פורום פסיכולוגיה קלינית

בשנה האחרונה התמודדתי עם הרבה משברים בחיי וזה גרם לי להתקפי חרדה ודכאונות ובעיקר מתחים נפשיים שקשה היה לי לסבול. הגעתי לשתי מסקנות חשובות בתקופה האחרונה: 1) אין לי כוח סבל למתחים נפשיים. כל פעם שאני סובלת ממתח נפשי אני מרגישה שאני מתמוטטת ולא יכולה לסבול יותר, 2) מראש הייתי רגישה למשברים ולשינויים בחיים. בכל אופן, קיבלתי סרוקסט אחד ליום (20 מ"ג) ואז כשזה לא עזר העלו לי את זה לסרוקסט וחצי וגם זה לא ממש עזר. רק לפני כחודש העלו לי את המינון לשני סרוקסט והתחלתי להרגיש את השינוי. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי יותר רגועה ולוקחת דברים יותר בפרופורציות ומצד שני זו היתה גם הפעם הראשונה שהרגשתי תופעות לוואי - השמנה, נטיה לאכול, ישנוניות ועייפות וירידה בחשק המיני. ביומיים האחרונים אני שוב מרגישה במתח נפשי, מין לחץ בחזה ותחושה של מתח ודאגה לא מוגדרת. אפילו קשה לי לנשום עמוק מרוב תחושה של מתח. אני מתחילה לדאוג שהסרוקסט מפסיק לעזור. האם זה יכול להיות? היום לקחתי קלונקס אחד כדי להרגיע את המתח אבל אני עדיין דואגת. אני לא רוצה להגיע לרמה שכל כמה חודשים מעלים לי את המינון כי יש לזה תופעות לוואי וכי עצם לקיחת התרופות מורידה לי את הבטחון העצמי. גם העובדה שהגעתי למסקנה שמאד ומתמיד הייתי חלשה ורגישה יותר מורידה לי את הבטחון והאמונה שזה יעבור משום שזה לא רק משבר חולף. מה דעתך?

יכול ליהיות שזה תופעות לוואי של הקלונקס אין לי מושג למה וכמה זמן את משתמשת בקלונקס אבל לא קל לצאת מהכדור הזה כי הוא ממכר לדעתי תני לסרוקסט זמן כי כרגע את גם מתרגלת לכדור וגם מתמודדת אם תסמיני הגמילה מהקלונקס ועדיף היה אם תפסיקי אם הקלונקס כי זה כדור בן זונה!!!! ויש עוד כדורים שלא פוגעים בחיי המין (אם זה חשוב לך) כדוגמת אפקסור ואחרים ....תתיעצי עם הרופא שלך

אקרא לגיבורת הסיפור א'. א' ננטשה בגיל 4 חודשים במצב גופני מזעזע: תת-תזונה שפגעה בהתפתחות שלה... מבחינה התפתחותית היא נראתה לא יותר יותר מבת 6 שבועות... א' "הוצאה" לאימוץ... ה"הורים" שלה נטשו אותה כי היא חירשת מלידה. הנטישה היתה רק לטובתה, משום שאף-אחד לא שם לב לזה שהיא חרשת, ובגלל חוסר היכולת שלה להגיב לגירי ווקלי, היא חטפה מכות רצח. מישהי ראתה את א' ובאותו יום החליטה, שהיא תאמץ אותה... הסידורים נעשו בתוך 3 ימים, וביום הרביעי א' הגיעה למשפחה מאמצת, שהשקיעה בה הכל! התמודדות עם הפחדים, סיוטים בלילה, שהצטרף אליהם בכי קורע לב... הכל נשאר מאחור... היום א' בת 4... מלבד רגעים מסויימים של תגובות מבוהלות, היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה... יש לה חברים למרות החירשות.היא למדה את שפת הסימנים מהר מאוד. מבחינה בריאותית מצבה השתפר בחודש-חודשיים הראשונים אחרי האימוץ. היא סובלת מאלרגיה לא ברורה, שבאה לידי ביטוי על העור... אבל לא חוסכים בכסף בחיפוש אחר הטיפול המתאים... היה לה מזל... הרבה אנשים לא זוכים לכזה מזל... וסתם ככה, לסיום אציין, שא' היא לא אחרת מאשר אלפא, הכלבה שלי, שנקשרה לשער בעמותה שבה התנדבתי ואח"כ עבדתי... ביום שבו היא הגיעה ראיתי אותה והחלטתי שהיא שלי!!! נכון, שיש בעולם אנשים שזקוקים לעזרה, ומה פתאום דווקא כלבה, אבל אני נותנת את הנשמה לאלה שיודעים להעריך את זה, ושמחזירים פי אלף.... לאלה שיותר אנושיים ממרבית האנשים שפגשתי.

nice story HERA how are you today on this dark and rainy winter day?

אני אוהבת את החורף... רק שיהיה פחות קר... לא אכפת לי הגשם. ימים מוזרים - הזמן מתקדם בקצב משלו; יש רגעים שחולפים מהר מדי, לפני שהספקתי לתפוס אותם, ויש רגעים דביקים כמו מסטיק, שלא נגמרים. היית אתמול בפגישה, לא?

כלב..... איזה דבר יקר , דוגמא אבסולוטית לנתינה ללא תנאי.

עוד לא נתקלתי באנשים, שמסוגלים לקרוא אותי כמו שכלבים יכולים...

every time i read some thing u write i appresiate u more - u see u have such a good heart, u love to help all the living creatures...... but your story also showed me that even if u r not aware of this or doesn"t want to be aware of it - u do feel adn u do need love - no matter if this love is coming from your dog - or even better - u can trust dogs more than people............:)

העולם שלי מתחלק לשני חלקים... חלק אחד שייך לעולם ה"אנושי", לבני-האדם... לפעמים אני מתביישת שאני שייכת לכזה זן... (לא לכסח אותי על ההכללה... נמאס כבר לקרוא עיתונים... מה כולם רוצים? לחריב לחלוטין את העולם?... אין לי שום הערכה כלפי המין האנושי (למרות ההישגים...). החלק השני של העולם שלי מוקדש כולו לבע"ח... וכפי שכתבת - שם נמצאות שאריות הרגש שלי.

בוקר טוב ואור לך, שהשמש תיזרח לך כשתצאי החוצה , ושבחומה תרגישי את חיבוקי אליך היום! ושיהיה לך מה לעשות , כי המעשה , משכיח הכל. או__ה__ב_ת ויוי

מקסימה שלי... תודה על העידוד. רק עכשיו התעוררתי ומיד רצתי "אליכם" ..... כמו שאת יודעת כבר, אני עוברת התמודדות די מכאיבה. אני מרגישה את הכאב, את הפגיעה - כמעט בכל דקה מהיממה. אני משתדלת להעסיק את עצמי כל הזמן, כדי לא להיסחף עם הכאב. מנסה לשלוט בו. אבל את בטח יודעת שזה לא עובד ככה... כי ברגע שאני עם עצמי זה שוטף אותי. גל ענקי של כעס, של גועל, של אכזבה. אני יודעת שיגיעו ימים טובים (בע"ה). אולי בנתיים במקום לברוח מהעצב אני אתן לעצמי לחוות אותו? לא לפחד ממנו. לתת לו מקום בקיצור. בכל אופן, היום בבוקר יש לי אולטראסאונד- הרופאה שלי חושבת ששוב חזרו לי הציסטות המעצבנות , תחזיקי לי אצבעות... ביי בנתיים :-)

היי, עכשיו אני "מנקרת" בעצים של אחרים... איך עברה הבדיקה? הכל בסדר, או שחזרו הציסטות? מקווה בשבילך שזו היתה אזעקת שווא...

ולמה לא יושנת??

אור ,,,,יקר שאלה טובה אני חושבת שאני לא יכולה להיפרד ממנו ,,,,מהמחשב אדם נורמלי,חושב על פוך ושמיכה ,ואני דוחה עד השעות הקטנות של הלילה, אני רק יודעת שכיף לי ככה. (רק אתה מסוגל להוציא ממני את המילה ,,, כיף ) אוהבת ויוי

עוד יום קשה עבר. הרבה כאב. עדיין לא עובר. זה בסדר יש לי סבלנות. בא לי לבכות עכשיו, אבל לא יוצאות דמעות. רק הדקירה בלב עדיין שם. לילה טוב לכולם, מקווה להיות קצת יותר שמחה מחר.

הרה אתמול או יותר נכון היום לפנות בוקר צחקת:))) למה את עדיין עצובה???:) אני אעשה לך חיקוי של טיפטיפון:))) " טיפטיפ, ראית את נפו ובונגה???? הם היו צריכים לחזור, עד הצהריים, ראש העיר. נורא כועס. הוא מחפש את נפו.....":))) אני מקוה שתחיכי שוב:))) @-----)----- איתן:)

איתן, לפעמים הצחוק בא מתוך הכאב... אני יודעת שבמצבי-רוח הכי שחורים ואובדניים שלי, כשאני מגיעה לתחתית - פתאום נעשה לי טוב... זה לא טוב כמו שוקולד או סרט יפה, אלא יותר כמו להיות בטריפ מוצלח (לא יודעת - לא ניסיתי)... ואז ברור לי, שהמצב באמת גרוע...

חבל שאי-אפשר לחייך לעיתים יותר קרובות... אמרו לי פעם, שהדמעות מלוחות... אני כבר לא זוכרת... במקום שיש כאב, יש גם תקווה לזריחה מדהימה...

נשמתי... הדמעות אכן מלוחות. אני עוד זוכרת....(כל יום אני זוכרת, רק שאתמול הן נתקעו לי בגרון ולא רצו לצאת, החוצפניות) ואני מחייכת , לעיתים יותר קרובות, אבל את יודעת שזו רק מסיכה. אני מכריחה את עצמי לחייך לא בשביל להסתיר את הכאב אלא פשוט כדי לא להיכנע לו. כאילו כדי להגיד לו "אתה רואה? שלא תגיד שאני לא מנסה..." לפעמים זה עוזר יקירתי. אתמול לדוגמא ראיתי את המערכון של יצפאן על לימור לבנת, וכמעט שלחו לי ניידת טיפול נמרץ..... אלו היו כמה דקות של כיף, של ניתוק. רק לצחוק. לא לחשוב על שום דבר. והנה, יום חדש- להתמודד איתו. ואת..? מה שלומך יקירתי? (עוד חושבת על בלה ושולמית...?... אה ודרך אגב, לא הצלחתי לחלום על טיפטיפון השווה כל כך.. איזה עצבים...!)

יש לי בעיית קנאה כאשר בעלי משוחח עם נשים זרות מה עושים?

זאת בעייה רצינית. ואת חייבת לתכנת את המוח שלך שזה לא יועיל רק יזיק לבריאותך הנפשית וגם ירגיז את בעלך...איך עושים את זה?? לאט לאט. את צריכה להשיב לעצמך את הבטחון העצמי. אגב. אם גבר רוצה לבגוד זה לא יעזור לך אם תעקבי אחר מעשיו. זה קשה וכואב. אבל אפשרי![ בהצלחה!

תודה רבה חשבתי על זה, וזו האמת.

מירית הקנאה יכולה להיות תגובה טבעית, אפילו השרדותית, בכל קשר זוגי. במינונים סבירים היא עשויה להיות אפילו מחמיאה לבן הזוג. עם זאת, ההקצנה שלה עלולה, כמו קיצוניות בכל דבר, להיות הרסנית. קשה להגיד לנפש "לא", כלומר, אם זה מטריד אותך יהיה קשה לשכוח מזה. חשוב להבין מדוע את כל כך מקנאה, האם זה מסיבות אישיות/אישיותיות שלך או שבאמת יש סיבה לדאגה. כמו כן, באיזה קונטקסט רחב יותר של קשריך הבין אישיים נמצאת הקנאה הזו. בברכה, ד"ר אורן קפלן

שלא תבין אותי לא נכון בעלי הוא אדם מיוחד, מקסים וגם נאמן רק לי שי בעיה עם עצמי ששקשה לי לדעת שהוא מדבר עם נשים אחרות למרות שאני יודעת שאלו שיחות לצורך לימודיו. הבעיה היא שלי! מירית

אני בן 37וגר אצל הורי ביחידת חדר בחצר יש לי חברה גרושה +ילדה שגרה איתי לנסיון חודש לראות עים זה מסתדר ביננו היא אומרת שכאשר נעבור לגור ביחד אז היא רוצה שיהיה לנו חשבון כסף משותף בבנקההכנסה שלי כ6000שח ההכנסה שלה כ3600שח שאלתי היא האים זה צודק שיהיה לנו חשבון משותף או שנתחלק בהוצאות שווה ביננו? היא אומרת שהיא רוצה בקשר רציני לחתונה ורוצה או הכול או לא כלום ואים אני לא מסכים לחשבון משותף היא תעזוב אותי לטובת קשר אחר מה עלי לעשות ? אנא עזרת החברים בפורום תודה ...

אם אתה מתלבט סימן שאתה לא שלם עם החיים המשותפים עם חברתך. נכון שאתם רק לנסיון. אז תאמר לה שחודשיים שלושה תתחלקו בהוצאות. ואם ילך אז תשנו את החוקים. מה אתה אומר???

זוהר שלום הטון בו אתה מתאר את הדברים נשמע צורם. אני לא יודע אם זו התגובה הרגשית שלך למה שקורה או שזה הדרישה של בת זוגתך (או שניהם כמובן). כמובן שיש פתרונות טכניים לעניין כמו לקבוע קופה משותפת לתקופה הראשונה ומועד שאחריו אפשר למזג חשבונות, אבל יש לי הרגשה שהטון הצורם דורש התייחסות רצינית יותר מפתרונות טכניים. במידה ואתם עומדים להקים בית משותף צריך שיהיה בינכם דיאלוג פתוח וכנה. שיטת "הכל או לא כלום" אינה מתאימה לסוג כזה של יחסים. אני מציע שתשבו ביחד ותבדקו במה מדובר. יתכן שאלו חרדות טבעיות של לפני מחוייבות גדולה, אבל גם לאורך חייכם המשותפים יהיו עוד לחצים כאלה וכדאי כבר מעכשיו למסד דרך נעימה יותר לפתור קונפליקטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

המוטיבציה לפעילות אנושית עשויה להימצא בשני מישורים. ישנו המישור של פעילות,שבו פועל האדם למען תכליתיו האנוכיות שלו, מישור שהוא איגואיסטי לפי טיבו, ולעתים אף אי ראציונאלית במובהק; לעומת זאת ישנו מישור שבו פועל האדם למען תכליות כלליות, שהן לפי טיבן ראציונאליות. את התחום הראשון , מישור הפעילות לתכליות אנוכיות, הוא סך הכל של רצונות של בני האדם המצוים במסגרת מסוימת ופועלים למען תכליותם האנוכית גרידא. מעבר לסך הכל הזה של רצונות האינדיבידואלייסטים -אגואיסטים קיימת מערכת אחרת של רצונות הרצון הכללי,העניין הכללי. יש ליזכור שהרצון הכללי אינו רצונה של החטיבה המדינית כשלעצמה מול רצון היחידים המרכיבים אותה; גם הרצון הכללי הוא רצונם של האזרחים עצמם, זהו רצון של היחידים האינדיבידואליים,אלא לתכליות של הקולקטיב, של הקבוצה, של הכלל. עד כאן תורתו המדינית של רוסו. הבנת את הפרינציפ אביב2 ..???. תן לאנשים לפטפט אם זה עושה להם טוב ומשחרר אותם מלחצים... אז מה אם זה נעשה מאחורי המקלדת?.?? מה הקטע ... מה זה עניינך???? בא לך להשתתף ...תשתתף במידה ולא תן לאנשים להתבטא ... איך שבא להם

אוהבת אותך.... יפה כתבת... אני מודה שהיתה אמש היסחפות קלה... אבל (מבחינתי) זו היתה תוצאה של גאות מסויימת... ואולי לאחרים כל השיחה הזו נראית מטופשת וחסרת טעם, אבל אני אפילו לא יכולה לתאר מה שזה עשה לי...

זה לוקח אותך לרבדים אחרים שלא קשורות לבעיות,זה מרגש כל כך ,וכל נושא קליל ומקובל ,,מיתקבל, כי ההיסחפות היא מאין קטארסיס של התראפיה ,, ולפעמים אני מרגישה איך ההיתרגשות גורמת לאינדורפינים לגלוש מהמח. זה קרה לי בכניסה הראשונה שלי לאיזשהו פורום העץ הלך ווגדל והיגענו עד "שתיית"קפה ועוגה, ואם היו שואלים אותי כמה שעות קודם לשלומי היתי אומרת להם ,,,בקנטים. אין ספק שזה מפריע לאחרים ,ולמי שנימצא בזה זה עוזר.

חן חן . אני שמח בשבילך ... העיקר שלך זה עשה טוב. מחמם את הלב לראות שבאמצעות הפורום אנשים יכולים לתרום לאחרים ולהתרם.

