פורום פסיכולוגיה קלינית

היי לכולם! גם אני בטוחה שגלית, גילת ונטעלי זו אותה בחורה. אז מה? ולא, שלא תחשבו לרגע שאני בעד הטרדות, כי אני חד וחלק לא, וכמו כולם - אני רואה בהטרדות עבירה חמורה. אבל במקרה הספציפי הזה - אני לא חושבת שיש כאן הטרדה מכוונת. אולי אני נאיבית, אבל אני חושבת שהבחורה הזו באמת במצוקה. ואני מסמפטת אותה ומזדהה איתה, כי פעם אני הייתי בדיוק כמוה, עם אותם פחדים, אותם חששות, אותו חוסר ביטחון, ואותה תגובת-הגנה של הסתגרות ועשיית רושם "סנובי". וגם היום, בדיוק שלושים שנה אחרי הגיוס, ואחרי שראיתי כבר חתיכת חיים מאז, עדיין לא עברו לי לגמרי הטראומות מהילדות. לי באופן אישי השאלות שלה לא מפריעות - ומצידי שתשאל (רק אותי, אם לאחרים זה מפריע) כמה שהיא רוצה, ואני אשמח לעזור לה, להראות לה שיש תקווה. כל טוב לכולם! נזבורה

יפה חשבתי שרק אני מדמיין פה אבל כבר כמעט שנה היא שואלת אותם שאלות ואת עונה לה את אותן תשובות זה לא קצת מוזר?

שלום אדון/גברת מה קורה פה! אם זה כל כך מפריע לך - אל תקרא וגמרנו! נזבורה

נזבורה יקרה:) א. את טועה זאת לא נטעלי אלה גלית =גילת=דנית ב. אני עניתי לה בערך בין עמודים 430 ל460. והיא שואלת שוב ושוב את אותן שאלות. לי אין בעיה אם זה. כי אני חושב שזה טוב לקבל כמה דעות של אנשים. אולי יהיו עוד רעיונות בשבילה. אבל מה שלא טוב שהיא לא מנסה לייסם את הרעיונות האלו. אז אולי היא צריכה יעוץ יותר מיקצועי. ואז אין טעם לתת לה עוד ועוד דעות. כי יש נתונים שלא ידועים לנו כאן בפורם. כמו לראות ממש במה מדובר. אולי יש עוד נתונים חשובים. שצריך לדעת. אני גם מוכן לענות לה הרבה פעמים יש לי סבלנות ברזל. אבל זה יהיה חסר תועלת אם היא לא תייסם את הדברים. לדבר איתה או אם מישהו אחר סתם בכיף:))) איתן

היי! סליחה אם אני טועה. בכל אופן שיהיה ברור - לא התכוונתי כאן להאשים איש בהתחזות. אני חושבת שאותה בחורה שקוראת לעצמה בכל פעם בכינוי אחר - עושה את זה מפני שבאמת לא נעים לה לחזור על עצמה בכל פעם. אז אני רוצה לומר לה בהזדמנות - מי שלא תהיי, יש לי את כל הסבלנות שבעולם להקשיב ולעזור לך עד כמה שאני יכולה, ולפחות בכל הנוגע אלי - אין לך מה לחשוש - תמיד אהיה איתך! ולאיתן - זה נכון שאין בידינו את כל הפרטים עליה, אבל אותו הדבר תקף גם לגבי שאר המשתתפים בפורום - מה אנחנו כבר יודעים אחד על השני? ואנחנו גם לא מתיימרים לדעת הכל כי במסגרת הזאת זה בלתי אפשרי. אבל מן המעט שהגולש מספר על עצמו, אפשר לעזור לו, אפילו באופן חלקי, והרי למטרה זו בדיוק נועד הפורום! כל טוב! נזבורה

מין מעגל מטורף שכזה.... אני יודעת איך נכנסתי אליו אבל אין לי מושג איך לצאת ממנו. אולי אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שלפעמים מרגישים מין מועקה שלא ממש ברור מאיפה היא באה או סתם עצבות (שלפעמים יש לה סיבה ברורה ולפעמים לא) אז כל מה שרוצים זה להיות לבד, בלי אף אחד. אבל מהר מאוד הלבד הזה הופך לבודד וכל מה שאני רוצה זה רק לדבר עם מישהן, להוציא הכל החוצה. אבל אם לי כבר נמאס נההרגשה הזאת, אז בטח לאחרים נמאס יותר, אז אני כבר לא מספרת לאף אחד מה עובר לי בראש. ואז כשההרגשה הזאת פוחתת, כרב הרחקתי את כולם ממני שאין לי עם מי לשמוח.... מיו מעגל מטורף שכזה..... אז זהו אמרתי את זה בכל מקרה, תודה על תשומת ה-

לברר על קבוצות תמיכה ולהרשם עצם העשיה למען העניין כבר תהוה שינוי. וזה מנסיון!

שלום, אפשר גם לחשוב על תחביבים ולהרשם לחוגים. אולי בחוגים האלה תכירי אנשים חדשים. דרך אגב: בת כמה? לומדת ,עובדת? עדי

אני מניחה שאת מדברת על חברות קרובות... למה שלא תדברי איתן על זה - בלי להכנס לפרטים אישיים - רק להסביר שהיית צריכה זמן לעצמך, ושלא התכוונת לנתק איתן את הקשר, אלא רק לקחת פסק-זמן... כל אחד צריך קצת שקט מדי פעם. אני חושבת שהן תקבלנה את זה... לפחות אני מקווה כך. HERA.

שנהב שלום רב, המעגל המטורף של הבדידות אותו את מתארת, נראה כמעגל קשה, ללא פתח יציאה. אבל אם נסתכל לרגע על העובדה שהחלטת לכתוב כאן, ולהוציא את זה, אז זה מראה שגם בתוך המעגל הזה, יש פירצות, הוא אינו סגור לגמרי. אז כתיבה כאן, והחלפת חוויות עם יתר הגולשים ועימנו היועצים, זוהי התחלה טובה. לאט לאט תפרצי יותר ויותר את גבולות המעגל הזה, גם בחיים המציאותיים, בכל מיני דרכים, כמו, חזרה אל החברים, משפחה, חוגים ועוד מליון ואחת אפשרויות. אנחנו כאן, ובהצלחה, טלי פרידמן

שנהב, בדידות היא אחד המעגלים היחידים שלא נעלם סתם כך מחמת המיאוס. ברגע שאת יוצרת סביבך חומה של בדידות, יתכן שאת חלקם של האנשים את מרחיקה לצמיתות. אני מאמינה שחוויית הבדידות מתעצמת כאשר היא בעצם קיימת בלב, כאשר היא נוצרת מתחושה של חוסר הבנה, תחושה של חוסר רגישות, חוויה של נטישה... אבל אם אפשר קצת לשבת ולכתוב, להחזיר מעט את האימון להרגיש שיש מישהו ושאת לא לבד, השתמשי בזה... ודבר נוסף, גם אם יהיה מישהו בחייך שידע ויהיה מוכן להתכוונן אלייך ואל רגשותייך, עדיין זו את שתצטרכי לכוון אותו, לשמור עליו לצידך, לגונן על עצמך כדי שלא יפגע בך... מקווה שהצלחתי לומר כמה מילים טובות, סופשבוע נעים, אני.

לכולכם על התשובות ועל תשומת הלב :-) אני בהחלט מנסה לעבוד על זה עם עצמי ולנסות ולתת אמון באנשים. לעדי, אני בת 27 ונכון לעכשיו אני "מובטלת היי טק" ומקווה מאוד להתחיל שוב ללמוד או לעבוד, מה שיבוא קודם. ושוב תודה

היי,כן את צודקת בהמון מימלותיך הבעייה היא שאינני מצליחה הפחד שיכירו אותי והתיחסו אליי כמו בעבר משתק אותי. בגדול, יש שינוי בין תיכון לצבא? שאלה הנוספת היא: האם אנשים שגדלתי איתם והכירו אותי ועברו איתי את בתי הספר, השפיעו על היחס שקיבלתי מהרוב,יש השפעות מסטיגמות או רכילויות שליליות??????? לפעמים כול כך עצוב לי להיות במסגרת לבד בודדה להרגיש שאף אחד לא אוהב אותי... את חושבת שיכול לבוא שינוי בצבא? עוד דבר שמפריע לי, לצעריי אני נראת טוב בסדר, דבר שגורם לבנות לשנוא אותי, אין לי מה לעשות בנדון... ודבר שמפריע לי .. תודהה על עזרתךךך

מקודם רשמת גילת עכשיו את גלית תחלטי!!!

קורה שטועים, לא?

גלית, תמיד אנשים ימצאו סיבה לקנא באחרים... אם את נראית טוב לאחרונה - מצויין תתגאי בזה... שימותו הקנאים!!! לפחד יש נטייה לשתק... אבל למה שיכירו אותך? תמיד קיים סיכוי שתהיה איתך בטירונות מישהי שאת מכירה, אבל זה לא צריך להשפיע... ואם את מתכוונת לזה שיכירו את האופי שלך - זה, כאמור, נתון בידייך. תמיד תזכרי, שהצבא הוא שינוי גדול. זה הזמן להשאיר מאחור את הנזקים שנגרמו ע"י תלמידים מבי"ס. אגב, יש לי שאלה - מה היה היחס של המורים כלפייך? וכן, אני מאמינה שיכול להיות שינוי בצבא.

שלום, היכן ניתן לעשות כיום אבחון ליקויי למידה למבוגרים? תודה, HERA.

הרה שלום, ניסית לבדוק באגודת "ניצ"ן"? אני מאמינה שגם אם הם עצמם לא עוסקים באבחוני מבוגרים, הם יידעו להפנותך למקום המתאים. בהצלחה, טלי פרידמן

תודה

היי, והמון תודה על התשובות המעיקות .... תראה,אני תמיד מנסה ללכת בכיון בו אתה ממליץ לי, אבל יש לי את החסימה הזו שהיא: כמו שתיארתי כבר יצא לי להיות בחברה חדשה בתיכון, כאשר עברתי בית ספר ושם היה כמעט אותו דבר רק פחות פגיעות הנפשי. הכוונה התנהגותי התבטאה בכך ששידרתי כאילו אני לא מעוניינת בקרבתם ,שידרתי אי יחס קרירות, קשיחות, וממש בקושי מתעניינת באחרים כאילו הם ואני אין קשר,ככה ירגשתי יותר בטחון שלא יוכלו לפגוע ביי לא היה מי מה... אני מפחדת להחשף אני חושבת שאני בסך הכול בן אדם רגיש עדין ונחמד.אני לא רואה שוני ביי כאשר אני מחפשת,אבל המון פעמים התחושה היא תכיר אותי אבל בטח תנטוש אותי... הפחד מהעבר... אני מתגייסת ממש עוד שבועיים לטיפול לצערי אין כרגע . אני נורא רוצה וינסה בהמשך... אבל לבינתיים בעייתי מציקה לי נפשית אני כבר חצי שבורה בתוכיי אנה מה דעתךךך תודהההההה לך

גלית שלום לא טוב שתתגייסי בתחושה שאת שבורה מבפנים. אין לי רעיונות נוספים לתת ברמה האישית איך להתמודד, אבל אני ממליץ שוב שתפני לייעוץ. במידת הצורך אם הגורם המקצועי יחשוב שזה נחוץ ניתן לדחות את הגיוס כדי שתוכלי להגיע אליו במצב נפשי טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב: רציתי לברר לשאול יש לי בעיות יתר רגשיות=הכוונה אם אני נפגעת טיפה אני פשוט מתפרצת בבכי ואינני מצליחה להרגע, כרגע אני לפני גיוס אני יועת שהיה קטע,או שלב בוא אני ישבר. אני חייבת עצה יש כדור או תחליף אחר בו אני יכולה לרכוש? בית מרקחת או רופא כללית??? תודה רבה...

נטעלי שלום קודם כל האם מדובר בתקופה או שאת תמיד כך ? אם את תמיד כך אז יתכן שהדרך הטובה (ואולי הארוכה היא טפול שיחתי) גם אז ניתן להעזר בכדור אולם הייתי ממליץ דרך פסיכיאטר ולא דרך רופ א כללי אם מדובר בתקופה האחרונה השאלה האם את בדכאון או בתגובה של משבר למשל (האם את סובלת מתופועת נוספות דוגמת קשי לתפקד הפרעות שינה תאבון וכו ) ואז שוב צריך לבדוק לגופו של ענין בקצור - עדיף להוועץ בפסיכיאטר אם את שוקלת תרופות בהצלחה עמי

הייי שלום ראיתי את ההודעה אין קשר לשאלתיי אבל אולי תוכלי לעזור גם לי????? אז ככך כיום אני לפני גיוס ממש קרוב ,בעייתי דומה לאחת מכאן. אני יכולה להציג אותי כילדה שהייתה בבית ספר ובמקום מגוריים כילדה בודדה לא מסומפטת אחת שתמיד יש מה להעיר לה...... תמיד הייתי כאחת לבד "המוזרה ללא חברות כלל"אני לא יודעת אם יש השפעה לילדים איתם מהשכונה התלוו אליי כול תהליך הלמידה? בעיניני החברה שכולם בסופו של דבר התיחסו אליי מגעיל=אותו דבר! עברתי בית ספר בתיכון ושינוי לא היה ,כאן אולי אני טיפה אשמה בכך שמרוב פחד מזלזול ביי וכול מה שעברתי בחיים,לא נתתי לאנשים להכיר אותי שדרתי קשיחות קרירות דבר שגרם ניתוק והיא הבנת. בבקשה,כיום אני לפני גיוס ימים שלמים אני לא ישנה רק המחשבה האם אני היה כמו בתיכון או האם יתיחסו אליי כמו תמיד... אנה בבקשה עזריי לי כולי פחד ומצוקה...

hi i"m not sure if u realy ment me but i "ll try to help too.... to our luck, our world and our life r changing all the time,one of the biggest changes in the israeli"s life is - going to the army - u r going to find your self in a new place with new people.... yes u can look at this as your chance - not the old meen people but - new one that going to like u just the way u r - well, not all the people r nice but - u r going to find atlist a few that u"ll be able to comunicate with.... i know that going to the army is comming with a lot of things to afarid of - where am i going to be? what am i going to do and more.... from my experiance - the time in the army is the time u r meeting so many people....... u should learn to like yourself - it will help others too..... give a chance to people that r tring to get close to u ... don"t be afraid :)

הייי שלום ראיתי את ההודעה אין קשר לשאלתיי אבל אולי תוכלי לעזור גם לי????? אז ככך כיום אני לפני גיוס ממש קרוב ,בעייתי דומה לאחת מכאן. אני יכולה להציג אותי כילדה שהייתה בבית ספר ובמקום מגוריים כילדה בודדה לא מסומפטת אחת שתמיד יש מה להעיר לה...... תמיד הייתי כאחת לבד "המוזרה ללא חברות כלל"אני לא יודעת אם יש השפעה לילדים איתם מהשכונה התלוו אליי כול תהליך הלמידה? בעיניני החברה שכולם בסופו של דבר התיחסו אליי מגעיל=אותו דבר! עברתי בית ספר בתיכון ושינוי לא היה ,כאן אולי אני טיפה אשמה בכך שמרוב פחד מזלזול ביי וכול מה שעברתי בחיים,לא נתתי לאנשים להכיר אותי שדרתי קשיחות קרירות דבר שגרם ניתוק והיא הבנת. בבקשה,כיום אני לפני גיוס ימים שלמים אני לא ישנה רק המחשבה האם אני היה כמו בתיכון או האם יתיחסו אליי כמו תמיד... אנה בבקשה עזריי לי כולי פחד ומצוקה...

סליחה על השאלה, פשוט הזכרון שלי נעלם... :) אבל איזו הודעה השארתי לך? אל תפגעי, אני באמת לא זוכרת... ולגבי השאלה שלך - הצבא מהווה מקום טוב לשינויים... כולן נכנסות לאותה מסגרת לא מוכרת, פתאום יש משמעת שונה... אני יכולה להבין את החשש מזלזול, זה דפוס שנקבע בילדותך, אך לא משהו שאי-אפשר לשנות. "תנצלי" את הצבא בשביל לנסות ולשבור את הדפוס הזה. אף-אחד לא מכיר אותך שם. תנסי להיות קצת פחות קרירה... זה לא ניסיון פשוט בהתחשב בתקופה הארוכה שהיית כזו. את לא חייבת להיות החברה הכי טובה של כל הבנות, תסתכלי, תכירי - בטוח תהיה שם מישהי אחת (לפחות) שתהיה בראש שלך... לפני כן, תבדקי עם עצמך מה יכול לגרום ליחס שקיבלת... משהו בהתנהגות שלך? באישיות שלך? אני לא יודעת את התשובות... רק את. בהצלחה, HERA.

