פורום פסיכולוגיה קלינית

האם ייתכן שמטפל משיג מידע לגבי מטופל (תיק רפואי מאישפוז פסיכיאטרי, למשל) מאחורי גבו? אני שואלת כי המטפל שלי יודע עלי דברים שלא אמרתי ושניסיתי להסתיר. דברים שלא היתה לו שום דרך אחרת לדעת. האם ישנם מצבים בהם ניתן להשיג מידע כזה מבלי ידיעת הקליינט?

איילת שלום, השאלה איננה אם זה ניתן כי בעזרת קשרים במקומות המתאימים ועוד אפשר לפעמים לדעת הרבה על כל אחד. אינני יודע אם פעולתו של המטפל שלך היתה חוקית כי אינני משפטן מה שברור שהיא לא היתה פעולה אתית. לדבריך המטפל פעל "מאחורי גביך" מתוך מטרה להשיג עליך מידע חסוי שלא היה צריך להגיע אליו- יש כאן בעיה אמיתית בקשר הטיפולי ביניכם ועליך לשקול ברצינות לגבי המשך הטיפול אצל אותו איש שפגע בך ופגע באמון שאת נתת בו כמטפל. בברכה, סול

.

איילת שלום רב, באופן עקרוני אין למטפל רשות לבדוק מידע אודותייך כל זמן שלא חתמת עבורו על "ויתור סודיות", שרק בעזרתו הוא יכול לדלות מידע באופן רשמי ממוסדות שונים אליהם מופנה ויתור הסודיות. לצערי, ישנם מטפלים המשיגים מידע גם בדרכים עקיפות, כמו אלו שהזכיר סול, אך מדובר בעבירה אתית, שניתן לתבוע אותם על כך. הדבר הטוב ביותר יהיה לשאול את המטפל מהיכן הוא יודע את הדברים האמורים! בהצלחה, טלי פרידמן

היי לכולם................. עברו עליי יומיים מאסיביים במיוחד, אבל מאסיבי זה טוב, זה עדיף מאשר לשבת ולא לעשות כלום.... רציתי להגיד תודה לכל מי שענה לי ב"קריז" שהיה לי... איזה תשובות מרגשות, כל שערותיי סמרו... אם הייתי יכולה הייתי מחבקת את כ ו ל כ ם!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל אני לא יכולה אז תדמיינו... :-) לצערי הרב, רציתי רק לדבר עם מישהו , להוציא הכל החוצה, למה לצערי? כי אני עדיין לא בשלב של לעשות עם זה משהו, לא יודעת למה, אבל עדיין נמצאת באותו המקום(עם אותו הגבר) , מנסה לברר עם עצמי, אבל לא יודעת מה בדיוק... איך שלא יהיה - אני עדיין חלשה, עדיין לא מוכנה להרפות, רוצה עוד ניסיון אחרון, לסחוט את הרגש ....לבדוק ולבחוש עוד ועוד, בקיצור אני עדיין ב"סרט" הזה... אל תכעסו שאני לא עושה שום דבר, אל תשפטו אותי בבקשה, יש לי מספיק מהחברות שלי, קיבלתי על הראש( והרבה!), רק רוצה שתהיו פה בשבילי, שתקשיבו, שתעודדו, שתרגיעו, שתחבקו...? בנתיים אני בסדר, היה לי יום מוצלח וטוב- אולי זה משום ש.................... היה לי מבחן היום (אותו מבחן שאז חששתי ממנו)--- ועברתי אותו בהצלחה !!! נכון שזה חדשות נהדרות??? אז........ זה הכל לבנתיים, אוהבת את כולכם! :-)

היי לך,נפש יקרה, אני גאה בך תלמידה מבריקה ,,, גם אם לא הית מצליחה במיבחן ,,, יש ,והקרובים לנו חושבים שהם יודעים מה הכי טוב לנו , (אחיות ,חברות ,,),ומאנשים אחרים מקבלים ,פרספקטיבה אחרת ,יכולת היזדהות וכוח ורצון לעשות כמו ,, היי שלמה עם החלטתך , כרגע ,את לא חלשה עקב כך ההפיך , הבירור לעצמך הוא הכוח . שלך באהבה ויוי

ויוי יקרה שלי! אין כמוך! הלוואי שהחברות שלי היו יכולות להבין אותי כמו שאת מבינה, אבל אני לא מאשימה אותן, הן ראו אותי סובלת יותר מידי והן בסך הכל רוצות בטובתי.. אבל -- כנראה שאני עדיין לא רוצה בטובתי, עדיין לא מוכנה להרפות ,יש לי צורך עוד לחטט בפצע, לגרד עוד, להבין מה כל כך גורם לי לרצות לפצוע את נשמתי... ואת החידה הזאת שהוא מסמל בעבורי אני עדיין נחושה לגלות.... נמשכת אל תוך העירבוביה הזאת של כעס, אושר, עצב ושימחה המהולים כולם זה בזה בקשר סבוך ומיסתורי....

ליהי, לא כועסת עלייך בכלל!!! אל תחשבי ככה אפילו... פשוט קצת מתוסכלת בשבילך, זה הכל... איך אני יכולה לכעוס עלייך? אם אני כועסת פרושו שאני שופטת... ומי אני שאשפוט אותך? וחוץ מזה שיש לך חברות טובות שדואגות לך :) אם את מרגישה שהניסיון הזה הוא זה שיקבע - אז לכי על זה... רק תשתדלי לשים קו אדום לפני שאת נפגעת... כי אף בחור לא שווה פגיעה חוזרת ונשנית... (אופס, מקווה שזה לא מתפרש כביקורת) :) תשמרי טוב על ימים מוצלחים שכאלה, כי אז יש במה להתנחם בימים קשים... שמחה בשבילך על תוצאות המבחן... זה בכלל כיף לקרוא גם חדשות טובות מדי פעם...

הרה יקרה... תודה שאת מבינה ומקבלת... :-) בקשר לקו האדום ....- הקו האדום כבר מזמן צועק לי (כמו הילד מהחסכמים...)- אני כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! העניין הוא שאני משתיקה את הקול הזה, מתעלמת, כאילו מתגרה בסף היכולת שלי, כאילו כדי להרגיש את הכאב מעומק הבור העמוק שאליו אני שמחה ליפול..., את יודעת, רציתי להגיד לך את זה כבר כמה פעמים , אבל רק עכשיו זה יוצא- אני זוכרת שכתבת על הנטייה שלך לפגוע בעצמך... (זוכרת את החולצות הארוכות?..), אז חשבתי לעצמי כמה אנחנו דומות, ושאני אמנם לא פוצעת את עצמי פיזית אבל את הנפש שלי-- פוצעת ועוד איך פוצעת! את בטח תביני על מה אני מדברת כשאני אומרת- שכשאני מתגרה בכאב- אני מרגישה חיה.. אולי יהיה מי שיחשוב שאני פסיכופטית על מה שכתבתי עכשיו, אבל תאמיני לי, שאני בן אדם רגיל, כמו כולנו, עם חבילה משל עצמו, חבילה די מסובכת כרגע...אמנם, אבל רגילה, בחורה שאוהבת לבלות, לומדת, עובדת (טוב כרגע לא כל כך אבל עד עכשיו כן) נראית רגיל , אבל מה ... כמו שעופר כתב לי קודם וצדק בגדול- יש לי חור ע נ ק י בתוך הנשמה, ואת החור הזה אני לא יודעת א י ך ממלאים, אז אני מנסה את הכל, גם את הכאב, את הכי כואב... וזה מרגיש ממש כמו פצע שמחטטים בו, לראות את הדם ניגר, להרגיש איך הכאב מפלח את הגוף, לתת לדמעות לזרום החוצה ואולי משהו יתנקה, כמו פעולה של ניקוז מוגלה, לקחת את כל הג'יפה ולהקיא אותה החוצה!.. אני מודעת לעובדה שמה שכתבתי יפחיד כמה אנשים, במיוחד אנשים מן הצוות המקצועי המקסים שיש לנו פה... השתמשתי בדימויים די דרמטים אבל הם נשארים בגדר דימויים ותו לא....

שלום רב: רציתי לשאול אני בת 18 וחצי עוד שבוע מתגייסת, בעייתי היא כך תמיד במשך חיי הייתי במקום מגוריי, בחברה בבית הספר.... לבד אחת שלא מסמפטים ולבד. במשך השנתיים האחרונות עברתיי בית ספר ומי אז התנהגותיי מתבטאת בכך שאני מפחדת תפגיעות או ירידות או זלזול.. כמו אז.. תמיד!אז התנהגותי התבטאה בכך שאני משדרת לאנשים שאני לא מעוניינת בקרבתם שקטה ומראה קרירות, כול זה מפחד מימה שהיה ומפחדת שזה יחזור ובינתיים בשלוש שנים האלאה גם הייתי לבד כי אף אחד לא רצה להתקרב להתנהגות שכזו- ובצדק! אנה מה אליי לעשות להשתפר?

גלית, אל תפגעי מהתגובה שקיבלת מא'... זה מישהו שמנסה להטריד בכוח את כל האנשים בפורום (רק מהצוות הוא מפחד). תנסי לשאול שוב את השאלה, מכיוון שהצטברו פה הרבה דברים שאינם קשורים.

אני עונה לך בשאלה הנוספת למעלה. אורן.

לאיתןחבר הפורום הנאמן לכולם-----------כל מה שכתבת לי על האנשים שמאכירים את האוירה בפורם זה לגמרי מקובל עלי ועוד אני אני חושבת שלאחראים על סינון התגובות הנכנסות לאתר פשוט למחוק את כל מה ש"א" כותב כי זה פשוט אדם משועמם שהנאתו העיקרית היא להרגיז ולקנטר וזה לא המקום אבל באתרים אחרים אין לו או לה אפשרות כי שם יש משמעת סינון מאוד חזקה ואז כאן הוא מצליח אבל אני אפילו הפסקתי לקרוא את כל מה ש,"א "כותב אני קוראת רק מה שאחרים כותבים ובעינין רב .

יופי... מישהו פה מנסה להוכיח שהוא יודע את כל ה -א, ב...

אני מטופלת בסרוקסט כבר שנתיים. מאז עליתי 15 קילו. הסרוקסט נותן לי בחיים הרגשת נינוחות ושלווה. החרדות נעלמו, ושוב דבר לא נראה נורא. האם יתכן שהתחושות הנ"ל גורמות לי להכשל בכל דיאטה שאני מתחילה - כי תחושת "הלא שמה זין על כלום" - עובדת גם בכיוון הזה ואני לא מסוגלת לרדת במשקל כי אולי לא ממש אכפת לי? אבל נורא אכפת לי שהשמנתי ואני לא מסוגלת להתמיד בשום דיאטה. בעבר עשיתי דיאות ללא בעיה

יעל שלום ניתן לנסות להחליף לתרופה אחרת שיתכן שתאפשר לך לרדת במשקל ועדין להרגיש טוב אנא הוועצי ברופאך בהצלחה עמי

ברצוני לדעת האם סרוקסט גורם לבחילות ןהקאות וכמה זמן לוקח להתרגל לתרופה?

בתי בת ה-10 חרדה ללכת לבית הספר. הסיבה, לטענתה היא חרדה שמא לא תוכל לשוב הביתה. זאת בעקבות אירוע שאוטובוס ההסעה לא הגיע והיא נשארה לבדה ונאלצה ללכת מרחק רב בתחושה לא נעימה. ככלל בתי תלמידה טובה ללא בעיות למידה. ניתן לעשות ע"מ לשכנע לחזור למצב סדיר ולהעלים את החרדה?

דבורה, בכל איזור מגורים יש תחנה לטיפול בילד ובמשפחה שווה לגשת לשם. עדי

עדי אם לכל בעיה קטנה , היינו פונים לתחנה כזו, היה שם צפוף ומחניק, והיינו מבלים שם את כל זמננו,

הייתי דואגת ליסוע איתה בהסעה, ולחזור הביתה, ואחר כך לחזור לבית הספר, ולחזור איתה בהסעה, אפשר לעשות את זה מספר פעמים, באותה הזדמנות לתרגל איתה מצב שההסעה לא מגיעה, מה עושים לאן הולכים, ואפילו מלמדים אותה להזמן מונית ולהגיע הביתה,באחת הפעמים מחליטים שההסעה לא הגיעה לצורך התירגול, גם אם ההסעה הגיעה לא עולים, אלא מתקשרים מסלולרי למספר מוניות , לבקש מונית, וליסוע איתה פעם אחת במונית, אחרי שיהיו לה כל האפשרויות היא תרכוש ביטחון. אם אין לילדה סלולרי, אז חובה שיהיה לה טלכארד ומספר שקלים לצורך התקשרות בטלפון. על כל מקרה שלא יהיה, ועוד מילה אליך אמא, ילד חסר בטחון, זה ילד שחסרה לו קצת אמא, אז שווה לקחת מהעבודה חופש לאיזה שבו ימים, ולהשקיע בבת שלך, אמנם, זה יעלה לך קצת כסף, אבל אני יכולה להבטיח לך שזה יהיה הרבה יותר זול, והרבה יותר בריא מאשר איזה טיפול פסיכולוגי בעתיד.

שלום רב, פחד (שזה חשש ממשהו ספציפי) הנו מנגנון אנושי חשוב, שיש לשמר. חרדה (שזה חשש בלתי מוגדר מדברים רעים) - מאד בעייתי. יש, לכן, לבסס את בטחונה האישי לגבי דברים שסובבים אותה, ולהכניס את התקלה שהיתה, לדרגת "ארוע מפחיד" שהסתיים. זו ההתחלה. יש גם לזכור שפעמים רבות ארוע שכזה מנוצל כדי להעלות ארועים לא נעימים אחרים, כמו חיברות לא טובה בבית הספר, הקשר עם המורה, הלחץ הלימודי, וכו'. מומלץ לערב את היועצת בבית הספר. כל טוב, ד"ר יוסיח אברהם

תודה להתיחסות. היעוץ שקבלנו עד כה הוא לנסות להבין את רגשות החרדה דרך שיטת האמפטיה ולא בדרך של ללכת אתה לבית הספר , להיות נוכח שם ולחזור אתה הביתה למשך מספר ימים. עד כה אין שיפור והילדה מסרבת ללכת. גם המורה והמהנהלת דברו אתה אישית לשכנע אותה לבוא לבית הספר תוך השגחה וקשר אישי ולו רק לזמן קצר וגם זה לא עזר.

היום לפנות בוקר...החזיר אבי את נשמתו לבורא.... ובכך תמו חודשי סבל קשים.. כמה נורא וכמה חבל....

נשמה שלי... החסרת לי פעימה מהלב עם הכותרת שלך, ובצדק. כואבת איתך, בוכה איתך, חווה איתך, כהרגלי. אם יש משהו שאני יכולה לעשות בנוסף, מלבד להיות פה מעבר למסך, רק תשאירי לי סימן שאני אדע מה. אין לי יותר מדי מילים שיחדרו במצבים האלה, אני נשארת בשתיקה, בדממה, אבל איתך בהרגשה, כל מה שאני אגיד יצא תפל וחסר טעם ולא במקום, אבל אם יש משהו שאני יוכל לשתף אותך בו, לספר לך עליו, או לעשות, אז באמת באמת רק תשאלי ותגידי. איתך בצערך, אביב.

