פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, יש לי אח בגיל ההתבגרות הוא בן 15 ילד די בעייתי עם הפרעות קשב וריכוז שטופלו בדרכים שונות, בכל אופן הבעיה שמפריעה במיוחד כרגע זו הגישה שלו לאנשים שהיא נורא טעונה ושלילית, הוא מלא כעס וככה הוא מתנהג גם למורים שלו, עכשיו רוצים להעיף אותו מביה"ס בגלל הגישה השלילית שלו למורים. מה ניתן לעשות כדי לשחרר לו את הכעס ולשנות את הגישה שלו? איך אני יוכל להבטיח למנהל בית הספר שהבעיה בטיפול, מה לעשות?

שלומית שלום אי אפשר להפריד את הקשיים האישיים של אחיך ומה שקורה לו בבית הספר. חשוב להתאים לו מסגרת טיפולית מתאימה, גם אם היה בטיפולים שונים בעבר. ליווי נכון ומסודר עשוי גם לרצות את מערכת החינוך לתת ניסיון נוסף. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי הבכורה בת ה-10 מפחדת מכלבים עד כדי אובדן שליטה והתנהגות לא רצונית הכוללת בכי וקשיי נשימה. לא היתה לה בעבר כל התקלות טראומטית עם כלבים או כל בעל חיים אחר. אישתי גם היא חוששת מכלבים אך לא עד כדי איבוד שליטה כביתי. התופעה מונעת מאיתנו אורך חיים של טיולים בטבע או יציאה לפארקים וזאת מחשש להמצאות קשרים. אנא עוצו עיצה כיצד ניתן לטפל בבעייה.

אבל אני מכירה את התופעה, וקודם כ-ל זה נובע מהבית. אני אתן לך דוגמה: אצלנו בבית תמיד היו בע"ח, חונכנו ככה שבעלי חיים לא שונים, וכמו שבנאדם לא יבוא וינשוך אותנו, כך גם הכלבים. אני חושבת שאולי כדאי שהאם תתחיל הלתרגל לכלבים, בהדרגה, אם אתם מכירים חברים או משהו כזה עם כלב, תוכלו לבקר אותם, לאט לאט להבין שהם לא כאלה נוראים, אלא להיפך, לפעמים אפילו יותר חכמים, נבונים ומקסימים מבני אדם. האם הבעיה היא רק עם כלבים או עם בע"ח באופן כללי? דבר שני, יכול להיות שלא הייתה לי תקרית או טראומה עם כלב, אבל סביר להניח שיש משהו מאחורי אותה חרדה, צריך להבין מהי ולטפל בה.

שלום, למה שלא תנסו לפנות לפסיכולוג התנהגותי? ענת.

ראשית, יש לטפל בפחד של אשתך מכלבים ואחר כך לטפל בילדה. ילדים בדרך כלל נוהגים לחקות את המבוגרים (ובמקרה הקלאסי את ההורים). אשתך בתת-מודע מעבירה את החרדה לילדה, ואצלה זה מוקצן מטבע הדברים. ברגע שאשתך תתייחס לכלב בצורה טבעית, רגועה לחלוטין, תרגיש נוח בקרבתו, תלטף אותו וכו' - המסר יעבור לילדה שתשנה את הגישה ותרצה ללכת בעקבות האם. לסיכום - אין תרופת פלאים. עבודה אינטנסיבית, עם המון סבלנות, אורך רוח והתמדה של אשתך בראש וראשונה ובעקבותיה כמובן גם הילדה. אולי בעוד חצי שנה נניח, תקחו גור כלבים קטן וחמוד ותתנו לילדתכם לגדלו? שיהיה לכם בהצלחה ובכייף.

שלום בפוביה מכלבים ניתן לטפל בשיטה פסיכולוגית התנהגותית. מדובר בד"כ בהתערבות קצרה למדי וברוב המקרים יעילה מאוד. האם לילדה יש מוטיבציה להיפתר מהבעיה? הדבר חשוב מאוד להצלחת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אנו עומדים בפני גירושין. יש לנו ילדה בת 6 וילד בן 3. את השיחות בנושא משמורת, מזונות, חלוקת רכוש אנו עורכים יחד עם קרוב משפחה במגמה להגיע להסכמה עם מינימום מחלוקות כאשר טובת ילדינו עומד מעל הכל ואכן אנו עומדים בפני סיכום הסכם הגירושין. גם לאחר הפרידה הקשר אמור להיות טוב ויציב כאשר המטרה היא לשמור על מערכת קשרים טובה, שוב הכל למען ילדינו. אני עומד לעזוב את הדירה בשבועות הקרובים ורציתי לדעת מהי הדרך שבה נסביר לילדינו על החלטת הפרידה תוך הדגשה ששנינו אוהבים אותם והפרידה היא ללא קשר אליהם. האם יש דברים נוספים שצריך לציין בפני הילדים. אני מעדיף שנעשה זאת שנינו עם הילדים באופן אישי ללא שיתוף פסיכולוג חיצוני מאחר שהוא זר וזה עלול להפריע לשיחה. אשמח לשמוע את עצת המומחים וכן עצות מאנשים שעברו מצבים דומים. תודה דודו

דודו שלום אני מניח שסיבת הגירושים נראתה לעיני הילדים (מריבות רבות ,אלימות , אי הסכמה ועוד) כך שהם מכירים את סביבת החיים שאתם אינכם מעוניינים לקיים יותר , יש להציג להם את המצב כפי שהוא היום כמצב בלתי תקין שלאחר נסיונות מרובים נמצא שהפתרון היחיד הוא פרידה . כמובן שבמהלך השיחה יש להגיד כל הצמן כמה שאתם אוהבים אותם ושאתם עושים את זה כדי שכולם יהיו מאושרים יותר ושלא נותשים אותם והם תמיד יוכלו לפנות לכל איחד משניכים כשיצטרכו. אני מניך שעם ילדה בת שש יותר קל לדבר בצורה בוגרת הילד בין השלוש פשוט יצטרך להתרגל למצב החדש כי אין דרך הגיונית להסביר לילד את המצב (אני מניח שהוא נולד כבר למצב לא טוב ביניכים). אני אישית חוויתי גירושים של הוריי כשהייתי בן ארבע ואני ממש לא זוכר שאבא שלי גר אצלנו בבית.בהצלחה - דוגי

דודו שלום אני מניח שסיבת הגירושים נראתה לעיני הילדים (מריבות רבות ,אלימות , אי הסכמה ועוד) כך שהם מכירים את סביבת החיים שאתם אינכם מעוניינים לקיים יותר , יש להציג להם את המצב כפי שהוא היום כמצב בלתי תקין שלאחר נסיונות מרובים נמצא שהפתרון היחיד הוא פרידה . כמובן שבמהלך השיחה יש להגיד כל הצמן כמה שאתם אוהבים אותם ושאתם עושים את זה כדי שכולם יהיו מאושרים יותר ושלא נותשים אותם והם תמיד יוכלו לפנות לכל איחד משניכים כשיצטרכו. אני מניך שעם ילדה בת שש יותר קל לדבר בצורה בוגרת הילד בין השלוש פשוט יצטרך להתרגל למצב החדש כי אין דרך הגיונית להסביר לילד את המצב (אני מניח שהוא נולד כבר למצב לא טוב ביניכים). אני אישית חוויתי גירושים של הוריי כשהייתי בן ארבע ואני ממש לא זוכר שאבא שלי גר אצלנו בבית. בהצלחה - דוגי

דודו שלום הכיוון שאתה חותר אליו נשמע בהחלט נכון. לנסות לחסוך ריבים ומחלוקות מהילדים ולדבר איתם בצורה אישית וישירה. הדברים שחשבת עליהם מתאימים. חשוב להדגיש את ההסדרים החדשים בהם יפגשו איתך ושהם נותרים לתמיד ילדיך האהובים. במידה ואתה מרגיש צורך בייעוץ תוכל לפנות בעצמך מבלי לערב את הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

thinking of you :---------------)))))))))))))))))))) lihi

ויוי יקרה, כל יום שעובר ואני לא שומעת ממך אני דואגת ורק מקווה שאת בסדר, שולחת לך הרבה חיבוקים, הרבה אור וא ה ב ה, מתגעגעת ומחכה שתחזרי, ליהי:-)

שלום. מתי דיכאון וחרדה נחשבים למחלה קלינית. מהם הסימנים לדיכאון נורמאלי וטיבעי ( של אדם רגיל) ומהם הסימנים לאדם דיכאוני קליני. תודה לתשובה נירה

נירה שלום ראשית אנשי מקצוע שונים יתנו לך תשובות שונות. דיכאון הוא מילה מבלבלת מאחר ויש לו גם משמעות בשפה מקצועית וגם משמעות פופולרית, ושתי משמעותיות אלה אינן זהות בהכרח. דיכאון "נורמלי", לפי ניסוחך, הוא מצב שאינו פוגע בתפקוד החיים באופן קבוע, והוא תגובת עצב או אבל טבעיים על אירוע שקרה. דיכאון קליני הוא מצב של פגיעה משמעותית בתפקודי חיים שונים וכולל מאפיינים כמו תחושת עצב ודכדוך כרוניים, הפרעות בהרגלים שונים של שינה, אכילה, חברה, עבודה ועוד. הייתי נזהר מלהגדיר מראש מהו דיכאון בשפה הפופולרית ומהו דיכאון קליני. כדאי לפנות לייעוץ מקצועי שאינו וירטואלי לצורך זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעיות בעיות חרדות דימוי עצמי נמוך אני מרגישה שמדברים אליי תמיד או שידברו תמיד הייתי כילדה לבד בלי חברים דבר שפגע ביי מאוד חוסר בטחון לחלוטין אני אמורה להתגייס הפחד להיות כמו תמיד לבד לבד רחוקה מכולם מפחדת בלהפתח בפני אנשים מפחדת מדחייה כמו תמיד החשש שיהיה אותו דבר, כי אם תמיד הייתי כך אם כול הנסיונות אז למה שפתאום דברים ישתנו??? מפחדת מפחדת זקוקה לעזרה ממכם האם אני צריכה קרוב לבית ???? האם יש סיכוי לשינוי? ואם כן אייך אם תמיד תמיד הייתי כזו לבד וחסרת בטחון בבקשה הצילו אותי

שלום דנית אני ממש באותו מצב כמוך... אני עוד מעט בת 18 אבל עדיין לומדת בי"ב אני גם פוחדת מהגיוס כי עכשיו אני רוב הזמן בבית ... אבל גם המצב בבית לא טוב... אין לי מושג מה אני אעשה... או האם בכלל כדאי לי לשרת רחוק מהבית? כי יכול להיות שאני לא אמצא חברים כמו עכשיו :( הייתי מאוד שמחה אם היית יוצרת איתי קשר דרך הפורום... אולי עדיין יש דרך לשנות את המצב ? אולי נוכל לעזור אחת לשנייה ? מצטערת שלא עניתי לך תשובה רלוונטית :) אפרת

דנית שלום רב, לאחרונה גולשת בכינוי "נטעלי" שאלה שאלה דומה. את מוזמנת לעשות חיפוש על שמה, ולראות את שלל התשובות שקיבלה. אני מאמינה כי תמצאי אותן מתאימות גם לך. ובכל מקרה, אם תיוותרנה לך שאלות, את מוזמנת לשוב ולפנות אלינו. גיוס קל ונעים, טלי פרידמן

הפיתרון הכי טוב שאפשר לתת לך מלבד עידוד שיעודד אותך כל עוד תזכרי אותו-ולאחר מכן תזדקקי לעוד הוא: פשוט תתחילי לאסוף חוויות "טובות" תסתערי על העולם בתאוות חיים, תפסיקי לחשוב יותר מידיי תייהי כמה שיותר ספונטאנית ותיראי שהעולם יחזיר לך אהבה.

לדעתי בשלב ראשון את צריכה למצוא חברה אחת טובה להאמין בה ולאט לאט למצוא דרך להפתח ולא להיות ביישנית

אני עליתי לתיכון, עם המון תקוות להכיר אנשים חדשים, לבנות לעצמי דמות חדשה, כשכמעט כולם יודעים על האישפוז וכו'. החלטתי שאני הולכת להיות מי שאני, להשתדל כמה שיותר להתעלם מהעובדה שלתיכון מגיעים ילדים שמכירים אותי, וככה זה היה, הכרתי המון אנשים, מבלי שאף אחד מהםפ ידע על מה שקרה, ועל זה שעד היום אני קצת לא בסדר. למה הכרתי את כל אלה ואיך בא הביטחון, את שואלת? הביטחון לא בא, אני הבאתי אותו, והבאתי אותו בהדרגה, לאט לאט הצלחתי להביא אותו כשבניתי לעצמי מעגל של חברים, המלצה: תיכנסי לדמות מסויימת שככה תמיד רצית להיות והביטחון הנמוך שלך עצר אותך, תתהלכי במחשבה של: "כל אחד פה רוצה להכיר, ולא רק אני חסרת ביטחון", אני מאחלת לך רק ימים יפים. אני אומרת לך שהשינון הזה עזר לי, "עבדתי" על עצמי, כאילו אני אדם אחר, אבל עדיין דבקתי בדרך של "להיות עצמך" אני מאמינה שזה ילך גם לך. תרגישי טוב. שלך, אני.

