פורום פסיכולוגיה קלינית

משהו ראה היום פוקימון פספסתי

תפסיקו עם השאלות המטומטמות האלו וחסרות העניין תפסיקו לבזבז זמן ומקום לפורופ הזה אז תעשו טובה לכולנו ותחסכו לעצמכם את הפאדיחה אור?

כאשר אני מתכוננת לישון אני מתחילה לשמוע קולות משונים הלוחשים וצוחקים ומדברים בשפה לא מובנת אני מחילה לפחד דבר זה קורה לי כבר שבועיים אני לא יודעת מה לעשות פניתי לטיפולים פסיכיאטרים ועדיין לא אנו לשאלתי האם משהו עובר מצב דומה לזה ואם כן אז יש תשובה תודה מראש , חגית.

האם את גרה לבד באזור מדברי ?? אם כן תנסי להרדם כשאור החדר דלוק. גם אם לא, שימי ספר תהילים וסכין מתחת לכרית לפני השינה. במקביל פני ליעוץ פסיכיאטרי. --------------------------------

אתה רוצה להרוג אותי?

חגית שלום האם עברת טראומה בברכה עמי

שתי נשים יושבות בפאב. אחת אומרת לשניה "את רואה את זה שיושב שם ומשחק אותה אדיש- תראי איך אני מדליקה אותו !" היא הולכת לבחור, פותחת את הכפתורים בחולצה ואומרת "סליחה מה השעה?" הבחור עונה לה "עשר ושש דקות". היא מורידה את החולצה והמכנסיים, נשארת בתחתונים וחזייה ושואלת שוב "סליחה מה השעה?" הבחור עונה לה "עשר ושבע דקות" הבחורה מתעצבנת, מתפשטת לגמרי ושואלת "ועכשיו מה השעה?" "עשר ושמונה דקות" עונה הבחור שכבר עצבני. "תגיד לי, לא עומד לך?" - צורחת האישה ביאוש. "השתגעת?", עונה לה הבחור- "זה סייקו".

חה חה חה ממש מצחיק מקרה זה קרה לך אתה כותב זאת מניסיון?

כן ראית אפילו שהתפשטת....לא עמד לי

למה את יורדת עליו?? לא יזיק לנו קצת אווירה קלילה את יודעת.. ואין לך זכות להעליב פה אף אחד. בטח שלא את אור. (לא שהוא לא יודע להגן על עצמו יפה מאד....) :)

לרופא שלום כשאדם עצבני --- האם שתוק ולא להגיב? או לצעוק עליו בחזרת עד שיחזור לעצמו? כמו שאומרים ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר בברכת מועדים לשמחה

עליזה שלום לא שאלה לרופא לטעמי כל מקרה לגופו בהצלחה עמי

עליזה, מניסיון - מענה רך משיב חימה הוא משפט נכון שעובד במציאות. אפשר גם לא לענות ואז המעוצבן מבין שהוא "כלב נובח" שאיש לא שם אליו לב. זה גם מקצר את התהליך וגם לא גורר אותך למריבה (שתוציא ממך אתכל הרוע) בהצלחה

לדנה שלום תודה על תשובתך. ניסיתי הכל לא נשאר לי כוח. אני מנסה כעת את השיטה השלישית שהיא לעשות ממנו אוויר וזה הולך טוב מאד תודה שוב ושנה טובה לך

חג שמח שלחתי לך מייל תודה על תשובתך מהלילה אתמול אני

מה היתה התשובה למה את לא משתפת אותנו

היי אינשם, קיבלתי, קראתי ושלחתי תגובה. לילה טוב, טלי פרידמן

משעמם לי יש למישהו נושא לשיחה וגם זמן?

מה דעתך על המתקפה שמתכננת ארה"ב על אפגניסטן?

מצד אחד הייתי צוחקת מדצ שני הלוואי שהיינו יכולים לדבר על זה כאילו זה רחוק מאיתנו או כבדיחה. אולי נדבר על החסה ששתלתי היום בגינה?! (סתם) רוני, אולי תספרי לנו קצת על עצמך? וגם אתה- "ממש לא חשוב", אתה בטח יותר חשוב ממה שאתה חושב!?

סליחה JACKI , שכחתי שכאן זה פורום טיפול נפשי וצריך לדבר רק על חרדות, דכאונות וסרוקסט.

רגע מה איתי jacki את צודקת איזה רעיון יש לך?

אתה נשמע כמו "אור.....

רציתי לשאול האם באמת טיפול פסיכולוגי, יכול לעזור בעזרת שאלות. האם חצי שנה בהחלט יכול להשפיע במשהו? או אפילו פחות? ולמה תמיד שואלים הפסיכולוגים אותן שאלות ????? יש בשאלות משמעות שעוזרת?למשל:מה מפחיד הזה?,או מה נראה לך ששונה בזה? כמעט תמיד אני נשאלת על ידי אותם שאלות?????.תודה

גם אני לא כל כך בטוחה שזה עוזר לי יותר. אם זה עוזר אז למה אני בדיכאון כבר חצי שנה ולא רואה אור? לפעמים אני תוהה אם כל החיטוטים האלו נחוצים בכלל או שאולי עדיף להשאיר את השדים והמפלצות שיישארו בתוך הארונות ולא לנסות לשחרר אותם בכלל? כי עכשיו ששיחררתי כמה אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם זה עכשיו! עם כל מה ששיחררתי, נדמה לי כאילו עשיתי צעד שאין ממנו חזרה ועכשיו מה לעזאזל אני עושה עם כל הכעס העצום הזה על ההורים שלי, על עצמי, על החיים שלי, על מה שאני ועל מה שאני לא!!! שקעתי עמוק ,עמוק מידי אולי. אולי עדיף היה לא להתחיל בטיפול בכלל, ז"א, מי יודע, אם הטיפול עוזר לי או מזיק לי. מישהו שכבר מודאג ממני ומהמצב שלי צעק עליי אתמול שאני כמו נרקומנית, שמחכה למנה הבאה שלה- מחכה לפגישה הבאה עם הפסיכולוגית, ועד אז לא עושה כלום עם עצמה רק שוקעת. אז אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא! טלי, אם את קוראת את זה- תגידי לי מה את חושבת, כי אני כבר מבולבלת לגמרי ולא יודעת מה לעשות.

שירן יקרה, השאלה שלך חשובה, וניתן לענות עליה באופנים שונים. ישנן מאות גישות שונות לטיפול נפשי, ולכל אחד מן המטפלים יש דרך משלו ליישם את הגישה בה בחר. לכל אחת מן הגישות השונות יש עמדה משלה בנוגע לשאלת שאלות. ישנן גישות בהן על המטפל להרחיק את נוכחותו האישית מן המפגש הטיפולי, ולהתמקד במטופל עצמו. אחת הדרכים לעשות זאת היא להימנע מהערות ומשאלות. המטפל הפסיכואנליטי עוסק בעיקר בהקשבה, ומדי פעם מפרש את דבריו או את חלומותיו של המטופל. על-פי גישה כזו שאלה עשויה להתפרש כהתערבות מיותרת ואפילו אסורה. על פי גישות אחרות ליצירת קשר שוויוני יש חשיבות בתהליך הטיפולי (למשל, בגישה בהאקזיסטנציאלית), ושאלת השאלות מאפשרת למטפל לעזור למטופל להבהיר לעצמו את ערכיו ותפישת עולמו. בכל מקרה, לא ידוע לי על גישה המייחסת לשאלות עצמן ערך טיפולי. השאלות הן כלי העשוי לסייע או להזיק, הכל בהתאם לקשר המיוחד בין המטפל למטופל. פסיכולוגים לא שואלים תמיד אותן השאלות, וכנראה שזהו מקרה בלבד. ישנם טיפולים נפשיים קצרי מועד, האורכים מספר חודשים, וטיפולים ארוכים האורכים מספר שנים. קשה לומר מתי טיפול 'משפיע'. על פי תפישתי, המטפל מסייע למטופל לעזור לעצמו, ואינו 'פותר' בעיות. זמן הטיפול מותנה בעבודה שהמטופל עושה במשך התהליך, ולא ניתן להגדיר אותו בדיוק. אם את מרגישה שהטיפול אינו מסייע לך, כדאי לנסות ולהבהיר זאת עם המטפל, לבדוק את הציפיות ההדדיות, ובמקרה הצורך גם להחליף מטפל. בהצלחה, דרור גרין

אשמח לקבל את התייחסותכם, בבקשה.

