פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לכולם , אני שוקלת ללמוד פסיכולוגיה ויש לי כמה שאלות בנוגע לשכר משך ההתמחות ומבה עוסקים בהתמחות. אשמח להתייעצות בפרטי עם מי שמחפש התמחות או התחיל , מחפש עבודה או התחיל וגם עם כאלה שכבר שנים בתחום . תודה ויום מקסים !

אודי וכלם, חברתי נפטרה, היום ההלוויה, היא גננת שחנכה את ילדיי וחברה :( אני לא הייתי בהלוויה של הגננת שלי, האישית, שהשפיעה עליי המון ושמרתי איתה על קשר, היא ידעה שבזכותה הלכתי ללמוד... כי אמא שלי הודיעה לי באיחור ואולי גם לא חשבה עד כמה הייתה משמעותית עבורי...אז את הלוויה הזו לא אפספס! תודה שהזכרת לי אודי שאני צריכה לחשוב גם על עצמי..והיום הייתי אמורה לעזור למישהי ובגלל ההלוויה לא יכולה ממש לעזור לה, אז לא מוותרת על ללכת להלוויה והעזתי לומר שלא יכולה לעזור היום...והיא הבינה! עצוב, ולא אוותר על דברים חשובים גם עבורי...ועל עצמי לא רוצה לוותר...וזה לא אומר "שכלום כבר לא חשוב". פשוט עצוב, תוכלו להיות איתי בעצב הזה? היא צעירה מידיי מכדי למות.. בואו ננסה לחיות בטוב, כלנו...יש לנו בשביל מי לחיות! כשנהיה עצובים, נחשוב על כמה אנחנו חשובים לאחר! לילדים שלנו! לי זה עוזר.... ואודי, געגוע לחברה הזו כבר מעכשיו...כל הזמן עולות בי תמונות ומשפטים שתמיד אמרה ושמרה על קשר עם הבן שלי..תמיד קבלה את כל החברים בגן שחזרו מבית הספר לומר שלום ולחוות קצת מהגן.......אני לא לוקחת אותו להלוויה , הוא צעיר מידיי, אמרתי לו והוא עצוב :( אכיל את העצב הזה אצלו. ואביב, יש להודות על ילדיי, על בריאות, על עבודה וחברות טובה....

עצוב כל כך.. תנסי לאחז בזכרונות הטובות שחוויתם ביחד כאן יחד איתך בכאב

מיכלי זה באמת עצוב וזה בסדר להיות בכאב ..אתך בכאבך וזה הכי נכון לזכור שיש גם על מה להודות. זה השלם שחור ולבן ..יינג ויאנג ...עולם ...חיים

הי מיכל, עצוב. עצוב מאד. ואת בסדר. וכתבת חכם ויפה ולבבי. שלך, סוריקטה

עצוב... עצוב ולא הגיוני... שהמחלה הזאת לוקחת ומייסרת את האנשים הטובים ביותר בעולם הזה...

כאשר כל מה שיש הוא שקט דממה.. שקט ... כי כל מילה מיותרת כי יש דברים שלא מוצאים את המילים לתאר אותם.

ינשופי קראתי אותך , חיבוק.. עד שתתני להם מילים לאט הם יגיעו .. עוזר לתאר את ההרגשה בצבעים בריח בצורה תנסי לראות גם איפה זה פוגש אותך בגוף ... לפעמים זה מפוגג את הקושי שמאחורי השקט ... מחבקת באהבה

הי ינשוף, לפעמים גם שלל מילים מרגישות שאינן מצליחות להעביר את החווייה המאד אישית, שאולי לעולם נהיה בה בבדידותנו. אפשר אולי להביע תכנים פנימיים גם בסוגים שונים של אמנות. ויזואלית, ווקאלית, תחושתית ועוד. שלך, סוריקטה

לפעמים מספיק מבט של הכלה והבנה..לאו דווקא מילים. מקווה שתמצאי את החיבוק גם כשאין מילים. חיבוק כזה שמתאים.

זה בדיוק מה שצריכים חיבוק של הכלה שמרגישים שלא צריכים להחזיק את הכל לבד

תודה לכן על החום אולי מרגישים קצת פחות לבד

תודה שקמתי הבוקר תודה על נשימה תודה על יום חדש תודה שאני מצליחה לכתוב תודות למרות שנבהלתי לרגע לראות הודעות חדשות מוקדם כל כך בבוקר כאן תודה על בדיקה שעשיתי שמקווה שתהיה טובה תודה על רופא מדהים שמלווה אותי ונוסך בי בטחון תודה על מטפלת וטיפול גם אם כרגע לא מצליחה להרגיש תודה על הגיון בריא שמבין גם שהרגש הפגוע סותר תודה על החום ותודה עוד עוד יותר על המזגן תודה שמרגישים כבר את שלהי הסתיו תודה על מים בברז תודה על קומקום תודה על קפה של בוקר תודה על כלבה שמעסיקה אותי בבוקר כמו תינוק תודה על המקום הזה ותודה לך אודי שאתה מאפשר

ריגשת אותי, יקרה. תודה לך על המילים המדהימות.

תודה,אביב על העץ הזה💜

תודה שקמתי למרות שממש בא לי לחזור למיטה ולא לצאת ממנה תודה שהסברתי את עצמי אתמול גם אם קשה תודה על כדורים תודה על קפה שמחכה לי תודה על עוד יום ארוך תודה שהוא מתחיל בתודה למרות שהכי בא זה לקטר תודה על האויר בריאות תודה שהמערכות בגוףצעובדות תודה על מכונת כביסה תודה על מי שאני תודה על זוג ידיים סריאות תודה על פלאפון שיש איך לכתוב תודה שאני לא יודעת הכל ולעיתים לא יודעת כלום תודה שאני נושמת תודה על געגוע וכאב למי שכבר לא ממש איתי תודה על פרידות ועל קשרים חדשים תודה על אוכל ובית תודה על אביזרים שעוזרים לתפקד תודה על קומקום תודה על המקום הזה שמאפשר שיהיה יום מלא בכוח וחיבור .

הי אביב יקרה, נשיקות לכלבלבית, את זה אנ'לא יכולה לפספס, בינתיים, נדבר, סוריקטה

אביבוש.. אני יודעת שהיית רוצה שנכתוב גם אנחנו על מה מודות ולא רק לומר לך שאת נהדרת :) אז תודה על החיים, שאני חיה. על בריאות, אהבה, ילדים... תודה לחברה טובה שהיום אלך להלווייתה, שאהבה את בני ואפילו היה לו כינוי חיבה אצלה..תודה שלוותה אותי וזכיתי להכיר אישה מיוחדת במינה! גננת משקיענית וחרוצה. שלמדה גם אותי רבות.

מיכלי אני שמחה שאתן כותבות אבל ממש באמת מכל הלב לא מצפה לכלום ... לי יש צורך בעץ הזה לאזן לעצמי שמחה על כל מי שמוסיף וזה בסדר גם שלא .. ולהגיד לי שאני נהדרת דווקא עם זה קשה לי ... 😊 אבל קוראת טשמחה שזה נוגע בכן ..

הי אביב, סוף סוף הגעתי למחשב. גמני עברתי כאן בבוקר, מי זוכר מה היה בבוקר... חח... כן, ראיתי בבוקר הודעה אחת וידעתי שיש אחרות ממתינות (מן הסתם כי כתבתי כמה בעצמי) והנחתי לעצמי שמסיבות טכניות, או, משהו שתפס את הזמן, עלתה רק אחת, החדשה שבהן, כנראה. לי יש רופא (רופא הנפש לי) שהוא האיש שמנחה את דרכי. רק כאן (בפורום) אני יכולה באמת לספר ואולי למצוא אוזן קשבת. אז - תודה לכאן. ותודה לו שהוא מנסה לעזור לי לווסת ולכייל. הוא חוזר, הידד! לא מספיק, אבל גם משהו. בגיל המעבר המזגן פחות מורגש לי והוא בעיקר יטחן לי את חשבון החשמל, ובכלל חלק מהיום, אמצע אוגוסט, אני נמצאת בחוץ. אבל תודה שאני בכושר בכל זאת. את הסתיו אני מרגישה בפתח כי הימים הולכים ומתקצרים משמעותית, ודיכאון החורף מחכה. אבל אני כל כך מחכה לגשם. אז תודה לזמן שהוא מצליח לעבור. הוא עושה זאת בין כה וכה ללא שליטה. מרגישה שיש הרעת תנאים משמעותית במקום העבודה שלי - אז תודה לכאן ולטיפול שיוכלו לשמוע שאני אומרת את זה. ותודה שכתבת על הכלבה. אצלי זה מנצח. 💗 סוריקטה

איך אני קונה ריטלין ללא מרשם או לקבל מרשם בפרטי לא דרך קופת חולים

רוצה להיות אבן במים, להתגלגל במורד הזרם. להיות עטופה בשקט ופיכפוך. לזוז ללא השקעת אנרגיה רק כשהזרם החזק דוחף. וכשאין זרם שהמים יחליקו על פני וילטפו. ואז אהיה חלוק נחל חלק, ללא זיזים דוקרים מבפנים.

... קצת כמו להיות בתוך הרחם של אמא טובה... אם כי, לרגע תיארתי לעצמי שכנראה די מרעיש שם, אבל רעש מיוחד, כנראה. וכנראה שלא בכדי גם המציאו מזרקות ובריכות ואמבטיות כחלופות לתופעות שבטבע. סוריקטה

האבן שמתגלגלת..קצת מפחידה אותי הללא שליטה..מעניין שזה באמת מה שאת רוצה? שמישהו אחר ינהל אותך? הרצון להיות עטוף ושמישהו ילטף מובן...אולי במובן של עובר קטן. לפעמים יש רצון כזה של עטיפה. בינתיים חיבוק מתאים ממני :)

אודי, אני מתגעגעת גם אליך, אתה יודע... ומדהימה התכונה של לקיחת בליל שלם של מילים ואיגודן תחת מילה אחת. אחת, שהיא עולם ומלואו. תמצית. הרשה לי להמציא לעצמי לרגע את המושג - 'מילת מעבר'. הרבה אור. ועדיין, אני חושבת, צריך את הרקע וההכנה כדי להבין לעומק. הפרשנות הזאת... סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=v6qlLJp53EM פגישה שלמה והיא לא הבינה כמה היינו צריכים את העזרה שלה להוציא את המילים ...אפילו שאמרנו ...שזה טריגר היא המשיכה לחפור אז נשארנו איתם תקועות בתוכיינו ...עוד שבוע לבד כל כך ...טוב שיש שירים ואת המקום הזה ....

עצוב לי וחבל כל כך עליה, מחלה ארורה! הכל מתגמד. עברתי תאונה עם האוטו, אני בסדר האוטו לא :) כל מיני צרות קטנות..שטויות.. הבן בבדיקות בגלל מחלה כנראה כרונית..אבל נסתדר.. הכל מתגמד הכל. עצוב בעיקר היום. צריך להנות מהרגע ולהודות כמו אביב היקרה... כי הכל מתגמד, לא נראה שתצא מזה..רק שלא תסבול.. "היום השיר שלי עצוב".."היום כלום כבר לא חשוב"...

הי מיכל יקרה, כמה מבאס שאנו צריכים מקרים כאלו כדי לקבל פרופורציות ולהעריך את הטוב שיש לנו. באמת שהחיים שבריריים...רק בריאות :)

מיכלי ...מצטערת לשמוע על החברה על התאונה ...שמחה שאת מרגישה טוב . והבן מקווה שהכל יסתדר. ויחד עם זה מחלה כרונית זה מכה והדבר היחידי שמשנה את צורת החיים בצילה זה איך מתייחסים אלייה ,מנסיון אישי לא בהכרח צודקת ... הגישה שתעבירי לילד ..לא להלחם בה לקבל אותה כמו יד כמו רגל ...ומחבקת אותך ברכות לא פשוט .. אתך

"גם אם מתגייסים - לא מוותרים על המקום שלנו והקול האותנטי שלנו..." לזה אני מנסה לחתור. האשמה האשמה... תודה על המילים שנכתבו כאן לכולנו. סוריקטה

תודה לך אביב יקרה על היוזמה תודה לכם.. אודי ובנות יקרות נעזרתי במילותייכן כעוגן תודה רבה

אוהבת אותך ,יקרה שמחה שכתבת .....

לאודי, שמזכיר לי (גם) דברים שאני כבר יודעת. ואני בושה ונכלמת שהם פרחו לי מהראש (אה, כן, תלות), אבל ככה זה קורה לי בלי טיפול, ובכלל בלי פידבק מבחוץ שמתקן, ולכן חשוב כל כך, בעיניי, קשר אנושי בריא. סוריקטה

מהפחד. אני נבהלת מהקושי הזה כשהוא לא נמצא. מהתלות הזו שאני שונאת אותה מלספור את הימים

תודה על חיזוקים בהודעה שלי על החופש. בנתיים אני שורדת לא רע🙄

❤💙💛💚💜..... מוזמנת באהבה

הפכתי להיות קצרת רוח בחלק מהזמן; זעפנית; רגישה יותר לקיום סביבה; מתאוששת בקושי ממגע עם העולם; חזרה מסוימת לעולם הדיסציאטיביות; כמו שהיה פעם, לא כמו, רק דומה בנוקשות ולא כל הזמן, ועדיין שומרת על מצב תפקודי (שזה ה-ההבדל העיקרי, נראה לי). אבל מרגישה על הגבול. לפני התפרצות. שיחזור כבר, המטפל. שיחזור. סוריקטה

סוריקיטה יקרה תכף הוא יחזור תכף תרגישי שוב מוגנת ובטוחה תכף תרגישי בטוחה בנתיים שולחת לך כוחות וגם לאומר לך שאנחנו כאן יחד איתך..ינשוף

תיארת מדוייק כל כך מה קורה לנו לאורך זמן ללא טיפול .. וחשבתי לי אני בטוחה שהוא איפשר לך לשלוח מייל ..לדעתי שוב רק דעתי מייל כזה של שבת שלום של משהו שנותן כוח להמשיך להחזיק ללא סבל . אני חושבת שזה דווקא נותן כוח ומראה שלא חייבים לבקש עזרה רק שהמצב קטסטרופלי .. גם שזה טוב ובסדר . יודעת לא בטוחה שהוא לא ישמח לראות אות חיים ולדעת שאת בסדר ומתפקדת במיוחד לאור נסיון העבר . לא חייבים להגיע למצב מפורק כדי להעזק אפשר גם בשלם ... והכי קל להגיד הכי קשה לביצוע מבינה אותך כל כך... מחבקת

מזדהה עם כל מילה. ועדיין-שורדת. מחזקת את ידייך.

מכירה את המקום הנפיץ...היום את אחרת ואת יודעת זאת! מאמינה בך וביכולות האדירות שבך! שמרי על עצמך יקרה, הוא יחזור :) טוב כשמאמינים בזה.. והוא איתך, תמיד גם כשלא כאן, מה היה אומר? שהוא כאן איתך מלווה בשקט קשה להפנים...איתך, עד ש..

הי אודי, הכל התחיל כשחשבתי לכתוב פשוט וקצר שאני מתגעגעת, ותראה מה נהיה. הכושר לתמצת (ולהחזיר למקום) - זה אתה. תודה לבבית, סוריקטה

אודי, מזמן לא הייתי כאן ובתחושה גם לא חסרתי לאיש. לפעמים הייתי רוצה שתקרא לי כדי שארגיש חסרה או רצויה, שתשאל לשלומי כדי שאוכל לספר משהו. זו לא ביקורת, רק ביטוי לרגש אולי געגוע. שלך שירה

שירה אהובה...איך התגעגעתי אלייך ודווקא כן היית חסרה ואפילו מאוד ... ובחרתי לא לקרוא לך כדי שתגיעי לבד ...דווקא בגלל שכל כך קשה לך .. רוצה שזה יבוא מרצונך להיות כאן . את חשובה ומאוד יקרה ... והכי מובן מאליו הרצון הזה שיראו ... אז תדעי לך שרואים אותך כאן . ספרי מה שלומך אם מתאים לך ...

שירה יקרה, בוודאי שחסרת. התאמיני? והידד ללקיחת האחריות לחזרתך ודיבור על הרגשות שתיארת בדיוק. לנו (לי) ממש לא אבדת. שלך, סוריקטה

אביב כל כך תודה על המילים הטובות שלך. אני אנסה להחזיק בהן חזק חזק ולהרגיש שיש לי מקום. שלך שירה

סוריקטה יקרה שלי, מנסה להאמין שכך. אני הלכתי לאיבוד ועדיין לא מצאתי את הדרך. תודה שאת שירה

"מודיעין שלום" :-) שירה יקירתי, מודיעין זו אני. סתם. ברחוב משתמשים בי המון לתפקיד הזה, גם היום בעידן הסמרטפונים, הגוגל והג'י פי אס. נעזור לך למצוא? יש יעד רשום? שלך, סוריקטה

שירה יקרה! טוב שבאת..ברור שחסרת לכלנו! ותמיד רצויה! מה איתך?

מיכל יקרה, המון תודה שמצאת מילים בשבילי ונתת לי מקום. שלך שירה

אודי יקר מאוד תודה

בחדרי חדרים יודע אישי, האהבה בתוכי בוערת, בלילה אפל אהלך בדמותו, כמו הייתי אישה אחרת... ביני לבינו סודות שכחה, סערת הנפש גוברת, חומנו עולה הלב מתמלא, כמו היינו קשורים בסרט. בלילה אפל בליל ערפל בין סדין לשמיכה ישנה, כמעיין מתגבר הקצב גובר. כצונאמי ישטוף הכאב הענוג, את הצחוק, הדמעה והטוב. מכירים? הספר גרם לי להעז לדבר על נשיות...ו..דברתי מולה ויצאה גם כתיבה....

הי אודי יקר, כתבת לי כתגובה להודעתי: "קשה מאוד ובלתי נסבל למי שלא יודע להיעזר להיות במצב של תלות. אני שמח (ועצוב) על היכולת שלך לבקש יד ואוזן קשבת." מניחה, שאתה יכול להבין שבהיותי בת לאב כשתיארתי, גדלתי (למרות שלא איתו) על עולם דומה. ויש בי חלק משמעותי כזה. אז ממש מבפנים גם אני יכולה להבין את החלק הראשון בו תיארת את הבלתי נסבלות להיעזר. ומניחה שאתה יכול לראות זאת אפילו מבעד למסך. ותאר לך כמה עבדנו יחד, רופא הנפש ואני, כדי שקולו של המטפל ינסה לתת משקל מול הכובד הנגדי הבא מן הבית. גם לקול הזה. למדתי להיעזר, יותר מבעבר, באנשים, תרופות, אמצעים וכד', אני מניחה. מניחה גם שעדיין קיימת המלחמה הפנימית. קולו של המטפל מול קול אבא, קול אמא. תחושה של בגידה מצדי. בהם, ההורים. וכל זה כדי לאפשר לעצמי חיים. בינתיים מוגבלים למדי. ועוברות בי המון מחשבות שקשורות לגיל. לשינויים שחלים עם השנים. חוץ, פנים, לפחות אי אפשר לומר שאיני עושה פעילות גופנית. ואם בגיל עסקינן - נפשית נאמר עליי ש'אין-לי'גיל'. יש משהו מחמיא בזה. וגמני נראיתי צעירה יחסית, לפחות בעבר כך היה, וגם זה משעשע בעיניי. יש הטועים וחושבים שאני אמו של התינוק. אבל גם יש החושבים סבתא וגם זה מחמיא, כי אפשרות המטפלת רק באה אחר כך. סוריקטה

אודי יקר! חשבתי רבות על מה שכתבת לי "זה בסדר. את כועסת כי את מתוסכלת, ואת מתוסכלת פעמים רבות אל מול הצורך והנסיון להכחישו. גם הכעס נשמע ומרגיש כבא ממקום ילדי למדי. תקשיבי לו." להקשיב לכעס שבא ממקום ילדי...השבת גרמת לי לחשוב והרבה. תודה שאתה מקבל, לא הודף, לא אומר "ילדה טפשה וכועסת" או דברים מהסוג הזה...כנראה מספיק שאני אומרת את זה לעצמי :) איך מקשיבים לכעס? איך מקבלים צורך בהזדקקות? בכמיהה אין סופית....יש לי הרבה מה ללמוד. והילדה הזאת, זקוקה להרבה הקשבה ואני הודפת..... מנסה כבוגרת להרדים אותה שתישן בעיקר...להשקיט אותה ולא לתת לה הרבה מקום...ואז היא מתפרצת בכעס ילדי שלא מקשיבים לה, לא רוצים, הודפים....אולי הגיע הזמן להקשיב לכל מה שאני לא אוהבת בה? זה יהיה מסע מפרך וקשה, לא בטוחה שמסוגלת לכך...איך מתחילים? נ.ב. כרגע מקבלת כל תאריך שהמטפלת יכולה לקבל אותי....

