פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום. אני מעוניינת לדעת: א. האם קיים כזה קורס העומד בפני עצמו, או האם הוא מתקיים רק כחלק מלימודי פסיכולוגיה. ב. היכן ניתן לברר ? באוניברסיטאות? האם ניתן ללמוד שם רק קורס אחד ולא להכנס לתוכנית לימודים שלימה? אודה לכם על תשובה נטע

נטע שלום רב, את יכולה לבדוק באוניברסיטאות השונות במחלקות לעבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, ובנוסף את יכולה לבדוק גם במקומות שמלמדים תרפיה באומנויות (מכללת בית ברל-המדרשה לטיפול באומנויות בכ"ס, לזלי קולג' בנתניה, סמינר הקיבוצים וכדומה). בכל המקומות הללו ישנן תוכניות לימוד מלאות, וייתכן שניתן גם ללמוד רק קורסים יחידים. בהצלחה, טלי פרידמן

.

שלום יש כאן מישהו שכל הזמן מגיב ולא כותב שום דבר או חוזר על ההודעה המקורית כתגובה זה קרה כתגובה לדגנית בצהריים ועכשיו כתגובה להודעה שרשמתי לנטעלי אי אפשר לחסום אותו מלהיכנס לפורום הזה או משהו כזה? מקווה לתשובה אפרת

לא, אי אפשר. פשוט מתרגלים ומתעלמים, ככה זה עובד בפורומים של דוקטורס.

אפרת כתב/ה: > > שלום > יש כאן מישהו שכל הזמן מגיב ולא כותב שום דבר או חוזר על ההודעה > המקורית כתגובה > זה קרה כתגובה לדגנית בצהריים ועכשיו כתגובה להודעה שרשמתי לנטעלי > אי אפשר לחסום אותו מלהיכנס לפורום הזה או משהו כזה? > > מקווה לתשובה > > אפרת >

אני סובלת מגלי דיכאון , ובעקבות טיפול בעבר בפריזמה - פרוזאק , יצאתי מהדכאון - לאחרונה בעקבות גל נוסף של דיכאון לקחתי 2 פריזמה ליום למעלה מחודש והתרופה לא עזרה , הרופא החליף לי לסרוקסט - תוך כמה זמן עליי להרגיש שינוי לטובה ?

הי דני.... קיבלתי סרוקסט לטיפול בחרדות ולא דיכאון אבל אולי אוכל לעזור : השיפור חל אחרי כשלושה שבועות ואח"כ , כל כמה זמן ( למרות שכבר נראה שהכל מצויין ) יש אפילו שיפור נוסף - !!!! מן עליית מדרגה והתבססות של ה"מאוזן" אחרי שנתיים טיפול אני מרגישה מצויין , המשבר הוא משהו רחוק שלמדתי והפנמתי לטובה והסרוקסט עדיין אתי - חברה נהדרת שבעזרת 50מ"ג ליום החזירה אותי להיות מי שהייתי ללא שום תופעות לוואי. הרבה בהצלחה

דני שלום מדוע אינך שואל את הרופא שלך ? מכל מקום התחלת שנוי אמרוים להרגיש תוך שבועיים שלושה אם אין שנוי - יש צרוך לשקול שנוי בטפול בהצלחה עמי

היי שוב תראי לפי דעתי יופי זה באמת דבר חשוב אבל מה שחשוב זה לקבל את עצמך ולא משנה איך את נראית :) אז לך אין בעיה כי תראי הרושם הראשוני נוצר לפי המראה החיצוני אז כבר יש לך את ההתחלה אני בטוחה שאין לך רק חסרונות כמו שאת אומרת . זה תלוי בגישה שלך כלפי עצמך. למשל בקשר אלי.. יש לי עודף משקל ונורא קשה לי לא לאכול כי כנראה כבר התרגלתי וגם המצב בבית לא טוב בכלל לפחות מבחינתי ואין לי אף אחד שאפשר לדבר איתו ואיך אצלך? גם לך יש בעיות בבית? את לומדת בתיכון עכשיו? או שכבר סיימת? לפי דעתי את יכולה לנסות לבנות ביטחון על זה שכשמתחילים איתך.. תנסי לבנות קשר עם מישהו מהם שמצא חן בעינייך, זה יכול לעזור לך. אבל אולי אני טועה מקווה שאת מרגישה טוב :) אפרת

.

שלום לכל מי שיכול לסייע לי. אני אשה בריאה נפשית ופיזית,בת 47, לא נהגתי ברכב מזה 14 שנה. לפני כחודשיים חזרתי לנהוג ברכב קטן , ואני נוהגת בחוכמה וברגיעה, ומשתלבת היטב בתנועה האכזרית של תל אביב וסביבותיה. אנסה לתאר את תחושת החרדה, ואת אופי הדרך בה היא מתרחשת:-- כשאני עולה על אוטוסטרדה, כדוגמת נתיבי איילון, או על כביש רחב( כוונתי לדרך שהיא יותר מ2 מסלולים), אני מרגישה שאני יכולה וחייבת לנהוג רק ,אני חוזרת, ר ק ב צ ד י מ י ן , אני חשה מאויימת מהמכוניות -המשאיות-האוטובוסים כאשר אני מנסה לנהוג בנתיב אמצעי, זו תחושה של "קטנה וזערורה" מול כלי רכב ענקיים. בנוסף- כשאני צריכה לנהוג על גשר- לדוגמא גשר שיפמן בתל אביב- ממש מול תחנת הרכבת- לראשונה חשתי בהלמות פטישים בלב, בנס לא הסתיים הדבר בתאונה. .... אינטואיטיבית וללא כל ידע על כך מראש, התחלתי לדבר אל עצמי בקול רם, כמו מנסה להסיח את דעתי מהמצוקה בה אני שרוייה, ולשכנע את עצמי בקול רם שאני מייד מסיימת את הנהיגה בקטע הבעייתי הזה, ואכן כך התגברתי אינטואיטיבית על התופעה המפחידה הזו. מיותר לציין כי באותו היום חזרתי הביתה ממש חולה וחלשה, ומאוד מוטרדת מעוצמת התופעה הלא מוכרת הזו. כמובן שלא בחרתי מאז יותר לנהוג דרך הגשר הזה, שהוא הנתיב המוביל אותי ממקום עבודתי הביתה, אלא אני עוקפת אותו (ואת סימפטום החרדה הזה) בדרכים חלופיות. כעבור מספר שבועות בחנתי את עצמי ביום שבת בבוקר (כשאין תנועה אגרסיבית), ונסעתי על גשר שיפמן בנתיב הכי ימני שקיים.....וזה עבר לא רע.. אבל ברור לי שזוהי סיטואציה מקילה, כשאין תנועה... אני חייבת להדגיש כי בגלל שלא נהגתי כל כך הרבה שנים (בשל בעיה כלכלית ,לא רפואית חלילה)-- לא הייתי מודעת לקיומה של בעייה זו... ולכן לא ניסיתי להתמודד איתה ולהתגבר עליה כבר מזמן. מאז עליתי על העניין ,אני מצויידת בבקבוק מיים צמוד, מסטיק-סוכריה- יש בי תחושה שמשהו מתוק עוזר לי . ברצוני לציין, דבר חשוב:--בעבר- לפני כ-20 שנה, עת נהגתי בארה"ב ,ובכניסה לסן פרנסיסקו, על הגשרים הענקיים נתקפתי לראשונה בהרגשת חידלון שכזו, ומאז, הפסקתי לנהוג באיזורים כל כך מאיימים. האם ייתכן שהגוף שלי "זוכר" את התופעה הזו?? האם אני "אלרגית " לגשרים? אינני יודעת איך להתנהג, מצד אחד אני מרגישה מאוד בטוחה ביכולתי לנהוג, ומצד שני יש בי חשש מסוים מידי יום - שמא תופעת החרדה "תבקר" אותי על הכביש??? זהו מצב מלחיץ, מדאיג, ולא בריא. אנא-- יעוץ-- איך לנהוג? איך לטפל? למי לפנות? האם זה יעבור לבד? אני מאוד נסערת ומאוד חוששת ---הייתכן שאסור לי לנהוג בכלל?? מודה מאוד לכל מי שיכול לסייע בנושא הכל כך לא מוכר לי . אפשר לענות לי ישירות למייל שלי [email protected] או בפורום זה. הרבה תודה. דנה

דנה שלום את מתארת סוג של חרדת ביצוע אשר ממוקדת בנושא נהיגה. האם אכן המיקוד רק בנהיגה או שישנם נושאים נוספים המעוררים אי שקט או חרדה? בעיקרון עשית צעד חשוב מאוד כשהתחלת לנהוג. כמובן שזה לא קל. הבעיה שהחרדה וחוסר הביטחון עלולים לפגוע בתפקודך בכביש ולכן כדאי לעשות משהו כדי להתגבר על כך. דרך לביצוע עצמי זה כמובן להמשיך לנהוג ואולי לקחת מספר שיעורי נהיגה כדי להגביר את הביטחון. אולם לאור מה שאת מתארת יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בצורה ממוקדת בבעיה (אם אכן המיקוד רק בנהיגה). לשאלתך, בהחלט יתכן שיש לך סוג של זיכרון טראומטי מנהיגה בעבר שגורם לך לחרדה כיום. למעשה פיתחת סוג של התניה וחשיבה שלילית שיוצרים מראש מתח סביב הנהיגה. אני מאמין שבמספר פגישות מועט יחסית ניתן לטפל בבעיה. אני מצרף מאמר שכתבתי כאן באתר בנושא טיפול בחרדה ובמיוחד בחרדת טיסות. הנושא שלך כמובן שונה אבל הרעיון הוא בסך הכל אותו רעיון וגם שיטות הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד ד"ר אורן קפלן [email protected] מדוע קיימת פעמים רבות הסתייגות מטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד ? הטיפול הפסיכולוגי הוא תהליך שאורך פעמים רבות זמן רב. אנשים הפונים לייעוץ פסיכולוגי תוהים לעיתים מדוע לא ניתן להאיץ את התהליך ו"לחסל" את הבעיה מייד. אילו הנפש היתה מכשיר אלקטרוני עם תוכנית הפעלה מוכרת וידועה, סביר להניח שניתן היה בקלות לאתר את הבעיה, כמצופה, ו"לתקן" אותה. אולם הנפש אינה מערכת הפעלה מוגדרת ופועלים בה כוחות רבים, גלויים וסמויים. הבעיה שבגללה פונים לטיפול פסיכולוגי היא על פי רוב אינטראקציה ייחודית וסובייקטיבית בין כוחות נפש שונים ולכן נדרש בד"כ תהליך פסיכולוגי ארוך להבינם ולשנותם. תהליכים שנוצרו במהלך חודשים ושנים ארוכות אינם ניתנים לטיפול כירורגי מהיר. טיפול כזה אינו יעיל ועלול להפר שיוויי משקל עדינים והגנות שנוצרו עם השנים. למשל, בחור עם קשיים ביצירת קשר זוגי היה חשוף בילדותו להתעללות נפשית. הוא פיתח בשל כך מנגנונים של זהירות ממגע אנושי. זהו מנגנון ששמר עליו במשך שנים בצורה חיובית שכן בצורה כזו היה מסוגל לשרוד מבחינה נפשית ע"י הגנה של בידוד. אולם בבגרותו המנגנונים הללו שנחקקו בו בעבר מפריעים לו להתמודדות עם המשך החיים התקינים ובהקמת משפחה. במצב כזה אין להוריד את שכבת ההגנה בבת אחת. דרוש תהליך הדרגתי שמאפשר שמירה על שיווי משקל נפשי ורגשי. ניסיון להפעיל שיטות קצרות מועד במקרים בהם יש צורך בשינוי אישיותי עלול להיות חסר תועלת. עם זאת, לעיתים שיפור תפקודים ספציפיים באמצעות טיפול ממוקד אפשרי גם במקרים הללו. מהו טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד הטיפול הפסיכולוגי הממוקד אינו תופעה חדשה. להיפך, פעולת הפסיכולוגים ההתנהגותיים קדמה לפופולריות שצברה לאחר מכן הפסיכולוגיה הדינמית שהחלה עם פרויד. הסיבה לחידוש ההתעניינות בטיפול הממוקד בתקופה הנוכחית היתה מהסיבה ה"פרוזאית": כסף. הביטוח הרפואי בעולם המערבי ביקש לצמצם עלויות וסירב לממן טיפולים ארוכי מועד. גם בישראל צמצמו קופות החולים את תמיכתם בטיפול הפסיכולוגי הנפשי. כיום קיים תור המתנה של חודשים ואף יותר לטיפול פסיכולוגי ברוב המסגרות של השירות הציבורי בישראל. הדבר הופך את שירותי בריאות הנפש לכמעט תיאורטיים במקרים רבים. התופעה הביאה למחקר ופיתוח של שיטות טיפול קצרות מועד. אולם השימוש בשיטות קצרות מועד אינו בהכרח "מוצר" פחות טוב מטיפול ארוך. מסתבר שבמקרים מסויימים עדיף דווקא הטיפול הממוקד והמהיר על פני הטיפול הארוך. זאת משני טעמים. ראשית, בטיפול קצר המועד נחסך סבל נפשי ופגיעה בדימוי עצמי שעלולים ללוות טיפולים ארוכי מועד. אולם חשוב מכך, ישנן בעיות מסויימות שבהן טיפול פסיכולוגי דינמי ארוך אינו יעיל. דווקא הטיפול הממוקד יכול לפתור בעיות מסויימות בצורה יעילה יותר. למשל, שינוי התנהגויות כפייתיות יעיל יותר בטיפול הממוקד בהתנהגות הלא רצויה. יש להדגיש, עם זאת, שמאחורי התנהגויות אלו קיימים לרוב מרכיבים פסיכולוגיים מורכבים הדורשים הבנה דינמית מעמיקה. שינוי הסימפטום אינו מצביע בהכרח על חיסול מוחלט של הבעיה הפסיכולוגית. קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות שונות המגדירות עצמן כממוקדות וקצרות מועד, החל מהגישה הדינמית ועד הגישה הקוגניטיבית וההתנהגותית. מקובל לראות בטיפול קצר מועד כטיפול שאורך עד 12 פגישות. עם זאת, לעיתים מדובר בטיפולים של פגישות בודדות, ולעיתים עד חצי שנה. טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד בהפרעות חרדה מהן הפרעות חרדה? מדובר במגוון רחב למדי של בעיות פסיכולוגיות שיכולות לבוא לביטוי בצורות שונות. לעיתים מדובר בהתקפי חרדה המורגשים היטב ומלווים בתגובות רגשיות ופיזיולוגיות מסוגים שונים. אולם לעיתים מדובר בתגובות עקיפות יותר. למשל, מחשבות או התנהגויות כפייתיות שייכות למשפחה זו וכן פוביות שונות. כך גם פוסט טראומה, תגובה לאירוע שנחווה על ידי הפרט בצורה טראומתית וגורם לכך שהאירוע משוחזר שוב ושוב בדימיון מבלי יכולת לשלוט ולהפסיק את המחשבות החודרניות. לא תמיד ניתן לדעת את מקור החרדה. לדוגמה, אנשים שונים מדווחים על חרדת טיסות. מדובר בהרגשה לא נעימה בזמן הטיסה או אף הימנעות מטיסה. חלק מהאנשים מסוגלים לדווח שהתופעה החלה לאחר אירוע מסויים, למשל, נחיתת חרום של מטוס בעבר. אולם רוב האנשים אינם יודעים למקד את מקור הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי הממוקד במצבים כאלה יכול להגיע ממספר כיוונים. ראשית, חשובה ההבנה הנפשית והאישית של המטופל והסטורית החיים שלו. למשל, אדם עם צרכי שליטה חזקים שחייב להיות "עם רגליים על הקרקע" עלול להרגיש שחווית הטיסה היא חוויה נטולת שליטה וזו הסיבה לחרדותיו. אולם פעמים רבות החרדה נוצרת כאינטראקציה של גורמים רבים קשים לאיתור. ניתן לטפל בחרדה כזו באמצעות שיטות קוגניטיביות והתנהגותיות, ואף לחזק את התהליך על ידי היפנוזה. אתן למשל דוגמה להתמודדות קוגניטיבית עם חרדת טיסות. אחד הדברים המעניינים בחרדת טיסות הוא החשיבה השלילית הלא מודעת שנוצרת בשל שפה ייחודית בה נוקטות רשויות וחברות התעופה (כמובן שלא במתכוון): אנחנו מגיעים ל"טרמינל" ומייד נעטפים באווירה סופנית (טרמינלית). לאחר מכן עולים ל"אולם היוצאים" ורואים דוכן לביטוח חיים שמעורר מחשבה על כך שבקרוב נראה את העולם הבא. כך גם מגיעה "קריאה אחרונה" לנוסעים. ברגליים מהוססות אנו פונים למטוס המוקף באמצעי ביטחון. במטוס עצמו מייד מסבירים מה צריך לעשות כשהמטוס מתרסק, והיכן יציאות החרום. מסבירים לנו שאנו מתכוונים "לעקוף את הסערה" ומלמדים אותנו שמזג אויר סוער או כיסי אויר הם דבר מסוכן. לקראת הנחיתה אם נותר עוד שביב תקווה מסביר הטייס שאנו מתקרבים ל"יעד הסופי". אנא הישארו במקומותיכם עד שנגיע ל"שער היציאה". לאיזו מסקנה מגיע נוסע סביר לאחר תהליך למידה כל כך מדוייק ודקדקני? שטיסה היא דבר מסוכן מאוד, ומפתח חרדת טיסות להבא. מודעות לקיומן של הסוגסטיות השליליות הללו מאפשרת להתנגד להן. ניתן ללמד את המטופל שבכל פעם שחברת התעופה תנקוט ב"שפת ההפחדה" הוא יעמוד מנגד ויאמר לעצמו ש"עלי לא מאיימים ככה". שום דבר אינו "טרמינלי", ומטוס הוא אחת השיטות הבטוחות יותר שקיימות לנוע ממקום למקום. סימנים שונים ל"התרסקות קרובה של המטוס" (רעש מוגבר של המנוע וכד') הם סימנים טבעיים ורגילים למהלך טיסה, וניתן ללמוד אותם מראש ולהתכונן אליהם. להסברים הקוגניטביים הללו ניתן לשלב שיטות התנהגותיות, למשל, "הכהייה שיטתית" שבה חושפים את המטופל בשלבים ובצורה מבוקרת למושא החרדה שלו, עד שהוא מסוגל לשאת את החרדה. שיטות כגון היפנוזה ו EMDR משתלבות בצורה יעילה בטיפולים הממוקדים (ראו פירוט בהמשך). בדוגמא הנ"ל, שלושה עד ארבעה מפגשים עשויים להספיק כדי להפסיק חרדת טיסות, גם אם נמשכה שנים רבות. עם זאת, יש לזכור שבמידה והבעיה משולבת עם בעיות נפשיות נוספות הפתרון יהיה בד"כ מורכב וממושך יותר. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ונובעת מטווח זמן קצר יותר, כך הסיכוי לפותרה במהירות ובצורה ממוקדת גבוה יותר. לסיום, אפרט מעט על שתי השיטות שציינתי קודם, אשר צוברות פופולריות בתקופה האחרונה בתחום של טיפול ממוקד וקצר מועד: EMDR והיפנוזה. EMDR מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר מרכיבים ייחודיים. הרעיון הוא לגעת בנושאים מטרידים כמו פוסט טראומה או פוביה, ולנסות להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל לגבי אותם נושאים. הטראומה או הפחד יכולים להיות עצומים אבל לעיתים קרובות מדובר גם בנושאים פחות קיצוניים אך שפוגעים באיכות החיים ורוצים להיפתר מהם. כך שניתן להשתמש בשיטה מנושאים טראומתיים אופייניים כמו הלם קרב, פיגועים, תקיפה מינית, תאונות דרכים וכדומה, ועד סוגי חרדות כמו פוביות מחיות, חרדת בחינה, פחד לטוס, להופיע בפני קהל, ועוד ועוד. בתהליך הטיפולי יש מרכיבים של היזכרות באירוע או במחשבה המטרידה, נגיעה בסוג המחשבות סביב אותם אירועים ובמשמעותן על תפיסת העצמי וניסיון לעצב צורת הסתכלות חדשה על כל אלו יחדיו. כל זאת נערך תוך שימוש בתנועות עיניים מהירות המונחות על ידי המטפל, דבר שמגביר את יעילות הטיפול ועל שמן גם שם השיטה. יש שמשייכים לטכניקה הזו הסברים היפנוטיים. דווקא מייסדי השיטה טוענים שלא מדובר בתהליך היפנוטי אלא בדרך קוגניטיבית ליצור תגובה מוחית ייחודית שיוצרת אינטגרציה בין צד ימין של המוח וצידו השמאלי, מתוך הנחה שלפחות חלק מזיכרון הטראומה נחקק בצד הימני של המוח (שאינו ורבלי ולכן המידע הנחקק בו הוא יותר אינטואיטיבי ולא-מודע) ועל ידי פעולת העיניים נוצר ערוץ גם לצד השמאלי של המוח (שלו יכולת ורבלית והבנה סמנטית) וכך למעשה עוברת הטראומה עיבוד. התרגום לראשי התיבות של השיטה הוא "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים" (Eye Movement Desensitization and reassessment). היא פותחה בארה"ב ומופעלת היום במקומות שונים בעולם וגם בישראל. השיטה מניחה שכשאדם מוטרד מאוד מדבר כלשהו מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן רגיל ונוצרת מעין בועית זיכרון שאיננה נשכחת כמו אירועים רגילים. כאמור, הטענה היא שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח שאינו מאפשר עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה הקשה). הטכניקה הטיפולית משתמשת בתנועות עיניים מהירות תוך כדי עיבוד הטראומה בזמן הטיפול בדומה למה שקורה בשנת חלום כאשר העיניים נעות במהירות. יתכן לפיכך שהטכניקה יוצרת סימולציה לתהליך הקורה בשינה, שידוע כמשפיע על עיבוד חוויות ולמידה. התוצאה היא שנוצרת אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין המשמעות המילולית שלה, וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). במצבים בהם הטיפול ב EMDR מתאים, התוצאות מרשימות מאוד. לעיתים בעיות קשות שנמשכות זמן רב נפתרות תוך מפגשים טיפוליים ספורים. עם זאת, זו לא תרופת פלא והיא איננה מתאימה לכל מצב. ככל שהבעיה ממוקדת יותר כך סיכוי פתרונה המהיר טוב יותר. לעומת זאת, לבעיות שנגררות שנים רבות ולהן השלכות על היבטים רבים של החיים, נדרש בד"כ טיפול ארוך בהרבה. בכל מקרה, גם במקרים כאלה ניתן להיעזר בשיטה כחלק מהטיפול הנרחב. ניתן לעיין בהסברים נוספים באינטרנט, למשל ב http://www.emdr.com היפנוזה היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירות מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא לזה בשם). בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או להאיץ טיפולים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר כלפי היפנוזה הוא של אובדן שליטה, שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה וכדומה. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בטכניקות היפנוטיות רבות המטופל כלל אינו מדבר בזמן ההיפנוזה. מהפנטים מודרניים אינם משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה העצמית מהווה פעמים רבות מטרה מרכזית בטיפול כך שהמטופל יכול לקחת את הכלים אותם למד בזמן הטיפול ולהשתמש בהם בהתמודדות מול המצבים בגללם פנה לטיפול. חשוב להדגיש שההיפנוזה אינה כלי שמגיע לבדו בטיפול הפסיכולוגי. המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול בחרדות, פוביות וכדומה. כמו כן, ניתן להשתמש בהיפנוזה לשם התגברות על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, ילדים) או בכאבים כרוניים.

תודה על תגובתך, ד"ר קפלן. לשאלתך, אני חושבת כי תופעת החרדה ממוקדת ר ק בעניין הנהיגה. אני מנסה לחשוב מתי היה לי סימפטום דומה, ונזכרת כי לפני מספר שנים, בהופעה של מייקל ג'קסון בפארק הירקון בתל אביב, (להזכירך- אני כיום אשה בת 47- ) לקחתי להופעה ההמונית הזו את בני בן ה-12 אז, והיתה לי תחושה מאוד לא נוחה להמצא באמצע ים של אנשים (מדובר בחמישים אלף איש ויותר להערכתי....ולהערכת המשטרה). הבן שלי רצה להיות באמצע וקרוב לבמה, ואני הרגשתי חד משמעית כי אינני מסוגלת, היתה זו אי נוחות גופנית, שהתבטאה בהרגשה כללית לא טובה, דפיקות לב מואצות, ולכן ניתבתי אותנו לשבת בשוליים של אתר ההופעה, על הגבעה, איפה "שיש יותר אויר"- כך תרצתי לעצמי ולו. כמובן שהרגשתי מצויין רחוק יותר מההיסטריה החולנית המאפיינת ארועים המוניים מסוג אלו. במחשבה נוספת, (כיום כסנגורית לעצמי)-- אני באמת חושבת שאולי ל א רציתי אז להיות כמו מאות הבנות שמתעלפות מהתרגשות ומהרגשת מחנק כשהן נמצאות במופעים פומביים.... אני חוזרת ברשותך לעניין הנהיגה- לפני שעליתי על הכביש- לקחתי-4 שעורי התרעננות. מורה הנהיגה שהדריך אותי חיזק אותי ואמר שלדעתו אני כשירה לנהוג, וכי אני בהחלט נזכרת בנהיגה, ובעקרונותיה, וממשיכה בה כאילו כלום לא קרה....למרות 14 השנים בהן לא נהגתי (כי לא היה ברשותי רכב, בעקבות גרושיי), ולא התחככתי עם התנהגות נהגים על הכביש. לסיכום הרגשתי- בנהיגה היומיומית לעבודה, מרמת גן לתל אביב, בנתיבי דרכים מוכרות, אינני מרגישה בקביעות את תופעת החרדה, אינני מפחדת לנהוג, ההחלטה שלי לנהוג היא נחושה, אני אף לוקחת חברה טרמפיסטית איתי לים בשבתות בקביעות,אך אותם קטעים של אוטוסטרדות ,כבישים רבי מסלולים, גשרים, כל אלה גורמים לי לאי-נוחות(מהסוג שתיארתי בפנייתי הראשונית מאתמול), ולתחושה שזה צריך להיות אחרת. ד"ר קפלן-- האם ניתן לעזור לי על ידי שיחות? האם אצטרך ליטול תרופות? אנא סבר את אוזניי ועיניי. הרבה תודה דנה ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > דנה שלום > את מתארת סוג של חרדת ביצוע אשר ממוקדת בנושא נהיגה. האם אכן > המיקוד רק בנהיגה או שישנם נושאים נוספים המעוררים אי שקט או חרדה? > בעיקרון עשית צעד חשוב מאוד כשהתחלת לנהוג. כמובן שזה לא קל. > הבעיה שהחרדה וחוסר הביטחון עלולים לפגוע בתפקודך בכביש ולכן כדאי > לעשות משהו כדי להתגבר על כך. דרך לביצוע עצמי זה כמובן להמשיך > לנהוג ואולי לקחת מספר שיעורי נהיגה כדי להגביר את הביטחון. אולם > לאור מה שאת מתארת יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל > בצורה ממוקדת בבעיה (אם אכן המיקוד רק בנהיגה). לשאלתך, בהחלט > יתכן שיש לך סוג של זיכרון טראומטי מנהיגה בעבר שגורם לך לחרדה > כיום. למעשה פיתחת סוג של התניה וחשיבה שלילית שיוצרים מראש מתח > סביב הנהיגה. אני מאמין שבמספר פגישות מועט יחסית ניתן לטפל בבעיה. > אני מצרף מאמר שכתבתי כאן באתר בנושא טיפול בחרדה ובמיוחד בחרדת > טיסות. הנושא שלך כמובן שונה אבל הרעיון הוא בסך הכל אותו רעיון > וגם שיטות הטיפול. > בברכה > ד"ר אורן קפלן > > > טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד > ד"ר אורן קפלן [email protected] > > מדוע קיימת פעמים רבות הסתייגות מטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד > ? > הטיפול הפסיכולוגי הוא תהליך שאורך פעמים רבות זמן רב. אנשים > הפונים לייעוץ פסיכולוגי תוהים לעיתים מדוע לא ניתן להאיץ את > התהליך ו"לחסל" את הבעיה מייד. אילו הנפש היתה מכשיר אלקטרוני עם > תוכנית הפעלה מוכרת וידועה, סביר להניח שניתן היה בקלות לאתר את > הבעיה, כמצופה, ו"לתקן" אותה. אולם הנפש אינה מערכת הפעלה מוגדרת > ופועלים בה כוחות רבים, גלויים וסמויים. הבעיה שבגללה פונים > לטיפול פסיכולוגי היא על פי רוב אינטראקציה ייחודית וסובייקטיבית > בין כוחות נפש שונים ולכן נדרש בד"כ תהליך פסיכולוגי ארוך להבינם > ולשנותם. תהליכים שנוצרו במהלך חודשים ושנים ארוכות אינם ניתנים > לטיפול כירורגי מהיר. טיפול כזה אינו יעיל ועלול להפר שיוויי משקל > עדינים והגנות שנוצרו עם השנים. למשל, בחור עם קשיים ביצירת קשר > זוגי היה חשוף בילדותו להתעללות נפשית. הוא פיתח בשל כך מנגנונים > של זהירות ממגע אנושי. זהו מנגנון ששמר עליו במשך שנים בצורה > חיובית שכן בצורה כזו היה מסוגל לשרוד מבחינה נפשית ע"י הגנה של > בידוד. אולם בבגרותו המנגנונים הללו שנחקקו בו בעבר מפריעים לו > להתמודדות עם המשך החיים התקינים ובהקמת משפחה. במצב כזה אין > להוריד את שכבת ההגנה בבת אחת. דרוש תהליך הדרגתי שמאפשר שמירה על > שיווי משקל נפשי ורגשי. ניסיון להפעיל שיטות קצרות מועד במקרים > בהם יש צורך בשינוי אישיותי עלול להיות חסר תועלת. עם זאת, לעיתים > שיפור תפקודים ספציפיים באמצעות טיפול ממוקד אפשרי גם במקרים הללו. > > מהו טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד > הטיפול הפסיכולוגי הממוקד אינו תופעה חדשה. להיפך, פעולת > הפסיכולוגים ההתנהגותיים קדמה לפופולריות שצברה לאחר מכן > הפסיכולוגיה הדינמית שהחלה עם פרויד. הסיבה לחידוש ההתעניינות > בטיפול הממוקד בתקופה הנוכחית היתה מהסיבה ה"פרוזאית": כסף. > הביטוח הרפואי בעולם המערבי ביקש לצמצם עלויות וסירב לממן טיפולים > ארוכי מועד. גם בישראל צמצמו קופות החולים את תמיכתם בטיפול > הפסיכולוגי הנפשי. כיום קיים תור המתנה של חודשים ואף יותר לטיפול > פסיכולוגי ברוב המסגרות של השירות הציבורי בישראל. הדבר הופך את > שירותי בריאות הנפש לכמעט תיאורטיים במקרים רבים. התופעה הביאה > למחקר ופיתוח של שיטות טיפול קצרות מועד. > אולם השימוש בשיטות קצרות מועד אינו בהכרח "מוצר" פחות טוב מטיפול > ארוך. מסתבר שבמקרים מסויימים עדיף דווקא הטיפול הממוקד והמהיר על > פני הטיפול הארוך. זאת משני טעמים. ראשית, בטיפול קצר המועד נחסך > סבל נפשי ופגיעה בדימוי עצמי שעלולים ללוות טיפולים ארוכי מועד. > אולם חשוב מכך, ישנן בעיות מסויימות שבהן טיפול פסיכולוגי דינמי > ארוך אינו יעיל. דווקא הטיפול הממוקד יכול לפתור בעיות מסויימות > בצורה יעילה יותר. למשל, שינוי התנהגויות כפייתיות יעיל יותר > בטיפול הממוקד בהתנהגות הלא רצויה. יש להדגיש, עם זאת, שמאחורי > התנהגויות אלו קיימים לרוב מרכיבים פסיכולוגיים מורכבים הדורשים > הבנה דינמית מעמיקה. שינוי הסימפטום אינו מצביע בהכרח על חיסול > מוחלט של הבעיה הפסיכולוגית. > > קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות שונות המגדירות עצמן כממוקדות > וקצרות מועד, החל מהגישה הדינמית ועד הגישה הקוגניטיבית > וההתנהגותית. מקובל לראות בטיפול קצר מועד כטיפול שאורך עד 12 > פגישות. עם זאת, לעיתים מדובר בטיפולים של פגישות בודדות, ולעיתים > עד חצי שנה. > > טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד בהפרעות חרדה > מהן הפרעות חרדה? מדובר במגוון רחב למדי של בעיות פסיכולוגיות > שיכולות לבוא לביטוי בצורות שונות. לעיתים מדובר בהתקפי חרדה > המורגשים היטב ומלווים בתגובות רגשיות ופיזיולוגיות מסוגים שונים. > אולם לעיתים מדובר בתגובות עקיפות יותר. למשל, מחשבות או > התנהגויות כפייתיות שייכות למשפחה זו וכן פוביות שונות. כך גם > פוסט טראומה, תגובה לאירוע שנחווה על ידי הפרט בצורה טראומתית > וגורם לכך שהאירוע משוחזר שוב ושוב בדימיון מבלי יכולת לשלוט > ולהפסיק את המחשבות החודרניות. > לא תמיד ניתן לדעת את מקור החרדה. לדוגמה, אנשים שונים מדווחים על > חרדת טיסות. מדובר בהרגשה לא נעימה בזמן הטיסה או אף הימנעות > מטיסה. חלק מהאנשים מסוגלים לדווח שהתופעה החלה לאחר אירוע > מסויים, למשל, נחיתת חרום של מטוס בעבר. אולם רוב האנשים אינם > יודעים למקד את מקור הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי הממוקד במצבים כאלה > יכול להגיע ממספר כיוונים. ראשית, חשובה ההבנה הנפשית והאישית של > המטופל והסטורית החיים שלו. למשל, אדם עם צרכי שליטה חזקים שחייב > להיות "עם רגליים על הקרקע" עלול להרגיש שחווית הטיסה היא חוויה > נטולת שליטה וזו הסיבה לחרדותיו. אולם פעמים רבות החרדה נוצרת > כאינטראקציה של גורמים רבים קשים לאיתור. ניתן לטפל בחרדה כזו > באמצעות שיטות קוגניטיביות והתנהגותיות, ואף לחזק את התהליך על > ידי היפנוזה. אתן למשל דוגמה להתמודדות קוגניטיבית עם חרדת טיסות. > אחד הדברים המעניינים בחרדת טיסות הוא החשיבה השלילית הלא מודעת > שנוצרת בשל שפה ייחודית בה נוקטות רשויות וחברות התעופה (כמובן > שלא במתכוון): > > אנחנו מגיעים ל"טרמינל" ומייד נעטפים באווירה סופנית (טרמינלית). > לאחר מכן עולים ל"אולם היוצאים" ורואים דוכן לביטוח חיים שמעורר > מחשבה על כך שבקרוב נראה את העולם הבא. כך גם מגיעה "קריאה > אחרונה" לנוסעים. ברגליים מהוססות אנו פונים למטוס המוקף באמצעי > ביטחון. במטוס עצמו מייד מסבירים מה צריך לעשות כשהמטוס מתרסק, > והיכן יציאות החרום. מסבירים לנו שאנו מתכוונים "לעקוף את הסערה" > ומלמדים אותנו שמזג אויר סוער או כיסי אויר הם דבר מסוכן. לקראת > הנחיתה אם נותר עוד שביב תקווה מסביר הטייס שאנו מתקרבים ל"יעד > הסופי". אנא הישארו במקומותיכם עד שנגיע ל"שער היציאה". לאיזו > מסקנה מגיע נוסע סביר לאחר תהליך למידה כל כך מדוייק ודקדקני? > שטיסה היא דבר מסוכן מאוד, ומפתח חרדת טיסות להבא. מודעות לקיומן > של הסוגסטיות השליליות הללו מאפשרת להתנגד להן. ניתן ללמד את > המטופל שבכל פעם שחברת התעופה תנקוט ב"שפת ההפחדה" הוא יעמוד מנגד > ויאמר לעצמו ש"עלי לא מאיימים ככה". שום דבר אינו "טרמינלי", > ומטוס הוא אחת השיטות הבטוחות יותר שקיימות לנוע ממקום למקום. > סימנים שונים ל"התרסקות קרובה של המטוס" (רעש מוגבר של המנוע > וכד') הם סימנים טבעיים ורגילים למהלך טיסה, וניתן ללמוד אותם > מראש ולהתכונן אליהם. > להסברים הקוגניטביים הללו ניתן לשלב שיטות התנהגותיות, למשל, > "הכהייה שיטתית" שבה חושפים את המטופל בשלבים ובצורה מבוקרת למושא > החרדה שלו, עד שהוא מסוגל לשאת את החרדה. שיטות כגון היפנוזה ו > EMDR משתלבות בצורה יעילה בטיפולים הממוקדים (ראו פירוט בהמשך). > בדוגמא הנ"ל, שלושה עד ארבעה מפגשים עשויים להספיק כדי להפסיק > חרדת טיסות, גם אם נמשכה שנים רבות. עם זאת, יש לזכור שבמידה > והבעיה משולבת עם בעיות נפשיות נוספות הפתרון יהיה בד"כ מורכב > וממושך יותר. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ונובעת מטווח זמן קצר יותר, > כך הסיכוי לפותרה במהירות ובצורה ממוקדת גבוה יותר. > לסיום, אפרט מעט על שתי השיטות שציינתי קודם, אשר צוברות > פופולריות בתקופה האחרונה בתחום של טיפול ממוקד וקצר מועד: EMDR > והיפנוזה. > > EMDR > מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר > מרכיבים ייחודיים. הרעיון הוא לגעת בנושאים מטרידים כמו פוסט > טראומה או פוביה, ולנסות להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל > לגבי אותם נושאים. הטראומה או הפחד יכולים להיות עצומים אבל > לעיתים קרובות מדובר גם בנושאים פחות קיצוניים אך שפוגעים באיכות > החיים ורוצים להיפתר מהם. כך שניתן להשתמש בשיטה מנושאים > טראומתיים אופייניים כמו הלם קרב, פיגועים, תקיפה מינית, תאונות > דרכים וכדומה, ועד סוגי חרדות כמו פוביות מחיות, חרדת בחינה, פחד > לטוס, להופיע בפני קהל, ועוד ועוד. > בתהליך הטיפולי יש מרכיבים של היזכרות באירוע או במחשבה המטרידה, > נגיעה בסוג המחשבות סביב אותם אירועים ובמשמעותן על תפיסת העצמי > וניסיון לעצב צורת הסתכלות חדשה על כל אלו יחדיו. כל זאת נערך תוך > שימוש בתנועות עיניים מהירות המונחות על ידי המטפל, דבר שמגביר את > יעילות הטיפול ועל שמן גם שם השיטה. יש שמשייכים לטכניקה הזו > הסברים היפנוטיים. דווקא מייסדי השיטה טוענים שלא מדובר בתהליך > היפנוטי אלא בדרך קוגניטיבית ליצור תגובה מוחית ייחודית שיוצרת > אינטגרציה בין צד ימין של המוח וצידו השמאלי, מתוך הנחה שלפחות > חלק מזיכרון הטראומה נחקק בצד הימני של המוח (שאינו ורבלי ולכן > המידע הנחקק בו הוא יותר אינטואיטיבי ולא-מודע) ועל ידי פעולת > העיניים נוצר ערוץ גם לצד השמאלי של המוח (שלו יכולת ורבלית והבנה > סמנטית) וכך למעשה עוברת הטראומה עיבוד. התרגום לראשי התיבות של > השיטה הוא "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים" (Eye > Movement Desensitization and reassessment). היא פותחה בארה"ב > ומופעלת היום במקומות שונים בעולם וגם בישראל. השיטה מניחה שכשאדם > מוטרד מאוד מדבר כלשהו מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן > רגיל ונוצרת מעין בועית זיכרון שאיננה נשכחת כמו אירועים רגילים. > כאמור, הטענה היא שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח שאינו > מאפשר עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו > כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה הקשה). > הטכניקה הטיפולית משתמשת בתנועות עיניים מהירות תוך כדי עיבוד > הטראומה בזמן הטיפול בדומה למה שקורה בשנת חלום כאשר העיניים נעות > במהירות. יתכן לפיכך שהטכניקה יוצרת סימולציה לתהליך הקורה בשינה, > שידוע כמשפיע על עיבוד חוויות ולמידה. התוצאה היא שנוצרת > אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין > המשמעות המילולית שלה, וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא > הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני > אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). > במצבים בהם הטיפול ב EMDR מתאים, התוצאות מרשימות מאוד. לעיתים > בעיות קשות שנמשכות זמן רב נפתרות תוך מפגשים טיפוליים ספורים. עם > זאת, זו לא תרופת פלא והיא איננה מתאימה לכל מצב. ככל שהבעיה > ממוקדת יותר כך סיכוי פתרונה המהיר טוב יותר. לעומת זאת, לבעיות > שנגררות שנים רבות ולהן השלכות על היבטים רבים של החיים, נדרש > בד"כ טיפול ארוך בהרבה. בכל מקרה, גם במקרים כאלה ניתן להיעזר > בשיטה כחלק מהטיפול הנרחב. ניתן לעיין בהסברים נוספים באינטרנט, > למשל ב http://www.emdr.com > > היפנוזה > היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה > חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של > רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין > בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב > היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה > ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע > איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירות > מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה > שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה > משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא > לזה בשם). > בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או > להאיץ טיפולים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש > לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר > רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על > ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר כלפי היפנוזה הוא של אובדן > שליטה, שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה > וכדומה. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם > מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בטכניקות היפנוטיות > רבות המטופל כלל אינו מדבר בזמן ההיפנוזה. מהפנטים מודרניים אינם > משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים > יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה העצמית > מהווה פעמים רבות מטרה מרכזית בטיפול כך שהמטופל יכול לקחת את > הכלים אותם למד בזמן הטיפול ולהשתמש בהם בהתמודדות מול המצבים > בגללם פנה לטיפול. > חשוב להדגיש שההיפנוזה אינה כלי שמגיע לבדו בטיפול הפסיכולוגי. > המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול > בחרדות, פוביות וכדומה. כמו כן, ניתן להשתמש בהיפנוזה לשם התגברות > על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים > לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, > ילדים) או בכאבים כרוניים.

שלום לך חלפו 6 שבועות מאז פנייתי הראשונה אליך בעניין מצוקה בנהיגה באוטוסטרדות. אפשר לאמר כי קפצתי מדרגה, בטחוני העצמי בנהיגה התחזק,בעיקר משום שהחלטתי בנחישות לא לוותר לעצמי. הנהיגה מעל גשר שיפמן בתל אביב- שהיתה כל כך מלחיצה הפכה לנורמה. נסעתי וחזרתי ונסעתי וחזרתי על הקטע המפחיד, עד שהפסיקו דפיקות הלב. רציתי לציין שעדיין בכניסה לנתיבי איילון- יש פעימות לב מוגברות, אבל אני חושבת שיש שיפור. אינני מרבה -אינני צריכה- לנסוע בנתיבים אלה על בסיס יומיומי- לכן הבדיקה שלי את עצמי היא אחת לשבוע עשרה ימים. אני פונה אליך היום- כי אני מצוייה בדילמה:- היתה לי שיחת הכרות אחת עם פסיכולוגית קלינית, שטענה כי יש לה דרך לעזור לי. לדעתה לא נראה כי יש לי צורך בנטילת תרופה זו או אחרת. אני חייבת להיות כנה ולאמר כי החלטתי לא לקבל את הטיפול ממנה כי לא הרגשתי מחוברת אליה, לא הרגשתי שהיא האדם שאיתו אני אמורה להיות חשופה עד עמקי נשמתי. ולמען ההגינות אוסיף את ההיבט הכלכלי של טיפול פרטי- שהוא מעמסה קשה עבורי . פניתי למרפאה לבריאות הנפש של קופ"ח כללית בעיר מגוריי, - (משיקול כספי גרידא,) היתה לי פגישה אחת בת 40 דקות, בה אובחנתי על ידי הרופא כמי שסובלת מ-אגורפוביה והומלץ לי טיפול בסרוקסט. הבעתי בפני הרופא פליאה, על כך שאיננו מנסה להציע לי כאפשרות טיפול פסיכולוגי, הרופא חייך ואמר שהוא חושב כי אני מתאימה לתרופה זו... שכן לדבריו ,למרות אי אילו תופעות לוואי לא הכרחיות, היא תרופה מודרנית,לא ממכרת, שיכולה לעזור לי. הדילמה שלי גדלה והולכת בעקבות קריאת תגובות ומאמרים בנושא תרופה זו- בהם חוזרים ונישנים דיווחים של כותבים על התמכרות, על תופעות לוואי רבות, וכל מיני אזהרות רק מ ד ו ע ל א לנסות אפילו ולהתחיל לקחת את הסרוקסט. אני אדם נבון, חושב, השוקל בהגיון מעשים, במיוחד אלו הקשורים בבריאותי. אני פונה אליך ד"ר קפלן-- מה עלי לעשות? למי להאמין? לפסיכולוג המציע לי טיפול, לפסיכיאטר הממליץ לי על תרופה , להשהות את כל הנושא ולנסות להתגבר על הבעייה במשך הזמן?? רוצה לציין דבר חשוב- מצוקת האוטוסטרדה הזו פוגעת בי אך ורק באי יכולתי-אי רצוני להסתכן ולצאת לנסיעות מחוץ לתל אביב, ותחושתי הראשונית היא-- "אוקיי, אז אני אמזער סיכונים מיותרים בחיי, ואשתמש ברכב שלי רק באמת לצרכים ההכרחיים שלי.."... קריא- בית-עבודה-סופרמרקט- דרכים ידידותיות(לא נתיבי איילון) - הכל בטווח של רדיוס מוכר וכו'. ומצד שני -פועל אצלי הרצון החזק להיות כמו כל נהגת "נורמאלית" הנוהגת ללא שום קושי בכל סוג כביש, בכל מקום בארץ ובעולם, שזה אומר להאמין בגרסת הפסיכיאטר ולהתחיל את הטיפול התרופתי, ......(תחושה של לקחת צ'אנס). בקיצור הבילבול והתסכול שלי משמשים בערבוביה.-- אשמח לקרוא תגובתך. אני פונה אליך כי היתה לנו חליפת מכתבים מעודדת החל מיום 23.10, ואף שוחחתי איתך טלפונית. בברכת תודה דנה לאחר ימ ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > דנה שלום > את מתארת סוג של חרדת ביצוע אשר ממוקדת בנושא נהיגה. האם אכן > המיקוד רק בנהיגה או שישנם נושאים נוספים המעוררים אי שקט או חרדה? > בעיקרון עשית צעד חשוב מאוד כשהתחלת לנהוג. כמובן שזה לא קל. > הבעיה שהחרדה וחוסר הביטחון עלולים לפגוע בתפקודך בכביש ולכן כדאי > לעשות משהו כדי להתגבר על כך. דרך לביצוע עצמי זה כמובן להמשיך > לנהוג ואולי לקחת מספר שיעורי נהיגה כדי להגביר את הביטחון. אולם > לאור מה שאת מתארת יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל > בצורה ממוקדת בבעיה (אם אכן המיקוד רק בנהיגה). לשאלתך, בהחלט > יתכן שיש לך סוג של זיכרון טראומטי מנהיגה בעבר שגורם לך לחרדה > כיום. למעשה פיתחת סוג של התניה וחשיבה שלילית שיוצרים מראש מתח > סביב הנהיגה. אני מאמין שבמספר פגישות מועט יחסית ניתן לטפל בבעיה. > אני מצרף מאמר שכתבתי כאן באתר בנושא טיפול בחרדה ובמיוחד בחרדת > טיסות. הנושא שלך כמובן שונה אבל הרעיון הוא בסך הכל אותו רעיון > וגם שיטות הטיפול. > בברכה > ד"ר אורן קפלן > > > טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד > ד"ר אורן קפלן [email protected] > > מדוע קיימת פעמים רבות הסתייגות מטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד > ? > הטיפול הפסיכולוגי הוא תהליך שאורך פעמים רבות זמן רב. אנשים > הפונים לייעוץ פסיכולוגי תוהים לעיתים מדוע לא ניתן להאיץ את > התהליך ו"לחסל" את הבעיה מייד. אילו הנפש היתה מכשיר אלקטרוני עם > תוכנית הפעלה מוכרת וידועה, סביר להניח שניתן היה בקלות לאתר את > הבעיה, כמצופה, ו"לתקן" אותה. אולם הנפש אינה מערכת הפעלה מוגדרת > ופועלים בה כוחות רבים, גלויים וסמויים. הבעיה שבגללה פונים > לטיפול פסיכולוגי היא על פי רוב אינטראקציה ייחודית וסובייקטיבית > בין כוחות נפש שונים ולכן נדרש בד"כ תהליך פסיכולוגי ארוך להבינם > ולשנותם. תהליכים שנוצרו במהלך חודשים ושנים ארוכות אינם ניתנים > לטיפול כירורגי מהיר. טיפול כזה אינו יעיל ועלול להפר שיוויי משקל > עדינים והגנות שנוצרו עם השנים. למשל, בחור עם קשיים ביצירת קשר > זוגי היה חשוף בילדותו להתעללות נפשית. הוא פיתח בשל כך מנגנונים > של זהירות ממגע אנושי. זהו מנגנון ששמר עליו במשך שנים בצורה > חיובית שכן בצורה כזו היה מסוגל לשרוד מבחינה נפשית ע"י הגנה של > בידוד. אולם בבגרותו המנגנונים הללו שנחקקו בו בעבר מפריעים לו > להתמודדות עם המשך החיים התקינים ובהקמת משפחה. במצב כזה אין > להוריד את שכבת ההגנה בבת אחת. דרוש תהליך הדרגתי שמאפשר שמירה על > שיווי משקל נפשי ורגשי. ניסיון להפעיל שיטות קצרות מועד במקרים > בהם יש צורך בשינוי אישיותי עלול להיות חסר תועלת. עם זאת, לעיתים > שיפור תפקודים ספציפיים באמצעות טיפול ממוקד אפשרי גם במקרים הללו. > > מהו טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד > הטיפול הפסיכולוגי הממוקד אינו תופעה חדשה. להיפך, פעולת > הפסיכולוגים ההתנהגותיים קדמה לפופולריות שצברה לאחר מכן > הפסיכולוגיה הדינמית שהחלה עם פרויד. הסיבה לחידוש ההתעניינות > בטיפול הממוקד בתקופה הנוכחית היתה מהסיבה ה"פרוזאית": כסף. > הביטוח הרפואי בעולם המערבי ביקש לצמצם עלויות וסירב לממן טיפולים > ארוכי מועד. גם בישראל צמצמו קופות החולים את תמיכתם בטיפול > הפסיכולוגי הנפשי. כיום קיים תור המתנה של חודשים ואף יותר לטיפול > פסיכולוגי ברוב המסגרות של השירות הציבורי בישראל. הדבר הופך את > שירותי בריאות הנפש לכמעט תיאורטיים במקרים רבים. התופעה הביאה > למחקר ופיתוח של שיטות טיפול קצרות מועד. > אולם השימוש בשיטות קצרות מועד אינו בהכרח "מוצר" פחות טוב מטיפול > ארוך. מסתבר שבמקרים מסויימים עדיף דווקא הטיפול הממוקד והמהיר על > פני הטיפול הארוך. זאת משני טעמים. ראשית, בטיפול קצר המועד נחסך > סבל נפשי ופגיעה בדימוי עצמי שעלולים ללוות טיפולים ארוכי מועד. > אולם חשוב מכך, ישנן בעיות מסויימות שבהן טיפול פסיכולוגי דינמי > ארוך אינו יעיל. דווקא הטיפול הממוקד יכול לפתור בעיות מסויימות > בצורה יעילה יותר. למשל, שינוי התנהגויות כפייתיות יעיל יותר > בטיפול הממוקד בהתנהגות הלא רצויה. יש להדגיש, עם זאת, שמאחורי > התנהגויות אלו קיימים לרוב מרכיבים פסיכולוגיים מורכבים הדורשים > הבנה דינמית מעמיקה. שינוי הסימפטום אינו מצביע בהכרח על חיסול > מוחלט של הבעיה הפסיכולוגית. > > קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות שונות המגדירות עצמן כממוקדות > וקצרות מועד, החל מהגישה הדינמית ועד הגישה הקוגניטיבית > וההתנהגותית. מקובל לראות בטיפול קצר מועד כטיפול שאורך עד 12 > פגישות. עם זאת, לעיתים מדובר בטיפולים של פגישות בודדות, ולעיתים > עד חצי שנה. > > טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד בהפרעות חרדה > מהן הפרעות חרדה? מדובר במגוון רחב למדי של בעיות פסיכולוגיות > שיכולות לבוא לביטוי בצורות שונות. לעיתים מדובר בהתקפי חרדה > המורגשים היטב ומלווים בתגובות רגשיות ופיזיולוגיות מסוגים שונים. > אולם לעיתים מדובר בתגובות עקיפות יותר. למשל, מחשבות או > התנהגויות כפייתיות שייכות למשפחה זו וכן פוביות שונות. כך גם > פוסט טראומה, תגובה לאירוע שנחווה על ידי הפרט בצורה טראומתית > וגורם לכך שהאירוע משוחזר שוב ושוב בדימיון מבלי יכולת לשלוט > ולהפסיק את המחשבות החודרניות. > לא תמיד ניתן לדעת את מקור החרדה. לדוגמה, אנשים שונים מדווחים על > חרדת טיסות. מדובר בהרגשה לא נעימה בזמן הטיסה או אף הימנעות > מטיסה. חלק מהאנשים מסוגלים לדווח שהתופעה החלה לאחר אירוע > מסויים, למשל, נחיתת חרום של מטוס בעבר. אולם רוב האנשים אינם > יודעים למקד את מקור הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי הממוקד במצבים כאלה > יכול להגיע ממספר כיוונים. ראשית, חשובה ההבנה הנפשית והאישית של > המטופל והסטורית החיים שלו. למשל, אדם עם צרכי שליטה חזקים שחייב > להיות "עם רגליים על הקרקע" עלול להרגיש שחווית הטיסה היא חוויה > נטולת שליטה וזו הסיבה לחרדותיו. אולם פעמים רבות החרדה נוצרת > כאינטראקציה של גורמים רבים קשים לאיתור. ניתן לטפל בחרדה כזו > באמצעות שיטות קוגניטיביות והתנהגותיות, ואף לחזק את התהליך על > ידי היפנוזה. אתן למשל דוגמה להתמודדות קוגניטיבית עם חרדת טיסות. > אחד הדברים המעניינים בחרדת טיסות הוא החשיבה השלילית הלא מודעת > שנוצרת בשל שפה ייחודית בה נוקטות רשויות וחברות התעופה (כמובן > שלא במתכוון): > > אנחנו מגיעים ל"טרמינל" ומייד נעטפים באווירה סופנית (טרמינלית). > לאחר מכן עולים ל"אולם היוצאים" ורואים דוכן לביטוח חיים שמעורר > מחשבה על כך שבקרוב נראה את העולם הבא. כך גם מגיעה "קריאה > אחרונה" לנוסעים. ברגליים מהוססות אנו פונים למטוס המוקף באמצעי > ביטחון. במטוס עצמו מייד מסבירים מה צריך לעשות כשהמטוס מתרסק, > והיכן יציאות החרום. מסבירים לנו שאנו מתכוונים "לעקוף את הסערה" > ומלמדים אותנו שמזג אויר סוער או כיסי אויר הם דבר מסוכן. לקראת > הנחיתה אם נותר עוד שביב תקווה מסביר הטייס שאנו מתקרבים ל"יעד > הסופי". אנא הישארו במקומותיכם עד שנגיע ל"שער היציאה". לאיזו > מסקנה מגיע נוסע סביר לאחר תהליך למידה כל כך מדוייק ודקדקני? > שטיסה היא דבר מסוכן מאוד, ומפתח חרדת טיסות להבא. מודעות לקיומן > של הסוגסטיות השליליות הללו מאפשרת להתנגד להן. ניתן ללמד את > המטופל שבכל פעם שחברת התעופה תנקוט ב"שפת ההפחדה" הוא יעמוד מנגד > ויאמר לעצמו ש"עלי לא מאיימים ככה". שום דבר אינו "טרמינלי", > ומטוס הוא אחת השיטות הבטוחות יותר שקיימות לנוע ממקום למקום. > סימנים שונים ל"התרסקות קרובה של המטוס" (רעש מוגבר של המנוע > וכד') הם סימנים טבעיים ורגילים למהלך טיסה, וניתן ללמוד אותם > מראש ולהתכונן אליהם. > להסברים הקוגניטביים הללו ניתן לשלב שיטות התנהגותיות, למשל, > "הכהייה שיטתית" שבה חושפים את המטופל בשלבים ובצורה מבוקרת למושא > החרדה שלו, עד שהוא מסוגל לשאת את החרדה. שיטות כגון היפנוזה ו > EMDR משתלבות בצורה יעילה בטיפולים הממוקדים (ראו פירוט בהמשך). > בדוגמא הנ"ל, שלושה עד ארבעה מפגשים עשויים להספיק כדי להפסיק > חרדת טיסות, גם אם נמשכה שנים רבות. עם זאת, יש לזכור שבמידה > והבעיה משולבת עם בעיות נפשיות נוספות הפתרון יהיה בד"כ מורכב > וממושך יותר. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ונובעת מטווח זמן קצר יותר, > כך הסיכוי לפותרה במהירות ובצורה ממוקדת גבוה יותר. > לסיום, אפרט מעט על שתי השיטות שציינתי קודם, אשר צוברות > פופולריות בתקופה האחרונה בתחום של טיפול ממוקד וקצר מועד: EMDR > והיפנוזה. > > EMDR > מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר > מרכיבים ייחודיים. הרעיון הוא לגעת בנושאים מטרידים כמו פוסט > טראומה או פוביה, ולנסות להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל > לגבי אותם נושאים. הטראומה או הפחד יכולים להיות עצומים אבל > לעיתים קרובות מדובר גם בנושאים פחות קיצוניים אך שפוגעים באיכות > החיים ורוצים להיפתר מהם. כך שניתן להשתמש בשיטה מנושאים > טראומתיים אופייניים כמו הלם קרב, פיגועים, תקיפה מינית, תאונות > דרכים וכדומה, ועד סוגי חרדות כמו פוביות מחיות, חרדת בחינה, פחד > לטוס, להופיע בפני קהל, ועוד ועוד. > בתהליך הטיפולי יש מרכיבים של היזכרות באירוע או במחשבה המטרידה, > נגיעה בסוג המחשבות סביב אותם אירועים ובמשמעותן על תפיסת העצמי > וניסיון לעצב צורת הסתכלות חדשה על כל אלו יחדיו. כל זאת נערך תוך > שימוש בתנועות עיניים מהירות המונחות על ידי המטפל, דבר שמגביר את > יעילות הטיפול ועל שמן גם שם השיטה. יש שמשייכים לטכניקה הזו > הסברים היפנוטיים. דווקא מייסדי השיטה טוענים שלא מדובר בתהליך > היפנוטי אלא בדרך קוגניטיבית ליצור תגובה מוחית ייחודית שיוצרת > אינטגרציה בין צד ימין של המוח וצידו השמאלי, מתוך הנחה שלפחות > חלק מזיכרון הטראומה נחקק בצד הימני של המוח (שאינו ורבלי ולכן > המידע הנחקק בו הוא יותר אינטואיטיבי ולא-מודע) ועל ידי פעולת > העיניים נוצר ערוץ גם לצד השמאלי של המוח (שלו יכולת ורבלית והבנה > סמנטית) וכך למעשה עוברת הטראומה עיבוד. התרגום לראשי התיבות של > השיטה הוא "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים" (Eye > Movement Desensitization and reassessment). היא פותחה בארה"ב > ומופעלת היום במקומות שונים בעולם וגם בישראל. השיטה מניחה שכשאדם > מוטרד מאוד מדבר כלשהו מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן > רגיל ונוצרת מעין בועית זיכרון שאיננה נשכחת כמו אירועים רגילים. > כאמור, הטענה היא שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח שאינו > מאפשר עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו > כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה הקשה). > הטכניקה הטיפולית משתמשת בתנועות עיניים מהירות תוך כדי עיבוד > הטראומה בזמן הטיפול בדומה למה שקורה בשנת חלום כאשר העיניים נעות > במהירות. יתכן לפיכך שהטכניקה יוצרת סימולציה לתהליך הקורה בשינה, > שידוע כמשפיע על עיבוד חוויות ולמידה. התוצאה היא שנוצרת > אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין > המשמעות המילולית שלה, וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא > הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני > אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). > במצבים בהם הטיפול ב EMDR מתאים, התוצאות מרשימות מאוד. לעיתים > בעיות קשות שנמשכות זמן רב נפתרות תוך מפגשים טיפוליים ספורים. עם > זאת, זו לא תרופת פלא והיא איננה מתאימה לכל מצב. ככל שהבעיה > ממוקדת יותר כך סיכוי פתרונה המהיר טוב יותר. לעומת זאת, לבעיות > שנגררות שנים רבות ולהן השלכות על היבטים רבים של החיים, נדרש > בד"כ טיפול ארוך בהרבה. בכל מקרה, גם במקרים כאלה ניתן להיעזר > בשיטה כחלק מהטיפול הנרחב. ניתן לעיין בהסברים נוספים באינטרנט, > למשל ב http://www.emdr.com > > היפנוזה > היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה > חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של > רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין > בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב > היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה > ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע > איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירות > מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה > שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה > משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא > לזה בשם). > בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או > להאיץ טיפולים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש > לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר > רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על > ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר כלפי היפנוזה הוא של אובדן > שליטה, שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה > וכדומה. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם > מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בטכניקות היפנוטיות > רבות המטופל כלל אינו מדבר בזמן ההיפנוזה. מהפנטים מודרניים אינם > משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים > יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה העצמית > מהווה פעמים רבות מטרה מרכזית בטיפול כך שהמטופל יכול לקחת את > הכלים אותם למד בזמן הטיפול ולהשתמש בהם בהתמודדות מול המצבים > בגללם פנה לטיפול. > חשוב להדגיש שההיפנוזה אינה כלי שמגיע לבדו בטיפול הפסיכולוגי. > המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול > בחרדות, פוביות וכדומה. כמו כן, ניתן להשתמש בהיפנוזה לשם התגברות > על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים > לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, > ילדים) או בכאבים כרוניים.

אהלן דנה , קוראים לזה חרדה וזה קשה ומטריד. אני ממליצה לך לפנות לטיפול כי יש דברים שכדאי להבין על תחושות כאלו. גם אני הייתי בסיפור הזה וטיפול פסיכולוגי ותרופתי טיפל היטב בתופעה. אני שונאת להביא בשורות רעות אבל אצלי זה התחיל בכביש והתפשט לעוד הרבה תחומים בחיים עד שהיה קשה לתפקד... כשפניתי לטיפול הסביר הפסכיאטר שלחרדה תכונות "טרטוריאליות" והיא נוטה לכבוש ולהתפשט על תחומים תפקודיים שונים בחיינו. אם המצב דומה אצלך , פני לטיפול בקרוב , חסכי מעצמך את החוויות הקשות שאני עברתי. הרבה הצלחה

שלום שרון תודה על תגובתך. האם תוכלי לקרוא את תגובתו של ד"ר אורן קפלן לבעייתי? אני מבינה שאת למודת נסיון(למודת סבל......) בענייני חרדה. אני למעשה רק "מתחילה". אני שוקלת התחלה של יעוץ פסיכולוגי האם יש באמתחתך עצות מנסיונך? נושא הנהיגה מאוד מטריד אותי ביום-יום, ולמעשה מהווה איום גלוי על יוכלתי לנהוג בכבישים רחבים, שפרושו נהיגה רק בטריטוריה הקרובה והמוכרה לי= הגבלה בחירות האישית שלי. חברה טובה שלי שסובלת קשות מחרדה בכל מיני תחומים ייעצה שכדאי לי לנסות ולנהוג באותם קטעים מפחידים עם בן אדם נוסף... כחלק מפעולת "עזרה עצמית"- האם נראה לך הגיוני?? אודה כי נבהלתי ממה שכתבת על תופעת הטריטוריה של החרדה. האם תוכלי לשוחח איתי בנושא? אני נוטה להאמין כי שיחות, ואפילו עם זרים, יכולות לעזור. אשמח אם תיצרי קשר לאימייל שלי [email protected]. תודה על הנכונות. "דנה" שרון כתב/ה: > > אהלן דנה , > > קוראים לזה חרדה וזה קשה ומטריד. > אני ממליצה לך לפנות לטיפול כי יש דברים שכדאי להבין על תחושות > כאלו. > גם אני הייתי בסיפור הזה וטיפול פסיכולוגי ותרופתי טיפל היטב > בתופעה. > > אני שונאת להביא בשורות רעות אבל אצלי זה התחיל בכביש והתפשט לעוד > הרבה תחומים בחיים עד שהיה קשה לתפקד... > כשפניתי לטיפול הסביר הפסכיאטר שלחרדה תכונות "טרטוריאליות" והיא > נוטה לכבוש ולהתפשט על תחומים תפקודיים שונים בחיינו. > > אם המצב דומה אצלך , פני לטיפול בקרוב , חסכי מעצמך את החוויות > הקשות שאני עברתי. > > הרבה הצלחה

למה תמיד אני מרגישה פחות מאחרות, למה אני מכנאה באחרות במראה ,למה תמיד המראה החיצוני חשוב למה היפות תמיד מצליחות וסנוביות?????? למה למה למה, למה אין צדק בעולם שכולם שויים למה אני לא כמו היפות...... למה תמיד מסתכלים ומדברים על היפות למה למה למה??? למה אני הפוך שמנה שמנה ומכוערת+ובנוסך לא מרוצה מהאופי שלי מה ............... למה............... מחכה ליחס ותשובה????????????

שלום דגנית קשה להגיד למה... כנראה היחס שלך כלפי עצמך הוא נורא שלילי.. וראיתי שאת מודעת לזה זה דבר שאת צריכה לעבוד עליו למה לך להרגיש פחותה מאחרות? אני לא חושבת שיש בהם משהו שיותר טוב ממך הבעיה שלך כנראה היא שאת רגישה יותר מהם. אבל יש טעות בדברייך היופי הוא לא הדבר הכי חשוב נכון שבהתחלה מסתכלים עליו אבל אפילו אם תהיי יפה ותתנהגי כמו זבל אף אחד לא יאהב אותך דבר שני הוא שאף אחד לא נולד מושלם אז יש כאלה שהם יפות ורעות ויש כאלה שהם לא יפות ורעות וכו' מקווה שהבנת את כוונתי אני בטוחה שיש בך הרבה דברים טובים אבל את לא מעריכה את עצמך ובגלל זה קשה לך לראות אותם. ייעוץ פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור מה את אומרת ? :) אפרת

לדגנית שלום, אני מאמינה שמקור הבעיה שלך היא החברה שלנו. את לא היחידה שחשה כך, אני מכירה המון סיפורים על אנשים שמרגישים כמוך (בנים+ בנות) וניתן להוסיף לרשימה את עצמי... למעשה, ככל שאני מתבגרת (כיום אני בת 26), אני מרגישה טוב יותר עם עצמי - על כל מגרעותי ומעלותי, הן החיצוניות והן הפנימיות. אני מקווה שגם את תעברי תהליך דומה - חבל שלא ציינת את גילך כי זה נתון שבוודאי יעניין את הפסיכולוג של הפורום. ומדוע אני מאשימה את החברה? - תסתכלי סביבך: בכל הפרסומות שבטלויזיה/ סרטים/ פירסומי חוצות/ ערוץ MTV והאופנה - כולם מציגים "האישה המושלמת" כאחת שיש לה גוף של ילדה בת- 16, במידות קטנטנות ושלא נדבר על הפנים "המושלמות". הצגת האישה כדבר מושלם משרת את האינטרסים של חברות עסקיות רבות - חברות שמוכרות מוצרי קוסמטיקה (לפנים, לשיער, לגוף), חברות שמעניקות שירותי ניתוח (הקטנת חזה/אף וכו') - ועוד רבות אחרות. את, אני, ועוד אנשים רבים, נראים שונה. זה לא אומר שפחות יפה - אלא באופן הייחודי לנו. אלוהים ברא את כולנו באופן שונה וטוב שכך. אני באופן אישי מתנגדת לניתוחי יופי - כי הרי יופי זה עניין אופנתי ושל טעם אישי. תדעי שבתקופות שונות לאורך ההסטוריה דווקא נשים מלאות נחשבו לחושניות וליפות - כלומר דווקא הרזות סבלו... חבל שזה כך ושהחברה לא מקבלת כל אחד כפי שהוא.... לעניין הטעם האישי, יש לי גודמא די טובה - לפני מספר שנים נכנסתי לחנות כאשר עמדו שני בנים בכניסה ושמעתי אחד מתלחש עם השני ואומר: "תראה איזה פצצה כאילו יצאה מסרט", ואילו השני אמר בתגובה: "איכסס, המכוערת הזו עם האף?" - כך שהכל עניין של טעם אישי. מה שבטוח הוא שבעיני החברה שלי אני נראית לא רע בכלל.... יש לי תחושה שהבעיה שלך נוגעת גם לנושא של הבנים - אז אם אני "קולעת" - אל תדאגי כי "האביר" יגיע - אבל את חייבת קודם לקבל את עצמך כפי שאת, כדי שיוכל גם הוא לקבל אותך ולאהוב אותך כ"עסקאת חבילה" - עם הדברים הטובים והפחות טובים. מקווה שעזרתי במעט, שרון.

דגנית, הבעיה שלך היא בעיה שתוקפת לדעתי את רוב האנשים בשלב זה או אחר. אני רק יכולה להגיד לך שבאופן אישי, אני למדתי שמקינאה לא יוצא כלום. חוץ מלחצים, בעיות בריאות, דימוי שלילי, דיכאונות ושאר חולרות. ואת יודעת משהו, על כל אחת שאי פעם קינאתי בה, מצאתי גם כמה פעמים לרחם עליה. כל אחד והצרות שלו. תהיי מי שאת, תאהבי את עצמך, כי זה מה יש, ויאהבו אותך. מבטיחה.

שלום רב, יש הרבה מה לעשות בעניין המראה, ההופעה, וכו' - ולא מדובר בהוצאות כספיות על ניתוחים ודברים שכאלו, אלא על תזונה נכונה, ספורט, לימוד של כללי התאמת בגדים, סיגול של דיבור נכון מול אנשים, וכו' וכו'. דברים כאלו הנם נלמדים, כלומר: לא נולדים עם זה. מיומנויות כאלו מסייעות להגביר את הביטחון העצמי, וזה לכשעצמו מגביר את הסיכוי להצלחה בתחום של מציאת חברים ובן זוג. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

את האמת בעולם של היום אני מבין אותך את התיסכול ואת הכעס. אבל זה שאת שמנה לא אומר שלא תימצאי מישהו שיאהב אותך. בידיוק היתה לי שיחה אם ידידה שלי שבוע שעבר על אותו נושא שבו היא טוענת שהיא שמנה ומכוערת ואף אחד לא רוצה לצאת וליהיות איתה. היא אומנם שמנה אבל שמן זה לא בהכרך מכוער. ואת יודעת מה עניתי לה???? עניתי לה שזה בגללה. לא בגלל שהיא אכן שמנה אלה בגלל מה שהיא חושבת ומה שהיא מקרינה החוצה. קודם כל בקשר להשמנה היא התחילה להתאמן בחדר כושר ולאכול נכון לפי המלצת דיאטנית ולא לפי תרופות קסם. כי קסם כפי שאת יודעת זה רק אחיזת עניים וזה נעלם איך שזה בא. בקשר למה שעניתי לה: אמרתי לה שהיא צריכה ליהיות היא עצמה ולא מישהי אחרת שהיא לא והיא לא יכולה ליהיות. אמרתי לה שהיא צריכה ליהיות שלמה אם עצמה (זה לא אומר שלא צריך לעשות דיאטה) אבל היא צריכה להכיר בעובדה שהיא איך שהיא ולשמוח אם זה. כי יש אנשים שהם במצבים יותר קשים מהשמנה שהם בבעיה יותר גדולה. והיא צריכה להקרין אהבה לסביבה לחייך להגיד בוקר טוב בקיצור ליהיות בן אדם שלם ומאושר. אני למדתי על בשרי ועל בשרם של אחרים שמי שמקרין אושר ושלמות נפשית מושך אליו אנשים. ומי שרוטן כל הזמן וזועף וצועק על העולם דוחה אנשים.כי לאנשים אין סבלנות לאנשים כאלו. כי לכול אחד איכפת רק מהתחת של עצמו. אז ככה שאין לך טעם לרטון על העולם כי ככה הוא, ואת לבד לא תצליחי לשנות אותו. מה שכן אם תאהבי את עצמך ותיהי חברותית ועוזרת לזולת ומתחשבת אנשים ירצו ליהיות בקרבתך. ואת יודעת מה עוד???? את תוכלי למצוא לא רק חבר אחד אלה המון ודרך הגב לשם הרישום היא יצא אם מישהו לפגישה עיוורת השבוע והעיניינים מסתדרים בין השנים והיא עדין שמנה והוא רזה וניראה טוב לדבריה (לא ראיתי אותו עדיין). יש גברים שאוהבים שמנות. והם לאו דוקא שמנים. לפעמים לוקח זמן אבל בסוף מוצאים. אז אל תיתיאשי תיהי בת אדם תואהבי את עצמך ותאהבי את הסביבה והסובבים תחיכי ושימותו הקנאים. בהערכה איתן

במשך כ- 15 שנים הייתי מכורה לכדורי שינה ( עד 5 נומבונים בלילה). לפני שנתיים הפסקתי באופן הדרגתי ומאז אני ישנה בלי כדורים. אבל שנתי קלה וקצרה. אני הולכת לישון בחצות. מתחילה להתעורר בשעה 0300 נרדמת שוב וכך עד השעה 0600. אז אני קמה סופית. בין השעות 0300-0600 אני מתעוררת כל חצי שעה לכמה דקות. אני לא עייפה במשך היום - אבל הייתי רוצה לישון יותר. מה הבעיה ואיך פותרים אותה? אני בת 45 ומטופלת בסרוקסט.

על הסרוקסט כתוב שזה יכול לעשות הפרעות שינה. כמו כן האם מישהו מכיר כדור שאפשר לישון איתו טוב ולקום בבוקר עם מצב רוח. שמתי לב שאם אני נרדמת עם ואבן אין לי מצב רוח בבוקר. האם זה קשור להשפעת הכדור? כתוב בהוראות שזה יכול לעשות חוסר מצב רוח. מדוע על כדורי הדיכאון כתוב שזה יכול לעשות חוסר שינה? אך פותרים את המצב? אודה על תשובתכם המהירה.

עמית שלום האם עשית בדיקה במעבדת שינה? האם ישנן בעיות נוספות חוץ מבעיית השינה?

לא הייתח במעבדת שינה וחוץ מזה אין עוד בעיות

לא קבלתי תשובה לגבי שאלתי מה-13 לאוקטובר לגבי ילדה בת 14. אנא - אני מבקשת את תשובת המומחים.

דניאלה, השכחת שאת השאלה הצגת בתור יפית?

דניאלה שלום ראשית, אני מצטער על העכוב בתשובתנו. המצב שאת מתארת מאפיין נערים ונערות רבים בגיל של בתך. זהו גיל שמאופיין בשינויים רבים בכל היבט אפשרי של ההתפתחות ולכן יכולים להיות בו משברים או התלבטויות עמוקות. מתיאורך אפשר להבין שבתך מוטרדת בנושאים חברתיים ולגבי דימויה העצמי. בשלב ראשון הייתי מנסה לדבר עם יועצת ביה"ס או אפילו עם פסיכולוגית ביה"ס שלהן ניסיון רב בד"כ בנושאים כאלה. ניתן לשקול עימן האם יש מקום לייעוץ פסיכולוגי לילדה כדי לעזור לה "להרים" את דימויה העצמי ולשנות את התנהגותה, או שניתן להסתפק בשיחות שלך והסביבה הקרובה כדי לעודד אותה ולעזור לה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב, מישהו ער עכשיו???

מסתבר שכן... :) אני יכולה לעזור במשהו?

טלי שלום, את בד"כ ערה בשעות כאלה? פשוט אלו השעות שאני ערה (רק לא תמיד זוכרת לבדוק מה קורה בפורום...). ואלו גם השעות שבד"כ יותר קשה לי...

how are you today?

משתדלת שיהיה בסדר!

ד"ר שרון מתמחה בתחום של פוסטראומה. הוא איש מצקוע מוכר ומכובד רגיש והגון. מציע לך להתקשר לבית ספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב החל משבוע הבא ( תחילת הלימודים ). תאתרי אותו דרך המזכירת בית הספר הגב' דליה זיו. טלפון מזכירות בית ספר לעבודה סוציאלית: 036409410 036409554 פאקסימילה 036409182 לא נראה לי הגון לפרסם את מס' הטלפון שלו ברבים ללא רשותו. על כן, מתנצל שמאלץ אותך להשקיע מאמץ. אבל נראה לי כדאי להתיעץ איתו.

ויו שלום רב, את רואה? יש הרבה אפשרויות, כפי שאמרתי לך בשיחתנו. :-) שיהיה בהצלחה, אני מחכה לעידכונים. ליל מנוחה, טלי פרידמן

חן חן לך xxx האימפורמציה חשובה לי , תודה על זה מאד . ולך טלי אני עדיין המומה ונידהמת מהעזרה האנושית החמה והמהירה . היתעלת בעיני עוד ,,,, בברכה ובתודה , ויוי. אעדכן במשך הזמן , ומקווה לטוב.

במשך שנים הייתי מכור לנשים , היה לי דחף מיני חזק במיוחד. כל הזמן חיזרתי אחרי נשים שענו על פרופיל מסוים: יפות, חטובות, בנות 23 -35 בערך, אסטטיות בלבוש ובהתנהגות , בעלות בטחון עצמי. כלפי חוץ כיבדתי כל אשה. אבל מי שלא ענתה על הפרופיל הזה , ממש לא התיחסתי אליה כשווה לאישה יפה. היתי טרוד בחיפוש רגושים מיניים. עם הזמן הדחף המיני ירד והתפנתי להתיחס לנשים על בסיס לא מיני היום אני מעריך נשים בגלל פנימיותם ולא משנה איך נראות כלפי חוץ. הבעיה היא שכשאני מתסכל על עברי אני מתבייש , מרגיש מטופש . איך היתי כזה אטום שרק המיניות עניינה אותי. אני פתאום מצטער על כל החברויות היפות עם נשים שפיספסתי בגלל שלא ענו על פרופיל היופי שלי. העסק די מדכא אותי. לא ברור לי מדוע אני מחטט בעבר. ומתבייש בו. היום אני מתקרב לגיל הארבעים, נשוי ויש לי ילדים ואיני בוגד באשתי. מה פתאום כל הזכרונות האלה עולים ומופיעים בהכרתי . מה משמעותם ? איך אני יכול להחלץ מייסורי מצפון שלי. למה העבר הזה רודף אותי. יכול להיות שזה נובע מהעובדה שאני אדם רגיש שלא מסוגל לקבל את החלק היצרי שלו . היום רמת הדחף המיני ירד, אני לא זקוק כל הזמן לחפש ריגושים מיניים עם נשים רבות יפות. למעשה אף פעם לא התאים לי לרדוף אחרי נשים. קשה לי להבין מדוע זה התחיל ומדוע פסק יום אחד. אני רוצה רק לשכוח את פרק החיים הזה ולחיות את ההווה בשלווה עם אשתי וילדי. מצד שני היום בעבודה, בחורה צעירה מושכת במיוחד חיפשה את קירבתי כידיד ( לפחות כך אני תפסתי את העניין ) אך לרגע כמעט ואבדתי את השיווי מקשל הרגשי- ויצרי אבל הצלחתי לא לעבור את הגבולות שהצבתי לעצמי בשנים האחרונות. מצד שני כל הזמן היא מחבקת אותי מלטפת אותי . אם הכוונה שלה תמימה ואעיר לה אעשה צחוק מעצמי ואפגע בה . אם כוונותיה אחרות אני בסכנה כי באיזשהו מקום לא נרפאתי לגמרי ואני לא עשוי מאבן. מה היא צריכה לכל הרוחות לספר לי על כך שהיא זקוקה לגבר ??? ואני... לרגע החלק היצרי עשוי להפיל אותי מצד שני משהו בפנים אומר לי תטעם כבעבר בקרוב תזדקן ו אף אחת לא תשים עליך... מה אכפת לך... תטעם מהפרי האסור ... אתה ממילא כבר גולש למידרון המוביל אותך בשלב זה באיטיות אבל עקביות לחלקת הקבר המחקה לך. אבל כמו שאמרתי, אני היום נאמן לאשתי. מה קורה לי אני משתגע ?? פתאום אני נזכר לא בגאווה בתקופה שחיזרתי בצורה חריגה אחרי נשים. פתאום אולי אני מפנטז שאיזו צעירה מתחילה איתי ?? ועוד עיוות... אני תופס את עצמי כאיזה זקן מכוער. למרות שכאשר אני מסכל בראי אני רואה גבר שנראה צעיר מהגיל הכרונולוגי. הבעיה היא שנשים אומרות לי עדיין שאני גבר מושך. מה קורה לי לכל הרוחות???

יאיר שלום רב, אכן כפי שציינת אדם אינו עשוי מאבן, ולכל אחד מאיתנו יש נקודות חולשה. אתה מספר על אותה ידידה בעבודה, שייתכן שכוונותיה תמימות, אך בכל זאת היא מאיימת להפר את האיזון שהשגת בשנים האחרונות. אם כך, מכיון שזה פוגע בך אני הייתי ממליצה לך להבהיר לה בעדינות את גבולותיך. זה רק יכול לעזור לך לשמור על עצמך מפני ה"גלישה למדרון". עלייתם של הזכרונות אודות העבר, ייתכן ומתרחשת כעת בשל תחושות אשמה הנובעות אולי מהקשר עם אותה ידידה, או אולי מאלף ואחת סיבות אחרות. אני ממליצה לך ללכת לייעוץ מקצועי, בו תוכל להעיזר על מנת להתמודד עם האמביוולנטיות שאתה מעלה כאן, עם זכרונות העבר, ועם הקשיים העכשויים. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, בנוסף למה שטלי מציעה ביחס לעיבוד ארועי העבר, אני מכוון אותך גם: 1. להתבוננות פנימה אל הזוגיות שלך, 2. אל תהליכי המעבר מ"בחור צעיר" אל "איש". כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לצערי הרב אני מנהלת רומן כבר שנתיים עם טיפוס כמו שתיארת. נשמע לי שאתה מחפש הצדקה למה שהולך לקרות, ולפי דעתי, (מתנצלת מראש כי אולי אני טועה)- יקרה ועוד איך יקרה. ממש אבל ממש ל א מומלץ.

לא אני כבר לא שם. אני רק מפחד לחזור לשם בגלל הפיתוי . אבל כמו שנרקומנים המשוקמים אני מכור יבש כרגע רק עם אשתי ומעוניין להמשיך איתה. לפרוק את החשש שלי בפורום עזר לי במידה מסוימת ואני שוקל ברצינות ללכת לטיפול. איני מעוניין להרוס את התא המשפחתי ולפגוע ביקרים לי במעשה בגידה מכוער. את צודקת זה לא מומלץ ואני אעבוד על זה. בשונה מהעבר שהיתי חולה מין ורק זה היה לי בראש, היום רמת הדחף בשליטה מסוימת. אני צריך להמשיך לשמור על השליטה. חוץ מזה אף פעם לא אהבתי מין בלי רגש והיום יש לי את זה. רק מה באזשהו מקום לא לגמרי נגמתלי ואעבוד על זה במסגרת טיפולית. תודה לכולכם על העזרה והיעוץ. יאיר

באמצעות מנוע חיפוש באינטרנט תחקרו בקשר למשקה נוני, הנמכר בכל חנויות הטבע (בקבוק חציליטר עולה 130 ש"ח) . צריך לשתות שתי כפות בבוקר חצי שעה לפני האוכל. בזמן צריכת המשקה לא מומלץ לשתות קפה או לעשן היות והחומרים האלה מפחיתים מיעילותו אני בכוונה לא מרחיב ביחס לתכונותיו של התוסף על מנת שלא תחשבו שאני סוכן מכירות או שיש לי אינטרס כלשהו שמישהו יקנה את המשקה הטבעי הזה. עובדה ידועה היא שלעתים חלק ממצבי הרוח הבעיתיים שלנו קשורים בחסך של מינרל או אלמנט תזונתי זה או אחר. אני במתכוון לא מרחיב על מנת שתבדקו בעצמכם ושלא תיווצר אפקט פלצבו חפשו אינפורמציה ברשת תמצאו. גם אפשר לשאול בפורום לרפואה טבעית בmsn המקובל על כולנו. לדעתי כדאי לכם להתיעץ ולנסות. steve

למישחושש מומלץ להיועץ עם רופא. אני מתכוון לרופא מודרני, עם ראש פתוח, מעודכן השולט בחומר ולא בדינוזאור אנכרוניסטי. האמת היא שכשאני שמעתי על המשקה נראה לי די מפגר לרכוש אותו. רכשתי אותו בסתר מבלי לשתף את אחד מרוב בושה אני ממש לא מאמין במשקאות מעוררי ניסים. זהו מעבר לכך לא מעוניין להרחיב. בהצלחה לכולנו . STEVE 1שוב לחוששים לא להתבייש לשאול רופא\ ים. 2 בשום פנים באופן אל תראו בזה נסיון לשכנע אלא לשתף אחרים בהתפתחויות האחרונות בתחום הרפואה האלטרנטיבית. 3 . אני מכבד כל מי שחולק על דעתי והעובדה שראיתי לנכון לפרסם מודעה זו. לכל משיחליט לנסות את המשקה לאחר בדיקה מדוקדקת ויעץ רפואי אני מאחל לו הצלחה ובריאות ואריכות ימים מכל הלב.

חברה שלי משתמשת במשקה מזה מספר שנים והיא מאד מרוצה.אגב האם הוא מכיל ויטמינים ומינרלים?

צריכה עזרה אני אחריי גיוס אין לי בגרות יש לי בעיות בלמידה, קשיים וכו.... מה אני יכולה ללמוד בלי בגרות???? אני יושבת ימים ולא מוצאת כלום עזרו לי בבקשה אני רוצה מקצוע שיותאם .לא חסר ארך. תודה

גל שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לייעוץ והכוונה מקצועית. את יכולה אולי לעשות זאת דרך הצבא כחיילת משוחררת (אם את עדיין "משוחררת טרייה"), ואם לא אזיי יש מכונים פרטיים רבים העוסקים בתחום זה. בהצלחה, טלי פרידמן

יש מקצועות שבהם לא צריך תעודת בגרות זה תלוי איך את נראית

שלום רב: שאלתי היא כזו אני בת 20 וחצי עוד מעט משתחררת ובעייתי היא כזו בבתי הספר הייתי כילדה מפוחדת חסרת בטחון בודדה אחת שתמיד מוצאים סיבה לצחוק וכו..... כרגע בזמן השירות דברים קצת נשכחו לי מהעבר אבל עדיין זכרונות טראומות..... למשל אם אני מכירה משהו ישר עולה לי המחשבה הוא יזרוק אותי כמו כולם כשיכיר אותי טוב יותר,הוא יצחק אליי ילחלך אליי ירד אליי .............מדובר בבנים ובנות אני לא מצליחה לחשוב אחרת . עברתי שנים כילדה בפני עצמב בלי חברות משעוממת בצבא טיפה דברים ישתנו אבל כלל לא הרבה מה עושים פתאום אני מחפשת קשריים אם חברים אני פשוט לא מצליחה להשתחרר אם המחשבה הזו שבסוף כמו תמיד מהעבר אני יזרק..... אנה אנה אנה בבקשה עזרו לי מה לעשות מחוף דרך של טיפול.....שירן

שירן שלום רב, אין פתרונות פלא. אינך מציגה בעיה ריגעית או משבר עכשוי, אלא התמודדות רבת שנים. לכן יש צורך בפתרון מעמיק ואיכותי, וכזה ייתרחש דרך טיפול. אין חובה ללכת דווקא לטיפול פרטני, את יכולה לבדוק על טיפול קבוצתי, שיכול להיות מועיל לא פחות. טיפול קבוצתי מתקיים בתחנות לבריאות הנפש המקומיות, מדי פעם בקופות החולים, במכונים פרטיים וכו'. בברכה, טלי פרידמן

הייייייי, מה אצלך האם גם את מרגישה לבד ובודדה וזה כך??? האם את תלמידה טובה=אני כלל לא דבר שגורם לי הרבה עצבות יש לי המון קשיי למידה. ואייך אצלך סיפרת משהו על הבית????? את רוצה רחוק בשירות הצבאי מהבית? כן אפרת, יש לי המון המון בעיוות וכן את צודקת בהקשר למראה אבל קשה לי להבין שזה איתרון, האם אני צריכה לזכור זאת כטובה למה? מאחרות אני מכנאה לפעמים ואין לי סיבה האם זה כך,????? בסוף של דבר לכול אחד יש את המכסה........... כן בימים האלאה רע לי עצוב לי נורא אני ממש לבד ממש ל ב ד !!!!!!!!!! אין לי אף אחד!!!!!!!!!!!! דבר שגורם לי סבל רב אוהבת נטעלי

לאפרת כתב/ה: > > הייייייי, מה אצלך האם גם את מרגישה לבד ובודדה וזה כך??? > האם את תלמידה טובה=אני כלל לא דבר שגורם לי הרבה עצבות יש לי > המון קשיי למידה. > ואייך אצלך סיפרת משהו על הבית????? > את רוצה רחוק בשירות הצבאי מהבית? > כן אפרת, יש לי המון המון בעיוות וכן את צודקת בהקשר למראה אבל > קשה לי להבין שזה איתרון, האם אני צריכה לזכור זאת כטובה למה? > מאחרות אני מכנאה לפעמים ואין לי סיבה האם זה כך,????? > בסוף של דבר לכול אחד יש את המכסה........... > כן בימים האלאה רע לי עצוב לי נורא אני ממש לבד ממש ל ב ד > !!!!!!!!!! > אין לי אף אחד!!!!!!!!!!!! > דבר שגורם לי סבל רב אוהבת נטעלי

היי שוב כן אני תלמידה טובה אבל זה לא אומר כלום כי אני מרגישה כמו מפגרת בהתנהגות שלי אני לא יכולה להתנהג בטבעיות... ולצערי אין לי חברים וחברות אני צריכה לקצר קצת את ההודעה כי אני צריכה ללכת לישון :) אז כל מה שאני מקווה זה שתרגישי טוב מקווה לדבר איתך שוב יש לך אולי אי סי קיו? זה יהיה יותר נוח לדבר שם אפרת

לא אין לי לצערי תראי יש לך אתרון עצום כבר זה שאת חכמה ילדה בלימודים. תאמיני לי זה שווה בחיים תסתכלי הלאה על ההמשך של החיים ולא שנה שנתיים!!!!! לאומת זאת האתרון אצלי שאני נראת טוב שזה הכי הכי הכי פחות חשוב נכון? כממה כבר יופי כובעה ולצערי אני לא רואה את זה כדבר חיובי ורק מחפשת את השליליות והחסרונות שביי את חושבת שלהראות טוב ויפה זה אתרון??? גם לי קשה מבחינה חברתית והמון לילה טוב חיבוקים ונשיקות נטעלי

שלום לכם . אנחנו עוקבים בהתמדה אחרי הודעותכם כמו"כ אנחנו חושבים שאין עשן בלי אש. . . ומכיוון שהקמנו אתר של חולים למען חולים ואנחנו מעוניינים בכל מגוון הדעות והנסיון של החולים היינו שמחים אם תיפנו אל האי-מייל המצורף עם כל הבעיות שנגרמות על - ידי הבנזודיאזפינים אנחנו מעוניינים להקדיש לנושא דף שלם שבו ירוכזו כל הטענות- כמו"כ תוכלו לצרף את כל החומר המדעי שברשותכם בצורה מסודרת. אתם תוכלו ולהפנות לשם אנשים למטרות אזהרה/ויכוח לגבי הנושא. בברכה. דנה.

בשמחה...!!! אפשר לקבל פרטים נוספים איפוא האתר...מה הכתובת?

לאור- אנא פנה אלינו דרך האי מייל. הקישור לאתר נמצא למטה והכתובת: www.panic.up.co.il האתר נמצא בגיאוסיטיז פנה אלינו עם החומר שיש לך ואנו נעביר אותו למנהל האתר הטכני שיוסיף אותו בו ביום. להתראות באתר! דנה.

אני מבולבלת וכבר דיברת איתי בפורום...גם שלחתי לך באימייל את מקום מגוריי כדי שתפני אותי להכוונה מקצועית. כן אני משוחררת ורוצה יותר מדי דברים ונשארת בלי כלום שום דבר לא מספק אותי ואנילא מצליחה להחליט איפה אני רוצה לעבוד,אם אני אשאר בארץ,אם אני אעבור דירה...... המצב הזה נמשך יותר מחודשיים בהם אני לא מצליחה להרדם מרוב מחשבות ואין לי מושג מה אני באמת באמת רוצה !!!!! אני מאוד מאוד מאוכזבת מעצמי מאיך שלא הסתדרתי...ואיך שאני לא עושה כלום!!!!!! מה קרה לי?נהייתי ל כך חסרת אונים...אני לא מסוגלת להחליט וכל החלטה נראת לי עצומה.. חוץ מזה שאני מאוד רוצה לשנות אוירה ולצאת מהבית..וקשה לי לתאר את עצמי נשארת בבית אני נכנסת לדכאון מעצם המחשבה. מה יש לי?

למבולבלת, לצערי לא קיבלתי שום מייל. שלחי שוב. ליל מנוחה, טלי פרידמן

שלום, לפני שנתיים נולד לי תינוק חולה מאד שנפטר אחרי כ-3 שבועות. בשעה טובה ולאחר הריון לחוץ במיוחד נולד תינוק חדש, בריא ומקסים. במהלך ההריון השני הייתי במצב נפשי מאד קשה, סיוטי לילה, מצבי רוח משתנים, התקפי בכי. אני מניחה שכל זה היה צפוי. התינוק החדש הוא ילד מקסים ביותר - רגוע ושקט, חייכני ומתוק. יש לי שתי שאלות: 1. לפעמים, בלילה, כאשר הוא ישן, הילד מתחיל לבכות מתוך שינה ונרגע כאשר הוא מרגיש יד על הבטן או על הפנים וחוזר לישון טוב. האם אלה סיוטים ? אם כן - למה ? אני כל כך מפחדת שזה ממני ! 2. אני רוצה לספר לו על אחיו הגדול. מתי, כלומר באיזה גיל אני יכולה לספר לו כזה דבר ? איך ? הטראומה היא חלק מהחיים שלי. כבר לא חלק גדול, אבל כזה שאני בטוחה שישפיע על החלטות שאני אקבל בעת גידולו של הילד הבריא. אני חוששת "לדפוק" אותו עם דאגנות יתר, ואולי אם הוא ידע אז הוא יבין. מצד שני, אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא פיצוי או משהו טפשי כזה. אני גם לא רוצה שהוא יזרוק לי את זה בפרצוף באיזו מריבה (וכאלה בטוח יהיו .. ). בקיצור, מה מתי ואיך מספרים כזה סיפור ? תודה על העצות, סיון

סיון שלום. ראשית, ברכות חמות להולדת בנך. לגבי שאלתך השניה אני לא כל כך בטוחה מה נכון לעשות, ולכן אתייחס לחלק הראשון של מכתבך. ממה שידוע לי לתינוקות בגילאים האלה (חצי שנה עד שנתיים בערך) בהחלט יכולים להיות סיוטים, וזה לא בהכרח קשור אליך. תינוקות חולמים חלומות מגיל הכי צעיר וישנה תקופה שבה הם עלולים לבכות מתוך שינה, להתעורר או לפחד ללכת לישון, גם עקב פחד מהחושך. בדרך כלל השלב הזה עובר במשך הזמן וזה נהדר שאת יכולה להיות ליד ילדך, ללטף ולהרגיע. הרבה הצלחה ונחת!

לסטודנית, האם האימא לא יכולה להעביר (שלא במודע) את החרדות שלה לתינוק? עדי

סיון שלום אני מסכים עם מה שנאמר בהודעה הקודמת. תינוקות מתעוררים פעמים רבות בבכי קשה בלי כל סיבה מובנת. זה מטריד מאוד ומעורר שאלות אצל ההורה הנבוך, אבל לא תמיד יש לכך תשובה. מניסיוני האישי כהורה אני חושב שהבכי הוא פעמים רבות ביטוי לבלבול שקורה בלילה בעת ההתעוררות שקשה במיוחד אצל תינוק קטן שזהותו עדיין מעורפלת. זו בוודאי חוויה לא נעימה עבורו, אבל עם הזמן הוא ילמד להרגיע את עצמו. חשוב לכן לא לקפוץ מייד באמצע הלילה אלא לתת זמן מה לא ארוך מידי לפני שניגשים אליו. ישנו ספר מעניין של ד"ר אבי שדה על שינת תינוקות ואולי תרצי לקרוא אותו. בכל מקרה, הייתי רוצה לומר לך שאל תקחי את זה על עצמך, אבל אני מתאר לעצמי שאת נמצאת במצב לחץ תמידי ברמה כזו או אחרת לאור הטרגדיה שקרתה. אינני יודע אם היית במסגרת טיפולית כלשהי, אבל במידה ולא יתכן וכדאי שתעברי תהליך כלשהו שיאפשר להוריד את רמות החרדה. לגבי מתי לספר לו, יש עוד הרבה זמן, כנראה כמה שנים, כך שהייתי מוריד את הנושא מסדר היום. מזל טוב ושהחיים יחייכו אליך ד"ר אורן קפלן

טוב, תודה על העזרה, אגב, ניסיתי טיפול. הלכתי לפסיכולוג שבמשך 5 מפגשים (300 ש"ח ל-50 דקות) ישב והמהם. הרגשתי מטופשת ללכת ולדבר בלי לקבל פידבק. אז עזבתי אותו ונכנסתי להריון. יותר טרפיוטי לדעתי. לא נראה לי שאני אחזור לשיחות כאלה, למרות שאני יודעת שיש לי בעיות. מאז שילדתי מפלס החרדה אצלי ירד מאד, אבל לפעמים אני עדיין מוטרדת מזה.

סיון שלום צר לי לשמוע שהטיפול אליו פנית לא היה יעיל. אין זה אומר שבזה תם העניין. אין לי ספק שישנם אנשי מקצוע שכן יכולים לעזור לך. לאור מה שתארת נשמע שאת זקוקה לכלים נוספים כדי להוריד את רמת החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה כדאי לעשות בקשר לילד בקרוב בן 4, שמתעצל ללכת לשירותים ומפספס כל הזמן? הוא נגמל כבר מזמן, והיו מדי פעם תקופות של פספוס אבל עכשיו זה חזר ובגדול. רק אם אני מזכירה לו ללכת לשירותים כל כמה זמן, הוא נשאר יבש. אבל אי אפשר ככה, והרי הוא חצי מהיום בגן וגם שם זה קורה! הוא יודע שזה לא יפה, ומקבל חיזוקים כאשר הולך לשירותים, אך עדין הבעיה נמשכת.

אימא, היה משהו במשפחה כמו: גירושים, לידת אח או משהו? אולי גם הורים מנוסים יכולים לענות? עדי

ראה שאלתי הקודמת...

לאמא שלום רב. כתבת כי בנך נגמל מזמן- האם נגמל בקלות? גם בלילה וגם ביום? האם קרה משהו בזמן האחרון? (גן חדש, לידת אח, מעבר דירה וכד')? תודה. רוית.

היכן אוכל להשיג פסיכולוג ,קליניקאי תיקשורת ושמיתמחה גם בפוסט טראומה , עבור בני ,באזור המרכז . האם על ידי חיפוש בספר הטלפונים בלבד או להיתקשר לכל המכונים הפרטים באזור ולישאול אם יש להם מישהו שמיתמחה ספציפי בשטחים הנ'ל . אני ממש אובדת עיצות ומאד דחוף לי למצא . אודה לכם אם תכוונו אותי בצורה נכונה וכל הצעה פרטית גם עשויה להיתקבל . תודה רבה מראש . ויוי.

ויוי שלום רב, אנא כיתבי לי אל המייל (מופיע בכרטיסי האישי, תקליקי על שמי המוכחל). אנסה לסייע במציאת מטפל מתאים. יום טוב, טלי פרידמן

מה שלומך ויוי???

אור" יקר ! מה קורה איתך , אני מיסתדרת איך שהוא וכואבת על ,גנדי שלנו , איך , נפלו גיבורים , , עם כל קיצוניותו היה בו מוסר , היה אמיתי , והיחיד שלא היה איש פוליטי אלא ציוני מובהק . ככה ,,למות ,,בלי להגן על עצמו ,, רוצחים כאלה שפלים ,שכשיתפסו אותם .. אני לא מקנאה בהם . אור",חיבים להחזיק מעמד כאן להמשיך על אפם וחמתם . אור . להישתמע אולי בערב נשחרר עוד כמה כאבים . שלך ויוי.

ויוי כתב/ה: > > היכן אוכל להשיג פסיכולוג ,קליניקאי תיקשורת ושמיתמחה גם > בפוסט טראומה , עבור בני ,באזור המרכז . > האם על ידי חיפוש בספר הטלפונים בלבד או להיתקשר לכל > המכונים הפרטים באזור ולישאול אם יש להם מישהו שמיתמחה > ספציפי בשטחים הנ'ל . > אני ממש אובדת עיצות ומאד דחוף לי למצא . > > אודה לכם אם תכוונו אותי בצורה נכונה וכל הצעה פרטית גם > עשויה להיתקבל . > תודה רבה מראש . > ויוי.

היי ושלום לך ,טלי האם קיבלת את מה ששלחתי . בתודה ויוי.

.

..........

הו, שלום באמת. הכנתי סלט מה זה טעים היום.... :-)

מוסרת לכם לילה טוב, מקווה לשמוע מכם בקרוב.

גם אני מוסרת לכם דש חם לך ניר , מה קורה יקירי ! ולך יפתי ,מה שלומך ואיך את מיסתדרת ? אצלי , מצב הדיכדוך נע בין בנוני לבסדר , מקווה להירשם השבוע לאחד הקורסים באוניב' הפתוחה .רק כדי להרגיש חיה ,בין לבין , ולבני כפי שהבנת אני עדיין מחפשת לו משהו ספציפי לאחר שהיתמקדנו והיתביתנו על בעיותיו הרבים , וכנריאה שטיפול עם אדם בעל קישורים מתאימים יעזור לו מאד . ויפה שעה אחת קודם .הוא עדיין לא יוצא מהבית , מאד רוצה הביא את אישיותו לידי ביטוי , כשה o.c.d מאד מקשה בעיניין .הוא מאד רוצה להבריא ולהקל לפחות על מצבו והוא מיתמודד באומץ והמון כוחות . רק בעיה היא שאין אני יודעת מאפה להתחיל . (מטופל , בכדורים טובים .ונימצא בפרויקט שיקום אך לא מיסתדר עם זה ) אני מישתדלת להרים את השק הכבד נעל הגב ולהמשיך לצעוד לעבר האור ,, שלך אוהבת ..עד ,, גם לך ניר,, ויוי.

מרגישה בודדה בעולם בלי אף אחד ימים שלמים אני לבד מה עושים אייך יוצרים קשריים????אם אנשים שהיו איתך תמיד כשצריך וכשלא???

מה לעשות, לפעמים מגלים כשדווקא כשצריכים אין אף אחד- אז מה עושים?? פשוט לומדים להסתדר לבד. מה את אוהבת לעשות? האם את עובדת או לומדת? בת כמה את? תכתבי על עצמך קצת, כדי שנוכל להבין יותר טוב את מה שעובר עלייך, ליהי:-)

וחוץ מזה, את לא לבד. אני איתך. :-)

שלום רב, טוב שאת מנסה להחלץ מהסגירות. מומלץ שלא להסתפק בקשרים אינטרנטיים, אלא להתחיל בטיפול מקצועי להעצמת כוחות אישיותיים והרחבת המעגל החברתי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אם השעון שבפורום עדיין מקדים בשעה,יתכן ואנחנו שוב כאן ביחד. תודה על המייל. רציתי רק לאחל לילה טוב אני.

תודה, גם לך!

לטלי ולכל מי שזה מעניין אותו! קצת באיחור, ראיתי את הצעתה של טלי איך להתגבר על הבעיה שמשתמשים בכינוי שלי: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=216829&t=215769 האמת, שכבר חשבתי לעשות את זה, מכיוון שכינוי כמו "אחת" או "מישהי" הוא לא מספיק ייחודי ובולט, ואפשר בקלות לפספס אותו ולהשתמש בו בתום לב. הסיבה שהגבתי קצת בחריפות היא, כמובן, תופעת ההתחזויות שלצערנו הפכה בשבועות האחרונים למגיפה בפורום הזה. בכל אופן, מהיום והלאה שמי בישראל נזבורה - זהו לכל הדעות שם שאי אפשר לפספס. ואם מישהו נוסף ישתמש בו - קשה יהיה מאוד להאמין שזה בתמימות..... כל טוב לכולם! נזבורה ("אחת" לשעבר)

כל הכבוד ומזל טוב על השם החדש :) אגב, מאיפה הרעיון לשם הייחודי הזה? לילה טוב, טלי פרידמן

שלום טלי, השם זה בדיחה פרטית במשפחה שלי..... בכל אופן תודה על האיחולים ולילה טוב! ((-:

שלום רב. החל ממאי האחרון אני נמצא בתקופה קשה. נכנסתי להוצאות רבות, ביניהן רכישת דירה. מאחר ואני מועסק כמרצה וכמורה (עצמאי שאינו תלוי במשרד החינוך) אני משתכר אך ורק במידה ומתקיימים שיעורים. בחופשות או חגים אינני מקבל כל הכנסה ואין לי כל זכות לקבלת דמי אבטלה או סיוע כלשהו. (עלי לציין כי הנני רווק, בן 33). עם גל הפיטורים האחרון ועם קריסת ענף ההיי-טק, נפגעתי וכמחצית משעות עבודתי קוצצו. וזאת למרות שהנני מועסק בחמש מכללות ובתי ספר תיכוניים. קיוויתי שאוכל להשתכר השנה די למחייתי ולתשלום המשכנתא (סכום של כ- 3000 ש"ח בחודש). כל הכנסותי השנתיות מסתכמות בכשבעה חודשי עבודה, בהן אני נאלץ להרוויח מספיק עבור שנה שלמה. לפני מספר שבועות קיבלתי זימון למילואים לתקופה של 3 שבועות וזה היה הקש האחרון. פרט לפגיעה בתלמידים בכל המכללות ובתי הספר, אני מפסיד חודש שלם של עבודה, שכן לאחר המילואים חל חג החנוכה ואקבל תעריף שכר מינימום מכיוון שבחודשי הקיץ לא הועסקתי ואין לי כל תלושי משכורת. פרט לכך, הנני מאויים במקומות עבודתי מאחר וגם בשנה שעברה זומנתי למילואים בדיוק עם פתיחת שנת הלימודים. במכללה אחת אף קוצצו מחצית בשעות ההוראה שלי ובדיעבד ידוע לי שהמילואים בשנה האחרונה גרמו לכך. כל פניותי לצבא לדחות המילואים לחודשי הקיץ נענו בשלילה (ומדובר בשירות מילואים שאינו קרבי או מבצעי). פניות ולת"ם נענו בשלילה, ופניות לקצין הקישור נדחו על הסף. שנה שעברה היה תסריט זהה, ואז הובטח לי כי אם אפנה בזמן העניין יטופל. מאחר וכל שנה מתחלפים מספר קציני קישור ביחידתי, הרי שכל פעם מתחיל הסיפור מחדש ו"אין עם מי לדבר" החל מהרגע בו קיבלתי את התשובה השלילית מצה"ל הפסקתי לתפקד. אני מעביר את כל זמני במחשבות על הפגיעה שנפגעתי, אינני מסוגל לישון בלילות, אינני מסוגל אפילו לקיים יחסים תקינים עם חברתי, התחלתי לסבול מאין אונות, ואינני מסוגל למלא כלל את תפקידי כמורה (פשוט - אינני יכול להתרכז לחלוטין). כל זמני מועבר בבהייה בחדר, בהתבוננות בשעון ובחישוב הימים העוברים. העניין פשוט אינו יוצא מראשי 24 שעות ביממה. אני פונה אליכם בבקשה לעצה. הנני מודה לכם מראש על התייחסותכם.

חיים שלום מתיאורך נשמע שאכן ישנה פגיעה משמעותית בתפקודך עקב המצב והדבר מעורר דאגה. אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי הן באזרחות והן במסגרת הצבא. בקש מקצין הקישור פגישה עם קב"ן והסבר לו מה קורה לך. כמו כן תוכל לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר במסגרת האזרחית. אינני בטוח שהכל קשור למילואים שכן ישנם גורמים סביבתיים נוספים שמלחיצים אותך, אבל עקב המצב בהחלט הגיוני לבקש (ולקבל) דחיה בשירות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני בן 23 בעייתי היא שכל הזמן אני דואג לבריאותי, אני ניבהל בקלות מכל מה שקורה בגופי לדוגמא: בימים אלו יש לי בעייה רפואית (ברפואת העור) ואני פשוט חושב על זה כל הזמן, זה פוגע בי ופוגע באיכות חיי, אפילו כאשר יש לי מחלה כמו דלקת גרון פשוטה , אני נילחץ ואפילו חושב מחשבות כאילו שכל חיי יהיו עם הדלקת. שאלתי היא: היום אני מודע למצב הזה- כיצד אוכל לשנות זאת? האם זה ניקרא "מחשבות טורדניות"?

ערן שלום רב, ייתכן ומדובר במחשבות טורדניות, וייתכן שמדובר בחרדה או בתופעות אחרות. אין אפשרות לאבחן את הבעיה דרך האינטרנט. להערכתי עליך לפנות לייעוץ מקצועי, לאבחון הבעיה קודם כל, ואחר כך להחליט האם וכיצד לטפל בבעיה. בברכה, טלי פרידמן

ערן שלום האם יש לך מחשבות מטרידות גם בנושאים אחרים, או רק בנושאי בריאות? בעיקרון, כפי שטלי ציינה, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי כדי להבין לעומק את הבעיה ולהתאים טיפול נכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב קיבלתי את המייל מאתמול ושלחתי לך אחר היום תודה.

אינשם, קיבלתי ושלחתי חדש. ליל מנוחה, טלי פרידמן

שלום רציתי לשאול האם אנשים משתנים משנה לשנה באופי? למשל אם פעם חשבתי שלילי מאוד אל משהו יכול להיות שזה ישתנה או בקושי שכןן האם אחרי תיכון ובצבא משתנים???????דנית

לדנית! התשובה שלי היא כן. אנשים משתנים בהתאם לחוויות שהם עוברים. אינני מתכוונת לחוויה במובן הפשטני אלא חוויה נפשית. לדעתי, רק אדם שעבר חוויה טראומתית או חזקה מאוד הוא באמת האדם שמשתנה- כי רק שמגיעם למצב גרוע צומחים ממנו למעלה ומקבלים ראיה חדשה על דברים, ואני יכולה להעיד זאת על עצמי. חוץ מזה, יש שינויים שטחיים יותר שאכן מתקבלים בצבא, למשל, כי כל מקום שנהיה בו לתקופת זמן מהותית ישפיע עלינו בצורה זו או אחרת וגם האנשים שיהיו סביבנו, כי הם תמיד בשבילנו "העולם" כי הם העולם שסביבנו. לשינוי שטחי, כוונתי היא שאת יכולה להפוך עצמאית יותר, כי תצטרכי להסתדר לבד בהרבה מקרים או שתהי בוגרת יותר כי תחווי דברים שלא חווית קודם וכדומה. אדם משתנה כל חייו וכל יום הוא עובר שיעורים בחיים, ואמור ללמוד מהם. הדבר הכי חשוב הוא שאדם יהיה מודע לרגשותיו האינדיוידואליים ויהיה תמיד במקום שטוב לו, שבו הוא ירגיש תורם, מוערך ובו הוא יחוש סיפוק עצמי. ענבל

נראה לי שזה תלוי באדם ובמצב, אבל בדר"כ בנאדם משתנה גם אם לא קורה איזה משהו מיוחד או ספציפי....

דנית, החיים הם רצף גדול של שינויים, הן במציאות החיצונית, הן במציאות הפנימית והן בהתייחסות אל שתי המציאויות. מתוך כך אני משתנים ללא הרף כדי להתאים את עצמנו לכל השינויים המתחוללים. אם כך התשובה באופן כללי הינה: כן... השאלה היא על איזה שינוי את מדברת, ויותר מכך, מהו "שינוי" עבורך. בברכה, טלי פרידמן

לצערנו, תמיד יהיו כאלו ששום דבר לא ישתנה אצלם. השלילי יישאר שלילי והדברים הטובים יקרו רק לחברים שלהם. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים והחייק הרי הם לא פיקניק.

היי מה שלומך?אצלי משתפר..... מה קורה אצלך? האם בבית יש בעיות ? ומה מבחינה חברתית? כן כן כן....... אני נראת טוב הרבה מתחילים איתי הבעייה שתמיד זורקים אותי או שאני לא אוהבת את הבן אדם.... את חושבת שיופי וגוף משפיע? כן אני ההפך מרגישה הפוך וממש לא מייחסת ליופי חשיבות האם יופי משפיע??? האם את חושבת כן או לא, מדוע? אני במצוקה כן מצוקה . אולי נוכל באמת לעזור אחת לשנייה מקווה שיהיה לנו רק טוב וכייף ובלי דאגות... מחכה לך נטעלי

היי נטעלי :) אני בסדר , לא השתנה הרבה אבל בכל זאת ומה איתך ? בקשר למה שאמרת שמתחילים איתך ואחר כך זורקים אותך... למה ? בגלל האופי ? אין לי ניסיון בזה אבל אני חושבת שאם הם לא ממש רוצים להכיר אותך לעומק וזרקו אותך מהר זה אומר שהם לא היו כל כך רציניים. :)) בקשר ליופי ולגוף לפי דעתי זה מאוד חשוב . זה הרי ברור שלמרות שלא מכירים אותך כל כך בכיתה היו מעדיפים להיות איתך מאשר להיות עם מישהי שמתנהגת בדיוק כמוך אבל נראית פחות טוב. וחבל שזה ככה אבל אי אפשר לשנות את זה אז יש לך יתרון :) אבל השאלה היא אם זה באמת מוסיף לך כי אמרת שלא. אוקיי אז כנראה זאת גם הבעיה של הקשר עם בנים לפי דעתי מה שאת צריכה לחפש זה קודם שלמות עם עצמך, ואחר כך תוכלי לפתח קשר רציני עם חבר. מקווה שהכל יסתדר :) ד"א מה את עושה בשעות הפנאי בד"כ ? אפרת

אז קודם כל תודה על התגובות. זה כל כך מעודד לשמוע תגובות חמות כל כך! כל אחת תרמה לי משהו אחר שבסופו של דבר מצטבר לתקווה. התקווה הזאת עוד ישנה - במיוחד אחרי שאני קוראת על החיים מעבר למחלה. שיש דבר כזה. הוא אמנם עדיין נראה לי רחוק וכמעט בלתי אפשרי אבל זה גם רצון שלי להחיק אותו, כי אז הרי אצטרך להתמודד אם כל מה שמודחק עכשיו. כאב לי לקרוא את מה - HERA כתבה. בבקשה אל תוותרי עלייך. כן, את רואה שהמצב יכול להיות כל כך למטה ואפילו גרוע מזה. התחתית היא אין סופית, צריך רק לדעת מתי לעצור. אני יודעת שאם לא הייתי עוצרת בגבול מסויים הייתי רק נופלת עוד. עכשיו זו מן "עליה למטרת ירידה", משחקים באש, בחיים. יש תמיד את הרגעים בהם היאוש גובר על הכל. הרצון הזה "למות" שפירושו הוא פשוט להיעלם. זה הרי לא באמת למות ולגרום לכאב כל כך גדול לאחרים, כי אם כבר יש אנשים חשובים אז זה לא אני אבל זה כל הסובבים אותי ואם את ממש לא מוצאת שום סיבה שבעולם לרצון לחיות, את יכולה להשתדל בשביל אלה שאוהבים אותך. אני יודעת שזה לא נכון לעשות משהו בשביל לרצות אחרים, אבל לפעמים במצב שלנו זה הפתרון היחיד. אני מודה ומתוודה שכשמצבי היה גרוע ממש כל מה שעשיתי כדי להתאושש ממנו היה רק בשביל הסביבה. אני מצדי הייתי הולכת ומורידה עוד ממשקלי - שום דבר אף פעם לא מספיק. ואת יודעת מה? אני רק יכולה להגיד תודה על זה שיש אנשים שאיכפת להם ממני ותמיד יש ולכולם יש. אנחנו פשוט לא תמיד בוחרים לראות אותם, אבל הם שם. לפעמים מעיקים בדאגה שלהם, אבל הכל רק מרצון טוב. זה לא תמיד עוזר המחשבות האלה. וגם אני רוצה לפעמים שכולם יעלמו לי מהחיים. להשאר לבד ולהמשיך בהרס בלי שום ייסורי מצפון. ואז אני מבינה עד כמה רע זה. עד כמה זה הופך אותי לבן אדם רע ומרוכז בעצמו. אנורקסיה זו מחלה אגואיסטית. היא הורסת לא רק אותך אלא גם כל מי שמסביבך. אני חושבת שאני במצב של הרס חלקי - להרוס ולתקן ושוב להרוס. אני עובדת על להבין למה כל כך קשה לי לקבל את המצב התקין. למה תמיד משהו חייב להיות רע. אז נכון, עברתי דברים קשים בחיים, אבל למה אני צריכה בכוונה לעשות לעצמי רע- הרי זה לא עוזר. הטראומות החדשות באות ואני שוב חסרת עונים מולם. טוב, אלו סתם הרהורים. טלי - התגעגעתי! היה לי ממש כייף בחו"ל, אמנם זה כבר נראה כמו חלום. היו גם ימים של נפילות, אבל היו גם ימים מאושרים. בטיול גיליתי שזה כל כך לא משנה איפה אתה נמצא - את יכולה להיות במקום הכי מדהים בעולם ולהרגיש הכי למטה ומצד שני גם דברים פשוטים יכולים לשמח עד השמיים. וגיליתי גם שאני לא יכולה לברוח מהמחלה, היא תמיד תבוא איתי, כי אני זאת שלא נותנת לה ללכת. אז נכון, ניסיתי קצת יותר וטעמתי דברים שונים והרגשתי מצויין עם זה, אבל הפחד היה שם כל הזמן. טוב, כתבתי די והותר :-) הגיע הזמן ללכת הביתה (כן, אני עדיין עובדת - חזרתי להתמכרות הנוספת שלי:-) אז תודה שוב לכולם, ולמי שיקרא גם . יום טוב

Lala, את בוודאי צודקת. אצלי הפרעת האכילה (עדיין לא ממש אנורקסיה...) היא רק פיסת פזאל אחת מתוך מכלול של דברים. זו לא הבעיה המרכזית, למרות שאני כבר לא יודעת מהי הבעיה המרכזית... לצערי אף-אחד לא ממש יודע. ונכון, יש מסביבי עוד הרבה אנשים, שלרובם יכאב מאוד אם אתאבד. אבל - וזה נשמע אבסורדי ולא אמיתי - לא ממש אכפת לי מאנשים (ולכן התעורר החשד שיש לי הפרעת אישיות סכיזואידית), על תביני לא נכון - זה לא שלא אכפת לי מבעיות של אחרים (בד"כ כולם באים אליי כשמשהו שלא בסדר) - אני יודעת להיות אוזן קשבת... טוב לי לחשוב שאנשים יכולים לפנות אליי. אבל אני לא מצליחה לפנות לאחרים, ואני יודעת שיש מי שרוצה לשמוע. בכל מקרה, אני שמחה לקרוא שכרגע קצת יותר טוב לך- אני מקווה שזה יימשך כמה שיותר HERA.

אני מאחלת לך המון בהצלחה בהמשך, מחזיקה לך אצבעות וכל כך מקוה שתתחזקי. רק תזכרי שיש גם חיים אחרי האנורקסיה, תנסי להוציא אגרסיות שליליות בדרכים אחרות, פחות מזיקות - תאמיני בעצמך, אם את מספיק חזקה בשביל להרעיב את עצמך, את מספיק חזקה לעמוד על הרגליים ולהגיע להשגים שאחרים יכולים רק לחלום עליהם.

שלום רב. החל מחודש מאי האחרון הנני נמצא בתקופה קשה ומלחיצה: רכשתי דירה ומיד לאחר הרכישה החל המשבר בענף ההי-טק ונפגעתי למדי (הכנסותיי קוצצו משמעותית). אני עוסק בתחום ההדרכה וההוראה. מאחר והנני עובד עצמאית ע"י חוזי העסקה, הרי שאני משתכר אך ורק אם אני מלמד. בתקופת חופשות אינני זכאי לגמול או לדמי אבטלה כלשהם. שנת הלימודים החדשה לא האירה לי פנים במיוחד (קיבלתי מחצית משעות ההוראה שהיו לי בשנה שעברה) הרי שקיוויתי שאוכל להשתכר די על-מנת לשלם הוצאות מחייה ומשכנתא. בשנה רגילה אני עובד רק כשבעה חודשים ובחודשים אלו עלי לעבוד שעות רבות, בכדי שאוכל לממן עצמי בשאר החודשים והחופשות. לפני מספר שבועות קיבלתי זימון לשירות מילואים של 21 יום וזה היה הקש האחרון. למרות שהתחננתי לדחות המילואים לחודשי הקיץ או לקצרו ע"י ולת"ם. כל פניותיי נענו לריק. לא די שאני פוגע באוכלוסיית תלמידים גדולה (אני מועסק סמספר מכללות ובתי ספר תיכוניים) אלא שאני מפסיד חודש עבודה שלם, מאחר וחופשת חנוכה מתחילה מיד בתום שירות המילואים. מאחר ואין לי כל תלושי משכורות מחודשי הקיץ (חופשה) הרי שאקבל תעריף של שכר מינימום. פרט לעובדה זו ומאחר והתופעה של זימון למילואים בתחילת שנת הלימודים אירעה גם בשנה שעברה, התחלתי לקבל איומים מרומזים ממקומות העסקתי. באחת המכללות אף קוצצו לי מחצית מהשעות (למרות שכמובן לא נעשה הדבר מיידית, אך בדיעבד ידוע לי כי זו הסיבה). אני פונה אליכם, מכיוון שמרגע קבלת הצו למעשה הפסקתי לתפקד כליל. אינני יכול לנהל חיים תקינים: אינני ישן באופן תקין, אני מתעורר פעמים רבות בלילות, אינני יכול להתרכז בכיתה ואיבדתי את סבלנותי, אינני יכול אף לקיים יחסי מין תקינים עם חברתי ופשוט העניין איננו עוזב אותי ואינני יכול לחשוב על שום דבר אחר. אני מבלה את מרבית הזמן בבהייה בחלל החדר, במיטה ובמתח שאינו מרפה ממני. אודה לכם על התייחסותכם.

חיים שלום אתה משתמש בשמו של אדם יקר לי מאוד לדעתי עליך לדאוג לעצמך מאחר והצבא לא מתחשב בך ולגשת לפסיכיאטר שיתן לך המלצה לפטור מלא משרות צבאי . אם הצבא(המדינה) לא באה לקראתך אין טעם שתבוא אתה לקראתם. מעבר לכך אני לא יודע אם אתה מכיר את הספר מי הזיז את הגבינה שלי זה משל על איך להיתמודד עם שינויים בחיים . אם אורך החיים שלך שונה עקב המצב אז הגיע העת ללכת לחפש גבינה במקום אחר ולהיות דינאמי. גם אני נפגעתי מהתפוצצות בועת ההיי טק ואני אחד ממפוטרי ההיי טק אבל אני מבין את המצב ולכן אני דואג להישאר מעודכן טכנולוגית בכל מחיר עד יעבור זעם. בהצלחה דוגי

תודה על העצה. לא הייתי רוצה פיתרון כל כך רדיקלי, אך עקב המצב בו אני נתון, אשקול בחיוב את עצתך.

השאלה שלי נורא מטרידה אותי מפני שהיו מספר חלומות שחלמתי עליהם ושמדברים על חלומות אני נזכר בחלומות אלו כאליו חלמתי עליהם אתמול.אני בן 27. החלומות עוסקים בים בשיטפון. חלום אחד זה חלום שבו אני נימצא ליד חוף הים בקרית חיים ומביט אל הים לפעמים אני מביט לים אחרי שאני מביט על אהל גדול מרובע וסגור מצידיו ויש פתח לכיוון הים וחלונות של אהל כאלו מבד ולפעמים אני מביט ישר לים ואז לפתע פתאום מתחיל להגיע מהאופק גל ענק שמתקרב במהירות לחוף ואז שהגל הענק מגיע לחוף נפסק החלום. אני חייב לציין שאני לא שוחה הרבה אבל אני לא פוחד מים ואני אפילו שוחה לפעמים. כך שלא ניראה לי שזה פחד מים או מיים.והחלומות לא באו דווקא בתקופות של קיץ או חורף חלמתי את החלומות גם בקייץ וגם בחורף לא באותה שנה אלה בתקופות שונות בשנים שלא היו קרובות שאפשר להגיד שזה משהו שממש מטריד אותי. בנוסף החלומות היו זהים בפרטים. החלום השני באותו נושא זה חלום בו אני עולה לכרמל דרך סטלה מריס אם אוטובוס ואז מגיע גל ומחסה חלק ניכבד מההר והמים ממשיכים לעלות ואני והאנשים מסביבי צועקים לנהג תעלה מהר להר ואז לפתע אני מוצא את עצמי צף על קרש ואני שוחה בנחת אבל בדאגה אם אני אצליח למצוא יבשה. ואז החלום ניפסק. החלום השלישי זה חלום שבו אני נוהג ברכב פתוח מהקריות לכיוון חיפה ואז אחרי בתי הזיקוק אני ואבא שלי שומעים רעש מאחור, וכשאנחנו מסתכלים בא גל ענק ממש מאחורנו ואז אני מתחיל לסוע במהירות ופונה בפניה שאחרי הקניון לב המיפרץ לכיוון יוקנעם ואני נוסע במהירות אבל אני לא מרגיש מבוהל, והתנוע בכביש דלילה יחסית מזג האויר חורפי אבל על הראש שלי יש כובע קש כמו של המצילים בים וכך גם לאבי.יש רוח חזקה שבאה מולנו ובמהירות שאנו נוסעים מנורות תאורה בדרך נופלות אחת אחרי השניה במהירות ואנחנו מחזיקים את הכובעים שלו יפלו מהרוח והמהירות. והגל כל הזמן אחרינו ואז החלום ניגמר. הייתי מאוד מעוניין לדעת מה זה אומר הגל הענק הזה? שלוות הנפש שלי בחלום ואחריו?. הזיכרון החזק מאוד של החלומות והפרטים? ופרטים נוספים שאפשר ללמוד מזה

חלום החוזר מספר רב של פעמים בואריאציות שונות מעיד על בעיה שכנראה מטרידה ולוחצת ומשתחררת דרך התת מודע בחלום. תנסה לבדוק מה גורם לאי השקט המתבטא בחלומות האלה. אולי קשיים כלכליים? חובות? אולי חשש מפני טיפול רפואי מכאיב, או דאגה למישהו מבני המשפחה? נשמע כאילו אתה חושש מאד מאיזה כח הרסני שישאיר אותך חסר יכולת להתגונן. אולי המצב הביטחוני מוסיף? תנסה לחשוב יותר לעומק כי יכול להיות שהסיבה מונחת לך ממש מתחת לאף ואתה מעדיף שלא להתעמת איתה. ככה או ככה, שיהיה לך בהצלחה

דווקא הכל בסדר אצלי ברוך אשם:) ודווקא המצב הביטחוני לא מדאיג אותי בצורה כזאת שאני מוטרד עד כדי לחלום על זה אני לא סובל ולא סבלתי מכאבים חזקים ובני המשפחה שלי לא היו במצב קשה עד כדי כך שזה השפיע או משפיע עלי מבחינה נפשית. אני בן אדם די רגוע שמיתמודד עם בעיותיו בהצלחה. ודווקא החלומות לא באו בעיתות משבר כלשהוא. ואני די בטוח בזה. ואם קראת את החלומות אז אני די רגוע בהם למרות מה שבה מולי (הגלים). אולי יש בזה משהו בעצם במה שאתה רושם. יתכן והחלום או התת מודע רוצה להגיד שלמרות המצבים שבהם אני ניתקל אני מצליח להתגבר בשלווה וללא חשש. אבל מדוע לדוגמה בחלום הראשון שתיארתי ברגע שהגל מתקרב מאוד אז החלום ניפסק. וזה קרה בכל הוארייציות של החלום. תמיד סיקרן אותי מה קורה הלאה. האם הלאה זה מוות או שיש תקוה להנצל. תמיד חשבתי על זה. ואני חושב שהתשובה די מפחידה אותי. למרות שבחלום השני שהמים מחסים את ההר אז אני שט ושוחה על חתיכת עץ ואני חושב אם אני אראה איזו שהיא יבשה. כנראה שאני מחפש תקוה למשהו. השאלה למה. אני לא חושב על משהו מסוים. שבו אני צריך תקוה. תמיד חשבתי שלכולנו יש תקוה לכל דבר. אבל מה פשר החלומות אני עדיין מתלבט.

אתמול קראתי כתבה בעיתון המקומי על רעידת אדמה ונחשול אדיר של מים שעלול לכסות את כל חיפה בנוסף כמובן לסכנה של התפוצצות באזור מפרץ חיפה. השאלה הנישאלת פה. אם החלומות האלו ניסו להזהיר אותי אולי להרחיק אותי מהאזור. את האמת אף פעם לא דיברו איתי ואפילו לא שמעתי על זה שהייתי יותר צעיר רק אולי בשנתיים האחרונות. החלומות האלו הם הרבה יותר ותיקים משנתיים. מוזר לא?

היי מה שלומכם, כן אני חושבת שהחיים הם קשיים גם אני רק יצאתי מהבועה.... והחשש האם אני תמיד יהיה לבד כמו תמיד מדאיגה מאוד. אני מרגישה עצבות ודכאון שבנות גילי מהנות להם אם חברים וכו.. ואני לבדי בבית מבחינה חיצונית אני נראת כלל לא רע. רק חבל שאני המון שופטת את עצמי כמוך דנית... אייך דברתי מה יחשבו האם דברתי בסדר וכמובן מצטערת על מה שדברתיי קשה לחיות כך לצעריי גם לי אין פתרון בשבילך ובשבילי האם אנשים משתנים באופי??????? האם אם תמיד הייתי כלבד ובודדה בלי חברות האם זה תמיד כמעט בטוח שישאר כך???? למה ההרגשות האלה ואולי יש לכם גם בשבילי פתרון?????ntali

שלום לך, מה שלומך? אוקיי ועכשיו לתשובה שלי.. בהודעה שלך אמרת שאת נראית בכלל לא רע... אז למה לך לשפוט את עצמך? תנסי להתגבר על הכל דרך זה ... הרי אם את נראית טוב אז אין לך ממה לפחד כל כך לא ? :) ועכשיו ברצינות... האם את באמת מתייחסת לאיך שאת נראית כשאת מרגישה חוסר ביטחון ? אני לא חושבת.. אני חושבת שיש משהו בפנים שאת לא שלמה איתו... ועל זה צריך לעבוד אם יש לך סביבה תומכת אין בכלל בעיה עם זה , כל מה שאת צריכה לעשות זה לשבת עם עצמך ולנסות לחשוב מה את כן רוצה שיקרה לך אפילו לרשום את זה, וככה יום יום למלא את מה שרשמת. איך להתנהג ? אם מישהי מהכיתה שלך תגיד משהו ממש מפגר את חושבת שתשני את דעתך עליה? אני לא חושבת שכן ולכן את צריכה לדעת שככה גם מרגישים כלפיך, לא יהרגו אותך אם תגידי משהו לא במקום. ואגב אני דיי כועסת שהזכרת את המראה.. כי מה זה חשוב? עובדה שלא כל העולם נופל לרגלייך כי את יפה.. זה מה שאת מצפה שיקרה? מה שאני רוצה להגיד שזה לא חשוב... מקווה שעזרתי הבעיה שלי היא בעיקר המצב בבית שהביא אותי לזה ויותר קשה לי להשתנות אבל אני בטוחה שאת תפתרי את הבעיה, ובקשר לשאלה אם אפשר להשתנות באופי... בוודאי שאפשר : ) האם את מתנהגת כמו שהתנהגת לפני מספר שנים? והנה התשובה שכן אפשר לשנות אופי... אפרת

היי! קודם כל - לא ציינת את שמך, אבל אני מנחשת שזו נטעלי. אני צודקת? בכל מקרה, מי שלא תהיי - אז התשובה שלי היא - כן, בהחלט אפשר להשתנות באופי. במשך השנים צוברים ניסיון ועם הניסיון בא גם הבטחון העצמי. ואני יודעת מה שאני מדברת - כי אני בעצמי הרי הייתי בסרט הזה. ואני לא אספר לך שקורים ניסים ונפלאות, אבל בהחלט "משתפשפים" וההרגשה העצמית משתפרת, את מעזה יותר, ומצליחה יותר. ואם לא תצליחי להתגבר על חוסר הבטחון בכוחות עצמך - אז אני ממליצה בכל פה על עזרה מקצועית ברגע שרק תוכלי, אפילו דרך הצבא - יש אפשרות כזאת, ואף אחד לא צריך לדעת מזה שאת הולכת לטיפול. ובקשר למראה החיצוני - אז בניגוד למה שאפרת כתבה, אני חושבת שמראה חיצוני בהחלט קובע. אז נכון שלא נופלים לרגליה של בחורה יפה, אבל אני רואה על בשרי יום יום ושעה שעה , ולא פעם בצורה כואבת ביותר, איך מתיחסים לבחורה יפה ואפילו סתם נחמדה, ואיך מתיחסים למי שאלהים לא בדיוק אהב אותה בקטע הזה. אז אם יש לך הופעה חיצונית נאה - למה שלא תנצלי את זה? ואני לא מתכוונת שתתנהגי בצורה זולה ופרובוקטיבית - את בטח מבינה את זה. אני מתכוונת שתתלבשי, תתאפשרי ותסתרקי בצורה שתבליט את הנתונים שלך. ו-כן, אם את נתקלת בבחור שמוצא חן בעינייך - את יכולה בהחלט לרמוז לו בצורה עדינה שאת מעוניינת בו. אני, למשל, לא יכולה להרשות לעצמי לעשות את זה, כי פשוט אעשה מעצמי פדיחה... אז בהצלחה וספרי איך הולך - ובעיקר: אל יאוש! אחת

טוב, קודם כל נעים מאוד:) דבר שני אני בן 27 ואני יכול להגיד לך שאפשר לשנות אופי כי אני אצלחתי לשנות את שלי אני הייתי בישן וניפגעתי מכל מילה שאמרו לי. היום אני הרבה יותר גרוע כי אני לא דופק יותר מידי חשבון לאנשים ואני בטח לא בישן ומי שמצליח לפגוע בי נפשית מגיע לו/לה עיטור מספר השיאים של גינס:))). אם את רוצה ליהיות מאושרת בחיים, אז אני אגלה לך סוד קטן. תאהבי את מי שאת ותיהי שלמה אם עצמך גם אם את שמנה או ניראת זוועה. כי ברגע שתשלימי אם עצמך את תיהי מאושרת ושבן אדם מאושר ושלם אם עצמו אז הוא מקרין את זה החוצה ואזזזזזזזזזז כולם רוצים בקירבתו גם אם הוא מכוער. ואם את אוהבת לחייך יחטפו אותך יותר מהר:))) ודבר שני תפסיקי להתבכיין על חברות כי חברים באים והולכים כי ככה זה דרך החיים אם אין לך חברות בכיתה או בעבודה אז תימצאי לך במקום אחר בחוג או בלימודים לאו דווקא מאותה כיתה. תיהי חברותית לא נודניקית ולא קרציה כי אנשים מיתרחקים מסוג כזה של אנשים. תיהי את עצמך. ואני בטוח שאת יכולה ליהיות מצוינת בליהיות את עצמך. בקשר לחברים של החברות אל תידאגי כי לטובות מגיע הטוב ביותר ולכן צריך לחכות לפעמים עד שהוא יצא מפס היצור. כי ידוע לך שלפעמים יש פשלות עד שיוצא מושלם. אז שלך בדרך:))) ואם אף אחד לא ירצה ליהיות חבר שלך אז הם מפסידיםםםםםםםםםם. ואני מוכן ליהיות חברך הראשון. ובגלל שאת קטנה ממני כנראה, אז אפשר להתכתב אם בא לך.

שלום לכולם אני חייבת עזרה עזרה באמת......אני מרגישה כחצי בת אדם. מרגישה כאילו נולדתי לסבל, כאב, צער ודכאון. אני בת 18 לפני גיוס, ותמיד אני הייתי כילדה בודדה ולבדה חסרת חברה לחלוטין כיום אני בלי מסגרת חברתית, עד לגיוס בינתיים אני ימים שלמים לבד. בעייתי היא כזו שאני תמיד מרגישה לא בסדר, או למשל כאשר אני מדברת אם משהו תמיד הפחד אייך דברתי בטח גרוע כמו דפוקה...........ועוד ככה..... נמאס לי לחיות רק כך בלחשוב למה אני לבד ולמה אני ככה ולמה אין לי בטחון..... גם משפחתי מצדם אני לבד הכי פחות יחס אני מרגישה בודדה בעולם דבר שגורם לי להסתגר מהחיים לא רוצה עוד להיות כך.. אייך משתנים כפתאום??????.?? בבקשה כול עצה תעזור לי דגובה או פתרון תודה מראש

דנית, זה בטח משהו שלא רצית לקרוא, אבל אי-אפשר להשתנות פתאום. שינוי פירושו תהליך שלוקח זמן (כמה זמן? זה תלוי ברצון ובנכונות להשתנות, וביכולת להתמודד עם הרבה עבודה קשה). היית פעם בטיפול? אם לא, למה שלא תשקלי את האפשרות? בהצלחה.

אני בולימית מזה כ-7 שנים וכיום אני בתהליך גמילה מההקאות. במהלך המחלה נגרמו לי בעיות בעור,יתר לחץ דם,אנמיה וכו'. האם הנזקים שנגרמו לי מהמחלה הינם בלתי הפיכים או שניתנים לתיקון במידה ואגמל מהמחלה? אם ניתנים לתיקון- תוך כמה זמן הגוף יבריא וישלים את החסר? האם יש השלכות נפשיות?

שלום, האם את בטיפול של דיאטנית בנוסף לתהליך הגמילה? עדי

K שלום רב, לא ניתן לומר האם יוותרו בגופך "רישומי" הפרעת האכילה. להערכתי אבחון רפואי, יחד עם אלמנט הזמן שיעבור מהפסקת ההקאות והחזרה לאכילה תקינה, יעידו בסופו של דבר האם הנזקים הם הפיכים או לא. לגבי כמה זמן צריך לעבור עד שתדעי שאכן אין או יש נזקים בלתי הפיכים, משתנה מאדם לאדם, ובדרך כלל מדובר במספר שנים שבהן ניתן לראות את הגוף חוזר לתיפקוד תקין ומתאזן. דבר אחרון הוא שאלתך לגבי ההשלכות הנפשיות. האם כעת את חשה שהפרעת האכילה השפיעה ו/או עדיין משפיעה עליך מבחינה נפשית? קשה לי לחשוב שלא. הפרעת אכילה מתחילה ראשית בהפרעה כלשהי בעיקר בחלק הנפשי. גם לאחר ההחלמה עדיין נשארת החוויה מתקופת המחלה, והיא עשויה להמשיך וללוות אותך במשך חייך. אין זה אומר שזה רע, כיון שלדעתי ניתן להפיק הבנות ותובנות משמעותיות בתהליך ההחלמה, ואלו ימשיכו איתך בהמשך החיים. הבנות אלו עולות בעיקר בתוך תהליך טיפולי, וכולי תקווה שאת אכן הולכת לטיפול. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 22 ושכלתי את אבי לפני חודש ,אבי היה חולה במשך המון שנים וכל המשפחה היתה מטפלת בו בפרט אימי ואני ,כרגע אנחנו חודש אחרי וצצות הההשפעות ,אחי בן ה19 מגיב בצורה מאוד קשה הוא מתנקל לאימי רב איתה כל הזמן ואימי מאוד סובלת ,אימי במשך קרוב ל15 שנה הייתה צמודה לאבי במשך כל תקופת המחלה עוד לפני שהמצב התדרדר והיום היא במצב נפשי מאוד עדין כלומר היא מאוד מאוד עצבנית כל הזמן צועקת ,חסרת סבלנות בקיצור שבר כלי . אחי לא מוכן ללכת לשיחות אבל אי אפשר גם להמשיך ככה עם המצב הקיים,אימי מוכנה רק שאין לי מושג לאן להפנותה כי באופן פרטי לא נוכל להרשות לעצמנו אלא אם כן מדובר בסכומים נמוכים מה שלא כל כך נראה לי, לכן חשובה לי העזרה ואפילו המעטה שאולי נקבל דרכיכם . אודה לכם על העזרה בכבוד רב מיטל

מיטל, עברתי את זה פעמיים. איך את? את דואגת לסביבה אבל מה איתך? עדי

היי אני לא יודעת באיזה גוף לפנות אלייך מכיוון ששמך זהה אצך גבר ואישה,אבל אני רוצה להודות לך על ההתענינות . כן אני דואגת לכולם ,בעצם אני שכחתי כבר מה טוב בשבילי ומה עושה לי טוב ,מכיוון שמיום שחרורי מצה"ל אני מטפלת באבי ז"ל ,לא עבדתי לא למדתי כמעט בלי חיי חברה ואני בן אדם מאוד תוסס מאוד אנרגטי וכל זה כמובן דעך.עשיתי את מה שעשיתי מרצון ואהבה ולא מתוך הכרח,אהבתי את אבי כל כך בשל היותו בן אדם יחיד במינו ועל זה העידו רבים. קשה לי מאוד,למרות שזה לא היה פתאומי אלא דבר שהייתי צריכה לקבל ולעכל במשך כל התקופה אבל זה עדיין קשה מנשוא. אני לא יודעת איך מתחילים בחיים לאחר שכול אבל אני מאמינה שזמן מרפא ואני בן אדם עם יסודות מאוד חזקים בשל כל המצב ואני מקווה להתאושש . אמרת שעברת את זה ,הייתי מעונינת לשמוע אלא אם כן זה פותח פצעים ישנים וכואבים וזה לא מה שאני רוצה לגרום . תודה על ההתענינות מיטל

במשך תקופה מאוד ארוכה הייתי חולמת כל לילה איך שעיניי היו נעצמות ואני עדיין לא ישנה ,על נחשים.במשך אולי חצי שנה חלמתי על נחשים שרודפים אחרי קטנים גדולים בכל הוריאציות .התקופה הזו עברה ושוב חזרה כאשר לפני חודש אבי ניפטר וחלמתי שנחש גדול בצבע שחור כשאחותי מחזיקה אותו והיא בכלל מפחדת מנחשים מאוד אפילו והיא רודפת אחרי עם הנחש שגם היה לו ראש גדול מאוד ,אבי חלה במשך 5 שנים האחרונות ואני זו שטיפלה בו לאורך התקופה ואולי יש לזה קשר ,רק לציין אני בת 22 . ברצוני לדעת מה פשר החלומות עם הנחשים תודה רבה מיטל

מיטל שלום לפי ספר החלומות "סוד פתרון החלומות" שמבוסס על פי הספרים הקדושים הרואה נחש בחלומו=פרנסתו מזדמנת לו נחש נשכו=נכפלה פרנסתו אז כך שאין לך מה לדאוג וכך כתוב גם בספרים שלא קשורים לקבלה,תורה (הספרים הקדושים) ובקשר לאביך ז"ל משתתף בצערך. מאחל לך בריאות אושר ושלא תדעי יותר צער ממני ארייה

למיטל. אני לא יוסף פותר החלומות אבל אני זוכר שקראתי פעם ספר ( אולי של פרויד ) שבו מוסבר הקשר בין האשה לחלום על נחש. הנחש מסמל את איבר המין הזיכרי כך שאת נורמאלית לחלוטין. בברכה אלון

ברצוני לשתף אותך בתופעה מוזרה שניגרמת לי תוך כדי חלום. לעיתים (רחוקות) באמצע החלום, אני עצרת ואומרת לעצמי רגע, התופעה שקוראת לעיני אינה הגיונית, ואז אני קולטת ומסיקה שאני באמצע חלום, ואז אני נזכרת שבכלל הלכתי לישון. אח"כ אני מבינה שאני נמצאת במצב לא נוח (של חלום) ומנסה להעיר את עצמי, אך איני יכולה להזיז אף שריר בגוף, השריר היחיד שפועל הינו שריר הצוואר, וניתן להזיז את הראש שמאלה וימינה. ולכן אני מנסה ומצליחה בכל כוחי להטיח את הראש בכר, בנסיון נואש להתעורר, לפעמים זה מצליח לפעמים לא. לפעמים אני מנסה לדבר תוך כדי שינה לסובבים אותי בבקשה שיתנו לי סתירה כדי שיתעורר. הדיבור תוך כדי שינה קשה מאוד ואינו רגיל, השליטה היא חלקית, אבל חברי ששמעו את בקשתי (לא היתייחסו אליה) טוענים שהיא יוצאת בלשון ברורה.בתור פסיכולוג, האם התופעה הנ"ל מוכרת לך, ומה דעתך עליה?

אדווה גם אני זוכר תקופה שהייתי משותק תוך כדי החלום ורציתי מאוד לזוז לברוח וכדומה. . . זה עבר וזה נורמלי.

בהמלצת פסיכולוג, איני נוטל תרופות. מעוניין לדעת, האם זה מאיץ את תהליך הטיפול או יאט אותו.. אני סובל מדיכאון חד קוטבי מלווה בחרדות. מאוד משתף פעולה. תודה מראש.

שלום שמים, קיימות דרכים שונות לטיפול בדיכאון ובחרדות. הטיפול הפסיכיאטרי מטפל בבעיות באמצעות תרופות, המאפשרות סילוק מהיר יותר של הסימפטומים המפריעים. חסרונו של טיפול כזה הוא בתופעות הלוואי של התרופות. הטיפול באמצעות פסיכותרפיה (שיחות) מנסה לטפל במקורות הבעיה, אך הוא אורך זמן רב, חודשים עד שנים. קיימים גם טיפולים משולבים של שיחות ותרופות, בגישות שונות. אני משער, שאם הפסיכולוג שלך המליץ לך לוותר על תרופות, הוא אינו רואה בכך צורך דחוף. כדאי שתפנה אליו את השאלה. הבנת אופן הטיפול חשובה לא פחות מהטיפול עצמו. בברכה, דרור גרין

שמים שלום איני יודע אם לקחת תרופות בעבר בכל מקרה של ספק - פסיכולוג אינו מוסמך לקבוע עמדה סופית בנושא ולכן לדעתי מומלץ לפנות ליעוץ פסיכיאטרי במקביל בברכה עמי

פסיכולוג איננו רופא ואסור לו להתערב בשיקולים של טיפול תרופתי. הפסקה (כמו התחלה) של שימוש בתרופות פסיכיאטריות חייב להיות רק עפ"י המלצה, אישור ומעקב של רופא. פסיכולוג שממליץ לך להפסיק לקחת תרופות לא יהיה אחראי אח"כ לנזקים שיכולים לנבוע מהפסקת נטילתן ו/או מהדרך שבה הפסקת לקחת אותם.

מעולם לא נטלתי תרופות. הפסיכולוג שלי בתחילת הטיפול המליץ אך הוא כבר חושב שלא. העניין הוא שהחרדות התחילו לקבל מודעות חזקה ואני הרבה יותר רגיש, ואני כבר לא מסוגל לחזוב בצורה הגיונית ובתוך בועה של שנאה עצמית. מצד שני אני מאוד חושש מטיפול תרופתי, למרות שיש שמספרים על החיובי שבכך. השאלה היא האם, נכון לכרגע במצב שבו החרדות תופסות תאוצה, האם יש סבירות שזה גם יאיץ בתהליך? ובכלל, האם כאשר לחרדות לפתע יש תיפקוד משלהם, האם זה לא מצב מוזר, כי אני חש שהולכים לרצוח אותי וכל הגוף משותק...ואני תוהה גם למה זה קורה עכשיו, הרי חייתי יפה עד כה, כשהחרדות לא תפסו כזה כובד. לא יודע אם ניסחתי את עצמי נכון. סליחה.

היי שלחתי לך 2 מיילים מקווה שהם הגיעו. הראשון יותר חשוב. לילה טוב. אני.

אינשם, עד לפני שעה וקצת קיבלתי רק מייל אחד, ושלחתי אחד בחזרה. ליל מנוחה, טלי פרידמן

תודה לא קיבלתי עדיין ליל מנוחה גם לך

סולחת לך ולה. הלוואי ויכולתי לומר לך פנים אל פנים שאני סולחת. אולי אם אני אכתוב, זה יהיה כאילו אתה שומע.... אז אני כותבת: אני סולחת לך על הכל: - על זה שלא נתת לי לגדול ולהתפתח - על זה שביזבזת את השנים היפות שלי - על זה שמנעת ממני את החיים. והכי חשוב: - אני סולחת לך שבגדת בי, - סולחת שבגדת בי עם החברה הכי טובה שלי , - סולחת שהתחתנת איתה, - סולחת שהילדים שלך, הם גם שלה. כשאני חושבת על זה, אני חושבת שאני גם רוצה להגיד לך תודה, כי היום אני יודעת שאני מסוגלת לאהוב, לאהוב באמת, עד אין סוף. אני אדם חדש, לקח לי קצת זמן אבל אני יודעת מה אני רוצה, רוצה לאהוב שוב, אותו דבר, באותה מידה, ללא גבולות. תמסור לה גם, אני כבר לא כועסת, כבר לא נוטרת, אני רק מאחלת לכם אושר, אושר והכי הרבה אושר.

ניתנה לך זכות ששווה זהב אם יש לך את היכולת המופלאה הזו - לסלוח! התברכת ביתרון בלתי יתואר, שיהיו לך רק ימים יפים, מלאים בכוחות, תקוות, והגשמות עצמיות. שלך, אני.

מרגש לקרוא, הכוח שלך לסלוח הוא מדהים, הלואי ואנוכי ועוד רבים אחרים יכלו ללמוד ממך שיעור לחיים. יישר כח ובהצלחה!

מה שהכי חשוב הוא שהסליחה עשתה לך טוב, ניקתה וטיהרה אותך ואפילו עזרה לך לאהוב מחדש. אולי כדאי שגם הנסלח והנסלחת ידעו שסלחת? לא חשוב לך הפידבק והידיעה שהם יודעים?

דווקא העובדה שזה ללא פידבק היא שמדהימה אותי. מאיפה מוצאים את הכוח לסלוח??? פשוט בלתי ניתן לתפיסה, פשוט מ ד ה י ם.

קראתי שאתה בירידה מקסנקס. גם אני צורך על בסיס קבוע את התרופה כ-8 שנים חצי מיליגרם ליום. אתה מפחית את המינון בסיוע של פסיכיאטר ? אתה אמור לקבל תרופה חלופית ? העניין הוא שהקסנקס כבר לא משפיע עלי ואני מעוניין בתרופה אחרת. הבעיה היא שלכל התרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין תופעות לוואי לא קלות ,כגון פרוזק ,אפקסור וכד. באם אתה עובר גמילה באמצעות מטפל או במוסד, אודה לך באם תוכל למסור לי אינפורמציה למי לפנות בנדון. תודה רובי

דווקא לא נורא....אבל 8 שנים קסנקס?? דחילק ..אתה רוצה לומר לי שזה מזיז לך בכלל אחרי תקופה כזו?? האמת קסנקס זה כסף קטן לעומת הטרנקסל"...שדרך אגב משרד הבריאות הורה להפסיק לתת אותו לאנשים...באופן חד משמעי..אולם לטענת משרד הבריאות עדיין קיימים רופאים בשוק שעדיין נותנים אותם..למרות הוראות משרד הבריאות!!! ואני לצערי השתמשתי בטרנקסל קרוב ל4 שנים, הפסקתי בבת אחת מה שלא היה חכם במיוחד בדיעבד,,אולם לא היה מי שיסביר לי אבל שרדתי ו8 שנים לא נגעתי בכדור..היום אני משתמש באפקסור...ולמעט הזעות מידי פעם אין לי שוםתופעות לוואי....לשיקולך!!!!

האם אפקסור נוגד גם חרדה וגן דכאון ? כמה זמן אתה לוקח אותו ? מי רושם מרשם ? רופא משפחה, פסיכיאטר ? יש צורך במעקב? האם אתה מרגיש שהמינון ההתחלתי גורם לאותו אפקט או שיש צורך להעלות את המיון אחרי תקופה כדי להגיע לאותה רמה של איזון רגשי? רובי

רובי היי, אני מעודד שעליך להתמודד עם גמילה מקסנקס 0.5 אחד שכן אני צורך שלושה כאלו ביום כבר 4 שנים. לא אני לא מטופל במסגרת גמילה החלטתי כי אנסה לעשות זאת לבד לאט ובטוח . אני גם לא נמצא על כדור טיפולי אחר למרות שזוהי גישת הרופאים. מעקבי סרוטונין הוכחו גם אצלי כגורמי תופעות לוואי לא נעימות . כמו אור גם הפסיכיאטר המליץ לי להכנס תחת "מטריה" של אפקסור אך כרגע אני מוותר למרות שהחפיסה נמצאת בארון. אשמח לשתף ולחלוק איתך ברעיונות ובדרכים לגמילה.

שלום ד"ר אבני האם פרופיל צבאי 21 על רקע OCD ו ADHD מונע הוצאת רישיון טיס? תודה

שלום לא יודע אנא פנה למשרד התחבורה ושאל אותם בברכה עמי

אני לא מצליחה להתמקד בשום דבר ולהסתדר בחיים. נראה לי שנולדתי בלי כושר החלטה . האזרחות בשבילי היא מזעזעת.....אני ממש מיואשת ואין לי כבר כוח לחשוב על כלום ולהחליט כלום... אולי אני סתם מפונקת?! לא יודעת אני פשוט פוחדת לקחת החלטות כי אני נורא לא מאמינה בעצמי... מתי יסתיים המצב הנוראי הזה....חוסר ידיעה חוסר מטרה יאוש טוטלי... ועם זאת נוח עד כדי כך... אני פשוט תקועה

אולי תעשי קודם סדר ותחליטי שאת מחליטה. זאת אומרת תגידי לעצמך שזהו, היום זה היום ואת הולכת לעשות החלטה והיא: מה את רוצה באמת (להיות, לעשות, איך לחיות וכו'). אולי תתחילי בקטן. למשל, מה אני רוצה לעשות מחר, מחרתיים. ותתחילי ליישם את זה. בעקבות האוכל יגיע גם התיאבון כמו שאומרים ואז אולי תוכלי ללכת על כל הקופה. כרגע את נמצאת במצב של מלכוד. את תקועה כי אין בך רצון אמיתי וכנה לשנות משהו. נוח לך לרבוץ בבטלה נפשית ולא לעשות כלום, ולקטר על חוסר הידיעה וחוסר המטרה. הרצון צריך להיות שלך, ולבוא ממך. אלו הם חייך שלך - ואם לא תרצי ותכווני ותשקיעי - אף אחד לא יעשה את זה במקומך. ואין צ'אנס שהמצב הנורא הזה כדברייך יסתיים, סתם ככה. יש רגעים בחיים בהם עלינו לקחת אחריות על עצמנו. במוקדם או במאוחר עם הקושי והחששות, הרי אם לא מנסים - לא מצליחים. תפסיקי לחכות שדברים יקרו - צאי ותגרמי לדברים לקרות. שיהיה לך מסע מוצלח ובכייף - נוע, נוע, סוף.

את נורא נורא חכמה.. את צודקת בכל מה שאמרת העניין הוא שאחרי כל החלטה שאני כביכול עושה אני מתחילה להעלות חששות..הופכת בהם ולא נותנת למוח שלי לנוח...ואז אני מגיעה לשלב שבו אני שונאת את עצמי ומרגישה שהכל חסר טעם ומחליטה לוותר... יש לציין שפעם לא הייתי ככה ואני נורא שונאת את עצמי על האדם המעזע שהפכתי להיות אני פשוט פוחדת להכשל אני לא יכולה להרשות לעצמי..ובינתיים נהיית לוזרית יותר ויותר גדולה אני גם מרגישה שאני חייבת לעשות הכל!!ועכשיו !!כמו ילדה קטנה אני כל כך רוצה לעשות הכל שאני כבר לא בטוחה במה ב א מ ת אני רוצה לעשות

למבולבלת... הצלחת גם לבלבל אותי קצת... :) אין לי מושג מי את, ובאיזה שלב את מצויה עכשיו (אולי השתחררת זה עתה מהצבא? זה לא ממש ברור). תספרי מעט יותר על עצמך ועל הבעיה שנתקלת בה... אנחנו כאן, להקשיב, לתמוך ולייעץ... ליל מנוחה, טלי פרידמן

אולי את צריכה הכוונה:)) אם כן אז אני הבאבא איתן יעזור לך להחליט:))) קודם כל אין בן אדם שלא יודע מה לעשות!!! אלא יש בן אדם שלא יודע להחליט. ואני אומר את זה מניסיון. כי המוח או התת מודע שלך (תיקראי לזה איך שתירצי) עושה לך את העבודה ואני אומר את זה כי הלכתי כשהשתחררתי מהצבא ליעוץ בנושא מקצוע במכון הדסה בירושלים. ונוכחתי לדעת שמה שחשבתי עליו כל הזמן התאים לי הכי הרבה לפי כל המיבחנים והמיבדקים שעשו לי. דבר נוסף גיליתי שבבנק חסרים לי איזה 600 שקל על יעוץ שטותי:))) לכן יקירתי. קחי לך עט, עט עיפרון, עיפרון או נוצה אם דיו. קחי דף פוליו אם שורות ,כסא ליד השולחן. שבי ותעשי לך רשימה מה את רוצה לעשות באופן כללי (לטייל,ללמוד,לעבוד, להגשים חלום,להתחתן, 4ילדים וכלב). ואז תנסי לרשום לך דרך או סיפור איך תבצעי את מה שאת רוצה להשיג בחייך. לדוגמה : אני רוצה לטייל אבל כדי לטייל אני צריכה לחסוך כסף אז אני העבוד בינתיים במלצרות ואני אחסוך כסף ואז אני אטייל להודו. וכשאני אחזור אני אלמד פסיכולוגיה כדי לעזור לאנשים באתר או בפורם. שאני אסיים תואר ראשון או תוך כדי אני אחפש לי מישהו שניראה זועה:))) כדי להתחתן ולהקים בית. אם תירצי תשתפי ליפני ואפשר גם אחרי הסיפור, חברה או את אחד ההורים או שניהם ותיראי איך אפשר לייסם את מה שכתבת. אל תיזרקי את הפתק כי אולי עוד כמה שנים תחפשי אותי להגיד לי תודה:)))

לא הייתי כאן מזמן. אחרי שחזרתי מחו"ל ניסיתי לחזור. כתבתי אבל לא קיבלתי תשובה אז החלטתי שאולי זה סימן. אולי אני צריכה להתנתק. לעזוב גם את הפורום כמו שעזבתי פעם קבוצת טיפול. אולי אני צריכה להתמודד לבד. להפסיק לשפוך את הלב לפני אנשים שאני בכלל לא מכירה. זה קשה. קשה להלחם לבד. היו שבועות טובים, היתה גם שמחה מדברים אחרים חוץ מצום. אבל בסופו של דבר הכל שוב מתמקד בנושא אחד ויחיד שכולו עשוי מחומרים מזינים יותר או פחות, שבדרך כלל נשארים בחוץ. הכל מסביבי מתקדם, יש דברים חשובים, טובים, שאיפות מטרות. מטרות לתווך הארוך. בתווך הקצר אני מנסה להזיק רק עוד קצת. מה כבר יקרה? הרי אני כבר לא שוכבת בלילה בניסיון להרדם ובפחד העצום הזה שבבוקר כבר לא אקום. המצב כביכול יותר טוב. העצמות בולטות פחות. הלב פיתח סיבולת ומחזיק מעמד יפה. אני מעריצה את כל המערכות בגוף שעוד לא עשיתי מספיק נזק כדי להרוס אותם. וכן, מפחיד אותי למות פתאום, שלא מרצוני ומפחיד אותי שלא אוכל ללדת ולא אוכל ללכת, אבל הרי לי זה לא יקרה.... אני לא מצליחה לעצור את ההרס. מנסה למצוא סיבות, מוצאת ומתעלמת. מנסה לגרום להנאות , עושה ולא נהנת כמו מאותה ההרעבה, ה"נצחון" על הגוף. הולכת עם הפחד שלי עד הסוף. הייתי כותבת - בבקשה תעזרו לי, אבל אני לא צריכה שתעזרו. אף אחד חוץ ממני לא יוכל לעזור לי. אני מקבלת מספיק עזרה ותמיכה מבחוץ. אני חיה את החיים כמעט במלואם, הכל כמעט... סתם הייתי צריכה לשפוך קצת את הלב. תודה למי שקרא.

אין ספק שאת בחורה חזקה, שלא נכנעת, לא נשברת, נלחמת על חייך, כמו שצריך להיות, כמו שמישהו כבר כתב "זו לא חובה לחיות-זו זכות!". ואת עומדת על זכויותייך. בחורה חזקה ואמיצה, אני איתך, שמחה לדעת שאת נלחמת ולא נשברת, ולמרות שאני לא מכירה אותך (גם אני כבר בקושי פה)- אני מחבקת אותך ומחזיקה לך אצבעות- שתמשיכי להתחזק, גם אם יהיו נפילות בדרך, שתהיי יותר מאושרת, שתהיי בריאה! ליהי:-)

הזדהתי נורא אם מה שקרה, לפני 10 שנים גם אני הייתי במצב דומה מאד, מאושפזת בבתי חולים הכי נוקשים בארץ, מנסה לנתק את הנפש מהשינויים שמתחוללים בגוף, נהנת מההרס העצמי הזה, ומצד שני מפחדת ממה שאני עושה לעצמי, מגיעה תמיד לשיאים חדשים..... מסתכלת על עצמי במראה, שונאת? אוהבת?שונאת, שונאת, שונאת!!!!! רוצה שיעזבו אותי לנפשי.... היום אחרי 10 שנים, אני בת 27 , עובדת במשרת ניהול, מוקפת חברים, אוכלת רגיל ועדיין רזה, עדיין ישנם אגרסיות שליליות שאפשר להוציא בדרכים קצת יותר נורמטביות.. רק שתהיה לך מעט תקוה שאפשר גם אחרת, שצריך להלחם עם החיידק הזה... את, את ורק את יכולה לעזור לעצמך.. נכון שצריך גם עזרה מבחוץ, אבל זה צריך להגיע עמוק מפנים, שדי מתחילים חיים נורמליים, עם כל הקושי ואם כל הפחד המשתק הזה. רק את יודעת שאת יכולה להגיע רחוק, שיש לך את הכוח- תפתחי רק את הדלת , היא אומנם דלת קצת כבדה אם צירים חלודים וחורקת, אבל שווה לראות מה יש שם בחוץ.... אשמח לייעץ לך אם רק תרצי.

אולי תספרי קצת איך עברת את השינוי לטובה? איך התגברת על השנאה העצמית ואיך התגברת על הצורך הבלתי פוסק לרזות עוד ועוד..?

Lala, אומרים שעד שלא מגיעים לתחתית התהום, אי אפשר לטפס למעלה... אני לא יודעת אם זה נכון. אני כן יודעת, שלא היה לי קל לקרוא את מה שכתבת, ובכל זאת התעורר בי הצורך להגיב. אני רואה את עצמי מתדרדרת במהירות למצב שלך.. אני עוד יכולה לעצור... (באמת?!), אבל אני לא רוצה לעצור. את לא רוצה למות, אני כן. את נלחמת, אני כבר לא. כי פשוט לא אכפת לי יותר משום דבר... בך אני גאה, אבל אותי אני שונאת. את לא מוותרת בקלות ואני? אני כבר מזמן ויתרתי. הלוואי ויכולתי להלחם על החיים שלי, אפילו 1/3 ממה שאת נלחמת. אני פשוט עייפה. אבל מעודד אותי לקרוא מה שכתבת. תודה.

ללה ברוך שובך לצערי ייתכן והודעתך "נבלעה" ולא ראיתיה. בוודאי שלא התכוונתי להתעלם במכוון. אני מבינה שכעת את עוברת ימים לא קלים, ימים של "כמעט" חיים...את מספרת על תמיכה מבחוץ...מה זו התמיכה? את בטיפול? זה טיפול חדש/ישן? ובכלל תספרי קצת מה עבר עלייך מאז שנפרדת מאיתנו...איך היה בחו"ל, איך היה לחזור, ומה קורה עכשיו. מחכה לשמוע ממך, טלי פרידמן

שלום לכם!! אני שמחה שאפשר לפנות בשם בדוי אליכם כדי לספר את הבעיה שלי בתקווה שאוכל לקבל מעט כדי לתקן את מה שלא הצלחתי עד היום. אני בת30 נשואה מזה 15 שנים. יש לי 2 ילדים. בעלי גדל במשפחה הרוסה והיה ילד מוכה שנים. בשלב מסויים עבר לגור אצל דודתו. נישואינו היו אהבה אחת גדולה למרות ההתנגדות של הורי. קשה לי אם בעלי שכן הוא רב איתי כל הזמן המשפחה שלו לא תומכת בנו ואין לנו קשר איתם בכלל יש לציין שלנו יש דירה והתקדמנו יפה משך שנות נישואינו. בעלי אדם שכמעט כל מילה שיוצאת מפיו היא קללה. כיום הילדים קטנים ואני פוחדת שהילדים ילמדו ממנו לקלל למרות שאני אומרת להם כל הזמן שלאבא אין תקנה אותו צריך רק ללמד אסור ללמוד ממנו. בעיה נוספת שהיא לא מסכים איתי אף פעם בחינוך הילדים. הוא בעצמו לא קיבל חינוך כמו שצריך ואני גדלתי בבית אם חינוך למופת. אם אני אומרת לילד לא היא חייב להגיד כן. אני מרגישה שאין לו הערכה גם כלפי כל מה שאני עושה בשבילו הוא אף פעם לא מאושר. אני אישה של בית לא מסתובבת אם חברות לא הולכת לחברות לשתות קפה אני למען הילדים ותו לא! לבית ולבעל.הוא מנסה הרבה פעמים לעזור לי וכיף לי אבל תיכף לאחר מכן באה האלימות המילולית. חשבתי הרבה פעמים על גירושין. אבל אני פוחדת אינני יודעת כיצד אוכל להסתדר לבד ויש לי ילדה חולה. חשבתי לפנות ליועץ לעניני נישואין אבל הוא לא מסכים. אינני רוצה לפרק את המסגרת המשפחתית שלנו אבל אני כבר באמת מבובלבת. אנא מכם יעצו לי מה לעשות. האלמונית המבובלת

לאלמונית, לדעתי אין לך מה לעשות איתו בבית כי אני מאוד מפחדת שיום אחד זה יעבור למכות. לפחות נסי לפנות לגורמי רווחה. ככל שתעשי את זה יותר מהר, ככה יותר טוב. עדי

שלום!! בהמשך למכתבי אשמח לקבל ייעוץ מעובדת הסוציאלית טלי פרידמן. תודה.

לאלמונית המבולבלת שלום רב, נראה שלמרות הציפיות שיהיו לכם חיי נישואין בסגנון של "אושר ועושר", זה לא תמיד עובד במציאות. הילדות הקשה של בעלך, ייתכן ומשפיעה על התנהגותו כיום (סביר להניח שיש בזה חלקים מהעבר), וזה לא לגמרי קשור אליך ואל התנהגותך. נראה לי שהחלק הקשה הוא המסרים השונים שאתם מעבירים לילדים, וכפי שאת מבולבלת אני מאמינה שברגעים מסויימים כך גם הילדים. אני מבינה שרעיון הגירושין "מתבשל" אצלך תקופת מה, בעיקר לאור סירובו של בעלך ללכת לייעוץ זוגי. בכל אופן, לפני ההחלטה על "פירוק החבילה" אני הייתי ממליצה לך לדבר עם בעלך ולנסות לשכנעו להגיע לפגישות של ייעוץ זוגי, ואולי אף להעמיד זאת כתנאי להמשך הנישואין. אם את חוששת מתגובתו ואינך יודעת מה לעשות וכיצד לעשות זאת, הייתי ממליצה לך לפנות לבד למטפל/ת זוגי ולהתייעץ עימו, להיפגש, ולקבל תמיכה והדרכה מה ואיך ניתן לעשות כדי לשפר את מצבך. בהצלחה, טלי פרידמן

אני מחפשת פסיכיאטר/ית גריאטרית עבור אבי, באזור חיפה. נראה לי כי טיפול תרופתי בלבד אינו מספיק, וכי יש צורך במטפל המשלב טיפול תרופתי ושיחות. האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכיאטר/ית כזה?

דורית שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לעמותת האלצהיימר. יש להם נציגים בכל הארץ, והמרכז שלהם בת"א. הם ידעו להפנות אותך לאנשי מקצוע מומחים לסוגים שונים של הפרעות בתחום הגריאטריה (לאו דווקא אלצהיימר). יש להם גם אתר ברשת, ותוכלי למצוא את הטלפון שלהם דרך שירות 144 של בזק. בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רב, אחת מתתי ההתמחויות שלי היא פסיכו-גריאטריה. פני למייל האישי שלי עם רקע קצר על מצבו של אביך ועם כמה מהשאלות שאת מתלבטת בהן, ואוכל להעריך האם זו פסיכיאטריה, או פסיכולוגיה, שתוכל לסייע. בנוסף, תוכלי לפנות למחלקה לפסיכולוגיה באונ' ת"א, ששם יש מגמה שמתמחה בנושא, ולהתעניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מקווה שאני בפורום הנכון למה עושים חוקן?????

ליליפות, יש מליון סיבות: 1. ניתוח. 2. צילום אברי בטן. 3. דיאטה. ועוד מלא.... אם תכתבי יותר מה הסיבה לשאלה, אז אפשר יהיה לענות לך. עדי

ליליפות, זה לא הפורום הנכון. פני לפורום גסטרואנטרולוגיה. טלי פרידמן

רק שאלה קטנה: מישהו מכיר את התרופה "רמרון", נגד דיכאון? אם כן, איך היא ואם פגשתם תופעות לוואי?? תודה

שלום מאי, אני משתמש ברמרון כבר חצי שנה, ואחרי כמה תרופות שניסיתי הרופא שלי ניסה רמרון ופשוט הציל לי את החיים. (תרופות אחרות או שלא עזרו או שגרמו לי לתופעות לוואי בלתי נסבלות) הייתי "על הקרשים" והיום אני חי, מתפקד, רגוע והכי חשוב ישן טוב בלילה (אחרי הרבה זמן שלא ישנתי טוב). תופעות לוואי רציניות לא פגשתי, אולי חוץ מקצת עייפות בהתחלה עד שהתרגלתי לכדור. בקיצור אני ממליץ! בהצלחה גם לך פ.

ניסיתי את הרמרון והוא גרם לי להיות עוד יותר זומבי ממה שהייתי גם ככה. הכדורים האלה הפילו אותי לקרשים. ישנתי המון בלילה וביום. פשוט לא הצלחתי לפקוח את העיניים,וכשכן פתחתי אותן - הייתי לגמרי מטושטשת. הפסקתי את השימוש בו לאחר כמה ימים. לא מחייב שגם לך תהיה תגובה כזאת.כל אחד מגיב אחרת, והמינונים הם שונים. וחוץ מזה קראתי את התגובה שלפניי - והיא הייתה חיובית. בהצלחה.

תרופות משפיעות על אנשים שונים בצורות שונות. אתם מנהלים מסע כנגד סוג התרופות היחיד! שמחזיק אנשים מסויימים, בשלבים מסויימים בחיים - כן בחיים- וזה טיפשי מצדכם . מניסיון! אם מצייתים לרופאים ועולים ויורדים במינונים כמו שצריך לא תהייה כל בעייה- לרוב המכריע של האנשים. אני מבינה שהכוונה היא טובה אבל לא כל מה שבעייתי אצל אדם אחד זה המקרה אצל השני. זה ידוע שיש תרופות שהינן מסוכנות ואף רעילות לאנשים (באחוזים נמוכים מאוד באוכלוסיה) אבל זו לא סיבה למנוע אותם מכל האנשים כי אחרת לא היתה שום תרופה מותרת לשימוש. אז בבקשה תפסיקו לשכנע אנשים לא לקחת תרופות מסויימות בגלל שהם לא מתאימות לכם.

יש לך טעות גדולה ישנן תרופות פסיכיאטריות שמופיעות במקביל גם בפקודת הסמים המסוכנים כגון אמפטמינים (כמו ריטלין) או בנזודיאזפינים (כמו ווליום) תקראי את ההודעה של הפסיכיאטר בפורום ד"ר פלד מלפני יומיים בעניין זה בדיוק: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=216600&t=216247

את כנראה באמת לא יורדת לסוף דעתנו. אני אתן לך דוגמא אם בן אדם לוקח כדור כמו קסנקס שזה כדור הרגעה פעם בכמה זמן אז זה לא נורא ולא מתמקרים לזה. אבל אם אומרים לאדם שנמצא במצב חרדתי שקסנקס זה הטיפול ונותנים לו מינונים מופרזים תוך כדי ידיעה שזה כדור ממכר זה הופך למצב מסוכן אחד האנשים הכי קרובים אלי סבל וסובל מהפרעות חרדה בין עוד הפרעות רבות ובהתחלה הטיפול היה באסיבלים קסנקס ע"י רופאת משפחה ואז באו הפסיכיאטרים והוסיפו עוד כדורים על זה שאני אפילו לא זוכר את שמם. התוצאה היתה הרת אסון ורק החמירה את המצב עד לרמה של חוסר יכולת לקום מהמיטה. מה שפטר בסוף את הבעיה היה לזרוק את כל הכדורים ולעבור לפרוזק. כיום ישנה בעיה חמורה של התפרצויות זעם שאין לי מושג אם זה נובע מהכדורים או לא אבל נראה לי שישנם מקרים רבים מידיי שדומים למצב שתארתי. אז שוב אני אומר - אל תלכו בעיוורון אחרי פסיכיאטרים ,ברוך השם יש לנו היום אינטרנט וניתן לאסוף מידע על כל טיפול לפני שמנסים אותו עליך.

לאחת שהחלימה ! ראשית כל אני שמח בשבילך שמצבך טוב. אני מכור קשה לבנזודיאזפינים שנים רבות, מצוי במלכוד ללא דרך מוצא.כבר סיפרתי בעבר את תהליך ההתמכרות ולא אחזור עליו שנית בכדי לא לשעמם.אני כבר מאמין שעד יום מותי אצרוך את הדבר הזה או שאמות בגלל השפעותיה השליליות של התרופה כגון פגיעה מצטברת בכבד או בכליות ( לאחר שימוש של שנים רבות) . היום נודע לי שקיימת תופעה מעניינת נוספת הקשורה לתהליך הגמילה מבזבנזודיאזפינים : ( למאושר שמצליח להגמל): כשלושה חודשים לאחר תום תהליך הגמילה קיים סיכון לגלישה לדיכאוןוכן, תופעות פסיכולוגיות פתולוגיות קשות שהיו " רדומות " בזמן נטילת התרופה שבות ומתפרצות. ישנם מאות קישורים ברשת בעניין הנזקים של הבנזודיאזפינים אבל נמנעתי מלהמשיך ולהעמיק כי החיפוש עצמו מכניס אותי ללחץ ודכאון מיותר. לפעמים כשאני עורך חשבון נפש ביני לבין עצמי אני מגיע למסקנה שמבחינתי עדיף היה להמשיך לחוש את הכאב הרגשי מאשר להכלא בתחושת מרגוע וירטואלית אשר הפכה אותי לסוג של רובוט אטום רגשית. לאחרונה הנטיה להפרצויות שלי כלפי הסביבה הולכות וגוברות וזאת למרות היותי אדם רגוע וסובלני מטבעי. אתופעה הזו די מפתיעה אותי ואת הסביבה ואני חש מאויים בגינה. זהו, ראיתי מקום להוסיף את התנסותי . אין ספק שלטיפול התרופתי תרומה נכבדת לשיפור איכות חייהם של חולים מסוימים במקרים רבים אך ספציפים אצל אחרים,טיפולים מסוימים גורמים לעתים, נזקים חמורים אישיים, משפחתיים ואחרים כפי שקרה לי. להתראות תרגישי \ו טוב מחזיק אצבעות לכל המחלימים הקטור

לדעתי אתה טועה....ניתן להיגמל יש היום מרפאות שעוזרים רונן למשל עכשו בגמילה ואת הקשה הוא עבר והוא נגמל מטרנקסל שזה פי 10 יותר קשה אני גם נגמלתי ואני חי קשה ההחלטה אני יודע אם תרצה רופא טוב מומחה בעל שם עולמי שיעזור לך(פרטי) אני מוכן לעזור לך דבר איתו תישמע אותו לא תיצטער באמת מבין אותך מכיר את זה ורוצה שלא תאבד תיקווה חבל על כל יום שאתה מכניס את הרעל הזה אני כבר 8 שנים נקי...אחי עולם אחר מתמודד רק אם 10 % אחוז חרדות לעומת החרדות שנובעות מכדורים אל תוותר!!!!!!!!!!!!!!!!!