הסיפור נשמע כאוב וגם תמוה. טיפול פסיכולוגי אינו מוגבל רק לשאלות. גם הערות שנועדו ליצור הערות הן חלק מהעניין, ולא סביר ש"כולם" (כמה? מי?) יהיו באותו הדגם. האם יתכן מדובר בתפיסה שלך, שאינה קוראת נכון את המציאות, שמטשטשת הכל ל"אותו דבר"? חצי שנה זה זמן סביר להתקדמות, בחלק ניכר מהבעיות, ואצל חלק ניכר מהאנשים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מסכימה עם הדברים שכתבו דרור גרין וד"ר אברהם. אין צורה אחת של טיפול נפשי שמתבססת על שאילת שאלות, וזהו. יש מגוון רחב של גישות טיפוליות, ויש מגוון הרבה עוד יותר של מטפלים. בטיפול באים לידי ביטוי כמה מאפיינים: המטופל ואישיותו, המטפל ואישיותו, גישת הטיפול של המטפל ועוד כהנה וכהנה. כיום התפתחו גישות נוספות אשר אינן תמיד מחייבות לדבר, כמו טיפול בתרפיה באומנויות, תנועה, מוזיקה, בבליותרפיה ועוד. אני מבינה שלעיתים התהליך הטיפולי עשוי להראות כאילו הוא מקשה יותר את החיים (כמו שליהי כתבה, שאולי עדיף היה להשאיר את השדים בתוך הארונות), אבל זהו מצב זמני בדרך כלל. הטיפול הוא בעיני תהליך של גדילה והתפתחות. כל תהליך שכזה כמעט כרוך בכאב ובקושי. אני אשתמש בדוגמא שכבר השתמשתי כאן בעבר: בגיל הינקות כאשר צומחות השיניים, תהליך זה כרוך בכאב וסבל רב של התינוק, אולם לאחר תקופה קשה זו, התינוק זוכה לפה מלא בשיני חלב חמודות ולבנות, שמסייעות לו לקבל מזון מכל טובו של העולם, ולהנות. זוהי בצורה המטפורית גם מהותו של הטיפול. יש לעבור דרך הכאב, הקושי, הכעס, התסכול וכל מה ש"יוצא מבפנים", ולאמץ דרכים טובות יותר להתמודד הן עם העבר, והן עם ההווה, וכל זה - למען העתיד. אני יודעת שזה אולי נשמע קצת שמאלצי...אבל זה עובד נהדר בחדר הטיפול... ולגבי תקופה שבה צריך "להרגיש שיפור", זו שאלה מורכבת מדיי, ונתונה לשקול דעת של כל מטפל לפי גישתו. אני מאמינה בטיפולים ארוכי טווח של שנתיים-שלוש (בממוצע). לעומתי, ישנם מטפלים שתומכים בטיפולים קצרים הרבה יותר (ואף יש גישה של "פסיכותרפיה בפגישה אחת"), כמו גם הפסיכואנליטיקאים הקלאסיים שעשויים להמשיך טיפולים של 8-10 שנים ויותר. זוהי אינה תורה מסיני, ואין כללים ברורים. כל אחד לפי גישתו ואמונתו. הכללים היחדים הברורים הם חוקי האתיקה, הקשורים בעיקר ליחסי מטפל-מטופל. בהצלחה לשתיכן, טלי פרידמן

תגידו מה עושים כאשר אתה מרגיש בודד בעולם ? מה עושים כאשר אתה מרגיש ריק וחסר תועלת? מה עושים כאשר הבטחון העצמי נמוך עד אין סוף? מה עושים כאשר לא מוצאים מה הבעייה אצלך למרות כול החישובים והניסיון למצוא מה הבעייה לבדידות? האם יכול להיות מצב בו אני חושבת לגמרה דברים שלילים כלפיי כאשר בעצם, זה בכלל לא נכון? וההרגשה שאתה לבד בלי אף חברה חבר כולך לבד האם תעבור מתאי שהוא? הפחד להשאר שוב ושוב לבד גורם לי להתנהג בשוניות בחיי היום יום מה עושים ??????? אני בת 20.

הסבלנות היא הדרך הקצרה ביותר כך לפחות הגנגי אומר תמיד

אני גם אשמח לדעת את התשובה.

איזו תשובה ומה היתה השאלה אין לי כוח לקרוא אז אנא בקצרה

דנית שלום ניתן להעזר בטפול דינמי או קוגניטיבי בהצלחה עמי

עברתי תאונת דרכים לפני יותר משנה (פגיעות ראש וכאלה), ומאז אני לא נרדם, ושום דבר לא כמו שהיה. הוזמנתי לאיזה יום אבחון בבי"ח למשוגעים(מה העניינים? מה אני צריך את זה?) ומה שאני חייב לדעת הוא אם קיים סיכוי שרשיון הנהיגה שלי ישלל בעקבות האבחון הטיפשי הזה? תודה מראש.

אני אשאל את סבתא שלי היום ואני יענה לך מה היא אמרה

לסבתא שלך יש גאלגלים תיפש חסר חיים

הביטחון האישי שלך לא חשוב יותר?

שלום האבחון נועד לסייע לך אתה יכול לפנות לבית לוינשטיין אם מפריעות לך הדעות הקדומות שלך על בתי חולים ל"משוגעים" לגבי שלילת רשיון - יתכן אין לי די ידע בהחלט מומלץ לנסות לטפול בעצמך בהצלחה עמי

שלום רב, אבי, בן 77, סובל מבעיות בכליות, וגם מסכרת, ומצוי בד"כ באיזון, תוך שמירת הדיאטה הנדרשת. בשבועיים האחרונים הוא סובל מחולשה, סחרחורות, חום והקאות מרובות. רופא המשפחה, שמאד מסייע, ערך בדיקות, ואין לו הסבר לתופעה העכשווית. וכעת אני מגיע ל"השערתי", וליתר דיוק - לשאלתי: מלפני כשבועיים, במקביל להתחלת ההקאות, החום, וכו' - התחיל אבי לקחת clonex 0.5 מ"ג, בין גלולה לשתיים ליום, לאחר שהתלונן על שינה לא נינוחה ומקוטעת וגם עצבנות כללית. לדבריו יש שיפור בעניינים הללו. בדף המידע שצמוד לתרופה מופיעה אזהרה על תקופת הסתגלות שכרוכה באפשרות של סחרחורות וחולשה, אבל לא מוזכרים הקאות וחום כתופעות לוואי. אשמח לעיצה בדבר המשך שימוש בתרופה, או מעבר למשהו אחר, ואולי לחומרים צמחיים-טבעיים שאמורים לסייע, ואינם נוגדים את הסיבוכים בכליות ובסכרת. ולבסוף שאלת סבתא: מה בדבר כוסית יין בבוקר, בצהריים ובערב? האם זה לא הכי פשוט והכי יעיל? חן חן על תשובתך בנו של האבא

לבן שלום הספור שלך מטריד אדם לא אמור לסבול מתופעות אילו ובגילו הם עלולים לגרום או לסמן הדרדדרות במצבו הגופני ו/או הנפשי קלונקס לא אמור לגרום חום והקאות בלבול בהחלט כן הצעתי פנה דחוף לרופא לערכית ברור גופני כולל בדיקות, הורדת מנון התרופות למינמום האפשרי לא ברור לי למה צריך דברים צמחיים ושמוש באלכוהול אינו פתרון לכלום (למעט ערך מונע אולי למחלות לב) בהצלחה עמי

-------------------------------------------------------------------------------- לכל המתלבטים בקשר לטיפול תרופתי, הנה דעתי. "מדע" הפסיכיאטריה הוא כיום מקביל ברמתו לרפואת אלילים. כאשר אתה מגיע לפסיכיאטר הוא לא יבדוק אותך כדי לברר מה הבעיה שלך, אין כיום בדיקות דם שעוזרות לאבחן את הסבירות של יעילות תרופות מסוגים שונים. הוא (הפסיכיאטר) כמעט תמיד ינחש (!) מה עלולה להיות הבעיה ולרשום תרופה אחר תרופה כאשר המעבר בין התרופות הוא או כאשר התרופה לא יעילה או שתופעות הלוואי חזקות מדי. מיותר לציין שקיימות הרבה יותר מ-50 תרופות שונות שאפשר לנסות. הפסיכיאטרים הופכים את הגוף שלך לשפן הניסויים שלהם/שלך. אספקט שני, התרופות עצמן הן תרופות תיאורטיות. נכון שהן לפעמים עובדות אבל כמעט תמיד מדובר במדע לא מדוייק. בכל מקום שתקרא עובדות "מדעיות" על תרופה יצויין משהו בסגנון "מאמינים ש...". כלומר, החוקרים שפיתחו את התרופה *מאמינים* שדכאון, חרדה ושאר המחלות נגרמות מחוסר איזון כזה או אחר בחומר כימי/הורמון כזה או אחר במוח וכדומה.אם הם לא בטוחים שימשיכו לחקור ! מה שהחוקרים לא דואגים לחקור (אלא בעזרת ניסויים מוגבלים שכן החברה בה הם עובדים צריכה לשווק את התרופה מה שיותר מהר כדי להרוויח כסף) הוא עד כמה התרופה בכלל יעילה ביחס ל: א. תרופות אחרות. ב. תופעות הלוואי כשתופעות הלוואי הן לפעמים דברים לא ידועים, מה שהצחיק אותי במיוחד - תופעת "לוואי" של כדור נגד דכאון - רמרון (remeron) - פגיעה במערכת החיסונית (!!) נשמע לכם הגיוני? לי ממש לא. נכון שהתופעה נדירה אבל הפסיכיאטר שלכם לא ידאג למדוד את יעילות המערכת החיסונית שלכם תקופתית, פשוט כי אי אפשר לעשות זאת. או במילים אחרות, תרופה עם סיכון רפואי. "על אחריותך"... יש עוד הרבה דברים שיכולתי לכתוב כנגד תרופות, כשהדבר היחידי בעדן הוא - שהן עוזרות לפעמים, שכן, אנשים רבים משתמשים בתרופות ומרגישים בעזרתן טוב יותר, או לפחות כך הם מדווחים. הפרש האחוזים בין אנשים בקבוצת המחקר שקיבלו את התרופה האמיתית ודיווחו על שיפור לבין אנשים שקיבלו תרופת-דמי (פלסיבו) לעיתים קרובות לא משכנע כלומר רבים מהאנשים שמדווחים על שיפור במצב רוח למעשה שיכנעו את עצמם שכך הדבר. לסיום, מנסיוני עם תרופה מאד נפוצה היו סרוקסט ( שהיא נחשבת גירסה משופרת של פרוזק, ותרופה אחרת, רמרון, גם היא נפוצה, אני יכול לומר שאמנם הייתה הפחתה מסויימת ברמת החרדה אבל עד מהרה התברר לי שבעצם, לא רק החרדה נעלמה, אלא גם החשק המיני, הרצון לעשות דברים שקודם לכן רציתי לעשותם או דברים שיקרו, ובאופן כללי הרגשה מאד חזקה של חוסר איכפתיות - פשוט לא היה איכפת לי ממה שקורה סביבי, לרבות אנשים ומצבים. ההודעה הזאת נועדה לכל מי שמתלבט האם להתחיל בטיפול תרופתי. השורה התחתונה וההמלצה שלי היא, זה יכול להועיל לכם, זה יכול לא להועיל וזה גם עלול להזיק ! לדעתי פסיכיאטריה תוכל להיות מדע רציני רק בעוד מספר רב של שנים כאשר המחקרים יהיו פחות תיאורטיים ויתנו כלים להתאמה אישית של תרופות, לדוגמה מדידת רמת הסרוטונין במוח לפני שרושמים תרופה שאמורה להעלות רמה זאת וכו'. טוב כתבתי יותר מדי , למטה תוכל לקרוא תגובות ביניהן תגובה של ורד טל למה מה שכתבתי לא נכון או לא מדוייק. להתראות.

