פורום פסיכולוגיה קלינית

44533 הודעות
37064 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
04/11/2001 | 07:22 | מאת: אבי

ד"ר שלום. אני בן 38 , מצב בראותי תקין . לעיתים תכופות קורה שמצב רוחי משתנה ללא סיבה משמעותית (בבית) לרוב קורה כאשר הדברים לא "מתנהלים" כפי שאני הייתי רוצה וגם מלווה כמעין דיכאון , מצב זה יכול להמשך עד 3 ימים ובעקבות כך ניגרמים שרשרת של מריבות . - מה ניתן לעשות / להיבדק כדי להוריד ממני את מצב רוחי המשתנה? - האם ערכים נמוכים של הורמון גדילה יכול לגרום למצבי רוח משתנים ? - האם ישנם בדיקות דם מסוימות שיכולות להצביע על בעייה זו ? בתודה מראש אבי

04/11/2001 | 20:43 | מאת: דר' עמי אבני

אבי שלום אם התגובות הדכאוניות קורות בהקשר של ענינים שאינם מתנהלים כהלכה יש לשקול אפשרות של פסיכותרפיה דווקא והשמוש באמצעים תרופתיים בא במקום שני כללית מעבר לבדיקה שמצב בריאותך תקין (כולל למשל בלוטת תריס) אין בדיקות ספציפיות במידה ויש בעיה גופנית שווה לאזן אותה אולם שוב אם מדובר בתגובה רגשית למצבי חיים קרוב לודאי שהבעיה בעקרה רגשית אתה יכול לקדם את הברור עוד ע"י פניה לאיש מקצוע בהצלחה עמי

04/11/2001 | 00:21 | מאת: דנה

שלום רב, במבחנים פסיכודיאגנוסטיים שעברתי נמצא כי אני סובלת מהפרעת אכילה בלתי טיפוסית (מספורה 307.50), לאחר שלא נמצא כל גורם אורגני לבעיה. אודה מאוד על קבלת הסבר באשר לאבחנה זו.

04/11/2001 | 10:23 | מאת: רות

הפרעות האכילה מתחלקות לשלוש קטגוריות מוגדרות - אנורקסיה, בולמיה ואכילה כפייתית, ולרביעית שהיא הפרעת אכילה בלתי טיפוסית, שאליה מסווגים כאלה שעונים רק על חלק מהקריטריונים להפרעה אחרת על פי ה- DSM, אבל לא על כולם, או כאלה שיש להם סימפטומים מעורבבים מכל שלושת הקטגוריות. הדוגמאות הנפוצות הן : 1. אנורקסיה נרבוזה שבה אין הפסקה של המחזור למעלה מ- 3 חודשים. 2. ירידה משמעותית במשקל בתקופת זמן קצרה אבל בלי להגיע למצב של תת תזונה, או של ירידה ממשקל מינימום. 3. נסיונות התנקות לאחר ארוחות רגילות ונורמליות, כלומר אכילת ארוחה רגילה והקאתה או לקיחת משלשלים אחריה או צום או ספורט אובססיבי. בולמיה בלי הבולמוסים המקדימים. 4. לעיסת האוכל ויריקתו. ובטח יש עוד..

03/11/2001 | 23:00 | מאת: אירית רמי

שאלתי היא האם יש קשר בין בלוטת התריס לבין פוביות או חרדות למינהן. וזאת מאחר ונאמר לי לעשות בדיקת תקינות הבלוטה בהקשר לחרדות בזמן נהיגה. תודה על המידע........ ותודה לאור שהפנתה את תשומת לבי גם לנושא זה.

04/11/2001 | 19:01 | מאת: "אור

http://www.geocities.com/ooomoshe/ddd.htm

04/11/2001 | 19:01 | מאת: "אור

http://www.geocities.com/ooomoshe/ddd.htm

04/11/2001 | 19:01 | מאת: "אור

http://www.geocities.com/ooomoshe/ddd.htm

04/11/2001 | 20:44 | מאת: דר' עמי אבני

איריס שלום התקפי חרדה עשויים להיות קשרוים להפרעה בבלוטת התריס פוביות - לא ידוע לי בברכה עמי

03/11/2001 | 22:06 | מאת: אלון

אני שכן של החייל החטוף בני אברהם ז"ל. הוריו החל מיום יושבים בסוכת האבלים ואני לא יודע איך לנחמם. מוצאי-שבת 3-11-2001 היום הראשון לשבעה........

ניחום אבלים אף פעם לא היה דבר פשוט... בעיקר לא במקרה כזה, שעדיין מנקר ספק קטן - אולי יש עוד סיכוי שבני חי? תיגש לשם תזרום אם התחושות שלך. אתה לא צריך לומר הרבה. מספיק לומר שקיווית לא להגיע למעמד שכזה... או כל דבר אחר שנראה מתאים באותו רגע. בניגוד לארועים שמחים, אין טקסט "מתאים" לניחום אבלים (מלבד מהמשפטים השגורים - "שלא תדעו עוד צער", "משתתף בצערכם" וכו').

אלון, אני מסכימה עם הארה. עדי

לדעתי תגש אליהם ופשוט "תוציא החוצה" את כל אשר על ליבך, כלומר-תשאל אותם איך הם מתמודדים עם אובדן הבן והאם יש דרך כלשהי שבה אתה יכול לסייע להם ולחזק את ידיהם? תאמר להם שכל אימת שיצטרכו עזרה אתה תמיד תמצא לידם ותהיה מוכן לשמוע את אשר על ליבם שהינך שכן שתמיד הם יוכלו לפנות אליו ולהעזר בו ועתה בשעה קשה כזו יש להם צורך על אחת כמה וכמה לדבר על המוות ולא להדחיק ולהשכיח את הדברים. מאחר ועתה הוא הזמן להעלות זכרונות ולפתוח אלבומים ולהיזכר בבן שהיה ואיננו כלומר להיזכר בדברים ובפעילויות המשותפות שהיו להם עם בנם ואשר יחרטו בזכרונם לנצח נצחים.

03/11/2001 | 19:28 | מאת: shay_israel

שמי שי ואני סובל מחרדות כבר למעלה מ 4 שנים בעבר היתי מטופל ע"י פרוזק במשך כ- שנתיים ומאחר ולא עזר לי הטיפול ע"י הכדור לתווך הארוך וחדרה תמיד חזרה ובגדול הוחלט ע"י הפסיכולוג שלי להחליף לי את הכדור ל- סרוקסט שאלתי אליכם המומחים לדעת את ההבדלים שבין שני הכדורים? בתודה שי

03/11/2001 | 22:47 | מאת: דר' עמי אבני

שי שלום מי שמחליט אינו הפסיכולוג אלא הפסיכיאטר הכדורים שייכים לאורה קבוצה יש הבדל בתופועת הלואי (יחסי) התגובה לתרופה היא אישית מכל מקום חשוב שתהיה במעקב והערכה אחת לחודש לערך כדי להעריך האם התרופה מועילה ומה קורה עם תופועת הלואי בהצלחה עמי

04/11/2001 | 09:16 | מאת: shay

כמובן הפסיכיאטר טעות שלי בכתיבה ואני גם יודע את ההבדלים בינהם כמו שצינתי אחרי 4 שנים של חרדות וטיפולים. כונתי בשאלה היתה בשוני בפעולת כדור האפקטין לסרוקסט מבחינת פעולתו בגוף והשפעתו ביום יום. תודה שי

04/11/2001 | 20:56 | מאת: "אור

לדעתי מנסיון פרוזק רק משפר מצב רוח לא מתאים לחרדות סרוקסט טוב אבל פוגע בחיי המין וגורם לקושי בשינה אפקסור" כדור מצוין עובד גם על הסרוטונין וגם מרגיע לא פוגע בחיי המין ולא גורם לאי שינה... חיסרון גורם להזעות

03/11/2001 | 19:12 | מאת: אנונימי

שלום רב. אינני יודע אם הודעתי מתאימה לפורום זה, אך החלטתי לנסות.. אני בן אדם נורמאלי ומצליח. אני בסך הכל בן 18 וחצי ואני מתגייס בזמן הקרוב מאד לצה"ל יש לי כמה חששות מהגיוס ומההתרחקות מהבית. אני הולך להיות חייל קרבי ואני מפחד שיהיו לי בעיות עם כך מכיוון שלא אראה את הבית הרבה אלא רק פעם בשבועיים לערך. הבעיה החלה לפני זמן מה כשהייתי מועמד ליחידות עילית של הצבא והייתי ב גיבושים אליהם - שם נאלצתי לשהות מחוץ לבית עם אנשים שאינני מכיר למשך כמה ימים. שמתי לב שבמשך שעות היום הבעיה לא חמורה ואני מתמודד איתה אך כשהחושך עולה אני "נשבר". אני מתחיל לחשוב על הבית החם.. על החברים.. על החברה ועל הכל.. אז אני נתקף געגועים וחרדה ואני מרגיש הרגשה איומה שהייתי עושה הכל כדי להיות בבית עכשיו. מאז עבר זמן ואמנם לא מתגייס ליחידות עילית אך אני מתגיס לקרבי "רגיל". חשוב לציין שלא בא בחשבון שלא אתגייס לקרבי.. רציתי לדעת מה דעתכם בענייני המסובך מעט.. תודה!

03/11/2001 | 22:00 | מאת: HERA

אנונימי יקר, מה שאתה מתאר אופייני מאוד - מצד אחד הניתוק מהבית ומצד שני תנאי לחץ, שאתה לא בהכרח רגיל אליהם. עד היום, תמיד כשהמצב היה לחוץ או קשה, יכולת להסתגר בבית, או לדבר עם החברים והחברה. ועכשיו? עכשיו פתאום כולם לא זמינים בכאן ועכשיו. צריך לסמוך על אנשים זרים (שעם הזמן לומדים להכיר). HERA.

04/11/2001 | 02:52 | מאת: איתן

קודם כל תדע שאני מעריך אותך על בחירתך במסלול הקרבי. למרות שאני הייתי במקצוע תומך לחימה. בגלל בעיה רפואית. תראה הגיבוש שונה מהצבא עצמו. בכך שאתה לא לבד. אתה נמצא אם חברה שכמוך. שתוך זמן קצר תצטרכו ליהיות ביחד. או כמו שאומרים אחד בתחת של השני . כמו שלך יש מחשבות לכל אחד ואחד יש מחשבות כאלו. לחברויות שאתה עומד ליצור בצבא. בתפקיד הקרבי אין תחליף. תאמין לי שאני מקנא בקטע הזה ביחידות הקרביות. אני רואה חברויות שמחזיקות ועומדות במבחן הזמן. אני בטוח שתתגעגע הביתה למשפחה לחברה. וגם החברים שיהיו לך שם אותו דבר. אני תמיד אומר שבצבא לומדים להעריך את הבית את השינה את המיקלחת ואפילו את השירותים:))) לא מתגברים על זה אבל שהחברה אכלה אז הזמן עובר מהר ואופס אתה בבית. אני יכול לאחל לך המון בהצלחה תשמור על עצמך והכי חשוב תחזור הביתה בריא ושלם איתן

05/11/2001 | 06:32 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, ראשית, יש מה שנקרא: להתגבר, להתבגר, וכו' וכו'. תתפלא לראות מה עושה גאוות יחידה. שנית, אם התחושות הקשות תהיינה קשות עוד יותר - פנה לקב"ן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

03/11/2001 | 17:21 | מאת: צביקה

כשבני היה בן שש וסבל מבעיה רגשית מסוימת לקחתי אותו לפסיכולוג במכבי שנתן לו לשחק בפלסטלינה שנה כדי להרוג מפלצות דימיוניות. הטיפול היה זול אך לא הועיל. בהמשך, טופל על ידי פסיכולוגית פרטית עם תוצאות מצוינות.אין לי מסר מסוים מעבר לשיתוף אחרים בנסיוני האישי.

צביקה, במקרה נפלת (כנראה) על פסיכולוג לא מוצלח. חוץ מזה, לפעמים ילדים לא משתפים פעולה בטיפול, בעיקר מפאת גילם שלא מאפשר להם תמיד תקשורת... טיפול באמצעות משחק מוכר כבר הרבה זמן. יתכן גם, שפשוט לא נוצרה כימיה בין בנך לפסיכולוג. אני מקווה שהיום הילד מרגיש יותר טוב.

03/11/2001 | 15:08 | מאת: בועז

שלום, כתבתי לכם כבר מספר פעמים, ועדיין לא מצאתי פיתרון מתאים בנוגע לחברה שלי. אשמח אם תעיינו שוב במה שכתבתי בתאריך ה 7/9/01. תודה, בועז. נ.ב. אפשר לנסות למצוא תחת הכותרת "חברה שמשקרת".