רמרון-מי מכיר? מי יודע? אשמח גם לנסיון אישי עם הכדור ובכלל זה תופעות לוואי ונושא הגמלימה בבוא העת. בתודה

כדור טוב השאלה למה? לא טוב נגד שפעת....... או נזלת

"אור, יש לי שאלה, אם לא אכפת לך, כמה תרופות ניסית בחייך? אני מתרשמת, שכמעט כל כדור אתה מכיר באופן אישי :-)

אור- תקרא את השאלה. אם אין לך מה לעשות, אל תעשה זאת כאן. תודה.

אם אתה מחפש שמות של תרופות ותופעות לואי. יש ספר שניקרא. "תרופות -המדריך השלם" על הכריכה יש ציור אם כל מיני תרופות. אם אתה מתעניין ורוצה לרכוש את הספר. יש אתר מצוין. www.booknet.co.il אתר מצוין מחירים זולים. ואני בדקתי וקיבלתי שרות מצוין מהם. יש לספר איזה שלוש הוצאות. שאחד מהם זה ידיעות אחרונות. באמת ספר שמסביר תכלס על תרופות איתן

שלום. אני בת 35, אחות בכורה בין 4 אחים ואחיות. אחי הצעיר בן 18.5. יש לנו קשר נפלא שכולל בילויים משותפים, שיחות וחברות ממש הדוקה, למרות הפרשי הגיל ביננו. הוא בחור אינטיליגנטי ביותר, בעל תחומי עניין רבים. רגיש ביותר לנפש הזולת ומעט מופנם. ביום ששי האחרון אחי ביקש לדבר איתי ב - 4 עיניים וסיפר לי שהוא נמשך לגברים....... הוא ציין כי הוא מאוד שלם עם עצמו ובטוח בתחושותיו. (עד היום באמת לא שמעתי ממנו ולא הבחנתי בקשרים שלו עם בנות בכלל). כמובן שתמכתי בו וחיזקתי אותו ואמרתי לו שאני בשבילו בכל עת ובכל מצב. אבל.... אני חייבת לציין שהיה לי קשה. כבר יומיים העניין די "יושב" עלי ולא מרפה: איך הוא יסתדר, האם יהיה מאושר, שרק ישמור על בריאותו וחוץ מזה - איך פתאם הוא גדל לי בבת אחת ועוד באיזה אופן. מה גם, שהורי אנשים מאוד מאוד שמרנים וסגורים וברור לי שמהם לא תצמח הישועה (בינתיים הוא סיפר רק לי ולאחותי ויעצתי לו לשמור בינתיים על פרופיל נמוך בנושא ולא לספר יותר, בטח לא להורי שאצלם הוא עדיין גר - הוא עתודאי). שאלתי - איך להתגבר על תחושת הקושי ואפילו הרתיעה שאני חשה - למרות שכלפיו אני מנסה לשדר ש"עסקים כרגיל". איך בעצם בולעים את הצפרדע הלא קלה הזו?? חשוב לי להמשיך להיות בשבילו בטח ובטח כעת. תודה.

דליה, מחמם את הלב לקרוא על הקשר שביניכם... אני מאמינה, שאין "תרופת פלא" להרגשה שלך, אלא רק הזמן ונכונות לקבל את אחיך כפי שהוא.... לגבי הבריאות - אחיך מצטייר כאדם אינטליגנט, אני חושבת שהוא יודע לשמור על עצמו - אבל למען השקט שלך (ומכיוון שיש ביניכם קשר טוב) תעלי לפניו את החשש הזה. תמשיכי להיות שם בשבילו - זה הכי חשוב... תסבירי לו את הרתיעה שלך, ואת הצורך שלך להסתגל למצב בקצב שלך...

דליה שלום סביר להניח שאחיך סוחב את העניין כבר זמן מה ולספר לך היה תהליך חשוב עבורו. אינך צריכה להסתיר מפניו את הקושי שלך עם הגילוי, אך במקביל, כדאי להעביר מסר של קבלה ותמיכה כאחותו, כפי שעשית. אינני יודע כמה זמן אחיך מתבלט בנושא ובהחלט יתכן שזה התחלה של מסע ארוך ולא פשוט להתמודד עם הסביבה בצורה שונה מהאופן בו נהג בעבר. תגובתך עשויה להיות עבורו אבן בוחן לעד כמה ניתן לסמוך על הסביבה שתתן לו תמיכה. במידה ואינכם סבורים שההורים יוכלו לקבל את הדבר כיום, ניתן באמת להמתין. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מישהו מכיר במקרה פסיכיאטר באזור המרכז שמטפל בשיטות טבעיות הכוללות (למשל) תוספי מזון? תודה.

דורין שלום אמנם לא פסיכיאטר אך תוכלי לפנות למרפאה של קופ"ח כללית בגבעתיים או בת"א המתמחה ברפואה משלימה. יש שם רופא שאולי יתאים למה שאת מחפשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אתמול התארח אצלי ידיד שהביא ידידה שלו. היא סיפרה שיש לה התקפי זלילה ושהגיעה אליו לסוף שבוע כדי להיות רחוק מהאוכל ובכ"ז הם ערכו זלילות (הם פרטו מה הם אכלו- ערבבו מתוק ומלוח ואכלו המון). הם אכלו אצלי ארוחת צהריים ואח"כ אני והבחורה נשארנו לדבר. כל חצי שעה או ארבעים דקות היא קמה, התנצלה והלכה לשירותים, לפרקי זמן קצרים, שאחריהם ביקשה כוס מים. כשנגשתי בעצמי לשירותים נגעלתי: האסלה היתה מכוסה מים או נוזל כלשהו וניירות טואלט היו ספוגים מסביב. באוויר עמד ריח חמצמץ ואני חושבת שהבחנתי בשאריות מזון. אינני מכירה אותה ולא יודעת מה לעשות. האם היא בולימית? קראתי במס' אתרים על הסממנים של בולימיה והם אינם מעידים עליה כבולימית. (לדוג': היא דווקא לא דיברה אתי על דיאטות, היא מאוד פופולרית, בעלת ביטחון עצמי ועוד) למי כדאי לי לפנות?

עינתי, כל הכבוד לך!!!!!!!!! אני לא מומחית גדולה לנושא, וגם אבחנות דרך הנט אי אפשר לעשות. אם את בקשר עם הידיד שלך, אז נסי לספר לו על חששותייך. עדי

היי, קיבלתי את האי מייל שלך אתמול, אבל לצערי יש לי תקלה במחשב ואיני יכולה לענות לך עליו. אנסה מחר ממקום אחר. עדי

האם מישהו מהרופאים או מהפורום יכול להפנות אותי לפסיכולוג התנהגותי טוב שמתמחה בטיפול בהתקפי חרדה?? בתודה מראש דנה

שלום דנה גם אני מחפש פשיכולוג טוב עים מצאת מישהוא טוב תגידי לי גם בתודה קובי. [email protected]

דנה שלום אוכל לנסות עזור בעיקר אם את מתגוררת באזור המרכז. תוכלי לשלוח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

בהההההההההההה

"אורוש... קיבלתי את המייל. אבל..... למה אתה כותב כל כך הרבה?....... (:-)

בואהההההההההההההההההההההההההה אתה בעצמך!........

אני כותב לפי מה ששואלים.... לפחות אני כותב משהו!!!!! אולי הדוור חולה????

אשתי סובלת מתופעה של מחשבות אובססביות הדבר מתבטא במחשבות אין סופיות על דברים שהיא אמרה או לא אמרה, שחזורים אינסופיים, כתיבת שיחות ושחזורם לאחור - בקיצור תופעה איומה שפוגעת בה מבחינת שינה קריאה וכל פעילות שהופכול הליות בלתי אפשריות עבורה. מדובר במחשבות כל כך קשות שגורמות לכאבי ראש חזקים - ושליחות משותפות רבות ביננו על מנת לנטרל את החשיבה - דבר שבד"כ קשה לעשות ולא מועיל המחשבות מכוונות נגד אנשים מסויימים בדרך כלל מה עושים??? יש מה לעשות??? האם זו תופעה מוכרת??? תודה רבה ליליפוט

ליליפוט, הופעה שאתה מתאר היא כפי הנראה OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית), שמתבטאת במחשבות טורדניות (בין היתר). לאבחנה מדוייקת (או שלילה) רצוי לפנות לפסיכיאטר. בהצלחה, HERA.

סליחה שאני חוזר שוב אך לא קבלתי תשובה האם התופעה מוכרת האם יש מה לעשות אנא שילחי מידע כל שהוא על התופעה אני מצטער אם אני מטריד אבל חשוב לנו מאוד לדעת תודה רבה ליליפוט

ל. שלום האם אשתך היתה בטיפול נפשי מסוג כלשהו בעבר בנושא זה? כמו כן, האם גם היא רואה בכך בעיה ומוכנה לפנות לטיפול (או שזה מציק בעיקר לך)? בעיקרון אשתך צריכה לפנות לאבחון מקצועי כדי להבין קודם כל במה מדובר. מחשבות אובססיביות כפי שאתה מתאר ישנן מסוגים שונים ויכולות לנבוע מסיבות שונות. לא תמיד מדובר באותה תופעה. לאחר אבחון אצל איש מקצוע ניתן יהיה לקבוע מהו הטיפול המתאים. השאלה היא שוב, האם היא מוכנה לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב!!!! חזרתי שיהיה שבוע טוב לכולם רקפת אם את רוצה פרטים אז אני לרשותך..... אביב , יונת ולי אני שוב כאן אז אם אתן רוצות להמשיך ושוחח אשמח טל

רקפת!!!! אם תספרי לי קצת מה מצב ביתך אנסה לתת לך עצות מעטות מניסיוני... אני חושבת שעברנו ואנחנו עוברים מספיק ..אז קצת מידע לא "יזיק".ואולי אף יעזור לך ולו במעט אני יכולה להבין המ עובר עלייך ועל ביתך אז בואי ננסה איתך טל

חייבת לציין, שעכשיו אני יודעת למה זה פורום ליעוץ נפשי... הצלקות שהותירו בנו כל הסדרות האלה תשארנה לנצח... אני מניחה שיהיה מי שיקום וימחה, שלא לזה נועד הפורום, אבל לעזאזל, זה גרם לי חייך... וזה שווה הכל מבחינתי!!!!

הסדרות עוד מילא.... אבל מה עם כל הסיפורים המפחידים? כיפה אדומה, עמי ותמי ושיא השיאים..........----- פטר והזאב!!!!!!! עד היום אני בטיפול בגלל זה...... ועכשיו ברצינות.... באמת קצת נסחפנו, אבל הרבה זמן לא צחקתי ככה!.......... לילה טוב יקרים שלי :-))))))))))))))))))))))))

תגידו מה שאתן רוצות על הסדרות האלו:))) אבל אתן מחיכות וצוחקות:))) ומה יש היום ראיתן????? הכל שטוח ותפל בלי טעם ובלי ריח. הלואי ולילדים של היום היו סדרות לפחות ברמה של פעם. אם חידושים אבל אם רמה. וחבל שזה לא ככה. בכל מיקרה:)) לילה טוב:))) איתן

היי לכם, אומרים שבכל אחת מאגדות הילדים מסתתרת הפרעה נפשית כזו או אחרת, ולפעמים מדובר אפילו בסטיות... היפיפיה הנרדמת - זו נקרופיליה... בא לו הנסיך, אחרי 100 שנה ומנשק גופה... והוא עצמו סובל מהזיות... איך פתאום היא קמה לתחייה? סינדרלה - איזה פטישיזם לנעליים... והיא עצמה נרקומנית... עלק נוסעת בדלעת... שלגיה - נימפומנית פטישיסטית; גם רק גמדים וגם 7... וגם פה הנסיך נקרופיל... מנשק נסיכה מורעלת... וכך זה נמשך...

אגב, עדיין לא שמתם לב ששינו את פני הפורום? אם לא, אז אני יוצאת מדעתי לחלוטין...

הרה, אולי אני יכולה לעזור בשורה למעלה היכן שרשום "רשימת פורומים", "שאל שאלה", "חזור לפורום" וכו' רשום גם "פרוס תגובות". תלחצי על זה ותחכי. מקווה שזה יעזור.

אז החליטו "להלביש" את הפורום בחליפה חדשה... יפה יפה... האם גם לנו יהיו סמיילים בזמן הקרוב?

הממ.. סליחה? אולי אני עיוורת אבל .... על איזה חליפה חדשה מדובר? אני לא מעודכנת...

היי לך, פתאום כבר אין עצים בפורום.... אלא רק כותרת, שם השולח ומס' התגובות... עד שהתרגלתי ליער, לקחו לי את העצים...

נו טוב, כנראה זה היה ניסוי, שלא ממש יצא מוצלח... אבל החזירו לי את העצים... :-) אני חושבת שאני מפתחת מאניה דיפרסיה... איזה עליצות תקפה אותי פתאום... :-)

מה לעשות?? אשתי כל פעם ששומעת שדברתי עם אשה כל שהיא אפילו שיחה פורמלית לחלוטין מנגון הקנאה עובד אצלה שעות נוספת?? זה בלתי נסבל, אני לומד בקורס ואני נעזר מנשים שנמצאות איתי באותו קורס וגם זה מפריע לה?? מחכה לעצה ביי

תסלח לי על הישירות, אבל האם אי פעם בגדת בה? וכמה זמן אתם יחד?

ישירות מעולם לא בגדתי בה תביני אני הולך לקורס באוניברסיטה לא מתקשר סתם ואפי' היא שומעת את הסגנון והיא גם טוענת שהיא לא מבינה את הקנאה הזו זה משהו לא נורמלי? אני מחפש פתרון בשבילה??

שלומי, ניסית לדבר איתה על זה? למה שלא תנסו לפנות ליועץ נישואים - רק בשביל להבהיר ביניכם את העניינים בשטח נייטרלי, וללא הסחות דעת...

היא עצמה מודה שזה קנאה לא מובנת הגיע הזמן שאני אקבל תשובה לשאלה ולא כל מיני תשובות שהן לא מענין השאלה

שלומי. בדרך כלל אשה מקנאה אם נותנים לה סיבה לכך..ואם לא. לעיתים יש קנאה חולנית שהלוקה בה אינו מסוגל להתגבר עליה. נובע מחוסר בטחון עצמי בעיקר. או שלא תספר לה על הנשים בקורס. או שתחבק אותה או תואחז בידה כשאתה מספר, יתכן וזה יתן לה בטחון. ישנם גברים שלא יכולים להוריד עיניים מכל אשה שעוברת לידם. אם אתה כזה. נא לא לעשות זאת לעולם ליד אשתך. זה פוגע ומוריד את הבטחון בך ובעצמה. מקווה שעזרתי. מיקי

שלומי שלום במידה והנושא מעיב על חיי הזוגיות שלכם ואינו נפתר בדרכים רגילות של שיכנוע, יתכן שיש מאחורי העניין משהו ששווה להשקיע בו מחשבה יותר עמוקה. אינני יודע מדוע אשתך מקנאה לך כל כך, אולם בוודאי יש הסבר כלשהו לעניין. האם זה הנושא היחידי שמפריע לכם בזוגיות או שישנם נושאים נוספים? עומדות בפניך שלוש אפשרויות. האחת לנסות ולדבר איתה שוב באופן פתוח ולראות מה מפריע לה. מה כל כך מעורר את חמתה למרות שהיא מבינה את המצב שלך. כל עוד רק היא אשמה ואתה הקורבן הדברים עלולים להשאר כמו שהם. צריך לחשוב איך אתם כזוג פותרים את העניין וזה גם מה שיתן לה את הביטחון לו היא כל כך זקוקה. אפשרות שניה זה שתכיל את הקנאה שלה. כלומר, תקבל אותה, תאהב אותה, תסלח עליה, ותמשיך בשגרת חייך עם הקנאה. אולי חוסר הסובלנות שלה כלפי קשריך עם נשים יכולה לספר לך משהו על חוסר הסובלנות שלך כפי הקנאה שלה... אפשרות שלישית שאינה נוגדת אף אחת מהנ"ל שתפנו למספר פגישות לייעוץ זוגי ותראו במה דברים אמורים. כאמור, אולי יש משהו סביב הנושא ששווה בירור יותר מעמיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

פתאום זה קורה שהמרחב יותר גדול ואני כאילו יותר חשופה לסכנה השקט מאיים והרעשים מפחידים ואני לא מצליחה לחשוב על הסיבה שתעורר את הפחד הזה ולא רוצה לראות אותי פה מרגישה יותר מדי נוכחת... ולא רוצה ליפול לשום תהום יותר שבוע עגול נקי ויפה אני לא אהרוס, זה רק יגרום לי להרגיש רע יותר... הרפייה לא מצליחה הסחות דעת דורשות יותר מדי ריכוז תנועה דורשת אוויר שאין לי עכשיו מספיק ממנו אז מה בכל זאת עושים עם התקף חרדה?

מחזיקה לך אצבעות, ששבוע יהפוך לשבועיים, שיגדלו להיות 3 וכו'...

