פורום פסיכולוגיה קלינית

למה לפעמים נוחתת עליי הרגשה כזו של שעמום גדול, וחוסר תכן בחיים האלה. אני מגיעה הביתה ומרגישה שלא בא לי לעשות כלום, שהכל חוזר חלילה, ושנמאס לי מכל זה. משעמם לי עד כדי דמעות...

דיני:) בת כמה את? את נשואה?עובדת? יש לך חברים טובים?ילדים? אני שואל לא מכוונה להתחיל איתך:)) אלה כדי לדעת יותר פרטים שאפשר יהיה לעזור לך. איתן

שלום רב, ענייני חיפוש משמעות היו, וכנראה יהיו, בעיות אנושיות משמעותיות. יתכן שבמקום להיות מוטרדת מהתופעה, תנצלי את הופעתה - למסע של "חיפוש האני". יש דרכים רבות: ללמוד משהו מרתק, לחוות התנסויות בינאשיות בסדנה טובה, הוועצות עם פסיכולוג, התנסות דתית, וכו' וכו'. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

זכויות האדם מול המערכת הפסיכיאטרית / פורום חדש שלום רב, שמי ענבל בר-און בימים אילו פתחתי פורום חדש - זכויות האדם מול מערכת הכפיה הפסיכיאטרית . בשנת 1994 הקמתי את העמותה הישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית - העוסקת בזכויות מי שבאים במגע עם המערכת הפסיכיאטרית . מרגע הגדרתו של אדם כ"חולה נפש" הוא מוקע , באופו שרירותי, מכל החוקים והכללים החלים על אדם במדינה דמוקרטית . נגזלות ממנו הזכות לכבוד, לחירות , ולזכותו על גופו. הבעיתיות היא בסטיגמה . כפי שאנו, היהודים , נחשבנו לפני כ 100 שנה ל"זקני ציון המאיימים להשתלט על העולם", כך גם מי שמוגדרים כ"חולי נפש" - נחשבים - על לא עוול בכפם - ל"מסוכנים לציבור" - מה שמצדיק ומתרץ בעיני מערכת הכפיה הפסיכיאטרית את הפרת זכויותיהם . כל דיון העוסק בזכויות האדם מול המערכת הפסיכיאטרית - ובנושאים הקרובים לנושא כגון זכויות חולים או זכויות אנשים עם מוגבליות - יתקבל בברכה בפורום. בברכה, ענבל בר-און

ענבל שלום אני בהחלט בעד מלחמה בעד זכויות אנשים, חולים וחולים פסיכיאטרים אני רחוק מלחשוב שהם מקבלים יחס ראוי במקרים רבים יחד עם זאת ברצוני להסתייג מהטון הסנסציוני של מכתבך - בהצלחה עמי

אני דווקא בעד הטון הסנסציוני של הודעתך היכוולה להוות טאקטיקה שווקית יעילה. ללא שיווק אגרסיבי של דעותך לא תגיעי לתודעת הרבים . מציע לך לפנות בעניינך לתחקירנים בתכנית "חשיפה" של חנן עזרן טל. 037652016 ו\ או לפנות לעינת פישביין.(ערוץ 2 ). "בגנות הספיכוטרפיה " קראת ?. עד כה ברמת השיווק. כדאי לקדם את הרעיון דרך ההקצנה. לגופו של עניין הממסד הפסיכיאטרי ורוב הפסיכיאטרים אינם עוסקים ב" תקיפה " של פציאנטים ומההבט הזה ניתן בהחלט להבין את אי הנוחות שככל הנראה ד"ר אבני חש מול הודעתך כפי ש הדבר בהתבטא באגרסיביות הסמויה שבתגובתו. דני

תני לינק לפורום החדש שפתחת

אני מצרף קישור לפורום גמילה מסרוקסט (פקסיל) http://forum.onecenter.com/paxilhelp

????????

למדינה שלמה יש בעיה במשק המים... לי יש בעיה "במשק הכעס" - מה אפשר לעשות בשביל לקחת את המשק הזה, ולהפוך אותו מדבר שמדשדש במקום וגורם הפסדים, למשהו קצת יותר פרודוקטיבי?

את יכולה להשיג לך שק איגרוף או בובת איגרוף:))) ולהוציא עליה את זעמך:))) את יכולה לכעוס על הפקידים בביטוח לאומי או במס הכנסה או בלשכת התעסוקה:)) על ראש הממשלה על השרים:)) על הפסיכולוגים:) עלי:) אני חושב שזה משק שהוא מאוד מסגסג:))) בניגוד למשק המים:) וברצינות:) במקום לכעוס ולא לעשות אם זה כלום. פשוט תיקחי על עצמך משימות בתחום החברתי. כמו להצטרף לאירגונים כאלו ואחרים. ופשוט לעזור לאנשים אחרים. את תיהי כל כך עסוקה שתשכחי שאת כועסת בכלל:))) @-------)----- איתן

זה לא יעשה את הכעס לפרודוקטיבי.... לכל הפקידים למיניהם כבר נמאס שכועסים עליהם "סתם, כי הם שם". זה לא "כיף" לכעוס על פסיכולוגים (למרות שעכשיו אני כן עצבנית בגללה), כי הם מבקשים את זה... אני לא רוצה לקבל בחזרה את הכעס שלי, אחרי שהוא עבר עיבוד... לכעס גולמי יש תכונות משלו (כמעט כמו לנפט).

יש לי כמה הצעות. 1. לעסוק בספורט אותי זה מרגיע ומשחרר ממתחים. 2.לברר על מדיטציה גם זה עובד המדיטציה משתמשת במתחים ליצירת אנרגיה יצירתית ובונה. ואים זה לא נראה לך אז לשבת ביום רגוע ולשאול את עצמך מהם הדברים שבגללם אני במתח. מקווה שעזרתי והלואי ותגישי טוב מזוהר.

היי, תודה. אם אתחיל שוב לעסוק בספורט, ישר יחשדו בי שאני שוב מנסה לרדת במשקל... מה שנכון נכון. :) אבל אני באמת חושבת לחזור לאיזושהי פעילות (יש לנו הליכון חשמלי בבית). מכיוון שבזמנו התגלה שיש לי אסטמה הפסקתי ללכת, אבל עכשיו, כשיש לי משאף, אז אין בעיה. אני יודעת, חלקית, מה גורם לי להכיל את הכעס הזה. חלק ממנו נוצר בגלל הפסיכולוגית... אז ברגע שאוכל לעבוד על זה איתה, כבר יכול להיות שזה ישתפר (אם לא אפסיק את הטיפול בזמן הקרוב). ושוב תודה, עצם העובדה שענית כבר עזרה במקצת. HERA.

HERA שלום איני יודע מספיק עלייך ולמה קשורה הבעיה במשק הכעס ללא ספק להתקע עם בעיה כזאת זו הזמנה לקשים רבים אחד הדרכים הפתוחות לפנייך היא פניה לטפול שיחתי (אולי קבוצתי?) בהצלחה עמי

ד"ר אבני, אני כבר בטיפול, וזה כשלעצמו גורם לכעס להצטבר. זו המחשבה שאני לא מובנת כראוי. שלא ממש אכפת לפסיכולוגית, מכיוון שבשבילה אני "סתם עבודה". בד"כ אני מסתדרת עם הכעס, אני מחביאה אותו בפנים. אבל קורה לפעמים (ובאופן הגיוני) שאני מתפרצת - לפעמים אפילו בלי סיבה מוצדקת... וזה כבר לא מחזה נעים... תודה.

הי הרה... נורא תלוי על מה / מי כועסים ..... ? ובאמת , בגלל שכעס זה כ"כ לא פרודוקטיבי תבדקי לעומק אולי זה עצב ? רגישות למשהו ? מישהו ? אולי תסכול ? אולי געגוע ? עם אלו אפשר לעשות הרבה יותר לסנן הרה לסנן עד התמצית.

שרון, על מי/מה אני כועסת? כנראה על העולם... :) אבל ברצינות, אני בעיקר כועסת על עצמי, אבל גם על הפסיכולוגית (זה מן קטע שכזה בטיפול, שבכל מקרה אני שוקלת להפסיק). וכן, יש גם תסכול מזה, שאחרי שנה וחצי של טיפול (ולא הטיפול הראשון) עדיין אני לא מוצאת את עצמי. אני עדיין חותכת ומקיאה. וזה מרגיז - כי סביר להניח שכל הכשלונות הטיפוליים נוצרו בגללי, כי אני לא משתפת מספיק, או לא מביאה מספיק מעצמי ואת עצמי לטיפול. טוב, לא התכוונתי "להתלונן" כל-כך הרבה. HERA.

TO- HERA יש לי רעיון נוסף תנסי פשוט להחליף את הפסיכולוגית. אני גם מצטרף לעצתו הנבונה של ד"ר אבני היקר באמת תבררי לגבי קבוצת תמיכה אני בעצמי בקבוצת תמיכה שנקראת קודא ונמצאת בבית לני (בית ליגת נשים) ברחוב המלך ג'ורג' 37 ,תל-אביב ומתחילה פעם בשבוע ביום ג' בשעה 20 עד 22 בערב. אני ממליץ לך להגיע לפגישה יעשה לך רק טוב. בהצלחה מזוהר.

זוהר תודה. אני מניחה, שלפני שאחליף (בפעם המי יודע כמה) את הפסיכולוגית, אני באמת צריכה לבדוק עם עצמי עד כמה טיפול מתאים לי (כרגע ובאופן כללי). מותר להתעניין באיזו קבוצת תמיכה מדובר? HERA.

להרה הקבוצה היא קבוצת תמיכה שעוזרת לאנשים תלותיים או כפיתיים וכו'. הקבוצה עזרה לי מאוד כשסבלתי מדיכאון פחדים ומצוקה נפשית. זוהי קבוצה שבנויה מאנשים כמוך וכמוני שעוזרים מעודדים והכי חשוב מקשיבים ולא מפריעים לך באמצע הדיבור אחרי שתגיעי לקבוצה אפילו בפעם הראשונה תרגישי פתאום הקלה שאת לא לבד בעולם עים הבעיה שלך. בקיצור ברוכה הבאה... בהצלחה זוהר.

שלום רב, הנני היפוכונדרית בצורה לא נורמלית. מה לעשות בענין? הנני בת 30 נשואה +2 . בתודה , רונית

שלום תלוי מהי רמת הדאגנות בנושא רפואה. בעיקרון זוהי תופעת חרדה וניתן לטפל בה בכלים פסיכולוגיים במידה ואת מרגישה שהתופעה פוגעת בצורה משמעותית באיכות חייך. רצ"ב סיכום קצר בנושא הטיפול בחרדה. הדבר נכון גם להיפוכונדריה: ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

רק אתמול התוודעתי לנושא, מעוניינת לקבל מידע לגבי הטיפול המתאים ולמי לפנות. המלצות לגבי רופאים/מטפלים באזור המרכז.

שלום טירונית. על איזה גיל מדובר? תודה. רוית

גיל 11.

שלום לך טירונית יקרה. אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר ילדים המשלב טכניקות של היפנוזה לצד חשיבה פסיכודינאמית. תופעת תלישת השער הינה עקשנית בדרך כלל וקשורה להפחתת חרדה ו/ או הרגעה. רצוי להקדים ולטפל ולא לוותר. אם תרצי המלצה על פסיכיאטר ילדים- כתבי אלי לדואר האלקטרוני- בלחיצה על שמי. בהצלחה. רוית.

אני בת 40, אמא לילדים מתבגרים. מתקשה להיסתגל לגילי "המופלג" . צעירה בנפשי וניראת לא רע. שנים רבות עבדתי והייתי לאדם חשוב ונבון. לאחרונה מזה כשנה וחצי אני מובטלת, עשיתי קורס הסבה מקצועית וזה כמוון לא שיפר את הרגשתי הקשה של אדם מתוסכל. התיסקול הולך ומעמיק ואני ממשיחה לשלוח פקסים עים קורות חיי. כבר היתרגלתי לעובדה שאיש לא עונה ולא מתקשר אפילו להזמין אותי לרעיון מסוים. אני נילחמת בדיכאון שהולך וגובר עלי. לוקחת ויטמינים וראו פלא הוקוס פוקוס וזה עובד. הני הרשימה : TRIBEMIN שזה הרכב של ויטמינים B1,B6,B12 , ג'נקו בילובה , אבץ פיקולינט, וויטמין C . אבל לאחר מספר ימים שאני מפסיקה לקחת את ה"סלט" הזה אני שוב צונחת והמחשבות מוציעות אותי מדעתי. הוסיף ועומר שתקופה ערוקה (עוד כשעבדתי) לקחתי ג'ינסנג סיבירי וזה היה ממריץ נהדר. את כל זה אני מספרת רק בגלל סיבה אחת קטנה. אומנם את הויטמינים אני לוקחת בהמלצת נטורופטית ,אבל אני מאוד חרדה למה שזה עושה לי בפנים. אני לא יודעת האם אני לא גורמת לעצמי נזק לתווך ערוך. אנא תתיחסו ברצינות ל"בלגן" שלי. מודה לכם מראש על תשומת הלב. ואבקש את סליכתכם על שגיות הכתיב שיש לי. נטע - לי.

שלום נטע לי, אין לי הוקוס פוקוס להציע לך, אבל נסי גם למלא את עצמך בתחביבים. גם אני מובטלת. נסי ובטוח שבסוף תמצאי עבודה. עדי

שלום לך עדי החמודה. תודה על העידוד אבל זה לא שאני משועממת, ברוך השם יש לי שלושה ילדים, משפחה חמה. אבל אין לי סיפוק תעסוקתי. אני מעסיקה את עצמי בכל מיני עינים חשובים . אבל אני עם עצמי מאוד לא שלמה וחשה מן ריקנות לא נורמלית. תודה בכל אופן.

אני מבין שקשה לך למצוא עבוד. לצערי את לא היחידה שסובלת מחוסר עבודה. אני אומנם בן 27 ויש לי תארים מיקצועיים אבל בכל זאת כבר 7 חודשים אני מחפש עבודה מגיע לראיונות. אבל כלום. על כל מישרה שאני הולך יש לפחות 50 מיתמודדים. וזה מאוד קשה במיוחד שאני בנאדם פעיל ואוהב לעבוד. אבל כרגע המצב קשה ואין הרבה מה לעשות. או לעבוד במשהו פחות טוב. או לישאר בבית. אם את בבית אז תימצאי לך דברים שמעניניים אותך אולי קורס או משהו כזה. תעסיקי את עצמך. אולי תחביב או משהו. אני באופן אישי נגד תרופות ויטמינים ואבקות שלא לצורך. כי יש מציאות מסוימת וכמה זמן תוכלי לברוח מממנה??? אני צעיר ממך ולי אין ילדים להאכיל. אבל אני יודע שאם הייתי צריך לדאוג לילדים שלי הייתי עובד במה שיש ובמקביל הייתי מחפש משהו אחר יותר טוב. את האמת ניראה לי שאני יעשה את זה בזמן הקרוב אם אני אמשיך לראות שאין כלום. אולי את יכולה לפנות לאיש מיקצוע שייעץ לך מה לעשות איך ליפעול איתן

כבר 4 וחצי שנים אני לוקחת סרוקסט שאכן עזר מאד ועודו עוזר לחרדות שלי. לאחרונה, במיוחד בשנה האחרונה, התחלתי לחוש אי נוחות פנימית לגבי התלות בתרופה והתחלתי "לשחק" איתה כלומר לנסות להפסיק. לא שיערתי בנפשי כמה לא קל זה יהיה: ירידה באנרגיות, חולשה וכאבי ראש חזקים נורא שלא לדבר על ירידה במצב הרוח. ואין לי שום ספק שזה קשור בקשר ישיר ביותר לנסיונות הפסקת לקיחת הסרוקסט. האם למישהו יש פתרון או.. סתם הארה/הערה??? אשמח "לשמוע" מכל אחד/אחת. הערה: לפסיכיאטרים שמעיינים בשאלות שלנו - אשמח לעצה מקצועית (דרך אגב, יש לי פסיכיאטר שאליו אני הולכת פעמיים בחודש ושאומר שכרגע לא מומלץ להפסיק. אני סומכת על דעתו אך מעוניינת גם בדעות ועצות אחרות של כל מי שיכול לסייע/לייעץ/להעיר ולהאיר). ממני, מיכל

מיכל, אם בזכות הסרוקסט את מרגישה טוב, למה להפסיק? את חוששת מנזקים מצטברים שהתרופה עלולה לגרום? האם הפסיכיאטר לא עושה לך בדיקות דם אחת לכמה זמן? ובכל מקרה, אם תרופה מפסיקים כמו שמתחילים - בהדרגה ותחת פיקוח. HERA.

10! 11 בעצם! יש נפילות ויש ירידות כניראה אבל את בדרך הנכונה וכניראה שגם אני ניראה לי שהקושי הגדול שלי טמון בהגדרה של עצמי כבן אדם רזה וקבלת המחמאות ושאר הבנפיטים שקשורים בהגדרה זאת. אני מעדיפה להשאר בטריטוריה המוכרת של השנאה העצמית אני רואה פה מכרים צצים כפטריות אחרי הגשם... איזה כיף יש לי קצת עבודה על המחשב אז שיהיה יום מעולה

אורה.. בוקר טוב.. הקושי הוא בקבלת עצמנו. נקודה. שמנים. רזים. זה כבר לא משנה. הקושי הוא בקרבה שנוצרת בכלל דרך המחמאות, אולי. הפחד הוא שמתחת לגוף יגלו אדם שאולי ירצו להתחבר אליו, אבל אולי גם לא. עד עכשיו היה אפשר להאשים את הגוף ואת צורת האכילה המוזרה לכל פניה, בגלל זה לא אוהבים אותי, לא מתקרבים אלי, לא רוצים להיות בחברתי, כי אני שמנה מדי, כי אני רזה מדי, כי אני מקיאה, כי אני בולסת, כי אני אוכלת הרבה, עכשיו כבר אי אפשר, עכשיו זה אנחנו, ואם מחמיאים לנו ורוצים להתקרב אלינו, יקבלו אותנו בלי המסיכה, בלי העטיפה, בלי הקליפות, בלי ההסוואות - אותנו נטו !! וכאן הקושי והפחד מדחיה ומזה שלא ירצו אותי כמו שאני באמת, אצלי בכל אופן. אז יותר קל להתעטף בבגד של שנאה עצמית, כי אם אני שונאת את עצמי, אין שום סיבה שבעולם שאחרים לא ישנאו אותי, אחרת מה הם רואים שאני לא ? מה הם מוצאים שאני איבדתי ? ושוב אני בבדידות ובלבד. עד שמחליטים לשבור את מעגל השנאה העצמית וההרס העצמי ולתת לאנשים להתקרב, ולהסתכן בפגיעה אבל גם לתת סיכוי להצלחה. סתם עוררת אצלי בוקר של תהיות.. ואסוציאציות.. אבל הכל שלי מהמקום שלי, ולאו דווקא מתחבר אליך.. שיהיה לך יום מקסים. אביב.

טוב כרגיל את לוקחת את מה שאני רוצה להגיד את מה שאני מרגישה ומנסחת ושמה את זה על השולחן אוף, ההתחברות הזאת לאני שבפנים וכל המוגלה הזאת שמתפרצת כשמתחילים לפתוח את הצלקות ואם נידמה לי שאין יותר מוגלה הרי שטעיתי יש כאן כמות שתספיק לשתי מלחמות עולם לפחות רוצה כבר להגיע לחלק הטוב של הבשר החלק הורוד זה שמגרד אבל מתחיל להחלים אני עם חום כמובן שלא לקחתי יום מחלה ואני יושבת עכשיו בעבודה מרגישה כאילו כל רגע אני הולכת להתעלף רגע קר לי רגע חם לי עוד שעה לסחוב... להיות נחמדה ללקוחות אולי הפאסימיות הזאת קשורה למה שתקף אותי טוב הגענו ל12? אוהבת

לאחרונה התברר לי שכמה ארועים שהייתי משוכנע שסופרו לי בעבר על ידי אנשים אחרים לא היו מעולם לטענתם מקור הדבר ככה"נ בחלום, היית מעונין לדעת באם היפנוזה יכולה לשמש ככלי לאימות התרחשותם של אירועים בעבר. באם לא האם קיים כלי אחר לאימות הדבר

גונן שלום היפנוזה עשויה במצבים מסויימים להביא לחידוד זיכרון. עם זאת, המיתוס של היזכרות מדהימה של דברים מהעבר מופרך מיסודו. לאנשים בהיפנוזה יכולה להיות האשליה שהם זוכרים יותר טוב, אבל חלק מההזכרות עלול להיות שגוי, ומקורו באסוציאטיביות המוגברת במצב ההיפנוטי. לכן הייתי נזהר בהסקת מסקנות על דברים משמעותיים מאוד באמצעות היפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למרות תשובתו של ד"ר אורן שאני מכבדת אני כן סבורה שאפשרי לאמת דברים מסויימים ומהפנט טוב יוכל לומר האם זה אסוציאציה או משהו שקרה במציאות לעיתים זוהי עיקר עבודתו לזהות מהו המידע שהוא העלה בחכתו. קישורים בנושא תוכל למצוא בכתובת: www.panic.up.co.il כמו כן תוכל למצוא קישור למציאת מהפנט קרוב למקום מגורך. בהצלחה.

דנה וגונן שלום אינני רואה סתירה בין הדברים שכתבנו. ציינתי שניתן להשתמש בהיפנוזה לרענון או חידוד זיכרון, אולם שהדבר עלול להיות בעייתי, בעיקר בשחזור דברי ם משמעותיים (ומן הסתם אדם שיטרח להגיע לפסיכולוג לצורך שחזור זיכרון בהיפנוזה מעוניין במשהו משמעותי...) קיימים דיווחים רבים על שימוש לקוי בהיפנוזה בשחזור זכרונות. חוקרים אמריקאים כמו לופטוס ויאפקו כתבו ספרים ותיארו טרגדיות קשות שהתרחשו בארה"ב אצל אנשים ששחזרו התעללות מינית מילדותם המוקדמת באמצעות היפנוזה, ובדיעבד הסתבר שלזכרונות הטראומטיים לא היה כל בסיס מציאותי. זו הסיבה שעדויות שנגבות תחת היפנוזה אינן יכולות לשמש עדות קבילה בבית המשפט. מחקרים נוספים השוו בין פריטי הזיכרון שאנשים העלו בתוך מצב הפנוטי לעומת מצב רגיל ללא היפנוזה. הסתבר שהעובדות הנכונות היו זהות בשתי הקבוצות. עם זאת, אנשים תחת הפנוזה סברו שהם זוכרים יותר, אולם הכמות הנוספת של המידע היתה שגויה. הסיבה הינה שמצב היפנוטי מעורר אסוציאציות רבות מה שמהווה קרקע ל"השלמת פרטים" שנראים מתאימים. למהופנט נדמה שזו המציאות, אולם המחקר בתחום מורה בצורה ברורה שאין שיפור של ממש בזכירה תחת היפנוזה. בשורה התחתונה, הייתי נזהר להסיק מסקנות רחוקות לכת על סמך רענון זיכרון היפנוטי. תודה על הקישור בכל מקרה, האתר על הפניקה מעניין ולא הכרתי אותו קודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

את פנוייה.?? בת כמה את? מהיכן?.

אלון, אני לא יודעת אם הגעת לפורום המתאים... בכל מקרה אני בת 23. ואם אני פנויה, אתה רוצה למלא את החסר? למה? מה קראת פה שכל-כך מצא חן בעיניך?

שלום, אני בחור שלוקח כבר כשנה וחצי 2 כדורי EFEXOR כל יום, וזה עוזר לי בבעיה שיש לי, אולם עם תופעות לוואי, המליצו לי לנסות לקחת במקום הכדורים האלה משהו טבעי בשם "שורש רדיולה" אמרו שזה נועד לבעיות דומות לשלי , ובכן ניסיתי, בשבוע שעבר לקחתי יומיים בבוקר EFEXOR ובצהריים את הגלולה הטבעית, והיה די בסדר, אחרי יומיים הפסקתי עם הEFEXOR לחלוטין והתחלתי עם הגלולה הטבעית, לאט לאט חזרה ההרגשה של הדיכאון אבל הבעיה הכי גדולה היא שהחל מהיום אני סובל מכאבי בטן שהם תופת, רצתי היום כ 40 פעם לשרותים, וזה ממש לא עובר, השאלה שלי ממה זה יכול לנבוע??? האם לקיתי בהרעלה מסוג כלשהו??? הייתי שמח לקבל עזרה מכל סוג שהוא. נ.ב. - היו ימים בעבר שלא לקחתי EFEXOR אבל אף פעם לא היה כזה מצב.