קודם כל תירגעי. נכון שלא היו לך חברות קודם. אבל בצבא המצב מסובך ולא מסובך מבחינתך. אני אתחיל מהמסובך ואני יעזור לך לך לצאת מהסיבוך. קודם כל לצבא באים כל מיני סוגים של טיפוסים. גם אצל בנות וגם אצל בנים(שאני אחד מהם). וזה המסובך. את צריכה לזהות קודם כל מי חברה ומי לאו. איך תעשי זאת? פשוט בהתחלה תשקיפי מהצד ותיראי מי הנחמדה לאחרות ומי מנסה לעזור לאחרות ומי כלבה ומנסה שמישהי אחרת תעשה את התורנות במקומה ולכן היא משחקת אותה נחמדה, כאלו צריך להעמיד במקום מהתחלה גם אם היא לא תיהיה חברה שלך, לפחות היא לא תתעסק איתך. על תיתני לכלבות מהסוג הזה לנצל אותך או לשחק לך על המצפון. אני מאשר לך לאבד את המצפון במקרה כזה. ולצעוק עליה. אח"כ שתזהי מי מהבנות הטובות באמת, פשוט תיהי את עצמך תחייכי (לא חיוך טיפשי) ותישאלי( את מי שניראת לך) מהיכן היא ופשוט תיזרמי אם השיחה אני בטוח שיש לך את זה. אם יש לך משהו לכבד תכבדי. ואל אבל אל תנסי ליהיות מה שאת לא!!! מי שרוצה ליהיות בחברתך צריך לאהוב או לכבד אותך איך שאת. אם את רוצה, שיבואו אליך הביתה. תחפשי מישהי שגרה קרוב או תציאי מיפגש במקום כל שהוא אבל אל תיהי נודניקית או קרציה. תציאי ותיתני לדברים להתגלגל.אם לא מתאים אז לא מתאים תנסי שוב. או אם אותן בחורות, או אם אחרות. חשוב לנסות ולא לאבד תיקוה. כי אם תיתיאשי את תחמיצי את המטרה. מה שאת לא רוצה. נכון????? אם תירצי עוד עצה אשמח לעזור

למה לא ידעתי מזה???????? אור למה לא אמרת כלום????? כבר ממזמן הייתי מבקרת אצלו!!!!!!!!!! איפה הוא מאושפז??????? אני לא מאמינה, ידעתי שזה מה שיקרה לו, הוא כזה נשמה, זה כ"כ לא הגיע לו. פעם התכתבנו בפורום הזה, הייתי בשם אחר והוא נורא עזר לי, רציתי לקחת קלונקס והוא אמר לי מה קרה לאור אז לא לקחתי והלכתי לפסיכולוג, וזה עזר לי. יש לי עוד התקפי חרדה, אבל בשום פנים ואופן אני לא אקח קלונקס וכל דבר אחר כי אור אמר לי מה זה עשה לו. למה רונן לקח???????? אור תגיד לו שירגיש טוב ושאני מחבקת אותו... באהבה איה

אני מצטער ששכנעו אותך לא לקחת את התרופות שהיו יכולות לעזור לך לידיעתך מי שלא לוקח תרופות בזמן ,פשוט מדרדר במצבו ובסכוייו להחלים. ראי את יהודה ורונן.

יקירתי אור ורונן אינם נגד תרופות באופן גורף הם פשוט יודעים משהו שגם כל הפסיכיאטרים כבר יודעים ,שתרופות ממשפחה מסויימת שכוללת את קסנקס ,ואבן,קלונקס ועוד מגבירה מצבי חרדה אצל אנשים שבאמת סובלים מחרדה. והם יצאו למלחמה נגד משפחה זאת כי הפסיכיאטרים ברובם חוץ מכמה יחדי סגולה לא מודים בטעותם. נכון שאור מתבטא בצורה חריפה ולא נעימה וגם לי היו כמה עימותים איתו שהגיעו לעלבונות אבל כשהוא צודק אז הוא צודק ואם את לא מבינה על מה מדובר עדיף לך שלא תתערבי.

יש לי הרבה מאוד מצבי רוח , לעיתים ניתן לומר כי הדבר יכול להיות קיצוני . רוב הזמן אני נמצאת במצב של " חוסר מצב רוח " כלומר , זהו איננו דיכאון , אינני נמצאת במצב של דיכאון עמוק וחוסר תקשורת על הסביבה אלא פשוט ירידה במצב הרוח . אני מניחה שהדבר נגרם מתזונה לקויה (אני טבעונית , כלומר אינני אוכל לא בשר , לא חלב ולא ביצים , אבל כן אוכלת הרבה מאוד ג'אנק כגון חטיפי הבמבה-ציפס-ביסלי השונים), סדר יום משובש וישיבה אינסופית מול המחשב . אינני מאמינה בטיפול תרופתי ואינני רוצה להיכנס אליו , שאלתי הפשוטה היא אילו מזונות מגבירים את יצור ופעילות הסרטונין במוח ( הכוונה היא למזונות טבעוניים ) ?

מציצה !!!!.תשאבי טוב יש הרבה סרוטונין במציצה

חבל שאנשים לא רציניים כאן.

אני פרוד מאישתי כחצי שנה- לנו 2 ילדים בני 8 ושנתיים. העוס " המטפלת " במקרה - נוטה ברורות לצד האם כבר מתחילת היעוץ- דבר הבא לידי ביטיו בתחומים רבים -מצדיקה את האם בכל - ועוד!! לאחרונה היגיעו לידי הוכחות חד משמעיות שהאישה והעוס מקירות מזה מספר שנים!! מה דעתך ?

לבקש להחליף עובדת סוציאליות מטעמים של חוסר אוביקטיביות.

חב, נראה לי שעולה ריח מסריח. עשה כמצוות יעל. עדי

חב שלום רב, במידה ואתה חש כי נעשה עימך אי צדק בשל היכרות קודמת של העו"ס עם פרודתך, עליך לפנות לראש הצוות של העו"ס או מאידך למנהלת המחלקה, ולבקש עירוב של עו"ס נוספת או החלפת העו"ס. על פניו לא נראה לי שיש בכך בעיה, ואף עדיף כך, למען השיוויון בין שניכם, אך מעצם הכרותי את מערכת הרווחה בישראל, ייתכן ותתקל בתשובה של "זה מה יש, כי אין לנו עוד כוח אדם". תעדכן לגבי ההתפתחויות. בברכה, טלי פרידמן

תודה על תשובתך אכן, בשיחה שהיתה לי עם העוס והמנהלת שלה- שאלתי אותה בנוגע לכך - ושעלול להיות משוא פנים....היא סירבה לענות לי על השאלה- והמנהלת אמרה שתעביר את הטיפול במקרה שלנו לעיר אחרת (בה אני מתגורר) כמו כן בשיחה - ראיתי מעט יותר נכונות להקשיב לבעיות...ואולי לנסות לפתור אותם בדרך אחרת עד המעבר של התיק....

שלום, הבנתי שסכיזופרניה היא מחלה ופיצול אישיות זה הפרעה. יש הבדל ביניהן מבחינת ביטויים קלינים? או שמא רק מבחינת ההגדרה? איך מגיע אדם שמאובחן כסובל מסכיזופרניה למצב שהוא בבחינת פסול דין מפאת המחלה (אני יודעת שבית המשפט הוא זה שמחליט(.? עדי

עדי שלום פצול אישיות הוא שם ישן ולא מדוייק לסכיזופרניה האם הכוונה לרבוי אישיות ? לגבי כשירות משפטית אשמח לענות לשאלה במקרה ספציפי אנא פתח הודעה חדשה בברכה עמי

פוביה חברתית??? אני חושבת שאני סובלת מזה פחד מחברה להביעה דעה וכו...... פחד להיות בודדה וכו... האם גם פחד כזה להיות בודדה וחששות כדור מסויים יכול להשפיע?? אני בת 18 אני רוצה לציין האם מחוץ פגישה אם פסיכיאטר יש כדור שאני יכולה לרכוש בבית מרקחת???ואם לא אייך אני מגיעה בדיוק לפסיכיאטר שיביא לי את הכדור, אני אמורה לבקש? האם זה באותו יום???? והאם זה נכון שזה לא מומלץ לכחת להתחיל לכחת כדורים מסגנון כזה??? הבנתי שיש השלכות והשפעות לא רצויות????? האם יש משהו כדור לבטחון עצמי ???חייבת תשןבה מהרררר????????

דנית שלום מומלצת הערכה של איש מקצוע על מנת לשקול את אופן ההתערבות המתאים לך אחד האפשרויות היא שמוש בכדורים (מומלץ דרך פסיכיאטר ולא רופא משפחה) דרך שירות צבורי עליך לברר את הנוהלים בקופה שלך פרטי - זה בתאום עם המטפל שתפני אליו בהצלחה עמי

שלום אני בן 29 לפני כשנתיים וחצי חוויתי משבר משפחתי קשה שגרם לי סימפטומים של דכאון וחרדה (חוסר שינה,מחנק,חוסר תאבון,חוסר ענין וכדומה). - יש לציין שאף פעם לא היו לי כאלו סימפטומים. למרות שאני אדם לחוץ מטבעי שנלחץ מהרבה דברים. עקב כך לקחתי סרוקסט במשך מספר חודשים,דבר שעזר לי מאוד מאוד ו”החזיר” אותי למצב תקין. לפני 6 חודשים נפרדתי מבחורה שיצאתי איתה, דבר שגרם לי צער רב ביותר, ומאז השינה שלי אינה תקינה. וכעת לשאלה: כאשר לקחתי את הסרוקסט אמרו לי שתפקידו להעלות את רמת הסרוטנין במוח. האם לאחר לקיחת הסרוקסט חזרתי- מבחינה פיזיולוגית,מבחינת מה שקורה במוח- לאותו מצב שבו הייתי לפני המשבר המשפחתי (לפני שנתיים וחצי)? כלומר חוסר האיזון הכימי במוח תוקן ואין לכך יותר שום השפעה על ארועים חדשים בחיי. או שכעת (לאחר הסימפטומים מאותו משבר לפני שנתיים וחצי ולאחר חוסר האיזון הכימי שאני מבין שנוצר) אני יותר רגיש ללחצים ויש סיכוי רב יותר מבעבר שאני אגיב בצורה קשה יותר למצבי דחק.? (כי אחרת איך ניתן להסביר שיש לי בעיות שינה כתוצאה מאהבה נכזבת בעוד שלפני שנתיים וחצי לא היו לי מעולם בעיות שינה). בתודה מראש

אני אמנם לא פסיכיאטרית אבל יש לי נסיון מאד דומה למה שעבר עליך. לאחר שאימי נפטרה עברתי משבר דומה והתחלתי לקבל סרוקסט. מאז המצב השתפר בהרבה אבל הפכתי להיות רגישה הרבה יותר למצבי דחק. עברה כבר שנה ואני שואלת את עצמי את אותה שאלה שאתה שואל את עצמך - האם הפכתי לשבירה יותר או שזה רק עניין של זמן?

דני שלום שאלה טובה . תשובה = אין ממש ההנחה היא שעם סיום הטפול חזרת למצב הרגיל + שקיימת בך רגישות לתגובה שוב אם כיון שהיתה מלכתחילה, אם בגלל התגובה הדכאונית שעברת ואם בגלל שלוב מכאן שבמשברים עליך לשמור על עצמך ובמידת הצורך לפנות לעזרה בהקדם בהצלחה עמי

דני שלום אני עובר מצב של פוסט טראומה מזה שנה ללא לקיחת כדורי הרגעה וכפי שאתה מתאר לעצמך זאת מלחמה קשה למרות שהיום כמעט חזרתי לשגרה כנראה שאקח גם כדורים כגון סרוקסט בכדי לגמור אם זה סופית. אך אני מאדם סופר רגיש נהייתי יותר קשוח מאחר ואיני מוכן לסבול יותר ובמיוחד לא בגלל אנשים אחרים. אך מה שאתה מתאר יכול לקרות לכל אחד הרי אחרי אהבה גדולה מי לא ישבר, יחסיר שעות שינה ,יהיה מדוכדך כך שלפי דעתי זה נורמלי אך בגלל שאנו עברנו מצבים של חרדות ומודעות עצמית לגוף שלנו פתאום הכל נראה קצת יותר מוגזם ואני משוכנע שאם לא היתה עובר את החרדות הייתה מרגיש אותו הדבר קשיי שינה וכו אך לא הייתה עושה מזה סיפור. מה שאתה עובר זה לא דבר קל וכמו שהחרדות עברו ואז אני בטוח שלפעמים האמנתה שזה אולי לא יעבור והנה אתה אחרי זה לפי דעתי לך תדבר עם מישהו או תתכתב איתנו ואתה תהיה בסדר אל תשמור כלום בפנים בהצלחה הרבה בריאות ואושר[ ארייה

שלום, האמת שנכנסתי הנה רק כדי לנסות להילחם בתופעת האנטי של אור ורונן. אני מבין טלי שאני לא רצוי בקרב מנהלת הפורום,אז אני לא אכנס יותר. אני לא מוכן להיות לא רצוי כשאני בא הנה מתוך כוונות טובות לתת יד. לידיעתך אני יודע הרבה,יותר ממך כי אני לא חי בבועת ההכל טוב ויפה. אמרתי לפני כמה הודעות שאני אוהב ונהנה לקרוא בפורומים לפסיכולוגיה ויצא לי לעקוב גם במצבי לחץ בוואלה וגם בנענע פסיכולוגיה ובעוד כל מיני פורמים לפסיכולוגיה שבהם רונן ואור לא השתתפו ולכן הפורומים היו יותר חמים ונעימים. אני לא הבנתי את תגובתך כי אני באתי במטרה להפסיק את בעיית הפורום שלכם ואת טוענת שאני חלק מהבעייה. אני רק יכול לאמר לך ובוודאות שאם תמשיכי את ושאר המנהלים להתעלם וכמעט לעודד חברים כמו אור אז הם ימשיכו עם זה ושלא תחיו באשליות, התעלמות מהם לא תעזור לך מכיוון שלאור ורונן תמיד יהיה מה להגיד ותמיד יהיה להם צורך לגדף כי הם אנשים חסרי חיים שיושבים בבית רוב הזמן ומוצאים את זעמם על העולם. שתדעי שאם תתני לתופעת האנטי שלהם להימשך אז מה שיקרה זה שאנשים מהפורום שלך יתחילו להעלם, שמתי לב שזה התרחש בפורומים אחרים בהם השניים "התעללו" בחברי פורומים חיובים. יש להם בעייה כשאנשים אהובים ומקובלים ותורמים מחכמתם בפורום, אינני יודע במה זה נעוץ. אבל למשל בחור ששמו אופיר הפך לקורבן של רונן בפורום פסיכולוגיה, למה? כי את אופיר נורא אוהבים בפורום והוא שותף פעיל וחכם. לרונן מפריע שאנשים אהובים בפורום שהוא משתתף ואז הוא יהיה מוכן לעשות הכל על מנת להעיף אותם- הוא יתחזה, הוא יקניט, הוא ישתמש בבעיות של האנשים נגדם ויעווט אותם רק כדי להשפיל ולהכניס אותם לחרדות- אגב אם לא ידעת זה פשע, ואגב אם לא ידעת הפשע הזה התבצע במצבי לחץ לפני חודש כנגד בחורה תמימה. האבסורד הוא שמנהלי הפורומים גם במצבי לחץ וגם בנענע לא עוזרים לקורבנות שלהם, וממשיכים לתת לגיטמיציה לתופעה על ידי מתן חופש לבחורים הפושעים להמשיך ולהיות חלק מהפורום. אני לא סתם נלחם טלי, אני הייתי עד לתופעות מחרידות- וכן, בעייני תופעה מחרידה זה לקלל חבר מהפורום ולהשתמש בבעיות של החברים. אני מבקש שלא תמחקי לי את ההודעה כי זוהי הודעתי האחרונה שמזהירה את חברייך הנחמדים בפורום להיזהר מהשניים ולא ליפול לשינים שלהם, הם מסוגלים להתעלל ולעשות בכם פשעים נתעבים,הם מקללים ופוגעים בצורה נפשית באנשים,אז ראו הוזהרתם,אני הייתי עד למעשים שלהם ואין לי שום סיבה להמציא את הכל. אני מקווה טלי שתשמרי על החברים בפורום כי זה הוא תפקידך גם כן. חים טובים לך ולכולם מלאי סיפוק, צמיחה וראייה חיובית. איתי