תודה חמודה:) אולי פשוט היה מאיים מדי להעביר שבוע שלם. זה הרבה זמן לא ממש קרה. בהתחלה אמרו לי (מטפל שהיה לי) שהפרעת חרדה היא חלק מהפרעת האכילה והן יפסיקו בבד בבד. כנראה שאצלי זה לא ככה... בכל אופן יום חדש היום... אבל יש לי הערה ואל תפגעו-אני לא רוצה להשמע כמו המטיפים למינהם, ואני ממש בעד שתתחברו ותעזרו אחד לשני אבל באמת לפעמים אפשר ללכת לאיבוד בכל העצים האילו. זה באמת גורם לפספס את מהותו של הפורום הזה, גם מבחינת הייעוץ המקצועי וגם מבחינת עידוד ותמיכה. תחשבו כמה לא נעים לאנשים לכתוב ולהפריע לשיחות שלכם... יש מקום לעצים ארוכים בפורום, אבל לייעוץ ותמיכה. זה לא פורום דיבורים. זו רק דעתי. בבקשה אל תתקיפו אותי, מקסימום תתעלמו. יום נפלא, אני.

hi noname,hi hera noname i`m here if you want to talk,or phone me

היי ליסה, סתם לאחל לילה טוב... אני אהיה פה בסביבה...

תודה את מתוקה. לא התקשרתי כי נרדמתי בסוף... וגם כי באמת היה מאוחר וזה קצת מוגזם. אולי אני באמת אתקשר מתישהוא ותספרי לי מה קורה... :)

בוקר... לפעמים נדמה לי שהתקפות החרדה שלנו מתואמות, אז או שזה ערב שבת שהוא קשה לפעמים קצת יותר, או שהחרדה פשוט יורדת לעולם ותוקפת כל מי שנקרה בדרכה, כל מי שמספיק חלש ובנקודה מספיק פגיעה ורגישה וחשוף אליה, וכן לפעמים כלום לא עוזר - אי אפשר להתרכז בשום דבר אחר, וצריך פשוט לתת לה לעבור בתוכנו ולנסות להקטין את ההשפעה הרעה, ולנסות לצמצם את הנזק עד כמה שאפשר ולנסות להאמין שזה עובר, ואכן זה עובר.. בבוקר שלמחרת היא בדרך כלל ולרוב לא קיימת, ואפשר לחזור לשגרה פחות או יותר... עד הפעם הבאה... מקווה שיש לך כבר שבוע ויום, ושיהיה לך שבוע קל. אביב.

ערב שבת מציין את פתחו של שבוע ומי יודע מה יוליד יום. אני לא יודעת אם קיים בעולם אדם מרגיש וחושב שלא יפחד אחרי שקורים לו כל כך הרבה דברים... לא קל להתעמת עם הדברים, זה נראה מפחיד על אף שלפעמים זה יוצא מכלל פרופורציה. ואולי חרדה באמת תופשת סתם? אנשים פגיעים וחלשים? הסערה הרגשית וחוסר השקט וכל תחושות חוסר האונים והנטישה שבאים בעקבות התקף חרדה...וכל הסימפטומים הגופניים שלה שמפריעים להלחם בכל התחושות האילו-הכל באמת די נוראי וכמו שאמרה נזבורה בפורום וצודקת: שלרוב, מי שלא עבר את זה לא יודע מה זה... אבל זה שאני יודעת שזה יעזור, זה לא אומר שאני רצה לבלוס ולהקיא...המעגל החוזר הזה לא נסתר מעיני. אבל באמת אי אפשר לעשות כלום. אני לא יודעת למה אני עדיין מחפשת את הפיתרון. בדר"כ אני מנסה לשכב במיטה, מתחת לשמיכה, מרגישה את העיניים והראש מאוד כואבים ומחכה להרדמות. זה מורט עצבים. זה עינוי (בשבילי,לא יודעת מה איתך) אבל בסוף השינה באה, או שזה עובר ואז אני יוצאת... אתמול היה לי קל להרדם. הייתה לי סחרחורת משום מה (אני לא "מקטינה ראש", באמת שלא הייתה שום סיבה) והתעייפתי מהר ככה שישר נרדמתי. עוד לא נגמר היום...אבל כנראה שיהיה שבוע ויום, אבל זה לא ההישג מבחינתי. הקאתי רק פעמיים ב-3 שבועות (סופ"ש שעבר) וזה ההישג. היום עבר לי רגוע ונחמד יחסית לבוקר העצבני שקמתי אליו...תודה שהתעניינת. ואל תזכירי לי את הפעם הבאה:((((( אז מה שלומך את?

טוב , היי, הכל בסדר ? לא ? יופי . כנראה שהגעתי למקום הנכון ... קודם כל , יישור קו . כן , אני יודע , בקוסובו אין לילדים מה לאכול , לשכנה ממול אין אוכל לילדים , לילד של השכן לא קונים אוטו חדש . צרות מקיפות את כולנו , בכל מיני גדלים צורות מינים נושאות כל מיני סימפטומים . אז אני באמת מצטער על כל אלו שמרגישים לפעמים שאין מי ששומע אותם אבל כנראה שבאמת אין מי שישמע אתכם וכן , המצב שלכם באמת מסריח . העניין הוא כזה , אני ראיתי בחיי ( היום אני בן 20 ) די הרבה , אולי יותר מדי . במדינה נוראית כמו ישראל שלילדים אין זמן להיות ילדים שלמחשבות אין סיכוי להתפתח שלרעיון אין סיכוי להתממש , גם אני נפלתי . אישית אני מקווה למות בגיל שיבה , בקשה שכנראה הייתה מוגזמת מידי לשלושה מחבריי . המוות סובב את כולנו בכל יום בכל שעה , לאדם , כמו בהרבה דברים יש שני מצבים , אחד ואפס , אדם חי הוא אחד , אדם מת הוא אפס , העניין באפס הוא שאין לו ערך , לאפס אין כל ערך וחלוקה\הכפלה \חיבור שלו יתנו את אותה התוצאה . כך גם אנחנו , שאדם מת , אין לו סיכוי לשנות , להתפתח , לגדול , לטעות , להצטער , להשתעמם , ואילו לאותו אחד , יש סיכוי לשינוי , לשיפור , למחשבה . דמיינו לעצמכם את רגעי חייכם האחרונים , הרגו את עצמיכם . אמרו לעצמכם שאתם מתים . אדון , האם אתה מאושר ? סליחה גברת שאני ככה מתפרץ , אבל לא היה נראה לך טפשי לא לעשות מה שרצית אז באותו יום ? האם אתם מאמינים שחייתם נכון ? בכבוד ? לא ? כל הכבוד !!!! אני לא יודע מה סיפרו לכם ואיפה אתם גדלתם אבל לי נראה שאותי הנכון והישר כבר הפסיק להלהיב כבר בגיל 15 ... אז פשוט התחלתי עם השכנה ממול ... כמובן שהיא , מקובעת שכמוה לא ראתה את הפוטנציאל שיש בסקס עם ילדון ... והפסידה . כן כן , סמים זה יופי . גם כל מה שניתן לקרוא כאן בפורום שהרפואה הקונבנציונלית נותנת לחולים ולמטורפים שמעדויות שקראתי כאן , לא תמיד עובדים . אני לא מבין כנראה די הרבה דברים בחיים , אני משתדל לנסות , לחקור , לשנוא , להציק ,להתחצף , להחמיא , לאהוב , לחזר , לזיין , אבל אני נאמן לעצמי . אני לא מסתתר מרגשותי , אני כנה עם עצמי ועם העולם שמסביבי , כן גברת , זה צלוליטיס שממלא את תחתוניך !!! תתחילי לעשות משהו ! מתי פעם אחרונה עשיתם משהו אסור ? מתי פעם אחרונה שעשיתם סקס ? האם יש משהו יותר טוב בעולם מסקס ? (ולא ! אין קשר בין סקס לאהבה ! סקס בשביל סקס זה משהו אחד , אהבה היא חיבור רוחני מדהים וסקס מתוך אהבה הוא חיבור של שני אנשים שאהבתם אינה מספיקה להם בצד הרוחני ותרגומה לפעולה פיסית מחברת את האנרגיות שלהם מבפנים . הלוואי שלכולנו תהיה אחת כזו . ) ולשאלה יותר מעניינת , מתי פעם אחרונה עשיתם סקס , נגיד , לא קונבנציונלי ? נגיד עם הילד של השכנים? נגיד לבד ? ההתרגשויות הקטנות האלה משנות לנו את הראייה לגבי החיים . אולי גם כי הסיבה היא מצד השני , מה עדיף ,לשבת בבית ולסבול ?! לא טוב האדם לבדו ! מסיפורים שקראתי בפורום כאן נשמע שאין עוד הרבה למטה מאיפה שאתם עכשיו , אז מה יש לכם להפסיד ?!!! בקיצור , החיים יפים . הם לא יהיו יפים אלא אם תעשו אותם כאלה ! אף אחד לא יבוא להוציא אתכם מהדכאונות שלכם . תמיד יהיה לכם חרא בחיים ( במידה זו או אחרת , תלמדו להכיר אותו , אל תתכחשו אליו , הוא לא ילך , אפילו תשאלו אנשים מבוגרים , החרא כאן הוא והוא כאן להישאר .) אתם לא מושלמים , אם משהו מפריע לכם בעצמכם , אל תראו טלויזיה במשך שבוע , תאמינו לי תרגישו הרבה יותר טוב !!!! אני יפה , אתה לא . אני חלק אתה שעיר , אני שרירי , אתה נראה כמו בחורה , לי יש אף גדול , לך יש אף הולנדי . ז ה מ ה יש !!!!!!!!!!!!! נכון , הייתי מאוד מאוד מאוד רוצה להיראות כמו שהייתי רוצה , ונכון , אני באמת מאמין שכמה וכמה נשים התרחקו ממני מסיבות של מראה והופעה ( אני בחור יפה בסך הכל אבל עם בעיות שונות ומשונות , דוגמאות מצורפות 4 שורות למעלה ... ) אבל אני חייב לומר שלמרות הכל , אני נופל יחד איתכם פה .... כן כן , אני יודע , הלוואי והייתי מאמין בכל ההצהרות האלה , גם אני מתעסק במראה שלי 24 שעות וגם אותי זה מטריד , וכשאני לא מתעסק במראה שלי , יש לי קצת פנאי , אותו אני מנצל לזמן איכות שלי ושל השדים שלי , אנחנו יושבים , שותים קפה , והם עולים ... אני בוכה והם צוחקים , יודעים שעוד נתראה .... חארות קטנים .... לא המצאתי משהו חדש , גם אני מטורף קצת , אבל באמת באמת שאת האחריות ליציאה שלי מהחרא אני זוקף אך ורק לזכות עצמי וזאת מאחר וכל הסביבה שלי בגדה בי לא נשאר במי להתלות והייתי חייב בדרך זו או אחרת לצוף לפני שאני אשקע עמוק . אז פשוט דחפתי את עצמי למעלה . איך ? תשאלו אותי ואני אענה ... אבל באמת שכל הזמן הזה השתדלתי (שזה המון ) לשמור על כנות , ביני לבין עצמי וביני לבין העולם וזה אחד הדברים החשובים לדעתי . מי יתן ולא נדע עוד צרות . אה וגברת , אני מצטער . לא התכוונתי להעליב .בסך הכל אני איש טוב ... שבוע טוב , גשם.

גשם, בהחלט הצפת אותנו בשיטפון של מילים... רגע, תן להתעשת לפני שאני טובעת... שכחת לציין, שבניו-יורק "נפלו" שני בניינים... שרק היום נהרג מישהו בפיגוע ירי (או מטען - לא זוכרת)... שבאפגניסטן יש מלחמה... שהחיים בזבל, והזבל על הפנים... שיש מיתון והאבטלה גואה... לא, אנחנו לא חברי green-peace, ידידי נעמ"ת וכו'... (ואם יש פה מישהו שכן, אז סליחה) כולנו פה בני -אדם, שרואים את מה שקורה בעולם, ונאבקים על החיים האישיים שלנו - זה לא סותר ולא מתנגש... אולי אם נהיה חזקים יותר, נוכל לתת יד לעולם, לשיר ביחד עם מייקל ג'קסון: heal the world, make it a better place, for you and for me and the entire human race..." כנראה שאמות המידה שלך שונות מעט, וזה בסדר. כל בני-האדם נולדו שווים... ההבדלים נוצרו בדרך... ובאמת צר לי על האובדן של שלושת חבריך.... גם אני איבדתי חברה בגיל 15 - סרטן... מסוג הדברים שגם סקס לא יכול לפתור... ולפי מה שאתה מתאר, אני לא אחד ולא אפס; אני 1/2... פיזית אני חיה, נפשית אני מתה... מה זה אומר עליי? אני צריכה סקס פרוע וחריג? או אולי ללכת לשכנים... אף-אחד מהם לא מציאה גדולה...!!! או אולי, בשביל למלא את חיי, אלך להיות זונה - זה ייתן לי הרבה סקס... וכמו שכתבת, זה לא יהיה שייך אפילו לאהבה... נכון, אף-אחד לא יוציא אותי מהחרא הזה... אבל דווקא פה, בפורום מצאתי שותפים שמבינים יותר, שתומכים יותר, שעוזרים לי לראות שהחרא מונח על דשא ירוק ורענן... וצריך את החרא הזה, כי הוא מה שמדשן את הדשא... אבל כל דבר במידה... וגשם, לא נעלבתי - רציתי להציג קצת את הצד שלי...

תודה על החשיפה ועל השיעור החשוב...

הגעת אלי לכאן כמו גשם מרווה ורענן...יפה כתבת. בוטה וחצוף אבל בכנות. אז איך יצאת מהחרה????

היי. נעים להכיר. רק רציתי להודות לך על מה שכתבת לי בקשר למודל הנוירוטי. הסיפור שלך הוא הוכחה מצויינת שאפשר לפתור את הקונפליקט ולהמשיך הלאה. לילה טוב... :-)

whow.... defenatly u made your point... i think u said it very nice - yes we all have problems and we need to ut them in the right perspective - but not all of us have the ability to do so.......... so.... if u know the sicret - pleas share it with us.....

ענתי, יום אחרי... אני חושבת שניסחפתי עם התגובה שלי... מצד שני - היא באה היישר מהמקום ההוא בבטן... זה שכואב במצבים קשים... מה שלומך? איך מתקדמים העניינים?

שלום לכולם. אני מחפשת פסיכולוגית טובה מאיזור השרון לטיפול בילדה בת 7 הסובלת מפסיכוזת ילדות שזה מצב נפשי קשה של בלבול. האם מישהו יכול לעזור לי?

גבעת חיים. יש שם תחנה של בריאות הנפש לילד.

שירית, האם את חברה בקופת חןלים מסויימת? אם כן, תנסי לברר דרך הקופה אם יש מישהו/י שמתמחה בילדים.

רציתי להגיד לך שאת פשוט מקסימה. כל כך חמה ואוהבת ולא שופטת. לא מאיימת. נהדרת בקיצור. כל כך פחדתי לספר לך, לכולם, אבל החלטתי שאני נחשפת. החלטתי שכדי לצאת משם אני צריכה להתמודד עם מה שעשיתי. וכל הזמן הזה, עם כל הכאב ועגמת הנפש שהייתה כרוכה בקשר החולה הזה, הייתי צריכה לטייח- רציתי לשתף אותך, באמת! כל כך רציתי לצעוק לך, שתביני למה אני כל כך מתייסרת. כל התקופה האחרונה, עם האובססיביות הזאת לבן אדם הזה- שיכאיב לי ! ולא ידעתי למה אני כל כך מחפשת את הכאב הזה, את ההרגשה שאני כלום, שאני אפס. כאילו הייתי מחפשת להרגיש את זה כל הזמן! כאילו , מחפשת איפה כואב יותר, מה סף הכאב שלי, עד התהום, עד הקצה! מין צורך מזוכיסטי איום שרק לפני כמה ימים הבנתי מאיפה הוא נובע.... את יודעת, ויוי, שבתור ילדה קטנה, הפעמים היחידות שהייתי מקבלת חום וחיבוקים מאמא שלי הייתה אחרי שאבא שלי היה מרביץ לי, עד שלא הייתי יכולה לנשום? אז היא הייתה מחבקת אותי ומלטפת אותי ומרגיעה. את החיבוק הזה אני מחפשת עד היום. ולפעמים אני מחפשת אותו במקומות שאי אפשר. ממש כמו שאמא שלי לא יכולה פשוט לא יכולה לתת לי את מה שאני כל כך צריכה ומתה לקבל. וכנראה שהדפוס הזה- של הצורך בכאב כדי להרגיש שאוהבים אותי , הושרש בי כל כך חזק, ואני עובדת על עצמי, מנסה ללמוד שיש גם דרכים אחרות. פחות כואבות. את יודעת, לא הייתי בפורום כמה שעות טובות, וכל הזמן הזה חשבתי לעצמי אם אני הולכת לאבד את כל החברים בפורום בגלל מה שכתבתי. בגלל החטא שלי. שאלתי את עצמי מיליון פעם- אם עשיתי את הדבר הנכון, חשבתי מה אעשה אם כולם יתרחקו ממני, ישפטו אותי, יחשבו עליי כל מיני דברים מגעילים. כשנכנסתי וראיתי את ההודעה שלך ממש פחדתי, וכשקראתי את מה שכתבת לא האמנתי. את מבינה? זה סוד שאני נושאת עימי כבר שנתיים!!! זה משהו שאני כל כך מתביישת בו. מתביישת בכל מה שנהייתי. בסמרטוט שנהייתי.בבחורה שהיא רק בת 25 אבל מרגישה כל כך זקנה ופסימית. בפרח שהייתי שהיום הוא נבול . בעובדה שחברה אחת שלי הרימה ידיים ממני והתרחקה. בפחד ממה יהיה כשאוהב מישהו- איך אני אספר לו דבר כזה.. אם בכלל לספר או לקחת איתי את הסוד הנורא הזה עד לקבר? אבל אני לא יודעת לשמור סודות. ורוצה שהכל יהיה נקי. ואם הוא יזדעזע? ואם אאבד אותו בגלל זה? ועצוב לי על כל הסיפור הזה. עצוב לי עליי. עצוב לי כשהבנתי מאיפה הצורך בכאב, בהשפלה- מאיפה הוא מגיע. הטיפול, ברוך השם, מתחיל לעשות את שלו. בגדול. רק שזה די מפיל אותי לקרשים. זה די קשה להודות בעובדות. די קשה להרפות. אז רק רציתי להודות לך על זה שאת לא כועסת. שאת עדיין אוהבת. שלא התרחקת.

