פורום פסיכולוגיה קלינית

הרה אמרה: > > תרופות בלי טיפול פסיכולוגי, זה כמו לצלול עם בלון ריק מחמצן. > נכון שיש מקרים שמומלץ במיוחד לקבל תרופות, אבל ברוב המקרים (לא > כולם) התרופות מהוות גיבוי לשיחות. כמובן שזו זכותך לא לבזבז כסף > על שיחות... אבל תרופות במקרה הזה הן פלסטר בלבד על פצע שדורש גם > ניקוז. זו צלקת שמכסה על הזיהום. > ורוניקה עונה במקרה שלי התרופות הספיקו לשחרר אותי מעבדות לחירות

ורוניקה, איזה תרופות פלא את לוקחת ?

את יודעת מה? אני באמת באמת שמחה לקרוא את זה... אני לא יודעת מה הסיבה שהתחלת לקבל טיפול תרופתי מלכתחילה, אבל אם זה עוזר - למה לא? אני לא פוסלת שימוש בתרופות. לפעמים זה באמת המוצא האחרון שנשאר.

אם התרופות עוזרות , ואין להם תופעות לוואי מיוחדות למה לעבור את הסבל של הטיפול הפסיכולוגי/ הפסיכיאטרי ? שלא לדבר על רגשי האשמה שאת מבזבזת כ"כ הרבה כסף . יש אנשים שאומרים "אני נגד תרופות באופן מוחלט" אם זה עוזר, למה לא להשתמש??? כמובן שאיני פוסלת טיפול למי שזה מתאים.

שלומי כתב/ה: > > האם את פשוט רוצה לומר שאינך מאמינה בתורת הפסיכולוגיה > ולא מאמינה שאנשים יכולים להעזר בתרפיסטים ? > האם זה מה שאת אומרת , בגדול ? ורוניקה עונה: כאשר הזדקקתי בימי חיי לשירותי בריאות הנפש הפתרון היחיד היה תרופתי ולא שיחתי במקרה שלי הטיפול התרופתי הוכיח את יעילותו ואין סימנים המעידים על צורך בטיפול אחר לגבי יעילות הפסיכותרפיה אני מכירה הרבה אנשים שלדעתי פניה לפסיכותרפיסט בנושא שינוי של דפוסי התנהגות יכול לעזור להם לגבי הפסיכואנליזה אין לי מושג לגבי יעילותה תודה ורוניקה

עכשיו נראה לי שהסברת את עצמך. את יודעת שאת יכולה להשיב ישר לאחר קריאת ההודעה. אינך צריכה כל פעם לפתוח תגובה חדשה ואז גם תחסכי לעצמך את הצורך להעתיק את התגובה הקודמת עליה את מגיבה. הבנת ?

לורוניקה ושלומי, לא התנסתי בטיפול פסיכולוגי אבל אני חשדנית מאוד לגבי יעילות הטיפול. מצד אחד אני שומעת אנשים שאומרים: "הגעתי עד הלום בזכות הטיפול הפסיכולוגי שעברתי" או : " הייתי שבר כלי עד שהגעתי לטיפול" מצד שני , אמא של חברתי הטובה היתה פסיכולוגית ( מומחית ) של ילדים, ואף כתבה ספרים בנושא. אבל ההתנהגות שלה בבית עם ילדיה ובעלה היו מתחת לכל ביקורת. חברתי טוענת שאמא שלה הפסיכולוגית הידועה השאירה אצלה צלקות ופחדים רבים. ולכן, אם הפסיכולוג לא יודע להתנהג כראוי בביתו, איך אקבל ממנו עצות???

שלום, שאלה שמציקה לי - האם חוסר בטחון עצמי שגורם לבישנות ולהסתגרות המתפרשת בטעות כהתנשאות יכול לגרום לאנשים להתרחק ממך? אם אתה מודע למגבלתך ואף יודע מה מקורותיה, האם אפשר להשתפר? מישהו פעם אמר לי שאפשר אם מתחילים לעבוד על זה בצורה טכנית. כלומר, לחייך לכולם גם אם לא ממש מתחשק, לשאול לשלומם של האנשים איתם אתה עובד\לומד וכד' גם אם ממש אין לך חשק לכל העמדת הפנים הזאת. אחרי השלב הטכני מגיע השלב האמיתי בו אתה מצליח להתגבר על נקודות החולשה שלך ובעצם לשדר יותר בטחון עצמי. אבל מה עם האני האמיתי? אם אני לא מרגישה שצברתי יותר בטחון אז מה זה שווה? יכול להיות שאם השדר שלי לחברה יהיה יותר חיובי אז החברה תשדר לי בצורה יותר חיובית ואז גם אני אהיה יותר חיובית, יענו האדם במראה וכל זה (במובנים של בטחון עצמי ולא של התנהגות חיובית או שלילית)?

האם את חשה שיש לך חוסר ביטחון עצמי או שהשאלה פילוסופית מדעית גרידא ?

מיכל, כנראה שעוד לא הגעת לשלב האמיתי בו את מרגישה שאכן צברת יותר ביטחון עצמי ואמונה ביכולותיך ובכוחך. אז אין ברירה וצריך לעבוד על זה כי עד שאת עצמך אינך משוכנעת בהרגשת הביטחון העצמי - לא תוכלי לשדר אותה לסובבים אותך. בהצלחה

הרה כתבה > > לי - תודה. :-)) > > אני לא יכולה להיפגע מורוניקה... הדברים שהיא כותבת לא יכולים > להזיק... הם נכתבים מתוך רצון לעוות מציאות מסויימת והתאמתה > לדרישות האישיות שלה... להיפך, אני נהנית מההתכתבות איתה... יש > בזה משהו שמעשיר את דעותיי על המין האנושי... :-) תשובה מורוניקה אני מבקשת הבהרה איזה דברים שכתבתי נכתבו במטרה לעוות מציאות מסויימת ולהתאים את המציאות לדרישות האישיות שלי לשמחתי אני לא רוצה ולא צריכה טיפולים פסיכולוגים ולא אתבזה בהבעת דיעה על דבר שאין לי בו כל מושג.(הכוונה לחוויה הטיפולית) ל דברייך התהליך הטיפולי שלך לוקח שנים ונע במסלול מעגלי ולא מתקדם לשום מטרה. יש לך אישיות מאוד כריזמטית ואת מנהלת ויכוחים בצורה תרבותית מיהנה ונעימה. למרות רמת האינטלגנציה הגבוהה שלך והקסם שאת מקרינה מותר לי להקיש מהעובדות שאת מציגה שאם התהליך הטיפולי שלך נע במסלול מעגלי אזי במקרה שלך התיאוריות של פרויד נכשלו אם פרויד אמר שהדחקים נפתרים בהעברת הבעיה מהלא מודע למודע המקרה שלך מפריך את התיאוריה אני שמחה שהעשרתי את דיעותייך לגבי המין האנושי אבל לדעתי יש בכך הגזמה תודה ורוניקה

האם את פשוט רוצה לומר שאינך מאמינה בתורת הפסיכולוגיה ולא מאמינה שאנשים יכולים להעזר בתרפיסטים ? האם זה מה שאת אומרת , בגדול ?

אני חושבת, שאין סיבה להמשיך ולהעכיר את האווירה, לא? בכל מקרה, כשהתכוונתי לכך שפסיכולוג מטפל בהמון סוגים של בעיות ולא את כולן הוא חווה על בשרו, לא התכוונתי לנושא התרופות - ברור שרק פסיכיאטר רשאי לרשום תרופות. מאידך, זה לא אומר שהוא נאלץ להשתמש בכולן. ההערה שלך בנושא עיוותה את הכוונות שלי, אני מניחה שלא מתוך רצון לעשות את זה, אבל ככה זה יצא. דעותיי על המין האנושי קיימות מזמן... הדיון בינינו רק מעשיר אותן, ולא בהכרח בכיוון השלילי... יש תאוריות נוספות על זו של פרויד. אבל בגדול, כדי שהלא מודע חעבור למודע צריכים להתקיים 3 דברים בסיסיים בטיפול: נכונות רגשית של המטופל, קשר יציב בין המטופל למטפל ויכולת הכלה טובה של המטפל. מכיוון שהטיפול שלי נע גם על מישור לינארי וגם במעגליות, שלושת הדברים הנ"ל לא יכולים להתקיים. מקווה שהבהרתי את דבריי, ושהאווירה תישאר טובה, HERA.

שלום לכולם, נושא האלימות במשפחה עולה מפעם לפעם ותמיד מצליח להרגיז ולדכא אותי מחדש. זה ממש נורא ואיום. תארו לכם ילדים מסכנים וחסרי ישע או אשה מסכנה אשר צריכים לחיות עם פרא אדם , פחדן שמוציא את כעסיו ותסכוליו ובעיותיו הנפשיות על משפחתו. ומה מדהים בסיפור ? זה שאותו אומלל ונבל לא נחשב כאיש רע בחברה. כלפי חוץ הוא יכול להיות אדם נחמד . רק כלפי משפחתו הוא כזה רשע. למה ?

אני אנסה לענות על זה.. יש הרבה שאלות של למה... לרובן אין תשובות. מבחינת האידיאל אם יכולתי הייתי משנה את כל העולם(הרבה עבודה..) אבל לחיים יש חוקים משלהם. מיטל

לא נראה לי שענית על זה. השאלה היא: איך יכול אדם להתנהג בסדר גמור ולפעמים אפילו מעל ומעבר בסביבת עבודתו ועם חבריו ולעומת זאת, בתוך משפחתו, כשנסגרת הדלת בתוך הבית, להיות חיה רעה, מפלצת. אם הוא אדם רע ואנוכי ומגעיל, אז איך הוא שולט על עצמו מחוץ לבית ? זאת התעלומה.

בגלל שהוא עצמו חסר ביטחון עצמי, סובל מחרדות ומפוחד. בחוץ הוא מנסה להסתגל לחוקי הג'ונגל ומכפיף את עצמו לקודי ההתנהגות המקובלים (וגם למי הוא צריך להתחנף ולהיות נחמד). אבל, בביתו הרי הוא האדון הכל יכול - ושם הוא זה שמכתיב את החוקים, הכללים והקודים. לא ככה?

לפניי כחצי שנה התגלו אצלי התקפות חרדה . אני מטופל כיום בכדורים למניעת ההתקפות במקביל אני מרגיש נפילות -כוח חדות שבגינם לפעמים אני מקבל את אותם התקפות חרדה כמו כן יש לי סימפטומים שעל פי הבנתי תואמים את הסימפטומים של cfs כגון: א. זכרון שנפגע בטווח הקצר ב. כאשר אני מרגיש חולשה אני יושן מספר שעות רב לפעמים כ18 שעות -20 שעות ולאחר מכן אני מרגיש יותר טוב אך החולשה חוזרת לעיתים קרובות ג. במשך התקופות שאני מרגיש לא טוב אני מרגיש ערפול במחשבה וערפול ויזואלי. שאלתי האם יתכן ככל שcfs יהיה מלווה בהתקפות חרדה , ואם כן איפה ואיך אני יכול לבדוק האם אני חולה במחלה זו.

אייל שלום 1. יתכן 2. פנה לפסיכאטר שלך והוועץ בו בברכה עמי

רבק, אתה לא חושב שחמש בבוקר זה קצת מוקדם מידי לענות לאנשים ? מה קורה , נדודי שינה ?

מה זה cfs?

www.cfs.co.il

hi there,well i guess i should have chosen another name apart from Lisa to use here,but what can i do,now you know it all,i hope you can forgive me,if not,then i`ll just have to live with it,yours.............Lisa

ליסה... זה מעניין... הכל בסדר?

דיברת למטה על הסרט סיפור שאינו ניגמר, יצא לך לראות את סיפור פשוט?

לא חושבת... אולי אם תכתוב לי "תקציר ארועים" זה יזכיר לי משהו...

כעקרון אני מעדיפה ספרים על סרטים... כבר שכחתי איך נראה הקולנוע מבפנים... גם מתוך מגוון הסרטים הגדול שיש היום בוידאו ובטלוויזיה אני כמעט לא רואה כלום. יותר נוח לי עם המילה הכתובה...

אני קוטעת את הדיון הספרותי הזה כי הוא מתחיל לתפוס פה הרבה מקום, וגם יש לי ספר שמחכה לי... לילה טוב לשניכם.

לילה לילה

אני בן 23 ,בעבר לקחתי סמים מסוג אקסטזי ועישנתי מריחואנה . כיום אני סובל מאד ואינני יודע למי לפנות עוד, עשיתי בדיקות מקיפות כולל סי.טי לראש ולא מצאו דבר. כששואלים אותי מה יש לי אני עונה "כאבי ראש". היום אני לא נוגע בשום סם. מה לעשות למי לפנות אני מרגיש שירדתי לגמרי מהפסים ואיבדתי את הטעם לחיים

רועי... כל הכבוד על הכוח הנפשי , על זה שאתה היום חזק בשביל לא לצרוך סמים יותר וגם על המודעות והנכונות לבקש עזרה..! אין ספק שאתה בן אדם עם חוזק נפשי (היום), אני מציעה לך לפנות במייל לאנשי המקצוע כאן ולא לחכות שהם יענו כי הם כבר בקושי פה. אתה פשוט מחפש הודעות שהם כתבו ומקליק על השם שלהם וככה מגיע למייל האישי שלהם. הרבה בהצלחה ואם אתה רוצה עוד לדבר , לשתף, או מה שבראש שלך, אני פה (ויש כאן עוד אנשים מקסימים). בהצלחה!

רועי, מכיוון שעברת הרבה בדיקות, ואין ממצא חיובי, מדוע שלא תפנה לטיפול נפשי?

רועי שלום יש 2 אפשרויות לפנות למומחה לכאבי ראש (יש כמה כאלה) לפנות ליעוץ פסיכאטרי (התרופות שניתנות הן פעמים רבות דומות ) בהצלחה עמי

רועי בוקר טוב, נשמע שאתה שרוי במצוקה מסוימת, בלחץ רב. כמה זמן עבר מאז שהפסקת לצרוך סמים? אולי איש מקצוע כמו פסיכיאטר יוכל להבין מה עובר עלייך, ממה נובע הדבר ולהמליץ בהתאם על טיפול.

שוחחתי עם רונן, אמשיך לגלגל את העינין הלאה, מאוד שמח שהמשכתי להתייעץ איתך גם היום. כי פשוט הנחת לי פתח לתקווה חדשה. אז פשוט-תודה.

מה שלומך בערב נפלא זה..?

עד שפנית אליי היה ערב ערב, עכשיו הוא גם ניפלא! ספרי מה בילבבך.

היי לכולם! עקבתי בעניין רב - וגם השתתפתי - בשיחה על ורדה רזיאל ז'קונט. ומשפט אחד מכל הויכוח הזה מכרסם בי כל הזמן: "יש אנשים שמתייחסים אל דבריה כאל דברי אלהים חיים". וכאן בדיוק מגיעה השאלה שלי, שמטרידה אותי מאז ומתמיד: מה הופך אדם מסויים לבעל השפעה גדולה, אחד כזה שיאמינו לו בלי להניד עפעף גם אם יספר שראה שמש ירוקה....((-: אני מעלה את הנושא היות ואני נתקלת בלא-מעט אנשים כאלה, ולרוע המזל הם מנצלים את כושר השכנוע שלהם לרעה, משמיצים כל מה שזז, האחרים מאמינים להם מבלי לפקפק אפילו רגע, ואחר-כך, כמו שאומרים, "לך תוכיח שאין לך אחות"... מה יש בהם שאין ברובנו? נזבורה

הי נזבורה, ורדה - אישיות שהדעות עליה נחרצות לטוב ולרע. מי שאוהב - בולע בצמא את דבריה ומי ששונא משמיץ אותה ללא רחמים. אבל זה לא הענין - יש אנשים בעלי כריזמה,יכולת מילולית גבוהה מאוד, לדוגמא: מספר חברי כנסת , ש"ימכרו קרח לאסקימואים" ויצליחו בזה. זאת תכונת אופי שיש לך או אין לך את זה. כבר בגן יש ילדים כאלה שכל הקטנטנים מחקים אותם ונגררים אחריהם. המבוגרים יותר, אנחנו, אם אנחנו טיפוסים תלותיים נסחף אחרי בעלי הכריזמה, גם אם מעשיהם או הערכים שלהם אינם תואמים לשלנו. נטע

שלום לך אלת האהבה, משחר ההיסטוריה לכל דבר שלו קיים ביקוש- יש היצע (ראי המקצוע הוותיק בעולם). כך גם מסתבר בנוגע לטימטום. חבל לפתוח עליה דיון נוסף כבר יבש הרוק.