הכותרת שלך מפחידה:)) הם בטח יחשבו שמישהו רוצה לחסל אותם:)) בכל מיקרה אני משתתף בצערך. אבל זה עדיף מאשר הוא היה ממשיך וסובל. איתן

אליאן, אני כל כך... כל כך..... משתתפת בצערך. שהמקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון וירושלים, ומי ייתן ולא תדעו דאבה עוד. עדי

אליאן, אני מצטערת לשמוע על מותו של אביך... ולמרות חודשי הסבל, זה לא קל. זה הרבה יותר מחבל.

אליאן יקירתי מישתתפת ,איתך בצערך ,, זהו דרכו של העולם , , נעמוד ונהיה חזקים ,, שלך אוהבת ויוי

אליאן אני משתתפת בצערך... אני.

אליאן יקרה, משתתפת בצערך. הלוואי שידעתי מה לומר....

אליאן יקרה, מצטרפת לכל דברי התנחומים שקיבלת כאן. אני יודעת מה זה - גם אני איבדתי הורים, ויש רק מעט חוויות יותר קשות מזה. אבל כמה טוב לדעת שיש אנשים נפלאים שבאמת איכפת להם ומביעים השתתפות כנה בצערך. ובאמת איכפת לנו - אז תכתבי בכל פעם שתרגישי צורך וכולנו נשתדל לעזור ולתמוך עד כמה שאפשר. ושלא תדעי יותר צער! נזבורה

אליאן יקרה, צר לי שרק עכשיו הגעתי להודעה שלך, ואני רוצה להביע את השתתפותי הכנה באבלך. אבל כמו שכתבת, תמו ייסוריו, וזה אולי הדבר היחידי הטוב...עכשיו קשה, ונורא, ועצוב, אבל הזמן יעבור, ותתחילי מחדש לחזור לחיים אחרי טירוף של החודשים האחרונים. קחי את הזמן לאט לאט, תעברי את ה"שבעה", תתחילי מחדש לחיות... אני אשמח לשמוע ממך. כולנו כאן, ואותי את תמיד יודעת איך להשיג. שלא תדעי עוד צער. שלך, טלי פרידמן

לאחר קריאה רבה על הנושא הגעתי למסקנה שבני המתבגר סובל מתסמונת add. שאלתי היא מה השלב הבא ? למי לפנות לאבחון?פסיכולוג? פסיכיאטר? נוירולוג? מאבחן דידקטי? או לפנות לאגודה המתמחה בליקויי למידה? האם הדרך היחידה היא רק אבחון פרטי שעולה מעל 1000 ש"ח? בתודה מראש.

לא יש גופים ממשלתיים ליד בתי החולים והתשלום הינו נמוך יותר אני יודע על מוסד הצמוד לביהח איכילוב-תל אביב התקשרי למרכזיה של מרפאות חוץ באיכילוב ומשם ינחו אותך. לתסמונת קוראים בשם מלא "הפרעת קשב וריכוז" וכך זה מוכר . כדאי גם לברר בקופת החולים שלך ולא להסתפק בתשובה של הרופא המקומי אלא להגיע למשרד הראשי. כדאי לברר גם בביח שנידר פתח-תקוה גם שם יש מחלקה חיצונית לאבחון חפשי ב144 בברכת הצלחה ,יורם מצ"ב אתר אינטרנט ישראלי : http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306 כאן יש מידע נוסף!

טל, יש פסיכולוגים שמתמחים באבחוני הפרעות קשב. את יכולה לנסות ולבדוק דרך קופת החולים בה את חברה אם יש להם איש מקצוע בתחום הזה (מה שיוריד את העלויות).

שלום יש אשים שונים ומקצועות שונים העוסקים באבחון עדיף משהו שעוסק יורת בנושא קיימת יחידה בקופת חולים כללית שעושה אבחון ויתכן שדגם בקופות אחרות אנא בררי דרך הקופה שלך אם הסכום הכסף נשמע לך מוגזם בהצלחה עמי

אני חבר של גרושה +ילדה בת 10 אני אוהב את האישה אבל היא לא מאמינה לי וטוענת שזו לא אהבה רק תלות ואני נשבר בתוכי ומזיל דמעות לידה. זה לא עוזר היא לא מאמינה לי ואומרת שאני יוכיח לה שאני אוהב אותה במעשים ולא במילים. אני המון מתפשר בקשר כי אני מפחד שהיא תעזוב אותי לגבר אחר וגם נפרדתי לפני שנה מקשר לא טוב ביוזמתי. כשאני עים האישה יש לי הרגשה שהיא כמו חבר וחברה ואימא אני פוחד שהיא תיפרד ממני(היא כבר אמרה כמה פעמים שהיא רוצה לעזוב אותי והיא מחפשת יותר בחיים) יש לציין שהיא גרה בדירת חדר ולא עובדת וחייה על קיצבה מביטוח לאומי. יש לה חוסר יציבות פעם היא אומרת שהיא אוהבת אותי ומתה עלי ולמחרת רוצה פרידה ואז אני מדבר איתה ואומר לה שאים יש משהוא שמפריע לה אני ישנה אצלי רק שנשאר ביחד. היא ממלאת לי את החיים וטוב לי איתה עד לפחד נטישה שהיא מביאה לי.היא גם אומרת שהיא חייבת סערה בחיים ולעשות סצינות אחרת משעמם לה. אני אוהב אותה מאוד אך מתחיל להתעייף מהמשחקים שלה מה לעשות? אנא עזרתכם מחבר בבעיה.

לזהב שלום !----אני מחכה לראות שיגיבו אליך ויתנו גם לך עצה מה לעשות ואיך לנהוג וכנראה זה קצת קשה אבל בכל זאת מצוקתך מאד מדברת אלי ואנסה להגיד לך מהרגשתי : אתה נישמע אדם מאוד רגיש ואמין שרוצה בכל מחיר לשמור על קשר עם הבחורה אותה אתה אוהב אבל אל תגיע למצב עד להיות מושפל, בכי של גבר נותן לה הרגשת חוזק עליך ואולי היא מפרשת זאת כחולשה והיא רוצה אותך חזק ובטוח בעצמך ולא ניתלה עליה ותמך .האם גם היא מרגישה שאתה חבר ,ומאהב ,ויכול לעזור לה במצוקותיה,בגידול הילדה ,ולהיות לילדה דמות אבהית ? חוסר האמון שלה נובע כנראה מעברה עם בעלה או עם חברים קודמים שהיו לה והיום היא לא מאמינה כבר גם לא לך ?אז חשוב שלא תתחנן בפניה , ולא תיבכה , אלא תדבר איתה בביטחון עצמי על אהבתך אליה ותשכנע אותה שהיא צריכה למצוא עבודה ואז יהיה לה הרבה יותר מעניין בחיים , ואקשן,וגם תוספת של כמה שקלים,שאולי גם תוכלו לצאת לבלות ולהנות אבל אני בטוחה שהבעיה הרבה יותר מורכבת וסבוכה ממה שאני יכולתי בהצעותי לעזור לך ,אבל אני מאחלת לך שתצליח לפחות להביא אותה להאמין באהבתך אליה ושתוכל ליצור ביחד איתה זוגיות מושלמת, כל טוב .

ליונת מזוהר תודה רבה מאוד על תשובתך למדתי כמה דברים חשובים ממך אני אשתמש בעצעותייך לגבי הבכי אני אשתדל להיתאפק אני מאוד אהבתי את הניסוך שלך אני יודע מעברה שהיא נכוותה ואיבדה אמון בגברים ואני ממש רוצה לעזור לה אבל אים היא לא תסכיל להבין שיש לה גבר אוהב ואיכפתי שגם אוהב את ילדתה ומקבל את הילדה כבת לכל דבר אז ההפסד יהיה לכל הצדדים וחבל. אני אמשיך לנסות לרכוש את אמונתה ואים זה לא יעבוד עים כל הצער אמשיך בחיים לקשר הבא אני פשוט צמא לאהבה ולחיבוקים ואוהב לעזור ולפרגן. ושוב תודה מחבר לפורום.

למשתתפי הפורום שלום כפי שבוודאי שמתם לב הפורום מעט גועש לאחרונה. הנהלת האתר והיועצים מעוניינים לשמור על צביון הפורום כמקום שנותן אפשרות לשאול שאלות מקצועיות בתחום הטיפול הנפשי, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, כמו גם לתת תמיכה והכלה. זאת לפונים באופן חד פעמי לפורום וכמובן למשתתפיו הקבועים. במסגרת הזו אין מקום לאלימות מילולית מכל סוג שהוא, ולכן הנהלת הפורום מוחקת הודעות החוצות את הקווים האדומים. בעת געש לעיתים הגבולות נוקשים יותר, ואז עלולות להימחק גם הודעות "גבוליות" שבמצב אחר אולי היו נשארות, אך ההגנה על הפורום נמצאת כעת במקום הראשון, ולדבר יש לעיתים מחיר. לבסוף, ברצוני לבקש שוב ממשתתפי הפורום הקבועים להימנע מהתכתבות אישית על גבי הפורום. ניתן להחליף כתובת מייל אחד עם השני ולהתכתב בצורה דיסקרטית זה עם זה. בואו ננסה נשמור על המתחם הציבורי של הפורום להודעות שרלוונטיות לקהל הרחב או לשאלות אישיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, לזה התכוונתי במייל ששלחתי... זו התחושה הזו, שהרבה גועש פה מאז שהגעתי. לא תהיינה יותר התכתבויות אישיות, זה בהחלט לא המקום. אני מניחה שלהרבה מהסערה שהיתה היום תרמתי לא מעט - זה לא היה לעניין, אבל זו היתה דרך -לא ממש חיובית - לפרוק מתח שמעיק. HERA.

שלום אמי עברה אירוע מוחי לפניי 5 שנים ומאז עוד מספר אירועים קטנים יותר שהשפיעו על תיפקודה. היא נכנסה לדיכאון עמוק ומטופלת בהמון תרופות הבעיה היא שמרוב תרופות כבר לא יודעים מה מתאים לה ומה לא. כל כמה זמן ( שבוע שבועיים ) מחליפים לה את הכדורים והטיפות והמצב הולך ומחמיר היא כבר לא יודעת מה היא מדברת סובלת מהזיות ופחדים היא כל הזמן צועקת ללא כל סיבה נראית לעין וטוענת שהיא לא צועקת כלל . היא בת 68 ועברה גם כריתת רחם עקב סרטן היא חיה בבית עם אבי בן 65 שסובל מסכרת והצעקות משגעות גם אותו הוא הפנה אותה לבדיקה פסיכיאטרית שהמליצה על אישפוז באברבנל אך דורשת אישור של כל הילדים ( 7 ילדים ) אנו לא יודעים מה לעשות ומפחדים שהיא לא תצא מאישפוז כזה או שתהפוך להיות אפאטית לחלוטין מה שקורה כל פעם שמחליפים לה את הכדורים בדרך כלל הם גם מחלישים אותה מאוד . אנו במצוקה ומתלבטים מאוד אם אשפוז כזה יכול לעזור ? אם יהיה כח לרופאים ואחיות לשמוע את הצעקות ? או שפשוט יסממו אותה בזריקות וכדורים כדיי להשתיק אותה ? אנו באמת רוצים להאמין שתקבל טיפול טוב ושימצאו תרופה מתאימה באמת ! מה עושים ??? יניב

תראה יניב, אם לא תאשפזו את אמא, תצטרכו לאשפז את אמא ואת אבא בסוף, אתם 7 ילדים, אם תעקבו מה עושים איתה במקום האישפוז, ומספיק שכל ילד יהיה אחראי ליום אחד בשבוע כך שהנטל לא יפול על אח אחד. אתם תראו שהטיפול בה יהיה עניני, יכול להיות שהיא תשאר מאושפזת, אירוע מוחי זה לא חגיגה, יש כאלה שעבורם זה כרטיס בכיוון אחד, אין מה לעשות אתם חיבים להכיר במציאות, והכרה במציאות היא שגם לכם וגם לאבא עדין נשארו חיים, ואתם לא צריכים להקריב את חיכם על מזבח הרצון שתישאר דוקא בבית, לא בטוח שבבית זה המקום הטוב עבורה, אם היא צועקת זה אומר שרע לה, ואם היא תהיה במוסד סיעודי יהיו שם אנשי מקצוע שידעו לטפל בה , רק חפשו ותמצאו מקום טוב עבורה...

יניב שלום רב, ממכתבך אני יכולה לשער שהמצב של אימך אינו פשוט, וגם לא של בני המשפחה הסובבים אותה, ובעיקר אביך. לא ברור לי מי המליץ לכם על אישפוז באברבנל ולאיזו מטרה, אך נראה לי שחשוב לערוך לאימך איבחון פסיכוגריאטרי מקיף. אפשר לעשות את זה במסגרת יומית, ולא חובה באישפוז, אלא אם יש צורך מיוחד. איבחונים כאלו נעשים בדרך כלל במרפאות פסיכוגריאטריות (איכילוב, שמואל הרופא וכו'). יתרה מזו, לא כתבת האם אמך מוכרת בביטוח הלאומי ומקבלת "חוק סיעוד". באופן עקרוני ייתכן והיא זכאית (ולפי תיאורך נראה שכן) לשעות של סיעוד בבית (דהיינו מטפלת) לכמה שעות במהלך השבוע. דבר כזה יכול להקל מעט על המעמסה המשפחתית, ועל אביך. ודבר אחרון, במידה ותחושו כי אכן המצב בלתי נסבל, כדאי שתשקלו סידור מוסדי. אולי אפילו כדאי היה להגיש טפסים של סידור מוסדי למשרד הבריאות כבר עכשיו, כי האישורים לכך עשויים לארוך שנה ואף למעלה מזה. שיהיה לכם כוח, בברכה, טלי פרידמן

האם ניתן לראות ב-MRI סימנים למחלות נפש?

יש כל מיני סמנים שונים באמצעי הדמיה שונים להפרעות נפשיות בשלב זה זה אינו כלי אבחוני מסוג נסתכל ב MRI או בבדיקה אחרת ונדע בברכה עמי

שאלתי מופנת הן לפסיכולוג קליני והן לעובדת סוציאלית :האם יש מקום להתיעצות ןלטיפול לילד בן שלוש וחצי שעדיין לא גמול מטיטול (צואה בלבד) אינו מוכן לשבת בשירותים כשהדבר כולל גם הפרעות קשב וריכוז אי שקט ודיבור מעט משובש ולא תיקני? אני בהתלבטות קשה מאד האם להניח לו או לפנות לטיפול אודה לכם על תשובה מהירה תודה מראש דנה.

דנה שלום. מדוע ההתלבטות כל כך קשה? את מתארת כמה צדדים בעייתיים אותם את רואה בעצמך. יתכן וישנו קשר בין שלושת הדברים: הצואה, שיבושי הדיבור וחוסר השקט. שווה לדעתי לפנות לייעוץ בכדי לעשות סדר: מה אורגני, מה רגשי? ולטפל בכדי למנוע בעיות עתידיות. (בתחום הלימודים ובתחום הרגשי). מה דעתך? אשמח להמשיך ולחשוב איתך על כיוונים אפשריים. בברכה. רוית.

מצטרף לדעתה של רווית. אם יש התלבטות כדאי להתייעץ. אינני רואה סיבה להישאר עם התחושה שמשהו לא בסדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליהי יקרה : אני מזהה בך חור ענק מבחינה רוחנית. נסי למלא אותו באמונה כלשהי במשהו נשגב ממך. אם את מעוניינת בהצעות קונקרטיות יש לי , אבל במדיה הזו ישמעו מגוחכות. רצוי שתמצאי את האמונה בתוכך. לי האמונה עזרה לי\ עוזרת לי לשלוט ביצר שכמעט הרס את החיי ו כן להתגבר על מצוקות החיים. אגב ... שימי לב כמה אנשים ממש אוהבים אותך כאן. המתיקות שלך עוברת את המסך. קשה לנו לראות אותך סובלת. תתעודדי. בהצלחה

עופר ..... לא יצא לנו "להכיר" אז קודם כל נעים מאד....:-) דבר שני, רציתי להגיד לך תודה מכל הלב על העידוד והעיצה החמה (והחכמה), ואני דווקא אשמח לשמוע עוד, לא אכפת לי מגוחך או לא - אתה יכול להגיב ולהציע מה שבא לך, אני בכיף אשמח לקרוא ומי יודע אולי גם ליישם... אז.. מחכה להמשך... , :-)

שלום , אשתי מטופלת בריספרדל ( מינון נמוך ) עקב דיכאון שכלל תופעות של נתק מהמציאות הגיון משובש ומחשבות שווא , האם זה בהכרח מעיד כי היא לקתה בסכיזופרניה ??? האם טיפול תרופתי ארוך טווח יכול להסיר את המחשבות הללו ולתקן את פירוש המציאות וההגיון??? ובכלל האם ניתן להחלים ממחלת הסכיזופרניה או שהיא חשוכת מרפא ??? ממתין לתשובה. גדי

גדי יקר סכיזופרניה ,היא אחתהמחלות ,שצריכים להשלים איתן יש , ועל ידי טיפול משולב , יש הקלה ,ורגיעה . הכי חשוב שתאהב ותכבד בכל השלבים של המחלה את אישתך למרות ואף על פי , כך היא תחלים מהר יותר.בהצלחה

אני חושבת שמה שכתבה לך ויוי זאת תרופה הכי טובה בנוסף לתרופות שניתנות ע"י הרופא ונותנת לאדם שבלאוו הכי נמצא תחת לחצים נפשיים ומתחים נוראיים ומחזקת אותו שלמרות מצוקותיו הוא לא לבד ואוהבים אותו איך שהוא עם מעלותיו וחסרונותיו [הוא לא בחר לחלות במחלה ] אני כותבת לך מניסיון שלי שחליתי ועברתי טיפולים בשוקים חשמלים ושחזרתי מבי החולים בעלי לא היה לצידי לעזור לי לתמוך ולכבד אותי ולתת לי הרגשה שלמרות הכל אני רצויה ושווה ואקבל כל תמיכה אפשרית .

גדי שלום 1. לא עושים אבחנות בטלפון ללא בדיקה 2. אין קשר הכרחי בין תגובה לתרופה לבין אבחנה בודאי שיש לנקוט זהירות באבחנה של סכזופרניה אבחנה זו לטעמי אינה חשוכת מרפא בעקר בקריטריונים הנוהגים היום כל מקרה לגופו לכן הדרך לברר שאלות אילו היא לדבר עם המטפל שלה או לפנות למטפל אחר כפוף כמובן להסכמתה בהצלחה עמי

אני יודעת שלא קל. אם היו לי את המילים הנכונות ולא הייתי עכשיו במעין black-out רגשי הייתי מנסה לעודד אתכם... אני מאוד רוצה, אבל חסרה מעט את המילים כרגע, מרגישה שאם אכתוב משהו מעודד ולא אצליח להרגיש אותו זה יהיה סתמי וריקני מתוכן גם עבורכם. תרגישו טוב, אני.

בוקר טוב גם לך , יקרה, הבעת את רצונך ,ואת כאן , זה מספיק . שהשמש תיזרח עליך היום ושתיהני מחומה . שלך ויוי

נונייים יקרה:)) קודם כל בוקר טוב.:)) @-------)----- דבר שני אנחנו מתגעגעים אליך:)) את מוזמנת מתי שתירצי. מתי שתחושי שבא לך לדבר או לכתוב. את ממש מוזמנת אני מאחל לך מכל הלב. רק טוב. שתסדרי את כל המחשבות בכל התיקיות שלהם. ושאת תיהי שמחה ומאושרת:)) ומחיכת:)) איתן

אבל את לא חייבת לעודד את כולם כל הזמן - זה באמת מרוקן את המצברים הרגשיים. לפעמים צריך לדעת גם לקבל עידוד, לא רק לתת. כי מי שנותן כל הזמן נשאר בלי כלום... תתייחסי לזה כאל סחר חליפין - כשיש לך ואת יכולה לתת, יהיה מי שיקבל. אבל כשאת מרוקנת, ורוצים לתת לך, אז תקחי... כמה שאת יכולה ובצורה שנוחה לך. ויש פה מי שרוצה לתת לך... לחזק אותך... או סתם להיות פה בשבילך - כל אחד לפי היכולת שלו. אל תעצמי עיניים לזה... קבלי בסבלנות, וכשיהיה לך כוח ומילים משלך, נדע שמשהו הצלחנו לתרום עבורך.

שלום הרה היקרה:) מה מצבך היום???:))) נחמד מה שכתבת לנוניים. ונוניים אם את קוראת את מה שכתוב כאן אז תדעי שאני מסכים אם הרה ב 10000000000 ויתר אחוזים:)) אנחנו כאן בשבילך:)) @-----)----- איתן

את זוכרת שסיפרתי לך פעם על זה שאני מרגישה קהות רגשות?? אז באמת זה לא נעים. עכשיו זה די להיפך, אני מתפרקת, אני בוכה וכו'. זהו, פשוט רציתי לספר לך את זה ולהראות לך איך הדברים יכולים להשתנות ממש מקצה לקצה. שיהיה לך רק טוב אחותי היקרה.

אני כל הזמן קוראת ושומעת מאנשים, וגם חווה על בשרי, שזו הבעיה היחידה עם התרופות ממשפחת ה - SSRI. איך זה שמיליוני אנשים בעולם זקוקים לתרופות הללו, וזהו שוק אדיר, ולא הצליחו לפתח תרופה נגד דיכאון שלא תפגע בחשק? מישהו יודע, אם מפתחים תרופה כזו ?,האם יש למה לחכות? כי עבורי זהו מעגל קסמים: אני בדיכאון--> אני לוקחת פרוזק, מרגישה יותר טוב. -- > אך אז מייאש אותי שאני מסורסת, שאין טיפת מיניות בגוף שלי , ואז אני מפסיקה לקחת . חוזרת המיניות, אך גם חוזר המצב רוח הנוראי והסבל. שרה נ.ב. אני יודעת שיש גם רמרון, ציפרמיל - ניסיתי את שניהם והם לא היו טובות לי.

שרה שלום האופציות לא נגמרו לכן פני שוב לפסיכיאטר שלך בהצלחה עמי

אני לא מבין מה את רוצה . תחליפי את התרופות עד שתמצאי מה שמתאים לך. אצלי בכל אופן אין שום פגיעה בדחף המיני עם ssri's . אחרי תקופה מספיק ארוכה שבה תתמידי בתרופה מסויימת ולא תחליפי תורידי ותעלי במינון - תהפכי לפנתר, ובעלך / החבר שלך - ישאירו הודעות בפורום תקיפה מינית . . . (סתם בדיחה גרועה) בהצלחה. נ.ב נסי פבוקסיל.

1 . הבעיה שלך מוכרת .פני לסקסולוג - פסיכיאטר במקצועו. תוכלי להתקשר למרפאה הפסיכיאטרית בבית חולים סורוקה .עובד שם פסיכיאטר סקסולוג ( איני זוכר את שמו ). גם אם את מתגוררת במרחק רב המאמץ כדאי. קיימת אפשרות שקופת חולים שלך תכסה את כל ההוצאה. 2. הצעה נוספת: פני לפרופ ' קראסו. מדובר במקצוען אמיתי , רחב אופקים בעל השכלה בנויורולגיה-פסיכולוגיה ורפואה אלטרנטיבית. קרוב לוודאי ימצא פתרון חכם עבורך. אם את מעוניינת אוכל להשיג עבורך את מס' הטלפון שלו בקליניקה.

אני בת 19 דתייה. מזה כחצי שנה אני מקיימת יחסי מין מלאים עם בחור צעיר ממני בן 15. אני עובדת מעט לפרנסתי וכך אני מממנת בית מלון לצורך המעשה. אני מאוד נהנית מחברתו וממעשיו בי. יש לו נסיון רב . הבעייה שאני מעוניינת בקשר יתר רציני ואת זה אין הוא יכול לספק. אני התחלתי לצאת עם בחור חרדי]שידוך[ אך מאחר ואין מין אז הבחור הצעיר ממני מספק אותי. לתשובתך אודה.

ליאת, אני מפחדת שמבחינה חוקית אפשר להסתבך. עדי

שלום רב, העצמאות שלך, והפתיחות שלך מרשימים. אבל: מה שמרשים אותי, יכול להיות מה שיחשב הרסני עבור אחר/ים בסביבתך התרבותית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תעשי טובה תפסיקי לבלבל את המוח, תגידי אין לך מה לעשות? עוד שונאת דתיים אחת, אילו היית דתיה לא היית מעזה לספר את זה, וודאי שאם את מתנהגת כך את לא דתיה, רק מדהים אותי איך נער בן 15 הוא "בעל ניסיון רב" תעשי טובה, פה זה לא מקום לזיבולי השכל שלך.

שוב פעם הקריז הזה...."אני חייבת לראות אותו, חייבת לגעת בו, לנשק אותו, להסניף אותו...." אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה עושים?!?! מישהו יכול לעזור לי פה? ויוי? הרה? ג'קי? ניר? איתן?אביב? מישהו??? איך מתגברים על העצבנות, על הצורך המיידי של : כאן ועכשיו! חייבת להשיג את מה שאני רוצה ויהי מה!...??? החוסר יכולת לדחות סיפוקים, לספק את הייצר ! איך שולטים בזה???

ליהי, נראה שיש שעות שהן קשות יותר מיתר השעות... איך מתגברים על אובדן? על חסר? אין תשובה אחת, ולכל אחד יש תשובות משלו. מנסים להירגע, להתעסק במשהו, להעביר את הזמן... אני יכולה לקרוא מבין השורות את הכאב העצום שאת חווה, את חווית הניתוק, הפרידה. ריטה אמרה "הזמן הוא לא רופא, הוא רק מביא הקלה", וההקלה הזו תבוא, עם חלוף הזמן. בינתיים, אני וכל היתר כאן, איתך. טלי פרידמן

טלי יקרה, תודה על התשובה המהירה, הלוואי ויכולתי להאמין בכל הדברים האלה( כרגע קצת פסימית, וגם מרגישה חלשה). לילה טוב, ליהי.

ליהי יקירה! רגש ומצב נפשי ,אפשר לשנות ואף לחוש . אם אנו נרגיש בטוחים ביכולתנו להיתמודד עם האיום או להדוף אותו ,הפחד שלנו פוחת . אם נתפוס את המשאבים שלנו , כלומר את הכוחות , כלא מספקים ושאין ביכולתינו להיתמודד עם השינוי , אז מה שיקרה זה ,רק יגביר את עוצמת הרגש ,ויתכן מצב קיצוני , כזה ,,כמו שאת נימצאת ,,,קריז ,,או משהו דומה . תכוונני לך את הרגש לתלם אחר , תלם של אחריות עצמית, על הפירוד , את תחליטי ואת תיקטעי את זה ,תיקחי שליטה . היכולת לדחות סיפוקים ,נירכשת וקצת מאמץ מצידך ,יכנס גורם חשוב בחייך שקשור לגורם העוצמה , הרלוונטיות . ברגע שאחריותך גדלה לגבי הפרוד ממנו ,היא מפחיתה את הרלוונטיות לדימוי העצמי שלך ., וכך ההשפעה הריגשית בשל המצב ,,פוחתת . יכולת השליטה , מול עוצמה ריגשית ,,,זה לא קל ,אך אם היא מנווטת בכוון הנכון יהיו תוצאות . בקיצור ,ליהי,יקירתי, בשפת העם , קחי עצמך בידים , הכל נירכש ונילמד ,הכי חשוב דימויך העצמי בעיניי עצמך, והאחריות שתיקחי ,כך לא תהיה תחווי מצב לחוץ כזה . ועוד משהו לסיום (בת מזל עקרב משמשת דוגמה לכל המזלות האחרים בידיעה לשליטה על היצרים שלה בכל מצב ). יש לך את היכות והמשאבים תעשי מהם משהו חיובי שיהיה לך רגיעה נפשית איתך אוהבת ומחבקת ,עד הגג, ויוי. אני מיתנצלת על הפילוסופיה ,,,,בשעת לילה זו .

ליהי היקרה:) אני ממש ממש מבין ללבך. אני גם הרגשתי את שטף המחשבות שעובר בראש. ולא משנה מה את עושה וכמה את עושה. המחשבות משתלטות על כל חלקי המוח. את בוכה ברגעים הרעים ואת מחייכת ברגעים הטובים שהיו. אני גם ניסיתי לעבוד מהבוקר ועד הערב. וכמה שאני סוס עבודה בסוף נישברים מזה. לכן זה לא פיתרון. הפיתרון .הוא בחלקו הזמן שעובר ובחלקו השני איך שאת מסדרת לעצמך את המחשבות את החוויות. ואיך שאת בוחרת להמשיך הלאה. המוח והלב (הרגש) הם כמו תיקיה ענקית שאת מקטלגת את כל הדברים שעברת בחיים. את צריכה לשבת בשקט ולחשוב ולהכניס לך לראש. שמה שהיה זה עבר ומה שאת חייה ותיחיי זה הווה ועתיד. תגידי לעצמך שאולי הוא היה שווה לך. אבל את תמצאי מישהו ששווה יותר. ומישהו שיאהב אותך כמו שאת אוהבת אותו. ותתפלאי אולי לשמוע אבל בטח יש מישהו כזה. כי את בחורה טובה. ויעידו על זה כל החברים שלך פה באתר. את נשמה טובה:)) תכניסי לך גם לראש שזהו מעכשיו מפסיקים להתאבל על מה שהלך. התאבלת מספיק וסבלת מספיק. תתחילי לחייך:)))) ככה חיוך גדול. אנחנו הגברים אוהבים בחורות שהן חיכניות והן משדרות שימחה ואושר ולא אבל:)) את בוודאי מוכשרת ויש לך הרבה מה לתת. אז מי שעזב אותך ה פ ס י ד. כל הזמן תחשבי ככה שהוא הפסיד. ולפי דעתי זה נכון. אני הייתי רוצה בעצמי מישהי שאוהבת אותי ואיכפת לה ממני. ואת ממש בחורה כזאת. מי שלא יודע להעריך את מה שטוב. אז הוא מפסידן!!! תתחילי לחייך:))) @-------)----- איתן

ליהי, מה עושים? ברגע שזה מתחיל שוב, מתחילים למנות את רשימת החסרונות. לציין שוב ושוב את אותם דברים שעושים רע. בהתחלה זה כמו להילחם בתחנת רוח... אבל אולי, רק אולי זה יכול לעזור. מקווה שעכשיו קצת יותר טוב (בכל קראתי את ההודעה מאוחר יחסית)...

לי ילדה בת 5 שנים ומזה כ-10 ימים מסרבת להכנס לצהרון לאחר הגן. הילדה ממררת בבכי וטענת כי היא חולה ויש לקרוא לאמא לקחת אותה הביתה ואכן מזה יומיים אני מוזעקת לקחת את הילדה לאחר מס, שיחות הוברר כי ישנם מספר של כ-3 ילדים שמקניטים אותה וקוראים לה בשמות גנאי אך היא מאוד נפגעת ומסרבת להיות שם בתוקף. אני מציעה לה להתעלם מהם או לשחק בפינה אחרת או עם ילדים אחרים .הודעתי לגננת שלקחה לתשומת לבה. כמו כן דיברתי עם האמהות. מה הצעתך לננושא מה לעשות הילדה ממשיכה לבכות

נעמי, תחזקי אותה!!!! לטפי אותה!!!!!!! תפגיני הזדהות עימה וטוב עשית!!!!! עדי

שלום רב, שינוי ההתיחסות של הילדה שלך לילדים (בכיוון של התרחקות מהם), או שינוי התייחסות הילדים (בכיוון של גילוי יותר אהדה אל ילדתך), הנם עניינים מאד שגרתיים בעבודת הפסיכולוג מול הגננת, בהנחה כי יש פסיכולוג של השירות העירוני בגן הזה. הצעתי היא כי תדרשי מהשירות את המעורבות הזו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לנעמי בוקר טוב. כנראה שלפני 10 ימים קרה משהו שגרם לילדתך לא לרצות להיות בצהרון. זאת בהנחה שלפני כן הלכה בשימחה. הייתי מידעת אותה לגבי כל אותם דברים שעשית בכדי למנוע את הישנות הירידות עליה. והייתי מנסה- אם זה אפשרי להיות איתה שם יום- יומיים בכדי לבדוק בעינייך מה קורה ולהראות לה שאת שומרת עליה. תגדירו ביחד את משך הזמן בו תהיי, תעשו שיחה עם הגננת ואיתה ואולי גם תציעי לגננת לדבר על כך בריכוז. נסי להבינה ולתמוך בה ואף להתייעץ איתה על פתרונות אפשריים. בגיל 5 כבר ניתן לשוחח ולחשוב ביחד על פתרונות. בברכה. רוית.

אני הייתי מוציאה אותה מהצהרון, כמו שראיתי צהרונים, זה מעין ביביסיטר לא ברמה מעולה, באם את חיבת להיות בעבודה או משהו אחר וחיבת את הצהרון, הייתי דואגת במקומך לאיזו שכנה שלא עובדת שתקבל את הילדה בצהרים באוירה נוחה, תאכיל אותה, ותדאג לה עד שתגיעי, כמובן בתשלום, כך שהדבר יעשה במסירות. אני התעלמתי מחוסר הרצון של ביתי ללכת לגן, ובסוף העברתי אותה גן, למרות התנגדותו של בעלי, והיום אני שמחה שעשיתי כך, ילדים קטנים מראים מיד מצוקות, ואנחנו אסור לנו להיות עיוורים , גם אם אין לנו זמן ויש עבודה, או עינינים אחרים, הילדים חיבים להיות בעדיפות ראשונה.

אני עומדת לעבור לגור מחוץ לבית. אני סבלתי מהתקפי חרדה הרבה זמן, בחודשים האחרונים התדירות שלהם פחתה והעוצמה נחלשה להפליא. מסיבות מסויימות יהיה לי טוב יותר אם אגור עם חברי מחוץ לבית. כיום אני גרה רק עם אימי וקשה לעזוב אותה לבד. מאתמול אני מרגישה בנפילה כללית,כאשר תחושות החרדה שבות ופוקדות אותי. יש לציין שאני נמצאת בטיפול יעיל,זה שנה ושעזר לי נורא,אני יודעת שהצעד הבא שיעזור ויזניק אותי למעלה זה המעבר מהבית. ובכל זאת זה שוב מתלבש עלי... סתם משתפת ואשמח לתגובות. תודה דנה

דנה שלום רב, מעברים בחיים הם תהליך שקשה ומכאיב לרובנו. גם אם המעבר נחשב ל"חיובי" ויש לנו את כל הסיבות שבעולם להיות שמחים בזכותו, עדיין אי אפשר להתנתק מהתחושות הקשות והפחות חיוביות שנלוות לכך. את ככל הנראה עומדת בפני מהלך חשוב בחייך, ומן הסתם, העניין מלחיץ אותך, מה שנראה בעיני נורמטיבי וטבעי לחלוטין. תחושת הניתוק מאימך, חווית מעבר הדירה, המגורים עם החבר - וכל מה שעוד קיים מסביבך הם בכל אופן גם ארועים שמגבירים את הלחץ והחרדה. לכן כנראה עולות התחושות המוכרות של החרדה מחדש. אני שמחתי לשמוע שאת בטיפול, כי אני חושבת שזה עשוי להועיל לך בעת שכזו. את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף... אני חושבת שגם זה עשוי להועיל במידה מסויימת. בברכה, טלי פרידמן

האתר עוסק בתסמונת האימה או panic disorder ונכתב ע"י חולים למען חולים , האתר מכיל : סיפורים אישיים , דרכי התמודדות , טיפולים שונים, סטטיסטיקות , קישורים ועוד. הכתובת החדשה: www.panicdisorder.up.co.il להתראות!

איפה אתם?

שלום רב, לפני כחודש יזם אביו החורג של בעלי מסיבת יום הולדת לאמו של בעלי. אחותו של בעלי ואחיו שותפו בסוד העניין (פיסית הם גרים קרוב יותר). עקב סיבות שונות נראה היה כי המסיבה לא תצא לפועל אך באחד הבקרים במפתיע הוחלט לקיימה בכל זאת. על אחותו של בעלי הוטל ליידע אותנו לגבי המסיבה עצמה אך היא שכחה ונזכרה להודיע לנו רק בשעה 15:00 (הדבר לא היה מכוון). אני כעסתי מאוד מכיוון שהיא לא טרחה להכניס אותנו בסוד העניין ועוד יותר גבר כעסי בשל העובדה כי היא שכחה שיש לה אח בכור שצריך להזמין. כמובן שלא הלכתי למסיבת ההפתעה ולא טרחתי להסוות את כעסי. משפחתו של בעלי היא משפחה חמה (להוציא את אחותו) ומלוכדת. מאותו יום לא בקרתי בביתם (אנו נוהגים לבקרם פעם בשבוע), בעלי הלך לבדו. אמו ואביו, אשר הדבר אינו נוגע להם ישירות טרחו והתנצלו ואילו אחותו לא חושבת אפילו על התנצלות (שגם אם תבוא תגיע מאוחר מדי). שאלתי היא כיצד עלי להגיב, לארועים משפחתיים או לבקור השבועי אצל הוריו בהם עלי לראותה ולשהות במחיצתה, דבר המעורר בי סלידה. מצד אחד איני רוצה לשבת בפנים חמוצות כל הערב מצד שני זו משפחה. כיצב עלי לנהוג? -עלי לציין כי זו לא הפעם הראשונה שאחותו פגעה בי בצורה זו או אחרת (אופייה קר, מנוכר ואגואסטי).

אובדת עיצות? האם ניסית לדבר איתה על זה שהיא פגעה בך???????? עדי

אובדת יקרה! אנשים כאלה קשה לשנות והמרירות והכעס שלך משפעים יותר מהכל עליך. לכן עליך לקבל אשה זאת כמו שהיא ולא לכעוס עליה מפני שהיא כזאת, ולא מתאימה לתפיסת עולמך. בוודאי למדת בחייך שאנשים שונים מתנהגים שונה במצבים דומים. את יכולה לנסות לדבר איתה יפה על הרגשות שלך, אבל אם היא תמשיך להיות מגעילה אליך יש לכך 2 סיבות: או שהיא מגעילה או שהיא שונאת אותה ובשני המקרים הללו גישה חיובית מצדך תעצבן אותה עוד יותר ותעשה לך רק טוב. שיהיו לך חיים נפלאים!

שלום, אם היא אישה קשה - כפי שאת מתארת - ואת לא חושבת שתוכלי לדבר איתה, תנסי לדבר עם בעלך על המצב. אבל בלי האשמות!!! אין סיבה לגרום לו להיקרע בינך לבין משפחתו. אגב, את באמת חושבת שיש כזה דבר "מאוחר מדי" להתנצלות? לא חשוב כמה זמן עבר, אלא הכוונה...

תודה

שלום רב, אין לי מה לתרום לגבי ההתרחשות שתוארה. אבל: ענייני משפחה מורחבת מאפשרים פעמים רבות הופעתה של התנהגות מסויימת, שרוצה להופיע בהתייחסות לאדם קרוב (אולי בעלך), אבל מודחקת, ומתאפשרת להגיע לביטוי רק דרך ההתייחסות למישהו "אחר" במשפחה. אם יש בזה משהו - רק את יודעת. מקווה שהארתי משהו, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

רציתי לשאול שאלה. הפסיכיטרית שלי היבחנה אצלי שאני סובל מ-OCD קשה . היא נתנה לי סרוקסט שלוש קדורים וזה לא עזר וגם EFEXOR חמש כדורים וזה גם לוא עזר. אחשב הפסקתי את כול הטיפולים. מה לעשות אשמח לקבח תשובה

בני היקר אל תישאר בלי כדורים ,יש כדור מצוין שניקרא ריספרידל , והוא מאד עוזר .לo.c.d כמובן זה מאד אישי ותיצטרך לנסות ,עד שתימצא את הכדור המתאים . גם אפקסור ,(ופבוקסיל)תלוי גם המינון הנכון. חבל שתיסבול סתם , בלי כדורים .יש מרפאת חרה מצוינת לאו.ס.ד.בתל השומר . ויוי.בהצלחה

בני שלום, אם אתה עדיין מעוניין לנסות לקבל תרופה - תן לי לברר עם מישהי שגם אובחנה כ - OCD, וקיבלה איזשהו כדור שעזר לה (אני פשוט לא זוכרת את שמו).

בני שלום OCD לא תמיד קל לטפול יחד עם זאתלא מצית את כל האפשרויות לעתים קרוכותזה לקוחזמן רב ומנוני כדורים גבוהים בנוסף - יתכן לנסות טפול התנהגותי ומנסיוני (בנגוד למה שכתוב בספרות) גם פסיכותרפיה מועילה לחלק מהאנשים אז אל תתיאש והמשך בטפול בהצלחה עמי

מחפשת מהפנט בכדי לאמת גרסאות

עדלה אני לא יודע איזה גרסאות את רוצה לאמת, אבל אני חושש לאכזב אותך שבאמצעות היפנוזה לא תוכלי לעשות זאת. מדובר במיתוס לא מבוסס. אז על מה מדובר בעצם? בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי מכונת אמת

אני דורש בכל תוקף לחדול אש!אני מבקש להימנע מתגובות שפוגועות ואפילו עלולות לפגוע על אילו חברים הכותבים בפורום זה. כיום אנו במצב מלחמה עם שכנינו הערבים,שלצערי עדיין לא נמצא הפתרון לבעיה כואבת וחמורה זו.וכאן אני מצפה לפחות לחום ותמיכה הדדית בין החברים ,ולא עוד מקום להלחם בו הן בהשמצות,והן בגידופים. יש אנשים שפורומים אלו הם חלק חשוב בעולמם ובעיסוקם,שפורומים אלו הם חלק מטראפיה אישית שהם עוברים.ויש אנשים שזה רק תקופת מעבר עבורם,וממשיכים לפורומים אחרים. לכן חשוב להימנע מתגובות הרס,וחשוב יותר גם להימנע מתשובות לתגובות או הודעות שמטרתם להרוס,ליצור שנאה או ליצור אוירה עכורה. ביננו פורום זה ..רק למען הקהילה,הריי למפעיליו אין כאן מטרות רווח,כמו לצוות היועצים. לכן דווקא בימים אלו של הרס,שנאה,טרור ואלימות השוררת בעולמנו האכזר יש לדרוש ולפעול למען אוירה תומכת ואוהדת... זהו מקור החמצן של כולנו,ומי כמונו יודע עד כמה אנו זקוקים לזה. אז..קדימה לחיים טובים ,שקטים ואוהבים יותר.. אוהב את כולכם שלכם דניאל

דניאל יקירי___------שמת בטח לב לעובדה שלא קיבלת תגובות אני חושבת שזה מסיבה שאף אחד לא מצאתי שהגיב בפורם זה בצורה של לעג או תוקפנות או איך קראת "תגובת הרס" כלפי חברי פורם זה דווקא אני התרשמתי שבניגוד לפורומים אחרים ששם כותבים הרבה שטויות וגסוית לא לעיניין בפורם זה ,זה לא קיים ולכן גם אף אחד לא הגיב למה שכתבת שיכול להיות מתאים לתגובות תוקפניות או מעלבות בפורומים אחרים. מהיכן באה לך ההרגשה שאתה מותקף או אחרים ואתה מבקש להפסיק לתקוף?אני רק היום נכנסתי פעם ראשונה לפורום זה ואני חושבת שהוא כל כך יכול לעזור ולתרום לאנשים שמחפשים פיתרונות למצוקותיהם ולבעיותיהם. אז אל תרגיש מותקף ותן ליעוצים לעזור לך.

יונת שלום, את התגובות המעליבות משתדלים למחוק (הנהלת הפורום). לצערנו גם פה יש אנשים שלא יודעים איך להתנהג... שמחה שלא נתקלת בהם. HERA.