אבל גילת ענת ונטעלי לא נראה לכם שזו אותה אחת תקראו ותראו שזו אותה אחת מוזר מאוד

זה בכלל לא מוזר... הפורום נתון להטרדות כבר כמה זמן...

היי, למזלך היתה לך מורה ערנית מספיק... :) כשהגעתי לתיכון, זה היה אחרי טיפול שהסתיים בצורה פתאומית (כי הפסיכולוגית הרגישה שזה too much בשבילה וכל הבלבול מוח הזה...), כך שמצבי - שמלכתחילה לא היה מזהיר - נעשה גרוע יותר... בערך חודש אחרי תחילת הלימודים, אחרי שהיועצת כבר נפגשה איתי (וכולם ידעו מי אני...) קראו לי לשיחה אצל המנהלת, שאמרה: "אנחנו לא מוכנים שתהיי פה בלי טיפול. האחריות גדולה מדי. את לא חוזרת לבי"ס לפני שאת מוצאת מטפל!" והתוצאה? הייתי בבית 4 ימים, כשבנתיים התערבו כל מיני אנשים (הורים, חברים עם השפעה). סוכם שאחזור לבי"ס,אבל ההורים שלי היו חייבים לחתום על טופס שמסיר את האחריות מבי"ס ובמקביל יצאתי ל"מסע חיפושים מטורף" אחרי מטפל/ת. ככה שגם מבי"ס לא ממש קיבלתי תמיכה... כתבת, שנראה שלמדתי לחיות עם מה שיש (או יותר נכון - אין)... לפסיכולוגית תמיד אמרתי שפשוט התרגלתי... בשביל לשרוד צריך לפעמים להמציא ולמצוא דרכים קצת לא שגרתיות, ואם פירוש הדבר להתרגל, אז זה מה שעושים. זה מתסכל אנשים לשמוע שהתרגלתי... אבל כל זמן שרוצים אותי בחיים, שיתנו לי להחליט איך אני עושה את זה... ושאלה פילוסופית מעט - מה בעצם הרעיון של להיות כאן? בסך הכל רק אחוז קטן מהאנושות מגיע להישגים ממש ממש גדולים... נכון שהמדד צריך להיות יכולת=הישגים, אבל בשביל זה לא צריך כל-כך הרבה אנשים... HERA.

hi dear... yes unfortunatly the sistem sometimes make things worse instead of helping..... it happened to me with the army - they made my life even harder than it was before - and i was alone... no one there realy wanted to take me seriouse.... i think i know what u r saying about just getting used to it - i almost did too or maybe - i did but it was too hard to go on in this world like this ( i guess u already know this..) sometimes i think that i"ll always have this in me - after i came out of the hospital i was so afraid because all the people ther r allways coming back... and i didn"t want to find myself there again..... i agree with your question but i"m trying not to think about these things because i saw what happened the last time i couldn"t find an answer to them...... i have an important question to u - do u feel your psicologist understanf u? does she helping u?

hello there, מה עשית בצבא? סיימת שירות מלא? למזלי את זה לא עשיתי, ואני לא מתחרטת על זה! יכולתי להסתיר בצו הראשון את כל הבעיות... די התלבטתי, אבל החלטתי שלא מתאים לי צבא... וחוץ מזה לתת לי נשק פרושו להרוג אותי! אין לי ספק שהייתי משתמשת בו כנגד עצמי... נפגשתי עם 2-3 קב"נים... והייתי בחוץ! על תעודת השחרור שלי לא כתובה הסיבה, ככה שלא אכפת לי (פשוט כתוב שוחחרה על-פי חוק). אומרים שקשה לשנות הרגלים, ואני התרגלתי לכל-כך הרבה דברים לא נכונים (?)... רק להתחיל לשנות הכל בחזרה יכול להפוך את העולם שלי על-פיו... אני לא חושבת שיש לי את הכוח לזה כרגע... למרות שלא מדובר במהפיכה גדולה, אלא בצעדים קטנים... "גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד קטן". וכנראה שיש שאלות, שפשוט אין להן תשובות. לדעתי זה העקרון של הפילוסופיה... לבלבל את כולם עד שלא נדע יותר מה אנחנו עושים ומחפשים פה :) ובנוגע לפסיכולוגית... פיזרת לי עכשיו קילו מלח על פצע פתוח ומדמם... :):) אבל אני לא כועסת. תחפשי בפורום, בע"מ 467 את ההודעה (הראשונה) שתחת הכותרת "סליחה, אבל..." אני חושבת שזה יענה לך חלקית על השאלה... מאז שום דבר לא השתנה - חוץ מהמצב הנפשי שלי...

שלום לך אתמול שיגרתי לך פנייה בהמשך להתכתבות בעבר בנושא לראשונה מיום 18 לאוקטובר השנה. הפנייה שלי אליך מאתמול -14 לנובמבר, מופיעה באתר כתגובה לתשובתך האחרונה אלי, אז. היות ואני מצוייה בדילמה, ושמתי לב כי פנייתי מאתמול לא רשומה ברשימת הפניות הכללית של הכותבים-- אלא ממוקמת כתגובת המשך שלך לנושא מאז--- חשבתי כי עלול אתה לא להבחין בפנייתי , אלא אם כן אפנה אני את תשומת לבך אליה. (סליחה אם זה נשמע מבולבל)..... בכל אופן, אשמח אם תוכל לשוב ולעיין בה, ואמתין בסבלנות לתגובתך, ולעזרתך. הערה-:-- אם מתקשה אתה לאתר את פנייתי מאתמול - במנגנון החיפוש ניתן לרשום את המילים: "מצוקה באוטוסטרדה."... הרבה תודה על נכונותך לעזור. דנה קוטלר

דנה שלום לצערי אינני מוצא את ההודעה. אנא כתבי אותה שוב או צרפי קישור להודעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני שולחת שוב את פנייתי. חלפו כחודשיים מאז פנייתי הראשונה אליך (18.10.01) בעניין תחושות מצוקה בנהיגה באוטוסטרדה.הרשה לי בפתיחת דבריי להציע ,שכדאי לעיין ולהזכר בהתכתבות המפורטת שלי איתך אז תחת הכותרת:-"תחושת מצוקה בזמן נהיגה באוטוסטרדה" ,בה מפורטות תשובות רלבנטיות שלי לשאלותיך, שכן פנייתי היום היא כהמשך רלבנטי לאותה הבעייה. אפשר לאמר כי קפצתי מדרגה מאז, ביטחוני העצמי בנהיגה התחזק,בעיקר משום שהחלטתי בנחישות שלא לוותר לעצמי. הנהיגה מעל גשר שיפמן בתל אביב- שהיתה כל כך מלחיצה- הפכה לנורמה:-- נסעתי וחזרתי ושוב נסעתי על הקטע המפחיד, כאילו בוחנת את עצמי, עד שהפסיקו דפיקות הלב. רציתי לציין כי עדיין יש פעימות לב מואצות בכניסה לנתיבי איילון, אבל בהחלט יש שיפור בתחושה הכללית. אינני מרבה+אינני צריכה לנסוע בנתיבים אלה על בסיס יומיומי, לכן הבדיקה שלי את עצמי היא אחת ל7-10 ימים. אני פונה אליך היום כי אני מצוייה בדילמה:אך תחילה אספר לך כיצד ניסיתי לעזור לעצמי להתקדם. היתה לי שיחה אחת עם פסיכולוגית קלינית, שטענה כי יש לה דרך לעזור לי. לדעתה-לא נראה כי יש צורך שאקבל תרופה זו או אחרת. אני חייבת להיות כנה ולאמר כי החלטתי לא לקבל את הטיפול ממנה, כי לא הרגשתי מחוברת אליה,לא הרגשתי שהיא (כטיפוס) -האדם שאיתו הייתי רוצה להחשף. למען ההגינות אוסיף את ההיבט הכלכלי של טיפול פרטי שהוא מעמסה קשה עבורי, לצערי. בשל השיקול הכספי, פניתי השבוע למרפאה לבריאות הנפש של קופ"ח בעיר מגוריי,נפגשתי פעם אחת בפגישה בת 40 דקות בה "נחרץ גורלי" ואובחנתי על ידי הפסיכיאטר(מנהל המרפאה), כמי שסובלת מאגורפוביה, והומלץ לי טיפול בסרוקסט. הבעתי בפני הפסיכיאטר פליאה על כך שאיננו מנסה אפילו להציע לי כאפשרות, לקבל טיפול פסיכולוגי, אלא ישר ממהר לטיפול תרופתי. הנ"ל חייך ואמר-"את אשה בריאה, אני חושב שאת מתאימה לתרופה הזו שהיא מודרנית, לא ממכרת,ובעלת מעט תופעות לוואי לא הכרחיות".... הדילמה שלי גוברת והולכת בעיקר בעקבות קריאת תגובות ומאמרים בנושא הסרוקסט באתרי האינטרנט- בהם חוזרים ונשנים דיווחי כותבים אודות התמכרות, השמנה, פגיעה בחיי המין,ועוד מיני אזהרות מדוע לא לנסות ולהתחיל לקחת את התרופה. ד"ר קפלן- אני אשה נבונה השוקלת בהגיון רב צעדיה, ובייחוד קשובה לבריאותי. אינני יודעת למי להאמין. האם לפסיכולוג המציע לי טיפול? האם לפסיכיאטר שהסתפק ב-40 דקות שיחה (לעניות דעתי- מהר מהר מידי!!!!),כדי להמליץ על תרופה שאמורה לעזור לי להשתלב בתנועה באוטוסטרדה? (אגב, למיטב הבנתי, ניתנת תרופה נוגדת חרדה לפציינט הסובל מתופעות חרדה כלליות בכל מיני מישורים בחייו, עד למקרים קיצוניים בהם הוא אף מעדיף לא לצאת מהבית.....לא כן???- ואילו אני מרגישה "חרדתית מתחילה".....), ובהמשך לדילמה שלי- אולי כדאי לי להשהות את כל הנושא ולנסות להתגבר על הבעיה במשך הזמן, לרכוש בטחון נוסף על ההגה? אני מוצאת לנכון להזכיר עובדה חשובה, שאני נוהגת למעשה תקופה קצרה יחסית, זאת לאחר ששנים רבות מאוד לא קניתי רכב בגלל קושי כלכלי. הבילבול והתיסכול משמשים בי בערבוביה, אשמח לקרוא הערותיך והמלצתך. בברכת שבת שלום דנה קוטלר.

הייייייייייייי את יודעת היום עשיתי חושבים עם עצמי ואני לא יכולה לחשוב איך שבוע אפילו יומים אני היה במסגרת של אנשים ועוד שאני לא מכירה.. נזבורה יקרה= היופי להפך מלהוסיף המון המון בנות מכנאות בך וכתוצאה שונאות גם. הפחד להיות לבד נורא מדאיג אותי. לך היה שינוי בין בית הספר לצבא????? אני בימים האלאה לא מסוגלת להכל פתאום אני בוכה נלחצת. וזה לא סתם זה משהוא שהיה ..... אני מתגייסת ב 8 לדצמבר כול טוב אוהבתתתתתת

יאללה שלך, תתגייסי כבר! עלית לכולם על העצבים עם השאלות שלך, חתיכת נודניקית! אולי בצבא תלמדי סוף סוף לכתוב שני משפטים בלי שגיאות?

מה ההיגיון?

היי נטעלוש! את יודעת? אני חושבת על מה שאת אומרת בקשר ליופי ולתגובה של הבנות אליו, ואת יודעת לאיזה מסקנה אני מגיעה? - נכון שתמיד היו ותמיד יהיו אנשים בכלל ובנות בפרט שלא יפרגנו - אם זה ליופי שלך, או לכשרונות שלך בתחום זה או אחר. אבל יש גם אנשים אחרים, יותר בריאים בנפשם מהקנאים, שמבינים שהנתונים של האחרים לא באים על חשבון הנתונים שלהם ולכן יכולים לפרגן לשני בלב שלם מבלי שיפול להם איזה כתר מהראש. אבל יש עוד עניין אחר: את אומרת שההתרחקות שלך מהאנשים מתפרשת כסנוביות, ויתכן שזאת הסיבה שיש בנות מסויימות שאולי מסתייגות ממך. את יודעת, כשאנשים רואים מישהו שמתרחק מהם, הם לא תופסים בדרך-כלל שזה בגלל פחד או ביישנות ומפרשים את זה כסנוביות/התנשאות וכולי. ובמקרה שלך - יכול להיות שהבנות אומרות - "תראו את זאת, בגלל שהיא יפה היא חושבת את עצמה" - וכדומה. אז דווקא זאת ההזדמנות בשבילך לנסות לשנות את ההתנהגות, להתחיל לאט-לאט להיפתח לאנשים, ואת בטח מבינה שהכוונה לא "לשפוך את המעיים על השולחן". הכוונה היא פשוט לא להתרחק, לדבר, לחייך, להאיר פנים - להראות לכולם שאפשר להיות גם יפה וגם נחמדה. תתפלאי, אבל גם אנשים אחרים, ממש כמוני וכמוך, צריכים שיתיחסו אליהם, שיחייכו אליהם, שידברו אליהם... וכמו שאת נפגעת מהיחס שלהם - אולי גם הם נפגעים ממך - כמובן מבלי שבכלל עולה בדעתך לפגוע אפילו בזבוב, אבל רק את ואני יודעות את זה. אז אל תחששי, נטעלוש, תתחילי לדבר עם האנשים - על כל מה שבא לך - ותראי שייפתח בפנייך עולם חדש ומרתק! בהצלחה - וכרגיל מחזיקה לך חזק-חזק - ותמשיכי לכתוב ולספר הכל! שלך - נזבורה

שלום למנהלי הפורום, בתי בת 11. הילדה נולדה כפגית (850 גר' בלידה). מאז קטנותה הילדה אובחנה כלקוית למידה והיא מבקרת במרכז למידה. לפני מספר שבועות ערכו לה אבחון דידקטי מקיף עקב בקשתי לבדוק דיסקלקוליה. האבחון מצאה אותה כדיסקלקולית והמאבחנת המליצה לי ללכת לאבחון TOVA ובנוסף אמרה לי שהרופא שיבצע לה את הבדיקה הזו למעשה יתן את האישור "הרפואי" של דיסקלקוליה שאיתו אני צריכה לפנות למערכת החינוך ע"מ שנקבל עתה ובעתיד את ההקלות להן היא זכאית. שאלותי למנהלי הפורום: 1) מהו אבחון TOVA? מה הוא בודק וכיצד? 2) מהו "תרשים הזרימה" המקובל לאבחון ילדים ולאישורם כדיסקלקולים/דיסלקטים? אינני יודעת בבירור מה עלי לעשות ולמי לפנות ע"מ לסגור את המעגל הזה. תודה מראש על תשומת לבכם.