הי מיכל, מעניין ששתינו כתבנו הודעות ברצף בהן צטטנו את תגובתו של אודי אלינו :-) מחשבות חשובות כתבת, בעיניי. סוריקטה

תודה סוריקטה..כן, אודי אלוף בלהראות ולהבהיר את התמונה... עוד מסקנה בעקבות המטפלת שהציבה מולי מראה...מתי אני כועסת עליה ורמז: לאו דווקא באי סדירות..יותר מכך...

אודי מאפשר כל כך ..אז אשתדל לנטוע אחד כזה ביום ראשון ואחד ברביעי ... ככה תוכלו להצטרף אם יתאים לכם ...מנסיון של שנים כתיבת תודות בבוקר נותן כוח ורוח חיובית למשך היום. אז תודה על שבוע חדש תודה שקמתי תודה על נשימה באפי תודה שזוכרת לנשום תודה על מים תודה על כוס קפה בבוקר תודה על עבודה תודה על חברה חדשה במשפחה תודה על סופש נעים תודה על היעולת הוורבלית תודה על מיטה נוחה תודה על השמש הזורחת תודה על מזגן בחום הזה תודה נעליים ובגדים תודה על כסף בארנק תודה על נדיבות הלב תודה על יכולת לראות ולהרגיש תודה על מוזיקה ושירים תודה על המקום הנפלא הזה תודה אודי שאתה בדרכך המופלאה מצעיד אותי עוד קצת קדימה תודה לכם שאתם כאן שיהיה שבוע נפלא ויום מקסים חיבוק לכולם ..

הי אביב, רק לומר שהתודה שלך נשמעת מאד רכה ונעימה. זה יפה, בעיניי. שווה לנסות להישאר עם האמת הזאת. שלך, סוריקטה

שיש לי חברה חדשה 🐕🐕🐕🐕 ....

מזל טוב גדול! :-)

תודה לך אביב יקרה על היוזמה להתמקד בטוב תודה שאת בחיי תודה על היכולת לא לוותר תודה שיש לנו טיפול תודה שכל יום מביא איתו תקווה חדשה

התגעגעתי

תודה על בוקר חדש תודה על פרנסה תודה שקמתי הבוקר תודה על מיטה נעימה ונוחה תודה על בית תודה על שירים ומוזיקה תודה על פרנסה תודה על ארוחת בוקר מסודרת שאכלתי תודה על טיפול תודה על זכרונות וקשרים ופרדות שמלמדים תודה על הטבע המרפא תודה על מי שחושב עלי תודה על ארון לבגדים תודה על דלת וחלון תודה על האויר שאני נושמת תודה שאני זוכרת לנשום תודה על הידיים תודה על דרך לכתוב כאן תודה על כורסא תודה שאתם כאן תודה על חברות שחושבות עלי תודה על אביזרי עזר לבריאות תודה על יום חדש ונפלא תודה אודי על היותך

הרבה תודות........יפה, אני עוד לא מוכנה לעץ הדברים הטובים כנראה..אבל בינתיים אצטרף לשלך, חברה טובה, חולת סרטן, מורדמת ומונשמת וכלנו מתפללים לשלומה..עצוב. נותן פרופורציה לחיים.. תודה שאני בריאה, יכולה לעבוד, לקיים משפחה, תודה על הילדים הפורום והמקום הנפלא ותודה לך, אביב שאפשרת!

אני נמצאת מעל לשנה וחצי בטיפול...7 חודשים אחרונים חלה ממש התדרדרות במצבי...בוכה כל הזמן לא מצליחה להתרכז וכו. לאחרונה גם ניסתי להתקבל ללימודים ולא הצלחתי והמטפלת ידעה על כך...בטיפול האחרון. המטפלת פנתה אלי ואמרה לי סיימתי לימודים בחיוך (כנראה דוקטורט) ואני רוצה לעשות את העבודה עליך...אמרתי שכן ובאמת שאין לי בעיה...אבל אחרי שיצאתי הרגשתי כל כך רע ושזה היה כל כך לא לעניין לפנות אלי דווקא עכשיו עם כל האכזבות...כאילו העבודה תיעשה על הצער והכאב שלי.....רציתי לשמוע מה דעתך בנושא ואם זה היה לעניין הפניה אלי...מרגישה כאילו בכלל לא בא לי לחזור אליה לטיפול... תודה

הי, שתפי וספרי לה בדיוק את שלל הרגשות שתיארת כאן וגם עוד. מישהו פעם היה אומר - להדפיס ולקרוא לה. זו, לפחות ההמלצה, והרעיון הכללי של טיפול, כפי שאני מבינה אותו כמטופלת. סוריקטה

הי אודי, מאיר עיניים שכמותך. מסכימה לתוספת שלך. ולהבדיל, אך דומה, כשהמטפל שלי סיפר לי שהביא את המקרה שלי לפגישות עם כל מיני פסיכואנליטיקאים ותיקים ידועי שם מחו"ל - היה בזה משהו מרנין. אז לכותבת, אם תראי את תגובתי - אולי את מטופלת הדגל שלה? סוריקטה

גאה בך שכתבת גאה בך שלא ברחת וכתבת לאודי שוב ...שיראה איך את עכשיו יקרה הוא כבר יצא לחופש ...

הי אביב הנהדרת. הוא בחופש. לא קל לי. אבל אני מחזיקה מעמד כמעט לא פוגעת בי. קצת מגזימה עם הכדורים- אבל בסכ"ה רוב הזמן פה. תודה לך

אודי הוספתי עוד ענפים על העץ תודות שנטעתי בתחילת השבוע. תוכל לחבר אותם לעץ ☺ מאוד רוצה לנטוע אחד כזה כל שבוע בתחילתו שמי שירצה יוסיף עליו ענפים . נכון שרובו שלי כרגע (תודה לך מיכל על הענף ) ובכל זאת לאחר מחשבה הבנתי שכמו שאני נוטעת כאן עצי כאב ותסכול וכעס ומוסיפה להם ענפים אין רע בעץ תודות שאוסיף עליו בכל יום ענף ... אבל אודי זה באמת מרגיש לי לא נעים לבקש שתחבר את הענפים (משהו קרבני ) אבל לא בורחת מהבקשה (תרגול ) רוצה מאוד לנטוע כל שבוע אחד כזה . זה מאפשר איזון .. אז מה דעתך אודי ??? אחד שלם לכל השבוע או כל יום אחד בודד מה יותר נוח לך ??? ותודה שאתה מאפשר ...😊

איזה מהפך בבטן אני להחליט הכל אפשרי הכי בעולם רוצה לברוח להמנע לא להחליט יומיים רק חולמת על זה מוצאת את עצמי במחשבות חלימה בהקית של כל האסונות שיכולים להיות בקשר בנינו כי הרי זה לא יתכן שאני יעשה כרצוני וזה יהיה בסדר מתה מפחד ויודעת שזה תהליך טוב עבורי ותודה שאתה מאפשר זה מדהים אודי אתה מדהים ותודה 💜

מיום שני חשוף חשוף ... עור חשוף המון כעס בפנים המון כאב המון מהכל חיבורים ???? לא יודעת אם נכונים או לא המון שאלות אפס תשובות איך יודעים אם נכון חלקיקי פאזל מבינה שצריכה לתת לעצב לכאב להיות לא יודעת איך מנסה לא לדחוק אותו פנימה אבל זה כל כך קשה .. אודי אפשר איזה שיר כזה שיעזור להחזיק את הכאב הזה ... אודי עוד חתיכת פאזל סוגרת עלי כמו חגורת חנק ... חפץ הייתי חפץ לא יותר ... ורוצה לאזן לעצמי קצת ולנטוע כאן גם תקווה ותזכורת .... שיש מי שמלווה אותי היום ולא משאיר אותי לבד ...

בעלי כבר סובל מסחרחורות ותחושת עילפון כבר יומיים. הוא הועבר למיון באיכילוב שם נדכו לו כל הבדיקות ולא נמצא שום דבר חריג. יכול להיות שהסחרחורות נוצרו ממצב של לחץ נפשי? אוסיף כי ביום שהתחיל להרגיש לא טוב זהו היום שבו עברתי ניתוח לכריתת כיס מרה. וזה דבר שחוזר על עצמו. בכל פעם שיש ארוע חריג שמשפחה הוא מרגיש סחרחורות ו/או כאבי בטן ו/או תחושת מחנק. כולל יציאות סטנדרטיות כמו ערבי בילוי עם חברים, יציאה למסעדה או סתם לקניות בסופר. האם יש צורך ללכת לפסיכולוג מכיוון שכל הבדיקות הפיזיולוגיות שלו תקינות?

והיא דורשת שאני אחליט אם להישאר או לא. ברור שהיא לא תחליט בשבילי. יש כמה דברים שהיא יודעת ושאני אמרתי כמה פעמים שמפריעים לי בחיים ושאני רוצה שהם יהיו אחרת. אבל מהידיעה הזאת עד לעבוד על הדברים ולשנות כנראה שיש דרך. ואני לא בדרך הזו בכלל. אז מבחינתה אם אין דברים שאני רוצה לעבוד עליהם אין לי מה לעשות איתה ביחד. היא אומרת לי שאנחנו ביחסי עבודה.. והיא כל הזמן שואלת אותי על מה נלחמת? למה אני רוצה להישאר בטיפול אם אני לא מוכנה לעבוד על מה שקשה או לא טוב לי. ואני כרגע במקום שמספיקה לי ההכרה של האחר בקושי שלי, צריכה אולי גם ללמוד לקבל את המקום 'הדפוק' שבו אני נמצאת כרגע. מעבר לזה לרצות לשנות אני עוד לא שם כנראה. גם אם בשכל אני רוצה להיות שם ויודעת שזה מה שאולי יזיז אותי...

הי חנה, חשבתי על כך שייתכן ש'ההפחדה' של הפסקת הקשר הטיפולי כפי שנתפסת בעינייך עשויה ליצור שינוי במוטיבציה אצלך. לתת איזה פוש ודרייב. לתלות יכול להיות גם אחלה אפקט. אולי. סוריקטה

הי לקוראים, מה אכפת לי, אספר לעולם - לאבא שלי, איש מבוגר, יש אוסף של מחלות אוטואימוניות ניווניות. והוא גם מזדקן. הוא איש שבז לתלות. נורא. גם בז לטיפול שלי. ובכלל למקצוע של אנשי הנפש. חלפו שנים עד שהסכים לוותר ולקבל טיפול רפואי כלשהו, הוא מסרב להשתמש באמצעי עזר שיקטינו את ההסתברות לקריסות פתאומיות בלתי הפיכות. והוא גדוש במנגנוני הגנה של אינטלקטואליזיצה ורציונליזציה. יאללה. זה מה הוא. ובכל זאת, אתמול גיליתי שאת התרופות שהוא מקבל הוא אוגר בכמויות בשילוב תכניות כימיות נוספות, כדי להשתמש בהן לסיום חייו בבוא העת. לא, אנ'לא מתערבת. ועדיין, נפלו פניי. אני יודעת שאלו כוונותיו לא מהיום, אבל אתמול ממש ראיתי את המצבור. אני מנסה לדבר איתו על המוות שלו, על האובדן, ושארגיש (גם) עצובה, למשל. והוא,כרגיל, קיר שמבטל. הוא גם יודע שאני כועסת (בצדק) על התרחשויות עבר שנתנו את הפוש הבסיסי להרס. ואתמול אחרי התגלית הוא תמה מדוע נפלו פניי. באמת מדוע? מה אומר, דקות לפני כן הוא דיבר על הרעיון לערוך עבורי איזו מסיבת יומולדת עתידית (זה לא משהו שקורה בעולמנו). אז, הנה, חשבתי לי, הוא 'נתן' את המתנה שלו כבר. מאגר המוות הזה שהוא מחזיק. וגם כך אין יותר מידי סיבות לחגוג, המון הרס ובזבוז, יום שהייתי רוצה למחוק מהלוח. אז נפלו פניי. וזהו. וזה אינו הדבר היחיד. קשה לי גם לסחוב את האופי העכשווי בבית בו אני עובדת. וכל המסביב עם הלוגיסטיקות. יותר מידי. מחכה למטפל. סוריקטה

יקרה לעכשיו רק לשבת לידייך לתת לך יד ולחבק .... קשה עד מאוד ובעיקר עצוב אין לי מילים ובכל זאת רוצה שתדעי קראתי חושבת עלייך איתך בלב

... אבל השארתי מהרגע ההוא. חלק כזה ממני. עשיתי המון עבודה בעצמי ואני בסדר. ממתינה למטפל, נפרדנו בטוב, לא מציקה לו בחופש. ייקח ת'זמן. ליל מנוחה, סוריקטה

יקרה מה שלומך ???? הפיזי הרגשי ... וזה נפלא שאת מצליחה לבד וזה בסדר גם להגיד מתגעגעת וקשה . גם וגם שלם ... סוריקטה העצמאית ... מחבקת לסופש טוב שקט ושלו ..

לא נעים לי שאני באה רק כשקשה לי אבל ככה יוצא... מקווה שאף אחד לא כועס... זקוקה לכם... הסיבה? כלום... אין סיבה... המטפלת שלי יצאה לחופשה של חודש. לפני זה התווכחנו והכל התנפץ למליוני רסיסים וגם אני... מחפשת שמישהו ישב לידי ויקשיב בחום... לא רוצה שיעור... ניסיתי למצוא אוזן קשבת בעולם הזה ומצאתי רק שיעורי מוסר... התייאשתי... ובאתי לכאן... תעזרו לי להחזיק את כל הרסיסים שאספתי יחד?.. באהבה ובעדינות... בלי להכאיב... נגמר לי הכוח לכאוב...מרגישה כל כך לבד... שלכם,חלום בדמעות

ולמה שנכנס אהובה... התגעגעתי אלייך יקרה כלום לא התנפץ ונשבר הכל בסדר את בסדר המטפלת בסדר ... חודש חופש !!!!!!! זה טבעי והגיוני להשבר איתך מחבקת אותך בהמון המון אהבה ... ותמשיכי לבוא ולהיות כאן איתנו ...

אפחד לא כועס (אני לא כועסת בכל אופן). וטוב, בעיניי, שאת יכולה להרשות לעצמך לכתוב ולהיות כאן רק מתי שבא ולא 'כי את חייבת'. יש לנו נטייה ממש לפני פרידות ויציאות לחופשות לייצר מצבים של התקלויות. ליצור מצב כזה שהדבר שיישאר איתנו בחופש הוא הזעם. יותר קל להרגיש כעס מגעגוע ועצב, כנראה. יותר 'ממלא' עוצמתי (כביכול). תוכן של מוות שמרגיש כאילו יותר 'חי' (הפכים, כן), כאילו רק כך יכול להתקיים קשר בהיעדר. וגם אולי יש משהו מפחיד בשקט. לומדים הרבה בטיפול, אולי את זקוקה לנו שנזכיר לך, שלך, סוריקטה

רוצה לפתוח דף חדש. תיכף שנה חדשה. לסגור או להפסיק עם כל מה שהיה עד עכשו. עם העבודה סיימתי ותיכף אצטרך לחפש חדשה, אחרת, שונה מכל מה שעשיתי. רוצה להפרד מאיזה תחביב של מספר שנים אחורה שפעם גרם לי להנאה מרובה והיום פחות. היום לפעמים כבר אין לי כוח או חשק בשבילו. וגם הטיפול. רוצה לפתוח דף חדש, נקי, לבד. לזרוק את כל הישן ולנסות למצוא חדש.

הי ת סופית, וואלה, לא חשבתי על כך שתיכף מתחילה שנה... בכל מקרה, מה שהיה עדיין עימנו, תמיד יישאר חלק מאיתנו. פחות מאמינה שאפשר באמת לזרוק את הישן. קל וחומר את *כל* הישן, גם כשנפרדים יש זכרונות, רק אולי פחות חיים אותם. סוריקטה

כששלחתי הכל אתמול, לא ממש עצרתי לחשוב או לעצור... התוקפנות הזאת שבי מפחידה אותי. לא רואה ממטר בכעס...אלו דברים כל כך חדשים אצלי ומפחידים להחריד!!!!!! ראייה חד צדדית כזו, ככה היה כשהייתי מדוכאת, ראיית השחור בלבד, אבל תוקפנות כלפיי עצמי בעיקר, אני לא חושבת שאני שם, עכשיו הכל משתנה וזה מפחיד כל כך!!!! אבל השחור והלבן משהו שמלווה ולא מרפה ממני.....וזה עצוב וחבל! והורס כל חלקה טובה שבי. קראתי את דבריי והרגשתי תוקפנות נוראית. אוףףף (הזכיר לי מישהי שהייתה פה בפורום וכל הזמן תקפה מטפלים :( (((( ) מצטערת שאני כזו התקפית ובמצב קרבי...למה אי אפשר פשוט לנוח? למה לא יכולתי לסבול שטוב לי? מצטערת שמאכזבת ואולי אתה ואתם חושבים שאני ממש לא בסדר, תוקפנית ורעה... מובן, סליחה אודי..מצטערת כל כך, ובמיוחד המטפלת שלי שבזכותה הרבה דברים טובים קורים..ואולי באמת יש צד אחר שהיא פשוט עסוקה וכן משתדלת בשבילי :( מה שצריך להשתנות זאת הראייה החד צדדית שלי..היריות שלי בלי מחשבה. סליחה כלם. סליחה במיוחד לך אודי...וכשכתבת שהילדה עוד זקוקה לטיפול, כנראה שכן, טיפול רציני!!!!! אבל היא פוחדת נורא!!!! ולא ממש מצליח.....אבל כבר שנים אני בטיפול..האם לכל החיים? זה מייאש כל כך. תודה שאתה פה, שבכלל עונה עוד... וסליחה שהצפתי ללא מחשבה :( מיכל

אני יודעת שהיא לא כועסת עליי בגלל מה שסיפרתי. היא כועסת כי אני מתעלמת. אבל אני לא יכולה אחרת.

כך הבנתי מהתשובה של אודי. אז לא. מצטערת.

פשוט התנודות הקיצוניות. שחור, לבן, וכאלה, את כבר מכירה. הם ביחד שם הטוב והרע. זה לצד זה, פחות או-או. לא חידשתי, נו... סוריקטה

מיכל יקרה .... מי אמר שזה כוונת המשורר.. אולי אודי רצה להזכיר לך את הטוב בתוך הכאוס שהיית בו ???? ... אולי הוא דווקא רצה שתילחמי על הטוב שלך .. ומי אמר שלמשורר האמת שנכונה לך ...יודעת אין אמת אחת .. ועכשיו מיכל מה נכון לך ??? מה את רוצה לעשות עם העץ השמח ..

בוקר טוב נשים ואנשים יקרים. רציתי להציע מסלול נוסף אם קשה בשיחות. אפשר לשלב גם רפלקסולוגיה למשל, אפשרי הרבה פעמים דרך קופות החולים. מנסיון אישי קצר עושה טוב, מגיע לנפש, נוגע במקומות הכואבים ובלי הרבה מילים. לי הרפלקסולוגיה עושה בעיקר טוב ולכן אני משתפת.

הי ת סופית, רעיון מעולה. אצרף גם את כיוון השיאצו (שלי באופן אישי מתאים) וסוגים שונים של פעילויות גופניות. מה שמתאים לכל אחד. ורצוי שיהיו קצת גם כאלה אפילו בעצימות גבוהה. בהתאם למצב הבריאותי. אולי גם תרגילי גמישות (שוב, לי זה מתאים, לא בטוח שלאחרים גם). סוריקטה (בכושר גופני שנחשב טוב מאד)

האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ? אני לא מדבר על היכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה אפשר ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית...כלומר האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול "להרגיש" אמפתיה ?

משו כמו- אני לא מבינה מה תקוע אצלך...(: לפעמים היא אומרת לי אולי את לא צריכה טיפול ? - אחרי שאני משדרת שלא מתאים לי כרגע לשנות או לעבוד על משו בחיים שלי.

ואולי היא אומרת את זה כדי שתחשבי על זה לא כאמת ...כי אם שאלה למחשבה ... מה תקוע אצלך ולמה חשוב לך הטיפול ... וגם אני שואלת .והתדובות אצלך יקרה ואת כבר אמיצה לשמוע אותם ,תקשיבי לך ...

אודי.... ראית שכתבתי?

שלום אודי וכולן.. המון עבר עלי. כשיהיו לי יותר אנרגיות, אשב ואכתוב. נעמה, התרגשתי לקרוא אותך. אביב - מצטערת שהדאגתי אותך. אודי - .......... נטע.

וואוו נטע .... איזה כייף שבאת התגעגעתי ובאמת דאגתי ...בפעם האחרונה שהיית כאן היית במצב מאוד שבור ...מקווה שאת יותר טוב אשמח שתיכתבי כשיהיה נכון לך .. אתך אביב

וואי, אנשים חוזרים. הפורום מתנהג, בעיניי, קצת כמו עוף החול. איזה קטעים. היו בטוב כולם. וברוכה השבה, נטע. סוריקטה

אכן סוריקטה עוף חול מחוזק יותר אולי בריא יותר 😊

לא רגועה. אפשר שתשלח רוגע? שלח לי שקט... סליחה סליחה על הצפה של מילים. טובעת ומבולבלת.בעולם לא מובן של כעס...(עדיין יש טוב, יש.)מה קורה איתי? .......סליחה :(

הי אודי, כתבתי כאן בעבר על כך שסיפרתי שעברתי פגיעה למישהי שאני מכירה ומאז התעלמתי ממנה מרוב מבוכה. היא מצידה כעסה ונפגעה ממני, עד שיום אחד צעקה עליי בקול שיש לי בעיות באינטימיות ועם אנשים ושאני אדם לא נחמד, ושאני אדם אטום. ואני אחכ ברחתי לבכות בשירותים. לפני כמה זמן פניתי אליה בכתב (באריכות ובעדינות) וכתבתי שלא התכוונתי לפגוע ושחוויתי לא טוב את השיחה שהייתה בינינו. כתבתי גם שהיא נחשבת חברה עבורי ורמזתי שאשמח שנהיה כאלו. אבל בפועל לא הייתי מסוגלת לחזור לדבר איתה. נפגעתי עמוקות וגם מאוד נבהלתי מכך שצעקה עליי, ובגללה אולי יש אנשים שיודעים שעברתי פגיעה ושאני זקוקה לטיפול. אודי, אני מתביישת בכך שאני בטיפול. אני כל כך מפחדת ממנה. מתביישת גם. שהיא יודעת שאני פגומה, ושעכשיו יש עוד אנשים שיודעים כי הם שמעו אותה מדברת, וגם כי פנו אליה וסיפרה למה רבנו. איזה בושות. ואני ממשיכה להתעלם ממנה יום אחרי יום, והיא ממני. ואני לא רואה פתרון באופק. כי אני כל כך כל כך פוחדת לדבר איתה. ואני מרגישה כזאת ילדה קטנה למולה.

התחלתי לכתוב כאן ואז שצף של מילים יצאו ...העתקתי לטיפול לא לכאן .. זה עוד אחת מהדלתות האלה של הפלאשבקים של הגוף... אודי אפשר שתהייה איתנו ....

ילדה עטופה בצל שכחה, הכל רגוע שליו בגוף האישה. הן תשמור בתוכה סודותיה, תגן עליה בגודל מידותיה. זיכרון קצר מוציא שכחה ישנה, הבזק של דקה והילדה רעדה. אך אישה נבונה תשמור צעדיה, הילדה נרדמה ואיתה סודותיה....

ראיתי כתבה עצובה מאוד על גננת בגן פרטי, שחייה נהרסו בגלל עלילת שווא של התעללות, הסייעת והורה עורך דין במקצועו שהעלילו וכל ההורים והתקשורת עשו רעש גדול והוציאו את הילדים מהגן, אחרי שנה!!! שנה!!! היא יצאה זכאית לגמריי מכל אשמה. ומי שהעליל עליה? כלום! המשיך בחייו, הגננת ניסתה לשקם, לפתוח שוב, אף אחד לא נרשם...הלכו חיים שלמים של אדם בגלל אשמת שווא :( הייתי מתאבדת אם היה קורה לי כזה דבר! זה נורא!! כל פעם שאומרים גננת אני מצטמררת מזה...ואלה שמתעללות באמת זה נורא!!!!!!!!! עושות לכלנו גם שם רע!!! לא פלא שרוצים לשים מצלמות בגנים, הלכה הספונטניות בגן, האמת, נהפוך לרובוט, מפחד בגלל מצלמות. למה אדם אשם כל עוד לא הוכח אחרת? החוק הוא הפוך!! הורסים חיים שלמים של אנשים בגלל עלילות שווא.....ואתה יודע מה? בגלל אנשים שמתעללים וכל הפרסום הופך כל גננת למתעללת סדרתית, מוציאות לכלם שם רע! כמעט שנה שאני מוציאה כעסים על המון דברים...השינוי הזה כבר מפחיד..אודי, למה אני כזו עצבנית? כועסת על הרבה עוולות...העולם הזה מכעיס אותי פתאום!!! ועכשיו אליי, למה כל השנים הרגשתי שאני אשמה???? אם קורה משהו זאת אני..לקחת על עצמי אשמה...רוצה להוריד אשמה ופחד..ואז מגיע כעס ואשמה על אחרים...בכל נושא שבעולם. הסבר ? אפשר?

הפעם,אני לא יכולה לבוא לפגישה השבוע, שוב אי סדירות...זה כבר מחרפן. אני בסדר ובטוב כמו שכתבתי לכם, אבל יודע מה? מעצבן נורא! מעצבן שאם אני לא יכולה הפגישה נדחית לשבוע אחרי כי היא יכולה בשעה מסויימת ביום מסויים, מעצבן שאין לה גמישות בשעות. לא נפגשים במועד אז זהו! אין! אין פגישה במועד אחר, כי היא יכולה רק בשתי פעמים ספציפיות, יום ושעה ספציפים. אסור לי לשתף בטוב? אם אני בטוב לא נמצא זמן אלטרנטיבי? אם אני בטוב אז היא לא תתאמץ למצוא זמן? אם אני בטוב אז לא משנה? לא אכפת כבר למטפל שמטופל רוצה לשתף בטוב? לא מבינה...... אודי, כשמטופל בטוב, היית רוצה לשמוע על זה בפגישה? או שעדיף שיספר רק מה לא טוב ואז יקבל אמפתיה, כי אם אתה בטוב אין הזדהות, אין אמפתיה, אין אכפתיות... אוף זאת הרגשה של פולניה מצויה, חייבת לייצר דרמה, רע, לראות רע כדי שיהיה יחס אוהד...כי אם אני בטוב יש קנאה, יש צרות עיין, לא מפרגנים לך ברצינות, מקנאים בך, בחופש הגדול כלם מקנאים, במשך השנה שאתה עובד קשה לא מעריכים מי יודע מה...מעט המעריכים, יודעים לבקש, לטעון טענות. אוף והיא, אם רע לי והייתי אומרת שאני צריכה דחוף, היא הייתה מוצאת זמן" אם טוב, אז מיכל יכולה לחכות "(כמעט כתבתי את שמי האמיתי) אוףףףףףף, אחרים בטוח יותר דחוף לה לראות.... לא יודעת מה יש לי. מה אני רוצה, מרגישה כמו לפני פרידה ממנה, שנפגשות מעט ומתרחקות כדי שנוכל להפרד, מעין הכנה לפרידה...האם היא עושה לי הכנה לפרידה? הרי בתחילת החופש רצינו פעמיים בשבוע, ציפיתי ליותר וקבלתי פחות! טוב, אני אשמה דחיתי פגישה השבוע בלית ברירה....האם הפסיכו' מצפים שנהיה בטוב ונספר זאת ואז הם ילכו? אנחנו נשחרר??? לא מסוגלת לשחרר :( לא יודעת מה יש לי היום...

החופשה הכי ארוכה שהוא לקח בשש השנים שאני אצלו. 3 שבועות. זה מפחיד. אני יודעת שגעגוע זה לא רע. אבל פחד?מה עושים איתו?

שם וצורה וצבע וצליל ... מתיידדים איתו .... ועושים פעולות עד כמה שאפשר לבדוק רשת בטחון ...מעבר לכאן ..תראו יחד מה תעשי כשיהיה קשה ... ממליצה על חפץ מעבר, זה עוזר והעיקר רוני מנסיון אנחנו שורדות הכל הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבות.... אתך בלב

אפשר גם לסמוך על עצמך...רצוי אפילו, הנה תראי כאן איזו דרך יפה עשית ועושה, מספרת על הרגשות שלך! נפתחת כמו פרח. את יכולה!!! והוא יחזור!

הי רוני, את יודעת להגדיר בעיני עצמך את אופי החרדה? (בדומה למה שאביב כתבה)? אני, למשל, מרגישה עכשיו שחסר לי כיול. אני מצליחה לבד, כבר למדתי (אבל כנראה שיש לי נטייה לשים לעצמי יותר מקלות בגלגלים בתקופות שלכאורה לא שומרים עליי). ואודי - היום יש ת'פטנט של כוסות חד פעמיות ששמים על השרשרת של האופניים. וואחד אפקט של טוסטוס. סוריקטה

ואלו רגעים בהם אני רוצה להיעלם בגלל החלקים התוקפניים שבי (גם מתוך תחושה שאיני ראויה לטיפול בכלל) ובגלל כמה מילים שהוצאתי החוצה ובמקום שאינו הטיפול ויכול לדלוף. אני בכל אופן, לגמרי עומדת מאחורי המילים שאמרתי. לילה טוב, סוריקטה

רגעים כאלה ...את יודעת המטפל בחופש המון זמן זה קשה בטרוף גם למנוסות ביותר . בנוסף העוגן של כאן גם הוא קצת לא היה . אודי היה בחופש ואחר כך שבוע תקלות וזה לא מוסיף לבריאות .. ו..אני מבינה שקשה לך עם החלקים התוקפניםאבל את יודעת לכולנו כאלה .. וזה בסדר לפעמים גם מותר לכעוס ... מניחה שזה שוב המקום הזה שהכעס על כל היבטיו מנהל אותנו...הרבה מחשבות יש לי בעניין אבל אני צריכה להתגבש איתם .. אז חיבוק ענק להיום וגם למחר שחופש כאן .... ואנחנו כאן לא נעלמנו..

חיבוק ענק! מצטערת שבקושי כתבתי, אני גם אחרי טיפול רפואי שיגביל אותי קצת לכמה ימים. (כן עובדת כרגיל). ותיקנתי קצת היום והייתי גאה בעצמי. שלך, סוריקטה

אני פה... לא אבדתי.

איזו מותק את! תודה! סוריקטה

רוצה להיות איתך למרות שאין לי מילים לומר לך.. כל המילים נגמרו לי בעץ השמח של אתמול .. מחוסלת מאז.. איתך-במבי

הי הופ. במבי אהובה, זה בסדר. אנחנו זו לצד זו. סוריקטה

הי אודי, אבדתם לי - כי הייתה כאן תנועה סוערת ועמוסה מידי עבורי. אני רואה את האנשים, אך לא הצלחתי לעקוב מספיק, להרגשתי. ובוודאי שאני יודעת שהתוקפנות היא חלק מאנושיותנו. מי אם לא אני מזכירה זאת תדיר כאן. אבל היה לה ביטוי לא טוב מול מי שלא טוב שזה יהיה מוחצן מולו. היות שאנחנו לא מושלמים, יש גם הרבה רגעים אחרים מול אותן דמויות בדיוק שהם רכים, ואולי ייצרו איזון. אולי. סוריקטה

בגישה הטיפולית שלה(היא עוס קלינית, לא פסיכולוגית), היא לא מוכנה לתת יד לטיפול/ פגישה לא יעילה. בתקופה האחרונה (כבר כמה חודשים טובים)אני במצב די סטטי. לא ככ מדברת, לא ממש משתפת. מדי פעם מצליחה קצת יותר לדבר אבל גם כשמדברת מרגישה שהרוב נשאר בתוכי. גם בטיפולים הקודמים שלי לא הרביתי לשתף. לפעמים כתבתי וזה הקל עליי. בטיפול הנוכחי אני יכולה לבכות הרבה. אני חושבת שהגעתי למצב שאני יודעת מה מפריע לי בדיוק ושזו נקודה תקועה אצלי אבל מנגד מרגישה חסרת כוח לעשות עם זה משו. וזו התקיעות שבה אני נמצאת כבר תקופה ארוכה. היא מבחינתה כל עוד אומר לה שהשתיקה יעילה או מקדמת אותי במשהו היא תהיה איתי בה. אני כמובן לא יכולה להגיד את זה כי לא מרגישה שזה טוב עבורי. כשחושבת אם להמשיך או לא את הטיפול, אז ברור לי שרוצה אותו. בפועל אני יושבת וכלום לא זז. היא אומרת לי שהתקדמתי ושיכול להיות שעכשיו צריכה משו אחר . אני פשוט מוצאת את עצמי יושבת מולה בחודשים האחרונים בדממה. ולא מרגישה צורך/רצון/כוח לפתוח את הפה ולדבר. בפגישה האחרונה היא הציעה שאבדוק טיפול תרופתי אבל אני לא חושבת שזה פתרון טוב. ניסיתי בעבר ולא עזר לי. לא יודעת אם בצעד שאולי יקרה יש בריחה או ויתור או יותר השלמה עם המצב והמציאות.. קבענו פגישה לשלישי הקרוב שכנראה תהיה האחרונה. היא בהתחלה הציעה כמה פגישות פרידה, אני מרגישה שזה מיותר כי להעביר את הזמן בשתיקה 3 פגישות לא יעשה לי טוב. מרגישה מבולבלת ועולות לי מחשבות שאם אני מסיימת את הטיפול והחיים שלי הם לא כמו שאני רוצה אותם כרגע, אז מה זה בעצם אומר עליי? זה אומר שזהו? שאין לי עתיד אחר? שאין סיכוי? וזה מפחיד אותי ואני לא רוצה לחשוב ככה על החיים שלי בהמשך. מקווה שיותר מובן. כתבתי לה מייל ארוך בסופ"ש שנראה לי הסביר לה והבהיר לה יותר את התמונה. היא ענתה לי ואני המשכתי. מאמינה שנדבר על זה בשלישי. לא יודעת אם זו באמת תהיה הפגישה האחרונה שלנו

הי חנה יקרה, כמה דברים: 1. גם המטפלת שלי היא עוסית קלינית. וגם הקודמת הייתה. לא יודעת, מרגיש לי פחות שמרני \ מחייב מפסיכולוג. אבל כמובן שחשוב שתהא עם הכשרה מתאימה ושיהיה קשר טוב. 2. שתיקה בעיניי היא סוג של דיבור בטיפול. לדעתי שווה לברר מה מקורה לפחות בשביל לוודא שלא תשתחזר עם מטפלת הבאה. 3. וואו את יכולה לבכות בטיפול. בעיניי זה הישג וגם מעיד על סוג של שחרור מולה. כרגע, אני לא אתן לעצמי לבכות בטיפול ולמולה. 4. אני כמובן לא מבינה וגם לא מכירה אותך, אבל לדעתי פגישת פרידה אחת היא לא ממש מספיקה. גם אם זה נראה חסר חשיבות או סתמי, לנפש מגיעה הדרגתיות בפרידה ופגישת פרידה אחת מרגישה לי סוג של חתך. 5. יש לך עתיד ויש לך סיכוי. לפחות לדעתי מהכתיבה שאת מביאה כאן. צריך הרבה סבלנות וזמן וגם השלמה שלא הכל יהיה בסוף מושלם. יקרה, אני ממש מקווה שיסתדר לך על הצד הטוב ביותר ושהתקופה הזו תעבור לך בקלות יחסית ותצמיח אותך למעלה.

כמעט בכל פגישה אני בוכה, גם אצל המטפלת הקודמת זה היה כך... ולגבי שתיקה- אני כבר לא בטוחה אם השתיקה אומרת משו וברור לי שזה גם הולך להיות אצל מטפלת אחרת. גם אמרתי לה את זה והיא גם חושבת כך. גם אני מרגישה טיפול קצת שונה לעומת הפסיכולוגית ייתכן באמת בגלל שהיא עוסית. לפעמים יש יתרונות לפעמים פחות. לגבי הפרידה- על פניו ברור לי שפגישה אחת לא מספיקה, גם היא הציעה כמה. אבל אין לי כוח לשבת ולשתוק עוד פגישות ולכן אמרתי לה. רוב הסיכויים שלא ניפרד מחר אבל מי יודע וגם לא הכנתי לה או קניתי לה משו ותודה יקרה!

היי חנה יקרה! חבל שלא הולך, אבל גם אי אפשר בכח...זה צריך בהחלט לבוא ממך, ומובן שסתם להמשיך בלי להפתח, חבל על הזמן ועל הכסף. מקווה שתוכלי למצוא מקום שבו תהיה פתיחות גדולה יותר. איתך, בהצלחה, מיכל

אבל לא חושבת שבטיפול אחר משו יהיה שונה. לפחות לא כרגע

חנה בהמשך למה שכתבתי לך למטה ... את יודעת בשתיקה יש תוקפנות ,יש כאב עצום ,יש פחד ,יש רצון שיראו אותנו מבפנים מבלי שנדבר ... בשתיקה יש המון המון רבדים ..מה היית רוצה שיקרה בשתיקה שם כשאתם שתיכן יחד בחדר ... האם היית רוצה שגם היא תשתוק ,שהיא תדבר ...האם היית רוצה לצייר בזמן הזה של השתיקה לכתוב ...לשמוע שיר יחד ..כזה שמילותיו ידברו אותך ... בשתיקה יש המון המון רבדים ..ומנגד השתיקה שלנו מכניסה את המטפל לחוסר אונים לחוסר יכולת הכלה.. ומאוד חשוב איפה זה פוגש אותה בתוקפנות או בכאב והפחד .... ככה או ככה חושבת ששווה לדבר על השתיקה הזו כמו שכתבתי לרוני לתת צבע נשימה מנגינה צורה לשתיקה אז יותר קל לדבר אותה ...בהצלחה יקרה ומסכימה איתה מאוד מאוד צמחת ...חיבוק

אז אני יכולה לשתוק הרבה מדי. גם פגישה שלמה מבחינתי... לפעמים בא לי שתדבר לפעמים בא לי שלא (: אני בעצמי לא תמיד יודעת מה אני רוצה ומה השתיקה אומרת לי. כרגע אולי היא משקפת איזה שהוא חוסר כוח/רצון להרפות ותודה רבה יקרה!

תודה אודי יקר... ואני רציתי שתכתוב את דעתך אך מנה ברור לי שלא תעשה זאת(:

תודה יקירותיי! אשתדל לעדכן אחרי הפגישה

הי סוריקטה, את באמת חושבת שאני כיפיית? הממ מוזרה שאת :) כי מעולם לא הגדירו אותי ככה בעצם אני המוזרה. ואת, את חכמה ולביאה ואת בסדר... אז אפשר שנפתח דיון קצר על בגדים? כי אנחנו , כאילו, נשים? ושמתי לב מהעבודה שנשים ממש אוהבות לדבר על בגדים שתדעי, שגם אני מתלבשת נשי. אצלי זה חצאיות שהם תמיד אותה גזרה וסגנון, חולצות חלקות, ונעלי ספורט (שעל זה מישהי מהעבודה העירה לי ואמרה שלא מתאים) ואותה מישהי גם אמרה לי שאני צריכה לעשות מהפך, ולהתחיל לגוון, וגם ללבוש שמלות, ובאופן כללי לשפר ולשדרג את עצמי. כי, כאילו, חבל... ת'כלס חבל, אהה?

הי מיקה, נו, כן, אני מוזרה... :-) מהפך לא בא ביום אחד ולא מעשה קסם. ואני גם מאמינה שדי בקטנה בסך הכל. מי שבטיפול יודע, לא? :-) אני פחות בעד הוראות הפעלה כי מישהו אחר רוצה. ושוב - להיות את. לזהות מי את. מקווה לשוב לכאן בקרוב, פשוט כי אני בדרך לעבודה עכשיו... שלך, סוריקטה

אודי :((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( הלב שלי עומד להתפוצץ מכאב. אתה שומע ? רואה איך הוא מתכווץ מכאב והופך לסגול ? נראה לי שאמות עוד מעט. הלב שלי לא מצליח.. ראית ? כל כולה עניתי למיכל על ההודעה עם הזיכרונות של העץ השמח עם הכפכפים ההולנדיים של נעמה .. ובלי התראה,כך פתאום בבת אחת.. הרגשתי שאני עומדת למות מכאב.. כך הלב פתאום מפסיק לפעום ? כך בבת אחת ללא התראה ? מה אבא שלי הרגיש בשנייה שחטף דום לב ? איך שהשפתיים שלו הפכו לשחורות בתוך דקה/שתיים.. הכל כל כך בפתאומיות.. איזה עץ מסוגל עכשיו לרקוד ? הכפכפים הפוכים עכשיו ונראים כמצבה.. צבען לבן אפרפר וכתובות אותיות שחורות אותיות פורחות באויר לא מצליחות להתחבר למילה, למשפט, לפשר,למשמעות.. אודי... מה זה מוות ? אודי, אל תהרוג אותי על כניסה למקום פרטי שלך.. מתיישהו..שיתפת אותנו על מות אביך... איך אתה מתמודד ? גם אתה משתגע ? גם אתה נמצא בסתם ..ממש סתם באיזה עץ שרוקד בשלווה ופתאום משום מקום כאב מטורף מפלח את לבך ? כאב שאתה מרגיש שאי אפשר לשאת ? מעבר ליכולת ? איך אתה מתמודד עם הכאב אודי ? ואני אפילו לא קשורה בכלל לאבא שלי אז אני אפילו לא מבינה מה קורה לי, מה קורה איתי ... ????? עולם הזוי.. אני מרגישה כמו במבי גוסס על האספלט הקר.. כמו פעם כשכתבתי לך בנובמבר 2009.. במבי גוסס על האספלט הקר ואין לו כוח אפילו לגרש את הזבובים שעטים עליו, מרגישים שהוא נגמר..

שבוע טוב, מקווה שאני שואל בפורום הנכון, שאלה קצת מוזרה. אני בן 32, נשוי, ונראה צעיר מאוד לגילי, לעתים אף שואלים אותי אם אני מעל גיל 18. הנושא הזה גורם לי מאוד לחוסר ביטחון ואני כל הזמן מרגיש שאני צריך להסביר ולהוכיח את עצמי יותר מאחרים בעקבות זה. מה עוד שאני סובל מחרדה חברתית (היום ברמה יחסית קלה כבר אחרי טיפולים בעבר), מה שעלול לעתים להתפרש קצת כילדותי (למשל הסמקה). אני אשמח להמלצות לאיך ניתן להתמודד עם הבעיה. תודה רבה.

זה המשפט שאני בדרך כלל שומע, ש"בעתיד" זה יהפוך ליתרון. אבל מה עם ההווה? איך מתמודדים עם זה כרגע כשזה נחשב לחיסרון? שוב תודה על העזרה.

את יודעת במבי קראתי אותך שם למטה .... גם אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות חושבת איפה הילה , נטע , סנופקין ....ומעבר לדאגה עולה בי גם כעס שהן בחרו להעלם להן ולא להשאיר איזה הודעה שתסביר ...מה שמעיר את הדפוסים הדפוקים שלנו ישר לחשוב שחורות .. אני דווקא חשבתי על הילה הבוקר וחשבתי לי שהיא בטח סיימה את הלימודים ..ואולי גם את הספר ומעניין מה עם המשפט מול אבא שלה ...היא צמחה ועשתה המון דברים ועוד קודם לשידרוג נכנסה לכאן פחות...אז אוףף מותר ...לא ועם כבר נוגעים בדפוסים דפוקים אני חושבת שכשאנחנו מביטים בטיפול צריכים לראות מה כן עשינו ולא מה עוד נותר לעשות כי וואלה הגינה שלנו מלאה בעשבים שוטים מהסוג החזק ביותר ... מסכימה עם סוריקטה שיש דברים שכנראה ישארו כי זה הגרעין שנפגע אבל המון המון דברים גמישים וניתנים לטיפול ... וכן בצורת הטיפול של האנליזה הרבה יותר קשה פרידות וחופשים כי זה כמו ארבע או חמישה שבועות אצלי - ארבע חמישה מפגשים ..וכן המוות של אבא עוד יותר חידד את חרדת הנטישה ואת החסר ...ואיתם את החרדות והקושי ... תוסיפי לזה את ה"העלמות הפתאומית" של אודי ושל כולנו כאן ...ונו..את לא חושבת שאת דורשת מעצמך קצת יותר מידי .... מה היית אומרת לי עם הייתי אומרת שזהו אני לא ברת טיפול ורוצה לעזוב ... אתך שבוע חדש וטוב יותר

את יודעת ? ראיתי את עץ התודות והשמחה שפתחת ..רציתי לכתוב אבל לא הצלחתי... בשבוע שעבר ממש רבתי עם אמא צביה על הנסיעה שלה... די השתגעתי.. גם אמא צביה אמרה לי פתאום שזו פעם ראשונה שהיא נוסעת אחרי שאבא שלי נפטר.. אחרי שהיא אמרה את זה הרגשתי גל של כאב שאי אפשר בכלל לתאר... אנחנו נפגשות ארבע פעמים בשבוע, וזה הפך למשהו כל כך רגיל.. המון פעמים אני מגיעה אליה בפיג'מה.. אם היית אומרת לי שאת לא ברת טיפול לא הייתי מקבלת את זה בגלל שאת מאוד מאוד מחויבת.. אפילו פה בפורום את מאוד מאוד מחויבת... את אדם מקסים אביב.. מתה לדעת מה את לומדת... שלך-במבי.

אני מחוייבת את הולכת לטיפול 4 פעמים בשבוע במשך שנים ...זה לא האמא של המחוייבות !!!!!! וכאן בפורוםאת לא מחוייבת .. לדעתי את מוציאה דרך אמא צבייה כעס על המוות של אבא .על פרידות על נטישה .. כן ויש בך המון פחד ..פחד קיומי מהלבד .אולי כי כולנו גם סומכות כאן שהמטפלת בחופש אודי כאן ופתאום גילינו השנה שהכשלים הטכנים כאן מונעים לפעמים כניסה ...אבל צריך לזכור שבסוף דברים מתייצבים ונרגעים ....(אודי אחד המשפטים המופנמים 😊) ובקשר לעץ זה מה שיפה בו ...תכתבי אפילו מיליה אני כאן .. את לא חייבת וזה בסדר גם אם לא אבל לפעמים מילה אחת עושה את ההבדל ....אתך

חשבתי אם אפשר לפתוח עץ כזה של נעמה..עץ שמח? להתחיל אותו דווקא בתחילת שבוע, אולי בימי ראשון? אני כבר התחלתי, הרבה דברים קורים, פחות פוחדת לאבד את הטוב, פעם פחדתי שאם אני אשמח אז בטח אני אשלם על זה במשהו רע, כי לא מגיע לי לשמוח. היום חושבת שמגיע לי לשמוח בלי להתנצל, טוב לי עם בעלי בזמן האחרון, הדברים החלו להסתדר... טוב לי עם עצמי, פחות שונאת יותר מקבלת ואוהבת. ולמרות שקרו שני דברים שקשורים לבריאות שלי ושל ילדי, אני בסדר, הכל מטופל ומאמינה שיהיה טוב. אם זה בסדר, אז קוראת לעוד בנות לנסות לכתוב על השבוע שחלף ולפתוח בטוב. ואם תוכל להוסיף אודי, דבר טוב משלך גם יופי :) שבוע טוב ושנראה את הטוב! מיכל

נו אז מה את אומרת תפתחי אחד כזה כל שבוע .....אני אשמח ויש לנו גם סמילים :):) אבל מציעה כזה שאודי יענה עליו בחמישי אם ירצה או כלל לא כדי לא לסגור אותו ככה כל השבוע הוא ישאר מזמין ...

קודם כל סליחה ענקית ...לא הייתי צריכה להתערב בעניין העץ ואודי... זה העץ שלך ואני יודעת עד כמה חשוב לך התגובה של אודי ...אז קבלי את התנצלותי הכנה . ולשבוע .... קשה לי לכתוב כאן לגבי השבוע כי זה מרגיש חשוף אבל אני אנסה ... השבוע היה כאן המון יחד שחימם את הלב . הצלחתי להגיע למפגש משפחתי ספונטני שהיה מאוד נעים. התחלתי לחשוב מה אני עושה הלאה בלימודים וזה מרגש שאני חושבת גבוה . מצאתי שירים חדשים והיו עוד מליוני רגעי אושר.... תודה לך על האפשרות שיהיה יום מבורך....

יואו נעמה... הרבה עבר מאז שנפרדת מאיתנו. הזכרת לי נשכחות, כמה טוב יש לי לספר לעץ השמח שלך :) איך עודדת את כלנו תמיד!! כל יום רביעי פתחת עץ שמח, רצית שנמשיך אותך אך אף אחת לא יכלה להתחייב...רק את!!! אז לזכר ימים עברו: תקופה טובה עוברת עליי. החופש הגדול עושה לי טוב ולמשפחה. כבר לא חותמת במ. או מי ;) שלמה, מוכנה להקרא מיכל! פחות שחור לבן, יותר חיים צבעוניים, מקבלת שבטוב יש רע וברע טוב...גם אם קצת מסנוור לפעמים. נעמה החכמה!! איך את? עדיין בטיפול או שעזבת? עדיין שיחות עם עצמך? מקווה שיחות טובות! בטח סיימת מזמן ללמוד או אפילו עוד לומדת לימודי המשך בשביל הכייף? טוב לשמוע ממך ושאת במקום טוב!! תודה ששתפת! הרבה עזבו, במיוחד שהפורום השתדרג והשתנה והיו בעיות טכניות זה שיבש... מקווה שיחזרו לפחות שנדע משהו. שמחתי לקרוא אותך! שתמשיכי להיות אופטימית, אולי עוד ננסה לפתוח עצים שמחים עם כפכפים הולנדיים, יואו מעניין במבי אם ראית? ראית?במבי, כל הדימויים שלך לעץ זוכרת? מיכל, השלמה! והשמחה בחלקי לעת עתה.

מיכל, נעמה וכולכן.. כן.. אני זוכרת.. העץ חייך,פרש זרועות ,רקד מצד לצד ועגילי העלים שלאוזניו נעו ,זעו , כפכפיו ,כפכפים הולנדיים לרגליו, צבעוניים , מקישים פופ ,פופ ,פפ ,פפ.. וחיוך רחב ,עיניו בורקות,זוהרות,שמחות.. צבען ירוק.. וכשהתבונן למעלה השתקף מעט כחול בירוק .. יצר צבע חדש..כמו מבטיח.. משהו מזוהר הרקיע.. כן .. זוכרת.. וואוו,.. תוך כדי כתיבה וזיכרון הרגשתי שאני עוד מעט וחוטפת דום לב.. כמו אבא שלי.. אפסיק כאן.. מתנצלת שלא הצליח.. נעמה חיבוק לשובך ולכל מקום בו תהיי גם לך מיכל מקסימה.. לא מצליחה לכתוב פה ,אפילו לא אות.

דווקא כתבת המון מילים ואותיות .. משמחות ונעימות בוקר טוב ❤

במבי יקרה שלי! זכרונות זה דבר טוב לא? עצוב לי שכך את מרגישה עכשיו...וחבל שהטוב שלי מקלקל לאחרות... במקום...לא יודעת מה חשבתי לעצמי..אולי זה מדגיש את הרע של האחר? צר לי שכך את מרגישה בלב הרגיש והמיוחד שלך.

במבי אהובה, אני מדמה לי את העץ השמח באבל, כאוב, הגעגועים והבלבול שהוא בוכה מזינים את השורשים ונכנסים פנימה עמוק. ומדמה אותו, יחד עם האבל הבלתי נמנע הזה, גם עדיין איתן, ויציב. עצוב ומיואש, ולרגע שם לב לציפור שיושבת על אחד הענפים שלו, שמח בה, שמחה שעוד קהה ביחס לעצב, אבל שגם היא לאט לאט מחלחלת. ליבי איתך, יקירתי, קשה לאבד אבא, אולי אפילו במיוחד כשהוא לא כזה קרוב והלב לא יודע מה להרגיש. מקווה שלאט לאט תוכלי ליהנות גם מהציפורים הקטנות, ולא להרגיש רק את האבל המחניק. אוהבת, נעמה.

מיכל, את חמודה :) ואת נשמעת לגמרי שלמה... ומתחשק לי גם לכתוב, שחופשת הקיץ היא תמיד תקופה טובה לגננות ;-) (אבל בסדר, זה כבר סתם מתוך "מירמור" שלי, כעובדת שאין לה ממש ימי חופש...)

מיקה יקרה! זה בסדר, רגילה שכלם מקנאים בנו.;) אני גם חושבת שהחופש ארוך במיוחד לילדים ואם היו משכילים לעשות היו עושים כמו בחו"ל ששם אותו זמן חופש רק שבמסגרות הלימודים יש קייטנות מהמדינה כמו קייטנת החופש הגדול שבארץ שלנו לא ממש משכילים לעשות ויותר ימי חופש להורים ...אם מנחם אותך אז אנחנו לוקחות את העבודה שלנו הבייתה כל השנה....מכינים בבית, ומכינים בעבודה בזמן החופש במשך שבועיים לפחות מנקים ומסדרים( אין גמדים)מתקשרים הורים, אסיפות הורים, מסיבות.יש השתלמויות וימי הערכות שעליהם לא משלמים שעות נוספות. תמיד היו על חשבוננו..אנחנו מוציאות כספים מעצמנו על הילדים כי אף פעם הכסף של העירייה לא מספיק. כמו שבעלי אומר על עצמו מעולם לא הבאתי עט לעבודה...אנחנו מביאות המון דברים.. משכורות נמוכות. והלוואי שיכולתי לקחת חופש באמצע השנה כשלי מתאים!!אסור לנו גם לטוס לחו"ל אפילו אם יש לי ימים חופשיים כמו סוף שבוע למשל...פוחדים שלא נחזור ;) רוצה לטוס לחו"ל בחצי מחיר ממה שאני משלמת בקיץ!!! ועם כל עם ישראל בדוחק בשרה תעופה. משכורת נמוכה וחופשות יקרות..אין במה לקנא והחופש תמיד עם הילדים הפרטיים פלוס ילדים של אחרים כי אין להם מסגרת ו"תעשי טובה ליום אחד..." מספיק דברים?? חחח אבל כן, חופש טוב לכל אחד ולא תמיד היה לי טוב בחופש..סליחה שהוצאתי את כל העצבים..נמאס לשמוע על החופשים שלנו...שהמדינה תזיז את עצמה ושתתן לילדים קייטנות כמו בחו"ל מסובסדות! ומורה שרוצה לעבוד שיעבוד.ושימי העבודה של ההורים יגדלו! אני בעד....כל מה שכתבתי לא מופנה אלייך יקירתי. אלא באופן כללי תמיד הדשא של השכן ירוק יותר וזה לא בהכרח. ועכשיו ברשותך אפנה שוב לטוב שעוטף אותי.

מיכלי לא יכולה לא להידחף כל כך יפה לך החיוך והשמחה והלב שמלא בטוב שרק ימשיך ככה .. וזה בסדר גם נפילות ועצירות ....זה נקרא איזון כשזה יחד

איזון. מילה שמתחילת הטיפול מלווה אותי..שנים. המתנה הראדונה שהבאתי לה היו מלחיות. מלח ופלפל וכתבתי לה שנדע את המינון והאיזון המתאים. משהו כזה

מיכל, כיף לשמוע על השלמות הרבה יותר הזו! וכיף לראות אותה... אני עדיין בטיפול, אבל פחות אינטנסיבי, ופחות כי אני חייבת ויותר כי יש לו מה לתת לי. השאלה שלך על שיחות עם עצמי הפתיעה אותי לרגע, כי גרמת לי להבין שהן פחות נוכחות. אני מתלבטת עם עצמי, תוהה, אבל יש פחות תחושה של שני צדדים שונים, שני צדדים שהאחד יכול לטרוף את השני. אולי זו האינטגרציה, ששני הצדדים אומרים "אני", "אני כועסת על הבן אדם הזה, אני לא מרגישה בנוח עם הכעס הזה, אבל אני עומדת מאחוריו" או "אני לא מרוצה מעצמי, אבל אני יודעת שזה מה שיש". תודה על השאלה הזו, היה מעניין לחשוב אותה. :) ואני ממשיכה ללמוד, וכנראה אמשיך ואמשיך ואמשיך. אוניברסיטה היא מקום שנעים להיות בו, לחשוב עם אנשים חכמים ומרגשים וליצור מחשבות משל עצמי. לא יודעת מה יהיה איתי הלאה, כי עולם האקדמיה די מגעיל ורווי פוליטיקות שאין לי פניות נפשית אליהן, אבל גם קצת כיף פה. נחכה ונראה לאן אתגלגל... את נהדרת, מיכל. וריגשת אותי בטירוף עם העץ השמח שפתחת מקווה שתמשיכי לא להתנצל כשאת שמחה (וגם לא כשאת עצובה, גם על זה אין מה להתנצל). נעמה.