מלא תקוה שלום המליצו לי - מי בדיוק ולמה אתה סומך עליהם ? אם יש תופעות לואי משמעותיות אין הצדקה להמשיך מעל שנה באותו כדור יש חלופות רבות לפני הצעות מאנשים מלאי כוונות טובות אנא, פנה לפסיכיאטר והוועץ בו בהצלחה עמי

אני סומך על מי שהמליץ מכיוון שאותו אדם סובל מאותן תופעות (או דומות) לשלי, כגון חרדות וזה עזר לו בצורה ממש טובה, התופעות לואי שהיו לי מהEFEXOR הן של עייפות כרונית, באופן כללי הרגשה לא נעימה, אבל את העבודה שלו הוא ביצע נאמנה, כלומר התחלתי לחיות, השאלה שלי היא , האם ישנם עוד כדורים מסוג הEFEXOR שיכולים לעזור לי??? אין לי כרגע רופא שמטפל בי, את הקודם עזבתי בגלל ההרגשה שהוא שידר שהוא ממש עושה לי טובה שהוא מטפל בי, תמורת תשלום מלא (מעבר למחירים של אחרים) אז החלטתי ללא טובות. אשמח לקבל עיצה על רופא אולי או דרך טיפול נוספת. תודה מלא_תקווה

בשנה האחרונה עברתי שינויים אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אבל לא מצילחה להבין למה מידי חודש יוצא לי הרפס בשפתיים האם יש קשר ללחץ נפשי. תמיד היה לי הרפס אבל בתדירות נמוכה פעמים שלוש בשנה ועשיו כמעט כל חודש מה ניתן לעשות?

מיכל, הרפס יכול להתפרץ מכל מיני סיבות. לחץ נפשי הוא אחת מהסיבות הרבות. זה משתנה מאדם לאדם ואין יודעים מה גורם לאדם אחד להתפרצות של פעם בשנתיים ואצל אחר לשלוש פעמים בשנה... אני מציעה לך לגשת לרופא המשפחה ולבקש לערוך בדיקת דם- רק כדי לוודא שהמערכת החיסונית שלך תקינה, רק ליתר ביטחון (לעיתים נדירות- התקפים תכופים של הרפס יכולים להעיד על בעיה במערכת החיסונית). בכל מקרה, עיצה קטנה, בפעם הבאה שאת מרגישה שאוטוטו מתחיל התקף נוסף- מהרי למרוח אציקלוביר (זובירקס -בשפת העם), זה יכול להפחית את משך ההתקף ואולי אף למנוע אותו.

שלום רב, לחץ נפשי מוריד את רמת התנגודת החיסונית הטבעית, כך שלא פלא שהמחלה, שמקננת בך, מצליחה לצבור את העוצמה הדרושה להתפרצותה הגלוייה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מיכל לחץ נפשי לא מוביל להרפס. בהרפס נדבקים ע"י נגיף. עם זאת, ההתקפים החוזרים מושפעים בהחלט ממצב נפשי ולחץ. אני ממליץ לך לקרוא פרק בספר בעברית "היפנוזה עצמית" של אולמן ולמברו, עמודים 158-161 שם מוסבר כיצד ניתן להקל על ההתקפים באמצעות עזרה עצמית. כמובן שאפשר לעשות את התהליך גם במסגרת טיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

רוית שלום, אני יודעת שאופציית הטיפול הפרטני תהיה הטובה ביותר אבל אני חוששת שכרגע אין לי את הכוחות לזה... אופצית הטיפול ילד-אם - האם הוא הוגן? למעשה אני מלבישה עליו שקים שאני סוחבת.. מצד שני... אם זה הטיפול שאני מסוגלת לו עכשיו, עדיף לא לדחות את זה. בקיצור, שאלתי היא באיזה מסגרת הטיפול נעשה? האם חיוני שהמשולש תינוק-אבא-אמא יהיה נוכח תמיד בכל הטיפולים? אשמח אם תכתבי לי פרטים על המרפאה בה את עובדת והאם היא שווה לכל נפש... תודה, מיקי.

מיקי בוקר טוב. כתבי אלי לדואר האלקטרוני- ואסביר לך יותר בפרוטרוט. ביי. רוית.

שלום שמי אלמוג ואני בן 17 כבר שנים שאני סובל מחרדות עמוקות ודיכאון מתמשך והחלטתי להתחיל לטפל המצב,הלכתי לפסיכיאטרית היא נתנה לי סרוקסט וזה לא עזר היא החליפה לי את הכדורים ל edronax ומהיום התחלתי לקחת אותם שאלתי היא: האם לקיחת התרופה (פעמיים ביום) לטווך ארוך או לכל החיים מזיקה? וכן מה ההבדל בין סרוקסט לאדרונקס? בתודה מראש

בן 17 שלום את השאלות האילו כדאוי לשאול את הרופאה שלך מכל מקום לא ידוע על תופועת לואי לטווח ארוך לאחר הפסקת התרופות לגבי ההבדלים עיין למשל באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

בעקבות נטילת תרופה אנטי-פסיכוטית מהדור הישן במינון נמוך פיתחתי טרדיב דיסקנזיה שנמשך שנים לאחר הפסקתה. האם מינון נמוך של ריספרדל עלול להחזיר את הסימפטומים? תודה.

גליה שלום האם את אומרת שהתופעה נפסקה ? אם יש חשש הייתי מנסה דווקא זיפרקסה בהצלחה עמי

נ.ב. שגם היא לא בטוחה ב 100%

אין לך מושג כמה חימם את ליבי לראות את שמך מתנוסס פה... שמחתי לקרוא שבנך הגשים חלום ושהוא מטופל, יש נימה אופטימית בדברייך וזה הכי חשוב. אני מרגישה שאת מרגישה טוב יותר ואני מקווה שאני לא טועה. אל תכעסי שאני לא מביעה דיעה בקשר למה ששאלת קודם- לגבי האמון במטפל, קשה לי לענות מפני שאני בעצמי די מבולבלת ולכן מעדיפה לא לבלבל אותך יחד איתי, רוצה שיהיה לך, שיהיה לכם- טוב. אוהבת ומחבקת, ליהי.

תודה ליהי אהובה . הבנתי,,,, שגם שעליך עובר משהו ,, יש ימים כאלה וימים כאלה , העיקר להיות משוח ר רים מ ל ח ץ! הימים שבהם אני כותבת הם לאו דוקא ימים טובים ,נהפוך הוא ,אני נאחזת ,,בכם וזה עוזר לי(אני ,,יודעת שזה ניראה אחרת ) , בימים טובים" כימעט ואין לי מה לכתוב ,אני רוצה רק להיעלם ולנוח . ויש ימים שאין לי מושג מה לא בסדר , מכל הלא בסדר ,ובכל זאת משהו עמום ,,הולך ובא . אך תסירי דאגה מלבך אלי , אני מחזיקה את הראש מעל המים , כל עוד שהחושים עדיין פועלים . מה חדש אצלך , האם את לומדת משהו ,או אחרי כבר ,,תוכלי ללחוש לי ,, שלך האוהבת ויוי

יקרה שלי... אני עוברת משהו בזמן האחרון, אכן, לא טעית...:-) משתדלת ללמוד איך לקבל את עצמי, לאהוב את הכל- גם את הדברים שאני לא כל כך גאה בהם. מנסה להבין למה בזבזתי כל כך הרבה מחיי עם גבר שמעולם לא נתן לי דקה אחת של שקט נפשי או ביטחון. מנסה ללמוד איך להיות אדם עוד יותר טוב, איפה עוד יש לי לתת מכל הלב, מבלי שזה יגזול ממני כוחות פנימיים ואנרגיה, ומעל הכל יקירה שלי, אני מנסה ככל יכולתי כדי להפוך את חיי למשהו שכיף להיות בו, חיים של הגשמה ושל אהבה. בקשר ללימודים- יש לי עוד קצת... עוד מאמץ קטן בעלייה ואגיע לפיסגת ההר שכל כך רציתי ושאפתי להגיע אליו- עצמאות כלכלית. בעזרת האל והרבה בעזרת כוח הרצון שלי- אני עוד אנצח, לא בגלל הכוח רק בגלל הרוח. אוהבת ושוטפת אותך במטר של חבוקים ואהבה, קחי כמה שתרצי, קחי עד שתרגישי חזקה ומלאת כוחות- לקראת המחר אוהבת, ליהי.

שלום! שמי עינת אני תלמידה בכיתה י"א שמעוניינת לכתוב עבודה או סיכום לגבי נושא שבעייני מרתק. הופנתי לפורום זה ואני מקווה שאוכל למצוא דווקא כאן את התשובה לשאלתי. היכן אוכל למצוא חומר (ספר, אתר, או תשובה מכם...) לגבי הקשר בין המצב הנפשי, הרגשות והתחושות לבין תופעה שהיא בעצם פיסית - הדמעות ? ניסיתי לחפש במקומות רבים אך לשווא. מצפה לתשובות/עזרה/עיצה (: בתודה מראש עינת

שלום רב, נסי בכל ספרייה אקדמית להסתייע ברשימת המאמרים בעברית, של אוניברסיטת חיפה. מומלץ לקבל את עזרת הספרן/ית, בהצלבות חיפוש, כמו: רגשות&פנים&דמעות. יש בספרות האנגלית שפע של חומר על הנושא. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

כמעט כל תופעה רגשית מלווה בתופעה פיסית , לדוגמא : התרגשות גדולה (כמו לפני מבחנים חשובים ) - בחילות,שלשולים... עצב - חולשה, עייפות,חוסר רצון לעשות דברים לכן גם הדמעות הן ביטוי פיסי למשהו רגשי - אם תחפשי ותחקרי את הענין תראי שלכל תופעה פיסית יש קשר למשהו רגשי שאדם עובר , כל תופעה רגשית מקבלת ביטוי פיסי. בהצלחה.

תנסי לשאול בפורום מידענות רפואית, ויתנו לך שם לינקים לאתרים בנושא, או לספרים, אם קיימים.

מאוד רוצה לשתף עכשיו נורא צריכה את זה אבל עצורה וחסומה וזה לא משתנה. עוברים לי הרבה דברים בראש שהייתי רוצה לפרוק ולכתוב, אבל לא מוצאת את המילים לכתוב כלום, הכל פנימי ומתערבל בתוכי. אז במקום זה אני אשאל לשלומכם, אמסור לכם ד"ש חמה ממני ומקווה שהיום שעבר עליכם היה קצת קל יותר משלי. אני.

שהיינו ביחד? שהענקת לי את כל מה שיש לך שם בפנים? ותמיד ניסית לעזור....ולתמוך....ולומר את המילים הנכונות..... תמיד הצלחת.... יצרנו פה קבוצה לא קטנה של אנשים חמים, עכשיו הקבוצה הזו כבר לא קיימת, אני לא יודעת איפה היא, לאן כל אחד מאיתנו נעלם.....לעולם שלו כנראה..... מה שאני יכולה לומר זה שזה חסר....חסר לי..... אולי גם לכם....אני לא יודעת.......

מה שלומך ג'קי יקרה , ושלומך נואנאם חביבה. יש פעמים שאי אפשר לכתוב את מה שמיתערבב ובוער לו שם בלב , כי זה חם מידי ואף שורף , מי ירצה לגעת ,,לי כעיקרון לא מפריע לנגוע או להישרף קצת , אך החשש הוא ממה שאני עלולה לראות , האם הכל אכול שרוף ומפויח ,וחסר תועלת ? האם אפשר לתקן ולקרר קצת ,,,ומה עם אני אזרוק הכל לפח ,אזי אשאר ,ללא כלום , ככה יש לפחות משהו ,, בפנים . עצם העובדה שאנו מזהות את המשהו הזה וכותבות עליו כאן , אולי הוא ,יהפוך כבקסם למשהו אחר . כיתבו עוד יקרות שלי ג'קילה ונואנאם.הנה כמוני , זה עוזר ,.לכתוב ,,אבל לא בדיוק ,,וגם זה טוב .

אני תמיד זוכרת. ולא נעלמתי אף פעם, ואת יודעת את זה.... לא ידעתי שהצלחתי להעניק כ"כ הרבה זה מרגש אותי. :-) תודה לך. אני.

איפה את? לא רואים אותך, לא שומעים אותך. מה איתך?:))) השארתי לך משהו ביום חמישי נדמה לי בדף 456:)) אני כאן אם בא לך לדבר או לכתוב אני אשמח מאוד:))) [email protected] נוווווווווו תחיכי קצת נו :)))) ככה @------)---- איתן

noname, תני לדברים לזרום בקצב שלהם... באיזשהו שלב המערבולת הפנימית חייבת לנוח לכמה דקות, ואז תנסי לדוג מבפנים כמה רסיסי דברים קטנים. תשימי אותם בצד, ולאט לאט תתחילי לעשות סדר בבלאגן. וחוץ מזה - מה שלומך? ברגע שתוכלי (ואם תרצי) להשתחרר קצת, את תמיד מוזמנת לכתוב לי. HERA.

על ההתחשבות, על ההבנה, אני חווה ימים של קשיים בקבלה עצמית, מנסה למתוח את הגבולות של עצמי, וכל זאת בנוסף לעובדה שהסכרים נפתחים אצלי בטיפול כבר בלי להתחמק ובלי לברוח גם אם דרך צחוק והמון סרקסטיות וציניות מצידי. תמיד ידעתי לזהות את הקשיים ואת מקורותיהם, אבל לזהות זה לא כמו להתעמת. להתעמת זה כואב וזה מכעיס, וצריך למצוא גם את הזמן לסלוח לעצמי ולאנשים שפגעו בי במהלך חיי כדי שאוכל להמשיך הלאה. וקשה לי גם בגלל הלחץ בחיים שלי עכשיו. התחושה של המתח וזו של הלחץ גורמות לי לסטרס, הן כאילו "משחזרות" אצלי תחושות של חוסר אונים ואבדן שליטה ו...אני לא אברבר לכם במוח יותר מדי. תודה שקראתם, אני יודעת שיש לי את המקום לשתף פה בפורום כמו כולם. אני חסרה בימים קשים את היכולת לתת אימון אפילו הבסיסי ביותר בבני אדם. לפעמים הייתי רוצה שיחושו אותי גם, את מה שכואב לי, קשה לי אבל רוב הזמן אני מרגישה חסרת לגיטימציה... שלכם תמיד, אני.

noname, למרות ההרגשה שלך, את יודעת שפה תמיד יש לך לגיטימציה לכתוב את כל העולה על רוחך. ולמרות הקשיים, זה טוב שהסכרים נפתחים... זה מאפשר למים שעמדו הרבה זמן, ושנהיו ביצה, לזרום החוצה, ככה שאפשר עכשיו לתת למים חדשים להכנס, ולשמור על זרימה.

נוניים היקרה. אני שמח שאת עוברת את התהליך אם הלחץ הכעס ושאר הרגשות. זה בטח מוציא ממך את המיץ. אבל אני רוצה שתדעי שאני ובטח כל מי שמכיר אותך כאן גאה בך. על האומץ והכח שאת מגלה. התהליך לוקח זמן. מעצם השם תהליך. את לא מברברת. את אומרת דברים של טעם. ואת מוזמנת לקפוץ לכאן לביקור מתי שתירצי. אני מקווה שכמו שיש לך כח לעשות את מה שאת עושה. יהיה כאן אותו כח להרבה אנשים. אחרים. ואני בטוח שהם ישמחו ויעזרו בך אם תוכלי ליעץ להם. אני גאה בך מאוד @-------)--- איתן

אני מכירה את התחושה הזו של "לברוח".... אני חווה אותה בימים אלה ממש. שאני כל הזמן מתעמתת עם עצמי, ואם כבר דיברת על גבולות......אז אני פשוט מתה מפחד לפרוץ את שלי. וציניות......זו הדרך הכי טובה להדחיק, להגן על עצמך מפני פגיעות, להסתיר. אבל לפעמים, שאת מגנה על עצמך, את מגנה יותר מדי, בונה יותר מדי חומות מסביבך, ולא נותנת לאחרים להיכנס.... אם פרח יסגר....לא יפתח את עלי הכותרת שלו, הוא אמנם יהיה מוגן מדברים מסוכנים, אבל מה עם הגשם? השמש? הפרפרים? ואת......מגנה על עצמך, מדחיקה מסתירה, אבל מה לגבי כל החום והאהבה שאת זקוקה לו? מאיפה הוא יגיע אם לא מבחוץ??

תודה על ההודעה... באמת ה"ותיקים" חסרים כאן...אם כי ראיתי שגם בין החדשים נוצרה קירבה והעזרה ההדדית ראויה...ותורמת רבות. קשה לי לכתוב...מאד...כל מילה לוקחת המון זמן. מקווה שעם הזמן אחזור לעצמי ולכתיבה כאן ובינתיים אני קוראת... ואני מתגעגעת לנשמה שלי...לסיגריה המשותפת שלנו...לסיגריה של אחרי..הדמעות.. הכאב...התסכול. מה עשינו? או לא עשינו? איפה טעינו? איך הכל מתפרק ? ול"רחל" שנעלמה לפתע ביום בהיר והותירה אחריה חלל, שידעה לגעת בדיוק במקומות הכי רגישים...ולאורה ושרון ולדניאל ולרבים וטובים. והכי הכי לטלי...שתמיד כאן, אמיתית,חזקה,מעודדת ואף פעם לא שוכחת...

אני מתנצלת על "התפרצות" לפניה שלא מכוונת אליי, אבל.. אליאן - למה שלא תנסי בעצמך את "החדשים"? אני יודעת שזה לא פשוט. אבל לפעמים אנשים חדשים מרעננים קצת דברים "ותיקים"...

נכון....אני מוכן להתנסות!!!

נשמה שלי.. אני פה, מאחורי הקלעים, לפעמים כותבת ומשתמשת בשם רות, סתם לא יודעת למה. אחרי המשבר האחרון שלי קשה לי להשתמש בשם אביב, עברתי שינוי לא פשוט, ובין היתר החלפתי שם, חיכיתי לך, התגעגעתי אלייך, לא ידעתי איך לגשת אלייך גם כשקראתי הודעות שלך, לא ידעתי אם את רוצה, פחדתי מדחיה... אבל עכשיו אני יודעת לפחות שאת רוצה, אז יותר קל לי. אני אשמח לעשן איתך סיגריה תמיד.. לפני, אחרי ובאמצע... לא עשינו כלום, כל אחד מאיתנו עבר תקופה קשה ולא פשוטה, אז הסתגרנו, והתמודדנו עם הקשיים שלנו, וצברנו כוחות, ואפשר לחזור מחוזקים, וחלק בטח גם לא יחזרו, או יחזרו במינונים פחותים, והכל לגיטימי והכל מקובל. דברים משתנים בחיים, אנחנו משתנים בחיים, לטוב ולרע. בכל מקרה קבלי כוחות, אני פה, רק תרימי דגל ואני איתך.. רות/אביב.

רות ,יקירתי הנהדרתתתתת ,אליאן המקסימה תודה ,חשבתי שלא היצלחת לקרא את מה שכתבתי בדף הקודם .שמחה לשמוע שאת בכל זאת כותבת קצת ,,כל הכבוד לך . לך "אור היקר והסבבה שלנו ,טלי היקרה מפז רחל אורה ועוד ,וגם לך הרה יקרה ,אני קוראת ומרימה את כובעי על כוחות הנפש שלך .גם ניר היקר וליהי שליהטובה,,,לא יודעת אבל באלי להיתבטא בהקדמה כך ,,,,,אתם מבינים שזה עושה לי טוב. רציתי להיתיעץ איתכם , ולישאול האם תמיד ההתחלה היא תמיד קשה בטיפול , האם ה"ליסמוך על " הוא קל אצל אנשים מסוימים וקשה אצל אחרים , איך אפשר להיפתח בטיפול ,לאחר שלא דיברנו שנים עם אף אחד ,יש רצון ,אך פוחדים וחרדים מהדימוי השלילי של עצמנו על המטפל .זאת בעיתו של בני לגבי המטפל החדש שלו בשעה טובה .(הודות לטלי שלנו ),ואני יודעת שאם הוא יקרא את מה שיכתב כאן אולי י"תפוס ביטחון ויחוש מניסיונם של אחרים .. הוא כל השבוע חרד ומלא מחשבות על אופן ביצוע הפרויקט השבועי הזה . אומר שלהיות בטיפול מרפא כזה היתה אחת ממישאלותיו ,שהיתגשמה ,אך הדרך להישאר ולהתמיד בה היא מאד קשה . שלכם באהבה ויוי.

אני דו מיני ועד היום קיימתי יחסים עם בני שני המינים. לאחרונה אני מתקשה לקיים יחסי מין עם בת זוגי ונמנע ממנה, דבר שפוגע קשות במערכת היחסים שלנו. מה עושים ???

גארי, לא צריך להיות קשר ישיר בין היותך ביסקסואל לבין המצב בינך לבין חברתך. אתה צריך לבדוק - עם עצמך - מה מפריע לך אצל החברה. האם קרה משהו ביניכם, שגורם לך להימנע מלקיים איתה יחסי-מין? אתה עדיין נמשך אליה? יכול להיות שאם תנהלו ביניכם שיחה רצינית ושקטה בנושא, תוכלו, ביחד, לגלות את מקור הבעיה ולנסות לפתור אותה.

זהו שאני לא בטוח שאני נמשך אליה יותר..

שלום רב, דואליות יכולה להיות מרתקת. היא יכולה להיות גם קונפליקטואלית, ואז כדאי לפנות לתהליך ברור/ייעוץ אישיותי/נפשי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בירור / יעוץ אצל מומחה באיזה תחום ???

שלום, אני מורה בכתה ה' הפונה בעקבות שיחה שהיתה לי עם פסיכולוגית של תלמיד שלי. היא שיתפה אותי בזה שהילד סיפר לה שיש לו סוד כמוס, שאף אחד לא יודע אותו ולא יידע אותו. היא פנתה אלי שאנסה לדובבב את הילד. ברצוני לציין שהילד מאוד נבון, מופנם,שנה שעברה גילה נטיות לאובדנות. ילד מאןד אפטי, לא מתעניין בשום דבר. המשפחה לא מתפקדת כמשפחה נורמלית, הורים גרושים הילד גדל עם האם והסבא שמטיל חוקים מאוד נוקשים. חיפשתי פורום של פסיכולוגיה לילדים- אך לא מצאתי. אשמח שתפנו אותי לפורום המתאים תודה

שלום לך בהחלט יש מקום ליזמה של פניה לפורומים יחד עם זאת נדמה לי שיש גורמים מקצועיים שניתן לפנות אליהם בצנורות המקובלים איני בטוח שפניה אלייך לדובב את הילד היא הגישה הנכונה אני ממליץ לפנות קודם כל לגורמי מקצוע בדרכים מקובלות שכן המצב אכן נשמע מעורר דאגה בהצלחה עמי

אני מצטערת להתלונן כל כך הרבה אבל נשבר לי מהכל!!! שמעתי לעצתו של איתן-לא התייאשת וחיפשתי עבודות עם הגישה הכי חיובית בעולם אבל שוב התאכזבתי לעבודה אחת שמאוד רציתי לא טרחו להחזיר לי תשובה לעבודה שניה גררו אותי שעה וחצי בדרכים בגשם רק כדי להווכח לבסוף שהגעתי לחברת כוח אדם. אין לי כבר כוח אני רשמתי מרימה ידיים ומפסיקה לחפש כואב לי כל כך ואני כל כך מאוכזבת ומיואשת שאין לי מילים לתאר זאת ההרגשה איומה אני מאכזבת את כולם משגעת את המשפחה שלי הייתי רוצה להעלם כבר איזה בדיחה חולנית זאת לגרום לי לסבול ככה ?????מתי זה יגמר כבר?.. אני שונאת את עצמי כמו שמעולם לא שנאתי מ ת ע ב ת אותי i dont want 2 start any blessfamous ruomers but i think that god got a sick sense of humor and when i die ...i excpect 2 find him luagfing

מבולבלת יקרה. אני נורא מצטער לשמוע שרע לך. אני בעצמי מובטל כבר שבעה חודשים. וזה באמת מתסכל כל החיפוש הזה. כל הפעמים שאומרים לך לא. אני לא אמרתי מה שאמרתי לך סתם כדי להעלות לך את המצב רוח. הכוונה שלי היתה אמיתית בהחלט. תאמיני לי שאם לא הייתי יודע מה עובר עליך בקטע הזה או שלא הייתי מתערב בכלל או שהייתי מאוד זהיר בדברי או שאומר לך לפנות לאיש מקצוע. אם את במצב נפשי כל כך קשה אולי כדאי שתיפני לבעל מיקצוע. אבל אני עדיין עומד מאחורי דברי שצריך להמשיך לנסות ולא ליתיאש. אני הייתי בראיון ליפני שבוע והכל היה בסדר חוץ מאיזה שהוא קורס שאני צריך להשלים כדי לקבל את הדיפלומה. הקורס הוא יום אחד בשבוע מ17:30 עד 21:00. ורק בגלל זה לא קיבלו אותי. זה מה שהם אמרו. משרה נוספת ביטלו אותה לגמרי. כך שאל תנסי להגיד אפילו שאני לא יודע על מה אני מדבר. ואני בכל זאת מנסה מתקשר לשלוח פקסים מחר אני הולך אם כמה חברים להשאיר שוב קורות חיים. המצב קשה. אי אפשר לשנות את המצב הזה ביום אחד. אבל צריך לבלוט בשטח. שידעו שאת שם שברגע שיצוץ משהו אז ישר יחשבו עליך. בגלל זה אני הולך ומשאיר עוד ועוד קורות חיים. מיצידי שיעשו ספר מכל קורות החיים שלי. זה ממש לא מעניין אותי. אבל הם ידעו שקוראים לי איתן ואני מחפש עבודה בתחום הזה והזה. תתפלאי אולי אבל אני לא היחידיץ יש אנשים שאני רואה אותם גם מסתובבים ומשאירים קורות חיים. ומתקשרים לראות אם צצה עבודה. אני יודע שאת כועסת על כל העולם. אבל לא זה מה שיוציא אותך מהבוץ הזה. מה שיוציא אותך מהבוץ הזה. זה את שתיהי חזקה ולא תיכנעי. גם אם תאמיני לי וגם אם לא. אני מאוד מקווה שתצליחי זה לוקח זמן ולפעמים הרבה זמן. אבל בסוף מוצאים. איתן [email protected]

בן כמ האתה בכלל??? כי אני בת 20 ואני מאוכזבת מאוד אני אפיךו חושבת לרדת מהארץ הכל פה מגעיל אותי בא לי להקיא על הכל כאן אני כזאת אפס קטנה ולא חשובה.

חאלללללס....מה קרה לך למה ככה כבד?? חצי מדינה ככה באבטלה את לא שונה תגידי תודה שאין לך ילדים להאכיל משכנתא לשלם איך אומרים את ציפור חופשיה וא ל תשכחי יש לך סיכוי עוד לתפוס איזה חתן עשיר!! כנאמר "עם לא ידעת אצל מי להיוולד...תדע לפחות עם מי להיתחתן" אז חאלללס...יבוא יבוא לא יבוא סבבה!!!

מבולבלת יקרה: עם שלשה תארים אקדמיים כשנקלעתי למצב כלכלי קשה (כמעט ללא מוצא) ולא היתה לי בררה אחרת עבדתי בעבודות מזדמנות , כולל עבודות שמירה ונקיון.

שלום רב, לא עקבתי אחרי ההתכתבויות, אבל תחושת היאוש עקב חיפוש עקר אחרי עבודה - ברורה. אינני יכול להבטיח עבודה, אבל ברור לי שחיפוש יעיל, מותאם למצבך ולכישורייך - יהיה עם סיכוי טוב יותר להפיק משהו. חיפוש יעיל שכזה תוכלי לעשות באמצעות תהליך הכוון תעסוקתי, שקיים כשירות ציבורי (פני לשירות התעסוקה) או פרטי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה על תשובתך. אני לא רואה אותה כבוטה. גם אני בדעה של לקיחת אחראיות ולא להיסתפק בבערך. ההמלצה על אפשרות טבעית קיבלתי מרופא פסיכיאטרית שמטפלת בבני. הרצון לנסות גם דברים טביעים נובעה מניסיון אישי שלי . אני צורכת לרוב ויטמינים למיניהם כמובן לאחר המלצה של נטורופטית, ואני רואה תוצאות. אבל בנוגע לבן שלי לאורך שנים היינו בקשר עם לא מעט מומחים ושמנו חוות דעת שונות. נכון להיום הוא מטופל עלידי פסיכולוגית אחת לשבוע ללא תרופות. ואנחונ נמצאים בטיפול משפחתי. אני מודעת להשפעת ציחי מרפא מאופן מינימלי מתוך מעט ספרים שקראתי בנוסא. צמחי מרפא הרי מהווים מין מזון נוסף ומחזק לגוף שלנו , אז למה לדעתך זה שטויות? תודה על הסובלנות וסליחה על שגיות כתיב עם יש. בכבוד רב MAYTAL

מיטל שלום אם אתם ובנך במסגרת טיפולית ומדובר בצמחי מרפא כתוסף זה ענין אחר אני הבנתי בטעות את מכתבך כאילו מדובר בטפול יחיד ומכך הסתייגתי. לגופו של ענין למעט היפריקום שמקביל לפרוזק (ולא ברור שעדיף למרות מקורו הצמחי) איני מכיר תרופה צמחית יעילה כך שאיני יכול לייעץ לך בהצלחה עמי

ד"ר שלום. אני בן 38 , מצב בראותי תקין . לעיתים תכופות קורה שמצב רוחי משתנה ללא סיבה משמעותית (בבית) לרוב קורה כאשר הדברים לא "מתנהלים" כפי שאני הייתי רוצה וגם מלווה כמעין דיכאון , מצב זה יכול להמשך עד 3 ימים ובעקבות כך ניגרמים שרשרת של מריבות . - מה ניתן לעשות / להיבדק כדי להוריד ממני את מצב רוחי המשתנה? - האם ערכים נמוכים של הורמון גדילה יכול לגרום למצבי רוח משתנים ? - האם ישנם בדיקות דם מסוימות שיכולות להצביע על בעייה זו ? בתודה מראש אבי

אבי שלום אם התגובות הדכאוניות קורות בהקשר של ענינים שאינם מתנהלים כהלכה יש לשקול אפשרות של פסיכותרפיה דווקא והשמוש באמצעים תרופתיים בא במקום שני כללית מעבר לבדיקה שמצב בריאותך תקין (כולל למשל בלוטת תריס) אין בדיקות ספציפיות במידה ויש בעיה גופנית שווה לאזן אותה אולם שוב אם מדובר בתגובה רגשית למצבי חיים קרוב לודאי שהבעיה בעקרה רגשית אתה יכול לקדם את הברור עוד ע"י פניה לאיש מקצוע בהצלחה עמי

שלום רב, במבחנים פסיכודיאגנוסטיים שעברתי נמצא כי אני סובלת מהפרעת אכילה בלתי טיפוסית (מספורה 307.50), לאחר שלא נמצא כל גורם אורגני לבעיה. אודה מאוד על קבלת הסבר באשר לאבחנה זו.

הפרעות האכילה מתחלקות לשלוש קטגוריות מוגדרות - אנורקסיה, בולמיה ואכילה כפייתית, ולרביעית שהיא הפרעת אכילה בלתי טיפוסית, שאליה מסווגים כאלה שעונים רק על חלק מהקריטריונים להפרעה אחרת על פי ה- DSM, אבל לא על כולם, או כאלה שיש להם סימפטומים מעורבבים מכל שלושת הקטגוריות. הדוגמאות הנפוצות הן : 1. אנורקסיה נרבוזה שבה אין הפסקה של המחזור למעלה מ- 3 חודשים. 2. ירידה משמעותית במשקל בתקופת זמן קצרה אבל בלי להגיע למצב של תת תזונה, או של ירידה ממשקל מינימום. 3. נסיונות התנקות לאחר ארוחות רגילות ונורמליות, כלומר אכילת ארוחה רגילה והקאתה או לקיחת משלשלים אחריה או צום או ספורט אובססיבי. בולמיה בלי הבולמוסים המקדימים. 4. לעיסת האוכל ויריקתו. ובטח יש עוד..

שאלתי היא האם יש קשר בין בלוטת התריס לבין פוביות או חרדות למינהן. וזאת מאחר ונאמר לי לעשות בדיקת תקינות הבלוטה בהקשר לחרדות בזמן נהיגה. תודה על המידע........ ותודה לאור שהפנתה את תשומת לבי גם לנושא זה.

http://www.geocities.com/ooomoshe/ddd.htm

http://www.geocities.com/ooomoshe/ddd.htm

http://www.geocities.com/ooomoshe/ddd.htm

איריס שלום התקפי חרדה עשויים להיות קשרוים להפרעה בבלוטת התריס פוביות - לא ידוע לי בברכה עמי

אני שכן של החייל החטוף בני אברהם ז"ל. הוריו החל מיום יושבים בסוכת האבלים ואני לא יודע איך לנחמם. מוצאי-שבת 3-11-2001 היום הראשון לשבעה........

ניחום אבלים אף פעם לא היה דבר פשוט... בעיקר לא במקרה כזה, שעדיין מנקר ספק קטן - אולי יש עוד סיכוי שבני חי? תיגש לשם תזרום אם התחושות שלך. אתה לא צריך לומר הרבה. מספיק לומר שקיווית לא להגיע למעמד שכזה... או כל דבר אחר שנראה מתאים באותו רגע. בניגוד לארועים שמחים, אין טקסט "מתאים" לניחום אבלים (מלבד מהמשפטים השגורים - "שלא תדעו עוד צער", "משתתף בצערכם" וכו').

אלון, אני מסכימה עם הארה. עדי

לדעתי תגש אליהם ופשוט "תוציא החוצה" את כל אשר על ליבך, כלומר-תשאל אותם איך הם מתמודדים עם אובדן הבן והאם יש דרך כלשהי שבה אתה יכול לסייע להם ולחזק את ידיהם? תאמר להם שכל אימת שיצטרכו עזרה אתה תמיד תמצא לידם ותהיה מוכן לשמוע את אשר על ליבם שהינך שכן שתמיד הם יוכלו לפנות אליו ולהעזר בו ועתה בשעה קשה כזו יש להם צורך על אחת כמה וכמה לדבר על המוות ולא להדחיק ולהשכיח את הדברים. מאחר ועתה הוא הזמן להעלות זכרונות ולפתוח אלבומים ולהיזכר בבן שהיה ואיננו כלומר להיזכר בדברים ובפעילויות המשותפות שהיו להם עם בנם ואשר יחרטו בזכרונם לנצח נצחים.

שמי שי ואני סובל מחרדות כבר למעלה מ 4 שנים בעבר היתי מטופל ע"י פרוזק במשך כ- שנתיים ומאחר ולא עזר לי הטיפול ע"י הכדור לתווך הארוך וחדרה תמיד חזרה ובגדול הוחלט ע"י הפסיכולוג שלי להחליף לי את הכדור ל- סרוקסט שאלתי אליכם המומחים לדעת את ההבדלים שבין שני הכדורים? בתודה שי

שי שלום מי שמחליט אינו הפסיכולוג אלא הפסיכיאטר הכדורים שייכים לאורה קבוצה יש הבדל בתופועת הלואי (יחסי) התגובה לתרופה היא אישית מכל מקום חשוב שתהיה במעקב והערכה אחת לחודש לערך כדי להעריך האם התרופה מועילה ומה קורה עם תופועת הלואי בהצלחה עמי

כמובן הפסיכיאטר טעות שלי בכתיבה ואני גם יודע את ההבדלים בינהם כמו שצינתי אחרי 4 שנים של חרדות וטיפולים. כונתי בשאלה היתה בשוני בפעולת כדור האפקטין לסרוקסט מבחינת פעולתו בגוף והשפעתו ביום יום. תודה שי

לדעתי מנסיון פרוזק רק משפר מצב רוח לא מתאים לחרדות סרוקסט טוב אבל פוגע בחיי המין וגורם לקושי בשינה אפקסור" כדור מצוין עובד גם על הסרוטונין וגם מרגיע לא פוגע בחיי המין ולא גורם לאי שינה... חיסרון גורם להזעות

שלום רב. אינני יודע אם הודעתי מתאימה לפורום זה, אך החלטתי לנסות.. אני בן אדם נורמאלי ומצליח. אני בסך הכל בן 18 וחצי ואני מתגייס בזמן הקרוב מאד לצה"ל יש לי כמה חששות מהגיוס ומההתרחקות מהבית. אני הולך להיות חייל קרבי ואני מפחד שיהיו לי בעיות עם כך מכיוון שלא אראה את הבית הרבה אלא רק פעם בשבועיים לערך. הבעיה החלה לפני זמן מה כשהייתי מועמד ליחידות עילית של הצבא והייתי ב גיבושים אליהם - שם נאלצתי לשהות מחוץ לבית עם אנשים שאינני מכיר למשך כמה ימים. שמתי לב שבמשך שעות היום הבעיה לא חמורה ואני מתמודד איתה אך כשהחושך עולה אני "נשבר". אני מתחיל לחשוב על הבית החם.. על החברים.. על החברה ועל הכל.. אז אני נתקף געגועים וחרדה ואני מרגיש הרגשה איומה שהייתי עושה הכל כדי להיות בבית עכשיו. מאז עבר זמן ואמנם לא מתגייס ליחידות עילית אך אני מתגיס לקרבי "רגיל". חשוב לציין שלא בא בחשבון שלא אתגייס לקרבי.. רציתי לדעת מה דעתכם בענייני המסובך מעט.. תודה!

אנונימי יקר, מה שאתה מתאר אופייני מאוד - מצד אחד הניתוק מהבית ומצד שני תנאי לחץ, שאתה לא בהכרח רגיל אליהם. עד היום, תמיד כשהמצב היה לחוץ או קשה, יכולת להסתגר בבית, או לדבר עם החברים והחברה. ועכשיו? עכשיו פתאום כולם לא זמינים בכאן ועכשיו. צריך לסמוך על אנשים זרים (שעם הזמן לומדים להכיר). HERA.

קודם כל תדע שאני מעריך אותך על בחירתך במסלול הקרבי. למרות שאני הייתי במקצוע תומך לחימה. בגלל בעיה רפואית. תראה הגיבוש שונה מהצבא עצמו. בכך שאתה לא לבד. אתה נמצא אם חברה שכמוך. שתוך זמן קצר תצטרכו ליהיות ביחד. או כמו שאומרים אחד בתחת של השני . כמו שלך יש מחשבות לכל אחד ואחד יש מחשבות כאלו. לחברויות שאתה עומד ליצור בצבא. בתפקיד הקרבי אין תחליף. תאמין לי שאני מקנא בקטע הזה ביחידות הקרביות. אני רואה חברויות שמחזיקות ועומדות במבחן הזמן. אני בטוח שתתגעגע הביתה למשפחה לחברה. וגם החברים שיהיו לך שם אותו דבר. אני תמיד אומר שבצבא לומדים להעריך את הבית את השינה את המיקלחת ואפילו את השירותים:))) לא מתגברים על זה אבל שהחברה אכלה אז הזמן עובר מהר ואופס אתה בבית. אני יכול לאחל לך המון בהצלחה תשמור על עצמך והכי חשוב תחזור הביתה בריא ושלם איתן

שלום רב, ראשית, יש מה שנקרא: להתגבר, להתבגר, וכו' וכו'. תתפלא לראות מה עושה גאוות יחידה. שנית, אם התחושות הקשות תהיינה קשות עוד יותר - פנה לקב"ן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

כשבני היה בן שש וסבל מבעיה רגשית מסוימת לקחתי אותו לפסיכולוג במכבי שנתן לו לשחק בפלסטלינה שנה כדי להרוג מפלצות דימיוניות. הטיפול היה זול אך לא הועיל. בהמשך, טופל על ידי פסיכולוגית פרטית עם תוצאות מצוינות.אין לי מסר מסוים מעבר לשיתוף אחרים בנסיוני האישי.

צביקה, במקרה נפלת (כנראה) על פסיכולוג לא מוצלח. חוץ מזה, לפעמים ילדים לא משתפים פעולה בטיפול, בעיקר מפאת גילם שלא מאפשר להם תמיד תקשורת... טיפול באמצעות משחק מוכר כבר הרבה זמן. יתכן גם, שפשוט לא נוצרה כימיה בין בנך לפסיכולוג. אני מקווה שהיום הילד מרגיש יותר טוב.

שלום, כתבתי לכם כבר מספר פעמים, ועדיין לא מצאתי פיתרון מתאים בנוגע לחברה שלי. אשמח אם תעיינו שוב במה שכתבתי בתאריך ה 7/9/01. תודה, בועז. נ.ב. אפשר לנסות למצוא תחת הכותרת "חברה שמשקרת".

בועז חיפשתי בתאריך 7/9/01 אין שום כותרת כזאת שם. אולי תתאר בקצרה במה מדובר? או לפחות את הדף המדויק של השאלה. איתן

איתן, ההודעה נמצאת בעמוד 401. תודה, בועז

שלום, יש לי בעיה עם חברה שלי, אנחנו כבר 3 שנים ביחד ורק לאחרונה היא גילתה לי שהיא בולמית. מאותו הרגע, הדברים שנראו שקטים ורגועים הפכו ליותר סוערים ומתוחים עבור שנינו. יש תקופות שהיא אוכלת יותר ומקיאה, אף פעם אני לא עד לכך. לידי היא בקושי אוכלת, ויש תכופות שכמעט בכלל. וכל הערה מצידי שהיא בפירוש ביקורת בונה גוררת ויכוחים ומסתיים בבכי שלה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה. אני רוצה שתבריא. ונראה לי שמצד אחד היא ביקשה עזרה בזה שסיפרה לי ומצד שני היא מרחיקה אותי ממנה. אני מנסה לשדל אותה לאכול בתכופות שהיא מפסיקה לאכול מסיבה שלא ברורה לי, ואז זה נראה שזה נהיה יותר ויותר גרוע. אני לא יודע איך לעזור לה, היא לא רוצה ללכת ליעוץ מקצועי, והיא חיה באשליה שזאת תקופה שתעבור. אני לא יודע אם להרפות קצת את האחיזה או לא. אני יודע שאני מקשה עליה במידה מסויימת כי לפעמים אני מאבד את העשתונות ומתחיל לצעוק עליה, אבל אז היא כן אוכלת ויש התקדמות. אני כבר מתחיל להאמין שרק בכוח דברים זזים אצלה. ניסיתי הכל, בטוב, ברע, מה לא.... אני רואה אותה כל סופ"ש, אני חייל, והיא נעלמת לי, יותר מרוחקת, יותר כעוסה. היא הרבה מתקשרת אלי בוכה שהיא מרגישה רע, מבקשת שאדבר איתה, כי היא לא רוצה להיות לבד. היא אומרת שאסור לה לאכול, ושהאוכל הוא זה שגורם לה להרגיש כל כך רע ( פיסית ). האם זה הגיוני? מה אני צריך לעשות? מצטער על האורך, ואם מה שכתבתי יצא מסורבל ומעט לא מובן. בועז

שאלת מה שלומי בשבת שעברה (רק אתמול ראיתי...) אז הנה עכשיו אני עונה ואת תראי רק מחר בבוקר בשעות המשונות האלו שרק את ערה בהן מה שלומי? אני חושבת שכל השבוע, בתוך עולם העבודה והקריירה אני בבריחה, וטוב לי שם שמה לב רק לדברים מאד חיצוניים, שיחות עם אנשים, אחוזי מכירה וכו' והנה באה השבת והעבודה כברמנית כבר איננה מתאימה היום... ואני נשארת לשכשך בתוך הבוץ האמיתי הבוץ של הבדידות, של האכילה היתרה, של חוסר הסיפוק העצמי ושום דבר, לא חיצוני ולא פנימי מצליח להפיג את תחושות הנחיתות האלו. ביום שבת כניראה שאין לי לאן לברוח, נותרת רק עם עצמי עם הקליפה שאותה אני מצליחה לנפח בתוכן במשך השבוע. ואני לא באיזה נפילה רגשית, עם מישהו יתקשר פתאום הרי שאהיה במיטבי מחוייכת מקשיבה, אלבש עלי את הקליפה. עד שיעבור אותו עניין ותבוא השבת הבאה השותפים שלי הם באמת משפחה: אוהבים מקבלים תומכים אבל עכשיו הם הלכו כל אחד לעיסוקיו ואני נשארתי בביצה הזאת של עצמי. ומה שלומך? היית בנפילה כואבת ואני גיליתי את זה מאוחר מכדי להגיב איפה את היום? אני מתגעגעת אלייך ואל החוליה השלישית שלנו...

תיסלחי לי אם אני מתערב. זה לא בכוונת זדון. אני מבין מהכתוב שאת מחפשת חברה. שאת לא רוצה ליהיות לבד. אז למה (או שאת כן) לא יוצרת חברה מסביבך. חברה של אנשים שבאים ומיתקשרים. ודואגים. אצלי למען האמת חבר ניחשב אדם שיוצר קשר באופן קבוע אני לא מתכון כל יום או לשבת על הנשמה אבל מצד שני לא כל סוף חודש ולא כל שנה. אדם שאני לא צריך לרדוף אחריו כדי שיהיה איתי בקשר. כי קשר חיב ליהיות דו צדדי. לא יתכן קשר של צד אחד אם כלום. אני ויתרתי על המון קשרים מהסוג הזה, של לרדוף או של מה שלא מתאים לי . נכון שלא נישארו הרבה. אבל הקשרים שנישארו הם איכותים. ובמחשבה לאחור אני ממש לא מצטער על מה שעשיתי. אני יותר מאושר, כי אני לא כועס על מי שאמור ליהיות חבר שלי. יש מישהי שאנחנו מדברים על בסיס יומי:))) ז"א כל יום וממש כיף לדבר איתה אפילו על דברים שטותיים. יש לי הרבה סבלנות. ואני ממש נהנה מזה. אם שאר החברים לפחות כל סוף שבוע ולפעמים יותר. לסיכומו של דבר אם את לא רוצה ליהיות לבד תיצרי לעצמך את הקשרים הנכונים לך. אל תנסי ליברוח מהמציאות. כי מינסיון אישי זה לא יעיל להרבה זמן. בסופו של דבר צריך להתמודד. כי אי אפשר לברוח לנצח. בכל מיקרה אם יהיה לך משעמם. אני אשמח לעמוד לשרותך:) איתן @------)---

תודה על התגובה יש לי ולרות דינמיקה מסויימת קצת אחרת בשיחות שלנו ולכן הדברים שכתבתי היו ברובד קצת שונה ממה שאתה התייחסת אליו יש לי תחושה שאני קצת יותר מבוגרת ממך ובסך הכל עם יכולת טובה להתבוננות פנימה ולבחינה עצמית אני לא מרגישה לבד רב הזמן אני ממש מוקפת בחברים טובים ואוהבים

היי אורה, בטח תראי את התשובה שלי רק בשבת הבאה :-)) תקופה קשה עברה ועוברת על כולנו, כשאנחנו מחפשים במה למלא את הבדידות והריקנות, בייחוד אולי בסופי שבוע. להיות מוקפת אנשים מקסימים ואוהבים, כמו משפחה וגם במשפחה ועדיין להרגיש שמשהו חסר ושום דבר לא ימלא אותו, לא פנימי ולא חיצוני. אבל זה יתמלא בסוף, ולא באוכל, צריך רק למצוא במה, אני עוד מחפשת :-)) אכן, הייתי בנפילה קשה וכואבת ומתמשכת, גם בגלל האזכרה, הפיטורים, הלחץ מהעבודה החדשה, מהמשפחה, מהטיפול, מהכל.. והתנתקתי קצת מהחיים, הדבר היחיד שעוד נאחזתי בו הוא העבודה, וגם זה לא תמיד הצלחתי. איפה אני היום ? שאלה קשה, אני מניחה שאני בדרך למעלה, חזרתי לספור -> 10 ימים נקיים, אמנם זה לא הרבה, עדיין, אבל היו רגעים שכבר חשבתי לוותר על הכל ופשוט להשלים עם זה, אז בשבילי כרגע זה המון, ואני כבר רואה את האור בקצה המנהרה, ואת התקוה, ואת הימים הולכים ומצטברים שוב. אבל יותר חשוב מזה חזרתי לחייך וחזרתי לצחוק, וחזרתי לרצות להתחבר שוב אל החיים השפויים, ואל אנשים, ואני מקווה להמשיך לעלות ולא ליפול שוב. כרגע לא צפוי שום טריגר לנפילה, אז אני מקווה שאני באמת אצליח. תשמיעי קול מדי פעם.. חסרת לי.. רות.

שלום רב אמא שלי, בת 73 סובלת מחרדות. זה גורם לה ללחץ דם גבוה והפרעות בשינה. כיצד אפשר לעזור לה? האם התעמלות לפי שיטת פאולה - השרירים הטבעתיים יכול לעזור ואיפה יש טיפול כזה באזור תל אביב. תודה

שלום רב, בגילאים מתקדמים יש צרות ודאגות, וגם פחדים מאד נורמליים. ייעוץ פסיכולוגי יכול לסייע. קבוצת תמיכה - בוודאי שכן. קשר קרוב עם בני המשפחה הוא מתכון בדוק להקלה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מטופלת בסרוקסט כחצי שנה. עוזר לי מאוד!! אולם.. השמנתי בתקופה זו בכ-8 ק"ג. למרות נסיונותיי לעשות דיאטה, זה לא עוזר. מה עושים??!! תודה מראש.

אוכלים בסבבה ....ומשמינים מה רע?? מי קבע שרזה זה יפה?

האים אין תופעות לואי אחרי ההפסקה? חברתי מיואשת מהסרוקסט בגלל החוסר רצון ליחסי מין ודימום בוגינה שנמשך כבר יותר משבועים. שאלה נוספת היא מעונינת להתחיל בכדור ציפרמיל לפי מה ששמעתי עיכוב האורגזמה בכדור זה קטן בהרבה האים נכון הדבר והאים מותר לעבור מידית לכדור החדש? מצפה לתשובה ותבורך על האיכפתיות מאנשים שסובלים תודה...

זוהר שלום יש רופא נא לפנות אליו כללית הפסקה של סרוקטס היא בהדרגה אחרת יש סכנה של תופעות לואי במעבר לכדור אחר לא בהכרח בנסיבות אילו יש אופציות נוספות שואלי עדיף לשקול אותן ולאו דווקא ציפרמיל לסכום נא לא לנהל את הטפול לבד דרך מומחה עלום שם באינטרנט (גם אם זה אני) שלא בדק את חברתך לא מכיר אותה ולא יעקוב אחריה בהמשך בהצלחה עמי

רציתי לדעת מה התעריפים לקבלת טיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים מכבי , אם יש בכלל פסיכולוגים שם (במדריך שלהם וגם באינטרנט יש רק פסיכיאטרים). בתודה מראש

שלום, למכבי יש גם פסיכולוגים. אני לא זוכרת מה התעריפים, אבל ככל שמספ' הפגישות עולה, כך ההשתתפות העצמית גבוהה יותר. תבדוק טוב, מכיוון (שבעבר לפחות) יש הגבלה על 12 פגישות הכוללות השתתפות של הקופה... אז אם מדובר בטיפול קצר טווח, זה נחמד. ואם לא - אז אחרי 12 פגישות תשלם מלא. יש ברשותך את המדריך האחרון של מכבי? אם לא תעביר לי אזור מגורים ואשלח לך טלפונים.

אין לי את המדריך האחרון ואשמח אפ תעבירי לי מספרי טלפונים של פסיכולוגים

ראובן שלום יש בהחלט פסיכולוגים במכבי. הם מופיעים במדריך אבל לא תחת שמות הרופאים אלא מדור אחר, שירותים פארארפואיים. ראה http://guide.maccabi-health.co.il/mcg/doa_iis.dll/mcg_service_html.main_search_screen/Hebrew?kind_in=3 או דרך http://www.maccabi-health.co.il התעריף הוא תעריף משרד הבריאות, אינני מעודכן אבל לאחרונה זה היה 180 ש"ח. מכבי משתתף בפגישות הראשונות בסכומים הולכים ופוחתים ככל שהולכים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יאללה מספיק! תחליפו ביניכם דוא"ל ותמשיכו את הויכוח על זכות השיבה או whatever באופן פרטי. כבר אי-אפשר לדעת במה הפורום הזה עוסק!

יקירתי:) הויכוח היה אם אבו עמר:) אני מקווה שהנושא בא על פיתרונו:)) כי זה לא פורם פוליטי. ולא יחסים בינלאומיים. ואני אהיה רציני בפורם.מעכככככככככשיו:) מי שירצה לשוחח בעיניניי דיומא ולהשתעשע שישאיר את האימייל שלו/שלה ונשוחח לא פה. @-----------)--- איתן

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מידי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו-לא האפלה שבתוכנו-שמפחיד יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו- איזו זכות יש לי להיות מבריק,יהפהפה,מוכשר ואהוב?? למען האמת איזה זכות יש לך לא להיות? ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים,בלי מודע רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,נוכחותנו תשחרר אחרים מהפחד. HERA - השאירי בצד את האוננות המנטאלית ותנסי להפנים את המסר.

היי, מה כבר כתבתי בלי לדעת שכתבתי? אני לא חושבת שיש לי עוצמה רבה מדי! אני לא מבריקה - להיפך, אני מוצאת את עצמי כלא חכמה במיוחד. יפהפיה - אני? אולי עם מסיכה. מוכשרת? יש דברים שאני יודעת לעשות - זה הופך אותי למוכשרת? הדבר היחיד שאני לא יכולה לענות עליו זה אהובה... מכיוון שזה הדבר היחיד שלא בא ממני, אלא אליי - ואני עיוורת לדברים כאלה... אני לא מחפשת ולא צריכה! מילא אוננות מנטאלית והנאה בצידה... זה יותר יחסי סאדו-מאזו עם עצמי. המסר ברור - אני לא מעבירה פחדים כן/לא מודעים. אני לא פוחדת. זה לא זה; וכל זמן שאני פה מוכיח שאני עוד נלחמת (בטחנות רוח). אני נושאת על עצמי את הצלקות מכל הקרבות... ואם אחליט להרים ידיים זה יהיה בזכות ולא בחסד. איזו זכות יש לי לא להיות? הזכות שלא בחרתי להיות!!! מה הוא האדם? החלטה אגואיסטית של ההורים. אני לא יודעת מה היה קורה אם היה אפשר לבחור מראש... הרבה היו מוותרים על האפשרות להיוולד. ויש כאלה שהיו מוכנים להיוולד פעמיים. מקווה שלא שיעממתי אותך, HERA.

את מבריקה , את מעניינת , אולי יש לך קשיים רגשיים\ נפשיים. למי לא ? לא יעיל שאפרש את הפרשנות שלך על עצמך. בטח לא בפורום. מקווה שאת הולכת למטפל\ ת שמבין את הראש המיוחד שלך. גם אני לא בחרתי להיות... עם הזמן גיליתי שלא כל כך רע כאן... או פשוט התרגלתי לחרא וכבר לא מרגיש אותה. לא תמיד אני כול לממש את הרצונות , היכולות שלי. משתדל לתת להם ביטוי בהתשחב במגבלות המציאות. יום נעים

איך אפשר לדעת אם מישהו משוגע ----- או לא נורמלי????????

אם השאלה שלך רצינית, פסיכיאטר הפורום יענה לך. בינתיים תעיין בהתכתבות בין הצנזור ,איתן ו HERA הינה לך דוגמאות של משוגעים

לאיזיק היקר:)) אני למדתי בחיים הקצרים שלי במדינה הזאת:))) שקודם כל עצם זה שאנחנו פה אנחנו משוגעים:)) ודבר שני שהמשוגעים הכי נורמלים פה:)) אז איך שלא יהיה אני שמח ליהיות משוגע ואני גם שמח ליהיות במדינה המופרעת נפשית שלנו:))) אם כל הרע העוד יותר רע והמעט טוב:)) איתן

אתה צריך לפגוש אותי, ואז תדע מה זה לא נורמלי!

תפסיקי להצתנע:)) @-----)---- איתן

herra אני נורמלי? לאחר כל ה"מעשים" שלי אני נחשב לנורמלי?

שלום רב, יש manuals שבהם ניתנים תבחינים, לתחומי הפרעה רבים (חרדה, תוקפנות, מיניות, וכו' וכו') שלפיהם אנשי המקצוע אמורים לסווג את ההתנהגות. העניין אינו פשוט או חד משמעי במקרים גבוליים. אנשי מקצוע מגיעים לא פעם לאבחנות שונות, ובמקרים משפטיים או רפואיים רבים נדרשת הלימה בין שניים או שלושה אנשי מקצוע, כדי "ללכת" עם האבחנה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, למעשה התשובה שלך "חסרת מענה"... מכיוון שמי ששאל את השאלה עדיין לא יודע אם הוא נורמלי או לא. אם זה כ"כ חשוב לו, שיפנה לאיש מקצוע, שיאבחן אותו... ואז התשובה שלך תהיה רלוונטית - לגבי קביעת האבחנה ועד כמה היא לא חד-משמעית.

אני משתמש במרוניל (קלומיפרמין) 75 מ"ג ליום כדי להרגיש פחות מתוח. כבר מתחילת הטיפול, לפני מספר חודשים, החשק המיני שלי ירד מאוד ואני לא גומר יותר. מה לעשות כדי להגיע לאורגזמה? מאוד מתסכל המצב הזה. הפסיכיאטרית שלי אמרה שכדאי לנסות ויאגרה, למרות שיש לי זיקפה. מה דעתכם? אני בן 40 , בריא, ולא משתמש בתרופות נוספות.

אם אתה מסוגל להתסדר בלי התרופה מה טוב. במידה ולא תנסה תרופה חלופית. כדאי לך להפנות את השאלה גם בפורום המתאים (אין אונות ותפקוד מיני באמ.אס. אן ובוואלה. ובעיקר אל תדאג ( עד כמה שהנך מסוגל) הדאגה פוגעת בתפקוד המיני.

אבי שלום לטעמי הייתי מנסה תרופה אחרת - התגובה המינית היא אישית לכל אדם ואדם אולי אפקסור אם התרופה מתאימה מבחינת מצבך בהצלחה עמי

שלום רב, ברצוני לדעת בבקשה מה הפירוש המקצועי להפרעת אכילה בלתי טיפוסית המוגדרת באמצעות המספור 307.50? רב תודות, דנה

אודה מאוד על קבלת מענה לשאלתי

דנה, אני לא צוות המומחים, אבל אל תייחסי יותר מדי משמעות למספרים - אנשים הם לא מספרים!!! הנושא של "לא טיפוסית" בטח מתייחס לעובדה שלא מדובר באנורקסיה/בולמיה... אלא במשהו לא חד-משמעי... אבל זה רק ניחוש!

לאמא שלי שהיא בת 73 יש דכאון עמוק ונמאס לה לחיות בסבל. יש לה בעיות עיניים, רגליים, חוסר שינה ובדידות. היא לא מוכנה לקבל טיפול פסיכולוגי. כיצד לדבר איתה כדי לעודד את רוחה ולשכנע אותה לצאת מהבית ולהתחיל להנות מהחיים ומנכדיה ומשפחתה.

רונן שלום רב, הייתי ממליצה לך לפנות עם אמך לפסיכוגריאטר לצורך אבחון. יתכן וטיפול תרופתי, אנטי דיכאוני ישפר את פני הדברים ללא צורך בטיפול פסיכולוגי. תברר בקופ"ח איפה וכיצד ניתן להגיע לפסיכוגריאטר, ותמשיך משם... שבת שלום, טלי פרידמן

שלחתי לך אי מייל:))) הנה עץ חדש:)) כל מי שבה ברוך הבא:))) @------)---- איתן

איתן, החזרתי לך תשובה... :)

ואני לך:))) @-----)---- איתן

בהמשך לשאלה הקודמת שלי הייתי רוצה לדעת האם פסיכיאטריה קונונציאונלית ממליצה גם על שימוש בצימחי מרפה למיניהם לצד תרופות (או במקומם לפעמים) להגברת הריכוז או טיפול אנטי דיכאוני? תודה מראש.

פסיכיאטרים קונונציונאליים אינם ממליצים על קבלת צמחי מרפה בשילוב עם טיפול תרופתי . פה ושם פסיכיאטריים ליבראליים בעלי אופקים רחבים מוכנים לקבל את האפשרות שחומרים שאינם מסונזטים ישפיעו על המערכת הנפשית.

מירב שלום מעט מאד ההוכחות להצלחתם הם די עלובות למעט אולי היפריקום בדכאון בברכה עמי

אנא ראי תשובתי לשאלתך הקודמת עמי

יש לי בן בן 14 סובל מחרדת בחינות מזה שנתיים השנה הדבר החמיר בצורה נוראה האם ניתן לקבל תרופות נגד חרדה ע"י פסיכאטר. יש בידי דו"ח של שנערך לצורך ליקויים למידה , ואף הוא מצביע על חרדת בחינות. מחכה לתשובה. כמו כן רציתי לדעת אם פונים לפסיכאטר ילדים או לפסיכאטר שמטפל במבוגרים תודה

לביא שלום אינני יודע אם בנכם היה בייעוץ פסיכולוגי, אולם הטיפול בחרדת בחינות עשוי להיות יעיל וחשוב. נושא התרופות אינה מומחיותי אולם כדאי לבדוק לפחות במקביל את האפשרות לעזור לו באמצעות שיחות. הדבר נחוץ גם אם תחליטו על שימוש בתרופות כדי שהחרדה לא תהפוך לסוג של דפוס שילווה אותו שנים רבות לעתיד ועלול לפגוע בדימויות העצמי. רצ"ב סיכום קצר שכתבתי באתר לאחרונה בנושא. חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה את סובלת. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע". הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה מכל סוג שהוא). בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים חריפים של חרדה רצוי לעיתים לשלב בטיפול הפסיכולוגי גם טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. בשורה התחתונה, ברוב המקרים טיפול בחרדת בחינות הוא קצר וממוקד. על פי רוב מדובר בגישה פסיכולוגית קוגניטיבית ואפשר לשלב היפנוזה ושיטות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לביא שלום בהנחה שמדובר בחרדת בחינות שאינה מושפעת מבעיות פסיכולוגיות אחרות, הרי שהטיפולים ההתנהגותיים קוגנטיביים עוזרים לרבים מהתלמידים הסובלים מהתופעה. מדובר בד"כ בטיפולים קצרי מועד בני 8-10 מפגשים בהם מקבלים התלמידים כלים להתמודדות עם תגובות הלחץ בעיקבות הבחינות ( החל משינוי חשיבתי וכלה בהרפיית הגוף והורדת מתח השרירים ). כמו כן, במידה והתלמיד מתאים לעבודה קבוצתית הרי שהדבר מומלץ ביותר. בשירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת ת"א מקיימים סדנאות מסוג זה גם לתלמידי חטיבות ביניים ותיכונים. אפשר לפנות למזכירות השירות בטל: 6408505 03

היי יש לי המון מה לכתוב אבל בעצם אין כלום !!!!!!! או אולי הכל מבולבל....ואני לא יודעת בכלל מהיכן להתחיל...... למה החיים כל כך מסובכים ? רגע אני חושבת שאני על דרך המלך...ואופס ! הבעיות צצות כפטריות לאחר הגשם... אני צריכה לעצור את הזמן...וזה בלתי אפשרי.... כמו שאמרתי..שמשבר יגיע חודש + אחרי הכניסה לפנימיה,כך זה באמת קרה. כבר אין לי כח ואני צריכה רק זמן "להתאבל"... אבל יהיה בסדר לא ? אגב, היה לי כייף לקרוא את ההודעה שלך... :-)

אליאן יקרה, אמרת הרבה, ולא אמרת כלום... מה שהצלחתי להבין שנורא קשה לך עכשיו, והגיע המשבר שצפית... אני מקווה שלמרות שנראה לפעמים שהכל קורס ואין יותר כוח, בכל זאת את מוצאת נקודות אור, וזמן לנוח לכמה שניות מהמירוץ המטורף הזה... החזיקי מעמד... טלי פרידמן

טלי אמרו לך פעם שאת נשמה טובה:-) אם לא אז הגיע הזמן:) את באמת נשמה טובה:) אני רואה מה שאת כותבת את העדינות הסבלנות,הסובלנות והנימוס. הם באמת ראוים לציון. אני באמת מתכון לזה. תמשיכי ליהיות נשמה טובה:) כי זה מאוד חשוב ומועיל @-----)----- שבת שלום ושבוע טוב:) איתן

כיתבי יותר , אני יכולה להבינך כי יש לנו המון משותף, לא תמיד יש לי רצון לכתוב עלי , ,ודי תמיד יש רצון לעזור לאחרים , וכנראה שמתוך הכתיבה לאחרים אני מיתחברת לעצמי גם . לא תמיד אני יכולה לכתוב לאחרים , שהם לא מוכרים , ותמיד אני מצפה לפגוש את הח'ברה הותיקים ,תמיד , תמיד ,אני חושבת עליהם , (אפה אפה אתם ,,,) אני יודעת שהם נימצאים אפה שהוא ועדיין מיתמודדים ,עם אותם בעיות , ( אני מאד אשמח לשמוע על הצלחות גם ). כרגע וכבר המון שנים אני מיתמודדת ביחד עם בני ( במחלות של שנינו עם המיממסד ,עם החברה ,ועם החיים )לבד ,מיתוך בחירה או חוסר ברירה ,עם כל מה שמישתמע מכך . לפעמים אני מלאת אנרגיה ולפעמים אני לא , ,ואומר לטובת המקום הזה ,שהמון פעמים נאחזתי כאן ,ויכולתי להיות שוב בשליטה . הנה ניתקלתי בשמך במיקרה , ואני מוצאת עצמי כותבת לך מיתוך אמפטיה שיש בליבי אליך . אליאן יקרה ,מקווה שלא תאבדי את חוזקך ואת יכולתך הבלתי נידלים ,ויש לך זאת מיתוקף תפקודך כאם ואישה חכמה ,תמשיכ י הלאה בכל מחיר , ותיראי שיהיה יותר בסדר ,,קצת . שלך באחוות לוחמים ואוהבים ויוי.

בני בן 17 סובל מבעיות קשב וריכוז. הוא ילד מאוד אינטלגנטי שקת ומופנם. טופל עליידי מומחים בעקבות ניסיון אובדני לפני שנתיים. לפני כחצי שנה הפסיק טיפול תרופתי אנתי דיכאוני. הימליצו לי לתת לו ג'נקו בילובה מכוון שזה מטפל בתכום הקוגנטיבי ויכול לעזור לו לעשות "סדר בראש". שאלה : האים זה אכן נכון ? האם זה יכול לעזור לו בתכום הריכוז והקשב? האים זה יכול להזיק? תודה מראש.

הייתי רוצה להוסיף שאלה שקשורה בזה אני לוקחת בערך כחודש את הכדורים האלו האם הם באמת טובים כנגד דיכאון ? אפרת

חייבים לעבור אבחון מכיון ואפשר לטעות וליחס דכאון לבעיות הנוצרות מהפרעת קשב וריכוז ישנם אתרים העוסקים בכך באנגלית ובעברית: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306 הטיפול בריטלין הינו עבור התופעה הנ"ל ואולי לכן יש לך הטבה בברכה.

מיטל שלום בנך סבל בעבר מקשיים משמעותיים אם הדברים הגיעו עד נסיון לפגוע בעצמו אם הומלץ על טפול נוגד דכאון נראה שלפחות איש מקצוע אחד חשב כך אנא קחי את העניינים ברצינות ותפסיקי עם השטויות של צמחי מרפא אנא קחי אותו להתייעצות עם איש מקצוע רציני שיבדוק אותו יצור עמו קשר, יקח אחריות על מצבו ועל הטפול בו (אם צריך) בברכה וצר לי אם אני נשמע בוטה עמי

ישנו אתר להורים ומבוגרים בנושא קשב ורכוז בו נתן ללמוד המון !! http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1280&cat_id=306 כאן תפגשו הרבה אנשים שכבר בדקו הכל . בברכה יורם.

התקשרתי ליועצת החוצנים וקבעתי תור ליום ראשון. אבל בלילה הופיע בחדרי יצור ירוק בעל עין אחת במרכז המצח מוקף הילה זוהרת. הוא מסר לי שאני עומד להיות מלך בממלכת ישראל שתקום. למעשה הוא חטף אותי מחדרי, לא האמנתי למראה עיני ומצאתי את עצמי מטייל עמו במרחבים הבין גלאקטיים ראיתי נופים מדהימים. הכיר לי שתי ישויות שהם בעצם יהיו העוזרים שלי מעכשיו והלאה .העוזרים הוחשתלו במוחי באמצעות ניתוח מקרוכירורגי באמצעות קרן לייזר. עכשיו אני מבין שהחוצנים הינם חיוביים בטבעם ואני הנציג הרשמי שלהם בארץ ובעתיד אני אמלוך ואתם תהיו הנתינים שלי. זהו אני אפתור לכם את כל בעיותיבם. לא תצטרכו לפנות יותר לפורום אני האמת והפתרון לבעיותיכם. מי שיעצבן אותי אהפוך אותו לחתול או כלב או עכבר. תלוי במצב רוח. אני אביא שלום לעולם. אני אגייר את המוסלמים ואנצר את היהודים. בן לדן יחליף את בוש ויצדד בגלובליזציה. לא יהיה יותר סבל בעולם אטפל אישית במדוכאים והחרדים הפובים והמתוחים. הפסיכיאטרים יצטרכו להבחן שנית אצלי ... אבל אתחשב ברקורד האקדמי הקודם. אבטל את הפסיכומטרי, החיילים יצאו הביתה כל יום שישי, אדאג להוריד את מיחירי הפיצה וההמבורגר, ואשדך בין הבודדים והעצובים. אני אביא מסר של שלום ואהבה ואזרים לכם אנרגיה חיובית שירפא את כל מכאוביכם הפיזים הנפשיים שלכם כאחד. אני זקוק לכמה סגנים\יות. מי שרואה את עצמו כמועמד ראוי שיפנה אלי. קבלת התפקיד בכפוף להסכמת החוצנים ושתי האישיות שבמוחי. להתראות שבת שלום אלי

שלום (או איך שלא אומרים את זה בחוצנית), תארת עולם כמעט מושלם, לא? בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אם לא יהיו אתגרים, אז אין טעם בשום דבר... אגב חוצנים, מה יש לכם מהם? זה מין טרנד חדש שכזה?

שלום את להיות בחורות נחמדה.. עכשיף אתגרים "אאוט" כיף "אין". HERA לרצות להיות סגנית ? את להיות סמפטית-אופטימיסטיקאיה . זה להיות טוף טוף. HERA להפסיק להיות פיסימיסטאקאיה . hera לבוא איתנו לצלחת מעופפת לעשות טיול בין גאלקסיות.

היי אני אם לילד בן 11 הסובל מחוסר רכוז הילד מטופל ברטלין מזה שנה.תגובות או שנויים אנני רואה הילד עדין אינו מתרכז בלימודים. שאלתי היא: כמה זמן צריך לקחת רטלין כדי לראות שנויים ואם הטיפול מתמשך כבר יותר משנה ולא רואים תוצאות ,האם כדאי להמשיך או יש תחליף, כגון :תרופה טבעית ,ואם אכן קיים תחליף ,מהו?, אשמח לקבל תשובה מעמיקה . ואם אפשר בהקדם תודה מראש לוסי

אמא יקרה ריטלין הוא תשובה קלה למורים ולרופאים שימוש ממושך בתכשיר גורם להיטפשוט של הילד ואז התוצאות עלולות להיות גרועותיותר יש תחליף אלטרנטיבי לבעיה והוא טיפול בעזרת ביומגנטים טיפול אשר הוכיח את עצמו גם בילדי ובעזרתו קבלנו תוצאות פנטסטיות לפרטים את יכולה לפנות אלי 8447726-04 373888-052 בברכה אהרוני

לוסי שלום תגובה לטפול לריטלים צריך לראות מיד או לכל היותר תוך מספר ימים שנה ללא תגובה - זה לא רציני אנא פני לפסיכיאטר ילדים ניתן גם לכאילו המתמחים בטפול ב הפרעות קשב להערכה חזורת ושקילת טפול (שאינו רק תרופתי ) בהצלחה עמי

היי לפני הכל תודה על שהתיחסת לבעיתי. דבר שני: לפני כחודש בקשתי שוב אבחון אצל הפסיכיאטר לא רק שהוא לא קבל את זאת הוא גם טען שאין מה לעשות ההחלטה בידיי והמשך טיפול ברטלין תלוי בי אז בבקשה תואמר לי אם ר. מטפל מתיחס כך לנושא כה רגיש כאילו אין מה לעשות הטיפול בעצם בידייך מה נותר לי לעשות אני חושבת שלפסיכאטרים אין תשובה לגביי נושא כה רגיש וקשה לכן החלטתי על דעתי לפנות לתרופות מהטבע לפחות שהילד לא יפגע בעתיד ואז בעצם אין חזרה אני אשמח אם תציע לי רופא מומחה בתחום הטבוני תודה מראש לוסי