עדי שלום מי הגורם המקצועי שביצע את הבדיקה? תוכלי לקבל מידע בנושא בכתובת http://www.scmci.org.il/comm/heb5.htm מרכז שניידר בבי"ח בלינסון בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ותודה על ההפניה. לשאלתך, מי שהמליצה לי על TOVA היא המאבחנת של בתי, מנהלת מרכז הלמידה באזור מגורינו. אני לא יודעת כיצד לנהוג עכשיו והאם זהו תרשים הזרימה הנכון לטיפול בבתי. תודה על תשובתך, עדי

אינני מצליחה, לצערי, לקרוא את האתר אליו שלחת אותי. העיברית מופיעה במהופך וכל נסיונותי נכשלו. האם תוכל לתת לי אתר אחר דרך שניידר שדרכו אוכל לעשות קישור לאתר הספציפי הזה? הנושא מאוד חשוב לי. תודה, עדי

לאחרונה אני מתעוררת השכם בבוקר (בין 3 ל-5) ולא מצליחה להירדם. כשאני מתעוררת, מתחילות אחרי זמן מה דפיקות לב ותחושת לחץ בראש. ניסיתי לקרוא, לראות טלויזיה וכ"ו, אבל גם אם אני נרדמת שזב לכמה דקות ושוב מתעוררת, ובמקרה הטוב מצליחה "לנמנם" עד הבוקר. אני מרגישה כאילו האדרנלין זורם בלי שליטה. בבוקר אני קמה סהרורית, מסוחררת מאוד, ולעיתים כמעט בלי יכולת לתפקד. גם סף התגובה שלי ירד ואני די עצבנית במשך היום . המצב הולך ומחמיר, שכן נוצר "גלגל" שבו אני כבר יודעת שאם התעוררתי לא ארדם יותר, וזה אכן קורה. יש לציין שאני נרדמת בקלות רבה בתחילת הלילה, ולכן לא רואה טעם בלקיחת כדור שינה. אני מאוד מודעת לעצמי ולחרדות שמלוות אותי בחיי היום יום, אך בניגוד למצבי משבר חריפים שעברתי בעבר עקב אירועים אוביקטיבים קשים, אני לא רואה סיבה לעוצמה כזו של סימפטומים בתקופה זו של חיי. שאלותי: 1. האם אין מנוס מאבחנה פסיכיאטרית ומטיפול תרופתי? 2. האם יתכן שינוי גופני כלשהו (הורמונלי או דומה) שגורם לכך? (אני מטופלת באלטרוקסין מזה 17 שנה בעקבות "השימוטו" ובדרך כלל מאוזנת). תודה המתעוררת

מתעוררת שלום ראשית כדאי לערוך בדיקות רפואיות כדי לשלול בעיה רפואית. במצבים מסויימים צריך גם לעשות בדיקת שינה, אם כי לפי מה שאת מתארת זו לא האפשרות הראשונה לבדיקה. במקביל, צריך להבין ממה נובעת ההתעוררות והאם יש בעיה הקשורה לנפש בהתעוררות. האם את מודעת לבעיה כזו לאחרונה ? (למשל, התקפי חרדה, עצב / דיכאון בולטים וכד'). לאחר מכן ניתן לחשוב על הטיפול המתאים. לא בהכרח שתזדקקי לתרופות, אבל את צריכה לפנות לייעוץ מקצועי ובהתאם למה שיעלה יותאם לך טיפול נכון. אגב, המודעות בלבד לא תמיד עוזרת למנוע מצבים נפשיים. מודעות למשל יכולה גם לעלות מחשבות מעוררות חרדה. הטיפול הפסיכולוגי נעזר הן בחלקים המודעים והן בחלקים שאינם מודעים כדי ליצור שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אבני שלום, ילדתי בת 7. בגיל 6, בכיתה א', נשלחה לאיבחון דידקטי ונוירולוגי, ואובחנה כסובלת מבעית קשב וריכוז. הומלץ על רטלין (חצי כדור ליום). היא לקחה את הכדור במשך חודש, ולא היה שום שיפור בהישגיה הלימודיים. כיום היא אינה נוטלת את הכדור. לפני האיבחון: בכיתה א': הילדה הראתה חוסר סבלנות כאשר נתבקשה להתמודד עם לימוד האותיות, ולאחר מכן עם קריאה. הדבר התבטא בקושי בשמירה על רווחים בין האותיות, כתיבה לא מסודרת, אותיות בגדלים שונים, לפעמים הכירה את האותיות והתנועות ולאחר כמה דקות, שכחה ולא הכירה אותן. בכל תחום לימוד ועניין אחר (לימודי טבע וחשבון) לא היתה בעיה כזו. במהלך השיעורים בכיתה א', כאשר היתה צריכה להתמודד עם חומר חדש, או לבצע משימה כלשהי, ניסתה להתחמק על ידי התעסקות בדברים אחרים - לחטט בקלמר, לחדד עפרונות וכו'. בכיתה ב': מתחילת השנה חל שיפור גדול (הילדה אינה מקבלת רטלין). המחברות שלה, הכתב השתפרו בצורה ניכרת. מתמודדת עם כל החומר באותה רמה של הכיתה. הקריאה שלה לא שוטפת, עדיין קוראת את רוב המילים בהברות. אך ישנן מילים שהיא זוכרת בצורה ויזואלית, וקוראת אותן בצורה שוטפת. היא עדיין מתקשה בכתיבת האותיות הסופיות. בחשבון היא מתמודדת יפה עם החומר, אבל היא נעזרת באביזרים מוחשיים (פקקים, חשבונייה) כדי לפתור את התרגילים. בכיתה ב' מבצעת כמעט את כל המטלות ברמה של הכיתה, מתמודדת איתן די טוב, מספיקה להעתיק מהלוח. יש לציין כי בשנתיים אלו לא היו בעיות התנהגות ו/או חברתיות מצד הילדה, היא אינה מפריעה בשיעורים. לאחר שיחה עם המורה להוראה מתקנת הומלץ להמשיך בנטילת הרטלין, עד לשיפור הקשיים הנ"ל. האם, לדעתך, לאור כל השיפור שחל ללא נטילת הרטלין וללא הפרעות בכיתה היית ממליץ על המשך הטיפול ברטלין. האם יש מקום לאבחון נוסף? האם יתכן ומדובר בחוסר בשלות של הילדה בכיתה א' (בת 6) שהוביל לקשיים שחוותה, ועצם הבגרות - גיל 7, הוא שהוביל לשיפור? תודה רבה, פנינה

פנינה שלום הכל ייתכן גם בהפרעת קשב ייתכנו תונודת ושנויים נראה שביתך מצליחה לפתח דרכים לפצות על החסר שלה מכל מקום - לטעמי , השאלה אם לקחת ריטלים היא שאלה ויש אמצעים נוספים לעזור מלמד הכדורים הדבר שאני מציע לפעול אחרת הוא (ולא רק כאן) אם טפול אינו עובד / גורם תופעות לואי יש לפנות לרופא ליעוץ ולא להפסיק באופן חד צדדי יש אנשים שמתמחים בטפול בהפרעות קשב כולל יחדיה לטפול בתוך קופת חולים כללית הוועצי בהם מה ואיך ניתן לשפר ובהצלחה עמי

בוקר טוב ויום נפלא! מה שלומך...???........ אז ככה דברתי איתך המון המון בקשר לבעייתי וכרגע הכול פתאום נהפך ליותר גרוע ומפחיד נתת לי עזרה בכך שיחשוב מה ההתרונות אצלי והחסרונות= עשיתי זאת! אני גלית לפני גיוס שיש לי דימוי עצמי נמוך עכב כול השנים שעברת בשכונה ובבית הספר יחס דוחה מהאנשים.. כן עד היום כולל היום אני בן אדם בודד לבד בבית הספר הייתי תמיד דחוייה לא מסומפטת.. לפני כשלוש שנים עברתי בית ספר שם מרוב פחד מימה שהיה תמיד היחס שקיבלתי מכולם. פשות התנהגותי התבטאה בכך שלא הייתי מתיחסת לאנשים הייתי משדרת קשיחות קרירות דבר שגרם ניתוק ביני לבינהם . זה היה כמו מין הגנה כזו שלא יפגעו ביי כמו אז (לא מכירים אותי אז לא יפגעו ביי,לא נתתי להם להכיר אותי) וככה זה היה .אז גם שם ירגשתי רע וגם שם. אנה אנה האם יש דרך עצה מימך?? והאם יש קשר שאנשים מגיל מאוד צעיר איתך מהשכונה הולכים איתך לאורך כול הדרך האם השפעתם השפיעה אל אחריים והאם זה היה תמיד הגישה שלהם כלפיי ,כי כך הכירו אותי בילדות??? יש קשר?? אנה בבקשה עזור לי .... גלית

גלית שלום בפעם הקודמת הצעתי שחוץ מ"חשיבה חיובית" אולי כדאי שתפני לייעוץ קצר שיעזור לך להתמודד טוב יותר עם הגיוס. אני עדיין סבור כך. כמובן שאין פתרונות קסם, כפי שכבר אמרתי לך. אני מציע לך לחשוב על הגיוס כצומת חדשה שבה תוכלי ללכת בנתיב חדש ובלתי מוכר, שבו מה שהיה בעבר לא בהכרח יקרה שוב. אל תשכחי שגם המצב יהיה שונה. למשל בטירונות יש מידה מסויימת של לחץ מצד אחד, אבל יכולה גם להיות חברות וגיבוש, שעשויים להשפיע טוב. אולי דווקא במצב הזה שבו חיים ביחד ולא הולכים הביתה בסוף היום, תוכלי ליצור קשרים מסוג אחר מאשר בעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי מה שלוךךךך התגעגעתיי נורא כן כן מתקרב יום המפחיד ביותר לחיייי אחת יקירתי מגיעה לך אלף ואחת תודות מימני עזרת לי המון כמה שתמיד הייתי רוצה עוד ועוד לשאול את אותה השאלה שהייתה תמיד... אך לפעמים אני מרגישה כבר לא בנוח כשאני חוזרת וחוזרת על אותה שאלה, אבל בינינו בעייתי היא זו. כן עדיו הפחד שלהיות כמו תמיד, הפחד לא להתיחס כדאי שלא הפגע מתגובות דבר שיוצר ניתוק ביני לבינם... אבל ככה אני מרגישה הגנה. לצעריי אין לי כוחות להתמודד ולפעמים עדיו אני מוצאת את עצמי אם הקשיחות הקרירות וכ... אחת בבקשה אנה מימך עזרי לי מה דעתך... אייך לך היה???????אוהבבבתתתתתת

היי נטעלוש! איזה טלפתיה! ממש אתמול חשבתי עלייך - שכבר המון זמן לא שמעתי ממך - וחשבתי שאולי כבר התגייסת. אז מתי בדיוק את מתגייסת? - סליחה אם אמרת לי ושכחתי - מה לעשות, הראש כבר לא עובד... ((-: בכל אופן, אם את שואלת איך לי היה בצבא - אז אני יכולה לומר חד וחלק - פשוט כיף!!!! אני לא אשקר לך ואגיד שתמיד הכל היה חלק, שאף פעם לא היו חיכוכים מסוג זה או אחר כי פשוט אין חיה כזאת. אפילו במשפחה ובין החברים הכי קרובים לפעמים יש חיכוכים ותקלים. אבל אני מדברת על הסך הכל, והסך הכל באמת היה כיף, ולא הייתי מתנגדת לחזור שוב לתקופה ההיא. לבית הספר, למשל, בעד כל הון שבעולם לא הייתי חוזרת, אבל לצבא - בכיף!!! ורק שתביני, שאני הייתי, כידוע לך, בדיוק כמוך - חסרת בטחון ומפוחדת, ולי לא היה נכס חשוב שיש לך - דהיינו הופעה חיצונית נאה, שאי אפשר לזלזל בה! חוץ מזה, אני לא ממש טיפוס שנהנה להיות במסגרות לוחצות ולקבל פקודות. אבל בכל זאת שרדתי והפקתי מזה את כל הטוב שאפשר! ואם אני עשיתי את זה - אז כל אחד יכול! שיהיה לך כל טוב - ותמשיכי לכתוב ולשאול כמה שאת רוצה - זה בכלל לא מפריע, להיפך! כיף לי שאני יכולה לעזור לך! מחזיקה לך חזק-חזק!!!!!!!!1 נזבורה

.

לילה מצוין לך:)) @------)----- איתן

:)

אז יש איזה פסיכי שמציק לכולם, במקום שתתעלמו אתם ממשיכים להתעסק בסוגיה הזו, ונותנים לו עוד שמן , למדורה, הוא מצידו יושב וצוחק עליכם, אז תתעלמו, תעשו טובה לעצמכם ולכל מי שמשתתף בפורום. זה שמאשימים אחרים בהצקות, זו הצקה בפני עצמה, אין לאף אחד שום בסיס לדעת מי המציק, ומי שסתם חושד עושה עוול, אז אולי די?

צודקת! לאן הגענו?

יעל את צודקת. אבל מה בידיוק את מציע לי לעשות??? א מנסה להפוך אותי לאור 2. ואני לא מוכן. אני יודע שהוא ילד. אבל אח"כ בידיוק כמו שאת אומרת הוא מנסה לסכסך. הוא משתמש בשם שלי. ומנסה לפגוע באמינות שלי. אם אני לא אגיב. אז שאני באמת ירצה לענות. איך תדעי ואיך אחרים ידעו שאני באמת אני???? ואל תגידי לי להוסיף אות לשם. כי את יודעת בעצמך שזה לא מעשי. יש פה אנשים שמכירים אותי ויודעים שאני עונה להם לעניין. ולא צוחק עליהם ומתבדח על חשבונם. אבל יש כאלו שלא יודעים שאני רציני. (כמו אור) וזאת בעצם הנקודה. אני עונה עכשיו ואולי עוד כמה פעמים שידעו מי אני. ומי הילד הטיפש שאני מרחם על ההורים שלו. ואז שידעו להבדיל. אני אתן לו לדבר לקירות ולעצמו. כי בטח הוא ילד מסכן!!! איתן סליחה אם אני נשמע כועס:)) אבל אני לא. אני יודע שיש אנשים שהגיעו לעולם בטעות:))) וכנראה ש א אחד מהם:))) קשה מאוד להכעיס אותי:)) מה שאת רואה שאני כותב. זאת פשוט הגנה (מתקפת נגד) אני מבהיר מי האמיתי. תוך כדי השמצת האויב:))) סליחה מראש:)))

אני לא חושב שאתה צריך להרגיש רע בגלל שאתה מגונן על שמך!!! אתה יודע אנשים משלמים הרבה כסף לפסיכולוגים ואחד הדברים שמסביר להם הפסיכולוג זה איך להתמודד בחיים אם הזאבים בחוץ!! וצריך לדעתי לדעת גם להתמודד גם אם זה...הכי קל זה לוותר אני בדיעה שאסור לוותר...בתנאי שיש לך את הכוחות לזה בוא אני יספר לך משהו קטן עלי....ולמה אני מתנהג לעיתים באגרסיביות אני נולדתי וגדלתי בשכונה מפוקפקת...בשכונה של פשע ומצוקה ושם בעולם הפשע והמצוקה..למדתי שמי שמוותר חוטף ומי שמראה שהוא מפחד מטפסים עליו...זה עניין פשוט של השרדות!!! ברוך השם היום אני כבר לא שם.... ובגיל יותר מאוחר עברנו דירה לאיזור טוב כך שאני מכיר טוב את 2 העולמות אני לא אומר שצריך לריב אם כל אחד.... אבל לעיתים צריך לעמוד על שלך!!!!!

לד"ר עמי שלום ברצוני לדעת על התופעה שנקראת דיסטמיה וכיצד ניצן לטפל בה. דרך אגב לא ענית על שאלתי האחרונה בנושא הבונסרין. רציתי לידעך שהכדור גורם לי להשתנת יתר האם זה לא מסוכן. אודה עלתשובתך המהירה. בברכה אסטרליס