היי, יש בה משהו... עובדה שהיא "הצליחה" לתפוס כל-כך הרבה בפורום... כנראה משהו באישיות שלה... אולי יש לה קצת (הרבה) יותר ביטחון עצמי, יכולת עמידה מול כל הביקורות שמופנות כלפיה... אני באמת לא יודעת... אבל כמו שאומרים: יש פסיכולוגיה אמיתית ופסיכולוגיה להמונים.

תודה על כל התשובות! שרק לא נאבד את כושר השיפוט מול כל "שוטפי המח" למיניהם... ((-: לילה טוב! נזבורה

לאחר ששאלתי את השאלה הבאה בכמה פורומים רפואיים אחרים ומכיוון שאף אחד עדיין לא נתן לי תשובה ( והעביר אותי מהתמחות רפואית אחת לשניה ) אני מגיעה לפורם הנ"ל עם השאלה הבאה : האם עיוורים מלידה!!! "רואים" תמונות בחלום? אם כן, כיצד הדבר ייתכן, הרי אין להם זיכרון וויזואלי של תמונות, אם לא, כיצד "נגלה לעינהם" החלום? תודה מראש, איתי. נ.ב: גם ד"ר דניאל רוזנבאום מנהל פורום רפואת עיניים מחכה לתשובה.

איתי שלום עוורים מלידה או אנשים שהתעוורו בגיל צעיר מאוד לא רואים תמונות ויזואליות בחלום. חווית החלום שלהם דומה לחווית המציאות, כלומר, מישוש, שמיעה וכדומה. תוכל לקרוא מאמר מעניין בנושא בקישור שלהלן. http://psych.ucsc.edu/dreams/Articles/hurovitz_1999a.html בברכה ד"ר אורן קפלן

איתי, היה לי איזשהו מפגש לימודי עם עיוורת מלידה. הם חולמים, אבל לא כמו אדם רואה... היא לא יכלה להגדיר את החלומות שלה, מכיוון שהם לא מבוססים על מראות יום-יומיים...

רציתי לדעת מה זה סכיזופרניה?

שרית שלום יש חומר רב בנושא, גם בעברית. תוכלי לעיין למשל באתר הבא http://www.beyachad.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מעונינת במידע מדעי, מחקרים מאמרים על אנורקסיה בכלל ועל הקשר ביו אנורקסיה למסרים חברתיים. בתודה מראש מירה [email protected]

מירה, תוכלי לשמוע כאן מהבנות על האנורקסיה, וכן אם תכתבי למה זה מיועד, יוכלו לעזור לך. דרך אגב: שמים לך את הסדרה "אלי מקביל" בפריים טיים, ויכולה להיות לך סיבה טובה לאנורקסיה. עדי

אני סובלת מבולמיה ומעוניינת לערוך בדיקות רפואיות על מנת לבדוק את רמת הנזק שנגרם לגופי. אני גרה באיזור המרכז (השרון או ת"א). אודה לך אם תפני אותי למקום מתאים

אדווה, תתחילי עם רופא המשפחה שלך. בכל מקרה, מרכז טוב להפרעות אכילה יש בתל השומר. דעי לך שההתמודדות עם העניין קשה מאוד!!!!! הבנות ישמחו לתרום לך. עדי

אדווה - היי יש בהוד השרון מרכז מיוחד שמטפל בהפרעות אכילה והוא נקרא : "נופית " שמעתי עליו שהוא טוב מאוד . יש עוד מרכז טיפולי כזה שנקרא " שחף " שני המרכזים האלה הם אומנם מנוהלים ע"י אנשי מיקצוע בתחום רק שהם פרטיים שזה אומר שהם יקרים אבל פשוט מעולים . כל סוגי המטפלים בהפרעות האכילה מרוכזים לך בבניין אחד , פסיכיאטר\ית , פסיכודרמה , דיאטנית , טיפול באומנות , טיפול פסיכולוגי ולווי אישי צמוד בדרך להבראה . * כמו שעדי כתבה לך יש גם את המחלקה בתל השומר אבל זה עם אישפוז ויש שם תור שצריך לחקות כ - 3 חודשים ויש כל כך הרבה בנות בהמתנה שם מה שלא קורה במרכז "נופית ו"שחף " שם זה לא אישפוז , מיד נקבע לך ימי הטיפול לנוחיותך והם גם שולחים אותך לעשות איזה בדיקות שצריך לעשות . רופא רגיל לא יכול לטפל בבעיות האלה מלבד לשלוח אותך לטיפול פסיכולוגי , ולדיאטנית ולעיתים קרובות זה לא הטיפול הנכון כי בהפרעות אכילה צריך התמחות מיוחדת שעל פי רוב אין להם . ולכן אני ממליצה לך מניסיון ארוך שנים שלי לפנות לאחד מהמרכזים האלה . בלי להתגלגל לרופאים שלא מבינים בנושא כלום ואת זוכה מהם לעיתים לתגובות מילוליות לא נעימות כמו : " מה את מתאבדת , והצאות על הרס עצמי ועוד הרבה תגובות של חוסר הבנה את המחלה .טפלי בעצמך ללא דיחוי . אני ממליצה לך מניסיון אישי וארוך של שנים שלא טופלתי נכון עד שהגעתי למרכז " שחף " שנמצא על כביש רמלה ביל"ו בכניסה לקיבוץ נען . אבל לך יש את "נופית " שנמצא בהוד השרון קרוב לבית .

שלומי, הבנתי שגם אתה מחפש לקשקש עם מישהו מדי פעם. האמת שעם הרה החיבור מבחינת ההתייחסות לשאלות שלי היה מהיר. אבל ככל שיש יותר אנשים נחמדים שמעודדים ועוזרים בימים קשים הרי זה משובח. אז מה הביא אותך לפורום הזה? וכמה זמן אתה כבר משוטט בו? אם יתחשק לך תענה. יום נעים, נעמי.

האמת, אני נמצא במקום עבודה קצת משעמם, אין הרבה מה לעשות אבל צריך להראות עסוק ! מכירה את זה ? אז אני יושב מול המחשב ומשוטט בפורומים השונים. כמובן שאת עבודתי אני עושה , כשיש לי מה לעשות אבל אני גומר מהר ונשאר פנוי. סתם נתקלתי בפורום בטעות וקראתי כמה וכמה דו שיחים. היה מעניין. כל הנושא הפסיכולוגי מרתק, לפי דעתי. ובמה את צריכה עידוד ? מה רע כל כך ?

שלומי, איזה כיף של עבודה הלוואי עלי !!!! חלק ניכר מעבודתי הוא עם קהל כך, שאין אצלי מנוח ואני מקנאה באנשים שיושבים בשקט מול המחשב בלי הטרדות ובלבולי חוח. לנעמי היקרה, מצטרפת גם אני ברצון לעודד ולהקשיב כמיטב יכולתי.

הרה'לה, אז איך התחילה השנה החדשה? לנו הישראלים יש אפשרות לחגוג פעמיים את ראש השנה ואולי אם עד ה- 1.1 המצב לא היה משהו אז לטובת כולם היום החלה שנה חדשה ואולי היא תהיה טובה וחייכנית יותר מהשנה שהחלה בתשרי. (האמת, אני הולכת לפי התאריך הלועזי אבל תמיד טוב שיש עוד אופציה לא? בכל אופן נראה לי שגם את חובבת שקט ונוף בימים מסויימים ומקווה שיפתחו את הכביש הישן שציינת ותוכלי להגיע לים ביתר קלות. ככה סתם להנות מהנוף, מהשקט, מהסביבה הנעימה. בכל אופן אני מקווה שהכל בסדר אצלך ושנדבר הערב. ספרי אם חגגת אתמול. ביי בנתיים נעמי.

נעמי'לה... איפה אני ואיפה חגיגות? כמה שפחות רעש, צפיפות או אנשים... שם תמצאי אותי. הרהור: הרבה אנשים מתייחסים לשנה החדשה כאל נקודת פתיחה למשהו חדש... כאפשרות לשינויים. על-פניו זה נחמד... כי מה יכול לסמל שינוי יותר משנה שמתחלפת? אבל כשהמחלחמות הן יומיומיות, גם לשעה שמתחלפת יש משמעות... אז מבט חטוף בשעון, שפתאום מצביע חצות ו... הופ התחלפה שנה, לא משנה הרבה... וזה גם הבדל משמעותי - לשנה לוקח 2 שניות להתחלף... לשינויים שחלים בנו לוקח המון המון זמן. לסיכום - האם האיחולים שלנה החדשה מסמלים את הצורך שלנו בשינויים פנימיים מהירים יותר? נעמי, תראי מה יצא. סתם התחיל בהרהור קטן... אני מקווה שזה לא יהרוס לאף-אחד את השנה החדשה...

הרה'לה, אל תהיי כזאת ! תנסי לראות בשנה החדשה איזו נקודת אור קטנה אחרת למה היא מתחלפת? שלא תביני אותי לא נכון, אני עבדתי כמעט עד חצות באותו יום ואז התישבתי לי בבית מול עוגה חמה עם גלידה (שדכבר שבועיים מתחשק לי לאכול) ומצאתי סיבה לחגוג את תחילתה של השנה. אני לא מהבליינים הגדולים, אבל יודעת שאנשים סביבי יכולים לעלות לי את המצב רוח בימים אפורים. טוב אני לא רוצה לזבל לך את המוח אז,,,, מה המרגש היום? יש לך איזה שהם תכנונים מיוחדים ליום סגרירי שכזה? מה עם הכביש הישן לים, יש איזו התקדמות? בכל אופן יקירתי, נדבר בהמשך היום אולי יותר מאוחר בלילה. מקווה שאת בסדר. להת' בנתיים, נעמי.

לשלומי לי ליזה ו HERA הרה ציינה את התכונה של גילוי אמפתיה מצד מטפל כיתרון בתהליך הטיפולי אני חושבת שייעוד המטפל הוא לשפר את המצב המנטלי ולא לגלות אמפתיה על פניו אין זה מוצלח להשתמש במילים " ילדה מפונקת" לצורך הויכוח אני בטוחה ב 100% שHERA מבינה את רוח הדברים ולא נעלבה מכך להוציא את השימוש במילים ילדה מפונקת הויכוח ביני ל HERA הוא על עובדות תודה ורוניקה

בקיצור , אז NO HARD FEELINGS , והכל טוב ! כמה נחמד ! יום נעעעעעעעעעעעעעעעעעעים גם לך

ורוניקה... חוק טיפולי מס' 1 - המטפל לא קיים בשביל לספק את הרצונות, דחפים, משאלות של המטופל. לכן לאמפטיה יש בטיפול ערך גדול. שיפור המצב-רוח המנטלי, כהגדרתך, צריך להיות תוצר של עבודה משותפת בין המטפל למטופל.

את התשובה הנ"ל כתבתי אחרי התשובה להודעה הקודמת... (זאת עם שיחזור ההתכתבות שלנו)... ככה שיש שם דברים, שאולי לא הייתי כותבת אם הייתי קוראת קודם את ההודעה הזו...

שלום רב!אני סובל מחרדות ומשתמש בשיטת 'הסחת הדעת'בהתחלה לא הבנתי כלל 'מה הקשר' בין השיטה ובין הרפואה אבל אחר זמן(רב) נוכחתי לדעת שלעקוף את ההר מועיל יותר מלחצוב בו.אעפ"כ ברצוני לשמוע אם אפשרמה עומד וכמה מילים על חרדה-להישאר לבד במקום עם ציבור כמו תחנה מרכזית וכן על הליכה ברחוב לבד בלי בן משפחה.תודה.'עובדי'ה'

שלום עובדיה, אתה נמצא בחברה טובה. אנשים רבים סובלים כמוך מפחדים כאשר נמצאים בתוך קהל רב, או לבד בחושך בלילה. למעשה המצבים האלו מלחיצים,בימים קשים אלו מפחיד להמצא בין הרבה אנשים וגם לא נעים בחושך בחוץ ולבד. השאלה היא האם אתה מתגבר על הפחדים, והולך כאשר אתה צריך להגיע למקומות הומי אדם, או שאתה מעדיף להשאר בבית בגלל החששות. אם אתה עושה הכל למרות שאתה פוחד, נהדר! אם הפחדים מפריעים לשגרת החיים שלך - כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי. מאחלת לך בריאות והצלחה, נטע

עובדיה, לעקוף את ההר זו דרך שאנשים רבים, שסובלים מחרדות, בוחרים בה. אבל זו בריחה שלא יכולה להימשך לנצח... תמיד יגיע שלב של התמודדות... אני מצרפת לך קישור (בעברית, בנושא חרדה... תמצא שם עוד פרטים ותבדוק האם חרדה היא הבעיה האמיתית או שמה מדובר באגרופוביה: http://www.nefesh.co.il/anxiety.htm

שלום רב, עניין הקהיית החרדות מטופל בכמה דרכים, בהתאם לאדם ובהתאם לחרדה. טיפול בסיבות הוא כיוון אחד. מעקף הוא כיוון שני, הפגת לחץ תוך כדי התעמתות עם הגורם המעורר חרדה הוא כיוון נוסף. כל אחד מהדרכים הללו משופע בטכניקות שמסייעות להגיע למטרת הטיפול. לא כדאי להגיע לדיאגנוסטיקה סופית רק ע"י שאלות-תשבות בנוסח שכאן. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

הרה אמרה הדכאון אומנם נפוץ מאוד, אך לא בהכרח קל לטיפול... דכאון כרוני שנמשך שנים רבות נהיה חלק מהאישיות... ולכן הטפיול קשה - לא קל לוותר על חלק מהאישיות. ורוניקה עונה עובדתית בהרבה מקרים תרופות SSRI מספיקות לשיפור דראמטי הרה אמרה : בנושא התרופות - טוב פה הדעות חלוקות... אין לי שום דבר נגד טיפול תרופתי, רק שאני אישית לא מרגישה צורך לקחת תרופות בשלב זה. ורוניקה עונה את לא קטינה ואת רשאית להחליט לגבי עצמך גם אני לא מרגישה צורך לשלם על טיפולים פסיכולוגים הרה אמרה אגב, פסיכולוג שמטפל בכל מגוון ההפרעות והמחלות גם לא חווה הכל על בשרו (או על נפשו), ובכל זאת הוא מסוגל לייעץ ולהיות אמפטי... והכי חשוב להקשיב!!! ואני לא מתיימרת להיות מה שאני לא! ורוניקה עונה : פסיכולוג לא מסוגל לטפל בכל מגוון ההפרעות והמחלות כי אסור לו לרשום תרופות מקרים רבים שהמענה שלהם תרופות פסיכולוג ודיבור לא יעזרו כאשר בתחילת הטיפול הפסיכולוג צייד אותי במכתב המבקש מהרופא לתת לי ריטאלין הרופא עשה לי זובור ולשמחתי היה מאוד לא אמפטי אולי HERA היא עדיין ילדה מפונקת שדורשת אמפתיה תודה ורוניקה

ummmmmmm,and maybe you don`t really know what you are talking about,and you shouldn`t be too quick to judge others,first judge yourself!!!!!Lisa

ורוניקה, רק שתדעי אומנם אני לא מכיאה את הירה הכרות אישית אבל אם יש מישהי שהיא לא מפונקת זו הירה, יש לי הרגשה שאת רוצה להיות חלק מהפורום והדרך שלך היא התכסחות ורצון לנצח, אז חביבתי את יכולה להיות חלק מאיתנו ולקבל תמיכה מתי שצריך, רק בבקשה בלי לפגוע באף, רובנו פה זקוקות לתמיכה של הירה. ולך הירה יקירתי תודה שאת פה בשביל מי שצריך שלך לי

ליסה... האם אין זה כך בד"כ? לאנשים קל לשפוט אחרים, אבל הם פוחדים להסתכל על עצמם במראה...

לורוניקה, את יודעת, אנחנו לא בדיוק מבינים מה את רוצה. נראה לי שיש כאן איזה קנאה קטנה בתשומת הלב שהרה מקבלת . את האמת ! צדקתי ?? תהיי אמיצה ותעני ! בכל אופן, כל אחד ואחת מאתנו צריך אמפטיה וסימפטיה (דרך אגב, מה ההבדל בין שני אלו ?), זה עדיין לא עושה אותנו מפונקים. וחוצמיזה: מי אמר לך שעדיף להיות קשוח על פני מפונק ? אז תחשבי טוב טוב על מניעייך, אם אינך מסכימה עם דעותיה של הרה, את יכולה פשוט לדלג עליהם. אני ועוד כמה כאן, מאד מאד נהנים מהערותיה החכמות והרגישות והקולעות. ואת יודעת מה ? זה בכלל לא מעניין אותי אם היא מפונקת או שמנה או זקנה או כל דבר אחר. זכותה להיות כל מה שהיא רוצה . ביי

כל מה שאמרת נכון. אך לכל אחד זכות להתבטא. ולשאלתך על ההבדל בין סימפטיה לאמפטיה - סימפטיה זה כשאתה מחבב מישהו ואמפטיה זה כשאתה ממש מזדהה עם מישהו כלומר, מנסה להיכנס לנעליים שלו. כמובן שיכולה להיות סימפטיה ללא אמפטיה ולהיפך. אגב, אפטיה היא ההיפך מאמפטיה - אדישות מוחלטת למישהו.

ואני אוהב אותה...ואם הרה תסכים מחר אני מיתחתן איתה!!

ורוניקה... כמה קל לסלף דברים... פסיכולוג שמטפל במגוון רחב של הפרעות לא צריך לתת מרשמים... נכון שפסיכיאטר נותן תרופות... אבל מי מנהל את הדו-שיח הטיפולי? אם נתייחס למגוון נרחב של הפרעות אישיות, שלא כולן מטופלות בתרופות, הרי שאין פסיכולוג שחווה את כל המגוון. ודאי שכל פסיכולוג מגיע למקצוע מתוך ניסיון חיים כזה או אחר, אבל לא של כל הבעיות בחיים. החיפוש מתחת לשטיח אחרי נקודות קטנות של קטנוניות... זה פשוט. הקבלה של דברים מסויימים מתוך פתיחות והקשבה - זה מורכב... האומנם האומנם 2 האפשרויות הנ"ל קיימות בך? תרופות בלי טיפול פסיכולוגי, זה כמו לצלול עם בלון ריק מחמצן. נכון שיש מקרים שמומלץ במיוחד לקבל תרופות, אבל ברוב המקרים (לא כולם) התרופות מהוות גיבוי לשיחות. כמובן שזו זכותך לא לבזבז כסף על שיחות... אבל תרופות במקרה הזה הן פלסטר בלבד על פצע שדורש גם ניקוז. זו צלקת שמכסה על הזיהום. ורוניקה - מפונקת או לא, תחליטי את. אמפטיה... טוב, הייתי כותבת על זה משהו גס, אבל זה לא המקום. אני לא מחפשת אמפטיה... אני לא צריכה אחת כזו. ואולי נוח לך לחשוב עליי אחרת... לעצב לך את הדמות שלי בצורה קלה להבנה... whatever...

ורוניקה היקרה, צר לי לכתוב זאת, אך מתוך דבריך הרחתי ניחוח קל של בקורתיות צרת אופק. דוקא "הסיפור הבלתי נגמר" של הרה מענין אותי מאוד, וזאת בגלל שדרך כתיבתה היא תומכת ומחזקת אנשים רבים. יש לכולם מקום בפורום, אך יש מקום רחב וגדול יותר לאנשים אנושיים, רחבי אופק ואשר מסוגלים לקבל את הזולת כמו שהוא, ללא פגיעה בו. לכל אחד דעות משלו, לטעמי הרה פתוחה ואינטליגנטית ואני רוצה שהיא תמשיך ותמשיך לכתוב עוד ועוד....... נטע

הי, הבטחת לספר לנו על עצמך ! אז ככה בקוים כלליים, הרי אנחנו נורא נורא רוצים להשאר חסויים. מה אני רוצה לדעת ? הכל ! (מה לעשות, אני כזה סקרן) בקיצור, מה שבא לך.

שלומי - אנחנו סקרנים לדעת גם עליך . למשל בן כמה אתה ? אם אתה יכול לספר ?מאיזה חלק בארץ , האם אתה בקטגוריה של סבל נפשי כל שהוא , ? ( יתכן וכבר כתבת על עצמך ואני עם הזיכרון הקצר שלי לא זוכרת .

יונתקל'ה, אני חסוי , אבא של החסויים !! לא גיל ולא משקל ולא מין ולא גזע. ולא כתבתי על עצמי כלום. ולענין הסבל הנפשי, יש מישהו בעולם הדפוק שלנו שאין לו שיג ושיח עם איזה סבל נפשי כלשהוא ?? עוד לא פגשתי באחד כזה.

שלום תודה על התשובה יש לי הרבה שאלות ודברים שהייתי רוצה לדעת אתחיל באופן כללי 1)האם כל מי שמרגיש צורך יכול להתאשפז באם חפץ בכך למשל בבית חולים ציבורי יש כלל שמי שחוזר למיון פעמיים תוך יממה מתאשפז האם גם בבית חולים פסיכיאטרי זה הכלל? 2)האם מי שהתאשפז מרצונו יכול ללכת מרצונו או שזה כבר לא בידיו 3)במידה ומי שאושפז לא רוצה לקחת את התרופות, ובוחן המציאות שלו שמור, האם כופים זאת עליו?, ואפילו מגיעים לקשירתו? תודה

נא עייני בדף הקודם , השארת שאלות בלתי מוגבות בעליל !

הי טלי, בלי שום קשר לנושא זה, איפה את בזמן האחרון יש פה כאלה שזקוקות לכן.

לכולם.................................!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עוד שעה ו.. שנת 2002.... שתהיה לכולנו שנה טובה יותר, עם הרבה מצב רוח ואופטימיות ושנהיה בריאים ונעשה הרבה חיים!.... :-))))

שנה אזרחית טובה:))) אצלי אומנם זה לילה רגיל:))) אבל אם יש הזדמנות לשמוח אז למה לא???? יאלה ליהי תביאי את השמפניה:))) שלכולם תיהיה שנה אזרחית מעולה לכולם. סבלנו מספיק אני מקווה שהשנה תיהיה טובה לכולם @-----)----- איתן

גם אצלי זה לילה רגיל... אם ליהי תביא שמפניה - מה אתה מביא?

הסטטיסטיקה אומרת שדוקא בימי החגים או תחילת שנה, יש את הכי הרבה התאבדויות. כנראה אז אנשים יותר מרגישים את הבדידות. ואולי גם תחילת שנה זה זמן טבעי לחשבון נפש ואז מגיעים מהר מאד לדכאונות. אז בקיצור, אולי עדיף בלי כל כך הרבה חשבונות נפש. אולי עדיף שלא לחטט כל כך בעבר המעצבן והמדכא. אולי עדיף להביט קדימה בתקוה ובאופטימיות , וזהו. וכך אמרו חזלינ"ו: העבר - אין. העתיד - עדיין. ההוה - כהרף עין. אז, דאגה מנין ?

לשלומי מקסים! ובעניין דאגות מיותרות אני ממליצה לקרוא את הספר "אזורי המשגה שלך". נכון שיצא בשנות ה-70 אך תמיד רלוונטי לנו.

אני לא מבינה כל כך את חזל"ינו אבל : אין הווה בלי עבר שמעיד ומשפיע גם על העתיד שמושפע גם מההווה .

לכל אחד יש חלומות לעתיד טוב יותר נכון? אבל מה אם אני מרגישה שהחלומות שלי הם רק מקור לכאב ותסכולים, מה אם בתוכי אני לא מאמינה שאי-פעם הם יוכלו להתגשם? ואלו לא חלומות ענקיים שלהגשים אותם לוקח חיים שלמים, רק שאיפות בסיסיות שנראות כל-כך טריוויאליות לאנשים אחרים ובשבילי הן כמו הר לעבור. ומה ההבדל בין לחיות ולהתקיים אם אין את החלומות לעתיד טוב יותר? יעל

יעל שלום אני מתאר לעצמי שאם כל חלומותיך נראים לך בלתי אפשריים, אפילו אלו הפשוטים והבסיסיים, כנראה שחווית הרבה אכזבות בעברך. כדי להאמין בעתיד צריך אולי להשלים ולהתיידד קודם עם העבר. אחרי ההשלמה, אולי התקווה תוכל להתגבר על האכזבה. אינני מכיר אותך ולכן אינני יודע מהי הדרך אותה את צריכה לעבור כדי לשנות את העבר ואת העתיד. מנקודת מבטי כפסיכולוג אני יכול רק להציע לך לנסות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי. אולי יש לך רעיונות או דרכים נוספות, אבל בוודאי שכדאי לעשות משהו כדי שתוכלי באמת לחלום עם יותר שלווה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל ממצב חרדה כללי מתמשך - מעל שנה. איני יודע את סיבותיו אך אני סובל משרירים מקובצים בפנים, צוואר ועוד זר סימפטומים נהדר - בנוסף לתחושת הדאגה והמתח. טיפול תרופתי ב clonex לא הניב שום פירות. 1. אילו דרכי טיפול לא-תרופתי קיימות? אני מוכן להשקיע מאד בשיטת טיפול עצמי שהוכחה כיעילה. אילו שיטות קיימות? 2. האם יש בארץ פסיכוטרפיסטים \ מהפנטים ברמה? 3. הסימפטומים של ההפרעה דומים אחד לאחד לסימפטומים של cfs/fybromialgya, איך מבדילים בין המחלות? בקיצור - לאן לפנות כדי להתחיל לצאת מהבור הזה? שמעתי סטיטיסטיקות של 90% טיפול מוצלח בהפרעות חרדה, בינתיים (אחרי שנה +) אני חסר אונים לחלוטין תודה, דני

www.panicdisorder.up.co.il

מה יהיה שמתם לב כולם קסנקס קלונקס ואליומים..... אז ככה....קודם תיגמל מהקלונקס הקלונקס גורם לך לחרדות ולתסמינים...בגלל התמכרות כל התרופות ממש הבנזאופינים גורמים לתחושות שאתה מרגיש אז תתחיל להיגמל בהדרגה מהקלונקס...זה לא יהיה קל ותחטוף הרבה חרדות אבל החרדות האלה הם לא מימך כי אם מהכדור... יש היום תרופות חדשות...ללא תופעות לוואי רבות ולא ממכרות כמו אפקסור לןסטראל ואח

דני שלום במידה וקיבלת טיפול תרופתי בלבד מומלץ שתפנה לפסיכותרפיה (שיחות). יש מספר אפשרויות ואני מצרף תמצית המסכמת את העניין שעולה בפורום פעמים רבות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. לשאלותיך הספצפיות, מובן שיש מטפלים מקצועיים לטיפול בחרדה ומומלץ שתפנה לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב.גם אני סובל מחרדות ומשתמש בשיטת הסחת הדעת שבהתחלה לא הבנתי כלל 'מה הקשר' בין השיטה לרפואה אבל היום נוכחתי לדעת שלעקוף את ההר מועיל יותר מלחצוב בו אעפ"כ רציתי לשמוע אם אפשר מה עומד וכמה מילים על חרדה- 'להישאר לבד' כמו בתחנה מרכזית או הליכה ברחוב ללא בן משפחה.תודה 'עובדי'ה'

לד"ר אבני שלום וברכה, אודה להתייחסותך להודעותי בעמוד 532 בהקשר לתוכנית "כל בני האדם" ששודרה בערוץ 8 , בפרק הדן בקלות הבלתי נסבלת של האשפוז הכפוי ומעצרי שווא. בברכה, דקל

דקל - - שוב אני מוצאת עצמי כותבת אחריך . שילשום התוכנית שודרה שוב , ולאחר מכן לא יכולתי לתפקד כל כך הייתי נסערת ומזועזעת איך דברים כאלה יכולים לקרות בארצנו . הפחד שזה יכול לקרות בעצם מחר או מחרתיים גם לי .

תבדקו את הסטטיסטיקה יש יותר סכוי להעצר ע"י המשטרה או להיות מוכה ע"י בריונים ברחוב בברכה עמי

דקל שלום למען הסדר הטוב אם אתה רוצה התיחסות אנא צור הודעה חדשה ולשאלות : אם תביט בתגובתי תרה שלדעתי הענינים די מורכבים ושמדובר באזון שאינו מושלם בין טובת החולה לממש את רצונו החופשי כאדם לבין טובת החולה לקבל טפול (ולעתים בדרך גם למנוע דברים שאני בספק אם החולה עצמו היה שלם עמם בעת אחרת) אין לי ממש תשובה אני שמח שאיני שייך (כמעט) למערכת העוסקת באשפוזים כפויים שכן הדילמות קשות ולדעתי ססמאות אינן מספקות במשור המעשי 2. לדעתי אתה שוב מדבר בססמאות התנאים בבתי החולים קשים התקציב נמוך הצוות אינו מספק ואיני בטוח שהקונצפציות הטיפוליות מספקות אני לא חושב שככלל שהבעיה היא צוות אטום שרוצה לפגוע בחולים ממש לא זו לדעתי ראיה שטחית ולא רצינית (ואני מתנצל אם פגעתי בך) 3. מסכים 4. מסכים ולא מסכים - בברכה ואשמח לשמוע עוד עמי

לד"ר אבני. אני שמחה לדעת שעדיין יש פסיכיאטרים כמוך. תמשיך כך. מעריכה אותך מאוד לי

אני חושבת שכדאי שמישהו מהמומחים יעזור לילדה בת 14 בשם אבלין שכתבה לפורום כירורגיה פלסטית בעמוד 70 (מתאריך 22.12.01), לא נעתנה ע"י מנהלי הפורום (כי זה באמת לא קשור) אך נענתה בגסות ואף באכזריות ע"י גולשת אחרת. אני חושבת שהיה אפשר להיות קצת יותר אמפטיים לילדה המתבגרת ואולי גם לעזור לה להבין מה קורה איתה. בברכה, מישהי שאכפת לה.

דרך אגב: אותה אבלין כתבה גם בפורומים אחרים. הבעיה היא שזה נשמע קצת כמו מישהו שמנסה לחמוד לצון. אך מכיוון שאף פעם אין לדעת אם זה סתם נודניק שמתחזה או מישהו שבאמת יש לו בעיה, צריך לענות באמפטיה וברצינות.

שלום הסתקרנתי, וקראתי את מכתבה של אבלין. חייבת להודות, ברגשות מעורבים.... שהתחושה הראשונית שלי - כי מדובר בילדה אומללה...שבאמת זקוקה להסתכלות ולעזרה מיידית. אבל לאחר קריאה שניה לשישית ורביעית, ועם קצת חשד שהצליח להחלחל ולהתגנב אל ליבי התרשמתי שאת המכתב כתב/כתבה לא מי שמשווע/משוועת כלל לעזרה. הולכת ומתגברת בי התחושה שזה באמת "עבודה בעיניים" של מי שזקוק אולי לתשומת לב, או סתם מנסה לבחון אם יקבל תגובה, אם כך, חבל על בזבוב האנרגיה של כתיבת תגובה זו או אחרת, ואם לא- ומדובר במקרה אומלל ואמיתי- ליבי ליבי.... ושמחה אני שאינני נמנית על סגל המומחים שצריכים להתעמת ולהתמודד עם מקרים אמיתיים ועם מתחזים כמעט באותה דרך.... בברכה מיכל

מישהי שלום ראשית כל הכבוד על האכפתיות. אבלין פנתה לפורום הזה מספר פעמים וקיבלה מגוון של תגובות, ביניהם המלצה לפנות לייעוץ נפשי. יתכן שהיא פונה לפורומים נוספים לקבלת עזרה. אנחנו לא שופטים האם הפניה מזויפת או אמיתית. במקרה המדובר ההמלצה היתה לפנות לייעוץ כיוון שלא ניתן לעזור בבעיה שעלתה במסגרת הפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה בכלל לא משנה אם לאבלין יש או אין בעיות כאלה או אחרות... כי בגדול, יש לה בעיה... אם היא מחפשת יחס כלשהו בכל הפורומים, כנראה שחסרה לה קצת תשומת לב... ברגע שמקבלים את עצם הפניות לפורמים ולא את התוכן, זה מציב את הדברים בזווית אחרת.

הרה, שוב קלעת בול. אנחנו נוטים לשכוח זאת. תמיד צריך לזכור שבענין רגשות , אין צודק או לא צודק. ישנם רגשות וצריך להתמודד אתם. אותה אבלין כתבה פחות או יותר את אותו הדבר בכמה פורומים וזה די מוזר. כי אם זה סתם נודניק שרוצה למתוח ולכתוב דברים מוזרים, למה תמיד אותו הסיפור ? אולי באמת ישנה ילדה כזו עם בעיות . שיהיה לה לבריאות.

שלום האם נפתח פורום תמיכה לחולי לופוס? אבקש לקבל פרטים תודה

הי צוף. ראשית עדיף להבא להפנות שאלות אלי ישירות למייל שלי: [email protected] פשוט ככה אני רואה את השאלה הרבה יותר מהר והסיכוי שאני אפספס אותה אפסי. לשאלתך - לצערי לא נפתח באתר פורום תמיכה לחולי לופוס למרות שדובר על כך בעבר עם יו"ר ארגון חולי הלופוס בישראל. נושא הפורום נתקע בגלל חוסר מציאת רופא ללוות את הפורום. כל טוב יוסי.

שלום לכולם, בשבוע שעבר שמעתי את הגברת ברדיו ופשוט השתוממתי. היא לפעמים שולפת כאלו תשובות מהמותן, שזה ממש נשמע לי לא אחראי. עלתה אחת צעירה תמימה בת 15 ואמרה שהיא נורא נמשכת לחבר של אח שלה בן 16 שבא לבקר את אחיה. תמים ? מתוק ? מה רע ? מה אומרת לה הרזיאלית בחומרה והחלטיות: בשום פנים ואופן לא !!!! חבר של אחיך זה לא בא בחשבון. זה לא טוב. או קי ? ולמאזין הבא ! ואני יושב משתומם, מה בדיוק רע כל כך בחבר של האח ? למשל אחותי, התחתנה עם חבר של האח (אני) והם זוג מקסימים !!!! מהשמים . מה התשובות הגורפות והנחרצות הללו ??????? נכון שזה מוזר ? מה דעתכם ?

לשלומי היי -- ---- ורדה רזיאל ג'קונט בכל התוכניות שלה תמיד היתה יורה מהמותן ואף פעם לא ברצינות תמיד היא ענתה בצורה מאוד הומוריסטית בקצרה ללא הסבר וגם אותי הרגיזה , ולכן החלטתי שאני לא אהיה בין מאזיניה הרגשתי נפגעת במקומם . לפני שבוע שמעתי שהיא סיפרה שהיא הולכת לעלות עם תוכנית חדשה בטלביזיה בערוץ 2 וחשבתי לעצמי מה לא עושים בשביל רייטינג באותה הזדמנות היא גם פירסמה את הספר שבעלה הוציא לאור בימים אלה . אבל אסור להיתייחס אליה ברצינות .

שלומי אני מבין שהשתוממתה:)) בצדק. התשובות שלה לפעמים עלולות להתפרש כחצופות. ואפילו יהיו כאלו שיגידו לעצמם "מטומטמת" ויעשו את ההפך ממה שהיא הציע. אני לא אומר שהיא מטומטמת חס וחלילה. שלא יבינו אותי לא נכון. פשוט כשמישהו באמת מעוניין בתשובה. אז הוא גם רוצה לדעת למה??? מה לא בסדר??? בדיוק כמו שאתה בעצמך לא הבנת את הצד שלה. לדעתי היא צודקת. ואני אגיד לך גם למה. כי בדרך כלל קשרים כאלו עלולים להביא לסיכסוכים ומריבות. ואז לך תסתכל לחבר שלך בעניים אם התחלת אם אחותו ורבתה איתה או שעשית משהו שלא לרוחה. זה פשוט עלול ליצור מצבים קשים מאוד. אולי אצלך זה היה בסדר. אני חושב שגם הגיל משחק פה תפקיד. בטח שמעת ברדיו על רציחות בין בני נוער על רקע של "אהבה" למישהי. אז ככה שלפי דעתי כדאי למנוע את כל הבלאגן מהתחלה. אולי בגיל מבוגר יותר. שבד"כ אמורים יותר לדעת מה שעושים ולקחת אחריות. למרות שזה גם לא תמיד טוב. יש לי חבר שאחיו התחתן אם מישהי ולכלה הזאת יש חברה שחבל לך על הזמן. היא ניראת מדהים וזה בלשון המעטה:)) והיא דווקא בחורה טובה. החבר שלי ניסה להתחיל איתה. לא בחתונה, אחרי, בהזדמנות אחרת. והנה דבר שמעיד גם על חוכמתה. אני במקרה הייתי לידו ושמעתי את השיחה. והיא אמרה לו "תקשיב, עכשיו שאחיך נשוי לחברה שלי... אני לא מעונינת ליהיות איתך בקשר של חברות או רומנטיקה.... אני לא מעוניינת לריב אם אשתו של אחיך היא חברה מאוד טובה שלי" והוא הסכים איתה. ומאז הוא לא מנסה אפילו. אני מקווה שעכשיו אתה מבין יותר את מה שהיא אמרה או התכוונה להגיד. מי שחבר אמיתי לא פוגע בחברים שלו. אבל מה שאני חושב באמת. לאהבה אין כללים. הכל יכול ליהיות. ואני לא סותר את עצמי. כי אם היה עניין של לפגוע בחבר טוב שלי. לא הייתי עושה את זה. יום טוב איתן:)

ורדה רזיאל, זקונט, ויזילטר (לשעבר) והייתי מוסיף לה דה-פינס. לא מזלזל בבינתה. אך מזמן חצתה את הקווים לכיוון הבידור הרדוד. ערוץ שתיים? - מתאים לה.

שלומי, היתה לא מזמן באחד העיתונים (לא זוכרת איזה) כתבה על טיפול פסיכולוגי. רואיינו שם 5 אנשי מקצוע, וביניהם הגברת ז'קונט... אני חייבת לציין, ש - 4 אנשים אמרו דבר מסויים והיא תמיד ענתה תשובות שונות... עם חלק מהתשובות שלה (היה בסוף איזשהו שאלון) יכולתי להסכים, אבל היו שם דברים שהותירו אותי די בהלם...

לשלומי ולכל השאר שלום, הייתי אצל ורדה רזיאל ++ בפגישה פרטית, ובמסגרתה כמו בהופעות שלה בתקשורת ובתוכניות ייעוץ למיניהן, נוכחתי לדעת שהיא מייצגת באישיותה את רוב התחלואים של הפסיכיאטרים / פסיכולוגים למיניהם ( לא כולם !!! ). אדם שעוסק בעבודה טיפולית צריך להיות בראש וראשונה בעל רמה אנושית גבוהה ביותר (!!!), ורק אח"כ כל השאר, כגון: השכלה רחבה, כושר אינטלקטואלי וכד'. בעיני היא פשוט בהמה !!! גסת רוח, בוטה, חסרת אמפטיה לחלוטין, קוטעת אנשים, בטוענה שהם מבזבזים, כביכול, את זמנם של מאזינים אחרים, אפשר לחשוב שהיא מצילה חיים עם העצות הממוחזרות והבנאליות שלה. כל מה שמעניין אותה זה להיות במרכז הבמה, לנהל את ההצגה הגדולה, וכמובן, כל העניין המגעיל של הרייטינג. היא מתמחה בתחום מאוד מאוד צר של הבעיות האנושיות, שזה יחסים בין אנשים, בעיקר בין בני זוג ויחסים במסגרת המשפחה, ובעיקר בנושאים שעם קצת שכל ישר כל אחד אמור לדעת להתמודד איתם לבד ( או בעזרת חברים, ספרים וכיוצא בזה ). כמה אפשר להתעסק בפיפי וקקי, ואם להזמין את החותנת לארוחה או לא ??????? הרבה פעמים שואלים אותה שאלות שאמורות להיות בתחום התמחותה, והיא אומרת שהיא לא מבינה בזה, ובמקום להרחיב את השכלתה ולשדרג את עצמה, היא מעדיפה לעשות לעצמה חיים קלים ולהמשיך למחזר את היידע המצומצם מאוד שלה, להמשיך להתעסק בפיפי וקקי ... אני מתפלא איך עורכי התוכנית שלה אינם ערים לבעייה הזאת. בקיצור, מי ששמע תוכנית אחת, שמע פחות או יותר את כל מה שיש לה להציע !!! בברכה, דקל

דקל - - אתה ממש צודק , זה מה שאני כתבתי מבלי להיפגש איתה . חסרת מיקצועיות ולא אנושית בקיצור למען השואו הכל לגיטימי . איך אפשר לפנות אליה בכלל לבקש עצה או עזרה היא כל כך תוקפנית ואגרסיבית , פוגעת ומעליבה לעיתים .

דקל אני פה באזור חיפה. לא שמעתי אותה ברדיו. אבל ראיתי אותה זמן קצר בטלויזיה. והבנתי בעצמי שיעוץ לאנשים זה לא התחום שלה. ההתנסחות שלי קודם היתה עדינה. ואני מעדיף לא לומר מה אני חושב על עובדי אלילים כמוה שעובדים למען ריטינג. יש עוד כמה כאלו ברדיו ובטלויזיה. לצערי האנשים במדינה נעשו רדודים לכן אני לא מתפלא שהיא ועוד כמוה עובדים בתקשורת. הרי הכל משחק של רייטינג בסופו של דבר. כסף זה שם המשחק. איתן

ואני אהיה שונה פה מכולם ... אני מתה עליה. מאד אוהבת את התוכנית שלה ומאד אוהבת לשמוע את חוות דעתה לגבי כל מיני נושאים. היא מייצגת את המישהי שאומרת לך הכל בפנים, בלי צנזורה ובלי שטויות. פשוט את האמת. גם אם היא (האמת) מחורבנת. לפי דעתי היא אשה מאד חכמה ונבונה, כן, יש לה לפעמים חוסר טקט, אבל אין אדם מושלם. אפשר להבין למה לא אוהבים אותה. זה כמו שלא אוהבים נביאי זעם רק נביאי שקר. מי שמחפש לשמוע קוצ'י מוצ'י לא ימצא את זה אצלה, ובנקודות מסויימות ובמצבים מסויימים רק זה יכול להזיז את הבן אדם מהחרא שהוא נמצא בו. אז כמו שלכל מטפל יש את הגישה שלו, גם לה יש גישה מאד ייחודית. חלק יאהבו וחלק ישנאו. הכל עניין של השקפה ושל טעם אישי. ואני... ממש נהנית לשמוע אותה כל פעם מחדש. הכנות שלה ממש יכולה להותיר אותי בהלם איזה שבועיים, אבל אתם יודעים מה..? בסופו של דבר , אין מה לעשות, היא צודקת! והעצות שהיא נותנת הן עיצות סופר חכמות, כי הן עיצות "תכלס". מי שלא מתאים לו תכלס ורוצה להתברבר ולהסתובב סביב עצמו מיליון פעם שימצא פסיכולוג אחר. פשוט!.

העצות שלה מתאימות, אולי, למי שצריך את הדחיפה האחרונה... אדם ששרוי במצוקה קצת יותר גדולה לא יכול למצוא את הדרך בזכות שיחת טלפון של פחות מרבע שעה... אני מניחה שכשמתרגלים לסגנון שלה, היא נשמעת פחות נוראית... אבל ראבאק - גם כשמדברים דוגרי יש דרך לעשות את זה... לא לחינם דבק בה הכינוי "תזרקי אותו"... בעיניי זו לא מחמאה כל-כך גדולה.

ממש בונה, בונה את עצמה על חשבון אחרים. גם כן בניה.

היי, גם אני לא סובלת אותה - היא פשוט גסת רוח! נזבורה

המממ...ורדה ורדה, אני לא חושבת שהיא ממש בקו הבריאות או השפיות מעבר לזה שהיא לא בן אדם נעים. בפעמים הראשונות שהקשבתי לה מאוד כעסתי, על היחס וחוסר הרגישות לאנשים היא כאילו עושה דה- לגיטימציה למגוון של תחושות ורגשות, אין ספק שיש לה תסביכים מסוימים (בתור התחלה תסביך גדלות...), היא משפילה את הפונים אליה ומנסה להפגין בצורה מופרזת שליטה, בטחון, תמרון, חוש הומור. להתבלט ולהיות יוצאת דופן ומנהיגה ע"י התנהגותה המשתלחת. מאוד כעסתי גם על כך שמאפשרים לה להתנהג כך רק בשל הרייטינג של תוכניתה שמושפע מאופיה. הזדהתי עם מצוקתם של אותם אנשים שהתקשרו. בנוסף לא הבנתי למה אנשים מתקשרים אליה???? אמפטיה, ביקורת בונה ועצות חכמות הם לא יקבלו. אבל מנות גדושות של זלזול, ביטול והשפלה . היא כאילו מנסה לנהל לאנשים את החיים והם מצידם משפילים מבט. היום, כשאני במקרה מאזינה ברכב לתוכניתה בדרכי מהעבודה, אני די משועשעת. שכן אנשים בוחרים לפנות אליה וזה באחריותם! אני לא אפנה לאנשים מסוג כזה. משום מה אני גם די מרחמת עליה קשה לי כל כך להסביר בדיוק את הסיבה. יום נעים מיטל (אוהבת היום את העולם, מה קורה לי???!!!)

מיטל, את מתוקה, כשאת אוהבת את העולם, העולם אוהב אותך כנראה, יום מצוין שיהיה לך ביי

אחרי שקראתי את ההערות האחרונות,אז גם לי יש כמה.. זה לא מקצועי לנהל לאנשים את החיים ולקבל החלטות בשבילם, קודם כל מה הופך אותה לחורצת גורלות?! למה היא יודעת יותר טוב מאותם אנשים שפונים אליה מה טוב בשבילם?? לא שהם יודעים תמיד אבל הם יצטרכו לגלות ולהבין בעצמם, מתוך הבנה מעמיקה של עצמם ורצונם...כולם צריכים להתנהג לפי השקפתה ותפיסתה של ורדה? רגישות אנושית היא תכונה נדירה ורצויה, תמיד! אפשר להעביר הרבה מסרים ברגישות ויחד עם זאת בכנות.(הם גם עוברים כך יותר טוב) אין צורך לפגוע ולרמוס על מנת להעביר מסרים. זאת דעתי. מיטל

מיטל זה בגלל הרה:)))) רשמתי לך להיזהר ממנה:)))) רשמתי לך שתאהבי את כל האנשים אם תכירי אותה:))) איתן

מיטל - זו השורה התחתונה - מי שבוחר לפנות אליה, יודע בדיוק לאיזו מיטה הוא מכניס את הראש שלו... את יודעת מתי הבנתי שהגברת ז'קונט רודפת פירסום? כשהיא הסכימה להשתתף בפרפר לילה... ראיתי אחת מהתוכניות שהיא השתתפה בהן. במילה אחת - ביזיון!!!

נו באמת. היא הרי כתבה ספר, ובו היא מתארת את מעלליה, עם בעלה הנוכחי, שהיה בעל של מישהי אחרת כשהיא התחילה איתו.. צדיקה , ממש מל"ו צדיקים.

רוז, אולי לא הסברתי כראוי את תשובתה לגבי החבר של האח. היא לא שללה זאת מטעמים מוסריים או משהו כזה. היא אמרה שזה פשוט לא ילך ויהיה מקור ופתח לצרות. היא לא כל כך הסבירה למה. יכול להיות שיש משהו בדבריה בסופו של דבר אבל מה שהפריע לי זוהי הנחרצות. הסוף פסוק הזה. ההחלטיות, כאילו שהיא יודעת הכל ואין שום דרך אחרת מאשר מה שהיא חושבת. רבק, דחילקום, זה לא כל כך חד וחלק ! ופשוט ריחמתי על הילדה ההיא, המסכנה התאהבה בחבר של אחיה. אז גם אם את חושבת שזה לא בריא או לא ילך, בעדינות, תבררי קצת , תשאלי אותה כמה שאלות. לי ישר עלה בראש לשאול אותה האם החבר הראה לה איזה שהם רגשות של חיבה או משהו כזה, האם גם מצידו יש התעניינות וכדומה. אבל הגברת בכלל לא שאלה כלום. ישר פסקה את דינה והלאה. דרך אגב: מי זה בעלה הז'קונט הזה ?

היא כתבה הרבה ספרים... אין לי ולא יהיה לי אף-אחד מהם... שתרוויח את הכסף שלה על חשבונם של מי שאוהבים אותה ואומרים אמן אחרי כל מילה שלה.

איתן והרה כתבתי לכם בעמוד 534 תגובה

יונת תיכתבי לי מתי שאת רוצה. אף פעם אל תרגישי שלא בנוח. מקסימום אם אני אחשוב שאני לא יכול לענות לך באותו רגע אז אני אענה יותר מאוחר. אני תמיד עונה לאי מיילים שלי. בקשר למחשב. לפעמים יש בעיה אצל הספקים של האינטרנט. מתקשרים לתמיכה ומבררים. או שפשוט סוגרים את המחשב ומפעילים שוב. ומנסים להתחבר שוב. אם זה לא עוזר אז תפני לתמיכה הטכנית. בכל החברות השרות טוב. בקשר למצבך האישי. מה קורה איתך???? איפה האנרגיות שלך???? הרי אמרנו שיש לך מטרה. אז למה את נכנעת????? אני יודע שאת לא יכולה לפרט. אבל אסור לך להכנע. יש לך כל כך הרבה סיבות ליחיות ולחיות טוב. שאני לא רוצה שתוותרי. לכל אחד יש נפילות מתח בחיים. ותהליכים לוקחים זמן אין מה לעשות. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. גם לי היתה נפילת מתח כזאת שבוע שעבר. אבל התגברתי עליה. אני לא אתן לשום דבר לשבור את רוחי. עצב זה דבר לגיטימי וגם כעס ושימחה ועוד ועוד... אבל דיכאון זה לא. לפחות מבחינתי. כי דיכאון משבש את כל מה שצינתי קודם כלגיטימי. בדיכאון צריך להלחם בכל הכוח. אסור לך לוותר!!!! אם לא הולך אז תעשי דווקא שכן ילך. ניכשלת אז תעשי ותנסי שוב עד שיצליח. לכל אחד יש נאכס לפעמים. אז או ששוקעים בחרא(סליחה על הביטוי) או שנילחמים לצאת ממנו. ואני יכול להבטיח לך שמי שמאוד רוצה ונילחם על שלו מצליח. תראי את הפרטיזנים בשואה תיראי את הגיבורים שבזכותם קמה המדינה. אז תיהי חזקה. ודווקא תלכי לעבודה ודווקא תמשיכי בחיים שלך. הרי אף אחד לא מסוגל לנצח אותך. @-----)---- איתן אני מקווה שהחדרתי בך קצת רוח קרב:)))

נחמד לפגוש את שניכם יחד... :-)))

היי לשניכם ושנה - טובה קראתי מה שכתבתם לי , והיפנמתי . אחרי שחושבים על כך ומעבדים את המצב אפשר להתחיל להלחם בו ולהרוס אותו לפני שהוא יהרוס אותי . בעיקר שיש לי תמיכה מירבית בבית ורצון עז שלהם לעשות אותי מאושרת . ( איזה הרגשה זאת אושר ) ? אתם יכולים לתאר לי מה מרגישים ?

אושר זה דבר שממלא אותך כל פעם מחדש. שאת עושה את הדברים מאהבה. ולא בגלל שככה זה צריך ליהיות. שאת לומדת להעריך את מה שיש לך. את מה שקיים. זה לא אומר שאת צריכה להשלים אם כל מה שקיים לדוגמה אם מוות של אדם קרוב. קשה להשלים אם זה. אבל צריך לקבל את זה כחלק מהחיים. ולא להפוך את המוות לנטל. וככה גם דברים אחרים. שאדם מאושר הוא מקרין את זה החוצה. ואנשים נמשכים לזה. זה כאילו שהבן אדם מוקף במעין אור שמושך אליו אנשים. אושר זה גם שאת מחיכת ולא בגלל שזה מה שאת רוצה שיראו, אלה שזה בגלל מה שאת מרגישה מבפנים. לי הרבה פעמים קורה שאני הולך לאיזה שהוא מקום. ואני מרגיש את החיוך על הפנים שהוא לא סתם אלה הוא בא מבפנים. אושר בא שאת מרגישה שלמה אם עצמך אם דרכך. שאת תיהי מאושרת את תיראי שכל הדברים הממש טובים נדבקים אליך. התאורים כאן הם כללים. כי לכל אחד יש את הדברים שגורמים לו ליהיות מאושר. לפעמים זה חיוך של תינוק או פרס גדול בלוטו:)) מה שחשוב באושר אמיתי שהוא לא קצר מועד. הוא לא דקה או שתיים אלה הוא באופן קבוע. גם שבן אדם מאושר לפעמים הוא עצוב ומדוכא. אבל זה לזמן קצר כי לאותו אדם יש מבט חיובי לגבי החיים. והוא יודע להתמודד אם הרע ואם הטוב. איתן

חביבה... אני האחרונה שיכולה לתאר לך מה זה אושר... :-(

שלום אני כמעט בת 30 ועדיין לא מצאתי את הכיוון המקצועי שלי. דבר זה מטריד אותי מאוד. בנוסף לכך קיימים מס' מכשולים: לפני שנתיים וחצי בערך סיימתי לימודי תואר ראשון (שכיום לא ברור לי למה בכלל למדתי מה שלמדתי כי זה לא מעניין אותי בכלל...) ותעודת הוראה כשנותר לי להגיש מס' עבודות אחרונות לסיום התואר שלא הגשתי עד היום. התחלתי ללמד בבי"ס ומאוד לא נהניתי - הדבר גרם לי לסבל נפשי עמוק. למזלי נכנסתי להריון בתחילת שנת הלימודים כך שיצאתי לחופשת לידה בסביבות פסח והמשכתי להיות עם תינוקי בבית כשנה וחצי בעיקר משום שאני חושבת שזה הדבר הכי טוב עבורו וגם קצת מפני שלא רציתי להמשיך ללמד ולא ידעתי מה כן לעשות... בתחילת שנת הלימודים הזו הכנסתי את בני לגן (הוא כבר כמעט בן שנתיים וצריך חברה), אך שוב לא חיפשתי עבודה מהסיבה שהחלטתי לסיים את עבודותי לאונ' (מה שלא הצלחתי לעשות כשלימדתי). עד עכשיו בעלי הסכים איתי ותמך בי אך עכשיו הוא חושב ובצדק, שכדאי שאמצא עבודה. אני מרגישה שאני לא יכולה למצוא עבודה כי אין לי תעודת ב"א ואם כן אמצא עבודה לא אצליח לגמור את התואר. ונגיד שאצליח לסיים סוף סוף את העבודות (דבר שקשה לי ביותר לא בגלל קושי החומר העיוני אלא בגלל חוסר חשק מוחלט) אז מה אעשה אח"כ? הרי מה שלמדתי זה להיות מורה...אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה. ובנוסף - גם תואר שני אני לא יכולה להתחיל עקב המכשול הנורא של הגשת העבודות... תודה רבה לכל מי שיענה!

האם את מרגישה שמקצוע ההוראה פשוט לא בשבילך ? נסי לנתח מה בדיוק לא אהבת כאשר לימדת ? האם זה היה קשור למשהו ספציפי בבית הספר ההוא ? מנהל ? מורים ? תלמידים ? או שכל נושא ההוראה לא בשבילך ? נדמה לי שזו שאלת המפתח. כי אם את חשה שכל העסק של להיות מורה זה לא בשבילך , חבל להמשיך להשקיע בענין. ישנם מקומות אשר מתמחים במציאת מקצוע מתאים . שלושים זה צעירה !!! מה קרה לך ? כל החיים לפנייך !!! העזרי ביעוץ שיעניק לך כיוון לאיזה תחום לפנות !! את יכולה עוד להצליח בגדול !! ישנם המון המון מקצועות מלבד הוראה . בהצלחה .

לשלומי תודה! היכן פונים לייעוץ ומה דעתך על הבעיה השניה(סיום צהעבודות הנוראיות)?

מיכל שלום:) הבנתי שלא מוצא חן בענייך מה שאת עושה. אני חושב ששלומי צדק בשאלה שלו. האם תחום ההוראה בכלל לא מוצא חן בענייך???? או פשוט איפה ומה שלמדת??? זה חשוב לדעת. כי אם מעניין אותך תחום ההוראה. יש לך אופציות ללמד בביה"ס למבוגרים כמו שפות או תחומים אחרים שיספיק לך קורס קצר יחסית כדי לעבור את ההכשרה. בקשר לעבודות שלך. כדאי שתסימי בכל זאת. כי אם הגעת כבר עד סוף הלימודים. אז לא לסיים את מה שנישאר חבל. תגיסי לך קצת חשק. תקבעי את ובעלך על צ'ופר שאם את מסימת את העבודות אז תקבלי. כך יהיה לך מוטיבציה. בקשר להחלפת מקצוע בכלל או להתמקצעות בתחום. יש יועצי תעסוקה בלשכת התעסוקה. אבל לפי דעתי אם תרצי לשמוע לבעל ניסיון. פשוט תכתבי לך על דף. מה את יודעת שאת יכולה לעשות.במה את מוכשרת. לכל אחד יש דבר כזה שניקרא כישרון. ואז תעשי עוד עבודה אחת. תחפשי באינטרנט או בסיפריה של האוניברסיטה. על מיקצועות שקימים או אפילו בעיתון הדרושים תמצאי סוגי עבודה שונים. ואז תבדקי מה הכי קרוב לכישורים שלך ולמה שאת רוצה לעשות. או שאם יש לך איזה 300 שקל פלוס פלוס:))) אז יש מכונים שעוזרים לך לחפש את התחום שמתאים לך. למרות שאני די מפקפק בהם כי לפחות ממה שאני ראיתי ועשיתי הגעתי לאותו מקצוע שרציתי וידעתי מהתחלה שזה הכיוון שלי. ואני חושב שחוץ מזה שזה תרם לחשבון בנק שלהם ולמינוס שלי:)) זה לא עזר . אבל אולי לך זה כן יעזור. אז תנסי. אני הייתי במכון שנחשב לטוב שבניהם שנמצא בירושלים וניקרא "מכון הדסה" אני יודע שבחיפה יש מקום שנמצא מול משרד הביטחון בשכונת נווה דויד. אני לא יודע את שאר המקומות תקישי "יעוץ מקצועי" באחד ממנועי החיפוש או שתחפשי בדפי זהב ב www.msn.co.il צריך ליהיות למטה בצד ימין. איתן

מיכל שלום המטלה הראשונה והחשובה ביותר שעומדת בפניך היא לסיים את התואר הראשון. כלל לא משנה אם הוא מוצא או לא מוצא חן בעיניך כמקצוע לעתיד, זה המפתח לפתיחת דלתות בהמשך. אם את תקועה פני לייעוץ פסיכולוגי הממוקד בעניין הזה וסיימי בהקדם את התואר. במקביל או בהמשך אפשר לחשוב לאיזה כיוון מקצועי את צריכה ללכת, אבל בכל כיוון שלא תבחרי התואר הראשון יפתח לך דלתות. התקופה הנוכחית גרועה למדי לחיפוש עבודה. אם אתם זקוקים לכסף באופן דחוף תוכלי למצוא עבודה זמנית, אבל עליך להשקיע את רוב האנרגיה בלימודים. לגבי ההמשך, ניתן לפנות לייעוץ מקצועי במכון הדסה בירושלים או אצל פסיכולוגים תעסוקתיים המתמחים בנושא. מצד שני, יתכן שהנושא אינו שייך בהכרח רק לתחום התעסוקתי ויש מקום לפניה לייעוץ פסיכולוגי נרחב יותר בתחילה. לעיתים אי מציאת המקצוע המתאים הוא רק תמונת ראי לאי מציאת העצמי בצורה רחבה יותר, ויתכן ששווה לחשוב על כך ברצינות עם איש מקצוע. את בגיל צעיר מספיק לשינוי תעסוקתי, ככל השנים יעברו יהיה יותר קשה לעשות את השינוי הנדרש. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם כולכם צודקים וכותבים לי את מה שאני יודעת כבר המון זמן - אני צריכה להזיז את החיים שלי כי אף אחד לא יעשה זאת במקומי. הבעיה היא מאיפה לקחת את הכוח לשינוי.הנה, אני יושבת פה וכותבת לכם אבל לפתוח ספר אקדמי לצורך העבודה שלי אין לי כוח וכך עוברים הימים... לעצם השאלה מה לא אהבתי בהוראה - אהבתי מאוד את תחום הלימוד אך לא אהבתי להתעסק בכל בעיות המשמעת (עם מתבגרים כפי שאתם יודעים הבעיות יותר קשות...)ובעיקר לא אהבתי לקחת את העבודה הביתה. מאוד אהבתי את השעות הנוחות והתנאים אבל כנראה שאין מושלם. לצד היתרון תמיד מבצבץ לו גם החיסרון. לאיתן - כדי ללמד בבי"ס למבוגרים צריך תואר שאותו כזכור עוד לא סיימתי וכך אנו חוזרים למעגל הקסמים הראשוני... שוב תודה תודה תודה.

הרה, אז למרות שזרמו כבר מים עכורים בביצה (לפי הגדרתך) אני שמחה לדעת שאת עדיין שומרת על אופטימיות. אני שמחה שהצלחתי לעודד קצת את רוחך למרות שעבר זמן מה"תקרית" כי את הצלחת לעודד אותי כבר כמה פעמים ובעצם את הסיבה שבזכותה אני פונה אל הפורום. אצלי הכל בסדר. ישבתי לי איזה חצי שעה על יד הים וזה עושה נפלא להרגשה. ובסך הכל היום הכל טוב. אז הרה'לה, מקווה שהיית קצת בחוץ, תנצלי את השמש כי לפי התחזית (לפעמים הם חוזים נכון...) בסופשבוע הקרוב יהיה קר ורטוב. אז נדבר מאוחר יותר, נעמי.

נעמי, אנחנו מאד שמחים שאת והרה מתקשרות נורא יפה. מה דעתך פה ושם גם לזרוק לשאר חברי הפורום מילה ? היי חזקה ובריאה !! בהצלחה (וד"ש להרה!)

שלומי... קיבלתי את הד"ש, תודה :-)) נעמי, אני באמת לא יודעת עדיין אם תהיה המשכיות לטיפול. אני מכינה את עצמי נפשית לאופציה שלא יהיה המשך... אבל זו מלחמה בין שני דברים מנוגדים - לחכות לטוב ולצפות לרע. יש לנו ים קרוב, אבל הדרך אליו ארוכה... אני מחכה שיפתחו את הכביש הישן (מאוד) ושוב תהיה גישה קצרה יותר לים. אני אוהבת את הים בחורף... סתם לשבת על החוף. ושכחתי משהו מפעם קודמת - אם באמת תרצי לפנות לטיפול, צעד גדול ומשמעותי... תשתפי אותי בלבטים שלך (אם בא לך)...

שלומי שלום לא יפה לשאול אשה/בחורה מה היא עושה ב 02:02 הכוונה לטלי פרידמן תודה אינסיטה

אינסיטה, לא צריך להגזים, היא הקלידה תגובה במחשב בשעה זו אז היא לא בדיוק עשתה משהו דמיוני שראשך הכחול חושב עליו !!!