אור מה קורה? האם העלית את הכתבה הזו מאחר ויש לך אכזבה מהאפקסור (מקווה שלא).

האת זה אתה שירד על בן אדם אחר שכתב הרבה

לא לא דווקא לא למה אתה שואל התחלת אם אפקסור ככה בשושו???

אור אם ככה... אז מה אני עושה עכשיו? ז"א אני מאובחנת כסובלת מדיכאון לא עובדת, בקושי הולכת ללימודים וגם זה בכוח, מתבודדת, בוכה ומייחלת להיות חולה. לא נראה לי שבקצב הזה יישארו לי עוד הרבה ימים לחיות. אז אם לא כדורים מה כן? הטיפול הפסיכולוגי לא מוציא אותי מהדיכאון שאני נמצאת בו! ואני כבר אובדת עיצות. יותר יותר אנשים מנסים לשכנע אותי לקחת כדורים, שזה ייעזור לי ושככה אני אצא מהמצב המחורבן שלי. ותדע לך, שאתה ורק אתה הוא הסיבה שעד היום לא לקחתי. אני קוראת את כל ההזהרות שלך ואני מתה מפחד(ואני אומרת את זה לזכותך, שלא תבין לא נכון..). אני לא יודעת מה לעשות כבר. בבקשה ,אני מבינה שאתה מאד כועס על הקטע התרופתי אבל תנסה להיות אובייקטיבי איתי לרגע ותגיד לי מה אתה חושב על המצב שתיארתי לך: לקחת או לקחת. זו השאלה. ליהי.

סליחה אבל אולי אני לא מובן חמודה את ההודעה הזו לא אני כתבתי רק העתקתי אני לא נגד כדורים...רק לסוג מסויים שגורם להתמכרות והם בכלל לחרדות יש לדכאון כדורים באמת טובים ממש ssri...ssnri ני אישית משתמש באפקסור כבר חודשיים ועזר לי פלאים צר לי אם בלבלתי אותך...או לא הובנתי כהלכה הכדורים שאני נגד הם בכלל כדורי הרגעה למינהם ממש הבנזאופינים תתקשרי אלי נשמה אני יבהיר לך- סליחה ואוהב אותך-"אור

שלום אור כדרכו מתבטא בלהט לטעמי פסיכיאטריה אינה מדע אלא חלק של רפואה שהיא ידע מצטבר על איך ניתן לסייע לאנשים הידע בפסיכיאטריה אינו שלם כמו ברפואה בכלל וגם בחיים בכלל (על אינסטלטורים, מוסכניקים, עורכי דין, פקידים, ראשי ממשלה מדענים והומאופטים אתם כן סומכים ??) ספק אם יהיה מושלם אי פעם שכן כל התקדמות מעלה שאלות נוספות פסיכיאטרים אמורים לתת את מיטב הידע הקיים ברשותם כולל הדגשת המגבלות של הידע והחסרונות של הטפול אם אינם עושים כך - לא בסדר אני מכל מקום האחרון לטעון שהטפול מושלם הידע מושלם או שבכוחי לסייע בכל מקרה יש לי רושם שלעתים קרובות קשה לאנשים לקבל מציאות זו והם ממשיכים לתבוע טפול מושלם לטעמי הבנה של מציאות זו, מקלה את ההתמודדות עמה ואת ההתיחסות לרופא / פסיכיאטר/ פסיכולוג אשמח לשמוע תגובות בברכת חג שמח עמי

כואב לי התחת מה לעשות?

שים קרח ותלחץ כל הלילה

מספיק עם השטויות. אם אתה רוצה לשאול שאלות כאלה זה לא המקום. זהו מדור רציני עם אנשי מקצוע. פשוט חבל . כנראה שיש לך עודף זמן, אז בעודף הזמן הזה אולי תלמד לעשות דברים קצת יותר מועילים מאשר לשאול שאלות "מהתחת" וסליחה על הביטי.

לפיטר צר לי על התשובות הלא רציניות שקיבלת בפורום. אני באמת מבין את הדיכאון שעובר עליך. למעשה הדיכאון שלך הינו תוצאת לוואי של השכל שלך. אדם שמדבר שטויות ועקב כך איננו מקובל בחברה , לא פלא שהוא נכנס לדיכאון. לפעמים יש מצבים שאנשים בלי שכל פתאום לזמן קצר מקבלים הארה במוח ואז הם רק תופשים את השטויות שהם מדברים ועקב כך נכנסים לדיכאון. אני מציע לך להמתין לרגע הארה כזו במוח , וכשהיא תגיע (והיא לבטח תגיע) מייד שים קוביות קרח על הראש במטרה להקפיא את המצב החיובי במוח. אני יודע שזה לא קל. גם אני לצערי עברתי את זה וכיום אני מסתובב עם חיתול מלא קוביות קרח על הראש. בכ"ז עם כל אי הנוחיות זה עדיף כי לפחות הצלחתי לצאת מהדיכאון. אני מאחל לך הצלחה. נ.ב - אני גם מציע לך לצום ביום כיפור. נראה שאתה זקוק גם לטיפול מאלוהים. אברהם

שלום רב !! אני סובל כ-שנתיים וחצי לערך מהתקפי חרדה ומטופל בסרוקסט. לאחרונה אני סובל מכאבי בטן חזקים (שקשה ללכת) שאלתי היא האם יכול להיות קשר בין שני הדברים ?? ושנית האם ישנו איזה שהוא טיפול שיכול להעלים את החרדות (כמו למשל הלייזר לעיניים) ואם כן איפה ניתן לעבור את הטיפול ומה עלותו בערך ?? בתודה מראש !!

מה הקשר??

גולשים יקרים, נכנסתי לדקה רק כדי לאחל לכולם מועדים לשמחה. קצת מוזר להתחבר דווקא עכשיו לרגש השמחה, בשל כל האירועים המדיניים והעולמיים, אבל כמו בשיר הידוע "מוכרחים להיות שמח"... אז, אני מקווה שכולם הכינו קישוטים יפים לסוכה (ולא גנבו לשכנים), שאתם מצויידים בארבעת המינים, ושכבר אכלתם סעודת חג בתוך הסוכה.... מועדים לשמחה, ושיהיה לכולם רק טוב! טלי פרידמן

את עסוקה או שאת יכולה להגיע מס' דקות לאיי סי קיו?

הכל בסדר? קצת נעלמת לנו ביומיים האחרונים. זה חסר. מקווה שהכל בסדר אצלך. ליהי.

ראיתי ת'אשכול שסתם ת'פורום, אבל אל תדאגי, "אור הוא שרברב לעניין והוא יוכל לסדר ת'עיניינים פה בצ'יק-צ'ק... נ.ב אני אוהבת אותך יעלי שלי, ואני מתגעגעת!! (ובטח שמת לב ששלחתי מייל לא?)

היי ג'קי גירל קיבלתי את המייל שלך אוהבת בחזרה ותמשיכי לכתוב לי יעל

אתם אוהבות אוהבות או סתם אוהבות אם אתן מבינות למה שאני מתכוונת

חג שמח נשמות טהורות. (((((-: יעל

המממממממממ חג שמח אבל מי את??? כבר שכחתי!!!! הגיל את יודעת

היי אור

הייייייייייייייי מה שלומכם רציתי לבקש הצעות לתעסוקה ליום יום כשמשעמם? יש לכם רעיונות מה הדרך הנכונה לפתור שעמום יום יומי? כשאין עבודה ? ואין מה לעשות ?

