פורום פסיכולוגיה קלינית

היי זו שוב דנית מה שלומך?הרבה זמן לא דברנו, האמת שעבר אליי תקופה קשה הבדידות והעצב אחלו אותי תחשוב אני ממש לבד פשוט לבד קשה לי להתחבר אני לא יודעת אייך וגם כי אין לי איפה מה אני יצא לבד??????.וגם אין לאן ואם מי....... וכן לפני מספר ימים אמרו לחברה אחת טובה שלי שאני מזכירה חברה שלה שהיא בערך כמו שאני הייתי פעם. בודדה צוחקים אלייה וכו... לא מסומפטת..... וזה ממש דכא אותי לגמרה ירגשתי מוכשלת כשלון .כי עד שיתחלתי לראות אחרת טיפה... פתאום אומרים לי ששתי אנשים שונים חושבים שאני כמו הילדה ההיא הלבדד והלא מסומפטת= כמו שאני הייי וזה פגע ביי מאוד (במחשבה שנייה אין כזה דבר בן אדם דומה לבן אדם באופי.......?????טעיתי??? אני מרגישה רע איתן, להיות כול היום בבית סגורה ולבד זה עצוב קשה. ואתה יודע.. היותר קשה זה המחשבה שגם בצבא יהיה לי קשה ואני יהיה כמו שהייתי בתיכון אני מפחדת שיתיחסו אליי כמו בתיכון מפחדת להיות אני האמיתי שלא יזרקו אותי כשיכירו אותי כמו בתיכון ,מפחדת להחשף כדאי לא להפגע כמו בתיכון ומפחדת ומפחדת...... אני כבר כמעט חסרת חיים ועצובה מאוד האם אתה חושב שאני ישתנה אם ההרגשות שלי??? נמאס לי אני רוצה אנשים שיחבדו אותי שהיו איתי שנוכל להעביר יחד מילים...... עד מתאי אני ישאר כך לבד וסגורה כי מפחדת כמו תמיד מדחייה אנה אנה אנה אנה עזור לי, תושיט לי יד ועזור לי לצאת מהמצב?????תודדה ..

היי דנית :) למרות שלא הפנית את השאלה הזאת אלי אני מקווה שאוכל לעזור לך קצת אני גם נמצאת במצב הזה בערך... רק רציתי להגיד לך שאין לי סיבה להיות מדוכאת מה איכפת לך מה הם חושבים ? ומי אמר שזה נכון בכלל ? את בעצמך אמרת שהשתנית קצת ואפילו קצת זה צעד גדול. אני זוכרת את עצמי לפני 3 שנים לא דיברתי בכלל.... ממש לא ועכשיו אין לי בעיה לדבר עם ילדים מהכיתה... לא עם כולם אבל יש לי חברות קבועות שאני מדברת איתם בכיתה...אז למרות שזה לא צעד גדול זה ממש שינוי לטובה אם את מאמינה שהשתנית אז אני בטוחה שזה לא סתם. ובקשר ליציאות : אמרת שיש לך חברה טובה , למה שלא תצאי איתה? ודבר אחרון בקשר לצבא : דווקא בצבא את צריכה להיות 100% את :) אין לך ממה לפחד אני באמת בטוחה שהאישיות שלך לא כל כך נוראה כמו שאת חושבת. יהיו אנשים שיקבלו אותך בצבא ויהיו כאלה שלא כמו בתיכון.. אני בטוחה שתמצאי שפה משותפת עם לפחות מישהו אחד בצבא אם לא יותר :)) מקווה שעזרתי אפרת

חברתי היקרה:) אם שכחת יש לך כבר חבר אחד וזה אני. הינה האי מייל שלי אם יבוא לך להתכתב איתי. eitan [email protected] אמרתי לך אל תיתיחסי לכל מטומטמת. ועוד אמרתי לך שיש מלא חראות בעולם. אבל יש גם אנשים טובים סימפטים כמו באתר הזה לדוגמה. אני מקווה שקראת מה אפרת כתבה לך ואני תומך ומאמין במה שהיא אמרה. צעד קטן זה הרבה מאוד. ואני גאה בך שעשית אותו. ואת צריכה להמשיך לא ליתיאש. תיהי חזקה. אני מאחוריך ואני רוצה שתצליחי. תפסיקי אם השאלות של מה יהיה. מה איכפת לך מה יהיה. תמשיכי לנסות להכיר חברות חדשות. יש לך חברה טובה אחת כתבת. אז היא בטח יודעת מה מצבך אז תבקשי ממנה שתעזור לך לצאת מהמצב. אם היא חברה טובה אז היא תבין ותעזור לך. ואם לא אז תנסי להתחבר אם מישהי אחרת. את לא צריכה להכיר בדיסקוטקים. גם אני לא אוהב ללכת לשם לבד. יש לך שכנות בגילך אולי או שאת מכירה מבתי ספר אחרים. תמשיכי לנסות. על תתרגשי מכמה מטומטמות. תמיד יהיו כאלו. המטרה שלך זה לעבוד על עצמך ולחזק את עצמך מה שקורה מסביב או שמדברים לא צריך לעניין אותך בכלל.כי אנשים כל הזמן מדברים ובעיקר שטויות. זה צריך לדרבן אותך להוכיח להם שזה לא נכון. תוכיחי להן שאת חזקה מהן ושאם את רוצה את יכולה למצוא לך חברות. ושאת לא פחדנית. ושהן יכולות לקפוץ לך על רגל אחת ולעוף לך מהרישתית של העין:))) תיהי חזקה תראי להן שאת יכולה. ובעיקר תראי לעצמך. כל אחד יכול להשתנות אבל זה תלוי אך ורק בו. אולי עוד כמה שנים המטומטמות יראו אותך ברחוב ויגידו אחת לשניה אתן זוכרות את המתבודדת הזאת תיראו איך היא השתנתה כמה חברות יש לה פתאום. איזו אישה חשובה. ואז הן יאוכלו את עצמן. ואני אהיה גאה בך מאוד:) בחברות איתן

מה זה בכלל כאב? ומה זאת חרדה? ואיך אתה יודע שאתה אדם חרד או דיכאוני? איך אתה יכול להגיד אם הסף שלך ממוקם בגובה הנכון או לא? איך אתה יכול לדעת אם הכוונה של הגבולות שלך היא להפיל אותך למטה או להרים אותך למעלה? איך תדע אם הנסיון שלך להיות חזק, אם ההתעקשות על החוזק והחופש שלך תצדיק את עצמה או תשבור אותך?

עושה רושם שהיינו צריכים להיות עכשיו בפורום פילוסופיה :)

הולי מכירה את השאלות האלו - לכי לחפש מטפל / ת בלי יומרות - כי אני לא מכירה אותך , שאלות כאלו מצביעות על מין " בדיקת יתר" של תחושות . חפשי טיפול אצלי הדברים התפתחו להתקפי חרדה. אז , שנאתי כשהבהילו אותי ( כמו שאני עושה לך עכשיו - סליחה..) אבל לו הלכתי לקבל טיפול קודם , היה נחסך ממני כל כך הרבה קושי וסבל

הולי הובי שלום מי אמר שיודעים ? בברכה עמי

.

שלום ! אני אמא לילדה בת 4 נבונה ומבינה . אמי חולה במחלה סופנית וילדתי מבקרת אותה בבית החולים מאד קשורה אליה ומעוניינת בקרבתה .משום שאני יודעת שבקרוב אמי תלך לעולמה הייתי מעוניינת להתכונן ולדעת כיצד להסביר זאת לבתי . האם לחשוש להראות לה את צערי הרב? מה הגבולות ? האם כדאי לשלוח אותה במהלך השבעה לסביבה תומכת (משפחתו של בעלי ) יש לציין כי אנו גרים בסמיכות .אשמח לקבל תשובות מקצועיות וגם מאנשים שיש להם (לצערנו ) נסיון בנושא . תודה,אדווה .

שאלה קשה, אין בזה חוקים, מהנסיון שלי את צריכה להרגיש את הילדה ולראות עד כמה היא מסוגלת להבין ואם מה היא מסוגלת להתמודד. כשאבי נפטר גם לפני כן כבר הסברנו לאחייניתי בת הארבע שלסבא יש פצע בבטן והוא חולה ונמצא בבית חולים כדי שהרופא יוכל לטפל בו, הכל במושגים שהיא מסוגלת להבין ולתפוס. ולאחר מותו, גם ניסינו להסביר לה במידת ההבנה שלה, שסבא נפטר, כבר לא יחזור יותר, לא יבוא לשחק איתה, וגם זה לא מונע את השאלות של אחר כך, של "אני מתגעגעת לסבא, מתי הוא יחזור ויבוא אלי ?" וצריך שוב ושוב לחזור על ההסברים הפשוטים, ולאמר שהוא לא יחזור, ושהוא כבר לא איתנו. קשה לנו להבין את מושג המוות, לקבל אותו, ולהשלים עם הסופניות שלו, ומן הסתם לילדים זה ברור עוד פחות. את עצובה ואין מה לעשות, לא תוכלי בשביל הילדה להראות פנים מאושרות וצוחקות, את צריכה להיות כנה איתה ולהסביר לה שבגלל שלא תראי את סבתא יותר את לא שמחה עכשיו, וקשה לך, ואולי גם לה עצוב וקשה - ככה את נותנת לגיטימיציה גם לצער ולעצב שלה מהפרידה וגם לשלך. במהלך השבעה, צריך לדעתי ושוב רק מהנסיון שלי, למצוא את שביל הביניים. מצד אחד לא להגיע למצב שהילדה לא תראה אותך שבוע, כי הדבר יכול לעלות הרבה פחדים, לא מספיק שאיבדה את סבתא, אולי גם את תלכי ולא תשובי, ומצד שני לא לתת לה להיות בבית השבעה כל הזמן, מה שגם אולי יכול לגרום לה אי נוחות, אבל גם יכול להפריע לך להתמודד עם האבל שלך ועם הפרידה שלך מאימך. שיהיה כל טוב, מקווה שעזרתי קצת.

הבת שלי בת ה 14 סובלת מאנורקסיה. לאחרונה היא מטופלת בבית חולים במסגרת של אישפוז יום 3 פעמים בשבוע אחר הצהריים. היא טוענת שכל הבנות שם מקיאות ומלמדות אותה כל מיני שיטות של איך לא לאכול ואיך לעבוד על מטפלים והורים. היא לא רוצה להיות שם אבל אני לא רואה ברירה אחרת כרגע. התיעצתי עם אנשי המקצוע שם והם טוענים שצריך לחכות קצת ולראות איך היא מסתגלת. קשה לי מאוד לעמוד מול הבכי והתחנונים שלה שאוציא אותה משם. אשמך לשמוע תגובות.

רקפת שלום איני מתמצא מספיק לטעמי אם את בספק - פני לחוות דעת נוספת לפסיכולוג /פסיכיאטר ילדים רצוי אדם המתמחה בטפול באנורקסיה (אם תרצי שלחי לי מייל ואנסה להפנות אותך )\ בהצלחה עמי

תודה על תשובותיכם לגבי שאלתי, בהמשך ברצוני לשאול לאיזה פסיכולוג הייתם ממליצים ללכת לטיפול בהפרעת האישיות הגבולית או במשהו דומה לה,הכוונה היא איזה תחום פסיכולוגי מטפל ועוזר הכי טוב בעניין-קליני,חברתי,תעסוקתי,או אולי מתמחה אחר. תודה מראש שוב על תשובתכם.

נופר שלום לטעמי יש לנהוג זהירות באבחנה האמורה מכל מקום הטפול המומלץ הוא טפול דינמי של אדם המתמצא בשיטה בברכה עמי

שלום רב! האמת, אני לא יודע מהיכן להתחיל... אני בן 21, בעל נכות נפשית על סך 85 אחוז. לא עובד ובעצם מעולם לא עבדתי. נטשתי את הלימודים בכיתה י', לאחר שכמה שנים טובות קודם לכן הייתי יותר בבית מאשר בבית ספר. אני כבד משקל כ-145 קג. תמיד מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד ביישן, מסוגר ורגיש מאוד. אירוע של איום לא פיזי, שקרה לי במסדרון בית ספר הוביל אותי לצרה. אחרי האירוע נכנסתי להלם ומאז חיי לא חיים. אני סובל ממחשבות אובססיביות, דיכאון שבאים וחולפים, פחדים, חרדות, דאגות. אני לא יכול להתמודד עם מצבי לחץ פשוטים, לא יכול להסתגל למקום חדש ואפילו לריח חדש. לא יכול לעבוד בשל כך. מצב החברתי שלי בכי רע וגם מצבי הכלכלי. מלבד אהבתי לכדורגל שום דבר בעצם לא "מחזיק" אותי. אין לי ולא היו לי מחשבות אובדניות ואני יכול לציין שיש לי כישרונות רבים ומכל הבחינות אני נחשב ליותר אינטלגנטי מהסובבים אותי. אך מה שיש בי בפנים אוכל אותי. הייתי אצל אין ספור פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ידענים ומיסטיקנים. נטלתי את כל הכדורים האפשריים שיש ואני לא מגזים... שום דבר לא עוזר ושום דבר לא מועיל. האמת שכוח אוזל ורע לי מאוד. אני מרגיש בתוך מעגל סגור שאיןלי ממנו פתח ליציאה, אני מרגיש שבפנים אני נחנק. הרופאים אמרו לי שאין לי מחלת נפש מוגדרת אבל זה לא מנחם אותי כי אין לי במה לטפל.כך עובר הזמן ואני שניסיתי כבר הכל יושב רגל על רגל ואין עתיד. אני לא מצפה לבטח שתפטרו לי את הבעיה, אך אם אתם יכולים לכוון אותי אני יותר מאודה לכם. בתודה, האלמוני

לאלמוני, דבריך קשים וכואבים. לפי דעתי ברגע שתצליח לרדת במשקל- בטחונך העצמי יעלה, והכל ישתנה. לפי דעתי הדבר הראשון שאתה צריך לעשות כדי לעזור לעצמך- זה לנסות בעזרתה של דיאטנית- לשנות את הרגלי האכילה שלך. כמו כן נסה לשלב את זה עם טיפול פסיכולוגי. אל תתיאש חמוד, אתה כל כך צעיר. כל החיים לפנייך. ליהי.