הרה שלום המחלה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר והקלה ביותר לטיפול היא הדיכאון שעבור מחלה זו פותחו תרופות חדישות המשנות באופן דראמטי את איכות החיים מהדברים שאת מתארת ניתן להבין שבגדול זה לא המקרה שלך מדברייך ניתן להבין שהמקרה הפרטי שלך מורכב בהרבה גם אם אשב מולך לשיחה בארבע עיניים לא אבין את המציאות המנטלית שלך וזאת אני אומר על סמך העובדה שהבנתי את המשמעות של עלייתו ונפילתו של התהליך הדיכאוני רק שנה ומעלה לאחר ההתפרצות אם יש דבר שמתקשר אלי לקשיים נפשיים הוא הדיכאון גם אם יסבירו לי 500 פעם מהי פסיכוזה לא אבין זאת כי לא חוויתי את התהליך בגלל שאת מקרה מורכב מאוד אולי את טועה במתן ייעוץ על סמך חוויותייך האישיות ??? תודה ורוניקה

אולי. אולי כל מטפל ומטפלת טועים ? את יודעת מה ורוניקה ? כולם טועים !!! כולם טעו !!! וכולם בלי יוצא מן הכלל יטעו בעתיד. כי אנחנו בני אדם. וכל אחד מאתנו תמיד תמיד יכול להגיב רק מנקודת מבטו שלו על פי נסיונו שלו וכל השומע יודע זאת ומקבל את הדברים בערבון מוגבל. אז אני חושב שכל הכבוד להרה, היא עונה בצורה אינטלגנטית ומאירה את העיניים ומאד מקוני שהיא תמשיך לענות לכל המשתתפים בפורום הנחמד הזה. (ואני גם מקוה שאת תמשיכי להגיב בפורום הזה) כל אחד יכול לתרום !! יום נעים ומוצלח ושקט ופורה וכיפי ומרומם ואופטימי !!! לכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם !!!!

אולי אני טועה... הרבה פעמים אני טועה... אבל אני לא כותבת פה לאחרים על סמך הניסיון שלי... רצוי מאוד שאמנע מכך. הדכאון אומנם נפוץ מאוד, אך לא בהכרח קל לטיפול... דכאון כרוני שנמשך שנים רבות נהיה חלק מהאישיות... ולכן הטפיול קשה - לא קל לוותר על חלק מהאישיות. בנושא התרופות - טוב פה הדעות חלוקות... אין לי שום דבר נגד טיפול תרופתי, רק שאני אישית לא מרגישה צורך לקחת תרופות בשלב זה. ה"מקרה" שלי מורכב... כן, יש בו גם דיכאון וגם דברים אחרים. אבל לא המצאתי שום דבר... יש מקרים יותר מורכבים ממני ויש פחות... אגב, פסיכולוג שמטפל בכל מגוון ההפרעות והמחלות גם לא חווה הכל על בשרו (או על נפשו), ובכל זאת הוא מסוגל לייעץ ולהיות אמפטי... והכי חשוב להקשיב!!! ואני לא מתיימרת להיות מה שאני לא!

עובדתית זה נכון שחלק גדול ממקרי הדיכאון באים לפתרונם בטיפול תרופתי ומספר שיחות מצומצם

hi all of u............. i just came back from a week of vacation and u won"t believe - i realized i missed hte forum............. even if i"m not wrting much - especaily because i don"t have hebrew...., i"m reading what all of u great people r writing - it makes me feel better , to smile when u r funny nad to think about the smart things u have to say to each other..... hera - dear.....long time no " see" - i just saw what u wrote me - u r more than welcome to use my e- mail!!!!!!! i didn"t write u it before because i wasn"t sure u"ll want it - did want to " lehazik lach....... to be hunest - i"m sad - i " finally missing home after 6.5 months i"m in hte u.s... - coming back to l.a after i wasn"t here a week - made me realize that i don"t feel here like at home............. so.....i guess htat in about a month u all will be able to see my hebrew hand writng.....;-) love u all happy new year!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ענת, איפה את נמצאת שאי אפשר להשיג WINDOWS עם עברית ?

ענת אנחנו מתגעגעים אליך:)) שתיהיה לך שנה אזרחית טובה:))) תבלי כמה שיותר:)) ותישמרי לי נשיקה שתחזרי:))) @-----)---- איתן

יקירתי!!! טוב לשמוע ממך... אז מה? למרות כל הספקות, ארצנו הקטנטונת קוראת לך בחזרה...? אז איך היתה החופשה? חוץ מהגעגועים לפורום... :-)) את לא יכולה להציק לי במייל... אם איתן עוד לא שיגע אותי :-))) אף-אחד לא יכול... בקיצור אני שמחה שאת שוב פה, ואם זה יהיה "בעברית" זה אפילו יותר נחמד...

hera dear the vacation was nice - even though being a week with my freind was a little too much - u know starting to get on each others nerves............. but it was great - i saw beautiful things and understood that my eyes r hungry to see more and more - so i guess when i am coming back i am starting to plan my new trip - u r welcome to join me.........;-) how is everything with u? still not meeting your psycologist? and like i say - u can write me to my mail - her i"ll even write u my addres again...... [email protected] have fun!!!!!!!! feel good................. anat

מי מכיר ממקור ראשון (אישי או חברים) מה קורה בזמן אשפוז במחלקה סגורה, ואנשים שנכבלו? תודה

אלון שלום רב, אני מכירה אישית אנשים שהוגבלו (או כדבריך נכבלו) והיו מאושפזים במחלקה סגורה. עבדתי במחלקה כזו זמן ממושך. מה בדיוק אתה רוצה לדעת? טלי פרידמן

ספרי לנו בבקשה על התהליך. מי מחליט על האישפוז הסגור והכבילה. מה עושים בהמשך ? הרחיבי , כולנו מתים לדעת !!!!!!!!!!! INSIDE INFORMATION

שלום, אני בחורה בת 24 סובלת מ"חרדה חברתית" נמצאת בטיפול קבוצתי (המועיל לי מאוד, יש לציין). הבעיה שלי היא כזו: היום קיבלתי מרשם לקסנקס חצי כדור ליום (כאשר בשלב זה, אני אמורה לבדוק כיצד התרופה משפיעה עליי). לאחר שקראתי פה מספר תגובות על התרופה, אני תוהה אם כדאי בכלל להתחיל, אנשים דיברו פה על התמכרות ממושכת ושאר תופעות.. שאלותיי הן- האם באמת תופעות הלוואי כ"כ חמורות?אם כן, מדוע הרופאה רשמה לי מרשם שכזה? והאם יש תרופה יותר טובה ולא ממכרת לטיפול בבעיות חרדה? אודה לכם, על תשובה מהירה

שלום לך "שם בדוי". כנראה שאת מקרה גבולי ולכן הרופא שלך מציע לך מינון נמוך כל כך של קסאנקס. אם המצב הוא אכן לא קריטי ואת לא סובלת מחרדה ממש, אבל ממש, לא כדאי להתחיל עם התרופות. בוודאי שלא בשביל חרדה חברתית , מכאן המסקנה שהרופא שלך חושב שיש סיבה אחרת לתת לך את התרופות. דברי איתו ובררי מדוע. נסי את כל שאר התרופות הטבעיות שקיימות בשוק לפני התחלת הקסאנקס. ליאל

ליאל! תודה על התגובה המהירה. בקשר למינון הנמוך- הרופאה טענה כי זאת בשל המשקל הנמוך שלי (40 ק"ג) וכי היא רוצה שאני אתחיל קודם עם 0.25 מ"ג ואח"כ אני אגיע עד לחצי- יכול להיות שזו הסיבה? אם לא, מה לדעתך הסיבה?

שם בדוי שלום . מצד אחד לא יכול לעמוד בתחרות מול ההחלטה של הרופאה שלך. אך יכול להעיד כי אני נרקומן של קסנקס.

שום דבר.....אל תיגעי בכדור חד וחלק... זה מסוג הכדורים שנקראים..."נגעת-נסעת" למה הרופאה נתנה לך?? כי היא דפוקה בראש ובכלל האם היא רופאה או פסיכיאטרית?? כל הבאלגנים מתחילים מחצי כדור....ובעוד חודש היא תאמר לך תעלי לכדור שניים וכך הלאה!!! יש היום הגבלות על רופאים מלתת תרופות חדישות בגלל המחיר היקר של התרופות החדשות ולשם השוואה קסנקס עולה 20 שח "אפקסור עולה 300 שח יש היום מספיק תרופות חדשות לא ממכרות והרבה הרבה יותר טובות ומתאימות כגון סרוקסט...אפקסור...לוסטראל אז שלא יעבדו עליך!!!!!!! דירבאלאק!!!!

כתב =הקטור!!! לניר, אורת חנה ואורית תודה על התיחסויותכם. ראשית מספר הבהרות: תמיד סברתי כי עלי להתמודד עם מכלושים אוביקיביים וכן עם חרדותי ללא סיוע של חומרים פסיכואקטיביים. במהלך חיי הבוגרים למרות שסבלתי מרמת חרדה גבוהה הצלחתי לתפקד באופן סבירבמסגרות תעסוקתיות, חברתיות,צבריות וכ"ד. לפני כ11- שנה כשחיפשתי דרך להגדיל את הכנסותי.לגמרי במקרה הוצע לי להשתלב באחת מזרועות הבטחון וזאת למרות גילי המתקדם, עבר צבאי רגיל למדי והיותי אדם ללא כישורים מיוחדים. למרות מודעותי למגבלותי הרגשיות והנפשיות נענתי להצעה בשל הפיתוי הכספי.ככל הנראה הפרופיל ההתנהגותי והאישיותי שלי ענה על הציפיות של צוות המגיסים מסיבה שאינה ברורה לי. אני מתקשה להבין כיצד גוף מסודר ומקצועי שכזה מקבל למסגרתו אדם הסובל חרדות . במהלך תהליך הגיוס התחלתי לסבול מרמות חרדה הולכות וגדלות וכן מכאבי בטן חריפים. רופא המשפחה סבר כי הרקע לסמפטומים הגופניים הינו נשפי. הוא הציע לי ליטול קסנקס ... " תרופה בטוחה אשר אינה ממכרת "....בכדי להמחיש את דבריו סיפר לי שבצרפת מתוך שלשה יהודים שניים צורכים קסנקס. מאז , (כאמור כ-11 שנה) איני מצליח להפטר מצריכת תרכובת הכימיקאליים האיומה הזאת. מספר חודשים לאחר תחילת נטילת התרופה גוייסתי למילואים במסגרת צו 8 .בשל דחיפות העניין לא הצלחתי לרכוש את תרופה ותוך כדי השרות התחלתי לסבול מתופעות חסך בסם ( סם חוקי לחלוטין אבל סם לכל דבר) . אני מתקשה לתאר את תחושות ההשפלה שמצב זה עורר בי.נאלצתי לפנות לקב"ן על מנת שימליץ לשחרר אותי למספר שעות היות ובאותה עת התרופה לא היתה בשימוש צבאי. כשהשתחררתי משרות המילואים פניתי לפסיכיאטר על מנת שיסייע לי להגמל מקסנקס. לאחר שבשיחה טלפונית מקדימה הסברתי את הרקע לפניתי אליו הוא התמקד באופן התשלום : 200 שקל במזומנים בלבד ( בשנת 1990 ). מדובר בפסיכיאטר מוכר המטפל במוסד יוקרתי בתל אביב. היות ואני תושב הפריפריה, אדם פרובינציאלי בכל הנוגע להתמצאות ברחובות תל אביב הגעתי לפגישה באיחור. במסגרת "קבלת הפנים" הדגיש בפני שנשוחח בזמן הנותר לרשותנו ושיגבה את הסכום המגיע לו במלאו . לאחר מחצית שעה שיחה מוחו האנליטי הקודח הגיע למסקנה ש " אני צורך קסנקס בגלל ש "הדמות האימאית המופנמת מחזיקה אותי בביצים"במילים אלה ממש. כטיפול גמילה הכפיל לי את מינון הקסנקס (???????????). כמובן שלא קיבלתי את גישתו. הבטחתי לעצמי שאני לא פונה יותר למישהו מאנשי בריאות הנפש. סיוע מכיוון בלתי צפוי קיבלתי מקורא בכף היד. הוא לא התימר לסייע לי בתהליך הגמילה אבל תמיכתו הרגשית מכוונת לחשיבה חיובית איפשרה לי להתמודד עם תחשות החרדה שלא פסקו על אף העובדה שצרכתי קסנקס. בשנת 1995 טופלתי על ידי פסיכולוגית קלינית : ממש מלאך, גם מקצועית ועניינית וגם אנושית .עבדנו יחד על התמודדות עם חרדות בשיטה ההתנהגותית בשילוב עם הורדת הדרגתית של מינון הקסנקס. תוך שנה הגעתי לצריכת כמות מזערית : רבע כדור של 0.25 מיליגרם. אז נפצעתי : אי לכך קשה לי להעריך באיזו מידה הטיפול הצליח או לא והאם הייתי משמר את אי הזדקקותי ל נטילת קסנקס לאורך זמן. כאמור, שבתי ליטול קסנקס באותו מינון. בין 0.5 מ"ג ל1.5 מ"ג. במסגרת " דע את האויב" השתתפתי בשנת 1999 בקורס אוניבסיטאי בנושא ההתמכרות לסמים. מספר עובדות מעניינות: ההתמכרות לבנזודיאזפינים מסוכנת וקשה מההתמכרות להרואין.השהלכות של נטילת בנזודיאזפינים לאורך זמן משתוות להתמכרות לאלכהל: פגיעה הזכרון לטווח קצר בריכוז,בכושר המיני, ירידה ביכולת הקוגניטינית .אני חושב שגם פוגע בכבד אבל אני לא בטוח. ניתן לעבור גמילה פיזית מהרואין ב תהליך הנמשך חודש באשפוזיות של משרד הבריאות הפזורות ברחבי הארץ תמורת תשלום של 1200 ש"ח .אין מענים טיפוליים במסגרת אשפוזית למכורים לבנזודיאזפיניים. ואנא על תספרו לי שבתהליך הגמילה ניתן לתפקד באורח תקין, תהליך גמילה מבנזודיאזפינים מקפל בתוכו סיכון להתקפים אפילפטיים ואף מצבים פסיכוטייים על כן הצורך באשפוז. ידוע לי שבחו"ל קיימים מוסדות המתמחים בטיפול במכורים לכדורים בתנאי אשפוז. אנחנו בארץ כנראה בנוים מחומר אחר ואין אנו זקוקים לגמילה בתנאי אשפוז. למישקורא מכתבי זה: אנא על תיכנס ללחץ המחמיר את החרדות. באם אתה עדיין בשלב הראשוני של נטילת התרופה עשה כל מאמץ להפסיק את נטילתה. אני לא הצלח תי בכוחות עצמי וראה איזה מחיר אני משלם. כאמור בפניתי הקודמת לפורום מזה כשנה אני סובל מפיברומיאלגיה. מחלה זו שבעבר נחשבה לפסיכוסומטית מוכרת כיום כמחלה לכל דבר הניתן לאבחון באמצעים קליניים. מבין הגורמים האפשריים העומדים בבסיס הופעתה נטילה רצופה של בנזודיאזפינים. מגוחך שלטיפול בפיברומיאלגיה ממליצים לצד חומרים אנטיכאונים טיפול ההנזודיאזפינים. אני לא איש יוזמות גדולות אבל נראה לי שהיה מקום להקים קבוצות לעזרה עצמית למכורים לבנזודיאזפינים ואולי אף עמותה. לסיום: תעשית התרופות מרוויחה הון עתק בזירה הבינלאומית ממכירת בנזודיאזפינים שהינם גם מהתרופות הנמכרות ביותר בישראל. המשטרה משקיעה מאמצים במיגור תופעת השימוש והסחר בסמים. צרכנים וסוחרי סמים נכלאים. מאידך , תעשיות התרופות מתעשרות על חשבוננו באמצעות ייצור וממכר בנזודיאזפינים תוך כדי גרימת נזקים חמורים לאוכלוסיה נזקים גדולים יותר מהנזקים הנגרםים בגין השימוש בהוראין. ככל הנראה אני כבר סובל בשלב זה מפגיעה אורגנית. לאחרונה טיילתי בפאריז. אם בעבר הייתי מסוגל תוך פרק זמן קצר לזכור את מפת המטרו בעל פה ולהתמצא בקלות ביקורי זה היתי צמוד למפה כמו אדם סנילי ,המידע לא נקלט כבעבר. ראו הוזהרתם!!! בהצלחה לכולנו.

אור - בוקר טוב קראתי את שכתבת בשקיקה ובעיניין רב ומצאתי הרבה מאוד דברים שמאוד דומים אצלי ומזכירים לי את עברי בנוגע לכל סוגי התרופות שהזכרת ובכזאת מקצועיות . קראתי גם את כל הכתבות שלך בפורום ומאמרים שהבאת לכאן והתרשמתי מהידע הרב שלך בנושא והעברתו אלינו והחדרתו גם למודעותינו ואיפה שהוא להטיל ספק באמונה בפסיכיאטר המטפל שלנו ולא בעיניים עצומות לקחת כל מה שהם רושמים לנו. ליפני שנים מספר הרופא המטפל ( לא פסיכיאטר ) נתן לי קסאנאקס והגעתי לקחת כמויות כאלה וכשלא הייתי לוקחת בשעת ההרגשה של צורך הייתי בהיסטריה של עצבים ולא יכולתי לתפקד הרגשתי כמו משוגעת וחוסר שליטה , מריבות עם כולם , בכי היסטרי על מילה שאמרו לי ואז תפסתי את עצמי בידיים וזרקתי הכל לפח הגמילה היתה קשה מנשוא כמעט היו מאשפזים אותי.אבל התגברתי על הקסאנאקס. זהו סיפורי האישי בלבד ל "שם בדוי " על הקסאנקס . מידע אישי ולא מיקצועי . -------------------

שלום, אני לא יודעת אם אני פונה לפורום הנכון בנושא, אבל אנסה. בני בן שנה+8 חודשים, מסרב בתוקף ליטול תרופות בעת הצורך. אשמח לקבל הצעות איך לגרום לו להסכים לכך ללא "אינוס" וכפייה מצידי. תודה, אורלי.

אורלי כדאי לך לפנות לפורום : רפואת ילדים או תזונה ודיאטה .

רבים הילדים בכל גיל שלתת להם תרופה זה בילתי אפשרי אלא רק בדרך הקשה של הכרחי . ואם דרך המשחק או השחת דעתו לא עוזרת אז זה צריך להעשות בכוח מה לעשות ? לא לתת ?הילד צריך לדעת שיש דברים שעליהם לא מוותרים . גם אם הוא מביע התנגדות ובכי שממיס את לב ההורה . אבל כדאי שתיפני לפורום רפואת ילדים כמו שניקולט כתבה לך. אני סתם כתבתי לך מניסיוני הרב עם ילדים וגם ילדיי שלי .

יש לי שאלה על חלום שחלמה אמי, חלום שיש לו משמעות רבה עבורינו, אבל אנחנו לא בטוחות מה הוא טומן בחובו, אשמח לקבל כיוון. לפני שאספר את החלום עצמו, אתן מעט רקע שאולי יסייע להבנתו. אחותי הקטנה נמסרה לאימוץ בגיל שנה (היום היא בת 20) היא סבלה מבעיות מוטוריות קשות והיתה קטנה מאוד פיזית. המשפחה שלנו עדיין מחכה שהיא תפתח את תיק האימוץ ואולי תחליט לפגוש בנו. לפני כשבועיים פנה אליי חוקר פרטי והודיע לי כי איתר את אחותי. בשבועיים האלה התלבטתי מה לעשות עם המידע שקיבלתי והאם לספרו לאמי, נכון להיום היא עדיין לא יודעת על כך דבר. את החלום המדובר, חלמה אמי הלילה וכך היא סיפרה לי אותו היום: בחלום באתי לבקרה עם בני הקטן (בן השנתיים), בבית היו גם אחיי. לפתע היא שמעה בכי של תינוק, אולם לא היה זה בכיו של בני, היא ניגשה לחדר ששימש אותנו בילדותינו בעקבות הבכי וכשנכנסה אליו היא ראתה בו מיטת תינוק ובתוכה שוכבת אחותי שנמסרה. אמי תיארה אותה כמיניאטורית, בגובה של כ 60 ס"מ, רזונת אך עם פנים מלאות, למרות גובהה הזעיר היא כבר ידעה ללכת ולדבר. אמי שהיתה באותו רגע בהלם, התעשתה והחלה לחשוב מהיכן תביא לה חיתולים, אוכל ובגדים. את החיתולים והבגד (אוברול כחול) נתתי לה אני, מחפציו של בני (עליי לציין כי במציאות, עם לידת בני, אמי נתנה לי שמיכה וסדין שהיו שייכים לאחותי). את האוכל החלטנו ללכת כולם ולקנות. אחותי הלכה לפני אמי, כשלפתע הגיחו שני כלבים גדולים, אמרתי לאמי שתיקח את הילדה בידיים, כדי שהכלבים לא יתנפלו עליה. כשאמי פנתה לקחת את אחותי, הקטנה אמרה "לא לא" ואמי הרגיעה אותה ואמרה שהכל בסדר. היא החזיקה אותה על הידיים, כשפניה של התינוקת כלפי חוץ והיא עם הגב מופנה אל אמי. אמי אמרה ששמעה אותה מתחילה לצחוק ולהנות ואז בעצם אמי התעוררה מהחלום. החלום הזה מאוד מטריד אותי, בגלל העובדה שהחוקר פנה אליי ממש לאחרונה ומסר לי פרטים על אחותי. חשבתי שאולי החלום מסמל משהו, אולי אמא שלי "מרגישה" את אחותי, אולי אחותי החלה בתהליך של חיפוש אחרינו... הייתי שמחה אם מישהו יכול היה לעזור להבין את החלום הזה. דילי

את בוודאי יודעת שכל השנים הללו אימך חיה עם רגשי אשמה נוראיים לגבי האימוץ. קרוב לוודאי שהיו לה בעבר חלומות ביעותים בנושא אבל היא לא סיפרה לך עליהם. שימי לב, שמי שמטפל בתינוקת שהיא אחותך זו בעצם את. אימך חשה שהיא נטשה את הילדה ולא היא שמטפלת בה גם כעת. יתכן שאמך מרגישה משהו שאת יודעת לגבי אחותך . אמא מרגישה לפעמים דברים גם אם לא מספרים לה. וזאת כנראה הסיבה לחלום דווקא כעת. בכל אופן, שיהיה לכם בהצלחה .

וואו ! חלום באמת חזק ! אבל לא כתבת כלל מדוע נמסרה אחותך לאימוץ ? בגלל הבעיות הפיזיות שלה ? האם היתה נכה והיה קשה לאמך לטפל בה ? עוד שאלה: מי שכר את שירותיו של החוקר למצוא את אחותך ? ושאלה נוספת: כתבת שהחוקר איתר את אחותך. למה לא הלכת לראות אותה ?

יכול להיות שההורים המאמצים לא גילו לאחותך שהיא מאומצת ולכן אינה פותחת את תיק האימוץ. יש גם אפשרות שאחותך כועסת מאוד מאוד על אימך שנטשה אותה ולכן לא רוצה איתה שום קשר. ולכן, לפי דעתי , כדאי שאת תיצרי את הקשר הראשוני בלי אימך . אני מתארת לעצמי שאחותך המאומצת תשמח להכירך בעיקר אם אתם משפחה חמה ותומכת.

כבר ידוע כי אחד הסימנים למצב נפשי ירוד זה שבהרבה מקרים קיימת גזירה עצמית לנתק חברתי. אתה מדוכא, לחוץ, וחש כי מתוך בועת המחשבות אינך יכול להיות אטרקציה בפורום חברתי. אין לך גם צפיות שמי מחבריך יקח אפוטרופסות על מצב רוחך. וכך לרוב גם בסופי שבוע אתה לבד יודע כי בחוץ יש חיים אבל...! עכ"פ שבת אחת לפני כחודש המצב תפש לו שיא חדש כאשר שישישבת שלם לא נכנסה שיחה אחת לפלאפון-כמעט... עד שלבסוף ממש בשעות האחרונות של מוצא"ש אתה שומע את הצילצול לוקח אוויר לנשימה, נוטל את המכשיר ועל הצג מופיע שמו של-k ,עוד בטרם ענית אתה מהרהר לעצמך כי k, ברגע זה קנה אצלך נקודות רבות. אך... אחרי שקבלת את השיחה מהר מאוד מתברר לך כי הקול מהצד השני מאוד לחוץ בזמן וכי למעשה התקשר ע"מ לתת לך תזכורת לשריין בכיסך למחר את מה שהבטחת לו כהלוואה. אז...עצוב שכך, מצחיק שכך, ו...טוב שלפחות במה שקשור לכסף אתה עדיין בצד שנותן ולא מקבל. אין כאן רחמים עצמיים זוהי דרכם של בני אנוש.

אין ספק שלכסף יש את היכולת הנבזית לסובב הרבה דברים... ואולי זה לא הכסף, אלא המקום שאנחנו נותנים לו בחיים.

המממ מה לא ידעת?? יש כסף יש חברים!! יש חברים אין כסף!! אין כסף אין חברים!! יש חברים הלך הכסף!!! הכל אינטרסים אחי...אבל כשהולך הכסף אתה רואה באמת מי החברים!!!

תאמין לי אתה פשוט משורר. אם כבר מדברים על כסף, איך זה שהטביעו את הדיוקנאות של ביאליק ועגנון על שטרות של כסף ואותך שכחו??????. אבל לא נורא אח שלי ממילא המטבע שלנו נשחק מהר, כך שאנחנו נדאג שתופיע על היורו. שמע... זוכר שהבטחת לי עזרה בעיניין הגמילה מהקסנקס? אז אני מעוניין לשמוע מי הוא אותו רופא שיודע לעשות את זה? ביי ויום טוב.

נירוש... כן, זאת המציאות. כשבאמת עצוב ומדוכא לבן אדם- פתאום נעלמים להם כל אותם אנשים שחשבת לחברים. לי זה קרה גם בעוד וריאציות. אנשים יכולים להיות ממש רעים לפעמים, וקל מאד להיפגע ולהסתגר עוד יותר, אבל כמו שאמרת יקירי..- זה לא רחמים עצמיים זאת המציאות. אז או שנלחמים בה או שהולכים איתה, ומה שיהיה יהיה. אני עוד מאמינה שיש אנשים טובים באמצע הדרך, לא הרבה ואולי אפילו בודדים, אבל בטוח יש עוד אנשים כמוני וכמוך שחושבים ומתנהגים אחרת וזה פשוט מתוך מקום שהיינו בו,שחווינו אותו בעוצמות מאד גבוהות (כל אחד עם הסיפור שלו) ולכן אנחנו יותר אמפטיים וסובלניים למצבי חולשה ויאוש. אני לא התייאשתי. מקווה שגם אתה לא. :-)

טוב אני חייב להיות הגון ולומר כי כל אלו הסובבים אותי,כולל אותו לווה ממש אוהבים אותי זאת אני יודע בוודאות. המסר שלי במה שכתבתי כבר בפתיח היה " גזירה עצמית לנתק חברתי" הנובע ממצב נפשי ירוד. כלומר המשקל בדברים שאמרתי דווקא מכוון יותר כלפי הדיכאון שיוצר את המצב. ובהחלט לא בא להאשים גורמים חיצוניים כמו חברים למשל, השקועים גם הם כל אחד בעיניניו. יתירה מכך גם כשישתפר מצבי אין לי כל כוונה להפסיק לאהוב אותם. או בכלל אנשים. סה"כ בזמן שאני חש בסדר יוצא לי להכיר אנשים נוספים ואני תמיד חש רצוי ומעניין.(כמו הלילה למשל). אך שוב מצבי האישי הוא זה שגורם לשרשרת הנתק. לא רוצה להשמע מזוכיסט אך מזה תקופה ממושכת אני מותח תחבל ומסתובב עם התחושות המחורבנות מתוך בחירה, אך השבוע החלטתי לשוב ולחפש בכיוון הטיפולי. וזה בעיקר ליהי כי לא אמרתי נואש.(יש לי ים של חלומות). אז גם אם הכל סימן שאלה לבנתיים, מה שבטוח הוא שבתקופה הנוכחית אתם חבריי אמת.!

מכיר את זה.....הקסנקס גורם לדכאון אינעל ראבו אני חושב שעכשו כשירדת במינון אתה יכול להתחיל לאט לאט אם אפקסור רבע כדור למשך שבוע שבועיים בתור התחלה...זה ירגיע אותך וישפר לך את המצב רוח אין לך מושג כמה!!!! תאמין לי חבל על כל יום...אבל אני מבין אותך לי לקח 10 שנים אחרי שנגמלתי...להגיע להחלטה!!!!

ניר תספר קצת על עצמך... רק אם אתה רוצה...

אני מכירה את הנתק החברתי הזה... כתבתי לך עליו לפני כמה ימים... אבל דווקא זה אצלי לא מלווה בדיכאון. אפשר לנסות ולשער, שאולי דיכאון מתמשך הוביל לבחירה של הניתוק, אבל אני בכלל לא בטוחה בזה.

הרה היקרה, עכשיו אני הבנתי על מה כתבת. אני לא ממש יודעת איך הייתי מגיבה במקומך, אבל ברור לי שהייתי מאוד נעלבת מאותו אדם שמבחינתי צריך להיות הכי אמפטי וסובלני. נכון, לכולנו יש מעידות והמטפל אינו יוצא מהכלל, אך חשוב שאם הוא (או היא לא משנה) פולט/ת בטעות דבר שאינו במקום שידע לבקש את הסליחה ולא להפיל את התיק על המטופל שלו כי ביננו זו חכמה קטנה לתת לאדם ששופך בפניך את ליבו, להרגיש רע יותר כשהוא יוצא מטיפול מאשר מהמצב בו הוא היה כשנכנס ובעיקר כשזה לא באשמתו. (ואולי גם היא צריכה מישהו לדבר איתו על הלחץ בו היא נמצאת...) אני אישית לא הלכתי לשיחה עם מטפל - פסיכולוג למרות שזו היתה השאלה הראשונה שלי בפורום ולשמחתי "פגשתי" אדם חם ואמיתי כמוך שעזר לי להעביר את התחושות הרעות ועזר לי להסתכל יותר בחיוב על הדברים. כרגע עדיין לא הלכתי כי אני מרגישה יחסית בסדר, אבל אני מניחה שאני אלך בקרוב (ואזדקק לתמיכתך). אז הרה'לה, אני מניחה שבמקומך הייתי בכל זאת נפגשת עם המטפלת אחרי שהכעס היה עובר לי, אבל גם הייתי אומרת לה שזו היתה פגיעה גדולה בלב וביכולת שלי לסמוך עליה כאדם אמפטי. ואם היא היתה מתנצלת בפני בלי להיכנס איתי לוויכוח (כמו שקרה באותה סיטואציה)ייתכן שאם הייתי מרגישה טוב איתה (מבחינת הטיפול) הייתי נשארת. אבל שוב, זה לשיקולך ואני בטוחה שתבחרי את מה שהכי יתאים להרגשתך. מה עם הלחם? יש משהו חדש היום? חמודה, תשמרי על מצב רוח קצת יותר מרומם (שמש לא אוכל להציע לך היום...) ביי בנתיים ונדבר עוד היום, נעמי..

נעמי חביבה, מאז זרמו מעט מים עכורים לביצה... כתבתי לה מכתב, והיא שלחה אחד בחזרה. היו בדרך 2 שיחות טלפון - אחת נוראית ביותר והשניה רגועה יותר. היתה לנו פגישה אחרי זה, אבל בגלל גורמים חיצוניים היא לא עלתה יפה. אני החלטתי שלא להגיע, עד אחרי שהיא תסיים לבנות, ולזה בעצם אני מחכה כרגע. היא אמרה לי, שהיא תודיע לי "כשהשטח יהיה פנוי". הגעתי כבר למסקנה, שפסיכולוגים לא מכירים את המילה "סליחה"... ככה שאני כבר לא מתרגשת מזה. אני יודעת שזו הכללה, אבל פגשתי כמה אנשי מקצוע בדרך, ולא משנה מה קרה, תמיד ההתנצלות נשארה במקום אחר. אני חושבת, שביום שאשמע התנצלות מפסיכולוג... יצטרכו לשלוח נט"ן... הלב שלי לא יעמוד בארוע :-)) לחם... היה אתמול ונגמר, כי היו אורחים. לא נורא - אפשר לעשות חדש מתי שמתחשק... אני לא יכולה לעשות את אותו לחם פעמים- זה משעמם. אז יש לי מלאי של מתכונים ענק... :-) נעמי, למרות הזמן הרב שחלף מאז הפיצוץ עם הפסיכו' עדיין טוב לקרוא, שיש מי שמבין את הצד שלי.

מה עושים כשכל מה שיש לך, שכל מה שאתה לו "חיים" כשכל מה שבנית לעצמך והשגת בעזרתו קצת ביטחון מתמוטט? כשכמעט כל מי שסביבך מתגלה ככלום? שלא רק שאין לך "חברים" גם עצמך אתה לא שלם מה עושים כשמגלים שהצביעות עולה על כל דמיון?

אני מצטערת שאני יענה לך בכזו צורה, אבל המצב שלי כרגע כל כך קשה שהדבר היחיד שאני נאחזת בו זה הבנות בפורום ובמיוחד בדמיון. בהצלחה, אני יודעת שזו תשובה שאת לא רוצה לקבל שלך לי

לי שמעת עת המשפט אם אין לך משהו נחמד חהגיד אל תגיד בכלל.... עשית כאן דבר אנוכי להכניס את עצמך עם כל היגון שאת שרויה בו לתוך מצוקה של מישהו אחר. ואליך משי אם תוכלי לתת קצה חוט במה דברים אמורים אוכל לעודד אותך בכל מקרה נראה כי יש בך תחושה של בדידות ואכזבה מקרובים וכנראה גם מעצמך ביחס אליהם. אם הדברים מאוד טריים לפעמים תוך יום יומיים הדברים נראים יותר טוב היעזרי בפורום נסי להיות עסוקה במקום לדוש לפעמים ה"הארות" הכי טובות באות תוך כדי עשיה ולא שקיעה היי חזקה

מה עושים? נראה לי שיותר משזה משנה מה בדיוק חשובה העשייה אפשר ללכת לים - ולראות אולי עוד אנשים שבאים מסיבה דומה, אפשר ללכת לארובי או איזשהי פעילות אהובה. אל תשכחי שאת לא לבד עם התחושות האלה. אנשים נפגעים בכל יום בכל מקום ויש מי שישר קם וממשיך ואילו אחרים מלקקים את הפצעים ולוקח להם זמן לחייך שוב. ועוד המלצה - הספר פרא של גבי ניצן

הופ הופ הופה, אין צורך להיסחף. נא לרדת ממרומי היושר והצדק . כולנו בני אנוש קטנים קטנים. עם מצוקות וחרדות ובעיות וצרות ודכאונות ומרעין בישין אז , בבקשה, ממך, נא לא לשפוט אותנו כל כך בחומרה !! בסדר ? מה את אומרת חגית ?

משי היי, לא הייתי יכולה לתאר יותר טוב את מה שאני מרגישה, היום בבוקר נכנסתי לפורום ורציתי לבטא את הייאוש והאכזבה שלי, ולא הצלחתי לכתוב כלום, במחשבה של "מה הטעם" ותחושהאפיסת כוחות. כן, עצוב לגלות שהחברים הם לא ממש חברים, וכל מה שנבנה נהרס ברגע, נכון אמורים לאזור כוחות מחודשים אבל כרגע אוזרים הרבה רחמים עצמיים ולמה לא בעצם? אולי אחר כך נחשוב איך מתחילים מההתחלה. מיטל

משי, מה שאפשר לעשות הוא לצאת לזמן מה מהמירוץ המטורף של החיים. לעצור בשוליים ולתת להכל לעבור מולך - להסתכל מקרוב מה לא בסדר ולנסות לברר למה. כשהכל מסביב מתוטט, הדחף הראשוני הוא להצטרף להתמוטטות הזו, כי "מה כבר נשאר לי?" אבל לפעמים מנוחה בצד הדרך עוזרת למקד את המחשבות בדברים שכן נשארו. באנשים שהצביעות רחוקה מהם... יש יותר מדי צביעות בעולם, אבל יש גם פינות טהורות יותר. יכול להיות שאותם דברים שקראת להם "חיים" נועדו להתמוטט משום שהם היו אשליה, ומלכתחילה לא נועדו להחזיק מעמד זמן רב... מכיוון שלא פירטת מה הן בעצם אותן אכזבות, התשובה שלי כללית מאוד. אם תרצי ותוכלי לפרט, אוכל לנסות לענות לך בפחות כלליות.

משי הרה רושמת כאן הרבה דברים של טעם. אני לא הצלחתי לבטא בצורה טובה יותר. את מה שהיא אומרת. אבל היא צודקת לחלוטין. איתן

משי שלום אני כל כך מבין אותך. גם לי לקח זמן להבין שהעולם הוא לא כמו שחשבתי. שהאנשים צבועים. שכל אחד דואג לעצמו ולתחת של עצמו. זה היה מן משבר סוף הצבא אם אני זוכר נכון. גם ניפרדתי ממשהיא שהיתה יקרה לי מאוד. ומאוד הרבה חברים. לקח לי כמה ימים להתאפס על עצמי. נכון שלגלות את כל זה ביום בהיר אחד זה ממש לא כיף זה בעצם הדיכאון היחיד שהיה לי מאז שאני זוכר את עצמי. חשבתי וחשבתי הרבה מה עושים הלאה. איך ממשיכים. אני זוכר אפילו שחשבתי שאם אין מה לעשות, אם הצביעות חוגגת אז גם אני אהיה צבוע. אני מתכוון לפחות במה שאני חושב ומרגיש. כי בעצם לאף אחד לא איכפת באמת מה אתה חושב ומרגיש. חשוב מה שמקרינים החוצה. וחשוב שזה יהיה טוב אם אתה רוצה אנשים מסביבך. אני משתמש בזה די הרבה במצב הזה. למרות שאני מרגיש רע אם זה. אני אגיד לך משהו. יש דברים שלא ניתן לשנות. במיוחד שזה לא תלוי בך אישית אלה באנשים אחרים. את לא צריכה לאבד תקוה. מהסיבה שיש אנשים טובים למרות שהם מעטים מאוד. אני יכול להגיד לך שאת החברים האמיתיים שלי אני יכול לספור על יד אחת. פשוט תמצאי לך את מי שהכי נוח לך ליהיות בחברתו. ואם אותם אנשים תיהי. מהשאר תנמיכי ציפיות לאפס וככה לא תתאכזבי. איתן

אויש מתוקה... כל מה שיש לי להגיד לך זה שהייתי "שם". בדיוק באותה נקודה. בדיוק אותה התחושה. אני חושבת שאפילו כתבתי כאן בפורום במילים ממש דומות(לפני כמה חודשים) ו.... עוד יגיעו ימים טובים. רק לא לפחד מהכאב, לא לברוח ממנו. לתת לעצמך לחוות את מה שאת מרגישה כי זה לגיטימי. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". תמיד תזכרי את זה. תמיד. :-)

לפעמים כשמישהו בדיכאון והוא שומע שגם לאחר יש בעיות דיכאון הוא נרגע. את בסדר גמור תהיי חופשיה לכתוב מה שבא לך, זה בסדר.

לי מתוקה, לצערי אין לי עצה מעשית בשבילך, נסי למצוא פתרון יחד עם המטפלת שלך, רוצה שתהיי בריאה, שמחה ושלוה, אני בטוחה שיש דרך, עברתי מספר טרגדיות בחיי וכל פעם כששקעתי היה איזה קצה חוט שהגיע אלי בצורה כלשהי, רק שהייתי צריכה לזהות שבהמשכו יש חבל ואנשים טובים, אזרתי כוחות ועליתי למעלה. תמצאי את השביל שלך ותצאי לדרך שבסופה יהיה לך חמים וטוב. באהבה, נטע

אולי זה ניראה שיש תקווה, רק שהדבר היחיד שנראה לי שיהיה אחרי מחר זה המון כעס, רצון למות, ולעזוב את הכל. אני מקווה שאני לא מדכאית פה אף אחת/ד אבל זה המצב, אני מבקשת לפחות מכם אל תיתיאשו ממני מהר לי

לי, התקווה לא יכולה להתקיים, אם לא נותנים לה מעט מקום... גם אני שואלת את עצמי לפעמים "איפה עוד יש מקום לתקווה הדפוקה הזו?" ויודעת, שלפעמים דברים מסויימים צריכים לבוא מהראש. לי, את לא מדכאת אף-אחד... לזה נועד הפורום. תארי לך מצב, שבו כולם יכתבו דברים יפים ושמחים? המטרה המקורית של הפורום תלך לאיבוד. את רוצה שאתייאש ממך? תצטרכי לעבוד קשה בשביל זה ... :-)

היי, הנוכחות שלך בפורום כל כך חשובה, אני כל כך מאוכזבת מבני אדם ומתקשה להאמין שיש אנשים שונים ממה שסובב אותי, אבל את מוכיחה אחרת. אמנם מדובר במיעוט, אבל... (שלא לדבר על כך שגם פה לא חסר שרצים) מיטל

היי, שרצים יש בכל מקום... השאלה היא כמה מקום אנחנו נותנים להם...? אפשר לענות להם ואז זה ייתמרח... אפשר להתעלם ואז ההודעה שלהם תלך לאיבוד. אפשר גם לבקש ממנהל הפורום שימחק אותה. גם דעתי על המין האנושי ככלל ידועה, אבל יש כמה נציגים שמוכיחים, שאפשר גם אחרת :-))

מישהו יודע איפה אפשר ללמוד בארץ קורסים או משהו שקשור לריפוי ע"י משחקים?

תנסי במכון כוונים, יש שם קבוצות פסיכודרמה ומלבד זאת סדנאות חוויתיות

שלום רב, 1. לסלי קולג' 2. אונ' חיפה (כמדטמני בלימודי חוץ) כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה!

מבקשת המלצות לפסיכיאטר/ית או דרך קופ"ח מאוחדת באיזור המרכז או פרטי באיזור זה לבחורה עם בעיות דיכאון האם ידוע לגבי פסיכיאטר באופן פרטי מה המחירים?? האם ד"ר אבני מקבל באיזור המרכז ואיך אפשר לפנות אליו

ריני אם את רוצה שלחי לי מייל דרך קליק כפול על שמי בברכה עמי

HERA שלום אנו יודעים שאת נותנת ייעוץ בהתנדבות מידע אישי אנו יודעים שאין לך רומן מוצלח עם כימותרפיה אלא רק עם פסיכותרפיה את בחורה מאוד אינטלגנטית השאלות הם כמה פעמים בערך ישבת מול פסיכותרפיסט ??? האם יש התקדמות בקו ליניארי או שיש עליות ומורדות ??? האם זה נכון שבפסיכותרפיה המטופל מדבר והמטפל רק מקשיב ?? האם יש דברים שתאמרי רק למטפל ולא לכל אדם אחר לא לאמא ולא לבן/בת זוג ? האם קראת את הספר של דפנה טל הטיפול הפסיכולוגי שלי ?? אני מהספר לא הבנתי שום דבר תודה ורוניקה

אוי כמה שאת נשמעת מרירה וקנאית. מרחמת על אנשיך כמוך, יום טוב דלית

ורוניקה... אני לא יכולה לספור את הפעמים שבהן ישבתי מול פסיכולוג קליני או פסיכיאטר... אפשר לספור את זה בשנים... :-) אני לא חושבת שיש כזה דבר התקדמות ליניארית בטיפול... תמיד יש עליות ומורדות. אצלי ההתקדמות מעגלית לחלוטין, מה שבעצם מבטל את המילה התקדמות. בפסיכותרפיה הזמן של הטיפול שייל למטופל. זה אומר, שהוא אמור לדבר כמה שהוא יכול או רוצה... המטפל חייב לדבר גם - הצעת פרשנויות למיניהן וכו'... כן בהחלט!!! יש דברים, שחוץ מהפסיכו' אף-אחד אחר לא ישמע ממני. חוץ מחברי הפורום, אולי, אבל זה שונה כי אין פה מישהו שיודע מי אני! יודעים דברים עליי. כן, קראתי את הספר של דפנה טל. למען האמת, זה היה די מזמן, ככה שאני לא ממש זוכרת את כל הפרטים, אלא רק שהיא אסירת תודה לפסיכולוגית שלה, שהכילה אותה וקיבלה אותה בכל שלב ושלב בדרך - שלא היתה קלה.

לנטע, הירה, רקפת ולכולם. חזרתי מהצפון אצל ההורים שלי, היה מאוד נחמד עכשיו אני כאן והמצב אותו דבר אין לי מושג מה להחליט, יום רביעי מסתיים האולטימטום שלי אצל הפסיכולוגית ואני מיואשת. אשמח לשמוע מכולכם. יום טוב ושבוע טוב לימור

הי, זו שוב אני, הרה איפה את, תגיבי להם ותוכיחי שאת כאן, כולם/ן זקוקים/ות לך. יום טוב

תקבלי את האולטימטום של הפסיכולוגית, למרות הקונוטציה השלילית שיש במילה אולטימטום. תעשי ניסיון... תגידי לה שאת מוכנה לנסות. אם לא תתני לעצמך צ'אנס, אף-אחד אחר לא יוכל. ברגע שאת מוכנה לקחת על עצמך את האחריות לעצמך, לפסיכו' יהיה יותר קל לעזור לך. אולי זה לא מה שרצית לקרוא... אבל גם אני הסכמתי לקבל על עצמי תנאים מסויימים. זה הציב את הטיפול בנקודה, שמאפשרת עבודה...

תודה............................... תגידי לי מה הייתי עושה בלעדייך? שלך לי

בוקר טוב לכן, שלושתכן וכל אחת מכן מעודדות חמות ותומכות בדרכים שונות. אוהבת לקרוא את כל מה שאתן כותבות. קיימת רגישות לסבלו של הזולת. אוהבת ומאחלת שבוע נהדר ושקט לכולם, נטע

הי נטע, שיהיה לך שבוע טוב ויום טוב, אני שמחה מאוד שאת כאן. שלך לי

היי לי, איך את מרגישה? התגברת על הקשיים האחרונים ששוחחנו עליהם? שיהיה לך שבוע נפלא! נטע

נטע * * * בוקר טוב ושיהיה גם שבוע טוב ורגוע לכולם כף לפתוח את המחשב ולקרוא מילים וברכות שמחממים את הלב לפני היציאה ליומנו , עבודתנו או כל עיסוק אחר זה מקל ונותן הרגשה טובה להתחלה .

נטע, תודה. אל תהססי לפנות אלינו בכל פעם שאת צריכה... ננסה לעזור כמיטב יכולתנו... ומכיוון שאנחנו 3, יכולתנו קצת יותר גדולה... :-)))

היי נטע, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן - כדי לנסות לתמוך ולעודד. ואם גם מצליחים בכך - זהו סיפוק אדיר! שיהיה גם לך ולכולנו שבוע נפלא, נזבורה

לכולם!!! בימים האחרונים הפורום נראה כמו הכנסת... (חוץ מאלימות פיזית...) מותר להביע דעה - אבל יש דרך לעשות את זה. גם אם מישהו כועס מאוד... שיחשוב פעמיים לפני שהוא שולח את ההודעה שלו... עלבונות אישיים לא שייכים לכאן. דעות גזעניות לא שייכות לכאן. סיינטולוגיה לא שייכת לכאן וכו'... אז מה כן שייך לכאן? האפשרות להעלות בעיות אישיות, מצוקות, כאבים, סתם לשתף במצב-רוח ירוד... יש הרבה דברים שאפשר לכתוב פה, בלי לפגוע או להיפגע. והרי לזה נועד הפורום, לא? לתת כתף תומכת שהכל מתמוטט. לייעץ. לשתף. פשוט להיות פה בשביל אחרים ולדעת, שהם נמצאים פה בחזרה. אלה הם הדברים הקטנים שעושים את הפורום ליעיל ותומך. לפינה חמה למי שמחפש קצת עידוד. לילה טוב לכולם.

הרה, אני תומכת בכל מילה שלך. זה לא המקום להעליב, אנשים שכותבים כאן רובם במצב נפשי די פגיע אז כל מי שעונה שיחשוב פעמיים על עצמו בסיטואציה לא פשוטה ויבין כמה רע הוא יכול להוסיף למי שגם ככה מרגיש על הפנים.