אם תרצי תעסוקה כדאי לך למצוא תחביב כמו פיסול ציור וכו' כך גם תהני גם תעבירי זמן ואולי גם כסף ומי יודע אולי אקנה דבר מה מקווה שתמצאי עיסוק דלית

לימדי כירולוגיה (תורת קריאת כף היד) . לא מדובר בניבוי עתידות אלא בבדיקת מידת הקשר והמיתאם בין צורת הקווים בכף היד לבין תכונות אופי וקווי אישיות. העיסוק מרתק. תורת כף היד היא מתורות העתיקות ביותר בעולם. ממצאים היסטוריים מצביעים על שימוש בכף היד של האדם ,כראי לנעשה בנפשו לפני כארבעת אלפים שנה ויותר. עדויות על כך נמצאו בספרות ההודית ,כאלפיים שנה לפני הספירה.בנוסף נמצאו ממצאים קדומים על כך במערות במדבר סהסר. שימוש ביכולת לאבחן את אופי האדם לפי כף היד היה אף בתקופות קדומות יותר,בתקופה של הציביליזציה הארית באסיה,אך אין לנו על עובדה זו מספיק עדויות. תורת כף היד התפתחה, צמחה וגגובשה בהודו. בתחילה יצרו ההודים תורה אשר שמה "סמדריקה" הדנה בכל הסימנים הנמצאים בגוף האדם,החל במצח וקווי הפנים וכלה בקווים בכפוץ הרגליים. בהמשך מחקרם הגיעו ההודים לאידיאה שחייב להיות קריטריון אבסלוטי על גופו של האדם שיצביע בברור על מסתרי אישיותו ונפשו. במשך הזמן הוכיחו ההודים ( על פי תפיסתם דאז ) שקריטריון מוחלט זה הינו כף היד של האדם. לתורת כף היד קראו בשם " הסטריקה ". באחד מבתי המקדש של כת הברהמינים בהודו ישנו ספר עתיק מאוד על תורת כף היד. ספר זה נשמר בקנאות רבה על ידי כהני מקדש. הספר עשוי מעור אדם,הוא ענק בגודלו וכתוב בדיו מיוחדת שהשתמרה עד עצם היום הזה.בספר זה מפורט במדויק כל סימן בכף היד,איך , מתי וכיצד סימן זה או אחר הוכח כנכון ומתאים להשערות שהחוקרים הניחו. מההודים הקדומים עבר הלימוד של תורת כף היד לסינים הקדומים,לטיבטים לפרסים למצרים ולבסוף ליוונים. במצרים העתיקה עסקו המצרים בתורת כף היד שהיתה חלק בילתי נפרד מחכמתם,כוחם והידע שצברו. גם בתנך, ניתן למצאו פסוקים המעידים ( לכאורה לפחות) על ידיעת תורת כף היד: באיוב לז' פסוק ז - "ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו" או במשלי ג' פסוק טז'-אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד". ביוון העתיקה העריצו את תורת כף היד כמה מהפילוסופים הדגולים של אותה תקופה,בהם אריסטו,פאריקלס ואחרים. הספניוס שלח לאלכסנדר הגדול ספר על תורת כף היד,כתוב באותיות זהב. הוא אף צירף הקדשה לספר זה,בזה הלשון: " לימוד הראוי לתשומת לב,מ וח נעלה וחוקר ". ההסטוריון היהודי,יוספוס פלאביוס ,כותב בדברי הימים שלו שהקיסר אוגוסטוס היה מומחה לקריאת כף היד. יום אחד הוםיע לפני אוגוסטוס אורח שהתחזה כבנו של הורדוס,אוגוסטוס חשד בו אך לא שאלו דבר וביקש רק להתבונן בכף היד שלו. לאחר הסתכלות חטופה,ראה אוגוסטוס שאין סימנים בכף היד של אדם זה המצביעים על קשר למלוכה וקבע מיד שאדם זה הינו נוכל ורמאי. עם חורבן האמפריה הרומית,אבדה גם תורת כף היד ונוצרו סביבה הרבה אמונות תפלות. לאחר זמן, אימצו לעצמם הצוענים חלקים מתורת זו והשתמשו בה לאבחון האישיות ולניבוי עתידות. הכנסיה הנוצרית גרמה נזק כבד להתפתחות ולשימוש בתורת כף היד. בתקופת שילטונה של הכנסיה הנוצרית וקיומה של האינקויזיתציה ,אסור היה לעסוק בכל לימוד אקולטי ותורות כמו אסטרולוגיה ותורת כף היד והיפנוזה נאסרו בתכלית האיסור. אנשים שעסקו בנושאים אלה,בגלוי או בהסתר הועלו על מוקד או עונו בצורה אכזרית ביותר על ידי הכנסיה. ככל הנראה, עובדה זו מנעה התפתחות תורות אלה ויישומן בתרבות המערבית ובתרבות אירופה,במשך מאות שנים,והיא שגרמה לזלזול ולעג מצד אנשים רבים כלפי האפשרות להשתמש בתורות אלה וליישמן. מצב זה הוליד דעות קדומות סביב תורות אלה וייחוסן לאמונות תפלות. מסורת זו מקשה אף בימנו על בני אדם רבים להתיחס לתורות אלה באופן אוביקטיבי על אף עדויות לתקפותם ( הכוונה למתאם בין תכונות אופי לבין צורות קווי כף היד צורת היד ופרמטרים נוספים). בנשת 1475 הודפס הספר הראשון כל תורת כף היד בשפה גרמנית. ספר זה הינו מן הספרים הראשונים שהודפסו בעולם לאחר המצאת הדפוס. בשנת 1490 הודפס ספר שני בנושא כף היד גם הוא בשפה גרמנית,ספרים אלה נמצאים כיום במוזאון הבריטי. במאה ה-15 וה-16 היתה תורת כף היד מושרשת מאוד באנגליה. הנרי השמיני הוציא חוק האוסר שימוש בתורה,אך ביתו המלכה אליזבת,קיבלה את השימוש בתורה כף היד והיא אף היתה מוכנה להעזר בה. עד המאה ה-18 היתה הכירולוגיה ענף ברפואה והיא אף נלמדה באוניברסיטאות של דרסדן,וינה ובאנגליה. עם התפתחות החשיה הראליונאלית והמדעים המדויקים בתחילת המאה ה-19 שקעה ההתענינות המחקרית בכירולוגיה באוניברסיטאות היכרולוג לואיס המון 1866-1936 נחשב ךכירולוג החשוב ביותר והמוכשר ביותר של הזמנים המודרנים.ערך עבודת מחקר של כארבעים שנה תוך כדי איסוף חומר וממצאים על האיפיונים השונים של כף היד,וגם על ידי פרסום ספרות מקצועיצ,רצינית, מפורטת ומהימנה. תחילה הוא ליקט חומר מפי צוענים ואנשים שעסקו בנושא באופו חובבני.אך במשך הזמן ביקר במוסדות שונים כגון בתי כלא,בתי מחה לעניים,מוסדות למפגרים,וחקר ממצאים בכף ידם של אנשים בכל מקומות האלה. בשלב מאוחר יותר החל לבחון כפות ידיהן של קבוצות חברתיות על פי מעמדות שונים ומקצועות שונים. הוא בחן קבוצות אנשים ובעלי מקצועות שונים כגון: כמרים,זמרים,שחקנים,נואמים,סופרים,רופאים,עורכי דין ןגגם סןגים שונים של פושעים. בחינת קבוצות אלה איפשרה לו לילמוד הרבה על מאפינים בכף היד לכשרונות,רמות אינטליגנציה,מוטיבציות, גישות שונות לחיים ונטיות חיוביות ושליליות. הנון ,נהג, לבדוק,לאמת ולחקור כל פרט הקשור בתורת כף היד כול ספרות שנכתה על ידי כירולוגים אחרים וכתב ששה ספרים בנושא הכירולוגיה והקפיד שכל עובדה המוםיעה בספריו תהיה מבוססת ומוכחת על יסוד מחקרין במשל ארבעין שנות םעילותו ככירולוג. את ספריו כתב בשפה פשוטה הירה ומובנת לכל. ספריו secretsof the hand guide to the hand palmistry for all you and your hand cheiro's complete palmistry מעניין ?? קשה להשיג ספרים אלה בארץ אך אולי תוכלי להשתתף בקורס כלשהו בתחום ותאמיני לי לא תשתעממי. בהצלחה אנונימי

הנה יש לך תעסוקה לכתוב באינטרנט. שזו תהיה הבעיה של כולם. לי לעומת זאת יש עודף תעסוקה. רוצה להתחלף איתך!!!

