פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב יש לי בעייה להיפרד מדברים. אני שומרת הכל וקונה עוד ועוד. שומרת בגדים שלי מגיל הנעורים, מלפני כמה עשרות שנים, קונה עוד ועוד מצרכי מזון, בגדים, מצעים .... אציין כי אני דור שני לשואה ואני מניחה שהחותם הזה הוטבע בי האם זו בעייה? ניתן לעשות משהו בנדון?

אני חושב שיום אחד יימאס לך ואז תעיפי הכל.

מלכי שלום אספנות יכולה להיות בעיה, אבל זה תלוי קודם כל בשאלה האם את והסביבה שלך רואה בזה בעיה. במידה ולא, ניתן להוריד את הנושא מסדר היום. במידה ואת רואה בכך בעיה שגובה ממך פגיעה כלשהי באיכות החיים, יש מקום לטפל בכך. ההבחנה בין סתם נטייה או אפילו תחביב של איסוף לבין אספנות כפייתית תלויה פעמים רבות בהגדרה החברתית/סביבתית. כמו כן השאלה האם זה נגמר בנושא האספנות. האם בשאר תחומי החיים אין משהו נוסף שמטריד. האספנות לכשעצמה היא התנהגות בלבד. במידה והיא מייצגת תופעה נפשית, ואת רומזת שאולי היותך דור שני לשואה קשורה לכך, יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

I see that you here so early in the morning you can't sleep???? there is something or somebody bazer you???? you want to eat the cake:))) so you dream a bout it???:))) Eitan:))

hi dear.............. it"s o.k - u can speak to me in hebrew............. i"m not in israel now - i"m in l.a......................... ( but yes i do think about the cake............................:) but any way - i ususaly go into the forum late at night ...... yes unfortunatly many thigs on my mind............. i know i promiised to write u and i willl................... have a nice weekend

aaaaaaaa:))) now I'm understand:))) you in L.A now:))) this is the reson for the hours:))) I want to improve my english:))) you can tell me if I'm wrong. I will be more than happy if you do so:))) and if you come back to Israel:))) we can take HERA with us and eat a big and great meal:))) and a cake for diseart:)))) you can write me whan you feel that you want. I will be more than happy:))) by the way Hera told me that she don't want to be a cow:)))) this is o.k with you???:))))) Eitan:)

ברצוני לשאו את ד"ר אבני האם יתכן כשלוקחים קלןנקס קמים בלי מצב רוח בבוקר. האם יש לו השפעה כמו לבנזואפינים . גם בכדור ואבן כתוב שזה יכול לעשות חוסר מצב רוח. אז מה הפתרון? לקחת קלונקס בערב וכדור נגד דיכאון בבוקר? כמו כן ברצוני לדעת האם קלונקס הוא כדור להרגעה או נגד חרדות.אודה על תשובתך המהירה

אסטרליס שלום קלונקס הוא בנזודיאזפין ולכן כלתופעות הלואי יכולות להיות בהתאם אישית אני ממעט מאד להתשמש בתרופות אילו (אם כי כנראה קלונקס הוא הטוב שבהם) לדכאון שוה לטפול בתרופות נגד דכאון לחרדה הבעיה של תרופות אילו שהן מועילות מיד, למספר שעות ועם הפסקת ההשפעה החרדה חזורת בגדול שוב קלונקס והרי לך מעגל קסמים כולל צורך במנונים עולים לאורך זמן לכן שקלי טפול אחר בהצלחה עמי

צודק!!!!!!

מה קורה שכל הזמן אני בלחץ נפשי

אולי תפרט יותר, איך אתה חי, מה הרקע הסביבתי, האם אתה עובד, לומד, גר לבד, נשוי, רווק וכו'. לחץ נפשי יכול לנבוע כתוצאה מסיבות רבות ומגוונות. למשל מצב כלכלי, חובות, דאגה למישהו חולה, משבר עקב פרידה, מריבות עם בן זוג וכו'. תנסה להגיע לשורש על-מנת לזהות את מקור הלחץ.

אמנון, מה אתה בעצם שואל - מה מביא את זה, או מה לעשות עם זה? אתה צריך לבדוק מה קורה איתך בזמן האחרון, כדי לברר האם נוספו דברים חדשים לחייך, כאלה שמעוררים לחץ... או שמא זה משהו בעבודה/לימודים/משפחה. ומה לעשות עם הלחץ? לעשות stop מהכל, ולחשוב על האפשרויות של: א. טיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי (תלוי מה רמת הלחץ). ב. לצאת לחופשה במקום רגוע. ג. להתעסק קצת ביוגה או כל תורת מדיטציה אחרת. HERA.

באמת מה קרה????

לרופא שלום! מהי תרופת "ריספרדל" ולטיפול באילו מחלות היא מיועדת? תודה.

שלום מדובר בתרופה אנטי פסיכוטית כמו תרופות רבות עם הזמן מתרחבים השמושים שנעשים בה בברכה עמי

שלום לכולם, רציתי לאחל בוקר טוב ויום טוב. ולכל מי שענה לי בעץ האחרון שרשמתי, וגם לאילו שקראו ולא הגיבו-רשמתי לכם מכתב תודה בעץ (עמ' 481 או 480). אני.

תודה לך , שהסבת את תשומת ליבנו , את רואה כמה שאת אינטואטיבית וחשה , שאנו עברנו הלאה או שכחנו , אז תודה על התיזכורת יפתי . מתי חל יום הולדתך ,,,?סתם , להישתתף ביחד. שלך ויוי

היי! קודם כל - תודה גם לכם על העידוד והתמיכה. אין לכם מושג עד כמה שזה עוזר! לדנה - שאלת על הכינוי שלי - "נזבורה" (nazabora) - ובכן, זוהי בדיחה פרטית שהולכת במשפחה שלי כבר כמה שנים טובות. לא ממש בא לי לפרט, בכל אופן בחרתי את הכינוי הייחודי הזה אחרי שלא פעם ולא פעמיים השתמשו בכינוי הקודם - "אחת" - ולמרות שככל הנראה זה לא נעשה בזדון, בכל זאת זה הרגיז. אז בעצתה של טלי פרידמן החלטתי שהכי טוב יהיה לשנות את הכינוי, ואם כבר, אז משהו ייחודי ובולט שיהיה קשה מאוד לפספס... ((-: ולדניאל - הדברים של ר' נחמן מברסלב פשוט נפלאים, ולמען הגולשים שלא קראו את התשובה שלך, אני חושבת שכדי לחסוך דפדוף לאחור אשים כאן את הקישור אליהם: http://www.akabala.com/rabthings1.html - אלה באמת דברים שחבל לפספס! ואגב, סתם ככה לידיעת מי שזה מעניין אותו - עשיתי היום "סולחה" עם החברה שלי, ושתינו מרגישות הרבה יותר טוב... ואני לא חושבת שאגלה למישהו את אמריקה אם אגיד שהיכולת לשים דברים על השולחן, להידבר, לסלוח ולהמשיך הלאה - היא אחת היכולות היותר חשובות ביחסי אנוש... כל טוב לכולם! נזבורה

שלום לך עקבתי אחר העץ הקודם שלך , , אני גם בגילך (כמו דנה )ואני יודעת מנסיון שלהשלים במטרה להבהיר דברים ולהעמידם על דיוקם הם פיתרון שבו הצדדים יוצאים רק נישכרים . אם חברתך ואת היגעתם למצב כזה אחרי אי ההבנה כואבת,נותר לי רק לאחל לך מכל הלב המשך פורה ומהנה איתה.שמחה שהיצליח לך . מילה על כינויים,,, אם כבר היזכרת כינוי" אז ממה אנשים פוחדים ? שיזהו אותם ?, כל מצב של מחלה או הפרעה הוא מצב שאין להיתביש בו , אנו כאן כולנו באותה סירה , והסיכוי שמי שמכיר אותי קלוש , ואם יגלה שזו אני , אז שיבושם לו . לדעתי ,,הכינוי חייב להיות נעים לאוזן ואולי קליט ,מפאת כבוד המישתמשים בו )(הכינוי שלך ,,ועימך הסליחה ,,מזכיר איזשהי קללה לא נעימה בשפת בני דודינו ), נכון שכל אחד וסיבותיו הוא , ואולי יש הצדקות לחלק מהמיקרים .אך ההביט הזה שאתה מישתמש בשימך בלי פחד, אתה מרגיש את עצמך יותר שלם , מהמצב שכשאתה מיסתתר מאחורי כינוי ., ניסיתי גם את זה האמיני לי , הירגשתי את כוחי שלי בלי תחפושת ומסכה , ככה טיבעית וחיזוק הכח שלי .הופיע, כשהורדתי את הכינוי מעלי. שלך ויוי.

היי! קודם כל - אולי זו פחדנות מצידי, אבל ממש אין לי חשק להיחשף. וכמו שאומרים - העולם הוא קטן ובהחלט יש סיכוי שכל מיני אנשים יזהו אותי, ואנשים - לא רבים לשמחתי, אבל הם קיימים - שרק מחכים לראות אותי על הקרשים, אז למה לתת להם את התענוג הזה? תודה, אבל לא! ובקשר לכינוי שלי - מצטערת אם הוא מעורר אסוציאציות לא נעימות. אני רק יכולה לומר שאין לו שום קשר לקללה וגם לא לשפת "בני-דודינו"... ((-: כל טוב! נזבורה

שלום , האם ניתן לטפל בדיכאון בעזרת היפנוזה ? אם כן , מהם אחוזי ההצלחה בטיפולים אלו ?

רונן שלום דיכאון איננו מטופל בד"כ באמצעות היפנוזה. אני בכל אופן, לא משתמש בהיפנוזה לטיפול במצבי דיכאון. עם זאת, הנושא הינו בר מחלוקת בספרות המקצועית. יאפקו Yapko הוא תיאורטיקן שכתב ספרים רבים על היפנוזה והוא המוביל בנושא הטיפול בדיכאון באמצעות היפנוזה. (ספריו מופיעים באנגלית בלבד). בישראל יש מטפלים מסויימים שהתמחו בתחום הספציפי הזה והם כן מטפלים בדיכאון באמצעות היפנוזה. תלוי כמובן במאפיינים מדוייקים של הבעיה מעבר לאבחנה הכללית הזו. במידה ותרצה המלצה אוכל להפנות אותך. כיצד הגעת לנושא ההיפנוזה? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , ראשית תודה על תשובתך . שנית , אשמח מאוד לקבל המלצתך לגבי מטפלים שהתמחו בתחום. לגבי כיצד הגעתי לנושא , הרי שכלי זה מוכר מהשכלה כללית ( גם אם לא בדיוק יודעים מה זה , הרי שהכלי ככלי מוכר ) . במסגרת נסיונותי לפתור את בעית הדכאון , בנוסף לטיפול תרופתי לא יעיל , הועלה כאפשרות גם רעיון ההפנוזה. אגב , האם יש דרך טיפול אחרת שאתה יכול להמליץ עליה ?

הייתה לי היום מריבה עם ההורים שלי , שהרגשתי שאני עוד מעט מתפוצצת!, גזל ממני ים של כוח וים של אנרגיה, הגביר עוד יותר את הלחץ ההוא בחזה וגרם לי להתכווץ מכעס ומירמור. עד מתי אסבול את ההשפלה שלהם? את הכוחניות שלהם? את השליטה עליי, את המאבקים המתישים של מי יותר חזק ומי ינצח, את הביטול שלי בעינהם, שאני כלום בשבילם, רק לבצע את מה שהם מבקשים, רק אז אני מתקבלת, תמיד עם תנאים, תמיד במבחן, תמיד אולטימטומים, תמיד השפלה וביזוי,כמה עוד אשמע "את תעשי מה שאני אגיד לך כל עוד את חיה בבית הזה", את ה "תשתקי ותשמעי כמה את לא בסדר\ כפוית טובה..." את ההשתקה בכל פעם שאני פוצה פה להביע את הכאב. מרגישה מבוטלת. איקס אחד גדול זה מה שאני מרגישה. יותר מידי זמן. הרבה יותר מידי זמן. כמה אני מנסה כל הזמן לקבל אהבה אבל זה תמיד בתנאים. וגם כשאני כבר מוכנה לוותר על האהבה שלא תינתן אז אני צריכה לפעול מתוך פחד, שאם לא אעשה מה שהם מבקשים אוי ואבוי לי, אני כבר אשלם על מה שעשיתי. בא לי לצרוח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל הצרחה תישאר חנוקה , ממש כמו שהיא הייתה חנוקה עד עכשיו, וצרחת הכאב הזאתי תמשיך לדקור אותי , לחנוק אותי, עד מתי???

ליהי, אני שומעת את זעקותייך, מבינה את כאבך. אם אני מבינה נכון, את בטיפול. חשבת אולי גם לבקש מההורים שלך שיבואו לפגישה? עדי

לעדי, אני רק חושבת על זה ומתחילה להזיע. כרגע לא מעונינת, יש בי צורך להתרחק מהם ולהרחיק אותם ממני כמה שיותר. עם ההורים שלי רחוק מהעין- קרוב אל הלב...

חביבה, בכל פעם את מגלה לנו דברים חדשים... ואני תוהה - האם הקשר עם ההורים לא בא לידי ביטוי בקשר עם אותו גבר? זה כאילו ש" לא מספיק מה שיש בבית..." זה לא קל להיות תחת מיקרוסקופ כל החיים... בעיקר שמי שבוחן הוא מי שמוצא את היבלות ודורך עליהן, בעיקר שמי שעושה את זה הם אלו שאמורים להיות מגוננים ומדריכים... אז את יודעת מה? תצרחי את הצרחה הזו, תשקיעי בזה את כל הכעס, העלבון וההשפלה שהצטברו... למה לשמור אותה בבטן? עד מתי? את מנסה להגן על מישהו? ליהי, בת כמה את? עברת כבר את הגיל שבו "תשלמי על מה שתגידי/תעשי"... אלא אם לתשלום הזה יש משמעות אחרת מבחינתך... ושוב, כמו שכבר כתבתי לך בעבר - סביר להניח שאין לי מושג על מה אני מדברת, אבל אני מנסה... :) אם תרצי שאשתוק - רק תבקשי... שלך.

הרה יקרה, אני ממש לא רוצה שתשתקי. את בעצם קלעת בול. על העניין הזה עליתי בפגישה הלפני אחרונה עם הפסיכולוגית שלי, אני מתחילה לאט לאט להבין את הדפוס הדפוק שלי. גם עם הבחור "ההוא" זה אותו הסיפור. זה הצורך לרצות לקבל מהאנשים שהכי לא יודעים לתת, ולהתאכזב בכל פעם מחדש כשאני לא מקבלת שום אהבה... רק זלזול, רק ביטול. זה נורא ואיום ואני כל כך עצובה כשאני כל הזמן מבינה עוד ועוד דברים, עצובה וכואבת.. :-(

איך אני אצרח? את רוצה שיאשפזו אותי??? הצרחה שאני רוצה לצרוח היא כל כך כואבת שאני בעצמי פוחדת לתת לה לצאת החוצה. ואני פוחדת בכל פעם מחדש כשאבא שלי צורח עליי בעיניים רושפות ומפחידות "שהוא לא ישכח לי את זה\ שהוא כבר יתחשבן איתי", כן , אני בת 25 אבל עדיין פוחדת מזה, זה מפחיד אותי מאד. לא יודעת עדיין למה. אבל בכל פעם שזה קורה אני ממש מרגישה שהחיים שלי בסכנה, (למרות שמבחינה טכנית הם לא) שמשהו איום ונורא יקרה. כולי רועדת ובא לי למות כשהוא מתנהג ככה...

שלום רב, פעמים רבות יש נטייה למצוא הסדרים, בתוך מערכת מאד צפופה, וזה די קשה. לפעמים הגישה של ניתוק, כלומר הסדר שהוא למעשה סדר חדש שבו אין קשר בין המעורבים - הוא הפתרון הנכון. ובמקרה שלך: חיים במקום אחר (בהתאם לגיל, ליכולת הכספית, וכו'). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אכן, ד"ר יוסי צודק. ואני מדברת מתוך ניסיון. אצלי הגיעו מים עד נפש ולא היתה ברירה לכל הצדדים אלא לפרק את השותפות. (האווירה נעשתה בלתי נסבלת, עם המון תסכול, עצבים, בכי והיחסים פשוט הפכו לרווי שנאה ומתחים). היום (שמונה חודשים מאז) מנסים לשקם את היחסים ולאט לאט נרקמים מחדש יחסי גומלין שפויים-נורמליים (פחות או יותר). כן, והכי חשוב גם הרווחתי מכל העסק את העצמאות שלי (עוזרת לקופירייטר במשרד פרסום גדול) וגם נפטרתי מהתלות המוגזמת בהורים ומחרדת הנטישה. בהצלחה!

תודה. אני אשמור את דברייך בזיכרוני והם יתנו לי כוח בבוא הזמן.

ליהי יקירתי עונה אומנם באיחור,, בקשר לסוגיה עם הוריך , רציתי שתדעי שאת את מה שאת תוכלי ותיצטרכי להגשי בלעדיהם . את הצרחה תוכלי תמיד לצרוח פה וגם בחדר המטפלת ,וזה כדאי כל זמן שאת יכולה . (זה כדי להיתנקות , ) מה שהכי חשוב הוא שאופיך ואישיותך צריכים לבוא לידי ביטוי ואין זמן מתאים לזה מאשר עכשיו , כי בטיפול את מטפלת בנפשך הפגועה ואין זה כדאי להיתחכך במריבות ולהרגיש הרגשה של מושפלות כל הזמן , בחוזרך הביתה . כווונת י, שאי אפשר להיות בטיפול ובו בעת לסבול , (גם אני עברתי את אותו הדבר )ורק כשמיתרחקים מהמקור , שמשפיע על נפשך מלהיתקדם לצמוח מלקבלך איך שאת , רק אז רואים שינוי .ותוצאות ,,,לא קל כל העינין של היציאה מהקן . אני יודעת שלא על זה רצית לדבר ואף לא היזכרת עזיבה , ההפיך את רוצה רק לרצות אותם , ואם תעזבי הם יראו זאת בעין לא טובה , אז את מתרצה , מקבלת טיפול ,מערכת יחסים עם חבר לא הכי בונה ,צורחת מיפנים ,אז ברור שאת נימצאת ברחוב ללא מוצא , מזל שאת לומדת ומצליחה ,לפחות יש קצת איזון. אם דברי קשים לך ,,,לא היתכוונתי ,, אוהבת אותך מאד ויוי

ד"ר אבני שלום רב, אני מטופלת כבר שנים אצל רופאים פסיכיאטירים שונים,בהפסקות,וכולם כאחד הסכימו עם כך שאני סובלת מהפרעות חרדה ,המלוות לעיתים בדיכאון קצר. בעייתי היא,שהרופאים טוענים שאני קשה לטיפול בגלל היכולת לתת תשובות להכל..כלומר אני המטפלת הטובה ביותר של עצמי,ולכן עיקר הטיפול מתמקד בלקיחת תרופות. התרופה היחידה שאני נוטלת היא קלונקס 0.5 מ"ג כדור לפני השינה,ויחסית אני מאוזנת. מה שמטריד אותי ,היא הידיעה שאני לא יכולה בלי הכדור,למרות שאני אנטי כדורים,פוחדת מההשלכות של הפסקתו. רופאת המשפחה טוענת שהתרופה אינה מתאימה לי ,כי אני מתלוננת על מיחושים גופנים שאין להן בסיס במציאות,היא ממליצה להחליף את הפסיכיאטרית,בטענה שהטיפול של קלונקס אינו יעיל.הרופאה הפסיכיאטרית טוענת שקלונקס הוא הטוב ביותר עבורי. אני מרגישה שאני "קורבן" למחלוקת של רופאים ,ואין לי דרך לדעת מי משתיהן יודעת יותר טוב מה טוב בשבילי. בתודה מראש.