03/11/2001 | 16:08 | מאת: איתן

בועז חיפשתי בתאריך 7/9/01 אין שום כותרת כזאת שם. אולי תתאר בקצרה במה מדובר? או לפחות את הדף המדויק של השאלה. איתן

03/11/2001 | 16:26 | מאת: בועז

איתן, ההודעה נמצאת בעמוד 401. תודה, בועז

03/11/2001 | 17:39 | מאת: חבר של......

שלום, יש לי בעיה עם חברה שלי, אנחנו כבר 3 שנים ביחד ורק לאחרונה היא גילתה לי שהיא בולמית. מאותו הרגע, הדברים שנראו שקטים ורגועים הפכו ליותר סוערים ומתוחים עבור שנינו. יש תקופות שהיא אוכלת יותר ומקיאה, אף פעם אני לא עד לכך. לידי היא בקושי אוכלת, ויש תכופות שכמעט בכלל. וכל הערה מצידי שהיא בפירוש ביקורת בונה גוררת ויכוחים ומסתיים בבכי שלה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה. אני רוצה שתבריא. ונראה לי שמצד אחד היא ביקשה עזרה בזה שסיפרה לי ומצד שני היא מרחיקה אותי ממנה. אני מנסה לשדל אותה לאכול בתכופות שהיא מפסיקה לאכול מסיבה שלא ברורה לי, ואז זה נראה שזה נהיה יותר ויותר גרוע. אני לא יודע איך לעזור לה, היא לא רוצה ללכת ליעוץ מקצועי, והיא חיה באשליה שזאת תקופה שתעבור. אני לא יודע אם להרפות קצת את האחיזה או לא. אני יודע שאני מקשה עליה במידה מסויימת כי לפעמים אני מאבד את העשתונות ומתחיל לצעוק עליה, אבל אז היא כן אוכלת ויש התקדמות. אני כבר מתחיל להאמין שרק בכוח דברים זזים אצלה. ניסיתי הכל, בטוב, ברע, מה לא.... אני רואה אותה כל סופ"ש, אני חייל, והיא נעלמת לי, יותר מרוחקת, יותר כעוסה. היא הרבה מתקשרת אלי בוכה שהיא מרגישה רע, מבקשת שאדבר איתה, כי היא לא רוצה להיות לבד. היא אומרת שאסור לה לאכול, ושהאוכל הוא זה שגורם לה להרגיש כל כך רע ( פיסית ). האם זה הגיוני? מה אני צריך לעשות? מצטער על האורך, ואם מה שכתבתי יצא מסורבל ומעט לא מובן. בועז

03/11/2001 | 13:28 | מאת: אורה

שאלת מה שלומי בשבת שעברה (רק אתמול ראיתי...) אז הנה עכשיו אני עונה ואת תראי רק מחר בבוקר בשעות המשונות האלו שרק את ערה בהן מה שלומי? אני חושבת שכל השבוע, בתוך עולם העבודה והקריירה אני בבריחה, וטוב לי שם שמה לב רק לדברים מאד חיצוניים, שיחות עם אנשים, אחוזי מכירה וכו' והנה באה השבת והעבודה כברמנית כבר איננה מתאימה היום... ואני נשארת לשכשך בתוך הבוץ האמיתי הבוץ של הבדידות, של האכילה היתרה, של חוסר הסיפוק העצמי ושום דבר, לא חיצוני ולא פנימי מצליח להפיג את תחושות הנחיתות האלו. ביום שבת כניראה שאין לי לאן לברוח, נותרת רק עם עצמי עם הקליפה שאותה אני מצליחה לנפח בתוכן במשך השבוע. ואני לא באיזה נפילה רגשית, עם מישהו יתקשר פתאום הרי שאהיה במיטבי מחוייכת מקשיבה, אלבש עלי את הקליפה. עד שיעבור אותו עניין ותבוא השבת הבאה השותפים שלי הם באמת משפחה: אוהבים מקבלים תומכים אבל עכשיו הם הלכו כל אחד לעיסוקיו ואני נשארתי בביצה הזאת של עצמי. ומה שלומך? היית בנפילה כואבת ואני גיליתי את זה מאוחר מכדי להגיב איפה את היום? אני מתגעגעת אלייך ואל החוליה השלישית שלנו...

03/11/2001 | 14:20 | מאת: איתן

תיסלחי לי אם אני מתערב. זה לא בכוונת זדון. אני מבין מהכתוב שאת מחפשת חברה. שאת לא רוצה ליהיות לבד. אז למה (או שאת כן) לא יוצרת חברה מסביבך. חברה של אנשים שבאים ומיתקשרים. ודואגים. אצלי למען האמת חבר ניחשב אדם שיוצר קשר באופן קבוע אני לא מתכון כל יום או לשבת על הנשמה אבל מצד שני לא כל סוף חודש ולא כל שנה. אדם שאני לא צריך לרדוף אחריו כדי שיהיה איתי בקשר. כי קשר חיב ליהיות דו צדדי. לא יתכן קשר של צד אחד אם כלום. אני ויתרתי על המון קשרים מהסוג הזה, של לרדוף או של מה שלא מתאים לי . נכון שלא נישארו הרבה. אבל הקשרים שנישארו הם איכותים. ובמחשבה לאחור אני ממש לא מצטער על מה שעשיתי. אני יותר מאושר, כי אני לא כועס על מי שאמור ליהיות חבר שלי. יש מישהי שאנחנו מדברים על בסיס יומי:))) ז"א כל יום וממש כיף לדבר איתה אפילו על דברים שטותיים. יש לי הרבה סבלנות. ואני ממש נהנה מזה. אם שאר החברים לפחות כל סוף שבוע ולפעמים יותר. לסיכומו של דבר אם את לא רוצה ליהיות לבד תיצרי לעצמך את הקשרים הנכונים לך. אל תנסי ליברוח מהמציאות. כי מינסיון אישי זה לא יעיל להרבה זמן. בסופו של דבר צריך להתמודד. כי אי אפשר לברוח לנצח. בכל מיקרה אם יהיה לך משעמם. אני אשמח לעמוד לשרותך:) איתן @------)---

04/11/2001 | 00:43 | מאת: אורה

תודה על התגובה יש לי ולרות דינמיקה מסויימת קצת אחרת בשיחות שלנו ולכן הדברים שכתבתי היו ברובד קצת שונה ממה שאתה התייחסת אליו יש לי תחושה שאני קצת יותר מבוגרת ממך ובסך הכל עם יכולת טובה להתבוננות פנימה ולבחינה עצמית אני לא מרגישה לבד רב הזמן אני ממש מוקפת בחברים טובים ואוהבים

04/11/2001 | 10:31 | מאת: רות

היי אורה, בטח תראי את התשובה שלי רק בשבת הבאה :-)) תקופה קשה עברה ועוברת על כולנו, כשאנחנו מחפשים במה למלא את הבדידות והריקנות, בייחוד אולי בסופי שבוע. להיות מוקפת אנשים מקסימים ואוהבים, כמו משפחה וגם במשפחה ועדיין להרגיש שמשהו חסר ושום דבר לא ימלא אותו, לא פנימי ולא חיצוני. אבל זה יתמלא בסוף, ולא באוכל, צריך רק למצוא במה, אני עוד מחפשת :-)) אכן, הייתי בנפילה קשה וכואבת ומתמשכת, גם בגלל האזכרה, הפיטורים, הלחץ מהעבודה החדשה, מהמשפחה, מהטיפול, מהכל.. והתנתקתי קצת מהחיים, הדבר היחיד שעוד נאחזתי בו הוא העבודה, וגם זה לא תמיד הצלחתי. איפה אני היום ? שאלה קשה, אני מניחה שאני בדרך למעלה, חזרתי לספור -> 10 ימים נקיים, אמנם זה לא הרבה, עדיין, אבל היו רגעים שכבר חשבתי לוותר על הכל ופשוט להשלים עם זה, אז בשבילי כרגע זה המון, ואני כבר רואה את האור בקצה המנהרה, ואת התקוה, ואת הימים הולכים ומצטברים שוב. אבל יותר חשוב מזה חזרתי לחייך וחזרתי לצחוק, וחזרתי לרצות להתחבר שוב אל החיים השפויים, ואל אנשים, ואני מקווה להמשיך לעלות ולא ליפול שוב. כרגע לא צפוי שום טריגר לנפילה, אז אני מקווה שאני באמת אצליח. תשמיעי קול מדי פעם.. חסרת לי.. רות.

03/11/2001 | 10:36 | מאת: ורדה מנשה

שלום רב אמא שלי, בת 73 סובלת מחרדות. זה גורם לה ללחץ דם גבוה והפרעות בשינה. כיצד אפשר לעזור לה? האם התעמלות לפי שיטת פאולה - השרירים הטבעתיים יכול לעזור ואיפה יש טיפול כזה באזור תל אביב. תודה

05/11/2001 | 06:34 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, בגילאים מתקדמים יש צרות ודאגות, וגם פחדים מאד נורמליים. ייעוץ פסיכולוגי יכול לסייע. קבוצת תמיכה - בוודאי שכן. קשר קרוב עם בני המשפחה הוא מתכון בדוק להקלה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

03/11/2001 | 07:58 | מאת: טלי

אני מטופלת בסרוקסט כחצי שנה. עוזר לי מאוד!! אולם.. השמנתי בתקופה זו בכ-8 ק"ג. למרות נסיונותיי לעשות דיאטה, זה לא עוזר. מה עושים??!! תודה מראש.

03/11/2001 | 17:54 | מאת: "אור

אוכלים בסבבה ....ומשמינים מה רע?? מי קבע שרזה זה יפה?

03/11/2001 | 05:33 | מאת: זוהר

האים אין תופעות לואי אחרי ההפסקה? חברתי מיואשת מהסרוקסט בגלל החוסר רצון ליחסי מין ודימום בוגינה שנמשך כבר יותר משבועים. שאלה נוספת היא מעונינת להתחיל בכדור ציפרמיל לפי מה ששמעתי עיכוב האורגזמה בכדור זה קטן בהרבה האים נכון הדבר והאים מותר לעבור מידית לכדור החדש? מצפה לתשובה ותבורך על האיכפתיות מאנשים שסובלים תודה...

03/11/2001 | 06:00 | מאת: דר' עמי אבני

זוהר שלום יש רופא נא לפנות אליו כללית הפסקה של סרוקטס היא בהדרגה אחרת יש סכנה של תופעות לואי במעבר לכדור אחר לא בהכרח בנסיבות אילו יש אופציות נוספות שואלי עדיף לשקול אותן ולאו דווקא ציפרמיל לסכום נא לא לנהל את הטפול לבד דרך מומחה עלום שם באינטרנט (גם אם זה אני) שלא בדק את חברתך לא מכיר אותה ולא יעקוב אחריה בהמשך בהצלחה עמי

03/11/2001 | 02:41 | מאת: ראובן

רציתי לדעת מה התעריפים לקבלת טיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים מכבי , אם יש בכלל פסיכולוגים שם (במדריך שלהם וגם באינטרנט יש רק פסיכיאטרים). בתודה מראש

שלום, למכבי יש גם פסיכולוגים. אני לא זוכרת מה התעריפים, אבל ככל שמספ' הפגישות עולה, כך ההשתתפות העצמית גבוהה יותר. תבדוק טוב, מכיוון (שבעבר לפחות) יש הגבלה על 12 פגישות הכוללות השתתפות של הקופה... אז אם מדובר בטיפול קצר טווח, זה נחמד. ואם לא - אז אחרי 12 פגישות תשלם מלא. יש ברשותך את המדריך האחרון של מכבי? אם לא תעביר לי אזור מגורים ואשלח לך טלפונים.

03/11/2001 | 03:20 | מאת: ראובן

אין לי את המדריך האחרון ואשמח אפ תעבירי לי מספרי טלפונים של פסיכולוגים

03/11/2001 | 08:30 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ראובן שלום יש בהחלט פסיכולוגים במכבי. הם מופיעים במדריך אבל לא תחת שמות הרופאים אלא מדור אחר, שירותים פארארפואיים. ראה http://guide.maccabi-health.co.il/mcg/doa_iis.dll/mcg_service_html.main_search_screen/Hebrew?kind_in=3 או דרך http://www.maccabi-health.co.il התעריף הוא תעריף משרד הבריאות, אינני מעודכן אבל לאחרונה זה היה 180 ש"ח. מכבי משתתף בפגישות הראשונות בסכומים הולכים ופוחתים ככל שהולכים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/11/2001 | 02:24 | מאת: HERA

יאללה מספיק! תחליפו ביניכם דוא"ל ותמשיכו את הויכוח על זכות השיבה או whatever באופן פרטי. כבר אי-אפשר לדעת במה הפורום הזה עוסק!