אולי תסתכלי על ויכוחי הצנרת וכך יעבור יום שלם ראי עמוד קודם

שלום רציתי לבקש עזרה עצה או כול דרך בה אפשר לדעת איך יוצאים מהבעייה. אני בת 19 ויש לי בעיות חברה מיאז שאני זוכרת את עצמי המון זמן את רוב שעות הפנאי שלי אנ מבלה לבד בחדרי הסגור תמיד מרגישה בודדה לא רצויה ודחוייה בעייתי פוגעת בי בחיי היום יום הכוונת מונע מימני לדבר כשמתחשק לי מונע מימני להתנהג בצורה הכי טבעית= כי אני מפחדת כמו תמיד שפתאום כתוצאה מהתנהגותי יתנהגו אליי מגעיל ושונה וידחו אותי. לא יודעת מה בעייתי בהתנהגותי= לא נראה לי שיש לי בעייה אבל זה מה שהכי נראה לי שזה הבעייה שבגללה......... כיום אני נערה בת 19 נראת לא רע אך מכול הבחינות זה לא מעודד אותי כלל המראה מקווה להתיחסות תודה

לדנית שלום רב !!! הרבה צעירים בגילך סובלים מהתחושות שאת מתארת. בחלוף הזמן , באמצעות סיוע מקצועי או בכוחות עצמם יוצאים מהמעגל של רגשות הלא נעמים שאת מתארת ופורצים את מחסות הבדידות. אכן המראה אינו כה חשוב. חשוב כיצד את תופסת את עצמך. העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא לפנות לטיפול .- טיפול מתאים לקשיים שאת מתארת. לדעתי טיפול מוצלח יכול לסייע לך לעבור שינוי בדימוי העצמי ובדימוי החברתי. במסגרתו תוכלי לרכוש בטחון עצמי ומיומנוית תקשורת שיעזרו לך להתגבר על ביישנותך ,סגירותך. אני ממליץ לך להתיעץ עם טלי פרידמן, יעצת בפורום הזה. איש מקצוע ענק ונשמה טובה. אני משוכנע שהיא תדע להפנות אותך לאיש מקצוע המתאים. אנונימי ( מתנצל שאני בוחר לא להזדהות ) 1

ניסית לדבר עם מישהו על בעייתך אם תצטרכי עזרה פני לפסיכולוג הקרוב

שלום, איני יודעת אם זהו הפורום הנכון לענות על שאלתי, אך אנסה בכל זאת. אני בת 16 וסובלת מאקנה בפנים. לפני זמן לא רב התחלתי לעבור טיפול, אומנם איני רואה תוצאות עדיין. השאלה שרציתי לשאול היא, כיצד אפשר להתמודד עם הבעייה בחיי היומיום? כוונתי היא, שאני סובלת מחוסר ביטחון עצמי, ועקב האקנה, הביטחון המועט שעוד היה לי צנח. קשה לי להסתובב ברחוב, בבית ספר ובכלל עם הרגשה של: "כולם מסתכלים עליי..", "לועגים לי..", "אני לא יפה.." וכו'. האם יש לכם הצעות כיצד אני יכולה להמודד עם הבעייה? אני יודעת שלפעמים הכל בראש שלי, ואולי לא כולם מסתכלים, אבל עכשיו נורא קשה לי להאמין בזה. בתודה על כל תגובה, רינה

רינה לדעתי יופי של בן אדם קשור לאיך שהוא רואה את עצמו ולאופן שבו הוא מקרין לאחרים שהוא יפה. במידה ואת רואה את עצמך יפה ובאותו אופן את מקרינה לסביבה מיופייך האחרים יראו אותך כיפה/נאה/מושכת וכך אם את מפרשת את המבטים שנועצים בך כרצון להסתכל על יופייך ורצון להביט בך מכיוון שיש סיבה להביט בך אז גם את תתחילי לקבל יותר את עצמך ולראות שאת נערה יפה מבחינה חיצונית ופנימית כאחת ואין לאף אחד זכות ללגלג עליך כי אין לו סיבה ואת היא זו שיכולה ללגלג עליו מאחר והוא זה שלא רואה את יופייך ותבונתך.

שרית, אני מודה לך מאוד על היחס ועל המילים היפות. זה עזר לי, אומנם לא בהרבה, אך בכל זאת. טוב לדעת שיש אנשים שאכפת להם. אני אנקוט בשיטתך. שוב, תודה, וחג שמח! ממני, רינה

שיהיה לכולם חג סוכות שמח החג האהוב עליי... מי יתן ושום דבר לא יעיב לכם על החג הזה.

חג שמח "נונאיים" ! התגעגעתי לשוחח איתך ועם חברי הפורום

קראתי את ההודעה שלך מאתמול בלילה.הייתי מאוד עייפה כשקראתי ולכן גם לא הייתי מאופסת כדי להגיב.ניסיתי להזכר אם חוויתי דבר דומה,אבל בשעה שכבר קראתי את ההודעה אתמול בלילה,ההסבר שלי לכל דבר היה "את עייפה"... גם אני פעם הרגשתי אפיסת כוחות וצניחה ארצה,שקיעה שאין בסופה חבטה אלא התמוטטות עדינה כזו והתמוססות...זה היה משהו שנבנה לאורך כל היום,באמת זה היה מחשיפה לאורך כל היום לנושא טראומטי שקשור למוות שליווה אותי אז,ושהגעתי הביתה והייתי עם עצמי,זה פשוט התפרץ החוצה והרגשתי שאני עומדת להתעלף. פשוט פתחתי את המחשב וכתבתי מייל לטלי.אח"כ שבדקתי את הטיוטה שנותרה לי (אחרי שהיא כבר הספיקה לענות) הסתבר לי שלא שמתי לב שאין פסיקים,אין נקודות,רק בלאגן בכתיבה ואולי בלאגן בחשיבה? אני לא יודעת אם היא זוכרת אבל גם היא התייחסה לזה כחרדה . אני לא אומר שהבנתי הכל. אבל יכולתי להעזר במייל של טלי וברעיונות שזרקה המטפלת שלי על מנת להבין מה זה,מדוע דוקא אז,מדוע דוקא התגובה הזו וכו'... בכל אופן,אתמול קראתי את ההודעה די ברפרוף,בסריקה.הייתי חצי רדומה ונכנסת לי לחלום.דוקא היו לך עיניים ואף ופה וכל מה שתארת שלא הרגשת.זה היה חלום מוזר.אני לא זוכרת כבר יותר מדי. אני יודעת שאת אוהבת יהודה פוליקר.אני לא יודעת לצטט שירים חדשים שלו.ודוקא שיר אחד של גלי עטרי נראה לי יותר מתאים לך עכשיו: "סוף העונה כל חלון מראה כבר את סוף העונה בלילות כאילו היא לא ישנה משהו עומד באוויר פרק נגמר כל הסימנים שהקיץ עבר יש לה הרגשה שהעצב מוכר שוב הגיע סתיו אל העיר ילדות גדולות בוכות עכשיו כל שנה בסתיו כל שנה בסתיו מחכות שכבר יפול כוכב כל שנה בסתיו מה יהיה עכשיו? כבר ממחר היא תהיה אחרת לבד זה מוזר היא אולי תבין שמדי מאוחר שום דבר חשוב לא קרה שוב עננים עוד מעט הגשם בינתיים שתיקה עוד מעט הקשת דממה ארוכה ילדות גדולות בוכות עכשיו כל שנה בסתיו כל שנה בסתיו מחכות שכבר יפול כוכב כל שנה בסתיו מה יהיה עכשיו מקווה שהכל בסדר איתך עכשיו, חג שמח אני.

חג שמייח לך אנג'ל יקירתי אני מחכה לחג הבא- חנוכה, חג האורות הוא האהוב עלי יצא לך לשבת היום בסוכה? לי לא לצערי אבל אני עם משפחתי וזה מה שחשוב מה שלומך? לא יצא לי לענות לאי-מייל שלך לדעתי אני צריכה לחזור להשתמש בהוטמייל לקשר עם חברים כי באי-מייל של העודה פשוט אין לי זמן לענות אני עושה עכשיו חודש בייביסיטר על לברדורית מקסימה ומאד נהנית אז חג שמייח כאמור

עם כל החג שמח הזה כבר יגמר החג לא חושבים?

אני בת 34 לאחר 5 שנים של גלולות עשיתי הפסקה ואז נכנסתי להריון בפנצ'ר. האמת היא שבהתחלה היתי בשוק אבל למחרת התאפסתי והחלטתי שאני רוצה את ההריון. הבעיה היא שבעלי לא מוכן לשמוע בשום אופן ורוצה שאעשה הפלה. הוא אומר שהוא לא מוכן מבחינה נפשית (יש לנו שני ילדים בני 7 ו 9 ) לעוד ילד ואולי הוא ירצה בעוד שנה שנתיים. אני לעומת זאת חושבת ששנה כבר לא תשנה כי אני בכל מקרה ארצה ילד שלישי . אני לא יודעת מה לעשות עוד כדי לשכנע אותו כי הוא לא מוכן להקשיב בשום אופן. אני מרגישה שאפילו שזו היתה טעות, בשבילי לעשות הפלה (ואולי נקודת ההשקפה שלי היא קצת פרמיטיבית) זה לרצוח תינוק. ומצד שני אני גם לא יכולה לעבור את ההריון הזה לבד כי צריך שניים לטנגו? מה אתה מיעצים לי לעשות? תודה

את זו שנושאת את התינוק בבטן אין לאף אחד זכות לכפות אלייך לעשות הפלה כנגד רצונך, נכון שמדובר בזוג תסבירי לו את המשמעות ושזה יכול לפגוע בתפקוד היום יומי שלך, תסבירי את הצורך הפתאומי בתינוק והרצון והפחד לאבד . כמו שהוא רוצה את רוצה! אין פה כובעה תחליטי שאת משאירה כי את חושבת שהזמן הוא נכון וכי בשביל עוד שנה אין סיבה לעשות הפלה . תסבירי לו שאת מעדיפה עכשיו מאשר לעוד כמה שנים שכמה שיותר צעיר כחה הסבלנות והכוח... תהיה חזקה מקווה לתשובה חיובית ולא ולא ולא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אל תעשי טעות לא לוותר אלא אם כן זו בחירתך.

לאחר הפלה לפעמים קשה להכנס להריון, בקיצור כיף לך שייה לך עוד ילד

אני בדעה שלך ( אני חילוני לגמרי) שהפלה היא פגיעה ביצור אנושי ( לא היתי קורא לזה רצח)שטרם נולד. חוקית, בעלך לא יכול להכריח אותך לבצע הפלה. יחד עם זאת עליך לשקול מה משמעות של הבאת ילד לעולם בניגוד לרצונו של בעלך. מה זה יעשה לבעלך, על היחסים הזוגיים ועל התיחסותו של בעלך לילד. אנונימי

ליאת תתיעצי בפורום גניקולוגיה לגבי השלכות ההפלה לסיכוני כניסתך להריון בעתיד ולגבי בעלך ממתי עושים הפלה כאשר נשואים? הוא יצטרך להתמודד עם העלות ועם אשה פגועה .