הי דפנה אם את רוצה פרטים על תרופות וקלונקס בפרט הכנסי לכתובת: www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה!

ד"ר אבני שוב שלום לך, הפעם ברצוני לשאול האם קלונקס משפיע על כבד שומני. ושאלה קצת מוזרה....בפורום כזה אני מרגישה נוח לשאול אותך...אם כבר קרה לך בעבר..שהמטופל שלך היה יותר "חכם"ממך ונאלצת לומר לו ..יקירי אין לי מה למכור לך.. בכל אופן ,לי זה קרה,הרופאה אמרה לי מפורשות..קשה לי לטפל בך ,אני מרגישה שאין לי תשובות. מה אני אמורה לעשות?לחפש את המורה של הרופאה?..או להבין שאני בדרך ללא מוצא?

דפנה שלום איני מכיר אותךף בשביל לקבוע את דעתי כאשר שניים במחלוקת שלישי קובע מומלץ לפנות לחוות דעת נוספת אולם לא דרך אינטרנט אלא דרך יעוץ ובדיקה של פסיכאטר בהצלחה עמי

זהירות-מתמכרים לכדור הזה כמו לסיגריות ויותר..................

המשך בעניין הילד המתבודד- (בן 4) אין מדובר בבישנות קיצונית- הילד אינו ביישן כלל וכלל, ועם מבוגרים, לדוגמה, יוצר קשר ללא כל קושי. מלבד זאת, הוא לא מתבייש לומר לילד שילך מפה... בכל אופן, מאחר שטכנית זה לא פשוט להתייעץ עם איש מקצוע-בגילו, הייתי רוצה לדעת מה דעתך- איך ניתן לעזור לו בכך. חוסר האינטראקציה הזו גורם לו לעיכוב בתחום השפה, החשיבה וכל זה, לדעתי.

לאני בוקר טוב. מדוע טכנית זה לא פשוט להתייעץ עם איש מקצוע בגילו? עזרה מקצועית אינה תלוית גיל. ההשלכות ההתפתחותיות שהינך מתארת הינן בעיני סיבה נוספת טובה לפנות ליעוץ מקצועי. קבוצת השווים בגיל בו נמצא בנך הינה הזירה המשמעותית ביותר להתנסויות ולהתפתחות בכל הרמות. חשוב לנסות ולהבין מדוע עם מבוגרים הוא חש בטוח בעוד שעם בני גילו הוא אינו יוצר קשר חיובי. שיקלי שוב את ענין העזרה המקצועית. בברכה. רוית.

איזו תרופה ניתן לקחת לפני טיסה, נגד פחד טיסות? האם כל כדור הרגעה יעשה את העבודה, או שיש משהו ספציפי יותר (חד פעמי) נגד חרדה מסוג זה?

א. שלום בחרדת טיסות רצוי לטפל באופן יותר יסודי באמצעות פסיכותרפיה ולא רק באמצעות תרופות, לפחות אם אתה נוסע הרבה ולטווח הארוך. תוכל לקרוא מאמר שפורסם כאן באתר בנושא טיפול בחרדות בקישור http://www.selfdiscovery.co.il/kaplan1.htm לגבי תרופות, תוכל בודאי לקבל תשובה מד"ר אבני כאן באתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדורים כמו קלונס או ווליום עוזרים מאוד

מהי בעצם מחלת הליכן ומהן דרכי הטיפול במחלה?

דוד שלום ראשית אני ממליץ להתייעץ עם רופא בנושא. התמחותי היא בפסיכולוגיה ואמנם אני עוסק לעיתים גם בטיפול נפשי בתחומים הקרובים לרפואה אך כדאי קודם כל להתייעץ עם רופא בנושא. עד כמה שאני יודע אין למחלה גורמים ידועים אך משערים שמצב או תקופת לחץ יכולים להשפיע על פרוץ או החמרת המחלה (אם כי אין זה בהכרח הסיבה). המחלה יכולה לחלוף מאליה אך לעיתים מסתבכת בשל כאבים ותופעות עור משניות. טיפול היפנוטי כחלק מטיפול פסיכולוגי ייעודי למצב יכול להיות יעיל במחלות עור מסוג כזה ברמה כזו או אחרת, לא ניתן לדעת מראש. דיווחים בספרות מצביעים בד"כ על הקלה ולעיתים אף החלמה מלאה, הכל בהתאם למצב וסוג המחלה. טיפול בהיפנוזה ניתן לקבל באופן פרטי או בבתי חולים מסויימים, למשל, בבי"ח וולפסון יש מחלקה להיפנוזה קלינית המתמחה בין היתר בטיפול באמצעות היפנוזה במחלות עור. ניתן לקרוא בעברית חומר בספר "היפנוזה עצמית" של אולמן ולמברו. הספר מאפשר גם טיפול מהסוג של "עשה זאת בעצמך". הכותבים רציניים וידועים בתחום כך ששווה לנסות. עם זאת, עדיף לדעתי בשלב הראשון לקבל עזרה מגורם מקצועי מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לדעת מה קורה כשמגיעים לאיבחון בבי"ח? מה בדיוק בודקים, ואיזה סוגי טיפול קיימים לאדם שעובד כל השבוע ורק פנוי בסופ"ש. תודה, דורית

דורית שלום אני לא בטוח מה את שואלת בדיוק. פניה לטיפול בנושא הפרעות אכילה יכולה להיות כמו פניה לכל סוג אחר של טיפול נפשי שבו את תציגי מה שמפריע לך והגורם המקצועי אליו את פונה ינסה להכיר אותך ואת הבעיה, ולהציע שיטת טיפול מתאימה. כשאת כותבת על פניה לבי"ח להיכן התכוונת בדיוק? מה מטריד אותך לגבי הפניה הזו? באופן כללי, אם אין לך זמן לטפל בעצמך מכל סיבה שהיא אז מן הסתם לא תקבלי טיפול. אני לא מכיר גורם מקצועי שעובד בסופי שבוע. ביננו, האם זה לא תרוץ מסוג כלשהו כדי להימנע מטיפול? במידה וכן, זה מאוד נפוץ ובעיקר בהפרעות אכילה. תצרכי להתגבר על ההסתגויות ולמצוא את המסגרת המתאימה לך ולאורח חייך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

דורית, השאלה היא באיזו רצינות את מתכוונת לטפל בבעיה, ועד כמה את מעונינת באמת להיפטר ממנה. כי אם את רצינית באמת - בטוח שתפני לעצמך את הזמן הדרוש לטפל בבעיה גם באמצע השבוע. הרי מדובר בבריאות שלך ולא באיזה טיפול יופי במספרה.

קודם כל,רציתי להגיד תודה לכל צוות הפסיכולוגים והיועצים באתר. עד עכשיו הצגתי לכם כבר שתי שאלות ולשתיהן קבלתי תשובה מלאה ועניינית שאפשר להגיד שעזרה לי מאד. אז....תודה. אשמח לקבל תשובה על שאלה נוספת שבימים האחרונים מטרידה אותי מאד, למרות שהיא אולי קצת מוזרה. הבעיה היא, שבזמן האחרון הפסקתי לקחת את התרופות שאני מקבלת מהפסיכיאטר - סרוקסט,ולפורל ואולנזפין, וכבר כמה ימים אני נמצאת בחרדה מזה שאני מרגישה שאני פשוט משתגעת - במלוא מובן המילה. אני יודעת שהכדורים אמורים למנוע את ההרגשה הזאת, אבל מרוב שאני מקבלת כדורים כל כך הרבה זמן, פיתחתי מין אנטי פסיכולוגי לתרופות ואני לא מסוגלת לבלוע אותן יותר.אני מרגישה שאני הולכת והורסת את עצמי במין גישה מזוכיסטית, הייתי אומרת, אבל איכשהו אני מעדיפה את זה על פני האטימות שגורמים לי הכדורים. הפסיכיאטר שלי לא מוכן לדבר על שינוי במינון או בסוג הכדורים ומאשים אותי בחוסר שיתוף פעולה.השאלות שלי הן - אני חולה במאניה דיפרסיה במצב קל יחסית. אין אפשרות להתגבר על המחלה או לחיות איתה בלי כדורים???? ואם לא - האם אישפוז היא הדרך היחידה לגרום לי לבלוע את הכדורים??? אני רוצה לציין שאני מאד רוצה להרגיש טוב, וקשה לי עם המחלה - אבל....לא יודעת. פשוט נמאס לי ואני לא יודעת מה יהיה. בתודה, אנטי.

אנטי שלום, קודם כל תני לי להרגיע אותך - השאלה שאת שואלת לא מוזרה בכלל. האמת שכמעט כל מי שלוקח כדורים פסיכיאטרים מתלבט בנוגע לשאלה הזאת בשלב זה או אחר. הרעיון של לקחת כדור כל שהוא שמשפיע על דברים בסיסיים כמו רגשות ומחשבות מעורר הרבה חרדה. אנשים נוטים ליחס לעצמם ול"אני האמיתי" שלהם את הסמפטומים של המחלה וברגע שהתרופות מתחילות להשפיע ולסלק את הסמפטומים האלה (כל העליות והירידות) מתגלה להם בן אדם קצת שונה ממי שהם היו קודם. הנטיה הטבעית היא ישר ללכת לכיוון של "זה לא אני, זה הכדורים והנורמאל הזה מזוייף" המציאות טיפה שונה, הכדורים לא הופכים אותך למשהו אחר, הם מאפשרים לך סוף סוף להיות מי שאת באמת. בלי סיבוכים מיותרים. לגבי האם אפשר לחיות עם ההפרעה ללא כדורים, אפשר אבל לא טוב. את יכולה לחיות חיים שלמים של עליות ומורדות וחרדות למיניהם ולשרוד את זה. השאלה היא האם את רוצה רק לשרוד או האם את רוצה באמת לחיות ובאיכות חיים טובה.את צעירה עדיין, יש לך את כל החיים לפניך וחבל לבזבז אותם במלחמות עם המחלה וכנראה שבשלב כל שהוא גם עם הממסד הרפואי. אם היית משהי מבוגרת שיושבת בבית כל היום ואין לה עתיד של ממש אולי התשובה שלי הייתה קצת שונה. האמת היא שאי אפשר לחייב אותך לקחת תרופות ובטח לא לאורך זמן. באשפוז אכן אפשר לחייב אותך אבל בסופו של של דבר תתיצבי וישחררו אותך ותחזרי בדיוק לאותה נקודה של בחירה חופשית. אני מאמינה שלקיחת תרופות צרכה לעשות מתוך בחירה והבנה אמיתית של המצב כי אחרת זה די חסר תועלת. השאלה שאת צרכה לשאול תמיד את עצמך היא שאלה של רווח לעומת הפסד. מה הכדורים נותנים לי לעומת מה הם לוקחים ממני ולפי זה לקבל את ההחלטה. במכתב שלך את מתארת תחושות קשות של חרדה ו"השתגעות" והשאלה היא האם המחיר של ה"אטימות" לא משתלם במקרה הזה. גם תחושת האטימות אגב היא די סוביקטיבית, למי שרגיל לרגשות אינטנסיביים (כמו במקרה של הפרעה ביפולרית) הנורמאל נראה באמת אטום ומשעמם. כאילו שיש איזה שהוא גבול שלא היה קודם שהרגשות פתאום לא יכולים לעבור אותו. זה גבול שאמור להיות שם... הוא זה שמונע מהרגשות לצאת משליטה. אני לא אומרת אגב שתחושת האטימות היא לא אמיתית. מי שרגיל לשמיים מרגיש אטום מאוד כאן על כדור הארץ עם שאר האנשים... תראי, בסופו של דבר התבגרות דורשת גם לקיחת אחריות - על עצמך ועל החיים שלך, את יכולה להמשיך עם ה"קטע המזוכיסטי" או שאת יכולה לעשות את הסטופ ולהחליט שאישפוז בעצם לא מתאים לך בשלב זה וגם לא חרדה או השתגעות ועדיף להיות קצת "אטום" מאשר מאושפז . כפי שאמרתי את, את יכולה גם להחליט שלא אבל אז ההחלטה הזאת דורשת ממך גם לשאת בתוצאות. את יכולה להחליט לאן להפנות את האומץ והכוח שלך, האומץ לקחת את הכדורים ולהתחיל באמת לחיות (וזה לא פשוט אני יודעת) או האומץ להמשיך להאבק בכוח (שגם זה לא פשוט) אבל גם לוותר כל שאר הדברים האחרים שיש מסביב שאולי בגלל המלחמה הממושכת לא תגיעי אליהם ואם תגיעי את עלולה בקלות לאבד אותם.(מערכות יחסים, עבודה, לימודים - הכל מושפע מהמצב הנפשי שלך) הבחירה היא שלך ותמיד שלך. נטע פרסמן נ.ב, אם לא קראת עדיין את הספר הייתי מאוד ממליצה לך לקרוא את "נפש לא שקטה" של קי רד'גפילד ג'יימיסון. אני חושבת שאולי זה יוכל לתת לך כמה נקודות מחשבה נוספות

http://www.zooloo.co.il/club/Articles/article.asp?id=95

פה פתאום הן רגועות:)) אין להם טענות. הכי גרוע הן אומרות לא נכון:))) אין צדק בעולם:)))) "בקצת עלינו...לרווקות" יש להן מבט של רצח בעניים:))))) איתן:)

????

http://www.zooloo.co.il/club/Articles/article.asp?id=211

אור:)) אתה מכניס להן רעיונות בראש ונותן להן סיבה לשנוא אותנו:)) תסתכל על התגובות שם:)) לפי התגובות הן היו מחסלות אותנו:)))) איתן:)))

שטויות...זה היה סתם בשביל הקטע במקרה נתקלתי בזב היום... אחי אנו לא יכולים בלעדיהם והם לא יכולות בלעדנו כל השאר זה סתם!!!! רק שלא ישנאו אותי !!!! חחחחח

האם ניתן להשיג שאלון על נושא חרדת בחינות ,אני צריכה זאת לעבודת גמר תודה

שלום רב, לכל יועצת חינוכית, בכל בית ספר, אמור להיות משהו כזה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ליהי רציתי לדעת האם את מכירה את הנושא מקרוב? אם כן, מהו סוג הטיפול? והאם זה עובר יום אחד.

אני מכירה את המחלה לא באופן אישי אלא משום שהיא חלק מתחומי הלימוד שלי באוניברסיטה. אני אאסוף בשבילך חומר בעברית וארכז לך אותו כאן.

תודה רבה לך. האם את יודעת, אולי, יש למחלה הזו "סוף"?

לפורום שלום! יש לי בן בן 12 הנוטל ריטלין. מה דעתכם בנושא?

מידע אישי ----- ילד עם הפרעות קשב וריכוז שלעיתים קרובות מתלווה גם תוקפנות כלפי הסביבה ועצבנות הפיתרון הוא הריטלין שמאפשר לא ללמוד ולהיות כמו כולם באותה הרמה ולא לפגר ברמת הלימודים שאז גם הביטחון העצמי שלו מתערער אם הוא לא יקח ריטלין זה גם מרגיע ברמה ההתנהגותית כי ילד תוקפן וחסר שקט הוא גם ילד מפריע וחברת הילדים דוחה אותו וללא הריטלין הוא גם הופך להיות ילד שחברת הילדים דוחה אותו וכך הוא מתחיל לסחוב איתו בעיות של הרגשת ילד לא רצוי שתמיד גורם לבעיות עם ביטחון עצמי ירוד וכדי להשיג תשומת לב הוא מנסה לקבלה על דרך השלילה לכן תעשי טוב למען ילדך אל תפסיקי לא את הריטלין גם בוגרים שהם סטודנטים לוקחים ריטלין ואף אחד לא יודע את זה .הוא יכול להיות ילד חכם ומבריק אבל ללא הריטלין הוא לא יוכל למצות את הפוטנציאל שנמצא בו כל זה אני כותבת לך משני ילדיי שרק בעזרת הריטלין הוכיחו את כישרונום והם אכן כך הילדה הובחנה כמחוננת והיום היא קצינה בצה"ל והילד מבריק וללא הריטלין שניסינו חייהם היו קשים מנשוא והם לא היו יכולים להגיע לאן שהם הגיעו היום ומאוד מקובלים חברתית שגם זה נורא חשוב .אל תתפתי להפסיק לו את הריטלין לטובתו.

ליונת שלום. אני מודה לך על העידוד. רק היום קראתי את התגובה שלך. זה עודד אותי. יש לי דיווח ממקור במ.הבריאות ונאמר לי מחוו"ד של רופאים שלא מגייסים ילדים לצה"ל בגלל נטילת הריטלין. אני עדין לא הגעתי לשלב שהילדים שלי יתגייסו. היכול להיות שלא חייב לספר הכל אודות ההיסטוריה של הילד? הרי הפרעת קשב וריכוז מוליכה אותם במשך כל חייהם? תודה על התגובה.

ליונת שלום! רק היום קראתי את התגובה שלך. תודה. קיבלתי דיווח ממקור שעובד במ.הבריאות אשר קורא חוו"ד של רופאים וצויין שם כי לא מגייסים את הילדים הנוטלים את הריטלין. אשמח לתגובה מהירה בענין. תודה אורלי.

שלום רב ! אני גרושה ואם לילדה בת 4 שנים. אביה של הילדה לא בא לראותה מאז שהתגרשנו, הילדה היתה בת חצי שנה, הוא סובל מבעיות נפשיות ונמצא בטיפול אצל פסיכולוג ואני יועת שהוא צורך כדורים - פרוזק, הילדה לא מכירה אותו רק יודעת את שמו. בתחילה כשהתגרשנו אמרתי לו שיבוא אליה ושאלתי למה הוא לא בא אז הוא אמר שהוא יעשה זאת אבל הוא צריך זמן וכו' . לאחרונה החלה הילדה לשאול למה אבא לא בא אליי וכו' ואני אמרתי לה שהוא גר רחוק עכשיו היא דורשת שאתקשר אליו כי היא רוצה לדבר איתו. ברצוני לציין שהילדה מאוד קשורה להוריי ונמצאת שם המון - אחרי הגן בזמן שאני בעבודה בשבתות ובחגים. ילדתי מקבלת המון אהבה וחום ממשפחתי. לפני כמה ימים אמרה לי הילדה למה אני קוראת לאבי "אבא" שגם היא רוצה לקרוא לו "אבא" ולא סבא, הסברתי לה שאי אפשר להחליף אבא , ואבא שלה הוא "חיים" שאלתי היא האם נהגתי נכון? ומה עליי לענות לילדה בשאלות כמו "למה אבא לא בא לראות אותי?" (שאלה שאני עצמי לא יודעת לענות עליה ) וכשהיא רוצה לקרוא לאבי "אבא" מה עלי להגיד לה. תודה שירה

לשירה שלום. את מספרת סיפור קשה ומורכב עליו אין תשובה אחת. לא ברור למה האבא לא בא לבקר את ילדתכם- האם שאלת אותו? האם סיפרת לו כמה הוא חשוב לילדה וכמה היא כמהה לקשר איתו? גירושים הינם לרוב משבר קשה שעשוי לגרום לבלבול רב הנמשך לאורך זמן. לעיתים זה מסתדר ולעיתים לא. הורים לבסוף מבינים שהגרושים אינם מהילדים וכי ניתן לקיים קשר הורי גם אם הקשר הזוגי נפסק. ילדתך באופן טבעי ונורמאלי רוצה אבא ואמא ומנסה בדרכה הילדית ליצור לעצמה מבנה כזה. נכון לדעתי לומר לה כפי שעשית- שסבא זה סבא ואבא שלה הוא חיים- אבל חשוב לספר לה את האמת בדרך פשוטה ועיניינית ולתת לגיטימציה לרצון להיות איתו בקשר ולתסכול מכך שזה לא מתאפשר. אולי תכתבי יותר על הסיבות שבגללן אביה לא בקשר איתה- ואז אנסה לחשוב איתך כיצד אפשר להסביר ולהתמודד. בברכה. רוית.

רוית שלום ! ראשית אני מודה לך על תשובתך. בשביל להבין מדוע הוא לא בקשר עם הילדה אני אתן לך את שתי הסיבות העיקרית שבגללה התגרשתי. 1. בעיות נפשיות שגילתי לאחר החתונה 2. התערבותה של אמו בחיינו לאחר החתונה גיליתי שבעלי לא ממש נורמאלי והוא צורך כדורי הרגעה - פרוזק ,הוא התחיל לספר לי שהוא רואה במראה את פניו מתעותות והוא היה נתון למצבי רוח. אני קיבלתי זאת בתדהמה מוחלטת מפני שאפשר להגיד שהוא הסתיר זאת ממני בצורה טובה מאוד. אני החלטתי לתמוך בו ולעזור ועודדתי אותו שימשיך בטיפול הפסיכולוגי . באותה תקופה הוא לא עבד והיה רוכש שעונים באלפי שקלים הוצאה שלא יכלתי לעמוד בפניה , כמו שאמרתי הוא לא עבד ומשכורתי לא גבוהה במיוחד, כל פעם מחדש הוא היה מבטיח שלא יקנה עוד שעונים והסיפור היה חוזר על עצמו ממש בצורת כפיתית. אמו שבמקום לעזור לתמוך בו ולהעמיד אותו על טעויותיו היתה מעודדת אותו ואומרת לי שזה תחביב בשבילו , כשהוא היה חוזר מהטיפול אצל הפסיכולוגית היא היתה חוקרת אותו שיספר לה מה היה והיתה אומרת לו שהפסיכולוגית לא צודקת וממש הורסת את כל הטיפול וההשקעה , באחת מהטיפולים ביקשתי אני להיכנס אתו ואמו התנגדה ובכל זאת נכנסתי וספרתי את מה שקורה בבית ואפילו הפסיכולוגית שלו אמרה לו שההורים שלו (שהם עצמם היו פרודים עד שאבן נפטר) ממש מרעילים. ושוב אמו היתה משכנעת אותו שלא כך והפסיכולוגית לא יודעת הכל, אני שהתיאשתי מקשר זה שהוא שומע לאמא שלו במקום למטפלת שלו וכל דבר מצדיק אותה החלטתי להתגרש - כשילדתי בת כמה חודשים בלבד. הגירושים היו קשים והכל בהתססת אימו שהיתה אומרת לו איך לשקר ומה להגיד וכו'. מהרגע שהוא עזב את הבית הוא בא לראות את הילדה פעם או פעמיים וכשלא הסכמתי שאמו תכנס אליי הביתה אז הוא הפסיק לבוא לגמרי. אני מבחינתי אמרתי לו שיקח את הילדה לטיול לקניון וכו' ושהמפגשים לא חיבים להיות בביתי. אמו אמרה לו (וזאת אני יודעת משיחה שהיתה לי אתה ) שלא כדאי לו להיות בקשר עם הילדה שמצבו הנפשי לא כל כך טוב ועדיף לו להתנתק - לדעתי דאגתה היא כספית , שחלילה לא יקנה לילדה משהוא וכו' . אני התקשרתי אליו ואמרתי לו שיבוא מפני שרציתי שילדתי תהיה בקשר עם אביה אבל הוא מצידו לא הגיב ולא ראה אותה כבר 3 וחצי שנים. לדעתי זאת אמו שמשפיעה עליו ופוחדת שיהיה אתה בקשר ושיוציא עליה כספים-דבר שמעולם לא דרשתי פרט לדמי המזונות שפסק בית המשפט. מה עלי לעשות בנושא כי ילדתי ממש רוצה "אבא" . תודה רבה שירה

היי! פניתי לפורומי רפואה אחרים , אך בכולם הפנו אותח לפורום זה. אני בת 21 וסובלת מבעיות אכילה קשות , הנובעות מהפחד שלי להשמין , ומסלידתי משומן. אינני מצליחה להכרחי עצמי לאכול , וגם אם אני אוכלת, משהו מלבד ירקות , אני מרעיבה את עצמי עוד יותר על כך. אני כבר נראית נורא , ועייפה וחלשה, רוב היום אני עצבנית כלפי כל מי שסביבי. החשק המיני שלי נעלם כליל , ואיני יודעת כבר מה לעשות , היות והדבר פוגע ביחסיי עם חברי . אינני טפשה , ואני מודעת לעובדה כי הדבר פוגע בי , וייפגע עוד יותר בעתיד, ועם זאת , המצב רק הולך ומדרדר כבר כמה שנים. גובהי 1.70 מטר , ואני שוקלת בערך 46-47 קילו. יש לי אנמייה , ורק בעיות נגרמו לי מהמצב , אולם עדיין חשוב לי לא לאכול כדי לא להשמין בגרם.

שיר שלום ללא ספק מצבך מדאיג מאד רצונך להיות נטולת שומן פוגע בבריאותך יתכן לצמיתות יתכן בחייך לפתרון המלכוד (בהנחה שאת רוצה להיות חיה ובריאה) אנא פני לעזרה אם תרצי פני למייל שלי ואראה אם אנייכול לעזור לך למצוא מטפל או מטפלת בהצלחה עמי

שיר, את באמת, אבל באמת רוצה לצאת מזה? חשוב לך להיות שוב אדם בריא בנפשו ובגופו? אם ענית כן, הרי שאת חייבת ללכת לטיפול... (סליחה אם זה נראה כמו חידון התנ"ך)... כי הפרעות אכילה זה משהו שמתחיל בראש, ממשיך בהרס הגוף ויכול להסתיים במוות - זו שרשרת שמורכבת מחוליות של הרס שרק הולך ומתגבר... אני לא יכולה לכתוב לך שהחיים יפים... אבל זה מה יש - הכוח לשפר את חיינו נתון בידינו, ולפעמים השליטה נשמטת וכדור השלג שלנו רומס אותנו. כשמודעים לזה, כבר יותר קל ללכת ולבקש עזרה, כי יש דברים שלבד אי-אפשר לעשות... HERA.

שיר, אני אגיד לך את מה שאני רוצה להגיד בצורה חד משמעית: חמודה, עליך להגיע לטיפול, ולא מחר...אלא אתמול! מצבך מדאיג, ועצם המודעות שלך שאין לך שליטה על המצב, יחד עם הידיעה שאת מזיקה לעצמך ולגופך, ייסייעו לך לחשוב שאת אכן זקוקה לטיפול, לעזרה. אם את זקוקה לסיוע במציאת העזרה המתאימה, את מוזמנת לפנות אליי במייל ונמשיך משם. שבת שלום, טלי פרידמן

שלום: אני בת 33 לאחר גירושין 5 חודשים אני בטוחה כי אני נמצאת בדיכאון חזק, התחלתי אף לחלק את הדברים שלי לאקס שלי אין לי עניין יותר בכלום, בוכה הרבה, ומרגישה חסרת אונים. אנני יודעת מה לעשות, אין לי חברות, ואני מרגישה כי אני תקועה באמצע החיים אני בזמן האחרון מרגישה נואשות חלשה, עייפה כל הזמן,רוצה לישון, חסרת אנרגיה, אין לי חשק אפילו להתלבש יפה, או לצאת לבלות. יש לי חבר , אך גם לו יש מספיק משלו ולא הייתי רוצה להוסיף לו.. אגב מפריע לי עובדה אחת שהוא לא מפרגן לי אף פעם .. מה עושים .. אנא עזרו לי ...

אני מכירה מישהי שעברה בדיוק את אותו סרט- התגרשה מבעלה, ונכנסה לדיכאון, לא רצתה לאכול, לא לצחוק, לא לדבר עם אף אחד- כל היום הייתה ישנה, מסוגרת בחדר ובוכה. מוזנחת ונראית נורא. לא יודעת אם לך יש ילדים, אבל לה יש ילדה וזה היה כואב לראות את כל הסיטואציה הזאת. בקיצור , למה אני מספרת לך את זה , כי הבחורה הזאת (שדרך אגב התגרשה בגיל 33 גם היא) החליטה לבקש עזרה- מפסיכולוגית ופסיכאטר, בעזרתם היא החלה לקחת איזושהיא תרופה (שאני לא יודעת את שמה) למשך מספר חודשים בודדים, וזה נתן לה קצת כוח לקום........ ולחפש עבודה! היום היא מישהי אחרת, חתיכה, מקסימה, חברותית, אמנם יש לה את הנפילות מדי פעם בפעם, אבל למי אין...? אז, מקווה שזה ייתן לך קצת חומר למחשבה... בהצלחה!

חמודה, הדכאון החל לאחר הגירושין? ההרגשה הזו, של חוסר עניין מוכרת לי היטב... אפילו הדברים הכי חשובים כבר לא מעניינים יותר... גם תחושת ה"אין מוצא" מהמצב הזה... אבל ברגע שאת מודעת למצב את יכולה לטפל בזה... אם את לא מצליחה לבד, תפני לאיש מקצוע... חשבת לעשות איזשהו שינוי? אפילו קטן, משהו שיוציא אותך קצת מהמקום השלילי הזה... זו יכול להיות תספורת חדשה, או קנייה של משהו שתמיד רצית. זה צריך להיות משהו אישי שלך, ולאו דווקא חומרי... אם את זקוקה לחבר שיפרגן לך מדי פעם, ואת מרגישה שהצרות שלך יכולות להכביד על החבר הנוכחי, אולי אתם לא מתאימים... אבל את כל הפרטים את יודעת. בד"כ מדכאון קשה לצאת לבד... יש היום תרופות חדשות, שעושות עבודה מצויינת... צריך הרבה סבלנות ונכונות לפנות לאיש מקצוע. HERA.

חמודה שלום לאור הקשיים הניכרים שאת מתארתהנמשכים מזה זמן ארוך יחסית מומלץ לפנות ליעוץ מקצועי בעקר כדי לברר מה קשייך סביב הפרידה ניתן אם צריך גם להעזר זמנית בתרופות שיקלו על הרגשתך יתנו לך יותר אנרגיה בהצלחה עמי

שלום לך, אני מבינה בדיוק מה עובר עלייך רק שככה נראו כל הנישואין הראשונים שלי. התגרשתי בגיל 28 מבחור שהייתי נשואה איתו שנתיים ברוטו. מטמטום וחוסר בטחון בלבד לא זרקתי אותו לפח וחיכיתי משום מה שהוא יעשה את הצעד. למרות שהנישואים היו חרא פתאום שזה ממש נגמר (לא הקטע של הרבנות אלא הרבה לפני) פתאום נחתה עלי עצבות. שלשה חדשים אחרי שזה נגמר וכבר היתה בלשית ועורכת דין הכרתי משהוא ממקום העבודה והיום אנחנו כבר נשואים למעלה משנה. מה אני באה להגיד - אך תסתגרי בתוך עצמך כמו שבלול. תתאפרי, תתלבשי, תסתרקי, שימי מלפפונים על העיניים (זה עוזר) ותראי לכל העולם שאת בסדר. בסוף את תאמיני בהצגה של עצמך. קודם כל יש צרות הרבה יותר גדולות. אם אתם גרושים כנראה שזה לא צריך להיות הקשר הזה ואני לא יודעת את הסבות למה זה נגמר או מי יזם את זה. במקרה שלי לעצבות גם נלוותה הקלה אדירה והורים משגעים שזה מאוד עוזר. הבעיה במצבים כאלה זה המעבר ממצב מוכר למצב לא מוכר - פתאום את ישנה לבד, מכינה אוכל לעצמך וכו' כל המחשבות האלה. אבל גם במצבים לא מוכרים יש יתרון וצריך להתמודד איתם. עברתי דברים נורא קשים בחיים שלי וגם היום לא משהו, אני מובטלת מהיי טק כבר חצי שנה בלי שום תקווה לעבודה ואסור להתנהג כמו שאת מתנהגת. פשוט תסתכלי על זה שהחיים זה מתנה ואנחנו נמצאים כאן פעם אחת בלבד ובחור הלך בחור יותר טוב יבוא ויש המון דרכים להכיר היום. יש פורומים, יש אתרי הכרויות וכו' וגם מקומות עבודה זה יופי של מקום. תנסי למצוא מקום עבודה כמו קומברס שיש שם הרבה מאוד צעירים ואז הסכוי שהיום שלך גם יראה יותר טוב ואולי גם תכירי משהו. חוץ מזה הגרושים שלי מאוד בגרו אותי ונתנו לי פרספקטיבה מאוד שונה על החיים שזה גם משהו. תעשי משהו לעצמך שאת אוהבת למשל שחיה או רכיבה על סוסים או טיולים או חו"ל או כל דבר שאת יכולה לעשות בלי להיות חייבת לאף אחד שום דבר, צלילה, רכיבה על אופניים, יש טיולים של פו"פ לחו"ל אני חושבת של איסתא יש המון אפשרויות לצאת מהקטע המסריח הזה ואז זה כבר שגרה ולא קרה כלום. אני מאחלת לך שתקחי את הדברים בפרופורציה הנכונה, גרושים זה לא סרטן ואם הכל בסדר בבריאות ויש לך עבודה בחור זה רק עניין של זמן. ואף תרופה לא תפתור לך שום בעיה. תזהרי מזה.

שלום, קראתי את מה שכתבת... כל מה שכתבת נכון - לגבייך... אנשים שונים זה מזה, צורת ההתמודדות של כל אדם היא אינדבידואלית ובאה מתוך ראייה סובייקטיבית של החיים. מה גם שלכל אדם אישיות שונה - מה שלאחד נראה כמו משבר שקל לפתור לשני נראה כמו סוף העולם.

אז מה.... את אומרת שאת מאוזנת...? (אולי תלמדי אותי איך להיות מאוזנת גם?) למה את מתנתקת מהכל?, האם זה מהפחד להיפגע, להחשף, להסתכן בפגיעה, בכאב, האם זו הסיבה, או שפשוט אפאטיות, פשוט להסתגר כמו שבלול בתוך הקונכיה?

אני לא יודעת אם אני שבלול בקונכיה או קיפוד עם קוצים בכל הכיוונים (גם בבטן)... את רוצה להיות מאוזנת גם?... מממ... תני לי לחשוב... אבל בשביל מה זה טוב? האיזון הזה פרושו בעצם שום-דבר... אני לא מרגישה כלום, לא אכפת לי ממה שקורה איתי... "המתים לא יודעים שהם מתים..." ( מתוך ה"חוש השישי" כמובן), ואני דווקא כן יודעת את זה... לא רע לי כרגע, אבל בעצם אין לי כלום... אפאטיות - זו ההגדרה הכי טובה (תודה!). אולי לפעמים את מתכחשת לזה - אבל את חיה...! גם בפעמים שאת סוערת פה בפורום, את מעלה התלבטויות קשות - זה אבסורד (אולי) אבל את יודעת לכאוב - את כותבת הרבה יאוש, ובכל זאת זה הכל מתוך החיים שבך... גם אם הייתי יודעת ללמד את "תורת האיזון", אני לא חושבת שהייתי מעבירה את הידע הזה הלאה... למה לי להביא איתי בשורות של מוות, כשיש לאחרים את האפשרות לחיות?

אני עדיין מתקשה להבין איך, עם כזה חוש הומור וכזאת שנינות את מדברת על הרגשת מוות..... ואם את רוצה את יכולה לירות חיצים כמה שבא לך... ( זה בסדר הם נתקעים במסך) ואני לא מבינה למה בשורות של מוות? את רק מעודדת פה אנשים כל הזמן, יש לך כל כך הרבה חוכמה להעניק אז למה לא לשתף? אני לא חושבת שאת כזאת נוראה בכלל... :-)

כמה שאני שמח לראות את שלושתכם על מסך אחד הערב. התגעגתי..( זוכרים?)

נירוששששששששש..................... לאן נעלמת? איפה אתה ? לא רואים אותך, לא שומעים ממך, מה איתך?..... :-) ברצינות, לאן נעלמת לנו? ואיך אתה מרגיש? תספר לי משהו.... התגעגעתי!

ליהיייייי מה זה התגעגעתי.אני כל הזמן פה כצופה, פשוט די עסוק לאחרונה, יש לי המון לשתף, וגם לומר לך בעיניני רומו של עולם(שמתי לב שזהמעסיק אותך) וואו לא יודע מהיכן להתחיל אז קבלי את רשות הדיבור

בבקשה ממך............. אל תתיחס לדפוק הזה שמנסה להרגיז אותך, תנסה להתעלם, אני יודעת שזה מעצבן אבל- אל תשתף איתו פעולה. אנחנו מתים עלייך ולא רוצים שתתחיל להתעצבן, בסדר? במקום להתעצבן ממנו-- תחשוב על השיר שהבטחת לשלוח לי..... אוהבת, ליהי.

לא אני בסדר נשמה תאמיני לי אני יודע להסתדר גם אם זאבים האמת אני מודאג יותר ממך הנה שיר בשבילך חמודה http://www.zooloo.co.il/english/Love_lyrics_I_love_you_just_the_way_you_are.asp

אני מזמין אותך לריקוד טנגו וירטואלי http://www.zooloo.co.il/english/Love_lyrics_Always_On_My_Mind.asp

זה לא טנגו, זה סלואו צמוד... :-)

אני באמצע העשור השני סובל מהפרעות חרדה . סבלתי מספר התקפי פאניקה הכוללים חלק מהסימפטומים המופיעים ב ICD . לא חשבתי ללכת לטיפול פסיכותרפויטי כיוון שאני לא רואה את השיטה שניתן לטפל בי -כלומר אני אגו-דיסטוני אך לא רואה באיזו צורה ניתן לטפל בי ובעיקר האם אפשר.

מה זה icd? מה זה דיסק חדש??

יאיר שלום האם אתה נהנה למלכד את עצמך אם אתה רוצה עזרה פנה - יש בהחלט סכוי לעזור לך בין אם דרך פסיכותרפיה ובין אם דרך טפול תרופתי או שלוב אם אינך רוצה - שרוי לך בהצלחה עמי

הילד בן 4 בקרוב, ואינו מפתח קשרים עם ילדים, ואף מסתייג מכך מאוד. התופעה מלווה אותו מאז ומתמיד. יש לו אחות צעירה שאיתה הוא משחק בבית וגם רב איתה, אבל רק איתה יש לו אינטראקציה. בגן הוא בוכה כל בוקר ש"לא רוצה לשחק עם הילדים", ומשחק כל הזמן לבד או ליד אחותו. גם אחה"צ- בגן שעשועים או אצל חברים הוא מוצא לעצמו משחק, ומשחק לבד. אם ילדים מצטרפים הוא מתעצבן ואומר להם שילכו, או מתרחק. מעולם לא ראיתי אותו משחק או מדבר עם ילד . בבית- יש לו קשר טוב איתי (אמא שלו) והוא קשור אלי, ולרוב מסתדר מצוין עם מבוגרים, אך לא עם ילדים. יש לציין, כי לא חווה איזושהי טראומה עם ילד או חטף מכות, והדבר נראה באישיותו. אני מאוד מודאגת ופוחדת שילדים יחרימו אותו בשל כך. מה עושים?

אני, ניסית לשאול את הגננת? עדי

לאם המודאגת-אם את מאזור ירושלים,השאירי הודעה עבורי בצרןף דו"אל או טלפון,אני מאמין שאוכל לעזור.

לאמא המודאגת שלום. האם ניסיתם להתייעץ עם איש מקצוע? אני חושבת שכדאי לפנות על מנת לראות כיצד ניתן לעזור לו בין אם זאת ביישנות קיצונית ובין אם מדובר במשהו אחר- כדאי לנסות ולחזק את הבטחון והדימוי העצמיים ולאפשר לו גם את השדה החברתי שהינו מרכיב חשוב בהתפתחות. אשמח לענות על שאלות נוספות במידה ויתעוררו. בברכה. רוית.

מקווה שלא אשעמם אותכם אבל אני זקוק נואשות לעצה, תמיכה אחרי לילות של נדודי שינה. אני נשוי ואב לשני ילדים . המצב בבית ברוך השם. אבל בעבודה אני הולך ומסתבך. אני לא טוען שאני אינטליגנטי או מוצלח יותר מאחרים מבחינה מקצועית אבל יש לי ראיה אחרת של ענייני עבודה ולא פעם אני מרגיז אחרים ( ממונים, חברים) כשמתברר שאני צודק והם לא בסוגיה זו או אחרת. כנראה שהדרך בה אני מעביר ביקורת או מעיר הערות לא נעימה אני מניח 0 אם כי אני לא מודע לכך). הביעה בארגון בו אני עובד ( כפי שקורה בארגונים רבים) היא שמי שלא שוחה עם הזרם מתרסק בסיועה האדיב של חברים לעבודה. כבר קרה שאנשים נאלצו להתפטר בגלל לחצים המופעלים על ידי ההנהלה ועושי דבריה. בגלל האחריות למשפחה ולילידים אני מבליג, סותם את הפה וממשיך לעבוד : לא הולך עם הזרם אך לא נגד הזרם. הבעיה היא שבזמן האחרון אני כבר לא מסוגל להבליג , אני מבטא התנגדות במעשים ובהערות ציניות. אני מושך אש ועליתי על הכוונת של הבוסים ועוזריהם. מנסים "להרוג אות"י לאט..לאט.. ( כבר ראיתי כיצד עושים את זה לאחרים). מציפים אותי בעבודה ותפקידים, נוהגים להעיר לי הערות שליליות ולבקר אותי שלא בצדק. אגב אני לא פרנויד, ממש לא ( הסתדרתי במסגרות אחרות). הייתי מתפטר מחר אבל מצב במשק על הפנים.אני סובל את ההשפלות בשקט , כל הזמן אני רואה בעיני רוחי את ילדי ומה יקרה באם אני אתפטר זה עוזר לי להתמודד איכשהו עם המצב. הביעה היא שאני מתחיל להתדרדר נפשית. אני חש כמו עבד בכלוב, מושפל וחסר ערך היות ומאפשר לאחרים להתעלל בי נפשית. בלילות אני לא יושן. וכשאני כבר נרדם אני מתעורר בשלולש בבוקר שטוף זיעה מסויט וחרד. מרגע שאני מתעורר עד שאני נרדם מתישהו בלילה אני רוקם תכניות נקמה שהולכים ומחריפים בחומרתם. וזה מאוד לא מאפין אותי. היתי פונה לטיפול אבל קשה לי כלכלית ולא מוכן לפנות למרפאה ציבורית . לפעמים יש לי פנטזיה שאני לוקח פחית נפט מצית את הבניין או לוקח רובה ומחסל את כולם . אל חשש... אני בשליטה , איני אלים ומגנה אלימות. אבל אני נבהל מפנטזיות האלה. אני מודאג מהעישון המוגבר, העובדה שהתחלתי לשתות . אבל ברגע שאני מגיע הביתה אני בשליטה מלאה , אני לא מוכן להוציא את הכעס על אשתי וילדי . כלומר, אני בשליטה מלאה כלפי חוץ. יש לי אשה נהדרת שמעודדת לעזוב את העבודה רק שאני ארגיש טוב. אבל היא לא מודעת למחירים שנשלם באם אהיה מובטל. אני חש שאז אאבד את מעט הכבטד שאני רוכש לעצמי. באמת לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני הולך ומשתגע.

צביקה, אם המצב יימשך כמו שאתה מתאר אותו - בכל מקרה תאבד את מקום עבודתך... כמה עוד תוכל להחזיק את עצמך בשליטה, ולא להתפרץ בבית? האם הכבוד שווה את הסבל? אני מאמינה שאישתך מרגישה את הסבל שלך, ולא יודעת איך לעזור... עד כדי כך שהיא מוכנה שתוותר על העבודה... אני לא יודעת (כי לא ציינת) מדוע אתה לא מוכן לפנות למרפאה ציבורית, אבל אם זה עניין של כבוד, אז יש פעמים שצריך להזיז את הכבוד טיפה הצידה, ולדאוג לבריאות הנפשית. HERA.

צביקה, כשקראתי את דבריך חשבתי שאולי לא על כל דבר צריך להעיר. ניסית לדבר עם ההנהלה? לפעמים זה עוזר לפעמים לא. לי קרה אותו הדבר עם הבוסית שלי. ניסיתי למשוך בשיניים, אבל כשהיא לא נתנה משכורת בזמן, עזבתי (ובינתיים ערבתי את המשפחה שלי(. עדי

צביקה שלום אתה ממולכד וממלכד מצבך לא טוב , הולך ומדרדר ואתה מבקש עזרה בלא לשלם עבורה ובלא לפנות מה לעשות - בדיקת קשייך מחייבת בדיקה מדוקדקת של התהליכים העוברים עליך, כיצד אתה פוגע בעצמך, לטעמי מאילו סבות אתה עושה זאת (שטות שטפול אחרות אולי יסתפקו בזהוי התהליכים ושינויים) וזה עושים בטפול לטעמי, טפול הוא השקעה , כמו למודים למשל , משלמים ובמידה וזה מצליח - ההשקעה חוזרת פי כמה, בפחות בעיות בעובדה בחיים, בקדום, שכר וכו' אז שקול ואולי תמצא עצה טובה יותר בהצלחה עמי

צביקה שלום, אולי במקום להיות מובטל תנסה לחפש מקום עבודה אחר לפני שתעזוב את מקום העבודה הנוכחי. העיקר שתחליט ומהר. הצרה היא שיכול להגיע רגע בו לא תצליח להיות ממוקד בגלל הכעסים, המרירות והרגשת ההשפלה והכאב. תעשה את כל המאמצים עכשיו לזרוק את הכל מאחוריך ולפתוח דף חדש. אולי בהזדמנות זו תשדרג את עצמך למשהו מעניין יותר? הרי משנה מקום משנה מזל, לא? רק אל תשב על הגדר, רגל פה רגל שם. הר געש שמתפרץ - פגיעתו רעה, אנושה ולפעמים בלתי הפיכה. כל טוב ושיצליח לך.

א. לנועה ,עדי, הרה וד"ר אבני ולכולם !!! תודה על התיחסויותכם. אקח בחשבון את הערותיכם. ב. נסתרות הן דרכי האל !!! הלילה ישנתי מעט מאוד, חרד, כועס בעיקר כועס כועס מאוד. מצד שני הפתעה !! במשך היום קיבלתי שתי שיחות לסלולארי : שתי הזמנות לראיונות עבודה . מזמן שלחתי קורות חיים לשני מקומות עבודה אבל שחכתי מהעניין והנחתי שנפסלתי.. והינה הופתעתי!! לא בטוח שמודבר במקומות עבודה טובים יותר מבחינת שכר ועניין, אבל העיקר לשנות אווירה . נעשה לי קצת טוב על הנשמה פתאום אור בקצה המנהרה. אמנם אני חרד מהאפשרות שלא אתקבל אבל גם יש גם סיכוי. הגעתי למסקנה שאולי כדאי אפילו להתקבל לעבודה עם שכר נמוך יותר אבל שתאפשר לי להתאזן. האישה והילדים תומכים בצעד הזה. בכל אופן אני אשקול לפנות לטיפול. אם להיות כנה אני לא כל כך מאוזן למרות שכלפי חוץ הדבר אינו בא לידי ביטוי. אני מלא שנאה וכעס ורצון לנקמה שלא יאומן!! אני לא מלאך אבל בחיי לא חשתי כל כך הרבה כעס ורצון לפגוע באחרים. רוצה להפטר מהרעל הזה . לא יאמן פעם אהבתי בני אדם ועכשיו אני שונא. אני מזועזע מעצם הדחף לפגוע באחרים...זר לי ואני מתבייש בעצמי גלל תחושתי זו. דבר נוסף, בעבר לא נחשפתי לפגיעה כל כך קשה בי מצד אחרים . בדרך כלל הסתדרתי במסגרות . איך יכול להיות שהשתנתי כל כך. בא לי לפגוע ולרמוס אחרים כפי שעשו לי אבל לא רוצה שהתחושה הזו תשתלט עלי ??? טוב אני מתחיל לקשקש ולחזור על עצמי העיקר שהסיכוי בדרך. להתראות ותודה על העזרה

שלום רב, בעקבות המלצתו של ד"ר אבני: התקלות המתלוות למצב הקיים (עומס עבודה, עצבנות, מחשבות נקם, יחסי עבודה מעורערים וחשש להפסקת עבודה) - מאד מכבידות. יעוץ ממוקד נכון, שמצריך מספר מפגשים, ושעלותו ממש לא בשמיים - יכול ליצור מציאות חדשה לגמרי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה! כאמור , אפעל בכיוון. האם יש גישה טיפולית ספציפית המתאימה לבעיתי???

יקרה שלי, מה שלומך???

ליהי יקירתי ,את כאן.,,,כמה טוב. אני ,בסדר כרגע ,מיתמודדת עם כל החזיתות ,בבת אחת ועם הבן ,אנו נעזרים במטפל שמבין שעושה בנתיים עבודה טובה (פרטי ,עם כל מה שמיתלווה מכך, כלומר את הבלתי אפשרי ,,) יש כיוון ומסלול וזה מוריד הרבה דאגות מהלב . עם המטפלת שלי אני מנסה להבין ולרדת לעומק ההיתנהגויות התת הכרתיות וההרסניות שליווני לאורך כל הדרך . איך ,,,ומה שלומך.. איזה אתר יפה שלח לך אור מזה נהנתי מזה אני,,,שירים, קריוקי,,איזה אור"זה אהה. שלך המזה אוהבת.... ויוי

אני שמחה שאת מתמודדת, להתמודד זה מצויין. לגבי המטפלת שלך, איך את מנסה להבין את ההתנהגות שלך, אני גם רוצה! מחר יש לי פגישה עפ הפסיכולוגית שלי ואני רוצה מאד להצליח ורוצה להיעזר בה אבל לא כל כך יודעת איך עושים את זה, כמובן שאני אגיד לה את זה ,אבל רציתי אולי ללמוד ממך משהו, אז אם יש לך עצה טובה אני מה זה אשמח לקבל... בקשר לשלומי... אסור להתלונן נכון? ככה אמר רבי נחמן מברסלב, שאם מתלוננים אלוקים מעניש אותנו עוד יותר, אז אני פוחדת מזה, ממש לא מתאים לי עוד דברים קשים להתמודד איתם, אני מתמודדת מספיק עפ כל התיסבוך והבלבלת שאצלי בראש. עדיין יש לי לחצים בחזה, כבר כמה ימים שזה לא עובר, אני יודעת שזה אך ורק מצב נפשי אז בכל פעם שזה דוקר אני לוקחת נשימה עמוקה- במקום סיגריה...(אבל עדיין לא הפסקתי לעשן) נ.ב את יודעת שאני התגעגעתי אלייך???

אופס,,ילחץ בטעות רציתי להודות לך על הבאת הקטעים המלומדים של הרב"נחמן מברסלב" בקוראי את זה כמה פעמים , הבנתי שכל האמירות בעצם מוכרות לי היטב וחלקם הגדול מיתבצע גם, על ידי ,במודע או לא במודע . נכון שכשעסוקים בנפש האדם הפגועה רב הזמן לומדים ממקורות אחרים ,את הפתרונות למצבים שונים, כמו מהניסיון המר ,אתה למד לקח או מניסיונם של אחרים על ידי צפפיה בהם או מספרי לימוד של גדולי הפסיכולוגים של הדור ,או מיתוך היגיון חוכמה וידע אישי. אך מה קורה כשיש פיסקה או מישפט מפתח שכל כך קשה להבינו ואין רואים את ישומו . "לעולם לא יושם לך מיכשול שאין בכוחה להיתגבר עליו ". המיכשול שלי הוא אני עצמי,,עוד לא היתגברתי על הרצון להעלם או לא להיות כאן בכלל, ואם להיות זה כדי להיות רק למען ילדי . נכון שיש טיפול וכו/ ואני לא מבינה איך מיכשול כזה יכול להימשך 30 שנה,וכוחי רק הולך ומיתמעט,למרות שאני מיישמת כמעט את כל מה שניכתב בפיסקאות. דניאל,אני מיצטערת אם הפלתי עליך תיק ושאלה,אולי אתה לא רב, ואין זה הפורום המתאים ,,, אך זה קשור איך שהוא בכל זאת ,,.לפסיכולוגיה . תודה לך ויוי

אני קצת מתקשה להבין משפט כלשהוא: "לעולם לא יושם לך מכשול שאין בכוחך להתגבר עליו ".................... ובכן...., איך זה מסתדר עם העובדה שדודה שלי חלתה בסרטן ושרק נס משמיים יציל אותה, כי מצבה קשה מאד? איך זה מסתדר עם העובדה שעדיין יש חולי סרטן רבים , שמאמינים שיוכלו להתגבר על המיכשול ולא מצליחים ומתים מוות מלא ייסורים? איך זה מסתדר עם מוות פתאומי של בעל, ושני ילדים מקסימים מאותה המשפחה בתאונת דרכים? איך זה מסתדר עם משפחה שהלכה לאכול פיצה ואיבדה כל כך הרבה? איך? איך לכל הרוחות? זה לא מסתדר לי איך אפשר להתמודד עם דברים כאלה? מישהו יסביר לי בבקשה כי אני מאד רוצה להבין!!!!!!!!!!!!! איך אפשר להתגבר על דברים נוראיים כאלו??????

לאלה שבאמת מאמינים הכי קל... "אם זה מה שאלוהים רוצה - אז ככה זה צריך להיות!" זה בדיוק מה שכתבתי לעופר - האמונה מסירה, למעשה, את האחריות מהאדם... יש את מי "להאשים". והרי המאמינים טוענים כי השואה היתה בגלל שעם ישראל חי בחטא... הייתי בפולין... ראיתי... אני יודעת שאטוס לשם שוב... אולי עם ישראל חטא - אבל איך תינוקות יכולים לחטוא? האמונה עוזרת להתגבר, כי האמונה לא מצריכה התמודדות... אני לא יכולה לקבל את זה... כי אני שואלת את אותן שאלות שאת שואלת... כי אלוהים בגירסתו הנוכחית ממש, אבל ממש לא יודע לתת קצת ימים טובים... מאחלת החלמה לדודתך!!!

לויוי , האם מצאת את היעוד האמיתי שלך בחיים ? ואם כן האם את שלמה איתו ? האם את יודעת באמת את הסיבה לקיומך בעולם זה ??? נכון שזה נשמע מופרך ולא מציאותי ואולי את שואלת את עצמך מדוע בכלל להתעסק בזה, אולם הדרך הרוחנית הזו יכולה להביא אותך למקומות חדשים ולהתנסויות חדשות ויכול להיות שזה יתן לך מנוחה ונחת ואולי גם קצת אושר בחיים. אני יודע שזה נשמע כמו הטפה דתית או דחיקה להתקרבות לדת , אבל אני מנסה קצת לעורר בך את השאיפה של כל אדם לחפש משמעויות רוחניות לחייו. זה כמו להסביר לך מהו הטעם של פרי אקזוטי , לעולם לא תוכלי להבין או לדעת עד שתטעמי אותו בעצמך , לכן לא יועילו הסברים או משפטים מלומדים , את חייבת התנסות את מציינת שאת בת 30, ויש לך ילדים . נכונו לך שנות חיים רבות ובידך הבחירה איך לחיות אותם . ( בטוב אני מקווה , רק בטוב). לגבי הטענה שלך שהמיכשול שלך הוא עצמך , את צודקת , ברצוני שתדעי שהמלחמה הקשה ביותר של האדם היא בעצמו ( בדת היהודית זה נקרא יצר הרע ) , במחשבות שליליות בעשייה ובהתנהגות שלילית וכו' שיהיה לך רק טוב דניאל.

