פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב. החל מחודש מאי האחרון הנני נמצא בתקופה קשה ומלחיצה: רכשתי דירה ומיד לאחר הרכישה החל המשבר בענף ההי-טק ונפגעתי למדי (הכנסותיי קוצצו משמעותית). אני עוסק בתחום ההדרכה וההוראה. מאחר והנני עובד עצמאית ע"י חוזי העסקה, הרי שאני משתכר אך ורק אם אני מלמד. בתקופת חופשות אינני זכאי לגמול או לדמי אבטלה כלשהם. שנת הלימודים החדשה לא האירה לי פנים במיוחד (קיבלתי מחצית משעות ההוראה שהיו לי בשנה שעברה) הרי שקיוויתי שאוכל להשתכר די על-מנת לשלם הוצאות מחייה ומשכנתא. בשנה רגילה אני עובד רק כשבעה חודשים ובחודשים אלו עלי לעבוד שעות רבות, בכדי שאוכל לממן עצמי בשאר החודשים והחופשות. לפני מספר שבועות קיבלתי זימון לשירות מילואים של 21 יום וזה היה הקש האחרון. למרות שהתחננתי לדחות המילואים לחודשי הקיץ או לקצרו ע"י ולת"ם. כל פניותיי נענו לריק. לא די שאני פוגע באוכלוסיית תלמידים גדולה (אני מועסק סמספר מכללות ובתי ספר תיכוניים) אלא שאני מפסיד חודש עבודה שלם, מאחר וחופשת חנוכה מתחילה מיד בתום שירות המילואים. מאחר ואין לי כל תלושי משכורות מחודשי הקיץ (חופשה) הרי שאקבל תעריף של שכר מינימום. פרט לעובדה זו ומאחר והתופעה של זימון למילואים בתחילת שנת הלימודים אירעה גם בשנה שעברה, התחלתי לקבל איומים מרומזים ממקומות העסקתי. באחת המכללות אף קוצצו לי מחצית מהשעות (למרות שכמובן לא נעשה הדבר מיידית, אך בדיעבד ידוע לי כי זו הסיבה). אני פונה אליכם, מכיוון שמרגע קבלת הצו למעשה הפסקתי לתפקד כליל. אינני יכול לנהל חיים תקינים: אינני ישן באופן תקין, אני מתעורר פעמים רבות בלילות, אינני יכול להתרכז בכיתה ואיבדתי את סבלנותי, אינני יכול אף לקיים יחסי מין תקינים עם חברתי ופשוט העניין איננו עוזב אותי ואינני יכול לחשוב על שום דבר אחר. אני מבלה את מרבית הזמן בבהייה בחלל החדר, במיטה ובמתח שאינו מרפה ממני. אודה לכם על התייחסותכם.

חיים שלום אתה משתמש בשמו של אדם יקר לי מאוד לדעתי עליך לדאוג לעצמך מאחר והצבא לא מתחשב בך ולגשת לפסיכיאטר שיתן לך המלצה לפטור מלא משרות צבאי . אם הצבא(המדינה) לא באה לקראתך אין טעם שתבוא אתה לקראתם. מעבר לכך אני לא יודע אם אתה מכיר את הספר מי הזיז את הגבינה שלי זה משל על איך להיתמודד עם שינויים בחיים . אם אורך החיים שלך שונה עקב המצב אז הגיע העת ללכת לחפש גבינה במקום אחר ולהיות דינאמי. גם אני נפגעתי מהתפוצצות בועת ההיי טק ואני אחד ממפוטרי ההיי טק אבל אני מבין את המצב ולכן אני דואג להישאר מעודכן טכנולוגית בכל מחיר עד יעבור זעם. בהצלחה דוגי

תודה על העצה. לא הייתי רוצה פיתרון כל כך רדיקלי, אך עקב המצב בו אני נתון, אשקול בחיוב את עצתך.

השאלה שלי נורא מטרידה אותי מפני שהיו מספר חלומות שחלמתי עליהם ושמדברים על חלומות אני נזכר בחלומות אלו כאליו חלמתי עליהם אתמול.אני בן 27. החלומות עוסקים בים בשיטפון. חלום אחד זה חלום שבו אני נימצא ליד חוף הים בקרית חיים ומביט אל הים לפעמים אני מביט לים אחרי שאני מביט על אהל גדול מרובע וסגור מצידיו ויש פתח לכיוון הים וחלונות של אהל כאלו מבד ולפעמים אני מביט ישר לים ואז לפתע פתאום מתחיל להגיע מהאופק גל ענק שמתקרב במהירות לחוף ואז שהגל הענק מגיע לחוף נפסק החלום. אני חייב לציין שאני לא שוחה הרבה אבל אני לא פוחד מים ואני אפילו שוחה לפעמים. כך שלא ניראה לי שזה פחד מים או מיים.והחלומות לא באו דווקא בתקופות של קיץ או חורף חלמתי את החלומות גם בקייץ וגם בחורף לא באותה שנה אלה בתקופות שונות בשנים שלא היו קרובות שאפשר להגיד שזה משהו שממש מטריד אותי. בנוסף החלומות היו זהים בפרטים. החלום השני באותו נושא זה חלום בו אני עולה לכרמל דרך סטלה מריס אם אוטובוס ואז מגיע גל ומחסה חלק ניכבד מההר והמים ממשיכים לעלות ואני והאנשים מסביבי צועקים לנהג תעלה מהר להר ואז לפתע אני מוצא את עצמי צף על קרש ואני שוחה בנחת אבל בדאגה אם אני אצליח למצוא יבשה. ואז החלום ניפסק. החלום השלישי זה חלום שבו אני נוהג ברכב פתוח מהקריות לכיוון חיפה ואז אחרי בתי הזיקוק אני ואבא שלי שומעים רעש מאחור, וכשאנחנו מסתכלים בא גל ענק ממש מאחורנו ואז אני מתחיל לסוע במהירות ופונה בפניה שאחרי הקניון לב המיפרץ לכיוון יוקנעם ואני נוסע במהירות אבל אני לא מרגיש מבוהל, והתנוע בכביש דלילה יחסית מזג האויר חורפי אבל על הראש שלי יש כובע קש כמו של המצילים בים וכך גם לאבי.יש רוח חזקה שבאה מולנו ובמהירות שאנו נוסעים מנורות תאורה בדרך נופלות אחת אחרי השניה במהירות ואנחנו מחזיקים את הכובעים שלו יפלו מהרוח והמהירות. והגל כל הזמן אחרינו ואז החלום ניגמר. הייתי מאוד מעוניין לדעת מה זה אומר הגל הענק הזה? שלוות הנפש שלי בחלום ואחריו?. הזיכרון החזק מאוד של החלומות והפרטים? ופרטים נוספים שאפשר ללמוד מזה

חלום החוזר מספר רב של פעמים בואריאציות שונות מעיד על בעיה שכנראה מטרידה ולוחצת ומשתחררת דרך התת מודע בחלום. תנסה לבדוק מה גורם לאי השקט המתבטא בחלומות האלה. אולי קשיים כלכליים? חובות? אולי חשש מפני טיפול רפואי מכאיב, או דאגה למישהו מבני המשפחה? נשמע כאילו אתה חושש מאד מאיזה כח הרסני שישאיר אותך חסר יכולת להתגונן. אולי המצב הביטחוני מוסיף? תנסה לחשוב יותר לעומק כי יכול להיות שהסיבה מונחת לך ממש מתחת לאף ואתה מעדיף שלא להתעמת איתה. ככה או ככה, שיהיה לך בהצלחה

דווקא הכל בסדר אצלי ברוך אשם:) ודווקא המצב הביטחוני לא מדאיג אותי בצורה כזאת שאני מוטרד עד כדי לחלום על זה אני לא סובל ולא סבלתי מכאבים חזקים ובני המשפחה שלי לא היו במצב קשה עד כדי כך שזה השפיע או משפיע עלי מבחינה נפשית. אני בן אדם די רגוע שמיתמודד עם בעיותיו בהצלחה. ודווקא החלומות לא באו בעיתות משבר כלשהוא. ואני די בטוח בזה. ואם קראת את החלומות אז אני די רגוע בהם למרות מה שבה מולי (הגלים). אולי יש בזה משהו בעצם במה שאתה רושם. יתכן והחלום או התת מודע רוצה להגיד שלמרות המצבים שבהם אני ניתקל אני מצליח להתגבר בשלווה וללא חשש. אבל מדוע לדוגמה בחלום הראשון שתיארתי ברגע שהגל מתקרב מאוד אז החלום ניפסק. וזה קרה בכל הוארייציות של החלום. תמיד סיקרן אותי מה קורה הלאה. האם הלאה זה מוות או שיש תקוה להנצל. תמיד חשבתי על זה. ואני חושב שהתשובה די מפחידה אותי. למרות שבחלום השני שהמים מחסים את ההר אז אני שט ושוחה על חתיכת עץ ואני חושב אם אני אראה איזו שהיא יבשה. כנראה שאני מחפש תקוה למשהו. השאלה למה. אני לא חושב על משהו מסוים. שבו אני צריך תקוה. תמיד חשבתי שלכולנו יש תקוה לכל דבר. אבל מה פשר החלומות אני עדיין מתלבט.

אתמול קראתי כתבה בעיתון המקומי על רעידת אדמה ונחשול אדיר של מים שעלול לכסות את כל חיפה בנוסף כמובן לסכנה של התפוצצות באזור מפרץ חיפה. השאלה הנישאלת פה. אם החלומות האלו ניסו להזהיר אותי אולי להרחיק אותי מהאזור. את האמת אף פעם לא דיברו איתי ואפילו לא שמעתי על זה שהייתי יותר צעיר רק אולי בשנתיים האחרונות. החלומות האלו הם הרבה יותר ותיקים משנתיים. מוזר לא?

היי מה שלומכם, כן אני חושבת שהחיים הם קשיים גם אני רק יצאתי מהבועה.... והחשש האם אני תמיד יהיה לבד כמו תמיד מדאיגה מאוד. אני מרגישה עצבות ודכאון שבנות גילי מהנות להם אם חברים וכו.. ואני לבדי בבית מבחינה חיצונית אני נראת כלל לא רע. רק חבל שאני המון שופטת את עצמי כמוך דנית... אייך דברתי מה יחשבו האם דברתי בסדר וכמובן מצטערת על מה שדברתיי קשה לחיות כך לצעריי גם לי אין פתרון בשבילך ובשבילי האם אנשים משתנים באופי??????? האם אם תמיד הייתי כלבד ובודדה בלי חברות האם זה תמיד כמעט בטוח שישאר כך???? למה ההרגשות האלה ואולי יש לכם גם בשבילי פתרון?????ntali

שלום לך, מה שלומך? אוקיי ועכשיו לתשובה שלי.. בהודעה שלך אמרת שאת נראית בכלל לא רע... אז למה לך לשפוט את עצמך? תנסי להתגבר על הכל דרך זה ... הרי אם את נראית טוב אז אין לך ממה לפחד כל כך לא ? :) ועכשיו ברצינות... האם את באמת מתייחסת לאיך שאת נראית כשאת מרגישה חוסר ביטחון ? אני לא חושבת.. אני חושבת שיש משהו בפנים שאת לא שלמה איתו... ועל זה צריך לעבוד אם יש לך סביבה תומכת אין בכלל בעיה עם זה , כל מה שאת צריכה לעשות זה לשבת עם עצמך ולנסות לחשוב מה את כן רוצה שיקרה לך אפילו לרשום את זה, וככה יום יום למלא את מה שרשמת. איך להתנהג ? אם מישהי מהכיתה שלך תגיד משהו ממש מפגר את חושבת שתשני את דעתך עליה? אני לא חושבת שכן ולכן את צריכה לדעת שככה גם מרגישים כלפיך, לא יהרגו אותך אם תגידי משהו לא במקום. ואגב אני דיי כועסת שהזכרת את המראה.. כי מה זה חשוב? עובדה שלא כל העולם נופל לרגלייך כי את יפה.. זה מה שאת מצפה שיקרה? מה שאני רוצה להגיד שזה לא חשוב... מקווה שעזרתי הבעיה שלי היא בעיקר המצב בבית שהביא אותי לזה ויותר קשה לי להשתנות אבל אני בטוחה שאת תפתרי את הבעיה, ובקשר לשאלה אם אפשר להשתנות באופי... בוודאי שאפשר : ) האם את מתנהגת כמו שהתנהגת לפני מספר שנים? והנה התשובה שכן אפשר לשנות אופי... אפרת

היי! קודם כל - לא ציינת את שמך, אבל אני מנחשת שזו נטעלי. אני צודקת? בכל מקרה, מי שלא תהיי - אז התשובה שלי היא - כן, בהחלט אפשר להשתנות באופי. במשך השנים צוברים ניסיון ועם הניסיון בא גם הבטחון העצמי. ואני יודעת מה שאני מדברת - כי אני בעצמי הרי הייתי בסרט הזה. ואני לא אספר לך שקורים ניסים ונפלאות, אבל בהחלט "משתפשפים" וההרגשה העצמית משתפרת, את מעזה יותר, ומצליחה יותר. ואם לא תצליחי להתגבר על חוסר הבטחון בכוחות עצמך - אז אני ממליצה בכל פה על עזרה מקצועית ברגע שרק תוכלי, אפילו דרך הצבא - יש אפשרות כזאת, ואף אחד לא צריך לדעת מזה שאת הולכת לטיפול. ובקשר למראה החיצוני - אז בניגוד למה שאפרת כתבה, אני חושבת שמראה חיצוני בהחלט קובע. אז נכון שלא נופלים לרגליה של בחורה יפה, אבל אני רואה על בשרי יום יום ושעה שעה , ולא פעם בצורה כואבת ביותר, איך מתיחסים לבחורה יפה ואפילו סתם נחמדה, ואיך מתיחסים למי שאלהים לא בדיוק אהב אותה בקטע הזה. אז אם יש לך הופעה חיצונית נאה - למה שלא תנצלי את זה? ואני לא מתכוונת שתתנהגי בצורה זולה ופרובוקטיבית - את בטח מבינה את זה. אני מתכוונת שתתלבשי, תתאפשרי ותסתרקי בצורה שתבליט את הנתונים שלך. ו-כן, אם את נתקלת בבחור שמוצא חן בעינייך - את יכולה בהחלט לרמוז לו בצורה עדינה שאת מעוניינת בו. אני, למשל, לא יכולה להרשות לעצמי לעשות את זה, כי פשוט אעשה מעצמי פדיחה... אז בהצלחה וספרי איך הולך - ובעיקר: אל יאוש! אחת

טוב, קודם כל נעים מאוד:) דבר שני אני בן 27 ואני יכול להגיד לך שאפשר לשנות אופי כי אני אצלחתי לשנות את שלי אני הייתי בישן וניפגעתי מכל מילה שאמרו לי. היום אני הרבה יותר גרוע כי אני לא דופק יותר מידי חשבון לאנשים ואני בטח לא בישן ומי שמצליח לפגוע בי נפשית מגיע לו/לה עיטור מספר השיאים של גינס:))). אם את רוצה ליהיות מאושרת בחיים, אז אני אגלה לך סוד קטן. תאהבי את מי שאת ותיהי שלמה אם עצמך גם אם את שמנה או ניראת זוועה. כי ברגע שתשלימי אם עצמך את תיהי מאושרת ושבן אדם מאושר ושלם אם עצמו אז הוא מקרין את זה החוצה ואזזזזזזזזזז כולם רוצים בקירבתו גם אם הוא מכוער. ואם את אוהבת לחייך יחטפו אותך יותר מהר:))) ודבר שני תפסיקי להתבכיין על חברות כי חברים באים והולכים כי ככה זה דרך החיים אם אין לך חברות בכיתה או בעבודה אז תימצאי לך במקום אחר בחוג או בלימודים לאו דווקא מאותה כיתה. תיהי חברותית לא נודניקית ולא קרציה כי אנשים מיתרחקים מסוג כזה של אנשים. תיהי את עצמך. ואני בטוח שאת יכולה ליהיות מצוינת בליהיות את עצמך. בקשר לחברים של החברות אל תידאגי כי לטובות מגיע הטוב ביותר ולכן צריך לחכות לפעמים עד שהוא יצא מפס היצור. כי ידוע לך שלפעמים יש פשלות עד שיוצא מושלם. אז שלך בדרך:))) ואם אף אחד לא ירצה ליהיות חבר שלך אז הם מפסידיםםםםםםםםםם. ואני מוכן ליהיות חברך הראשון. ובגלל שאת קטנה ממני כנראה, אז אפשר להתכתב אם בא לך.