אני תמיד אשאר חבר (סליחה על ההתפרצות)

תודה. ואתה תמיד יכול להגיב. אתה לא מתפרץ (איך חשבת ככה בכלל?)

היי ניר מה שלומך ,,יקירי לא ענית לי באיזשהו עץ היום ? מקווה שמחזיק מעמד כל עוד אתה גם פה בין החברים. שלך ויוי

ועוד משהו,, אם לספר או לא? לפי דעתי אם מישהו שבחרת , לא יוכל לעמוד בזה , אז מקומו לא איתך ממילא , ! העבר הוא חלק מאיתנו ואם לא רוצים לשמור סודות , מספרים בקיצור, ולא עושים מזה עיניין ,ועוברים הלאה .,,, you are my wealth love vivi נראה לי כאילו הוסרה אבן מליבי,ליבך.

הסרתי אבן אחת. אבל יש עוד כמה. השאלה איך ממשיכים עכשיו הלאה לבד. לגמרי לבד. בלי התלות. רק אני עם עצמי. אין לך מושג כמה זה מחמם את הלב לקרוא את התגובות שלך ושל ניר. שאתם לא נבהלים. לא נגעלים. לא שופטים. שאתם עדיין פה. וכן, אני יודעת, שמי שיאהב אותי יקבל אותי למרות הכל. ואולי בעצם יקבל אותי הרבה יותר בוגרת. הרבה יותר ריאלית. וזה עדיף לא? .. כן, עכשיו אני מבינה שהייתי צריכה לעבור את הכל כדי להיות איפה שאני היום. פחות ילדותית. יותר מציאותית. אני מאושרת, שאני לא צריכה להסתתר מפניכם. אני גם ככה מסתתרת כמעט מכל העולם, אף אחד לא מבין איך אני (?) שמגיל 13 הייתי במערכות יחסים ארוכות טווח, איך זה יכול להיות שאני לא יוצאת עם אף אחד כבר שנתיים.... תמיד אני חושבת לעצמי, מה הם היו חושבים אם רק היו יודעים למה... אז זהו. עכשיו אני לבד. משתדלת ללמוד לאהוב את עצמי לפני שאוכל לאהוב גבר.

האנונימי זה לא אני - אני לא בדיוק מאצ'ו - בעצם ממש לא. פשוט אכפת לי מהיעילות של הפורום - וגם ממכם. אבל: כנראה שאת המנגינה הזו אי אפשר לעצור... אני לא רוצה להשבית שמחה. אז תהנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נ.ב. חומר למחשבה : מה אם אתם הייתם במקומם של מנהלי הפורום? איך הייתם מתנהגים אם אכפת לכם גם מהאפקטיביות של הפורום?

קריאת ביניים יקר\ה: 1. הדאגה שלך לתפקוד הפורום מבורכת אך כיצד את\ה מגיר\ה אפקטיביות בפורום טיפול פשי ? 2 . האם בהקשר הזה אפקטיביות מבחינת נקודת מבטך מתבטאת בדיון ענייני בתכנים רלוונטים בלבד? 3 . כפי שציינתי אני מתקשה להשתלב בשיח בפורום בשלב זה מסיבות שהזכרתי. אבל לדעתי האינטראקציה החופשית בין המשתתפים היא משמעותית עבורם מבחינה רגשית ויש בה ערך מוסף מההבט של יצירת תהליך בעל אפקט תרפויטי. 4 . אם תעקוב\י אחרי הנאמר תתברר לך שהתברכנו בחברה רציניים-אינטליגנטים התורמים זה לזה ולבאי הפורום.התכנים המובאים בדרך כלל הם רציניים. אז למה לפסול את התופעה היפה הזו ? שיהיה לך שבוע טוב אנונימי

קודם כל. גם אם זה לא אתה אנונימי שעליו אני כועס. כי אני לא אוהב שמשקרים לי. אני מקווה שקראת את כל מה שכתבו לך במיוחד מה שליהי כתבה. ואחרי שאני קראתי את מה שהיא כתבה אני. מודה שאני טעיתי והיא צדקה. תראה האפקטיביות של הפורם הזה זה בעזרה ובסיוע שהוא נותן. נכון לפעמים יש קצת הגזמה. וגם מיצידי. שעליה אני דווקא כן מתנצל. אבל ליהי צודקת. הפורם הספציפי הזה. זה לא תשובות של זבנג וגמרנו. כמו בשאר הפורמים כאן. שאתה אומר סליחה תודה וגמרנו. הפורם הזה הוא תמיכה נפשית ומעצם ההגדרה הזאת הסיוע הוא לאורך זמן. מישהו אומר משהו ואחרים מקשיבים לו ומעודדים את רוחו. יש אנשים שקשה להם. אולי לך לא, אבל יש כאלה שרע להם על הלב והם רוצים לשתף אנשים שלא מכירים אותם אנשים ניטרלים. אז הם באים לכאן. והאנשים פה מעודדים ועוזרים להם. גם אם בצחוק. לגרום להם לחייך קצת לעשות טוב הלב. זאת גם עזרה. להקשיב. מה שרוב האנשים במדינה הזאת לא יודעים לעשות . אנחנו לא משוחחים בטלפון. לכן אנחנו תופסים דף בכתיבה. אני חושב בניגוד גמור למה שאתה חושב שהפורם. הוא פורם מצוין יש פה אנשים איכפתים והכי חשוב מקשיבים. וזה מה שצריך בפורם הזה. להקשיב. כי לטפל אנחנו לא יכולים ולא מוסמכים. אפילו אנשי הצוות פה לא יכולים לטפל באנשים. כי הם לא רואים אותם. ולא עושים להם פה שאלונים. הם יותר מיעצים בכלליות מה לעשות. מנהלי הפורם יכולים להוריד מטרידים ומתחזים, ונכנסים לכאן לפעמים כאלו. אבל הכל בפורם הזה בנוי על הדינמיקה בין האנשים. אנחנו לא חבורה סגורה. כל מי שבא ברוך הבא. אנחנו לא נסלק מישהו שניכנס לנו באחד מהשיחות שלנו אם יש לו תגובה או שאלה. זה לא פורם של האבא שלנו. אבל הקבוצת תמיכה שנוצרה פה. עוזרת לאנשים. שהם יכולים להעיד על זה בעצמם. חבל לי שאתה רואה את הדבר השלילי. שהוא לא כל כך שלילי בכלל. ויש לו הרבה אפקטיביות. וכל אחד שמצטרף. אנחנו (סלח לי שאני מדבר בשם כולם) מקבלים בברכה. תראה בעצמך כמה אנשים קופצים על כל שואל. ומנסים לעזור לו. אפילו במה שאתה אמרת תראה כמה ענו לך. אז אתה לא יכול להגיד שזה לא אפקטיבי בברכה ובתקוה שתבין איתן

איתן: יש הודעה של "קריאת ביניים " בכותרת ..."אנונימי זה לא אני". ותגובה שלי בכורתרת "אנונימי זה לא אני" שמצויין שהמחבר הוא אנונימי כלומר אני. לא ברור במה שיקרתי לך ולמה אתה כועס עלי. אשמח שתסביר לי, ואולי באמת כדאי שאאמץ לי שם אחר כי נראה לי שיצר בילבול אנונימי

מותר לשאול שאלה - אם היעילות של הפורום, כפי שהיא באה לידי ביטוי נכון לעכשיו, מועילה להרבה אנשים, האם המטרה לא הושגה? יש פורומים אחרים, שבהם הרבה מהחברים הם סטודנטים לפסיכולוגיה, ובזה עוסק הפורום (בשיתוף פעולה מלא מצד הצוות)... למרות שמטרת הפורום הראשונית היא לא לימודי פסיכולוגיה... מנהלי הפורום עוקבים אחר המתרחש - כשהעננינים נעשים סוערים מדי הם מוחקים הודעות...

שלום אני ליפני שנתיים אובחנתי שיש לי OCD קשה מאוד אני לקחתי את כל סוגי התרופות אפקסור סרוקסת רספרדל וכלום לא עזר אני כבר לא מישתמש בכלום יותר מה לעשות זה לתמיד כלום לא עוזר?

JJ שלום לעיתים הטיפול התרופתי לא עוזר, ולפעמים הוא פתאום עוזר אחרי תקופה. יתכן שצריך לעשות עוד שינויים וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. בכל מקרה, האם אתה נמצא במקביל גם בטיפול בשיחות? במידה ולא מומלץ שתפנה שכן היעילות הטובה ביותר לטיפול היא בשילוב בין שיחות לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

:-)))

תודה על תמיכה ועל הזמנה להצטרף. התחלתי לכתוב אבל מחקתי היות נגעתי ברבדים עמוקים וכואבים והתמלאתי חרדה . אכן אנסה להתקדם בקצב שלי. תודה אנונימי ( בהמשך אבחר לי שם בדוי יותר נחמד)

מתי שתירצה אנחנו כאן:))) איתן:)

טיבעי שתרגיש כך כולנו הרגשנו כך בהתחלה חזק אמץ

היי, אני חושבת שלכולם פה יש הסבלנות הנחוצה...

היי! אתה אפילו אולי לא מודע לכך, אבל בעצם העובדה ששיתפת אותנו בקושי שלך להיפתח ולכתוב - כבר עשית הרבה מאוד! כל הכרה בכל רגש שהוא, לא חשוב מהו, ושיתוף האחרים בו - הוא צעד גדול ואמיץ. בוודאי יש לך הרבה יותר כוחות ממה שאתה חושב, כוחות שאתה אפילו לא יודע על קיומם. אבל בבוא הזמן ללא ספק תלמד להכיר ולהשתמש בהם. וכמובן - אתה מוזמן לשתף אותנו בכל מה שאתה מרגיש, גם בקושי שלך להיפתח. וכמו שכבר אמרו לך - קח את הזמן שלך... בהצלחה! נזבורה

פתחתי לנו עץ חדש...

וגם דיכאון?

נגד דיכאון-סרוקסט או פרוזק. נגד סטרס- אולי קסנגיס יעזור. ונגד שניהם גם יחד, בנוסף לטיפול התרופתי - טיפול פסיכולוגי מושקע וממושך.

שלום רב, שאלתך כללית מדי. יש מצבי חיים שאינם מתאימים לפרט (נישואין לא טובים; הורים בעייתיים; תעסוקה לא מתאימה), ואז צריך לבדוק אפשרויות של שינוי הגרויים הסביבתיים. יש מצבים אחרים, נקודתיים יותר, שבהם חרדה יכולה לפוג לאחר טיפול תרופתי, אך כדי שלא תחזור - מומלץ להבין את התופעות, באמצעות כילים (ויש רבים) פסיכולוגיים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש לי בעיה מוזרה כאשר אנו יוצאים למסעדות , בעלי נכנס לפחד כלשהו הופך להיות חיוור מרגיש מחנק, ואם הוא אוכל אז במשך כל הלילה הוא מקיא בלי הפסקה ולפעמים גם משלשל. הוא היה אצל פסיכולוג ופסיכיאטר, וכולם אמרו שזה פסיכולוגי ואין מה לעשות. שאלתי היא איך נפתרים מהמצב הנ"ל , וממה זה נובע? התמונה המתוארת כאן קורא לו גם שהוא לבד , גם שהוא בחברתי, או בחברת אנשים קרובים. עצם המחשבה שצריכים ללכת למסעדה כבר גורם לו להרגיש רע. נודה לתשובתכם.

ענת, האבחנה של הפסיכולוג והפסיכיאטר נכונה כנראה... מה שתמוה בעיני זו ההכרזה ש"אין מה לעשות". ודאי שיש משהו לעשות - את מתארת חרדה עצומה, ויש לזה טיפול. תנסו לפנות שוב לפסיכיאטר (או לפסיכיאטר אחר פחות "פסימי"). בהצלחה, HERA.

ענת, יש תרופות נגד חרדות קשות. וזה יפתור את הבעייה הקשה הזו. מי כמוני מכירה התקפי חרדה!!!!יחד עם התרופות עליו ללכת לטיפול כדי למצוא מה ם הגורמים לחרדות שלו. את צריכה להיות סבלנית ותומכת ואוהבת!!! בהצלחה! אם תרצי יותר פירוט על התופעה מנסיון שלי, אשמח לעזור ולכתוב.

שלום רב, סיוע פסיכולוגי אמור "לעבוד". הנסיונות שלא צלחו אינם מעידים אלא על כך שלא הייתם אצל איש/ת המקצוע הנכון. מצבי חיפוש כאלו, ונדידה בין כמה אנשי מקצוע קיימים בכל תחום, כך שאין צורך להסיק מסקנות חותכות מדי. ובאשר לנושא: מסעדה היא זירה שבה מתכנסים הרבה תחומים כבדי משקל מבחינה פסיכולוגית: הופעה אישית, כסף, אוכל, נקיון, בן/ת זוג, נהנתנות, התאמת הנימוסים והליכות - ועוד ועוד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכולם, אני כבר שנתיים בדיאטה. שומרת על משקלי כבר יותר מחצי שנה. במהלך התהליך הגעתי למסקנה שאני פשוט.... כן.... פשוט.... מכורה לאוכל!!!!!!!!!! הראשון שהעלה את הרעיון, הוא אחי באחת משיחותינו. אני יודעת שאתם תציעו לי ללכת לפסיכולוגים, פסיכיאטרים וכו'. אני נמצאת בקבוצת תמיכה שבה אני נשקלת ומקבלת תמיכה מהחברים והחברות (בעיקר חברות). יש לי בולמוסי אכילה (עכשיו, כמעט ולא). אם פעם הייתי זוללת ממתקים בבולמוס, אז עכשיו יש לי דברים מלוחים (שאני פחות אוהבת) ואכילה של אחד כזה תגרום לי להפסקת הבולמוס. אצל הפסיכולוג אני אתקל בשאלות כמו: מה גורם לך לבולמוס? ממתי זה התחיל (אני מכורה בערך מגיל 12)? למה קשה לך? הפסיכיאטר יטען שיש מניע פסיכופיזיולוגי (הסרוטונין במוח). בקבוצה אני יכולה להיפתח ולספר על הקשיים שמלווים אותי ולא בפני אנשי המקצוע (לא בגלל בושה). יותר קל לי לשמוע למדריכה שלי, כי אני יודעת שהיא ניסתה את העצות שלה על עצמה לפני שנתנה אותן למישהו אחר. אני יודעת שכל החיים אצטרך לבקר בקבוצה, אבל יצאתי מהתהליך מחוזקת, ואני יודעת שאם הייתי מנסה לבד (כלומר, עם דיאטנית) הייתי מתקשה לעמוד בתהליך. יש לי חוסרים תזונתיים אבל הרופאה (רופאת המשפחה שלי)אמרה שזה לא כזה משנה אם אני עוברת את התהליך עם דיאטנית או לא ובכל מקרה הייתי צריכה לעשות בדיקות. אם אני מאושרת, טוב לה. עדי

עדי, מצאת את הדרך שהכי טובה לך... כל הכבוד! שיהיה בהצלחה!