אלמוני יקר אני רואה שעשית הכל לפי דעתך. חוץ מאשר לטפל בעצמך. פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, רופאים וכל איש מיקצוע אחר, לא יכול ולא יוכל לעזור לך לעולם. אם ואני מדגיש אם אתה לא תעזור לעצמך. כשסומכים על יותר מידי אנשים ולא עושים מאמץ כל שהוא מטעם עצמך שום דבר לא זז ולא יזוז. אני לא מזלזל באנשי המיקצוע, שחס וחלילה לא תבין לא נכון. אני חושב שהם כן יכולים לעזור. אבל הם עוזרים למי שמוכן לקבל עזרה. ואתה כנראה לא מוכן מספיק, במודע או שלא במודע. אתה ניראה לי אדם פיקח גם לפי צורת ההתבטאות שלך. ואני מתאר לעצמי שיש לך כשרונות רבים שכרגע את מבזבז אותם לחינם. דיאטה יכולה לעזור בשיפור הדימוי העצמי כדיברי ליהי. אבל בכל מיקרה זה לא מספיק, וזה לא יפתור לך את כל הבעיות (למרות שהלוואי שזה היה הפיתרון). אם אתה רוצה לעזור לעצמך. אז קודם כל אם עברת כל כך הרבה טיפולים אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אז אתה בטח יכול להסיק מסקנות ולנתח את מה שנאמר לך בסה"כ הכללי ולהוציא את הדברים החשובים, הזהים שהם אמרו. תעשה רשימה. אם עצמך או אם ההורים (שהגב לא תארת את היחס שלהם אליך ויחסך אליהם) מה אתה בעצם רוצה שיהיה לך. מה אתה בעצם רוצה שישתפר שישתנה. ואז תסדר לפי סדר עדיפויות מהחשוב ביותר לחשוב פחות. או למשהו שאתה תוכל להשיג בהמצאות דברים קודמים שרשמת. ואז תתיעץ (אם אנשי מקצוע או אם ההורים או מישהו קרוב) או שתתחיל לפעול להשיג את היעדים לאט לאט שלב שלב (תפרק את הבעיה לחתיכות קטנות). תתיעץ לגבי כל שורה לפי הסדר שאתה ניתקל בבעיה. תרשום לך בגדול מול העיניים. מה אתה רוצה שישתנה או שישתפר.(מן טבלת יאוש) ואז תחליט על פרס שתיתן לעצמך על כל שורה שתתבצע (כמו במי רוצה להיות מיליונר). חשוב שתיזכור שאם אתה רוצה חברים. אז זה לוקח זמן חברות קשה לבנות ביום אחד. חשוב שתדע כדי שלא תיתיאש בדרך אם בהתחלה זה לא הולך. כי צריך למצוא את האנשים המתאימים וזה לא קל וזה לוקח זמן. אם אתה רוצה לצאת מהחנק או הבוץ שאתה נמצא בו תתחיל לפעול. ואל תחכה יותר מידי. כי כדיברי המשורר "משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן" בברכה והמון הצלחה איתן

שלום רב, תתחיל ממשהו קטן, שעדיין משמעותי. נניח: בדוק האם עשית משהו טוב לשכנים שלך בשנה האחרונה. במידה ולא, הרי שלפנינו כיוון. האם יש סבירות שתוכל לעשות משהו שכזה ביומיים הבאים? האם יש לך רעיונות אחרים, יותר טובים? כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסיאברהם

זהו אני מיואשת לגמרי......................... אין עבודה נכון שיש המון עבודות..אבל אני פשוט לא מוכנה לעשות אותם . אולי זה בגלל שאני נרקסיסטית וחושבת שאני טובה מדי בשביל להיות מנקה אבל כיום...גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת. אני שונאת את המדינה הזאת שאוכלת את יושביה,מכל המדינה מקוללת שנותנים לה את השנים הכי טובות ,מוותרים על אוניברסיטה ועל מה לא ולבסוף כמו כלבים עוברים מראיון לראיון מרגישים אפסים אוכלים דחיות ובסוף סובלים בעבודה שקורעת אותך תמורת מינימום ואף פחות מזה. עולם אכזר תמיד אמרו לי לא ידעתי עד כמה לא מ ת א י ם לי החיים האלה טני לא יכולה עם התחרות הזאת המירוץ המטורף להרגיש א פ ס מ א ו פס נמאאאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לייייייייייייייייי

זהו אני מיואשת לגמרי......................... אין עבודה נכון שיש המון עבודות..אבל אני פשוט לא מוכנה לעשות אותם . אולי זה בגלל שאני נרקסיסטית וחושבת שאני טובה מדי בשביל להיות מנקה אבל כיום...גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת. אני שונאת את המדינה הזאת שאוכלת את יושביה,מכל המדינה מקוללת שנותנים לה את השנים הכי טובות ,מוותרים על אוניברסיטה ועל מה לא ולבסוף כמו כלבים עוברים מראיון לראיון מרגישים אפסים אוכלים דחיות ובסוף סובלים בעבודה שקורעת אותך תמורת מינימום ואף פחות מזה. עולם אכזר תמיד אמרו לי לא ידעתי עד כמה לא מ ת א י ם לי החיים האלה אני לא יכולה עם התחרות הזאת המירוץ המטורף להרגיש א פ ס מ א ו פס נמאאאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לייייייייייייייייי

זהו אני מיואשת לגמרי......................... אין עבודה נכון שיש המון עבודות..אבל אני פשוט לא מוכנה לעשות אותם . אולי זה בגלל שאני נרקסיסטית וחושבת שאני טובה מדי בשביל להיות מנקה אבל כיום...גם כדי להיות מנקה צריך רוסית מתקדמת. אני שונאת את המדינה הזאת שאוכלת את יושביה,מכל המדינה מקוללת שנותנים לה את השנים הכי טובות ,מוותרים על אוניברסיטה ועל מה לא ולבסוף כמו כלבים עוברים מראיון לראיון מרגישים אפסים אוכלים דחיות ובסוף סובלים בעבודה שקורעת אותך תמורת מינימום ואף פחות מזה. עולם אכזר תמיד אמרו לי לא ידעתי עד כמה לא מ ת א י ם לי החיים האלה אני לא יכולה עם התחרות הזאת המירוץ המטורף להרגיש א פ ס מ א ו פס נמאאאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לייייייייייייייייי

שלום! קודם כל אני לא מבין מה הקשר להמלצתך, לצעיר, וזה לא שאני בא בטענות, אני לא רואה כאן שורה תחתונה או פואנטה כל שהיא. תאמין לי, לעשות משהו לשכנים לא יעשה לי טוב ולא יעזור. אך כמובן שאתה איש מקצוע ואולי אתה רואה את הדברים טוב יותר בעין מקצועית. אשמח לקבל הבהרה בתודה,האלמוני

אלמוני שלום צר לי אתה אכן נשמע אינטיליגנטי כאשר אתה אומר שהיית אצל אינספור אנשים שיועילו אצלך אני תוהה האם היית אצל אחד או אחת לאורך זמן ? או שמא גם אותם אתה נוטש (כמו את בית ספר?) המלצתי - עשה לך רב - מצא לך מטפל אחד בהצלחה עמי

מה יש פה להבין?????? עברת אירוע כהגדרתך במסדרון...כנראה כאן הכל התחיל בטח הלכת לרופא או פסיכיאטר ודחפו לך כדורים כמו קסנקס וואבן קלונקס והכדורים דפקו לך את הקופסא....בגלל כל התופעות לוואי שלהם חרדות פאניקה דכאונות הסקת מכך ש "אתה " לא בסדר ואתה לא מבין שזה הכל מהכדורים!!!! לדעתי אתה גם סובל מפוסט טראומה...ולצערי נפלת גם ל"מלכודת" של האמונה ברופאים ובתרופות על מנת לעזור לך..... ואפשר צריך לקבל קצת רקע עליך מה הרגשת אחרי אותו אירוע איזה טיפול תרופתי קיבלת?? בטח אמרו לך תישתה את הכדורים ותוך חודש תיהיה חדש אבל למרות הכל לעולם לא מאוחר...אז שתף אותנו וננסה לעזור ...מבטיח!!! ואל תרים ידיים...חבל אתה צעיר!!!!

ד"ר אבני היקר! מדוע הינך נוטה להאשים את הפונים שהם עצמם הם המקור לבעיותיהם בעת שאתה מיעץ להם בנושא זה או אחר. בעיקר נטיתך זו בולטת כשמישהו מציין שטופל אצל פסיכיאטר,שניים או אינסוף פסיכיאטריים והטיפול לא הועיל. הינך נוטה לומר: איפה היית ? תחזרי לרופא שלך וכ"ד. אנשים פשוט מקבלים לעתים טיפול גרוע ופונים לפורום בתקווה לקבל יעוץ והכוונה אחרת ולא הטפות מוסר. הבחור המסכן נראה שעשה כל מאמץ על מנת להשתקם ולא הולך לו. אתה מנסה לכרוך את החלפת המטפל בעזיבת בית הספר. נו באמת ?? אולי באמת ובתמים פנה למספר פסיכיאטריים ולא זכה למענה הולם לבעיותיו. אולי מדובר במקרה מיוחד ויוצא דופן. אני מכבד אותך ואת המקצועיות שלך. הערתי הערה זו עם כל הכבוד הראוי כביקורת בונה של הדיוט העוקב אחרי תגובות המומחים. בברכה אמיר

שלום לך אלמוני, אתה בן 21... אתה רק בן 21! כל החיים לפניך. למרות שכרגע נראה שאין בשביל מה. תנסה לחשוב חיובי, במקום לומר "שום דבר לא עוזר ושום דבר לא מועיל" תחשוב את זה בזמן עבר - "לא עזר, לא הועיל". תחשוב שמה שיהיה היה, ועכשיו, אם אתה באמת חפץ בכך, אז דברים מסויימים כן יכולים לעזור. כתבת שאתה מרגיש בתוך מעגל סגור, הדבר הכי חשוב מבחינתך כרגע, הוא לפרוץ את המעגל הזה, אפילו פירצה קטנה, בעזרתו של איש מקצוע. אני יודעת, גם אני החלפתי הרבה מטפלים וניסיתי המון תרופות. החלטתי שלמרות הקושי אני נשארת בטיפול הפעם (למרות שהרבה פעמים רציתי לקום ולעזוב). זה ממש לא קל, אבל הבנתי שזה הכרחי - איך אוכל לבנות קשר בריא ולתת אמון במישהו כשאני לא מחזיקה מספיק זמן מעמד בטיפול? כל ההחלפות של המטפלים עשו לי נזק גדול, חשבתי שאין לי סיכוי לשום דבר, משום שגם ככה אף-אחד לא יכול לעזור... זה קרה בגלל שאני לא נתתי להם לעזור לי. אתה לא צריך שיגדירו לך מחלת נפש כזו או אחרת... אתה לא צריךהגדרה בשביל לטפל בעצמך! מנית כמה דברים שליליים בעצמך, תנסה לעבוד עליהם אחד-אחד... אל תנסנ להתמודד עם הכל בבת-אחת... פרה-פרה... בהצלחה ותרגיש טוב.

שלום, רציתי לשאול האם כל הפרעות האישיות כל-כך קשות להגדרה, או שיש ביניהן ברורות יותר - נניח OCD? תודה.

הרה שלום הפרעה אובססיבית קומפולסיבית אינה הפרעת אישיות כלל ולגביה האבחנה דווקא קלה יותר: קיומם של סימפטומים אובססיביים ו/או קומפולסיביים. היא נחשבת כחלק מהפרעות החרדה. לגבי אבחנות האישיות, הן אינן קשות להגדרה כלל, הכללים כתובים ברור בספר, אבל הסימפטומים שהן מציינות עלולים להיות כל כך כלליים או מוכללים שאנשים שונים יקבעו אבחנות שונות לאותו אדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אז אם כך, מהן בעצם הפרעות האישיות (מלבד אישיות גבולית)? מהו המדד לקביעת רמת האירגון של האישיות? תודה.

האם משהוא יודע כיצד עלי להתמודד עם חרדת בחינה אומנם לא במנון גבוה אבל היא קיימת ומעיקה.

לינוי שלום חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה את סובלת. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע". הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה (מכל סוג שהוא). בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד (דינמי) הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים חריפים של חרדה רצוי לעיתים לשלב בטיפול הפסיכולוגי גם טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות טיפול שונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. בשורה התחתונה, ברוב המקרים טיפול בחרדת בחינות הוא קצר וממוקד. על פי רוב מדובר בגישה פסיכולוגית קוגניטיבית ואפשר לשלב היפנוזה ושיטות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מול חרדת בחינות ביררתי לעצמי מה המצבים האישיים והסביבתיים שמפחיתים את עוצמתה כשגילית אותם התגברתי עליה וסיימתי שלושה תארים אקדמיים בהצלחה.השעה מאוחרת מחר אפרט.

כאן: http://forum.onecenter.com/paxilhelp

שלום לדעתי - הסחפות רצינית הדבור על התמכרות לסרוקסט בברכה ובהצלחה עמי

למומחים או למי שיודע- מהי הפרעת אישיות גבולית? במה היא מתבטאת?האם ניתן לטפל בה לתמיד או שהיא קבועה ולא ניתן לעשות דבר? מי יכול לעזור פסיכולוג או פסיכאטר?למה היא מופיעה?זה קשור לילדות?

שלום נופר, בתור משיהי שאובחנה בעבר כאישיות גבולית (BPD), אני יכולה לענות לך על השאלות שלך - אבל זה לא במקום איש מקצוע. אז ככה - בגדול, זה לא פיקניק. זה משהו שדי ממרר את החיים. וקצת הגדרות מקצועיות: הפרעה גבולית נמצאת בין נוירוזה לפסיכוזה. יש קשיים בהשלכה החוצה. יש דפוס של חוסר יציבות מתמשך במצב הרוח וביחסים הבין-אישיים, שמתחיל בבגרות המוקדמת. להפרעת אישיות גבולית יש כמה מאפיינים (בד"כ האבחון נעשה אם קיימים 5 מאפיינים לפחות מתוך הרשימה): 1. דפוס לא יציב ואינטנסיבי ביחסים הבין אישיים, שנודד בין אידאליזציה (הכי טוב) לדבואליזציה (תפיסת אותו אובייקט "הכי טוב" כגורם רע). 2. איפולסיביות ב- 2 מתוך הדברים הבאים (נטייה להרס עצמי): בזבוז כספים לא מבוקר, גנבות "מזמינות" תפיסה מחנויות, שימוש בסמים, יחסי-מין לא מבוקרים, יצירה של הפרעות אכילה, נהיגה מסוכנת וכו'. 3. חוסר יציבות רגשית, שמתבטא בתנועות קיצוניות ממצב בסיסי לדכאון, חוסר שקט או חרדה, שנמשכים בין כמה שעות למספר ימים (לא יותר). 4. עוצמת כעס קשה ביותר וחוסר יכולת לשלוט בכעס. מתבטא גם בהפגנות קשות של כעס. 5. איומים בהתאבדות, נסיונות אובדניים. התנהגות של פגיעה עצמית. 6. הפרעה בזהות, שיכולה להתבטא בהפרעה בדימוי העצמי. חוסר החלטה לגבי האוריינטציה המינית - כאשר קיימת תזוזה בין הומוסקסואליות להטרוסקסואליות. בעיה נוספת - אי יכולת לשמור על מקצוע קבוע בלימודים. 7. תחושות כרוניות של ריקנות, שעמום. 8. מאמצים מופרעים להימנע ולמנוע נטישה אמיתית ו/או מדומיינת. בנוגע לטיפול - הדעות חלוקות, אבל המגמה העיקרית היא, שאי-אפשר לטפל בכל הסימפטומים לתמיד, אלא לומדים איך להתמודד ואיך לחיות עם זה על הצד הטוב ביותר. לרוב מפגשים עם פסיכולוג מספיקים, אך לפעמים מומלץ ללהפגש עם פסיכיאטר ולקבל תרופות, בעיקר כאשר יש סכנת חיים, שנובעת מדכאון. גם לי עד היום לא ברור ממה ההפרעה נובעת, הלוואי והייתי יודעת! מקווה שעזרתי לך קצת, ואם יש לך עוד שאלות אז בבקשה...

תודה רבה לך על התשובה המורחבת והמורכבת הזאת,היא מאוד עזרה לי, נראה לי שאלך לאבחון אם יש כזה כי אכן ברוב הסעיפים מצאתי את עצמי באופן מוחלט,למרות שלעיתים נראה כאילו בעיות אלה נמצאות אצל כל אדם או מתבגר לפחות פעם בחייו אבל ברור לי שכאן התדירות והעוצמה של הדברים משחקים תפקיד חשוב. אשמח לדעת אם אצלך הכל בסדר פחות או יותר לאחר טיפול פסיכולוגי בלבד כי נראה לי שזה מה שאעשה. תודה לך שוב על ההתייחסות הכנה.

מה שלומך

נופר שלום מצד אחד תשובתה של הרה אכן עונה בצורה רצינית ומעמיקה על שאלתך. עם זאת, ברצוני לסייג את כל נושא אבחנות האישיות, כפי שציינתי פעמים רבות באתר. אין מדובר בתופעה בעלת סימפטומים ידועים וברורים כפי שמנסים ספרי האבחנות לטעון. אבחנה של הפרעת אישיות לוקה פעמים רבות באי דיוקים והכללות. אנשים שונים אלו מאלו וקשה מאוד לסווג אותם בצורה כל כך כללית לאבחנה אישיותית. מחקרים מראים שמומחים שונים שהתבקשו לסווג אנשים הגיעו למסקנות שונות לחלוטין אלו מאלו בנוגע להפרעות אישיות. לפיכך הייתי ממליץ שתפני לאיש מקצוע לייעוץ, אבל נסי לבחון מה מטריד אותך וכיצד ניתן לעזור לך ולא איזו כותרת ניתן לתת לבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

נופר שלום להפרעת אישיות גבולית יש הגדרות שונות ולכן היא סל של מצבים שונים מאד אחד מהשני היא באה להצביע על קשיים מתמשכים לאורך החיים לרוב בדרגת חומרה משמעותית כאשר על המאפיינים המדוייקים אין תמיד הסכמה בין אנשים שונים ככל הנראה חלק גדול מאנשים אלה עבור טראומות משמעויתיות בגיל הילדות מכל מקום לעזרה ספציפית לדעתי אין ממש חשיבות לאבחנה או לדקויות של המונחים המקצועיים אלא לפניה לעיוץ לאיש מקצוע ודבור עמו בהצלחה עמ י

יש להעיר שההגדרה להפרעת אישיות גבולית לא מקובלת על הרבה אנשים - גם משום שקשה להגדירה וגם משום שלדעת חוקרים רבים זוהי מן הגדרה שלתוכה אנחנו מכניסים הרבה אנשים שלא ידוע מה בדיוק יש להם מעיין התחמקות מקיטלוג . ישנם חוקרים רבים שמתעלמים לחלוטין מההגדרה הזו וטוענים שהיא חסרת ערך. כמו"כ אם כבר מקבלים את ההגדרה הזו אז רצוי לציין שהסיכויים לטפל בהצלחה בהפרעת אישיות גבולית הינם לא טובים במיוחד - מכיוון שבד"כ אין שיתוף פעולה מצד המטופל - חוסר ההתמדה. . . כמו"כ הכי חשוב זה לאבחן מהי רמת אירגון האישיות של האינדווידואל ככל שהיא יותר גבוהה - מצבו יותר טוב. לבריאות.

שלום עמי, מעבר לטראומת ילדות, מה עוד יכולים להיות הגורמים להפרעת אישיות גבולית? מהם באמת הסיכויים להתגבר עליה (לאו דווקא "להבריא" ממנה)? לדעתך, מה יותר "קשה" לטיפול - הפרעה גבולית או הפרעה סכיזואידית? באיזו מהשתיים קיים סיכון גדול יותר להופעה של התקף פסיכוטי (ראשון)? תודה.

שלום רב, האם יש הגבלת זמן על השימוש בסרוקסט? אני משתמש בכדור כשנה והומלץ לי שלא להפסיקו אך ברצוני לדעת האם מבחינה בריאותית יש לכך השלכות כלשהן או שניתן להשתמש בכדור לאורך שנים ללא חשש?. תודה

משה שלום מחד לא ידוע כיום על הפרעה לאורך זמן מאידך - רצוי להמנע ככל האפשר משמוש מיותר בכדורים כן לעולם אין לדעת מה נגלה עוד 20 שנה לכן מומלץ - הוועץ ברופא שלך האם היתרונות שויים סכון שאמנם לא ידוע אבל אפשרי בהצלחה עמי

שמי מעיין ( 21 ) ואני סובל מזה שמונה חודשיים מכאבי עיניים ללא שום סיבה אורגנית. לאחר שמונה חודשיים של ריצה מרופא לרופא וטיפולים אלטרנטביים למיניהם לא חל שום שיפור במצבי . הכאבים הם 24 שעות ביממה ללא מנוחה (בתדירויות שונות ) ומונעים מימני לתפקד לחלוטין. לפני שחלו הכאבים הייתי אדם מאושר , ללא בעיות שמאוהב בחיים . אדם חברתי , אדם שלא אוהב להיות בבית , אדם שחשוב לו לשמור על עצמו , הן בריאותית הן פיזית והן חיצונית. אך לאחר שנראה כי הכאבים לא עוברים , ולא מוצאים מה סיבתם (באופן לגיטימי) מצבי הנפשי התדרדר ורוב שעות היום אני בין המיטה לטלוויזיה . חשוב לי להדגיש שמעבר לבעית הכאבים אני לא נמצא במצב של STRESS ומצבי הנפשי קשור אך ורק באופן ישיר למצבי הבריאותי.(אין סיבות נלוות). אני פשוט אובד עצות , לא יודע מה לעשות , לא מסוגל להתמודד עם המצב החדש ומאשים את עצמי שאני גרמתי לכאבים . ( השתמשתי בעדשות בצורה מאוד לא אחראית ואני מאמין שגרמתי לאיזה שהוא טראומה לעין). ככול שעובר הזמן מצבי הנפשי רק מתדרדר , אני רק מאשים את עצמי יותר ויותר. אני כול כך מתגעגע לחיים ללא כאבים , ולא מצליח לעקל את המצב שנוצר. אני יודע שצריך להניח לעבר לנפשו אך במקרה זה העבר לא מרפה מימני עקב הכאבים שאופפים אותי באופן עיקבי . יש בי פחד אדיר שהכאבים לא יפסקו ושגרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך. הדבר המדהים הוא שאופטלגין לא עוזר לכאבים ולכן אני נאלץ לפנות למרפאת כאב על-מנת לטפל בבעיה אך כמו שאני מכיר את עצמי אני בחיים לא יסכים לקחת תרופות נגד כאבים מסיבות שונות וברורות .(כמובן שאם לא תהיהיה ברירה זה גם אופציה) אני בחיים לא יפנה לפסיכולוג מפני שהבעיה שלי אינה פסיכוסומטית ואני לא מרגיש צורך נפשי לדבר עם מישהוא (יש לי בבית מספיק פסיכולוגים ) או לקבל עזרה מקצועית. אז אני מאוד מאוד אודה אם לא תתיחס\י בתשובתך לנושא של לפנות לפסיכולוג. ניסיתי מספר פעמיים "לחזור לחיים " ללא הצלחה והכאבים פשוט מונעים זאת מימני . אני מאוד אשמח לשמוע כול אדם שמעוניין לעזור , אך חשוב לי גם לשמוע חוות דעת מקצועית. מאוד מעריך את תשובתכם, מעיין

שלום מעין. נכון שאתה לא צריך פסיכולוג. ואני בטוח שמי שמקיף אותך מיעץ לך מכל זוית ומכל כיוון. אבל מצד שני גם אם גרמת וגם אם לא גרמת לבעיה שלך. זה לא יעזור אם תאשים את עצמך. תגיד לי אתה, אתה אשם אזזזזזזזזז?????? מה שהיה היה. צריך להסתכל קדימה. ולראות מה עושים. אתה צריך לחשוב איך פועלים איך מביסים את הבעיה הזאת. אני לא יודע למי ואיפה פנית. ומאיזה איזור אתה בארץ. אתה צריך לבדוק את כל האופציות. אני לא יודע מה בדקת ומה לאו. אז אני אציע לעשות בדיקה אם זה חס וחלילה סרטן. או אולי איזה תופעה של מיגרנה כזאת או אחרת. אני לא רופא ולא מתקרב לזה. אבל אני יודע שהייתי מחפש בכל חור ובכל דרך מה לא בסדר. אבל בכל מיקרה לא הייתי חושב להאשים את עצמי. גם ככה זאת צרה. אז מה זה יעזור לי אם אני אאשים את עצמי. זה רק עוד בעיה. אל תרחיק את החברים ואת המשפחה ממך. אם אתה רוצה עזרה אז תשתף אותם. תן להם ליהיות חלק. כי איכפת להם ממך ובאופן טיבעי הם דואגים. מאיכפתיות ולא מרוע. אם היית משתף אותם במחשבות או במה שאתה רוצה לעשות הם לא היו מבלבלים לך במוח. הם פשוט היו עוזרים לך והם היו סומכים עליך יותר, כי הם היו יודעים שתשתף אותם אם תרצה משהו ואם משהו לא בסדר. אל תנעל בתוך עצמך. כי אתה רק תהרוס את עצמך וזה לא שווה למישהו שאוהב חיים. בברכה איתן

מעיין שלום כאב הוא חוויה נפשית. לא משנה אם הכאב "אובייקטיבי" או "סובייקטיבי", ניתן לטפל בו בשיטות פסיכולוגיות ולהפחיתו. השיטה הפסיכולוגית האפקטיבית ביותר היא באמצעות היפנוזה. במקביל לבדיקות הרפואיות שאתה עובר כדאי ללמוד כיצד להתמודד טוב יותר עם הכאב, ולצורך זה אינך צריך להסכים שהכאב נובע מסיבות פסיכולוגיות. לפני זמן מה כתבתי סקירה על השימוש בהיפנוזה ובעיקר בנושא הכאב. הינה היא להלן. היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירות מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא לזה בשם). בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או להאיץ טיפולים. התחום נחשב בר מחלוקת בנושאים טיפוליים שונים, אולם בנושא הטיפול בכאב על ידי היפנוזה יש תמימות דעים שזו שיטה יעילה. יכולת ההיפנוטיזציה שונה מאדם לאדם, אולם אדם שמסוגל להיכנס להיפנוזה יכול להיעזר בה לשם התגברות על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, ילדים) או בכאבים כרוניים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר הוא של אובדן שליטה. שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה וכו'. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בשיטות היפנוזה מודרניות רבות המטופל כלל לא מדבר בזמן ההיפנוזה, ואם הוא כן מדבר, זה דומה לדיבור יום יומי רגיל. מהפנטים מודרניים אינם משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה אינה באה לבד. המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול בכאב, חרדות, פוביות וכדומה. התהליך הטיפולי שנעשה בתוך ההיפנוזה הוא למעשה תהליך שקורה גם בטיפול פסיכולוגי רגיל, רק שהוא מקבל העצמה בגלל ההיפנוזה. המדע לא גילה עדיין כיצד ההיפנוזה פועלת מבחינה פיזיולוגית. עם זאת מחקר רב נערך בתחום והממצאים מעניינים מאוד. אחד הממצאים החשובים שהתגלו הוא שהיפנוזה מביאה לשיכוך כאבים בשיטות אחרות מאשר תרופות אופיאטיות נגד כאבים. כאב הוא מנגנון התרעה של הגוף בפני נזקים. כשאדם חש כאב הוא יודע שעליו לטפל בבעיה גופנית כלשהי. הבעיה היא שאחרי שההתרעה ניתנה היינו מעדיפים להפסיק לכאוב, אבל לגוף מנגנוני פעולה משלו ולא תמיד הכאב נפסק לבד. בעיקרון יש בגוף חומרים כימיים לשיכוך כאבים שנקראים אופיאטים אנדוגניים. תרופות רבות לשיכוך כאב מחקות את פעולת האופיאטים. זהו המנגנון המוכר ביותר לשיכוך כאב ומסתבר שחומר כימי בשל נלוקסון יכול לנגוד פעולה זו ולמנוע את שיכוך הכאב. למה זה חשוב להפסיק את מניעת הכאב? כי כך ניתן לדעת מה פועל דרך המנגנון הזה לשיכוך כאב. למשל, חולים שקיבלו תרופות מדומות שחשבו שהם משככי כאב דיווחו על ירידה בתחושות הכאב. כך גם אנשים שטופלו באקופנטורה, ובודאי אנשים שטופלו בתרופות אופיאטיות אמיתיות (כמובן שאצלם יעילות הטיפול היתה טובה בהרבה). בכל המקרים הללו כאשר ניתן נלוקסון הכאב נותר כשהיה ובוטלה השפעת השיכוך. מכאן, שהן ההשליה דרך תרופות הדמי, והן הפעולה הממשית של התרופה, פעלו באותה מערכת דרך האופיאטים האנדוגנים. בהיפנוזה לעומת זאת הנלוקסון לא עשה דבר. שיכוך הכאב פעל עם החומר ובלעדיו. המסקנה המתבקשת היא ששיכוך כאב על ידי היפנוזה פועל בערוץ שונה ומכאן חשיבותו, שכן הוא יכול להוות טיפול משלים למשככי כאבים או טיפול אלטרנטיבי כאשר לא ניתן לקחת משככי כאבים. כיצד היפנוזה בכל זאת פועלת? יש השערות שונות והתשובה אינה ברורה לגמרי. אחת האפשרויות היא שתחת המצב ההיפנוטי אדם יכול להתרכז בצורה טובה יותר ממצב רגיל. בעת כאב אנשים לא מסוגלים להסב את תשומת הלב מתחושת הכאב. תחת היפנוזה ניתן אולי להטות את תשומת הלב מתחושת הכאב לדבר אחר. בשפה יום יומית נוכל לומר שכמו שלא ניתן באמת לחשוב על שני דברים לעומק בעת ובעונה אחת כך אם אדם מרוכז דרך ההיפנוזה בדבר כלשהו אין לו מספיק משאבים להפנות לתפיסת הכאב וכך הכאב פוחת. באימון עצמי לאורך זמן ניתן ללמוד כיצד להרפות את הגוף ולהסיט את תשומת הלב מהכאב לא רק בתוך התהליך ההיפנוטי בטיפול אלא גם ביום יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר אורן קפלן, הכתבה הייתה מאוד מעניינת ומרתקת! לצערי לא התייחסת לבעיה עצמה מעבר לדרך הטיפול ההיפנוטי אך תודה על תשובתך. לאיתן, תודה רבה על תשובתך המקסימה, חשוב לי שתדע שעברתי את כול הבדיקות האפשריות כולל MRI CT הלא במשך שמונה חודשיים אני רק רץ מרופא לרופא. תחשוב כמה חוות דעת קיבלתי.:) אין ספק שאני עושה הכול בכדי לנסות לפתור את הבעיה , וגם אני חושב שצריך להניח לעבר לנפשו ולא חשוב אם אני גרמתי לעצמי את הבעיה או לא. אבל אתה חייב להסכים איתי שלברוח מהמחשבות שאני גרמתי לעצמי את הבעיה , זה דבר מאוד מאוד קשה , ולאנשים מסוימים כמיעט בלתי אפשרי. אין ספק שאתה צודק , אך זה בידיוק הסיבה שאני לא מעוניין לפנות לפסיכולוג- הוא יכול לדבר אתך , לומר לך דברים - אך הוא לא מסוגל לפתור לך את הבעיה באופן ישיר. אני משער שאם אתה היית במצבי גם אתה לא היית מסוגל להניח את המחשבות האלו בצד. צריך להכנס למצב הזה בכדי באמת לדעת ולכן ,לדעתי, אדם שלא חווה התנסות כזו או אחרת לא יכול לייעץ או "לשפוט" את האדם. תודה רבה לכם מאוד עזרתם לי, מעיין

מעיין שלום צר לי על מצבך כעקרון אתה מתנגד לפנות לאיש מקצוע למרות שכל נסינותיך לפתור את הדברים לא הועילו מנסיוני עם מספר מקרים שנשמעים לי דומים יתכן וטפול בתכשירים נוגדי דכאון יעזור לך אם כי הדבר עשושי לקחת מספר חודשים לכן במידה והטפול הרפואי כשל הייתי שוקל נסיון טיפולי כזה - אנא פנה לפסיכיאטר בהצלחה עמי

ורוצה אם אפשר תשובה ממישהו שמומחה בכדורים. אני משתמשת בסרוקסט ויש לי שתי שאלות: 1. כתוב ברצפט שאסור לשתות אלכוהול, לפני שבוע נשברתי אחרי אולי חצי שנה ושתיתי בירה, לא קרה לי כלום חוץ מהכייף של לא לשתות אחרי הרבה זמן... אז האם מותר לשתות אלכוהול בזמן השימוש? זה מסוכן? למה זה יכול לגרום? 2. הכדור מעקב לי את השיא בעת קיום יחסים,חשבתי שזה עובר - ככה אמרו לי, אבל לא. לפעמים יש מצבים שאני יכולה להגיע לשיא מהר ולפעמים זה לוקח הרבה זמן ולעיתים רחוקות בכלל לא. חבר לשי מבין אבל אותי זה די מתסכל, מה עושים? זה אמור לעבור באיזה שהוא שלב? אודה לתשובה מקצועית...

מבינה שאת רוצה תשובה מקצועית אבל החלטתי לענות בכל זאת ... הרופאים לא לוקחים סרוקסט ואני כן. 1. אלכוהול : מוצר מידי פעם , באמת שכן - בירה , 2 כוסות יין בשבוע לא יעשו לך כלום , אפילו הפסיכיאטר שלי אישר. 2. עם הסקס ... טוב , זאת באמת בעייה מבאסת למדי וזה לא עובר ( אני לוקחת את התרופה שנתיים ) יש עיכוב משמעותי וגם תחושה כמעט תמידית של כמעט.... ולא. אבל , כשכן מצליחים ( מידי פעם ) זה נהדר כמו שפעם - וגם מוערך יותר בגלל הקושי. וחוץ מזה , לא ברור לי ממה את סבלת אבל שום אורגזמה לא שווה את הטיפול והשינוי המופלא שחוללה בי התרופה הזו.

ברור ששום אורגזמה לא שווה את הפסקת התרופה... סבלתי מבעיות חרדה וזה בהחלט הקל עלי. וואו בענין הכמעט אבל לא... אני נורא מבינה על מה את מדברת. ובענין האלוכוהול אז אחלה כי אני ממש מתגעגעת ((: ידוע לך מה בנוגע לקוקטלים? עוד טעם מהעבר שאני רוצה לטעום. וזה ממש לא שאני אלוכולהיסטית אבל זה חסר ובימיוחד שיוצאים ביום שישי ורואים את החברה יורדים על בקבוק בירה. ונכון את בהחלט לומדת להעריך את האורגזמה כשהיא באה בקלות, במיוחד שפעם לא הייתה לי בעייה עם הענין- אפילו להיפך... תודה לך!

גבירתי איפה הרופא שלך ? כעקרון - ניתן לשקול שמוש מזדמן באלכוהול עם סרוקסט אבל במגבלות מסויימות ורק תוך שתוף פעולה עם הרופא המטפל בך - השלוב עלול להיות מסוכן ועלייך לשקול עמו האם הסכון נסבל ושווה את זה לגבי מין כנ"ל - יש פתרונות אפשריים אנא פני לרופאך בהצלחה עמי

הייתם מגיבים לו המורה של הבת שלכם בגיל ההתבגרות הייתה תופסת אותה על חם בסצינה מינית ומתקשרת להודיע לכם ההורים?????

מה שצריך לעשות דבר ראשון זה לנזוף במורה, שנית -לקחת את הבת ולהציע ללכת איתה לגניקולוג להתאים גלולות למניעת הריון, דבר שלישי- לחבק אותה חזק ולהגיד לה שהיא יכולה לבוא ולדבר איתך מתישהיא תרצה . שתמיד תהיי שם בשבילה ותעמדי מאחוריה, גם אם היא לא עושה את מה שנכון בעינייך, שלמרות הכל את תמיד אוהבת אותה ולצידה. אני אומרת ומציעה את כל הדברים האלו משום שאמי עשתה בדיוק את ההיפך- ניסתה לשכנע אותי לא לקיים יחסים, לא נתנה לי להתבודד עם החבר, תפסה אותנו בסצינת התחרמנות, והבהירה לי שהיא סולדת מהרעיון של קיום יחסי מין- כעבור חודשיים משיחה זו נכנסתי להריון ועברתי הפלה. אז הורים יקרים, עדיף להודות בעובדות- גם אם הן לא כל כך נעימות ולא לעצום עיניים . וכשהילד עושה טעות או הולך לעשות טעות- אין שום טעם בלהציב לו גדר, מכיוון שכך רק מגדילים את הסיכוי שהפגיעה תהיה קשה וכואבת יותר. עדיף לפתוח לנער\ה את השער ולתת כלים להתמודדות עם המצב החדש.

את האמת אני לא עברתי את הדבר הזה בשום דרך. ואני לא הגיב על מה שאני לא יודע. אבל יש משהו נכון בדבריך. כי בעצם אנשים מבוגרים ובמיוחד ילדים נערים שהם מאוהבים או יותר נכון חושבים שהם מאוהבים. פועלים כעיוורים וחירשים. מצד אחד אני מבין את השוק של האמא שהבת הקטנה שלה עושה משהו שהיא לא חשבה שיתכן בכלל בגיל הזה. אבל מצד שני שמאוהבים אנשים עיוורים חרשים ואפילו לחלוטין. לכן לעשות דווקא לפעול בתקיפות יתר זה בטח ובטח שלא עוזר אפילו בגילאים מבוגרים יותר. התשובה לתקיפות זה "דווקא" וזה בטח לא יעיל. צריך לקחת את הילדה ולדבר איתה ולשאול מה היא חושבת ומרגישה. אם היא "נעולה" על מה שהיא עושה. אז צריך באמת לדאוג לאמצאי מניעה, גלולות וכד'. אני רוצה להזכיר למבוגרים שבנינו שהדור של היום זה דור ההי-טק וזה אומר שהמידע של הילדים יותר נגיש. והם כאילו ואני מדגיש כאילו גדלים יותר מהר. מה שכן הם מבינים הרבה יותר ממה שחושבים עליהם. למרות שעדיין יש להם המון מה ללמוד על החיים על האהבה וכד'. תמיד ובלי קשר לשום דבר צריך לשמור על ערוץ קבוע אם הילדים. לא לחכות שמשהו יקרה כדי להתיחס אליהם. צריך ליהיות כל הזמן שם שהם צריכים. אתם ילדתם אותם אז תגדלו אותם. אתם לא רוצים אז אל תולידו ילדים בכלל. ערוץ קבוע זה לא להיכנס לנשמה אבל להתעניין מה הם עשו בביה"ס קצת על החברים וזהו . החיים הפרטיים שלהם זה מיקדש. אם הם ירצו אז הם יספרו ואם לא אז אל תציקו להם כי אם תציקו להם הם לא ישתפו אתכם בכלום ולפעמים תגרמו להם לעוגמת נפש במיוחד אם לכולם יש חבר ולילדה אין. בברכה איתן

אני מטופל באפקסור375 מ"ג +ליתיום1200מ"ג+זיפרקסה2.5מ"ג אני סובל מאוד מהזעת יתר בכל הגוף כמעט כל הזמן.האם ידוע לך פתרון לזה? בתודה

משה - לא ממש ניתן לשקול שנוי בטפול התרופתי בהצלחה עמי

אתמול בנוכחות זוגתי ואדם נוסף נקלעתי לקונפליקט עם אדם לא נוכר ברחוב( חוסך אץ הפירוט של הסיטואציה ), אני עמדתי באופן אינטליגנטי ואסרטיבי על הזכויות שלי. בשלב כלשהו אמר לי שאני מעצבן אותו וכשהגבתי אמר לי סתום את הפה . כתגובה אמרתי לו אל תתעצבן ותעשה מה שאצה רוצה כך נגמר הארוע ללא אלימות. זוגתי והחבר אמרו לי שניהלתי את הקונפילקט באופן מצוין ומתאים. עד כאן ניתוח הארוע. הבעי היא שכשהוא אמר לי לסתום את הפה באלימות מילולחית חשתי וחש מושפל. אני מת להרוג ( במובן הרגשי בלבדאותו ולא נרגע. מה לעשות???

.... אני ממשיך, למה ליפות את הדברים. האמת היא שהיתי מת לפגוש את האדם הזה פעם נוספת ןלפרוק את הזעם שלי עליו.... אני כל הזמן עושה את משבסדר ומתאים לעשות. והכעס נשאר אצלי. כלומר, מצד אחד נמנעתי תקרית אלימה כי העניינים הלכו לכיוון הזה. מצד שני אני מרגיש מושפל. כן אני יודע אני יודע לא צריך לפעול באלימות. אבל הזעם הולך ומצטבר אצלי . אפשרתי לתת אדם הזה להשפיל אותי בנוכחות אחרים... זה פוגע בי בא לי לחזיר לו. אני כל הזמן עסוק בזה !!! הבעיה היא שמדובר באדם שלא מכיר ולא יכול לסגור את החשבון. משהורג אותי שזוגתי והאחר משבחים אותי על קור רוח שהפגנתי וגישתי העניינית. ואני כל הזמן חוזר בראש על הסיטואציה..מת להתנקם בו , למרות שאני יודע שלא אעשה כך. ואני גם מרגיש מטופש שחש תחושה פרימיטיבית כזו של נקמה למרות שעשיתי את הנכון לעשות. לדעתי בזמן האחרון ספגתי יותר מידי השפלות בעבודה מכל מיני סיבות ולא הגבתי וזה הוכיח את עצמו כדבר נכון לעשות בהתחשב בנסיבות. אבל משארע זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. אני מדוכא וכועס וזועם ...רגשית היתי מת להכות אותו ולראות אותו מושפל. כשהיתי ילד הייתי ביישן ומופנם וספגתי מכות ועלבונות עד שהתבגרתי ולמדתי להחזיר בכל המובנים. המצב הזה מחזיר אותי אחורה רגשית ואני מרגיש אותם תחושות של השפלה וחוסר ערך כפי שחשתי כשהיתי ילד. לא יודע איך להפסיק את המחשבות הטורדניות.

הבנתי אבל בכל זאת תיסתום תפה!!!!

שלום מריו! ההרגשה שלך מה-זה מוכרת לי. גם אני בתור ילדה הייתי ביישנית ולא אסרטיבית ולא פעם ספגתי בשקט השפלות ועלבונות, ממש כמוך. מאז זרמו מים רבים והיום אני אישה בוגרת ואסרטיבית, אבל העניינים הלא סגורים מהילדות עדיין מציקים לפעמים ו"תופסים טרמפ" על תקריות חדשות, גם כשאני מטפלת בהן כמו שצריך. אני מציעה לך לעשות שני דברים: ראשית כל - לפנות לטיפול - אני עושה את זה ויכולה להעיד שזה בהחלט עוזר, הגם שזה תהליך ממושך שדורש הרבה זמן וסבלנות, אבל בסוף קוצרים את הפירות. היום, בזכות הטיפול, העבר אמנם עדיין מציק לי, אבל הרבה פחות מאשר לפני שנים אחדות! שנית - עד שתמצא מטפל מתאים ו/או עד שתרגיש את השפעת הטיפול - כי זה לוקח קצת זמן - תתנחם בכך שלפחות היום אתה שונה מבעבר! היום אתה יודע לטפל בבעיות כמו שצריך וגם מקבל על כך פידבקים חיוביים מהסביבה. אני חושבת שזה צריך מאוד לעודד אותך ולהוכיח לך שאתה מסוגל להתקדם ולהתפתח! חוץ מזה, אני חושבת שאת הלקח כבר הפקת - לעולם לא "לשמור בבטן", גם אם מדובר במקום העבודה, אלא תמיד להגיב! והתקרית שאתה מספר עליה מוכיחה שאתה יודע איך לעשות את זה! ואני מאמינה שאם חלילה יפגעו בך שוב בעבודה - תמצא את המלים המתאימות שמצד אחד לא יגרמו לך לאבד את מקום העבודה שלך, ומצד שני יפתרו את הקונפליקט! ולסיום - רק עוד דבר אחד קטן וחשוב: אדם שמדבר בסגנון כמו "סתום את הפה" - לא עושה את זה מתוך חוזק וגבורה, אלא בדיוק ההיפך!!! אדם חזק באמת מגיב כמו שאתה הגבת! אז תחשוב על זה ותסיק את המסקנה מי משניכם העלוב שצריך להרגיש מושפל ומי החזק והחכם....... כל טוב ובהצלחה! נזבורה

שלום הייתי רוצה לשאול למה אנשים רבים מתמכרים לצ'אטים? אני יכולה להעיד על עצמי שאני דיי מכורה אבל זה בגלל שאין לי חברות אז אני מנסה לייפה את המציאות אבל אני לא מבינה מדוע אנשים שיש להם חברים עדיין מכורים לצאטים ויכולים להישאר שם שעות על גבי שעות. מקווה שתוכלו לענות לי אפרת

ובכן אפרת היקרה:)) כמו שאת אוהבת ליפות את המציאות כמו שאת משתעממת ורוצה להעביר את הזמן. ככה גם אנשים אחרים. אני יכול להעיד על עצמי שגם אני הייתי מכור לצ'אטים במיוחד באי סי קיו. אבל אני יכול להגיד גם שניגמלתי מזה, עכשיו אני כאן מבלבל לאנשים אחרים בשכל:))) יש בצ'אטים משהו מושך, כנראה מציאות אחרת אנשים שנימצאים במצבך או במצב אחר. יותר נוח לדבר אם אנשים שלא רואים אותך ולא איכפת להם מה את חושבת באמת מה את מרגישה באמת ואיך את ניראת באמת. את בעצם קובעת מה את רוצה ליהיות והצד השני מוכן להתמכר להשליה כמו שאת מוכנה להתמכר להשליה של מישהו אחר. בימינו אלה יש הרבה אנשים אם בעיות נפשיות מקלות ועד חמורות. כמו חבר שעזב כמו הורים גרושים, חברויות וכד' ויותר גרועים מזה. לצערי התופעה הולכת וגדלה מאוד ככל שאנחנו נעשים יותר חומריים אנחנו מסתנוורים מכסף ומותרות. ושוכחים את הילדים את המשפחה את החברים. אנחנו לא מקשיבים לאחרים. כי אנחנו דואגים כל אחד לתחת שלו. לכן חביבתי את אני ועוד המון כמונו מחפשים ליהיות משהו אחר לדבר אם אנשים גם אם אנחנו בישנים, להגיד דברים שבחברה שאנחנו נימצאים בא אנחנו לא יכולים להגיד. זה רע באופן כללי. אבל אם אנחנו נהנים מזה (גם אני) אז שיבוסם לנו (רצוי ריח טוב) :))) בברכה איתן

אפרת יקרה, אני ממליץ על פורום המיועד לנושא זה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=5 בברכה, דרור גרין

אנשים שנכנסים לצ'אטים, בעצם מחפשים יחסים וקשר וירטואלי, לא אמיתי, די מזוייף. וכמו שאמרת, זה נובע מחיסרון מסויים בעולם ה"אמיתי", או הלא-וירטואלי. אני חושבת שפעם, אולי לא הייתי מכורה לצ'אטים, אבל באמת הייתי יושבת די הרבה ליד המחשב, ומוצ'טטת באייסיקיו, למשל, ועכשיו, אחרי שחזרתי לבי"ס והבנתי בעצם מה אני מפסידה, יש לציין שאני נמצאת פה פחות. אמרת שאין לך חברות, תחשבי אולי למה זה.... ואיך זה יכול להשתנות, וכך גם המצב ישתנה... שלך, אני.

Jacki יקירתי:))) אני רואה שתמצתת את דברי:))) יפה מצדך:))) איתן

זה לא בעייה להתמכר לדברים האלה וגם זה לא מזיק לדעתי, כל עוד את שומרת על אנונימיות ונזהרת מפגישות. זה קורה כי הרבה יותר כייף וקל להגיד כל אשר עולה על רוחך, את לא רואה את הפנים, העיינים והגוף של אותו אדם, דבר הגורם לך לחוש משוחררת. אני אוהבת להשתתף בפורומים בגלל הסיבה הזו, אבל הגעתי למסקנה שזה גם יכול להזיק למשל היפתחות יתר, אז בזהירות. גם לי אין הרבה חברות- ממש מספר מצומצם, ואני מבינה אותך טוב, ההזדקקות לתיקשורת ומאין "חברים" זה גורם להתמכרות... סתם.....

רציתי לציין, בהמשך לפנייתי הקודמת, שאינני מטופלת במרכז גמילה מקצועי, אלא אני מטפלת בבעיה לבדי. אני אינני מקיאה כבר מזה כחודש, לאחר 7 שנים ללא הפסקות ואינני מרגישה צורך לחזור ולהקיא. האם בכל זאת אני חייבת לראות מטפל מקצועי ולהיות בטיפול נפשי??

k שלום רב, באופן עקרוני, אם את מצליחה להסתדר לבד, אין הכרח בטיפול. אולם נראה לי כי לאחר התמודדות ארוכה כל כך עם הפרעת אכילה, סביר להניח כי שמורות בך בתוכך חוויות ותחושות רבות. אם את מעוניינת להיחשף אליהן, להתמודד עימן ולהפיק מכל מה שעברת גם תובנות חדשות כלפי עצמך לגבי העבר והעתיד גם יחד, שווה ללכת לטיפול... בהצלחה, ומזל טוב ענק על החודש הנקי מהקאות... טלי פרידמן

k שלום רב, באופן עקרוני, אם את מצליחה להסתדר לבד, אין הכרח בטיפול. אולם נראה לי כי לאחר התמודדות ארוכה כל כך עם הפרעת אכילה, סביר להניח כי שמורות בך בתוכך חוויות ותחושות רבות. אם את מעוניינת להיחשף אליהן, להתמודד עימן ולהפיק מכל מה שעברת גם תובנות חדשות כלפי עצמך לגבי העבר והעתיד גם יחד, שווה ללכת לטיפול... בהצלחה, ומזל טוב ענק על החודש הנקי מהקאות... טלי פרידמן

לטלי- תודה על התמיכה וההבנה. אכן אשקול טיפול. תודה

שלום ! אני מטופלת בסרוקסט כשנה וחצי ומאד מרוצה אך עדיין צריכה להמשיך בטיפול מה ההשלכות של נטילת סרוקסט בזמן ההריון ? והאם אין סכנה בהפסקה כל כך ארוכה? תודה , אדווה.

אדווה שלום שוב אני אומר הוועצי ברופאך כעקרון - יש יורת ידע על פרוזק שכלל הנראה אינו סכון משמעותי בהריון מה הסבה שאת צריכה להמשיך ? האם נית ןלהשתמש בפרוזק או לא וכו אנא הוועצי ברופאך וברופא הנשים שלך בהצלחה עמי

למדתי שתרופות כאלה הם נזק חיצוני לעובר, אם הייתי במקומך לא הייתי משתמשת, מקסימום תחכי עד לגמר הטיפול ואז תכנסי להריון, לא כדאי לך לסכן את הילד... בהצלחה....

אהלן אדווה , יש לי בדיוק את אותן שאלות ואני בדיוק במצבך. יש בב"ח הדסה מחלקה שמתמחה בדיוק בעניין הזה ואותם צריך לשאול . אם איני טועה הם נקראים מחלקה "טרטולוגית" והאדם המומחה הוא פרופ' אורנוי תשובות ניתנות גם בטלפון. בהצלחה לשתינו ולחיי הילדים שבדרך

שלום לך אשמח לשמוע איך עברת את ההריון עם סרוקסט והאים נטלת אותו מתחילת ההריון ועד סופו ובאיזה מינון

בני בן 10, ויש לו בעיית קריאה, נוירולוג שאליו פניתי חושב שהילד מפתח הפרעה התנהגותחת בעלת גוון אובססיבי, הפרעת קשב ולמידה, התקפי זעם, כמו כן הנוירולוג חושב שמדובר בהפרעה התפתחותי ראשונית, הילד מזה שנתים סובל מתיקים, תחילה הוא היה ממצמץ בעינייים ולאחר זה התחלף בשיעול כשכל הבדיקות הרפואיות העלו שלילד אין כלום מלבד תיקים, יש לילד כל מיני מינהגים משונים כגון לסגור את כל חלונות הבית מפחד מיתושים, התקפות גירוד בראשו למרות שאין לו כינים, ולטעון שהוא רואה כפול למרות שראיתו טובה מאוד; (אני מתעלמת מכל התלונות האלו בכוונה ולא מראה לילד שאני דואגת). שאלתי מה אני עושה עם כל זה, הנוירולוג יכול להציע לי טיפול תרופתי, אבל אני חושבת שאין הצדקה לכך כל עוד הילד מתפקד, כיצד אני כאמא יכולה לעזור לילד, ובכלל מה זה "הפרעה התפתחותי ראשונית"? לתשובתכם אודה.

רווית שלום הבעיות שאת מתארת יכולות לנבוע אולי מגורם נוירולוגי אבל אין ספק שהביטוי שלהם פסיכולוגי. אני מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים ולבדוק אפשרות לטיפול בחלק הרגשי והנפשי של הילד. כמובן שבמקביל יש צורך לתת דעת גם לבעיה הפיזיולוגית ואם יהיה צורך בתרופות בוודאי שאין להזניח זאת. אולם קודם כל הייתי בודק את הכיוון הרגשי. אפשרות נוספת היא לפנות למרפאה בין תחומית. למשל, המרפאה הפסיכיאטרית לילד ולמתבגר בבי"ח איכילוב שבה יש אנשי מקצוע מכל התחומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה את עושה עם זה? קודם כל תקשיבי לילד, הילד בלחץ בגלל בעית הקריאה, בגלל מה שקורה עם זה, ואיך כל העולם מגיב, והטיקים הם הוכחה לכך שהילד שלך מתוח, מה זה מתוח. מי יכול להקשיב למישהו כשהוא מתוח כל כך? את יודעת למה הוא מחליף טיקים? בגלל שמעירים לו על הטיק, למשל מצמוץ, "אל מצמץ, תפסיק עם העיניים, תפסיק עם העיניים" כל כך הרבה פעמים אומרים לו, אז הוא מפסיק עם העיניים, אבל מתחיל עם השיעול, או משיכות אף, או אצבע צרדה, או משיכת כתפיים, כל דבר אחר שמשחרר לו לחץ. אני הייתי מציעה לך ללכת איתו לטיפול ביופידבק, מניסיון זה עובד מצוין, זה עוזר לילד, זה טיפול ידידותי, ללא תרופות, ויש שיפור ניכר אחרי מספר פגישות, אל תלכי על טיפול תרופתי, אל תקשיבי עדין ל"מומחים מבחוץ" את היחידה שבאמת יכולה לדעת מה טוב עבורו. אם הביופידבק לא יעזור, תבדקי אפשרות אחרת, כי מניסיון אם לא תעשי את זה, ותיכנסי למסלול של טיפול תרופתי, את עלולה לא לסלוח לעצמך על דבר שיכול להתברר כטעות. תאמיני לי שאני הייתי במקרה דומה לשלך, היום הבן בריא הטיקים נעלמו, אין יותר התקפי זעם ואלימות כבר שנים, והוא בריא לחלוטין.

בני בן ה-13 כיתה ז' שנתו הראשונה בחטיבת הביניים חרד מאד גם ממקומו החברתי למרות שהוא ילד מקובל מאד ולאור המצב בתקופה האחרונה התחיל להכנס לחרדת קיום עד כדי רגישות ובכי ומיצמוץ עיניים שוחחנו על הנושא והסכים ללכת למספר שיחות עם פסיכולוג בעייתי איכן אני מוצאת רשימת פסיכולוגים לנוער באזור נתניה (גם פרטי) וכיצד אני בודקת את התאמתם לילד. הילד ביקש לא לשתף את יועצת בית הספר

רחל שלום לצערי אינני מכיר פסיכולוג בנתניה. אוכל להמליץ על פסיכולוגית בהרצליה. תוכלי לפנות אליה באמצעות מכבי או באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

עשה בשכל לא לשתף את היועצת.... את כאמא עשי לו הכל כדי לחזק את בטחונו- חוגים וכדומה... חשוב חבר טוב כיתה ז' מנסיון היא הקשה ביותר והמלחיצה ביותר בכל החיים היו סבלניים

בני בן 28 סבל מהתקפי חרדה. הוא השתמש בכמויות גדולות של קסאנקס ועבר את המכסה. הוא נעשה תוקפני- הוא בעת גמילה. הוא חווה חרדות קשות, ואלים. אני שואל האם יש דרך לעקוף את תופעות הלוואי האלה. ביקשתי אותו לגשת לפסיכולוג, הוא מסרב בתוקף ומוריד מינון בצורות שמוצא לנכון. אני מודאג וכן גם אישתו. אבקש את עזרתכם בכבוד רב, אהרון משולם

שלום רב, עליכם לטפח מערכת משפחתית שתחשב עבור הבן מספיק משמעותית, כדי שיאזין לה. אני מניח שאשתו היא המוביל הטבעי למהלך כזה, ולא ההורים, שצריכים להיות תומכים ומסייעים. טיפול משפחתי, בנוסף לפרטני התרופתי, הוא הכיוון שאתו אני מציע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הממממ....התקפי הזעם ידוע שהם מהקסנקס האם הוא מטופל אצל פסיכיאטר?? הוא חייה לעבור גמילה הדרגתית תחת פיקוח ואז הוא יקבל תרופות שיעזרו לו לתופעות הלוואי זה לא יהיה קל...ואז לעבור לתרופות אחרות שלא ממכרות הבעיה שהרופאים נותנים חופשי תרופות ממכרות ומאידך אין כמעט רופאים שעוזרים להיגמל....להיפך!! מאיפוא אתם בארץ?? אולי אני אתן לך טלפון של רופא שעוזר בגמילות בבית לא מקנא בבנך...מכיר את הסרט תעזרו לו הוא זקוק לכם!!! בהצלחה!!!

הייי מה העינין? ראיתי כי אתה משקים קום בשבת (5 בבוקר) בית כנסת?. וואלה איזה כיף לך שאתה מאחורי הסרט של הבנזודיאזיפן. תגיד מי זה אותו רופא שעושה גמילה ? האם יש לו שיטה מסויימת , בעקרון כל פסיכיאטר יגיד לך אין בעיה רוצה לגמור עם הקסנקס? לך בהדרגה. כלומר מה מייחד את אותו רופא עליו אתה מדבר לעומת האחרים? מה שלום רונן האם הצליח לעזור לו? . ובכלל מה איתך איש יקר הבנתי כי המצב אצלך התייצב מאז האפקסור (טפו טפו כמינהגינו) אך תה לא מספר מה ביוםיום איך החיים לא מפריע לך בעבודה העייפות שזה גורם? כמובן ששאלותי הן בכללי לא רוצה להישמע חטטן.

גיסתי כפייתית, שנמצאת בטיפול ומקבלת כדורים. אולם מידי פעם היא "תופסת קריזה" ומתחילה להתקשר לאנשים ולקלל אותם. היא מתקשרת אלינו הרבה פעמים ומקללת אותי ואת כל בני משפחתי הענפה בכל מיני "איחולים". חמותי מפחדת גם מהקללות - כי היא בטוחה שהם יתקיימו. לנו זה סתם מציק. היא מקבלת חשבונות טלפון אסטרונומיים, שמרגיזים מאוד את בעלה. למה זה קורה? למה היא לא יכולה לשלוט על זה? מעניין לציין, שהיא דתית ואינה מתקשרת בשבתות ובחגים. כך שאולי בכל זאת היא יכולה קצת לשלוט על זה. דרך אגב: הכפייתיות שלה היא בלעשות תנועות ולחשוב מחשבה מסוימת באותו רגע. זה נשמע מוזר, אבל זה מה שיש לה. בקללות שלה היא מקללת אותנו הרבה פעמים שגם אנחנו נהיה חולים כמוה ונשבעת בספר התורה ועוד. מוזר מאוד. אבל מה אנחנו יכולים לעשות? העניין מתחיל להוציא אותנו מדעתנו.... :) האם יש משהו שנוכל לעשות ולגרום לה להפסיק להתקשר ולקלל?

תבדוק את סוג הכדור. הרגע כתבתי שאלה בעיניין זה. אהרון משולם

כנראה שהיא בטיפול לא נכון. צריך לבדוק את סוגי הכדורים שהיא מקבלת וכן לשקול אישפוז יום (אמרתי לשקול אז בבקשה לא להרוג אותי) שמעתי על אנשים שהיו באשפוז יום וזה עזר להם . מה גם שבתקופת הטיפול מגיע לה קיצבה מביטוח לאומי כך שזה לא עול כבד מידיי. לא כתבת מספיק פרטים לגבי פגיעה בילדים (אם יש ) ובבעל ברמה היום יומית. אני מניח שאם יש ילדים אז מעורבת כבר מחלקת הרווחה בעיריה ואם לא אז לרוץ לרווחה הם יכולים לעזור בדברים מסויימים. בהצלחה

כרמל שלום אני לא בטוח שאתם יכולים לעשות משהו לגביה ישירות חוץ מלשוחח איתה שוב בעניין. בד"כ הדרך הנכונה היא לנסות ולגבש דרך התמודדות עם הסביבה התומכת סביבה כדי שתוכל לעצור את הסחף. במצבים של אלימות ממשית ניתן לפנות למשטרה. מובן שהדבר כרוך בסיבוך היחסים המשפחתיים, אולם לפעמים זה גורם הרתעה שיכול לעזור. ישנם גורמים נוספים בקהילה שאולי יוכלו לעזור, למשל, לשכת הרווחה בעיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

נערה בת 20 לאחר המון זמן של בדידות ומשברים שונים בחיים נכנסה למין בועה והזיות לא הגיוניות כבר שבועיים ממש שהיא מתעמקת במחשבות הלא הגיוניות ואננו רוצים להשפזה וגם היא לא מוכנה לטיפול פסיכיאטרי מה לעשות

האפשרויות הן פניה לפסיכיאטר שעושה ביקורי בית או התייעצות עם פסיכיאטר מחוזי באזורכם: http://www.j-c.co.il/mentalnet/centers/general.html

גד שלום רב, ישנן מספר אפשרויות: אם הבחורה בצבא, אזי יש לפנות לרשויות הצבא, והם יטפלו בה. אם הבחורה באזרחות, ואינה מעוניינת בטיפול ואף לא לפגישה חד פעמית עם איש טיפול, לא תמיד ניתן לעשות משהו בנידון. רק במידה והיא איבדה קשר כלשהו למציאות, הוזה, ו/או שיש סכנה שהיא תפגע בעצמה או בסביבתה, ניתן לפנות ללשכת הפסיכיאטר המחוזי ולהוציא צו לבדיקה כפויה. אפשרות נוספת היא לבקש מפביכיאטר "ביקור בית", השאלה היא האם היא תשתף עימו פעולה... בברכה, טלי פרידמן

גד שלום אין אכן אפשרות לטפל בה כנגד רצונה אם אינה מסוכנת לעצמה או לסביבתה לרוב אם משפחה היא חדמשמעית בדרישה לטפול יש היענות של האדם נסו לבדוק את עצמכם האם אתם שלמים עם הצורך בטפול בה בהצלחה עמי

היי מה שלומך? שלחתי לך כמה מיילים היום והאחרון - המייל שרציתי לשלוח אתמול - התגובה על המייל ששלחת לי את. תודה, אני.

אפשר לשאול לשלומך? (למה את לא כותבת בפורום יותר? אולי בכל זאת? קצת? )

אינשם, קיבלתי ושחלתי אחד בחזרה. שבוע טוב, טלי פרידמן

תודה עניתי שוב. שבוע טוב גם לך.

היי זו שוב אפרת שאלתי אותך איזה פתרונות יש שאפשר לנסות להתעזר בהם מחוץ קורס או טיפול על בעייתי אני לא יכולה ללכת לכזה דבר.. בהקשר לכך על פחדיים מדחייה שאנשים מימני או להיות בודדה רגשי נחיתות... פחד מהעבר שהייתי כזו שקבלתי יחס כזה מהחברה דבר שמפריע לי נורא להיות אני בלי לפחד לדבר להיות רגיל אני מפחדת להרגיש כזה דבר שירדוף אחריי עוד הרבה יש לך תשובה בשבילי תשובה שתוכל לעזור לעצמי להבין אחרת טיפה, טיפ קטן יש לך לתת לי שוב אני לפני גיוס .(ובאמת תודה לך על הככככככווול)

שוב שלום רב, נגמרו לי העצות עבורך. עכשיו תורך לעשות משהו מבין האפשרויות שהצעתי. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

הייי מה שלומך:?? איזה כייף לקבל מימך תשובה שכזו....... תראה אני מסכימה איתך בדברייך אבל תחשוב אחריי כול כך הרבה שניים שזה בעצם מה שעברתי רק אני כזו ילדה בודדה לבד ובקיצור כזו שמרחלים ולא ממש מכבדים. דבר שגרם לי פחד נוראי פתאום להפתח לאנשים לדבר הרי אני מפחדת כמו תמיד שיזרקו אותי וימצאו להם משהיא אחרת . אני תמיד כאשר מדברת אני מרגישה ישר שופטת את עצמי אייך דברתי.........טוב גרוע. מה יחשבו..... פשוט רודף אחריי הפחד של פעם והפחד שעוצר אותי לחשוב אחרת, אם פעם הייתי ככזו אז למה פתאום עכשיו זה ישתנה??????? אני לא יודעת אייך להיות מישהיא אחרת קשה לי להתנהג כדמות אחרת אני מתנהגת כעצמי......איתןןן אני מאוד מאוד מפחדת להיות כמו פעם .....בטח זה שונה? תמיד גם ההרגשה שאני לא רצוייה, ועוד דבר אין לי נסיון בחיי חברה כלל וכלל ופשוט...... כשיושבים לדבר אנשים אני מפחדת להגיב וכאשר אני אם משהיא אחת שניים אין לי מה להגיד פשוט אין לי מה. כי בחיים לא התנסתי מה מדברים פשוט אני לפעמים רבות דג. איתן היקר אני מקווה שדברים בהקשר לחברויות ביי ישתנו חושב יש סיכוי? ואפילו שתמיד הייתי ככזו?עברתי בית ספר לפני שנה והיה אותו דבר. תודה לך על הכווווול באמת תודה מחכה לתשובתךךךךךך דניתת

הינה ה אי מייל שלי [email protected] אם את לא שמת לב עצם זה שאנחנו מתכתבים זה כאילו היית כאן איתי ואת מדברת איתי. את רואה שזה לא כל כך נורא. אני לא נושך אותך ולא צוחק עליך. ואני בטוח שיש עוד אנשים כמוני. אפילו פה באתר. תיראי איך אנשים כותבים פה אחד לשני במטרה לעזור ולא ליצחוק על אנשים אחרים אם בעיות כאלו ואחרות. אם לא התבישת לפנות לפה למרות שאת אלמונית יחסית כי אין לך פרטים מזהים כאן ואת מדברת לעניין על מה שאת מרגישה וחושבת. אז מה הבעיה בעצם. כמו שהנושא המשותף שלנו זאת הבעיה הזאת שלך אז אם תשוחחי אם אחרים תמצאי משהו משותף איתם. בן אדם יכול להשתנות. תלוי עד כמה הוא רוצה ומה הוא עושה בשביל זה. אם תשבי ותחכי שיפלו עליך מהשמים חברים, אז תצתרכי לחכות ולחכות עד שתגיעי לבית אבות בסוף וכלום לא יקרה. אם את רוצה שיכבדו אותך תכבדי את עצמך קודם. איך את רוצה שיכבדו אותך אם את לא מכבדת את עצמך קודם כל. חוץ מזה שירכלו מה איכפת לך? בנות כל הזמן מרכלות:))) אז מה מאיכפת לך. מה את דופקת חשבון. אם תיהי שלמה אם עצמך אז שום דבר לא יפריע או יפגע בך. למה שדברים ישתנו את שואלת??? ובכן למה באמת? אם לא תעשי כלום אז בטח שלא יקרה כלום. פחד זה דבר טיבעי. כולנו מפחדים (כן גם בנים). השאלה מה עושים אם הפחד הזה משאירים או מגרשים. השיטה הכי טובה זה לא לחשוב על הפחד אלה מה עושים עכשיו מה עושים הלאה כדי לא להתקע כדי לא לחשוב על הפחד. יש פחדים שזה לא נורא אם פוחדים מהם כמו פחד גבהים אבל פחד מחברה זה נורא והיום. אם תהי בלי חברים לא יהיה מי שיעזור לך בצרה ולא יהיה מישהו שיהיה איתך בשמחה ולא יהיה לך אם מי לחלוק בעצב או בבעיה. תראי בעצמך מה קורה לך. ככה את רוצה ליהיות???? אני בטוח שלא כי עובדה שזה מפריע לך. אבל שוב אם לא תנסי כל הזמן ותפעלי כל הזמן לא יקרה שום דבר. אז גם אם את מפחדת וגם אם מרכלים עליך וגם אם לא כל כך הולך לך בהתחלה תמשיכי לנסות וכל הזמן תתני לעצמך משוב. או אולי משהו טעים לעצמך על כל חברה שאת מצליחה להשיג לעצמך. חברות לא בונים בבת אחת צריך זמן זה מה שהכי חשוב סבלנות בידידות איתן

האם סרוקסט יכול לגרום להפרעות שינה?

כן

את מוכנה לפרט קצת יותר?

יפית כן עמי

יש לי ילדה בת 3 ואנו רוצים לנסוע לחופש לשבוע לחו"ל. הילדה מאוד עצמאית.. מכירה היטב את הסבא והסבתא - הם אלה שישמרו עליה. היא תישאר במסגרת בגן משמונה עד 4. ואז הם יבואו אלינו הביתה וישנו איתה בלילה וכמובן ישמרו עליה בשעות הערב. בעלי מאוד דואג שמא לילדה היה קשה בלעדינו. זאת הסיבה שאנו מתייעצים איתכם. אודה לכן אם תוכלו לעזור לנו בהתלבטות.

שלום רב, ענייני פרידה הנם תמיד בעייתיים, אבל הם חלק מהחיים. בימינו, כשהטלפונים הנם עניין זמין וזול, אפשר לקחת את הנסיעה לחו"ל כמה שנמצא באמצע: בין פרידה לבין נוכחות. את "טקס ההתחברות" באמצעות הטלפונים אפשר בהחלט לתרגל בטרם הטיול, בכמה לילות של שהות במחיצת הסבתא. עד כאן, לעניין הדאגה כלפי הילדה. ולעניינו של הבעל: מומלץ לתת לילדה להכתיב את העיתוי של הצלצול, כך שהתדירות תהיה של הגוזל, ולא אמא/ אבא אווזה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אולי שאלתי לא היתה מובנת.. אנסח אותה שוב: התכוונתי האם זה יכול לגרום לילדה משבר בגיל זה? (3).. לאיזו טראומה... והאם יהיה לה קשה בלעדינו? למרות שאתה לא מכיר אתה הילדה....ואני מבינה שאתה רק יכול לייעץ וגם זה בכלליות..לפחות זה יכול לתת לנו כיוון.. מן הסתם מנסיונך אתה יכול לתת לנו כיוון לגביי השפעות פסיכולוגיות של "נטישת ההורים" למשך שבוע

לא יקרה לידה כלום, ולכם זה יעשה רק טוב. מה היה קורה לו היית הולכת ללדת? ובעלך היה לידך כל הזמן? אל תדאגי, אחרי ההורים, אין כמו סבא וסבתא. סעו לשלום.

האמא שלנו בת 61, חולה בסכיזופרניה בדרגות שונות של חומרה כ-40 שנה, כולל מספר אשפוזים. ב-13 השנים האחרונות, לאחר אשפוז ארוך בב"ח מזרע, היא נמצאת בתוכנית שיקום בנהריה - היא גרה בביתה, יוצאת למספר שעות עבודה כל בוקר וזוכה לליווי צמוד של עובת סוציאלית ו"אם בית". לדעתי תוכנית זו מונעה ממנה אשפוזים בתקופה זו. בינתיים בנותיה (39, 35, 33) התפזרו בכל הארץ (רעות, אלון שבות, אילת). עקב גילה אנו שוקלות להעביר אותה קרוב יותר לאחת מאיתנו. שאלתי: איפה בארץ קיימות תוכניות שיקום כמו בנהריה. אם לא יהיה לה למה לקום בבוקר היא מהר מאד תחזור לאישפוז. מכיוון שהיא פסיבית מאד יש צורך בתוכנית מתאימה עם ליווי צמוד כמו בנהריה. בתודה מראש!

ציפי שלום רב, לדעתי המקום הנכון ביותר להתייעץ עימו זה העובדת הסוציאלית המלווה את אימך. ישנם פרוייקטים של שיקום רבים ומגוונים בכל חלקי הארץ. השאלה מה בדיוק היא צריכה, מה תוכנית השיקום שלה כוללת, והיכן המקום המתאים עבורה שהוא גם קרוב אל אחת מכן, כל אלו אמורים להיות בתחום ידיעותיה של העו"ס המטפלת באימך. אינני יכולה לייעץ לך באופן אישי בצורה וירטואלית כיון שאינני יודעת את הפרטים החשובים. במידה ותיהינה לך מספר אפשרויות ספציפיות עבור אימך (שיעלו בשיחה עם העו"ס) ותהי מעוניננת להתייעץ, את מוזמנת לשוב ולשאול. בברכה, טלי פרידמן

לילה טוב

לילה מצוין:))

ילדי בן ה-13 סובל מחרדות ומחוסר ביטחוןלמרות שכלפי חוץ משחק אותה קשוח חשבתי לקחת אותו להתיעצות ואולי לשיחה לאיזה בעל מקצוע עלי לפנות?? כיצד לבדוק שבעל המקצוע אכן מתאים לילד???

רחל שלום רב, אפשר לקחת אותו לפסיכותרפיסט שמתמחה שטיפול בילדים, אבל לדעתי כדאי קודם להתייעץ עם היועצת או הפסיכולוג של בית הספר. זו יכולה להיות התחלה טובה, וייתכן ותיהינה להם המלצות ספציפיות לגבי אנשי טיפול... שבת שלום, טלי פרידמן

הילד מבקש לא ליידע את יועצת בית הספר בעניין ולכן שואלת איכן אפשר למצוא רשימת מטפלים מוסמכים שעובדים פרטי באזור נתניה

שלחתי לך עוד 2 מיילים תודה וסליחה.

אין בעיה אני אקרא אותם בהמשך

את יכולה לקרוא עכשיו? אם זו לא בעיה כמובן...

בא לי לדבר עם מישהו אז אם אתם מתכננים לגלוש הרבה זמן היום נוכל לדבר אני בערך יחזור לפה עוד שעה אפרת

אפרת, אם את בסביבה... אני פה בזמן הקרוב

אני פה מקווה שאת פה :)

האם אתה בתהליך של הפחתת מינון הקסנקס. ממשקראתי היום עולה כי אסור להגמל ללא פיקוח רפואי . עלולים להופיעלהתקפי פאניקה , העוותי חשיבה ושאר ירקות , ועדיף להכניס רופא לתמונה . ( כלומר רופא אמיתי לא סנדלר עם תואר בפסיכיאטריה ) לתשומת לבך!!! במאמר צויין שהקסנקס גורם לשיבוש ההומאוסטזיז של המוח. בין היתר הוא גורם לרגישות יתר של הרצפטורים שהוא אמור לחסום !!!!! יפה אה !! כלומר, המצב שלנו (המכורים לקסנקס האנונימיים) יותר גרוע לאחר נטילה ממושכת של התרופה מבחינת הנטיה לחרדות בהשוואה לתקופה שלפני תחילת נטילת התרופה. מפילאי המדע !!! מקווה שאתה צעיר ובריא ואינך נוטל את התרופה שנים רבות מידי כך שיתכן הרצפטורים אצלך אולי לא כל כך בלוים. אני זקן ולא בריא ונוטל את התרופה המון שנים כך שמבחינתי העסק אבוד סביר להניח ואמשיך לשקוע בבוץ הזה עד לאלצהיימר הגואל. גם בגלל התחיבויות משפחתיות,כלכליות אין לי אפשרות להפנות לעצמי שנה ללא תפקוד סביר למטרת גמילה ( צריך לדאוג לאישה והילדים ). ממשהצלחתי להבין קיימת תכנית גמילה המבוססת על מתן תרופה חלופית במינונים משתנים באופן פרופורציונאלי לירידה במינון הקסנקס וזאת על מנת למנוע רגישות יתר של הרצפטורים במהלך תהליך הגמילה וכפועל יוצא מכך למנוע תסמונת הגמילה. ישנו הסבר פרמקולוגי אבל מדובר בחומר רפואי גרידא שאין ביכולתי לפענח אותו: הוא נשגב מבינתי והשכלתי ומוחי ההולך ומצטמק אודות לקסנקס כללית, תקופת " שיקום" הפעילות המוחיות לאחר הגמילה מקסנקס הינו בין שישה לשמונה חודשים והוא מלווה בתופעות לוואי. קח בחשבון את כל הנתונים האלה במהלך תהליך הגמילה. תופעה נוספת שכיחה היא שלאחר שלשה חודשי "נקיון " מבנזודיאזפינים מופיע ה לעתים חרדה ודכאון. בשלב זה אנשים מועדים וחוזרים לצרוך תרופות . מודעות לתופעה זו עשויה למנוע את החזרה לצריכת קסנקס. לצערי הרב לא יודע איך להפנותך לקישורים המתאימים ( טוב נו מה לעשות המוח שלי נשרף). מקווה שעזרתי לך במשהו ולכל מישמכור לקסנקס . מקווה שתצליח. כל טוב הקטור

אני משאיר לך הודעות ואתה נעלם http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=218287&t=217996

לאור שלום ! מה שלומך? בענין הערתך: מאוד אשמח לקבל פרטים אודות הרופא הזה ! תודה רבה על העזרה שאתה מציע והעידוד. אני על קרשים כפי שאתה רואה טוב לשמוע שאחרים נגמלים מי יודע אולי מישהו יוכל לעזור גם לי. היום ביליתי הרבה שעות בחיפוש אינפורמציה על גמילה מקסנקס באתרים אמריקאים. מתברר שמידי שנה ברחבי העולם מתמכרים מיליון וחצי אנשים לקסנקס. יופי של כסף ליצרני התרופות !! ראיתי מקום לעדכן את ניר במידע שמצאתי. חבל לי שבחור צעיר יהיה לכוד במעגל הבעיתי הזה לכן פניתי אליו,.קראתי ש הוא רוצה להגמל בכוחות עצמו אבל יש מספר מוקשים בדרך העלולים להקשות על השגת המטרה . טוב שאתה התערבת. אשמח לקבל ממך כל מידע רלוונטי. להתראות ותודה רבה הקטור

הקטור הנכבד-אני מאוד מעריך את הדרך בה אתה לומד את אופן פעולתו של הקסנקס. בעבר הצעתי לך ולרונן את הגישה הזו אך לא נעניתי משום שאתם הייתם עסוקים ברעיונות שלא עלו בקנה אחד עם גישתי.תרשה לי להיות כנה וישיר ולומר לך כי מזמן אני במסקנה כי תגובתך מוגזמת קרובה להסטרית,אשר לדעתי נובעת כתוצאה מהפחדה עצמית הניגרמת לך עקב נבירה מוגזמת בקישורים אין סוף אודות הרסנותם של הבינזודיאזיפנים. וזאת במקום לנקוט בגישתו של אור שאמר לך בעבר כי צריך "בייצים ,נחישות ולהיכנס בזה.לא בקלות אני אומר את הדברים וזאת משום שכבר היום עברתי מצב קשה מאוד בעקבות הורדת רבע כדור מתוך 3 של 0.5 ביום.(עד כמה שזכור לי המינון שלך מזערי לעומתי).בשעות הקשות שהייתי נתון היום לא כלכך ידעתי מה לעשות עם עצמי,חשתי כי יכולת החשיבה שלי פגומה לחלוטין, וזה רק חלק.חשבתי להתקשר לפסיכולוג אך מילותיו ידועות לי מראש על כן ויתרתי.כמו כן עלה בי הדחף הטיבעי להקדים בשעתיים את לקיחת הקסנקס של הצהריים אך גם כאן לא הרמתי ידיים, ושתבין כל הגניבה הזו מתרחשת כשעה לפני פגישת עסקים שאמורה להיות לי, אליה יצאתי עם כל החששות , המיחושים, והתלישות והנה אני כאן וחי. חייב לציין כי באותם רגעים קשים חשתי והבנתי על מה אתה מדבר, אבל אחי אין מה לעשות זוהי מילחמה בה יש לנו את חיל החלוץ בדמותו של אור שעשה זאת. אני פונה אליך שוב ךשיתוף פעולה על בסיס של חשיבה וניתוח,תפסיק עם כל הסקלרוזות, האלצהימרים,מחלות כבד,כליות ,ומוות שאתה דוחף לראשך, בוא נלך ביחד לעבר המטרה בשביל עצמינו, ואם נצליח אז גם אחרים יהנו.

ניר יקירי, התגעגעתי זה קודם כל. דבר שני-אני מקווה שאחרי היום הקשה שעברת- אתה מרגיש יותר טוב, הלוואי ותצליח במה שאתה רוצה להשיג. זהו לבנתיים, אני הרגע ממש חזרתי מדייט(שהסכמתי אליו רק בזכותך- בזכות העידוד והתמיכה שקיבלתי ממך) , וישר נכנסתי לראות מה קורה. אתה בטח ישן טוב עכשיו, אז נתכתב בפעם אחרת, ועד לפעם הבאה- לילה טוב, ליהי.

שלום לכם! מה נשמע אור - אני ממש מחכה ובונה עליך בנושא של הבנזודיאפינים אנחנו מעוניינים להוסיף לאתר שלנו את כל המידע שברשותך גם מדעי וגם מנסיונך האישי. זה נראה לנו נושא חשוב ואני בטוחה שהרבה חולים יעזרו במה שאתה יודע רוב החולים אפילו לא יודעים שיש סכנות שכאלו בבנזודיאפינים והאמת אני לא בטוחה שאני משוכנעת עד הסוף שמצב כזה נורא אבל אני חושבת שאנשים צריכים לפחות לדעת על הסיכון כדי שיוכלו להחליט מתוך בחירה. וחוץ מזה המוטו של האתר שלנו הוא לקבץ את כל הדעות והניסיון של חולים ללא שיפוט . כתבת לנו בפורום שלנו שתשמח לשלוח לנו חומר אז... הקטור אני מקווה שגם אתה תוכל לשלוח את המידע והקישורים שברשותך. כתובתנו: www.panic.up.co.il

נכון...הבטחתי וגם אקיים!!!!! בסבבה...ובהרגשת שליחות וחובה!!!!

היי קראתי רק היום את ההודעה שלך תודה על היחס החם!!! ותודה על הצעתך שתיהיה כאן החבר הראשון שלי שמחתי מאוד, כן אתה צודק בהקשר לזה שאני צריכה קודם לאהוב את עצמי דבר שאני לא ממש בכלל, וכן אני לבד לבד בלי חברות האם חברים תמיד משתנים חייב הכוונה חברים שהיו בתיכון זהו הקשר מתפרק מתאי שהוא???? ואייך מתחילים לקבל עומץ ולדבר בחברת המון אנשים או להתבטע מתאי ואייך שבא לי??? אני לפני גיוס ברצוני לציין מפחדת להשאר כמו בתיכון ובכלל בודדה ולבד, רשמתה לי שגם למכוערות יש אופי טוב נכון, אני לא מכוערת אני דווקה קצת לצד השיני... כמה שזה בכלל לא אכפת לי יופי...... אני מנסה לחשוב מה לא טוב באופי אני לא מוצאת מה???.? אני חושבת כמו שלמעלה רשמה. זה טראומות מהילדות להיות לבד בודדה חסרת חברים ולא מסומפטת תודדהההההההההההההה בייייייייייייייייייייייייי שמור על קשררררררררררררר

דנית היקרה:)) אומץ זה עניין שרוכשים. מתחילים ועושים צעד ואחר כך עוד צעד. אסור ליתיאש. לצערי במדינתנו לא חסרים חראות של אנשים. צריך ללמוד לסנן דברים. הרבה אנשים אומרים דברים. את רק צריכה להקשיב למה שנשמע לך טוב את האחרים לסנן. לא להעלב מכל מילה. כי יש אנשים שראשם מנוון והם מדברים שטויות כי הם פשוט מטומטמים. בדידות זה דבר טוב אבל רק לפעמים. אם את רוצה חברה אז את צריכה לעשות מעשה. כמו לצאת מהבית לדוגמה. לפאבים ו/או דיסקוטקים. אני הייתי בישן מאוד לפני הצבא. ולפני התיכון גם לי היה קשה לשוחח אם אנשים אחרים ובעיקר אם בחורות, בחורות היו בשבילי כמעט כמו אלוהים. אם אנשים אתחלתי לדבר כשהתחלתי להדריך בתנועת נוער. אז היו לי הרבה חניכים והייתי יותר חופשי. את צריכה להבין שאם צוחקים עליך ולא ממך זה לא סוף העולם. תצחקי גם ואז זה ימנע תירוץ מאנשים לצחוק עליך פשוט תצחקי על עצמך קצת. אני היית שמן וכל הזמן היו יורדים עלי אז התחלתי לצחוק על זה שאני השמן מהסידרה היה היה (אם את מכירה) והחברה שלי שיתפו פעולה והגדלתי את הביטחון העצמי שלי בעצמי. את צריכה לאלתר כמו בתאטרון ליהיות את עצמך ולצחוק מהחיים תהני פשוט אל תיהי עצורה יותר מידי. תשתחררי. צוחקים שיצחקו:)) אם את חכמה ויש לך משהו חכם להגיד תגידי. אם את דואגת לחברה מהתיכון אז תדעי שזה תלוי בך אם את שומרת על קשרים או אם לאו וגם אם לאו אז את עדין יכולה למצוא חברה בצבא ובלימודים אחרי הצבא. אני לא שמרתי על קשר אם חברים מהתיכון בכלל, אבל אם אני אראה מישהו אז אני אגיד לו/לה שלום. ושלא תביני לא נכון בתיכון לעומת החטיבה והיסודי הכרתי כמעט את כל השיכבה (בערך 600 איש) ושיכבות תחתונות יותר בעיקר בגלל התנועה. חניכים שלי אני חושב שרובם שהיו אז בכיתה ה סיימו כבר את הצבא ואני נורא גאה בהם ובעצמי. אם בחורות אני פשוט הכנסתי לעצמי לראש על ידי שיחות נפש אם עצמי ואם הפיצול אישיות שלי:) שבחורות הם בני אדם ואפשר לדבר איתן כמו אם כל בן אדם אחר. ופשוט סתם התחלטי לדבר אם בחורות שמצאו חן בעיני. וזה לא היה כל כך נורא. ולאט לאט צברתי ביטחון. תנסי את זה גם את פשוט סתם מי שניראה לך . תתחילי לדוגמה בבקו"ם אם תיראי מישהי שבא לך לדבר איתה. פשוט תישאלי מהיכן היא וסתם תנסי להיות ידידודית. ותיראי לאן זה יוביל. אם היא סנובית אז תרדי ממנה ותחפשי מישהי אחרת לדבר איתה. חוץ מזה אולי תיהיה מישהי שלמדה איתך ואולי יותר מאחת. אז פשוט אם בא לך לדבר אם אחת מאלו שאת מכירה אז תתקרבי ותנסי לדבר איתה/איתן ואולי ליהיות ביחד בבקו"ם. אם תרגישי לא רצויה תנסי להתחבר אם מישהי אחרת. לאט לאט צעד צעד. תנסי כאילו לבחון את עצמך ואחרי כל ניסיון תנסי להסיק מסקנות. תנסי לחשוב בצורה כוללת. יכול ליהיות שאת היית בסדר ואותה אחת סתם סנובית אז אל תגידי לעצמך שאת לא בסדר כי שוב . יש המון חראות צריך למצוא את הטוב וזה לא תמיד קל. מה שכן בקשר לביטחון העצמי שלך. אז כדי שלא תדאגי מעל ל 90% מהבנות שאני מכיר שחלקן ניראות ממש פיצוץ לא מרוצות מעצמן. אני קורה לזה מנגנון המחמאות:))) בנות אוהבות מחמאות אז הן אומרות שהן לא יפות כדי שיגידו שהן יפות חכמות וכד':))) אני עוד מעט מתחיל לגבות כסף מהן:)) על כל מחמאה 5 שקלים עוד חודש אני יהיה מיליונר:)))) אני יודע שיש לך בעיה לאהוב את עצמך. זה טיבעי. גם לי וגם לעוד המון אנשים היה או יש את הבעיה הזאת. זה בגלל שאת מרגישה שחסר לך משהו בחיים ובמקרה שלך זאת החברה. לפעמים צריך ליהיות צבועה אם עצמך ולהקרין לא משהו שאת ממש מרגישה. את צריכה להקרין שמחה גם אם חרא לך כי אם לא תעשי את זה אנשים יתרחקו ממך. אנשים בימינו לא מעניין אותם שאת סובלת, כי כל אחד רואה רק את התחת שלו. ואם יש לך בעיה רוב האנשים לא מוכנים להקשיב לך. אז אם את רוצה להתקדם ולעזור לעצמך אז את צריכה להקרין לפחות שמחה אושר. אבל בכל מיקרה תיהי את עצמך. תיהי חביבה וחברותית אל תחסמי את עצמך. תתעניני באנשים שהם חברים שלך. מה הם עשו בשבת בבית? לאן יצאו? איזה מוסיקה אוהבים לשמוע? אם קנית משהו (איזה בגד נעלים וכד')תשתפי אותן, אם מישהי צריכה עזרה תנסי לעזור לפעמים להקשיב זאת עזרה גדולה יותר מהמעשים עצמם? תזמיני לצאת להפגש תנהלי שיחות נפש לתוך הלילה. יש מיליון דברים. אני חושב שהסוד הוא ליזרום אם התנאים בשטח. ברגע שמתחילים אז כבר יודעים לבד. את בחורה אז את יכולה גם לרכל אם חברות:))) תיצרי מצבים פשוט ותלמדי מהם בידידות איתן

האם ציפרמיל יכול לעורר פעילות יתר של בלוטת התריס? האם תרופה זו גורמת לקושי בהשתנה? ואם מופיעים כאבים ולחץ בחזה שמתפשטים ללסת ולכתף, האם זה מסוכן להמשיך ליטול תרופה זו? תודה.

יעל שלום 1+2 לא שכיח כאבים - תלוי באיזה גיל - אם מבוגר לפנות דחוף להערכת רופא + EKG אם צריך סה"כ נא לחזרו לרופא/ פסיכאטר מטפל - יש די חלופות בהצלחה עמי

יעל שלום 1 לא שכיח 2 יתכן 3 אם גיל מבוגר יש צורך בבדיקת רופא דחופה לשלול בעית לב סה"כ נא חזרי לרופא לשקול המשך יש די חלופות בהצלחה עמי

מה עושים כאשר אתה בבית יום יום אין עבודה אין מקצוע חסר הסכלה ומתקשה בלימודים????

אם איו לך עבודה, אתה יכול פנות ללשכת התעסוקה, אבל אם לא בא לך לעבוד זאת גם אפשרותץ הלשכה מציעה כל מיני קורסים למיניהם, קצרים בד"כ ודי מענינים. זה נותן את האפשרות לרכוש איזו התמחות במשהו, מעסיק את הזמן, נותן עניין, ובד"כ בתקופת הלימודים הלשכה משלמת דמי אבטלה. סתם הצעה.

שלום מה שבטוח הגיע המזן לעשות משהו בהצלחה עמי

לדעתי, זו לא הייתה תשובה לעניין ד"ר אבני. לדעתי אם המודעות שלך העלתה בך את המחשבה על החיים, עבודה, לימודים וכו', זה כבר צעד ראשון יפה מאוד. כמו שמאי אמרה, אני תומכת בהצעותיה, ועקרונית, רציתי להציע לך שתלך ללמוד, אבל העניין הכספי גם מהווה חלק נכבד בעניין. אז סביר להניח שכדאי שהוא יסודר קודם. אז בהצלחה לך, מקווה שתעלה ותצליח.

שלום רציתי לדעת ולשאול : האם סטיגמה על בן אדם קשה לשנות, למשל אם יש לי חברה שהייתה בתיכון כילדה פרחה ומגעילה ובודדה עם עצמה וכיום היא בת 19 .האם סטיגמה נשארה לאנשים אחריי שנתיים שלא ראו אותה וכאשר ידעו אייך היא ומי היא????????????????והיא ישתנתה טיפה באופי ובמראה יכול להיות שינוי במבט של האחרים???

דפנה שלום לך לפעמים סטיגמה יכולה להיתאדות ולהישכח אם רואים את השינוי שחל אצל האדם . הדבר העיקרי והחשוב לדעת הוא עם זאת , שתמיד בחיו של אדם יש שינוים ,ותהפוכות ,חויות היתנסויות וכו. שמשפיעים על אופיו ועל היתנהגותו ,כך שיש וסטיגמה יכולה להישכח עם הזמן ואם הוכחה ושינוי . בברכה ויוי.

סטיגמה היא קצת בעייתית כי לפעמים היא רודפת אחרי הבנאדם. אבל...... אם הבנאדם משתנה, (רק מרצון, אחרת אין טעם לשינוי), מתנהג שונה ומרגיש טוב עם עצמו ומקבל את האני החדש שלו, גם השאר יתחילו לאט לאט לקבל אותו ולשנות את הדעה כלפיו. הכי חשוב, שאת תאהבי את עצמך.

הי אני רוצה לספר לך שעלי הייתה סטיגמה כלשהי כל החטיבת ביניים ואז עברתי לתיכון עם אנשים אחרים ופשוט פתאום קלטו שאני מגניבה מצחיקה וכל מיני דברים אחרים שבחטיבה אף אחד לא חשב שנאי ואחר כך הייתי בועד המון מקומות בחיים ובכולם אנשים כבר ידעו שנאי אחלה בן אדם ולפעמים אני רואה בנות או אנשים שהיו איתי בחתטיבה ואני רואה כמה עלובים הם וכמה אני מוצלחת ומרגיש הטוב ואני אומרת לעצמי כל אחד קיבל את מה שמגיע לו לפעמים נמצאים בחברה שמייאשת אותך אבל אל תשכחי שעוד המון שני ם נגיד 15 כמו אצלי את בכלל לא תזכרי על מה הם דיברו ואולי בכלל לא תדעי מי הם שזה דווקא טוב בהצלחה לך ולחברה שלך יאלה בי

אני אפילו מכירה את זה על אנשים מהחיים שלי. שנורא השתנו, אם זה לרעה ואם זה לטובה. הרי אם אותו בנאדם התשנה באופן כלשהו, אז גם אם האנשים ירצו או לא - השינוי חל, הם יכולים להתייחס אליו או להתעלם ממנו. ואני מאמינה שכן, זה יכול לקרות. בהחלט יכול.

סתיגמה יכולה להישתנות. אם בן אדם הישתנה. לדוגמה אם מישהי היתה הולכת כמו איזו פרחה. ועכשיו היא לבושה כמו מנכל"ית או בצורה מכובדת אחרת ומדברת בצורה שונה. אני מאמין שהסתיגמה תשתנה אבל זה לא אומר שלא יזכרו מה היא היתה, שלפי דעתי זה מגדיל את ערכה. אם היא מרגישה שהיא השתנתה, זה הכי חשוב. אם היא שלמה אם השינוי של עצמה אז כולם יכולים לקפוץ וגבוה. יש לפעמים דברים בחיים שגורמים לאנשים להשתנות. אם זה לטובה זה תמיד מבורך ואם אותו אדם שלם אם עצמו ודרכו. אז שום דבר אחר לא חשוב. ואני מעריך אנשים כאלו. אז לפחות ממני את יכולה למסור לה כל הכבוד איתן

איזו תשובה נהדרת, ממש נהניתי לקרוא את הודעתך, התרגשתי. -קבל את ברכותיי על ניסוח מדהים...חיחי-

שלום היי זו שוב אני דגנית מהבעיהה של אתמול בהקשר לזה שבתיכון היו יורדים אליי בהקשר לשיניים והמראה. ושהיום זה השתנה, אבל יותר מכול המראה כרגע פחות חשוב לי ואכפת לי מאשר זה שאני מרגישה לא שווה הכוונה מרגישה פחד שהאופי שלי לא בסדר לא רגיל, אין לי בעייה בו אני לא רואה בעייה באופי, זה פשוט פחד מתמיד מההסטוריה שעברתי שהיו פוגעים ביי, אוו שלא היו מתחברים אליי והייתי בודדה או שהיו וזה בעיכר מכירים אותי ואז מוצאים להם עוד חברים ואני מתרחקת והם מימני, אז כיום יש לי בעייה שאני מרגישה שהאופי שלי לא בסדר אני לא יודעת מה כי אני בסדר אבל, אייך זה יכול להיות שפעם התייחסו ככה כשהכירו אותי , עכשיו עדיין לא ניסיתי חברה חדשה ותמיד אני סגורה ומפחדת לדבר שידעו י אני מהפחד שיכירו אותי ויתיחסו לא יפה או שימצאו אנשים חדשים ואז אני לבדיייי אנה מה פתרונתך אני לפני גיוס בבקשהההההה ותודה רבה לך על תשובתך....

שלום רב, אפשרות אחת "להתקדם" - היא דרך יעוץ. אם זה נראה לך, פני למייל האישי שלי, צייני את מיקומך בארץ, ואנסה לכוון אותך. אפשרות שניה - להצטרף לכל מיני ארועים שלשם באים אנשים לשיחה ולחילופי התנסויות חווייתיות בתחום יחסי האנוש. באזורים רבים בארץ יש פעילויות שכאלו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ההתנהגות שאתה מתאר נחשבת לסטיה מינית-אקסהיביזיוניזם- זהוי צורה של קבלת גירוי מיני על ידי חשיפת אבר המין לפני אדם זר במצב בילתי צפוי ולעתים הגעה לאורגזמה על ידי אוננות. סטיה זו שכיחה אצל גברים וההנאה המופקת נובעת מעוצמת התדהמה שפעולה זו מעוררת אצל האשה המופתעת. לעתים עוצמת ההפתעה ובטויה החיצוניים אצל הקורבן,הם הנותנים מעים אישור לסוטה על קיומו ומשמעותו של אבר מינו. פעולה זו היא ביטוי לתסכול וחוסר הודאות לגבי עצם הגבריות. גש מיידית לטיפול !!!! אתה מסתכן בפתיחת תיק במשטרה ,משפט ותיק פלילי. התנהגות זו נחשבת למעשה מגונה לשם גרוי,ביזוי או סיפוק מיני . טיפול זה ניתן על ידי קרמינולוגיים קליניים בדרך כלל. פנה מיידית לטיפול אחרת תסתבך קשות ותעמוד במצבים משפילים במיוחד. טלי צודקת ביחס להבנת המשמעות של ההתנהגות. אבל לדעתי מבחינתך קריטי לקבל טיפול מיידי על מנת להמנע מחזרה על ההתנהגות הזו. זכור אתה עלול להסתבך קשות !!! היום המשטרה רואה בחומרה עברה זו הנחשבת למסלידה. אם לא תקבל טיפול המצב עלול להחמיר ואתה ,להפתעתך ,תמצא אולי את עצמך חושף את אבר מינך בפינה אפלה ברחוב. יש גם הבט אנתרופולוגי. סטיה זו נפוצה מאוד בארצות הברית אך היא נדירה יחסית בארץ ובמדינות אחרות. אני ישיר כדי לעזור לך , לא להשפיל אותך ולא להפחיד אותך.

הסתובבות ערום בבית (והדגש על בית ולא מקום ציבורי) יכולה להצביע דווקא על בשלות ופתיחות נפשית ומינית ולא על סטיה או הפרעה. דני--תשובתך מלאה בבליל של שטויות שהעתקת אותם בטח מאחד מספרי הקרימינולוגיה שאתה קורא להנאתך. לגופו של עניין ההודעה של אמיר נראית לי מפוברקת.

לפסיכולוג שלום רב ! משום מה יש לי הרגשה שאתה בעצמך אמיר( שם בדוי) הסובל מהסטיה המתוארת. אכן, ציטטתי מספר קרימינוגלוגיה לביסוס טענותי.באם תמשיך לחשוף את עצמך מול השכנות שלך גם אם המעשה נעשה בתוך ביתך אתה מסתכן בפתיחת תיק פלילי נגדך . לטובתך בדוק תקדימים משפטיים ותסיק מסקנות: האם מדובר בדברי שטות או לחלופין בטענות מבוססות על ידע משפטי וקרימינולוגי. אופו התבטאותך תומך באבחנה שלי בהודעתי הקודמת ומחזקת את ההשערה שמצבך אכן הולך ומתדרדר. פסיכולוג יקר ומוכבוד: גש לטיפול דחוף, אתה מסתכן ומסכן את סביבתך.טבעם של סטיות מין שהולכות ומחמירות במשך הזמן בתדירות ובמוחרה במידה ואינן מטופלות. תגחך ,אם הדבר עוזר לך להתמודד יותר טוב עם האיום שבהפנית מבטך להבטים האפלים ביותר פנימיותך שאת קיומם אתה מכחיש ומדחיק לפינות נדחות בתת ההכרה שלך.אין לי עניין להביך אותך בפומבי לכן לא אפרט מעבר לכך. אבל אתה יודע במדויק מה היא כוותי. אל תתבייש לפנות לטיפול בגין סטיותך. זה קורה גם למטפלים : ראה מקרה של זיידר שאנס את מטופליו ואחיותם (ז"ל) שבעת היותו מדריך נוער ערך טקס נשואין לילד בן 12 ,אנס אותו ובגיל מאוחר יותר ביקש מהנער המתבגר שיקיים עמו קשר אנלי כשהוא (הנער) הצד האקטיבי בחיסי המין. לך לטיפול !!!! דני

תודה על המייל מהלילה שלחתי לך עוד אחד הבוקר יום נעים

היי טלי תודה על התשובה.... שלחתי לך מייל קצר ומחר אני אגיב על הכל לילה...

אינשם, אין בעיה... שבת שקטה, טלי פרידמן

שלחתי לך מיילים

אינשם, קיבלתי ושלחתי אחד בחזרה. ליל מנוחה, טלי פרידמן

טלי ! המשכתי את הנושא הנ"ל באותו מקום בפורום (18.10.01 ).

:-(

האם לפסיכולוגים "אכפת" ממטופליהם?, האם יש להם מטופלים שאכפת להם יותר וכאלו שאכפת פחות? מה האינטרס של פסיכולוג לעזור למטופל, הרי בסופו של דבר הוא מקבל את כספו, בלי שום קשר אם המטופל מרוצה או לא, ז"א, איזו מידת מחוייבות יש למטפל כלפי המטופל, אם בכלל? אני יודעת שהשאלות קצת מוזרות, אך זה מעסיק ומטריד אותי בימים האחרונים ובאמת הייתי רוצה לשמוע את תשובתכם. תודה, ליהי.

מה שלומך חביבתי ? אני קצת נכנסת לכם באמצע ,(היי ניר יקר ,,) האם המטפלת שלך חזרה כבר מחופשתה הארוכה ? את היתענינת בקשר המחויבות של המטפל למטופל ,ורציתי לנסות לענות לך ,יקירה . אז לפי דעתי וניסיוני אוכל לומר שהמטפל חייב להיות בעל אישיות מוסרית ,אנושית במידה מינימלית לפחות שבו הוא מישם את כללי האיתיקה שהיתחיב להם .והם לכבד ולטפל במלוא האחריות במטופל שנימצא אצלו , כמובן שיש יוצאים מן הכלל שעוברים על חלק מהחוקים הכתובים והלא כתובים ומנצלים את תמימותו של המטופל , אך אין הרבה כמוהם , ובדרך כלל המטפל הממוצע , יעדיף לראות בכל מטופל אתגר טיפולי וירצה לעבוד איתו ולראות תוצאות כמו כל בעל מיקצוע אחר . העדפות אישיות כפי שקראת לזה יתכן שישנם , כי זה אנושי וכולם בני אדם . יש מיקרה מענין מענין יותר , יש מיקרה מאתגר יותר או מיוחד במשהו . חשוב שתחשבי שאת מיוחדת והקשר בינכם מיתפתח טוב , והעזרה שניתנת מניבה פרי , ושיהיו תוצאות בקרוב ,,,וכמובן עם הרבה אופטימיות ועבודה עצמית ועיקבית . ליהי שלי , לא סיפרת למה מחשבות אלו היטרידו אותך ? האם את גלויה ופתוחה איתה בשיחות ומגיעה לחשיפת רגשות שם ? סליחה על המבול ..,,אך זה מגעגועים לשמוע את כאביך הקשה והעמוק , שנגעת בו היום וכינית אותו דיכאון .. נשיקות ויוי

ליהי שלום ראשית, לא מדובר בשאלות תיאורטיות ויותר חשוב מהתשובה הקונקרטית שלי מאיזה מקום את רוצה לדעת את התשובה. אם מדובר על חוויה טיפולית שלך, כדאי לבדוק את זה שם. שאלותיך אינן מוזרות כלל ומעסיקות אנשים רבים. פסיכולוגיה הוא מקצוע מוזר שמערב קשר מקצועי עם אישי וזה מה שיוצר את הבלבול. השאלה של אמינות עולה בהרבה מערכות יחסים, אישיים ומקצועיים. תמיד ישנה אפשרות שאדם אינו אמין. אין לי ספק שישנם גם פסיכולוגים כאלה, כמו בכל מקום אחר באוכלוסיה. עם זאת, ברצוני להאמין שאדם שבחר להיות פסיכולוג עשה זאת לא רק בשל הצורך להתפרנס אלא מאחר והטיפול בבני אדם היווה עבורו מטרת חיים. מכאן שהמחוייבות לטיפול הינה דבר מרכזי בעבודתו. לגבי חוסר האינטרס "להשקיע" בטיפול, אני לא כל כך מבין. המטופל אינו אוטומט חסר ישע. במידה ועומד מולך אדם לא רציני או שרלטן, פסיכולוג או איש מקצוע אחר, זה בוודאי דבר שניתן להרגיש וכמובן לפעול בהתאם. השתמשי באינטואציה שלך, זה תמיד יכול לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ליהי מה קורה? למה פעם את בעברית ופעם בלעז?

קודם כל לילה טוב... הדרך היחידה שלי לפתוח הודעות היא באנגלית, אני לא מצליחה לפתוח שום הודעה בעברית- זה פשוט יוצא מקושקש. אני די מתוסכלת מזה אבל התרגלתי. רק כאשר אני עונה על הודעה קודמת יש לי אפשרות לענות בעברית. בעסה נכון? ניר, היום היה לי יום קצת קשה, אני מקווה שזה לא אומר ששוב נכנסתי לאפאטיות ושמחר ארגיש יותר טוב. ואתה?

.

אז איפה היינו אה כן, סופו של דבר לא הייתי בים החלטתי שהשבת תהיה כולה מנוחה הייתי אצל ההורים והיה סבבה. כל פעם אני מחליט להיפרד מהים בפעם האחרונה ,וזה עושה לא נחמד אז החלטתי שלא להפרד ממנו כלל סהכ יש לנו חורף משגע ואפשר להנות כל השנה. בעיניין הגמילה יהיה בסדר, צריך לחשוב קול ע"מ לעבור את זה כמה שיותר קל . חוץ מזה התחלנו שבוע חדש ופורה בעסקים ,אם כי אני רחוק מאוד מהיכולת שלי לייצר.מה קורה ממה את פוחדת ?

יש לי בעייה שהייתי רוצה לדעת האם אני יחיד .או ישנם עוד כמוני. אני אוהב להסתובב בבית ערום כאשר יש שכנות שמסתכלות מהחלון. כלומר כאשר אני רואה שכנה בחלון אני ממהר להתפשט ומסתובב בהפגנתיות מולה. דעתך??

אמיר שלום רב, כיצד אתה חש את התכונה הזו שלך? האם אתה חש שמדובר בסטייה? מה גורם לך להתפשט? ראשית חשוב לדעת מה התייחסותך לנושא. שנית יש לברר האם גם שכנותיך מקבלות את התנהגותך בצורה מקבלת...אחרת זה עשוי להיחשב להטרדה כזו או אחרת. בברכה, טלי פרידמן

האם יש חשיבות בנקודות הבאות: 1. מנחה אחד לקבוצה (לפעמים יש שניים) 2. שוני ברקע של המשתתפים גיל מין הבעיות שאותם מביאים. 3. רמה אינטלקטואלית שונה ורמת מודעות שונה. 4. האם יש תרגום מוצלח למושג CO-DEPENDNCY בעברית. 5. מה יותר חשוב : האנשים איתם אני נמצא או הנושאים שאני מביא לקבוצה.

שלום רב, באופן עקרוני ניתן להשיב על כל שאלותייך בתשובה כן, אך כל מקרה נבחן לגופו, ולעיתים ניתן על חלק מהשאלות גם להשיב בשלילה. אני מניחה שהשאלות ששאלת, נובעות מדילמות המעסיקות אותך בעת הצטרפות לטיפול קבוצתי. אולי תספר/י קצת יותר על המקרה הספציפי? בברכה, טלי פרידמן

טלי, תודה על ההענות לקריאתי! אכן , אני כעת בודק אפשרות של הצטרפות לקבוצה שאת המנחה אני מכיר וכן חלק קטן מאנשי הקבוצה, כמו כן זהו מפגש שני עם אותה המנחה מכיון והשתתפתי כבר בהנחייה שלה בקבוצה אחרת, כיום אני מרגיש שעשיתי הרבה "עבודה" אישית ולכן השאלות שלי . אולי אני צריך למצוא מסגרת של "מתקדמים" בטיפול כזה או לחלופין קבוצה יעודית המורכבת מאנשים בעלי אותו רקע ו"בעיות" , התחושה היא שאצטרך להסביר שוב דברים שלי אשר מאד ברורים לי כבר. כמו כן העניין של עבודה בקבוצה הינו להעזר ביכולת של המשתתפים האחרים ויש לי חשש שלא אוכל להעזר באנשים אשר רק מתחילים את דרכם בתחום. האם יש לך רעיונות איך מבררים דבר כזה? תודה , יואב- (שם שאול)

שלום אני בת 20 בעיותי הם חרדות חברתיות תראומות משנים קודמות של דחייה חוסר חברה בדידות. כיום אני בת 20 לבד בבסיס מרגישה לבד משתוקקת ללכת מאנשים בהמון חברה. מאגישה רע כאשר אני בחברת אנשים מפחדת מדחייה כמו תמיד בתיכון וכו... הפחד משתק אותי לדבר להביעה דעה מדחייה וכול דבר אחר שיגרום כמו פעם כשהיו מתיחסים אליי אנה עזרו לי ברצוני לציין שבשנות לימודיי תיכון היו לי בעיות שיניים חמורות עקומות צהובות ובחוץ כמו ערנב דבר שלעגו לי המון המון המון, כיום זה הסתדר הכול לחלוטין אני כבר אם שיניים חלקות וישרות ולא בולטות ובלי שום רמז שהיה לי גשר או שיניים עקומות. יש אולי תקווה שזה יכול לתת לי בטחון לשינוי ????.??

.

שלום רב, נכון שיש לך זכרונות מההסטוריה שלך שקשורה בהופעה ובמראה - אבל את זה אף אחד לא יודע! אם תפני לאדם כלשהו, הרי מה שישפיע זה המראה הנוכחי שלך, ולא הקודם. ומכיוון שזה בסדר גמור, אז למה שלא תנסי? קורה הרבה פעמים שאנשים מפחדים ללכת ברחוב שהיה שם כלב מפחיד כשהם היו ילדים, בלי לקחת בחשבון את האפשרות שהכלב המפחיד כבר מת, או שהבעלים שלו כבר מזמן עברו דירה. בקיצור: הצעתי היא שתנסי, כאילו ואין לך הסטוריה בעייתית. אם תיתקלי בקושי - תפרטי מעט מה ואיך התנהל, ואז נבחן מה כדאי לעשות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי תודה על ההשקעה בהודעתך, כן אני בת 18 וחצי לפני גיוס וכן אני בודדה המון המון לבד ללא חברות, תמיד הייתי כאחת לבד ובודדה ולא מסומפטת הפחד להפתח הוא עוצר אותי שאני לא יקבל דחייה כמו תמיד בתיכון ובכלל..... אני כן נראת טוב לצעריי, אני לא רואה בזב אתרון חיובי אלה רגיל. אני מרגישה שאשאר עוד הרבה לבד וקשה לי להאמין שיהיה אחד שיאהב אותי. בינתיים אני חייה ללא חברה בודדה מהחייים ומתקשה בלהתחבר. בעייתי היא כזו שאין לי פתרון אני סגורה לאנשים לא חברותית משדרת קרירות ומרחק. לא בגלל שאני סנובית ולא רוצה בהם, הפוך .אבל אני מפחדת שיכירו אותי ואני יהיה לבד. את חושבת שדברים משתנים למשל בצבא יכול להשתנות או רוב הסיכויים זה שאייך היה בתיכון כך בערך ישאר.....דגנית

דגנית כתב/ה: > > היי תודה על ההשקעה בהודעתך, > כן אני בת 18 וחצי לפני גיוס וכן אני בודדה המון המון לבד ללא > חברות, תמיד הייתי כאחת לבד ובודדה ולא מסומפטת הפחד להפתח הוא > עוצר אותי שאני לא יקבל דחייה כמו תמיד בתיכון ובכלל..... > אני כן נראת טוב לצעריי, אני לא רואה בזב אתרון חיובי אלה רגיל. > אני מרגישה שאשאר עוד הרבה לבד וקשה לי להאמין שיהיה אחד שיאהב > אותי. > בינתיים אני חייה ללא חברה בודדה מהחייים ומתקשה בלהתחבר. > בעייתי היא כזו שאין לי פתרון אני סגורה לאנשים לא חברותית משדרת > קרירות ומרחק. > לא בגלל שאני סנובית ולא רוצה בהם, הפוך .אבל אני מפחדת שיכירו > אותי ואני יהיה לבד. > את חושבת שדברים משתנים למשל בצבא יכול להשתנות או רוב הסיכויים > זה שאייך היה בתיכון כך בערך ישאר.....דגנית

היי

שלום. אני מעוניינת לדעת: א. האם קיים כזה קורס העומד בפני עצמו, או האם הוא מתקיים רק כחלק מלימודי פסיכולוגיה. ב. היכן ניתן לברר ? באוניברסיטאות? האם ניתן ללמוד שם רק קורס אחד ולא להכנס לתוכנית לימודים שלימה? אודה לכם על תשובה נטע

נטע שלום רב, את יכולה לבדוק באוניברסיטאות השונות במחלקות לעבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, ובנוסף את יכולה לבדוק גם במקומות שמלמדים תרפיה באומנויות (מכללת בית ברל-המדרשה לטיפול באומנויות בכ"ס, לזלי קולג' בנתניה, סמינר הקיבוצים וכדומה). בכל המקומות הללו ישנן תוכניות לימוד מלאות, וייתכן שניתן גם ללמוד רק קורסים יחידים. בהצלחה, טלי פרידמן

.

שלום יש כאן מישהו שכל הזמן מגיב ולא כותב שום דבר או חוזר על ההודעה המקורית כתגובה זה קרה כתגובה לדגנית בצהריים ועכשיו כתגובה להודעה שרשמתי לנטעלי אי אפשר לחסום אותו מלהיכנס לפורום הזה או משהו כזה? מקווה לתשובה אפרת

לא, אי אפשר. פשוט מתרגלים ומתעלמים, ככה זה עובד בפורומים של דוקטורס.

אפרת כתב/ה: > > שלום > יש כאן מישהו שכל הזמן מגיב ולא כותב שום דבר או חוזר על ההודעה > המקורית כתגובה > זה קרה כתגובה לדגנית בצהריים ועכשיו כתגובה להודעה שרשמתי לנטעלי > אי אפשר לחסום אותו מלהיכנס לפורום הזה או משהו כזה? > > מקווה לתשובה > > אפרת >