פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום בעייתי היא כזו אני בת 19 ומאז ומתמיד יש לי בעיות חברתיות לצעריי בעייתי לפי דעתי היא בהתנהגות שאני משדרת! לצעריי הרב אני יפה נראת טוב ומשדרת מין כשיחות וסנובית ולא מעונינת בחברתם דבר שמפריע לי מאוד מאוד. כרגע בימים אלה חשבתי מה גורם לאנשים להתרחק מימני ומצאתי. זה פשוט זה ההתנהגות שלי והמראה הרציני והכאוס והסנוב והלא מעונין להכיר אחרים. אנה אין לי דרך פתרון לתפאותיי זהההההההההה בעייייייתייייי אני יודעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 עזרו לי בבקשה מה עושים?????????????

די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כמה אפשר לחזור שוב ושוב על אותן שאלות, כמו כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו נמאסת עם השאלות החוזרות ונשנות שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! די!!!!!!!!!!!!!!!!!! מתי סוף סוף תקשיבי לכל העצות שנתנו לך???????????????????? תתחילי כבר לעשות משהו במקום להתבכיין בלי סוף אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף נמאסת!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום רב, אני חושבת שעברת תהליך משמעותי עם עצמך, ואת מצליחה להיות בהירה יותר, מובנת בינך לבין עצמך. את גילית שייתכן שההתנהגות שלך גורמת להצבתך הייחודית מבחינת המקום החברתי שלך. אם כך את עכשיו מודעת יותר לדברים,, ויכולה לשים לב לכך גם ב"זמן אמת". נסי להתבונן על עצמך, על התנהגותך, ולשנות אותה כפי שהיית רוצה ב"זמן אמת". המודעות היא דבר חשוב ביותר, אך היא חלק מהדרך לשינוי ושיפור. במישה ואת חשה שמשימת השינוי עצמו קשה מדיי לבד, אני ממליצה בחום ללכת לטיפול. בהצלחה, טלי פרידמן

ביתי נמצאת בכיתה א' הכיתה מצומצמת ובה 22 תלמידים כאשר יש קצת יותר בנים מאשר בנות בית הספר , לצערי , נמצא בלב שכונה לא כל-כך מוצלחת , אך מבחינת מיקום הוא הקרוב ביותר אלינו, כמו כן ההנהלה וצוות המורים בהחלט סביר - אולי לא כולם אבל באופן כללי. הילדים בכיתה באים ברובם מבתי מצוקה ועוני ממקום בו לא נהוג לפגוש תרבות וידע וכך רובם גם נראים. ביתי מצאה שפה משותפת עם אחד הבנים שבאמת מוצא חן גם בעיניי ואני שמחה ושלמה עם הקשר.... אבל היא טוענת שהילדים צוחקים עליה שהיא מאוהבת.... וזה מעצבן אותי מאוד כי סוף סוף יש מישהו טוב.... איך אפשר להסביר לה או איזה רעיון כדאי לתת לה להתמודד מול ההערות האלה ????

שלום רב ביתך נחשבת לחריגה, בשל כך שאינה באה מבית מצוקה, כמו רוב הכיתה. הלוואי על כולנו חריגות שכזו, אבל זה המצב מבחינת הילדים. כל מצב חריג מנקז אליו הערות, ועניין החברות עם הילד - -היא הזדמנות מצויינת. החריגות תשתנה, וביתך תהייה יותר מקובלת, ככל שהילדים יוכלו להתקרב, להתחכך, להכיר, ולהעריך אותה. את זה ניתן לעשות ע"י עידודה להתחבר עם עוד כמה בנות, לסייע בהזמנתן אליכם הביתה, וכו'. יחסי הורים גם כן מקרינים על יחסי הילדים. מעורבותך בוועד הורי הכיתה תהייה במקום. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכם אני מעונינת לדעת האם טגרטול וציפרומיל גורמים לתופעות של חוסר ריכוז, או שכחה, והיכן אני יכולה למצוא חומר על הנושא?

רוית שלום יכולים חפשי במנועי חפוש תחת citalopram Carbamazepine ו cognition בהצלחה עמי

רוית שלום יכולים חפשי במנועי חפוש תחת citalopram Carbamazepine ו cognition בהצלחה עמי

רוית שלום יכולים חפשי במנועי חפוש תחת citalopram Carbamazepine ו cognition

כשאני בדכאון אני רוכש כרטיסי טוטו בתקווה שאזכה בפרס משמעותי והדבר ישפר את מצב הרוח לי. הבעיה היא שאני לא זוכה אף פעם ומודעותי לעובדה זו מחמירה את תחושת הדכאון, והטימטום .אז אני שותה מספר בירות, מעשן כמו קטר ואוכל ללא גבול גם מאכלים כאלה שאני יודע שפוגעים בי מבחינה בריאותית אלה הדרכים שלי להרגיע את עצמי. לפעמים בא לי לבכות ללא סיבה. נזכר בילדותי ונערותיי, בהורי כשהיו צעירים, בחושפות הקיץ ,בהליכה לסרטים ביום שישי בחופשות בסדיר, בטיול עם אפרת בפאריז... איך החיים ישתנו, נהיתי אדם קטן ואפור שמתאבד באיטיות במשחקי טוטו.

תתחיל למלא לוטו במקום טוטו

אייל שלום רב, עולה מדבריך שחלו שינויים בחייך, גם אם לא מבחינה פיזית, אזיי מבחינה נפשית. ההתנהגות שעליה סיפרת: ההתמכרות לטוטו, שתיה מסוכנת, אכילה מופרזת, מעידה כי קיימים קשיים בחייך. גם ההתרפקות על העבר, מעידה כי משהו בהווה מציק לך, קשה. אני ממליצה בחום שתפנה לטיפול. תוכל בעזרתו להתגבר על התקופה הקשה, ולהמשיך הלאה במקום "להתאבד באיטיות"... בהצלחה, טלי פרידמן

האם מישהו מוסמך יכול למסור לי מידע על פסיכוזה שקשורה או נובעת ממצב של pdd מדובר בילדתי בת 6 ואני מוכרחה להציל אותה. \

רותי כהן שלום איני יודע איזה מידע דרוש לך מכל מקום במצב חמור כל כך (בתקוה שלא) אנא פני לפסיכיאטר ואם את רוצה לחוות דעת שניה. בהצלחה עמי

הי בעיתי היא כזו היתה לי חברה כשנה וחצי יצאנו להפסקה ולאחר ההפסקה היא החליטה שטוב לה כמו שזה ושהיא לא רוצה לחזור . בכל אותו שנה וחצי אני לא יכול לומר שהיה שמימי או מדהים היו לנו את העליות והירידות . אבל בכל הזמן שהינו ביחד ובזמן ההפסקה רשמתי לעצמי כל מיני דברים שמפריעים לי בקשר ואיך אני מרגיש ובתחילת ההפסקה הרגשתי כאילו כל עולמי חרב עלי ורשמתי באותו מכתב שהיתי רוצה להתאבד ומה שיעשו עם גופתי (שישרפו אותה ) לא עקרוני כל זה היה בלהט הרגע והתכוונתי למחוק את זה לפני שאני שולח לה את המכתב ובטעות יצא שלא מחקתי את זה ומאז היא חושבת שאני יעשה שטויות למרות שהיא מכירה אותי ויודעת שזה לא כך זה היה פשוט דבר ריגעי וכהרגשה ולא כמעשה . ומאז היא ניתקה איתי כל קשר (אחרי הפרדה נישארנו בקשר בטלפון) וכיום כלום למרות שעברו 4 חודשים מאז שניפרדנו ו כ חודש וחצי מאז שהפסקנו לדבר (ומשליחת המכתב עברו כ 3 חודשים) אני עדיין מאוד אוהב אותה . שלחתי לה מיכתב וגם אמרתי לה שאני לא הולך לעשות שטויות ושזה לא נאמר בצורה של מעשה את הרגשה למרות שאולי קשה להבין את זה כך . אני מאמין שהיא עדיין אוהבת / יש לה משהו כלפי אך מפחדת לנסות לבל אם זה לא יצליח אני יעשה "שטויות" האם יש למישהו עצה איך אוחל להסביר לה שאני לא יעשה או עושה שטויות ושאני אוהב אותה ולתת לזה ניסיון נוסף ?

את האמת. אם כל הכבוד למה שהיה ומה שאתה מרגיש. הגיע הזמן למצוא מישהי אחרת. אם היא לא מעונינת ועושה רושם שהיא לא. בלי קשר למה שכתבת בסוף(במכתב). אז חבל לך לבזבז את הזמן שלך ושלה. לחיות באשליות של כאילו . ושל אם היית עושה או רושם ככה ולא ככה. תעזוב. זה לא קל שנה וחצי זה לא מעט. אבל זה ניגמר. מה שכן תדע גם אם רשמת בכוונה או שלא בכוונה. לא שווה בשביל אף אחד/ אף אחת לאתאבד. כי אנשים באים והולכים. גם אם קשה לך לקבל את זה. זאת דרך החיים. ומי שמתאבד בגלל סיבות של אהבה ניכזבת או של דברים מטופשים כאלו הוא חרא של בן אדם. כי נכון שהוא זה שפגוע אבל יש עוד אנשים מעורבים (הורים , אחים חברים) וזה חוסר התחשבות טמטום וזלזול. אני אמרתי לעצמי שאם אני אכיר מישהו שיתאבד ולא משנה מה קירבתו אלי אני לא אלך להלויה בשום אופן. כי לאחד כזה לא מגיע כבוד. אני מבין שאתה אוהב אותה. ואני הייתי באותו מצב אומנם קצת פחות זמן ואהבתי מישהי ובסוף היא לא רצתה להמשיך בקשר. נורא כעסתי וחיפשתי למה ומה לא בסדר. אבל הבנתי שקורה מצב שמישהו לא מרגיש בנוח בקשר. שבהתחלה יש התלהבות שלפעמים מצתננת אחרי זמן מסוים. וזה לאו דווקא בגללי. אבל צריך להבין את זה ולכבד את זה ולא לרדוף אחרי בן אדם. כי קודם כל אתה משפיל את עצמך שלא לצורך, כי זה לא יעזור לך. ודבר שני עצם זה שאתה מטריד אותה. גורמת לה לשנוא ולהתרחק ממך עוד יותר כי היא מרגישה מאוימת. תחשוב מה היה קורה אם מישהי שאתה לא מעוניין בא, היית משגעת אותך וניכנסת לך לנשמה. אני בטוח שאתה מבין לבד שזה מיותר. תזכור את הדברים הטובים מהקשר תפיק לקחים. ותצא למצוא לך מישהי אחרת. כי כידוע לך יש הרבה דגים בים ואתה יודע מה????? :))) גם על היבשה:))) בברכה איתן

עם כל הצער והכאב לדעתי אם הי לא מחזירה לך אהבה אז שום דבר לא שווה את הקשר נסה להפיק לקחים מהקשר שהיה ופנה קדימה וחפש מישהי אחרת

שכמעט ניצחתם, כמעט התגברתם על מה שגרם למשבר... והנבירה בחיים רק הרסה לכם את הכל בחזרה?

כן...תסיק\י את הסקנות מהר תשקול לעבור למטפל אחר אן לשיטת טיפול אחתרת. ישנם מכונים כאלה בו אתה יכול לקבל יעוץ ראשוני ביחס לסוג הטיפול המתאים לך ( כדוגמת מכון שיונויבהרצליה -מומלץ מאוג אבל יקר להחריד} טיפול אמור לעזור ולשקם מצב רגשי\ נפשי מערכת יחסים ןכד'..היתי בטיפול אצל ארבע מטפלים.\מטפלות ורק המטפלת האחרונה עזרה לי באמת ובאופן מוצלח ביותר. בהצלחה ואל תתיאש\י הרבה היו במצב שלך ויצאו מזה

יש לי שאלה - אפ כמעט הצלחת וכמעט התגברת , זה היה בזכות הטיפול,לא? ולפעמים צריך להמשיך לנבור, כדי שזה לא יהיה כמעט... ואם זה מה שהרס לך את הכל בחזרה, כנראה שמה שנראה כ"כמעט" לא היה אמיתי, אלא איזושהי אשליה, שאולי נובעת מהרצון שהכל יהיה בסדר. חוץ מזה, בחיים יש הרבה עליות ומורדות... זו לא חוכמה להפיל הכל על הפסיכולוג... ואני לא ממש מעריצה את החבר'ה האלה.. :)

לפעמים יש מקום להפיל הכל על מטפל כשהוא לא " מספק את הסחורה" סליחה על הוולגריות. תם עידן הפסיכואנליזה...אין צורך בנבירה אינסופית במבוכי התת ההכרה. תהליך כזה אינו גורם בהכרח לשינוי הרצוי והמתאים. יש לי נסיון מר בפסיכולוגים שרלטנים. אבל.. שוב, יש מטפלים נהדרים ומגוון של שיטות טיפול. טיפול אינו אמור להרוס את החיים. כשהגעתי למטפל המתאים וזכיתי לטיפול המתאים חלה תפנית משמעותית וחיובית בחיי.

שלום לאלמוני/ת! ההרגשה אכן מוכרת לי, אם כי אולי לא בחריפות כל כך גדולה. עד כמה שאני מבינה, בגלל החזרה לעבר, צצים ועולים ארועים שכבר נדחקו עמוק-עמוק לתהומות השכחה. מן הסתם, זהו שלב כואב אבל כנראה בלתי נמנע בטיפול, מין "ירידה לצורך עליה". אם הזכרונות מטרידים, סימן שהקונפליקט שהם יצרו לא נפתר, ואולי דווקא עכשיו זה הזמן והמקום לספר עליהם למטפל ולפתור אותם אחת ולתמיד וכך גם להיפטר מהם. מניסיוני - זה לוקח זמן אבל בסופו של דבר מסתדר. ועוד מניסיוני - מה שחשוב הוא לספר למטפל על כל תנודה, אפילו הכי קטנה במצב הרוח ובהרגשה הכללית. כי דווקא מה שנראה פעוט ולא משמעותי כרגע - יכול להתברר כמשמעותי ביותר בעתיד! בהצלחה! נזבורה

האם אתה מאמין שאת כל מה שאמרת לי לעשות ישמתי.. במשך חודשים תמימים זה לא הלך קשה לי לנרים את עצמי מתוך זכרון צורה של כשלונות העבר אז מה לעשות??????????? נ.ב תודה על התשובה המושקעת אני באמת מעריכה את זה.