טוב....הרגשתי דחף לכתוב פה..והסיבה שאני כותבת בפורום היא בגלל שאין לי אומץ ללכת לפסיכולוג. בכל אופן רציתי גם לשמוע קצת תגובות מאנשים לדעת אם אני פסיכית או סתם עוברת משבר אז ככה...כל החיים סבלתי מבעיות משקל...מה שגרם להפרעות אכילה ולדכאונות ממושכים היום אני לא שמנה בכלל אבל הדימוי העצמי שלי הוא של שמנה כלומר אני עדיין תקועה במחשבה שאני שמנה וזה מטריד אותי וקשה לי לתפקד בחיי היום יום שלי התאבדות זה דבר שאני שוקלת כבר הרבה זמן ופשוט רע לי. כל מי שרואה אותי חושב שאני הבחורה הכי שמחה בעולם ותמיד אומרים לי "אוי את כל כך יפה בטח אין לך בעיות בחיים."....הלוואי , אבל אני רק משחקת..הכל הצגה קשה לי להתמודד עם אנשים למרות שאני לא מראה את זה בכלל. התחושות שעוברות בי מאוד קשות ואני כבר לא יודעת מה לחשוב על עצמי...אולי אני מטורפת? אני בבעיה......יש עוד הרבה דברים שאני לא יכולה לספר אותם...כי בכל זאת זה פורום ואני חשופה אבל אני מאוד מאוד אשמח לקבל תגובות מאנשים תודה למי שהקשיב לי, מיקה.

מיקה, שלום. יש עליות וירידות בחיים, זה משפט נדוש.... , אבל מה שאף אחד לא אומר יותר מידיזה שלפעמים הירידות כה תלולות שפשוט לא רואים את הסוף ואז חושבים גם על איזה שהו סוף.. יחד אם זה, רק למטה , עמוק בוואדי ניתן ויש לאן לעלות. אני מכירה את תחושותייך כי חוויתי אותו הדבר, אלא שמלבד עניין המשקל גם תמיד הרגשתי מכוערת (למרות שאני לא, ואני נשואה עכשיו עם יו גראנט 2 ) ועדיין, לפעמים אני שוכחת שאני בעצם לא מכוערת ולא שמנה... עצתי לך היא כמו שאני נזכרת לעשות במקרים כאלו, פשוט תחפשי את המראה הכי קרובה ותדפקי חיוך ענקי! תזכירי לעצמך מי את ומה את שווה, כי מה לעשות אנו כנראה מאלה שתחושות "אהבת העצמי בטירוף" לא בגנים. וחוץ מזה, תטיילי לך בשדרות ותראי איך העצים מחליפים צבעים, תקדישי זמן לעצמך, ןתחייכי לעולם, כי גם העולם בסופו של דבר יחייך אלייך, אלו חוקי הטבע, ואת לא יוצאת מן הכלל. תנסי...

תולי.....הלוואי וזה היה קל כמו שאת מפשטת את זה. לפעמים אני כל כך שקועה בסבל שלי שאנשים מתרחקים ממני וזה לא בכוונה... בכל אופן כמו שאת אומרת בסוף דברים צריכים להסתדר. אחרי הצבא אני אטייל לי בעולם וזה הדבר היחיד שמעודד אותי באמת. תודה רבה לך על המיכה אני מאוד מעריכה את זה :-) מיקה.

מיקה, חד וחלק - את לא מטורפת!!! אני לא יודעת אם קראת חלק מהדברים שנכתבו פה, אבל יש כאן עוד אנשים שסובלים מהפרעות אכילה (מכל הסוגים...), ואף אחד מהם לא מטורף... נכון, קיימת בעיה, אבל זה לא הופך אף-אחד לפסיכי. את באמת מאמינה שהתאבדות היא הפתרון? דרוש אומץ ללכת לטיפול, אבל יותר מזה - דרוש רצון אמיתי להשתנות ולשנות! כשהרצון הזה קיים, לאומץ אין הרבה משמעות... כי לחיות ב"הצגה" כל הזמן גומר את כל הכוחות... כי לשמוח בשביל אחרים נהפך להרגל חסר כל משמעות... איזו משמעות יש למה שאחרים אומרים, כשבפנים הכל הפוך וסוער? מיקה, בשביל עצמך - תאזרי אומץ ורצון ותפני לטיפול... כי חיים רק פעם אחת, אז למה לא לנסות ולהפוך אותה לפעם מוצלחת? חוץ מזה, שאת תמיד מוזמנת לכתוב פה. HERA.

כן,את צודקת באלף אחוז אם אני לא שלמה עם עצמי אני לא אהיה פתוחה לאנשים ויותר מזה לשיקום עצמי. פשוט איבדתי את כל הבטחון שלי מכל מיני סיבות. בתאוריה אני יודעת את הכל...הבעיה מתחילה שצריך לקחת את התאוריה ולייישם אותה בחיים האמיתיים. קשה לי להתמודד עם כשלונות במיוחד כשלונות בזוגיות . רוב היחסים שלי עם גברים ניגמרו במשפט אחד "אני לא יודע מה הבעיה שלך אי אפשר להבין אותך את יותר מידי מתוסבכת" וזה מאוד מתסכל לשמוע את אותו משפט שוב ושוב. יש בי רצון לשיקום אבל הוא נעלם ברגע שאני נכשלת או טועה. לפעמים הייתי פשוט רוצה להיות ילדה תמימה ולא לדעת יותר מידי דברים פשוט לחיות ולהרגיש. כל כך הרבה שנים לא הרגשתי באמת...כאילו הרגש שלי רדום ואני הולכת כמו זומבי. בכל אופן תודה לך על החיזוק HERA , מיקה.

מיקה שלום:) אולי בגלל שלא ציינת הרבה פרטים. קשה לי להבין אותך. כי הרי את רזה. ואת מקבלת פידבקים. מאנשים.שאומרים לך שאת יפה. אז מה הבעיה????? את באמת אמורה להרגיש טוב. אולי אני לא בסדר:))) ואיך את מצליחה להגיע לעניין היתאבדות מכל זה???? אני לא מבין את הקשר. מה זאת מחשבה של שמנה??? מחשבה של שמנה זה מחשבה של מישהי שרוצה להרזות ושכולם יסתכלו עליה. ושהיא תיהיה מרכז ולא בשוליים. ועכשיו את מרכז לפי הבנתי. אז אולי את לא רגילה ליהיות כל כך מוקפת ונושא להערצה. ואולי הכול משתנה לך מהר מידי. אז או שבאמת תפני ליעוץ למישהו שיוכל לתת לך כלים איך להתמודד. או שפשוט תעצרי רגע תיהי רגע אם עצמך. ותגידי לעצמך. אני הייתי שמנה והיה לי ככה. ועכשיו אני רזה וזה שונה. תחשבי מה שונה. איך את חושבת שכדאי לך להגיב ולהתנהג. ואולי תשבי אם חברה. שהיא כבר יותר מרכז ממך. ותבקשי שתתן לך עצות מעשיות:))) אתן הבנות יש לכן מאפיה:))) אל תקחי את הדברים כל כך קשה. תסתכלי על הדברים בתור הזדמנות פז להגיע לדברים שקודם לא יכלת להגיע אליהם. אל תסתכלי על הדברים בשלילה. את יכולה להתרגל לטוב הזה. זה ענין של זמן. תני לדברים לזרום ולהתקדם. ואת תסתגלי. את עשית מאמץ שהרבה בנות היו מקנאות בך. את צריכה ליהיות מאושרת שהצלחת. תני לזמן לעבור קצת תנצלי את ההזדמנות. עוד מעט תיהי בצבא. ואז בכלל עולם אחר:)) תחיכי תיהי אופטימית:))) בהצלחה:))) איתן

איתן,איתן,איתן...... אתה מצחיק אותי וזה טוב....:) אולי לא ממש הבנת אותי.....זה לא הקטע של להיות יפה ורזה או מכוערת ושמנה זה הכשלונות שלי במערכות יחסים כנראה שנובעות מחוסר בטחון עצמי....אתה צודק בקטע שאני עוד לא מקבלת את "מיקה הרזה" זה נכון.....אבל אולי זה נראה לך קל ומגוחך כל הסיפור...בשבילי זה תיסבוך רציני שקשה להסביר....

מיקה שלום קחי אומץ ולכי לטפול תגובות של אנשים יתכן ויעזרו לך מאד לפתור את הבעיה זה לא בהצלחה עמי

hi mika i read what all the other wrote u and the first i want to say is - no dear u r not " psichit".... we all having bad times and sometimes don"t readly know how to deal with the thigs but - this is what makes us normal... if u see someone who is realy allways happy - maybe he live his life with his eyes close because in a world like ours - u can"t allways be happy....... and to pretend u r happy all the time u need alot of enrgy.. don"t waist this enrgy on others put it on yourself - and go get help, u deserve to be happy.....

שלום לכם אנסה לקצר את סיפור חיי: אחותי גדולה ממני ב-11 שנה, מאז ומתמיד היא הייתה איך אומרים ... יותר מוזרה מהאחרים. החינוך שלה היה שונה משלי, הקשר שלה היה שונה עם ההורים מהקשר שלי איתם (אנחנו רק 2), אפילו קיבלה מכות לא אחת מההורים (היא אומרת שהיא היתה ילדה מוכה אבל זה לא נכון, ההורים שלי ארופאים מבוגרים עם פרימיטיביות מסויימת), אני זוכרת שלילה אחד היא החליטה לרצוח את אמא שלי ובאה אליה עם סכין בלילה. היו לה מערכות יחסים גרועות עד שיום אחד היא התמוטטתה לגמרי. היא עברה אישפוז יום בשלוותה. ההבחנה שלהם הייתה שהיא בעצם לא ממש עברה את גיל ההתבגרות למרות שהיא כבר בת 40. מאז היא מטופלת בכדורים בשם פריזמה, בן דורמין, וקלונקס. היום היא נשואה שגם חיי הנישואים שלה לא עולים יפה ולכן היא עוברת לא אחת התקפות זעם דיכאון וכו'. אמא שלי - בעקבות הסיפור עם אחותי נפלה גם היא לתהומות הדיכאון, רוב הזמן היא בוכה וכמובן מטופלת בכדורים פסיכיאטרים שהאמת לא ממש עוזרים לה, (המסכנה ניסתה את רוב התרופות אבל תמיד מה שכתוב בעלון על תופעות הלוואי היא מקבלת). אח של בעלי - גם הוא היה מהמוזרים, הורים גרושים, ניתוק מהאב, טיולים בעולם, סמים, אלכוהול, אישפוז במחלקה א' בשלוותה (גם בקשירה). היום הוא חי עם אמא שלו אלכוהליסט, לוקח תרופות מתי שבא לו (כן גם עם וודקה נקיה), פירצי זעם אלימות, ישן ביום ער בלילה ולא עובד, בן 35. חשוב לציין שגם לאחותי וגם לאחיו של בעלי יש נכות 100% מביטוח לאומי. מה בעצם אני שואלת??? - שאלה טובה.... אני בת 29 מרגישה בריאה נפשית אבל מפחדת שיום אחד זה הענן הזה יעבור גם אלי. בעלי ואני מנסים להרות ואני מפחדת שזה יעבור בגנים לילד שלי. בקיצור יש לי הרבה פחדים תודה מראש זה שכתבתי את הדברים כבר מקל על ההתמודדות הקשה עם טיפול ועזרה לאחים ולהורים - הכל מצפים מאיתנו לפתור בעיות ולעזור, הבעיה שגם אנחנו נשברים ומפחדים להשבר לגמרי. תודה תודה תודה וסליחה על האורך

אולי למישהו יש מילת הרגעה או אולי המלצה או סתם משהו??????????

תנסי שוב להיכנס עם סיפורך כי את נמצאת בעמוד 481 ממש בסופו וחברי הפורום כבר טסו קדימה ולא הבחינו במצוקתך ותבקשי גם את עצת אנשי המקצוע של הפורום .

נראה לי לפעמים שהפרעת אכילה פותחת פתח לאינסוף, אינסוף לא הגיוני שכזה... כל ה"בלוק" הזה שנמצא בתוכך ומרוב שהוא דחוס, אתה כבר לא יודע מה מציק לך והיכן להתחיל לעשות את הסדר... ועם זאת, יש כל-כך הרבה שקט בוודאות הזו שצריך לרדת כמות מסויימת של ק"ג, לאכול כמות מסויימת של קלוריות, לדעת שהכי חשוב בעולם זה להיות רזה כי רק ככה יאהבו אותי, ורק ככה יקבלו אותי, וגם אם אני אסבול ואצרח מרוב כאב-כל עוד המטרה לא הושגה, אין בי כלום ולא מגיע לי כלום. והיה משהו ממלא בבריחה מהרצון להחלים, ממלא במשמעות של אותה "מטרה" לא מובנת-להיות רזה, להיות קטנה ובלתי מורגשת או מצד שני להראות טוב יותר ולהרגיש טוב יותר. לא ידעתי מה חזק ממה, ואני עדיין לא ממש יודעת... נצרבה בתוכי תחושה קשה שאף פעם לא היה מגיע לי להחלים. אני יודעת שזה נשמע טיפשי, אבל בתחושה שלי מעולם לא הייתי רזה מספיק. רציתי להאמין שאחרי שאני אגיע למשקל מסויים-ארגיש יותר טוב ואוכל לזנוח את ההפרעה הזו. מעולם לא קרה, הקונפליקט הזה רק הוביל אותי למצבים קשים של סבל נפשי וגם פיזי והסוף מעולם לא הגיע. על מנת להתייצב על מצבי הטוב עכשיו, עברתי דרך כל הגהנום הזה ואף יותר גרוע,אבל... כרגע הכל ריקני, ואין תוכן ואין אוויר לנשימה ורק מתח ולחץ ואנשים מדברים אותי, אני מקבלת מחמאות והמון חיזוקים וכמעט דבר אינו חודר דרכי. אני חיה לי בבועה שלי: מלאת מתח, ופחד וחרדה שאני מנסה להדחיק והיא מגיעה לבסוף בהתקפים... ולא, אני לא אומרת שלא טוב לי. טוב לי, אבל ריק לי. אם התעסקתי עד לא מזמן במשהו שנתן לי גם ביטחון וגם סיפוק, הרי שעכשיו גם את זה אין... ואין הפרעת אכילה, אני לא מרשה לעצמי וגם כבר לא רוצה... סתם אני לא יודעת מה אני רוצה. סליחה שהצקתי לכם, ועוד יותר סליחה עם היוותי טריגר למישהו.

כן....רק אני לא מבין מי קבע שרזה זה יפה?? יש לי הרבה חברים וכולם נגעלים מרזון להיפך אנו אוהבים אותם מלאות!!! אז מי קבע???

אני חושבת שכל אחת שמפתחת הפרעת אכילה, קובעת לעצמה שרזה זה יפה. שרזה נותן לה כוח, שרזה עושה אותה מאושרת, יפה, מוכשרת. כל זה, רק בגלל שהמחוג במשקל זז ימינה.... ואם הוא יזוז שמאלה-נחרב העולם. באמת שהוא נחרב.

סבבה" ,,, יקירי!

את פשוט אמרת הכל. את מה שאני מנסה להגיד כבר כ"כ הרבה זמן, את פשוט הוצאת את זה, בהודעה אחת. קודם כל תודה לך. אחרי זה אני אגיד לך שאני תמיד חיפשתי את כל התשובות, והייתי אומרת לעצמי: "כשאני אהיה רזה, אז אני אפסיק".... מוכר לך? זה המשפט הכי מפורסם שאני מכירה בעיני עצמי, הייתי משתמשת בו, הצד שרוצה להרוג אותי משתמש בו, הוא הבטיח לי שזה יגמר ואז הכל יהיה בסדר, כשבעצם הכל נהיה רק יותר גרוע, הוא הבטיח לי עוד המון דברים, את אף אחד מהם הוא לא קיים. ואז התחילו לשנות אותי, עד היום אני שונאת אותם על זה, לקחו ממני את הכל, חלק חלק, לאט לאט, בלי להתחשב באני מרגישה, הם ראו בי חפץ, שצריך להפוך אותו למשהו "נוח לאחרים", אולי באיזה שהוא מקום זה מה שרציתי להיות, יצור שלא מפריע, שלא שומעים אותו, שעושה מה שאומרים לו, חזרתי להיות כמו שהייתי בהתחלה. חזרתי להיות אותו אחת שלא אהבה את החיים שלה ונכנסה להפרעה. אבל עכשיו, אין הפרעה, זה רק אני, והחיים, המלחמה הבלתי-פוסקת הזו. וזהו. לאף אחד לא אמרתי את זה. רק כאן. בעקבות ההודעה שלך. אולי סוף סוף אני אצליח להוציא כאן בפורום את מה שמעיק עליי....

אני רוצה לומר לך ,,את כל כך אמיצה ונהדרת להיתמודד כך ,,ולהבין ששמה שאת עושה זה שאת יכולה וצריכה לעשות אפילו אם את לא אוהבת את זה,, אאחל לך המשך מחוזק,,,, ג'קי יקירה ויוי.

היי, הריקנות הזו לא תישאר לנצת... נלחמת במשהו וניצחת... גירשת מתוכך את ה"שד"... עכשיו נשאר חלל שצריך להתמלא בדברים אחרים, דברים שלא יגרמו כאב (פיזי ונפשי). ההתעסקות סביב האוכל באמת גוזלת את מרבית השעות שבכל יום - זה הזמן למצוא תחליף בריא... מה מעניין אותך? מה את אוהבת לעשות? תחשבי על הדברים האלה ותנסי למלא בעזרתם את הזמן והמקום שהתפנו...

אני מקווה מאד בשבילך יקירתי ,,שתימצאי משהו אחר שימלא ויתן לך סיפוק וטעם . האשמה שנישמעת מדבריך על עצמך " שמגיע לי לא להחלים" מוכרת גם לי ,, ,וחייבים לטפל בה במיקצועיות נקודתית .(אני עובדת על זה לאחר שסחבתי את זה כידוע לך 30 שנה ,,,האם כדאי לך ? )זה משהו שהורס כל חלקה טובה של האישיות ,,את אומרת לחץ , מתח , לא מיתרגשת ממחמאות (שוב לא מגיע לי , כולם למעשה לא מבינים אותי ומעצבנים בדיבוריהם אלי) על רגישותיך והבנת מצבך ,,,אומר מדהים, תארי לך אדם שעובר משהו דומה מבלי יכולת הבנה מינימלית על כל מה שעובר עליו ,.(לפעמים , חושבים שמרב שיודעים זה מזיק , אך אני לא חושבת כך ).ולך יש כישורים ויכולות . אל תתיאשי יקירתי ,, שלך באהבה ויוי

תודה על העידוד ועל התמיכה. זה היה מצב רוח רע שכזה, אבל הוא השתפר מאז. ככה זה, מתנדנדים...אבל הייתי בסדר, רק עמדו לי הדברים על הלב. אור, אולי לפני כמה חודשים, לא הרבה, אם היית אומר את מה שאמרת זה היה מעלה לי את מצב הרוח לפחות לכמה דקות, אבל עם הזמן נאלצים להשלים עם זה שזה עמוק בהרבה יותר מסוגיית איך אתם אוהבים אותנו. זה יותר אם אנחנו אוהבים את עצמינו ואף אפילו אם אנחנו רוצים שיאהבו אותנו בכלל. אבל תודה בכל זאת :-) ג'קי אחותי, טוב ורע לי על שנגעתי בך. חבל לי-על אף שתמיד ידעתי ולכן גם לא שיתפתי אותך הרבה בעצמי-שיש לך את הסיבות להזדהות עם התחושות שלי. אם עזרתי לך להרגיש את זה, להתעמת עם זה (חשבת על האבסורד בלהתמודד עם ריק?) אז זה טוב אבל אם "עזרתי" לזה להעלות אצלך בשעה בה לא היית מוכנה-אני מצטערת. אני תמיד כאן בשבילך, ואת יודעת...וגם אני מעריכה אותך מאוד על יכולתך להתמיד בדבר שאת לא שלמה איתו...אל תרגישי כמו עציץ. את אדם עם נוכחות. אמרתי לך את זה כבר, לא? ויוי, תודה על המחמאות. אני לא אדם אפאטי לגמרי. ממש ממש לא. אני דווקא אדם שכן מתרגש נוכח דברים קטנים ויפים של החיים. לפעמים אני שמה מחסום ביני לבין העולם, עד שלא רואים מי אני אבל בחרתי להוריד קצת מהמסך וזה צעד קשה. אולי זה מה שמביא לתחושת הריקנות, הפחד לאבד קצת את העולם הפנימי, הכואב וגם הטוב, שהיה שמור רק לעצמי. הרה- למלא בדברים אחרים? טוב, זה נכון...אבל אני לא דיברתי פה על השעות הפיזיות שהתפנו...(כי זה לא קרה עכשיו, יכולתי אם כבר להרגיש את זה קודם). זה יותר כל מיני משקעים של הפרעה שאני לא שלמה איתה לעולם ואפילו די מתביישת בה והלוואי ויכולתי למחוק אותה כלא הייתה.... והזהות העצמית הזו של נפש שחייבת לכאוב, חייבת להתייסר-שהנה מרגישה רע עצמה בכל פעם שמקבלת קצת עזרה ותמיכה... תודה לכולם, לילה טוב לכם, אני.

שלום רב, רציתי לקבל אינפורמציה על תופעה הנפוצה בקרב ילדים אשר עברו התעללות: תופעה בה ילד מאמץ לעצמו דפוס מחשבה כי כאב והתעללות הם בעצם ביטוי לאהבה וקבלה, ועושה כל מה שביכולתו כדי שיכאיבו לו (למשל בזמן משחק עם ילדים אחרים), ומתעקש על קבלת תשומת לב על דרך השלילה (התנהגות לא נורמטיבית מכוונת מצד הילד על מנת לזכות בתשומת לב). מה שמה המדעי של תופעה זו? מהו הטיפול המומלץ? היכן ניתן למצוא ספרות בנושא? תודה מראש, רינת

רינת שלום. אינני יודעת לקרוא בשם מדוייק לתופעה שאת מתארת- אבל אולי בכדי להבין את שורשיה הייתי מחפשת חומר על מנגנוני הגנה- כי הרי התנהגות זו הינה דרך לא מודעת להתגונן מפני אימה ומציאות תוקפנית. אנה פרויד כתבה הרבה על הזדהות עם התוקפן- שזהו מנגנון הגנה בו הילד על מנת לשרוד מאמץ לעצמו דפוס הזדהות על מנת לשמור על האובייקט ובכך גם על עצמו. כמו כן הייתי פונה לקרוא את האבחנה הפסיכיאטרית: conduct disorder שגם היא מתארת את ההשלכות של דפוס כזה. אני מקווה שקצת עזרתי. בברכה. רוית.

שלום , אפרט בקצרה שכן הסיפור דיי ארוך . יש לי אח בגיל ההתבגרות ( 15.5 ) , אשר סובל מחרדה פסיכוטית ואשר וייתכן מאוד שבאה כתוצאה מטראומה לא קלה לפני כשנה וחצי . מקבל סרוקסט ואתמול קיבל גם להוסיף מינון נמוך של ליגאטלין ( משהו כזה -אינני זוכרת ). הבעיה היא שבזמנים מסויימים הוא אינורוצה שידברו איתו או עליו וזה יכול להיות שניות אחרי ששוחחת איתו על משהו - ז"א לא צפוי . ובמידה ואתה לא מקשיב לו הוא שובר דברים ובמקרים חמורים יותר אף מגיע לידי אלימות ( צביטות בזרועות הידיים או בעיטות ) . כשהוא רגוע יותר ואתה שואל אותו למה זה קורה הוא טוען שייש לו פחדים ושהוא מרגיש גם דפיקות לב חזקות . הטראומה שדיברתי עליה קודם קרתה היות ואנחנו , אמי ואחי ואני הזמנו פסיכיאטר שקבע שייש לקחתו בכפיה באמבולנס ומאוחר יותר אף היה בדרך של תרמית במח' פתוחה . הפחד שלו מובן לי וזה קיים אך ורק במסגרת הבית . מחוץ לבית הוא ילד טוב , מצטיין בלימודיו . אין לי מושג מה לעשות , האם לחכות ולראות מה יהיו תוצאות הטיפול התרופתי ? מה דעתך ? אני יודעת כי ייתכן והוא איבד בטחון בסביבתנו עקב הטראומה הזו ומכאן הפחד שייש לו - אז איך עוזרים לו ? מאוד מודה על התייחסות רצינית וכנה , האחות .

איך עושים דבר כזה ועוד לאח שלך?? אני קורא את זה וכולי רועד מעצבים גרמתם לו ללטראומה שזה נזק לכל החיים ראבאק הילד בן 15....כבר כדורים באלאגנים מסכן הוא סובל מפוסט טראומה אין לו מנוח לטראומה כי פוסט טראומטים הביית שלהם זה המקום הבטוח והמרגיע ואצלו הביית מזכיר לו את הטראומה אפילו אין לך ולאמא שלך שמץ של מושג מה עובר עליו..אלו חרדות הוא עובר את יודעת כשזה קורה בצבא תובעים את משרד הבטחון כשזה קורה באזרחות תובעים את ביטוח לאומי קיימים מוסדות עמותות לנפגעים זה לא צחוק משפחות מתפרקות אנשים מתאשפזים אני לא יכול להמשיך אני פשוט רותח1אני בן 40 וחטפתי פוסט טראומה לפני 10 שנים לפחות אני מתנחם שחייתי כמו בנאדם עד גיל 30 ראבק להתחיל אם זה בגיל ?????15

אני קצת מסכימה עם אור, למרות שזה תלוי בנסיבות. אני לא יודעת למה הוזמן האמבולנס והפסיכיאטר מבלי שדיברתם קודם לכן עם הנער. אני מסכימה עם כך שהבית אמור להיות הסביבה הבטוחה לאחיך, ועכשיו-זוהי הסביבה שמאיימת עליו. זה חמור מאוד לדעתי. מה שעוד מטריד אותי, היא למה הוא נשאר לחיות בבית אם זה המקום שגורם לחרדות?? היה מתבקש שאני אומר שלדעתי צריך להשאירו בבית כדי שיתמודד עם הפחדים, אבל מצטערת, לדעתי כדאי שיטופל כראוי, ולא עם אנשים שגרמו לו לטראומה הזו, בכך שעשיתם את מה שעשיתם. עוד דבר: אני מבינה בהחלט למה הוא אינו רוצה לדבר איתכם. הוא מרגיש מאוים על-ידכם. אתם גרמתם לו להשפלה פעם אחת, סביר להניח שהוא יפחד מכך פעם נוספת ולא יאמין בכם. בהצלחה בהמשך. אל תקטינו ראש ממצבו.

מזה חצי שנה אני בקשר עם חבר וירטואלי . קשר יום יומי. כיוון שאני אשה נשואה הקשר הזה ממש לא מתאים לי ולמעשה פוגע פגיעה אנושה בחיים האמיתיים שלי. לא מסוגלת לנתק הקשר. ההתמכרות היא גם לאינטרנט בכלל. כל רגע פנוי (וגם לא פנוי)אני מבלה במחשב.נא עצתכם. תודה

ענבר, תנסי לבבר עם עצמך מה יש במציאות היום-יומית, שגורם לך לברוח לאינטרנט בכלל ואל אותו חבר וירטואלי בפרט... האם מדובר בקושי מסויים בחיי הנישואין? זה יכול להיות כל דבר (לאו דווקא משהו שקשור לזוגיות)... HERA.

מה בדיוק מפריע לך בקשר הזה ? האם את מרגישה שאת מרמה את בעלך ? חשבת אולי לשתף אותו בחוויה ? לספר לו שאת מצ'וטטת עם מישהו באינטרנט מתוך כיף ולא מתוך מטרה רומנטית . יכול להיות שאם הוא יהיה מספיק פתוח לנושא, אולי הוא ירצה להשתתף ולהגיב בעצמו לחבר ההוא וכך להפוך את הדבר לחויה משולשת ולהוריד את המתח וההרגשה הרעה. תחשבי על זה.

רק רווק יכול להשיב תשובה כזאת.

ענבר שלום:) אני מבין לליבך. הצ'אטים הפורמים האי סיקיויים האלה:))) זה ממש סוחף. וניכנסים לזה. וחבל על הזמן:)) אני דווקא מסכים אם הרה. עצם זה שאת כאן באינטרנט הרבה זמן. מראה שיש לך כנראה בעיה אחרת אם העולם החיצוני. משהו חסר לך. או בזוגיות (שבד"כ זה שם) או בחיים בכלל. אם זה השיגרה של בית או עבודה. את כנראה בחורה שרוצה גיוון או טעם לחיים. את לא אוהבת את השיגרה. אם אני מנתח נכון. את צריכה לראות ואני מבין שאת כן מסתכלת על המצב שבו את נמצאת. את כנראה נמצאת בצומת דרכים ואת צריכה להחליט מה את עושה אם החיים שלך בכלל או בחיים הזוגיים שלך. אני לא יודע מה הולך אצלך בבית או בראש. את יודעת. ואת צריכה להחליט. מה טוב בשבילך. אם את רוצה בזוגיות הנוכחית ובחיים האלו. את צריכה אולי יועץ נישואים. או שפשוט תעשי לך רשימה מה את בעצם רוצה או מחפשת. ותשתפי את בעלך. ותסבירי לאדון. את מה שאת מרגישה. ותבקשי שיתוף פעולה. כי היום הוא חלק ממך ואת חלק ממנו. ואת הדברים אתם צריכים לפתור ביניכם בכל מיקרה אם יועץ או בלי יועץ. אם את רוצה לגוון וליהיות בפעילות יש המון חוגים. והמון דברים מעניניים. תתעניני ותיראי. ואם בעלך בראש שלך. והוא יכול ורוצה ליהיות יותר אם אשתו. אז יש לו כאן הזדמנות. יש קאנטרי חדר כושר ריקודים למינהם.או אפילו סתם להחליט לצאת פעם בשבוע ללכת ברגל או לשבת באיזה בית קפה. סתם לצאת להתאורר. בקיצור המון דברים ואפשרויות יש לך. תחשבי טוב. כי את בחרת להתחתן איתו. אז כנראה שהיתה לך סיבה טובה. אני אומנם לא נשוי. אבל מבחינתי המשפחה זה ערך עליון. וצריך לשמור עליו ככל האפשר. איתן

איתן,יקר... שלום לך מה נשמע, אתה יודע מה שאמרת שכדאי לי לאסוף כוחות ופשוט להיות כמו שאני. זה נכון וכייפי לחשוב שזה אולי באמת יהיה ,אבל הרבה פעמים למרות הכוונות כן לעשות שינוי ברגעים הכואבים שנוגעים לך בבטן באותו רגע,ויש באותו רגע ציצנה מהעבר. הכול מתהפך,הפחד שיתנהגו אליי כמו בעבר משתק. אני לא יודעת למה,אבל אינני מסוגלת לדבר בחברת הרבה איש,אני משתתקת.ואם מדברת כול כך חלש ומוזר,כאילו יש בתוכי עוד אישיות. אני רוצה להפסיק לחיות את העבר, אני רוצה להתחיל להתיחס לאנשים יפה ולדבר מתאי שמתחשק לי, אבל הפחד הזה: שלדבר בהמון חברת איש מפחידה, לא פעם ופעמיים כשדברתי העירו לי מילה, כמו שתקי,עוד... יש לי פחד להפגע ,,או הרבה פעמים פחד שישאחו אותי משהוא ואני לא ידע מה לענות... זה גם דבר שמלחיץ נורא.. כול כך הרבה יש לי והגיוס עוד שבועיים, שום דבר לא יכול לעזור. ואיתן,אני הפוך מימך אני לא חושבת שיופי תורם.מבחינת בת לבת.חברויות בנות! טוף חומד כייף לי לדבר איתך מחכהההההה ביי

לגילת שיופי וחיצוניות מרשימה מאוד משפיעות על בנות אחרות לחשוב עליך דברים טובים ואפילו לרצות להתקרב אליך ולהחשיב אותך כאחת שהם רוצות להיות בקרבתה מניסון וגם מידע אני אומרת לך את זה ואת תרגישי כמה בנות יחפשו להתקרב אליך ול תשדרי להם שאת לא מעוניינת תמצאי לך אחת או שתיים שנראות לך בקרבתך נעימות ולא שטלתניות ואליהם תיפתחי ותדברי בלי פחד תקבלי ביטחון בעצמך כי מה שאת תראי להם מי את ככה הם יכירו אותך אז אל תתני להם להכיר אותך כפחדנית אוחסרת ביטחון ותזרקי את העבר שלך מבית הספר כי זה בנות שהן כבר לא ילדות זה בנות בוגרות כמוך שמתגיסות לצבא ולא יודעות עליך כלום אז גם אל תתני להן .דבר נוסף כבר בטירונות את יכולה לבקש מהמכי"ת שלך ללכת לרופא וממנו לבקש להפגש עם פסיכולוגית בלי שאף אחת תדע .אולי תמצאי חברה שתוכל לעזור לך אני יודעת שיש רצון לעזור אחת לשניה .אל תתני לפחד לשתק אותך ושיהיה לך רק טוב ולך יש חלק ניכבד לעשות לעצמך את הטוב ולהקל על הפחד מהגיוס ועל ההצלחה בכל מה שתעשי . כולנו מאחלם לך שתצליחי ותתחזקי .

גלית היקרה:) אני מבין אותך. פעם שהיו אומרים לי תשתוק הייתי נורא נעלב. כיום אני מסתכל על הדברים בצורה שונה. אם זה סתם דביל שאומר את זה אז מיילה הוא דביל אז מה שנישאר לי זה לרחם עליו ועל ההורים שלו שיצרו דביל כזה:)) אם זה בוס או בעל סמכות. אז תלוי. אם זה חד פעמי, פליטת פה אז. זה קורה לפעמים בלהט הדברים. או הנסיבות. אבל אם זה דבר שהופך קבוע. אני פותח עליו פה. שהוא יכול לאתחבה מתחת לשולחן:))) וזה קרה. לא שהוא התחבא אלה שהוא נשאר המום. או שאני מגיב בצורה כזאת שהוא מתחיל להחליף צבעים. על ידי מכתבים לבוס שמעליו:)) או דברים מגוונים אחרים:)) אני אוהב להפתיע:))) למדתי שההגנה הכי טובה זאת ההתקפה. וזה נכון לצערי. מי ששותק ולא מגיב אנשים מטפסים עליו ומנצלים אותו וזה נכון גם בצבא גם בעבודה וגם בחיים בכלל. צריך תמיד להעמיד אנשים במקום. בכל תחומי החיים. ולנושא שלנו:))) תיראי אם את רוצה להמשיך הלאה. את צריכה לשים את העבר בצד. ופשוט להציב לעצמך מטרה. והמטרה שלך היא להרחיב את מעגל החברים שלך. אז את צריכה להחליט על סמך הדברים שכבר נאמרו לך איך מגיעים למטרה הזאת. אם זה יעוץ או אם זה לפעול בדרכים אחרות את יודעת שאת חסרת ביטחון ובישנית. אף אחד לא מחדש לך את זה:)) בתור בישן בעבר:)) את צריכה לקחת נשימה עמוקה. ולהגיד לעצמך "לא איכפת לי כרגע מהתוצאות. אני הולכת על זה". ואת צריכה להגיד את זה רק על סמך זה שאת לומדת. בלימודים לפעמים גם ניכשלים. אבל המטרה היא למידה. ואם את טועה אז את לומדת ומשפרת. שוב זה תהליך ותהליך לוקח זמן. להפגע את אומרת. ממי את נפגעת???? אני במקומך הייתי מחלק את הלהיפגע לשניים. אחד- אנשים. שניים- אנשים מאוד קרובים(משפחה,חבר חברות טובות) אנשים אומרים כל מיני דברים. אז הם אומרים. אז מה????? מי הם בכלל???? אני לא מיתיחס למה שהם אומרים חשיבות, אם הם נאמרו שלא בצורה רלוונטית. וגם אז אני מסנן. מה שחשוב מקבלים ומה שלא אז לא!!! אנשים קרובים מאוד אפשר להפגע מהם אבל גם תלוי מי הבנאדם מה האופי שלו. בידידות איתן:)))

הייי הרה,מה שלומך.... אצלי מתחיל להגיע לפתרונות....את יודעת אתמול כשקראתי את הודעתך כול כך צודקת,וחשבתי וחשבתי עם עצמי,וגילתי שמאז שאני זוכרת את עצמי אני ילדה לבד ללא חברות... אבל התשובה היא חלקית בידי,אני לא זוכרת באף כיתה ארוע,משהוא שאני מנסה ממש להתחבר לאנשים,(אולי רק בתיכון זה התחיל אבל אז היה אליי סטגמה של... יש קשר לסטגמות נכון?) אני לא יודעת למה אבל אני בימים האלאה פשוט מדברת לעצמי, והאמת אני לא מוצאת משהו לא בסדר ביי.אבל התחושה אוכלת אותי,גורמת לי לדכאון עצבות, בכי, ..הפחד שנגד רצוני אני פשוט התיחס אל האנשים בצורה מרחיקה מגעילה. הרבה מאוד פעמים אני שקטה.. לא יודעת למה בחברת הרבה איש אני מפחדת לדבר. אולי שמשהו יפגע ביי ליד כולם יזרוק לי מילה פוגעת... שוב ושוב זה פחד מהעבר)..... אבל הרה אני כול כך רוצה להשתנות לדבר ,להתיחס בכייף להיות אני עצמי כאחת פתוחה ולא לעצור את עצמי ולהרגיש רע,כי בעצם כאן אני מסכה .אבל לצערי זה מסכה רעה שקשה לי לשנות אותה. כן אני מתגייסת עוד שבועיים,אין לי אפשרות לדחות תגיוס. הרה אני מקווה שהפעם אחריי סבל רב מאוד שעברתי בחיים ,שהיה טוב. אני יודעת שזה קשור בידיי,אבל כמו שאמרתי לפעמים שהרגע מגיעה הרבה בנות דבורים...אני מרגישה לא רצויה לא איתם ואז אני מתנהגת במוזריות. נגד רצוני להיות אחרת.משהו מבפנים גובר אליי. כן,הדבר שאני חייבת להתאמן זה לדבר התרגלתיי לשתוק.מפחד. אייך העשה זאת יכריח את עצמי לדבר פכול הזדמנות שיש לי?! הרה ,אני נורא מפחדת, באמת אני לא יודעת אייך אני הפרד מהוריי..באותו יום אני בחרדות פחד מוות. אני ימים שלמים בוכה ונסערת על מה שיכול להיות .אין חזרה הביתה אפילו שהיה לי הכי גרוע, אני כול כך מפחדת!גילת