03/11/2001 | 02:46 | מאת: איתן

יקירתי:) הויכוח היה אם אבו עמר:) אני מקווה שהנושא בא על פיתרונו:)) כי זה לא פורם פוליטי. ולא יחסים בינלאומיים. ואני אהיה רציני בפורם.מעכככככככככשיו:) מי שירצה לשוחח בעיניניי דיומא ולהשתעשע שישאיר את האימייל שלו/שלה ונשוחח לא פה. @-----------)--- איתן

03/11/2001 | 01:11 | מאת: מאיר שרון

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מידי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו-לא האפלה שבתוכנו-שמפחיד יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו- איזו זכות יש לי להיות מבריק,יהפהפה,מוכשר ואהוב?? למען האמת איזה זכות יש לך לא להיות? ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים,בלי מודע רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,נוכחותנו תשחרר אחרים מהפחד. HERA - השאירי בצד את האוננות המנטאלית ותנסי להפנים את המסר.

03/11/2001 | 02:22 | מאת: HERA

היי, מה כבר כתבתי בלי לדעת שכתבתי? אני לא חושבת שיש לי עוצמה רבה מדי! אני לא מבריקה - להיפך, אני מוצאת את עצמי כלא חכמה במיוחד. יפהפיה - אני? אולי עם מסיכה. מוכשרת? יש דברים שאני יודעת לעשות - זה הופך אותי למוכשרת? הדבר היחיד שאני לא יכולה לענות עליו זה אהובה... מכיוון שזה הדבר היחיד שלא בא ממני, אלא אליי - ואני עיוורת לדברים כאלה... אני לא מחפשת ולא צריכה! מילא אוננות מנטאלית והנאה בצידה... זה יותר יחסי סאדו-מאזו עם עצמי. המסר ברור - אני לא מעבירה פחדים כן/לא מודעים. אני לא פוחדת. זה לא זה; וכל זמן שאני פה מוכיח שאני עוד נלחמת (בטחנות רוח). אני נושאת על עצמי את הצלקות מכל הקרבות... ואם אחליט להרים ידיים זה יהיה בזכות ולא בחסד. איזו זכות יש לי לא להיות? הזכות שלא בחרתי להיות!!! מה הוא האדם? החלטה אגואיסטית של ההורים. אני לא יודעת מה היה קורה אם היה אפשר לבחור מראש... הרבה היו מוותרים על האפשרות להיוולד. ויש כאלה שהיו מוכנים להיוולד פעמיים. מקווה שלא שיעממתי אותך, HERA.

03/11/2001 | 07:48 | מאת: מאיר שרון

את מבריקה , את מעניינת , אולי יש לך קשיים רגשיים\ נפשיים. למי לא ? לא יעיל שאפרש את הפרשנות שלך על עצמך. בטח לא בפורום. מקווה שאת הולכת למטפל\ ת שמבין את הראש המיוחד שלך. גם אני לא בחרתי להיות... עם הזמן גיליתי שלא כל כך רע כאן... או פשוט התרגלתי לחרא וכבר לא מרגיש אותה. לא תמיד אני כול לממש את הרצונות , היכולות שלי. משתדל לתת להם ביטוי בהתשחב במגבלות המציאות. יום נעים

03/11/2001 | 00:36 | מאת: לא רופא

איך אפשר לדעת אם מישהו משוגע ----- או לא נורמלי????????

03/11/2001 | 00:47 | מאת: איזיק בירמבוים

אם השאלה שלך רצינית, פסיכיאטר הפורום יענה לך. בינתיים תעיין בהתכתבות בין הצנזור ,איתן ו HERA הינה לך דוגמאות של משוגעים

03/11/2001 | 00:52 | מאת: איתן

לאיזיק היקר:)) אני למדתי בחיים הקצרים שלי במדינה הזאת:))) שקודם כל עצם זה שאנחנו פה אנחנו משוגעים:)) ודבר שני שהמשוגעים הכי נורמלים פה:)) אז איך שלא יהיה אני שמח ליהיות משוגע ואני גם שמח ליהיות במדינה המופרעת נפשית שלנו:))) אם כל הרע העוד יותר רע והמעט טוב:)) איתן

03/11/2001 | 02:13 | מאת: HERA

אתה צריך לפגוש אותי, ואז תדע מה זה לא נורמלי!

03/11/2001 | 02:38 | מאת: איתן

תפסיקי להצתנע:)) @-----)---- איתן

03/11/2001 | 08:21 | מאת: אמיר

herra אני נורמלי? לאחר כל ה"מעשים" שלי אני נחשב לנורמלי?

03/11/2001 | 09:24 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, יש manuals שבהם ניתנים תבחינים, לתחומי הפרעה רבים (חרדה, תוקפנות, מיניות, וכו' וכו') שלפיהם אנשי המקצוע אמורים לסווג את ההתנהגות. העניין אינו פשוט או חד משמעי במקרים גבוליים. אנשי מקצוע מגיעים לא פעם לאבחנות שונות, ובמקרים משפטיים או רפואיים רבים נדרשת הלימה בין שניים או שלושה אנשי מקצוע, כדי "ללכת" עם האבחנה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

03/11/2001 | 15:32 | מאת: HERA

שלום, למעשה התשובה שלך "חסרת מענה"... מכיוון שמי ששאל את השאלה עדיין לא יודע אם הוא נורמלי או לא. אם זה כ"כ חשוב לו, שיפנה לאיש מקצוע, שיאבחן אותו... ואז התשובה שלך תהיה רלוונטית - לגבי קביעת האבחנה ועד כמה היא לא חד-משמעית.

02/11/2001 | 23:28 | מאת: אבי

אני משתמש במרוניל (קלומיפרמין) 75 מ"ג ליום כדי להרגיש פחות מתוח. כבר מתחילת הטיפול, לפני מספר חודשים, החשק המיני שלי ירד מאוד ואני לא גומר יותר. מה לעשות כדי להגיע לאורגזמה? מאוד מתסכל המצב הזה. הפסיכיאטרית שלי אמרה שכדאי לנסות ויאגרה, למרות שיש לי זיקפה. מה דעתכם? אני בן 40 , בריא, ולא משתמש בתרופות נוספות.

03/11/2001 | 00:37 | מאת: דניאל

אם אתה מסוגל להתסדר בלי התרופה מה טוב. במידה ולא תנסה תרופה חלופית. כדאי לך להפנות את השאלה גם בפורום המתאים (אין אונות ותפקוד מיני באמ.אס. אן ובוואלה. ובעיקר אל תדאג ( עד כמה שהנך מסוגל) הדאגה פוגעת בתפקוד המיני.

03/11/2001 | 06:13 | מאת: דר' עמי אבני

אבי שלום לטעמי הייתי מנסה תרופה אחרת - התגובה המינית היא אישית לכל אדם ואדם אולי אפקסור אם התרופה מתאימה מבחינת מצבך בהצלחה עמי

02/11/2001 | 23:00 | מאת: דנה

שלום רב, ברצוני לדעת בבקשה מה הפירוש המקצועי להפרעת אכילה בלתי טיפוסית המוגדרת באמצעות המספור 307.50? רב תודות, דנה

03/11/2001 | 16:18 | מאת: דנה

אודה מאוד על קבלת מענה לשאלתי

03/11/2001 | 23:32 | מאת: HERA

דנה, אני לא צוות המומחים, אבל אל תייחסי יותר מדי משמעות למספרים - אנשים הם לא מספרים!!! הנושא של "לא טיפוסית" בטח מתייחס לעובדה שלא מדובר באנורקסיה/בולמיה... אלא במשהו לא חד-משמעי... אבל זה רק ניחוש!

02/11/2001 | 22:53 | מאת: רונן

לאמא שלי שהיא בת 73 יש דכאון עמוק ונמאס לה לחיות בסבל. יש לה בעיות עיניים, רגליים, חוסר שינה ובדידות. היא לא מוכנה לקבל טיפול פסיכולוגי. כיצד לדבר איתה כדי לעודד את רוחה ולשכנע אותה לצאת מהבית ולהתחיל להנות מהחיים ומנכדיה ומשפחתה.

03/11/2001 | 02:07 | מאת: טלי וינברגר

רונן שלום רב, הייתי ממליצה לך לפנות עם אמך לפסיכוגריאטר לצורך אבחון. יתכן וטיפול תרופתי, אנטי דיכאוני ישפר את פני הדברים ללא צורך בטיפול פסיכולוגי. תברר בקופ"ח איפה וכיצד ניתן להגיע לפסיכוגריאטר, ותמשיך משם... שבת שלום, טלי פרידמן

02/11/2001 | 22:32 | מאת: איתן

שלחתי לך אי מייל:))) הנה עץ חדש:)) כל מי שבה ברוך הבא:))) @------)---- איתן

02/11/2001 | 23:23 | מאת: HERA

איתן, החזרתי לך תשובה... :)

02/11/2001 | 23:41 | מאת: איתן

ואני לך:))) @-----)---- איתן

02/11/2001 | 22:13 | מאת: MAYTAL

בהמשך לשאלה הקודמת שלי הייתי רוצה לדעת האם פסיכיאטריה קונונציאונלית ממליצה גם על שימוש בצימחי מרפה למיניהם לצד תרופות (או במקומם לפעמים) להגברת הריכוז או טיפול אנטי דיכאוני? תודה מראש.

02/11/2001 | 23:45 | מאת: אמיר

פסיכיאטרים קונונציונאליים אינם ממליצים על קבלת צמחי מרפה בשילוב עם טיפול תרופתי . פה ושם פסיכיאטריים ליבראליים בעלי אופקים רחבים מוכנים לקבל את האפשרות שחומרים שאינם מסונזטים ישפיעו על המערכת הנפשית.

03/11/2001 | 06:02 | מאת: דר' עמי אבני

מירב שלום מעט מאד ההוכחות להצלחתם הם די עלובות למעט אולי היפריקום בדכאון בברכה עמי

03/11/2001 | 06:06 | מאת: דר' עמי אבני

אנא ראי תשובתי לשאלתך הקודמת עמי

02/11/2001 | 19:28 | מאת: לביא

יש לי בן בן 14 סובל מחרדת בחינות מזה שנתיים השנה הדבר החמיר בצורה נוראה האם ניתן לקבל תרופות נגד חרדה ע"י פסיכאטר. יש בידי דו"ח של שנערך לצורך ליקויים למידה , ואף הוא מצביע על חרדת בחינות. מחכה לתשובה. כמו כן רציתי לדעת אם פונים לפסיכאטר ילדים או לפסיכאטר שמטפל במבוגרים תודה

02/11/2001 | 21:11 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לביא שלום אינני יודע אם בנכם היה בייעוץ פסיכולוגי, אולם הטיפול בחרדת בחינות עשוי להיות יעיל וחשוב. נושא התרופות אינה מומחיותי אולם כדאי לבדוק לפחות במקביל את האפשרות לעזור לו באמצעות שיחות. הדבר נחוץ גם אם תחליטו על שימוש בתרופות כדי שהחרדה לא תהפוך לסוג של דפוס שילווה אותו שנים רבות לעתיד ועלול לפגוע בדימויות העצמי. רצ"ב סיכום קצר שכתבתי באתר לאחרונה בנושא. חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה את סובלת. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע". הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה מכל סוג שהוא). בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים חריפים של חרדה רצוי לעיתים לשלב בטיפול הפסיכולוגי גם טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. בשורה התחתונה, ברוב המקרים טיפול בחרדת בחינות הוא קצר וממוקד. על פי רוב מדובר בגישה פסיכולוגית קוגניטיבית ואפשר לשלב היפנוזה ושיטות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

18/11/2001 | 11:13 | מאת: קשתי הדס

לביא שלום בהנחה שמדובר בחרדת בחינות שאינה מושפעת מבעיות פסיכולוגיות אחרות, הרי שהטיפולים ההתנהגותיים קוגנטיביים עוזרים לרבים מהתלמידים הסובלים מהתופעה. מדובר בד"כ בטיפולים קצרי מועד בני 8-10 מפגשים בהם מקבלים התלמידים כלים להתמודדות עם תגובות הלחץ בעיקבות הבחינות ( החל משינוי חשיבתי וכלה בהרפיית הגוף והורדת מתח השרירים ). כמו כן, במידה והתלמיד מתאים לעבודה קבוצתית הרי שהדבר מומלץ ביותר. בשירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת ת"א מקיימים סדנאות מסוג זה גם לתלמידי חטיבות ביניים ותיכונים. אפשר לפנות למזכירות השירות בטל: 6408505 03

02/11/2001 | 12:22 | מאת: אליאן

היי יש לי המון מה לכתוב אבל בעצם אין כלום !!!!!!! או אולי הכל מבולבל....ואני לא יודעת בכלל מהיכן להתחיל...... למה החיים כל כך מסובכים ? רגע אני חושבת שאני על דרך המלך...ואופס ! הבעיות צצות כפטריות לאחר הגשם... אני צריכה לעצור את הזמן...וזה בלתי אפשרי.... כמו שאמרתי..שמשבר יגיע חודש + אחרי הכניסה לפנימיה,כך זה באמת קרה. כבר אין לי כח ואני צריכה רק זמן "להתאבל"... אבל יהיה בסדר לא ? אגב, היה לי כייף לקרוא את ההודעה שלך... :-)

03/11/2001 | 02:13 | מאת: טלי וינברגר

אליאן יקרה, אמרת הרבה, ולא אמרת כלום... מה שהצלחתי להבין שנורא קשה לך עכשיו, והגיע המשבר שצפית... אני מקווה שלמרות שנראה לפעמים שהכל קורס ואין יותר כוח, בכל זאת את מוצאת נקודות אור, וזמן לנוח לכמה שניות מהמירוץ המטורף הזה... החזיקי מעמד... טלי פרידמן

03/11/2001 | 03:18 | מאת: איתן

טלי אמרו לך פעם שאת נשמה טובה:-) אם לא אז הגיע הזמן:) את באמת נשמה טובה:) אני רואה מה שאת כותבת את העדינות הסבלנות,הסובלנות והנימוס. הם באמת ראוים לציון. אני באמת מתכון לזה. תמשיכי ליהיות נשמה טובה:) כי זה מאוד חשוב ומועיל @-----)----- שבת שלום ושבוע טוב:) איתן

03/11/2001 | 13:14 | מאת: ויוי

כיתבי יותר , אני יכולה להבינך כי יש לנו המון משותף, לא תמיד יש לי רצון לכתוב עלי , ,ודי תמיד יש רצון לעזור לאחרים , וכנראה שמתוך הכתיבה לאחרים אני מיתחברת לעצמי גם . לא תמיד אני יכולה לכתוב לאחרים , שהם לא מוכרים , ותמיד אני מצפה לפגוש את הח'ברה הותיקים ,תמיד , תמיד ,אני חושבת עליהם , (אפה אפה אתם ,,,) אני יודעת שהם נימצאים אפה שהוא ועדיין מיתמודדים ,עם אותם בעיות , ( אני מאד אשמח לשמוע על הצלחות גם ). כרגע וכבר המון שנים אני מיתמודדת ביחד עם בני ( במחלות של שנינו עם המיממסד ,עם החברה ,ועם החיים )לבד ,מיתוך בחירה או חוסר ברירה ,עם כל מה שמישתמע מכך . לפעמים אני מלאת אנרגיה ולפעמים אני לא , ,ואומר לטובת המקום הזה ,שהמון פעמים נאחזתי כאן ,ויכולתי להיות שוב בשליטה . הנה ניתקלתי בשמך במיקרה , ואני מוצאת עצמי כותבת לך מיתוך אמפטיה שיש בליבי אליך . אליאן יקרה ,מקווה שלא תאבדי את חוזקך ואת יכולתך הבלתי נידלים ,ויש לך זאת מיתוקף תפקודך כאם ואישה חכמה ,תמשיכ י הלאה בכל מחיר , ותיראי שיהיה יותר בסדר ,,קצת . שלך באחוות לוחמים ואוהבים ויוי.

02/11/2001 | 11:17 | מאת: MAYTAL

בני בן 17 סובל מבעיות קשב וריכוז. הוא ילד מאוד אינטלגנטי שקת ומופנם. טופל עליידי מומחים בעקבות ניסיון אובדני לפני שנתיים. לפני כחצי שנה הפסיק טיפול תרופתי אנתי דיכאוני. הימליצו לי לתת לו ג'נקו בילובה מכוון שזה מטפל בתכום הקוגנטיבי ויכול לעזור לו לעשות "סדר בראש". שאלה : האים זה אכן נכון ? האם זה יכול לעזור לו בתכום הריכוז והקשב? האים זה יכול להזיק? תודה מראש.

02/11/2001 | 15:47 | מאת: אפרת

הייתי רוצה להוסיף שאלה שקשורה בזה אני לוקחת בערך כחודש את הכדורים האלו האם הם באמת טובים כנגד דיכאון ? אפרת

03/11/2001 | 08:22 | מאת: הצעה מעשית

חייבים לעבור אבחון מכיון ואפשר לטעות וליחס דכאון לבעיות הנוצרות מהפרעת קשב וריכוז ישנם אתרים העוסקים בכך באנגלית ובעברית: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306 הטיפול בריטלין הינו עבור התופעה הנ"ל ואולי לכן יש לך הטבה בברכה.

03/11/2001 | 06:05 | מאת: דר' עמי אבני

מיטל שלום בנך סבל בעבר מקשיים משמעותיים אם הדברים הגיעו עד נסיון לפגוע בעצמו אם הומלץ על טפול נוגד דכאון נראה שלפחות איש מקצוע אחד חשב כך אנא קחי את העניינים ברצינות ותפסיקי עם השטויות של צמחי מרפא אנא קחי אותו להתייעצות עם איש מקצוע רציני שיבדוק אותו יצור עמו קשר, יקח אחריות על מצבו ועל הטפול בו (אם צריך) בברכה וצר לי אם אני נשמע בוטה עמי

03/11/2001 | 08:10 | מאת: הצעה מעשית

ישנו אתר להורים ומבוגרים בנושא קשב ורכוז בו נתן ללמוד המון !! http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306 כאן תפגשו הרבה אנשים שכבר בדקו הכל . בברכה יורם.

02/11/2001 | 11:09 | מאת: אלי

התקשרתי ליועצת החוצנים וקבעתי תור ליום ראשון. אבל בלילה הופיע בחדרי יצור ירוק בעל עין אחת במרכז המצח מוקף הילה זוהרת. הוא מסר לי שאני עומד להיות מלך בממלכת ישראל שתקום. למעשה הוא חטף אותי מחדרי, לא האמנתי למראה עיני ומצאתי את עצמי מטייל עמו במרחבים הבין גלאקטיים ראיתי נופים מדהימים. הכיר לי שתי ישויות שהם בעצם יהיו העוזרים שלי מעכשיו והלאה .העוזרים הוחשתלו במוחי באמצעות ניתוח מקרוכירורגי באמצעות קרן לייזר. עכשיו אני מבין שהחוצנים הינם חיוביים בטבעם ואני הנציג הרשמי שלהם בארץ ובעתיד אני אמלוך ואתם תהיו הנתינים שלי. זהו אני אפתור לכם את כל בעיותיבם. לא תצטרכו לפנות יותר לפורום אני האמת והפתרון לבעיותיכם. מי שיעצבן אותי אהפוך אותו לחתול או כלב או עכבר. תלוי במצב רוח. אני אביא שלום לעולם. אני אגייר את המוסלמים ואנצר את היהודים. בן לדן יחליף את בוש ויצדד בגלובליזציה. לא יהיה יותר סבל בעולם אטפל אישית במדוכאים והחרדים הפובים והמתוחים. הפסיכיאטרים יצטרכו להבחן שנית אצלי ... אבל אתחשב ברקורד האקדמי הקודם. אבטל את הפסיכומטרי, החיילים יצאו הביתה כל יום שישי, אדאג להוריד את מיחירי הפיצה וההמבורגר, ואשדך בין הבודדים והעצובים. אני אביא מסר של שלום ואהבה ואזרים לכם אנרגיה חיובית שירפא את כל מכאוביכם הפיזים הנפשיים שלכם כאחד. אני זקוק לכמה סגנים\יות. מי שרואה את עצמו כמועמד ראוי שיפנה אלי. קבלת התפקיד בכפוף להסכמת החוצנים ושתי האישיות שבמוחי. להתראות שבת שלום אלי

02/11/2001 | 16:19 | מאת: HERA

שלום (או איך שלא אומרים את זה בחוצנית), תארת עולם כמעט מושלם, לא? בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אם לא יהיו אתגרים, אז אין טעם בשום דבר... אגב חוצנים, מה יש לכם מהם? זה מין טרנד חדש שכזה?

02/11/2001 | 16:57 | מאת: nabucodonosor

שלום את להיות בחורות נחמדה.. עכשיף אתגרים "אאוט" כיף "אין". HERA לרצות להיות סגנית ? את להיות סמפטית-אופטימיסטיקאיה . זה להיות טוף טוף. HERA להפסיק להיות פיסימיסטאקאיה . hera לבוא איתנו לצלחת מעופפת לעשות טיול בין גאלקסיות.

02/11/2001 | 10:42 | מאת: לוסי

היי אני אם לילד בן 11 הסובל מחוסר רכוז הילד מטופל ברטלין מזה שנה.תגובות או שנויים אנני רואה הילד עדין אינו מתרכז בלימודים. שאלתי היא: כמה זמן צריך לקחת רטלין כדי לראות שנויים ואם הטיפול מתמשך כבר יותר משנה ולא רואים תוצאות ,האם כדאי להמשיך או יש תחליף, כגון :תרופה טבעית ,ואם אכן קיים תחליף ,מהו?, אשמח לקבל תשובה מעמיקה . ואם אפשר בהקדם תודה מראש לוסי

02/11/2001 | 20:54 | מאת: אהרוני

אמא יקרה ריטלין הוא תשובה קלה למורים ולרופאים שימוש ממושך בתכשיר גורם להיטפשוט של הילד ואז התוצאות עלולות להיות גרועותיותר יש תחליף אלטרנטיבי לבעיה והוא טיפול בעזרת ביומגנטים טיפול אשר הוכיח את עצמו גם בילדי ובעזרתו קבלנו תוצאות פנטסטיות לפרטים את יכולה לפנות אלי 8447726-04 373888-052 בברכה אהרוני

03/11/2001 | 06:09 | מאת: דר' עמי אבני

לוסי שלום תגובה לטפול לריטלים צריך לראות מיד או לכל היותר תוך מספר ימים שנה ללא תגובה - זה לא רציני אנא פני לפסיכיאטר ילדים ניתן גם לכאילו המתמחים בטפול ב הפרעות קשב להערכה חזורת ושקילת טפול (שאינו רק תרופתי ) בהצלחה עמי

03/11/2001 | 11:10 | מאת: לוסי

היי לפני הכל תודה על שהתיחסת לבעיתי. דבר שני: לפני כחודש בקשתי שוב אבחון אצל הפסיכיאטר לא רק שהוא לא קבל את זאת הוא גם טען שאין מה לעשות ההחלטה בידיי והמשך טיפול ברטלין תלוי בי אז בבקשה תואמר לי אם ר. מטפל מתיחס כך לנושא כה רגיש כאילו אין מה לעשות הטיפול בעצם בידייך מה נותר לי לעשות אני חושבת שלפסיכאטרים אין תשובה לגביי נושא כה רגיש וקשה לכן החלטתי על דעתי לפנות לתרופות מהטבע לפחות שהילד לא יפגע בעתיד ואז בעצם אין חזרה אני אשמח אם תציע לי רופא מומחה בתחום הטבוני תודה מראש לוסי

02/11/2001 | 09:49 | מאת: דרי

האם יש למישהו מידע ביחס ל :hyperic השפעות,תופעות לוואי,תוצאות בתודה מראש

03/11/2001 | 06:10 | מאת: דר' עמי אבני

דרי שלום היפריקום יש יעילות בדכאון קל ובינוני יש תופועת לואי המצוי המומלץ הוא 5% באלכוהול מומלץ לטפול תחת מעקב רופא מומלץ הערכת איש מקצוע האם זו הגישה המתאימה (אולי למשל עדיף טפול בשיחות ומאיזה סוג) בהצלחה עמי

03/11/2001 | 06:12 | מאת: דר' עמי אבני

נ.ב. הכנס לכל מנוע חפוש וחפש לפי hypericum בהצלחה עמי

03/11/2001 | 08:36 | מאת: הצעה מעשית

אפשר לקנות את זה בארץ לאחר שניסיתי זאת אוכל לומר רק זאת: כחומר להשקיית עציצים ,זה די יקר. כפי שאמר הרופא אפשר לקבל המון אתרים הדנים בעניין , כמובו רובם פרסומות!

02/11/2001 | 03:12 | מאת: זוהר

חברה שלי בעלת חשק מיני רב החלה לקחת 50 מ"ג סרוקסט ועכשיו אחרי שבועיים יש לה ירידה עצומה בחשק המיני וגם היא מדממת המון {מחזור לא סדיר}. יש לה גם התקפי חרדה ועצבים וחוסר מנוחה. היא גם סובלת מחוסר אורגזמה {לפני הכדור היו לה 2 אורגזמות ללא כל בעיה} הגיל שלה הוא 30. יש לי כמה שאלות. א}האים עיכוב האורגזמה יחלוף אים הזמן? ב}האים הדימום והמחזור יחזרו לתיקונם? מבקש תשובה ממומחה תודה..

02/11/2001 | 06:37 | מאת: דר' עמי אבני

שלום סרוקסט יכול לפגוע במיניות לרוב כל זמן נטילת התרופה כנ"ל מחזור עמי

04/11/2001 | 12:46 | מאת: שרון

תשמע.. אתה חייב לעשות הפרדה... המתח החרדה והעצבנות , זה קשור להפרעת החרדה בה מטפל הסרוקסט וזה יעבור! הקושי להגיע לאורגזמה ... הסרוקסט באמת נותן תחושה שהיכולת לגמור "קפואה" - משהו כזה.. אבל , עם ריכוז מצידה ופינוק מצידך זה חוזר ... אוקי , לאט שתיים ברצף אבל , אחת כמו שצריך. זה נסיוני

05/11/2001 | 04:37 | מאת: זוהר

קודם כל תודה על תשובתך. ולגבי הפינוק מצידי אני גם מפרגן לחברתי וגם מפנק אותה במסג טוב וליטופים גן עדן. ומהלל אותה ואת גופה ואומר לה כמה אני אוהב את כולה. האים צריך יותר מזה?

02/11/2001 | 01:48 | מאת: coral

Hi there, my name is coral, i am now in n.y.and i want to know where in m.s.n. or ander wibes in (hibrew) i can gat more to raed about: major-depression and tape pf: border-line,anti social,narcissistic and why its happen? what ages?and if its going away when? thank you! coral-you can write to my e- mail!!!

02/11/2001 | 02:04 | מאת: איתן

Try to find out at www.google.co.il and than type the word that you want to. or type psichology (if I'm typing it raith) and than the sign (+) and after it the word that you'r looking for. and than let it look for it.

02/11/2001 | 03:41 | מאת: coral

thank you so much!!!

02/11/2001 | 01:24 | מאת: הצנזור

לאמיר שלום! אני מתנצל אם נפגעת ממני שקרתי לך סוטה מין. הפעם יצאת בזול מהמציצנות שלך אבל תדע לך שאתה עלול להסתבך. אני מבין שאתה במעין מסע להרחבת האופקים בתחום המיני. אתה מתגרה מכך שאתה שוכב עם אשה המבוגרת ממך ב- 14 ובמקביל אתה שוכב עם בחורה אחרת. אם תרגיש שעם הזמן תיזדקק למצבים חריגים יותר כדי להתגרות מינית תדע לך שאתה נכנס למסלול בעיתי. זו דעתי ,אולי אני צודק, אולי אני טועה מי יודע. אני מאחלת לך הנאה מרובה עם נשותך ומקווה שאתה לא מוותר על קונדום.

02/11/2001 | 02:21 | מאת: איתן

צנזור יקר או יותר נכון צנזורית יקרה:))) ככה אומרים ככה מדברים:))) אני מסכים ב 100000000000000000% אם דעתך זו. מזה אפשר ללמוד. הפחדה לא עוזרת. כי אנשים עושים דווקא. אני מקווה שפניתי אליך בלשון זכר לא פגעה בך. אם כן אני מתנצל. איתן:)

02/11/2001 | 01:10 | מאת: מאיר קריוקי

מצאתי באינטרקום... יפעת צדוק מטפלת מנוסה בתחומי הריפוי האנרגטי והרוחני. התמחות בהילינג עמוק המתבצע בעזרת ישויות מסייעות ומציאת הייעוד באמצעות קלפים, כלי תיקשור וחיבור ואני הגבוה של המטופל. 035166592 053584765

02/11/2001 | 02:00 | מאת: HERA

פעם אחרונה שניסיתי למצוא את היעוד שלי בעזרת קלפים יצא לי מלכה עלה שחורה... מה זה אומר עליי?

02/11/2001 | 02:31 | מאת: איתן

זה אומר שייבשת את הפרחים שלך כי לא נתת להם מים:))))) כרגע את המלכה. אם לא תשקי את העציצים את תהי גננה:)))) אולי זה בעצם אומר שאת כרגע כמו עלה שחור אם כל המצב. אבל בסוף תיהי מלכה. ואת האמת מגיע לך ליהיות מלכה:))) אולי תעשי פה סדר באתר:)))) תסלקי את החוצנים מפה:))) @--------)----- איתן

01/11/2001 | 23:36 | מאת: מאי

שלום, תוך כמה זמן אמור להתחיל להשפיע הסרוקסט?

02/11/2001 | 00:46 | מאת: HERA

3-4 שבועות

02/11/2001 | 06:38 | מאת: דר' עמי אבני

בד"כ שבועיים שלוש לסמינם ראשונים לרוב כשלושה חודשים למלא בהצלחה ע מי

01/11/2001 | 23:18 | מאת: דלית

הזכרת למטה את השיטה הזו כצורת טיפול לחרדה האם תוכל לפרט מהי השיטה מהם הראשי תיבות EMDR - תודה .

02/11/2001 | 11:05 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דלית שלום רצ"ב מאמר שפרסמתי לאחרונה באתר בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני, רמת-גן טיפול פסיכולוגי באמצעות שיטת EMDR EMDR הינה שיטת לטיפול קצר וממוקד בבעיות פסיכולוגיות שונות, במיוחד בסוגים שונים של הפרעות חרדה. השיטה נמצאה יעילה במיוחד בטיפול בפחדים ופוביות, חוויות וזכרונות טראומטיים מסוגים שונים (הלם קרב, התעללות מינית או פיזית, תאונות דרכים ועוד), חרדות ביצוע לסוגיהם, התקפי חרדה (פניקה), הפחתת לחץ, הפרעות דיסוציאטיביות, ועוד. השיטה פותחה בשנת 1987 על ידי הפסיכולוגית האמריקאית ד"ר פרנסין שפירו. התופעה התגלתה באקראי מתוך חוויה אישית שעברה שפירו בה גילתה שתנועות עיניים מהירות עשויות להפחית את עוצמתן של מחשבות מטרידות בתנאים מסוימים. ד"ר שפירו חקרה השפעה זו באופן מדעי ובשנת 1989 דווחה על הצלחה בשימוש ב-EMDR בטיפול בקורבנות של טראומה בכתב העת Journal of Traumatic Stress. מאז, EMDR מתפתח באמצעות תרומתם של מטפלים וחוקרים בכל העולם. מאז טופלו בשיטה מעל חצי מליון איש על ידי עשרות אלפי מטפלים מוסמכים בעולם וגם בישראל. השיטה כוללת סידרה של הליכים המאחדים מרכיבים מגישות טיפוליות שונות. מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר מרכיבים ייחודיים. מטרת ההליך הוא לטפל בנושאים המטרידים שעולים בצורה ממוקדת ותוך כדי כך להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל לגבי אותם נושאים. השיטה יעילה הן לטיפול בטראומה ופחדים בעוצמות גבוהות כמו גם בנושאים פחות קיצוניים אבל שפוגעים באיכות החיים ורוצים להיפתר מהם. ראשי התיבות EMDR הינן קיצור ל Eye Movement Desensitization and reassessment ובתרגום לעברית, "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים". צורת העבודה: בפגישת EMDR המטפל עובד עם המטופל על הגדרת בעיה ספציפית שעליה תתמקד הפגישה הטיפולית. המטופל מתבקש להיזכר בנושא או באירוע המטריד: מה ראה, הרגיש, שמע, חשב, חש וכו'. כמו כן הוא מתבקש לדווח על המחשבות והאמונות המעסיקות אותו עכשיו לגבי האירוע. המטפל מסייע למהלך הטיפול באמצעות תנועות מכוונות של עיני המטופל (או גירוי דו צידי אחר של המוח), בעוד המטופל מתמקד בחומר המטריד, ושם לב למה שעולה במוחו ללא כל מאמץ לכוון או לשלוט בתוכן ובתהליך עליית החומר. לכל אדם דרך ייחודית לעיבוד החומר, בהתבסס על חוויותיו וערכיו האישיים. חשוב לזכור כי אין למטופל דרך לא נכונה לעשות EMDR. סדרות של תנועות עיניים נמשכות עד שהזיכרון נהיה מצד אחד פחות מטריד, ומצד שני קשור למחשבות ואמונות חיוביות לגבי העצמי (לדוגמא: "עשיתי כמיטב יכולתי"). במהלך ה-EMDR המטופל חווה רגשות חזקים, אך בסיום הפגישה רוב האנשים מדווחים על ירידה משמעותית ברמת המצוקה. כלומר, בתהליך הטיפולי יש מרכיבים של היזכרות באירוע או במחשבה המטרידה, נגיעה בסוג המחשבות סביב אותם אירועים ובמשמעותן על תפיסת העצמי וניסיון לעצב צורת הסתכלות חדשה על כל אלו יחדיו. כל זאת נערך תוך שימוש בתנועות עיניים מהירות המונחות על ידי המטפל, דבר שמגביר את יעילות הטיפול ועל שמן גם כינויה של השיטה. יש המשייכים לטכניקה הזו הסברים היפנוטיים. מייסדי השיטה טוענים שלא מדובר כלל בתהליך היפנוטי אלא בדרך קוגניטיבית ליצור תגובה מוחית ייחודית היוצרת אינטגרציה בין צד ימין של המוח וצידו השמאלי, מתוך הנחה שלפחות חלק מזיכרון הטראומה נחקק בצד הימני של המוח (שאינו ורבלי ולכן המידע הנחקק בו הוא יותר אינטואיטיבי ולא-מודע). על ידי פעולת העיניים נוצר ערוץ גם לצד השמאלי של המוח (שלו יכולת ורבלית והבנה סמנטית) וכך למעשה עוברת הטראומה עיבוד. איננו יודעים כיצד EMDR עובד במדויק. החוקרים מניחים שכאשר אדם מוטרד מאוד, מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן רגיל. הטראומה יכולה לבטא רגע אחד הנעשה "קפוא בזמן", והיזכרות בטראומה עלולה להיות קשה כהתנסות בה שוב, זאת מאחר והמראות, הקולות, הריחות והתחושות לא השתנו. זיכרונות אלו הינם בעלי השלכות שליליות מתמשכות על הדרך בה האדם רואה את העולם ומתקשר לאנשים אחרים, באופן שמפריע לחיי היום יום שלו. ככל הנראה EMDR משפיע באופן ישיר על הדרך בה המוח מתפקד. במהלך הטיפול מתחדש התהליך הנורמלי של עיבוד אינפורמציה, כך שבסיום עבודה מוצלחת של EMDR נוצר מצב בו הדימויים, הקולות והתחושות אינם חוזרים ופולשים כאשר האירוע עולה במחשבה. האירוע עצמו נזכר, אך הינו פחות מפריע ומטריד. לסוגים רבים של טיפולים נפשיים, מטרות דומות. עם זאת, נראה שתהליך טיפול ה-EMDR דומה למה שקורה באופן טבעי במהלך חלימה או תנועות עיניים מהירות בעת שנת החלום (REM). מחקרים הראו ששנת החלום היא הזמן בו עורך מוחנו עיבוד של זכרונות ומאורעות מתקופת העירות. על כן, ניתן לחשוב על EMDR כעל תרפיה על בסיס פיזיולוגי שעוזרת לאדם לראות ולעבד חומר מטריד בדרך חדשה ופחות מלחיצה. כלומר, הטענה המרכזית הינה שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח במעין בועית שאינה מאפשרת עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה הקשה). יתכן ש EMDR יוצרת סימולציה מוחית לתהליך הקורה בשינה, ומאפשר על ידי כך ליצור עיבוד ושינוי לחוויה הנפשית. התוצאה היא שנוצרת אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין המשמעות המילולית שלה, וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). מספר מחקרים מדעיים הראו ש-EMDR הנה שיטה יעילה. לדוגמא, כתב העת Journal of Consulting and Clinical Psychology פרסם מחקר שנעשה ע"י וילסון, בקר וטינקר בדצמבר 1995. מחקר זה, שכלל 80 נחקרים עם מצבי לחץ פוסט טראומטי, הראה שהנחקרים השתפרו משמעותית לאחר הטיפול ב-EMDR . מחקר מעקב הראה שהשפעה חיובית זו נשמרה לפחות 15 חודשים. מחקרים רבים נוספים הגיעו לתוצאות דומות המדגישות את יעילות השיטה ואת השפעות הטיפול לאורך זמן. אורך הטיפול: כמו בכל הערכה פסיכולוגית יש צורך בהיכרות עם המטופל כדי להבין את הרקע לבעיה. היכרות כזו אורכת בד"כ בין פגישה לשלוש פגישות. במהלך הראיון המטפל יכול לקבל החלטה האם שיטת EMDR מתאימה אכן למטופל ולבעיה. במידה ואכן השיטה מתאימה נערכות בין פגישה ל 10 פגישות טיפוליות במפגשים חד או דו שבועיים. כלומר, מדובר בשיטה קצרת מועד בה ניתן על פי רוב בטווח של עד חודש חודשיים להגיע לתוצאות. במצבים בהם הטיפול ב EMDR מתאים התוצאות מרשימות מאוד. לעיתים בעיות קשות שנמשכות שנים נפתרות תוך שעות טיפוליות ספורות. עם זאת, זו לא תרופת פלא והיא איננה מתאימה לכל מצב. ככל שהבעיה ממוקדת יותר כך סיכוי פתרונה המהיר טוב יותר. לעומת זאת, לבעיות שנגררות שנים רבות ולהן השלכות על היבטים רבים של החיים, נדרש בד"כ טיפול ארוך בהרבה. בכל מקרה, גם במקרים כאלה ניתן להיעזר בשיטה כחלק מהטיפול הנרחב. ניתן להשתמש ב-EMDR כפרק בתוך מהלך טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, כטיפול משלים מול עבודה עם מטפל אחר, או כטיפול ממוקד בפני עצמו. ניתן לעיין בהסברים נוספים באינטרנט, למשל ב http://www.emdr.com הסבר מצויין על אופן היווצרות טראומה, השפעתה על המוח ושיטות הטיפול בה ניתן לקרוא בעברית בכתובת: http://www2.iol.co.il/alt/articles/atricle45.stm אדגיש שמטפלים רבים, ואני בתוכם, משתמשים בEMDR כחלק ממכלול שיטות נוסף ולא בהכרח כשיטה בודדת. החומר למאמר זה נאסף בעזרת פרסומים שונים של האגודה הישראלית ל EMDR.

02/11/2001 | 21:09 | מאת: אהרוני

לד"ר אורן ולאירית שלום אני שמח שמישהו העלה את השיטה בפורום כמי שטופל בשיטה זו כבר לפני 5 שנים לא בבעיות חרדה אלא בבעיה אחרת ע"י אילן שפירא מרמתישי שהוא חלוץ המטפלים בארץ בשיטה זו אני רוצה לציין כי שיטה זו עושה נפלאות עד היום כשאני צריך להחליט החלטות קשות במישור העיסקי אני עושה emdr ומגיע להחלטות נכונות ורציונליות. אני יודע גם שקיימת עמותה בנושא ואני רוצה להודות בראש ובראשונה לאילן שפירא אהרוני

04/11/2001 | 05:29 | מאת: דלית

תודה על התשובה המפורטת והמעניינת.

01/11/2001 | 22:10 | מאת: מיקי

שלום רוית, הביטוי לגרש רוחות רפאים די קשה... התכוונת לטיפול שלי? אחד כזה עברתי במשך שנתיים ואולי זה באמת הזמן להתחיל שוב. לבינתיים יצרתי קשר עם תחנת אם-תינוק באיכילוב. שמעת עליהם? ניסינו לתאם פגישה אולם העניינים קצת נמשכו וחשתי שיש הקלה. יכול להיות שאני צריכה לשקול לחדש את הקשר איתם. תודה מיקי

02/11/2001 | 08:12 | מאת: רוית ניסן

מיקי בוקר טוב. לגרש את רוחות הרפאים אינו ביטוי קשה אם מסתכלים עליו באופן של להבין את ההשלכות הלא מודעות שכולנו עושים במערכות הקשרים שלנו בכלל ועם ילדינו בפרט. האפשרות לגרשן הינה אופטימית ומעידה על כך שהכוח בידייך לעשות זאת. באמת התכוונתי לטיפול עבורך. הפיכה לאם הינה תהליך מרגש ביותר הנחווה בעוצמות חזקות וקיצוניות, ומעורר אצל כל אחת כמעט רגישויות "רדומות". הצרוף המופלא בין אושר גדול, חרדה ובלבול- אינו פשוט. ניתן להתמודד עם השינוי הגדול שבאמהות גם בלי טיפול- אבל אפשר (ורצוי) בעיני לנצל זאת בכדי לצמוח יותר ולהגדיל את האפשרות להנאה מן הקשר החדש שרק נולד. אני מכירה היטב את המרפאה באיכילוב וקיימת גם המרפאה בה אני עובדת. העקרון דומה: המטופל הינו הקשר בין ההורה לתינוק. אני מאוד ממליצה על שתי האפשרויות או על אפשרות שלישית של טיפול פרטני. אשמח לפרט לך יותר אם תרצי. בברכה. רוית.

אני אדם כמוכם ולא נוטה לסטייה כלשהי. ואגב ]לצורך הרכילות[ אנו מזה יומיים מקורבים מאוד אינטימית והמבין יבין. מעולם לא דימיינתי עצמי עם מבוגרת ממני בכ-14 שנה. אני ריאתי את כל התגובות שלכם . רק עכשיו הכרתי מישהי בת גילי ובמקביל ]שתי חתונות בבת-אחת[.

אמיר, לא טענתי שאתה סוטה מין!!!!!!! בדיוק להיפך!!!!!!!! השאלה היא למה אתה צריך לרקוד על שתי חתונות?

חשבתי ששפטתי את אמיר לחומרה כשהצגתי אותו כסוטה מין לצרכים דידקטיים. אבל עכשיו אנחנו רואים התתיחסות מיוחדת בתחום המיני. בכל זאת הצנזור הריח משהו מסריח אצל אמיר. HERA מה יש לך להגיד עכשיו להגנתך ?

01/11/2001 | 20:06 | מאת: אפרת

בני בן שנתיים ותשעה חודשים, נגמל מרצונו לפני חצי שנה, אך מתעקש לעשות את צרכיו המוצקים בתחתונים. נראה כי הוא בוחר לעשות כך שכן הוא מודע לבוא הצואה ואינו מוכן לשבת בסיר או בשירותים ובוחר בדרכו שלו. ניסינו כבר כמעט הכל... שתקנו ולא אמרנו דבר ונתנו לו להחליט...אבל הוא מחליט לעשות בתחתונים...הצענו פרסים מפתים...והוא נשאר בשלו..... הוא שאל אותי מספר פעמים האם אני כועסת על בחירתו ואני אמרתי שלא ושאני משאירה את ההחלטה בידו, שאלתו עוררה אצלי תהייה - האם הוא רוצה שאני אכעס ?. הגננת שלו שוחחה עימו על הנושא ושאלה מה הוא רוצה והוא אמר לעשות בתחתונים, היא הציעה לו לחזור לטיטול והוא הסכים...האם זאת בכלל אפשרות ? האם בכך לא אעביר מסר שאני לא סומכת עליו...שהרי המסר בבית הוא שהוא בוגר וגדול ושאפשר לסמוך עליו... מה לעשות ???....תודה.

01/11/2001 | 20:27 | מאת: ליאת

אבקש לא להתייחס להודעות שלו וחבל על הזמן שלך לענות לו בכלל אפרת

02/11/2001 | 08:22 | מאת: רוית ניסן

לאפרת בוקר טוב. גמילה מטיטולים הינה תהליך האוצר בתוכו רגשות עזים. הוא ככרוך בתכנים של פרידה, שליטה, כעס ותוקפנות. בנך עשה עבורך את עבודת הקישור בכך ששאל אם את כועסת עליו. הוא חיבר בין קקי לכעס- מה שקורה אצל לא מעט ילדים. חשוב להבין את הכעס לאפשר את ביטויו בדרכים שונות. אין זה סותר את העובדה שאת סומכת עליו. המסר לגבי היותו בוגר וגדול צריך להכיל בתוכו גם מסר שלמרות בגרותו- הוא בכל זאת ילד, שישנם דברים שקשים לא- ובשביל זה אתם קיימים- כדי לעזור. לא הייתי מחזירה את הטיטול- כי בכך אתם באמת עשויים לבלבל אותו. הייתי אומרת לו שלוקח זמן להיגמל, ושלפעמים "מפספסים" אבל זה לא נורא- אולי בפעם הבאה יצליח יותר. נסו להיות אמפתיים לנסיונותיו. לא קל לו. בברכה. רוית.

02/11/2001 | 14:27 | מאת: אפרת

רווית שלום - תודה רבה על העצה....

01/11/2001 | 19:47 | מאת: עמיטל

עד כמה נפוצה הנטיה לנקיון כפייתי אצל חולי הטוראט, והאם זה מאפיין מרכזי או חולי אצל חולי התסמונת?

02/11/2001 | 06:40 | מאת: דר' עמי אבני

עמיטל שלום תסמונת כפייתית שיכולה להתבטא גם בנקיון כפייתי נפוצה בטרט ובבנימשפחותיהם עמי

01/11/2001 | 18:53 | מאת: איתן

קראתי את מה שכתבתה לאמיר. פשוט אין מקום בעץ אז פתחתי עץ חדש:) אני חייב לציין שאתה די מרובע ומקובע במחשבה שלך. בקשר לחוק אני לא מתווכח איתך. מה שאני כן אומר שיש את זכות הפרטיות ואת זכות האדם לגופו. כפי שאמיר מתאר הוא הסתכל אומנם במטרה להציץ אבל כפי שהרה אומרת הבחורה הסכימה שאמיר יציץ. כי הרי לפי התאור שלו האור היה פתוח והיא ראתה אותו. אבל היא לא אמרה דבר ולא עשתה שום פעולה בכדי למנוע ממנו להסתכל. לדוגמה אם אתה לא היית רוצה שיציצו לך היית סוגר את החלון או את הוילון או הדלת. עצם זה שראית שמציצים לך ולא עשית שום פעולת מניעה כולל התראה לאותו אדם ואפילו תלונה במשטרה. הסימן ברור כשמש ביום בהיר שאתה מסכים שאותו אדם יראה אותך מעורטל. כי הרי אומרים "פירצה קוראת לגנב" האישה היא שכנתו והיא היתה ועדיין יכולה להזהיר או להגיד לבחור להפסיק ואפילו להזמין לו מישטרה. הגזמת בקביעתך שהבחור חולה מין. גם אני אם היתה לי שכנה שנראת טוב והיתה לי את האפשרות להציץ הייתי מציץ. כי זאת דרכם של גברים:)) אולי לא של כולם אבל של חלקם. אני שואל אותך מה רע בליראות משהו יפה?:)) אני מדגיש לראות רק אם נוצר המצב לא בכח לא בסררה ולא בכוונה תחילה של הצצה. (אם במקרה הסתכלתה בחלון וראיתה את השכנה, הרי שזה מיקרה לא כוונה תחילה) אני לא חושב ולמען האמת אני בטוח שאני לא סוטה מין. אם מישהי תגיד לי לא אז זה לא אני לא יאנוס ולא אעשה דווקא. אומנם החוט הוא דק. אבל זהו דרך העולם. ההבדל בין מעשה חוקי ולא חוקי בנושא הזה תלוי בבחורה. היא מגדירה אם זה חוקי או לא חוקי. המחוקק נתן לה את החפש להחליט לגופה. החוק קובע שאם האישה אמרה "לא" אז זה "לא" לא כאילו ולא בערך. במיקרה הזה היא לא אמרה לא. לכן לאמיר לא צריכה ליהיות בעיה. והוא גם לא סוטה. לפחות לא לפי התאור שניתן. מה שכן אמיר אם הבחורה תגיד לא אז זה לא. אחרת אתה עובר על החוק. בהצלחה איתן

01/11/2001 | 21:27 | מאת: הצנזור

לאיתן שלום רב ! ניסיתי להקצין את העמדה שלי במידה מסוימת עד גיחוך בכדי להעביר מסר לאמיר ולאחרים משכתבתי אינו מייצג בהכרח את עמדותי האישיות גם אם כך זה נראה. דיר באלק ... אנשים תמימים!!! . 20 יום השכנה תאפשר לו להציץ וביום ה21 זה יפריע לה והיא תתלונן במשטרה .אז אמיר המסכן יצטרך להוכיח את חפותו . מקרים כאלה קורים כל הזמן. הצנזור

02/11/2001 | 01:18 | מאת: איתן

אני מסכים איתך שדעתך קיצונית:) אבל אני מסכים איתך שעליו להיזהר. ולא רק מהמקרה הספציפי. מה אם בעלה???? הוא לא הזכיר אם קיים בעל בכלל. אני חושב שזה יהיה ממש מצחיק לראות את הבעל רודף אחריו אם מקל:)) כמו באלכס חולה אהבה:)))) בכל מיקרה הקצנת את הדברים מאוד מאוד שלא לצורך. אתה יכול לציין את הדברים שעלולים לנבוע מהמעשה. אבל אמיר ילד גדול:)) הוא יכול להסתדר לבד. ולהסתדר לבד זאת אומרת שהוא לוקח אחריות על מעשיו. זה דבר שהיית צריך להגיד. כי הוא חשוב עצם האחריות שהוא צריך לקחת. להסתבך או לא. אתה בטח יודע בעצמך, שאנשים לומדים רק מהטעויות של עצמם ולא משנה כמה שנגיד להם וכמה שאנחנו היינו שם. לכן מה שנישאר זה לציין עובדות. לתת את הכלים אם אפשר והשאר תלוי בכל אדם לעצמו. איתן

01/11/2001 | 18:44 | מאת: צוות החוצנים

יש לנו הרגשה שאת לא לוקחת אותנו ברצינות. הסקפטיות והציניות שלך פוגעות באנרגיות שלנו. אנא שדרי בתדר אחר. אגב אנחנו מארגנים גם ארועים , חינות, בר מצוות וחתונות. מחירים מיוחדים למשתתפי הפורום!! נצלו את ההזדמות לפני שאנחנו ממריאים!!!! יאללה מותק צאי מהבאססה . תני חיוך !!!!!!!!!!!! יופי כל הכבוד הצנזור

01/11/2001 | 20:39 | מאת: HERA

שלום לכל החוצנים באשר הם.... בסך-הכל ציינתי שאתם לא לבד פה... אם אני גרה עם אחת כמוכם זה אומר שאני מזלזלת בכם? אגב, מה עם לוויות? כמה עולה להרים ארוע?

01/11/2001 | 18:30 | מאת: המדוכאת הקלינית

משום מה מישהו העתיק את השאלה שלי לגבי לוסטרל כלשונה ושאל אותה באתר self discovery. אני תוהה למה? אין למי שזה לא יהיה שאלות משלו? מה מעניינת אותו כל כך השאלה שלי? שאמח לשמוע תשובה ממי שזה לא יהיה שקרא לעצמו/ה "שושי". תמוה ביותר.

01/11/2001 | 18:50 | מאת: אפרת

או סתם מישהו שבא לו לעצבן לא לקחת ללב :)

ואולי זאת אני? כן/לא ?????

01/11/2001 | 20:41 | מאת: HERA

שלום לך, עם מישהי/הו העתיק/ה את ההודעה שלך כלשונה, זו יכולה להיות מחמאה! כנראה שהניסוח שלך היה קולע, ומי שהעתיק/קה סובל/ת מבעיות כאלה או אחרות בכתיבה...

01/11/2001 | 18:30 | מאת: Jacki

אדם זקן מאוד, שנפטר בשיבה טובה, השאיר אחריו פתק קטן, עם מסר שאני אזכור לעולם: "אם הייתי יכול לשנות, דבר אחד בכל חיי, לא הייתי משנה את הטעויות שטעיתי, את המעשים שעשיתי, הייתי משנה דבר אחד: הייתי רוצה לדאוג פחות." 60% מהמחשבות שלנו במשך היום, הן דאגות. 99% מהדאגות שמטרידות אותנו, לא מתממשות.

01/11/2001 | 18:57 | מאת: "אור

מה אני אומר?? היית חמודה....ונשארת חמודה !!! מה עם קצת תופים??

01/11/2001 | 20:49 | מאת: Jacki

אני לא יודעת לתופף, מה נעשה? אתה מוכן לתופף עבורי??

01/11/2001 | 19:52 | מאת: נזבורה (בעבר אחת)

פשוט מקסים! (( - :

01/11/2001 | 20:51 | מאת: Jacki

ואחרי שחשבתי על זה, זה כ"כ אמיתי, כי הרי כל היום אנחנו עסוקים בכ"כ מחשבות מדאיגות שבעצם סתם מטרידות אותנו כשאין להם שום בסיס מציאותי...

01/11/2001 | 22:55 | מאת: HERA

הלוואי וזה היה נכון

02/11/2001 | 18:01 | מאת: Jacki

את רוצה לשתף?

היי בתקופה האחרונה אני נמצא בלחץ נוראי. רופאת המשפחה אמרה לי שפרוזק מתאים יותר לבחורים צעירים מאשר סרוקסט (מבחינת התיפקוד המיני). הייתי מעוניין לדעת על השפעת הסרוקסט/פרוזק על התפקוד המיני. כלומר ההשפעה שלו על החשק המיני וההשפעה שלו על הזיקפה והשפיכה. מה עדיף (מבחינת תפקוד מיני) , הסרוקסט או הפרוזק? (כמו ששמתם לב ההשפעה של הכדורים על התפקוד המיני מטרידה אותי) בתודה מראש

אני הייתי ממליץ על "אפקסור" שלא פוגע מניסיון בתפקוד המיני

רוני שלום התגובה היא אישית והכללים האילו יש להם ערך חקלי אם החשש משמעותי עדיף בכלל להתחיל באפקסור (שגם הוא לא מובטח) בהצלחה עמי

01/11/2001 | 15:40 | מאת: HERA

Sunshine, למה אתה לא עוזר לי להראות ל"צנזור", שהוא בסתם מנפח דברים??? ככה אתה דואג לי :-)? תקרא את התוספת לעץ "הצנזור", ותגיד לי מי צודק. אם יש כזה דבר צדק בכלל!!!

01/11/2001 | 17:55 | מאת: איתן

אני, אני זה שצריך לעזור לך להראות ל"צנזור":)))) יש מישהו שמסוגל עליך????:))) אני חייב לראות את זה במו עיניי:)))) לא ידעתי שיש מישהו כזה:)))) אני צריך לדבר איתו לתת לו פרס אולי:))) אולי אוסקר?:)))) טוב אני אראה:)) להביא מקל???:) @---------)----- איתן

01/11/2001 | 20:31 | מאת: HERA

אני לא מצליחה להבין את ההעקשנות שלו! בגדול הסכמתי איתו, אבל המקרה הזה יוצא דופן!

01/11/2001 | 18:59 | מאת: איתן

יקירתי:))) אני הכנתי עץ חדש שתוכלי לריב איתו (אם הצנזור) שוב:))) ולמה את לא שולחת אימיילים סתם ככה:))) מצפה לראותך:)) @--------)---- איתן

01/11/2001 | 20:36 | מאת: HERA

הצנזור הזה כנראה גר בבני-ברק או 100 שערים... אחרת זה לא ברור לי!

01/11/2001 | 23:45 | מאת: HERA

איתן, תרשום לך את הדוא"ל שלי: [email protected]

01/11/2001 | 12:25 | מאת: רותם

האם יש קשר בין תגובות אלרגיות (בעיקר גודש באף) למצבי דחק?

01/11/2001 | 15:38 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רותם שלום תופעות עור רבות מושפעות ממצב נפשי, וניתן להקל עליהם באמצעות טיפול פסיכולוגי. כדאי לפנות לרופא לבירור יסודי של הבעיה ובמידה ואכן יש חשש שמדובר בבעיה על רקע רגשי ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

01/11/2001 | 10:40 | מאת: ג'ודי

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל בין סרוקסט ל- קסנקס, איזו תרופה יותר יעילה לטיפול בחרדה ובדיכאון, באילו מקרים נותנים סרוקסט ובאילו מקרים נותנים קסנקס?

01/11/2001 | 11:23 | מאת: הקטור

שלא תעיזי לגעת בקסנקס. אני מכור לתרופה זו 11 שנה ( ושלא באשמתי) מברר דרך להגמל ממנה. מדובר בתרופה ממכרת ממשפחת הבנזודיאזפינים. מיליוני חולים בעולם מכורים לתרופה זו ללא יכולת להגמל. כיום ישנו מגוון של תרופות חלופיות נגד חרדה ודכאון שאינן ממכרות. בהצלחה הקטור

01/11/2001 | 12:59 | מאת: "אור

מה העינים? איך מיתקדם? היתקשרתי אליך לברר מה מי מו אבל אשתך לא הבינה מי נגד מי תרים טלפון ....איש יקר !!!

02/11/2001 | 06:42 | מאת: דר' עמי אבני

ג'ודי שלום איפה איפה איפה הרופא שלך ? לטעמי - לא קסנקס (ממכר ולא מועיל בטטוח הארוך) לגבי סרוקסט או תרופה אחרת יש לבדוק אישית את האדם בהצלחה עמי

01/11/2001 | 00:20 | מאת: HERA

לא יפה "להתלבש" על עצים של אחרים... אפילו של כאלה שהולכים למטפלים מהחלל. והנה עוד ציטוט של דנה ברגר (ואני אפילו לא מחבבת אותה): "לא, אני לא בוכה, זה רק חלון זכוכית עליו טיפות זולגות. לא, אני לא נבהלת, זו רק שעה לא כל-כך נוחה" ובנושא הקרואסונים... לא תאמין איזה דברים אני יודעת לעשות... כשיש לי את המצב-רוח המתאים, אני מכינה דברים מעולים... אבל רק לאחרים... לי אסור!!!!!!!!

01/11/2001 | 00:34 | מאת: איתן

טוב:( ...אני לא אטפס על עצים של אחרים:))) (רק לפעמים) את האמת גם אני לא מחבב אותה:))) אבל יש לה שירים מדבקים:))) שמעת על זה ששירים של בריטני ספירס מבריחים חזירי בר באירופה:))) מעניין למה מסוגלים השירים של דנה ברגר:)))) סתאאם, לא יפה לרדת על פרנסה של אנשים אחרים:) אז תיהי כל הזמן במצב רוח:)) אולי תפתחי מאפיה או מסעדה מפורסמת:)) אני אבוא ליטעום:)) אני אשלח לך את גידי גוב מהתוכנית שלו בערוץ 8:)))) גם גן חיות וגם מסעדה.:))) יפה מאוד עסק טוב:))) הסתדרת אחותי:))) אני הרומני אשב בקופה:)))) ואת תכיני מטעמים:))) @-----)--- איתן

01/11/2001 | 00:38 | מאת: HERA

צריך לשים את דנה ברגר בפעם הבאה שיש הפגנה גדולה של פלשתינאים :):):) סידרת לי את החיים, אה? אם אי-פעם תהיה לי מסעדה (צמחונית כמובן...) היא תהיה למעשנים בלבד! עכשיו רוצים שבכלל לא נצא מהבית. נחמד לשחק "בנדמה לי"... זה גורם לי לחשוב על כל הדברים שישארו בגדר דמיון... אבל מה זה משנה כרגע? :):):)):):):) תגיד לי, מה לך ולרומנים? זה משהו בגנים?

31/10/2001 | 23:45 | מאת: שרון

דר' שלום אני נמצאת בביתי שבשרון, ובעלי מספר שיש התראה על מחבלים באיזור שלנו. אנחנו גרים בפנמיה והאיזור שלנו מאוד אטרקטיבי לפיגוע, ניתן לשמוע מסוק מרחף לא ממש מעלינו אבל קרוב. נעליתי את התרסים, את החלונות (חוץ מאחד שלא ניתן לנעול) וקשרנו את הכלב בקירבת הבית. אנחנו גרים ממש ליד הגדר. יש לנו שני ילדים צעירים ואני חרדה לשלומם. לא לחשוב על הסיכון שאנו נמצאים בו, נראה לי מוזר ובלתי אפשרי. מה לעשות? אני חשה חסרת אונים. אין לנו סורגים על הבית או כלי נשק - לא שזה היה עוזר בהכרך, ואני מרגישה חסרת אונים.

31/10/2001 | 23:49 | מאת: שרון

שרון כתב/ה: > > דר' שלום > אני נמצאת בביתי שבשרון, ובעלי מספר שיש התראה על מחבלים באיזור > שלנו. אנחנו גרים בפנמיה והאיזור שלנו מאוד אטרקטיבי לפיגוע, ניתן > לשמוע מסוק מרחף לא ממש מעלינו אבל קרוב. נעליתי את התרסים, את > החלונות (חוץ מאחד שלא ניתן לנעול) וקשרנו את הכלב בקירבת הבית. > אנחנו גרים ממש ליד הגדר. יש לנו שני ילדים צעירים ואני חרדה > לשלומם. > לא לחשוב על הסיכון שאנו נמצאים בו, נראה לי מוזר ובלתי אפשרי. מה > לעשות? אני חשה חסרת אונים. אין לנו סורגים על הבית או כלי נשק - > לא שזה היה עוזר בהכרך, ואני מרגישה חסרת אונים.

01/11/2001 | 13:01 | מאת: "אור

אני מוכן לבוא לשמור עליך.....וגם על הכלב!!!!

01/11/2001 | 00:01 | מאת: שרון

שרון כתב/ה: > > דר' שלום > אני נמצאת בביתי שבשרון, ובעלי מספר שיש התראה על מחבלים באיזור > שלנו. אנחנו גרים בפנמיה והאיזור שלנו מאוד אטרקטיבי לפיגוע, ניתן > לשמוע מסוק מרחף לא ממש מעלינו אבל קרוב. נעליתי את התרסים, את > החלונות (חוץ מאחד שלא ניתן לנעול) וקשרנו את הכלב בקירבת הבית. > אנחנו גרים ממש ליד הגדר. יש לנו שני ילדים צעירים ואני חרדה > לשלומם. > לא לחשוב על הסיכון שאנו נמצאים בו, נראה לי מוזר ובלתי אפשרי. מה > לעשות? אני חשה חסרת אונים. אין לנו סורגים על הבית או כלי נשק - > לא שזה היה עוזר בהכרך, ואני מרגישה חסרת אונים.

01/11/2001 | 01:44 | מאת: נגעלת מעצמה!!!!!!!!!

ברוכה הבאה למזרח התיכון, זה לא שאני כועסת עלייך אישית - ואני יודעת שזה לא פורום פוליטי. ואולי בכלל את ימנית. . . אבל יש להודעה הזו גם ערך תרפיוטי. אני חושבת שהיתה התנכרות של ה"צפוניים ו"ההוד השרוניים" במשך כל השנים הללו שאנחנו הירושלמים והמתנחלים התפוצצנו ונורינו יום יום ואתם . . . אתם דיברתם על שלום - והפקרתם אותנו להיות קרבנות השלום. ופרס עדיין מחפש את הזקן של ערפאת אפילו במסדרון כדי לנשק אותו. בכביש לידנו נהרגו כבר יותר אנשים משאני יכולה לספור. ובכביש בצד השני התפוצץ אוטובוס בדרכו לאוניברסיטה. ואני לא חרדה אני כבר משתעממת מלהיות חרדה! אז רק שתדעי שאני בלי רעש של מסוק לא נרדמת - התרגלתי. אני יודעת שזה מגעיל אבל זו האמת ! באיזה שהוא מקום אני כותבת דברים שלא הייתי מעיזה לומר לך בפרצוף אני באמת מגעילה - אני יודעת. ומכיוון שאנחנו אחיות אם נירצה ואם לא (כרגע לא הייתי רוצה להיות אחותי). אז אני אומר לך מהו הפיתרון לבעייה . או שפשוט תתרגלו לזה ! או שתתפקחו - ונפתור את הבעייה הערבית כמו שארה"ב הייתה עושה. וכך בעיות החרדה יעלמו. בבקשה אל תקחי הודעה זו באופן אישי!!! מצטערת .

01/11/2001 | 06:53 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, כולנו מרגישים, הרבה יותר מאשר לפעמים, שאו שהמצב משוגע, או שאנחנו. וזו הרגשה נכונה, שתואמת את המציאות של ההתראות הספציפיות. ומה שאפשר לעשות, כדי לחזור לשפיות, וככל האפשר לשיגרה, זה מאד קרוב למה שאת עשית: לעשות את מה שבשליטה שלך, שיש לו סיכוי לצמצם סיכונים. יחד עם זאת, כדאי לזכור כי להסתגרות מוחלטת יש אפקט מבהיל ומפחיד לכשעצמו, כך שבמידת הזהירות הראויה, כן ראוי וחיוני לצאת, כולל עם הילדים, לאזורים שיש בהם עוד אנשים, ואשר השהות שם נעימה ומאפשרת תחושת רוגע ובילוי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

01/11/2001 | 15:42 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שרון שלום לצערי את "נמצאת בחברה טובה" מאחר ובתקופה האחרונה החמרת המצב הבטחוני בארץ ובעולם גורמים לעליה עצומה במצבי לחץ ופניה רבה לטיפול בשל כך. חלק ממה שאת מרגישה הוא מרכיב טבעי וסביר. עם זאת, הדבר אינו מנחם כאשר הלחץ פוגע באיכות חייך. במידה ואת מרגישה שהדבר הופך לבלתי נסבל יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים כדי ללמוד מיומנויות של רגיעה והורדת לחץ. שימוש בהיפנוזה ובשיטת EMDR עשוי להועיל למצבים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

31/10/2001 | 22:12 | מאת: יערית

האם נטיה קלה לחשיבה קונקרטית והתייחסות למלים כאילו הן דבר מפני עצמן מצביע תמיד על מצב פסיכוטי?

01/11/2001 | 08:56 | מאת: דר' עמי אבני

יערית ממש ממש ממש לא בברכה עמי

09/10/2005 | 22:22 | מאת: ב

מהי הפרעה בחשיבה אצל ילדים וממה היא נוצרת, ואיזה תרופות קימות לריפוי המחלה האם לידת ואקום יכלה לגרום להפרעה שכזואת

09/10/2005 | 22:22 | מאת: ב

מהי הפרעה בחשיבה אצל ילדים וממה היא נוצרת, ואיזה תרופות קימות לריפוי המחלה האם לידת ואקום יכלה לגרום להפרעה שכזואת

31/10/2001 | 20:23 | מאת: המדוכאת הקלינית

שלום ד"ר התחלתי אתמול לקחת lustral עקב דיכאון קליני. התחלתי מחצי כדור ליום ובעוד שבוע עלי לעלות לכדור ליום אבל אני כבר מרגישה תופעות לואי ופוחדת שהן יחמירו. אתמול היו לי סחרחורת, תחושה כאילו שתיתי יותר מידי אלכוהול (בלא ששתיתי כלל) ושילשולים. תופעות אלו חלפו ולא היו היום. אבל מאתמול ועד עכשיו יש לי יובש קשה בפה ובעיניים שהחמיר ושאני חוששת שאם לא יעבור או חלילה יחמיר כשאעלה את המינון לא אוכל לשאת את התרופה. האם עלי לצפות שזה יעבור "כשאתרגל" או שזה יחמיר? אני פוחדת מפגיעה בשיניים ומהופעת פטריות. יש לזה פתרון? מקווה שזה לא פוגע באף אחד שאפרט, אבל גם הרגשתי שלוקח לי הרבה יותר זמן מבדרך כלל להגיע לסיפוק בעת קיום יחסי מין עם בעלי היום ואני חוששת שעם העלאת המינון זה יחמיר ואפילו לא אוכל יותר לבוא על סיפוקי כלל (וזו בעיה בהתחשב בעובדה שיציאה מדכאון תחזק את הליבידו שלי). אתמול הייתי במצב רוח מרומם בצורה יוצאת דופן זמן מועט אחרי נטילת הכדור, ולמשך כל היום. הפסיכיאטר אמר שיקח לפחות חודש להשפעה. האם תתכן השפעה מהירה יותר, כמעט מיידית? האם אסור לי לשתות אלכוהול בכלל עם התרופה (קראתי בעלון והפסיכיאטר לא אמר על זה כלום לפני) והאם מותר לקחת אופטלגין ואכמול במקביל ללוסטרל? המון תודה מראש על תשובותיך

01/11/2001 | 09:02 | מאת: דר' עמי אבני

למדוכאת הקלינית אענה על שאלותייך כללית אין לראות בזה בשום אופן המלצה רפאוית שכן לצורך זה יש לקבל את כל המידע הרלוונטי עלייך אז כללית - תקופה ראשונה רעה תתכן בלוסטרל ותרופות דומות - תכופות היא מאמזת על המשך טוב הפרעה במיניות תתכן לכל אורך משך התרופה במצב הרוח תתכנה תנודות בהתחלה לרוב סמן טוב להמשך אלכוהול לא מומלץ עם התרופות ואם כן רק בתאום הרופא שלך אין לרוב בעיה עם נוגדי כאב כללית - יש לך רופא הוועצי בו פורום באינטרנט אינו תחליף בשום צורה בהצלחה עמי

01/11/2001 | 18:29 | מאת: המדוכאת הקלינית

משום מה מישהו העתיק את השאלה שלי לגבי לוסטרל כלשונה ושאל אותה באתר self discovery. אני תוהה למה? אין למי שזה לא יהיה שאלות משלו? מה מעניינת אותו כל כך השאלה שלי? שאמח לשמוע תשובה ממי שזה לא יהיה שקרא לעצמו/ה "שושי". זה תמוהה ביותר.

01/11/2001 | 19:03 | מאת: אפרת

שלום ד"ר התחלתי אתמול לקחת lustral עקב דיכאון קליני. התחלתי מחצי כדור ליום ובעוד שבוע עלי לעלות לכדור ליום אבל אני כבר מרגישה תופעות לואי ופוחדת שהן יחמירו. אתמול היו לי סחרחורת, תחושה כאילו שתיתי יותר מידי אלכוהול (בלא ששתיתי כלל) ושילשולים. תופעות אלו חלפו ולא היו היום. אבל מאתמול ועד עכשיו יש לי יובש קשה בפה ובעיניים שהחמיר ושאני חוששת שאם לא יעבור או חלילה יחמיר כשאעלה את המינון לא אוכל לשאת את התרופה. האם עלי לצפות שזה יעבור "כשאתרגל" או שזה יחמיר? אני פוחדת מפגיעה בשיניים ומהופעת פטריות. יש לזה פתרון? מקווה שזה לא פוגע באף אחד שאפרט, אבל גם הרגשתי שלוקח לי הרבה יותר זמן מבדרך כלל להגיע לסיפוק בעת קיום יחסי מין עם בעלי היום ואני חוששת שעם העלאת המינון זה יחמיר ואפילו לא אוכל יותר לבוא על סיפוקי כלל (וזו בעיה בהתחשב בעובדה שיציאה מדכאון תחזק את הליבידו שלי). אתמול הייתי במצב רוח מרומם בצורה יוצאת דופן זמן מועט אחרי נטילת הכדור, ולמשך כל היום. הפסיכיאטר אמר שיקח לפחות חודש להשפעה. האם תתכן השפעה מהירה יותר, כמעט מיידית? האם אסור לי לשתות אלכוהול בכלל עם התרופה (קראתי בעלון והפסיכיאטר לא אמר על זה כלום לפני) והאם מותר לקחת אופטלגין ואכמול במקביל ללוסטרל? המון תודה מראש על תשובותיך

01/11/2001 | 22:26 | מאת: המדוכאת הקלינית

מישהו כאן ממש משועמם!!!

20/10/2005 | 18:25 | מאת: מעיין

שלום בכל פעם שאני מאבדת שליטה אני מתפשטת מעצבים כנראה בכדי לזעזע ולהרחיק ממני את התוקפים , הייתי רוצה לדעת האם אני חולת נפש (שזה לא מעיד על טיפשות כמובן). או שזוהיא דרך טבעית שהמוח שלי מוצא להשתמש בוא בעט מצוקה

20/10/2005 | 18:25 | מאת: מעיין

שלום בכל פעם שאני מאבדת שליטה אני מתפשטת מעצבים כנראה בכדי לזעזע ולהרחיק ממני את התוקפים , הייתי רוצה לדעת האם אני חולת נפש (שזה לא מעיד על טיפשות כמובן). או שזוהיא דרך טבעית שהמוח שלי מוצא להשתמש בוא בעט מצוקה

31/10/2001 | 19:31 | מאת: תום

שלום רציתי לדעת אם מישהו יכול להגיד לי בוודאות אם מיתיחסים ברצינות בצהל למילואימניקים שסובלים מדיכאון מתעסוקה קרבית?

31/10/2001 | 20:51 | מאת: ד"ר אורן קפלן

תום שלום האם תוכל להסביר את שאלתך, בעיקר על איזה דיכאון מדובר ומתי הוא מתעורר. האם ניסית לפנות לגורם צבאי כלשהו? בברכה ד"ר אורן קפלן

01/11/2001 | 19:13 | מאת: תום

שלום דוקטור! בתשובה לשאלתך: אני הייתי חייל גובניק בסדיר וכיון שאני חובש קרבי בצבא אני לרוב מוצב בתעסוקה קרבית וכדומה. בכול פעם שאני מקבל צו קריאה מתחילות לי כול מיני תופעות פסיכוסומתיות וכדומה לתקופה שיכולה להגיע לשבועות ואפילו חודשים כגון: קשיי נשימה, כאבים בחזה,מיצמוצים בעיניים,פריחות בגוף,חוסר תיאבון,עצבים. ממש לא טוב ועוד מאז שאימי נפטרה ליפני כמה שנים אני חיי קצת בחרדות.בכול אופן אני חושב שאני סובל מסוג של לחץ וחרדה,אני מפחד ללכת לפסיכיאטר כי אני לא חושב שיתיחסו אלי ברצינות בצבא! אשמח לישמוע את דעתך בנושא! תודה!