שלום לכולם אני חייבת עזרה עזרה באמת......אני מרגישה כחצי בת אדם. מרגישה כאילו נולדתי לסבל, כאב, צער ודכאון. אני בת 18 לפני גיוס, ותמיד אני הייתי כילדה בודדה ולבדה חסרת חברה לחלוטין כיום אני בלי מסגרת חברתית, עד לגיוס בינתיים אני ימים שלמים לבד. בעייתי היא כזו שאני תמיד מרגישה לא בסדר, או למשל כאשר אני מדברת אם משהו תמיד הפחד אייך דברתי בטח גרוע כמו דפוקה...........ועוד ככה..... נמאס לי לחיות רק כך בלחשוב למה אני לבד ולמה אני ככה ולמה אין לי בטחון..... גם משפחתי מצדם אני לבד הכי פחות יחס אני מרגישה בודדה בעולם דבר שגורם לי להסתגר מהחיים לא רוצה עוד להיות כך.. אייך משתנים כפתאום??????.?? בבקשה כול עצה תעזור לי דגובה או פתרון תודה מראש

דנית, זה בטח משהו שלא רצית לקרוא, אבל אי-אפשר להשתנות פתאום. שינוי פירושו תהליך שלוקח זמן (כמה זמן? זה תלוי ברצון ובנכונות להשתנות, וביכולת להתמודד עם הרבה עבודה קשה). היית פעם בטיפול? אם לא, למה שלא תשקלי את האפשרות? בהצלחה.

אני בולימית מזה כ-7 שנים וכיום אני בתהליך גמילה מההקאות. במהלך המחלה נגרמו לי בעיות בעור,יתר לחץ דם,אנמיה וכו'. האם הנזקים שנגרמו לי מהמחלה הינם בלתי הפיכים או שניתנים לתיקון במידה ואגמל מהמחלה? אם ניתנים לתיקון- תוך כמה זמן הגוף יבריא וישלים את החסר? האם יש השלכות נפשיות?

שלום, האם את בטיפול של דיאטנית בנוסף לתהליך הגמילה? עדי

K שלום רב, לא ניתן לומר האם יוותרו בגופך "רישומי" הפרעת האכילה. להערכתי אבחון רפואי, יחד עם אלמנט הזמן שיעבור מהפסקת ההקאות והחזרה לאכילה תקינה, יעידו בסופו של דבר האם הנזקים הם הפיכים או לא. לגבי כמה זמן צריך לעבור עד שתדעי שאכן אין או יש נזקים בלתי הפיכים, משתנה מאדם לאדם, ובדרך כלל מדובר במספר שנים שבהן ניתן לראות את הגוף חוזר לתיפקוד תקין ומתאזן. דבר אחרון הוא שאלתך לגבי ההשלכות הנפשיות. האם כעת את חשה שהפרעת האכילה השפיעה ו/או עדיין משפיעה עליך מבחינה נפשית? קשה לי לחשוב שלא. הפרעת אכילה מתחילה ראשית בהפרעה כלשהי בעיקר בחלק הנפשי. גם לאחר ההחלמה עדיין נשארת החוויה מתקופת המחלה, והיא עשויה להמשיך וללוות אותך במשך חייך. אין זה אומר שזה רע, כיון שלדעתי ניתן להפיק הבנות ותובנות משמעותיות בתהליך ההחלמה, ואלו ימשיכו איתך בהמשך החיים. הבנות אלו עולות בעיקר בתוך תהליך טיפולי, וכולי תקווה שאת אכן הולכת לטיפול. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 22 ושכלתי את אבי לפני חודש ,אבי היה חולה במשך המון שנים וכל המשפחה היתה מטפלת בו בפרט אימי ואני ,כרגע אנחנו חודש אחרי וצצות הההשפעות ,אחי בן ה19 מגיב בצורה מאוד קשה הוא מתנקל לאימי רב איתה כל הזמן ואימי מאוד סובלת ,אימי במשך קרוב ל15 שנה הייתה צמודה לאבי במשך כל תקופת המחלה עוד לפני שהמצב התדרדר והיום היא במצב נפשי מאוד עדין כלומר היא מאוד מאוד עצבנית כל הזמן צועקת ,חסרת סבלנות בקיצור שבר כלי . אחי לא מוכן ללכת לשיחות אבל אי אפשר גם להמשיך ככה עם המצב הקיים,אימי מוכנה רק שאין לי מושג לאן להפנותה כי באופן פרטי לא נוכל להרשות לעצמנו אלא אם כן מדובר בסכומים נמוכים מה שלא כל כך נראה לי, לכן חשובה לי העזרה ואפילו המעטה שאולי נקבל דרכיכם . אודה לכם על העזרה בכבוד רב מיטל

מיטל, עברתי את זה פעמיים. איך את? את דואגת לסביבה אבל מה איתך? עדי

היי אני לא יודעת באיזה גוף לפנות אלייך מכיוון ששמך זהה אצך גבר ואישה,אבל אני רוצה להודות לך על ההתענינות . כן אני דואגת לכולם ,בעצם אני שכחתי כבר מה טוב בשבילי ומה עושה לי טוב ,מכיוון שמיום שחרורי מצה"ל אני מטפלת באבי ז"ל ,לא עבדתי לא למדתי כמעט בלי חיי חברה ואני בן אדם מאוד תוסס מאוד אנרגטי וכל זה כמובן דעך.עשיתי את מה שעשיתי מרצון ואהבה ולא מתוך הכרח,אהבתי את אבי כל כך בשל היותו בן אדם יחיד במינו ועל זה העידו רבים. קשה לי מאוד,למרות שזה לא היה פתאומי אלא דבר שהייתי צריכה לקבל ולעכל במשך כל התקופה אבל זה עדיין קשה מנשוא. אני לא יודעת איך מתחילים בחיים לאחר שכול אבל אני מאמינה שזמן מרפא ואני בן אדם עם יסודות מאוד חזקים בשל כל המצב ואני מקווה להתאושש . אמרת שעברת את זה ,הייתי מעונינת לשמוע אלא אם כן זה פותח פצעים ישנים וכואבים וזה לא מה שאני רוצה לגרום . תודה על ההתענינות מיטל

במשך תקופה מאוד ארוכה הייתי חולמת כל לילה איך שעיניי היו נעצמות ואני עדיין לא ישנה ,על נחשים.במשך אולי חצי שנה חלמתי על נחשים שרודפים אחרי קטנים גדולים בכל הוריאציות .התקופה הזו עברה ושוב חזרה כאשר לפני חודש אבי ניפטר וחלמתי שנחש גדול בצבע שחור כשאחותי מחזיקה אותו והיא בכלל מפחדת מנחשים מאוד אפילו והיא רודפת אחרי עם הנחש שגם היה לו ראש גדול מאוד ,אבי חלה במשך 5 שנים האחרונות ואני זו שטיפלה בו לאורך התקופה ואולי יש לזה קשר ,רק לציין אני בת 22 . ברצוני לדעת מה פשר החלומות עם הנחשים תודה רבה מיטל

מיטל שלום לפי ספר החלומות "סוד פתרון החלומות" שמבוסס על פי הספרים הקדושים הרואה נחש בחלומו=פרנסתו מזדמנת לו נחש נשכו=נכפלה פרנסתו אז כך שאין לך מה לדאוג וכך כתוב גם בספרים שלא קשורים לקבלה,תורה (הספרים הקדושים) ובקשר לאביך ז"ל משתתף בצערך. מאחל לך בריאות אושר ושלא תדעי יותר צער ממני ארייה

למיטל. אני לא יוסף פותר החלומות אבל אני זוכר שקראתי פעם ספר ( אולי של פרויד ) שבו מוסבר הקשר בין האשה לחלום על נחש. הנחש מסמל את איבר המין הזיכרי כך שאת נורמאלית לחלוטין. בברכה אלון

ברצוני לשתף אותך בתופעה מוזרה שניגרמת לי תוך כדי חלום. לעיתים (רחוקות) באמצע החלום, אני עצרת ואומרת לעצמי רגע, התופעה שקוראת לעיני אינה הגיונית, ואז אני קולטת ומסיקה שאני באמצע חלום, ואז אני נזכרת שבכלל הלכתי לישון. אח"כ אני מבינה שאני נמצאת במצב לא נוח (של חלום) ומנסה להעיר את עצמי, אך איני יכולה להזיז אף שריר בגוף, השריר היחיד שפועל הינו שריר הצוואר, וניתן להזיז את הראש שמאלה וימינה. ולכן אני מנסה ומצליחה בכל כוחי להטיח את הראש בכר, בנסיון נואש להתעורר, לפעמים זה מצליח לפעמים לא. לפעמים אני מנסה לדבר תוך כדי שינה לסובבים אותי בבקשה שיתנו לי סתירה כדי שיתעורר. הדיבור תוך כדי שינה קשה מאוד ואינו רגיל, השליטה היא חלקית, אבל חברי ששמעו את בקשתי (לא היתייחסו אליה) טוענים שהיא יוצאת בלשון ברורה.בתור פסיכולוג, האם התופעה הנ"ל מוכרת לך, ומה דעתך עליה?

אדווה גם אני זוכר תקופה שהייתי משותק תוך כדי החלום ורציתי מאוד לזוז לברוח וכדומה. . . זה עבר וזה נורמלי.

בהמלצת פסיכולוג, איני נוטל תרופות. מעוניין לדעת, האם זה מאיץ את תהליך הטיפול או יאט אותו.. אני סובל מדיכאון חד קוטבי מלווה בחרדות. מאוד משתף פעולה. תודה מראש.

שלום שמים, קיימות דרכים שונות לטיפול בדיכאון ובחרדות. הטיפול הפסיכיאטרי מטפל בבעיות באמצעות תרופות, המאפשרות סילוק מהיר יותר של הסימפטומים המפריעים. חסרונו של טיפול כזה הוא בתופעות הלוואי של התרופות. הטיפול באמצעות פסיכותרפיה (שיחות) מנסה לטפל במקורות הבעיה, אך הוא אורך זמן רב, חודשים עד שנים. קיימים גם טיפולים משולבים של שיחות ותרופות, בגישות שונות. אני משער, שאם הפסיכולוג שלך המליץ לך לוותר על תרופות, הוא אינו רואה בכך צורך דחוף. כדאי שתפנה אליו את השאלה. הבנת אופן הטיפול חשובה לא פחות מהטיפול עצמו. בברכה, דרור גרין

שמים שלום איני יודע אם לקחת תרופות בעבר בכל מקרה של ספק - פסיכולוג אינו מוסמך לקבוע עמדה סופית בנושא ולכן לדעתי מומלץ לפנות ליעוץ פסיכיאטרי במקביל בברכה עמי

פסיכולוג איננו רופא ואסור לו להתערב בשיקולים של טיפול תרופתי. הפסקה (כמו התחלה) של שימוש בתרופות פסיכיאטריות חייב להיות רק עפ"י המלצה, אישור ומעקב של רופא. פסיכולוג שממליץ לך להפסיק לקחת תרופות לא יהיה אחראי אח"כ לנזקים שיכולים לנבוע מהפסקת נטילתן ו/או מהדרך שבה הפסקת לקחת אותם.

מעולם לא נטלתי תרופות. הפסיכולוג שלי בתחילת הטיפול המליץ אך הוא כבר חושב שלא. העניין הוא שהחרדות התחילו לקבל מודעות חזקה ואני הרבה יותר רגיש, ואני כבר לא מסוגל לחזוב בצורה הגיונית ובתוך בועה של שנאה עצמית. מצד שני אני מאוד חושש מטיפול תרופתי, למרות שיש שמספרים על החיובי שבכך. השאלה היא האם, נכון לכרגע במצב שבו החרדות תופסות תאוצה, האם יש סבירות שזה גם יאיץ בתהליך? ובכלל, האם כאשר לחרדות לפתע יש תיפקוד משלהם, האם זה לא מצב מוזר, כי אני חש שהולכים לרצוח אותי וכל הגוף משותק...ואני תוהה גם למה זה קורה עכשיו, הרי חייתי יפה עד כה, כשהחרדות לא תפסו כזה כובד. לא יודע אם ניסחתי את עצמי נכון. סליחה.

היי שלחתי לך 2 מיילים מקווה שהם הגיעו. הראשון יותר חשוב. לילה טוב. אני.

אינשם, עד לפני שעה וקצת קיבלתי רק מייל אחד, ושלחתי אחד בחזרה. ליל מנוחה, טלי פרידמן

תודה לא קיבלתי עדיין ליל מנוחה גם לך

סולחת לך ולה. הלוואי ויכולתי לומר לך פנים אל פנים שאני סולחת. אולי אם אני אכתוב, זה יהיה כאילו אתה שומע.... אז אני כותבת: אני סולחת לך על הכל: - על זה שלא נתת לי לגדול ולהתפתח - על זה שביזבזת את השנים היפות שלי - על זה שמנעת ממני את החיים. והכי חשוב: - אני סולחת לך שבגדת בי, - סולחת שבגדת בי עם החברה הכי טובה שלי , - סולחת שהתחתנת איתה, - סולחת שהילדים שלך, הם גם שלה. כשאני חושבת על זה, אני חושבת שאני גם רוצה להגיד לך תודה, כי היום אני יודעת שאני מסוגלת לאהוב, לאהוב באמת, עד אין סוף. אני אדם חדש, לקח לי קצת זמן אבל אני יודעת מה אני רוצה, רוצה לאהוב שוב, אותו דבר, באותה מידה, ללא גבולות. תמסור לה גם, אני כבר לא כועסת, כבר לא נוטרת, אני רק מאחלת לכם אושר, אושר והכי הרבה אושר.

ניתנה לך זכות ששווה זהב אם יש לך את היכולת המופלאה הזו - לסלוח! התברכת ביתרון בלתי יתואר, שיהיו לך רק ימים יפים, מלאים בכוחות, תקוות, והגשמות עצמיות. שלך, אני.

מרגש לקרוא, הכוח שלך לסלוח הוא מדהים, הלואי ואנוכי ועוד רבים אחרים יכלו ללמוד ממך שיעור לחיים. יישר כח ובהצלחה!

