פורום פסיכולוגיה קלינית

אודה באם אוכל לקבל הפניות ליועצי נישואים עם ניסיון והצלחה מוכחים

פנה למייל האישי שלי, או לאתר שלי, עם מעט פרטים (כמה שורות בלבד), ומיקומך בארץ, ואנסה לסייע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לדוקטור הנכבד 1 האם טיפולים בדיכאונות מוכרים על ידי קופות החלים ואיזה מהן, אם כן איזה? מהו הטיפול המקובל והאם עדיף על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר? 2מהי התרופה ששוקלים לתת לאבי בן ה85 zyprexa ומדוע אינה מוכרת בסל הבריאות?

מור שלום הטפולים המוכרים ככל הידוע לי הן תרופות ופסיכותרפיה ההחלטה מה מתאים (או שלוב ) לאחר הערכה מקצועית 2. זיפרקסה היא תרופה אנטי פסיכוטית עם פחות תופעות לואי היא יקרה יחסית ולכן לא רוצים לממן אותה (אני לא בטוח שבתחומים אחרים ברפואה כל כך חסכנים) בברכה עמי

שלום לכולם, האם יש פה מישהו או מישהי שיכולה לעזור, אני מיואשת מאוד. לי

לי, אשמח לעזור לך. מה קורה איתך? בדיכאון? חרדה? משהו אחר? תשאלי ואני בטוחה שרבים יעזרו לך, זה המקום. כולנו נעזרים ועוזרים.

הי נטע, תודה על ההענות, אני בדיכאון קשה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כבר אין מי שיעזור לי,לא רוצה להזיק לעצמי,מיואשת, הבולמיה שלי קשה,הפסיכולוגית שלי מציבה לי גבולות שאני לא יכולה לעמוד בהם, וזה התנאי להמשך הטיפול. מה לעשות? לגמור עם החיים ודי? תעזרו לי, בבקשה - לא רוצה למות(מפחדת) תודה שאת פה.

מה שלום אור , ולאן הוא נעלם?

אני חושבת שהיתה לו איזושהי בעיה עם המחשב

תודה. תגידי מתי את מתעוררת ,? אם כל לילה את ישינה כ"כ מאוחר?

בזמן שהייתי נתונה בחרדה קשה,היו לי פעימות לב מואצות,בבדיקות התגלו צניחות קלות בלב הרופא אמר לי שזה כלום. האם זה נכון? האם זה כלום?

לימור, אחד מהמאפיינים של חרדה הוא פעימות לב מואצות. כל אדם שסבל מהתקפי חרדה יעיד על כך. אם את עדיין לא שקטה, וכבר לא נתונה בחרדה, גשי לעשות בדיקה חוזרת.

לימור, אני מכירה את התחושה הלא נעימה הזו של פעימות לב מואצות וגם אני עשיתי בזמנו בדיקה והכל היה תקין. אז אותי זה הצליח להרגיע כי הבנתי שמזה לא יקרה לי כלום. והיום אם זה מופיע אני מנסה פחות להילחץולי זה מצליח לעזור. מקווה שעודדתי קצת את רוחך, נעמי.

שלום רב, תפקידה של המערכת החושית והרגשית היא להזהיר מפני אובדן איזון, משהו שנמצא בעולם המכני בכל טרמוסטט או גלאי אש. אם הבדיקות הרפואיות הראו שאין כלום, סימן שהארוע המלחיץ נעלם. המערכת שהתריעה - היתה תקינה, וכעת, כשאין משהו מלחיץ, אין צורך לתת את הדעת על מה שהיה, אלא אם כן יש תופעות חוזרות ונשנות כאלו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לימור אנא סמכי על הרופא שלך אם את בספק את רשאית לפנות לרופא (פנימי לב או משפחה) נוסף בברכה עמי

מה דעתכם על הסוגיה? האם מטופל יכול לבקש ממטפל גם חיבוק פיזי בסיטואציה קשה, או שזו שבירה של גבולות? כמובן שמדובר על משהו תמים ולא מיני, חד פעמי ולא מתמשך

גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה לפני חצי שנה... רציתי כל כך חיבוק... היום אני לא רוצה יותר. טוב לי עם הגבולות האלו. טוב לי שאין מגע. נטו טיפול. קראתי פעם באיזהשהוא מקום שחיבוק יכול לפגוע בתהליך הטיפולי, היום אני גם יכולה לתמוך בדיעה הזאת. לא כל כך יודעת להסביר למה אבל פשוט מרגישה שזה לא הדבר הנכון לעשות. עדיף להתרכז בטיפול ולא ללכת לאיבוד בחיפוש אחר המגע האנושי אצל המטפל\ת , שכן זה מראה על משהו ששווה בדיקה בפני עצמו.., לא?... עצם העובדה שפעם זה היה חסר לי מאד והעסיק אותי מאד והיום אני ממש לא רוצה (ממש לא רוצה!) חיבוק מבהיר לי כמה שזה קשור למצב נפשי.

my therapist has given me a hug alot of times,and i think it just made me feel,more dependant on her,not a good thing but definatly a good feeling

מ. שלום סוגיה מורכבת. בעיקרון, עדיף להימנע ממגע פיזי בין מטופל למטפל, גם אם מדובר במשהו תמים. סיבוכים תמימים, ותמימים פחות, שפורסמו צריכים לשמש סדין אדום. כדי לא להישמע מנותק מהמציאות אציין שאני מודע לכך שיש מצבים בחיים שהמגע נוצר והוא חלק ממערכת יחסים אנושית וטבעית. זה נפוץ מאוד בטיפול בילדים. בין בני אדם מבוגרים יש לעיתים לחיצת יד או טפיחה על הכתף. נראה לי שזה נתפס בד"כ פחות בעייתי כשהמטופל והמטפל בני אותו מין, בעיקר אצל נשים. במצב של משבר וצורך בחיבוק תומך עדיף עם כל הקושי שבכך, שהחיבוק יהיה נפשי/רגשי ולא פיזי. כמו בדברים אחרים הקשורים לטיפול אין תמיד צורך לעשות את הפעולה. החוויה הרגשית יכולה לשמש מקור מספיק בד"כ להכלה גם ללא המגע הפיזי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אפשר להביע רגש חם באמצעות לחיצת יד חמה או לתת מבט עם חיוך מבין. לא כדאי לחבק או ליצור מגע פיזי שעלול להתפרש כניסיון ל..... במיוחד כשהמטופל במצב נפשי גרוע.

למטופלת שלום רב, אני ממליצה לך לקרוא את הספר:"יחסים מקבילים" של אלי זומר. זה עשוי לספק לך תשובה מסויימת, ועם זאת להעלות שאלות רבות נוספות לגבי האספקטים השונים של מגע פיזי בתוך סיטואציה טיפולית. בברכה, טלי פרידמן

האם מישהו מהצוות המיקצועי פה מוכן להתייחס לדברים המזעזעים ששודרו שם..? בחיים לא חשבתי שאפשר לשלול בצורה כל כך ברוטאלית את זכויותיו הבסיסיות של בן אדם..! איך אפשר להסביר התנהגות כזאת של פסיכיאטרים? את קלות הדעת והפזיזות שבה מחליטים לאשפז בכפייה בן אדם, בלי לבדוק כלום, האם יש בסיס לחשדות, לטענות שמופנות כלפיו! ככה פתאום ביום בהיר אחד לקוחים בן אדם, קורעים אותו מהמציאות שבה חי, לוקחים ממנו את תעודת הזהות שלו ומעלילים עליו עלילות וסיפורי זוועה על לא עוול בכפו. ככה בכזאת קלות קובעים שבן אדם חולה נפש??? בכזאת קלות הורסים לבן אדם את כל מה שבנה? את כל חייו? אפילו את הראש שלו, ככה מפוצצים לו את הגוף בתרופות אנטיפסיכוטיות שיגרמו לו נזק בלתי הפיך ?... ככה?רק על סמך משהו שמישהו אמר??? ואני, נאיבית שכמותי... חשבתי שזה רק בסרטים.... היום בדיעבד אני שמחה שכשהייתי בדיכאון- לא הסכמתי ללכת לשום פסיכיאטר. בדיעבד.. אחרי התוכנית, אני אומרת לעצמי.. מי יודע.. אולי ביום מהימים היו מחליטים שאני מסוכנת לציבור ולעצמי והיו מאשפזים אותי בכפייה, ומזייפים מסמכים שיעידו על אישפוזים שלא היו ולא נבראו! מה אני אגיד לכם! אני פשוט מזועזעת מהמדינה הזאת! מהמדיניות המוזרה ומהקלות שבה נופלות החלטות הרות אסון! ולמי שבכלל לא מבין על מה אני מדברת.. תבררו מתי שידור חוזר! ותצפו! כדי לדעת איזה חלאות יש בעולם! אנשים שמנצלים את הסמכות שניתנה להם (שוטרים רופאים ופסיכיאטרים) לרעה! ועושים מעשים איומים! כדי שתדעו להיזהר וכדי שתדעו שאתם אף פעם לא יכולים לדעת מתי יחליטו שאתם "לא נורמאלים"\ אלימים\ מסוכנים וכיו"ב... סתם ככה.. כי למישהו ככה התחשק. מ ז ע ז ע !

ליהי אני מציע לא להביך לחינם את אנשי הצוות. גם אם הם מודעים שתופעות כאלה מתרחשות וכולם מודעים לכך שהם מתרחשות לא יתייחסו באופן כנה בגלל קולגיאליות ובמילים פשוטות אחד מכסה את התחת של השני. אבל את יודעת מה לא פייר להאשים רק את הפסיכיאטרים. גם בבתי חולים רגילים מתרחשות תופעות איומות שמטואטאות מתחת לשטיח ( כמובן לצד מתן טיפול רפואי הוגן ). המדינה הזו רקובה איפה שאת לא נוגע הכל רקוב. לא ארחיב כי חבל על הזמן. ראיתי פעמיים במו עיני איך אנשים נפטרים בגלל פאשלות של רופאים. ולמשפחות מסרו ....סליחה לא יכול להמשיך לתאר משראיתי. אגב לדוד שלי קרה מקרה דומה . האו סבל מדכאון קל. הזמינו אותו להאשפז ודחפו לו תרופות אניטיפסיכוטיות או אנטידיכאוניות חזקות . בקיצור האבחנה היתה מוטעת והוא ניצל הודות לחושיה החדים של דודתי שאיכשהו הצליחה ללחלצו מציפורני הפסיכיאטרים והבחור החלים לגמרי ללא תרופות האבחנה פשוט היתה מוטעת !!!!!

אני מאד מעריכה פה את אנשי הצוות ודווקא בגלל זה מענינת אותי תגובתם. לגבי מה שכתבת על בתי החולים, אני מסכימה איתך במיליון אחוז, אבל עדיין.. לראות איך לוקחים בן אדם בן שלושים, בריא לגמרי, בעל מפעל, קצין חי"ר במילואים, בעל תואר ראשון במדעי המדינה- פשוט לוקחים ומעוותים לו את הכל . פשוט הורסים לו את החיים.. ולמה? בגלל שחברתו לשעבר התקשרה לפסיכיאטר שלו ואמרה לו שיש לו נשק (ברישיון כמובן) ושהוא מסוכן לציבור ולעצמו??? ככה בקלות? אם אני אחליט שאני רוצה להרוס למישהו את החיים אני פשוט אתקשר לפסיכיאטר ואספר לו מה בראש שלי..? זה ממש ביזיון! בכלל יש משהו מאד חולה בבסיס המדינה הזאת! חולה מאד! ומסריח!

ליהי היקרה, צר לי על הזעזוע שלך, ויותר מכך צר לי שלא מספיק אנשים מודעים למצב הבלתי נסבל הקיים במערכת הפסיכיאטרית, וגילו זאת לראשונה ( אולי ... ) בצפיה בסרט בערוץ 8 הבעייתיות הינה בעיקר במישורים הבאים: 1. הקלות הבלתי נסבלת של האשפוז הכפוי 2. התנאים המזעזעים והמחפירים בבתי החולים הפסיכיאטרים, כולל תנאים אובייקטיביים של תנאי האשפוז, וכולל בעיקר היחס של הצוות הרפואי האטום, האדיש, וכנראה השחוק. מה שגורם לכך, שלא רק שלא עוזרים לאנשים במצוקה כפי שהיו אמורים, אלא, הם גורמים למאושפזים ( מרצון או בכפייה ) להחמרה במצבם ולטראומה לכל החיים. 3. העדר מסגרות הולמות לטיפול באנשים לאחר השחרור מאשפוז 4. הסטיגמה !!! כל אנשי בריאות הנפש כל הזמן מעודדים אנשים לפנות לקבלת עזרה נפשית, וטוענים שאין בכך כל בושה ( מה שנכון ), ושזה לא יפריע להם בהמשך החיים ( לא נכון !!! ), וזה בזמן שמי שפנה למסגרת טיפולית ציבורית ( בניגוד לפרטית ) מקבל תווית של חולה נפש לכל החיים, ובהמשך החיים שלו, בכל מיני נסיבות ( למשל: צבא, תעסוקה ), יצוץ הענין הזה שיש לו "עבר פסיכיאטרי", זה קורה הלכה למעשה, ומי שטוען אחרת משקר ! מי שאושפז, או טופל אצל גורם ציבורי צריך אח"כ כל החיים "להוכיח שאין לו אחות" !!! את מוזמנת להכנס לפורום "כפיה פסיכיאטרית" ( 319) ב- "תפוז" ולהיווכח במו עינייך בנכונות הנאמר כאן. בברכה, דקל

ועכשיו אל תתנפלו עלי: חישבו רגע לפני שאתם מגיבים מהבטן ומהמותן!!!! לצד הטיפול המסור של חלק מאנשי צוות הפסיכיאטריה . חלק מהחוסים \מאושפזים עוברים התעללות מינית . חלקם מאשני צוות סוטים. רק לפני שנה הופיע כתה בידיעות בעניין אח בבית חולים פסיכיאטרי שהיה מכריח מטופלות לבצע בו מין אורלי ( בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ ). במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע נתגלה תופעה שכוחות עזר ביצעו דווקא מעשה מגומה בגר. היו מגרות אותו עד שהגיע לזקפה והיו לועגות לו. המנהל האדמיניסטרטיבי דאז היה גונב מצרכים מהיו מיועדים לחולי נפש והמאושפזים הגיעוחמצב של חרפת רעב. תופעה יותר מכוערת היא מעשי האונס בין החולים לבים עצמם ( מבין אלה שלא אבדו את הדחף המיני בשל צריכת התרופות ). כאן אין לבוא בטענות למאושפזים עצמם מסיבות מובנות אלא לאנשי הצוות הרפואי שככל הנראה בשל שחיקה אינם מפקחים כראוי מעלים עין ממעשי האונס. משאינו מתמצא בתופעה עדיף שלא יגיב ויצא להגנת המערכת המושחתת הזאת!!! לא שאני מונע בעדכם להגיב אלא שבאופן טבעי כמנגנון הגנה יש לנו לעתים נטיה לגונן כדי לא להתמודד באופן ישיר עם התופעה !! מדוב רבמעשים חמורים שיש סביבם קשר של שתיקה( כמו משכבי זכר בכפייה בבתי הכלא). החוסים בבתי חולים פסיכיאטרים משוללי זכויות יסוד אזרחיות. ושמגיני המוסר והצדק למראית עין יטענו שהכל כשורה. אכן אנחנו מדינת העולם השלישי בהרבה מובנים. רק שבמדינות העולם השלישי כולם יודעים שהשחיתות חוגגת . אצלנו הכל כאילו... מערבי.... כאילו תקין. אני יודע שהנושא מגעיל . אבל מדובר בתופעה חיה וקיימת !!!

מאיר, אני מסכימה איתך! המצב היום הוא, שברגע שאתה מאושפז המילה שלך כבר לא שווה כלום. בסה"כ למי מאמינים? לאיש צוות או ל"אדם שאינו מודע למעשיו"? אין כמעט מי שידבר בשמם של חולי הנפש, או המאושפזים... הקולות שכן קיימים לזכותם מעטים מדי. לאחרונה דווקא היתה בארץ התעוררות לקראת מודעות לאישפוז כפוי, אבל זה דעך מהר מאוד. מי שצריך להיות עירני למצב, אלו המשפחות של המאושפזים (כל זמן שהן לא אחראיות לאישפוז מסיבות של נקמה...)... אבל גם בהן משטים אנשי הצוות... הדבר היחיד שיש לי לכתוב ושמצדד במערכת הוא, שבכל זאת מדובר בעבודה שוחקת, עם אוכלוסיה לא קלה. זה לא מצדיק אף-אחד מהמעשים שתארת, אבל נותן נקודת זכות אחת לצוותים המקצועיים (?).

אני לא מופתע...הייתי גם בסרט הזה אולי עכשו תבינו למה אני כועס על כל העולם כי אני מכיר הרבה סיפורים מסריחים כאלו ממש "תיקים באפילה"

אור ברוך החוזר:) לצערי אתה צודק מאוד. בכל מקום בכל דבר שתיגע בו במדינה הזאת השחיתות הזילות בחיי אדם הביזיון ויש לזה עוד רשימה ארוכה. ואני כועס כמוך לפחות אם לא יותר. כי אני חונכתי על ערכים על אהבת המדינה. ומה שאני רואה כיום. ההגדרה ביזיון קטנה מאוד מאוד בהשווה לזה. לפני כמה שנים. אביב גפן כתב שיר שניקרא "עכשיו מעונן" ושם הוא כתב "אנחנו דור מזוין" אני זוכר איך ניסו כל הזמן לשנות את זה ל "אנחנו דור מצוין" וקיללו אותו ואמרו שהוא לא יודע על מה הוא מדבר בשירים שלו. אני מוכן להסכים שהוא מכוער. ושהקול שלו לא משהו. אבל לשירים שלו יש הרבה תוכן ומשמעות. ואם אתה שואל מה המשמעות??? פשוט תיסתכל מסביבך על הנוער על המישטרה (אם ראית ערוץ 8), בחדשות של היום. אפילו איך מרביצים למבוגרים לילדים, סמים תאונות ועוד. תגיד לי מי צריך אויבים אם אנחנו עושים את העבודה יותר טוב מהם. איתן

לדעתי יש קצת קטרזיס בינכם לגבי העוולות שנגרמות במערכת הפסכיאטרית בארץ. אולי בנורבגיה יותר טוב אך ברור שכל הבעיה של מחלות הנפש הגדרתם והטיפול הוא רק בחיתוליו לעומת הטיפול במחלות אחרות. אני מאמינה כי 90% מהפסכיאטרים כוונתם טובה ואם תקשיבו להרצאות של הטובים מהם, גם הם מציינים כי הבנת הטיפול בנפש היא רק בראשית וזה אחד האתגרים של המאה 21. לגבי המקרה הספציפי של אישפוז בכפייה בעקבות תלונה- הרי ברור שצריך להיות במערכת גורם שתוכל להתלונן על מעשים קיצוניים לדוגמא אלימות קשה וכו'. צריך להבין כי לגורם הציבורי( פסכיאטר מחוזי) יש שיקול דעת ע"פ נתונים שנמסרים לו וע"פ הכלים שאיפשר לו המחוקק ולעיתים יש טעויות מצערות. גם אני חוששת נראה לי כמו כל אחד אחר מכח הזרוע אך זה בכל תחומי החיים לרבות המערכת הרפואית משטרה צבא וכו'. לדעתכם המצב יותר טוב בחו"ל ? יש לתת את הדעת על הכלים שניתנו לפסכיאטר המחוזי בחוק והיו לא מספר ראיונות עם פסיכטרים בכירים שביקשו שילקח מהם הצורך להחליט החלטות כאלו גם במקרי חרום. דעו לכם כי יש להפריד בין הנסיון האישי של כל אחד לבין הסתכלות על המערכת בכללותה. רוצים לשנות להשפיע להציע? כתבו מכתבים לנוגעים בדבר הקימו עמותה נוספת השומרת על זכויות חולה הנפש ( כיום לדעתי יש כבר כמעט עשרה כאלו) בברכה - מחכה לשמוע על הצעות ורעיונות חדשים

כולם זונות

רות, כמו בכל דבר - גם לנושא הזה אין רק צד אחד. השאלה היא, מהו הצד הדומיננטי? מה רואים יותר? האם מקרה אחד של פסיכיאטר פזיז ואדם פגוע מפצה על 2 מקרים "נכונים"? נכון, תחום הנפש ממשיך להתפתח מאז שפרויד התעסק בזה לראשונה. זה מסוג הדברים, שתמיד ימשיכו להתפתח - אין גבול לגילויים. אבל צריך לזכור את האדם הקטן (והסובל בד"כ) שתקוע מול מערכת... וכמו כל מערכת - גם פה העניינים זזים לפי ניירת.