היי מה שלומך גם לך שהיה חג שמח וכייפי. קראתי את הודעתך וכן המון המון מלא פעמים כאשר אני הולכת לי בעיר אם אנשים שמסתכלים אני מרגישה מכוערת מרגישה פחות שווה מקנאה מאחרות פשוט לא מעריכה את מה שיש. לפי הרגשתי היופי לא משפיע אליי אבל לפי מבטי על אחרות כן.ואני נראת בסדר לא יודעת למה. וכן בימים אלה עצוב לי ובודדה המון אני פשוט כול היום לבד לבד לבד בחדרי וזה רע ומדכא ולפעמים עולות עדין המחשבות שאם אני עדין ישאר כמו תמיד בצבא לבד וירגיש שנואה ובודדה ולא רצויייה הרגשה איומה........ וזהו השעה בערך 10 מקווה שעוד נדבר היום ומה בהקשר לצאט? בואי נקבע שעה בדיוק כאן ואז נצא לצאט? רעיון נחמד? אוהבת אותך המון והמון תודוד נטעלי

גם לי משעמם בא לך לדבר?

אני אדם עצוב כי יש לי בעיה בחיים. אין לי יכולת רכיוז!! יש לי בעית רכוז וזה גורם לי לאבד את החיים שלי אני לא יכול לעבוד לא לשבת עם אנשים. פשוט אני כל הזמן חושב. לא תמיד על דברים שמדאגים אותי וכשאני יושב עם קבוצת אנשים פשוט אני לא קיים.אנשים מרחמים עלי אני לא יוכל להיות ברכוז.כל דברש אני עושה בלי רכוז בלי מחשבה וזה וזה כבר קיים כמה שנים מה הבעיה שלי אם יש למישהו או משהי מוסג? מה אני יכול לשלוט נסיתי לא הצלחתי

שלום רב, בעיות של קושי בריכוז או בקשב, אינן רק שלך. יש נסיון מצטבר טוב בסיוע. פנה לפסיכולוג שמתמחה בכך, ותן לעצמך סיכוי חדש. אם תרצה הפנייה, פנה אלי במייל האישי, בציון גיל, הסטוריה אישית קצרה, ומיקום בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שאלתי היא: איזה פלח באוכלוסיית הנשים צפוי לעבור דיכאון שלאחר לידה?

נשים שעברו לידה

שחר ומענה, הייתה כתבה במעריב על זה. ניסיתי למצוא אותה ולא הצלחתי. עדי

דכאון שלאחר לידה פוקד אמהות (ולעיתים גם אבות) לאחר לידת תינוק. נשים העשויות לעבור זאת הן אלו שיש להן בעיה בהסתגלויות מחדש של התפקודים ההורמונליים גם נשים אשר מאוכזבות לאחר הלידה ולאחר מאמץ וצפייה ממושכים. וייתכן שציפיותיה של האם החדשה לא כללו דווקא את ההיבטים התובעניים יותר, ולפעמים גם הקשים מנשוא, של הטיפול בתינוק ושל תלותו בה, המביאים לדכאון במקום לשמחה.ואפשר גם שהאשה חשה אובדן, געגועים לבן-הלןןיה הקבוע ברחמה, שהיה עתה ליישות נפרדת.

שלום רב, לפני כשלוש שנים עברתי התקף חרדה בפעם הראשונה. ההרגשה היתה סחרחורת כמו לפני איבוד הכרה ודופק מואץ. מהר מאוד המצב התדרדר עד לכדי דיכאון קל. שוחחתי עם פסיכולוגית והבנתי את הסיבה לכך ואף קיבלתי טיפול תרופתי לזמן קצר מפסיכיאטר. חזרתי לתפקוד נורמלי ולאורך חיים תקין. לאחרונה אני סובלת מדי פעם מדופק מהיר כתוצאה מפחדים מסוימים (כמו למשל פחד לא ברור בעקבות המצב במדינה). פחדים אלו הם חדשים ולא קשורים לסיבה שבעקבותיה החלו אצלי התקפי החרדה לפני כשלוש שנים. מאחר ואני בשליטה מלאה ולא מרגישה צורך בנטילת כדורים שונים שאלתי היא מה עושים כשמרגישים דופק מואץ? איך נרגעים? התופעה קורית לי בזמן שינה במיוחד אם ישנתי צהריים ואני לא עייפה במיוחד ואז שנתי קלה יותר וכל רעש קטן מעיר אותי בבהלה ולאחר מכן קשה לי להרגע ולחזור להרדם. תודה מראש.

שלום רב, תרגילי נשימה, מדיטציה, והקהיית חרדות - ניתנים ללמידה ע"י הדרכה לא ארוכה, וגם באמצעות ספרים לעזרה עצמית, והם בדיוק המתכון שמיועד לסייע לאנשים שרגישים מאד לחרדה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מייל

אינשם, נדחפתי לשנייה, רק להגיד לילה טוב. ואני עפה. עפתי. ביי.

עוד מייל

ליטוף ליטוף פירושו שמישהו מביט עליך בחיבה, מברך אותך לשלום מן החצר הסמוכה, מטלפו אליך רק לשם הנאה, כותב לך פתק, קורא לך בכיתה, כותב הערה אישית מתחת לציון שלך, נוקב בשמך, נוגע בכתפך, מספר למישהו אחר עליך ודואג לכך שתדע על קיום השיחה. ליטוף הוא כניסה למודעות הזולת. ליטוף הוא משהו שהילד שלנו מרגיש. רוב סוגי הליטוף מעניקים תחושה טובה. ליטוף מפיח מרץ, ושומר על רוח החיים שבאפנו. בשעת הלידה, לאחר המסע הארוך אל אור היום, ליטוף מבטיח לנו שהחיים בעולם החיצון יתנהלו כשורה. ליטוף העניק אז את החיים וגם עתה. לילה טוב אנונימי

אין מילים מקסים ונכון , אתה באמת מקסים . ויוי

תודה אנונימי

ההודעות שלך גם הן ליטוף. הלוואי וידעתי קצת יותר על האישיות שעומדת מאחוריי האנונימיות הזו.. סליחה על הסקרנות, ליהי.

היי לא אני עדיין לא ישן. את פה מה קורה?

אני פה. קראת את מה שכתבתי? אני לא כ"כ מרגישה טוב. לא יודעת מה יש לי. מה איתך?

ליהי התיחחסתי בעץ למטה (עישון מופרז)? ואם לא אז אין מקום להכנס ללחץ תלמדי לקבל מצבים פחות נעימים יותר באיזי (אם אפשר לומר). יצא לי לקרוא את הטראומה הקשה שהיתה לך- התאונה ויש לי מה לומר לך בעינין רוצה לשמוע?

עובר עלי משהו מפחיד. אין לי מושג מה זה. אני כבר מתה מעייפות, נכנסתי למיטה, הייתי בטוחה שתוך שניה אני נרדמת, אחרי די הרבה זמן שלא ישנתי, אבל לא. במקום להרדם, הרגשתי את עצמי מרחפת לרגע, מין מצב של שניה לפני התעלפות או שקיעה ? יכולתי לראות את עצמי, רק את הראש, בלי הגוף, בלי העיניים, בלי האף, בלי הפה, כמו בובת סמרטוטים שנפלו ממנה תוי הפנים, מחליקה, שוקעת, למקום לא ידוע. ואז שוב ריחפתי ? התעלפתי ? אין לי מושג. אחר כך נהיה לי קר והתכסיתי, ופתאום התחלתי להזיע למרות תחושת הקור, וכולי נוטפת מים, רועדת, כל השרירים מפרכסים. והנשימות חלשות ומתפספסות. בקושי מקלידה, אבל כנראה פוחדת מדי להישאר לבד. קרה לעוד מישהו ? זה עובר הרעד הזה ? הפרכוס ? או ששוקעים ככה וזהו ? נעלמים ? אפשר למות מזה ?

את לא לבד. את מרגישה טוב עכשיו? לא נשמע סימפטי במיוחד מה שעברת, אפילו קצת מפחיד . אני לא חושבת שנעלמים מזה, אולי רוצים להעלם אבל נשארים פה, כמה שזה מדכא לפעמים. לא תמותי מזה, את תתאוששי, אם לא עכשיו מתישהוא. בכל זאת, אולי כדאי לעשות בדיקות רפואיות, לשלול אפשרות של מחלה, ואם ישנה אז לטפל בה, לא להזניח. לא לזלזל. את מה שעובר עלייך את יכולה לחלוק איתנו. כשמרגישים מרוקנים , התחושה היא באמת כמו תותי סמרטוטי, מחליקים ושוקעים למקום לא ידוע, גם הנשימה נחלשת. אני כאן. ליהי.