מה שהכי חשוב הוא שהסליחה עשתה לך טוב, ניקתה וטיהרה אותך ואפילו עזרה לך לאהוב מחדש. אולי כדאי שגם הנסלח והנסלחת ידעו שסלחת? לא חשוב לך הפידבק והידיעה שהם יודעים?

דווקא העובדה שזה ללא פידבק היא שמדהימה אותי. מאיפה מוצאים את הכוח לסלוח??? פשוט בלתי ניתן לתפיסה, פשוט מ ד ה י ם.

קראתי שאתה בירידה מקסנקס. גם אני צורך על בסיס קבוע את התרופה כ-8 שנים חצי מיליגרם ליום. אתה מפחית את המינון בסיוע של פסיכיאטר ? אתה אמור לקבל תרופה חלופית ? העניין הוא שהקסנקס כבר לא משפיע עלי ואני מעוניין בתרופה אחרת. הבעיה היא שלכל התרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין תופעות לוואי לא קלות ,כגון פרוזק ,אפקסור וכד. באם אתה עובר גמילה באמצעות מטפל או במוסד, אודה לך באם תוכל למסור לי אינפורמציה למי לפנות בנדון. תודה רובי

דווקא לא נורא....אבל 8 שנים קסנקס?? דחילק ..אתה רוצה לומר לי שזה מזיז לך בכלל אחרי תקופה כזו?? האמת קסנקס זה כסף קטן לעומת הטרנקסל"...שדרך אגב משרד הבריאות הורה להפסיק לתת אותו לאנשים...באופן חד משמעי..אולם לטענת משרד הבריאות עדיין קיימים רופאים בשוק שעדיין נותנים אותם..למרות הוראות משרד הבריאות!!! ואני לצערי השתמשתי בטרנקסל קרוב ל4 שנים, הפסקתי בבת אחת מה שלא היה חכם במיוחד בדיעבד,,אולם לא היה מי שיסביר לי אבל שרדתי ו8 שנים לא נגעתי בכדור..היום אני משתמש באפקסור...ולמעט הזעות מידי פעם אין לי שוםתופעות לוואי....לשיקולך!!!!

האם אפקסור נוגד גם חרדה וגן דכאון ? כמה זמן אתה לוקח אותו ? מי רושם מרשם ? רופא משפחה, פסיכיאטר ? יש צורך במעקב? האם אתה מרגיש שהמינון ההתחלתי גורם לאותו אפקט או שיש צורך להעלות את המיון אחרי תקופה כדי להגיע לאותה רמה של איזון רגשי? רובי

רובי היי, אני מעודד שעליך להתמודד עם גמילה מקסנקס 0.5 אחד שכן אני צורך שלושה כאלו ביום כבר 4 שנים. לא אני לא מטופל במסגרת גמילה החלטתי כי אנסה לעשות זאת לבד לאט ובטוח . אני גם לא נמצא על כדור טיפולי אחר למרות שזוהי גישת הרופאים. מעקבי סרוטונין הוכחו גם אצלי כגורמי תופעות לוואי לא נעימות . כמו אור גם הפסיכיאטר המליץ לי להכנס תחת "מטריה" של אפקסור אך כרגע אני מוותר למרות שהחפיסה נמצאת בארון. אשמח לשתף ולחלוק איתך ברעיונות ובדרכים לגמילה.

שלום ד"ר אבני האם פרופיל צבאי 21 על רקע OCD ו ADHD מונע הוצאת רישיון טיס? תודה

שלום לא יודע אנא פנה למשרד התחבורה ושאל אותם בברכה עמי

אני לא מצליחה להתמקד בשום דבר ולהסתדר בחיים. נראה לי שנולדתי בלי כושר החלטה . האזרחות בשבילי היא מזעזעת.....אני ממש מיואשת ואין לי כבר כוח לחשוב על כלום ולהחליט כלום... אולי אני סתם מפונקת?! לא יודעת אני פשוט פוחדת לקחת החלטות כי אני נורא לא מאמינה בעצמי... מתי יסתיים המצב הנוראי הזה....חוסר ידיעה חוסר מטרה יאוש טוטלי... ועם זאת נוח עד כדי כך... אני פשוט תקועה

אולי תעשי קודם סדר ותחליטי שאת מחליטה. זאת אומרת תגידי לעצמך שזהו, היום זה היום ואת הולכת לעשות החלטה והיא: מה את רוצה באמת (להיות, לעשות, איך לחיות וכו'). אולי תתחילי בקטן. למשל, מה אני רוצה לעשות מחר, מחרתיים. ותתחילי ליישם את זה. בעקבות האוכל יגיע גם התיאבון כמו שאומרים ואז אולי תוכלי ללכת על כל הקופה. כרגע את נמצאת במצב של מלכוד. את תקועה כי אין בך רצון אמיתי וכנה לשנות משהו. נוח לך לרבוץ בבטלה נפשית ולא לעשות כלום, ולקטר על חוסר הידיעה וחוסר המטרה. הרצון צריך להיות שלך, ולבוא ממך. אלו הם חייך שלך - ואם לא תרצי ותכווני ותשקיעי - אף אחד לא יעשה את זה במקומך. ואין צ'אנס שהמצב הנורא הזה כדברייך יסתיים, סתם ככה. יש רגעים בחיים בהם עלינו לקחת אחריות על עצמנו. במוקדם או במאוחר עם הקושי והחששות, הרי אם לא מנסים - לא מצליחים. תפסיקי לחכות שדברים יקרו - צאי ותגרמי לדברים לקרות. שיהיה לך מסע מוצלח ובכייף - נוע, נוע, סוף.

את נורא נורא חכמה.. את צודקת בכל מה שאמרת העניין הוא שאחרי כל החלטה שאני כביכול עושה אני מתחילה להעלות חששות..הופכת בהם ולא נותנת למוח שלי לנוח...ואז אני מגיעה לשלב שבו אני שונאת את עצמי ומרגישה שהכל חסר טעם ומחליטה לוותר... יש לציין שפעם לא הייתי ככה ואני נורא שונאת את עצמי על האדם המעזע שהפכתי להיות אני פשוט פוחדת להכשל אני לא יכולה להרשות לעצמי..ובינתיים נהיית לוזרית יותר ויותר גדולה אני גם מרגישה שאני חייבת לעשות הכל!!ועכשיו !!כמו ילדה קטנה אני כל כך רוצה לעשות הכל שאני כבר לא בטוחה במה ב א מ ת אני רוצה לעשות

למבולבלת... הצלחת גם לבלבל אותי קצת... :) אין לי מושג מי את, ובאיזה שלב את מצויה עכשיו (אולי השתחררת זה עתה מהצבא? זה לא ממש ברור). תספרי מעט יותר על עצמך ועל הבעיה שנתקלת בה... אנחנו כאן, להקשיב, לתמוך ולייעץ... ליל מנוחה, טלי פרידמן

אולי את צריכה הכוונה:)) אם כן אז אני הבאבא איתן יעזור לך להחליט:))) קודם כל אין בן אדם שלא יודע מה לעשות!!! אלא יש בן אדם שלא יודע להחליט. ואני אומר את זה מניסיון. כי המוח או התת מודע שלך (תיקראי לזה איך שתירצי) עושה לך את העבודה ואני אומר את זה כי הלכתי כשהשתחררתי מהצבא ליעוץ בנושא מקצוע במכון הדסה בירושלים. ונוכחתי לדעת שמה שחשבתי עליו כל הזמן התאים לי הכי הרבה לפי כל המיבחנים והמיבדקים שעשו לי. דבר נוסף גיליתי שבבנק חסרים לי איזה 600 שקל על יעוץ שטותי:))) לכן יקירתי. קחי לך עט, עט עיפרון, עיפרון או נוצה אם דיו. קחי דף פוליו אם שורות ,כסא ליד השולחן. שבי ותעשי לך רשימה מה את רוצה לעשות באופן כללי (לטייל,ללמוד,לעבוד, להגשים חלום,להתחתן, 4ילדים וכלב). ואז תנסי לרשום לך דרך או סיפור איך תבצעי את מה שאת רוצה להשיג בחייך. לדוגמה : אני רוצה לטייל אבל כדי לטייל אני צריכה לחסוך כסף אז אני העבוד בינתיים במלצרות ואני אחסוך כסף ואז אני אטייל להודו. וכשאני אחזור אני אלמד פסיכולוגיה כדי לעזור לאנשים באתר או בפורם. שאני אסיים תואר ראשון או תוך כדי אני אחפש לי מישהו שניראה זועה:))) כדי להתחתן ולהקים בית. אם תירצי תשתפי ליפני ואפשר גם אחרי הסיפור, חברה או את אחד ההורים או שניהם ותיראי איך אפשר לייסם את מה שכתבת. אל תיזרקי את הפתק כי אולי עוד כמה שנים תחפשי אותי להגיד לי תודה:)))

לא הייתי כאן מזמן. אחרי שחזרתי מחו"ל ניסיתי לחזור. כתבתי אבל לא קיבלתי תשובה אז החלטתי שאולי זה סימן. אולי אני צריכה להתנתק. לעזוב גם את הפורום כמו שעזבתי פעם קבוצת טיפול. אולי אני צריכה להתמודד לבד. להפסיק לשפוך את הלב לפני אנשים שאני בכלל לא מכירה. זה קשה. קשה להלחם לבד. היו שבועות טובים, היתה גם שמחה מדברים אחרים חוץ מצום. אבל בסופו של דבר הכל שוב מתמקד בנושא אחד ויחיד שכולו עשוי מחומרים מזינים יותר או פחות, שבדרך כלל נשארים בחוץ. הכל מסביבי מתקדם, יש דברים חשובים, טובים, שאיפות מטרות. מטרות לתווך הארוך. בתווך הקצר אני מנסה להזיק רק עוד קצת. מה כבר יקרה? הרי אני כבר לא שוכבת בלילה בניסיון להרדם ובפחד העצום הזה שבבוקר כבר לא אקום. המצב כביכול יותר טוב. העצמות בולטות פחות. הלב פיתח סיבולת ומחזיק מעמד יפה. אני מעריצה את כל המערכות בגוף שעוד לא עשיתי מספיק נזק כדי להרוס אותם. וכן, מפחיד אותי למות פתאום, שלא מרצוני ומפחיד אותי שלא אוכל ללדת ולא אוכל ללכת, אבל הרי לי זה לא יקרה.... אני לא מצליחה לעצור את ההרס. מנסה למצוא סיבות, מוצאת ומתעלמת. מנסה לגרום להנאות , עושה ולא נהנת כמו מאותה ההרעבה, ה"נצחון" על הגוף. הולכת עם הפחד שלי עד הסוף. הייתי כותבת - בבקשה תעזרו לי, אבל אני לא צריכה שתעזרו. אף אחד חוץ ממני לא יוכל לעזור לי. אני מקבלת מספיק עזרה ותמיכה מבחוץ. אני חיה את החיים כמעט במלואם, הכל כמעט... סתם הייתי צריכה לשפוך קצת את הלב. תודה למי שקרא.

אין ספק שאת בחורה חזקה, שלא נכנעת, לא נשברת, נלחמת על חייך, כמו שצריך להיות, כמו שמישהו כבר כתב "זו לא חובה לחיות-זו זכות!". ואת עומדת על זכויותייך. בחורה חזקה ואמיצה, אני איתך, שמחה לדעת שאת נלחמת ולא נשברת, ולמרות שאני לא מכירה אותך (גם אני כבר בקושי פה)- אני מחבקת אותך ומחזיקה לך אצבעות- שתמשיכי להתחזק, גם אם יהיו נפילות בדרך, שתהיי יותר מאושרת, שתהיי בריאה! ליהי:-)

הזדהתי נורא אם מה שקרה, לפני 10 שנים גם אני הייתי במצב דומה מאד, מאושפזת בבתי חולים הכי נוקשים בארץ, מנסה לנתק את הנפש מהשינויים שמתחוללים בגוף, נהנת מההרס העצמי הזה, ומצד שני מפחדת ממה שאני עושה לעצמי, מגיעה תמיד לשיאים חדשים..... מסתכלת על עצמי במראה, שונאת? אוהבת?שונאת, שונאת, שונאת!!!!! רוצה שיעזבו אותי לנפשי.... היום אחרי 10 שנים, אני בת 27 , עובדת במשרת ניהול, מוקפת חברים, אוכלת רגיל ועדיין רזה, עדיין ישנם אגרסיות שליליות שאפשר להוציא בדרכים קצת יותר נורמטביות.. רק שתהיה לך מעט תקוה שאפשר גם אחרת, שצריך להלחם עם החיידק הזה... את, את ורק את יכולה לעזור לעצמך.. נכון שצריך גם עזרה מבחוץ, אבל זה צריך להגיע עמוק מפנים, שדי מתחילים חיים נורמליים, עם כל הקושי ואם כל הפחד המשתק הזה. רק את יודעת שאת יכולה להגיע רחוק, שיש לך את הכוח- תפתחי רק את הדלת , היא אומנם דלת קצת כבדה אם צירים חלודים וחורקת, אבל שווה לראות מה יש שם בחוץ.... אשמח לייעץ לך אם רק תרצי.

אולי תספרי קצת איך עברת את השינוי לטובה? איך התגברת על השנאה העצמית ואיך התגברת על הצורך הבלתי פוסק לרזות עוד ועוד..?

Lala, אומרים שעד שלא מגיעים לתחתית התהום, אי אפשר לטפס למעלה... אני לא יודעת אם זה נכון. אני כן יודעת, שלא היה לי קל לקרוא את מה שכתבת, ובכל זאת התעורר בי הצורך להגיב. אני רואה את עצמי מתדרדרת במהירות למצב שלך.. אני עוד יכולה לעצור... (באמת?!), אבל אני לא רוצה לעצור. את לא רוצה למות, אני כן. את נלחמת, אני כבר לא. כי פשוט לא אכפת לי יותר משום דבר... בך אני גאה, אבל אותי אני שונאת. את לא מוותרת בקלות ואני? אני כבר מזמן ויתרתי. הלוואי ויכולתי להלחם על החיים שלי, אפילו 1/3 ממה שאת נלחמת. אני פשוט עייפה. אבל מעודד אותי לקרוא מה שכתבת. תודה.