תיראי מבולבלת יקרה:))) אני לא יודע מה ישמת ומה לא. אני יודע שלא רק את ניכשלת וגם אני בחלק מהראיונות. והראיונות אצלי כוללים מיבחנים ושאלות מיקצועיות לא פשוטות בכלל. ולפעמים אני יוצא מראיונות ממש מבואס. אבל כפי ששמת לב ממה שכתבתי זה לא סוף העולם. ואני נודניק בקטע הזה ואני לא מתיאש אני ממשיך שולח קו"ח חיים מבלבל לפקידות בכח אדם את המוח שיש כאלו שכבר זוכרות את השם שלי בע"פ. והנה הייתי בראיון אתמול והיום (יום רביעי) ואני חושב שיש לי סיכוי טוב להתקבל לאחד מהעבודות. ואם לא אז אני אמשיך לבלבל לכול העולם את המוח שבסוף, רק כדי שאני ארד להם מהנשמה הם יכניסו אותי לעבודה:))) אני מתקשר כל שבוע. לא כל יום אני לא קרציה עד כדי כך:)) ואני מחפש בעיתונים למרות שהמצב בעיתון וגם בלשכת התעסוקה יותר גרוע מאשר המצב באמת. תביני לחברות אין היום הרבה כסף להשקיע בפרסום בעיתונים. כי זה עולה המון. אני בתור מישהו שמאוד מתעניין בתקשורת יודע עד כמה שזה יקר. מעסיקים לא אוהבים לעבוד אם לשכת התעסוקה כי לשכת התעסוקה היא לשכה שלפי דעתי צריך לסגור כי שיטת העבודה שלהם איומה. הם שולחים אנשים שהם לא מתאימים לסוג העבודה רוב האנשים מנסים להתחמק. ולמעסיקים אין סבלנות לבזבז זמן על השטויות האלו. לכן הם בכלל לא פונים ללשכה. לכן את צריכה לסמוך יותר על עצמך. ללכת לנדנד (לא יותר מידי, שלא יעיפו אותך לכל הרוחות). בטעם בצורה יפה. תיהי נחמדה. על תתנהגי כאילו מישהו חייב לך משהו. על כל משהו שמסיגים לך תגידי תודה. תני להם (לכ"א) להרגיש שאת בסדר והם יהיו איתך מעל לבסדר. ואל תיהי חמוצה תחיכי. תראי כמה שזה כיף. אנשים שרואים מישהו מחייך זה עושה להם טוב. וזה יתן לך סיכוי טוב יותר מאשר תבואי חמוצה. נכון שנכשלת ואת עוד זוכרת שב 48 :)) היה לך איזה כישלון. את יודעת מה אני עושה שאני ניכשל בראיון. אני לא תוכן במוח את הכשלון. הכשלון בשבילי זה דבר שעשיתי, פישלתי, למדתי ואני ממשיך הלאה.. כשלון זה דגל. שצריך להעיר לך שמשהו לא בסדר. אז פשוט תתקני ותמשיכי. מה תעשי במצבים קשים יותר בלחץ גדול יותר, בכשלונות גדולים יותר? תמיד תיזכרי את בן אדם בשר ודם. ואת אמורה לעשות טעויות. אבל את גם אמורה ללמוד מהם. לא להיכנע ולהגיד זהו. כי זה לא זהו.את עוד צעירה וצרכים ליהיות לך חיים מאושרים וארוכים. אז תחייכי :)))))))))) ככה ותמשיכי לנסות אל תיתיאשי איתן

החברה שלי מעוניינת ביחסים אנליים. האם זה נורמלי וטבעי? האם נשים בכלל נהנות מסוג כזה של יחסים מין?. האם מדובר בסטיה מינית ? חשבתי שרק הומוסקסואלים עוסקים בפעולה מינית מהסוג הזה? דויד

שלום דויד, זה נורמלי וטבעי כל עוד שניכם מעוניינים בכך, ואף אחד לא נפגע. כן, יש נשים שמאוד נהנות מיחסים כאלה, ויש נשים שממש לא. זו לא סטייה, ולהומוסקסואלים פשוט אין הרבה ברירות אחרות :)...

מה אתה שואל יותר מידי שאלות??? תהנה ותשתוק...לא כל יום פורים!!!!!

שלום רב, כן, זה נורמלי, כי יש כאלו שלהם/ן אזור גרייה נעים בשעת החיכוך במקום הזה. אבל, זה עדיין לא הכל. אתה, כבן זוג, צריך להרגיש טוב עם זה. במידה ולא - אין צורך ללכת לכיוון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום כל בוקר כשאני קם אני מקבל התקפת זיעה חום גבוע ודופק מועץ. לפעמים 3 התקפות ביום הבל בבקר הכי חזקה. אני בן 30 ברי

בני שלום יתכן ומדובר בהתפקי אימה 1. פנה לרואפ המשפחה לברור גופני 2. אם אין ממצא משמעותי - פנה ליעוץ פסיכיאטרי ואז לשקול טפול פסיכותרפי ו/ או תרופתי בהצלחה עמי

איך אני יודע עים יש לי קנדידה

תדחוף אצבע לתחת ואז תדע

שלום, אני סובלת כבר המון זמן מבחילות שלא נמצא להן מענה ברפואה וגם בבדיקות לא ראו כלום חריג. כך שכנראה העניין נפשי. האם יכול להיות שזה יימתח על תקופת זמן רחבה? ואיזה תרופות כדאי לקחת. אני כרגע עם קלונקס ורמרון, וזה לא עוזר. 1/2 קלונקס בוקר וערב 1/4 רמרון בערב. תודה.

שלום מאי, בתור אחת שסובלת מבחילות בתקופה האחרונה ויודעת שזה נובע אך ורק ממתח- נראה לי שיש מן האמת במה שאמרו לך. האם את בתקופה מתוחה או לחוצה, אם כן , זה באמת יכול להסביר את הבחילות, וכן -זה יכול להימשך תקופה ממושכת - עד שנרגעים.

מאי שלום כאשר יש תלונה גופנית ללא ממצא ברור שווה לשקול התערבות נפשית תרופתית או פסיכולוגית איניידוע על איזה רקע את מקבלת טפול כעת אולם הוא לא נשמע מספק על פניו אנא פני לרופא שלך או לחוות דעת שניה בהצלחה עמי

היייייי מה שלומך , ממכתבך האחרון הבנתי כי אין לך עוד דרך לפתרוני לבעייתי המצוקה, שתי שאלות א. האם מצבי של בדידות פחד מדחייה חברתית חרדות וכו.... זה מאופין אצל הרבה אנשים?.?לפעמים יש לי הרגשה שאני היחידה כך.... ועוד דבר בטח בזה כןתוכל לעזור לי?מה גורם לבעייתי לדעתך שאני מפחדת לדבר בשיחת טלפון הפחד שיחשבו שאני מדברת שטויות או פחות מעניינת מאחרות פשוט גורם לי או לשתוק או לדבר ללא סוף מה עושים???? עד מתאי אני יחייה אם זה רע לי קשה לי עצוב לי!!!!!!!מלבד טיפול שזה כבר הלך לאיבוד..... תודה

שלום רב את לא לבד עם המצוקות האלו, ורבים מאלו כן נוקטים בתהליכי טיפול וסיוע. לא ברור לי מדוע לא תתחילי גם את. לא כל דבר ניתן לעשייה באמצעות המייל, ולא כל דבר ניתן ללא תשלום. מומלץ מאד לארגן את הכוחות שעדיין ישנם - כדי לשנות את התחושות והמצוקות שלך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני פשוט מיואשת לגמרי אין עבודה נכון שיש הרבה מודעות דרושים בעיתון אבל לא כל עבודה אני מוכנה לעשות אולי זה בגלל שאני בררנית מדי? נרקסיסטית? חושבת שאני יכולה יותר מאשר להיות סתם מנקה.. אבל כיום גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת אחרת-אתה בחואני שונאת את המדינה הזאת. אכן אוכלת יושביה..ומכל הבחינות אתה תורם את השנים הכי יפות שלך מוותר על שנתיים-שלוש של לימודים טיולים חוויות ובסופו של דבר נפלט החוצה ללא דבר. מרגיש אפס מאופס. ל ב ד. מבוזבז. אני מדוכאת ומרישה מושפלת עד עפר. ילדה קטנה המנסה לקום אבל רגל ענקית וגסה מכה בראשה שוב ושוב ולא נותנת אני מיואשת אני לא יכולה ככה. כל יום שעובר נהיה גרוע יותר אם אלו החיים אני מעדיפה שלא לחיות אותם וחבל על הוריי שהביאוני עד הלום

תפסיקי להאשים את כל העולם. את יכולה ליהיות מלכת העולם אם רק תירצי. אם רק תירצי. את אולי לא יודעת או לא מבינה, אבל מצבך הנפשי מקרין על אנשים אחרים. אנשים לא אוהבים לראות מול הפרצוף שלהם מישהו מבואס עד התחת. את לא מצליחה להמריא בגלל מה שאת מרגישה ולא בגלל שאין לך את היכולת. הצפת את המוח שלך בשטויות שאת לא יכולה ואת לא רוצה . ואת נותנת לזה להשפיע עליך. תסתכלי תיראי מה קורה לך. קצת קשה ונישברים. יש אנשים שסובלים יותר ממך. את לא צריכה ללכת רחוק. יש אנשים (שלא תדעי) חולים במחלות סופניות. ולך אין עבודה. קודם כל תחזרי לפרופורציות הנכונות תתחילי לראות איפה את באמת נמצאת. לעזוב את החיים את אומרת. חוסר התחשבות בהורים את אומרת. מי שמתאבד מבחינתי הוא חרא של בן אדם. ואני אמרתי לעצמי שאם יהיה מישהו שאני מכיר והוא יתאבד. אני לא אלך להלויה שלו אפילו. כי זה להרוס את מי שאוהב אותך וזה אפילו זלזול בהם. כי אולי לך לא איכפת אבל להם כן. את רוצה למצוא עבודה ראויה ומכובדת קודם כל תשקמי את עצמך. תלכי ליעוץ פסיכולוגי. או שפשוט תתחילי למלא את ראשך במחשבות חיוביות. את מכירה את עצמך את יכולה לבד לחשוב מה חיובי בשבילך. תתחילי לחייך. לפני כל ראיון תשנני את החומר הנילמד. כי המיבחנים נעשים קשים יותר. תבואי אם חיוך על הפנים. ותחשבי על הדברים הכי שמחים שהיו או שיש לך. תכיני את עצמך לכל ראיון. תבואי לבושה בצורה מכובדת. ואל תישכחי לחייך ככה:)))))) רחב. תיהי נחמדה ואדיבה. תראי שאת רמה ולא סתם מישהי. שאם יקבלו אותך הם יכולים רק להרוויח. תלכי שוב פעם ושוב פעם תשאירי כל חודש קו"ח באותו מפעל. שיזכרו את השם שלך בעל פה. אל תיסמכי כל כך על חברות כ"א או על פקסים או על עיתונים. פרסום בעיתון מאוד יקר בימינו אלו ולא כולם מפרסמים. תלכי בעצמך למקומות תבררי בספר טלפונים על מיקום של חברות או באינטרנט. תזיזי את הישבן היפה שלך. תשאירי קו"ח גם בחברות כ"א וגם בפקסים אבל לא רק. תאמיני לי שמעבודה קשה כזאת יצאו לך הרבה ראיונות והמון סיכויים ואם תשנני טוב את החומר שאת צריכה לדעת, בכלל חבל על הזמן יריבו עליך. אז מבולבלת יקרה תתחילי לחייך:)))))))) ככה תעבדי על עצמך ועל העצות שנתתי לך כי אני גם עובד ככה וזה מתכון בטוח להצלחה. אני מאוד מקווה שתעזבי את השטויות על התאבדות ותשמעי לעצות היקרות שנתתי לך. איתן

שלום רב, תהליכי יעוץ בתחום התעסוקתי מביאים, פעמים רבות, להרחבת טווח התעסוקות שמתאים לנועץ. זו תפוקה אחת. דבר נוסף, זה אימון ותרגול בשפע של מיומנויות של חיפוש עבודה, שבדרך כלל לא ידועים להרבה אנשים, וזה גם מוסיף ליכולת למצוא תעסוקה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם.

היי זו שוב גלית מה שלומך? אצלי משתפר.. רציתי לשאול קראתי את תשובתך למטה לאפרת . ונורא הזדהתי את ההסבר לשאלה "הפרעת אישיות המנעותית" לפי דעתי יש לי את זה! אני ממש מפחדת מאנשים פחד מדחייה, הדכאונות שלי כגורם מחברה שאני מרגישה בודדה החיים שלי הרוסים לפי הגדרתיי בגלל שאני מרגישה ללא אהבה בודדה חסרת חברה יחס... דבר שחברה מאוד משפיע אליי... אולי יש פתרון אצלי בשל כדורים מסויימים??????? יש איזה כדור שיכול לעזור לי שאתה יודע ומכיר לפי סימני בבית מרקחת?????? האם זה בעייתי הסימנים שציינתי??? תודהה שוב גלית

גלית שלום ראשית, בנושא תרופות התייעצי עם ד"ר אבני. בתור פסיכולוג אינני עוסק בתחום. הייתי ממליץ לך לא לעשות אבחון עצמי בנושא הפרעות אישיות. פני לייעוץ מקצועי, הסבירי מה מפריע לך ובהתאם לכך יותאם טיפול נכון. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב: אחי בחור צעיר בן 20+, לפני כשנתיים בעקבות לחץ מסויים הייתה לו הלוצינצייה, בעקבות כך נלקת לפסיכיאטר ע"י הוריי, שנתן לו ZYPREXA במינון 10 mg, לאחר מכן הקטין את המינון וכיום הוא מקבל 2.5 mg, אמנם זו הייתה פעם אחת שהייתה לו הלוצינצייה אבל מאז לא היה לו שוב, מבחינה חברתית יש לו חבר אחד או שניים מבחינת חברה אין לו ולא הייתה לו, הרבה פעמים יש לו בעייה בקבלת החלטות. אני פוחדת שאוליי הוא סכיזופרני ועוד יותר אני הבנתי מהוריי שהפסיכיאטר לא עשה לו אבחנה וחלפו כבר יותר משנתיים, אני חוששת גם מכיוון שאין לו טיפול נוסף שאולי יעזור לו להתמודד עם הדברים טוב יותר, ואיני מבינה מדוע הוא לוקח כל-כך הרבה זמן את הכדורים האילו, הייתי מעוניינת לשמוע חוות דעת וכמו כן אולי להמליץ לי על שיטת טיפול נוספת בשבילו ועל מטפל שיוכל באמת לעזור לו. תודה מראש.