לפי כל מה שתארת את חווית יציאה זמנית של הנשמה מהגוף - לא מתים מזה אבל עליך לדעת כמה דברים. קודם כל, כשאת נכנסת למיטה ועוצמת עיניים תדמייני לך שיוצאים מכפות רגלייך שורשים שמקבעים אותך לאדמה ושום דבר לא ירים אותך למעלה. פשוט תדמייני שהשורשים נכנסים לאדמה ושומרים שלא תזוזי. אני לא יודעת מה הסיבה למה שקרה לך אבל תנסי להסתכל על זה לא כעל משהוא מפחיד אלא על חוויה חדשה שאותה את יכולה לחקור. אם תעשי את השורשים תדמייני שיורד מלמעלה אור שמקיף אותך בתוך בועה ששומרת עליך ואם שוב תצליחי להרגיש את הריחוף ולכל מה שתארת מקודם תנסי לבחון את עצמך, תחפשי את "חוט הכסף" שמקשר בין הגוף לנשמה ופשות תהני מהריחוף. בכל מיקרה, אני לא יודעת עד כמה את קרובה (אם בכלל) למיסטיק או לקבלה, מה שקרה לך הוא דבר רגיל לגמרי , את יכולה לשלוט בזה בתנאי שתנטרלי את הפחד. אין לך מה לפחד. בנוסך, כדאי גם שתיישמי את העיצה של ליהי ותעשי בדיקות, רק כדי שתיהי שקטה שהכל בסדר. לילה טוב.

זה דבר די רגיל שקורה מידי פעם להרבה אנשים. אם זה חוזר לעתים קרובות, כדאי לקבל מפסיכיאטר תרופות. (לא, זה לא אומר שאת פסיכית. תקבלי תרופות נגד הבעיה הספציפית הזאת, ורק לתקופה קצובה).

את כבר לא חולה יותר?..(החום ירד?)

שלום לך האם זה קורה רק סביב הרדמות ? מצבים כאילו ייתכנו לאחר חווית טראומה בברכה עמי

ד"ר אבני, תודה על התשובה. כן, זה קורה רק לפני ההרדמות, ואולי אם נדייק לפני הנסיון להרדם, כי בחודש וחצי האחרונים לא ישנתי בכלל. ה"שינה" היחידה שאני זוכה לה, הם 10 דקות פה ושם, של מצב דמדומים, חצי ערות, חצי שינה, שמלווים אף הם בסיוטים ובחלומות קשים. שמתי לב גם שכתבת שזה מצב שיתכן לאחר שעוברים טראומה, וזה הדליק לי "נורה אדומה". לפני שנה וקצת אבי נפטר מול עיני בייסורים לאחר מחלה ארוכת שנים, ובשבועיים האחרונים למותו עברנו יסורי תופת בבית החולים יחד איתו שותפים לתהליך גסיסתו בעינויים קשים, מראות לא קלים עם המון דם, וכאב, וטיפולים קשים שלו, כשאני צופה מהצד. בחודש וקצת האחרונים הכל חזר לפני האזכרה ויום השנה למותו, כל המראות, כל הזכרונות, כל הקושי והכאב והיסורים והעינויים, ממש כאילו הייתי איתו בבית החולים מחדש, וזה ליווה אותי במשך ימים, לא רק בשינה, אלא גם באמצע היום, בעבודה, בנהיגה ובכלל. האם זאת יכולה להיות הטראומה שאתה מדבר עליה ? גם אם היא מאוחרת ? שנה אחרי מה שקרה ? האם התופעה הזאת חולפת מעצמה ? אני בטיפול פסיכולוגי ועובדת על הזכרונות ועל הטראומה ועל הקשיים, נתמכת ומוכלת בידי מטפלת מדהימה, ולא לוקחת כדורים, ולא נעזרת בפסיכיאטר, אבל לאחרונה בגלל כל הקשיים והכאב והחוויות חזרתי אחורה מבחינת ההתמודדות האישית שלי, חזרתי להפרעת אכילה שהיתה קיימת וכבר עברה לחלוטין, ואני מרגישה שאני מתפרקת ומאבדת שפיות, למרות שאני עדיין מצליחה לתפקד, שמבחינתי זה אומר לפחות לקום בבוקר וללכת לעבודה, שזה המינימום שאני מוצאת לו כוחות, במאמצים. האם גם זה חלק מהענין הטראומתי ומההתמודדות עם המוות של אבא והשנה למותו ? תודה מראש על התשובות, וחג סוכות שמח. צל חולף.

http://www.panic.up.co.il/

אחרי החגים אני מגיע לעוד פגישה במחלק המחשבים,כדי לתת את האישור שלי לצו מבית מישפט היו לי ספקות,אבל עכשיו אני נחוש..אני משער שיום-יומיים במעצר בית\בתחנה יעשו את שלהם

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=208740&t=207942

אור : ראה תשובה במקור אנונימי

אוקיי ...יש שם על הניאגרות זה הניאגרות הרגילות?? תפתח את המכסה העליון ותראה אם יש שם מצוף בצבע אדום בכל אופן הבעיה היא מהמצוף שלא סוגר מתי שהניאגרה מתמלאת אם אתה יכול להחליף את המצוף תפתר הבעיה מצוף עולה בסביבות 30 שח בכל חנות מפרקים את הצינורית את האום והמצוץ בחוץ

כתבתי לך אתמול על מה ששאלת , הדף הוא 421 . מקווה שתימצא היום אני קצת שקטה .

מצטער חמודה לא מוצא.... לא משנה נמשיך מכאן שאלתי שם מה עובר עלייך ?מה עברת?? למה הבן לוקח אפקסור ממה הוא סובל?? וכו דברי חופשי אל תחשבני

זהו זה שכתבתי שם את הכל .ויהיה קשה לי לחזור על זה עוד פעם . זה 2 דפים אחורה מפה בכותרת "ויוי שלי " או משהו דמה

היי זו נטעלי, מה שלומך? נכון, בקשר לשאלתי על הסטיגמות זה נכון....ש זה פשוט נשאר אצל אנשים? למשל הייתי בעיר ונתקלתי במשהי שהכרתי מהילדות עד התיכון וראיתי מין מבט מוזר כמו- היא הייתה אפס מי היא חושבת שהיא פתאום השתנתה בקטע של לצחוק אליי זה קורא לי המון המון המון זה נכון שאנשים נשאר אצלם סטיגמה למשל הייתי תמיד לבד ובודדה ולא מסומפטת האם זה לדעתך המשך מחשבתם? ובקשר להדגיש זמן לחברים- אין לי אני לבד חוץ מאחת . ובקשר לזה שאמרת על המראה- כן אני נראת טוב אפילו מאוד- רק שפשוט אין לי ארך לזה אני תמיד מכנאה באחרות כמה שלא חסר לי כלום ממש כלום.אני מרגישה מפוחדת כאשר אני הולכת וכאל מכוערת.אבל אני הפוך.בגלל זה תמיד הייתי שואלת אותך אם יופי משפיע לחיובי והאם אנשים מתיחסים אחרת ליופי מה דעתך קצת עצוב לי ורע לי לא ידוע למה גם הבדידות פתאום מקשה אליי אוהבת נטעלי

היי נטעלי! סטיגמות יכולות לפעמים להישאר אצל מי שהכיר אותך לפני הרבה שנים ולא פגש אותך מאז. אבל כאן את יכולה לעשות - והרבה! תוכיחי לאותם אנשים שלא מעריכים אותך - אם אכן זה כך (כי לפעמים זו עשויה להיות תחושה סובייקטיבית בלבד) - שהיום השתנית, שאת לא אותה ילדה מפוחדת שהיית לפני חמש או עשר שנים! את אומרת שאת נראית טוב - אז למה לא לנצל את זה? הופעה חיצונית בהחלט משפיעה. אני, לצערי, לא נראית מי-יודע-מה, וזה בהחלט מפריע לי, ואני צריכה להתאמץ כפליים כדי להוכיח שאני שווה משהו, שגם אם הפרצוף והגוף שלי לא משהו מיוחד, זה לא אומר שגם הראש שלי לא שווה. ואת יודעת, במשך הרבה שנים זה לא היה קל - כי לא הייתי בטוחה לא רק במראה החיצוני שלי, אלא גם בראש שלי. חשבתי את עצמי פשוט לאפס גמור, וגם היום אני יודעת שאין לי שום כישרון בשום תחום ספציפי, ובעצם - אין לי מה להציע! אבל יחד עם כל זה, אני משתדלת לא להיכנע. אני לא יפה? או קיי. אז גם עם הנתונים המוגבלים שלי אני יכולה לעשות משהו - למשל לשנות תסרוקת, להתאפר, להקפיד על הלבוש וכולי. אני לא מי יודע מה חכמה ומוכשרת? או קיי. אבל יש לי עבודה טובה, שלפחות בה אני מצליחה, ויש לי בכל זאת פירור, לא יותר - אבל פירור של ניסיון חיים - ואיתו אני מופיעה בפני העולם, ובו אני משתמשת. ולאט לאט אני באמת זוכה יותר ויותר להערכה - גם בעבודה, גם בין החברים וגם במשפחה. וזה מה שצריך להנחות אותך, נטעלי: ראשית כל - להכניס לעצמך שמה שלא יהיה - תמיד יש לך מה להציע. ואני מבטיחה לך שתקטפי את הפירות, אפילו מבלי שתרגישי איך ומתי! ובקשר לבדידות - תזכרי שאת לא לבד! יש לך אותי (ואגב, מה עם הצ'אט או המייל?) - וקרוב לוודאי עוד אנשים כאן בפורום שמבינים אותך ומוכנים ברצון להקשיב ולתמוך. שיהיה לך חג שמח וכייפי! באהבה! אחת