Dysthymic Disorder American Description -------------------------------------------------------------------------------- Diagnostic Criteria Depressed mood for most of the day, for more days than not, as indicated either by subjective account or observation by others, for at least 2 years. Note: In children and adolescents, mood can be irritable and duration must be at least 1 year. Presence, while depressed, of two (or more) of the following: poor appetite or overeating insomnia or hypersomnia low energy or fatigue low self-esteem poor concentration or difficulty making decisions feelings of hopelessness During the 2-year period (1 year for children or adolescents) of the disturbance, the person has never been without the symptoms in Criteria A and B for more than 2 months at a time. No Major Depressive Episode has been present during the first 2 years of the disturbance (1 year for children and adolescents); i.e., the disturbance is not better accounted for by chronic Major Depressive Disorder, or Major Depressive Disorder, In Partial Remission. Note: There may have been a previous Major Depressive Episode provided there was a full remission (no significant signs or symptoms for 2 months) before development of the Dysthymic Disorder. In addition, after the initial 2 years (1 year in children or adolescents) of Dysthymic Disorder, there may be superimposed episodes of Major Depressive Disorder, in which case both diagnoses may be given when the criteria are met for a Major Depressive Episode. There has never been a Manic Episode, a Mixed Episode, or a Hypomanic Episode, and criteria have never been met for Cyclothymic Disorder. The disturbance does not occur exclusively during the course of a chronic Psychotic Disorder, such as Schizophrenia or Delusional Disorder. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., hypothyroidism). The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning. -------------------------------------------------------------------------------- Criteria For Mood Episodes Major Depressive Episode Five (or more) of the following symptoms have been present during the same 2-week period and represent a change from previous functioning; at least one of the symptoms is either (1) depressed mood or (2) loss of interest or pleasure. Note: Do not include symptoms that are clearly due to a general medical condition, or mood-incongruent delusions or hallucinations. depressed mood most of the day, nearly every day, as indicated by either subjective report (e.g., feels sad or empty) or observation made by others (e.g., appears tearful). Note: In children and adolescents, can be irritable mood. markedly diminished interest or pleasure in all, or almost all, activities most of the day, nearly every day (as indicated by either subjective account or observation made by others) significant weight loss when not dieting or weight gain (e.g., a change of more than 5% of body weight in a month), or decrease or increase in appetite nearly every day. Note: In children, consider failure to make expected weight gains. insomnia or hypersomnia nearly every day psychomotor agitation or retardation nearly every day (observable by others, not merely subjective feelings of restlessness or being slowed down) fatigue or loss of energy nearly every day feelings of worthlessness or excessive or inappropriate guilt (which may be delusional) nearly every day (not merely self-reproach or guilt about being sick) diminished ability to think or concentrate, or indecisiveness, nearly every day (either by subjective account or as observed by others) recurrent thoughts of death (not just fear of dying), recurrent suicidal ideation without a specific plan, or a suicide attempt or a specific plan for committing suicide The symptoms do not meet criteria for a Mixed Episode The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., hypothyroidism). The symptoms are not better accounted for by Bereavement, i.e., after the loss of a loved one, the symptoms persist for longer than 2 months or are characterized by marked functional impairment, morbid preoccupation with worthlessness, suicidal ideation, psychotic symptoms, or psychomotor retardation. Manic Episode A distinct period of abnormally and persistently elevated, expansive, or irritable mood, lasting at least 1 week (or any duration if hospitalization is necessary). During the period of mood disturbance, three (or more) of the following symptoms have persisted (four if the mood is only irritable) and have been present to a significant degree: inflated self-esteem or grandiosity decreased need for sleep (e.g., feels rested after only 3 hours of sleep) more talkative than usual or pressure to keep talking flight of ideas or subjective experience that thoughts are racing distractibility (i.e., attention too easily drawn to unimportant or irrelevant external stimuli) increase in goal-directed activity (either socially, at work or school, or sexually) or psychomotor agitation excessive involvement in pleasurable activities that have a high potential for painful consequences (e.g., engaging in unrestrained buying sprees, sexual indiscretions, or foolish business investments) The symptoms do not meet criteria for a Mixed Episode The mood disturbance is sufficiently severe to cause marked impairment in occupational functioning or in usual social activities or relationships with others, or to necessitate hospitalization to prevent harm to self or others, or there are psychotic features. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication, or other treatment) or a general medical condition (e.g., hyperthyroidism). Mixed Episode The criteria are met both for a Manic Episode and for a Major Depressive Episode (except for duration) nearly every day during at least a 1-week period. The mood disturbance is sufficiently severe to cause marked impairment in occupational functioning or in usual social activities or relationships with others, or to necessitate hospitalization to prevent harm to self or others, or there are psychotic features. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication, or other treatment) or a general medical condition (e.g., hyperthyroidism). Hypomanic Episode A distinct period of persistently elevated, expansive, or irritable mood, lasting throughout at least 4 days, that is clearly different from the usual nondepressed mood. During the period of mood disturbance, three (or more) of the following symptoms have persisted (four if the mood is only irritable) and have been present to a significant degree: inflated self-esteem or grandiosity decreased need for sleep (e.g., feels rested after only 3 hours of sleep) more talkative than usual or pressure to keep talking flight of ideas or subjective experience that thoughts are racing distractibility (i.e., attention too easily drawn to unimportant or irrelevant external stimuli) increase in goal-directed activity (either socially, at work or school, or sexually) or psychomotor agitation excessive involvement in pleasurable activities that have a high potential for painful consequences (e.g., the person engages in unrestrained buying sprees, sexual indiscretions, or foolish business investments) The episode is associated with an unequivocal change in functioning that is uncharacteristic of the person when not symptomatic. The disturbance in mood and the change in functioning are observable by others. The episode is not severe enough to cause marked impairment in social or occupational functioning, or to necessitate hospitalization, and there are no psychotic features. The symptoms are not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication, or other treatment) or a general medical condition (e.g., hyperthyroidism). Note: Hypomanic-like episodes that are clearly caused by somatic antidepressant treatment (e.g., medication, electroconvulsive therapy, light therapy) should not count toward a diagnosis of Bipolar II Disorder. -------------------------------------------------------------------------------- Associated Features Depressed Mood Somatic/Sexual Dysfunction Guilt/Obsession Addiction Anxious/Fearful/Dependent Personality Dramatic/Erratic/Antisocial Personality -------------------------------------------------------------------------------- Differential Diagnosis Psychiatric Manic, Mixed, or Hypomanic Episode; Mood Disorder Due to a General Medical Condition; Substance-Induced Mood Disorder; Schizoaffective Disorder; Schizophrenia; Delusional Disorder; Psychotic Disorder Not Otherwise Specified; dementia; Major Depressive Disorder; chronic Psychotic Disorders; coexisting personality disturbance. Medical Organic Mood Syndromes caused by: Acquired Immune Deficiency Syndrome (AIDS), Adrenal (Cushing's or Addison's Diseases), Cancer (especially pancreatic and other GI), Cardiopulmonary disease, Dementias (including Alzheimer's Disease); Epilepsy, Fahr's Syndrome, Huntington's Disease, Hydrocephalus, Hyperaldosteronism, Infections (including HIV and neurosyphilis), Migraines, Mononucleosis, Multiple Sclerosis, Narcolepsy, Neoplasms, Parathyroid Disorders (hyper- and hypo-), Parkinson's Disease, Pneumonia (viral and bacterial), Porphyria, Postpartum, Premenstrual Syndrome, Progressive Supranuclear Palsy, Rheumatoid Arthritis, Sjogren's Arteritis, Sleep Apnea, Stroke, Systemic Lupus Erythematosus, Temporal Arteritis, Trauma, Thyroid Disorders (hypothyroid and "apathetic" hyperthyroidism), Tuberculosis, Uremia (and other renal diseases), Vitamin Deficiencies (B12, C, folate, niacin, thiamine), Wilson's Disease. Drugs Acetazolamine, Alphamethyldopa, Amantadine, Amphetamines, Ampicillin, Azathioprine (AZT), 6-Azauridine, Baclofen, Beta Blockers, Bethanidine, Bleomycin, Bromocriptine, C-Asparaginase, Carbamazepine, Choline, Cimetidine, Clonidine, Clycloserin, Cocaine, Corticosteroids (including ACTH), Cyproheptadine, Danazol, Digitalis, Diphenoxylate, Disulfiram, Ethionamide, Fenfluramine, Griseofulvin, Guanethidine, Hydralazine, Ibuprofen, Indomethacin, Lidocaine, Levodopa, Methoserpidine, Methysergide, Metronidazole, Nalidixic Acid, Neuroleptics (butyrophenones, phenothiazines, oxyindoles), Nitrofurantoin, Opiates, Oral Contraceptives, Phenacetin, Phenytoin, Prazosin, Prednisone, Procainamide, Procyclidine, Quanabenzacetate, Rescinnamine, Reserpine, Sedative/Hypnotics (barbiturates, benzodiazepines, chloral hydrate), Streptomycin, Sulfamethoxazole, Sulfonamides, Tetrabenazine, Tetracycline, Triamcinolone, Trimethoprim, Veratrum, Vincristine. -------------------------------------------------------------------------------- Internet Mental Health (www.mentalhealth.com) copyright © 1995-2000 by Phillip W. Long, M.D. --------------------------------------------------------------------------------

www.mentalhealth.com

Dysthymic Disorder European Description -------------------------------------------------------------------------------- The ICD-10 Classification of Mental and Behavioural Disorders World Health Organization, Geneva, 1992 -------------------------------------------------------------------------------- F34.1 Dysthymia A chronic depression of mood which does not currently fulfil the criteria for recurrent depressive disorder, mild or moderate severity, in terms of either severity or duration of individual episodes, although the criteria for mild depressive episode may have been fulfilled in the past, particularly at the onset of the disorder. The balance between individual phases of mild depression and intervening periods of comparative normality is very variable. Sufferers usually have periods of days or weeks when they describe themselves as well, but most of the time (often for months at a time) they feel tired and depressed; everything is an effort and nothing is enjoyed. They brood and complain, sleep badly and feel inadequate, but are usually able to cope with the basic demands of everyday life. Dysthymia therefore has much in common with the concepts of depressive neurosis and neurotic depression. If required, age of onset may be specified as early (in late teenage or the twenties) or late. Diagnostic Guidelines The essential feature is a very long-standing depression of mood which is never, or only very rarely, severe enough to fulfil the criteria for recurrent depressive disorder, mild or moderate severity. It usually begins early in adult life and lasts for at least several years, sometimes indefinitely. When the onset is later in life, the disorder is often the aftermath of a discrete depressive episode and associated with bereavement or other obvious stress. Includes: * depressive neurosis * depressive personality disorder * neurotic depression (with more than 2 years' duration) * persistent anxiety depression Excludes: * anxiety depression (mild or not persistent) * bereavement reaction, lasting less than 2 years (prolonged depressive reaction) * residual schizophrenia

אסטרלסי שלום דיסטימיה היא שם שניתן מצב של דכאון מתמשך כרוני בעצמה נמוכה ניתן לטפול בפסיכותרפיה בגישות שונות או בתרופות (או שלוב) השתנת יתר כעקרון אינה מסוכנת כפוף לכמויות ולתדירות מדוע את בטוחה שזה מבונסרין אנא פני לרופא המשפחה לברור , אם אכן מבונסרין וזה בעייתי ניתן לשנות את התרופה בהצלחה עמי

טלי שלום, זוכרת את מה שהיה בשבוע שעבר עם הפסיכולוגית? אני תוהה למה היא בוחרת להתעלם מהמכתב... זו המשמעות של קשר שנמשך שנה וחצי מבחינתה? אני יודעת שאין לך את התשובות... אבל אולי תוכלי לחשוב על משהו שלא עלה בדעתי... להפחית מעט את המתח...

הרה יקרה, אפשר לחשוב על כמה אפשרויות: הראשונה היא שאולי המכתב כלל לא הגיע אליה, ממגוון רחב של סיבות. השניה, אולי היא קיבלה את המכתב ודווקא מחכה שאת היא זו שתתקשרי אליה, לתת לך את האפשרות להוכיח כמה שאת רצינית ומעוניינת להמשיך בטיפול הזה. השלישית (והפחות נעימה) אולי היא נעלבה/ נפגעה או כועסת, והיא "משחקת" אותה ה"נעלבת". להערכתי, כדאי לך לצלצל אליה ולבדוק ישירות לגבי עניין המכתב. נראה לי שחבל שתשקיעי אנרגיות במחשבה "על" אלא פשוט תוודאי מה קורה באופן ברור.אי הודאות גורמת לך למתח, למחשבות על "מה היא תגיד" או איך היא תגיב וכו'. עצם הידיעה מה באמת קורה ביניכן, תעמיד אותך בפני ההחלטה שממילא כדאי שתיעשה: להמשיך בטיפול הנוכחי עם המטפלת ולעבוד על הקשיים שהתגלעו ביניכן, או מאידך, להפסיק את הטיפול, ולהתחיל לחפש מישהו חדש. בברכה, טלי פרידמן

טלי, אני חושבת שבמצב הנוכחי ההיגיון שלי רחוק מלהיות "הגיוני"... מחשבות על אובדן המכתב בדרך (לדוגמא) נדחות מכל וכל. ממה יש לה להעלב? אני צעקתי עליה? אני איימתי שזה יהיה סוף הטיפול? וכן, המתח הזה מזיק לי... המחשבות על נושא מטרידות אותי, ונדמה שאני לא מצליחה להיפטר מהן. מצד שני יש לי - באופן שמפתיע גם אותי - שאריות מינימליות של כבוד עצמי, שלא מאפשר לי להתקשר אליה. אני יודעת שזה טיפשי, ושזה לא עניין של "כבוד". זה כאילו שמתנהל לי דיאלוג בראש... ואין החלטה חד משמעית, אני אפילו לא חושבת שאני שותפה לו.

אני נמצאת בפורום הזה די הרבה זמן... אור הוא אמנם לא טיפוס סובלני במיוחד ויש לו הערות די מכסחות, אבל הוא לא פוגע ולא מזיק פה לאף אחד! צריך לדעת לכבד גם את מי ששונה ממך, כל אחד הוא משהו אחר... ואור בדרכו המיוחדת מקסים לדעתי... אני קוראת את כל ההודעות נגדו במשך כמה שבועות , גם בפורום הלם קרב- ומתאפקת ומתאפקת אבל ............. כמה אפשר להתאפק? איזה מסכן הוא שבגלל שהוא לא שיא הנחמדות אז כולם חושבים שהוא המניאק... אני בטוחה שהוא יכול להסתדר בעצמו בעניין הזה, אבל הפעם כבר לא יכולתי להמשיך לשתוק!.... יש כאן מישהו שכנראה מאד מאד מיסכן ומתוסכל... אבל מה זה משנה מי זה ומה הוא כותב... שיכתוב מה שבא לו.. מי מתייחס בכלל???

ליהי את צודקת אני רואה שמאשימים אותו ואני לא מבין למה יש כאן מישהו מן חרא קטן כזה (סליחה על הניסוח אבל כנראה שזה מה שהוא באמת) שקוראים לו א' שהוא (הכלבלב הקטן) מתחזה בשם שלי וכנראה גם בשם של אור ומנסה לסכסך בינו וביני ובין כל באי הפורם. אחרי הרה הוא מעתיק את מה שהיא כותבת. אין מה לעשות שכלבלב מסכן (כלבלב על שתיים, אני לא יעליב עם שלם של כלבים על 4) חושב שהוא משהו או מישהו. אבל בעצם אפס זה מספר גבוה מידי בשבילו כי הרמה שלו אפילו לא מתקרבת לאפס. אני לא רוצה לרדת לרמה שלו כי זאת ממש התרסקות בירידה ברמה. אבל אני חייב לשמור על השם שלי. אז תסלחי לי שאני תקיף. אני מקוה שהוא קורה ומבין מה הוא באמת איתן

ליהי, באיזשהו שלב אי-אפשר יותר לשתוק. כבר כמה זמן "מסתובבים" פה טיפוסים שמציקים (ולא רק בפורום הזה). אחרי שפרקתי חלק מהמתח שלי - אתמול - החלטתי לא להגיב יותר לכל המזיקים. אבל אני יכולה להבין את אור או איתן, מכיוון שמישהו משתמש בשמם כדי לפגוע בחברי הפורום האחרים.

הממממ תודה על התמיכה מכל אלה שתמכו נכון...אני לא הכי נחמד!!! אבל יש לאנשים בעיה אם מי שאומר להם את האמת בפרצוף אני נחמד אם מי שנחמד וגס אם מי שמלכלך בכל אופן נמשיך להשתתף כאן בפורום על אפם וחמתם!! בכל אופן כפי ששמתם לב אני את שלי אומר גם בלי צורך להתחזות שיהיה לנו יום טוב!!!

אמן ואמן! :-)

שלום, בתי בת ה- 15 אובחנה לפני כ- 10 חודשים כאנורקסית. היא אושפזה תקופת מה באשפוז יום, וכיום ממשיכה מעקב שקילה שבועי. יחד עם זאת מקבלת טיפול פסיכולוגי פרטי פעמיים בשבוע שירד החודש לפעם בשבוע. אין ספק שמצבה הפיזי השתפר ואף מצבה הנפשי לא במעט. עשינו הרבה מאוד מאמצים לעזור לה. מיותר לציין במה זה היה ועדיין כרוך. מדובר בהשקעה נפשית ופיזית של כולנו. בהוצאות כספיות עצומות. מה שמטריד אותי הוא היחס שלה כלפי בני המשפחה. היא מופנמת. ממעטת לנהל אתנו שיחות, עונה לעתים שלא בנימוס, כאילו מנוכרת משהו...היא עונה בחוסר רצון, כאילו מטרידים אותה כאשר מנסים לפתוח עימה בשיחה. אולם כאשר היא זקוקה למשהו, היא פונה אלינו ומבקשת את עזרתנו. וכמובן שאנו עוזרים מבלי להתחשבן איתה על התנהגותה כלפי בני הבית. יש לציין שהיחס הזה שלה מופגן יותר כלפי אביה, וגם אליי לא מעט. כיצד עלינו לנהוג? האם לנהוג כלפי ברכות והבנה או שמא לשוחח איתה שאנו מצפים להתנהגות חביבה ופתוחה יותר מצידה? האם לכפות עליה את עצמנו בשיתוף ובשיחה? או לתת לה להתכנס בתוך עולמה ורק כשהיא מבקשת את קרבתנו, נתקרב. בתודה

אימא, ניסית לדבר גם עם הפסיכולוגית? עדי

שלום, מעבר לאנורקסיה ממנה סובלת בתך, היא נמצאת בגיל ההתבגרות. יש לי אחות באותו גיל, שמתנהגת בצורה מאוד דומה למה שתארת. כדאי לנסות ולדבר איתה על זה, אך בלי קשר למחלה... אין צורך לערב בין הדברים. אני מעריכה את המאמצים שהשקעתם, זה בוודאי פוגע לקבל כזה יחס בחזרה. אם ניסיתם לדבר איתה, והמצב לא משתפר, תנסו לפנות למטפל/ת שלה. HERA.