איתי ערב טוב, מדבריך נראה לי כי קראת את הדברים שכתבתי בצורה סלקטיבית. כתבתי מפורשות: אם אתה מעוניין להיות חלק מהפורום, ולסייע לאנשים או להסתייע בפורום, אתה מוזמן, ואף יותר מכך. במידה ואתה מעוניין להמשיך ולהתנצח עם המתחזים, לא כאן המקום. ההחלטה אם להישאר או לעזוב היא שלך, ושלך בלבד. אם מטרתך האמיתית הינה להיות חלק מבאי הפורום, לסייע ולהסתייע, הרי שאין לך סיבה ממשית לעזוב... "משחקים" רק בגן המשחקים...כאן זה ה"בית" שלנו...ואני אנסה בכל כוחי לשמור עליו ככזה. שבוע טוב, טלי פרידמן

עדיין לא הבנת. אני לא משחק פה משחקי מתחזים ואין בכוונתי לנצח. אני עושה את כל זה מתוך אמונה אמיתית שאין זה המקום לפגוע בצורה נפשית באנשים. והשניים עושים את זה. אני כבר ציינתי כי ראיתי הודעות קשות שלהם - המתחזים אני חושב סליחה בטוח שזה רונן משולם. ולכן באתי להזהיר את חברייך בפורום שיזהרו מהשניים ולא יתנו את עצמם ולא התחברו איתם ועם רונן האמיני לי אני ראיתי כבר עשרות פעמים איך אנשים פגעו בצורה נפשית. לכי פעם תעייני בדפי פורום מצבי לחץ, ובפסיכולוגיה בנענע, תראי עלבונות מרונן קללות, ותגובות בילתי ברורות לרונן, כי ההודעות שלו נמחקו כי הן היו פוגעות מידי. אני באמת בה במטרות טובות על מנת להחזיר לפורום את מה שהיה בו קודם. אבל עכשיו הבנתי שהוגשה נגד רונן משולם תביעה במשטרה, ושהיא בתהליכים אז סבבה, אם זה ככה אז הוא כבקר יעלם מהפורום לצמיתות מרגע שהוא יקבל תלונה. איתי

אני חייבת עצות מעשיות כיצד כדאי להתייחס לתופעה כיצד להתנהג ומה לעשות אין באפשרותי ואין ביכולתי לפנות לעזרה מקצועית !!!! גם לא נראה לי שהתופעה היא בעוצמה חזקה ... יש סממנים קלים כתוצאה מאירוע שעברנו. והייתי רוצה עצות מהחיים , מה להגיד ומה לעשות ואיך להתנהג... ת ו ד ה !!!!!!!

גאיהל'ה, אני לא פסיכולוגית או פסיכיאטרית, אבל באתר זה ישנו פורום שנקרא: הלם קרב. הפורום דן בתופעות אלו. ילדים נחשפים לתופעות אלו בגלל פיגועים (בד"כ, אבל תקנו אותי אם אני טועה), תאונות, תקיפות מיניות, וכו'. את הפורום מנהל דרור גרין. אם אין לך אפשרות לפנות למישהו באופן פרטי, אז אפשר בדרך ציבורית אבל חשוב שהוא יהיה מבין עניין. דעי כי חשוב לטפל בזה מייד בהתחלה. הנה הכתובת: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי

גאיה שלום האם תוכלי לפרט מעט על איזה אירוע מדובר ומה סוג התגובות שאת רואה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בתאונה שארעה בלילה , הנזק לרכב לא היה גדול ולא נגרם כל נזק גופני לאף אחד. אולם גורם ההפתעה והבהלה והפאניקה בעת המקרה.... הילד הקיא מרב פחד ... נראה לי ואולי זה סתם מקרי , אבל כל פעם שאנחנו צריכים לנסוע לאן שהוא בלילה הוא מוצא סיבות ותירוצים למה לא כדאי לנסוע ועדיף להשאר בבית... אנחנו לא מוותרים ואם צריך לנסוע אז נוסעים אז פתאום כואבת לו הבטן. בסוף זה עובר בשלום ולא קורה כלום... בדרך כלל הוא ילד שמח ומרבה לצחוק ולהשתעשע ... יש לו חברים שהוא אוהב וגם אהוב עליהם.. מסתדר נהדר בחברה ויודע ליצור קשרים חברתיים. ולא ניתן להבחין באיזושהי הפרעה... רק לפני נסיעה ורק בשעות החושך... מה שלא היה לפני כן.....

ולא יכולתי לענות לך מצטערת מקווה שלא חשבת שברחתי

אל תכתבי אותה פה אני אמצא אותה זה בסדר...

כתבתי את ההוטמייל שלי במילא הוא מלא בג'אנק אז לא אכפת לי אם מישהו יתלבש עלי למרות שזה בד"כ לא קורה. מה שלומך? אני ממש לא יודעת מה קורה איתך... אני מתנתקת עכשיו, אבל אולי אחזור יותר מאוחר תכתבי

אני רואה מקום להעתיק הזהרה המופיעה בכניסה לפורום אחר ( תרגום מאנגלית ). ראו בזה הצעה אין לי פתרונות טכניים: כניסה לפורום אתה עומד להיכנס לפורום x הפורום הינו פתוח לקהל הרחב, במסגרתו ניתן עדוד לבטוי חופשי של דעותיך .נשמח שתשתף אותנו בניסיונך האישי. הינך מוזמן לשאול כל שאלה הנוגעת למצב בריאותך. אנחנו מאמינים בחופש הביטוי לכן הינך לכתוב את אשר אתה חושב ללא חשש. מאידך,אנו רואים מקום להזכירך שמסרים שישקפו פגיעה באחר,או שישלחו ללא שמו שם הכותב וללא רישום של אי מייל יחשבו כהודעות מזויפות וימחקו באופם מיידי. לחץ כאן --- כניסה לפורום נ.ב. שימו לב.... "כל הצעה הנוגעת לבריאותך ". כלומר, תכנים בילתי רלוונטים גם אם הם לא מעליבים הפוגעים ימחקו.

סליחה , אבל לדעתי הרעיון בהחלט מטופש כל היופי והטוב שבפורמים הוא העובדה כי אתה יכול להיול אנונימי יש אנשים שכך יותר קל להם להתבטא יחד עם זאת אין ספק שצריך להתייחס ברצינות ולקחת אחריות אישית ולא להעליב לא לפגוע ובטח ובטח של להתחקות אחר מישהו אחר

לרינה היקרה! תודה על הערתך. לא נעלמה מעיני העובדה שהיופי שבפורום היא העובדה שאפשר להשאר אנונימי. יחד עם זאת, כפי שקורה בפורום הזה בזמן האחרון עובדה זו מאפשרת לאלמנטיםבלתי רצויים לשבש את המטרה שלשה קיים. הצעתי הצעה עניינית, אולי לא הטחבה ביותר אבל מניבה תוצאות חיוביות בפורומים אחרים. הכוונה היא להרשם בבפורום בשם בדוי באמצעות סיסמה בדרך זו למנוע התחזות. מעבר לכך הערות שיש בהן פגיעה באחר ימחקו על ידי מנהל האתר. זה פעל היטב בפורום הלם קרב. אישית נמאס לקרוא את הערות הביזאריות של שני המציקים גם אם בהתחלה הערותיהם היו משעשעות במידת מה . במידה ויש לך הצעה טובה וחכמה יותר את מוזמנת לשתף אותנו ואת מנהלי הפורום. אוסקר

בעלי לפני כשנה עבר לעבודה אחרת (מעצמאי לשכיר) אחרי חודשיים נאמר לו שהם רוצים לסגור את המקום הוא לא סיפר לי רק לאחר שהמצב היה ממש לקראת הסוף, בנתיים היו לו תופעות של חולשה רעד בכל הגוף , בעיות בקיבה חומציות עשינו את כל הבדיקות כולל גרסטרוקופיה קולונוסקופיה C.T. בטן ושוב דבר לא נמצא אפילו עשינו בדיקת דם לסרטן. באפריל התחיל לעבוד בעבודה אחרת ולאחר כשבועיים הסתבר לו שהוא לא יוכל לעבוד מכיוון שיש לו שם קרוב משפחה. בנתיים הוא עובד באותו מקום עם כל חודש האם ישאר חודש נוסף ואם לא . בזמן האחרון יש לו התקף של חולשה בכל הגוף , אפילו את הלב בדקו ולא נמצא שום דבר חריג מה אפשר לעשות במקרה כזה לאיזה רופא לגשת? אני ממש מיואשת יש לנו גם שני ילדים וזה מאוד מקשה עלי לומר להם שקט אבא לא מרגיש טוב אבקש עצה דחופה. תודה אהובה

נראה שהוא בלחץ... גלי הבנה לליבו והרבה סבלנות יש אנשים שבדם שלהם להיות עצמאיים והשינוי הזה שבין שכיר לעצמאי הוא עצום... זה באמת לא קל מאחד שאומר מה לעשות לאחד שצריך לקבל הוראות... וכנראה שלכל זה מתלווה גם לחץ כלכלי סייעי לא ככל יכולתך... העסיקי את ילדייך בדברים מעניינים כדי שלא יפריעו לאביהם והיי תומכת לא מקטרת.

אהובה שלום במידה והבדיקות הרפואיות שליליות, בהחלט סביר שהתופעות הן ביטוי ללחץ וחרדה. במידה וגם בעלך סבור כך הוא יוכל להיעזר בייעוץ פסיכולוגי כדי להתגבר על התופעות. בברכה, ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת 14. ילדה מקסימה טובה ונעימה. הילדה מסתובבת בתחושה שאין מכוערת ממנה. כואב לי לראות אותה סובלת. מסביבה לכל הבנות יש כבר חברים. רק לה לא. היא לא מסתגרת בבית. דווקא יוצאת למסיבות. אבל באופן כללי היא עצובה ומרגישה רגשי נחיתות ומכוערת. נורא רוצה חבר.אף בן עוד לא הציע לה חברות כולם רק ידידים שלה. עלי לציין שהילדה נאה גבוהה ודקה מתלבשת יפה. לא מלכת יופי אבל בהחלט נאה ומתוקה. איך אני יכולה לעזור לה? ברצוני להוסיף עוד ענין - אם היא רואה בן מהכתה שלה, היא מסוגלת פשוט להתעלם ממנו אופילו לא תגיד לו שלום. זה כמובן ממבוכה. זה יכול להיות גם בן שיושב לידה בכתה. היא לא תחליף איתו מילה. למרות זאת יש לה הרבה ידידים והמון חברות. (החברות שלה הן לא "המקובלות")

לדעתי עלייך לחזק את מה שטוב בה ומה שחזק בה ... לעודד אותה!!!! הרי מה שחשוב באמת הוא לא איך נראה הקנקן אלא מה יש בתוכו... בסופו של דבר יהיה לה מישהו שרוצה אותה בגלל מה שהיא ולא בגלל איך שהיא וזה הרבה יותר נעים הרבה יותר חשוב והרבה יותר מספק .... חשבו על זה!!!! סך הכל היא די צעירה... ו אין לה מה לדאוג... אבל עדיף לה שלא תהייה ביישנית ... נסי לעבוד איתה בקטע הזה... תאמיני לי יש מכוערות שחושבות את עצמן למלכות היופי וכך גם מתנהגות וההפך.... הרבה פעמים התחושה שלך לגבי עצמך היא בעצם הראי שלך כלפי חוץ... בהצלחה.

ענבל, נכון. עדי

יפית הילדה בת 14! נא להרגע והתחיל לקחת את החיים בקלות לי היה חבר ראשון בגיל 24 ואת חושבת שיצאתי לא נורמאלית? להפך, נכנסתי למערכת יחסים בוגרת ומהנה. פשוט עד אז לא פגשתי מישהו שהתאים לי ואני לו. והיו לי ויש לי המון חברים וחברות (חלקם פופולארים יותר ופחות) והיו תקופות שהלכתי למסיבות ותקופות שלא הלכתי למסיבות. אז הילדה שלך (כניראה) נורמאלית ביותר, אל תיתני לה תחושה שיש לה בעיה. בגיל ההתבגרות גם ככה יש תחושה של בדידות ושל אף אחד לא מבין אותי ולא יודע מה אני עוברת. אבל זוהי רק תקופה וזוהי התחושה שהיא צריכה לקבל ממך, שהחיים בנויים מהמשכיות ושינויים וילדות שיש להן חבר עכשיו לא בהכרח יהיה להן חבר עוד שנה והגלגל מסתובב. ותשמח על הדברים הטובים שיש לה בחיים

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלחתי לך מייל....

מלבד הקובץ ששלחתי לך אתמול,שלחתי לך עוד 3 מיילים

טלי יקרה, גם אני שלחתי לך אימייל אתמול בלילה, את לא חייבת לענות או להגיב, אבל אני רק רוצה לדעת אם הוא הגיע. שבת שלום, רות.

קראתי עכשיו את התגובה תודה רבה רבה

אינשם, אכן כפי שכבר הבנת מהתשובה ששלחתי לך, שקיבלתי את המיילים ששלחת בסופ"ש. מקווה שעכשיו את בסדר יותר, שבוע טוב, טלי פרידמן

רציתי לדעת על המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר... ממישהו שהיה מאושפז, או סתם כאלה שיודעים... והאם יש עוד מחלקות דומות בבתי חולים אחרים, אשמח גם כן לדעת... תודה..

(מקווה שזה לא ישמע מסובך) המחלקה בתל השומר, כמו שידוע לך, הינה מחלקה פסיכיאטרית. קיימות גם מחלקות שמטפלות בהפרעות אכילה והן מחלקות של אישפוז יום. יש הבדלים רבים בין שתי המחלקות, במחלקה הפסיכיאטרית, משולב טיפול פסיכולוגי, טי]ול תרופתי, והחולה לא חוזר הביתה אלא נשאר במחלקה ומתנתק כמעט מכל העולם. באישפוז יום, כמו שהבנת מהשם, זהו אישפוז יומי, חוזרים הביתה, אין טיפול תרופתי וגם אין טיפול פסיכולוגי. אלה הם חסרונות שמשפיעים מאוד על החולה. ואני אומרת לך את זה מניסיון, מכיוון שאני הייתי באישפוז יומי, זה נכון, עליתי במשקל והתרגלתי לעובדה שאם אני לא אוכלת אני אכנס לפסיכיאטרית (ולא רציתי בזה), אני נעזרתי ועדיין נעזרת בפסיכולוגית פרטית, שעולה המון כסף ואני מודעת לכך, ופסיכולוגים שהחולה מקבל מבי"ח לא תמיד משקיעים בטיפול, בעיקר בגלל שהם לא מקבלים על זה כסף. זהו עולם אחר. רוב הבנות שהגיעו במצב ירוד לאישפוז יום, יצאו משם מתוסכלות, עם כ"כ הרבה בעיות שעד עכשיו הן מצאו בהפרעה פתרון להן. הן לא מוצאות את עצמן ונכנסות לדיכאונות עמוקים, אני מכירה גם בנות שיצאו ממחלקות פסיכיאטריות, זה נכון שלהיות מנותק מהעולם זה קשה כ"כ, אבל גם כשהן היו בתוך ההפרעה עצמה, בבית, הן היו מנותקות כי הן בנו להן עולם משל עצמם. עוד דבר אחד: אף פעם אל תזניחו את הטיפול הפסיכולוגי! תקפידו שיהיה כזה, והוא יהיה טוב. המון בהצלחה.

זה נכון ולא נכון. קודם כל יש הבדל בין המחלקה להפרעות אכילה לילדים ונוער לבין המחלקה למבוגרים, וכדאי שתצייני לאיזה מהם את מתכוונת, כשאת שואלת. בכל מקרה, שתי המחלקות הן לא מחלקות פסיכיאטריות ולא נחשבות ככאלה, לא בבית החולים ולא מחוצה לו, כך שאין חשש מ"כתם" של אשפוז בבית חולים או במחלקה פסיכיאטרית, אפשר אחר כך להמשיך כרגיל, להתגייס, למצוא עבודה טובה, בלי כל הסטיגמות שנלוות לאשפוז פסיכיאטרי. מצד שני, הטיפול שם הוא אכן כוללני. לפי מה שאני יודעת, לא תמיד משולב בו טיפול תרופתי. השלב הראשוני הוא לנסות בלעדיו, לנסות את שאר הטיפולים, ורק אם המצב לא משתפר, או מחמיר, כמו שקורה לפעמים, פונים גם לטיפול התרופתי. נכון, תמיד יש את האופציה של אשפוז יום, שכולל דיאטנית וטיפול התנהגותי בהפרעת האכילה ספציפית, ואפשר לשלב בו גם טיפול פסיכולוגי פרטי, אבל הטיפול במחלקה באשפוז הוא מכיל יותר ותומך יותר. בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי פרטי בגלל העלות היקרה שלו נפגשים פעם בשבוע, וכל השבוע נשאר להתמודדות אישית, ובמחלקה הטיפול הפסיכולוגי הוא העיקר, התמיכה וההכלה וההשענות הם המירביים, 3 פעמים פגישה עם פסיכולוגית בשבוע, טיפול קבוצתי, טיפול בהבעה, דיאטנית, ואם יש צורך גם טיפול משפחתי ותרופתי, ככה שאפשר לקבל הרבה יותר עזרה בהרבה פחות כסף. את צריכה גם לחשוב מה עדיף לך אישית, לקבל את כל העזרה המוצעת באשפוז תמורת התשלום של התנתקות קצת מחיי השגרה, או שאולי דווקא העבודה או הלימודים או מה שאת לא עושה עכשיו נותנים לך את הכוחות להמשיך הלאה ולהתמודד ועוזרים לך במובן מסוים להתקדם, מה האפשרויות הכלכליות להגיע לטיפול שיעזור בחוץ, שיכול לשלב גם כמה גורמים כמו פסיכולוגית, דיאטנית ואולי גם טיפול בהבעה כלשהוא. יש בעד ונגד, כמו לכל דבר, והשיקולים הם עד כמה חמורה הפרעת האכילה, עד כמה את צריכה את התמיכה וההכלה המסיביים יותר, ואיפה תוכלי לקבל הכי הרבה עזרה ולצאת מההפרעה באמת, ולא רק לטפל בסימפטום. בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

יש יחידה לאשפוז יום להפרעות אכילה בבית חולים איכילוב...3 פעמים בשבוע אחרי בית ספר...הבת שלי מטופלת שם והמקום נהדר. אם תרצי עוד פרטים אשמח לעזור...רקפת

אז בשניידר יש מחלקה להפרעות אכילה, אישפוז יום, אבל זה קצת יותר כבד, מהבוקר עד שש כמו שאמרתי למעלה, אני הייתי שם, ומצטערת שאני לא יכולה להגיד שהמקום "נהדר" את בטח מבינה למה. כי הצילו אותי.

אז ככה---אני הייתי מאושפזת בכל מיני סוגי מסגרות לטיפול בהפרעות אכילה ואני מסכימה עם רות, זה ממש תלוי בך ובמוכנות שלך! אישפוז במחלקה סגורה הוא קשה וצריך מוכנות ולדעת שלא משנה מה את רוצה להשאר עד סוף הטיפול ולבדוק דרך אחרת של חיים- אם לא אז מניסיוני האישי זה לא עוזר ואף יכול לגרום לתחושה נפשית עוד יותר קשה. אני לא נשארתי באף מסגרת עד הסוף שפגע בהרגשת הקומפטנטיות והביטחון העצמי. בסוף את כל העליה שלי במשקל עשיתי בבת אחת ואני מתחרטת על כך ונאבקת היום עם בולמוסים- זה לא חייב להיות כך. בכול דרך שתבחרי תנסי להישאר בה וליזכור מה חשוב לך מעבר לאנורקסיה. בהצלחה ואם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לכתוב

היי... כתבת שהיית מאושפזת בכל מיני מסגרות... את יכולה אולי לפרט? גם במחלקה סגורה? "לחשוב מה יותר חשוב לי מאנורקסיה..." ... לאט לאט אני שוכחת . . . תודה שהגבת.

אני מרגישה שאין לי כוחות לחיים שלי...יש לי בת שחולה באנורקסיה ואבא שחולה באלצהימרס...יש לי המון חובות כספיות ובנוסף אני מנסה להתמודד עם פלשבקים קשים מהעבר. אני ממש מותשת, לא ישנה וקשה לי לתפקד. אני לא רוצה לקחת תרופות כי אני לא חושבת שאני בדיכאון- רק החיים קשים מידי כרגע. אין לי מושג כיצד להקל על עצמי...רקפת

מה שלומך היום? הבנתי שאת לא רוצה לקחת את הכדורים כי את לא חושבת שאת בדיכאון, נכון? כמו שנראה לי, את די במצב של "אפיסת כוחות", את צריכה משהו שירים אותך למעלה, שיחזיר לך את הכוחות. אני בעד שתקחי את הכדורים, כי גם אם את לא בדיכאון, הם לא יזיקו. ואת גם לא תוכלי לדעת עד שתקחי, כי אולי הם יעזור לך ואת מפספסת משהו?! דבר שני, אני מקווה שאביך ירגיש טוב, וגם בתך, אני מבינה כמה זה קשה וזה די חשוב לי לדבר איתך, מכיוון שגם לי הייתה הפרעת אכילה (אומרים שעדיין יש לי, אבל אני לא כ"כ מאמינה), וגם אני רואה שאנשים בחיים שלי מותשים מכך, אולי נוכל לדבר על זה, ואת תוכלי לספר לי איך אמא של אחת שחולה מרגישב, כי אני רואה רק את הצד שלי, ואני לא יודעת מה עובר לאחרים בראש. תרגישי טוב, ואני בעד הכדורים, תספרי לי עוד על מה שעובר עלייך.

אני דווקא נגד כדורים זה כימי , זה ממכר ולפעמים גורע יותר מאשר עוזר חבר טוב ואמיתי , איש שיחה זמין ונוח יכולל לחולל פלאים מה קורה עם בעלך??? הוא לא קצת תומך ... את צריכה לפתח חשיבה חיובית לחשוב שתמיד יכל להיות יותר גרוע ומזל שזה רק זה החיים הם קצרים , תנסי למצוא את הטוב והיפה שבהם והרבה הרבה סלבלנות אולי קבוצת תמיכה תעזור ?

רקפת, אם יש לך אח, אחות או מישהו קרוב אחר שאת יכולה לסמוך עליו - אולי תשאירי להם את ה"מושכות" ותצאי לכמה ימים להתאווררות ולמילוי מצברים רחוק מהבית? לפעמים פאוזה קצרה כזאת נותנת המון כח ואפקטיבית יותר מכל טיפול. במקביל את יכולה לנסות להשתמש ב"רגיעון" או בתמציות פרחי בך או ב"קלמנרבין" שהם מרגיעים על בסיס צמחי, אינם ממכרים, אין להם תופעות לוואי ובעזרתם תוכלי להוריד קצת את המתח ולהרגע. "רסקיו רמדי" למשל עובד נפלא וגם עוזר לשינה עמוקה וערבה. העיקר, אל תתייאשי ואל תאבדי את התקווה. מחזיקה לך אצבעות

שלום, האם זה נכון שהדכאון מוגדר כמחלה רק בעגה הפסיכיאטרית? הרי במקור, ה - DSM נכתב על-ידי פסיכיאטרים ונועד לפסיכיאטרים, לא? מצד שני, כיצד אמור פסיכולוג להתייחס לדכאון? כאל "סתם" מצב מתמשך של חוסר איזון? מה בעצם ההבדל בין הגדרות פסיכולגיות לפסיכיאטריות (מלבד נושא הטיפול התרופתי)? אודה לכם על תשובה מפורטת, ענת.

ענת שלום ראשית לא חייב להיות הבדל בהגדרה שנותן פסיכולוג ופסיכיאטר לבעיה. לדיכאון קליני יש סידרה של מאפיינים ובמידה והם מתקיימים האדם מוגדר כסובל מדיכאון ואזי הטיפול בו מותאם להגדרה זו. הדבר כולל הן טיפול בשיחות ופעמים רבות טיפול תרופתי אופייני. יש להדגיש עם זאת, שדיכאון יכול לבוא לביטוי בצורות רבות, ולמעשה כל אדם שונה מחברו בעיקר באופן המחשבות וההתנהגויות סביב הבעיה. האם זו מחלה "פורמלית" או לא? זו סוגיה מורכבת לגבי בעיות נפשיות רבות. רבים מתייחסים לדיכאון כאל מחלה מאחר ומדובר בתופעה שיש לה התחלה, יש לה סיום, ובאמצע טיפול אופייני. אני לא משוכנע שההגדרה חשובה כל כך. דיכאון הפך גם למילה פופולרית בציבור הרחב למצב של עצב ודכדוך, ולכן יש להיזהר כפליים בהגדרות הבעיה. חשוב להבין האם מדובר אכן בדיכאון קליני. נהוג גם לחלק מצבי דיכאון לשניים, כאלו הנובעים ממאורעות חיצוניים אובייקטיביים, לדוגמא, מוות של אדם קרוב, גירושין וכדומה, לעומת דיכאון "פנימי" שלא נובע ממקור חיצוני ברור. המקרים מהסוג השני יותר מזכירים "מחלה" והטיפול התרופתי בהם נפוץ מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

i would like to know about getting help - for bolemia nervosa - thank u

Hello, It will be beter if you will tell more about yorself. And mention what kind of help you want. Tali Fridman

בת 25 שסובלת לפי ההגדרות המקצועיות - 2 הקאות בשבוע במשך 3 חודשים - מודעת למצבי אבל מעולם לא דיברתי על הנושא עם איש. הגיע הזמן לקבל עזרה.

מה זה פוביה חברתית???????????????????

דומה לפחד קהל

נטעלי היי מה שלומך? אני לא יודעת אם את זוכרת אבל בעבר אמרתי לך שכדאי לך ללכת לפסיכיאטר לבדוק אולי זו הבעיה שלך. אם כן כדור קטנטן ביום יכול אם לא לפתור את הבעיה לעזור לך מאוד . דנה

פוביות חברתיות כרוכות בפחדים ממצבים חברתיים שבהם האדם נחשף לעיניהם הבוחנות של אחרים ופוחד שיפעל בדרך משפילה או מביכה. פוביות חברתיות יכולות להיות מוגדרות(כגון פחד מדיבור לפני קהל) או כלליות (כגון פחד מסוגים רבים ושונים של פעולות גומלין חברתיות). הפחד מפני הערכה שלילית מצד הזולת הוא אולי סימן ההיכר של הפוביה החברתית. יש שני תת-סוגים של פוביה חברתית-ייחודית וכללית. לבני אדם הסובלים מפוביות חברתיות ייחודיות יש פחדים מגבילים במצב חברתי מוגדר, אחד או יותר, שבהם הם פוחדים כי ייחשפו לעיניהם הבוחנות של אחרים ואולי יפעלו בדרך מביכה או משפילה (למשל, נשיאת דברים לפני קהל שומעים, השתנה בשירותים ציבוריים, אכילה או כתיבה בציבור). פחד עז מפני דיבור לפני קהל הוא הפוביה החברתית הייחודית הרווחת ביותר. בני אדם הסובלים מפוביה חברתית כללית פוחדים פחד משמעותי מפני רוב המצבים החברתיים(גם ממצבים של ביצועים בציבור וגם מצבים המחייבים פעולות גומלין חברתיות), ולעיתים קרובות משותפת להם האבחנה "הפרעת אישיות נמנעת". העובדה שאלה אכן פוביות חברתיות מובהקות מתבררת בוודאות ברגע שרואים כי בני אדם אלה אינם מתקשים כלל לבצע אותן הפעולות (כגון דיבור, השתנה או אכילה) בהיותם לבדם. האבחנה פוביה חברתית שכיחה למדי, ועל פי ההערכות, כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה מתאימים לאבחנה זו בכל תקופה של שישה חודשים. שלא כפוביות ייחודיות שמקורן בדר"כ בילדות ורווחות בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים, פוביות חברתיות מופיעות בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בראשית תקופת הבגרות, ופוקדות גברים ונשים במידה שווה. בני אדם הלוקים בפוביה חברתית לוקים לעתים קרובות בהפרעת חרדה נוספת, אחת או יותר (כגון הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית, או פוביה פשוטה), ו/או בהפרעת דכאון. רבים גם משתמשים שימוש מופרז באלכוהול כדי שיפחית את חרדתם ויסייע להם להתייצב מול המצבים המפחידים אותם(לדוגמה, שתייה לפני הליכה למסיבה).

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05062000/ART51483.html

אני בת 31 ואני סובלת מדיכאון כבר 4 שנים. שנתיים וחצי מתוכן לחקתי פרוזק. בנוסף, בחצי השנה האחרונה, התחלתי לסבול מרפלוקס, ואני מטופלת ב-2 לוסק ליום. שאלותיי: 1. מכיוון שלא ברור ממה הופיע הרפלוקס- (אין לי גורמי סיכון- אני רזה, לא מעשנת, לא שותה, וכו'), התחלתי לחשוד אולי הוא נגרם משימוש ממושך בפרוזק. האם יתכן שפרוזק יגרום להיווצרות רפלוקס כרוני (גם אם זה נדיר, עדין חשוב לי לדעת) ? 2. אני סובלת מאד מהדיכאון והפסיכיאטר המליץ כמובן להמשיך בפרוזק. מששאלתי אותי לגבי הקשר לרפלוקס, אמר שלא ידוע לו. לכן אני שואלת כאן . איזה כדור אנטי- דכאוני הכי פחות מעלה את הסיכון לרפלוקס ? בתודה נטע

נטע שלום פרוזק יכול לגרום צרבת ספק אם רפלוקס יתכן עם זאת שרפלוקס היה כל הזמן ללא סימנים ושמה שיש עכשיו זה סמנים לאו דוקא בגלל הרפלוקס אלא בגלל שלוב שלו עם הפרוזק האם את מקפידה לנטול את הפרוזק לאחר האוכל ? זה עשוי לעזור אם כן הייתי מנסה לשנות לתרופה אחרת אם לא מומלץ להפסיק בברכה עמי

ד"ר אבני שלום! גם אני, כנראה, סובלת מרפלוקס, צרבות קשות, צריבות , מרירות בגרון ומקבלת בין היתר - אפקסור. האם אפקסור יכול לשמש קטליזטור וגורם לצרבות? תודה מראש על תשובתך. ענת הקיבוצניקית.

שמתי לב שאור קילל מישהי כאן שביקשה עזרה, הוא פשוט התנסח בצורה מעליבה ובתוספת קללה. לאור העובדה שהתחקתי אחר הודעותיו אני חייב לציין שזו לא פעם ראשונה שהבן אדם מקלל. בפורום של עזרה נפשית ותמיכה, קללות- לא מקומם, אני חושב שאתה צריך לשנות את הניסוחים שלך, אתה מתנסח כמו ילד בגן חובה, אז אולי מקומך לא בפורומים רציניים ובוגרים כמו אלה. ראיתי עכשיו בפורום פסיכולוגיה בנענע גם קללות של אדון רונן,חשכו עייני!!!! הבן אדם יורד שם לחיים של איזה נער חביב ואינטיליגנטי ששמו אופיר, זה פשוט מחריד לראות גבר בן 30 או 40 מקלל כמו עבריין בן 16. אני חושב שצריך למחוק הודעות שכוללות קללות בתוכם. אני יודע- זה לא מעינייני כי אני לא משתתף פעיל בפורום הזה, למרות שנראה לי רעיון טוב להתחיל, אף פעם לא השתתפתי בחיי בפורומים של פסיכולוגיה, רק ישבתי וקראתי- זה מעניין. בכל אופן אני חושב שקללות לא במקומם כאן בפורום, אם כבר מדברים על ביתיות וחום כאווירה בפורום. אז אור תפסיק להתנסח בשפת רחוב גסה,זה לא מתאים!!!!!!! איתי

יש לך דש מסבא שלך....חברים שלי ראו אותו בבית חולים דרך אגב קריר היום בירושליים

לאיתי שיודע (באמת?) ולאור, ההתנצחות ביניכם תיאלץ להעשות במקומות אחרים, אבל לא בפורום שלנו. על שניכם להמנע לאלתר (!) מכתיבת הודעות שעוסקות בכל דבר שאינו קשור לתכני הפורום. תכני הפורום, משמע, הודעות שעוסקות בכותרת הפורום "טיפול נפשי". ותו לא!!! אחרת, הינכם "אורחים לא רצויים"...קחו זאת לתשומת לב מירבית! טלי פרידמן

לצערי אני לא מצליח להגיע לפורום לאחרונה גם התרשמתי שהפורום התדרדר אבל כעת אני רואה שיש שיפור למרות שאני לא מבטיח שאצליח לבקר בפורום הרבה אשתדל לחזור אני מנהל מחלקה בבוקר ואח"כ עד מאוחר בלילה מטפל באופן פרטי כל יום בזמן שנשאר (חגים סוף שבוע) אני עוסק במחקר מוח - מנסה לחקור מדוע חולים בסכיזופרניה - כותב מאמרים - מכין פרוטוקולים לסטודנטים והרצאות ללמד רופאים סטודנטים לרפואה ומתמחים בפסיכיאטריה בברכה דר פלד :)

ד"ר פלד... אני מקווה שלפעמים אתה גם מספיק לנוח קצת מהמירוץ המטורף... סופ"ש רגוע ונעים, טלי פרידמן

ד"ר פלד שלום רב! מה שלומך? שמע אתה בא לכאן פעם ב-100 דף מטיף מוסר,מתנצל שאתה לא כאן ושוב נעלם,עד כאן אין לי בעיה. רק דבר אחד מפריע לי ואומר לך ללא היסוס פחד או מורא:מי שגרם להידרדרותו של פורום חם תומך אשר הועיל לי ולרבים טובים אחרים זה א ת ה. וסלח לי על האשמה שאני מטיח בך,אך לצערי זה התחיל באותו "פתגם המפורסם"שיצא תחת כתב ידך:שייש אנשים שעדיין חושבים שמדובר בצ'אט. שמע אתה רופא חשוב,חכם ודעתך מקובלת,אבל זה לא חכמה לבוא להטיף מוסר,להדליק אש,ואז ללכת ולחזור כאילו לא קרה כלום, אז או שתחזור ותחזור בגדול,או שאם נבצר ממך להיות פה,אז לא תהייה. כי הגיע הזמן לחזור לחיים נורמלים ודווקא בפורום חשוב זה. אתה מצתרף? שבת שלום דניאל

לא היית פה זמן מה, טוב לראות אותך, מה שלומך? (אני יודעת שזה לא קשור למה שכתבת)

מצויין שיש אנשים שחוקרים את המחלה הזו. אולי סוף כל סוף אפשר יהיה להחלים ממנה ללא תרופות

ליועץ, שלום! שאלה לי "קטנה" אליך: האם אתה מכיר מקרים של אנשים שעברו טראומות שונות ומשונות, (נפשיות, או בריאותיות) ובעקבות הארוע לקו בהתקפי חרדה, סיפור שנמשך מספר שנים.מטופלים באפקסור ולוריואן כתרופות" מדכאות", ובנוסף טיפול שיחתי. כל זה, לא מונע את התופעה - אולי מקטין קצת את העוצמה. האם יש טיפול תרופתי הולם שיכול לעקור מהשורש את הבעיה?! אשמח לקבל תשובה ותודה מראש. ענת הקיבוצניקית.

שלום, אני בן 24 ואני הומוסקסואל.לא קיימתי יחסי מין לא עם גברים ולא עם נשים. אני מאוד רוצה לקיים יחסי מין עם נשים , הבעיה היא שאישה לא מגרה אותי מינית לעומת גבר , וזה גורם לי לחשש גדול ורתיעה מנסיון לפתח קשר אם נשים , אין לי ספק שאני מסוגל לאהוב אישה , גם היו לי מספר ידידות שהיה לי רגש כלפיהן אך החשש מהרגע של קיום יחסי מין , מהידיעה שכשאני חושב על נשים ואפילו מנסה לפנטז עליהן זה לא גורם לי לגרוי מיני , אז מה אעשה כשאגיע לשלב זה איתן מפחידה אותי. לעומת זאת מחשבות על גבר גורמות לי לגרוי מיני למרות שאינני מעונין בכך. אני ממש מיואש , יש לי רצון עז להתחתן ולהקים משפחה יום אחד , האם יש לכם איזה שהוא פתרון למצבי ? האם יש אפשרות לשנות את נטייתי? אנא עזרו לי תודה

אני לא חושב שאתה צריך להילחם בנטיות שלך. אתה מציין שאתה נדחה מנשים, או יותר נכון הן לא מגרות אותך, אז למה בכוח? אולי אתה רוצה להתחתן עם אישה על מנת להשביע את רצון ההורים ולעמוד בסטנרטים הנוקשים שהחברה מכתיבה. בקיצור זה אהבה ובעינייני האהבה הלב מכריע אז לך אחרי הלב שלך. איתי

שלום רב, ראשית, אני מזהה קושי כללי של יצירת קשר אינטימי ומיני, ויתכן וכאן שורש העניין, וכדאי שלא להגרר לחששות מקשיים כבדים יותר, שאולי אינם. שנית, במידה וקיים רצון לשנות את הנטיה, כמו שנשמע ממך, סביר בהחלט לנסות דרך טיפולית שתסתייע בתהליכים מדורגים ומאד מובנים של הכחדת מקור מגרה ומהנה אחד לטובת העדפת מקור גירוי והנאה חדש. ידרש לשם כך ידע טוב של איש/ת המקצוע בתהליכי למידה ולמידה מחדש, הרבה סבלנות וגמישות אישיותית מצדך, ובת זוג משתפת פעולה . אם תרצה הכוונה פנה למייל האישי שלי עם מעט הסטוריה אישית עליך, ומיקומך בארץ. כל טוב, ודרך צליחה ד"ר יוסי אברהם

אל תרבע את העיגול רק בגלל שאפשר להשפיע על הנטיות שלך. אם אתה נמשך באופן טיבעי לגברים לך על זה עד הסוף. לעולם לא תחוש את אותן התחושות שמקנה לך הטבע לעומת דיכוי של התחושות ע"י טיפול פסיכולוגי. תאורטית ניתן לגרום גם לאדם שלא נמשך לחלוטין לבני מינו - להמשך אלהם/ן כי כולנו "נעים" בסולם של נשיות וגבריות לא מוחלטים ואפשר לחזק צד זה או אחר אבל זה מעוות! אם ילדים או לחץ חברתי זו הבעיה שמפריעה לך אז ברר את הסוגיה הזו! ולא את סוגית המיניות שלך. ואת זה כותב לך הומופוב ! ! !

מצאתי בעיתון ראיתי מקום להביא לדיעתכם. אוסקר אוניברסיטת בר אילן בית ספר לעבודה סוציאלית שרותי עזרה פסיכולוגית שיקומית הקליניקה השיקומית של המחלקה לפסיכולוגעה פתוחה לקהל למתן חיעוץ שיקומי לאנשים שיש להם בעיות הנובעות מנכות פיזית,התפתחותית, נפשית או חברתית. השנה מתקבלות פניות בטלפון 035318173 (אפשר להשאיר הודעה במזכירה האלקטרונית) אחרי 1.11.01 פניות בטלפון 035317225 . פניות בכתב מתקבלות בכתובת : הקליניקה השיקומית במחלקה לפסיכולוגיה אוניברסיטת בר אילן רמת גן 52900 או בפקס מס' 035350267 ולציין עבור הקליניקה השיקומית הקליניקה מציעה עזרה בשיטות התערבות מגוונות לפי צרכי הפונים. הטיפול ניתן על סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה במסגרת עבודתן המעשית. פיקוח צמוד ניתן על ידי פסיכולוגים בכירים של המחלקה לפסיכולוגיה..

רעיון טוב טיפול על ידי סטודנטים שמקבלים הדרכה הוא בד"כ טיפול טוב מאד יש לי ניסיון טוב עם שיטה זאת אני מפנה לסטודנטים שלי שאני מדריך מטופלים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם הסטודנת מרויח הדרכה ממני והמטופל מרויח טיפול טוב -בהצלחה

הרעיון הבסיסי אכן טוב, אבל כמו בכל טיפול חשובה מאוד האינטראקציה בין המטפל למטופל, ובבעיות מסוימות לפעמים חוסר הנסיון של המטפל פוגע. מהנסיון האישי שלי בטיפול בשירות היעוץ לסטודנטים בבר-אילן זה לא תמיד עובד, ואני לא היחידה. בטיפול פרטי או בשירות הציבורי אם אין כימיה בין המטפל למטופל, ואם המטפל לא מצליח לעזור, אפשר תמיד להחליף, מה שלא קיים בשירות כזה ואז לפעמים נתקעים עם סטודנט/ית שקצרה ידם מלעזור, מפתחים כבר תלות מסוימת למרות הכל, וקשה לראות שהטיפול לא עוזר ולהפסיק אותו ולעזוב. כדאי לנסות, אבל עדיין להישאר עם ערנות בוחנת לגבי האם הסטודנט/ית באמת יכולים לעזור, האם הטיפול עובד, האם הבעיות מקבלות צורה אחרת, ואם יש רווח ותוצאות מהטיפול, ולא להישאר סתם כי זה זול וכי התפתח כבר הקשר, ולהיתקע במקום עם אותן הבעיות ואותם הקשיים. מצב כזה יכול רק להחריף את התחושה הקשה.

שלום לחברי הפורום. "קפצתי" לביקור ממחשב של חברים אחרי תקופה ארוכה מידי של ניתוק. רציתי שתדעו שאתם חסרים לי ואני מאוד מקווה שבימים הקרובים יוסדר החיבור לאינטרנט ואוכל לשוב ולפקוד שוב בית חם זה. בינתיים שתהיה לכולם שנה טובה, רגועה ונעימה- עד כמה שרק ניתן. בברכה. רוית.

כן גם אני מקווה לחזור אבל עובד כל יום מ 800 עד 2400 לא מצליח להגיע לפורום

הלוואי ואני הייתי עסוק כל כך.

רוית יקרה, כמה טוב לראותך במחוזנו הקט... התגעגעתי לשמך המוכחל! שובי אלינו במהרה, ד"ש חם, טלי פרידמן

שנה טובה, רוית, אכן חסרת כאן בפורום. דרור

נוכחותכם של כולם חשובה וחיונית כאן המשיכו לבקר בפורום ככל שתוכלו ועזרו לכל הזקוקים במתן עצה במילה טובה ובהרבה אהדה תודה לכם....

שלום רב לפני כשנה סבלה אחותי מדיכאון לאחר לידה וטופלה ע"י פסיכולוגית הקרובים לה (וגם אני) ראינו אותה במצבים שהפחידו אותנו וחששנו כי הפסיכולוגית לא יודעת את כל האמת השאלה היא האם במקרים כאלה יש אפשרות לבן משפחה להתערב ולשוחח עם הפסיכולוגית - כדי לספר וכדי להתייעץ איך ניתן להתמודד גם אני אשת מקצוע בתחום העו"ס , והפתיע אותי לגלות עד כמה קל למשפחה חמה ותומכת מאוד לגלות שבתם במצוקה כה גדולה (בהתחלה כעסנו עד שהבנתי שיש פה בעיה). ברורה לי השאלה של האתיקה המקצועית ובכול זאת האם על הפסיכולוגית לא לשתף אדם קרוב בטיפול כדי לעזור למטופלת? (הבעל כעס ולא היה מוכן לשתף פעולה). אודה על התייחסותכם.

האפשרות לשתף עוד אנשים בטיפול פסיכולוגי פרטני תמיד קיימת, אבל.. היא לא יכולה להגיע מהצדדים המשקיפים מהצד, זאת חייבת להיות החלטה משותפת של אחותך ושל המטפלת שלה, וחייבת לבוא עם ההסכמה שלה וכבחירה שלה. את תמיד יכולה לעלות את הרעיון בשיחה עם אחותך ולראות את תגובתה, אם היא תמצא לנכון, היא תוכל להתייעץ עם המטפלת שלה, וביחד הם יחליטו אם זה אכן כדאי ויכול לעזור. זה הטיפול שלה, הבחירה שלה וההעדפה שלה, בין אם תחליט שכן ובין אם לא, וגם אם המטפלת לא יודעת הכל, אם הטיפול טוב, היא יכולה לדעת הרבה גם בלי שאחותך תספר, יש דברים שאפשר לראות ולקרוא אם הקשר הוא טוב, וגם כשלא יודעים את הכל אפשר לעזור ולהעזר, לפעמים יש דברים שקשה לחשוף וקשה לדבר עליהם גם בחדר הטיפול, שהוא המקום הכי אינטימי והכי בטוח מבחינת המטופלת. אני מאוד מעריכה את הרצון שלך לעזור, אבל תעשי את זה דרך אחותך ובשיתוף הפעולה שלה, אחרת סתם תרחיקי אותה ממך עוד יותר, והיא לא תוכל להעזר לא בך ולא במטפלת, כי תרגיש אולי נבגדת, ותשאיר שהשארתם אותה לבד עם הקושי. בכל מקרה, זאת סתם דעה אישית שלי, ובטח תבוא גם דעה מקצועית יותר.

תמיד מומלץ שהמטופל עצמו נותן את הסכמתו דיכאון לאחר לידה מגיב לטיפול תרופתי יותר מאשר לטיפול בשיחות בברכה דר פלד

מאי היי מה שלומך? ראיתי שרשמת תשובה לחיילת המשוחררת ,ואוליי תוכלי לעזור לי קצת גם: אני בדיוק ההפך לפני גיוס טיפה אותו ספטומיים אבל הכי קשה הוא זה הפחד מהגיוס משתק אותי, לא סתם פחד פחד שעברתי אותו בעבר מדובר ביי כילדה שהייתה תמיד בתיכון ובכלל בודדה לבדה לא מסומפטת וחסרת חברים, הפחד שלי להיות כך גם שם...... וגם כרגע אני בבית בלי שום תעסוקה אני מפחדת לעבוד שאני לא הסתדר אם העובדים שהם לא יאהבו אותי וכך אני בבית מעדיפה לא להיחסף ולהפגע חייבתץ עצה עזרה דעה...... נטעלי

נטעלי, תפסיקי לחשוש מהגיוס. תאמיני לי שאין לך ממה לחשוש. ההיפך, תתחילי לדמיין דברים טובים, כיופים, חוויות וכמובן חברות חדשות. יש בך הרבה מה להציע, והמון ירצו להתחבר איתך. בינתיים את יכולה להעביר את הזמן בטיולים, ללכת לים, ואפילו אם בא לך למלצר באיזה בית קפה מגניב או משהו דומה וככה גם תצאי קצת מהדימוי העצמי שלא אוהבים אותך. תני צ'אנס ותני לאנשים להתקרב אליך ולהכיר את הטוב והנפלא שבך. תצאי מהשיתוק והפחד - אף אחד לא הולך לעשות לך משהו רע - ההיפך, גם תוכלי לגלות עולם חדש, עם חוויות ואתגרים שיעשה לך רק טוב ויפתח לך את דלתות להמשך. את לא לבד. כל המתגייסים חוששים כל אחד מהסיבות שלו. כשתהיי ביחד עם כולם תראי כמה דברים משותפים יהיו לך עם האחרים וזה יקרב אותך ויצור חברויות. תחשבי רק על דברים טובים - ותסלקי את המחשבות המטרידות. גיוס מוצלח ובינתיים - שיהיה לך בכייף.

יתכן שאת סובלת מפוביה חברתית - יש לזה טיפול יעיל מאד צרי קשר דר פלד

שלום רב! לאשתי יש פחד אדיר מבדיקות גניקולוגיות, אפילו פשוטות ביותר. לפני כל בדיקה אצל רופא נשים היא במתח אדיר, וזה ממש הורס אותה. היא עברה צילום רחם, וזה היה סיוט של חודשים. מדובר ממש ברמה של פוביה, ככה היא אומרת, ואני מסכים איתה. היא ניסתה טיפול פסיכולוגי בשיטת EMDR, אבל זה לא הוכיח את עצמו. גם כדור ווליום לפני צילום הרחם לא עשה שום דבר. הבעיה היא שאנחנו עוברים טיפולי פוריות, כנראה שנצטרך הפריה חוץ-גופית, וזה כרוך כמובן בסבל בלתי יאומן מבחינתה. אילו טיפולים ישנם, וכיצד מגיעים אליהם, כדי להתמודד עם הבעיה? מדובר במצב קיצוני ביותר. היא מוכנה להכל – גם להיפנוזה אם צריך. תודה, גבי

גבי, אני חושבת שבבית החולים בו אתם מטופלים, יש קבוצות תמיכה לאנשים שעוברים חוויה כשלכם. בכל מקרה תיכף אביא את הכתובת באתר זה: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=246 עדי

שלום adi ותודה! הקישור לא הביא אותי למקום שחשבת שיביא. אשמח לקבל את הכתובת. האם ידוע לך על טיפולים אלטרנטיביים? על פסיכולוגים שמתמחים בכך? תודה, גבי

גבי שלום השימוש בהיפנוזה אכן עשוי להיות יעיל. יש מספר מועט של גניקולוגים המשתמשים בהיפנוזה תוך כדי הבדיקה, לדוגמא ד"ר נחמן אקשטיין מבי"ח איכילוב בת"א. אפשרות אחרת היא לפנות לפסיכולוג ולהיעזר בהיפנוזה ולימוד של היפנוזה עצמית כדי להתמודד טוב יותר עם הבדיקה. יתכן שיש גורמים רגשיים נוספים סביב הנושא והפניה לפסיכולוג עשויה לעזור גם בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן ותודה! האם אתה יודע על פסיכולוגים שמתמחים בבעיה זו? מיהם? תודה, גבי

שלום, היי,: המון זמן אני רוצה עזרה דעה..... האם אנשים במשך זמן באישיותם משתנים??? או לא חייב??.? נגיד וכול החיים הייתי כילדה סגורה יכול להיות שבמשך הזמן זה ישתנה או לא ממש? ובעינין האופי גם יכולים להשתנות?????? חשוב לי מדובר ביי כאשר אני פוסלת את עצמי ...

שירלי, אין מספיק פרטים עלייך. למשל, בת כמה את? מה את עושה עכשיו בחיים (לומדת, עובדת וכו')ומה בדיוק הבעיה שמפריעה לך? מצחיק שאת אומרת "הייתי כל החיים ילדה סגורה" מה זה כל החיים? כמה שנים זה להיות ילדה? כל החיים באמת, עוד לפנייך. ובוודאי שאנשים משתנים, אחרת היה עצוב מאד אם הדינמיקה של החיים לא היתה משנה בנו דברים. אפשר וניתן לשנות תכונות מסוימות כמו ביישנות, חוסר ביטחון עצמי וסגירות. גם בעבודה אינטנסיבית על עצמך או בעזרה מקצועית. אופי - הוא סך כל התכונות שאנחנו מחליטים להחצין, כלומר להראות לסביבה בתור כרטיס הביקור שלנו. אם תחליטי שאת רוצה לעלות על דרך המלך - כלומר לשנות דברים שמפריעים לך - שום דבר לא יעצור אותך. צריך רצון, אמונה וציפייה שאכן זה יקרה - וכך יהיה. כל טוב, רומי

אנשים משתנים עם הזמן לא תמיד בכיוון שהיו רוצים טיפול בשיחות עם פסיכולוג טוב יכול לעזור בהצלחה - דר פלד

שלום. אני מבקשת לדעת (בקיצור ) מהם הסימנים ואיך ניתן לזהות אדם דיכאוני. אני שואלת זאת משום שאני חושבת שאבא שלי בדיכאון , אולם הוא לא מודה בכך כנראה כדי לא להדאיג אותי או מפאת בושה . אם אזהה שהוא אמנם בדיכאון אז אנסה לשכנע אותו לגשת לטיפול. אבי אלמן בן 53 ואני מתגוררת יחד עמו. הוא מאד מדאיג אותי בתקוםה האחרונה. תודה עבור יעוץ מהיר א.

להלן הסימנים האבחנתיים לדיכאון אופיני - עדכני אותי במצבו ישירות לטלפון שלי בדף אישי (לחיצה על שמי בדף הפורום) אירוע דכאון מסוג מאג'ור. A) 5 או יותר מהסימפטומים למשך שבועיים רצופים (לפחות אחד מסימפטומים 1 או 2) 1 ) מצב רוח ירוד (כל היום כמעת כל יום*) 2 ) ירידה בהנאות ועניין 3 ) ירידה-עליה במשקל או תיאבון (5% ממשקל גוף) 4 ) חסר או יתר שינה * 5 ) אגיטציה או העתה מוטורית * 6 ) עייפות אובדן אנרגיה * 7 ) רגשות חסר ערך עצמי או אשמה * 8 ) ירידה בריכוז, מחשבה, חסר החלטיות * 9 ) מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (גם ללא תוכנית) B ) הסימפטומים גורמים סבל, פגיעה תפקודית חברתית או פגיעה בתחום חשוב אחר של התפקוד. C ) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות. D ) לא נגרם עקב אובדן (אבל) קרוב (או פונקציה אחרת) דר פלד

לד"ר פלד תודה מקרב לב עבור נכונותך לעזור. תשובתך עזרה לי מאד , בשלב זה אני אנסה לפתור את הבעיות יחד עם אבי ובשיתוף רופא המשפחה. שוב מודה לך - אילנה

ילדי בן שלוש ותשעה חודשים, והוא עבר גמילה לפני למעלה משנה, שהיתה די קשה ורצופה תקופות פספסוסים למיניהם. בזמן האחרון החלה תופעה מאוד מדאיגה- הילד שלי מתאפק במשך ימים ארוכים ואינו מוכן ללכת לשירותים, וכשהוא צריך הוא מתחיל לבכות "אני לא רוצה קקי.." ומתאפק בכוח עד שאין ברירה ויוצא לו. יום כזה הופך לסיוט, כי הוא בוכה כל היום ולא מוכן לעשות כלום. אני ממש לא יודעת איך להגיב- אם לנחם אותו ולשבת איתו בשירותים, או לתת לו להיות שם לבד- יש לציין שלחזור לטיטול הוא לא מסכים ( וגם אני לא) התופעה נמשכת כבר כחודש. אין לו עצירות, ולדעתי זה משהו רגשי לחלוטין ולא פיזיולוגי. בעניין שתן יש גם בעיה אבל מסוג אחר- הוא מתעצל ללכת לשירותים ומפספס הרבה, או מחכה עד שמתחיל לצאת לו ורק אז הולך. מה לעשות? אני ממש מיואשת.

שלום רב, זו תופעה ידועה, שחלקה נובע מכך שבגן השירותים לא ממש נקיים, והילדים נגעלים, או שהגננות מביישות את מי שבורח לו... סיבה אחרת היא רגשית, וקשורה להתנתקות מההורה בפעילות שהיתה עד אז מאד נעימה, רוחצת, מלטפת, וכו'. לאחר שתעשי את מיטבך בעניין הראשון, קחי את סבלנותך, וגם את זו של האבא, ובכל ארוע רלוונטי שבחו אותו על קקי ופיפי עשויים כהלכה. לפעמים מאד מועילה הדגמה, ע"י שיתופו והכנסתו לארוע דומה אצלך או אצל האבא. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מזה כשנה אני נתקף לעיתים בהזעת יתר באזור הראש והידיים דבר זה קורה לי לעיתים קרובות בעיקר בזמן העבודה עד כדי הפרעה (אני צריך לנגב את אגלי הזעה) כעבור דקות ההתקף חולף . אני בן 44 זכר בריא. האם זה משום התרגשות או האם תיתכן בעיה קלינית אילו בדיקות כדאי לעבור? לתשובתכם אודה !!!!

שלום רב, בדיקה רפואית תמיד חיונית. אם הממצאים שליליים, נסה לשחזר: האם חרדות, דאגות, אי נעימות, וכו' - צמודים לארוע ההזעה, מבחינת הזמן שהם קורים, או הזמן שאתה נזכר בכך. אם זה כך, מומלץ להעזר בפסיכולוג לנושא. אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי שלי, עם יותר מידע על הארועים הללו שהם הפוטנציאל האפשרי לתופעה, וכן את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יותר פשוט לקנות וישרים.....

שלום, רק לשם ההיסטוריה, אני לא בחורה דכאונית, להפך, תמיד ידועה ככזאת שמחייכת ומחלקת עצות. יש לי הברה חברים ובסה"כ אני מסתדרת עם כולם ומקבלת מצבים בצורה הכי טובה שאפשר. עד עכשיו..... אני נמצאת בתקופת "מחלה" כבר 4 חודשים. עברתי עשרות בדיקות ורופאים, ולא מוצאים את מקור הבעייה. אפילו הלכתי בעצת הרופאים לפסיכולוג ועזבתי אחרי מס' פגישות כי לא הרגשתי שזה מתאים לי. לפני כשבוע גם הלכתי לפסיכיאטר אחרי שאמא שלי לחצה עליי, ועכשיו אני לוקחת קולנקס. זה טיפה מרגיע אותי אבל זהו. אני ממשיכה להרגיש רע. ועם כל טיפול ובדיקה אני מאבדת את התקווה. בכל פעם שאני מנסה טיפול חדש, ואני בטוחה שהנה, הפעם אני מסיימת עם זה, וזה לא קורה. הפכתי לבנאדם דכאוני שלא אכפת לו מכלום, אני לא רוצה להיות בקשר עם חברים ובאופן כללי לא מגיבה לעולם. אני גם סגורה בבית כי אני מרגישה רע, מה שלא עוזר. אני לא חושבת על משהו קיצוני, אבל נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני משתגעת!!!!!

אני יכול לעזור לך נראה לי שלא אובחנת כמו שצריך נא ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום)

אני מרגישה שאין לי מספיק אנרגיה לחיות ולכן אין לי חשק לעשות או להתעניין בדברים שונים! אני מרגישה ככה כבר שנתיים בערך ולא מצליחה להפטר מההרגשה! אני חושבת שזה פסיכולוגי.

ניסית ייעוץ פסיכולוגי? שיטות אלטרנטיביות? כדורים נוגדי דיכאון?

האם יש לך דברים שאת רצית לעשות ולא עשית . אני מתכוון לכל דבר בחיים .

את האמת אין לי כסף לכל הטיפולים ודברים כאלה. לנסות לדבר עם אנשים פנים אל פנים אני לא בדיוק רוצה כי אני מרגישה שאני בעצמי לא יכולה להסביר מה יש לי ואף אחד לא יבין אותי. כן יש כמה דברים שאני מנסה לעשות בחיים, אך עמוק בפנים אני מרגישה שבחיים לא אגיעה אליהם. אולי אני סתם מבלבלת את עצמי, אבל זה די מפריע לי ביומיום שלי. אולי אתם יודעים איך אפשר לטפל בהרגשות משונות כאלה?

יש סיבות מרובות לחוסר חשק האם קשור לאירוע חיים כל שהוא?

משהו ממש רציני לא קרה בחיי. אולי זה בגלל שקיימתי יחסיי מין בגיל צעיר ונפשית לא הייתי מוכנה לזה? אני לא יודעת...נסגרתי בתוך עצמי וקשה לי שוב לחזור לחיים רגילים. אני כל הזמן חולה, או שנדמה לי שאני חולה ואין לי חשק לעשות שום דבר.

בזמן האחרון אני שומעת וקוראת על הרבה מקרים של אנשים שניסו להתאבד וחלקם גם הצליחו. גם לי יש הרבה מחשבות על המוות ועל לגמור את הסבל הזה כבר ולהגיע אל המנוחה והנחלה, אבל אין לי את האומץ לעשות עם זה עדיין כלום, ופתאום אני קוראת ורואה אנשים שכן יש להם את הכוח לעבור משלב המחשבה ולהגיע אל שלב המעשה, וזה כבר לא נראה לי מעשה כל כך נוראי וכל כך בלתי אפשרי. רק בפורום השכן לפני מספר ימים התפרסמה הודעה כזאת על מישהו שניסה ונכשל. אז זה טוב או רע לקרוא ולדעת על המקרים הללו ? זה מפיח בי את האומץ לעשות אולי את מה שהייתי נמנעת ממנו כי היה נראה לי מעשה בל יעשה, לא בגללי, בגלל כל אלה שישארו אחר כך, אבל הנה כן יש אנשים שחושבים רק על עצמם, ושלא יכולים כבר להמשיך הלאה עם כל הסבל של החיים וכל הכאב, וניסו, וחלקם גם כבר לא ביננו. אז זה נותן לי לגיטימציה לעשות את מה שלא הצלחתי בעבר ? לנסות לפחות ? אז זה טוב או רע לקרוא על זה ? לפרסם את זה ? אז אולי ללכת בדרכם ? אז אולי לתפוס את עצמי בידיים, לראות שהמעשה לא כל כך בלתי אפשרי, שהרי אחרים כבר עשו, כבר יש תקדימים, אני לא הראשונה, ומן הסתם גם לא אהיה האחרונה, ולהתקדם צעד קדימה ולחתוך דברים ? ולמות ?

רות, לצערנו, כל הזמן אנחנו קוראים על דברים "רעים" שאנשים עושים. תיאורים מפורטים ומזוויעים על מקרי אונס, רצח, פיגועי טרור וכן גם על התאבדויות. מצד אחד, הרי אי אפשר שלא לפרסם ידיעות כאלה (קודם כל זכות הציבור לדעת וחוץ מזה, כה הרי מוכרים עיתונים, לא?) אין כאן נוסחה קבועה אם זה טוב או זה רע לקרוא על הדברים האלה. מי שנמשך לדברים תמיד יקרא אותם בסופו של דבר, צריך לשנות את התכנות במוח ולהחליט לקרוא את הדברים בריחוק, מבלי להיכנס להשוואות מה היינו אנחנו עושים. בעצם לא יקרה שום דבר נורא גם אם נדלג על הכתבות האלה, אבל אם בכל זאת נורא רוצים לקראו - אז להחליט שעושים את זה כאילו זה סיפור שקרה במקום אחר למישהו זר ובעצם זה לא צריך להשפיע עלינו. מאחלת לך שתרגישי טוב, שתתחזקי ותצאי מהדכאון ושתחיי בינינו עוד הרבה שנים טובות, ארוכות, מהנות ומרגשות. כל טוב,

מבחינה חוקית נראה שאת אדם אחראי למעשיו ועל אחריותך מותר לך גם להתאבד אבל החיים הם הדבר החשוב ביותר האם ניסית לטפל בעצמך? יש טיפול יעיל היום לרוב ההפרעות והקשיים לפני שאת מתאבדת צרי איתי קשר טלפוני ליעוץ מיידי חינם נא ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום) תודה דר פלד

רות יקרה, להתאבדות יש חסרון גדול: אי אפשר להשיב את הדברים לאחור. ההתאבדות עצמה איננה פתרון אלא ביטוי למצב מצוקה. מחשבות בנוגע להתאבדות עוברות בראשו של כל אחד מאתנו, ברגעים קשים, ובדרך-כלל מכוונות אותנו בחזרה אל החיים עצמם. האפשרות לשוחח על כך עם אחרים, כפי שאת עושה כעת בפורום הזה, היא אחת הדרכים הטובות להתמודד עם מחשבות בנוגע להתאבדות, בנוסף לסיוע מקצועי. את צודקת. פרסום של מקרי התאבדות מעורר לעתים קרובות גל של נסיונות התאבדות. אינני חושב שניתן למנוע פרסום כזה, ולכן חשוב קיומם של פורומים כמו זה שלנו, המאפשרים לשוחח על כך ולהקהות את הקושי בזמן הנכון. דווקא הדוגמה שהבאת מנסיון ההתאבדות עליו קראת בפורום 'הלם-קרב' היא דוגמה הפוכה. זהו נסיון התאבדות שקרה ברגע של מצוקה קשה, ולשמחתי הסתיים ללא פגיעה בנפש. נסיון זה לווה בתמיכה רבה מצד חברי הפורום, ואיפשרה לא.ב. לשוב במהירות לסביבה אוהבת ומבינה. אני שמח שאת משתפת אותנו במחשבותיך, ומקווה שתמשיכי לעשות זאת, ותראי במחשבות ההתאבדות רק אות של מצוקה המושך אותך דווקא אל החיים ולא אל המוות. שבת שלום, דרור גרין

ב48 שמונה האחרונות ישנתי אולי 3.5. שעות, יתר הזמן עבדתי עבודה מאומצת והייתי בפעילות מתמדת. בלילה התקשתי להרדם על אף העייפות הקשה שצברתי. עכשיו אני מרגיש סוג של ערפול קוגניטיב המקשה עלי להתבטא ברהיטות ולחשוב בבהירות. זה גורם לי הרגשה ממש לא טובה ,סוג של חוסר שליטה על המחשבות. חוץ מזה ההעייפות גורמת לי להגיש לחוץ עם נטיות להתפרצות כלפי הסובבים אותי.האם התופעה נורמלית? לא יודע הדאם זה רלוונטי אבל אני לוקח כדורים נגד דלקת פרקים, כדורי הרגעה ותרכובת של מינרלים כתוסף מזון. בעבר כשסבלתי ממצבים אלה צרכתי כמויות אדירות של קולה קופאין ועישנתי סיגריות. היום בגלל דלקת הפרקים נמנע ממני האפשרות לצרוך את חומרים האלה במצב של עייפות נפשית הפוגעת בדימוי העצמי שלי הבעיתי ממילא. האם צריכת אנפטמינים במרשם רופא יכולה לסייע לי . כלומר האם קיים בכלל טיפול כזה. אוסקר

אמפיטמינים הם סמים מסוכנים ביותר אתה בכיוון הלא נכון מדוע לא תטפל בעצמך בהגיון תנוח תארגן חיים בריאים באוכל והרגלים תזהר מהתמכרות לתכשירים הדומים לסמים כגון אמפטמינים ותכשירי הרגעה כגון ווליום פנה ליעוץ מקצועי - תתחיל עם רופא משפחה בקופ"ח בברכה בהצלחה - דר פלד

אילו הפרעות נפשיות, מלבד סכיזופרניה ופסיכוזות אחרות, עלולות לגרום לאדם לפרוץ בחיוכים בלתי נשלטים בחברת אנשים כתגובה למתח או למחשבה? מדובר במעין עווית של צחוק מתפרץ.

יעלה שלום רב, ישנה הפרעות שיש בהן שילוב של חלק אורגני וחלק נפשי ואלו הן הפרעות טיק (מעין עוויתות). זה יכול להתבטא במצמוץ בלתי נשלט בעין, בעויתות בפה, בידיים וכו'. זה מה שעל פניו יכול להיות. ייתכן וקיימות סיבות נוספות. ואם אהיה קצת צינית...אז ההפרעה הנפשית הגרועה ביותר שתגרום למישהו לחייך היא אולי קצת אושר ושמחה?...לא הרי זה טירוף להיות מאושר עכשיו...בעיקר במדינתנו המטורפת... סתם "קריצת עין", ליל מנוחה, טלי פרידמן

'

שלום אני חיילת משוחררת בלי אגורה על התחת אין לי כסף לנסוע לחו"ל ואני מרגישה ממש תקועה בבית לא כי רע לי אלא כי אף פעם לא ראיתי את עצמי נשארת יותרמדי זמן בבית.. אני אפילו נבוכה מזה כי התרגלתי לחיות מחוץ לבית עם אנשים בגילי העניין הוא שהרגליים שלי לא על הקרקע אני נוטה להתלהב מדברים ואחרי זה להתחרט אני בשלבים מתקדמים של לחתום חוזה לדירה בתל אביב אבל כמו לפני כל החלטה חשובה אני מתחילה להתחרפן מרוב ספקות..... אני לא יודעת מה לעשות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מקווה שמישהו יוכל להראות לי את המצב בהגיון.

למבולבלת, כמה זמן את משוחררת? גם אני הייתי כך. קחי לך את הזמן, ותחשבי מה את רוצה לעשות. קניית / שכירת דירה זה לדעתי לא דבר שבוער על הרגע. חשוב קודם כל למצוא עבודה. עדי

למבולבלת, היי שלום, לעזור לך קצת יהיה לי קשה כי אני לעמי לא בדיוק יודעת באייך לעזור , אבל אולי תנסי לחשוב מה את רוצה מהחיים מקצוע.... ולהתחיל ללמוד אותו...??? ועוד דבר אני בת 18 וחצי לפני גיוס וחייבת חייבת עזרה מימך, הייה סעיף במה שרשמת שאת תמיד אוהבת להיות אם אנשים בני גילך.... תראי אני עוד חודשיים מתגייסת ובינתיים הפחד והחרדות הולכות וגוברות אליי. תמיד הייתי מין ילדה בודדה ושלא אוהבים אותה ודחוייה ולא מסומפטת!!!!!!!!!!!!!! וגם כאשר עברתי בית ספר השינוי בקושי היה כמעט ולא. הפחד להיות כמו תמיד לבד שלא הסתדרו איתי להיות בודדה מכולם לא מעורבת.......... אני ממש בפחד מטראוומות את חייבת בבקשהנ , לעזור לי האם זה באמת חברויות כמו של התיכון האם אם תמיד הייתי כזו סביר להניח שאני ימשייך??????? אני כותבת לך והדמעות זולגות על הקלידים הלווואייי ואלוהים יעזור לי!!!!!!!! אפילו אם נראה לך שלא היה שינוי תגידי אני בסך הכול ינהסה להתמודד אם הבעייה שכנראה תבוא, בינתים עד לגיוס עוד חודשיים אני גם לא מוצאת את עצמי לבד כוווווווווללל היום ועוד מתעסקת בפחדים שלי ככה שרע לי מאוד!!! אני אפילו מפחדת להתחיל לעבוד ששמה לא יאהבו אותי (מרוב דחייה ופחד אני חצי עוףףף) ביי תודה מראש נטעלי

קודם כל תנסי לשמור על קור רוח, אם זה מרגיע אותך אז כמעט כולם עוברים את השלב הזה בו את נמצאת , הבילבול הזה הוא טבעי לגמרי, דבר ראשון הכי כדאי זה קודם כל למצוא עבודה לשים כסף בצד , לפחות שיספיק לכמה חודשים ראשונים של מחיה ורק אז לשכור דירה, אם הדבר בלתי אפשרי ואת זקוקה לצאת מהבית במהירות אז ישנה אפשרות לעבוד ולגור באחד מבתי המלון באילת- שווה בדיקה!! תזכרי שתמיד צריך לחשוב לפני שעושים משהו, אבל הרבה פעמים שווה להסתכן ולשות דברים מתוך ההרגשה בבטן, אם את באמת מאמינה בהחלטה שלך, את בד"כ גם מוכיחה לעצמך שאת יכולה להצליח. לסיכום המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

הייתי באילת חודשיים לא היה לי טוב. בגלל זה אני כל כך לא מאמינה בעצמי הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה התברר לי אחרת

בד"כ התלבטות היא בגדר נורמה ולא דורשת יעוץ מיוחד אבל העוצמה שאת מתארת מתאימה ליעוץ נא ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום) תודה -- דר פלד

יש לי בעיה ואשמח אם תוכלו לעזור לי כי אני ממש במצוקה. כשאני נמצאת בהתחלה של זוגיות אני מרגישה צורך בלתי נשלט לערוך לבן הזוג מבחנים כדי לראות כמה הוא עמיד וזמין מבחינה ריגשית. אני ממציאה שנאנסתי ואפילו סובלת מסיוטים מדומים, עושה את עצמי חולה לפעמים וכדומה. כל אלה מדכאים אותי באמת בשלב מסויים משום שהכל הצגה ובנוסף אני מרגישה מבולבלת, מתוחה ומוזרה משום שאני לא יכולה להשתלט על הדחף הזה. התחלתי לצאת עם מישהו לפני חודש ומאז אני חייה את האונס שלא קרה כדי לראות איך הוא מתמודד עם זה. הוא מתמודד נדהר אבל אני מרגישה כל כך מתוחה פתאום וכל כך מבולבלת. אני לא מצליחה להתאהב בו ומרגישה מאד מוזר עם כל מה שסיפרתי. אני רוצה קירבה לפעמים ולפעמים רק רוצה שקט. אני כל כך מבולבלת שאני על סף אי שקט. אני מרגישה צורך במרחק אבל פתאום פחד להיות לבד ותלותיות בו. מה עושים? למה אני לא מבינה ומכירה זוגיות בריאה? למה אני לא מצליחה להתחיל קשר מעמדה של אהבה עצמית ובטחון עצמי וחייבת מייד להעמיד את הצד השני במבחנים ריגשיים ואת עצמי להעמיד במקום קורבני, תלותי וחלש?

