פורום פסיכולוגיה קלינית

כמה שאני שמח לראות את שלושתכם על מסך אחד הערב. התגעגתי..( זוכרים?)

נירוששששששששש..................... לאן נעלמת? איפה אתה ? לא רואים אותך, לא שומעים ממך, מה איתך?..... :-) ברצינות, לאן נעלמת לנו? ואיך אתה מרגיש? תספר לי משהו.... התגעגעתי!

ליהיייייי מה זה התגעגעתי.אני כל הזמן פה כצופה, פשוט די עסוק לאחרונה, יש לי המון לשתף, וגם לומר לך בעיניני רומו של עולם(שמתי לב שזהמעסיק אותך) וואו לא יודע מהיכן להתחיל אז קבלי את רשות הדיבור

בבקשה ממך............. אל תתיחס לדפוק הזה שמנסה להרגיז אותך, תנסה להתעלם, אני יודעת שזה מעצבן אבל- אל תשתף איתו פעולה. אנחנו מתים עלייך ולא רוצים שתתחיל להתעצבן, בסדר? במקום להתעצבן ממנו-- תחשוב על השיר שהבטחת לשלוח לי..... אוהבת, ליהי.

לא אני בסדר נשמה תאמיני לי אני יודע להסתדר גם אם זאבים האמת אני מודאג יותר ממך הנה שיר בשבילך חמודה http://www.zooloo.co.il/english/Love_lyrics_I_love_you_just_the_way_you_are.asp

אני מזמין אותך לריקוד טנגו וירטואלי http://www.zooloo.co.il/english/Love_lyrics_Always_On_My_Mind.asp

זה לא טנגו, זה סלואו צמוד... :-)

אני באמצע העשור השני סובל מהפרעות חרדה . סבלתי מספר התקפי פאניקה הכוללים חלק מהסימפטומים המופיעים ב ICD . לא חשבתי ללכת לטיפול פסיכותרפויטי כיוון שאני לא רואה את השיטה שניתן לטפל בי -כלומר אני אגו-דיסטוני אך לא רואה באיזו צורה ניתן לטפל בי ובעיקר האם אפשר.

מה זה icd? מה זה דיסק חדש??

יאיר שלום האם אתה נהנה למלכד את עצמך אם אתה רוצה עזרה פנה - יש בהחלט סכוי לעזור לך בין אם דרך פסיכותרפיה ובין אם דרך טפול תרופתי או שלוב אם אינך רוצה - שרוי לך בהצלחה עמי

הילד בן 4 בקרוב, ואינו מפתח קשרים עם ילדים, ואף מסתייג מכך מאוד. התופעה מלווה אותו מאז ומתמיד. יש לו אחות צעירה שאיתה הוא משחק בבית וגם רב איתה, אבל רק איתה יש לו אינטראקציה. בגן הוא בוכה כל בוקר ש"לא רוצה לשחק עם הילדים", ומשחק כל הזמן לבד או ליד אחותו. גם אחה"צ- בגן שעשועים או אצל חברים הוא מוצא לעצמו משחק, ומשחק לבד. אם ילדים מצטרפים הוא מתעצבן ואומר להם שילכו, או מתרחק. מעולם לא ראיתי אותו משחק או מדבר עם ילד . בבית- יש לו קשר טוב איתי (אמא שלו) והוא קשור אלי, ולרוב מסתדר מצוין עם מבוגרים, אך לא עם ילדים. יש לציין, כי לא חווה איזושהי טראומה עם ילד או חטף מכות, והדבר נראה באישיותו. אני מאוד מודאגת ופוחדת שילדים יחרימו אותו בשל כך. מה עושים?

אני, ניסית לשאול את הגננת? עדי

לאם המודאגת-אם את מאזור ירושלים,השאירי הודעה עבורי בצרןף דו"אל או טלפון,אני מאמין שאוכל לעזור.

לאמא המודאגת שלום. האם ניסיתם להתייעץ עם איש מקצוע? אני חושבת שכדאי לפנות על מנת לראות כיצד ניתן לעזור לו בין אם זאת ביישנות קיצונית ובין אם מדובר במשהו אחר- כדאי לנסות ולחזק את הבטחון והדימוי העצמיים ולאפשר לו גם את השדה החברתי שהינו מרכיב חשוב בהתפתחות. אשמח לענות על שאלות נוספות במידה ויתעוררו. בברכה. רוית.

מקווה שלא אשעמם אותכם אבל אני זקוק נואשות לעצה, תמיכה אחרי לילות של נדודי שינה. אני נשוי ואב לשני ילדים . המצב בבית ברוך השם. אבל בעבודה אני הולך ומסתבך. אני לא טוען שאני אינטליגנטי או מוצלח יותר מאחרים מבחינה מקצועית אבל יש לי ראיה אחרת של ענייני עבודה ולא פעם אני מרגיז אחרים ( ממונים, חברים) כשמתברר שאני צודק והם לא בסוגיה זו או אחרת. כנראה שהדרך בה אני מעביר ביקורת או מעיר הערות לא נעימה אני מניח 0 אם כי אני לא מודע לכך). הביעה בארגון בו אני עובד ( כפי שקורה בארגונים רבים) היא שמי שלא שוחה עם הזרם מתרסק בסיועה האדיב של חברים לעבודה. כבר קרה שאנשים נאלצו להתפטר בגלל לחצים המופעלים על ידי ההנהלה ועושי דבריה. בגלל האחריות למשפחה ולילידים אני מבליג, סותם את הפה וממשיך לעבוד : לא הולך עם הזרם אך לא נגד הזרם. הבעיה היא שבזמן האחרון אני כבר לא מסוגל להבליג , אני מבטא התנגדות במעשים ובהערות ציניות. אני מושך אש ועליתי על הכוונת של הבוסים ועוזריהם. מנסים "להרוג אות"י לאט..לאט.. ( כבר ראיתי כיצד עושים את זה לאחרים). מציפים אותי בעבודה ותפקידים, נוהגים להעיר לי הערות שליליות ולבקר אותי שלא בצדק. אגב אני לא פרנויד, ממש לא ( הסתדרתי במסגרות אחרות). הייתי מתפטר מחר אבל מצב במשק על הפנים.אני סובל את ההשפלות בשקט , כל הזמן אני רואה בעיני רוחי את ילדי ומה יקרה באם אני אתפטר זה עוזר לי להתמודד איכשהו עם המצב. הביעה היא שאני מתחיל להתדרדר נפשית. אני חש כמו עבד בכלוב, מושפל וחסר ערך היות ומאפשר לאחרים להתעלל בי נפשית. בלילות אני לא יושן. וכשאני כבר נרדם אני מתעורר בשלולש בבוקר שטוף זיעה מסויט וחרד. מרגע שאני מתעורר עד שאני נרדם מתישהו בלילה אני רוקם תכניות נקמה שהולכים ומחריפים בחומרתם. וזה מאוד לא מאפין אותי. היתי פונה לטיפול אבל קשה לי כלכלית ולא מוכן לפנות למרפאה ציבורית . לפעמים יש לי פנטזיה שאני לוקח פחית נפט מצית את הבניין או לוקח רובה ומחסל את כולם . אל חשש... אני בשליטה , איני אלים ומגנה אלימות. אבל אני נבהל מפנטזיות האלה. אני מודאג מהעישון המוגבר, העובדה שהתחלתי לשתות . אבל ברגע שאני מגיע הביתה אני בשליטה מלאה , אני לא מוכן להוציא את הכעס על אשתי וילדי . כלומר, אני בשליטה מלאה כלפי חוץ. יש לי אשה נהדרת שמעודדת לעזוב את העבודה רק שאני ארגיש טוב. אבל היא לא מודעת למחירים שנשלם באם אהיה מובטל. אני חש שאז אאבד את מעט הכבטד שאני רוכש לעצמי. באמת לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני הולך ומשתגע.

צביקה, אם המצב יימשך כמו שאתה מתאר אותו - בכל מקרה תאבד את מקום עבודתך... כמה עוד תוכל להחזיק את עצמך בשליטה, ולא להתפרץ בבית? האם הכבוד שווה את הסבל? אני מאמינה שאישתך מרגישה את הסבל שלך, ולא יודעת איך לעזור... עד כדי כך שהיא מוכנה שתוותר על העבודה... אני לא יודעת (כי לא ציינת) מדוע אתה לא מוכן לפנות למרפאה ציבורית, אבל אם זה עניין של כבוד, אז יש פעמים שצריך להזיז את הכבוד טיפה הצידה, ולדאוג לבריאות הנפשית. HERA.

צביקה, כשקראתי את דבריך חשבתי שאולי לא על כל דבר צריך להעיר. ניסית לדבר עם ההנהלה? לפעמים זה עוזר לפעמים לא. לי קרה אותו הדבר עם הבוסית שלי. ניסיתי למשוך בשיניים, אבל כשהיא לא נתנה משכורת בזמן, עזבתי (ובינתיים ערבתי את המשפחה שלי(. עדי

צביקה שלום אתה ממולכד וממלכד מצבך לא טוב , הולך ומדרדר ואתה מבקש עזרה בלא לשלם עבורה ובלא לפנות מה לעשות - בדיקת קשייך מחייבת בדיקה מדוקדקת של התהליכים העוברים עליך, כיצד אתה פוגע בעצמך, לטעמי מאילו סבות אתה עושה זאת (שטות שטפול אחרות אולי יסתפקו בזהוי התהליכים ושינויים) וזה עושים בטפול לטעמי, טפול הוא השקעה , כמו למודים למשל , משלמים ובמידה וזה מצליח - ההשקעה חוזרת פי כמה, בפחות בעיות בעובדה בחיים, בקדום, שכר וכו' אז שקול ואולי תמצא עצה טובה יותר בהצלחה עמי

צביקה שלום, אולי במקום להיות מובטל תנסה לחפש מקום עבודה אחר לפני שתעזוב את מקום העבודה הנוכחי. העיקר שתחליט ומהר. הצרה היא שיכול להגיע רגע בו לא תצליח להיות ממוקד בגלל הכעסים, המרירות והרגשת ההשפלה והכאב. תעשה את כל המאמצים עכשיו לזרוק את הכל מאחוריך ולפתוח דף חדש. אולי בהזדמנות זו תשדרג את עצמך למשהו מעניין יותר? הרי משנה מקום משנה מזל, לא? רק אל תשב על הגדר, רגל פה רגל שם. הר געש שמתפרץ - פגיעתו רעה, אנושה ולפעמים בלתי הפיכה. כל טוב ושיצליח לך.

א. לנועה ,עדי, הרה וד"ר אבני ולכולם !!! תודה על התיחסויותכם. אקח בחשבון את הערותיכם. ב. נסתרות הן דרכי האל !!! הלילה ישנתי מעט מאוד, חרד, כועס בעיקר כועס כועס מאוד. מצד שני הפתעה !! במשך היום קיבלתי שתי שיחות לסלולארי : שתי הזמנות לראיונות עבודה . מזמן שלחתי קורות חיים לשני מקומות עבודה אבל שחכתי מהעניין והנחתי שנפסלתי.. והינה הופתעתי!! לא בטוח שמודבר במקומות עבודה טובים יותר מבחינת שכר ועניין, אבל העיקר לשנות אווירה . נעשה לי קצת טוב על הנשמה פתאום אור בקצה המנהרה. אמנם אני חרד מהאפשרות שלא אתקבל אבל גם יש גם סיכוי. הגעתי למסקנה שאולי כדאי אפילו להתקבל לעבודה עם שכר נמוך יותר אבל שתאפשר לי להתאזן. האישה והילדים תומכים בצעד הזה. בכל אופן אני אשקול לפנות לטיפול. אם להיות כנה אני לא כל כך מאוזן למרות שכלפי חוץ הדבר אינו בא לידי ביטוי. אני מלא שנאה וכעס ורצון לנקמה שלא יאומן!! אני לא מלאך אבל בחיי לא חשתי כל כך הרבה כעס ורצון לפגוע באחרים. רוצה להפטר מהרעל הזה . לא יאמן פעם אהבתי בני אדם ועכשיו אני שונא. אני מזועזע מעצם הדחף לפגוע באחרים...זר לי ואני מתבייש בעצמי גלל תחושתי זו. דבר נוסף, בעבר לא נחשפתי לפגיעה כל כך קשה בי מצד אחרים . בדרך כלל הסתדרתי במסגרות . איך יכול להיות שהשתנתי כל כך. בא לי לפגוע ולרמוס אחרים כפי שעשו לי אבל לא רוצה שהתחושה הזו תשתלט עלי ??? טוב אני מתחיל לקשקש ולחזור על עצמי העיקר שהסיכוי בדרך. להתראות ותודה על העזרה

שלום רב, בעקבות המלצתו של ד"ר אבני: התקלות המתלוות למצב הקיים (עומס עבודה, עצבנות, מחשבות נקם, יחסי עבודה מעורערים וחשש להפסקת עבודה) - מאד מכבידות. יעוץ ממוקד נכון, שמצריך מספר מפגשים, ושעלותו ממש לא בשמיים - יכול ליצור מציאות חדשה לגמרי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה! כאמור , אפעל בכיוון. האם יש גישה טיפולית ספציפית המתאימה לבעיתי???

יקרה שלי, מה שלומך???

ליהי יקירתי ,את כאן.,,,כמה טוב. אני ,בסדר כרגע ,מיתמודדת עם כל החזיתות ,בבת אחת ועם הבן ,אנו נעזרים במטפל שמבין שעושה בנתיים עבודה טובה (פרטי ,עם כל מה שמיתלווה מכך, כלומר את הבלתי אפשרי ,,) יש כיוון ומסלול וזה מוריד הרבה דאגות מהלב . עם המטפלת שלי אני מנסה להבין ולרדת לעומק ההיתנהגויות התת הכרתיות וההרסניות שליווני לאורך כל הדרך . איך ,,,ומה שלומך.. איזה אתר יפה שלח לך אור מזה נהנתי מזה אני,,,שירים, קריוקי,,איזה אור"זה אהה. שלך המזה אוהבת.... ויוי

אני שמחה שאת מתמודדת, להתמודד זה מצויין. לגבי המטפלת שלך, איך את מנסה להבין את ההתנהגות שלך, אני גם רוצה! מחר יש לי פגישה עפ הפסיכולוגית שלי ואני רוצה מאד להצליח ורוצה להיעזר בה אבל לא כל כך יודעת איך עושים את זה, כמובן שאני אגיד לה את זה ,אבל רציתי אולי ללמוד ממך משהו, אז אם יש לך עצה טובה אני מה זה אשמח לקבל... בקשר לשלומי... אסור להתלונן נכון? ככה אמר רבי נחמן מברסלב, שאם מתלוננים אלוקים מעניש אותנו עוד יותר, אז אני פוחדת מזה, ממש לא מתאים לי עוד דברים קשים להתמודד איתם, אני מתמודדת מספיק עפ כל התיסבוך והבלבלת שאצלי בראש. עדיין יש לי לחצים בחזה, כבר כמה ימים שזה לא עובר, אני יודעת שזה אך ורק מצב נפשי אז בכל פעם שזה דוקר אני לוקחת נשימה עמוקה- במקום סיגריה...(אבל עדיין לא הפסקתי לעשן) נ.ב את יודעת שאני התגעגעתי אלייך???

אופס,,ילחץ בטעות רציתי להודות לך על הבאת הקטעים המלומדים של הרב"נחמן מברסלב" בקוראי את זה כמה פעמים , הבנתי שכל האמירות בעצם מוכרות לי היטב וחלקם הגדול מיתבצע גם, על ידי ,במודע או לא במודע . נכון שכשעסוקים בנפש האדם הפגועה רב הזמן לומדים ממקורות אחרים ,את הפתרונות למצבים שונים, כמו מהניסיון המר ,אתה למד לקח או מניסיונם של אחרים על ידי צפפיה בהם או מספרי לימוד של גדולי הפסיכולוגים של הדור ,או מיתוך היגיון חוכמה וידע אישי. אך מה קורה כשיש פיסקה או מישפט מפתח שכל כך קשה להבינו ואין רואים את ישומו . "לעולם לא יושם לך מיכשול שאין בכוחה להיתגבר עליו ". המיכשול שלי הוא אני עצמי,,עוד לא היתגברתי על הרצון להעלם או לא להיות כאן בכלל, ואם להיות זה כדי להיות רק למען ילדי . נכון שיש טיפול וכו/ ואני לא מבינה איך מיכשול כזה יכול להימשך 30 שנה,וכוחי רק הולך ומיתמעט,למרות שאני מיישמת כמעט את כל מה שניכתב בפיסקאות. דניאל,אני מיצטערת אם הפלתי עליך תיק ושאלה,אולי אתה לא רב, ואין זה הפורום המתאים ,,, אך זה קשור איך שהוא בכל זאת ,,.לפסיכולוגיה . תודה לך ויוי

אני קצת מתקשה להבין משפט כלשהוא: "לעולם לא יושם לך מכשול שאין בכוחך להתגבר עליו ".................... ובכן...., איך זה מסתדר עם העובדה שדודה שלי חלתה בסרטן ושרק נס משמיים יציל אותה, כי מצבה קשה מאד? איך זה מסתדר עם העובדה שעדיין יש חולי סרטן רבים , שמאמינים שיוכלו להתגבר על המיכשול ולא מצליחים ומתים מוות מלא ייסורים? איך זה מסתדר עם מוות פתאומי של בעל, ושני ילדים מקסימים מאותה המשפחה בתאונת דרכים? איך זה מסתדר עם משפחה שהלכה לאכול פיצה ואיבדה כל כך הרבה? איך? איך לכל הרוחות? זה לא מסתדר לי איך אפשר להתמודד עם דברים כאלה? מישהו יסביר לי בבקשה כי אני מאד רוצה להבין!!!!!!!!!!!!! איך אפשר להתגבר על דברים נוראיים כאלו??????

לאלה שבאמת מאמינים הכי קל... "אם זה מה שאלוהים רוצה - אז ככה זה צריך להיות!" זה בדיוק מה שכתבתי לעופר - האמונה מסירה, למעשה, את האחריות מהאדם... יש את מי "להאשים". והרי המאמינים טוענים כי השואה היתה בגלל שעם ישראל חי בחטא... הייתי בפולין... ראיתי... אני יודעת שאטוס לשם שוב... אולי עם ישראל חטא - אבל איך תינוקות יכולים לחטוא? האמונה עוזרת להתגבר, כי האמונה לא מצריכה התמודדות... אני לא יכולה לקבל את זה... כי אני שואלת את אותן שאלות שאת שואלת... כי אלוהים בגירסתו הנוכחית ממש, אבל ממש לא יודע לתת קצת ימים טובים... מאחלת החלמה לדודתך!!!

לויוי , האם מצאת את היעוד האמיתי שלך בחיים ? ואם כן האם את שלמה איתו ? האם את יודעת באמת את הסיבה לקיומך בעולם זה ??? נכון שזה נשמע מופרך ולא מציאותי ואולי את שואלת את עצמך מדוע בכלל להתעסק בזה, אולם הדרך הרוחנית הזו יכולה להביא אותך למקומות חדשים ולהתנסויות חדשות ויכול להיות שזה יתן לך מנוחה ונחת ואולי גם קצת אושר בחיים. אני יודע שזה נשמע כמו הטפה דתית או דחיקה להתקרבות לדת , אבל אני מנסה קצת לעורר בך את השאיפה של כל אדם לחפש משמעויות רוחניות לחייו. זה כמו להסביר לך מהו הטעם של פרי אקזוטי , לעולם לא תוכלי להבין או לדעת עד שתטעמי אותו בעצמך , לכן לא יועילו הסברים או משפטים מלומדים , את חייבת התנסות את מציינת שאת בת 30, ויש לך ילדים . נכונו לך שנות חיים רבות ובידך הבחירה איך לחיות אותם . ( בטוב אני מקווה , רק בטוב). לגבי הטענה שלך שהמיכשול שלך הוא עצמך , את צודקת , ברצוני שתדעי שהמלחמה הקשה ביותר של האדם היא בעצמו ( בדת היהודית זה נקרא יצר הרע ) , במחשבות שליליות בעשייה ובהתנהגות שלילית וכו' שיהיה לך רק טוב דניאל.

טוב....הרגשתי דחף לכתוב פה..והסיבה שאני כותבת בפורום היא בגלל שאין לי אומץ ללכת לפסיכולוג. בכל אופן רציתי גם לשמוע קצת תגובות מאנשים לדעת אם אני פסיכית או סתם עוברת משבר אז ככה...כל החיים סבלתי מבעיות משקל...מה שגרם להפרעות אכילה ולדכאונות ממושכים היום אני לא שמנה בכלל אבל הדימוי העצמי שלי הוא של שמנה כלומר אני עדיין תקועה במחשבה שאני שמנה וזה מטריד אותי וקשה לי לתפקד בחיי היום יום שלי התאבדות זה דבר שאני שוקלת כבר הרבה זמן ופשוט רע לי. כל מי שרואה אותי חושב שאני הבחורה הכי שמחה בעולם ותמיד אומרים לי "אוי את כל כך יפה בטח אין לך בעיות בחיים."....הלוואי , אבל אני רק משחקת..הכל הצגה קשה לי להתמודד עם אנשים למרות שאני לא מראה את זה בכלל. התחושות שעוברות בי מאוד קשות ואני כבר לא יודעת מה לחשוב על עצמי...אולי אני מטורפת? אני בבעיה......יש עוד הרבה דברים שאני לא יכולה לספר אותם...כי בכל זאת זה פורום ואני חשופה אבל אני מאוד מאוד אשמח לקבל תגובות מאנשים תודה למי שהקשיב לי, מיקה.

מיקה, שלום. יש עליות וירידות בחיים, זה משפט נדוש.... , אבל מה שאף אחד לא אומר יותר מידיזה שלפעמים הירידות כה תלולות שפשוט לא רואים את הסוף ואז חושבים גם על איזה שהו סוף.. יחד אם זה, רק למטה , עמוק בוואדי ניתן ויש לאן לעלות. אני מכירה את תחושותייך כי חוויתי אותו הדבר, אלא שמלבד עניין המשקל גם תמיד הרגשתי מכוערת (למרות שאני לא, ואני נשואה עכשיו עם יו גראנט 2 ) ועדיין, לפעמים אני שוכחת שאני בעצם לא מכוערת ולא שמנה... עצתי לך היא כמו שאני נזכרת לעשות במקרים כאלו, פשוט תחפשי את המראה הכי קרובה ותדפקי חיוך ענקי! תזכירי לעצמך מי את ומה את שווה, כי מה לעשות אנו כנראה מאלה שתחושות "אהבת העצמי בטירוף" לא בגנים. וחוץ מזה, תטיילי לך בשדרות ותראי איך העצים מחליפים צבעים, תקדישי זמן לעצמך, ןתחייכי לעולם, כי גם העולם בסופו של דבר יחייך אלייך, אלו חוקי הטבע, ואת לא יוצאת מן הכלל. תנסי...

תולי.....הלוואי וזה היה קל כמו שאת מפשטת את זה. לפעמים אני כל כך שקועה בסבל שלי שאנשים מתרחקים ממני וזה לא בכוונה... בכל אופן כמו שאת אומרת בסוף דברים צריכים להסתדר. אחרי הצבא אני אטייל לי בעולם וזה הדבר היחיד שמעודד אותי באמת. תודה רבה לך על המיכה אני מאוד מעריכה את זה :-) מיקה.

מיקה, חד וחלק - את לא מטורפת!!! אני לא יודעת אם קראת חלק מהדברים שנכתבו פה, אבל יש כאן עוד אנשים שסובלים מהפרעות אכילה (מכל הסוגים...), ואף אחד מהם לא מטורף... נכון, קיימת בעיה, אבל זה לא הופך אף-אחד לפסיכי. את באמת מאמינה שהתאבדות היא הפתרון? דרוש אומץ ללכת לטיפול, אבל יותר מזה - דרוש רצון אמיתי להשתנות ולשנות! כשהרצון הזה קיים, לאומץ אין הרבה משמעות... כי לחיות ב"הצגה" כל הזמן גומר את כל הכוחות... כי לשמוח בשביל אחרים נהפך להרגל חסר כל משמעות... איזו משמעות יש למה שאחרים אומרים, כשבפנים הכל הפוך וסוער? מיקה, בשביל עצמך - תאזרי אומץ ורצון ותפני לטיפול... כי חיים רק פעם אחת, אז למה לא לנסות ולהפוך אותה לפעם מוצלחת? חוץ מזה, שאת תמיד מוזמנת לכתוב פה. HERA.

כן,את צודקת באלף אחוז אם אני לא שלמה עם עצמי אני לא אהיה פתוחה לאנשים ויותר מזה לשיקום עצמי. פשוט איבדתי את כל הבטחון שלי מכל מיני סיבות. בתאוריה אני יודעת את הכל...הבעיה מתחילה שצריך לקחת את התאוריה ולייישם אותה בחיים האמיתיים. קשה לי להתמודד עם כשלונות במיוחד כשלונות בזוגיות . רוב היחסים שלי עם גברים ניגמרו במשפט אחד "אני לא יודע מה הבעיה שלך אי אפשר להבין אותך את יותר מידי מתוסבכת" וזה מאוד מתסכל לשמוע את אותו משפט שוב ושוב. יש בי רצון לשיקום אבל הוא נעלם ברגע שאני נכשלת או טועה. לפעמים הייתי פשוט רוצה להיות ילדה תמימה ולא לדעת יותר מידי דברים פשוט לחיות ולהרגיש. כל כך הרבה שנים לא הרגשתי באמת...כאילו הרגש שלי רדום ואני הולכת כמו זומבי. בכל אופן תודה לך על החיזוק HERA , מיקה.

מיקה שלום:) אולי בגלל שלא ציינת הרבה פרטים. קשה לי להבין אותך. כי הרי את רזה. ואת מקבלת פידבקים. מאנשים.שאומרים לך שאת יפה. אז מה הבעיה????? את באמת אמורה להרגיש טוב. אולי אני לא בסדר:))) ואיך את מצליחה להגיע לעניין היתאבדות מכל זה???? אני לא מבין את הקשר. מה זאת מחשבה של שמנה??? מחשבה של שמנה זה מחשבה של מישהי שרוצה להרזות ושכולם יסתכלו עליה. ושהיא תיהיה מרכז ולא בשוליים. ועכשיו את מרכז לפי הבנתי. אז אולי את לא רגילה ליהיות כל כך מוקפת ונושא להערצה. ואולי הכול משתנה לך מהר מידי. אז או שבאמת תפני ליעוץ למישהו שיוכל לתת לך כלים איך להתמודד. או שפשוט תעצרי רגע תיהי רגע אם עצמך. ותגידי לעצמך. אני הייתי שמנה והיה לי ככה. ועכשיו אני רזה וזה שונה. תחשבי מה שונה. איך את חושבת שכדאי לך להגיב ולהתנהג. ואולי תשבי אם חברה. שהיא כבר יותר מרכז ממך. ותבקשי שתתן לך עצות מעשיות:))) אתן הבנות יש לכן מאפיה:))) אל תקחי את הדברים כל כך קשה. תסתכלי על הדברים בתור הזדמנות פז להגיע לדברים שקודם לא יכלת להגיע אליהם. אל תסתכלי על הדברים בשלילה. את יכולה להתרגל לטוב הזה. זה ענין של זמן. תני לדברים לזרום ולהתקדם. ואת תסתגלי. את עשית מאמץ שהרבה בנות היו מקנאות בך. את צריכה ליהיות מאושרת שהצלחת. תני לזמן לעבור קצת תנצלי את ההזדמנות. עוד מעט תיהי בצבא. ואז בכלל עולם אחר:)) תחיכי תיהי אופטימית:))) בהצלחה:))) איתן

איתן,איתן,איתן...... אתה מצחיק אותי וזה טוב....:) אולי לא ממש הבנת אותי.....זה לא הקטע של להיות יפה ורזה או מכוערת ושמנה זה הכשלונות שלי במערכות יחסים כנראה שנובעות מחוסר בטחון עצמי....אתה צודק בקטע שאני עוד לא מקבלת את "מיקה הרזה" זה נכון.....אבל אולי זה נראה לך קל ומגוחך כל הסיפור...בשבילי זה תיסבוך רציני שקשה להסביר....

מיקה שלום קחי אומץ ולכי לטפול תגובות של אנשים יתכן ויעזרו לך מאד לפתור את הבעיה זה לא בהצלחה עמי

hi mika i read what all the other wrote u and the first i want to say is - no dear u r not " psichit".... we all having bad times and sometimes don"t readly know how to deal with the thigs but - this is what makes us normal... if u see someone who is realy allways happy - maybe he live his life with his eyes close because in a world like ours - u can"t allways be happy....... and to pretend u r happy all the time u need alot of enrgy.. don"t waist this enrgy on others put it on yourself - and go get help, u deserve to be happy.....

שלום לכם אנסה לקצר את סיפור חיי: אחותי גדולה ממני ב-11 שנה, מאז ומתמיד היא הייתה איך אומרים ... יותר מוזרה מהאחרים. החינוך שלה היה שונה משלי, הקשר שלה היה שונה עם ההורים מהקשר שלי איתם (אנחנו רק 2), אפילו קיבלה מכות לא אחת מההורים (היא אומרת שהיא היתה ילדה מוכה אבל זה לא נכון, ההורים שלי ארופאים מבוגרים עם פרימיטיביות מסויימת), אני זוכרת שלילה אחד היא החליטה לרצוח את אמא שלי ובאה אליה עם סכין בלילה. היו לה מערכות יחסים גרועות עד שיום אחד היא התמוטטתה לגמרי. היא עברה אישפוז יום בשלוותה. ההבחנה שלהם הייתה שהיא בעצם לא ממש עברה את גיל ההתבגרות למרות שהיא כבר בת 40. מאז היא מטופלת בכדורים בשם פריזמה, בן דורמין, וקלונקס. היום היא נשואה שגם חיי הנישואים שלה לא עולים יפה ולכן היא עוברת לא אחת התקפות זעם דיכאון וכו'. אמא שלי - בעקבות הסיפור עם אחותי נפלה גם היא לתהומות הדיכאון, רוב הזמן היא בוכה וכמובן מטופלת בכדורים פסיכיאטרים שהאמת לא ממש עוזרים לה, (המסכנה ניסתה את רוב התרופות אבל תמיד מה שכתוב בעלון על תופעות הלוואי היא מקבלת). אח של בעלי - גם הוא היה מהמוזרים, הורים גרושים, ניתוק מהאב, טיולים בעולם, סמים, אלכוהול, אישפוז במחלקה א' בשלוותה (גם בקשירה). היום הוא חי עם אמא שלו אלכוהליסט, לוקח תרופות מתי שבא לו (כן גם עם וודקה נקיה), פירצי זעם אלימות, ישן ביום ער בלילה ולא עובד, בן 35. חשוב לציין שגם לאחותי וגם לאחיו של בעלי יש נכות 100% מביטוח לאומי. מה בעצם אני שואלת??? - שאלה טובה.... אני בת 29 מרגישה בריאה נפשית אבל מפחדת שיום אחד זה הענן הזה יעבור גם אלי. בעלי ואני מנסים להרות ואני מפחדת שזה יעבור בגנים לילד שלי. בקיצור יש לי הרבה פחדים תודה מראש זה שכתבתי את הדברים כבר מקל על ההתמודדות הקשה עם טיפול ועזרה לאחים ולהורים - הכל מצפים מאיתנו לפתור בעיות ולעזור, הבעיה שגם אנחנו נשברים ומפחדים להשבר לגמרי. תודה תודה תודה וסליחה על האורך

אולי למישהו יש מילת הרגעה או אולי המלצה או סתם משהו??????????

תנסי שוב להיכנס עם סיפורך כי את נמצאת בעמוד 481 ממש בסופו וחברי הפורום כבר טסו קדימה ולא הבחינו במצוקתך ותבקשי גם את עצת אנשי המקצוע של הפורום .

נראה לי לפעמים שהפרעת אכילה פותחת פתח לאינסוף, אינסוף לא הגיוני שכזה... כל ה"בלוק" הזה שנמצא בתוכך ומרוב שהוא דחוס, אתה כבר לא יודע מה מציק לך והיכן להתחיל לעשות את הסדר... ועם זאת, יש כל-כך הרבה שקט בוודאות הזו שצריך לרדת כמות מסויימת של ק"ג, לאכול כמות מסויימת של קלוריות, לדעת שהכי חשוב בעולם זה להיות רזה כי רק ככה יאהבו אותי, ורק ככה יקבלו אותי, וגם אם אני אסבול ואצרח מרוב כאב-כל עוד המטרה לא הושגה, אין בי כלום ולא מגיע לי כלום. והיה משהו ממלא בבריחה מהרצון להחלים, ממלא במשמעות של אותה "מטרה" לא מובנת-להיות רזה, להיות קטנה ובלתי מורגשת או מצד שני להראות טוב יותר ולהרגיש טוב יותר. לא ידעתי מה חזק ממה, ואני עדיין לא ממש יודעת... נצרבה בתוכי תחושה קשה שאף פעם לא היה מגיע לי להחלים. אני יודעת שזה נשמע טיפשי, אבל בתחושה שלי מעולם לא הייתי רזה מספיק. רציתי להאמין שאחרי שאני אגיע למשקל מסויים-ארגיש יותר טוב ואוכל לזנוח את ההפרעה הזו. מעולם לא קרה, הקונפליקט הזה רק הוביל אותי למצבים קשים של סבל נפשי וגם פיזי והסוף מעולם לא הגיע. על מנת להתייצב על מצבי הטוב עכשיו, עברתי דרך כל הגהנום הזה ואף יותר גרוע,אבל... כרגע הכל ריקני, ואין תוכן ואין אוויר לנשימה ורק מתח ולחץ ואנשים מדברים אותי, אני מקבלת מחמאות והמון חיזוקים וכמעט דבר אינו חודר דרכי. אני חיה לי בבועה שלי: מלאת מתח, ופחד וחרדה שאני מנסה להדחיק והיא מגיעה לבסוף בהתקפים... ולא, אני לא אומרת שלא טוב לי. טוב לי, אבל ריק לי. אם התעסקתי עד לא מזמן במשהו שנתן לי גם ביטחון וגם סיפוק, הרי שעכשיו גם את זה אין... ואין הפרעת אכילה, אני לא מרשה לעצמי וגם כבר לא רוצה... סתם אני לא יודעת מה אני רוצה. סליחה שהצקתי לכם, ועוד יותר סליחה עם היוותי טריגר למישהו.

כן....רק אני לא מבין מי קבע שרזה זה יפה?? יש לי הרבה חברים וכולם נגעלים מרזון להיפך אנו אוהבים אותם מלאות!!! אז מי קבע???

אני חושבת שכל אחת שמפתחת הפרעת אכילה, קובעת לעצמה שרזה זה יפה. שרזה נותן לה כוח, שרזה עושה אותה מאושרת, יפה, מוכשרת. כל זה, רק בגלל שהמחוג במשקל זז ימינה.... ואם הוא יזוז שמאלה-נחרב העולם. באמת שהוא נחרב.

סבבה" ,,, יקירי!

את פשוט אמרת הכל. את מה שאני מנסה להגיד כבר כ"כ הרבה זמן, את פשוט הוצאת את זה, בהודעה אחת. קודם כל תודה לך. אחרי זה אני אגיד לך שאני תמיד חיפשתי את כל התשובות, והייתי אומרת לעצמי: "כשאני אהיה רזה, אז אני אפסיק".... מוכר לך? זה המשפט הכי מפורסם שאני מכירה בעיני עצמי, הייתי משתמשת בו, הצד שרוצה להרוג אותי משתמש בו, הוא הבטיח לי שזה יגמר ואז הכל יהיה בסדר, כשבעצם הכל נהיה רק יותר גרוע, הוא הבטיח לי עוד המון דברים, את אף אחד מהם הוא לא קיים. ואז התחילו לשנות אותי, עד היום אני שונאת אותם על זה, לקחו ממני את הכל, חלק חלק, לאט לאט, בלי להתחשב באני מרגישה, הם ראו בי חפץ, שצריך להפוך אותו למשהו "נוח לאחרים", אולי באיזה שהוא מקום זה מה שרציתי להיות, יצור שלא מפריע, שלא שומעים אותו, שעושה מה שאומרים לו, חזרתי להיות כמו שהייתי בהתחלה. חזרתי להיות אותו אחת שלא אהבה את החיים שלה ונכנסה להפרעה. אבל עכשיו, אין הפרעה, זה רק אני, והחיים, המלחמה הבלתי-פוסקת הזו. וזהו. לאף אחד לא אמרתי את זה. רק כאן. בעקבות ההודעה שלך. אולי סוף סוף אני אצליח להוציא כאן בפורום את מה שמעיק עליי....

אני רוצה לומר לך ,,את כל כך אמיצה ונהדרת להיתמודד כך ,,ולהבין ששמה שאת עושה זה שאת יכולה וצריכה לעשות אפילו אם את לא אוהבת את זה,, אאחל לך המשך מחוזק,,,, ג'קי יקירה ויוי.

היי, הריקנות הזו לא תישאר לנצת... נלחמת במשהו וניצחת... גירשת מתוכך את ה"שד"... עכשיו נשאר חלל שצריך להתמלא בדברים אחרים, דברים שלא יגרמו כאב (פיזי ונפשי). ההתעסקות סביב האוכל באמת גוזלת את מרבית השעות שבכל יום - זה הזמן למצוא תחליף בריא... מה מעניין אותך? מה את אוהבת לעשות? תחשבי על הדברים האלה ותנסי למלא בעזרתם את הזמן והמקום שהתפנו...

אני מקווה מאד בשבילך יקירתי ,,שתימצאי משהו אחר שימלא ויתן לך סיפוק וטעם . האשמה שנישמעת מדבריך על עצמך " שמגיע לי לא להחלים" מוכרת גם לי ,, ,וחייבים לטפל בה במיקצועיות נקודתית .(אני עובדת על זה לאחר שסחבתי את זה כידוע לך 30 שנה ,,,האם כדאי לך ? )זה משהו שהורס כל חלקה טובה של האישיות ,,את אומרת לחץ , מתח , לא מיתרגשת ממחמאות (שוב לא מגיע לי , כולם למעשה לא מבינים אותי ומעצבנים בדיבוריהם אלי) על רגישותיך והבנת מצבך ,,,אומר מדהים, תארי לך אדם שעובר משהו דומה מבלי יכולת הבנה מינימלית על כל מה שעובר עליו ,.(לפעמים , חושבים שמרב שיודעים זה מזיק , אך אני לא חושבת כך ).ולך יש כישורים ויכולות . אל תתיאשי יקירתי ,, שלך באהבה ויוי

תודה על העידוד ועל התמיכה. זה היה מצב רוח רע שכזה, אבל הוא השתפר מאז. ככה זה, מתנדנדים...אבל הייתי בסדר, רק עמדו לי הדברים על הלב. אור, אולי לפני כמה חודשים, לא הרבה, אם היית אומר את מה שאמרת זה היה מעלה לי את מצב הרוח לפחות לכמה דקות, אבל עם הזמן נאלצים להשלים עם זה שזה עמוק בהרבה יותר מסוגיית איך אתם אוהבים אותנו. זה יותר אם אנחנו אוהבים את עצמינו ואף אפילו אם אנחנו רוצים שיאהבו אותנו בכלל. אבל תודה בכל זאת :-) ג'קי אחותי, טוב ורע לי על שנגעתי בך. חבל לי-על אף שתמיד ידעתי ולכן גם לא שיתפתי אותך הרבה בעצמי-שיש לך את הסיבות להזדהות עם התחושות שלי. אם עזרתי לך להרגיש את זה, להתעמת עם זה (חשבת על האבסורד בלהתמודד עם ריק?) אז זה טוב אבל אם "עזרתי" לזה להעלות אצלך בשעה בה לא היית מוכנה-אני מצטערת. אני תמיד כאן בשבילך, ואת יודעת...וגם אני מעריכה אותך מאוד על יכולתך להתמיד בדבר שאת לא שלמה איתו...אל תרגישי כמו עציץ. את אדם עם נוכחות. אמרתי לך את זה כבר, לא? ויוי, תודה על המחמאות. אני לא אדם אפאטי לגמרי. ממש ממש לא. אני דווקא אדם שכן מתרגש נוכח דברים קטנים ויפים של החיים. לפעמים אני שמה מחסום ביני לבין העולם, עד שלא רואים מי אני אבל בחרתי להוריד קצת מהמסך וזה צעד קשה. אולי זה מה שמביא לתחושת הריקנות, הפחד לאבד קצת את העולם הפנימי, הכואב וגם הטוב, שהיה שמור רק לעצמי. הרה- למלא בדברים אחרים? טוב, זה נכון...אבל אני לא דיברתי פה על השעות הפיזיות שהתפנו...(כי זה לא קרה עכשיו, יכולתי אם כבר להרגיש את זה קודם). זה יותר כל מיני משקעים של הפרעה שאני לא שלמה איתה לעולם ואפילו די מתביישת בה והלוואי ויכולתי למחוק אותה כלא הייתה.... והזהות העצמית הזו של נפש שחייבת לכאוב, חייבת להתייסר-שהנה מרגישה רע עצמה בכל פעם שמקבלת קצת עזרה ותמיכה... תודה לכולם, לילה טוב לכם, אני.

שלום רב, רציתי לקבל אינפורמציה על תופעה הנפוצה בקרב ילדים אשר עברו התעללות: תופעה בה ילד מאמץ לעצמו דפוס מחשבה כי כאב והתעללות הם בעצם ביטוי לאהבה וקבלה, ועושה כל מה שביכולתו כדי שיכאיבו לו (למשל בזמן משחק עם ילדים אחרים), ומתעקש על קבלת תשומת לב על דרך השלילה (התנהגות לא נורמטיבית מכוונת מצד הילד על מנת לזכות בתשומת לב). מה שמה המדעי של תופעה זו? מהו הטיפול המומלץ? היכן ניתן למצוא ספרות בנושא? תודה מראש, רינת

רינת שלום. אינני יודעת לקרוא בשם מדוייק לתופעה שאת מתארת- אבל אולי בכדי להבין את שורשיה הייתי מחפשת חומר על מנגנוני הגנה- כי הרי התנהגות זו הינה דרך לא מודעת להתגונן מפני אימה ומציאות תוקפנית. אנה פרויד כתבה הרבה על הזדהות עם התוקפן- שזהו מנגנון הגנה בו הילד על מנת לשרוד מאמץ לעצמו דפוס הזדהות על מנת לשמור על האובייקט ובכך גם על עצמו. כמו כן הייתי פונה לקרוא את האבחנה הפסיכיאטרית: conduct disorder שגם היא מתארת את ההשלכות של דפוס כזה. אני מקווה שקצת עזרתי. בברכה. רוית.

שלום , אפרט בקצרה שכן הסיפור דיי ארוך . יש לי אח בגיל ההתבגרות ( 15.5 ) , אשר סובל מחרדה פסיכוטית ואשר וייתכן מאוד שבאה כתוצאה מטראומה לא קלה לפני כשנה וחצי . מקבל סרוקסט ואתמול קיבל גם להוסיף מינון נמוך של ליגאטלין ( משהו כזה -אינני זוכרת ). הבעיה היא שבזמנים מסויימים הוא אינורוצה שידברו איתו או עליו וזה יכול להיות שניות אחרי ששוחחת איתו על משהו - ז"א לא צפוי . ובמידה ואתה לא מקשיב לו הוא שובר דברים ובמקרים חמורים יותר אף מגיע לידי אלימות ( צביטות בזרועות הידיים או בעיטות ) . כשהוא רגוע יותר ואתה שואל אותו למה זה קורה הוא טוען שייש לו פחדים ושהוא מרגיש גם דפיקות לב חזקות . הטראומה שדיברתי עליה קודם קרתה היות ואנחנו , אמי ואחי ואני הזמנו פסיכיאטר שקבע שייש לקחתו בכפיה באמבולנס ומאוחר יותר אף היה בדרך של תרמית במח' פתוחה . הפחד שלו מובן לי וזה קיים אך ורק במסגרת הבית . מחוץ לבית הוא ילד טוב , מצטיין בלימודיו . אין לי מושג מה לעשות , האם לחכות ולראות מה יהיו תוצאות הטיפול התרופתי ? מה דעתך ? אני יודעת כי ייתכן והוא איבד בטחון בסביבתנו עקב הטראומה הזו ומכאן הפחד שייש לו - אז איך עוזרים לו ? מאוד מודה על התייחסות רצינית וכנה , האחות .

איך עושים דבר כזה ועוד לאח שלך?? אני קורא את זה וכולי רועד מעצבים גרמתם לו ללטראומה שזה נזק לכל החיים ראבאק הילד בן 15....כבר כדורים באלאגנים מסכן הוא סובל מפוסט טראומה אין לו מנוח לטראומה כי פוסט טראומטים הביית שלהם זה המקום הבטוח והמרגיע ואצלו הביית מזכיר לו את הטראומה אפילו אין לך ולאמא שלך שמץ של מושג מה עובר עליו..אלו חרדות הוא עובר את יודעת כשזה קורה בצבא תובעים את משרד הבטחון כשזה קורה באזרחות תובעים את ביטוח לאומי קיימים מוסדות עמותות לנפגעים זה לא צחוק משפחות מתפרקות אנשים מתאשפזים אני לא יכול להמשיך אני פשוט רותח1אני בן 40 וחטפתי פוסט טראומה לפני 10 שנים לפחות אני מתנחם שחייתי כמו בנאדם עד גיל 30 ראבק להתחיל אם זה בגיל ?????15

אני קצת מסכימה עם אור, למרות שזה תלוי בנסיבות. אני לא יודעת למה הוזמן האמבולנס והפסיכיאטר מבלי שדיברתם קודם לכן עם הנער. אני מסכימה עם כך שהבית אמור להיות הסביבה הבטוחה לאחיך, ועכשיו-זוהי הסביבה שמאיימת עליו. זה חמור מאוד לדעתי. מה שעוד מטריד אותי, היא למה הוא נשאר לחיות בבית אם זה המקום שגורם לחרדות?? היה מתבקש שאני אומר שלדעתי צריך להשאירו בבית כדי שיתמודד עם הפחדים, אבל מצטערת, לדעתי כדאי שיטופל כראוי, ולא עם אנשים שגרמו לו לטראומה הזו, בכך שעשיתם את מה שעשיתם. עוד דבר: אני מבינה בהחלט למה הוא אינו רוצה לדבר איתכם. הוא מרגיש מאוים על-ידכם. אתם גרמתם לו להשפלה פעם אחת, סביר להניח שהוא יפחד מכך פעם נוספת ולא יאמין בכם. בהצלחה בהמשך. אל תקטינו ראש ממצבו.

מזה חצי שנה אני בקשר עם חבר וירטואלי . קשר יום יומי. כיוון שאני אשה נשואה הקשר הזה ממש לא מתאים לי ולמעשה פוגע פגיעה אנושה בחיים האמיתיים שלי. לא מסוגלת לנתק הקשר. ההתמכרות היא גם לאינטרנט בכלל. כל רגע פנוי (וגם לא פנוי)אני מבלה במחשב.נא עצתכם. תודה

ענבר, תנסי לבבר עם עצמך מה יש במציאות היום-יומית, שגורם לך לברוח לאינטרנט בכלל ואל אותו חבר וירטואלי בפרט... האם מדובר בקושי מסויים בחיי הנישואין? זה יכול להיות כל דבר (לאו דווקא משהו שקשור לזוגיות)... HERA.

מה בדיוק מפריע לך בקשר הזה ? האם את מרגישה שאת מרמה את בעלך ? חשבת אולי לשתף אותו בחוויה ? לספר לו שאת מצ'וטטת עם מישהו באינטרנט מתוך כיף ולא מתוך מטרה רומנטית . יכול להיות שאם הוא יהיה מספיק פתוח לנושא, אולי הוא ירצה להשתתף ולהגיב בעצמו לחבר ההוא וכך להפוך את הדבר לחויה משולשת ולהוריד את המתח וההרגשה הרעה. תחשבי על זה.

רק רווק יכול להשיב תשובה כזאת.

ענבר שלום:) אני מבין לליבך. הצ'אטים הפורמים האי סיקיויים האלה:))) זה ממש סוחף. וניכנסים לזה. וחבל על הזמן:)) אני דווקא מסכים אם הרה. עצם זה שאת כאן באינטרנט הרבה זמן. מראה שיש לך כנראה בעיה אחרת אם העולם החיצוני. משהו חסר לך. או בזוגיות (שבד"כ זה שם) או בחיים בכלל. אם זה השיגרה של בית או עבודה. את כנראה בחורה שרוצה גיוון או טעם לחיים. את לא אוהבת את השיגרה. אם אני מנתח נכון. את צריכה לראות ואני מבין שאת כן מסתכלת על המצב שבו את נמצאת. את כנראה נמצאת בצומת דרכים ואת צריכה להחליט מה את עושה אם החיים שלך בכלל או בחיים הזוגיים שלך. אני לא יודע מה הולך אצלך בבית או בראש. את יודעת. ואת צריכה להחליט. מה טוב בשבילך. אם את רוצה בזוגיות הנוכחית ובחיים האלו. את צריכה אולי יועץ נישואים. או שפשוט תעשי לך רשימה מה את בעצם רוצה או מחפשת. ותשתפי את בעלך. ותסבירי לאדון. את מה שאת מרגישה. ותבקשי שיתוף פעולה. כי היום הוא חלק ממך ואת חלק ממנו. ואת הדברים אתם צריכים לפתור ביניכם בכל מיקרה אם יועץ או בלי יועץ. אם את רוצה לגוון וליהיות בפעילות יש המון חוגים. והמון דברים מעניניים. תתעניני ותיראי. ואם בעלך בראש שלך. והוא יכול ורוצה ליהיות יותר אם אשתו. אז יש לו כאן הזדמנות. יש קאנטרי חדר כושר ריקודים למינהם.או אפילו סתם להחליט לצאת פעם בשבוע ללכת ברגל או לשבת באיזה בית קפה. סתם לצאת להתאורר. בקיצור המון דברים ואפשרויות יש לך. תחשבי טוב. כי את בחרת להתחתן איתו. אז כנראה שהיתה לך סיבה טובה. אני אומנם לא נשוי. אבל מבחינתי המשפחה זה ערך עליון. וצריך לשמור עליו ככל האפשר. איתן

איתן,יקר... שלום לך מה נשמע, אתה יודע מה שאמרת שכדאי לי לאסוף כוחות ופשוט להיות כמו שאני. זה נכון וכייפי לחשוב שזה אולי באמת יהיה ,אבל הרבה פעמים למרות הכוונות כן לעשות שינוי ברגעים הכואבים שנוגעים לך בבטן באותו רגע,ויש באותו רגע ציצנה מהעבר. הכול מתהפך,הפחד שיתנהגו אליי כמו בעבר משתק. אני לא יודעת למה,אבל אינני מסוגלת לדבר בחברת הרבה איש,אני משתתקת.ואם מדברת כול כך חלש ומוזר,כאילו יש בתוכי עוד אישיות. אני רוצה להפסיק לחיות את העבר, אני רוצה להתחיל להתיחס לאנשים יפה ולדבר מתאי שמתחשק לי, אבל הפחד הזה: שלדבר בהמון חברת איש מפחידה, לא פעם ופעמיים כשדברתי העירו לי מילה, כמו שתקי,עוד... יש לי פחד להפגע ,,או הרבה פעמים פחד שישאחו אותי משהוא ואני לא ידע מה לענות... זה גם דבר שמלחיץ נורא.. כול כך הרבה יש לי והגיוס עוד שבועיים, שום דבר לא יכול לעזור. ואיתן,אני הפוך מימך אני לא חושבת שיופי תורם.מבחינת בת לבת.חברויות בנות! טוף חומד כייף לי לדבר איתך מחכהההההה ביי

לגילת שיופי וחיצוניות מרשימה מאוד משפיעות על בנות אחרות לחשוב עליך דברים טובים ואפילו לרצות להתקרב אליך ולהחשיב אותך כאחת שהם רוצות להיות בקרבתה מניסון וגם מידע אני אומרת לך את זה ואת תרגישי כמה בנות יחפשו להתקרב אליך ול תשדרי להם שאת לא מעוניינת תמצאי לך אחת או שתיים שנראות לך בקרבתך נעימות ולא שטלתניות ואליהם תיפתחי ותדברי בלי פחד תקבלי ביטחון בעצמך כי מה שאת תראי להם מי את ככה הם יכירו אותך אז אל תתני להם להכיר אותך כפחדנית אוחסרת ביטחון ותזרקי את העבר שלך מבית הספר כי זה בנות שהן כבר לא ילדות זה בנות בוגרות כמוך שמתגיסות לצבא ולא יודעות עליך כלום אז גם אל תתני להן .דבר נוסף כבר בטירונות את יכולה לבקש מהמכי"ת שלך ללכת לרופא וממנו לבקש להפגש עם פסיכולוגית בלי שאף אחת תדע .אולי תמצאי חברה שתוכל לעזור לך אני יודעת שיש רצון לעזור אחת לשניה .אל תתני לפחד לשתק אותך ושיהיה לך רק טוב ולך יש חלק ניכבד לעשות לעצמך את הטוב ולהקל על הפחד מהגיוס ועל ההצלחה בכל מה שתעשי . כולנו מאחלם לך שתצליחי ותתחזקי .

גלית היקרה:) אני מבין אותך. פעם שהיו אומרים לי תשתוק הייתי נורא נעלב. כיום אני מסתכל על הדברים בצורה שונה. אם זה סתם דביל שאומר את זה אז מיילה הוא דביל אז מה שנישאר לי זה לרחם עליו ועל ההורים שלו שיצרו דביל כזה:)) אם זה בוס או בעל סמכות. אז תלוי. אם זה חד פעמי, פליטת פה אז. זה קורה לפעמים בלהט הדברים. או הנסיבות. אבל אם זה דבר שהופך קבוע. אני פותח עליו פה. שהוא יכול לאתחבה מתחת לשולחן:))) וזה קרה. לא שהוא התחבא אלה שהוא נשאר המום. או שאני מגיב בצורה כזאת שהוא מתחיל להחליף צבעים. על ידי מכתבים לבוס שמעליו:)) או דברים מגוונים אחרים:)) אני אוהב להפתיע:))) למדתי שההגנה הכי טובה זאת ההתקפה. וזה נכון לצערי. מי ששותק ולא מגיב אנשים מטפסים עליו ומנצלים אותו וזה נכון גם בצבא גם בעבודה וגם בחיים בכלל. צריך תמיד להעמיד אנשים במקום. בכל תחומי החיים. ולנושא שלנו:))) תיראי אם את רוצה להמשיך הלאה. את צריכה לשים את העבר בצד. ופשוט להציב לעצמך מטרה. והמטרה שלך היא להרחיב את מעגל החברים שלך. אז את צריכה להחליט על סמך הדברים שכבר נאמרו לך איך מגיעים למטרה הזאת. אם זה יעוץ או אם זה לפעול בדרכים אחרות את יודעת שאת חסרת ביטחון ובישנית. אף אחד לא מחדש לך את זה:)) בתור בישן בעבר:)) את צריכה לקחת נשימה עמוקה. ולהגיד לעצמך "לא איכפת לי כרגע מהתוצאות. אני הולכת על זה". ואת צריכה להגיד את זה רק על סמך זה שאת לומדת. בלימודים לפעמים גם ניכשלים. אבל המטרה היא למידה. ואם את טועה אז את לומדת ומשפרת. שוב זה תהליך ותהליך לוקח זמן. להפגע את אומרת. ממי את נפגעת???? אני במקומך הייתי מחלק את הלהיפגע לשניים. אחד- אנשים. שניים- אנשים מאוד קרובים(משפחה,חבר חברות טובות) אנשים אומרים כל מיני דברים. אז הם אומרים. אז מה????? מי הם בכלל???? אני לא מיתיחס למה שהם אומרים חשיבות, אם הם נאמרו שלא בצורה רלוונטית. וגם אז אני מסנן. מה שחשוב מקבלים ומה שלא אז לא!!! אנשים קרובים מאוד אפשר להפגע מהם אבל גם תלוי מי הבנאדם מה האופי שלו. בידידות איתן:)))

הייי הרה,מה שלומך.... אצלי מתחיל להגיע לפתרונות....את יודעת אתמול כשקראתי את הודעתך כול כך צודקת,וחשבתי וחשבתי עם עצמי,וגילתי שמאז שאני זוכרת את עצמי אני ילדה לבד ללא חברות... אבל התשובה היא חלקית בידי,אני לא זוכרת באף כיתה ארוע,משהוא שאני מנסה ממש להתחבר לאנשים,(אולי רק בתיכון זה התחיל אבל אז היה אליי סטגמה של... יש קשר לסטגמות נכון?) אני לא יודעת למה אבל אני בימים האלאה פשוט מדברת לעצמי, והאמת אני לא מוצאת משהו לא בסדר ביי.אבל התחושה אוכלת אותי,גורמת לי לדכאון עצבות, בכי, ..הפחד שנגד רצוני אני פשוט התיחס אל האנשים בצורה מרחיקה מגעילה. הרבה מאוד פעמים אני שקטה.. לא יודעת למה בחברת הרבה איש אני מפחדת לדבר. אולי שמשהו יפגע ביי ליד כולם יזרוק לי מילה פוגעת... שוב ושוב זה פחד מהעבר)..... אבל הרה אני כול כך רוצה להשתנות לדבר ,להתיחס בכייף להיות אני עצמי כאחת פתוחה ולא לעצור את עצמי ולהרגיש רע,כי בעצם כאן אני מסכה .אבל לצערי זה מסכה רעה שקשה לי לשנות אותה. כן אני מתגייסת עוד שבועיים,אין לי אפשרות לדחות תגיוס. הרה אני מקווה שהפעם אחריי סבל רב מאוד שעברתי בחיים ,שהיה טוב. אני יודעת שזה קשור בידיי,אבל כמו שאמרתי לפעמים שהרגע מגיעה הרבה בנות דבורים...אני מרגישה לא רצויה לא איתם ואז אני מתנהגת במוזריות. נגד רצוני להיות אחרת.משהו מבפנים גובר אליי. כן,הדבר שאני חייבת להתאמן זה לדבר התרגלתיי לשתוק.מפחד. אייך העשה זאת יכריח את עצמי לדבר פכול הזדמנות שיש לי?! הרה ,אני נורא מפחדת, באמת אני לא יודעת אייך אני הפרד מהוריי..באותו יום אני בחרדות פחד מוות. אני ימים שלמים בוכה ונסערת על מה שיכול להיות .אין חזרה הביתה אפילו שהיה לי הכי גרוע, אני כול כך מפחדת!גילת

טעיתיייייייייי

היי לכל מי שזה מעניין אותו! בדרך כלל אני כאן בפורום כדי לעודד אחרים, ואילו הפעם אני היא זו שזקוקה לקצת עידוד. התלבטתי הרבה אם בכלל לכתוב את הדברים האלה. נראה לי שבגילי המתקדם (48) אני אמורה לתת בעצמי את התשובות לכל השאלות ולא לבלבל לאנשים את המח עם שטויות כאלה... ובכל זאת, יש לי מין דחף כזה לכתוב, סתם ככה כדי לספר שהיום היה לי אחד הימים הזיפתיים האלה שבהם הכל הולך עקום... זה התחיל בעבודה, כשאחד העובדים אמר לי הערה מרגיזה, אם כי לא בכוונה, אבל הוא הצליח "לדרוך לי על יבלת כואבת" (ותסלחו לי אם לא אפרט יותר מזה מטעמים מובנים), נמשך באחת מהלקוחות (כן, אני עובדת עם קהל) שפתחה עלי "ג'ורה" בלי שום הצדקה, ובערב, כשכבר חשבתי שהדברים קצת מסתדרים, נחתה עלי פצצה נוספת בצורת תקל עם חברה טובה. והקטע הזה עם החברה הוא הוא שהכי מכאיב לי, כי ייתכן שהיחסים שלנו הגיעו אל סופם. אבל הייתי מוכרחה, פשוט מוכרחה, לומר לה כמה דברים שרבצו לי על הלב במשך זמן רב, וכנראה שלא היתה ברירה וזה היה מוכרח לקרות. כי כמה אפשר לספוג הערות ארסיות וביקורות "מתחת לאדמה" ולשתוק? - נו, טוב, אני מקווה שלא נשמעתי כמו ילדה בת עשר... תודה לכל מי שהיתה לו סבלנות לקרוא וכמובן אשמח לשמוע תגובות! כל טוב! נזבורה

נזבורה, ל"גילך המתקדם" אין בכלל קשר לעובדה, שפה את נותנת ומקבלת... לימים הזיפתיים האלה יש מטרה אחת - להראות לנו כמה יתר הימים בכלל לא נוראיים :)... אם כי הכל יחסי. חבל שקשר עם חברה טובה מגיע אל סיומו, אבל מה היה טיב הקשר, אם לא כל הדברים נאמרו בגלוי? אם הוא היה קשר טוב, אז "תקל" אחד (נוראי ככל שיהיה) לא אמור לסיים אותו, ואם הקשר היה "בכאילו", אז אולי זה לא נורא שהוא עלול להסתיים... אני יודעת, שבצורה כזו גילתי מי חבר אמיתי, ומי חבר רק כשזה נוח... אולי אני צעירה (23 בחודש הבא), ונראה לך שאין לי הרבה מושג ממה שהחיים נותנים (או לוקחים)... אני מקווה שזה לא ככה :) ומותר לפעמים להישמע כמו ילדה בת 10, למרות שאת לא... לילה טוב.

שלום, אני לא חושבת ששיצא לי להודות לך על העידוד שאת מעניקה לי ועל העצות המועילות שנתת בקשר להתקפי הפאניקה. בכל אופן-תודה. נזבורה-לכולנו יש ימים רעים או לפחות ימים פחות טובים. ימים שנראה כאילו הכל מתקלקל. לא צריך להיות צעיר או מבוגר כדי לקבל את ההרגשה הזו. אני יכולה לחשוב על שרשרת אירועים שעלולה לגרום תחושה כזו לילד בן 5, וכן לאדם מבוגר בן 70. אני בימים כאילו מעדיפה להתחמק, להיות עם עצמי, להתכנס כדי שלא ארגיש את המתח הפנימי הזה, כאילו מנגנים לי על העצבים. אבל לא תמיד זה אפשרי-לפעמים צריך להתעמת עם זה שהיום עובר רע, מלא התקלויות. חבל שיום כזה גורם לאיבוד קשר טוב, או שאולי זה רק נדמה לך בתוך הסערה של היום הזה? והחכמה-מחר תמיד יום חדש... מקווה שמחר תרגישי יותר טוב, לילה טוב בינתיים, אני.

"עץ הצרות - פעם אחת, כשעסקתי בשיפוץ של בית חווה ישן, שכרתי את שירותיו של אינסטלטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית. אחרי שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ'ר. לא נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ'ר. אבל הוא עשה את זה בצ'יק צ'ק, וכשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו. ניסה להתניע ו... כלום. המנוע שבק חיים. איזה מזל ביש, הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולהכיר את המשפחה שלו. בעודנו פוסעים על השביל אל עבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו. על מפתן הבית, שניה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן נשיקה אוהבת לאשתו. לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, שאני עד לעבודה המתישה וליום הנורא שעבר עליו, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה. בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי. עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל כך סקרן שלא יכול להתאפק שאלתי אותו מה זה היה הקטע עם העץ. "אה, זה מאד פשוט", ענה לי "העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי. לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן. ואז, למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה, ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם.. אז לכו תדעו, או שבאמת אלוהים שלו מטפל לו בצרות בשעה שהוא ישן (צריך לנסות את זה פעם..), או שהשעות שעוברות נותנות פרספקטיבה אחרת לדברים..." נזבורה, את לא נשמעת כמו ילדה בת עשר, את נשמעת בדיוק כמו אמא שלי (בת 50) כשהיא באה מיום עבודה קשה הביתה, ההורים בגן התלוננו, המנהלת עצבנה אותה, והשכנה רבה איתה.. בדיוק כמו את כולנו. מקווה שאחרי הלילה באמת הדברים קיבלו משמעות קצת שונה, ושיהיה לך יום יותר טוב היום.

היייי זו נטעלי, אני מצטערת בשבילך,לך באמת מגיע מליון ואחת תשובות,אבל קשה לי לתת לך פתרון אני כול כך הרבה במצבים כאלה שאני לעצמי לא מוצאת עצות, אבל את בן אדם טוב לב ומקסים,אלוהים אוהב אנשים כמוך....והוא איתך ולצידך לאוך כול הדרך ואני יחד איתו מאוד אוהבת אותך... הייתי רוצה להחליף במקומך ....רוצה? חחח...... ביי מאמי יום נפלא ומוצלח והכי כייפיי שבעולם..

אבל את תמיד אמרת לי שיש ימים טובים יותר. בקשר לעבודה, יש אנשים שמגנים על עצמם בכך שהם עוקצים אנשים אחרים. אלה הם אנשים חסרי ביטחון שצריכם לספק את היצר הזה שלהם. גם אני כמירה אנשים כאלה. בקשר לחברתך, אני מבינה אותך כל כךךךך, אני מקווה שאולי בכל זאת משהו יסתדר איתה. אל תוותרי. ואני מקווה שיהיו לך רק ימים טובים. שולחת אהבה, אני.

אביב קראתי את סיפורך המקסים והרגשתי שזה כל כך עוזר גם לי ודרך נפלאה להתנתק מהצרות שיושבות לפעמים בכבדות ואם אתה מעביר אותם גם לבני ביתך האווירה לכולם עכורה המתחים מביאים למריבות כולם הופכים להיות עצבנים וזה נותן ריגשות אשם שהכל קרה בגללי לכן הרעיון בסיפורך מדהים . גם נכון שלפעמים [לא תמיד ] לזמן שעובר יש אפשרות הרגעה רק אצלה זה קשה בגלל הנתק מחברתה ------- תודה על עזרתך.

תשובה לנזבורה(איזה מין כינוי בחרת לך???|) שלום את לא לבד עם התחושות של הזיפת......האמיני לי, גם אני ,אגב קרובה מאוד לגילך, משמאלי ומימיני מפטרים אנשים במקום העבודה , אני אמנם לא חרדה כרגע בנושא, אך לעולם אין לדעת. שהרי גם עובד ותיק מסור ונאמן, יכול להיות ברשימה של סיבוב הפיטורין הבא... את יודעת--- אני תמיד האמנתי שכשנחצה את ה40 הכל יהיה יותר קל, אז זה נכון שיש הקלה....בהחלט הקלה כשהילד שלי כבר גדול עצמאי וסיים תיכון, (אני אם גרושה)יש יותר חופש. אבל- הבן שלי(יחיד) מתגייס לטירונות בעוד 8 ימים אז אמרי לי את - איזה מין מצב רוח כדאי לי לאמץ?? הרי אין לנו על זה שליטה.... אבל את יודעת מה? לאחרונה- כשאני קמה בבוקר, עם חשק טוב ללכת לעבודה, וכשכלום לא כואב (לא גב, לא ראש...נגיד.....) וכשבסך הכל -גם אם זו שגרה- אז "כמעט הכל בסדר"--- אני אומרת לעצמי- "אוקיי...... נכ ון שיכול להיות רק יותר טוב", או-"היה יכול להיות יותר גרוע"..... ואיך שהוא, הכל "מתחלק " בסדר. וכעת ברצינות- חייכי אל עצמך, ואל הזולת, וגם אם התקסחת עם חברה טובה, פינית לעצמך מקום בלב לחברה טובה חדשה/ אחרת......... שאולי תהיה מעניינת ומפרה יותר מהקודמת, לא?? אני מדברת מנסיון- כי לפני 5 שנים התפוצצה לה חברות נהדרת עם "חברה הכי טובה".... ועם כל הכאב, נשארתי בחיים , האמיני לי. ובינתיים, כל טוב לך! דנה

לחברי הפורום שלום , מקבץ עצות מפיו של הרבי נחמן מברסלב , מגדולי המיסטיקנים , האיש שהניח יסודות אמיתיים לתורת הנפש ( לפני פרויד וחבריו ) בלינק הבא: http://www.akabala.com/rabthings1.html האם ניתן לסכם ולומר שר' נחמן היה בעצם פסיכולוג, אשר במסעו גילה את רבדי הנפש הניסתרים מאה שנה לפני שעשו זאת הפסיכולוגים המודרניים? על כך יש להשיב, שעל מיסטיקן אי אפשר לומר שום משפט המתחיל ב"הוא היה בעצם...". אי אפשר לצמצם לתחום מסויים של המציאות את הגותו ותרומתו של מיסטיקן בשיעור קומתו של ר' נחמן מברסלב. לענייננו נוכל לומר שבאינטואיציה חודרת כל וחובקת כל העמיק ר' נחמן להבין בין השאר גם את עמקי נפשו ותובנות שעלו משם חורגות מענייני עצמו והן יוסיפו לפרנס את ההגות הפסיכולוגית עוד שנים רבות. אשמח לקבל תגובות , דניאל.

שלום, אני מקווה שמישהו יוכל לענות לי על השאלה שלי, אני סובלת כבר כמה שנים מהפרעות אכילה, עכשיו אני בצבא, רציתי לדעת אם המרפאה בתל השומר מקבלת באופן פרטי ואם יש בעיה עם היותי חיילת? אני מעוניינת פשוט בצוות מנוסה, שכולל דיאטנית ופסיכולוגית בתודה מראש, דורית.

דורית, קודם כל - מקווה בשבילך שתחלימי מהר... דבר שני, אני חושבת שהכי טוב להתקשר למרפאה בתל-השומר ולברר איתם את הנושא. מבחינת צה"ל את יכולה ללכת לרופא פרטי, ולשאת לבד בהוצאות - צה"ל לרוב לא עוזר כלכלית למי שבוחר לפנות לרופא פרטי. בהצלחה, HERA.

היי דורית, שמי גילת קראתי את הודעתך, אני כרגע שבועיים לפני גיוס,וכן אני הרבה באתר רושמת על הפחדים המתסכלים שעוברים אליי. אני מאוד מאוד נורא מפחדת מהגיוס,ויותר מכול להיות כמו בעבר הכוונה : בעבר מבחינה חברתית היה לי נורא קשה הייתי לבד.תמיד. דבר שתמיד גם הפריע ופגע ביי,כמו כן נהפכתי לאדם נורא רגיש ופגיע. אני מפחדת גם כאן בצבא להיות לבד כמו תמיד דבר שנותן לי רקע מהעבר וגורם לי לדכאון חוזר ולעצבות... נורא נורא השמח אם תוכלי לעזור לי מחכההההההההההה

דורית שלום ------- כמו שציינו גם לבנות אחרות שפנו למידע על מקומות טיפול טובים להפרעות אכילה [אבל הם פרטיים ]והמשמעות לכך שהם גם יקרים אומנם אבל שווים. אז אני ממליצה לך לברר "בשחף ," שזה מקום ללא אישפוז אבל כל המטפלים מרוכזים בביניין אחד גם פסיכיאטרית גם דיאטנית ,חונכות שמלוות אותך .ועוד כל מיני סוגי טיפול כל אחת לפי בעייתה צרי איתם קשר לבירור הפרטים בטלפון:08 9357035 ותקבלי מהם מידע מדוייק לשאלותייך. -------------- בהצלחה

דורית שלום רב, ככל הידוע לי אין אפשרות לטיפול פרטי בתוך מערכת ציבורית כמו בי"ח תה"ש. אולם ניתן ללכת לטיפול פסיכותרפויטי פרטי ולשלב עם דיאטנית פרטנית המתמחה בהפרעות אכילה. מטפלים בהפרעות אכילה בדרך כלל עובדים עם צוות רב מקצועי, גם אם מדובר בטיפול פרטי. אם את מעוניינת, אני יכולה לעזור לך למצוא טיפול שמתאים עבורך. פני אליי למייל. שבת שלום, טלי פרידמן

חליתי במחלה זו לפני כ - 3 חודשים אשר מתבטאת בגירודים. המחלה החלה האזור הגפיים, ולקראת החודש האחרון החלה מתפשטת לשאר הגוף. ברצוני לדעת היכן ניתן לקרוא חומר על מחלת הליכן-פלנוס. בנוסף, מה הן שיטות הטיפול למחלה זו?

http://dermatology.about.com/gi/dynamic/offsite.htm?site=http%3A%2F%2Fwww.dermnet.org.nz%2Fdna.lichen.planus%2Finfo.html

מקווה שהסתדרת עם הקישור לאתר, אם אתה מתקשה עם האנגלית , כתוב לי ואסביר לך בעברית על המחלה בקצרה, בהצלחה.

היייי תודה ,תודה, תודה, תודה,אלף ואחת תודות לך..באמת! כן נכון שאני צריכה לא לחות את העבר, אבל משהוא מהעבר תמיד מתאי שהוא עווצר אותי. למשל בחברת אנשים בנות אני מרגישה כמעט תמיד רחוקה מלהישאר איתם ורצויה שם,כי ברוב המקרים בחברת אנשים אין לימה לומר,או פחד ממשהו דפוק שיומר ואז יצחקו.או משהוא דומה.. שוב פחד מהעבר.. אני לפעמים מנסה להשתנות אך ברגעים מסויימים זה לא בשליטתי.. ואני מתנהגת תצורה ההגנתית שלי"למשל מסתגרת בתוכי משדרת קרירות, משדרת אני לא רוצה להכירחם...וככה... ובעצם אני מאוד רוצה.. אז בגלל זה הרבה פעמים הפחד הזה הוא קשור לעבר למסכנות שהייתי, שאינני רוצה לחזור אלייה באמת. למשל בימים אלה עולה לי מחשבות אם אני לא יכיר חברות,אם אני יכיר ויזרקו אותי,ידחו אותי ימצאו חברה אחרת,ואני ישאר לבד פחדדד

את לא צריכה למחוק את העבר, אלא רק לשים אותו בפרופורציות המתאימות... ניתן להפיק לקחים מן העבר כדי לשפר את איכות החיים... את יודעת מהן הנקודות החלשות שלך, מה גורם לך לא להנות מהחיים בצורה מקסימלית... כשאת נמצאת בחברת בנות אחרות (ואגב, זה אותו דבר גם אם בנים?), את לא צריכה להיות במרכז, לדבר כל הזמן... תקשיבי מה הנושא, חראי אם זה משהו שאת מכירה או מבינה, אם כן פשוט תביעי את דעתך... מה כבר יקרה? למה שיצחקו עלייך? אני, אישית, מאוד אוהבת להתווכח עם אחרים, כי לא אכפת לי מה יחשבו עליי (כמובן שרק בנושאים שאני מתמצאת). אבל לא כל אחד צריך ממש להנות מזה... אם הדעות של כולם היו זהות אז היה מאוד משעמם בעולם... איזה " משהו דפוק" את יכולהה להגיד? או שאת מסכימה עם נושא השיחה או שלא... ולפעמים באמת מוטב לשתוק ולא להתערב... אבל כל סיטואציה בפני עצמה. אני קוראת בדברים שלך - בכולם - את הפגיעה מהעבר... לא חבל? ככה את רוצה לחיות את כל החיים שלך, לפי מה שקרה פעם? יכול להיות שאת כבר משדרת קרירות ודחייה בלי להיות מודעת לזה, אני באמת חושבת שטיפול יכול להועיל לך... תראי לאילו חרדות את נכנסת רק מהמחשבה על צבא... את מענישה רק את עצמך, כי אלו החיים שלך...

היי איתן, קודם כול תודה רבה על ההודעה המקסימונת שלך! כן הרבה אתה צודק אבל אני יודעת שלמשל"במקום מורבה אנשים פתאום אני שותקת, גם מפחד זה מפחיד אותי..וגם כאין לי..ואז אני מרגישה לא קשורה ואז המחשבות כולם מדברות ואני מרגישה מנודה דבר מפחיד נורא. וכן,איתתןן,היופי גורם להרבה צרות אם לך חלקן ממני.... ולא הבנתיבדיוק את הכוונה באחד הסעיפים שרשמת לי. יש בנות שירצו ללכת איתי בגלל המראה..זה..?????????. איתן אםיכלת להבין את מצוקתיי הכואבת ...רק אם כן..אבל זה הרגשה שקשה לתאר זאת. המחשבות שלהיות מחוץ מכולם להיות לבד =כואבות ל. האמת שאינני יודעת ליצור קשרים,למשל אנשים שאני לא מכירה ,אני סגורה בפניהם אין לי כלום לדבר איתם. ואז נוצר שקט דממה....... אני נראת לא שקטה אבל בעצם אני כן ילדה נערה ,שקטה. תודה מחכההההההה

גלית ראיתי כאן הצעה של הרה שכתבה שתנסי לעשות מאמץ לדחות את השרות בשנה. ולקבל יעוץ מיקצועי. אני חושב שזה רק יועיל לך. כי את צריכה. מישהו שיהיה לידך ויעודד אותך במעשיך. את צריכה פידבקים על הצלחות ועידוד על הכישלונות. בתור התחלה. לתת לך פוש. לפי דעתי העצות שלי ושל האחרים כאן מעשיות. אבל אם חוסר הביטחון שלך הוא כפי שאת מתארת אותו "גדול עליך". הן לא יועילו לך. כי את העצות צריך לישם. אם את רק תשאלי שאלות. אז שום דבר לא ישתנה. ואני לא מלגלג לך. פשוט אלו עובדות החיים. לכל אחד יש הצלחות וכישלונות. אבל מי שלא ניכשל גם לא יצליח. כי הכישלונות מכשלים. את יכולה ללמוד מהם מה לא בסדר ולתקן. אם את שואלת ומתעניינת אז ברור שזה מפריע לך. ותאמיני לי אני מבין אותך ואת הקושי שלך. אבל בחיים. מצליח מי שנילחם מי שמתאמץ מי שעושה דברים. מי שמחכה שמשיח יבוא המקום שלו בישיבה או לשבת ולחכות ולחכות ולחכות........ את אולי טיפוס שלא נילחם. ויש אנשים כאלו. אבל זה העולם. או שעושים או שבוכים. אם את רוצה לצאת מהמצב שאת נמצאת בו. תסתכלי על עצמך במראה. ותגידי לעצמך. שמהיום את לוקחת את החיים בידים של עצמך. זה לא אומר שלא תיקחי יעוץ מיקצועי. זה אומר שאת רוצה לעשות את השינוי. עזרה תמיד כדאי לקבל. ואני בטוח שתצליחי. הזמן תמיד אבל תמיד עושה את שלו. בעתיד כשתיסתכלי אחורה. את תיראי שאני צודק. בקיצור: תיקחי יעוץ מיקצועי. שיכוונו אותך. ותעשי כל מאמץ להשתלב. בהצלחה איתן

איתן... "אימצתי" את הרעיון של ליהי... הלכתי לעץ בעמודים קודמים, כדי לא להפריע למהלך התקין של הפורום...

שנים של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כמעט ולא שינו דבר. כבר 9 שנים עם דיכאון שחוזר כל חצי שנה. לא יודעת כבר מה לעשות. טיפול פסיכולוגי ואולי גם התבגרות עזרו לי לשלוט בדחפים לפגוע בעצמי אך הסבל קשה מנשוא. אין תקווה. נכון, כל אפיסודה חולפת בסוף אך מפעם לפעם נהיה יותר קשה להתמודד. תרופות, הלם חשמלי, שיחות... מה עוד יש? מה השתנה בשנים האחרונות? אפילו הפסיכיאטר שלי התייאש.

אני לא חושבת שאת צריכה להתייאש, אני מאמינה שיש משהו שיכול לעזור, אולי עוד לא מצאת אותו. אבל מאחורי הדיכאון יש בעיה אמיתי, אולי צריך להעלות אותה. אולי כבר העלתם אותה, ואולי צריך להעלות אותה מחדש, אני מאמינה שניסיתם הרבה דברים. ואני רציניתצ לחלוטין, אבל תקראי את הלינק שניתן כאן למטה לגבי מתן אקסטזי לבעיות נפשיות. אני מאחלת לך כל טוב. אולי תבואי לכך שוב ותספרי לנו על איך שאת מרגישה....

שלום צר לי לשמוע יחד עם זה איני ידוע מה קבלת מה עוד ניתן לקבל יתכן ונדרשים שולבים לא מקובלים שוה שוה שוה לפנות לחוות דעת נוספת אם הפסיכיאטר שלך לא מצליח לאורך זמן בהצלחה עמי

קיבלתי תרופות מתרופות שונות... פרוזק, פאבוקסיל, סרוקסט, אנאפרניל, אאוריקס וכו'... (אני לא כל כך זוכרת את כולם, עבר הרבה זמן) ללא השפעה. פרוזק במינון של 40 מ"ג גרם לי אי שקט קשה. קיבלתי גם שני סטים של אי. סי. טי. אחד אוניליטרל ואחד ביליטרל. היה שיפור אך הדיכאון חזר אחרי מס' חודשים. התרופות לא עזרו לי. קיבלתי נרדיל שגרם לי להיפומניה. באפיסודה הקודמת, קיבלתי ואלפורל אך נאלצתי להפסיק מאחר ואחרי שבוע-שבוע וחצי תקפו אותי מחשבות ודחפים קשים להתאבד. לאחר הפסקת התרופה חלה הקלה מסויימת בדחפים. לצערי אין ביכולתי הפיננסית לקבל חוות דעת שניה ולרוב כשסיפרתי על הרזומה ה"מפואר" שלי עם תרופות פסיכיאטריות, הם הרימו ידיים. לא נותרה בי תקווה. אנא, עזור לי...

u got to the right place............ i"m not saying that we can solve the problems but.....we can listen and be ther when u need............ i know many of the people here feel the same - nothing is working......... but i also know - that we should never give up and there r better days that we all deserve....... yes maybe u r not going to the right psycologist? i believe that even if i hate the sentance - " u need to help yourself..." it"s right sentence... it"s hard and 9 years it"s a lot of time- good to see u didn"t geve up! hope u"ll feel better

האם מישהו יודע משהו על האזור במוח שמשתק את תנועת הגוף בזמן חלימה על מנת שלא נגרום לעצמנו לנזקים בזמן השינה? האם זו תופעה פסיכולוגית או פיזיולוגית? יתכן שהיא נקראית 'הנקודה הכחולה'. תודה

אוהד שלום פיזיולוגיה טהורה. הנקודה הכחולה היא כינוי לאזור בגזע המוח האחראי לשיתוק השרירים בזמן שנת שינה. מכונה pons. בניסויים פיזיולוגיים שבהם נפגע חלק זה בחיות נראו תנועות מוטוריות המאפיינות עירות בזמן השינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הרה החמודה:) . אנשי המיקצוע יודעים למה הם קימים. אבל לא תמיד המטופלים. יודעים למה:))) לפעמים שאנשים שקועים יותר מידי במעשים שלהם. אז הדברים הקטנים שלפעמים הם אומנם קטנים אבל חשובים. נישכחים מהם. לדוגמה אינשטיין:) שהכרתי אותו אישית:)))) לא זכר איפה הוא גר, אבל הוא היה גאון. זה מה שקורה. ששקועים במעשה. לא התכונתי שהפסיכולגית שלך גאונה:)))) אבל היא עובדת ויש לה מטופלים רבים. אבל היא גם אדם פרטי שיש לה בית ומשפחה. אז הראש שלה כל הזמן במחשבות. מה לעשות אחרי מה. אנשים נישחקים אחרי הרבה זמן. אני לא יודע מי היא ומה יש לה. אבל זאת יכולה ליהיות סיבה טובה. כמו מורים שאחרי שהם מלמדים הרבה זמן חלקם שוכחים את מהות המיקצוע שלהם. והם לפעמים חסרי סבלנות. זאת מלאכה קשה ההקשבה. בימינו אלו זה דבר שחסר אצל הרבה אנשים. או יותר נכון אצל רוב האנשים, למרות שהדרישה גדלה. אני יודע ורואה. בעיות של חוסר הקשבה מידי יום. תיראי לדוגמה משרדים ממשלתיים ואת ניבחרי העם עצמם. איכפת להם שיש ילדים שסובלים???? שהמדינה מתפרקת מכל בחינה אפשרית???? לא!!! כי הם לא מקשיבים. הם רואים את התלוש שלהם והם רוצים עוד. עוד משכורת עוד תוספת עוד רכב. המצב הזה עלול להדרדר למרד חברתי. ועשוי להגיע חס וחלילה אבל חס וחלילה. למלחמת אחים. אל תנסי לשפוט אדם עד שלא תיהי במקומו. אולי היא באמת אדם לא איכפתי אולי היא לא בשבילך. אבל את לא יודעת את כל המרכיבים. את מסתכלת בקוביה שלך, שזה צודק. לכן את צריכה למצוא מישהי שמקשיבה ויש לה סבלנות. כי כפי שצינתי פה פעמים רבות. זה תהליך וזה תהליך ארוך טווח. ואין מה לעשות צריך לעבור אותו. ואת תעברי את התהליך הזה:)))) @---------)----- איתן

איתן, אין לי ספק שגם פסיכולוג הוא בן-אדם... בינתיים... אבל פסיכולוג טוב צריך לדעת מתי הוא נשחק וללכת לקבל הדרכה!!! זה לא חידוש שהמצאתי הרגע. יש מטפלים שמוסמכים להדרכה... ויש מטפלים שצריכים לדעת מתי הם צריכים הדרכה!!! אני לא יכולה לדעת מתי הפסיכולוגית לחוצה יותר או פחות, אני לא אמורה לדעת... אז למה שאני אספוג את הטעויות שלה? אני משלמת לה בשביל שתספוג את הטעויות שלי... היא לא מתנדבת לעזור ...

אני מסכים איתך. הבעיה היא שחלק גדול מאנשי האקדמיה. חושבים שהם חכמים מספיק כדי לא לקבל הדרכה. ואולי בעצם אין הדרכה שמדברת על איך להתמודד אם השחיקה של המיקצוע וחבל. אני רשמתי לך שאת צודקת שאותך זה לא צריך לעניין. ושאת צריכה לקבל 100% שרות. הבעיה במדינה ה"נאורה" שלנו שמתקרבת עוד מעט לעולם השלישי:))) שהיום בגלל המצב במשק המצב הביטחוני. יש אלפי אנשים שצריכים או זקוקים לטיפול. והעומס עליהם הולך וגובר. יגיע היום שהם ישבתו. ושהם ירצו עוד כוח אדם. אבל אין כסף. וזה גלגלג שחוזר על עצמו. אבל בתוך כל הבלאגן הזה. אולי יש צדיק אחד בסדום. אולי יש איזה פסיכולוג שמקשיב באמת ושעוזר באמת. הבעיה שצריך למצוא איפה הוא:)))) @-------)----- איתן:)

"זה רק פרוזק פורטה" אומר אחד הרופאים בכתבה על האקסטזי. מתוך עיתון הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=95337&sw=%F4%F8%E5%E6%F7

עכשיו אני ילך לפסיכיאטר שלי שייתן לי מרשם לאקסטזי נמאס לי מהפרוזאק

היי יחלטתי שכנראה בעייתי היא קשה מכול. אין פתרון לבעייתי, עזרה אני יודעת שאני חייבת אבל למזלי הרע,אין תאפשרות, וכמו כן אני יצטרך להמשיך להתמודד אם מצב הבדידות הכאב והצער, כן גם בימים אלו אני מרגישה במקומות מורבה חברה לא רצויה למרות העצות והדבורים כלום אצלי לא עוזר או שאני בסדר או שבאמת יש לי בעייה. אני מחפשת ולא מוצאת מהה אני יודעת שהמראה שלי גורם לשלילי ולבעייתי דיי הרבה פשוט מתרחקים מימני או שככה סתם זה נראה לי,באמת שכבר כואב לי בפנים הפחד מהעתיד יותר מדאיג....מה יהיה.....ש איתן,ימים כואבים עוברים אליי ותסיבה ברורה אין לי. אולי בעצם אני רגילה לחלוטין וככה באמת נראה לי שאני,אבל אולי אני מתארת לעצמי דמיונות כמו של"הדשא של השכן ירוק יותר.."אולי נראה לי שלאחרים החברה היא אחרת הצורה שונה לחלוטין מימני ובעצם זה שגיעה. אבל זוהיא בעייתי ובאמת בעייה מכאיבה . דיייייייי מה עושים?!!!!!!!!! אין פתרון הפתרון הוא בידי להשלים אם עצמי,אבל זה באמת כואב לחיות כך... אני כול כך מקנאה בבנות שנראות טוב יחד אם בחור ואז תגובתיי ..... מה אצליי לא בסדר?ואין לי דרך לפתרון לשאלתיי כולי צער וכאב עמוק נטע

הבעיה שלך....שאת כל היום חופרת וחופרת ומחפשת מי נגד מי!!! מי שיכול לעזור לך....זו רק את...לעצמך !!!! על o.c.d. שמעת??? גשי לקבל עזרה חמודה!!!

נטע :) תקשיבי יש לך כמה אפשרויות. א. לפנות ליעוץ מיקצועי. כי אולי את צריכה מישהו שילווה אותך קצת ויתן לך יותר ביטחון. ב. היופי הוא לא מיכשול אבל האופי כן. תראי כל אחד קצת מוזר או שונה. אבל צריך ללמוד ליחיות אם זה. לשלב את זה ביום יום. גם לאנשים שמכוערים חיצונית קשה. בהרבה תחומים ואפילו יותר משלך. אבל עדיין זה לא אומר שהם לא מוכשרים. ולא משתלבים חברתית. להשתלב בחברה זה אופי. עובדה שאת רואה גם נשים שהן אולי מכוערות מבחינתך נשואות. כך שאת מה שיש לך אל תאשימי. את יפה וזאת עוד נקודת זכות לטובתך. יש בנות שרוצות ליהיות כמוך או בחברתך כדי להתקדם ולהצליח וכל זה בגלל יופי. ג. אצלך לא בסדר הביטחון העצמי שלך. האומץ שלך הלך לאיבוד. אולי בגלל החברה שהיתה לך עד עכשיו. את צריכה יותר להעיז. קצת מרפקים להשתלב. תנסי קצת יותר. אל תרגישי לא רצויה. אם את נמצאת במקום כל שהוא סימן שאת רצויה שם אלה אם כן יראו לך את הכיוון של הדלת החוצה. מה איכפת לך לנסות. לא קורה כלום אם מנסים לא מתים מזה. בד"כ:)) (אלה אם זה ניסיון של חיים או מוות) יש פתגם שאומר מה שלא הורג מכשל. תיטעי אני אומר לך תעשי טעויות. כי אם לא תיטעי ולא תנסי. את תיהי תקועה כל החיים שלך. זה מה שאת רוצה. שלא תיהיה לך חברה?????? תדחפי תנסי להשחיל מילה. תראי שאת שם. אל תגזימי אבל תתערבי אם יש לך מה לומר בנידון. מקסימום יגידו מה את מתערבת. אז מה????? תנסי. גם אם תיראי מישהו במסיבה בדיסקוטק או בצבא. תיגשי תתחילי. לדבר ותיראי מה קורה. תיזרמי אל תינעלי. אל תיהי קשה אם עצמך. כי את תפספסי את ההזדמנות שלך. תלכי על כל הקופה. מה יש לך להפסיד??? אם תפסידי אחת שתיים או עשרים יש עוד מלא אנשים. אבל לפחות תלמדי מהניסיון שלך. את מפחדת וזה ברור. אבל אם הפחד צריך להתמודד. וזה פחד כזה שהוא סתם בזבוז אנרגיה מצדך. וגורם לך לכאב וסבל רב. אז תגידי לעצמך. עכשיו אני הולכת על כל הקופה. תנשמי נשימה ארוכה לפני שאת מדברת. ואז פשוט תתחילי בשיחה. ותיראי מה קורה. אולי בגלל שאת יפה תנסי לשוחח אם בחור כל שהוא שנראה לך??? בחורים תמיד מגיבים למישהי שנראת טוב. זה אולי יכול ליהיות התחלה. תדברי על מה שבא לך. בכל מיקרה את צריכה לעזור לעצמך בכל מיקרה. גם אם תיקחי יעוץ. כי את זאת את ולא מישהו אחר. אז תנסי תבדקי את הגבולות שלך. תרגישי כמו סופרוומן בעיני עצמך. תגידי לעצמך שאף אחד לא מסוגל עליך. ופשוט תלכי על זה. תנסי ותיראי בעצמך בידידות איתן

היי יחלטתי שכנראה בעייתי היא קשה מכול. אין פתרון לבעייתי, עזרה אני יודעת שאני חייבת אבל למזלי הרע,אין תאפשרות, וכמו כן אני יצטרך להמשיך להתמודד אם מצב הבדידות הכאב והצער, כן גם בימים אלו אני מרגישה במקומות מורבה חברה לא רצויה למרות העצות והדבורים כלום אצלי לא עוזר או שאני בסדר או שבאמת יש לי בעייה. אני מחפשת ולא מוצאת מהה אני יודעת שהמראה שלי גורם לשלילי ולבעייתי דיי הרבה פשוט מתרחקים מימני או שככה סתם זה נראה לי,באמת שכבר כואב לי בפנים הפחד מהעתיד יותר מדאיג....מה יהיה.....שם. אחת,ימים כואבים עוברים אליי ותסיבה ברורה אין לי. אולי בעצם אני רגילה לחלוטין וככה באמת נראה לי שאני,אבל אולי אני מתארת לעצמי דמיונות כמו של"הדשא של השכן ירוק יותר.."אולי נראה לי שלאחרים החברה היא אחרת הצורה שונה לחלוטין מימני ובעצם זה שגיעה. אבל זוהיא בעייתי ובאמת בעייה מכאיבה . דיייייייי מה עושים?!!!!!!!!! אין פתרון הפתרון הוא בידי להשלים אם עצמי,אבל זה באמת כואב לחיות כך... אני כול כך מקנאה בבנות שנראות טוב יחד אם בחור ואז תגובתיי ..... מה אצליי לא בסדר?ואין לי דרך לפתרון לשאלתיי כולי צער וכאב עמוק

היי חמודה! כתבת דבר אחד נכון שאומר הכל: "הדשא של השכן ירוק יותר". זאת אומרת - תמיד נדמה לנו שאצל השני הכל יותר טוב, קל ופשוט. ואם המציאו את האימרה הזאת - הרי הפירוש ברור: ההרגשה הזאת משותפת לעוד הרבה-הרבה אנשים, אם לא לכולם! אז תמיד תזכרי את זה - כשנדמה לך שלכולם טוב ורק לך רע - תחשבי שממש באותו הרגע, אולי יש מישהו שמכיר אותך והיה נותן הכל כדי להתחלף איתך - במראה החיצוני, למשל, ובוודאי בעוד נתונים... אל יאוש - ואני תמיד לצידך! נזבורה

שלום ד"ר אבני לפני שנה בעקבות בעית חרדה.לקחתי בהמלצת פסיכיאטרית כדורי סרוקסט למשך חודשיים וחצי.ובעקבות כך תופעות החרדה נעלמו כמעט לחלוטין.אבל כעבור שלושה חודשים בערך התופעות חזרו ובהמלצת הרופאה לקחתי שוב כדורים למשך חודש ושוב התרופה עזרה ושוב לאחר שלושה חודשים בערך התופעה חזרה זה המצב בשנה האחרונה. שאלתי היא:האם יש אנשים שסובלים מחרדה שלוקחים סרוקסט באופן קבוע ומה המלצתכה לי מצפה לתשובה תודה

אכן יש אנשים הלוקחים תרופות נוגדות חרדה באופן קבוע. איפה הרופא שלך ? פנה בנדון לרופא\ פסיכיאטר המטפל ליעוץ והדרכה מותאמת למצבך. בהצלחה אנונימי- לא רופא ולא מטפל

רן שלום איני ידוע מה קרה אולם זו דוגמא לשמוש לא נכון בתרופה מומלץ מאד לאחר הגעה למצב טוב להמשיך בתרופה לעוד מספר חודשים כדי ליצב את המערכת ולהקטין סכון לחזרה של תופועת עם ההפסיקה וגם אז הפסקה בהדרגה מומלץ לפעול במתווה זה כמובן יתכן ואתה נמנה על אנשים שנזקקים לתרופה לאורך זמן (אלא לעתים אם יש התערבות פסיכותרפית) - אין אגב בעיות ידועות בשמוש ממושך אולם קודם כל אנא השתמש בתרופה כמומלץ בהצלחה עמי

שלום ד"ר קפלן, האם טיפול בשיטת EMDR עשוי לעזור לחשיבה אובססיבית או לגמגום כששום דבר אחר אינו עוזר לבעיות אלו? שאלה נוספת- האם קיימת דרך יעילה להעלות זכרונות מודחקים מהילדות בטיפול? בתודה, יניב.

יניב שלום יתכן שניתן להיעזר גם ב EMDR אבל בבעיות שתארת הייתי משלב שיטות נוספות. למשל, שימוש בהיפנוזה. חשוב להכיר אותך ואת הבעיה לעומק כדי להמליץ על הדרך הנכונה ביותר. בנושא הגמגום ניתן לעזור בחלקים שמקורם נפשיים. לעיתים צריך עבודה משולבת של פסיכולוג וקלינאי תקשורת. כאמור, היכרות מעמיקה עם הבעיה מאפשרת החלטה מתאימה. לגבי זכרונות מודחקים מהילדות. תלוי למה אתה מתכוון. טיפולים פסיכולוגיים רבים מבוססים על זכרונות ילדות מתוך מחשבה שתקופת הילדות משמעותית מאוד בהתפתחותו הנפשית של האדם. תוך כדי הטיפול מקבלים זכרונות אלו זויות והיבטים חדשים, ובכך יש מידה לא מבוטלת של העלאת זכרונות מודחקים. למעשה זו היתה התגלית המשמעותית של של פרויד (למעשה של ברוייר לפניו) שחווית ילדות (לעיתים טראומטית) השפיעה על מהלך החיים לאחר מכן. השיטה הפסיכואנליטית של אסוציאציות חופשיות, או השיטה ההיפנוטית של רגרסיה לעבר מאפשרים העלאה של חוויות ילדות. יש להדגיש שאין מדובר בבדיקה האם משהו הוא אמת או שקר, כמו במכונת פוליגרף, אלא תהליך נפשי שבו משתפרת המודעות העצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעבר- בפעמיים בהם לקחתי את אותה תרופה (אפקסור), התחלתי לקחת אותה בלי השגחת פסיכיאטר. קשה לי להסביר לך את זה, זה מן אופי כזה. אם אחכה עד שאלך לפסיכיאטר כדי להתחיל להיות במעקב, אוכל רק לחכות חודשים, ובינתיים אני פשוט אמשיך לסבול. לכן אני פשוט מוכרח להתחיל לקחת הכדור וגמרנו. בפעם הראשונה כשהתחלתי לקחת אפקסור- הלכתי לפסיכיאטר חודש אחרי שהתחלתי לקחתו על דעת עצמי. באותה פעם הוא רצה שאוסיף לקחת ריטלין, אני התחלתי להילחץ שהוא "מלעיט" אותי ביותר מידי תרופות ולכן הפסקתי אז בכלל את הטיפול התרופתי. בפעם השנייה כשהתחלתי לקחת אפקסור זה היה שוב על דעת עצמי. בפעם זו החלטתי שאני "מחוייב לתהליך". אחרי חודשיים וחצי הלכתי למעקב פסיכיאטרי בפעם ראשונה. חודש אח"כ הלכתי למעקב פעם נוספת ואחרי חמישה חודשים הפסקתי לחלוטין את לקיחת התרופה (והאמת היא שדווקא כשהפסקתי לקחת אותה, היה תקופה של כחודש שמצבי הנפשי היה טוב). עכשיו שוב מצבי הנפשי גרוע. אני יודע שאני צריך קודם כל להתחיל לקחת התרופה, ואח"כ ללכת למעקב רפואי. לכן אני סביר להניח בכל מיקרה אתחיל לקחת על דעת עצמי את התרופה. ברור לי בעיקרון שהכדור הספציפי שציינתי מתאים לי. השאלה היא פשוט כזו- האם אחרי שלקחתי אפקסור במשך חודש וחצי, הפסקתי לקחתו, לקחתי אותו שוב למשך חמישה חודשיםבין פברואר ליולי 2001 (במינון שהגיע ל- 112.5 מ"ג)- האם מסוכו עתה- 4 חודשים אחרי שלקחתי הכדור פעם שנייה, להתחיל לקחתו פעם שלישית, או שאין כל מניעה לכך. תודה מראש, ראובן.

ראובן נכבדי כעקרון לא אמורה להיות בעיה אלא אם יש בעיות כלשהן שאיני מכיר למשל האם דאגת למעקב לחץ דם בזמן נטילת התרופ ה? כעקרון - זה דוגמא לטפול עצמי גרוע (למרות היתרונות לא להזדקק לשירותי פסיכיאטר) המלצתי - למרות הטרטור עבוד דרך איש מקצוע במקום לשלוח שוב שאלה לפורום עוד שנה למשל כי שוב תפסיק את הטפול מוקדם מדי (כפי שכבר עשית חודש הרגשה טובה אינו זמן מספיק ארוך להפסיקה ) בברכה עמי

היי חשבתי, וחשבתיי ,הבעייה העיכרית זה הפחד מהעבר הפחד להיות כמו אז שקבל תיחס כמו אז. ברור שאני מפחדת גם מהגיוס עצמו אבל מרתיע אותי הרבה יותר הפחד התראומתיי. אני קיבלתי עצות נכון אבל אינני מצליחה לייסם אותם,כשהמצב הזה מגיע אני פשוט משתתקת אני לא יכולה לחשוב שימים שלמים אני היה במסגרת אם אנשים,זה מפחיד נורא אותי. הגיוס ממש אוטו טו... אבל לצעריי יש לי תחושה שהיה לי רע. אני יודעת כי תמייידד זה כך! ועוד דבר,שרשמת לי על המראה,אני חושבת שזה פרט שוליי,ולהפך הרבה אנשים מתייחסים בכנאות שמביאה שנאה,כך ללא סיבה,אז אני יגלה לך סוד הייתי רוצה להיות ההפך. אין בזה תועלת חוץ מגרוע.באמת! ככה אני מרגישה אליי, טוף פשוט הזמן צרייך להגיע,אם ירצה השם ובעזרתו יהיה לי בסדר. המפוחדתת בייייי

גלית, מי שחי בעבר מפסיד את ההווה, ומוותר על העתיד! המחשבה שיהיה לך רע כי תמיד זה כך לא נכונה. המחשבה עצמה שגויה, לא התוכן... ואת כן יכולה לשנות את זה, אם רק תרצי! אין דבר העומד בפני הרצון... וגם אם הרצון לא ברור, אפשר לעשות עם זה משהו... למה שלא תדחי את הגיוס בשנה, תפגשי איש מקצוע, תטפלי בעצמך ותגיעי לצבא עם מוכנות נפשית... אם את מתגייסת במחשבה ובאמונה שיהיה רע, הרי שזו נבואה שמגשימה את עצמה... את כותבת, שאת חוששת מהשהיה עם אנשים באותה מסגרת זמן רב מלחיצה אותך... בחיים קורה לעיתים קרובות שאנחנו נאלצים לשהות עם הרבה אנשים באותה מסגרת... הצבא הוא הכנה לכך... גלית, אני באמת לא בטוחה שאני מבינה ממה את מנסה לברוח... טראומה היא דבר נורא, אבל אפשר לטפל בזה... את צריכה לרצות לטפל בזה... אף-אחד פה לא יכול לטפל בטראומה שלך במקומך. HERA.

לגלית, אין לי ולו מילה אחת להוסיף על דבריה של הרה. תקראי אותם, תנסי להתחבר, ותכתבי מה דעתך על כל אלה. טלי פרידמן

אני לוקחת מזה כחודש 40 מ"ג סרוקסט ליום וזה מאד עוזר לי להתמודד עם לחצים ולהסתכל הצורה הרבה יותר רגועה על הדברים. שאלתי היא - מה יקרה כשאהיה בהריון? הבנתי שאסור לי להמשיך לקחת את זה. מה יהיה אם יהיה לי עדיין צורך בזה ולא אוכל לקחת את זה? אני ממש מפחדת

אנסטסיה איפה הרופא שלך ? ,,החלטות כאילו צריך ללעושת בתאום הגניקולוג שלך והורפא שלך יתכן ביעוץ המרכז לטרטולוגיה בהדסה עין כרם עקרונית פרוזק אינו בעייתי אם הוא מתאים לך בהצלחה עמי

פרוזאק לא מתאים לי. ניסיתי פעם והוא הגביר את החרדות והדכאון ולא יכולתי לאכול כלום.

אני מתגורר בבנין שבו יש אדם או נער שנוהג כל הזמן להשאיר את חותמו בזמן העליה במעלית, וזאת ע"י השתנה יריקות בעבר גם שריפת קירות המעלית שאותה היה צריך לשפץ. מהו הפרופיל של אדם זה ?האם יש דרך להתמודד עם התופעה? האם אזהרה במעלית עלולה להחמי ר את התופעה או להפסיקה? תודה, מהשכן המודאג.

דני, אני לא חושבת שאתה צריך להתמודד עם זה לבד... תנסה לפנות למשטרה... סביר להניח שהם לא ממש יתלהבו מזה... וחוץ מזה - יש פסיכיאטר מחוזי.

דני שלום ככלל השאלה האם הילד פועל עקב מצב נפשי מעורער בו אינו שולט בעצמו או אינו מבין את משמעות מעשיו או אם המצב אינו כך ואז צריך לפנות למשטרה במידה ואינו מוכן לעבור הערכת איש מקצוע ובמידה והוריו אינם מוכנים לקחת אחריות יתכן ואין מנוס מפניה למשטרה בברכה עמי

שלום אני בת 21 סטודנטית לפסיכולוגיה סוציולוגיה וכל הזמן חושבת על המוות בפחד מתמיד חולמת לעתים קרובות מאוד על הוריי שהם מתים מה אני עושה?????

פיפי, לדעתי, תנסי טיפול פסיכולוגי. הרי בתואר שני צריך לעבור כזה טיפול. עדי

קודם כל פחד ממות זה טיבעי. לכל אחד יש פחד כזה. אני פעם פחדתי ממות. הייתי מתעורר בלילה. שהנשימה נעשית כבדה. מהפחד. פשוט למדתי להתמודד. ע"י כך שאמרתי לעצמי. "למה אתה בעצם מפחד ממות. אתה אפילו לא יודע מה זה למות" בקיצור. השתעשתי לי במחשבה. התחלתי ליצר דימויים שקל לי לקבל אותם. הפכתי את המוות לאנושי. ולידידותי. כי מוות זה חלק מהחיים. כמו שחבר שלי אומר "חיים זה כמו מחלה, בסוף מתים מזה":)))) את אולי חולמת על המוות של ההורים שלך. כי הפחד שלך חילחל לתת מודע שלך. והוא משפיע גם בחלומות. תשלטי בחלומות שלך. תנסי. פשוט ברגע שאת מתחילה לחלום משהו שאת לא רוצה. פשוט תעצרי את החלום. תגידי לעצמך שאת רוצה לחלום על משהו טוב ולא רע. ופשוט תתחילי להכניס לחלום דברים טובים:))) שהייתי קטן היו לי גם חלומות מאוד מפחידים. הייתי משגע את ההורים שלי. הייתי צועק להם כי ממש פחדתי לקום מהמיטה. עד שיום אחד החלטתי שאני מחליט.הרי זה החלום שלי. ואז ניסיתי לכוון את החלום לאיך שאני רוצה. והצלחתי לשנות אותו.למשהו טוב. החלום זה כמו סרט וידיאו. שהמוח משדר. אם את לא רוצה סרט מסוים פשוט תחליפי אותו במחשבה שלך. תיראי זה עובד יופי:) (בכל אופן אצלי זה עבד מצוין) איתן

שלום רב, עניינים לוחצים בהווה מעלים פעמים רבות חששות מהסוג שאת חווה. זו אחת האפשרויות, מיני כמה (ובכך אני יותר מתמצא). ואם הכיוון הזה נראה לך, הרי שהוועצות על אופן ההתארגנות שלך במטלות הנוכחיות (עצמאות-תלות בהורים, משימות הלימודים, כלכלה, חיברות) - יוכל קרוב לוודאי לסייע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני חיילת בת 19 ועדיין ביישנית. מה אני יכולה לעשות כדי לפרוץ את מעגל הבדידות. יש לציין שאני נורא יפה ומושכת.

זאת בעיה נפוצה- תנסי לחשוב על העתיד באופטימיות וגשי לטיפול פסיכולוגי

דניאל. אני כרגע ממש לפני גיוס,הפחד שלי הוא בדיוק הסימנים שתיארת פחות או יותר להשאר בודדה, אני ימים שלמים נכנסת בתוכי ומנסה להרגע. אך אינני מצליחה הפחד הפחד להיות לבד כמו תמיד! הריי אם תמיד הייתי כאחת כזו לבד לא מסומפטת, הריי בטוח שזה כך ישאר בצבא.?! ימים עוברים והזמן קרב אך בתוכי הכול מתבלבל הפחד החשש ,ובכלל גם הפחד של הגיוס עצמו,מה דעתך? ומה איתך אייך את הסתדרת מבחינה הזו חברתית ,האם זה קשה? את בבסיס סגור או פתוח? בייי מחכה גלית

תקני ויברטור זה מה זה כייף .מי צריך גברים לעזאזל

שלום רב, קורה לא פעם שדווקא בחורה יפה, דהיינו מושכת גברים, תינעל לתוך חרדה, שמתבטאת בבישנות. אם הגברים האלו נשמעים לך רלוונטיים למצבך - מומלץ לעבד את הקושי הזה עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, קורה לא פעם שדווקא בחורה יפה, דהיינו מושכת גברים, תינעל לתוך חרדה, שמתבטאת בבישנות. אם הדברים האלו נשמעים לך רלוונטיים למצבך - מומלץ לעבד את הקושי הזה עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אם את יכולה לומר על עצמך שאת יפה ומושכת, משמע שיש לך ביטחון עצמי מסוים, אולי את פוחדת להוציא אותו. מה מפחיד אותך להוציא ת'ביטחון הזה? את צריכה רק להאמין שכמו שאת מאמינה שעצמך, ככה יאמינו בך. בהצלחה.

מצבי לחץ גורמים לי לרעוד, זו תופעה מאוד לא נעימה בהרבה מקרים בעיקר בדייטים לדומגא עם בחורות וכדומה, כמו כן, אם אני הולך לרופא לקבלת זריקה, או ניתוח, הגוף שלי מתחיל לרעוד בצורה מאוד רצינית וגם אם אני מנסה להרגיע את עצמי זה לא עוזר, זה גורם לי לתחושה מאוד לא נעימה אני לא מעוניין שהאדם שאני נמצא בפניו יחוש בזה וזה מאוד לא נעים בסיטואציות מסוימות.. למה זה קורה?, מה ניתן לעשות?

רועי שלום שוה לפנות לאבחון טפול שיחתי או תרופתי יכול לסייע במקרים רבים בהצלחה עמי

שלום רב, תשובתי הנה בכיוון של המלצת ד"ר אבני: מדובר, ככל הנראה, במצבי חרדה שהם ספציפיים לחלק מהתפקודים החברתיים, ואשר ככל הנראה ניתן למתן או לסלק זאת, בטיפול שיחתי שאינו נמשך יותר מכמה פעמים (כך שמדובר במאמץ נפש ועלות כספית שממש אינם בשמיים). שילוב תרופות אפשרי, אבל מקובל להעשות רק במקרים בודדים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם אחרי שלקחתי פעמיים כדור מסויים, שניתן לי ע"י פסיכיאטר, ניתן להתחיל לקחתו פעם שלישית? בשנת 2000 לקחתי כדור במשך חודש וחצי, בשנת 2001 לקחתי הכדור במשך 5 חודשים (בין פב' ליוני) האם אני יכול עתה בנוב' להתחיל לקחתו שוב? האם זה לא מסוכן מבחינה בריאותית? האם מידת אפקטיביות לא נפגמת מזה שזו פעם שלישית?

ראובן, אני מניחה שאתה עדיין מקושר לפסיכיאטר, שכן לקיחת תרופה על דעת עצמך הינה חסרת אחריות. מדוע שלא תתיעץ עם הפסיכיאטר? ואם זו המלצה שלו, לקחת שוב את אותו כדור פעם שלישית, כנראה שיש לו מושג מה הוא אומר. תנסה להעלות בפניו את החששות שהעלית כאן. HERA.

ראובן שלום אני לא ידוע על איזה כדור אתה מדבר מדוע אתה לקוח אותו מודוע לא תחת השגחה רפואית למשל רוב הכדורים שנוטלים לא שוה לקחת אותם חודש וחצי בלבד (גם אם מרגישים טוב נדרשת תקופת יצוב נוספת כדי להקטין סכון לחזרה) לכן אנא על תטפל בעצמך על סמך מידע כללי בפורום שאינו מכיר אותך אלא פנה לבדיקה והיה תחת מעקב בהצלחה עמי

שלום. אני בת 24 ולפני כשנתיים החלתי במנהג של תלישת שערות. אין לי הסבר למה אני עושה זאת, אך שמתי לב שזה תכוף יותר ככל שאני לחוצה יותר ועמוסה בלימודים ובעבודה. אחרי ששמתי לב איזה נזק אני עושה לעצמי עשיתי קרחת כדי לנסות ולהפטר מהמנהג הזה. השיער כבר יותר ארוך ואני מוצאת עצמי שוב ושוב תולשת שערות מהראש. אני מסתפרת כל פעם מחדש. אני מאוד מעוניינת להפסיק. הבעיה היא שאני לא יודעת מה לעשות. לא ידעתי שיש מושג כזה טריכוטילומניה ושזו תופעה כל כך שכיחה. האם יש קשר לתזונה? הבנתי ממה שראיתי בפורום שמדובר בתופעה שכיחה שמתחילה הגיל יחסית צעיר. יש דרך לשלוט בזה?? תודה רבה רבה, רונית

רונית שלום תלישת שיער היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גםלשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיים טיפול יעיל להפרעת אישיות נרציסטית? תודה.

יערה שלום אם את רוצה תשובה מדוייקת על שאלתך, אז התשובה כן, יש טיפול, וזהו טיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח שיכול לקחת חודשים ושנים. לפי ההגדרה הפרעת אישיות הוא דפוס קבוע שקיים זמן רב ולכן שינויו אורך זמן רב. אבל... פעמים רבות הבעתי בפורום את הסתייגותי מהמונח "הפרעת אישיות". מדובר ב"יצור" בעייתי מאוד, הגדרה מעורפלת לאוסף של סימפטומים שבאים לביטוי באופן מאוד שונה וייחודי אצל כל אדם ואדם. הייתי מציע להימנע מלחפש טיפול ל"הפרעת אישיות נרציסטית", והרבה יותר הגיוני לדעתי לחפש טיפול לבעיה האישית והייחודית שאת מתמודדת איתה. הייתי מרגיש הרבה יותר נוח להמליץ על הטיפול המתאים לבעייתך ולא לתג שמישהו נתן לה. בכל מקרה, יתכן שהאינטרנט והמפגש האנונימי כאן אינם המקום המתאים לניתוח יותר מעמיק ולכן הפניה לפסיכולוג לייעוץ מתבקשת בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

,

לליהי : התלבטתי באם לכתוב פעם נוספת היות ובכל הנוגע לעולם האמונה אני מתקשה להחצין את אשר אני חווה בתחום זה ככל הנראה על רקע העובדה שגדלתי במסגרות חילוניות. אני נורא נזהר מלשתף אחרים בעניינים אלה מחשש שאפגע מתגובות מעליבות . פעם עמוס עוז ציין שיותר קל לו לדבר על חיי המין שלו מאשר על הקשר שלו לאלוהים.בהקשר מעט שונה בעבר התקשתי להבין כיצד אדם דתי יכול לעבוד כפסיכולוגי קליני. כיצד ניתן לשלב בין אמונות בישות \ישויות וכוחות נסתרים המשפיעים על חיינו לבין מתודות טיפוליות מכוונות לסייע למטופל תוך כדי עמותו עם המציאות ומגבלות המציאות ( במובן הרחב) . מתוך חויותי האישיות הגעתי למסקנה שאין סתירה בין קבלת טיפול נפשי\ פסיכולוגי לבין אמונה רוחנית ,או אמונה דתית .היה מי שאמר שהדת היא אופיום להמונים. ... שיהיה . האמונה הכניסה לחיי תוכן רוחני, רוגע, תקווה, משמעות לקיומי וכיוון. ויקטור פרנקל סבר משמעות לקיומנו מקלה את דרך התמודדות עם קשיי היומיום. בעבר באמצעות פורקן יצרי אובססיבי ( במובן הרחב ועל צורותיו השונות) ניסיתי להשיג ללא הצלחה מענה למצוקותי שנבעו מהחור השחור שנפער בנשמתי במהלך חיי. כיום אני במקום אחר רגוע ומיושב יותר. אני פחות אגואיסט ואגוצנטרי פחות מוכז בעצמי ובתחושולת הקרבנות שלי . ושיהיה ברור אני לא מדבר על חזרה בתשובה, איני חובש כיפה או מבקר בבית הכנסת. חלקנו סובלים מקשת רחבה של חרדות שניתן לטפל בהן באמצעים קליניים. אצלי האמונה תרמה להפחתת החרדה הקיומית. יהיה מישיטען שמדובר בבריחה מהמציאות ... אני יכול להבין אותו. וליהי היקרה :תתשקלי להשתתף בסמינר סוף שבוע המיועד לשאנשים המעוניינים להתקרב לדת.נסי להתחבר לנאמר ולאווירה ...בדקי מה את יכולה לקחת איתך מהתכנים והמפגש עם האווירה. סוף שבוע נעים ורגוע לכולנו עופר

עופר, סליחה על ההתערבות, אבל אני חייבת לציין, שהייתי לפני כמה שנים בטיפול אצל פסיכולוגית דתיה... זה לא עשה אותה למטפלת פחות טובה... היא הצליחה שלא לערב בין האמונה לבין מהלך הטיפול (אני רחוקה מהדת כמו הצפון מהדרום)... ובאשר לאמונה שלי? זה נראה לי -אישית - כמו בריחה...! תמיד נדמה שהרבה יותר " קל" להאשים ישות כזו או אחרות בצרות שנוחתות על ראשינו... אין לי שום-דבר נגד המאמינים למיניהם (איש באמונתו יחיה), וזה אפילו לא משנה לי במה כל אחד מאמין. אבל האחריות על מה שקורה בחיים צריכה להיות עצמית, לא בידי כוחות נסתרים. זו רק דעתי הצנועה... :)

אני מבין את עמדתך. שבת שלום עופר

עופר היקר, אני קוראת את מה שכתבת שוב ושוב וכל הזמן אומרת לעצמי כמה טוב לך שהצלחת למלא את החלל בזכות האמונה. אני קוראת את מה שכתבת ואומרת לעצמי שוב ושוב.... גם אני רוצה להרגיש ככה, להרגיש שלמה, לא לחפש תחליפים מזויפים להרגשה הרעה שמכרסמת בי יום יום לגבי חיי ואיך שהם נראים. מאד רציתי שתתחלק איתי במה שעברת משום שגם אני בחודשים האחרונים רוצה מאד להתקרב אל הדת, גם אני לא מעונינת לחזור בתשובה, אבל כן מעונינת להתקרב לדת, להתחזק רוחנית ונפשית בעזרת האל, גם אני כמהה לחוזק האמונה הזאת שיש באנשים המאמינים. ובאמת, במשך מספר שבועות התחלתי לקרוא תהילים וזה באמת עזר לי, הרגשתי שהנה אני מתקרבת אבל למרבה הצער זה דעך, יום אחד התעוררתי והרגשתי שאני לא כל כך יודעת למה אני בכלל עושה את זה , הרגשתי שאני כאילו מרמה את עצמי ואת האל, כי אני בכלל לא בטוחה במה אני מאמינה בכלל, ולמה שאלוהים ירצה לעזור לי אם אני לא עושה שום דבר בשבילו... אז התנתקתי לגמרי, וזה מפחיד אותי, כי בלי אמונה זה מפחיד לחיות. ואין לי במה להאמין אז אני כל הזמן חוששת מהמחר. אני שונאת את השאיפה שבי להצלחה חומרית, את החשיבות הרבה שאני נותנת למעמד כלכלי, ומרגישה שהנפש שלי מורעבת, על סף מוות, מבחינה רוחנית. כל כך פוחדת להיות כמו כולם, כמו כל העולם, כשכל מה שמעניין אנשים זה רק כסף וכסף, זה מגעיל אותי, אבל מצד שני גם בי יש רצון עז לרווחה כלכלית אז.. איך זה מסתדר עם האדם הרגוע והרוחני שאני כל כך רוצה להיות??? אני מאד מבולבלת, מאד רוצה כבר להגיע אל הרגיעה, אל השלווה הפנימית, אבל בפנים הכל גועש. אני רוצה להאמין באלוהים ורוצה להתקרב אליו, אבל יש לי המון שאלות שלא קיבלתי עליהן תשובה, ויש לי המון כעס להרבה דברים שקשורים לדת, כן, יש בי גם זעם ואנטי על דברים מסויימים, והייתי שמחה אם מישהו היה פעם אחת יושב ועונה לי, ומסביר, ופותר את החידות, ומשכך את הכעס, כי כרגע הכל נורא טעון . אני נוטה לקיצוניות וטוטאליות באופיי ולכן, מאד חשוב לי להיות שלמה עם מה שאני עושה, לכן, אני רוצה תשובות ברורות, וחוששת שאין תשובות כאלו בכלל... בכל אופן יקירי, אני אשמח להשתתף בסמינר כזה, ואשמח אם תוכל להמליץ ולכוון אותי איך מגיעים ולמי פונים כדי להירשם. תודה! ליהי.

לליהי שלום רב ! תיהיה עבורי חובה נעימה לעזור לך ולכל אדם אחר המעוניין להתקרב לאמונה. אני מעוניין לעזור כפי שעזרו לי. כן, עזרו לי " מלאכים " , מלאכים אנושיים. בתקופות מצוקה קיבלתי עזרה וסיוע מאשנים מאמינים ( דתיים ולא דתיים ). האמיני לי יש נשמות טובות בעולם הזה. ואיני מנסה אפילו להשתוות אליהן. באם אוכל לעזור לאדם המצוי במצוקה רוחנית קיבלתי את שכרי. אבל ראשית מספר הבהרות: אני מבדיל בין דת, דתיים, ממסד דתי ואמונה באל היקום או איך שתרצי לקרוא לכוחות המקיפות אותנו. יש לא מעט צביעות ושחיתות בממסד הדתי וחלק מהאוכלוסיה הדתית צבועה ואינה פועלת על פי עקרונות הדת אך כמובן ישנם דתיים ישרים ונהדרים. אבל לא לדתיים ולממסד הדתי בעלות על עקרונות הדת והם לא מהווים עבורי קנה מידה לבחון את חשיבות הדת. לפעמים אני זועם וכועס בגלל השימוש המניפולטי והציני שנעשה בדת על ידי חלק מהאוכלוסיה הדתית ועל ידי הממסד הדתי. זו בהחלט בעיה שלהם שלא מקלקלת לי את אמונתי. בשבילי הדת, עקרונות ההלכה הם מעין " מדריך למשתמש " בכדי להגיע לדרגה גבוהה של רוחניות . מצד שני אפשר להיות דתי מבלי לממש את הפוטנציאל הרוחני. וכן אפשר לממש פוטנציאל זה מבלי לדבוק בעקרונות הדת. יש הרבה שערים דרכם ניתן להגיע לרוחניות. אגב, מבחינתי אין פסול בלשאוף להגיע לרווחה כלכלית כל עוד היא לא מהווה מטרה עיקרית אלא אמצעי. כפי שנאמר ... "אם אין לחם אין תורה" . צריך לדעתי לשאוף לא להתמכר להשגים כלכליים, מעמד וחומרנות, כל זה הבל הבלים שבאים למלא חלל פנימי. אני מנסה ומוצא בדרך כלל את נקודת האמצע: עובד קשה על מנת לתפרנס בכבוד מבלי לדרוך על גוויות .זו בהחלט דרכי, אני משלם מחירים ושלם עם המחירים שעלי לשלם בגלל הדרך שבחרתי לעצמי. יש טיפים קונקרטיים שעוזרים לתהקרב לאמונה ולגלות שלא מדובר בשטויות. אבל היתי מעדיף לא לפרט פורום . היות ואני מעוניין לשמור על אנונימיות וגם את אני מניח, מציע לך שתצייני דרך שתאפשר לי להעביר לך את האינפורמציה דרך צד שלישי : אי מייל או ת.ד. או כתובת של מכר. אשמח לעזור לך כפי שעזרו לי בשעתו. שוב, אני מציע בחום שלא תצייני את האי מייל שלך בפורום כדי למנוע מצב שיגיע לידיים הלא נכונות. אין לי כעת תשובה קונקרטית ביחס לסמינר כזה. שימרי על עצמך, שימרי על נפשך. בינתיים ...להתראות עופר

http://www.zooloo.co.il/english/Love_lyrics_Stayin_Alive.asp

כבחורה מאמינה וכמי שמתעתדת לעזור לאנשים כאורח חיים, אני יכולה רק לומר לכם שאמונה באלוקים או בכל דבר אחר, יש בה כדי לתת כח ומשמעות, אך לפעמים לא די בכך. הבעיות של אנשים דתיים אינן שונות בהרבה מהבעיות של אנשים שאינם דתיים. גם הם מתלבטים ומתחבטים. אולי ראיית העולם שלהם שונה וזה יכול בהחלט לעזור, אך בדרך כלל אין תרופות פלא ואין ניסים. אז ליהי, אני בהחלט שמחה שהצד הדתי/רוחני חסר לך, אך אל תצפי שבכך תמצאי את כל התשובות, כדי שלא תתאכזבי.. שבוע טוב וחודש טוב!

הייי מתוקית, קראתי את כול מה שהקשקשניים רשמו, לא אכפת לי ממש! הכי אכפת לי שאותי את מבינה, ויש אל מי לסמוך. אחת, אני אתמול ממכתבך האחרון נורא פכחתי עיניים, השורה של"אולי גם הם נפגעות מימך כו שאת מהם"ואני רוצה להגיד לך שאם אני הייתי משהיא אחרת באמת הייתי מתרחקת מעצמי הייתי חושבת לא רצויה אצלי.מהיחס שאני משדרת(שידרתי),הפחד שלי שאני ירגיש מפוחדת או דחוייה או כול דבר אחר ,ואז אני שוב יתנהג כהתנהגות מרחיקה.זה פשוט לללא שליטה. כרגע אני לחוצה גם מיום הגיוס עצמו,פתאום נראה לי הכול מפחיד,ובמיוחד שאם אני לא הסתדר שם אם האנשים. אחת שאלה נוספת, האם יש השפעה לדעתך,שאנשיםמילדות,אותה שכונה איתך לאורך כול הדרך,וכשמתאספים ילדים ממקומות שונים למשל לחטיבה,אז פשוט גם הילדים האחרים מתיחסים אותו דבר????יש קשר או אין,אל השפעה אל אחרים. טוף אהובה יקרה אני כול יום שמחה מחדש לכתוב לך... בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי ביייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מחכה לך.............

היייייי :))) מה שלומך ? אצלי הכל בסדר בינתיים רשמתי לך כבר כמה הודעות ושאלתי אותך אם בא לך לרשום לי לאימייל אוקיי אז אני מקווה שתקראי את ההודעה הזאת :) ואם בא לך את יכולה ללחוץ על השם הכחול שלי וליצור איתי קשר :) אפרת

היי נטעלי! קודם כל אני שמחה שאת שמה פס על כל המשמיצים למיניהם - כך בדיוק צריך להיות! ושנית - בקשר לשאלה שלך על היחס של האנשים - זו בהחלט לא גזירה משמיים שכל החיים יתיחסו אלייך כמו שהתיחסו אלייך בילדות. אני יודעת שזה לא קל, וזה לא בא ביום אחד, אבל ברגע שתחששי פחות, תשדרי פחות ריחוק ויותר תאירי פנים לאנשים, ויחד עם זה גם תפגיני בטחון עצמי (לא מוגזם, אלא במידה הנכונה!) - אז מבלי שתרגישי איך ומתי, פתאום תיווכחי לדעת שמכבדים ואוהבים אותך בדיוק כמו את כל שאר האנשים ה"נורמליים" (מה זה בכלל??? ((: ). גם אצלי זה היה ככה, ואין סיבה שאצלך לא יקרה בדיוק אותו הדבר. אבל חשוב לזכור עוד משהו חשוב: תמיד יהיו משמיצים ומלעיזים למיניהם, כמו שראית בעצמך כאן בפורום. אז את התשובה כבר נתת בעצמך - לשים פס ולעשות מה שטוב לך! ביי מתוקה! נזבורה

היי מה שלומך? אצלי בסדר, קראתי את הודעתך ,לפעמים כול כך קל לי להגיד אני ישתנה כך כך כך אבל זה כמעט ובלתי אפשרי. אינני מצליחה, כך האמת שאני נורא מפחדת ,אף אחד לא רוצה וירצה לחזור חווית כדומה תראומה?! אבל לצעריי זה המצב מצב מאוד קשה ומבלבל,הרבה אנשים אמרו לי שצבא שונה מתיכון מהבחינה שאני חוששת .אבל אצלי משהוא מציץ בראש שישאר אותו דבר. לך היה שינוי בין הצבא לתיכון,והאם זה נכון שהאנשים האמיתיים שנשארים תמיד זה מהצבא? תודה וןשבת שלום ומבורכת.

גלית, אני לא שירתתי בצה"ל - הייתי יותר מדי "מתוסבכת" בשבילם... וזה לא ממש אכפת לי. אבל - את זו לא אני! הכנסת את עצמך למעגל של מחשבות שליליות, ואת נותנת לעצמך להיתקע בו. באנת כתבו לך פה הרבה עצות, ויכול להיות שרובן לא מעשיות מבחינתך. אבל איפשהו בהיסטוריה של הפורום, חייבת להיות עצה אחת, שכן תדבר אלייך. אנשים פה הפעילו את מיטב ה"כשרון להציע" שלהם. תנסי לחשוב שוב על הרעיונות שנתנו לך פה. ברגע שמתחילות שוב המחשבות על האיך לא יהיה לך טוב, תעצרי אותן... תדליקי רדיו/טלוויזיה, תקראי ספר whatever. כיום את מדשדשת בתוך ביצה ומבקשת שיעזרו לך לצאת - אבל את דוחה את כל גלגלי ההצלה שזורקים לך. ואולי את לא רוצה לצאת? אולי יש לך ספקות בסיסיים יותר לגבי הגיוס? פחד מהמשמעת ומהמסגרת. תבדקי עם עצמך לעומק מה באמת מטריד אותך.

ד"ר אבני שלום רב, השאלה שאני שואלת מתייחסת לאדם קרוב לי ואודה לתשובתך, אותו אדם, נער בן 18, סבל (לפי אבחנת פסיכולוגים ופסיכיאטרים) מלחצים רבים אשר הביאו להתמוטטותו הנפשית שהוגדרה על ידם כסכיזופרניה. מהיותי קרובה לנער יכולתי לאפיין את תסמיניו באדישות לסובב אותו ובהרגשת קיפוח וכי כולם מסתכלים עליו בעיין שלילית, אולם לא אופיינו אצלו סימנים נוספים כמו דמיונות, שמיעת קולות וכו'. בעצת הפסיכיאטרים הוחלט לתת לנער תרופות פסיכיאטריות מסוג "ויברקסה", ואכן חל שיפור במצבו. הבעיה העיקרית הינה כי משום מה החליט הנער להפסיק ליטול את התרופות והתגובות לכך היו התפרצויות זעם שלו שהפכו אותו למסוכן לסביבה וגרמו לאישפוזו. לאחר האישפוז, שב הנער ליטול את אותם הכדורים אולם מצבו הנפשי שב להיות זהה לזה של לפני התרופה קרי- אדישות וחוסר רצון לעשות דבר מה. מטרידים אותי שני דברים: הראשון, האם לא היתה זו טעות מלכתיחלה לתת לו את התרופות, שהרי כעת הוא מכור להן ובלעדיהן הופך למסוכן לסביבה, כאשר מנגד אין כעת כל שיפור במצבו. שנית, האם ניתן להיגמל מהתרופות או שהמשמעות היא כי יהא עליו ליטול אותן כל חייו? תודה, עדי

עדי שלום התרופות אינן מעוררות התמכרות העובדה שבהפסקתן מצבו ירד מעוררת דאגה יחד עם זאת איני מאבחן אדם לעולם בלי לדבר עמו ולקבל את כל הפרטים כך שאם יש לכם ספקות מומלץ להבדק ולקבל חוות דעת נוספת הפסקה של תרופות ללא שקול דעת עלולה להיות מסוכנת אם הוא זקוק לתרופות בהצלחה עמי

קודם כל תודה, שנית, רק כדי לודא כי הבנתי נכונה: האם משמעות התשובה שלך היא כי יתכן ובעתיד אותו נער לא יהיה זקוק לתרופות ויוכל לתפקד בלעדיהן? אני שואלת כי מהרשמים מבית החולים, ובכלל לדעתי הדיעה הרווחת בציבור היא כי המחלה הינה כרונית (גם אם הינה כתוצאה מתגובה לארועים מסויימים כגון לחץ) ומכאן כי גם השימוש בתרופות הוא "לכל החיים". עדי

אני בולמית כבר 4 וחצי שנים, איך יוצאים מזה?

אורנית, בלי לדכא אותך - אבל לבד לא תוכלי לצאת מזה... כי אם היית יכולה אולי זה לא היה נמשך 4 וחצי שנים... תפני לאיש מקצוע, למרות שלדעתי את צריכה טיפול משולב (דיאטנית ופסיכולוג/ית). יש היום ברוב בתי החולים מחלקה להפרעות אכילה. תנסי לבדוק בב"יהח שהכי קרוב לאזור מגורייך. את יכולה לפנות לקופת חולים ולברר שם אם יש להם טיפול משולב.

אורנית שלום בולמיה או אנורקסיה הם מחלה אני גם לוקה במחלה זו כבר שנים רבות וזה כי אף פעם לא התיחסתי לכך כאל מחלה עד לפני כ 5 שנים שהגעתי לטיפולים משולבים עם פסיכולוגית דיאטנית ועוד מומחית שהיא ד"ר להפרעות אכילה וכל המערכת הטיפולית הזאת נמצאת במרכז מיוחד שנקרא "שחף," ומגיעות אליו בנות מכל קצות הארץ והוא נמצא על כביש בין צומת ביל",ו לרמלה שם תוכלי למצוא את כל התשובות להחלמתך .גם בתל השומר יש מרכז להפרעות אכילה זה לא נכון שבכל בית חולים יש מחלקה להפרעות אכילה הלוואי וכך היה . טלפון של מרכז שחף הוא 089357035 את קובעת פגישה עם מנהלת המרכז והיא כבר תנחה אותך לגבי ההמשך.בהצלחה להחלמתך המהירה .

לדעתי, אין תשובה אחת לאיך יוצאים מזה, כמי שמתמודדת גם עם הפרעות אכילה אני חושבת שיש המון דרכים וכל אחת מוצאת את הדרך שהכי מתאימה לה. מה שבטוח הוא שאי אפשר לצאת מזה לבד, חייבים עזרה מקצועית, שקיימת בהרבה מקומות, אחת מהן היא באמת מרכז שחף שנותן טיפול קולקטיבי או מרכז נופית שמטפל גם בצורה כוללנית אבל קצת שונה, או המרכז להפרעות אכילה בתל-השומר. אפשר גם ללכת לטיפול פרטי ולשלב טיפול דיאטני במקביל. כל המקומות חוץ מהמקומות הממוסדים - דהיינו המרכז להפרעות אכילה בתל-השומר, הם פרטיים ויקרים יחסים, וכנ"ל גם טיפול פרטי הוא לא זול ודורש השקעה כספית, אז בחירת סוג הטיפול תלויה גם ברמת היכולת הכלכלית שלך וגם ברמת הדחיפות של הענין, בתל-השומר את עוברת ראיון קבלה למחלקה וגם אז ההמתנה היא בערך של שלושה חודשים, נכון להיום במחלקה למבוגרים, עד כמה שאני יודעת ומעודכנת. גם לשאלה כמה פגישות צריך, אין תשובה ברורה. בדרך כלל טיפול הוא דבר ארוך, לא מדובר במספר פגישות שניתן לקבוע מראש, זה יכול לקחת בין שנה לכל החיים, אין בדברים האלה טיפול של "זבנג" וגמרנו, לא בדרך כלל, בגלל שהפרעת האכילה והבולמיה היא רק סימפטום, וכשמתחילים טיפול עולים הדברים שגרמו לה, הדברים האמיתיים שהיא רק מסווה אותם, ולוקח זמן להבין מה יש שם למטה, ואיך מתמודדים עם זה בדרכים אחרות, מאשר להקיא אותם החוצה. אם תספרי קצת יותר על עצמך, כמו בת כמה את, מה את עושה, מה היכולות הכלכליות שלך הצוות המקצועי יוכל לכוון אותך קצת יותר. ובקשר לפורומים להפרעות אכילה, יכולתי לתת לך לפחות שלושה קישורים למקומות כאלה ברשת, אבל אני לא אעשה את זה, כי אני חושבת שבמובן מסוים הם מעודדים להפרעת האכילה, נוצרת מין אוירה "חולה" בפורומים הללו, ומין תחרות של מי חולה יותר, וזה יכול לסחוף אותך עוד יותר למחלה. את תקבלי שם המון חיבוקים ונישוקים ותמיכה, אבל גם המון סיפורים של אנשים שבחרו להישאר בהפרעת האכילה בגלל הרווחים המשניים שלה, ושדי "נהנים" לספר כמה הם מסכנים וסובלים, אבל לא עושים כמעט כלום כדי לצאת מזה, ואני לא חושבת שזה דבר טוב למישהי שרוצה ומנסה לצאת מזה. בהצלחה.

הי, תודה על העזרה. הכוונה שלך היתה שיכול להיות שהבולמיה ניגרמה עקב משהו שניתן לגלות ע"י שיחות, או שיש משהו מאחוריה שלא ידוע? ( לא זכור לי משהו שגרם לכך, אני זוכרת שפשוט זה התחיל , התחלתי לחשוב כל היום על המשקל, ועל הרצון להיות רזה (למרות שהייתי 47 קילו) והתחלתי לאכול באופן מופרז עד שהיה לי את האומץ להקיא, נורא פחדתי בהתחלה ושהצלחתי זה מצא חן בעיני, השליטה הזו. שאני יכולה להקיא כל מה שאכלתי , אם זה הרבה מידי או משמין מידי.. עד שהבנתי שזה חייב להיפסק, בכלל לא חשבתי שזו מחלה . אז אמרת שאם אתן כמה פרטים על עצמי אולי תהיה אפשרות לכוון אותי, אז אני בת 22, עובדת במכירות והמשכורת לא גבוהה כ"כ .. ואין לי אפשרות ללכת על טיפול יקר כיוון שאני יממן אותו לבד. אז על מה אפשר להמליץ? תודה

לאביב: אני לא יודעת על מרכזים אחרים אני יכולה לספר רק על שחף שם אני מטופלת ובהצלחה גדולה כי הייתי במצב מאוד קשה שכל מה שהייתי אוכלת החלטתי שהוא משמין ומיותר ולכן מיד הייתי מקיאה אותו ולא אתאר את הטכניקות .והיום היגעתי למצב שכבר חודשיים אין הקאות ואכילה מאוד מבוקרת .בשחף הטיפול הוא לא קולקטיבי אלא טיפול אישי ופרטני לכל אחת מה שמתאים לה וכל אנשי המיקצוע המטפלים מרוכזים באותו ביניין המת שכמו שכתבת זה יקר אבל הכרחי .[אין טיפול בהפרעות אכילה זול] אני מאוד מבקשת ממך כן לכתוב לנו את מקום או איך אפשר להיכנס לפורומים להפרעות אכילה לא זה מה שניקרא שם יעשה אותנו חולות יותר או פחות כי אנחנו כבר בפנים עמוק . שאר כל מה שכתבת אני מסכימה איתך שהפרעת אכילה היא סימפטום ואמצעי שמתחת הבעיה האמיתית .

אביב למרות שכולנו כנראה גם אני פרשנו לטלביזיה לראות מיס עולם בכל זאת אבקשך לכתוב לי איך אפשר להכנס לפורומים של הפרעות אכילה אנחנו כבר לא ילדות קטנות שאסור להראות להם משהו שזה לגילן

סליחה שאני נדחפת, בלי קשר לכל מה שכתבת למעלה, אפשר לשאול לשלומך? סליחה אם נכנסתי למקום שלא הייתי צריכה. לא רציתי לפתוח עוד עץ. לילה טוב, אני.

אורנית וכל היתר ערב טוב, קראתי את כל עץ ההודעות שפיתחתן כאן, וזה נהדר שכולכן יכולות להיעזר בפורום גם קצת לתמיכה ועידוד, ביניכן ובין עצמכן. אולם יש לי מספר הערות או אולי נכון יותר לומר הבהרות לגבי מקומות טיפול בהפרעות אכילה: כמו "שחף" שבהנהלת ד"ר מוריה גולן, יש מרכז דומה בהוד השרון, הנקרא "נופית" והוא בהנהלת ד"ר יורם אינספקטור. שני המקומות הללו יקרים מאד, מעצם הדרישה לטיפול כוללני יותר, מאשר טיפול פרטני רגיל. בנופית אפשר גם לבנות תוכנית טיפולית שמבוססת על מספר מצומצם של מטפלים, וזה מוזיל את כל העניין. פרט לכך יש את המחלקות להפרעות אכילה בחלק מבתיה"ח הגדולים (תה"ש, רמב"ם, סורוקה וכו') והאשפוז בהן עד כמה שידוע לי הוא בחסות קופ"ח. אפשר להיעזר בשירותי טיפול פרטיים (מטפל פרטי) וזוהי מעין דרך ביניים בין המרכזים הפרטיים היקרים לבין הטיפולים הציבוריים. בנוסף, תמיד אפשר לקבל טיפול פסיכותרפויטי דרך קופ"ח או התחנה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגורייך, והתשלום שם זול יחסית, מעצם היות השירות ציבורי. אך התשלום הזול לא בהכרח מעיד על טיב ואיכות הטיפול! חשוב לזכור זאת! להערכתי, ממה שסיפרת על עצמך, אינך זקוקה למקום אישפוזי, או כזה שמחייב אותך לעבוד פחות כדי להיות במרכז/במרפאה. כדאי קודם לנסות לשלב את המשך החיים עד כמה שניתן יחד עם טיפול פסיכותרפויטי. אפשר גם, כמו שכבר הציעו כאן, לשלב פיקוח דיאטני, שאותו גם ניתן לקבל באופן פרטי, או מאידך דרך קופ"ח. באם נותרו לך שאלות נוספות, את מוזמנת. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי פרידמן [עובדת סוציאלית ] -- ד"ר מוריה גולן ניהלה בעבר את "נופית" בהוד השרון והקימה את מרכז "שחף" מכאן אפשר להבין ששני מרכזים אלה הם כמו אחים תאומים ,וגם במרכז "בשחף" אפשר להרכיב תוכנית טיפול זולה יותר ע"י צימצום מספר המטפלים וזה נקבע יחד עם המטופל. ועובדה ששחף באמת מלאה בנות הסובלות מהפרעות אכילה אני בטוחה שגם בנופית זה כך כי רק טיפול של דיאטנית לא יכול לעזור [ מניסיון רב שלי ] עד שהיגעתי לשחף ועוד נקודה בשחף מקבלים כל גיל ובתל-השומר זה רק נערות .

אני על סף אנורקסייה עיזרו לי.

שלום רב, אני סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת כבר שנתיים (בפעם השניה) ב- primonil ו - clonex במקרה הצורך. שמעתי במקרה על טיפולי קינסולוגיה. רציתי לשאול האם טיפול מסוג זה באמת הוכח כיעיל ונותן פתרון להתקפי החרדה והיכן אפשר למצוא מטפלים בשיטה זו (ומה עלות הטיפולים פחות או יותר). אודה לתשובתכם

גל ל. אין לי מושג בתחום אבל לא ברור לי שמיצית את אפשרויות הטפול התרופתי יתכן מדאד שיש אופציות שלא נוסו כך או כך בהצלחה עמי

ד"ר אבני, האם לבקש לנסות תרופה אחרת? ברצוני להכנס להריון בקרוב וידוע לי (לאחר בירור עם מכון הרעלים בירושלים) שבתרופה בה אני משתמשת ניתן להמשיך ללא חשש במהלך ההריון . האם ישנן תרופות יעילות יותר שגם אפשר להשתמש בהן במהלך ההריון?

שלחתי לך מייל היום. שיהיה סופשבוע רגוע. אני.

אם גם את תעברי פה במקרה, עניתי לך גם בחזרה על המייל ששלחת. תודה. אני.

אינשם, מקודם כשניסיתי לבדוק את האימייל, היתה בעיה בהוטמייל (משהו של המערכת שלהם שקורה כל פעם). אני אנסה לבדוק מחר בבוקר, אני מקווה שהגיע. שיהיה לך סופ"ש נעים, טלי פרידמן

תודה טלי. גם אני מקווה שהמייל יגיע. אם הוא יגיע ותעברי פה, אז יש לי בקשה קטנה: רק תכתבי לי שהוא אכן הגיע אלייך (גם אם לא ענית). תודה. אני.

טלי, השארתי לך אתמול הודעה... בגלל השטויות של כמה אנשים היא כבר עברה לעמוד הקודם (476 למטה)...

סליחה שאני נדחפת לך לעץ. רציתי רק לדעת מה שלומך בימים אילו. תודה.

dear, שלומי כמו ספינה אחרי שעלתה על שרטון... התחושה היא, שזה עניין של זמן עד שאני טובעת... ובנתיים אני עוד כאן. שלך, HERA.

הרה, עניתי... ליל מנוחה, טלי פרידמן

נראה לי שלא כדאי לך להתגייס, תורידי מעצמך את הלחץ - אל תשרתי ובכך תחסכי מעצמך מפח נפש או יותר גרוע - כמה יותר גרוע? לפי ההתרשמות שלי יש סבירות לא קטנה "להתפרקות" בצבא. אמנם אני לא מכירה אותך, אבל הרבה אנשים שלא בנויים מספיק טוב מבחינה ריגשית , בצבא קורה להם משהו לא טוב. הסנסורים שלי אומרים לי שזה המצב! גשי וקבלי עזרה רצינית. חבל"ז

חבל"ז, יש אנשים שדווקא מצליחים לאסוף את עצמם בצבא... שווה להתגייס, ואם זה לא עובד - להשתחרר.

שלום אני נמצאת באותה בעיה כמו נטעלי ודנית אבל אני בכל זאת חושבת שהם חייבות להתגייס. זה ברור שיהיה להם קשה שם , לכולם זה קשה. אבל שם הם יצאו לחיים האמיתיים,הם יכירו אנשים חדשים ,הם יבינו שיש אנשים עם אותו ראש כמו שלהם וככה הם ישתנו זה הטיפול הטוב ביותר כמובן שיש משברים אבל כדאי מאוד להתגבר עליהם לבד ולהמשיך בשירות. אפרת שמקווה לעבור את זה גם :)

אפרת:) קודם כל בהצלחה:)) הבעיה של דנית קצת שונה משלך. את אולי חוששת קצת מהצבא וממי שתפגשי שם. אבל לדנית יש בעיה בקשר אם אנשים בכלל. בגלל סיבות כאלו ואחרות. תיקראי בין 430 ל460 וגם בעמודים האחרונים ותביני לבד. נתנו לה עצות מעשיות אבל היא לא מיסמת אותן מסיבות שלא תלויות בנו. וחבל. אז מה שאני מציע לה זה ללכת ליעוץ מיקצועי אם אדם מוסמך שילווה אותה ויעזור לה. מישהו שהיא יכולה להפגש איתו יעזור לה יותר ואולי יתן לה ביטחון גדול יותר. שוב בהצלחה:)) @------)----- איתן:)

את אשר נאמר בלילות אפלים לא יוכל למחוק גם הסהר. את אשר נכתב בדמי ייסורים גם השמחה לא תוכל לשכתב. כי יש רגעים של מכאוד ובדידות, שנמשכים על-פני הנצח. ועמוק בין שורות דברי הימים עוד שוכן לא המוות לבטח.

וואאווווווווו:))) גם את זה אני אכניס לספר:))) את מהמוכשרות מהמוכשרות של הפורם:))) @------)---- איתן

i agree..... u have the talent to express your self in a beautiful way - apprisihat it!

HERA כל הכבוד לך על שניחנת בכזה כושר ביטוי כל כך מדבר אלי ומעורר רגשות פנימיים .אתמול בלילה לא הרגשתי שאני יכולה להיות שותפה לגלגל החוזר של בקשות העזרה של גלית ,גילת ,נטעלי ולכן יצאתי מהפורום כי זה מאוד הלחיץ אותי.

יונת, את לא חייבת לקחת חלק במשהו שמלחיץ אותך... אם הגלגל הזה של אותה בחורה מטריד אותך, פשוט אל תגיבי. ותודה.

hera - i already wrote a note as a response to what u wrote but aitan is right i should write it to u - u have a great talent to express your self even your hard moments in a beautiful way - aprishiate this!

איתן חושב שאני צנועה... זה לא נכון... אני קוראת דברים שאני כותבת, ולא מוצאת בהם שום דבר "איכותי" או כשרוני :)

שמי הוא גלית גילת ולפעמים דנית כן אני מודה בהזדהות שלי. יש לי שתי שמות ומה רע בזה?

גלית:) שלום לך. אין לי בעיה לא אם השם שלך ולא אם השאלה שמציקה לך. את יכולה לשאול כמה שאת רוצה ומה שאת רוצה. זה פורם פתוח לכל אחד. מה שמפריע לי שעל אף כל ההמלצות שנותנים לך. את כנראה לא מיסמת אותן. לשאול שאלות לא יפתור לך את הבעיות. את צריכה לעשות מעשים. או לבקש יעוץ מיקצועי שהוא יהיה יותר מקיף. כי אז יהיה מישהו/מישהי שרואה אותך מדבר איתך לומד להכיר אותך. ואז עוזר לך ביתר יעילות. אני אמלצתי לך בעבר. אין לי מה להוסיף. אני נתתי לך עצות מאוד יעילות שעזרו לי להתגבר על מיכשולים שהיו לי. אבל את זה לא אני. ולא מה שמתאים לי חייב להתאים לך. אבל לפחות תיראי מה כותבים הד"ר פה הם נתנו לך עצות הציעו לך לפנות ליעוץ מיקצועי. את באה אחרי תקופה ועוד פעם את שואלת את אותה שאלה בשם אחר. מה את חושבת? שאם תשני את השם תקבלי עצות אחרות????? אף אחד כאן לא רוצה ברעתך. (חוץ מכמה מטרידים שנכנסו כאן לפורם). אבל תכבדי את מה שמציעים לך. תתיחסי לזה בכבוד. או בקיצור ת ק ש י ב י. בידידות איתן

גלית, למה שלא תשמרי על כינוי אחד? ככה יהיה יותר קל לכולם לדעת למי הם עונים ועל מה, זה הכל. לא אכפת לי מה הכינוי שמופיע בכותרת... אותי, אישית, מבלבלים כל השינויים הללו - בעיקר כי הזכרון שלי קצת משובש :) בשבילך ובשבילנו - תבחרי כינוי ותשתדלי להיצמד אליו, מקובל?

שלום. אני מזמן הייתי כותבת פה מידי פעם על כמה שאני מדוכאת וכל מיני... אני הייתי מאושפזת שנה שעברה. השבוע עברתי 2 התקפי חרדה, די נוראיים. לא יכולתי לנשום, וכל הגוף נעשה מוזר, כמו שנרדמת הרגל ויש כאלה עקצוצים ככה היה לי בכל הגוף, כאילו כל הגוף היה כבד ולא הרגשתי, הרגשתי עקיצות כאלה, זה היה מאוד מאוד מפחיד. התנשמתי בכבדות, הייתי בטוחה שאני עומדת למות. זה קרה בבית הספר, ושם גם המטפלת שלי נמצאת, לכן היא עברה את זה איתי, קראו לה מהר. זה קרה פתאום, לא יודעת מאיפה זה בא, ודוקא כשאני במצב טוב הרבה יותר. זה קרה ביום ראשון האחרון בפעם הראשונה, ובפעם השניה זה קרה כשהייתי לבד בבית שלשום. לקח איזה חצי שעה בפעמיים האלה עד שהנשימה שלי הסתדרה. וזה גם אחרי שישר כשזה התחיל לקחתי 2 כדורי סרוקסט. זה לא קרה לי אף פעם, לכן גם ביום ראשון הייתי מבוהלת לגמרי. הייתי בשוק... אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה, ודיע המומה ומופחדת מהעניין. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה יותר?? זו חויה שאני לא מאחלת לאף איש בעולם לעבור! אני ממש לא רוצה לעבור את זה שוב, יש דרכים להמנע מכך? ממה זה יכול לנבוע, שכן אני דוקא בתקופה טובה, אני פורחת בבית הספר, עושה דברים, ויותר טוב לי, אז איך זה ככה בא לי? האם זה משהו שיכול היה לקרות ושזה לא יקרה יותר? אמרו לי שזה יכול להיות חד פעמי אבל זה קרה שוב שלשום אז אני דואגת נורא. אני ממש מפוחדת מזה, באמת. לדאוג? סיגל.

שלום סיגל . את קטינה? עדיין בבית הספר?או עובדת שם - לא הבנתי אבל , בכל מקרה, פני מייד לפסיכיאטר שמטפל בך (שרשם לך את הסרוקסט) כמעט בוודאות שאין קשר בין הסרוקסט להתקף. אבל את חייבת לטפל בהתקפי החרדה לפני שיתפתחו - אני יודעת כמה הם איומים ומה הרגשת . את מוזמנת להכנס לבקר בכתובת הבאה כדי לדעת בפני מה את עומדת: www.panicdisorder.up.co.il מאחלת לך שתתמודדי בהצלחה עם הבעיה. תחזיקי מעמד.

סיגל זו אכן התשובה והדרך הנכונה. פני בהקדם לאיש המקצוע המטפל בך באופן קבוע והתייעצי איתו. דרושה כאן היכרות אישית ורצינית איתך ועם ההסטוריה הרפואית כדי לייעץ ברצינות. בברכה ד"ר אורן קפלן