לאמא המודאגת שלום אני יודעת בידיוק על מה את מדברת כי אני נמצאת הרבה ופוגשת את הבנות האנורקטיות כי אני עצמי סובלת מהפרעות אכילה והייתי אנורקסית אבל גילי הוא לא כגיל ביתך מבוגרת הרבה יותר אבל הפרעות האכילה לא מתחשבות בגיל הם תוקפות בכל גיל ,לכן אני רק יכולה ליעץ לך לתת לה המון רוך ואהבה לא לתת לה להתנתק לשעות רבות ולהתכנס בתוך עצמה והמון סבלנות עם התוקפנות שלה כלפיכם פשוט את הכעסים שלה היא מוציאה עליכם ומותר לכם להגיד לה שהיא פוגעת במי שהכי רוצים לעזור לה שתיהיה מודעת מה זה גורם לכם .בנוסף לכך יש מרכז טיפול מיוחד לבנות אנורקסיות שמתמחה והוא מעולה [מניסיון ]אני מטופלת בו הוא נקרא "שחף "והם יוכלו לעזור לכם ולה לצאת מסבך המחלה הזאת כמו שהם עוזרים לי הטלפון שלהם הוא ת089357035 תבקשו לדבר עם ד"ר מוריה גולן שהיא אישיות מקסימה ומדהימה.אני מאחלת לך בהצלחה וכל טוב.

שלום רב, תשובתי הראשונה, למה ששאלת, היא: תנו "קבלה ללא תנאי" - כך שהפנייה שלה תהייה פוטנציאל של יצירת יחסים לא עויינים, מבחינתה. ותשובתי השנייה, למה שלא שאלת: כדאי להפנות את כל ההתלבטויות לפסיכולוג/ית שלה, כדי לרז את כל המידע, ואת כל נסיונות הקשר, אצל איש/ת מקצוע אחד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאמא שלום רב, במכתבך את מעלה את אחת הבעיות העיקריות בקשר הורים-ילדים בגיל ההתבגרות, בלי קשר לאנורקסיה. הילדים מצד אחד, מנסים להתחיל לפתח עצמאות, למרוד, לחשוב ש"הם לא יהיו כמו הוריהם", ומצד שני, הם בסך הכל עדיין ילדים, ועדיין זקוקים להוריהם, לא רק כלכלית, אלא גם נפשית. הבילבול הפנימי הזה שלהם, מוחצן לא פעם בקשר עם ההורים, ואז נתקלים במקרים כמו אלו שאת מתארת. האנורקסיה היא פעמים רבות ביטוי נוסף ליחסים בעייתיים במובנים מסויימים עם האנשים הקרובים לחולה. זה מצויין שהילדה כעת בטיפול, אבל אני חושבת שיש מקום לחשוב דווקא עכשיו על טיפול משפחתי. להערכתי זה עשוי לעזור לכולכם יחד לעבור את כל התקופה הזו "בשלום". נראה לי שכבר עברתם לא מעט, והגיע הזמן לטפל בדברים בצורה מערכתית, כוללת יותר. אמנם הילדה היא זו שהיתה חולה, אך להערכתי יש להתייחס לכל הקומפלקס המשפחתי. בכל מקרה, המקור הטוב ביותר להתייעץ עמו לגבי העניין הוא המטפל של הילדה. בהצלחה, טלי פרידמן

במהלך הטיפול בבתי נמצאים גם אנחנו ההורים והילדים האחרים בבית בקומפלקס הטיפולי הזה. אני מודה לכולם על התגובות. אני בהחלט מבינה שההתנהגות שלה היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות שלה. יחד עם זאת הכאב הוא כאב . הנחמה הפרטית שלי היא שאני רואה שהיא נמצאת כבר רחוק מהדיכאונות וההתעסקות הבלתי פוסקת באוכל. היא פשוט אוכלת על פי תפריט שנקבע לה מראש. היא אוכלת כיוון שהיא צריכה לאכול ולא כיוון שהיא נהנית מהאוכל. במקביל ממשיכה את סדר יומה במסגרת הלימודים, החברית ועוד. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו והיא תעבור את התקופה הזו בשלום. ואנחנו נהייה לצידה כל העת.

אחיי ואני פנינו אליה והסברנו לה כמה חשוב לנו שתראה רופא שיוכל לעזור לה,אך הסטיגמה של פסיכאטר נראה לנו מפחיד אותה,האם ישנם פסיכאטרים המגעים לבית וכיצד אפשר להגיע אלהם. בתודה מראש.

שלום רב, ממכתבך הקצר לא הצלחתי להבין לגמרי במה מדובר, אולם כפי שאני מצליחה לנחש, אזי באישה מבוגרת הסובלת מבעיה כלשהי, נפשית כנראה, אך אינה מעוניינת ללכת לפסיכיאטר. ובכן, אכן יש פסיכיאטרים המגיעים לביקורי בית, וזה עולה פעמים רבות הון עתק. עליך לברר בקופת החולים של אימך מה ניתן לעשות בנוגע לביקור בית בהתאם למצבה של אימך, ואולי יהיו להם פתרונות נוספים. בברכה, טלי פרידמן

שלום יש בהחלט אפשרות לפסיכיאטרים המגיעים לבית במידה ויש בכך צורך בברכה עמי

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי והמטפל טוען שהוא יכול לסיים את הפגישה בנקודה שנראית לו- כלומר, כשהגעתי ל"שאלה משמעותית", גם אם מדובר בהפסקה לאחר שתי דקות. האם דבר כזה מקובל, והאם המטופל אמור לשלם עבור שעה שלמה גם במקרה כזה?

לא!!! בתחילת כל טיפול המטפל מבהיר למטופל את המסגרת הטיפולית. אם חלק מזה זה החייבות ל - 45 או 50 דקות לכל פגישה, על המטפל לעמוד בזה!!! אם את מרגישה שאת רוצה להפסיק באמצע זה משהו אחר (שגם שווה בירור). אבל המטפל אמור לתת את כל הזמן שהוקצב.

יעל לילה טוב ! HERA כתבה לך נכון הפסיכולוג מצידו חייב לתת לך את כל הזמן של הטיפול שבדרך כלל הוא 50 דקות והוא לא רשאי לעצור מתי שהוא מחליט ועוד לקחת את הכסף כאילו קיבלת את כל זמן הטיפול עצתי לך לדבר איתו על כך ואם הוא מתעקש שזאת דרך טיפולו להחליפו במי שיתן לך תמורה לכספך וזה : טיפול הוגן כי איך שהוא נוהג איתך זה לא הוגן.

יעל שלום כנראה שהמטפל שלך עובד בשיטה של לקאן. מדובר בגישה תיאורטית שטוענת שרגע השיא בפגישה הטיפולית הוא הרגע שבו צריך לעצור. לפי גישה זו הדיון שיבוא לאחר מכן יפגע בתהליך הטיפולי. העצירה ברגע המסויים שבו קרה דבר מה משמעותי מאפשר (על פי תיאוריה זו) למטופל לעבד את החומר בצורה נכונה ומעמיקה יותר משיטת טיפול רגילה בה ממשיכים לדון בנושא ואז השיא כמובן יורד. אני מתאר את זה בצורה קצת פשטנית, מדובר בתיאוריה מורכבת מאוד ובהחלט מעניינת. נקודה חשובה להדגיש, וזו התשובה לנושא האתיקה ששאר הכותבים התייחסו אליה הינה שלא מדובר רק על פגישות מקוצרות אלא גם על פגישות מאורכות. כלומר, באופן תיאורטי הפגישה יכולה להסתיים אחרי 2 דקות, אבל אם התובנה לא מגיעה, היא יכולה להימשך גם שלוש שעות. כלומר, התשלום לפגישה אינו עבור הזמן אלא עבור התהליך המתרחש בו. השאלה המרכזית ברמה המעשית היא איך את מרגישה בתוך התהליך הטיפולי הזה. במידה ואת מרוצה ומרגישה שעומד מולך אדם שמבין אותך, תני לזה סיכוי. במידה ולא הייתי שוקל לפנות לטיפול פסיכולוגי אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא שקשה לי בטיפול הזה ואני גם חשה ציניות ובקורתיות מצד המטפל וצורך להיות כל הזמן על המשמר. מצד שני, הוא ממש "קורא" אותי ויודע דברים מבלי שהיתה לו דרך לדעת, ואני לא חושבת שאמצא מטפל "חכם" כמוהו...

שלום רב, יש לי חשד שמסיבות לא רלוונטיות נעשה לי רישום במשרד הבריאות וזאת לאור סכסוך ופרובוקציות מצד הקיבוץ בו אני מתגורר. ברצוני גם לציין שכאשר אני פונה לרופא מקצועי בקופת חולים נמסר לי תמיד שיש לי פטור מתשלום. אני מאוד אודה לך אם תדריך אותי כיצד אני יכול לקבל תשובה מוסמכת וחד משמעית בנדון. תודה חיים

חיים, ניסית לפנות ישירות למשרד הבריאות?

חיים לילה טוב ! מה זאת אומרת שיש לך פטור מתשלום אם אתה חבר קיבוץ אז אתה גם חבר קופת חולים גם אני חברת קיבוץ ולכן לא ברורה לי שאלתך האם הקיבוץ לא משלם לכל חבריו את הוצאות הבריאות?עם כל המשתמע מכך?

חיים שלום רב, לצערי נראה לי שתוכל לקבל את התשובה בקופת החולים שלך. תתקשר למי שאחראי על הכספים בקופה, ותשאל. אין כמו לדעת את הדברים ממקור ראשון. טלי פרידמן

לרווית ניסן וד"ר אורן שלום רב . אני מודה לכם על התיחסותכים לבעיתי אם אכן יש בעיה מה דרכי הטיפול במקרים אלו מאחר ומדובר בילד בן שלש וחצי אני חוששת ממתן טיפול תרופתי. תודה דנה!

דנה בוקר טוב. לרוב לא משתמשים בטיפול תרופתי בגיל הרך. הטיפול הנפוץ יותר הינו פסיכותרפיה המשלבת משחק ו/ או יצירה עם דיבורים והדרכת הורים. אבל לפני הטיפול יש לאבחן את הבעיה ולאחר האיבחון נהוג לשתף את ההורים במסקנות ובהמלצות להמשך- ואתם צריכים לתת את הסכמתכם. בברכה. רוית

האם ייתכן שמטפל משיג מידע לגבי מטופל (תיק רפואי מאישפוז פסיכיאטרי, למשל) מאחורי גבו? אני שואלת כי המטפל שלי יודע עלי דברים שלא אמרתי ושניסיתי להסתיר. דברים שלא היתה לו שום דרך אחרת לדעת. האם ישנם מצבים בהם ניתן להשיג מידע כזה מבלי ידיעת הקליינט?

איילת שלום, השאלה איננה אם זה ניתן כי בעזרת קשרים במקומות המתאימים ועוד אפשר לפעמים לדעת הרבה על כל אחד. אינני יודע אם פעולתו של המטפל שלך היתה חוקית כי אינני משפטן מה שברור שהיא לא היתה פעולה אתית. לדבריך המטפל פעל "מאחורי גביך" מתוך מטרה להשיג עליך מידע חסוי שלא היה צריך להגיע אליו- יש כאן בעיה אמיתית בקשר הטיפולי ביניכם ועליך לשקול ברצינות לגבי המשך הטיפול אצל אותו איש שפגע בך ופגע באמון שאת נתת בו כמטפל. בברכה, סול

.

איילת שלום רב, באופן עקרוני אין למטפל רשות לבדוק מידע אודותייך כל זמן שלא חתמת עבורו על "ויתור סודיות", שרק בעזרתו הוא יכול לדלות מידע באופן רשמי ממוסדות שונים אליהם מופנה ויתור הסודיות. לצערי, ישנם מטפלים המשיגים מידע גם בדרכים עקיפות, כמו אלו שהזכיר סול, אך מדובר בעבירה אתית, שניתן לתבוע אותם על כך. הדבר הטוב ביותר יהיה לשאול את המטפל מהיכן הוא יודע את הדברים האמורים! בהצלחה, טלי פרידמן

היי לכולם................. עברו עליי יומיים מאסיביים במיוחד, אבל מאסיבי זה טוב, זה עדיף מאשר לשבת ולא לעשות כלום.... רציתי להגיד תודה לכל מי שענה לי ב"קריז" שהיה לי... איזה תשובות מרגשות, כל שערותיי סמרו... אם הייתי יכולה הייתי מחבקת את כ ו ל כ ם!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל אני לא יכולה אז תדמיינו... :-) לצערי הרב, רציתי רק לדבר עם מישהו , להוציא הכל החוצה, למה לצערי? כי אני עדיין לא בשלב של לעשות עם זה משהו, לא יודעת למה, אבל עדיין נמצאת באותו המקום(עם אותו הגבר) , מנסה לברר עם עצמי, אבל לא יודעת מה בדיוק... איך שלא יהיה - אני עדיין חלשה, עדיין לא מוכנה להרפות, רוצה עוד ניסיון אחרון, לסחוט את הרגש ....לבדוק ולבחוש עוד ועוד, בקיצור אני עדיין ב"סרט" הזה... אל תכעסו שאני לא עושה שום דבר, אל תשפטו אותי בבקשה, יש לי מספיק מהחברות שלי, קיבלתי על הראש( והרבה!), רק רוצה שתהיו פה בשבילי, שתקשיבו, שתעודדו, שתרגיעו, שתחבקו...? בנתיים אני בסדר, היה לי יום מוצלח וטוב- אולי זה משום ש.................... היה לי מבחן היום (אותו מבחן שאז חששתי ממנו)--- ועברתי אותו בהצלחה !!! נכון שזה חדשות נהדרות??? אז........ זה הכל לבנתיים, אוהבת את כולכם! :-)

היי לך,נפש יקרה, אני גאה בך תלמידה מבריקה ,,, גם אם לא הית מצליחה במיבחן ,,, יש ,והקרובים לנו חושבים שהם יודעים מה הכי טוב לנו , (אחיות ,חברות ,,),ומאנשים אחרים מקבלים ,פרספקטיבה אחרת ,יכולת היזדהות וכוח ורצון לעשות כמו ,, היי שלמה עם החלטתך , כרגע ,את לא חלשה עקב כך ההפיך , הבירור לעצמך הוא הכוח . שלך באהבה ויוי

ויוי יקרה שלי! אין כמוך! הלוואי שהחברות שלי היו יכולות להבין אותי כמו שאת מבינה, אבל אני לא מאשימה אותן, הן ראו אותי סובלת יותר מידי והן בסך הכל רוצות בטובתי.. אבל -- כנראה שאני עדיין לא רוצה בטובתי, עדיין לא מוכנה להרפות ,יש לי צורך עוד לחטט בפצע, לגרד עוד, להבין מה כל כך גורם לי לרצות לפצוע את נשמתי... ואת החידה הזאת שהוא מסמל בעבורי אני עדיין נחושה לגלות.... נמשכת אל תוך העירבוביה הזאת של כעס, אושר, עצב ושימחה המהולים כולם זה בזה בקשר סבוך ומיסתורי....

ליהי, לא כועסת עלייך בכלל!!! אל תחשבי ככה אפילו... פשוט קצת מתוסכלת בשבילך, זה הכל... איך אני יכולה לכעוס עלייך? אם אני כועסת פרושו שאני שופטת... ומי אני שאשפוט אותך? וחוץ מזה שיש לך חברות טובות שדואגות לך :) אם את מרגישה שהניסיון הזה הוא זה שיקבע - אז לכי על זה... רק תשתדלי לשים קו אדום לפני שאת נפגעת... כי אף בחור לא שווה פגיעה חוזרת ונשנית... (אופס, מקווה שזה לא מתפרש כביקורת) :) תשמרי טוב על ימים מוצלחים שכאלה, כי אז יש במה להתנחם בימים קשים... שמחה בשבילך על תוצאות המבחן... זה בכלל כיף לקרוא גם חדשות טובות מדי פעם...