נורית שלום קשה לדעת ממה סובל אחיך על סמך המידע שמסרת בלבד. יש אפשרויות רבות לתשובה. חשוב שהוא יהיה במעקב פסיכיאטרי במיוחד אם הוא עדיין לוקח תרופות. במקביל, היה רצוי ליצור מסגרת של שיחות, בין אם זה עם הפסיכיאטר המטפל, פסיכולוג, עו"ס או אפילו במועדון חברתי. שיטת הטיפול המתאימה לו צריכה להיקבע על ידי איש מקצוע בלבד לאחר היכרות מעמיקה עימו וההסטוריה שלו. בשלב ראשון מומלץ לגשת לפסיכיאטר המטפל ולהתייעץ עימו. תמיד ניתן לפנות לקבל חוות דעת נוספת במידה ואינכם מרוצים או בטוחים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תרופה זו כלולה בסל התרופות? תודה.

שלום שאלי בקופת החולים שלך בברכה עמי

האם קיים טיפול ל-OCD מלבד תרופות?

טלי שלום בהחלט כן. טיפול תרופתי בד"כ אינו מספיק. הוא יכול לדכא את התופעות והמחשבות אך בד"כ אינו מחסל אותן לחלוטין. יש משמעות לדברים מבחינה נפשית ולכן הטיפול הפסיכולוגי חשוב מאוד גם כטיפול מקביל לתרופות וגם כעומד בפני עצמו ללא תרופות. בעיקרון יש גישות שונות לטיפול, חלקן דורשות טיפול דינמי לטווח ארוך, וחלקן בגישה של טיפול ממוקד וקצר מועד. בכל מקרה, חשוב להבין באופן אישי לכל מטופל במה מדובר ואזי ניתן להתאים את הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני על סף פיטורים בעבודתי שאני מאוד רוצה וצריכה להשאר בה והבעיה העיקרית היא מפני שאני אדישה לעבודה ולפעמים לאנשים. רק בשנה האחרונה מאז שיש לי חבר רציני ועבודה קבועה התוודעתי לאדישותי כי לפני כן לא ייחסתי חשיבות. מה עליי לעשות בכדי להתייעל והשתפר ?? בתודה מראש,

קרן שלום נשמע שהבעיה בעבודה איננה רק בעבודה אלא זו גישה שלך לחיים ואולי לאנשים בכלל. כלומר, למעשה יש איזה דפוס אישיותי שאת כבר חיה עימו זמן רב שגורם לקשיים. את מציינת שדווקא עכשיו ישנם שינויים חיוביים כמו חבר רציני ועבודה קבועה, וכן מודעות לקיום הקשיים. לכן אולי דווקא עכשיו כשאת יותר מודעת לבעיות זה הזמן להתייעץ עם גורם מקצועי ולנסות למצוא דרכים לשנות את הדפוס הזה. בסופו של דבר הוא עלול להפריע לא רק בעבודה אלא גם במסגרות אחרות, למשל בקשר הזוגי, וכדאי לברר את העניין ולפתור אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לדעת מהי הפרעת אישיות סכיזואידית מקווה לתשובה אפרת

אפרת שלום על קצה המזלג מדובר על אנשים שמתבודדים ומתרחקים מקשרים חברתיים וכן מהמעורבות הרגשית הכרוכה בקשרים כאלה. אנשים אלו שלמים עם דרך חייהם ובכך זה שונה מהפרעת אישיות המנעותית, שמבחינות רבות דומה שכן גם מדובר על התרחקות מקשרים חברתיים אבל זאת בשל חרדה שמטרידה ורצון בשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה שלומך? אני מקווה שאת בסדר לא רשמת פה כמה ימים :) אפרת

הייי שלומי טוב!ומה אצלך?? את יודעת ,את בתור אחד שהזדהה אם עצמי את יודעת לחיות אם זה למשל אני לא. וזה טוב לחיות כמוך כך ..... אני מכול מילה של משהו אני נפגעת ולא סתם מנסה לפאנח ולנתח מה מי ולמה ומה הכוונה וכו..... אני לא מצליחה לא. ואת להפך וכבר יש בך איתרון.... שלא ממש אכפת לך מה חושבים אלייך אחרים. אפרתוווש את מקסימה .ועוד דבר בניגוד אליי את יש לך עתיד לא כמוני כלום עם עצמי... שתדעי יש לך מימה להתגעות. ואני מה מה.... כלום פשוט כך, (מה זה יופי??!!!סתם!!!)וחוץ מיזה אין לי כלום. שיהיה לך יום טוב וטיפ טיפ קטן תשקיעי בלימודייך זה שווה באמת שווה!!!! אני מצטערת אל יום יום שבזבזתי בחיי ......ובשביל כלום. אני כולה שנה לאחר יב אבל תאמיני לי זה שווההה השקעה.א אוהבת אותך נטעלי

אי מרגיש ריקנות בחיים שלי...אני לא מוצא הנאה משום דבר שאני עושה או לומד אני כל הזמן מנסה לחפש משהוא ש"ימלא" אותי ואני לא מצליח מה לעשות ?

ס. שלום האם אתה יודע משהו על הריקנות הזו ומהיכן היא מגיעה? אם מדובר בתופעה קבועה הייתי ממליץ שתפנה לייעוץ פסיכולוגי הן כדי להגדיר בצורה יותר מדוייקת מה מטריד אותך ומה הבעיה, ובשלב מאוחר יותר, כדי להביא לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אם אני בן אדם שלא אוהב את עצמי לא את האופי שביי ולא מוצאת מה הבעעיה מה לא בסדר נראה לי שהכול טוב. ועדיין הפחד והמחשבה שמשהו ביי לא בסדר באופי אייך משתנים באופי???האם זו משימה בלתי אפשרית אייך מתחילים לאהוב את עצמך שבעצם זו השאלה?!!!!! מה עושים אם תמיד הייתה מקבל מהחברה ומהמשפחה יחס שאתה פחות טוב מאחרים. אייך פתאום מתחילים לאהוב את עצמך שתמיד היית בן אדם לבד ובודד???????. האם יש תרופאת קסם?????? האם יש לכם דרך פתרון..... האם יש משהו שיכול לעזור..... מחוץ טיפול.

גלית שלום פתרון קסם בוודאי שאין. ואני תוהה למה כל פתרון חוץ מטיפול? בעיקרון ניסיון חיים חיובי שבו יהיו לך קשרים חברתיים טובים ואוהבים בהחלט יכולים לשנות את הנטייה האישיותית. אבל כאן יש מעגל סגור לפעמים. כדי ליצור את הקשרים הטובים ולאהוב אחרים צריך מידה מסוימת של ביטחון בעצמך ותחושה שאת באמת שווה. בעיקרון, כפסיכולוג אני מכיר את הדרך הטיפולית. יש כמובן גם סדנאות מסוגים שונים אבל בסופו של דבר גם זו דרך טיפולית. יש האומרים שאם תעמדי מול הראי כל יום ותאמרי לעצמך בקול רם כמה את מוצלחת ומוכשרת שזה יופנם פנימה. זה למשל פתרון קסם אם הוא עובד. תנסי. אין מה להפסיד... אולי למשתתפים אחרים בפורום יהיו רעיונות מעניינים. אני בוודאי אשמח לקרוא עליהם גם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מה עושים כאשר אתה בן אדם צעיר 20 לחייך ומרגיש שאין מסבביבך אהבה אין דאגה תמיד לבד בודד מהעולם מרגיש שכולם לא אוהבים אותך ולא ממש מחבבים אותך ופשוט את כולם . ומה עושים בכלל אם עניין הבדידות שאתה לבד ללא חברה .???? מה עושים כשזה גורם לך להרגיש רע נורא?

היי אני מבין בדיוק מה אתה עובר אני היום בן 21 ואני עברתי את מה שאתה עברת ,אבל יצא לי למזלי להכיר חברים נפלאים בתקופה האחרונה וזה עוזר המון לביטחון העצמי . קודם כל חשוב שלא תפחד להביע את עצמך כמו שאתה , אך בגבולות מסויימים כלומר לא ישר לספר על כל הדברים הכי כמוסים אצלך . אני ניסיתי ומצאתי חברים דרך האינטרנט שאני איתם כבר הרבה זמן בקשר ואנחנו אפילו נפגשים מדי פעם . כשאתה ללא חברים אתה נכנס למחשבות שליליות וכך המעגל הזה הולך ומתחזק אצלך והולך ופוחת הכוח למצוא חברה . תנסה למצוא אנשים שאתה יכול לבטוח בהם . או עיסוק מתאים,עבודה נעימה ,חוג מסויים משהו שקצת יוציא אותך מכל ההרגשה של הדיכאון הזו . אני אשמח לשמוע ממך ולעזור אם אני אוכל . *אם אתה צריך אתה תמיד יכול להיעזר בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי שניתן דרך קופות החולים השונות - על זה יוכלו לספר לך כאן הרבה יותר ממה שאני יודע . מקווה שתתגבר , זה לא קל אבל אתה תמצא בעצמך את הכוח דור

זה אולי נשמע פשטני, אבל פונים לעזרה מקצועית. יכול להיות שטיפול קצר טווח יועיל לך, אלא אם כן יתברר שלדברים יש מקור עמוק ומורכב יותר.

היי זו שוב דנית מה שלומך?הרבה זמן לא דברנו, האמת שעבר אליי תקופה קשה הבדידות והעצב אחלו אותי תחשוב אני ממש לבד פשוט לבד קשה לי להתחבר אני לא יודעת אייך וגם כי אין לי איפה מה אני יצא לבד??????.וגם אין לאן ואם מי....... וכן לפני מספר ימים אמרו לחברה אחת טובה שלי שאני מזכירה חברה שלה שהיא בערך כמו שאני הייתי פעם. בודדה צוחקים אלייה וכו... לא מסומפטת..... וזה ממש דכא אותי לגמרה ירגשתי מוכשלת כשלון .כי עד שיתחלתי לראות אחרת טיפה... פתאום אומרים לי ששתי אנשים שונים חושבים שאני כמו הילדה ההיא הלבדד והלא מסומפטת= כמו שאני הייי וזה פגע ביי מאוד (במחשבה שנייה אין כזה דבר בן אדם דומה לבן אדם באופי.......?????טעיתי??? אני מרגישה רע איתן, להיות כול היום בבית סגורה ולבד זה עצוב קשה. ואתה יודע.. היותר קשה זה המחשבה שגם בצבא יהיה לי קשה ואני יהיה כמו שהייתי בתיכון אני מפחדת שיתיחסו אליי כמו בתיכון מפחדת להיות אני האמיתי שלא יזרקו אותי כשיכירו אותי כמו בתיכון ,מפחדת להחשף כדאי לא להפגע כמו בתיכון ומפחדת ומפחדת...... אני כבר כמעט חסרת חיים ועצובה מאוד האם אתה חושב שאני ישתנה אם ההרגשות שלי??? נמאס לי אני רוצה אנשים שיחבדו אותי שהיו איתי שנוכל להעביר יחד מילים...... עד מתאי אני ישאר כך לבד וסגורה כי מפחדת כמו תמיד מדחייה אנה אנה אנה אנה עזור לי, תושיט לי יד ועזור לי לצאת מהמצב?????תודדה ..

היי דנית :) למרות שלא הפנית את השאלה הזאת אלי אני מקווה שאוכל לעזור לך קצת אני גם נמצאת במצב הזה בערך... רק רציתי להגיד לך שאין לי סיבה להיות מדוכאת מה איכפת לך מה הם חושבים ? ומי אמר שזה נכון בכלל ? את בעצמך אמרת שהשתנית קצת ואפילו קצת זה צעד גדול. אני זוכרת את עצמי לפני 3 שנים לא דיברתי בכלל.... ממש לא ועכשיו אין לי בעיה לדבר עם ילדים מהכיתה... לא עם כולם אבל יש לי חברות קבועות שאני מדברת איתם בכיתה...אז למרות שזה לא צעד גדול זה ממש שינוי לטובה אם את מאמינה שהשתנית אז אני בטוחה שזה לא סתם. ובקשר ליציאות : אמרת שיש לך חברה טובה , למה שלא תצאי איתה? ודבר אחרון בקשר לצבא : דווקא בצבא את צריכה להיות 100% את :) אין לך ממה לפחד אני באמת בטוחה שהאישיות שלך לא כל כך נוראה כמו שאת חושבת. יהיו אנשים שיקבלו אותך בצבא ויהיו כאלה שלא כמו בתיכון.. אני בטוחה שתמצאי שפה משותפת עם לפחות מישהו אחד בצבא אם לא יותר :)) מקווה שעזרתי אפרת

חברתי היקרה:) אם שכחת יש לך כבר חבר אחד וזה אני. הינה האי מייל שלי אם יבוא לך להתכתב איתי. eitan [email protected] אמרתי לך אל תיתיחסי לכל מטומטמת. ועוד אמרתי לך שיש מלא חראות בעולם. אבל יש גם אנשים טובים סימפטים כמו באתר הזה לדוגמה. אני מקווה שקראת מה אפרת כתבה לך ואני תומך ומאמין במה שהיא אמרה. צעד קטן זה הרבה מאוד. ואני גאה בך שעשית אותו. ואת צריכה להמשיך לא ליתיאש. תיהי חזקה. אני מאחוריך ואני רוצה שתצליחי. תפסיקי אם השאלות של מה יהיה. מה איכפת לך מה יהיה. תמשיכי לנסות להכיר חברות חדשות. יש לך חברה טובה אחת כתבת. אז היא בטח יודעת מה מצבך אז תבקשי ממנה שתעזור לך לצאת מהמצב. אם היא חברה טובה אז היא תבין ותעזור לך. ואם לא אז תנסי להתחבר אם מישהי אחרת. את לא צריכה להכיר בדיסקוטקים. גם אני לא אוהב ללכת לשם לבד. יש לך שכנות בגילך אולי או שאת מכירה מבתי ספר אחרים. תמשיכי לנסות. על תתרגשי מכמה מטומטמות. תמיד יהיו כאלו. המטרה שלך זה לעבוד על עצמך ולחזק את עצמך מה שקורה מסביב או שמדברים לא צריך לעניין אותך בכלל.כי אנשים כל הזמן מדברים ובעיקר שטויות. זה צריך לדרבן אותך להוכיח להם שזה לא נכון. תוכיחי להן שאת חזקה מהן ושאם את רוצה את יכולה למצוא לך חברות. ושאת לא פחדנית. ושהן יכולות לקפוץ לך על רגל אחת ולעוף לך מהרישתית של העין:))) תיהי חזקה תראי להן שאת יכולה. ובעיקר תראי לעצמך. כל אחד יכול להשתנות אבל זה תלוי אך ורק בו. אולי עוד כמה שנים המטומטמות יראו אותך ברחוב ויגידו אחת לשניה אתן זוכרות את המתבודדת הזאת תיראו איך היא השתנתה כמה חברות יש לה פתאום. איזו אישה חשובה. ואז הן יאוכלו את עצמן. ואני אהיה גאה בך מאוד:) בחברות איתן

מה זה בכלל כאב? ומה זאת חרדה? ואיך אתה יודע שאתה אדם חרד או דיכאוני? איך אתה יכול להגיד אם הסף שלך ממוקם בגובה הנכון או לא? איך אתה יכול לדעת אם הכוונה של הגבולות שלך היא להפיל אותך למטה או להרים אותך למעלה? איך תדע אם הנסיון שלך להיות חזק, אם ההתעקשות על החוזק והחופש שלך תצדיק את עצמה או תשבור אותך?

