פורום פסיכולוגיה קלינית

היי ! אני סובלת מידי פעם מחרדות בדרך כלל יש לי מחשבות שליליות והיו לי התקפי חרדה ופאניקה. אני נוטלת כמעט 3 שנים סרוקסט יש לי תופעה שנקראת "דופק לא סדיר" יש לי פעימות מוקדמות או חסרות בלב אני עשיתי את כל הבדיקות היכולות לאבחנן בעיית קצב וב"ה הכל היה תקין זה התחיל לי אחרי זמן מה אחרי שהתחלתי לקחת סרוקסט האם יש קשר? סרוקסט יכול לגרום לדופק לא סדיר מידי פעם ? תודה מראש!

לימור שלום זו אינה תופעה רגילה של סרוקסט איזה ברור עברת מבחינת הלב ? יתכן שהסרוקסט אינו מועיל דיו ואולי שווה לנסות שנוי לאחר 3 שנים בהצלחה עמי

אני עברתי אקו לב , הולטר פעמיים ,לב במאמץ ופעמיים א.ק.ג תודה

היי לימור גם אני לימור. לימורי אני נטלתי סרוקסט 8 חודשיים,היו לי התקפי חרדה קשים ולפעמיים הם חוזרים לי,אבל אני סיימתי עם הכדורים. למיטב זכרוני היו לי הרבה תופעות לוואי שנטלתי כדורים אלו,והרבה תופעות כגון דופק לא סדיר באות בגלל המחשבות הטורדניות,לימור תקני את הספר של לואיז הי,או שכבר קראת אותו,תחשבי חיובי,הכדורים מרגעים אבל לא מרפאים את הנפש לעומקה ,כנסי לתוך עצמך בררי ממה התחילה הבעיה וכו. אני כאן עם יש שאלות. תחשבי חיובי,קומי כל בוקר ותגידי לעצמך שאת בוחרת לחשוב חיובי שאת מוגנת ובטוחה .... תצליח. אמן.

בגלל ששנינו לימור אולי לא שמת לב כתבתי לך תשובה בשם לימור....

חשוב לך לדעת כי הסרוקסט אינו פתרון לבעיה כי אם "פתרון" שיוצר בעיות חדשות. הרופאים וכן דר אבני נוטים להרגיע במילים יפות ולשכנע שהפרוזאק וסרוקסט אינם מהוות בעיה ולא ידוע על תופעות לוואי ושצריך לנסות אולי סם אחר או מינון אחר. אך כן, התחושות שלך והתחושות של סיגל השניה נכונות. האמיני לעצמך ואל תשתכנעי להחליף את התחושה שלך בדעה של "מומחה". עזרי.

עזרי, בהמשך לתשובה שכתבתי לך קודם (ובטח עוד לא קראת) - זה לא חכם לצאת כאן למסע צלב נגד תרופות. כי האנשים גם ככה מבולבלים, ודברים מסויימים שאתה כותב רק מוסיפים לבילבול שלהם. ייתכן ואתה צודק, והסרוקסט/פרוזאק באמת מזיקות - אבל אין לך הוכחה מדעית ביד... כי כמו שאתה טוען, אם זה לא מדע, גם אתה בעצם לא יודע בוודאות מה נכון ומה לא.

עזרי שלום אנא צטט אותי במדויק ואל תכניס מלים לפי טרם ענית לי על סמך מה אתה חושב שאתה צריך להחליט על דברים במקום זה אתה מנופף בססמאות בברכה עמי

אני בת 24 וסובלת מכאבים בבטן ובראש במשך כחמש שנים ללא שום תופעות נוספות ברצוני לדעת ממה נובעים כאבים פסיכוסומטי - מעבר לטענה על לחץ נפשי. האם ידוע לכם על אתרים בהם אוכל לקרוא בעברית על הנושא.

שלום לך נתנאלה , שמי יעל וגם אני סובלת ממשהו שדומה לך , אני רוצה שתידעי שאם את סובלת כול כך הרבה זמן בטח היית יודעת אם זה על רקע פסיכוסומטי- הכוונה למצבים נפשיים. אני לא רופאה , אבל אני מציעה לך ללכת למומחים הגדולים ביותר שימצעו לך את הסיבה לכאבים . מניסיוני כאב כרוני הוא דבר נורא ואני יודעת שאת לא צריכה שיגידו לך את זה כי את עוברת את זה על בשרך! השאלה היא מה עושים ? מה את עושה בכדי להלחם בו , למנוע אותו? יש האומרים כי היפנוזה היא דרך מצוינת , אני באופן אישי ניסיתי אותה , וזה היה נראה לי כמו הליך מקומדיה יותר מאשר ערך טיפולי. יש האומרים שאפשר לקחת תרופות כנגד דכאון ע"מ למנוע את הכאבים - אך בחיים אני לא יכניס משהו כימי לגוף שלי!!! לא משנה איזה פסיכולוג או פסיכאיאטר יגיד מה שיגיד! זה הגוף שלך! לצערי אני לא יכולה לעזור לך כי אני נמצאת במצב דומה אבל אני רק יכולה להגיד לך דבר אחד: תהיי חזקה!!!! - ואם את חלשה לפעמים זה גם בסדר, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת!!! במצב כמו שלך כול החלטה רפואית היא קשה , ולעיתים עושים שגיאות שאחר כך אין דרך חזרה . שקלי מה שאת עושה הן מהבחינה הרפואית והן מהבחינה הנפשית האישית שלך. תלמדי לחיות עם הכאב , תנסי אוליי למצוא דברים שיקלו עליו- לפעמים גם אין! אל תשברי !!! אני בטוחה שזה יעבור יום אחד , אם מעצמו או שמה מאבחנה רפואית מוצלחת , לשם שינוי! 5 שנים???????? קצת קשה לעקל! הלוואי וניהיה בריאים !!! מקווה שעזרתי ולו במעט! יעל

נתנאלה שלום לכאב מקורות רבים. המונח פסיכוסומטי בו השתמשת כבר יוצר הנחות יסוד כלשהן. יש דרכים פסיכולוגיות לטיפול בכאב, בין אם מקורותיו פיסיולוגיים, נפשיים או מעורבים. הכאב בהגדרתו הוא תחושה פסיכולוגית ותנודותיו תלויות במרכיבים פיזיולוגיים ונפשיים. ישנן מרפאות כאב במספר בתי חולים, למשל בבי"ח איכילוב. הרעיון הוא לנסות ולתקוף את הבעיה בצורה אינטרדיסיפלינרית ממספר כיוונים. השימוש בהיפנוזה שהוזכר על ידי יעל עשוי להיות יעיל מאוד לפי ניסיוני. צר לי שהוא לא עזר ליעל אבל זו שיטה שעשויה בהחלט להיות כיוון מתאים לטיפול. אינני יודע באיזה מסגרות טיפוליות היית עד כה והאם ניסית טיפול נפשי מסוג כלשהו. הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ. זכרי שבפניה לעזרה פסיכולוגית אין בהכרח הסכמה מצדך שהכאב נובע מבעיה פסיכולוגית. כאמור, פסיכולוגים עוזרים לחולים אמיתיים וכואבים מאוד בבתי חולים להתמודד עם הכאב שהם חשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נתנאלה שלום, פסיכוסומטי משמעותו בעיה נפשית שמשפיע על הגוף. ברור אך חשוב לציין שנפש אינה גוף לכן הפתרון לא יכול להיות כימי. היפונזה פותח את התת מודע בצורה לא מבוקרת ונוטה להכניס סוגסטיות לא רצויות לתוך האדם וכך שוב ליצור בעיה נוספת במקום לפתור בעיה. ניתן להכניס סוגסיית נגד לכאב אך זה יוצר קונפליקט בתוך השכל שיכול לגרום לכאב ראש. אני ממליץ על רפואה אלטרנטיבית. ויטמינים והומאופתיה. אם את צריך טלפונים של מומחים בתחום אוכל לספק לך. עזרי.

עכשו אני מבין!!! תגיד חמוד....אני רואה שאתה מלא טענות כרימון אתה מתנגד כמעט לכל דבר.... אני גם אנטי..לא קטן לפחות בנושא הבנזאופינים אז אולי תאמר לנו מה הפיתרון שלך??? בעיקר לחולים שכבר שקועים בביצה של תרופות ותעשה לי טובה...אל תגיד הומופטיה כי גם את זה ניסינו...ובעיקר "שילמנו"

שמעתי שפעם נפטר מישהו מרעב. סיפרו לרבי. שאל הרבי: וכי למה לא הלך לשכנים לבקש קצת אוכל ? ענו לו: הוא התבייש. אמר הרבי: אם ככה, הוא לא מת מרעב, הוא מת מכבוד !!! האם אין זה נכון לגבי רובי שפירא ? האם אדם צריך לירות לעצמו כדור בראש אם הוא מתרושש ??? הוא לא מת בגלל קשיים כספיים. הוא מת בגלל הכבוד !!! כך קרה ללוינסון מבנק הפועלים ולשר עופר (אם מישהו זוכר). חבל !

נכון,מסכימה איתך בכל מילה. בדיוק כמו שכתבה נטלי,רובי מת בגלל הכבוד,כולם אומרים שהיה לו אגו גדול,יש אנשים שלא יודעים וקשה להם ומתביישים ושונאים לבקש עזרה מאחרים ואז קשה להם יותר לצאת ממצבים או קשיים.למרות שלעיתים הם כן מוצאים מישהו טוב ונאמן שהם הכי בוטחים בו ומכבדים אותו ומעריכים אותו,כך נראה, וכך אותו בן אדם מרגיש כלפיהם- וממנו הם גם מוכנים לקבל את העזרה ותמיד מכל הלב ובלי פרצופים ובלי טובות אלא אך ורק מכל הלב. מכירה זאת מקרוב. הייתי עושה הכל לעזור לרובי אם רק יכולתי. באמת חבל. אז נכון שהם אנשים טובים ותמיד הם אנשים טובים, אז בסוף יכתבו להם שהם היו אנשים טובים על הקבר.....אני יודעת ובטוחה שגם לי יכתבו שהייתי בחורה טובה על הקבר......... וזה באמת חבל ועצוב.................. יש לי מילה ויש לי כבוד! לא להרבה יש....... אכן לרובי היקר היתה מילה והיה כבוד!

חבל שאדם חם ונדיב כרובי שפירא נאלץ להתאבד בגיל כל כך צעיר, רחוק ממשפחתו ומחבריו הרבים אשר ידעו להיות לצידו בימים יפים אך בעצם נטשו אותו בשעתו הקשה ולא ניסו למנוע את האסון ולהיות לצידו בשעת מבחן.

שלומי, אתה כל-כך צודק! אבל יש אנשים, שהכבוד שלהם נחשב בעיניהם לעולם ומלואו... אם אין כבוד - אין חיים. אני לא יכולה להסכים אם זה, אבל גם לא לשפוט אף-אחד... לא הייתי רוצה שישפטו אותי אחרי מותי... רק אני נכנסת לנעליים שלי, אין מישהו שבאמת יכול לשפוט התאבדות, ולו רק כי זה לא הוגן כלפיי המנוח.

HAPPY BIRTHDAY TO YOU..MAY YOUR DREAMS COME TRUE..AND MAY ALL IN THIS WORLD BE KIND JUST LIKE YOU...!!!!!!!!!LISA

ליסה... איפה היית? תודה על מה שכתבת... מה שלומך? נ.ב. אם כל העולם יהיה נחמד כמוני... תפרוץ מלחמת העולם השלישית... :-)

Hi again,i have been away for a week but i`m home now and i`m not in a graet mood i don`t have anything cheery to say i`m sorry,but how is everyone here?i hope you are all fine,LEHI,EITAN and everyone else

הרה יקרה יום הולדת שמח היגעתי בזמן , ואני שמחה שלא פיספסתי,, מאחלת לך מכל הלב שדרכך תהיה קלה בכמה שפחות מיכשולים ושהמזל הטוב של הקשתים יאיר גם עליך את אורו וחומו השורף,,, ושתרגישי את החיים ותחווי אותם עד הסוף הטוב. שלך באהבה ,,אל תהיי מובכת , זה בסדר, מזל טוב שוב, ויוי

היי, מז"ט... אני מצטרפת לכל האיחולים החמים... :) טלי פרידמן

שמי נעמי, זו לא הפעם הראשונה שלי בפורום וחזרתי לכאן משום שאני סומכת על תשובותיכם ובמילים אחרות הן מרגיעות אותי. לפני כחודש התחלתי לחוש גירודים פנימיים בתוך הגוף (לא היתה כל פריחה חיצונית). הגירודים החלו בעיקר באיזור הבטן העליונה (אולי באיזור הקיבה), והגיעו אף לאיזור פי הטבעת. לפני כשבוע התחלתי להרגיש את אותה התחושה של גירוד פנימי במפרקי המרפק והברכיים. האם תופעה זו יכולה לנבוע מלחץ נפשי מוגבר בו אני נמצאת, או שזה קשור במערכת אחרת בגוף. אודה לכם על תשובתכם היות והדבר לכשעצמו מלחיץ אותי. בתודה נעמי.

נעמי שלום 1. אנא פני לרופא משפחה ו/או רופא עור לברור יתכן שמדובר בהפרעה פסיכוסומטית - האם את ערה ללחץ בו את שרויה ? במקרה זה יתכן ותעזרי בהתערבות שיחתית או תרופתית בהצלחה עמי

ד"ר עמי שלום רב, קודם כל המון תודה על התשובה המהירה. אני אכן עירה ללחץ בו אני נמצאת, האם שמעת בעבר על תופעה זו של גירודים תת עוריים כתוצאה מלחץ נפשי? והאם היית ממליץ לי לפנות לטיפול פסיכולוגי? אודה לך אם תענה לי בשנית, נעמי.

נעמי,זה לחץ בטוח,לדעתי ואני לא רופאה,עם חס וחלילה זאת הייתה מחלה כל שהוא,כבר היו סימנים אחרים. הגירודים החלו לך במקום מסויים בגוף והיות שנבהלת הם החלו להתפשט,הכל בתך הנפש. תתחילי לקרוא ספרים לגבי ריפוי עצמי או מצבי לחץ,גרב נובע מלחץ.

מאחר הבעיה פסיכוסומאטית אין לך מה לגעת בתרופות.

נעמי, אני רואה שכתבו לך כמה תשובות, וכל אחת שונה מהשניה. ייתכן באמת ומדובר בלחץ, אבל כדאי לשלול דברים אחרים. אם זה לחץ - תפני לפסיכולוג. אם הוא יחשוב, שיש צורך בטיפול תרופתי, הוא יפנה אותך לפסיכיאטר. נתקדם רגע צעד קדימה - והיה והוחלט שאת צריכה טיפול תרופתי, אל תיפסלי על הסף! תבקשי מהפסיכיאטר כמה שיותר פרטים. תחפשי באינטרנט מידע על אותה תרופה ספציפית. תעשי שיקול מעמיק של בעד או נגד (יתרונות מול תופעות לוואי), ורק אז תחליטי מה בדעתך לעשות. כי האנטי שעזרי כותב עליו מבוסס על ניסיון אישי שלו... אתם שני בני-אדם שונים.

הרה יקרה, עברו מספר ימים מאז ענית לתגובתי (לגבי גרד בתוך הגוף). אני לא בטוחה אם זוכרת אבל התכתבנו מעט לפני מספר שבועות והיה ממש כייף לראות תגובה נוספת שלך. את באמת עונה מתוך גישה של אדם מעמיק ושאינו פוסל את תגובותיו שלך אדם אחר על אף שהרגיש בעצמו דברים דומים, או על אף שפסל בעצמו טיפול תרופתי זה או אחר. המון תודה על כך שאת מעודדת ותומכת ומקווה שנשמור על קשר מדי פעם. דרך אגב, מה שלומך את? מקווה שהכל (או לפחות הרוב) אצלך בסדר. תודה מעומק הלב, נעמי.

הממסד הפסיכיאטרי המשלב בין היתר גם טיפול תרופתי, אל לנו לשכוח כי במצבי משבר נפשיים אין לנו לאן לפנות חוץ מלפסיכיאטר, שכן רופא עיינים בטח שלא יוכל לעזור בעיקר במצב של היכרות ראשונית עם התקף חרדה עז. גם אני המשתייך לאותם אלו שמכורים לבנזודיאזיפנים, לא שוכח איך במצבים קשים במיוחד הייתי מוכן לקבל פטיש חמש קילו בראש, ולו בשביל להיות רגוע למס דקות. ניסיוני עם אנטי דכאוניים לא צלח לטווח הארוך, אך אני עדיין מאמין בכינותם של הרופאים בעיקר בגלל שהם עצמם מודים כי עדיין לא הצליחו לפענח את מח האדם ,וכי במידה מסויימת קיים איזה שהוא ירי באפילה. ובכל זאת עם הידע המצוי בידיהם ישנם אנשים המגיבים טוב, ואפילו מצויין לטיפול תרופתי. אצל האחד פרוזאק הוא אסון ואצל האחר הוא כדור פלאים. אז כדאי לשמור על פרופורציות.

מסכימה איתך, וכל המוסיף - גורע...

אני לא הייתי נותן להם קרדיט. אם מוסך היה הורס 9 מכוניות מתוך 10 שנכנסות אליו הייתי מגדיר שהוא מוסך גרוע. כמו כן הפסיכיאטריה. רב האנשים יוצאים במצב יותר גרוע ממה שנכנסו ואם לא אז בשביל לפתור בעיה מסוימת הם נהיים מכורים לתרופות ותלויים לעולם במערכת הפסיכיאטרית. מלבד זאת המוח הוא איבר פיסי ומשמש כמרכזיה עבור השכל כך שלא סביר שבו תמצא התשובה. זה כמו שהיית נכנס למפעל באמצע היום ורואה את כל המכונות פועלות. לא היית ממשיך לחקור לנצח את המפעל במטרה להבינו. היית מחפש את המפעיל שלו. במקרה של המוח - המפעיל הוא האדם כלומר אתה.

הבלונים והעוגה בדרך.... :-))))))))))))))))))))))))))

ליהוש.......... תודה!!!!!! מה איתך הלילה? יצא משהו בלוטו? מפעל הפיס לא התחשב בי... לא רצו לתת לי במתנה 50,000,000... קמצנים!!!!!!

חמודה שלי... שלחתי לך מייל עם הרבה כוונות טובות וגם שלחתי לך כרטיס ברכה אבל אני לא בטוחה שהוא יגיע.. בקשר ל50,000000 ..האמת... לא עניין אותי לזכות ולא מעניין אותי עדיין. יש לי דברים אחרים שעושים אותי מאושרת ושאני שואפת לזכות בהם. היי..! מזל טוב כבר אמרתי לך???

When the outside temperature rises And the meaning is oh so clear One thousand and one daffodils Begin to dance in front of you - oh dear ?Are they trying to tell you something You're missing that one final screw You're simply not in the pink my dear To be honest you haven't got a clue I'm going slightly mad I'm going slightly mad It finally happened - happend It finally happened - ooh woh !It finally happened - I'm slightly mad - oh dear I'm one card short of a full deck I'm not quite the shilling One wave short of a shipwreck I'm not my usual top billing I'm coming down with a fever I'm really out to sea This kettle is boiling over I think I'm a banana tree Oh dear ... I'm going slightly mad I'm kneeting with only one needle Unravelling fast it's true I'm driving only three wheels these days ?But my dear, how about you I'm going slightly mad I'm going slightly mad It's finally happened It's finally happened - oh yes

שכדורים נגד דכאון הם מסוכנים. ומה עם אפוקסור? קלונקס????

מיקי תרגעי כפרה ... כולם פסיכים כאן, יש לך שאלה ספציפית תפני לפסיכיאטר קליני מוסמך.

מי קבע ? עמי

הרוקח שכתב כאן ועוד מטופלים שלקחו תרופות...ומשלושה כדורי קלונקס אני ירדתי לחצי כדור(ועוד שני אפקסור)ואני מרגישה נורא. קשה לי הגמילה. ואחרי שקראתי אז....אני מטופלת אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אבל האם הם מספרים לי את האמת????

לד"ר שלום , בקצרה , אחי נמצא בחרדה גבוהה ( סיפור ארוך להסביר לך למה ) . קיבל הוראה מפסיכיאטר לקחת 2 סרוסט , אחד בבוקר ואחד בערב . אציין כי הוא עשה בעיות עם התרופות וקודם לכן כשהרופא קבע לו כדורים מסוימים הוא הלך וחקר עליהם באינטרנט ואם זה לא היה נראה לו הוא לא היה לוקח . גם עכשיו הוא מסכים לקחת את הסרוקסט רק מאוחר בערב ( שני הכדורים ) - טוען כי הוא לא רוצה שזה יפריע לו ללימודים ( בבוקר ) . אנו חיים בבית בצורה מאוד לא נעימה ומאוד לא נוחה : בגלל החרדה שלו , הוא טוען כי אם מדברים איתו בזמן שהוא לא רוצה שידברו איתו אזי הוא חש בלחצים וחום גוף שעולה והרגשה של פחד שגורמת לו לסבל . על כן הוא המציא מין חוקים כאלו שלפיהם אם הוא אומר שקט לא לדבר אז אוי ואבוי אם מישהו דיבר איתו , ואם בטעות דיברו איתו מבלי לקבל ממנו רשות דיבור עליו או איתו הוא מסוגל לשבור חפצים או לצבוט חזק בידיים . שאלתי אותו פעם למה הוא צובט או זורק דברים אז הוא ענה לי שרק ככה מפסיקים לדבר איתו ורק ככה בעצם מקשיבים לחוקים שלו ושהוא ניסה להסביר במילים מספיק פעמים ורק בשיטה של צביטות או הריסת דברים מקשיבים לו . בימים האחרונים זה הגיע למצב כזה שהוא קובע איך לדבר ומתי לדבר כאשר כל זה נעשה בצביטות בידיים ( לאימי יש סימנים כחולים על הידיים ) . ניסיתי להסביר לו בשיחות עמו שמבינם את הפחד שלו ואת מה שעובר עליו אבל אלימות בצורה של צביטות כמו שהוא עושה לא באה בחשבון ולא מקובלת על אף אחד . התחלנו גם פגישה עם פסיכולוג : כשסיפרתי זאת לפסיכולוג הוא אמר לי שכרגע אחי נמצא במצב של חרדה גבוהה ושזו הדרך שלו להפעיל מנגנוני הגנה בזמן שרמת החרדה עולה ושעלינו להיות סובלניים ולנסות לתת לו מרחב . אניפונה אליך כי פשוט אין אנו יכולים להמשיך לחיות כך בבית , מעשי הצביטות שלו לא מקובלות עליי ולא ייתכן שפשוט נשתוק ואימי תסבול ממנו עוד ועוד . הוא תמיד מבקש מאמי סליחה בסופו של דבר אך באותה נשימה אומר כי אם יקשיבו לחוקים שלו זה לא היה קורה . אני חסרת אונים וחייבת את עזרתך - דחוף ! תודה .

יעל שלום צר לי שאחיך סובל מרמת חרדה גבוהה ואני מקווה שהוא מטופל כמיטב היכולת (כולל שתוף הפעולה שלו) לגבי אלימות (כולל צביטות) לטעמי - בשום פנים ואופן עד פניה למשטרה או לאשפוז כפוי (לדעתי קרוב לודאי שברגע שיבין שאתן רציניות ירסן את עצמו) לטעמי, סבל נפשי אינו מצדיק בשום פנים אופן אלימות ודאי לא כשיטה ל "חנך" אתכן. אנא שימו לו גבול בענין בהצלחה עמי

אסור לכן להסכים לאלימות. אני יכולה לעודד אותך בכך שאם אכן אחיך יטול את הכדורים באופן סדיר, הרי שאחרי כשלושה שבועות עד חודש הוא יהיה רגוע,החרדות שלו יעלמו ואתם לא תסבלו יותר. כאשר ירגיש טוב, אין ספק שיבין שעליו להמשיך בטיפול תרופתי יחד עם שיחות עם פסיכולוג. בהצלחה מכל הלב, נטע

הבעיה כאן היא ממש לא חרדה! אדם שמסוגל לעשות כזה דבר ולהשליט חוקים שאם לא מצייתים להם העונש הוא צביטות?! צביטות??? לאמא שלו!!! יש כאן דגל אדום בגודל של מגדלי התאומים (לפני... ) . אם היה מדובר כאן באדם שאין לו בעיה נפשית , אז אולי היה טעם לברר סיבות אחרות, אבל מכיוון שאחיך חולה במחלה שמעידה על נסיון של "פריצה" או "יציאה" של דחף אסור (בעיניו שלו!) ואנחנו לא יודעים מהו הדחף הזה - הוא יכול להיות שולי או איום. ואין ספק שההורים הם חלק חשוב ברוב המכריע של מחלות נפש ותקיפת אימו (ואותך)אינה סתם מנותקת מכל הרקע. מכיוון שעכשיו הוא בעמדת שליטה - אין לדעת מה יקרה כאשר זה ילקח ממנו. לא כדאי לאיים בפניה למשטרה , או באזהרה אחרונה וכדומה. -זה עלול לגרום תגובה קשה מצידו כאשר הוא עדיין בעמדת כוח. אלא לקבוע עובדות בשטח - הוצאתו המיידית מהבית! לכל מקום שהוא, כאשר אתן עוזרות לו : לסבתא , לקרובים. ואם אין ברירה פשוט לשכור לו דירה לפחות לכמה חודשים, לבחון את תגובתו- אם הכל תקין אפשר , מצויין, אבל אם ישמעו איומים מכל סוג שהוא -אז ברור. בכל מקרה, לא להאמין שלך שזה לא יקרה.

ביום ההלוויה,לזכרו,הייתי חייבת לכתוב משהו. אז נכון שלא הכרתי את האיש אישית אבל המקרה שלו מאוד נגע לליבי,תחושת ההלם והכעס שעדיין אני מרגישה בשבילו ובעקבות המקרה המצער הזה עדיין מהדדהדים בליבי. רובי אכן היה אדם טוב שעזר להמון אנשים ולא רק בגלוי גם בסתר,בשקט,בצניעות,עכשיו כולם מזכירים את זה,זוכרים פתאום אך האם גם זכרו לפני שבוע? לא,אז הם לא זכרו,לפחות לא כולם, רק עכשיו פתאום זוכרים גם שהיה בן אדם טוב שעזר להרבה אנשים וגם מעריכים אותו אבל מאוחר מידי. את המוות כבר עשו לו... ,כך אמר חברו הטוב ביותר-לא,אל תחשבו לרגע שרובי החליט לשים קץ לחייו רק בגלל החובות והקשיים הכלכליים אליהם הוא נקלע,זאת בטוח לא הסיבה הייחידה,זה אף פעם לא סיבה אחת,זה מצב לחץ שלא היה מסוגל לעמוד בו,זה עתיד שראה אותו שחור כי אם היה רואה טיפה ורוד בטוח שלא היה מבצע את ההחלטה שלו,עובדה שאפילו המחשבות על אשתו והילדים לא עזרה לו...זה בעיקר אכזבה-אכזבה מחברים שהיו והלכו ונעלמו,אכזבה מאנשים,אכזבה מדברים,אכזבה מהכל.איפה היו כולם? איך לא בטח באף אחד שאולי יעזור לו? מי שלא היה במצבים כאלה על סף המוות על סף הייאוש לעולם לא יוכל להבין מה עובר בראש,כמה בכלל כבר נמאס לחשוב.קשה להסביר.עצוב שמגיעים למצב של ייאוש כזה,עצוב בכלל להיות לבד במערכה. קל להגיד תהיה חזק,קל בכלל לדבר. באמת שעצוב לי המקרה שלו.

צודקת.....מאה אחוז חבל חבל חבל

אור,מי כמונו יודע כמה כוחות צריך לצאת ממצבים שכאלה.....הלוואי שיכולתי לספר יותר..... עכשיו יותר מכל זה קשה לי....מקווה שיהיה בסדר,תמיד הייתי זאבה בודדה....ככה נראה לי...... אני רוצה להיות חזקה,רוצה להיות רגועה,רוצה יותר מכל להרגיש טוב. נופר.... לא יודעת כבר מה לחשוב.....

המחשבות משגעות אותי,לא מצליחה למצוא עבודה קבועה,לא יודעת מה אני רוצה בכלל,כל דבר פתאום קשה מידי אפילו לקום בבוקר,לצאת מהבית,הכל בלחץ,הכל בכעס,הכל בהרגשת ייאוש,מרגישה לא רע כל הזמן בעיקר נפשית אבל גם גופנית,כאבי ראש,כאבי גוף,יום טוב,יום רע,לא מצליחה להיכנס לשיגרה של רק טוב רוב הזמן,מפחדת להתחיל בעבודה קבועה במצב כזה כי כל יום אני נלחמת מחדש אפילו על הדברים הפשוטים,כל דבר שאני עושה,אפילו לצאת מהבית זה בעצבים ובלחץ ובקריזות כאלה אבל אז אני חוזרת עייפה יותר כאילו כבר מה עשיתי,לפעמים פתאום סחרחורת,התקף חרדה,דפיקות לב מהירות,הזעה,לא יכולה לנשום,התקף בכי פתאומי,חרדות מהמצב הבריאותי שלי חרדות ממה יהיה,לא מצליחה להיכנס למסלול של שיגרה,לא מצליחה להרגיש טוב,ככה כבר כמה חודשים,לא מבינה את זה הייתי בסדר,עבדתי תקופה,תיפקדתי טוב,יצאתי,עזרתי להרבה אנשים,עשיתי דברים מדהימים ופתאום לא יכולה לחזור לכלום,לא מצליחה,ההיתי כבר בסרט הזה,עברתי המון עברתי דברים הרבה יותר גרויים בגדול כל העניין עכשיו קטן עלי אבל לא מצליחה למצוא מחדש את הכוחות ללכת שוב כמו שמצאתי בעבר,מנסה לזכור איך יצאתי ממצבים כאלה בעבר וממצבים רעים שהייתי בהם,אבל זה כאילו לא מצליח עכשיו ובכלל אני לא מבינה למה כל פעם אני חוזרת בדיוק לאותה נקודה ואף אחד לא מבין ואף אחד לא יכול לעזור,ככה לפחות אני מרגישה,רק לפני כמה חודשים הרגשתי חזקה והרגשתי טוב,נתתי את הנשמה ואת הלב שלי לחבר יקר שכיבדתי אותו והאמנתי בו שבאמת אהבתי,עזרתי לו בכל דבר שרק יכולתי,באמת שעשיתי הכל,אפילו בנושא שהכי רגיש אצלו ולא הרפתי ולא עזבתי לרגע,תמיד הייתי שם בשבילו למה מישהו לא יכול לעשות אותו דבר בשבילי?מי יציל אותי שאני צריכה עזרה? מי יתמוך בי כמו שאני יודעת לתמוך? ואיך בכלל מתחילים שוב מההתחלה? והכי חשוב איך ממשיכים באותה דרך בלי ליפול מהר מידי? מישהו יכול לומר לי?

היי נופר אני מבין מה את מרגישה . אני כול החיים מיתמודד עים בעיות נפשיות. וגם לי בתקופה האחרונה ז נהיה יותר קשה. בכול זואת עים כול הקושי צריך להמשיך הלאה. ליפעמים כדי להחליף פסיכולוג או לנסות תרופה אחרת או פשות לדבר עים מישהוא קרוב שמבין. ליפעמים זה הכי עוזר אבל הכי חשוב לוא להיתיאש החיים יכולים להיות יפים עים כול הצרות אני תמיד מוכן להקשיב ולעזור כמו שאני רוצה שיעזרו לי אני רוצה לעזור לאחרים את יכולה לכתוב לי ל אי מייל שלי שהוא [email protected]

נופר, בני-האדם לא יודעים לתת ולקבל באופן שווה, רובם אוהבים שנותנים להם ופחות שמחים להתחלק... אותו חבר יקר שלך כנראה משתייך לרוב. אבל את זו שנפגעת, כי פיתחת המון ציפיות - נתת הכל ופתאום לא מחזירים לך באותו מטבע כשאת צריכה עזרה. מכיוון שמה שאת מתארת, בכל ההודעה שלך, אינם דברים חדשים, הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולפנות לטיפול. כי כמו שכתבת - היית כבר בסרט הזה... לפעמים נמאס כבר משידורים חוזרים, צריך להתקדם לסרט ההמשך. עושה רושם, שאת מאוד רוצה לשבור את המעגל הזה, אבל שכרגע המצב יותר חזק ממך. טיפול יכול להיות בשבילך אפשרות מצויינת לעצור הכל, ולהתחיל לפרק את כל הלאגן לחלקים קטנים. כשמטפלים בכל חלק בנפרד, הרבה יותר קל לבנות מחדש את השלם, אבל בריאה ולא הרסנית. את יכולה ללמוד מחדש איך לחיות! פשוט לחיות במובן של חיים פחות סוערים, חיים שנותנים הנאות לאורך כל הדרך, וגם משברים - זה בלתי נמנע - אבל יהיו לך את הכלים הנכונים להתמודד עם נפילות. תוכלי לחיות עם רמת חרדות נורמלית, כזו שלא תשבש לך את החיים. נכון, טיפול זה תהליך מתמשך, ואין קסמים בדרך. אבל העבודה הקשה שווה את זה. לפעמים מוצאים בפנים כל מיני דברים, ואפילו לא יודעים שהם מתחבאים שם, שהם היו שם כל הזמן, רק שאת לא יכולת לאפשר להם להיות.

נופר היקרה. אני כל כך מבין אותך. גם אני מובטל 8 חודשים עוד מעט 9 חודשים. וזה לא קל. לשבת בבית ושאין לך מה לעשות. גם אני הרבה פעמים שמאירים לי אני מתעצבן. כי כולם חושבים שאני לא עושה מספיק ותאמיני לי עשיתי המון וממש המון ואני כל הזמן עושה. וזה נורא מרגיז שפתאום כולם מתחילים להעביר עליך ביקורת גם אם זה מדאגה כנה. ואני בטוח שזאת דאגה כנה. לפעמים יש את הההרגשה שאתה לא שווה כלום. אני רואה את שתי האחים הקטנים ממני שאחד עובד באינטל והשני בסלקום. ואחד משוחרר 3 שנים והשני משוחרר 4 חודשים מהצבא. ואני שמשוחרר כמעט 6 שנים. אין לי כלום לא חברה (לשניהם יש) ולא עבודה ולא נכסים ולא כלום. אני חס וחלילה לא מקנא בהם. אבל אני משווה את עצמי אליהם. ואני שואל את עצמי אם טעיתי בדרך שלי או שזה סתם נאכס. ואני חושב שזה יותר נאכס. ואני גם מבין שאת אומרת שאת תומכת כל הזמן, ושאת ממש לבד במצב לא קל אז אין מי שישב לידך יעודד אותך ויעזור לך לעבור את הזמן הקשה. זה בדיוק המצב אצלי. אבל לא יודע מאיפה זה. אני בכל זאת מאושר. ואני לא מוכן לתת לדברים כאלו לשבור אותי. כי אם אני אתן אני אהיה במצב הנפשי שאת מתארת אותו. אז אני מקיף את עצמי בחברים. אני יוצא ומטיל איזה שעה בערב. סתם הליכה ברגל. וגם במשך היום. אני מנסה להעסיק את עצמי. אני מתקשר פעמיים בשבוע לחברות כח אדם. פעם בשבוע אני בלשכת תעסוקה. פעם בחודשיים אני מסייר במפעלים ומשאיר קורות חיים. אני לא מוכן להשבר!!!! אני לא מוכן להכנע!!!! גם אם זה נאכס וגם אם זה לא. אני לא נותן לדברים כאלו לשבור אותי. אני מבין שלא כולם כמוני. אז יש לך כמה אפשרויות. או לקחת טיפול פסיכולוגי או לעשות משהו אם עצמך. ואם את עושה משהו אם עצמך יש לי מספר עצות בשבילך. קודם כל אם לא בא לך ליהיות בבית יותר מידי. תתנדבי למשמר האזרחי לדוגמה. תוכלי ליהיות שם בחברת אנשים. אם זה בקשר לתעסוקה. תלכי ליעוץ תעסוקתי. מטעם לשכת התעסוקה. אולי בתקופה כזאת (לא ציינת את גילך) כדי ללמוד משהו. זה גם יעביר את הזמן. תטילי ברגל. תצאי להסתכל בחנויות. לא לקנות. כמו שהרבה אנשים עושים בזמן האחרון לצערי. אל תתקעי במקום. אז לא תרגישי תקועה. חוץ מזה תכנסי לכאן מידי פעם. ותפרקי את מה שיש לך על הלב. זה גם יכול לעזור. לצאת מהמצב. @-----)----- איתן

תודה על תגובותיכם. הזדהיתי עם מה שכתבתם,אהבתי כל משפט,תמיד חשבתי לעצמי למה ואיך זה שלא יוצא לי להכיר אנשים כמוכם דווקא בחיים האמיתיים,ביום יום. אני חושבת שזה היה טוב לכולם...יש על מה לדבר,מבינים אחד את השני. אני מנסה ומקווה להצליח. אולי גם אתחיל לכתוב כאן. איתן-אל תשווה את עצמך אף פעם לאנשים אחרים. כל אחד בפני עצמו,כל אחד והמעלות שלו ואף אחד לא מושלם. תזכור-אתה אף פעם לא יכול לדעת עם מה השני מתמודד באמת,לא חוכמה רק לראות כלפיי חוץ מה שיש לו ואני בטוחה שאתה בדרך שלך לא נופל מהאחים שלך שאולי עבודה וחברה יש להם אבל הרבה דברים אחרים לא. אהבתי לקרוא מה שכתבת.

מיואשת שלום בצד המקצועי מה שאת מתארת מתאים להתקפי אימה וככל הנראה לתדגובה דכאונית קרוב לודאי שניתן לעזור לך לכן חבל על הזמן ועל חייך אנא נפי בהקדם לקבלת עזרה (במיוחד לאור העובדה שלרוב נדרש זמן אז חבל לחכות) בהצלחה עמי

שלום רב, בהמשך לקריאתו של ד"ר אבני: יש לך "סלט" שלם של דברים, שצריכים להיות מופרדים, ומטופלים במקביל: מצב הרוח הדכאוני, התאמת תעסוקה, סיגול דרכי קשר עם בן זוג, וכו' וכו'. אז תתחילי מעכשיו! אם את זכאית לטיפול של בטל"א עקב סעיף נכות נפשית - נצלי זאת, כי יש להם מערכת יעילה לעניינך. כל טוב, ד,ר יוסי אברהם

שלום רב!! אני בת 36 נשואה כ7 שנים ללא ילדים.נמצאת בטיפולים ב-5 שנים שמתוכם עברתי הפריות מבחנה שלא הצליחו. מזה ככמה חודשים אני בהפסקה מטיפולים גם עקב מעבר לדירה חדשה. הקשיים הנפשיים הם עצומים. הנשמה כל כך שורפת שזה מפחיד. אני בוכה הרבה לוקחת לעיתים כדןרי הרגעה ולאחרונה התחלתי לקחת את ה"רסקיו רמדי" וללכת לשיחה פעם בשבוע עם יועצת דרך קופ"ח.אני מרגישה שאני בדרך ללא מוצא-רואה הכל חשוך.מה עושים כדי להקל על הכאב ולו במעט??

גלית היקרה, קחי הרבה אויר. תתרכזי בכניסה לדירה החדשה, לניקיון.. לסידור.. תקני לך משהו חדש יפה לבית שתכנסי כל יום הביתה וזה יעשה לך מצב-רוח טוב. אל תקלקלי את מה שכן יש לך, בעל.. בית.. משפחה.. חברים.. סוד הקסם זה לחשוב חיובי!וזו לא קלישאה. תשטפי את פנייך, תתאפרי, תחייכי ושיהיה לך רק טוב!!

אני מכירה הרבה אמהות שניסו במשך שנים להביא ילדים באמצעות טיפולים שונים ותחת לחץ רב ורק ברגע שיצאו מהלחץ ומהמרוץ המטורף הדבר התרחש. אולי תנסי קצת להירגע, לתת זמן לעצמך, להרפות מאינספור הנסיונות, לקחת הפסקה. לנסות לעשות פעילות גופנית,או מדיטציה שיכולים רק להיטיב עם הנפש.

גלית שלום אנא קראי תכתובת קודמת כאן בפורום באותו נושא. אולי היא תוכל לעזור במשהו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=41715&t=41642

שלום לך, כל דבר ולו הקטן ביותר שקורה לי מטריד אותי בלילות, כך יוצא שבשך שבועות אני מתהפכת במיטה ונרדמת מדי פעם לשינה טרופה ולא נינוחה, ואם כבר נרדמת מתעוררת בשעות הבוקר המוקדמות ולא נרדמת יותר!! כך יוצא שאיני מצליחה לתפקד מרוב עייפות!! יש לציין שכבר מהפחד שלא ארדם איני נרדמת והיאוש שתוקף אותי כשאני רואה 4 בשעון גורם לי לא לישון..פעם בכמה זמן כשאני ישנה לילה שלם החיים טובים יותר.. יש לציין שאני מנסה להרות ולכן לא מומלץ ליטול טיפול תרופתי כלשהו תודה!

עברתי תקופות כאלה בעבר וגם כיום אני נמצא בתקופה של נדודי שינה. אני נמנע מלקחת כדורי שינה בשל הפוטנציעל הממכר שלהם. נסי לא להכנס לפאניקה, תשתי הת מרגיעה לפני השינה, (הילולי פירות של ויסוצקי מכיל פסיפלורה שהינו מרגיע טבעי ) נסי לדמיין דברים מרגיעים. ככל הנראה ישנן סיבות טובות בגללן אינך מצליחה להרדם : קונפליקטים, לחצים ,בעיות ,קשיים. יתכן שבמשך הזמן הבעיה יפתרן בעצמן מי יודע. חשוב שתדבקי על ידי רופא על מנת לשלל סיבה פיזית. טיפול אלטרנטיבי נחשב ליעיל במקרים כאלה : אקופונקטורה, רייקי וכ"ד. עלות הטיםול היא גבוהה אבל עשויה להשתלם. לצערי מצבי הכספי אינו מאפשר לי לקבל טיפול אלטרנאטיבי. למקרים חמורים יש מרפאות להפרעות שינה... אבל אל תרותי לשם. תני קודם צ'אנס להליכים הטיבעיים של הגוף לעשות את שלהם.

נועה יקרה ליבי איתך כי אני הייתי בסרט הזה שלך במשך שנים! עם כל מיני כדורים כימיים "מפיגי מתח" שמיסטלו אותי לגמרי כל היום. ובעיקר אחרי הלידה האחרונה-החוסר בשינה הטריף אותי. כיום אני בטיפול טבעי בלבד, שכניראה סידר לי את ה"אי סדר" במוח. אשמח לעזור לך כיתבי אלי אני

נעה שלום השאלה אם הפרעות השינה נגרמות על רקע חרדה ו/ או דכאון ניתן להעזר יש תרופות שככל הידוע השפעתן בהריון מעטה ויש שטות לא תרופתיות בעלות יעילות דומה לתרופות אז בהצלחה גם בהריון \ עמי

שלום רב , מעולם לא האמתי בפסיכולוגים אך הייתי מעוניין לתת צאנ'ס ולראות האם באמת ניתן לעזור לי. אני בחור נמוך ורזה (נראה טוב) , אך לא מאיים מבחינה חיצונית .( בן21 ) לפעמים אני מרגיש שאנשים תופסים עליי "טרמפ" ומאיימים עליי רק מפני שאני נראה "חלש" ומרשים לעצמם לאיים באלימות. אני יודע שזה דבר שמראה על חולשה אך לעיתים גם לי יש אגו וגם לי יש את הזכות להגנה עצמית ונמאס כבר המצב הזה , אני כבר אדם בוגר ולא מוכן לספוג כול הזמן בלי להגיב! בכול ההזדמנויות שאימו עליי הרקנתי את ראשי , לא עמדתי על שלי וזאת רק בכדי לא להגיעה למכות. לא הייתי מגדיר את עצמי כפחדן אבל ישנם סיבות רבות ומרובות שאני לא מעוניין להכנס לתיגרות בשלב זה בחיי , אין ספק כי בעתיד העשה הכול ע"מ לעבוד על עצמי ולהתחזק בכדי שאנשים יפסיקו לנצל את המצב. נורא מפריע לי המצב בו אני נמצא, שוב אני יודע שאנשים שמאיימים במכות הם החלשים ! אבל זה עדיין מפריע ! נמאס כבר האיומים , נמאס כבר הפחד! אני מאוד רוצה להשתנות , נמאס לי להיות הקורבן , אבל אני בדרך ללא מוצא! מה כבר אפשר להגיד לי אני לא יודע? אוליי שהם החלשים ? אוליי שאני הוא החזק ? דברים כאלה לא יעזרו לי ! פתרון קסם אין בחיים ! זה אני יודע אבל אשמח לשמוע את חוות דעתך , זה ממש מפריע לי וסה"כ אני בשלב בחיים שאני לא מסוגל לעבוד על עצמי פיסית\קורס הגנה עצמית מסיבות השמורות לי . ( לא פסיכולוגיות:)) , בעתיד אשמח לעשות זאת. כול תגובה תתקבל בברכה , דודי - אחד שכבר נמאס לו!!!

שלום רב, אינך צריך להאמין לפסיכולוגים, אם אינך רוצה. לך וקרא בעצמך, ללא תיווך, מה המרכיבים והגורמים של ביטחון עצמי חלש, וגם נידוי חברתי (כדי להבין מה קורה לך) - ואחר כך: מהם המרכיבים והגורמים של שינוי עמדות אצל הסביבה החברתית, ותהליכי התחבבות ורכישת עמדה חברתית, וגם - צעדים וטכניקות לחיזוק ביטחון עצמי (כדי להבין מה כדאי לך לעשות). אם תרצה סיוע ביישום, או האצת התהליכים - פנה לאיש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

למעשה לא ציפיתי לתשובות אחרות, אבל ד'ק יוסי אברהם ! על איזה ביטחון עצמי חלש אתה מדבר?! למה אתה חושב שאני עובר נידוי חברתי?! נדמה כיאלו לא קראת את שאלתי כלל , או שמה לא הבנת בכלל מהיא הבעיה. על איזה תהליכי התחבבות? ...... ??????!!!!!!! ממש מאכזב.! לספיר : אני לא נמצא במקומות מועדים לאלימות אך ככלל היו לי בחיים הרבה מיקרים בהם חשתי כי אנשים תופסים עליי "טרמפ" מפני שאני נראה חלש . ובמידה והייתי נראה גבוה יותר וחזק יותר הם לא היו מעיזים להתנהג ולאיים . תודה על התיחסותך, דודי

מה הסיבה שאתה חשוף לאלימות ואיומים? אזור מגורים?בעבודה? לפעמים הפתרון לבעיה כזאת היא פשוט להתרחק מאותה סביבה.

דודי, לא משנה מה המניעים שלך, אבל הדרך שלך היא הדרך הנכונה - אלימות לא פותרת שום דבר!!! אני רואה אנשים אלימים כאנשים חלשים, שמנסים לבטא עליונות ע"י מכות... מה הטעם בזה? להפחיד אחרים? בשביל מה? יש פה הרבה עניין של אגו (עממי, לא פרוידיאני), או אולי חוסר באגו. אתה לא צריך "להאמין" בפסיכולוגים בשביל לתת לעצמך צ'אנס, רק לנסות לפנות לטיפול ולשתף פעולה (כמה שאפשר) עם המטפל/ת. הרצון שלך להפסיק להיות קורבן מהווה מניע משמעותי למדי, ויכול לאפשר לך טיפול מוצלח. אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אולי יש לך אפשרות לא להגיע למצבים כאלה: לא להסתובב עם או ליד אנשים מסויימים, להסתלק באלגנטיות כשהעניינים מתחילים לצאת משליטה?

דודי שלום אני מבין אותך. ואתה צודק. מי שלא עומד על שלו מנצלים אותו. לפעמים צריך לעשות רעש. כדי שאנשים יתיחסו אליך. אני לא מתכוון לאלימות. אבל להשתמש בפה שלך. לא לקלל אלה לעמוד על שלך. אבל זה מאוד תלוי איפה ובאיזו סיטואציה אתה נמצא. לא בכל מקום צריך להגיב באותה צורה. ולפעמים גם צריך לוותר על הכבוד והגאווה גם אם אתה צודק. אני לא יכול לפרט פה רשימות של מיקרים. אבל אני חושב שאתה לא צריך לזלזל בפסיכולוגים. נכון שלא כולם טובים. אבל זה כמו שלא כל הרופאים טובים או כל הספרים טובים או כמו בכל תחום אחר. כדאי שתפנה ליעוץ. זה לא כתם וזה לא יוריד מהערך שלך. תברר ותיבדוק קודם למי שאתה פונה. כמו שמבררים על רופא. ותפנה. בהצלחה. איתן

ש י ח ו ת א צ ל פ ס י כ ו ל ו ג ק ל י נ י : 1)מה הרעיון הכללי /הפילוסופי/התיאורטי מאחורי הטיפול הפסיכולוגי? 2)האם מטפל אמור לשתף את המטופל באבחנות שייש לו על המטופל? 3)מה זה טיפול התנהגותי-קוגנטיבי? 4)כיצד פסיכולוג כאדם לא מושפע מהעבודה שלו..? 5)כמה זמן טיפול פסיכולוגי אמור להמשך?(פסיכותרפיסט שהייתי מטופל שלו סיפר לי שהוא הייה בטיפול במשך 8 שנים!!) מקווה שהפעם לא אשאר ללא מענה..ותודה מראש.. זיגמונד

זיגמונד שלום כל שאלה תותח 1. הרעיונות מאחור הם רבים שונים ולא בטוח עד כמה הם קשורים למה שעובד באמת 2. בעקרון למה לא עם זאת לטעמי המשאלה לדעת את האבחנה אומרת משהו עליך ואת הנקודה הזו שווה לברר 3. טפול נגזר משלוב של (אפרופו שאלה 1) השקפה התנהגותית - ניתן לאלף את עצמנו להתנהגות מסויימת בהדרגה בדרך כלל השקפה קוגנטיבית התנהגותנו נובעת מכשלי חשיבה תקונם ישפר את הרגשתונ/ התנהגותינו 4. מושפע 5. אין תשובה ברורה , נגזר ממטרות הטפול, המצוקה, ההנאה .... בקצור כל מקרה לגופו בברכה עמי

שלום, לגבי סעיף 2 בתשובה שלך - האם אתה מוכן לפרט מעט: מה אומרת המשאלה בנושא האבחנה על המטופל? תודה.

הודעה שהתפרסמה לעיתונות: 6.12.2001 שקר ה"סמים החוקיים" לאחר יותר מ-10- שנים של עבודה כרוקח במשרות ניהוליות בענף בתי המרקחת החלטתי לנטוש את מקצוע הרוקחות לחלוטין, לוותר על משכורת שמנה ומעמד מכובד, ולהתחיל מהתחלה. אני מודה, פשעתי! הרווחתי כסף רב בזכות תמימותו של הציבור ועל חשבון איכות חייו. ורק כעת אני חושף את האמת: סמים פסיכיאטריים נרשמים היום גם על ידי רופאי משפחה למאות אלפי אזרחים, סמים אלה מחמירים את מצבם של המטופלים במקום לעזור להם. מדובר פה, להערכתי, בכ20%- מצרכני התרופות בארץ. תרופות לשיפור מצב הרוח, כדורי שינה, כדורי הרגעה, ואחרים, כל אלה מצטברים במוח, ויוצרים אוכלוסיית אנשים מסוממת, לא צלולה ,לא מרוכזת. אריזה אחת של כדורי שינה עשויה להספיק כדי שהאדם כבר לא יוכל לישון בכלל, יהפוך ליותר עצבני, או ייעשה מדוכדך עוד יותר, והפתרון של רופא המשפחה? "תמשיך לקחת, זה לכל החיים, או לפחות שנתיים…כולם לוקחים"! מיליארדי דולרים זורמים לחברות התרופות בזכות השקר הגאוני שאומר שאפשר לרפא בעיות נפשיות באמצעות סמים. טעות! הסמים הללו "משקרים" אותנו בדיוק כמו הרואין, קוקאין וכל סם אחר. מערכת העצבים לעולם לא חוזרת למצבה הקודם לאחר השימוש בהם. זו הסיבה שהאדם נאלץ להמשיך ולצרוך את הסם הרפואי, או לחזור אליו שוב ושוב. אל תאמינו להם! הם מוכרים אשליה שתתנפץ ביום שבו נמצא את בני משפחתנו נכים מבחינה נפשית, מתקשים לחזור למי שהיו. דרכי היחידה לפצות על כך ששתקתי כל השנים היא לדאוג שמידע זה יגיע לרבים. ניתן לפתור מצבים נפשיים קשים ללא סמים בקלות יחסית. אשמח לספק סימוכין לדברי. [email protected] אילן סלומון מאיר הרמן 9/12 נס-ציונה טל. 08-9406828 055-481939

שלום יש לעשות אבחנה בין התרופות השונות עמי

אכן ימות המשיח הגיעו לצערי זה כבר קצת מאוחר מידי...למרות שאני נקי כבר 10 שנים משימוש בטראנקסל....4 כדורים ביום קח את הכדורים ותוך חודש תיהיה בסדר אמר לי בזמנו הרופא רק אחרי שנתיים של שימוש נפל לי האסימון ואז הגמילה...השם ירחם 8 חודשים של סבל בר יתואר גם אני לצערי נתקל בקלות שמחלקים את התרופות ולכן אני מסתובב בפורומים השונים על מנת להסביר ולהזהיר אבל לך תסביר ותשכנע אני מכיר הרבה מקרים...חבל על הזמן מתגבשת קבוצת אנשים שנפגעה כולל עזרה מתכניות טלוויזיה...כמו כל בוטק וכו אשמח לכל עזרה בנושא

לאילן סלומון סרוקסט וטגרטול אינם סמים והם לא גורמים ל HIGH או לאופוריה בגלל שאני משתמש ב"סמים" האלה ניגמלתי לחלוטין מאלכוהול ברור לי שאם לא הייתי ניכנס לתהליך תרופתי התחליף של הבקבוק היה חמור עשרות מונים מה עצתך לאנשים הנמצאים בגהינו עלי אדמות לעזור לפסיכולוגים לבנות וילות ??? תודה מיקרולקס

מידע אישי של שנים שניתנו לי כל מיני סוגי כדורי הרגעה למתחים גם ע"י הרופא המטפל הרגיל וכשזה לא עזר גם ע"י הפסיכיאטר שוב סוגים שונים שלא פתרו ואם היה כבר סוג אחד שכן נתן מענה חלקי הוא גם גרם לתופעות לוואי שלקחו ממך את מעט מהנאות החיים שהיו והם הסיפוק המיני שפשוט משותק בעיקבות לקיחת כמה מסוגי הכדורים הללו שהם נוגדי דיכאון ועושים אותך בהרגשה כמו רובוט והקושי להגמל מהם פותח ומעלה בעיות נוספות לאדם שבלאוו הכי נמצא בייאוש ודיכאונות והרגיש הקלה בלקיחת הכדורים . אבל מה הפיתרון היותר טוב אין לי תשובה לכך . ייתכן שהטיפול במכות חשמל הוא הטוב מכולם כשאין מוצא אחר וגם אותו עברתי . רק שההחלמה של 3 חודשים אחר כך היא קשה אבל אולי כדאית . אבל לי עדיין יש אמונה בפסיכיאטרים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו כיצד לטפל בכל מיקרה ומקרה בניגוד לדעתו של אור .

הצהרתך מחזקת את החלטתי שלא לקחת כדורי שינה.

זה לאוו דווקא כדורי שינה למרות שגם אותם לקחתי והם אכן עזרו לי מאוד לישון ותמיד בא האבל ובבוקר לא יכולתי להרים את עצמי מהמיטה עד הצהרים אז צריך לשקול מה יותר רצוי ומה עדיף על מה ולא לפסוק בנחרצות שהכדורים לא טובים . ואסור לקחת אותם .

הפורום הזה מסוכן!! לאחר ברור על הרוקח אילן סלומון מתברר שהוא חבר בסנטיולוגיה!! זאת תאוריה לא מבוססת של אמרקאי בשם רון הרברד שהתעשר ולאחר מותו אילן סלומון ואחרים מתיימרים לטפל בכל תחלואות הנפש בפשטות שאין לה שום בסיס מחקרי!! הפסכאטריה מבוססת על מחקרים קליניים! כל מחקר עומד בפיקוח מחמיר ! אחוז ההצלחה בתרופות פסיכאטריות הוא עצום! ודאי שיש תופעות לואי וכו' ולא בדיוק יודעים את ההשלכות לטווח ארוך אך כל מקרה נשקל לגופו !! איכות חיים של אדם הסובל מהפרעה נפשית לא פחות חשוב עם יש לו כאבי גב והוא יקח כדור לכאבים שגם הם עלולים לגרום לתופעות לוואי ואפילו למוות ( דימום במע' העיכול וכו') היזהרו משרלטנים וחצאי אמיתות - סלומון "אור וחבריהם מסוכנים!!

האמת....מי שמסוכן זה אתה האמת כבר לא יודעים למי להאמין אין לי שום קשר לסינטולוגיה....יאההבל אין לי מושג לגבי תרופות פסיכיטריות אני נגד הבנזאופינים כמו הרבה פסיכיאטרים אבל אני בעד לשמוע....לראות ולבחון ותן לי להחליט ולגבי כדורי הרגעה....ממש הבנזאופינים אני עברתי על בשרי ....ונתקלתי בהרבה אנשים ובדקתי את הנושא לעומק ואכן זו האמת שלי

אני באופן אישי מאמין שכתוצאה משימוש מוגזם של בנזאופינים נגרם לי נזק....נקודה!! 10 שנים ניסיתי לתפקד ללא תרופות מזל שיצא האפקסור שאני מודה כאחד שהיה אנטי שזה עזר לי ועוזר לי מאוד ...לתפקד כמובן שהייתי מעדיף ללא תרופות ןאחת הסיבות לכעס שלי ...שלא נתנו לי הסבר לקראת מה אני נכנס ולא נתנו לי את האפשרות להחליט ונצלו את האמונה העיוורת שחולים שנמצאים במצוקה נתנו אמונה ברופאים אז אל תתנו להם לעבוד עליכים"

כל הכבוד על הקביעה שלך !!!! אכן סינטולוגיה היא תנועה פסוידופשיסטית העושקת את נאמניה המתמכרים לעקונותיה בדרכי מירמה של מנהיגי הכת. סינטולוגיה יותר מסוכנת יותר מבנזודיאזפינים !!!!!! כל הכבוד לאמת !!!

אתה מצייר לעצמך עולם שלא קיים. הפסיכיאטריה אינה מדע. היא מבוססת על ההנחה שהמקור למחלה נפשית היא דבר פיסיולוגי ומחלה ככל מחלה. ולכן הם נותנים סמים. פתרון פיסיולוגי. אולם יש רק בעיה אחת בתיאוריה זו: היא מעולם לא הוכחה. מעולם לא מצאו את חיידק הסכיזופרנייה או מה שזה לא יהיה הכל תיאוריות על תיאוריות. בכל מקרה הם וחברות התרופות עושים עם זה הרבה כסף. זה שקר שמחלה נפשית היא דבר דומה לבעייה בכבד. מחקרים קיימים. מלאי התפלפלויות ו"כמעטים" אבל לא הוכחה מדעית. זה שיש הרבה מחקרים זה רק אומר שיש הרבה מחקרים. אמרת ש"לא בדיוק יודעים את ההשפעות לטווח ארוך" האם היית מוכן לסכן את חייך על פי אי ודאות זו? הדבר היחיד המסוכן זה שכשאין חופש דיבור.

http://www.letssingit.com/

לא הלך אז ...: artist: Pancho's lament song title:Promise me this " is that the sound of knocking at my window lord i'm trying to let you in but the mirror stares me like a stranger i'm learning how to begin again promise me this you will never understand me promise me this you will always always hold me like you hold me now promise me this i thought of you when my faith began to wander it woke me up in the middle of the night i've so many places i can run to let's not run away this time promise me this...."

היי, מצאתי אותו! זה מופיע גם ב - mp3? את רומזת, שאת חוזרת בתשובה? כי השיר מקסים... אבל הנמען שלו... :-)

גברת במקום לכתוב שירים ושערים:))) אולי תעני תשובות. לעניני דיומה:))) כמו מה שכתבתי לך בתור תשובה:)))) איזה פושעת:))) לקחת שיר פשוט הפכת אותו פושעעעעעעעע:)))) @-----)--- איתן

אני נוטלת סרוקסט מזה חצי שנה, כדור אחד ליום, תופעות החרדה נפסקו לגמרי. התופעות שסבלתי מהן היו: דפיקות לב מואצות, לחץ דם גבוה, רעידות בפנים (בעיקר בשפתיים)וצמרמורות. היום קבלתי התקף פאניקה פתאומי: חשתי חום וקור חזקים בכל הגוף, התחלתי לרעוד,ללא יכול שליטה וכן חשתי דפיקות לב מהירות. לקחתי לוריואן להרגעה. חשבתי שאני מתה משטף דם במוח..... אני מבקשת לדעת האם תיתכן וזו תופעת לואי של הסרוקסט? האם אני נוטלת אותו זמן ממושך מידי? ואם כן מה הנזק? האם יתכן התקף פאניקה יחד עם לקיחת הכדור?הפסיכיאטר שלי מוכן לקבל אותי לשיחה רק בעוד שבועיים ורופא המשפחה אינו מכיר את הנושא. אשמח לקבל מכם מידע נוסף. בתודה, נטע

נטע שלום התקף פניקה לאחר חצי שה אינו תופעת לואי קרוב לודאי שהיה גל כה חזק שפרץ את ההגנה שהסרוקסט נותן לך האם היה מאורע מיוחד שאת ערה לו ? דברי עם המטפל - ניתן לשקול הוספת טפול שיחתי שנוי מנון או העלאת מנון בהצלחה עמי

לד"ר אבני, מודה לך מאוד על התיחסותך, אפעל כעצתך. נטע

זה בהחלט יכול להיות תופעת לוואי. הסמים הפסיכיאטרים האלו הורסים את רקמות המוח לאט לאט. אני ממליץ לך לרדת מהם אולם בהדרגה ובתאום עם רופא אמיתי ולא פסיכיאטר שרלטן. עזרי.

להזכירך שפסיכיאטר הוא קודם כל רופא שהתמחה בנושא הפסיכיאטריה אז אם אתה נפלת על שרלטן זה אומר שכולם כך .?..

האם קיימים פרמטרים קבועים על פיהם ניתן לאבחן האם נער הוא סכיזופרן?

ע. שלום רב, ישנם קריטריונים לאיבחון כל הפרעה נפשית, וטוב שכך. אחרת לא ניתן היתה לתת אבחנות אובייקטיביות, וכל אחד היה מאבחן על פי דעותיו הסובייקטיביות. אולם כיון שמדובר בהפרעות נפשיות, אין בדיקה אובייקטיבית (כמו בדיקת דם) שיכולה בוודאות של 100 אחוזים לקבוע שאכן האבחון נכון. לכן לא פעם יש חילוקי דעות לגבי אבחנות שונות בין אנשי המקצוע... בברכה, טלי פרידמן

ע. יש פרמטרים עם זאת השקול הסופי הוא קליני של המעריך המנוסה בברכה עמי

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מעריך מנוסה מה זה שמאות ואם להגיד לך שאני מופיע בכתובים כסיכוזפרן ומי שקבע זאת הוא אותו רופא דפוק כן דפוק שלמד בדרום אמריקה ושילם כמה דולרים בשביל התעודה ובלי שום תואר נוסף כשלך למשל רק מצויין שהוא רופא פסיכיאטר שמאות של רופאים מקצוע חדש

חברי משתמש בכדורי ציפראמיל וסובל מ GENERALISED ANXIETY DISORDER WITH DEPRESSION מה מהות המחלה, האם יש סיכום שאם נתחתן זה יעבור בתורשה ליילדים. הוא רוצה שנתחתן ואני בלבטים קשים בנושא מה עושים?

דניאל ק. כתב/ה: > > חברי משתמש בכדורי ציפראמיל וסובל מ > GENERALISED ANXIETY DISORDER WITH DEPRESSION > > מה מהות המחלה, האם יש סיכום שאם נתחתן זה יעבור בתורשה ליילדים. > הוא רוצה שנתחתן ואני בלבטים קשים בנושא מה עושים?

כשקר? אבל ממש קררררר

אוכלים הרבה שעועית...אידינאחוי ! והרבה חריףף ושותים הרבה וודקה ....ביזו

בשעועית אנלא נוגע. חריף אני כל הזמן אוכל.והגעגוע הכי גדול שיש לי זה לכוסית וודקה.רק נגמור עם הקסנקס, וזה יהיה הדבר הראשון.

הביטוי אידינאחוי? מה התחלנו להתלכלך? אח שלי

שמים ערוץ שלוש (יצפאן). מדליקים תנור חימום . שמים אותו ממש לידך. מוציאים שמיכה צמרירית מהארון ומתכרבלים בתוכה. עושים כוס קפה חם (טוב אולי את זה עושים לפני שמתכרבלים מתחת לשמיכה)ו.... נהנים מהחיים.... :-)))

היי לילוש מה שלומינו בימים אלו? אין צורך לספר אני יודע שרק לך יש תאומץ ללכת לטאי-צי למרות הקור ואחלה!!! תמשיכי. יצפאן קצת מאכזב לאחרונה ,הרבה זמן לא עשה את ח"כ רענן כהן -("נולדתי במסצוצט) ראית? פשוט קרע אותי בקטע הזה. אבל גם "וירושליים" טובה. תנור? איזו שאילה ישר על ארבע ספירלות, ו...כן למרות מזג האוויר גם לי מדי פעם יש יציאות להליכה עם ווקמן. אמנם החורף הנוכחי התקבל אצלי יותר באהבה אך עדיין מתגעגע לחול החם ולגלים. אז....... "לונדון לא מחכה לי- גם שם אהיה לבד" . הולך לישון, ילא ביי.(אגב מה עם ויויאן ד"ש).

"היו היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה80-. פעם, בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. לאחר מאמץ רב, טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40, התחיל האח הצעיר לרטון ולקטר, ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות, לטפס ולריב כל הדרך עד קומה 60. אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את הורינו, את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנו אוהבים באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שבהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עייפים, אז אנו מחליטים לשמוט את המעמסה הזו. בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים. אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו. אנו מתחילים לחוש לא מרוצים, להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאד זמן להתלונן ואנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלוה לקראת גיל 80. אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאנו מבינים שאין לנו שלוה, כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחנו לפני 60 שנה. אז מה החלום שלך? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה." שלכם איתן:)

איזה סיפור יפה! כל כך נכון, אבל מה.. הכל טוב בתיאוריה.. בתכלס.... לא קל להגשים. הלוואי שהכל היה כל כך פשוט וקל... נ.ב מה שלומך יקירי?... LONG TIME NO SEEN אה.. ועכשיו אני גם קולטת שאתה שוב כותב לנו בעברית... הללויה!

איפה את נעלמת????:)))) אני כבר מזמן כותב בעיברית וכבר הספקנו להתכתב בעיברית:))) אבל את..... נוסעת לטבריה:))))ועוד בשבת:))) אני הרסס אותך בספרי שחור:))))) אני בסדר:))) עדין אם מורל גבוה:))) שום דבר לא קל בחיים האלה אהההה????:))) @------)------ איתן

תגיד לי - מה נהיית פתאום יוסף המספר? בא לי להקיא מכל המוסר השכל הזה :))))))) למרות שהקאתי אתמול ושלשום, ולא בגלל סיפורי מוסר השכל, אלא בגלל עוגות, בורקסים ושוקולדים... זה הוסר השכל שלי, שכמו כל מוסר השכל אחר, אף פעם לא נשאר בזכרון יותר מדי זמן :-(

לדעתי זהו דווקא סיפור מקסים, מלא חכמה! איתן, האם אתה בעצמך חיברת אותו? אם כן, אז יש לך כישרון אדיר וחבל לבזבז אותו! כל טוב, נזבורה

יונת:)) זהו??? סיימת לעבוד להיום????:)) זה היה קצר:) בכל מיקרה. זה נכון מה שאת כתבת לגבי הסיפור. והסיפור מדבר בדיוק על מה שרשמת. שאנחנו כבולים כל החיים. לחברה לילדים להורים ולכל מי שאומר לנו מה לעשות. אני לא אומר שצריך לנטוש הכל. אני אומר שצריך למרות הכל לנסות להגשים את מה שאנחנו רוצים. ברור שלא כל דבר אפשר להגשים. אבל אם מצליחים להגשים חלק אני חושב שזה גם מספיק. כי בחשבון נפש שלך שתיהי זקנה. תוכלי להגיד לעצמך שלפחות עשית חלק מהדברים שאת אוהבת. והחלק השני לא נורא. את יודעת שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ:))) @-----)---- איתן

כן חזרתי מהעבודה ואז קראתי את סיפורך ונכון שכל אדם צריך לשאוף להגשים כל מה שביכולתו ואפשרותו כדי שלא ירגיש בגיל 60 פיספוס ותיסכול וכבר מאוחר ורחוק מאפשרות ההגשמה והיתבזבזו לו השנים שהיה צעיר ולא עשה כלום .

hi u.................... great story - thaaaaaaannnnnkksssssss kisssss anat

עברתי לפני 3 שנים תקיפה מינית על ידי מישהו מוכר מאז אני נתקלת בקושי להתקרב לגבר אם מישהו מתקרב אלי אני נלחצת שהמצב יחזור על עצמו אני אוהבת אנשים והם אוהבים אותי אבל הגברים בחיי מסרבים לקבל את המצב חלקם אומר: צאי מזה, וחלקם אוהב ורוצה לעזור אבל אין איך אני רוצה לאהוב כמו כולם אבל לא יכולה מה לעשות?

למפוחדת שלום רב, החויה שעברת הינה חויה קשה, נוראית, וזה עוד לפני שאני שמעתי את פרטי המקרה הספציפי. תקיפה מינית בכל רמה שהיא היא חויה מזויעה שמשאירה את רישומיה אצל הנתקפת, במשך זמן ממושך אחרי התקיפה ולעיתים לכל החיים. אני מבינה את הצורך להמשיך הלאה בחיים, וזה דבר מצוין, אולם...אי אפשר להתעלם ממה שקרה. צריך לעבד את החויה הקשה הזו, לדעת להתמודד איתה ועם החיים שאחריה. לכן הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול, ייתכן שגם טיפול קבוצתי עשוי להיות יעיל. הכי טוב היה אם תתקשרי לקו של מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית בטלפון מקוצר במס' 1202. סביר להניח שיהיו להם תשובות ספציפיות יותר. זו עשויה להיות נקודת התחלה טובה. חיזקי ואמצי, ושיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן

מפוחדת שלום מה שאת מתארת מתאים לתגובה שכיחה לטראומה של תקיפה לטעמי יש מקום לשקול עזרה נפשית אנא פני ליועץ של מרכז לנפגעות אונס או למטפל / ת בעלי רקע בתחום והוועצי בהם בהצלחה עמי

שלום אני סובלת מאז ומתמיד מחרדות עוד מהבית לאחר פטירתה של אימי אני בפחדים אני סגורה עם עצמי שונאת חברה ומעמידה פנים שטוב לי דיכאון שנתפס לעיתים קרובות ומשבש לי את הבריאות גלי חום וכאלה עד כדי כך שאני נעשית היסטרית ועצבנית יתר על המידה האם כדורים כל שהם ללא מרשם יכולים לעזור היתי בטיפולים אך לא הוקל לי אודה על תשובה בהקדם

לינוי שלום אני בספק אם כדורים לל אמרשם יעזרו מה עוד לשדעתי טפול תרופתי מתאים דורש מעקב ופקוח גם להשגת יעילות מירבית וגם לטפול בתופועת לואי כמו כן לא ברור לי אם היית בטפול שכן ההקשר שאת מתארת מעלה אפשרות שטפול שיחתי הוא חשוב בהצלחה עמי

1. לשאלתו של שי בקשר להשפעת הירידה במשקל על הנפש אמרת לו שהוא לא צריך פסיכיאטר . הערתי : את לא מאבחנת ולא רשאית לאבחן לכן זה חוסר אחריות מצידך לקבוע על סמך טקסט באינטרנט את סוג הטיפול שאדם צריך. במקרה הנדון המלצתך היתה טיפול פסיכולוגי . לידיעתך טיפול פסיכולוגי עולה הון תועפות ולא חסרים פסיכולוגים שרלטנים שמתיימרים לטפל בבעיות שאין להם כלים לטפל בהם ובתוצאה הסופית המטופל נשאר עם הבעיה ובלי כסף. הדרך הנכונה היא ליפנות לפסיכיאטר של קופת חולים שיכול לאבחן במיקצועיות ולהפנות את המטופל לכיוון הנכון כאשר עלות הפניה היא זעומה תודה

שלום לך, קיבלתי את הערותייך. אבל - יש גם פסיכולוגים בקופוח חולים (בחלק מהקופות יש השתתפות עצמית ובחלק הטיפול כולו חינם). אני לא יודעת מה מצבו הכלכלי של שי, ולכן התייחסתי לטיפול פסיכולוגי ככלל, ולא פירטתי את עניין קופות החולים. דבר נוסף, אני עדיין חושבת ששי לא צריך טיפול תרופתי, אלא ייעוץ פסיכולוגי (אלא אם בייעוץ יעלו דברים נוספים, והמטפל ימליץ על פסיכיאטר). ואל תשכחי - לא התיימרתי להיות פסיכיאטרית, ולא הצגתי את עצמי ככזו!!! ככה שבכל מקרה שי יכול לקבל או לא לקבל את מה שכתבתי לו, כעצה "לא מקצועית" אלא מניסיון חיים בלבד - והרי זה חלק ממהות הפורום, לא? לצערי נפגשתי גם עם דוגמא שרלטנית כפי שציינת, ככה שאני מודעת לנושא. אגב, גם בקופות חולים יש אנשי מקצוע שלא ממש מבינים במקצוע... ההבדל היחיד הוא עלות הטיפול. HERA.

הרה יש לך כמה מילים בעמוד 515 . ולנושא הזה קשקראתי את תגובתך אני רוצה להגיד לך בידיוק כמו שהגבת כך אני גם חשבתי .

אני סובלת כרונית מדלקות שונות - חניכיים, שתן, סינוסים וכו'. האם דלקות יכולות להיות תוצאה של לחצים, מתח, בעיות רגשיות וכו. אם כן - מה ניתן לעשות?

שני, האם נבדקת אצל רופא? אם כן, ולא נמצאו ממצאים פיזיים לכל הדלקות, אז ישנה אפרות שהכל נובע ממצב נפשי. HERA.

שני שלום יתכן בעקר על רקע חרדה ודכאון אולם לדעתי קודם עלייך לעבור ברור רפואי במקביל ניתן לעבור הערכה אצל בעל מקצוע ושלקול אופציות שונות. בהחלט נתקלתי באנשים עם בעיות רפואיות לא פתורות או לא מובנות שטענו שאין להם בעיה נפשית ועם זאת נסיון טפול בתרופות נוגדות דכאו וחרדה הועיל להם מאד בהצלחה עמי

שלום דודתי חולת סרטן ריאות. אני מחפשת קב' תמיכה של חולי סרטן עבורה או עזרה מפסיכולוג (עדיף ברוסית). אנא עיזרו לי, מצבה קשה ואינני יודעת למי לפנות.

אירנה, 1. נסי בבית החולים בו היא מטופלת. 2. אפשר גם באגודה למלחמה בסרטן. עדי

אירנה שלום רב, דודתך יכולה לקבל תמיכה וטיפול נפשי דרך המרפאה או בית החולים בו היא מטופלת. יתרה ישנם אירונים ועמותות שפועלות למען חולי סרטן, וכוללות קבוצות תמיכה גם בשפה הרוסית. עשי חיפוש באינטרנט, ואני משוכנעת שתימצאי. בברכה, טלי פרידמן

בוקר טוב, איך יוצרים סדר בכל כך הרבה בלאגן? בחודשים האחרונים עשיתי כל כך הרבה בחירות גרועות בחיי, מעגל של הרס עצמי שמוביל לתחושת עייפות ואפיסת כוחות. איך יוצאים מקשר הרסני אף ע"פ שאוהבים? (רק מהצד שלי), למישהו יש רעיון או עצה על סמך נסיון? ספיר

לצערי אני מכיר את זה מכמה מיקרים שקרו לי בעצמי. זה לא קל זה קשה. אני את האמת פעלתי בכמה דרכים. לאו דווקא באותו הגיון. בשני מיקרים, כשראיתי שהצד השני לא מעוניין. אז פשוט ניתקתי את הקשר לגמרי והתרחקתי. זה לא קל. אבל זה עדיף על לראות את הבנאדם שאתה כל כך רוצה מול הפרצוף. את האמת בהתחלה לקחתי את זה קשה. אבל למדתי. שאסור להתעכב. ואסור לבזבז את הזמן על מה שלא הולך. שקשר הוא דו צדדי. ואם הוא לא אז אין טעם להמשיך בו וזה נכון לגבי כל קשר שהוא. וגם שלכל אחד יש את זה שמתאים לו.ואם זה לא אחד מ1000 אנשים אז זה אחד מ100000.ואין שום סיבה לבזבז את הזמן. כועסים קצת מתאבלים קצת. וממשיכים הלאה. אין טעם לרדוף אחרי משהו שהוא לא קיים. היום, את הידידה הטובה ביותר שלי היום אהבתי מאוד. ומאוד רציתי. והיינו בקשר איזה 4 שנים בערך. והיא היתה חברה של חבר שלי איזה שנה בערך. ותמיד רציתי אותה אבל לא העזתי בגלל שלא רציתי לפגוע בחברות שלנו. ואחרי שהם ניפרדו בגלל קטע מלוכלך שאותו חבר (שהיום אנחנו לא חברים) עשה לה(לא בגידה). ניסיתי כמה וכמה פעמים להתחיל ואפילו להגיד לה שאני מעוניין. והיא אמרה שזה לא יתאים לה הקשר הזה. ואפילו חשבתי לנתק את הקשר לגמרי. אבל התברר שאנחנו מאוד קשורים. לפחות נפשית. ודיברנו על הכל. והחלטנו להשאר ידידים. ואת האמת שהיא היחידה שממש אהבתי והסכמתי להשאר איתה בקשר. ואנחנו בקשר עד היום איזה 6 שנים. ואני אשקר אם אני אגיד שאני לא מפנטז עליה לפעמים. אבל אני כבר יודע שזה ניגמר. יש לה חבר כבר 3 שנים. מבחינתי הצלחתי לעמוד במשימה הקשה מאוד. ואני ממשיך הלאה. כי אני יודע שאני לא יכול לבזבז את החיים היקרים שלי על מה שאני לא יכול להשיג. ולפי דעתי את צריכה לעשות את אותו דבר. תירדי מהבחור. ואם כל הקושי וכל הזיכרונות. תמשיכי הלאה. זה יכול ליהיות תהליך ארוך. של חודשים ואולי שנה. כמו שד"ר אורן אמר כאן למישהי. אבל בכל זאת החיים נימשכים ועולם כמנהגו נוהג. אז ספיר היקרה אני מאחל לך המון הצלחה:)) @-----)---- איתן נ.ב: הגבתי על מה שענית לי איפה שדורון כתב.

תודה איתן! קראתי. הפנמתי. אני חושבת שאני מתחילה להבין בעצמי את הדברים שכתבת. ספיר

שאלתי מופנית לכל אנשי הצוות! גיסי אדם דתי וחולה במחלת נפש(ייתכן שזה סכיזופרניה). המחלה החלה כאשר היה בן 15 ולאחר מות חמי ז"ל. היום הוא בן 35, רווק(בגלל מחלתו), עובד במפעל כ-5 שעות ביום, הוא גר עם גיסתי בבית אחד. הם נשארו לגור ביחד לאחר מותה של חמותי ז"ל לפני 3 שנים. מצבו החריף בשבוע האחרון והיום בפעם הראשונה בחייו הוא הרביץ לגיסתי. הגיסים שלי לא רצו להזמין רופא מהפחד שיאשפזו אותו . גיסתי לא מוכנה לגור איתו יותר. כל החיים חמותי ז"ל טיפלה בו ולא רצתה בשום אופן שיאשפזו אותו. הוא אף פעם לא היה אלים. בתקופה האחרונה החליפו לו כדורים שכנראה אינם מתאימים לו ואת הכדורים הקודמים לא מייצרים יותר מה אפשר לעשות איתו???

אתי שלום רב, ראשית יש לפנות לפסיכיאטר המטפל בו ולספר על השינוי שחל בהתנהגותו. ייתכן והטיפול לא מתאים או מאידך לא מספיק. שנית, לעיתים אשפוז תורם לאדם ולתחושת ההגנה שלו. אשפוז אינו תמיד דבר שלילי, ויש לזכור זאת. שלישית, נראה שגיסך שומר על יכולת תפקודית סבירה למדיי, ולכן הוא עשוי להיות מועמד טוב לדיור מוגן בהוסטל או דירות מוגנות. עליכם לפנות לעובדת הסוציאלית בלשכת הרוחה (זו שמטפלת בו) ולבקש עבורו סידור של דיור שיקומי בקהילה. מדובר בפרוצדורה של מילוי טפסי סל שיקום, העברתם למשרד הבריאות וכו'...והתהליך לוקח זמן די ארוך לעיתים. לכן אם תתחילו לארגן את זה עכשיו, יהיה לכולכם זמן גם להתמודד עם השינוי, וגם לגיסך עצמו זה יהיה זמן להסתגל לרעיון ולהתמודד עימו. בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רב, רציתי לשתפכם .. בבעיה שמעיקה עלי.. (אם אפשר לקרוא לזה בעיה).. אני טיפוס מאד ביקורתי וכמו כן אני שופטת אנשים אחרים ומבקרת אותם , אצל כול אחד אני יכולה למצוא איזה דבר מה שלא מוצא חן בעיני (מראה חיצוני ,אופי ,דפוסי התנהגות).. ובעקבות זה אינני נותנת לאנשים להתקרב אלי עד לגבול מסוים..או שאני נוטה לפסול אותם.. הביקרותיות הזו מתבאטת בדרכים נוספות כגון: אני נוטה לשפוט ולבקר את עצמי מידי יום ... אני מאד מודעת למעשי ולבעייתי .. התכונה הזו הפסימיות שבעניין מאד ממרר לי את החיים במקום להנות מהם ולראות את הטוב שבעניין אני נוטה לראות שחורות.. וד.א. הייתי בטיפול אך משום מה זה לא מי יודע מה עזר לי.. לעניות דעתי הבעייה הזו בעיקר מורגשת בתחום החברתי ו.. ביחסים בין אנשים..(תקשורת בין אנשים) אנא עזרו לי ותייעצו לי איך לנהוג ,לפעול... כי ההסתכלות הזו גם מביאה אותי למצב שבו אני כבר לא מעריכה את עצמי כלומר אני סובלת מחוסר ביטחון עצמי..ותודה מראש

שלום לך:) לפי מה שאני רואה את דיי הרסת לעצמך את החיים אם הביקורתיות יתר. אני מבין שאת גם רואה את זה בעצמך. הרחקת חברים וחברות. הרחקת אנשים בכלל. ואפילו הרחקת אותך מעצמך. לפי דעתי את כן צריכה טיפול פסיכולוגי. אולי לא אצל אותה אחת. אבל אצל מישהו/מישהי אחר/ת כי הביקורתיות אצלך מאוד חזקה. ואין לזה תרופת קסם. טיפול פסיכולוגי זה תהליך. זה לא שמקבלים תשובה ומחר הכל בסדר. צריך לחקור מאיפה זה בא לך כל הביקורתיות הזאת ואז אחרי שמבינים מאיפה, אז צריך לנסות לתת עצות זה לפי דעתי. שבוע טוב וחג שמח איתן

אני יודע שזה לא פורום תמיכה(כמו שזה פורום ייעוץ) אבל אני רק רוצה להגיד לך שייש לי אותה בעיה שאני גם מתחיל טיפול לנסות לברר מה הבעיה באמת ומה שכתבת הייתי כותב בדיוק מילה במילה

שלום רב, אכן, להיות "טיפוס קשה" הוא דבר בעייתי, או כדברייך - לא פרקטי, למרות שבפנים אי-שם, ברור שהאישיות מאד נהנית מהשליטה הזו... אחת מדרכי הטיפול, היא לא להתעמת עם הסיבות האישיותיות שבבסיס ההתנהגות הזו, אלא ליצור נסיבות בהן יוכל האדם להתבטא בדרך חיובית ( שלא דווקא אופיינית לו, כאמור). ברגע שנוצר תחום בינאישי חיובי, ולו המצומצם, מנסים להרחיבו, ע"י מאמץ נוסף להבניית סיטואציות חיוביות. מנסיוני: קשה, אבל אפשרי. היו כבר כאלו, שכינו את עצמן כ"ביצ'יות אמיתיות" - שהתחילו לחייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, זה מס' חודשים הייתי בתחתית עליתי מעלה התחלתי לעבוד ומאז אני כל הזמן עייפה ובחרדה יש שחורים מתחת לעיניים שלא עוזבים אותי חולשה וחוסר תאבון ירדתי 2-3 ק"ג משהו שדווקא לא מפריע אבל עייפות גומרת אותי אני מגיעה הבייתה מותשת והולכת לעבודה מותשת מתי כל זה יגמר עיפתי מהעיפות. רק אל תגידו לי תשתפי את הפסיכולגית שלך תנסו בבקשה לענות איך בכל זאת אפשר לשבור את מעגל העייפות איך אפשר להגיע למצב של נינחות של רוגע של שלווה תודה מראש. שאלה נוספת מה אתם אומרים על הפורום של לנדמרק האם הוא יכול לשמש כתחליף זול לטיפול פסכולוגי שלא ברור אף פעם מתי יגיע לסופו.

מיכל, האם עשית בדיקות איזשהן? עדי

אני לא רופא אבל התסמינים שלךמזכירים מתסמונת תשישיות כרונית. גם אני הייתי שם. אגב התסמונת מלווה לעתים בחרדה ןשינוים במצבי רוח לכי להבדק על ידי פנימאי -ראומטולוג,בדקי מהרופא המטפל שתפנה אותך לביצוע בדיקת אלקרוליטים ורמת ויטמין בי 12 . אני לוקח משקה נוני-מוכרים בחנויות טבע וכן ומינראלים וויטמין בי 12 . רצוי להתעמל אבל מצד שני תהמנע ממאמץ יתר כולל מאמץ יתר בעבודה. אגב את פרפקציוניסטית ?? האם את סובלת מקשיי ריכוז,בעיות זכרון לטווח קצר, סחרחורת, נדודי שינה, כאבי פרקים ושרירים,בעיות מעיים ? אם כן, שתפי את הרופא בסמפטומים אלה.יעזור לו להגיע לדיאזנוזה הנכונה. במידה ואת סובלת מפיברומיאלגיה -תשישות כרונית דעי לך מדובר בהפרעה אורגנית ביסודה מלווה בסמפטומים נפשיים ולא ההיפך. דעתי רצוי להמנע מלקחת אלאטרולת סוג של כדור נוגב דכאון הניתן במקרים אלה. זוהי דעתי האישית הלא מקצועית והסוביקטיבית. מקווה שעזרתי במשהו אבל פני לאיש מקצוע שהערכה ואבחנה מקצועית. אם יש לך שאלות נוספות אשמח לשתף אותך בנסיוני האישי.

מיכל שלום רב, ייתכן והעייפות שלך כלל לא קשורה לטיפול הפסיכולוגי. אני הייתי ממליצה ראשית ללכת לבדיקות רפואיות, ואם הכל יצא תקין, אז ניתן לחשוב הלאה, לגבי הכיוון של תגובה נפשית לתהליכים שמתרחשים בחייך. אבל קודם כל - ללכת לרופא ולעשות בדיקות... בברכה, טלי פרידמן

מיכל שלום 1. הוועצי ברופא לגבי אפשרות שמדובר בבעיה גופנית 2. במידה ולא - הייתי שוקל להוסיף טפול תרופתי בברכה עמי

היי, יש לי בעייה ממנה אני סובלת כבר הרבה שנים.יש לי הערכה עצמית נמוכה ואני סובלת מחרדות.מאז שהתחלתי לשרת בצבא אני מרגישה את עצמי הרבה יותר פתוחה ומלאה בשמחת חיים ולפעמים נוחת עליי שוב חוסר בטחון ואני מרגישה משותקת עד כדי כך שאני לא יכולה לזוז ומרגישה פשוט זוועה עם עצמי והדמעות מתחילות לנזול.אני מפחדת מאנשים, מביקורת שלהם עליי, רק מההסתכלות שלהם עליי אני נבהלת (למרות שאני יודעת שאני ממש לא זוועתית ואין שום דבר רע בי), מפחדת מרגעים אינטימיים עם גברים שאני יוצאת איתם, ובגלל זה עוד לא היה לי אפילו חבר אני פשוט מתביישת לידם,מתחילה לגמגם, הידיים שלי קפואות,שלא נדבר על זה שעדיין לא התנשקתי בגיל 20 וחברותיי בהלם ממני!!.לפעמים אני חושבת שגברים קולטים אותי ופשוט מתרחקים, כל אלה שמתקרבים אליי באים במטרה לנצל אותי.אני מרגישה כמו ילדה קטנה.כשיש מסיבות אני מתפללת שרק ייגמרו בגלל שמעורבים בהם ריקודים ואני פשוט לא מסוגלת לזוז!! חברות שלי מתחילות לסחוב אותי לרחבת הריקודים ואני לא מצליחה להזיז את עצמי אני מרגישה מפודחת.אני טיפוס באמת ידידותי, אני מוקפת באנשים בחיי היום יום, יש לי רגעים שאני כל כך משוחררת שאני עושה כל דבר שרק עולה בי לראש - זורמת.מה שאני לא מצליחה להבין זה איך זה שבשניה מלהרגיש משוחררת אני מרגישה מבוהלת, היסטרית, לחוצה ומה בדיוק עליי לעשות? אני מתחילה לשקול לקחת כדורי הרגעה, לא על בסיס יום יומי אלא מתי שאני מתחילה להרגיש חרדה. לפני שנים כשהייתי עולה לפני קונצרט הייתי לוקחת חצי כדור ומרגישה כל כך טוב עם עצמי.למה אני לא מצליחה להתמודד עם לחצים?

yfat.......... hi i htink u should try to understand accactly wehre does the problem come from - and the best way to do it is by using a psycologist. yes u have a problem and u need help - it"s not a shame to get help - we all humen.....:) i hope u self asteem will go up - and that u"ll be able to anjoy whole of things this world is offering us................. hope u"ll learn to love yourslef......

יפעת שלום ניתן לעזור א. אל תתחילי עם כדורי הרגעה הם מספקים רק הרגעה זמנית נדרשים מנונים עולים הם ממכרים ולא פותרים כלום יש טפולים פסיכולוגים יעילים ניתן גם להעזר בתרופות אנא פני ליעוץ בברכה עמי

תודה על עצתך אבל אני אישית לא יכולה לשבת מול בנאדם ולספר לו את הבעייה באותו אופן שלך כתבתי.בתיכון עוד אמרו לי שאפנה ליועצת שלנו וזה מה שעשיתי וממש ממש לא עזר לי בגרוש.ידוע לי שזה יקרה לי גם כעת.אני אחרי הרבה מאוד התייעצויות עם אנשים במיוחד עם חבריי שמבינים אותי יותר ומכירים אותי הכי טוב שיש, לפעמים הם אפילו מצליחים לעזור לי.אני יודעת שאין מצב שאפנה ליועץ. ולגבי תרופות הרגעה - לא אמרתי לך שאקח אותם על בסיס יומיומי אלא לעתים נדירות שבהם אצטרך במיוחד. תודה, יפעת

"הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל, בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר..." יום אחד ההתפרצויות יובילו לאסון... לא שזה יפתיע אותי, אבל אולי אפשר למנוע.

hi dear............ a hard day?........................... remmber - "tomorro , tomrro, i love u tomorro u r onlly a day away"................. kissssssssssssssss anat

היי, כן זה היה יום ארוך ומעייף. שבסופו התעצבנתי בגלל משהו אחר בכלל... אז אחרי ששברתי ובילגנתי דברים (וזה לא ממש עזר), נרדמתי - בטעות - לשעה. ועדיין הייתי עייפה. היום לא נשאר זכר להתפרצות של אתמול - אבל ככה זה בד"כ. אני לא פוגעת באחרים, אם כי היה מקרה בעבר הרחוק, שזרקתי כוס על אחד החתולים שלי... למזלי אני לא ממש צלפית והוא לא נפגע.

איך אפשר לטפל בחוסר בטחון עצמי המשפיע על מגוון תחומיםבחיים מלנאום בצבור ועד חוסר הצלחה בטסט ואם יש פתרון בטפול פסכולוגי

תם, יש פתרון בטיפול פסיכולוגי. אם ניסית לטפל בזה לבד את עכשיו, ולא הצלחת אז כדאי לפנות לפסיכולוג... רק בשביל לשפר את איכות החיים. HERA.

יש לתופעה שם והוא חרדה חברתית .יש לכך טיפול התנהגותי או נטילת תרופת סרוקסט תחת פקוח פסיכיאטר כמובן.טיפול פסיכולוגירגיל אינו יעיל. חומר מפורט בנושא תוכל למצוא בעזרת מנוע החיפוש גוגל תחת הכותרת חרדה חברתית. כדי לבחון את הענין נסה לקחת כדור הרגעה כלשהו לפני פעילות מלחיצה ותראה איך זה עובד. הקלה בהתאם מכוונת לנושא. בהצלחה

תם שלום יתכן מאד להעזר אולם לתשובה רצינית אין מנוס מפניה לאבחון בהצלחה עמי

שלחתי לך מייל עם משהו די דחוף .

sorry שעניתי קצת מאוחר - הסבר במייל...

היייייייייייייי לכולם לכול חבריי...נזבורה הרה איתן יונתן וכולם.. חזרתיי הביתה הימים הראשונים עברו אליי כסיוט היה לי מממשששש קשה! אפילו ממש מאוד היו זולגות לי דמעות ממש בכול מקום. אחריי כמה ימים יתחלתי להכיר בנות.עדיין יש בנות שלא ממש נעים לי איתם וממש מעצבנות אותי. ויש כמה נחמדות,ברור שהקשר שלי איתם זה היי ביי ופה ושם קשקושים,לא יותר.. לפעמים קשה לי להיות ממש 24 שעות איתם, אני חושבת שכן השבוע הזה נתן לי יותר בטחון עצמי התמודדתי אם מצבים כול כך שהפחידו אותי, התחלתי להתמודד בכך כשגם כשקשה לי אני אומרת ומדברת אל עצמי הכול יעבור ועוד יעבור..... אבל! לפעמים משום מה יש איזה עצב שנורא קשה לספר אותו משהוא נפשי,כואב בפנים. אני מרגישה נורא פחד להחשף...וזה כואב ועוצר אותי.. .. עווד דבר,יחלטתי שאני רוצה קרוב לבית בשירות.אני נורא מפחדת,כרגע בטירונות לא מסתדר לי להיות 24 שעות אם בנות וכול הזמן להתעמץ... ככה זה התחלק לחצי חצי.. אוהבת אותכם בהרבה אהבה גלית

אני אופטימית, את בסוף עוד תהני מהשירות שלך. עדי

גילת כל הכבוד לך שאת מצליחה לחזק את עצמך ולהרגיש יותר בטוחה בעצמך וכולנו כתבנו לך שלא כל הבנות יהיו נחמדות אבל תתקרבי לאלה שאת כן מרגישה טוב ונעים וכך את כותבת שעשית הלוואי שתקבלי להיות קרוב לבית שזה יקל עליך את השרות . אולי עוד תיראי כמה שהצבא תרם לך ונתן לך אפשרות לצאת מהכוניכייה ולתקשר עם הסובבים אותך ואף אחת לא רוצה נגדך או לצחוק עליך תצליחי בכל אשר תיפני ולכל מקום שתגיעי.

אני לא יודעת כמה בנות נמצאות איתך 24 שעות ביממה, אבל זה לא אומר שאת צריכה להיות חברה של כולן. אז מה אם יש בנות שמעצבנות? לא כולם מושלמים או מתאימים לדימוי שלנו על איך צריכה להיות חברה. כבר נאמר פעם, ש"אין חכם כבעל ניסיון" - את עוברת כעת התנסות מסויימת, שמוכיחה לך שלא לכל הפחדים יש בסיס. כתבת בעצמך, שיש לך יותר בטחון עצמי ושהתמוודת עם מצבים מהם פחדת. אם תשכנעי את עצמך, שאת עומדת מול מפלצות - תראי מפלצות. אבל אם תאמרי לעצמך, שזה אולי לא כ"כ נעים, אבל גם לא כ"כ נורא, הכל יכנס לפרופרוציה המתאימה... אני לא מכירה הרבה בנות, שממש ממש נהנו בטירונות, אבל כולן עברו את זה. מה גם, שנשאר לך עוד שבוע... מה זה כבר שבוע? הרוב מאחורייך. העצב שכתבת עליו קשור לטירונות, או שזה משהו בסיסי יותר? את לא צריכה לתת לפחד מחשיפה להכאיב לך, את צריכה לקבל אותו, להבין מאיפה הוא נובע, ולהתמודד איתו בקצב שלך. אל תלחיצי את עצמך!!! את רואה שאת מצליחה להגיע לפשרות עם עצמך; אם את חושבת ששירות קל"ב יהיה יותר טוב עבורך, אז תקווי שזה מה שיהיה. קיבלת כבר שיבוץ?

גלית היקרה:))) אני שמח שמתחיל לזוז לך:)) שמתחיל ללכת לך. אולי דווקא לא תיקחי קל"ב כדי ליהיות יותר אם אנשים. ואז יהיו לך יותר מצבים יותר חברים. אולי זאת ההזדמנות שלך להצליח במה שהיה לך כל כך קשה לשיג. בד"כ השרות עצמו שונה שונה לחלוטין מהטירונות. בטירונות יש דיסטנס ולחץ. ובד"כ זה לא ככה בשרות עצמו. אלא אם את בקרבי. אני לא יודע איזה סיבות יש לך לקל"ב. אבל תשקלי גם בסיס סגור. שכולם ביחד. וחברויות שם יותר חזקות. מבסיסים פתוחים. יש לך הזדמנות תנצלי אותה. בבסיס שתיהי יהיו גם בנים וגם בנות אולי תמצאי גם חבר:))) בכל מיקרה. המוווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןן בהצלחה:))) @-----)------ איתן

היי חמודה! כנראה כבר תראי את התשובה שלי רק כשתחזרי לחופשה הבאה, כי כמו שאת רואה אני כותבת אותה מאוחר בלילה ואת כבר ישנה... אבל מה לעשות - הייתי בחוץ כל היום......((-: בכל אופן אני מבינה, כמו הקודמים שכתבו לך, שלאט לאט את מתחילה להסתגל למסגרת. ואני באמת שמחה בשבילך! ואת לא צריכה להיבהל מכמה בנות לא נחמדות - באף מסגרת ואף חברה אין מצב כזה, שכולם בלי יוצא מן הכלל הם לטעמנו. אבל את עושה את הדבר הנכון - מתקרבת לאותן בנות שנוח לך איתן. וכמו שכבר כתבו לך - גם אני בטוחה שעוד תיהני מהשירות הצבאי! כל טוב ובאהבה! נזבורה

הבעיה שלי כבר 13 שנה , תמיד ניסיתי לפתור אותה לבד או לפחות חשבתי שהיא תעבור מעצמה אבל היום אני רואה שתעיתי , קשה לי להסביר את הבעיה אבל אני ינסה אני פוחד פחד לא מובן מכלום ,ותופעות הלווי מהפחד הם גם פחד ממעליות , פחד ממקומות סגורים, פחד מלהיות רחוק מהבית , פחד מלא להצליח בעבודה תופעות הפחד בכול המקרים הם : כמובן פחד הרגשת חנק , כאבי ראש ,חוסר ריכוז מוחלט (אפילו קצת שיככה ) רצון לברוח ,בלבול .ומן הרגשת לחץ בחזה הרגשה כמו שמבהילים אותך פתאום , תופעות אילו גורמים לי לא לעשות הרבה דברים בחיים שלי ,ולהימנע מהרבה דברים כמו למשל: ללכת לים לשחות –התקפת הפחד הרצינית הראשונה שלי בחיים הייתה יום אחד אחרי שהיתי בים , חזרתי הביתה הלכתי לישון שקמתי אתחלתי להרגיש מוזר ,כאילו התייבשתי ,הרגשתי כאילו מין שיכור , כאילו אני לא שולט במחשבה שלי , הוא שכאילו אני בפנים עצמי , ולא יכול להשתחרר ,מי לחץ חזק בראש ,לא רגוע , קושי בנשימה ופחד אדיר בלב לא ידוע , מאז אותו יום אני מת. ואני חדש נולד. לטוס לחול עם חברים לטיול- אני לא יצאתי לטיול כבר הרבה שנים , למשל : מזמינים אותי לטיול אני אומר בסדר ואז, חודש לפני הטיול מתחילים המחשבות הרעות , שבועיים לפני הטיול אני כבר לא נירדם ,מתחיל ללחץ , ומחפש לי דרך מילוט . שבוע לפני הטיול אני כבר רומז לחברי שאני אולי לא יבוא , וממציא כול מני סיבות , יומיים לפני הטיול אני כבר באימה ואז אני מבטל , כמובן לצערי הרב מאוד מי ששואל אז למה את אומר כן בכלל , אז זה מפני ש אני כול הזמן חושב שהפעם אני יתגבר, הפעם אני ילך על זה עד הסוף , ובאמת היו פעמים מעטות מאוד שהצלחתי , והיה 10 אבל הסיפור חוזר על עצמו --אני יודע שהטיול יהיה 10 , אני יודע שאני צריך את החופש (חייב את החופש) , לא הייתי בחופש שנים אני יודע שהטיול יכול אפילו לעזור לי בגדול לבעיה שלי ולהפוך לתרופה , אבל לא משנה מה אני חושב תמיד הפחד מנצח ואני נשאר בבית לבד ,עצוב ,וכואב. ומפסיד את החיים שחולפים ובורחים לי מול העניים בבוז לפחדן בעבודה –ובזמן האחרון תופעות אילו מתחילים להתעורר לי בעבודה , מה שלא קרה לי עד עכשוו , בעצם העבודה הייתה המפלט שלי , , , ופתאום נהייתי לחוץ מאוד מתקלות דחופות מן פחד שהפעם אני לא יפטור את התקלה , כעיקרון אני בעל דרגה גבוה במחלקה שלי , ופתאום זה יכול להשתנות כי תופעות הפחד חודרות גם לשם , אני מאוד פוחד להפסיד את העבודה שלי במיוחד שהיום במצב מאוד קשה בתחום שלי. בית – אני וגר עם אימי כי אני פוחד לצאת לעולם , להתחיל חיים נורמלים בבית משלי ולהתחיל לדאוג לעצמי פעם אחת שניסיתי לצאת , עוד לא הספקתי להעביר את הבגדים וכבר החרדה כמובן סגרה לי את הדלת. העם יש לי פתרון? העם ניתן לעזור לי ? עם הפתרון הוא תרופתי העם הוא לא יגרום לבעיה אחרת יותר גרוע?

שלום רב לך, הבעיה אותה מציג הינה תופעה נפוצה באוכלוסיה. הטיפול בבעיה הוא בדרך כלל תרופתי וברוב הפעמים כדאי לשלבו בטיפול פסיכותרפויטי. ממחקרים ומהפרקטיקה עולה כי גישת הטיפול שנמצאה יעילה בטיפול בחרדות היא הגישה הקוגנטיבית-התנהגותית. יש פתרון לבעיותיך, וחבל שאתה מתמודד עימן כל כך הרבה שנים ללא ניסיון להקל. פנה לפסיכיאטר לצורך איבחון והתאמת טיפול תרופתי, והתייעץ עימו לגבי הוספת טיפול פסיכותרפויטי. בהצלחה, טלי פרידמן

בקר באתר: www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה.

שלום, ביתי בת 5 , מזה חצי שנה כאשר היא מבקשת ללכת לחברים שעוד לא היתה בביתם, היא בודקת האם קיימים שם אחים - בנים בוגרים, אם כן היא מסרבת ללכת. בתחילה לא יחסתי לזה חשיבות רבה משום שבעלי ראה בנות נוספות בגן מתנהגות כך וגם משום שלא ראיתי התנהגות חריגה אצל ביתי. לאחרונה היא שוב סרבה ללכת לילדה שיש לה אח בוגר והפעם ניסיתי לדובב אותה ולהבין האם אי פעם חשה לא בנעימות עם אח בוגר של אחד הילדים מהגן. היא סיפרה שהיתה מזמן אצל ילדה אחרת מהגן והם שיחקו עם אחיה בן 10 משחק בו הילדה תינוקת, האח אבא וביתי נסיכה ואז האבא עשה לה דברים רעים, ביקשתי שתסביר למה הכוונה דברים רעים ובתחילה היא ציינה שאינה זוכרת ואח"כ החלה לבכות שאינה רוצה לדבר על כך יותר ניסיתי להבין אם הדבר הרע הוא נגיעה במקום שלא נעים לה אך היא סרבה לדבר על זה, מרגע זה היא היתה די נסערת וכעוסה למשך שעה עד שנרגעה, באותו לילה היא גם קמה בוכה ועברה לישון עימנו. אנא הצעתכם, מה עלי לעשות כיצד לדובב אותה לספר את מה שקרה? האם ארוע כזה יכול לגרום לטראומה רצינית? האם יש ספרות לילדים בנושא ? אני שוב מציינת שלא ראינו התנהגות חריגה בתקופה זו למעט אולי סיוטים מדי פעם בלילות שאותם אנו משייכים לתהליך התפתחותי בגיל הזה. תודה

מתוך תחושת בטן בלבד, נראה לי שמה שחשוב זה שתתנו לבת שלכם תחושה שאתם לא יוצאים משליטה בכל הקשור למה שקרה לה, לתת לה תחושה של בטחון ולא שאתם נבהלים מה שהיא מספרת, אחרת היא תבין שבעצם לספר לכם היא עושה לכם רע. נראה לי שהכי חשוב כאמור לתת לה בטחון, וכן לדובב אותה, מצד שני לא ללחוץ אבל לתת את מלוא הלגיטימציה לדבר על זה.

בין היתר לומר לה שמה שהוא עשה לה זה לא בסדר. ו(אם זה מגיע לזה) להסביר לה שיש מקומות בגוף שלה שהם רק שלה. אבל שוב הכי חשוב שהיא תדע שהיא היתה בסדר. העניין הבעייתי הוא שלדעתי לפעמים אפילו שרוצים להעביר מסר כזה זה מקשה ואז בין המילים הילד מקבל מסר הפוך לגמרי (אפילו דרך טון הדיבור של ההורים, או לדוגמא לפעמים מרוב שאומרים לה שהיא היתה בסדר היא תתחיל לחושב 'מה הם כל הזמן אומרים לי את זה אולי לא הייתי בסדר' וכאלה...) לכן הייתי מציעה לכם להתייעץ (בשלב ראשון רק ההורים בלעדיה) עם פסיכולוג/ית של ילדים, אחת שיש לה נסיון עם זה, כדי לדעת מה לעשות, איך להגיב , והכי חשוב , איך לשמור את הילדה שלכם שלווה ובטוחה בעצמה. דרך אגב, לפי מה שכתבת היא נשמעת לי די חזקה הילדה הזו שלכם, אבל שוב זה הכל מתחושת בטן, דברו עם איש מקצוע.

שלום לך, תנסי לתת לה לצייר ולראות אם היא מוציאה את זה בציור (כלומר אם היא מציירת ידיים, אברי מין, וכו') בכל מקרה, להסביר לה שיש בגוף של כל אחד איברים ששייכים רק לו. כמו כן, תנסי לשאול את הגננת אולי היא יודעת על איש מקצוע. עדי

שלום, ניתן ללמוד מתגובותיה של הילדה שהיא חוותה איזשהו סוג של טראומה, ולכן היא נמנעת ממצבים מסוימים ומגיבה בהיסטריה כשמעלים את הנושא שמטריד אותה. מדובר בילדה בת 5!!!!!!!!!!!!!היא במצוקה!!!! אינכם יודעים איזו חוויה היא עברה אך ע"פ תגובותיה הילדה נסערת ומבולבלת איש מקצוע צריך לשוחח עימה ולהשיב לה את הבטחון והאמון, מה אתם בכלל שואלים שאלות כאלה כאן?! תטפלו בילדה שלכם ע"י גורם מקצועי שיש לו את הידע והכלים לסייע לה לגדול בתחושה מוגנת ובריאה. ספיר

חש שלום לצערי נשמע שבתך חוותה ככל הנראה התעללות יש אנשים המתמחים בטפול היכולים ליעץ לכם ניתן לפנות למרכז לנפגעות אונס ליעוץ, מידע נוסף ולהפניה למטפלים בברכה עמי

לא הספקתי לומר לך לילה טוב וסופ"ש נעים לפני שנותקת אז קחי זאת ממני עכשיו תודה שהיית לצידי בימים הקשים האחרונים. מצטערת שאני כזו קשקשנית לפעמים. רע לי פשוט (לא שזה מעניק לגיטמציה לחלוק כאב). אני.

עקבתי אחר חלק מהתגובות שלך וקראתי לגבי "אנשים טובים באמצע הדרך" בסיטואציות מסויימות בחיי נתקלתי בחלאות אדם... ובין לבין גם מעט אנשים מדהימים בעושרם הפנימי. את אחת מהם כמובן כי היית לצידי במצבים של מצוקה קשה ואני רואה כמה את עושה למען אחרים את השאר הכרתי מעמדה אמנם שונה-לא של קבלת עזרה עברתי לא מעט, ולפעמים אני מרגישה קצת ברת מזל, החיים לימדו אותי להעריך אנשים טובים ואני מאמינה שיצא לי להתקרב אל הרבה יחסית לאחרים... ואת יודעת שאני שופטת בחומרה...

בברכה ובשעה טובה סיימתי את כל 43 העמודים... יצא מושלם-כמו שאני אוהבת...

ברצוני לשאול את הצוות אם ידוע לי מראש על מפגש קשה כגון הבוס קורא לי לפיטורים איך אני אגיב לדעתכם לאחר שיקה מה שבעצם אני יודע מראש ? מהפן הפםיכולוגיה ומפנים אחרים מה אני צריך לעשות כדי להקל?

אריה שלום, למרות שאתה יודע מראש על אירוע קשה עדיין אי-אפשר לצפות מה תהיה התגובה שלך. ההקלה שלך יכולה לנבוע מזה, שלאור המיתון בארץ, גל הפיטורים מגיע לכל המקומות - אין מישהו שחסין מזה היום (ראה את כל מפוטרי ההי-טק, שהיו בטוחים ש"להם זה לא יקרה"). נכון שלפעמים צרת רבים אינה מהווה חצי נחמה, אך אם הסיבה להודעה של הבוס היא המיתון, הרי שאין לך סיבה לקחת את ההחלטה אישית.

אריה שלום רב, מה יקרה לך באירוע המדובר, אנחנו לא יכולים לצפות. אתה יכול לספר מה לדעתך עשוי לקרות, כיצד הגבת בעבר במקרים דומים (אם היו), כדאי שתברר עם עצמך כיצד היית רוצה להתנהג ובסופו של דבר יש למצוא את דרך ההתמודדות שמשלבת בין ניסיונות העבר, ההכרות שלך את עצמך, הרצונות לגבי התנהגותך ולמידת דרכי התמודדות יעילות. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי פרידמן שלום תודה ! עזרת לי מאוד.

הלם: רובי שפירא שם קץ לחייו בניגריה נשיא הפועל חיפה בן ה-52, שסבל לאחרונה מקשיים כספיים, התאבד והשאיר אחריו אשה ושלושה ילדים. לא נקבע עדיין מועד ההלוויה, המשחק מול ראשל"צ נדחה. הלם כבד מאוד נפל על קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה, על הספורט בארץ בכלל והספורט החיפאי בפרט: רובי שפירא, נשיא הקבוצה, שם היום (שישי) קץ לחייו בניגריה, שם נוהלו רוב עסקיו. שפירא בן ה-52 הותיר אחריו אשה, ששוהה בימים אלה בארה"ב שם קיבלה את הידיעה, בן - ליעם בן ה-25 השוהה באנגליה - ושתי בנות - מורן ושלי. מועד הלוויתו של שפירא עדיין לא נקבע מכיוון שצריך להטיס את גופתו מניגריה, ואשתו ובנו צריכים להגיע לישראל. בעקבות הטרגדיה הנוראה, דחתה מיד ההתאחדות לכדורגל את משחקה של הפועל חיפה בשבת מול עירוני ראשל"צ. בשנתיים האחרונות קיצץ שפירא ז"ל מתקציב הקבוצה, ואף רמז לא אחת שהוא מעוניין לעזוב אותה. שפירא, אוהד הקבוצה מגיל צעיר מאוד, הודיע בשבועות האחרונים כי זו שנתו האחרונה בכדורגל וגם התבטא על כך שהוא פגוע מאוד מיחס האוהדים כלפיו, זאת אחרי שהביא אליפות היסטורית לקבוצה לפני שלוש שנים. לשפירא היה חוזה עם ההסתדרות, שהיה אמור להסתיים ב-2003, אולם הוא ביקש לעזוב את הקבוצה עוד לפני. השמועות מספרות ששפירא נקלע לקשיים כספיים גדולים, ואתמול (חמישי), בפעם הראשונה מאז הגיע להפועל חיפה בשנת 1993, חזרו ההמחאות שחילק לשחקני המועדון ועובדיו. דיבר עם קאופמן שעה קלה לפני המוות שפירא לא הגיע הרבה לישראל, אלא ביקר רק אחת לכמה חודשים במשחקי הקבוצה בגלל עסקיו בניגריה. הערב קיבל מנכ"ל הפועל חיפה, אבי קאופמן, את הבשורה המרה מניגריה על כך ששפירא שם קץ לחייו ועידכן את כל אנשי המועדון. קאופמן היה בין האחרונים, אם לא האחרון, שדיבר עם שפירא ממש שעה קלה לפני שהתאבד. שפירא התנצל בפני המנכ"ל אם פגע בו בתקופה האחרונה וכך בעצם הסתיימה השיחה. שפירא עשה את הונו הגדול בעסקי הדייג בניגריה והתפרסם בישראל בעיקר לאחר שרכש באמצע שנות ה-90 את קבוצת הפועל חיפה, שהיתה עד אז קבוצה בינונית. בשנת 98' הצעיד הכסף הגדול שהזרים שפירא את הקבוצה לאליפות היסטורית. בדרך למטרה זו הוציא שפירא מיליונים על-מנת להביא לקבוצה את ג'ובאני רוסו, רן בן-שמעון, המאמן אלי גוטמן וכוכבים נוספים, ושנים קודם לכן גם את ראובן עטר, טל בנין, אברהם גרנט ודרור קשטן. "אף פרי לא צמח לי מהכדורגל הישראלי" ביום שישי בבוקר, בטרם אירעה הטרגדיה, פורסם במגזין 'אקשן' במעריב ראיון נרחב עם שפירא, בו אמר בין היתר: "אני לא רוצה להשקיע מהכסף הפרטי שלי. זו זכותי...אלה שכותבים או מבקרים בחיים לא ישבו בכסא שלי. קל לפגוע, ואז אתה אומר לעצמך 'קיבנמט. אתה שם את הכסף וגם משמיצים ומפרקים אותך'". כשנשאל שפירא מה יהיה, הוא ענה: "כפי שזה נראה - זו דרך ללא מוצא, אבל אם לא יהיה מה לעשות ניקח פטיש אוויר ונפרוץ דרך". ש: לפחות תזכור את הכיף שהיה? שפירא ז"ל: "כל הכיף שהיה לי עלה הון תועפות. לא הייתי צריך לזכות באליפות, הייתי יכול לקנות אותה, ואם שמים הכל על כפות המאזניים - אני לא יודע, לא בטוח שזה משתלם. השקעתי, עבדתי, רציתי ואף פרי לא צמח לי מהכדורגל הישראלי". תאריך 14/12/2001 (משה פרימו ותומר לוי)

מסתבר שלא תמיד הטוב מנצח. " כלבי הים של העיר הגדולה מזיזים את אפם בתנועה עצלה מביטים בדגים הקטנים בחמלה כאילו רק הקטנים נידונים לזלילה. אך באופק ספינת שודדים מוכנה לשללה ודגלה עצמות מצטלבות וגולגולת גדולה בבטנה הכבדה יש תקופה לא קלה לכלבי הים של העיר הגדולה. כמה זמן ייקח עד שתביני לא רק דם מושך את הכרישים אין יותר מידי דולפינים יש רק ים של ימים קשים." מאיר גולדברג.

אלוהים אדירים! כואב. פשוט כואב לי הלב. למה???

למה אנשים עושים החלטה כזאת אגואיסטית? מה עם הילדים המסכנים שלו? מה יהיה איתם עכשיו? אשתו? הוריו? השחקנים בהפועל חיפה? איך כולם אמורים להרגיש עם זה? הוא גמר עם החיים שלו והם צריכים לחיות עם הטרגדיה הזאת? עם רגשות האשם, עם הצער, עם האובדן .. על מה על כלום! בגלל כסף??!!!!!!!!!!!!! זה לא נתפס לי! פשוט לא נתפס!

קשה להסביר חמודה....גם אני הייתי פעם לא רחוק מזה אני יודע טוב טוב עם מה הוא נאלץ להתמודד בהיזדמנות...לא עכשו

אני גם בהלם...אני הכרתי אותו אישית לצערי אני מכיר באופן אישי את הלחץ שהוא היה נתון הייתי גם בסרט הזה

רובי שפירא איש יקר ...שלא יכל יותר לשאת את הלחץ שם קץ לחייו אני פשוט בהלם...זה מחזיר אותי אחורה את תקופה לא רחוקה שבה גם הייתי בסרט הזה שפירא תרם מכספו למען הקבוצה אבל שתו לו את הדם ניסה לעזור אבל הסתבך ולא ידע איך לצאת מזה בכבוד הרבה התעלקו עליו..היה גבר שלא ידע לומר עד פה פרנס משפחות נתן עבודה לא הרוויח שקל רק כפויי טובה הכרתי אותו אישית הרבה שנים לפני כמה שנים הוא בנה וילה בשכונת דניה היום היה רעש בכל אמצעי התקשורת אצלנו בצפון בגלל שחזרו לו שיקים הוא לא ידע מה לעשות אם הבושה לצערי אני מכיר אישית את הלחץ כשאתה נופל מבחינה עסקית איך כולם כמו נשרים עוטים על הגוויה גם אני עד לפני שנתיים הייתי קבלן ופרנסתי 30 משפחות כך שאני יודע טוב טוב אם מה הוא היה צריך להתמודד אני פשוט המום מבולבל כועס...הכל חוזר אלי עכשו זר לא יבין זאת עכשו נראה את העלוקות מה יעשו....בני זונות!!!

לא הכרתי אותו אישית. אבל בתור אוהדת הפועל חיפה וחיפאית לשעבר קראתי עליו וראיתי ראיונות איתו והוא נראה לי כזה בן אדם מקסים, יש לו כזה חיוך, שאני לא שוכחת. ואני לא אשכח גם שבזכותו הפועל לקחה את האליפות אז. איך הכל היה טוב והוא היה כל כך מאושר... עכשיו אני לא יכולה להוציא לעצמי מהראש את הפנים של הילדים המקסימים שלו... להתמודד עם אבא שירה לעצמו בראש.... פשוט נורא!

יהיה זכרו ברוך .סיבותיו להתאבדותו עמו , אין לנו זכות כלשהו לשפוט את המעשה. האני רוצה רק לציין שהשבוע מצאתי את עצמי במצב ששקלתי התאבדות כאופציה אפשרית כדרך להחלץ ממצוקה צפויה ופגיעה בכבודי. שקלתי את העניין בקרירות ולא מתוך מצב דכאוני ...ראיתי בזה מוצא של כבוד. ראיתי את החבל מונח על צווארי ואפילו לא הזדעזעתי. סופו של דבר החלטתי לא לשים סוף לחיי כדי לא לאמלל את היקרים לי ,ואתמודד עם המצב ויהיה מה שיהיה. עכשיו אני מזועזע מהמודעות לעובדה שהיתי די קרוב למעשה ...כמו זומבי. תמיד שאלתי את עצמי איך לאנשים יש אומץ להתאבד והבנתי את זה בעצמי. אני לא מסוגל להתחלק מעבר לדברי. אני רק מאחל לכם שלא תגיעו למצבי. אל דאגה ! אני כבר לא בסכנה אובדנית.

כפי שאמרתי...הייתי בסרט הזה וטוב שהסרט נגמר טוב

שלום לך, אני נמצא בסיטואציה קצת בעייתית. כל חיי הייתי שמן (למעלה מ100 ק"ג). אני לא צריך לתאר לך מה עבר עלי בגלל זה בתקופות שונות של החיים (הילדות, ההתבגרות, קשרים רומנטיים), בקיצור, לא תענוג. ממסכת ההשפלות והכינויים דרך הכשלונות הפיזיים שכנראה נגרמו בגלל כושר לקוי, חוסר ניסיון וחרדת כשלון. היום אני בן 24 וחצי, נראה מצויין (יחסית לפעם), ירדתי 25 ק"ג ואני שוקל 80, בעל מבנה גוף שרירי קצת. אבל במבט לאחור - לא הייתה לי שום מערכת יחסים רצינית, לא קיימתי יחסי מין מלאים אף פעם ובעצם, החשש וחוסר הבטחון שנובע מהדימוי עצמי ודימוי גוף שליליים במיוחד יוצרים סביבי מעגל חוסם פיזי ומנטלית. ואני חושש אפילו איך ועל מה להתחיל לדבר עם בחורות. איך יוצאים מהמעגל הזה? האם זו בעיה פסיכוסמטית? מה עליי לעשות, ללכת לפסיכיאטר או לטיפול מיני אצל סרוגייט? (האמת שאני קצת לא בטוח איך אני ארגיש עם סרוגייט ואם זה יעזור לי) תודה על ההקשבה ואני מקווה שתשובתך תהיה יותר מאשר מה שאני כבר יודע על עובדות, אלא יותר תמיכה מנסיונך ומהי הדרך הנכונה לבעייה כזו. שי

שי, סליחה על ההתפרצות, אני לא פסיכיאטרית... אבל אני לא חושבת שאתה צריך פסיכיאטר. אם כבר, אז פסיכולוג, וגם זה רק בשביל לעבוד על דפוסי חשיבה ועל הנושא של ביטחון עצמי.

שי שלום רב, אמנם אינני פסיכיאטרית, ובכל זאת יש לי מספר דברים לומר: ראשית, כל הכבוד על הקילוגרמים שהצלחת להשיל מעצמך. נראה שעם השלת הקילוגרמים, אתה מרשה לעצמך "לקלף" עוד כמה קליפות, פרט לקליפת השומן שעטפה אותך. כעת עולות שאלות של קשר עם אחרים, בנות זוג, הדימוי העצמי ודימוי הגוף. אלו שאלות חשובות ביותר, וככל הנראה הן עולות עכשיו, ולא סתם. להערכתי, טיפול אצל פסיכותרפיסט/ית עשוי לספק לך את המקום שבו תוכל לעבד את התהליך שעברת עד כה, ולהמשיכו הלאה למקומות שאתה שואף אליהם. ייתכן וטיפול בעזרת סרוגייט יעלה בצורך להיבט טיפולי נוסף בהמשך, אך אני אינני מאמינה בטיפול שכזה ללא תמיכה פסיכותרפויטית מתאימה. אתה יכול לגשת מראש לפסיכותרפיסט בעל התמחות בסקסולוגיה (דהיינו שהוא גם סקסולוג), אבל להערכתי זה לא הכרחי. מה שחשוב הוא השינויים שאתה עובר, והצורך שלך לחזק את השינויים ולהרחיב אותם. ואת זה תוכל לעשות בטיפול פסיכותרפויטי, להערכתי. בהצלחה, טלי פרידמן

שי, גם אני ירדתי די הרבה במשקל. אצלי המחמאות גרמו לעליית בטחוני העצמי והתחלתי לטפח חלקים יפים בגופי. עדי

גם אני הייתי שם, איפה שאתה מספר ירדתי המון בערך בגילך, קצת יותר צעירה ולא ידעתי מה לעשות עם בני המין השני, מה הם רוצים ממני, מה אני רוצה מהם להגיד לך שלא עשיתי טעויות אני לא יכולה, עשיתי והרבה נפגעתי ופגעתי אבל בגדול חשוב שתדע, שעם או בלי טיפול בקרוב תגיע מישהי שתמצא חן בעיניך ואתה בעיניה תנסה לזרום עם התחושה הזאת, להנות ממנה. אף בחורה לא תשפוט אותך לפי כמה בחורות היו לך לפניה וכמה ניסיון יש לך הדברים שיקבעו את הצלחת הקשר תלויים בעיקר בשאלה כמה נעים וטוב לכם ביחד. איך אתה נותן לה להרגיש לגבי עצמה. שיהיה לך בהצלחה, תהנה מהגוף החדש שקיבלת

אני חולת סכרת שרק עכשיו התגלתה המחלה. מאוד קשה לי עם סדר היום החדש שהמחלה מכתיבה ועם הזריקות היומיות. יש אולי אנשי מקצוע שמתמחים בתחום הנפשי של מחלת הסכרת? אני מרגישה שאני נופלת...רקפת

רקפת, 1. תתייעצי עם מאיר מנהל פורום הסכרת באתר זה. 2. יש לי 2 חברים שעצמם חולים במחלה. האחד רופא והשניה סטונדית לרפואה. בפורום הזה יש אנשים שנסעו לחו"ל (לארצות העולם השלישי(. לאגודת אייל יש גם קבוצות תמיכה. אני חושבת שכדאי לך לנסות אותם (אם זה לא מאיים עלייך). את כרגע גם בהלם מעצם גילוי העניין. זה קשה, זה אין ספק אבל מה שרציתי להראות לך הוא, שלמרות המחלה הם עובדים, חיים ונהנים. כשאת קונה בסופר, תחפשי מוצרים עם סמל האגודה. אז הם בטוחים לשימוש. עדי

הנה הכתובת: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=18 עדי

רקפת שלום בפסיכולוגיה יש מומחיות רפואית. בכל בתי החולים הגדולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בתחום. התמודדות עם פרוץ המחלה איננה פשוטה מבחינה רגשית ובהחלט מומלץ שתפני לקבל ייעוץ. הרעיונות של עדי מצויינים גם הם, כדאי להיעזר בניסיונם של אחרים שעברו את אותו הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רקפת שלום רב, בכל מרפאה לסוכרת יש עובדים סוציאלים שכל מטרתם היא לספק תמיכה וייעוץ לגבי ההתמודדות עם המחלה, עם הקשיים היומיומיים, ועם המשמעות של להיות חולה בסוכרת, שהינה מחלה "לכל החיים". אני ממליצה לך בחום לפנות לעובד/ת הסוציאלי/ית המצויים במרפאה בה את מטופלת. במידה ואינך מטופלת במרפאה, אני ממליצה לך לפנות דרך קופ"ח לעובדת הסוציאלית של הקופה, או מאידך לפנות לשירותי בריאות הנפש דרך הקופה, ולקבל טיפול פסיכותרפויטי הולם. בהצלחה, טלי פרידמן

היי בפורומים אחרים גולשים ציינו כדור נגד חרדה בשם רסיטל אך כשחיפשתי את השם הזה באינדקס התרופות לא מצאתי אותו מהו אותו כדור והאם יש לו שם אחר בתודה מראש

רסיטל הוא ציפרמיל תוצרת הארץ שייך ל SSRI תרופות דמויות פרוזק עמי

ד"ר רות קרייצר-רביב, דוקטור לנטורופתיה ומוסמכת לפיזיולוגיה ודיאטה רפואית מי מאתנו לא חווה זאת - התאווה הפתאומית לשוקולד, או לגלידה; היקיצה באמצע הלילה והרצון העז לפיצה, או לפרי; האישה ההרה השולחת את בעלה באישון לילה להביא לה עוגייה; מצב-הרוח הרע המשלח אותנו למקרר, לחטוף משהו. כאשר התאווה גוברת על כוח הרצון, ישנם המסוגלים להפוך את הבית בחיפוש נואש אחר משהו מתוק. מה אם כן קורה כאן? ליקוי נפשי? איתות גופני, כי משהו חסר במזוננו היום-יומי? שאלה זו מעסיקה, לא מעט, את החוקרים ואת אנשי המקצוע ויש בידם גם מספר תשובות. תיאוריה אחת טוענת, כי הכמיהה למתוק נובעת מהחיפוש אחר העונג. כימיקלים מסוימים בגוף, הקרויים אופיאטיים, קובעים אם מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות מסיבים לנו עונג. תיאוריה זו הוכחה רק חלקית במחקרים שהראו, כי כאשר ניתנו לבעלי חיים תרופות הבולמות את השפעת החומרים האופיאטיים, קטן רצונם לאכול מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות. עם זאת, נכונה הדעה, כי הגורם הנפשי ממלא תפקיד חשוב בתאווה למזון. מניעה ביודעין של מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות, עומדת ביסוד הזלילה, שבאה בעקבות הכמיהה למזונות אלה. כי הרי כל אחד מאתנו אוהב לאכול מזונות מאלה שהזכרנו. אולם אנשים הנמצאים בדיאטה, או לפחות מודעים לבעיות משקל גופם, חושבים שעליהם להיות שונים מזולתם. רבים מהם מאמינים, כי הם חייבים להיות מסוגלים לוותר לחלוטין על מזונות עשירים בסוכר, בשומנים וכמובן בקלוריות. אולם ככל שמזונות אלה נמנעים מהם, כן גדלה בקרבם הכמיהה עד שרבים מהם נשברים וכאילו מתוך נקמה מתחילים בזלילה, לעיתים קרובות מלווה ברגשות אשם, שרק מחמירות את בעיית עודף המשקל שלהם. אני דוגלת בגישה החדשנית לתזונה הגורסת, כי אפשר לטפל בבעיית התאווה למזון בלי להשתולל, מדי פעם, בזלילה חסרת מעצורים ובלי לחוש כל העת תחושה של חסר וקיפוח. הדרך היא להתפנק, מדי פעם, במזונות ה"אסורים", בתנאי ששומרים על כמה כללים ועצות. הנה עשרה מהם: זלילה אינה חייבת להיות התגובה האוטומטית לכמיהה למזון. במקום להיות קרבן חסר ישע, הנתון לחסדי התאוות שלך, בידך להחליט כיצד לבלום אותן. שאל עצמך האם לאכול עכשיו? יותר מאוחר? או בכלל לא? האם לאכול את מה שאני מתאווה לו כרגע, או משהו אחר? כלומר, יש באפשרותך לבלום את הכמיהה, לפחות במידה מסוימת, ולראותה כהצעה ולא כציווי שאין עליו עוררין. הדבר הוא בר-ביצוע. אם תחליט לשלוט בתאווה, קרוב לוודאי שתיכשל. אתה מנסה לשלוט בתאווה פתאומית לגלידה. אתה מתחיל להילחם בה, לצעוד, לקרוא, לצפות בטלוויזיה, לעבוד, לעשות כל מה שיסיח את דעתך מהגלידה. אבל היא מרחפת כצל מעל ראשך. לבסוף אתה נכנע וזולל מנת גלידה גדולה מהרגיל, כועס על עצמך ומחליט, כי בפעם הבאה תצליח. אך לא כך יהיה. לעומת זאת, אם לא תתעלם מהתאווה הפתאומית ותיקח כפית או שתיים מן הגלידה, או עדיף, כמובן, גלידה דלת קלוריות (ממנה תוכל לאכול יותר), כי אז הרגעת את הכמיהה. מלת המפתח היא אפוא טיפול בנושא ולא ניסיון לשלוט בו. דילוג על ארוחות רק מחמיר את הבעיה. אסור להגיע לידי רעב. יש לכן לאכול, לפחות, שלוש ארוחות מלאות ומזינות במשך היום. על התפריט להיות מגוון, מאוזן מבחינת אבות המזון שבו ולהכיל גרעינים מלאים, ירקות, פירות, וכמויות נאותות של מוצרי חלב, בשר דל שומן ודגים. יש לשלב, בין הארוחות, מנות פרי, או מוצרי חלב דלי קלוריות ודלי שומן. גם בזה אין ביטחון כי התאוות למזון ייעלמו, אך הן יפחתו עד לרמה שניתן בה להתמודד עם הבעיה. התאוות למזון גואות ושוככות בגלים. כל החכמה היא "לרכוב" על הגל בלי להיכנע לו, כלומר לעבור את המשבר. העובדה, כי יש באפשרותך להרגיע את התאווה רק אם תרצה, נותנת כוח להתמודד עמה ולהחליט מתי מרגיעים אותה. אל תצמיד למזונות הגדרות של "מזון רע", או "מזון טוב". מה שקובע את משקלך אינו סוג המזון, כי אם הכמות שאתה אוכל ממנו. אפשר לטעום מכל דבר אם שומרים על הכלל "הכל במידה". עוגייה אחת אינה גורמת להשמנה, אבל רגשות אשם דווקא מעלות משקל. כי אז אתה נתקף בתחושה של כישלון, מסלק את כל העכבות ומחסל את כל חבילת העוגיות. אם טועמים מדי פעם ממזון אהוב במיוחד, עדיין אין בזה משום אובדן הכושר להתמודד עם הבעיה. אם אתה מונע מעצמך לחלוטין את המזון האהוב עליך, אתה רק מחריף את תחושת הפחד מפני הבאות. עדיף לפצות את התאווה, במידת מה, מאשר להימנע לחלוטין ממזון זה. ברר לעצמך מה מעורר את התאווה הפתאומית למזון מסוים. במקרים רבים זה ניתן לזיהוי. למשל, בכל פעם שאתה חולף על פני מעדנייה מסוימת, מתעוררת בך תאווה עזה לעוגת קרם. נסה לבחור בדרך אחרת שתעקוף את "המכשול". או אם, למשל, מתעורר בך הרעב בכל פעם שעגלת המזון חולפת במסדרון במקום העבודה, השתדל להתרחק מהמקום בשעה היעודה. רבת עם מישהו ומתעורר בך הצורך העז לרוץ אל המקרר ולפצות את עצמך, במקום זאת, צא החוצה לצעדה היומית שלך. כלומר, ניתן, במידה מסוימת, לעקוף את אותם איתותים חיצוניים המעוררים אצלנו את התאווה למזון מסוים, אם אנו מצליחים לאתר אותם ולעקפם. אפשר לפרק את התאווה מנשקה בעזרת חמישה כללים: להמתין 10 דקות בטרם אוכלים, כדי שהפעולה תהיה במודע ולא מתוך דחף; להסיח את הדעת למשהו שמחייב ריכוז; להתרחק ממקום "החטא" - מהמקרר, מעגלת המזון, מהקפטריה; להשיב לעצמך על השאלה עד כמה המזון הזה חשוב לך ועד כמה אתה באמת רוצה בו; להחליט מהי הכמות שתאכל, ולאכול אותה לאט תוך התענגות על כל נגיסה. פעילות גופנית מתמדת היא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול העצמי בהקטנת התאווה למזון. הפעילות הזו לא רק מפחיתה מתח שנגרם עקב חרדות וכמיהות שלא באות על סיפוקן, אלא שהיא גם מסיחה את הדעת מהאוכל ונותנת תחושה של סיפוק ורוגע.

אצלי קורה דבר מוזר.. אחרי פעילות גופנית יש לי רצון עז לזלול!!! גם אם אני לא רעבה אני יודעת שאם אעשה פעילות גופנית אני ארצה לאכול (שוב- לא מתוך רעב) ובכמות יותר גדולה מהרגיל.. ודווקא חשבתי על זה אתמול כשעשיתי את ההליכה היומית שלי... בערבים שאני לא עושה שום פעילות אני לא אוכלת יותר מידי.. אבל .... אם אני אעשה פעילות גופנית אני בסופו של דבר אמצא את עצמי חצי שעה אחרי הפעילות זוללת. וזה בלתי נשלט. כמו בכתבה זה כל הזמן ירחף לי מעל הראש.. אוכל אוכל! למה זה קורה לי??? אולי למישהו יש הסבר? ותמיד חשבתי שצריך ללמוד לשלוט בצורך הזה באוכל.. והכתבה הזאת ניפצה לי את המיתוס... וחוץ מזה מה עושים עם הצורך הזה לאכול דווקא בערב..???לפני השינה??

שלום ליהי ראשית-מה שלומך? שנית-אני מקווה שלא תיפגעי מדברי אבל למה לחפש בעיות שאינן? יש לך מספיק משל עצמך. עצה שלי אל תתחילי עכשיו להתעסק באוכל, ספורט וכמויות. מאוד מאוד קשה לצאת מזה.

זה נכון וזה טבעי שאחרי מאמץ אתה רעב..... למזלי אני לא עושה הרבה חשבון מי מה מו אני אוכל מתי שבא...ומה שבא לי

אולי תמליץ לי על תרופה שנותנת להרגיש....עשיר וצעיר

תהיה עשיר וצעיר ותיהנה ...

לא דיברת על זקנה עם פודל?

חחחחח....זה היה מתחת לחגורה !!!!! מה קורה אחי?? וחוצמיזה תמיד כשאני מיתקרב לזקינה.... הפודל שלה נושך...אותי אז עכשו התור של איתן לנסות זו שפה של חיפאים.....

שלום... כבר קרוב לשנה אני סובל מחרדות.. אני כל הזמן חושב שיש לי סרטן או התקפי לב.... הרופאים לא מאמינים לי שיש לי כאבים אמיתיים בחזה... מה לעשות....

שלום רב, מתח אודות תחומים שונים בחיים (נישואין, עבודה, יחסי משפחה) - יכולים להתבטא בכאב פיזי, שקיים אצלך, ונמצא "לא מזוהה" ע"י בדיקות רפואיות. התופעה שגרתית, ומצדיקה פנייה לפסיכולוג. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

גק שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא חרדות מהעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. עם זאת, ניסוח שאלתך קצת מבלבל. בהתחלה אתה מדבר על חרדות ממחלות ואח"כ על כך שהרופאים לא מאמינים לך שיש לך באמת מחלה. יתכן שיש שלב מקדים לטיפול בחרדה, וזה שאתה תגיע להבנה מה באמת קורה לך. אם יש בעיה רפואית שלא אותרה צריך לעשות בדיקות. אם אתה מבין שהחרדות אינן מבוססות על בעיה אובייקטיבית אז יש חלון הזדמנויות לטיפול בחרדה. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

גילתי היי! מחר בטח תצאי לחופשת שישבת. אז אם בא לך - תכתבי כאן מה קורה, או למייל שלי... אני נורא סקרנית לדעת מה קורה איתך, ומקווה שהכל הולך לך טוב..... שלך! נזבורה

גילת * * * * * כולנו מאוד דואגים לך חושבים עליך ורוצים לדעת איך עוד שבוע בטירונות עבר עליך . בתקוה שיצאת הביתה לשבת .

שלום, אינני מרוצה מהחברה שלי, אך ככול שאני מרבה לחשוב על כך .. אני מאד מעונינת לשנות את המסגרת החברתית שאני מצויה בה ולנסות להכיר אנשים חדשים אך אינני יודעת איך לעשות את זה ולשבור גבולות ולנסות לפגוש ולתקש עם אנשים כוונתי היא להתחבר עימם...אני מאוד לא מרוצה מהמצב בחברתי שלי, אך הבעיה היא שאינני נמצאת בשום מסגרת לימודית או תעסוקית בשלב הזה של חיי ... אז היכן אני יכולה למצוא חברה..

אלמונית, תנסי למצוא לך תחומים שמעניינים אותך ולהרשם לחוגים. עדי

שלום רב, ישנן דרכים רבות למצוא חברים חדשים, גם אם לא במסגרת תעסוקתית או לימודית. ישנם מקומות בילוי, אתרי אינטרנט, חוגים וכו'. אולם משום מה נראה לי שאינך מחפשת עיצות אופרטיביות, כיון שאותן מן הסתם את מכירה ויודעת. אולם נראה כי קיים בכל זאת קושי להכיר אנשים חדשים. את הקושי הזה כדאי לך לברר, ואם את מעוניינת להעמיק בו ולנסות למצוא דרכי התמודדות עימו, המקום הראוי הוא בחדר הטיפול. בהמלחה, טלי פרידמן