ללה ברוך שובך לצערי ייתכן והודעתך "נבלעה" ולא ראיתיה. בוודאי שלא התכוונתי להתעלם במכוון. אני מבינה שכעת את עוברת ימים לא קלים, ימים של "כמעט" חיים...את מספרת על תמיכה מבחוץ...מה זו התמיכה? את בטיפול? זה טיפול חדש/ישן? ובכלל תספרי קצת מה עבר עלייך מאז שנפרדת מאיתנו...איך היה בחו"ל, איך היה לחזור, ומה קורה עכשיו. מחכה לשמוע ממך, טלי פרידמן

שלום לכם!! אני שמחה שאפשר לפנות בשם בדוי אליכם כדי לספר את הבעיה שלי בתקווה שאוכל לקבל מעט כדי לתקן את מה שלא הצלחתי עד היום. אני בת30 נשואה מזה 15 שנים. יש לי 2 ילדים. בעלי גדל במשפחה הרוסה והיה ילד מוכה שנים. בשלב מסויים עבר לגור אצל דודתו. נישואינו היו אהבה אחת גדולה למרות ההתנגדות של הורי. קשה לי אם בעלי שכן הוא רב איתי כל הזמן המשפחה שלו לא תומכת בנו ואין לנו קשר איתם בכלל יש לציין שלנו יש דירה והתקדמנו יפה משך שנות נישואינו. בעלי אדם שכמעט כל מילה שיוצאת מפיו היא קללה. כיום הילדים קטנים ואני פוחדת שהילדים ילמדו ממנו לקלל למרות שאני אומרת להם כל הזמן שלאבא אין תקנה אותו צריך רק ללמד אסור ללמוד ממנו. בעיה נוספת שהיא לא מסכים איתי אף פעם בחינוך הילדים. הוא בעצמו לא קיבל חינוך כמו שצריך ואני גדלתי בבית אם חינוך למופת. אם אני אומרת לילד לא היא חייב להגיד כן. אני מרגישה שאין לו הערכה גם כלפי כל מה שאני עושה בשבילו הוא אף פעם לא מאושר. אני אישה של בית לא מסתובבת אם חברות לא הולכת לחברות לשתות קפה אני למען הילדים ותו לא! לבית ולבעל.הוא מנסה הרבה פעמים לעזור לי וכיף לי אבל תיכף לאחר מכן באה האלימות המילולית. חשבתי הרבה פעמים על גירושין. אבל אני פוחדת אינני יודעת כיצד אוכל להסתדר לבד ויש לי ילדה חולה. חשבתי לפנות ליועץ לעניני נישואין אבל הוא לא מסכים. אינני רוצה לפרק את המסגרת המשפחתית שלנו אבל אני כבר באמת מבובלבת. אנא מכם יעצו לי מה לעשות. האלמונית המבובלת

לאלמונית, לדעתי אין לך מה לעשות איתו בבית כי אני מאוד מפחדת שיום אחד זה יעבור למכות. לפחות נסי לפנות לגורמי רווחה. ככל שתעשי את זה יותר מהר, ככה יותר טוב. עדי

שלום!! בהמשך למכתבי אשמח לקבל ייעוץ מעובדת הסוציאלית טלי פרידמן. תודה.

לאלמונית המבולבלת שלום רב, נראה שלמרות הציפיות שיהיו לכם חיי נישואין בסגנון של "אושר ועושר", זה לא תמיד עובד במציאות. הילדות הקשה של בעלך, ייתכן ומשפיעה על התנהגותו כיום (סביר להניח שיש בזה חלקים מהעבר), וזה לא לגמרי קשור אליך ואל התנהגותך. נראה לי שהחלק הקשה הוא המסרים השונים שאתם מעבירים לילדים, וכפי שאת מבולבלת אני מאמינה שברגעים מסויימים כך גם הילדים. אני מבינה שרעיון הגירושין "מתבשל" אצלך תקופת מה, בעיקר לאור סירובו של בעלך ללכת לייעוץ זוגי. בכל אופן, לפני ההחלטה על "פירוק החבילה" אני הייתי ממליצה לך לדבר עם בעלך ולנסות לשכנעו להגיע לפגישות של ייעוץ זוגי, ואולי אף להעמיד זאת כתנאי להמשך הנישואין. אם את חוששת מתגובתו ואינך יודעת מה לעשות וכיצד לעשות זאת, הייתי ממליצה לך לפנות לבד למטפל/ת זוגי ולהתייעץ עימו, להיפגש, ולקבל תמיכה והדרכה מה ואיך ניתן לעשות כדי לשפר את מצבך. בהצלחה, טלי פרידמן

אני מחפשת פסיכיאטר/ית גריאטרית עבור אבי, באזור חיפה. נראה לי כי טיפול תרופתי בלבד אינו מספיק, וכי יש צורך במטפל המשלב טיפול תרופתי ושיחות. האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכיאטר/ית כזה?

דורית שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לעמותת האלצהיימר. יש להם נציגים בכל הארץ, והמרכז שלהם בת"א. הם ידעו להפנות אותך לאנשי מקצוע מומחים לסוגים שונים של הפרעות בתחום הגריאטריה (לאו דווקא אלצהיימר). יש להם גם אתר ברשת, ותוכלי למצוא את הטלפון שלהם דרך שירות 144 של בזק. בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רב, אחת מתתי ההתמחויות שלי היא פסיכו-גריאטריה. פני למייל האישי שלי עם רקע קצר על מצבו של אביך ועם כמה מהשאלות שאת מתלבטת בהן, ואוכל להעריך האם זו פסיכיאטריה, או פסיכולוגיה, שתוכל לסייע. בנוסף, תוכלי לפנות למחלקה לפסיכולוגיה באונ' ת"א, ששם יש מגמה שמתמחה בנושא, ולהתעניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מקווה שאני בפורום הנכון למה עושים חוקן?????

ליליפות, יש מליון סיבות: 1. ניתוח. 2. צילום אברי בטן. 3. דיאטה. ועוד מלא.... אם תכתבי יותר מה הסיבה לשאלה, אז אפשר יהיה לענות לך. עדי

ליליפות, זה לא הפורום הנכון. פני לפורום גסטרואנטרולוגיה. טלי פרידמן

רק שאלה קטנה: מישהו מכיר את התרופה "רמרון", נגד דיכאון? אם כן, איך היא ואם פגשתם תופעות לוואי?? תודה

שלום מאי, אני משתמש ברמרון כבר חצי שנה, ואחרי כמה תרופות שניסיתי הרופא שלי ניסה רמרון ופשוט הציל לי את החיים. (תרופות אחרות או שלא עזרו או שגרמו לי לתופעות לוואי בלתי נסבלות) הייתי "על הקרשים" והיום אני חי, מתפקד, רגוע והכי חשוב ישן טוב בלילה (אחרי הרבה זמן שלא ישנתי טוב). תופעות לוואי רציניות לא פגשתי, אולי חוץ מקצת עייפות בהתחלה עד שהתרגלתי לכדור. בקיצור אני ממליץ! בהצלחה גם לך פ.

ניסיתי את הרמרון והוא גרם לי להיות עוד יותר זומבי ממה שהייתי גם ככה. הכדורים האלה הפילו אותי לקרשים. ישנתי המון בלילה וביום. פשוט לא הצלחתי לפקוח את העיניים,וכשכן פתחתי אותן - הייתי לגמרי מטושטשת. הפסקתי את השימוש בו לאחר כמה ימים. לא מחייב שגם לך תהיה תגובה כזאת.כל אחד מגיב אחרת, והמינונים הם שונים. וחוץ מזה קראתי את התגובה שלפניי - והיא הייתה חיובית. בהצלחה.

תרופות משפיעות על אנשים שונים בצורות שונות. אתם מנהלים מסע כנגד סוג התרופות היחיד! שמחזיק אנשים מסויימים, בשלבים מסויימים בחיים - כן בחיים- וזה טיפשי מצדכם . מניסיון! אם מצייתים לרופאים ועולים ויורדים במינונים כמו שצריך לא תהייה כל בעייה- לרוב המכריע של האנשים. אני מבינה שהכוונה היא טובה אבל לא כל מה שבעייתי אצל אדם אחד זה המקרה אצל השני. זה ידוע שיש תרופות שהינן מסוכנות ואף רעילות לאנשים (באחוזים נמוכים מאוד באוכלוסיה) אבל זו לא סיבה למנוע אותם מכל האנשים כי אחרת לא היתה שום תרופה מותרת לשימוש. אז בבקשה תפסיקו לשכנע אנשים לא לקחת תרופות מסויימות בגלל שהם לא מתאימות לכם.

יש לך טעות גדולה ישנן תרופות פסיכיאטריות שמופיעות במקביל גם בפקודת הסמים המסוכנים כגון אמפטמינים (כמו ריטלין) או בנזודיאזפינים (כמו ווליום) תקראי את ההודעה של הפסיכיאטר בפורום ד"ר פלד מלפני יומיים בעניין זה בדיוק: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=216600&t=216247

את כנראה באמת לא יורדת לסוף דעתנו. אני אתן לך דוגמא אם בן אדם לוקח כדור כמו קסנקס שזה כדור הרגעה פעם בכמה זמן אז זה לא נורא ולא מתמקרים לזה. אבל אם אומרים לאדם שנמצא במצב חרדתי שקסנקס זה הטיפול ונותנים לו מינונים מופרזים תוך כדי ידיעה שזה כדור ממכר זה הופך למצב מסוכן אחד האנשים הכי קרובים אלי סבל וסובל מהפרעות חרדה בין עוד הפרעות רבות ובהתחלה הטיפול היה באסיבלים קסנקס ע"י רופאת משפחה ואז באו הפסיכיאטרים והוסיפו עוד כדורים על זה שאני אפילו לא זוכר את שמם. התוצאה היתה הרת אסון ורק החמירה את המצב עד לרמה של חוסר יכולת לקום מהמיטה. מה שפטר בסוף את הבעיה היה לזרוק את כל הכדורים ולעבור לפרוזק. כיום ישנה בעיה חמורה של התפרצויות זעם שאין לי מושג אם זה נובע מהכדורים או לא אבל נראה לי שישנם מקרים רבים מידיי שדומים למצב שתארתי. אז שוב אני אומר - אל תלכו בעיוורון אחרי פסיכיאטרים ,ברוך השם יש לנו היום אינטרנט וניתן לאסוף מידע על כל טיפול לפני שמנסים אותו עליך.

לאחת שהחלימה ! ראשית כל אני שמח בשבילך שמצבך טוב. אני מכור קשה לבנזודיאזפינים שנים רבות, מצוי במלכוד ללא דרך מוצא.כבר סיפרתי בעבר את תהליך ההתמכרות ולא אחזור עליו שנית בכדי לא לשעמם.אני כבר מאמין שעד יום מותי אצרוך את הדבר הזה או שאמות בגלל השפעותיה השליליות של התרופה כגון פגיעה מצטברת בכבד או בכליות ( לאחר שימוש של שנים רבות) . היום נודע לי שקיימת תופעה מעניינת נוספת הקשורה לתהליך הגמילה מבזבנזודיאזפינים : ( למאושר שמצליח להגמל): כשלושה חודשים לאחר תום תהליך הגמילה קיים סיכון לגלישה לדיכאוןוכן, תופעות פסיכולוגיות פתולוגיות קשות שהיו " רדומות " בזמן נטילת התרופה שבות ומתפרצות. ישנם מאות קישורים ברשת בעניין הנזקים של הבנזודיאזפינים אבל נמנעתי מלהמשיך ולהעמיק כי החיפוש עצמו מכניס אותי ללחץ ודכאון מיותר. לפעמים כשאני עורך חשבון נפש ביני לבין עצמי אני מגיע למסקנה שמבחינתי עדיף היה להמשיך לחוש את הכאב הרגשי מאשר להכלא בתחושת מרגוע וירטואלית אשר הפכה אותי לסוג של רובוט אטום רגשית. לאחרונה הנטיה להפרצויות שלי כלפי הסביבה הולכות וגוברות וזאת למרות היותי אדם רגוע וסובלני מטבעי. אתופעה הזו די מפתיעה אותי ואת הסביבה ואני חש מאויים בגינה. זהו, ראיתי מקום להוסיף את התנסותי . אין ספק שלטיפול התרופתי תרומה נכבדת לשיפור איכות חייהם של חולים מסוימים במקרים רבים אך ספציפים אצל אחרים,טיפולים מסוימים גורמים לעתים, נזקים חמורים אישיים, משפחתיים ואחרים כפי שקרה לי. להתראות תרגישי \ו טוב מחזיק אצבעות לכל המחלימים הקטור

לדעתי אתה טועה....ניתן להיגמל יש היום מרפאות שעוזרים רונן למשל עכשו בגמילה ואת הקשה הוא עבר והוא נגמל מטרנקסל שזה פי 10 יותר קשה אני גם נגמלתי ואני חי קשה ההחלטה אני יודע אם תרצה רופא טוב מומחה בעל שם עולמי שיעזור לך(פרטי) אני מוכן לעזור לך דבר איתו תישמע אותו לא תיצטער באמת מבין אותך מכיר את זה ורוצה שלא תאבד תיקווה חבל על כל יום שאתה מכניס את הרעל הזה אני כבר 8 שנים נקי...אחי עולם אחר מתמודד רק אם 10 % אחוז חרדות לעומת החרדות שנובעות מכדורים אל תוותר!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום לך אחי הגדול,מקווה שאצלך הכל זורם בכיוון הנכון. ראיתי ששוב דיברת על הקושי שבגמילה מבנזודיאזיפנים. אני כרגע בתחילת המסע לרדת מהקסנקס בפירורים, יש לי הרושם והתקווה שבסוף אצליח גם אם הדרך תהיה קשה. על פי התחשיב שלי זה אמור לקחת חצי שנה. רציתי לשאול אם גם אתה עשית זאת בהדרגה? ואם לא אז איך? וכיצד התמודדת עם הקשיים שבדרך?

אהלן אני מניח שכל אדם מגיב לגמילה בצורה שונה אני מכיר מצב בו ההפסקה היתה מאוד תלולה ממש בחודשיים בערך וזה הצליח.

היי מסכים עם ההנחה שלך כי תופעות הגמילה משתנות מאדם לאדם. מעודד לשמוע כי אתה מכיר ירידה תלולה, אם כי במינון שלי צריך להתרחש נס שזה יקרה כל כך מהר .תודה על התגובה.

אהלן אחי ה"קטן=וואלה אני הפסקתי בבתאחת מטרנקסל שזה כדור פי 10 יותר בן זונה מקסנקס!!! היה קשה קשה קשה...לא רוצה אפילו להיזכר בזה!!! לא היה מי שיסביר לי....בדיעבד אולי עשיתי טעות!!! אבל מה שהיה היה...מה זה משנה אם בבת אחת או בפירורים העיקר שתתחיל.. אולי במקביל תתחיל אם אפקסור...אולי זה יקל עליך...אבל אחי תיתיעץ אם "רופא" לא סנדלר.....צא צא מהחרא!!!!

תה יודע מה? אם עד עכשיו חשבתי שיש לך אחוזים בחברה שמיצרת את האפקסור נראה לי שטעיתי בגדול ,עכשיו אני מתחיל לחשוד שאתה הממציא שלו. אבל עכשיו ברצינות כבר אמרתי לך שאני מקנא בך שמצאת את הכדור שעושה לך טוב. הלוואי וגם אני הייתי יכול ,אך כשניסיתי ניסיון קצר עם האפקסור לפני כשנה הרגשתי לא טוב. אמנם הניסיון היה קצר אך יכולתי לחוש כי הוא דומה לקודמיו פרוזאק פבוקסיל וכל שאר הזבל.ישנם ימים כי אני מרגיש נשבר ואוטטו ניגש לארון ומנסה שוב עם האפקסור אך משהו בתוכי עוצר ואומר כי עדיף להתמודד עם החרא ולהפסיק להיות מסומם ובעצם לא עצמי.אני בהחלט סובל מחרדה ודיכאון אבל מרגיש שאני זה שוב אני לאחר שירדתי מכל הכדורים ,שעכשיו כאמו נשארה המטרה הסופית -הקסנקס .

את כאן או שעזבת לחו"ל ?

נירוש!, גם אתה כמעט לא נמצא יותר, וגם ויוי. הפורום קצת השתנה לרעה - הפך להיות לא רציני וזה קצת עצוב אך בעיקר מעצבן, אז אני לא ממהרת להיכנס אליו כמו פעם. מה איתך? תספר לי משהו, איך אתה מרגיש ואיפה היית כל הזמן הזה? אבל הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, תחזיר לי תשובה, הא? ובנתיים, שמחה לחזור:-) ליהי.

