פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה שעוד חג עבר ונשאר רק עוד אחד ושיגרה ... תודה שאני כותבת תודות למרות ואולי על אף שאני רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולא לצאת משם תודה שאני מרגישה שמשהו לא תקין עם הגוף נפש שלי למרות שלא ממש יודעת מה ועל מה ודי מנחשת . תודה שאני ממשיכה ללכת לטיפול למרות הקולות שהכי רוצים לברוח, (בדיחה פרטית אין להם ברירה הם תקועים איתי :) ) תודה שאני פחות מגיעה ממקום המושיע והרבה פחות קרבן - העבודה שלי זה אחלה תרגול תודה שאני מבינה שלא הכל שחור לבן ומנסה לראות ולהרגיש צבעים אחרים תודה שאני פחות נבהלת מהדיכדוך הזה ונותנת לו להיות הוא יחלוף כמו שבא תודה על עוד יום חדש ומלא בהפתעות תודה על גשם שבפתח שיגרום להתחדשות תודה על מי שאני תודה על עבודה כזו שגורמת לי לחשוב על אמפתיה והכלה ונתינה ואני ואתה תודה שיש לי כוחות להמשיך לעבוד עם מי שאני עובדת ושאני לא נשברת למרות שממש קשה לי כבר פיזית ונפשית תודה שאני מחפשת את דרכי בכנות מבררת מה נכון לי להמשיך ומה אני רוצה תודה שאני בכלל מנסה להבין מה זה רצון והאם מה שאני חושבת שהוא הרצון שלי הוא באמת שלי או של אחרים תודה על תבניות חיים כל כך דפוקות שלא משעמם לי בחיים תודה שבסה"כ מצבי טוב והוא יכל להיות הרבה יותר גרוע תודה שאני לא נזקקת לזולת בפעולות של יום יום תודה שאני יודעת להעזר בשני כשאני צריכה תודה על שנה חדשה נקייה אופטימית תודה על שנה שנגמרה שהייתה מאתגרת דייה כדי שהעמוד באתגרים תודה על למידה תודה על תהליך וצמיחה תודה על בריאות גם עם לא משהו תודה על היש , אני יודעת איך זה נראה כשאין בכלל תודה על מכשירים שעוזרים לחיות תודה על תרגול של הבנת האחר גם בלי מילים וההבנה עד כמה לא ניתן להיות ולהבין לגמרי את האחר תודה על יכולת וירבאלית תודה על מחשבות תודה על היש בתחום הגשמי , תודה שיש לי מה שצריך כדי לחיות תודה שהאהבה שלי לעולם לא נהרסה תודה שאני רואה את הטוב באנשים בעולם תודה על הטוב שהיקום נותן לי תודה שאני מאמינה שהכל לטובה , זה נותן כוח תודה שאני משתדלת לא להאחז בסבל תודה על כל הרגשות שעולים בי גם אלו שקשה לי איתם תודה שלפחות במחשבה אני נמצאת במקום שחושב מה לעשות עם הגוף הזה ואיך לזוז ממשבצת הנוחות שלא נוחה בכלל ... תודה על היותכם כאן תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך כל כך מושרש בי שמוצאת את עצמי חושבת מה אודי היה אומר או מחפשת תשובות בעצים ישנים .יודעת שאתה שם ...תודה על היכולת שלך להיות כל כך משמעותי כל כך מקצועי גם דרך הוירטואל ... שיהיה שבוע טוב ,

תודה, אודי, על ההפתעה הנעימה (העלאת ההודעות היום). שימחתני מאד. מאד מאד. ובכלל, אני הרבה יותר טוב. קסם הטיפול התרופתי (המשולב בשנות טיפול עקבי בשיחות). ואת יודעת אביב, כתבת תודה על יכולת ורבלית ותודה שהאהבה לא נהרסה ותודה על מחשבות. אהבתי. אאגד וארשום - תודה על מגע וקירבה גם ללא מילים. שלכם, סוריקטה

כשהיה קשה מאוד בחג שלחתי למטפלת מייל. התשובה שקבלתי הרגיזה אותי יותר. ומכאן ההתלבטות רק גדלה! האם להמשיך איתה? האם להמשיך בכלל? אולי עדיף לבד, לסמןך רק על עצמי?

הי, מיילים בין הפגישות עשויים להיות מתכון לסמטוחות. כן תלות. כן נזקקות. לבד לא ממש אפשר. ממש לא. אני בעד לנסות רצף והמשכיות. שלך, סוריקטה

הי אודי, אתה יודע שיש בי חלק ממש ילדותי. באמת. אני אפילו שומעת הרבה שירים של נועה קירל :-) הקולגה הזו אמרה לי שכשהיא ראתה את דרך ההתמודדות שלי עם מה שהיה , היא הבינה שהיא פשוט לא רוצה לדבר איתי. נעלבתי נורא וגם הרגשתי תסכול. זה מתסכל שאנשים לא מבינים אותך. את הקושי שלי לחשוף דברים. היא גם אמרה שהיא פתאום מבינה מה היא חושבת עליי. אני כאילו מרגישה שדווקא שאני נפתחת וחושפת את עצמי באמת אז אנשים מתרחקים. זהו, התדמית הטובה עליי נשברה. אוף, מפריע לי שאכפת לי בכלל. ממש אכפת לי מה היא חושבת עליי. אני לא חושבת שהיא רוצה להיות חברה שלי :-(

הי מיקה יקרה, נדמה לי שבכל אחד מאיתנו ניתן למצוא חלקים שהם מפותחים פחות וכאלה שיותר. כאלה ילדיים וכאלה בוגרים או בשלים יותר. יש חלקים שמצליחים לצמוח, גם בשלב מאוחר, עם עבודה, ויש, אני חושבת, יש כאלה שכן, נשארים עובריים. לעתים החלק הילדותי מגיב, אפשר אחר כך לראות זאת, אולי להתבייש (ולנסות לא להיות מכור לבושה), להתנצל, גם כן במידה מסוימת, ולנסות לתקן. הניסיון הוא הישג כשלעצמו, גם אם נראה בתוצאה כשלון שהוא. אבל לא טוטאלי. ייתכן שאת עצמך נבהלת כאשר את רואה אותך וחלקייך מול עינייך שלך, ואז מן בורחת כזה. נסי לחשוב מדוע חשוב לך דווקא ש*היא* (סוג של מלכת כיתה, אולי?) תראה אותך באור חיובי. יש הרבה אנשים בעולם. אני אמנם כותבת במקום וירטואלי, אבל אותי ממש לא הרחקת. להיפך. שלך, סוריקטה

אז ככה אני בן 21 משוחרר טרי..אני אדבר עכשיו פתוח..זה פעם ראשונה שאני פותח תנושא הזה בכלל וזה אולי ישמע מתנשא..אבל זה נטו כי אני באמת רוצה להסביר את הסיטואציה כל החיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי..הסתדרתי עם כולם..כולם מהכי ערס עד הכי חנון..תמיד הקיפו אותי אנשים..לא הכי חזק לא הכי טוב בכדורגל..אבל עדיין הייתי תמיד הגבר של החברים..אני זוכר שמגיל קטן הייתי החבר הכי טוב של לפחות 5 ילדים מהכיתה במקביל..שהיה צריך לבחור זוגות הייתי תמיד באי נעימות את מי אבחר..לא הייתי לזה חשיבות ולא שמתי לב גם בצבא אותו דבר..שיררתתי בקרבי..וגם הסתדרתי עם כולם..והיו לי הרבה חברים טובים..אבל בזמן האחרון כולם אומרים לי שאני הסן אשם הכי גבר שהם פגשו ושאני בן אדם טוב..ואני לא בן אדם שמתנדב או משהו כזה...בחיי היומיום..לעזור לחברים וכאלב עבודה צבא חברים....ושמתי לב לאיך אני מתחבר לכל בן אדם..מהשוטפי כלים הפליטים שבעבודה ועד המנהלים והשומר בכניסה..גילתי שאני מבין סיטואציות,יודע לקרוא אנשים מאיפה הם באו?,מה הם רוצים,ומה הכוונות שלהם..הקטע שזה התחיל להכניס אותי להרבה מחשבות מה יש לי?ואיך אני שונה כל כך.. התחלתי לקרוא עלאינטלגנציה רגשית והבנתי שזכיתי בזה מולד..כנראה קשור גם לבעיות קשב וריכוז שיש לי..לפי מה שקראתי לא שאלתי פה ממש שאלה אבל אשמח לחוות דעתך

חג שמח.

הי רוני, עדיין אפשר לומר חג שמח :-) אז - חג שמח! סוריקטה

מקווה שתקבל... אודי, פעם נשמע קל ופעם כבד עליי המשא. שיר שכתבתי בתמצות ממש על מה שעבר ועובר.. לאחות את השברים ביקשתי, להרגיש כאחד האדם, השפוי. הצורך היווה בעייה. התלות היוותה לי תשובה לא ברורה. רציתי לסדר את הרגש בקופסאת ההגדרות. חשבתי שהכנסת אותי לסטטיסטיקה של עלובי הנפש. רציתי לראות רשימות, רציתי לדעת על מה את חושבת, מה את חושבת עליי... עת תאמרי לי ללכת אלך, עת תאמרי לי השארי אשאר. אך לא תאמרי דבר מלבד הספק. "אהיה באשר אהיה", אמר ה'. האם גם את תהיי עימי בצרה? בצרה העתידה לבוא? חג שמח בכל זאת :) תודה לך איש יקר כל כך.. מיכל.

כמה שאני משתדלת עדין חוזרת לאותה נקודה וקשה לי כל כך כשהכל קשיח וריק ולא מצליח להתרכך קצת או להתמלא. כל כך הקפדתי על השגרה להיות בה למרות שמנותקת להאחז ולמלא את כל התפקידים. ככל שהידקתי את האחיזה התעצם הבלגן בפנים ועכשיו שוב מדברים על אשפוז. ומה? האם ככה יראו מעתה חיי? לפעמים אני חושבת שהכאב עכשיו קשה יותר מהכאב של מה שקרה. הבגידה הזו של הזכרונות שמרימים ראש ומחליטים שוב לבוא ולהנכיח את עצמם. שירה

שירה יקרה מקום מוכר הכאב של עכשיו שמרגיש הרבה יותר ממה שהיה אז... ונראה לי שזה נכון.. הרי אז לא יכלנו להרגיש.. לכאוב.. כלום לא יכלנו... ועכשיו כל נגיעה שורף אותנו חזק בפנים. התאשפזתי מלא פעמים בעבר ועכשיו כבר לא .. אז כן.. עם בזמן ועם המון סבלנות וחמלה לעצמינו דברים משתפרים... אומרת למילים האלה גם לנו.... שולחת לך כוחות וגם לאומר לך שאני לצדך..מבינה..

תודה ינשוף יקרה

רוצה חיבוק מנחם, מקבל, לא שיפוטי... אפשר?

ברור אהובה חיבוק מנחם עוף ואוהב את כולל כמו שאת חנה יקרה 🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅

ברור שכן...חיבוק גם ממני.. מאמינה שיעבור.

הי חנה מתוקה, בוודאי וחיבוק גם ממני. פשוט כך. שלך, סוריקטה

אביב, מיכל, סוריקטה ואודי היקרים... תודה רבה על החיבוק! עם עת החופש לקח לו הרבה זמן להגיע אבל היה שווה לחכות. תודה❤❤❤

הי סוריקטה ומיכל היקרות חמודות אתן שהגבתן :-) כן, יש בי קצת קיר אטום. אבל זה רק כלפי חוץ, אני לא חושבת שאני באמת חסרת רגישות ושלא אכפת לי. רציתי שהיא תדע שנפגעתי ממנה! שכל מה שהיה לא עבר לידי כאילו כלום.למרות שאולי כך זה נראה. יש בה משהו שאוטם אותי , אבל מצליח למוסס אותי בו זמנית. נו, כמו במשחקי הכס, שיש חומה ענקית , עתיקה וקרירה. שכן, זו אני ואז, בא הדרקון, שהוא זו היא, וממוסס אותה תוך שניות. אוף, כולי תקווה שהיא לא קוראת כאן או משהו, אחרת חלילה מחר אני כבר מפוטרת או הופכת רשמית לבדיחה במשרד.

הי מיקה יקרה, אני מתה על הדימויים המקסימים שלך. מעבר לחומה, כנראה יש אוצר ששווה לגלות :-) ואולי דווקא יש לך משאלה שמישהו יקרא. ולא תהפכי לבדיחה, כי אם יכירו את היופי המרהיב שבך. שלך, סוריקטה

והתחושה שמעירים לי על משו שלא בשליטתי פוגעת ומשפילה. הודעתי שלא אגיע לעבודה מחר.. הדבר היחיד שאני רוצה זה להיכנס למיטה ולא לצאת. יש בי רגשות שנאה כלפיי עצמי ונכון, שעם הזמן זה ירגע ויפחת אבל הידיעה הזו וההרגשה הזו נוראיות והרסניות בשבילי

אנחנו כל הזמן לומדים...החלטתי לבוא עם כל החששות והדילמה, היא שאלה על מה יקרה, בעד ונגד וכו'...וואו איזו עוצמה. היא לא תגיד כמובן מה לעשות כי זאת החלטה שלי, אבל היא הרגישה הפעם שלא "שפכתי את המים עם התינוק"...אלא פשוט פתחתי את הדילמה. לא שהיא נפתרה, וגם לא נפגש עכשיו עד אחרי החג...זה לא שחור לבן...זה לא חד משמעי, תמיד יהיה על מה לעבוד וזה ברור, ההחלטה בידי, והיא הבטיחה שתמיד אוכל לחזור ואם אחליט להפרד נתחיל תהליך פרידה..היא לא תתן לי ללכת בלי להיות שלמה עם זה או ללא תהליך, בכך אני יכולה לסמוך עליה... אני לא מאמינה אבל אמרתי לה ממש בקושי רב...שזה לא שאני לא מאמינה שהיא לא מקצועית, אלא ששתינו לא נדע איך להתמודד, שהחששות שהיא לא תדע...שזה לא נודע לשתינו....רציתי לומר שאולי לא יהיו לה כלים...לא ממש אמרתי כך, אבל היא הבינה :) אמרתי שאני יודעת שגם היא עושה עם עצמה עבודה פנימית....עדיין בדלמה אבל לפחות לא ברחתי, לא התחמקתי, אמרתי את החששות. חשבתי מה יקרה אם אשאר מה יקרה אם אעזוב, השלכות חיוביות ושליליות...היה ממש טוב לעשות את זה. אני לא רגילה להשאר בדילמות, אני בדרך כלל מחליטה מיד ושלמה עם ההחלטה ורק בטיפול פתאום אני תקועה עם לא להחליט...ומעניין שזה בסדר. החששות נשארו, ההחלטה לא נעשית בחיפזון ואולי זה דבר טוב. רק באמת מעניין אותי אודי, האם יש מצב שפסיכולוג יגיד למטופל ללכת? זה קורה שהוא יוביל מטופל למסקנה שהטיפול יסתיים? או שפשוט כל עוד האדם רוצה המטפל מחוייב? מה אומר החוק, האתיקה? או משהו כזה..תתן לי תשובה לכך בבקשה ולא מעורפלת אפשרי? תודה...

מיכלי המטפלת שלי הקודמת בפרוש סגרה טיפול כשהרגישה שאני צריכהמשהו אחר. גם חנה המטפלת הרודמת שלה סגרה איתה טיפול כשהרגישה שיהיה לה נכון משהו אחר .. אז כן יש מטפלים שמחוייבים לתהליך ובאים עםמיושרה פנימית ואחריות מקצועית גבוהים ביותר .. מניחה שגם במטפלת שלך יהיה בה האומץ להגיד מצטערת אנימלא יודעת איך ... שיהיה חג שמח

מיכלי , שיהיה ברור שאני עניתי לך לשאלה האם זה אפשרי . אבל כמו אודי אני יודעת שהמטפלת שלך מחוייבת לך הכי שאפשר וזה בסדר שאת בודקת ושואלת את שומרת על עצמך ורגרסיה ...היא מפחידה אבל היא הכי מצמיחה בעולם .... אישית אני אוהבת את המקומות האלה כי אני יודעת שאני בתהליך טוב ומקדם ...חיבוק

זה לא שאני ממש מסוגלת לפרט או לדבר על זה המטפלת. כמה דברים ברצף שקשורים לאותו הנושא ולצערי אני בעבודה והדבר היחיד שאני רוצה זה ללכת מכאן ולבכות ולהיעלם. להיעלם עכשיו ולהיעלם בכלל. אתמול הייתי אצל הרופאת משפחה בשביל משו אז נתחיל בזה שהיא אמרה שמופיע לה במחשב שאני בגיל הפוריות והיא ממליצה לי לקחת חומצה פולית וממשיכה להסביר שזה טוב לעובר וכו... ושואלת אם אני מקיימת יחסי מין לא מוגנים ובכלל, ואני רק עונה לא שאני בכלל לא. והיא ממשיכה. ואז היא שאלה למה באתי וקמה לבדוק אותי. וזה לא שהייתי צריכה להרים איזה בגד אבל עצם הבדיקה והשאלות שלה גרמו לי להרגיש דפוקה, מכוערת, לא רצויה ועוד ועוד. והיום, בעבודה, איזה מישי קוראת לי אליה, מישי שעובדת, אבל לא ממש איתי ומעירה לי על משו, כשיש עוד שני אנשים שנמצאים לידה ושומעים הכל. והיא ניסתה להגיד לי משו בנחמדות אולי, אבל עצם זה שהיו שם עוד שני אנשים ששמעו הכל ואחד מהם עוד הצטרף אליה. אני לא מסוגלת לכתוב אפילו את מה שאמרה ובטוחה שיש כאלו שלא היו לוקחים את זה קשה כמוני אבל גם זו הנקודה הרגישה אצלי בחיים ובגוף שלי. ועכשיו אני בוכה. ויש לידי אנשים... ואז עולות המחשבות של למה בכלל לחיות... למה?

שוב חג ,שוב חופש ואני לא יודעת איך אני עם זה כבר לא מפחיד כל כך גם אין הרגשה של אין רצפה יודעת שאני יכולה להכנס כל פעם מחדש להאחז בעצים ישנים ...יש לי כבר אחיזה בפנים אולי כבר יש לי רצפה שלי . סוכות בנייה זמנית ארעית של בין לבין ..אולי אני כבר לא מרגישה כמו מי שגר בסוכה מרגישה בבית כמו בבית ... תהליך ... ויודעת שאתגעגע .. רוצה לאחל חג שמח שקט שליו וטוב לכולם ....חג של טבע ...

הי יקרה! חיבוק וחג שמח❤

חג שמח אביב יקרה חג רגוע עם תחושת קרקע מתחת לרגליים.. חיבור והרבה "יחד". אוהבת💗

התחלתי תהליך של התייעצות -האם אפשר לשלוח הודעה פרטית .זה מאוד מסובך

אודי, אני רוצה לספר לך שאחר כך ניגשתי אליה עוד פעם. כי הפריע לי שהיא אמרה שכמה שאני נפגעתי היא נפגעה כפול. מי אמר שאני נפגעתי פחות? וגם אמרתי לה שהפריע לי שהיא קראה לי קיר אטום. כאילו, זה קצת לגמד את הרגשות שלי, כל הדיבורים האלה, לא? היא באמת הרבה יותר רגשית ממני אבל זה לא אומר שאני מרגישה פחות. אודי, ממש טוב שאמרתי לה את זה! ואז הלכתי והיא אמרה שאני אביא חיבוק קטן, אבל היה לי ממש קשה והרגשתי מוצפת רגשית.

מיקה, איזו גדולה מהחיים את! יום כיפור כן עשה את שלו, כנראה. יופי. גאה בך. ואם לפעמים מפחיד לשמוע את זה בכריזה, דמייני שאומר רק בשקט ובעדינות. שלך, סוריקטה

הי שוב מיקה יקרה, חשבתי להוסיף, שעכשיו, אולי כשקצת שכך, תוכלי לנסות לבדוק מדוע, לדברייך, היא חוותה אותך כקיר אטום (שזו אמירה מאד מוכללת). האם חלק בך נאטם מולה? ואיך זה מתקשר עם עולמה שלה? לא בטוחה שאני בעד תחרות מי נפגע יותר. שיהיה יום נעים והמשכים בונים, סוריקטה

הי שוב מיקה, היום אני בהמשכים. פתאום חשבתי שרצף של סימני קריאה נראה לי קצת כמו קיר. כתבתי גם למי שמופיעה כאן בכינוי 'אווווף' לגבי הנחרצות. זה קצת קיר אולי? אפשר להתגמש ולהתבונן על חלקים. אני מאמינה שבכל אחד יש גם אזורים נוקשים. וזה בסדר. אולי קל יותר כשמכירים אותם כחלק משלם ופחות מנציחים רק אותם? חג שמח, סוריקטה

וואו..אני חושבת שאת אמיצה!!!! כל הכבוד שהצלחת לומר לה..וחיבוק :) אפילו שקשה.. כל הכבוד לך!! זאת משמעות אמיתית של יום הכיפורים.

הי כולם, מאחלת לכולנו ימים קלים של תחושת שחרור וזמן איכות עם עצמנו. חיים. הוספתי גם תגובה לבמבי אי שם למטה. אודי, תודה. טוב שאתה. סוריקטה

הי. שנה מצוינת גם לך.

סוריקטה שלנו , חכמה כל כך .. איזה מילים חמות וחכמות אמן למילים ושתהייה לנו שנה טובה ומתוקה

הי במבי, התגובה שלי כנראה רחוקה מידי בעצים - אז אכתוב שוב את הרעיון שעלה בראשי, ואולי אינו מקורי במיוחד. חשבתי שאולי כדאי לבחון את הקשר שלך כאן מול אודי לצד הקשר עם אבא. אולי יש כאן קצה חוט. ושולחת לך חיבוקים. מצב מפחיד קצת (הרבה), זה נשמע לי. שלך, סוריקטה

סוריקיטה יקרה תודה על האיחולים מאחלת לך שנה רגועה ושקטה שנה של צמיחה והתפתחות שנה של חיבור שנה של בשורות טובות ושמחה בלב איתך, ינשוף

הי יקרה! שנה טובה❤

חיבוק גדול לכולכן/ם סוריקטה

הי אודי, יזמתי שיחה עם הקולגה לעבודה. אמרתי שאני לא בריב איתה וסה"כ יש לי הערכה אלייה. ושמפריע לי המתח שיש בינינו. היא אמרה שדיבורים לא עובדים עלייה אלא מעשים, ובפועל אנחנו לא מחליפות מילה בעבודה וכל המתח שאני מרגישה היא מרגישה כפול , היא אמרה שיש הדדיות ושכל מה שקורה בינינו אני מייצרת. שהיא לא יכולה להיישר אליי מבט ושהיא חטפה כאפה. וזהו. אודי, בבקשה תכתוב לי מה אתה חושב

מיקה יקרה, יישר כוח על האומץ ועל הניסיון לתיקון. קראתי את ההמשך ונראה שהכיוון חיובי. בכל מקרה, מה שלא יהיה, את ניסית, ועכשיו את גם יודעת יותר, ופחות מתחבשת רק במחשבות מעיקות בראש. שלך, סוריקטה

ברור שתגיד לדבר, אבל אודי, אני המון זמן איתה, בטוח נמאס לה כבר ממני מזמן, האם מטפל אף פעם לא יגיד אם הוא מיצה מטופל? האם צריך בכח להמשיך ולחפור? האם להכנס לכל העסק המוזר והמפחיד.......אתה יודע מה? כאילו מה שחשבתי שהבנתי, תמיד יש עוד...בהתחלה חשבתי שהגרוע הוא מגיל יותר מאוחר, אחר כך גילינו את גיל ההתבגרות, ואז את גיל 7 שחשבתי שהכל התחיל משם...פתאום מתברר שבכלל יש משהו מגיל הרבה הרבה יותר צעיר..כלומר ממש מינקות....אז עוד משוכה לעבור?????לא בטוחה, אתה יודע אודי שהיא כבר אמרה שהתגברתי על הילדה הזו מגיל 7? שאני כבר לא כועסת ואפילו סלחתי לו...ממש מעניין, חושבת שזה נכון...ועכשיו שוב להתחיל מחדש לרגרסיה של תינוקת?? אין שם מילים...זה ממש לא פשוט ולא בטוחה....מרגישה שזה או לעזוב או לחפור....האם יש גם אמצע? לא יודעת.....בין חגים..תקופת סתיו, תקופה של חשבון נפש ומה עושים השנה.....האם ארגע אחרי שאעבור את המשוכה של רגרסיה? יוצאים מזה מחוזקים? מפחיד הכל....לעזוב? להשאר? לא יודעת...

מבינה אותך כל כך מדי פעם חוזרת לאותם הספקות לגבי "בשביל מה לחפור?"" אבל נסיתי לעצור ולהתמקד בכאן ועכשיו ותמיד חזרנו לאותם המקומות הכואבים.. מאמינה שכמו שאת כותבת שזה לא או או או.. שאפשר גם וגם.. מאחלת לך שנה של צמיחה וריפוי

החודש חוגגות 7 שנים. ויש לי תחושה שלא רוצה יותר, שלא בא לי. שאין לי יותר רצון לשתף. כועסת עליה. ויחד עם זה משהו כבה. נראה לי שאקח חופש לכל החג.

מבינה אותך כל כך...גם אני 7 שנים וקצת..וכשאני רוצה לעזוב אני מחפשת למה דווקא עכשיו ומה גורם לי לרצות לעזוב הכל...האם זה ממקום של חוזק ושיש לך כבר כלים להתמודד לבד או שזה ממקום של בריחה מכאב..או בכלל כעס עליה שמכאיבה? אם כואב סימן שצריך לעבוד על זה.. וזה ירגע אחרי הכאב...מניסיון.......כותבת גם לעצמי כי מתחשק לי ללכת ממנה גם...בגלל הרעיון של רגרסיה והרגשה שצריכה להכנס למקומות פחות נעימים, לא בטוחה שמתאים לי כרגע.

הי, החלפת כינוי? אשוב ואומר, כי המקום בו אנו נשמעים נחרצים ופחות נותנים מרחב לספק - עשוי להיות מקום חשוד. אולי בדיוק שם נמצא איזה לב שכדאי לעבוד עליו. באותו טיפול. גם אחרי שבע שנים ויותר. אודי כתב לי שתמיד אפשר להמשיך ללמוד (איזהו משכיל וגו'). אחלה אמרה. שלך, סוריקטה

האתר עשה בעיות אז עכשו אני נקראת אוףףף, הייתי ת סופית. התבאסתי אודי, שלא קבלתי תשובה, ציפיתי. אבל מחר חג ומקווה שיהיה טוב ונחמד. פחות כועסת על המטפלת ואפילו נפגשנו בסוף. הייתי די צינית אליה ואיפה שיכולתי "עקצתי". עכשו יוצאות למנוחת חג ויש בי שמחה. חג שמח נחמד וטוב לכולם.

תודה על יום חדש בפתח. תודה על אופטימיות זעירה תודה שאני קוראת ומנסה להכנס בניתוק בן הגוף לנפש תודה על מטרות לשנה חדשה תודה על עשייה תודה על יום כיפור שעבר בהרמוניה תודה על זוגיות ומשפחה תודה שאני מנסה לשפר במקומות הקשים תודה על מים בברז תודה על מקלחת חמה תודה על פרקים ושרירים בגוף תודה על תירגול בוקר תודה על משפט שקראתי אתמול תודה על אפשרות ללמוד לראות מעבר לשחור לבן תודה על פירות שאני קוצרת מעבודה קשה תודה על מטפלות מדהימות שליוו ומלוות אותי תודה על כל כך הרבה יש בעולם שלי תודה על שמחה תודה על כאב שמצמיח אותי תודה על יכולת איזון תודה שאני לומדת לקבל כל מה שבא באהבה תודה על השקט תודה על האור תודה לשמש לרוח תודה לטבע ולבעלי החיים תודה שאני רואה שומעת מרגישה תודה שאני חיה ופחות ופחות שורדת גם עם זה לא קל תודה לכם שאתם כאן תודה אודי על מילים שהשארת לי ונשארו בי לתמיד .. תודה על שפת היש שבוע טוב ונפלא לכולם

תודה שהצלחתי לנוח אתמול. תודה שהצלחתי לנוח גם בשבת שעברה. תודה לתרופות ורופא הנפש שסייעו לי בכך. תודה שעשיתי חשבון נפש ובחרתי באפשרות הזאת, כדי לחזור להיות חמודה. הלוואי ואפשר היה לקבל מרופא הנפש המלצות למקום עבודה. הלוואי שהיה כמעין הורה, ומציג אותי כראויה. אצלי זאת כנראה נכות, ולא בטוח משהו שאוכל ללמוד. סוריקטה

הי סוריקטה . בעיקרון לא מגיבה על הודעות בעץ תודות כדי שישאר המקום האישי של כל אחת ... אבל ריגשת אותי ותודה לך ...

תודה שקמתי תודה על המקום שאני נמצאת בו היום תודה על משפחה תודה על תהליך תודה על עשייה תודה שאני עדין מוזיזה את הגוף תודה על מים בברז תודה על קפה תודה על עוד יום מלא פעילות משמחת תודה על קודש ועל חול תודה על הגוף שלי תודה שאני לומדת להכיר ולכבד אותו תודה על טלפון תודה על הפינה. השקטה שאני מוצאת תודה שאני רואה את הטוב תודה על הטבע ובעלי החיים תודה שיש מי שישמור עליהם תודה על שמחה תודה שאני עדין מצליחה לכתוב תודה על יום חדש תודה על שבוע חדש תודה על סוכה תודה על המקום הזה עליכם תודה אודי על היותך

בקש ממני כל כך הרבה פרטים. ואני כבר לא זוכרת. והמטפלת הזאת עולה לי על העצבים!!! ויש הרבה דגים בים, אז מה אכפת לי!!! ואין יותר כוח... ונמאס!!!! וחלפו כבר שבע שנים, אבל היא מרגיזה כל כך!!! אז אולי מספיק ואם יהיה כל כך גרוע מקסימום אתחיל מחדש עם מישהו אחר. שנה חדשה, אולי כדאי להתחיל מחדש. מכאיבה לי כל כך, אולי עדיף בלעדיה!!! נ מ א ס ל י!!! א ו ףףףףףף!!!

כולי תקווה. ואולי להחלפת הכינוי יש גם משמעות בעיתוי הזה. המשכיות ושלם. כנראה שלא סתם אומרים. סוריקטה

מתאפקת בכל הכוח לא לקחת אותי לאיבוד

הי אודי, לאחרונה יש לי הרבה מחשבות על איך אני מבחינה חברתית אני חושבת, שמצד אחד יש לי רצון מאוד חזק לחוסר מעורבות. להישאר בבועה שלי , בעמדה שלי, לא להתערבב אלא לשבת בשקט וללכת הביתה בסוף היום. אנשים מסויימים בעבודה שלי מפחידים אותי וגורמים לי לחוסר נוחות גדול. אני לא אוהבת אותי כשאני מולם. אני חסרת ביטחון ואני לא אני והמרחק הזה נותן לי הרגשה של ביטחון מצד שני, יש בי צד שלא אוהב את הלבד. שאוהב אנשים ואוהב לצחוק אז מה עדיף? להיות רחוק אך ללא סיכוי להיפגע? או להתקרב ולהיכוות? לתת למישהו להיכנס ללב שלך ואז להרגיש את הלב שלך כואב ושבור ושום דבר לא מצליח להעביר את זה.

אוקטובר אני כאן כבר שלוש שנים ....וזמן לחשבון נפש וסגירת מעגל ופתיחת אחד חדש . כמה מרחק עשיתי בשלוש שנים האלה וכמה עוד ארוכה הדרך שלי סליחה עם פגעתי במי מכם , לא הפרדתי משלכם לשלי , לא הייתי מספיק רגישה למי שאתם . ציפיתי ממכם לדברים שזה לא אתם . אוהבת אותכם כמו שאתם . תודה על שיתופים ששיתפתם שנתתם לי להיות שותפה לחוויות שלכם , למדתי מכל אחד מכם כאן המון . תודה שתמיד יש לי כאן מקום על כל חלקיי הנעימים יותר והנעימים גם פחות תודה על הכלה וקבלה של מי שאני על המורכבות ...תודה על היותכם כאן עדים למה שאני מביאה איתי . כמו כל שנה בימים אלה יודעת שאני צריכה לבקש מעצמי סליחה ענקית או לפחות להיות במקום קצת יותר חומל אוהב וצנוע כלפי עצמי, לעשות שינוי ביחס שלי אל עצמי .זה קשה לי עד מאוד ...אבל הכוונה לפחות להצליח ולשם נושבת הרוח .. מודעת לכך שאני לא אשמה על העבר מודעת לזה שאני לא מפסיקה לפגוע בעצמי בדרכים שונות .ומצד שני עושה המון צעדים עבורי . יודעת שיש לי את הבחירה היא בידיים שלי , מלחשוב על להפסיק ובן להפסיק , לבחור מה שטוב עבורי להיות שם עבור כל החלקים שלי עבור כל מי שאני בחמלה באהבה .. לפחות להיום מברכת כל מה שבא ומחבקת את כולי . מאחלת לכל אחד ואחד מאיתנו לקבל את עצמינו בחמלה ובאמפטיה להבין שאנחנו לא שונים מאחרים וכולנו בשר ודם ... https://www.youtube.com/watch?v=QHcDnqIz0jg אתם יפים כמו שאתם , אמיצים שכמותכם משנים וזזים ומטפסים עוד ועוד למעלה ... אוהבת אותכם , מאחלת לכם שנה טובה גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל לצמים חיבוק ענק לכולם

אביב יקרה, גמר חתימה טובה :))

שלום לכלם, לא קל לי......הזמנים של החגים לא היוו עבורי אף פעם בעייה...בזמן האחרון מצב רוח לא משהו. היא מזכירה לי שיש בי כוחות ואכן אני אחרת הפעם חוזק וחולשה יחד... אולי לטובה. מאז שנשכבתי שם על הספה, לא חזרתי לזה. רציתי לברוח אך באתי לטיפול בלי לומר לה שלא אגיע, אלא באתי לדבר על זה. חלמתי שאני נוהגת ברכב וכל פעם מופיעה מולי ילדה בשמלה לבנה (אני יודעת שזו אני כי זה כמו בתמונה שיש לי מגיל שש) ואני נזהרת לא לדרוס ומצליחה לחמוק...ואז מופיעה תינוקת ואותה אני דורסת, לא מצליחה להציל..היא חוצה בזחילה ואני דורסת אותה..תינוקת מוזנחת למדיי.. אודי, קשה לי, אני פוחדת מרגרסיה, שאתקע שם ולא אוכל לצאת..משהו כזה. למרות שהיא מאמינה בי ואני תמיד יוצאת ממנה ומתנהגת כרגיל..אבל פוחדת. פעם שעברה שכבתי על הספה והרגשתי ממש רגרסיה...ובמשך היום קצת עופפתי והייתי נורא רעבה עד ליום למחרת...עבר לי. חושבת על לעזוב שוב...ומצד שני רוצה להכנס לברר למה אני שונאת את התינוקת הספציפית הזאת? אני אוהבת תינוקות, אך בתמונות שלי בתור תינוקת אני ממש לא אוהבת.... הכל מסובך כל כך. אמרתי לה על הפחדים אך היא אומרת שאני יכולה לצאת ממצבים כאלה וזה לא יקרה כי הצלחתי תמיד..ויש בי חוזקות... אני יודעת שהיא מקצועית, היא סיימה את הלימודים שלה בהצטיינות, היא משתלמת המון ולומדת כל הזמן. אבל הטיפול הוא דינאמי ולא טיפול של פסיכואנליזה, מקסימום נפגשות פעמיים בשבוע....האם זה בעייתי? האם יש דבר כזה לשכב על ספה בטיפול דינאמי רגיל? כי לא ראיתי באינטרנט שבטיפול דינאמי יש ספה בכלל רק אחד מול השני שזה מה שמבדיל מהפסיכואנליזה...אז פוחדת! מה דעתך? יהיה זה מקצועי אם אהיה ברגרסיה והיא תוכל לעזור? האם ההכשרה שלה כפסיכולוגית קלינית מספיקה? את זה לא מעיזה לשאול אותה, רק על הפחד של היציאה מזה...מה דעתך? והאם יש ספות בדינאמי? זה גם לא טיפול בהפנוזה..... גמר חתימה טובה...וכשכתבת שאני מקסימה..נו, טוב, היה לי קשה לקבל את זה. למרות שהיום יותר קל לקבל מחמאות מפעם. תודה לך.

מיכל, התרגשתי לקרוא את מה שכתבת לא יודעת אם קשור רק להכשרה, אלא הרבה פעמים לאמון שלנו במטפלים ויש כאלה שיש להם הכשרה פורמלית ונכשלים או לא מצליחים לעזור או לפעמים פוגעים בגלל המרכיב האנושי שבהם המטפלת שלי היא עוסית קלינית , לא יודעת מה השיטות שלה, אבל אני מאמינה בה ויודעת שלא תפגע בי, לפחות לא בכוונה

יקרה יש משפט שאני מאוד אוהבת " כדי להכיר מקומות חדשים צריכים לחצות אוקיינוסים " אם לא תנסי לא תדעי .. אני יודעת שיש בניכון קשר טוב וחזק .. מאמינה בכן .. מה את חושבת , היא תעמוד בזה ???? מיכלי חושבת שהתשובות נמצאות אצל שתיכן ...את צריכה לראות מה נכון לך מנסיון העבר ולאט לאט בקצב שלך ... בהצלחה !!!!!!!

די נלחמת עם עצמי ממש לא בא לי להודות על כלום . אמנם הכאב הזה מסמן שאני חיה אבל גורם לי לרצות אחרת ... ובכל זאת... קמתי וזה כבר טוב תודה שמסוגלת להניע את האיברים יודעת איך זה נראה שלא תודה שאני יכולה לקטר אפילו שזה לא באמת עוזר חוץ מונטילציה לנפש תודה על בעלי החיים תודה על יום חדש מלא הרפתקאות שמחכה לי תודה על מים בברז תודה על קפה תודה על סבון ומשחת שיניים תודה על בגד ללבוש תודה על ספה תודה שיש לי איך להגיע לעבודה בשעה כזו מוקדמת תודה על זריחה מדהימה תודה על היכולת לראות את הטוב בדברים הקטנים תודה שמצליחה לכתוב ולהחזיק את הטלפון תודה שיש טלפון תודה על טיפול ומטפלת תודה שאני לא נכנעת תודה על יכולת חשיבה תודה על מחשבות תודה על מי שאני _אני דווקא די בסדר ... תודה על לימודים ומחשבות עתידיות תודה על נסיון להבין מה באמת אני רוצה תודה על רופאים שעוזרים תודה על יכולת שמיעה תודה על מוזיקה ושירה תודה על יוטיוב תודה על מקרר ששומר על האוכל טוב ולא מקולקל תודה על מזון שיש מימה לבשל תודה על מטבח שעוזר לי לבשל תודה על גמישות הגוף תודה שלומדת גמישות הנפש תודה על נשימות של בוקר תודה על חשמל תודה על גז וכיריים תודה על יכולת מחשבה על האחר תודה שאני מתפרנסת ולא זקוקה לחסדי אחרים תודה שאני יכולה ומאפשרת לעצמי להעזר באחרים תודה על מארג עצום של קשרים והקשרים .. תודה שאני חווה את הרקמה האנושית הנפלאה הזו ביקום תודה שהתודות ממלאים את הנפש ומפנים את האיכס של הלילה שהיה תודה עלייך אודי תודה על המקום הזה תודה לכן על ההקשבה שיהיה יום נפלאאא לכולם

הי אביב, את ה'ממש-לא-בא-לי-להודות-על-כלום' נראה לי שאני יכולה להבין. יש לנו סיבה מוצדקת לכעוס (בגבולות האמורים והמדוברים גם כאן לאחרונה) :-) והמקרר - סמל ליצור ששומר על הדברים הטובים - כך אני רואה אותו. היו שנים בהן לא היה לי מקרר... ימים שלפני כיפור והשלכות, שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה ...קראתי אותך גם למטה ...מורכב לי .מרגישה שכותבת לך ונעלמת כעס זה דבר מורכב אצלי . חושבת שמבינה למה אודי התכוון לכעס שהשני יכול להכיל ..נניח כמו כשאני הגבתי לאודי והוא חווה את זה כתוקפנות . או כשאודי כעס כאן ואנינו הכלנו .. ישלי המון לכתוב לך אבל יוצאים לי חצאי מילים .. אז זה יהיה כנראה בפעם אחרת. חייבת לשוב ולציין שאני לא חוויתי אותך כאן תוקפנית במקסימום אולי חסרת סבלנות שזה הכי בסדר בעולם .. חיבוק

הי אביב יקרה, זה בסדר. לכתוב כשיתאפשר. כאן, מניחה שלא ממש כעסתי. אבל בחוץ - כנראה שכן, כך הרגשתי. והרעיון היה גם להציל אותי וגם את הסביבה, שלא פייר כלפיה לחוות אותי כך. שנה טובה וגמר חתימה טובה, וחיבוק, כמובן, סוריקטה

תודה שבנתיים לא מוותרים תודה שאני נלחמת תודה שאפשר לשתף כאן

וואו..לא בא לך אבל את מודה...סופר וואמן :) כמה כוחות!!

כתיבת תודות זה כמו ספורט לא תמיד בא אבל תמיד טוב אחר כך כתיבת תודות זה כלי כלי למלא את המצברים כלי לאיזון כלי להזכיר את הטוב כמו את הרע כלי עבודה הכי חשוב להשתמש בכלי הזה ברגעים קשים קרבניים שהאין גובר על היש ... וכוחות כן יש לי ..תודה אבל כתיבת תודות זה הרבה עניין של תירגול ובחירה

בוקר טוב עולם .... תודה שקמתי זה סימן שאני חיה תודה על ציוץ הציפורים וקרקור התרנגולות ... תודה על שקט מסביב חוץ מקריאת החיות של בוקר טוב תודה שיש לי איך להגיע למקום חפצי תודה על זריחה תודה על חצבים שפורחים סימן לסתיו תודה על בעלי החיים תודה על מחשבות תודה על היכולת לחשוב תודה על מערכות יחסים תודה על התפתחות תודה על מי שאני תודה על לימודים תודה על מטפלת מיוחדת במינה תודה על זוגיות ומשפחה . תודה על בעלי החיים תודה על בית ואביזרחם שעוזרים לחיות תודה על מים בברז וחשמל תודה על כריות תודה על יצירתיות תודה על פרנסה תודה על ערכים תודה על הכאב שמפעיל איתי תודה עלשולחן וכסא תודה על סכום ושאני לא אוכלת בידיים תודה על קריאת הבוקר תודה על מדיטציה תודה על כל פעולה שמאזנת אותי ליום חדש תודה על נשימות תודה על יכולת בחירה בחיים תודה שאני לא מוותרת תודה על תהליך ארוך עם אנשים שמלמד אותי על טבע האדם תודה על אמונה שהטוב ינצח תודה על מקלחת וקפה תודה שאתם כאן עלייך אודי ועל המקום הזה שבת טובה ורכה לכם

מגיעים לטיפול מספרים דברים קשים.. נוראים ואין שום רגש.. כמו לספר סיפור ללא משמעות.. כאשר מדי פעם מצליחים כן להתחבר רוצים למות

ינשופי אהובה .... כל כך מוכר .. בהתחלה אין קולות יש רק רעש בראש אחר כך הרעש עובר למילים שרק את שומעת אחר כך את מאפשרת למילים לצאת כמו רובוט כי כל כך קשה להתחבר למה שהפה מדבר וכשכבר מתחברת אז כואב שבילתי נסבל ואז ... שוב באים הספקות והמחשבות שאת ממציאה ומטורפת ומחפשת תשומי ... אני חושבת שבסוף הכל נרגע אבל זה לוקח זמן בטיפול הכי מבינה אוהבת אותך מאוד מחבקת

כל מילה יהלום בשבילי תודה שאת מבינה כי מרגישים פחות לבד

ככה הייתי בתחילת הטיפול..מספרת ומספרת..בלי רגש..מוכר. שולחת כוחות..

הי אודי, אתה יודע שמישהו בעבודה שלנו עוזב, ובנסיבות לא ממש משמחות. אז התנדבתי לאסוף כסף ולקנות לו מתנה. האמת שאני גם מחבבת אותו וגם חושבת שהתנהגו אליו לא יפה. והעובדה שהתנדבתי משמחת אותי וגורמת לי הרגשה טובה. זו פעם ראשונה אגב. אבל, לא מצליחה לסלוח ולחזור לדבר עם הקולגה שצעקה עליי מול כולם. שקראה לי אטומה, לא נחמדה, אנטיפתית וקיר אטום. אני רק נראת ומתנהגת כך, אני לא באמת כזאת.(ככה המטפלת שלי אומרת) ואת הקולגה הזו אני גם הכי הכי אוהבת. היא שונאת אותי כל כך, ועושה פרצופים כאלה שאני עוברת למולה. אולי היא מייחלת שאעזוב גם כן? איפה יום כיפור הזה , אולי שיתערב ויעזור לי לעשות סולחה? כנראה שזה גדול גם עליו :-(

סליחה זה לסלוח גם לעצמך....תמיד אפשר לנסות. בהצלחה.

הי אודי, קוראת את מילותיך אליי, ובכלל. כנראה שאני לא מצליחה ממש להבין מהו כעס אפשרי. ואולי ייקח לי זמן. כתבת על היותך חובש ועל הבעת הכאב. אתה יודע, אני מרגישה, ויש בזה גם אמת, אני מניחה, שאני לא מביעה את הכאב כך שיעבור הלאה. גם בטיפול, ואני אומרת את זה. חוזרת ואומרת. ולכן, אולי, אהיה האחרונה להיעזר, או באיחור רב. יש לי דימוי פנימי כזה שאהיה פצועה בקרב ואשתוק ואוזנח. עדיין לא בוכה. לא צועקת. מקנאה מאד במי שכן מצליח. דברים שאני לא יודעת לעשות... או, לפחות, ממש גרועה בזה... סוריקטה

את משדרת עצמה וחוזק גם פה...מכילה את כלנו, לא נותנת לעצמך להיות גם חלשה...זה מותר ובסדר, שולחת לילדה שבתוכך שזקוקה לחיבוק נעים ורך. חיבוק כזה שמתאים. בלי לרחם רק לנחם..חמלה כלפייך. חמלי על עצמך ולעצמך.

היי, אני בת 24 מאובחנת עם כאב כרוני crps כ7 שנים, שבעקבותיו נשארתי הרבה בבית ועברתי 3 שיקומים. מאובחנת עם מיגרנות מורכבות שאחת גרמה לצד שמאל של הגוף להרדם פעם אחת. שמתי לב שאם וילון יעוף לידי או שאראה משהו זז מול, נגיד מנורה תלויה שקצת תתנדנד או ריחן שתלוי על המראה של הרכב, זה גורם לי להשתגע. אני חייבת שזה יפסיק לזוז או שלא אראה את זה. אני מרגישה ממש משוגעת מזה ולא יודעת איך להפסיק עם זה, לפעמים זה גם כמו פלאשבק לדברים שזזים ומוציאים אותי מהאיזון, או פלשבק לפעמים שהייתי במיון והצינור של העירוי היה זז. לפעמים ריחות מסויימים גם מחזירים אותי לתקופת השיקום הראשון, שהיה באשפוז מלא ונמשך חודש. אני מרגישה שאין לי כבר כוח לחיות, אין לי כוח לאכול או לשתות ורק בא לי לסיים עם הכל. האם אני באמת משתגעת וצריכה מוסד?

אודי, משונה... אתה יודע ? לאבא שלי יש היום יום הולדת... משונה ומוזר לי... דווקה ראש השנה בגדול היה ממש בסדר... ומשמח אותי שאנחנו כבר אחרי... נשאר עוד כיפור וסוכות ושמחת תורה ואחרי זה אנחנו כבר אחרי החגים.... רק עוד קצת... אודי.... משונה... לאבא שלי יש היום יום הולדת.. אודי ? מה עושים ביום הולדת של מישהו שכבר איננו ?? משונה... ואודי, הקטע הוא שבאמת באמת לא הייתי קשורה לאבא שלי.. המילה אבא לא אמרה לי כלום... אבא...אבא..אבא. אבא. אבא. אבא. אבאבאבאבא גם היום המילה אבא לא אומרת לי כלום... אמא צביה אומרת שכנראה כן הייתי קשורה אליו ולא מודעת לזה.. (משהו כזה בערך) ובאמת באמת אודי ,אולי כן הייתי מחוברת אליו דרך המוזיקה...(???) אבא שלי אהב מוזיקה, אהב לשיר, דייק מאוד בשירה וקלט אחרי פעם אחת את הלחנים השונים... גם אני מאוד מחוברת למוזיקה.. מנגנת..אוהבת לשיר..גם אני מדייקת בשירה... משונה... ואולי היה בינינו איזה חיבור באוויר... (??) פתאום ראיתי בדמיוני כמו מחמשת תווים בוהקת באור רך זהבהב .. כיוצאת ויורדת מקרני השמש ומסתלסלת כלפי מעלה... ..ככנפי ציפור לבנה זהובה... מזכיר קצת את קולו של השופר שגם השנה בחרתי לשמוע... אתה ממש יכול "לראות" את קולו של השופר שעולה כלפי מעלה ומסתלסל כרצועת תפילין ומחבר אותך ל........ וזהו לעכשיו אודי... ורוצה גם לומר לך שהלב שלי מלא באהבה אליך.. וגם לאמא צביה... שלך-במבי.

במבי יקרה, כותבת באיחור, אולי יראוני - אבל עלתה בי מחשבה שאולי הקשר שלך כאן עם אודי, יש בו עדות לקצה חוט לגבי קשר עם אבא? שלך, סוריקטה

בזמן האחרון שוב יש גל של כאב .הגוף מתפרק מהכאב זה לא קלישאה זה פשוט 24/7 כאב בילתי פוסק בדרגות כאלה ואחרות. כאילו אם יפסק הכאב אני לא אזכור שאני חיה אני אצטרך לבדוק ...😊 תודות הבוקר שלחו אותי לחשוב מה הכאב הזה אומר לי ... אין ספק שהוא מזכיר לי את תחתית הבור ועד כמה הגיע הזמן לטפל בגוף הזה אני גם יודעת שהגוף כואב אני דוחקת בנפש ..ובאמת תקופה שכאילו הכל מחובר..ולמה כאילונכי הפרעת האכילה שלי מזכירה לי כמה האיזון רחוק גם התנגדות לטיפול מזכירה לי שזה לא החופש שהיא הייתה בו זה העומס הנפשי שאני נמצאת בו . אז מה הרווח שלי לאחוז בכאב הפיזי . אולי כי עליו מותר לדבר ולבכות האמת שגם על הכאב הפיזי נמאס לשמוע וגם עליו אסור לדבר או לבכות ..אז מה שעולה לי לראש זה האחיזה בכאב הפיזי לא לגעת בנפשי ... לא כךפי חוץ כי אם דווקא כלפי פנים .יותרנקל ליצלכולי לסבול את הפיזי מאשר את הנגיעה במקומות הכואבים ... מניחה את זה כאן בתקווה שהשנה האפשר כניסה לזכרונות היותר קשים לכאב לעצב להיות מבלי להבהל ממנו לתת לומלהיות לזכור שזה כאב על דברים שכבר עברו וזה רק זכרון של כאב שאין לו נחמה (אודי אהבתי את המונח ) ולנסות לחיות באמת .... שיהיה לנו לכולנו ימים טובים

אביב יקירתי, דואגת לך מאד. יש משהו שאני מאד מתחברת אליו במה שאמרת - לכאורה אם לא כואב, אז את אינך. ולא מוגדרת. כתבת למטה 'תודה שאני אני', וכנראה שעם כל השק הענק שיושב עלינו, אנחנו בכל זאת מסתדרים יותר טוב עם מה שאנחנו ולא בתוך גוף או נפש של מישהו אחר. זה מורכב, אני יודעת. לפעמים אין זיהוי ברור. שמרי על עצמך, את ראויה למלוא התמיכה, שלך, סוריקטה

אביב את כל כך צודקת "הכאב הפיזי דוחק את הנפשי ועליו אפשר לבכות". מאחלת לך שנה של בריאות. שנה שהשק שאת נושאת יתרוקן ויהיה קל יותר. והכי חשוב שנה טובה ומטיבה.

תודה לך שתהייה גם לך שנה טובה של בריאות ושל טוב ...מי יייתן ותיראי כל הזמן בטוב שסביבך ...

סוריקטה יקרה איך שאני שמחה שקצת יותר טוב לך ...אפילו שזה בחסות הכימי .. דאגתי לך .הרגשתי אותך בתהליך המתפרק כשהמטפל לא היה כאן. .....אבל יקירה אני חושבת שאנחנו היינו עומדים במה שהיית מביאה איתך גם עם קצת תוקפנות (למרות שחייבת לציין שאישית לא הרגשתי שום תוקפנות שהבאת איתך . חוץ מכאב וקושי רב ) אני בסדר כן מאוד כואב כמו בתקופות שלפני הטיפול לכן מאוד ברור לי שמשהו צריך לקרות בהליך הטיפולי ... ויחד עם זה אני בתפקוד טוב עדין אכן הכי קל להסתדר עם מי שאנחנו ..הרי את הביצה שלנו אנחנו מכירים ... תודה יקרה על התמיכה והעידוד. אתך

את יודעת לוקחת את המילים שלך ומשחקת איתן ... שואלת את עצמי מה אהיה בלי הכאבים .. הכטב הפיזי נותן לי לגיטימציה להיות חולה נזקקת מוגבלת קורבנית ניראת אפילו הסימפטומים של הפוסט טראומה אפשר להסביר על ידי הכאב הפיזי ...ההמנעות מפעולות מסוימות . הבדידות . הויתור ההתכנסות פנימה .האל תיגע בי ...ואני חושבת שעוד הרבה ... כן אין ספק שהכאב הזה מאפשר לי חופש ...במחירים ענקיים אבל בהחלט עוזר לתפקד . אפילו בזכותו אני נחשבת די גיבורה כי מתפקדת 100 אחוז גם איתו ... מי רואה כשהנפש שלי מפורקת כן סוריקטה בהחלט נותן ניראות ...עצוב וחשוב כל כך ...מעתיקה לטיפול...

את יודעת, אביב, וגם אודי וכולם, מעניין. הייתי אצל הרופאה לפני כמה ימים. כי כבר לא סחבתי. והיא התרשמה שאני איזו ספורטאית או משהו ובריאה והכל. הנזקקות לא עוברת. כתבתי גם לך, אודי, הודעה חדשה. זה כאילו שאני כל-יכולה ולא תופסים אותי כמוגבלת. ואני הכי. ואיפשהו היה לי חלום שאוגדר כנכה, כי אז אתפוס את התפקיד של הגיבורה המתפקדת. וכרגע, במקום העיקרי בו אני נמצאת, לא סופרים אותי. ככה זה. אנשים מרוכזים עמוק בעולם שלהם, וטפשי היה מצדי לצפות שידאגו לי. באסה. סוריקטה

יקרה ... מה שלומך עכשיו . ואיך את סוחבת ....

אביב יקרה !!! אין לי משהו חכם או לא חכם לומר לך... לכן לא אומר ... רוצה להיות איתך אם זה בסדר... לתת לך יד ולהיות איתך... במבי.

כל כך הרבה אמרת במעט שלא אמרת פשוט היית ...וזה כל כך הרבה תודה על יד מחמם את הלב

הי שוב, הי אביב יקרה, ... ועכשיו פתאום אני מתבוננת על המילה האחרונה שרשמת בכותרת. שתי האותיות האחרונות שלה... כמה יסורים. 😟 סוריקטה

סיפורו של אב ... וואוו סוריקטה ...פשוט וואוו

שלום ד"ר בונשטיין, אני שולחת את השאלה שוב, בהמשך לשאלה ששאלתי אותך לפני כמה ימים בנוגע לאבחנה של דיכאון בטפול פסיכולוגי. אני מקווה שזה בסדר. תודה רבה על התשובה, דיברתי עם הפסיכולוג בפגישה האחרונה אך לא הצלחנו להגיע לעמק השווה. לכן ברשותך אני אשמח לשאול מספר שאלות נוספות: האם ניתן להתגבר על "דיכאון" לבד? (באבחנה נרשם הקוד F32.1- מה זה אומר?) האם מקובל ללכת לפסיכולוג אחר לחוות דעת נוספת או לבקש ממנו למחוק את האבחנה מהתיק הרפואי? האם יש השלכות כלשהן לעובדה שהאבחנה רשומה בתיק הרפואי? ושאלה אחרונה- כמה זמן אמורה לקחת החלמה מ"דיכאון" כזה? אני מתנצלת על כמות השאלות ומודה לך מראש! אלני

אודי הי, מרגיש לי קצת הקלה בלב.. ראש השנה עבר והיה אפילו נחמד.. איזה שבוע / שבועיים לפני ראש השנה כבר הרגשתי שאין לי גרגר כוח.. הייתי זומבי.. זהו..אנחנו אחרי.. מסמנת וי על ראש השנה.. מאחלת לך ולכולכם שנה טובה ומבורכת.. שיגרה טובה עם יציאות כיפיות.. שנה של יצירתיות וכל הברכות ... שלך-במבי.

במבי שלנו, טוב שאת כאן. ובא לי לבקש - תחזרי, הישארי עימנו. בבקשה, את כל כך מוזמנת, שלך, סוריקטה

מתוקה !!! איכשהו יש בך משהו שאת מצליחה ממש תמיד לגעת בי עמוק בלב... ...מתוקה... את יודעת ? גם כשהייתי זומבי ולא הצלחתי להקליד ולו אות אחת, קראתי את כל התכתובות של כולכם.... חיבוק ענקי לך סוריקטה אהובה ומאחלת לך שנה טובה ומבורכת.. שנה של יצירה, שנה של כייף וסיפוק..שנה של בריאות טובה.. שלך, במבי.

שנה טובה ומתוקה לך במבי אהובה ... שנה שבה תרשי לעצמך להיות מאושרת ,יצירתית וחיה באמת ....לא זומבי ומצטרפת לבקשה של סוריקטה השארי עימנו נעים כאן ....ואת חסרה מאוד . נקבל אותך כמו שאת גם בלי מילים ציבעוניות ...

הי אודי וכולם, שנה חדשה. חזרתי לתרופות, שמיידית כיבו את אש הזעם, שכנראה גם זלג כלפי חוץ ופגע באחרים בסביבה. סליחות השבוע - אם כן, סליחות לכם אם פגעתי. באמת סליחה. לא הייתה לי לגיטימציה, כך הרגשתי, ולכן ביקשתי להיות אחראיים ורציניים ולחזור להיעזר בכימיה. מחבקת, סוריקטה

יקרה כתבתי לך למעלה .... זה בסדר את בסדר גמור כאן בטוח שלא פגעת באף אחת ... לפחות לא שאני ראיתי ...ואני כאן כל הזמן 😀 אוהבת אותך ושמחה שבאת

שלום. כ4 חודשים אני סובל מהיפוכונדריה והייתי בהמון בדיקות (עיניים אורטופד בדיקות דם) עד לפני חודש הייתי בטוח שאני חולה חלילה בals מה שס״זה עבר ולפני שבוע הרגשתי חום רגעי ביד ואש נלחצתי חשבתי על זה ומאז אני מרגיש את זה כל הזמן ורציתי לדעת האם זה תופעה של היפוכונדריה

תודה שקמתי תודה שהגעתי למחוז חפצי תודה על אוטובוס תודה על יום חדש תודה על זריחה מהממת תודה על מחשבות תודה על עכשיו תודה על מי שאני תודה על קפה של בוקר תודה על אנשים סביבי תודה על למידה והתפתחות תודה על קנאה ועל אפשרות לבחון אותה מקרוב תודה על מיטה תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות לעתיד תודה על הגשמת רצונות תודה על שיח עם ר.וק תודה על עבודה ופרנסה תודה על ימים של חופש תודה על מזון ולבוש תודה על מים בברז תודה שאני חושבת על לטפל בגוף תודה על כאבים שמשאירים את הגוף נוכח תודה על האפשרותלהביט בהרס בעיניים ולהבין אותו תודה על ברכות של שנה חדשה תודה על הקיץ שנגמר לפחות רישמית תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על בעלי החיים תודה לטבע תודה על מוזיקה ומילים תודה על התפתחות ותהליך תודה על שקט בראש מידי פעם תודה על המקום הזה תודה לכל מי שכותב או קורא תודה אודי על היותך

תודה, אביב שכתבת לי למטה. וחייכתי למקרא השורה המסתורית שלך על השיח :-) ואודי, שמחתי לקרוא שגם אתה מודה על המקום הזה. שנה חדשה, שבוע טוב, סוריקטה

יקרה...השורה המיסתורית הייתה חשובה לי .. כן ראש השנה זמן ברכות ואיחולים ואני זכיתי להיות בקשר עם שתי נשים יקרות ואהובות שליוו אותי בדרך וכל כך התגעגעתי אליהן ... זה היה מאוד מרגש השיח ...

רגע כזה ממש של אין מלא ביאוש ובכאב של הגוף ושל הנפש . רגע שרוצה להרוס הכל . אז באתי לכאן ...לנסות להאחז בתקווה .. תודה שיש לי מקום לכתוב תודות תודה שיש מי שקורא תודה שלנרות הכאב עדין יכולה לכתוב תודות תודה שהאצבעות מתפקדות תודה על פלאפון שאפשר לכתוב בו תודה על מקום שאפשר להיות בו לבד לכמה רגעים תודה שמנסה לאסוף את עצמי ולכ מוותרת תודה שאני לא מיואשת לגמרי תודה על כאב שמדבר את הקושי סליחה שלא מסוגלת להקשיב לו תודה על כאב שמזכיר לי שיש לי פרקים ושרירים ועצמות וגידים ושערות ועיניים ... תודה שאני יכולה להזיז את הגוף תודה על טיפול ומטפלת תודה שאני מזהה את הרצון לברוח ויודעת שזה בגלל שהייתה בחופש תודה שיש בי כעס גם אם לא גלוי זה מראה על קשר טוב ועל געגועים ....😊 תודה על טלוויזיה וספה תודה שאפשר לנוח תודה על כדורים לכאבים תודה על רייקי ומדיטציה תודה על סתיו ועונת מעבר שמפרקת לי את השלד לרסיסים תודה שאני יודעת שאפשר גם בלי הכאב וזה רק גל כזה ארוך מאוד הפעם . תודה על כאב שמזכיר לי איפה הייתי פעם לפני התהליך של הנפש תודה לך אודי שאתה מאפשר ומעודד לכתוב כאן את היש וגם את האין תודה על בית ומשפחה תודה שאני אני ....💕

תודה עלייך

תודה על מילים חמות....

תודה שהכאבים העירו אותי משנתי ככה קיבלתי יום ארוך יותר תודה על יום עמוס במיוחד תודה על הרבה תיכנונים בידיעה שמה שאוכל אעשה ושמחר יש עוד יום תודה על בעלי חיים תודה על הטבע תודה על המוזיקה והמילים תודה על יכולת שמיעה והקשבה תודה על מים זורמים תודה על כדורים שעוזרים תודה על אוכל במקרר תודה על מגבת ושמיכה וכרית תודה על מיטה תודה על חלון בקיר תודה על קירות ובית תודה על משפחה תודה על געגועים תודה על יחד ולבד תודה על זריחה תודה על שמש תודה על עננים ועל גשם תודה שכל דבר בה בעיתו תודה על סדר בעולם תודה שאני מבינה שלכל דבר יז זמן וסיבה וכלום לא מיקרי תודה שאני זוכרת שהכל זמני תודה על גלים וספירלות תודה שאני נאחזת ביש למרות הכל . והכאב לא מצליח למשוך אותי למטה תודה שאני והםרעת האכילה שלי מנסות להתידד תודה על הגוף שלי שלא אשם תודה שהוא סובל אותי כל השנים , וסליחה על עינויים בילתי פוסקים תודה על המקום הזה ועליכם תודה אודי על היותך.

כעסתי עליה נורא!!! 4 ימים ברצף!!! ורק היום קצת נרגעתי. אין לי כבר כוח לעלבונות שלה ולעוד דברים שהיא עושה בלי כוונה, ללא תשומת לב!!! הכי קל לי לא לפגוש אותה יותר. או לפחות לקחת לעצמי קצת חופשה ממנה. אולי זה ילדותי. אולי טיפשי. אולי? החלטתי כרגע לקחת חופש ונראה בהמשך.

הי ת', כל כך פשוט לבשל כעס. כמה סבל. חבל. אבל מסתבר שיש שליטה בכך. לחזור ולדבר על זה - כך אומרים. אני יודעת שלפעמים מרגיש כמעט בלתי אפשרי. בקרוב יומולדת - מספיק בפני עצמו לרגשות גואים. אלו מילותיי, שלך, סוריקטה

תודה סוריקטה יקרה. הארת כמה נקודות חשובות שאכן נשכחו עם הכעס והעלבון. מאחלת לך הרבה טוב ושנה רגועה ובריאה.

היה כל כך רע בפגישה ויצאתי כועסת. ולפני זה כתבתי לה מילים יפות לכבוד החג ובמהלך הפגישה, כבר לא רציתי לתת לה את הברכה כי כעסתי! היא רצתה שאדבר את הכעס ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה שכועסת ובוכה ביחד ולא רציתי. זה הרגיש לי כל כך ילדותי!!! בסוף נתתי לה את מה שכתבתי ואמרתי לה שתעשה עם זה מה שהיא רוצה. ונמאס לי!!! ולא אכפת לי!!! ותיכף יום הולדת ואוףףף עוד שנה, למי יש בכלל חשק וכוח????

שלום ד"ר אודי. אני בת 25 בריאה. סובלת ממגרנות וכאבי ראש על רקע לחץ. בשבועיים האחרונים אני לא מצליחה להירדם ביכלל , זאת אומרת בכלל לא יושנת בלילהץ אני מישתגעת ולוקחת עכשיו כדור 1 של וובן לפני שנה. לפני כן הייתי כל הזמן ישנונית והייתי ישנה שנת צהריים ועכשיו גם את זה אני לא יכולה לעשות. אני פוחדת מאוד שאני תלוייה בכדור הזה ופוחדת שבלי שנה יקרה לי משהו רע. אני ממש רוצה לישון ועייפה אבל לא מצליחה. אני מבקשת ממך שתעזור לי ותגיד לי מה אפשר לעשות במצב כזה. בתודה מראש איילה

הרבה אור ושמחה לכולם

שנה טובה גם לך רוני .....שנה טובה טובה

הי אודי, הי בנות, הי כולם, נכנסת עכשיו, רגע שמצליחה, רגע אמת של חמלה. חבל לפספס. ימים פחות טובים. מנסים למצוא איזונים, גם תרופתיים. הוי, פחות פשוט להוציא את צרוף המילים 'שנה טובה' במצבי ייאוש, או, זעם, כשנראה שהן לא האמת הפנימית. ובכל זאת יש כזאת, הגם אם נחבאת. מאחלת לכולנו, ובפרט לי, גמישות שמאפשרת מרחב, ופחות נוקשות חונקת. אודי, אני עוד חושבת על מה שכתבת לי. ייתכן שלא היה לי מספיק עצמי מוגדר לאחרונה. שנה טובה, באמת, בשבוע הבא ניגע בסליחות? נשיקות, סוריקטה

יקרה שמחה כל כך שנכנסת ...הלוואי והרגעים האלה שמתאפשר שמרגיש נוח ונכון יהיו רבים יותר .. אתך כל הזמן בלב .... גמישות של הגוף של הנפש ...גמישות כזו שבאה מבפנים לא מתוך ריצוי או חוסר אונים ..גמישות בבחירות כמו מים חיים זורמים ... שנה טובה , באמת גם לך .....

שנה של בריאות שנה של הצלחה שנה של חמלה שנה של אהבה אהבה לעצמינו אהבה לזולתנו שנה של צבעים בשלל צבעי הקשת שנה בו הלימון לא יהיה חמוץ מידי והסוכר לא יהיה מתוק מידי שנה נכונה שנה מותאמת שנה מצמיחה שנה של שלום ושלווה בתוכנו ומחוצה לנו שנה של שקט שנה של יחד ולבד שנה בלי פחדים וחרדות שנה עם המון צחוק וגם בכי שנה בא נקבל את הכאב כמו את האושר שנה עם געגועים שנה של איזונים שנה טובה מוקפת בחיוכים לכולם אודי יקר ,שנה טובה לך ....באמת באמת מכל הלב ..עם המון תודה על היותך חלק בילתי נפרד מהמסע שלי ..תודה על חלקך בתהליכים שעשיתי , תודה על יד מלווה על לב אוהב ...תודה שאתה מחזיר לתלם וסומך כל כך ...פשוט תודהההההה הלוואי ונצליח לדבר בשפת ה"יש" רוב הזמן השנה ....עוד שיר שכבר מזמן לא שמעתי ... https://www.youtube.com/watch?v=ASFy3Pg3Kvo

שנה חדשה ...לא אוהבת חגים אבל אוהבת את הנקודות האלה שאפשר להביט אחורה על תקופה ולראות מה עשינו בתקופה הזו ..ולחשוב קדימה מה אנחנו רוצים להשיג להציב מטרות גם אם לא ראליות כאלה מטרות על ... ואני די גאה בעצמי על התהליך שעשיתי בשנה האחרונה ..ביססתי קשר טוב בריא ואמיץ בטיפול . ייצבתי את הקשר עם המטפלת הקודמת כך שאין לי בעיה ליצור איתה קשר כשרוצה . נפרדתי מדמות שליוותה אותי והצלחתי ליצור התחלה של קשר עם משהיא חדשה . פרידות והתחלות - אולי זה בעיקר מה שעברתי השנה ...אבל התגובה שלי הייתה שונה אחרת בוגרת יותר מסתכלת אחורה וחושבת על אבדניים בגלל הפגיעה הזו ויחד עם זה רואה את היש .. לצערי ממשיכה לברוח מלגעת בתכנים היותר כואבים , דברים שכבר מזמן שמתי אותם כאן וגם בטיפול ובכל זאת לא נוגעת בהם בכלל ..כואב מידי קשה מידי , וכנראה רק קצה קציהו של זיכרון.... שמחה שנותנת מקום לחלקים היותר מדוכאים אלו שמאוד קשה לי איתם ובכל זאת מבינה שאני חייבת לתת לעצב מקום .. שמחה מאוד שחזרתי לכתוב תודות שחזרתי לראות את היש ... שמחה מאוד על התהליך שאני עוברת בנוגע ללימודים ואפילו לימודי המשך .. רוצה להניח כאן קושי רב מול הגוף שלי בתקווה שבכל זאת אצליח להיות שם עבור הגוף הזה . לנסות לטפל בהפרעת האכילה שלי שאני ממש לא מצליחה להיכנס לדרך שעושה ולא רק "רוצה" היום הבנתי משהו שאולי ייתן קצה חוט ...זה או להוציא את הכעס והכאב עלי - על הגוף או להוציא אותו החוצה לעולם ... אז מאחלת לעצמי להצליח לשחרר את הכאב והכעס שיש בתוכי לתת לחלקים שלי יותר מקום ואולי להתחיל לטפל בעצמי באמת ... בתור התחלה מנסה לא לדבר על הגוף במילים קשות כל כך ...זה קשהההה

אני רוצה לאחל לך אודי שנה טובה, שנה של בריאות, אושר והצלחה בכל. שיתגשמו משאלות לבך לטובה וכמובן גם למשפחתך. להודות לך, על המקום הזה שמשמש בית חם, מקום להבין טוב יותר את הטיפול, את עצמי... אני נמצאת בפורום הזה במקביל לזמן שחיפשתי תשובות והייתי מבולבלת מאוד והגעתי לטיפול..שבע וחצי שנים, לא יאמן אודי שאתה פה כל כך הרבה זמן, קשוב, מתמיד וכבר ממש מכיר אותי היטב. אני חושבת שהגעת קצת לפניי לפה. אתה משמש קצת כמו אב שומר, מכיל ואמפתי, מודה לך מאוד על האפשרות להעזר, למדתי רבות מהמקום הנפלא הזה. שנה טובה לכל באי הפורם, לא מזכירה שמות, אחרת חלילה אפגע במישהו. סליחה אם פגעתי, העלבתי, לא עניתי כשציפיתם...מקווה שהשנה הבאה תהיה יותר רגועה מקודמתה לכלנו, מנוחה ושמירה על עצמנו .בריאות הנפש ובריאות הגוף. אוהבת, מיכל

בעיקר בכיתי, בכיתי הרבה.. בלי מילים, בלי לדבר. על החיים, על ארועים ודברים שעלו לי בזכרון. חלקם קשורים למשפחה שלי. חלקם קשורים ליומולדת ולמה שהייתי רוצה אותו מצפה מהחיים שלי. היא קמה פעמיים מהכורסא שלה כדי להביא לי טישו (לא ביקשתי אלא מיוזמתה). היא שאלה אותי אם הייתי רוצה שמיכה. לא עניתי לה. תהיתי אם הייתי עונה עם אם היא היתה מביאה לי או שרצתה רק לדעת לגבי הצורך שלי. גם אין לי תשובה לזה כי אף פעם לא היתה לי והורגלתי כך. הרגשתי שהיא מבינה אותי ומקבלת אותי יותר מבעבר... דיברנו על הבושה בתור משו שתוקע אותי בחיים. היא הייתה רוצה שנדבר עליה ושנכיר אותה. ואני פחות מצליחה להתחבר לשיח כזה. ונראה לי שהיא חושבת שזה יכול להיות קצה חוט שיוביל למשהו.

ואז היא שאלה אם אני רוצה לדבר על הטוב וזה בסדר או שיש משהו כדי שלא אתחרט אחר כך..כי זה קורה לפעמים...ואז אני על הספה שוכבת בלי נעליים..מחבקת משהו...ופתאום מפסיקה לדבר. מוצאת עצמי כאילו במקום אחר..אבל לא מבינה. מחבקת, מתקפלת...ככה..ולא יכולה לענות לה איפה אני עכשיו או מה קורה...שאלה איך אני מרגישה...הרבה שתיקות ואז אמרתי כמו עובר אבל במובן השלילי..לא יכולתי להסביר. לקח זמן שיצאתי מזה....מה זה אודי? האם אני מתחרפנת..הרגשתי כאב שמושך אותי למטה. הרגשתי קטנה..היא אמרה שזה לפני השלב שהיו לי מילים...מרגישה עכשיו מעופפת, מרחפת..מנסה להתלות בחוזקות כי כך אמרה לי....אבל משהו מושך אותי למטה אל החוסר אונים אל כאב?? לא יודעת..אתה יכול להסביר? היא אמרה שאני בסדר..אבל מרגישה שלא....כמו שלמדתי מאביב היקרה נאחזת במה שיש לי..בטוב שהיה היום. אבל משהו חזק ממני...אודי, תחדד לי את התמונה. מה קרה פה? ממש שכבתי בלי לזוז מחבקת, כמו עובר אבל ברגש לא עוטף בכלל...... :( מוזר ועדיין כאילו לא יוצאץ מזה למרות תפקוד תקין לגמריי היום....קצת פוחדת.... בכל אופן שנה טובה לכלם. התקשתי קצת בכניסה לפה לכן לא כתבתי...

מיכל יקרה פשוט תודה ...את לא יודעת עד כמה זה משמח אותי ...שנה טובה טובה

עוד שנה עברה... מנסה לראות את הטוב אך לפעמים זה קשה מדי. אומרים שיש סגולה לברך ביומולדת אחרים, אז מאחלת לכולכן ולך אודי היקר הרבה טוב ושמחה, וכמובן שנה טובה, שנה של צמיחה והתקדמות. אוהבת הרבה❤❤ חנה

חנה יקרה מזל טוב ...כן עוד שנה עברה שנה של התפתחות והתקדמות .... שיהיה באמת הרוב טוב שתצליחי לראות ולהרגיש אותו שתמשיכי להתקדם ולהתפתח ...שנה של צמיחה בריאות שלווה אושר פרנסה טובה זוגיות חברות וכל מה שאת מאחלת ורוצה שיבוא לטובה .... ומה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה ??

יום הולדת שמח חנה יקרה מאחלת לך שנה של אושר ובריאות הנפש והגוף... שנה של ריפוי וצמיחה שנה של בשורות טובות והמון שמחה בלב..💗

מזל טוב!!! שתדעי הרבה רגעים של אושר וצמיחה. שנה טובה

תודה אביב וינשוף היקרות... שימחתן אותי מאוד. ואביב לשאלתך, יש דברים שהייתי רוצה לאחל אבל הם נראים לי רחוקים מדי ובלתי מושגים. אז אולי אאחל לעצמי לא לפחד להעז ולא לפחד לנסות... כי דברים טובים יכולים לקרות ואם לא אנסה אשאר באותו המקום ואז בטח שלא אצליח לשנות ולהתקדם.

זאת התחלה טובה חנה ...ותאמיני שאת יכולה דברים גדוליםםם בצעדים קטנים קטנים כמו רצי מרתון .. שתהייה שנה טובה שיתגשמו משאלותייך לטובה

הי. מזל טוב. הרבה שמחה ובריאות.

חנה יקרה, אשוב ואומר, שאני אוהבת את הישירות והפשטות הנוגעת שלך. זה מקסים בעיניי. לעתים קל למצוא מילים טובות עבור אחרים. אחר-כך לגלות, אולי, שכתבת לעצמך. נתת לעצמך. אם כן, המון אהבה לבבית, ומזל טוב, שלך, סוריקטה

מזל טוב והמון בריאות, שמחה, אושר וכיף :)

איזה מקסימות כולכן! תודה... ריגשתן אותי. מקווה בשביל כולנו שהחג יעבור בטוב. חופש ארוך מהפורום ומהשגרה בכלל

המטפלת אמרה שלא תוכל להפגש בימים שלא מהמיניין. נבהלתי... אם ארגיש מאוד רע? אם ארצה פגישה דחוף? מקווה שיהיה בסדר. שהבהלת תעבור.

הי ת, מקווה שהבהלת חלפה ... ואם ...ואם ...מניחה שתגיעו לגשר תעברו אותו ותימצאו פתרונות ..... אתך

הי ת, נשמע באסה לאללה. איני יודעת איך אמרה המטפלת את דבריה. וגם איך שמעת אותם. מציעה כיוון - אולי הייתה מאד רוצה, אך לא מתאפשר. אם זה כך, אולי ההרגשה יכולה להתרכך קצת? שלך, סוריקטה

הי אודי, כנראה שמי שהוא פעם חזק ופעם חלש אז הוא אנושי, לא? אבל צריך להיות חכם וגם לדעת מתי להיות חזק ומתי להיות חלש אני חלשה מתי שאני מפחדת אני פוחדת מנשים חזקות, כאלה שצועקות ונראה שיש להן ביטחון עצמי מופרז עושה לי בעיות בעבודה איך אפשר לא לפחד?