צפיתי שיהיה לכם קשה להתמודד עם העובדות. צפיתי שיקומו מגיני המימסד שבעצם מגוננים על עצמם (עדיף להתעלם שאנחנו חיים במציאות קשה ). רותי: על מנת לשמור על איזון ....בידקי בעצמך באופן מעמיק ורחב מה הפרופיל המקצועי והאישי של הרופא שפונה להתמחות בפסיכיאטריה בהשוואה לארצות הברית ( אני מדבר על הפסיכיאטר הממוצע ). אם אין לך רצון להתעמק אז אני אומר לך : רובם הם רופאים שלא התקבלו להתמחויות אחרות !!! בידקי ,תבררי האם אני סתם משתלח בתת קבוצה של ציבור... או אולי טענותי מבוססים . בדקי... קצת קשה להתמודד עם המציאות.. למען האמת מפחיד. ( הערה : שוב אמרתי רובם ולא כולם ). בשרות הסדיר תפקדתי כחובש לקחתי בעצמי חייל שנכנס למצב פסיכוטי ( אני חחייל בן 19 היתי צריך חהליט על האבחנה אבל זה כבר סיפור אחר). לא אפרט יתר על המידה את השתלשלות העניינים..מבית החולים בצפת הפנו אותנו לרמבם ומשם לבית חולים פסיכיאטרי. סופו של דבר שכלוא אותי בבית החולים יחד עם החייל הפסיכוטי והחייל. מזל ששלקחתי את הנושא בהומור. הטענה שלהם היתה שהיו צריכים להחליט מי החולה מבין שלשתנו. זה היה תאטרון של האבסורד אם כי קצת מפחיד. ישבתי במחלקה הסגורה כשעתיים. עובדת הנקיון עשתה דיאגנוזה לבחור ( כאילו). אחד מהחולים סיפר לי שבעבר נהג לאנוס אבל החלים....( ????!!!!!). אם לא היתי לוקח בהומור את העניין...זה היה יכול להיות טראומה רצינית עבורי,העובדה שישבתי שם עם הנהג וצחקנו וגוננו אחד על השני עזר לי. לא יודע איך היתי מרגיש באם היתי נקלע לסיטואציה הזו לבד.

לפני הרבה שנים היתי רופא תורן מ במיון הגיע אדם שבדיקה הפסיכאטרית שלו היתה לא נעימה אולם ללא שום ממצא ברור נועצתי בעוד פסיכאטר בכיר שהסכים עמי התקשרה משפחה שנשמעה אמינה שספרה שמצבו שונה מהרגיל ושבמצב דומה בעבר שרף את ביתו לאחר התלבטות - שוחרר לביתו כמה ימים אחרי זה אושפז לאחר ששרף את ביתו אין לי ספק שישנם אשפוזים מיותרים אני לא בטוח שתמיד הדילמות הן פשוטות כל כך דומני שיש הרבה יותר מעצרי שווא על ידי המשטרה ועל ידי בתי המשפט (לא שזה מצדיק) בברכה עמי

שלום וברכה, אם שמת לב, אף אחד לא הגיב להודעה שלי, אשמח לדעת מה אתה מסיק מכך ? אולי כל אחד שקוע עד מעל הראש בבעייה הפרטית שלו, ולא ממש מעניין אותו הבעיות של אחים לצרה, ולא ממש מעניין אותו להתגייס למשהו מעבר לבועה הפרטית שלו, כמה זה אופייני לחברה שאנו חיים בה שאין בה כל ערבות הדדית !!! אני מצפה לתגובה עניינית שלך לבעיות שפירטתי בהודעה שלי. בברכה, דקל

בגיל 16 עברתי ניסיון לאונס ע"י חבר קרוב , בעקבות הדבר עברתי ללמוד בבית ספר אחר לאחר שנהייתי חולה לתקופה ממושכת ( חום כ 38 מעלות שלא ירד ) , בעקבות כל הסיפור לדעתי זה בעקבות הסיפור , התפתחה אצלי בולימיה שנמשכת עד היום גיל 25 , אני אדם שמתפקד בצורה נורמלית בחברה , עובדת ולומדת .למרות הכל אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם דברים ואף ניסיתי להיגמל מהבולימיה , הלכתי לטיפול פסיכולוגי כ 2 פגישות והחלטתי להפסיק כי לא נראה לי הסיפור קשה לי לשפוך את הלב בפני אדם ואז נגמר הזמן וצריך לשמור דברים לפעם אחרת . האם לדעתך ניתן להתגבר לבד על הדברים ? איך אפשר להגיע לטיפול לדבר על דברים כל כך כואבים ולסיים ולהמשיך בשבוע הבא ? תעזרו לי !!!

קודם כל אני מצטערת מאד לשמוע שנאלצת לעבור כזו טראומה קשה. תקיפה מינית היא טראומה רצינית ויש להתייחס אליה בשיא הרצינות והעדינות. אני מצטערת שנאלצת לסבול כל כך הרבה ואני מחזקת אותך על כל מה שאת מתמודדת איתו בחוזקה ועל הרצון לפנות לטיפול כי זהו הצעד הנכון. אני לא יודעת אם אפשר להתמודד עם כזה דבר לבד אבל לדעתי לא או לפחות אין צורך בכך. טיפול רק יכול לעזור והרבה אז למה לא? גם אני התלבטתי בהתחלה לגבי מסגרת הטיפול. היה לי קשה לדבר על דברים כואבים ולצאת בסוף השעה. אני רוצה שתדעי שיש לכך גם יתרונות כי העבודה הטיפולית האמיתית לא נעשית רק בשעה הטיפולית הזו אלא במשך כל השבוע כשאת חושבת ומעבדת עם עצמך את התהליכים ואת מה שלמדת על עצמך בטיפול. זה נותן זמן למחשבה, הבנה, עיבוד בין הפגישות. חוץ מזה, אם המצב קשה יותר ואת צריכה יותר תמיכה תמיד אפשר להתחיל ממסגרת טיפולית של פעמיים בשבוע. כל הנושאים האלה חשובים מאד וצריכים לדון בהם בהתחלת הטיפול. המסגרת הטיפולית היא הבסיס להצלחת הטיפול וחשוב לדבר על כל החששות האלה. אני מאחלת לך שתמצאי מטפל טוב ותתגברי במהרה על כל הכאב שנגרם לך. בהצלחה.

שלום לאנונימית, אל תשמרי את זה בבטן!!!!! את יכולה בתור התחלה לפנות לארגוני נשים, לקו החם שלהם (1202), לפנות לער"ן, מרכזי סיוע לתקיפה מינית. חשוב שתדעי שאפשר לעזור לך!!!!! עדי

ר שלום רב, איזה מסכת חיים קשה ומורכבת עברת, ובכל זאת היום את מתפקדת, עובדת ולומדת. את ללא ספק בחורה אמיצה עם הרבה מאד כוח רצון, ויותר מכך, רצון לחיים. אולם פצעי העבר קיימים בתוכך. הם לא נעלמים. וכמו שאת מספרת, הכל לכאורה תקין, בסדר, את לומדת ועובדת, אבל פיתחת הפרעת אכילה מסוג בולימיה. אז הכל לא ממש בסדר, לא לגמרי תקין. את מספרת על הקושי שקיים בטיפול, שצריך "לשמור" הכל משבוע לשבוע. זה קצת מזכיר לי את הבעיה בבולימיה, הקושי לשמור את האוכל בתוך הבטן, ולדעת להפסיק לאכול כששבעים... אבל אפשר ללכת לטיפול של יותר מפעם בשבוע, הכל בהתאם למה שאת רוצה, זקוקה, בתיאום עם מה שהמטפל/ת חושב/ת לגבי זה. קשה מאד להתמודד עם הכל לבד. נכון, הצלחת להתגבר על המון מכשולים וטראומות מהעבר, אבל רישומיהן עדיין נותרו בך. אני ממליצה לך בחום לחזור לטיפול, ויחד עם המטפל/ת לעבור את המסע המייגע לא אחת, אך הכרחי, להתגבר באמת על העבר, ולדעת להתמודד טוב יותר עם ההווה, וכל זה...למען העתיד. בהצלחה, טלי פרידמן

האם יתכן שהמציאות שלנו היא בעצם חלום שנחלם על ידי פרפר. אולי אנחנו כלל לא קיימים אלא כתוצר של תת ההכרה של אותו פרפר בעת החלימה ???? כי אם זה נכון היקרה כשהפרפר יתעורר ?

על פי הנתונים שבידי מדובר בחוצן ולא בפרפר.

אנית לפי הנסיון שלי חושב שאתם מדברים לא לעניין. אדם יכול לחום על פרפר.פרפר לא הוא יצור נחות בסולם האבולוציוני אינו יכול לחלום את המציאות שלנו על אף שאין ביכולתי להוכיח זאת באופן אמפירי. אבלל ככל נראה לי שההשערה הינה בילתי רלוונטית וקלוקלת.

חברה הצנזורה פועלת בפורום הזה. תוך מספר שעות אתם תעלמו יחד עם הפרפר החלום והתפוח וכל התיחסויותכם בנדון. משטר הסקוריטאטה פועל במלוא המרץ. ראו את הלינץ שעשו פה לערבי האינטלקטואלים הגדולים... שומרי המוסר והתכנים המקובלים.. גועל נפש

מריה דה לה שמעטס, האם את סתם מתלוצצת או שחסרים לך בגדים?????? יש לי מעיל ושמלה למסור לך. רק שיוסי לא ימחוק לנו.............

המציאות שלנו יכולה להיות כל-כך הרבה דברים... וכמו שאומרים הסינים... אולי אנחנו חלום של פרפר... או שהפרפר או חלום שלנו.

שלום ! בויכוח עקיף שהתעורר ביני לבין קבוצת דיון מסויימת הועלתה השאלה האם יחסו של מטפל (פסיכולוג) מושפע מדעותיו האישיות ועריכיו שמביא איתו מהחיים. אודה לאנשי הצוות אם יוכלו לחוות את דעתם האישית בנושא, וכן להפנותני לאתרים ומאמרים בנושא. תודה מראש בברכה, ניק

ניק יקר ! דעה אישית בלבד: מטפל הוא ראשית בן-אדם כלומר בני-אדם שונים מניבים מטפלים שונים. אף אחד לא הולך לטיפול אצל רובוט. אם מטפל מכיר ומקבל את הקושיות איתן אתה מגיע לטיפול הרי זה יתרום יותר מאשר מטפל שערכיו אינם מאפשרים זאת. מטפלים עברו ועוברים טיפול בעצמם כדי להיות מודעים לתגובות הסוביקטיביות כלפי מטופלים אך יש לכך גבול כי הם אחרי הכל בני אדם. לכל אדם (כולל מטפלים) יש דעות קדומות וההבדל בין מטפל עירני ומקצועי למטפל עצלן הוא המודעות לדעות הסוביקטביות וניטרולן כדי לא לפגוע בתהליך הטיפול. לראייה: מטפלים בעלי ערכים נלוזים לפעמים עושים מעשה ושוכבים עם מטופל/מטופלת למרות שזה לא לעניין. יש ספר בעברית על יחסי מטפל-מטופל אותו תוכל למצא בכל חנות ספרים בארץ, בברכה, נעה חן.

אני לא מדבר מבחינת דיעבד. אלא מבחינת לכתחילה בברכה ניק

קרא את הספר "סערת נפש" בהוצאת קשת

ניק, המטפל מושפע מהערכים והדעות של עצמו. אבל מטפל טוב צריך לדעת להפריד בין זה, לבין מכלול הדברים שהמטופל מביא ומייצג. מטפל שלא יודע לעשות את ההפרדה, יוצר למעשה "מטופל בדמותו הוא"... ואז לא הושגה שום מטרה. במידה ולמטפל יש ספקות, הוא אמור לפנות להדרכה.

ניק שלום לדעתי ללא ספק השאלה היא איך זה מתערב בטפול - כמה לטובה כמה לרעה, כמה ניתן ללמוד מזה בברכה עמי

ניק שלום רב, מטפל הוא ראשית כל בן אדם. בן אדם עם מחשבות, רגשות, ערכים וכו'. אמנם במהלך טיפול המטפל מנטרל את עצמו (באופן ריגשי) במובן מסויים, כדי לפנות למטופל את כל המרחב, אולם המרחב הטיפולי הזה מורכב הן מהמטפל והן מהמטופל. המטפל ללא ספק מביא עימו אל חדר הטיפול ואל המרחב הטיפולי את עצמו, כולל דעותיו, רגשותיו וכו'. העניין הוא שהמטפל אמור להיות מודע לכל אלו, ולהיות עם "היד על הדופק" כך שמערכת אמונותיו ודעותיו לא תתפוס מקום בחדר הטיפול, אלא דווקא אלו של המטופל. אני יודעת שתשובתי מבולבלת מעט, אך אם תרצה להבין יותר, חפש חומר על פסיכותרפיה אינטרסובייקטיבית. בגישת טיפול זו האמונה העיקרית היא שקיימים שני אנשים בתוך המרחב הטיפולי: המטפל והמטול, ויש השפעה הדדית ביניהם. ישנן גישות אחרות הסותרות גישה זו...אבל אני חושבת שזו הגישה שמתאימה לשאלתך. בברכה, טלי פרידמן

הרה יקרה, לא הספקתי לחזור אלייך אתמול, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אז מה זאת אומרת מכינה חומרים ללחם? נכון יש מכשיר שמכין את הבלילה של הלחם אבל זו עדיין התעסקות לא? בכל אופן אני בטוחה שהלחם כבר מוכן ושאפילו נהנית ממנו. אני שמחה שחשבת לצאת קצת לשמש, יצאת בסוף? כי זה פשוט מנקה קצת ת'ראש. בכל אופן אני מקווה שמצב רוחך מרומם יותר היום ונדבר בערב. צ'או בנתיים, נעמי.

נעמי, על תקחי ללב את ההודעה של "איתן" - זה לא הוא כתב (אני מקווה), אלא מישהו שמנסה לפגוע בו ובאחרים. האופי לחם של היום לא מצריכים התעסקות בכלל, למרות שההתעסקות במטבח היא תרפיה מצויינת בשבילי - אני מוציאה הרבה אגרסיות; הכל מרגיז אותי, אבל אני יוצאת משם סחוטה לגמרי (נפשית), ככה שאחרי זה אני יודעת שיהיה לי קצת שקט בראש לזמן מה... מצב-הרוח שלי לא ברור... אני מניחה שהוא יתייצב יותר לקראת הערב (לא יודעת אם לטוב או לרע), כי זה תלוי במשהו חיצוני... איך את מסתדרת עם כל ה"צרות" שהגוף עושה לך? המצב השתפר קצת?

אפשר לקבל מידע על ההפרעה הנ"ל? תודה!

מיטל, יש הסתייגות רבה מצד הצוות המקצועי של הפורום לגבי הגדרות כאלה... אנסה לכתוב לך בקצרה מעט על ההפרעה: בעבר נטו לייחס אותה (מתבטא בשמה) על הגבול שבין נוירוזה לפסיכוזה. היום יש פחות הסכמה בנושא, כי הוכח שהרבה אנשים שלקו בפסיכוזה לא סבלו מהפרעה גבולית, והרבה "גבוליים" לא לקו בפסיכוזה. בין המאפיינים של ההפרעה תמצאי - וזה החשוב שביניהם - פחד מנטישה אמיתית או מדומיינת. יש דפוס לא יציב ביחסים הבינאישיים. התנהגויות של פגיעה עצמית והרס עצמי. יש עוד מאפיינים, כגון תחושה כרונית של ריקנות ושיעמום. בכל מקרה, הדעות לגבי אבחנות האישיות למיניהן חלוקות. נאמר לך שיש לך הפרעה גבולית?

להרה: כמה שאלות: א: את כותבת: "פחד מנטישה" , איזה נטישה ? נטישה של מערכת יחסים עם מישהו או נטישה של מקצוע ? או נטישה של דרך בחיים (למשל חוזרים בתשובה או יוצאים בשאלה) או נטישה של מקום לטובת מקום חדש או שמא הכוונה לכל הדברים ביחד ??????? ב: לבור שכמוני , מה הכוונה: "על הגבול שבין נוירוזה לפסיכוזה" . מה זה נוירוזה ? מה זה פסיכוזה ? תודה על זמנך היקר ותשומת הלב.

מיטל שלום רב, יש מידע רב ברשת, גם בעברית. חפשי במנועי החיפוש borderline personality ואני משוכנעת שתקבלי הרבה מידע... בברכה, טלי פרידמן

שלום לכל משתתפי הפורום יש לי שאלה כללית שאולי תפתור לי בעיה אישית איך יודעים שצריך ללכת לטיפול פסיכולוגי הרי לכל אחד יש בעיות מצבי רוח תקופות רעות יותר או פחות מתי הוא הרגע שיודעים שצריך הכוונה מקצועית. קראתי מס' דפים לאחור (בפורום) וראיתי אנשים שיודעים ו או רוצים תרופות מאין האינפורמציה מתי הרגע שנותנים תרופה אני מבינה מהפורום שזה נעשה מאוד שכיח. אשמח לתגובות מקצועיות או מניסיון אישי. תודה, מיני

שלום לך כאשר את חשה מצוקה כלשהי עלייך לזכור שני דברים עיקריים 1. בשלב הראשון של פניה לטיפולים עלייך להוריד מסדר היום פניה לפסיכולוג/ית פרטי/ית שכן את עלולה לשפוך ים של כסף ולהישאר עם הבעיה. 2. יש אנשים שבשל סטיגמה נמנעים מלפנות לפסיכיאטר לכן את יכולה לפנות לפסיכיאטר ללא חשש. כדי שלא להסתבך בהוצאות כבדות ומיותרות הרי עצתי. א ) אם את חברת מכבי את יכולה לפנות לגורם בקופה המטפל בבריאות הנפש ולקבל ממנו הכוונה . את ההכוונה תוכלי לקבל מרופא המשפחה או ממכבי ללא הפסקה 1700505353 ב )אם את לא חברת מכבי בררי בסניף או אצל רופא המשפחה אודות פניה לפסיכיאטר או פסיכולוג של הקופה תודה מאריה ביאטריס

נתת לה עצות שלדעת רבים הן לא נכונות . לפנות לפסיכולוג פרטי אומנם עולה כסף וזה לא ים , זאת היא פרנסתו , ולמה שהיא תישאר עם הבעיה ? לרבים הבעיות נפתרו או עזרו . דבר נוסף היא לא ביקשה את הטכניקה איך להגיע לפסיכולג לטיפול והיכן למצוא אותם . להזכירך היא שאלה איך יודעים אם צריך טיפול ?

מיני, כשהבעיות ומצבי הרוח הרעים נמשכים תקופה מסויימת, ולא גורמים להרעה מתמשכת באורח החיים, אין חובה ללכת לטיפול (למרות שזה אפשרי). הצורך בטיפול מתעורר, בד"כ, כאשר האדם מרגיש שהוא תקוע באיזשהו מקום, או כשחיי היום-יום מאבדים את הטעם. מעבר לכך, פנייה לטיפול יכולה להתרחש גם כשסתם רוצים לעשות קצת סדר פנימי. בקיצור, אין משהו מוגדר שמונע הליכה לטיפול... התרפות הן סיפור אחר... רק פסיכיאטר רשאי לרשום אותן, וגם זה רק במקרים ששיחות לא מועילות, או שצריך משהו שיהיה "גג" עד שהטיפול הפסיכולוגי ייכנס למסלול.

למיני, את נורא צודקת. לכולנו יש מצבי רוח ודכאונות, מי פחות ומי יותר. לגבי שאלתך הספציפית נראה לי שהזמן להחליט על עזרה מקצועית היא כאשר חיי היום יום נפגעים. או בעבודה או בתפקוד השוטף עם הסובבים אותך. בן הזוג, ילדים , הורים וכל מערכת יחסים אחרת אשר מאד חשובה לך אבל את חשה שהיא נהרסת ושיש לך חלק בזה. האם הצלחתי להבהיר את הנקודה ? לגבי פסיכולוג או פסיכיאטר, נדמה לי שקודם הולכים לייעוץ פסיכולוגי ולא לפסיכיאטר. בהצלחה.

כמו שכולם כאן אמרו, יש סיבות רבות שמובילות להחלטה לפנות לטיפול. זה לאו דוקא מצב שמערכות יחסים עם אחרים נפגעות, כמו שאמר שלומי, אלא יותר שאת עצמך חשה צורך במקור עזרה חיצוני. כשיש איזשהו מצב אקוטי שמפריע למהלך החיים, כשרוצים להתייעץ, כשחשים צורך במסגרת תומכת, מגוננת, עוטפת, כשרוצים לברר דברים לא פתורים וכו'. אני מניחה שאם העלית כאן את השאלה, זה מן הסתם משהו שאת חושבת עליו ולכן אם יש אפשרות (מבחינה טכנית, כלכלית, רגשית וכו') לדעתי שווה לנסות. חשוב כמובן לברר עם עצמך קודם מה המטרה שלך בפניה, מה את רוצה לקבל ולאן את רוצה להגיע, כדי שיהיה קל יותר לבחור את המטפל המתאים. בהצלחה!

אני בת 29, נשואה ועובדת, ללא ילדים. יש תקופות בהן אני מדוכדכת (גם ללא שינוי מיוחד בנסיבות) ו/או נתקפת בקנאה כלפי בן זוגי, אעפ"י שברור לי שאין לכך אחיזה במציאות. לעיתים אני חשה שאיני יכולה לשלוט בנטיה שלי להרוס את הדברים הטובים שיש לי וזה מסב גם לי וגם לסביבתי סבל לא קטן. יש לציין שהייתי בטיפול אצל פסיכולוג במשך כתשע שנים (לא בגלל בעיה ממוקדת אחת) והטיפול קידם אותי. היום אני כמעט שנתיים לאחר הטיפול, הבעיה הזו נותרה בעינה. ברצוני לשאול מה הייתם ממליצים לי לעשות. האם כדאי לנסות לפנות לפסיכיאטר במטרה לקבל טיפול תרופתי (בסרוקסט או בדומיו)? מה הן התוצאות/תופעות הלואי של כדורים מעין אלה? האם הם אינם מותירים זכר אם מפסיקים ליטול אותם? בתודה מראש, נינה.

נינה שלום לי התרופות עשו רק טוב מניסיוני אפשר לדון בטיפול פסיכולוגי רק אחרי שבוחנים את ההשפעה של טיפול תרופתי כי חלק גדול מבעיות הדחק נעלם בשנה הראשונה לטיפול התרופתי תודה אדריאנה

נינה, הכי טוב זה טיפול מקביל, גם פסיכיאטר וגם פסיכולוג... אחד יהיה אוזן קשבת והשני ירשום תרופות - במידת הצורך בלבד!!!

נינה שלום ניתן עקרונית להעזר בתרופות (גם בטפול קוגניטיבי) אין תופועת לואי ידועות לאחר הפסקת הטפול בהצלחה עמי

לאיתן , הרה, וכל יתר החברים המשתתפים בפורום, רציתי להגיב לגבי כל הנושא של תוכן ההודעות בפורום ומחיקות ושאר מרעין בישין. נדמה לי שקצת חרגנו. מדוע צריך להתייחס בחומרה כה רבה אם מישהו סוטה מהנושא המרכזי של הפורום וכותב על מזג האויר ? אם זה רק פה ושם, איני חושב שצריך להיות כה מחמיר כמו שאיתן כתב. לגבי התכתובת שהחלה ביני לבין אחמד, כנראה שלא ראיתי את המשך העץ ולאן זה התפתח כי אני נכנס לפורום רק בשעות היום (כשהוא מאד לא אקטיבי) ורוב חברי הפורום נכנסים אליו בשעות הערב והלילה. אז אם אמנם מישהו כתב דברים פוגעים ומעליבים וקללות, גם אני הליברלי הגדול מסכים שאכן צריך למחוק. לפגוע במישהו אף פעם אין צידוק. מצד שלישי, בא נאמר שלאחמד מאד כואב והוא חש מאויים ומנוצל בגלל היותו ערבי , מדוע אין זה לגיטימי לשפוך את לבו בדיוק כמו אחד אחר שיש לו חרדות כי אמא שלו סיפרה לו הנזל וגרטל כשהיה קטן וזה השפיע עליו ?? ואם יום אחד מטריד אותי משהו פוליטי שלא קשור לפסיכולוגיה, מה האסון הגדול אם אני מעלה אותו כאן בפורום ? חברה, זה כולה הודעה בפורום !! לא צריך להסחף, מי שלא מעניין אותו הנושא, שידלג עליו ! למשל אתמול דברו על כך שלא נתנו לעראפאת להגיע למיסה. ועלה בדעתי שזה מוזר כי הוא מוסלמי אז למה הוא רוצה ללכת למיסה נוצרית ? אז חשבתי לשלוח הודעה בפורום ולשאול אם מישהו יודע משהו על כך . אז זה היה נורא כל כך ? או למשל ביום שלאחרי התאבדותו של רובי שפירא, זה זעזע הרבה אנשים. אז כתבו כאן כל מיני תגובות עליו ועל הפועל חיפה וזה לא היה אקדמי ופסיכולוגי טהור ! אז מה ? מה על כל הודעה נתחיל לנתח כמה היא רלוונטית לפורום וכמה לא ? עיזבו, תנו לאנשים להתבטא בכיף , בחופשיות , על כל מה שרק בא להם . גם לזה הפורום נועד , לדעתי. כמובן, שוב , בגבולות הטעם הטוב. אם מישהו כל חמש דקות ישלח משהו בלתי רלוונטי לחלוטין, זה יתחיל לשעמם ולהרגיז אבל מפעם לפעם ??? ילה, כתבתי מגילה, לא התכוונתי אבל אקווה שהובנתי כראוי . שיהיה לכולכם ולכל עם ישראל, יום שקט ונעים ומוצלח !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלומי. אני מסכים איתך שניתן לחרוג קצת מהנושאים של הפורם. כתבתי לך שאני עושה את זה בעצמי. הבעיה היא שיש גורמים או דעות שמקפיצות פה חלק מהאנשים. וגורמים להמולה וטעם רע לאנשים. כשמישהו מגיע והוא לא היה כאן אף פעם בפורם. ורואה את המריבות הקללות והגידופים. זה מרתיע. לכן אם כל הכבוד זה לא המקום. גם "שיחות" ארוכות מידי מזיזות את הבעיות שאנשים כותבים אחורה. וזה מרגיז ובצדק חלק מהאנשים. אי אפשר למנוע לגמרי שיחות פרטיות. כי הרי זה פורם פסיכולוגיה ולא רק פסיכיאטריה. שעוסקת ברובה בתרופות. ולפעמים מישהו מגיע אם מצב רוח בדאון. ואז עושים לו קצת שמח:) אבל שוב צריך להשתדל מאוד לקצר. ולא לגרום למהומות. ואחד מהדברים העיקריים שגורמים לזה זה פוליטיקה. והחלק האחר. זה מטרידים למיניהם. שניכנסים ומתחזים לאנשים פה. כמו שמישהו עשה התחזה בשמי בדיוק לפני יומיים. וקראת בטח את שאר הדברים במה שכתבתי קודם. אז אני מקוה שהבנת את נקודת המבט שלי בסה"כ אין לי שום דבר אישי נגדך או נגד מישהו אחר. איתן

איתן היי ! כל מה שאמרת לא סותר את מה ששלומי אומר ובעצם אולי אתם חושבים אותו הדבר רק אומרים בניסוח אחר . ואני חושבת שהפוליטיקה והעיניינים המדיניים מוציאים מהדעת הרבה אנשים ובעיקר הבעיות הכלכליות , וא יש כאלה שמרגישים צורך לשחרר מהרגשותיהם ותיסכוליהם אחרת הם יתפוצצו וזה בהחלט לגיטימי ובמקום הנכון , רק לא בקללות ולא בשפה בוטה או מעליבה ויוסי רוסמן בעצמו כתב שהוא מחק רק את הקללות ושפת הכתיבה הבוטה שאחמד השתמש בה בהתחלה . אף אחד לא חושב שהוא לא יכול לכתוב את שעל כואב לו בליבו בגלל שהוא ערבי . תקנו אותי אם אני טועה . אני מכירה כמה ערבים שהלוואי יהיו כמוהם כמה יהודים .

שלומי, תסכים איתי, שהתגובות שאחמד היה מקבל היו שונות מעט אם הוא היה מציג את ההרגשה האישית שלו לנוכח אירועים או מצבים מסויימים... קשה להגיב כשההודעות שלו כל-כך גורפות ומכילות המון עניינים. נכון שאפשר לדלג על זה, כמו שציינת, אבל זה קל לקרוא את הצער והכאב האישיים שלו בין השורות. קצת יותר קשה להגיב מבלי ליפול למלכודת של ויכוח פוליטי או משהו כזה... ניסיתי לעשות את זה, וקיבלתי תגובה שאני לא מספיק מבינה... אני יודעת שאני לא יכולה להבין הכל כל הזמן, אבל האם הסטייה שלי מהפוליטיקה, והתייחסות לדברים קצת יותר ספציפיים שגויה?

לא, להיפך. אני חושב שצדקת. ברגע שהוא סוטה ומתחיל להכליל ולהשמיץ , אפשר להפסיק להתייחס אליו ותאמיני לי, הוא מהר מאד יפסיק להכנס לפורום. לא צריך למחוק הודעות, מספיק שלא מתייחסים. הרבה חוסן וחוזק ואושר לך ולכל הסובבים אותך !!

למי לפנות ואיך לעזור ??? בחור רגיל עובד, חרוץ, יוצא עם בנות הם מטורפות עליו והוא עליהם - הכל רגיל ? אחת לתקופה - נתקף בתשוקה לנעול נעלי עקב נשיות - שיתף אותי בסודו לפני כשנה המצב מחמיר ולאחרונה יש בו רצון עז לצאת לרחוב בלבוש אשה ונעול במגפי אשה - מה לעשות ???

שיצא. מה איכפת לך ? ממה את חוששת ? שיגידו עליו שהוא קוקו ? אז שיתחפש טוב טוב עד כדי כך שאף אחד לא יכיר אותו !! ואולי אחרי שיעשה זאת פעם פעמיים ויראה שזה לא מי יודע מה מהנה, לא יצטרך זאת יותר.

תודה על תגובתך, הצטרפתי לפורום רק היום - מכאן שלא מכירה את הכללים וגם עד כמה פורום זה יכול לתת לי כיוון למוצא מהבעיה - וזאת בעיה - הבן מבקש עזרה - כי זה לא פשוט וגם לא נרמלי - לצאת לרחוב זה טוב - זה ליברלי אך מה הלאה, זו תוית לכל החיים - זו בעיה נפשית שצריך לפתור ע"י מומחים - אנא הפנה אותנו אליהם.

איך אתה יודע אם הוא יהנה מזה או לא? זה לא שהוא פשוט צריך להתנסות כדגי להיווכח בעובדה הזו, יכול להיות שזה ימצא חן בעיניו:-)

שלום, כתבת שהוא בן 29 ושהוא סובל. ממה הוא סובל בדיוק ? האם זה מהתשוקה הזו שנראת לו מוזרה והוא חושב שהוא לא נורמלי ולכן מלקה עצמו בביקורת קשה או מתגובות הרחוב שכוללות צחוק ולעג ? לפעמים זה דבר שבא והולך ולפעמים זה נשאר וזה לא נורא. הרבה גברים שהם הטרוסקסואלים לחלוטין אוהבים ללבוש בגדי נשים. הם כמובן עושים זאת בהחבא כי החברה מגבילה אותם. טוב לדעת שאת אוהבת אותו ומקבלת אותו כמו שהוא, זה מונע ממנו התמודדויות לא נעימות. על כל פנים: איך שלא יוגדר המצב שלו, דעי לך שזו לא חייבת להיות בעייה ודבר שני: מה שהוא לא יהיה - יש עוד הרבה כמוהו בארץ. כולם נראים נורמלים ורגילים אבל זו אשלייה ברחוב. בין ארבע קירות החיים חזקים יותר מכל דמיון. ואיך אומר פתגם: "צריך קצת מכל דבר כדי ליצור עולם מגוון". אם תרצי להתייעץ, אני מוסיפה כאן טלפון של מרכז לזהות מינית: 036850917 לשוחח עם ד"ר אילנה ברגר שמטפלת בכל הקשת הגדולה שכוללת כל-כך הרבה סוגים של אנשים. לימי שחושב שהחלוקה הינה להטרוסקסואלים, גייז וטרנסקסואלים נכונה הפתעה גדולה - יש עוד הרבה אפורים באמצע והכל מותר כל אנשים מקיימים את רצונם ותחושותיהם מבלי לפגוע באחרים. אומלל מי שמדכא עצמו כי חיים רק פעם אחת. אני אינני אילנה אלא מכירה אותה כמטופלת שלה, שוחחי עם ד"ר ברגר, היא מאוד נחמדה ובעלת נסיון של שנים, הפגשי איתה וספרי איך היה. בברכה, נעה חן.

נעה יקרה הרבה הרבה תודה, נתת לי בדיוק מה שחיפשתי !

נועה את נשמה. אבל יש לי הרגשה שהאמא היא מתחזה שעושה מאיתנו צחוק. יום טוב-ליליאן.

היי ליפני כ שבוע ראיתי צילחת מעופפת עב"מ....... וליפני כ 20 שנה ראיתי 3 חוצנים גמדים... מה זה אומר????? אני רציני ביותר.... תודה....

גם אני בהתחלה חשבתי שאני משוגע . אבל החוצנים חטפו אותי והכריחו אותי לקיים יחסי מין עם 70 בטולות, חזרתי הביתה עייף.

עייף אך מרוצה .....

מהו הדבק שמאחה את הקרעים? שמחבר הכל מספיק חזק, כדי שלא תהיה התפוררות בכעס הבא? לילה טוב לכולם, אני חושבת שאני צריכה לישון על זה...

HERA שלום אצלי קוראים לדבר הזה סרוקסט וטגרטול שמאפשר להפעיל את השכל הישר

רעיון טוב. אני יכולה לתמוך בכך בצורה חלקית, אתה לא חושב שסרוקסט, אחרי כל זה שהוא די מפעיל את השכל הישר, הוא די מונע מ"להרגיש"?! מצד שני אני אומרת, במצבים שהרגש פועל יתר על המידה, ולפעמים משתלט וקורע מבפנים, סרוקסט מתאים.

בשלב זה של חיי, תרופות הן מחוץ לתחום :-)) אבל תודה על ההצעה.

הי, אני אספר איך טיפלתי בכעס שלי: עברתי תהליך יסודי של הבנת הכעס וירידה לשורשים שלו. הכעס היה מופנה כלפי הוריי, כלפי שניהם. במשך שנים רבות פשוט כעסתי בלי סוף וכמובן שזה חסם את כל יחסינו. אנני יודעת אם לסוג כזה של כעס הכוונה, במידה וכן: אני חתרתי ולמדתי על ילדותם של הוריי כדי ללמוד ולהבין מהן הסיבות שהפכו אותם למבוגרים בעלי התנהגות כזו. היות והם היו ילדים בזמן השואה, קראתי ספרים בנושא וגם שוחחתי איתם. הכרות איתם וילדותם תרמה לי הרבה הבנה. לאח"כ מכן, ללא השתדלות מצידי, הכעס וההתמרמרות הפכו לחמלה. כשיש הבנה, אי אפשר יותר לכעוס. התהלים היה ארוך והיה רווי כאב אבל היה שווה כל רגע ורגע. היום אנחנו ביחסים טובים וזה שווה המון. זה עובד לי בהרבה מקרים. זה לא אומר שזה עובד לי בכל מקרה עם אנשים אחרים. כשאני כועסת על אדם, אני משתדלת להבין מה הטריגר שהקפיץ אותי, מה בדיוק התניע אצלי כעס שמקורו לרוב עלבון או תסכול. אני משתמשת בזה כ"מראה", "ציון דרך" שמצביע על משהו אצלי ולכן נמצאת כל הזמן בתהליך של גדילה, זה לא תמיד פשוט. לפעמים, אני מבינה שכעסתי בגלל קנאה שהרגשתי וזה לא תמיד נעים להודות בפני עצמי שפשוט קנאתי. אבל גם מיזה אפשר להרוויח: אם הרגשתי קנאה, זה אומר שמשהו בחיים שלי לא עובד ובעצם קבלתי הזדמנות ו"תאורה" על מצב אצלי שדורש תיקון ואני מתקנת. באילו כלים אני משתמשת: * כותבת במחברת, תוך כדי השצף-קצף הכתיבה, דברים מתבהרים ואני נרגעת. * עושה אמבטיה עם מוסיקה נעימה, זה מרגיע מאוד. * משתדלת לא להשפריץ את הכעס על הסביבה, בייחוד אם הם רק במקרה שם. לאף אחד לא מגיע לקבל נתזי עצים גם אם בא לי לחטוב כרגע. האמן לי, יותר קל להזהר מאשר להתנצל אח"כ. שני דברים נוספים: 1) יש ספרים בנושא, לך וחפש את "החוש השביעי" שמדבר גם על כעס. יש ספרים נוספים. 2) בשעת כעס, לך למראה והבט איך אתה נראה, אתה תקבל שוק מהפנים המעוותות שלך. 3) בזמן כעס אל תהיה עסוק בלהיות "צודק" אלא נסה להבין ותלמד עוד משהו על עצמך 4) ויש לזכור שיש גם סתם כעסים כמו אדיוט שחותך בכביש ומסכן אותי. אותו אני לא "מנסה" להבין ולנתח. את זה אני רואה כפשוטו כמשמעו: הוא סתם אדיוט ומקווה שלא יפגע באף-אחד !! 5) ואחרון: כעס הוא חלק מה LIFE , והוא זמני כמו כל דבר. תרשום על דברים שמרגיזים אותך ותקרא את בעוד חודשים מספר ותראה כמה הכעסים הללו היו מוגזמים ומיותרים. בברכת מצב-רוח טוב, נעה חן

נעה, אין ספק שזיהוי ראשוני של מקור הכעס מהווה פריצת דרך. הכעס שלי הוא כמו "ישות" נוספת... לרוב אין משהו צפוי שמעורר אותו, ומי שסופגת בסוף את התוצאות זו אני... אני לא אוהכת לכעוס סתם על אנשים (מלבד הפעמים שמגיע להם - וגם אז אני נושאת בתוצאות, אבל זה סיפור אחר...). אין לי, כמו במקרה שלך, אובייקט/ים מוגדר/ים לכעס. לא היתה לי ילדות יוצאת דופן. אני לא נושאת בתוכי משקעים נגד ההורים שלי (למרות שאולי יש דברים לא מודעים). בעבר כתבתי לי דברים במחברת... כבר המון זמן שאני לא כותבת. קרו דברים שעצרו אותי, ואח"כ כבר בכלל לא הייתי מסוגלת לחזור לכתיבה. תודה על הכל.

הי, אני אספר איך טיפלתי בכעס שלי: עברתי תהליך יסודי של הבנת הכעס וירידה לשורשים שלו. הכעס היה מופנה כלפי הוריי, כלפי שניהם. במשך שנים רבות פשוט כעסתי בלי סוף וכמובן שזה חסם את כל יחסינו. אנני יודעת אם לסוג כזה של כעס הכוונה, במידה וכן: אני חתרתי ולמדתי על ילדותם של הוריי כדי ללמוד ולהבין מהן הסיבות שהפכו אותם למבוגרים בעלי התנהגות כזו. היות והם היו ילדים בזמן השואה, קראתי ספרים בנושא וגם שוחחתי איתם. הכרות איתם וילדותם תרמה לי הרבה הבנה. לאח"כ מכן, ללא השתדלות מצידי, הכעס וההתמרמרות הפכו לחמלה. כשיש הבנה, אי אפשר יותר לכעוס. התהלים היה ארוך והיה רווי כאב אבל היה שווה כל רגע ורגע. היום אנחנו ביחסים טובים וזה שווה המון. זה עובד לי בהרבה מקרים. זה לא אומר שזה עובד לי בכל מקרה עם אנשים אחרים. כשאני כועסת על אדם, אני משתדלת להבין מה הטריגר שהקפיץ אותי, מה בדיוק התניע אצלי כעס שמקורו לרוב עלבון או תסכול. אני משתמשת בזה כ"מראה", "ציון דרך" שמצביע על משהו אצלי ולכן נמצאת כל הזמן בתהליך של גדילה, זה לא תמיד פשוט. לפעמים, אני מבינה שכעסתי בגלל קנאה שהרגשתי וזה לא תמיד נעים להודות בפני עצמי שפשוט קנאתי. אבל גם מיזה אפשר להרוויח: אם הרגשתי קנאה, זה אומר שמשהו בחיים שלי לא עובד ובעצם קבלתי הזדמנות ו"תאורה" על מצב אצלי שדורש תיקון ואני מתקנת. באילו כלים אני משתמשת: * כותבת במחברת, תוך כדי השצף-קצף הכתיבה, דברים מתבהרים ואני נרגעת. * עושה אמבטיה עם מוסיקה נעימה, זה מרגיע מאוד. * משתדלת לא להשפריץ את הכעס על הסביבה, בייחוד אם הם רק במקרה שם. לאף אחד לא מגיע לקבל נתזי עצים גם אם בא לי לחטוב כרגע. האמן לי, יותר קל להזהר מאשר להתנצל אח"כ. שני דברים נוספים: 1) יש ספרים בנושא, לך וחפש את "החוש השביעי" שמדבר גם על כעס. יש ספרים נוספים. 2) בשעת כעס, לך למראה והבט איך אתה נראה, אתה תקבל שוק מהפנים המעוותות שלך. 3) בזמן כעס אל תהיה עסוק בלהיות "צודק" אלא נסה להבין ותלמד עוד משהו על עצמך 4) ויש לזכור שיש גם סתם כעסים כמו אדיוט שחותך בכביש ומסכן אותי. אותו אני לא "מנסה" להבין ולנתח. את זה אני רואה כפשוטו כמשמעו: הוא סתם אדיוט ומקווה שלא יפגע באף-אחד !! 5) ואחרון: כעס הוא חלק מה LIFE , והוא זמני כמו כל דבר. תרשום על דברים שמרגיזים אותך ותקרא את בעוד חודשים מספר ותראה כמה הכעסים הללו היו מוגזמים ומיותרים. בברכת מצב-רוח טוב, נעה חן

שלומי אחי תודה על הערתך. אני רגיל למחיקות כאזרח סוג ב' במדינה הזאת אני רגיל למשטר הדיכוי והביזוי ( אל תדאג המודעה הזאת תיכף תמחק). ההאפליה שך הערבים אינה מכוונת ואינה נובעת מרשעות. מקורה בחרדות קיומיות עמוקות של היהודים הישראלים. אבל ישנה הפחיה אחרת ממנה סובלים גם ערבים ויהודים ולה אנחנו לא מודעים בגלל שאמצעי התקורת מהפנטים אותנו ובעקיפים ומונעים מבעדנו להיות מחוברים למציאות. בשנת 48 כשמיטה הבחורים שלכם נלחמו בחזית ואנחנו נטבחנו וברחנו על נפשני ישבו על הברזים ( הכספיים) של המדינה קומץ של משפחות של משפחות שגנבו את כספי התרומות שהגיעו מחו"ל וכספים ציבוריים אחרים ( מידע זו לא מופיע בספרי ההסטוריה אבל כל הסוריון רצני מדע לנכונותו). אותן משפחות מחזיקים ב % 90 של ההון במידנה . המדינה משרתת אותם, הן קונות ומוכרות חברי כנסת שמקדמים את האינטרסים שלהן ( תאמין לי ידע בדוק ) . גם התתתקציב החדש מיועד לסייע להן . המיליונים שנחסכים על חשבון נכים, תושבי הנגב, נשים מוכות, ילדים בפנימיות ,סטודנטים ,זקנים, עולים חדשים עובדרים מהאוצר לכיסים שלהן ומשם לחשבונות לשוויץ. ישנה בריחה של הון מתמדת מהמדינה לח"ול . כסף מהמיסים הנגבים משכירים המרוויחים את לחמם ביושר. אני לא אציין את שמו כדי לא להסתבך אבל ישנו קבלן מוכר אפס מאופס שעשה את הונו מכסף ציבורי ועכשיו מגלגל מילירדים בחו"ל. אז אתה מבין אחי כל העסק הזה של סכסוך יהודים וערבים הוא מפוברק. בגדול רוב היהודים לא שונאים ערבים ותן לערבים תנאים ותקווה לילדיהם ותראה והעסק ירגע . אבל מה המצב הבטחוני המתוח משרת את הנבלות , בחסות החשיכה של אימה ממשיכים לרוקן את הקןפה הציבורית על חשבון המקופחים. ומי אלה המתאבדים הערבים? פסיכים שמרוב יאוש ושנאה מוכנים לקחת אחרים לעולם האמת. הם מפגרים לא קטנים מופעלים על ידי בעלי הון פלסטינאים . החמאס בולשיט הכל משחק מתוכנן. ואם נדבר על מגזרים דפורים ראה מה קורה עם הנשים בארץ יהודיות וערביות. הו אזרחיות סוג ב' כפי שאמר ג'ון לנון ז"ל ... הנשים הן הכושי של העולם.... עובדות קשה, הן אוביקט מיני אמצעי לשיווק מוצרים, מיבאים אותן ממולדבה ישר למכוני ליווי, ואלה שחיות חיים רגילים עול טיפול בילדים והבעל נופל על כתפיהן. אני ערבי פמיניסט ושמאלני. נמאס לי מהזיוף הזה מהגזענות. ישנה גזענות כלפי השונה...נכה, עולה חדש...פועל זר...הומו\לסבי... . באם היה ניתן להעלות על מוקד לא מעט אנשים חמומי מוח מוסתים על ידי מערכת הדיכוי המשרתת את בעלי ההון . כפי שאמרו הרומאים בעת העתיקה .. לחם ושעשעועים ... להרגעת העם. אנחנו נטחנים בגלגלי השיניים של המצוקה הכלכלית והבטחונית והחארות מגלגלים מיליונים. חלקם אפילו כבר לא מתגוררים בארץ אלא בארה"ב ומשיכים לגלגל את הכסף שנגנב מהמסכנים. אני יודע במדינות ערב המצב גרוע יותר. את מי זה מעניין...אני נולדתי כאן לא שונא אף אחד רוצה ליות בשקט ושאחרים יחיו בשקט. איך הגעתי לדעות קיצוניות... מהמחיקות של יוסי רוסמן. הוא עושה את מלאכתו נאמנה אבל המעשה שלו העלה בי אסוציציות של המחיקות של המודעות על ידי המומסד באמצעות זרועות התמנון שלו. מוחקים לנו את החיים ואנוחנו הופכים לרובוטים מתוכנתים לחשוב בדרך מסוימת לאהוד דברים מסוימים לשנוא. אגב באם פסיכיאטר מעיין בהודעתי זו דע לך : אני לא סובל מפרנויה תחשוב מדוע אתה חושב שאני פרנויד אולי אתה משליך אלי את חוסר יכולתך להתמודד עם המציאות המכוערת הזו. אל תמדוד אותי באמצעות הסרגל של הדי.א.ס. אמ 4 . מה יש אתה מופתע שערבי מהגליל יכול להבים בפסיכיאטריה. אתם גם חלק ממערכת הדיכוי באמצעות הכדורים המסמים. אתם חלק ממערכת הדיכוי ללא כדורים אנשים היו מתחרפנים עולים על באריקדות ושורפים את הבאסטיליה.!!!! תחיי האחווה בין העמים תחיי החופש. חברה צאו מהבאזה והדכאון. חלקכם בחרדה ודיכאון היות ולא עומדים בציפיות שהוחדרו לתודעתכם על ידי הגורמים האינטרסנטים בחברת השפע המנוהלת על ידי בעלי ההון. להיות מדוכא וחרד בגלל שלא מגיעים להישגים מקצועיים, לימודיים או כלכליים?? לא חבל?? תראו משקורה הצערכת הקאפיטליסטית קורסת בעולם. תעריכו את עצמכם .. בגלל המעשים שלכם, בגלל מערכת הערכים בה אתם מחזיקים ולא בגלל ההישגים ( גם להשיג בן בת זוג נעשה בדרך שמשיגים מוצר). תאהבו את עצמכם . יהיה אלוהים איתכם ...אהובי הלוואי ותרגישו טוב וכל משאלותיכן יתגשמו... תהיו בריאים ושלווים. באהבה אחמד איש שלום

תוספת : מקווה שאף אחד לא יפגע . כתבתי משכתבתי מהבטן ..מהכאב הפנימי המצטבר...ממקום של יאוש והשפלה וללא רצון לפגוע לזולת.

אחמד אם כל הכבוד לדעות ולמחשבות הפוליטיות שלך ואני מדגיש הפוליטיות . זה לא המקום!!!! כאן זה פסיכולוגיה ופסיכיאטריה ולא פוליטיקה!!! יש פורמים רבים ואחרים בשביל זה. אם תמשיך לגרום להתססה בפורם. אני אבקש באופן אישי למחוק את מה שלא רלוונטי לפורם וזה יהיה אחד מהם איתן

אחמד, יכול להיות שמה שאתה כותב נכון - מהשורה הראשונה ועד האחרונה... אני יכולה להבין את הכאב והפגיעה שלך. אבל אני מעדיפה שלא להרחיב את התשובה, כי זה לא פורום פוליטי... ואני לא הייתי רוצה שהוא יהיה כזה... אני מסכימה איתך ב- 100%, שיש לציבור בעיה עם מיעוטים בכל אשר הם - עולים חדשים, חריגים, ערבים וכו'... אני לא חושבת שאפשר להאשים מישהו בזה, כי זה מאפיין את האנושות כולה. תיסע להסתובב בין השבטים באפריקה (לא הממוסחרים) ויסתכלו עליך בעין עקומה. למעשה, העלת בו נושא שקשור בכלל לסוצויולוגיה. כי לכל תרבות קשה לקבל תרבות שונה ממנה. וככל שהתרבות מתקדמת, ונעשית נאורה יותר, ככה יותר קשה לקבל חריגות מהנורמה.

לאחמד שלום, תרשה לי "להידחף" לתכתובת בינך לבין שלומי ולהעיר כמה הערות שבאות מהלב ולא מתכוונות לפגוע או להקניט. מה בסך הכל קרה???? יוסי מחק את התכתובת ביניכם - וכאשר שלומי שואל אותו לסיבת המחיקה הוא עונה תשובה לעניין. ואתה - מגיב בחוסר פרופורציה ומוציא מהלב דברים שאתה מאמין בהם והם כואבים לך מאוד אבל אין קשר בינם לבין המחיקה. אחמד יקר, זכותך להאמין ,לכאוב וגם להרגיש מושפל החיים בכלל לא קלים אבל תנסה להפריד בין הזעם שלך לבין מה שקרה פה באמת. רק בריאות --- ניקולטוש

ניקולט - לפעמים הגבולות בין פגיעה אחת לאחרת מטשטשים...

אני קורבן אונס ותקיפות מיניות בילדות וגם בשנים האחרונות אני עכשיו בן 25 אני חחולה כבר המון זמן יש לי כביכול דלקת ביד ובאוזניים ויש לי סממני שפעת אבל אני לא חולה באמת הרופאים לא מצאו אצלי אף פחלה ועשו לי כבר את כל הבדיקות האפשריות מה יש לי?

י. שלום אני מציע שתפנה בהקדם לייעוץ פסיכולוגי, הוא חשוב גם בלי קשר למחלות התוקפות אותך בגלל האירועים הטראומתיים שעברת ובמיוחד מאחר שמדובר באירועים שחזרו על עצמם מספר פעמים. יתכן שיש לדבר קשר למחלות אבל ניתן בייעוץ במסגרת הפורום לומר לך באמת ממה אתה סובל. לעיתים הגוף מדבר במקום הנפש אבל צריך לבדוק את ההשערה הזו בצורה רצינית ומעמיקה בייעוץ שאינו וירטואלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה מתכוונים שאומרים "מיטטיה"?

מה את מתכוונת "אומרים", מי אומר ? הפסיכיאטרים ? \ תרחיבי, מה היה כל המשפט ?

אני עוד צמעט בצבא- ממש אוטוטו מה שנקרא! מה עליי לעשות? כי פשוט אנשים מטרידים אותי שבצבא מתפשטים לגמרי לפני 3 רופאי נשים שהם בנים וללא אמא ואבא! זה מפחיד! 2) אילו בדיקות עוברת נערה לפני גיוס? זה נורא כואב?

שלא יספרו לך שטויות! את בסך הכל נשארת עם לבוש תחתון (כמו בגד ים ), למשך חמש דקות בדיוק, ובודקים אותך רופא וחיילת. (אצל בנים זה קצת אחרת...). לא עושים שום בדיקה חודרנית, בטח שלא בדיקה גניקולוגית (אסור בתכלית האיסור ), רק בודקים פלטפוס ועקמת בגב, ראייה ו... נראה לי שזהו. זה הסיפור. אין מה להיכנס ללחץ מיותר...

תודה נשמה כפרה עלייך! שמי האמיתי דנה מה שלך? בת כמה את?

שלום לכולם, אתמול, כך נדמה לי, היתה התכתבות בין אחמד לביני לגבי השנאה של יהודים לערבים. גם הרה השתתפה בדו שיח. אני הערתי על כך שישנם ערבים מוסמלים, ערבים נוצרים ולמה אין ערבים יהודים ? ואז אחמד ענה משהו והרה הגיבה ואני עניתי ואולי עוד מישהו. עכשיו כשאני מדפדף לאחור, אין לכל ההתכתבות הזאת זכר !!!!!!!!!!! יכול להיות שמישהו החליט שזה לא מתאים לפורום או משהו כזה ומחק את זה ???????? דרך אגב: מי הוא המנהל של הפורום ? האם ד"ר אורן או אברהם או מישהו אחר ????? אני חושב שלא צריך למחוק שום דבר (אם לא כתוב משהו פוגע ומעליב) ואם מחליטים בכל זאת למחוק, מגיע לאנשי הפורום לקבל איזה שהוא הסבר לפני המחיקה. לתשומת לבכם !!!!!!!!!!!!!!!

שלומי, למנהל האתר קוראים יוסי - אתה יכול לפנות אליו אישית... יש למעלה, באזור של הכותרת, תיבה קטנה של "צרו קשר"... נמצאת ליד "דרושים", "פרסום" וכו'...

תודה, בינינו לבין עצמינו, זה לא כל כך מטריד אותי, למי שיש צורך נפשי למחוק הודעות, שימחק וירוח לו. אני פשוט לא מבין מה היה בדו שיח הזה ?

הי שלומי. לא כל הדו שיח נמחק. נמחק רק חלקו שכלל קללות שמקומם אינו בפורום. יתכן ופספת את המשך השיח שהתפתח. האמן לי שאין לי כל הנאה ממחיקת הודעות. אתה מוזמן לפנות אלי בכל שאלה בעיה או תלונה. כל טוב יוסי.

יוסי שלום, האם אתה קורא את כל ההתכתבויות בכל הפורומים או שמנהלי הפורומים מדווחים לך ??? השאלה נובעת מסקרנות.

שלומי. יוסי מנהל הפורם צודק לחלוטין!!! הוא לא חייב לך ולא לאף אחד הסברים כל מה שלא רלוונטי לפורם וכולל הטרדות קללות שיחות פרטיות (שאני מודה גם אני עושה לפעמים)או חזרה על דברים של אנשים. חייב להמחק. אם אתה רוצה להתווכח פוליטית. כמו שאחמד שוב מתחיל לכתוב. יש פורמים לפוליטיקה פה זה פורם של אנשים שיש להם בעיות וצריך לעזור להם. לפעמים מגיעה מישהו במצב רוח נאכס. אז אפשר קצת יותר "לשוחח" ולעזור לו קצת לשפר את המצב רוח. אבל עדיין לא צריך להגזים. רוב הפורמים מדברים. על תרופות כאן זה פורם קצת שונה. כי בבעיות פסיכולוגיות אתה לא יכול לענות בקח תרופה כזאת או אחרת. וגמרת את הסיפור. אפשר לכתוב יותר. אבל מה שהיה בכמה ימים האחרונים היה ממש בילתי ניסבל. ואני שמח שמנהל הפורם מחק גם את מה שאתה כתבת וגם את מה שאני כתבתי ואת שאר הדברים הלא רלוונטים. ואם תענה לאחמד שוב. על מה שהוא כתב שוב. אז שימחק גם את זה!!!! חוץ מזה בד"כ מנהל הפורמים עושה סיור בפורמים. או שמקבל תלונות מכל אחד או מהרופאים או הפסיכולוגים שנימצאים ועונים קבוע בכל פורם או מכל אחד מאיתנו איתן

שתדע לך, שאני עניתי לאחמד... תקרא ותבין...

שלום רציתי לשתף אתכם,בדוגמא אישית שלי מהחיים,אודות החלטה נמהרת של פסיכיאטר מומחה מקופ"ח (כך כתוב על התג שעל בגדו.....) לתת סרוקסט. הגעתי אליו עם בעיית מצוקה בנהיגה בכביש מהיר, (וזאת לאחר הפסקה בנהיגה בת שנים רבות מטעמים כלכליים בלבד), המומחה שמע אותי ולאחר 20 דקות קבע כי אני צריכה לקבל סרוקסט. להפתעתי--לא הציע שיחות, לא הציע תמיכה אחרת, הסתפק במפגש הקצר, ובלי הנד עפעף אבחן אותי כאגורפובית. אני החלטתי לנסות להתגבר על בעייתי בעבודה עצמית, חזרתי ונסעתי בקטעים המפחידים בכביש המהיר.....והייתי נחושה בדעתי , בצורה מוחלטת, לא לוותר לתחושת הפחד שליוותה אותי בנהיגה. . עברו חודשיים, I DID IT!!!! האמינו לי שהיית י מזמינה את הפסיכיאטר "הזריז" להצטרף אלי כטרמפיסט!!!!! כולי גאוה כי הצלחתי להתגבר על הבעייה ללא שימוש בתרופה. מה שמלמד, שלפסיכיאטרים המומחים בקופת חולים כנראה אין זמן באמת להקשיב לנו .ולשקול היטב.....וזאת משום שהם ממהרים לפציינט הבא, תקנו אותי ---האם אני טועה??? יום טוב לכם מיכל השמחה (שלא צריכה סרוקסטסטסט)

למיכל, קודם כל: כל הכבוד לך על שאזרת אומץ והתגברת לבד על החרדה. לגבי הפסיכיאטר: נדמה לי שזה בדיוק מה שהם עושים, אולי היית צריכה קודם ללכת לייעוץ פסיכולוגי ולא לפסיכיאטר. הרבה שלוה ורוגע והעיקר: "לא לפחד כלל". ביי

מיכל השמחה:))) קודם כל אני שמח שאת שמחה:) אני רק רציתי להגיד לך שאת מכלילה. יש רופאים טובים ויש כאלה שלא טובים כמו בכל מיקצוע אחר. יש כאלו שרודפים רק אחרי כסף ויש כאלו שבאמת איכפת להם. לצערי אילו שאיכפת להם. הם מעטים מאוד לצערי. לכן כמו בכל מקום או מקצוע אחר. צריך לברר ולבדוק לפני שהולכים לאיש מיקצוע כל שהוא. בהצלחה:)) ואני גאה על הצלחתך איתן

הרה היקרה, אז מה קורה? הבנתי שלא ממש משהו משהו. אבל שהמצב מוכר לך. אני בסדר. עובדת בדרך כלל כל יום ומנסה לא לשקוע במחשבות על תחושות גופניות שמציפות אותי. מה חדש עם תשבצי ההיגיון? רציתי להציע לך לצאת קצת לשמש כי זה עושה טוב להרגשה ולנפש (לפחות שלי), וגם עוזר למחשבות ללכת לכיוון חיובי יותר. אז אם את על יד המחשב, צאי לך קצת לשמש ותהני ממנה, אולי זה ישפר את הרגשתך. נדבר מאוחר יותר, נעמי.

נעמי, אכן, מצבי לא בדיוק בשמים... אבל אני לא מתרגשת מזה... זה מצב קבוע. או יותר נכון - קבוע בין הנפילות. עדיין יש לי היגיון בשביל התשבצים :-))) אני חושבת שאקבל את ההצעה שלך ואצא לשמש... רק שלפני כן אני צריכה להכין לחם... (לשים במכשיר את החומרים... הוא כבר יעשה לחם)... :-) אני אהיה פה מאוחר יותר... לא יודעת בדיוק מתי... יש פה פשוט איזשהי "התכתבות" שמסקרנת אותי, ואני מנסה לעקוב...

בעבר סבלתי מחרדות רבות ואפילו לקחתי כדורים, וזה עזר והפסקתי. למרות שהפסקתי (לפני שנתיים) הכל היה בסדר. לאחרונה כשאני הולכת לישון אני מקבלת התקף חרדהץ הידיים שלי שורפות מבפנים, אני מרגישה שאני כמעט מיתעלפת, הלב דופק מהר ואני מאוד בלחץ. האם יש דרך לעזור לי בלי לחזור לכדורים?

אדווה, אומרים שסוס מנצח לא מחליפים... אם בעבר הכדורים עזרו לך, והרגשת יותר טוב, למה לא לחזור ולקחת אותם שוב?

לאדווה שלום. אני חושב שכדאי לך לנסות תירגול ביוגה, בד"כ מתבצע בשעות הערב כך שזה מרגיע ומשרה שינה.ובכלל יכול לעזור לך להתמודד מבלי לחזור לכדורים.

אדווה שלום הנושא עולה כאן לעיתים קרובות. אני מצרף תמצית הסבר על הטיפולים המקובלים בחרדה. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עם אי. אם. די. אר. ???????? לאיזה גישה מאלו שמנית זה שייך ?

היי, תודה על תשובתך מלפני כמה ימים. את נשמעת בן אדם טוב ורגיש. רציתי לשאול מה הוביל אותך להתרחק מהחברה? ושאלה נוספת מה היית רוצה שיקרה בחייך? אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת... דלית

להתרחק מהחברה ? סליחה על ההתפרצות לדלת הבלתי נעולה של הפורום , אבל לא ראיתי שהרה אמרה על עצמה דבר שכזה. היא נשמעת לי דוקא סופר חברותית. דרך אגב: היא בדרך כלל נכנסנת לפורום בלילה.

שלומי, אני מודה ומתוודה - אכן כתבתי כזה דבר!!! אין לי צורך בחברה. זו לא שאלה של רצון, אלא צורך בסיסי שאינו קיים.

היי, ההתרחקות מהחברה היתה הדרגתית. פשוט לא היה בי שום צורך לחברה. זה לא שיום אחד סגרתי את הדלת, והשארתי הכל מאחור. הפסקתי להחזיר טלפונים, כשהיו מפגשים - לא הגעתי. גם היום, כשבאמת אני לא מוקפת באנשים, יש לי זוג חברים אחד - אבל חברים טובים! זה לא קשר חונק או מחייב. אם לא החזרתי טלפון, זה לא נורא. וגם להיפך, אני לא נפגעת אם הם לא מחזירים צלצול. והשאלה השניה שלך... זה לא שאני לא רוצה לענות, פשוט אין לי תשובה! הפסיכולוגית שלי מנסה להבין את זה - איתי - כבר הרבה זמן... ואין לי תשובות. נורא קשה לי לחשוב על מה שיקרה, מכיוון שאין לי כמעט זכרונות ממה שקרה, ומכיוון שגם ההווה שלי לא יציב. המחשבה על העתיד נראית לי, כרגע, ריקה מתוכן.

להרה שלום, האם את מגדירה את עצמך לפי התיאור הבא? " אדם מסוגר,שונה, מתבדל,שומר על פרטיות ולא נותן להתערב בענייניו. אדם שקט ומיוחד מדבר מעט ובעדינות. עצמאי, בעל יכולת רבה וסומך על עצמו. משוחרר לגמרי מדעות של אחרים. מעדיף להיןת לבד ולסבול בשקט. לעיתים נדירות יבכה או יביע רגשותיו בגלוי. אנשים נמשכים אליו ומבקשים את עצתו ולעיתים הוא מרגיש שדי לו מבעיות של אחרים ולכן מעדיף את חברת עצמו. עולמו עשיר מאוד, ויש לו קשר עמוק עם עצמו ונטיה לא לשתף אחרים " האם את בת מזל דלי? תעני לי בברשה ואסביר לך למה כוונתי. בברכה: ניקולט.

HERRA שלום כאשר תקף אותי הדיכאון לפני כ עשרים חודש לערך הדבר הראשון שעשיתי היה "לצאת מהארון " במקום העבודה ובפני המשפחה משום ששמירה על "דיסקרטיות" במקרה הנדון היתה מחייבת אותי לעזוב את מקום העבודה העבודה בלא לקבל פיצויי פיטורין. כאשר את אומרת שהפורום מאפשר לך את האלמוניות את מעודדת את התפיסה ש "דיסקרטיות " היא דבר קדוש בעוד ששמירה על דיסקרטיות יכולה לגרום סבל נפשי מיותר ואובדן כסף

סלח לי שאני מתערב. אבל ההשווה שלך לא נכונה. יש דיסקרטיות ויש דיסקרטיות. כאן זה פורם שניכנסים לכאן כל מי שרוצה. אתה לא יכול לדעת למי אתה כותב. זה לא כמו שאתה רואה את הבן אדם לידך ואתה יכול להגיב למה שאתה רואה. בכל אתר באינטרנט יכולים להכנס לך אנשים בשם בדוי. וכפי שאתה בוודאי יודע בנות מטרידים הכי הרבה. לכן זאת זכותן להסוות את עצמן. במיוחד בפורם רפואי שמדברים ומספרים על דברים אישיים. כך גם זכותי וזכותך להשתמש בשם בדוי. כדי שלא יטרידו אותנו. כי אתה לא יכול לתפוס מפה אף אחד. ולהכניס לו מכות (חבל) יש פה כמה שהייתי קובר אותם באיזה אגם:))) חוץ מזה בקשר לעבודה. אף בעל חברה לא היה רוצה שמישהו מהחברה יקפוץ לו מהגג. או יעשה משהו שיפגע לו בעסק או בתדמיד של העסק. יש מיקרים מסוימים. שאין ברירה אלא לכפות. ואם אני הייתי בעל חברה גם אני הייתי רוצה לדעת למה עובד שלי בא אם פרצוף של 9 באב. אני לא הייתי רוצה שמישהו יסבול לי או יתאבד לי בחברה. לכן הייתי לוקח אותו לחדר והייתי מבקש לדעת למה. במיוחד שזה כפי שתיארת נמשך הרבה זמן ולא שבוע שבועים. איתן

סתם מתוך סקרנות, את מי מהפורום היית רוצה לקבור באגם ? (קצת קיצוני , הלא כן ?)

הפורום, בניגוד למקומות עבודה ו/או הסביבה הקרובה, לא מחייב אותי לשום דבר! אם מחר אני אחליט להעלם מפה (מכל מיני סיבות) זה לא ייפגע בתפקוד שלי או של הפורום. לעומת זאת, ה"יציאה מהארון" במקום העבודה - שהיא אגב החלטה אינדיבידואלית - קשורה לעוד הרבה גורמים סביבתיים. אני חושבת, שכל אחד צריך להחליט בהתאם לשיקולים שלו. במקום העבודה שלי, שבו היינו צוות קטן ומגובש, מי שהיה צריך לדעת על הבעיות שלי, ידע! וגם זה מתוך בחירה שלי את מי לשתף, אם בכלל! השיקול שהצגת פה, כנגד הדיסקרטיות, תופס רק במקרים שיש צורך פנימי לשתף, או שבאמת העבודה יכולה להיפגע ואז צריך שההנהלה תדע את המקור.

שלום לכולם, אני בן 23 וסובל מזה כעשר שנים ממאניה דיפרסיה קשה. אני מטופל מזה כחמש שנים בערך ע"י פסיכיאטרים וטופלתי כשנתיים וחצי ע"י פסיכולוגית קלינית (מעולה). שום תרופה לא הועילה,ממש כלום-מים עם תופעות לוואי. אני לא יכול לנהל אורח חיים תקין (או בכלל) - לא חיי אהבה (או סקס),לא עבודה - מה שבעייתי עם הבזבוזים של המאניה. המחלה הורסת לי את החיים ואיני מסוגל להקל על עצמי בדבר. התחלתי טיפול הומאופתי לפני שלושה שבועות ואמא חושבת לקחת אותי לאיזשהו רב. אנחנו מנסים הכל - אך.... אני כבר ממש מיואש. הדבר היחידי שעוצר אותי מלהתאבד ולשים קץ לסבל ולכאב הוא התמונה שבראשי של אמא שלי אחרי שהיא מוצאת אותי מת או שמודיעים לה שהתאבדתי. אני לא בטוח כמה זמן רחמי אליה יחזקיו אותי חי ומתענה. (הזכרון הראשון שלי על הרצון להתאבד הוא מכיתה ג' או ד' ). שלכם, לירון

היי, אין לך שליטה על המצבים האלו? אתה מחפש פתרונות שיספקו גורמים חיצוניים...אתה לא יכול לחולל שינוי בעצמך? מה לגבי הרגלי תזונה נכונים או בהתאם לבעייתך? אולי כדאי להתייעץ עם נטורופטית. אולי תנסה לחשוב על עיסוקים מסוימים באותם זמנים שבהם אתה נתקף באותן תחושות קיצוניות, מה לגבי טיפול תרופתי לא היה יעיל? אתה מכיר את עצמך טוב מכולם ולכן אולי תוכל למצוא דרך ליצור איזון בחייך, תוך התבוננות בחייך ונפשך ומציאת הסיבות, תחושות, תפיסות שמביאות לחוסר האיזון. אני מניחה שייתכן גם שמדובר בבעייה פיזיולוגית או גם בבעיה פיזיולוגית שניתן אולי לטפל בה באמצעות תרופות. אגב יש מגוון של אפשרויות טיפוליות אז כדאי להיאחז בזה ולא להתייאש (מטפלים בגישות שונות, קבוצות טיפוליות, קבוצות תמיכה, רפואה משלימה,ריפוי בעיסוק, מדיטציה, יוגה...) מיטל

לירון, אני יודעת, שאולי השאלה שלי נראית לא כל-כך קשורה, אבל אתה יכול לפרט יותר על הזכרון הראשון של הרצון להתאבד? אין ספק שמאניה-דיפרסיה היא מחלה מתסכלת, אני רוצה להמליץ לך על הספר "נפש לא שקטה" מאת קיי רייטפילד ג'יימינסון. הכותבת היא פסיככיאטרית, שסובלת בעצמה ממאניה - דיפרסיה. מה דעתך לחפש קבוצת תמיכה? המפגש עם עוד אנשים, שסובלים מהפרעות וממחלות נפשיות יכול לתרום, בעצם הידיעה שאתה לא לבד.

לירון שלום אתה כותב על טיפול אצל פסיכולוגית מעולה. מזה אני מבין שהטיפול עזר לך אבל שאינך נמצא היום בטיפול פסיכולוגי. במצבים שאתה מתאר אתה זקוק לטיפול כעת ולא רק באמצעות כדורים. יתכן שעם הזמן ימצאו את התרופה והמינון שיעזרו ברמה הביולוגית, אבל אין תחליף לשיחות. הצעות המשתתפים לגבי קבוצת תמיכה ומסגרת חברתית יכולות בוודאי גם לעזור. בהצלחה ואל יאוש ד"ר אורן קפלן

לירון אני בהחלט מבין אותך ומזדהה איתך . ואנחנו מכירים! אתה בטוח מנחש מי זה . (אל תפחד ותדאג ) אני מקווה שתמצא את העזרה שאתה צריך ומבין את מצוקתך , אני מנסה להתקשר אבל אתה לא עונה . מאחל לך את כל הטוב שבעולם . אתה בן אדם נפלא, ואינטיליגנטי בצוגה מדהימה . ובבקשה ממך אל תתאבד , אתה תחסר להרבה אנשים שאוהבים ומעריכים אותך כולל אותי . שלך תמיד (למרות שזה לא נראה ככה בזמן האחרון ) חבר

היי לכולם! לפני שאני מתחילה את הנאום הארוך שלי, אני רק רוצה להגיד שהתלבטתי הרבה אם בכלל להעלות את השאלה הזו או לא...... אני כבר לא טירונית בחיים, והעניין הוא בסך הכל די פעוט, ואני מכירה את הנפשות הפועלות, ובכל זאת כל-כך לוקחת ללב... מכיוון שאני די לבד בעולם, אני תלויה כל-כך בחברים שלי, וכל ציוץ שלהם כל-כך משפיע עלי... טוב, וכעת לגופו של עניין: יש לי חברת ילדות שבסך הכל היחסים בינינו מעולים. אבל לפעמים יש לה קטעים מוזרים כאלה שמערערים לי את הבטחון בעצמי ובכל מערכת היחסים שלנו...... מדי פעם לא מתחשק לה להיפגש, וזו זכותה המלאה לפרטיות ולחיים משלה. אבל כשהיא מספרת מעשיות שהיא לא בבית ביום בו אני מציעה להיפגש ובסוף מתברר שהיא כן והכל היה מצוץ מהאצבע - זה כל-כך פוגע, גורם לי להרגיש כל-כך לא רצויה.... כך קרה רק היום, וזה כל-כך פגע בי עד שאני יושבת עכשיו עם דמעות בעיניים ובקושי רואה בכלל מה אני כותבת... ואני שואלת שוב ושוב שאלה פשוטה עד כדי גיחוך: מדוע לשקר? זה הרי אפילו לא "שקר לבן", זה סתם בלוף מטופש שהורס את כל האימון... לעזאזל, תגידי דוגרי שהיום לא בא לך, שאת רוצה קצת זמן לעצמך, למשפחה שלך, ואפילו לחברים אחרים........ זה הרי כל-כך לגיטימי, ולשקר הרי יש רגליים כל-כך קצרות... ו-כן, כמובן שניסיתי לדבר איתה על זה, אבל אופי-זה-אופי-זה אופי ואי אפשר לשנות אותו... ואני, שאומרת לאנשים תמיד לא לקחת דברים באופן אישי, מוצאת את עצמי פתאום לוקחת את זה כל-כך אישי, בטוחה שאני דפוקה ובגלל זה נמאס לה ממני....... וכך זה חוזר על עצמו כבר שנים, ואני לא מתרגלת ולא מתחסנת, ומרגישה כל-כך אינפנטילית ומטופשת... מה לעשות כדי לא לקחת כל-כך ללב? ורק עוד משהו: נוסף לכל אני צריכה כל הזמן להתאמץ כדי שהחברים לא ירגישו עד כמה אני תלויה בהם, שלא ינצלו לרעה את החולשה שלי, וזה כשלעצמו סוחט ממני המון אנרגיות...... תודה לכל מי שיקרא ויזרוק איזו מילה טובה! נזבורה

אני מבין שאת כועסת. אני גם התנהגתי כמו החברה שלך לחבר שלי. ואת האמת הרגשתי מגעיל אם זה. חלק גדול ממה שגרם לי לעשות את זה זה האופי שלו. בין השאר שהוא היה נודניק. היה מתקשר אלף פעם ביום. וזה נורא הרגיז אותי. אם כל זה שהוא בן אדם טוב. לא סבלתי את האופי וההתנהגות שלו ואפילו לא את הקול המעצבן שלו. והתנהגתי כמו החברה שלך. חיפשתי ומצאתי תירוצים כל הזמן. עד שבאוגוסט בערך. כתבתי לו מיכתב שרשמתי לו את כל מה שהפריע לי. וגם רשמתי שאני מעדיף לא להפגש איתו. כי אני בטוח שאם הקשר היה ממשיך עוד זה היה מתפוצץ בסוף. וכנראה שלא בטוב. בגלל שהיינו חברים כל כך הרבה זמן. העדפתי לעשות את זה ככה. ולא למשוך. ולסגור הכל בצורה "טובה"כמה שאפשר. אני יודע שלא היה לו קל. אבל אני הרגשתי שזה מעיק עלי. הקשר הזה. שזה מעקב אותי בחיים. שאני צריך לשקר כל הזמן. זה לא חברות מבחינתי אם אני משמש מעמסה על חבר או שחבר עלי. אני לא מתכון לחבר שצריך עזרה אלה בדברים אחרים. חברות צריכה להתאים לשתי הצדדים ולא ליהיות רק נוחה לצד אחד. אני לא יודע מה גרם לה לשקר לך ואני לא מצדיק אותה. כמו שלא הצדקתי את עצמי. אבל אולי יש גם משהו שהוא לא בסדר מצדך??? כדאי שתיבדקי איתה. בלי להכנס לפרטים של אותו מקרה. זה באמת מעליב לתפוס חבר שמשקר לך על חם. איתן

היי איתן! ראשית - תודה על העידוד. שנית - ניסיתי לברר עם החברה עשרות, אם לא מאות פעמים - שתגיד לי מה אצלי מפריע לה, כי אני לא חושבת שאני טלית שכולה תכלת, ואני בהחלט שמחה לשמוע ביקורת בונה. אבל הצרה עם הבחורה הזאת שהיא אף פעם לא אומרת דוגרי, היא תמיד מתחמקת מתשובה... ובעברית פשוטה קוראים לזה פחדנות! בכל אופן, אתה יודע מה אני חושבת לפעמים? שהחטא הגדול ביותר שלי הוא שאני... רווקה! אתה בוודאי יודע מה היחס של החברה שלנו, המתקדמת כביכול, לנשים רווקות מגיל מסויים... ואצל החברה הזאת הקטע הזה משחק במיוחד... זה התחיל עוד בתקופה שהיא בעצמה היתה רווקה - וזה היה לפני עשרים וכמה שנים - אני לא אשכח אף פעם את הלחצים שהופעלו עליה מצד משפחתה שתתחתן, והיא היתה אז בסך הכל בת עשרים וחמש! וכעת, כשיש לה בת בגיל עשרים ואחת שרק השתחררה מהצבא, הסיפור חוזר על עצמו... אז אתה כבר מבין מה הולך כאן: מצד אחד, אולי החברה חוששת שאתן דוגמה רעה לילדה הקטנה והמסכנה שלה, ואולי אפילו אביא לה דיכאון או "נאחס"... ואם לא די בזה, יש לה הורים שבעיניהם אישה רווקה במשפחה או בין החברים זאת בושה וחרפה שאין כדוגמתה... ואם גם זה לא מספיק, אז אותם ההורים דוחפים לה כמויות לא מבוטלות של כספים, והרי כל ילד יודע ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".... ואין לך מושג כמה זה כואב!!!!!!!!! הרי אם הייתי רוצה לחטוף את הבעל שלה או כל בעל אחר - הייתי מנסה לעשות את זה כבר מזמן... אבל אף אחד לא העלה את זה בדעתו לרגע...... אם לא התחתנתי - אני פסולה, עם זנב וקרניים, מצורעת..... טוב, זהו, לא אעייף אותך יותר מדי עם הנאום הזה... אז שוב תודה וכל טוב! נזבורה

שלום רב, כמו שבאופן טבעי אנחנו לומדים לשפר את המיומנויות שלנו בבישול, נניח, או בנהיגה, או בכתיבה, וכו' וכו' - כך ניתן לשפר מיומנויות חברתיות. אולי לא נגיע לרמת "המלכה של הכיתה" - אבל נוכל להיות רגישים לסביבתנו ומועילים לה, מבחינה חברתית. אני מציע לך להתבונן אל עצמך, ואל מה שאת מציעה לחברות שלך - ומכאן להבין את התחמקויותיהן. אם אין לך מה להציע, או שאת מציעה מה שלא רלוונטי להן - אין פלא שיש הסתייגויות. המפתח הוא בהבנתך את עצמך, ובשיפור שלך את עצמך - ולא במיקוד על וכלפי חברותייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

חשבתי לעצמי למה היא עשתה את מה שעשתה, ואולי זה בגלל שהיא לא רוצה לפגוע בך? ואני אומרת זאת כי לפעמים זה קורה...לא כדי לומר לך סתם. דבר שני, יכול להיות שיש ביניכם יחסים עמוקים, והיא נורא חוששת שתקבלי את דבריה(סירוב להיפגש) בצורה שהיא לא רוצה שתקבלי אותה. אפשרות שנייה היא שאולי הקשר ביניכם לא כ"כ טוב, למרות שאתן חברות ילדות, והיא סתם לא כנה. רציתי להוסיף עוד דבר, אחד הדברים שאנחנו צריכים ללמוד זה להיות תלויים בעצמנו, יכול להיות שזה לוקח זמן, ולפעמים אנשים מסביבנו מנצלים זאת לרעה, אבל דווקא בגלל זה צריך לנסות ללמוד, לשנות את מה שהיה פעם, ולנסות לחיות עם עצמך ובשביל עצמך :-)

לכל מי שענה, ראשית - תודה על ההתיחסות. כל הגולשים תמכו ועודדו וכבר שיפרו את הרגשתי, ובמיוחד ג'קי - את תמיד היית ותישארי פשוט מקסימה! ולד"ר יוסי אברהם - דווקא מתשובתך אני מאוכזבת. אולי הציפיות שלי מוגזמות, אבל מאיש שעוסק בנפש האדם, ושבוודאי רואה עד כמה אני לוקחת את הדברים קשה - הייתי מצפה ליותר עידוד. ומה אני מקבלת במקום זה? תשובה שבעצם אומרת שאין לי מה להציע, שאני סתם כלומניקית ונודניקית, שלא פלא שבורחים ממני ולכן אני יכולה להאשים רק את עצמי. אז ככה: נכון שיש במשפחתה של חברתי דעה קדומה נגד רווקות, ועל זה אין מה להתווכח איתי כי אני היא זו שמכירה אותה ואת משפחתה ולא אף אחד אחר מהפורום. ובכל זאת, אם תשים לב להודעה הראשונה שלי, כתבתי שם בפירוש שאני בהחלט לא חושבת שאני טלית שכולה תכלת, ופתוחה לביקורת בונה!!! אז אולי נדמה לך שהדברים שלך הם-הם הביקורת הבונה, ואולי אתה צודק. אבל אני לא יכולה להימנע מההרגשה שבעצם התשובה שלך היא: "Get of my back". אם אני טועה - אשמח לשמוע זאת! כל טוב לכולם! נזבורה

היי, יש בזה עניין של דפוס מסויים. לפתח תלות דווקא באנשים שפוגעים. כמו להוכיח לעצמך ש:"אני דפוקה, עובדה שאני לא לומדת לקחים...". אולי זו לא פגיעה עצמית במובן הפיזי, אבל יש פה איזשהו כוח, שנוטה לפגיעה עצמית. העלבון, הפגיעות... בד"כ אנשים מנסים להימנע מזה, או שאחרי כמה פעמים של עלבון, פשוט מנתקים את הקשר, או תופסים מרחק מסויים. אין ספק, שלאותה חברה "יושב" משהו על הלב... אם את חושבת שאת מספיק חזקה, תשאלי אותה על זה ותבקשי תשובה אמיתית, כואבת ככל שתהיה (או לא)... אבל זה משהו שאת יכולה לעשות, רק אם יש לך מספיק כוחות פנימיים להתמודדות עם משהו, שיכול להיות לא נעים.

היי הרה! כן, יש משהו בדברייך על הצורך להיפגע שוב ושוב ולהרגיש "דפוקה". אבל מצד שני העניינים לא פשוטים כל-כך: ניסיתי לדובב אין ספור פעמים את חברתי, שתאמר לי את כל מה ש"יושב לה על הלב", כדברייך, אבל כמו שכבר ציינתי, היא פשוט פחדנית ומתחמקת. ולשאלה שלך - האם אהיה מספיק חזקה כדי לעמוד בביקורת? בוודאי שלא יהיה נעים לשמוע דברים קשים. אבל שום דבר לא מסוגל לפגוע כמו שקרים והתחמקויות שמראים על זלזול מוחלט באינטליגנציה שלי. שום דבר - לפחות לפי התפיסה שלי - לא יכול לפגוע יותר מאשר הידיעה שחושבים שאתה "פתי מאמין לכל דבר", שאתה בולע כל "לוקש" שמוכרים לך. וגם העניין של ניתוק היחסים הוא לא פשוט כל-כך: הרי אף אחד לא מושלם, ואם נתחיל לנתק קשרים בגלל כל אי הבנה פעוטה - אז מי יישאר לנו בסוף? אני לא יודעת, אולי אני סתם פגיעה, עושה מנמלה פיל... זה הרי עניין פעוט כל-כך... אולי אני פשוט צריכה להתחסן... אבל איך עושים את זה? על כל פנים - תודה על העידוד! כל טוב! נזבורה

היי כולנו נתקלים ביחסים דו ערכיים עם הסובבים, לא פעם ראשונה שאת מלינה על החברה הזו, אז סיפרת שדיברתם ושהעיניין הסתדר. גם לי יש חבר ילדות שהתנהגותו שונה משלי בצורה מעצבנת למדיי. בתקופה האחרונה לאחר צינון הקרבה בינינו החלטתי שאני הולך להרחיקו ממעגל החברים הקרובים. אולי כדאי שתתחילי להבין שלכל אחד יש תחליף,ושבעצם את החברה הטובה ביותר של עצמך-מיצאי לך עיסוקים מעניינים ע"מ לצנן תתלות בחברים, ושימי את החברה הזו ואת המשפחה הפרימיטיווית שלה בצד.

היי ניר! החברה שסיפרתי עליה בפעם הקודמת היא מישהי אחרת, לא אותה אחת. ולשמחתי איתה הכל הסתדר, והסיבה: היא אמרה דוגרי את מה שכאב לה, וביחד ישבנו והבהרנו את כל אי-ההבנות וכל אחת הבינה את תרומתה ל"קצר", וגם ידעה להתנצל. ונדמה לי שלא אחדש כלום בזה שאומר שהמפתח ליחסי חברות תקינים היא היכולת ללבן דברים ביחד וגם להתנצל, תוך הבנה שהתנצלות היא לא פחיתות כבוד אלא ההיפך - מעידה על אומץ ובגרות. מהסיפורים שלי אפשר אולי לקבל את הרושם שאני לא יודעת להסתדר עם החברים שלי ורק רבה עם כולם... נו, טוב, אז תאמינו או לא, אבל זה לא ממש מדוייק... אבל אם יש משהו בהתנהגות שלי שמפריע - אז שיגידו, ואז אפשר תמיד להגיע לאיזושהי הבנה מבלי שמישהו מהצדדים ירגיש "מנצח" או "מפסיד"... כל טוב ותודה על העידוד! נזבורה

שלום, רציתי לדעת האם יש מידע ומתועד בספרות הרפואית מקרים של אכילת נייר. במידה וכן על מה זה מצביע ומה הסיבו הגורמים לכך. תודה

מאיר, אתה מכיר מישהו שאוכל נייר ? ספר לנו על התופעה. מעודי לא שמעתי על מקרה כזה.

?

אופס סליחה.

טוב, איפה את?

עמ' 522...

התמכרות וגמילה מתמכרת לנדידת המחשבות מתמכרת לאשליה שאי פעם יהיה יותר ממה שהיום מתמכרת לרגשות הגועשים מתמכרת לגעגועים הגואים מתמכרת למבטים אוהדים מתמכרת לחיוך מאיר מתמכרת לחילופי מילים מתמכרת לזיכרונות נגמלת מהערכה עצמית נמוכה נגמלת מהעדר האמונה נגמלת מהייאוש והטרדנות נגמלת מהפחד המשתלט נגמלת מהמחשבות המתרוצצות נגמלת מהשקט המבודד נגמלת מדאגה טרם עת נגמלת מהאימה המשתקת נגמלת מהחרדה התוקפת ללא אתראה. מעברי הגמילה וההתמכרות הם כמו זריחה מול השקיעה התעוררות מול תרדמה לבלוב מול שלכת בקיעה מול ההתחפרות הסתערות מול נסיגה פתיחות מול התכנסות תחושה מול כהות אומץ מול חולשה חיות מול חידלון הזדקקות מול דחייה. מעברי הגמילה וההתמכרות הם מרחבי הקיום שלי תווים למנגינה המתלווה לסערה גדולה המתחוללת בי ומנהלת את חיי.

אביבה, בכל פעם טוב לי מחדש, כשאני קוראת פה על אנשים שמצליחים לצעוד קדימה... אני מאחלת לך שההתמכרויות שלך תמיד תהיינה כל-כך מלטפות, ושתשאירי מאחורייך את כל הקוצים.

אביבה, כמה אומץ וכוח נדרשים בדרכך הארוכה מהתמכרות לגמילה, את נהדרת, מאחלת לך שמחה ושלוה נפשית, באהבה, נטע

שלום רב, לשצחתך, השתמשת בביטויים של "התמכרות וגמילה" במובן הפרטי שלך, ולא במובן הרגיל, המאד קשה לטיפול. התלבטויות וסערות נפש, ענייני מימוש עצמי וכמיהה למיצוב אישי וחברתי שרצוי לך - יכולים להעזר ע"י הוועצות, לא דווקא ארוכה במיוחד, עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש לך הודעה. :-)

גם לך:)) איתן

עוד אחד:-))

שלום אני בת 18 וחצי וסובלת הרבה שנים מחרדות , אני נוטלת סרוקסט כבר כמעט 3 שנים מידי פעם יש לי קפיצות בלב והחסרות פעימה אני עשיתי בדיקות אקג, אקו הולטר , לב במאמץ וכ"ו ולא מצאו כלום שאלתי היא האם מתח וחרדה יכולים לגרום לדופק קצת להשתגע למידי פעם הפרעות כאלה בקצב? תודה!

הי שירלי. כדאי לך לטפל בחרדה אצל רופא בצורה מסודרת עם שינוי של תרופות לא כדאי להזניח מכיוון שהסימפטומים של הפרעות קצב עלולים להחמיר או להתפתח לכיוונים לא צפויים. אין לך סכנה בריאותית - בוודאות! וגם אם את משוכנעת שהרופאים טועים זה לא כך. את לא היחידה. עוד פרטים על מה שעלולה לגרום החרדה אם היא לא מטופלת תוכלי למצוא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה.

שירלי שלום התקפי חרדה מלווים פעמים רבות בתחושות פיזיולוגיות, בין היתר הגברת דופק, הזעה ועוד. רצוי שתפני לקבלת טיפול בחרדה. הנושא עולה פעמים רבות בפורום ולהלן סיכום קצר על הטיפולים האפשריים בתחום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שאני נוטלת ציפרמיל, מופיעים לי פצעים מוגלתיים בעור. האם יתכן קשר? תודה.

ליאת שלום יתכן ניתן לנסות תרופה אחרת בברכה עמי

אני בת 24 סובלת מסיפטומים של כאבי ראש תמידים חוסר יציבות בגוף לפעמים טישטוש בעינים כאבי בטן הקאות שילשולים רעידות לחץ בחזה מצבי רוח מתחלפים. ברצוני לדעת האם סיפטומים אלה מרמזים על דיכאון ?ואם כן , מה עלי לעשות ? ראוי לציין שאין ברצוני בטיפול תרופתי מהחשש להתמכר ולפתח תלות .

דיכאון....לא ניראה לי אולי חרדה . אלו סיפטומיים של חרדה. אבל דבר ראשון את צריכה לעשות בדיקות כלליות בשביל לשלול את היכולת שזו יכולה להיות מחלה כל שהיא. לדעתי ואני לא רופאה זו חרדה בלבד. קודם כל תהיי מודעת לבעיה ואז טפלי בה יש עשרות שיטות טיפול בחרדה. בהצלחה

סיגל שלום הייתי נזהר מאבחון דרך האינטרנט. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי כדי לברר לעומק במה מדובר. נראה שאת מרגישה שלתופעות הגופניות שקורות לך יש בסיס נפשי ואת מדווחת בעצמך על מצבי לחץ בהם את נמצאת. זו סיבה טובה מספיק לפנות לייעוץ, ובהתאם למה שיעלה שם יומלץ לך הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

די נשבר לי מהכל,עד שאני מרגישה שאני שוב עולה על הגל הנכון הכל מתמוטט,אני חייה בפחד. פוחדת מהחיים . פוחדת מהכל,לא יכולה יותר. אני מסתכלת על אנשים ואומרת "מה אתם מאושרים עוד מעט אתם יכולים להיות בפיגוע" יש לי מחשבות נוראות. האם זאת חרדה? האם אלו מחשבות טיבעיות. אני לא מצליחה לישון מהפחד. מה יהיה תעזרו לי. הנפש שלי הרוסה.

רעות, אל תתני לעצמך ליפול!!! טפלי בנפש שלך, תחזקי אותה, נראה שאת מאוד סובלת וחרדה. גשי לפסיכיאטר ותתחילי בטיפול תרופתי, לפי המלצתו. אפשר לצאת מהפחד, אפשר לחיות בשלוה, רק תעשי למען עצמך, ותאהבי אותך!!!!

רעות, אולי דווקא בגלל הפיגועים צריך לשמוח?? עברתי די הרבה בחיים ולמרות כל זה אני שמחה. שמחה בחלקי. מצטרפת להמלצה של נטע. אולי תתחילי בזה שתתחילי כאן (לא חייבים פסיכיאטר(. עדי

לשמוח בגלל הפיגועים??????? נו, באמת...... אין לי אפילו מה להוסיף על כך....... נזבורה

רעות שלום בתקופה בטחונית רעועה אנשים רבים מרגישים שמשהו נעשה רעוע גם בתוכם. רמה מסויימת של חרדה וחשש מהקיים היא לא רק נורמלית אלא כמעט הכרח המציאות. מצד שני חייבים גם להמשיך ולהתמודד עם היום יום, ובמידה והמצב גורם לך קושי "לשרוד" את היומיום מומלץ שתפני בהקדם למסגרת טיפולית כלשהי כדי לקבל תמיכה וכלים לשמור על איכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי אהבה, אני בודדה מנסה להתמודד עם החורים השחורים שבנפשי ללא הצלחה. להתראות שימרו על עצמכם

ענת, האומנם הכל מתחיל ונגמר באהבה? לפעמים האהבה רק מדגישה את החורים שבנפש...

ענת, תאהבי קודם כל את עצמך ואם קשה להגיע לזה לבד גשי לטיפול. אפשר להיות שמחים גם בלי אהבת-גבר. יש עוד הרבה הנאות בחיים שאפשר לעשות לבד, מנסיון. תהיי חזקה ותצליחי!!

אם את לא מצליחה להתמודד בעצמך אולי זה הזמן לבקש שיעזרו לך...? גם אני חשבתי פעם שאם אמצא מישהו שיאהב אותי ייפתרו כל הבעיות שלי אבל זה לא הולך ככה, לצערנו.. כי כדי שתהיה לנו אהבה בריאה אנחנו צריכים קודם כל לאהוב את עצמנו, ואם לא יודעים איך לעשות את זה פונים ומבקשים עזרה.

למה את מתכוונת?

אני מתככנת לחסכים הרגשיים לריק האינסופי ,ללילות לבנים בבדידות מול השתקפות דמותי החייורת בראי האכזר. אני מתככונת לגעגועים לזמנים טובים, ליד מלטפת, לחום אנושי לשימחת נעורים פשוטה שנעלמה ואינה עוד,לתקווה שאבדה,לכיף שבחיבוק אדם אהוב,לחיוך של ידיד, שמחה שליום שישי אחר הצהרים ,למודעות לזירמת אנרגיה על פני גופי. החסכים הותירו בי חורים שחורים .טוב מותי מחיי אבל אין לי כוונות אובדניות. נפשי מתה ונקברה ואני השתתפתי בהלווייה ללא יכולת לבכות.

פעם היה איש נורא עצוב. הוא הלך לרבי לשאול ממנו עצה איך לצאת מהדיכאון. אמר לו הרבי: אולי תנסה ללכת לקרקס, יש שם ליצן נורא חמוד שמגלגל אותך מצחוק. אחרי שתראה את ההופעה שלו, אולי ישתפר אצלך מצב הרוח. אמר לו האיש: אני לא יכול . למה ? שאל אותו הרבי , כי, אני הוא הליצן !!!! , ענה האיש. הסיפור הזה מזכיר לכם מישהו מהפורום ?

אותך שלומי דפוקי כמה שאני לא אוהב שכמותך

לצוות הפסיכולוגים, יש לי שאלה קצת מורכבת בקשר לטיפול הפסיכולוגי ולמטפלת שלי ואין לי עם מי להתייעץ בקשר לכך, אודה לכם אם תציעו לי את נקודת מבטכם בנושא: אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וחצי. הגעתי לטיפול במצב נפשי מאוד ירוד, במצבי חרדה, מועקה ודיכאון הקשורים לתחומים רבים בחיים שלי ועם הזמן אני מרגישה שהטיפול עוזר לי, בצעדים קטנטנים אמנם אבל יש שיפור מורגש גם בעיניי וגם בעיני המטפלת שלי. כיום אני נמצאת במצב של מציאות קשה מאוד, פוטרתי מעבודתי לפני כשבעה חודשים, אין לי הכנסה (לאחרונה התחלתי לעבוד בעבודה זמנית שהכנסתה משמשת לצרכי קיום בסיסיים) ואני נמצאת גם במצב נפשי לא פשוט בעקבות זאת. אני מרגישה שהטיפול הפסיכולוגי הפך לנטל, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כספית. מבחינה נפשית, משום שבשעה שאני זקוקה לאנרגיות כדי להתמודד עם המציאות החיצונית, אני מתעסקת עם נושאים רבים שעולים מן הטיפול וקשה לי עם זה מאוד. ומבחינה כלכלית, משום שאין לי כסף לשלם עבור הטיפול. שוחחתי על כל הנושא עם המטפלת שלי, והיא הציעה לעזור לי מבחינת הנטל הכלכלי ולהוריד את מחיר הפגישות שלנו למחיר ממש מגוחך, כדי שאוכל להמשיך בטיפול. (גם כך אני לא משלמת לה כרגע ואנחנו רושמות את הפגישות למועד שאמצא עבודה). היא אמרה לי שמבחינתה העובדה שאין לי אפשרות כרגע לשלם עבור הטיפול היא לא סיבה לעזוב אותו, מה גם שאני זקוקה לטיפול הזה מאוד. אני מסכימה לטיעון הזה, אבל עדיין קשה לי מאוד עם הדבר ואני מרגישה שמשהו עלול להתערער ביחסים שלנו כמטפלת ומטופלת. יש לציין שהקשר והכימיה בינינו כמטפלת ומטופלת מעולים. למרות ההליכה שלה לקראתי, אני מרגישה שלא בנוח ומתלבטת באשר לעזיבת הטיפול באופן זמני. (גם בגלל הכסף, גם בגלל הנטל הנפשי שפירטתי קודם וגם בגלל שהטיפול נמשך כבר שנתיים וחצי והוא אינטנסיבי מאוד בתדירות של לפחות פעמיים בשבוע ואני רוצה מעט פסק זמן ממנו). המטפלת שלי אמרה לי שעזיבת טיפול אפילו באופן זמני היא לא פשוטה ולא יהיה קל אחר-כך לחזור לטיפול, מה גם שהיא חושבת שבמצבי הנפשי הנוכחי ודוקא בזמן הקשה ביותר שלי, זה לא מעשה נכון. אני נורא מתלבטת בקשר לזה בשבועות האחרונים, ואתמול הודיעה לי המטפלת שלי שהיא נוסעת לחופשה לשבועיים וחצי. אני רואה את הדבר כהזדמנות בשבילי לעזוב את הטיפול, כי כאב הפרידה ממילא נכפה עליי למשך שלושה שבועות כך שאחר-כך אוכל לעשות את העזיבה הזאת ביתר קלות. הייתי מאוד רוצה לשמוע מה דעתכם, בבקשה השיבו לי בדחיפות כי אין לי עוד הרבה זמן להחליט. תודה, יעל

יעל יקרה! הפסיכולוגית שלך נשמעת לי אדם מדהים אם היא הולכת ככה לקראתך, מורידה את התשלום ואפילו רושמת את הפגישות כך שתוכלי לשלם כשתמצאי עבודה. כך שאני נוטה להסכים איתה שבעיה כלכלית היא לא סיבה, במקרה הזה לעזוב את הטיפול. אם זה מכביד עלייך מבחינה רגשית, אולי כדאי לצמצם את התדירות של הפגישות. נגיד במקום פעמיים בשבוע, תעברו לפעם בשבוע. ההודעה שלך הזכירה לי את עצמי, כשפוטרתי מהעבודה הקודמת שלי נכנסתי ללחץ ורציתי להפסיק את הטיפול הקבוצתי שהייתי בו ושאני נמצאת בו עד היום. ואני שמחה שבסופו של דבר לא עזבתי כי זה באמת חשוב לי.

גל יקרה, תודה על התשובה המהירה, אכן את צודקת שהפסיכולוגית שלי אדם מדהים וזאת הסיבה שכל-כך קשה לי להחליט, כי היא מאוד נגד שאני אעזוב את הטיפול ואני בדר"כ מקשיבה לה. גם העליתי בשיחה איתה את הנושא של דילול הפגישות לפעם בשבוע, אבל היא טוענת שאפשר לחשוב על כך רק כשאני נמצאת במצב שמאפשר לי את זה, דבר שלא קורה כרגע. ולמען האמת, אני חושבת שאני לא אוכל לעמוד בפעם בשבוע - אז זה או פעמיים או כלום. יש גם לציין שכל ההתלבטויות שאני מעלה הן שלי ומבחינתה הכל נמשך כרגיל, וזאת הסיבה שפניתי לפורום. את כותבת שגם את היית במצב דומה, אולי תוכלי להרחיב קצת.. זה אצלך זה נמשך כל כך הרבה זמן? ואיך התמודדת גם עם הטיפול וגם עם המציאות של חוסר עבודה. יעל

יעל, גם לי נסיון כמטופלת ומספר דברים לי אלייך: ראשית: המטפלת שלך היא נשמה טובה שגם מפחיתה במחיר מה שמוכיח שעבודתה היא שליחות בשבילה ולא רק מקור הכנסה. שנית, היא רושמת את הפגישות ומותירה את כבודך בשלמותו ולא מציעה נדבות. באמת יפה מאוד מצידה. יש נטייה מאוד חזקה לעזוב טיפול כשקשה אבל זה יהיה פספוס. אם קשה לך בטיפול כרגע זה אומר, ע"פ עניות דעתי, שאת ממש נוגעת בדברים ולכן קשה, כבד וכואב. אל תשתמשי בנסיעתה כתרוץ לעזיבה, זה מיותר. דברי איתה על הקשיים ואל תוותרי. דווקא בתקופות קשות מתרחשת התקדמות רבה שניכרת רק במרחק זמן. יתכן שעתה את נמצאת בתהליך מאוד פנימי ומאוד כואב וצריך להמשיך כל עוד הברזל "חם" ולא לברוח. את מציינת שיש לכן יחסים מעולים. אל תראי זאת כמובן מאליו, זאת באמת מתנה גדולה. תוכלי לעזור לעצמך ע"י עשייה נוספת שתלוייה רק בך: 1) תעסוקה: מצאי תעסוקה כל שהיא ואפילו אם זה הכנת כריכים, זו יכולה להיות עבודה פשוטה, זה ממש לא משנה, העיקר שיהיה לך למה לקום בבוקר ומסגרת ומחוייבות. זה גם נותן הרבה יותר מוטיבציה לחיפוש תפקיד אותו את באמת רוצה. ככל שיותר עסוקים - מספיקים יותר וחידלון מעשייה מאוד מזיקים. 2) תזונה - זה לא חייב להיות טיפול מקצועי אם אין לך מזומנים כרגע, בגדול כולנו יודעים מה עושה לנו טןב ומה מזיק. קחי גם ויטמינים. הם עושים משהו, לפחות הרגשה טובה. אני מקפידה על ירקות ופרות ונמנעת מכל מיני גא'נק-פוד, כולנו יודעים להבדיל בניהם. 3) פעילות פיזית - הליכה בערב או כל פעילות שעושה לך כיף. אני הולכת לריקודי-בטן ומאוד נהנת שם - זכרי את צריכה להנות מהפעילות. תמצאי משהו כייפי. הליכה של שעה בשבוע מאוד תורמת. 4) זמן איכות והמנעי מרעלים מילוליים, עזבי חדשות, עיתונים ושאר מעכירי רוח אחרים. התרכזי בחברים טובים, ספרים, אמבטיות ובכלל כל דבר שעושה לך נעים, צאי לטייל בטבע. 5) התנדבות: למרות שנשמע לך שאת מסכנה ואני מאמינה לך.....עדיין יש יותר נזקקים ממך. מצאי מסגרת להתנדבות. ספרי אם את מעוניינת ואשלח לך רשימת ארגונים שמשוועים למתנדבים. לעיתים נדרשות רק שעתיים בשבוע וזה ממלא מצברים ואנרגיות. 6) נקודת-מבט: הביטי על התקופה הזאת בה את לא עסוקה מאוד כעל תקופת גדילה פוטנציאלית שלך, זה הזמן של יעל להקדיש ליעל. זאת ההזדמנות להמשיך בטיפול, לפנק עצמך, להיות רכה לעצמך, לאהוב עצמך, לבחור מה עושה לך טוב או לא. זה הזמן לחשוב על תוכניות ארוכות טווח ולתכנן תוכניות. בקיצור : קחי את הלימון ועשי אותו ללימונדה. מצאי איך להמתיק את המצב. ע"פ רוב, אין צורך לשנות המצב אלא רק נקודת מבט. לא מצליחה ? תבקשי עזרה מאנשים, תמיד יעזרו לך. השקיעי מחשבה בהירה: חשבי על: מה את רוצה להיות ? מה את רוצה לעשות? מה את רוצה שיהיה לך? לוקח זמן לענות על השאלות הנ"ל, הן לא פשוטות כמו שזה נראה. והעיקר יעלי, תני קרדיט לעצמך ולמטפלת שלך, נראה שלשתיכן מגיע הרבה. בהצלחה ולאט-לאט, קחי כל יום בעיתו , נעה חן.

האם תוכלי לציין היכן דרושים מתנדבים באיזור הדרום?

שלום! כאחד שעוסק מזה כשלוש שנים בקינזיולוגיה הייתי ממליץ לך בחום לטפל בקינזיולוגיה ,לעניות דעתי זה כלי הרבה יותר חזק מאשר פסיכולוגיה.

יעל שלום התשובה של נעה חן מאד מצאה חן בעיני. הטיפים שקיבלת ממנה יכולים לעזור להרבה אנשים . אני הייתי בטיפול עם בן זוגי כבר פעמיים לתקופה קצרה. הסיבה שעזבנו היתה אחד כספית והשניה שהרגשנו שהיא לא עוזרת לנו ורוצה את כספינו. היום בדיעבד לא היינו עוזבים אילו המטפלת היתה לשביעות רצונינו.אני חושבת שלא כדאי לך לעזוב את הטיפול. מבחינתי עזיבת הטיפול רק דרדרה את המצב. בהצלחה בהמשך הדרך. עינת

תודה רבה לכולכם על התשובות ועל התמיכה. חזרתי עכשיו מפגישה עם הפסיכולוגית שלי ואמרתי לה שאני רוצה לעזוב את הטיפול באופן זמני. אני מרגישה מותשת וכואבת. היא אמרה לי שמותר לי להרגיש שאני רוצה לקחת פסק-זמן וזה בסדר, ובשתי הפגישות שנותרו לי עד נסיעתה נדבר על הפרידה. אני יודעת שלא סגרתי את הדלת אחרי, כי היא אמרה שברגע שאני ארצה לחזור, הדלת פתוחה בפניי וזה תלוי רק בי, אבל כל-כך קשה לי עכשיו. אני מפחדת שאני עושה את זה משיקולים מוטעים, למרות שפירטתי טיעונים אמיתיים ומורכבים, הרי מה השתנה מאתמול לפני שהיא סיפרה לי על הנסיעה ומהיום? שום דבר אוביקטיבי, רק הבתוכו שלי צורח. אני חושבת שאני אנסה מה שהרה אמרה לי, לבדוק איך אני מסתדרת במשך שלושת השבועות שהיא נמצאת בחופשה ואחרי שאני אראה איך אני מסתדרת עם זה אני אבדוק מה לעשות הלאה. כל-כך כואב ודוקא עכשיו בתקופה קשה כל-כך. באמת תודה לכולכם על ההקשבה והתגובות המהירות. יעל

יעל שלום קראתי את הודעתך הראשונה ואת כל התגובות שקיבלת ואני חושב שיש כאן באמת הרבה חומר למחשבה. בסופו של דבר הגעת לפתרון ביניים שבו תעשי בדיקה איך את מסתדרת בתקופת העדרותה של הפסיכולוגית. עם זאת, אני לא בטוח שדווקא התקופה הזו תתן לך תשובה שהרי זה מקום שבו ההפסקה בוצעה על ידה ולא על ידך. ככל שקראתי את הודעותיך כך לא הצלחתי להבין מדוע את רוצה להפסיק את הטיפול. הבנתי את המועקה עקב הפתרון שהוצע לך ואת הכובד שהטיפול מוסיף הן ברמה הכלכלית והן בעומס הרגשי. אבל עזיבת הטיפול דווקא במצב הרגיש הזה נראית לי לא תואמת. דווקא בתקופה בה את יכולה לנצל את הטיפול לצורך תמיכה והתחזקות, הוא הופך עבורך למקור לקשיים. ההיפוך הזה מעורר שאלות ששווה לחשוב עליהן דווקא במסגרת הטיפול ודווקא עכשיו. הפסיכולוגית שלך פרשה בפניך רשת בטחון שבה את יכולה להשמתמש. היא מאפשרת לך תנאים כספיים להמשך הטיפול ואם היית יכולה להרשות לעצמך פחות עינוי עצמי על כך ועל פיטוריך הטיפול היה יכול להיות מקום מפלט חשוב מאוד דווקא בתקופה הקשה שאת עוברת. זה לא נראה לי מקרי שעל הרקע הזה את רוצה להפסיק עכשיו את הטיפול. בהתבוננות מהצד (עד כמה שניתן) על המהלכים שאת נוקטת במצב הלחץ הנוכחי אולי תגלי כמה דברים חשובים על עצמך ועל תדפוסי הפעולה שלך במצבים כאלה של לחץ ואובדן שליטה. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

ליעל שלום, כאשר קראתי את מה שכתבת נטיתי ליעץ לך שלעזוב עזרה כ"כ טובה בתקופה של לחץ ומצב ירוד היא שטות. לאחר מכן- הגעתי למסקנה שאם תמשיכי בפגישות כל הזמן "תנקר" לך ההתלבטות הזאת. לכן, הדרך שבחרת נראית לי מצוינת משום שאם וכאשר תרצי בכל זאת להמשיך בטיפול תהיי יותר שלמה ואולי תהיה התקדמות מפתיעה. בהצלחה.

שלום לכולם. אני 8 שנים בטיפול פסיכולוגי. נמאס לי. אין לי כח. מה לעשות שאין שום שיפור? לא רוצה להתאבד. אולי מישהו יכול לעזור? נ.ב - אני סובלת מהפרעות אכילה.

8 שנים? רצוף עם אותו/ה מטפל/ת?? אולי הגיע הזמן לשנות, אולי מישהו אחר יעזור יותר, אולי שיטה אחרת. מיכל

הדעה שלי, וקחי חשבון שהיא שלי בלבד אין כאן כפייה אבל את יכולה לאמץ אותה,לכי לקבוצות של טיפולים בשיטות טיבעיות,כל מיני מורים רוחניים וכדומה,תוכלי למצוא מורים כאלו בחוברת חיים אחרים שנימכרת בסטימצקי. אכילה כפייתית זה ברור שזה בא מהנפש. לי לא עזרו פסיכולוגיים,הם חפרו בעבר שלי ואין שם מה למצוא,הרופאים בשיטה הטיבעית הם שריפאו אותי בהצלחה.

לי אני הייתי במצב דומה והפסיכולוגית בעצמה הציעה שאני אלך לטיפולים ספציפים להפרעות אכילה שהם גם משלבים את הפסיכולוגיה עם הטיפול בהפרעות האכילה .

לי, 8 שנים זה הרבה זמן - במהלך כל התקופה את נפגשת עם אותו איש מקצוע? אם כן, אולי הגיע הזמן להחליף אותו... כתבת שאת לא רוצה להתאבד, הכי חשוב - תצמדי לכוחות החיים שבך, לאלו שהחזיקו אותך עד היום... אין ספק שהפרעות אכילה יכולות להתיש את האדם... הן גוזלות את כל הכוחות הנפשיים, מכיוון שמדובר במלחמה יום-יומית, אין הנחות. או שאת "מצייתת" להפרעה וסובלת, או שאת מנסה לצאת מזה - וגם סובלת... את בטוחה שאין שום שיפור? אבל קטן ולכאורה לא משמעותי? לאו דווקא משהו שקשור להפרעות האכילה, אלא כל דבר... תנסי לברר עם המטפל שלך, אם הוא (או היא) רואה שינוי. לפעמים רק מי שנמצא בחוץ יכול לראות תזוזות... HERA.

שלום, אני קורבן להתעללות נפשית ע"י הוריי. רציתי לשאול האם מישהו מכאן חווה סוג כזה של התעללות ? כיצד התמודד ומתמודד. תודה!

מיקי שלום האם תוכל לספר יותר על עצמך? בן כמה אתה, ולמה אתה מתכוון בהתעללות? כמה זמן? במה זה מתבטא? האם פנית לעזרה כלשהי בעבר? בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מיקי! כן, גם אני הייתי קורבן להתעללות נפשית ע"י אימי (קשה לי לכתוב אימי, קשה לי לקרוא לה אמא למרות שהיא זו שהביאה אותי לעולם). אני כותבת הייתי, כי היום אני כבר לא גרה איתה. אבל אולי הייתי צריכה לכתוב את זה גם בלשון הווה. כי למרות שאני לא גרה איתה, הפצעים שהיא הותירה בי עדיין פתוחים ועדיין מדממים. כל החיים פחדתי ממנה וגם היום אני עדיין פוחדת ממנה. איך אני מתמודדת? טוב, הרבה אומרים שאני חזקה, כי למרות מה שעברתי, אני חיה את החיים שלי. עזבתי את הבית, כשהייתי צריכה להשלים השכלה השלמתי ועם הישגים טובים. אבל היום הכוחות שוב אזלו. מקווה שיהיה טוב בהמשך. ומאחלת את זה גם לך. (אין לי מושג בת כמה את, אבל אם יש לך אפשרות לצאת מהבית, עשי זאת בהקדם האפשרי)

גל שלום, האם אוכל להעביר לך מייל? מיקי (בת)

רק לומר לך שהפנטזיה שלי היא שאני מאושפז בבית החולים ואת אחות במחלקה בה אני מטופל ואין ביכולתי לקלח את עצמי מטילים זאת עליך במסגרת חובותיך המקצועיים.ואת עושה את העבודה כהלהכה ושוטפת את גופי החסון באיטיות ויסודיות. מקווה שלא נפגעת .זו לא פורנוגרפיה זולה לשמה אלא פנטזיה מתוקה שאת מעוררת בי ואני לא מנסה להתחיל איתך או משהו כזה.

מה שנקרא: HERA מציתה את הדמיון

זה לא פורום פנטזיה..

ושלומי משגע את הראש

הרה באמת בחורה מאוד דומיננטית כאן בפורום נותנת מהידע והרגישות והרצון לתמוך ולעזור לכולם , אבל לפנטז פנטזיות מיניות עליה ? אתה לא חושב שאתה מביך אותה ? אתה בכלל לא מכיר אותה , ממש ליכלכת .

