פורום פסיכולוגיה קלינית

הרה היקרה, אז מה קורה? הבנתי שלא ממש משהו משהו. אבל שהמצב מוכר לך. אני בסדר. עובדת בדרך כלל כל יום ומנסה לא לשקוע במחשבות על תחושות גופניות שמציפות אותי. מה חדש עם תשבצי ההיגיון? רציתי להציע לך לצאת קצת לשמש כי זה עושה טוב להרגשה ולנפש (לפחות שלי), וגם עוזר למחשבות ללכת לכיוון חיובי יותר. אז אם את על יד המחשב, צאי לך קצת לשמש ותהני ממנה, אולי זה ישפר את הרגשתך. נדבר מאוחר יותר, נעמי.

נעמי, אכן, מצבי לא בדיוק בשמים... אבל אני לא מתרגשת מזה... זה מצב קבוע. או יותר נכון - קבוע בין הנפילות. עדיין יש לי היגיון בשביל התשבצים :-))) אני חושבת שאקבל את ההצעה שלך ואצא לשמש... רק שלפני כן אני צריכה להכין לחם... (לשים במכשיר את החומרים... הוא כבר יעשה לחם)... :-) אני אהיה פה מאוחר יותר... לא יודעת בדיוק מתי... יש פה פשוט איזשהי "התכתבות" שמסקרנת אותי, ואני מנסה לעקוב...

בעבר סבלתי מחרדות רבות ואפילו לקחתי כדורים, וזה עזר והפסקתי. למרות שהפסקתי (לפני שנתיים) הכל היה בסדר. לאחרונה כשאני הולכת לישון אני מקבלת התקף חרדהץ הידיים שלי שורפות מבפנים, אני מרגישה שאני כמעט מיתעלפת, הלב דופק מהר ואני מאוד בלחץ. האם יש דרך לעזור לי בלי לחזור לכדורים?

אדווה, אומרים שסוס מנצח לא מחליפים... אם בעבר הכדורים עזרו לך, והרגשת יותר טוב, למה לא לחזור ולקחת אותם שוב?

לאדווה שלום. אני חושב שכדאי לך לנסות תירגול ביוגה, בד"כ מתבצע בשעות הערב כך שזה מרגיע ומשרה שינה.ובכלל יכול לעזור לך להתמודד מבלי לחזור לכדורים.

אדווה שלום הנושא עולה כאן לעיתים קרובות. אני מצרף תמצית הסבר על הטיפולים המקובלים בחרדה. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עם אי. אם. די. אר. ???????? לאיזה גישה מאלו שמנית זה שייך ?

היי, תודה על תשובתך מלפני כמה ימים. את נשמעת בן אדם טוב ורגיש. רציתי לשאול מה הוביל אותך להתרחק מהחברה? ושאלה נוספת מה היית רוצה שיקרה בחייך? אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת... דלית

להתרחק מהחברה ? סליחה על ההתפרצות לדלת הבלתי נעולה של הפורום , אבל לא ראיתי שהרה אמרה על עצמה דבר שכזה. היא נשמעת לי דוקא סופר חברותית. דרך אגב: היא בדרך כלל נכנסנת לפורום בלילה.

שלומי, אני מודה ומתוודה - אכן כתבתי כזה דבר!!! אין לי צורך בחברה. זו לא שאלה של רצון, אלא צורך בסיסי שאינו קיים.

היי, ההתרחקות מהחברה היתה הדרגתית. פשוט לא היה בי שום צורך לחברה. זה לא שיום אחד סגרתי את הדלת, והשארתי הכל מאחור. הפסקתי להחזיר טלפונים, כשהיו מפגשים - לא הגעתי. גם היום, כשבאמת אני לא מוקפת באנשים, יש לי זוג חברים אחד - אבל חברים טובים! זה לא קשר חונק או מחייב. אם לא החזרתי טלפון, זה לא נורא. וגם להיפך, אני לא נפגעת אם הם לא מחזירים צלצול. והשאלה השניה שלך... זה לא שאני לא רוצה לענות, פשוט אין לי תשובה! הפסיכולוגית שלי מנסה להבין את זה - איתי - כבר הרבה זמן... ואין לי תשובות. נורא קשה לי לחשוב על מה שיקרה, מכיוון שאין לי כמעט זכרונות ממה שקרה, ומכיוון שגם ההווה שלי לא יציב. המחשבה על העתיד נראית לי, כרגע, ריקה מתוכן.

להרה שלום, האם את מגדירה את עצמך לפי התיאור הבא? " אדם מסוגר,שונה, מתבדל,שומר על פרטיות ולא נותן להתערב בענייניו. אדם שקט ומיוחד מדבר מעט ובעדינות. עצמאי, בעל יכולת רבה וסומך על עצמו. משוחרר לגמרי מדעות של אחרים. מעדיף להיןת לבד ולסבול בשקט. לעיתים נדירות יבכה או יביע רגשותיו בגלוי. אנשים נמשכים אליו ומבקשים את עצתו ולעיתים הוא מרגיש שדי לו מבעיות של אחרים ולכן מעדיף את חברת עצמו. עולמו עשיר מאוד, ויש לו קשר עמוק עם עצמו ונטיה לא לשתף אחרים " האם את בת מזל דלי? תעני לי בברשה ואסביר לך למה כוונתי. בברכה: ניקולט.

HERRA שלום כאשר תקף אותי הדיכאון לפני כ עשרים חודש לערך הדבר הראשון שעשיתי היה "לצאת מהארון " במקום העבודה ובפני המשפחה משום ששמירה על "דיסקרטיות" במקרה הנדון היתה מחייבת אותי לעזוב את מקום העבודה העבודה בלא לקבל פיצויי פיטורין. כאשר את אומרת שהפורום מאפשר לך את האלמוניות את מעודדת את התפיסה ש "דיסקרטיות " היא דבר קדוש בעוד ששמירה על דיסקרטיות יכולה לגרום סבל נפשי מיותר ואובדן כסף

סלח לי שאני מתערב. אבל ההשווה שלך לא נכונה. יש דיסקרטיות ויש דיסקרטיות. כאן זה פורם שניכנסים לכאן כל מי שרוצה. אתה לא יכול לדעת למי אתה כותב. זה לא כמו שאתה רואה את הבן אדם לידך ואתה יכול להגיב למה שאתה רואה. בכל אתר באינטרנט יכולים להכנס לך אנשים בשם בדוי. וכפי שאתה בוודאי יודע בנות מטרידים הכי הרבה. לכן זאת זכותן להסוות את עצמן. במיוחד בפורם רפואי שמדברים ומספרים על דברים אישיים. כך גם זכותי וזכותך להשתמש בשם בדוי. כדי שלא יטרידו אותנו. כי אתה לא יכול לתפוס מפה אף אחד. ולהכניס לו מכות (חבל) יש פה כמה שהייתי קובר אותם באיזה אגם:))) חוץ מזה בקשר לעבודה. אף בעל חברה לא היה רוצה שמישהו מהחברה יקפוץ לו מהגג. או יעשה משהו שיפגע לו בעסק או בתדמיד של העסק. יש מיקרים מסוימים. שאין ברירה אלא לכפות. ואם אני הייתי בעל חברה גם אני הייתי רוצה לדעת למה עובד שלי בא אם פרצוף של 9 באב. אני לא הייתי רוצה שמישהו יסבול לי או יתאבד לי בחברה. לכן הייתי לוקח אותו לחדר והייתי מבקש לדעת למה. במיוחד שזה כפי שתיארת נמשך הרבה זמן ולא שבוע שבועים. איתן

סתם מתוך סקרנות, את מי מהפורום היית רוצה לקבור באגם ? (קצת קיצוני , הלא כן ?)

הפורום, בניגוד למקומות עבודה ו/או הסביבה הקרובה, לא מחייב אותי לשום דבר! אם מחר אני אחליט להעלם מפה (מכל מיני סיבות) זה לא ייפגע בתפקוד שלי או של הפורום. לעומת זאת, ה"יציאה מהארון" במקום העבודה - שהיא אגב החלטה אינדיבידואלית - קשורה לעוד הרבה גורמים סביבתיים. אני חושבת, שכל אחד צריך להחליט בהתאם לשיקולים שלו. במקום העבודה שלי, שבו היינו צוות קטן ומגובש, מי שהיה צריך לדעת על הבעיות שלי, ידע! וגם זה מתוך בחירה שלי את מי לשתף, אם בכלל! השיקול שהצגת פה, כנגד הדיסקרטיות, תופס רק במקרים שיש צורך פנימי לשתף, או שבאמת העבודה יכולה להיפגע ואז צריך שההנהלה תדע את המקור.

שלום לכולם, אני בן 23 וסובל מזה כעשר שנים ממאניה דיפרסיה קשה. אני מטופל מזה כחמש שנים בערך ע"י פסיכיאטרים וטופלתי כשנתיים וחצי ע"י פסיכולוגית קלינית (מעולה). שום תרופה לא הועילה,ממש כלום-מים עם תופעות לוואי. אני לא יכול לנהל אורח חיים תקין (או בכלל) - לא חיי אהבה (או סקס),לא עבודה - מה שבעייתי עם הבזבוזים של המאניה. המחלה הורסת לי את החיים ואיני מסוגל להקל על עצמי בדבר. התחלתי טיפול הומאופתי לפני שלושה שבועות ואמא חושבת לקחת אותי לאיזשהו רב. אנחנו מנסים הכל - אך.... אני כבר ממש מיואש. הדבר היחידי שעוצר אותי מלהתאבד ולשים קץ לסבל ולכאב הוא התמונה שבראשי של אמא שלי אחרי שהיא מוצאת אותי מת או שמודיעים לה שהתאבדתי. אני לא בטוח כמה זמן רחמי אליה יחזקיו אותי חי ומתענה. (הזכרון הראשון שלי על הרצון להתאבד הוא מכיתה ג' או ד' ). שלכם, לירון

היי, אין לך שליטה על המצבים האלו? אתה מחפש פתרונות שיספקו גורמים חיצוניים...אתה לא יכול לחולל שינוי בעצמך? מה לגבי הרגלי תזונה נכונים או בהתאם לבעייתך? אולי כדאי להתייעץ עם נטורופטית. אולי תנסה לחשוב על עיסוקים מסוימים באותם זמנים שבהם אתה נתקף באותן תחושות קיצוניות, מה לגבי טיפול תרופתי לא היה יעיל? אתה מכיר את עצמך טוב מכולם ולכן אולי תוכל למצוא דרך ליצור איזון בחייך, תוך התבוננות בחייך ונפשך ומציאת הסיבות, תחושות, תפיסות שמביאות לחוסר האיזון. אני מניחה שייתכן גם שמדובר בבעייה פיזיולוגית או גם בבעיה פיזיולוגית שניתן אולי לטפל בה באמצעות תרופות. אגב יש מגוון של אפשרויות טיפוליות אז כדאי להיאחז בזה ולא להתייאש (מטפלים בגישות שונות, קבוצות טיפוליות, קבוצות תמיכה, רפואה משלימה,ריפוי בעיסוק, מדיטציה, יוגה...) מיטל

לירון, אני יודעת, שאולי השאלה שלי נראית לא כל-כך קשורה, אבל אתה יכול לפרט יותר על הזכרון הראשון של הרצון להתאבד? אין ספק שמאניה-דיפרסיה היא מחלה מתסכלת, אני רוצה להמליץ לך על הספר "נפש לא שקטה" מאת קיי רייטפילד ג'יימינסון. הכותבת היא פסיככיאטרית, שסובלת בעצמה ממאניה - דיפרסיה. מה דעתך לחפש קבוצת תמיכה? המפגש עם עוד אנשים, שסובלים מהפרעות וממחלות נפשיות יכול לתרום, בעצם הידיעה שאתה לא לבד.

לירון שלום אתה כותב על טיפול אצל פסיכולוגית מעולה. מזה אני מבין שהטיפול עזר לך אבל שאינך נמצא היום בטיפול פסיכולוגי. במצבים שאתה מתאר אתה זקוק לטיפול כעת ולא רק באמצעות כדורים. יתכן שעם הזמן ימצאו את התרופה והמינון שיעזרו ברמה הביולוגית, אבל אין תחליף לשיחות. הצעות המשתתפים לגבי קבוצת תמיכה ומסגרת חברתית יכולות בוודאי גם לעזור. בהצלחה ואל יאוש ד"ר אורן קפלן

לירון אני בהחלט מבין אותך ומזדהה איתך . ואנחנו מכירים! אתה בטוח מנחש מי זה . (אל תפחד ותדאג ) אני מקווה שתמצא את העזרה שאתה צריך ומבין את מצוקתך , אני מנסה להתקשר אבל אתה לא עונה . מאחל לך את כל הטוב שבעולם . אתה בן אדם נפלא, ואינטיליגנטי בצוגה מדהימה . ובבקשה ממך אל תתאבד , אתה תחסר להרבה אנשים שאוהבים ומעריכים אותך כולל אותי . שלך תמיד (למרות שזה לא נראה ככה בזמן האחרון ) חבר

היי לכולם! לפני שאני מתחילה את הנאום הארוך שלי, אני רק רוצה להגיד שהתלבטתי הרבה אם בכלל להעלות את השאלה הזו או לא...... אני כבר לא טירונית בחיים, והעניין הוא בסך הכל די פעוט, ואני מכירה את הנפשות הפועלות, ובכל זאת כל-כך לוקחת ללב... מכיוון שאני די לבד בעולם, אני תלויה כל-כך בחברים שלי, וכל ציוץ שלהם כל-כך משפיע עלי... טוב, וכעת לגופו של עניין: יש לי חברת ילדות שבסך הכל היחסים בינינו מעולים. אבל לפעמים יש לה קטעים מוזרים כאלה שמערערים לי את הבטחון בעצמי ובכל מערכת היחסים שלנו...... מדי פעם לא מתחשק לה להיפגש, וזו זכותה המלאה לפרטיות ולחיים משלה. אבל כשהיא מספרת מעשיות שהיא לא בבית ביום בו אני מציעה להיפגש ובסוף מתברר שהיא כן והכל היה מצוץ מהאצבע - זה כל-כך פוגע, גורם לי להרגיש כל-כך לא רצויה.... כך קרה רק היום, וזה כל-כך פגע בי עד שאני יושבת עכשיו עם דמעות בעיניים ובקושי רואה בכלל מה אני כותבת... ואני שואלת שוב ושוב שאלה פשוטה עד כדי גיחוך: מדוע לשקר? זה הרי אפילו לא "שקר לבן", זה סתם בלוף מטופש שהורס את כל האימון... לעזאזל, תגידי דוגרי שהיום לא בא לך, שאת רוצה קצת זמן לעצמך, למשפחה שלך, ואפילו לחברים אחרים........ זה הרי כל-כך לגיטימי, ולשקר הרי יש רגליים כל-כך קצרות... ו-כן, כמובן שניסיתי לדבר איתה על זה, אבל אופי-זה-אופי-זה אופי ואי אפשר לשנות אותו... ואני, שאומרת לאנשים תמיד לא לקחת דברים באופן אישי, מוצאת את עצמי פתאום לוקחת את זה כל-כך אישי, בטוחה שאני דפוקה ובגלל זה נמאס לה ממני....... וכך זה חוזר על עצמו כבר שנים, ואני לא מתרגלת ולא מתחסנת, ומרגישה כל-כך אינפנטילית ומטופשת... מה לעשות כדי לא לקחת כל-כך ללב? ורק עוד משהו: נוסף לכל אני צריכה כל הזמן להתאמץ כדי שהחברים לא ירגישו עד כמה אני תלויה בהם, שלא ינצלו לרעה את החולשה שלי, וזה כשלעצמו סוחט ממני המון אנרגיות...... תודה לכל מי שיקרא ויזרוק איזו מילה טובה! נזבורה

אני מבין שאת כועסת. אני גם התנהגתי כמו החברה שלך לחבר שלי. ואת האמת הרגשתי מגעיל אם זה. חלק גדול ממה שגרם לי לעשות את זה זה האופי שלו. בין השאר שהוא היה נודניק. היה מתקשר אלף פעם ביום. וזה נורא הרגיז אותי. אם כל זה שהוא בן אדם טוב. לא סבלתי את האופי וההתנהגות שלו ואפילו לא את הקול המעצבן שלו. והתנהגתי כמו החברה שלך. חיפשתי ומצאתי תירוצים כל הזמן. עד שבאוגוסט בערך. כתבתי לו מיכתב שרשמתי לו את כל מה שהפריע לי. וגם רשמתי שאני מעדיף לא להפגש איתו. כי אני בטוח שאם הקשר היה ממשיך עוד זה היה מתפוצץ בסוף. וכנראה שלא בטוב. בגלל שהיינו חברים כל כך הרבה זמן. העדפתי לעשות את זה ככה. ולא למשוך. ולסגור הכל בצורה "טובה"כמה שאפשר. אני יודע שלא היה לו קל. אבל אני הרגשתי שזה מעיק עלי. הקשר הזה. שזה מעקב אותי בחיים. שאני צריך לשקר כל הזמן. זה לא חברות מבחינתי אם אני משמש מעמסה על חבר או שחבר עלי. אני לא מתכון לחבר שצריך עזרה אלה בדברים אחרים. חברות צריכה להתאים לשתי הצדדים ולא ליהיות רק נוחה לצד אחד. אני לא יודע מה גרם לה לשקר לך ואני לא מצדיק אותה. כמו שלא הצדקתי את עצמי. אבל אולי יש גם משהו שהוא לא בסדר מצדך??? כדאי שתיבדקי איתה. בלי להכנס לפרטים של אותו מקרה. זה באמת מעליב לתפוס חבר שמשקר לך על חם. איתן

היי איתן! ראשית - תודה על העידוד. שנית - ניסיתי לברר עם החברה עשרות, אם לא מאות פעמים - שתגיד לי מה אצלי מפריע לה, כי אני לא חושבת שאני טלית שכולה תכלת, ואני בהחלט שמחה לשמוע ביקורת בונה. אבל הצרה עם הבחורה הזאת שהיא אף פעם לא אומרת דוגרי, היא תמיד מתחמקת מתשובה... ובעברית פשוטה קוראים לזה פחדנות! בכל אופן, אתה יודע מה אני חושבת לפעמים? שהחטא הגדול ביותר שלי הוא שאני... רווקה! אתה בוודאי יודע מה היחס של החברה שלנו, המתקדמת כביכול, לנשים רווקות מגיל מסויים... ואצל החברה הזאת הקטע הזה משחק במיוחד... זה התחיל עוד בתקופה שהיא בעצמה היתה רווקה - וזה היה לפני עשרים וכמה שנים - אני לא אשכח אף פעם את הלחצים שהופעלו עליה מצד משפחתה שתתחתן, והיא היתה אז בסך הכל בת עשרים וחמש! וכעת, כשיש לה בת בגיל עשרים ואחת שרק השתחררה מהצבא, הסיפור חוזר על עצמו... אז אתה כבר מבין מה הולך כאן: מצד אחד, אולי החברה חוששת שאתן דוגמה רעה לילדה הקטנה והמסכנה שלה, ואולי אפילו אביא לה דיכאון או "נאחס"... ואם לא די בזה, יש לה הורים שבעיניהם אישה רווקה במשפחה או בין החברים זאת בושה וחרפה שאין כדוגמתה... ואם גם זה לא מספיק, אז אותם ההורים דוחפים לה כמויות לא מבוטלות של כספים, והרי כל ילד יודע ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".... ואין לך מושג כמה זה כואב!!!!!!!!! הרי אם הייתי רוצה לחטוף את הבעל שלה או כל בעל אחר - הייתי מנסה לעשות את זה כבר מזמן... אבל אף אחד לא העלה את זה בדעתו לרגע...... אם לא התחתנתי - אני פסולה, עם זנב וקרניים, מצורעת..... טוב, זהו, לא אעייף אותך יותר מדי עם הנאום הזה... אז שוב תודה וכל טוב! נזבורה

שלום רב, כמו שבאופן טבעי אנחנו לומדים לשפר את המיומנויות שלנו בבישול, נניח, או בנהיגה, או בכתיבה, וכו' וכו' - כך ניתן לשפר מיומנויות חברתיות. אולי לא נגיע לרמת "המלכה של הכיתה" - אבל נוכל להיות רגישים לסביבתנו ומועילים לה, מבחינה חברתית. אני מציע לך להתבונן אל עצמך, ואל מה שאת מציעה לחברות שלך - ומכאן להבין את התחמקויותיהן. אם אין לך מה להציע, או שאת מציעה מה שלא רלוונטי להן - אין פלא שיש הסתייגויות. המפתח הוא בהבנתך את עצמך, ובשיפור שלך את עצמך - ולא במיקוד על וכלפי חברותייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

חשבתי לעצמי למה היא עשתה את מה שעשתה, ואולי זה בגלל שהיא לא רוצה לפגוע בך? ואני אומרת זאת כי לפעמים זה קורה...לא כדי לומר לך סתם. דבר שני, יכול להיות שיש ביניכם יחסים עמוקים, והיא נורא חוששת שתקבלי את דבריה(סירוב להיפגש) בצורה שהיא לא רוצה שתקבלי אותה. אפשרות שנייה היא שאולי הקשר ביניכם לא כ"כ טוב, למרות שאתן חברות ילדות, והיא סתם לא כנה. רציתי להוסיף עוד דבר, אחד הדברים שאנחנו צריכים ללמוד זה להיות תלויים בעצמנו, יכול להיות שזה לוקח זמן, ולפעמים אנשים מסביבנו מנצלים זאת לרעה, אבל דווקא בגלל זה צריך לנסות ללמוד, לשנות את מה שהיה פעם, ולנסות לחיות עם עצמך ובשביל עצמך :-)

לכל מי שענה, ראשית - תודה על ההתיחסות. כל הגולשים תמכו ועודדו וכבר שיפרו את הרגשתי, ובמיוחד ג'קי - את תמיד היית ותישארי פשוט מקסימה! ולד"ר יוסי אברהם - דווקא מתשובתך אני מאוכזבת. אולי הציפיות שלי מוגזמות, אבל מאיש שעוסק בנפש האדם, ושבוודאי רואה עד כמה אני לוקחת את הדברים קשה - הייתי מצפה ליותר עידוד. ומה אני מקבלת במקום זה? תשובה שבעצם אומרת שאין לי מה להציע, שאני סתם כלומניקית ונודניקית, שלא פלא שבורחים ממני ולכן אני יכולה להאשים רק את עצמי. אז ככה: נכון שיש במשפחתה של חברתי דעה קדומה נגד רווקות, ועל זה אין מה להתווכח איתי כי אני היא זו שמכירה אותה ואת משפחתה ולא אף אחד אחר מהפורום. ובכל זאת, אם תשים לב להודעה הראשונה שלי, כתבתי שם בפירוש שאני בהחלט לא חושבת שאני טלית שכולה תכלת, ופתוחה לביקורת בונה!!! אז אולי נדמה לך שהדברים שלך הם-הם הביקורת הבונה, ואולי אתה צודק. אבל אני לא יכולה להימנע מההרגשה שבעצם התשובה שלך היא: "Get of my back". אם אני טועה - אשמח לשמוע זאת! כל טוב לכולם! נזבורה

היי, יש בזה עניין של דפוס מסויים. לפתח תלות דווקא באנשים שפוגעים. כמו להוכיח לעצמך ש:"אני דפוקה, עובדה שאני לא לומדת לקחים...". אולי זו לא פגיעה עצמית במובן הפיזי, אבל יש פה איזשהו כוח, שנוטה לפגיעה עצמית. העלבון, הפגיעות... בד"כ אנשים מנסים להימנע מזה, או שאחרי כמה פעמים של עלבון, פשוט מנתקים את הקשר, או תופסים מרחק מסויים. אין ספק, שלאותה חברה "יושב" משהו על הלב... אם את חושבת שאת מספיק חזקה, תשאלי אותה על זה ותבקשי תשובה אמיתית, כואבת ככל שתהיה (או לא)... אבל זה משהו שאת יכולה לעשות, רק אם יש לך מספיק כוחות פנימיים להתמודדות עם משהו, שיכול להיות לא נעים.

היי הרה! כן, יש משהו בדברייך על הצורך להיפגע שוב ושוב ולהרגיש "דפוקה". אבל מצד שני העניינים לא פשוטים כל-כך: ניסיתי לדובב אין ספור פעמים את חברתי, שתאמר לי את כל מה ש"יושב לה על הלב", כדברייך, אבל כמו שכבר ציינתי, היא פשוט פחדנית ומתחמקת. ולשאלה שלך - האם אהיה מספיק חזקה כדי לעמוד בביקורת? בוודאי שלא יהיה נעים לשמוע דברים קשים. אבל שום דבר לא מסוגל לפגוע כמו שקרים והתחמקויות שמראים על זלזול מוחלט באינטליגנציה שלי. שום דבר - לפחות לפי התפיסה שלי - לא יכול לפגוע יותר מאשר הידיעה שחושבים שאתה "פתי מאמין לכל דבר", שאתה בולע כל "לוקש" שמוכרים לך. וגם העניין של ניתוק היחסים הוא לא פשוט כל-כך: הרי אף אחד לא מושלם, ואם נתחיל לנתק קשרים בגלל כל אי הבנה פעוטה - אז מי יישאר לנו בסוף? אני לא יודעת, אולי אני סתם פגיעה, עושה מנמלה פיל... זה הרי עניין פעוט כל-כך... אולי אני פשוט צריכה להתחסן... אבל איך עושים את זה? על כל פנים - תודה על העידוד! כל טוב! נזבורה

היי כולנו נתקלים ביחסים דו ערכיים עם הסובבים, לא פעם ראשונה שאת מלינה על החברה הזו, אז סיפרת שדיברתם ושהעיניין הסתדר. גם לי יש חבר ילדות שהתנהגותו שונה משלי בצורה מעצבנת למדיי. בתקופה האחרונה לאחר צינון הקרבה בינינו החלטתי שאני הולך להרחיקו ממעגל החברים הקרובים. אולי כדאי שתתחילי להבין שלכל אחד יש תחליף,ושבעצם את החברה הטובה ביותר של עצמך-מיצאי לך עיסוקים מעניינים ע"מ לצנן תתלות בחברים, ושימי את החברה הזו ואת המשפחה הפרימיטיווית שלה בצד.

היי ניר! החברה שסיפרתי עליה בפעם הקודמת היא מישהי אחרת, לא אותה אחת. ולשמחתי איתה הכל הסתדר, והסיבה: היא אמרה דוגרי את מה שכאב לה, וביחד ישבנו והבהרנו את כל אי-ההבנות וכל אחת הבינה את תרומתה ל"קצר", וגם ידעה להתנצל. ונדמה לי שלא אחדש כלום בזה שאומר שהמפתח ליחסי חברות תקינים היא היכולת ללבן דברים ביחד וגם להתנצל, תוך הבנה שהתנצלות היא לא פחיתות כבוד אלא ההיפך - מעידה על אומץ ובגרות. מהסיפורים שלי אפשר אולי לקבל את הרושם שאני לא יודעת להסתדר עם החברים שלי ורק רבה עם כולם... נו, טוב, אז תאמינו או לא, אבל זה לא ממש מדוייק... אבל אם יש משהו בהתנהגות שלי שמפריע - אז שיגידו, ואז אפשר תמיד להגיע לאיזושהי הבנה מבלי שמישהו מהצדדים ירגיש "מנצח" או "מפסיד"... כל טוב ותודה על העידוד! נזבורה

שלום, רציתי לדעת האם יש מידע ומתועד בספרות הרפואית מקרים של אכילת נייר. במידה וכן על מה זה מצביע ומה הסיבו הגורמים לכך. תודה

מאיר, אתה מכיר מישהו שאוכל נייר ? ספר לנו על התופעה. מעודי לא שמעתי על מקרה כזה.

?

אופס סליחה.

טוב, איפה את?

עמ' 522...

התמכרות וגמילה מתמכרת לנדידת המחשבות מתמכרת לאשליה שאי פעם יהיה יותר ממה שהיום מתמכרת לרגשות הגועשים מתמכרת לגעגועים הגואים מתמכרת למבטים אוהדים מתמכרת לחיוך מאיר מתמכרת לחילופי מילים מתמכרת לזיכרונות נגמלת מהערכה עצמית נמוכה נגמלת מהעדר האמונה נגמלת מהייאוש והטרדנות נגמלת מהפחד המשתלט נגמלת מהמחשבות המתרוצצות נגמלת מהשקט המבודד נגמלת מדאגה טרם עת נגמלת מהאימה המשתקת נגמלת מהחרדה התוקפת ללא אתראה. מעברי הגמילה וההתמכרות הם כמו זריחה מול השקיעה התעוררות מול תרדמה לבלוב מול שלכת בקיעה מול ההתחפרות הסתערות מול נסיגה פתיחות מול התכנסות תחושה מול כהות אומץ מול חולשה חיות מול חידלון הזדקקות מול דחייה. מעברי הגמילה וההתמכרות הם מרחבי הקיום שלי תווים למנגינה המתלווה לסערה גדולה המתחוללת בי ומנהלת את חיי.

אביבה, בכל פעם טוב לי מחדש, כשאני קוראת פה על אנשים שמצליחים לצעוד קדימה... אני מאחלת לך שההתמכרויות שלך תמיד תהיינה כל-כך מלטפות, ושתשאירי מאחורייך את כל הקוצים.

אביבה, כמה אומץ וכוח נדרשים בדרכך הארוכה מהתמכרות לגמילה, את נהדרת, מאחלת לך שמחה ושלוה נפשית, באהבה, נטע

שלום רב, לשצחתך, השתמשת בביטויים של "התמכרות וגמילה" במובן הפרטי שלך, ולא במובן הרגיל, המאד קשה לטיפול. התלבטויות וסערות נפש, ענייני מימוש עצמי וכמיהה למיצוב אישי וחברתי שרצוי לך - יכולים להעזר ע"י הוועצות, לא דווקא ארוכה במיוחד, עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש לך הודעה. :-)

גם לך:)) איתן

עוד אחד:-))

שלום אני בת 18 וחצי וסובלת הרבה שנים מחרדות , אני נוטלת סרוקסט כבר כמעט 3 שנים מידי פעם יש לי קפיצות בלב והחסרות פעימה אני עשיתי בדיקות אקג, אקו הולטר , לב במאמץ וכ"ו ולא מצאו כלום שאלתי היא האם מתח וחרדה יכולים לגרום לדופק קצת להשתגע למידי פעם הפרעות כאלה בקצב? תודה!

הי שירלי. כדאי לך לטפל בחרדה אצל רופא בצורה מסודרת עם שינוי של תרופות לא כדאי להזניח מכיוון שהסימפטומים של הפרעות קצב עלולים להחמיר או להתפתח לכיוונים לא צפויים. אין לך סכנה בריאותית - בוודאות! וגם אם את משוכנעת שהרופאים טועים זה לא כך. את לא היחידה. עוד פרטים על מה שעלולה לגרום החרדה אם היא לא מטופלת תוכלי למצוא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה.

שירלי שלום התקפי חרדה מלווים פעמים רבות בתחושות פיזיולוגיות, בין היתר הגברת דופק, הזעה ועוד. רצוי שתפני לקבלת טיפול בחרדה. הנושא עולה פעמים רבות בפורום ולהלן סיכום קצר על הטיפולים האפשריים בתחום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שאני נוטלת ציפרמיל, מופיעים לי פצעים מוגלתיים בעור. האם יתכן קשר? תודה.

ליאת שלום יתכן ניתן לנסות תרופה אחרת בברכה עמי

אני בת 24 סובלת מסיפטומים של כאבי ראש תמידים חוסר יציבות בגוף לפעמים טישטוש בעינים כאבי בטן הקאות שילשולים רעידות לחץ בחזה מצבי רוח מתחלפים. ברצוני לדעת האם סיפטומים אלה מרמזים על דיכאון ?ואם כן , מה עלי לעשות ? ראוי לציין שאין ברצוני בטיפול תרופתי מהחשש להתמכר ולפתח תלות .

דיכאון....לא ניראה לי אולי חרדה . אלו סיפטומיים של חרדה. אבל דבר ראשון את צריכה לעשות בדיקות כלליות בשביל לשלול את היכולת שזו יכולה להיות מחלה כל שהיא. לדעתי ואני לא רופאה זו חרדה בלבד. קודם כל תהיי מודעת לבעיה ואז טפלי בה יש עשרות שיטות טיפול בחרדה. בהצלחה

סיגל שלום הייתי נזהר מאבחון דרך האינטרנט. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי כדי לברר לעומק במה מדובר. נראה שאת מרגישה שלתופעות הגופניות שקורות לך יש בסיס נפשי ואת מדווחת בעצמך על מצבי לחץ בהם את נמצאת. זו סיבה טובה מספיק לפנות לייעוץ, ובהתאם למה שיעלה שם יומלץ לך הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

די נשבר לי מהכל,עד שאני מרגישה שאני שוב עולה על הגל הנכון הכל מתמוטט,אני חייה בפחד. פוחדת מהחיים . פוחדת מהכל,לא יכולה יותר. אני מסתכלת על אנשים ואומרת "מה אתם מאושרים עוד מעט אתם יכולים להיות בפיגוע" יש לי מחשבות נוראות. האם זאת חרדה? האם אלו מחשבות טיבעיות. אני לא מצליחה לישון מהפחד. מה יהיה תעזרו לי. הנפש שלי הרוסה.

רעות, אל תתני לעצמך ליפול!!! טפלי בנפש שלך, תחזקי אותה, נראה שאת מאוד סובלת וחרדה. גשי לפסיכיאטר ותתחילי בטיפול תרופתי, לפי המלצתו. אפשר לצאת מהפחד, אפשר לחיות בשלוה, רק תעשי למען עצמך, ותאהבי אותך!!!!

רעות, אולי דווקא בגלל הפיגועים צריך לשמוח?? עברתי די הרבה בחיים ולמרות כל זה אני שמחה. שמחה בחלקי. מצטרפת להמלצה של נטע. אולי תתחילי בזה שתתחילי כאן (לא חייבים פסיכיאטר(. עדי

לשמוח בגלל הפיגועים??????? נו, באמת...... אין לי אפילו מה להוסיף על כך....... נזבורה

רעות שלום בתקופה בטחונית רעועה אנשים רבים מרגישים שמשהו נעשה רעוע גם בתוכם. רמה מסויימת של חרדה וחשש מהקיים היא לא רק נורמלית אלא כמעט הכרח המציאות. מצד שני חייבים גם להמשיך ולהתמודד עם היום יום, ובמידה והמצב גורם לך קושי "לשרוד" את היומיום מומלץ שתפני בהקדם למסגרת טיפולית כלשהי כדי לקבל תמיכה וכלים לשמור על איכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי אהבה, אני בודדה מנסה להתמודד עם החורים השחורים שבנפשי ללא הצלחה. להתראות שימרו על עצמכם

ענת, האומנם הכל מתחיל ונגמר באהבה? לפעמים האהבה רק מדגישה את החורים שבנפש...

ענת, תאהבי קודם כל את עצמך ואם קשה להגיע לזה לבד גשי לטיפול. אפשר להיות שמחים גם בלי אהבת-גבר. יש עוד הרבה הנאות בחיים שאפשר לעשות לבד, מנסיון. תהיי חזקה ותצליחי!!

אם את לא מצליחה להתמודד בעצמך אולי זה הזמן לבקש שיעזרו לך...? גם אני חשבתי פעם שאם אמצא מישהו שיאהב אותי ייפתרו כל הבעיות שלי אבל זה לא הולך ככה, לצערנו.. כי כדי שתהיה לנו אהבה בריאה אנחנו צריכים קודם כל לאהוב את עצמנו, ואם לא יודעים איך לעשות את זה פונים ומבקשים עזרה.

למה את מתכוונת?

אני מתככנת לחסכים הרגשיים לריק האינסופי ,ללילות לבנים בבדידות מול השתקפות דמותי החייורת בראי האכזר. אני מתככונת לגעגועים לזמנים טובים, ליד מלטפת, לחום אנושי לשימחת נעורים פשוטה שנעלמה ואינה עוד,לתקווה שאבדה,לכיף שבחיבוק אדם אהוב,לחיוך של ידיד, שמחה שליום שישי אחר הצהרים ,למודעות לזירמת אנרגיה על פני גופי. החסכים הותירו בי חורים שחורים .טוב מותי מחיי אבל אין לי כוונות אובדניות. נפשי מתה ונקברה ואני השתתפתי בהלווייה ללא יכולת לבכות.

פעם היה איש נורא עצוב. הוא הלך לרבי לשאול ממנו עצה איך לצאת מהדיכאון. אמר לו הרבי: אולי תנסה ללכת לקרקס, יש שם ליצן נורא חמוד שמגלגל אותך מצחוק. אחרי שתראה את ההופעה שלו, אולי ישתפר אצלך מצב הרוח. אמר לו האיש: אני לא יכול . למה ? שאל אותו הרבי , כי, אני הוא הליצן !!!! , ענה האיש. הסיפור הזה מזכיר לכם מישהו מהפורום ?

אותך שלומי דפוקי כמה שאני לא אוהב שכמותך

לצוות הפסיכולוגים, יש לי שאלה קצת מורכבת בקשר לטיפול הפסיכולוגי ולמטפלת שלי ואין לי עם מי להתייעץ בקשר לכך, אודה לכם אם תציעו לי את נקודת מבטכם בנושא: אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וחצי. הגעתי לטיפול במצב נפשי מאוד ירוד, במצבי חרדה, מועקה ודיכאון הקשורים לתחומים רבים בחיים שלי ועם הזמן אני מרגישה שהטיפול עוזר לי, בצעדים קטנטנים אמנם אבל יש שיפור מורגש גם בעיניי וגם בעיני המטפלת שלי. כיום אני נמצאת במצב של מציאות קשה מאוד, פוטרתי מעבודתי לפני כשבעה חודשים, אין לי הכנסה (לאחרונה התחלתי לעבוד בעבודה זמנית שהכנסתה משמשת לצרכי קיום בסיסיים) ואני נמצאת גם במצב נפשי לא פשוט בעקבות זאת. אני מרגישה שהטיפול הפסיכולוגי הפך לנטל, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כספית. מבחינה נפשית, משום שבשעה שאני זקוקה לאנרגיות כדי להתמודד עם המציאות החיצונית, אני מתעסקת עם נושאים רבים שעולים מן הטיפול וקשה לי עם זה מאוד. ומבחינה כלכלית, משום שאין לי כסף לשלם עבור הטיפול. שוחחתי על כל הנושא עם המטפלת שלי, והיא הציעה לעזור לי מבחינת הנטל הכלכלי ולהוריד את מחיר הפגישות שלנו למחיר ממש מגוחך, כדי שאוכל להמשיך בטיפול. (גם כך אני לא משלמת לה כרגע ואנחנו רושמות את הפגישות למועד שאמצא עבודה). היא אמרה לי שמבחינתה העובדה שאין לי אפשרות כרגע לשלם עבור הטיפול היא לא סיבה לעזוב אותו, מה גם שאני זקוקה לטיפול הזה מאוד. אני מסכימה לטיעון הזה, אבל עדיין קשה לי מאוד עם הדבר ואני מרגישה שמשהו עלול להתערער ביחסים שלנו כמטפלת ומטופלת. יש לציין שהקשר והכימיה בינינו כמטפלת ומטופלת מעולים. למרות ההליכה שלה לקראתי, אני מרגישה שלא בנוח ומתלבטת באשר לעזיבת הטיפול באופן זמני. (גם בגלל הכסף, גם בגלל הנטל הנפשי שפירטתי קודם וגם בגלל שהטיפול נמשך כבר שנתיים וחצי והוא אינטנסיבי מאוד בתדירות של לפחות פעמיים בשבוע ואני רוצה מעט פסק זמן ממנו). המטפלת שלי אמרה לי שעזיבת טיפול אפילו באופן זמני היא לא פשוטה ולא יהיה קל אחר-כך לחזור לטיפול, מה גם שהיא חושבת שבמצבי הנפשי הנוכחי ודוקא בזמן הקשה ביותר שלי, זה לא מעשה נכון. אני נורא מתלבטת בקשר לזה בשבועות האחרונים, ואתמול הודיעה לי המטפלת שלי שהיא נוסעת לחופשה לשבועיים וחצי. אני רואה את הדבר כהזדמנות בשבילי לעזוב את הטיפול, כי כאב הפרידה ממילא נכפה עליי למשך שלושה שבועות כך שאחר-כך אוכל לעשות את העזיבה הזאת ביתר קלות. הייתי מאוד רוצה לשמוע מה דעתכם, בבקשה השיבו לי בדחיפות כי אין לי עוד הרבה זמן להחליט. תודה, יעל

יעל יקרה! הפסיכולוגית שלך נשמעת לי אדם מדהים אם היא הולכת ככה לקראתך, מורידה את התשלום ואפילו רושמת את הפגישות כך שתוכלי לשלם כשתמצאי עבודה. כך שאני נוטה להסכים איתה שבעיה כלכלית היא לא סיבה, במקרה הזה לעזוב את הטיפול. אם זה מכביד עלייך מבחינה רגשית, אולי כדאי לצמצם את התדירות של הפגישות. נגיד במקום פעמיים בשבוע, תעברו לפעם בשבוע. ההודעה שלך הזכירה לי את עצמי, כשפוטרתי מהעבודה הקודמת שלי נכנסתי ללחץ ורציתי להפסיק את הטיפול הקבוצתי שהייתי בו ושאני נמצאת בו עד היום. ואני שמחה שבסופו של דבר לא עזבתי כי זה באמת חשוב לי.

גל יקרה, תודה על התשובה המהירה, אכן את צודקת שהפסיכולוגית שלי אדם מדהים וזאת הסיבה שכל-כך קשה לי להחליט, כי היא מאוד נגד שאני אעזוב את הטיפול ואני בדר"כ מקשיבה לה. גם העליתי בשיחה איתה את הנושא של דילול הפגישות לפעם בשבוע, אבל היא טוענת שאפשר לחשוב על כך רק כשאני נמצאת במצב שמאפשר לי את זה, דבר שלא קורה כרגע. ולמען האמת, אני חושבת שאני לא אוכל לעמוד בפעם בשבוע - אז זה או פעמיים או כלום. יש גם לציין שכל ההתלבטויות שאני מעלה הן שלי ומבחינתה הכל נמשך כרגיל, וזאת הסיבה שפניתי לפורום. את כותבת שגם את היית במצב דומה, אולי תוכלי להרחיב קצת.. זה אצלך זה נמשך כל כך הרבה זמן? ואיך התמודדת גם עם הטיפול וגם עם המציאות של חוסר עבודה. יעל

יעל, גם לי נסיון כמטופלת ומספר דברים לי אלייך: ראשית: המטפלת שלך היא נשמה טובה שגם מפחיתה במחיר מה שמוכיח שעבודתה היא שליחות בשבילה ולא רק מקור הכנסה. שנית, היא רושמת את הפגישות ומותירה את כבודך בשלמותו ולא מציעה נדבות. באמת יפה מאוד מצידה. יש נטייה מאוד חזקה לעזוב טיפול כשקשה אבל זה יהיה פספוס. אם קשה לך בטיפול כרגע זה אומר, ע"פ עניות דעתי, שאת ממש נוגעת בדברים ולכן קשה, כבד וכואב. אל תשתמשי בנסיעתה כתרוץ לעזיבה, זה מיותר. דברי איתה על הקשיים ואל תוותרי. דווקא בתקופות קשות מתרחשת התקדמות רבה שניכרת רק במרחק זמן. יתכן שעתה את נמצאת בתהליך מאוד פנימי ומאוד כואב וצריך להמשיך כל עוד הברזל "חם" ולא לברוח. את מציינת שיש לכן יחסים מעולים. אל תראי זאת כמובן מאליו, זאת באמת מתנה גדולה. תוכלי לעזור לעצמך ע"י עשייה נוספת שתלוייה רק בך: 1) תעסוקה: מצאי תעסוקה כל שהיא ואפילו אם זה הכנת כריכים, זו יכולה להיות עבודה פשוטה, זה ממש לא משנה, העיקר שיהיה לך למה לקום בבוקר ומסגרת ומחוייבות. זה גם נותן הרבה יותר מוטיבציה לחיפוש תפקיד אותו את באמת רוצה. ככל שיותר עסוקים - מספיקים יותר וחידלון מעשייה מאוד מזיקים. 2) תזונה - זה לא חייב להיות טיפול מקצועי אם אין לך מזומנים כרגע, בגדול כולנו יודעים מה עושה לנו טןב ומה מזיק. קחי גם ויטמינים. הם עושים משהו, לפחות הרגשה טובה. אני מקפידה על ירקות ופרות ונמנעת מכל מיני גא'נק-פוד, כולנו יודעים להבדיל בניהם. 3) פעילות פיזית - הליכה בערב או כל פעילות שעושה לך כיף. אני הולכת לריקודי-בטן ומאוד נהנת שם - זכרי את צריכה להנות מהפעילות. תמצאי משהו כייפי. הליכה של שעה בשבוע מאוד תורמת. 4) זמן איכות והמנעי מרעלים מילוליים, עזבי חדשות, עיתונים ושאר מעכירי רוח אחרים. התרכזי בחברים טובים, ספרים, אמבטיות ובכלל כל דבר שעושה לך נעים, צאי לטייל בטבע. 5) התנדבות: למרות שנשמע לך שאת מסכנה ואני מאמינה לך.....עדיין יש יותר נזקקים ממך. מצאי מסגרת להתנדבות. ספרי אם את מעוניינת ואשלח לך רשימת ארגונים שמשוועים למתנדבים. לעיתים נדרשות רק שעתיים בשבוע וזה ממלא מצברים ואנרגיות. 6) נקודת-מבט: הביטי על התקופה הזאת בה את לא עסוקה מאוד כעל תקופת גדילה פוטנציאלית שלך, זה הזמן של יעל להקדיש ליעל. זאת ההזדמנות להמשיך בטיפול, לפנק עצמך, להיות רכה לעצמך, לאהוב עצמך, לבחור מה עושה לך טוב או לא. זה הזמן לחשוב על תוכניות ארוכות טווח ולתכנן תוכניות. בקיצור : קחי את הלימון ועשי אותו ללימונדה. מצאי איך להמתיק את המצב. ע"פ רוב, אין צורך לשנות המצב אלא רק נקודת מבט. לא מצליחה ? תבקשי עזרה מאנשים, תמיד יעזרו לך. השקיעי מחשבה בהירה: חשבי על: מה את רוצה להיות ? מה את רוצה לעשות? מה את רוצה שיהיה לך? לוקח זמן לענות על השאלות הנ"ל, הן לא פשוטות כמו שזה נראה. והעיקר יעלי, תני קרדיט לעצמך ולמטפלת שלך, נראה שלשתיכן מגיע הרבה. בהצלחה ולאט-לאט, קחי כל יום בעיתו , נעה חן.

האם תוכלי לציין היכן דרושים מתנדבים באיזור הדרום?

שלום! כאחד שעוסק מזה כשלוש שנים בקינזיולוגיה הייתי ממליץ לך בחום לטפל בקינזיולוגיה ,לעניות דעתי זה כלי הרבה יותר חזק מאשר פסיכולוגיה.

יעל שלום התשובה של נעה חן מאד מצאה חן בעיני. הטיפים שקיבלת ממנה יכולים לעזור להרבה אנשים . אני הייתי בטיפול עם בן זוגי כבר פעמיים לתקופה קצרה. הסיבה שעזבנו היתה אחד כספית והשניה שהרגשנו שהיא לא עוזרת לנו ורוצה את כספינו. היום בדיעבד לא היינו עוזבים אילו המטפלת היתה לשביעות רצונינו.אני חושבת שלא כדאי לך לעזוב את הטיפול. מבחינתי עזיבת הטיפול רק דרדרה את המצב. בהצלחה בהמשך הדרך. עינת

תודה רבה לכולכם על התשובות ועל התמיכה. חזרתי עכשיו מפגישה עם הפסיכולוגית שלי ואמרתי לה שאני רוצה לעזוב את הטיפול באופן זמני. אני מרגישה מותשת וכואבת. היא אמרה לי שמותר לי להרגיש שאני רוצה לקחת פסק-זמן וזה בסדר, ובשתי הפגישות שנותרו לי עד נסיעתה נדבר על הפרידה. אני יודעת שלא סגרתי את הדלת אחרי, כי היא אמרה שברגע שאני ארצה לחזור, הדלת פתוחה בפניי וזה תלוי רק בי, אבל כל-כך קשה לי עכשיו. אני מפחדת שאני עושה את זה משיקולים מוטעים, למרות שפירטתי טיעונים אמיתיים ומורכבים, הרי מה השתנה מאתמול לפני שהיא סיפרה לי על הנסיעה ומהיום? שום דבר אוביקטיבי, רק הבתוכו שלי צורח. אני חושבת שאני אנסה מה שהרה אמרה לי, לבדוק איך אני מסתדרת במשך שלושת השבועות שהיא נמצאת בחופשה ואחרי שאני אראה איך אני מסתדרת עם זה אני אבדוק מה לעשות הלאה. כל-כך כואב ודוקא עכשיו בתקופה קשה כל-כך. באמת תודה לכולכם על ההקשבה והתגובות המהירות. יעל

יעל שלום קראתי את הודעתך הראשונה ואת כל התגובות שקיבלת ואני חושב שיש כאן באמת הרבה חומר למחשבה. בסופו של דבר הגעת לפתרון ביניים שבו תעשי בדיקה איך את מסתדרת בתקופת העדרותה של הפסיכולוגית. עם זאת, אני לא בטוח שדווקא התקופה הזו תתן לך תשובה שהרי זה מקום שבו ההפסקה בוצעה על ידה ולא על ידך. ככל שקראתי את הודעותיך כך לא הצלחתי להבין מדוע את רוצה להפסיק את הטיפול. הבנתי את המועקה עקב הפתרון שהוצע לך ואת הכובד שהטיפול מוסיף הן ברמה הכלכלית והן בעומס הרגשי. אבל עזיבת הטיפול דווקא במצב הרגיש הזה נראית לי לא תואמת. דווקא בתקופה בה את יכולה לנצל את הטיפול לצורך תמיכה והתחזקות, הוא הופך עבורך למקור לקשיים. ההיפוך הזה מעורר שאלות ששווה לחשוב עליהן דווקא במסגרת הטיפול ודווקא עכשיו. הפסיכולוגית שלך פרשה בפניך רשת בטחון שבה את יכולה להשמתמש. היא מאפשרת לך תנאים כספיים להמשך הטיפול ואם היית יכולה להרשות לעצמך פחות עינוי עצמי על כך ועל פיטוריך הטיפול היה יכול להיות מקום מפלט חשוב מאוד דווקא בתקופה הקשה שאת עוברת. זה לא נראה לי מקרי שעל הרקע הזה את רוצה להפסיק עכשיו את הטיפול. בהתבוננות מהצד (עד כמה שניתן) על המהלכים שאת נוקטת במצב הלחץ הנוכחי אולי תגלי כמה דברים חשובים על עצמך ועל תדפוסי הפעולה שלך במצבים כאלה של לחץ ואובדן שליטה. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

ליעל שלום, כאשר קראתי את מה שכתבת נטיתי ליעץ לך שלעזוב עזרה כ"כ טובה בתקופה של לחץ ומצב ירוד היא שטות. לאחר מכן- הגעתי למסקנה שאם תמשיכי בפגישות כל הזמן "תנקר" לך ההתלבטות הזאת. לכן, הדרך שבחרת נראית לי מצוינת משום שאם וכאשר תרצי בכל זאת להמשיך בטיפול תהיי יותר שלמה ואולי תהיה התקדמות מפתיעה. בהצלחה.

שלום לכולם. אני 8 שנים בטיפול פסיכולוגי. נמאס לי. אין לי כח. מה לעשות שאין שום שיפור? לא רוצה להתאבד. אולי מישהו יכול לעזור? נ.ב - אני סובלת מהפרעות אכילה.

8 שנים? רצוף עם אותו/ה מטפל/ת?? אולי הגיע הזמן לשנות, אולי מישהו אחר יעזור יותר, אולי שיטה אחרת. מיכל

הדעה שלי, וקחי חשבון שהיא שלי בלבד אין כאן כפייה אבל את יכולה לאמץ אותה,לכי לקבוצות של טיפולים בשיטות טיבעיות,כל מיני מורים רוחניים וכדומה,תוכלי למצוא מורים כאלו בחוברת חיים אחרים שנימכרת בסטימצקי. אכילה כפייתית זה ברור שזה בא מהנפש. לי לא עזרו פסיכולוגיים,הם חפרו בעבר שלי ואין שם מה למצוא,הרופאים בשיטה הטיבעית הם שריפאו אותי בהצלחה.

לי אני הייתי במצב דומה והפסיכולוגית בעצמה הציעה שאני אלך לטיפולים ספציפים להפרעות אכילה שהם גם משלבים את הפסיכולוגיה עם הטיפול בהפרעות האכילה .

לי, 8 שנים זה הרבה זמן - במהלך כל התקופה את נפגשת עם אותו איש מקצוע? אם כן, אולי הגיע הזמן להחליף אותו... כתבת שאת לא רוצה להתאבד, הכי חשוב - תצמדי לכוחות החיים שבך, לאלו שהחזיקו אותך עד היום... אין ספק שהפרעות אכילה יכולות להתיש את האדם... הן גוזלות את כל הכוחות הנפשיים, מכיוון שמדובר במלחמה יום-יומית, אין הנחות. או שאת "מצייתת" להפרעה וסובלת, או שאת מנסה לצאת מזה - וגם סובלת... את בטוחה שאין שום שיפור? אבל קטן ולכאורה לא משמעותי? לאו דווקא משהו שקשור להפרעות האכילה, אלא כל דבר... תנסי לברר עם המטפל שלך, אם הוא (או היא) רואה שינוי. לפעמים רק מי שנמצא בחוץ יכול לראות תזוזות... HERA.

שלום, אני קורבן להתעללות נפשית ע"י הוריי. רציתי לשאול האם מישהו מכאן חווה סוג כזה של התעללות ? כיצד התמודד ומתמודד. תודה!

מיקי שלום האם תוכל לספר יותר על עצמך? בן כמה אתה, ולמה אתה מתכוון בהתעללות? כמה זמן? במה זה מתבטא? האם פנית לעזרה כלשהי בעבר? בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מיקי! כן, גם אני הייתי קורבן להתעללות נפשית ע"י אימי (קשה לי לכתוב אימי, קשה לי לקרוא לה אמא למרות שהיא זו שהביאה אותי לעולם). אני כותבת הייתי, כי היום אני כבר לא גרה איתה. אבל אולי הייתי צריכה לכתוב את זה גם בלשון הווה. כי למרות שאני לא גרה איתה, הפצעים שהיא הותירה בי עדיין פתוחים ועדיין מדממים. כל החיים פחדתי ממנה וגם היום אני עדיין פוחדת ממנה. איך אני מתמודדת? טוב, הרבה אומרים שאני חזקה, כי למרות מה שעברתי, אני חיה את החיים שלי. עזבתי את הבית, כשהייתי צריכה להשלים השכלה השלמתי ועם הישגים טובים. אבל היום הכוחות שוב אזלו. מקווה שיהיה טוב בהמשך. ומאחלת את זה גם לך. (אין לי מושג בת כמה את, אבל אם יש לך אפשרות לצאת מהבית, עשי זאת בהקדם האפשרי)

גל שלום, האם אוכל להעביר לך מייל? מיקי (בת)

רק לומר לך שהפנטזיה שלי היא שאני מאושפז בבית החולים ואת אחות במחלקה בה אני מטופל ואין ביכולתי לקלח את עצמי מטילים זאת עליך במסגרת חובותיך המקצועיים.ואת עושה את העבודה כהלהכה ושוטפת את גופי החסון באיטיות ויסודיות. מקווה שלא נפגעת .זו לא פורנוגרפיה זולה לשמה אלא פנטזיה מתוקה שאת מעוררת בי ואני לא מנסה להתחיל איתך או משהו כזה.

מה שנקרא: HERA מציתה את הדמיון

זה לא פורום פנטזיה..

ושלומי משגע את הראש

הרה באמת בחורה מאוד דומיננטית כאן בפורום נותנת מהידע והרגישות והרצון לתמוך ולעזור לכולם , אבל לפנטז פנטזיות מיניות עליה ? אתה לא חושב שאתה מביך אותה ? אתה בכלל לא מכיר אותה , ממש ליכלכת .

מאיר, אני באמת לא יודעת מאיפה הפנטזיה הזו... אי-לכך, אין לי תגובה הולמת. מה גם, שכתבו לך פה מעין מדגם מייצג של כל התגובות שעברו לי בראש. כמובן שאת הבוטה שבהן, שנכתבה ע"י א' לא הייתי כותבת בעצמי... אבל אין לי בעיה עם התגובה הזו, בדיוק כמו היתר - גם זו של שלומי... יונת, טוב לראות שאת איתנו... :-)

בדיעבד הייתי צריך לציין שמישהי מעוררת בי פנטזיה מסוימת מבלי לציין את שמה מפורשות. הדגשתי שלא מדובר בפורנוגרפיה לשמה. והדימיונות אינם חלק מה עולם הפנימי והנפשי שלנו.??? כשניסיתי לפרש לעצמי את המקור של הפנטזיה הגעתי למסקנה שאולי אני מפנטז עליך כאחות בגלל התרומה החיובית שלך לפורום. ובכלל ההתיממות הזאת אין לכם דחפים מיניים.? אתם פוריטנים? פנטזיה היא דבר אוטומטי דחף מיני ותהליכים נפשיים מנותקים ???? מעבר לכך שאני לא מכיר את הרה מעבר למה שהיא כותבת. חשבתי שיש לי עסק עם אנשים מבוגרים. בהחלט לא התכוונתי לפונוגרפיה. וראו תורתו של פרויד על ההליכים הנשפיים וקישורם לעולם המיני. לפחות היתי כנה והבאתי את עצמי . צר לי שפגעתי או הבכתי את הרה. להיפך היא בחורה בעלת איכויות נדירות. מעצבן אותי הפמיניסטיות המזויפת, במקרה ה" גרוע " המסר היה אמור להחמיא ולא להשפיל. אגב בזמנו עבדתי בבית החולים ככוח מעזר ונדהמתחי מ אצילות הנפש של האחיות שמתעלמות ממראות קשים או דוחים ומטפלים בחולים במסירות אין קץ.

כשמגלים מכתב אישי של אחד הילדים ובסתר ויש שם דברים שלא נראים לי דברים שיכולים להזיק לו וזה בלי שום ספק... האם כדאי לשנות שם משהו לפני שישלח את המכתב בלי שישים לב אבל מה יקרה אם ישים לב ?????? אולי הוא ישכח פרט קטן ואולי לא אני לא מצליחה להרדם מהמחשבות האלו האם יש פה מישהו שיענה לי מחר אלי כבר יהיה מאוחר

מה לעשות????????????????????????????????

אלו החיים שלו,זאת הבחירה האישית שלו ואלו הם נסינותיו בחיים. אם הוהיה בא אליך ואומר זה המכתב ,תעזרי לי אז סבבה. הילד עשה זאת ביוזמתו. עיזבי אותו לנפשו. אבל..אם את רואה שזה יכול לסכן אותו תתערבי.

שלום רב, התקשורת בפורום הזה אינה צ'טית, כך שאל תתפלאי שאין מענה מיידי. ולשאלתך - יש במקרים הללו סממנים של חוסר תקשורת, שצריכות להיות מטופלות. למה ומה הרקע שאת מחטטת בכיליו? האם מדובר בעניין של פגיעה בגוף? בחוק? אם כן - מומלץ להתערב. בדיבור, אבל לא במעשה של שינוי המכתב. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

לא מדובר בפגיעה בחוק וגם לא בדיוק בפגיעה בנפש - אך הסממנים יכולים אולי להעיד על כך.... כן יש קצר בתקשורת - לא ברור לי כל כך למה.... גיל ההתבגרות -ההורה אינו מבין את הילד...... אז ?????? אולי ייתכן מצב גרוע יותר אם יוודע דבר קריאת המכתב ובכל זאת לא הייתי חושבת שכדאי שמכתב כזה יישלח - מכתב המתאר השתשלות של משבר זה גם לא יעזור לו עם חבריו משום מה אנשים לא אוהבים אנשים עם צאות לידם !!!!

שלום, לא להתעלם ולא לדלג. התקשרי במהירות לאחד מקווי המצוקה והתייעצי איתם. רובם נמצאים בעכבר העיר אליו תוכלי להגיע דרך האינטרנט.http://www.achbar.co.il או ער"ן או כל עזרה. ולמי שאומר לך להניח לילד לנפשו כי הוא מספיק גדול......שהם יזניחו את מי שהם רוצים. את הקשיבי לליבך כי הוא יודע טוב יותר מכולנו ואם זו תתברר כאזעקת שווא אז מכסימום זה יהיה סיפור מצחיק לספר לנכדייך. בברכה, נעה חן.

נועה לפני שאת קופצת ועושה פזצת"א כדאי שתיקראי קודם את מה שהאמא המודאגת ענתה לד"ר. ואז תביני בעצמך. שאין סיכון לפגיעה בגוף או בנפש. אני לא אומר שהיא לא צריכה לדאוג. היא קראה את המיכתב. ומסופר שם על משבר שהילד עבר. ושהיא רוצה לשנות את מה שהוא כתב במכתב. והיא שאלה אם כדאי או לא????? זה הכל. אז אין לך סיבה לקפוץ לפני שאת מסתכלת לצדדים. ועוד דבר שכדאי שתדעי שלדוגמה מי שיושב בער"ן ואוזן קשבת זה אנשים שהם לא מיקצוענים. הם שם כדי יותר להקשיב מלעזור פיזית. ואת האמת עד ליפני שבוע גם אני חשבתי כמוך עליהם. אבל ששמעתי ממקור ראשון. מי האנשים שעובדים שם אז הבנתי בעצמי. שמי שעובד שם הוא לא מקצוען. מה שכן. אם האמא חושבת שיש בעיה רצינית היא יכולה להתיעץ אם פסיכולוג או יועץ מקצועי בקשר למה שהיא ראתה. ואיך אפשר לגשת לילד. כפיה על מישהו זה רק ואך ורק אם יש בסיס אמיתי לחשוב שאותו אדם הולך לפגוע בעצמו או מסוכן לסביבה. ואם את אמא ואת קופצת על כל שטות אני לא אתפלא בכלל שהילדים שלך יסתירו ממך דברים חשובים ולא ישתפו אותך. אני טוען שצריך לפעול תמיד ביחד אם הילדים. לא לזנק עליהם. אלא לתת להם את ההרגשה שאם יש משהו הם ידעו שהם יכולים לפנות להורים וההורים יעזרו להם. ולא "יכנסו" בהם כמו שאת מציעה. אם נשקף סיכון ממשי שידוע לי אז אני אפעל לפי ראות עיני שהם יותר בוגרות ומבינות מהילד. ואם זה כפיה אז זה כפיה. אבל ככה אני אתן לילד הרגשה שהוא ידע שתמיד אני בשבילו וגם אם הוא טועה אז הוא יוכל לפנות אלי. וגם אם אני אכעס. אני יעזור לו לפתור את הבעיה. איתן

לאחרונה הולכת וגוברת אצלי(בעיקבות שינווים משמעותיים בחיי אך לא רק) תחושת מועקה אשר מקשה עליי בניהול חיים תקינים. אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי הוא התשובה עבורי אבל אני מאד רוצה לנסת - שאלותיי? - למי עליי לפנת (איזה סוג פסיכולוג ?),האם ישנה דרך לבחר פסיכולוג טוב ולא דרך הימור מקרי על רשימה מתוך דפי זהב? - מחיר ממוצע של שעת טיפול ? - כמה מפגשים בממוצע נזקק אדם בכדיי להבין האם הטיפול משפיע עליו / פותר את בעיותיו ? אני מודע לכך ששאלותיי מאד כלליות וכל מקרה נבחן לגופו אך בכל זאת אשמח לקבל מענה כלשהוא -

אפרים, מחיר ממוצע של שעת טיפול משתנה לפי איזורי מגורים, כשבד"כ במרכז הארץ (אזור גוש דן) המחירים הכי גבוהים. יש אפשרות לקבלת טיפול מוזל או בחינם דרך קופ"ח (תלוי באיזו קופה אתה חבר) - זה משהו שאפשר לברר ישירות דרך הקופה. ניתן להתאים פסיכולוג לפי הדברים שמטרידים אותך. ולכן באמת קשה לענות על זה. הדרך הטובה ביותר להגיע לפסיכולוג היא המלצה של מכרים, למרות (!!!), שלא כל מה שמתאים לאדם אחד, מתאים גם לאחר. לשאלה האחרונה שלך אין תשובה חד-משמעית. לפעמים מגיעים לטיפול בגלל בעיה קטנה, ןמתוך מחשבה שתוך כמה חודשים הכל יסתדר. אבל התהליך הטיפולי חושף לפעמים בורות הרבה יותר עמוקים ממה שנראה לעין. טיפול קוגניטיבי בד"כ נמשך תקופה קצרה יחסית, אך הוא לא בהכרח מתאים ספציפית לך. מבחינת השפעת הטיפול - גם זה מתחלק; יש אנשים שמרגישים תזוזה מסויימת כבר בתקופה הראשונה, ויש כאלה שלוקח להם המון זמן להסתגל לתהליך. אני חושבת שבלבלתי אותך יותר, אבל זה לא בכוונה - כי השאלות ששאלת באמת כלליות, מאוד. תשובות ברורות של "תלך לשם, תעשה ככה" היו יכולות רק להזיק.

שלום רב, שאלותיך לעניין! נושאים אישיים רוויי דילמות, מטופלות ע"י פסיכולוגים קליניים וחברתיים. בחירת פסיכולוג צריכה להעשות ע"י שיחה (טלפונית זה גם בסדר) והתרשמות אישית, או המלצות, או קריאת חומר שנכתב על ידו/ה. שעת טיפול במסגרת קופ"ח היא בין 100-200, בהתאם למספר המפגשים. במסגרות עצמאיות המחירים הנם בין 200-400. אדם עם חושים בריאים יכול להרגיש תוך תקופה קצרה אם התהליך שנוצר הנו בעל ערך, ומכיל פוטנציאל לשינוי. שינוי ממשי תלוי במהות הנושאים, כך שאין לעניין מענה מוחלט.

לכל גולשי הפורום ללא יוצא מן הכלל חג מולד שמח. מי יתן והשנה הבאה עלינו לטובה תביא עמה מסר של שלום והעדר שנאות בין העמים , הגזעים, העדות, המעמדות ,הדתות והמינים. חג מולד שמח אוהב אותכם אחמד

אחמד:)) חג מולד שמח לך ולכל משפחתך:)) @-----)---- איתן

איתן... ת'אמת - לא היית רוצה לחגוג את חג-המולד פעם אחת בחיים, רק בשביל להתנסות באווירה?

אחמד אל תתיחס לאנשים אם תת רמה שכזאת!!!! לא כולם נולדו חכמים במיוחד!!!! ניסית ליהיות נחמד. אבל פשוט אנשים חלולים טיפשים וגיזענים. וחוצפנים. מעיזים להרים את האף. עדיף שיקמטו אותו קצת!!!! איתן

החג של החגים

שלום דר! הייתי אצל כירורג רופא מש" גסטרו מין נשים בריאות_הנפש וגו, אך כולם הפנו אלייך! ראשית זה נורא דחוף ומכאיב אז אנא הבע רצינותך! אני בבת 15 עוד מעט זה קורא בלילה כשכולם ישנים מתחת לסמיכה אני מתפשטת וחושקת לנגוע ממש מאוננת ורוצה להיות גיבורה מדמה את גופי למטופל שצריך טיפול גסטרו כי אני מתה ליות רופאה כזו! לוחצת חזק על הבטן ארומה מאוננת חזק וממששת את איברי המין תפותחת ארון עזרה 1 ביתי ומשם מה שבה לוקחת: תקעתי נרות גליצרין בתוסיק דחפתי מזרק בלי מחט לפי הטבעת השתנתי בתרבית(הכול מתחת לסמיכה) לוחצת חזק חזק חזק על הבטן וזועקת:זה לא כואב די ממי אין ברירה וגו, ממש אני מכורה לנגיעה ומקווה שזה יפסק! עזור לי ד"ר אנא! תודה רבה אתה תקוותי האחרונה!

ראשית תרגעי, אין כל רע באוננות. זה רע רק אם גורמת לעצמך נזק פיזי עם דברים שאת מחדירה לעצמך ואולי לא תוכלי להוציא....... התקשרי לאחד מקווי המצוקה, למשל ער"ן בתור התחלה. שנית, פני לרופא משפחה. יש עליהם חובת חסיון כך שאין לך מה לדאוג וספרי מה קורה. אפשר להפנות אותך למטפלת דר"כ קופ"ח ללא תשלום, את זכאית לכך. לכולם פנטזיות שונות, שלך היא פנטזיה נוספת. השתדלי לא להזיק לעצמך ע"י החדרת חפצים ושימי לב לא לפצוע עצמך, בברכה נעה חן

תודה מתוקה! בעיה נוספת היא פחד בעיה שניה היא לדעת האים את רופא?

הרה היקרה, לפני מספר ימים ענית על שאלה שלי בפורום ואני פשוט חזרתי לכאן רק היום. אז קודם כל המון תודה על היחס והעידוד, ואם את זוכרת לפני מספר שבועות התכתבנו מעט ולי לפחות היה ממש כייף לכתוב לאדם שמבין אותי ולא שופט אותי על תחושותי ורגשותי. בכל אופן תודה על היחס ואני מקווה שנמשיך להיות בקשר מדי פעם. דרך אגב, מה שלומך את ? אני מקווה שהכל (או לפחות הרוב) אצלך בסדר ושאת חשה בטוב. תהיי בקשר ותודה שוב על כך שאת משפרת את הרגשתי. נעמי.

נעמי, איך את מרגישה? עניתי לך על ההודעה הנוספת שהשארת לי (בעמ' הקודם, אם אני לא טועה). אצלי המצב מתנדנד, אבל זה לא משהו חדש... קשה לי להפתיע את עצמי... :-)

בשבוע שעבר כתבתי על חבר מאוד טוב שלי שהתאבד, אני רוצה לאודות לכל מי שענה לי, גרמתם לי לבכות וכך להוציא עוד קצת מהכאב. יש לי שאלה בנושא, ואני אשמח אם אקבל תשובה גם מפסיכולוג או פסיכיאטר. אני חושבת כל הזמן, בלי הפסקה, כיצד יכול בן אדם שכל חייו עשה הכל למען אחרים, תמיד דאג שלכולם יהיה טוב, תמיד התחשב ברגשות של אחרים ושם את עצמו אחרי כולם... לקחת החלטה ולהתאבד, בלי להשאיר מכתב או כל הסבר? השאלה העיקרית שלי היא האם יתכן שאדם יסתיר כל כך טוב מכולם (גם האנשים שהכי קרובים אליו) שרע לו מאוד, שאף אחד לא יראה שום סימן? שאפילו אחרי מותו לא נוכל לשחזר אותות אזהרה? אני רוצה לדעת האם יכול להיות מצב רפואי (או תהליך כימי המתרחש במוח) בו בן אדם שטוב לו בחיים לרוב, בן אדם אופטימי, יכול לאבד שפיות לחצי שעה ובמהלכה להתאבד, או שמא זהו תהליך המתרחש לאורך זמן, בו אותו אדם נמצא בדיכאון? נסיתי למצוא כתבות או מחקרים בנושא ללא הצלחה, אשמח לקבל שם של אתר בנושא. תודה מראש רויטל

רויטל שלום לך קראתי את מה שכתבת. ואת האמת אין לי הסבר. ואני ואת ובטח יש עוד כמה אנשים. לא מבינים איך מישהו יכול להתאבד. קשה להבין את זה. וקשה למצוא סיבות. יש לי ידידה שדווקא בסוף השבוע איך שהוא הגעהו לנושא שיחה כזה. על איך מישהו יכול להתאבד. והיא סיפרה לי שהיא גם חשבה מגיל צעיר (15) להתאבד. היא גם אמרה שאין לה ערך לחיים. שאם זה לא היה פוגע בעוד אנשים אז היא בטוח כבר היתה עושה את זה מזמן. אז ביקשתי ממנה הסבר. והיא חשבה קצת ואמרה. אם שלדוגמה בחורה. אם היא רואה ילדים ומטפלת בהם היא מאוד מאושר. אבל עד שהיא לא תיהיה אמא. עד שהילד לא יצא ממנה היא לא תדע מה זאת אמאות. וכך גם גבר לא ידע מה זאת אבאות. ז"א עד שאת לא מרגישה וחווה בעצמך את ההרגשה את לא תביני אותה. וגם אני לא. פשוט כמו שיש דברים שככה הם בטבע. אז כנראה שזה אחד מהדברים שככה הם. לא הכל מובן לנו.ושום דבר לא ברור מאליו. הכאב שלך קשה. אבל לפעמים. יש דברים שכדאי להניח להם. כדי לא להרוס את החיים שלך. שהם לא פחות חשובים. הכאב לא ישכח. אבל החיים נמשכים @----)---- איתן

לא תמיד אפשר לדעת מה מתחולל בנבכי נפשו של אדם. יכול אדם להראות שמח ומאושר ובפנים הוא אכול מכאב ומתחושות של ייאוש, עצב וכו'. מצד שני, יכול להיות שבאמת מדובר היה ברגע של חולשה. האמת היא, שאף פעם אי אפשר באמת לדעת מה המניעים להתאבדות. כל אחד וסיבותיו הוא.

רויטל, אני מודה שהתלבטתי מאוד לפני שהחלטתי לענות לך... יכול להיות מצב, שבו מישהו יתאבד בהבזק של איפולסיביות... אני יודעת - ניסיתי... לא יכולתי להסביר אח"כ את המקרה הספציפי הזה... רגע אחד זה לא עלה בדעתי, ובמישנהו הייתי "אחרי" הלכתי לישון מתוך מחשבה שלא אקום יותר... כמו שאת רואה - אני כאן. אני לא מצדיקה התאבדויות, אבל גם לא שופטת את מי שבחר לסיים את חייו... היום התאבד מישהו בשכונה שלי - גילו אצלו סרטן. הוא לא שיתף אף-אחד באבחנה, אלא החליט "לקצר תהליכים"... אני חושבת, שאת כתבת בעצמך, בלי לשים לב, מניע מסויים להתאבדות. כתבת שאותו חבר תמיד עזר לכולם, הקשיב וכו' ו"שם את עצמו אחרי כולם"... כנראה שמה גרם לו להתאבד כירסם בו כבר הרבה זמן, הוא היה קשוב לכולם, חוץ מאשר לעצמו... למה? את זה רק הוא ידע.

revital sure i don"t have answers about your friend but i can tell u about my self...... like i started wrting u before - the last time u were here.. on the outside - i t looks like i have perfect life - i ws a good student , i have a great family , i have many friends , i"m good looking and had a boyfriend i loved very much - perfect ha........... but something buthered me - i won"t go into all of this now but it wasn"t good for me - i didn"t care about all of these because other things buthered me...... people on the outside couldn"t see anything - i was as usual - smiling , helping,listening no it didn"t happened in one day - it was couple of month till the day i decided to kill myself - i"m here today but i"m not regreting the moment because i know i was sure it was the onlly solution at that time like eitan wrote u - u can"t realy understand if u never been there - i"m not wishing u to be there - ever! be happy, try things, meet people and live your life.....:) anat

i thought about it - if u want to talk or ask anything u can write me to: [email protected]

רויטל שלום מרגע שאנחנו נולדים אנחנו מתחילים להתקדם לכיוון המוות, ואולי לכן זה הנושא המפחיד ביותר בחיינו. קשה תמיד להתמודד עם מוות של אדם, ובוודאי של אדם קרוב, וכאשר זה קורה בנסיבות טראגיות זה קשה עוד יותר ומגביר את תחושת חוסר השליטה שלנו בחיינו. יש ספרות מקצועית רבה על נושא התאבדויות, ועדיין רב הנסתר על הנגלה. מקרים כמו זה שאת מתארת קיימים ומעוררים לא פעם תמיהה. בד"כ ניתן לראות את ניצני הסכנה בדיעבד, אבל לא כמשהו שבאמת היה אפשר להשתמש בו למניעה בזמן האמת. ולעיתים, גם אלו לא קיימים כלל. האם הוא היה בחוסר שפיות זמנית? האם זה דיכאון ממושך? למעשה יש אפשרויות רבות ואני לא בטוח שאי פעם תדעי את התשובה המתאימה. מקווה שהזמן ירפא עבורך את הפצעים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, חלמתי שלשום חלום שחזר בדיוק על חלום שחלמתי לפני חודש והחלום הוא: אני מקיא שברי זכוכיות כשביניבם יש גם חתיכות ברזל. אלו ממש חתיכות שיצאו כמו שרשרת נקניקים. מהן האפשרויות? אני יודע שאם אהיה כנה עם עצמי אני יכול למצוא פירושים שונים ומשונים אך בכל זאת אני רוצה לשמוע רעיונות שנובעים מהפסיכולוגיה. תודה

אתה חושב שזה קשור לטרואמה מהמראות של הפיגועים ??

תנסה לחשוב איזו הרגשה היתה לך בחלום? האם היו עוד דברים ברקע? משהו קדם להקאה? קרה אחרי?

שאלתי את הפסיכיאטר למה מתכוונים שמדברים על נפש ? תשובתו : זה מאוד מעניין אבל לא נדון בזה שאלתי : האם נפש היא מושג רפואי או פילוסופי ?? תשובתו : גם וגם דעתה של קלאודיה הלנה : קשיים נפשיים נובעים בראש וראשונה מעניינים פיזיולוגים חלקי הנפש הם : ידע, היגיון, ודבר בלתי מוסבר ששמו רגשות דהיינו מצב בלתי מוסבר שבו מסיקים מסקנות על סמך נתונים חלקיים תודה : קלאודיה הלנה

אמנם אני לא HERA אבל נדמה לי שענית נכון. נפש , מצב רוח, הרגשה נשמה כל אלו מלים נרדפות למה שקורה אצלינו בראש, במוח בפסיכולוגיה בניגוד לכל הנתונים הפיזיולוגיים. אולם, לפעמים הנפש מושפעת מאד מהנתונים הפיזיים. אדם רעב, מתרגז מהר יותר. כך גם אדם עייף. ויש גם הורמונים. ויש גם צרות בחיים. ויש ויש ויש. הכל כמעט משפיע על הנפש המאד מאד רגישה שלנו. המצב הבטחוני. המצב הכלכלי. המצב החברתי. אז מה נשאר לנו לעשות בכדי שלא נכנס לדיפרסיה עמוקה ????????????? להתרומם, להתעלות, לנסות להמשיך האמת חברים: אני לא כל כך בטוח איך עושים את זה. מה אתכם ??? הצעות יתקבלו בשמחה .

הפסיכולוגיה "נולדה", בין היתר, מתוך הפילוסופיה. ההגדרה של פסיכולוגיה כמדע מוטלת בספק. החיבור הרפואי נעשה ע"י הפסיכיאטריה, שנחשבת מדע. קשיים נפשיים לא נובעים בהכרח - אם יורשה לי לחלוק על דעתך - מגורמים פיזיולוגיים. את הדכאון לדוגמא, מסווגים כדכאון שבא בעקבות מאורע חיצוני, או דכאון שאין לו הסבר חיצוני. ברור שאובדן של אדם קרוב גורר אחריו רצף של תגובות נפשיות, שאין להן בסיס ביולוגי - אלא רק נפשי. בתחום הזה עדיין אין "תורה מושלמת". אני מאמינה שבעתיד יהיה מיפוי מדוייק יותר (עד כמה שאפשר) של הפרעות על רקע ביולוגי מול הפרעות על רקע נפשי בלבד. האם הידע, ההיגיון והיכולת להסיק מסקנות שייכים לנפש? קשה לומר, משום שהנפש היא ערטילאית... היכולות הנ"ל הן קוגניטיביות בעיקרן, ומתאימות יותר להגדרת האינטליגנציה מאשר לנפש. כן, כנראה שהמכלול הלא מוגדר של הרגשות הוא הנפש. למרות, שגילו במוח את המרכזים של הרבה מהרגשות... האם הנפש "יושבת" גם היא במוח? אולי בסוף יתברר שהמושג "נפש" בכלל לא קיים. לשאול מהי הנפש זה כמעט כמו לשאול מהו אלוהים... רק שאחד מטפלים אנשי מקצוע ובשני אנשי דת.

שלום אני מקווה שאני בפורום הנכון יש לי שאלה לגבי ילד בן שנה ו9 חודשים הוא מתנהג באגרסיביות זורק הכל וכשרוצה משהו מתנהג גם באלימות וצועק הוא לא נח כל הזמן התנועה קשה לו לשבת בשקט אפילו לצפות בטלויזיה זה למעט זמן כאשר הוריו מנסים לגשת אליו הוא לעיתים זורק את עצמו על הריצפה ובוכה ומכה עם ראשו על הריצפה או בקיר או שהוא נושך ומרביץ להם יש לציין שיש לו אח תינוק בן 8 חודשים לפעמים הוא מציק לו אך לרוב מתעלם הוא נמצא במשפחתון ששם לא מדווחים על התנהגות חריגה או דומה לזו שתיארתי {האח נמצא איתו במשפחתון} האם יש דרך לטפל או שהוא קטן מדי וזה יעבור???? סליחה על אורך שאלה מחכה לתשובה תודה מראש ריני*

זה נשמע כמו מקרה קלאסי של קנאה באח קטן שמקבל את כל תשומת הלב. הוא צריך הרבה תשומי ! פינוק ! אהבה ! חום ! וזמן זמן זמן לא לשים אותו מול הטלביזיה !!! הוא עוד לא שנתיים , על איזה טלביזיה אתם מדברים !!!!!!!!!! בהצלחה

לריני שלום. האם תמיד התנהג כך- או שזה התחיל לאחרונה? כיצד הוא בתחומים האחרים- חברתית, התפתחותית? כיצד הוא ישן וכיצד הוא אוכל? ולסיום- איך הקשר שלו עם הוריו? תודה. רוית.

ואולי אולי תוכלו לעזור לי. אני בת 26. יש לי נטיה, בעיקר בזמנים של חוסר מעש ובטלה, לחשוב מחשבות מטרידות ומעיקות. להזכר בדברים רעים שקרו לי או אפילו לדמיין דברים איומים ונוראים שקורים לי. זה בא לי ככה, בלי שתהיה לי שליטה על זה באופן פתאומי ואפילו בלי שיקרה משהו מסויים שיגרום לזה. ואז אני מתחילה אפילו לבכות בגלל המחשבות האלה. מה יכולה להיות הסיבה שזה קורה? יכול להיות שאני פשוט מזוכיסטית? אשמח לקבל תשובה.

האם באמת קרו לך דברים נורא נורא רעים ?? כאלו שבאמת היה כל אדם נורמלי בוכה עליהם ?? אולי קרו לך דברים רעים ואת הדחקת אותם. להדחיק הכוונה להכניס את הזכרונות להקפאה עמוקה באיזה שהם תאים נעלמים אי שם במוח וצריך לעבוד קשה בכדי לחפור ולהוציא אותם החוצה. ניקוי ראש. אולי ? אם יש באפשרותך, לא יזיק לך ללכת לשיחת נפש אחת או שתיים עם פסיכולוג. בהצלחה ! דרך אגב: האם הרגשתך משתפרת לאחר הבכי ??

הדברים שאני נזכרת בהם הם לא דברים טראומטיים כל כך אלא סתם דברים לא נעימים. אבל יש לי "כשרון" להפוך אותם, במחשבות שלי לדברים איומים ואז אני בוכה ומרגישה רע. ולגבי הבכי: לפעמים זה מקל ולפעמים לא.

גל, קודם ולפני הכל: יש לך שם יפה ונעים. ואם חייכת עכשיו אז הצליח לי הטריק..... אולי יש לך מה שנקרא "מחשבות טורדניות" כלומר מחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא הפסק ואולי יש לך נטייה להיות עצובה ופסימית. את יאבחן איש מקצוע דר"כ קופ"ח. תפתחי מנגנון של מודעות ופיקוח על מחשבותייך: כשיש מחשבה שלילית, החליפי אותה בכוח במחשבה חיובית ונעימה. הכיני לך מחשבות חיוביות מראש כדי להיות מוכנה. את נוהגת ברכבת המחשבות שלך - את תקבעי לאן נוסעים...לתוך ביצות אפלות או למקומות מוארים יותר... מלבד זה דעי לך שזה קלאסי להגיע למחשבות שליליות בגלל חוסר מעש. התחילי להעסיק עצמך: פעילות פיזית, התנדבות בארגון, תרמי מזמנך למי שזקוק לך - תמיד יש לפחות אחד כזה. הודי כי את בחיים וחפשי מה טוב. יועיל אם גם לתקופה תמנעי מחדשות, טלויזיה ועיתונות. חפשי התשובה שכתבתי ליעל בפורום זה ותראי שם עצות נוספות. עוד דבר: אם את כל כך הרבה מדמיינת , תתחילי לכתוב. קחי מחברת יפה והתחילי לכתוב סיפורים קצרים ומפחידים עם הרעיונות שעולים לך לראש. זה יכול מאוד לתרום. לאחר כל סיפור מפחיד, כתבי אותו שוב והפעם בנימה חיובית ומשעשעת. עשי צחוק מכל הפחדים והדמיונות האילו, תתידדי איתם, אל תפחדי. ולסיום: את לא מזוכיסטית ואת נורמלית לגמרי. את פשוט מזיקה לעצמך בעצמך. אם יש לך יכולת לדמיין רע ומפחיד, יש לך גם יכולת לדמיין טוב ומצחיק. תחליטי מה עושה לך יותר נעים ונועי לקראת זה. בהצלחה, נעה חן.

לפני כמה זמן קראתי את מבוא לפסיכיאטריה של אליצור , טיאנו וחב'. זיהיתי שם תופעה שקרתה לי בעבר. מדובר על התופעה של הלוצינציות היפנוגוגיות והשם השני ששכחתי. הם מגדירים את זה כפסאודוהלוצינציות הקורות בכניסה לשינה או ביציאה ממנה. כשהייתי בתיכון (לפני 10-12 שנים בערך) זה היה קורה לי די הרבה. ולפני שנתיים קרה לי כמה פעמים שוב. אני מדברת על חוויות שנמשכות מספר שניות, אולי לפעמים קצת יותר אבל כנראה פחות מדקות, ברור שהן לא נכונות ולא הגיוניות ולוקח לי משהו כמו חצי דקה לדעתי להפסיק את זה. הבעיה עם זה מבחינתי היתה שזה פשוט הפחיד אותי נורא וגרם לחרדה, פחדתי שאולי אני משתגעת. שמתי לב שזה קורה או בחוסר שינה קיצוני (באחת הפעמים לפני שנתיים מצאתי את עצמי עובדת במשך שבועיים חלק גדול מהימים משש בבוקר עד תשע בערב וכמעט לא מספיקה לישון (ביקשו ממני המון דברים ולא ידעתי לסרב-היום אני יודעת לסרב גם לבוס), זה היה מצב שבו גם נרדמתי בעמידה באמצע היום. במקרה הזה לא נבהלתי כי ידעתי שזה נובע רק מחוסר שינה. המקרים האחרים קרו כשהיה שילוב של חוסר שינה מתמשך אך פחות קיצוני יחד עם מצב של דחק נפשי די רציני (בתיכון מחלה קשה וגסיסה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה), לפני שנתים כשהרגשתי חשופה מאוד מההגנות שלי אחרי פגישה עם פסיכולוגית (פניתי אליה כי חששתי מקשר זוגי וגם כי רציתי לעבד יותר טוב חוויות ילדות קשות - היא עזרה לי מאוד, היום אני נשואה, ויותר מזה מכירה ומבינה את עצמי הרבה יותר טוב וכ"ו). המקרה האחרון שתיארתי הכי הפחיד אותי. בכל אופן רציתי לשאול האם יש בחוויות האלה סכנה כל שהיא, האם הן יכולות להידרדר למצב פסיכוטי או משהו כזה (אין לי הפרעות נפשיות חמורות כלשהן, לדעתי אני קצת יותר חרדה מרוב החברות שלי, הפסיכולוגית שלי סירבה להגדיר את החרדה הזו כמשהו לא נורמלי-וטוב שכך). ברור למה אני שואלת את השאלה עכשיו- נאלצתי להישאר ערה בשעה כזו כי יש לי עבודה שאני חייבת להגיש. אודה על תשובתך.

שואלת שלום כפי שקראת תופעות אילו הן נורמליות עם זאת אם את חרדה - אני מסתייג מלתת יעוץ חד משמעי בפורום פני ליעוץ חד פעמי אצל פסיכיאטר בברכה עמי

תודה, ענית על שאלתי. כשקראתי אני פשוט לא הבנתי שהן ממש נורמליות. לכן חששתי. כלומר הבנתי שזה לא מצב פסיכוטי אמיתי אך לא הבנתי אם הוא נורמלי. כשזה קורה (לעיתים רחוקות) זה גורם חרדה שעוברת אח"כ כשאני רואה שלא קורה לי כלום והכל כרגיל. כשאני יודעת שזה נורמלי אולי גם החרדה תימנע. בכל אופן תודה

אני מצטערת שלא חזרתי אליך. אני פשוט מתביישת, ואולי עוד מוקדם בשבילי לדבר עלי זה. אולי "חטפתי רגליים קרות" ואני לא מסוגלת ללכת על זה. אני אשמח אם תוכלי קצת לספר לי על המקום, אופן הטיפול כל מה שאת יכולה בערך. שלפחות יהיה לי קצת מושג גם אם זה לא יקרה עכשיו. שוב סליחה ואלפי תודות שיר

שיר אהלן - - - לא ברור לי ממה את מפחדת , אולי להודות שאת סובלת מהפרעות אכילה ? להודות זה מאוד קשה אבל אם אין מודעות לבעיה אז יהיה לך קשה גם לטפל בבעיה כי לא ברור לך במה את הולכת לטפל , אבל כנראה שבכל זאת את מרגישה שיש בעיה אז תנהגי במחשבה בוגרת ולא מפוחדת כי באמת שאין לך מה לפחד מטיפול ומטפלים שבאים לעזרתך . * דבר נוסף ממני אין לך מה להיתבייש כי אני באותה הביצה וסובלת בידיוק כמוך . * מאד קשה לי לכתוב לך את כל דרכי הטיפול בשחף כי אני המטופלת והייתי רוצה שתשמעי מהם בהתאם למצבך איזה טיפול את זקוקה לקבל , כל אחת מקבלת את הטיפול בהתאם למצבה עם הפרעת האכילה שלה . אני יכולה בצורה כללית לספר לך : * את קובעת בטלפון פגישת היכרות , מגיעה עם הוריך לפגישה עם ד"ר מוריה גולן היא משוחחת איתכם שומעת על הבעיות ממך וגם מהורייך היא לומדת להכיר אותך מתוך השיחה ואז היא מרכיבה לך מערכת טיפולית בהתאם , מסכמת עם הורייך על העלות הכספית ואת יוצאת לדרך ההבראה . * באותו מרכז יש פסיכיאטרית , מטפלת בפסיכודרמה , דיאטנית , חונכות שמלוות אותך במקום לפי מספר השעות שנקבע לך להיות במרכז ( החונכת היא ממש כמו חברה שלך )ויש לה תואר של עובדת סוציאלית והם כל כך תומכות ועוזרות משוחחות , אוכלות איתך , הם גם הכותל למצוקות , וגם שמחות איתך בשמחתך , בקיצור מלאכיות טובות שאנחנו כל כך צריכות. במרכז תפגשי הרבה בנות צעירות וגם יותר בוגרות ולכולן יש מטרה אחת משותפת והיא לצאת מהמחלה ולהבריא .יש שם אם בית שהיא המבשלת אופה אחראית על הניקיון , וגם היא מאוד נחמדה ייתכן שיש שם עוד סוגי מטפלות , אבל תביני אין לך ממה לפחד זה לא בית חולים זה בית גדול וחם ואחרי שתתרגלי ותכירי תרגישי כמה תיהיי עטופה באהבה תמיכה וחום שידחפו אותך קדימה להבראה . * * * אם תירצי לשאול אותי עוד אל תתביישי . * * * אני מחכה לתגובתך ואם תירצי שאתקשר אליך שוב תכתבי לי כאן בפורום . * האימייל שלי : [email protected] צאי לדרך וטפלי בעצמך ללא דחיות , כולנו כמוך .

יונת יש לי אי מייל חדש. רק אם תירצי [email protected]

היי,שלחתי לך עכשיו מייל,אבל רק מחר אני יראה עם כתבת לי תשובה...אני צריכה תשובה עכשיו...... אני שואלת את אותה שאלה שיערה שאלה...ראה הודעה בפורום. גם לי המליצו על התרופה הטיבעית רוגע אין. והאם אני יכולה להמשיך לעשן גראס(ובלי הטפות מוסר אני כבר ילדה גדולה)וגם לקחת רוגע אין?

לימור שלום לא קבלתי ממך מייל. אין לי שום כוונה להטיף לך מוסר. אבל גם אין לי כוונה בפורום לחשוף את עצמי לתביעות לכאורה כמי שמעודד פעילות פלילית (בקליניקה במסגרת יעוץ רפואי זה שונה) מכל מקום לא יודע מה השאלה איני מחזיק מי יודע מה מרוגעין אבל אם עוזר לך נפלא בברכה עמי

עמי שאלה? האם אתה מחזיק יותר מכדורים שהם לא על בסיס טיבעי?

יש לי כמה שאלות. בעבר סבלתי מחרדות קשות והתקפי פניקה,טופלתי בסרוסקט והחלמתי. לאחרונה התחילו לי מחשבות טורדניות קשות,אני כל הזמן מפחדת שיקרה לי משהוא,שאני עוד צעירה וכדומה,כי אני רואה שהעולם אכזר,האם זה טיבעי לחשוב ככה,או שזאת חרדה? הבעיה היא שאני חושבת כל הזמן אם ואם ואם וןאני כל הזמן מפחדת ,בלי הפסקה רק מפחדת ונבהלת וכו. האם זאת חרדה? שאלה שנייה היא,אני לוקחת תרופה טיבעית שניקראת רוגעIN של מוצרי ערבה,זה על בסיס חומריים טיבעיים בלבד,האם אפשר בזמן השימוש בתרופה טיבעית זו לעשן גם גראס לפעמיים? מחכה לתשובה מהירה.

יערה חמודה: אני לא איש מקצוע אך לדעתי את סובלת מחרדות, היינו מעין פחדים מוכללים לא מוגדרים. לעתים מדובר בתופעה טבעית שמופיעה בעתות משבר . אבל היות ובעבר סבלת מחרדות וטופלת בתרופתית אולי כדי שתקבלי יעוץ וטיפול על ידי צוות של פסיכיאטר ופסיכולוג. לגבי הגראס .............א ......ס......ו.......ר... ואני לא מתכוון לההבט החוקי. בגלל החרדות את בסיכון לפתח תלות בגראס. דעי לך המחקרים האחרונים מצביעים על כך שעישון גראס רציף פוגע ביכולת הקוגניטיבית,בזכרון ובדחף המיני. על כןהשאלתך האם לשלב חומרים טבעיים עם גראס לא רלוונטית. פשוט אל תעשני גראס...... אל תהרסי לעצמך את החים. שלא לדבר שבמידה ותתפסי במקרה יהיה לא נעים. כן אני יודע שרוב החברה מעשנים אבל לפעמים נתפסים על ידי המשטרה והסוף , כאמור ,לא כל כך נעים.

חורחה פאקונדו לופז כתב/ה: > > > יערה חמודה: > > אני לא איש מקצוע אך לדעתי את סובלת מחרדות, היינו מעין פחדים > מוכללים לא מוגדרים. > לעתים מדובר בתופעה טבעית שמופיעה בעתות משבר . אבל היות ובעבר > סבלת מחרדות וטופלת בתרופתית אולי כדי שתקבלי יעוץ וטיפול על ידי > צוות של פסיכיאטר ופסיכולוג. > > > לגבי הגראס .............א ......ס......ו.......ר... ואני לא > מתכוון לההבט החוקי. בגלל החרדות את בסיכון לפתח תלות בגראס. דעי > לך המחקרים האחרונים מצביעים על כך שעישון גראס רציף פוגע ביכולת > הקוגניטיבית,בזכרון ובדחף המיני. על כןהשאלתך האם לשלב חומרים > טבעיים עם גראס לא רלוונטית. פשוט אל תעשני גראס...... אל תהרסי > לעצמך את החים. > > שלא לדבר שבמידה ותתפסי במקרה יהיה לא נעים. כן אני יודע שרוב > החברה מעשנים אבל לפעמים נתפסים על ידי המשטרה והסוף , כאמור ,לא > כל כך נעים.

יש לי חבר שאני מאד אוהבת והוא מאד אוהב אותי. אנחנו חברים טובים ומדברים על הכל. לעיתים אני מרגישה מצוין כשאנו מקיימים יחסי מין ולעיתים אני פתאום נלחצת וזה גורם לי למתח ולתחושה של השפלה כשהוא גומר. אין שום דבר מצידו שגורם לזה. הוא מקסים ועדין ורגיש ומדבר איתי על הכל. הבעיה היא בפירוש אצלי. לפעמים יחסי המין פתאום גורמים לי להרגשה של לחץ וכאילו הסקס בא במקום האהבה באותם רגעים. זה לא קורה לי תמיד אבל הלפעמים הזה (בערך חצי מהפעמים) מאד מעיק עליי. אשמח לקבל חוות דעת של מומחה או מישהו בפורום

שלום רב, התמקדות במה שהגבר "מקבל" (דהיינו ההנאה שלו) מביא כמעט בהכרך לתחושת "נותנת" אצל בת הזוג, וזה לכשעצמו סולל את הדרך לתחושות נחיתות, כעס, זילות הקשר, ועוד ועוד מרעין בישין. עניין ההדדיות בקשר, דהיינו היכולת לנתינה וקבלה ללא גבולות, התחשבנות, וכו' - קשור, בד"כ, לבטחון העצמי, ולהסטוריה הזוגית. זה לכשעצמו עניין שלפעמים מצריך הוועצות עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

התקשרתי לפלא' שלך, ואת לא זמינה... :(. שיר

לשיר אני מצטערת שלא יכולתי לענות לך כי כל השבת היו מלא בני משפחה אצלנו ולא הייתי פנויה לכן התקשרתי אליך כל כך מאוחר בשבת ואת כל כך נבהלת והופתעת שאמרת לי שאת מיד חוזרת אלי ואני ישבתי וחיכיתי עד שבסוף נירדמתי , לא נורא אני מקווה שתקראי מה שכתבתי לך.

שמעתי רבות על נפלאות פרוזאק. הייתי רוצה לדעת האם מותר להשתמש בו אפילו כאשר אין סימפטומים מובהקים לדכאון אלה במטרה לקבל הרגשה כללית טובה יותר. וגם האם דרוש מרשם רופא ואיזה רופא יכל לרשום את זה. תודה

פרוזאק מוצגת כגלולת האושר אך זהו תכסיס פרסומי. רב הנזק על התועלת. למה לך להכניס ראש בריא למיטה חולה. גם אני פעם לפני שנים קראתי על נפלאות "תרופות הפלא" כשאני מחפש הרגשה כללית טובה יותר. לא לקחתי. אין מימצאים לגבי הנזק לטווח ארוך של פרוזק ודומיו אבל כן ידוע על תופעות לוואי קשות

עוזרי ממשיך בנסיון להטיל אימה על כל דבר הקשור לתרופותץ נא לקחת את דבריו בערבון מוגבל

רגינה, פרוזאק, כמו כל תרופה, אין סיבה לקחת "סתם". יש המון אפשרויות לשיפור ההרגשה הכללית, גם בלי שימוש בתרופות. במידה ואכן לא מדובר בדכאון!

רגינה שלום יש אנשים המשתמשים בפרוזק גם כאשר יש דכאון כרוני המתבטא בין השר בדמוי עצמי נמוך תת השגיות חסר אנרגיה וכו' השאלה אם יש טעם להעזר בפרוזק - יש לבחנה בעזרת פסיכיאטר בהצלחה עמי

ברצוני לדעת בדיוק לאילו תופעות לואי מתכוון עזרי?אם המחיר הוא בשיפור מצב הרוח וההרגשה זה כדאי.

אני לא בטוחה שאת באמת רוצה לדעת - לא כי אין תופעות לוואי, אלא משום שעזרי פתח במסע אנטי-תרופתי/פסיכיאטרי כללי!!!

אם מעניין אותך לקרוא קצת על תגובות של משתמשים בפרוזק, תקראי את ההודעה שהשארתי לעזרי (ושהוא בחר להתעלם ממנה) למעלה יותר, בעמ' הזה... תבדקי את הקישור השני...

רגינה יקרה, פרוזאק הוא חומר סינטטי בעל תופעות לוואי קשות וגם אם אין מחקרים על זה, די לדבר עם אנשים ולשמוע מה זה עושה: נדודי שינה קשים, חיסול הדחף המיני ועוד שאר ירקות. הכניסי את המילה פרוזאק לתיבת החיפוש באתר הזה ותראי מה מטופלים אומרים על כך. להזכירך: זו תרופה שנתנת ע"י פסיכיאטרים לאנשים הלוקים בדכאון וזה מטפל באיזון כימי. את רוצה להרגיש כיף ? וגם מאושרת ? יש לי הצעה ממש מופרעת ולא מתקבלת על הדעת: לכי והתנדבי בארגון כל שהוא, עזרי לאדם שממש ממש ממש זקוק לך - זה טריפ גדול ועושה הרגשת אושר גדולה. וככה: גם עזרת וגם תרגישי נהדר. אם תבקשי , אשלח לך את רשימת הארגונים שזקוקים לעזרה. אם משעמם לך, המציאי עצמך בעצמך ואל תבני על מקורות חיצוניים, בברכה ובחן.

היייייייייייי קראתי את כול ההודעות שלכם,וכן,נשאר לי שבוע עד סוף הטירונות.. אין לי חשק ומוטיבציה ללכת מחר לבסיס. וכן הרבה פעמים כאשר כן אני מקבלת יחס יפה.. הרבה פעמים המחשבה עוד מעט שיכירו אותי ממש יזרכו אותי.. וזה מכאיב ונורא. יצא לי לפעמים להרגיש שם בודדה ..אבל בטח עוד כמוני הרגישו כך. ובקשר לבסיס אני מעדיפה פתוח ככה יש לי את הזמן בשבילי=לא לשכוח שבחיים לא הייתי במסגרת ממושכת אם אנשים. פתאום זה קשה,חצי יום זה גם קשה אבל עדיף.. לפעמים יש לי מחשבות שליליות,אבל באותו רגע אני מרגישה שהם אמיתיות. כמו בטח ינתשו אותי וילכו לאחרת,או כמו בטח היא מעדיפה אותה.. הרבה פעמיים כאשר אני אומרת משהו פתאום אני מרגישה שמסתכלים למקומות אחרים.לאנשים אחרים נותנים תתשובה בהסתכלות לאנשים אחרים, דבר זה חדש לי,וזה קורה המון,וזה פוגע אני לא מבינה למה זה.. אבל אני חייבת להסתכל אולי כך זה לכולם.. אוהבת אותכם וממש מתגעגעת לכולכם.בייייייייייייייי

היי... כתבת שכן מתייחסים אלייך יפה... אבל את לא נותנת לעצמך לקבל את זה. במקום לחשוב שאת כן שווה משהו, ושכן נותנים לך יחס טוב, את ישר חושבת על הדברים הגרועים שאולי יקרו... ואז, את לא מצליחה לקבל את הטוב. תנסי בפעם הבאה, לקבל את הרגע כמו שהוא, לא לנסות ולדמיין מה אולי יכול לקרות רע. גם אני חושבת, שהיו עוד בנות שהרגישו בודדות... חצי יום זה קשה, אבל בסוף מחכה הבית... חוץ מתורנויות ושמירות. אבל אם מפחידה אותך המחשבה על שהיה עם הרבה אנשים 24 שעות, אז באמת עדיף ככה. אני חושבת, שאת "מחפשת" סיבות להיפגע... את קוראת סימנים לא נכון בהכרח... את יותר מדי עסוקה במה לדעתך אומרת התנועה של מי שמולך... "לא רוצה לדבר איתי", "מחפשת מישהי אחרת בסביבה"... אולי זה נכון, אבל בואי נצא מתוך נקודת הנחה, שזה לא נכון. תחשבי על זה... תנסי לראות בעצמך את הסיבה לכך, שאת כאילו מחפשת את הרגשת הדחיה, גם במקומות שהיא לא קיימת... אז שיהיה שבוע אחרון וקל...

אני מצטרף לדעה של הרה:)) היא כתבה הרבה דברים של טעם:) נישאר לי לאחל לך בהצלחה בשבוע האחרון:)) ותיקחי את החיים בקלות:) תיראי כבר עברו שבועיים. את עדיין כאן. לא קרה לך שום דבר רע. דברת אם אנשים, הם לא צחקו עליך. ז"א שבסה"כ לא כל כך נורא. אז תני לעצמך צ'אנס. לא הכל שחור @---)---- איתן:)

גלית, אם תבואי כל יום הביתה, זה יהיה כמו יום עבודה. אם תשרתי בבסיס סגור, זה ייתן לך הרבה!!!! עדי

היי חמודה! מצטערת שאני עונה לך רק עכשיו, ובטח תקראי את זה רק בשבוע הבא. אבל בכל מקרה, אי אפשר שלא לראות שאת מתעודדת, מתחילה לראות את הדברים אחרת. וזה המווווווווןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!! אני חושבת שלפני חודש היית בן אדם אחר לגמרי, לא ראית אפילו טיפת אור בקצה המנהרה, ועכשיו בכל זאת את מתחילה לראות גם דברים חיוביים באנשים ובמסגרת שאת נמצאת בה. וזאת רק התחלה של תהליך שאני בטוחה שילך ויגבר עם הזמן. גליתי, חששות ברמה מסויימת תמיד יהיו, וכבר אמרו גדולים וחכמים ממני שכל עוד זה לא ממש מפריע - זה אפילו חיובי כי זה מדרבן להשתפר, לבצע את המטלות על הצד הטוב ביותר. וכן, לכולם קורה מה שקורה לך - כלומר תחושת הבדידות הזמנית, או ההרגשה שלא מקשיבים לך....... ועצם העובדה שאת מבינה שאת לא לבד בקטע הזה היא התקדמות עצומה!!!!!!!! גליתי, אני אומרת לך שוב במלוא האחריות, שאני בטוחה שאת תשתלבי היטב במסגרת הזאת. את בחורה איכפתית מאוד, ואת עוד תמצאי את האנשים שיעריכו את התכונה הנפלאה והנדירה הזאת שלך. ממשיכה להחזיק לך חזק-חזק וכמובן מצפה לשמוע ממך הלאה מה קורה! באהבה! נזבורה

שלום רב, שמי טלי ואני בת 25, אני סובלת ממגרנות באופן די קבוע בשלוש-ארבע שנים האחרונות. חלק מהמגרנות הן בוודאות מגרנות הורמונליות כלומר בזמן וכתוצאה מהמחזור החודשי חלק אחר מתרחשות מסיבה לא ברור לאחר שתיית חלב או שוקו וחלק נוסף ודי עיקרי הוא החלק הלא מוסבר. לאחרונה ביקרתי אצל נוירולוג בעקבות התקפי סחרחורות ( deasiness)ובחילות שפקדו אותי במשך חודש וחצי, לטענת הרופא מדובר במעין התקפי חרדה קטנים. הוא טען שכדי "לתפוס שתי ציפורים במכה" הוא רוצה שאני אקח תרופה יומיומית בשם "אלטרולט" כאשר היא מוגדרת כתרופא אנטי דיכאונית. הוא טוען כי במינונים נמוכים היא מרחיבה כלי דם ובכך מונעת מיגרנות ובנוף מפסיקה את התקפי החרדה. רציו לציין כי אני לא מרגישה שאני נמצאת החרדה או לחץ מסויימים בזמן האחרון אך מטבעי אני אדם לא רגוע ואפשר לומר לחוץ. שאלתי היא: האם תרופה זו מוכרת בטיפול במגרנות, האם יש לה תופעות לוואי מיוחדות, האם יש סכנת התמכרות לתרופה ולבסוף האם זה אומר שמהיום לאורך כל החיים אני אצטרך לקחת אותה? אודה לתשובה מהירה בתודה מראש, טלי

הרבה רופאים היום דוחפים את הסמים הפסיכיאטרים לכל בעיה. הקלות שבה הם עושים זאת עושה רושם כאילו אין שום בעיה איתם. בפועל ידוע על תופעות לוואי רבות.

קחי את התרופה ואל תחששי מהמלצות של עזרי - אם תעברי על ההודעות הקודמות שלו מתברר שהוא עלול לגרום נזק לא מבוטל

אני בת 24 ויש לי חבר כבר שלוש שנים. הקשר שלנו בסך הכל בסדר גמור, אנחנו אוהבים ומאושרים וחושבים לעבור לגור יחד, אך יש דבר אחד שמפריע לי מאוד ואינני יודעת אם זה צריך להפריע לי או לא. עם יחסי המין שלנו, מההתחלה היו לנו בעיות, כי כואב לי הרבה פעמים וזה קצת מסבך את הקטע הזה כי צריך להשתמש בתכשירים ולהיות נורא עדין וכל מיני כאלה, אבל יחד עם זאת, אנחנו מקיימים יחסים בתדירות גבוהה, לא קרה עד היום שהיה יום שבו התראינו ולא שכבנו, כמו כן כשלא כואב לי אני כמובן מגוונת, מאתגרת ומעניינת במיטה. ועכשיו לשאלתי, בחצי שנה האחרונה ( מאז שקנה מחשב) בכל הזדמנות שאנחנו לא ביחד, אפילו אם זה צהרי יום שבבוקר שלו שכבנו, או ערב שבסופו אני אמורה להגיע אליו, בכל הזדמנות שהוא לבד, הוא נכנס לאתרי סקס, ובדרך כלל גם מאונן לאחר מכן. חשוב לציין שזה עד היום מעולם לא פגע או הפריע ליחסי המין שלנו. היחסים שלנו מאוד פתוחים ודיברנו על זה אבל תכלס' אני לא יכולה לבקש ממנו לחדול ממנהג זה שכן הוא לא עושה כלום רע. האם עליי לדאוג?? אני לא יכולה להיפטר מהתחושה שיש לו צורך עז לפנטז על נשים אחרות או לספק את עצמו בדרכים אחרות וזה מאוד מאוד מפריע לי. מה דעתכם??? אשמח לשמוע. בתודה מראש יעל המוטרדת.

שלום רב, יחסים וקשר זוגי עם פתיחות - הם דבר שכולנו רוצים להתברך בו. מיניות היא חלק מהחיים, ולכן חלק מהיחסים ההדדיים, ואם הם גלויים ופתוחים, הרי מצבכם טוב יותר מאשר אצל רבים אחרים. העובדה שבן זוגך אינו מכביד עלייך - ראוייה להערכה. כללית: החשק המיני שלו, אמור להיות גם משהו ששייך לך. אם, מסיבותייך שלך, זה לא יכול להיות ממוצה במלואו ביחסי מין של חדירה - האוננות היא פתרון טוב. השתתפותך גם אפשרית וגם רצויה! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני לוקח מזה כ-5 שנים תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה(סורבון,קלונקס,זיפרקסה,ציפרמיל)במינונים נמוכים.עצם נטילת התרופות וההזדקקות להן ברמה כזאת או אחרת מציקה לי מאד,פוגעת לי באגו ובערך העצמי.אני רוצה שבסופו של תהליך אוכל להפסיק ליטול תרופות או לה]פחית במידה ניכרת את מספרן.שאלתי היא האם זהו יעד ריאלי? האם ניתן אחרי תקופה כה ארוכה להתחיל בתהליך "גמילה "? האם יש אפקט התמכרותי לתרופות האלו או שמא במידה והמצב מאפשר זאת ניתן בתהליך מדורג ואיטי להוריד במינונים?

דביר נכבדי אתה לוקח הרבה תרופות , מעבר למקובל לא ברור לי איך קרה או מה הצורך. אבל - כמות כזו של תרופות מעלה את האפשרות שהפסקתן עלולה להיות כרוכה בחזרה של הסבות בגללן לקחת אותם מלכתחילה לכן - אין מנוס פנה לפסיכאטר שלך והוועץ בו והירידה בהדרגה ותחת פקוח בהצלחה עמי

שלום רב, יש לי שאלה חשובה שמין הסתם קשה לשאול את הרופא האישי. מהן הסיכונים , אם קיימים, לשימוש (סביר ביותר) בשתיית אלכוהול ונטילת גראס בתקופה בה אני נוטל "סרוקסט" (במינון של כדור ליום) ?????

רונן 23 למה אי אפשר לשאול רופא ? הוא מחוייב בסודיות רפואית ואם אינך בוטח בו החלף אותו לגופו של ענין אלכוהול וגראס עשויים להחמיר את מצבך הנשפי (שאינך אומר מהו ובעטיו אתה לוקח את התרופות ככל הנראה) שמוש באלכוהול יחד עם סרוקסט צריך להעשות אם בכלל במנון נמוך מאד בהדרגה לא בתקופתת התחלת התרופה לא לנהוג ולא לעשות עבודות מסוכנות לאחר השמוש המשותף כל זה בגדר מידע כללי, ההמלצה היא לא להשתמש כלל כמובן ששמוש בגראס אינו חוקי כך שאיני יכול לייעץ בפורום כזה לגביו. ובכלל - אני חזור להמצלצה רהראשונה כל שאלה כזו לרופא (הטפול בך גם עשוי להפגע בהסתרת מידע) בברכה עמי

רונן- חובה להיות שמח!הא?.סרוקסט אלכוהול וגראס איזו חגיגה אפשר להצטרף? אולי אתה לא יודע, וגם החברים איתם אתה שותה ומעשן חשיש לא יודעים, שאלכוהול וסמים יוצרים קרקע פוריה לחרדות ודכאון. לדעתי כדאי לך לשקול טיפול אצל פסיכולוג ע"מ להבין למה אתה תלוי במוצרים חיצוניים לצבוע את חייך. מתאר לעצמי שקל לך להאחז בשמועות שגראס זה לא סם,וחבל כי כשתבין יהיה כבר מאוחר.

וואו עשיתם ממני נרקומן. אני לא נרקומן ולא אלכוהליסט. אלא רוצה לדעת שבמקרה של איזה אירוע שאני אהיה בו שיהיה יין או איזה ג'ויינט אני אוכל לקחת. לא ברמה יום יומית כמובן, ולא ברמת צריכה אישית כהכרח. אני לא תלוי בזה, ולדעתי כן גראס זה מאוד נחמד, זה לא עושה אותך שמח אם אתה לא יודע להיו שמח לבד. ואלכוהול יותר במובן של יין עם ארוחות. אבל מה זה משנה כן חוקי לא חוקי, אני שואל אם קיימת השפעה שאני צריך לדעת עליה ???

מה הטיפול המומלץ היום לגמילה מהימורים? האם ניתן לקבל תמיכה במסגרת קופת החולים? האם יש טיפול תרופתי להתמכרות?

רוז שלום רב, ממחקים עולה שאחת הדרכים היעילות לטיפול במכורים להימורים הינה דווקא דרך הטיפול הקבוצתי. גישת טיפול זו נמצאה יעילה ברוב סוגי ההתמכרויות. לאחרונה נפתחה בראשון לציון קבוצה טיפולית, הראשונה בארץ במסגרת ציבורית, לטיפול במכורים להימורים. אם האזור מתאים לך את יכולה לפנות לאגף הרווחה, ולברר יותר פרטים אודות הקבוצה. ייתכן שבמרכזי גמילה כלליים (שלא מיועדים לגמילה מסויימת, כמו סמים לדוגמא) מתקיממות קבוצות שכאלו, אבל לא ידוע לי על קבוצה ספציפית. בקופת חולים אני מאמינה שתוכלי לקבל טיפול פסיכותרפויטי, שעשוי גם כן להועיל לא מעט. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי שלום! תודה על המידע. האם את יכולה לתת לי הפנייה יותר קונקרטית

סיפור זן ידוע על איש שידע לנטרל את אשליית הטוב והרע מחייו: "...איש אחד חי בכפר בדלות גדולה. אך ברשותו היה סוס. זה היה כל רכושו. יום אחד ברח הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם האיש" "אולי זה רע ואולי זה טוב". למחרת חזר הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לברכו. אמר להם: "אולי זה טוב ואולי זה רע". למחרת רכב בנו של האיש על הסוסה, נפל ושבר את רגלו. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם"אולי זה רע ואולי זה טוב". למחרת באו אנשי צבא לגייס את הצעירים למלחמה. לא לקחו את הבן בשל רגלו השבורה. אולי זה טוב ואולי זה רע.".... אנו יכולים להמשיך לצבור רכוש (קרי חברים, מעמד כלכלי, ידע, הצלחות וכו'..) אך עלינו לסגל לעצמנו הבנה שפרידה מאחד הדברים שלעיל היא מצב מעבר לשלב אחר בחיים ולא אסון. תירגול יומיומי של "אין דבר", של "כל דבר טוב צריך להסתיים כדי שמשהו טוב אחר יבוא במקומו" מתחיל בשלבים הראשונים בהעמדת פנים (כלפי עצמך), אבל לאט לאט האשליה שהכל בסדר משתלטת על החיים ודוחקת את האשליה שהכל לא בסדר. שיהיה לכולם לילה נפלא! :-)

ליהי יקירתי:))) יפה סיפור מעניין:)) יש בו הרבה אמת וכדאי שילמדו ממנו:)) למרות שאם כל כך הרבה "זה טוב זה רע":))) לא הבנתי, זה טוב או רע????:)))) אם כן אז תגידי חיובי:))) @----)--- יום טוב ושבוע טוב:))) איתן

ליהוש, סיפור נפלא! באמת אין לזה סוף, לדברים שיכולים לקרות לנו - לטוב ולרע...

lihi thanks for a great story................... have a liovely day.........:)

ליהי מתוקה שכמוך, אני מצטרפת אלייך: תמיד שחושבים שהכל רע ומתיאשים, הרבה פעמים זו רק אשלייה פסימית ואם כבר באשליות עסקינן אז "יותר עדיף" :-))) לבחור באשלייה חיובית שהכל בסדר ומה שלא בסדר אז גם לא כל-כך נורא ולזכור שצמיד אחוז קטן ומסוים לא בסדר וזה בסדר. ולשמור על פרופורציות, כן ירבו סיפורים כנ"ל, תודה לך, הענ חן

הומלץ לי להתחיל טיפול בסרוקסט בגלל התקפי פאניקה ודיכאון שאליהם נכנסתי בעקבות טעוית שעשיתי ואין לי כרגע פיתרונות אליהם. הבנתי שהתרופה אפקטיבית לאחר חודש האם ניתן להפסיק את הטיפול לאחר נטילת התרופה במשך חודש ובתקווה שהמצב רוח ישתפר? או שצריכים לקחת אותו במינון מסויםלמשך שלושה חודשים נוספים לאחר שמרגישים יותר טוב? הלו הדיכאון הוא בגלל שאין לי פיתרון לתשובות והתרופה לא תיתן את הפיתרון. האם לא עדיף הטיפול הפסיכולוגי על לקיחת תרופה שאני עלול להתמכר אליה ,אני בסך הכל בן 23 ולא רוצה להתחיל עם תרופות .הבעיה שלי היא חוסר ביטחון עצמי שגורם לי לא להגיע להחלטות ולמצוא פתרונות אלא לשקוע בדיכאון שמגביל אותי עוד יותר במציאת פיתרונות וזה מעין מעגל קסמים.

הי אלי, אני בעצמי לוקחת סרוקסט מזה חצי שנה, אז אני יכולה לנסות לענות על חלק משאלותיך מתוך ניסיוני הפרטי. כמובן שאני לא רופאה אלא רק מישהי שלוקחת את הכדור, כך שתיקח את כל עצותי כך. ראשית, אני מבינה מאוד את הרתיעה שלך מלקחת תרופות. גם אני הרגשתי ועדיין מרגישה כך במובן מסוים. אני מטופלת גם בטיפול פסיכולוגי, וזה מאוד מאוד רצוי ללכת לפסיכולוג במקביל ללקיחת התרופות. העניין הוא שלפעמים אנחנו מגיעים למצבים בחיים שמרוב חרדות ודיכאון הטיפול הפסיכולוגי מפסיק להיות יעיל, ואנחנו זקוקים לכדור שישפר את מצבנו כדי שנוכל לעבוד בטיפול הפסיכולוגי על דברים "אמיתיים" ו"מהותיים" שמפריעים לנו בחיים. בעוד שהתקפי פאניקה וגם דיכאון נראים כביכול מאוד "אמיתיים", למעשה הם מעין מנגנון שאנחנו מפתחים כי קשה לנו מדי להתמודד עם דברים מסוימים. כמובן שהמנגנון עצמו - החחרדות והדיכאון - הופך להיות קשה ומגביל הרבה יותר מהבעיות עצמן, ולשם כך נועדו הכדורים. כדי שטיפול פסיכולוגי יהיה יעיל, המטופל צריך להיות במצב התחלתי שמאפשר לו לעזור לעצמו ולקבל עזרה. הסרוקסט משפר גם את מצב הרוח הכללי, ומניסיוני - זה מאוד עוזר לך לראות את הבעיות שלך בפרופורציות אחרות. דבר שני - סרוקסט הוא לא כדור ממכר, כך לפחות מתעקשים כל הרופאים. ישנם כדורי הרגעה שממכרים, אבל סרוקסט הוא לא אחד מהם. לסרוקט לוקח בין שבועיים ל- 5 שבועות עד שהוא משפיע, ומומלץ לקחת אותו במשך כמה חודשים כשהוא עוזר. הסיבה היא, בין השאר, כדי לצבור חוויות חיוביות בזמן לקיחת הכדור, כך שכשתפסיק בהדרגה לקחת אותו תדע ו"תזכור" מתוך חוויותיך שאתה מסוגל לחיות בלי פחד, דיכאון והתקפי פאניקה. כדאי לדעת שעלולים לחוות בחילות קלות בימים הראשונים ללקיחת הכדור, לפני שהוא מתחיל לעזור. זה לא נורא בכלל ולא צריך להיבהל מזה. כדאי להתחיל בחצי כדור ורק אחרי כמה ימים לעלות לכדור שלם. הכדור לא משנה אותך או את האישיות שלך בשום דרך שהיא, להפך, הוא מקרב אותך יותר לרגשות האמיתיים שלך. אתה נשאר לחלוטין עם שליטה על החיים שלך ועל המינון שאתה לוקח. הוא עוזר, אבל נשארת לך הרבה עבודה קשה כדי לשפר את חייך במסלול שאתה רוצה בו. בהצלחה בכל מה שתחליט, שירה.

אני מצטרף להודעתה של שירה. גם אני נוטל סרוקסט, בתחילה כמובן שהיו לי את החששות שיש לכולם והן מאוד ברורות. אבל כל החששות הו מחוסר וודאות ומידע בנושא, במקביל כמובן החברה עדיין לא השלימה עם הטיפול בבעיות נפשיות כמשהו אינטרגלי. אבל עוד ימים יגידו. לעניינו: אני מניח שאם הפנו אותך לקחת כדורים, זה לא מתוך מטרה שהכדור יתן לך תשובות, אלא מכיוון שאתה כנראה נמצא במצב מסויים (שקוע בו) שאתה לא מצליח לצאת ממנו, והוא מנווט לך את צורת המחשבה, התחושה והחוויה היום יומית. כמה שקשה לפעמים לקבל, כל הרגשות שלנו הן "כולה" מינון של חומרים כימיים המוח, ולפעמים החומרים האילו לא חיים באיזון שמה בפנים (בראש) ואז אנחנו נמצצאים במצבים קיצוניים שקשה לנו לצאת מהם. כל מה שהכדור יעשה הוא יביא אותך לאיזון שממנו יהיה לך יותר קל למצוא את התשובות ולהיות שלם איתן. תתייחס לזה כמו שאנשים נוטלים כדורים לאיזון לחץ דם או תפקוד לב, זה היינו הך. מנסיוני, הסרוקסט ספציפית אם כל הפחד שהוא דיי חדש ועוד לא יודעים בוודאות מהי השפעתו הארוכת טווח, החיים שלי השתנו מקצה לקצה, הוא הרים אותי על הרגליים והכניחס אותי לפרופורציה. והגעתי מאוד מהר למצב שאני יכול לקום בבוקר ולומר בלב שלם שטוב לי.

שלום לדוקטור אבני לפני כשנה וחצי התחלתי בטיפול של סרוקסט בהמלצת רופא פסיכיאטר בגלל בעיית חרדה לקחתי את התרופה במשך שלושה חודשים והרגשתי השתפרה חודשיים לאחר שהפסקתי לקחת את התרופה תופעות החרדה חזרו ואז הפסיכיאטר שאצלו אני מטופל אמר לי לקחת בכל פעם שהתופעות חוזרות כדורי סרוקסט למשך שלושה עד ארבע שבועות.כרגע המצב הוא שכל חודשיים שלושה אני לוקח את התרופה למשך חודש וחוזר חלילה.לאחרונה התחילה תופעה של סימני דם ברוק. שאלתי אם יש קשר של הדם ברוק ללקיחת התרופה סרוקסט ואם אין בעיה בלקיחת התרופה והפסקתה כל כמה חודשים. מצפה לתשובתך תודה רן

אלי שלום מה הבעיה ? אם אתה רוצה טפול בהתקפי חרדה קח את התרופה כמו שצריך שזה 3 חודשים לפחות לאחר שהמצב טוב (לערך חודשיים שלושה בממוצע עד שזה קורה לעתים פחות לעתים יותר) אם אתה רוצה לטפול בשרשי הבעיה - אהלן וסהלך ניתן לטפול במקביל כל טוב עמי

יש לי חברה הכי פצצה שבעולם לכל דבר אך לפעמים היא נורא נורא משקרתץ מה עלי לעשות? שהכרנו אמרה שלה אח 1 ואמה אמרה לאמי שיש לה 4 ילדים אחכ" אמרה שהחתול בגינה אך דודתה אמרה שמת - מה לעשות דוקטור? היא מבלפת כל דקה! עזור לי!

אבלין, חברתך לא משקרת סתם. יש משהו שמניע אותה לכל השקרים האלה. האם זה פחד מדחיה חברתית, שדוחף אותה להמציא סיפורים? יש הרבה אפשרויות.

אני מודה לך

מה עושה נערה שנמשכת לבנות מינה אך גדולות פי 3 דוגמה: לחברה של אמה לסייעת רופא שניים לאחות בית ספר רוצה לגשת ומצלצלת בכל דקה! מה עושים דוקטור??????????????

שלום, עושה רושם שיש פה חיפוש אחר דמות אימהית, ולאו דווקא משיכה על רקע מיני.

תודה

את מזכירה לי את עצמי לפני המון זמן. גם אני נמשכתי לנשים כשהייתי נערה ואכן התברר שזה היה חיפוש אחר דמות אמהית. רקפת

בעבודה יש שתי בחורות שכל היום מלטפות אחת אח את שניה, אותי זה מחרמן נורא .

שלום רב, משיכה מינית לסבית "רגילה" היא עניין אחד, ומשיכה לטווחי גיל כאלו ולנשים הללו שאיזכרת, אינה בהכרח רק תוצר של משיכה מינית. התאור שלך מעלה אצלי צליל של מי שזקוק לעזרה, סיוע, הוועצות - ובמעשיו (מעשיה) - מובטח כי הדבר יתקבל. עדיף, לכן, לחפש מקור סיוע (הדרכה, התלבטות, וכו') - באופן ישיר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הייייי לכם.. מה שלומכם, ממש התגעגעתי אליכם. הייתם באמת חסרים לי! מה שלומכם,?!אצלי גרוע אבל משתפר,עדיין קשה אבל ממש טיפ טיפה שיפור.. כן כן כן..אני כבר לא יודעת האם התחושה הזו שלא מחבבים אותי אחרי שמכירים אותי אמיתית או שזה פשוט מין פחד...מין העבר... כן הרבה פעמים יוצא לי לפכות ויש לי לפעמים הרגשה ואייי היא בטח מזלזלת ביי מיאז שדברנו.. כן..זה קורה המון..ואני באמת לא יודעת האם ההרגשה הזו כן, נכונה ואמיתית.או שזה פשוט כך,כי כמעט תמיד היה לי את ההרגשה הזו. אני ממש מבולךבל.. וכן אני גם כשקשה לי אני מנסה להתנחם בכך שזהו יותר אין אותם! אבל..החשש מההווה מתחיל,וכאן הקושי מתחיל.. מה היה בצבא האמיתי אם ככה בנות????? [האם שם אני לא הסתדר.. ומלא ואחד דברים כאלה עוברים לי בראש. ומה שכן גם כשאני מדברת,הרבה פעמים ההרגשה,רגשי נחיתות אייך דברתי ובטח גרוע! תמיד כאלה מחשבות וחששות..לא נעימות.. אבל לא נשאר לי עוד הרבה לכך.. מחכהה אוהבת אותכם....גלית.

שלוםםםםםםםםם גלית:))) תני לעצמך עוד זמן. אני מבין שלמרות הבכי והקושי את מסתדרת. את קצת מבולבלת כי את עדיין לא רגילה. בסה"כ רוב הזמן היית לבד. אבל אם המצב אצלך משתפר. אז את צריכה עוד זמן. אני מאוד מקוה שהשאר בסדר:)) להתגעגע זה טוב:) לומדים להעריך דברים:) כמו המיטה בבית. האוכל של אמא:))) זה עכשיו הכנה בשבילך. את עדיין לא יודעת איפה תיהי. אז תעבירי את זה. חוץ מהגעגועים. את לא נשמעת סובלת:) את דווקא נשמעת שמחה:)) חוץ מזה למה שיזלזלו בך??? אם צוחקים שיצחקו:) אף אחד לא מת מזה:)) ואפילו יש אנשים שעושים הרבה כסף מזה:))) יעקב כהן, ספי ריבלין, הגששים ואחרים:) את רואה שהזמן וזה שאת נמצאת במסגרת שאת לא יכולה לברוח ממנה עוזרת לך???? כנראה שזה מה שהיית צריכה. יש לך הזדמנות. אז תנצלי אותה:) בהמון אהבה והצלחה לחיילת מספר שתיים(אחרי אחותי):)))) בצבא. @----)---- איתן

היי גליתי! אני קוראת מבין השורות שלך דווקא את מה שאת לא כותבת, כלומר: אין לך תקלים ממשיים עם הבנות או עם הסגל - אחרת בוודאי היית מספרת, לא? ואם זה כמו שאני חושבת, אז מה יכול להיות טוב יותר? ובקשר לחשש שלך ממה שהבנות חושבות בפנים - כמובן קשה לדעת בוודאות מה עובר להן בראש. אבל בהחלט יתכן שהכל רק תחושה סובייקטיבית שלך, בגלל הניסיונות הלא נעימים מהעבר. להערכתי, אם הגישה כלפייך היתה כל כך שלילית כמו שנדמה לך, באיזושהי צורה כבר היית שומעת את זה. במסגרת צפופה כזאת, כשכולם כל הזמן אחד בתוך התחת של השני, סליחה על הביטוי, קשה לשמור דברים בבטן לאורך זמן, ובסופו של דבר זה מתפרץ החוצה. ואם זה לא קרה עד עכשיו - סביר להניח שהשד לא נורא כל כך... אני בהחלט מאמינה בך, גליתי, ובטוחה שגם בהמשך תסתדרי, ועוד יבוא היום שתצחקי על כל העניין, כמו שאני היום צוחקת כשאני נזכרת איך בזמנו פחדתי מהצבא.... באהבה!!!!!!!! נזבורה

גלית גם אני מצטרפת לאיתן ונזבורה ונראה ממה שכתבת שהשד שנראה מפחיד ונורא הוא לא כלכך נורא ועם הרבה מאמץ שאת משקיעה במערכת היחסים שלך ובהתמודדות עם הבנות את בסדר גמור , ואל תשכחי שיש לך רק עוד שבוע להיות במסגרת הטירונות שהיא הקשה ביותר ובבסיס שתשובצי אליו זה יהיה לגמרי אחרת מכל הבחינות תדמייני לעצמך שזה יהיה כמו להיות בקיבוץ קטן או פנימיה עם חברה שתכירי משך הזמן ותנסי לחשוב כמה זה יכול להיות כיף . אני מאמינה בך ומחזקת אותך . את מאוד מזכירה לי את עצמי פחדתי מהצל של עצמי וממה חושבים עלי ומה מדברים עלי כל כך הייתי בישנית ולא תיקשרתי ובמשך הזמן נוכחתי כמה אוהבים אותי רוצים להיות בחברתי ובעצם ניפרצו המחסומים וכך גם היכרתי את בעלי . לכן תאמיני בעצמך ותצליחי בדרכך החדשה שתזניק אותך קדימה . * * * * * * בהצלחה * * * * * * *

מזל-טוב על סיום הטירונות!!! אני חושבת, שאת יותר מדי עסוקה בלחשוב על מה את חושבת, מאשר לקבל פשוט את מה שאחרים אומרים לך וחושבים עלייך :-) התחלת פרק חדש בחיים, פרק לא פשוט, אבל יהיו יותר קשים ממנו. המסקנה? שימי את העבר בצד, במקום שאת עדיין יכולה לראות אותו, אבל הוא לא ממלא את כל שדה הראייה. תתני לעצמך ללמוד ממה שקורה לך עכשיו, לקחת את החוויה השלילית מהעבר, וצרף אליה את הדברים הטובים. לאט-לאט הכל יתאזן. אומרים, שאין רע בלי טוב, בדיוק כמו שאין טוב בלי רע... יש דברים, שאסור לקבל אותם כ"פשוט כך"... ברגע שמקבלים אותם בצורה כזו אין שום מוטיבציה לשינוי. תנסי לחשוב: "כרגע זה ככה, אבל אני יכולה שזה יהיה אחרת", כי הכל תלוי רק בך! בכל הדברים שאת כותבת, יש 99% דברים שליליים... זה נראה כאילו את מעמידה רק את השלילי באור הזרקורים ומחביאה את מה שחיובי במקומות כל-כך חשוכים, עד כדי כך שגם את לא מוצאת אותו אח"כ...

אני לוקס סרוקסט בכמות גדולה כבר שנתיים.אני מרגיש מצויין ואין לי חרדות שליווי אותי כל החיים. אני בן 46. קבלתי בטחון עצמי, היחסים שלי עם אשתי השתפרו - קודם הייתי שפוט שלה. כל הזמן פחדתי שהיא תעזוב אותי. וגם הייתי רזה. בשנתיים הללו עליתי 15 קילו. האם יש קשר בין השניים בין הסרוקסט וההשמנה. כאמור אני מאוד מרוצה מהסרוקסט (אני לוקח 4 כדורים ביום) אבל ההשמנה הורסת אותי

גאי, עד כמה שאני יודעת עם הסרוקסט עולה התיאבון וזו באמת כמות גדולה. לא חשבת להפחית בכמות? כדאי לך לעשות כושר ואז בטוח תיראה טוב. תרזה ותהפוך לשרירי. אני שמנתי אבל מיד התחלתי לעשות כושר (בעיקר הליכות מהירות מידי יום) וירדתי במשקל. בהצלחה!

כן יתכן קשר ניתן לנסות לעבור לתכשיר אחר במידה ודיאטה לא עוזרת עמי

כן, זה טוב שאת מרגיש טוב, רק אל תנסה להפסיק את הסרוקסט. שכן סרוקסט זה סם ממכר ואם תפסיק סביר תופעות גמילה כמו של סם רגיל. כמובן שד"ר אבני אינו מעוניין שלא תהיה תלוי בתרופות. זה הלחם שלו - לכן הוא ממליץ במקרה הגרוע על החלפת סם בסם. האם לעד תהיה תלוי בתרופות פסיכיאטריות?

בנושאי חרדה, דכאון ודפרסונליזציה: http://www.nefesh.co.il/menu.htm

יופי נחמה.... :-)))

היי u מה קורה ?. טוב אזזז אחלה אני באמת שמח שבכללי חל שיפור. ובכל זאת הייתי שמח לשמוע משהו. כמו למשל מתי תקבלי כבר תרישיון, ראבאק תעשי את זה כבר,, אם לא למענך אז לפחות בישבילי. זקוק בדחיפות לסילוק אבנית .

ראית? יש לי פוטנציאל...