ליהי חמודה לא זכורה לי פעם בה פנית אלי ולא נענית,אך אם היתה אז sssssssorry .אני פעם כך ופעם יותר טוב, כנראה שכל תקופת החגים היתה מיותרת ולא תרמה.אך בכל זאת לא נורא צריך לקחת תעינינים בפרופורציה ולהבין כי יש לא מעט גשרים עד למצב המיוחל. גם אני התאכזבתי ממה שקרה כאן, בעיקר בגלל שמאוד נקשרתי לאנשים כאן,לא פעם מצאתי עצמי מוותר על חברים ,בלויים ומשפחה ע"מ להכנס ולראות מה קורה עם חברי הוירטואלים שתפסו אצלי מקום ראשון, קצת אבסורד? לא אחרי הכל אנחנו מדברים באותה שפה. (טוב מספיק להתפלסף).... מה קורה אצלך? הפסיכולוגית היתה בחופשה לא? מקווה שקצת יותר רגוע, ושלא התחלת עם כדורים. אז תספרי

בני הבוגר סובל מזה מספר שנים מדכאונות כרוניות ופחד חברתי מהרגע שהוא נימצע בסביבת אנשיםהוא מרגיש מפוחד ללא שום סיבה נראית לעין. לא היינו בשום טיפול או ייעוץ בעבר. הייתי מעוניינת לקבל יותר פרטים ייעוץ או הכוונה כיצד ניתן לעזור לבני ומהם דרכי הטיפול המתאימים (תרופתי פסיכולוגי וכד) אשמח לקבל גם מספרי טלפון של מומחים בתודה סיגל

סיגל שלום רב, לא הזכרת מה גילו של בנך. אם הוא מעל גיל 18, ולא מעוניין בטיפול, אין אפשרות לחייבו. במידה והוא מודע לבעייתו ומעוניין לקבל עזרה, הייתי ממליצה לפנות לפסיכותרפיסט/ית, לקבלת ייעוץ. אשמח לסייע במציאת מטפל. כיתבי לי למייל פרטים אודות בנך: גיל, מקום מגורים, העדפה למטפל/ת, טיפול ציבורי/פרטי וכו'. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, בעייתכם אינה רק שלכם. פני למייל האישי שלי עם מעט הסטוריה עלהמשפחה בכלל, ועל הבן במיוחד, ותאור של מה שקורה לו במצבי מפגש חברתיים (דוגמאות מאפיינות), ואוכל להעריך את כיוון ההפניה שיתאים לכם. צייני גם את מיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב: אני בת 18 וחצי, ולפני שלוש שנים הוספתי שם בתעודת זהות. בגלל סיבות שזה עוזר והשם הקיים שלי הוא לא הכי טוב וגם על שם סבתא שלי זכרונה לברכה. השם שלי רשום על שם אמא של אבא שלי כיום אני לא מעונינת להמשיך אם השם הזה אלאה אם השם החדש שהוספנו לפני שלוש שני. הבעייה בעיר בשכונה קוראים לי כולם אותו שם הישן אייך מפסיכים זאת??? ואבא=אינו מוכן שאני יחליף ויחליט שאם אני מחליפה הוא תמיד יקרה לי בשם הישן אני מבולבלת חסברת הבנה ודעה מה עושים

שירן שלום רב, מה ההתעקשות להחליף כעת את השם? הרי שני השמות כתובים בת.ז., אז את יכולה פשוט להחליט להחליף את השם ביומיום, בלי לעשות "מלחמות עולם" עם הסביבה. תיידעי את האנשים הסובבים אותך שהחלפת את השם, תזכירי להם זאת בכל פעם שיקראו לך בשם הקודם, ולאט לאט כולם יתרגלו. לגבי אביך זה כבר סיפור אחר, ואיכשהו נדמה לי שהמלחמה ביניכם אינה רק סתם על עניין של שם כזה או אחר. שינוי שם אינו פשוט כל כך, ומקורו בדרך כלל בשינויים או רצון לשינויים פנימיים. שינויים אלה, עליך להבינם, אולי אפילו בסיוע של איש מקצוע. בברכה, טלי פרידמן

היי אני עוברת בדיוק כמוך מרגישה דחוייה לבד תמיד הייתי לבד רגישי נחיתות המון דכאון עצבות, אני מתגייסת גם עוד מעט אם המון חששות ופחדים אייך יהיה לי האם אני הסתדר ..... האם לך יש את האותו ספטומים? את יודעת מתאי את מתגייסת??. אני במכומך עושה מעמצים והולכת לטיפול פסיכולוגי לי הזמן קצר והתקציב מוגבל....... מקווה להתיחסות נטעלי

אני כל כך מבינה אותך נטעלי כולם יוצאים ויש להם עניין בחיים ולי לא... אני לא יודעת מה לעשות :( הגיוס שלי ביולי .. יש לי עוד זמן ויש אפשרות שאני אדחה אותו אם אני אמשיך ללמוד י"ג... אבל לא נראה לי שאני אדחה אותו .. המקצוע שאני לומדת משעמם אותי.. אז להמשיך י"ג? לא נראה לי :) חוץ מכל הדיכאון והעצבות המצב בבית ממש חונק אותי אבל אין לי לאן ללכת.. כנראה זה מה שמשפיע עלי... אבל לפי מה שהבנתי דיכאון קשור לפעולת המוח... יכול להיות שנולדתי עם זה ? או שזאת תופעה שבאה גם סתם ככה ? לא יודעת את הולכת לטיפול? כי אני לא... הייתי מדברת עם היועצת בשנה שעברה אבל הגעתי למסקנה שזה לא עוזר לי אז חבל על הזמן :( אני לא יודעת מה לעשות... מקווה שתגיבי אפרת

שלחתי לך מייל

אינשם, קיבלתי ועניתי. ליל מנוחה, טלי פרידמן

אני זקוקה לפסיכולוג/ית ילדים (גיל גן), באזור המרכז או השרון, לצורך יעוץ ו/או טיפול פרטי. אשמח לקבל המלצות מאנשי המקצוע ו/או מהמשתתפים בפורום שמכירים. בתודה מראש, שיר

שיר שלום רב, כתבי לי למייל, ואני אנסה לסייע לך למצוא את המטפל המתאים. בברכה, טלי פרידמן

יש כאן עוד אנשים במצב שלי ? אולי נוכל לעזור אחד לשני... אפרת

אפרת, לא מוצאת את ההודעה שרשמת למטה. באיזה דף היא נמצאת?

בדף הזה.. כתגובה לדנית

שלום, יש לי אח בגיל ההתבגרות הוא בן 15 ילד די בעייתי עם הפרעות קשב וריכוז שטופלו בדרכים שונות, בכל אופן הבעיה שמפריעה במיוחד כרגע זו הגישה שלו לאנשים שהיא נורא טעונה ושלילית, הוא מלא כעס וככה הוא מתנהג גם למורים שלו, עכשיו רוצים להעיף אותו מביה"ס בגלל הגישה השלילית שלו למורים. מה ניתן לעשות כדי לשחרר לו את הכעס ולשנות את הגישה שלו? איך אני יוכל להבטיח למנהל בית הספר שהבעיה בטיפול, מה לעשות?

שלומית שלום אי אפשר להפריד את הקשיים האישיים של אחיך ומה שקורה לו בבית הספר. חשוב להתאים לו מסגרת טיפולית מתאימה, גם אם היה בטיפולים שונים בעבר. ליווי נכון ומסודר עשוי גם לרצות את מערכת החינוך לתת ניסיון נוסף. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי הבכורה בת ה-10 מפחדת מכלבים עד כדי אובדן שליטה והתנהגות לא רצונית הכוללת בכי וקשיי נשימה. לא היתה לה בעבר כל התקלות טראומטית עם כלבים או כל בעל חיים אחר. אישתי גם היא חוששת מכלבים אך לא עד כדי איבוד שליטה כביתי. התופעה מונעת מאיתנו אורך חיים של טיולים בטבע או יציאה לפארקים וזאת מחשש להמצאות קשרים. אנא עוצו עיצה כיצד ניתן לטפל בבעייה.

אבל אני מכירה את התופעה, וקודם כ-ל זה נובע מהבית. אני אתן לך דוגמה: אצלנו בבית תמיד היו בע"ח, חונכנו ככה שבעלי חיים לא שונים, וכמו שבנאדם לא יבוא וינשוך אותנו, כך גם הכלבים. אני חושבת שאולי כדאי שהאם תתחיל הלתרגל לכלבים, בהדרגה, אם אתם מכירים חברים או משהו כזה עם כלב, תוכלו לבקר אותם, לאט לאט להבין שהם לא כאלה נוראים, אלא להיפך, לפעמים אפילו יותר חכמים, נבונים ומקסימים מבני אדם. האם הבעיה היא רק עם כלבים או עם בע"ח באופן כללי? דבר שני, יכול להיות שלא הייתה לי תקרית או טראומה עם כלב, אבל סביר להניח שיש משהו מאחורי אותה חרדה, צריך להבין מהי ולטפל בה.

שלום, למה שלא תנסו לפנות לפסיכולוג התנהגותי? ענת.

ראשית, יש לטפל בפחד של אשתך מכלבים ואחר כך לטפל בילדה. ילדים בדרך כלל נוהגים לחקות את המבוגרים (ובמקרה הקלאסי את ההורים). אשתך בתת-מודע מעבירה את החרדה לילדה, ואצלה זה מוקצן מטבע הדברים. ברגע שאשתך תתייחס לכלב בצורה טבעית, רגועה לחלוטין, תרגיש נוח בקרבתו, תלטף אותו וכו' - המסר יעבור לילדה שתשנה את הגישה ותרצה ללכת בעקבות האם. לסיכום - אין תרופת פלאים. עבודה אינטנסיבית, עם המון סבלנות, אורך רוח והתמדה של אשתך בראש וראשונה ובעקבותיה כמובן גם הילדה. אולי בעוד חצי שנה נניח, תקחו גור כלבים קטן וחמוד ותתנו לילדתכם לגדלו? שיהיה לכם בהצלחה ובכייף.

שלום בפוביה מכלבים ניתן לטפל בשיטה פסיכולוגית התנהגותית. מדובר בד"כ בהתערבות קצרה למדי וברוב המקרים יעילה מאוד. האם לילדה יש מוטיבציה להיפתר מהבעיה? הדבר חשוב מאוד להצלחת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אנו עומדים בפני גירושין. יש לנו ילדה בת 6 וילד בן 3. את השיחות בנושא משמורת, מזונות, חלוקת רכוש אנו עורכים יחד עם קרוב משפחה במגמה להגיע להסכמה עם מינימום מחלוקות כאשר טובת ילדינו עומד מעל הכל ואכן אנו עומדים בפני סיכום הסכם הגירושין. גם לאחר הפרידה הקשר אמור להיות טוב ויציב כאשר המטרה היא לשמור על מערכת קשרים טובה, שוב הכל למען ילדינו. אני עומד לעזוב את הדירה בשבועות הקרובים ורציתי לדעת מהי הדרך שבה נסביר לילדינו על החלטת הפרידה תוך הדגשה ששנינו אוהבים אותם והפרידה היא ללא קשר אליהם. האם יש דברים נוספים שצריך לציין בפני הילדים. אני מעדיף שנעשה זאת שנינו עם הילדים באופן אישי ללא שיתוף פסיכולוג חיצוני מאחר שהוא זר וזה עלול להפריע לשיחה. אשמח לשמוע את עצת המומחים וכן עצות מאנשים שעברו מצבים דומים. תודה דודו

דודו שלום אני מניח שסיבת הגירושים נראתה לעיני הילדים (מריבות רבות ,אלימות , אי הסכמה ועוד) כך שהם מכירים את סביבת החיים שאתם אינכם מעוניינים לקיים יותר , יש להציג להם את המצב כפי שהוא היום כמצב בלתי תקין שלאחר נסיונות מרובים נמצא שהפתרון היחיד הוא פרידה . כמובן שבמהלך השיחה יש להגיד כל הצמן כמה שאתם אוהבים אותם ושאתם עושים את זה כדי שכולם יהיו מאושרים יותר ושלא נותשים אותם והם תמיד יוכלו לפנות לכל איחד משניכים כשיצטרכו. אני מניך שעם ילדה בת שש יותר קל לדבר בצורה בוגרת הילד בין השלוש פשוט יצטרך להתרגל למצב החדש כי אין דרך הגיונית להסביר לילד את המצב (אני מניח שהוא נולד כבר למצב לא טוב ביניכים). אני אישית חוויתי גירושים של הוריי כשהייתי בן ארבע ואני ממש לא זוכר שאבא שלי גר אצלנו בבית.בהצלחה - דוגי

דודו שלום אני מניח שסיבת הגירושים נראתה לעיני הילדים (מריבות רבות ,אלימות , אי הסכמה ועוד) כך שהם מכירים את סביבת החיים שאתם אינכם מעוניינים לקיים יותר , יש להציג להם את המצב כפי שהוא היום כמצב בלתי תקין שלאחר נסיונות מרובים נמצא שהפתרון היחיד הוא פרידה . כמובן שבמהלך השיחה יש להגיד כל הצמן כמה שאתם אוהבים אותם ושאתם עושים את זה כדי שכולם יהיו מאושרים יותר ושלא נותשים אותם והם תמיד יוכלו לפנות לכל איחד משניכים כשיצטרכו. אני מניך שעם ילדה בת שש יותר קל לדבר בצורה בוגרת הילד בין השלוש פשוט יצטרך להתרגל למצב החדש כי אין דרך הגיונית להסביר לילד את המצב (אני מניח שהוא נולד כבר למצב לא טוב ביניכים). אני אישית חוויתי גירושים של הוריי כשהייתי בן ארבע ואני ממש לא זוכר שאבא שלי גר אצלנו בבית. בהצלחה - דוגי

דודו שלום הכיוון שאתה חותר אליו נשמע בהחלט נכון. לנסות לחסוך ריבים ומחלוקות מהילדים ולדבר איתם בצורה אישית וישירה. הדברים שחשבת עליהם מתאימים. חשוב להדגיש את ההסדרים החדשים בהם יפגשו איתך ושהם נותרים לתמיד ילדיך האהובים. במידה ואתה מרגיש צורך בייעוץ תוכל לפנות בעצמך מבלי לערב את הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

thinking of you :---------------)))))))))))))))))))) lihi

ויוי יקרה, כל יום שעובר ואני לא שומעת ממך אני דואגת ורק מקווה שאת בסדר, שולחת לך הרבה חיבוקים, הרבה אור וא ה ב ה, מתגעגעת ומחכה שתחזרי, ליהי:-)

שלום. מתי דיכאון וחרדה נחשבים למחלה קלינית. מהם הסימנים לדיכאון נורמאלי וטיבעי ( של אדם רגיל) ומהם הסימנים לאדם דיכאוני קליני. תודה לתשובה נירה