עושה רושם שהיינו צריכים להיות עכשיו בפורום פילוסופיה :)

הולי מכירה את השאלות האלו - לכי לחפש מטפל / ת בלי יומרות - כי אני לא מכירה אותך , שאלות כאלו מצביעות על מין " בדיקת יתר" של תחושות . חפשי טיפול אצלי הדברים התפתחו להתקפי חרדה. אז , שנאתי כשהבהילו אותי ( כמו שאני עושה לך עכשיו - סליחה..) אבל לו הלכתי לקבל טיפול קודם , היה נחסך ממני כל כך הרבה קושי וסבל

הולי הובי שלום מי אמר שיודעים ? בברכה עמי

.

שלום ! אני אמא לילדה בת 4 נבונה ומבינה . אמי חולה במחלה סופנית וילדתי מבקרת אותה בבית החולים מאד קשורה אליה ומעוניינת בקרבתה .משום שאני יודעת שבקרוב אמי תלך לעולמה הייתי מעוניינת להתכונן ולדעת כיצד להסביר זאת לבתי . האם לחשוש להראות לה את צערי הרב? מה הגבולות ? האם כדאי לשלוח אותה במהלך השבעה לסביבה תומכת (משפחתו של בעלי ) יש לציין כי אנו גרים בסמיכות .אשמח לקבל תשובות מקצועיות וגם מאנשים שיש להם (לצערנו ) נסיון בנושא . תודה,אדווה .

שאלה קשה, אין בזה חוקים, מהנסיון שלי את צריכה להרגיש את הילדה ולראות עד כמה היא מסוגלת להבין ואם מה היא מסוגלת להתמודד. כשאבי נפטר גם לפני כן כבר הסברנו לאחייניתי בת הארבע שלסבא יש פצע בבטן והוא חולה ונמצא בבית חולים כדי שהרופא יוכל לטפל בו, הכל במושגים שהיא מסוגלת להבין ולתפוס. ולאחר מותו, גם ניסינו להסביר לה במידת ההבנה שלה, שסבא נפטר, כבר לא יחזור יותר, לא יבוא לשחק איתה, וגם זה לא מונע את השאלות של אחר כך, של "אני מתגעגעת לסבא, מתי הוא יחזור ויבוא אלי ?" וצריך שוב ושוב לחזור על ההסברים הפשוטים, ולאמר שהוא לא יחזור, ושהוא כבר לא איתנו. קשה לנו להבין את מושג המוות, לקבל אותו, ולהשלים עם הסופניות שלו, ומן הסתם לילדים זה ברור עוד פחות. את עצובה ואין מה לעשות, לא תוכלי בשביל הילדה להראות פנים מאושרות וצוחקות, את צריכה להיות כנה איתה ולהסביר לה שבגלל שלא תראי את סבתא יותר את לא שמחה עכשיו, וקשה לך, ואולי גם לה עצוב וקשה - ככה את נותנת לגיטימיציה גם לצער ולעצב שלה מהפרידה וגם לשלך. במהלך השבעה, צריך לדעתי ושוב רק מהנסיון שלי, למצוא את שביל הביניים. מצד אחד לא להגיע למצב שהילדה לא תראה אותך שבוע, כי הדבר יכול לעלות הרבה פחדים, לא מספיק שאיבדה את סבתא, אולי גם את תלכי ולא תשובי, ומצד שני לא לתת לה להיות בבית השבעה כל הזמן, מה שגם אולי יכול לגרום לה אי נוחות, אבל גם יכול להפריע לך להתמודד עם האבל שלך ועם הפרידה שלך מאימך. שיהיה כל טוב, מקווה שעזרתי קצת.

הבת שלי בת ה 14 סובלת מאנורקסיה. לאחרונה היא מטופלת בבית חולים במסגרת של אישפוז יום 3 פעמים בשבוע אחר הצהריים. היא טוענת שכל הבנות שם מקיאות ומלמדות אותה כל מיני שיטות של איך לא לאכול ואיך לעבוד על מטפלים והורים. היא לא רוצה להיות שם אבל אני לא רואה ברירה אחרת כרגע. התיעצתי עם אנשי המקצוע שם והם טוענים שצריך לחכות קצת ולראות איך היא מסתגלת. קשה לי מאוד לעמוד מול הבכי והתחנונים שלה שאוציא אותה משם. אשמך לשמוע תגובות.

רקפת שלום איני מתמצא מספיק לטעמי אם את בספק - פני לחוות דעת נוספת לפסיכולוג /פסיכיאטר ילדים רצוי אדם המתמחה בטפול באנורקסיה (אם תרצי שלחי לי מייל ואנסה להפנות אותך )\ בהצלחה עמי

תודה על תשובותיכם לגבי שאלתי, בהמשך ברצוני לשאול לאיזה פסיכולוג הייתם ממליצים ללכת לטיפול בהפרעת האישיות הגבולית או במשהו דומה לה,הכוונה היא איזה תחום פסיכולוגי מטפל ועוזר הכי טוב בעניין-קליני,חברתי,תעסוקתי,או אולי מתמחה אחר. תודה מראש שוב על תשובתכם.

נופר שלום לטעמי יש לנהוג זהירות באבחנה האמורה מכל מקום הטפול המומלץ הוא טפול דינמי של אדם המתמצא בשיטה בברכה עמי

שלום רב! האמת, אני לא יודע מהיכן להתחיל... אני בן 21, בעל נכות נפשית על סך 85 אחוז. לא עובד ובעצם מעולם לא עבדתי. נטשתי את הלימודים בכיתה י', לאחר שכמה שנים טובות קודם לכן הייתי יותר בבית מאשר בבית ספר. אני כבד משקל כ-145 קג. תמיד מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד ביישן, מסוגר ורגיש מאוד. אירוע של איום לא פיזי, שקרה לי במסדרון בית ספר הוביל אותי לצרה. אחרי האירוע נכנסתי להלם ומאז חיי לא חיים. אני סובל ממחשבות אובססיביות, דיכאון שבאים וחולפים, פחדים, חרדות, דאגות. אני לא יכול להתמודד עם מצבי לחץ פשוטים, לא יכול להסתגל למקום חדש ואפילו לריח חדש. לא יכול לעבוד בשל כך. מצב החברתי שלי בכי רע וגם מצבי הכלכלי. מלבד אהבתי לכדורגל שום דבר בעצם לא "מחזיק" אותי. אין לי ולא היו לי מחשבות אובדניות ואני יכול לציין שיש לי כישרונות רבים ומכל הבחינות אני נחשב ליותר אינטלגנטי מהסובבים אותי. אך מה שיש בי בפנים אוכל אותי. הייתי אצל אין ספור פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ידענים ומיסטיקנים. נטלתי את כל הכדורים האפשריים שיש ואני לא מגזים... שום דבר לא עוזר ושום דבר לא מועיל. האמת שכוח אוזל ורע לי מאוד. אני מרגיש בתוך מעגל סגור שאיןלי ממנו פתח ליציאה, אני מרגיש שבפנים אני נחנק. הרופאים אמרו לי שאין לי מחלת נפש מוגדרת אבל זה לא מנחם אותי כי אין לי במה לטפל.כך עובר הזמן ואני שניסיתי כבר הכל יושב רגל על רגל ואין עתיד. אני לא מצפה לבטח שתפטרו לי את הבעיה, אך אם אתם יכולים לכוון אותי אני יותר מאודה לכם. בתודה, האלמוני

לאלמוני, דבריך קשים וכואבים. לפי דעתי ברגע שתצליח לרדת במשקל- בטחונך העצמי יעלה, והכל ישתנה. לפי דעתי הדבר הראשון שאתה צריך לעשות כדי לעזור לעצמך- זה לנסות בעזרתה של דיאטנית- לשנות את הרגלי האכילה שלך. כמו כן נסה לשלב את זה עם טיפול פסיכולוגי. אל תתיאש חמוד, אתה כל כך צעיר. כל החיים לפנייך. ליהי.

אלמוני יקר אני רואה שעשית הכל לפי דעתך. חוץ מאשר לטפל בעצמך. פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, רופאים וכל איש מיקצוע אחר, לא יכול ולא יוכל לעזור לך לעולם. אם ואני מדגיש אם אתה לא תעזור לעצמך. כשסומכים על יותר מידי אנשים ולא עושים מאמץ כל שהוא מטעם עצמך שום דבר לא זז ולא יזוז. אני לא מזלזל באנשי המיקצוע, שחס וחלילה לא תבין לא נכון. אני חושב שהם כן יכולים לעזור. אבל הם עוזרים למי שמוכן לקבל עזרה. ואתה כנראה לא מוכן מספיק, במודע או שלא במודע. אתה ניראה לי אדם פיקח גם לפי צורת ההתבטאות שלך. ואני מתאר לעצמי שיש לך כשרונות רבים שכרגע את מבזבז אותם לחינם. דיאטה יכולה לעזור בשיפור הדימוי העצמי כדיברי ליהי. אבל בכל מיקרה זה לא מספיק, וזה לא יפתור לך את כל הבעיות (למרות שהלוואי שזה היה הפיתרון). אם אתה רוצה לעזור לעצמך. אז קודם כל אם עברת כל כך הרבה טיפולים אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אז אתה בטח יכול להסיק מסקנות ולנתח את מה שנאמר לך בסה"כ הכללי ולהוציא את הדברים החשובים, הזהים שהם אמרו. תעשה רשימה. אם עצמך או אם ההורים (שהגב לא תארת את היחס שלהם אליך ויחסך אליהם) מה אתה בעצם רוצה שיהיה לך. מה אתה בעצם רוצה שישתפר שישתנה. ואז תסדר לפי סדר עדיפויות מהחשוב ביותר לחשוב פחות. או למשהו שאתה תוכל להשיג בהמצאות דברים קודמים שרשמת. ואז תתיעץ (אם אנשי מקצוע או אם ההורים או מישהו קרוב) או שתתחיל לפעול להשיג את היעדים לאט לאט שלב שלב (תפרק את הבעיה לחתיכות קטנות). תתיעץ לגבי כל שורה לפי הסדר שאתה ניתקל בבעיה. תרשום לך בגדול מול העיניים. מה אתה רוצה שישתנה או שישתפר.(מן טבלת יאוש) ואז תחליט על פרס שתיתן לעצמך על כל שורה שתתבצע (כמו במי רוצה להיות מיליונר). חשוב שתיזכור שאם אתה רוצה חברים. אז זה לוקח זמן חברות קשה לבנות ביום אחד. חשוב שתדע כדי שלא תיתיאש בדרך אם בהתחלה זה לא הולך. כי צריך למצוא את האנשים המתאימים וזה לא קל וזה לוקח זמן. אם אתה רוצה לצאת מהחנק או הבוץ שאתה נמצא בו תתחיל לפעול. ואל תחכה יותר מידי. כי כדיברי המשורר "משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן" בברכה והמון הצלחה איתן

שלום רב, תתחיל ממשהו קטן, שעדיין משמעותי. נניח: בדוק האם עשית משהו טוב לשכנים שלך בשנה האחרונה. במידה ולא, הרי שלפנינו כיוון. האם יש סבירות שתוכל לעשות משהו שכזה ביומיים הבאים? האם יש לך רעיונות אחרים, יותר טובים? כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסיאברהם

זהו אני מיואשת לגמרי......................... אין עבודה נכון שיש המון עבודות..אבל אני פשוט לא מוכנה לעשות אותם . אולי זה בגלל שאני נרקסיסטית וחושבת שאני טובה מדי בשביל להיות מנקה אבל כיום...גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת. אני שונאת את המדינה הזאת שאוכלת את יושביה,מכל המדינה מקוללת שנותנים לה את השנים הכי טובות ,מוותרים על אוניברסיטה ועל מה לא ולבסוף כמו כלבים עוברים מראיון לראיון מרגישים אפסים אוכלים דחיות ובסוף סובלים בעבודה שקורעת אותך תמורת מינימום ואף פחות מזה. עולם אכזר תמיד אמרו לי לא ידעתי עד כמה לא מ ת א י ם לי החיים האלה טני לא יכולה עם התחרות הזאת המירוץ המטורף להרגיש א פ ס מ א ו פס נמאאאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לייייייייייייייייי

זהו אני מיואשת לגמרי......................... אין עבודה נכון שיש המון עבודות..אבל אני פשוט לא מוכנה לעשות אותם . אולי זה בגלל שאני נרקסיסטית וחושבת שאני טובה מדי בשביל להיות מנקה אבל כיום...גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת. אני שונאת את המדינה הזאת שאוכלת את יושביה,מכל המדינה מקוללת שנותנים לה את השנים הכי טובות ,מוותרים על אוניברסיטה ועל מה לא ולבסוף כמו כלבים עוברים מראיון לראיון מרגישים אפסים אוכלים דחיות ובסוף סובלים בעבודה שקורעת אותך תמורת מינימום ואף פחות מזה. עולם אכזר תמיד אמרו לי לא ידעתי עד כמה לא מ ת א י ם לי החיים האלה אני לא יכולה עם התחרות הזאת המירוץ המטורף להרגיש א פ ס מ א ו פס נמאאאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לייייייייייייייייי

זהו אני מיואשת לגמרי......................... אין עבודה נכון שיש המון עבודות..אבל אני פשוט לא מוכנה לעשות אותם . אולי זה בגלל שאני נרקסיסטית וחושבת שאני טובה מדי בשביל להיות מנקה אבל כיום...גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת. אני שונאת את המדינה הזאת שאוכלת את יושביה,מכל המדינה מקוללת שנותנים לה את השנים הכי טובות ,מוותרים על אוניברסיטה ועל מה לא ולבסוף כמו כלבים עוברים מראיון לראיון מרגישים אפסים אוכלים דחיות ובסוף סובלים בעבודה שקורעת אותך תמורת מינימום ואף פחות מזה. עולם אכזר תמיד אמרו לי לא ידעתי עד כמה לא מ ת א י ם לי החיים האלה אני לא יכולה עם התחרות הזאת המירוץ המטורף להרגיש א פ ס מ א ו פס נמאאאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לייייייייייייייייי

שלום! קודם כל אני לא מבין מה הקשר להמלצתך, לצעיר, וזה לא שאני בא בטענות, אני לא רואה כאן שורה תחתונה או פואנטה כל שהיא. תאמין לי, לעשות משהו לשכנים לא יעשה לי טוב ולא יעזור. אך כמובן שאתה איש מקצוע ואולי אתה רואה את הדברים טוב יותר בעין מקצועית. אשמח לקבל הבהרה בתודה,האלמוני

אלמוני שלום צר לי אתה אכן נשמע אינטיליגנטי כאשר אתה אומר שהיית אצל אינספור אנשים שיועילו אצלך אני תוהה האם היית אצל אחד או אחת לאורך זמן ? או שמא גם אותם אתה נוטש (כמו את בית ספר?) המלצתי - עשה לך רב - מצא לך מטפל אחד בהצלחה עמי

מה יש פה להבין?????? עברת אירוע כהגדרתך במסדרון...כנראה כאן הכל התחיל בטח הלכת לרופא או פסיכיאטר ודחפו לך כדורים כמו קסנקס וואבן קלונקס והכדורים דפקו לך את הקופסא....בגלל כל התופעות לוואי שלהם חרדות פאניקה דכאונות הסקת מכך ש "אתה " לא בסדר ואתה לא מבין שזה הכל מהכדורים!!!! לדעתי אתה גם סובל מפוסט טראומה...ולצערי נפלת גם ל"מלכודת" של האמונה ברופאים ובתרופות על מנת לעזור לך..... ואפשר צריך לקבל קצת רקע עליך מה הרגשת אחרי אותו אירוע איזה טיפול תרופתי קיבלת?? בטח אמרו לך תישתה את הכדורים ותוך חודש תיהיה חדש אבל למרות הכל לעולם לא מאוחר...אז שתף אותנו וננסה לעזור ...מבטיח!!! ואל תרים ידיים...חבל אתה צעיר!!!!

ד"ר אבני היקר! מדוע הינך נוטה להאשים את הפונים שהם עצמם הם המקור לבעיותיהם בעת שאתה מיעץ להם בנושא זה או אחר. בעיקר נטיתך זו בולטת כשמישהו מציין שטופל אצל פסיכיאטר,שניים או אינסוף פסיכיאטריים והטיפול לא הועיל. הינך נוטה לומר: איפה היית ? תחזרי לרופא שלך וכ"ד. אנשים פשוט מקבלים לעתים טיפול גרוע ופונים לפורום בתקווה לקבל יעוץ והכוונה אחרת ולא הטפות מוסר. הבחור המסכן נראה שעשה כל מאמץ על מנת להשתקם ולא הולך לו. אתה מנסה לכרוך את החלפת המטפל בעזיבת בית הספר. נו באמת ?? אולי באמת ובתמים פנה למספר פסיכיאטריים ולא זכה למענה הולם לבעיותיו. אולי מדובר במקרה מיוחד ויוצא דופן. אני מכבד אותך ואת המקצועיות שלך. הערתי הערה זו עם כל הכבוד הראוי כביקורת בונה של הדיוט העוקב אחרי תגובות המומחים. בברכה אמיר

שלום לך אלמוני, אתה בן 21... אתה רק בן 21! כל החיים לפניך. למרות שכרגע נראה שאין בשביל מה. תנסה לחשוב חיובי, במקום לומר "שום דבר לא עוזר ושום דבר לא מועיל" תחשוב את זה בזמן עבר - "לא עזר, לא הועיל". תחשוב שמה שיהיה היה, ועכשיו, אם אתה באמת חפץ בכך, אז דברים מסויימים כן יכולים לעזור. כתבת שאתה מרגיש בתוך מעגל סגור, הדבר הכי חשוב מבחינתך כרגע, הוא לפרוץ את המעגל הזה, אפילו פירצה קטנה, בעזרתו של איש מקצוע. אני יודעת, גם אני החלפתי הרבה מטפלים וניסיתי המון תרופות. החלטתי שלמרות הקושי אני נשארת בטיפול הפעם (למרות שהרבה פעמים רציתי לקום ולעזוב). זה ממש לא קל, אבל הבנתי שזה הכרחי - איך אוכל לבנות קשר בריא ולתת אמון במישהו כשאני לא מחזיקה מספיק זמן מעמד בטיפול? כל ההחלפות של המטפלים עשו לי נזק גדול, חשבתי שאין לי סיכוי לשום דבר, משום שגם ככה אף-אחד לא יכול לעזור... זה קרה בגלל שאני לא נתתי להם לעזור לי. אתה לא צריך שיגדירו לך מחלת נפש כזו או אחרת... אתה לא צריךהגדרה בשביל לטפל בעצמך! מנית כמה דברים שליליים בעצמך, תנסה לעבוד עליהם אחד-אחד... אל תנסנ להתמודד עם הכל בבת-אחת... פרה-פרה... בהצלחה ותרגיש טוב.

שלום, רציתי לשאול האם כל הפרעות האישיות כל-כך קשות להגדרה, או שיש ביניהן ברורות יותר - נניח OCD? תודה.

הרה שלום הפרעה אובססיבית קומפולסיבית אינה הפרעת אישיות כלל ולגביה האבחנה דווקא קלה יותר: קיומם של סימפטומים אובססיביים ו/או קומפולסיביים. היא נחשבת כחלק מהפרעות החרדה. לגבי אבחנות האישיות, הן אינן קשות להגדרה כלל, הכללים כתובים ברור בספר, אבל הסימפטומים שהן מציינות עלולים להיות כל כך כלליים או מוכללים שאנשים שונים יקבעו אבחנות שונות לאותו אדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אז אם כך, מהן בעצם הפרעות האישיות (מלבד אישיות גבולית)? מהו המדד לקביעת רמת האירגון של האישיות? תודה.

האם משהוא יודע כיצד עלי להתמודד עם חרדת בחינה אומנם לא במנון גבוה אבל היא קיימת ומעיקה.

לינוי שלום חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה את סובלת. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע". הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה (מכל סוג שהוא). בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד (דינמי) הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים חריפים של חרדה רצוי לעיתים לשלב בטיפול הפסיכולוגי גם טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות טיפול שונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. בשורה התחתונה, ברוב המקרים טיפול בחרדת בחינות הוא קצר וממוקד. על פי רוב מדובר בגישה פסיכולוגית קוגניטיבית ואפשר לשלב היפנוזה ושיטות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מול חרדת בחינות ביררתי לעצמי מה המצבים האישיים והסביבתיים שמפחיתים את עוצמתה כשגילית אותם התגברתי עליה וסיימתי שלושה תארים אקדמיים בהצלחה.השעה מאוחרת מחר אפרט.

כאן: http://forum.onecenter.com/paxilhelp

שלום לדעתי - הסחפות רצינית הדבור על התמכרות לסרוקסט בברכה ובהצלחה עמי

למומחים או למי שיודע- מהי הפרעת אישיות גבולית? במה היא מתבטאת?האם ניתן לטפל בה לתמיד או שהיא קבועה ולא ניתן לעשות דבר? מי יכול לעזור פסיכולוג או פסיכאטר?למה היא מופיעה?זה קשור לילדות?

שלום נופר, בתור משיהי שאובחנה בעבר כאישיות גבולית (BPD), אני יכולה לענות לך על השאלות שלך - אבל זה לא במקום איש מקצוע. אז ככה - בגדול, זה לא פיקניק. זה משהו שדי ממרר את החיים. וקצת הגדרות מקצועיות: הפרעה גבולית נמצאת בין נוירוזה לפסיכוזה. יש קשיים בהשלכה החוצה. יש דפוס של חוסר יציבות מתמשך במצב הרוח וביחסים הבין-אישיים, שמתחיל בבגרות המוקדמת. להפרעת אישיות גבולית יש כמה מאפיינים (בד"כ האבחון נעשה אם קיימים 5 מאפיינים לפחות מתוך הרשימה): 1. דפוס לא יציב ואינטנסיבי ביחסים הבין אישיים, שנודד בין אידאליזציה (הכי טוב) לדבואליזציה (תפיסת אותו אובייקט "הכי טוב" כגורם רע). 2. איפולסיביות ב- 2 מתוך הדברים הבאים (נטייה להרס עצמי): בזבוז כספים לא מבוקר, גנבות "מזמינות" תפיסה מחנויות, שימוש בסמים, יחסי-מין לא מבוקרים, יצירה של הפרעות אכילה, נהיגה מסוכנת וכו'. 3. חוסר יציבות רגשית, שמתבטא בתנועות קיצוניות ממצב בסיסי לדכאון, חוסר שקט או חרדה, שנמשכים בין כמה שעות למספר ימים (לא יותר). 4. עוצמת כעס קשה ביותר וחוסר יכולת לשלוט בכעס. מתבטא גם בהפגנות קשות של כעס. 5. איומים בהתאבדות, נסיונות אובדניים. התנהגות של פגיעה עצמית. 6. הפרעה בזהות, שיכולה להתבטא בהפרעה בדימוי העצמי. חוסר החלטה לגבי האוריינטציה המינית - כאשר קיימת תזוזה בין הומוסקסואליות להטרוסקסואליות. בעיה נוספת - אי יכולת לשמור על מקצוע קבוע בלימודים. 7. תחושות כרוניות של ריקנות, שעמום. 8. מאמצים מופרעים להימנע ולמנוע נטישה אמיתית ו/או מדומיינת. בנוגע לטיפול - הדעות חלוקות, אבל המגמה העיקרית היא, שאי-אפשר לטפל בכל הסימפטומים לתמיד, אלא לומדים איך להתמודד ואיך לחיות עם זה על הצד הטוב ביותר. לרוב מפגשים עם פסיכולוג מספיקים, אך לפעמים מומלץ ללהפגש עם פסיכיאטר ולקבל תרופות, בעיקר כאשר יש סכנת חיים, שנובעת מדכאון. גם לי עד היום לא ברור ממה ההפרעה נובעת, הלוואי והייתי יודעת! מקווה שעזרתי לך קצת, ואם יש לך עוד שאלות אז בבקשה...

תודה רבה לך על התשובה המורחבת והמורכבת הזאת,היא מאוד עזרה לי, נראה לי שאלך לאבחון אם יש כזה כי אכן ברוב הסעיפים מצאתי את עצמי באופן מוחלט,למרות שלעיתים נראה כאילו בעיות אלה נמצאות אצל כל אדם או מתבגר לפחות פעם בחייו אבל ברור לי שכאן התדירות והעוצמה של הדברים משחקים תפקיד חשוב. אשמח לדעת אם אצלך הכל בסדר פחות או יותר לאחר טיפול פסיכולוגי בלבד כי נראה לי שזה מה שאעשה. תודה לך שוב על ההתייחסות הכנה.

מה שלומך

נופר שלום מצד אחד תשובתה של הרה אכן עונה בצורה רצינית ומעמיקה על שאלתך. עם זאת, ברצוני לסייג את כל נושא אבחנות האישיות, כפי שציינתי פעמים רבות באתר. אין מדובר בתופעה בעלת סימפטומים ידועים וברורים כפי שמנסים ספרי האבחנות לטעון. אבחנה של הפרעת אישיות לוקה פעמים רבות באי דיוקים והכללות. אנשים שונים אלו מאלו וקשה מאוד לסווג אותם בצורה כל כך כללית לאבחנה אישיותית. מחקרים מראים שמומחים שונים שהתבקשו לסווג אנשים הגיעו למסקנות שונות לחלוטין אלו מאלו בנוגע להפרעות אישיות. לפיכך הייתי ממליץ שתפני לאיש מקצוע לייעוץ, אבל נסי לבחון מה מטריד אותך וכיצד ניתן לעזור לך ולא איזו כותרת ניתן לתת לבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

נופר שלום להפרעת אישיות גבולית יש הגדרות שונות ולכן היא סל של מצבים שונים מאד אחד מהשני היא באה להצביע על קשיים מתמשכים לאורך החיים לרוב בדרגת חומרה משמעותית כאשר על המאפיינים המדוייקים אין תמיד הסכמה בין אנשים שונים ככל הנראה חלק גדול מאנשים אלה עבור טראומות משמעויתיות בגיל הילדות מכל מקום לעזרה ספציפית לדעתי אין ממש חשיבות לאבחנה או לדקויות של המונחים המקצועיים אלא לפניה לעיוץ לאיש מקצוע ודבור עמו בהצלחה עמ י

יש להעיר שההגדרה להפרעת אישיות גבולית לא מקובלת על הרבה אנשים - גם משום שקשה להגדירה וגם משום שלדעת חוקרים רבים זוהי מן הגדרה שלתוכה אנחנו מכניסים הרבה אנשים שלא ידוע מה בדיוק יש להם מעיין התחמקות מקיטלוג . ישנם חוקרים רבים שמתעלמים לחלוטין מההגדרה הזו וטוענים שהיא חסרת ערך. כמו"כ אם כבר מקבלים את ההגדרה הזו אז רצוי לציין שהסיכויים לטפל בהצלחה בהפרעת אישיות גבולית הינם לא טובים במיוחד - מכיוון שבד"כ אין שיתוף פעולה מצד המטופל - חוסר ההתמדה. . . כמו"כ הכי חשוב זה לאבחן מהי רמת אירגון האישיות של האינדווידואל ככל שהיא יותר גבוהה - מצבו יותר טוב. לבריאות.

שלום עמי, מעבר לטראומת ילדות, מה עוד יכולים להיות הגורמים להפרעת אישיות גבולית? מהם באמת הסיכויים להתגבר עליה (לאו דווקא "להבריא" ממנה)? לדעתך, מה יותר "קשה" לטיפול - הפרעה גבולית או הפרעה סכיזואידית? באיזו מהשתיים קיים סיכון גדול יותר להופעה של התקף פסיכוטי (ראשון)? תודה.

שלום רב, האם יש הגבלת זמן על השימוש בסרוקסט? אני משתמש בכדור כשנה והומלץ לי שלא להפסיקו אך ברצוני לדעת האם מבחינה בריאותית יש לכך השלכות כלשהן או שניתן להשתמש בכדור לאורך שנים ללא חשש?. תודה

משה שלום מחד לא ידוע כיום על הפרעה לאורך זמן מאידך - רצוי להמנע ככל האפשר משמוש מיותר בכדורים כן לעולם אין לדעת מה נגלה עוד 20 שנה לכן מומלץ - הוועץ ברופא שלך האם היתרונות שויים סכון שאמנם לא ידוע אבל אפשרי בהצלחה עמי

שמי מעיין ( 21 ) ואני סובל מזה שמונה חודשיים מכאבי עיניים ללא שום סיבה אורגנית. לאחר שמונה חודשיים של ריצה מרופא לרופא וטיפולים אלטרנטביים למיניהם לא חל שום שיפור במצבי . הכאבים הם 24 שעות ביממה ללא מנוחה (בתדירויות שונות ) ומונעים מימני לתפקד לחלוטין. לפני שחלו הכאבים הייתי אדם מאושר , ללא בעיות שמאוהב בחיים . אדם חברתי , אדם שלא אוהב להיות בבית , אדם שחשוב לו לשמור על עצמו , הן בריאותית הן פיזית והן חיצונית. אך לאחר שנראה כי הכאבים לא עוברים , ולא מוצאים מה סיבתם (באופן לגיטימי) מצבי הנפשי התדרדר ורוב שעות היום אני בין המיטה לטלוויזיה . חשוב לי להדגיש שמעבר לבעית הכאבים אני לא נמצא במצב של STRESS ומצבי הנפשי קשור אך ורק באופן ישיר למצבי הבריאותי.(אין סיבות נלוות). אני פשוט אובד עצות , לא יודע מה לעשות , לא מסוגל להתמודד עם המצב החדש ומאשים את עצמי שאני גרמתי לכאבים . ( השתמשתי בעדשות בצורה מאוד לא אחראית ואני מאמין שגרמתי לאיזה שהוא טראומה לעין). ככול שעובר הזמן מצבי הנפשי רק מתדרדר , אני רק מאשים את עצמי יותר ויותר. אני כול כך מתגעגע לחיים ללא כאבים , ולא מצליח לעקל את המצב שנוצר. אני יודע שצריך להניח לעבר לנפשו אך במקרה זה העבר לא מרפה מימני עקב הכאבים שאופפים אותי באופן עיקבי . יש בי פחד אדיר שהכאבים לא יפסקו ושגרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך. הדבר המדהים הוא שאופטלגין לא עוזר לכאבים ולכן אני נאלץ לפנות למרפאת כאב על-מנת לטפל בבעיה אך כמו שאני מכיר את עצמי אני בחיים לא יסכים לקחת תרופות נגד כאבים מסיבות שונות וברורות .(כמובן שאם לא תהיהיה ברירה זה גם אופציה) אני בחיים לא יפנה לפסיכולוג מפני שהבעיה שלי אינה פסיכוסומטית ואני לא מרגיש צורך נפשי לדבר עם מישהוא (יש לי בבית מספיק פסיכולוגים ) או לקבל עזרה מקצועית. אז אני מאוד מאוד אודה אם לא תתיחס\י בתשובתך לנושא של לפנות לפסיכולוג. ניסיתי מספר פעמיים "לחזור לחיים " ללא הצלחה והכאבים פשוט מונעים זאת מימני . אני מאוד אשמח לשמוע כול אדם שמעוניין לעזור , אך חשוב לי גם לשמוע חוות דעת מקצועית. מאוד מעריך את תשובתכם, מעיין

שלום מעין. נכון שאתה לא צריך פסיכולוג. ואני בטוח שמי שמקיף אותך מיעץ לך מכל זוית ומכל כיוון. אבל מצד שני גם אם גרמת וגם אם לא גרמת לבעיה שלך. זה לא יעזור אם תאשים את עצמך. תגיד לי אתה, אתה אשם אזזזזזזזזז?????? מה שהיה היה. צריך להסתכל קדימה. ולראות מה עושים. אתה צריך לחשוב איך פועלים איך מביסים את הבעיה הזאת. אני לא יודע למי ואיפה פנית. ומאיזה איזור אתה בארץ. אתה צריך לבדוק את כל האופציות. אני לא יודע מה בדקת ומה לאו. אז אני אציע לעשות בדיקה אם זה חס וחלילה סרטן. או אולי איזה תופעה של מיגרנה כזאת או אחרת. אני לא רופא ולא מתקרב לזה. אבל אני יודע שהייתי מחפש בכל חור ובכל דרך מה לא בסדר. אבל בכל מיקרה לא הייתי חושב להאשים את עצמי. גם ככה זאת צרה. אז מה זה יעזור לי אם אני אאשים את עצמי. זה רק עוד בעיה. אל תרחיק את החברים ואת המשפחה ממך. אם אתה רוצה עזרה אז תשתף אותם. תן להם ליהיות חלק. כי איכפת להם ממך ובאופן טיבעי הם דואגים. מאיכפתיות ולא מרוע. אם היית משתף אותם במחשבות או במה שאתה רוצה לעשות הם לא היו מבלבלים לך במוח. הם פשוט היו עוזרים לך והם היו סומכים עליך יותר, כי הם היו יודעים שתשתף אותם אם תרצה משהו ואם משהו לא בסדר. אל תנעל בתוך עצמך. כי אתה רק תהרוס את עצמך וזה לא שווה למישהו שאוהב חיים. בברכה איתן

מעיין שלום כאב הוא חוויה נפשית. לא משנה אם הכאב "אובייקטיבי" או "סובייקטיבי", ניתן לטפל בו בשיטות פסיכולוגיות ולהפחיתו. השיטה הפסיכולוגית האפקטיבית ביותר היא באמצעות היפנוזה. במקביל לבדיקות הרפואיות שאתה עובר כדאי ללמוד כיצד להתמודד טוב יותר עם הכאב, ולצורך זה אינך צריך להסכים שהכאב נובע מסיבות פסיכולוגיות. לפני זמן מה כתבתי סקירה על השימוש בהיפנוזה ובעיקר בנושא הכאב. הינה היא להלן. היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירות מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא לזה בשם). בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או להאיץ טיפולים. התחום נחשב בר מחלוקת בנושאים טיפוליים שונים, אולם בנושא הטיפול בכאב על ידי היפנוזה יש תמימות דעים שזו שיטה יעילה. יכולת ההיפנוטיזציה שונה מאדם לאדם, אולם אדם שמסוגל להיכנס להיפנוזה יכול להיעזר בה לשם התגברות על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, ילדים) או בכאבים כרוניים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר הוא של אובדן שליטה. שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה וכו'. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בשיטות היפנוזה מודרניות רבות המטופל כלל לא מדבר בזמן ההיפנוזה, ואם הוא כן מדבר, זה דומה לדיבור יום יומי רגיל. מהפנטים מודרניים אינם משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה אינה באה לבד. המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול בכאב, חרדות, פוביות וכדומה. התהליך הטיפולי שנעשה בתוך ההיפנוזה הוא למעשה תהליך שקורה גם בטיפול פסיכולוגי רגיל, רק שהוא מקבל העצמה בגלל ההיפנוזה. המדע לא גילה עדיין כיצד ההיפנוזה פועלת מבחינה פיזיולוגית. עם זאת מחקר רב נערך בתחום והממצאים מעניינים מאוד. אחד הממצאים החשובים שהתגלו הוא שהיפנוזה מביאה לשיכוך כאבים בשיטות אחרות מאשר תרופות אופיאטיות נגד כאבים. כאב הוא מנגנון התרעה של הגוף בפני נזקים. כשאדם חש כאב הוא יודע שעליו לטפל בבעיה גופנית כלשהי. הבעיה היא שאחרי שההתרעה ניתנה היינו מעדיפים להפסיק לכאוב, אבל לגוף מנגנוני פעולה משלו ולא תמיד הכאב נפסק לבד. בעיקרון יש בגוף חומרים כימיים לשיכוך כאבים שנקראים אופיאטים אנדוגניים. תרופות רבות לשיכוך כאב מחקות את פעולת האופיאטים. זהו המנגנון המוכר ביותר לשיכוך כאב ומסתבר שחומר כימי בשל נלוקסון יכול לנגוד פעולה זו ולמנוע את שיכוך הכאב. למה זה חשוב להפסיק את מניעת הכאב? כי כך ניתן לדעת מה פועל דרך המנגנון הזה לשיכוך כאב. למשל, חולים שקיבלו תרופות מדומות שחשבו שהם משככי כאב דיווחו על ירידה בתחושות הכאב. כך גם אנשים שטופלו באקופנטורה, ובודאי אנשים שטופלו בתרופות אופיאטיות אמיתיות (כמובן שאצלם יעילות הטיפול היתה טובה בהרבה). בכל המקרים הללו כאשר ניתן נלוקסון הכאב נותר כשהיה ובוטלה השפעת השיכוך. מכאן, שהן ההשליה דרך תרופות הדמי, והן הפעולה הממשית של התרופה, פעלו באותה מערכת דרך האופיאטים האנדוגנים. בהיפנוזה לעומת זאת הנלוקסון לא עשה דבר. שיכוך הכאב פעל עם החומר ובלעדיו. המסקנה המתבקשת היא ששיכוך כאב על ידי היפנוזה פועל בערוץ שונה ומכאן חשיבותו, שכן הוא יכול להוות טיפול משלים למשככי כאבים או טיפול אלטרנטיבי כאשר לא ניתן לקחת משככי כאבים. כיצד היפנוזה בכל זאת פועלת? יש השערות שונות והתשובה אינה ברורה לגמרי. אחת האפשרויות היא שתחת המצב ההיפנוטי אדם יכול להתרכז בצורה טובה יותר ממצב רגיל. בעת כאב אנשים לא מסוגלים להסב את תשומת הלב מתחושת הכאב. תחת היפנוזה ניתן אולי להטות את תשומת הלב מתחושת הכאב לדבר אחר. בשפה יום יומית נוכל לומר שכמו שלא ניתן באמת לחשוב על שני דברים לעומק בעת ובעונה אחת כך אם אדם מרוכז דרך ההיפנוזה בדבר כלשהו אין לו מספיק משאבים להפנות לתפיסת הכאב וכך הכאב פוחת. באימון עצמי לאורך זמן ניתן ללמוד כיצד להרפות את הגוף ולהסיט את תשומת הלב מהכאב לא רק בתוך התהליך ההיפנוטי בטיפול אלא גם ביום יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר אורן קפלן, הכתבה הייתה מאוד מעניינת ומרתקת! לצערי לא התייחסת לבעיה עצמה מעבר לדרך הטיפול ההיפנוטי אך תודה על תשובתך. לאיתן, תודה רבה על תשובתך המקסימה, חשוב לי שתדע שעברתי את כול הבדיקות האפשריות כולל MRI CT הלא במשך שמונה חודשיים אני רק רץ מרופא לרופא. תחשוב כמה חוות דעת קיבלתי.:) אין ספק שאני עושה הכול בכדי לנסות לפתור את הבעיה , וגם אני חושב שצריך להניח לעבר לנפשו ולא חשוב אם אני גרמתי לעצמי את הבעיה או לא. אבל אתה חייב להסכים איתי שלברוח מהמחשבות שאני גרמתי לעצמי את הבעיה , זה דבר מאוד מאוד קשה , ולאנשים מסוימים כמיעט בלתי אפשרי. אין ספק שאתה צודק , אך זה בידיוק הסיבה שאני לא מעוניין לפנות לפסיכולוג- הוא יכול לדבר אתך , לומר לך דברים - אך הוא לא מסוגל לפתור לך את הבעיה באופן ישיר. אני משער שאם אתה היית במצבי גם אתה לא היית מסוגל להניח את המחשבות האלו בצד. צריך להכנס למצב הזה בכדי באמת לדעת ולכן ,לדעתי, אדם שלא חווה התנסות כזו או אחרת לא יכול לייעץ או "לשפוט" את האדם. תודה רבה לכם מאוד עזרתם לי, מעיין

מעיין שלום צר לי על מצבך כעקרון אתה מתנגד לפנות לאיש מקצוע למרות שכל נסינותיך לפתור את הדברים לא הועילו מנסיוני עם מספר מקרים שנשמעים לי דומים יתכן וטפול בתכשירים נוגדי דכאון יעזור לך אם כי הדבר עשושי לקחת מספר חודשים לכן במידה והטפול הרפואי כשל הייתי שוקל נסיון טיפולי כזה - אנא פנה לפסיכיאטר בהצלחה עמי

ורוצה אם אפשר תשובה ממישהו שמומחה בכדורים. אני משתמשת בסרוקסט ויש לי שתי שאלות: 1. כתוב ברצפט שאסור לשתות אלכוהול, לפני שבוע נשברתי אחרי אולי חצי שנה ושתיתי בירה, לא קרה לי כלום חוץ מהכייף של לא לשתות אחרי הרבה זמן... אז האם מותר לשתות אלכוהול בזמן השימוש? זה מסוכן? למה זה יכול לגרום? 2. הכדור מעקב לי את השיא בעת קיום יחסים,חשבתי שזה עובר - ככה אמרו לי, אבל לא. לפעמים יש מצבים שאני יכולה להגיע לשיא מהר ולפעמים זה לוקח הרבה זמן ולעיתים רחוקות בכלל לא. חבר לשי מבין אבל אותי זה די מתסכל, מה עושים? זה אמור לעבור באיזה שהוא שלב? אודה לתשובה מקצועית...

מבינה שאת רוצה תשובה מקצועית אבל החלטתי לענות בכל זאת ... הרופאים לא לוקחים סרוקסט ואני כן. 1. אלכוהול : מוצר מידי פעם , באמת שכן - בירה , 2 כוסות יין בשבוע לא יעשו לך כלום , אפילו הפסיכיאטר שלי אישר. 2. עם הסקס ... טוב , זאת באמת בעייה מבאסת למדי וזה לא עובר ( אני לוקחת את התרופה שנתיים ) יש עיכוב משמעותי וגם תחושה כמעט תמידית של כמעט.... ולא. אבל , כשכן מצליחים ( מידי פעם ) זה נהדר כמו שפעם - וגם מוערך יותר בגלל הקושי. וחוץ מזה , לא ברור לי ממה את סבלת אבל שום אורגזמה לא שווה את הטיפול והשינוי המופלא שחוללה בי התרופה הזו.

ברור ששום אורגזמה לא שווה את הפסקת התרופה... סבלתי מבעיות חרדה וזה בהחלט הקל עלי. וואו בענין הכמעט אבל לא... אני נורא מבינה על מה את מדברת. ובענין האלוכוהול אז אחלה כי אני ממש מתגעגעת ((: ידוע לך מה בנוגע לקוקטלים? עוד טעם מהעבר שאני רוצה לטעום. וזה ממש לא שאני אלוכולהיסטית אבל זה חסר ובימיוחד שיוצאים ביום שישי ורואים את החברה יורדים על בקבוק בירה. ונכון את בהחלט לומדת להעריך את האורגזמה כשהיא באה בקלות, במיוחד שפעם לא הייתה לי בעייה עם הענין- אפילו להיפך... תודה לך!

גבירתי איפה הרופא שלך ? כעקרון - ניתן לשקול שמוש מזדמן באלכוהול עם סרוקסט אבל במגבלות מסויימות ורק תוך שתוף פעולה עם הרופא המטפל בך - השלוב עלול להיות מסוכן ועלייך לשקול עמו האם הסכון נסבל ושווה את זה לגבי מין כנ"ל - יש פתרונות אפשריים אנא פני לרופאך בהצלחה עמי

הייתם מגיבים לו המורה של הבת שלכם בגיל ההתבגרות הייתה תופסת אותה על חם בסצינה מינית ומתקשרת להודיע לכם ההורים?????

מה שצריך לעשות דבר ראשון זה לנזוף במורה, שנית -לקחת את הבת ולהציע ללכת איתה לגניקולוג להתאים גלולות למניעת הריון, דבר שלישי- לחבק אותה חזק ולהגיד לה שהיא יכולה לבוא ולדבר איתך מתישהיא תרצה . שתמיד תהיי שם בשבילה ותעמדי מאחוריה, גם אם היא לא עושה את מה שנכון בעינייך, שלמרות הכל את תמיד אוהבת אותה ולצידה. אני אומרת ומציעה את כל הדברים האלו משום שאמי עשתה בדיוק את ההיפך- ניסתה לשכנע אותי לא לקיים יחסים, לא נתנה לי להתבודד עם החבר, תפסה אותנו בסצינת התחרמנות, והבהירה לי שהיא סולדת מהרעיון של קיום יחסי מין- כעבור חודשיים משיחה זו נכנסתי להריון ועברתי הפלה. אז הורים יקרים, עדיף להודות בעובדות- גם אם הן לא כל כך נעימות ולא לעצום עיניים . וכשהילד עושה טעות או הולך לעשות טעות- אין שום טעם בלהציב לו גדר, מכיוון שכך רק מגדילים את הסיכוי שהפגיעה תהיה קשה וכואבת יותר. עדיף לפתוח לנער\ה את השער ולתת כלים להתמודדות עם המצב החדש.

את האמת אני לא עברתי את הדבר הזה בשום דרך. ואני לא הגיב על מה שאני לא יודע. אבל יש משהו נכון בדבריך. כי בעצם אנשים מבוגרים ובמיוחד ילדים נערים שהם מאוהבים או יותר נכון חושבים שהם מאוהבים. פועלים כעיוורים וחירשים. מצד אחד אני מבין את השוק של האמא שהבת הקטנה שלה עושה משהו שהיא לא חשבה שיתכן בכלל בגיל הזה. אבל מצד שני שמאוהבים אנשים עיוורים חרשים ואפילו לחלוטין. לכן לעשות דווקא לפעול בתקיפות יתר זה בטח ובטח שלא עוזר אפילו בגילאים מבוגרים יותר. התשובה לתקיפות זה "דווקא" וזה בטח לא יעיל. צריך לקחת את הילדה ולדבר איתה ולשאול מה היא חושבת ומרגישה. אם היא "נעולה" על מה שהיא עושה. אז צריך באמת לדאוג לאמצאי מניעה, גלולות וכד'. אני רוצה להזכיר למבוגרים שבנינו שהדור של היום זה דור ההי-טק וזה אומר שהמידע של הילדים יותר נגיש. והם כאילו ואני מדגיש כאילו גדלים יותר מהר. מה שכן הם מבינים הרבה יותר ממה שחושבים עליהם. למרות שעדיין יש להם המון מה ללמוד על החיים על האהבה וכד'. תמיד ובלי קשר לשום דבר צריך לשמור על ערוץ קבוע אם הילדים. לא לחכות שמשהו יקרה כדי להתיחס אליהם. צריך ליהיות כל הזמן שם שהם צריכים. אתם ילדתם אותם אז תגדלו אותם. אתם לא רוצים אז אל תולידו ילדים בכלל. ערוץ קבוע זה לא להיכנס לנשמה אבל להתעניין מה הם עשו בביה"ס קצת על החברים וזהו . החיים הפרטיים שלהם זה מיקדש. אם הם ירצו אז הם יספרו ואם לא אז אל תציקו להם כי אם תציקו להם הם לא ישתפו אתכם בכלום ולפעמים תגרמו להם לעוגמת נפש במיוחד אם לכולם יש חבר ולילדה אין. בברכה איתן

אני מטופל באפקסור375 מ"ג +ליתיום1200מ"ג+זיפרקסה2.5מ"ג אני סובל מאוד מהזעת יתר בכל הגוף כמעט כל הזמן.האם ידוע לך פתרון לזה? בתודה

משה - לא ממש ניתן לשקול שנוי בטפול התרופתי בהצלחה עמי

אתמול בנוכחות זוגתי ואדם נוסף נקלעתי לקונפליקט עם אדם לא נוכר ברחוב( חוסך אץ הפירוט של הסיטואציה ), אני עמדתי באופן אינטליגנטי ואסרטיבי על הזכויות שלי. בשלב כלשהו אמר לי שאני מעצבן אותו וכשהגבתי אמר לי סתום את הפה . כתגובה אמרתי לו אל תתעצבן ותעשה מה שאצה רוצה כך נגמר הארוע ללא אלימות. זוגתי והחבר אמרו לי שניהלתי את הקונפילקט באופן מצוין ומתאים. עד כאן ניתוח הארוע. הבעי היא שכשהוא אמר לי לסתום את הפה באלימות מילולחית חשתי וחש מושפל. אני מת להרוג ( במובן הרגשי בלבדאותו ולא נרגע. מה לעשות???

.... אני ממשיך, למה ליפות את הדברים. האמת היא שהיתי מת לפגוש את האדם הזה פעם נוספת ןלפרוק את הזעם שלי עליו.... אני כל הזמן עושה את משבסדר ומתאים לעשות. והכעס נשאר אצלי. כלומר, מצד אחד נמנעתי תקרית אלימה כי העניינים הלכו לכיוון הזה. מצד שני אני מרגיש מושפל. כן אני יודע אני יודע לא צריך לפעול באלימות. אבל הזעם הולך ומצטבר אצלי . אפשרתי לתת אדם הזה להשפיל אותי בנוכחות אחרים... זה פוגע בי בא לי לחזיר לו. אני כל הזמן עסוק בזה !!! הבעיה היא שמדובר באדם שלא מכיר ולא יכול לסגור את החשבון. משהורג אותי שזוגתי והאחר משבחים אותי על קור רוח שהפגנתי וגישתי העניינית. ואני כל הזמן חוזר בראש על הסיטואציה..מת להתנקם בו , למרות שאני יודע שלא אעשה כך. ואני גם מרגיש מטופש שחש תחושה פרימיטיבית כזו של נקמה למרות שעשיתי את הנכון לעשות. לדעתי בזמן האחרון ספגתי יותר מידי השפלות בעבודה מכל מיני סיבות ולא הגבתי וזה הוכיח את עצמו כדבר נכון לעשות בהתחשב בנסיבות. אבל משארע זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. אני מדוכא וכועס וזועם ...רגשית היתי מת להכות אותו ולראות אותו מושפל. כשהיתי ילד הייתי ביישן ומופנם וספגתי מכות ועלבונות עד שהתבגרתי ולמדתי להחזיר בכל המובנים. המצב הזה מחזיר אותי אחורה רגשית ואני מרגיש אותם תחושות של השפלה וחוסר ערך כפי שחשתי כשהיתי ילד. לא יודע איך להפסיק את המחשבות הטורדניות.

הבנתי אבל בכל זאת תיסתום תפה!!!!

שלום מריו! ההרגשה שלך מה-זה מוכרת לי. גם אני בתור ילדה הייתי ביישנית ולא אסרטיבית ולא פעם ספגתי בשקט השפלות ועלבונות, ממש כמוך. מאז זרמו מים רבים והיום אני אישה בוגרת ואסרטיבית, אבל העניינים הלא סגורים מהילדות עדיין מציקים לפעמים ו"תופסים טרמפ" על תקריות חדשות, גם כשאני מטפלת בהן כמו שצריך. אני מציעה לך לעשות שני דברים: ראשית כל - לפנות לטיפול - אני עושה את זה ויכולה להעיד שזה בהחלט עוזר, הגם שזה תהליך ממושך שדורש הרבה זמן וסבלנות, אבל בסוף קוצרים את הפירות. היום, בזכות הטיפול, העבר אמנם עדיין מציק לי, אבל הרבה פחות מאשר לפני שנים אחדות! שנית - עד שתמצא מטפל מתאים ו/או עד שתרגיש את השפעת הטיפול - כי זה לוקח קצת זמן - תתנחם בכך שלפחות היום אתה שונה מבעבר! היום אתה יודע לטפל בבעיות כמו שצריך וגם מקבל על כך פידבקים חיוביים מהסביבה. אני חושבת שזה צריך מאוד לעודד אותך ולהוכיח לך שאתה מסוגל להתקדם ולהתפתח! חוץ מזה, אני חושבת שאת הלקח כבר הפקת - לעולם לא "לשמור בבטן", גם אם מדובר במקום העבודה, אלא תמיד להגיב! והתקרית שאתה מספר עליה מוכיחה שאתה יודע איך לעשות את זה! ואני מאמינה שאם חלילה יפגעו בך שוב בעבודה - תמצא את המלים המתאימות שמצד אחד לא יגרמו לך לאבד את מקום העבודה שלך, ומצד שני יפתרו את הקונפליקט! ולסיום - רק עוד דבר אחד קטן וחשוב: אדם שמדבר בסגנון כמו "סתום את הפה" - לא עושה את זה מתוך חוזק וגבורה, אלא בדיוק ההיפך!!! אדם חזק באמת מגיב כמו שאתה הגבת! אז תחשוב על זה ותסיק את המסקנה מי משניכם העלוב שצריך להרגיש מושפל ומי החזק והחכם....... כל טוב ובהצלחה! נזבורה

שלום הייתי רוצה לשאול למה אנשים רבים מתמכרים לצ'אטים? אני יכולה להעיד על עצמי שאני דיי מכורה אבל זה בגלל שאין לי חברות אז אני מנסה לייפה את המציאות אבל אני לא מבינה מדוע אנשים שיש להם חברים עדיין מכורים לצאטים ויכולים להישאר שם שעות על גבי שעות. מקווה שתוכלו לענות לי אפרת

ובכן אפרת היקרה:)) כמו שאת אוהבת ליפות את המציאות כמו שאת משתעממת ורוצה להעביר את הזמן. ככה גם אנשים אחרים. אני יכול להעיד על עצמי שגם אני הייתי מכור לצ'אטים במיוחד באי סי קיו. אבל אני יכול להגיד גם שניגמלתי מזה, עכשיו אני כאן מבלבל לאנשים אחרים בשכל:))) יש בצ'אטים משהו מושך, כנראה מציאות אחרת אנשים שנימצאים במצבך או במצב אחר. יותר נוח לדבר אם אנשים שלא רואים אותך ולא איכפת להם מה את חושבת באמת מה את מרגישה באמת ואיך את ניראת באמת. את בעצם קובעת מה את רוצה ליהיות והצד השני מוכן להתמכר להשליה כמו שאת מוכנה להתמכר להשליה של מישהו אחר. בימינו אלה יש הרבה אנשים אם בעיות נפשיות מקלות ועד חמורות. כמו חבר שעזב כמו הורים גרושים, חברויות וכד' ויותר גרועים מזה. לצערי התופעה הולכת וגדלה מאוד ככל שאנחנו נעשים יותר חומריים אנחנו מסתנוורים מכסף ומותרות. ושוכחים את הילדים את המשפחה את החברים. אנחנו לא מקשיבים לאחרים. כי אנחנו דואגים כל אחד לתחת שלו. לכן חביבתי את אני ועוד המון כמונו מחפשים ליהיות משהו אחר לדבר אם אנשים גם אם אנחנו בישנים, להגיד דברים שבחברה שאנחנו נימצאים בא אנחנו לא יכולים להגיד. זה רע באופן כללי. אבל אם אנחנו נהנים מזה (גם אני) אז שיבוסם לנו (רצוי ריח טוב) :))) בברכה איתן

אפרת יקרה, אני ממליץ על פורום המיועד לנושא זה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=5 בברכה, דרור גרין

אנשים שנכנסים לצ'אטים, בעצם מחפשים יחסים וקשר וירטואלי, לא אמיתי, די מזוייף. וכמו שאמרת, זה נובע מחיסרון מסויים בעולם ה"אמיתי", או הלא-וירטואלי. אני חושבת שפעם, אולי לא הייתי מכורה לצ'אטים, אבל באמת הייתי יושבת די הרבה ליד המחשב, ומוצ'טטת באייסיקיו, למשל, ועכשיו, אחרי שחזרתי לבי"ס והבנתי בעצם מה אני מפסידה, יש לציין שאני נמצאת פה פחות. אמרת שאין לך חברות, תחשבי אולי למה זה.... ואיך זה יכול להשתנות, וכך גם המצב ישתנה... שלך, אני.

Jacki יקירתי:))) אני רואה שתמצתת את דברי:))) יפה מצדך:))) איתן

זה לא בעייה להתמכר לדברים האלה וגם זה לא מזיק לדעתי, כל עוד את שומרת על אנונימיות ונזהרת מפגישות. זה קורה כי הרבה יותר כייף וקל להגיד כל אשר עולה על רוחך, את לא רואה את הפנים, העיינים והגוף של אותו אדם, דבר הגורם לך לחוש משוחררת. אני אוהבת להשתתף בפורומים בגלל הסיבה הזו, אבל הגעתי למסקנה שזה גם יכול להזיק למשל היפתחות יתר, אז בזהירות. גם לי אין הרבה חברות- ממש מספר מצומצם, ואני מבינה אותך טוב, ההזדקקות לתיקשורת ומאין "חברים" זה גורם להתמכרות... סתם.....

רציתי לציין, בהמשך לפנייתי הקודמת, שאינני מטופלת במרכז גמילה מקצועי, אלא אני מטפלת בבעיה לבדי. אני אינני מקיאה כבר מזה כחודש, לאחר 7 שנים ללא הפסקות ואינני מרגישה צורך לחזור ולהקיא. האם בכל זאת אני חייבת לראות מטפל מקצועי ולהיות בטיפול נפשי??

k שלום רב, באופן עקרוני, אם את מצליחה להסתדר לבד, אין הכרח בטיפול. אולם נראה לי כי לאחר התמודדות ארוכה כל כך עם הפרעת אכילה, סביר להניח כי שמורות בך בתוכך חוויות ותחושות רבות. אם את מעוניינת להיחשף אליהן, להתמודד עימן ולהפיק מכל מה שעברת גם תובנות חדשות כלפי עצמך לגבי העבר והעתיד גם יחד, שווה ללכת לטיפול... בהצלחה, ומזל טוב ענק על החודש הנקי מהקאות... טלי פרידמן

k שלום רב, באופן עקרוני, אם את מצליחה להסתדר לבד, אין הכרח בטיפול. אולם נראה לי כי לאחר התמודדות ארוכה כל כך עם הפרעת אכילה, סביר להניח כי שמורות בך בתוכך חוויות ותחושות רבות. אם את מעוניינת להיחשף אליהן, להתמודד עימן ולהפיק מכל מה שעברת גם תובנות חדשות כלפי עצמך לגבי העבר והעתיד גם יחד, שווה ללכת לטיפול... בהצלחה, ומזל טוב ענק על החודש הנקי מהקאות... טלי פרידמן

לטלי- תודה על התמיכה וההבנה. אכן אשקול טיפול. תודה

שלום ! אני מטופלת בסרוקסט כשנה וחצי ומאד מרוצה אך עדיין צריכה להמשיך בטיפול מה ההשלכות של נטילת סרוקסט בזמן ההריון ? והאם אין סכנה בהפסקה כל כך ארוכה? תודה , אדווה.

אדווה שלום שוב אני אומר הוועצי ברופאך כעקרון - יש יורת ידע על פרוזק שכלל הנראה אינו סכון משמעותי בהריון מה הסבה שאת צריכה להמשיך ? האם נית ןלהשתמש בפרוזק או לא וכו אנא הוועצי ברופאך וברופא הנשים שלך בהצלחה עמי

למדתי שתרופות כאלה הם נזק חיצוני לעובר, אם הייתי במקומך לא הייתי משתמשת, מקסימום תחכי עד לגמר הטיפול ואז תכנסי להריון, לא כדאי לך לסכן את הילד... בהצלחה....

אהלן אדווה , יש לי בדיוק את אותן שאלות ואני בדיוק במצבך. יש בב"ח הדסה מחלקה שמתמחה בדיוק בעניין הזה ואותם צריך לשאול . אם איני טועה הם נקראים מחלקה "טרטולוגית" והאדם המומחה הוא פרופ' אורנוי תשובות ניתנות גם בטלפון. בהצלחה לשתינו ולחיי הילדים שבדרך

שלום לך אשמח לשמוע איך עברת את ההריון עם סרוקסט והאים נטלת אותו מתחילת ההריון ועד סופו ובאיזה מינון

בני בן 10, ויש לו בעיית קריאה, נוירולוג שאליו פניתי חושב שהילד מפתח הפרעה התנהגותחת בעלת גוון אובססיבי, הפרעת קשב ולמידה, התקפי זעם, כמו כן הנוירולוג חושב שמדובר בהפרעה התפתחותי ראשונית, הילד מזה שנתים סובל מתיקים, תחילה הוא היה ממצמץ בעינייים ולאחר זה התחלף בשיעול כשכל הבדיקות הרפואיות העלו שלילד אין כלום מלבד תיקים, יש לילד כל מיני מינהגים משונים כגון לסגור את כל חלונות הבית מפחד מיתושים, התקפות גירוד בראשו למרות שאין לו כינים, ולטעון שהוא רואה כפול למרות שראיתו טובה מאוד; (אני מתעלמת מכל התלונות האלו בכוונה ולא מראה לילד שאני דואגת). שאלתי מה אני עושה עם כל זה, הנוירולוג יכול להציע לי טיפול תרופתי, אבל אני חושבת שאין הצדקה לכך כל עוד הילד מתפקד, כיצד אני כאמא יכולה לעזור לילד, ובכלל מה זה "הפרעה התפתחותי ראשונית"? לתשובתכם אודה.

רווית שלום הבעיות שאת מתארת יכולות לנבוע אולי מגורם נוירולוגי אבל אין ספק שהביטוי שלהם פסיכולוגי. אני מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים ולבדוק אפשרות לטיפול בחלק הרגשי והנפשי של הילד. כמובן שבמקביל יש צורך לתת דעת גם לבעיה הפיזיולוגית ואם יהיה צורך בתרופות בוודאי שאין להזניח זאת. אולם קודם כל הייתי בודק את הכיוון הרגשי. אפשרות נוספת היא לפנות למרפאה בין תחומית. למשל, המרפאה הפסיכיאטרית לילד ולמתבגר בבי"ח איכילוב שבה יש אנשי מקצוע מכל התחומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה את עושה עם זה? קודם כל תקשיבי לילד, הילד בלחץ בגלל בעית הקריאה, בגלל מה שקורה עם זה, ואיך כל העולם מגיב, והטיקים הם הוכחה לכך שהילד שלך מתוח, מה זה מתוח. מי יכול להקשיב למישהו כשהוא מתוח כל כך? את יודעת למה הוא מחליף טיקים? בגלל שמעירים לו על הטיק, למשל מצמוץ, "אל מצמץ, תפסיק עם העיניים, תפסיק עם העיניים" כל כך הרבה פעמים אומרים לו, אז הוא מפסיק עם העיניים, אבל מתחיל עם השיעול, או משיכות אף, או אצבע צרדה, או משיכת כתפיים, כל דבר אחר שמשחרר לו לחץ. אני הייתי מציעה לך ללכת איתו לטיפול ביופידבק, מניסיון זה עובד מצוין, זה עוזר לילד, זה טיפול ידידותי, ללא תרופות, ויש שיפור ניכר אחרי מספר פגישות, אל תלכי על טיפול תרופתי, אל תקשיבי עדין ל"מומחים מבחוץ" את היחידה שבאמת יכולה לדעת מה טוב עבורו. אם הביופידבק לא יעזור, תבדקי אפשרות אחרת, כי מניסיון אם לא תעשי את זה, ותיכנסי למסלול של טיפול תרופתי, את עלולה לא לסלוח לעצמך על דבר שיכול להתברר כטעות. תאמיני לי שאני הייתי במקרה דומה לשלך, היום הבן בריא הטיקים נעלמו, אין יותר התקפי זעם ואלימות כבר שנים, והוא בריא לחלוטין.

בני בן ה-13 כיתה ז' שנתו הראשונה בחטיבת הביניים חרד מאד גם ממקומו החברתי למרות שהוא ילד מקובל מאד ולאור המצב בתקופה האחרונה התחיל להכנס לחרדת קיום עד כדי רגישות ובכי ומיצמוץ עיניים שוחחנו על הנושא והסכים ללכת למספר שיחות עם פסיכולוג בעייתי איכן אני מוצאת רשימת פסיכולוגים לנוער באזור נתניה (גם פרטי) וכיצד אני בודקת את התאמתם לילד. הילד ביקש לא לשתף את יועצת בית הספר

רחל שלום לצערי אינני מכיר פסיכולוג בנתניה. אוכל להמליץ על פסיכולוגית בהרצליה. תוכלי לפנות אליה באמצעות מכבי או באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

עשה בשכל לא לשתף את היועצת.... את כאמא עשי לו הכל כדי לחזק את בטחונו- חוגים וכדומה... חשוב חבר טוב כיתה ז' מנסיון היא הקשה ביותר והמלחיצה ביותר בכל החיים היו סבלניים

בני בן 28 סבל מהתקפי חרדה. הוא השתמש בכמויות גדולות של קסאנקס ועבר את המכסה. הוא נעשה תוקפני- הוא בעת גמילה. הוא חווה חרדות קשות, ואלים. אני שואל האם יש דרך לעקוף את תופעות הלוואי האלה. ביקשתי אותו לגשת לפסיכולוג, הוא מסרב בתוקף ומוריד מינון בצורות שמוצא לנכון. אני מודאג וכן גם אישתו. אבקש את עזרתכם בכבוד רב, אהרון משולם

שלום רב, עליכם לטפח מערכת משפחתית שתחשב עבור הבן מספיק משמעותית, כדי שיאזין לה. אני מניח שאשתו היא המוביל הטבעי למהלך כזה, ולא ההורים, שצריכים להיות תומכים ומסייעים. טיפול משפחתי, בנוסף לפרטני התרופתי, הוא הכיוון שאתו אני מציע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הממממ....התקפי הזעם ידוע שהם מהקסנקס האם הוא מטופל אצל פסיכיאטר?? הוא חייה לעבור גמילה הדרגתית תחת פיקוח ואז הוא יקבל תרופות שיעזרו לו לתופעות הלוואי זה לא יהיה קל...ואז לעבור לתרופות אחרות שלא ממכרות הבעיה שהרופאים נותנים חופשי תרופות ממכרות ומאידך אין כמעט רופאים שעוזרים להיגמל....להיפך!! מאיפוא אתם בארץ?? אולי אני אתן לך טלפון של רופא שעוזר בגמילות בבית לא מקנא בבנך...מכיר את הסרט תעזרו לו הוא זקוק לכם!!! בהצלחה!!!

הייי מה העינין? ראיתי כי אתה משקים קום בשבת (5 בבוקר) בית כנסת?. וואלה איזה כיף לך שאתה מאחורי הסרט של הבנזודיאזיפן. תגיד מי זה אותו רופא שעושה גמילה ? האם יש לו שיטה מסויימת , בעקרון כל פסיכיאטר יגיד לך אין בעיה רוצה לגמור עם הקסנקס? לך בהדרגה. כלומר מה מייחד את אותו רופא עליו אתה מדבר לעומת האחרים? מה שלום רונן האם הצליח לעזור לו? . ובכלל מה איתך איש יקר הבנתי כי המצב אצלך התייצב מאז האפקסור (טפו טפו כמינהגינו) אך תה לא מספר מה ביוםיום איך החיים לא מפריע לך בעבודה העייפות שזה גורם? כמובן ששאלותי הן בכללי לא רוצה להישמע חטטן.

גיסתי כפייתית, שנמצאת בטיפול ומקבלת כדורים. אולם מידי פעם היא "תופסת קריזה" ומתחילה להתקשר לאנשים ולקלל אותם. היא מתקשרת אלינו הרבה פעמים ומקללת אותי ואת כל בני משפחתי הענפה בכל מיני "איחולים". חמותי מפחדת גם מהקללות - כי היא בטוחה שהם יתקיימו. לנו זה סתם מציק. היא מקבלת חשבונות טלפון אסטרונומיים, שמרגיזים מאוד את בעלה. למה זה קורה? למה היא לא יכולה לשלוט על זה? מעניין לציין, שהיא דתית ואינה מתקשרת בשבתות ובחגים. כך שאולי בכל זאת היא יכולה קצת לשלוט על זה. דרך אגב: הכפייתיות שלה היא בלעשות תנועות ולחשוב מחשבה מסוימת באותו רגע. זה נשמע מוזר, אבל זה מה שיש לה. בקללות שלה היא מקללת אותנו הרבה פעמים שגם אנחנו נהיה חולים כמוה ונשבעת בספר התורה ועוד. מוזר מאוד. אבל מה אנחנו יכולים לעשות? העניין מתחיל להוציא אותנו מדעתנו.... :) האם יש משהו שנוכל לעשות ולגרום לה להפסיק להתקשר ולקלל?

תבדוק את סוג הכדור. הרגע כתבתי שאלה בעיניין זה. אהרון משולם

כנראה שהיא בטיפול לא נכון. צריך לבדוק את סוגי הכדורים שהיא מקבלת וכן לשקול אישפוז יום (אמרתי לשקול אז בבקשה לא להרוג אותי) שמעתי על אנשים שהיו באשפוז יום וזה עזר להם . מה גם שבתקופת הטיפול מגיע לה קיצבה מביטוח לאומי כך שזה לא עול כבד מידיי. לא כתבת מספיק פרטים לגבי פגיעה בילדים (אם יש ) ובבעל ברמה היום יומית. אני מניח שאם יש ילדים אז מעורבת כבר מחלקת הרווחה בעיריה ואם לא אז לרוץ לרווחה הם יכולים לעזור בדברים מסויימים. בהצלחה

כרמל שלום אני לא בטוח שאתם יכולים לעשות משהו לגביה ישירות חוץ מלשוחח איתה שוב בעניין. בד"כ הדרך הנכונה היא לנסות ולגבש דרך התמודדות עם הסביבה התומכת סביבה כדי שתוכל לעצור את הסחף. במצבים של אלימות ממשית ניתן לפנות למשטרה. מובן שהדבר כרוך בסיבוך היחסים המשפחתיים, אולם לפעמים זה גורם הרתעה שיכול לעזור. ישנם גורמים נוספים בקהילה שאולי יוכלו לעזור, למשל, לשכת הרווחה בעיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

נערה בת 20 לאחר המון זמן של בדידות ומשברים שונים בחיים נכנסה למין בועה והזיות לא הגיוניות כבר שבועיים ממש שהיא מתעמקת במחשבות הלא הגיוניות ואננו רוצים להשפזה וגם היא לא מוכנה לטיפול פסיכיאטרי מה לעשות

האפשרויות הן פניה לפסיכיאטר שעושה ביקורי בית או התייעצות עם פסיכיאטר מחוזי באזורכם: http://www.j-c.co.il/mentalnet/centers/general.html

גד שלום רב, ישנן מספר אפשרויות: אם הבחורה בצבא, אזי יש לפנות לרשויות הצבא, והם יטפלו בה. אם הבחורה באזרחות, ואינה מעוניינת בטיפול ואף לא לפגישה חד פעמית עם איש טיפול, לא תמיד ניתן לעשות משהו בנידון. רק במידה והיא איבדה קשר כלשהו למציאות, הוזה, ו/או שיש סכנה שהיא תפגע בעצמה או בסביבתה, ניתן לפנות ללשכת הפסיכיאטר המחוזי ולהוציא צו לבדיקה כפויה. אפשרות נוספת היא לבקש מפביכיאטר "ביקור בית", השאלה היא האם היא תשתף עימו פעולה... בברכה, טלי פרידמן

גד שלום אין אכן אפשרות לטפל בה כנגד רצונה אם אינה מסוכנת לעצמה או לסביבתה לרוב אם משפחה היא חדמשמעית בדרישה לטפול יש היענות של האדם נסו לבדוק את עצמכם האם אתם שלמים עם הצורך בטפול בה בהצלחה עמי

היי מה שלומך? שלחתי לך כמה מיילים היום והאחרון - המייל שרציתי לשלוח אתמול - התגובה על המייל ששלחת לי את. תודה, אני.

אפשר לשאול לשלומך? (למה את לא כותבת בפורום יותר? אולי בכל זאת? קצת? )

אינשם, קיבלתי ושחלתי אחד בחזרה. שבוע טוב, טלי פרידמן

תודה עניתי שוב. שבוע טוב גם לך.

היי זו שוב אפרת שאלתי אותך איזה פתרונות יש שאפשר לנסות להתעזר בהם מחוץ קורס או טיפול על בעייתי אני לא יכולה ללכת לכזה דבר.. בהקשר לכך על פחדיים מדחייה שאנשים מימני או להיות בודדה רגשי נחיתות... פחד מהעבר שהייתי כזו שקבלתי יחס כזה מהחברה דבר שמפריע לי נורא להיות אני בלי לפחד לדבר להיות רגיל אני מפחדת להרגיש כזה דבר שירדוף אחריי עוד הרבה יש לך תשובה בשבילי תשובה שתוכל לעזור לעצמי להבין אחרת טיפה, טיפ קטן יש לך לתת לי שוב אני לפני גיוס .(ובאמת תודה לך על הככככככווול)

שוב שלום רב, נגמרו לי העצות עבורך. עכשיו תורך לעשות משהו מבין האפשרויות שהצעתי. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם