פורום פסיכולוגיה קלינית

בנות, מכיוון שהיכולות הפיוטיות שלי זה לא מה שהיה פעם, אשאיר לכן פה את הקטע הבא: "לא קלה היא, לא קלה דרכינו. ועינייך לפעמים כה נוגות. עוד שדות רבים יש לפנינו. עוד הרים גבוהים וצונני פסגות."

סנילית שכמותי... זה לא "שדות רבים", אלא "שדות פורחים"...

רק משהו אחד אני אגיד לך:)) בקשר לשירה של סוף השבוע:))) " גילה גילה פוצ'ה פודי......":)))) והמבין יבין:)))) והלא מבין:) לא נורא בפעם הבאה:))) @------------)------ @-----------)------ איתן:)

הרה מי יתן וכולנו ,נהנה משדות פורחים ולא רק בדימיון ,,, אני אוהבת לצייר אותם ,בימים טובים שלי, תמשיכי כיד הדימיון השורה עליך ויוי.

ויוי, את מציירת? חבל שאי אפשר להעביר ציורים בפורום. פתאום לראות ציור של שדות פורחים נראה לי חיובי...

"החיים ילדתי זה סיפור רציני לפעמים אני מת מפחד מהצל של עצמי מכל מה שמסביבי יש לפעמים רגעים שנדמה הנה האור שבקצה ופתאום זה חושך וגם את כמו כולם שאיבדו את דרכם תחפשי איזה אור בחושך תתבגרי תשתני הזדקני ותראי יש לפעמים רגעים שנדמה הנה האור בקצה מפרפר בחושך כל הנרות שהדלקנו בלילה לא יגרשו את החושך הקר הזה כל הרוחות שנשבו כל הלילה לא יכבו את האור בקצה לא יכבו את האור שעולה בבוקר תחפשי תשאלי וגם את תגלי "התשובה עוד נישאת ברוח" יש כתובת על הקיר בכיכר של העיר יש לפעמים שנדמה הנה האור בקצה מהבהב בחושך כל הנרות שהדלקנו בלילה לא יגרשו את החושך הקר כל הרוחות שנשבו כאן הלילה לא יכבו את האור בקצה לא יכבו את האור שעולה בוקר" מקווה שהאור עלה קצת בבוקר גם אצלכן, שיהיה שבוע קל ושקט.

וואו!

אביב יקרה לא משנה איזה חושך היה לי היום אפור, מנוכר,או מפחיד תמיד כשאכנס , לכאן ואראה אותך ,הברק של אורך יפצה. שיעברו עלינו ימים טובים.ומוארים. שלך ויוי

בדרך אל עצמי הלכתי לאיבוד, איבדתי את הכיוון כל כך הרבה פעמים, שאלתי אנשים- אולי הם יודעים היכן גר האושר והאם נשאר לי עוד הרבה ללכת.. אבל לא שמעתי כלום, ולא מצאתי תשובות, אז חיפשתי אצל השדים, שאלתי את המכשפות, אולי יש להן שיקוי קסמים, מין אבק של כוכבים- שיעיר אותי אל החיים, אבל שתיתי רק רעל, עד שכאבה לי הבטן ולא יכולתי לנשום, הרגשתי שאני נחנקת, קראתי לעזרה אבל קול מפחיד ענה לי שעכשיו אני לבד, שאף אחד לא יבוא להציל אותי( ושאני אפסיק לבכות כי זה לא יעזור ), נשארתי לבדי בחושך, עם כל המפלצות רעדתי מקור (או אולי מפחד) וחיכיתי, ועדיין מחכה...

... ולאורו של הנר הצללים רק גדלים - יש להם חיים משלהם. וכל משב קטן של רוח יכול לכבות את הלהבה, או לפזר את העננים, קצת. כי לאושר אין בית, הוא נודד בדרכים. כי הפחד הוא הסם של המכשפות והשדים...

הרה יקרה, כל כך נכון, כל כך מרגש.

דיייייי תפסיקי:)))) אני עוד ירוויח כסף על חשבונך:))) אני יוציא את האוסף הגדול " שירים של הנפש הרה וחברים":)))) @------------)------- @-----------)------- איתן:)

ווואוווו ליהי. את כתבת את זה? מרשים. באמת אני רואה שיש פה הרבה כשרונות בימים האחרונים:)) אני רואה שאנשים שרו בשבת:))) יפה:)) זה עדיף מלבכות ולשקוע:)) אני אשאיר לך פרח:)) מגיע לך על השיר המדהים הזה:)) באמת אהבתי @----------)------ איתן

ליהי שלי ;,,, מאוכזבת מאנשים ,ומהאושר . מחפשת במקומות אפלים, מכשפות ושדים,לא פלא שקיבלת רע,,, תארי לך שהית ניתקלת בארמון קסום על הדרך , ושם התשובה היתה מחכה לך ,בדמות נסיך . יש וחלומות כאלה מיתגשמים נבואה שמגשימה עצמה , יגעת ומצאת . לחשוב לבן , לראות לבן ולהישתמש רק בלבן , צבעים ,שחור אדום ,סגול הם לשדים ואת פיה טובה צחורה ורכה , היתרחקי מהאופל השחור אפילו בחלום או במחשבה אפילו אם תצטרכי להשליך מעליך נטיה מולדת של עצבות (שייך לבני מזלך ,,) ולרכוש היתנהגות חדשה .אופטימית ,מלאת תיקוה , בעולם . שולחת זר נרקיסים לבן לקשט את חלומיך הלילה אוהבת ויוי.

ויוי שלי יקרה כל כך, תראי מה עשית עכשיו- גרמת לי לבכות מהתרגשות... מאיפה את יודעת מה עובר לי בראש, מאיפה את יודעת למצוא בדיוק את המילים , כאילו קראת את מחשבותיי, כאילו את מרגישה את פחדיי ומרככת את עצמת הפחד על ידי מילות אהבה ,כמו נשיקה של אמא על פצע- שמעבירה בדרך קסם את הכאב... למילים שלך יש יכולת מופלאה לחדור את מסך המחשב ולגעת עמוק פנימה, ללטף את נשמתי. בכל פעם שאת כותבת, אני לא יכולה שלא לחשוב כמה בר מזל הוא בנך על שיש לו אמא כמוך, המון אהבה, ושיהיה לנו יום טוב.

אוי, אין לי מילים.

מה שלומך ילדתי .?

יש מישהו מהחדר כושר שנדלקתי עליו,מה לעשות?.....

לבדוק אם הוא פנוי

שלום! לפני זמן קצר הייתי בקבוצת מיון לתפקיד ניהולי . במהלך תהליך המיון הובהר לנו שלאחר תרגילי הסימולציה והדינמיקה הקבוצתית יסוננו חלק מהמועמדים ואני הייתי בין המסוננים. יצאתי בהרגשה שהיה פיספוס במקרה שלי שכן הגעתי ליום המיון לאחר ביום שלפניו גם הייתי ביום מבחנים לעבודה וביום שלפני כן סיימתי שירות מילואים של כחודש בשטחים. רציתי להתייעץ עם מומחה איך עליי לתקן את המעוות לגבי אותו יום מיון ואיך אוכל להמנע בעתיד מתופעה חוזרת . הרגשת הפספוס שלי נובעת מהכרה רציונלית ביכולות האישיות והבין אישיות שלי וגם הכרה בחסרונותי . ספציפית לתפקיד המיועד אני חושב שהייתי מתאים בגלל שביצעתי תפקידים מאוד דומים בעבר. בברכה דורון

אני עונה לך לא כמומחית אלא בתור עצה ידידותית - בדוק אם יש לך אפשרות לבקש שישקלו מחדש את מועמדותך. אם אתה חושב שאתה מתאים לתפקיד, וחש שלא היית במיטבך-בקש הזדמנות נוספת, כמובן אם זה לא מאוחר מדי. בהצלחה!!!

דורון שלום במידה ותהליך המיון בוצע בחברה חיצונית למקום העבודה המיועד אתה יכול לבקש מהם פגישה בתשלום לקבלת היזון חוזר על ביצועיך. אם מדובר בחברה רצינית תוכל בד"כ להתייעץ עם פסיכולוג וראשית להבין מה מקור הבעיות. בהמשך במידה ותרצה תוכל לפנות לפסיכולוג תעסוקתי המתמחה בנושא מיון והכוונה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו חשב פעם איך זה להרגיש בובה על חוטים? מישהו/משהו למעלה משחק איתך ולך אין שליטה על המהלך הבא עליו הוא יחליט... הוא בוחר לך את הסצינות השונות, את המסכים המתחלפים, מביא אותך אל המקומות בהם הוא יודע מראש שאתה הולך להיפגע קשות, מתקיל כמעט כל דבר שאתה עושה בדיוק ברגע שכבר נדמה שהכל מסתדר לך והולך כל-כך טוב .... על איך זה להיות מריונטה-חשבתם פעם? סגור בתוך תיבה סגורה. מחניק כבר בפנים, הכל מעלה אבק...לפתע איזושהיא ילדה ומחליטה החלטה פתאומית לפתוח את התיבה, לנגב מעליך את האבק הזה שנצטבר מחוסר מיצוי, היא מניחה אותך על הדבר העגול הזה שמסתובב ממש כמו החיים שלנו, מושכת בקפיץ...ואתה מתחיל להסתחרר ולהסתחרר ולהסתחרר...והאוויר מסביבך מתמלא צלילים של מנגינה ישנה שכבר חורקת ועם זאת...כ"כ נעימה לאוזן... ואז האנרגיה של הקפיץ נגמרת, המאשאבים מדלדלים...והילדה מחליטה שמשעמם לה ונמאס לה מלראות אותך רוקד והיא מפרקת אותך, מכניסה אותך לתיבה וזורקת באיזשהוא חור... החיים מכתיבים מתי מותר לך להראות לך חולשה, אחר מכתיבים שאין עתוי כזה... לפעמים אני מרגישה כמו בובה, אני פשוט לא מרגישה שום דבר...

אני יודעת למה את מתכוונת... כשהחיים מכתיבים את הדרך - לפעמים יש באמצע מחיקות או מילים לא ברורות. צריך להשלים לבד את הפערים. לבד? כמעט - איפשהו תמיד יהיו אנשים שמוכנים לעזור (גם אם היכולת מוגבלת). לפעמים מספיק שיש מישהו שמשתתף מרחוק - קורא, כותב מילה טובה. ולפעמים זה גם לא מספיק; זו קרן אור קטנה מדי בשביל לחדור את החשכה. אבל היא קיימת. איתך, HERA.

אינשם יקרה, קראתי את דברייך, והדבר המשמעותי ביותר שיכלתי להבין מעבר לכך שעכשיו קיים קושי רב, ותחושה שאת נשלטת בידי כוחות ורגשות, הוא שכל אלו מופיעים "לפעמים". דהיינו, שיש ימים אחרים, ימים עם יותר שליטה, ימים טובים יותר. אני מקווה שבשוע הבא עלינו לטובה, תזכי גם לימים הטובים יותר. שלך, טלי פרידמן

אינשם יקרה רק את המנגינה , נעים למריונטה , לשמוע . לכל תעלולי הילדה שמניעה אותך ,אין לך כלל, רגשות ושליטה , מכניסים אותה ומוציאים מהקופסה מתי שרוצים ולה אין היתנגדות, ורק את המנגינה היא שומעת ונהנת . במצבך הנוכחי עם כל מה שאת מיתמודדת עכשיו ועם הרבה אומץ ,את מחביאה רגשות . את לא מרשה לעצמך להיתנגד היתנגדות חזקה ונימרצת נגד הילדה ששולטת במריונטה , אבל נהנת קצת מהמנגינה של ,,,,המקום הזה ,כותבת ,עונה ,מציצה ושותפה תחליטי,, ,,שהמריונטה ,תשנה את שמה ,ותנתק את החבלים . כך היא תהפוך לבובה אמיתית , אם תפיחי בה רוח חיים ותיקווה ו היא תהיה אחלה בן אדם ,, שלך תמיד ויוי

יש פה מישהו?

שמרית? אני פה!

שימרית, מה קורה ילדה? עדי

יש לי שאלה מקצועית, יש לי חברה טובה בת 40 ששיתפה אותי על התנהגות מסוימת שלה שמאוד מטרידה אותי. יש לה ימים שלמים בהם היא מכונסת בעצמה ולא עושה דבר, לא מחליפה בגדים, לא מתקלחת, כמעט ולא אוכלת, רק יושבת בבית וחושבת על כל מיני דברים שמעסיקים אותה. במצב הזה היא אומרת שכל העולם לא קיים מבחינתה. ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה בתדירויות שונות בדרך כלל לפחות יום אחד בשבוע. חשוב להדגיש שהאישה הזו עברה בחייה ארוע טראומאטי בנערותה. האם התופעה מוכרת?, מה האבחנה שלה? מה דרכי הטיפול לגביה?. אני מדגישה שהאישה הזו עובדת מס' ימים בשבוע ומתפקדת בחייה באופן רגיל. יפה

יפה שלום במידה והארוע קורה כארוע תקופתי ובין ארוע לארוע מתקפדת כרגיל יתכן ומדובר בארועים דיסוציאטיבים בהם חווה נתקו וחזרה לארוע הטאומטי במידה ורצה לטפל מומלץ לפנות ליעוץ מקצועי בהצלחה עמי

תודה על התשובה, אשמח עם תוכל להרחיב את העניין לגביי הדיסוציטיביות לא ברור לי מה זה. מעבר לכך הארוע הטראומאטי המדובר היה אונס בגיל 16. העניין לא טופל עד לפני כ 7 שנים. אינני יודעת בדיוק כיצד הוא טופל אך אני יודעת שכן. האישה הזו חיה כיום חיים מלאים ועובדת בתחום הקשור לטיפול באנשים, את עבודתה היא עושה בצורה הטובה ביותר האפשרית. אינני משוכנעת שהעניין הוא האונס אותו היא עברה. היא אומרת שזה ממש לא משפיע עליה ושהיא כבר אחרי זה. הקשיים שלה באים לידי ביטוי בעיקר בקשריה עם גברים ובמיוחד כשהקשר מתקרב להיות מחייב. בעבר היא הייתה נשואה ולאחר הגירושים הייתה לה גם מערכת יחסים משמעותית נוספת שהסתיימה ללא קשר למה שמדובר פה, אלא כי הבחור חזר בתשובה. גם מסיום המערכת הזו היא נפגעה מאוד. דבר נוסף שחשוב להדגיש שאין לה בעיות בתחום המיני, היא פעילה ונהנית. ועכשיו לשאלה: מה ניתן לעשות על מנת לטפל בהתנהגות כזו של הסתגרות שקוראת מדי פעם אך בתדירות די גבוהה ולא קבועה. האם מצב כזה והשלכותיו כגון אגוצנטריות, אי יכולת לסמוך עליה מבחינה רגשית וכו' בכלל ניתן לפתרון או רק לשיפור?. יפה

רוכשים בסופרפארם או בבית מרקחת אחר. בקבוקן עולה בסביבות 50 שקל. שייך לתמציות פרחי באך פותח לפני 70 שנה באנגליה. אינו ממכר, מטפטפים 4 טיפות מתחת ללשון בעת משבר ולפי הצורך. כאמור, אינו ממכר ולא גורם לתופעות לוואי, אין צורך באישור רופא. לא מדובר בחומר הרגעה לשימוש יומיומי אלא בתרופה טבעית הניתנת בעתות משבר או לחץ. ניתן להגדירה כתרופה הומאופטית. כמובן שהממסד הרפואי מתיחס בביטול לאפשרות שהיא עשויה להשפיע. אז מה ??? אגב השימוש (היעיל ) בתרופות הומאופטיות בווטרינריה מהווה אחת מההוכחות שלא מדובר ברפואת אלילים. חיות מעבדה אינם מגיבים לפלצבו. שלא תהינה אי הבנות , אני לא מפנה אותכם למרפאה ווטרינרית. אם אתם לחוצים במשבר, תנסו את התרופה מה יש לכם להפסיד? בהצלחה

שלום א. בהצלחה לכל מי שמנסה - אין ספק שיש מקרים שהומאופטיה עוזרת ב. חיות מעבדה כן מגיבות לפלצבו ג. הממסד ההומאופטי הוא גם ממסד ורחוק למהיות נקי בהצלחה עמי

יוסף, ניסיתי גם את ה - rescue remedy, בעיקר לפני בחינות חשובות בבי"ס. הגעתי לשתי מסקנות: 1. לא עובד! 2. לא ממש טעים!

1.אכן ,טעמו מר אך נסבל לדעתי. 2. אצלי עבד\ עובד יופי כשאני נזקק לו יוסף

גם אני יכולה לספר מנסיוני שהמליצו לי לקחת לפני בחינות חשובות או טסט נהיגה, אך לדעתי זה עובד כמו פלסבו, כפי שאמר ד"ר אבני, כלומר זה פועל רק אם מאמינים שזה יפעל. בקיצור, אם משהו הרגיע אותי זה לא היה ה-rescue remedy...

אני ניסיתי את הרסקיו רמדי שווה כמו כוסות רוח למת אים זה עובד לגביך סכתיין. בברכה זוהר

תודה אחי . אני מקווה שאתה לא לוקח תרופות הרגעה . יוסף

איך יודעים אם רמת החרדה היא נורמלית או טבעית ? יש לי תחושה שאני חרדה מהרצוי לי .

חרצית, ברגע שהחרדה מפריעה לאורח החיים שלך, או שאת מקבלת מהסביבה הרבה תגובות בנושא, הרי שיש טעם בבדיקה מעמיקה יותר. HERA.

חרצית שלום הקריטריון הוא האם נגמרת לך הפרעה בחייך או האם רמת המצוקה היא גבוהה ומתמשכת יתר על המידה בברכה עמי

מה עם הפורום שלנו - של הלומי הקרב. לאן הלך? לאן נעלם? למה? ולמה אינך משיב? אורן

למיטב ידיעתי דרור לא נמצא פה כבר זמן-מה...

" את היית כבר בת 21 בשמיים נצנץ לך כוכב, בלילות גבר הסבל שלך בימים- לבשת מסכה. אילו ידענו לחיות בתוכי אני מודה, לא ידענו איך אמר אבי, ראיתי בחיים את הזמן חולף...." :-(....

מיכלי, "זה קורה שהדרך מתמשכת, זה קורה יש ללכת ללכת. שום דבר לא ידוע, לא שנה לא שבוע. יש לנוע לנוע; ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן-אדם, זה קורה."

מיכלי והרה, מרגש לאללה!!! עדי

כשאתה חיוור מצער מתחפר בשתיקתך תן לי לדבר אליך וללכת בין צללך להיות איתך לא אשאל אותך מדוע לא אחריד את בדידותך זהירה כמו מהססת באותות חיבה וחסד אדבר איתך יש בי כוח יש בי כוח אל תחוס עלי אל תפריע לקוצים שלך לשרוט את רגלי כשאתה עייף עד מוות לא נרדם בחשכה בשעה שסיוטך מרדפים חלומותך אשאר איתך על ידך אני נודדת בין שנתך ליקיצתך המילים שלי שבירות הן וכפות ידי קטנות הן אך הן לצידך כשאראה או כשתאמר לי חרש החרישי כ מתיך מתקבצים גם אני ארכין את ראשי לא אשאל אותך מדוע לא אחריד את בדידותך זהירה כמו מהססת באותות חיבה וחסד אדבר איתך

"מי יודע מדוע ולמה?" "אין אפשר אין אפשר...." "בדד אלך..."? "היו לי פעם חברים..."? "אין לי, אין לי אהבה"? "מי יודע מדוע ולמה"? איתן:) נ.ב: האם שמך האמיתי זה שרהל'ה שרון???:))))

איתן - כרגע אתה מראה סימנים להיותך שרה'לה שרון.... אבל בבקשה 10X אל תלך לאירוויזיון.... :)

הרה, אביב, עדי ואיתן, תודה על התגובות המרגשות. העלה לי חיוך על הפנים. מיכל

שמחה לשמוע :)

אני תורם את הפרחים לצה"ל :)))) וגם את הרה:)))) איתן:)

שלום לכולם, האם מישהו שמע על ד"ר מיטרני? חברה שלי המליצה לי עליה ואמרה שכמעט כולם מכירים אותה. אם יש מישהו שיכול לתת לי פרטים, טלפונים וכו' אני אשמח. תודה לירז

לירז שלום, ד"ר מיטרני היא המנהלת של המחלקה להפרעות אכילה בתל-השומר. לא ניפגשתי איתה אישית, אבל בהחלט יצא לה שם של אשת מקצוע מעולה. תנסי להתקשר לתל-השומר, ולברר שם את הפרטים. HERA.

תיקון קטן... ד"ר מיטרני היתה המנהלת של מחלקות הפרעות אכילה בבית חולים תל השומר, בהתחלה של הילדים ואחר של המבוגרים, היא פרשה לא מזמן מתפקידה.

רוית שלום אשמח אם תחזרי לעמוד 466 להמשך תשובה לשאלתי

עמירה שלום. מצטערת על העכוב בתשובה. ככל שאנחנו מתקדמות- עולות יותר שאלות- כגון הפרש הגילאים בינה לבין אחיה, האם גם לפני שנולד היו לה נטיות אכרסיביות, ואיך הקשר שלה איתכם? איך היא ישנה, גמולה, אוכלת? איך היא מבחינה התפתחותית? כמו שאת רואה- קשה במדיום הזה לתת מענה אחראי מבלי להכיר את הילדה ואתכם. זאת המגבלה הווירטואלית שעולה לעיתים תכופות כאשר הורים פונים. מבלי לקבל יותר פרטים אינני יכולה לנקוט עמדה לגבי התגובה החינוכית הרצויה. אין לגבי זה תאוריה חד משמעית. התגובה תמיד צריכה לקחת בחשבון את אופיו של הילד, רגישויותיו, ההשפעות הסביביתיות והמציאות המשפחתית. נסי לכתוב בפירוט רב יותר- ונראה לאן נצליח להתקדם. תודה ושבת שלום. רוית.

רוית שלום בינה לבין אחיה יש הבדל של 5 ו7 שני היא עצמאית מאוד גמולה כמובן מפותחת בהתאם לגילה גם באחיה היה משהו אגרסיבי אך במידה מועטה יותר היא מרימה ידיה בקלות ,מה שמרתיע אותי לעיתים לצאת למקומות ציבוריים שבהם יש הרבה ילדים.למרות שאיני חושבת שזהו הפתרון. מקווה שסיפקתי לך עוד פרטים חיוניים. אשמח לתשובתך

לא נמאס כבר מכל השטויות האלה? אם כל-כך נמאס מהנוכחות שלי פה, אז יש דרך קצת יותר נורמלית לומר את זה.

לי לא נמאס לאחרים כן

לא נמאס לך ממה?

הזדעזעתי לקרוא על התגובה של המטפלת שלך , אך לא הופתעתי. התפלגות של המטפלים לסוגיהם ( פסכיאטרים, פסיכולוגים ,עובדים סוציאלים) מבחינת מסוגלותם לתרום באופן ממשי לבריאות הנפש, לגדילה הרגשית ולהתפתחות האישיותית של מטופליהם הינה נורמלית בהחלט. כלמור, קהילת המטפלים מכילה ממטפלים מקצוענים מהדרגה הראשונה ועד ל "סנדלרים וחמורים" בעלי תואר ד"ר והסמכה בפסיכוטרפיה. כך קורה שסטודנט \ית לפסיכולוגיה ( או בשאר המקצועות הטיפוליים) ,בעל הפרעת אישיות קשה ועולם ערכי מפוקפק אך מאידך, אינטלגנטי ו מניפולטור יכול להשיג הסמכה בספסיכותרפיה בעיקר במידה והינו מודרך על ידי "ספונסר" מקצועי המעוניין לקדם אותו. זה קורה בקשת רחקה של מקצועות ולצערנו גם במקצועות הטיפוליים. כאמור ,כמובן וברור שישנם מטפלים מקצוענים ונהדרים. הבעיה היא שכשאתה מצוי במצב ירוד רגשי \נשפי ,מבולבל וחסר אונים, עם הגנות רגשיות בריצפה, אתה עלול ליפול בידים של אחד מהסנדלרים שאולי היו יכולים להצטיין ביצור נעלים אך לא בטיפול בבני אדם. וכשהם טועים... מה קל יותר מלהשליך את האשמה על המטופל חסר האונים. הרי אתה "הפסיכי " שפנית לטיפול.... ו" המטפלים הגרועים ", טבעם שהם מכסים אחד את התחת של השני. מסתכלים עליך מלמעלה בהתנשאות, מתנוכרים לכאב הרגשי שלך. ( הערה: קביעתי זו מבוססת על התנסות אישית ושל מכרים ש "עברו" דרך מספר מטפלים .על כן היא סוביקטיבית במהותה ואינה תוצר של מחקר סטטיסטי אך עדיין אין זה אומר שאינה נכונה. זו תגובה מראש להערה צפויה שאני עוסק בהכללות והמבין יבין ). לגופו של עניין : לדעתי, תגובתך היתה בהחלט טבעית , מובנת ועניינית ואני מחזק את ידך. אני מקווה שתצליחי בעתיד למצוא מטפל מתאים וראוי. אילן

ערב טוב אילן, אחרי התגובה של אתמול, היום משום מה המצב אצלי אחרת; אולי מפוייסת יותר? אני לא בטוחה. אני פשוט חושבת ששמתי את כל המצב הזה ב - freeze עד שאקבל מהפסיכולוגית איזושהי תגובה (אני מקווה שהיא תהיה מספיק הוגנת בשביל להגיב). אני חושבת שהופתעתי מהתגובה שלה, משום שאחרי קשר של שנה וחצי, יש רמת ציפיות מסויימת (גם אם מינימלית) - לא ציפיתי שהיא תשמח מההודעה שלי (שלא אבוא), אבל גם לא ציפיתי לתגובה כזו... אני מכירה סנדלרים שמגיבים יותר יפה לנעליים... :):):) אבל - כפי שנכתב לי כאן - למרות שהאינסטיקט אומר לא לחזור, אולי כדאי לחכות קצת לפני שאני מקבלת החלטה סופית. לא יודעת. בכל מקרה, סוף השבוע הזה הוא זמן טוב לחשבון נפש (איכשהו אני תמיד במינוס). אז, תודה על החיזוק, אני חושבת שאני זקוקה לזה כרגע, HERA.

את החור העצום שנפער בתוך הלב, את אותו החלל שאני בטיפשותי הרבה מנסה למלא בדברים מזיקים כמו סיגריות, אוכל וקשר הרסני? רוצה לאהוב את עצמי, רוצה לעשות לי חיים מלאי סיפוק , רוצה לחיות עם עצמי בשלום, רוצה לדעת לעשות החלטות נבונות ורוצה גם לדעת -לעמוד בהן, אבל יותר מהכל-------- רוצה לדעת איך לסגור את החלל איך למלא אותו במשהו קבוע ולא זמני, במשהו חיובי ולא שלילי, במשהו בונה ולא במשהו הורס? החור הזה שנשאר פעור כבר המון המון זמן כואב עכשיו. כל הזמן לוחץ ומכאיב- ומזכיר שהוא עדיין שם. אפילו אחרי שלוש סיגריות הוא עדיין שם, אפילו אחרי ארוחה טובה -הוא שם, אפילו אחרי בילוי הוא שם. שם כל הזמן שם. לא מרפה, לופת בידו האימתנית את הלב שלי חזק חזק ומאיים לחנוק אותו למוות. ואני מרגישה שנגמר האוויר- רוצה להקל על תחושת החנק בגרון- אז לוקחת עוד סיגריה, אבל זה לא עובר. חושבת שאם אברח רחוק מהבית - אצליח לחיות חיים בריאים יותר, אבל ברור לי שאברח אל התמכרות אחרת. אח, אולי איזה בלון חמצן היה עוזר- לשאוף קצת אויר נקי, צלול אל תוך חיי ואל ליבי העכור מעירבוביה של צבעים מקושקשים- אדום מכאב, כחול מעצבות, שחור מאכזבות, סגול מחבטות. אני כותבת במטרה לפרוק אבל הלחץ בחזה לא עובר, ועדיין חסר לי אוויר. פותחת חלון אבל רק נהיה לי קר, אז סוגרת אותו ,ושוב, זה רק אני ועצמי, ואותן השאלות בפעם המי יודע כמה.

ליהי, מאוד ריגש אותי!!!!! עדי

ליהי, אל תנסי למלא את החלל בכל מיני דברים כאלה... זה באמת לא עובד... תנסי לקפוץ לתוך החלל הזה... לנסות לבדוק אותו מקרוב. אולי תגלי שיש שם דברים חיוביים - אומנם פסיביים ונסתרים, אבל יש! חייבים להיות! ואת יכולה לשנות את הצבעים: אדום לאהבה, כחול לשלווה ורק השחור נשאר שחור, אולי בגלל שאי-אפשר בלעדיו. איתך, HERA.

ידידה שלי יוצאת עם בחור בן 27 שאין לו חברים לבלות איתם ואפילו לא חבר הכי טוב חוץ משתי ידידות שעימם הוא משוחח בטלפון מדי פעם. ברצוני לדעת מה זה מעיד על האדם והאם כדאי לה לנסות לפתח קשר רציני איתו (נישואין).

מה הטעם באתר הזה אם אתם לא עונים לשאלות ????? אני מחכה לתשובה כבר די הרבה זמן וכלום. עדיף כבר להוציא את הפורום הזה מהאתר. בפורומים אחרים כששאלתי שאלה קבלתי מענה. דבר שמראה על רצינות מפעילי הפורום. ואתם? לא רציניים.

משהו מחק חלק מהעבר וההווה ואיננו אלא בלב. אך הלב, לא מהווה אפשרות בריחה... ואי אפשר להתקדם איתו לשום מקום... והוא לא יהיה מה שיקיים אותנו... ונותרנו שוב מצב של אי בהירות, אי וודאות, ונלקחה לה נקודת האחיזה... ואין בידינו לעשות דבר, מלבד לצפות בחיים מהצד ולחזות כיצד המקום היחיד בו הרגשנו חיוניים ונחוצים, מתמוטט וקורס. כאב-לא מעט... ופחד קיומי. לחץ.

מה קורה איתך ילדה? מה קרס?

שלום אורה שלחתי לך מייל לכתובת הפרטית שלך (לא בעבודה).

לפעמים זה הכי נוח זה הכי קל לא להיכנס לתוך כל המערבולת הזו את אולי מפחדת להיסחף עם המערבולת למקומות קצת לא צפויים אבל פה באה הנקודה שרק אם כן תיכנסי למערבולת תביני שהחיים האלה, שאת מסתכלת עליהם מהצד, הם בעצם...... שלך.

את מזכירה לי קצת את המילים שלי: "זו תמיד את, בחירה שלך. המים מכאיבים מקור כשקופצים אליהם, אבל כדי להיווכח שגם אם לא נהיה אלופי העולם בשחייה לא נטבע, חייבים לקפוץ בעיניים עצומות. הנחיתה למים כואבת וטומנת בחובה פחד קיומי. אבל אח"כ מסתגלים לטמפ', למליחות ולעובדה שאנחנו עדיין שם גם אם אחרים תמיד יהיו יותר טובים מאיתנו אם כמותית ואם איכותית. זוכרת את זה? אין לי בעיה עם אותה המערבולת הזו שנקראת החיים שלי. אין לי בעיה לראות את החיים שלי. אני רוצה להיכנס אליהם שוב ולראות את כל הסחרור הזה מבפנים. אבל אני קצת בחוץ עכשיו, ולא מבחירה... היה לי משהו מדהים בחיים, שהעניק לי הרבה כוח וחיוניות...ונלקח ממני... אז אני מרגישה ריקה, ריקה וחוששת שהמצב היום ימנע מזה להתמלא מחדש אפילו קצת... לצערי, כרגע אני באמת "צופה מהצד"... את יודעת שבדבר המדהים הזה שהיה לי הגשתי עזרה אמיתית?

יש לך כאן נקודות אחיזה... רק תושיטי יד. ואת מה שמתמוטט וקורס אפשר לנסות ולשקם - למרות שאבק ההריסות מסתיר את האפשרות הזו כרגע. לפעמים אין בידינו את האפשרות לעשות משהו, ולפעמים זה רק נדמה. אם רק בודקים במקומות הנכונים (והלא כל-כך נעימים), פתאום מגלים שהיה שם משהו כל הזמן - רק שהוא נקבר מתחת להרבה דברים אחרים.

תודה לך, על הושטת היד. אני נאלצת לדחות אותה. את צריכה לדאוג לעצמך... לא כל דבר שקורס ניתן לשקם. לפעמים נהרסים וקורסים דברים שלא ייבנו מחדש. ואין בידינו באמת יכולת לעשות דבר. רק לחכות להשלים עם המצב ולהחליף את מה שנהרס בתוכנו בדבר אחר. תודה, ואל תלכי מפה. הפורום צריך אותך. אני.

אני סובל מאז ילדותי מחוסר בטחון עצמי,שמופיע בצורות שונות, לעתים בצורה חריפה יותר {כגון כשלון רצוף במבחני טסט} ולעתים פחות.הייתי רוצה לברר איך אפשר לטפל בבעיה.

גם לי יש את אותה "בעיה",אני אומנם לא פסיכולוג אבל לדעתי ואני יודע שיהיו רבים שיחלקו עליי,אין צורך להכניס את הראש בקיר,כלומר אים יש מצבים מסוימים שגורמים לך חוסר ביטחון עלייך לא להיכנס אילהם,וזה כמובן בתנאי שהם לא קריטים מיבחינתך,אני למשל חי דיי טוב עים ה"בעיה" שהגדרת,לדעתי בכלל "חוסר ביטחון" זה חלק מהאופי שלי שיש בו אפילו מין קסם מסויים,אפשר לומר אפילו שזה מכניס לחיי ייחוד מסויים,בקיצר גישתי היא שיש להשלים עים אותה תכונה שהגדרת ואפילו לנסות לאהב אותה...למה לממן לפסיכולוג התורן את הוולו החדשה שלו? אני יכול לומר לך שלי יש חוסר ביטחון עצמי ועדיין אני לא רואה בזה שום בעיה אלא אפילו יתרון,והדבר האחרון שאני רוצה הוא שאיזה "פסיכולוג"יהנדס אותי לפי קריטריונים של "נורמליות" תהיה גאה במה שאתה!!

ככה פתאום בלי הודעה :( אורן

http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 הפורום שלעולם לא יעלם,גם באם יבואו מחבלים,שמנסים להשליט טרור.

טעות בידך!!!! רק עניין של החלטה של מי שצריך "לקבל" החלטה והפורום מחוק!!!! בנתיים תהנו" !!!!!

שלום . ליפני 22 שנים ראיתי שלוש גמדים... כניראה חייזרים... כאשר הם ראו אותי הם ברחו... מה זה היה ?

Se trara obviamente de extraterrestres, no tengas miedo do te haran nada en el futuro Que tengas mucha suerte

זה הייתי אני ושני האחים שלי...

לאחרונה שמתי לב שעולה לי החום לאחר מצבי לחץ אני מצויה בלחצים כמעט כל יום הייתי מאוד מעוניינת לדעת מדוע מידת החום עולה ? האם זה קשור ללחץ? מה הייתם ממליצים לעשות? מקווה שתענו לי תודה הילה

הילה שלום רב, לחץ עלול לגרום לתופעות פיזיולוגיות רבות. אך ראשית, לפני שאנחנו מסיקים מקסנות מהירות, הייתי מציעה לך ללכת לבדיקות אצל רופא המשפחה, ולהיות משוכנעת שמקור החום אינו בעקבות משהו פיזיולוגי. במידה ואכן יתברר שמדובר בתגובה ללחץ ללא ממצא פיזיולוגי אחר, אפשר לשקול טיפול תרפויטי או תרופתי או שילוב של השניים. בברכה, טלי פרידמן

שלום וברכה! כשאני נמצאת בחברת אנשים, לרוב אני חשה מעין חרדה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר באיכות השיחה, קרי: המילים מתבלבלות, הדיבור אינו שוטף, לא תמיד יש באפשרותי לבטא את שברצוני לומר וכיו"ב. התופעה שתוארה לעיל מצטמצמת בחברת חברים וידידים וכמעט נעלמת בחברת בני המשפחה. אנא הציעו לי דרך לטיפול. בברכה שני

שני שלום רב, נראה כי המצב אותו את מתארת, מפריע לך ואת מעוניין במציאת דרכים להתמודד עימו. ראשית, עצם המודעות והנכונות לטפל בכך, מבורכת. שנית, לגבי מה עושים, אם כן לדעתי כדאי לפנות לטיפול פסיכותרפויטי, אולי בגישה התנהגותית-קוגנטיבית. זוהי גישת טיפול שבדרך כלל אינה אורכת שנים כמו הטיפול הדינמי, והיא מתמקדת בבעיות ספציפיות יותר, עם תהליך של טיפול מעשי, כלומר לימוד של דרכי התמודדות מעשיים במצבים שונים. בהצלחה, טלי פרידמן

escitalopram (ציפרמיל החדש) ? אני מעונינת להשתתף בניסוי כזה. אם אין בארץ, האם מישהו מהארץ יכול להשתתף בניסוי שמתקיים בארה"ב ?

שלום איני יודע ניתן לפנות לחברה ולשאול אותם בחו"ל - לא כל נסוי כזה מייב מערך מורכב של מעקב שלא ניתן לקיים בדרך כלל בארץ זרה בברכה עמי

לפני כחודש החבר שלי החל לדבר בצורה מוזרה תוך עיוות קל של הפה. כששאלתי אותו למה התנועות המוזרות הוא טען שיש לו כאב חניכיים. אח"כ טען שהוא לחוץ כל הזמן וזה משפיע עליו. אני לא מסוגלת להסתכל עליו ולהשאר רגועה. יש לכם מושג ממה זה נובע?

כנראה שחבר שלך צודק, והעוויתות אכן נובעות מלחץ... כדאי שיפנה לברור רפואי מקיף, לשלילת בעיה רפואית.

http://members.nana.co.il/planet/ad2//images/pic11214.jpg

מה קורה פה????

בועז, גם אני שואלת. עדי

שלום. אז ככה. לא תמיד היתי ילדה יפה, לא תמיד היו לי חברות, אבל תמיד רציתי חבר. בשלוש שנים האחרונות המראה החיצני שלי השתפר וביטחון העצמי שלי התגבר-אני מרגישה טוב עם עצמי, אני יודעת שאני נראית מצויין ושיש לי הרבה מחזרים,ועדין אני רוצה חבר.. עכשיו, מאז שהתגייסתי והתחלתי לצאת בסופי שבוע היו לי הרבה סטוצים והזדמנויות אבל האפשרויות לקשר רצינילא הגיעו. לפני כ4 חודשים הכרתי מישהו, התחלנו לצאת ונהיינו חברים,מההתחלה לא נדלקתי עליו, והרגשתי שחסר משהו אבל נתתי לו הזדמנות, מפה לשם זה נהיה יותר ויתר רציני.. אני עדין מצאתי בו חסרונות: אם זה שהוא לא יודע לנשק או שהריח שלו לא משהו וכולי וכולי, בשבועיים האחרונים אני הייתי בהתלבטות של האם להיפרד ממנו או לא. החלטתי שכן לאחר התלבטות קשה. אבל מה אני לא יודעת איך לעשות את זה.. ועכשיו השאלה : אם כל חיי שאפתי לחבר וסוף סוף הגיע הבחור הרציני והמשקיען שממש מעריץ ואוהב אותי,ומוכן להיות איתי ..למה אני לא רוצה בזה עוד? למה אני לא מסתפקת בזה ופתאום כל מה שאני רוצה זה באמת סטוצים ולהיות עם אנשים קצת יותר מעניינים. אנא עיזרו לי להבין את עצמי.

הכרתי הרבה בחורות כמוך היום הם בנות 40 ומשהו ועדיין מחפשות....ובסוף מתפשרות על איזה קופיקו או ציפופו

אור, אין לי ספק, שדווקא את זה היא לא רוצה לקרוא...

שגי שלום, לדעתי כבר אמרת הכל: "הוא לא יודע לנשק ויש לו ריח לא משהו". 2 דברים אלה בהחלט צרכים להדליק אצלך נורה אדומה... החבר שלך לא צריך להיות מושלם, הרי לכולם יש פגם זה או אחר, אבל על נושא אינטימי כזה אני חושבת שלא כדאי לך להתפשר, כי הנוכחות שלו לידך צריכה להיות נעימה כך שלא תרגישי בשום אופן שהוא דוחה... מעבר לזה, המון אנשים מחפשים בן-זוג והדרך היא לפעמים ארוכה אבל תחשבי על מצבך - את צעירה וחסרת נסיון - יש לך את כל החיים לפנייך ועוד הזדמנויות רבות להכיר מישהו שיתאים לך יותר. לעיתים קשה לסיים קשר רק בגלל שאת לא רוצה לפגוע בו כי למרות שיש כמה דברים שמפריעים לך בקשר הוא עדיין בחור נחמד וכו', אבל אם במעמקי ליבך את יודעת שזה פשוט "לא זה" אז כדאי לך לחסוך ממנו את פרידה שכניראה תגיעה בשלב כלשהו ופשוט לומר לו את האמת - שזה לא הקשר שמתאים לך כרגע. בהצלחה!

תודה סנונית... אבל השאלה שלי היא.. האם אי פעם אני כן יימצא את הבנאדם שעושה לי את זה ? או שפשוט אני אמצא חסרונות קטנים או גדולים בכול אחד.?

שגי היקרה:) תיראי .קודם כל אני הענה לך על השאלה ואח"כ אפרט. אם את תימצאי מישהו שמתאים לך. התשובה היא כן. יש כמה דברים חשובים שכדאי שתדעי. הדבר הראשון. שאם את לא מרגישה שהבחור הוא זה שאת מחפשת אז זה פשוט לא הוא. וזה חד משמעי. את תדעי שזה הוא. מתי שאת תרגישי את זה בבטן בלב ובראש. ואת תיראי שאת תרגישי את זה. הבחור שאת רוצה זה הבחור שמתאים לך. וזה טיבעי שאם זה לא הוא את לא תרגישי כלפיו כלום גם אם הוא בחור מדהים. דבר נוסף את תרגישי שאת מוכנה לקשר מתי שימאס לך מהסטוצים. ותרגישי שלמה ובשלה אם עצמך שבחור רציני זה מה שאת מחפשת. הבחור שאת מחפשת הוא בחור רב גוני שמחדש ומפתיע. ולא רק "נחמד". מישהו קצת מופרע. אבל לא יותר מידי מישהו שיהווה לך אתגר. אתן הבחורות מחפשות בד"כ דווקא את מי שלא מעוניין בכן. ולא מראה לכן שהוא אוהב אתכן ואנחנו...... אותו דבר:)) מה לעשות שניבראנו מפגרים:))) את מחפשת מישהו שיהווה לך אתגר. לא מישהו שאת מסיגה בקלות. מישהו שאת תתאמצי להשיג אותו. . לסיכום תיפרדי מהחבר יפה. כמו שהיית רוצה שיפרדו ממך. בסה"כ הוא התאמץ. גם אם הוא לא מצא חן בעינייך. תהני מהחיים עד שתימצאי את המישהו הזה שיהווה לך אתגר מישהו שתירצי לצוד אותו:)) והוא ימשוך אותך ויעשה לך טוב. ויגרום לכל תופעות הלואי שצינתי:) אם הקסם לא יפוג אז מצאת. רק תדעי שמינסיון זה לא קל. אבל אולי יתמזל מזלך:))) בהצלחה איתן

איתן, כתבת דברים רבים שהרגשתי אבל לא הפנמתי ולא קיבלתי.. תודה !

אם מישהו מהצוות המקצועי יקרא את זה, אני מתנצלת מראש על כמה דברים, שאולי פוגעים במקצוע, ועל הכללות מסויימות, שאשתדל להימנע מהן... הפסיכו' הודיעה לי היום, בסופה של פגישה לא קלה, שבשבוע הבא מתחילים לבנות אצלה, ויכול להיות רעש, אי-לכך שבוע הבא יהיה ניסיון לבדוק עד כמה הרעש המפריע. הולכים לבנות אצלה בדיוק באותה שיטה שבנו אצלנו (קומה שניה מעץ), וזה עושה רעש. התקשרתי אליה והודעתי לה שבשבוע הבא, אני לא אגיע, כי כל הרעש הזה לא בשבילי... והמטומ%$# הזו התחילה לצעוק עליי בטלפון, שאם אני לא באה בשבוע הבא אין לי מה לבוא יותר. שאני צריכה להבין שהעולם לא יכול להתאים את עצמו אליי, ושמה לעשות והמטפלת שלי החליטה לבנות עוד קומה! ניסיתי - בין לבין - לומר לה, שזה לא לתמיד, אלא רק עד שיתברר מה מידת הרעש (היא אמרה שתשכור מקום אחר עד שיסיימו לבנות, אם הרעש חזק מדי). אבל הסתומה הזו לא הפסיקה לרגע את שטף ההטפות שלה - כמה אני לא בסדר. ושאבוא מחר כדי לדבר על זה. היא חזרה ואמרה, שאם לא אבוא בשבוע הבא אין לי למה לחזור - מבחינתה זה סוף הטיפול. התעצבנתי ואמרתי לה, שסוף-סוף היא מצאה תרוץ בשביל לסיים את "הטיפול" הזה... היא כמובן הכחישה... ושוב זרקה את זה עליי - למה פסיכולוגים לא יודעים להודות בטעויות? זה מאוד נוח שיש מטופל, שאפשר "להלביש" עליו את כל מה שקורה, כי גם ככה הוא דפוק, לא? בסוף הצלחתי לומר לה, שאין לי בשביל מה לבוא מחר, כי אגיד את אותו דבר - אני לא מוכנה להיות חלק מ"מבחן הרעש" שלה, ושהרעש באמת מפריע לי ומטריד אותי - אז בשביל מה לבוא... הרי גם ככה לא נשמע אחת את השניה כמו שצריך. פתאום היא השתתקה... חשבה רגע (היא הצליחה לחשוב...) ואמרה, שביום ראשון לא אבוא, והיא כבר תודיע לי ביום שלישי מה קורה. סוף-סוף רעיון הגיוני, שלא קשור בסןף הטיפול (שאולי כן צריך לקרות). אבל זה לא רק הרעש, אני לא ארגיש בנוח לבוא אליה, כשמסתובבים שם כל מיני פועלים ועובדים - לא אמורה להיות איזושהי פרטיות?!?!!? אני אפילו לא אומרת לה את זה (עדיין) כדי שלא תחטוף עוד פעם קריזה... בקיצור, עוד יום דפוק - והרבה בזכותה! סליחה על ההתפרצות, אבל הייתי חייבת...

מירב שלום חבל חבל חבל (אבל אולי לא רק) גם אנשי מקצוע הם בני אדם וגם הם לא תמיד שולטים בעצמם לעתים בדרכים מעודנות פחות ופחות ברורות. לטעמי המבחן הוא האם תוכלו לברר מה קרה ועל מה הכעס ומה הדברים שהתעוררו בך בקצור - הטפול זה קודם כל מה את יכולה ללמוד ממנו על עצמך גם משגיאות אולי של המטפלת כפוף אולי לזה שגם היא מסוגלת לעבוד על זה ולא להסתפק בלהאשים אותך בהצלחה עמי

ד"ר אבני שלום, סיימתי את הטיפול הזה. אולי לא הייתי צריכה, אבל הגיעו מים עד נפש.

להרה שלום, כבר זמן מה אני עוקבת אחרי הפורום ורואה כמה חברים טובים יש לך פה. כולם דואגים לך - לנפשך ולבריאותך, ונותנים לך משענת טובה לימים פחות טובים כמו זה שעבר עלייך היום. אלה אנשים שמעורבים בחייך (כן, למרות שזה "רק" באינטרנט), ועושים זאת מתוך רצון כן ואמיתי. אני, בניגוד לעצת הד"ר, חושבת שאם המטופלת גורמת לך להרגיש רע - אז אין סיבה שתישארי עמה (אני פשוט זוכרת שכתבת יותר מפעם אחת שהיא "הרסה לך את היום"). עצתי אלייך היא: פשוט לא להתייאש. יש מספיק אנשים טובים (וגם פסיכולוגים טובים), כמו חברייך בפורום, שבאמת ישתדלו בשבילך שיהיה לך רק טוב. אם הפסיכולוגית הנוכחית לא גורמת לך להרגיש ככה, ובמקום זה את משמשת לה כ"שק אגרוף" אז שהיא תחפש מישהו אחר "לטפס" עליו.

סנונית, את צודקת. אבל אני צריכה איזשהו חופש לפני שאתחיל לחפש מישהו אחר... כרגע זו מן הרגשה של high, של "שחרור" מהטיפול, אבל אני מניחה שהימים הקשים עוד יגיעו. אני צריכה להתאפס על עצמי, ולהחליט אם בכלל מתאים לי טיפול בתקופה הקרובה. אני שמחה שמצאתי את הפורום.... אולי בגלל שזה "רק" אינטרנט... HERA.

ע"פ מה שאת מספרת, לפסיכולוגית שלך מתאים יותר לעבוד כמכונאי רכב.רוצה לחזק אותך בהחלטה על הפסקת הטיפול אצלה.

ניר, אפילו את הרכב שלי לא הייתי מפקידה בידיה... מחר היא תחליט שהצבע לא נראה לה, ותאיים להעיף אותו לכל הרוחות... :)

בוקר טוב לך אני אכתוב לך בכנות את דעתי: מי היא שתצעק עלייך? אני עברתי טיפול מאוד ארוך וחסר תועלת שמאוד הזיק לי אצל מטפל שהיה מקנטר אותי ויורד עלי, אבל לעולם הוא לא העז להרים עלי את הקול! זכותה לכעוס ולהעיר לך, ואף לסיים את הטיפול בגלל כל הביטולים שלך (זה עושה לה "חורים" מיותרים בלוח-הזמנים. אני לא מבינה איך המטפלת שלי לא מתעצבנת על זה). אבל דוקא כאן, כשיש רעש, ואנשים מסתובבים מסביבך זו לא אשמתך. נראה כאילו היא הוציאה דוקא בנקודה בה את לא אשמה, את מה שהיא הרגישה כלפי הביטולים שלך. נכון זה מרגיז, כי היא אמורה להפעיל שיקול דעת כשהיא מדברת אלייך, אבל אחרי הכל גם היא בן אדם. שנה וחצי בטיפול זה המון זמן. לדעתי את צריכה לעשות חושבים עם עצמך אם הטיפול הזה עזר לך בנקודות מסויימות, בתקופות מסויימות ושהמצב הוא לא שעכשיו הכל שחור ונראה לך שהיה ככה כל הזמן. גם לי היה חשוב שלא יטיפו לי כי באמת לא צריך וזה סתם מעצבן. אני לא אוהבת מטפלים עם עמדת ה"כל יודע" (ויש המון כאילו) שאת אומרת להם מילה והם מנסים לנתח אותך לכאן ולשם ולאלף כיוונים ששום דבר מזה לא נכון אבל הם מתעקשים שכן. אני לא אחיל על עצמי דברים שאני לא מרגישה רק כי הם כתובים באיזשהוא ספר פסיכולוגיה... גם אני עברתי מטפלים כי הרגשתי שהם לא עוזרים לי והתעקשתי על תחושת הבטן שפה זה לא ילך כי חבל על הזמן, על הכסף ועל העצבים. אבל לי דוקא נראה שאצלך זה לא חד משמעי. את חוששת שהיא הולכת לסיים את הטיפול, ואת כועסת והלב שלך לא שלם עם התחושה הזו, כלומר אולי את איכשהוא מרגישה שיש תועלת בשנה וחצי של טיפול ושחבל לעזוב. לכן כמו שכולם אומרים לך-זה שווה שיחה. בהצלחה, ובכל מקרה סופשבוע נעים, אני.

noname חביבתי, זה לא שהיו כל-כך הרבה ביטולים; בסך-בכל ביטלתי פגישה אחת בשבוע שעבר... אני לא מהמבטלים הכרוניים :) לפני שאחליט סופית מה בדעתי לעשות עם הטיפול הזה, אמתין כמה ימים לתגובה שלה על המכתב ששלחתי. בסך-הכל טיפול לא אמור להתנהל על מי-מנוחות, זו לא קייטנה, אבל גם בעיניי יש איזשהו גבול - בעיקר משום שפחות משעתיים לפני שיחת הטלפון הזו, הייתי אצלה בפגישה שהיתה לא קלה (לשתינו, אני מאמינה). ואולי זו הסיבה - אולי לא הייתי צריכה לשתף אותה בדברים, כי זה הבהיל אותה, והיא מצאה תרוץ נוח בשביל להראות לי את הדלת החוצה.

מבקש לדעת מה תופעות הלוואי של הנ"ל לטווח רחוק וקצר? האם יש גם השפעות על תיפקוד מיני? בתודה זאב

זאב שלום הבט למשל ב http://www.infomed.co.il/default.htm או חפש לפי citalopram יתכנו השפעות על המיניות אם כי אולי פחות מפרוזק למשל בכל מקרהה אפקט הוא אינדיבידואלי בהצלחה עמי

ביתי בת ה-13 , ילדה יפה ומקובלת בחברה, תלמידה טובה, בת נהדרת וכו'. בזמן האחרון היא טוענת שמשעמם לה, טוענת החברות שלה עסוקות ולא יכולות להיפגש איתה, לא רוצה ללכת לחוגים (חוץ מאירובי שעדיין לא מצאה באזור מגורינו), ונכנסת לפעמים למצבי רוח שלא מוצאים חן בעיני, בוכה בהתרגשות, כאילו אין לה אף אחד בעולם. יש לציין שהבית שלנו הוא בית חם ואוהב, גם אני, בעלי והאחים אוהבים ותומכים מאד, אך אני לוקחת ללב מאד את מצבי הרוח האלו ולא יודעת איך לעזור לה, שאלתי אותה אם קרה משהו חריג שאני צריכה לדעת ואמרה שלא, סתם בא לה לבכות. נא עזרו לי לעזור לה לעבור את גיל הטיפש-עשרה ביתר קלות. תודה

rosi, אם מישהו היה ממציא תרופת פלאים לגיל התבגרות קל, הוא היה מיליונר!!! עכשיו הכי חשוב לה שתהיו לצידה (למרות שמתחיל שלב המרד...), ואם למרות זאת עדיין קשה, תשקלו איתה את האפשרות לפנות לייעוץ (אפילו דרך יועצת בי"ס). בהצלחה, HERA.

שלום. פניתי לפורום פסיכולוגיה ולא לפורום דיאטה מכיוון שאני מודעת לכך שיש לי בעיה נפשית בעניין הרזיה. אני בחורה בת 21, ושוקלת כ- 5 ק"ג מעל המשקל הרצוי לי. במשל כל חיי אני במשמר דיאטה. תמיד רזיתי ושוב שמנתי. אני מתחילה דיאטה, ובאותו היום מתחילה לחשוב איזו תהיה יותר טובה ומהירה. אני מגיעה תמיד למסקנה שלא צריך לאכול וש"אם שבעים, לא מרזים". אני מצליחה להחזיק מעמד תקופה ואז נשברת. כשאני נשברת אז אני אוכלת מכל הבא ליד רק בשביל לשבוע. אז אני מרגישה מגעיל עם עצמי, מטיפה לעצמי שאני לא בן אדם חזק וקרה שפעמיים הקאתי בכוונה. אני לא יודעת מה לעשות, וכשאני מתחילה דיאטה מבוקרת, אני נשברת מהרגשת השובע, וההרגשה שההרזיה איטית. אני בחורה ששואפת לשלמות ונראית טוב. תמיד מטופחת אבל אני מרגישה שהכי רזה זה הכי יפה...מצב אנורקטי. מה לעשות?????

מירב, אני חושבת שכדאי לך לקבל את עצמך כמו שאת. לכל אחד יש יתרונות וחסרונות ואולי החיסרון שלך שיש לך קילוגרמים עודפים. אם את לא רוצה לקבל את עצמך אז כדאי לך להפוך את העניין לדרך חיים. המלצה שלי היא ללכת לקבוצת תמיכה (אני באחת כזו) אם כי לא לכל אחד זה מתאים. ירידה איטית היא ירידה הכי בריאה שבעולם. בכל מקרה, אם את לא הולכת לקבוצת תמיכה, לכי לדיאטנית. עדי

שלום רב, למרות כותרת ה"דחוף" בפנייתך - נראה לי שכדאי שתתייחסי לשינוי ההתנהגות האכילתית כאל משהו מורכב, שאיננו "דחוף" אלא "חשוב". השינוי עצמו, כמו אכילה, אינו צריך להיות משהו בולמוסי. התיעצות וקבלת תמיכה בעניינים הללו, שנעשים בצורה מקצועית ומתמשכת ולאורך כמה חודשים - מניבים תוצאות מצויינות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מירב שלום לא הבנתי למה דחוף אם זה נמשך כל כך הרבה זמן אם את רוצה להבין את עצמך ומדוע את מכשילה את עצמך כל פעם ניתן לשלקול יעוץ עם בעל מקצוע בהצלחה עמי

"מוות אינו האובדן הגדול בחיים. האובדן הגדול ביותר הוא מה שמת בתוכנו בעודנו בחיים." אין לי מושג מי אמר/כתב את זה, אבל זה לא ממש משנה. שיהיה לילה טוב לכולם.

זה נכון. אני מסכים איתך. אבל אולי תירשמי מישפטים אם אופטימיות אם תקוה אם אהבה:))) את רוצה שכולם יכנסו לדיכאון פה?:))) המטרה היא הפוכה לעודד לנסות להוציא את האנשים מהעצבות לפתור במידת האפשר בעיות:)) יאלהההההההההה תחיכי תצחקי על העולם:)))) @-------)----- איתן

להרה איתן לדעתי צודק העולם מכיל הרבה יופי ולדעתי לנו זכות לבחור בין חיים יפים והרמוניים לבין חיי סבל ורייקנות בבקשה יותר אופטמיות אני אישית מאוד דוגל באופטמיות גם כשנראה שהכול לא הולך תמיד יש את המחר והשמש תמיד תזרח. אנא זירמי אים החיים את בת של אלוהים והוא ברא אותך באהבה ומה שאת עוברת זה רק שיעור בחיים. תהיי חזקה בברכה זוהר.

לפעמים משהו מת בתוכנו ובדרך זו מפנה מקום להמשו אחר שזה עתה נולד. אילן

מה, משהו כמו "האהבה היא אי מוקף בים של הוצאות"?

איתן, רצית משפט אופטימי? קבל המלצה - "אף פעם אל תרגיז תנין, לפני שחצית את הנהר". נו? בעצם זה גם לא ממש אופטימי - אבל ריאלי לחלוטין, לא? :)))))

hi unfortunatly - i do belive this is a very smart sentence.... it is tru - it"s harder to think about loosing someone u love then loosing your own life...

להרה, יש רק הבדל דק בין אבל משמעותי, בין מוות פיזי לבין מה שמת בתוכנו, והוא שהמוות הפיזי הוא סופי וסופני אנחנו חייבים להשלים איתו ולחיות איתו, אבל מה שמת בתוכנו הוא לא סופי ולא סופני, הוא הפיך, אנחנו לא חייבים להשלים איתו ולחיות איתו, אנחנו יכולים לבחור לחיות איתו, אבל אנחנו יכולים גם לבחור להיפרד ממנו ולחזור לחיים. לפעמים קל לנו יותר להשלים עם האובדן ולהמשיך לחיות עם המוות שבתוכנו, ואנחנו נכנעים לזה, והולכים בדרך הקלה, וממשיכים בהרס העצמי, וממשיכים לחיות חיים שהם מוות, ויש מקומות אולי שזה טוב לוותר ולהיכנע ולנוח ולחיות קצת עם האובדן ולהקל על החיים שממילא קשים כל כך. אבל בסוף צריך להתחיל להילחם על החיים האמיתיים בלי תחושת המוות והאובדן וההחמצה והפספוס שמלווה את הויתור הזה. צריך להפסיק להתפשר עם הקושי, הכאב והפחדים ולהתחיל להילחם בהם, להתחיל למגר את התופעה הזאת שגורמת לנו להרגיש כאילו משהו מת בתוכנו. המוות שבתוכנו, תמיד יכול להתהפך ולהפוך לחיים. רק צריך למצוא קצת אויר לנשימה, למצוא את הדבר הנכון ואת האדם הנכון ואת העיתוי הנכון שיחזירו לנו את תחושת החיים, למצוא את מכונת ההנשמה הנכונה שתצליח להחזיר לנו את החמצן לנשימה שאנחנו כל כך רוצים, למצוא את השוק החשמלי שיצליח להשיב אותנו מהמתים. נגעתי הרבה פעמים בתחושת האובדן הזאת של המוות שחי בתוכי, פחדתי ממנה, כאבתי אותה, השלמתי איתה לתקופות, אבל לא לתמיד, בסוף מצאתי את הכוח להילחם בה ולמצוא את האדם הנכון בזמן הנכון שינשים אותי ויחזיר אותי לחיים. אולי אין לי את הזכות להגיד את זה, אבל הרה, אני רואה את ההתלבטות שלך ומרגישה את ההשלמה שלך במובן מסוים עם המוות שקיים בתוכך ועם ההרס העצמי שקיים בתוכך, ואת מתלבטת ומתחבטת עדיין, וצריכה לבחור לאן את ממשיכה הלאה. אני קוראת את הכעס שלך על הפסיכולוגית שלך, ואני מודה שבהתחלה לא הבנתי על מה את כועסת עליה, את הרי ביטלת את הפגישות האחרונות ולא הגעת אליהן, אז מה יש לך לכעוס ? בחרת והחלטת לא ללכת, אז למה היא אשמה ? אבל נראה לי שאת כועסת בגלל שאולי היא ויתרה עלייך ועל הפגישות מהר מדי, אולי היא לא נלחמה עלייך מספיק, אולי היא לא עוזרת לך מספיק, ותחושת המוות שמקננת בך וההרס העצמי הטבוע בך לא נעלמים, היא לא מצליחה למנוע אותם. אבל זאת גם בחירה והחלטה שלך - תרצי לחיות, תרצי להפסיק, תלמדי להעזר, והיא תצליח, ואם לא היא תמצאי את המטפלת הנכונה שכן תצליח או את קבוצת התמיכה שתעזור לך למצוא את הכוחות הקיימים בך, או שתיכנעי לחיים שהם בעצם מוות פנימי ותחליטי שאת ממשיכה הלאה כמו שאת עם ההקאות ועם החתכים ועם אולי עוד דברים שלא סיפרת, אכן האובדן הגדול ביותר שלך יהיה מה שמת בתוכך. הכל ענין של בחירה והחלטה - שלך. מקווה שתחליטי לכיוון החיים, מקווה שלא תוותרי ולא תרימי ידיים. זה לא קל לבצע את ההחלטה הזאת, זה לא קל לבחור, וזה לא קל להתחיל ללכת בדרך הקשה לעבר החיים האמיתיים. לפעמים ההרס העצמי מספק לנו שלוות נפש במקומות ששום דבר אחר לא עוזר, אבל ההקלה הזאת היא רגעית והיא סוגרת אותנו במעגל סגור שקשה להחלץ ממנו. לפעמים תחושת המוות הפנימית הזאת מונעת התמודדות עם מקומות קשים שאנחנו לא תמיד בטוחים שאנחנו יכולים להתמודד איתם. לפעמים כשמרגישים את המוות בתוכנו, לא צריך להרגיש דברים אחרים, לא צריך לפחד, לכאוב, להיות בחרדה, לבכות, לצרוח, להידחות או לחילופין לאהוב ולצחוק - בן אדם מת לא מרגיש לא לטוב ולא לרע, והבחירה היא אם באמת מוותרים על הטוב ביחד עם הרע, אם נכנעים לסיכון ולא מוכנים לקחת את הסיכוי. ובכל מקרה - כל יום הוא יום חדש, החלטות יכולות להשתנות, בחירות יכולות להתהפך, הדברים דינמיים וזורמים, רק צריך לנסות לנווט אותם קצת לכיוון החיובי, למקום שבו אנחנו רוצים להיות, ואם אי אפשר היום, אולי יהיה אפשר מחר, או מחרתיים, או בעוד שבוע. מקווה שזה לא נשמע רע, הכל מהמקומות הכואבים שלי, מהדברים שעברתי, ושאני עדיין עוברת, מההתחבטויות וההתלבטויות שלי, ואת לא חייבת כמובן לקבל שום דבר או להסכים עם שום דבר. מחזיקה לך אצבעות, אביב.

אביב, שום דבר ממה שכתבת לא נשמע רע... זה פשוט ימים רעים שלי, שהולכים ומתדרדרים. והפסיכו' לא עוזרת לי בכלל, להיפך, היא רק מערימה מכשולים. סביר להניח שהרעיון הטוב ביותר הוא להחליף אותה. אבל אז אחזור לדפוס, שאני לא אוהבת - החלפתי כמה וכמה מטפלים בגילי הלא ממש מבוגר, וזה תורם להרגשה של הניתוק והתלישות. אם אני משלימה עם המוות שבי, זה רק בגלל שכל המלחמות עולות לי ביוקר רב... גם כשאני מצליחה לחזור ולנשום שוב, תמיד יש ברקע את הצל של המכה הבאה. זה לא יהיה נכון לכתוב שאני חיה בפחד בגלל זה, אבל זה בהחלט לא מאפשר לי לחיות חיים קצת יותר שלווים. וכן, ויתרתי על הטוב עם הרע... לא כ"כ מתוך בחירנ הגיונית, אלא יותר כמפלט אחרון. מוות פיזי לא יהיה מבחינתי "אסון גדול"; זה נראה לי יותר כמו סיום פתטי למשהו שבעצם נגמר מזמן. אני מניחה שנקודת ההשקפה שלי מעוותת ו"חולה". אביב, כ"כ רציתי שעם המטפלת הזאת זה יצליח, אבל הכוחות ההרסניים שבי רק מפריעים - היום היא איבדה את הסבלנות. היא עוד לא שלחה אותי לדרכי במפורש, אבל זה בהחלט עלה על הפרק. ושוב תחושת הכשלון וחוסר האונים, ושוב כעס שמצטבר ומצטבר, עד שיבוא הפיצוץ. ואני כבר לא יודעת מי או מה אני... קל לי לענות פה לאחרים בפורום - אבל את עצמי אני מקפלת יפה ושמה עמוק עמוק בשומקום... כי אחרת אמות. כי לפעמים נדמה לי, שאין לי יותר לאן לפנות. אני חושבת שאני פשוט עייפה כבר. מה שאני כותבת מנוגד לחלוטין למה שכתבת, אני לא מנסה "להוכיח" משהו, או להתנגד בכוונה... אני פשוט כותבת בלי לחשוב... ואולי אחר-כך, כשאקרא את זה שוב (בעוד זמן מה), גם לי זה יראה שחור מדי... או לא נכון... או סתם כמו עירמה של יאוש. הלוואי ויכולתי לבכות - הייתי בוכה עכשיו 5 שעות ברצף... אבל זה רק הכעס הזה. זה מה שנשאר. אני יודעת שבסופו של דבר הבחירה היא שלי - אבל אני מעדיפה לא לחשוב על זה עכשיו, כי ברור לי מה תהיה הבחירה. ואולי, רק אולי, מגיע לי עוד צ'אנס. אני כבר לא בטוחה.

יפה ותודה עמי

אין על מה.

שלום רב. יש לי אח בן 12, ואני מאוד חוששת. יש לו התפרצויות כעס וזעם, שאינני יודעת ממה הן נובעות. כל יום הוא מרביץ בבית הספר. לפעמים הוא יכול להיות מאוד רגוע, ופתאום להיות עצבני בטירוף. הוא גם מאוד מפונק, כרגע אני לומדת פסיכולוגיה התפתחותית, ועפ"י מה שאני לומדת, כל זה השפעה מהחינוך של הוריי. אולם החינוך של הוריי כלפיו היה הטוב ביותר, הם תמיד נתנו לו עצמאות, אבל בכל זאת, אם לא יעשו לא אוכל, הוא לא יאכל. התפרצויות הזעם שלו מגיעול למצב שלא ניתן לסבול. שאלתי היא- איך אפשר לטפל בזה? יועצת ביה"ס אמרה לי שניתן לשלוח אותו לטיפול מקצועי, האומנם? ראוי לציין שאני גדולה ממנו ב-4 שנים. קיבלתי את אותו החינוך, ואני שונה ממנו התנהגות. ממה דברים אלה נובעים? אנא, ענו בדחיפות. תודה מראש. לירז.

לירז, איפה ההורים שלכם בתמונה? אני מאמינה שהם מודעים לבעיות של אחיך, מה דעתם? קראתי שאת פנית ליועצת בי"ס, היא לא רצתה לדבר עם ההורים? תנסו לברר עם היועצת מה המצב החברתי של אחיך. ואף-פעם לא מזיק לפנות לפסיכולוג לכמה פגישות, כדי שיעשה הערכה ויחליט האם צריך טיפול ואם כן איזה, מכיוון שכרגע גם איכות החיים שלכם נפגעת, אבל בעיקר של אחיך. HERA.

שלום רב, למרות הקשר המשפחתי ביניכם, אין בהכרח קשר בנושאי סגנון ההתנהגות. זו תשובה לסקרנותך האחת. ובאשר לתיקון המצב: מומלץ להוועץ עם השירות הפסיכולוגי של ביה"ס, ובמידה והם אינם מגיבים מהר, או ביעילות - פנו לשירות הפרטי. יש הרבה הרבה ילדים ומשפחות כאלו - שנעזרים יום יום. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

לירז, את באת לעולם, ראית שני מקומות תפוסים (של ההורים) ואת המקום השלישי (של הילד הראשון) פנוי. תפסת אותו. הוא בא לעולם וראה שלושה מקומות תפוסים, אבל רביעי פנוי, תפס אותו. אולי קיבלתם את אותו חינוך, אבל האהבה של ההורים היא שונה והיא בהתאם לייחודיות של כל ילד. לגבי האלימות: האם ניסיתם לברר אם ילדים מציקים לו? האם יש מישהו שסוחט אותו? עדי

אפשר לומר שאין לו שום בעיות עם החברה. יש לו המון חברים, המון. אף אחד לא סוחט אותו, הוא חיי חיים נורמאליים. אני לא יודעת מה לעשות איתו...

שלום אחי הצעיר אמור לקבל ריטלין וכתבתי כאן כדי לקבל עזרה בנושא אלטרנטיבה לריטלין אחרי כל הדברים הגרועים ששמעתי על התרופה ועל תופעות הלוואי שלה אם מישהוא יכול להפנות אותי למקור כל שהוא בנושא אני אודה לו/לה מאד תודה מראש מיכל

אני חושבת שברשימת הפורומים יש פורום לרפואה אלטרנטיבית... תנסי לבדוק שם

הקישי את המילים : הפרעת קשב וריכוז בכפתור החיפוש באתר זה ,ותמצאי שאלות ותשובות קודמות בעניין. בברכת הצלחה,יורם

עקב סכסוכים עם הבת שלי ועם חמתי נגרם לי סכסוך עם אשתי. מאחר ואני מאד עצבני עקב כך אני כל פעם מתווכח עם אשתי על כך. הסכסוך העיקרי הוא על כך שחמתי אינה מקיימת את הצוואה שהשאיר בעלה שנפטר שהשאיר נכסים לאשתי ולבת שלי. אני חייב לציין שחמתי אישה עשירה שאני משכיר ממנה נכס ממנו אני מתפרנס בקושי והיא אינה מוכנה להוריד את דמי השכירות או לדחות את שתשלום. למותר לציין שגיסי עוזר לאימו ומקבל שכר גבוה מאד מחברה שלאשתי אמור להיות חלק לפי הצוואה. מציאת עבודה אחרת לא מסתדרת בגלל המצב ואני מרגיש חסר אונים. בגלל עצבנותי איני ישן טוב ואיני מתפקד במאה אחוז. האם טיפול פסיכולוגי או אחר יכול לעזור?

לירון, טיפול פסיכולוגי הוא אפשרות אחת, אבל לדעתי מומץ לכם לפנות דווקא לייעוץ זוגי, משום שמדובר באיזשהו גורם שמטריד - אני מניחה - גם את יתר בני המשפחה (תא גרעיני). HERA.

לירון שלום יכול ויכול הספור שלך מעלה שאלות רבות - על קשייך להתמודד ועל הכעס שחמותך אינך מקיימת את מחוייבותה כלפי אשתך ואשתך אינה עומדת על כך (ודרך כך אינה תומכת בך?) טפול עשוי לעזור בהתמודדות עם שאלות אילו בהצלחה עמי

את פשוט עונה בכזו מתיקות שאני האמת דבר ראשון מחפש לקרוא את תגובותיך לפורום אגב אני בן 27 מרמת-גן

לא ענית האם את פנוייה

אל תעזבי

הכרתי בחור מקסים (סופסופ) אבל הבחור הקודם ששיחק איתי יויו וגם פורפרה נזכר פתאום להתקשר ואני כוססת ציפורניים ולא יודעת מה לעשות?!! ואיך לעמוד בפניו?? אחרי שנעלם שבועיים פתאום הוא נזכר אבל אני פוחדת ולא יודעת אם אצליח להיות חזקה ולעמוד מול הפיתוי? ומישהו יכול להגיד לי איך מפסיקים לעשות השוואות בינו לבין הבחור החדש? כל הזמן אני משווה: הוא היה יודע מה להגיד עכשיו, הוא היה יודע איך להגיד\ מה לעשות\וכו וכו? אני פוחדת! פוחדת מעצמי! מעמוד השדרה החלש שלי! מחוסר הביטחון שלי!\ מהחרא שהתרגלתי לקבל כל כך הרבה זמן\ כבר לא יודעת איך זה להיות בקשר בריא!!! ואני כל כך רוצה! לא יודעת אם מישהו פה שמכיר את הסיפור קורא עכשיו ויכול להגיד משהו, אבל בכל מקרה אני פורקת, מי יודע אולי זה יעזור במשהו...

ויש לי גם מבחן בעוד כמה שעות......ואני מתרגשת ומנסה בנוסף לכל להתגבר על החרדה שלי... אז תחזיקו לי אצבעות, בבקשה???

המון מזלט"ים ואיחולים מכל הלב, ובהצלחה במבחן - אני מחזיקה לך אצבעות... you can do it.

אז.... מה לקנות לך מתנה?

ליהי, תתרכזי, תקראי ותגידי לעצמך - "למרות הקושי והפיתוי אני לא מתכוונת להרוס קשר חדש בשביל מישהו שרק גורם לי להרגיש רע!" אני יודעת שזה לא פשוט... קשה לך לעמוד בפניו? אל תעני לטלפון (אם יש לך שיחה מזוהה), הוא רוצה להיפגש? תהיי עסוקה במשהו אחר... אני מניחה שמהצד שלי זה אחרת, אני לא יכולה להיות במקומך... אבל אני יכולה לשלוח לך מפה מחשבות חיוביות, שאומרות שלמרות הקושי תתנתקי ממנו... אם את חושבת שאין לי מושג על מה אני כותבת - קיבלתי את הנזיפה. ליהי, זה הגיוני וטבעי לערוך השוואות כשמדובר בקשר (כל קשר כמעט). מטופלים לא משווים בין מטפלים? רוב האנשים שמתחילים קשר חדש עורכים (אוטומטית, בלי לחשוב) השוואות לאקס. אני לא חושבת שמגיע לך לקבל איזשהו חרא!!!! מגיע לך מישהו קצת יותר יציב, שבהדרגה תתרגלי אליו ולאיך שהוא מגיב כאדם בפני עצמו... לא כדמות להשוואה. לב העניין הוא, שאת רוצה קשר בריא - זה כבר צעד חיובי ליצירת קשר כזה. יש לי תחושה, שכשאני כותבת שזה עניין של זמן, זה איכשהו לא מספיק... אבל זה באמת ככה. לצאת מקשר חולה פירושו לתת לעצמך להבריא את החלקים שאותו קשר פצע. טוב, כתבתי די הרבה, ואני אפילו לא יודעת אם זה עוזר במשהו... HERA.

הרה יקרה ומקסימה, בטח עוזר ! איזו שאלה.... קראתי כל מילה ומילה ולקחתי אותן עמוק לתוך המוח שלי, אולי אני צריכה לצעוק את כל הדברים החכמים שאמרת חזק חזק כמו הילד עם החסכמים אולי אז סופסופ המוח שלי גם יפנים ויוכל ליישם... תודה על ההקשבה ועל הברכות ועל החום ואכפתיות. את משהו באמת מיוחד. שיהיה לכולנו יום נפלא אמן ואמן !

מ~ז~ל ט~ו~ב ---------------------------------------- י~ו~ם ה~ו~ל;ד~ת ש~מ~ח ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ מקווה , שתישני הלילה טוב , ומחר בבקר ,תעברי את המיבחן בראש צלול , שיהיה בהצלחחחחחה . אני חושבת שראשך צלול ,ואת בסדר גמור , רק שבקירבתו של האקס " את מורגלת כמו בהתניה אופרטית ,להיות זקוקה ולהרגיש את תמיכתו ,וקירבתו .וכתוצאה , מכך נעשת תלויה ריגשית בו. זה משהו "שנירכש " אצלך ,, בגללו , ואת חיבת להפסיק זאת "לחתוך בשפה פשוטה . האסוציאציות שלך , של הלקבל "או ההרגשה הטובה ממנו , הם הרגל ,ואת יודעת גם בראשך הצלול , שזה מישחק ,כך שאינך יכולה להמשיך ולהיות כמו מריונטה , תני לרגש ולתחושת הבטן שלך, להוביל הפעם , בקשר החדש "סוףסוף. ותיראי שלא תתאכזבי ,בתנאי שתישתדלי הפעם לא לחזור על אותה היתנהגות שלה הורגלת , אלא 1. לקבל אותו כמו שהוא 2. היחס של מקבל ונותן חיב להיות שווה 3. תרגיש את עצמך ואת אישיותך הטובה והמקסימה לצידו , 4. תהני כמה שאפשר , ליהי שלי יקרה ,,שיהיה לך רק שימחה בלב ,ואהבה אהבה כל הזמן ,,,,, ביום הולדתך ושתמיד יתבהרו לך כל הקושיות ,, חיבוקים חיבוקים שלך ויוי.

כבר בשורה הראשונה שלך עברה בי צמרמורת של התרגשות, גם אני כל כך מקווה שאעבור, אני מ א ד במתח כבר מאתמול צהריים עם לחצים בחזה ,בחילות ועצבנות.... הלילה שלי עבר דווקא בסדר יחסית, ישנתי די טוב... עכשיו אני משתדלת להרגע, עד כמה שאפשר, זה קצת קשה, ככל שמתקרבים למועד.... תחזיקי לי אצבעות.... בקשר לקשר.... הלוואי שאצליח ליישם את מה שכתבת, זה מאד מסובך לי, את בטח מבינה, אני לא כל כך יודעת למה נכנסתי מלכתחילה לסרט הזה, כי זה לא מתאים לי בכלל! אבל עכשיו אני שם ורוצה לצאת רק לא יודעת איך... והוא משגע לי את השכל ועושה קווטצ' מכל מדבר הזה שנקרא רגש.... ומתי אני אהיה חזקה??? ויוי שלי, תודה על הכל, לקחתי שבע חיבוקים..... שיהיה לך יום נפלא, אוהבת ליהי.

ליהי יקרה, קודם כל, מ-ז-ל ט-ו-ב!!!! אני מאחלת לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך...כל שתבקשי, לו יהי! לגבי הבחורים בחייך, ראיתי שקיבלת כמה וכמה תשובות, וזה בוודאי גרם לך לחשוב על הדברים. אז מה חשבת? אז שוב... מזל טוב :) טלי פרידמן

אני אם לילדה בת 4שנים ו3חודשים בעייתי היא שהיא מעט אגרסיבית ולאחרונה נוהגת להרביץ לחבריה בגן. הייתי מעוניינת לדעת כייצד עליי להגיב וכיצד עליי להסביר לה על חומרת מעשיה. הגננת בגן נוהגת להושיב אותה בצד בעונש לכמה דקות בכל פעם שהיא מרימה יד על ילד האם כך יש לנהוג?או שמא זה עלול ליצור לה תדמית שלילית עוד יותר בעייני הילדים

עמירה בוקר טוב. האם ילדתך מרביצה גם בבית? גם לך? או רק לילדים בגן? האם זו התנהגות חדשה- או שהיתה תמיד? עני על שאלותי ואנסה לחשוב איתך כיצד יש לנהוג. בברכה. רוית.

רוית שלום לי היא לא מרביצה בד"כ אבל לאחיה לפעמים באופן כללי -היא די אגרסיבית אם זה בצעקות בכל פעם שהיא נידרשת למשהו או בהרמת יד על חברים בגן כאשר היא ניקלעת לסיכסוך . אני יכולה לומר שהנהגות זו לא ממש חדשה אך לאחרונה הוחמרה. האם תוכלי ליעץ לנו כייצד לנהוג ואולי אף ליעץ מה לעשות כאשר מצב זה קורה בגן. כפי שכתבתי כבר הגננות שולחות אותה לכמה דקות לשבת בצד בעונש. האם זה נכון? תודה על התיחסותך

מה שלומך? בוודאי שאני עדיין כאן בשבילך ואני יודעת שאת גם. גם אם קשה לי עם הושטת היד הזו, לפחות אני יודעת שהנכונות שם וזה כבר מקל ועוזר. תודה חמודה. דבר אחר: שאלת משהו לגבי "חור" שנפער בנשמה כשחווים אובדן. לדעתי המשמעות היא הריקנות הענקית כתוצאה מהמקום בו שכן אותו אדם חי בלב. יש שיר שאומר "כשתמות...משהו ממני ימות איתך". אני כבר לא מאמינה שאותה ריקנות יכולה להעלם לחלוטין. ישנם מקומות שלעולם לא יתמלאו בשום דבר יותר. זכרונות כואבים, מראות כואבים אפשר לנסות לטשטש, הזמן עושה את שלו, אפשר לצבור עוד-אחרים,טובים,עם אנשים אחרים...וזה עוזר להתגבר על מי שאיבדת, על הכאב... אבל... הזיכרונות הטובים-דוקא הם...שעולים ללא שליטה, בכל פעם זיכרון אחר. אם לא היית מאבדת את אותו האדם, אז סביר להניח שהיית מעבירה את הזכרונות הפתאומיים הלאה...כשנזכרים במישהו יקר שאיננו-קופאת התמונה...והרבה פעמים ביחד איתך... ועוד... יש תחושות שהן בעצם חלומות שרקמנו ביחד, שאיפות שלנו, תוכניות שחלק מהתמונה שלהן היו תלויות בקיומו של אדם מסויים (לדוגמא: לגור במקום מסוים, ללמוד במקום מסוים) וכשאותו אדם מת משהו בחלומות הללו מאבד מערכו, מקולקל, פגום ומרגישים שחייבים להחליף אותם/לוותר. לפעמים לטווח הקצר גם מקומות שיש בהם את תחושת הנוכחות של האדם האחר הם מקומות שנמנעים מלהגיע אליהם. ולא רק מקומות שהוא עצמו נהג לבקר בהם, אלא אפילו מקומות שהוא קשור אליהם ממש בעקיפין כמו מקומות שמהם את נהגת להגיע אל אותו אדם אחרי שביקרת גם בהם... הזיכרון הוא דבר מפותל... ונוצרים לעיתים פערים בנפש... מה שהכי קשה בהתחלה באובדן כתוצאת ממוות הוא החוויה של חוסר האונים הזו, של אובדן שאין לו תקנה. לא משנה מה תעשי, זה לא יעזור, מוות הוא דבר סופי. אם זה היה מוות נמנע, התחושה הזו, לדעתי, מתעצמת...מלווה בכעס על הרשלנות ונטילת החיים לשווא. מקווה שלא הלאיתי אותך, אני.

שלום, סליחה שאני מתערבת, אבל פשוט לא יכלתי שלא להגיב על התאור הכל-כך מדוייק ומרגש של התחושה הקשה הזו! ואין לי בעצם מה להוסיף - בדברייך המקסימים פשוט מיצית הכל! שלא תדעי יותר צער, שכולנו לא נדע יותר צער נזבורה

היי! מה נישמע? ובכן, יש לי בעיה מוזרה שאני מסמיקה כל הזמן ומתביישת מכולם. אף פעם לא היה לי את ההרגשה הזאת וזה נורא נורא מפריע לי. אני לא יודעת מה לעשות! פשוט לא מסוגלת להתנהג כמו שצריך אני מתחבאה כדי לא לדבר עם אף אחד וכשאני מנסה אני מסמיקה כמו עגבניה וזה מעצבן אותי. מה לעשות??????

ג. שלום זו ביישנות מעגלית. את יודעת שתסמיקי ואז את מסמיקה. כלומר, יש פה מרכיב משמעותי של שכנוע עצמי. זה בכל מקרה ברמה הטכנית. ברמה יותר עמוקה יש שאלות רבות לגבי ביישנותך,למשל, אופן יצירת הקשרים שלך, דימוייך העצמי וכדומה. בשלב ראשון כדאי לפתח מודעות למה קורה לך. מהם הסימנים שמביאים אותך להסמקה או מבוכה. יתכן שעצם המודעות תעזור לשנות את המצב. במידה ולא, ובמידה שזה מציק מאוד תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה שלום:) ממתי זה בעצם התחיל? או יותר נכון לשאול בעקבות מה? בטח משהו פגע לך בביטחון. תפרטי יותר. ואל תתעצבני:)) זה לא יעזור:) כי את סתם תסמיקי תתחבאי ותיהי עצבנית:))) יתכן מאוד שצחקו על משהו שאמרת פעם וזאת הסיבה? בכל מיקרה זאת לא בעיה מוזרה. כי אני בגיל צעיר יותר הייתי במצב שלך בידיוק. תפרטי וניראה. איתן

שלום לד"ר איתן :)))))) לא סיפרת לי שסבלת מבעיה של הסמקה!!!!!!! HERA.

אני בגיל 26 יש ליבעיה של חוסר ריכוז בפעולות פשוטות ביזמן פעולה מסוימת אני "חולם מעופף" לא מרוכז אני מיתעצבן "ויורד עלי" זה קודה גם כשאני מדבר אני ניכנס לבלק אאוט ולא מצליח להיתרכז בדיבור בשמיעה ליפעמים אני מפספס כמה מילים יש לציין שתשובותי לפעמים יוצאות מתוך פחד ולא תמיד לפי מה שאני חושב . תודה

יוסי, תפנה לאבחון, כדי שתדע אם הפרעות הריכוז נובעות מגורם אורגני או מגורם נפשי. רק אחרי שתדע את זה, תוכל לטפל בבעיה על הצד הטוב ביותר. בהצלחה, HERA.

בדיוק. זו גם המלצתי, פנה לאבחון. כדאי להתחיל בפגישת ייעוץ אצל פסיכולוג מומחה. הוא ינחה אותך לאחר מכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

השתמש בכפתור חיפוש ורשום: קשב וריכוז- יתקבלו לך שאלות ותשובות בענין אם אין לך בעיה עם אנגלית הקש את המילה ADD ותקבל חומר מענין מאד בברכה.

אורן, תודה.

עץ חדש???:))) אני שמח מאוד שנשארת:) את רואה שכולם דואגים לך?????:) עכשיו אם מישהו יתריד אותך רק תגידי:)) וכולנו ביחד נעיף אותו לכל הרוחות:))) @--------)---- איתן האחד והיחיד:))

מה, אתה פה עכשיו?

שלום רב לאחי יש בעיות נפשיות ,הוא לוקח כדורים מסוג- סרוקסט: לטיפול במצבי דיכאון ומהתחלת הטיפול בכדרורים מצבו היתדרדר הוא בקושי אוכל , כל היום הוא בבית , מיתרגז מכל דבר שאומרים לו , הבעיה שהוא נשוי ואישתו אמרה לו שעד שהו לא מוצא עבודה היא לא מוכנה לחזור אליו , מאז מות אימו התחילו לו הבעיות הנפשיות ועד שהיתחתן וגם לאחר שהיתחתן מצבו היה יציב , המצב החל להיתדרדר לאחר שהיה צריך לעבור דירה ,לאחר מיכן החל להיתעצבן על אישתו (בעודה בהריון) המצב היה גרוע ,אבל לאחר הולדת ביתו החל המצב להחמיר עוד יותר הוא היה בביתו לבד ואז בשלב מסיום עבר לגור איתי ועם אבי בדירתנו (עוד ליפני החתונה אחי היה גר עם אבי וככל הנראה הושפע מהיתנהגותו ואבי בעצמו סובל מבעיות עצבים ונוטל כדורים מסוג : רידזין ואומפרדקס ואחי עם הזמן החל לחקות את היתנהגות אבי ) לא מזמן פיטרו אותו מעבודתו ביגלל בעיותיו ,נכון לעכשיו הוא נימצא בבית מעת לעת עושה מאמץ אפסי (שלפי דעתו הוא כביר) למצא עבודה (אבי ואחי מזניחים את הבית ואני היחיד שמנקה אותו)כמו כן גם אבי נימצא במצב ירוד לדוגמא: אם אני לא יכריח אותו ללכת להיתקלח יכול להיות שהוא לא יתקלח חודש בחזרה לאחי ,ובכן כל היום הוא בבית בוכה ומרחם על עצמו , שאלתי היא מה ניתן בידי לעשות כדי לשפר את מצבו איזה טיפול הוא צריך לקבל כדי להישתקם? והאם כל המצב הזה משפיע עלי לרעה?

ערן שלום המצב לא נשמע טוב אנא פנה מיד לפסיכיאטר המטפל בו לחוות דעת שניה 1. במידה ומצבו מדרדר - הטפול התרופתי אינו מספק ודורש שנוי 2. יתכן והוא זקוק גם להתערבות שיחתית כל השהייה עללה לגרום לירידה נוספת או לסכנה לגפיעה בעצמו בהצלחה עמי

אביב, אני קוראת את הדברים שלך..... ואני מוצפת ברגשות.... היום אני מבינה למה התרחקת ואני מצטערת שכעסתי.... קשה לי לכתוב...ועוד יותר קשה לי להביע מה שאני מרגישה... אבל אני קוראת את הכל.....לא מתעלמת, כלל לא , רק לא מסוגלת לכתוב. הרה...את וודאי גם יודעת למה אני מתכוונת.... ויוי, תפנימי טוב את מה שאביב כותבת..... להתראות....

אליאן יקירתי אני לא רק , מפנימה את דבריה ,אלא שמה אותם על לוח ליבי ,ויותר . היא גדולה מהחיים , אבל את יקירתי , ,לא רק לקרא את צריכה , אלא לצאת מתוך כל ,,הכאוס שלך . איך אפשר לעזור לך כדי שריגשותיך יבואו לביטוי בכתב כאן .כדי להקל עליך , אני יכולה להרגיש אותך כאן אפילו שאת לא כותבת , . אליאן היקרה , אפא המרץ והאהבה והאומץ שהיה לך לתת לכולם .,,, תנסי ,את מסוגלת .חביבתי. שלך באהבה ויוי.

אליאן, למרות שהחלטתי לא לכתוב פה בנתיים (מסיבות שציינתי תחת הכותרת "נאלצת לעזוב"), אני רוצה שתדעי, שאני יודעת למה את מתכוונת, ושזה בסדר... אף-אחד לא מצפה ממך לכתוב פה כל הזמן, אלא רק כשאת מרגישה שאת יכולה. וכשאת כותבת - תמיד יהיה מי שיקרא ויתייחס לדברייך. וזה מה שהופך את הפורום הזה לפינה שאני חיפשתי, למרות "היצורים" המעצבנים שפריעים!

בוקר טוב לכולכם, אליאן - אין על מה להצטער, אם קשה לך לכתוב אז אל תכתבי, אם קשה לתרגם במילים את מה שמסתובב ועושה בלגן בבטן ובלב, אל תילחמי בזה. אני מכירה את התחושה שעומדת לך אבן על הלב ומתחתיה סערה והאבן חוסמת את הכל ולא נותנת לדברים לצאת החוצה. לפעמים אי אפשר להילחם בזה, וגם לא צריך, לא בשבילי, אני פה בשבילך גם אם את רק מראה סימן חיים וכותבת שאין לך מילים. יש לי סבלנות ואני אחכה שהאבן תתפוגג לה לאיטה והדברים הכלואים מתחתיה ישתחררו וזה קורה, אני מבטיחה. הייתי בדיוק באותו המקום שקראתי דברים, ולא מצאתי את המילים להגיב, שהיה לי הר געש רוחש פעילות בבטן ולא יכולתי לדבר עליו או לתאר אותו במילים ובטח לא לשתף בו, הכל היה תקוע, וזה עובר, זה לוקח זמן אבל זה עובר, ולאט לאט הדברים חוזרים. אני מחכה עם הסיגריה, בשתיקה בלי מילים, וגם עם כשיחזרו. ויוי - אני לא גדולה מהחיים, אני סתם מנסה להמשיך הלאה עם הכל, לפעמים מצליחה ולפעמים גם לא. אתם הייתם עדים לנפילות, להעלמויות, לכשלונות וגם להצלחות. עכשיו אני מנסה לעלות שוב על הדרך הנכונה ואני מקווה שאני אכן אצליח ואתחבר חזרה אל החיים ואל הטוב שבהם, אבל אני לא גדולה מהם. הרבה פעמים הם ניצחו אותי, אבל רק זמנית, אני בדרך כלל לא נותנת להם להביס אותי עד הסוף, אני בדרך כלל קמה מהכשלונות וממשיכה הלאה, וכל מה שאני עושה זה לנסות ולהמשיך למרות הכל ועל אף הכל וכשאפשר גם קצת לשתף ברגשות ובתחושות, כי זה עוזר, גם לי וגם לאחרים אני מקווה. בכל מקרה תהיי חזקה, ואני פה גם בשבילך, אם בא לך לשתף, להתייעץ או סתם לכל דבר. אורה - מקווה שאת מרגישה יותר טוב, שהחום ירד ואיתו דעכו גם קצת התחושות הקשות והאופוריה. תנסי לשתות תה עם דבש, שמעתי שזה עוזר :-)). ואכן יש לנו כבר 12 ימים והיום ה- 13 כבר החל את דרכו :-)). הרה ואינשם - רק רציתי להגיד שאני קוראת ובדרך כלל לא מגיבה, כי אני מרגישה שהנקודות המשותפות שלנו מעלות אצלי דברים מאוד קשים, שלא תמיד קל לי להתמודד איתם, וגם לא תמיד קל לכם להתמודד איתם, ולא הייתי רוצה להרחיק אף אחד רק בגלל שאמרתי דברים קשים ממני שנגעו בנקודות כואבות שלו. אז אני פה בשתיקה שלי, איתכם, מלווה את ההתמודדות שלכם ומנסה לשלוח כוחות מהמעט שאספתי. שיהיה לכולם יום מקסים, אביב.

אביב, תנסי לשמור את מעט הכוחות שאספת לעצמך... את צריכה אותם. אם תשלחי הכל אלינו, לא ישאר לך כלום, ואז מה זה שווה. אנחנו פה, על כל המשתמע מכך - את צריכה קצת (או הרבה) זמן לעצמך? קחי אותו. גם אם מישהו נפגע ממך, זה נסלח. אנחנו פה, ונחכה עד ששוב תוכלי להצטרף. HERA.

אביב - קושקוש... מה שלומך? החום והכל התבררו כתוצאה משן בינה סוררת אז היום הלכתי לבדיקה אצל רופא שיניים ובאותה הזדמנות שאני כבר אצלו הוא עקר אותה. אי... זה כואב לא העקירה עצמה (לא הרגשתי כלום) אלא הטראומה אח"כ כשההרדמה עוברת והגוף מבין שמשהו חסר זהו, אני קצת בורחת מהכאבים אל האינטרנט אולי אפילו אפתח טליוויזיה (שכחתי כבר איפה הכפתור בחיי) אסור לי לשתות דברים חמים ואני מתה לתה או קפה... תודה על העצה בכל מקרה זהו תשמרי על עצמך ועל ההחלמה שלך ותמשיכי לספר לי מה קורה איך אל תיעלמי

אני רק רוצה לשלוח חיבוק חם לכל אחת ואחת מכן ולכולכן ביחד. עם כל הקשיים שכל אחת מכן מתמודדת, אתן מוצאות את המילים והכוחות גם לשתף את כולנו, וגם להושיט יד לאחרים הזקוקים לכם. גם אם זו שתיקה, גם אם זה מילים, הכל מתקבל. העיקר שאתן כאן. שלכן, טלי פרידמן

לאחר קריאה של מספר כתבות בנושא נראה כי אין פתרון קסם, האם לילדתי בת ה-3 שנגמלה בעבר וישנה לילות שלמים ללא הרטבה ושחזרה להרטיב לאחר חצי שנה בצורה קבועה (כל לילה ואף בשנת הצהריים) כדאי לחזור לחיתולים או לנסות לגמול בכל זאת? ילדתי החלה גן חדש בשנה זו וההרטבה החלה פחות או יותר יחד עם זאת, איך ניתן לבדוק, אם בכלל, קשר לנושא. הגננת ואנחנו כהורים מרגישים שהילדה מאושרת בגן לא פחות מבשנה שעברה.

לגיל בוקר טוב. רגרסיה בגמילה נפוצה בקרב ילדים. כמו בכל השג שלנו, הכרוך במאמץ רגשי עז- גם אנחנו המבוגרים כמהים לעיתים לחזור אחורה- למערכת פחות טובה אולי, אבל שם הרגשנו בטוחים. מאוד יתכן שהנסיגה קשורה לשינוי הגן, במידה ולא קרה משהו נוסף- כמו לידת אח, מעבר דירה, וכד'. לא הייתי מחזירה את הטיטול- אלא מדברת עם הילדה על השינוי, הקושי, אך גם תחושת ההשג. לצד זה הייתי מתגמלת הצלחות ומשדרת מסר:"נכון שקצת קשה, אבל את ילדה חזקה, וכבר הצלחת בעבר- אז אנחנו נעזור לך להצליח שוב..." או משהו כזה. נסו לא להיות שיפוטיים, אלא לתמוך. בברכה. רוית.

באמת מצאתי פה איזושהי פינה שהיא קצת אחרת, אבל לאור "היצורים" ששולחים תגובות החלטתי לעזוב את הפורום. למזלי אני לא יודעת "להיות" עצובה - אבל למרות זאת חבל לי. כי יש כאן גם אנשים מקסימים. HERA.

הרה ושאר משתתפי הפורום שלום שלום אחת לכמה זמן יש התפרצות יצורים/יצרים בפורום שלנו. ביקשתי מהנהלת האתר למחוק את ההודעות הפוגעות. טבעו של האינטרנט שאיננו חסום ואכן לעיתים יצרים/יצורים אפלים גולשים גם לאתר שלנו. עם זאת, גם את מוגנת שכן האנונימיות שלך נשמרת בסופו של דבר. יש לך אפשרות גם להתעלם ולא לתת להודעות כאלה לחדור אל מתחת לעור. נוכחותך פה תורמת לפורום ואצטער אם ההודעות השוליות הללו יגרמו לך לעזוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן, אני יודעת שיש לי את האפשרות להתעלם. אבל אני לא מתעלמת בגלל שזה לא פוגע ולא מעליב... וזה כמו לחפש בכוח משהו שכן יפריע לי. רציתי לעזוב, מכיוון שאז לא יכתבו לי כאן כאלה דברים, ו"שלוות" הפורום תישמר. אבל כנראה שתמיד יימצא "קורבן" אחר, לא? HERA.

הרה יקרה, מצטרפת לדבריו של ד"ר אבני.. ולהלן העדות לכך כפי שהיא מתבטאת על פניי: :(( תשארי? טלי פרידמן

איתן, טוב, שמעתי לבקשתך :) ואני עדיין פה. זה באמת יהיה מטופש לתת למישהו לקחת ממני את הפינה שמצאתי לי.

אני לא הבנתי למה התכוונת שכתבת לי שמישהו אחר ענה לך כאן:)) אני עדיין אחד ויחיד. וטוב שכך:))) ונכון הפינה שלך מספר אחת:)) @---------)------- איתן

זה בסדר.

בתי בת ה 10 מאוד מאוד לחוצה. זה מתבטא ברעד בידיים כשצריך להכין שיעורים, בצעקות ובכי בבקרים כי היא פוחדת לאחר לבית הספר ועוד. אנחנו חיים עם המון בעיות בבית- בתי השניה אנורקסית, יש לנו בעיות כספיות רבות, האבא של הבנות לא חי איתנו ועכשיו הוא ואשתו מצפים לילדה. אני בטוחה שכל זה משפיע על הבת שלי אבל לא יודעת כיצד לעזור לה.

רקפת שלום אנא פני ליעוץ מקצועי להערכה דרך בית ספר או דרך קופת חולים והוועצי בהם בהצלחה עמי

לפורום הפסיכולוגיה. הומלץ לבני לקחת לתקופת ניסיון תרופה בשם רטלין עקב חשד להפרעת קשב וריכוז, האם ניתן לקבל חומר כתוב על התרופה. והאם יש תופעות לוואי ,והאם מומלץ טיפול בתרופה זו.בני בן 12. בתודה מראש

שלום רב, בכל פעם שריטלין עולה על הפרק יש לשקול חוות דעת של פסיכולוג (חינוכי, התפתחותי), מאבחן/ת דידקטית, ורופא ילדים מומחה. פעמים רבות כדאי לנסות שינוי שיטת הוראה, בטרם התחלת הטיפול התרופתי. חומר רב על הריטלין נמצא בכל שירות פסיכולוגי חינוכי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הכנס למנוע חיפוש GOOGLE והקש -RITALIN - וגם - ADD - אלו מילים שיביאו אותך להרבה אתרים בתחום כמו כן בקר באתר הבא ושם תמצא המון חומר על כך בברכה, יורם מצורף אתר ישראלי להפרעת קשב וריכוז: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306

גדען שלום יש ספרים לא רעים בעברית על הפרעת קשה ADHD למשל של ברקלי אם אתה רוצה קנה וקרא על ריטלין ספמפית חפש באתר של http://www.infomed.co.il/default.htm או בכל מנוע חפוש יש חומר בשפע בהצלחה עמי

שלום לך חברתי ללימודים, ירדתי למכולת ונתקלתי בשם שלכם. אמרתי בליבי :"מה? לא יכול להיות!!!!!!! הוא רק בן 16..." המוכר במכולת אמר לי שהיה לו סרטן, נרפא מזה אבל קיבל דום לב. החלטתי שאבוא אליך אחרי ראיון העבודה אליו הלכתי. בליבי כל הזמן חשבתי: "אני הולכת אליה הביתה ומה אומר לה? ומה אומר לאדם שלא ראיתי אותו כ15- שנה?" בסוף עליתי אלייך. בכניסה לבית ראיתי נרות דולקים ושלטים תלויים על הקיר ובני נוער (חבריו) ישבו דוממים. בבית פגשתי באימך ואחר בך. לאימא נתתי חיבוק גדול ולך לחצתי את היד. ב"דרך אגב" שאלתי אם אתם בקשר עם חברה אחרת ואמרתם שיש לה ילדה. דיברתי ואמרתי לכם (ואני חוזרת על זה) שאל תתנו לאף אחד לשפוט אתכם. אתם רוצים ללכת לחתונה? לכו!!!! זה לא אומר שאתם לא מתאבלים על הילד (האח) שלכם. יש לי שכנה שגם איבדה בן אבל היא כן הולכת לחתונות שמחות וכו'. אתם גם צריכים להתאבל. קחו לכם את הזמן שלכם. אומרים שאתם חזקים אבל גם לאנשים חזקים יש רגשות. ולך במיוחד חברתי לספסל הלימודים: 1. שלא תחשבי לא ללדת ילדים. 2. יכול להיות שההורים שלך יהיו דאגניים יותר כלפייך בגלל מה שקרה (השכנה שלי אומרת שהיא מצליחה לא להעמיס על הבת הנותרת דאגה) אבל לא כולם מצליחים בזה. חשוב שתביני. משהו גם לסביבה התומכת במשפחה: חשוב שתתמכו בהם ולא תשפטו אותם. אל תצפו מהם להתאוששות כי מדבר כזה (אובדן ילד) לא מתאוששים!!!!!! קבלו אותם, חבקו אותם, הם צריכים את זה!!!!!!!! עדי

נורא עמוק.... אני אף פעם לא איבדתי מישהו כתוצאה ממוות (ואני מקווה לא לעבור את החוויה הזו) ואני חושבת שמאוד קשה להתמודד עם אובדן, זה לכל החיים, זה סופי, כואב. הלוואי שאנשים שאיבדו אדם יקר, יוכלו לקרוא את מה שכתבת כאן, להפנים את זה, לקבל את החיים שאחרי, להתמודד איתם, לא לוותר. שיהיה לכולם כל טוב.

ג'קי, תודה!!!!!!!!!!!!! עדי