נירה שלום ראשית אנשי מקצוע שונים יתנו לך תשובות שונות. דיכאון הוא מילה מבלבלת מאחר ויש לו גם משמעות בשפה מקצועית וגם משמעות פופולרית, ושתי משמעותיות אלה אינן זהות בהכרח. דיכאון "נורמלי", לפי ניסוחך, הוא מצב שאינו פוגע בתפקוד החיים באופן קבוע, והוא תגובת עצב או אבל טבעיים על אירוע שקרה. דיכאון קליני הוא מצב של פגיעה משמעותית בתפקודי חיים שונים וכולל מאפיינים כמו תחושת עצב ודכדוך כרוניים, הפרעות בהרגלים שונים של שינה, אכילה, חברה, עבודה ועוד. הייתי נזהר מלהגדיר מראש מהו דיכאון בשפה הפופולרית ומהו דיכאון קליני. כדאי לפנות לייעוץ מקצועי שאינו וירטואלי לצורך זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעיות בעיות חרדות דימוי עצמי נמוך אני מרגישה שמדברים אליי תמיד או שידברו תמיד הייתי כילדה לבד בלי חברים דבר שפגע ביי מאוד חוסר בטחון לחלוטין אני אמורה להתגייס הפחד להיות כמו תמיד לבד לבד רחוקה מכולם מפחדת בלהפתח בפני אנשים מפחדת מדחייה כמו תמיד החשש שיהיה אותו דבר, כי אם תמיד הייתי כך אם כול הנסיונות אז למה שפתאום דברים ישתנו??? מפחדת מפחדת זקוקה לעזרה ממכם האם אני צריכה קרוב לבית ???? האם יש סיכוי לשינוי? ואם כן אייך אם תמיד תמיד הייתי כזו לבד וחסרת בטחון בבקשה הצילו אותי

שלום דנית אני ממש באותו מצב כמוך... אני עוד מעט בת 18 אבל עדיין לומדת בי"ב אני גם פוחדת מהגיוס כי עכשיו אני רוב הזמן בבית ... אבל גם המצב בבית לא טוב... אין לי מושג מה אני אעשה... או האם בכלל כדאי לי לשרת רחוק מהבית? כי יכול להיות שאני לא אמצא חברים כמו עכשיו :( הייתי מאוד שמחה אם היית יוצרת איתי קשר דרך הפורום... אולי עדיין יש דרך לשנות את המצב ? אולי נוכל לעזור אחת לשנייה ? מצטערת שלא עניתי לך תשובה רלוונטית :) אפרת

דנית שלום רב, לאחרונה גולשת בכינוי "נטעלי" שאלה שאלה דומה. את מוזמנת לעשות חיפוש על שמה, ולראות את שלל התשובות שקיבלה. אני מאמינה כי תמצאי אותן מתאימות גם לך. ובכל מקרה, אם תיוותרנה לך שאלות, את מוזמנת לשוב ולפנות אלינו. גיוס קל ונעים, טלי פרידמן

הפיתרון הכי טוב שאפשר לתת לך מלבד עידוד שיעודד אותך כל עוד תזכרי אותו-ולאחר מכן תזדקקי לעוד הוא: פשוט תתחילי לאסוף חוויות "טובות" תסתערי על העולם בתאוות חיים, תפסיקי לחשוב יותר מידיי תייהי כמה שיותר ספונטאנית ותיראי שהעולם יחזיר לך אהבה.

לדעתי בשלב ראשון את צריכה למצוא חברה אחת טובה להאמין בה ולאט לאט למצוא דרך להפתח ולא להיות ביישנית

אני עליתי לתיכון, עם המון תקוות להכיר אנשים חדשים, לבנות לעצמי דמות חדשה, כשכמעט כולם יודעים על האישפוז וכו'. החלטתי שאני הולכת להיות מי שאני, להשתדל כמה שיותר להתעלם מהעובדה שלתיכון מגיעים ילדים שמכירים אותי, וככה זה היה, הכרתי המון אנשים, מבלי שאף אחד מהםפ ידע על מה שקרה, ועל זה שעד היום אני קצת לא בסדר. למה הכרתי את כל אלה ואיך בא הביטחון, את שואלת? הביטחון לא בא, אני הבאתי אותו, והבאתי אותו בהדרגה, לאט לאט הצלחתי להביא אותו כשבניתי לעצמי מעגל של חברים, המלצה: תיכנסי לדמות מסויימת שככה תמיד רצית להיות והביטחון הנמוך שלך עצר אותך, תתהלכי במחשבה של: "כל אחד פה רוצה להכיר, ולא רק אני חסרת ביטחון", אני מאחלת לך רק ימים יפים. אני אומרת לך שהשינון הזה עזר לי, "עבדתי" על עצמי, כאילו אני אדם אחר, אבל עדיין דבקתי בדרך של "להיות עצמך" אני מאמינה שזה ילך גם לך. תרגישי טוב. שלך, אני.

קודם כל תירגעי. נכון שלא היו לך חברות קודם. אבל בצבא המצב מסובך ולא מסובך מבחינתך. אני אתחיל מהמסובך ואני יעזור לך לך לצאת מהסיבוך. קודם כל לצבא באים כל מיני סוגים של טיפוסים. גם אצל בנות וגם אצל בנים(שאני אחד מהם). וזה המסובך. את צריכה לזהות קודם כל מי חברה ומי לאו. איך תעשי זאת? פשוט בהתחלה תשקיפי מהצד ותיראי מי הנחמדה לאחרות ומי מנסה לעזור לאחרות ומי כלבה ומנסה שמישהי אחרת תעשה את התורנות במקומה ולכן היא משחקת אותה נחמדה, כאלו צריך להעמיד במקום מהתחלה גם אם היא לא תיהיה חברה שלך, לפחות היא לא תתעסק איתך. על תיתני לכלבות מהסוג הזה לנצל אותך או לשחק לך על המצפון. אני מאשר לך לאבד את המצפון במקרה כזה. ולצעוק עליה. אח"כ שתזהי מי מהבנות הטובות באמת, פשוט תיהי את עצמך תחייכי (לא חיוך טיפשי) ותישאלי( את מי שניראת לך) מהיכן היא ופשוט תיזרמי אם השיחה אני בטוח שיש לך את זה. אם יש לך משהו לכבד תכבדי. ואל אבל אל תנסי ליהיות מה שאת לא!!! מי שרוצה ליהיות בחברתך צריך לאהוב או לכבד אותך איך שאת. אם את רוצה, שיבואו אליך הביתה. תחפשי מישהי שגרה קרוב או תציאי מיפגש במקום כל שהוא אבל אל תיהי נודניקית או קרציה. תציאי ותיתני לדברים להתגלגל.אם לא מתאים אז לא מתאים תנסי שוב. או אם אותן בחורות, או אם אחרות. חשוב לנסות ולא לאבד תיקוה. כי אם תיתיאשי את תחמיצי את המטרה. מה שאת לא רוצה. נכון????? אם תירצי עוד עצה אשמח לעזור

למה לא ידעתי מזה???????? אור למה לא אמרת כלום????? כבר ממזמן הייתי מבקרת אצלו!!!!!!!!!! איפה הוא מאושפז??????? אני לא מאמינה, ידעתי שזה מה שיקרה לו, הוא כזה נשמה, זה כ"כ לא הגיע לו. פעם התכתבנו בפורום הזה, הייתי בשם אחר והוא נורא עזר לי, רציתי לקחת קלונקס והוא אמר לי מה קרה לאור אז לא לקחתי והלכתי לפסיכולוג, וזה עזר לי. יש לי עוד התקפי חרדה, אבל בשום פנים ואופן אני לא אקח קלונקס וכל דבר אחר כי אור אמר לי מה זה עשה לו. למה רונן לקח???????? אור תגיד לו שירגיש טוב ושאני מחבקת אותו... באהבה איה

אני מצטער ששכנעו אותך לא לקחת את התרופות שהיו יכולות לעזור לך לידיעתך מי שלא לוקח תרופות בזמן ,פשוט מדרדר במצבו ובסכוייו להחלים. ראי את יהודה ורונן.

יקירתי אור ורונן אינם נגד תרופות באופן גורף הם פשוט יודעים משהו שגם כל הפסיכיאטרים כבר יודעים ,שתרופות ממשפחה מסויימת שכוללת את קסנקס ,ואבן,קלונקס ועוד מגבירה מצבי חרדה אצל אנשים שבאמת סובלים מחרדה. והם יצאו למלחמה נגד משפחה זאת כי הפסיכיאטרים ברובם חוץ מכמה יחדי סגולה לא מודים בטעותם. נכון שאור מתבטא בצורה חריפה ולא נעימה וגם לי היו כמה עימותים איתו שהגיעו לעלבונות אבל כשהוא צודק אז הוא צודק ואם את לא מבינה על מה מדובר עדיף לך שלא תתערבי.

יש לי הרבה מאוד מצבי רוח , לעיתים ניתן לומר כי הדבר יכול להיות קיצוני . רוב הזמן אני נמצאת במצב של " חוסר מצב רוח " כלומר , זהו איננו דיכאון , אינני נמצאת במצב של דיכאון עמוק וחוסר תקשורת על הסביבה אלא פשוט ירידה במצב הרוח . אני מניחה שהדבר נגרם מתזונה לקויה (אני טבעונית , כלומר אינני אוכל לא בשר , לא חלב ולא ביצים , אבל כן אוכלת הרבה מאוד ג'אנק כגון חטיפי הבמבה-ציפס-ביסלי השונים), סדר יום משובש וישיבה אינסופית מול המחשב . אינני מאמינה בטיפול תרופתי ואינני רוצה להיכנס אליו , שאלתי הפשוטה היא אילו מזונות מגבירים את יצור ופעילות הסרטונין במוח ( הכוונה היא למזונות טבעוניים ) ?

מציצה !!!!.תשאבי טוב יש הרבה סרוטונין במציצה

חבל שאנשים לא רציניים כאן.

אני פרוד מאישתי כחצי שנה- לנו 2 ילדים בני 8 ושנתיים. העוס " המטפלת " במקרה - נוטה ברורות לצד האם כבר מתחילת היעוץ- דבר הבא לידי ביטיו בתחומים רבים -מצדיקה את האם בכל - ועוד!! לאחרונה היגיעו לידי הוכחות חד משמעיות שהאישה והעוס מקירות מזה מספר שנים!! מה דעתך ?

לבקש להחליף עובדת סוציאליות מטעמים של חוסר אוביקטיביות.

חב, נראה לי שעולה ריח מסריח. עשה כמצוות יעל. עדי

חב שלום רב, במידה ואתה חש כי נעשה עימך אי צדק בשל היכרות קודמת של העו"ס עם פרודתך, עליך לפנות לראש הצוות של העו"ס או מאידך למנהלת המחלקה, ולבקש עירוב של עו"ס נוספת או החלפת העו"ס. על פניו לא נראה לי שיש בכך בעיה, ואף עדיף כך, למען השיוויון בין שניכם, אך מעצם הכרותי את מערכת הרווחה בישראל, ייתכן ותתקל בתשובה של "זה מה יש, כי אין לנו עוד כוח אדם". תעדכן לגבי ההתפתחויות. בברכה, טלי פרידמן

תודה על תשובתך אכן, בשיחה שהיתה לי עם העוס והמנהלת שלה- שאלתי אותה בנוגע לכך - ושעלול להיות משוא פנים....היא סירבה לענות לי על השאלה- והמנהלת אמרה שתעביר את הטיפול במקרה שלנו לעיר אחרת (בה אני מתגורר) כמו כן בשיחה - ראיתי מעט יותר נכונות להקשיב לבעיות...ואולי לנסות לפתור אותם בדרך אחרת עד המעבר של התיק....

שלום, הבנתי שסכיזופרניה היא מחלה ופיצול אישיות זה הפרעה. יש הבדל ביניהן מבחינת ביטויים קלינים? או שמא רק מבחינת ההגדרה? איך מגיע אדם שמאובחן כסובל מסכיזופרניה למצב שהוא בבחינת פסול דין מפאת המחלה (אני יודעת שבית המשפט הוא זה שמחליט(.? עדי

עדי שלום פצול אישיות הוא שם ישן ולא מדוייק לסכיזופרניה האם הכוונה לרבוי אישיות ? לגבי כשירות משפטית אשמח לענות לשאלה במקרה ספציפי אנא פתח הודעה חדשה בברכה עמי

פוביה חברתית??? אני חושבת שאני סובלת מזה פחד מחברה להביעה דעה וכו...... פחד להיות בודדה וכו... האם גם פחד כזה להיות בודדה וחששות כדור מסויים יכול להשפיע?? אני בת 18 אני רוצה לציין האם מחוץ פגישה אם פסיכיאטר יש כדור שאני יכולה לרכוש בבית מרקחת???ואם לא אייך אני מגיעה בדיוק לפסיכיאטר שיביא לי את הכדור, אני אמורה לבקש? האם זה באותו יום???? והאם זה נכון שזה לא מומלץ לכחת להתחיל לכחת כדורים מסגנון כזה??? הבנתי שיש השלכות והשפעות לא רצויות????? האם יש משהו כדור לבטחון עצמי ???חייבת תשןבה מהרררר????????

דנית שלום מומלצת הערכה של איש מקצוע על מנת לשקול את אופן ההתערבות המתאים לך אחד האפשרויות היא שמוש בכדורים (מומלץ דרך פסיכיאטר ולא רופא משפחה) דרך שירות צבורי עליך לברר את הנוהלים בקופה שלך פרטי - זה בתאום עם המטפל שתפני אליו בהצלחה עמי

שלום אני בן 29 לפני כשנתיים וחצי חוויתי משבר משפחתי קשה שגרם לי סימפטומים של דכאון וחרדה (חוסר שינה,מחנק,חוסר תאבון,חוסר ענין וכדומה). - יש לציין שאף פעם לא היו לי כאלו סימפטומים. למרות שאני אדם לחוץ מטבעי שנלחץ מהרבה דברים. עקב כך לקחתי סרוקסט במשך מספר חודשים,דבר שעזר לי מאוד מאוד ו”החזיר” אותי למצב תקין. לפני 6 חודשים נפרדתי מבחורה שיצאתי איתה, דבר שגרם לי צער רב ביותר, ומאז השינה שלי אינה תקינה. וכעת לשאלה: כאשר לקחתי את הסרוקסט אמרו לי שתפקידו להעלות את רמת הסרוטנין במוח. האם לאחר לקיחת הסרוקסט חזרתי- מבחינה פיזיולוגית,מבחינת מה שקורה במוח- לאותו מצב שבו הייתי לפני המשבר המשפחתי (לפני שנתיים וחצי)? כלומר חוסר האיזון הכימי במוח תוקן ואין לכך יותר שום השפעה על ארועים חדשים בחיי. או שכעת (לאחר הסימפטומים מאותו משבר לפני שנתיים וחצי ולאחר חוסר האיזון הכימי שאני מבין שנוצר) אני יותר רגיש ללחצים ויש סיכוי רב יותר מבעבר שאני אגיב בצורה קשה יותר למצבי דחק.? (כי אחרת איך ניתן להסביר שיש לי בעיות שינה כתוצאה מאהבה נכזבת בעוד שלפני שנתיים וחצי לא היו לי מעולם בעיות שינה). בתודה מראש

אני אמנם לא פסיכיאטרית אבל יש לי נסיון מאד דומה למה שעבר עליך. לאחר שאימי נפטרה עברתי משבר דומה והתחלתי לקבל סרוקסט. מאז המצב השתפר בהרבה אבל הפכתי להיות רגישה הרבה יותר למצבי דחק. עברה כבר שנה ואני שואלת את עצמי את אותה שאלה שאתה שואל את עצמך - האם הפכתי לשבירה יותר או שזה רק עניין של זמן?

דני שלום שאלה טובה . תשובה = אין ממש ההנחה היא שעם סיום הטפול חזרת למצב הרגיל + שקיימת בך רגישות לתגובה שוב אם כיון שהיתה מלכתחילה, אם בגלל התגובה הדכאונית שעברת ואם בגלל שלוב מכאן שבמשברים עליך לשמור על עצמך ובמידת הצורך לפנות לעזרה בהקדם בהצלחה עמי

דני שלום אני עובר מצב של פוסט טראומה מזה שנה ללא לקיחת כדורי הרגעה וכפי שאתה מתאר לעצמך זאת מלחמה קשה למרות שהיום כמעט חזרתי לשגרה כנראה שאקח גם כדורים כגון סרוקסט בכדי לגמור אם זה סופית. אך אני מאדם סופר רגיש נהייתי יותר קשוח מאחר ואיני מוכן לסבול יותר ובמיוחד לא בגלל אנשים אחרים. אך מה שאתה מתאר יכול לקרות לכל אחד הרי אחרי אהבה גדולה מי לא ישבר, יחסיר שעות שינה ,יהיה מדוכדך כך שלפי דעתי זה נורמלי אך בגלל שאנו עברנו מצבים של חרדות ומודעות עצמית לגוף שלנו פתאום הכל נראה קצת יותר מוגזם ואני משוכנע שאם לא היתה עובר את החרדות הייתה מרגיש אותו הדבר קשיי שינה וכו אך לא הייתה עושה מזה סיפור. מה שאתה עובר זה לא דבר קל וכמו שהחרדות עברו ואז אני בטוח שלפעמים האמנתה שזה אולי לא יעבור והנה אתה אחרי זה לפי דעתי לך תדבר עם מישהו או תתכתב איתנו ואתה תהיה בסדר אל תשמור כלום בפנים בהצלחה הרבה בריאות ואושר[ ארייה

שלום, האמת שנכנסתי הנה רק כדי לנסות להילחם בתופעת האנטי של אור ורונן. אני מבין טלי שאני לא רצוי בקרב מנהלת הפורום,אז אני לא אכנס יותר. אני לא מוכן להיות לא רצוי כשאני בא הנה מתוך כוונות טובות לתת יד. לידיעתך אני יודע הרבה,יותר ממך כי אני לא חי בבועת ההכל טוב ויפה. אמרתי לפני כמה הודעות שאני אוהב ונהנה לקרוא בפורומים לפסיכולוגיה ויצא לי לעקוב גם במצבי לחץ בוואלה וגם בנענע פסיכולוגיה ובעוד כל מיני פורמים לפסיכולוגיה שבהם רונן ואור לא השתתפו ולכן הפורומים היו יותר חמים ונעימים. אני לא הבנתי את תגובתך כי אני באתי במטרה להפסיק את בעיית הפורום שלכם ואת טוענת שאני חלק מהבעייה. אני רק יכול לאמר לך ובוודאות שאם תמשיכי את ושאר המנהלים להתעלם וכמעט לעודד חברים כמו אור אז הם ימשיכו עם זה ושלא תחיו באשליות, התעלמות מהם לא תעזור לך מכיוון שלאור ורונן תמיד יהיה מה להגיד ותמיד יהיה להם צורך לגדף כי הם אנשים חסרי חיים שיושבים בבית רוב הזמן ומוצאים את זעמם על העולם. שתדעי שאם תתני לתופעת האנטי שלהם להימשך אז מה שיקרה זה שאנשים מהפורום שלך יתחילו להעלם, שמתי לב שזה התרחש בפורומים אחרים בהם השניים "התעללו" בחברי פורומים חיובים. יש להם בעייה כשאנשים אהובים ומקובלים ותורמים מחכמתם בפורום, אינני יודע במה זה נעוץ. אבל למשל בחור ששמו אופיר הפך לקורבן של רונן בפורום פסיכולוגיה, למה? כי את אופיר נורא אוהבים בפורום והוא שותף פעיל וחכם. לרונן מפריע שאנשים אהובים בפורום שהוא משתתף ואז הוא יהיה מוכן לעשות הכל על מנת להעיף אותם- הוא יתחזה, הוא יקניט, הוא ישתמש בבעיות של האנשים נגדם ויעווט אותם רק כדי להשפיל ולהכניס אותם לחרדות- אגב אם לא ידעת זה פשע, ואגב אם לא ידעת הפשע הזה התבצע במצבי לחץ לפני חודש כנגד בחורה תמימה. האבסורד הוא שמנהלי הפורומים גם במצבי לחץ וגם בנענע לא עוזרים לקורבנות שלהם, וממשיכים לתת לגיטמיציה לתופעה על ידי מתן חופש לבחורים הפושעים להמשיך ולהיות חלק מהפורום. אני לא סתם נלחם טלי, אני הייתי עד לתופעות מחרידות- וכן, בעייני תופעה מחרידה זה לקלל חבר מהפורום ולהשתמש בבעיות של החברים. אני מבקש שלא תמחקי לי את ההודעה כי זוהי הודעתי האחרונה שמזהירה את חברייך הנחמדים בפורום להיזהר מהשניים ולא ליפול לשינים שלהם, הם מסוגלים להתעלל ולעשות בכם פשעים נתעבים,הם מקללים ופוגעים בצורה נפשית באנשים,אז ראו הוזהרתם,אני הייתי עד למעשים שלהם ואין לי שום סיבה להמציא את הכל. אני מקווה טלי שתשמרי על החברים בפורום כי זה הוא תפקידך גם כן. חים טובים לך ולכולם מלאי סיפוק, צמיחה וראייה חיובית. איתי

איתי ערב טוב, מדבריך נראה לי כי קראת את הדברים שכתבתי בצורה סלקטיבית. כתבתי מפורשות: אם אתה מעוניין להיות חלק מהפורום, ולסייע לאנשים או להסתייע בפורום, אתה מוזמן, ואף יותר מכך. במידה ואתה מעוניין להמשיך ולהתנצח עם המתחזים, לא כאן המקום. ההחלטה אם להישאר או לעזוב היא שלך, ושלך בלבד. אם מטרתך האמיתית הינה להיות חלק מבאי הפורום, לסייע ולהסתייע, הרי שאין לך סיבה ממשית לעזוב... "משחקים" רק בגן המשחקים...כאן זה ה"בית" שלנו...ואני אנסה בכל כוחי לשמור עליו ככזה. שבוע טוב, טלי פרידמן

עדיין לא הבנת. אני לא משחק פה משחקי מתחזים ואין בכוונתי לנצח. אני עושה את כל זה מתוך אמונה אמיתית שאין זה המקום לפגוע בצורה נפשית באנשים. והשניים עושים את זה. אני כבר ציינתי כי ראיתי הודעות קשות שלהם - המתחזים אני חושב סליחה בטוח שזה רונן משולם. ולכן באתי להזהיר את חברייך בפורום שיזהרו מהשניים ולא יתנו את עצמם ולא התחברו איתם ועם רונן האמיני לי אני ראיתי כבר עשרות פעמים איך אנשים פגעו בצורה נפשית. לכי פעם תעייני בדפי פורום מצבי לחץ, ובפסיכולוגיה בנענע, תראי עלבונות מרונן קללות, ותגובות בילתי ברורות לרונן, כי ההודעות שלו נמחקו כי הן היו פוגעות מידי. אני באמת בה במטרות טובות על מנת להחזיר לפורום את מה שהיה בו קודם. אבל עכשיו הבנתי שהוגשה נגד רונן משולם תביעה במשטרה, ושהיא בתהליכים אז סבבה, אם זה ככה אז הוא כבקר יעלם מהפורום לצמיתות מרגע שהוא יקבל תלונה. איתי

אני חייבת עצות מעשיות כיצד כדאי להתייחס לתופעה כיצד להתנהג ומה לעשות אין באפשרותי ואין ביכולתי לפנות לעזרה מקצועית !!!! גם לא נראה לי שהתופעה היא בעוצמה חזקה ... יש סממנים קלים כתוצאה מאירוע שעברנו. והייתי רוצה עצות מהחיים , מה להגיד ומה לעשות ואיך להתנהג... ת ו ד ה !!!!!!!

גאיהל'ה, אני לא פסיכולוגית או פסיכיאטרית, אבל באתר זה ישנו פורום שנקרא: הלם קרב. הפורום דן בתופעות אלו. ילדים נחשפים לתופעות אלו בגלל פיגועים (בד"כ, אבל תקנו אותי אם אני טועה), תאונות, תקיפות מיניות, וכו'. את הפורום מנהל דרור גרין. אם אין לך אפשרות לפנות למישהו באופן פרטי, אז אפשר בדרך ציבורית אבל חשוב שהוא יהיה מבין עניין. דעי כי חשוב לטפל בזה מייד בהתחלה. הנה הכתובת: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי

גאיה שלום האם תוכלי לפרט מעט על איזה אירוע מדובר ומה סוג התגובות שאת רואה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בתאונה שארעה בלילה , הנזק לרכב לא היה גדול ולא נגרם כל נזק גופני לאף אחד. אולם גורם ההפתעה והבהלה והפאניקה בעת המקרה.... הילד הקיא מרב פחד ... נראה לי ואולי זה סתם מקרי , אבל כל פעם שאנחנו צריכים לנסוע לאן שהוא בלילה הוא מוצא סיבות ותירוצים למה לא כדאי לנסוע ועדיף להשאר בבית... אנחנו לא מוותרים ואם צריך לנסוע אז נוסעים אז פתאום כואבת לו הבטן. בסוף זה עובר בשלום ולא קורה כלום... בדרך כלל הוא ילד שמח ומרבה לצחוק ולהשתעשע ... יש לו חברים שהוא אוהב וגם אהוב עליהם.. מסתדר נהדר בחברה ויודע ליצור קשרים חברתיים. ולא ניתן להבחין באיזושהי הפרעה... רק לפני נסיעה ורק בשעות החושך... מה שלא היה לפני כן.....

ולא יכולתי לענות לך מצטערת מקווה שלא חשבת שברחתי

אל תכתבי אותה פה אני אמצא אותה זה בסדר...

כתבתי את ההוטמייל שלי במילא הוא מלא בג'אנק אז לא אכפת לי אם מישהו יתלבש עלי למרות שזה בד"כ לא קורה. מה שלומך? אני ממש לא יודעת מה קורה איתך... אני מתנתקת עכשיו, אבל אולי אחזור יותר מאוחר תכתבי

אני רואה מקום להעתיק הזהרה המופיעה בכניסה לפורום אחר ( תרגום מאנגלית ). ראו בזה הצעה אין לי פתרונות טכניים: כניסה לפורום אתה עומד להיכנס לפורום x הפורום הינו פתוח לקהל הרחב, במסגרתו ניתן עדוד לבטוי חופשי של דעותיך .נשמח שתשתף אותנו בניסיונך האישי. הינך מוזמן לשאול כל שאלה הנוגעת למצב בריאותך. אנחנו מאמינים בחופש הביטוי לכן הינך לכתוב את אשר אתה חושב ללא חשש. מאידך,אנו רואים מקום להזכירך שמסרים שישקפו פגיעה באחר,או שישלחו ללא שמו שם הכותב וללא רישום של אי מייל יחשבו כהודעות מזויפות וימחקו באופם מיידי. לחץ כאן --- כניסה לפורום נ.ב. שימו לב.... "כל הצעה הנוגעת לבריאותך ". כלומר, תכנים בילתי רלוונטים גם אם הם לא מעליבים הפוגעים ימחקו.

סליחה , אבל לדעתי הרעיון בהחלט מטופש כל היופי והטוב שבפורמים הוא העובדה כי אתה יכול להיול אנונימי יש אנשים שכך יותר קל להם להתבטא יחד עם זאת אין ספק שצריך להתייחס ברצינות ולקחת אחריות אישית ולא להעליב לא לפגוע ובטח ובטח של להתחקות אחר מישהו אחר

לרינה היקרה! תודה על הערתך. לא נעלמה מעיני העובדה שהיופי שבפורום היא העובדה שאפשר להשאר אנונימי. יחד עם זאת, כפי שקורה בפורום הזה בזמן האחרון עובדה זו מאפשרת לאלמנטיםבלתי רצויים לשבש את המטרה שלשה קיים. הצעתי הצעה עניינית, אולי לא הטחבה ביותר אבל מניבה תוצאות חיוביות בפורומים אחרים. הכוונה היא להרשם בבפורום בשם בדוי באמצעות סיסמה בדרך זו למנוע התחזות. מעבר לכך הערות שיש בהן פגיעה באחר ימחקו על ידי מנהל האתר. זה פעל היטב בפורום הלם קרב. אישית נמאס לקרוא את הערות הביזאריות של שני המציקים גם אם בהתחלה הערותיהם היו משעשעות במידת מה . במידה ויש לך הצעה טובה וחכמה יותר את מוזמנת לשתף אותנו ואת מנהלי הפורום. אוסקר

בעלי לפני כשנה עבר לעבודה אחרת (מעצמאי לשכיר) אחרי חודשיים נאמר לו שהם רוצים לסגור את המקום הוא לא סיפר לי רק לאחר שהמצב היה ממש לקראת הסוף, בנתיים היו לו תופעות של חולשה רעד בכל הגוף , בעיות בקיבה חומציות עשינו את כל הבדיקות כולל גרסטרוקופיה קולונוסקופיה C.T. בטן ושוב דבר לא נמצא אפילו עשינו בדיקת דם לסרטן. באפריל התחיל לעבוד בעבודה אחרת ולאחר כשבועיים הסתבר לו שהוא לא יוכל לעבוד מכיוון שיש לו שם קרוב משפחה. בנתיים הוא עובד באותו מקום עם כל חודש האם ישאר חודש נוסף ואם לא . בזמן האחרון יש לו התקף של חולשה בכל הגוף , אפילו את הלב בדקו ולא נמצא שום דבר חריג מה אפשר לעשות במקרה כזה לאיזה רופא לגשת? אני ממש מיואשת יש לנו גם שני ילדים וזה מאוד מקשה עלי לומר להם שקט אבא לא מרגיש טוב אבקש עצה דחופה. תודה אהובה

נראה שהוא בלחץ... גלי הבנה לליבו והרבה סבלנות יש אנשים שבדם שלהם להיות עצמאיים והשינוי הזה שבין שכיר לעצמאי הוא עצום... זה באמת לא קל מאחד שאומר מה לעשות לאחד שצריך לקבל הוראות... וכנראה שלכל זה מתלווה גם לחץ כלכלי סייעי לא ככל יכולתך... העסיקי את ילדייך בדברים מעניינים כדי שלא יפריעו לאביהם והיי תומכת לא מקטרת.