יונת יקרה:) דניאל צודק לא ב100% אלה ב1000%. את לא רואה למה שדניאל מתכוון מפני שמנהלי הפורם ראו בעצמם איך ניכנסים לפה מספר חולרות. שמדברים בגסות. או שחוזרים אחרי מספר אנשים. בכוונה להרגיז ובכוונת זדון. והם מוחקים את התגובות של האנשים האלו. ועל כך מגיע להם תודה. יפה מאוד שיש מי שעוקב אחרי הדברים מהסיבה שאת צינת שזה יהיה פורם ראוי לשמו. ואת האמת זה פורם כזה. איתן

אני שמח שלט נתקלת עדיין בתוקפנות ורטואלית דניאל הוא לא איש תוקפן מהכרות קרובה מאוד דניאל איש יקר לכולם דניאל כתב את ההודעה והוא ידע בדיוק למי הכוונה והמבין כנראה כבר הבין כך אנו מקווים שיהיה לך הרבה טוב וברוכה הבאה לפורום אני איתך אחי היקר

שלום רב, מזה כמה חודשים אני סובלת מכאבי ראש עזים עקב לחץ נפשי.. אני עומדת לפני חתונה ומאז ומתמיד היה לי חשש מצעד זה. זה אומנם מסביר את כאבי הראש אבל לאחרונה אני חשה כי אין ביכולתי להתמודד עם זה יותר. אני חשה כאילו שאני על סף התמוטטות עצבים. יש לי בחור מקסים והוא משתדל מאוד להקל עלי עד גבול יכולתו כמובן. מכיוון שאני חוששת מהחתונה אני לא מפסיקה להטיל דופי בבחור נהדר זה והניסיון הבלתי פוסק שלי להבין האם אני אוהבת אותו מזיק מאוד נפשית לי ולו גם יחד. אודה לך באם תוכל לייעץ לי כיצד להתמודד עם כל הפחדים, כיצד לדעת כי הפחדים אינם בעצם משקפים את האמת שאולי אני לא אוהבת אותו. והאם יש משהו שיש ביכולתי לקחת כמו כדור הרגעה לתקופה הנ"ל עד החתונה שיכול להקל על תחושת הכאב ראש והצואר התפוס האין סופית. תודה סם

סמי שלום יש בסיפור שלושה מרכיבים, שקשורים אחד לשני, אבל גם עומדים כל אחד בזכות עצמם: 1) התלבטויות לגבי אהבתך לאדם אליו את עומדת להינשא; 2) לחץ נפשי לקראת החתונה; 3) כאבי ראש. כל אחד מהם דורש התייחסות ייחודית. בעיקרון, תרופות הרגעה ירגיעו בוודאי משהו, אבל אני בספק שיפתרו את שורש הענין, בוודאי לא את ההתלבטויות. באופן אידיאלי, כדאי שתגיעי לחתונה מרוצה, מוכנה, רגועה, ובלי כאב ראש. זאת בהנחה שאת באמת רוצה להתחתן... אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי מתאים. תיאורך מזמין טיפול קוגניטיבי קצר ואפשר גם התערבות בהיפנוזה שעשויה לעזור להפסקת כאבי הראש והמתח בשרירים. לא ציינת מתי תאריך היעד לחתונה, אבל טיפול כזה עשוי להיות קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד'ר שלום רב, ראשית תודה על המענה המהיר, אני אמורה להתחתן בפבואר , בעבר עברתי פגיעה קשה אשר השאירה צלקת בי ומקשה עלי להפתח לבן הזוג השני, לכן הספקות והפחדים. לגבי המלצתך!! היפנוזה היכן ניתן לעשות והאם יש סיכון כלשהוא בנושא? תודה סם

סם שלום בנוסף ניתן להעזר בתרופות אולם השפעתן לקוחת זמן מה אולם דומני שאת זקוקה בעקר להתערבות של יעוץ / טפול (קשה לי לומר אם קצר או ארוך) בהצלחה עמי

יש לי מס' שאלות הנוגעות לתסמונת טוראט: 1. מה הם התסמינים, הידועים כתסמיני תסמונת זו? 2. מה מידת נפיצותם של התסמינים בין חולי התסמונת, איזהו תסמין נפוץ יותר ואיזה נפוץ פחות? 3. מה הטיפולים הידועים לתסמונט הטוראט? 4. מה מידת יעילותם/אי יעילותם של טיפולים אלה? 5. האם נהוג ומקובל לטפל בחולי טוראטט גם בטיפול "חברתי"? כוונתי לטיפול המלמד מיומנויות שליטה מסויימות המקילים על החולה את מידת הסתגלותו ומקובלותו החברתית. 6. האם קיים מרכז טיפול, ציבורי או פרטי בארץ או אף בעולם לטיפול בחולי טוראט? 7. אודה על פרטים (שם, כתובת, דרך ליצירת קשר וכו') של מרכז טיפול כזה בין אם הוא בארץ או בעולם. 8. האם יש ארגון לטוראט, גם בארץ וגם בעולם? אודה לכם מאוד על תשובות בהירות. לא ציטוט מאתר או קישור לאתר. לא מדובר בשאלות תיאורטיות, אלא בנסיון שלי לעזור לבחורה מקסימה שהכרתי לאחרונה החולה בתסמונת זו. בתודה, אורגד

היה כדי שתפנה לערוץ 8 .לפני זמן לא רב היתה תוכנית בת שעה על תסמונת טוראט זאת מחלה נדירה ולכן אתה גם לא מקבל תשובות. תנסה לפנות אליהם אולי דרך האינטרנט ולבקש חומר על הנושא. אני מאמין שהם יעזרו לך. ב ה צ ל ח ה אריאל

יש לי תשובה בשבילך בתנאי שאתה מוכן לקרוא קצת ! מצורף אתר רשמי של משרד הבריאות הקנדי ובו פרטים מעודכנים מאד. http://www.mentalhealth.com/fr20.html בהצלחה!!!!

.

.

אחי סובל מטוראט, אני לא יודעת אם זה כל כך נדיר כמו ההתכחשות, או אי אבחון נכון, בדרך כלל האיבחון נעשה על פי התסמינים, שזה, טיקים די חזקים, כאשר הרבה פעמים זה מלווה בטיקים קוליים, כמו מלמול בלתי רצוני, צהלות סוס, או אפילו צורך לנבל את הפה, ולכנות אנשים בשמות קשים, אצל אחי מופיע המלמול בלבד, אבל כשאצל אנשים מופיע ניבול הפה, הם במצב קשה מבחינה חברתית, והם לא יכולים לעבוד בחברה, מה שמענין הוא שאין תרופה למחלה, נותנים תרופות הרגעה, שבדרך כלל מפחיתות את הטיקים, אבל רק לזמן מוקצב, אחרי זמן מה יש מעין "השתחררות, של הטיקים, כאילו התקף טיקים, זה קורה אחרי התאפקות ונסיון להקטין את הטיקים, באופן עצמאי או בעזרת תרופות, תרופות מוכרות לטיקים הם הלידול, שלא ידוע איך הוא עוזר. במצב התרגשות כמות הטיקים גדלה מאוד. יש רופאים שרושמים תרופות הרגעה פסיכיאטריות שלפי דעתי אינן במקום, כי הבעיה היא נוירולוגית תסמונת טוראט מופיעה ברוב המקרים אצל זכרים, ומעט מאוד בנקבות, היא מתפתחת בתקופת הילדות המאוחרת ותקופת ההתבגרות, בהרבה מקרים של אנשים עם טוראט תועדה לידה קשה כך שיכולה להיות פגיעה מוחית מזערית בלתי ניתנת לזיהוי בבדיקות רגילות.

זה די מחמיא ש"א" חוזר על כל הדברים - כנראה שמדובר בדברים של טעם...

דבריך הם דיברי טעם יקירתי:))) והם צריכים להכתב פה מעל דפי היסטוריה והעתיד של הפורם:))) וכל באי הפורם יגידו לך הללויהההההההההההההה:)) @-----)----- @------)----- איתן

כנראה זו הסיבה שחוזרים עליהם....

אימי כבר למעלה מארבע שנים סובלת מדיכאון ,לאחר שנים רבות בהם המודדה עם עבר נפשי קשה של אבי ,אימי הפכה לרוח רפאים אינה מוכנה לצאת מהבית,הזנחה כללית שלה,כל דבר שאבי עושה/מדבר גורם לתגובות לא רצוניות ,מכיון שאינה מוכנה לקבל טיפול רפאוי (פסיכלוג/פסיכאטר),לא מוכנה להודות בכך שהיא צריכה עזרה נפשית. הייתי מעונינת לדעת מה ניתן לעשות,האם יש דרך להביא רופא אליה הביתה?,האם צעד כמו איום בניתוק יחסים וניתוקם יכול לזעזע וחהניע אותה לקבל טיפול?,האם יש צורך בפסיכלוג או פסיכיאטר? אודה מאוד על תשובה בנושא בת מודאגת

שלום המצב שאת מתארת אכן מדאיג ובהחלט כדאי שאימך תקבל ייעוץ ותעבור אבחון. עם זאת, במידה והיא איננה מכירה במצבה ואיננה מוכנה לקבל עזרה אי אפשר להכריח אותה. גם רופא שיגיע הביתה עלול להתקבל בסירוב. בעיקרון יש שירות של רופאים פסיכיאטרים המגיעים לביקור בית אבל לא הייתי מנסה להכריח את אימך לעשות דבר בניגוד לרצונה. היה רצוי למצוא מישהו מבני המשפחה שהוא בעל ההשפעה הרבה ביותר עליה שישכנע אותה לגשת לייעוץ ראשוני. תוכלו ליצור מראש קשר עם איש מקצוע מתאים כדי לקבל גם הנחיות ממנו. בהחלט אינני ממליץ לאיים עליה בניתוק הקשר כצעד מניפולטיבי. עדיף לעשות את זה דווקא בדרך החיובית, להסביר את כמה את דואגת לה ושהדבר גורם לך צער רב. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אחיי ואני פנינו אליה והסברנו לה כמה חשוב לנו שתראה רופא שיוכל לעזור לה,אך הסטיגמה של פסיכאטר נראה לנו מפחיד אותה,האם ישנם פסיכאטרים המגעים לבית וכיצד אפשר להגיע אלהם. בתודה מראש.

התחלתי לקחת לוסטרל לטיפול בחרדות. 50 מ"ג ליום. מתי זה יעזור??? לפני כשבועיים קיבלתי קלארינז לטיפול בדלקת סינוסים. האם תכשיר סימפתומימטי יכול להוות גירוי להופעת חרדות. עד כדי מצב מצוקה.

הדס שלום ושוב אני תוהה - למה את לא שואלת את הרואפה שלך ? מכל מקום להתחלת השפעה יש לחכות עד 4 שבועות אם אין השפעה יש להעלות מנון או לשקול שנוי אחר (כמובן אם יש תופעות לואי לטפל) מנון של 50 מ"ג הוא כעקרון יחסית נמוך ויתכן שידרש יותר בהצלחה עמי

עורכת לשונית ,תואר שני ,בעלת ניסיון ,שפת אם אנגלית, מעונינת בעבודות עריכה למאמרים ,מחקרים ועבודות בשפה האנגלית .לפרטים :dlytm@inter .net .il

למה פה?

לפני כשבועיים התחלתי לקחת סרוקסט (40 מ"ג ליום) ומז החשק המיני שלי ירד בצורה דרסטית. אפילו כשאני מקיימת יחסי מין אני לא מצליחה להנות מהמגע כמו פעם וגם לא להגיע לאורגזמה. מה עושים?

מה שאת מתארת הוא תופעת לואי נפוצה ומוכרת של סרוקסט. מה שאת צריכה לעשות זה לפנות לפסיכיאטר שלך ולספר לו (אין ברירה תתבגרי על הבושה, זו העבודה שלו) והוא צריך להתאים את המינון או לקבוע לך "יום הפסקה" בשבוע מהתרופה או להחליף את התרופה באחרת וכו'. יש דרכים לעזור לזה ולשנות. את חייבת לדבר על זה איתו. בהצלחה.

אנסטסיה שלום אם זה מפריע פני לרופא שלך ושקלי אם להחליף תרופה בהצלחה עמי

אם כבר ידוע שלסרוקסט יש כל כך הרבה תופעות לוואי, מדוע בכל זאת כדאי לתת אותו כשהמצב לא מאוד חמור? שמעתי על אדם שסובל מפוסט - טראומה בעקבות תאונת דרכים, הוא מתפקד כראוי למעט סיוטי לילה. הבחור נשוי ועד עתה לא טופל תרופתית, ואולם ברגע שפנה למחלקה לבריאות הנפש רשמה לו הפסיכיאטרית שם את התרופה. ואני שואלת שוב - אם ברור שהתרופה תפגע בתפקוד ובחשק המיני, האם כדאי בכל זאת לקחת אותה?

כי עם סרקוסט אי-אפשר להתאבד.

סטודנטית שלום... כמו בכל דבר בחיים : קצת פרופורציה וגם... לא לשכוח שלרוב המטבעות יש שני צדדים ! אז : "גמילה " מסרוקסט לא תמיד קשה וגם אם זמנית כואב הראש זה עובר תוך שבוע + זו תרופה נהדרת שמחזירה הרבה אנשים סובלים לחייהם הטובים אליהם התגעגעו - אותי למשל ... בפיקוח רפואי נכון ( כמו של הפסכיאטר שלי ) הכל רגוע , מבוקר , ונעשה באופן הטוב ביותר עבור המטופל. באשת טיפול לעתיד ( גם אני למדתי עו"ס ועוסקת כיום בטיפול קבוצתי ) חשוב מאוד שתזכרי שדברים אינם שחור או לבן , שהכל מתקיים על רצף וגם - שלפעמים בדרך להחלמה יש קצת קשיים שעם טיפול נכון ניתן לצמצם את הנזק שלהם. אל תגרמי לידיד שלך לפקפק בטיפול התרופתי.

כן, אבל השאלה היא - אם עד עכשיו החיים התנהלו פחות או יותר בסדר, האם כדאי בכלל להתחיל להשתמש בתרופות, כשיודעים שזה יצור בעיה ביחסי המין?

סטודנטית שלום שאלתך משקפת את הבלבול והדיסאינפורמציה על תרופות בעיה מספר אחת עם תרופות האם הן מועילות במידה והן מועילות - רוב האנשים מוכנים לשלם בתופעות לואי לא מעטות בנוסף מספר תופעות הלואי האפשריות הוא גדול מספר האנשים בפועל שסובלים מתופועת לואי אינו כל כך גדול וכמובן שתמיד יש אפשרות להליף בברכה עמי

אני מחזקת את ידיך בתגובתך ! יש המון חוסר ידע ובורות לגבי תרופות פסיכיאטריות - גם אצלי , למרות שלמדתי עו"ס עד... שנהיתי מטופלת. הסרוקסט בו כ"כ התביישתי וממנו חרדתי כמעט כמו מהחרדה עצמה , השיב לי את עצמי! את הימים בהם אהבתי לעשות כ"כ הרבה דברים , חשתי חופשייה ובדה"כ שמחה. החרדה כלאה אותי . היא השתלטה על תחום ועוד תחום בחיי ואני , שהייתי אדם אקטיבי מאוד הפכתי לקפואה ומבוהלת. אל תפחדו מהסרוקסט , רק קבלו עזרה ותמיכה מפסכיאטר נפלא ( כמו שלי ) שמפקח על כל שלב אצלי ( כבר שנתיים ) מעוןדכן ומעדכן אותי לאורך כול הדרך. חזרתי לעצמי , חזרתי לאקדמיה , נישאתי ו.... לפני שבוע , נודע לי שאני בהריון. שתבריאו .

הפסיכולוגית תמיד אמרה לי שיש לי ציפיות גבוהות לגבי עצמי היא צדקה היא אמרה שאני מציבה את הציפיות האלה גם לגבי אנשים גם בזה היא צדקה היא אמרה פעם שלפעמים אני מתאכזבת כי הציפיות גבוהות מדי, ואז אני מאשימה את עצמי, רק בגלל שלא הכל הלך לפי המתוכנן. עכשיו התאכזבתי, נורא, הדיכאון הזה שובר אותי, אני חלשה מדי לעומתו, איך בא לי להתפוצץ, לעוף, לחזור אחורה.

אל תתני לדיכאון לשבור אותך. זה שיש לך ציפיות גבוהות לא אומר שאת צריכה לוותר עליהן. המשיכי לנסות בכל הכח ולעולם אל תניחי לדיכאון לנצח.

ג'קי יקרה, ברוכה הבאה למועדון המאוכזבים.... בתור אחת שהייתה "שם" במקום שבו את נמצאת כרגע- אני יכולה להגיד לך שזה שלב שטוב שאת עוברת, כרגע את בטח מתעצבנת עליי וחושבת "מה היא מבינה בכלל" אבל אני מבינה, תאמיני לי. וטוב שאת בטיפול, טוב שאת מדברת על האכזבה ועל הכאב ועל הצורך פשוט ליפול, להתפוצץ, לעוף וכן...גם לחזור אחורה, אולי אפילו לרחם- להיות מקופלים כמו עובר ,לא לחשוב על כלום ולא להיות צריכים לעשות כלום... אז רק להגיד לך שתמצאי מישהו קרוב שאת יכולה ליפול, להתפוצץ לידו, עד יעבור זעם. ( אני מוכנה להיות המישהו הזה, אם תרצי...:-) ) קחי את הזמן למחשבות, וקחי גם חיבוק אחד חזק..... ודרך אגב, הדיכאון אולי מנצח עכשיו אבל זה מצב זמני, מבטיחה! ,הגלגל מתהפך -פעם למעלה פעם למטה....

ג'קי יקירתי קל להגיד "אל תצפי ליותר מידי שלמות לא אצלך ולא אצל מישהו אחר . וכך לא תתאכזבי." אך במידה וזאת אחת מהבעיות שהעלתם בחדר הטיפול , אז יש צורך לטפל בסימפטום,הנוגע ישירות, לציפיה ולדרישה למושלמות מצידך . כשזה יטופל תהיה בידיך תמונה אחרת של תפיסת עצמך ,כאדם שזורם כפי יכולתו וקיצבו,וההיתמודדות תהיה קלה יותר. איתך גם בחושך וגם באור אוהבת ויוי

הרבה פעמים אני רוצה שהדיכאון ינצח אותי, אני לא רוצה להילחם בו כי יש רצון לסבול.

איזה הבדל - תמיד אנרו לי שהציפיות שלי (אם בכלל) נמוכות מדי; זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר. בכלל - מהי רמת ציפיות הגיונית? ואולי זה לא קשור לרמת הציפיות, אלא לאישיות?

שלום למנהלי ובעלי הפורומים לאחר שיחה מעמיקה עם חברי לפורום הלם קרב הוחלט באם לא תנקטו צעדים נגד אור שמפריע למהלך תקין של מספר פורומים בינטרנט נאלץ אנו או לנטוש את הפורום ולעבור למקום אחר שהוצע לנו ובנוסף להפריע או לגרום לסגירת כל הפורומים של דוקטורס לא יתכן שאדם הלוקה בנפשו יהרוס בית של הלומי קרב שזהו מוצאם היחידי כמעט לצויליזציה זהו מכתב שני שלי ואני יודע שעוד חברים כתבו ללא מענה את תוכן מכתב זה אני אפיץ בכל הפורומים שלכם מכתב זה אינו איום אלה הודעה חד משמעית לא נשוב לכתוב לכם כאן בברכה יהודה נ.ב מספר הטלפון של אור 054477978 לטיפולכם המהיר

אני יכול להעיד שאור הוא בחור חיובי שמנסה לעזור לאחרים בהסתמך על נסיונו האישי. בעיקר לאנשים שהתמכרו לבנזודיאזפינים. לא מן הנמנע שמתחזה משאיר הודעות פוגעות ומעליבות בשמו. בברכה הקטור

הקטור - יש בחור בשם אור (אולי לא אותו אחד) - שאכן פוגע במשתתפי הפורומים.

יהודה היקר, אני מבינה את הכאב שלך, מרגישה את התסכול ואת חוסר האונים, ואת תחושת אובדן הבית והמקום בו אתה יכול לדבר באמת על מה שכואב לך ולדעת שיש אנשים שעברו וחוו אותם דברים ומרגישים יחד איתך ופוחדים יחד איתך. אבל דווקא בגלל זה אני לא יכולה להסכים ולא לקבל את האיום המשתמע משתי ההודעות האחרונות שלך. כמו שהפורום שלך יקר לך, גם הפורום הזה יקר ללב אנשים, חשוב ומשמעותי, וזאת לא הדרך. לא ככה מטפלים בפגע רע. לא הולכים בדרכו, לא נוקטים באמצעים אלימים. אתה וחבריך אנשים מקסימים, אני עוקבת אחריכם בשתיקה, ורואה את התמיכה והעידוד שאתם מעניקים אחד לשני, אל תרדו ברמתכם, ואל תנקטו באמצעים אלימים. אסור שטרור יגרור אחריו טרור. אחרת לאן נגיע ? מקווה שתצליחו למצוא את הדרך לנטרל את ההפרעות הנגרמות לכם בדרכים אחרות, בלי להרוס את כל ה"עולם" ואת כל הפורומים בדרך. אולי באמת לפתוח פורום במקום אחר זאת הדרך, ואולי פורום סגור עם ססמאות ואנשים מוגבלים הרשאים להיכנס, ואולי יש עוד פתרונות פחות הרסניים. אנשים משתמשים כאן בעידוד ובתמיכה בדיוק כמו שאתם נעזרים זה בזה, אל תפגעו ביופי של הפורום, גם הפורום הזה סבל מספיק תקופות קשות, ואיבד הרבה אנשים יקרים בגלל זה, ועכשיו הוא רק מנסה להתאושש, אני לא הייתי רוצה לראות אותו נופל שוב. אני צריכה אותו ועוד אנשים. אם אתם צריכים תמיכה מול הנהלת הפורומים נשמח לעמוד לצדכם, אבל לא באיומים ולא בטרור ולא באלימות. אביב.

תודה אביב יקרה כנראה נסחפתי מתוך כעס לא זו היתה כווני אבל מאסנו באדם שמטריד ללא כל סיבה פנינו מספר פעמים להנהלת הפורים אך לצערי ללא מענה אדם זה מנסה להרוס כל חלקה טובה וחייבים לשים לזה סוף מקווה אני שהנהלת הפורומים תדע לטפל בנגע זר זה האמת אני נמצא בדין ודברים באתר אחר למצוא בית הולם ללא הפרעות מקווה שבקרוב נמצא פתרון ומה שלומך מעבר לכל ענין ההתרדות מקווה שמצבך טוב להתראות יהודה

איתך בכל מילה!

אני נלחם בפורום הלם קרב על חופש הביטוי מעולם לא פגעתי בפורומים אחרים יש אנשים שתופסים טרמפ ומתחזים בשמי כל הודעה או תגובה שלי בהלם קרב נמחקים בצורה שרירותית ולא בוחלים בשום אמצעים מנהל הפורום ואיש הגשם משתמשים במידע שניתן להם מחוץ לפורום ומסרו כתובת שלי כולל טלפון לאנשים ש"ניסו" לאיים עלי לא שאני מפחד....להיפך..אבל הם עוברים קווים אדומים אמשיך להלחם על חופש הביטוי עד חרמה ואם ימשיכו לפרסם את הטלפון שלי או הכתובת אני גם אמסור את הפרטים שלהם...אבל לגורמים אחרים לגמרי אבל אז לא תיהיה דרך חזרה!!! ומכיוון שאיש הגשם פרסם את הפלפון שלי אז אני אפרסם את שלו055418023

אור, יכול להיות שמשתמשים בשם שלך... אבל תסכים איתי שהפורומים הללו הם לא בדיוק שדה קרב, וזה ממש לא המקום לכל ההשמצות ההדיות, האיומים ופרסום מספרי הטלפון שלכם. תסגרו את העניינים במקום אחר - אני מבינה ששניכם פגועים, אבל למה לפגוע בכולם?

דוגמא קטנה לרוח הדברים בהלם קרב http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=212506&t=212506

להלן עוד דוגמית מה חושבים בפורום הלם קרב על איש הגשם http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=212833&t=212026

רק שכחת שאתה כתבת את זה

מצטער לאכזב אותך חמוד....אבל זה לא אני ויש לך את כל הכלים לבדוק אם זה אני ולראיה...ההודעה לא נמחקה!!! תרד מהעץ חבוב....הפרצוף האמיתי שלך נחשף אתה זה שגורם לסכסוכים אתה זה שבוחש מאחורי הקלעים אני כבר לא בטוח שלדרור יש יד במחיקות פשוט קבלת מדרור קוד לפורום ואתה מנהל אותו כבשלך(מעניין אם זה חוקי?) רד רד מהעץ "אתה סתם נחש מתחת לקש" מעניין מי החולה נפש?? לך תחפש תעסוקה אחרת...ותעבור לשאלה הבאה כי אני תחנה סופית למשחקים שלך...אפילו שעברת קווים אדומים!!

הייתי ביוגה ולא זאת הכוונה , אלא למישהו שמתמחה בתראפיה ( ולא קבוצתית) . יש לך רעיון אחר ?, שמעתי שיש פסיכולוגים שמתמחים בעניין התרפיה

נירית שלום האם יש מטרה ספציפית שאת רוצה להגיע אליה בהרפיה? ראשית ישנם מספר ערכות ללימוד עצמי של הרפיה. למשל, לד"ר ברוך אליצור יש שני ספרים עם קלטות בנושא, וישנם נוספים. בעבודה בקליניקה פסיכולוגים רבים משתמשים בהרפיה כחלק מתהליך הטיפול. אוכל להעיד מנסיוני שהרפיה היא כלי חשוב הן כחלק מטיפול רחב יותר, למשל, בטיפול ע"י היפנוזה או EMDR והן כטכניקה שעומדת בפני עצמה למטרות טיפוליות מסויימות. מקווה שעניתי על שאלתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

נירית, משום מה הפסיכו' שאני פגשתי גרמו לי לרצות לחפש את ה"שלווה" במקומות אחרים :) אבל קחי את זה כהערה ממורמרת ותו לא.

לאיזה בעל מקצוע עליי לפנות אם אני רוצה טיפול בתרפיה (תרפיה כללית ותרגילי תרפיה לנשימה ) ?

תנסי לפנות למישהו שעוסק ביוגה.

בעל המקצוע הנחוץ לו הוא תרפיסט. שיטות הטיפול רבות ומגוונות. החל מתרפיה במים (הידרותרפיה), תרפיה בתנועה, מחול, מוסיקה וכו', ועד תרפיה משולבת במגע (לחיצות וכו'). בהצלחה

רק רציתי לידע אתכם בנזקים שאדון אור עושה אצלנו פורום הלם קרב במידה ואור או הנהלת הפורומים לא תעשה משהו לביטול הגזרה שנקראת אור ולהפרעות הבלתי נסבלות בפורום הלם קרב לצערי אני אצטרך לעשות כאן בדיוק מה שהוא עושה אצלנו והאמינו לי זה ממש לא נעים אז לתשומת לב מנהלי או בעלי הפורומים שחושבים שכסף קונה את האדם לידיעתכם וטיפולכם המהיר

שלום, אור עושה נזקים בעוד פורומים (לא רק ב - MSN). אין מה לעשות נגדו, מכיוון שזה אינטנט... אי-אפשר לחסום בפניו את הכניסה. אז לפני שאתה מאיים או מתריע בפנינו על כוונותיך - תבדוק היטב שיש בידך את כל הפרטים!!!

שלום הרה יש לי כל הפרטים אז הנה לך טלפון שלו 054477978

איך קבעת ועל סמך מה את אומרת שאני פוגע בפורומים אחרים??

יש לי שאלה חשובה. אני בטיפול פסיכולוגי מעל 4 שנים. בהרבה מובנים אני מרגישה שהתקדמתי מאד, והטיפול עזר לי. אך בנקודה מסויימת וכואבת מבחינתי, אני לא מצליחה לעבור איזשהו מחסום ואני תקועה. מדובר בדימוי גוף נמוך מאד, אשר מוריד המון מהערך העצמי שלי. חשבתי שכדאי להסתייע בפסיכולוגיה קוגנטיבית אשר תסייע לי לשנות דפוסי חשיבה על עצמי ואולי לסייע לי לאהוב את עצמי קצת יותר ולתת לעצמי קצת יותר קרדיט. האם ניתן לשלב פסיכותרפיה ופסיכולוגיה קוגנטיבית במקביל, או שקיימת סתירה ויווצר בילבול? האם מדובר לרוב בטיפול קצר טווח? היכן ניתן למצוא רשימת מטפלים קוגנטיביים באזור מגוריי? בברכה, חנה

ל"ת

...

חנה שלום ראשית, במידה ואת נמצאת בטיפול לא הייתי עושה דבר לפני בירור רציני עם המטפל הנוכחי. בעיקרון יש אפשרות לטיפול במקביל במצב שתיארת, אבל חשוב שיהיה תאום והסכמה בין המטפלים, וכמובן בהתאם למה שאת רוצה וצריכה. בעיקרון, אם את נמצאת בטיפול 4 שנים אינני רואה אפשרות שתיכנסי לתהליך ארוך נוסף במקביל. למעשה לפי תיאורך את מחפשת טיפול קצר וממוקד. ואכן רוב הטיפולים הקוגניטיביים הם על פי רוב קצרים יחסית וממוקדים בבעיה. זאת בהנחה שהבעיה ממוקדת. הבעיה שאת מציגה עלולה להיות לא ממוקדת ואז דווקא שיטת הטיפול בה את נמצאת תתאים יותר. בדקי את עצמך, אולי תוכלי בכל זאת להיעזר בטיפול בו את נמצאת כיום לבעיה. בכל מקרה, גם אם תגשי לטיפול קוגניטיבי יתכן שכדאי לשלב שיטות נוספות, למשל היפנוזה או EMDR, הכל בהתאם למטרות והבעיות שעולות. נדרשת התאמה אישית של שיטות העבודה לאחר היכרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. תודה על המענה. על היפנוזה שמעתי, אבל מה זה EMDR? בברכה, חנה

שיהיה לך לילה טוב שיהיו הרבה חלומות נעימים ואולי אם תשתפי אותנו בחלומותייך נלמד להבין אותך יותר. לא, אין פה התחייבות גם לא אחריות ל - 3 שנים שלא תגידי שלא אמרנו שלא תחשבי שלא מבינים. אתה עדיין רוצה להוציא ספר?

אני שולחת אותם גם ממני, ומה? יש ספר? אני רוצה להיות הקוראת הראשונה! מסכימים לי?? רגע, אבל על מה הספר??

HELLO, אין ספר... איתן רוצה להוציא ספר שירי דכאון שנקרא "משירי הפורום של הרה וחברים". הצאתי לו שיוותר עליי, וישאיר רק את החברים. ותודה.

כן אני עדיין רוצה להוציא ספר שירים:)) דווקא נחמד:))) אל תזלזלי בעצמך. אולי לא התכוונת שיצא לך משהו טוב אבל תתפלאי יצא:))) @---------)---- @---------)---- איתן

איתן - זה משהו שכתבתי לפני 5 וחצי שנים. היום אני לא מסוגלת לכתוב דברים כאלה... ולדעתי גם הקטע הזה לא משהו...

אם תשימי לב כבר יש קוראים פוטנציאלים:))) @-------)----- @-------)----- איתן

וכמו שנאמר: תפסיק-תמשיך.

אגב, זו היתה דעתי על פסיכולוגים לפני חמש וחצי שנים... הזמן רק מוכיח שלאירוניה יש סיבה מוצדקת... הלא כן יקירי?

הכן יקירתי:))) את רוצה במתותה ממך לשוח בגנים של הממלכה:))) המשרתים מחכים לנו בגזוזטרה לארוחה:))) אני יוצא לצוד לך סלטים:)) רוצה לבוא לחנוק פיטריות:))) @--------)----- @-------)------ איתן

שלום! אני בת 20 ויש לי בעיה או יותר נכון הרבה בעיות, אני פשוט פחדנית! כמו ילדה קטנה אני לא חושבת שיש משהו בעולם הזה שאני לא מפחדת ממנו באופן שהוא לא נורמלי שגורם לי לחרדות, למחשבות מפחידות ובעיקר להימנע מהרבה דברים בעקבות הפחד. דוגמאות: חושך( אני לא אשאר לבד בבית או אצא מהבית בערב), מבחנים- חרדת בחינות, ג'וקים, תאונות ( אני לא יכולה לנסוע באוטו בלי לחשוב שעומד לקרות משהו נוראי),אש , רופא שיניים- אף לא הלכתי ואני צריכה אני יודעת שבד"כ אומרים שמשהו שהיה בעבר גורם לזה, אבל לכל כך הרבה פחדים ביחד שממש מפריעים לי ופוגעים בי בחייי היום יום? האם יש לך תשובה? כי לי לא ואני ממש משתגעת מהקטע הזה וכבר לא יודעת מה לעשות. אודה לך על כל תשובה . . .

שלום סיון:) יש לי שתי עצות אחת שתיפני ליעוץ. השניה שקל להגיד וקשה לעשות. את צריכה פשוט לשנות השקפת עולם על הדברים בחיי היום יום שלך. לדוגמה אני פעם פחדתי מלהישאר לבד בבית ומחושך. כל רחש היה מקפיץ אותי. אז פשוט הלכתי ובדקתי שהדלת סגורה. ואז אמרתי לעצמי. מה כבר זה יכול ליהיות? זה בטח השכנים המעצבנים למטה שוב עושים רעש. כי הרי הדלת נעולה ואני לא גר בקומה ראשונה. או שזה בסה"כ הכל המקרר. שעושה רעש. מה הלחץ? וככה הרגעתי וגם היום אני מרגיע את עצמי ככה. אני בודק אם הדלת נעולה. ומכניס לעצמי לראש שבעצם אף אחד לא ניכנס אז ממה יש לי לפחד בעצם. בנושא בחינות. אני לומד ליפני המיבחן ואז במיבחנים אני אומר לעצמי. הרי למדת מה כבר יכול ליהיות כל כך שונה ממה שאתה כבר יודע???? במיבחן עצמו אני לוקח נשימה עמוקה. קורא את המיבחן מהתחלה ועד הסוף. מסמן לי סעיפים או שאלות שיותר קל לי לענות עליהן ואז אני מתחיל את הבחינה. השאלות או הסעיפים הקלים נותנים לי ביטחון להמשיך לדברים הקצת יותר קשים. בקשר לתאונות. גם אני פוחד מתאונות וכך גם רבים אחרים. אבל תחשבי על המשפט הנדוש. "מה? אני לא אצא מהבית בגלל שיש תאונות???? "הרי אם הדברים מכוונים מלמעלה או מאיזה שהוא מקום אחר. את יכולה להפצע לקבל התקף לב (חס ושלום) גם בבית. היתה תקופה שהייתי יותר צעיר שחשבתי על המוות ואז ממש היה לי קשה לנשום. אז החלטתי להתיחס למוות כחלק מהחיים. ז"א שאני חושב אך ורק על החיים ואם המוות יבוא אז ברוך הבא. אני לא אשנה את החיים שלי ולא את המחשבות שלי בגלל שקיים יצור שקוראים לו מוות. הוא רוצה שיבוא. זה הקטין מאוד את מפלס הפחד שלי. אני יודע שתאונות זה מפחיד ומסוכן. אבל מישום מה אני לא דואג. כי אני יודע שהכל בסופו של דבר מכוון ממקום כל שהוא. ואם הגיע השעה אז היא הגיע ואם לא אז אני פשוט אמשיך ליחיות. זה אולי נראה לך כמו אדישות:) אבל זה ממש לא. זאת השקפת עולם אם מנגנוני ביטחון רבים. שלפי דעתי לא מזיקים. אני בכל אופן חי איתם בשלום. והעובדה היא שאני מאושר. ופוחד פחות:))) אם תבחרי בדרך הקשה ותירצי עוד עצות אשמח לעזור לך איתן

סיון, מכירה את הבעיה (יש לי אחות כזו)... תפני לאיש מקצוע - יש היום תרופות בשוק שמיועדות לזה.

סיון שלום אני סובל מבעיות דומות וחרדות קשות זה זמן רב. עד שהתחלתי בטיפול תרופתי. אנחנו נמצאים כיום בשנות ה2000 ולשמחת כל הסובלים יש תרופות המשפרות באופן ניכר את איכות החיים תרופות כמו פרוזק . סרוקסאט. ודומיהן נמצאו כיעילות במיוחד. אז נא לרדת מהסטיגמה הישנה גשי לרופא פסיכיאטור וטפלי בעצמך . אני בטוח שתהיי מרוצה ביותר מהתוצאות. ותחזרי אלינו לפורום. אריאל

סיון שלום בהמשך להודעות הקודמות שקיבלת גם אני ממליץ שתפני לייעוץ מקצועי, אולם לא הייתי מסתפק רק בבדיקה לגבי טיפול תרופתי, גם אם הוא יתאים לך. מומלץ שתפני גם לייעוץ בשיחות כדי להבין את הסיבות לפחדים וכדי לעזור לך לשנות את המצב. פעמים רבות שילוב בין מספר שיטות עשוי לעזור. להלן הסבר קצר על טיפולים בחרדה: ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 23, אומרים מסביבי שאני נראה טוב, ולמעשה עד היום לא שכבתי עם מישהי ואפילו לא היתה לי נשיקה ראשונה. כל זאת למרות שהיו לי הרבה הזדמנויות לקשר וסתם למין, ובחורות מתחילות איתי. הסיבה היא שאני פשוט ביישן ויש לי בעיה עם אינטימיות. מה עלי לעשות ? אם עלי לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר - האם מדובר בהרבה מפגשים וכתוצאה מכך בהרבה כסף? תודה, עומר נ.ב. אם מישהו ובעיקר מישהי נתקלו בבעיה זו אני ממש אעריך אם תכתבו לי.

שלום עומר אני כבר כתבתי כאן באתר שהייתי ממש במצב שלך אבל ליפני הצבא. באופן עקרוני קימות שתי אופציות. ואני אתן לך את שתיהן מפני שאני לא מכיר אותך מספיק. הראשונה. היא באמת לקחת טיפול פסיכולוגי כל שהוא כדי לצאת מהבעיה בעזרה מיקצועית. השניה היא מה שאני עשיתי. אבל בשביל זה דרושה סבלנות רבה וכח פנימי גדול. וזה באמת תלוי אך ורק בך. קודם כל כדי לצאת מהבישנות צריך את השבריר שניה של האומץ. וגם אז כל הגוף רועד. אבל זה רק בהתחלה. אתה צריך להכניס לך בראש. שהבחורה מולך היא כמוך. אולי היא ניראת שונה. אבל היא אדם. כמו כל אחד אחר. אתה יכול להכניס לראש אולי שהיא כמו דודה שלך ואתה מדבר איתה חופשי כאילו בעיניניי דיומא. תנסה כמה שיותר לבדוק את עצמך עד כמה רחוק אתה יכול ללכת. תכניס לעצמך לראש שלפעמים גם שומעים "לא", הכוונה ללא מעוניינת. אז מה? ההורים שלך לא אומרים לך "לא" לפעמים. אז בסדר לא קרה כלום תנסה להתחיל אם מישהי אחרת (הכוונה אם היא לא מעוניינת בקשר, כמובן). כדי לצבור ביטחון צריך לצבור ניסיון. אולי בהתחלה הם יהיו כושלים אבל אם הזמן בא הניסיון והביטחון. ככל שתנסה יותר והדברים יתחילו להסתדר לך ככה תצא מהבישנות יותר מהר. זה תהליך אבל מניסיון זה שווה:)) אתה צריך להתחיל ולחשוב שאתה רק איתה ואין אף אחד מסביבך. בהתחלה מחליפים צבעים:)) אבל אם הזמן זה פוחת. ופשוט לתת לדברים להתגלגל או יותר נכון לזרום. כמו שאומר הפיתגם "שלח לחמך על פני המים":) אם תרצה לשאול עוד משהו אני אשמח לעזור איתן

שלום רב, ענייני קשר בינאישי יכולים להיות דומים לפקק, שע"י סיוע קל - נפתח ומאפשר זרימה. בעיקר כך הדבר אם המראה החיצוני נחשב לנאה. כלומר: הסיוע כרוך במאמץ אישיותי וכספי שאינו בשמיים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

כאילו קצת תקועה, אז משתמשת במילים שאנשים אחרים כתבו, ולפעמים גם שרה, ואז יותר קל לפרוץ את קרום הדמעות, הכל נשפך החוצה, כאילו מתנקה מבפנים. אז תסלחו לי שאני לא מתייחסת לכל מה שכתבתם, אני מודה על הכל! לכולכם!, רק לא מוצאת מילים משל עצמי, זה דורש ממני מאמץ גדול , גדול מידי לכרגע. רוצה לספר לכם ממה אני כל כך פוחדת אבל עוד לא יכולה, אז הנה עוד שיר ,במקום המילים, שמצאתי מתוך הדיסק המרגש של עברי לידר : " פחות מהלב שכואב משאיר סימנים על המצח רצון חזק לחבק לנשק ולברוח תלתלים תלתלים וכמה זה טוב שאוספים ורואים את המצח בעיניים האלה יש משהו נשבר מבפנים תחרות מכשולים וכמה זה טוב לאהוב את ההיפך מתקרבים, מחזיקים חברים שיתנו את הקצב ואיפה הפסקתי לחשוב ונתתי לרגש לברוח כי ככה חשבתי זה טוב שללטף זה מקצוע כל היום אני בתוך חלום שני ליטר גשם ובא לי איך בא לי פתאום שהקיץ יבוא ויחד איתו יבוא האושר הזה שאני כל כך מחכה פתאום זה קורה בערב אחד נפתחת הדלת מתקרבים אנשים חדשים וקדימה ללכת ואיפה הפסקתי לשמור נתתי לרגש לברוח וככה חשבתי קרוב שזה ההיפך מכוח כל היום אני בתוך חלום שני ליטר גשם ובא לי איך בא לי פתאום שהקיץ יבוא ויחד איתו יבוא האושר הזה שאני כל כך מחכה"

לכולם יש סבלנות, עד אשר מילותייך שלך תחזורנה.

כן יקירתי , גם לי זה קורה,והרבה , למדתי לעשות הפסקות ,למלא מצברים" ולשוב. הכי חשוב ,זה שאת פה ,עם שירים שבחרת מתוך התאמה ,שיצאו מלב,,, אחר, או עם מיכתב שמילותיו יצאו מליבך,,,השופע. שלך באהבה ויוי

שלום, אני סובל זמן רב מנדודי שינה ומצב רוח דיכאוני למדי... והרופא שלי המליץ לי לקחת את התרופה לוריוון - LORIVAN (בנוסף לפרוזק שאני לוקח) השאלה: האם לוריוון מתאים לשינה ? כי קראתי שהוא משמש לטיפול במצבי רוח ודאגה...ולא ראיתי שהוא קשור לטיפול בשינה ואם מישהו יודע אם השילוב הזה (פרוזק ולוריוון מזיק?...או שזה בסדר...) תודה מראש

אם תתחיל אם בנזודיאזפינים תצטרך להגדיל את המינון כל הזמן, כי זה ממכר. ולהיות מכור זה ממש לא נעים.

אני יודע שזה עלול למכר לאורך זמן השאלה שלי היא יותר האם זה יעיל לבעיות של חוסר שינה... נדודי שינה... תודה

שלום השלוב יתכן התרופה משמשת לשינה עם זאת אם הינך מטפול בפרוזק מעל חודש , יתכן מאד שמה שצריך זה להעלות אתמנון הפרוזק או להחליף אותו או לשקול התערבות בשיחה שכן היתה אמורה לחול הטבה כבר אנא פנה ליעוץ בנושא בברכה עמי

תודה על התשובה אני לוקח את הפרוזק כבר חודשיים ואני מרגיש הטבה יחסית למצב שלפני שהתחלתי לקחת, הבעייה שנדודני השנה היו לפני הפרוזק וגם אחרי... האם הצלחה בטפול בפרוזק ודומיו... משמעותה גם הטבה בשינה ?

האם נפוצה הזייה תחושתית של נימול באצבעות הידיים? היכן ניתן לקרוא על כך?

כאבי פנטום?

שלום לא נפוצה אם זה נמשך או חוזר על עצמו פני לעיוץ של נוירולוג בהצלחה עמי

נלי שלום. אני מציעה לך גם לחשוב על בדיקה אצל מומחה לכף היד (אורטופד או כירורג). נימול באצבעות הידיים מעיד לעיתים על לחץ על העצב המדיאני - תופעה יחסית שכיחה הנקראת CTS - carpal tanel syndrome. בייחוד אם התופעה מופיעה יותר בלילה.

בתי בת 16 הודיעה לי אתמול כי היא חושבת שהיא לסבית מבקשת ייעוץ כיצד ועם להתמודד עם המצב תודה

פשוט לקבל אותה כמו שהיא, למרות הציפיות שיש ממנה (לנהל חיים "נורמליים" - להתחתן וכו'). בתך עוברת תקופה לא קלה, וחשוב שתהיי שם בשבילה.

אני חושבת שהרבה צודקת, אם תהיי שם בשבילה-את בעצם תעשי הרבה מאוד מהעבודה! ואם היא באה וסיפרה לך, היא סמכה עלייך והאמינה בך. קחי זאת לתשומת לבך.

אני חושבת שהרה צודקת, אם תהיי שם בשבילה-את בעצם תעשי הרבה מאוד מהעבודה! ואם היא באה וסיפרה לך, היא סמכה עלייך והאמינה בך. קחי זאת לתשומת לבך.

זה לא בטוח שהיא באמת לסבית. בני-נוער נוהגים לגלות את עצמם - על כל הכרוך באדם - החל מאופי דרך התנהגות, טעמים, לבוש, וכלה בנטיה מינית. ייתכן ומדובר במשהו אופנתי, או בדרך לזכות בתשומת לב של מישהו. למרות הנ"ל, יתכן והנטיה היא אמיתית וטבעית. כפי שהדגישו קודם: עצם העובדה שהיא פנתה אלייך מראה שהיא סומכת עלייך. אולי ממך חיפשה מעט תשומת לב? אם הינך אובדת עצות, תמיד תוכלי להעזר באדם מוסמך שידבר עם בתך, ואולי יעזור גם לה לגלות מדוע החליטה שהיא בעלת נטיה מינית זו.

תודה אני מחפשת איש מקצוע להתיעץ איתואם אפשר לקבל המלצה כאן אשמח

עם כל הקושי שלך כאמא דואגת, קודם כל תתייצבי לצידה, תגני ותסוככי עליה (גם מהמחשבות שלה שבוודאי מאיימות ועושות לה בלאגן לא קטן). תנסי ככל האפשר לתת לה להסביר, לדבר, להתבטא ולהוציא את כל מה שיש לה בבטן על העניין. גם אם זו סתם התרעת שווא. וגם אם לא, תני לה להבין שהיא לא עושה שום דבר רק, מזיק, אסור או בלתי חוקי. ומה שהכי חשוב תמשיכי לשדר לה אהבה ללא תנאי, תמיכה וקבלה מלאה. בהצלחה לשתיכן

תודה

אני היום בן 27 נכה מלידה CP אחרי תואר ראשון ועובד בחברה צעירה ודינמית ופשוט נמאס מהחים מהנכות ומהכל שההתי צעיר יותר ההיתה רוח קרב האמנתי שהכל פתוח שמשהו ישתנה שלמרות הנכות אני אשיג הכל ובאיזה מקום הנכות תהיה אבל באותו זמן גם לא תהיה היום נגמר הכח אין למה לשאוף יותר חסרה האהבה חסר הדינמיות ורוח הנעורים שנעלמת כל מה שנשאר זה פיקחון עצוב שמה שהיה הוא שהיה והאשליה שאפשר לשנות משהו כנראה נעלמת עם הגיל הכי מעצבן אותי זה ההתנהגות של הסביבה הקרובה שלי למשל כאשר בן או בת משפחה מחפשות חבר או נמצאות ללא חבר כל המשפחה מתגייסת לסדר לשדך ורק בנוגע אלי הרי מדובר בנכות אז הכל בסדר אף אחד לא מעלה את הנושא וכמובן זה "טבעי" שאין חברה האמת שנמאס לי מהמצב הזה ומהחיים בככל אין לי מה לעשות עם הכעס הזה חוץ מלכעוס הרי כך או כך אף אחד לא יכיר לי או יחזיר את הכוחות שהשנים וההתמודדות עם נכות והחיים בכלל לקחו אני צריך לעשות הכל בכוחות עצמי ואין כח אחי גרוע שאין כבר חשק לכלום השיגרה הורגת האמונה בשינוי כבר שואפת לאפס למי יש כח לבנות מערכת יחסים במצב כזה בקיצור השאלה שלי נורא פשוטה מה עושים שנגמר הכח להילחם חיים בניוטרל? 27 זה גיל מספיק מבוגר לנכים צריך לתת פטור מהחיים למי שמעוניין ואם הייתה דרך נוחה לקצר אותם אותם כבר מיזמן ההתי עושה זאת אבל כמו החיים אין דרך קיצור ואין דרך נוחה. מה שנראה פעם טבעי ופשוט היום נראה כתיסכול אדיר אם פעם חשבתי שהנכות זה כח היום שאני מסתכל על ההתבגרות של אחים שלי דודים ודודות בני גילי פחות או יותר אני רואה שאפשר להסתדר יופי גם בלי נכות אז בשביל מה אני צריך את זה תגידו לי אנ אקבל איזה פרס נובל בסוף הדרך. אני מרגיש שהנכות נפלה עלי כרעם ביום בהיר ואין לי מושג איך זה קורה אחרי 27 שנה של התמודדות עם נכות אלי לכם יש?

לאנונימי אני בטוח שתמצא אהבה למעשה יש לך כבר בחורה שמיועדת לך רק יקח קצת זמן ותכיר אותה. לכל סיר יש מכסה ואין אדם שלא מוצא זיווג מתאים סבלנות. אני הייתי במקומך יוצא אים בחורה בעלת נחות קלה שתתאים לך ותקבל אותך כמו שאתה. תגיד מה רע לך בחיים יש לך עבודה מכובדת אתה צעיר וכל החיים לפניך יש אנשים שסובלים מנחות גדולה אבל נהנים מהחיים תשתדל לחשוב חיובי ותמסור לאלוהים את קשייך זכור שאתה בן של אלוהים והוא עוזר למי שרוצה לעזור לעצמו קיבלתה מתנה יקרת ערך את חייך במתנה תפיק את החיובי מהם. בלוואי ותדע שמחה ונחת בחייך.. בברכה זוהר.

לאנונימי אני בטוח שתמצא אהבה למעשה יש לך כבר בחורה שמיועדת לך רק יקח קצת זמן ותכיר אותה. לכל סיר יש מכסה ואין אדם שלא מוצא זיווג מתאים סבלנות. אני הייתי במקומך יוצא אים בחורה בעלת נחות קלה שתתאים לך ותקבל אותך כמו שאתה. תגיד מה רע לך בחיים יש לך עבודה מכובדת אתה צעיר וכל החיים לפניך יש אנשים שסובלים מנחות גדולה אבל נהנים מהחיים תשתדל לחשוב חיובי ותמסור לאלוהים את קשייך זכור שאתה בן של אלוהים והוא עוזר למי שרוצה לעזור לעצמו קיבלתה מתנה יקרת ערך את חייך במתנה תפיק את החיובי מהם. בלוואי ותדע שמחה ונחת בחייך.. בברכה זוהר.

שלום רב, אתה מאד צודק בתחושתך הכואבות. אבל, יתכן והבט "אחר", בסיוע איש מקצוע מיומן, על תהליכי ההתחברות והזוגיות - יכול לתת תפנית לתחושותיך, ומכאן להחלטות שלך על מהות החיים. היו דברים מעולם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכולם, בעבר השתתפתי בדיון לגביי עניין של סקס ונכות שהתקיים בפורום אחר. גם שם עלה הענין של הקושי להתמודד עם נכות בחיים. ונוצר שם דיון מעניין עם מספר אנשים, שווה לקרוא. אני מצרף קישור לדיון ההוא. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=76&i=10838&t=10805 שלומי

אני אנצל במה זו לענות לכולם ביחד גם לאלו שכתבו לי בפורומים אחרים כתבתם שכתיבה באינטרנט זה אולי בריחה ואתם צודקים זו בריחה והיא מבורכת זה מאפשר להיחשף ובא בעת להיות מוגן מהכאב של החשיפה האמיתית כתבתם גם שאולי כדי שאלך לטיפול פסיכולוגי במקרה אני לא פוסל את זה למדתי את המקצוע 3 שנים וגם ההתי בטיפול, טיפול הוא לא תחליף לעשיה ולא תחליף לקשר זוגי הטיפול לא יכל להיות מקום בו פותרים בעיות בהתמודדות אין ספית עם עצמינו ההתמודדות היא חייבת להיות דרך עשיה בשטח זו היתה דרכי וזו תמשיך להיות דרכי לטיפול יש יתרונות גדולים אבל הוא לא תחליף לכלום ולפעמים הוא יותר קשה ומסוכן מעשיה עצמה. ההיתי בטיפול ארוך והתאכזבתי והסיבה לכך פשוטה פסיכולוג טוב ככל שהיה עדיין מעוניין להישאר נטרלי וזה על מנת לתת שיקוף טוב נכון ואמין לרגשות המטופל כל זה טוב ויפה אבל על מנת לא להגיע לפירוק בתוך טיפול מהמפגש הזה עם עצמינו צריך להיות מאד חזקים ולא מטופלים עם אתה מבין את האבסורד בדבר אבל זה דרך העולם ואני בחרתי להיות בצעד העושה ולא בצב המובל לפי דעתי גם אין לפסיכולוגיה כלים אמיתים לעזור הצורך של המטפל להישאר מקצועי גורם לא פעם לפספס את הדבר ההאמיתי למשל במקרה של דיכאון להציע תרופות שכל מה שצריך להציע זה חיוך סימפתיה או סתם להחליף מקום עבודה הדיכאון הוא תגבתי וטיבעי למצבים קשים של התמודדויות החוכמה זה לעזור למטופל ליצור סביבה שתתאים לו ולא רק מסגרות שיתאימו למטפל שאותם נוטים לשלוף במהרה מהשרבול כמו למשל טיפול סרוגיט בממקום לנסות ליצור סביב שבה יהיה יותר כל להכיר או להתחיל עם בחורות בקיצור מהר מאד הבנתי שהטיפול הוא מוגבל במה שהוא יכל להציע ואני מעדיף את העולם בחוץ מאשר לתרום לאגו המיקצועי של הפסיכולוג שלי לכן הפסקתי את הטיפול בנוסף נכתב באחד הפורומים שהמאמץ יותר חשוב מהתוצאה גם זה נכון לפעמים אבל רק עד שנגמר הכח בכלל אני מאמין שהנכות עשתה את כולנו חכמים הרי כולם יודעים שאין חכם כבעל ניסיוןאבל החוכמה הזאת היא הכי מתסכלת בעולם לא מעניין אותי להיות חכם ובעל אמרות שפר על החיים אני רוצה להנות מהדברים הפשוטים של החיים אלה שלא דורשים חוכמה או תואר ראשון או שני כמו למשל להסתכל בעינים של בחורה ולהרגיש את הלב של שנינו אומר בלי מילים זהו זה זה הדבר,להיות מוכן לטפס בשביל אותה בחורה עד קומה רבעית גם שאין מעלית בסביבה לראות את החיוך ולהבין שהיה כדי לדעת לאהוב גם בלי לגעת רק במבט,לדבר ללא מילים ולהיות כל כך קרובים כל הדברים האלה היו פעם וניגמרו ליצור דבר כזה מחדש זה קשה קשה מאד במיוחד עם נכות ואני מרגיש שהזמן בורח לי בין האצבעות במיוחד שעכשיו התקופה שונה זו כבר לא הותה תקופה של לימודים אלה תקופה של עבודה ועבודה קשה ותחרותית כבר לא כל כך ילדים של החיים. בכל מקרה עזרתם לי מאד ואני אמשיך לכתוב באנונימיות למרות שאני מאמין שמה שאני כותב מתחבר להרבה מאד אנשים וזה לא כל כך אנונימי אלה אונברסלי. שלכם בתודה אנונימי

קיימת אצלי הרגשת חרדה תמידית , זה מתבטא בעיקר בפחד קהל אפילו בפורום מצומצם של 4 אנשים. כעת אני סטודנט וכשהמרצה פונה אלי בפני כל הכיתה אני מסמיק והרגשת חום עזה אופפת את פני , מצב זה יוצר אצלי תגובת התכנסות בעצמי (בלתי נשלטת) וכמעט אי יכולת לענות . אני מרגיש שהסובבים אותי מרגישים בזה וזה יוצר אצלי תחושה לא טובה שאפילו מעצימה את הרגשתי הרעה. אני חש שהדבר פוגע באורח חיי בקשירת קשר עם אחרים ובהתקדמותי בעבודה. מה עושים? ולמי פונים? אני ממש נואש ! תודה

ניסן חרדה והסמקה ,שלא טופלו כראוי אצלי הביאו למצב של דלקת פרקים כרונית שניקראת לופוס , פריחת פרפר בפנים , כל אימת שישנה איזשהיא סיבה ,היתרגשות חיובית או שילילית, הגוף מגיב לא נכון למצב רגיל , וניכנס להיכון כמו במצב מילחמה . מחלה אוטואימונית שמערכת החיסון מיתבלבלת . לא רוצה להפחיד אותך ,רק לעזור . גש לפסיכיאטר טוב יתן לך כדורי הרגעה גש לפסיכולוג לכמה שיחות בקשר לחרדות שלך . תטפל במצב אל תזניח , הגוב מגיב ועלינו לכבד ולהבין אותו . ואסור שיהיה מאוחר מידי ,כמו שקורה לי. בהצלחה !

ויוי תודה רבה על העצה אודה לך מאד באם תוכלי לייעץ לי למי לפנות לצורך טיפול בבעייתי באם את יכולה להמליץ לי על פסיכיאטר ופסיכולוג טובים בתודה מראש ניסן

שלום רב, מדובר בחרדה תיפקודית, שקרוב לוודאי שהיא ממוקדת רק למצבים מסויימים, כך שהסיכוי להתגבר על כך באמצעות סדרת מפגשים טיפוליים קצרה - הוא גבוה. אם לא תסתייע בשרות הייעוצי לסטודנטים, פנה לסיוע באופן פרטי, כי לא מדובר על סכומים שבשמיים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי אברהם תודה על העצה. האם תוכל לייעץ לי למי אוכל לפנות לסיוע באופן פרטי תודה מראש ניסן

שלום, אני בן 17 ושמי אלמוג בערך מאז גיל 13 אני סובל מחרדות מתמשכות ולאחרונה גם דיכאון לקחתי את עצמי ביידים ופניתי לפסיכיאטר לפני מס' שבועות שם נתנו לי סרוקסט שלא עזר,החליפו לי את הכדורים לאדרונקס ואני לוקח את זה במשך 6 ימים בינתיים, בהתחלה חשבתי שזה ממש עזר אבל נראה לי שתעיטי זה אומנם משפר את הדיכאון אבל לא משפר את החרדות, כמעט כל דבר חדש שאני שומע עליו (בעיקר מחלות) אני מתחיל לפחד לאחרונה שמעתי שלמשהי שאני מכיר יש גידול סרטני.. זה נורא.. הבהיל אותי מעולם לא הכרתי משהו שהיה לו סרטן תמיד שמעתי את זה רק אצל אחרים וכשזה מגיע למשהו שאתה מכיר אז.. התחלתי לפחד אני לא יודע אם אני מפחד שזה יקרה לי גם אני חושב שאני עדיין לא מסוגל להקל את הדבר עצמו שזה קרה למשהו שאני מכיר ואני לא מפסיק לחשוב על זה!! כל היום אני חושב רק על זה! כפי שאמרתי הכדורים לא עוזרים לי ושאלתי היא כזו: התוכל להציע לי דרך התנהגותית (לא תרופתית) להדחיק מחשבה מטרידה? הייתי מאוד רוצה לפנות לטיפול התנהגותי אבל אני לא חשב שזה קיים באזור שלי ואם כן אשמח לשמוע אני גר בעכו בתודה מראש

אורן שלום 1. יש לך צפיות לא מציאותיות מתרופות לוקח לרוב מספר חודישם להטבה משמעותית 2. לגבי מטפל התנהגותי אנא הצג השאלה שוב לאורן קפלן או פנה דרך קופת החולים שלך בהצלחה עמי

על התשובה תיקון קל קוראים לי אלמוג ולא אורן :-) שוב תודה