מאיר, אני באמת לא יודעת מאיפה הפנטזיה הזו... אי-לכך, אין לי תגובה הולמת. מה גם, שכתבו לך פה מעין מדגם מייצג של כל התגובות שעברו לי בראש. כמובן שאת הבוטה שבהן, שנכתבה ע"י א' לא הייתי כותבת בעצמי... אבל אין לי בעיה עם התגובה הזו, בדיוק כמו היתר - גם זו של שלומי... יונת, טוב לראות שאת איתנו... :-)

בדיעבד הייתי צריך לציין שמישהי מעוררת בי פנטזיה מסוימת מבלי לציין את שמה מפורשות. הדגשתי שלא מדובר בפורנוגרפיה לשמה. והדימיונות אינם חלק מה עולם הפנימי והנפשי שלנו.??? כשניסיתי לפרש לעצמי את המקור של הפנטזיה הגעתי למסקנה שאולי אני מפנטז עליך כאחות בגלל התרומה החיובית שלך לפורום. ובכלל ההתיממות הזאת אין לכם דחפים מיניים.? אתם פוריטנים? פנטזיה היא דבר אוטומטי דחף מיני ותהליכים נפשיים מנותקים ???? מעבר לכך שאני לא מכיר את הרה מעבר למה שהיא כותבת. חשבתי שיש לי עסק עם אנשים מבוגרים. בהחלט לא התכוונתי לפונוגרפיה. וראו תורתו של פרויד על ההליכים הנשפיים וקישורם לעולם המיני. לפחות היתי כנה והבאתי את עצמי . צר לי שפגעתי או הבכתי את הרה. להיפך היא בחורה בעלת איכויות נדירות. מעצבן אותי הפמיניסטיות המזויפת, במקרה ה" גרוע " המסר היה אמור להחמיא ולא להשפיל. אגב בזמנו עבדתי בבית החולים ככוח מעזר ונדהמתחי מ אצילות הנפש של האחיות שמתעלמות ממראות קשים או דוחים ומטפלים בחולים במסירות אין קץ.

כשמגלים מכתב אישי של אחד הילדים ובסתר ויש שם דברים שלא נראים לי דברים שיכולים להזיק לו וזה בלי שום ספק... האם כדאי לשנות שם משהו לפני שישלח את המכתב בלי שישים לב אבל מה יקרה אם ישים לב ?????? אולי הוא ישכח פרט קטן ואולי לא אני לא מצליחה להרדם מהמחשבות האלו האם יש פה מישהו שיענה לי מחר אלי כבר יהיה מאוחר

מה לעשות????????????????????????????????

אלו החיים שלו,זאת הבחירה האישית שלו ואלו הם נסינותיו בחיים. אם הוהיה בא אליך ואומר זה המכתב ,תעזרי לי אז סבבה. הילד עשה זאת ביוזמתו. עיזבי אותו לנפשו. אבל..אם את רואה שזה יכול לסכן אותו תתערבי.

שלום רב, התקשורת בפורום הזה אינה צ'טית, כך שאל תתפלאי שאין מענה מיידי. ולשאלתך - יש במקרים הללו סממנים של חוסר תקשורת, שצריכות להיות מטופלות. למה ומה הרקע שאת מחטטת בכיליו? האם מדובר בעניין של פגיעה בגוף? בחוק? אם כן - מומלץ להתערב. בדיבור, אבל לא במעשה של שינוי המכתב. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

לא מדובר בפגיעה בחוק וגם לא בדיוק בפגיעה בנפש - אך הסממנים יכולים אולי להעיד על כך.... כן יש קצר בתקשורת - לא ברור לי כל כך למה.... גיל ההתבגרות -ההורה אינו מבין את הילד...... אז ?????? אולי ייתכן מצב גרוע יותר אם יוודע דבר קריאת המכתב ובכל זאת לא הייתי חושבת שכדאי שמכתב כזה יישלח - מכתב המתאר השתשלות של משבר זה גם לא יעזור לו עם חבריו משום מה אנשים לא אוהבים אנשים עם צאות לידם !!!!

שלום, לא להתעלם ולא לדלג. התקשרי במהירות לאחד מקווי המצוקה והתייעצי איתם. רובם נמצאים בעכבר העיר אליו תוכלי להגיע דרך האינטרנט.http://www.achbar.co.il או ער"ן או כל עזרה. ולמי שאומר לך להניח לילד לנפשו כי הוא מספיק גדול......שהם יזניחו את מי שהם רוצים. את הקשיבי לליבך כי הוא יודע טוב יותר מכולנו ואם זו תתברר כאזעקת שווא אז מכסימום זה יהיה סיפור מצחיק לספר לנכדייך. בברכה, נעה חן.

נועה לפני שאת קופצת ועושה פזצת"א כדאי שתיקראי קודם את מה שהאמא המודאגת ענתה לד"ר. ואז תביני בעצמך. שאין סיכון לפגיעה בגוף או בנפש. אני לא אומר שהיא לא צריכה לדאוג. היא קראה את המיכתב. ומסופר שם על משבר שהילד עבר. ושהיא רוצה לשנות את מה שהוא כתב במכתב. והיא שאלה אם כדאי או לא????? זה הכל. אז אין לך סיבה לקפוץ לפני שאת מסתכלת לצדדים. ועוד דבר שכדאי שתדעי שלדוגמה מי שיושב בער"ן ואוזן קשבת זה אנשים שהם לא מיקצוענים. הם שם כדי יותר להקשיב מלעזור פיזית. ואת האמת עד ליפני שבוע גם אני חשבתי כמוך עליהם. אבל ששמעתי ממקור ראשון. מי האנשים שעובדים שם אז הבנתי בעצמי. שמי שעובד שם הוא לא מקצוען. מה שכן. אם האמא חושבת שיש בעיה רצינית היא יכולה להתיעץ אם פסיכולוג או יועץ מקצועי בקשר למה שהיא ראתה. ואיך אפשר לגשת לילד. כפיה על מישהו זה רק ואך ורק אם יש בסיס אמיתי לחשוב שאותו אדם הולך לפגוע בעצמו או מסוכן לסביבה. ואם את אמא ואת קופצת על כל שטות אני לא אתפלא בכלל שהילדים שלך יסתירו ממך דברים חשובים ולא ישתפו אותך. אני טוען שצריך לפעול תמיד ביחד אם הילדים. לא לזנק עליהם. אלא לתת להם את ההרגשה שאם יש משהו הם ידעו שהם יכולים לפנות להורים וההורים יעזרו להם. ולא "יכנסו" בהם כמו שאת מציעה. אם נשקף סיכון ממשי שידוע לי אז אני אפעל לפי ראות עיני שהם יותר בוגרות ומבינות מהילד. ואם זה כפיה אז זה כפיה. אבל ככה אני אתן לילד הרגשה שהוא ידע שתמיד אני בשבילו וגם אם הוא טועה אז הוא יוכל לפנות אלי. וגם אם אני אכעס. אני יעזור לו לפתור את הבעיה. איתן

לאחרונה הולכת וגוברת אצלי(בעיקבות שינווים משמעותיים בחיי אך לא רק) תחושת מועקה אשר מקשה עליי בניהול חיים תקינים. אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי הוא התשובה עבורי אבל אני מאד רוצה לנסת - שאלותיי? - למי עליי לפנת (איזה סוג פסיכולוג ?),האם ישנה דרך לבחר פסיכולוג טוב ולא דרך הימור מקרי על רשימה מתוך דפי זהב? - מחיר ממוצע של שעת טיפול ? - כמה מפגשים בממוצע נזקק אדם בכדיי להבין האם הטיפול משפיע עליו / פותר את בעיותיו ? אני מודע לכך ששאלותיי מאד כלליות וכל מקרה נבחן לגופו אך בכל זאת אשמח לקבל מענה כלשהוא -

אפרים, מחיר ממוצע של שעת טיפול משתנה לפי איזורי מגורים, כשבד"כ במרכז הארץ (אזור גוש דן) המחירים הכי גבוהים. יש אפשרות לקבלת טיפול מוזל או בחינם דרך קופ"ח (תלוי באיזו קופה אתה חבר) - זה משהו שאפשר לברר ישירות דרך הקופה. ניתן להתאים פסיכולוג לפי הדברים שמטרידים אותך. ולכן באמת קשה לענות על זה. הדרך הטובה ביותר להגיע לפסיכולוג היא המלצה של מכרים, למרות (!!!), שלא כל מה שמתאים לאדם אחד, מתאים גם לאחר. לשאלה האחרונה שלך אין תשובה חד-משמעית. לפעמים מגיעים לטיפול בגלל בעיה קטנה, ןמתוך מחשבה שתוך כמה חודשים הכל יסתדר. אבל התהליך הטיפולי חושף לפעמים בורות הרבה יותר עמוקים ממה שנראה לעין. טיפול קוגניטיבי בד"כ נמשך תקופה קצרה יחסית, אך הוא לא בהכרח מתאים ספציפית לך. מבחינת השפעת הטיפול - גם זה מתחלק; יש אנשים שמרגישים תזוזה מסויימת כבר בתקופה הראשונה, ויש כאלה שלוקח להם המון זמן להסתגל לתהליך. אני חושבת שבלבלתי אותך יותר, אבל זה לא בכוונה - כי השאלות ששאלת באמת כלליות, מאוד. תשובות ברורות של "תלך לשם, תעשה ככה" היו יכולות רק להזיק.

שלום רב, שאלותיך לעניין! נושאים אישיים רוויי דילמות, מטופלות ע"י פסיכולוגים קליניים וחברתיים. בחירת פסיכולוג צריכה להעשות ע"י שיחה (טלפונית זה גם בסדר) והתרשמות אישית, או המלצות, או קריאת חומר שנכתב על ידו/ה. שעת טיפול במסגרת קופ"ח היא בין 100-200, בהתאם למספר המפגשים. במסגרות עצמאיות המחירים הנם בין 200-400. אדם עם חושים בריאים יכול להרגיש תוך תקופה קצרה אם התהליך שנוצר הנו בעל ערך, ומכיל פוטנציאל לשינוי. שינוי ממשי תלוי במהות הנושאים, כך שאין לעניין מענה מוחלט.

לכל גולשי הפורום ללא יוצא מן הכלל חג מולד שמח. מי יתן והשנה הבאה עלינו לטובה תביא עמה מסר של שלום והעדר שנאות בין העמים , הגזעים, העדות, המעמדות ,הדתות והמינים. חג מולד שמח אוהב אותכם אחמד

אחמד:)) חג מולד שמח לך ולכל משפחתך:)) @-----)---- איתן

איתן... ת'אמת - לא היית רוצה לחגוג את חג-המולד פעם אחת בחיים, רק בשביל להתנסות באווירה?

אחמד אל תתיחס לאנשים אם תת רמה שכזאת!!!! לא כולם נולדו חכמים במיוחד!!!! ניסית ליהיות נחמד. אבל פשוט אנשים חלולים טיפשים וגיזענים. וחוצפנים. מעיזים להרים את האף. עדיף שיקמטו אותו קצת!!!! איתן

החג של החגים

שלום דר! הייתי אצל כירורג רופא מש" גסטרו מין נשים בריאות_הנפש וגו, אך כולם הפנו אלייך! ראשית זה נורא דחוף ומכאיב אז אנא הבע רצינותך! אני בבת 15 עוד מעט זה קורא בלילה כשכולם ישנים מתחת לסמיכה אני מתפשטת וחושקת לנגוע ממש מאוננת ורוצה להיות גיבורה מדמה את גופי למטופל שצריך טיפול גסטרו כי אני מתה ליות רופאה כזו! לוחצת חזק על הבטן ארומה מאוננת חזק וממששת את איברי המין תפותחת ארון עזרה 1 ביתי ומשם מה שבה לוקחת: תקעתי נרות גליצרין בתוסיק דחפתי מזרק בלי מחט לפי הטבעת השתנתי בתרבית(הכול מתחת לסמיכה) לוחצת חזק חזק חזק על הבטן וזועקת:זה לא כואב די ממי אין ברירה וגו, ממש אני מכורה לנגיעה ומקווה שזה יפסק! עזור לי ד"ר אנא! תודה רבה אתה תקוותי האחרונה!

ראשית תרגעי, אין כל רע באוננות. זה רע רק אם גורמת לעצמך נזק פיזי עם דברים שאת מחדירה לעצמך ואולי לא תוכלי להוציא....... התקשרי לאחד מקווי המצוקה, למשל ער"ן בתור התחלה. שנית, פני לרופא משפחה. יש עליהם חובת חסיון כך שאין לך מה לדאוג וספרי מה קורה. אפשר להפנות אותך למטפלת דר"כ קופ"ח ללא תשלום, את זכאית לכך. לכולם פנטזיות שונות, שלך היא פנטזיה נוספת. השתדלי לא להזיק לעצמך ע"י החדרת חפצים ושימי לב לא לפצוע עצמך, בברכה נעה חן

תודה מתוקה! בעיה נוספת היא פחד בעיה שניה היא לדעת האים את רופא?

הרה היקרה, לפני מספר ימים ענית על שאלה שלי בפורום ואני פשוט חזרתי לכאן רק היום. אז קודם כל המון תודה על היחס והעידוד, ואם את זוכרת לפני מספר שבועות התכתבנו מעט ולי לפחות היה ממש כייף לכתוב לאדם שמבין אותי ולא שופט אותי על תחושותי ורגשותי. בכל אופן תודה על היחס ואני מקווה שנמשיך להיות בקשר מדי פעם. דרך אגב, מה שלומך את ? אני מקווה שהכל (או לפחות הרוב) אצלך בסדר ושאת חשה בטוב. תהיי בקשר ותודה שוב על כך שאת משפרת את הרגשתי. נעמי.

נעמי, איך את מרגישה? עניתי לך על ההודעה הנוספת שהשארת לי (בעמ' הקודם, אם אני לא טועה). אצלי המצב מתנדנד, אבל זה לא משהו חדש... קשה לי להפתיע את עצמי... :-)

בשבוע שעבר כתבתי על חבר מאוד טוב שלי שהתאבד, אני רוצה לאודות לכל מי שענה לי, גרמתם לי לבכות וכך להוציא עוד קצת מהכאב. יש לי שאלה בנושא, ואני אשמח אם אקבל תשובה גם מפסיכולוג או פסיכיאטר. אני חושבת כל הזמן, בלי הפסקה, כיצד יכול בן אדם שכל חייו עשה הכל למען אחרים, תמיד דאג שלכולם יהיה טוב, תמיד התחשב ברגשות של אחרים ושם את עצמו אחרי כולם... לקחת החלטה ולהתאבד, בלי להשאיר מכתב או כל הסבר? השאלה העיקרית שלי היא האם יתכן שאדם יסתיר כל כך טוב מכולם (גם האנשים שהכי קרובים אליו) שרע לו מאוד, שאף אחד לא יראה שום סימן? שאפילו אחרי מותו לא נוכל לשחזר אותות אזהרה? אני רוצה לדעת האם יכול להיות מצב רפואי (או תהליך כימי המתרחש במוח) בו בן אדם שטוב לו בחיים לרוב, בן אדם אופטימי, יכול לאבד שפיות לחצי שעה ובמהלכה להתאבד, או שמא זהו תהליך המתרחש לאורך זמן, בו אותו אדם נמצא בדיכאון? נסיתי למצוא כתבות או מחקרים בנושא ללא הצלחה, אשמח לקבל שם של אתר בנושא. תודה מראש רויטל

רויטל שלום לך קראתי את מה שכתבת. ואת האמת אין לי הסבר. ואני ואת ובטח יש עוד כמה אנשים. לא מבינים איך מישהו יכול להתאבד. קשה להבין את זה. וקשה למצוא סיבות. יש לי ידידה שדווקא בסוף השבוע איך שהוא הגעהו לנושא שיחה כזה. על איך מישהו יכול להתאבד. והיא סיפרה לי שהיא גם חשבה מגיל צעיר (15) להתאבד. היא גם אמרה שאין לה ערך לחיים. שאם זה לא היה פוגע בעוד אנשים אז היא בטוח כבר היתה עושה את זה מזמן. אז ביקשתי ממנה הסבר. והיא חשבה קצת ואמרה. אם שלדוגמה בחורה. אם היא רואה ילדים ומטפלת בהם היא מאוד מאושר. אבל עד שהיא לא תיהיה אמא. עד שהילד לא יצא ממנה היא לא תדע מה זאת אמאות. וכך גם גבר לא ידע מה זאת אבאות. ז"א עד שאת לא מרגישה וחווה בעצמך את ההרגשה את לא תביני אותה. וגם אני לא. פשוט כמו שיש דברים שככה הם בטבע. אז כנראה שזה אחד מהדברים שככה הם. לא הכל מובן לנו.ושום דבר לא ברור מאליו. הכאב שלך קשה. אבל לפעמים. יש דברים שכדאי להניח להם. כדי לא להרוס את החיים שלך. שהם לא פחות חשובים. הכאב לא ישכח. אבל החיים נמשכים @----)---- איתן

לא תמיד אפשר לדעת מה מתחולל בנבכי נפשו של אדם. יכול אדם להראות שמח ומאושר ובפנים הוא אכול מכאב ומתחושות של ייאוש, עצב וכו'. מצד שני, יכול להיות שבאמת מדובר היה ברגע של חולשה. האמת היא, שאף פעם אי אפשר באמת לדעת מה המניעים להתאבדות. כל אחד וסיבותיו הוא.

רויטל, אני מודה שהתלבטתי מאוד לפני שהחלטתי לענות לך... יכול להיות מצב, שבו מישהו יתאבד בהבזק של איפולסיביות... אני יודעת - ניסיתי... לא יכולתי להסביר אח"כ את המקרה הספציפי הזה... רגע אחד זה לא עלה בדעתי, ובמישנהו הייתי "אחרי" הלכתי לישון מתוך מחשבה שלא אקום יותר... כמו שאת רואה - אני כאן. אני לא מצדיקה התאבדויות, אבל גם לא שופטת את מי שבחר לסיים את חייו... היום התאבד מישהו בשכונה שלי - גילו אצלו סרטן. הוא לא שיתף אף-אחד באבחנה, אלא החליט "לקצר תהליכים"... אני חושבת, שאת כתבת בעצמך, בלי לשים לב, מניע מסויים להתאבדות. כתבת שאותו חבר תמיד עזר לכולם, הקשיב וכו' ו"שם את עצמו אחרי כולם"... כנראה שמה גרם לו להתאבד כירסם בו כבר הרבה זמן, הוא היה קשוב לכולם, חוץ מאשר לעצמו... למה? את זה רק הוא ידע.

revital sure i don"t have answers about your friend but i can tell u about my self...... like i started wrting u before - the last time u were here.. on the outside - i t looks like i have perfect life - i ws a good student , i have a great family , i have many friends , i"m good looking and had a boyfriend i loved very much - perfect ha........... but something buthered me - i won"t go into all of this now but it wasn"t good for me - i didn"t care about all of these because other things buthered me...... people on the outside couldn"t see anything - i was as usual - smiling , helping,listening no it didn"t happened in one day - it was couple of month till the day i decided to kill myself - i"m here today but i"m not regreting the moment because i know i was sure it was the onlly solution at that time like eitan wrote u - u can"t realy understand if u never been there - i"m not wishing u to be there - ever! be happy, try things, meet people and live your life.....:) anat

i thought about it - if u want to talk or ask anything u can write me to: [email protected]

רויטל שלום מרגע שאנחנו נולדים אנחנו מתחילים להתקדם לכיוון המוות, ואולי לכן זה הנושא המפחיד ביותר בחיינו. קשה תמיד להתמודד עם מוות של אדם, ובוודאי של אדם קרוב, וכאשר זה קורה בנסיבות טראגיות זה קשה עוד יותר ומגביר את תחושת חוסר השליטה שלנו בחיינו. יש ספרות מקצועית רבה על נושא התאבדויות, ועדיין רב הנסתר על הנגלה. מקרים כמו זה שאת מתארת קיימים ומעוררים לא פעם תמיהה. בד"כ ניתן לראות את ניצני הסכנה בדיעבד, אבל לא כמשהו שבאמת היה אפשר להשתמש בו למניעה בזמן האמת. ולעיתים, גם אלו לא קיימים כלל. האם הוא היה בחוסר שפיות זמנית? האם זה דיכאון ממושך? למעשה יש אפשרויות רבות ואני לא בטוח שאי פעם תדעי את התשובה המתאימה. מקווה שהזמן ירפא עבורך את הפצעים. בברכה ד"ר אורן קפלן