אהובה שלום במידה והבדיקות הרפואיות שליליות, בהחלט סביר שהתופעות הן ביטוי ללחץ וחרדה. במידה וגם בעלך סבור כך הוא יוכל להיעזר בייעוץ פסיכולוגי כדי להתגבר על התופעות. בברכה, ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת 14. ילדה מקסימה טובה ונעימה. הילדה מסתובבת בתחושה שאין מכוערת ממנה. כואב לי לראות אותה סובלת. מסביבה לכל הבנות יש כבר חברים. רק לה לא. היא לא מסתגרת בבית. דווקא יוצאת למסיבות. אבל באופן כללי היא עצובה ומרגישה רגשי נחיתות ומכוערת. נורא רוצה חבר.אף בן עוד לא הציע לה חברות כולם רק ידידים שלה. עלי לציין שהילדה נאה גבוהה ודקה מתלבשת יפה. לא מלכת יופי אבל בהחלט נאה ומתוקה. איך אני יכולה לעזור לה? ברצוני להוסיף עוד ענין - אם היא רואה בן מהכתה שלה, היא מסוגלת פשוט להתעלם ממנו אופילו לא תגיד לו שלום. זה כמובן ממבוכה. זה יכול להיות גם בן שיושב לידה בכתה. היא לא תחליף איתו מילה. למרות זאת יש לה הרבה ידידים והמון חברות. (החברות שלה הן לא "המקובלות")

לדעתי עלייך לחזק את מה שטוב בה ומה שחזק בה ... לעודד אותה!!!! הרי מה שחשוב באמת הוא לא איך נראה הקנקן אלא מה יש בתוכו... בסופו של דבר יהיה לה מישהו שרוצה אותה בגלל מה שהיא ולא בגלל איך שהיא וזה הרבה יותר נעים הרבה יותר חשוב והרבה יותר מספק .... חשבו על זה!!!! סך הכל היא די צעירה... ו אין לה מה לדאוג... אבל עדיף לה שלא תהייה ביישנית ... נסי לעבוד איתה בקטע הזה... תאמיני לי יש מכוערות שחושבות את עצמן למלכות היופי וכך גם מתנהגות וההפך.... הרבה פעמים התחושה שלך לגבי עצמך היא בעצם הראי שלך כלפי חוץ... בהצלחה.

ענבל, נכון. עדי

יפית הילדה בת 14! נא להרגע והתחיל לקחת את החיים בקלות לי היה חבר ראשון בגיל 24 ואת חושבת שיצאתי לא נורמאלית? להפך, נכנסתי למערכת יחסים בוגרת ומהנה. פשוט עד אז לא פגשתי מישהו שהתאים לי ואני לו. והיו לי ויש לי המון חברים וחברות (חלקם פופולארים יותר ופחות) והיו תקופות שהלכתי למסיבות ותקופות שלא הלכתי למסיבות. אז הילדה שלך (כניראה) נורמאלית ביותר, אל תיתני לה תחושה שיש לה בעיה. בגיל ההתבגרות גם ככה יש תחושה של בדידות ושל אף אחד לא מבין אותי ולא יודע מה אני עוברת. אבל זוהי רק תקופה וזוהי התחושה שהיא צריכה לקבל ממך, שהחיים בנויים מהמשכיות ושינויים וילדות שיש להן חבר עכשיו לא בהכרח יהיה להן חבר עוד שנה והגלגל מסתובב. ותשמח על הדברים הטובים שיש לה בחיים

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלחתי לך מייל....

מלבד הקובץ ששלחתי לך אתמול,שלחתי לך עוד 3 מיילים

טלי יקרה, גם אני שלחתי לך אימייל אתמול בלילה, את לא חייבת לענות או להגיב, אבל אני רק רוצה לדעת אם הוא הגיע. שבת שלום, רות.

קראתי עכשיו את התגובה תודה רבה רבה

אינשם, אכן כפי שכבר הבנת מהתשובה ששלחתי לך, שקיבלתי את המיילים ששלחת בסופ"ש. מקווה שעכשיו את בסדר יותר, שבוע טוב, טלי פרידמן

רציתי לדעת על המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר... ממישהו שהיה מאושפז, או סתם כאלה שיודעים... והאם יש עוד מחלקות דומות בבתי חולים אחרים, אשמח גם כן לדעת... תודה..

(מקווה שזה לא ישמע מסובך) המחלקה בתל השומר, כמו שידוע לך, הינה מחלקה פסיכיאטרית. קיימות גם מחלקות שמטפלות בהפרעות אכילה והן מחלקות של אישפוז יום. יש הבדלים רבים בין שתי המחלקות, במחלקה הפסיכיאטרית, משולב טיפול פסיכולוגי, טי]ול תרופתי, והחולה לא חוזר הביתה אלא נשאר במחלקה ומתנתק כמעט מכל העולם. באישפוז יום, כמו שהבנת מהשם, זהו אישפוז יומי, חוזרים הביתה, אין טיפול תרופתי וגם אין טיפול פסיכולוגי. אלה הם חסרונות שמשפיעים מאוד על החולה. ואני אומרת לך את זה מניסיון, מכיוון שאני הייתי באישפוז יומי, זה נכון, עליתי במשקל והתרגלתי לעובדה שאם אני לא אוכלת אני אכנס לפסיכיאטרית (ולא רציתי בזה), אני נעזרתי ועדיין נעזרת בפסיכולוגית פרטית, שעולה המון כסף ואני מודעת לכך, ופסיכולוגים שהחולה מקבל מבי"ח לא תמיד משקיעים בטיפול, בעיקר בגלל שהם לא מקבלים על זה כסף. זהו עולם אחר. רוב הבנות שהגיעו במצב ירוד לאישפוז יום, יצאו משם מתוסכלות, עם כ"כ הרבה בעיות שעד עכשיו הן מצאו בהפרעה פתרון להן. הן לא מוצאות את עצמן ונכנסות לדיכאונות עמוקים, אני מכירה גם בנות שיצאו ממחלקות פסיכיאטריות, זה נכון שלהיות מנותק מהעולם זה קשה כ"כ, אבל גם כשהן היו בתוך ההפרעה עצמה, בבית, הן היו מנותקות כי הן בנו להן עולם משל עצמם. עוד דבר אחד: אף פעם אל תזניחו את הטיפול הפסיכולוגי! תקפידו שיהיה כזה, והוא יהיה טוב. המון בהצלחה.

זה נכון ולא נכון. קודם כל יש הבדל בין המחלקה להפרעות אכילה לילדים ונוער לבין המחלקה למבוגרים, וכדאי שתצייני לאיזה מהם את מתכוונת, כשאת שואלת. בכל מקרה, שתי המחלקות הן לא מחלקות פסיכיאטריות ולא נחשבות ככאלה, לא בבית החולים ולא מחוצה לו, כך שאין חשש מ"כתם" של אשפוז בבית חולים או במחלקה פסיכיאטרית, אפשר אחר כך להמשיך כרגיל, להתגייס, למצוא עבודה טובה, בלי כל הסטיגמות שנלוות לאשפוז פסיכיאטרי. מצד שני, הטיפול שם הוא אכן כוללני. לפי מה שאני יודעת, לא תמיד משולב בו טיפול תרופתי. השלב הראשוני הוא לנסות בלעדיו, לנסות את שאר הטיפולים, ורק אם המצב לא משתפר, או מחמיר, כמו שקורה לפעמים, פונים גם לטיפול התרופתי. נכון, תמיד יש את האופציה של אשפוז יום, שכולל דיאטנית וטיפול התנהגותי בהפרעת האכילה ספציפית, ואפשר לשלב בו גם טיפול פסיכולוגי פרטי, אבל הטיפול במחלקה באשפוז הוא מכיל יותר ותומך יותר. בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי פרטי בגלל העלות היקרה שלו נפגשים פעם בשבוע, וכל השבוע נשאר להתמודדות אישית, ובמחלקה הטיפול הפסיכולוגי הוא העיקר, התמיכה וההכלה וההשענות הם המירביים, 3 פעמים פגישה עם פסיכולוגית בשבוע, טיפול קבוצתי, טיפול בהבעה, דיאטנית, ואם יש צורך גם טיפול משפחתי ותרופתי, ככה שאפשר לקבל הרבה יותר עזרה בהרבה פחות כסף. את צריכה גם לחשוב מה עדיף לך אישית, לקבל את כל העזרה המוצעת באשפוז תמורת התשלום של התנתקות קצת מחיי השגרה, או שאולי דווקא העבודה או הלימודים או מה שאת לא עושה עכשיו נותנים לך את הכוחות להמשיך הלאה ולהתמודד ועוזרים לך במובן מסוים להתקדם, מה האפשרויות הכלכליות להגיע לטיפול שיעזור בחוץ, שיכול לשלב גם כמה גורמים כמו פסיכולוגית, דיאטנית ואולי גם טיפול בהבעה כלשהוא. יש בעד ונגד, כמו לכל דבר, והשיקולים הם עד כמה חמורה הפרעת האכילה, עד כמה את צריכה את התמיכה וההכלה המסיביים יותר, ואיפה תוכלי לקבל הכי הרבה עזרה ולצאת מההפרעה באמת, ולא רק לטפל בסימפטום. בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

יש יחידה לאשפוז יום להפרעות אכילה בבית חולים איכילוב...3 פעמים בשבוע אחרי בית ספר...הבת שלי מטופלת שם והמקום נהדר. אם תרצי עוד פרטים אשמח לעזור...רקפת

אז בשניידר יש מחלקה להפרעות אכילה, אישפוז יום, אבל זה קצת יותר כבד, מהבוקר עד שש כמו שאמרתי למעלה, אני הייתי שם, ומצטערת שאני לא יכולה להגיד שהמקום "נהדר" את בטח מבינה למה. כי הצילו אותי.

אז ככה---אני הייתי מאושפזת בכל מיני סוגי מסגרות לטיפול בהפרעות אכילה ואני מסכימה עם רות, זה ממש תלוי בך ובמוכנות שלך! אישפוז במחלקה סגורה הוא קשה וצריך מוכנות ולדעת שלא משנה מה את רוצה להשאר עד סוף הטיפול ולבדוק דרך אחרת של חיים- אם לא אז מניסיוני האישי זה לא עוזר ואף יכול לגרום לתחושה נפשית עוד יותר קשה. אני לא נשארתי באף מסגרת עד הסוף שפגע בהרגשת הקומפטנטיות והביטחון העצמי. בסוף את כל העליה שלי במשקל עשיתי בבת אחת ואני מתחרטת על כך ונאבקת היום עם בולמוסים- זה לא חייב להיות כך. בכול דרך שתבחרי תנסי להישאר בה וליזכור מה חשוב לך מעבר לאנורקסיה. בהצלחה ואם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לכתוב

היי... כתבת שהיית מאושפזת בכל מיני מסגרות... את יכולה אולי לפרט? גם במחלקה סגורה? "לחשוב מה יותר חשוב לי מאנורקסיה..." ... לאט לאט אני שוכחת . . . תודה שהגבת.

אני מרגישה שאין לי כוחות לחיים שלי...יש לי בת שחולה באנורקסיה ואבא שחולה באלצהימרס...יש לי המון חובות כספיות ובנוסף אני מנסה להתמודד עם פלשבקים קשים מהעבר. אני ממש מותשת, לא ישנה וקשה לי לתפקד. אני לא רוצה לקחת תרופות כי אני לא חושבת שאני בדיכאון- רק החיים קשים מידי כרגע. אין לי מושג כיצד להקל על עצמי...רקפת

מה שלומך היום? הבנתי שאת לא רוצה לקחת את הכדורים כי את לא חושבת שאת בדיכאון, נכון? כמו שנראה לי, את די במצב של "אפיסת כוחות", את צריכה משהו שירים אותך למעלה, שיחזיר לך את הכוחות. אני בעד שתקחי את הכדורים, כי גם אם את לא בדיכאון, הם לא יזיקו. ואת גם לא תוכלי לדעת עד שתקחי, כי אולי הם יעזור לך ואת מפספסת משהו?! דבר שני, אני מקווה שאביך ירגיש טוב, וגם בתך, אני מבינה כמה זה קשה וזה די חשוב לי לדבר איתך, מכיוון שגם לי הייתה הפרעת אכילה (אומרים שעדיין יש לי, אבל אני לא כ"כ מאמינה), וגם אני רואה שאנשים בחיים שלי מותשים מכך, אולי נוכל לדבר על זה, ואת תוכלי לספר לי איך אמא של אחת שחולה מרגישב, כי אני רואה רק את הצד שלי, ואני לא יודעת מה עובר לאחרים בראש. תרגישי טוב, ואני בעד הכדורים, תספרי לי עוד על מה שעובר עלייך.

אני דווקא נגד כדורים זה כימי , זה ממכר ולפעמים גורע יותר מאשר עוזר חבר טוב ואמיתי , איש שיחה זמין ונוח יכולל לחולל פלאים מה קורה עם בעלך??? הוא לא קצת תומך ... את צריכה לפתח חשיבה חיובית לחשוב שתמיד יכל להיות יותר גרוע ומזל שזה רק זה החיים הם קצרים , תנסי למצוא את הטוב והיפה שבהם והרבה הרבה סלבלנות אולי קבוצת תמיכה תעזור ?

רקפת, אם יש לך אח, אחות או מישהו קרוב אחר שאת יכולה לסמוך עליו - אולי תשאירי להם את ה"מושכות" ותצאי לכמה ימים להתאווררות ולמילוי מצברים רחוק מהבית? לפעמים פאוזה קצרה כזאת נותנת המון כח ואפקטיבית יותר מכל טיפול. במקביל את יכולה לנסות להשתמש ב"רגיעון" או בתמציות פרחי בך או ב"קלמנרבין" שהם מרגיעים על בסיס צמחי, אינם ממכרים, אין להם תופעות לוואי ובעזרתם תוכלי להוריד קצת את המתח ולהרגע. "רסקיו רמדי" למשל עובד נפלא וגם עוזר לשינה עמוקה וערבה. העיקר, אל תתייאשי ואל תאבדי את התקווה. מחזיקה לך אצבעות

שלום, האם זה נכון שהדכאון מוגדר כמחלה רק בעגה הפסיכיאטרית? הרי במקור, ה - DSM נכתב על-ידי פסיכיאטרים ונועד לפסיכיאטרים, לא? מצד שני, כיצד אמור פסיכולוג להתייחס לדכאון? כאל "סתם" מצב מתמשך של חוסר איזון? מה בעצם ההבדל בין הגדרות פסיכולגיות לפסיכיאטריות (מלבד נושא הטיפול התרופתי)? אודה לכם על תשובה מפורטת, ענת.

ענת שלום ראשית לא חייב להיות הבדל בהגדרה שנותן פסיכולוג ופסיכיאטר לבעיה. לדיכאון קליני יש סידרה של מאפיינים ובמידה והם מתקיימים האדם מוגדר כסובל מדיכאון ואזי הטיפול בו מותאם להגדרה זו. הדבר כולל הן טיפול בשיחות ופעמים רבות טיפול תרופתי אופייני. יש להדגיש עם זאת, שדיכאון יכול לבוא לביטוי בצורות רבות, ולמעשה כל אדם שונה מחברו בעיקר באופן המחשבות וההתנהגויות סביב הבעיה. האם זו מחלה "פורמלית" או לא? זו סוגיה מורכבת לגבי בעיות נפשיות רבות. רבים מתייחסים לדיכאון כאל מחלה מאחר ומדובר בתופעה שיש לה התחלה, יש לה סיום, ובאמצע טיפול אופייני. אני לא משוכנע שההגדרה חשובה כל כך. דיכאון הפך גם למילה פופולרית בציבור הרחב למצב של עצב ודכדוך, ולכן יש להיזהר כפליים בהגדרות הבעיה. חשוב להבין האם מדובר אכן בדיכאון קליני. נהוג גם לחלק מצבי דיכאון לשניים, כאלו הנובעים ממאורעות חיצוניים אובייקטיביים, לדוגמא, מוות של אדם קרוב, גירושין וכדומה, לעומת דיכאון "פנימי" שלא נובע ממקור חיצוני ברור. המקרים מהסוג השני יותר מזכירים "מחלה" והטיפול התרופתי בהם נפוץ מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן