פורום פסיכולוגיה קלינית

44533 הודעות
37064 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
04/12/2001 | 07:25 | מאת: anat

hi all of u............ i most addmit - i feel much better today and specialy now - after i read what u wrote today - it looks like u all had a nice day , all of u r smiling and it makes me happy too......... eitan honey- yes, u should stop writing english - u r not realy good at this and i sure hope u sent me an e- mail today........ - ......:) hera dear - i started working today - i do telemarketing for cmputers compnay it"s booring but i"m working with nice people so it"s not that bad........... the onlly problem i have now is that i realy don"t want to go back to israel , i feel bad every time i think about going back home but - i"ll tell about it another time........ have a great day great people............:-) anat

04/12/2001 | 16:12 | מאת: HERA

מתוקתי, אז אל תחזרי לישראל בינתיים. אף-אחד לא יחרים אותך בגלל זה... לפחות פה :-). במקומות שבהם עבדתי, הכי חשובה לי היתה חברת האנשים שאיתי (חוץ מהעבודה בצער בע"ח). גם אם לפעמים העבודה משעממת ומרגיזה, כשהחברה נסבלת, הרי שזה משפר את העניינים. מה גם, שתמיד התחשבו בי ובמצבי הרוח ההפכפכים שלי... יכולו ללכת איתי ראש בראש, ולריב איתי על כל שטות, אבל לאנשים היתה בד"כ מספיק סבלנות והבנה...

04/12/2001 | 02:25 | מאת: חברה

יש לי חבר שסובל מדכאונות קשים. כשהוא בדיכאון, הוא יכול להיות אדיש מאוד. אני לא מצליחה לדובב אותו, לא יודעת כיצד הוא מצפה שאגיב. לא אחת גם דיבר איתי על התאבדות. לעיתים הוא גם הופך להיות עצבני וכועס מאוד. הכעס יכול להיות תוצאה של משהו משמעותי שמציק לו, או של שטות כמו ערב לא מוצלח במיוחד, או הזמנת אוכל שהגיע לא כראוי. דברים כאלו יכולים להיות טריגר להתקף דיכאון רציני. כמו כן, קורה שאת הכעס שלו שנובע מדברים שונים הוא מוציא עלי, וגורר אותי למריבה מיותרת. ניסיתי לדבר איתו על אפשרות של טיפול פסיכולוגי, אבל קשה לשכנע אותו. מה עושים?

04/12/2001 | 07:14 | מאת: anat

hi i know that what u r going thro ishard and u want to help your boyfriend but unfortunatly u can"t - i know what he is going thro - i was just like him and at the end me and my boyfriend brokeup because of my desperation.......... he must see a psycologist - this is not a notural situation and he need to get help....... good luck

04/12/2001 | 16:08 | מאת: HERA

חברה יקרה, טוב שיש חברים כמוך. ולעניינו של חברך - את אומנם יכולה להיות שם בשבילו, ו"לספוג" את כל ההתפרצויות, אבל בסוף גם לך יגמרו הכוחות הנפשיים. דכאון זה דבר שמכלה את כל האנרגיות של הסובל ממנו, ושל הסביבה, שמהווה - לפעמים - מטרה. תמשיכי לדבר איתו על פנייה לטיפול, לא בלחץ ולא כתנאי להמשך החברות, אלא כפתרון הולם לבעייתו. HERA.

04/12/2001 | 23:03 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום אי אפשר להכריח אדם לפנות לטיפול, אם כי ברור מתיאורך שכדאי לפנות לייעוץ. אני לא בטוח שמדובר בהכרח בדיכאון או רק בדיכאון כי עיקר התלונה שלך היא על היחסים הבינאישיים שמתפתחים ביניכם. אמנם את האבחנה הייתי משאיר לייעוץ המקצועי אבל במקרה הנוכחי זה נראה לי חשוב לציין את זה. כל עוד את מגדירה את בעייתו כדיכאון שלו אז באמת זה שם בחוץ ואת עוזרת לו עם מצבו הנפשי הקשה. לעומת זאת, אם מדובר במערכת יחסים קשה שנוצרת מסיבות כלשהן (ולא חשובה האבחנה כרגע) הרי שאת מעורבת כחלק מהעניין. כמה זמן תרצי להישאר כחברה במצב הנוכחי ולהמשיך לספוג התקפי זעם? אולי דווקא סיבה זו תוכל להניע אותו להגיע לטיפול. הייתי מציע לך בכל מקרה לבחון גם את עצמך ומעמדך בתוך המצב הזה. טוב שיש חברים, אבל את עלולה למצוא את עצמך מאוד פגועה בטווח הארוך, והשאלה אם אז יהיה לך חבר שיעזור לך לצאת מהמצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

04/12/2001 | 00:35 | מאת: זוהר

אני הייתי בקשר של אהבה כ-3 חודשים ככה לפחות חשבתי אבל לבחורה כל הזמן רצונות רבים שאין ביכולתי לעשות כרגע כמו לעבור לדירה מושכרת ולתת לה את כל המשכורת שלי והיא לא עובדת ומקבלת כסף מביטוח לאומי היא בריאה ויכולה בקלות לעבוד אבל היא אוהבת לבלות אם החברה שלה בבוקר או אם הגרוש שלה שמזמין אותה למסעדות והיא אוהבת מאוד לאכול...... אינני בא להעביר חלילה ביקורת אבל אני מרוויח פחות מהשכר המינימלי וגם נמצא במינוס ענק ואם כל הרצון שלי לא יכולתי כרגע להשכיר ביחד בית עלי לציין שיש לה גם ילדה בת 10 דבר שמוסיף על ההוצאות זה לא מפריע לי כלל רק שצריך כסף להחזיק את כל החבילה הזאת היא אמרה שהיא רוצה קופה משותפת . כרגע אני במינוס כל כך גבוה שזה לא אפשרי. נפגשנו בשבת האחרונה והיא התחילה לגרות אותי ולשלוח ידיים למקום צנוע ואז כשאמרתי לה בואי אלי היא אומרת לא אז אמרתי לה את רק רוצה לגרות אותי היא אמרה כן בדיוק.כשהגענו אליה לבית היא אמרה כשיהיה לך מה לתת לי תתקשר יש לך את הטלפון שלי וטרקה את הדלת. ובזה הסתיים הקשר מה דעתכם חברים יקרים אנא תשובה מחברכם לפורם בידידות זוהר.

אם כל הכבוד לך. ואם אתה בחור פיקח והגיוני. ואני רואה שאתה הגיוני. אם כל הצער שאולי יש לך. זרוק אותה לכל הרוחות ומהר. היא נישמעת לי לפי מה שאתה מספר. טיפשה וסתומה. ואין לך שום סיבה להיגרר אחריה. תמצא לך מישהי ראויה. שתכיר ותכבד אותך איך שאתה. אם אני הייתי מכיר מישהי כזאת שהולכת לאקס שלה למסעדות. ורוצה את הכסף שיש או שאין לי. הייתי מגלגל אותה מפתח הבית. אני לא מכיר אותך. אבל אתה ממש עיוור אם אתה הולך אחריה. אני מציע שתתעורר ומהר ידידי. אחרת תפסיד גם את מה שנישאר לך. תאמין לי זה אומנם קשה.(מי כמוני יודע) למצוא מישהי בימינו. יש הרבה חולירות נשים וגברים. אבל אתה צריך מישהי אחת מכל אלפי הבנות הקימות. אז תמצא לך מישהי ראויה לך. ולא (תסלח לי מאוד על הביטוי אבל לפי התאור שלך ככה אני רואה אותה) "זונה". אני מקוה בכל זאת. שתראה אפילו לפי הדברים שלך מי היא באמת. ותעיף אותה מהחיים שלך ומהר.

04/12/2001 | 02:29 | מאת: איילת

לזהר, אני עונה לך מנוקדת ראייה של בחורה, זה לא מסובך בכלל ופשוט מאוד,,,הבחורה הזאת מנצלת אותךבגדול, יש בחורות שמנצלות מינית,,,,,,אבל היא יותר גרועה אפילו, נמצלת אותך כספית! אין לה טיפת רגש אלייך. תחפש לך מישהי אחרת, אפילו אם זה לא לקשר חזק, רק כדי לשכוח את החברה שלך. ותזכור תמיד שהזמן זאת התרופה הכי טובה. בהצלחה

נו מה זה היה ברור.... את דעתי אמרתי שרמוטה נשארת שרמוטה טוב שנגמר ככה תרים תראש ואל תיצטער ואל תנסה אפילו ליצור קשר איתה כל מה שהיא מסוגלת לתת יש ב50 שח אלוהים נתן לה חור להשתין פתחה בית חרושת!!! חד וחלק !!!!!!!

05/12/2001 | 01:32 | מאת: זוהר

לכל החברים בפורם שכתבו לי הצלחתם קצת לעודד אותי ותודה לכם. אני נמצא בקבוצת תמיכה ובמקרה היום פגשתי את הבחורה כי גם היא שם והיתה לי צביטה בלב היא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני יתקשר אליה יותר . הרגשתי קצת ירוד אני בחור נאה ומאוד רגיש ואני מתמסר ליחסים אם בחורה כאילו היא כל העולם שלי אני מנסה לצאת מהמצב הזה . יש לכם רעיונות מה עלי לעשות בנידון? תודה על עידודכם ותשובותיכם ולאור כל הכבוד צדקתה...

05/12/2001 | 13:12 | מאת: יונת

זוהר -- אם זה אותה אחת היא גם נכנסה לפורום וסיפרה אותו הסיפור על ה-- x שלה שרוצה לחזור אליה ותיארה אותך כקמצן שלא רוצה לעבור לגור איתה ביחד בדירה שכורה ולחיות חיים משותפים היא גם סיפרה שאתה לא מוכן לפתוח חשבון משותף .בקיצור אם זאת היא אז כדאי לך לעזוב אותה גם אם זאת לא היא .מחריד אותי לחשוב אם זאת היא איזה חוסר הערכה יש לה כלפיך היא מצתיירת כדמות נצלנית שרק דרך הסקס היא רוצה להשיגך ואני חושבת כמו אור .זרוק אותה והלוואי שתמצא מישהיא רגישה טובה שתאהב אותך ללא תנאי ובלי ילדה בת 10 ושלא שלך בכלל .תפתח פרק חדש בהצלחה .

05/12/2001 | 22:45 | מאת: זוהר

המון תודה לכל החברים בפורם הזה אני עכשיו קצת יותר חכם ורואה שצדקתם היא באמת השתמשה במין לקבל את רצונה ממני. אני יודע שהיא תמשיך כך אם גברים אחרים אבל אם כל הכאב שבקשר אני גדלתי קצת נפשית. ביום שישי הקרוב אני יוצא לרקוד בבר שנקרא האחים שנמצא בסוף אלנבי בת"א. אני הייתי מבלה איתה כל יום שישי שם אני מאוד אוהב את המקום הזה. אני יודע שאם במקרה גם היא תגיע לבר אז יהיה לי עוד מבחן לראות אם אני יהיה מסוגל לוותר עליה סופית בנפש בפנים. על הבר הזה אני לא יוותר. טוב לי שם אני יודע שיש לי המון לתת לבחורה שאני יכיר. יש בי הרבה אנרגיה חיובית ואני מאוד אוהב לעזור זה המבנה הנפשי שלי .אני קצת פוחד שכאשר אני יראה אותה אם גבר אחר זה יכאב לי בלב אבל זה דבר שאני חייב לעשות . כמו שאמרתי אני הולך לרקוד ולהנות מכל רגע . אוהב אותכם ותודה על העידוד שלכם זוהר...

04/12/2001 | 00:04 | מאת: מיכל אנשי מקצוע

שלום רב לא מצליחה להבין עד כמה החפירה בהיסטוריה עוזרת עד כמה יש מקום להתעסקות בשם בעבר לעומת הכאן ועכשיו האם כדי להבין את הכאן והעכשיו אני חייבת להבין את העבר? האם אי אפשר לדלג? האם ההתעסקות בעבר תוביל לשינוי? זה יעזור? הרי היה מה שהיה נשאר היי שם בתת מודע יצר התנהגויות רגשות אבל זה קרה וזהו לא? אנא עיזרו לי להבין את התהליך תודה

מיכל, מה שהיה היה, זה נכון, אבל זה מה שעיצב אותך להיות מה שאת היום. יש הרבה דברים לא מודעים, שמקורם בעבר. לחיטוט הזה יש מטרה - הבנת הדברים מנקודת השקפה אחרת, בוגרת יותר ובעזרת המטפל. יש הרבה סימפטומים לא ברורים, שרק ע"י חפירות בעבר אפשר להגיע אל מקורם, וליישר את מה שהתעקם בדרך.

you have to know the history. because, if you don't know that you will repet your mistakes and if you don't know the history. you don't know what the cuse of things that affect you now in the preasent. you have to deal with the past to improve yourself in the futuer. Eitan

04/12/2001 | 22:55 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מיכל שלום חשיבות הכאן ועכשיו איננה מוטלת בספק. בכל הגישות הפסיכולוגיות יש התייחסות לעבר בצורה כזו או אחרת מאחר וההסטוריה האישית היא חלק משמעותי מהאישיות וחווית העצמי. עם זאת, בגישות פסיכולוגיות רבות מודגש השימוש בחוויות ההווה והעבר בכאן ובעכשיו. אני מתאר לעצמי שאת זה את יודעת גם בלי תשובתי, ואולי מה שאת אומרת מאחורי המילים שהמינון בין העבר להווה נראה לך כיום לא מאוזן. אם כך, הפתרון הוא לא לדלג על העבר, כי לדלג, זה להתעלם מדברים שאולי עשויים לתרום לך להצלחת הטיפול. במקום זה, שינוי המינון בהחלט אפשרי. מה שהיה שם במודע או בתת המודע, ואיבד את הרלוונטיות שלו להווה, בוודאי אינו נחוץ. אבל אולי אבל יש מקומות שדווקא נותרו חיים ורוחשים מתחת לפני השטח למרות שנדמה שהם כבר דעכו, ובהם חשוב בהחלט לגעת. בכל מקרה, אני בספק אם אנחנו נוכל להסביר את התהליך כפי שביקשת. יתכן שכדאי לעשות את זה דווקא בתוך המסגרת הטיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

04/12/2001 | 23:13 | מאת: ליהי

מיכל, אני גם לא יודעת איך זה עובד- אבל זה עובד! אני דוגמא חיה! עד שלא פתחתי את נושא הילדות, העבר שלי בתור ילדה קטנה , יחסי עם הוריי וכיו"ב - כלום לא זז. לקח לי יותר מחצי שנה להתחיל לדבר על הדברים הכואבים הנ"ל, כל אחד והקצב שלו. אני זוכרת שיום אחד החלטתי עם עצמי "היום אני מתחילה לחטט. היום אני נוגעת איפה שתמיד פחדתי לגעת" ומאותו הרגע - אני אומרת לך , משהו קורה! דברים קורים לך! את אמנם נופלת לתוך מצב מוזר של "מה לעזאזל אני עושה עם כל ההבנות והמחשבות האלו" אבל מתישהוא - קורה דבר מופלא. אין מה לעשות מתוקה, לא סתם בנו את כל מערכי הטיפול כמו שהם בנויים. כנראה שעשו מספיק ניסיונות כדי לדעת שזו הדרך הטובה ביותר לעזור לאדם. ואני מאחלת לך, שתדעי על מה אני מדברת.. אני אומרת לך מניסיון - זה עובד! ב ג ד ו ל !!!

04/12/2001 | 00:01 | מאת: lisa

i`m off to sleep now i`m teaching in the morning..goodnight

04/12/2001 | 00:02 | מאת: eitan

Have great dreams:))) and good night:))) littel girl:))) Eitan:))

04/12/2001 | 00:04 | מאת: HERA

לילה טוב ומצויין גם לך.

04/12/2001 | 00:16 | מאת: eitan

I sent you mail

03/12/2001 | 23:46 | מאת: lisa

WELL IT~S MY PARTY AND I~LL CRY IF I WANT TO are you guys too young to remember that song? When i think of my therapist i want to cry so hey this is a party i`ll talk about it tomorrow

03/12/2001 | 23:49 | מאת: HERA

מתי שנוח לך, אם בכלל. אני לא רוצה ללחוץ עלייך.... ואני אולי הכי צעירה, אבל אני מכירה את השיר הזה, מאיזשהו סרט, לא זוכרת איזה. ...you would cry to, if it's happen to you

03/12/2001 | 23:56 | מאת: lisa

so how old are you exactly?

03/12/2001 | 23:38 | מאת: ליהי

עכשיו אני במקום טוב באמצע....

03/12/2001 | 23:45 | מאת: ליהי

אני אצלול לי לתוך הפוך.... (יש לי משמרת בוקר מחר) שיהיה לכולנו לילה נפלא! ושנמשיך לשמוע רק בשורות טובות- כמה שיותר. אמן אמן! נשיקות, ליהי:-)

03/12/2001 | 23:47 | מאת: lisa

good night sweetie sleep well thanx for coming to my party

03/12/2001 | 23:48 | מאת: eitan

I'm wishing you happy days:))) Good Night:)))) @---------)------ Eitan

03/12/2001 | 23:51 | מאת: HERA

לילה טוב וחם (צפויה להתחיל סערה מתישהו)... תחלמי על מסיבות, ועל שמפניה וטקילה... רק שלא תגיעי שיכורה לעבודה...

04/12/2001 | 00:05 | מאת: ויוי

מקווה לתפוס אותך לפני ,, הפוך הרך במיטה,, כתובת המייל בלי האי" כך vivan הסבר בפעם אחרת ננסה עד שנצליח. אפשר לנסות עם מיקי גם היא מגיעה אלי אוהבת ויוי

03/12/2001 | 23:45 | מאת: HERA

היי נשמתי... מה שלומך קשישה? למרות שאת באמצע... טוב, היתר כנראה כבר גריאטריים... :))) יש לך כבר מקום עבודה מובטח (אחרי המבחן של ינואר)? אבל זה פחות חשוב... יותר חשוב שטוב לך יותר מאשר לפני שבוע-שבועיים. אני מקווה שזה לא ייגמר, אלא רק יילך וישתפר.

03/12/2001 | 23:53 | מאת: ליהי

הרוש.. נשמתי הפשושית... לפני שאני פורשת רק רציתי להגיד לך לילה טוב..... ו... בקשר לעבודה (אחרי הלימודים)- בואי נעזוב את זה. היה טוב, היו טקילות ,שירים ריקודים... למה להרוס....? אז......... חיבוק ו.. ביי!

03/12/2001 | 23:03 | מאת: lisa

hey guys how r u all? I had a CT brain scan today(really scarey but i survived. i was told i might have a small tumor in my brain and had to have a scan,but it looks like i will be ok,i just thought i`d let you know,i was really worried but now of course i feel good.....i hope you are all well...Lisa

03/12/2001 | 23:05 | מאת: ליהי

איזה כיף לשמוע בשורות טובות!!!!:-)))))))))))))))))))))) אז מה ...נפתח בקבוק שמפנייה?......................................

03/12/2001 | 23:09 | מאת: lisa

that`s a good idea or maybe tequila is enough

03/12/2001 | 23:41 | מאת: HERA

ליסה - טוב לשמוע שאת מרגישה טוב... ושהכל בסדר. אני רואה שעשיתם פה יופי של מסיבה... בכיף, למה לא? אין לנו הרבה הזדמנויות לחגוג... כבר דיברת עם הפסיכולוגית על הרצון להפסיק את הטיפול, ועל הקשיים הנלווים לכך? (סליחה שאני הורסת את המסיבה עם שאלה כזו...) ואגב, ליהי, זה לא יפה לצחוק על קטנים... :)

04/12/2001 | 02:03 | מאת: noname

שלום ליסה, קראתי ומאוד הבנתי את הלחץ שהיית בו, את החרדה. אני לא אשאל יותר מדי שאלות כי אני יודעת כמה זה מעצבן שיורדים לך לחיים בעניינים כאילו. אני מרגישה בשבילך את ההקלה שהכל כבר מאחורייך. ואני אמנם לא נוכחת פה הרבה, אבל אני כאן בשבילך מתי שאת רוצה וצריכה מישהו לדבר איתו. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך, אניץ

04/12/2001 | 02:03 | מאת: noname

שלום ליסה, קראתי ומאוד הבנתי את הלחץ שהיית בו, את החרדה. אני לא אשאל יותר מדי שאלות כי אני יודעת כמה זה מעצבן שיורדים לך לחיים בעניינים כאילו. אני מרגישה בשבילך את ההקלה שהכל כבר מאחורייך. ואני אמנם לא נוכחת פה הרבה, אבל אני כאן בשבילך מתי שאת רוצה וצריכה מישהו לדבר איתו. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך, אני.

03/12/2001 | 22:43 | מאת: ליהי

הרוש... מה שלומך מתוקה?... למה בדיוק אני אמורה לזרוק עלייך בלוקים, לא כל כך הבנתי מה עשית שמגיע לך פינוק שכזה...:-))) ראיתי שיש פה איזה אימפוטנט שהחליט שהוא אומר לנו מה לעשות, אבל מה - הוא עוד לא שמע על המהפיכה הפימינסטית ואנחנו נסתום לו את הפה המלוכלך שלו בחצץ....ונראה לו מאיפה משתין הדג....(אפשר אולי לזרוק ע ל י ו את הבלוקים, הא? מה את אומרת...) בקשר אליי... לפני שעה חזרתי מהעבודה.. לא אגיד לך שאני ממש נהנית לעבוד שם, אבל אין מה לעשות- זה זמני, ואני סוחבת. ברוך השם, אני מרגישה יותר ויותר חזקה מיום ליום, טפו טפו, בקרוב אצלך- נשמתי הנסיכית... ממש מוזר לי= כי אני ממש מרגישה את השינוי קורה. אני רק מתפללת שזה רק ההתחלה של התהליך המדהים הזה שאני עוברת... אז... בנתיים אני פה.... אם כאן תני סימן יקירה :-)

03/12/2001 | 22:52 | מאת: eitan

you are soooooo "Tokpanit" my dear:)))) I saw what you write to the pice of @!#$:)))) I'm happy to see you happy:)))) I hop you go on with it:)))) @---------)------- Eitan:)

03/12/2001 | 22:54 | מאת: ליהי

תגיד לי.. מה יהיה עם האנגלית הזאת, הא...? מתי תחזור אלינו כבר..?

03/12/2001 | 23:35 | מאת: HERA

איתן, תפסיק לעודד בנות לאלימות. למרות שכשצריך - אנחנו הרבה פחות נחמדות מבנים...

03/12/2001 | 23:34 | מאת: HERA

ליהי - אני כאן!!! למרות האידיוט הזה, שלא מרוצה מהנוכחות שלי...

03/12/2001 | 22:15 | מאת: גלית

הייי,מה שלומך? אצלי משתפר, ממש עוד מעט אני מתגייסת. החלטתי לכחת הכול בסבבה גם אם הסיוט יגיע.??שזה אולי יבוא, מסכימה....? אני מקווה כן לכחת הכול בכייף ולזכור שזה פרק קטן וקצר מהחיים... אבל שוב משהוא מציק ומפחיד אותי מבפנים. הרבה בנות בצאט כותבות כמה שהם שמחות ומתרגשות מהגיוס,ואני, אני ההפך אפשר לומר. חבל שהדברים היו אחרת ... הרה אני ינסה לזכור תמשפט"מי שחיי בעבר מוותר על העתיד ומפסיד תהווה"

03/12/2001 | 23:32 | מאת: HERA

גלית, אז מחר היום הגדול... הכי חשוב זה לקחת את הדברים בסבבה, כי גם אם יהיה קשה, זה עובר. צבא זה לא לכל החיים. ודאי שאני מסכימה, שיכולים להיות גם דברים לא נעימים, אבל צריך להציב מולם את הדברים הטובים וחראות, שבסופו של דבר כפות המאזניים נוטות לכיוון החיובי.

03/12/2001 | 21:39 | מאת: ויקי

אייך מחזקים כוח רצון. אני בתהלכי הרזייה וממש אין לי את הכוח בעמצע הלילה לאכול ממתקים. דבר שגורם לי להכנס לדכאון ובאסה ענקית. אני לא מצליחה לשלוט אל הפה אייך מנסים לעצור דבר זה.??

03/12/2001 | 23:23 | מאת: adi

ויקי, גם אני עברתי את הסיפור!!!! אני כל הזמן בקבוצת תמיכה לעניין. אם את מרגישה לא נוח אז פשוט תכתבי פה על הקשיים וננסה לעזור לך. דבר ראשון, כיוון שאני גם סובלת מבעיית ממתקים, העפתי אותם מהבית!!!!! במקום זה, שמתי בבית דברים מלוחים (שאני פחות אוהבת) ואז אם יש לי בולמוס, אני יודעת איך להתמודד. עדי

04/12/2001 | 12:48 | מאת: יונת

אין צורך להימנע מהמתוק והטעים כי אפשר להמשיך ולאכול הכל מתוק רק ללא סוכר . יש מבחר גדול וטעים . לדוגמא : יש את סוכריות " מותר " בכל מיני טעמים והם ממש עושות מתוק וכיף נוסף לכך יש את כל היוגורט פרי דאייט של דנונה שטראוס ואפשר למצוא עוד הרבה מוצרים ממותקים וטעימים ללא סוכר כך אפשר לרצות את הדחף והבולמוס למתוק וגם להיות מרוצים ומסופקים ולא להרגיש בעונש ורחמים עצמיים על היותך בתהליך ההרזיה . אבל כל הנושא הזה שייך לפורום " תזונה ודיאטה " שם היום יום שלישי תענה לך הדיאטנית של האתר על כל בעיותיך ושאלותיך.

03/12/2001 | 21:01 | מאת: דנה

שלום, ברצוני לשאול,אייך מתגבריים על תראומה מהעבר. למשל,פחד מדחייה מהחברה??? פחד חברתיי, כיום אני בת 21 לא עשיתי צבא מרוב פחד חברתיי. רציתי לקבל קצת עזרה או דרך להמשיך הלאה.... אייך מפסיקים להרגיש לא בסדר ואשם ושונה מכולם???

04/12/2001 | 00:40 | מאת: חימקה

אני פחדתי לעמוד מול קהל. הייתי נורא בישן ונבוך. אז הלכתי לעשות (בלי קשר לבעיה) קורס שדרנות ברדיו חיפה. בהתחלה הייתי כולי אדום מהסמקה. ולאט לאט ראיתי שזה לא נורא. אם את חושבת על מה שאת אומרת ואמרת דברים שבאים מהלב. אז כולם אוהבים ומכבדים אותך. כולנו שונים אחד מהשני. ולכל אחד יש בעיות כאלו ואחרות. ונכון שזה לא בסדר שלא שירתת בצבא. אבל זה מאחוריך. ואת צריכה להסתכל קדימה. לך יש מין "מזל" מסוים שאת בחורה. כי לזה לא מיחסים חשיבות כל כך לצערי. לגברים שלא משרתים בצבא. זה הרבה יותר נורא. לפחות מבחינתי. תיראי מה עשו לאביב גפן לדוגמא. אבל אין מה לעשות. ברגע שהחלטת על דרכך. גם אם היא לא מקובלת. את צריכה. להלחם עליה. ולא לברוח מאחריות. אף אחד לא יודע למה לא שירתת. ויש בזה יתרון. את יכולה תמיד להגיד שהצבא לא רצה לגייס אותך. או שהיתה לך או שיש לך בעיה רפואית. אף אחד לא יכול לבדוק את זה. הם לא רופאים. בכל מקרה חבל שלא שירתת לפחות בשרות לאומי. אבל ההחלטה בידיך. ואת צריכה להתמודד איתה. חימקה

04/12/2001 | 13:06 | מאת: יונת

לדנה שלום חבל שלא שרתת בצבא כי הצבא מאוד עוזר להשתנות בנושא הזה .המסגרת מחייבת אותך לצאת מתןך האגוז הקשה שבתוכו את נמצאת . אבל קטע חשוב זה של חייך מאחורייך , אני מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול אצל פסיכולוג-ית כדי לטפל בבעית הביטחון העצמי שלך שמכאן באה בעית הבושה ככל שתקדימי לטפל חייך לעתיד יהיו טובים יותר גשי לקבל טיפול כל עוד את צעירה אל תתביישי ללכת לקבל טיפול פסיכולוגי.------------------------- ---------------------------------------------------------------

03/12/2001 | 20:44 | מאת: פסימית

שלום ! אני בת 18 וחצי וזה שנים שאני סובלת מחרדות , פסיכולוג שטיפל בי טען שיש לי הפרעה בשם O.C.D . אני מטופלת בסרוקסט בערך כשלוש שנים , היו תקופות שבהן הייתי שרוייה בחרדה היו לי התקפי פאניקה שמלווים בתחושות כגון : דופק מהיר , זעה קרה ,סחרחורת וקוצר נשימה לאחרונה חל שיפור במצב רק שמידי פעם יש לי קצת חוסר מצב רוח כשאני שומעת שמישהו מת מדום לב ( אין לי מושג למה דווקא הנושא הזה מעיק עליי ) . אני סובלת מפעימות מוקדמות , עשיתי את כל הבדיקות הנחוצות ולא מצאו שום דבר אבל אני עדיין מפוחדת בגלל בעית החרדה שיש בי. ביומיים האחרונים אני מרגישה שוב פעם רע בגלל המצב , שאני שומעת על פיגועים ושאנשים נהרגים זה מחזיר אותי אחורה לאותם פחדים ושאלות שאין עליהן תשובות. אני מפחדת ממוות כעקרון . אני לא מצליחה להבין את המוות וזה שאנשים מתים וקוברים אותם אחר כך ואני לא רוצה להכנס לזה עוד כי אין לזה סוף.. ובגלל כל החרדות האלה אני נכנסת לדכאון והחיים פתאום נראים לי שחורים ! אין לי חשק ורצון לעשות כלום אני לא רוצה להתחתן , לא רוצה להקים משפחה שמה הפחד שהילדים שלי ימותו ועוד דבר בשנתיים האחרונות אני מתחילה לגלות שאני לסבית , כרגע אני בקשר עם מישהי הרבה מעל גילי (בת 27) ואני אוהבת אותה עד מעל הראש . עצם העובדה שאני אוהבת מישהי ואני מרגישה שרק בשבילה אני רוצה לחיות זה גורם לי עוד איכשהו להרגיש שאולי שווה לחיות אני לא אוהבת את החיים כל כך אבל אני גם מפחדת מהמוות. אני כבר לא יודעת מה לעשות עד עכשיו לא יכולתי לצאת לעבוד , עכשיו עוד אני יכולה אבל אני יודעת שאם אני באמצע העבודה ארגיש לא טוב , אני אברח הביתה ואכנס ללחץ . אני לא מסוגלת לצאת לבלות וגם אין לי חשק לעשות כלום , גם לימודים לא סיימתי צבא אני לא מתגייסת . אני כבר לא יודעת מה לעשות ......... אנא עזרו לי אם יש לכם איזו עצה אשמח לשמוע תודה מראש !

04/12/2001 | 01:08 | מאת: חימקה

את נורא סגורה וחרדה. אני מציע שתפשטי לך את הדברים בחיים. תהפכי אותם לפשוטים יותר. לדוגמה: תיקחי את המות. תמציאי לו שם. ואז פשוט תכניסי בו תכונות. ותישאלי אותו כאילו שאלות. ותחשבי מה הוא היה עונה. תנהלי איתו שיחה כאילו הוא לידך. תהפכי אותו כאילו לאדם חלש שאין לך בעצם ממה לפחד ממנו. וכך גם אם פחדים אחרים. תהפכי אותם לאנושיים או לדמויות פחות מפחידות. תתדברי איתם. או שאם הם לא רוצים לעזור לך. תעשי להם דווקא כמו לאנשים ממש. ככה יהיה לך יותר קל להתמודד אם הפחד. תתארי לך את הפחד מפלצת גדולה ואת כמו אביר שמנסה לצוד אותו. אני לא מנסה לצחוק עליך. אני דווקא מאוד רציני. אצלי זה כן עבד. תשתמשי בדימיון שמפחיד אותך להתמודד נגדו. בהצלחה חימקה

03/12/2001 | 19:40 | מאת: הבדידות הכואבת

שלום,רציתי לשאול יש לי פחד, דימוי עצמי נמוך אייך איפשר להתחיל להתגבר אליו? כול פעם יש לי חשש שמדברים אליי מאחורי גבי. מה עושים אם מצב הבדידות???? אני מרגישה מאוד בודדה ושונה עכב כך. אני בת 22 ולא היה לי עדין חבר דבר שמאוד מפריע לי??? אייך מתחילים בקש, כאשר אין לי דרך לגשת אלייה. אני לבדי בדירה ימים שלמים דבר שנורא מדכא???.

03/12/2001 | 20:18 | מאת: "אור

אשמח לעזור לך אם תשאירי כתובת אימייל חמודה!!! את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך !!

03/12/2001 | 21:16 | מאת: יניב

אופיר ?? חזרת שובב .מתחזה לבחורה?

03/12/2001 | 21:37 | מאת: מיקי1

אבל זה לא צ'אט פה!!!!!!!!!! איך אתה מעיז לשפוט אחרים?

03/12/2001 | 21:22 | מאת: יניב

טעות...טעות... בילבלתי אותך עם אופיר ,שצץ מידי פעם בפורום ומתחזה לאחרים.

04/12/2001 | 08:29 | מאת: דר' עמי אבני

שלום הייתי הולך כאיש מקצוע בשני כוונים 1. אבחון האם יש הפרעה כלשהי שניתן לעזור בה ואשר תורמת / מחמירה את הבדידות (כגון דכאון , חרדה וכו') 2. בחינת קשייך ביצירת קשר הדרך לטעמי היא לפנות לאיש מקצוע ולהוועץ בו לגבי האסטרטגיה הרלללנטית והמתאימה לך בהצלחה עמי

03/12/2001 | 19:27 | מאת: אנסטסיה

אני בת 26 ויש לי בעיה. אני מרגישה כמו ילדה בפנים ומפחדת מכל מה שקשור בהתבגרות. אני מפחדת ממערכות יחסים עם גברים, מהלידה, מלגדל ילדים. אני לא מרגישה שאני סומכת על עצמי מספיק כדי לתפקד כאדם בוגר בעולם הזה. הכל נראה לי גדול מידי ואני מרגישה שאני לא מוכנה לנישואין, לילדים ושלא אהיה מוכנה בעתיד הקרוב אם בכלל. אני רועדת מפחד מכל שינוי בחיים ומכל מה שדורשת ההתבגרות. אני עצמאית כלכלית, גרה לבד ומתפקד מצוין לבדי בכל הקשור להיבטים הטכניים אבל - בהיבטים הריגשיים יש לי בעיה. אני לא יודעת איך להתקדם הלאה, איך להפסיק לפחד, איך לרצות מה שבני גילי רוצים ואפילו חלקם השיגו. אני רוצה לדעת איך לוותר על הילדות ולצעוד אל תוך הבגרות משום שלפי גילי אני כבר אישה בוגרת ויש ממני ציפיות ככזו. מה עושים?

03/12/2001 | 23:01 | מאת: ליהי

מצד אחד, הייתי אומרת לך- תעשי חיים אחותי. מה יותר טוב מזה? מה את צריכה משפחה ילדים משכנתא חובות וכיו"ב אם בכלל לא בא לך! תעשי מה שאת רוצה כל עוד את יכולה. תחיי תבלי תכבשי את העולם תהיי אגואיסטית! חיים רק פעם אחת. ולהתחתן ולהביא ילדים אפשר כל החיים (אפשר גם לאמץ). מה את נלחצת? ממה בדיוק? ממה שכולם אומרים לך? תעזבי את כולם. שימשיכו לדבר ולקשקש.. את תהיי מי שאת ותעשי מה שטוב לך. אז זה היה מצד אחד.... מצד שני..... אם את חושבת שבתוך תוכך את רוצה להתחתן ולהביא ילדים אבל משהו מפריע לך להשיג את זה או ליישם את זה - כדאי ואפילו רצוי לגשת לטיפול. אם את (ורק את) חושבת שיש לך בעיה בשמירה על קשרים ממושכים ואת משתעממת מהר אז באמת אולי כדאי לטפל בזה, וחבל על כל דקה. אבל בסופו של דבר, זו את עם עצמך- תחשבי מה את רוצה ותשיגי את זה!

04/12/2001 | 20:30 | מאת: נזבורה

שלום אנסטסיה, ליהי כתבה לך דברים מאוד נכונים ונבונים, ואין לי כמעט מה להוסיף, מלבד כמה מילים: לדעתי, עשית כבר הרבה יותר ממה שנדמה לך. את כותבת שאת עצמאית וגרה לבד - וזה עניין של מה בכך בעיניך? לעזוב את הבית הבטוח של ההורים זה צעד לא קל, ולגור לבד - בוודאי עם רגעים לא מעטים של בדידות - גם זה לא דבר פשוט. וכמובן לפרנס את עצמך, לדאוג לעצמך יום יום ושעה שעה - אלה הם דברים שדורשים מאבק יומיומי, עם הרבה מאוד כוחות נפש! למעשה, כבר יצאת לחיים, את כבר נמצאת בעיצומם של החיים, מבלי שאת אפילו מודעת לכך... ואגב, האם שירתת בצבא? כי אם כן, גם זה לא דבר שהולך ברגל, ואם עשית את זה - הרי לך עוד סיבה להיות גאה בעצמך! אם הבעיה היא רק זוגיות ומשפחה - יש להניח שזה יבוא עם הזמן. חוצמזה, יש אנשים שלא בנויים לסוג כזה של חיים, וזה לא גורע מהם כלום... הם פשוט בנויים באופן קצת שונה מרוב האנשים אבל בפירוש לא נחותים מהם! יחד עם זאת, אם את מרגישה לפני כל שינוי פחד שממש משבש לך את החיים - אז באמת כדאי לפנות ליעוץ, כדי לחקור לעומק את שורש הבעיה. בהצלחה! נזבורה

03/12/2001 | 18:32 | מאת: ליאת

אמרתי היום לפסיכולוגית שלי שאני שוקלת לעשות הפסקה בטיפול בגלל סיבות שונות. היא ענתה שאם אני עוזבת היא לא תקבל אותי שוב. האם כך מקובל לנהוג?

03/12/2001 | 20:35 | מאת: HERA

ליאת, האם היו משברים אחרים בטיפול? לקחת הפסקה מהטיפול זה לגיטימי, בתנאי שמבררים קודם לכן (עם המטפל/ת) מה דוחף אותך לעשות הפסקה דווקא עכשיו. נגעתן בנושאים שרגישים מבחינתך? בד"כ לא לוקחים טיים-אאוט בלי סיבה. אני חושבת שזה שווה בדיקה.

03/12/2001 | 18:19 | מאת: אירית

שמעתי שחומצת האמינו גליצין עשויה להועיל בטיפול בסכיזופרניה. האם זה יכול לעזור גם במצבים אחרים כגון הפרעה סכיזוטיפית? תודה .