לעדי היקרה אין כמו להאמין למישהו ,ולדבוק ביחד איתו עד להשגת המטרה. הבעת בהיגיון את השאלות שישאלו מתוך מטרה להגיע למניעייך העמוקים בקשר לאוכל והבולמוס . אולי תעזרי במישהו מיקצועי להבין זאת ולפתור את הבעיה אחת ולתמיד לכל החיים,,כי זה בכל זאת איזשהו צורך . והצורך מגיע מהראש) אני שמחה שהיתגברת ,ומחזקת ת ידייך בעמידה בזה . את שולטת בגופך וזה מה שהכי חשוב ,, שמחה ששיתפת את כל כך מקסימה , לא יצא לי לומר לך זאת כי את תמיד רק עונה ותומכת וכמעט לא נעזרת ,,, שלך באהבה ויוי

עדי שלום:) אני כמוך אוהב לאכול ובמיוחד מתוקים:)) ואם שואלים אותי למה? אז אני עונה כי אני רוצה ליהיות מתוק:))) אבל את האמת לא את ולא אני קובעים מה נכון ומה לא נכון. יש שני גורמים עיקריים ומשפיעים. החברה והבריאות. שניהם לא סלחנים. הבריאות. אולי עכשיו לא את ולא אני סובלים. אבל יגיע הגיל שנחטוף על הראש. יש מספיק מחלות והתקפי לב למיניהם. שאנחנו יכולים לחטוף. בקשר לחברה. את יודעת בעצמך שרוב האנשים אוהבים אוהבים אנשים רזים. לא שחיפים אבל חטובים בלי שומן. הבעיה העיקרית שלי אם מה שאמרת. זה שאת עושה "דיאטה". אני מציעה לך למחוק ולהשמיד את המוסג הזה מהלקסיקון שלך. דיאטה זה סוג של מתכון להשמנה. מי שעושה דיאטה מ ש מ י ן!!!! נקודה וכל סימן אחר אחריו. ומי שמגזים בדיאטה(אנורקסיה) עלול לגרור לעצמו גזר דין מוות או לחילופין בעיות בריאות ותיסבוכים רבים. לכן למחוק!!! כשאת הולכת לדיאטנית את לומדת מהי תזונה נכונה. תזונה נכונה זה לא לוותר על מה שאת אוהבת כולל ממתקים אלא לחשב קלוריות. להגיד אם אכלתי את זה אז את האחר אני אוכל מחר. אם פעם אחת יוצא לאכול קצת יותר באירוע מסוים זה לא נורא. תמשיכי הלאה. לספור קלוריות לפי המלצת הדיאטנית. רופאת המישפחה שלך. לפי דבריך היא די בורה בנושא הזה. או שאולי היא לא רוצה לפגוע בך. בקשר ליעוץ פסיכולוגי. השמנה זה דבר שיושב במקום כל שהוא במוח. שצועק לך שמנה שמנה. ואז את נכנעת לצעקות האלו. את האמת גם אני נכנע לזה. ואני מודה. זה הקטע שאני חלש אופי לגביו. לא מספיק להוריד במשקל. ותביני אני הורדתי כבר פעם 20 קילו בצורה מאוזנת ע"י דיאטנית. את צריכה משהו שישתיק לך את הדחף הבילתי נישלט הזה לאוכל. השמנה זה גם בעיה פסיכולוגית. ותעזבי מה שפסיכולוג ישאל אותך. אם את רוצה לרדת במשקל באמצעות תזונה נכונה. את צריכה חוץ מכושר או ספורט אחר כמובן. יעוץ פסיכולוגי. כדי להקטין את הדחף. ואת האמת אני חושב לאמץ את השיטה הזאת בעצמי בזמן הקרוב. בהצלחה איתן

איתן, האמת? שיניתי הרגלי חיים!!!!!!! יש לי הרגלי אכילה נכונים הרבה יותר מבעבר. אני ממש לא צריכה ייעוץ פסיכולוגי כי המדריכה שלי במילא נותנת כזה. אם הייתי חושבת שאני צריכה, אז הייתי עושה את זה. בכל אופן, תודה. עדי

איתן, רציתי להוסיף כמה דברים: 1. לפני כחודשיים היה מאמר בידיעות אחרונות שעסק בנושא דיאטות ומומחים קבעו שהגישה שאני הולכת לפיה הכי מומלצת!!!!!!!!! 2. בקבוצה שלי, יושבים רופאים בין הקהל!!!!!!!!! 3. הלכתי לדיאטנית שאין לה ממש מושג (אפילו שמץ של מושג) מה זה שמן!!!!!! היא רזה מטבעה, ומתנשאת כלפיי. צר לי להגיד את זה, אבל אני יודעת לספור קלוריות בדיוק כמו הדיאטנית שאליה הלכתי. יש לי חברה שלומדת להיות דיאטנית וראיתי את תוכנית הלימודים שלהן. אין להן בתוכנית שום דבר שאומר להן: תתנסו בתהליך!!!!!!!!! אומרים להן שהתהליך קשה, אז הן חושבות שזה רק בהתחלה קשה. היא אמרה לי שעליי לוותר על המיונז ובתכל'ס זה הדבר היחידי שאני אוכלת בתור מנת שומן. אני יודעת שזה לא בריא וגם המדריכה שלי לא ממש ממליצה, אבל רק עם זה הצלחתי להחזיק מעמד!!!!!!! 4. יש אצלנו (בקבוצות אחרות) גם דיאטניות שיושבות בין הקהל. אני חושבת שזה נותן להן המון כלים להבין את המטופלים. 5. הרופאה שלי, היא ממש לא בורה!!!!!!!! וזה גם לא הקטע שהיא לא רוצה לפגוע בי. להיפך!!!!!! זה מראה על פתיחות. היא כמובן, ראתה את התפריטים, והבינה מזה מה הולך פה. כמובן שאני במעקב, אחת לחצי שנה. עדי

שלום שמי אלמוג ואני בן 17 מאז ומעולם סבלתי מחרדות בלתי פוסקות, בשנה האחרונה נוסף לחרדות גם דיכאון... והחרדות התגברו עוד יותר.. זמן הופעת הדיכאון ייתכן ומקביל לזמן שבו התחלתי לשמוע מוזיקת רוק כבד מאוד (זה הרבה יותר מרוק,זה המוזיקה הרועשת ביותר שקיימת,אם תרצה קוראים לזה בלאק מטאל או באנגלית BLACK METAL היום ראיתי באתר שלכם את הדבר הבא והתפלאתי מאוד http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=42808&t=42629 שם כתוב שמוזיקת הרוק היא מהסיכוי הגבוה ביותר לכניסה לדיכאון היתכן???? יש לציין שזו המוזיקה היחידה שאני שומע היום (בעבר שמעתי מזרחית,טראנסים כיום אני לא מבין איך ואני נגעל עד מאוד מכל סוג מוזיקה אחר) זו המוזיקה היחידה שאני אוהב.. מה אני אמור לעשות? להפסיק לשמוע מוזיקה? שגורמת לי הנאה? בגלל איזה פרופסור אחד שטוען שיש קשר בין כניסה לדיכאון למוזיקת הרוק? מה אני אמור לעשות עכשיו? למרות כל זאת אם תגיד לי שישנה השפעה על מוזיקת הרוק והתגברות החרדה וגם הופעת הדיכאון בשנה האחרונה אני אשקול עוד איכשהו לשמוע פחות.. או לא לשמוע בכלל.. כי בריאות נפשי חשובה לי יותר מכל דבר אחר יש לציין שאני מטופל אצל פסיכיאטרית לוקח אדרונקס לאחר שסרוקסט לא עזר לי וגם האדרונקס לא ממש עוזר מה דעתך???

אלמוג, לי יש נטייה לדיכאון וגם אני שומעת מטאל והבי. אני חושבת שאם הדיכאון הופיע אצלך עוד לפני ששמעת את המוסיקה הנ"ל, אז סביר להניח שזה לא קשור. אבל לפעמים ההתעמקות במוזיקה באמת "מפילה" לתוך כל מיני מקומות, אם זה בגלל המוזיקה, ואם זה בגלל המילים. וזה בעיקר בגלל שהמוזיקה מהווה אצלך חלק די ניכר מהחיים(אני משערת) ושאתה מושפע ממנה. אשמח לשמוע את תגובתך.

אני לא שומעת מוסיקה כבדה וכו'. אבל מנסיון רב שנים. אם אני שומעת מוסיקה מרגשת או עצובה, אני שוקעת עימה מטה מטה...ולעיתים קשה לעלות חזרה. ואם מקשיבים גם למילים, זה כמו שטיפת מוח. בהחלט הגיוני. למה שלא תנסו פשוט להפסיק לשמוע את המוסיקה לחודש לשם התחלה ותראו מה קורה???ועיצה נוספת. גם אם ישמע לכם נורא מעצבן ומצחיק. אני ממליצה לשמוע מוסיקה קלאסית חרישית בזמן אמת(קרי, דכאון)תנסו!!!!!!!!

אין לי מושג אם היה לי דיכאון לפני שהתחלתי לשמוע את זה.. חרדות היו תמיד,בקשר לדיכאון אני לא יודע.. אבל באופן כללי אף פעם לא היתה לי שמחת חיים.. למרות שאני מבית טוב ואפילו טוב מאוד (עם כל הצניעות) המוזיקה זה התחום בערך היחידי שמעניין אותי.. אני כל היום שומע מוזיקה נחכה ונראה מה יגיד הפסיכולוג של האתר.. אשמח ליצור איתך קשר באייס י קיו אם תרצי פני למספר שלי: 129088389

שלום לכולם! פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום שלכם(המליצו לי עליו) יש לי המון בעיות. אבל כרגע מציקה לי השאלה שמיותמת מתשובה. מדוע מאז שאני זוכרת את עצמי לא זכיתי לשלווה אמיתית. אם לא כואב לי ריגשית ונפשית כואב לי פיסית. לא נוח לי עם עצמי גופנית. אני לא רגועה.(למרות שכלפי חוץ אני נראית שיא השלווה ואף מתקנאים בי על כך לשווא) אני כבר שנים חיה עם כדורי הרגעה. ועתה אני לוקחת קלונקס ואפקסור לדכאון. ניסיתי יוגה ומדיטציה ולא עזר. אני מסוגלת להגיע להרפייה מלאה(גופנית) רק כשאני לוקחת מספיק כדורי הרגעה. אני בת 50. האם אין לי תקווה יותר ורק המוות יביא לי שלווה????שכחתי לציין ששנים אני בטיפול(עם הפסקות והחלפת מטפלים)

שלום רב לגבי שאיפתך לשלווה: בהחלט יתכן כי מדובר במיצוי מה שהרפואה והפסיכולוגיה מסוגלים לתת לך, וכי במקביל לשימור הקשר עם המטפלים שלך, תנקטי בצעדים של שינוי אורח חיים. אנשי מקצוע רבים, כמוני, סבורים כי ניתן לסייע לאנשים להגיע ל "רוגע" (בהשוואה למתח, חרדה, וכו') - אבל ל "שלוות חיים" מגיעים מאורח חיים. אם תקבלי את הכיוון הזה, טוב יהיה אם תעזרי בהכוונה מקצועית לגבי השינוי שאפשרי וכדאי לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מיקי, שאלת שאלה מצויינת, שרבים פה מתחבטים בה - האם רק המוות יביא שלווה? אני, אישית, לא רואה במוות כפתרון, אלא כאופציה היחידה שנותרה.... בסה"כ, למות בעודך בחיים זה דבר קשה... אני מתה - רגשית - כבר המון זמן... יש ימים קצת פחות גרועים, שבהם המוות סתם נראה כמו... פרס (?) שמגיע, אבל צריך להיות ראויים לו. אני לא רואה את המוות כעונש בשום מקרה, גם לא כפתרון... אלא יותר כסיום הולם למשהו דפוק לחלוטין... אבל לא בשביל זה הגעת לכאן, אלא בשביל למצוא פתרונות יותר "שפויים" (אני חושבת, תקני אותי אם אני טועה). ולכן את הרעיונות ה"שפויים" יותר אשאיר לאחרים - אין לי, כרגע, כאלה...

hi r u there? how r u?

שלום:)

hi darling you are here!!!great how r u?Lisa

אני כאן לסרוגין... אני חושבת, שהיום הוא יום קצת יותר רגוע מבחינתי.... זה אומר, שאין שום סערה בפנים... גם השמש לא זורחת, אבל זה עדיין מוקדם מדי לצפות לשמש... ומה שלומך? את נמצאת, במקרה, בחו"ל?

no i`m in israel but i`m english and i have so many spelling mistakes when i write ivrit that i`m embarressed,but i understand everything and read well.

למומחי הפורום שלום. לפני כשנה אובחנתי ע"י פסיכיאטר כסובל מדיכאון, ומאז אני לוקח 100 מ"ג דפרקסן מדי יום. בזמנו שאלתי את הרופא כמה זמן אצטרך לקחת את התרופה. מתשובתו הבנתי שמדובר בכמה שנים, ואולי לכל החיים. כששאלתי האם יש טיפול חלופי כלשהו, הסביר לי שכל טיפול אחר יהיה בבחינת לקיחת סיכון לחזרת המצב לקדמותו. האם בכל זאת קיים טיפול, שאינו מתבסס על חומרים כימיים וסינטטים, שיכול לתת מענה דומה לבעיה?

גיא שלום אינך נותן יותר פרטים האם מדובר בדכאון קל או קשה ממושך או תקופה מוגדרת בדרך כלל יש אפשרות להפסיק תרופה בעתוי מתאים אלא אם יש דכאונות תדירים או קשים במיוחד שאז שווה לשקול טפול מונע כמו כן יש כמה סוגי טפול ספציפים לדכאון האמורים להועילבמידה דומה לתרופות טפול קוגניטיבי או טפול בין אישי בהצלחה עמי

עץ חדש... התחלה חדשה... כמו שנאמר - כל סוף הוא התחלה חדשה... וכמו כל התחלה חדשה, גם טיבה של זו אינו ברור. האמת היא , שזו לא בדיוק התחלה, אלא יותר "שיפוץ" של משהו נתון, ואולי זה בעצם יהיה הסוף. אבל גם סופים צריכים להתרחש בדרך מסויימת. אני חושבת. אני חושבת על טיפולים קודמים, ועל הסיום של כל אחד מהם (אני מתייחסת רק לטיפולים שנמשכו פרק זמן משמעותי)... 1. הפסיכולוגית הגיעה למסקנה, שהיא לא מסוגלת לעזור לי יותר. (הטיפול ארך 10 חודשים, והיה למעשה הטיפול הראשון). אז נפגעתי מאוד מאוד מאוד... ברחתי לה מהחדר ולא הסכמתי לראות אותה תקופה מאוד ארוכה... גרנו באותה שכונה, ככה שיצא לנו "להיפגש" לעיתים קרובות... שנאתי את זה... בשנים הראשונות, בכל פעם שיצא ספר טלפונים חדש, הייתי מוחקת אותה עם טיפקס... גישה מטופשת למדי... רק לפני 4-5 שנים, כשהם עזבו את העיר ועברו צפונה (מאוד), יכולתי להשתחרר לחלוטין.... 2. לטיפול השני הגעתי, אחרי שבי"ס הציב לי תנאי. ז"א, שבכל מקרה לא היתה נכונות רבה מצידי, וזה היה יותר יציאה ידי חובה. הטיפול עצמו נמשך כמעט 3 שנים (כשהשנה האחרונה היתה יותר on and off... בסוף הפסיכולוגית שאלה למה אני באה... לא ידעתי מה לענות (אותה דילמה שאני מתחבטת בה גם בימים אלו)... היא המשיכה ללחוץ ובסוף אמרתי, שאני באה מתוך הרגל... פשוט התרגלתי... היא שאלה אם זו סיבה מספיק טובה... אמרתי שלא. הסתיימה הפגישה ו... זהו לא חזרתי יותר... וואו! אני חושבת שגלשתי קצת בזכרונות של עצמי.... צריך לשמור משהו לפעמים אחרות, לא? שלך, HERA.

אני לא מכירה אותך. אבל את כבר מודעת שאת הולכת מתוך הרגל ולא מתוך צורך...אי לכך מה דעתך לשבת שעה עם עצמך במקום נעים ולהחליט: מה עושים הלאה? את טיפוס תלותי אך נשמעת נבונה מאוד. ..לכן אני חושבת שאת מסוגלת להשתחרר מעול התלות ולהתחיל דרך חדשה ועצמאית. בהתחלה קשה ואולי מפחיד, אבל את מסוגלת!!! בהצלחה!

מיקי, הנושא של "טיפול מתוך הרגל" עלה בטיפול הקודם, שהסתיים לפני 4 שנים, בערך. לטיפול הנוכחי הגעתי מיוזמתי, רק שהיום אני לא יכולה להתחבר למה שהניע אותי... יותר מזה, אני לא זוכרת אפילו מה זה היה. אני בהחלט צריכה "לעשות חושבים" עם עצמי, ולהבין מה בעצם אני רוצה מעצמי או מהטיפול. בגדול, וכתבתי את זה פה מתישהו, אני לא יודעת עד כמה אני רוצה טיפול... אבל זה רצון, שצריך להגיע בשלב מסויים, כי אני צריכה!!! טיפול.

hi my dear... i see i came too late...:) u didn"t write about your present psycologies..... - u do go because u feel u need to and not onlly because u got used to it.....right? i remmber 5 months ago - before i left our little country i was sooo afraid to go out to the big world without my psycologist - after 2 years of therapy - twise a week to be alone??????? but i"m here and i"m fine - i have no idea what will happened when i"ll be back home but......when i look at this today - yes maybe one of the reasons i went to him was because i was used to it - just like u said my smart clever girl - it"s not a friend that will judge u or won"t be able to stay objective - it"s an outside person.......... so...... when is your mitting??? good luck...:)

sorry - i now remmbered it"s on tusday right?

היי שם, כן, הפגישה ביום ג' (שזה, בעצם, מחרתיים)... נראה כבר לאן זה יוביל. הפעם אני לא הולכת לטיפול מתוך הרגל (איך אפשר להתרגל, אם אחת לכמה זמן היא משנה את הימים או השעות?)... אני הולכת מתוך מחשבה, שאם אני יודעת שאני צריכה טיפול, זה כבר יפתור לי את כל העיות... אבל לא! כי אני לא בטוחה לגבי הרצון שלי... ובלי רצון, קצת קשה לעשות משהו... אבל אהיה חכמה יותר (אני מקווה, אם יש סיכוי), אחרי הפגישה... אני פשוט צריכה להגיע בראש פתוח, ולהשתדל לשמור על הפה סגור (לא להתפרץ או להתווכח סתם, כי יש לי דחף אדיר לכסח אותה).... תני לעצמך טפיחה על השכם בשמי.... אני גאה בך שלמרות החששות הצלחת לטוס לחו"ל, ואפילו להישאר שם תקופה די ממושכת, בלי להישבר ולחזור לארץ... רק שלא יחשבו שאני מעודדת ירידה מהארץ... :-)

עוד משהו קטן לפני שאני זזה http://www.sillyfun.com/funhtmpages/simple.

http://www.sillyfun.com/funpages/simple.htm

קיבלתי את המייל..... :-)))

אוקיי~~~~~~~~

סי היימן מתעקשת לשיר? כן גם אתמול לא היה לי יום מי יודע כמה, למרות שהייתי פעיל מבוקר עד ערב. לא אפרט מדוע ולמה אבל לאן שלא פניתי ההרגשה לא עזבה. אך השיא היה עם סי עת חשבתי כי בטלביזיה אוכל למצוא מזור (ולא את דליה ! ). ואופס לא יודע איך המכשיר נידלק לי על " ואולי לא היו הדברים מעולם". טוב אז כחובב מוזיקה מושבע , וכמזוכיסט מתחיל החלטתי לתת לה הזדמנות אצלי בסלון ולבחון ביסודיות אם יש משהו קטן? ..שבכל זאת?..... אולי?......... אבל לא! . בימים קשים אלו על כל אחד מאיתנו לתרום למאמץ הלאומי, יכולה סי לעשות זאת בגדול אם רק תחליט לתלות תנעליים. (ועוד דבר סי גם לא במיקלחת מסכנים השכנים)

ניר????????????? הכל בסדר????????

כן יקירתי. הבוקר אני יותר מאושש, חוץ מזה הבאת לי השראה, בזה שאמרת כי לפעמים את סתם כותבת בשביל להוציא את החרא. אבל באמת חמודה אין מקום לדאגה , אני יכול לספר לך שמתוך הסערה שעברתי השבוע הייתי מאוד יצירתי בתחום הפיננסי, כך שבמישור הכלכלי אני יכול להיות רגוע לבנתיים. ואצלך?

הממממ חובב מוזיקה ??..............מעניין... גם אני....גם אוהב מוסיקה...וגם מתופף מקצועי אז אולי תקנה לך תופים...ותוריד כל העצבים<<<<

לא אח שלי תופים כבר מאוחר בישבילי, למרות שזה היה חלום ילדות שלא התממש. אבל חשבתי על גיטארה באס, מה דעתך?

"..... אחד מאופני הבחירה האומללים ביותר שמאפיין כה רבים מאיתנו, הוא אופן הבחירה הנוירוטי: על פי ה"מודל הנוירוטי" אדם מנסה לתקן באמצעות בן הזוג מציאות קשה ובלתי נסבלת שאפיינה את הקשר החשוב בעברו. למשל, אישה תתאהב שוב ושוב בבן זוג קר ובלתי מושג כדי "לתקן" באמצעותו את כשלונה להשיג את הדמות הנאהבת של ילדותה. המודל הנוירוטי מתאפיין בבחירה לא נכונה, שפגמיה גלויים לעין והיא כאילו מחככת באמצעותם פצע עתיק ונוגעת בו. בזה קסמה, וגם חוסר התוחלת שבה. וריאציה אחת של המודל הנוירוטי היא ההתאהבות באדם שמייצג את הפחדים הנוראיים ביותר שלנו. מי שחרד תמיד מנטישה מתאהב דווקא באדם שמשדר אי יציבות ואי התמסרות. בהתקשרות כזאת הוא "מגרד" את פחד הנטישה שלו ומתמודד איתו שוב ושוב, כביכול כדי לגבור עליו סוף סוף, אבל במרבית המקרים קשרים כאלו נידונים לכשלון. פחד הנטישה מגרה את בן הזוג המפחד מהתחייבות להעשות חמקני עוד יותר, חמקנותו מגבירה את פחד הנטישה שלנו, וכך נוצר מעגל אומלל של מרדף ותיסכול והצמדות מאכזבת." (מתוך הספר יחסים\ורדה רזיאל ז'קונט)

עכשו הבנתי למה שאלת...אם נבהלתי???

ליהי, כתבת בסגנון יפה ובהיר. ולרוב לצערי זה נכון(לרוב אנחנו מתחתנות עם גבר הדומה לאב עריץ). אבל בגלל המודעות עלינו לתקן את המצב. יצאתי עם גברים כאלה, התחתנתי עם בעל מכה...אבל יצאתי מסינדרום האישה המוכה והתחתנתי עם איש מסור ולא כופה את עצמו. בקיצור יצאתי באמת מעבדות לחירות. רק מודעות צריך ואפשר להשתחרר!!!

היי מה שלומך מיקי. שמחה שהיצטרפת אלנו , כאן אנו ניהנה גם מחוכמתך ומתמיכתך . כמו,,בפורום שלנו ב"דיבורים "שם אנו כמו אחיות. כאן הפורום קצת שונה ,מיוחד ובעל אופי אמין עוזר ותומך עם כל האנשים הניפלאים והאהובים מאד שלי שמאכלסים אותו . אז ברוכה הבאה יקרה שלך ויוי

היי שוב יפתי,, אני יודעת את זה , רק שעכשיו אני מבינה מאין החיבור שלנו והדימיון בהיתנהגות ובמחשבות שתמיד לא הבנתי מאין הוא נובע למרות פער הגילים, כאילו,, הרי לאישיות אין גיל , השאלה הנובעת "מהאישיות הנוירוטי" בקשר לעצמי ואליך היא ,,,איזה קשר היה לך עם דמות אהובה בילדות .? אני אהבתי את אבי אהבה עזה , הוא יצג בשבילי את הכוח , החיות, המישפחה והחיים עצמם . היה בשבילי ,מודל הגבריות .,,יפה תואר ,במדים של איש מישטרה ,, אבל כמעט אף פעם לא היה ביננו דיאלוגים או שיחת חולין ,,וברור שלא שיחת נפש. כך שהוא היה לא מושג ומעט רחוק,אך חיתי עם ביטחון ושלווה. ועם מי נשאתי? עם אדם שהישפיל ביזה והרס כל חלקה נורמלית בחיי.. אוף..ליהי שלי מאחלת לך שאת כל פחדיך תפתרי לבד או עם המטפלת ,ולא תיצטרכי לעשות זאת על ידי "חיכוך עם חבר "פסול ,ולא מתאים . עכשיו את מבינה שהבחירה היא תוצאה של ,פחד מודחק שרוצה להיתבטא , או מתוך ראיה חדשה ובוטחת של האני המחוזק שלנו . ואני..כשאחזק את האני שלי מכל ההביטים אוכל שוב לבחור.(כידוע לך אני לא בוחרת כבר 11 שנים ,,נישמע מפחיד אך בשבילי זה כמו כמה שעות ) שלך נשיקות ויוי

היי תודה על המייל, עזרת לי מאוד. אני אגיב על מס' דברים ואולי יהיו לך בשבוע הבא או במהלך השבוע החולף, תשובות וכיוונים נוספים. בינתיים תראי מה השעה והצלחתי להעביר גם את היום הרצוף ה-6. מצטערת רק שלא הכל נכנס באמת לאותו הקובץ. חילקתי אותו לשניים על מנת להוריד מהעומס של הדברים (עליי ועלייך) אבל גם שכחתי בין לבין. אני אשתדל שלא יקרה יותר. שבת שלום, אני.

אינשם יקרה, הכל בסדר, ואני מקווה שששת הימים הם רק דוגמית להרבה ימים נוספים שיבואו בהמשך. שתעבור שבת שקטה, ליל מנוחה אני פורשת, טלי פרידמן

אני קראתי שוב את מה שכבר שלחתי וקראתי קצת מה שכתבת להרה. וזה ניראה לי לא מתאים או לא מובן מה שהתכונתי באמת להגיד. לפי מה שכתבתי אפשר להבין שכאילו אני מסלק אותך מפה. ובכן לא לזה התכונתי בכלל. אני התכונתי שיש לך אישיות מקסימה. את מנומסת איכפתית מוכשרת.................... ועוד המון דברים:))) ומה שרציתי לומר( לפחות ממה שהבנתי שכתבת. שאת רוצה להבריא שאת רוצה ליהיות כמו ליפני שנתיים). זה שאם את ממש רוצה. את צריכה לנסות לא מכאן אלה מחוץ לפורם. שתמיד יהיה כאן בשבילך מתי שתיצטרכי. את צריכה להגדיל את החברים שלך. גם אם קצת קשה לך. כי לפחות ממה שאני רואה את חברותית מאוד. וחברה עושה לך טוב. גורמת לך לצחוק ליהיות מאושרת. את עכשיו בנאדם בוגר את לא תחזרי לליפני שנתיים. אבל את תיהי יותר פיקחית פחות תמימה. וזה טוב. כי העולם לא קל. וצריך ליהיות חזק. גם אם לא כל בנאדם הוא חזק מטיבעו. אבל זה חוקי הטבע. החזק שורד והחלש נופל או מת. אמרתי גם שיש לך אופי מקסים:)) כל אחד יכול ליפול שבי בקסמיך כמו כולנו כאן:)) אני בטוח שלא יהיה אחד שלא ירצה ליהיות בקירבתך:))) ראיתי שכתבת להרה שקשה לך ליהיות לבד. ולכן דאגתי לכתוב שוב כדי שתביני שלא התכוונתי לשלוח אותך לדרכך מכאן חס וחלילה:)) ולהבהיר לך את הנקודה. שחשוב שתגדילי את מערך ואיכות החברים המקיפים אותך. גם כדי שלא תיהי לבד. וגם כדי שתוכלי לשתף עוד אנשים. כי ככל שיש לך יותר רעיונות. ולא עצות. את יכולה לתמרן ולמצוא את מה שהכי יועיל לך. וחוץ מזה אם חברים אמיתיים את יכולה לצאת . או ללמוד קורסים או לטייל. ואת מכירה את הבנות השדכניות:))) הן יעזרו לך למצוא חבר:))) לחילופין את יכולה לקחת את אור אם את רוצה:))) המחיר עליו ללא תחרות:)))) אני חושב שהוא ישמח לרעיון:))) אני מקוה שזה יעזור לך:))) @----)----- איתן:)

איתן, את מה שאתה כותב לי כבר שמעתי כמה וכמה פעמים מהחברות שלי. יש לי שלוש חברות טובות. זה הכול. יגידו אנשים- "זה לא מספיק" "תגדילי את המעגל החברתי שלך" אז יגידו... אני לא טיפוס שיכול להתפזר על עשרות חברים וחברות. מאד אוהבת חברה, מאד אוהבת אנשים, אבל בכל מקום חדש או חברה חדשה שאני אכיר - בסופו של דבר אני אקשר רגשית רק לבן אדם אחד או שניים מקסימום. כי אני טיפוס מאד טוטאלי, כשאני אוהבת מישהו (לא רק חבר) אני מתמסרת לאהבה שלי אליו, ונהנית מזה!, יש לי לפעמים בעיה של תלותיות, אבל אני די מתגברת עליה , ככה מסתבר. עברתי משבר תלות עם חברה ומאז אני הרבה יותר מציאותית, הרבה יותר שולטת במצב. אני מבינה שיש אנשים שהכנות והאהבה שלי מפחידה אותם ומרחיקה אותם(ויתרתי על חברה כזאת) , אולי גם אתה שייך לקבוצה הזאת, זה בסדר, ה י ו ם אני כבר לא כועסת. אתה יכול להתרחק ולא חייב לענות לי כשאני מדוכאת\ מתוסכלת\ מרחמת על עצמי וכו' וכו'. אם התגובות שלי מעוררות בך איזה סוג של חוסר סבלנות או עצבים- אתה לא חייב להתייחס למה שאני כותבת. יש משהו בצורה הזאת של ההתקשרות כאן, שדי עוזר לי בכל מה שאני עוברת. עד שסופ סופ אני קצת נפתחת, קצת מרגישה בנוח........ תמיד יהיה מי שיגיד לי שזה לא בסדר..... והאמת, אני לא כל כך מחפשת עצות, לא ממך ולא מאף אחד בפורום, רק מחפשת אוזן קשבת, לא רוצה שתגיד לי מה טוב בשבילי כי לא אתה ולא אף אחד יכול לדעת יותר טוב ממני. ואם אני רוצה לכתוב כמה שאני מסכנה, וכמה שחרא לי ועצוב לי ושבא לי למות מצער, אז אני אכתוב את זה כי זה מה שבא לי לכתוב באותו רגע. ובאמת, אם זה קשה לך, אתה לא חייב להתייחס, פשוט תדלג על ההודעות שלי, אל תקרא אותן, כי אני כבר אומרת לך, שבימים הקרובים לא יהיה יותר קל בשבילי, במיוחד שיש משהו שאני מתה להוציא ולספר אבל עדיין מתה מפחד לספר אותו. אז באמת, איתן, אתה באמת מקסים, אבל קצת ממהר מידי בקצב בשבילי כרגע. נ.ב ותודה על הפרח.

וואי וואי וואי....איזה כאסח ליהוש מה קרה??? מי מעצבןאותך?? תשלחי לי בבקשה את המייל שלך...אני רוצה לכתוב לך משהו [email protected] =====================================>>>>>>>>>>>>>>

ליהי אני מתנצל מאוד אני ממש לא התכונתי לפגוע בך. או להפגין חוסר סבלנות. תתפלאי אבל יש לי דווקא סבלנות רבה מאוד. אני פשוט רואה שלא קל לך. וחשבתי כנראה לתומי. שחברה של אנשים מיסביבך תעשה לך יותר טוב. אני מהטיפוסים שלא נותנים מחמאות סתם. אם כתבתי לך מה שכתבתי וברצינות שכתבת, זה רק מיפני שהתכוונתי לזה. את לא מכירה אותי. אז את בוודאי לא יודעת את זה. את ליהי פשוט טיפוס שאמור לצמוח בחברה. ואני רואה שאת נובלת. שם בחוץ. בחיים יש הרבה דברים כואבים. אחת מהם זאת פרידה. שהמשמעות שלה מאוד חזקה. אנחנו הרבה פעמים בחיים שלנו ניפרדים. וגם מאנשים שאנחנו מאוד אוהבים. אם זה מוות ואם זאת בגידה. ואם זה שדרכים מתפצלות בלימודים בצבא בעבודה. ואם זה זוג שאחרי זמן מסוים אחד הצדדים רואה שהקשר לא מתאים לו. וזה כואב. ובטח למישהי שהיא רגישה כמוך. גם לי דרך אגב זה כואב וזה מטריד ומשגע את הדעת. אני רוצה להגיד לך שלפחות מבחינתי אני מקבל את הדברים איך שהם. אם אני יכול לעשות משהו למניעה אני באמת משתדל. אבל אם לא אז לא. כי אם מישהי אחרי כמה זמן מגלה שאני לא מתאים לה. אז לא משנה מה אני יעשה זה לא עוזר אם כל הכאב שבדבר. אז אני אומר כנראה שזה לא הקשר שצריך היה או צריך ליהיות. אלה מגיעה לי מישהי טובה יותר. הזיכרונות תמיד נישארים. הטובים הרעים החוויות. אבל זהו זה ניגמר. עכשיו פותחים דף חדש. תקופה חדשה. וכאן אני מקשר למה שאמרתי בשני הקטעים הקודמים שכתבתי לך. שנעלבת מהם כנראה. כדי להתקדם. כדי לצאת מהמשבר שלך. את צריכה להקיף את עצמך בקצת יותר חברה. לא התכוונתי דווקא לחברים ממש קרובים. גם לי אין הרבה כאלו. אבל פשוט לצאת וליצור היזדמנויות חדשות. נכון שהרבה פעמים חוזרים הביתה לעצב ולמחשבות. אבל כמו שאמרתי. תמיד יהיו כאן אנשים שיעזרו לך כמו עכשיו. אני חוזר על עצמי. אני לא מסלק אותך אני באמת רוצה לעזור לך. ולהקשיב לך אם את עדין רוצה. ולא נפגעת מדברי הקודמים. שהכוונה שלהם היתה רק לעודד ולתת עצה טובה לפי הבנתי. אני שוב מתנצל מאוד אם נפגעת מדברי איתן

עוד יום עם הרבה כאב בתוך הלב עבר לו. מנסה לעכל את הכל. כל כך עצוב לי בפנים על מי שאני. על מה שנהייתי בשנתיים האחרונות. מערכת וויתורים ענקית. כבר לא זוכרת איך הייתי לפני, כמה חיות הייתה בי ובמו ידיי עשיתי את עצמי חולה. כאילו שהנפש זה משהו שקונים בחנות ואפשר להחליף אם היא מתקלקלת. רוצה להיות בריאה. אבל (תמיד יש איזהשהוא אבל) יודעת שעדיין קיים בי הצורך להרוס לעצמי. האמונה שלא מגיע לי משהו טוב באמת ושיהיה שלי. אני הולכת לישון. מקווה שמחר אהיה יותר חכמה , יותר אוהבת לעצמי. לילה טוב חברים שלי, חלומות פז...

