פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני מקווה שאני בפורום הנכון יש לי שאלה לגבי ילד בן שנה ו9 חודשים הוא מתנהג באגרסיביות זורק הכל וכשרוצה משהו מתנהג גם באלימות וצועק הוא לא נח כל הזמן התנועה קשה לו לשבת בשקט אפילו לצפות בטלויזיה זה למעט זמן כאשר הוריו מנסים לגשת אליו הוא לעיתים זורק את עצמו על הריצפה ובוכה ומכה עם ראשו על הריצפה או בקיר או שהוא נושך ומרביץ להם יש לציין שיש לו אח תינוק בן 8 חודשים לפעמים הוא מציק לו אך לרוב מתעלם הוא נמצא במשפחתון ששם לא מדווחים על התנהגות חריגה או דומה לזו שתיארתי {האח נמצא איתו במשפחתון} האם יש דרך לטפל או שהוא קטן מדי וזה יעבור???? סליחה על אורך שאלה מחכה לתשובה תודה מראש ריני*

זה נשמע כמו מקרה קלאסי של קנאה באח קטן שמקבל את כל תשומת הלב. הוא צריך הרבה תשומי ! פינוק ! אהבה ! חום ! וזמן זמן זמן לא לשים אותו מול הטלביזיה !!! הוא עוד לא שנתיים , על איזה טלביזיה אתם מדברים !!!!!!!!!! בהצלחה

לריני שלום. האם תמיד התנהג כך- או שזה התחיל לאחרונה? כיצד הוא בתחומים האחרים- חברתית, התפתחותית? כיצד הוא ישן וכיצד הוא אוכל? ולסיום- איך הקשר שלו עם הוריו? תודה. רוית.

ואולי אולי תוכלו לעזור לי. אני בת 26. יש לי נטיה, בעיקר בזמנים של חוסר מעש ובטלה, לחשוב מחשבות מטרידות ומעיקות. להזכר בדברים רעים שקרו לי או אפילו לדמיין דברים איומים ונוראים שקורים לי. זה בא לי ככה, בלי שתהיה לי שליטה על זה באופן פתאומי ואפילו בלי שיקרה משהו מסויים שיגרום לזה. ואז אני מתחילה אפילו לבכות בגלל המחשבות האלה. מה יכולה להיות הסיבה שזה קורה? יכול להיות שאני פשוט מזוכיסטית? אשמח לקבל תשובה.

האם באמת קרו לך דברים נורא נורא רעים ?? כאלו שבאמת היה כל אדם נורמלי בוכה עליהם ?? אולי קרו לך דברים רעים ואת הדחקת אותם. להדחיק הכוונה להכניס את הזכרונות להקפאה עמוקה באיזה שהם תאים נעלמים אי שם במוח וצריך לעבוד קשה בכדי לחפור ולהוציא אותם החוצה. ניקוי ראש. אולי ? אם יש באפשרותך, לא יזיק לך ללכת לשיחת נפש אחת או שתיים עם פסיכולוג. בהצלחה ! דרך אגב: האם הרגשתך משתפרת לאחר הבכי ??

הדברים שאני נזכרת בהם הם לא דברים טראומטיים כל כך אלא סתם דברים לא נעימים. אבל יש לי "כשרון" להפוך אותם, במחשבות שלי לדברים איומים ואז אני בוכה ומרגישה רע. ולגבי הבכי: לפעמים זה מקל ולפעמים לא.

גל, קודם ולפני הכל: יש לך שם יפה ונעים. ואם חייכת עכשיו אז הצליח לי הטריק..... אולי יש לך מה שנקרא "מחשבות טורדניות" כלומר מחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא הפסק ואולי יש לך נטייה להיות עצובה ופסימית. את יאבחן איש מקצוע דר"כ קופ"ח. תפתחי מנגנון של מודעות ופיקוח על מחשבותייך: כשיש מחשבה שלילית, החליפי אותה בכוח במחשבה חיובית ונעימה. הכיני לך מחשבות חיוביות מראש כדי להיות מוכנה. את נוהגת ברכבת המחשבות שלך - את תקבעי לאן נוסעים...לתוך ביצות אפלות או למקומות מוארים יותר... מלבד זה דעי לך שזה קלאסי להגיע למחשבות שליליות בגלל חוסר מעש. התחילי להעסיק עצמך: פעילות פיזית, התנדבות בארגון, תרמי מזמנך למי שזקוק לך - תמיד יש לפחות אחד כזה. הודי כי את בחיים וחפשי מה טוב. יועיל אם גם לתקופה תמנעי מחדשות, טלויזיה ועיתונות. חפשי התשובה שכתבתי ליעל בפורום זה ותראי שם עצות נוספות. עוד דבר: אם את כל כך הרבה מדמיינת , תתחילי לכתוב. קחי מחברת יפה והתחילי לכתוב סיפורים קצרים ומפחידים עם הרעיונות שעולים לך לראש. זה יכול מאוד לתרום. לאחר כל סיפור מפחיד, כתבי אותו שוב והפעם בנימה חיובית ומשעשעת. עשי צחוק מכל הפחדים והדמיונות האילו, תתידדי איתם, אל תפחדי. ולסיום: את לא מזוכיסטית ואת נורמלית לגמרי. את פשוט מזיקה לעצמך בעצמך. אם יש לך יכולת לדמיין רע ומפחיד, יש לך גם יכולת לדמיין טוב ומצחיק. תחליטי מה עושה לך יותר נעים ונועי לקראת זה. בהצלחה, נעה חן.

לפני כמה זמן קראתי את מבוא לפסיכיאטריה של אליצור , טיאנו וחב'. זיהיתי שם תופעה שקרתה לי בעבר. מדובר על התופעה של הלוצינציות היפנוגוגיות והשם השני ששכחתי. הם מגדירים את זה כפסאודוהלוצינציות הקורות בכניסה לשינה או ביציאה ממנה. כשהייתי בתיכון (לפני 10-12 שנים בערך) זה היה קורה לי די הרבה. ולפני שנתיים קרה לי כמה פעמים שוב. אני מדברת על חוויות שנמשכות מספר שניות, אולי לפעמים קצת יותר אבל כנראה פחות מדקות, ברור שהן לא נכונות ולא הגיוניות ולוקח לי משהו כמו חצי דקה לדעתי להפסיק את זה. הבעיה עם זה מבחינתי היתה שזה פשוט הפחיד אותי נורא וגרם לחרדה, פחדתי שאולי אני משתגעת. שמתי לב שזה קורה או בחוסר שינה קיצוני (באחת הפעמים לפני שנתיים מצאתי את עצמי עובדת במשך שבועיים חלק גדול מהימים משש בבוקר עד תשע בערב וכמעט לא מספיקה לישון (ביקשו ממני המון דברים ולא ידעתי לסרב-היום אני יודעת לסרב גם לבוס), זה היה מצב שבו גם נרדמתי בעמידה באמצע היום. במקרה הזה לא נבהלתי כי ידעתי שזה נובע רק מחוסר שינה. המקרים האחרים קרו כשהיה שילוב של חוסר שינה מתמשך אך פחות קיצוני יחד עם מצב של דחק נפשי די רציני (בתיכון מחלה קשה וגסיסה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה), לפני שנתים כשהרגשתי חשופה מאוד מההגנות שלי אחרי פגישה עם פסיכולוגית (פניתי אליה כי חששתי מקשר זוגי וגם כי רציתי לעבד יותר טוב חוויות ילדות קשות - היא עזרה לי מאוד, היום אני נשואה, ויותר מזה מכירה ומבינה את עצמי הרבה יותר טוב וכ"ו). המקרה האחרון שתיארתי הכי הפחיד אותי. בכל אופן רציתי לשאול האם יש בחוויות האלה סכנה כל שהיא, האם הן יכולות להידרדר למצב פסיכוטי או משהו כזה (אין לי הפרעות נפשיות חמורות כלשהן, לדעתי אני קצת יותר חרדה מרוב החברות שלי, הפסיכולוגית שלי סירבה להגדיר את החרדה הזו כמשהו לא נורמלי-וטוב שכך). ברור למה אני שואלת את השאלה עכשיו- נאלצתי להישאר ערה בשעה כזו כי יש לי עבודה שאני חייבת להגיש. אודה על תשובתך.

שואלת שלום כפי שקראת תופעות אילו הן נורמליות עם זאת אם את חרדה - אני מסתייג מלתת יעוץ חד משמעי בפורום פני ליעוץ חד פעמי אצל פסיכיאטר בברכה עמי

תודה, ענית על שאלתי. כשקראתי אני פשוט לא הבנתי שהן ממש נורמליות. לכן חששתי. כלומר הבנתי שזה לא מצב פסיכוטי אמיתי אך לא הבנתי אם הוא נורמלי. כשזה קורה (לעיתים רחוקות) זה גורם חרדה שעוברת אח"כ כשאני רואה שלא קורה לי כלום והכל כרגיל. כשאני יודעת שזה נורמלי אולי גם החרדה תימנע. בכל אופן תודה

אני מצטערת שלא חזרתי אליך. אני פשוט מתביישת, ואולי עוד מוקדם בשבילי לדבר עלי זה. אולי "חטפתי רגליים קרות" ואני לא מסוגלת ללכת על זה. אני אשמח אם תוכלי קצת לספר לי על המקום, אופן הטיפול כל מה שאת יכולה בערך. שלפחות יהיה לי קצת מושג גם אם זה לא יקרה עכשיו. שוב סליחה ואלפי תודות שיר

שיר אהלן - - - לא ברור לי ממה את מפחדת , אולי להודות שאת סובלת מהפרעות אכילה ? להודות זה מאוד קשה אבל אם אין מודעות לבעיה אז יהיה לך קשה גם לטפל בבעיה כי לא ברור לך במה את הולכת לטפל , אבל כנראה שבכל זאת את מרגישה שיש בעיה אז תנהגי במחשבה בוגרת ולא מפוחדת כי באמת שאין לך מה לפחד מטיפול ומטפלים שבאים לעזרתך . * דבר נוסף ממני אין לך מה להיתבייש כי אני באותה הביצה וסובלת בידיוק כמוך . * מאד קשה לי לכתוב לך את כל דרכי הטיפול בשחף כי אני המטופלת והייתי רוצה שתשמעי מהם בהתאם למצבך איזה טיפול את זקוקה לקבל , כל אחת מקבלת את הטיפול בהתאם למצבה עם הפרעת האכילה שלה . אני יכולה בצורה כללית לספר לך : * את קובעת בטלפון פגישת היכרות , מגיעה עם הוריך לפגישה עם ד"ר מוריה גולן היא משוחחת איתכם שומעת על הבעיות ממך וגם מהורייך היא לומדת להכיר אותך מתוך השיחה ואז היא מרכיבה לך מערכת טיפולית בהתאם , מסכמת עם הורייך על העלות הכספית ואת יוצאת לדרך ההבראה . * באותו מרכז יש פסיכיאטרית , מטפלת בפסיכודרמה , דיאטנית , חונכות שמלוות אותך במקום לפי מספר השעות שנקבע לך להיות במרכז ( החונכת היא ממש כמו חברה שלך )ויש לה תואר של עובדת סוציאלית והם כל כך תומכות ועוזרות משוחחות , אוכלות איתך , הם גם הכותל למצוקות , וגם שמחות איתך בשמחתך , בקיצור מלאכיות טובות שאנחנו כל כך צריכות. במרכז תפגשי הרבה בנות צעירות וגם יותר בוגרות ולכולן יש מטרה אחת משותפת והיא לצאת מהמחלה ולהבריא .יש שם אם בית שהיא המבשלת אופה אחראית על הניקיון , וגם היא מאוד נחמדה ייתכן שיש שם עוד סוגי מטפלות , אבל תביני אין לך ממה לפחד זה לא בית חולים זה בית גדול וחם ואחרי שתתרגלי ותכירי תרגישי כמה תיהיי עטופה באהבה תמיכה וחום שידחפו אותך קדימה להבראה . * * * אם תירצי לשאול אותי עוד אל תתביישי . * * * אני מחכה לתגובתך ואם תירצי שאתקשר אליך שוב תכתבי לי כאן בפורום . * האימייל שלי : [email protected] צאי לדרך וטפלי בעצמך ללא דחיות , כולנו כמוך .

יונת יש לי אי מייל חדש. רק אם תירצי [email protected]

היי,שלחתי לך עכשיו מייל,אבל רק מחר אני יראה עם כתבת לי תשובה...אני צריכה תשובה עכשיו...... אני שואלת את אותה שאלה שיערה שאלה...ראה הודעה בפורום. גם לי המליצו על התרופה הטיבעית רוגע אין. והאם אני יכולה להמשיך לעשן גראס(ובלי הטפות מוסר אני כבר ילדה גדולה)וגם לקחת רוגע אין?

לימור שלום לא קבלתי ממך מייל. אין לי שום כוונה להטיף לך מוסר. אבל גם אין לי כוונה בפורום לחשוף את עצמי לתביעות לכאורה כמי שמעודד פעילות פלילית (בקליניקה במסגרת יעוץ רפואי זה שונה) מכל מקום לא יודע מה השאלה איני מחזיק מי יודע מה מרוגעין אבל אם עוזר לך נפלא בברכה עמי

עמי שאלה? האם אתה מחזיק יותר מכדורים שהם לא על בסיס טיבעי?

יש לי כמה שאלות. בעבר סבלתי מחרדות קשות והתקפי פניקה,טופלתי בסרוסקט והחלמתי. לאחרונה התחילו לי מחשבות טורדניות קשות,אני כל הזמן מפחדת שיקרה לי משהוא,שאני עוד צעירה וכדומה,כי אני רואה שהעולם אכזר,האם זה טיבעי לחשוב ככה,או שזאת חרדה? הבעיה היא שאני חושבת כל הזמן אם ואם ואם וןאני כל הזמן מפחדת ,בלי הפסקה רק מפחדת ונבהלת וכו. האם זאת חרדה? שאלה שנייה היא,אני לוקחת תרופה טיבעית שניקראת רוגעIN של מוצרי ערבה,זה על בסיס חומריים טיבעיים בלבד,האם אפשר בזמן השימוש בתרופה טיבעית זו לעשן גם גראס לפעמיים? מחכה לתשובה מהירה.

יערה חמודה: אני לא איש מקצוע אך לדעתי את סובלת מחרדות, היינו מעין פחדים מוכללים לא מוגדרים. לעתים מדובר בתופעה טבעית שמופיעה בעתות משבר . אבל היות ובעבר סבלת מחרדות וטופלת בתרופתית אולי כדי שתקבלי יעוץ וטיפול על ידי צוות של פסיכיאטר ופסיכולוג. לגבי הגראס .............א ......ס......ו.......ר... ואני לא מתכוון לההבט החוקי. בגלל החרדות את בסיכון לפתח תלות בגראס. דעי לך המחקרים האחרונים מצביעים על כך שעישון גראס רציף פוגע ביכולת הקוגניטיבית,בזכרון ובדחף המיני. על כןהשאלתך האם לשלב חומרים טבעיים עם גראס לא רלוונטית. פשוט אל תעשני גראס...... אל תהרסי לעצמך את החים. שלא לדבר שבמידה ותתפסי במקרה יהיה לא נעים. כן אני יודע שרוב החברה מעשנים אבל לפעמים נתפסים על ידי המשטרה והסוף , כאמור ,לא כל כך נעים.

חורחה פאקונדו לופז כתב/ה: > > > יערה חמודה: > > אני לא איש מקצוע אך לדעתי את סובלת מחרדות, היינו מעין פחדים > מוכללים לא מוגדרים. > לעתים מדובר בתופעה טבעית שמופיעה בעתות משבר . אבל היות ובעבר > סבלת מחרדות וטופלת בתרופתית אולי כדי שתקבלי יעוץ וטיפול על ידי > צוות של פסיכיאטר ופסיכולוג. > > > לגבי הגראס .............א ......ס......ו.......ר... ואני לא > מתכוון לההבט החוקי. בגלל החרדות את בסיכון לפתח תלות בגראס. דעי > לך המחקרים האחרונים מצביעים על כך שעישון גראס רציף פוגע ביכולת > הקוגניטיבית,בזכרון ובדחף המיני. על כןהשאלתך האם לשלב חומרים > טבעיים עם גראס לא רלוונטית. פשוט אל תעשני גראס...... אל תהרסי > לעצמך את החים. > > שלא לדבר שבמידה ותתפסי במקרה יהיה לא נעים. כן אני יודע שרוב > החברה מעשנים אבל לפעמים נתפסים על ידי המשטרה והסוף , כאמור ,לא > כל כך נעים.

יש לי חבר שאני מאד אוהבת והוא מאד אוהב אותי. אנחנו חברים טובים ומדברים על הכל. לעיתים אני מרגישה מצוין כשאנו מקיימים יחסי מין ולעיתים אני פתאום נלחצת וזה גורם לי למתח ולתחושה של השפלה כשהוא גומר. אין שום דבר מצידו שגורם לזה. הוא מקסים ועדין ורגיש ומדבר איתי על הכל. הבעיה היא בפירוש אצלי. לפעמים יחסי המין פתאום גורמים לי להרגשה של לחץ וכאילו הסקס בא במקום האהבה באותם רגעים. זה לא קורה לי תמיד אבל הלפעמים הזה (בערך חצי מהפעמים) מאד מעיק עליי. אשמח לקבל חוות דעת של מומחה או מישהו בפורום

שלום רב, התמקדות במה שהגבר "מקבל" (דהיינו ההנאה שלו) מביא כמעט בהכרך לתחושת "נותנת" אצל בת הזוג, וזה לכשעצמו סולל את הדרך לתחושות נחיתות, כעס, זילות הקשר, ועוד ועוד מרעין בישין. עניין ההדדיות בקשר, דהיינו היכולת לנתינה וקבלה ללא גבולות, התחשבנות, וכו' - קשור, בד"כ, לבטחון העצמי, ולהסטוריה הזוגית. זה לכשעצמו עניין שלפעמים מצריך הוועצות עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

התקשרתי לפלא' שלך, ואת לא זמינה... :(. שיר

לשיר אני מצטערת שלא יכולתי לענות לך כי כל השבת היו מלא בני משפחה אצלנו ולא הייתי פנויה לכן התקשרתי אליך כל כך מאוחר בשבת ואת כל כך נבהלת והופתעת שאמרת לי שאת מיד חוזרת אלי ואני ישבתי וחיכיתי עד שבסוף נירדמתי , לא נורא אני מקווה שתקראי מה שכתבתי לך.

שמעתי רבות על נפלאות פרוזאק. הייתי רוצה לדעת האם מותר להשתמש בו אפילו כאשר אין סימפטומים מובהקים לדכאון אלה במטרה לקבל הרגשה כללית טובה יותר. וגם האם דרוש מרשם רופא ואיזה רופא יכל לרשום את זה. תודה

פרוזאק מוצגת כגלולת האושר אך זהו תכסיס פרסומי. רב הנזק על התועלת. למה לך להכניס ראש בריא למיטה חולה. גם אני פעם לפני שנים קראתי על נפלאות "תרופות הפלא" כשאני מחפש הרגשה כללית טובה יותר. לא לקחתי. אין מימצאים לגבי הנזק לטווח ארוך של פרוזק ודומיו אבל כן ידוע על תופעות לוואי קשות

עוזרי ממשיך בנסיון להטיל אימה על כל דבר הקשור לתרופותץ נא לקחת את דבריו בערבון מוגבל

רגינה, פרוזאק, כמו כל תרופה, אין סיבה לקחת "סתם". יש המון אפשרויות לשיפור ההרגשה הכללית, גם בלי שימוש בתרופות. במידה ואכן לא מדובר בדכאון!

רגינה שלום יש אנשים המשתמשים בפרוזק גם כאשר יש דכאון כרוני המתבטא בין השר בדמוי עצמי נמוך תת השגיות חסר אנרגיה וכו' השאלה אם יש טעם להעזר בפרוזק - יש לבחנה בעזרת פסיכיאטר בהצלחה עמי

ברצוני לדעת בדיוק לאילו תופעות לואי מתכוון עזרי?אם המחיר הוא בשיפור מצב הרוח וההרגשה זה כדאי.

אני לא בטוחה שאת באמת רוצה לדעת - לא כי אין תופעות לוואי, אלא משום שעזרי פתח במסע אנטי-תרופתי/פסיכיאטרי כללי!!!

אם מעניין אותך לקרוא קצת על תגובות של משתמשים בפרוזק, תקראי את ההודעה שהשארתי לעזרי (ושהוא בחר להתעלם ממנה) למעלה יותר, בעמ' הזה... תבדקי את הקישור השני...

רגינה יקרה, פרוזאק הוא חומר סינטטי בעל תופעות לוואי קשות וגם אם אין מחקרים על זה, די לדבר עם אנשים ולשמוע מה זה עושה: נדודי שינה קשים, חיסול הדחף המיני ועוד שאר ירקות. הכניסי את המילה פרוזאק לתיבת החיפוש באתר הזה ותראי מה מטופלים אומרים על כך. להזכירך: זו תרופה שנתנת ע"י פסיכיאטרים לאנשים הלוקים בדכאון וזה מטפל באיזון כימי. את רוצה להרגיש כיף ? וגם מאושרת ? יש לי הצעה ממש מופרעת ולא מתקבלת על הדעת: לכי והתנדבי בארגון כל שהוא, עזרי לאדם שממש ממש ממש זקוק לך - זה טריפ גדול ועושה הרגשת אושר גדולה. וככה: גם עזרת וגם תרגישי נהדר. אם תבקשי , אשלח לך את רשימת הארגונים שזקוקים לעזרה. אם משעמם לך, המציאי עצמך בעצמך ואל תבני על מקורות חיצוניים, בברכה ובחן.

היייייייייייי קראתי את כול ההודעות שלכם,וכן,נשאר לי שבוע עד סוף הטירונות.. אין לי חשק ומוטיבציה ללכת מחר לבסיס. וכן הרבה פעמים כאשר כן אני מקבלת יחס יפה.. הרבה פעמים המחשבה עוד מעט שיכירו אותי ממש יזרכו אותי.. וזה מכאיב ונורא. יצא לי לפעמים להרגיש שם בודדה ..אבל בטח עוד כמוני הרגישו כך. ובקשר לבסיס אני מעדיפה פתוח ככה יש לי את הזמן בשבילי=לא לשכוח שבחיים לא הייתי במסגרת ממושכת אם אנשים. פתאום זה קשה,חצי יום זה גם קשה אבל עדיף.. לפעמים יש לי מחשבות שליליות,אבל באותו רגע אני מרגישה שהם אמיתיות. כמו בטח ינתשו אותי וילכו לאחרת,או כמו בטח היא מעדיפה אותה.. הרבה פעמיים כאשר אני אומרת משהו פתאום אני מרגישה שמסתכלים למקומות אחרים.לאנשים אחרים נותנים תתשובה בהסתכלות לאנשים אחרים, דבר זה חדש לי,וזה קורה המון,וזה פוגע אני לא מבינה למה זה.. אבל אני חייבת להסתכל אולי כך זה לכולם.. אוהבת אותכם וממש מתגעגעת לכולכם.בייייייייייייייי

היי... כתבת שכן מתייחסים אלייך יפה... אבל את לא נותנת לעצמך לקבל את זה. במקום לחשוב שאת כן שווה משהו, ושכן נותנים לך יחס טוב, את ישר חושבת על הדברים הגרועים שאולי יקרו... ואז, את לא מצליחה לקבל את הטוב. תנסי בפעם הבאה, לקבל את הרגע כמו שהוא, לא לנסות ולדמיין מה אולי יכול לקרות רע. גם אני חושבת, שהיו עוד בנות שהרגישו בודדות... חצי יום זה קשה, אבל בסוף מחכה הבית... חוץ מתורנויות ושמירות. אבל אם מפחידה אותך המחשבה על שהיה עם הרבה אנשים 24 שעות, אז באמת עדיף ככה. אני חושבת, שאת "מחפשת" סיבות להיפגע... את קוראת סימנים לא נכון בהכרח... את יותר מדי עסוקה במה לדעתך אומרת התנועה של מי שמולך... "לא רוצה לדבר איתי", "מחפשת מישהי אחרת בסביבה"... אולי זה נכון, אבל בואי נצא מתוך נקודת הנחה, שזה לא נכון. תחשבי על זה... תנסי לראות בעצמך את הסיבה לכך, שאת כאילו מחפשת את הרגשת הדחיה, גם במקומות שהיא לא קיימת... אז שיהיה שבוע אחרון וקל...

אני מצטרף לדעה של הרה:)) היא כתבה הרבה דברים של טעם:) נישאר לי לאחל לך בהצלחה בשבוע האחרון:)) ותיקחי את החיים בקלות:) תיראי כבר עברו שבועיים. את עדיין כאן. לא קרה לך שום דבר רע. דברת אם אנשים, הם לא צחקו עליך. ז"א שבסה"כ לא כל כך נורא. אז תני לעצמך צ'אנס. לא הכל שחור @---)---- איתן:)

גלית, אם תבואי כל יום הביתה, זה יהיה כמו יום עבודה. אם תשרתי בבסיס סגור, זה ייתן לך הרבה!!!! עדי

היי חמודה! מצטערת שאני עונה לך רק עכשיו, ובטח תקראי את זה רק בשבוע הבא. אבל בכל מקרה, אי אפשר שלא לראות שאת מתעודדת, מתחילה לראות את הדברים אחרת. וזה המווווווווןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!! אני חושבת שלפני חודש היית בן אדם אחר לגמרי, לא ראית אפילו טיפת אור בקצה המנהרה, ועכשיו בכל זאת את מתחילה לראות גם דברים חיוביים באנשים ובמסגרת שאת נמצאת בה. וזאת רק התחלה של תהליך שאני בטוחה שילך ויגבר עם הזמן. גליתי, חששות ברמה מסויימת תמיד יהיו, וכבר אמרו גדולים וחכמים ממני שכל עוד זה לא ממש מפריע - זה אפילו חיובי כי זה מדרבן להשתפר, לבצע את המטלות על הצד הטוב ביותר. וכן, לכולם קורה מה שקורה לך - כלומר תחושת הבדידות הזמנית, או ההרגשה שלא מקשיבים לך....... ועצם העובדה שאת מבינה שאת לא לבד בקטע הזה היא התקדמות עצומה!!!!!!!! גליתי, אני אומרת לך שוב במלוא האחריות, שאני בטוחה שאת תשתלבי היטב במסגרת הזאת. את בחורה איכפתית מאוד, ואת עוד תמצאי את האנשים שיעריכו את התכונה הנפלאה והנדירה הזאת שלך. ממשיכה להחזיק לך חזק-חזק וכמובן מצפה לשמוע ממך הלאה מה קורה! באהבה! נזבורה

שלום רב, שמי טלי ואני בת 25, אני סובלת ממגרנות באופן די קבוע בשלוש-ארבע שנים האחרונות. חלק מהמגרנות הן בוודאות מגרנות הורמונליות כלומר בזמן וכתוצאה מהמחזור החודשי חלק אחר מתרחשות מסיבה לא ברור לאחר שתיית חלב או שוקו וחלק נוסף ודי עיקרי הוא החלק הלא מוסבר. לאחרונה ביקרתי אצל נוירולוג בעקבות התקפי סחרחורות ( deasiness)ובחילות שפקדו אותי במשך חודש וחצי, לטענת הרופא מדובר במעין התקפי חרדה קטנים. הוא טען שכדי "לתפוס שתי ציפורים במכה" הוא רוצה שאני אקח תרופה יומיומית בשם "אלטרולט" כאשר היא מוגדרת כתרופא אנטי דיכאונית. הוא טוען כי במינונים נמוכים היא מרחיבה כלי דם ובכך מונעת מיגרנות ובנוף מפסיקה את התקפי החרדה. רציו לציין כי אני לא מרגישה שאני נמצאת החרדה או לחץ מסויימים בזמן האחרון אך מטבעי אני אדם לא רגוע ואפשר לומר לחוץ. שאלתי היא: האם תרופה זו מוכרת בטיפול במגרנות, האם יש לה תופעות לוואי מיוחדות, האם יש סכנת התמכרות לתרופה ולבסוף האם זה אומר שמהיום לאורך כל החיים אני אצטרך לקחת אותה? אודה לתשובה מהירה בתודה מראש, טלי

הרבה רופאים היום דוחפים את הסמים הפסיכיאטרים לכל בעיה. הקלות שבה הם עושים זאת עושה רושם כאילו אין שום בעיה איתם. בפועל ידוע על תופעות לוואי רבות.

קחי את התרופה ואל תחששי מהמלצות של עזרי - אם תעברי על ההודעות הקודמות שלו מתברר שהוא עלול לגרום נזק לא מבוטל

אני בת 24 ויש לי חבר כבר שלוש שנים. הקשר שלנו בסך הכל בסדר גמור, אנחנו אוהבים ומאושרים וחושבים לעבור לגור יחד, אך יש דבר אחד שמפריע לי מאוד ואינני יודעת אם זה צריך להפריע לי או לא. עם יחסי המין שלנו, מההתחלה היו לנו בעיות, כי כואב לי הרבה פעמים וזה קצת מסבך את הקטע הזה כי צריך להשתמש בתכשירים ולהיות נורא עדין וכל מיני כאלה, אבל יחד עם זאת, אנחנו מקיימים יחסים בתדירות גבוהה, לא קרה עד היום שהיה יום שבו התראינו ולא שכבנו, כמו כן כשלא כואב לי אני כמובן מגוונת, מאתגרת ומעניינת במיטה. ועכשיו לשאלתי, בחצי שנה האחרונה ( מאז שקנה מחשב) בכל הזדמנות שאנחנו לא ביחד, אפילו אם זה צהרי יום שבבוקר שלו שכבנו, או ערב שבסופו אני אמורה להגיע אליו, בכל הזדמנות שהוא לבד, הוא נכנס לאתרי סקס, ובדרך כלל גם מאונן לאחר מכן. חשוב לציין שזה עד היום מעולם לא פגע או הפריע ליחסי המין שלנו. היחסים שלנו מאוד פתוחים ודיברנו על זה אבל תכלס' אני לא יכולה לבקש ממנו לחדול ממנהג זה שכן הוא לא עושה כלום רע. האם עליי לדאוג?? אני לא יכולה להיפטר מהתחושה שיש לו צורך עז לפנטז על נשים אחרות או לספק את עצמו בדרכים אחרות וזה מאוד מאוד מפריע לי. מה דעתכם??? אשמח לשמוע. בתודה מראש יעל המוטרדת.

שלום רב, יחסים וקשר זוגי עם פתיחות - הם דבר שכולנו רוצים להתברך בו. מיניות היא חלק מהחיים, ולכן חלק מהיחסים ההדדיים, ואם הם גלויים ופתוחים, הרי מצבכם טוב יותר מאשר אצל רבים אחרים. העובדה שבן זוגך אינו מכביד עלייך - ראוייה להערכה. כללית: החשק המיני שלו, אמור להיות גם משהו ששייך לך. אם, מסיבותייך שלך, זה לא יכול להיות ממוצה במלואו ביחסי מין של חדירה - האוננות היא פתרון טוב. השתתפותך גם אפשרית וגם רצויה! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני לוקח מזה כ-5 שנים תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה(סורבון,קלונקס,זיפרקסה,ציפרמיל)במינונים נמוכים.עצם נטילת התרופות וההזדקקות להן ברמה כזאת או אחרת מציקה לי מאד,פוגעת לי באגו ובערך העצמי.אני רוצה שבסופו של תהליך אוכל להפסיק ליטול תרופות או לה]פחית במידה ניכרת את מספרן.שאלתי היא האם זהו יעד ריאלי? האם ניתן אחרי תקופה כה ארוכה להתחיל בתהליך "גמילה "? האם יש אפקט התמכרותי לתרופות האלו או שמא במידה והמצב מאפשר זאת ניתן בתהליך מדורג ואיטי להוריד במינונים?

דביר נכבדי אתה לוקח הרבה תרופות , מעבר למקובל לא ברור לי איך קרה או מה הצורך. אבל - כמות כזו של תרופות מעלה את האפשרות שהפסקתן עלולה להיות כרוכה בחזרה של הסבות בגללן לקחת אותם מלכתחילה לכן - אין מנוס פנה לפסיכאטר שלך והוועץ בו והירידה בהדרגה ותחת פקוח בהצלחה עמי

שלום רב, יש לי שאלה חשובה שמין הסתם קשה לשאול את הרופא האישי. מהן הסיכונים , אם קיימים, לשימוש (סביר ביותר) בשתיית אלכוהול ונטילת גראס בתקופה בה אני נוטל "סרוקסט" (במינון של כדור ליום) ?????

רונן 23 למה אי אפשר לשאול רופא ? הוא מחוייב בסודיות רפואית ואם אינך בוטח בו החלף אותו לגופו של ענין אלכוהול וגראס עשויים להחמיר את מצבך הנשפי (שאינך אומר מהו ובעטיו אתה לוקח את התרופות ככל הנראה) שמוש באלכוהול יחד עם סרוקסט צריך להעשות אם בכלל במנון נמוך מאד בהדרגה לא בתקופתת התחלת התרופה לא לנהוג ולא לעשות עבודות מסוכנות לאחר השמוש המשותף כל זה בגדר מידע כללי, ההמלצה היא לא להשתמש כלל כמובן ששמוש בגראס אינו חוקי כך שאיני יכול לייעץ בפורום כזה לגביו. ובכלל - אני חזור להמצלצה רהראשונה כל שאלה כזו לרופא (הטפול בך גם עשוי להפגע בהסתרת מידע) בברכה עמי

רונן- חובה להיות שמח!הא?.סרוקסט אלכוהול וגראס איזו חגיגה אפשר להצטרף? אולי אתה לא יודע, וגם החברים איתם אתה שותה ומעשן חשיש לא יודעים, שאלכוהול וסמים יוצרים קרקע פוריה לחרדות ודכאון. לדעתי כדאי לך לשקול טיפול אצל פסיכולוג ע"מ להבין למה אתה תלוי במוצרים חיצוניים לצבוע את חייך. מתאר לעצמי שקל לך להאחז בשמועות שגראס זה לא סם,וחבל כי כשתבין יהיה כבר מאוחר.

וואו עשיתם ממני נרקומן. אני לא נרקומן ולא אלכוהליסט. אלא רוצה לדעת שבמקרה של איזה אירוע שאני אהיה בו שיהיה יין או איזה ג'ויינט אני אוכל לקחת. לא ברמה יום יומית כמובן, ולא ברמת צריכה אישית כהכרח. אני לא תלוי בזה, ולדעתי כן גראס זה מאוד נחמד, זה לא עושה אותך שמח אם אתה לא יודע להיו שמח לבד. ואלכוהול יותר במובן של יין עם ארוחות. אבל מה זה משנה כן חוקי לא חוקי, אני שואל אם קיימת השפעה שאני צריך לדעת עליה ???

מה הטיפול המומלץ היום לגמילה מהימורים? האם ניתן לקבל תמיכה במסגרת קופת החולים? האם יש טיפול תרופתי להתמכרות?

רוז שלום רב, ממחקים עולה שאחת הדרכים היעילות לטיפול במכורים להימורים הינה דווקא דרך הטיפול הקבוצתי. גישת טיפול זו נמצאה יעילה ברוב סוגי ההתמכרויות. לאחרונה נפתחה בראשון לציון קבוצה טיפולית, הראשונה בארץ במסגרת ציבורית, לטיפול במכורים להימורים. אם האזור מתאים לך את יכולה לפנות לאגף הרווחה, ולברר יותר פרטים אודות הקבוצה. ייתכן שבמרכזי גמילה כלליים (שלא מיועדים לגמילה מסויימת, כמו סמים לדוגמא) מתקיממות קבוצות שכאלו, אבל לא ידוע לי על קבוצה ספציפית. בקופת חולים אני מאמינה שתוכלי לקבל טיפול פסיכותרפויטי, שעשוי גם כן להועיל לא מעט. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי שלום! תודה על המידע. האם את יכולה לתת לי הפנייה יותר קונקרטית

סיפור זן ידוע על איש שידע לנטרל את אשליית הטוב והרע מחייו: "...איש אחד חי בכפר בדלות גדולה. אך ברשותו היה סוס. זה היה כל רכושו. יום אחד ברח הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם האיש" "אולי זה רע ואולי זה טוב". למחרת חזר הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לברכו. אמר להם: "אולי זה טוב ואולי זה רע". למחרת רכב בנו של האיש על הסוסה, נפל ושבר את רגלו. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם"אולי זה רע ואולי זה טוב". למחרת באו אנשי צבא לגייס את הצעירים למלחמה. לא לקחו את הבן בשל רגלו השבורה. אולי זה טוב ואולי זה רע.".... אנו יכולים להמשיך לצבור רכוש (קרי חברים, מעמד כלכלי, ידע, הצלחות וכו'..) אך עלינו לסגל לעצמנו הבנה שפרידה מאחד הדברים שלעיל היא מצב מעבר לשלב אחר בחיים ולא אסון. תירגול יומיומי של "אין דבר", של "כל דבר טוב צריך להסתיים כדי שמשהו טוב אחר יבוא במקומו" מתחיל בשלבים הראשונים בהעמדת פנים (כלפי עצמך), אבל לאט לאט האשליה שהכל בסדר משתלטת על החיים ודוחקת את האשליה שהכל לא בסדר. שיהיה לכולם לילה נפלא! :-)

ליהי יקירתי:))) יפה סיפור מעניין:)) יש בו הרבה אמת וכדאי שילמדו ממנו:)) למרות שאם כל כך הרבה "זה טוב זה רע":))) לא הבנתי, זה טוב או רע????:)))) אם כן אז תגידי חיובי:))) @----)--- יום טוב ושבוע טוב:))) איתן

ליהוש, סיפור נפלא! באמת אין לזה סוף, לדברים שיכולים לקרות לנו - לטוב ולרע...

lihi thanks for a great story................... have a liovely day.........:)

ליהי מתוקה שכמוך, אני מצטרפת אלייך: תמיד שחושבים שהכל רע ומתיאשים, הרבה פעמים זו רק אשלייה פסימית ואם כבר באשליות עסקינן אז "יותר עדיף" :-))) לבחור באשלייה חיובית שהכל בסדר ומה שלא בסדר אז גם לא כל-כך נורא ולזכור שצמיד אחוז קטן ומסוים לא בסדר וזה בסדר. ולשמור על פרופורציות, כן ירבו סיפורים כנ"ל, תודה לך, הענ חן

הומלץ לי להתחיל טיפול בסרוקסט בגלל התקפי פאניקה ודיכאון שאליהם נכנסתי בעקבות טעוית שעשיתי ואין לי כרגע פיתרונות אליהם. הבנתי שהתרופה אפקטיבית לאחר חודש האם ניתן להפסיק את הטיפול לאחר נטילת התרופה במשך חודש ובתקווה שהמצב רוח ישתפר? או שצריכים לקחת אותו במינון מסויםלמשך שלושה חודשים נוספים לאחר שמרגישים יותר טוב? הלו הדיכאון הוא בגלל שאין לי פיתרון לתשובות והתרופה לא תיתן את הפיתרון. האם לא עדיף הטיפול הפסיכולוגי על לקיחת תרופה שאני עלול להתמכר אליה ,אני בסך הכל בן 23 ולא רוצה להתחיל עם תרופות .הבעיה שלי היא חוסר ביטחון עצמי שגורם לי לא להגיע להחלטות ולמצוא פתרונות אלא לשקוע בדיכאון שמגביל אותי עוד יותר במציאת פיתרונות וזה מעין מעגל קסמים.

הי אלי, אני בעצמי לוקחת סרוקסט מזה חצי שנה, אז אני יכולה לנסות לענות על חלק משאלותיך מתוך ניסיוני הפרטי. כמובן שאני לא רופאה אלא רק מישהי שלוקחת את הכדור, כך שתיקח את כל עצותי כך. ראשית, אני מבינה מאוד את הרתיעה שלך מלקחת תרופות. גם אני הרגשתי ועדיין מרגישה כך במובן מסוים. אני מטופלת גם בטיפול פסיכולוגי, וזה מאוד מאוד רצוי ללכת לפסיכולוג במקביל ללקיחת התרופות. העניין הוא שלפעמים אנחנו מגיעים למצבים בחיים שמרוב חרדות ודיכאון הטיפול הפסיכולוגי מפסיק להיות יעיל, ואנחנו זקוקים לכדור שישפר את מצבנו כדי שנוכל לעבוד בטיפול הפסיכולוגי על דברים "אמיתיים" ו"מהותיים" שמפריעים לנו בחיים. בעוד שהתקפי פאניקה וגם דיכאון נראים כביכול מאוד "אמיתיים", למעשה הם מעין מנגנון שאנחנו מפתחים כי קשה לנו מדי להתמודד עם דברים מסוימים. כמובן שהמנגנון עצמו - החחרדות והדיכאון - הופך להיות קשה ומגביל הרבה יותר מהבעיות עצמן, ולשם כך נועדו הכדורים. כדי שטיפול פסיכולוגי יהיה יעיל, המטופל צריך להיות במצב התחלתי שמאפשר לו לעזור לעצמו ולקבל עזרה. הסרוקסט משפר גם את מצב הרוח הכללי, ומניסיוני - זה מאוד עוזר לך לראות את הבעיות שלך בפרופורציות אחרות. דבר שני - סרוקסט הוא לא כדור ממכר, כך לפחות מתעקשים כל הרופאים. ישנם כדורי הרגעה שממכרים, אבל סרוקסט הוא לא אחד מהם. לסרוקט לוקח בין שבועיים ל- 5 שבועות עד שהוא משפיע, ומומלץ לקחת אותו במשך כמה חודשים כשהוא עוזר. הסיבה היא, בין השאר, כדי לצבור חוויות חיוביות בזמן לקיחת הכדור, כך שכשתפסיק בהדרגה לקחת אותו תדע ו"תזכור" מתוך חוויותיך שאתה מסוגל לחיות בלי פחד, דיכאון והתקפי פאניקה. כדאי לדעת שעלולים לחוות בחילות קלות בימים הראשונים ללקיחת הכדור, לפני שהוא מתחיל לעזור. זה לא נורא בכלל ולא צריך להיבהל מזה. כדאי להתחיל בחצי כדור ורק אחרי כמה ימים לעלות לכדור שלם. הכדור לא משנה אותך או את האישיות שלך בשום דרך שהיא, להפך, הוא מקרב אותך יותר לרגשות האמיתיים שלך. אתה נשאר לחלוטין עם שליטה על החיים שלך ועל המינון שאתה לוקח. הוא עוזר, אבל נשארת לך הרבה עבודה קשה כדי לשפר את חייך במסלול שאתה רוצה בו. בהצלחה בכל מה שתחליט, שירה.

אני מצטרף להודעתה של שירה. גם אני נוטל סרוקסט, בתחילה כמובן שהיו לי את החששות שיש לכולם והן מאוד ברורות. אבל כל החששות הו מחוסר וודאות ומידע בנושא, במקביל כמובן החברה עדיין לא השלימה עם הטיפול בבעיות נפשיות כמשהו אינטרגלי. אבל עוד ימים יגידו. לעניינו: אני מניח שאם הפנו אותך לקחת כדורים, זה לא מתוך מטרה שהכדור יתן לך תשובות, אלא מכיוון שאתה כנראה נמצא במצב מסויים (שקוע בו) שאתה לא מצליח לצאת ממנו, והוא מנווט לך את צורת המחשבה, התחושה והחוויה היום יומית. כמה שקשה לפעמים לקבל, כל הרגשות שלנו הן "כולה" מינון של חומרים כימיים המוח, ולפעמים החומרים האילו לא חיים באיזון שמה בפנים (בראש) ואז אנחנו נמצצאים במצבים קיצוניים שקשה לנו לצאת מהם. כל מה שהכדור יעשה הוא יביא אותך לאיזון שממנו יהיה לך יותר קל למצוא את התשובות ולהיות שלם איתן. תתייחס לזה כמו שאנשים נוטלים כדורים לאיזון לחץ דם או תפקוד לב, זה היינו הך. מנסיוני, הסרוקסט ספציפית אם כל הפחד שהוא דיי חדש ועוד לא יודעים בוודאות מהי השפעתו הארוכת טווח, החיים שלי השתנו מקצה לקצה, הוא הרים אותי על הרגליים והכניחס אותי לפרופורציה. והגעתי מאוד מהר למצב שאני יכול לקום בבוקר ולומר בלב שלם שטוב לי.

שלום לדוקטור אבני לפני כשנה וחצי התחלתי בטיפול של סרוקסט בהמלצת רופא פסיכיאטר בגלל בעיית חרדה לקחתי את התרופה במשך שלושה חודשים והרגשתי השתפרה חודשיים לאחר שהפסקתי לקחת את התרופה תופעות החרדה חזרו ואז הפסיכיאטר שאצלו אני מטופל אמר לי לקחת בכל פעם שהתופעות חוזרות כדורי סרוקסט למשך שלושה עד ארבע שבועות.כרגע המצב הוא שכל חודשיים שלושה אני לוקח את התרופה למשך חודש וחוזר חלילה.לאחרונה התחילה תופעה של סימני דם ברוק. שאלתי אם יש קשר של הדם ברוק ללקיחת התרופה סרוקסט ואם אין בעיה בלקיחת התרופה והפסקתה כל כמה חודשים. מצפה לתשובתך תודה רן

אלי שלום מה הבעיה ? אם אתה רוצה טפול בהתקפי חרדה קח את התרופה כמו שצריך שזה 3 חודשים לפחות לאחר שהמצב טוב (לערך חודשיים שלושה בממוצע עד שזה קורה לעתים פחות לעתים יותר) אם אתה רוצה לטפול בשרשי הבעיה - אהלן וסהלך ניתן לטפול במקביל כל טוב עמי

יש לי חברה הכי פצצה שבעולם לכל דבר אך לפעמים היא נורא נורא משקרתץ מה עלי לעשות? שהכרנו אמרה שלה אח 1 ואמה אמרה לאמי שיש לה 4 ילדים אחכ" אמרה שהחתול בגינה אך דודתה אמרה שמת - מה לעשות דוקטור? היא מבלפת כל דקה! עזור לי!

אבלין, חברתך לא משקרת סתם. יש משהו שמניע אותה לכל השקרים האלה. האם זה פחד מדחיה חברתית, שדוחף אותה להמציא סיפורים? יש הרבה אפשרויות.

אני מודה לך

מה עושה נערה שנמשכת לבנות מינה אך גדולות פי 3 דוגמה: לחברה של אמה לסייעת רופא שניים לאחות בית ספר רוצה לגשת ומצלצלת בכל דקה! מה עושים דוקטור??????????????

שלום, עושה רושם שיש פה חיפוש אחר דמות אימהית, ולאו דווקא משיכה על רקע מיני.

תודה

את מזכירה לי את עצמי לפני המון זמן. גם אני נמשכתי לנשים כשהייתי נערה ואכן התברר שזה היה חיפוש אחר דמות אמהית. רקפת

בעבודה יש שתי בחורות שכל היום מלטפות אחת אח את שניה, אותי זה מחרמן נורא .

שלום רב, משיכה מינית לסבית "רגילה" היא עניין אחד, ומשיכה לטווחי גיל כאלו ולנשים הללו שאיזכרת, אינה בהכרח רק תוצר של משיכה מינית. התאור שלך מעלה אצלי צליל של מי שזקוק לעזרה, סיוע, הוועצות - ובמעשיו (מעשיה) - מובטח כי הדבר יתקבל. עדיף, לכן, לחפש מקור סיוע (הדרכה, התלבטות, וכו') - באופן ישיר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הייייי לכם.. מה שלומכם, ממש התגעגעתי אליכם. הייתם באמת חסרים לי! מה שלומכם,?!אצלי גרוע אבל משתפר,עדיין קשה אבל ממש טיפ טיפה שיפור.. כן כן כן..אני כבר לא יודעת האם התחושה הזו שלא מחבבים אותי אחרי שמכירים אותי אמיתית או שזה פשוט מין פחד...מין העבר... כן הרבה פעמים יוצא לי לפכות ויש לי לפעמים הרגשה ואייי היא בטח מזלזלת ביי מיאז שדברנו.. כן..זה קורה המון..ואני באמת לא יודעת האם ההרגשה הזו כן, נכונה ואמיתית.או שזה פשוט כך,כי כמעט תמיד היה לי את ההרגשה הזו. אני ממש מבולךבל.. וכן אני גם כשקשה לי אני מנסה להתנחם בכך שזהו יותר אין אותם! אבל..החשש מההווה מתחיל,וכאן הקושי מתחיל.. מה היה בצבא האמיתי אם ככה בנות????? [האם שם אני לא הסתדר.. ומלא ואחד דברים כאלה עוברים לי בראש. ומה שכן גם כשאני מדברת,הרבה פעמים ההרגשה,רגשי נחיתות אייך דברתי ובטח גרוע! תמיד כאלה מחשבות וחששות..לא נעימות.. אבל לא נשאר לי עוד הרבה לכך.. מחכהה אוהבת אותכם....גלית.

שלוםםםםםםםםם גלית:))) תני לעצמך עוד זמן. אני מבין שלמרות הבכי והקושי את מסתדרת. את קצת מבולבלת כי את עדיין לא רגילה. בסה"כ רוב הזמן היית לבד. אבל אם המצב אצלך משתפר. אז את צריכה עוד זמן. אני מאוד מקוה שהשאר בסדר:)) להתגעגע זה טוב:) לומדים להעריך דברים:) כמו המיטה בבית. האוכל של אמא:))) זה עכשיו הכנה בשבילך. את עדיין לא יודעת איפה תיהי. אז תעבירי את זה. חוץ מהגעגועים. את לא נשמעת סובלת:) את דווקא נשמעת שמחה:)) חוץ מזה למה שיזלזלו בך??? אם צוחקים שיצחקו:) אף אחד לא מת מזה:)) ואפילו יש אנשים שעושים הרבה כסף מזה:))) יעקב כהן, ספי ריבלין, הגששים ואחרים:) את רואה שהזמן וזה שאת נמצאת במסגרת שאת לא יכולה לברוח ממנה עוזרת לך???? כנראה שזה מה שהיית צריכה. יש לך הזדמנות. אז תנצלי אותה:) בהמון אהבה והצלחה לחיילת מספר שתיים(אחרי אחותי):)))) בצבא. @----)---- איתן

היי גליתי! אני קוראת מבין השורות שלך דווקא את מה שאת לא כותבת, כלומר: אין לך תקלים ממשיים עם הבנות או עם הסגל - אחרת בוודאי היית מספרת, לא? ואם זה כמו שאני חושבת, אז מה יכול להיות טוב יותר? ובקשר לחשש שלך ממה שהבנות חושבות בפנים - כמובן קשה לדעת בוודאות מה עובר להן בראש. אבל בהחלט יתכן שהכל רק תחושה סובייקטיבית שלך, בגלל הניסיונות הלא נעימים מהעבר. להערכתי, אם הגישה כלפייך היתה כל כך שלילית כמו שנדמה לך, באיזושהי צורה כבר היית שומעת את זה. במסגרת צפופה כזאת, כשכולם כל הזמן אחד בתוך התחת של השני, סליחה על הביטוי, קשה לשמור דברים בבטן לאורך זמן, ובסופו של דבר זה מתפרץ החוצה. ואם זה לא קרה עד עכשיו - סביר להניח שהשד לא נורא כל כך... אני בהחלט מאמינה בך, גליתי, ובטוחה שגם בהמשך תסתדרי, ועוד יבוא היום שתצחקי על כל העניין, כמו שאני היום צוחקת כשאני נזכרת איך בזמנו פחדתי מהצבא.... באהבה!!!!!!!! נזבורה

גלית גם אני מצטרפת לאיתן ונזבורה ונראה ממה שכתבת שהשד שנראה מפחיד ונורא הוא לא כלכך נורא ועם הרבה מאמץ שאת משקיעה במערכת היחסים שלך ובהתמודדות עם הבנות את בסדר גמור , ואל תשכחי שיש לך רק עוד שבוע להיות במסגרת הטירונות שהיא הקשה ביותר ובבסיס שתשובצי אליו זה יהיה לגמרי אחרת מכל הבחינות תדמייני לעצמך שזה יהיה כמו להיות בקיבוץ קטן או פנימיה עם חברה שתכירי משך הזמן ותנסי לחשוב כמה זה יכול להיות כיף . אני מאמינה בך ומחזקת אותך . את מאוד מזכירה לי את עצמי פחדתי מהצל של עצמי וממה חושבים עלי ומה מדברים עלי כל כך הייתי בישנית ולא תיקשרתי ובמשך הזמן נוכחתי כמה אוהבים אותי רוצים להיות בחברתי ובעצם ניפרצו המחסומים וכך גם היכרתי את בעלי . לכן תאמיני בעצמך ותצליחי בדרכך החדשה שתזניק אותך קדימה . * * * * * * בהצלחה * * * * * * *

מזל-טוב על סיום הטירונות!!! אני חושבת, שאת יותר מדי עסוקה בלחשוב על מה את חושבת, מאשר לקבל פשוט את מה שאחרים אומרים לך וחושבים עלייך :-) התחלת פרק חדש בחיים, פרק לא פשוט, אבל יהיו יותר קשים ממנו. המסקנה? שימי את העבר בצד, במקום שאת עדיין יכולה לראות אותו, אבל הוא לא ממלא את כל שדה הראייה. תתני לעצמך ללמוד ממה שקורה לך עכשיו, לקחת את החוויה השלילית מהעבר, וצרף אליה את הדברים הטובים. לאט-לאט הכל יתאזן. אומרים, שאין רע בלי טוב, בדיוק כמו שאין טוב בלי רע... יש דברים, שאסור לקבל אותם כ"פשוט כך"... ברגע שמקבלים אותם בצורה כזו אין שום מוטיבציה לשינוי. תנסי לחשוב: "כרגע זה ככה, אבל אני יכולה שזה יהיה אחרת", כי הכל תלוי רק בך! בכל הדברים שאת כותבת, יש 99% דברים שליליים... זה נראה כאילו את מעמידה רק את השלילי באור הזרקורים ומחביאה את מה שחיובי במקומות כל-כך חשוכים, עד כדי כך שגם את לא מוצאת אותו אח"כ...

אני לוקס סרוקסט בכמות גדולה כבר שנתיים.אני מרגיש מצויין ואין לי חרדות שליווי אותי כל החיים. אני בן 46. קבלתי בטחון עצמי, היחסים שלי עם אשתי השתפרו - קודם הייתי שפוט שלה. כל הזמן פחדתי שהיא תעזוב אותי. וגם הייתי רזה. בשנתיים הללו עליתי 15 קילו. האם יש קשר בין השניים בין הסרוקסט וההשמנה. כאמור אני מאוד מרוצה מהסרוקסט (אני לוקח 4 כדורים ביום) אבל ההשמנה הורסת אותי

גאי, עד כמה שאני יודעת עם הסרוקסט עולה התיאבון וזו באמת כמות גדולה. לא חשבת להפחית בכמות? כדאי לך לעשות כושר ואז בטוח תיראה טוב. תרזה ותהפוך לשרירי. אני שמנתי אבל מיד התחלתי לעשות כושר (בעיקר הליכות מהירות מידי יום) וירדתי במשקל. בהצלחה!

כן יתכן קשר ניתן לנסות לעבור לתכשיר אחר במידה ודיאטה לא עוזרת עמי

כן, זה טוב שאת מרגיש טוב, רק אל תנסה להפסיק את הסרוקסט. שכן סרוקסט זה סם ממכר ואם תפסיק סביר תופעות גמילה כמו של סם רגיל. כמובן שד"ר אבני אינו מעוניין שלא תהיה תלוי בתרופות. זה הלחם שלו - לכן הוא ממליץ במקרה הגרוע על החלפת סם בסם. האם לעד תהיה תלוי בתרופות פסיכיאטריות?

בנושאי חרדה, דכאון ודפרסונליזציה: http://www.nefesh.co.il/menu.htm

יופי נחמה.... :-)))

היי u מה קורה ?. טוב אזזז אחלה אני באמת שמח שבכללי חל שיפור. ובכל זאת הייתי שמח לשמוע משהו. כמו למשל מתי תקבלי כבר תרישיון, ראבאק תעשי את זה כבר,, אם לא למענך אז לפחות בישבילי. זקוק בדחיפות לסילוק אבנית .

ראית? יש לי פוטנציאל...

הנני בת 48, בשנה האחרונה יש לי תופעות רבות, כגון: צריבה בבית החזה והגב העליון, הרגשת חנק בגרון וצרידות, כאבים ביד שמאל, יובש בפה ואז אני מתחילה לדמיין שאני חולה במחלות הקשות ביותר (עקב כך אני מנסה לעשות את כל הבדיקות על מנת לוודא שאינני חולה ). אני מרגישה שהתופעות הנ"ל מגיעות כשאינני מרוצה ושביעת רצון, כשאני עצבנית, ובעיקר בשעות היום כשאני בעבודה. בשעות אחר הצהריים כשאני נמצאת בביתי התופעות חלשות יותר אך קיימות (לפעמים אני מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להרדם ממחשבות ואז הכל פתאום כואב). בזמן ההרגשה הרעה אני הופכת לחסרת סבלנות ולעצבנית. ברצוני לציין כי כשאני לוקחת חצי כדור וואבן, התופעה חולפת ואז אני חושבת שאני לא חולה במחלה כלשהיא ומרגישה בהיי. באותה המידה גיליתי שסוכריות מנטה חריפות מאד מרגיעות לי את הרגשת החנק והצריבות. האם התופעות הנ"ל הינם תופעות של חרדה והאם יש קשר לטעם המנטה החריף ולנושא כלי דם שבעת לחץ וחרדה הם מתרחבים ואז יש לי את כל התופעות והמנטה מכווץ אותם בחזרה. מה לעשות, להמשיך לקחת כדורי וואבן וסוכריות מנטה או שיש תחליף אחר? אודה על תשובתכם.

הי ריקי, אני כמעט בת גילך, וסבלתי מתסמונות דומות למה שאת מתארת, כנראה שאלה התקפי פאניקה, אשר מגיעים ללא התראה. כיום מצבי השתפר מאוד ואשמח לשתף אותך ולעזור לך בכל שאלה שהיא. תוכלי לפנות אלי לדואל:[email protected] מאחלת לך שלווה ורוגע, נטע

ריקי שלום רב, ראשית להערכתי עלייך לגשת לבדיקות רפואיות ולוודא שאכן אין אמת פיזיולוגית בתופעות שקורות לך. במידה והכל יהיה תקין, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי טיפול בחרדות. לפי הידוע לי, יש מגוון רחב של טיפולים תרופתיים בחרדות, ואינני בטוחה שוואבן הוא הטיפול האולטימטיבי. אבל את מוזמנת להפנות את השאלה גם לד"ר אבני, ולקבל חוות דעת מפסיכיאטר... בברכה, טלי פרידמן

ד"ר אבני שלום, שמי ריקי ואודה לך אם תוכל לקרוא את בעייתי מתאריך 20.12.2001 שעה 23.53 ולהשיב לי בפורום. תשובתך אפילו אם תהיה כללית אולי תעזור לי. בתודה ריקי

ריקי כתב/ה: > > הנני בת 48, בשנה האחרונה יש לי תופעות רבות, כגון: צריבה בבית > החזה והגב העליון, הרגשת חנק בגרון וצרידות, כאבים ביד שמאל, יובש > בפה ואז אני מתחילה לדמיין שאני חולה במחלות הקשות ביותר (עקב כך > אני מנסה לעשות את כל הבדיקות על מנת לוודא שאינני חולה ). > אני מרגישה שהתופעות הנ"ל מגיעות כשאינני מרוצה ושביעת רצון, > כשאני עצבנית, ובעיקר בשעות היום כשאני בעבודה. בשעות אחר הצהריים > כשאני נמצאת בביתי התופעות חלשות יותר אך קיימות (לפעמים אני > מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להרדם ממחשבות ואז הכל פתאום > כואב). בזמן ההרגשה הרעה אני הופכת לחסרת סבלנות ולעצבנית. > ברצוני לציין כי כשאני לוקחת חצי כדור וואבן, התופעה חולפת ואז > אני חושבת שאני לא חולה במחלה כלשהיא ומרגישה בהיי. באותה המידה > גיליתי שסוכריות מנטה חריפות מאד מרגיעות לי את הרגשת החנק > והצריבות. > האם התופעות הנ"ל הינם תופעות של חרדה והאם יש קשר לטעם המנטה > החריף ולנושא כלי דם שבעת לחץ וחרדה הם מתרחבים ואז יש לי את כל > התופעות והמנטה מכווץ אותם בחזרה. > מה לעשות, להמשיך לקחת כדורי וואבן וסוכריות מנטה או שיש תחליף > אחר? > אודה על תשובתך וגם אם תהיה כללית אולי תעזור לי.

שלום אני מקווה שאוכל להעזר בכם שמי אלעד אני בן 24 אני סובל מתופעות מוזרות בגוף כגון כאבים נודדים איומים בכל הגוף בלי לפספס אף איבר זרמים (נימול) לפעמים סחרחורת פריחות מקומיות שבאות ונעלמות לאחר זמן קצר כל התופעות הנ"ל מלוות אותי ב5 חדשים האחרונים יום יום שעה שעה נבדקתי בצורה יסודית ע"י רופא (או בעצם סוללה של רופאים) הכל תקין הם טוענים שעלי ללכת לפסיכולוג שאני סובל מחרדה רציתי לשמוע חוות דעת של פסיכולוג שימליץ לי מה לעשות ושיאמר לי אם חרדה (או כל מצב פסיכולוגי אחר) יכולים לגרום לתופעות כאלה אודה על תשובה אלעד

אלעד שלום במידה ועברת את הבדיקות הרפואיות ללא כל ממצא, המלצת הרופאים יכולה להיות בהחלט מתאימה. אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד עם המצב. בעיקרון יש מספר כיוונים אפשריים לטיפול בתופעות הללו ויש להתאים את הטיפול למצבך האישי. בעיקרון, תופעות נפשיות יכולות לגרום לתופעות שאתה מתאר באופן די נפוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן אני מודה לך מאוד על התשובה המהירה אלעד

היי אלעד,בטוח שזה חרדה,אתה צריך עכשיו פשוט להסתכל על השנה האחרונה בחייך ולראות ממה החרדה נובעת..... האם השתמשת בסמים כל שהם? לחץ בעבודה? לחץ בבית? מחשבות טורדנית? תענה לי....

שלום לימי לא השתמשתי בסמים הכל התחיל בטיול בחו"ל אז לא היה לחץ בעבודה גם לא היו מחשבות טורדניות מיוחדות אין לי שמץ של מושג מאיפה זה התחיל אשמח לקבל רעיונות עיצות או כל דבר שיכול לעזור תודה רבה

אני מקווה שתוכלי להגיע לפה יותר מאוחר... אני אהיה פה בערך ב- 00:00, מקווה שתוכלי להגיע רציתי לשאול לגבי המרכז שחף. תודה, שיר

שיר ערב טוב - או לילה טוב אני נמצאת בפורום - אני לא יודעת אם גם ב- 00.00 אבל תשאלי את שאלותיך לגבי שחף וברצון אענה לך על שאלותיך . אם את רק מעוניינת בטלפון אז הוא : 08 -9357035 בכל מיקרה אם לא הלילה אז מחר בבוקר אני אכנס לפורום ואני אראה אם השארת לי הודעה עם שאלותיך .

הגעתי קצת באיחור... בטח נעלמת. בכל מקרה רציתי לדבר איתך, לשמוע ממך על המרכז הזה בצורה קצת יותר מסודרת יש לי יותר מידי שאלות בשביל שאוכל לפרט פה. תהיתי אם תוכלי לדבר איתי, משהו קצת יותר שוטף כמו ICQ או צ'ט מסויים קצת לא נוח לי לכתוב ליד כולם פה. תכתבי לי מקום ושעה ואני שם.. או מס' ICQ אם את רוצה כמובן. תודה! שיר

אנו נמצאות במצב בו אנו חשות שטיפול יעזור לנו רבות עם גידול ילדינו.אנו משפחה חד מינית וחוששות שמה תוצמד סטיגמה שלילית לילדים עקב הפניה לטיפול בקופה משום שראשית כיום כל מקום עבודה מבקש ויתור על סודיות רפואית ואיננו רוצות שכל עניניינו יהיו לעיון כל.שנית יש לנו תחושה שכל בעיה נוטים ליחס לסוג המשפחה שלנו מה שלרוב אין לו שום קשר לבעיות.שאלתינו היא האם רצוי שנפנה לטיפול פרטי עקב כך ולמרןת השיקול הכלכלי? אודה מאד לתשובתכם ורד

לורד שלום. החתימה על ויתור על סודיות רפואית היא באמת בעיה- אך החיפוש בדרך כלל הינו לצורך מאוד מסויים. אין לפי עניות דעתי ויתור על סודיות כוללני. תמיד מצוין לאיזה מוסד נעשה הויתור. לגבי היותכן משפחה חד מינית- כיום זהו דבר נפוץ יותר ויותר. יצא לי לפגוש משפחות כמו שלכן גם במקומות ציבוריים. אולי תכתבי באיזה גיל הילדים ובאילו נושאים אתן נתקלות בקשיים- וכך נוכל לחשוב טוב יותר על מסגרת מתאימה. בברכה. רוית.

רוית שלום הקשיים הם בשני מישורים , הראשון בהתגבשות שלנו כמשפחה והשני במחשבה על ילדים נוספים. האמת היא שיש לי רבות לפרט אךאני לא מוצאת שנוח לי לעשות כן במסגרת של פורום פתוח . הרעיון של למצוא מסגרת שתתאים לנו נשמע נהדר ;האם יש אפשרות כזו מבלי שכולם ידעו מה קורה אצלינו? תודה ורד

ורד שלום דווקא בנושא הסודיות אינני רואה כל בעיה. אם אתן לא תספרנה שאתן בטיפול איש לא יידע על כך. ויתור סודיות הינו מסמך ספציפי, כלומר, צריך לדעת לאן לשלוח אותו וזו אינפורמציה שרק אתן תדענה. הבעיה היותר חמורה בעיני שהטיפול הנפשי בקופ"ח פועל כיום בד"כ כמערך עזרה ראשונה לתקופה מוגבלת. טיפול נפשי עשוי לקחת זמן מה, ואי אפשר תמיד להקציבו בעשרה מפגשים. השירות הציבורי מתייחס כיום לפסיכולוגיה כמו אל רפואת שיניים (בהתאם לחוק הבריאות). אם יש כאב חזק נותנים טיפול חרום. עם זאת, לטיפול לטווח הארוך, מפנים לטיפול פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קרה לכם שבזמן התקף חרדה כל הגוף שרף לכם מבפנים? אתמול היה לי התקף חרדה (אחד מיני רבים)ו הידיים שלי פשוט שרפו וזה נורא הלחיץ אותי. הם זה אחד הסימנים של התקף חרדה או שכדאי לרוץ לרופא?

ענתי זה אחד התסמינים של התקף חרדה,לי למשל בשעת התקף חרדה היה שורף לי הראש בוער,לכל אחד זה שורף במקום אחר.

ענת, גם אני הרגשתי לפעמים בזמן התקף חרדה תחושה של בעירה בכל הגוף, כמו שריפה מבפנים. אחות בקופת חולים אמרה לי שזוהי תופעה של מתח עצבי. בכל מקרה תשאלי את הפסיכיאטר שלך כדי שתהיי רגועה. מאחלת לך שלוה ושקט נפשי בלי התקפי חרדה.

ענת בהחלט יתכן קשר לחרדה עם זאת כל אדם עם התקפי חרדה מומלץ שיעבור ברור גופני לכל אחד מהסמפטומים לשושל בעיה גופנית במקביל עמי

עד ליפני שבועיים לקחתי שתי כדורים של75 מג אפקסור וליפני שבועיים הרופא הוסיף לי חצי כדור, הבעיה שצריך לחתוך את הכדור לשתיים, והכדור מיתפורר לו לכל עבר וסבתא שלי קנתה לי מיתקן שחותך כדורים לשתיים ובכל זאת הכדור מיתפורר ואני לא לוקח חצאי כדורים אלא רבעים או במיקרה השני יותר מחצי כדור. האים תהיה לזה השפעה על הרגשתי? ואיך חותכים את הכדור לשתיים?

!

אני איני פונה בשאלה, אני פשוט צריכה לכתוב את כל מה שיושב לי על הלב ובראש ולא עוזב אותי, וחשבתי שזהו המקום הכי טוב לעשות זאת. לפני 5 וחצי שנים חלתה בסרטן אחותי הקטנה, הגידול (מדולובלסטומה) היה בגזע המוח. לאחר ניתוח קשה, ושנה של כימוטרפיה והקרנות החלימה אחותי והחלה בתהליך השיקום (כתוצאה מהניתוח נפגע צד ימין של גופה, ולצערה וצערינו הנגינה שלה בכינור נפגעה והיא איבדה את חלום חייה). אחותי השתקמה במשך כשלוש שנים, ובדיוק כשהצליחה להוציא את תעודת הבגרות שלה (גיל 17), חזר הגידול, הילדה המדהימה הזאת, שאין רבים כמוה נלחמה עד לדקה האחרונה ולא ויתרה גם כשהרופאים הרימו ידים. ביום שישי, ה-30 במרץ 2001, נפטרה אחותי בגיל 18 ושלושה חודשיים, לאחר 5 שנים של סבל ותקוה. בחייה טיילה בעולם, ועשתה הכל כדי לשמח ולעודד ילדים חולים אחרים. לצערי הרב נאלצתי להמשיך ולחיות בלעדיה. בחג הסוכות, נהרגה אחות של חברה טובה בפיגוע ירי, ילדה בת 19. מה שכמובן מזעזע את כל הארץ. את אותה נערה לא הכרתי טוב, פגשתי אותה רק פעמיים בחיים, אבל אני חייבת לציין שלא קל לנחם חברה כשיודעים שאנחנו נאלצים להמשיך אבל הכאב לא נעלם ולא נשכח. במהלך השבעה נפטרה בפתאומיות סבתא שלי, ואם כל הכאב הרגשתי שלפחות היא חייה חיים ארוכים וטובים. אבל זה עוד לא הסוף, ביום שישי האחרון בשעות הבוקר התאבד חברי הטוב ביותר, הוא היה חבר נפש, יכולתי לדבר איתו על כל דבר שבעולם. בשבילי הוא היה הנפש התאומה שלי, הבן אדם היחיד שתמיד ידעתי (ולא שכחתי להגיד בקול רם) שלעולם לא יפגע בי, ושיהיה איתי לנצח, אפילו דיברנו על כך שנשב במרפסת בגיל 80, ונזכר ברגעים הטובים. ולמרות זאת, בלי כל התראה מוקדמת ביום שישי בבוקר, הוא החליט לשים קץ לחייו, בלי להשאיר מכתב ובלי להשאיר סימן של הסבר. אני רוצה לכעוס עליו, אני לא מבינה איך אחותי נלחמה על חייה עד לנשימה האחרונה, והוא בחר, למרות שהיה לו כמעט הכל, ולמרות שהוא שידר אופטימיות לסיים את חייו. אותו בן אדם שהתאבד, היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי בעולם הזה, הוא תמיד דאג לאחרים, במיוחד לכל אלה שאהב, אבל גם לאלה שלא הכיר. איך יתכן שבן אדם כל כך טוב יעשה משהו כל כך אגואיסטי כמו להתאבד? הייתי בבית של הוריו כל יום השבוע ושמעתי אנשים שמדברים עליו, ואף אחד לא ראה ולא ידע שהוא במצוקה. לא רק אני פספסתי... הוא שידר אושר ואופטימיות! זהו זה כל מה שרציתי לשפוך, ולצערי זה לא ממש שיפר את הרגשתי. אני את השנה האחרונה לא אשכח בחיים, ואת האנשים שאיבדתי לא אראה עוד בחיים.

אני מבין אותך לאבד אנשים קרובים זה הדבר הכי קשה והכי טרגי אישתי היתה בהריון והאובר ניפטר בחודש ה 9 להריון שאני מבין לליבך. הכי חשוב להיות חזק למען האנשים שאהבנו והאנשים שאנו אוהבים. את יכולה ליכתוב לי לאי מייל שלי שהוא [email protected]

רויטל. טוב שלפחות שפחת את שעל ליבך. הלואי שהיה לנו היכולת להבין את החיים ואת המוות. אני ממש משתתף בצערך. אני גם איבדתי חברים ואת שני הסבים והסבתות שלי ואת אח של אמא שלי. זאת מעמסה מאוד כבדה. אמא שלי בעיקר סובלת מזה. כי אחיה וההורים שלה אינם. ואחיה ניפתר ממש תוך זמן קצר(שבועים מגילוי המחלה) מסרטן. ורוב האנשים שניפתרו במשפחה שלי זה היה מסרטן. חבר טוב שלי מהלימודים נהרג לפני 5 שנים בתאונת עבודה טיפשית בצבא. ושכן שלי נפתר ממחלת הסרטן. הוא היה בן 10 אני חושב. זה היה מזמן. שהייתי צעיר. אחד מהמיקרים שכאבו לי מאוד. הייתי אז בן 12 אני חושב כך שאני יודע ומבין על מה שאת מדברת. לצערי לכאב שבלב אין תרופה. ואני לא יכול להגיד לך שהזמן מרפא או מרגיע את הכאב. אני פשוט יכול להגיד לך שהכאב שם. וצריך לחיות איתו. צריך להכיר בעובדה שהוא שם. זה כאב מאוד גדול לאבד בן משפחה קרוב או חבר טוב. ואסור לך לשכוח אותם. הם תמיד יחיו בתוכך בזכרונות, בשמחות, בעצב ובדברים הקטנים של החיים. את צריכה אבל להמשיך בחיים שלך , לא כאילו לא קרה כלום. אלא כדי שאת תיהי מאושרת. הרי זה מה שאחותך והחבר הטוב שלך היו רוצים שתעשי. הם בטח לא רצו שתיסבלי. ההתאבדות זה דבר אגואיסטי ואני מסכים איתך. ואני גם לא מבין אנשים שמתאבדים בדיוק כמוך. אבל זה נעשה. הדברים קרו אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. את צריכה לצבור כוחות ולהמשיך בחיים. תגשימי את עצמך.את השאיפות את המחשבות. אחרי הכל יש לך את החיים שלך. הלואי והייתי יכול להבטיח לך שלא יהיה עוד צער ושלא יהיו עוד מלחמות. אבל זה לא בידיים שלי ולא של אף אחד מאיתנו. לכן צריך להסתדר אם מה שיש אם מה שקיים. אני מאחל לך באופן אישי את כל הטוב שאפשר להציע. ואני מאחל לך רק תקופות טובות. @----)---- בהמון תמיכה איתן

רויטל, איבדתי את הוריי בשלוש וחצי שנים. בגיל העשרה (13) איבדתי את סבא שלי מסרטן. עשר שנים אחר כך נפטרה הכלבה שלי ממחלה ממארת. שנה אחרי זה אבא שלי קיבל דום לב. אימא לא החזיקה מעמד ונפטרה מסרטן. לפני חודשיים נפטר ילד מדום לב (התגבר על מחלת הסרטן). הילד הזה היה פעיל בתנועת נוער והפעיל קיוסק בסניף אצלנו. לפני חצי שנה נפצעה קשה חברה שלי בתאונה (מצבה מעולה היום). תתאבלי!!!! גם את וגם קובי!!!! אל תתנו לסביבה לשפוט אותכם. עוד משהו: יכול להיות שבגלל מה שקרה לאחותך ההורים שלך יותר דואגים לך. תביני את זה!!!! עדי

רויטל יקרה! תשוחחי על זה. תשפכי כל מה שאת חשה בעיניין. עברתי דברים דומים. חברים מתים מסרטן, מהתאבדויות וממלחמות. לא היה לי עם מי לדבר על כך. יש להתאבל,לבכות והעיקר לפרוק את הלב. ואז הנשמה מבריאה(לא שוכחת אבל מחלימה)מנסיון אני מייעצת לך!!

לרויטל שלום. נכנסתי לכמה רגעים וקראתי את הודעתך- כשרק מן הכותרת ניתן להבין עד כמה קשה ללב להכיל את כל הכאב הזה, את כל האובדנים של אנשים יקרים בזמן כה קצר. הרי הסברים תיאורטיים אינם מה שעוזר לרפא את הכאב. מה שעשוי קצת להקל זו התמיכה ההדדית, ובאמת, כפי שכתבו לך פה לבכות, לדבר כמה שאת צריכה ועם מי שאת רוצה. מוות של אדם קרוב משאיר את אוהביו מתגעגעים, כואבים, כועסים, חרדים ועוד שלל רגשות שונים. הזמן לא מרפא- אלא לדעתי משנה את הגוונים וגורם לרגשות להתארגן כך שניתן יהיה להכילם. רויטל יקרה- הלוואי והיתה לי נחמה גדולה יותר להציע לך. תדעי שבכל עת את מוזמנת הנה לשתף ולהשתתף- וכמו שראית- האנשים פה יאמצוך בחום. בברכה מכל הלב. רוית.

revital it was hard to read what u wrote - so much for one one person it"s sad......... yes - like everybody wrote there is no right way to deal with it - i hope u"ll find the best way for u.......... about your best friend that tryed to kill himself - unfortunatly i can say from my own axperiance - 2 years ago i tryed to kill myself - i have mnay of friends and non of them new about my condition - i was fine on hte outside............. but (and it"s a long story( i got to a point i couldn"t stand the thought of living any more - i wanted to die! for myself - not inorder to hurt anyone................. i don"t know if it helps but - i thought i should try............. u r welcome to write me and all hte other people here - hope u"ll feel better soon anat

היי, אני הבחנתי ע"פ התגובות שלך שאת בן אדם מאוד מיוחד. מלא רגישות ואהבה ויחד עם זאת נושאת כאב גדול. רציתי לשאול אם אפשר מהם הדברים שמטרידים אותך או מהן הבעיות שאת מגדירה אותן ככאלה בחייך. בידידות דלית

דלית, תודה על מה שכתבת. אני לא יודעת לגבי הכאב... יכול להיות שהוא קיים, אבל אני לא מרגישה אותו. מה מטריד אותי? שאלה מצויינת... אני בת 23, מגיל 14 בערך אני "נודדת" בין פסיכולוגים ופסיכיאטרים... אם להיצמד למושגים מקצועיים אז אני כנראה דכאונית מגיל צעיר מאוד (בי"ס יסודי בערך). האבחנות השתנו עם השנים, תקופה מאוד ארוכה אובחנתי כאישיות גבולית, אח"כ היתה פסיכולוגית, שהתנגדה לאבחנה - אין לה אבחנה חד-משמעית. לטענתה יש לי קווים של אישיות גבולית, אבל גם של אישיות סכיזואידית. ומה זה אומר על החיים שלי? אני מנותקת לחלוטין מעולם הרגש שלי... מבחינתי הוא מת ואיננו עוד, מכיוון שאני לא מקבלת ממנו שום אות חיים. הפירוש של זה הוא חיים בואקום ענק. כמו חור שחור ששואב הכל. לזה מתלווה הפרעת אכילה לא מוגדרת כלשהי - לא אנורקסיה ולא בולמיה. אני לא מחפשת קירבה אנושית, איכשהו זה מפריע לי. צמצמתי את המעגל החברתי שלי למינימום ההכרחי... לדעת שבכל זאת יש שם מישהו, אבל לא קשר חברתי שמחייב תקשורת יומיומית. לא טוב לי עם עצמי, אבל כנראה שאני לא מספיק סובלת בשביל לקחת את עצמי בידיים, או שפשוט כבר התייאשתי מלנסות.

אני בן 17 וחצי והייתה לי חברה, במשך הרבה זמן היינו ביחד למרות שלא היינו חברים רוב התקופה שהיינו ביחד. כשהכרתי אותה היא הצטיירה לי כילדה המושלמת אבל אחרי תקופה מסויימת הבנתי שהיא לא בשבילי, היא היתה בוגדת בי כל הזמן ועוד עם חברים שלי ! לצערי אני לא מצליח להתגבר עלייה - אוהב אותה אני מאוד ! וקשה לי לחיות את החיים. כאילו כל דבר קטן שעושים בחיים כמו לקום בבוקר, לצחוק, לנהל שיחה, לדבר - נהיה מטלה מאוד מכבידה שאני לא מצליח לחזור לנורמל. הבעיה עוד יותר קשה מכיוון שלא רק שהיא בוגדת בי היא גם כל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי והיא רוצה להיות איתי ושזו רק החלטה שלי... ואני נמצא בבעיה מכיוון שהראש לי אומר לי שהיא תחזור ותמשיך לבגוד בי אבל הלב רוצה לחזור ולהיות איתה. כיום אחרי שבועיים שאנחנו ב"כאסח" אנחנו לא מדברים... מה שרציתי שתגידו לי (מכיוון שאני חושב שלפעמים צד שלישי יכול לראות יותר) היא האם להשלים איתה ? האם לנסות להיות ידיד שלה ולא חבר ? מה יש לכם לייעץ לי בקשר איך להתגבר עלייה ? כי ת'אמת אני לא מסוגל להיות חבר שלה או להיות בקשר מיני איתה... כי אני מרגיש שזה גורם לי לפתח אלייה רגשות יותר חזקים ואני לא מוכן להיות איתה אחרי מה שהיא עשתה... איבדתי בה את האמון והאמון זה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים... היא פגעה בי יותר מידי ואני לא רוצה להפגע יותר... מה לעשות ???

יניב, הדבר הטוב ביותר לעשות זה להזמין את חברתך לשיחה גלויה פתוחה כנה ואמיצה. תספר לה את כל מה שכתבת כאן ותשתף אותה בהתלבטות. יתכן ותגלה שכל חששותיך היו לשוא ושהיא כלל לא בגדה בך !! מי יודע ? שיחות גלויות עם בן הזוג או כל פרטנר אחר, הנם המפתח להצלחה ולחוסן. לא לשמור בבטן . בהצלחה !!

שלומי, ניסיתי לדבר איתה גלוי, אפילו מספר פעמים אמרתי לה שאני נותן לה תקופה של "ניסיון" של שבועיים שבה נתתי לה חופשיות ממני ואמרתי לה שהדרך היחידה שנהיה ביחד היא אם רק היא ת-צ-ל-י-ח לא לבגוד... מה לעשות היא לא מסוגלת, כנראה זה באופי שלה. וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא גורמת לי להשתכנע שאני הבעיה לכך שהיא בוגדת ואז היא משכנעת אותי לחזור לקשר איתה וזה חוזר כמו מעגל... בעייתי לא ?!

שלום לכול אנשי המקצוע , אני חיילת שמשוחררת חצי שנה בגלל בעיה רפואית , כאשר אצטרך לחזור לצבא ישאר לי עוד שנה שנה וחצי לשירות . אני צריכה לקבל את ההחלטה בימים הקרובים ואין לי מושג מה להחליט:( ניסיתי להתייעץ עם אנשים , לקחת דף ולעשות פלוסים מול מינוסים אך עדין אני לא מצליחה לקבל את ההחלטה . הסיבה לקושי היא כי אני באמת חולה ( לא חשוב כרגע מה הבעיה ) ונורא קשה לי להמודד עם דברים בחיים בגלל מחלתי . אז על אחת כמה וכמה עם מסגרת הצבא שהיא קשה \ דורשת ולפעמים אטומה . אני יודעת שאין סימפטיה בצבא ואוליי לא אוכל להתמודד עם מה שיפול עליי , וגם ככה קשה לי לעשות דברים אלמנטריים בחיים האזרחיים. אני בדילמה נוראית! מה עושים , איך מגיעים להחלטה ? מצד אחד אם אחליט לא להתגייס אני ירגיש עם זה רע הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה הנפשית . ומצד שני אם החליט להתגייס אני עלולה ליפול למקום שבוא לא אוכל להתמודד ומניסיוני , למרות בעיתי , הצבא לא מתחשב ולא אכפת לא , ואני עלולה להשבר, ליפול ואף לחשוב על התאבדות - ואני לא רוצה להגיע למצב שכזה ! בטח יתנו לי תפקיד "עלוב" שאני יחוש מתוסכלת . - סה"כ לצבא יש את הצרכים שלו. אני לא מצליחה להגיע להחלטה! לא צריכה שתפנו אותי לאנשי מקצוע אבל תעשו את המקסימום מבחינתכם כי אני באמת בצרה , ומאוד מאוד אודה על כול עצה שתחבין אותי להגיע להחלטה. לא נותר לי עוד זמן - אני חייבת להגיע להחלטה ביום - יומיים הקרובים :( בתודה מראש ענבל

ענבל, מהצורה שבא כתבת את הדברים, אפשר להבין שהכף נוטה לכיוון השלילי - לא לחזור לצבא. מאידך, קיימת ההרגשה הרעה, שתתעורר עקב כך. אני יכולה לכתוב לך את דעתי, אבל זה לא יהיה נכון. כי למרות כל הדילמות וההתלבטויות, ואני קוראת שהן קשות, ההחלטה צריכה לבוא ממך בלבד. זה נכון, שהצבא לא ממש מתחשב, למרות שלפעמים נתקלים גם שם באנשים קשובים, אבל מבחינת המסגרת הכללית קשה למלא את הצרכים הספציפיים של כל חייל, וזה בהחלט דבר שצריך להוסיף לחשבון. תנסי לשים על כפות המאזניים את מה שאת כתבת - הרגשה שלילית (אי-גיוס), אל מול סיכון של התאבדות (גיוס)... יותר קרוב מזה אני מעדיפה שלא לכוון, כי שוב - ההחלטה הסופית היא רק שלך. HERA.

איזה תשובות מהירות:) HERA אני מסכימה אתך , אני חושבת שעמוק עמוק בפנים אני מאוד רוצה לתת צאנ'ס אבל אני מפחדת והרבה יותר קל כבר לא להתגייס . אני מנסה כיאלו לשכנע את עצמי לא להתגייס , למרות שנראה כיאלו הסיכוי שהתגייס קטן , אני יודעת שזה יפריע לי לכול החיים. נכון שזה החלטה שלי , אבל זו החלטה יותר מידי קשה , אני לא מצליחה להחליט ותאמיני לי שעשיתי הכול בשביל להחליט . אני לא באמת מאמינה שאתאבד - אבל אין ספק שאסבול קשות! HERA אני לא מבקשת שתקבלי בשבילי החלטה , אבל מה היית עושה במקומי ? אשמח לשמוע את דעתך האישית אם היית בנעליים שלי ותקחי את כול הסיבות שהזכרתי. אשמח אם תביעי את דעתך האישית:) ענבל איתן - תודה!

ענבל שלום:) אני את האמת חושב שקבלת כבר החלטה. מהדברים שאת אומרת בעצמך. לפני שאני אסביר. אני אגיד לך שהבריאות היא הדבר החשוב ביותר. ולמה אני חושב שאת החלטת??? את אומרת שחשוב לך להתגיס שוב בגלל (בשורה התחתונה) לחץ חברתי. יש לך יותר סיבות למה לא להתגיס. עובדה שאת קוטלת את הצבא בדבריך. ז"א שהחלטת שאת לא רוצה להתגיס. ואת מחפשת יותר תירוצים למה כן להתגיס. אז תני לי להציע לך משהו. אני התגיסתי לצבא מתוך אידיאולוגיה והחשיבות שיש בשירות למען המדינה. וגם למען עצמי. הצבא אם כל החרא שיש בו ולא חסר בו. עזר לי לעצב את מי שאני היום. אני לא בטוח שאם לא הייתי משרת בצבא. הייתי מעצב את מי שאני היום. בדרך טובה יותר. חלק גדול מהחיים שלנו זה מסגרות. אני חושב שבצבא בגלל שאת נפגשת ביותר מצבים. את לומדת יותר על החיים. לטוב ולרע. אני לא יכול להבטיח לך שהכל יהיה בסדר. כי זה שקר. אבל כמו בכל דבר בחיים צריך מזל. אל תסתכלי במה שהחברים שלך חושבים בנושא. אלא בעצמך מה את רוצה. אני את האמת לא אוהב אנשים שלא מתגיסים לצבא. בלשון המעטה. כי אח"כ עוד תיהיה להם חוצפה לקבוע מדיניות. אבל מצד שני אני לא אכפה את מה שניראה לי נכון על אנשים אחרים. אם את לא רוצה להתגיס אל תתגיסי. אבל אל תגלגלי את האשמה על חברים משפחה וכד' את ילדה גדולה. ואת יכולה להחליט בעצמך בהצלחה. איתן

HERA כנראה שהלכת לישון - לילה טוב ! מקווה שתהיי פה מחר:)

היכן אפשר ברשת לקרוא מאמרים מקצועיים ואקדמאים בנושאי פסיכולוגיה וחינוך ילדים?

תקלידי את מה שאת מחפשת באתר www.google.co.il איתן

שלום, האם רצוי שמי שנזקק לטיפול תרופתי בנוסף לטיפול נפשי יפנה לקבל את שניהם אצל פסיכיאטר? אני שואלת כיוון שנראה לי שאחרת עלולים לא לקבל את התרופות הנכונות. הפסיכיאטר אינו יודע על מהות הבעיות עמן מתמודד המטופל וההפרעה המיוחסת לו עלולה להיות שונה או חמורה יותר מכפי שנראה. למשל, לא ניתן לקלוט סימפטומים פסיכוטיים סמויים בשיחה של כמה דקות בנושא התרופות. בנוסף, מאחורי סימפטומים מסויימים עלולים להסתתר בעיות שונות- OCD יכול לכסות על דיכאון או על מצב פסיכוטי סמוי ויתכן שהבעיה העיקרית היא הפרעה באישיות שעשויה להעזר בטיפול מסויים. הפסיכולוג הקליני אינו מבין בטיפול תרופתי ולכן לא יכול להמליץ על כיוון מסויים של טיפול לפי מה שהוא קולט מתוך היכרות עם המטופל. לכן, האם יתכן שהחלוקה הזו בטיפול נפשי אינה רצויה? אגב, השאלה נובעת מניסיון אישי. אודה בעד כל התייחסות לנושא.

יעל, פסיכיאטרית הפנתה אותי לפסיכולוגית שהיא מכירה. הן עובדות במקביל הרבה שנים, ככה שלא היתה אי-הבנה, משום שהיה ביניהן קשר רציף על הבעיות שלי, על המשמעות ועל הטיפול המומלץ - הן לא התערבו אחת לשניה בעבודה, אלא יותר עסקו בעידכונים על התפתחויות כאלה או אחרות.

הרה היי - - - גם אצלי היה אותו הדבר רק הפוך הפסיכולוגית שלי שהיתה לי הרבה שנים היפנתה אותי לפסיכיאטרית שהיא מכירה היטב וכך הן החליפו בינהן דעות ומסקנות לגבי ועל דרך הטיפול שאני צריכה לקבל ובהתאם גם התרופות .

יעל שלום השאלה היא במחלוקת מקצועית יש פנים לכאן ולכאן הטעון בעד הפרדה גורס שבעוד שטפול תרופתי הו אסמכותי במהותו טפול (דינמי) הוא בעמדה המנסה להמנע מסמכותיות ובכך יש סתירה פנימית לטעמי, אין תשובה ברורה לשאלה בברכה עמי

אני מודה לך בעד תשובתך לשאלתי לגבי הגישה לתיק רפואי. שאלה נוספת: למי בדיוק פונים על מנת לקבל העתק מהתיק ומי מחליט אם אקבל אותו או לא? תודה שוב.

פנה למנהל רשומות רפואיות באותו מוסד הוא כבר אמור להכיר את התהליך בברכה עמי

ויווש.. היכן את? איך היה היום בתל אביב? ומה המשבר שפקד אותך בזמן שלא היית כאן??? דואגת, ומתגעגעת...

ליהי יקרה אל תידאגי אני בסדר כתבתי שם,, ועל המשבר ההוא שאני עדיין מיתמודדת , ןקצת יותר קל לי .אכתוב מאוחר יותר, כרגע רצה לפסיכולוגית ובערב שוב נוסעת מקסימה שלי תמיד איתי ואני עסוקה כל כך מקווה שהכל בסדר אצלך מיצטערת לשמוע שלא מצאת ,, לפרוייקט ושלפחות תימצאי ותצליחי במהלך החודשים הקרובים. אוהבת מאד ויוי

איך ניתן לשכנע בחורה בת 21 לקבל עזרה? למי ניתן לפנות?

אילנה שלום רב, מה זאת אומרת לשכנע? האם היא אינה מעוניינת בטיפול? האם היא מודעת למצבה? אם את לא רוצה לחשוף את הפרטים כאן, את מוזמנת לשלוח לי מייל, ואשתדל לעזור. בברכה, טלי פרידמן

אני סובלת מחרדות עוד בהיותי קטנה בפרט מאז מותה של אימי כיום אני נשואה+ ילדה , ומנסה להביא שוב ילד וללא הצלחה התגלתה בעיה אצל בעלי וזה בטיפול , אך אני ממש בדיכאון מהעינין וזה משפיע עליי הפכתי לקנאית, לפרנואידית ממורמרת מהכל איך אני יכולה לשפר את ההרגשה ולהיות חזקה יותר אודה על תשובתכם

האם את חושבת שאי היכולת להביא עוד ילד לעולם (זה רק בינתיים, לא לשכוח), זוהי הסיבה המרכזית לתופעות הלא סימפטיות שקורות לך ? אולי משהו אחר קורה ?

נוי, מכיוון שהחרדות הן שלך, אבל הבעיה משותפת, מדוע שלא תיפנו לייעוץ זוגי? אני מניחה שגם בעלך מרגיש מבולבל, לאור העובדה שהתגלתה אצלו בעיה. תעבדו על זה ביחד.

שלום רב, חרדה יכולה להיות משהו שניזון ממקור גינטי, אבל פעמים רבות היא משהו שנדבקים ממנו עקב הצמדות למודל התנהגותי, כמו הורים. טוב תעשי אם תסתייעי בפסיכולוג/ית, כדי לנסות ולהקל על עצמך ובן זוגך - וכמובן גם כדי להפסיק את העניין כמשהו שושלתי. חיזוק הדימוי העצמי והביטחון עצמי, ורכישת מיומנויות שליטה ואסרטיביות - הם התהליך המומלץ לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לפי ניסיונך האם חייבת להיות סיבת דחק נראית לעין כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי ?? מה מהותו של הטיפול הפסיכואנליטי ?? כיצד מתבצע טיפול פסיכואנליטי ?? האם טיפול פסיכולוגי יכול להתמודד עם בעיות הורמונליות כמו "חוסר איזון" ? האם טיפול קוגנטיבי הוא לעבוד עם המטופל על דפוסי התנהגות נכונה תודה חואן מנואל סנטהמריה

וואו! אנסה לענות כמיטב יכולתי: 1. לא. לא צריכה להיות סיבת דחק ניכרת לעין. השאלה היא לעין של מי? של האובייקט עצמו או של הסביבה? לפעמים האובייקט לא מודע לזה שהוא סובל או שרוי במצוקה, ואז אם הסביבה עירנית מספיק הדחיפה לטיפול תבוא ממנה. יכול להיות שהאובייקט מרגיש שדברים לא בסדר, אבל שומר על מראית עין של "הכל כרגיל", ואז הוא היחיד שיכול להחליט אם כן/לא לפנות לטיפול. 2. לטיפול הפסיכואנליטי יש מהות עיקרית, והיא הבנה של דפוסים קיימים מתוך חיפוש בעבר. אחד העקרונות שמיוחדים לו הוא השימוש באסוציאציות חופשיות. הטיפול המסורתי (זה שפותח על ידי פרויד) מתנהל כסדרת פגישות שבועיות (4-5), כשהמטופל והמטפל לא יוצרים קשר עין (הספה המפורסמת). אבל במהלך השנים הטיפול הפסיכואנליטי עבר גלגולים רבים (איפשהו פה, בפורום, ישנם הסברים של ד"ר קפלן בנושא, אחרי שניסתי להבין בעצמי כמה דברים, בשביל להשאר נאמנה למקור, אני מציעה לחפש את זה ב"חיפוש"). הטיפול הפסיכואנליטי הציע גם פתרונות נפשיים להפרעות פסיכוסומטיות (אנה או, המטופלת ההיסטרית של פרוייד). 3. הטיפול הפסיכולוגי לא אמור להתמודד עם הפרעות הורמונליות - בשביל זה קיימת הרפואה. ישנם מצבים, שבמקביל לאיזון הורמונלי תרופתי, אפשר להתייעץ גם עם פסיכולוג. בעיקר כאשר חוסר האיזון משפיע על הנפש (מביא למצבים של דכאון וכו'). 4. כן. מטרתו של טיפול קוגנטיבי היא לא להבין מה היה פעם, אלא מה יש היום ומה עושים עם זה. הטיפול עובד על שינוי התנהגותי ומחשבתי. לרוב מדובר בטיפול קצר, שאינו מתפרס לאורך שנים. מומלץ במיוחד להפרעות חרדה. מקווה שהצלחתי, לפחות חלקית, לענות על כל השאלות. ואם מישהו מהצוות יקרא את זה, אשמח לתיקונים, תוספות והערות!

שלום, שמי יהב ואני בת 30 פרודה כשנה לאחר קשר רב עוצמה של שנתיים. עברתי זעזוע לא קל במערכת היחסים שהייתה לי. זו הייתה אהבה של פעם בחיים , כך לפחות כרגע אני חושבת. נאלצתי לפרק את החבילה לאחר שהקשר לא הוביל למיסודו בגלל בן זוגי. ( הוא לא בנוי למחוייבות, כל פעם שהגענו לרגע האמת, מגורים משותפים וכו' הוא התקפל למרות ששיתף פעולה, אך בין דיבורים ובין מעשים הפער היה עצום) .היום לאחר השלמה שלא נהיה יחד והבנה שכך זה צריך להיות ( בעזרת פסיכולוגית ) חיי אינם אותו הדבר. אני לא מאמינה שאכיר ואבנה קשר זוגי ועוד יותר מזה אני גם לא יכולה לנסות ולצאת לדייטים.הפחד מהעתיד מפחיד אותי, אני מתפקדת, עובדת, לומדת, נפגשת עם חברים אבל יחד עם זאת חייה בתחושה שמשהו חסר, אני לא מאושרת וגם לא מאמינה שאהיה מאושרת אי פעם. אני חיה בתחושת השלמה " שזה מה יש ". לא פעם ולא פעמים אני מוצאת את עצמי בוכה ולא נרדמת בלילות. הפסיכולוגית שלי אומרת שאני כבר 90% מחוץ לקשר ונשאר לעשות עוד מאמץ קטן. אנחנו נפגשות פעם בחודש, לטענתה כרגע אין צורך בפגישות שוטפות. לא טוב לי, אני חסרת אמונה, איבדתי את התקווה. מה שבטוח שאם אשאר לבד, לא אשרוד וזה בטח מה שייקרה. האם אי פעם אהיה מאושרת? האם אוכל ליצור קשר בעתיד? איבדתי את האמון בגברים, הקשר שהיה לי היה כמו באגדות אך סופו היה טראגי, הייתי עם שחקן טוב, יותר מידי טוב. שהיינו יחד הוא רצה למסד את הקשר לא פחות ממני והיה לו תוכניות בשמים. שלושה חודשים לאחר שנפרדנו הוא כבר היה בזרועות מישהי אחרת.... אם לא הייתי חותכת את הקשר היום אוליי היינו עדיין יחד בקשר שמלווה בהתעללות נפשית!!! זה נכון שאומרים שהאהבה עיוורת, לא מאחלת לאף אחד לעבור את הייסורים שעברתי. אני מוכרחה לציין שאיני תלותית, אני מאוד עצמאית אבל באהבה שהייתה לי איבדתי כל היגיון ורק הרגש דיבר . יהב

ליהב, נכון שעכשיו הכל נראה שחור. אבל אין זה כך. הזמן הוא מרפא גדול. יעבור זמן מה ותפגשי את אותו המישהו שבאמת יתאים לך ותהיי מאושרת . אולי ? אפילו אם לא, את צריכה להחדיר לעצמך לראש שאם הגבר (אהבת חייך), עזב לבסוף ומצא אחרת, שבאמת רטרואקטיבית, הוא לא היה בשבילך ולא היה לכם חיים טובים יחד. יש עוד אלף כמוהו !!!!!! תאמיני לי, ואולי עוד יותר טובים ממנו. אם הוא באמת היה מאוהב בך, אז למה עזב ????????????? אל תאמיני לגברים !! מי שלא מוכן למסד את הקשר, הוא סתם מנצל אותך. חד וחלק. תתחילי לצאת ולבלות ולא להכנס ללחץ. החיים יפים ואת עוד צעירה בהצלחה

נשמה תמוה , נשמע נדוש , אוליי קשה להאמין עכשיו , אבל נכון!

יהב, החיים הם יפים. תצאי ותבלי ותראי שהאהבה בוא תבוא. עדי

את בת 30 ואת עדיין מאמינה שקיים דבר כזה , האהבה של פעם בחיים????!!!! הזמן פותר הכול במערכות יחסים ! היתרון של נקודת הסיום הוא , שבמבט רטרוספקטיבי לאחור ההגיון שבדברים מתחיל להתבהר. אני בטוחה שכך הדברים ההיו גם לגבייך !

יהב יקרה... סבלנות מתוקה. רק סבלנות. עוד יבוא היום שהפסימיות והעצב יפנו את מקומם לאופטימיות ואושר פנימי. את לא יכולה להבין על מה אני מדברת, עכשיו הכל שחור ורע, בא לך לישון ולא להתעורר למציאות הכואבת, לאכזבה, לאובדן, לפחד ההוא הגדול- להיות לבד... לכן העיצה הטובה היותר שאני יכולה לתת לך, תהיי סובלנית עם עצמך, תני לעצמך לחוות הכל בלי להילחם בעצב הזה, אבל יחד עם זאת אני לא חושבת שפגישה חודשית מספיקה. את צריכה ליווי יותר צמוד למשבר שאת עוברת. אני מציעה לך לדרוש(!) טיפול שבועי ואם אין אפשרות- להחליף מטפלת. אין שום סיבה שבעולם, שתעברי משבר כזה, שיכול לתרום לך המון מהרבה בחינות, חבל לפספס אותו ככה... אם יש משבר זאת הזדמנות מצויינת להתפתחות אישית, מניסיון שלי! מתוך הכאב והעצב באות המתנות הגדולות ביותר, וכמובן האושר.. כמו שנאמר " תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" ועוד משהו.. שהפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם לגבי תדירות הפגישות: "כמו שלכל בן אדם יש צורך שונה לאוכל, ככה לכל בן אדם יש צורך שונה להיפגש" וזה הצורך שלך עכשיו- ומגיע לך לקבל את מה שאת כל כך צריכה..!

יהב היקרה אני מבין ממה שכתבת שנפגעת מאוד קשה. ובצדק. לצערי ולצערם של עוד הרבה יש חראות שמתנהגים בצורה כזאת. גם גברים וגם נשים. אי אפשר לשנות את כל העולם לצערי. אבל את יכולה ללמוד מהניסיון שלך. תיהי יותר בררנית.ומי שלא מתאים לך תעיפי ישר. זה לא קל לבנות אמון מחדש. אז את צריכה מישהו סבלני. שיתן לך זמן ויתמוך בך. אם תיבכי בלילה זה לא יעזור לך למצוא זוגיות. קודם כל את צריכה עוד קצת זמן לצאת מהמשבר. ואל תידאגי בקשר לגיל. תסתכלי באתרי ההכרויות פה. באיזה גילאים אנשים מחפשים זוגיות. בתקופה הזאת קשר טוב לזוגיות זה לאו דווקא 18 היום אנשים לומדים, יותר קשה להסתדר בחיים. אז זה לא סוף העולם. אין פתרונות קסם. צריך זמן. ולאט לאט תיבני את עצמך שוב. מה שהיה היה. תלמדי תפיקי לקחים. ותמשיכי את החיים. החיים לא ניגמרו מתי שניפרדת מהבחור. את עוד חייה. לכל אחד יש משברים בחיים. אבל עוברים אותם. אני בטוח שאת בחורה טובה. את תימצאי את הבחור המתאים. אני בטוח שהוא יזכה במישהי מיוחדת:) תחיכי קצת:))) ככה:))))) @----)---- איתן

יהב תיקראי בעמוד 519 מה שרשמתי לספיר תחת הכותרת "בלאגן" אולי גם זה יעזור לך. איתן

אתם בטח לא זוכרים אותי כתבתי פה לפני שבועיים על זה שחבר שלי עזב אותי. אמרתי שעשיתי טעות.. העניין הוא שזה לא בדיוק נכון. הקשר ביני לבינו היה חולה ורע. הוא אדם אגואיסט מאוד שלא נותן מעצמו והוא גרם לי סבל רב. במשך הזמן התרגלתי ליחס הזה ואפילו פיתחתי דרך התמודדות. אהבתי אותו המוות יותר נכון אושרי היה תלוי בו מכיוון שלא ראיתי טעם לחיי והוא הכניס בי אהבה וקשה לי מאוד אני בדיכאון ענקי שמטביע אותי כל בוקר כל הזמן חושבת עליו לפעמים שונאת לפעמים אוהבת מחפשת דרכים לנקום.. אובססיבית אליו והוא לא אכפת לו..... תמיד עשה מה שרצה......... מה אני אעשה ????????. לפעמים מייחלת למותי שיפסיק את הסבל. תעזרו לי

וואי וואי וואי , מה קרה היום ? כל האהבות הנכזבות הגיעו הבוקר לפורום ? בנות, רגע אחד, לאט לאט. לא חסרים גברים בשוק. מה התלותיות הזאת ??????????? רבק, אנחנו בשנת 2001 (2002 עוד מעט). מי הוא זה ואיזה הוא הגבר שיכול כך לשבור אותך ???? צאי מזה !!! תשכחי ממנו, הוא לא שווה אותך !!!!!!!!! אם את באמת רוצה להתנקם בו, אז תראי לו כמה את חזקה ולא נשברת ממנו ולא שמה בכיוון שלו. זוהי הנקמה המתוקה ביותר. תשתחררי ממנו !!! זכרי : יש עוד אלף כמוהו ויותר טובים ממנו !!!!!!!!!! בהצלחה

אני מזדהה איתך גם אני עברתי את מה שעברת... אז אם יורשה לי לומר.. אני מבינה את הרגשתך... השתמשתי באותם המילים כפי שאת משתמשת ברגע זה.. עד שיום אחד קמתי ואמרתי לעצמי שאני פותחת דף חדש (פרק חדש בחיי).. אני לא אשקר לך..זה עניין של זמן ותהליך ארוך.. וכואב.. פשוט תנסי להעסיק את עצמך. .. ולהמנע מלפרש את המערכת היחסים שהיתה לכם.. אל תתמקדי בזה תתיחסי אל זה כעל חוויה.. נסיון.. שבעצם עברת אותו.. פשוט תנסי לשנות את ההשקפה ואת דרך הסתכלותך על החיים.. ותראי אותם באור שונה.. תהיהי קצת יותר אגואיסטית ותתמקדי רק ורק בעצמך!! חשבי מהו רצונך? מה את רוצה שיהיה לך?... כלומר תעשי חשבון נפש עם עצמך ותבררי עם עצמך כול מיני עניינים.. ובהתאם לההשלכות.. לאחר הבירורים תפעלי בהתאם.. כי זה מה שעשיתי.. ובהצלחה

תיראי. סימת את הקשר לטוב או לרע. את צריכה להמשיך קדימה. תיקחי טיפול פסיכולוגי. שיעזור לך לצאת מהמצב. אין תרופת קסם לשכוח ולסלוח. זה תהליך. אם הזמן סערת הרגשות שלך תקטן. תירדי מהבחור. אל תעשי דברים מטופשים. אל תתרידי אותו.ואל תתקשרי ואל תתיחסי אליו. כי קודם כל את תשפילי את עצמך. והוא יסתכל עליך כמעוררת רחמים. ודבר שני ככל שתציקי לו יותר. הוא יתרחק ממך יותר. ואז בכלל חבל לך על הזמן. תירדי מהבחור. תיצאי מהבית אם חברות. תעסיקי את עצמך בעבודה או קורסים. לשכוח קצת לפחות במשך היום. במשך הזמן סערת הרגשות שלך תירד. ואז תתחילי מהתחלה לבנות קשר יציב. וזאת בעצם עוד סיבה ללכת לפסיכולוג. כדי שתדעי איך לעשות את זה. אין לאף אחד פתרונות קסם. אם תירצי לפרוק עוד מהלב. [email protected] איתן

על רגעים של צער ורגעים של אושר ... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוהים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוהים לשם מה נתנו לו הקופסאות. אמר אלוהים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. "את כל רגעי הכאב והצער", אמר לו האלוהים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות?" שאל האדם. "שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוהים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא היתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוהים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוהים. גם קופסת הצער לא היתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוהים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער. התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוהים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער" אמר האדם לאלוהים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוהים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוהים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו השנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוהים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסא האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.

סיפור יפה ומעורר כל כך הרבה מחשבה למה לי זה לא יכול לקרות או לכל אדם אחר שסובל , למה בכל זאת המועקות העצב הדיכאון והקושי בחיים , במציאות ולא בסיפורים כל כך כבד וחונק ולא יוצא ומתפזר ואילו הרגעים של אושר ושמחה כל כך מעטים וקלים ועפים לא מתישבים להרבה זמן . ספיר יש לך מתחרה בסיפורים עם מוסר השכל בפורום וזה איתן הלוואי וסיפוריכם יכלו להתקיים גם במציאות .

היי יונת כשאני קראתי את הסיפור גם לי עברו אותן מחשבות. כשמרגישים מאוד רע הסיפורים האלו אפילו יכולים לעצבן. אבל אולי משהו בהם יגרום לרגע קצר אפילו להפסיק להיאחז בכל הרע. ספיר

יואו!!!! איזה צמרמרה קיבלתי....! סיפור מדהים ו...... מרגש!!!!! :-)))

יש עוד חמש דקות להגיד לך מזל טוב... :-)))))))))))))))))))))))))))!!!!!! איך היה מתוקה? עשית משהו בכלל? איך המצב רוח? היום לא כתבתי לך מייל כי אני ממש גמורה, אבל הייתי חייבת לאחל לך שוב שיהיה לך הרבה מזל בחיים, ושבאמת יהיה לך טוב. זהו.. מתגעגעת...:-) לילה טוב יקירתי.. (ד"ש לאיתן!......:-))))

עוד יום-הולדת עבר... יופי. הופ-הופ טרללה, גדלתי בשנה... וזהו. זה כל ההבדל. התחיל יום חדש, והצרות אותן צרות... היום לא עשיתי שום דבר מיוחד (חוץ מלמצוא מקום למתנה שאחותי קנתה לי (וזה היה פרוייקט...). את החגיגות אני עושה בסופ"ש... אני מוזמנת, מוזמנים אלינו... נו, הבלאגן הרגיל :-) אז אם את עוד בסביבה - מגיעה לך תודה מיוחדת (בלי לפגוע פה באף-אחד). לילה מיצויין לך...

???????????/

ליסה נשמה... מה שלומך?...הרבה זמן לא שמעתי ממך, את בסדר? הכל בסדר שם בחו"ל..? אני ממש שפוכה מעייפות ולא נשארת כאן ליותר מידי זמן.. אבל ראיתי ששאלת אם מישהו פה.. אז בנתיים אני פה..:-))) אני רק אכתוב להרה משהו ואני עפה למיטה... :-)

hi lehi,how r u? i am ok although i have been in a bad mood all day,just a bit depressed i think,but i should get over it tomorrow,i hope you are fine and that everything is going your way

היי ליסה, מקווה שאת עדיין כאן.

yes i`m still here,i was just reading up on the net about "transference"and counter-transference

סבלתי מחרדות,הייתי מטופלת בכדורים ,אח"כ עבדתי על הנפש שלי,כי ראיתי שהכדורים עוזרים אבל לא בדרך שהם אמורים לעזור לי,זה היה כמו אקמול הרגיע לאותו רגע,ועבדתי חזק על הנפש שלי ועליתי שוב על הדרך הנכונה,אני נימצאת שבועיים לפני חתונה,וחזרו לי המחשבות הטורדניות והמפחידות,אני מפחדת מכל דבר שזז מפחדת שיקרה לי משהוא,פתאום העולם ניראה לי אכזר,אני מאמינה שכל נפילה היא בשביל עליה,אבל שאלתי היא האם זה טיבעי לבחורה שסבלה בעבר מחרדות קשות,שוב להיכנס לחרדות ועוד לפני חתונה? קחו בחשבון שחוץ מהחתונה עבר עלי חודש קשה מבחינת לחץ בעבודה,ומחלה של אדם קרוב.

לימורי, חתונה היא דבר מלחיץ. לא רק האירוע עצמו, אלא גם ההשלכות של מה שיבוא אח"כ. טבעי מאוד, שהחרדות מהן סבלת בעבר, יופיעו שוב דווקא עכשיו. קצת קשה למצוא פתרון בזק, כזה שירגיע קצת את העניינים בתוך שבועיים... אבל אפשרות נוספת היא להתחיל בטיפול פסיכולוגי (אם את לא מעוניינת לנסות שוב תרופות), אומנם זה לא יהיה מקרה של "יעבור עד החתונה", אבל למה לא לנסות לשפר את איכות החיים באופן כללי?

אני נגד פסיכולוגים,אני יותר בעד חשיבה חיובית ורוחניות,אני עובדת על המוח שלי בבית ע"י קריאת ספרים וכדומה. תודה לך על העידוד.

שלום רב, כן, זה מאד טבעי! ארוע כה גדול ורב השפעה בהחלט מותיר את רישומו. אם תרגישי לא יציבה, כדאי לשתף את בן הזוג ברקע שיש לך. בשביל זה יש חברים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יוסי תודה מקרב לב.

שלום, אני בן 17 וחצי ויש לי סי.פי קל (צליעה ברגליים) עקב כך אני אדם מבודד כמעט לחלוטין,החברה הרגילה לא מוכנה לקבל אותי איך שאני,ונשים נרטעות ממני בגלל מצבי הגופני... משום כך אני סגור,מופנם וכ"ו מעולם לא היה לי שום קשר עם בחורה,אפילו למצב של לדבר עם בחורה שאני לא מכיר בטלפון,גם לזה לא הגעתי... עוד אפשר לומר שהביטחון העצמי שלי שואף ל0 נוסף לכל זה אני סובל מחרדות עמוקות,כל חיי סבלתי מחרדות (בעיקר פחד ממות,מחלות אך גם חרדה חברתית),הייתי אצל מספר פסיכולוגיים ואפשר לומר שזה עזר,אבל ברגע שהטיפול הפסיק,הכל חזר אלי.. ואם לא דיי בזה בשנה האחרונה נכנסתי לדיכאון.. לפני מס' שבועות החלטתי לקחת את העניין ברצינות ופניתי לפסיכיאטר,הוא נתן לי סרוקסט שממש ממש לא עזר אלא להפך,החליפו לי את הכדורים לאדרונקס,גם כן לא עזר.. החלטתי שאני לכדורים יותר לא מתקרב! משום שעשיתי חושבים וראיתי שהנזק הוא יותר גדול מהתועלת (הנזק היה רב ותועלת כלל לא היתה) אמרתי לעצמי,ניסיתי כבר הכל.. מה עוד אוכל לעשות? פניתי אל המיסטיקה.. .בן אדם שמבין בקמעות שלח לי קמע לפני כ 3 שבועות וביינתים תודה לאל הקמע העביר את החרדות וגם העלה את הביטחון העצמי,גם החרדה החברתית פסקה כלא היתה... ,תגיד שאתה לא מאמין בקמעות אני אגיד או קיי אבל לפחות זה עשה את מה שהכדורים של הפסיכיאטר לא הצליחו לעשות,וזה עשה את זה גם בלי תופעות לואי וכ"ו.. אולם עדיין מוקדם לומר לבטח שזה עזר כי חלפו רק 3 שבועות,אבל אני מאמין שזה אכן עוזר!! זה פשוט עוזר לי!! עד עכשיו סיפרתי רק רקע למצב.. עכשיו אתחיל לספר למה בעצם החלטתי לכתוב לפה: בחודש האחרון הכרתי בצ'ט משהי בת 16 וחצי שמאוד מאוד מאוד התחברתי אלייה,וניפתחתי אליה בצורה בלתי לרגילה, סיפרתי לה ה-כ-ל על המצב שלי והיא קיבלה הכל בהבנה (מה שלא קרה מעולם ואני מדגיש מעולם אם בנות אחרות) וכיום אנחנו מנהלים קשר טלפוני שאיתו אני מרוצה מצד אחד ולא מרוצה מצד שני מכמה סיבות: ראשית היא נשמעת הבחורה הכי אינטלקטואלית,והכי.. מבינה שבעולם אבל כמו שאמרתי יש כמה בעיות,היא התחילה לספר לי עליה סיפורים מאוד מאוד מאוד מוזרים כמו: שהיא מדברת עם רוחות, מתעסקת בכל מניי ענינים של מיסטיקה וכ"ו... שיש לה חבר בן 42 ואמא שלה לא יודעת על כך... עוד היא סיפרה שהיא היתה נשואה! וגם החתונה היתה בסתר.. והיא התגרשה משום ש.. כך וכך .. (זה לא רלונטי כרגע.. ) הסיפורים נשמעו לי מאוד מאוד מוזרים.. סיכמתי איתה שהיא מדמיינת את הכל ואני לא מאמין לכלום.. היא אמרה שהיא יודעת שאלה נשמעים סיפורים מצוצים מהאצבע ואין לה בעיה עם זה שאני לא מאמין ... אז המשכנו בקשר הטלפוני.. אבל ישנן עוד בעיות כמו למשל: אנחנו גרים אחד מאוד מאוד רחוק מהשני (אני בעכו והיא באילת) שנית אנחנו מדברים כל יום 3 שעות בטלפון בערך (מעולם לא נפתחתי כך אל אף אדם) אבל הבעיה היא שתמיד אני מתקשר,כי היא טוענת שאין לה שיחות יוצאות ו.. אני חושב על החשבון טלפון שיגיע בסוף החודש ואל התגובות של אבא שלי.. היא כל הזמן אומרת לי שלא מעניין אותה המראה החיצוני,והיא דיי מתחננת שאני אבוא אליה כדי שנפגש.. הבהרתי לה שאין סיכוי שאני אגיע (מהמון סיבות שאני לא אכנס אליהם כרגע...) הבהרתי שישאר בינינו רק קשר טלפוני.. אציין שהשיחות איתה גורמים לי לרגש מאוד מאוד חיובי,אנחנו מדברים על הכל.. ניכנסים לכל מני פילוסופיות .. ופשוט.. אני מוצא איתה נושא שיחה.. שזה לא יאומן.. השיחות מכנות לי רגש מאוד מאוד חיובי (אני יודע שציינתי את זה כבר אבל זה לצורך הדגשה) כדרך אגב אציין שכיום אני בשיחות עם סטודנד לעבודה סוציאלית (דרך קופת חולים זבולון) הייתי איתו רק בשני פגישות בינתיים,אבל אני שם לב שאין לו ממש תשובות או עצות לבעיות שלי אבל את זה נעזוב לעת עטה.. השאלה העיקרית שלשמה כתבתי פה: האם לאור כל הנתונים המקיפים שנתתי לך פה האם אתה חושב שכדאי לי להשאר איתה בקשר? התשובה חשובה לי מאוד ובבקשה אל תגיד לי לספר את זה לעובד הסוציאלי כי.. אני מרגיש שאין לו עצות טובות בשבילי ואני רוצה לשמוע דעה מקצועית ... אז אנא ענה להשאר איתה בקשר ? ומה דעתך על כל הסיפור שלי? מה אתה ממליץ לי לעשות? בתודה מראש וסליחה שזה כ"כ ארוך

אלמוג, אי-אפשר לומר לך מה לעשות לגבי הקשר עם אותה בחורה, משום שההחלטה צריכה להיות שלך, אחרי השיקולים שתעשה. אני מכבדת את האמונה שלך בקמע... למה שלא תכבד את ענייני המיסטיקה של אותה נערה? כל זמן שאף-אחד לא נפגע מזה, הרי שאין פסול בשום אמונה. מכיוון שהבהרת, שאתה מוכן להישאר איתה רק בקשר טלפוני - בשל כל הסיבות שהבאת (הרגשה טובה, הבנה וכו'), אז הבעיה היחידה היא הנושא של מי מתקשר למי. אני מסכימה איתך שזה לא הוגן שכל ההוצאות נופלות על הצד שלך - תציע לה לקנות טלכרד ולהתקשר מטלפון ציבורי ותראה מה תהיה התגובה שלה... אם היא מסכימה, אז אין בעיה, אם לא אולי כדאי שתשקול שוב את כל הנושא. זו סתם דוגמא, אני מניחה שיש עוד רעיונות.

אלמוג שלום, לגבי הקמע, אמונה זה דבר מאוד חזק. ואני מאמינה במה שעוזר ככה שזה מה שחשוב. לגבי הקשר הטלפוני עם הבחורה, אם הקשר הזה משפיע עלייך לטובה ומוציא אותך מתחושות הבדידות אז אולי כדאי להמשיך לקיים אותו. בנוגע לתעריפי שיחות בינעירוניות אני יודעת שהתעריף מאוד מוזל בסופי שבוע ולאחר 22:00 בלילה. אז מבחינת הוצאות השיחה אפשר עדיין להמשיך לקיים את השיחות ולא לקבל חשבון מוגזם. אולי בעתיד תשקול להיפגש עם הבחורה ולהוסיף מימד נוסף להיכרותכם. בנוגע למה שהיא מספרת לך, כל אחד שונה מהשני ועם נסיבות חייו, בנוסף לאמונות ותפיסות סובייקטיביות. (זה הופך אותה אפילו למעניינת לא? לפחות בעיני אנשים מסוימים..) ספיר

אלמוג שלום אני מתאר לעצמי שהארכת בנסיון לתת לי את כל הפרטים כדי שבאמת אוכל לתת לך תשובה ישירה מבלי להפנות אותך לגורם הטיפולי שאינו עונה על צרכיך לפי הרגשתך. למען האמת, הפרטים והעובדות לא עזרו לי לגבש עצה שאפשר לתת לך. אם החיים היו כל כך פשוטים, שניתן לקבל בהם החלטה של "שחור ולבן - כן ולא" על סמך תיאור מדוייק של פרטים, בוודאי לא הייתי צריך את עצותי. אני חושב שיהיה זה בלתי אחראי מצידי לתת לך תשובה לשאלתך כי בכל תשובה שאתן, חיובית או שלילית, יתכן שטובתך הינה בדיוק הדבר ההפוך. אני מבין את אכזבתך מהטיפולים השונים שקיבלת עד כה והתחושה שהם לא עוזרים לך. אתה מתאר בעצמך עד כמה דמויך העצמי נמוך, והדבר אולי מקשה עליך לבטוח בעצמך שאתה עושה את הדברים הנכונים עבורך. יש מצבים בהם לא אהסס ואמליץ כך או אחרת. במקרה שאתה מתאר אני חושב שאתה צריך לעבד את הדברים בדיאלוג עם איש מקצוע, ולא במונולוג אינטרנטי עם איש מקצוע אנונימי, למרות היתרונות שיש בכך עבורך. אם לא מצאת עד היום את המסגרת הטיפולית המתאימה, אין זה אומר והיא לא אפשרית. בטווח הארוך אתה צריך לעשות שינוי פנימי. מגבלותיך האובייקטיביות הן דבר שניתן בוודאי להשלים איתן, כל עוד אתה תסלח לעצמך עליהן יום אחד. זו אולי עיקר העבודה הטיפולית לה אתה נדרש. בהצלחה, ומצטער אם אני מאכזב אותך על העדר העצה המיידית ד"ר אורן קפלן

תודה לך על תשובך,ולכל הגולשים שהגיבו גם כן..

לעיונכם! טלי פרידמן

אין קשור אין כלום לא יפה....שושואיסטית

טלי, נשמח לעיין, אבל איפה הכתבה?

מצטערת על הבילבול... אז קצת באיחור (ותודה לגולש הנאמן שהעיר את תשומת ליבי באימייל) להלן הקישור: http://www.miok.co.il/news3.asp?md=5&sm=1&n=2558

לפני 20 שנה אושפזתי בבי"ח פסיכיאטרי וכעת אני מעוניין להשיג העתק של התיק הרפואי. האם בכל מקרה אוכל להשיג מידע זה, או שמא במקרים מסויימים נמנעים מלמסור מידע כזה לפציינט? ואם כך הוא הדבר, מי מחליט אם למסור את המידע או לא? תודה.

איתי שלום מותר לסרב מתוך הערכה שהדבר עלול להזיק לך לדעתי לא ממש ברור אם יסרבו אם כן פנה לאגודה לזכויות האזרח או גוף דומה ליועוץ בברכה עמי

המון תודה על תשובתך המהירה. רציתי לדעת האם נתקלת בעבר בתופעה של גידור תת עורי שנובע מלחץ נפשי, האם הדבר אפשרי? והאם היית ממליץ לי לפנות לטיפול פסיכולוגי אותו שקלתי לא מזמן לאור הלחץ בו אני נמצאת. תודה על התשובה, נעמי.

נעמי שלום אפשרי פני כאמור ליעוץ רופא עור ובהמשך פסיכולוג או פסיכיאטר עמי

היי ליהי יקירתי , סוף סוף , היתגעגתי ,,מקווה ששלומך בסדר? הפרידה קשה מנשא , מאנשים יקרים,,, כעת המחשב איך שהוא מתוקן אך אין לי מייל, לצערי שלומי בסדר ,ומקווה לשמוע גם ממך ,,או שאדפדף כאן כעת , בנתיים , אוהבת ושולחת לך נשיקות ויוי

ויווש שלי... שלחתי לך כמה מיילים אבל את אומרת שאין לך עדיין אי מייל... :-((( חבל.. מה שלומך יקירתי?... איך את מרגישה עכשיו? איך עבר עלייך השבוע? אצלי עבר די טוב.. יש לי עדיין את אותה הבעיה בלימודים.. אני לאט לאט מתחילה לעכל שכנראה ואני אצטרך לחכות עוד חצי שנה למבחן הממשלתי.. נו טוב.. שאלו יהיו הבעיות של כולנו... היום האמת היה לי יום יחסית מבעס בעבודה , את יודעת עם מי אני עובדת נכון..? אז זהו שהיום הוא עלה לי על כל העצבים וזה די מתסכל אותי, אבל אני מקווה שזה יסתדר. אני לא מבינה מה מצאתי בו בכלל... בכל אופן, אם אני עושה משהו שלא לרוחו הוא מתנהג אליי ממש מגעיל אבל.. מה חדש..:-).... טוב יקירתי.. אני שפוכה מעייפות -חזרתי ממשמרת ערב ומחר אני עובדת בוקר אז אני הולכת לישון , אני מקווה לראות וגם לשמוע ממך מחר. תרגישי טוב, שיהיה לכולנו טוב, אמן. לילה טוב... :-)))

הלו???