פורום פסיכולוגיה קלינית

בעבר- בפעמיים בהם לקחתי את אותה תרופה (אפקסור), התחלתי לקחת אותה בלי השגחת פסיכיאטר. קשה לי להסביר לך את זה, זה מן אופי כזה. אם אחכה עד שאלך לפסיכיאטר כדי להתחיל להיות במעקב, אוכל רק לחכות חודשים, ובינתיים אני פשוט אמשיך לסבול. לכן אני פשוט מוכרח להתחיל לקחת הכדור וגמרנו. בפעם הראשונה כשהתחלתי לקחת אפקסור- הלכתי לפסיכיאטר חודש אחרי שהתחלתי לקחתו על דעת עצמי. באותה פעם הוא רצה שאוסיף לקחת ריטלין, אני התחלתי להילחץ שהוא "מלעיט" אותי ביותר מידי תרופות ולכן הפסקתי אז בכלל את הטיפול התרופתי. בפעם השנייה כשהתחלתי לקחת אפקסור זה היה שוב על דעת עצמי. בפעם זו החלטתי שאני "מחוייב לתהליך". אחרי חודשיים וחצי הלכתי למעקב פסיכיאטרי בפעם ראשונה. חודש אח"כ הלכתי למעקב פעם נוספת ואחרי חמישה חודשים הפסקתי לחלוטין את לקיחת התרופה (והאמת היא שדווקא כשהפסקתי לקחת אותה, היה תקופה של כחודש שמצבי הנפשי היה טוב). עכשיו שוב מצבי הנפשי גרוע. אני יודע שאני צריך קודם כל להתחיל לקחת התרופה, ואח"כ ללכת למעקב רפואי. לכן אני סביר להניח בכל מיקרה אתחיל לקחת על דעת עצמי את התרופה. ברור לי בעיקרון שהכדור הספציפי שציינתי מתאים לי. השאלה היא פשוט כזו- האם אחרי שלקחתי אפקסור במשך חודש וחצי, הפסקתי לקחתו, לקחתי אותו שוב למשך חמישה חודשיםבין פברואר ליולי 2001 (במינון שהגיע ל- 112.5 מ"ג)- האם מסוכו עתה- 4 חודשים אחרי שלקחתי הכדור פעם שנייה, להתחיל לקחתו פעם שלישית, או שאין כל מניעה לכך. תודה מראש, ראובן.

ראובן נכבדי כעקרון לא אמורה להיות בעיה אלא אם יש בעיות כלשהן שאיני מכיר למשל האם דאגת למעקב לחץ דם בזמן נטילת התרופ ה? כעקרון - זה דוגמא לטפול עצמי גרוע (למרות היתרונות לא להזדקק לשירותי פסיכיאטר) המלצתי - למרות הטרטור עבוד דרך איש מקצוע במקום לשלוח שוב שאלה לפורום עוד שנה למשל כי שוב תפסיק את הטפול מוקדם מדי (כפי שכבר עשית חודש הרגשה טובה אינו זמן מספיק ארוך להפסיקה ) בברכה עמי

היי חשבתי, וחשבתיי ,הבעייה העיכרית זה הפחד מהעבר הפחד להיות כמו אז שקבל תיחס כמו אז. ברור שאני מפחדת גם מהגיוס עצמו אבל מרתיע אותי הרבה יותר הפחד התראומתיי. אני קיבלתי עצות נכון אבל אינני מצליחה לייסם אותם,כשהמצב הזה מגיע אני פשוט משתתקת אני לא יכולה לחשוב שימים שלמים אני היה במסגרת אם אנשים,זה מפחיד נורא אותי. הגיוס ממש אוטו טו... אבל לצעריי יש לי תחושה שהיה לי רע. אני יודעת כי תמייידד זה כך! ועוד דבר,שרשמת לי על המראה,אני חושבת שזה פרט שוליי,ולהפך הרבה אנשים מתייחסים בכנאות שמביאה שנאה,כך ללא סיבה,אז אני יגלה לך סוד הייתי רוצה להיות ההפך. אין בזה תועלת חוץ מגרוע.באמת! ככה אני מרגישה אליי, טוף פשוט הזמן צרייך להגיע,אם ירצה השם ובעזרתו יהיה לי בסדר. המפוחדתת בייייי

גלית, מי שחי בעבר מפסיד את ההווה, ומוותר על העתיד! המחשבה שיהיה לך רע כי תמיד זה כך לא נכונה. המחשבה עצמה שגויה, לא התוכן... ואת כן יכולה לשנות את זה, אם רק תרצי! אין דבר העומד בפני הרצון... וגם אם הרצון לא ברור, אפשר לעשות עם זה משהו... למה שלא תדחי את הגיוס בשנה, תפגשי איש מקצוע, תטפלי בעצמך ותגיעי לצבא עם מוכנות נפשית... אם את מתגייסת במחשבה ובאמונה שיהיה רע, הרי שזו נבואה שמגשימה את עצמה... את כותבת, שאת חוששת מהשהיה עם אנשים באותה מסגרת זמן רב מלחיצה אותך... בחיים קורה לעיתים קרובות שאנחנו נאלצים לשהות עם הרבה אנשים באותה מסגרת... הצבא הוא הכנה לכך... גלית, אני באמת לא בטוחה שאני מבינה ממה את מנסה לברוח... טראומה היא דבר נורא, אבל אפשר לטפל בזה... את צריכה לרצות לטפל בזה... אף-אחד פה לא יכול לטפל בטראומה שלך במקומך. HERA.

לגלית, אין לי ולו מילה אחת להוסיף על דבריה של הרה. תקראי אותם, תנסי להתחבר, ותכתבי מה דעתך על כל אלה. טלי פרידמן

אני לוקחת מזה כחודש 40 מ"ג סרוקסט ליום וזה מאד עוזר לי להתמודד עם לחצים ולהסתכל הצורה הרבה יותר רגועה על הדברים. שאלתי היא - מה יקרה כשאהיה בהריון? הבנתי שאסור לי להמשיך לקחת את זה. מה יהיה אם יהיה לי עדיין צורך בזה ולא אוכל לקחת את זה? אני ממש מפחדת

אנסטסיה איפה הרופא שלך ? ,,החלטות כאילו צריך ללעושת בתאום הגניקולוג שלך והורפא שלך יתכן ביעוץ המרכז לטרטולוגיה בהדסה עין כרם עקרונית פרוזק אינו בעייתי אם הוא מתאים לך בהצלחה עמי

פרוזאק לא מתאים לי. ניסיתי פעם והוא הגביר את החרדות והדכאון ולא יכולתי לאכול כלום.

אני מתגורר בבנין שבו יש אדם או נער שנוהג כל הזמן להשאיר את חותמו בזמן העליה במעלית, וזאת ע"י השתנה יריקות בעבר גם שריפת קירות המעלית שאותה היה צריך לשפץ. מהו הפרופיל של אדם זה ?האם יש דרך להתמודד עם התופעה? האם אזהרה במעלית עלולה להחמי ר את התופעה או להפסיקה? תודה, מהשכן המודאג.

דני, אני לא חושבת שאתה צריך להתמודד עם זה לבד... תנסה לפנות למשטרה... סביר להניח שהם לא ממש יתלהבו מזה... וחוץ מזה - יש פסיכיאטר מחוזי.

דני שלום ככלל השאלה האם הילד פועל עקב מצב נפשי מעורער בו אינו שולט בעצמו או אינו מבין את משמעות מעשיו או אם המצב אינו כך ואז צריך לפנות למשטרה במידה ואינו מוכן לעבור הערכת איש מקצוע ובמידה והוריו אינם מוכנים לקחת אחריות יתכן ואין מנוס מפניה למשטרה בברכה עמי

שלום אני בת 21 סטודנטית לפסיכולוגיה סוציולוגיה וכל הזמן חושבת על המוות בפחד מתמיד חולמת לעתים קרובות מאוד על הוריי שהם מתים מה אני עושה?????

פיפי, לדעתי, תנסי טיפול פסיכולוגי. הרי בתואר שני צריך לעבור כזה טיפול. עדי

קודם כל פחד ממות זה טיבעי. לכל אחד יש פחד כזה. אני פעם פחדתי ממות. הייתי מתעורר בלילה. שהנשימה נעשית כבדה. מהפחד. פשוט למדתי להתמודד. ע"י כך שאמרתי לעצמי. "למה אתה בעצם מפחד ממות. אתה אפילו לא יודע מה זה למות" בקיצור. השתעשתי לי במחשבה. התחלתי ליצר דימויים שקל לי לקבל אותם. הפכתי את המוות לאנושי. ולידידותי. כי מוות זה חלק מהחיים. כמו שחבר שלי אומר "חיים זה כמו מחלה, בסוף מתים מזה":)))) את אולי חולמת על המוות של ההורים שלך. כי הפחד שלך חילחל לתת מודע שלך. והוא משפיע גם בחלומות. תשלטי בחלומות שלך. תנסי. פשוט ברגע שאת מתחילה לחלום משהו שאת לא רוצה. פשוט תעצרי את החלום. תגידי לעצמך שאת רוצה לחלום על משהו טוב ולא רע. ופשוט תתחילי להכניס לחלום דברים טובים:))) שהייתי קטן היו לי גם חלומות מאוד מפחידים. הייתי משגע את ההורים שלי. הייתי צועק להם כי ממש פחדתי לקום מהמיטה. עד שיום אחד החלטתי שאני מחליט.הרי זה החלום שלי. ואז ניסיתי לכוון את החלום לאיך שאני רוצה. והצלחתי לשנות אותו.למשהו טוב. החלום זה כמו סרט וידיאו. שהמוח משדר. אם את לא רוצה סרט מסוים פשוט תחליפי אותו במחשבה שלך. תיראי זה עובד יופי:) (בכל אופן אצלי זה עבד מצוין) איתן

שלום רב, עניינים לוחצים בהווה מעלים פעמים רבות חששות מהסוג שאת חווה. זו אחת האפשרויות, מיני כמה (ובכך אני יותר מתמצא). ואם הכיוון הזה נראה לך, הרי שהוועצות על אופן ההתארגנות שלך במטלות הנוכחיות (עצמאות-תלות בהורים, משימות הלימודים, כלכלה, חיברות) - יוכל קרוב לוודאי לסייע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני חיילת בת 19 ועדיין ביישנית. מה אני יכולה לעשות כדי לפרוץ את מעגל הבדידות. יש לציין שאני נורא יפה ומושכת.

זאת בעיה נפוצה- תנסי לחשוב על העתיד באופטימיות וגשי לטיפול פסיכולוגי

דניאל. אני כרגע ממש לפני גיוס,הפחד שלי הוא בדיוק הסימנים שתיארת פחות או יותר להשאר בודדה, אני ימים שלמים נכנסת בתוכי ומנסה להרגע. אך אינני מצליחה הפחד הפחד להיות לבד כמו תמיד! הריי אם תמיד הייתי כאחת כזו לבד לא מסומפטת, הריי בטוח שזה כך ישאר בצבא.?! ימים עוברים והזמן קרב אך בתוכי הכול מתבלבל הפחד החשש ,ובכלל גם הפחד של הגיוס עצמו,מה דעתך? ומה איתך אייך את הסתדרת מבחינה הזו חברתית ,האם זה קשה? את בבסיס סגור או פתוח? בייי מחכה גלית

תקני ויברטור זה מה זה כייף .מי צריך גברים לעזאזל

שלום רב, קורה לא פעם שדווקא בחורה יפה, דהיינו מושכת גברים, תינעל לתוך חרדה, שמתבטאת בבישנות. אם הגברים האלו נשמעים לך רלוונטיים למצבך - מומלץ לעבד את הקושי הזה עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, קורה לא פעם שדווקא בחורה יפה, דהיינו מושכת גברים, תינעל לתוך חרדה, שמתבטאת בבישנות. אם הדברים האלו נשמעים לך רלוונטיים למצבך - מומלץ לעבד את הקושי הזה עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אם את יכולה לומר על עצמך שאת יפה ומושכת, משמע שיש לך ביטחון עצמי מסוים, אולי את פוחדת להוציא אותו. מה מפחיד אותך להוציא ת'ביטחון הזה? את צריכה רק להאמין שכמו שאת מאמינה שעצמך, ככה יאמינו בך. בהצלחה.

מצבי לחץ גורמים לי לרעוד, זו תופעה מאוד לא נעימה בהרבה מקרים בעיקר בדייטים לדומגא עם בחורות וכדומה, כמו כן, אם אני הולך לרופא לקבלת זריקה, או ניתוח, הגוף שלי מתחיל לרעוד בצורה מאוד רצינית וגם אם אני מנסה להרגיע את עצמי זה לא עוזר, זה גורם לי לתחושה מאוד לא נעימה אני לא מעוניין שהאדם שאני נמצא בפניו יחוש בזה וזה מאוד לא נעים בסיטואציות מסוימות.. למה זה קורה?, מה ניתן לעשות?

רועי שלום שוה לפנות לאבחון טפול שיחתי או תרופתי יכול לסייע במקרים רבים בהצלחה עמי

שלום רב, תשובתי הנה בכיוון של המלצת ד"ר אבני: מדובר, ככל הנראה, במצבי חרדה שהם ספציפיים לחלק מהתפקודים החברתיים, ואשר ככל הנראה ניתן למתן או לסלק זאת, בטיפול שיחתי שאינו נמשך יותר מכמה פעמים (כך שמדובר במאמץ נפש ועלות כספית שממש אינם בשמיים). שילוב תרופות אפשרי, אבל מקובל להעשות רק במקרים בודדים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם אחרי שלקחתי פעמיים כדור מסויים, שניתן לי ע"י פסיכיאטר, ניתן להתחיל לקחתו פעם שלישית? בשנת 2000 לקחתי כדור במשך חודש וחצי, בשנת 2001 לקחתי הכדור במשך 5 חודשים (בין פב' ליוני) האם אני יכול עתה בנוב' להתחיל לקחתו שוב? האם זה לא מסוכן מבחינה בריאותית? האם מידת אפקטיביות לא נפגמת מזה שזו פעם שלישית?

ראובן, אני מניחה שאתה עדיין מקושר לפסיכיאטר, שכן לקיחת תרופה על דעת עצמך הינה חסרת אחריות. מדוע שלא תתיעץ עם הפסיכיאטר? ואם זו המלצה שלו, לקחת שוב את אותו כדור פעם שלישית, כנראה שיש לו מושג מה הוא אומר. תנסה להעלות בפניו את החששות שהעלית כאן. HERA.

ראובן שלום אני לא ידוע על איזה כדור אתה מדבר מדוע אתה לקוח אותו מודוע לא תחת השגחה רפואית למשל רוב הכדורים שנוטלים לא שוה לקחת אותם חודש וחצי בלבד (גם אם מרגישים טוב נדרשת תקופת יצוב נוספת כדי להקטין סכון לחזרה) לכן אנא על תטפל בעצמך על סמך מידע כללי בפורום שאינו מכיר אותך אלא פנה לבדיקה והיה תחת מעקב בהצלחה עמי

שלום. אני בת 24 ולפני כשנתיים החלתי במנהג של תלישת שערות. אין לי הסבר למה אני עושה זאת, אך שמתי לב שזה תכוף יותר ככל שאני לחוצה יותר ועמוסה בלימודים ובעבודה. אחרי ששמתי לב איזה נזק אני עושה לעצמי עשיתי קרחת כדי לנסות ולהפטר מהמנהג הזה. השיער כבר יותר ארוך ואני מוצאת עצמי שוב ושוב תולשת שערות מהראש. אני מסתפרת כל פעם מחדש. אני מאוד מעוניינת להפסיק. הבעיה היא שאני לא יודעת מה לעשות. לא ידעתי שיש מושג כזה טריכוטילומניה ושזו תופעה כל כך שכיחה. האם יש קשר לתזונה? הבנתי ממה שראיתי בפורום שמדובר בתופעה שכיחה שמתחילה הגיל יחסית צעיר. יש דרך לשלוט בזה?? תודה רבה רבה, רונית

רונית שלום תלישת שיער היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גםלשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיים טיפול יעיל להפרעת אישיות נרציסטית? תודה.

יערה שלום אם את רוצה תשובה מדוייקת על שאלתך, אז התשובה כן, יש טיפול, וזהו טיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח שיכול לקחת חודשים ושנים. לפי ההגדרה הפרעת אישיות הוא דפוס קבוע שקיים זמן רב ולכן שינויו אורך זמן רב. אבל... פעמים רבות הבעתי בפורום את הסתייגותי מהמונח "הפרעת אישיות". מדובר ב"יצור" בעייתי מאוד, הגדרה מעורפלת לאוסף של סימפטומים שבאים לביטוי באופן מאוד שונה וייחודי אצל כל אדם ואדם. הייתי מציע להימנע מלחפש טיפול ל"הפרעת אישיות נרציסטית", והרבה יותר הגיוני לדעתי לחפש טיפול לבעיה האישית והייחודית שאת מתמודדת איתה. הייתי מרגיש הרבה יותר נוח להמליץ על הטיפול המתאים לבעייתך ולא לתג שמישהו נתן לה. בכל מקרה, יתכן שהאינטרנט והמפגש האנונימי כאן אינם המקום המתאים לניתוח יותר מעמיק ולכן הפניה לפסיכולוג לייעוץ מתבקשת בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

,

לליהי : התלבטתי באם לכתוב פעם נוספת היות ובכל הנוגע לעולם האמונה אני מתקשה להחצין את אשר אני חווה בתחום זה ככל הנראה על רקע העובדה שגדלתי במסגרות חילוניות. אני נורא נזהר מלשתף אחרים בעניינים אלה מחשש שאפגע מתגובות מעליבות . פעם עמוס עוז ציין שיותר קל לו לדבר על חיי המין שלו מאשר על הקשר שלו לאלוהים.בהקשר מעט שונה בעבר התקשתי להבין כיצד אדם דתי יכול לעבוד כפסיכולוגי קליני. כיצד ניתן לשלב בין אמונות בישות \ישויות וכוחות נסתרים המשפיעים על חיינו לבין מתודות טיפוליות מכוונות לסייע למטופל תוך כדי עמותו עם המציאות ומגבלות המציאות ( במובן הרחב) . מתוך חויותי האישיות הגעתי למסקנה שאין סתירה בין קבלת טיפול נפשי\ פסיכולוגי לבין אמונה רוחנית ,או אמונה דתית .היה מי שאמר שהדת היא אופיום להמונים. ... שיהיה . האמונה הכניסה לחיי תוכן רוחני, רוגע, תקווה, משמעות לקיומי וכיוון. ויקטור פרנקל סבר משמעות לקיומנו מקלה את דרך התמודדות עם קשיי היומיום. בעבר באמצעות פורקן יצרי אובססיבי ( במובן הרחב ועל צורותיו השונות) ניסיתי להשיג ללא הצלחה מענה למצוקותי שנבעו מהחור השחור שנפער בנשמתי במהלך חיי. כיום אני במקום אחר רגוע ומיושב יותר. אני פחות אגואיסט ואגוצנטרי פחות מוכז בעצמי ובתחושולת הקרבנות שלי . ושיהיה ברור אני לא מדבר על חזרה בתשובה, איני חובש כיפה או מבקר בבית הכנסת. חלקנו סובלים מקשת רחבה של חרדות שניתן לטפל בהן באמצעים קליניים. אצלי האמונה תרמה להפחתת החרדה הקיומית. יהיה מישיטען שמדובר בבריחה מהמציאות ... אני יכול להבין אותו. וליהי היקרה :תתשקלי להשתתף בסמינר סוף שבוע המיועד לשאנשים המעוניינים להתקרב לדת.נסי להתחבר לנאמר ולאווירה ...בדקי מה את יכולה לקחת איתך מהתכנים והמפגש עם האווירה. סוף שבוע נעים ורגוע לכולנו עופר

עופר, סליחה על ההתערבות, אבל אני חייבת לציין, שהייתי לפני כמה שנים בטיפול אצל פסיכולוגית דתיה... זה לא עשה אותה למטפלת פחות טובה... היא הצליחה שלא לערב בין האמונה לבין מהלך הטיפול (אני רחוקה מהדת כמו הצפון מהדרום)... ובאשר לאמונה שלי? זה נראה לי -אישית - כמו בריחה...! תמיד נדמה שהרבה יותר " קל" להאשים ישות כזו או אחרות בצרות שנוחתות על ראשינו... אין לי שום-דבר נגד המאמינים למיניהם (איש באמונתו יחיה), וזה אפילו לא משנה לי במה כל אחד מאמין. אבל האחריות על מה שקורה בחיים צריכה להיות עצמית, לא בידי כוחות נסתרים. זו רק דעתי הצנועה... :)

אני מבין את עמדתך. שבת שלום עופר

עופר היקר, אני קוראת את מה שכתבת שוב ושוב וכל הזמן אומרת לעצמי כמה טוב לך שהצלחת למלא את החלל בזכות האמונה. אני קוראת את מה שכתבת ואומרת לעצמי שוב ושוב.... גם אני רוצה להרגיש ככה, להרגיש שלמה, לא לחפש תחליפים מזויפים להרגשה הרעה שמכרסמת בי יום יום לגבי חיי ואיך שהם נראים. מאד רציתי שתתחלק איתי במה שעברת משום שגם אני בחודשים האחרונים רוצה מאד להתקרב אל הדת, גם אני לא מעונינת לחזור בתשובה, אבל כן מעונינת להתקרב לדת, להתחזק רוחנית ונפשית בעזרת האל, גם אני כמהה לחוזק האמונה הזאת שיש באנשים המאמינים. ובאמת, במשך מספר שבועות התחלתי לקרוא תהילים וזה באמת עזר לי, הרגשתי שהנה אני מתקרבת אבל למרבה הצער זה דעך, יום אחד התעוררתי והרגשתי שאני לא כל כך יודעת למה אני בכלל עושה את זה , הרגשתי שאני כאילו מרמה את עצמי ואת האל, כי אני בכלל לא בטוחה במה אני מאמינה בכלל, ולמה שאלוהים ירצה לעזור לי אם אני לא עושה שום דבר בשבילו... אז התנתקתי לגמרי, וזה מפחיד אותי, כי בלי אמונה זה מפחיד לחיות. ואין לי במה להאמין אז אני כל הזמן חוששת מהמחר. אני שונאת את השאיפה שבי להצלחה חומרית, את החשיבות הרבה שאני נותנת למעמד כלכלי, ומרגישה שהנפש שלי מורעבת, על סף מוות, מבחינה רוחנית. כל כך פוחדת להיות כמו כולם, כמו כל העולם, כשכל מה שמעניין אנשים זה רק כסף וכסף, זה מגעיל אותי, אבל מצד שני גם בי יש רצון עז לרווחה כלכלית אז.. איך זה מסתדר עם האדם הרגוע והרוחני שאני כל כך רוצה להיות??? אני מאד מבולבלת, מאד רוצה כבר להגיע אל הרגיעה, אל השלווה הפנימית, אבל בפנים הכל גועש. אני רוצה להאמין באלוהים ורוצה להתקרב אליו, אבל יש לי המון שאלות שלא קיבלתי עליהן תשובה, ויש לי המון כעס להרבה דברים שקשורים לדת, כן, יש בי גם זעם ואנטי על דברים מסויימים, והייתי שמחה אם מישהו היה פעם אחת יושב ועונה לי, ומסביר, ופותר את החידות, ומשכך את הכעס, כי כרגע הכל נורא טעון . אני נוטה לקיצוניות וטוטאליות באופיי ולכן, מאד חשוב לי להיות שלמה עם מה שאני עושה, לכן, אני רוצה תשובות ברורות, וחוששת שאין תשובות כאלו בכלל... בכל אופן יקירי, אני אשמח להשתתף בסמינר כזה, ואשמח אם תוכל להמליץ ולכוון אותי איך מגיעים ולמי פונים כדי להירשם. תודה! ליהי.

לליהי שלום רב ! תיהיה עבורי חובה נעימה לעזור לך ולכל אדם אחר המעוניין להתקרב לאמונה. אני מעוניין לעזור כפי שעזרו לי. כן, עזרו לי " מלאכים " , מלאכים אנושיים. בתקופות מצוקה קיבלתי עזרה וסיוע מאשנים מאמינים ( דתיים ולא דתיים ). האמיני לי יש נשמות טובות בעולם הזה. ואיני מנסה אפילו להשתוות אליהן. באם אוכל לעזור לאדם המצוי במצוקה רוחנית קיבלתי את שכרי. אבל ראשית מספר הבהרות: אני מבדיל בין דת, דתיים, ממסד דתי ואמונה באל היקום או איך שתרצי לקרוא לכוחות המקיפות אותנו. יש לא מעט צביעות ושחיתות בממסד הדתי וחלק מהאוכלוסיה הדתית צבועה ואינה פועלת על פי עקרונות הדת אך כמובן ישנם דתיים ישרים ונהדרים. אבל לא לדתיים ולממסד הדתי בעלות על עקרונות הדת והם לא מהווים עבורי קנה מידה לבחון את חשיבות הדת. לפעמים אני זועם וכועס בגלל השימוש המניפולטי והציני שנעשה בדת על ידי חלק מהאוכלוסיה הדתית ועל ידי הממסד הדתי. זו בהחלט בעיה שלהם שלא מקלקלת לי את אמונתי. בשבילי הדת, עקרונות ההלכה הם מעין " מדריך למשתמש " בכדי להגיע לדרגה גבוהה של רוחניות . מצד שני אפשר להיות דתי מבלי לממש את הפוטנציאל הרוחני. וכן אפשר לממש פוטנציאל זה מבלי לדבוק בעקרונות הדת. יש הרבה שערים דרכם ניתן להגיע לרוחניות. אגב, מבחינתי אין פסול בלשאוף להגיע לרווחה כלכלית כל עוד היא לא מהווה מטרה עיקרית אלא אמצעי. כפי שנאמר ... "אם אין לחם אין תורה" . צריך לדעתי לשאוף לא להתמכר להשגים כלכליים, מעמד וחומרנות, כל זה הבל הבלים שבאים למלא חלל פנימי. אני מנסה ומוצא בדרך כלל את נקודת האמצע: עובד קשה על מנת לתפרנס בכבוד מבלי לדרוך על גוויות .זו בהחלט דרכי, אני משלם מחירים ושלם עם המחירים שעלי לשלם בגלל הדרך שבחרתי לעצמי. יש טיפים קונקרטיים שעוזרים לתהקרב לאמונה ולגלות שלא מדובר בשטויות. אבל היתי מעדיף לא לפרט פורום . היות ואני מעוניין לשמור על אנונימיות וגם את אני מניח, מציע לך שתצייני דרך שתאפשר לי להעביר לך את האינפורמציה דרך צד שלישי : אי מייל או ת.ד. או כתובת של מכר. אשמח לעזור לך כפי שעזרו לי בשעתו. שוב, אני מציע בחום שלא תצייני את האי מייל שלך בפורום כדי למנוע מצב שיגיע לידיים הלא נכונות. אין לי כעת תשובה קונקרטית ביחס לסמינר כזה. שימרי על עצמך, שימרי על נפשך. בינתיים ...להתראות עופר

http://www.zooloo.co.il/english/Love_lyrics_Stayin_Alive.asp

כבחורה מאמינה וכמי שמתעתדת לעזור לאנשים כאורח חיים, אני יכולה רק לומר לכם שאמונה באלוקים או בכל דבר אחר, יש בה כדי לתת כח ומשמעות, אך לפעמים לא די בכך. הבעיות של אנשים דתיים אינן שונות בהרבה מהבעיות של אנשים שאינם דתיים. גם הם מתלבטים ומתחבטים. אולי ראיית העולם שלהם שונה וזה יכול בהחלט לעזור, אך בדרך כלל אין תרופות פלא ואין ניסים. אז ליהי, אני בהחלט שמחה שהצד הדתי/רוחני חסר לך, אך אל תצפי שבכך תמצאי את כל התשובות, כדי שלא תתאכזבי.. שבוע טוב וחודש טוב!

הייי מתוקית, קראתי את כול מה שהקשקשניים רשמו, לא אכפת לי ממש! הכי אכפת לי שאותי את מבינה, ויש אל מי לסמוך. אחת, אני אתמול ממכתבך האחרון נורא פכחתי עיניים, השורה של"אולי גם הם נפגעות מימך כו שאת מהם"ואני רוצה להגיד לך שאם אני הייתי משהיא אחרת באמת הייתי מתרחקת מעצמי הייתי חושבת לא רצויה אצלי.מהיחס שאני משדרת(שידרתי),הפחד שלי שאני ירגיש מפוחדת או דחוייה או כול דבר אחר ,ואז אני שוב יתנהג כהתנהגות מרחיקה.זה פשוט לללא שליטה. כרגע אני לחוצה גם מיום הגיוס עצמו,פתאום נראה לי הכול מפחיד,ובמיוחד שאם אני לא הסתדר שם אם האנשים. אחת שאלה נוספת, האם יש השפעה לדעתך,שאנשיםמילדות,אותה שכונה איתך לאורך כול הדרך,וכשמתאספים ילדים ממקומות שונים למשל לחטיבה,אז פשוט גם הילדים האחרים מתיחסים אותו דבר????יש קשר או אין,אל השפעה אל אחרים. טוף אהובה יקרה אני כול יום שמחה מחדש לכתוב לך... בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי ביייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מחכה לך.............

היייייי :))) מה שלומך ? אצלי הכל בסדר בינתיים רשמתי לך כבר כמה הודעות ושאלתי אותך אם בא לך לרשום לי לאימייל אוקיי אז אני מקווה שתקראי את ההודעה הזאת :) ואם בא לך את יכולה ללחוץ על השם הכחול שלי וליצור איתי קשר :) אפרת

היי נטעלי! קודם כל אני שמחה שאת שמה פס על כל המשמיצים למיניהם - כך בדיוק צריך להיות! ושנית - בקשר לשאלה שלך על היחס של האנשים - זו בהחלט לא גזירה משמיים שכל החיים יתיחסו אלייך כמו שהתיחסו אלייך בילדות. אני יודעת שזה לא קל, וזה לא בא ביום אחד, אבל ברגע שתחששי פחות, תשדרי פחות ריחוק ויותר תאירי פנים לאנשים, ויחד עם זה גם תפגיני בטחון עצמי (לא מוגזם, אלא במידה הנכונה!) - אז מבלי שתרגישי איך ומתי, פתאום תיווכחי לדעת שמכבדים ואוהבים אותך בדיוק כמו את כל שאר האנשים ה"נורמליים" (מה זה בכלל??? ((: ). גם אצלי זה היה ככה, ואין סיבה שאצלך לא יקרה בדיוק אותו הדבר. אבל חשוב לזכור עוד משהו חשוב: תמיד יהיו משמיצים ומלעיזים למיניהם, כמו שראית בעצמך כאן בפורום. אז את התשובה כבר נתת בעצמך - לשים פס ולעשות מה שטוב לך! ביי מתוקה! נזבורה

היי מה שלומך? אצלי בסדר, קראתי את הודעתך ,לפעמים כול כך קל לי להגיד אני ישתנה כך כך כך אבל זה כמעט ובלתי אפשרי. אינני מצליחה, כך האמת שאני נורא מפחדת ,אף אחד לא רוצה וירצה לחזור חווית כדומה תראומה?! אבל לצעריי זה המצב מצב מאוד קשה ומבלבל,הרבה אנשים אמרו לי שצבא שונה מתיכון מהבחינה שאני חוששת .אבל אצלי משהוא מציץ בראש שישאר אותו דבר. לך היה שינוי בין הצבא לתיכון,והאם זה נכון שהאנשים האמיתיים שנשארים תמיד זה מהצבא? תודה וןשבת שלום ומבורכת.

גלית, אני לא שירתתי בצה"ל - הייתי יותר מדי "מתוסבכת" בשבילם... וזה לא ממש אכפת לי. אבל - את זו לא אני! הכנסת את עצמך למעגל של מחשבות שליליות, ואת נותנת לעצמך להיתקע בו. באנת כתבו לך פה הרבה עצות, ויכול להיות שרובן לא מעשיות מבחינתך. אבל איפשהו בהיסטוריה של הפורום, חייבת להיות עצה אחת, שכן תדבר אלייך. אנשים פה הפעילו את מיטב ה"כשרון להציע" שלהם. תנסי לחשוב שוב על הרעיונות שנתנו לך פה. ברגע שמתחילות שוב המחשבות על האיך לא יהיה לך טוב, תעצרי אותן... תדליקי רדיו/טלוויזיה, תקראי ספר whatever. כיום את מדשדשת בתוך ביצה ומבקשת שיעזרו לך לצאת - אבל את דוחה את כל גלגלי ההצלה שזורקים לך. ואולי את לא רוצה לצאת? אולי יש לך ספקות בסיסיים יותר לגבי הגיוס? פחד מהמשמעת ומהמסגרת. תבדקי עם עצמך לעומק מה באמת מטריד אותך.

ד"ר אבני שלום רב, השאלה שאני שואלת מתייחסת לאדם קרוב לי ואודה לתשובתך, אותו אדם, נער בן 18, סבל (לפי אבחנת פסיכולוגים ופסיכיאטרים) מלחצים רבים אשר הביאו להתמוטטותו הנפשית שהוגדרה על ידם כסכיזופרניה. מהיותי קרובה לנער יכולתי לאפיין את תסמיניו באדישות לסובב אותו ובהרגשת קיפוח וכי כולם מסתכלים עליו בעיין שלילית, אולם לא אופיינו אצלו סימנים נוספים כמו דמיונות, שמיעת קולות וכו'. בעצת הפסיכיאטרים הוחלט לתת לנער תרופות פסיכיאטריות מסוג "ויברקסה", ואכן חל שיפור במצבו. הבעיה העיקרית הינה כי משום מה החליט הנער להפסיק ליטול את התרופות והתגובות לכך היו התפרצויות זעם שלו שהפכו אותו למסוכן לסביבה וגרמו לאישפוזו. לאחר האישפוז, שב הנער ליטול את אותם הכדורים אולם מצבו הנפשי שב להיות זהה לזה של לפני התרופה קרי- אדישות וחוסר רצון לעשות דבר מה. מטרידים אותי שני דברים: הראשון, האם לא היתה זו טעות מלכתיחלה לתת לו את התרופות, שהרי כעת הוא מכור להן ובלעדיהן הופך למסוכן לסביבה, כאשר מנגד אין כעת כל שיפור במצבו. שנית, האם ניתן להיגמל מהתרופות או שהמשמעות היא כי יהא עליו ליטול אותן כל חייו? תודה, עדי

עדי שלום התרופות אינן מעוררות התמכרות העובדה שבהפסקתן מצבו ירד מעוררת דאגה יחד עם זאת איני מאבחן אדם לעולם בלי לדבר עמו ולקבל את כל הפרטים כך שאם יש לכם ספקות מומלץ להבדק ולקבל חוות דעת נוספת הפסקה של תרופות ללא שקול דעת עלולה להיות מסוכנת אם הוא זקוק לתרופות בהצלחה עמי

קודם כל תודה, שנית, רק כדי לודא כי הבנתי נכונה: האם משמעות התשובה שלך היא כי יתכן ובעתיד אותו נער לא יהיה זקוק לתרופות ויוכל לתפקד בלעדיהן? אני שואלת כי מהרשמים מבית החולים, ובכלל לדעתי הדיעה הרווחת בציבור היא כי המחלה הינה כרונית (גם אם הינה כתוצאה מתגובה לארועים מסויימים כגון לחץ) ומכאן כי גם השימוש בתרופות הוא "לכל החיים". עדי

אני בולמית כבר 4 וחצי שנים, איך יוצאים מזה?

אורנית, בלי לדכא אותך - אבל לבד לא תוכלי לצאת מזה... כי אם היית יכולה אולי זה לא היה נמשך 4 וחצי שנים... תפני לאיש מקצוע, למרות שלדעתי את צריכה טיפול משולב (דיאטנית ופסיכולוג/ית). יש היום ברוב בתי החולים מחלקה להפרעות אכילה. תנסי לבדוק בב"יהח שהכי קרוב לאזור מגורייך. את יכולה לפנות לקופת חולים ולברר שם אם יש להם טיפול משולב.

אורנית שלום בולמיה או אנורקסיה הם מחלה אני גם לוקה במחלה זו כבר שנים רבות וזה כי אף פעם לא התיחסתי לכך כאל מחלה עד לפני כ 5 שנים שהגעתי לטיפולים משולבים עם פסיכולוגית דיאטנית ועוד מומחית שהיא ד"ר להפרעות אכילה וכל המערכת הטיפולית הזאת נמצאת במרכז מיוחד שנקרא "שחף," ומגיעות אליו בנות מכל קצות הארץ והוא נמצא על כביש בין צומת ביל",ו לרמלה שם תוכלי למצוא את כל התשובות להחלמתך .גם בתל השומר יש מרכז להפרעות אכילה זה לא נכון שבכל בית חולים יש מחלקה להפרעות אכילה הלוואי וכך היה . טלפון של מרכז שחף הוא 089357035 את קובעת פגישה עם מנהלת המרכז והיא כבר תנחה אותך לגבי ההמשך.בהצלחה להחלמתך המהירה .

לדעתי, אין תשובה אחת לאיך יוצאים מזה, כמי שמתמודדת גם עם הפרעות אכילה אני חושבת שיש המון דרכים וכל אחת מוצאת את הדרך שהכי מתאימה לה. מה שבטוח הוא שאי אפשר לצאת מזה לבד, חייבים עזרה מקצועית, שקיימת בהרבה מקומות, אחת מהן היא באמת מרכז שחף שנותן טיפול קולקטיבי או מרכז נופית שמטפל גם בצורה כוללנית אבל קצת שונה, או המרכז להפרעות אכילה בתל-השומר. אפשר גם ללכת לטיפול פרטי ולשלב טיפול דיאטני במקביל. כל המקומות חוץ מהמקומות הממוסדים - דהיינו המרכז להפרעות אכילה בתל-השומר, הם פרטיים ויקרים יחסים, וכנ"ל גם טיפול פרטי הוא לא זול ודורש השקעה כספית, אז בחירת סוג הטיפול תלויה גם ברמת היכולת הכלכלית שלך וגם ברמת הדחיפות של הענין, בתל-השומר את עוברת ראיון קבלה למחלקה וגם אז ההמתנה היא בערך של שלושה חודשים, נכון להיום במחלקה למבוגרים, עד כמה שאני יודעת ומעודכנת. גם לשאלה כמה פגישות צריך, אין תשובה ברורה. בדרך כלל טיפול הוא דבר ארוך, לא מדובר במספר פגישות שניתן לקבוע מראש, זה יכול לקחת בין שנה לכל החיים, אין בדברים האלה טיפול של "זבנג" וגמרנו, לא בדרך כלל, בגלל שהפרעת האכילה והבולמיה היא רק סימפטום, וכשמתחילים טיפול עולים הדברים שגרמו לה, הדברים האמיתיים שהיא רק מסווה אותם, ולוקח זמן להבין מה יש שם למטה, ואיך מתמודדים עם זה בדרכים אחרות, מאשר להקיא אותם החוצה. אם תספרי קצת יותר על עצמך, כמו בת כמה את, מה את עושה, מה היכולות הכלכליות שלך הצוות המקצועי יוכל לכוון אותך קצת יותר. ובקשר לפורומים להפרעות אכילה, יכולתי לתת לך לפחות שלושה קישורים למקומות כאלה ברשת, אבל אני לא אעשה את זה, כי אני חושבת שבמובן מסוים הם מעודדים להפרעת האכילה, נוצרת מין אוירה "חולה" בפורומים הללו, ומין תחרות של מי חולה יותר, וזה יכול לסחוף אותך עוד יותר למחלה. את תקבלי שם המון חיבוקים ונישוקים ותמיכה, אבל גם המון סיפורים של אנשים שבחרו להישאר בהפרעת האכילה בגלל הרווחים המשניים שלה, ושדי "נהנים" לספר כמה הם מסכנים וסובלים, אבל לא עושים כמעט כלום כדי לצאת מזה, ואני לא חושבת שזה דבר טוב למישהי שרוצה ומנסה לצאת מזה. בהצלחה.

הי, תודה על העזרה. הכוונה שלך היתה שיכול להיות שהבולמיה ניגרמה עקב משהו שניתן לגלות ע"י שיחות, או שיש משהו מאחוריה שלא ידוע? ( לא זכור לי משהו שגרם לכך, אני זוכרת שפשוט זה התחיל , התחלתי לחשוב כל היום על המשקל, ועל הרצון להיות רזה (למרות שהייתי 47 קילו) והתחלתי לאכול באופן מופרז עד שהיה לי את האומץ להקיא, נורא פחדתי בהתחלה ושהצלחתי זה מצא חן בעיני, השליטה הזו. שאני יכולה להקיא כל מה שאכלתי , אם זה הרבה מידי או משמין מידי.. עד שהבנתי שזה חייב להיפסק, בכלל לא חשבתי שזו מחלה . אז אמרת שאם אתן כמה פרטים על עצמי אולי תהיה אפשרות לכוון אותי, אז אני בת 22, עובדת במכירות והמשכורת לא גבוהה כ"כ .. ואין לי אפשרות ללכת על טיפול יקר כיוון שאני יממן אותו לבד. אז על מה אפשר להמליץ? תודה

לאביב: אני לא יודעת על מרכזים אחרים אני יכולה לספר רק על שחף שם אני מטופלת ובהצלחה גדולה כי הייתי במצב מאוד קשה שכל מה שהייתי אוכלת החלטתי שהוא משמין ומיותר ולכן מיד הייתי מקיאה אותו ולא אתאר את הטכניקות .והיום היגעתי למצב שכבר חודשיים אין הקאות ואכילה מאוד מבוקרת .בשחף הטיפול הוא לא קולקטיבי אלא טיפול אישי ופרטני לכל אחת מה שמתאים לה וכל אנשי המיקצוע המטפלים מרוכזים באותו ביניין המת שכמו שכתבת זה יקר אבל הכרחי .[אין טיפול בהפרעות אכילה זול] אני מאוד מבקשת ממך כן לכתוב לנו את מקום או איך אפשר להיכנס לפורומים להפרעות אכילה לא זה מה שניקרא שם יעשה אותנו חולות יותר או פחות כי אנחנו כבר בפנים עמוק . שאר כל מה שכתבת אני מסכימה איתך שהפרעת אכילה היא סימפטום ואמצעי שמתחת הבעיה האמיתית .

אביב למרות שכולנו כנראה גם אני פרשנו לטלביזיה לראות מיס עולם בכל זאת אבקשך לכתוב לי איך אפשר להכנס לפורומים של הפרעות אכילה אנחנו כבר לא ילדות קטנות שאסור להראות להם משהו שזה לגילן

סליחה שאני נדחפת, בלי קשר לכל מה שכתבת למעלה, אפשר לשאול לשלומך? סליחה אם נכנסתי למקום שלא הייתי צריכה. לא רציתי לפתוח עוד עץ. לילה טוב, אני.

אורנית וכל היתר ערב טוב, קראתי את כל עץ ההודעות שפיתחתן כאן, וזה נהדר שכולכן יכולות להיעזר בפורום גם קצת לתמיכה ועידוד, ביניכן ובין עצמכן. אולם יש לי מספר הערות או אולי נכון יותר לומר הבהרות לגבי מקומות טיפול בהפרעות אכילה: כמו "שחף" שבהנהלת ד"ר מוריה גולן, יש מרכז דומה בהוד השרון, הנקרא "נופית" והוא בהנהלת ד"ר יורם אינספקטור. שני המקומות הללו יקרים מאד, מעצם הדרישה לטיפול כוללני יותר, מאשר טיפול פרטני רגיל. בנופית אפשר גם לבנות תוכנית טיפולית שמבוססת על מספר מצומצם של מטפלים, וזה מוזיל את כל העניין. פרט לכך יש את המחלקות להפרעות אכילה בחלק מבתיה"ח הגדולים (תה"ש, רמב"ם, סורוקה וכו') והאשפוז בהן עד כמה שידוע לי הוא בחסות קופ"ח. אפשר להיעזר בשירותי טיפול פרטיים (מטפל פרטי) וזוהי מעין דרך ביניים בין המרכזים הפרטיים היקרים לבין הטיפולים הציבוריים. בנוסף, תמיד אפשר לקבל טיפול פסיכותרפויטי דרך קופ"ח או התחנה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגורייך, והתשלום שם זול יחסית, מעצם היות השירות ציבורי. אך התשלום הזול לא בהכרח מעיד על טיב ואיכות הטיפול! חשוב לזכור זאת! להערכתי, ממה שסיפרת על עצמך, אינך זקוקה למקום אישפוזי, או כזה שמחייב אותך לעבוד פחות כדי להיות במרכז/במרפאה. כדאי קודם לנסות לשלב את המשך החיים עד כמה שניתן יחד עם טיפול פסיכותרפויטי. אפשר גם, כמו שכבר הציעו כאן, לשלב פיקוח דיאטני, שאותו גם ניתן לקבל באופן פרטי, או מאידך דרך קופ"ח. באם נותרו לך שאלות נוספות, את מוזמנת. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי פרידמן [עובדת סוציאלית ] -- ד"ר מוריה גולן ניהלה בעבר את "נופית" בהוד השרון והקימה את מרכז "שחף" מכאן אפשר להבין ששני מרכזים אלה הם כמו אחים תאומים ,וגם במרכז "בשחף" אפשר להרכיב תוכנית טיפול זולה יותר ע"י צימצום מספר המטפלים וזה נקבע יחד עם המטופל. ועובדה ששחף באמת מלאה בנות הסובלות מהפרעות אכילה אני בטוחה שגם בנופית זה כך כי רק טיפול של דיאטנית לא יכול לעזור [ מניסיון רב שלי ] עד שהיגעתי לשחף ועוד נקודה בשחף מקבלים כל גיל ובתל-השומר זה רק נערות .

אני על סף אנורקסייה עיזרו לי.

שלום רב, אני סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת כבר שנתיים (בפעם השניה) ב- primonil ו - clonex במקרה הצורך. שמעתי במקרה על טיפולי קינסולוגיה. רציתי לשאול האם טיפול מסוג זה באמת הוכח כיעיל ונותן פתרון להתקפי החרדה והיכן אפשר למצוא מטפלים בשיטה זו (ומה עלות הטיפולים פחות או יותר). אודה לתשובתכם

גל ל. אין לי מושג בתחום אבל לא ברור לי שמיצית את אפשרויות הטפול התרופתי יתכן מדאד שיש אופציות שלא נוסו כך או כך בהצלחה עמי

ד"ר אבני, האם לבקש לנסות תרופה אחרת? ברצוני להכנס להריון בקרוב וידוע לי (לאחר בירור עם מכון הרעלים בירושלים) שבתרופה בה אני משתמשת ניתן להמשיך ללא חשש במהלך ההריון . האם ישנן תרופות יעילות יותר שגם אפשר להשתמש בהן במהלך ההריון?

שלחתי לך מייל היום. שיהיה סופשבוע רגוע. אני.

אם גם את תעברי פה במקרה, עניתי לך גם בחזרה על המייל ששלחת. תודה. אני.

אינשם, מקודם כשניסיתי לבדוק את האימייל, היתה בעיה בהוטמייל (משהו של המערכת שלהם שקורה כל פעם). אני אנסה לבדוק מחר בבוקר, אני מקווה שהגיע. שיהיה לך סופ"ש נעים, טלי פרידמן

תודה טלי. גם אני מקווה שהמייל יגיע. אם הוא יגיע ותעברי פה, אז יש לי בקשה קטנה: רק תכתבי לי שהוא אכן הגיע אלייך (גם אם לא ענית). תודה. אני.

טלי, השארתי לך אתמול הודעה... בגלל השטויות של כמה אנשים היא כבר עברה לעמוד הקודם (476 למטה)...

סליחה שאני נדחפת לך לעץ. רציתי רק לדעת מה שלומך בימים אילו. תודה.

dear, שלומי כמו ספינה אחרי שעלתה על שרטון... התחושה היא, שזה עניין של זמן עד שאני טובעת... ובנתיים אני עוד כאן. שלך, HERA.

הרה, עניתי... ליל מנוחה, טלי פרידמן

נראה לי שלא כדאי לך להתגייס, תורידי מעצמך את הלחץ - אל תשרתי ובכך תחסכי מעצמך מפח נפש או יותר גרוע - כמה יותר גרוע? לפי ההתרשמות שלי יש סבירות לא קטנה "להתפרקות" בצבא. אמנם אני לא מכירה אותך, אבל הרבה אנשים שלא בנויים מספיק טוב מבחינה ריגשית , בצבא קורה להם משהו לא טוב. הסנסורים שלי אומרים לי שזה המצב! גשי וקבלי עזרה רצינית. חבל"ז

חבל"ז, יש אנשים שדווקא מצליחים לאסוף את עצמם בצבא... שווה להתגייס, ואם זה לא עובד - להשתחרר.

שלום אני נמצאת באותה בעיה כמו נטעלי ודנית אבל אני בכל זאת חושבת שהם חייבות להתגייס. זה ברור שיהיה להם קשה שם , לכולם זה קשה. אבל שם הם יצאו לחיים האמיתיים,הם יכירו אנשים חדשים ,הם יבינו שיש אנשים עם אותו ראש כמו שלהם וככה הם ישתנו זה הטיפול הטוב ביותר כמובן שיש משברים אבל כדאי מאוד להתגבר עליהם לבד ולהמשיך בשירות. אפרת שמקווה לעבור את זה גם :)

אפרת:) קודם כל בהצלחה:)) הבעיה של דנית קצת שונה משלך. את אולי חוששת קצת מהצבא וממי שתפגשי שם. אבל לדנית יש בעיה בקשר אם אנשים בכלל. בגלל סיבות כאלו ואחרות. תיקראי בין 430 ל460 וגם בעמודים האחרונים ותביני לבד. נתנו לה עצות מעשיות אבל היא לא מיסמת אותן מסיבות שלא תלויות בנו. וחבל. אז מה שאני מציע לה זה ללכת ליעוץ מיקצועי אם אדם מוסמך שילווה אותה ויעזור לה. מישהו שהיא יכולה להפגש איתו יעזור לה יותר ואולי יתן לה ביטחון גדול יותר. שוב בהצלחה:)) @------)----- איתן:)

את אשר נאמר בלילות אפלים לא יוכל למחוק גם הסהר. את אשר נכתב בדמי ייסורים גם השמחה לא תוכל לשכתב. כי יש רגעים של מכאוד ובדידות, שנמשכים על-פני הנצח. ועמוק בין שורות דברי הימים עוד שוכן לא המוות לבטח.

וואאווווווווו:))) גם את זה אני אכניס לספר:))) את מהמוכשרות מהמוכשרות של הפורם:))) @------)---- איתן

i agree..... u have the talent to express your self in a beautiful way - apprisihat it!

HERA כל הכבוד לך על שניחנת בכזה כושר ביטוי כל כך מדבר אלי ומעורר רגשות פנימיים .אתמול בלילה לא הרגשתי שאני יכולה להיות שותפה לגלגל החוזר של בקשות העזרה של גלית ,גילת ,נטעלי ולכן יצאתי מהפורום כי זה מאוד הלחיץ אותי.

יונת, את לא חייבת לקחת חלק במשהו שמלחיץ אותך... אם הגלגל הזה של אותה בחורה מטריד אותך, פשוט אל תגיבי. ותודה.

hera - i already wrote a note as a response to what u wrote but aitan is right i should write it to u - u have a great talent to express your self even your hard moments in a beautiful way - aprishiate this!

איתן חושב שאני צנועה... זה לא נכון... אני קוראת דברים שאני כותבת, ולא מוצאת בהם שום דבר "איכותי" או כשרוני :)

שמי הוא גלית גילת ולפעמים דנית כן אני מודה בהזדהות שלי. יש לי שתי שמות ומה רע בזה?

גלית:) שלום לך. אין לי בעיה לא אם השם שלך ולא אם השאלה שמציקה לך. את יכולה לשאול כמה שאת רוצה ומה שאת רוצה. זה פורם פתוח לכל אחד. מה שמפריע לי שעל אף כל ההמלצות שנותנים לך. את כנראה לא מיסמת אותן. לשאול שאלות לא יפתור לך את הבעיות. את צריכה לעשות מעשים. או לבקש יעוץ מיקצועי שהוא יהיה יותר מקיף. כי אז יהיה מישהו/מישהי שרואה אותך מדבר איתך לומד להכיר אותך. ואז עוזר לך ביתר יעילות. אני אמלצתי לך בעבר. אין לי מה להוסיף. אני נתתי לך עצות מאוד יעילות שעזרו לי להתגבר על מיכשולים שהיו לי. אבל את זה לא אני. ולא מה שמתאים לי חייב להתאים לך. אבל לפחות תיראי מה כותבים הד"ר פה הם נתנו לך עצות הציעו לך לפנות ליעוץ מיקצועי. את באה אחרי תקופה ועוד פעם את שואלת את אותה שאלה בשם אחר. מה את חושבת? שאם תשני את השם תקבלי עצות אחרות????? אף אחד כאן לא רוצה ברעתך. (חוץ מכמה מטרידים שנכנסו כאן לפורם). אבל תכבדי את מה שמציעים לך. תתיחסי לזה בכבוד. או בקיצור ת ק ש י ב י. בידידות איתן

גלית, למה שלא תשמרי על כינוי אחד? ככה יהיה יותר קל לכולם לדעת למי הם עונים ועל מה, זה הכל. לא אכפת לי מה הכינוי שמופיע בכותרת... אותי, אישית, מבלבלים כל השינויים הללו - בעיקר כי הזכרון שלי קצת משובש :) בשבילך ובשבילנו - תבחרי כינוי ותשתדלי להיצמד אליו, מקובל?

שלום. אני מזמן הייתי כותבת פה מידי פעם על כמה שאני מדוכאת וכל מיני... אני הייתי מאושפזת שנה שעברה. השבוע עברתי 2 התקפי חרדה, די נוראיים. לא יכולתי לנשום, וכל הגוף נעשה מוזר, כמו שנרדמת הרגל ויש כאלה עקצוצים ככה היה לי בכל הגוף, כאילו כל הגוף היה כבד ולא הרגשתי, הרגשתי עקיצות כאלה, זה היה מאוד מאוד מפחיד. התנשמתי בכבדות, הייתי בטוחה שאני עומדת למות. זה קרה בבית הספר, ושם גם המטפלת שלי נמצאת, לכן היא עברה את זה איתי, קראו לה מהר. זה קרה פתאום, לא יודעת מאיפה זה בא, ודוקא כשאני במצב טוב הרבה יותר. זה קרה ביום ראשון האחרון בפעם הראשונה, ובפעם השניה זה קרה כשהייתי לבד בבית שלשום. לקח איזה חצי שעה בפעמיים האלה עד שהנשימה שלי הסתדרה. וזה גם אחרי שישר כשזה התחיל לקחתי 2 כדורי סרוקסט. זה לא קרה לי אף פעם, לכן גם ביום ראשון הייתי מבוהלת לגמרי. הייתי בשוק... אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה, ודיע המומה ומופחדת מהעניין. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה יותר?? זו חויה שאני לא מאחלת לאף איש בעולם לעבור! אני ממש לא רוצה לעבור את זה שוב, יש דרכים להמנע מכך? ממה זה יכול לנבוע, שכן אני דוקא בתקופה טובה, אני פורחת בבית הספר, עושה דברים, ויותר טוב לי, אז איך זה ככה בא לי? האם זה משהו שיכול היה לקרות ושזה לא יקרה יותר? אמרו לי שזה יכול להיות חד פעמי אבל זה קרה שוב שלשום אז אני דואגת נורא. אני ממש מפוחדת מזה, באמת. לדאוג? סיגל.

שלום סיגל . את קטינה? עדיין בבית הספר?או עובדת שם - לא הבנתי אבל , בכל מקרה, פני מייד לפסיכיאטר שמטפל בך (שרשם לך את הסרוקסט) כמעט בוודאות שאין קשר בין הסרוקסט להתקף. אבל את חייבת לטפל בהתקפי החרדה לפני שיתפתחו - אני יודעת כמה הם איומים ומה הרגשת . את מוזמנת להכנס לבקר בכתובת הבאה כדי לדעת בפני מה את עומדת: www.panicdisorder.up.co.il מאחלת לך שתתמודדי בהצלחה עם הבעיה. תחזיקי מעמד.

סיגל זו אכן התשובה והדרך הנכונה. פני בהקדם לאיש המקצוע המטפל בך באופן קבוע והתייעצי איתו. דרושה כאן היכרות אישית ורצינית איתך ועם ההסטוריה הרפואית כדי לייעץ ברצינות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לכולם! גם אני בטוחה שגלית, גילת ונטעלי זו אותה בחורה. אז מה? ולא, שלא תחשבו לרגע שאני בעד הטרדות, כי אני חד וחלק לא, וכמו כולם - אני רואה בהטרדות עבירה חמורה. אבל במקרה הספציפי הזה - אני לא חושבת שיש כאן הטרדה מכוונת. אולי אני נאיבית, אבל אני חושבת שהבחורה הזו באמת במצוקה. ואני מסמפטת אותה ומזדהה איתה, כי פעם אני הייתי בדיוק כמוה, עם אותם פחדים, אותם חששות, אותו חוסר ביטחון, ואותה תגובת-הגנה של הסתגרות ועשיית רושם "סנובי". וגם היום, בדיוק שלושים שנה אחרי הגיוס, ואחרי שראיתי כבר חתיכת חיים מאז, עדיין לא עברו לי לגמרי הטראומות מהילדות. לי באופן אישי השאלות שלה לא מפריעות - ומצידי שתשאל (רק אותי, אם לאחרים זה מפריע) כמה שהיא רוצה, ואני אשמח לעזור לה, להראות לה שיש תקווה. כל טוב לכולם! נזבורה

יפה חשבתי שרק אני מדמיין פה אבל כבר כמעט שנה היא שואלת אותם שאלות ואת עונה לה את אותן תשובות זה לא קצת מוזר?

שלום אדון/גברת מה קורה פה! אם זה כל כך מפריע לך - אל תקרא וגמרנו! נזבורה

נזבורה יקרה:) א. את טועה זאת לא נטעלי אלה גלית =גילת=דנית ב. אני עניתי לה בערך בין עמודים 430 ל460. והיא שואלת שוב ושוב את אותן שאלות. לי אין בעיה אם זה. כי אני חושב שזה טוב לקבל כמה דעות של אנשים. אולי יהיו עוד רעיונות בשבילה. אבל מה שלא טוב שהיא לא מנסה לייסם את הרעיונות האלו. אז אולי היא צריכה יעוץ יותר מיקצועי. ואז אין טעם לתת לה עוד ועוד דעות. כי יש נתונים שלא ידועים לנו כאן בפורם. כמו לראות ממש במה מדובר. אולי יש עוד נתונים חשובים. שצריך לדעת. אני גם מוכן לענות לה הרבה פעמים יש לי סבלנות ברזל. אבל זה יהיה חסר תועלת אם היא לא תייסם את הדברים. לדבר איתה או אם מישהו אחר סתם בכיף:))) איתן

היי! סליחה אם אני טועה. בכל אופן שיהיה ברור - לא התכוונתי כאן להאשים איש בהתחזות. אני חושבת שאותה בחורה שקוראת לעצמה בכל פעם בכינוי אחר - עושה את זה מפני שבאמת לא נעים לה לחזור על עצמה בכל פעם. אז אני רוצה לומר לה בהזדמנות - מי שלא תהיי, יש לי את כל הסבלנות שבעולם להקשיב ולעזור לך עד כמה שאני יכולה, ולפחות בכל הנוגע אלי - אין לך מה לחשוש - תמיד אהיה איתך! ולאיתן - זה נכון שאין בידינו את כל הפרטים עליה, אבל אותו הדבר תקף גם לגבי שאר המשתתפים בפורום - מה אנחנו כבר יודעים אחד על השני? ואנחנו גם לא מתיימרים לדעת הכל כי במסגרת הזאת זה בלתי אפשרי. אבל מן המעט שהגולש מספר על עצמו, אפשר לעזור לו, אפילו באופן חלקי, והרי למטרה זו בדיוק נועד הפורום! כל טוב! נזבורה

מין מעגל מטורף שכזה.... אני יודעת איך נכנסתי אליו אבל אין לי מושג איך לצאת ממנו. אולי אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שלפעמים מרגישים מין מועקה שלא ממש ברור מאיפה היא באה או סתם עצבות (שלפעמים יש לה סיבה ברורה ולפעמים לא) אז כל מה שרוצים זה להיות לבד, בלי אף אחד. אבל מהר מאוד הלבד הזה הופך לבודד וכל מה שאני רוצה זה רק לדבר עם מישהן, להוציא הכל החוצה. אבל אם לי כבר נמאס נההרגשה הזאת, אז בטח לאחרים נמאס יותר, אז אני כבר לא מספרת לאף אחד מה עובר לי בראש. ואז כשההרגשה הזאת פוחתת, כרב הרחקתי את כולם ממני שאין לי עם מי לשמוח.... מיו מעגל מטורף שכזה..... אז זהו אמרתי את זה בכל מקרה, תודה על תשומת ה-

לברר על קבוצות תמיכה ולהרשם עצם העשיה למען העניין כבר תהוה שינוי. וזה מנסיון!

שלום, אפשר גם לחשוב על תחביבים ולהרשם לחוגים. אולי בחוגים האלה תכירי אנשים חדשים. דרך אגב: בת כמה? לומדת ,עובדת? עדי

אני מניחה שאת מדברת על חברות קרובות... למה שלא תדברי איתן על זה - בלי להכנס לפרטים אישיים - רק להסביר שהיית צריכה זמן לעצמך, ושלא התכוונת לנתק איתן את הקשר, אלא רק לקחת פסק-זמן... כל אחד צריך קצת שקט מדי פעם. אני חושבת שהן תקבלנה את זה... לפחות אני מקווה כך. HERA.

שנהב שלום רב, המעגל המטורף של הבדידות אותו את מתארת, נראה כמעגל קשה, ללא פתח יציאה. אבל אם נסתכל לרגע על העובדה שהחלטת לכתוב כאן, ולהוציא את זה, אז זה מראה שגם בתוך המעגל הזה, יש פירצות, הוא אינו סגור לגמרי. אז כתיבה כאן, והחלפת חוויות עם יתר הגולשים ועימנו היועצים, זוהי התחלה טובה. לאט לאט תפרצי יותר ויותר את גבולות המעגל הזה, גם בחיים המציאותיים, בכל מיני דרכים, כמו, חזרה אל החברים, משפחה, חוגים ועוד מליון ואחת אפשרויות. אנחנו כאן, ובהצלחה, טלי פרידמן

שנהב, בדידות היא אחד המעגלים היחידים שלא נעלם סתם כך מחמת המיאוס. ברגע שאת יוצרת סביבך חומה של בדידות, יתכן שאת חלקם של האנשים את מרחיקה לצמיתות. אני מאמינה שחוויית הבדידות מתעצמת כאשר היא בעצם קיימת בלב, כאשר היא נוצרת מתחושה של חוסר הבנה, תחושה של חוסר רגישות, חוויה של נטישה... אבל אם אפשר קצת לשבת ולכתוב, להחזיר מעט את האימון להרגיש שיש מישהו ושאת לא לבד, השתמשי בזה... ודבר נוסף, גם אם יהיה מישהו בחייך שידע ויהיה מוכן להתכוונן אלייך ואל רגשותייך, עדיין זו את שתצטרכי לכוון אותו, לשמור עליו לצידך, לגונן על עצמך כדי שלא יפגע בך... מקווה שהצלחתי לומר כמה מילים טובות, סופשבוע נעים, אני.

לכולכם על התשובות ועל תשומת הלב :-) אני בהחלט מנסה לעבוד על זה עם עצמי ולנסות ולתת אמון באנשים. לעדי, אני בת 27 ונכון לעכשיו אני "מובטלת היי טק" ומקווה מאוד להתחיל שוב ללמוד או לעבוד, מה שיבוא קודם. ושוב תודה

היי,כן את צודקת בהמון מימלותיך הבעייה היא שאינני מצליחה הפחד שיכירו אותי והתיחסו אליי כמו בעבר משתק אותי. בגדול, יש שינוי בין תיכון לצבא? שאלה הנוספת היא: האם אנשים שגדלתי איתם והכירו אותי ועברו איתי את בתי הספר, השפיעו על היחס שקיבלתי מהרוב,יש השפעות מסטיגמות או רכילויות שליליות??????? לפעמים כול כך עצוב לי להיות במסגרת לבד בודדה להרגיש שאף אחד לא אוהב אותי... את חושבת שיכול לבוא שינוי בצבא? עוד דבר שמפריע לי, לצעריי אני נראת טוב בסדר, דבר שגורם לבנות לשנוא אותי, אין לי מה לעשות בנדון... ודבר שמפריע לי .. תודהה על עזרתךךך

מקודם רשמת גילת עכשיו את גלית תחלטי!!!

קורה שטועים, לא?

גלית, תמיד אנשים ימצאו סיבה לקנא באחרים... אם את נראית טוב לאחרונה - מצויין תתגאי בזה... שימותו הקנאים!!! לפחד יש נטייה לשתק... אבל למה שיכירו אותך? תמיד קיים סיכוי שתהיה איתך בטירונות מישהי שאת מכירה, אבל זה לא צריך להשפיע... ואם את מתכוונת לזה שיכירו את האופי שלך - זה, כאמור, נתון בידייך. תמיד תזכרי, שהצבא הוא שינוי גדול. זה הזמן להשאיר מאחור את הנזקים שנגרמו ע"י תלמידים מבי"ס. אגב, יש לי שאלה - מה היה היחס של המורים כלפייך? וכן, אני מאמינה שיכול להיות שינוי בצבא.

שלום, היכן ניתן לעשות כיום אבחון ליקויי למידה למבוגרים? תודה, HERA.

הרה שלום, ניסית לבדוק באגודת "ניצ"ן"? אני מאמינה שגם אם הם עצמם לא עוסקים באבחוני מבוגרים, הם יידעו להפנותך למקום המתאים. בהצלחה, טלי פרידמן

תודה

היי, והמון תודה על התשובות המעיקות .... תראה,אני תמיד מנסה ללכת בכיון בו אתה ממליץ לי, אבל יש לי את החסימה הזו שהיא: כמו שתיארתי כבר יצא לי להיות בחברה חדשה בתיכון, כאשר עברתי בית ספר ושם היה כמעט אותו דבר רק פחות פגיעות הנפשי. הכוונה התנהגותי התבטאה בכך ששידרתי כאילו אני לא מעוניינת בקרבתם ,שידרתי אי יחס קרירות, קשיחות, וממש בקושי מתעניינת באחרים כאילו הם ואני אין קשר,ככה ירגשתי יותר בטחון שלא יוכלו לפגוע ביי לא היה מי מה... אני מפחדת להחשף אני חושבת שאני בסך הכול בן אדם רגיש עדין ונחמד.אני לא רואה שוני ביי כאשר אני מחפשת,אבל המון פעמים התחושה היא תכיר אותי אבל בטח תנטוש אותי... הפחד מהעבר... אני מתגייסת ממש עוד שבועיים לטיפול לצערי אין כרגע . אני נורא רוצה וינסה בהמשך... אבל לבינתיים בעייתי מציקה לי נפשית אני כבר חצי שבורה בתוכיי אנה מה דעתךךך תודהההההה לך

גלית שלום לא טוב שתתגייסי בתחושה שאת שבורה מבפנים. אין לי רעיונות נוספים לתת ברמה האישית איך להתמודד, אבל אני ממליץ שוב שתפני לייעוץ. במידת הצורך אם הגורם המקצועי יחשוב שזה נחוץ ניתן לדחות את הגיוס כדי שתוכלי להגיע אליו במצב נפשי טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב: רציתי לברר לשאול יש לי בעיות יתר רגשיות=הכוונה אם אני נפגעת טיפה אני פשוט מתפרצת בבכי ואינני מצליחה להרגע, כרגע אני לפני גיוס אני יועת שהיה קטע,או שלב בוא אני ישבר. אני חייבת עצה יש כדור או תחליף אחר בו אני יכולה לרכוש? בית מרקחת או רופא כללית??? תודה רבה...

נטעלי שלום קודם כל האם מדובר בתקופה או שאת תמיד כך ? אם את תמיד כך אז יתכן שהדרך הטובה (ואולי הארוכה היא טפול שיחתי) גם אז ניתן להעזר בכדור אולם הייתי ממליץ דרך פסיכיאטר ולא דרך רופ א כללי אם מדובר בתקופה האחרונה השאלה האם את בדכאון או בתגובה של משבר למשל (האם את סובלת מתופועת נוספות דוגמת קשי לתפקד הפרעות שינה תאבון וכו ) ואז שוב צריך לבדוק לגופו של ענין בקצור - עדיף להוועץ בפסיכיאטר אם את שוקלת תרופות בהצלחה עמי

הייי שלום ראיתי את ההודעה אין קשר לשאלתיי אבל אולי תוכלי לעזור גם לי????? אז ככך כיום אני לפני גיוס ממש קרוב ,בעייתי דומה לאחת מכאן. אני יכולה להציג אותי כילדה שהייתה בבית ספר ובמקום מגוריים כילדה בודדה לא מסומפטת אחת שתמיד יש מה להעיר לה...... תמיד הייתי כאחת לבד "המוזרה ללא חברות כלל"אני לא יודעת אם יש השפעה לילדים איתם מהשכונה התלוו אליי כול תהליך הלמידה? בעיניני החברה שכולם בסופו של דבר התיחסו אליי מגעיל=אותו דבר! עברתי בית ספר בתיכון ושינוי לא היה ,כאן אולי אני טיפה אשמה בכך שמרוב פחד מזלזול ביי וכול מה שעברתי בחיים,לא נתתי לאנשים להכיר אותי שדרתי קשיחות קרירות דבר שגרם ניתוק והיא הבנת. בבקשה,כיום אני לפני גיוס ימים שלמים אני לא ישנה רק המחשבה האם אני היה כמו בתיכון או האם יתיחסו אליי כמו תמיד... אנה בבקשה עזריי לי כולי פחד ומצוקה...

hi i"m not sure if u realy ment me but i "ll try to help too.... to our luck, our world and our life r changing all the time,one of the biggest changes in the israeli"s life is - going to the army - u r going to find your self in a new place with new people.... yes u can look at this as your chance - not the old meen people but - new one that going to like u just the way u r - well, not all the people r nice but - u r going to find atlist a few that u"ll be able to comunicate with.... i know that going to the army is comming with a lot of things to afarid of - where am i going to be? what am i going to do and more.... from my experiance - the time in the army is the time u r meeting so many people....... u should learn to like yourself - it will help others too..... give a chance to people that r tring to get close to u ... don"t be afraid :)

הייי שלום ראיתי את ההודעה אין קשר לשאלתיי אבל אולי תוכלי לעזור גם לי????? אז ככך כיום אני לפני גיוס ממש קרוב ,בעייתי דומה לאחת מכאן. אני יכולה להציג אותי כילדה שהייתה בבית ספר ובמקום מגוריים כילדה בודדה לא מסומפטת אחת שתמיד יש מה להעיר לה...... תמיד הייתי כאחת לבד "המוזרה ללא חברות כלל"אני לא יודעת אם יש השפעה לילדים איתם מהשכונה התלוו אליי כול תהליך הלמידה? בעיניני החברה שכולם בסופו של דבר התיחסו אליי מגעיל=אותו דבר! עברתי בית ספר בתיכון ושינוי לא היה ,כאן אולי אני טיפה אשמה בכך שמרוב פחד מזלזול ביי וכול מה שעברתי בחיים,לא נתתי לאנשים להכיר אותי שדרתי קשיחות קרירות דבר שגרם ניתוק והיא הבנת. בבקשה,כיום אני לפני גיוס ימים שלמים אני לא ישנה רק המחשבה האם אני היה כמו בתיכון או האם יתיחסו אליי כמו תמיד... אנה בבקשה עזריי לי כולי פחד ומצוקה...

סליחה על השאלה, פשוט הזכרון שלי נעלם... :) אבל איזו הודעה השארתי לך? אל תפגעי, אני באמת לא זוכרת... ולגבי השאלה שלך - הצבא מהווה מקום טוב לשינויים... כולן נכנסות לאותה מסגרת לא מוכרת, פתאום יש משמעת שונה... אני יכולה להבין את החשש מזלזול, זה דפוס שנקבע בילדותך, אך לא משהו שאי-אפשר לשנות. "תנצלי" את הצבא בשביל לנסות ולשבור את הדפוס הזה. אף-אחד לא מכיר אותך שם. תנסי להיות קצת פחות קרירה... זה לא ניסיון פשוט בהתחשב בתקופה הארוכה שהיית כזו. את לא חייבת להיות החברה הכי טובה של כל הבנות, תסתכלי, תכירי - בטוח תהיה שם מישהי אחת (לפחות) שתהיה בראש שלך... לפני כן, תבדקי עם עצמך מה יכול לגרום ליחס שקיבלת... משהו בהתנהגות שלך? באישיות שלך? אני לא יודעת את התשובות... רק את. בהצלחה, HERA.

אבל גילת ענת ונטעלי לא נראה לכם שזו אותה אחת תקראו ותראו שזו אותה אחת מוזר מאוד

זה בכלל לא מוזר... הפורום נתון להטרדות כבר כמה זמן...

היי, למזלך היתה לך מורה ערנית מספיק... :) כשהגעתי לתיכון, זה היה אחרי טיפול שהסתיים בצורה פתאומית (כי הפסיכולוגית הרגישה שזה too much בשבילה וכל הבלבול מוח הזה...), כך שמצבי - שמלכתחילה לא היה מזהיר - נעשה גרוע יותר... בערך חודש אחרי תחילת הלימודים, אחרי שהיועצת כבר נפגשה איתי (וכולם ידעו מי אני...) קראו לי לשיחה אצל המנהלת, שאמרה: "אנחנו לא מוכנים שתהיי פה בלי טיפול. האחריות גדולה מדי. את לא חוזרת לבי"ס לפני שאת מוצאת מטפל!" והתוצאה? הייתי בבית 4 ימים, כשבנתיים התערבו כל מיני אנשים (הורים, חברים עם השפעה). סוכם שאחזור לבי"ס,אבל ההורים שלי היו חייבים לחתום על טופס שמסיר את האחריות מבי"ס ובמקביל יצאתי ל"מסע חיפושים מטורף" אחרי מטפל/ת. ככה שגם מבי"ס לא ממש קיבלתי תמיכה... כתבת, שנראה שלמדתי לחיות עם מה שיש (או יותר נכון - אין)... לפסיכולוגית תמיד אמרתי שפשוט התרגלתי... בשביל לשרוד צריך לפעמים להמציא ולמצוא דרכים קצת לא שגרתיות, ואם פירוש הדבר להתרגל, אז זה מה שעושים. זה מתסכל אנשים לשמוע שהתרגלתי... אבל כל זמן שרוצים אותי בחיים, שיתנו לי להחליט איך אני עושה את זה... ושאלה פילוסופית מעט - מה בעצם הרעיון של להיות כאן? בסך הכל רק אחוז קטן מהאנושות מגיע להישגים ממש ממש גדולים... נכון שהמדד צריך להיות יכולת=הישגים, אבל בשביל זה לא צריך כל-כך הרבה אנשים... HERA.

hi dear... yes unfortunatly the sistem sometimes make things worse instead of helping..... it happened to me with the army - they made my life even harder than it was before - and i was alone... no one there realy wanted to take me seriouse.... i think i know what u r saying about just getting used to it - i almost did too or maybe - i did but it was too hard to go on in this world like this ( i guess u already know this..) sometimes i think that i"ll always have this in me - after i came out of the hospital i was so afraid because all the people ther r allways coming back... and i didn"t want to find myself there again..... i agree with your question but i"m trying not to think about these things because i saw what happened the last time i couldn"t find an answer to them...... i have an important question to u - do u feel your psicologist understanf u? does she helping u?

hello there, מה עשית בצבא? סיימת שירות מלא? למזלי את זה לא עשיתי, ואני לא מתחרטת על זה! יכולתי להסתיר בצו הראשון את כל הבעיות... די התלבטתי, אבל החלטתי שלא מתאים לי צבא... וחוץ מזה לתת לי נשק פרושו להרוג אותי! אין לי ספק שהייתי משתמשת בו כנגד עצמי... נפגשתי עם 2-3 קב"נים... והייתי בחוץ! על תעודת השחרור שלי לא כתובה הסיבה, ככה שלא אכפת לי (פשוט כתוב שוחחרה על-פי חוק). אומרים שקשה לשנות הרגלים, ואני התרגלתי לכל-כך הרבה דברים לא נכונים (?)... רק להתחיל לשנות הכל בחזרה יכול להפוך את העולם שלי על-פיו... אני לא חושבת שיש לי את הכוח לזה כרגע... למרות שלא מדובר במהפיכה גדולה, אלא בצעדים קטנים... "גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד קטן". וכנראה שיש שאלות, שפשוט אין להן תשובות. לדעתי זה העקרון של הפילוסופיה... לבלבל את כולם עד שלא נדע יותר מה אנחנו עושים ומחפשים פה :) ובנוגע לפסיכולוגית... פיזרת לי עכשיו קילו מלח על פצע פתוח ומדמם... :):) אבל אני לא כועסת. תחפשי בפורום, בע"מ 467 את ההודעה (הראשונה) שתחת הכותרת "סליחה, אבל..." אני חושבת שזה יענה לך חלקית על השאלה... מאז שום דבר לא השתנה - חוץ מהמצב הנפשי שלי...

שלום לך אתמול שיגרתי לך פנייה בהמשך להתכתבות בעבר בנושא לראשונה מיום 18 לאוקטובר השנה. הפנייה שלי אליך מאתמול -14 לנובמבר, מופיעה באתר כתגובה לתשובתך האחרונה אלי, אז. היות ואני מצוייה בדילמה, ושמתי לב כי פנייתי מאתמול לא רשומה ברשימת הפניות הכללית של הכותבים-- אלא ממוקמת כתגובת המשך שלך לנושא מאז--- חשבתי כי עלול אתה לא להבחין בפנייתי , אלא אם כן אפנה אני את תשומת לבך אליה. (סליחה אם זה נשמע מבולבל)..... בכל אופן, אשמח אם תוכל לשוב ולעיין בה, ואמתין בסבלנות לתגובתך, ולעזרתך. הערה-:-- אם מתקשה אתה לאתר את פנייתי מאתמול - במנגנון החיפוש ניתן לרשום את המילים: "מצוקה באוטוסטרדה."... הרבה תודה על נכונותך לעזור. דנה קוטלר

דנה שלום לצערי אינני מוצא את ההודעה. אנא כתבי אותה שוב או צרפי קישור להודעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני שולחת שוב את פנייתי. חלפו כחודשיים מאז פנייתי הראשונה אליך (18.10.01) בעניין תחושות מצוקה בנהיגה באוטוסטרדה.הרשה לי בפתיחת דבריי להציע ,שכדאי לעיין ולהזכר בהתכתבות המפורטת שלי איתך אז תחת הכותרת:-"תחושת מצוקה בזמן נהיגה באוטוסטרדה" ,בה מפורטות תשובות רלבנטיות שלי לשאלותיך, שכן פנייתי היום היא כהמשך רלבנטי לאותה הבעייה. אפשר לאמר כי קפצתי מדרגה מאז, ביטחוני העצמי בנהיגה התחזק,בעיקר משום שהחלטתי בנחישות שלא לוותר לעצמי. הנהיגה מעל גשר שיפמן בתל אביב- שהיתה כל כך מלחיצה- הפכה לנורמה:-- נסעתי וחזרתי ושוב נסעתי על הקטע המפחיד, כאילו בוחנת את עצמי, עד שהפסיקו דפיקות הלב. רציתי לציין כי עדיין יש פעימות לב מואצות בכניסה לנתיבי איילון, אבל בהחלט יש שיפור בתחושה הכללית. אינני מרבה+אינני צריכה לנסוע בנתיבים אלה על בסיס יומיומי, לכן הבדיקה שלי את עצמי היא אחת ל7-10 ימים. אני פונה אליך היום כי אני מצוייה בדילמה:אך תחילה אספר לך כיצד ניסיתי לעזור לעצמי להתקדם. היתה לי שיחה אחת עם פסיכולוגית קלינית, שטענה כי יש לה דרך לעזור לי. לדעתה-לא נראה כי יש צורך שאקבל תרופה זו או אחרת. אני חייבת להיות כנה ולאמר כי החלטתי לא לקבל את הטיפול ממנה, כי לא הרגשתי מחוברת אליה,לא הרגשתי שהיא (כטיפוס) -האדם שאיתו הייתי רוצה להחשף. למען ההגינות אוסיף את ההיבט הכלכלי של טיפול פרטי שהוא מעמסה קשה עבורי, לצערי. בשל השיקול הכספי, פניתי השבוע למרפאה לבריאות הנפש של קופ"ח בעיר מגוריי,נפגשתי פעם אחת בפגישה בת 40 דקות בה "נחרץ גורלי" ואובחנתי על ידי הפסיכיאטר(מנהל המרפאה), כמי שסובלת מאגורפוביה, והומלץ לי טיפול בסרוקסט. הבעתי בפני הפסיכיאטר פליאה על כך שאיננו מנסה אפילו להציע לי כאפשרות, לקבל טיפול פסיכולוגי, אלא ישר ממהר לטיפול תרופתי. הנ"ל חייך ואמר-"את אשה בריאה, אני חושב שאת מתאימה לתרופה הזו שהיא מודרנית, לא ממכרת,ובעלת מעט תופעות לוואי לא הכרחיות".... הדילמה שלי גוברת והולכת בעיקר בעקבות קריאת תגובות ומאמרים בנושא הסרוקסט באתרי האינטרנט- בהם חוזרים ונשנים דיווחי כותבים אודות התמכרות, השמנה, פגיעה בחיי המין,ועוד מיני אזהרות מדוע לא לנסות ולהתחיל לקחת את התרופה. ד"ר קפלן- אני אשה נבונה השוקלת בהגיון רב צעדיה, ובייחוד קשובה לבריאותי. אינני יודעת למי להאמין. האם לפסיכולוג המציע לי טיפול? האם לפסיכיאטר שהסתפק ב-40 דקות שיחה (לעניות דעתי- מהר מהר מידי!!!!),כדי להמליץ על תרופה שאמורה לעזור לי להשתלב בתנועה באוטוסטרדה? (אגב, למיטב הבנתי, ניתנת תרופה נוגדת חרדה לפציינט הסובל מתופעות חרדה כלליות בכל מיני מישורים בחייו, עד למקרים קיצוניים בהם הוא אף מעדיף לא לצאת מהבית.....לא כן???- ואילו אני מרגישה "חרדתית מתחילה".....), ובהמשך לדילמה שלי- אולי כדאי לי להשהות את כל הנושא ולנסות להתגבר על הבעיה במשך הזמן, לרכוש בטחון נוסף על ההגה? אני מוצאת לנכון להזכיר עובדה חשובה, שאני נוהגת למעשה תקופה קצרה יחסית, זאת לאחר ששנים רבות מאוד לא קניתי רכב בגלל קושי כלכלי. הבילבול והתיסכול משמשים בי בערבוביה, אשמח לקרוא הערותיך והמלצתך. בברכת שבת שלום דנה קוטלר.

הייייייייייייי את יודעת היום עשיתי חושבים עם עצמי ואני לא יכולה לחשוב איך שבוע אפילו יומים אני היה במסגרת של אנשים ועוד שאני לא מכירה.. נזבורה יקרה= היופי להפך מלהוסיף המון המון בנות מכנאות בך וכתוצאה שונאות גם. הפחד להיות לבד נורא מדאיג אותי. לך היה שינוי בין בית הספר לצבא????? אני בימים האלאה לא מסוגלת להכל פתאום אני בוכה נלחצת. וזה לא סתם זה משהוא שהיה ..... אני מתגייסת ב 8 לדצמבר כול טוב אוהבתתתתתת

יאללה שלך, תתגייסי כבר! עלית לכולם על העצבים עם השאלות שלך, חתיכת נודניקית! אולי בצבא תלמדי סוף סוף לכתוב שני משפטים בלי שגיאות?

מה ההיגיון?

היי נטעלוש! את יודעת? אני חושבת על מה שאת אומרת בקשר ליופי ולתגובה של הבנות אליו, ואת יודעת לאיזה מסקנה אני מגיעה? - נכון שתמיד היו ותמיד יהיו אנשים בכלל ובנות בפרט שלא יפרגנו - אם זה ליופי שלך, או לכשרונות שלך בתחום זה או אחר. אבל יש גם אנשים אחרים, יותר בריאים בנפשם מהקנאים, שמבינים שהנתונים של האחרים לא באים על חשבון הנתונים שלהם ולכן יכולים לפרגן לשני בלב שלם מבלי שיפול להם איזה כתר מהראש. אבל יש עוד עניין אחר: את אומרת שההתרחקות שלך מהאנשים מתפרשת כסנוביות, ויתכן שזאת הסיבה שיש בנות מסויימות שאולי מסתייגות ממך. את יודעת, כשאנשים רואים מישהו שמתרחק מהם, הם לא תופסים בדרך-כלל שזה בגלל פחד או ביישנות ומפרשים את זה כסנוביות/התנשאות וכולי. ובמקרה שלך - יכול להיות שהבנות אומרות - "תראו את זאת, בגלל שהיא יפה היא חושבת את עצמה" - וכדומה. אז דווקא זאת ההזדמנות בשבילך לנסות לשנות את ההתנהגות, להתחיל לאט-לאט להיפתח לאנשים, ואת בטח מבינה שהכוונה לא "לשפוך את המעיים על השולחן". הכוונה היא פשוט לא להתרחק, לדבר, לחייך, להאיר פנים - להראות לכולם שאפשר להיות גם יפה וגם נחמדה. תתפלאי, אבל גם אנשים אחרים, ממש כמוני וכמוך, צריכים שיתיחסו אליהם, שיחייכו אליהם, שידברו אליהם... וכמו שאת נפגעת מהיחס שלהם - אולי גם הם נפגעים ממך - כמובן מבלי שבכלל עולה בדעתך לפגוע אפילו בזבוב, אבל רק את ואני יודעות את זה. אז אל תחששי, נטעלוש, תתחילי לדבר עם האנשים - על כל מה שבא לך - ותראי שייפתח בפנייך עולם חדש ומרתק! בהצלחה - וכרגיל מחזיקה לך חזק-חזק - ותמשיכי לכתוב ולספר הכל! שלך - נזבורה

שלום למנהלי הפורום, בתי בת 11. הילדה נולדה כפגית (850 גר' בלידה). מאז קטנותה הילדה אובחנה כלקוית למידה והיא מבקרת במרכז למידה. לפני מספר שבועות ערכו לה אבחון דידקטי מקיף עקב בקשתי לבדוק דיסקלקוליה. האבחון מצאה אותה כדיסקלקולית והמאבחנת המליצה לי ללכת לאבחון TOVA ובנוסף אמרה לי שהרופא שיבצע לה את הבדיקה הזו למעשה יתן את האישור "הרפואי" של דיסקלקוליה שאיתו אני צריכה לפנות למערכת החינוך ע"מ שנקבל עתה ובעתיד את ההקלות להן היא זכאית. שאלותי למנהלי הפורום: 1) מהו אבחון TOVA? מה הוא בודק וכיצד? 2) מהו "תרשים הזרימה" המקובל לאבחון ילדים ולאישורם כדיסקלקולים/דיסלקטים? אינני יודעת בבירור מה עלי לעשות ולמי לפנות ע"מ לסגור את המעגל הזה. תודה מראש על תשומת לבכם.

עדי שלום מי הגורם המקצועי שביצע את הבדיקה? תוכלי לקבל מידע בנושא בכתובת http://www.scmci.org.il/comm/heb5.htm מרכז שניידר בבי"ח בלינסון בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ותודה על ההפניה. לשאלתך, מי שהמליצה לי על TOVA היא המאבחנת של בתי, מנהלת מרכז הלמידה באזור מגורינו. אני לא יודעת כיצד לנהוג עכשיו והאם זהו תרשים הזרימה הנכון לטיפול בבתי. תודה על תשובתך, עדי

אינני מצליחה, לצערי, לקרוא את האתר אליו שלחת אותי. העיברית מופיעה במהופך וכל נסיונותי נכשלו. האם תוכל לתת לי אתר אחר דרך שניידר שדרכו אוכל לעשות קישור לאתר הספציפי הזה? הנושא מאוד חשוב לי. תודה, עדי

לאחרונה אני מתעוררת השכם בבוקר (בין 3 ל-5) ולא מצליחה להירדם. כשאני מתעוררת, מתחילות אחרי זמן מה דפיקות לב ותחושת לחץ בראש. ניסיתי לקרוא, לראות טלויזיה וכ"ו, אבל גם אם אני נרדמת שזב לכמה דקות ושוב מתעוררת, ובמקרה הטוב מצליחה "לנמנם" עד הבוקר. אני מרגישה כאילו האדרנלין זורם בלי שליטה. בבוקר אני קמה סהרורית, מסוחררת מאוד, ולעיתים כמעט בלי יכולת לתפקד. גם סף התגובה שלי ירד ואני די עצבנית במשך היום . המצב הולך ומחמיר, שכן נוצר "גלגל" שבו אני כבר יודעת שאם התעוררתי לא ארדם יותר, וזה אכן קורה. יש לציין שאני נרדמת בקלות רבה בתחילת הלילה, ולכן לא רואה טעם בלקיחת כדור שינה. אני מאוד מודעת לעצמי ולחרדות שמלוות אותי בחיי היום יום, אך בניגוד למצבי משבר חריפים שעברתי בעבר עקב אירועים אוביקטיבים קשים, אני לא רואה סיבה לעוצמה כזו של סימפטומים בתקופה זו של חיי. שאלותי: 1. האם אין מנוס מאבחנה פסיכיאטרית ומטיפול תרופתי? 2. האם יתכן שינוי גופני כלשהו (הורמונלי או דומה) שגורם לכך? (אני מטופלת באלטרוקסין מזה 17 שנה בעקבות "השימוטו" ובדרך כלל מאוזנת). תודה המתעוררת

מתעוררת שלום ראשית כדאי לערוך בדיקות רפואיות כדי לשלול בעיה רפואית. במצבים מסויימים צריך גם לעשות בדיקת שינה, אם כי לפי מה שאת מתארת זו לא האפשרות הראשונה לבדיקה. במקביל, צריך להבין ממה נובעת ההתעוררות והאם יש בעיה הקשורה לנפש בהתעוררות. האם את מודעת לבעיה כזו לאחרונה ? (למשל, התקפי חרדה, עצב / דיכאון בולטים וכד'). לאחר מכן ניתן לחשוב על הטיפול המתאים. לא בהכרח שתזדקקי לתרופות, אבל את צריכה לפנות לייעוץ מקצועי ובהתאם למה שיעלה יותאם לך טיפול נכון. אגב, המודעות בלבד לא תמיד עוזרת למנוע מצבים נפשיים. מודעות למשל יכולה גם לעלות מחשבות מעוררות חרדה. הטיפול הפסיכולוגי נעזר הן בחלקים המודעים והן בחלקים שאינם מודעים כדי ליצור שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אבני שלום, ילדתי בת 7. בגיל 6, בכיתה א', נשלחה לאיבחון דידקטי ונוירולוגי, ואובחנה כסובלת מבעית קשב וריכוז. הומלץ על רטלין (חצי כדור ליום). היא לקחה את הכדור במשך חודש, ולא היה שום שיפור בהישגיה הלימודיים. כיום היא אינה נוטלת את הכדור. לפני האיבחון: בכיתה א': הילדה הראתה חוסר סבלנות כאשר נתבקשה להתמודד עם לימוד האותיות, ולאחר מכן עם קריאה. הדבר התבטא בקושי בשמירה על רווחים בין האותיות, כתיבה לא מסודרת, אותיות בגדלים שונים, לפעמים הכירה את האותיות והתנועות ולאחר כמה דקות, שכחה ולא הכירה אותן. בכל תחום לימוד ועניין אחר (לימודי טבע וחשבון) לא היתה בעיה כזו. במהלך השיעורים בכיתה א', כאשר היתה צריכה להתמודד עם חומר חדש, או לבצע משימה כלשהי, ניסתה להתחמק על ידי התעסקות בדברים אחרים - לחטט בקלמר, לחדד עפרונות וכו'. בכיתה ב': מתחילת השנה חל שיפור גדול (הילדה אינה מקבלת רטלין). המחברות שלה, הכתב השתפרו בצורה ניכרת. מתמודדת עם כל החומר באותה רמה של הכיתה. הקריאה שלה לא שוטפת, עדיין קוראת את רוב המילים בהברות. אך ישנן מילים שהיא זוכרת בצורה ויזואלית, וקוראת אותן בצורה שוטפת. היא עדיין מתקשה בכתיבת האותיות הסופיות. בחשבון היא מתמודדת יפה עם החומר, אבל היא נעזרת באביזרים מוחשיים (פקקים, חשבונייה) כדי לפתור את התרגילים. בכיתה ב' מבצעת כמעט את כל המטלות ברמה של הכיתה, מתמודדת איתן די טוב, מספיקה להעתיק מהלוח. יש לציין כי בשנתיים אלו לא היו בעיות התנהגות ו/או חברתיות מצד הילדה, היא אינה מפריעה בשיעורים. לאחר שיחה עם המורה להוראה מתקנת הומלץ להמשיך בנטילת הרטלין, עד לשיפור הקשיים הנ"ל. האם, לדעתך, לאור כל השיפור שחל ללא נטילת הרטלין וללא הפרעות בכיתה היית ממליץ על המשך הטיפול ברטלין. האם יש מקום לאבחון נוסף? האם יתכן ומדובר בחוסר בשלות של הילדה בכיתה א' (בת 6) שהוביל לקשיים שחוותה, ועצם הבגרות - גיל 7, הוא שהוביל לשיפור? תודה רבה, פנינה

פנינה שלום הכל ייתכן גם בהפרעת קשב ייתכנו תונודת ושנויים נראה שביתך מצליחה לפתח דרכים לפצות על החסר שלה מכל מקום - לטעמי , השאלה אם לקחת ריטלים היא שאלה ויש אמצעים נוספים לעזור מלמד הכדורים הדבר שאני מציע לפעול אחרת הוא (ולא רק כאן) אם טפול אינו עובד / גורם תופעות לואי יש לפנות לרופא ליעוץ ולא להפסיק באופן חד צדדי יש אנשים שמתמחים בטפול בהפרעות קשב כולל יחדיה לטפול בתוך קופת חולים כללית הוועצי בהם מה ואיך ניתן לשפר ובהצלחה עמי

בוקר טוב ויום נפלא! מה שלומך...???........ אז ככה דברתי איתך המון המון בקשר לבעייתי וכרגע הכול פתאום נהפך ליותר גרוע ומפחיד נתת לי עזרה בכך שיחשוב מה ההתרונות אצלי והחסרונות= עשיתי זאת! אני גלית לפני גיוס שיש לי דימוי עצמי נמוך עכב כול השנים שעברת בשכונה ובבית הספר יחס דוחה מהאנשים.. כן עד היום כולל היום אני בן אדם בודד לבד בבית הספר הייתי תמיד דחוייה לא מסומפטת.. לפני כשלוש שנים עברתי בית ספר שם מרוב פחד מימה שהיה תמיד היחס שקיבלתי מכולם. פשות התנהגותי התבטאה בכך שלא הייתי מתיחסת לאנשים הייתי משדרת קשיחות קרירות דבר שגרם ניתוק ביני לבינהם . זה היה כמו מין הגנה כזו שלא יפגעו ביי כמו אז (לא מכירים אותי אז לא יפגעו ביי,לא נתתי להם להכיר אותי) וככה זה היה .אז גם שם ירגשתי רע וגם שם. אנה אנה האם יש דרך עצה מימך?? והאם יש קשר שאנשים מגיל מאוד צעיר איתך מהשכונה הולכים איתך לאורך כול הדרך האם השפעתם השפיעה אל אחריים והאם זה היה תמיד הגישה שלהם כלפיי ,כי כך הכירו אותי בילדות??? יש קשר?? אנה בבקשה עזור לי .... גלית

גלית שלום בפעם הקודמת הצעתי שחוץ מ"חשיבה חיובית" אולי כדאי שתפני לייעוץ קצר שיעזור לך להתמודד טוב יותר עם הגיוס. אני עדיין סבור כך. כמובן שאין פתרונות קסם, כפי שכבר אמרתי לך. אני מציע לך לחשוב על הגיוס כצומת חדשה שבה תוכלי ללכת בנתיב חדש ובלתי מוכר, שבו מה שהיה בעבר לא בהכרח יקרה שוב. אל תשכחי שגם המצב יהיה שונה. למשל בטירונות יש מידה מסויימת של לחץ מצד אחד, אבל יכולה גם להיות חברות וגיבוש, שעשויים להשפיע טוב. אולי דווקא במצב הזה שבו חיים ביחד ולא הולכים הביתה בסוף היום, תוכלי ליצור קשרים מסוג אחר מאשר בעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי מה שלוךךךך התגעגעתיי נורא כן כן מתקרב יום המפחיד ביותר לחיייי אחת יקירתי מגיעה לך אלף ואחת תודות מימני עזרת לי המון כמה שתמיד הייתי רוצה עוד ועוד לשאול את אותה השאלה שהייתה תמיד... אך לפעמים אני מרגישה כבר לא בנוח כשאני חוזרת וחוזרת על אותה שאלה, אבל בינינו בעייתי היא זו. כן עדיו הפחד שלהיות כמו תמיד, הפחד לא להתיחס כדאי שלא הפגע מתגובות דבר שיוצר ניתוק ביני לבינם... אבל ככה אני מרגישה הגנה. לצעריי אין לי כוחות להתמודד ולפעמים עדיו אני מוצאת את עצמי אם הקשיחות הקרירות וכ... אחת בבקשה אנה מימך עזרי לי מה דעתך... אייך לך היה???????אוהבבבתתתתתת

היי נטעלוש! איזה טלפתיה! ממש אתמול חשבתי עלייך - שכבר המון זמן לא שמעתי ממך - וחשבתי שאולי כבר התגייסת. אז מתי בדיוק את מתגייסת? - סליחה אם אמרת לי ושכחתי - מה לעשות, הראש כבר לא עובד... ((-: בכל אופן, אם את שואלת איך לי היה בצבא - אז אני יכולה לומר חד וחלק - פשוט כיף!!!! אני לא אשקר לך ואגיד שתמיד הכל היה חלק, שאף פעם לא היו חיכוכים מסוג זה או אחר כי פשוט אין חיה כזאת. אפילו במשפחה ובין החברים הכי קרובים לפעמים יש חיכוכים ותקלים. אבל אני מדברת על הסך הכל, והסך הכל באמת היה כיף, ולא הייתי מתנגדת לחזור שוב לתקופה ההיא. לבית הספר, למשל, בעד כל הון שבעולם לא הייתי חוזרת, אבל לצבא - בכיף!!! ורק שתביני, שאני הייתי, כידוע לך, בדיוק כמוך - חסרת בטחון ומפוחדת, ולי לא היה נכס חשוב שיש לך - דהיינו הופעה חיצונית נאה, שאי אפשר לזלזל בה! חוץ מזה, אני לא ממש טיפוס שנהנה להיות במסגרות לוחצות ולקבל פקודות. אבל בכל זאת שרדתי והפקתי מזה את כל הטוב שאפשר! ואם אני עשיתי את זה - אז כל אחד יכול! שיהיה לך כל טוב - ותמשיכי לכתוב ולשאול כמה שאת רוצה - זה בכלל לא מפריע, להיפך! כיף לי שאני יכולה לעזור לך! מחזיקה לך חזק-חזק!!!!!!!!1 נזבורה

.

לילה מצוין לך:)) @------)----- איתן

:)

אז יש איזה פסיכי שמציק לכולם, במקום שתתעלמו אתם ממשיכים להתעסק בסוגיה הזו, ונותנים לו עוד שמן , למדורה, הוא מצידו יושב וצוחק עליכם, אז תתעלמו, תעשו טובה לעצמכם ולכל מי שמשתתף בפורום. זה שמאשימים אחרים בהצקות, זו הצקה בפני עצמה, אין לאף אחד שום בסיס לדעת מי המציק, ומי שסתם חושד עושה עוול, אז אולי די?

צודקת! לאן הגענו?

יעל את צודקת. אבל מה בידיוק את מציע לי לעשות??? א מנסה להפוך אותי לאור 2. ואני לא מוכן. אני יודע שהוא ילד. אבל אח"כ בידיוק כמו שאת אומרת הוא מנסה לסכסך. הוא משתמש בשם שלי. ומנסה לפגוע באמינות שלי. אם אני לא אגיב. אז שאני באמת ירצה לענות. איך תדעי ואיך אחרים ידעו שאני באמת אני???? ואל תגידי לי להוסיף אות לשם. כי את יודעת בעצמך שזה לא מעשי. יש פה אנשים שמכירים אותי ויודעים שאני עונה להם לעניין. ולא צוחק עליהם ומתבדח על חשבונם. אבל יש כאלו שלא יודעים שאני רציני. (כמו אור) וזאת בעצם הנקודה. אני עונה עכשיו ואולי עוד כמה פעמים שידעו מי אני. ומי הילד הטיפש שאני מרחם על ההורים שלו. ואז שידעו להבדיל. אני אתן לו לדבר לקירות ולעצמו. כי בטח הוא ילד מסכן!!! איתן סליחה אם אני נשמע כועס:)) אבל אני לא. אני יודע שיש אנשים שהגיעו לעולם בטעות:))) וכנראה ש א אחד מהם:))) קשה מאוד להכעיס אותי:)) מה שאת רואה שאני כותב. זאת פשוט הגנה (מתקפת נגד) אני מבהיר מי האמיתי. תוך כדי השמצת האויב:))) סליחה מראש:)))

אני לא חושב שאתה צריך להרגיש רע בגלל שאתה מגונן על שמך!!! אתה יודע אנשים משלמים הרבה כסף לפסיכולוגים ואחד הדברים שמסביר להם הפסיכולוג זה איך להתמודד בחיים אם הזאבים בחוץ!! וצריך לדעתי לדעת גם להתמודד גם אם זה...הכי קל זה לוותר אני בדיעה שאסור לוותר...בתנאי שיש לך את הכוחות לזה בוא אני יספר לך משהו קטן עלי....ולמה אני מתנהג לעיתים באגרסיביות אני נולדתי וגדלתי בשכונה מפוקפקת...בשכונה של פשע ומצוקה ושם בעולם הפשע והמצוקה..למדתי שמי שמוותר חוטף ומי שמראה שהוא מפחד מטפסים עליו...זה עניין פשוט של השרדות!!! ברוך השם היום אני כבר לא שם.... ובגיל יותר מאוחר עברנו דירה לאיזור טוב כך שאני מכיר טוב את 2 העולמות אני לא אומר שצריך לריב אם כל אחד.... אבל לעיתים צריך לעמוד על שלך!!!!!

לד"ר עמי שלום ברצוני לדעת על התופעה שנקראת דיסטמיה וכיצד ניצן לטפל בה. דרך אגב לא ענית על שאלתי האחרונה בנושא הבונסרין. רציתי לידעך שהכדור גורם לי להשתנת יתר האם זה לא מסוכן. אודה עלתשובתך המהירה. בברכה אסטרליס

Dysthymic Disorder American Description -------------------------------------------------------------------------------- Diagnostic Criteria Depressed mood for most of the day, for more days than not, as indicated either by subjective account or observation by others, for at least 2 years. Note: In children and adolescents, mood can be irritable and duration must be at least 1 year. Presence, while depressed, of two (or more) of the following: poor appetite or overeating insomnia or hypersomnia low energy or fatigue low self-esteem poor concentration or difficulty making decisions feelings of hopelessness During the 2-year period (1 year for children or adolescents) of the disturbance, the person has never been without the symptoms in Criteria A and B for more than 2 months at a time. No Major Depressive Episode has been present during the first 2 years of the disturbance (1 year for children and adolescents); i.e., the disturbance is not better accounted for by chronic Major Depressive Disorder, or Major Depressive Disorder, In Partial Remission. Note: There may have been a previous Major Depressive Episode provided there was a full remission (no significant signs or symptoms for 2 months) before development of the Dysthymic Disorder. In addition, after the initial 2 years (1 year in children or adolescents) of Dysthymic Disorder, there may be superimposed episodes of Major Depressive Disorder, in which case both diagnoses may be given when the criteria are met for a Major Depressive Episode. There has never been a Manic Episode, a Mixed Episode, or a Hypomanic Episode, and criteria have never been met for Cyclothymic Disorder. The disturbance does not occur exclusively during the course of a chronic Psychotic Disorder, such as Schizophrenia or Delusional Disorder. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., hypothyroidism). The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning. -------------------------------------------------------------------------------- Criteria For Mood Episodes Major Depressive Episode Five (or more) of the following symptoms have been present during the same 2-week period and represent a change from previous functioning; at least one of the symptoms is either (1) depressed mood or (2) loss of interest or pleasure. Note: Do not include symptoms that are clearly due to a general medical condition, or mood-incongruent delusions or hallucinations. depressed mood most of the day, nearly every day, as indicated by either subjective report (e.g., feels sad or empty) or observation made by others (e.g., appears tearful). Note: In children and adolescents, can be irritable mood. markedly diminished interest or pleasure in all, or almost all, activities most of the day, nearly every day (as indicated by either subjective account or observation made by others) significant weight loss when not dieting or weight gain (e.g., a change of more than 5% of body weight in a month), or decrease or increase in appetite nearly every day. Note: In children, consider failure to make expected weight gains. insomnia or hypersomnia nearly every day psychomotor agitation or retardation nearly every day (observable by others, not merely subjective feelings of restlessness or being slowed down) fatigue or loss of energy nearly every day feelings of worthlessness or excessive or inappropriate guilt (which may be delusional) nearly every day (not merely self-reproach or guilt about being sick) diminished ability to think or concentrate, or indecisiveness, nearly every day (either by subjective account or as observed by others) recurrent thoughts of death (not just fear of dying), recurrent suicidal ideation without a specific plan, or a suicide attempt or a specific plan for committing suicide The symptoms do not meet criteria for a Mixed Episode The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., hypothyroidism). The symptoms are not better accounted for by Bereavement, i.e., after the loss of a loved one, the symptoms persist for longer than 2 months or are characterized by marked functional impairment, morbid preoccupation with worthlessness, suicidal ideation, psychotic symptoms, or psychomotor retardation. Manic Episode A distinct period of abnormally and persistently elevated, expansive, or irritable mood, lasting at least 1 week (or any duration if hospitalization is necessary). During the period of mood disturbance, three (or more) of the following symptoms have persisted (four if the mood is only irritable) and have been present to a significant degree: inflated self-esteem or grandiosity decreased need for sleep (e.g., feels rested after only 3 hours of sleep) more talkative than usual or pressure to keep talking flight of ideas or subjective experience that thoughts are racing distractibility (i.e., attention too easily drawn to unimportant or irrelevant external stimuli) increase in goal-directed activity (either socially, at work or school, or sexually) or psychomotor agitation excessive involvement in pleasurable activities that have a high potential for painful consequences (e.g., engaging in unrestrained buying sprees, sexual indiscretions, or foolish business investments) The symptoms do not meet criteria for a Mixed Episode The mood disturbance is sufficiently severe to cause marked impairment in occupational functioning or in usual social activities or relationships with others, or to necessitate hospitalization to prevent harm to self or others, or there are psychotic features. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication, or other treatment) or a general medical condition (e.g., hyperthyroidism). Mixed Episode The criteria are met both for a Manic Episode and for a Major Depressive Episode (except for duration) nearly every day during at least a 1-week period. The mood disturbance is sufficiently severe to cause marked impairment in occupational functioning or in usual social activities or relationships with others, or to necessitate hospitalization to prevent harm to self or others, or there are psychotic features. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication, or other treatment) or a general medical condition (e.g., hyperthyroidism). Hypomanic Episode A distinct period of persistently elevated, expansive, or irritable mood, lasting throughout at least 4 days, that is clearly different from the usual nondepressed mood. During the period of mood disturbance, three (or more) of the following symptoms have persisted (four if the mood is only irritable) and have been present to a significant degree: inflated self-esteem or grandiosity decreased need for sleep (e.g., feels rested after only 3 hours of sleep) more talkative than usual or pressure to keep talking flight of ideas or subjective experience that thoughts are racing distractibility (i.e., attention too easily drawn to unimportant or irrelevant external stimuli) increase in goal-directed activity (either socially, at work or school, or sexually) or psychomotor agitation excessive involvement in pleasurable activities that have a high potential for painful consequences (e.g., the person engages in unrestrained buying sprees, sexual indiscretions, or foolish business investments) The episode is associated with an unequivocal change in functioning that is uncharacteristic of the person when not symptomatic. The disturbance in mood and the change in functioning are observable by others. The episode is not severe enough to cause marked impairment in social or occupational functioning, or to necessitate hospitalization, and there are no psychotic features. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication, or other treatment) or a general medical condition (e.g., hyperthyroidism). Note: Hypomanic-like episodes that are clearly caused by somatic antidepressant treatment (e.g., medication, electroconvulsive therapy, light therapy) should not count toward a diagnosis of Bipolar II Disorder. -------------------------------------------------------------------------------- Associated Features Depressed Mood Somatic/Sexual Dysfunction Guilt/Obsession Addiction Anxious/Fearful/Dependent Personality Dramatic/Erratic/Antisocial Personality -------------------------------------------------------------------------------- Differential Diagnosis Psychiatric Manic, Mixed, or Hypomanic Episode; Mood Disorder Due to a General Medical Condition; Substance-Induced Mood Disorder; Schizoaffective Disorder; Schizophrenia; Delusional Disorder; Psychotic Disorder Not Otherwise Specified; dementia; Major Depressive Disorder; chronic Psychotic Disorders; coexisting personality disturbance. Medical Organic Mood Syndromes caused by: Acquired Immune Deficiency Syndrome (AIDS), Adrenal (Cushing's or Addison's Diseases), Cancer (especially pancreatic and other GI), Cardiopulmonary disease, Dementias (including Alzheimer's Disease); Epilepsy, Fahr's Syndrome, Huntington's Disease, Hydrocephalus, Hyperaldosteronism, Infections (including HIV and neurosyphilis), Migraines, Mononucleosis, Multiple Sclerosis, Narcolepsy, Neoplasms, Parathyroid Disorders (hyper- and hypo-), Parkinson's Disease, Pneumonia (viral and bacterial), Porphyria, Postpartum, Premenstrual Syndrome, Progressive Supranuclear Palsy, Rheumatoid Arthritis, Sjogren's Arteritis, Sleep Apnea, Stroke, Systemic Lupus Erythematosus, Temporal Arteritis, Trauma, Thyroid Disorders (hypothyroid and "apathetic" hyperthyroidism), Tuberculosis, Uremia (and other renal diseases), Vitamin Deficiencies (B12, C, folate, niacin, thiamine), Wilson's Disease. Drugs Acetazolamine, Alphamethyldopa, Amantadine, Amphetamines, Ampicillin, Azathioprine (AZT), 6-Azauridine, Baclofen, Beta Blockers, Bethanidine, Bleomycin, Bromocriptine, C-Asparaginase, Carbamazepine, Choline, Cimetidine, Clonidine, Clycloserin, Cocaine, Corticosteroids (including ACTH), Cyproheptadine, Danazol, Digitalis, Diphenoxylate, Disulfiram, Ethionamide, Fenfluramine, Griseofulvin, Guanethidine, Hydralazine, Ibuprofen, Indomethacin, Lidocaine, Levodopa, Methoserpidine, Methysergide, Metronidazole, Nalidixic Acid, Neuroleptics (butyrophenones, phenothiazines, oxyindoles), Nitrofurantoin, Opiates, Oral Contraceptives, Phenacetin, Phenytoin, Prazosin, Prednisone, Procainamide, Procyclidine, Quanabenzacetate, Rescinnamine, Reserpine, Sedative/Hypnotics (barbiturates, benzodiazepines, chloral hydrate), Streptomycin, Sulfamethoxazole, Sulfonamides, Tetrabenazine, Tetracycline, Triamcinolone, Trimethoprim, Veratrum, Vincristine. -------------------------------------------------------------------------------- Internet Mental Health (www.mentalhealth.com) copyright © 1995-2000 by Phillip W. Long, M.D. --------------------------------------------------------------------------------

www.mentalhealth.com

Dysthymic Disorder European Description -------------------------------------------------------------------------------- The ICD-10 Classification of Mental and Behavioural Disorders World Health Organization, Geneva, 1992 -------------------------------------------------------------------------------- F34.1 Dysthymia A chronic depression of mood which does not currently fulfil the criteria for recurrent depressive disorder, mild or moderate severity, in terms of either severity or duration of individual episodes, although the criteria for mild depressive episode may have been fulfilled in the past, particularly at the onset of the disorder. The balance between individual phases of mild depression and intervening periods of comparative normality is very variable. Sufferers usually have periods of days or weeks when they describe themselves as well, but most of the time (often for months at a time) they feel tired and depressed; everything is an effort and nothing is enjoyed. They brood and complain, sleep badly and feel inadequate, but are usually able to cope with the basic demands of everyday life. Dysthymia therefore has much in common with the concepts of depressive neurosis and neurotic depression. If required, age of onset may be specified as early (in late teenage or the twenties) or late. Diagnostic Guidelines The essential feature is a very long-standing depression of mood which is never, or only very rarely, severe enough to fulfil the criteria for recurrent depressive disorder, mild or moderate severity. It usually begins early in adult life and lasts for at least several years, sometimes indefinitely. When the onset is later in life, the disorder is often the aftermath of a discrete depressive episode and associated with bereavement or other obvious stress. Includes: * depressive neurosis * depressive personality disorder * neurotic depression (with more than 2 years' duration) * persistent anxiety depression Excludes: * anxiety depression (mild or not persistent) * bereavement reaction, lasting less than 2 years (prolonged depressive reaction) * residual schizophrenia

אסטרלסי שלום דיסטימיה היא שם שניתן מצב של דכאון מתמשך כרוני בעצמה נמוכה ניתן לטפול בפסיכותרפיה בגישות שונות או בתרופות (או שלוב) השתנת יתר כעקרון אינה מסוכנת כפוף לכמויות ולתדירות מדוע את בטוחה שזה מבונסרין אנא פני לרופא המשפחה לברור , אם אכן מבונסרין וזה בעייתי ניתן לשנות את התרופה בהצלחה עמי

טלי שלום, זוכרת את מה שהיה בשבוע שעבר עם הפסיכולוגית? אני תוהה למה היא בוחרת להתעלם מהמכתב... זו המשמעות של קשר שנמשך שנה וחצי מבחינתה? אני יודעת שאין לך את התשובות... אבל אולי תוכלי לחשוב על משהו שלא עלה בדעתי... להפחית מעט את המתח...

הרה יקרה, אפשר לחשוב על כמה אפשרויות: הראשונה היא שאולי המכתב כלל לא הגיע אליה, ממגוון רחב של סיבות. השניה, אולי היא קיבלה את המכתב ודווקא מחכה שאת היא זו שתתקשרי אליה, לתת לך את האפשרות להוכיח כמה שאת רצינית ומעוניינת להמשיך בטיפול הזה. השלישית (והפחות נעימה) אולי היא נעלבה/ נפגעה או כועסת, והיא "משחקת" אותה ה"נעלבת". להערכתי, כדאי לך לצלצל אליה ולבדוק ישירות לגבי עניין המכתב. נראה לי שחבל שתשקיעי אנרגיות במחשבה "על" אלא פשוט תוודאי מה קורה באופן ברור.אי הודאות גורמת לך למתח, למחשבות על "מה היא תגיד" או איך היא תגיב וכו'. עצם הידיעה מה באמת קורה ביניכן, תעמיד אותך בפני ההחלטה שממילא כדאי שתיעשה: להמשיך בטיפול הנוכחי עם המטפלת ולעבוד על הקשיים שהתגלעו ביניכן, או מאידך, להפסיק את הטיפול, ולהתחיל לחפש מישהו חדש. בברכה, טלי פרידמן

טלי, אני חושבת שבמצב הנוכחי ההיגיון שלי רחוק מלהיות "הגיוני"... מחשבות על אובדן המכתב בדרך (לדוגמא) נדחות מכל וכל. ממה יש לה להעלב? אני צעקתי עליה? אני איימתי שזה יהיה סוף הטיפול? וכן, המתח הזה מזיק לי... המחשבות על נושא מטרידות אותי, ונדמה שאני לא מצליחה להיפטר מהן. מצד שני יש לי - באופן שמפתיע גם אותי - שאריות מינימליות של כבוד עצמי, שלא מאפשר לי להתקשר אליה. אני יודעת שזה טיפשי, ושזה לא עניין של "כבוד". זה כאילו שמתנהל לי דיאלוג בראש... ואין החלטה חד משמעית, אני אפילו לא חושבת שאני שותפה לו.

אני נמצאת בפורום הזה די הרבה זמן... אור הוא אמנם לא טיפוס סובלני במיוחד ויש לו הערות די מכסחות, אבל הוא לא פוגע ולא מזיק פה לאף אחד! צריך לדעת לכבד גם את מי ששונה ממך, כל אחד הוא משהו אחר... ואור בדרכו המיוחדת מקסים לדעתי... אני קוראת את כל ההודעות נגדו במשך כמה שבועות , גם בפורום הלם קרב- ומתאפקת ומתאפקת אבל ............. כמה אפשר להתאפק? איזה מסכן הוא שבגלל שהוא לא שיא הנחמדות אז כולם חושבים שהוא המניאק... אני בטוחה שהוא יכול להסתדר בעצמו בעניין הזה, אבל הפעם כבר לא יכולתי להמשיך לשתוק!.... יש כאן מישהו שכנראה מאד מאד מיסכן ומתוסכל... אבל מה זה משנה מי זה ומה הוא כותב... שיכתוב מה שבא לו.. מי מתייחס בכלל???

ליהי את צודקת אני רואה שמאשימים אותו ואני לא מבין למה יש כאן מישהו מן חרא קטן כזה (סליחה על הניסוח אבל כנראה שזה מה שהוא באמת) שקוראים לו א' שהוא (הכלבלב הקטן) מתחזה בשם שלי וכנראה גם בשם של אור ומנסה לסכסך בינו וביני ובין כל באי הפורם. אחרי הרה הוא מעתיק את מה שהיא כותבת. אין מה לעשות שכלבלב מסכן (כלבלב על שתיים, אני לא יעליב עם שלם של כלבים על 4) חושב שהוא משהו או מישהו. אבל בעצם אפס זה מספר גבוה מידי בשבילו כי הרמה שלו אפילו לא מתקרבת לאפס. אני לא רוצה לרדת לרמה שלו כי זאת ממש התרסקות בירידה ברמה. אבל אני חייב לשמור על השם שלי. אז תסלחי לי שאני תקיף. אני מקוה שהוא קורה ומבין מה הוא באמת איתן

ליהי, באיזשהו שלב אי-אפשר יותר לשתוק. כבר כמה זמן "מסתובבים" פה טיפוסים שמציקים (ולא רק בפורום הזה). אחרי שפרקתי חלק מהמתח שלי - אתמול - החלטתי לא להגיב יותר לכל המזיקים. אבל אני יכולה להבין את אור או איתן, מכיוון שמישהו משתמש בשמם כדי לפגוע בחברי הפורום האחרים.

הממממ תודה על התמיכה מכל אלה שתמכו נכון...אני לא הכי נחמד!!! אבל יש לאנשים בעיה אם מי שאומר להם את האמת בפרצוף אני נחמד אם מי שנחמד וגס אם מי שמלכלך בכל אופן נמשיך להשתתף כאן בפורום על אפם וחמתם!! בכל אופן כפי ששמתם לב אני את שלי אומר גם בלי צורך להתחזות שיהיה לנו יום טוב!!!

אמן ואמן! :-)

שלום, בתי בת ה- 15 אובחנה לפני כ- 10 חודשים כאנורקסית. היא אושפזה תקופת מה באשפוז יום, וכיום ממשיכה מעקב שקילה שבועי. יחד עם זאת מקבלת טיפול פסיכולוגי פרטי פעמיים בשבוע שירד החודש לפעם בשבוע. אין ספק שמצבה הפיזי השתפר ואף מצבה הנפשי לא במעט. עשינו הרבה מאוד מאמצים לעזור לה. מיותר לציין במה זה היה ועדיין כרוך. מדובר בהשקעה נפשית ופיזית של כולנו. בהוצאות כספיות עצומות. מה שמטריד אותי הוא היחס שלה כלפי בני המשפחה. היא מופנמת. ממעטת לנהל אתנו שיחות, עונה לעתים שלא בנימוס, כאילו מנוכרת משהו...היא עונה בחוסר רצון, כאילו מטרידים אותה כאשר מנסים לפתוח עימה בשיחה. אולם כאשר היא זקוקה למשהו, היא פונה אלינו ומבקשת את עזרתנו. וכמובן שאנו עוזרים מבלי להתחשבן איתה על התנהגותה כלפי בני הבית. יש לציין שהיחס הזה שלה מופגן יותר כלפי אביה, וגם אליי לא מעט. כיצד עלינו לנהוג? האם לנהוג כלפי ברכות והבנה או שמא לשוחח איתה שאנו מצפים להתנהגות חביבה ופתוחה יותר מצידה? האם לכפות עליה את עצמנו בשיתוף ובשיחה? או לתת לה להתכנס בתוך עולמה ורק כשהיא מבקשת את קרבתנו, נתקרב. בתודה

אימא, ניסית לדבר גם עם הפסיכולוגית? עדי

שלום, מעבר לאנורקסיה ממנה סובלת בתך, היא נמצאת בגיל ההתבגרות. יש לי אחות באותו גיל, שמתנהגת בצורה מאוד דומה למה שתארת. כדאי לנסות ולדבר איתה על זה, אך בלי קשר למחלה... אין צורך לערב בין הדברים. אני מעריכה את המאמצים שהשקעתם, זה בוודאי פוגע לקבל כזה יחס בחזרה. אם ניסיתם לדבר איתה, והמצב לא משתפר, תנסו לפנות למטפל/ת שלה. HERA.

לאמא המודאגת שלום אני יודעת בידיוק על מה את מדברת כי אני נמצאת הרבה ופוגשת את הבנות האנורקטיות כי אני עצמי סובלת מהפרעות אכילה והייתי אנורקסית אבל גילי הוא לא כגיל ביתך מבוגרת הרבה יותר אבל הפרעות האכילה לא מתחשבות בגיל הם תוקפות בכל גיל ,לכן אני רק יכולה ליעץ לך לתת לה המון רוך ואהבה לא לתת לה להתנתק לשעות רבות ולהתכנס בתוך עצמה והמון סבלנות עם התוקפנות שלה כלפיכם פשוט את הכעסים שלה היא מוציאה עליכם ומותר לכם להגיד לה שהיא פוגעת במי שהכי רוצים לעזור לה שתיהיה מודעת מה זה גורם לכם .בנוסף לכך יש מרכז טיפול מיוחד לבנות אנורקסיות שמתמחה והוא מעולה [מניסיון ]אני מטופלת בו הוא נקרא "שחף "והם יוכלו לעזור לכם ולה לצאת מסבך המחלה הזאת כמו שהם עוזרים לי הטלפון שלהם הוא ת089357035 תבקשו לדבר עם ד"ר מוריה גולן שהיא אישיות מקסימה ומדהימה.אני מאחלת לך בהצלחה וכל טוב.

שלום רב, תשובתי הראשונה, למה ששאלת, היא: תנו "קבלה ללא תנאי" - כך שהפנייה שלה תהייה פוטנציאל של יצירת יחסים לא עויינים, מבחינתה. ותשובתי השנייה, למה שלא שאלת: כדאי להפנות את כל ההתלבטויות לפסיכולוג/ית שלה, כדי לרז את כל המידע, ואת כל נסיונות הקשר, אצל איש/ת מקצוע אחד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאמא שלום רב, במכתבך את מעלה את אחת הבעיות העיקריות בקשר הורים-ילדים בגיל ההתבגרות, בלי קשר לאנורקסיה. הילדים מצד אחד, מנסים להתחיל לפתח עצמאות, למרוד, לחשוב ש"הם לא יהיו כמו הוריהם", ומצד שני, הם בסך הכל עדיין ילדים, ועדיין זקוקים להוריהם, לא רק כלכלית, אלא גם נפשית. הבילבול הפנימי הזה שלהם, מוחצן לא פעם בקשר עם ההורים, ואז נתקלים במקרים כמו אלו שאת מתארת. האנורקסיה היא פעמים רבות ביטוי נוסף ליחסים בעייתיים במובנים מסויימים עם האנשים הקרובים לחולה. זה מצויין שהילדה כעת בטיפול, אבל אני חושבת שיש מקום לחשוב דווקא עכשיו על טיפול משפחתי. להערכתי זה עשוי לעזור לכולכם יחד לעבור את כל התקופה הזו "בשלום". נראה לי שכבר עברתם לא מעט, והגיע הזמן לטפל בדברים בצורה מערכתית, כוללת יותר. אמנם הילדה היא זו שהיתה חולה, אך להערכתי יש להתייחס לכל הקומפלקס המשפחתי. בכל מקרה, המקור הטוב ביותר להתייעץ עמו לגבי העניין הוא המטפל של הילדה. בהצלחה, טלי פרידמן

במהלך הטיפול בבתי נמצאים גם אנחנו ההורים והילדים האחרים בבית בקומפלקס הטיפולי הזה. אני מודה לכולם על התגובות. אני בהחלט מבינה שההתנהגות שלה היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות שלה. יחד עם זאת הכאב הוא כאב . הנחמה הפרטית שלי היא שאני רואה שהיא נמצאת כבר רחוק מהדיכאונות וההתעסקות הבלתי פוסקת באוכל. היא פשוט אוכלת על פי תפריט שנקבע לה מראש. היא אוכלת כיוון שהיא צריכה לאכול ולא כיוון שהיא נהנית מהאוכל. במקביל ממשיכה את סדר יומה במסגרת הלימודים, החברית ועוד. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו והיא תעבור את התקופה הזו בשלום. ואנחנו נהייה לצידה כל העת.

אחיי ואני פנינו אליה והסברנו לה כמה חשוב לנו שתראה רופא שיוכל לעזור לה,אך הסטיגמה של פסיכאטר נראה לנו מפחיד אותה,האם ישנם פסיכאטרים המגעים לבית וכיצד אפשר להגיע אלהם. בתודה מראש.

שלום רב, ממכתבך הקצר לא הצלחתי להבין לגמרי במה מדובר, אולם כפי שאני מצליחה לנחש, אזי באישה מבוגרת הסובלת מבעיה כלשהי, נפשית כנראה, אך אינה מעוניינת ללכת לפסיכיאטר. ובכן, אכן יש פסיכיאטרים המגיעים לביקורי בית, וזה עולה פעמים רבות הון עתק. עליך לברר בקופת החולים של אימך מה ניתן לעשות בנוגע לביקור בית בהתאם למצבה של אימך, ואולי יהיו להם פתרונות נוספים. בברכה, טלי פרידמן

שלום יש בהחלט אפשרות לפסיכיאטרים המגיעים לבית במידה ויש בכך צורך בברכה עמי

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי והמטפל טוען שהוא יכול לסיים את הפגישה בנקודה שנראית לו- כלומר, כשהגעתי ל"שאלה משמעותית", גם אם מדובר בהפסקה לאחר שתי דקות. האם דבר כזה מקובל, והאם המטופל אמור לשלם עבור שעה שלמה גם במקרה כזה?

לא!!! בתחילת כל טיפול המטפל מבהיר למטופל את המסגרת הטיפולית. אם חלק מזה זה החייבות ל - 45 או 50 דקות לכל פגישה, על המטפל לעמוד בזה!!! אם את מרגישה שאת רוצה להפסיק באמצע זה משהו אחר (שגם שווה בירור). אבל המטפל אמור לתת את כל הזמן שהוקצב.

יעל לילה טוב ! HERA כתבה לך נכון הפסיכולוג מצידו חייב לתת לך את כל הזמן של הטיפול שבדרך כלל הוא 50 דקות והוא לא רשאי לעצור מתי שהוא מחליט ועוד לקחת את הכסף כאילו קיבלת את כל זמן הטיפול עצתי לך לדבר איתו על כך ואם הוא מתעקש שזאת דרך טיפולו להחליפו במי שיתן לך תמורה לכספך וזה : טיפול הוגן כי איך שהוא נוהג איתך זה לא הוגן.

יעל שלום כנראה שהמטפל שלך עובד בשיטה של לקאן. מדובר בגישה תיאורטית שטוענת שרגע השיא בפגישה הטיפולית הוא הרגע שבו צריך לעצור. לפי גישה זו הדיון שיבוא לאחר מכן יפגע בתהליך הטיפולי. העצירה ברגע המסויים שבו קרה דבר מה משמעותי מאפשר (על פי תיאוריה זו) למטופל לעבד את החומר בצורה נכונה ומעמיקה יותר משיטת טיפול רגילה בה ממשיכים לדון בנושא ואז השיא כמובן יורד. אני מתאר את זה בצורה קצת פשטנית, מדובר בתיאוריה מורכבת מאוד ובהחלט מעניינת. נקודה חשובה להדגיש, וזו התשובה לנושא האתיקה ששאר הכותבים התייחסו אליה הינה שלא מדובר רק על פגישות מקוצרות אלא גם על פגישות מאורכות. כלומר, באופן תיאורטי הפגישה יכולה להסתיים אחרי 2 דקות, אבל אם התובנה לא מגיעה, היא יכולה להימשך גם שלוש שעות. כלומר, התשלום לפגישה אינו עבור הזמן אלא עבור התהליך המתרחש בו. השאלה המרכזית ברמה המעשית היא איך את מרגישה בתוך התהליך הטיפולי הזה. במידה ואת מרוצה ומרגישה שעומד מולך אדם שמבין אותך, תני לזה סיכוי. במידה ולא הייתי שוקל לפנות לטיפול פסיכולוגי אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא שקשה לי בטיפול הזה ואני גם חשה ציניות ובקורתיות מצד המטפל וצורך להיות כל הזמן על המשמר. מצד שני, הוא ממש "קורא" אותי ויודע דברים מבלי שהיתה לו דרך לדעת, ואני לא חושבת שאמצא מטפל "חכם" כמוהו...

שלום רב, יש לי חשד שמסיבות לא רלוונטיות נעשה לי רישום במשרד הבריאות וזאת לאור סכסוך ופרובוקציות מצד הקיבוץ בו אני מתגורר. ברצוני גם לציין שכאשר אני פונה לרופא מקצועי בקופת חולים נמסר לי תמיד שיש לי פטור מתשלום. אני מאוד אודה לך אם תדריך אותי כיצד אני יכול לקבל תשובה מוסמכת וחד משמעית בנדון. תודה חיים

חיים, ניסית לפנות ישירות למשרד הבריאות?

חיים לילה טוב ! מה זאת אומרת שיש לך פטור מתשלום אם אתה חבר קיבוץ אז אתה גם חבר קופת חולים גם אני חברת קיבוץ ולכן לא ברורה לי שאלתך האם הקיבוץ לא משלם לכל חבריו את הוצאות הבריאות?עם כל המשתמע מכך?

חיים שלום רב, לצערי נראה לי שתוכל לקבל את התשובה בקופת החולים שלך. תתקשר למי שאחראי על הכספים בקופה, ותשאל. אין כמו לדעת את הדברים ממקור ראשון. טלי פרידמן

לרווית ניסן וד"ר אורן שלום רב . אני מודה לכם על התיחסותכים לבעיתי אם אכן יש בעיה מה דרכי הטיפול במקרים אלו מאחר ומדובר בילד בן שלש וחצי אני חוששת ממתן טיפול תרופתי. תודה דנה!

דנה בוקר טוב. לרוב לא משתמשים בטיפול תרופתי בגיל הרך. הטיפול הנפוץ יותר הינו פסיכותרפיה המשלבת משחק ו/ או יצירה עם דיבורים והדרכת הורים. אבל לפני הטיפול יש לאבחן את הבעיה ולאחר האיבחון נהוג לשתף את ההורים במסקנות ובהמלצות להמשך- ואתם צריכים לתת את הסכמתכם. בברכה. רוית

האם ייתכן שמטפל משיג מידע לגבי מטופל (תיק רפואי מאישפוז פסיכיאטרי, למשל) מאחורי גבו? אני שואלת כי המטפל שלי יודע עלי דברים שלא אמרתי ושניסיתי להסתיר. דברים שלא היתה לו שום דרך אחרת לדעת. האם ישנם מצבים בהם ניתן להשיג מידע כזה מבלי ידיעת הקליינט?

איילת שלום, השאלה איננה אם זה ניתן כי בעזרת קשרים במקומות המתאימים ועוד אפשר לפעמים לדעת הרבה על כל אחד. אינני יודע אם פעולתו של המטפל שלך היתה חוקית כי אינני משפטן מה שברור שהיא לא היתה פעולה אתית. לדבריך המטפל פעל "מאחורי גביך" מתוך מטרה להשיג עליך מידע חסוי שלא היה צריך להגיע אליו- יש כאן בעיה אמיתית בקשר הטיפולי ביניכם ועליך לשקול ברצינות לגבי המשך הטיפול אצל אותו איש שפגע בך ופגע באמון שאת נתת בו כמטפל. בברכה, סול

.

איילת שלום רב, באופן עקרוני אין למטפל רשות לבדוק מידע אודותייך כל זמן שלא חתמת עבורו על "ויתור סודיות", שרק בעזרתו הוא יכול לדלות מידע באופן רשמי ממוסדות שונים אליהם מופנה ויתור הסודיות. לצערי, ישנם מטפלים המשיגים מידע גם בדרכים עקיפות, כמו אלו שהזכיר סול, אך מדובר בעבירה אתית, שניתן לתבוע אותם על כך. הדבר הטוב ביותר יהיה לשאול את המטפל מהיכן הוא יודע את הדברים האמורים! בהצלחה, טלי פרידמן

היי לכולם................. עברו עליי יומיים מאסיביים במיוחד, אבל מאסיבי זה טוב, זה עדיף מאשר לשבת ולא לעשות כלום.... רציתי להגיד תודה לכל מי שענה לי ב"קריז" שהיה לי... איזה תשובות מרגשות, כל שערותיי סמרו... אם הייתי יכולה הייתי מחבקת את כ ו ל כ ם!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל אני לא יכולה אז תדמיינו... :-) לצערי הרב, רציתי רק לדבר עם מישהו , להוציא הכל החוצה, למה לצערי? כי אני עדיין לא בשלב של לעשות עם זה משהו, לא יודעת למה, אבל עדיין נמצאת באותו המקום(עם אותו הגבר) , מנסה לברר עם עצמי, אבל לא יודעת מה בדיוק... איך שלא יהיה - אני עדיין חלשה, עדיין לא מוכנה להרפות, רוצה עוד ניסיון אחרון, לסחוט את הרגש ....לבדוק ולבחוש עוד ועוד, בקיצור אני עדיין ב"סרט" הזה... אל תכעסו שאני לא עושה שום דבר, אל תשפטו אותי בבקשה, יש לי מספיק מהחברות שלי, קיבלתי על הראש( והרבה!), רק רוצה שתהיו פה בשבילי, שתקשיבו, שתעודדו, שתרגיעו, שתחבקו...? בנתיים אני בסדר, היה לי יום מוצלח וטוב- אולי זה משום ש.................... היה לי מבחן היום (אותו מבחן שאז חששתי ממנו)--- ועברתי אותו בהצלחה !!! נכון שזה חדשות נהדרות??? אז........ זה הכל לבנתיים, אוהבת את כולכם! :-)

היי לך,נפש יקרה, אני גאה בך תלמידה מבריקה ,,, גם אם לא הית מצליחה במיבחן ,,, יש ,והקרובים לנו חושבים שהם יודעים מה הכי טוב לנו , (אחיות ,חברות ,,),ומאנשים אחרים מקבלים ,פרספקטיבה אחרת ,יכולת היזדהות וכוח ורצון לעשות כמו ,, היי שלמה עם החלטתך , כרגע ,את לא חלשה עקב כך ההפיך , הבירור לעצמך הוא הכוח . שלך באהבה ויוי

ויוי יקרה שלי! אין כמוך! הלוואי שהחברות שלי היו יכולות להבין אותי כמו שאת מבינה, אבל אני לא מאשימה אותן, הן ראו אותי סובלת יותר מידי והן בסך הכל רוצות בטובתי.. אבל -- כנראה שאני עדיין לא רוצה בטובתי, עדיין לא מוכנה להרפות ,יש לי צורך עוד לחטט בפצע, לגרד עוד, להבין מה כל כך גורם לי לרצות לפצוע את נשמתי... ואת החידה הזאת שהוא מסמל בעבורי אני עדיין נחושה לגלות.... נמשכת אל תוך העירבוביה הזאת של כעס, אושר, עצב ושימחה המהולים כולם זה בזה בקשר סבוך ומיסתורי....

ליהי, לא כועסת עלייך בכלל!!! אל תחשבי ככה אפילו... פשוט קצת מתוסכלת בשבילך, זה הכל... איך אני יכולה לכעוס עלייך? אם אני כועסת פרושו שאני שופטת... ומי אני שאשפוט אותך? וחוץ מזה שיש לך חברות טובות שדואגות לך :) אם את מרגישה שהניסיון הזה הוא זה שיקבע - אז לכי על זה... רק תשתדלי לשים קו אדום לפני שאת נפגעת... כי אף בחור לא שווה פגיעה חוזרת ונשנית... (אופס, מקווה שזה לא מתפרש כביקורת) :) תשמרי טוב על ימים מוצלחים שכאלה, כי אז יש במה להתנחם בימים קשים... שמחה בשבילך על תוצאות המבחן... זה בכלל כיף לקרוא גם חדשות טובות מדי פעם...

הרה יקרה... תודה שאת מבינה ומקבלת... :-) בקשר לקו האדום ....- הקו האדום כבר מזמן צועק לי (כמו הילד מהחסכמים...)- אני כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! העניין הוא שאני משתיקה את הקול הזה, מתעלמת, כאילו מתגרה בסף היכולת שלי, כאילו כדי להרגיש את הכאב מעומק הבור העמוק שאליו אני שמחה ליפול..., את יודעת, רציתי להגיד לך את זה כבר כמה פעמים , אבל רק עכשיו זה יוצא- אני זוכרת שכתבת על הנטייה שלך לפגוע בעצמך... (זוכרת את החולצות הארוכות?..), אז חשבתי לעצמי כמה אנחנו דומות, ושאני אמנם לא פוצעת את עצמי פיזית אבל את הנפש שלי-- פוצעת ועוד איך פוצעת! את בטח תביני על מה אני מדברת כשאני אומרת- שכשאני מתגרה בכאב- אני מרגישה חיה.. אולי יהיה מי שיחשוב שאני פסיכופטית על מה שכתבתי עכשיו, אבל תאמיני לי, שאני בן אדם רגיל, כמו כולנו, עם חבילה משל עצמו, חבילה די מסובכת כרגע...אמנם, אבל רגילה, בחורה שאוהבת לבלות, לומדת, עובדת (טוב כרגע לא כל כך אבל עד עכשיו כן) נראית רגיל , אבל מה ... כמו שעופר כתב לי קודם וצדק בגדול- יש לי חור ע נ ק י בתוך הנשמה, ואת החור הזה אני לא יודעת א י ך ממלאים, אז אני מנסה את הכל, גם את הכאב, את הכי כואב... וזה מרגיש ממש כמו פצע שמחטטים בו, לראות את הדם ניגר, להרגיש איך הכאב מפלח את הגוף, לתת לדמעות לזרום החוצה ואולי משהו יתנקה, כמו פעולה של ניקוז מוגלה, לקחת את כל הג'יפה ולהקיא אותה החוצה!.. אני מודעת לעובדה שמה שכתבתי יפחיד כמה אנשים, במיוחד אנשים מן הצוות המקצועי המקסים שיש לנו פה... השתמשתי בדימויים די דרמטים אבל הם נשארים בגדר דימויים ותו לא....