זהבית שלום אינני יודע לומר מדוע את צריכה להעמיד את בן זוגך במבחנים כאלה ומדוע את אונסת את עצמך לדמיין אונס. בכל מקרה, זה בוודאי מעיד על מצוקה כלשהי וחוסר ביטחון ביכולתך לנהל את הקשר ממקום חזק ובטוח. הייתי ממליץ שמחד תנסי להפחית עד כמה שאפשר את הסימפטומים המדומים שאת מציגה לבן זוגך ונסי להיות את עצמך. במקביל הייתי ממליץ שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי שתוכלי להבין טוב יותר מה מביא אותך למצבים הללו, וכיצד לפתח את הקשר ממקום חיובי יותר עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה. אכן פניתי לטיפול פסיכולוגי אבל הוא רק בהתחלתו ואני ממש במצוקה כרגע. מה לדעתך יכולים להיות הגורמים האפשריים להתנהגות זו?

ואת עוד בודקת אותו??? מסכן אני במקומו בורח כמו אש אבל בסוף יפול לא האסימון..יאהבלה

מדובר במבנה האישיות שלך טיפול בשיחות יהיה יעיל מאד בשבלך פני לפסיכולוג טוב בהצלחה ליעוץ נוסף ניתן ליצור איתי קשר ישירות לטלפון (ראה דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום) תודה -- דר פלד

נראה לי שאת מפחדת מדחייה ולכן את ממציאה סיפורים קשים כדי לגרום לבן הזוג שלך לעזוב אותך.

טלי שלום. האם את כאן עכשיו? אני צריכה אותך דחוף. בבקשה. לימור

טלי שלום. לא נורא אני מיסתדרת תודה

לימור, אני כאן עכשיו... אם זה עוזר... טלי פרידמן

שלום רב. יש לי ילד בן 6 שאובחן כילד היפראקטיבי. כיום הוא לוקח כדור רטאלין ליום בימים בהם הוא הולך לגן. אנו מתקשים לקבל סיוע מקצועי לילד בגן בטענה שאין תקציב. הייתי מאוד רוצה לדעת ולקבל אינפורמציה, מהם זכויותיו ולמה זכאי ילד היפר אקטיבי ממערכת החינוך. שמעתי על המושג שנקרא ביו-פידבק, איך ואיפה אוכל לקבל יותר אינפורציה בנושא.

מקס שלום. אני מניחה שתוכל למצא עוד תשובות באתר של משרד החינוך. יש שם פורומים בנושאים שונים, וכן פורום בתחום החינוך המיוחד הכתובת - http://wwwl.education.gov.il בהצלחה נטע

שלום רב, המערכת הציבורית מאפשרת סיוע פסיכולוגי אישי למקרים נדירים בלבד, כי את מירב התקציב מפנים בשירותים הפסיכולוגיים לאבחונים שנדרשים עפ"י התקנות, וליעוץ למורים. ולגבי מה לעשות, מלבד הרטלין (שגם לגביו אני מאד מסופק פעמים רבות): ובכן, יש הרבה, ואחד הדברים הוא עבודה משפחתית מערכתית. פעילות לימודית מותאמת הוא דבר אחר. ויש עוד ועוד. לגבי מה ששאלת: ביו-פידבק היא שיטה שנועדה לסייע במקרים של היפר-אקטיביות, חרדות, וכו'. לאחר יעוץ והכוונה, ניתן ללמוד להפעיל אותה גם בחיי היום יום, בבית, ללא איש מקצוע. הספק הגדול שלי, לגבי הרלוונטיות לעניינכם, הוא בדבר התאמת השיטה לילד שלכם בשל מגבלות של שיתוף פעולה, ובשלות, שתאפשר העברת הלקחים ממה שקורה באימון הביו-פידבק - אל החיים השגרתיים. בקיצור: אל תקחו פתרונות עקב שמועות. פנייה לפסיכולוג באמצעים הכספיים שלכם היא מה שנראה כיותר סביר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מתחזים וגולשים יקרים, לאחרונה שוב אנו עדים להתקפות, השמצות, קללות, ויותר מזה התחזויות בפורום. הדבר גורם לשיבוש מהלכו התקין של הפורום, פגיעה בגולשים תמימים, והפיכתו של הפורום מ"בית חם" לבור השפכים של הפרוורטיות האנושית. אינני יכולה להסכים לכך ובוודאי לא לקחת חלק במקום שכזה. אני פונה לכל המתחזים באשר הם להפסיק את פעילותם המשחיתה לאלתר. אני רוצה לציין כי התחזות ופגיעה בפורום כפי שנעשתה היא למעשה עבירה על החוק. נעשה כאן שימוש פלילי וניצול לרעה של מתקנים ותמסורת של "בזק". לידיעתכם, סעיף 30 ל"חוק בזק": "המשתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו מאסר שלוש שנים". ישנם חוקי מדינה נוספים המתייחסים להטרדה, הצקה, התחזות ורמאות התקפים לתקשורת באינטרנט. זוהי בהחלט אזהרה אחרונה, ולאחריה כבר לא תיהינה אזהרות, אלא נקיטת צעדים משמעותיים. וליתר הגולשים, אני קוראת לכם לא לקחת חלק בפעילות המסיתה והמבזה. אנא אל תתיחסו לכל ההודעות המשתלחות, הפוגעות או אלו שעוסקות בהתחזות. חוסר התגובה ראשית לא ילבה את פעילות המתחזים, ושנית, ייתן לכולנו יכולת להשקיע זמן, מחשבה ומאמץ בהודעות החשובות באמת, של אלו הזקוקים לעזרה. שלכם, טלי פרידמן

אני כבר כמה ימים כמעט ולא מגיב.....אחרי שחטפתי מימך מקלחת של צוננין!!! סתאאאם בגלל "אופיר המתחזה.. דרך אגב כשתחליטו לפעול יש לי הרבה פרטים על אותו "אופיר!!!! ודרך אגב זה לא מתחזים....כולם זה אותו אחד!!!

טלי, חבל על המאמצים, עדיף שתעדכנו את מנהל האתר והוא כבר יודע מה לעשות. עדי

ודרך אגב שכחת להוריד את סימן ה=אור= ולעשות "אור"

יופי. אז טלי מה דעתך להפסיק לאיים ולהתחיל לנקוט באמצעים?????? תתפסו אותם כבר, אני לא מאמין שהם יפסיקו עם זה, הם מחפשים אקשן, את צודקת- הם מנצלים את הפורום הזה למטרת הרס, וקל לעשות את זה בפורומים כאלה, שמן הסתם האנשים יותר רגישים. את יודעת שהם הורסים עוד פורומים? לכי תראי פעם את פורום על שם מצבי לחץ בוואלה, למה אתם לא מתאגדים נגד ההתנהגות המחפירה הזו????? זה לא פעם ראשונה שהם מתעללים ומבצעים פשעים כאלה, אבל כולם רדומים,: "לא נורא נתעלם, הם ילכו"... תשמעי לי טוב, לא כולם מתעלמים ומסוגלים להתעלם מהם וזה נגרר למאומות עולם!!!!! הפורום הוא מגוון רב של אנשים אשר כל אחד למד להגיב בצורה שונה לכאלה תופעות, ישנם אנשים שעוצמים את העיינים לתופעות חולניות וישנם כאלה שרואים אך מעדיפים להתעלם, וישנם כאלה שחוטפים את החאלסטרה ועונים ומחפישים בחזרה ולכן אין סיכוי שבפורום בעל מגוון טיפוסים השניים האלה או המאה האלה יחדלו מכך. תנקטו כבר באמצעים!!!!! הפורומים האלה נועדו להרגיע לחמם ובנתיים זה גורם לחרדות והתנקרויות. איתי

אני מסכימה שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל הפורום הזה ממזמן נהפך לצ'ט זול זה שיש כאן מופרעים וחולי נפש זה לא מפתיע עפ"י שם הפורום האחריות לפתרון בעית ההתחזות מוטלת קודם כל על הנהלת האתר ע"י חיוב הגולשים להירשם ולקבל סיסמא כמו באתרים אחרים נכון לעכשיו הפורומים באתר פרוצים לגמרי וכמו שאת רואה זה מזמין לכאן רק צרות

טלי כל הכבוד דר פלד :)

:) תודה

שלום רב : אני בת 19 ויש לי בעיות דימוי עצמי נמוך לחלוטין פחד מדחייה וכו.... הבעייה שלי שנורא מאוד מפריע לי כאשר אני מדברת אם חברה שבבסיס אחר או ידיד פשוט אין לי מה לדבר!!!!!!!!!ואחרי שאני מדברת מרגישה הרגשות בטח דיברתי כמפגרת וכו.... ולפעמים אני מדברת בלי סוף שואלת ושואלת דבר שמפריע לי מאוד מה זה?? אני נורא מרגישה רע בקשר לייעוץ טיפול אין לי את הזמן והתקציב חייבת עזרה מימכם..

שירלי שלום רב, צר לי לאכזב אותך, אבל אין פתרונות פלא, ובטח שאי אפשר לעזור לך באופן ממשי דרך הפורום. הפורום יכול להעניק לך תמיכה, הקשבה והכוונה, אבל העבודה האמיתית תעשה בחדר הטיפול, מול מטפל חי ונושם... את יכולה לנסות להגיע לקב"ן ולקבל טיפול דרך הצבא. אם אינך רוצה, אז תאזרי בסבלנות, תסיימי את הצבא, ואז תלכי לטיפול שיאפשר לך להתמודד עם הדברים שהעלת במכתבך. בברכה, טלי פרידמן

אני מאמין כי אור ורונן הם אלה שמתחזים, הם שותפים לכל עיניין ההתחזות וההצקות הבילתי פוסקות בפורומים ולאנשים, הם פועלים ביחד, ביחד מנסחים הודעות ביחד חודרים לחיים של האנשים, אני רואה אותם בפורומים אחרים ואני רואה איך הם נהגו כך בעבר כלפי אנשים שונים ואיך הם ממשיכים לרדת לחייהם של אנשים גם היום. שימו לב שתמיד המריבות בפורומים השונים סובבים סביב השניים- שימשון ויובב... שימו לב איך רונן הוא המתנסח השנון ואור הוא המצליף במילים. שימו לב איך תמיד משום מה מתחזים אליהם דווקא. שימו לב איך הם מדכאים אנשים בעלי כוחות להתגבר על בעיות פסיכולוגיות, תמיד מחפשים איך להציק ולשגע. אני מכיר אותם מפורומים אחרים, ואני רואה איך הם מטרידים אנשים עד לעצמות. זה אור ורונן שמשחקים אותם תמימים וקורבנות של העולם. זה אור ורונן שיעני רבים ויעני מתכסחים אבל עושים יד אחת, זה אור ורונן שמזיינים במוח והורסים פורומים החשובים לאדם. זה אור ורונן שמתוסכלים מהידע המוגבל בלהתגבר על הבעיות הנפשיות שלהם ולכן רוצים לערר את כל מי שכן מסוגל, לערר אותנו את הרוב. זה אור ורונן, אני מתחנן בפניכם אל תמחקו את ההודעה שלי, אני יודע שאני צודק, אני משוכנע ששניהם ביחד עושים נזק. אני קורא לכם להילחם בעיניין, וזה כי הם פושעים כי הם משגעים אנשים כי הם מסוגלים לרדת לבן אדם לנשמה והם עשו את זה להרבה אנשים, תאמינו לי ידם עוד נטוייה, הם רוצים להרוס נפשות חיוביות, הם מרירים כלפי החיים ומוצאים את זה עלינו. שום סיסמא ושום בטיח לא ימנעו מהם להכנס ולהטריד כי רונן הוא גאון מחשבים, כי הוא מתמרן טוב, כי הוא מציק ומתחזה בשיטות ערמומיות. אני לא יודע מה עוד לאמר לכם. אבל תסמכו על מישהו שחקר את זה- זה רק אור ורונן!!!!!!!!! אני מוכן לקבל התרסות נגדי מכאן ועד להודעה חדשה, אני לוקח על עצמי את המחיר בלספוג קללות מהם, עלבונות ואפילו חדירה פרטית כל דבר, אבל אני יגרום להם להבין שאני יודע ואם אני יודע כולם צריכים לדעת וכולם עכשיו יודעים והידע שלכם שווה את כל מה שהם יעשו לי אח"כ. לילה טוב איתי

ביום אבל לאומי זה מה שחשוב? דיי בחייכם תפסיקו עם זה. לגלות בגרות רבותיי.....חבל,חבל מאד. פעם זה היה בית חם.

פעם זה היה בית חם מאוד, הפורום הזה היה דבר אחר לגמרי פעם. אני כ"כ הופתעתי כשחזרתי אחרי זמן של היעדרות ופתאום ראיתי מה הולך פה. חבל.... ויש לי דעה בקשר להודעה של איתי, אבל אני לא אגיד אותה כאן.... שיהיה לכם יופ נפלא, אני.

גאווה שהם נעלמים, ההתקפי חרדה, אני מצליח להתגבר עליהם ללא תרופות ורק בשיחות עם פסיכולוג, אני סובל מחרדות התקפים בערך חודש, ואני מרגיש שזה חולף. מסתבר שאפשר לנצח את המחלה. קחו ממני כוח.

קודם כל תודה על השיתוף, זה באמת נותן תקווה וגם כוח להאמין שאפשר . אני בעצמי מנסה להתגבר על חרדותיי ללא כדורים, לקרוא את הודעתך נתן לי תקווה שזה גם אפשרי. אם אפשר לשאול, כמה זמן אתה בטיפול פסיכולוגי?