הרה יקרה... תודה שאת מבינה ומקבלת... :-) בקשר לקו האדום ....- הקו האדום כבר מזמן צועק לי (כמו הילד מהחסכמים...)- אני כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! העניין הוא שאני משתיקה את הקול הזה, מתעלמת, כאילו מתגרה בסף היכולת שלי, כאילו כדי להרגיש את הכאב מעומק הבור העמוק שאליו אני שמחה ליפול..., את יודעת, רציתי להגיד לך את זה כבר כמה פעמים , אבל רק עכשיו זה יוצא- אני זוכרת שכתבת על הנטייה שלך לפגוע בעצמך... (זוכרת את החולצות הארוכות?..), אז חשבתי לעצמי כמה אנחנו דומות, ושאני אמנם לא פוצעת את עצמי פיזית אבל את הנפש שלי-- פוצעת ועוד איך פוצעת! את בטח תביני על מה אני מדברת כשאני אומרת- שכשאני מתגרה בכאב- אני מרגישה חיה.. אולי יהיה מי שיחשוב שאני פסיכופטית על מה שכתבתי עכשיו, אבל תאמיני לי, שאני בן אדם רגיל, כמו כולנו, עם חבילה משל עצמו, חבילה די מסובכת כרגע...אמנם, אבל רגילה, בחורה שאוהבת לבלות, לומדת, עובדת (טוב כרגע לא כל כך אבל עד עכשיו כן) נראית רגיל , אבל מה ... כמו שעופר כתב לי קודם וצדק בגדול- יש לי חור ע נ ק י בתוך הנשמה, ואת החור הזה אני לא יודעת א י ך ממלאים, אז אני מנסה את הכל, גם את הכאב, את הכי כואב... וזה מרגיש ממש כמו פצע שמחטטים בו, לראות את הדם ניגר, להרגיש איך הכאב מפלח את הגוף, לתת לדמעות לזרום החוצה ואולי משהו יתנקה, כמו פעולה של ניקוז מוגלה, לקחת את כל הג'יפה ולהקיא אותה החוצה!.. אני מודעת לעובדה שמה שכתבתי יפחיד כמה אנשים, במיוחד אנשים מן הצוות המקצועי המקסים שיש לנו פה... השתמשתי בדימויים די דרמטים אבל הם נשארים בגדר דימויים ותו לא....

שלום רב: רציתי לשאול אני בת 18 וחצי עוד שבוע מתגייסת, בעייתי היא כך תמיד במשך חיי הייתי במקום מגוריי, בחברה בבית הספר.... לבד אחת שלא מסמפטים ולבד. במשך השנתיים האחרונות עברתיי בית ספר ומי אז התנהגותיי מתבטאת בכך שאני מפחדת תפגיעות או ירידות או זלזול.. כמו אז.. תמיד!אז התנהגותי התבטאה בכך שאני משדרת לאנשים שאני לא מעוניינת בקרבתם שקטה ומראה קרירות, כול זה מפחד מימה שהיה ומפחדת שזה יחזור ובינתיים בשלוש שנים האלאה גם הייתי לבד כי אף אחד לא רצה להתקרב להתנהגות שכזו- ובצדק! אנה מה אליי לעשות להשתפר?

גלית, אל תפגעי מהתגובה שקיבלת מא'... זה מישהו שמנסה להטריד בכוח את כל האנשים בפורום (רק מהצוות הוא מפחד). תנסי לשאול שוב את השאלה, מכיוון שהצטברו פה הרבה דברים שאינם קשורים.

אני עונה לך בשאלה הנוספת למעלה. אורן.

לאיתןחבר הפורום הנאמן לכולם-----------כל מה שכתבת לי על האנשים שמאכירים את האוירה בפורם זה לגמרי מקובל עלי ועוד אני אני חושבת שלאחראים על סינון התגובות הנכנסות לאתר פשוט למחוק את כל מה ש"א" כותב כי זה פשוט אדם משועמם שהנאתו העיקרית היא להרגיז ולקנטר וזה לא המקום אבל באתרים אחרים אין לו או לה אפשרות כי שם יש משמעת סינון מאוד חזקה ואז כאן הוא מצליח אבל אני אפילו הפסקתי לקרוא את כל מה ש,"א "כותב אני קוראת רק מה שאחרים כותבים ובעינין רב .

יופי... מישהו פה מנסה להוכיח שהוא יודע את כל ה -א, ב...

אני מטופלת בסרוקסט כבר שנתיים. מאז עליתי 15 קילו. הסרוקסט נותן לי בחיים הרגשת נינוחות ושלווה. החרדות נעלמו, ושוב דבר לא נראה נורא. האם יתכן שהתחושות הנ"ל גורמות לי להכשל בכל דיאטה שאני מתחילה - כי תחושת "הלא שמה זין על כלום" - עובדת גם בכיוון הזה ואני לא מסוגלת לרדת במשקל כי אולי לא ממש אכפת לי? אבל נורא אכפת לי שהשמנתי ואני לא מסוגלת להתמיד בשום דיאטה. בעבר עשיתי דיאות ללא בעיה

יעל שלום ניתן לנסות להחליף לתרופה אחרת שיתכן שתאפשר לך לרדת במשקל ועדין להרגיש טוב אנא הוועצי ברופאך בהצלחה עמי

ברצוני לדעת האם סרוקסט גורם לבחילות ןהקאות וכמה זמן לוקח להתרגל לתרופה?

בתי בת ה-10 חרדה ללכת לבית הספר. הסיבה, לטענתה היא חרדה שמא לא תוכל לשוב הביתה. זאת בעקבות אירוע שאוטובוס ההסעה לא הגיע והיא נשארה לבדה ונאלצה ללכת מרחק רב בתחושה לא נעימה. ככלל בתי תלמידה טובה ללא בעיות למידה. ניתן לעשות ע"מ לשכנע לחזור למצב סדיר ולהעלים את החרדה?

דבורה, בכל איזור מגורים יש תחנה לטיפול בילד ובמשפחה שווה לגשת לשם. עדי

עדי אם לכל בעיה קטנה , היינו פונים לתחנה כזו, היה שם צפוף ומחניק, והיינו מבלים שם את כל זמננו,

הייתי דואגת ליסוע איתה בהסעה, ולחזור הביתה, ואחר כך לחזור לבית הספר, ולחזור איתה בהסעה, אפשר לעשות את זה מספר פעמים, באותה הזדמנות לתרגל איתה מצב שההסעה לא מגיעה, מה עושים לאן הולכים, ואפילו מלמדים אותה להזמן מונית ולהגיע הביתה,באחת הפעמים מחליטים שההסעה לא הגיעה לצורך התירגול, גם אם ההסעה הגיעה לא עולים, אלא מתקשרים מסלולרי למספר מוניות , לבקש מונית, וליסוע איתה פעם אחת במונית, אחרי שיהיו לה כל האפשרויות היא תרכוש ביטחון. אם אין לילדה סלולרי, אז חובה שיהיה לה טלכארד ומספר שקלים לצורך התקשרות בטלפון. על כל מקרה שלא יהיה, ועוד מילה אליך אמא, ילד חסר בטחון, זה ילד שחסרה לו קצת אמא, אז שווה לקחת מהעבודה חופש לאיזה שבו ימים, ולהשקיע בבת שלך, אמנם, זה יעלה לך קצת כסף, אבל אני יכולה להבטיח לך שזה יהיה הרבה יותר זול, והרבה יותר בריא מאשר איזה טיפול פסיכולוגי בעתיד.

שלום רב, פחד (שזה חשש ממשהו ספציפי) הנו מנגנון אנושי חשוב, שיש לשמר. חרדה (שזה חשש בלתי מוגדר מדברים רעים) - מאד בעייתי. יש, לכן, לבסס את בטחונה האישי לגבי דברים שסובבים אותה, ולהכניס את התקלה שהיתה, לדרגת "ארוע מפחיד" שהסתיים. זו ההתחלה. יש גם לזכור שפעמים רבות ארוע שכזה מנוצל כדי להעלות ארועים לא נעימים אחרים, כמו חיברות לא טובה בבית הספר, הקשר עם המורה, הלחץ הלימודי, וכו'. מומלץ לערב את היועצת בבית הספר. כל טוב, ד"ר יוסיח אברהם

תודה להתיחסות. היעוץ שקבלנו עד כה הוא לנסות להבין את רגשות החרדה דרך שיטת האמפטיה ולא בדרך של ללכת אתה לבית הספר , להיות נוכח שם ולחזור אתה הביתה למשך מספר ימים. עד כה אין שיפור והילדה מסרבת ללכת. גם המורה והמהנהלת דברו אתה אישית לשכנע אותה לבוא לבית הספר תוך השגחה וקשר אישי ולו רק לזמן קצר וגם זה לא עזר.

היום לפנות בוקר...החזיר אבי את נשמתו לבורא.... ובכך תמו חודשי סבל קשים.. כמה נורא וכמה חבל....

נשמה שלי... החסרת לי פעימה מהלב עם הכותרת שלך, ובצדק. כואבת איתך, בוכה איתך, חווה איתך, כהרגלי. אם יש משהו שאני יכולה לעשות בנוסף, מלבד להיות פה מעבר למסך, רק תשאירי לי סימן שאני אדע מה. אין לי יותר מדי מילים שיחדרו במצבים האלה, אני נשארת בשתיקה, בדממה, אבל איתך בהרגשה, כל מה שאני אגיד יצא תפל וחסר טעם ולא במקום, אבל אם יש משהו שאני יוכל לשתף אותך בו, לספר לך עליו, או לעשות, אז באמת באמת רק תשאלי ותגידי. איתך בצערך, אביב.

הכותרת שלך מפחידה:)) הם בטח יחשבו שמישהו רוצה לחסל אותם:)) בכל מיקרה אני משתתף בצערך. אבל זה עדיף מאשר הוא היה ממשיך וסובל. איתן

אליאן, אני כל כך... כל כך..... משתתפת בצערך. שהמקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון וירושלים, ומי ייתן ולא תדעו דאבה עוד. עדי

אליאן, אני מצטערת לשמוע על מותו של אביך... ולמרות חודשי הסבל, זה לא קל. זה הרבה יותר מחבל.

אליאן יקירתי מישתתפת ,איתך בצערך ,, זהו דרכו של העולם , , נעמוד ונהיה חזקים ,, שלך אוהבת ויוי

אליאן אני משתתפת בצערך... אני.

אליאן יקרה, משתתפת בצערך. הלוואי שידעתי מה לומר....

אליאן יקרה, מצטרפת לכל דברי התנחומים שקיבלת כאן. אני יודעת מה זה - גם אני איבדתי הורים, ויש רק מעט חוויות יותר קשות מזה. אבל כמה טוב לדעת שיש אנשים נפלאים שבאמת איכפת להם ומביעים השתתפות כנה בצערך. ובאמת איכפת לנו - אז תכתבי בכל פעם שתרגישי צורך וכולנו נשתדל לעזור ולתמוך עד כמה שאפשר. ושלא תדעי יותר צער! נזבורה

אליאן יקרה, צר לי שרק עכשיו הגעתי להודעה שלך, ואני רוצה להביע את השתתפותי הכנה באבלך. אבל כמו שכתבת, תמו ייסוריו, וזה אולי הדבר היחידי הטוב...עכשיו קשה, ונורא, ועצוב, אבל הזמן יעבור, ותתחילי מחדש לחזור לחיים אחרי טירוף של החודשים האחרונים. קחי את הזמן לאט לאט, תעברי את ה"שבעה", תתחילי מחדש לחיות... אני אשמח לשמוע ממך. כולנו כאן, ואותי את תמיד יודעת איך להשיג. שלא תדעי עוד צער. שלך, טלי פרידמן

לאחר קריאה רבה על הנושא הגעתי למסקנה שבני המתבגר סובל מתסמונת add. שאלתי היא מה השלב הבא ? למי לפנות לאבחון?פסיכולוג? פסיכיאטר? נוירולוג? מאבחן דידקטי? או לפנות לאגודה המתמחה בליקויי למידה? האם הדרך היחידה היא רק אבחון פרטי שעולה מעל 1000 ש"ח? בתודה מראש.

לא יש גופים ממשלתיים ליד בתי החולים והתשלום הינו נמוך יותר אני יודע על מוסד הצמוד לביהח איכילוב-תל אביב התקשרי למרכזיה של מרפאות חוץ באיכילוב ומשם ינחו אותך. לתסמונת קוראים בשם מלא "הפרעת קשב וריכוז" וכך זה מוכר . כדאי גם לברר בקופת החולים שלך ולא להסתפק בתשובה של הרופא המקומי אלא להגיע למשרד הראשי. כדאי לברר גם בביח שנידר פתח-תקוה גם שם יש מחלקה חיצונית לאבחון חפשי ב144 בברכת הצלחה ,יורם מצ"ב אתר אינטרנט ישראלי : http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306 כאן יש מידע נוסף!

טל, יש פסיכולוגים שמתמחים באבחוני הפרעות קשב. את יכולה לנסות ולבדוק דרך קופת החולים בה את חברה אם יש להם איש מקצוע בתחום הזה (מה שיוריד את העלויות).

שלום יש אשים שונים ומקצועות שונים העוסקים באבחון עדיף משהו שעוסק יורת בנושא קיימת יחידה בקופת חולים כללית שעושה אבחון ויתכן שדגם בקופות אחרות אנא בררי דרך הקופה שלך אם הסכום הכסף נשמע לך מוגזם בהצלחה עמי

אני חבר של גרושה +ילדה בת 10 אני אוהב את האישה אבל היא לא מאמינה לי וטוענת שזו לא אהבה רק תלות ואני נשבר בתוכי ומזיל דמעות לידה. זה לא עוזר היא לא מאמינה לי ואומרת שאני יוכיח לה שאני אוהב אותה במעשים ולא במילים. אני המון מתפשר בקשר כי אני מפחד שהיא תעזוב אותי לגבר אחר וגם נפרדתי לפני שנה מקשר לא טוב ביוזמתי. כשאני עים האישה יש לי הרגשה שהיא כמו חבר וחברה ואימא אני פוחד שהיא תיפרד ממני(היא כבר אמרה כמה פעמים שהיא רוצה לעזוב אותי והיא מחפשת יותר בחיים) יש לציין שהיא גרה בדירת חדר ולא עובדת וחייה על קיצבה מביטוח לאומי. יש לה חוסר יציבות פעם היא אומרת שהיא אוהבת אותי ומתה עלי ולמחרת רוצה פרידה ואז אני מדבר איתה ואומר לה שאים יש משהוא שמפריע לה אני ישנה אצלי רק שנשאר ביחד. היא ממלאת לי את החיים וטוב לי איתה עד לפחד נטישה שהיא מביאה לי.היא גם אומרת שהיא חייבת סערה בחיים ולעשות סצינות אחרת משעמם לה. אני אוהב אותה מאוד אך מתחיל להתעייף מהמשחקים שלה מה לעשות? אנא עזרתכם מחבר בבעיה.

לזהב שלום !----אני מחכה לראות שיגיבו אליך ויתנו גם לך עצה מה לעשות ואיך לנהוג וכנראה זה קצת קשה אבל בכל זאת מצוקתך מאד מדברת אלי ואנסה להגיד לך מהרגשתי : אתה נישמע אדם מאוד רגיש ואמין שרוצה בכל מחיר לשמור על קשר עם הבחורה אותה אתה אוהב אבל אל תגיע למצב עד להיות מושפל, בכי של גבר נותן לה הרגשת חוזק עליך ואולי היא מפרשת זאת כחולשה והיא רוצה אותך חזק ובטוח בעצמך ולא ניתלה עליה ותמך .האם גם היא מרגישה שאתה חבר ,ומאהב ,ויכול לעזור לה במצוקותיה,בגידול הילדה ,ולהיות לילדה דמות אבהית ? חוסר האמון שלה נובע כנראה מעברה עם בעלה או עם חברים קודמים שהיו לה והיום היא לא מאמינה כבר גם לא לך ?אז חשוב שלא תתחנן בפניה , ולא תיבכה , אלא תדבר איתה בביטחון עצמי על אהבתך אליה ותשכנע אותה שהיא צריכה למצוא עבודה ואז יהיה לה הרבה יותר מעניין בחיים , ואקשן,וגם תוספת של כמה שקלים,שאולי גם תוכלו לצאת לבלות ולהנות אבל אני בטוחה שהבעיה הרבה יותר מורכבת וסבוכה ממה שאני יכולתי בהצעותי לעזור לך ,אבל אני מאחלת לך שתצליח לפחות להביא אותה להאמין באהבתך אליה ושתוכל ליצור ביחד איתה זוגיות מושלמת, כל טוב .

ליונת מזוהר תודה רבה מאוד על תשובתך למדתי כמה דברים חשובים ממך אני אשתמש בעצעותייך לגבי הבכי אני אשתדל להיתאפק אני מאוד אהבתי את הניסוך שלך אני יודע מעברה שהיא נכוותה ואיבדה אמון בגברים ואני ממש רוצה לעזור לה אבל אים היא לא תסכיל להבין שיש לה גבר אוהב ואיכפתי שגם אוהב את ילדתה ומקבל את הילדה כבת לכל דבר אז ההפסד יהיה לכל הצדדים וחבל. אני אמשיך לנסות לרכוש את אמונתה ואים זה לא יעבוד עים כל הצער אמשיך בחיים לקשר הבא אני פשוט צמא לאהבה ולחיבוקים ואוהב לעזור ולפרגן. ושוב תודה מחבר לפורום.

למשתתפי הפורום שלום כפי שבוודאי שמתם לב הפורום מעט גועש לאחרונה. הנהלת האתר והיועצים מעוניינים לשמור על צביון הפורום כמקום שנותן אפשרות לשאול שאלות מקצועיות בתחום הטיפול הנפשי, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, כמו גם לתת תמיכה והכלה. זאת לפונים באופן חד פעמי לפורום וכמובן למשתתפיו הקבועים. במסגרת הזו אין מקום לאלימות מילולית מכל סוג שהוא, ולכן הנהלת הפורום מוחקת הודעות החוצות את הקווים האדומים. בעת געש לעיתים הגבולות נוקשים יותר, ואז עלולות להימחק גם הודעות "גבוליות" שבמצב אחר אולי היו נשארות, אך ההגנה על הפורום נמצאת כעת במקום הראשון, ולדבר יש לעיתים מחיר. לבסוף, ברצוני לבקש שוב ממשתתפי הפורום הקבועים להימנע מהתכתבות אישית על גבי הפורום. ניתן להחליף כתובת מייל אחד עם השני ולהתכתב בצורה דיסקרטית זה עם זה. בואו ננסה נשמור על המתחם הציבורי של הפורום להודעות שרלוונטיות לקהל הרחב או לשאלות אישיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, לזה התכוונתי במייל ששלחתי... זו התחושה הזו, שהרבה גועש פה מאז שהגעתי. לא תהיינה יותר התכתבויות אישיות, זה בהחלט לא המקום. אני מניחה שלהרבה מהסערה שהיתה היום תרמתי לא מעט - זה לא היה לעניין, אבל זו היתה דרך -לא ממש חיובית - לפרוק מתח שמעיק. HERA.

שלום אמי עברה אירוע מוחי לפניי 5 שנים ומאז עוד מספר אירועים קטנים יותר שהשפיעו על תיפקודה. היא נכנסה לדיכאון עמוק ומטופלת בהמון תרופות הבעיה היא שמרוב תרופות כבר לא יודעים מה מתאים לה ומה לא. כל כמה זמן ( שבוע שבועיים ) מחליפים לה את הכדורים והטיפות והמצב הולך ומחמיר היא כבר לא יודעת מה היא מדברת סובלת מהזיות ופחדים היא כל הזמן צועקת ללא כל סיבה נראית לעין וטוענת שהיא לא צועקת כלל . היא בת 68 ועברה גם כריתת רחם עקב סרטן היא חיה בבית עם אבי בן 65 שסובל מסכרת והצעקות משגעות גם אותו הוא הפנה אותה לבדיקה פסיכיאטרית שהמליצה על אישפוז באברבנל אך דורשת אישור של כל הילדים ( 7 ילדים ) אנו לא יודעים מה לעשות ומפחדים שהיא לא תצא מאישפוז כזה או שתהפוך להיות אפאטית לחלוטין מה שקורה כל פעם שמחליפים לה את הכדורים בדרך כלל הם גם מחלישים אותה מאוד . אנו במצוקה ומתלבטים מאוד אם אשפוז כזה יכול לעזור ? אם יהיה כח לרופאים ואחיות לשמוע את הצעקות ? או שפשוט יסממו אותה בזריקות וכדורים כדיי להשתיק אותה ? אנו באמת רוצים להאמין שתקבל טיפול טוב ושימצאו תרופה מתאימה באמת ! מה עושים ??? יניב

תראה יניב, אם לא תאשפזו את אמא, תצטרכו לאשפז את אמא ואת אבא בסוף, אתם 7 ילדים, אם תעקבו מה עושים איתה במקום האישפוז, ומספיק שכל ילד יהיה אחראי ליום אחד בשבוע כך שהנטל לא יפול על אח אחד. אתם תראו שהטיפול בה יהיה עניני, יכול להיות שהיא תשאר מאושפזת, אירוע מוחי זה לא חגיגה, יש כאלה שעבורם זה כרטיס בכיוון אחד, אין מה לעשות אתם חיבים להכיר במציאות, והכרה במציאות היא שגם לכם וגם לאבא עדין נשארו חיים, ואתם לא צריכים להקריב את חיכם על מזבח הרצון שתישאר דוקא בבית, לא בטוח שבבית זה המקום הטוב עבורה, אם היא צועקת זה אומר שרע לה, ואם היא תהיה במוסד סיעודי יהיו שם אנשי מקצוע שידעו לטפל בה , רק חפשו ותמצאו מקום טוב עבורה...

יניב שלום רב, ממכתבך אני יכולה לשער שהמצב של אימך אינו פשוט, וגם לא של בני המשפחה הסובבים אותה, ובעיקר אביך. לא ברור לי מי המליץ לכם על אישפוז באברבנל ולאיזו מטרה, אך נראה לי שחשוב לערוך לאימך איבחון פסיכוגריאטרי מקיף. אפשר לעשות את זה במסגרת יומית, ולא חובה באישפוז, אלא אם יש צורך מיוחד. איבחונים כאלו נעשים בדרך כלל במרפאות פסיכוגריאטריות (איכילוב, שמואל הרופא וכו'). יתרה מזו, לא כתבת האם אמך מוכרת בביטוח הלאומי ומקבלת "חוק סיעוד". באופן עקרוני ייתכן והיא זכאית (ולפי תיאורך נראה שכן) לשעות של סיעוד בבית (דהיינו מטפלת) לכמה שעות במהלך השבוע. דבר כזה יכול להקל מעט על המעמסה המשפחתית, ועל אביך. ודבר אחרון, במידה ותחושו כי אכן המצב בלתי נסבל, כדאי שתשקלו סידור מוסדי. אולי אפילו כדאי היה להגיש טפסים של סידור מוסדי למשרד הבריאות כבר עכשיו, כי האישורים לכך עשויים לארוך שנה ואף למעלה מזה. שיהיה לכם כוח, בברכה, טלי פרידמן

האם ניתן לראות ב-MRI סימנים למחלות נפש?

יש כל מיני סמנים שונים באמצעי הדמיה שונים להפרעות נפשיות בשלב זה זה אינו כלי אבחוני מסוג נסתכל ב MRI או בבדיקה אחרת ונדע בברכה עמי

שאלתי מופנת הן לפסיכולוג קליני והן לעובדת סוציאלית :האם יש מקום להתיעצות ןלטיפול לילד בן שלוש וחצי שעדיין לא גמול מטיטול (צואה בלבד) אינו מוכן לשבת בשירותים כשהדבר כולל גם הפרעות קשב וריכוז אי שקט ודיבור מעט משובש ולא תיקני? אני בהתלבטות קשה מאד האם להניח לו או לפנות לטיפול אודה לכם על תשובה מהירה תודה מראש דנה.

דנה שלום. מדוע ההתלבטות כל כך קשה? את מתארת כמה צדדים בעייתיים אותם את רואה בעצמך. יתכן וישנו קשר בין שלושת הדברים: הצואה, שיבושי הדיבור וחוסר השקט. שווה לדעתי לפנות לייעוץ בכדי לעשות סדר: מה אורגני, מה רגשי? ולטפל בכדי למנוע בעיות עתידיות. (בתחום הלימודים ובתחום הרגשי). מה דעתך? אשמח להמשיך ולחשוב איתך על כיוונים אפשריים. בברכה. רוית.

מצטרף לדעתה של רווית. אם יש התלבטות כדאי להתייעץ. אינני רואה סיבה להישאר עם התחושה שמשהו לא בסדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליהי יקרה : אני מזהה בך חור ענק מבחינה רוחנית. נסי למלא אותו באמונה כלשהי במשהו נשגב ממך. אם את מעוניינת בהצעות קונקרטיות יש לי , אבל במדיה הזו ישמעו מגוחכות. רצוי שתמצאי את האמונה בתוכך. לי האמונה עזרה לי\ עוזרת לי לשלוט ביצר שכמעט הרס את החיי ו כן להתגבר על מצוקות החיים. אגב ... שימי לב כמה אנשים ממש אוהבים אותך כאן. המתיקות שלך עוברת את המסך. קשה לנו לראות אותך סובלת. תתעודדי. בהצלחה

עופר ..... לא יצא לנו "להכיר" אז קודם כל נעים מאד....:-) דבר שני, רציתי להגיד לך תודה מכל הלב על העידוד והעיצה החמה (והחכמה), ואני דווקא אשמח לשמוע עוד, לא אכפת לי מגוחך או לא - אתה יכול להגיב ולהציע מה שבא לך, אני בכיף אשמח לקרוא ומי יודע אולי גם ליישם... אז.. מחכה להמשך... , :-)

שלום , אשתי מטופלת בריספרדל ( מינון נמוך ) עקב דיכאון שכלל תופעות של נתק מהמציאות הגיון משובש ומחשבות שווא , האם זה בהכרח מעיד כי היא לקתה בסכיזופרניה ??? האם טיפול תרופתי ארוך טווח יכול להסיר את המחשבות הללו ולתקן את פירוש המציאות וההגיון??? ובכלל האם ניתן להחלים ממחלת הסכיזופרניה או שהיא חשוכת מרפא ??? ממתין לתשובה. גדי

גדי יקר סכיזופרניה ,היא אחתהמחלות ,שצריכים להשלים איתן יש , ועל ידי טיפול משולב , יש הקלה ,ורגיעה . הכי חשוב שתאהב ותכבד בכל השלבים של המחלה את אישתך למרות ואף על פי , כך היא תחלים מהר יותר.בהצלחה

אני חושבת שמה שכתבה לך ויוי זאת תרופה הכי טובה בנוסף לתרופות שניתנות ע"י הרופא ונותנת לאדם שבלאוו הכי נמצא תחת לחצים נפשיים ומתחים נוראיים ומחזקת אותו שלמרות מצוקותיו הוא לא לבד ואוהבים אותו איך שהוא עם מעלותיו וחסרונותיו [הוא לא בחר לחלות במחלה ] אני כותבת לך מניסיון שלי שחליתי ועברתי טיפולים בשוקים חשמלים ושחזרתי מבי החולים בעלי לא היה לצידי לעזור לי לתמוך ולכבד אותי ולתת לי הרגשה שלמרות הכל אני רצויה ושווה ואקבל כל תמיכה אפשרית .

גדי שלום 1. לא עושים אבחנות בטלפון ללא בדיקה 2. אין קשר הכרחי בין תגובה לתרופה לבין אבחנה בודאי שיש לנקוט זהירות באבחנה של סכזופרניה אבחנה זו לטעמי אינה חשוכת מרפא בעקר בקריטריונים הנוהגים היום כל מקרה לגופו לכן הדרך לברר שאלות אילו היא לדבר עם המטפל שלה או לפנות למטפל אחר כפוף כמובן להסכמתה בהצלחה עמי

אני יודעת שלא קל. אם היו לי את המילים הנכונות ולא הייתי עכשיו במעין black-out רגשי הייתי מנסה לעודד אתכם... אני מאוד רוצה, אבל חסרה מעט את המילים כרגע, מרגישה שאם אכתוב משהו מעודד ולא אצליח להרגיש אותו זה יהיה סתמי וריקני מתוכן גם עבורכם. תרגישו טוב, אני.

בוקר טוב גם לך , יקרה, הבעת את רצונך ,ואת כאן , זה מספיק . שהשמש תיזרח עליך היום ושתיהני מחומה . שלך ויוי

נונייים יקרה:)) קודם כל בוקר טוב.:)) @-------)----- דבר שני אנחנו מתגעגעים אליך:)) את מוזמנת מתי שתירצי. מתי שתחושי שבא לך לדבר או לכתוב. את ממש מוזמנת אני מאחל לך מכל הלב. רק טוב. שתסדרי את כל המחשבות בכל התיקיות שלהם. ושאת תיהי שמחה ומאושרת:)) ומחיכת:)) איתן

אבל את לא חייבת לעודד את כולם כל הזמן - זה באמת מרוקן את המצברים הרגשיים. לפעמים צריך לדעת גם לקבל עידוד, לא רק לתת. כי מי שנותן כל הזמן נשאר בלי כלום... תתייחסי לזה כאל סחר חליפין - כשיש לך ואת יכולה לתת, יהיה מי שיקבל. אבל כשאת מרוקנת, ורוצים לתת לך, אז תקחי... כמה שאת יכולה ובצורה שנוחה לך. ויש פה מי שרוצה לתת לך... לחזק אותך... או סתם להיות פה בשבילך - כל אחד לפי היכולת שלו. אל תעצמי עיניים לזה... קבלי בסבלנות, וכשיהיה לך כוח ומילים משלך, נדע שמשהו הצלחנו לתרום עבורך.

שלום הרה היקרה:) מה מצבך היום???:))) נחמד מה שכתבת לנוניים. ונוניים אם את קוראת את מה שכתוב כאן אז תדעי שאני מסכים אם הרה ב 10000000000 ויתר אחוזים:)) אנחנו כאן בשבילך:)) @-----)----- איתן

את זוכרת שסיפרתי לך פעם על זה שאני מרגישה קהות רגשות?? אז באמת זה לא נעים. עכשיו זה די להיפך, אני מתפרקת, אני בוכה וכו'. זהו, פשוט רציתי לספר לך את זה ולהראות לך איך הדברים יכולים להשתנות ממש מקצה לקצה. שיהיה לך רק טוב אחותי היקרה.

אני כל הזמן קוראת ושומעת מאנשים, וגם חווה על בשרי, שזו הבעיה היחידה עם התרופות ממשפחת ה - SSRI. איך זה שמיליוני אנשים בעולם זקוקים לתרופות הללו, וזהו שוק אדיר, ולא הצליחו לפתח תרופה נגד דיכאון שלא תפגע בחשק? מישהו יודע, אם מפתחים תרופה כזו ?,האם יש למה לחכות? כי עבורי זהו מעגל קסמים: אני בדיכאון--> אני לוקחת פרוזק, מרגישה יותר טוב. -- > אך אז מייאש אותי שאני מסורסת, שאין טיפת מיניות בגוף שלי , ואז אני מפסיקה לקחת . חוזרת המיניות, אך גם חוזר המצב רוח הנוראי והסבל. שרה נ.ב. אני יודעת שיש גם רמרון, ציפרמיל - ניסיתי את שניהם והם לא היו טובות לי.

שרה שלום האופציות לא נגמרו לכן פני שוב לפסיכיאטר שלך בהצלחה עמי

אני לא מבין מה את רוצה . תחליפי את התרופות עד שתמצאי מה שמתאים לך. אצלי בכל אופן אין שום פגיעה בדחף המיני עם ssri's . אחרי תקופה מספיק ארוכה שבה תתמידי בתרופה מסויימת ולא תחליפי תורידי ותעלי במינון - תהפכי לפנתר, ובעלך / החבר שלך - ישאירו הודעות בפורום תקיפה מינית . . . (סתם בדיחה גרועה) בהצלחה. נ.ב נסי פבוקסיל.

1 . הבעיה שלך מוכרת .פני לסקסולוג - פסיכיאטר במקצועו. תוכלי להתקשר למרפאה הפסיכיאטרית בבית חולים סורוקה .עובד שם פסיכיאטר סקסולוג ( איני זוכר את שמו ). גם אם את מתגוררת במרחק רב המאמץ כדאי. קיימת אפשרות שקופת חולים שלך תכסה את כל ההוצאה. 2. הצעה נוספת: פני לפרופ ' קראסו. מדובר במקצוען אמיתי , רחב אופקים בעל השכלה בנויורולגיה-פסיכולוגיה ורפואה אלטרנטיבית. קרוב לוודאי ימצא פתרון חכם עבורך. אם את מעוניינת אוכל להשיג עבורך את מס' הטלפון שלו בקליניקה.

אני בת 19 דתייה. מזה כחצי שנה אני מקיימת יחסי מין מלאים עם בחור צעיר ממני בן 15. אני עובדת מעט לפרנסתי וכך אני מממנת בית מלון לצורך המעשה. אני מאוד נהנית מחברתו וממעשיו בי. יש לו נסיון רב . הבעייה שאני מעוניינת בקשר יתר רציני ואת זה אין הוא יכול לספק. אני התחלתי לצאת עם בחור חרדי]שידוך[ אך מאחר ואין מין אז הבחור הצעיר ממני מספק אותי. לתשובתך אודה.

ליאת, אני מפחדת שמבחינה חוקית אפשר להסתבך. עדי

שלום רב, העצמאות שלך, והפתיחות שלך מרשימים. אבל: מה שמרשים אותי, יכול להיות מה שיחשב הרסני עבור אחר/ים בסביבתך התרבותית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תעשי טובה תפסיקי לבלבל את המוח, תגידי אין לך מה לעשות? עוד שונאת דתיים אחת, אילו היית דתיה לא היית מעזה לספר את זה, וודאי שאם את מתנהגת כך את לא דתיה, רק מדהים אותי איך נער בן 15 הוא "בעל ניסיון רב" תעשי טובה, פה זה לא מקום לזיבולי השכל שלך.

שוב פעם הקריז הזה...."אני חייבת לראות אותו, חייבת לגעת בו, לנשק אותו, להסניף אותו...." אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה עושים?!?! מישהו יכול לעזור לי פה? ויוי? הרה? ג'קי? ניר? איתן?אביב? מישהו??? איך מתגברים על העצבנות, על הצורך המיידי של : כאן ועכשיו! חייבת להשיג את מה שאני רוצה ויהי מה!...??? החוסר יכולת לדחות סיפוקים, לספק את הייצר ! איך שולטים בזה???

ליהי, נראה שיש שעות שהן קשות יותר מיתר השעות... איך מתגברים על אובדן? על חסר? אין תשובה אחת, ולכל אחד יש תשובות משלו. מנסים להירגע, להתעסק במשהו, להעביר את הזמן... אני יכולה לקרוא מבין השורות את הכאב העצום שאת חווה, את חווית הניתוק, הפרידה. ריטה אמרה "הזמן הוא לא רופא, הוא רק מביא הקלה", וההקלה הזו תבוא, עם חלוף הזמן. בינתיים, אני וכל היתר כאן, איתך. טלי פרידמן

טלי יקרה, תודה על התשובה המהירה, הלוואי ויכולתי להאמין בכל הדברים האלה( כרגע קצת פסימית, וגם מרגישה חלשה). לילה טוב, ליהי.

ליהי יקירה! רגש ומצב נפשי ,אפשר לשנות ואף לחוש . אם אנו נרגיש בטוחים ביכולתנו להיתמודד עם האיום או להדוף אותו ,הפחד שלנו פוחת . אם נתפוס את המשאבים שלנו , כלומר את הכוחות , כלא מספקים ושאין ביכולתינו להיתמודד עם השינוי , אז מה שיקרה זה ,רק יגביר את עוצמת הרגש ,ויתכן מצב קיצוני , כזה ,,כמו שאת נימצאת ,,,קריז ,,או משהו דומה . תכוונני לך את הרגש לתלם אחר , תלם של אחריות עצמית, על הפירוד , את תחליטי ואת תיקטעי את זה ,תיקחי שליטה . היכולת לדחות סיפוקים ,נירכשת וקצת מאמץ מצידך ,יכנס גורם חשוב בחייך שקשור לגורם העוצמה , הרלוונטיות . ברגע שאחריותך גדלה לגבי הפרוד ממנו ,היא מפחיתה את הרלוונטיות לדימוי העצמי שלך ., וכך ההשפעה הריגשית בשל המצב ,,פוחתת . יכולת השליטה , מול עוצמה ריגשית ,,,זה לא קל ,אך אם היא מנווטת בכוון הנכון יהיו תוצאות . בקיצור ,ליהי,יקירתי, בשפת העם , קחי עצמך בידים , הכל נירכש ונילמד ,הכי חשוב דימויך העצמי בעיניי עצמך, והאחריות שתיקחי ,כך לא תהיה תחווי מצב לחוץ כזה . ועוד משהו לסיום (בת מזל עקרב משמשת דוגמה לכל המזלות האחרים בידיעה לשליטה על היצרים שלה בכל מצב ). יש לך את היכות והמשאבים תעשי מהם משהו חיובי שיהיה לך רגיעה נפשית איתך אוהבת ומחבקת ,עד הגג, ויוי. אני מיתנצלת על הפילוסופיה ,,,,בשעת לילה זו .

ליהי היקרה:) אני ממש ממש מבין ללבך. אני גם הרגשתי את שטף המחשבות שעובר בראש. ולא משנה מה את עושה וכמה את עושה. המחשבות משתלטות על כל חלקי המוח. את בוכה ברגעים הרעים ואת מחייכת ברגעים הטובים שהיו. אני גם ניסיתי לעבוד מהבוקר ועד הערב. וכמה שאני סוס עבודה בסוף נישברים מזה. לכן זה לא פיתרון. הפיתרון .הוא בחלקו הזמן שעובר ובחלקו השני איך שאת מסדרת לעצמך את המחשבות את החוויות. ואיך שאת בוחרת להמשיך הלאה. המוח והלב (הרגש) הם כמו תיקיה ענקית שאת מקטלגת את כל הדברים שעברת בחיים. את צריכה לשבת בשקט ולחשוב ולהכניס לך לראש. שמה שהיה זה עבר ומה שאת חייה ותיחיי זה הווה ועתיד. תגידי לעצמך שאולי הוא היה שווה לך. אבל את תמצאי מישהו ששווה יותר. ומישהו שיאהב אותך כמו שאת אוהבת אותו. ותתפלאי אולי לשמוע אבל בטח יש מישהו כזה. כי את בחורה טובה. ויעידו על זה כל החברים שלך פה באתר. את נשמה טובה:)) תכניסי לך גם לראש שזהו מעכשיו מפסיקים להתאבל על מה שהלך. התאבלת מספיק וסבלת מספיק. תתחילי לחייך:)))) ככה חיוך גדול. אנחנו הגברים אוהבים בחורות שהן חיכניות והן משדרות שימחה ואושר ולא אבל:)) את בוודאי מוכשרת ויש לך הרבה מה לתת. אז מי שעזב אותך ה פ ס י ד. כל הזמן תחשבי ככה שהוא הפסיד. ולפי דעתי זה נכון. אני הייתי רוצה בעצמי מישהי שאוהבת אותי ואיכפת לה ממני. ואת ממש בחורה כזאת. מי שלא יודע להעריך את מה שטוב. אז הוא מפסידן!!! תתחילי לחייך:))) @-------)----- איתן

ליהי, מה עושים? ברגע שזה מתחיל שוב, מתחילים למנות את רשימת החסרונות. לציין שוב ושוב את אותם דברים שעושים רע. בהתחלה זה כמו להילחם בתחנת רוח... אבל אולי, רק אולי זה יכול לעזור. מקווה שעכשיו קצת יותר טוב (בכל קראתי את ההודעה מאוחר יחסית)...

לי ילדה בת 5 שנים ומזה כ-10 ימים מסרבת להכנס לצהרון לאחר הגן. הילדה ממררת בבכי וטענת כי היא חולה ויש לקרוא לאמא לקחת אותה הביתה ואכן מזה יומיים אני מוזעקת לקחת את הילדה לאחר מס, שיחות הוברר כי ישנם מספר של כ-3 ילדים שמקניטים אותה וקוראים לה בשמות גנאי אך היא מאוד נפגעת ומסרבת להיות שם בתוקף. אני מציעה לה להתעלם מהם או לשחק בפינה אחרת או עם ילדים אחרים .הודעתי לגננת שלקחה לתשומת לבה. כמו כן דיברתי עם האמהות. מה הצעתך לננושא מה לעשות הילדה ממשיכה לבכות

נעמי, תחזקי אותה!!!! לטפי אותה!!!!!!! תפגיני הזדהות עימה וטוב עשית!!!!! עדי

שלום רב, שינוי ההתיחסות של הילדה שלך לילדים (בכיוון של התרחקות מהם), או שינוי התייחסות הילדים (בכיוון של גילוי יותר אהדה אל ילדתך), הנם עניינים מאד שגרתיים בעבודת הפסיכולוג מול הגננת, בהנחה כי יש פסיכולוג של השירות העירוני בגן הזה. הצעתי היא כי תדרשי מהשירות את המעורבות הזו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לנעמי בוקר טוב. כנראה שלפני 10 ימים קרה משהו שגרם לילדתך לא לרצות להיות בצהרון. זאת בהנחה שלפני כן הלכה בשימחה. הייתי מידעת אותה לגבי כל אותם דברים שעשית בכדי למנוע את הישנות הירידות עליה. והייתי מנסה- אם זה אפשרי להיות איתה שם יום- יומיים בכדי לבדוק בעינייך מה קורה ולהראות לה שאת שומרת עליה. תגדירו ביחד את משך הזמן בו תהיי, תעשו שיחה עם הגננת ואיתה ואולי גם תציעי לגננת לדבר על כך בריכוז. נסי להבינה ולתמוך בה ואף להתייעץ איתה על פתרונות אפשריים. בגיל 5 כבר ניתן לשוחח ולחשוב ביחד על פתרונות. בברכה. רוית.

אני הייתי מוציאה אותה מהצהרון, כמו שראיתי צהרונים, זה מעין ביביסיטר לא ברמה מעולה, באם את חיבת להיות בעבודה או משהו אחר וחיבת את הצהרון, הייתי דואגת במקומך לאיזו שכנה שלא עובדת שתקבל את הילדה בצהרים באוירה נוחה, תאכיל אותה, ותדאג לה עד שתגיעי, כמובן בתשלום, כך שהדבר יעשה במסירות. אני התעלמתי מחוסר הרצון של ביתי ללכת לגן, ובסוף העברתי אותה גן, למרות התנגדותו של בעלי, והיום אני שמחה שעשיתי כך, ילדים קטנים מראים מיד מצוקות, ואנחנו אסור לנו להיות עיוורים , גם אם אין לנו זמן ויש עבודה, או עינינים אחרים, הילדים חיבים להיות בעדיפות ראשונה.

אני עומדת לעבור לגור מחוץ לבית. אני סבלתי מהתקפי חרדה הרבה זמן, בחודשים האחרונים התדירות שלהם פחתה והעוצמה נחלשה להפליא. מסיבות מסויימות יהיה לי טוב יותר אם אגור עם חברי מחוץ לבית. כיום אני גרה רק עם אימי וקשה לעזוב אותה לבד. מאתמול אני מרגישה בנפילה כללית,כאשר תחושות החרדה שבות ופוקדות אותי. יש לציין שאני נמצאת בטיפול יעיל,זה שנה ושעזר לי נורא,אני יודעת שהצעד הבא שיעזור ויזניק אותי למעלה זה המעבר מהבית. ובכל זאת זה שוב מתלבש עלי... סתם משתפת ואשמח לתגובות. תודה דנה

דנה שלום רב, מעברים בחיים הם תהליך שקשה ומכאיב לרובנו. גם אם המעבר נחשב ל"חיובי" ויש לנו את כל הסיבות שבעולם להיות שמחים בזכותו, עדיין אי אפשר להתנתק מהתחושות הקשות והפחות חיוביות שנלוות לכך. את ככל הנראה עומדת בפני מהלך חשוב בחייך, ומן הסתם, העניין מלחיץ אותך, מה שנראה בעיני נורמטיבי וטבעי לחלוטין. תחושת הניתוק מאימך, חווית מעבר הדירה, המגורים עם החבר - וכל מה שעוד קיים מסביבך הם בכל אופן גם ארועים שמגבירים את הלחץ והחרדה. לכן כנראה עולות התחושות המוכרות של החרדה מחדש. אני שמחתי לשמוע שאת בטיפול, כי אני חושבת שזה עשוי להועיל לך בעת שכזו. את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף... אני חושבת שגם זה עשוי להועיל במידה מסויימת. בברכה, טלי פרידמן

האתר עוסק בתסמונת האימה או panic disorder ונכתב ע"י חולים למען חולים , האתר מכיל : סיפורים אישיים , דרכי התמודדות , טיפולים שונים, סטטיסטיקות , קישורים ועוד. הכתובת החדשה: www.panicdisorder.up.co.il להתראות!

איפה אתם?

שלום רב, לפני כחודש יזם אביו החורג של בעלי מסיבת יום הולדת לאמו של בעלי. אחותו של בעלי ואחיו שותפו בסוד העניין (פיסית הם גרים קרוב יותר). עקב סיבות שונות נראה היה כי המסיבה לא תצא לפועל אך באחד הבקרים במפתיע הוחלט לקיימה בכל זאת. על אחותו של בעלי הוטל ליידע אותנו לגבי המסיבה עצמה אך היא שכחה ונזכרה להודיע לנו רק בשעה 15:00 (הדבר לא היה מכוון). אני כעסתי מאוד מכיוון שהיא לא טרחה להכניס אותנו בסוד העניין ועוד יותר גבר כעסי בשל העובדה כי היא שכחה שיש לה אח בכור שצריך להזמין. כמובן שלא הלכתי למסיבת ההפתעה ולא טרחתי להסוות את כעסי. משפחתו של בעלי היא משפחה חמה (להוציא את אחותו) ומלוכדת. מאותו יום לא בקרתי בביתם (אנו נוהגים לבקרם פעם בשבוע), בעלי הלך לבדו. אמו ואביו, אשר הדבר אינו נוגע להם ישירות טרחו והתנצלו ואילו אחותו לא חושבת אפילו על התנצלות (שגם אם תבוא תגיע מאוחר מדי). שאלתי היא כיצד עלי להגיב, לארועים משפחתיים או לבקור השבועי אצל הוריו בהם עלי לראותה ולשהות במחיצתה, דבר המעורר בי סלידה. מצד אחד איני רוצה לשבת בפנים חמוצות כל הערב מצד שני זו משפחה. כיצב עלי לנהוג? -עלי לציין כי זו לא הפעם הראשונה שאחותו פגעה בי בצורה זו או אחרת (אופייה קר, מנוכר ואגואסטי).

אובדת עיצות? האם ניסית לדבר איתה על זה שהיא פגעה בך???????? עדי

אובדת יקרה! אנשים כאלה קשה לשנות והמרירות והכעס שלך משפעים יותר מהכל עליך. לכן עליך לקבל אשה זאת כמו שהיא ולא לכעוס עליה מפני שהיא כזאת, ולא מתאימה לתפיסת עולמך. בוודאי למדת בחייך שאנשים שונים מתנהגים שונה במצבים דומים. את יכולה לנסות לדבר איתה יפה על הרגשות שלך, אבל אם היא תמשיך להיות מגעילה אליך יש לכך 2 סיבות: או שהיא מגעילה או שהיא שונאת אותה ובשני המקרים הללו גישה חיובית מצדך תעצבן אותה עוד יותר ותעשה לך רק טוב. שיהיו לך חיים נפלאים!

שלום, אם היא אישה קשה - כפי שאת מתארת - ואת לא חושבת שתוכלי לדבר איתה, תנסי לדבר עם בעלך על המצב. אבל בלי האשמות!!! אין סיבה לגרום לו להיקרע בינך לבין משפחתו. אגב, את באמת חושבת שיש כזה דבר "מאוחר מדי" להתנצלות? לא חשוב כמה זמן עבר, אלא הכוונה...

תודה

שלום רב, אין לי מה לתרום לגבי ההתרחשות שתוארה. אבל: ענייני משפחה מורחבת מאפשרים פעמים רבות הופעתה של התנהגות מסויימת, שרוצה להופיע בהתייחסות לאדם קרוב (אולי בעלך), אבל מודחקת, ומתאפשרת להגיע לביטוי רק דרך ההתייחסות למישהו "אחר" במשפחה. אם יש בזה משהו - רק את יודעת. מקווה שהארתי משהו, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

רציתי לשאול שאלה. הפסיכיטרית שלי היבחנה אצלי שאני סובל מ-OCD קשה . היא נתנה לי סרוקסט שלוש קדורים וזה לא עזר וגם EFEXOR חמש כדורים וזה גם לוא עזר. אחשב הפסקתי את כול הטיפולים. מה לעשות אשמח לקבח תשובה

בני היקר אל תישאר בלי כדורים ,יש כדור מצוין שניקרא ריספרידל , והוא מאד עוזר .לo.c.d כמובן זה מאד אישי ותיצטרך לנסות ,עד שתימצא את הכדור המתאים . גם אפקסור ,(ופבוקסיל)תלוי גם המינון הנכון. חבל שתיסבול סתם , בלי כדורים .יש מרפאת חרה מצוינת לאו.ס.ד.בתל השומר . ויוי.בהצלחה

בני שלום, אם אתה עדיין מעוניין לנסות לקבל תרופה - תן לי לברר עם מישהי שגם אובחנה כ - OCD, וקיבלה איזשהו כדור שעזר לה (אני פשוט לא זוכרת את שמו).

בני שלום OCD לא תמיד קל לטפול יחד עם זאתלא מצית את כל האפשרויות לעתים קרוכותזה לקוחזמן רב ומנוני כדורים גבוהים בנוסף - יתכן לנסות טפול התנהגותי ומנסיוני (בנגוד למה שכתוב בספרות) גם פסיכותרפיה מועילה לחלק מהאנשים אז אל תתיאש והמשך בטפול בהצלחה עמי