פורום פסיכולוגיה קלינית

אני איני פונה בשאלה, אני פשוט צריכה לכתוב את כל מה שיושב לי על הלב ובראש ולא עוזב אותי, וחשבתי שזהו המקום הכי טוב לעשות זאת. לפני 5 וחצי שנים חלתה בסרטן אחותי הקטנה, הגידול (מדולובלסטומה) היה בגזע המוח. לאחר ניתוח קשה, ושנה של כימוטרפיה והקרנות החלימה אחותי והחלה בתהליך השיקום (כתוצאה מהניתוח נפגע צד ימין של גופה, ולצערה וצערינו הנגינה שלה בכינור נפגעה והיא איבדה את חלום חייה). אחותי השתקמה במשך כשלוש שנים, ובדיוק כשהצליחה להוציא את תעודת הבגרות שלה (גיל 17), חזר הגידול, הילדה המדהימה הזאת, שאין רבים כמוה נלחמה עד לדקה האחרונה ולא ויתרה גם כשהרופאים הרימו ידים. ביום שישי, ה-30 במרץ 2001, נפטרה אחותי בגיל 18 ושלושה חודשיים, לאחר 5 שנים של סבל ותקוה. בחייה טיילה בעולם, ועשתה הכל כדי לשמח ולעודד ילדים חולים אחרים. לצערי הרב נאלצתי להמשיך ולחיות בלעדיה. בחג הסוכות, נהרגה אחות של חברה טובה בפיגוע ירי, ילדה בת 19. מה שכמובן מזעזע את כל הארץ. את אותה נערה לא הכרתי טוב, פגשתי אותה רק פעמיים בחיים, אבל אני חייבת לציין שלא קל לנחם חברה כשיודעים שאנחנו נאלצים להמשיך אבל הכאב לא נעלם ולא נשכח. במהלך השבעה נפטרה בפתאומיות סבתא שלי, ואם כל הכאב הרגשתי שלפחות היא חייה חיים ארוכים וטובים. אבל זה עוד לא הסוף, ביום שישי האחרון בשעות הבוקר התאבד חברי הטוב ביותר, הוא היה חבר נפש, יכולתי לדבר איתו על כל דבר שבעולם. בשבילי הוא היה הנפש התאומה שלי, הבן אדם היחיד שתמיד ידעתי (ולא שכחתי להגיד בקול רם) שלעולם לא יפגע בי, ושיהיה איתי לנצח, אפילו דיברנו על כך שנשב במרפסת בגיל 80, ונזכר ברגעים הטובים. ולמרות זאת, בלי כל התראה מוקדמת ביום שישי בבוקר, הוא החליט לשים קץ לחייו, בלי להשאיר מכתב ובלי להשאיר סימן של הסבר. אני רוצה לכעוס עליו, אני לא מבינה איך אחותי נלחמה על חייה עד לנשימה האחרונה, והוא בחר, למרות שהיה לו כמעט הכל, ולמרות שהוא שידר אופטימיות לסיים את חייו. אותו בן אדם שהתאבד, היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי בעולם הזה, הוא תמיד דאג לאחרים, במיוחד לכל אלה שאהב, אבל גם לאלה שלא הכיר. איך יתכן שבן אדם כל כך טוב יעשה משהו כל כך אגואיסטי כמו להתאבד? הייתי בבית של הוריו כל יום השבוע ושמעתי אנשים שמדברים עליו, ואף אחד לא ראה ולא ידע שהוא במצוקה. לא רק אני פספסתי... הוא שידר אושר ואופטימיות! זהו זה כל מה שרציתי לשפוך, ולצערי זה לא ממש שיפר את הרגשתי. אני את השנה האחרונה לא אשכח בחיים, ואת האנשים שאיבדתי לא אראה עוד בחיים.

אני מבין אותך לאבד אנשים קרובים זה הדבר הכי קשה והכי טרגי אישתי היתה בהריון והאובר ניפטר בחודש ה 9 להריון שאני מבין לליבך. הכי חשוב להיות חזק למען האנשים שאהבנו והאנשים שאנו אוהבים. את יכולה ליכתוב לי לאי מייל שלי שהוא [email protected]

רויטל. טוב שלפחות שפחת את שעל ליבך. הלואי שהיה לנו היכולת להבין את החיים ואת המוות. אני ממש משתתף בצערך. אני גם איבדתי חברים ואת שני הסבים והסבתות שלי ואת אח של אמא שלי. זאת מעמסה מאוד כבדה. אמא שלי בעיקר סובלת מזה. כי אחיה וההורים שלה אינם. ואחיה ניפתר ממש תוך זמן קצר(שבועים מגילוי המחלה) מסרטן. ורוב האנשים שניפתרו במשפחה שלי זה היה מסרטן. חבר טוב שלי מהלימודים נהרג לפני 5 שנים בתאונת עבודה טיפשית בצבא. ושכן שלי נפתר ממחלת הסרטן. הוא היה בן 10 אני חושב. זה היה מזמן. שהייתי צעיר. אחד מהמיקרים שכאבו לי מאוד. הייתי אז בן 12 אני חושב כך שאני יודע ומבין על מה שאת מדברת. לצערי לכאב שבלב אין תרופה. ואני לא יכול להגיד לך שהזמן מרפא או מרגיע את הכאב. אני פשוט יכול להגיד לך שהכאב שם. וצריך לחיות איתו. צריך להכיר בעובדה שהוא שם. זה כאב מאוד גדול לאבד בן משפחה קרוב או חבר טוב. ואסור לך לשכוח אותם. הם תמיד יחיו בתוכך בזכרונות, בשמחות, בעצב ובדברים הקטנים של החיים. את צריכה אבל להמשיך בחיים שלך , לא כאילו לא קרה כלום. אלא כדי שאת תיהי מאושרת. הרי זה מה שאחותך והחבר הטוב שלך היו רוצים שתעשי. הם בטח לא רצו שתיסבלי. ההתאבדות זה דבר אגואיסטי ואני מסכים איתך. ואני גם לא מבין אנשים שמתאבדים בדיוק כמוך. אבל זה נעשה. הדברים קרו אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. את צריכה לצבור כוחות ולהמשיך בחיים. תגשימי את עצמך.את השאיפות את המחשבות. אחרי הכל יש לך את החיים שלך. הלואי והייתי יכול להבטיח לך שלא יהיה עוד צער ושלא יהיו עוד מלחמות. אבל זה לא בידיים שלי ולא של אף אחד מאיתנו. לכן צריך להסתדר אם מה שיש אם מה שקיים. אני מאחל לך באופן אישי את כל הטוב שאפשר להציע. ואני מאחל לך רק תקופות טובות. @----)---- בהמון תמיכה איתן

רויטל, איבדתי את הוריי בשלוש וחצי שנים. בגיל העשרה (13) איבדתי את סבא שלי מסרטן. עשר שנים אחר כך נפטרה הכלבה שלי ממחלה ממארת. שנה אחרי זה אבא שלי קיבל דום לב. אימא לא החזיקה מעמד ונפטרה מסרטן. לפני חודשיים נפטר ילד מדום לב (התגבר על מחלת הסרטן). הילד הזה היה פעיל בתנועת נוער והפעיל קיוסק בסניף אצלנו. לפני חצי שנה נפצעה קשה חברה שלי בתאונה (מצבה מעולה היום). תתאבלי!!!! גם את וגם קובי!!!! אל תתנו לסביבה לשפוט אותכם. עוד משהו: יכול להיות שבגלל מה שקרה לאחותך ההורים שלך יותר דואגים לך. תביני את זה!!!! עדי

רויטל יקרה! תשוחחי על זה. תשפכי כל מה שאת חשה בעיניין. עברתי דברים דומים. חברים מתים מסרטן, מהתאבדויות וממלחמות. לא היה לי עם מי לדבר על כך. יש להתאבל,לבכות והעיקר לפרוק את הלב. ואז הנשמה מבריאה(לא שוכחת אבל מחלימה)מנסיון אני מייעצת לך!!

לרויטל שלום. נכנסתי לכמה רגעים וקראתי את הודעתך- כשרק מן הכותרת ניתן להבין עד כמה קשה ללב להכיל את כל הכאב הזה, את כל האובדנים של אנשים יקרים בזמן כה קצר. הרי הסברים תיאורטיים אינם מה שעוזר לרפא את הכאב. מה שעשוי קצת להקל זו התמיכה ההדדית, ובאמת, כפי שכתבו לך פה לבכות, לדבר כמה שאת צריכה ועם מי שאת רוצה. מוות של אדם קרוב משאיר את אוהביו מתגעגעים, כואבים, כועסים, חרדים ועוד שלל רגשות שונים. הזמן לא מרפא- אלא לדעתי משנה את הגוונים וגורם לרגשות להתארגן כך שניתן יהיה להכילם. רויטל יקרה- הלוואי והיתה לי נחמה גדולה יותר להציע לך. תדעי שבכל עת את מוזמנת הנה לשתף ולהשתתף- וכמו שראית- האנשים פה יאמצוך בחום. בברכה מכל הלב. רוית.

revital it was hard to read what u wrote - so much for one one person it"s sad......... yes - like everybody wrote there is no right way to deal with it - i hope u"ll find the best way for u.......... about your best friend that tryed to kill himself - unfortunatly i can say from my own axperiance - 2 years ago i tryed to kill myself - i have mnay of friends and non of them new about my condition - i was fine on hte outside............. but (and it"s a long story( i got to a point i couldn"t stand the thought of living any more - i wanted to die! for myself - not inorder to hurt anyone................. i don"t know if it helps but - i thought i should try............. u r welcome to write me and all hte other people here - hope u"ll feel better soon anat

היי, אני הבחנתי ע"פ התגובות שלך שאת בן אדם מאוד מיוחד. מלא רגישות ואהבה ויחד עם זאת נושאת כאב גדול. רציתי לשאול אם אפשר מהם הדברים שמטרידים אותך או מהן הבעיות שאת מגדירה אותן ככאלה בחייך. בידידות דלית

דלית, תודה על מה שכתבת. אני לא יודעת לגבי הכאב... יכול להיות שהוא קיים, אבל אני לא מרגישה אותו. מה מטריד אותי? שאלה מצויינת... אני בת 23, מגיל 14 בערך אני "נודדת" בין פסיכולוגים ופסיכיאטרים... אם להיצמד למושגים מקצועיים אז אני כנראה דכאונית מגיל צעיר מאוד (בי"ס יסודי בערך). האבחנות השתנו עם השנים, תקופה מאוד ארוכה אובחנתי כאישיות גבולית, אח"כ היתה פסיכולוגית, שהתנגדה לאבחנה - אין לה אבחנה חד-משמעית. לטענתה יש לי קווים של אישיות גבולית, אבל גם של אישיות סכיזואידית. ומה זה אומר על החיים שלי? אני מנותקת לחלוטין מעולם הרגש שלי... מבחינתי הוא מת ואיננו עוד, מכיוון שאני לא מקבלת ממנו שום אות חיים. הפירוש של זה הוא חיים בואקום ענק. כמו חור שחור ששואב הכל. לזה מתלווה הפרעת אכילה לא מוגדרת כלשהי - לא אנורקסיה ולא בולמיה. אני לא מחפשת קירבה אנושית, איכשהו זה מפריע לי. צמצמתי את המעגל החברתי שלי למינימום ההכרחי... לדעת שבכל זאת יש שם מישהו, אבל לא קשר חברתי שמחייב תקשורת יומיומית. לא טוב לי עם עצמי, אבל כנראה שאני לא מספיק סובלת בשביל לקחת את עצמי בידיים, או שפשוט כבר התייאשתי מלנסות.

אני בן 17 וחצי והייתה לי חברה, במשך הרבה זמן היינו ביחד למרות שלא היינו חברים רוב התקופה שהיינו ביחד. כשהכרתי אותה היא הצטיירה לי כילדה המושלמת אבל אחרי תקופה מסויימת הבנתי שהיא לא בשבילי, היא היתה בוגדת בי כל הזמן ועוד עם חברים שלי ! לצערי אני לא מצליח להתגבר עלייה - אוהב אותה אני מאוד ! וקשה לי לחיות את החיים. כאילו כל דבר קטן שעושים בחיים כמו לקום בבוקר, לצחוק, לנהל שיחה, לדבר - נהיה מטלה מאוד מכבידה שאני לא מצליח לחזור לנורמל. הבעיה עוד יותר קשה מכיוון שלא רק שהיא בוגדת בי היא גם כל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי והיא רוצה להיות איתי ושזו רק החלטה שלי... ואני נמצא בבעיה מכיוון שהראש לי אומר לי שהיא תחזור ותמשיך לבגוד בי אבל הלב רוצה לחזור ולהיות איתה. כיום אחרי שבועיים שאנחנו ב"כאסח" אנחנו לא מדברים... מה שרציתי שתגידו לי (מכיוון שאני חושב שלפעמים צד שלישי יכול לראות יותר) היא האם להשלים איתה ? האם לנסות להיות ידיד שלה ולא חבר ? מה יש לכם לייעץ לי בקשר איך להתגבר עלייה ? כי ת'אמת אני לא מסוגל להיות חבר שלה או להיות בקשר מיני איתה... כי אני מרגיש שזה גורם לי לפתח אלייה רגשות יותר חזקים ואני לא מוכן להיות איתה אחרי מה שהיא עשתה... איבדתי בה את האמון והאמון זה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים... היא פגעה בי יותר מידי ואני לא רוצה להפגע יותר... מה לעשות ???

יניב, הדבר הטוב ביותר לעשות זה להזמין את חברתך לשיחה גלויה פתוחה כנה ואמיצה. תספר לה את כל מה שכתבת כאן ותשתף אותה בהתלבטות. יתכן ותגלה שכל חששותיך היו לשוא ושהיא כלל לא בגדה בך !! מי יודע ? שיחות גלויות עם בן הזוג או כל פרטנר אחר, הנם המפתח להצלחה ולחוסן. לא לשמור בבטן . בהצלחה !!

שלומי, ניסיתי לדבר איתה גלוי, אפילו מספר פעמים אמרתי לה שאני נותן לה תקופה של "ניסיון" של שבועיים שבה נתתי לה חופשיות ממני ואמרתי לה שהדרך היחידה שנהיה ביחד היא אם רק היא ת-צ-ל-י-ח לא לבגוד... מה לעשות היא לא מסוגלת, כנראה זה באופי שלה. וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא גורמת לי להשתכנע שאני הבעיה לכך שהיא בוגדת ואז היא משכנעת אותי לחזור לקשר איתה וזה חוזר כמו מעגל... בעייתי לא ?!

שלום לכול אנשי המקצוע , אני חיילת שמשוחררת חצי שנה בגלל בעיה רפואית , כאשר אצטרך לחזור לצבא ישאר לי עוד שנה שנה וחצי לשירות . אני צריכה לקבל את ההחלטה בימים הקרובים ואין לי מושג מה להחליט:( ניסיתי להתייעץ עם אנשים , לקחת דף ולעשות פלוסים מול מינוסים אך עדין אני לא מצליחה לקבל את ההחלטה . הסיבה לקושי היא כי אני באמת חולה ( לא חשוב כרגע מה הבעיה ) ונורא קשה לי להמודד עם דברים בחיים בגלל מחלתי . אז על אחת כמה וכמה עם מסגרת הצבא שהיא קשה \ דורשת ולפעמים אטומה . אני יודעת שאין סימפטיה בצבא ואוליי לא אוכל להתמודד עם מה שיפול עליי , וגם ככה קשה לי לעשות דברים אלמנטריים בחיים האזרחיים. אני בדילמה נוראית! מה עושים , איך מגיעים להחלטה ? מצד אחד אם אחליט לא להתגייס אני ירגיש עם זה רע הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה הנפשית . ומצד שני אם החליט להתגייס אני עלולה ליפול למקום שבוא לא אוכל להתמודד ומניסיוני , למרות בעיתי , הצבא לא מתחשב ולא אכפת לא , ואני עלולה להשבר, ליפול ואף לחשוב על התאבדות - ואני לא רוצה להגיע למצב שכזה ! בטח יתנו לי תפקיד "עלוב" שאני יחוש מתוסכלת . - סה"כ לצבא יש את הצרכים שלו. אני לא מצליחה להגיע להחלטה! לא צריכה שתפנו אותי לאנשי מקצוע אבל תעשו את המקסימום מבחינתכם כי אני באמת בצרה , ומאוד מאוד אודה על כול עצה שתחבין אותי להגיע להחלטה. לא נותר לי עוד זמן - אני חייבת להגיע להחלטה ביום - יומיים הקרובים :( בתודה מראש ענבל

ענבל, מהצורה שבא כתבת את הדברים, אפשר להבין שהכף נוטה לכיוון השלילי - לא לחזור לצבא. מאידך, קיימת ההרגשה הרעה, שתתעורר עקב כך. אני יכולה לכתוב לך את דעתי, אבל זה לא יהיה נכון. כי למרות כל הדילמות וההתלבטויות, ואני קוראת שהן קשות, ההחלטה צריכה לבוא ממך בלבד. זה נכון, שהצבא לא ממש מתחשב, למרות שלפעמים נתקלים גם שם באנשים קשובים, אבל מבחינת המסגרת הכללית קשה למלא את הצרכים הספציפיים של כל חייל, וזה בהחלט דבר שצריך להוסיף לחשבון. תנסי לשים על כפות המאזניים את מה שאת כתבת - הרגשה שלילית (אי-גיוס), אל מול סיכון של התאבדות (גיוס)... יותר קרוב מזה אני מעדיפה שלא לכוון, כי שוב - ההחלטה הסופית היא רק שלך. HERA.

איזה תשובות מהירות:) HERA אני מסכימה אתך , אני חושבת שעמוק עמוק בפנים אני מאוד רוצה לתת צאנ'ס אבל אני מפחדת והרבה יותר קל כבר לא להתגייס . אני מנסה כיאלו לשכנע את עצמי לא להתגייס , למרות שנראה כיאלו הסיכוי שהתגייס קטן , אני יודעת שזה יפריע לי לכול החיים. נכון שזה החלטה שלי , אבל זו החלטה יותר מידי קשה , אני לא מצליחה להחליט ותאמיני לי שעשיתי הכול בשביל להחליט . אני לא באמת מאמינה שאתאבד - אבל אין ספק שאסבול קשות! HERA אני לא מבקשת שתקבלי בשבילי החלטה , אבל מה היית עושה במקומי ? אשמח לשמוע את דעתך האישית אם היית בנעליים שלי ותקחי את כול הסיבות שהזכרתי. אשמח אם תביעי את דעתך האישית:) ענבל איתן - תודה!

ענבל שלום:) אני את האמת חושב שקבלת כבר החלטה. מהדברים שאת אומרת בעצמך. לפני שאני אסביר. אני אגיד לך שהבריאות היא הדבר החשוב ביותר. ולמה אני חושב שאת החלטת??? את אומרת שחשוב לך להתגיס שוב בגלל (בשורה התחתונה) לחץ חברתי. יש לך יותר סיבות למה לא להתגיס. עובדה שאת קוטלת את הצבא בדבריך. ז"א שהחלטת שאת לא רוצה להתגיס. ואת מחפשת יותר תירוצים למה כן להתגיס. אז תני לי להציע לך משהו. אני התגיסתי לצבא מתוך אידיאולוגיה והחשיבות שיש בשירות למען המדינה. וגם למען עצמי. הצבא אם כל החרא שיש בו ולא חסר בו. עזר לי לעצב את מי שאני היום. אני לא בטוח שאם לא הייתי משרת בצבא. הייתי מעצב את מי שאני היום. בדרך טובה יותר. חלק גדול מהחיים שלנו זה מסגרות. אני חושב שבצבא בגלל שאת נפגשת ביותר מצבים. את לומדת יותר על החיים. לטוב ולרע. אני לא יכול להבטיח לך שהכל יהיה בסדר. כי זה שקר. אבל כמו בכל דבר בחיים צריך מזל. אל תסתכלי במה שהחברים שלך חושבים בנושא. אלא בעצמך מה את רוצה. אני את האמת לא אוהב אנשים שלא מתגיסים לצבא. בלשון המעטה. כי אח"כ עוד תיהיה להם חוצפה לקבוע מדיניות. אבל מצד שני אני לא אכפה את מה שניראה לי נכון על אנשים אחרים. אם את לא רוצה להתגיס אל תתגיסי. אבל אל תגלגלי את האשמה על חברים משפחה וכד' את ילדה גדולה. ואת יכולה להחליט בעצמך בהצלחה. איתן

HERA כנראה שהלכת לישון - לילה טוב ! מקווה שתהיי פה מחר:)

היכן אפשר ברשת לקרוא מאמרים מקצועיים ואקדמאים בנושאי פסיכולוגיה וחינוך ילדים?

תקלידי את מה שאת מחפשת באתר www.google.co.il איתן

שלום, האם רצוי שמי שנזקק לטיפול תרופתי בנוסף לטיפול נפשי יפנה לקבל את שניהם אצל פסיכיאטר? אני שואלת כיוון שנראה לי שאחרת עלולים לא לקבל את התרופות הנכונות. הפסיכיאטר אינו יודע על מהות הבעיות עמן מתמודד המטופל וההפרעה המיוחסת לו עלולה להיות שונה או חמורה יותר מכפי שנראה. למשל, לא ניתן לקלוט סימפטומים פסיכוטיים סמויים בשיחה של כמה דקות בנושא התרופות. בנוסף, מאחורי סימפטומים מסויימים עלולים להסתתר בעיות שונות- OCD יכול לכסות על דיכאון או על מצב פסיכוטי סמוי ויתכן שהבעיה העיקרית היא הפרעה באישיות שעשויה להעזר בטיפול מסויים. הפסיכולוג הקליני אינו מבין בטיפול תרופתי ולכן לא יכול להמליץ על כיוון מסויים של טיפול לפי מה שהוא קולט מתוך היכרות עם המטופל. לכן, האם יתכן שהחלוקה הזו בטיפול נפשי אינה רצויה? אגב, השאלה נובעת מניסיון אישי. אודה בעד כל התייחסות לנושא.

יעל, פסיכיאטרית הפנתה אותי לפסיכולוגית שהיא מכירה. הן עובדות במקביל הרבה שנים, ככה שלא היתה אי-הבנה, משום שהיה ביניהן קשר רציף על הבעיות שלי, על המשמעות ועל הטיפול המומלץ - הן לא התערבו אחת לשניה בעבודה, אלא יותר עסקו בעידכונים על התפתחויות כאלה או אחרות.

הרה היי - - - גם אצלי היה אותו הדבר רק הפוך הפסיכולוגית שלי שהיתה לי הרבה שנים היפנתה אותי לפסיכיאטרית שהיא מכירה היטב וכך הן החליפו בינהן דעות ומסקנות לגבי ועל דרך הטיפול שאני צריכה לקבל ובהתאם גם התרופות .

יעל שלום השאלה היא במחלוקת מקצועית יש פנים לכאן ולכאן הטעון בעד הפרדה גורס שבעוד שטפול תרופתי הו אסמכותי במהותו טפול (דינמי) הוא בעמדה המנסה להמנע מסמכותיות ובכך יש סתירה פנימית לטעמי, אין תשובה ברורה לשאלה בברכה עמי

אני מודה לך בעד תשובתך לשאלתי לגבי הגישה לתיק רפואי. שאלה נוספת: למי בדיוק פונים על מנת לקבל העתק מהתיק ומי מחליט אם אקבל אותו או לא? תודה שוב.

פנה למנהל רשומות רפואיות באותו מוסד הוא כבר אמור להכיר את התהליך בברכה עמי

ויווש.. היכן את? איך היה היום בתל אביב? ומה המשבר שפקד אותך בזמן שלא היית כאן??? דואגת, ומתגעגעת...

ליהי יקרה אל תידאגי אני בסדר כתבתי שם,, ועל המשבר ההוא שאני עדיין מיתמודדת , ןקצת יותר קל לי .אכתוב מאוחר יותר, כרגע רצה לפסיכולוגית ובערב שוב נוסעת מקסימה שלי תמיד איתי ואני עסוקה כל כך מקווה שהכל בסדר אצלך מיצטערת לשמוע שלא מצאת ,, לפרוייקט ושלפחות תימצאי ותצליחי במהלך החודשים הקרובים. אוהבת מאד ויוי

איך ניתן לשכנע בחורה בת 21 לקבל עזרה? למי ניתן לפנות?

אילנה שלום רב, מה זאת אומרת לשכנע? האם היא אינה מעוניינת בטיפול? האם היא מודעת למצבה? אם את לא רוצה לחשוף את הפרטים כאן, את מוזמנת לשלוח לי מייל, ואשתדל לעזור. בברכה, טלי פרידמן

אני סובלת מחרדות עוד בהיותי קטנה בפרט מאז מותה של אימי כיום אני נשואה+ ילדה , ומנסה להביא שוב ילד וללא הצלחה התגלתה בעיה אצל בעלי וזה בטיפול , אך אני ממש בדיכאון מהעינין וזה משפיע עליי הפכתי לקנאית, לפרנואידית ממורמרת מהכל איך אני יכולה לשפר את ההרגשה ולהיות חזקה יותר אודה על תשובתכם

האם את חושבת שאי היכולת להביא עוד ילד לעולם (זה רק בינתיים, לא לשכוח), זוהי הסיבה המרכזית לתופעות הלא סימפטיות שקורות לך ? אולי משהו אחר קורה ?

נוי, מכיוון שהחרדות הן שלך, אבל הבעיה משותפת, מדוע שלא תיפנו לייעוץ זוגי? אני מניחה שגם בעלך מרגיש מבולבל, לאור העובדה שהתגלתה אצלו בעיה. תעבדו על זה ביחד.

שלום רב, חרדה יכולה להיות משהו שניזון ממקור גינטי, אבל פעמים רבות היא משהו שנדבקים ממנו עקב הצמדות למודל התנהגותי, כמו הורים. טוב תעשי אם תסתייעי בפסיכולוג/ית, כדי לנסות ולהקל על עצמך ובן זוגך - וכמובן גם כדי להפסיק את העניין כמשהו שושלתי. חיזוק הדימוי העצמי והביטחון עצמי, ורכישת מיומנויות שליטה ואסרטיביות - הם התהליך המומלץ לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לפי ניסיונך האם חייבת להיות סיבת דחק נראית לעין כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי ?? מה מהותו של הטיפול הפסיכואנליטי ?? כיצד מתבצע טיפול פסיכואנליטי ?? האם טיפול פסיכולוגי יכול להתמודד עם בעיות הורמונליות כמו "חוסר איזון" ? האם טיפול קוגנטיבי הוא לעבוד עם המטופל על דפוסי התנהגות נכונה תודה חואן מנואל סנטהמריה

וואו! אנסה לענות כמיטב יכולתי: 1. לא. לא צריכה להיות סיבת דחק ניכרת לעין. השאלה היא לעין של מי? של האובייקט עצמו או של הסביבה? לפעמים האובייקט לא מודע לזה שהוא סובל או שרוי במצוקה, ואז אם הסביבה עירנית מספיק הדחיפה לטיפול תבוא ממנה. יכול להיות שהאובייקט מרגיש שדברים לא בסדר, אבל שומר על מראית עין של "הכל כרגיל", ואז הוא היחיד שיכול להחליט אם כן/לא לפנות לטיפול. 2. לטיפול הפסיכואנליטי יש מהות עיקרית, והיא הבנה של דפוסים קיימים מתוך חיפוש בעבר. אחד העקרונות שמיוחדים לו הוא השימוש באסוציאציות חופשיות. הטיפול המסורתי (זה שפותח על ידי פרויד) מתנהל כסדרת פגישות שבועיות (4-5), כשהמטופל והמטפל לא יוצרים קשר עין (הספה המפורסמת). אבל במהלך השנים הטיפול הפסיכואנליטי עבר גלגולים רבים (איפשהו פה, בפורום, ישנם הסברים של ד"ר קפלן בנושא, אחרי שניסתי להבין בעצמי כמה דברים, בשביל להשאר נאמנה למקור, אני מציעה לחפש את זה ב"חיפוש"). הטיפול הפסיכואנליטי הציע גם פתרונות נפשיים להפרעות פסיכוסומטיות (אנה או, המטופלת ההיסטרית של פרוייד). 3. הטיפול הפסיכולוגי לא אמור להתמודד עם הפרעות הורמונליות - בשביל זה קיימת הרפואה. ישנם מצבים, שבמקביל לאיזון הורמונלי תרופתי, אפשר להתייעץ גם עם פסיכולוג. בעיקר כאשר חוסר האיזון משפיע על הנפש (מביא למצבים של דכאון וכו'). 4. כן. מטרתו של טיפול קוגנטיבי היא לא להבין מה היה פעם, אלא מה יש היום ומה עושים עם זה. הטיפול עובד על שינוי התנהגותי ומחשבתי. לרוב מדובר בטיפול קצר, שאינו מתפרס לאורך שנים. מומלץ במיוחד להפרעות חרדה. מקווה שהצלחתי, לפחות חלקית, לענות על כל השאלות. ואם מישהו מהצוות יקרא את זה, אשמח לתיקונים, תוספות והערות!

שלום, שמי יהב ואני בת 30 פרודה כשנה לאחר קשר רב עוצמה של שנתיים. עברתי זעזוע לא קל במערכת היחסים שהייתה לי. זו הייתה אהבה של פעם בחיים , כך לפחות כרגע אני חושבת. נאלצתי לפרק את החבילה לאחר שהקשר לא הוביל למיסודו בגלל בן זוגי. ( הוא לא בנוי למחוייבות, כל פעם שהגענו לרגע האמת, מגורים משותפים וכו' הוא התקפל למרות ששיתף פעולה, אך בין דיבורים ובין מעשים הפער היה עצום) .היום לאחר השלמה שלא נהיה יחד והבנה שכך זה צריך להיות ( בעזרת פסיכולוגית ) חיי אינם אותו הדבר. אני לא מאמינה שאכיר ואבנה קשר זוגי ועוד יותר מזה אני גם לא יכולה לנסות ולצאת לדייטים.הפחד מהעתיד מפחיד אותי, אני מתפקדת, עובדת, לומדת, נפגשת עם חברים אבל יחד עם זאת חייה בתחושה שמשהו חסר, אני לא מאושרת וגם לא מאמינה שאהיה מאושרת אי פעם. אני חיה בתחושת השלמה " שזה מה יש ". לא פעם ולא פעמים אני מוצאת את עצמי בוכה ולא נרדמת בלילות. הפסיכולוגית שלי אומרת שאני כבר 90% מחוץ לקשר ונשאר לעשות עוד מאמץ קטן. אנחנו נפגשות פעם בחודש, לטענתה כרגע אין צורך בפגישות שוטפות. לא טוב לי, אני חסרת אמונה, איבדתי את התקווה. מה שבטוח שאם אשאר לבד, לא אשרוד וזה בטח מה שייקרה. האם אי פעם אהיה מאושרת? האם אוכל ליצור קשר בעתיד? איבדתי את האמון בגברים, הקשר שהיה לי היה כמו באגדות אך סופו היה טראגי, הייתי עם שחקן טוב, יותר מידי טוב. שהיינו יחד הוא רצה למסד את הקשר לא פחות ממני והיה לו תוכניות בשמים. שלושה חודשים לאחר שנפרדנו הוא כבר היה בזרועות מישהי אחרת.... אם לא הייתי חותכת את הקשר היום אוליי היינו עדיין יחד בקשר שמלווה בהתעללות נפשית!!! זה נכון שאומרים שהאהבה עיוורת, לא מאחלת לאף אחד לעבור את הייסורים שעברתי. אני מוכרחה לציין שאיני תלותית, אני מאוד עצמאית אבל באהבה שהייתה לי איבדתי כל היגיון ורק הרגש דיבר . יהב

ליהב, נכון שעכשיו הכל נראה שחור. אבל אין זה כך. הזמן הוא מרפא גדול. יעבור זמן מה ותפגשי את אותו המישהו שבאמת יתאים לך ותהיי מאושרת . אולי ? אפילו אם לא, את צריכה להחדיר לעצמך לראש שאם הגבר (אהבת חייך), עזב לבסוף ומצא אחרת, שבאמת רטרואקטיבית, הוא לא היה בשבילך ולא היה לכם חיים טובים יחד. יש עוד אלף כמוהו !!!!!! תאמיני לי, ואולי עוד יותר טובים ממנו. אם הוא באמת היה מאוהב בך, אז למה עזב ????????????? אל תאמיני לגברים !! מי שלא מוכן למסד את הקשר, הוא סתם מנצל אותך. חד וחלק. תתחילי לצאת ולבלות ולא להכנס ללחץ. החיים יפים ואת עוד צעירה בהצלחה

נשמה תמוה , נשמע נדוש , אוליי קשה להאמין עכשיו , אבל נכון!

יהב, החיים הם יפים. תצאי ותבלי ותראי שהאהבה בוא תבוא. עדי

את בת 30 ואת עדיין מאמינה שקיים דבר כזה , האהבה של פעם בחיים????!!!! הזמן פותר הכול במערכות יחסים ! היתרון של נקודת הסיום הוא , שבמבט רטרוספקטיבי לאחור ההגיון שבדברים מתחיל להתבהר. אני בטוחה שכך הדברים ההיו גם לגבייך !

יהב יקרה... סבלנות מתוקה. רק סבלנות. עוד יבוא היום שהפסימיות והעצב יפנו את מקומם לאופטימיות ואושר פנימי. את לא יכולה להבין על מה אני מדברת, עכשיו הכל שחור ורע, בא לך לישון ולא להתעורר למציאות הכואבת, לאכזבה, לאובדן, לפחד ההוא הגדול- להיות לבד... לכן העיצה הטובה היותר שאני יכולה לתת לך, תהיי סובלנית עם עצמך, תני לעצמך לחוות הכל בלי להילחם בעצב הזה, אבל יחד עם זאת אני לא חושבת שפגישה חודשית מספיקה. את צריכה ליווי יותר צמוד למשבר שאת עוברת. אני מציעה לך לדרוש(!) טיפול שבועי ואם אין אפשרות- להחליף מטפלת. אין שום סיבה שבעולם, שתעברי משבר כזה, שיכול לתרום לך המון מהרבה בחינות, חבל לפספס אותו ככה... אם יש משבר זאת הזדמנות מצויינת להתפתחות אישית, מניסיון שלי! מתוך הכאב והעצב באות המתנות הגדולות ביותר, וכמובן האושר.. כמו שנאמר " תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" ועוד משהו.. שהפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם לגבי תדירות הפגישות: "כמו שלכל בן אדם יש צורך שונה לאוכל, ככה לכל בן אדם יש צורך שונה להיפגש" וזה הצורך שלך עכשיו- ומגיע לך לקבל את מה שאת כל כך צריכה..!

יהב היקרה אני מבין ממה שכתבת שנפגעת מאוד קשה. ובצדק. לצערי ולצערם של עוד הרבה יש חראות שמתנהגים בצורה כזאת. גם גברים וגם נשים. אי אפשר לשנות את כל העולם לצערי. אבל את יכולה ללמוד מהניסיון שלך. תיהי יותר בררנית.ומי שלא מתאים לך תעיפי ישר. זה לא קל לבנות אמון מחדש. אז את צריכה מישהו סבלני. שיתן לך זמן ויתמוך בך. אם תיבכי בלילה זה לא יעזור לך למצוא זוגיות. קודם כל את צריכה עוד קצת זמן לצאת מהמשבר. ואל תידאגי בקשר לגיל. תסתכלי באתרי ההכרויות פה. באיזה גילאים אנשים מחפשים זוגיות. בתקופה הזאת קשר טוב לזוגיות זה לאו דווקא 18 היום אנשים לומדים, יותר קשה להסתדר בחיים. אז זה לא סוף העולם. אין פתרונות קסם. צריך זמן. ולאט לאט תיבני את עצמך שוב. מה שהיה היה. תלמדי תפיקי לקחים. ותמשיכי את החיים. החיים לא ניגמרו מתי שניפרדת מהבחור. את עוד חייה. לכל אחד יש משברים בחיים. אבל עוברים אותם. אני בטוח שאת בחורה טובה. את תימצאי את הבחור המתאים. אני בטוח שהוא יזכה במישהי מיוחדת:) תחיכי קצת:))) ככה:))))) @----)---- איתן

יהב תיקראי בעמוד 519 מה שרשמתי לספיר תחת הכותרת "בלאגן" אולי גם זה יעזור לך. איתן

אתם בטח לא זוכרים אותי כתבתי פה לפני שבועיים על זה שחבר שלי עזב אותי. אמרתי שעשיתי טעות.. העניין הוא שזה לא בדיוק נכון. הקשר ביני לבינו היה חולה ורע. הוא אדם אגואיסט מאוד שלא נותן מעצמו והוא גרם לי סבל רב. במשך הזמן התרגלתי ליחס הזה ואפילו פיתחתי דרך התמודדות. אהבתי אותו המוות יותר נכון אושרי היה תלוי בו מכיוון שלא ראיתי טעם לחיי והוא הכניס בי אהבה וקשה לי מאוד אני בדיכאון ענקי שמטביע אותי כל בוקר כל הזמן חושבת עליו לפעמים שונאת לפעמים אוהבת מחפשת דרכים לנקום.. אובססיבית אליו והוא לא אכפת לו..... תמיד עשה מה שרצה......... מה אני אעשה ????????. לפעמים מייחלת למותי שיפסיק את הסבל. תעזרו לי

וואי וואי וואי , מה קרה היום ? כל האהבות הנכזבות הגיעו הבוקר לפורום ? בנות, רגע אחד, לאט לאט. לא חסרים גברים בשוק. מה התלותיות הזאת ??????????? רבק, אנחנו בשנת 2001 (2002 עוד מעט). מי הוא זה ואיזה הוא הגבר שיכול כך לשבור אותך ???? צאי מזה !!! תשכחי ממנו, הוא לא שווה אותך !!!!!!!!! אם את באמת רוצה להתנקם בו, אז תראי לו כמה את חזקה ולא נשברת ממנו ולא שמה בכיוון שלו. זוהי הנקמה המתוקה ביותר. תשתחררי ממנו !!! זכרי : יש עוד אלף כמוהו ויותר טובים ממנו !!!!!!!!!! בהצלחה

אני מזדהה איתך גם אני עברתי את מה שעברת... אז אם יורשה לי לומר.. אני מבינה את הרגשתך... השתמשתי באותם המילים כפי שאת משתמשת ברגע זה.. עד שיום אחד קמתי ואמרתי לעצמי שאני פותחת דף חדש (פרק חדש בחיי).. אני לא אשקר לך..זה עניין של זמן ותהליך ארוך.. וכואב.. פשוט תנסי להעסיק את עצמך. .. ולהמנע מלפרש את המערכת היחסים שהיתה לכם.. אל תתמקדי בזה תתיחסי אל זה כעל חוויה.. נסיון.. שבעצם עברת אותו.. פשוט תנסי לשנות את ההשקפה ואת דרך הסתכלותך על החיים.. ותראי אותם באור שונה.. תהיהי קצת יותר אגואיסטית ותתמקדי רק ורק בעצמך!! חשבי מהו רצונך? מה את רוצה שיהיה לך?... כלומר תעשי חשבון נפש עם עצמך ותבררי עם עצמך כול מיני עניינים.. ובהתאם לההשלכות.. לאחר הבירורים תפעלי בהתאם.. כי זה מה שעשיתי.. ובהצלחה

תיראי. סימת את הקשר לטוב או לרע. את צריכה להמשיך קדימה. תיקחי טיפול פסיכולוגי. שיעזור לך לצאת מהמצב. אין תרופת קסם לשכוח ולסלוח. זה תהליך. אם הזמן סערת הרגשות שלך תקטן. תירדי מהבחור. אל תעשי דברים מטופשים. אל תתרידי אותו.ואל תתקשרי ואל תתיחסי אליו. כי קודם כל את תשפילי את עצמך. והוא יסתכל עליך כמעוררת רחמים. ודבר שני ככל שתציקי לו יותר. הוא יתרחק ממך יותר. ואז בכלל חבל לך על הזמן. תירדי מהבחור. תיצאי מהבית אם חברות. תעסיקי את עצמך בעבודה או קורסים. לשכוח קצת לפחות במשך היום. במשך הזמן סערת הרגשות שלך תירד. ואז תתחילי מהתחלה לבנות קשר יציב. וזאת בעצם עוד סיבה ללכת לפסיכולוג. כדי שתדעי איך לעשות את זה. אין לאף אחד פתרונות קסם. אם תירצי לפרוק עוד מהלב. [email protected] איתן

על רגעים של צער ורגעים של אושר ... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוהים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוהים לשם מה נתנו לו הקופסאות. אמר אלוהים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. "את כל רגעי הכאב והצער", אמר לו האלוהים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות?" שאל האדם. "שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוהים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא היתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוהים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוהים. גם קופסת הצער לא היתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוהים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער. התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוהים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער" אמר האדם לאלוהים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוהים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוהים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו השנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוהים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסא האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.

סיפור יפה ומעורר כל כך הרבה מחשבה למה לי זה לא יכול לקרות או לכל אדם אחר שסובל , למה בכל זאת המועקות העצב הדיכאון והקושי בחיים , במציאות ולא בסיפורים כל כך כבד וחונק ולא יוצא ומתפזר ואילו הרגעים של אושר ושמחה כל כך מעטים וקלים ועפים לא מתישבים להרבה זמן . ספיר יש לך מתחרה בסיפורים עם מוסר השכל בפורום וזה איתן הלוואי וסיפוריכם יכלו להתקיים גם במציאות .

היי יונת כשאני קראתי את הסיפור גם לי עברו אותן מחשבות. כשמרגישים מאוד רע הסיפורים האלו אפילו יכולים לעצבן. אבל אולי משהו בהם יגרום לרגע קצר אפילו להפסיק להיאחז בכל הרע. ספיר

יואו!!!! איזה צמרמרה קיבלתי....! סיפור מדהים ו...... מרגש!!!!! :-)))

יש עוד חמש דקות להגיד לך מזל טוב... :-)))))))))))))))))))))))))))!!!!!! איך היה מתוקה? עשית משהו בכלל? איך המצב רוח? היום לא כתבתי לך מייל כי אני ממש גמורה, אבל הייתי חייבת לאחל לך שוב שיהיה לך הרבה מזל בחיים, ושבאמת יהיה לך טוב. זהו.. מתגעגעת...:-) לילה טוב יקירתי.. (ד"ש לאיתן!......:-))))

עוד יום-הולדת עבר... יופי. הופ-הופ טרללה, גדלתי בשנה... וזהו. זה כל ההבדל. התחיל יום חדש, והצרות אותן צרות... היום לא עשיתי שום דבר מיוחד (חוץ מלמצוא מקום למתנה שאחותי קנתה לי (וזה היה פרוייקט...). את החגיגות אני עושה בסופ"ש... אני מוזמנת, מוזמנים אלינו... נו, הבלאגן הרגיל :-) אז אם את עוד בסביבה - מגיעה לך תודה מיוחדת (בלי לפגוע פה באף-אחד). לילה מיצויין לך...

???????????/

ליסה נשמה... מה שלומך?...הרבה זמן לא שמעתי ממך, את בסדר? הכל בסדר שם בחו"ל..? אני ממש שפוכה מעייפות ולא נשארת כאן ליותר מידי זמן.. אבל ראיתי ששאלת אם מישהו פה.. אז בנתיים אני פה..:-))) אני רק אכתוב להרה משהו ואני עפה למיטה... :-)

hi lehi,how r u? i am ok although i have been in a bad mood all day,just a bit depressed i think,but i should get over it tomorrow,i hope you are fine and that everything is going your way

היי ליסה, מקווה שאת עדיין כאן.

yes i`m still here,i was just reading up on the net about "transference"and counter-transference

סבלתי מחרדות,הייתי מטופלת בכדורים ,אח"כ עבדתי על הנפש שלי,כי ראיתי שהכדורים עוזרים אבל לא בדרך שהם אמורים לעזור לי,זה היה כמו אקמול הרגיע לאותו רגע,ועבדתי חזק על הנפש שלי ועליתי שוב על הדרך הנכונה,אני נימצאת שבועיים לפני חתונה,וחזרו לי המחשבות הטורדניות והמפחידות,אני מפחדת מכל דבר שזז מפחדת שיקרה לי משהוא,פתאום העולם ניראה לי אכזר,אני מאמינה שכל נפילה היא בשביל עליה,אבל שאלתי היא האם זה טיבעי לבחורה שסבלה בעבר מחרדות קשות,שוב להיכנס לחרדות ועוד לפני חתונה? קחו בחשבון שחוץ מהחתונה עבר עלי חודש קשה מבחינת לחץ בעבודה,ומחלה של אדם קרוב.

לימורי, חתונה היא דבר מלחיץ. לא רק האירוע עצמו, אלא גם ההשלכות של מה שיבוא אח"כ. טבעי מאוד, שהחרדות מהן סבלת בעבר, יופיעו שוב דווקא עכשיו. קצת קשה למצוא פתרון בזק, כזה שירגיע קצת את העניינים בתוך שבועיים... אבל אפשרות נוספת היא להתחיל בטיפול פסיכולוגי (אם את לא מעוניינת לנסות שוב תרופות), אומנם זה לא יהיה מקרה של "יעבור עד החתונה", אבל למה לא לנסות לשפר את איכות החיים באופן כללי?

אני נגד פסיכולוגים,אני יותר בעד חשיבה חיובית ורוחניות,אני עובדת על המוח שלי בבית ע"י קריאת ספרים וכדומה. תודה לך על העידוד.

שלום רב, כן, זה מאד טבעי! ארוע כה גדול ורב השפעה בהחלט מותיר את רישומו. אם תרגישי לא יציבה, כדאי לשתף את בן הזוג ברקע שיש לך. בשביל זה יש חברים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יוסי תודה מקרב לב.

שלום, אני בן 17 וחצי ויש לי סי.פי קל (צליעה ברגליים) עקב כך אני אדם מבודד כמעט לחלוטין,החברה הרגילה לא מוכנה לקבל אותי איך שאני,ונשים נרטעות ממני בגלל מצבי הגופני... משום כך אני סגור,מופנם וכ"ו מעולם לא היה לי שום קשר עם בחורה,אפילו למצב של לדבר עם בחורה שאני לא מכיר בטלפון,גם לזה לא הגעתי... עוד אפשר לומר שהביטחון העצמי שלי שואף ל0 נוסף לכל זה אני סובל מחרדות עמוקות,כל חיי סבלתי מחרדות (בעיקר פחד ממות,מחלות אך גם חרדה חברתית),הייתי אצל מספר פסיכולוגיים ואפשר לומר שזה עזר,אבל ברגע שהטיפול הפסיק,הכל חזר אלי.. ואם לא דיי בזה בשנה האחרונה נכנסתי לדיכאון.. לפני מס' שבועות החלטתי לקחת את העניין ברצינות ופניתי לפסיכיאטר,הוא נתן לי סרוקסט שממש ממש לא עזר אלא להפך,החליפו לי את הכדורים לאדרונקס,גם כן לא עזר.. החלטתי שאני לכדורים יותר לא מתקרב! משום שעשיתי חושבים וראיתי שהנזק הוא יותר גדול מהתועלת (הנזק היה רב ותועלת כלל לא היתה) אמרתי לעצמי,ניסיתי כבר הכל.. מה עוד אוכל לעשות? פניתי אל המיסטיקה.. .בן אדם שמבין בקמעות שלח לי קמע לפני כ 3 שבועות וביינתים תודה לאל הקמע העביר את החרדות וגם העלה את הביטחון העצמי,גם החרדה החברתית פסקה כלא היתה... ,תגיד שאתה לא מאמין בקמעות אני אגיד או קיי אבל לפחות זה עשה את מה שהכדורים של הפסיכיאטר לא הצליחו לעשות,וזה עשה את זה גם בלי תופעות לואי וכ"ו.. אולם עדיין מוקדם לומר לבטח שזה עזר כי חלפו רק 3 שבועות,אבל אני מאמין שזה אכן עוזר!! זה פשוט עוזר לי!! עד עכשיו סיפרתי רק רקע למצב.. עכשיו אתחיל לספר למה בעצם החלטתי לכתוב לפה: בחודש האחרון הכרתי בצ'ט משהי בת 16 וחצי שמאוד מאוד מאוד התחברתי אלייה,וניפתחתי אליה בצורה בלתי לרגילה, סיפרתי לה ה-כ-ל על המצב שלי והיא קיבלה הכל בהבנה (מה שלא קרה מעולם ואני מדגיש מעולם אם בנות אחרות) וכיום אנחנו מנהלים קשר טלפוני שאיתו אני מרוצה מצד אחד ולא מרוצה מצד שני מכמה סיבות: ראשית היא נשמעת הבחורה הכי אינטלקטואלית,והכי.. מבינה שבעולם אבל כמו שאמרתי יש כמה בעיות,היא התחילה לספר לי עליה סיפורים מאוד מאוד מאוד מוזרים כמו: שהיא מדברת עם רוחות, מתעסקת בכל מניי ענינים של מיסטיקה וכ"ו... שיש לה חבר בן 42 ואמא שלה לא יודעת על כך... עוד היא סיפרה שהיא היתה נשואה! וגם החתונה היתה בסתר.. והיא התגרשה משום ש.. כך וכך .. (זה לא רלונטי כרגע.. ) הסיפורים נשמעו לי מאוד מאוד מוזרים.. סיכמתי איתה שהיא מדמיינת את הכל ואני לא מאמין לכלום.. היא אמרה שהיא יודעת שאלה נשמעים סיפורים מצוצים מהאצבע ואין לה בעיה עם זה שאני לא מאמין ... אז המשכנו בקשר הטלפוני.. אבל ישנן עוד בעיות כמו למשל: אנחנו גרים אחד מאוד מאוד רחוק מהשני (אני בעכו והיא באילת) שנית אנחנו מדברים כל יום 3 שעות בטלפון בערך (מעולם לא נפתחתי כך אל אף אדם) אבל הבעיה היא שתמיד אני מתקשר,כי היא טוענת שאין לה שיחות יוצאות ו.. אני חושב על החשבון טלפון שיגיע בסוף החודש ואל התגובות של אבא שלי.. היא כל הזמן אומרת לי שלא מעניין אותה המראה החיצוני,והיא דיי מתחננת שאני אבוא אליה כדי שנפגש.. הבהרתי לה שאין סיכוי שאני אגיע (מהמון סיבות שאני לא אכנס אליהם כרגע...) הבהרתי שישאר בינינו רק קשר טלפוני.. אציין שהשיחות איתה גורמים לי לרגש מאוד מאוד חיובי,אנחנו מדברים על הכל.. ניכנסים לכל מני פילוסופיות .. ופשוט.. אני מוצא איתה נושא שיחה.. שזה לא יאומן.. השיחות מכנות לי רגש מאוד מאוד חיובי (אני יודע שציינתי את זה כבר אבל זה לצורך הדגשה) כדרך אגב אציין שכיום אני בשיחות עם סטודנד לעבודה סוציאלית (דרך קופת חולים זבולון) הייתי איתו רק בשני פגישות בינתיים,אבל אני שם לב שאין לו ממש תשובות או עצות לבעיות שלי אבל את זה נעזוב לעת עטה.. השאלה העיקרית שלשמה כתבתי פה: האם לאור כל הנתונים המקיפים שנתתי לך פה האם אתה חושב שכדאי לי להשאר איתה בקשר? התשובה חשובה לי מאוד ובבקשה אל תגיד לי לספר את זה לעובד הסוציאלי כי.. אני מרגיש שאין לו עצות טובות בשבילי ואני רוצה לשמוע דעה מקצועית ... אז אנא ענה להשאר איתה בקשר ? ומה דעתך על כל הסיפור שלי? מה אתה ממליץ לי לעשות? בתודה מראש וסליחה שזה כ"כ ארוך

אלמוג, אי-אפשר לומר לך מה לעשות לגבי הקשר עם אותה בחורה, משום שההחלטה צריכה להיות שלך, אחרי השיקולים שתעשה. אני מכבדת את האמונה שלך בקמע... למה שלא תכבד את ענייני המיסטיקה של אותה נערה? כל זמן שאף-אחד לא נפגע מזה, הרי שאין פסול בשום אמונה. מכיוון שהבהרת, שאתה מוכן להישאר איתה רק בקשר טלפוני - בשל כל הסיבות שהבאת (הרגשה טובה, הבנה וכו'), אז הבעיה היחידה היא הנושא של מי מתקשר למי. אני מסכימה איתך שזה לא הוגן שכל ההוצאות נופלות על הצד שלך - תציע לה לקנות טלכרד ולהתקשר מטלפון ציבורי ותראה מה תהיה התגובה שלה... אם היא מסכימה, אז אין בעיה, אם לא אולי כדאי שתשקול שוב את כל הנושא. זו סתם דוגמא, אני מניחה שיש עוד רעיונות.

אלמוג שלום, לגבי הקמע, אמונה זה דבר מאוד חזק. ואני מאמינה במה שעוזר ככה שזה מה שחשוב. לגבי הקשר הטלפוני עם הבחורה, אם הקשר הזה משפיע עלייך לטובה ומוציא אותך מתחושות הבדידות אז אולי כדאי להמשיך לקיים אותו. בנוגע לתעריפי שיחות בינעירוניות אני יודעת שהתעריף מאוד מוזל בסופי שבוע ולאחר 22:00 בלילה. אז מבחינת הוצאות השיחה אפשר עדיין להמשיך לקיים את השיחות ולא לקבל חשבון מוגזם. אולי בעתיד תשקול להיפגש עם הבחורה ולהוסיף מימד נוסף להיכרותכם. בנוגע למה שהיא מספרת לך, כל אחד שונה מהשני ועם נסיבות חייו, בנוסף לאמונות ותפיסות סובייקטיביות. (זה הופך אותה אפילו למעניינת לא? לפחות בעיני אנשים מסוימים..) ספיר

אלמוג שלום אני מתאר לעצמי שהארכת בנסיון לתת לי את כל הפרטים כדי שבאמת אוכל לתת לך תשובה ישירה מבלי להפנות אותך לגורם הטיפולי שאינו עונה על צרכיך לפי הרגשתך. למען האמת, הפרטים והעובדות לא עזרו לי לגבש עצה שאפשר לתת לך. אם החיים היו כל כך פשוטים, שניתן לקבל בהם החלטה של "שחור ולבן - כן ולא" על סמך תיאור מדוייק של פרטים, בוודאי לא הייתי צריך את עצותי. אני חושב שיהיה זה בלתי אחראי מצידי לתת לך תשובה לשאלתך כי בכל תשובה שאתן, חיובית או שלילית, יתכן שטובתך הינה בדיוק הדבר ההפוך. אני מבין את אכזבתך מהטיפולים השונים שקיבלת עד כה והתחושה שהם לא עוזרים לך. אתה מתאר בעצמך עד כמה דמויך העצמי נמוך, והדבר אולי מקשה עליך לבטוח בעצמך שאתה עושה את הדברים הנכונים עבורך. יש מצבים בהם לא אהסס ואמליץ כך או אחרת. במקרה שאתה מתאר אני חושב שאתה צריך לעבד את הדברים בדיאלוג עם איש מקצוע, ולא במונולוג אינטרנטי עם איש מקצוע אנונימי, למרות היתרונות שיש בכך עבורך. אם לא מצאת עד היום את המסגרת הטיפולית המתאימה, אין זה אומר והיא לא אפשרית. בטווח הארוך אתה צריך לעשות שינוי פנימי. מגבלותיך האובייקטיביות הן דבר שניתן בוודאי להשלים איתן, כל עוד אתה תסלח לעצמך עליהן יום אחד. זו אולי עיקר העבודה הטיפולית לה אתה נדרש. בהצלחה, ומצטער אם אני מאכזב אותך על העדר העצה המיידית ד"ר אורן קפלן

תודה לך על תשובך,ולכל הגולשים שהגיבו גם כן..

לעיונכם! טלי פרידמן

אין קשור אין כלום לא יפה....שושואיסטית

טלי, נשמח לעיין, אבל איפה הכתבה?

מצטערת על הבילבול... אז קצת באיחור (ותודה לגולש הנאמן שהעיר את תשומת ליבי באימייל) להלן הקישור: http://www.miok.co.il/news3.asp?md=5&sm=1&n=2558

לפני 20 שנה אושפזתי בבי"ח פסיכיאטרי וכעת אני מעוניין להשיג העתק של התיק הרפואי. האם בכל מקרה אוכל להשיג מידע זה, או שמא במקרים מסויימים נמנעים מלמסור מידע כזה לפציינט? ואם כך הוא הדבר, מי מחליט אם למסור את המידע או לא? תודה.

איתי שלום מותר לסרב מתוך הערכה שהדבר עלול להזיק לך לדעתי לא ממש ברור אם יסרבו אם כן פנה לאגודה לזכויות האזרח או גוף דומה ליועוץ בברכה עמי

המון תודה על תשובתך המהירה. רציתי לדעת האם נתקלת בעבר בתופעה של גידור תת עורי שנובע מלחץ נפשי, האם הדבר אפשרי? והאם היית ממליץ לי לפנות לטיפול פסיכולוגי אותו שקלתי לא מזמן לאור הלחץ בו אני נמצאת. תודה על התשובה, נעמי.

נעמי שלום אפשרי פני כאמור ליעוץ רופא עור ובהמשך פסיכולוג או פסיכיאטר עמי

היי ליהי יקירתי , סוף סוף , היתגעגתי ,,מקווה ששלומך בסדר? הפרידה קשה מנשא , מאנשים יקרים,,, כעת המחשב איך שהוא מתוקן אך אין לי מייל, לצערי שלומי בסדר ,ומקווה לשמוע גם ממך ,,או שאדפדף כאן כעת , בנתיים , אוהבת ושולחת לך נשיקות ויוי

ויווש שלי... שלחתי לך כמה מיילים אבל את אומרת שאין לך עדיין אי מייל... :-((( חבל.. מה שלומך יקירתי?... איך את מרגישה עכשיו? איך עבר עלייך השבוע? אצלי עבר די טוב.. יש לי עדיין את אותה הבעיה בלימודים.. אני לאט לאט מתחילה לעכל שכנראה ואני אצטרך לחכות עוד חצי שנה למבחן הממשלתי.. נו טוב.. שאלו יהיו הבעיות של כולנו... היום האמת היה לי יום יחסית מבעס בעבודה , את יודעת עם מי אני עובדת נכון..? אז זהו שהיום הוא עלה לי על כל העצבים וזה די מתסכל אותי, אבל אני מקווה שזה יסתדר. אני לא מבינה מה מצאתי בו בכלל... בכל אופן, אם אני עושה משהו שלא לרוחו הוא מתנהג אליי ממש מגעיל אבל.. מה חדש..:-).... טוב יקירתי.. אני שפוכה מעייפות -חזרתי ממשמרת ערב ומחר אני עובדת בוקר אז אני הולכת לישון , אני מקווה לראות וגם לשמוע ממך מחר. תרגישי טוב, שיהיה לכולנו טוב, אמן. לילה טוב... :-)))

הלו???

היי ! אני סובלת מידי פעם מחרדות בדרך כלל יש לי מחשבות שליליות והיו לי התקפי חרדה ופאניקה. אני נוטלת כמעט 3 שנים סרוקסט יש לי תופעה שנקראת "דופק לא סדיר" יש לי פעימות מוקדמות או חסרות בלב אני עשיתי את כל הבדיקות היכולות לאבחנן בעיית קצב וב"ה הכל היה תקין זה התחיל לי אחרי זמן מה אחרי שהתחלתי לקחת סרוקסט האם יש קשר? סרוקסט יכול לגרום לדופק לא סדיר מידי פעם ? תודה מראש!

לימור שלום זו אינה תופעה רגילה של סרוקסט איזה ברור עברת מבחינת הלב ? יתכן שהסרוקסט אינו מועיל דיו ואולי שווה לנסות שנוי לאחר 3 שנים בהצלחה עמי

אני עברתי אקו לב , הולטר פעמיים ,לב במאמץ ופעמיים א.ק.ג תודה

היי לימור גם אני לימור. לימורי אני נטלתי סרוקסט 8 חודשיים,היו לי התקפי חרדה קשים ולפעמיים הם חוזרים לי,אבל אני סיימתי עם הכדורים. למיטב זכרוני היו לי הרבה תופעות לוואי שנטלתי כדורים אלו,והרבה תופעות כגון דופק לא סדיר באות בגלל המחשבות הטורדניות,לימור תקני את הספר של לואיז הי,או שכבר קראת אותו,תחשבי חיובי,הכדורים מרגעים אבל לא מרפאים את הנפש לעומקה ,כנסי לתוך עצמך בררי ממה התחילה הבעיה וכו. אני כאן עם יש שאלות. תחשבי חיובי,קומי כל בוקר ותגידי לעצמך שאת בוחרת לחשוב חיובי שאת מוגנת ובטוחה .... תצליח. אמן.

בגלל ששנינו לימור אולי לא שמת לב כתבתי לך תשובה בשם לימור....

חשוב לך לדעת כי הסרוקסט אינו פתרון לבעיה כי אם "פתרון" שיוצר בעיות חדשות. הרופאים וכן דר אבני נוטים להרגיע במילים יפות ולשכנע שהפרוזאק וסרוקסט אינם מהוות בעיה ולא ידוע על תופעות לוואי ושצריך לנסות אולי סם אחר או מינון אחר. אך כן, התחושות שלך והתחושות של סיגל השניה נכונות. האמיני לעצמך ואל תשתכנעי להחליף את התחושה שלך בדעה של "מומחה". עזרי.

עזרי, בהמשך לתשובה שכתבתי לך קודם (ובטח עוד לא קראת) - זה לא חכם לצאת כאן למסע צלב נגד תרופות. כי האנשים גם ככה מבולבלים, ודברים מסויימים שאתה כותב רק מוסיפים לבילבול שלהם. ייתכן ואתה צודק, והסרוקסט/פרוזאק באמת מזיקות - אבל אין לך הוכחה מדעית ביד... כי כמו שאתה טוען, אם זה לא מדע, גם אתה בעצם לא יודע בוודאות מה נכון ומה לא.

עזרי שלום אנא צטט אותי במדויק ואל תכניס מלים לפי טרם ענית לי על סמך מה אתה חושב שאתה צריך להחליט על דברים במקום זה אתה מנופף בססמאות בברכה עמי

אני בת 24 וסובלת מכאבים בבטן ובראש במשך כחמש שנים ללא שום תופעות נוספות ברצוני לדעת ממה נובעים כאבים פסיכוסומטי - מעבר לטענה על לחץ נפשי. האם ידוע לכם על אתרים בהם אוכל לקרוא בעברית על הנושא.

שלום לך נתנאלה , שמי יעל וגם אני סובלת ממשהו שדומה לך , אני רוצה שתידעי שאם את סובלת כול כך הרבה זמן בטח היית יודעת אם זה על רקע פסיכוסומטי- הכוונה למצבים נפשיים. אני לא רופאה , אבל אני מציעה לך ללכת למומחים הגדולים ביותר שימצעו לך את הסיבה לכאבים . מניסיוני כאב כרוני הוא דבר נורא ואני יודעת שאת לא צריכה שיגידו לך את זה כי את עוברת את זה על בשרך! השאלה היא מה עושים ? מה את עושה בכדי להלחם בו , למנוע אותו? יש האומרים כי היפנוזה היא דרך מצוינת , אני באופן אישי ניסיתי אותה , וזה היה נראה לי כמו הליך מקומדיה יותר מאשר ערך טיפולי. יש האומרים שאפשר לקחת תרופות כנגד דכאון ע"מ למנוע את הכאבים - אך בחיים אני לא יכניס משהו כימי לגוף שלי!!! לא משנה איזה פסיכולוג או פסיכאיאטר יגיד מה שיגיד! זה הגוף שלך! לצערי אני לא יכולה לעזור לך כי אני נמצאת במצב דומה אבל אני רק יכולה להגיד לך דבר אחד: תהיי חזקה!!!! - ואם את חלשה לפעמים זה גם בסדר, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת!!! במצב כמו שלך כול החלטה רפואית היא קשה , ולעיתים עושים שגיאות שאחר כך אין דרך חזרה . שקלי מה שאת עושה הן מהבחינה הרפואית והן מהבחינה הנפשית האישית שלך. תלמדי לחיות עם הכאב , תנסי אוליי למצוא דברים שיקלו עליו- לפעמים גם אין! אל תשברי !!! אני בטוחה שזה יעבור יום אחד , אם מעצמו או שמה מאבחנה רפואית מוצלחת , לשם שינוי! 5 שנים???????? קצת קשה לעקל! הלוואי וניהיה בריאים !!! מקווה שעזרתי ולו במעט! יעל

נתנאלה שלום לכאב מקורות רבים. המונח פסיכוסומטי בו השתמשת כבר יוצר הנחות יסוד כלשהן. יש דרכים פסיכולוגיות לטיפול בכאב, בין אם מקורותיו פיסיולוגיים, נפשיים או מעורבים. הכאב בהגדרתו הוא תחושה פסיכולוגית ותנודותיו תלויות במרכיבים פיזיולוגיים ונפשיים. ישנן מרפאות כאב במספר בתי חולים, למשל בבי"ח איכילוב. הרעיון הוא לנסות ולתקוף את הבעיה בצורה אינטרדיסיפלינרית ממספר כיוונים. השימוש בהיפנוזה שהוזכר על ידי יעל עשוי להיות יעיל מאוד לפי ניסיוני. צר לי שהוא לא עזר ליעל אבל זו שיטה שעשויה בהחלט להיות כיוון מתאים לטיפול. אינני יודע באיזה מסגרות טיפוליות היית עד כה והאם ניסית טיפול נפשי מסוג כלשהו. הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ. זכרי שבפניה לעזרה פסיכולוגית אין בהכרח הסכמה מצדך שהכאב נובע מבעיה פסיכולוגית. כאמור, פסיכולוגים עוזרים לחולים אמיתיים וכואבים מאוד בבתי חולים להתמודד עם הכאב שהם חשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נתנאלה שלום, פסיכוסומטי משמעותו בעיה נפשית שמשפיע על הגוף. ברור אך חשוב לציין שנפש אינה גוף לכן הפתרון לא יכול להיות כימי. היפונזה פותח את התת מודע בצורה לא מבוקרת ונוטה להכניס סוגסטיות לא רצויות לתוך האדם וכך שוב ליצור בעיה נוספת במקום לפתור בעיה. ניתן להכניס סוגסיית נגד לכאב אך זה יוצר קונפליקט בתוך השכל שיכול לגרום לכאב ראש. אני ממליץ על רפואה אלטרנטיבית. ויטמינים והומאופתיה. אם את צריך טלפונים של מומחים בתחום אוכל לספק לך. עזרי.

עכשו אני מבין!!! תגיד חמוד....אני רואה שאתה מלא טענות כרימון אתה מתנגד כמעט לכל דבר.... אני גם אנטי..לא קטן לפחות בנושא הבנזאופינים אז אולי תאמר לנו מה הפיתרון שלך??? בעיקר לחולים שכבר שקועים בביצה של תרופות ותעשה לי טובה...אל תגיד הומופטיה כי גם את זה ניסינו...ובעיקר "שילמנו"

שמעתי שפעם נפטר מישהו מרעב. סיפרו לרבי. שאל הרבי: וכי למה לא הלך לשכנים לבקש קצת אוכל ? ענו לו: הוא התבייש. אמר הרבי: אם ככה, הוא לא מת מרעב, הוא מת מכבוד !!! האם אין זה נכון לגבי רובי שפירא ? האם אדם צריך לירות לעצמו כדור בראש אם הוא מתרושש ??? הוא לא מת בגלל קשיים כספיים. הוא מת בגלל הכבוד !!! כך קרה ללוינסון מבנק הפועלים ולשר עופר (אם מישהו זוכר). חבל !

נכון,מסכימה איתך בכל מילה. בדיוק כמו שכתבה נטלי,רובי מת בגלל הכבוד,כולם אומרים שהיה לו אגו גדול,יש אנשים שלא יודעים וקשה להם ומתביישים ושונאים לבקש עזרה מאחרים ואז קשה להם יותר לצאת ממצבים או קשיים.למרות שלעיתים הם כן מוצאים מישהו טוב ונאמן שהם הכי בוטחים בו ומכבדים אותו ומעריכים אותו,כך נראה, וכך אותו בן אדם מרגיש כלפיהם- וממנו הם גם מוכנים לקבל את העזרה ותמיד מכל הלב ובלי פרצופים ובלי טובות אלא אך ורק מכל הלב. מכירה זאת מקרוב. הייתי עושה הכל לעזור לרובי אם רק יכולתי. באמת חבל. אז נכון שהם אנשים טובים ותמיד הם אנשים טובים, אז בסוף יכתבו להם שהם היו אנשים טובים על הקבר.....אני יודעת ובטוחה שגם לי יכתבו שהייתי בחורה טובה על הקבר......... וזה באמת חבל ועצוב.................. יש לי מילה ויש לי כבוד! לא להרבה יש....... אכן לרובי היקר היתה מילה והיה כבוד!

חבל שאדם חם ונדיב כרובי שפירא נאלץ להתאבד בגיל כל כך צעיר, רחוק ממשפחתו ומחבריו הרבים אשר ידעו להיות לצידו בימים יפים אך בעצם נטשו אותו בשעתו הקשה ולא ניסו למנוע את האסון ולהיות לצידו בשעת מבחן.

שלומי, אתה כל-כך צודק! אבל יש אנשים, שהכבוד שלהם נחשב בעיניהם לעולם ומלואו... אם אין כבוד - אין חיים. אני לא יכולה להסכים אם זה, אבל גם לא לשפוט אף-אחד... לא הייתי רוצה שישפטו אותי אחרי מותי... רק אני נכנסת לנעליים שלי, אין מישהו שבאמת יכול לשפוט התאבדות, ולו רק כי זה לא הוגן כלפיי המנוח.

HAPPY BIRTHDAY TO YOU..MAY YOUR DREAMS COME TRUE..AND MAY ALL IN THIS WORLD BE KIND JUST LIKE YOU...!!!!!!!!!LISA

ליסה... איפה היית? תודה על מה שכתבת... מה שלומך? נ.ב. אם כל העולם יהיה נחמד כמוני... תפרוץ מלחמת העולם השלישית... :-)

Hi again,i have been away for a week but i`m home now and i`m not in a graet mood i don`t have anything cheery to say i`m sorry,but how is everyone here?i hope you are all fine,LEHI,EITAN and everyone else

הרה יקרה יום הולדת שמח היגעתי בזמן , ואני שמחה שלא פיספסתי,, מאחלת לך מכל הלב שדרכך תהיה קלה בכמה שפחות מיכשולים ושהמזל הטוב של הקשתים יאיר גם עליך את אורו וחומו השורף,,, ושתרגישי את החיים ותחווי אותם עד הסוף הטוב. שלך באהבה ,,אל תהיי מובכת , זה בסדר, מזל טוב שוב, ויוי

היי, מז"ט... אני מצטרפת לכל האיחולים החמים... :) טלי פרידמן

שמי נעמי, זו לא הפעם הראשונה שלי בפורום וחזרתי לכאן משום שאני סומכת על תשובותיכם ובמילים אחרות הן מרגיעות אותי. לפני כחודש התחלתי לחוש גירודים פנימיים בתוך הגוף (לא היתה כל פריחה חיצונית). הגירודים החלו בעיקר באיזור הבטן העליונה (אולי באיזור הקיבה), והגיעו אף לאיזור פי הטבעת. לפני כשבוע התחלתי להרגיש את אותה התחושה של גירוד פנימי במפרקי המרפק והברכיים. האם תופעה זו יכולה לנבוע מלחץ נפשי מוגבר בו אני נמצאת, או שזה קשור במערכת אחרת בגוף. אודה לכם על תשובתכם היות והדבר לכשעצמו מלחיץ אותי. בתודה נעמי.

נעמי שלום 1. אנא פני לרופא משפחה ו/או רופא עור לברור יתכן שמדובר בהפרעה פסיכוסומטית - האם את ערה ללחץ בו את שרויה ? במקרה זה יתכן ותעזרי בהתערבות שיחתית או תרופתית בהצלחה עמי

ד"ר עמי שלום רב, קודם כל המון תודה על התשובה המהירה. אני אכן עירה ללחץ בו אני נמצאת, האם שמעת בעבר על תופעה זו של גירודים תת עוריים כתוצאה מלחץ נפשי? והאם היית ממליץ לי לפנות לטיפול פסיכולוגי? אודה לך אם תענה לי בשנית, נעמי.

נעמי,זה לחץ בטוח,לדעתי ואני לא רופאה,עם חס וחלילה זאת הייתה מחלה כל שהוא,כבר היו סימנים אחרים. הגירודים החלו לך במקום מסויים בגוף והיות שנבהלת הם החלו להתפשט,הכל בתך הנפש. תתחילי לקרוא ספרים לגבי ריפוי עצמי או מצבי לחץ,גרב נובע מלחץ.

מאחר הבעיה פסיכוסומאטית אין לך מה לגעת בתרופות.

נעמי, אני רואה שכתבו לך כמה תשובות, וכל אחת שונה מהשניה. ייתכן באמת ומדובר בלחץ, אבל כדאי לשלול דברים אחרים. אם זה לחץ - תפני לפסיכולוג. אם הוא יחשוב, שיש צורך בטיפול תרופתי, הוא יפנה אותך לפסיכיאטר. נתקדם רגע צעד קדימה - והיה והוחלט שאת צריכה טיפול תרופתי, אל תיפסלי על הסף! תבקשי מהפסיכיאטר כמה שיותר פרטים. תחפשי באינטרנט מידע על אותה תרופה ספציפית. תעשי שיקול מעמיק של בעד או נגד (יתרונות מול תופעות לוואי), ורק אז תחליטי מה בדעתך לעשות. כי האנטי שעזרי כותב עליו מבוסס על ניסיון אישי שלו... אתם שני בני-אדם שונים.

הרה יקרה, עברו מספר ימים מאז ענית לתגובתי (לגבי גרד בתוך הגוף). אני לא בטוחה אם זוכרת אבל התכתבנו מעט לפני מספר שבועות והיה ממש כייף לראות תגובה נוספת שלך. את באמת עונה מתוך גישה של אדם מעמיק ושאינו פוסל את תגובותיו שלך אדם אחר על אף שהרגיש בעצמו דברים דומים, או על אף שפסל בעצמו טיפול תרופתי זה או אחר. המון תודה על כך שאת מעודדת ותומכת ומקווה שנשמור על קשר מדי פעם. דרך אגב, מה שלומך את? מקווה שהכל (או לפחות הרוב) אצלך בסדר. תודה מעומק הלב, נעמי.

הממסד הפסיכיאטרי המשלב בין היתר גם טיפול תרופתי, אל לנו לשכוח כי במצבי משבר נפשיים אין לנו לאן לפנות חוץ מלפסיכיאטר, שכן רופא עיינים בטח שלא יוכל לעזור בעיקר במצב של היכרות ראשונית עם התקף חרדה עז. גם אני המשתייך לאותם אלו שמכורים לבנזודיאזיפנים, לא שוכח איך במצבים קשים במיוחד הייתי מוכן לקבל פטיש חמש קילו בראש, ולו בשביל להיות רגוע למס דקות. ניסיוני עם אנטי דכאוניים לא צלח לטווח הארוך, אך אני עדיין מאמין בכינותם של הרופאים בעיקר בגלל שהם עצמם מודים כי עדיין לא הצליחו לפענח את מח האדם ,וכי במידה מסויימת קיים איזה שהוא ירי באפילה. ובכל זאת עם הידע המצוי בידיהם ישנם אנשים המגיבים טוב, ואפילו מצויין לטיפול תרופתי. אצל האחד פרוזאק הוא אסון ואצל האחר הוא כדור פלאים. אז כדאי לשמור על פרופורציות.

מסכימה איתך, וכל המוסיף - גורע...

אני לא הייתי נותן להם קרדיט. אם מוסך היה הורס 9 מכוניות מתוך 10 שנכנסות אליו הייתי מגדיר שהוא מוסך גרוע. כמו כן הפסיכיאטריה. רב האנשים יוצאים במצב יותר גרוע ממה שנכנסו ואם לא אז בשביל לפתור בעיה מסוימת הם נהיים מכורים לתרופות ותלויים לעולם במערכת הפסיכיאטרית. מלבד זאת המוח הוא איבר פיסי ומשמש כמרכזיה עבור השכל כך שלא סביר שבו תמצא התשובה. זה כמו שהיית נכנס למפעל באמצע היום ורואה את כל המכונות פועלות. לא היית ממשיך לחקור לנצח את המפעל במטרה להבינו. היית מחפש את המפעיל שלו. במקרה של המוח - המפעיל הוא האדם כלומר אתה.

הבלונים והעוגה בדרך.... :-))))))))))))))))))))))))))

ליהוש.......... תודה!!!!!! מה איתך הלילה? יצא משהו בלוטו? מפעל הפיס לא התחשב בי... לא רצו לתת לי במתנה 50,000,000... קמצנים!!!!!!

חמודה שלי... שלחתי לך מייל עם הרבה כוונות טובות וגם שלחתי לך כרטיס ברכה אבל אני לא בטוחה שהוא יגיע.. בקשר ל50,000000 ..האמת... לא עניין אותי לזכות ולא מעניין אותי עדיין. יש לי דברים אחרים שעושים אותי מאושרת ושאני שואפת לזכות בהם. היי..! מזל טוב כבר אמרתי לך???

When the outside temperature rises And the meaning is oh so clear One thousand and one daffodils Begin to dance in front of you - oh dear ?Are they trying to tell you something You're missing that one final screw You're simply not in the pink my dear To be honest you haven't got a clue I'm going slightly mad I'm going slightly mad It finally happened - happend It finally happened - ooh woh !It finally happened - I'm slightly mad - oh dear I'm one card short of a full deck I'm not quite the shilling One wave short of a shipwreck I'm not my usual top billing I'm coming down with a fever I'm really out to sea This kettle is boiling over I think I'm a banana tree Oh dear ... I'm going slightly mad I'm kneeting with only one needle Unravelling fast it's true I'm driving only three wheels these days ?But my dear, how about you I'm going slightly mad I'm going slightly mad It's finally happened It's finally happened - oh yes

שכדורים נגד דכאון הם מסוכנים. ומה עם אפוקסור? קלונקס????

מיקי תרגעי כפרה ... כולם פסיכים כאן, יש לך שאלה ספציפית תפני לפסיכיאטר קליני מוסמך.

מי קבע ? עמי

הרוקח שכתב כאן ועוד מטופלים שלקחו תרופות...ומשלושה כדורי קלונקס אני ירדתי לחצי כדור(ועוד שני אפקסור)ואני מרגישה נורא. קשה לי הגמילה. ואחרי שקראתי אז....אני מטופלת אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אבל האם הם מספרים לי את האמת????

לד"ר שלום , בקצרה , אחי נמצא בחרדה גבוהה ( סיפור ארוך להסביר לך למה ) . קיבל הוראה מפסיכיאטר לקחת 2 סרוסט , אחד בבוקר ואחד בערב . אציין כי הוא עשה בעיות עם התרופות וקודם לכן כשהרופא קבע לו כדורים מסוימים הוא הלך וחקר עליהם באינטרנט ואם זה לא היה נראה לו הוא לא היה לוקח . גם עכשיו הוא מסכים לקחת את הסרוקסט רק מאוחר בערב ( שני הכדורים ) - טוען כי הוא לא רוצה שזה יפריע לו ללימודים ( בבוקר ) . אנו חיים בבית בצורה מאוד לא נעימה ומאוד לא נוחה : בגלל החרדה שלו , הוא טוען כי אם מדברים איתו בזמן שהוא לא רוצה שידברו איתו אזי הוא חש בלחצים וחום גוף שעולה והרגשה של פחד שגורמת לו לסבל . על כן הוא המציא מין חוקים כאלו שלפיהם אם הוא אומר שקט לא לדבר אז אוי ואבוי אם מישהו דיבר איתו , ואם בטעות דיברו איתו מבלי לקבל ממנו רשות דיבור עליו או איתו הוא מסוגל לשבור חפצים או לצבוט חזק בידיים . שאלתי אותו פעם למה הוא צובט או זורק דברים אז הוא ענה לי שרק ככה מפסיקים לדבר איתו ורק ככה בעצם מקשיבים לחוקים שלו ושהוא ניסה להסביר במילים מספיק פעמים ורק בשיטה של צביטות או הריסת דברים מקשיבים לו . בימים האחרונים זה הגיע למצב כזה שהוא קובע איך לדבר ומתי לדבר כאשר כל זה נעשה בצביטות בידיים ( לאימי יש סימנים כחולים על הידיים ) . ניסיתי להסביר לו בשיחות עמו שמבינם את הפחד שלו ואת מה שעובר עליו אבל אלימות בצורה של צביטות כמו שהוא עושה לא באה בחשבון ולא מקובלת על אף אחד . התחלנו גם פגישה עם פסיכולוג : כשסיפרתי זאת לפסיכולוג הוא אמר לי שכרגע אחי נמצא במצב של חרדה גבוהה ושזו הדרך שלו להפעיל מנגנוני הגנה בזמן שרמת החרדה עולה ושעלינו להיות סובלניים ולנסות לתת לו מרחב . אניפונה אליך כי פשוט אין אנו יכולים להמשיך לחיות כך בבית , מעשי הצביטות שלו לא מקובלות עליי ולא ייתכן שפשוט נשתוק ואימי תסבול ממנו עוד ועוד . הוא תמיד מבקש מאמי סליחה בסופו של דבר אך באותה נשימה אומר כי אם יקשיבו לחוקים שלו זה לא היה קורה . אני חסרת אונים וחייבת את עזרתך - דחוף ! תודה .

יעל שלום צר לי שאחיך סובל מרמת חרדה גבוהה ואני מקווה שהוא מטופל כמיטב היכולת (כולל שתוף הפעולה שלו) לגבי אלימות (כולל צביטות) לטעמי - בשום פנים ואופן עד פניה למשטרה או לאשפוז כפוי (לדעתי קרוב לודאי שברגע שיבין שאתן רציניות ירסן את עצמו) לטעמי, סבל נפשי אינו מצדיק בשום פנים אופן אלימות ודאי לא כשיטה ל "חנך" אתכן. אנא שימו לו גבול בענין בהצלחה עמי

אסור לכן להסכים לאלימות. אני יכולה לעודד אותך בכך שאם אכן אחיך יטול את הכדורים באופן סדיר, הרי שאחרי כשלושה שבועות עד חודש הוא יהיה רגוע,החרדות שלו יעלמו ואתם לא תסבלו יותר. כאשר ירגיש טוב, אין ספק שיבין שעליו להמשיך בטיפול תרופתי יחד עם שיחות עם פסיכולוג. בהצלחה מכל הלב, נטע

הבעיה כאן היא ממש לא חרדה! אדם שמסוגל לעשות כזה דבר ולהשליט חוקים שאם לא מצייתים להם העונש הוא צביטות?! צביטות??? לאמא שלו!!! יש כאן דגל אדום בגודל של מגדלי התאומים (לפני... ) . אם היה מדובר כאן באדם שאין לו בעיה נפשית , אז אולי היה טעם לברר סיבות אחרות, אבל מכיוון שאחיך חולה במחלה שמעידה על נסיון של "פריצה" או "יציאה" של דחף אסור (בעיניו שלו!) ואנחנו לא יודעים מהו הדחף הזה - הוא יכול להיות שולי או איום. ואין ספק שההורים הם חלק חשוב ברוב המכריע של מחלות נפש ותקיפת אימו (ואותך)אינה סתם מנותקת מכל הרקע. מכיוון שעכשיו הוא בעמדת שליטה - אין לדעת מה יקרה כאשר זה ילקח ממנו. לא כדאי לאיים בפניה למשטרה , או באזהרה אחרונה וכדומה. -זה עלול לגרום תגובה קשה מצידו כאשר הוא עדיין בעמדת כוח. אלא לקבוע עובדות בשטח - הוצאתו המיידית מהבית! לכל מקום שהוא, כאשר אתן עוזרות לו : לסבתא , לקרובים. ואם אין ברירה פשוט לשכור לו דירה לפחות לכמה חודשים, לבחון את תגובתו- אם הכל תקין אפשר , מצויין, אבל אם ישמעו איומים מכל סוג שהוא -אז ברור. בכל מקרה, לא להאמין שלך שזה לא יקרה.

ביום ההלוויה,לזכרו,הייתי חייבת לכתוב משהו. אז נכון שלא הכרתי את האיש אישית אבל המקרה שלו מאוד נגע לליבי,תחושת ההלם והכעס שעדיין אני מרגישה בשבילו ובעקבות המקרה המצער הזה עדיין מהדדהדים בליבי. רובי אכן היה אדם טוב שעזר להמון אנשים ולא רק בגלוי גם בסתר,בשקט,בצניעות,עכשיו כולם מזכירים את זה,זוכרים פתאום אך האם גם זכרו לפני שבוע? לא,אז הם לא זכרו,לפחות לא כולם, רק עכשיו פתאום זוכרים גם שהיה בן אדם טוב שעזר להרבה אנשים וגם מעריכים אותו אבל מאוחר מידי. את המוות כבר עשו לו... ,כך אמר חברו הטוב ביותר-לא,אל תחשבו לרגע שרובי החליט לשים קץ לחייו רק בגלל החובות והקשיים הכלכליים אליהם הוא נקלע,זאת בטוח לא הסיבה הייחידה,זה אף פעם לא סיבה אחת,זה מצב לחץ שלא היה מסוגל לעמוד בו,זה עתיד שראה אותו שחור כי אם היה רואה טיפה ורוד בטוח שלא היה מבצע את ההחלטה שלו,עובדה שאפילו המחשבות על אשתו והילדים לא עזרה לו...זה בעיקר אכזבה-אכזבה מחברים שהיו והלכו ונעלמו,אכזבה מאנשים,אכזבה מדברים,אכזבה מהכל.איפה היו כולם? איך לא בטח באף אחד שאולי יעזור לו? מי שלא היה במצבים כאלה על סף המוות על סף הייאוש לעולם לא יוכל להבין מה עובר בראש,כמה בכלל כבר נמאס לחשוב.קשה להסביר.עצוב שמגיעים למצב של ייאוש כזה,עצוב בכלל להיות לבד במערכה. קל להגיד תהיה חזק,קל בכלל לדבר. באמת שעצוב לי המקרה שלו.

צודקת.....מאה אחוז חבל חבל חבל

אור,מי כמונו יודע כמה כוחות צריך לצאת ממצבים שכאלה.....הלוואי שיכולתי לספר יותר..... עכשיו יותר מכל זה קשה לי....מקווה שיהיה בסדר,תמיד הייתי זאבה בודדה....ככה נראה לי...... אני רוצה להיות חזקה,רוצה להיות רגועה,רוצה יותר מכל להרגיש טוב. נופר.... לא יודעת כבר מה לחשוב.....

המחשבות משגעות אותי,לא מצליחה למצוא עבודה קבועה,לא יודעת מה אני רוצה בכלל,כל דבר פתאום קשה מידי אפילו לקום בבוקר,לצאת מהבית,הכל בלחץ,הכל בכעס,הכל בהרגשת ייאוש,מרגישה לא רע כל הזמן בעיקר נפשית אבל גם גופנית,כאבי ראש,כאבי גוף,יום טוב,יום רע,לא מצליחה להיכנס לשיגרה של רק טוב רוב הזמן,מפחדת להתחיל בעבודה קבועה במצב כזה כי כל יום אני נלחמת מחדש אפילו על הדברים הפשוטים,כל דבר שאני עושה,אפילו לצאת מהבית זה בעצבים ובלחץ ובקריזות כאלה אבל אז אני חוזרת עייפה יותר כאילו כבר מה עשיתי,לפעמים פתאום סחרחורת,התקף חרדה,דפיקות לב מהירות,הזעה,לא יכולה לנשום,התקף בכי פתאומי,חרדות מהמצב הבריאותי שלי חרדות ממה יהיה,לא מצליחה להיכנס למסלול של שיגרה,לא מצליחה להרגיש טוב,ככה כבר כמה חודשים,לא מבינה את זה הייתי בסדר,עבדתי תקופה,תיפקדתי טוב,יצאתי,עזרתי להרבה אנשים,עשיתי דברים מדהימים ופתאום לא יכולה לחזור לכלום,לא מצליחה,ההיתי כבר בסרט הזה,עברתי המון עברתי דברים הרבה יותר גרויים בגדול כל העניין עכשיו קטן עלי אבל לא מצליחה למצוא מחדש את הכוחות ללכת שוב כמו שמצאתי בעבר,מנסה לזכור איך יצאתי ממצבים כאלה בעבר וממצבים רעים שהייתי בהם,אבל זה כאילו לא מצליח עכשיו ובכלל אני לא מבינה למה כל פעם אני חוזרת בדיוק לאותה נקודה ואף אחד לא מבין ואף אחד לא יכול לעזור,ככה לפחות אני מרגישה,רק לפני כמה חודשים הרגשתי חזקה והרגשתי טוב,נתתי את הנשמה ואת הלב שלי לחבר יקר שכיבדתי אותו והאמנתי בו שבאמת אהבתי,עזרתי לו בכל דבר שרק יכולתי,באמת שעשיתי הכל,אפילו בנושא שהכי רגיש אצלו ולא הרפתי ולא עזבתי לרגע,תמיד הייתי שם בשבילו למה מישהו לא יכול לעשות אותו דבר בשבילי?מי יציל אותי שאני צריכה עזרה? מי יתמוך בי כמו שאני יודעת לתמוך? ואיך בכלל מתחילים שוב מההתחלה? והכי חשוב איך ממשיכים באותה דרך בלי ליפול מהר מידי? מישהו יכול לומר לי?

היי נופר אני מבין מה את מרגישה . אני כול החיים מיתמודד עים בעיות נפשיות. וגם לי בתקופה האחרונה ז נהיה יותר קשה. בכול זואת עים כול הקושי צריך להמשיך הלאה. ליפעמים כדי להחליף פסיכולוג או לנסות תרופה אחרת או פשות לדבר עים מישהוא קרוב שמבין. ליפעמים זה הכי עוזר אבל הכי חשוב לוא להיתיאש החיים יכולים להיות יפים עים כול הצרות אני תמיד מוכן להקשיב ולעזור כמו שאני רוצה שיעזרו לי אני רוצה לעזור לאחרים את יכולה לכתוב לי ל אי מייל שלי שהוא [email protected]

נופר, בני-האדם לא יודעים לתת ולקבל באופן שווה, רובם אוהבים שנותנים להם ופחות שמחים להתחלק... אותו חבר יקר שלך כנראה משתייך לרוב. אבל את זו שנפגעת, כי פיתחת המון ציפיות - נתת הכל ופתאום לא מחזירים לך באותו מטבע כשאת צריכה עזרה. מכיוון שמה שאת מתארת, בכל ההודעה שלך, אינם דברים חדשים, הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולפנות לטיפול. כי כמו שכתבת - היית כבר בסרט הזה... לפעמים נמאס כבר משידורים חוזרים, צריך להתקדם לסרט ההמשך. עושה רושם, שאת מאוד רוצה לשבור את המעגל הזה, אבל שכרגע המצב יותר חזק ממך. טיפול יכול להיות בשבילך אפשרות מצויינת לעצור הכל, ולהתחיל לפרק את כל הלאגן לחלקים קטנים. כשמטפלים בכל חלק בנפרד, הרבה יותר קל לבנות מחדש את השלם, אבל בריאה ולא הרסנית. את יכולה ללמוד מחדש איך לחיות! פשוט לחיות במובן של חיים פחות סוערים, חיים שנותנים הנאות לאורך כל הדרך, וגם משברים - זה בלתי נמנע - אבל יהיו לך את הכלים הנכונים להתמודד עם נפילות. תוכלי לחיות עם רמת חרדות נורמלית, כזו שלא תשבש לך את החיים. נכון, טיפול זה תהליך מתמשך, ואין קסמים בדרך. אבל העבודה הקשה שווה את זה. לפעמים מוצאים בפנים כל מיני דברים, ואפילו לא יודעים שהם מתחבאים שם, שהם היו שם כל הזמן, רק שאת לא יכולת לאפשר להם להיות.

נופר היקרה. אני כל כך מבין אותך. גם אני מובטל 8 חודשים עוד מעט 9 חודשים. וזה לא קל. לשבת בבית ושאין לך מה לעשות. גם אני הרבה פעמים שמאירים לי אני מתעצבן. כי כולם חושבים שאני לא עושה מספיק ותאמיני לי עשיתי המון וממש המון ואני כל הזמן עושה. וזה נורא מרגיז שפתאום כולם מתחילים להעביר עליך ביקורת גם אם זה מדאגה כנה. ואני בטוח שזאת דאגה כנה. לפעמים יש את הההרגשה שאתה לא שווה כלום. אני רואה את שתי האחים הקטנים ממני שאחד עובד באינטל והשני בסלקום. ואחד משוחרר 3 שנים והשני משוחרר 4 חודשים מהצבא. ואני שמשוחרר כמעט 6 שנים. אין לי כלום לא חברה (לשניהם יש) ולא עבודה ולא נכסים ולא כלום. אני חס וחלילה לא מקנא בהם. אבל אני משווה את עצמי אליהם. ואני שואל את עצמי אם טעיתי בדרך שלי או שזה סתם נאכס. ואני חושב שזה יותר נאכס. ואני גם מבין שאת אומרת שאת תומכת כל הזמן, ושאת ממש לבד במצב לא קל אז אין מי שישב לידך יעודד אותך ויעזור לך לעבור את הזמן הקשה. זה בדיוק המצב אצלי. אבל לא יודע מאיפה זה. אני בכל זאת מאושר. ואני לא מוכן לתת לדברים כאלו לשבור אותי. כי אם אני אתן אני אהיה במצב הנפשי שאת מתארת אותו. אז אני מקיף את עצמי בחברים. אני יוצא ומטיל איזה שעה בערב. סתם הליכה ברגל. וגם במשך היום. אני מנסה להעסיק את עצמי. אני מתקשר פעמיים בשבוע לחברות כח אדם. פעם בשבוע אני בלשכת תעסוקה. פעם בחודשיים אני מסייר במפעלים ומשאיר קורות חיים. אני לא מוכן להשבר!!!! אני לא מוכן להכנע!!!! גם אם זה נאכס וגם אם זה לא. אני לא נותן לדברים כאלו לשבור אותי. אני מבין שלא כולם כמוני. אז יש לך כמה אפשרויות. או לקחת טיפול פסיכולוגי או לעשות משהו אם עצמך. ואם את עושה משהו אם עצמך יש לי מספר עצות בשבילך. קודם כל אם לא בא לך ליהיות בבית יותר מידי. תתנדבי למשמר האזרחי לדוגמה. תוכלי ליהיות שם בחברת אנשים. אם זה בקשר לתעסוקה. תלכי ליעוץ תעסוקתי. מטעם לשכת התעסוקה. אולי בתקופה כזאת (לא ציינת את גילך) כדי ללמוד משהו. זה גם יעביר את הזמן. תטילי ברגל. תצאי להסתכל בחנויות. לא לקנות. כמו שהרבה אנשים עושים בזמן האחרון לצערי. אל תתקעי במקום. אז לא תרגישי תקועה. חוץ מזה תכנסי לכאן מידי פעם. ותפרקי את מה שיש לך על הלב. זה גם יכול לעזור. לצאת מהמצב. @-----)----- איתן

תודה על תגובותיכם. הזדהיתי עם מה שכתבתם,אהבתי כל משפט,תמיד חשבתי לעצמי למה ואיך זה שלא יוצא לי להכיר אנשים כמוכם דווקא בחיים האמיתיים,ביום יום. אני חושבת שזה היה טוב לכולם...יש על מה לדבר,מבינים אחד את השני. אני מנסה ומקווה להצליח. אולי גם אתחיל לכתוב כאן. איתן-אל תשווה את עצמך אף פעם לאנשים אחרים. כל אחד בפני עצמו,כל אחד והמעלות שלו ואף אחד לא מושלם. תזכור-אתה אף פעם לא יכול לדעת עם מה השני מתמודד באמת,לא חוכמה רק לראות כלפיי חוץ מה שיש לו ואני בטוחה שאתה בדרך שלך לא נופל מהאחים שלך שאולי עבודה וחברה יש להם אבל הרבה דברים אחרים לא. אהבתי לקרוא מה שכתבת.

מיואשת שלום בצד המקצועי מה שאת מתארת מתאים להתקפי אימה וככל הנראה לתדגובה דכאונית קרוב לודאי שניתן לעזור לך לכן חבל על הזמן ועל חייך אנא נפי בהקדם לקבלת עזרה (במיוחד לאור העובדה שלרוב נדרש זמן אז חבל לחכות) בהצלחה עמי

שלום רב, בהמשך לקריאתו של ד"ר אבני: יש לך "סלט" שלם של דברים, שצריכים להיות מופרדים, ומטופלים במקביל: מצב הרוח הדכאוני, התאמת תעסוקה, סיגול דרכי קשר עם בן זוג, וכו' וכו'. אז תתחילי מעכשיו! אם את זכאית לטיפול של בטל"א עקב סעיף נכות נפשית - נצלי זאת, כי יש להם מערכת יעילה לעניינך. כל טוב, ד,ר יוסי אברהם

שלום רב!! אני בת 36 נשואה כ7 שנים ללא ילדים.נמצאת בטיפולים ב-5 שנים שמתוכם עברתי הפריות מבחנה שלא הצליחו. מזה ככמה חודשים אני בהפסקה מטיפולים גם עקב מעבר לדירה חדשה. הקשיים הנפשיים הם עצומים. הנשמה כל כך שורפת שזה מפחיד. אני בוכה הרבה לוקחת לעיתים כדןרי הרגעה ולאחרונה התחלתי לקחת את ה"רסקיו רמדי" וללכת לשיחה פעם בשבוע עם יועצת דרך קופ"ח.אני מרגישה שאני בדרך ללא מוצא-רואה הכל חשוך.מה עושים כדי להקל על הכאב ולו במעט??

גלית היקרה, קחי הרבה אויר. תתרכזי בכניסה לדירה החדשה, לניקיון.. לסידור.. תקני לך משהו חדש יפה לבית שתכנסי כל יום הביתה וזה יעשה לך מצב-רוח טוב. אל תקלקלי את מה שכן יש לך, בעל.. בית.. משפחה.. חברים.. סוד הקסם זה לחשוב חיובי!וזו לא קלישאה. תשטפי את פנייך, תתאפרי, תחייכי ושיהיה לך רק טוב!!

אני מכירה הרבה אמהות שניסו במשך שנים להביא ילדים באמצעות טיפולים שונים ותחת לחץ רב ורק ברגע שיצאו מהלחץ ומהמרוץ המטורף הדבר התרחש. אולי תנסי קצת להירגע, לתת זמן לעצמך, להרפות מאינספור הנסיונות, לקחת הפסקה. לנסות לעשות פעילות גופנית,או מדיטציה שיכולים רק להיטיב עם הנפש.

גלית שלום אנא קראי תכתובת קודמת כאן בפורום באותו נושא. אולי היא תוכל לעזור במשהו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=41715&t=41642

שלום לך, כל דבר ולו הקטן ביותר שקורה לי מטריד אותי בלילות, כך יוצא שבשך שבועות אני מתהפכת במיטה ונרדמת מדי פעם לשינה טרופה ולא נינוחה, ואם כבר נרדמת מתעוררת בשעות הבוקר המוקדמות ולא נרדמת יותר!! כך יוצא שאיני מצליחה לתפקד מרוב עייפות!! יש לציין שכבר מהפחד שלא ארדם איני נרדמת והיאוש שתוקף אותי כשאני רואה 4 בשעון גורם לי לא לישון..פעם בכמה זמן כשאני ישנה לילה שלם החיים טובים יותר.. יש לציין שאני מנסה להרות ולכן לא מומלץ ליטול טיפול תרופתי כלשהו תודה!

עברתי תקופות כאלה בעבר וגם כיום אני נמצא בתקופה של נדודי שינה. אני נמנע מלקחת כדורי שינה בשל הפוטנציעל הממכר שלהם. נסי לא להכנס לפאניקה, תשתי הת מרגיעה לפני השינה, (הילולי פירות של ויסוצקי מכיל פסיפלורה שהינו מרגיע טבעי ) נסי לדמיין דברים מרגיעים. ככל הנראה ישנן סיבות טובות בגללן אינך מצליחה להרדם : קונפליקטים, לחצים ,בעיות ,קשיים. יתכן שבמשך הזמן הבעיה יפתרן בעצמן מי יודע. חשוב שתדבקי על ידי רופא על מנת לשלל סיבה פיזית. טיפול אלטרנטיבי נחשב ליעיל במקרים כאלה : אקופונקטורה, רייקי וכ"ד. עלות הטיםול היא גבוהה אבל עשויה להשתלם. לצערי מצבי הכספי אינו מאפשר לי לקבל טיפול אלטרנאטיבי. למקרים חמורים יש מרפאות להפרעות שינה... אבל אל תרותי לשם. תני קודם צ'אנס להליכים הטיבעיים של הגוף לעשות את שלהם.

נועה יקרה ליבי איתך כי אני הייתי בסרט הזה שלך במשך שנים! עם כל מיני כדורים כימיים "מפיגי מתח" שמיסטלו אותי לגמרי כל היום. ובעיקר אחרי הלידה האחרונה-החוסר בשינה הטריף אותי. כיום אני בטיפול טבעי בלבד, שכניראה סידר לי את ה"אי סדר" במוח. אשמח לעזור לך כיתבי אלי אני

נעה שלום השאלה אם הפרעות השינה נגרמות על רקע חרדה ו/ או דכאון ניתן להעזר יש תרופות שככל הידוע השפעתן בהריון מעטה ויש שטות לא תרופתיות בעלות יעילות דומה לתרופות אז בהצלחה גם בהריון \ עמי

שלום רב , מעולם לא האמתי בפסיכולוגים אך הייתי מעוניין לתת צאנ'ס ולראות האם באמת ניתן לעזור לי. אני בחור נמוך ורזה (נראה טוב) , אך לא מאיים מבחינה חיצונית .( בן21 ) לפעמים אני מרגיש שאנשים תופסים עליי "טרמפ" ומאיימים עליי רק מפני שאני נראה "חלש" ומרשים לעצמם לאיים באלימות. אני יודע שזה דבר שמראה על חולשה אך לעיתים גם לי יש אגו וגם לי יש את הזכות להגנה עצמית ונמאס כבר המצב הזה , אני כבר אדם בוגר ולא מוכן לספוג כול הזמן בלי להגיב! בכול ההזדמנויות שאימו עליי הרקנתי את ראשי , לא עמדתי על שלי וזאת רק בכדי לא להגיעה למכות. לא הייתי מגדיר את עצמי כפחדן אבל ישנם סיבות רבות ומרובות שאני לא מעוניין להכנס לתיגרות בשלב זה בחיי , אין ספק כי בעתיד העשה הכול ע"מ לעבוד על עצמי ולהתחזק בכדי שאנשים יפסיקו לנצל את המצב. נורא מפריע לי המצב בו אני נמצא, שוב אני יודע שאנשים שמאיימים במכות הם החלשים ! אבל זה עדיין מפריע ! נמאס כבר האיומים , נמאס כבר הפחד! אני מאוד רוצה להשתנות , נמאס לי להיות הקורבן , אבל אני בדרך ללא מוצא! מה כבר אפשר להגיד לי אני לא יודע? אוליי שהם החלשים ? אוליי שאני הוא החזק ? דברים כאלה לא יעזרו לי ! פתרון קסם אין בחיים ! זה אני יודע אבל אשמח לשמוע את חוות דעתך , זה ממש מפריע לי וסה"כ אני בשלב בחיים שאני לא מסוגל לעבוד על עצמי פיסית\קורס הגנה עצמית מסיבות השמורות לי . ( לא פסיכולוגיות:)) , בעתיד אשמח לעשות זאת. כול תגובה תתקבל בברכה , דודי - אחד שכבר נמאס לו!!!

שלום רב, אינך צריך להאמין לפסיכולוגים, אם אינך רוצה. לך וקרא בעצמך, ללא תיווך, מה המרכיבים והגורמים של ביטחון עצמי חלש, וגם נידוי חברתי (כדי להבין מה קורה לך) - ואחר כך: מהם המרכיבים והגורמים של שינוי עמדות אצל הסביבה החברתית, ותהליכי התחבבות ורכישת עמדה חברתית, וגם - צעדים וטכניקות לחיזוק ביטחון עצמי (כדי להבין מה כדאי לך לעשות). אם תרצה סיוע ביישום, או האצת התהליכים - פנה לאיש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

למעשה לא ציפיתי לתשובות אחרות, אבל ד'ק יוסי אברהם ! על איזה ביטחון עצמי חלש אתה מדבר?! למה אתה חושב שאני עובר נידוי חברתי?! נדמה כיאלו לא קראת את שאלתי כלל , או שמה לא הבנת בכלל מהיא הבעיה. על איזה תהליכי התחבבות? ...... ??????!!!!!!! ממש מאכזב.! לספיר : אני לא נמצא במקומות מועדים לאלימות אך ככלל היו לי בחיים הרבה מיקרים בהם חשתי כי אנשים תופסים עליי "טרמפ" מפני שאני נראה חלש . ובמידה והייתי נראה גבוה יותר וחזק יותר הם לא היו מעיזים להתנהג ולאיים . תודה על התיחסותך, דודי

מה הסיבה שאתה חשוף לאלימות ואיומים? אזור מגורים?בעבודה? לפעמים הפתרון לבעיה כזאת היא פשוט להתרחק מאותה סביבה.

דודי, לא משנה מה המניעים שלך, אבל הדרך שלך היא הדרך הנכונה - אלימות לא פותרת שום דבר!!! אני רואה אנשים אלימים כאנשים חלשים, שמנסים לבטא עליונות ע"י מכות... מה הטעם בזה? להפחיד אחרים? בשביל מה? יש פה הרבה עניין של אגו (עממי, לא פרוידיאני), או אולי חוסר באגו. אתה לא צריך "להאמין" בפסיכולוגים בשביל לתת לעצמך צ'אנס, רק לנסות לפנות לטיפול ולשתף פעולה (כמה שאפשר) עם המטפל/ת. הרצון שלך להפסיק להיות קורבן מהווה מניע משמעותי למדי, ויכול לאפשר לך טיפול מוצלח. אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אולי יש לך אפשרות לא להגיע למצבים כאלה: לא להסתובב עם או ליד אנשים מסויימים, להסתלק באלגנטיות כשהעניינים מתחילים לצאת משליטה?

דודי שלום אני מבין אותך. ואתה צודק. מי שלא עומד על שלו מנצלים אותו. לפעמים צריך לעשות רעש. כדי שאנשים יתיחסו אליך. אני לא מתכוון לאלימות. אבל להשתמש בפה שלך. לא לקלל אלה לעמוד על שלך. אבל זה מאוד תלוי איפה ובאיזו סיטואציה אתה נמצא. לא בכל מקום צריך להגיב באותה צורה. ולפעמים גם צריך לוותר על הכבוד והגאווה גם אם אתה צודק. אני לא יכול לפרט פה רשימות של מיקרים. אבל אני חושב שאתה לא צריך לזלזל בפסיכולוגים. נכון שלא כולם טובים. אבל זה כמו שלא כל הרופאים טובים או כל הספרים טובים או כמו בכל תחום אחר. כדאי שתפנה ליעוץ. זה לא כתם וזה לא יוריד מהערך שלך. תברר ותיבדוק קודם למי שאתה פונה. כמו שמבררים על רופא. ותפנה. בהצלחה. איתן

ש י ח ו ת א צ ל פ ס י כ ו ל ו ג ק ל י נ י : 1)מה הרעיון הכללי /הפילוסופי/התיאורטי מאחורי הטיפול הפסיכולוגי? 2)האם מטפל אמור לשתף את המטופל באבחנות שייש לו על המטופל? 3)מה זה טיפול התנהגותי-קוגנטיבי? 4)כיצד פסיכולוג כאדם לא מושפע מהעבודה שלו..? 5)כמה זמן טיפול פסיכולוגי אמור להמשך?(פסיכותרפיסט שהייתי מטופל שלו סיפר לי שהוא הייה בטיפול במשך 8 שנים!!) מקווה שהפעם לא אשאר ללא מענה..ותודה מראש.. זיגמונד

זיגמונד שלום כל שאלה תותח 1. הרעיונות מאחור הם רבים שונים ולא בטוח עד כמה הם קשורים למה שעובד באמת 2. בעקרון למה לא עם זאת לטעמי המשאלה לדעת את האבחנה אומרת משהו עליך ואת הנקודה הזו שווה לברר 3. טפול נגזר משלוב של (אפרופו שאלה 1) השקפה התנהגותית - ניתן לאלף את עצמנו להתנהגות מסויימת בהדרגה בדרך כלל השקפה קוגנטיבית התנהגותנו נובעת מכשלי חשיבה תקונם ישפר את הרגשתונ/ התנהגותינו 4. מושפע 5. אין תשובה ברורה , נגזר ממטרות הטפול, המצוקה, ההנאה .... בקצור כל מקרה לגופו בברכה עמי

שלום, לגבי סעיף 2 בתשובה שלך - האם אתה מוכן לפרט מעט: מה אומרת המשאלה בנושא האבחנה על המטופל? תודה.

הודעה שהתפרסמה לעיתונות: 6.12.2001 שקר ה"סמים החוקיים" לאחר יותר מ-10- שנים של עבודה כרוקח במשרות ניהוליות בענף בתי המרקחת החלטתי לנטוש את מקצוע הרוקחות לחלוטין, לוותר על משכורת שמנה ומעמד מכובד, ולהתחיל מהתחלה. אני מודה, פשעתי! הרווחתי כסף רב בזכות תמימותו של הציבור ועל חשבון איכות חייו. ורק כעת אני חושף את האמת: סמים פסיכיאטריים נרשמים היום גם על ידי רופאי משפחה למאות אלפי אזרחים, סמים אלה מחמירים את מצבם של המטופלים במקום לעזור להם. מדובר פה, להערכתי, בכ20%- מצרכני התרופות בארץ. תרופות לשיפור מצב הרוח, כדורי שינה, כדורי הרגעה, ואחרים, כל אלה מצטברים במוח, ויוצרים אוכלוסיית אנשים מסוממת, לא צלולה ,לא מרוכזת. אריזה אחת של כדורי שינה עשויה להספיק כדי שהאדם כבר לא יוכל לישון בכלל, יהפוך ליותר עצבני, או ייעשה מדוכדך עוד יותר, והפתרון של רופא המשפחה? "תמשיך לקחת, זה לכל החיים, או לפחות שנתיים…כולם לוקחים"! מיליארדי דולרים זורמים לחברות התרופות בזכות השקר הגאוני שאומר שאפשר לרפא בעיות נפשיות באמצעות סמים. טעות! הסמים הללו "משקרים" אותנו בדיוק כמו הרואין, קוקאין וכל סם אחר. מערכת העצבים לעולם לא חוזרת למצבה הקודם לאחר השימוש בהם. זו הסיבה שהאדם נאלץ להמשיך ולצרוך את הסם הרפואי, או לחזור אליו שוב ושוב. אל תאמינו להם! הם מוכרים אשליה שתתנפץ ביום שבו נמצא את בני משפחתנו נכים מבחינה נפשית, מתקשים לחזור למי שהיו. דרכי היחידה לפצות על כך ששתקתי כל השנים היא לדאוג שמידע זה יגיע לרבים. ניתן לפתור מצבים נפשיים קשים ללא סמים בקלות יחסית. אשמח לספק סימוכין לדברי. [email protected] אילן סלומון מאיר הרמן 9/12 נס-ציונה טל. 08-9406828 055-481939

שלום יש לעשות אבחנה בין התרופות השונות עמי

אכן ימות המשיח הגיעו לצערי זה כבר קצת מאוחר מידי...למרות שאני נקי כבר 10 שנים משימוש בטראנקסל....4 כדורים ביום קח את הכדורים ותוך חודש תיהיה בסדר אמר לי בזמנו הרופא רק אחרי שנתיים של שימוש נפל לי האסימון ואז הגמילה...השם ירחם 8 חודשים של סבל בר יתואר גם אני לצערי נתקל בקלות שמחלקים את התרופות ולכן אני מסתובב בפורומים השונים על מנת להסביר ולהזהיר אבל לך תסביר ותשכנע אני מכיר הרבה מקרים...חבל על הזמן מתגבשת קבוצת אנשים שנפגעה כולל עזרה מתכניות טלוויזיה...כמו כל בוטק וכו אשמח לכל עזרה בנושא

לאילן סלומון סרוקסט וטגרטול אינם סמים והם לא גורמים ל HIGH או לאופוריה בגלל שאני משתמש ב"סמים" האלה ניגמלתי לחלוטין מאלכוהול ברור לי שאם לא הייתי ניכנס לתהליך תרופתי התחליף של הבקבוק היה חמור עשרות מונים מה עצתך לאנשים הנמצאים בגהינו עלי אדמות לעזור לפסיכולוגים לבנות וילות ??? תודה מיקרולקס

מידע אישי של שנים שניתנו לי כל מיני סוגי כדורי הרגעה למתחים גם ע"י הרופא המטפל הרגיל וכשזה לא עזר גם ע"י הפסיכיאטר שוב סוגים שונים שלא פתרו ואם היה כבר סוג אחד שכן נתן מענה חלקי הוא גם גרם לתופעות לוואי שלקחו ממך את מעט מהנאות החיים שהיו והם הסיפוק המיני שפשוט משותק בעיקבות לקיחת כמה מסוגי הכדורים הללו שהם נוגדי דיכאון ועושים אותך בהרגשה כמו רובוט והקושי להגמל מהם פותח ומעלה בעיות נוספות לאדם שבלאוו הכי נמצא בייאוש ודיכאונות והרגיש הקלה בלקיחת הכדורים . אבל מה הפיתרון היותר טוב אין לי תשובה לכך . ייתכן שהטיפול במכות חשמל הוא הטוב מכולם כשאין מוצא אחר וגם אותו עברתי . רק שההחלמה של 3 חודשים אחר כך היא קשה אבל אולי כדאית . אבל לי עדיין יש אמונה בפסיכיאטרים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו כיצד לטפל בכל מיקרה ומקרה בניגוד לדעתו של אור .

הצהרתך מחזקת את החלטתי שלא לקחת כדורי שינה.

זה לאוו דווקא כדורי שינה למרות שגם אותם לקחתי והם אכן עזרו לי מאוד לישון ותמיד בא האבל ובבוקר לא יכולתי להרים את עצמי מהמיטה עד הצהרים אז צריך לשקול מה יותר רצוי ומה עדיף על מה ולא לפסוק בנחרצות שהכדורים לא טובים . ואסור לקחת אותם .

הפורום הזה מסוכן!! לאחר ברור על הרוקח אילן סלומון מתברר שהוא חבר בסנטיולוגיה!! זאת תאוריה לא מבוססת של אמרקאי בשם רון הרברד שהתעשר ולאחר מותו אילן סלומון ואחרים מתיימרים לטפל בכל תחלואות הנפש בפשטות שאין לה שום בסיס מחקרי!! הפסכאטריה מבוססת על מחקרים קליניים! כל מחקר עומד בפיקוח מחמיר ! אחוז ההצלחה בתרופות פסיכאטריות הוא עצום! ודאי שיש תופעות לואי וכו' ולא בדיוק יודעים את ההשלכות לטווח ארוך אך כל מקרה נשקל לגופו !! איכות חיים של אדם הסובל מהפרעה נפשית לא פחות חשוב עם יש לו כאבי גב והוא יקח כדור לכאבים שגם הם עלולים לגרום לתופעות לוואי ואפילו למוות ( דימום במע' העיכול וכו') היזהרו משרלטנים וחצאי אמיתות - סלומון "אור וחבריהם מסוכנים!!

האמת....מי שמסוכן זה אתה האמת כבר לא יודעים למי להאמין אין לי שום קשר לסינטולוגיה....יאההבל אין לי מושג לגבי תרופות פסיכיטריות אני נגד הבנזאופינים כמו הרבה פסיכיאטרים אבל אני בעד לשמוע....לראות ולבחון ותן לי להחליט ולגבי כדורי הרגעה....ממש הבנזאופינים אני עברתי על בשרי ....ונתקלתי בהרבה אנשים ובדקתי את הנושא לעומק ואכן זו האמת שלי

אני באופן אישי מאמין שכתוצאה משימוש מוגזם של בנזאופינים נגרם לי נזק....נקודה!! 10 שנים ניסיתי לתפקד ללא תרופות מזל שיצא האפקסור שאני מודה כאחד שהיה אנטי שזה עזר לי ועוזר לי מאוד ...לתפקד כמובן שהייתי מעדיף ללא תרופות ןאחת הסיבות לכעס שלי ...שלא נתנו לי הסבר לקראת מה אני נכנס ולא נתנו לי את האפשרות להחליט ונצלו את האמונה העיוורת שחולים שנמצאים במצוקה נתנו אמונה ברופאים אז אל תתנו להם לעבוד עליכים"

כל הכבוד על הקביעה שלך !!!! אכן סינטולוגיה היא תנועה פסוידופשיסטית העושקת את נאמניה המתמכרים לעקונותיה בדרכי מירמה של מנהיגי הכת. סינטולוגיה יותר מסוכנת יותר מבנזודיאזפינים !!!!!! כל הכבוד לאמת !!!

אתה מצייר לעצמך עולם שלא קיים. הפסיכיאטריה אינה מדע. היא מבוססת על ההנחה שהמקור למחלה נפשית היא דבר פיסיולוגי ומחלה ככל מחלה. ולכן הם נותנים סמים. פתרון פיסיולוגי. אולם יש רק בעיה אחת בתיאוריה זו: היא מעולם לא הוכחה. מעולם לא מצאו את חיידק הסכיזופרנייה או מה שזה לא יהיה הכל תיאוריות על תיאוריות. בכל מקרה הם וחברות התרופות עושים עם זה הרבה כסף. זה שקר שמחלה נפשית היא דבר דומה לבעייה בכבד. מחקרים קיימים. מלאי התפלפלויות ו"כמעטים" אבל לא הוכחה מדעית. זה שיש הרבה מחקרים זה רק אומר שיש הרבה מחקרים. אמרת ש"לא בדיוק יודעים את ההשפעות לטווח ארוך" האם היית מוכן לסכן את חייך על פי אי ודאות זו? הדבר היחיד המסוכן זה שכשאין חופש דיבור.

http://www.letssingit.com/

לא הלך אז ...: artist: Pancho's lament song title:Promise me this " is that the sound of knocking at my window lord i'm trying to let you in but the mirror stares me like a stranger i'm learning how to begin again promise me this you will never understand me promise me this you will always always hold me like you hold me now promise me this i thought of you when my faith began to wander it woke me up in the middle of the night i've so many places i can run to let's not run away this time promise me this...."

היי, מצאתי אותו! זה מופיע גם ב - mp3? את רומזת, שאת חוזרת בתשובה? כי השיר מקסים... אבל הנמען שלו... :-)

גברת במקום לכתוב שירים ושערים:))) אולי תעני תשובות. לעניני דיומה:))) כמו מה שכתבתי לך בתור תשובה:)))) איזה פושעת:))) לקחת שיר פשוט הפכת אותו פושעעעעעעעע:)))) @-----)--- איתן

אני נוטלת סרוקסט מזה חצי שנה, כדור אחד ליום, תופעות החרדה נפסקו לגמרי. התופעות שסבלתי מהן היו: דפיקות לב מואצות, לחץ דם גבוה, רעידות בפנים (בעיקר בשפתיים)וצמרמורות. היום קבלתי התקף פאניקה פתאומי: חשתי חום וקור חזקים בכל הגוף, התחלתי לרעוד,ללא יכול שליטה וכן חשתי דפיקות לב מהירות. לקחתי לוריואן להרגעה. חשבתי שאני מתה משטף דם במוח..... אני מבקשת לדעת האם תיתכן וזו תופעת לואי של הסרוקסט? האם אני נוטלת אותו זמן ממושך מידי? ואם כן מה הנזק? האם יתכן התקף פאניקה יחד עם לקיחת הכדור?הפסיכיאטר שלי מוכן לקבל אותי לשיחה רק בעוד שבועיים ורופא המשפחה אינו מכיר את הנושא. אשמח לקבל מכם מידע נוסף. בתודה, נטע

נטע שלום התקף פניקה לאחר חצי שה אינו תופעת לואי קרוב לודאי שהיה גל כה חזק שפרץ את ההגנה שהסרוקסט נותן לך האם היה מאורע מיוחד שאת ערה לו ? דברי עם המטפל - ניתן לשקול הוספת טפול שיחתי שנוי מנון או העלאת מנון בהצלחה עמי

לד"ר אבני, מודה לך מאוד על התיחסותך, אפעל כעצתך. נטע

זה בהחלט יכול להיות תופעת לוואי. הסמים הפסיכיאטרים האלו הורסים את רקמות המוח לאט לאט. אני ממליץ לך לרדת מהם אולם בהדרגה ובתאום עם רופא אמיתי ולא פסיכיאטר שרלטן. עזרי.

להזכירך שפסיכיאטר הוא קודם כל רופא שהתמחה בנושא הפסיכיאטריה אז אם אתה נפלת על שרלטן זה אומר שכולם כך .?..

האם קיימים פרמטרים קבועים על פיהם ניתן לאבחן האם נער הוא סכיזופרן?

ע. שלום רב, ישנם קריטריונים לאיבחון כל הפרעה נפשית, וטוב שכך. אחרת לא ניתן היתה לתת אבחנות אובייקטיביות, וכל אחד היה מאבחן על פי דעותיו הסובייקטיביות. אולם כיון שמדובר בהפרעות נפשיות, אין בדיקה אובייקטיבית (כמו בדיקת דם) שיכולה בוודאות של 100 אחוזים לקבוע שאכן האבחון נכון. לכן לא פעם יש חילוקי דעות לגבי אבחנות שונות בין אנשי המקצוע... בברכה, טלי פרידמן

ע. יש פרמטרים עם זאת השקול הסופי הוא קליני של המעריך המנוסה בברכה עמי

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מעריך מנוסה מה זה שמאות ואם להגיד לך שאני מופיע בכתובים כסיכוזפרן ומי שקבע זאת הוא אותו רופא דפוק כן דפוק שלמד בדרום אמריקה ושילם כמה דולרים בשביל התעודה ובלי שום תואר נוסף כשלך למשל רק מצויין שהוא רופא פסיכיאטר שמאות של רופאים מקצוע חדש

חברי משתמש בכדורי ציפראמיל וסובל מ GENERALISED ANXIETY DISORDER WITH DEPRESSION מה מהות המחלה, האם יש סיכום שאם נתחתן זה יעבור בתורשה ליילדים. הוא רוצה שנתחתן ואני בלבטים קשים בנושא מה עושים?

דניאל ק. כתב/ה: > > חברי משתמש בכדורי ציפראמיל וסובל מ > GENERALISED ANXIETY DISORDER WITH DEPRESSION > > מה מהות המחלה, האם יש סיכום שאם נתחתן זה יעבור בתורשה ליילדים. > הוא רוצה שנתחתן ואני בלבטים קשים בנושא מה עושים?

כשקר? אבל ממש קררררר

אוכלים הרבה שעועית...אידינאחוי ! והרבה חריףף ושותים הרבה וודקה ....ביזו

בשעועית אנלא נוגע. חריף אני כל הזמן אוכל.והגעגוע הכי גדול שיש לי זה לכוסית וודקה.רק נגמור עם הקסנקס, וזה יהיה הדבר הראשון.

הביטוי אידינאחוי? מה התחלנו להתלכלך? אח שלי

שמים ערוץ שלוש (יצפאן). מדליקים תנור חימום . שמים אותו ממש לידך. מוציאים שמיכה צמרירית מהארון ומתכרבלים בתוכה. עושים כוס קפה חם (טוב אולי את זה עושים לפני שמתכרבלים מתחת לשמיכה)ו.... נהנים מהחיים.... :-)))

היי לילוש מה שלומינו בימים אלו? אין צורך לספר אני יודע שרק לך יש תאומץ ללכת לטאי-צי למרות הקור ואחלה!!! תמשיכי. יצפאן קצת מאכזב לאחרונה ,הרבה זמן לא עשה את ח"כ רענן כהן -("נולדתי במסצוצט) ראית? פשוט קרע אותי בקטע הזה. אבל גם "וירושליים" טובה. תנור? איזו שאילה ישר על ארבע ספירלות, ו...כן למרות מזג האוויר גם לי מדי פעם יש יציאות להליכה עם ווקמן. אמנם החורף הנוכחי התקבל אצלי יותר באהבה אך עדיין מתגעגע לחול החם ולגלים. אז....... "לונדון לא מחכה לי- גם שם אהיה לבד" . הולך לישון, ילא ביי.(אגב מה עם ויויאן ד"ש).

"היו היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה80-. פעם, בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. לאחר מאמץ רב, טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40, התחיל האח הצעיר לרטון ולקטר, ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות, לטפס ולריב כל הדרך עד קומה 60. אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את הורינו, את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנו אוהבים באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שבהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עייפים, אז אנו מחליטים לשמוט את המעמסה הזו. בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים. אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו. אנו מתחילים לחוש לא מרוצים, להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאד זמן להתלונן ואנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלוה לקראת גיל 80. אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאנו מבינים שאין לנו שלוה, כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחנו לפני 60 שנה. אז מה החלום שלך? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה." שלכם איתן:)

איזה סיפור יפה! כל כך נכון, אבל מה.. הכל טוב בתיאוריה.. בתכלס.... לא קל להגשים. הלוואי שהכל היה כל כך פשוט וקל... נ.ב מה שלומך יקירי?... LONG TIME NO SEEN אה.. ועכשיו אני גם קולטת שאתה שוב כותב לנו בעברית... הללויה!

איפה את נעלמת????:)))) אני כבר מזמן כותב בעיברית וכבר הספקנו להתכתב בעיברית:))) אבל את..... נוסעת לטבריה:))))ועוד בשבת:))) אני הרסס אותך בספרי שחור:))))) אני בסדר:))) עדין אם מורל גבוה:))) שום דבר לא קל בחיים האלה אהההה????:))) @------)------ איתן

תגיד לי - מה נהיית פתאום יוסף המספר? בא לי להקיא מכל המוסר השכל הזה :))))))) למרות שהקאתי אתמול ושלשום, ולא בגלל סיפורי מוסר השכל, אלא בגלל עוגות, בורקסים ושוקולדים... זה הוסר השכל שלי, שכמו כל מוסר השכל אחר, אף פעם לא נשאר בזכרון יותר מדי זמן :-(

לדעתי זהו דווקא סיפור מקסים, מלא חכמה! איתן, האם אתה בעצמך חיברת אותו? אם כן, אז יש לך כישרון אדיר וחבל לבזבז אותו! כל טוב, נזבורה

יונת:)) זהו??? סיימת לעבוד להיום????:)) זה היה קצר:) בכל מיקרה. זה נכון מה שאת כתבת לגבי הסיפור. והסיפור מדבר בדיוק על מה שרשמת. שאנחנו כבולים כל החיים. לחברה לילדים להורים ולכל מי שאומר לנו מה לעשות. אני לא אומר שצריך לנטוש הכל. אני אומר שצריך למרות הכל לנסות להגשים את מה שאנחנו רוצים. ברור שלא כל דבר אפשר להגשים. אבל אם מצליחים להגשים חלק אני חושב שזה גם מספיק. כי בחשבון נפש שלך שתיהי זקנה. תוכלי להגיד לעצמך שלפחות עשית חלק מהדברים שאת אוהבת. והחלק השני לא נורא. את יודעת שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ:))) @-----)---- איתן

כן חזרתי מהעבודה ואז קראתי את סיפורך ונכון שכל אדם צריך לשאוף להגשים כל מה שביכולתו ואפשרותו כדי שלא ירגיש בגיל 60 פיספוס ותיסכול וכבר מאוחר ורחוק מאפשרות ההגשמה והיתבזבזו לו השנים שהיה צעיר ולא עשה כלום .

hi u.................... great story - thaaaaaaannnnnkksssssss kisssss anat

עברתי לפני 3 שנים תקיפה מינית על ידי מישהו מוכר מאז אני נתקלת בקושי להתקרב לגבר אם מישהו מתקרב אלי אני נלחצת שהמצב יחזור על עצמו אני אוהבת אנשים והם אוהבים אותי אבל הגברים בחיי מסרבים לקבל את המצב חלקם אומר: צאי מזה, וחלקם אוהב ורוצה לעזור אבל אין איך אני רוצה לאהוב כמו כולם אבל לא יכולה מה לעשות?

למפוחדת שלום רב, החויה שעברת הינה חויה קשה, נוראית, וזה עוד לפני שאני שמעתי את פרטי המקרה הספציפי. תקיפה מינית בכל רמה שהיא היא חויה מזויעה שמשאירה את רישומיה אצל הנתקפת, במשך זמן ממושך אחרי התקיפה ולעיתים לכל החיים. אני מבינה את הצורך להמשיך הלאה בחיים, וזה דבר מצוין, אולם...אי אפשר להתעלם ממה שקרה. צריך לעבד את החויה הקשה הזו, לדעת להתמודד איתה ועם החיים שאחריה. לכן הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול, ייתכן שגם טיפול קבוצתי עשוי להיות יעיל. הכי טוב היה אם תתקשרי לקו של מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית בטלפון מקוצר במס' 1202. סביר להניח שיהיו להם תשובות ספציפיות יותר. זו עשויה להיות נקודת התחלה טובה. חיזקי ואמצי, ושיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן

מפוחדת שלום מה שאת מתארת מתאים לתגובה שכיחה לטראומה של תקיפה לטעמי יש מקום לשקול עזרה נפשית אנא פני ליועץ של מרכז לנפגעות אונס או למטפל / ת בעלי רקע בתחום והוועצי בהם בהצלחה עמי

שלום אני סובלת מאז ומתמיד מחרדות עוד מהבית לאחר פטירתה של אימי אני בפחדים אני סגורה עם עצמי שונאת חברה ומעמידה פנים שטוב לי דיכאון שנתפס לעיתים קרובות ומשבש לי את הבריאות גלי חום וכאלה עד כדי כך שאני נעשית היסטרית ועצבנית יתר על המידה האם כדורים כל שהם ללא מרשם יכולים לעזור היתי בטיפולים אך לא הוקל לי אודה על תשובה בהקדם

לינוי שלום אני בספק אם כדורים לל אמרשם יעזרו מה עוד לשדעתי טפול תרופתי מתאים דורש מעקב ופקוח גם להשגת יעילות מירבית וגם לטפול בתופועת לואי כמו כן לא ברור לי אם היית בטפול שכן ההקשר שאת מתארת מעלה אפשרות שטפול שיחתי הוא חשוב בהצלחה עמי

1. לשאלתו של שי בקשר להשפעת הירידה במשקל על הנפש אמרת לו שהוא לא צריך פסיכיאטר . הערתי : את לא מאבחנת ולא רשאית לאבחן לכן זה חוסר אחריות מצידך לקבוע על סמך טקסט באינטרנט את סוג הטיפול שאדם צריך. במקרה הנדון המלצתך היתה טיפול פסיכולוגי . לידיעתך טיפול פסיכולוגי עולה הון תועפות ולא חסרים פסיכולוגים שרלטנים שמתיימרים לטפל בבעיות שאין להם כלים לטפל בהם ובתוצאה הסופית המטופל נשאר עם הבעיה ובלי כסף. הדרך הנכונה היא ליפנות לפסיכיאטר של קופת חולים שיכול לאבחן במיקצועיות ולהפנות את המטופל לכיוון הנכון כאשר עלות הפניה היא זעומה תודה

שלום לך, קיבלתי את הערותייך. אבל - יש גם פסיכולוגים בקופוח חולים (בחלק מהקופות יש השתתפות עצמית ובחלק הטיפול כולו חינם). אני לא יודעת מה מצבו הכלכלי של שי, ולכן התייחסתי לטיפול פסיכולוגי ככלל, ולא פירטתי את עניין קופות החולים. דבר נוסף, אני עדיין חושבת ששי לא צריך טיפול תרופתי, אלא ייעוץ פסיכולוגי (אלא אם בייעוץ יעלו דברים נוספים, והמטפל ימליץ על פסיכיאטר). ואל תשכחי - לא התיימרתי להיות פסיכיאטרית, ולא הצגתי את עצמי ככזו!!! ככה שבכל מקרה שי יכול לקבל או לא לקבל את מה שכתבתי לו, כעצה "לא מקצועית" אלא מניסיון חיים בלבד - והרי זה חלק ממהות הפורום, לא? לצערי נפגשתי גם עם דוגמא שרלטנית כפי שציינת, ככה שאני מודעת לנושא. אגב, גם בקופות חולים יש אנשי מקצוע שלא ממש מבינים במקצוע... ההבדל היחיד הוא עלות הטיפול. HERA.

הרה יש לך כמה מילים בעמוד 515 . ולנושא הזה קשקראתי את תגובתך אני רוצה להגיד לך בידיוק כמו שהגבת כך אני גם חשבתי .

אני סובלת כרונית מדלקות שונות - חניכיים, שתן, סינוסים וכו'. האם דלקות יכולות להיות תוצאה של לחצים, מתח, בעיות רגשיות וכו. אם כן - מה ניתן לעשות?

שני, האם נבדקת אצל רופא? אם כן, ולא נמצאו ממצאים פיזיים לכל הדלקות, אז ישנה אפרות שהכל נובע ממצב נפשי. HERA.

שני שלום יתכן בעקר על רקע חרדה ודכאון אולם לדעתי קודם עלייך לעבור ברור רפואי במקביל ניתן לעבור הערכה אצל בעל מקצוע ושלקול אופציות שונות. בהחלט נתקלתי באנשים עם בעיות רפואיות לא פתורות או לא מובנות שטענו שאין להם בעיה נפשית ועם זאת נסיון טפול בתרופות נוגדות דכאו וחרדה הועיל להם מאד בהצלחה עמי

שלום דודתי חולת סרטן ריאות. אני מחפשת קב' תמיכה של חולי סרטן עבורה או עזרה מפסיכולוג (עדיף ברוסית). אנא עיזרו לי, מצבה קשה ואינני יודעת למי לפנות.

אירנה, 1. נסי בבית החולים בו היא מטופלת. 2. אפשר גם באגודה למלחמה בסרטן. עדי

אירנה שלום רב, דודתך יכולה לקבל תמיכה וטיפול נפשי דרך המרפאה או בית החולים בו היא מטופלת. יתרה ישנם אירונים ועמותות שפועלות למען חולי סרטן, וכוללות קבוצות תמיכה גם בשפה הרוסית. עשי חיפוש באינטרנט, ואני משוכנעת שתימצאי. בברכה, טלי פרידמן

בוקר טוב, איך יוצרים סדר בכל כך הרבה בלאגן? בחודשים האחרונים עשיתי כל כך הרבה בחירות גרועות בחיי, מעגל של הרס עצמי שמוביל לתחושת עייפות ואפיסת כוחות. איך יוצאים מקשר הרסני אף ע"פ שאוהבים? (רק מהצד שלי), למישהו יש רעיון או עצה על סמך נסיון? ספיר

לצערי אני מכיר את זה מכמה מיקרים שקרו לי בעצמי. זה לא קל זה קשה. אני את האמת פעלתי בכמה דרכים. לאו דווקא באותו הגיון. בשני מיקרים, כשראיתי שהצד השני לא מעוניין. אז פשוט ניתקתי את הקשר לגמרי והתרחקתי. זה לא קל. אבל זה עדיף על לראות את הבנאדם שאתה כל כך רוצה מול הפרצוף. את האמת בהתחלה לקחתי את זה קשה. אבל למדתי. שאסור להתעכב. ואסור לבזבז את הזמן על מה שלא הולך. שקשר הוא דו צדדי. ואם הוא לא אז אין טעם להמשיך בו וזה נכון לגבי כל קשר שהוא. וגם שלכל אחד יש את זה שמתאים לו.ואם זה לא אחד מ1000 אנשים אז זה אחד מ100000.ואין שום סיבה לבזבז את הזמן. כועסים קצת מתאבלים קצת. וממשיכים הלאה. אין טעם לרדוף אחרי משהו שהוא לא קיים. היום, את הידידה הטובה ביותר שלי היום אהבתי מאוד. ומאוד רציתי. והיינו בקשר איזה 4 שנים בערך. והיא היתה חברה של חבר שלי איזה שנה בערך. ותמיד רציתי אותה אבל לא העזתי בגלל שלא רציתי לפגוע בחברות שלנו. ואחרי שהם ניפרדו בגלל קטע מלוכלך שאותו חבר (שהיום אנחנו לא חברים) עשה לה(לא בגידה). ניסיתי כמה וכמה פעמים להתחיל ואפילו להגיד לה שאני מעוניין. והיא אמרה שזה לא יתאים לה הקשר הזה. ואפילו חשבתי לנתק את הקשר לגמרי. אבל התברר שאנחנו מאוד קשורים. לפחות נפשית. ודיברנו על הכל. והחלטנו להשאר ידידים. ואת האמת שהיא היחידה שממש אהבתי והסכמתי להשאר איתה בקשר. ואנחנו בקשר עד היום איזה 6 שנים. ואני אשקר אם אני אגיד שאני לא מפנטז עליה לפעמים. אבל אני כבר יודע שזה ניגמר. יש לה חבר כבר 3 שנים. מבחינתי הצלחתי לעמוד במשימה הקשה מאוד. ואני ממשיך הלאה. כי אני יודע שאני לא יכול לבזבז את החיים היקרים שלי על מה שאני לא יכול להשיג. ולפי דעתי את צריכה לעשות את אותו דבר. תירדי מהבחור. ואם כל הקושי וכל הזיכרונות. תמשיכי הלאה. זה יכול ליהיות תהליך ארוך. של חודשים ואולי שנה. כמו שד"ר אורן אמר כאן למישהי. אבל בכל זאת החיים נימשכים ועולם כמנהגו נוהג. אז ספיר היקרה אני מאחל לך המון הצלחה:)) @-----)---- איתן נ.ב: הגבתי על מה שענית לי איפה שדורון כתב.

תודה איתן! קראתי. הפנמתי. אני חושבת שאני מתחילה להבין בעצמי את הדברים שכתבת. ספיר