לילה טוב (או שכבר בוקר טוב...), מה היה שונה לפני שנתיים? מה היה צריך לקרות, כדי שתהפכי את עצמך לחולה? את הנפש אומנם אי-אפשר להחליף... גם לא "לתקן"... אפשר לחזק אותה, אפשר לשים לה יוד על הפצעים הפתוחים, זה ישאיר צלקות אבל ינקה את הזיהום. ואני קוראת בדברים שלך (בזמן האחרון), שאת עובדת על זה למרות הקשיים שבדרך (או בזכות הקשיים)... מקווה שהתעוררת הבוקר קצת יותר רכה ומבינה כלפי עצמך...

עכשיו את מבינה?

ליהי ,,, יקירתי , אצלי הכל בסדר, ולא תמיד עומדים הכוחות לצידי,,אך עושה מאמצים להיות פה. ניקשרתי ,,,, ואני נמשכת כל הזמן לכוון הזה, יתכן שכל מה שאני רוצה לומר לך אני אומרת גם לעצמי,, אדם חכם אחד כתב, "במקום להיאבק בחיים,יש ללכת עם הזרם" ולהרגיש נישא תמיד עם הזרם מתרגש מישליטתו "במים הלבנים ומיופי של עולם החיים המישתנה תדיר שבו הוא שוחה . מעריך רגעים שקטים בהם הוא סתם מיתרגע ונח , חושב מרגיש ומיתנהג כמו ששלוט בעצמו." ומגיע לך כל טוב שרק יכול להיות , היי סלחנית , מבינה כלפי עצמך (הלוואי שיכנסו בראשי המילים האלה ) שלך אוהבת.. ויוי.

ויוי שלי יקרה, אני חושבת שאולי הייתי יותר מידי סלחנית לעצמי. נראה לי שהגיע הזמן להודות במציאות, כמו שהיא. שהוא לא רוצה אותי, לא אוהב אותי. שיש לו מישהי אחרת לאהוב, שיש לו עוד שני מישואים קטנטנים לאהוב. שאני צריכה להודות בזה שהוא לעולם לא יהיה שלי. שאין לי מה לרדוף אחריו כל הזמן. זה לא יעזור. (את בהלם?)

ליהי היקרה:)) הרסת לעצמך הרסת את עצמך. הכל בלשון עבר. את חמודה. אפילו האנונימי שניכנס לכאן. והוא לא היה כאן הרבה זמן הבחין איזו מיוחד את:))) הוא אפילו אמר שאת מתוקה:))) ואני מסכים איתו:)) כולם כאן אוהבים ומחבבים אותך. זה סימן שאת בנאדם טוב. ויש לך לב טוב. אז אל תחששי. אל תגידי אבל חבל איזה מן מזל יושב על הספסל ליד הסופרסל:))) תתחזקי. כי יש מי שתומך בך. וכולם רואים את הנשמה שבך. את הרגישות האיכפתיות. אני חושב שלמרות מה שעברת ואולי הרסת. השתנת התבגרת. את עכשיו לא אותו בנאדם כמו קודם. את ליהי 2001:))) משופרת. את יודעת מה רע לך מה יכול לעשות לך טוב:)) השירה של אור לדוגמה:))) הצחוקים והחברויות אם אנשים. כל המיכלול הזה. וכמובן השירים הניפלאים שלך בעצמך. מה שעברת. ובנה אותך תניחי בצד. את כבר יכולה ליהיות יותר שלמה. תגדילי את מאגר החברויות שלך. תספרי את מה שעבר עליך לאנשים. ותורידי מהלב את מה שיש והיה לך. ושתביטי לאחור בעוד כמה שנים אחרי שסיפרת ושיתפת. את תרגישי הקלה גדולה כאילו הורדת משקל גדול מעליך מעל ליבך. אני יודע שאת משתפת כאן אנשים. אבל כאן זה וירטואלי. למרות שכל אחד ואחד מאיתנו אמיתי לחלוטין:)) את צריכה פשוט ליחיות. כאן תמיד יהיו אנשים שיתמכו בך. אבל ההתמודדות היא לא כאן. ואת יודעת את זה. המבחן האמיתי זה להתמודד אם מה שבחוץ.אם העולם שיכול ליהיות אכזרי. זה לא קל אבל זה כדאי. ואת בחורה מקסימה שכמוך. יכולה לצאת נשכרת. אז אל תגידי אבל. פשוט תיקפצי למי החיים. ותתחילי לשחות. תמיד יהיה כאן מי שיציל אותך. גם שאת במיים. אני מאוד מקווה שהרגשתך תשתפר:)) ושתחיכי כל הזמן:))) ושתדעי שכולנו (אני מרשה לעצמי):)) אוהבים אותך. ורוצים שתצליחי @--------)--------- איתן:)

איתן , יקר. גם אתה בעצמך אדם מיוחד מאד נבון ורגיש כל מה שאמרת לליהי שלנו , כל מילה ,בול כאילו יצאה לי מהלב (יש הבדל ראש ופה ,ומהלב) נהדר שאתה כאן ,מלווה ומשכיל תומך ונאהב על ידינו. הירגשתי צורך להודות בתרומתך .שלךבידידות ויוי

זה בשבילך!http://www.send4fun.com/rainydays.htm

הממממ יפה תפסת את הפטנט !!!

דר' אבני שלום רב. אחותי לוקחת כדורי שינה ,,אימובן כ,,6 כל לילה ! כבר יותר משנה ,,כל מניעה מאיתנו לא עוזרת ,בטענה שהיא ניסתה להוריד בכמות ולא נרדמה כל הלילה אציין שהיא לוקחת גם ריספרידל ויש לה אישיות היסטרית בעבר הלא רחוק הישתמשה בסמים קלים ,ככה סתם,. בת 38 איך נשכנע אותה להיגמל מכדורי השינה .אולי כבר מאוחר מידי וניגרם כבר נזק? האם היא מכורה לכדורי שינה , שממלאים לה צורך , בנוסף לסיגריות הרבות שמעשנת לפני השינה , (בשעה 6 בערב )... אני מאד מדאגת תודה לך מראש ד'ר רנה

זימר ....?.

רנה שלום 6 כדורים מדי לילה זה הרבה הייתי ממליץ על אבחון לגבי בעית השינה האם מודבר בבעיית שינה או מה שיתכןבעיה כמו דכאון או חרדה לאחר אבחון ניתן לשקולמה לעשות ובמסגרת זו לשקול גם גמילה בהצלחה עמי

אתה יכול גם כן. בקצב שלך, מתי שאתה תחליט, מתי שתרגיש שאתה רוצה לשחרר, לפרוק, להתחלק... אנחנו כאן. ובקשר לכינוי- כולנו כאן (טוב כמעט כולם) עם שמות בדויים, אתה יכול לבחור לך כינוי שיהיה רק שלך, וככה נוכל להכיר אותך יותר בקלות בכל פעם שתרצה להיכנס לפורום... נ. ב גם "אנונימי" זה בסדר אבל זה כינוי קצת בעייתי, כי עלולים לתפוס לך אותו שלא במכוון בכלל (כמו לדוגמא מה שקרה עם נזבורה שלנו... והכינוי הקודם שלה "אחת"...) ביי בנתיים, ליהי.

שבת שלום!!! http://www.send4fun.com/bestfriends.htm

"אורוש אתה בעצמך! ..... :-) אתה כזה חממממממממממממממממממממוווווודדדדדדדדדדדדדדדדדדד! ואני מתה עלייך אתה יודע את זה? שבת שלום גם לך נשמה...

זה כל-כך נכון...

לאנונימי נישמח לשמוע ממך ותיצטרף למעגל שלנו בכיף בידידות ויוי

הייתי רוצה לומר לכם משהו- אבל אני רוצה שתבינו נכון ושלא תעלבו מזה. במיוחד, הרה , שלא תחליט ששונאים אותה או שרוצים שהיא תעזוב. בכלל לא, את ממש בסדר! אבל: אתם הופכים את הפורום לצ'אט ואי אפשר לראות הודעות שנכתבו רק לפני כמה שעות , כי הם נדחפים לדפים מאחור. היעילות של הפורום יורדת כי אנשים שנכנסים ורואים שיש כאן צ'אט פשוט לא מתעמקים יותר מידי ועוזבים. אז אני בטוח שתוכלו למצוא את דרך הביניים. תודה מראש!

הפורום הזה הוא לא כמו שאר הפורומים, איש יקר. כאן לא שואלים שאלות אינסטנט , מקבלים תשובה ואומרים יפה ביי ביי ותודה. זה פורום ,שתפקידו בין היתר, לספק תמיכה נפשית רגעית (וגם לא רגעית), הפורום הזה הוא אחד הדברים המדהימים שהתגלו לי. אני לא יודעת אם אתה משתתף פעיל בפורום, ולא יודעת אם אי פעם נזקקת למישהו לשתף אותו בכאב שלך, אבל בתור אחת כזאת- אני אומרת לך, כשתזדקק למישהו שישמע, שיקשיב, שייעץ, שיתמוך או שפשוט יהיה - אתה תמצא את זה כאן אצלנו ותקבל מנות גדושות של תשומת לב והתייחסות. אז מה אם זה תופס קצת מקום, מה יותר חשוב הרייטינג של הפורום או הגשמת המטרה האמיתית שלו- מתן סיוע נפשי??? יש משהו כל כך עוזר, בהתחלקות במחשבות, ברגשות, בכאבים, בפחדים, עם אנשים שלא ראו אותך וכנראה גם לא ייראו לעולם. אין את המסיכות הרגילות שאנחנו שמים בעולם האמיתי. פחות מפחיד לחשוף, פחוד מבייש לבקש עזרה, יותר קל להתבטא למי שטוב יותר במילים ולא בעל פה... והנה, התגבשה לה פה קבוצה של אנשים, שאכפת להם אחד מהשני\ה , אנחנו דואגים כל אחד לשלומו של השני, ורוצים בהצלחתו, בהבראתו , רוצים שיהיה טוב בקיצור.. לפעמים הרצון הזה מתבטא בעצים ארוכים של הודעות אבל בסופו של דבר- גם מהעצים האלו יש הרבה מה ללמוד ...

אני מסכימה עם כל מילה!!!!!!

אין מה להעלב. אתה צודק. מצד אחד ומצד שני קצת מגזים. אתה צודק שזה לא צ'אט פה. ושלא צריך להגזים. ואני אשתדל. וצריך להתכתב באי מייל או באחד הצ'אטים. אבל לפעמים. קצת "מתפרקים" וכותבים קצת מעבר. אבל שוב לא צריך למלא דף שלם. ואני לפחות אשתדל מבחינתי. ועוד דבר בגלל שזה לא צ'אט לפעמים צריך לתת יותר פרטים. כמו שכתבתי למורג. כי הרי אנחנו לא משוחחים בטלפון. ואתה לא יכול להגיד את מה שאתה רוצה. איתן תודה על הערה

אני דווקא מקנא בכם. יש לי כאב עצום שחונק אותי וקשה לי לבטא אותו וחושש שיקבור אותי. אבל חינכו אותי להיות מאצ'ו . והעובדה שאני מעז לכתוב גם באנונימיות בכלל זה דבר גדול.כל פעם כותב תחת שם בדוי אחר. אבל אני מקנא בכם שאתם מסוגלים ליצור אינטראקציה יפה ותמיכה הדדית. לסיכום: ליהי,הרה, איתן, אור , ניר ,נזבורה ואור ( סליחה אם שכחתי מישהו). לי דווקא לא מפריע אולי מקנא כי החלודה נשפית לא מאםשרת לי להפתח . תמשיכו להתבטא חופשי. מצידי תיצרו עצים רבים אפילו יער שלם. איתן: אתה בחור חיובי תמשיך לתמוך באחרים, כנ"ל ניר. ליהי : את מתוקה. אור: אתה מצחיק. נזבורה: את נבונה ומעניינית. הרה: את נורא חכמה ורגישה. אל תעלמו. בי אנונימי

כשזה נעשה מוגזם, אני מזכירה לאיתן שיש מייל... מעבר לזה - אני לא מנהלת פה שיחות חולין עם אף-אחד אחר... צר לי שנפגעת, ואני משתדלת כמיטב יכולתי להפריד בין דברים חשובים לדברים שוליים... מקווה שהבנת, ושהכל בסדר

קוקואית:)) תיקראי מה הוא כותב עד הסוף:))) הוא כתב בתור "אנונימי" תשובה למה שאני כתבתי:))) @--------)-------- איתן

שלום שמי רועי בן 20 גבוה וחתיך ולמרות זאת סובל מחוסר ביטחון עצמי מוחלט, זה מתבטא בכך שקשה לי להשיג חברים ואם אני משיג כבר חברים אז חברים שגם הם חסרי ביטחון כמוני, אין לי ולא הייתה לי אף פעם חברה או ידידה מכיוון שקשה לי לתקשר עם הסביבה, חוסר הביטחון העצמי שלי בולט מאוד ולכן אני סובל גם מתגובות אגרסיביות מצד מהחברה, אנשים סביבי סוחטים אותי ומאיימים עלי בצורה בלתי נסבלת, אפילו מרימים ידיים. אפילו גם אחרי הפעם הראשונה כשקיימי יחסי מין, למרות שהשתמשתי באמצעי מניעה בשיא הזהירות, ימים שלמים התהפכתי במיטה והייתי בטוח שקיבלתי איידס. מבקש יעוץ כדי שזה ייפסק בתודה רועי

אני חושבת שכדאי לך להיעזר במטפל\ת . לא חושבת שכדאי למשוך את זה עוד שנה ועוד שנה ולפספס הרבה חוויות מרגשות בדרך רק בגלל חוסר הביטחון הזה. אתה צריך להבין מאיפה מגיעה הרגשת החוסר ביטחון, קרוב לוודאי שזה קשור לאיך שגדלת, לסביבה, להורים... אתה בטח מקווה שאנשים יתנו לך עצות בזק איך להיות פתאום בעל ביטחון עצמי, אבל חמוד, זה לא הולך ככה. יש לי אח- חתיך שחבל על הזמן מזמן, גבוה, ספורטאי מצטיין אבל אין לו ביטחון עצמי בגרוש. כואב לי לראות אותו ככה, הוא בן 17 ואני רואה את הקשיים שהוא עובר בגלל החוסר ביטחון עצמי העצום שיש לו. בגלל שההורים שלי חזקים יותר ממני ולא מרשים לי להתערב אז אני לא מנסה. אבל אם אתה יכול לעזור לעצמך- גש לפסיכולוג ותטפל בבעיה לפני שתפסיד יותר משתרוויח

תודה על העצה טלי, ולגבי אח שלך, תתארי לי במה בידיוק זה מתבטא,האם קשה לו למצוא חברים?מציקים לו?,כי אני חושב שהבעיה שלי ממש חמורה, חוסר הביטחון העצמי שלי מתבטא בתגובות אגרסיביות מצד הסביבה,סחיטות,איומים,הרמת ידיים, אני עד כדי חסר חסר ביטחון עצמי, שאני פוחד להיכנס למקומות המוניים,כמו בארים ודיסקוטקים , אפילו ידידה אין לי, עד גיל 18 תמיד סמכתי על זה שבצבא זה יעבור, אבל רק בשנה האחרונה אני קולט שאני בעצם מפספס את החיים היפים ושבמצב כזה אני לא יוכל יום אחד להתחתן ולהקים משפחה. הייתי מוכן לעשות הכל כדי שזה יעבור ולהיות כמו כולם.

רועי בעיית הביטחון העצמי שלך נובעת מתהליך ההתברות שלך, מאחר ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה תתמקד בחיי היום יום שלך, קח כל יום בנפרד ועשה אותו פרוייקט, שינו אורך חיים איטי אבל בטוח. תתמקד בבעיות קטנות ושנה אותם! תישאר עם היד על הדופק כל הזמן.

אני בהחלט משתדל להעסיק את עצמי ולשכוח מהצרות, מצרות בהחלט יש אפשרויות לברוח ולהעסיק את עצמך, במהלך כל שנותיי בתיכון ובחטיבה אני לא יצאתי אף פעם למסיבות ולדיסקוטים, העדפתי לדחוק את בעיית חוסר הביטחון לצד ולהקדיש את עצמי לבית וללימודים שלי, אבל כשהגעתי לצבא והייתי צריך לישון עם עוד 10 חברה באותו מקום,גיליתי שבעצם כל השנים ברחתי מצרות שלא רציתי אף פעם להתמודד איתם מתוך פחד, אני מרגיש ממש תקוע ולא יודע מה לעשות, בקיצור, עיסוק יום יומי מביא לבריחה מהמציאות ולא לפיתרון, ולגבי ה"דברים הקטנים" במהלך היום יום, למה התכוונת בידיוק?

רועי שלום רב, אתה מתאר שאתה בעל "בטחון עצמי נמוך" או אפילו שאין לך בכלל בטחון עצמי, אך מביא דוגמא שלא כל כך מובנת בעיני כ"חוסר בטחון עצמי", אלא אולי יותר כחששן, חרד וכו'. אולי תוכל לנסות להרחיב קצת יותר מהו אותו חוסר בטחון עצמי, איפה אתה חש שזה פוגע בך ובמהלך חייך, מהם אותם "חברים חסרי בטחון" וכו'. בקיצור, הרחב את היריעה... שבת שלום, טלי פרידמן

את בהחלט קלטת שאני חסר ביטחון עצמי בכלל, זה מתבטא בכך קודם כל שאני מאוד שקט, אני לא יודע ליצחוק עם החבר'ה, לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאני לא יודע מהי הדרך, חוסר ביטחון העצמי שלי התבטא גם בלימודים, אני מודה, הייתי תלמיד חרשן שתמיד למד כל אות בדפים שנתנו לו ולמרות זאת הייתי נכנס ללחץ היסטרי והייתי בטוח שאני נכשל. אבל חוסר הביטחון בלימודים לא כל כך הציק לי, אלא מה שמציק לי זה בתחום החברתי, התגובות האגרסיביות מצד החברה כלפי החלש, אני פוחד מתגובות אלימות מצד החברה ובגלל זה תמיד צוחקים עלי , מאיימים וסוחטים אותי. לפי מה שהספקת לקרוא במכתב הראשון זה פגע בי גם בפעם הראשונה שקיימתי יחסי מין. זה פוגע בי גם בכך שאני פוחד להיכנס למקומות המוניים כמו בארים ודיסקוטקים ולהכיר אנשים חדשים.לגבי החברים חסרי הביטחון, הם חברים שהם בידיוק כמוני, הרי כל אחד מאיתנו מוצא חברים שהם כמוהו.

נשמתי היקרה... איך את מרגישה היום? מקווה שעדר הסוסים חזר לאורווה ולא עושה לך יותר אבק ובלאגן בראש... נ.ב כתבתי לך משהו כתגובה על מה שניר סיפר

את מתעלמת ממני כי לא הייתי פה אתמול בשבילך? אם כן, אני ממש מתנצלת, קפצתי לפורום בחצי שעה הפנויה היחידה שיכולתי- ואת לא היית. אל תכעסי עליי?

תגידי לי, יצאת לגמרי מדעתך???? מה פתאום שאתעלם ממך? היתה לי איזושהי בעיה במחשב, ולא הצלחתי להכנס לפורום... אבל הנני כאן... עדר הסוסים חזר לאורווה - לא מבויית יותר, אבל אחרי פריקת אנרגיה, אז אולי רגוע יותר... מה איתך? מרגישה יותר טוב?

i finally wrote u today but..................... it said this the wrong e- mail.......:( pleas write it again.. sorry dear...............

[email protected] :))) Eitan:)

נעלמת???:)

hi.... yes i disapeared, i went out of the forum and came in onlly now........ i"ll write u thanks....

שלום אני בחור בן 28 שסובל כ10 שנים מדיכאון מאגורי ודיסתימיה ומטופל בפרוטוקול של דיכאון עמיד ניסיתיטיפול במחלה בשלושה סוגי טיפול שונים וכמו כן במגוון רב של תרופות שלמרות שלקחת כ 7 סוגי תרופות שלא מסייעות לי בכלל (עוזרות בהתחלה ואחרי זמן קצר כאילו אין להן השפעה בכלל ) לאחרונה המצב מחמיר נורא וזה בא לידי ביטוי לא רק בדיכאון והחרדות אלא גם בכל מיני מחלות שונות כמו כאבי בטן , כאבי גב ,שיעול יבש, צואר תפוס ,עצם מתכלה בשיניים ועוד תופעות שנמשכות כבר כמעט שנה . ההרגשה היא כי היא אם לא ישתפר משהו המצב יחמיר עוד יותר אני כבר לא יודע מה לעשות אני מטופל בביח במרפאות חוץ אצל עובדת סוציאלית שהיא גם פסיכותרפיסטית אבל מה שקורה שכל פגישה שאני "צורח" תעזרו לי היות ואני מטופל שם משנת 96 והגוף כואב לי פשוט כואב נורא תגידו לי מה שאני מבקש זה מוגזם? אני יודע שרופא זה לא אלוהים אבל מה שאני מבקש שישתמשו באמצעי הכי קיצוני לשיפור המצב שלי וזאת היות שאני יודע שאם לא יקרה משהו אני יכול לגמור או כנרקומן כי אני כבר משתמש במריחאונה להקל על הכאב ואני מדגיש רק כדי להקל על הכאב אבל אני מפחד להדרדר לסמים וזה יותר קל ממה שזה נשמע או שאני אמות מכל המחלות האלה ומהדיכאון הזה שכובל אותי למיטה ולא מאפשר לי לעשות כלום עוד שני דברים אחד מה זה בקשה מוגזמת שיעזרו לי עכשיו ולמרות שזה נורא מפחיד אני מעוניין בכל דרך לשפר את המצב כמו למשל טיפול בחשמל רק מה שההרגשה שלי שאותם רופאים שעושים עבודת חסד שלא מבינים שהסוף מתקרב ועוד משהו אני שואל את אותם רופאים אם אני הייתי הבן שלכם אם כך הם היו מטפלים בו טיפול ארוך ממושך שלא מניב תוצאות אלוהים אדירים כזה קצר לקח לי שעתיים לכתוב אלוהים אדירים מה לעשות? מה????.

זה מופנה אליכם הרופאים שתגידו לי מה לעשות

לפי מה שאתה אומר ...נראה לי שאיבחנו אותך לא נכון אני לא יודע איזה תרופות קבלת...אבל לדעתי לא קבלת את הכדור המתאים ויש כדור מתאים...אולי תפרק איזה טיפולים קבלת ואיזה כדורים לקחת?? וספר איך בעצם הכל התחיל...לדעתי אם הדכאון שלך משולב אם חרדות ...אז לדעתי אתה סובל מפוסט טראומה כך שכל הטיפולים שקבלת שווים לתחת!! גם אני הייתי בסרט הזה...דבר חופשי וננסה לעזור....אל תתיאש!! לדעתי היום לא מספיק שאתה הולך לפסיכיאטר....אתה צריך ליהיות בעצמך פסיכיאטר על מנת לומר להם איזה טיפול אתה רוצה לקבל..כלומר שיהיה לך קצת ידע מי נגד מי אז דבר חופשי אחי!!!

אור שלום רב, הדבר החזק ביותר שעולה ממכתבך הוא הכאב והזעקה הכל כך גדולה לעזרה. ברור שהסבל שלך גדול, בין אם בשל הכאבים הפיזיים שאתה חווה ובין אם בשל הכאב הנפשי והסבל הכרוך בדיכאון ובניסיון להתמודד עימו. זה מצוין שלמרות הקושי והתיסכול אתה ממשיך ללכת לטיפול. זה חשוב כי זו בעיני מעין טיפה של עזרה, שגם אם היא לא מספקת את כל העזרה הדרושה לך, או לא עזרה טובה לגמרי, עדיין זו עזרה..ויש לה בוודאי כמה אפקטים מועילים. לגבי אפשרויות הטיפול, אין לי מה לומר לך כי אינני מתמחה בתחום הטיפולים הרפואיים, לכך תוכל לבקשת את חוות דעתו של ד"ר אבני, הפסיכיאטר. אולם כמו שכתבתי חשוב להמשיך להיות בתוך מסגרת טיפולית, גם אם אתה חש אותה כלא מספקת...אי חושבת שזה טוב יותר מאשר להישאר לבד. ומה אתה עושה חוץ מטיפולים? האם אתה עובד? לומד? נמצא במסגרת כלשהי? מועדון חברתי? האם שמעת על "אנוש"? יש להם מועדונים חברתיים עם חוגים, הרצאות וכו', ויש שם לא מעט אנשים במצבך. המפגש עם "אנשים שכמותך" לעיתים יכול להיות אפקטיבי ונחמד. פתאום תגלה שאתה לא לבד במערכה הזו, תוכל לשמוע על התנסויות של אחרים, להחליף מידע, ויותר מהכל....להיות בתוך מסגרת חברתית, ולא להישאר לבד עם עצמך כל הזמן... מה דעתך על כל אלו? שבת שלום, טלי פרידמן

שלום קשה לשאת דכאון כה ממושך איני יודע מה הפרוטקול בו טופלת עד כה אולם בהחלט הייתי מנסה טפול בחשמל לטעמי זה טפול מושמץ ומעורר חרדה הרבה מעבר לסכונים האמיתיים שלו (סכנות יש גם בתרופות) גם הפרעות בזכרון קורות ככל הנראה פחות בגיל צעיר מדוע לא נוסה עד כה בהחלט נראה לי שווה בהצלחה עמי

שלום קשה לשאת דכאון כה ממושך איני יודע מה הפרוטקול בו טופלת עד כה אולם בהחלט הייתי מנסה טפול בחשמל לטעמי זה טפול מושמץ ומעורר חרדה הרבה מעבר לסכונים האמיתיים שלו (סכנות יש גם בתרופות) גם הפרעות בזכרון קורות ככל הנראה פחות בגיל צעיר מדוע לא נוסה עד כה בהחלט נראה לי שווה כמו כן האם ניסית טפול קוגניטיבי ? בהצלחה עמי

אתה עוד שם? אני לא מצליחה לשלוח מיילים... מורג

רוצה לנסות שוב להיכנס לוואלה? אני אהיה סוכן וניפגש באקטואליה איתן

אני שונאת ימים כאלה, שמביאים איתם כאב ראש מרגיז... אחרי עוד שיחת טלפון עם הפסיכולוגית, שבה נשמעו גם ביטואים פחות יפים [היא קראה לי טרוריסטית קטנה (בהקשר מסויים - לא סתם ככה), אז אני לא נשארתי חייבת ואמרתי לה, שיש לה רגישות כמו למחבל מתאבד]. ושוב היו האשמות ושוב ויכוח מכוער... עד שהתנתקה השיחה! חטפתי קריזה - מה פתאום היא מנתקת לי בפנים? אין לה גבול? היא התקשרה 20 דקות מאוחר יותר, לשאול אם ניתקתי לה או שהשיחה התנתקה... זה הסביר לי שיש לה איזשהו גבול (קטנטן). היא רצתה לנהל שיחה מנומסת (היא???), אבל אני הייתי בדרך החוצה... סיכמנו שאתקשר מאוחר יותר... בשיחה שאחרי דיברנו שלושת רבעי שעה... היא לא התנצלה, אבל הסכימה להודות (בקושי רב, שמעתי אותה מתאמצת...) ש"גם לה יש אחריות מסויימת במה שקרה"... וואו - זה נדיר לשמוע... הייתי צריכה להקליט. זו היתה שיחה רגועה למדי... עוד לא הבהרנו הכל, אבל היא לפחות הקשיבה ולא צעקה (נהיה אצלה הרגל מגונה)... מבחינתה חציתי את הגבול שלה, אבל אני לא נחשבת למסתננת :-) לסיכום, בניגוד לכל הציפיות (וההמלצות של איתן) החלטנו להיפגש בשבוע הבא, ולדון בסוגיה - האם יש טעם להמשיך בטיפול (לתת למשבר הנוכחי ללמד אותנו ולחשל אותנו), או שמא באמת הכל חסר טעם... אבן נגולה מעל ליבי... אז היא לא רמסה אותי לגמרי... מסתבר שהטיפול הזה משמעותי לי יותר ממה שחשבתי... You don't know what you've got until it's gone... אני חושבת ששיגעתי פה את כולם בשבועיים האחרונים... ה -מ- ו-ן תודה על הסבלנות. ואני מקווה שלא יהיה לבלאגן המשך, אלא שבאמת הדברים יסתדרו.

הרה לילה טוב כמו שלך יש סבלנות ורצון לעזור ולתמוך בכולם גם לחברי הפורום יש סבלנות ורצון שגם לך יהיו ימים שבועות וחודשים טובים . אני חושבת שכעת אחרי שליבנת את הבעיה איתה ההקלה בהרגשה היא נעימה וטובה איך אומרים נגולה אבן מעל ליבך .

תודה :-)

הרה היקרה:)) אני אמלצתי לך להתקשר אליה. ולראות איך היא תגיב ובהתאם לזה להחליט:))) ונתתי לך כמה אופציות לתגובה שלה. אני עוד הצעתי לך להתקשר ישר אחרי שטלי הציעה לך:)) טרוריסטית קטנה:))) אבל את רצית לחכות. ושגעת כאן את כולם:)))) אז ניסיתי להוריד אותך ממנה:)) כי היא עוד היתה זורקת עליך נעלים:))) אבל אני שמח שדיברתן:)) אני מקווה שזה יצליח הפעם:))) ואם לא. אז יש לך את הרה 2 לתגבורת:))) ואותי שתוכלי להאשים:)))) תרגישי חופשי להאשים אותי קוקואית:))) @--------)------- איתן

אני לא מאשימה אותך בכלום... אבל כנראה שהצלחתי לשכנע אותך בשבועיים הללו, שהיא באמת מופרעת בעצמה... אתה יודע מה ההסבר הכי טוב שלה לכל דבר (שים לב איך אני נמנעת מהכללות...)? אנחנו רואות את הדברים אחרת... זה שהיא התכוונה ל - X ואני הבנתי Y (או להיפך) לא אומר ש... (ופה הכל פתוח...) השבועיים האלה סחטו אותי עד העצם... לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 18 ללא השגחת הורים... בעצם, זה לא מומלץ בכלל...

hi u...... good to hear u feel much better now and that u feel like u r doing the right thing........... i"m joining to the hops that it will work whis time... and even if not - don"t forget - she is not your friend - she is your psicologist..:) good luck..... anat

התגעגעתי... אני לא יודעת עד כמה אני מרגישה טוב יותר, אבל כל הספקות העצמיים (ביחס לטיפול) חזרו לארגז שלהם בשלב זה... אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון - אני לא מפתחת שום ציפיות מהפגישה הקרובה, משום שאין בה שום הבטחה; קודם צריך לבדוק את מה שקרה, ולראות מה זה אומר על מה שיקרה... ברור לי שהיא לא חברה שלי (עם כאלה חברים, מי צריך אויבים?)... אבל צריכה להיות לה איזושהי אחריות כלפיי... אני לא חושבת שהיא צריכה להפוך את העולם בשבילי, אבל לוודא, שגם אם הטיפול, זה ייעשה בדרך הנכונה והמקצועית... מה איתך? איך שם בחו"ל?

hi hera, i have been following this past few weeks your story with your psychologist firstly it sounds very familiar to me and secondly i`m glad you decided to meet and speak with her about it it just shows you that your true wish was not to end the tipol.which does not mean that it is necessary the best thing for you because if you feel alot that something is not right in your tipol it usually means that you are right try to trust your instincs good luck best wishes Lisa

היי, אני חושבת שראית כמה הייתי מבולבלת... אולי הקשר בינינו היה צריך להגיע לכזה משבר, בשביל שעכשיו נוכל לעבוד עליו כראוי... כאמור, אני לא מצפה לכלום - אם היא תחליט (או אני, או שתינו) שהגענו למבוי סתום, אז נאמר יפה שלום ונסיים את הטיפול... תודה, HERA.

היי הרה! קודם כל, לא שיגעת את השכל, לפחות לא לי. הרי בדיוק לשם המטרה הזו הפורום קיים - כדי לשפוך את הלב ולקבל תמיכה ועידוד מכל מי שמסוגל ורוצה לעשות זאת. אני מכירה היטב את הימים האלה, שבהם שום דבר לא הולך - לי היו השבוע כמה ימים כאלה, שכל מה ששמעתי היה רק "מחמאות".... וזה היה רחוק מלהיות תענוג, בלשון המעטה... יהיה מה שיהיה המשך יחסייך עם הפסיכולוגית, אל תשכחי אף פעם את האימרה הנדושה-אבל-נכונה: "מחר יום חדש"... ואני יודעת שלא חידשתי הרבה, אבל אם לפחות קצת תמכתי ועודדתי - גם זה משהו... ((-: כל טוב! נזבורה

היי, הכי חשוב שתמכת ועודדת... התחושה שלי היא, שאם הפגישה איתה תעבור בסדר, זה יהיה הרבה יותר מיום חדש - אולי תחילתו של עידן חדש... כי התקופה האחרונה גרמה לי לחשוב טוב טוב על הרבה דברים (ואני מאמינה שגם לה, אני מקווה). תודה רבה.

הרה, אני שמחה שבסופו של דבר הצלחתן לדבר, ומקווה שאכן הפגישה תתקיים. כל הכבוד! שבת שלום, טלי פרידמן