04/12/2001 | 08:38 | מאת: דר' עמי אבני

שלום היעילות של גליצין היא כעת בהקשרים נסיונים לגבי סכיזוטיפיה השאלה במקום לי לא ידוע על מחקרים בנושא ניתן לחפש במונעי חפוש בהצלחה עמי

03/12/2001 | 13:21 | מאת: אורלי

פסיכולוגית/עובדת סוציאלית שלום! שמי אורלי, נשואה פעם שנייה, 2 ילדים מנישואין קודמים וילד מנישואיי הנוכחיים. הקשר עם ה- X לשעבר לא טובים. עם הילדים זה בסדר גמור. הבעיה היא, שכל דבר מבחינה כלכלית צריך לבקש מהאקס(הוא משלם מזונות עבור 2 הילדים 1300 ש"ח, מגוחך!?). כיום לבן הגדול המשותף עם האקס, יש בעיות בלימודים (בן 12) ומצאתי לנכון לקחת לו תיגבור שהעלות לשעה 35 ש"(הכי זול בשוק). יידעתי את האקס על כך אך כמובן גם כאן היו חילוקי דעות. (זה נכון לגבי כל דבר). התשובה שלו הייתה:"מה פתאום את מחליטה לבד, על חשבון הכסף שלי, .. אני רוצה ב-25 ש"ח". הילדים בני הגדול בן -12 הקטן בן-11. דרך אגב, כל דבר שנרכש או כל הוצאה כלשהי הוא מבקש קבלה, מס' טל' של המורה עזר. איך מסבירים לו שכשילדים קטנים הוצאות קטנות, ילדים גדולים הוצאות גדולות. ברצוני לציין שכאשר אני פונה אליו לגבי הוצאה כלשהי התשובה שלו היא, הלוואי ויכולתי לתת יותר אבל מה לעשות שאין לי כסף? תודה על הייעוץ ואם אפשר בהקדם האפשרי

03/12/2001 | 14:15 | מאת: adi

אורלי, זה לא כסף שלו ולא כסף שלך. זה כסף של הילדים שלכם (אלא אם המזונות כוללים אותך וזה משהו אחר), רק שהילדים לא יכולים להחזיק בכסף הזה. בכל מקרה, רצוי שתנסי להתייעץ איתו בכל מה שקשור בילדים. חשוב שתדברי על זה עם הילדים גם כן. עדי

03/12/2001 | 15:37 | מאת: אורלי

לעדי. תודה על ההתיחסות. ולא, אני לא כלולה בתשלום. תודה לאל אני עובדת ומפרנסת את משפחתינו. כמו כן, ניסיתי את כל הדרכים לדבר לליבו שזה אך ורק עבור הילדים. לצערי, ובאמת אני אומרת זאת, הוא לא מהדור המתקדם וחבל כי זה פוגע בילדים. תודה

03/12/2001 | 12:44 | מאת: שלומי

הי, אל תתייחסי לכאלו שמקנאים בך ובתכונות הברוכות שיש לך. את נהדרת !! את מאד רחוקה מלהיות באיזה מגדל שן. בדיוק הפוך. אני מדפדף מידי פעם בפורום (גם אם איני מגיב) ורואה שאת משהו מיוחד. הרבה הצלחה, בריאות ואושר וחיים טובים . והעיקר: לא לפחד כלל !!! יום נעים

03/12/2001 | 15:17 | מאת: HERA

שלומי... תפסתי את עצמי, אתמול, עונה למי שכינה את עצמו "השמן והרזה" מתוך איזשהי התפרצות. חשבתי שזה אותו כעס ישן ומוכר... אבל לא. זה היה מתוך שעשוע בלבד... יש אנשים, שלא יכולים להרגיז אותי, כי הם כל-כך חסרי אונים בעצמם... הרשה לי לכנות את זה "אימפוטנציה שכלית"... תודה רבה על הדברים שכתבת.

03/12/2001 | 15:42 | מאת: יונת

להרה היקרה גם אני חושבת ומרגישה כמו שלומי שאת דמות מאוד חיונית רגישה תורמת ונותנת מעצמך לגולשי פורום זה עזרה ייעוץ עידוד ותמיכה בצורה הטובה ביותר והמבינה את לב כל אחד ומצוקותיו למרות מצוקותיך האישיים וזאת היא גדולתך לתת ולעזור לקבל ולהעזר ולא לשים על אינפנטילים כאלה . ---- הוא כל כך הרגיז אותי שהיייתי חייבת להגיב והרגשתי צורך לצאת להגנתך כי זה לא מגיע לך . תבורכי על תגובותיך .

03/12/2001 | 11:54 | מאת: me

כתוצאה מאיבחון דידקטי התגלה שיש לי דיסלקציה והיפראקטיביות(אני בן 25,באיבחון בכיתה ט' היה דגש רק על הגדיסלקציה כי זה היה איבחון להקלות בבחינות). הומלץ לי לפנות לרופא פסיכיאטר ודובר איתי על התרופה ריטאלין. האם תוכל להרחיב על נושא ההיפראקטיביות במבוגרים ובפרט על הטיפול התרופתי בה(גם אלטרנטיבי ,אם יש): בפרט מעניינות אותי תופעות לוואי,כגון הפרעות בנהיגה וכו'.

04/12/2001 | 08:36 | מאת: דר' עמי אבני

Meשלום לא ברור לי על מה אתה רוצה שארחיב. הפרעת קב קיימת במבוגרים ניתן להעזר לעתים בתרופות תופעת הלואי העקרית שצריך להזהר ממנה היא התמכרות יש אתרים העוסקים בנושא, ודמני שגם עמותה בהצלחה עמי

03/12/2001 | 11:40 | מאת: דניאלה

שלום, כל מערכות היחסים שיש לי עם גברים מסתיימות תמיד לאחר כשנתיים לאחר מריבות אינסופיות ובמצב שהגבר מתעב אותי... בד"כ אני נחמדה וכו', אך לפחות פעם בשבוע יש לי התקפת זעם איומה ואינני יכולה לשלוט על מה שיוצא לי מהפה...אני מאשימה את בן הזוג, תוקפת אותו, מקללת ואומרת דברים חריפים כ"כ שאין דרך חזרה מהם, אחרי שאני נרגעת אני מתמלאת רגשי חרטה ואשמה ומתחננת שיסלחו לי על המילים הנוראיות שאמרתי. בן זוגי הנוכחי מאשים אותי בהתעללות מילולית, הוא אומר לי שאני כמו גבר מכה... והוא לא יאמין יותר להתנצלויות שלי. מצד שני כל האשמות שלי די צודקות, רק הדרך בה אני מביעה אותם. הייתי עושה הכל בשביל להשתנות, בשביל ללמוד להתאפק, במיוחד בשביל בן זוגי הנוכחי שאותו אני מאוד אוהבת. בברכה דניאלה

03/12/2001 | 12:40 | מאת: שלומי

אבל מה יקרה אם באמת בן הזוג יהיה מושלם. מלאך. לא יתן לך שום סיבה לרוגז . האם אז לא יהיו לך טענות והתפרצויות כלפיו ? או שההתפרצות חייבת לבא ובן הזוג הוא פשוט המישהו שנמצא בכדי לחטוף את זה ?

03/12/2001 | 13:09 | מאת: דניאלה

אני לא מחפשת מושלמים, אני רק רוצה ללמוד להתאפק. לא לומר כלום למרות שאני מתפוצצת מרוב חוסר צדק וסבל... אני פשוט לא יודעת להתאפק, כל מה שעולה על לשוני - נאמר. אני כל הזמן צודקת ומפסידה...

03/12/2001 | 18:10 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

תשובתי בהודעה שלמעלה ד"ר יוסי אברהם

03/12/2001 | 10:16 | מאת: ליהי

יש לך מייל ממני... :-)))

03/12/2001 | 10:36 | מאת: ויוי

היי ובוקר טוב, ליהי,,,, לא היגיע,,בנתיים אבדוק אחר כך שוב

03/12/2001 | 07:54 | מאת: anat

thanks for writing me back - i didn"T want to open apolitical subjectt but i guess we can"t avoid it............... have a nice day love u all anat

03/12/2001 | 08:19 | מאת: ויוי

ענת יקירה שיהיה גם לך יום מוצלח עם אנרגיה חיובית שאני משאילה לך כאן,,, with the power of love , we can be happy שלך ויוי

03/12/2001 | 14:06 | מאת: eitan

you love me more then Hera and vivi???:)))))) you know:))) I'm sweeter:))) I eat cakes and choclate:)))) I wish you happy day and days. and Anat come home:))))) and good luck in your job:)) be nice with the kids:))) they going to make you crazy:))) @---------)------ Eitan

03/12/2001 | 15:13 | מאת: HERA

לא התכוונתי בכלל בכלל להתעסק פה בפוליטיקה... יש מספיק מקומות אחרים לעשות את זה, ומספיק אנשים שיעשו את זה... מה זה משנה פוליטיקה כשאנשים נהרגים?

03/12/2001 | 01:18 | מאת: אליס

כשאני יושבת למשל בבית קפה ומישהו למשל מזמין שוקו, אז השקו הופך למולי לצורה אחרת ומגעילה עד שאני לא יכולה להזתכל, זה קורה גם עם דברים אחרים. מה זה?

03/12/2001 | 15:12 | מאת: HERA

בדיוק היתה על זה אתמול כתבה בידיעות אחרונות (במוסף "שלך")... יש שם מישהי שנדעלת מתערובת של נייר ונוזלים וכו'... שם הם מסבירים את זה כהפרעת חרדה.

03/12/2001 | 01:03 | מאת: HERA

היי חביבה, מה נשמע אצלך? התקבלת לעבודה שרצית (טלמרקטינג, אם אני לא טועה)? ראיתי שאת עוקבת אחרי מה שקרה בארצנו הקטנטונת... אבל יש דברים מסויימים, שבכלל לא מושפעים מהמצב... כל מיני מחשבות קטנות... כל אחד ואחת עם הכאב וצרות האישיים שלו/ה... אי-אפשר להעמיד את הצרות הפרטיות מול כאלה אסונות... אבל גם בלתי אפשרי להתעלם מכל אותם עיקצוצים קטנים בבטן... הם דורשים את תשומת הלב שלהם... לכי תסבירי להם, שיש עכשיו דברים גדולים וחשובים... זה ניסיון פתטי לטפל בשארית העצמי.

03/12/2001 | 07:38 | מאת: anat

hi dear... thanks for writing me........ i do feel better today - hope u too i"m strting to work tommoro - so wish me luck.........:) anat

03/12/2001 | 13:57 | מאת: eitan

Anat GOOD LUCK:))))) @-----)---------)-----= Eitan:))))

03/12/2001 | 15:10 | מאת: HERA

וואו... בהצלחה! איפה את מתחילה? עברו עלייך ימים קשים? שתפי אותי קצת...

02/12/2001 | 23:10 | מאת: לצוות המקצועי

היי שלום לך רציתי לשאול אייך מנסים להתגבר אל פחד מלדבר בחברת אנשים?? מה הדרך הטובה בלנסות? אייך מתחילים לנסות לחיות בלי במחשבות מה חושבים ומה מדברים ורק שלילי יש דרך להפסיק אם רגשי נחיתות, מדובר בילדה שסיימה תיכון והיה לה הרבה משברים חברתיים. מחוץ טיפול .יש דרך לנסות..

02/12/2001 | 23:41 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום אין פתרונות קסם, וצריך לעבור תהליך ארוך של שינוי, בעיקר הוא הוא נובע מהסטוריה ארוכה כפי שאת מתארת. הפחד לדבר בחברת אנשים נובע לא מבעית תקשורת בהכרח אלא מגורמים פנימיים כמו דימוי ובטחון עצמי פגועים. כמובן שיש כל מיני סדנאות של יחסי אנוש, אבל שינוי רציני ועמוק עשוי לקחת זמן רב ודורש עבודה מאומצת. בהחלט מומלץ לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/12/2001 | 15:31 | מאת: דניאל

שלום , שני המושגים שימושיים בתחום התקשורת דווקא והמשמעות היא Reframing - גיבוש מסגרת חדשה למסר מסויים Alignment - תקשורת ללא שיבושים

02/12/2001 | 22:01 | מאת: השמן והרזה

דווקא עכשיו יצאנו לבלות לפרוק את המתחים. אין טעם להמשיך לצפות בתכניות הטלויזיה המדכאות. למה השמן והרזה? ככה הרה: את לא חייבת להגיב !!!! שמרי לעצמך את הערותך ואת החוכמולוגיה בגרוש שלך ! עצוב לי ואני מנסה לצאת מזה !! אל תתערבי את מעצבנת אותי !! כשמישהו מבטא כאב ואת מעירה לו ממגדל השן שלך .

02/12/2001 | 22:21 | מאת: adi

לאלמונים שלום, יופי שיצאתם לבלות!!!!!!!! לגולשים: יש בזה הרבה (במה שהם עשו). נכון, אתם חושבים: איך אנשים כותבים שהם מבלים בזמן שלאחרים כואב, אבל ככה אנחנו חיים במדינה. רק ההערה להרה לדעתי הייתה קצת בוטה מידי. עדי

03/12/2001 | 00:45 | מאת: HERA

גם אתה לא שיא הסימפטיה... לא תפנה אליי, לא תקבל תשובה!!! תשאיר אותי בצד, ואני לא אתערב בענייניך - תמשיך לנפנף לשור מול העיניים עם סדין אדום... והמתקפה לא תאחר לבוא... לא יודעת מה נטפלת אליי, מה כואב לך שאני פה, וגם לא אכפת לי!!! כל זמן שתשאיר אותי מחוץ לתמונה, ולא תטרח להשאיר לי "הערה עוקצנית" בסוף כל הודעה!!! אני שמחה שאתה מתעצבן... זה אומר שדרכתי על יבלת... לא תמיד זה בכוונה, אבל אתה מחליף כינוי כל שעתיים - איך אני אמורה לדעת לא לענות לך? חבל לי שעצוב לך, אבל לא אני ביצעתי את הפיגועים... אז אנא ממנך - תשמור על פרופורציות. לי יש, אולי, מגדל של שן, אבל אני לא מתייסת לאחרים כאילו יש לי חור בשן... את העצבים שלי אני שומרת לעצמי, אלא אם כן מגיע מישהו כמוך, שפשוט מתחנן למילים פחות נחמדות.

03/12/2001 | 01:10 | מאת: joker

בתור קורא נאמן של הפורום אני חייב לציין, שמישהו פה עבר את הגבול. אתמול היית דני והיה לך משהו לכתוב להרה... היום סתם יש לך פיצול אישיות ועדיין יש לך משהו לכתוב לה. האם זו הקינאה שאני רואה במה שכתבת? ואולי סתם תיסכול מחוסר היכולת המחשבתית שלך... או שנדלקת וככה אתה מתחיל עם בחורות.

03/12/2001 | 01:26 | מאת: רמי

אתה חוצפן. זכותך לפרוק גם את הראש שלך גם אם אתה רוצה. אבל כדאי שתשמור גם על הדז'ורה שלך, שלאנשים רגילים קוראים לזה פה. לפעמים ניכנסים לכאן אנשים שהדברים שיוצאים להם מהפה זה חרא. ואתה אחד מהם. לך תמצא לך פורם אחר

03/12/2001 | 17:42 | מאת: השמן והרזה

אני לא מצפה שתבינו או תאמינו לי אבל לא היתה לי כוונת תחילה לפגוע או להעליב. הרה: אין לי משהו אישי נגדך . עד כצה שישצע לך אבסורד כואב לי באם הפרעתי או פגעתי. היום הגעתי למסקנה שההתיחסויות שלך כנראה מעצבנות אותי כי מזכירות לי התיחסויות של אדם קרוב שפגע בי\ פוגע בי. אין לי הסבר אחר. נראה לי גם שייתי זקוק למשוך תשומת לב שלילית מסיבה שגם אני לא מבין ושגרמה לי לכתוב בליל של שטויות. כשאני קורא משכתבתי אתמול אני מתבייש ומפריע לי שהעלבתי ו\או פגעץי. כאילו שיש בי שני חלקים באישיות שלי. חלק אחד שלילי שיוצא אחוצה כשאני לחוץ ומעורער. היום אני יותר רגוע ורואה מקום להתנצל בפניך ( הרה) ובפני כל מישנפגע מאופן הביטוי שלי. אין לכם מושג כמה מיסר את מצפוני. במצב הרגשי בו היתי נשתון כשתבתי אתמול ( ובהתזדמנות אחרת תחת בכינוי אחר איני זוכר אותו) כאילו שהיתי מנותק מהמציאות במידה מסוימת ונלחם בתחנות רוח שאינם קשורות לפורום או לאנשים המשתתפים בו. לא כותב שתרחמו עלי אלא שתבינו. מקווה שלא יקרה שוב מתקשה להבטיח זאת היות ולא נעשה בכוונת תחילה . אם אכן אכתוב באופן כזה בעתיד: א נ א ת ת ע ל מ ו !!!! לא שווה להתיחס לזבל כזה וגם תעזרו לי על ידי התעלמות. אני מזדהה עם דבריכם ומגנה את ההתנהגות שלי. שוב סליחה !!!!!!!!!!!!!!!!!

03/12/2001 | 17:55 | מאת: יונת

לשמן והרזה ------------ כל הכבוד לך על דרך התנצלותך ועל הסבריך מה הביא אותך לכתוב בצורה כל כך גועלית . להבא לפני שאתה מחליט לכתוב תנסה לחשוב על מה שאתה הולך לכתוב ופשוט לעשות ביקורת עצמית וזה נכון לגבי כל תחום בחיים .לא לירות בלי הבחנה תמיד מישהו שלא מגיע לו עלול להיפגע .

03/12/2001 | 20:33 | מאת: HERA

היי... כמו כל לוחם, אני יודעת להחזיר אש כשצריך, אבל גם לקבל התנצלות... לפעמים גם אני כותבת פה דברים פחות נחמדים... ולכן אני תמיד קוראת את מה שכתבתי, לפני שאני שולחת את זה לפורום... יש פה אנשים שמוכנים לתת תשומת לב חיובית, והרבה... אולי, בפעם הבאה שאתה מרגיש לחוץ כל-כך ומבולבל, תנסה לתאר את זה בדרך פחות אגרסיבית... תאמין לי שתזכה להתייחסות הולמת... בשביל לקבל כבוד צריך לדעת לכבד... אתמול כולם היו נתונים בסערת רגשות כזאת או אחרת בעקבות הפיגועים, רק שמצאו דרך אחרת לבטא את זה... קיבלתי את ההתנצלות שלך, ואני רוצה שתדע שאם כתבתי לך בעבר דברים שפגעו בך, זה לא היה מתוך כוונת זדון...

02/12/2001 | 21:18 | מאת: bat-7

אני זקוקה לתרגום עברי לשני המונחים הבאים מתחום הפסיכולוגיה: reframing alignment

02/12/2001 | 23:53 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ב.ש. אני לא בטוח שאת באמת רוצה לשמוע את התרגום. אף אחד לא יבין על מה את מדברת. בעיקרון משתמשים בד"כ במונחים הלועזיים כפי שהם. התרגום לעברית רהוטה של alignment הוא "שיוור". לא שמעתי אף אחד שמשתמש בזה באמת. רפריימינג מתרגמים בד"כ כהגדרה מחדש, מתן משמעות חדשה, מסגור מחדש, ועוד, אף אחד לא מתאים במדויק. עברית קשה שפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/12/2001 | 09:33 | מאת: bat-7

ד"ר קפלן שלום, אכן, שיוור - זה מה שנותן לי המילון לגבי alignment, ו"מסגור-מחדש" זה המונח שחשבתי עליו. כפי שאמרת, עברית שפה קשה. אבל אין לי ברירה - אני חייבת להשתמש במונחים המדויקים בעברית (אני מתרגמת ספר). לגבי alignment - חשבתי יותר בכיוון של "ברית" - ובמקרה של הספר אותו אני מתרגמת, העוסק ביחסים במשפחה, אני חושבת שזהו מונח ראוי - אנשים יוצרים בריתות (alidnments) בתוך המשפחה. מה דעתך? ובאשר ל-reframing, האם מסגור-מחדש אכן יתאים?

02/12/2001 | 21:16 | מאת: הקוסמת=

גילת, תראי..... אני כאן הרבה ותמיד מתעניינת בך היום רציתי להגיד לך כמה מילים. כתבת שאת כזו. מתרחקת מבנות ,מנסה לא לדבר איתם ,קרירה ,מראה\משדרת קשיחות. אז מה נראה לך???????????????שבנות ירצו להתקרב אלייך?! בטח שלא. גם אני לא הייתי רוצה.כתבת שאת נראת טוב, זו סיבה להתחיל ברגל טובה הרבה בנות כמו שאת המראה עושה רושם רישוני,וירצו כן להתקרב אלייך. תנסי לשנות התנהגות שלילית כזו.זה כנראה מין הגנה בשבילך. אבל תביני"מה שהיה.... תשכח מי זה.... מה שיהיה לא משנה....." תהני את בגיל מ ק ס י ם. ואם יש למשהו לענות לי או לגילת ......... ברצון הקוסמת

03/12/2001 | 00:07 | מאת: eitan

sorry again that I'm writing in english. I hop to solve it fast. and Akosemet:))) you right Galit has a great opportunity to change. and I think that she need to do what you said. Galit you are going to a new life. try to change yourself a littel. look around you what's happen and after you come home. tell us what is happend with you. I wish you a lot of good luck:))) go to the army with a feeling that now you have to try to change. @------------)---------- Eitan ps: Galit you know my e-mail. so write me. if you want

03/12/2001 | 00:38 | מאת: HERA

את מוכנה להגשים לי משאלות? נגיד... שלא תהיינה מלחמות? או אולי... ששוב אוכל לחיות? מה שתבחרי... אני לא בררנית גדולה.

03/12/2001 | 01:14 | מאת: eitan

you are a very big Bareranit:))) a bout food I meen:)))) @---------)------- Eitan

02/12/2001 | 21:00 | מאת: לנזבורה

חכי חכי חכי את כאן??.

04/12/2001 | 01:57 | מאת: נזבורה

היי גילתוש! אוי, כנראה באמת פספסנו אחת את השניה... עניין של ממש שבריר שניה, את יודעת... ((-: בכל אופן, לעצם העניין - בהחלט היה לי שינוי מהתיכון לצבא. ואת יודעת, כשאני חושבת על זה לעומק - והרבה בזכותך - אני רואה שבעצם כל החיים שלי , עם כל הקשיים הלא-מעטים שעברתי, בסך-הכל היו שינוי אחד גדול לטובה - ואני מדגישה שוב - לטובה!!! בעממי הייתי ממש ילדה דחויה, את יודעת - זאת שתמיד מרביצים לה וצוחקים עליה, ולא תמיד יודעת איך להתגונן: כשמחזירה מלחמה - אז היא יוצאת הרעה, וכשבוכה מרוב יאוש - נותנת עוד יופי של סיבה להמשיך וללעוג לה... בקיצור - דרך ללא מוצא... בתיכון כבר לא ממש לעגו לי, אבל הייתי רחוקה מלהיות פופולארית. מתי פנו אלי? - רק כשהצטרכו ממני משהו, ודקה אחרי כן כבר פשוט לא הייתי קיימת! ובצבא, אותו צבא שכל כך פחדתי ממנו, לא פחות ממה שאת מפחדת - דווקא שם פתאום התחלתי לפרוח. ואת יודעת למה? מפני שהרגשתי שעברתי את השלב הכי מפחיד בחיים, כביכול, והרגשתי שאם עשיתי את זה - אהיה מסוגלת לעשות כמעט הכל... ואז פתאום היו לי חברות, ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי... וגם למדתי לעמוד על זכויותי כמו שצריך... ואחרי כן באו הלימודים באוניברסיטה, והעבודה, בה אני מתמידה עד היום, ומצליחה בה מאוד... ואני לא אגיד לך שלא היו קשיים בדרך. במהלך השנים איבדתי את שני הורי, ואחים ואחיות אין לי, כך שאת בוודאי מבינה שזה לא ממש קל... והיו וישנם עוד כל מיני קשיים בלתי נמנעים, כי ככה הם החיים, רצופי קשיים ומבחני התמודדות. אבל, בן-אדם - אני עושה את זה, אני שורדת, ובין מכה אחת לשניה אני חיה, ובהחלט יש רגעים של נחת ושמחה! היי, גילתוש, אני פתאום רואה שיש לי כוחות, שאני עוברת מכשולים!!!! ואת יודעת בזכות מי אני רואה את זה, אולי לראשונה בחיי? את אולי לא תאמיני, אבל בעיקר בזכותך! אז נכון, ישנה גם הפסיכולוגית שלי שעושה פשוט עבודת קודש. אבל דחילק, בזכות המילים הספורות שכתבת כאן פתאום נפל לי האסימון וראיתי כמה משוכות בלתי עבירות, כביכול, עברתי... בקיצור, גילתי, את יודעת איזה דבר גדול עשית? את לקחת בן אדם שעד אתמול חשב את עצמו לשבר כלי וגילה פתאום שיש בו כוחות!!!!!!!!! ואת יודעת איזה דבר אדיר זה, להיות מסוגל לעודד את הזולת?????? אל תשכחי את זה לרגע, וקחי אתך את זה לצבא ולאורך כל החיים... את חזקה ובעלת ערך פי אלף ממה שאת חושבת! גיוס נעים - וכמובן אל תשכחי לספר את כל החוויות! שלך מכל הלב! נזבורה

02/12/2001 | 20:58 | מאת: היופי והמשחק

יופי זה דבר מושך ,אבל אני קצת מבולבלת אם להיות קנאית מאחרות... כי לפעמיים האופי גובר, לא? ולפעמיים לא?...! אני חושבת ששניהם חשובים יחד ... יש כאלה שהיו איתך בגלל המראה, וזה הרצון שלך ככה להיות בשביל לרצות אחרים? אנשים נכבדים תוכלו לעזור לנמק את דעתכם? המבולבלים

03/12/2001 | 00:21 | מאת: eitan

:)))) A. I said that there is guys that will be with you for the beauty or for your money and there are girls that will do the same. this thing is not allways for love. B. there is guys that will be with you just because it's confortable. like because of sex. C. there are guys that will love you as you are:)) and I think that, that what you are looking for so stop thinking about this stupid guy and look what you are looking for:))) Eitan

03/12/2001 | 00:37 | מאת: HERA

אם מישהי יפה וטיפשה, היופי לא יעזור לה לטווח ארוך...

03/12/2001 | 17:13 | מאת: יונת

משמעות הדברים הרה שכתבת שכאילו לאדם הפחות חכם לא יהיו חברים ושיכירו אותו ככזה לא ירצו בחברתו .אבל האדם הפחות חכם לא יכול לשנות תכונה זו ע"י טיפול כי זו תכונה מולדת . מה לעשות שלא כל האנשים יכולים להוולד חכמים כל אחד עם מנת המשכל שלו , והוא לא אדם פחות טוב או נחמד או רצוי מהחכם . יש חכמים אבל כל כך לא נחמדים , סנובים , אנטיפתים אגואיסטים ויפים , אז מהם החברה מתרחקת . אבל למה להתרחק מבחורה יפה , לא חכמה ,אבל אנושית ונחמדה ???

02/12/2001 | 20:54 | מאת: בטחון עצמי נמוך

רציתי לשאול, בעייתי חמורה מאוד אני במשך כול זמן חיי ללא בטחון עצמי. ממש אפסי. אני בת 22 מרגישה רע אם עצמי, הרגשה כאילו תמיד אני ישאר כך. חסרת בטחון,ללא אנשים שמכבדים אותך,מין בודדה שכזו.... הרגשה איומה. יש דרך להתחיל לחיות אחרת בלי לחשוב כול הזמן שאני היחידה כך, והאומללה... אני באמת כזו זו הבעייה! אני בת 22 ובחיים לא היה לי חבר, דבר שגם הוא מדכא מאוד. לא שאני נראת רע, אני ביישנית מפוחדת מלהיות בולטת ... האם יש סיכוי לשינוי?אייך ...יש דרך?... ואני מתחילה טיפול פסיכולוגי. תודה מראש.

02/12/2001 | 23:59 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום השורה האחרונה בה ציינת שאת מתחילה טיפול נראית לי בהחלט כדרך מתאימה להתמודד עם המצב. במסגרת הזו ניתן לעבד ולהבין את הקושי וההסטוריה האישית מה שמאפשר אח"כ ליצור תשתית לשינוי. בוודא שיש סיכוי לשינוי אבל צריך סבלנות ורצון לעבור את הדרך לשינוי, שאיננה תמיד קלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/12/2001 | 20:34 | מאת: לאיתן

היי זו גלית רשמתי לך כתבת באנגלית לא הבנתי הכול נסה לחזור שינית בייי

03/12/2001 | 00:24 | מאת: eitan

look what I was writing to Akosemet yours Eitan

02/12/2001 | 18:54 | מאת: ליהי

מה שלומך ציפורתי ביום עצוב זה..? אם את כאן. תני סימן. :-)

03/12/2001 | 00:36 | מאת: HERA

הייתי כאן מזמן.... ושוב אני כאן.

02/12/2001 | 18:40 | מאת: היופי והמשחק כולו

היי אתה באמת חושב שליופי יש משמעות כזו ..... יש כאלאה שמוכנים לצאת אם בחורה אם יש לה גוף טוב ונאה?????? ואפילו שיש לה אופי גרוע?????? זה נשמע הגיוני???????

02/12/2001 | 18:44 | מאת: ליהי

הייתי רוצה לדעת מי החולירע הזה, ששבר לך את הלב ושבגללו את לא מצליחה להירגע..!

02/12/2001 | 18:52 | מאת: ליהי

אנשים שמחפשים (קודם )יופי חיצוני- הם אנשים ריקים מבפנים. סופם לחיות כל חייהם בתחושה של "הדשא של השכן- ירוק\יפה יותר...", כי הרי תמיד יהיה משהו עוד יותר יפה, זה הרי לא נגמר אף פעם....(כמובן שזה בא על חשבון בת\בן הזוג...) אבל זה גם העונש הכי גדול שלהם, כי שום דבר אף פעם לא מספק אותם. הם יחיו חיי שקר. אל תדאגי חמודה שלי... הם נענשים על זה ובגדול....כמו שנאמר "הבל החן- שקר היופי.."

02/12/2001 | 19:44 | מאת: eitan

yes it is. guys loves good looking girls. but not every time it is for relationship. what can we do???? but girls looking too for good looking guys too. so why do you mad about it????? not everyone looking for what insaid. I'm looking for a girl that look o.k and more. but I'm looking a lot what for what is insaid. for me it's very inportent. there is a difrent guys like there is a difrent girls. find yourself a better guy. you not what I'm saying a bout beauty???? that at last, every one get wrinkle:)))so the beauty is over:)) so don't be mad:)))) find better guy Eitan

02/12/2001 | 18:36 | מאת: לעדי בשבילך

היי זו גלית רשמתי לך למטה באמצע הדף,אתמול את מוזמנת לקרוא.

02/12/2001 | 19:02 | מאת: adi

טוב, אנסה למצוא. עדי

02/12/2001 | 18:35 | מאת: l hera

ההייייי שובבבב לךךךךךך...... כן זה נכון שהרבה בנות היו רוצות להראות טוב. ובהתחלה נורא חששתי מלרשום זאת כי זה באמת נראה מוזר שמשהי רוצה הפוך. אבל כן אני לא בטוחה שזהב קנאה ,אבל רוב הסיכויים שזה כן. זה כבר נמאס.הרה לפעמים שזה כול כך הרבה קורה פשוט בא לך כבר להיות הפוך ולא אכפת לך מכלום. למשל לפעמים בא לי ללבוש משהו שקנו לי,אני לא לובשת כי זה נראה מידי יפה.... האם באמת בנות יכולות ככה להתנהג מקנאה? ומה עושים?. כי גם ההתנהגות שלי משפיעה,ועוד המראה. אוף לו רק יכולתי לתאר בדיוק אייך ההרגשה........ בדרך כלל בנות שנראות טוב הם כאלאה אם בטחון ומלא חברות, לא הפוך, וזה כול כך מוזר לי? נכון?! אני כנראה שונה.......(או ההתנהגות) אף אחד לא רוצה להרגיש פחות......אבל אני דפוקה!זו לא אני האמיתי. בדרך כלל גם אני מסתכלת על יפות ומחמיאה... לא ההפך יש לי הרגשה כזו, אולי אני טועה.. שפשוט יש בנות שבגלל המראה מתיחסות אליי שונה ומגעיל, כאילו דווקה.......... וזה רע וכואב ,שתדעי לך הייתי מוכנה להתחלף. אני דווקה אוהבת להתקרב לבנות נאות, יפות.. זה נותן לי תחושה נעימה וכייפית... גלית

03/12/2001 | 00:35 | מאת: HERA

אני חושבת, שהגיע הזמן להפריד בין מחמאות לבין לעג שנובע מקנאה... עם קצת מאמץ תוכלי לעשות את זה. גם לי מעירים כל מיני הערות, שנראות לי מטופשות ו/או לא נכונות, אבל אני לא נותנת לזה להיכנס לי מתחת לעור... זה מגיע עד האוזניים ונעצר שם. לאפשר להערות הפוגעות לפגוע בנשמה, זה כמו לדפוק עוד מסמר בארון הקבורה שלה (של הנשמה). אי-אפשר להתעלם מהכל כל זמן, אבל בהחלט אפשר לצמצם את הנזקים. כן, בנות (וגם בנים) יכולות להתנהג ככה מתוך קנאה טהורה. זה כמו ילד קטן שמקנא בחבר שלו, בגלל איזשהו צעצוע - לאחד יש משהו טוב ולשני לא... זה הכל עניין של השקפה. ומה עושים? שוב, לומדים להתעלם...! אין כזו משוואה שאומרת: בת נראית טוב=בת עם בטחון עצמי! אני מכירה הרבה בנות יפות, שאין להן בטחון עצמי, שחושבות שהן לא משהו ו... מקנאות באחרות. שוב, זו לא את ששונה, זה משהו בהתנהגות שלך, משהו שאפשר לשפר - אם רק רוצים.

02/12/2001 | 17:52 | מאת: "אור

וואי וואי איזה באלאגנים ...הייתי בפקק 500 מטר מהצומת לא הבנתי בהתחלה...יצאתי מהאוטו אנשים התחילו לרוץ לצומת החלטתי להסתובב ולחזור לקריות אבל הייתי חסום ניכנסתי למצב של טייס אוטומטי...בסוף עליתי על האי תנועה וחזרתי כולי רועד מעצבים פחד באלאגנים...הגעתי הביתה לקחתי כדור מקלחת נכנסתי למיטה עכשו התעוררתי והכל חושך לא יודע הילדה גם מיתגיסת עוד שבועיים לא יודע מה לעשות מחשבות מחשבות מחשבות

02/12/2001 | 18:43 | מאת: ליהי

"אורוש... מצטערת בשבילך שהיית עד למעט מהזוועה. אני יודעת כמה זה מזעזע ומפחיד. לא ידעתי שיש לך ילדה. זה אכן מדאיג, לשלוח ילד\ה לצבא בתקופה מסריחה כזאת. הלוואי שלא יהיו עוד פיגועים(אני יודעת שזו משאלת שווא אבל בכל זאת..), אוהבת, ליהי.

02/12/2001 | 21:52 | מאת: ויוי

ליהי יקירתי,,, לאור כל המצב אשאל בכל זאת,, האם יומך הראשון בעבודה עבר בסדר? נשיקות ויוי. אימיילך לא פועל?

02/12/2001 | 18:45 | מאת: דקלה

אור,אין דרך לפתרון בהקשר לבת זה דבר שאת כוווולל ההורים מדאיג! הילדה צריכה להיות מודעת ולא להיות במקומות הרבה אדם פשוט להתרחק....... כמה שפחות איפה שהרבה אדם. מה היא רוצה להיות רחוק או קרוב? תדע רק שזה פחד כזה שאת כולם מדאיג, זה באמת בעייה גם הבת שלי התגייסה לא מזמן.

02/12/2001 | 21:40 | מאת: ויוי

אור יקר, מקווה שאתה היתאוששת כבר טוב שניכנסת קצת להירגע בבית. אנו חייבים להיות חזקים למען העתיד גם של עצמינו ילדינו ומדינתנו. כתוב משהו בקשר למה שהירגשת או מרגיש בקשר לכך,,,,,זה יעזורקצת

02/12/2001 | 17:21 | מאת: adi

מה אומרים, להורים, שאתמול שלחו ילדים, לבלות? והיום, הם מביאים אותם לקבורה בבית קברות? מה אומרים, לחברים, שאתמול היו איתם בספסל הלימודים? והיום, הם מביאים אותם למנוחת עולמים? מה אומרים, על אנשים צעירים? שלא הספיקו לחיות, וכבר הם בצד האפל של החיים? הוא בן 15, בוכה האם.... מה חטא? מה פשע? הוא רק ילד.... מה אומרים לאנשים, שחוו את הזוועות? ובכל רעם / ברק / בום וסתם נפץ התמונות חוזרות? האמת? מושג אין לי!!!!!! עדי

02/12/2001 | 17:26 | מאת: HERA

לפעמים עדיפות השתיקות....

02/12/2001 | 17:28 | מאת: adi

הרה, זה נכון... אצלנו בפיגוע בדולפינריום הייתה מתנדבת מד"א שזיהתה חברה שלה בין ההרוגים.... עדי

02/12/2001 | 16:58 | מאת: עדי

שלום. אני כבן 35 , לפני 4 שנים סבלתי לאורך זמן לא מבוטל מהתקף חרדה דיכאוני לא קל שבעקבותיו טופלתי הן במישור הפסיכולוגי (שיחות ) והן במישור הפסיכיאטרי קרי תרופות. לאחר כשנה ההרגשה השתפרה פלאים אך לא לגמרי. מאז ועד היום ישנן תקופות טובות ותקופות טובות פחות אך לא כמו בפעם הראשונה. אחד הדברים שהכי מציקים הם תופעות של כאבים בחזה וביד שמאל כמו לפני התקף לב. עלי לציין שאת כל הבדיקות בנושא הלב עברתי אם זה א.ק.ג. או צילום אזור החזה ואפילו ניתור הלב תחת מאמץ. למעשה הכל נמצא תקין ואפילו במצב מצויין. שאלה 1) האם תופעה זו שכיחה אצל אנשים בעלי רקע דומה ומה תדירות הופעתה ? שאלה 2) האם יש דרך להתמודד עם זה מבלי להכנס לפאניקה "שעוד מעט אקבל התקף לב". תודה מראש על שיתוף הפעולה.

02/12/2001 | 18:51 | מאת: כמוך כמוני

אני בדיוק במצב שלך ! אני מסוגל לחוש התקפי - לב מדומים , לחצים בחזה והקרנה ליד שמאל. וכמעט כל סימפטום שהמוח קולט בחטף או מודע אליו. אתה יכול לבקר באתר החרדה. www.panicdisorder.up.co.il ושם תמצא עוד הסברים ואנשים כמוך. בהצלחה.

02/12/2001 | 20:48 | מאת: ניר

לעדי שלום. כבעל ניסיון אני יכול להבין את מה שאתה עובר , זה מה שהרופאים מכנים "הפחד מן הפחד", כלומר בתחילה מופיעים המיחושים, לאחר מכן חששות מהתקף לב, שבעקבותיהן החשש ממוות. אז כמו אצלך גם הבדיקות שלי הוכיחו כי הכל תקין . על כן עצתי לך היא להתייחס לנושא דווקא מן הסוף כלומר -המוות . אני כבר מזמן הגעתי למסקנה כי המוות " מאכזב". וההוכחה לכך היא בין היתר מצויה באירועים הקשים של היממה האחרונה . אנשים תמימים שחשים בנוח נהרגים בסיטואציות עליהן לא חשבו. אז אל תתן למיחושים לפגוע בך שוב ,פשוט חבל לחזור למצב קודם לאחר שעברת שיקום יפה.

04/12/2001 | 08:40 | מאת: דר' עמי אבני

עדי שלום אם הממצאים הגופנים אינם מופרעים קרוב לודאי שאין מדובר במצב רפואי שאינו מאובחן רוב הסיכויים שמודבר בהפרעת חרדה שאינה מאוזנת מספיק טוב הייתי לכן ממליץ על פניה שוב למטפל/ים שלך ונסיון אזון טוב יותר (תרופות, שיחות...) בהצלחה עמי

02/12/2001 | 16:14 | מאת: HERA

אומרים שזו ארץ זבת חלב ודבש... ובינתיים דם ממלא את רחובותיה. ארץ דורסנית וקשה, שאוכלת את יושביה. ארץ שיש בה הרבה דקויות מי חבר? מי אויב? איפה יהיה האסון הבא? ארץ של דמעות מרות, של חדשות אל תוך הלילה של אנשים מתפוצצים ושל עשן ולהבות. אומרים שצריך לשים לזה סוף... ורק הסוף מגיע - בכל פעם מחדש. אנשים ממשיכים להניח פרחים וללכת לבחור מצבות... מניחים את ראשם על האבן הקרה... ולא יכולים עוד לבכות.

02/12/2001 | 16:45 | מאת: adi

זה כל כך מרגש, יחד עם זה, אני מאמינה שמתישהו יגיע הסוף לזה. עדי

02/12/2001 | 16:54 | מאת: HERA

הלוואי שתקווה ואמונה בלבד היו יכולות לשים לזה סוף...

03/12/2001 | 06:55 | מאת: ויוי

גם אני ,,!!

02/12/2001 | 18:14 | מאת: eitan

Hera. you so right @------)---- Eitan

03/12/2001 | 00:56 | מאת: HERA

אתה שם לב מתי אני צודקת? כשאנשים מתים...

02/12/2001 | 16:01 | מאת: שולה

האם יש קשר בין דכאון לתורשה? האם דכאון או מחלות נפש (ואיזה?) יכולות לעבור בגנים?

02/12/2001 | 18:54 | מאת: ידע אישי-דיכאון

שולה שלום, דיכאון הינה הפרעה נפשית הנגרמת ממכלול גורמים ובעיקרם : הסביבה ( טראומות ילדות רקע משפחתי וכו') הביולוגיה ( מע' העצבים וכו') והשפעה גנטית. במחקרי תאומים ואימוץ נמצא קשר אך לא באופן חד משמעי ועדיין אין זיהוי של גן מסוים וכו'. ידוע כי בדיכאון הבי פלרי ( מניה דפרסיה) קיימת תאחיזה ברורה לגן מסוים. ניתן בהחלט לדבר על מצב של פגיעות גנטית, אשר מועברת בתורשה כאשר תבוא לידי ביטוי בתנאים סביבתיים מסויים.

02/12/2001 | 14:25 | מאת: גילת

היייי מה שלומך??? הימים האלאה מיום ליום עוברים יותר ויותר קשה עוד שלושה ימים הגיוס. וכן אני בפחד הלואי... אני חושבת שהרבה הרבה מהתנהגותי קשור למראה לצערייי אני נראת בסדר. דבר שגורם לי להרגיש אי נוח או שונה מאחרות, הייתי רוצה להראות הפוך ואפילו מכוערת ככה הייתי מרגישה שפחות בוחנות אותי, והרבה פחות היו מציקות לי ללא סיבה המראה גורם וגרם לי להרבה הצקות שנאה ואי יחס ללא סיבה, וכמובן יחד אם ההתנהגות שלי הכול משפיע. זה דבר ללא שליטתי,אם הייתי נראת הפוך הייתי מרגישה אחרת והרבה יותר טוב, קורה כשאני נראת מוזנחת פתאום יש לי טיפה יותר בטחון... אני יודעת שהרבה פעמים ללא סיבה פשוט מתיחסים אליי ובעיכר בנות מגעיל. זה לא יאמן. עד כמההה.......מה לעשות שנולדתי כך, אם זה היה לבחרתי באמת שהייתי בוחרת אחרת. אבל אני לא יכולה לעשות כלום בנושא. וזה עצוב ומדכא. הרבה בנות מנסות להתיפיף והכול, ואני כך מרגישה חסרת בטחון ופחד לפגיעה. בוחנים אותי את ההליכה הכול ותמיד יש מה לומר אליי. לפני כשנה עברתי ניתוח אף, היה לי אף ארוך והרבה הרבה היו צוחקים אליי ופוגעים ביי.. זה השתנה עכשיו כבר לא צוחקים אליי. אבל הפחד שלי שיתיחסו אליי בצורה מגעילה..... אני לפעמים מנסה לחשוב מה לא בסדר באופי, וקשה לי למצוא לפעמים אני מרגישה יותר נחמדה ובסדר מאחרות... אבל זה משתנה מאחת לאחת, והרבה פעמים יש לי תחושה שמשהו ביי לא בסדר ככה ללא סיבה מסויימת, כנראה הכול מהעבר.... נזבורה אני התגעגע אלייך נורא.. מחכההההההה גלית

02/12/2001 | 20:58 | מאת: נזבורה

היי חמודה! אני לא חושבת שצוחקים עלייך בגלל שאת יפה. עובדה - את בעצמך אומרת שעד לפני שנה היה לך אף לא יפה וגם אז צחקו. כלומר - היחס השלילי כלפייך לא נובע מהצורה החיצונית שלך. כמו שכבר כתבתי לך - אולי זה נובע ממשהו בהתנהגות שלך? את מספרת שבגלל הפחדים שלך את מסתגרת מאנשים ומשדרת סנוביות וריחוק. אז אני חושבת שאולי דווקא זאת הסיבה לגישה השלילית כלפייך, אם בכלל - כי אולי זו רק הרגשה סובייקטיבית שלך? בכל מקרה - אל תפחדי להיות חביבה ואדיבה - תמיד נעים לראות בסביבה אדם חביב וחייכן, וזה לא עומד בסתירה לצורך להיות אסרטיבי בזמן ובמקום המתאימים. אני מאחלת לך גיוס קל ונעים, ומצפה בקוצר רוח לשמוע ממך בחופשה הראשונה שלך את כל החוויות - שאני מקווה שתהיינה רק טובות! הרבה-הרבה-הרבה-הרבה הצלחה - ותאמיני לי, גליתוש - את תעברי את זה, כמו שאני ועוד רבות וטובות אחרות עברנו את זה! שלך תמיד! נזבורה

02/12/2001 | 20:59 | מאת: נזבורה

היי גילת! בטעות כתבתי "גלית" - אבל כמובן הכוונה אלייך..... אז תקראי מה שכתבתי ושוב - המון הצלחה! נזבורה

02/12/2001 | 14:22 | מאת: l hera

היייי מה שלומך??? הימים האלאה מיום ליום עוברים יותר ויותר קשה עוד שלושה ימים הגיוס. וכן אני בפחד הלואי... אני חושבת שהרבה הרבה מהתנהגותי קשור למראה לצערייי אני נראת בסדר. דבר שגורם לי להרגיש אי נוח או שונה מאחרות, הייתי רוצה להראות הפוך ואפילו מכוערת ככה הייתי מרגישה שפחות בוחנות אותי, והרבה פחות היו מציקות לי ללא סיבה המראה גורם וגרם לי להרבה הצקות שנאה ואי יחס ללא סיבה, וכמובן יחד אם ההתנהגות שלי הכול משפיע. זה דבר ללא שליטתי,אם הייתי נראת הפוך הייתי מרגישה אחרת והרבה יותר טוב, קורה כשאני נראת מוזנחת פתאום יש לי טיפה יותר בטחון... אני יודעת שהרבה פעמים ללא סיבה פשוט מתיחסים אליי ובעיכר בנות מגעיל. זה לא יאמן. עד כמההה.......מה לעשות שנולדתי כך, אם זה היה לבחרתי באמת שהייתי בוחרת אחרת. אבל אני לא יכולה לעשות כלום בנושא. וזה עצוב ומדכא. הרבה בנות מנסות להתיפיף והכול, ואני כך מרגישה חסרת בטחון ופחד לפגיעה. בוחנים אותי את ההליכה הכול ותמיד יש מה לומר אליי. לפני כשנה עברתי ניתוח אף, היה לי אף ארוך והרבה הרבה היו צוחקים אליי ופוגעים ביי.. זה השתנה עכשיו כבר לא צוחקים אליי. אבל הפחד שלי שיתיחסו אליי בצורה מגעילה.....

02/12/2001 | 16:03 | מאת: HERA

את יודעת, באמת הרבה בנות היו רוצות להראות טוב יותר... ומה התוצאה? מחלות כגון אנורקסיה או הפרעות אכילה אחרות... אין לזה סוף. זה נראה כמעט אבסורד שמישהי מתלוננת על זה שהיא נראית טוב... ואם זה ככה, את צריכה להבין שלאנשים אין שום דבר אישי כלפייך - זו הקנאה שמדברת. את חושבת שעל מכוערות לא צוחקים? שלמכוערות לא מציקים? אפילו עוד יותר מאשר על מישהי שנראית טוב... אצל המכוערות הלעג בא מתוך שמחה לאיד, לא מתוך קנאה. ואל תדאגי למה יחשבו עלייך בצבא... בטירונות כולן נראות מוזנחות יותר... כי זה חלק מהתנאים בבסיסים. כמה שזה קשה, פשוט תתלעמי מחיצי קנאה של בנות אחרות.

02/12/2001 | 02:11 | מאת: anat

hi i came in to the forum today after 3 days i weren"t here and unfortunatly i couldn"t read or response to any of the letters..........too many things on my mind....... i"m sitting here in l.a and suddenly getting a phone from my friend in israel saying there ws anothere"pigua" in jerusalem - till now, 6 people were killed 170 wonded.............. yes , anothere sleepeles night in jerusalem.......... in a country like this how can we be happy ? how can we find the power to smile every day.............. i don"y know what is worse - to be in israel and hear about these things or be here - in the u.s and have no idea - maybe one of my friends was there????????????? if u didn"t understand till now - i"m from jerusalem and one of the reasons i"m in the u.s now is that i couldn"t stand it any more - evry day,more killed people... it"s hard to go to sleep everynight and hear the shutting on gilo in backround - beleive me this is not a "good night",,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, i"m writing to u now and asking u to help me - i know i can"t run away - even here the teror is winning i can"t run away and i need to find a way - like all of us to live with it........ i don"t feel i have the powers,every time something like this is happening another pice of me is dieing................... sorry for starting your day in such a black day........................., thanks anat

02/12/2001 | 02:35 | מאת: eitan

anat. you right. I don't want to tell you what to do. it's realy not easy. all the death all the blood. I realy understand you. I have friends in jerusalem. and I called them. and ask if they fine. but I know that this is a time that can't go back. this time leading us for a war. and this time we have to do it. because.it can't go on like this but because of this I have to be hear for our country. if every one will go a way. we will be very very sorry. but any way you have to feel first of all good with your self. and I know that this is not easy. if you want to talk e-mail me Eitan

02/12/2001 | 02:49 | מאת: anat

hi..... i should have gessed u r here............... thanks but................ like u said - i need to feel good with myself - it"s not that i left israel....it"s onlly temporarly - i"m here onlly 5 months..................

02/12/2001 | 15:00 | מאת: ויוי

ענת יקרה התאור שלך על רגשותיך בפיגוע בירושלים בלילה כאב לי מאד ומזעזע מאד , (בנתיים יש עוד אחד ,,,לצערי הרב) ואפשר להבינך , אין אפשרות לישון, אין אפשרות להרגיש שלווה ,פוסחת על שני סעיפים , מה עדיף פה או שם? שם (ארה/ב )לא מרגישים אך דואגים מאד , כאן, מרגישים מתים ודואגים !,,מזעזע ומטריף ,, אך דעי דבר אחד , את ההיסטוריה שלנו את חיבת לדעת בזכות היותך יהודיה ! כי ההיסטוריה מספרת על עמידתו האיתנה של עמנו בכל הזוועות והשואות שהיתרחשו ובאו עליו ,ואף אחד לא יצליח לחסלנו סופית. לא כתבתי לך באנגלית , רק כדי לחוש את תחושת "הישראליות ,(אני יודעת יקירתי שלך קשה ) אנו עם , "שאין לנו ברירה " כל הזמן עומדים בפני העובדה הזאת "אין ברירה ," אך אנו מחזיקים מעמד לאורך דורות ,ווגם עכשיו! אנו צריכים הנהגה מתאימה ותוכניות כדי שהכל יסתיים כמה שיותר מהר! הדם שלנו יקר מידי . תהיה רגועה ותישמרי על עצמך כולנו איתך באותו מצב אוהבת ויוי

02/12/2001 | 15:58 | מאת: HERA

חביבה, בהחלט ימים שחורים בארץ... בעיקר בנשמה. כבר אי-אפשר לדעת מאיפה זה יבוא לנו בפעם הבאה... ומה אפשר לעשות בתור האזרח הקטן? לא לצאת מהבית? להישאר רק בעיר המגורים שלי, כי בטוח פה? ואולי לטייל בארץ - להראות להם שאנחנו לא ניתן להם להפסיק את שגרת חיינו? אבל לא הם לא מפסיקים "רק" את השגרה - הם מפסיקים חיים שלמים והורסים משפחות...

01/12/2001 | 22:37 | מאת: גלית

היי טלוש המון זמן לא יצא לי לדבר איתך. יחלטתי שמגיע לך תודה אישית מימני. רציתי לבסר לך שאני מתגייסת. וטלי, אני כול כך מפחדת...זוכרת את הפחדים והקשיים מהעבר(הבדידות החברתית) כול כך מפחדת שזה יחזור לעבר. אני יודעת שהתנהגותי משחקת משחק כבד נורא כאן. אבל לצעריי את ההתנהגות הקרירה והמגעילה=קשה לי לשנות.זה נראה לי כמו מין הגנה כזו. הלוואי והייתי יכולה לנסות לשנות משהו בה,פשוט לא מצליח לי כול פעם אני נכשלת מחדש כשהרגע מגיע אני פשוט לא על ידי רצוני מתנהגת,משהו קורה לי! מפחיד מאוד... לצעריי אני חושבת שזה ימשיך גם כך הלאה..טלי כול כך מפחדת.....אני.... מאוד...... מה אליי לעשות????????? בייי גלית

02/12/2001 | 00:04 | מאת: טלי וינברגר

גלית יקרה, הרגע הגדול עומד כבר ממש בפתח, והחששות שלך כל כך מובנים... לפניך נמצא שינוי משמעותי שכולל הרבה שינויים קטנים: הריחוק מהבית, ההימצאות עם אנשים זרים, הכניסה למערכת כל כך לוחצת (צבא...) וכו'. אך שינויים אלו עשויים להוות עבורך גם פתיחת דף חדש בחיים, הכרויות חדשות, הזדמנויות רבות לשינוי, לשיפור. אני מאחלת לך שתעברי את הטירונות בכייף עד כמה שניתן ושלמרות החרדה הגדולה תזכי גם לחוויה טובה... תחזרי לספר לנו איך את ומה קורה כשתצאי לשבת.... אנחנו כאן...מחכים! :) בהצלחה! טלי פרידמן

02/12/2001 | 18:32 | מאת: גלגל

מניסיון של שנה בצבא, התקופה הראשונה בין החצי שנה הראשונה אצל בנות ועד כשנה אצל בנים, היא הקשה מכולן, למי יותר ולמי פחות , בדר"כ לחיילים שהכל היה "רגיל " בחיים שלהם ההשתלבות שלהם עם החיים הצבאיים קשה בעיקר בחודשים הראשונים של הטירונות וההכשרה הראשונית (קורס), למשמעת , לביוקרטיה ולמנטליות הצבאית. אני אישית התמודדתי עם קשיים מרובים, לא תמיד" הגדולים" נמצאים שם כדי לעזור. הטירונות שלי דווקא זכורה לי ככייפית מאד. אבל כל הקשיים באו אחרי הטירונות בקורס ובקליטה הלא קלה שלי. את יכולה לקרוא את הדוא"ל שלי "עבור טלי/פסיכיאטר...". וגם אני שעם המשמעת הצבאית לא הייתה לי בעיה, אבל הייתה לי בעיה עם הזמנים, והייתה בטירונות התחשבות מאד גדולה בזמנים ובמטווחים , דבר שעזר לי לצלוח את הטירונות בקלות ובכייף , רכשתי שם (עם כל הקושי שבדבר), הרבה ידידים , דבר שעזר לי לעבור את הטירונות , כשכולם אחד בתחת של השני 24 שעות ביממה אז זה המצב שקורה... בקורס, הגעתי חולה עקב טיפול רשלני של החובש בטירונות, הרופאים בקורס עשו הכל כדי לעזור לי , אבל ... החובשים, המפקדים ומפקדי המפקדים עשו עצמם לא שומעים , לא קוראים ולא כבדו המלצות רפואיות ולא שלחו אותי למסדר חולים והפניות רופא מומחה כשהיה צורך רפואי בכך, ובכך נדהמתי לגלות את הביוקרטיה הצבאית וכשהגעתי לרופא לא היה לו הרבה מה לעשות חוץ מלהתעצבן על החובשים, המפקדים ולתת הפניה למומחה בבי"ח. איכות השירות של המרפאה גבל גם בחוסר אכפתיות וחוסר אדיבות , קללות ולעג. הטיפול במישור הנפשי באותו בסיס היה טוב עד הגבול שבו היה צריך לקחת יוזמה להפנות לגורמי יחידת האם. ביחידת האם החלו כל הקשיים החברתיים , המקצועיים והסתגלותיים . האמון שלי שכבר היה פגוע נפגע עוד יותר שמפקדיי במקום העבודה הראשון לא ניסו לעזור לי להקלט וראו את טובת הכלל על טובת הפרט. שירותי הפסיכולוגיה טובים אך לא היה ברור מאיפה התחלתי ומאיפה צריך להמשיך. התחלתי הכל מהתחלה , מרפאה וקפ"ס [קצין פסיכולוגיה, פסיכולוג] כאילו לא בוצע כלום בהתחלה. לבסוף הוחלט להעבירי למקום עבודה מוגן עם סיוע נפשי מפסיכולוג הבסיס, וכן מפקד היחידה העביר אותי ע"ח תקן במקום העבודה הראשון שלא ניסה לקלוט אותי בהצלחה. יש נקודות אור בצבא, ראויים לציון לשבח מפקדיי החדשים (מזה כחצי שנה) ראויים לשבח סגל מרפאת הבסיס, סגל הפסיכולוגים בכל הבסיסים שהייתי בהם, סגל הטירונות. מאחל לך הרבה בהצלחה, כי הצלחתי בסופו של דבר למצוא את מקומי ומספר ידידים בבסיס ובצבא... בהצלחה גל

01/12/2001 | 22:32 | מאת: היופי והמשחק

תגידו, עד מתאי יתחילו להתיחס לכולם שווה, ולהפסיק לשפוט לפי המראה! עד מתאי כול זה עוד קורה???? למה אין צדק בעולם, למה ליפות מתיחסים כמלכות,ולשאר כככככ 0 עגול. אז מה אם לא יפות.............. תגידו האם תמיד זה ככה ישאר ????!!!!!! מה כול כך טוב ביפות????יש תשובה???? אין!!!!!!!!!!!!!!אז למה היחס המעודף ליפות?????

02/12/2001 | 00:37 | מאת: נזבורה

היי! גם אני שואלת את אותה השאלה, ותשובה לצערי - אין לי. גם אני אישה לא יפה שכל החיים שלה אכלה ועדיין אוכלת חרא בגלל זה. וגם האישיות שלי, לצערי, היא לא מי-יודע-מה, כך שלפעמים אני מרגישה שממש אין לי מה להציע ... ובכל זאת, יש לי הרגשה שאם הייתי יותר נאה ויותר מושכת, החיים שלי היו נראים לגמרי אחרת, ואנשים היו מעריכים אותי הרבה יותר, בלי כל קשר לאינטליגנציה, לתבונה, לחוש ההומור וכולי... לא יודעת אם עזרתי במשהו, אבל השאלה הזאת עוררה בי את הדחף הזה לכתוב וקצת לפרוק את המועקה מעל הלב....... ביי! נזבורה

02/12/2001 | 14:54 | מאת: Jacki

אוי, זה מתסכל אני יודעת. אולי זה בגלל שכשאתה הולך עם מישהו יפה, אז אתה לא צריך להשקיע הרבה מחשבה, אתה יודע שהבנאדם יפה, וזהו.... אבל אם אתה הולך עם בנאדם שהוא מעבר ליופי, זה דורש יותר עומק, לאנשים קשה לחשוב....

02/12/2001 | 17:55 | מאת: מכוער

לצאת עם בחורה יפה זה תדמית. בשביל להוכיח לחבר'ה שאני מוצלח שהולך לי ואני תותח. יופי פנימי זה כבר סיפור אחר. את זה אי אפשר להראות לחבר'ה.

01/12/2001 | 22:27 | מאת: גילת

היייי, כן נכון הרבה פעמים כשעצוב לי ורע לי אני מנסה לזכור תשובה זו. אבל יותר מכול הרבה הרבה פחד מהעבר צובט לי את הלב. הפחד כמו תמיד להרגיש בודדה חסרת חברה מנודה.. מאוד מפריע לי. אני יודעת שהתנהגות כמו:סנוביות, קרירות,אי יחס משפיעה אל היחס מהאחרים אליי .אני מתיחסת מגעיל ומודעת לכך אבל קשה לי לשנות התנהגות זו. לצערייי........... עדי אני מאוד מפחדת מהגיוס וגם!בגלל!הפחד של העבר כמו שציינתי לחזורו שוב. אני מקווה שצבא זהב שונה מתיכון... הפחד פשוט מתגבר אליי,הפחד קשה עצוב וכואב!!!!!!!! הייתי רוצה להיות אחריי זה, או להנות=אבל להנות זה לא יקרה! פחד אלוהיי אייך מתמודדים?.???.?.??? גלית

02/12/2001 | 19:04 | מאת: adi

היי גילת, קשה לי לענות לך... דווקא בצבא מצאתי חברות. עדי

01/12/2001 | 21:31 | מאת: גילת

הייייייייייי לכולם!!!!!!! היייי לכול האנשים הנפלאים כאן באתר... רציתי להיפרד מכולם, פרידה מאוד קשה ,ולא ברורה זהווווווו הזמן הגיעה ולצעריי אני מתגייסת.. בפחד וכאב נורא. הפחד לשחזר שוב את העבר.. מה שהיה יחזור שוב הכאב הבדידות..... אני נורא מבולבלת ומפחדת פחד נוראי.. אבל רציתי להודות לאחד ואחת, מכם על היחס החם ,המסור והנהדר. תמשיכו לעזור כאן לאחרים .כי מי כמוני יודעת כמה שאתם עוזרים לחבריי היקרים:נזבורה,איתן, הרה, ליהי, אפרת ,אביב ,אורית...וכול צוות המקצועי הנהדר.. וכמובן לאלאה שפיספסתי.... בדמעות ובכאב מצטערת שזה קורה.... שמרו על עצמכם ומקווה לספר לכם...רק כייף ושהכול עובר אחרת מהעבר שכואב.. בייי גליתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

01/12/2001 | 21:37 | מאת: adi

גילת, בהצלחה ותזכרי שכלנו עוברים את זה!!!!! עדי

02/12/2001 | 00:28 | מאת: HERA

גלית - בהצלחה. תמיד תוכלי להצטרף אלינו בחמשושים...

02/12/2001 | 17:57 | מאת: לא משנה

לא יאומן! את אכן מתגייסת? אחרי כל הדחיות קשה להאמין שתפסיקי לחזור ולשאול את השאלות האינסופיות שלך שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפורום. אז אם זה הולך לקרות ב א מ ת! אז שיהיה לך מוצלח

02/12/2001 | 18:45 | מאת: ליהי

באמת.. קצת מיצינו את העניין, לא?

03/12/2001 | 00:25 | מאת: HERA

תמשיך/כי להתחבא מאחורי הכינוי שבחרת... זה כל-כך נכון!!!!

01/12/2001 | 20:05 | מאת: ניר (מקורי)

היי ליהי . לא מזמן חזרתי אחרי שבת נפלאה, שבה בין היתר הצליחו לסדר לי תמחשב (חלקית). ואני רואה שהחל מאתמול בלילה מסתובב גם פה איזה וירוס משועמם. טוב אז אני מבין שעשית שינוי, וגם מאוד שמח שממחר את שוב עובדת, רציתי מאוד להיות עם ההודעות שהשארת בימים האחרונים, אך הייתי די עסוק בעבודה זאת בנוסף לתקלה חוזרת במחשב. בימים האחרונים המצב השתפר, והיום אף יצאתי לטבע לחוש את מה שאת מתארת חורף, אמנם לא ירד גשם, אבל עשיתי רגלית את איזור נחל אלכסנדר עם הבוץ, וריח הפרדסים עד לים , ופשוט היה מגניב -אז לזכותך. אני מבין שאת חולה ,אז שמרי לנו על עצמך ותמשיכי להיות חזקה. למותר לציין כי את ההודעה של אתמול בלילה קבלת מאותו מתחזה (הנודניקית). אז.... בהצלחה מחר בעבודה ובכלל בחיים החדשים. רק אל תעלמי לנו, שלך- מיס לוסי, קשישא, ימימה, המתגעגע (מאוד!).

02/12/2001 | 00:45 | מאת: ליהי

נירוששששש.......... כמה שהתגעגעתי אלייך!!! (אתה בכלל לא יודע...:-)) באמת לא הבנתי למה הגבת אליי כמו שהגבת- אבל תיארתי לעצמי שזה לא אתה אלא מישהו קנאי ומאד משועמם... בכל אופן, כיף היה לקרוא על הטיול הקסום שלך . נשמע פשוט מדהים! שמחה שהייתה לך שבת נפלאה, אפילו שמחה מאד... חבל רק שפיגועים מחרידים ומזעזעים מפרים את השלווה והרוגע. להשתמע... ליהי :-)