טעיתיייייייייי

היי לכל מי שזה מעניין אותו! בדרך כלל אני כאן בפורום כדי לעודד אחרים, ואילו הפעם אני היא זו שזקוקה לקצת עידוד. התלבטתי הרבה אם בכלל לכתוב את הדברים האלה. נראה לי שבגילי המתקדם (48) אני אמורה לתת בעצמי את התשובות לכל השאלות ולא לבלבל לאנשים את המח עם שטויות כאלה... ובכל זאת, יש לי מין דחף כזה לכתוב, סתם ככה כדי לספר שהיום היה לי אחד הימים הזיפתיים האלה שבהם הכל הולך עקום... זה התחיל בעבודה, כשאחד העובדים אמר לי הערה מרגיזה, אם כי לא בכוונה, אבל הוא הצליח "לדרוך לי על יבלת כואבת" (ותסלחו לי אם לא אפרט יותר מזה מטעמים מובנים), נמשך באחת מהלקוחות (כן, אני עובדת עם קהל) שפתחה עלי "ג'ורה" בלי שום הצדקה, ובערב, כשכבר חשבתי שהדברים קצת מסתדרים, נחתה עלי פצצה נוספת בצורת תקל עם חברה טובה. והקטע הזה עם החברה הוא הוא שהכי מכאיב לי, כי ייתכן שהיחסים שלנו הגיעו אל סופם. אבל הייתי מוכרחה, פשוט מוכרחה, לומר לה כמה דברים שרבצו לי על הלב במשך זמן רב, וכנראה שלא היתה ברירה וזה היה מוכרח לקרות. כי כמה אפשר לספוג הערות ארסיות וביקורות "מתחת לאדמה" ולשתוק? - נו, טוב, אני מקווה שלא נשמעתי כמו ילדה בת עשר... תודה לכל מי שהיתה לו סבלנות לקרוא וכמובן אשמח לשמוע תגובות! כל טוב! נזבורה

נזבורה, ל"גילך המתקדם" אין בכלל קשר לעובדה, שפה את נותנת ומקבלת... לימים הזיפתיים האלה יש מטרה אחת - להראות לנו כמה יתר הימים בכלל לא נוראיים :)... אם כי הכל יחסי. חבל שקשר עם חברה טובה מגיע אל סיומו, אבל מה היה טיב הקשר, אם לא כל הדברים נאמרו בגלוי? אם הוא היה קשר טוב, אז "תקל" אחד (נוראי ככל שיהיה) לא אמור לסיים אותו, ואם הקשר היה "בכאילו", אז אולי זה לא נורא שהוא עלול להסתיים... אני יודעת, שבצורה כזו גילתי מי חבר אמיתי, ומי חבר רק כשזה נוח... אולי אני צעירה (23 בחודש הבא), ונראה לך שאין לי הרבה מושג ממה שהחיים נותנים (או לוקחים)... אני מקווה שזה לא ככה :) ומותר לפעמים להישמע כמו ילדה בת 10, למרות שאת לא... לילה טוב.

שלום, אני לא חושבת ששיצא לי להודות לך על העידוד שאת מעניקה לי ועל העצות המועילות שנתת בקשר להתקפי הפאניקה. בכל אופן-תודה. נזבורה-לכולנו יש ימים רעים או לפחות ימים פחות טובים. ימים שנראה כאילו הכל מתקלקל. לא צריך להיות צעיר או מבוגר כדי לקבל את ההרגשה הזו. אני יכולה לחשוב על שרשרת אירועים שעלולה לגרום תחושה כזו לילד בן 5, וכן לאדם מבוגר בן 70. אני בימים כאילו מעדיפה להתחמק, להיות עם עצמי, להתכנס כדי שלא ארגיש את המתח הפנימי הזה, כאילו מנגנים לי על העצבים. אבל לא תמיד זה אפשרי-לפעמים צריך להתעמת עם זה שהיום עובר רע, מלא התקלויות. חבל שיום כזה גורם לאיבוד קשר טוב, או שאולי זה רק נדמה לך בתוך הסערה של היום הזה? והחכמה-מחר תמיד יום חדש... מקווה שמחר תרגישי יותר טוב, לילה טוב בינתיים, אני.

"עץ הצרות - פעם אחת, כשעסקתי בשיפוץ של בית חווה ישן, שכרתי את שירותיו של אינסטלטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית. אחרי שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ'ר. לא נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ'ר. אבל הוא עשה את זה בצ'יק צ'ק, וכשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו. ניסה להתניע ו... כלום. המנוע שבק חיים. איזה מזל ביש, הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולהכיר את המשפחה שלו. בעודנו פוסעים על השביל אל עבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו. על מפתן הבית, שניה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן נשיקה אוהבת לאשתו. לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, שאני עד לעבודה המתישה וליום הנורא שעבר עליו, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה. בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי. עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל כך סקרן שלא יכול להתאפק שאלתי אותו מה זה היה הקטע עם העץ. "אה, זה מאד פשוט", ענה לי "העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי. לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן. ואז, למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה, ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם.. אז לכו תדעו, או שבאמת אלוהים שלו מטפל לו בצרות בשעה שהוא ישן (צריך לנסות את זה פעם..), או שהשעות שעוברות נותנות פרספקטיבה אחרת לדברים..." נזבורה, את לא נשמעת כמו ילדה בת עשר, את נשמעת בדיוק כמו אמא שלי (בת 50) כשהיא באה מיום עבודה קשה הביתה, ההורים בגן התלוננו, המנהלת עצבנה אותה, והשכנה רבה איתה.. בדיוק כמו את כולנו. מקווה שאחרי הלילה באמת הדברים קיבלו משמעות קצת שונה, ושיהיה לך יום יותר טוב היום.

היייי זו נטעלי, אני מצטערת בשבילך,לך באמת מגיע מליון ואחת תשובות,אבל קשה לי לתת לך פתרון אני כול כך הרבה במצבים כאלה שאני לעצמי לא מוצאת עצות, אבל את בן אדם טוב לב ומקסים,אלוהים אוהב אנשים כמוך....והוא איתך ולצידך לאוך כול הדרך ואני יחד איתו מאוד אוהבת אותך... הייתי רוצה להחליף במקומך ....רוצה? חחח...... ביי מאמי יום נפלא ומוצלח והכי כייפיי שבעולם..

אבל את תמיד אמרת לי שיש ימים טובים יותר. בקשר לעבודה, יש אנשים שמגנים על עצמם בכך שהם עוקצים אנשים אחרים. אלה הם אנשים חסרי ביטחון שצריכם לספק את היצר הזה שלהם. גם אני כמירה אנשים כאלה. בקשר לחברתך, אני מבינה אותך כל כךךךך, אני מקווה שאולי בכל זאת משהו יסתדר איתה. אל תוותרי. ואני מקווה שיהיו לך רק ימים טובים. שולחת אהבה, אני.

אביב קראתי את סיפורך המקסים והרגשתי שזה כל כך עוזר גם לי ודרך נפלאה להתנתק מהצרות שיושבות לפעמים בכבדות ואם אתה מעביר אותם גם לבני ביתך האווירה לכולם עכורה המתחים מביאים למריבות כולם הופכים להיות עצבנים וזה נותן ריגשות אשם שהכל קרה בגללי לכן הרעיון בסיפורך מדהים . גם נכון שלפעמים [לא תמיד ] לזמן שעובר יש אפשרות הרגעה רק אצלה זה קשה בגלל הנתק מחברתה ------- תודה על עזרתך.

תשובה לנזבורה(איזה מין כינוי בחרת לך???|) שלום את לא לבד עם התחושות של הזיפת......האמיני לי, גם אני ,אגב קרובה מאוד לגילך, משמאלי ומימיני מפטרים אנשים במקום העבודה , אני אמנם לא חרדה כרגע בנושא, אך לעולם אין לדעת. שהרי גם עובד ותיק מסור ונאמן, יכול להיות ברשימה של סיבוב הפיטורין הבא... את יודעת--- אני תמיד האמנתי שכשנחצה את ה40 הכל יהיה יותר קל, אז זה נכון שיש הקלה....בהחלט הקלה כשהילד שלי כבר גדול עצמאי וסיים תיכון, (אני אם גרושה)יש יותר חופש. אבל- הבן שלי(יחיד) מתגייס לטירונות בעוד 8 ימים אז אמרי לי את - איזה מין מצב רוח כדאי לי לאמץ?? הרי אין לנו על זה שליטה.... אבל את יודעת מה? לאחרונה- כשאני קמה בבוקר, עם חשק טוב ללכת לעבודה, וכשכלום לא כואב (לא גב, לא ראש...נגיד.....) וכשבסך הכל -גם אם זו שגרה- אז "כמעט הכל בסדר"--- אני אומרת לעצמי- "אוקיי...... נכ ון שיכול להיות רק יותר טוב", או-"היה יכול להיות יותר גרוע"..... ואיך שהוא, הכל "מתחלק " בסדר. וכעת ברצינות- חייכי אל עצמך, ואל הזולת, וגם אם התקסחת עם חברה טובה, פינית לעצמך מקום בלב לחברה טובה חדשה/ אחרת......... שאולי תהיה מעניינת ומפרה יותר מהקודמת, לא?? אני מדברת מנסיון- כי לפני 5 שנים התפוצצה לה חברות נהדרת עם "חברה הכי טובה".... ועם כל הכאב, נשארתי בחיים , האמיני לי. ובינתיים, כל טוב לך! דנה

לחברי הפורום שלום , מקבץ עצות מפיו של הרבי נחמן מברסלב , מגדולי המיסטיקנים , האיש שהניח יסודות אמיתיים לתורת הנפש ( לפני פרויד וחבריו ) בלינק הבא: http://www.akabala.com/rabthings1.html האם ניתן לסכם ולומר שר' נחמן היה בעצם פסיכולוג, אשר במסעו גילה את רבדי הנפש הניסתרים מאה שנה לפני שעשו זאת הפסיכולוגים המודרניים? על כך יש להשיב, שעל מיסטיקן אי אפשר לומר שום משפט המתחיל ב"הוא היה בעצם...". אי אפשר לצמצם לתחום מסויים של המציאות את הגותו ותרומתו של מיסטיקן בשיעור קומתו של ר' נחמן מברסלב. לענייננו נוכל לומר שבאינטואיציה חודרת כל וחובקת כל העמיק ר' נחמן להבין בין השאר גם את עמקי נפשו ותובנות שעלו משם חורגות מענייני עצמו והן יוסיפו לפרנס את ההגות הפסיכולוגית עוד שנים רבות. אשמח לקבל תגובות , דניאל.

שלום, אני מקווה שמישהו יוכל לענות לי על השאלה שלי, אני סובלת כבר כמה שנים מהפרעות אכילה, עכשיו אני בצבא, רציתי לדעת אם המרפאה בתל השומר מקבלת באופן פרטי ואם יש בעיה עם היותי חיילת? אני מעוניינת פשוט בצוות מנוסה, שכולל דיאטנית ופסיכולוגית בתודה מראש, דורית.

דורית, קודם כל - מקווה בשבילך שתחלימי מהר... דבר שני, אני חושבת שהכי טוב להתקשר למרפאה בתל-השומר ולברר איתם את הנושא. מבחינת צה"ל את יכולה ללכת לרופא פרטי, ולשאת לבד בהוצאות - צה"ל לרוב לא עוזר כלכלית למי שבוחר לפנות לרופא פרטי. בהצלחה, HERA.

היי דורית, שמי גילת קראתי את הודעתך, אני כרגע שבועיים לפני גיוס,וכן אני הרבה באתר רושמת על הפחדים המתסכלים שעוברים אליי. אני מאוד מאוד נורא מפחדת מהגיוס,ויותר מכול להיות כמו בעבר הכוונה : בעבר מבחינה חברתית היה לי נורא קשה הייתי לבד.תמיד. דבר שתמיד גם הפריע ופגע ביי,כמו כן נהפכתי לאדם נורא רגיש ופגיע. אני מפחדת גם כאן בצבא להיות לבד כמו תמיד דבר שנותן לי רקע מהעבר וגורם לי לדכאון חוזר ולעצבות... נורא נורא השמח אם תוכלי לעזור לי מחכההההההההההה

דורית שלום ------- כמו שציינו גם לבנות אחרות שפנו למידע על מקומות טיפול טובים להפרעות אכילה [אבל הם פרטיים ]והמשמעות לכך שהם גם יקרים אומנם אבל שווים. אז אני ממליצה לך לברר "בשחף ," שזה מקום ללא אישפוז אבל כל המטפלים מרוכזים בביניין אחד גם פסיכיאטרית גם דיאטנית ,חונכות שמלוות אותך .ועוד כל מיני סוגי טיפול כל אחת לפי בעייתה צרי איתם קשר לבירור הפרטים בטלפון:08 9357035 ותקבלי מהם מידע מדוייק לשאלותייך. -------------- בהצלחה

דורית שלום רב, ככל הידוע לי אין אפשרות לטיפול פרטי בתוך מערכת ציבורית כמו בי"ח תה"ש. אולם ניתן ללכת לטיפול פסיכותרפויטי פרטי ולשלב עם דיאטנית פרטנית המתמחה בהפרעות אכילה. מטפלים בהפרעות אכילה בדרך כלל עובדים עם צוות רב מקצועי, גם אם מדובר בטיפול פרטי. אם את מעוניינת, אני יכולה לעזור לך למצוא טיפול שמתאים עבורך. פני אליי למייל. שבת שלום, טלי פרידמן

חליתי במחלה זו לפני כ - 3 חודשים אשר מתבטאת בגירודים. המחלה החלה האזור הגפיים, ולקראת החודש האחרון החלה מתפשטת לשאר הגוף. ברצוני לדעת היכן ניתן לקרוא חומר על מחלת הליכן-פלנוס. בנוסף, מה הן שיטות הטיפול למחלה זו?

http://dermatology.about.com/gi/dynamic/offsite.htm?site=http%3A%2F%2Fwww.dermnet.org.nz%2Fdna.lichen.planus%2Finfo.html

מקווה שהסתדרת עם הקישור לאתר, אם אתה מתקשה עם האנגלית , כתוב לי ואסביר לך בעברית על המחלה בקצרה, בהצלחה.

היייי תודה ,תודה, תודה, תודה,אלף ואחת תודות לך..באמת! כן נכון שאני צריכה לא לחות את העבר, אבל משהוא מהעבר תמיד מתאי שהוא עווצר אותי. למשל בחברת אנשים בנות אני מרגישה כמעט תמיד רחוקה מלהישאר איתם ורצויה שם,כי ברוב המקרים בחברת אנשים אין לימה לומר,או פחד ממשהו דפוק שיומר ואז יצחקו.או משהוא דומה.. שוב פחד מהעבר.. אני לפעמים מנסה להשתנות אך ברגעים מסויימים זה לא בשליטתי.. ואני מתנהגת תצורה ההגנתית שלי"למשל מסתגרת בתוכי משדרת קרירות, משדרת אני לא רוצה להכירחם...וככה... ובעצם אני מאוד רוצה.. אז בגלל זה הרבה פעמים הפחד הזה הוא קשור לעבר למסכנות שהייתי, שאינני רוצה לחזור אלייה באמת. למשל בימים אלה עולה לי מחשבות אם אני לא יכיר חברות,אם אני יכיר ויזרקו אותי,ידחו אותי ימצאו חברה אחרת,ואני ישאר לבד פחדדד

את לא צריכה למחוק את העבר, אלא רק לשים אותו בפרופורציות המתאימות... ניתן להפיק לקחים מן העבר כדי לשפר את איכות החיים... את יודעת מהן הנקודות החלשות שלך, מה גורם לך לא להנות מהחיים בצורה מקסימלית... כשאת נמצאת בחברת בנות אחרות (ואגב, זה אותו דבר גם אם בנים?), את לא צריכה להיות במרכז, לדבר כל הזמן... תקשיבי מה הנושא, חראי אם זה משהו שאת מכירה או מבינה, אם כן פשוט תביעי את דעתך... מה כבר יקרה? למה שיצחקו עלייך? אני, אישית, מאוד אוהבת להתווכח עם אחרים, כי לא אכפת לי מה יחשבו עליי (כמובן שרק בנושאים שאני מתמצאת). אבל לא כל אחד צריך ממש להנות מזה... אם הדעות של כולם היו זהות אז היה מאוד משעמם בעולם... איזה " משהו דפוק" את יכולהה להגיד? או שאת מסכימה עם נושא השיחה או שלא... ולפעמים באמת מוטב לשתוק ולא להתערב... אבל כל סיטואציה בפני עצמה. אני קוראת בדברים שלך - בכולם - את הפגיעה מהעבר... לא חבל? ככה את רוצה לחיות את כל החיים שלך, לפי מה שקרה פעם? יכול להיות שאת כבר משדרת קרירות ודחייה בלי להיות מודעת לזה, אני באמת חושבת שטיפול יכול להועיל לך... תראי לאילו חרדות את נכנסת רק מהמחשבה על צבא... את מענישה רק את עצמך, כי אלו החיים שלך...

היי איתן, קודם כול תודה רבה על ההודעה המקסימונת שלך! כן הרבה אתה צודק אבל אני יודעת שלמשל"במקום מורבה אנשים פתאום אני שותקת, גם מפחד זה מפחיד אותי..וגם כאין לי..ואז אני מרגישה לא קשורה ואז המחשבות כולם מדברות ואני מרגישה מנודה דבר מפחיד נורא. וכן,איתתןן,היופי גורם להרבה צרות אם לך חלקן ממני.... ולא הבנתיבדיוק את הכוונה באחד הסעיפים שרשמת לי. יש בנות שירצו ללכת איתי בגלל המראה..זה..?????????. איתן אםיכלת להבין את מצוקתיי הכואבת ...רק אם כן..אבל זה הרגשה שקשה לתאר זאת. המחשבות שלהיות מחוץ מכולם להיות לבד =כואבות ל. האמת שאינני יודעת ליצור קשרים,למשל אנשים שאני לא מכירה ,אני סגורה בפניהם אין לי כלום לדבר איתם. ואז נוצר שקט דממה....... אני נראת לא שקטה אבל בעצם אני כן ילדה נערה ,שקטה. תודה מחכההההההה

גלית ראיתי כאן הצעה של הרה שכתבה שתנסי לעשות מאמץ לדחות את השרות בשנה. ולקבל יעוץ מיקצועי. אני חושב שזה רק יועיל לך. כי את צריכה. מישהו שיהיה לידך ויעודד אותך במעשיך. את צריכה פידבקים על הצלחות ועידוד על הכישלונות. בתור התחלה. לתת לך פוש. לפי דעתי העצות שלי ושל האחרים כאן מעשיות. אבל אם חוסר הביטחון שלך הוא כפי שאת מתארת אותו "גדול עליך". הן לא יועילו לך. כי את העצות צריך לישם. אם את רק תשאלי שאלות. אז שום דבר לא ישתנה. ואני לא מלגלג לך. פשוט אלו עובדות החיים. לכל אחד יש הצלחות וכישלונות. אבל מי שלא ניכשל גם לא יצליח. כי הכישלונות מכשלים. את יכולה ללמוד מהם מה לא בסדר ולתקן. אם את שואלת ומתעניינת אז ברור שזה מפריע לך. ותאמיני לי אני מבין אותך ואת הקושי שלך. אבל בחיים. מצליח מי שנילחם מי שמתאמץ מי שעושה דברים. מי שמחכה שמשיח יבוא המקום שלו בישיבה או לשבת ולחכות ולחכות ולחכות........ את אולי טיפוס שלא נילחם. ויש אנשים כאלו. אבל זה העולם. או שעושים או שבוכים. אם את רוצה לצאת מהמצב שאת נמצאת בו. תסתכלי על עצמך במראה. ותגידי לעצמך. שמהיום את לוקחת את החיים בידים של עצמך. זה לא אומר שלא תיקחי יעוץ מיקצועי. זה אומר שאת רוצה לעשות את השינוי. עזרה תמיד כדאי לקבל. ואני בטוח שתצליחי. הזמן תמיד אבל תמיד עושה את שלו. בעתיד כשתיסתכלי אחורה. את תיראי שאני צודק. בקיצור: תיקחי יעוץ מיקצועי. שיכוונו אותך. ותעשי כל מאמץ להשתלב. בהצלחה איתן

איתן... "אימצתי" את הרעיון של ליהי... הלכתי לעץ בעמודים קודמים, כדי לא להפריע למהלך התקין של הפורום...

שנים של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כמעט ולא שינו דבר. כבר 9 שנים עם דיכאון שחוזר כל חצי שנה. לא יודעת כבר מה לעשות. טיפול פסיכולוגי ואולי גם התבגרות עזרו לי לשלוט בדחפים לפגוע בעצמי אך הסבל קשה מנשוא. אין תקווה. נכון, כל אפיסודה חולפת בסוף אך מפעם לפעם נהיה יותר קשה להתמודד. תרופות, הלם חשמלי, שיחות... מה עוד יש? מה השתנה בשנים האחרונות? אפילו הפסיכיאטר שלי התייאש.

אני לא חושבת שאת צריכה להתייאש, אני מאמינה שיש משהו שיכול לעזור, אולי עוד לא מצאת אותו. אבל מאחורי הדיכאון יש בעיה אמיתי, אולי צריך להעלות אותה. אולי כבר העלתם אותה, ואולי צריך להעלות אותה מחדש, אני מאמינה שניסיתם הרבה דברים. ואני רציניתצ לחלוטין, אבל תקראי את הלינק שניתן כאן למטה לגבי מתן אקסטזי לבעיות נפשיות. אני מאחלת לך כל טוב. אולי תבואי לכך שוב ותספרי לנו על איך שאת מרגישה....

שלום צר לי לשמוע יחד עם זה איני ידוע מה קבלת מה עוד ניתן לקבל יתכן ונדרשים שולבים לא מקובלים שוה שוה שוה לפנות לחוות דעת נוספת אם הפסיכיאטר שלך לא מצליח לאורך זמן בהצלחה עמי

קיבלתי תרופות מתרופות שונות... פרוזק, פאבוקסיל, סרוקסט, אנאפרניל, אאוריקס וכו'... (אני לא כל כך זוכרת את כולם, עבר הרבה זמן) ללא השפעה. פרוזק במינון של 40 מ"ג גרם לי אי שקט קשה. קיבלתי גם שני סטים של אי. סי. טי. אחד אוניליטרל ואחד ביליטרל. היה שיפור אך הדיכאון חזר אחרי מס' חודשים. התרופות לא עזרו לי. קיבלתי נרדיל שגרם לי להיפומניה. באפיסודה הקודמת, קיבלתי ואלפורל אך נאלצתי להפסיק מאחר ואחרי שבוע-שבוע וחצי תקפו אותי מחשבות ודחפים קשים להתאבד. לאחר הפסקת התרופה חלה הקלה מסויימת בדחפים. לצערי אין ביכולתי הפיננסית לקבל חוות דעת שניה ולרוב כשסיפרתי על הרזומה ה"מפואר" שלי עם תרופות פסיכיאטריות, הם הרימו ידיים. לא נותרה בי תקווה. אנא, עזור לי...

u got to the right place............ i"m not saying that we can solve the problems but.....we can listen and be ther when u need............ i know many of the people here feel the same - nothing is working......... but i also know - that we should never give up and there r better days that we all deserve....... yes maybe u r not going to the right psycologist? i believe that even if i hate the sentance - " u need to help yourself..." it"s right sentence... it"s hard and 9 years it"s a lot of time- good to see u didn"t geve up! hope u"ll feel better

האם מישהו יודע משהו על האזור במוח שמשתק את תנועת הגוף בזמן חלימה על מנת שלא נגרום לעצמנו לנזקים בזמן השינה? האם זו תופעה פסיכולוגית או פיזיולוגית? יתכן שהיא נקראית 'הנקודה הכחולה'. תודה

אוהד שלום פיזיולוגיה טהורה. הנקודה הכחולה היא כינוי לאזור בגזע המוח האחראי לשיתוק השרירים בזמן שנת שינה. מכונה pons. בניסויים פיזיולוגיים שבהם נפגע חלק זה בחיות נראו תנועות מוטוריות המאפיינות עירות בזמן השינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הרה החמודה:) . אנשי המיקצוע יודעים למה הם קימים. אבל לא תמיד המטופלים. יודעים למה:))) לפעמים שאנשים שקועים יותר מידי במעשים שלהם. אז הדברים הקטנים שלפעמים הם אומנם קטנים אבל חשובים. נישכחים מהם. לדוגמה אינשטיין:) שהכרתי אותו אישית:)))) לא זכר איפה הוא גר, אבל הוא היה גאון. זה מה שקורה. ששקועים במעשה. לא התכונתי שהפסיכולגית שלך גאונה:)))) אבל היא עובדת ויש לה מטופלים רבים. אבל היא גם אדם פרטי שיש לה בית ומשפחה. אז הראש שלה כל הזמן במחשבות. מה לעשות אחרי מה. אנשים נישחקים אחרי הרבה זמן. אני לא יודע מי היא ומה יש לה. אבל זאת יכולה ליהיות סיבה טובה. כמו מורים שאחרי שהם מלמדים הרבה זמן חלקם שוכחים את מהות המיקצוע שלהם. והם לפעמים חסרי סבלנות. זאת מלאכה קשה ההקשבה. בימינו אלו זה דבר שחסר אצל הרבה אנשים. או יותר נכון אצל רוב האנשים, למרות שהדרישה גדלה. אני יודע ורואה. בעיות של חוסר הקשבה מידי יום. תיראי לדוגמה משרדים ממשלתיים ואת ניבחרי העם עצמם. איכפת להם שיש ילדים שסובלים???? שהמדינה מתפרקת מכל בחינה אפשרית???? לא!!! כי הם לא מקשיבים. הם רואים את התלוש שלהם והם רוצים עוד. עוד משכורת עוד תוספת עוד רכב. המצב הזה עלול להדרדר למרד חברתי. ועשוי להגיע חס וחלילה אבל חס וחלילה. למלחמת אחים. אל תנסי לשפוט אדם עד שלא תיהי במקומו. אולי היא באמת אדם לא איכפתי אולי היא לא בשבילך. אבל את לא יודעת את כל המרכיבים. את מסתכלת בקוביה שלך, שזה צודק. לכן את צריכה למצוא מישהי שמקשיבה ויש לה סבלנות. כי כפי שצינתי פה פעמים רבות. זה תהליך וזה תהליך ארוך טווח. ואין מה לעשות צריך לעבור אותו. ואת תעברי את התהליך הזה:)))) @---------)----- איתן

איתן, אין לי ספק שגם פסיכולוג הוא בן-אדם... בינתיים... אבל פסיכולוג טוב צריך לדעת מתי הוא נשחק וללכת לקבל הדרכה!!! זה לא חידוש שהמצאתי הרגע. יש מטפלים שמוסמכים להדרכה... ויש מטפלים שצריכים לדעת מתי הם צריכים הדרכה!!! אני לא יכולה לדעת מתי הפסיכולוגית לחוצה יותר או פחות, אני לא אמורה לדעת... אז למה שאני אספוג את הטעויות שלה? אני משלמת לה בשביל שתספוג את הטעויות שלי... היא לא מתנדבת לעזור ...

אני מסכים איתך. הבעיה היא שחלק גדול מאנשי האקדמיה. חושבים שהם חכמים מספיק כדי לא לקבל הדרכה. ואולי בעצם אין הדרכה שמדברת על איך להתמודד אם השחיקה של המיקצוע וחבל. אני רשמתי לך שאת צודקת שאותך זה לא צריך לעניין. ושאת צריכה לקבל 100% שרות. הבעיה במדינה ה"נאורה" שלנו שמתקרבת עוד מעט לעולם השלישי:))) שהיום בגלל המצב במשק המצב הביטחוני. יש אלפי אנשים שצריכים או זקוקים לטיפול. והעומס עליהם הולך וגובר. יגיע היום שהם ישבתו. ושהם ירצו עוד כוח אדם. אבל אין כסף. וזה גלגלג שחוזר על עצמו. אבל בתוך כל הבלאגן הזה. אולי יש צדיק אחד בסדום. אולי יש איזה פסיכולוג שמקשיב באמת ושעוזר באמת. הבעיה שצריך למצוא איפה הוא:)))) @-------)----- איתן:)

"זה רק פרוזק פורטה" אומר אחד הרופאים בכתבה על האקסטזי. מתוך עיתון הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=95337&sw=%F4%F8%E5%E6%F7

עכשיו אני ילך לפסיכיאטר שלי שייתן לי מרשם לאקסטזי נמאס לי מהפרוזאק

היי יחלטתי שכנראה בעייתי היא קשה מכול. אין פתרון לבעייתי, עזרה אני יודעת שאני חייבת אבל למזלי הרע,אין תאפשרות, וכמו כן אני יצטרך להמשיך להתמודד אם מצב הבדידות הכאב והצער, כן גם בימים אלו אני מרגישה במקומות מורבה חברה לא רצויה למרות העצות והדבורים כלום אצלי לא עוזר או שאני בסדר או שבאמת יש לי בעייה. אני מחפשת ולא מוצאת מהה אני יודעת שהמראה שלי גורם לשלילי ולבעייתי דיי הרבה פשוט מתרחקים מימני או שככה סתם זה נראה לי,באמת שכבר כואב לי בפנים הפחד מהעתיד יותר מדאיג....מה יהיה.....ש איתן,ימים כואבים עוברים אליי ותסיבה ברורה אין לי. אולי בעצם אני רגילה לחלוטין וככה באמת נראה לי שאני,אבל אולי אני מתארת לעצמי דמיונות כמו של"הדשא של השכן ירוק יותר.."אולי נראה לי שלאחרים החברה היא אחרת הצורה שונה לחלוטין מימני ובעצם זה שגיעה. אבל זוהיא בעייתי ובאמת בעייה מכאיבה . דיייייייי מה עושים?!!!!!!!!! אין פתרון הפתרון הוא בידי להשלים אם עצמי,אבל זה באמת כואב לחיות כך... אני כול כך מקנאה בבנות שנראות טוב יחד אם בחור ואז תגובתיי ..... מה אצליי לא בסדר?ואין לי דרך לפתרון לשאלתיי כולי צער וכאב עמוק נטע

הבעיה שלך....שאת כל היום חופרת וחופרת ומחפשת מי נגד מי!!! מי שיכול לעזור לך....זו רק את...לעצמך !!!! על o.c.d. שמעת??? גשי לקבל עזרה חמודה!!!

נטע :) תקשיבי יש לך כמה אפשרויות. א. לפנות ליעוץ מיקצועי. כי אולי את צריכה מישהו שילווה אותך קצת ויתן לך יותר ביטחון. ב. היופי הוא לא מיכשול אבל האופי כן. תראי כל אחד קצת מוזר או שונה. אבל צריך ללמוד ליחיות אם זה. לשלב את זה ביום יום. גם לאנשים שמכוערים חיצונית קשה. בהרבה תחומים ואפילו יותר משלך. אבל עדיין זה לא אומר שהם לא מוכשרים. ולא משתלבים חברתית. להשתלב בחברה זה אופי. עובדה שאת רואה גם נשים שהן אולי מכוערות מבחינתך נשואות. כך שאת מה שיש לך אל תאשימי. את יפה וזאת עוד נקודת זכות לטובתך. יש בנות שרוצות ליהיות כמוך או בחברתך כדי להתקדם ולהצליח וכל זה בגלל יופי. ג. אצלך לא בסדר הביטחון העצמי שלך. האומץ שלך הלך לאיבוד. אולי בגלל החברה שהיתה לך עד עכשיו. את צריכה יותר להעיז. קצת מרפקים להשתלב. תנסי קצת יותר. אל תרגישי לא רצויה. אם את נמצאת במקום כל שהוא סימן שאת רצויה שם אלה אם כן יראו לך את הכיוון של הדלת החוצה. מה איכפת לך לנסות. לא קורה כלום אם מנסים לא מתים מזה. בד"כ:)) (אלה אם זה ניסיון של חיים או מוות) יש פתגם שאומר מה שלא הורג מכשל. תיטעי אני אומר לך תעשי טעויות. כי אם לא תיטעי ולא תנסי. את תיהי תקועה כל החיים שלך. זה מה שאת רוצה. שלא תיהיה לך חברה?????? תדחפי תנסי להשחיל מילה. תראי שאת שם. אל תגזימי אבל תתערבי אם יש לך מה לומר בנידון. מקסימום יגידו מה את מתערבת. אז מה????? תנסי. גם אם תיראי מישהו במסיבה בדיסקוטק או בצבא. תיגשי תתחילי. לדבר ותיראי מה קורה. תיזרמי אל תינעלי. אל תיהי קשה אם עצמך. כי את תפספסי את ההזדמנות שלך. תלכי על כל הקופה. מה יש לך להפסיד??? אם תפסידי אחת שתיים או עשרים יש עוד מלא אנשים. אבל לפחות תלמדי מהניסיון שלך. את מפחדת וזה ברור. אבל אם הפחד צריך להתמודד. וזה פחד כזה שהוא סתם בזבוז אנרגיה מצדך. וגורם לך לכאב וסבל רב. אז תגידי לעצמך. עכשיו אני הולכת על כל הקופה. תנשמי נשימה ארוכה לפני שאת מדברת. ואז פשוט תתחילי בשיחה. ותיראי מה קורה. אולי בגלל שאת יפה תנסי לשוחח אם בחור כל שהוא שנראה לך??? בחורים תמיד מגיבים למישהי שנראת טוב. זה אולי יכול ליהיות התחלה. תדברי על מה שבא לך. בכל מיקרה את צריכה לעזור לעצמך בכל מיקרה. גם אם תיקחי יעוץ. כי את זאת את ולא מישהו אחר. אז תנסי תבדקי את הגבולות שלך. תרגישי כמו סופרוומן בעיני עצמך. תגידי לעצמך שאף אחד לא מסוגל עליך. ופשוט תלכי על זה. תנסי ותיראי בעצמך בידידות איתן

היי יחלטתי שכנראה בעייתי היא קשה מכול. אין פתרון לבעייתי, עזרה אני יודעת שאני חייבת אבל למזלי הרע,אין תאפשרות, וכמו כן אני יצטרך להמשיך להתמודד אם מצב הבדידות הכאב והצער, כן גם בימים אלו אני מרגישה במקומות מורבה חברה לא רצויה למרות העצות והדבורים כלום אצלי לא עוזר או שאני בסדר או שבאמת יש לי בעייה. אני מחפשת ולא מוצאת מהה אני יודעת שהמראה שלי גורם לשלילי ולבעייתי דיי הרבה פשוט מתרחקים מימני או שככה סתם זה נראה לי,באמת שכבר כואב לי בפנים הפחד מהעתיד יותר מדאיג....מה יהיה.....שם. אחת,ימים כואבים עוברים אליי ותסיבה ברורה אין לי. אולי בעצם אני רגילה לחלוטין וככה באמת נראה לי שאני,אבל אולי אני מתארת לעצמי דמיונות כמו של"הדשא של השכן ירוק יותר.."אולי נראה לי שלאחרים החברה היא אחרת הצורה שונה לחלוטין מימני ובעצם זה שגיעה. אבל זוהיא בעייתי ובאמת בעייה מכאיבה . דיייייייי מה עושים?!!!!!!!!! אין פתרון הפתרון הוא בידי להשלים אם עצמי,אבל זה באמת כואב לחיות כך... אני כול כך מקנאה בבנות שנראות טוב יחד אם בחור ואז תגובתיי ..... מה אצליי לא בסדר?ואין לי דרך לפתרון לשאלתיי כולי צער וכאב עמוק

היי חמודה! כתבת דבר אחד נכון שאומר הכל: "הדשא של השכן ירוק יותר". זאת אומרת - תמיד נדמה לנו שאצל השני הכל יותר טוב, קל ופשוט. ואם המציאו את האימרה הזאת - הרי הפירוש ברור: ההרגשה הזאת משותפת לעוד הרבה-הרבה אנשים, אם לא לכולם! אז תמיד תזכרי את זה - כשנדמה לך שלכולם טוב ורק לך רע - תחשבי שממש באותו הרגע, אולי יש מישהו שמכיר אותך והיה נותן הכל כדי להתחלף איתך - במראה החיצוני, למשל, ובוודאי בעוד נתונים... אל יאוש - ואני תמיד לצידך! נזבורה