אני נשואה עם שלושה ילדים, בת גדולה (כיתה יב) ושני בנים קטנים. יש לי בעל כבר 20 שנה... אפשר להגיד שאני נשואה באושר אבל שוב, זה תלוי בתקופה. בערך פעמיים בשנה יש לנו מריבה על שטות שנמשכת כמה ימים בהם בעלי עושה "ברוגז" . אני מטבעי שונאת מריבות ומתיחויות, גם לא שומרת טינה וכפי שמתעצבנת מהר גם נרגעת ולא חשוב כלל אם אני הצעד הצודק, אין לי בעיה ליזום את ההיתפיסות. במריבות הקודמות תמיד בכיתי והפצרתי, עד שבעלי שב לדבר איתי והחיים זרמו כרגיל. בערב כיפור היתה לנו מריבה. הוא יצא לבית הכנסת מבלי להגיד לנו (לי ולביתי - היא פשוט היתה לצידי בויכוח) גמר חתימה טובה וכל הכיפור לא התייחס אלינו. מאז הוא שומר על שטיקה רק לפעמים כשהבת שלי עושה משהוא שלא מוצא חן בעיניו הוא צורח עליה ומעליב אותה. מעבר לזה, אנחנו לא קיימות.... לא יושב לאכול איתנו, לא מבקש כלום וכשהבנים שאלו אותו למה הוא לא מתייחס לאמא ולאחותם הוא ענה להם ש"הן לא מעניינות" אותו. רק לפני שבוע, אמר לי כמה שהוא מודה לאלוהים על משפחתו... עברנו יחד כ"כ הרבה, עכשיו אנחנו בתקופה קשה מאוד מבחינת עבודה וכלכלה ולא מספיק כל הצרות, עכשיו הוא גם לא מדבר איתי. זה כואב, זה מתסכל ואני עומדת פשוט להתפוצץ !!!! אני לא מסוגלת להבין אותו ואני לא מבינה למה היחס כזה גם כלפי הבת שלנו????? מה בסך הכל עשינו??? הוריו וחברים שיודעים את הסיפור מנסים לדבר איתו ולהבין מה קרה אבל הוא לא מוכן לדבר על זה עם אף אחד. אני פונה אליו, הוא פשוט מתעלם. חשבתי לעשות מעשה דרסטי כגון לעזוב את הבית אבל אני לא מסוגלת להשאיר את הבנים ואני פוחדת שהוא יעליב את הבת שלנו כ"כ שהיא פשוט תעזוב את הבית..... אם הוא היה בעל רע, לא היה לי מה להפסיד אבל בדרך כלל הוא בעל טוב ואבא טוב. תעזרו לי עם עיצה, מישהוא מכם כבר היה במצב כזה? האם מישהוא מכם מסוגל להבין אותו? מה אני צריכה לעשות? אני משתגעת מהמצב הזה ומאווירת המתח שיש בבית..... בבקשה, תכתבו מה אתם חושבים ומה עלי לעשות.............

אין לי חשק ללכת הביתה, אני לא ישנה כמו שצריך, מתעוררת מוקדם ומסתובבת במיטה מבלי שיהיה לי כוח לקום, אני מתה לחיבוק, למילה טובה, אני כ"כ בסדר בהכל, גם הוא אומר את זה תמיד, אז למה????? למה הברוגז התינוקי והמעצבן הזה?????? תעזרו לי להבין, בבקשה ......!!!!!!!

לעצובה שלום רב, אולי עדיף שתלכו ליועץ נישואין ואז גם את וגם בעלך תבררו את נקודות המחלוקת ביניכם? עדי

.

מחשבות של חורף מלטפות את נשמתי אולי עכשיו הזמן לפתוח את כל מה שסגור אצלי מישהו אמר לי שעדיף לחיות נמוך אז אין לאן ליפול ובכלל בשמיים די עצוב ושום דבר לא כיף יותר לו רק יכולתי לוותר ולהפסיק לרצות הכל לחלום על מישהו אחר כוכבים של לילה מקשטים את מיטתי עכשיו אני צריכה לנשום למצוא לעצמי מנוחתי מישהו אמר לי שהוא לא יכול לבוא עכשיו הוא לא רוצה לזרוע מבוכה הוא לא רוצה לכאוב היו לי כוונות טובות היו לי גם כוונות רעות לאן אתה הולך? אולי כדאי שתפסיק לאהוב אותי אני בכלל לא מי שאתה רוצה שאהיה סתם, שיר(של דנה ברגר) שמשקף אותי עכשיו כל כך טוב, ורציתי לחלוק אותו אתכם..

זר של פרחים וירטואלי

ליהי יקרה אני מקווה שאת מרגישה הרבה יותר טוב ממה שהשיר היתכוון שמחתי שזה סתם שיר ולא אמת מצבך , או הלך רוחך , למרות שאת מיזדהה ורוצה לחלוק את אותה הרגשה איתנו . את יודעת ,,,אם תשירי אותו בקול , מבלי להיתיחס למילים תרגישי שמחה בלב ! כמו כל אדם שפוצח בשיר , ונפשו עליצה . אני היתי עושה זאת פעם , ןזה עזר היום אני מרגישה היתרוממות וכיף מסוים ,( אההה לא צריך להגזים ) משמיעת יצירו ת מוצארט או וורדי וזה מ_ה_נ_ה . המילים מקבעות לנו את הצער והמנגינה מוציאה אותו . שלך באהבה סוחפת ובמנגינה ,,,,,,,,,,,,,,,,, השירים שאת שולחת הם באמת מיוחדים , כמוך ! ויוי

האם ייטב על אדם הסובל מסיוטים בשנתו ,לדבר ולחשוב על סיוטיו או שאולי עדיף לו לנסות ולהדחיק את חלומותיו?

עדלה, את שואלת שאלה כללית מידי, אולי את יכולה לפרט? כללית, אני חושבת שעדיף לדבר. עדי

לפני כמה ימים, בזמן פעולה שגרתית, תקפה אותי פתאום בהלה נוראית. הייתי לבד, חשבתי מחשבה פילוסופית לחלוטין, לא זיכרון, לא טראומה, לא שום דבר, אבל פתאום זה פשוט התחיל, מין כאילו להשאב בבת אחת לתוך ואקום והמוח לא חושב בכלל, עד שהייתי חייבת להסתובב ולדבר אל עצמי ולהגיד לעצמי: תירגעי תירגעי, וזה לא עבר עד שהתקשרתי לחבר שלי ושמעתי את הקול שלו וגם זה בגלל שאמרתי לעצמי לפני שכשאני אשמע אותו אהיה חייבת להירגע. לא יודעת מה זה ואיך להסביר, פשוט מין פחד כזה, לא כאילו אין דם בראש, לא משהו שדומה לטרום התעלפות, שום דבר כזה, פשוט פאניקה. מה זה יכול להיות, לעזאזל?!

בהודעה המקורית, כמובן.

הולי הובי שלום יתכן מאד שמדובר בהתקף פניקה ביחוד אם נלוו גם סמנים גופנים כגון דפיקות לב, הזעה, לחץ בחזה קוצר נשימה וכו' בברכה עמי

http://www.nefesh.co.il/panic.html

מי סובל מהפרעת אימה? ניתן לאתר שני שלבים בדרך לפיתוח הפרעת אימה כרונית. כל הפרעת אימה כרונית מתחילה בהתקף אימה בודד. בד"כ להתקף ראשון זה סיבה ברורה. למשל, בהלה בזמן מלחמה, תאונת דרכים או פריצה של גנבים הביתה. ההתקף עלול להתרחש גם בגלל סיבות גופניות כגון הרעלת חשיש או פעילות יתר של בלוטת התריס. אפשרות אחרת היא התקף שמתחיל ללא סיבה ברורה. בכל מקרה, למרות שההתקף בא לידי ביטוי בעיקר בתחושות גופניות, הסיבות להתפתחותו הן פסיכולוגיות - נפשיות. אנשים שאחד מהוריהם סבל או סובל מהפרעת אימה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעה דומה בעצמם. בד"כ התקף האימה נמשך שניות עד דקות בלבד, אך עלול להמשך גם שעות וימים. לעומת התקף אימה בודד, הפרעת האימה מאופיינת או בתדירות גבוהה של התקפים ו/או בתחושת פחד מתמשכת מפני התקף האימה הבא. תחושה זו מכונה הפחד מפני הפחד: מאיר א., בן שלושים, התחיל לפני כחצי שנה לחיות בתחושה מתמשכת של פחד. עד אז, מאיר היה גבר נורמלי, בריא ומצליח. הוא עבד בתור מנהל בחברה גדולה, והצליח תוך זמן קצר להתקדם ולעלות בסולם הדרגות. היה לו מעגל חברים רחב, והוא אהב לבלות במסיבות ודיסקוטקים. תמיד היה איש אקטיבי, עצמאי, מלא שימחת חיים ואופטימיות. אחד הזיכרונות הקשים ביותר של מאיר הוא זיכרון מלפני ארבע שנים, לאחר שהתנסה בפעם הראשונה בחייו בעישון חשיש. העישון הכניס אז את מאיר להתקף אימה: הוא חש דפיקות לב מואצות, סחרחורת, פיק ברכיים. במהלך אותן שעות הוא האמין שהוא עומד להשתגע. ברגעים מסוימים הוא חש תחושת זרות מוזרה, כאילו הוא מרחף או יוצא מתוך גופו. אחרי כמה שעות, בין השאר הודות לעזרה של חבריו, השתפרה הרגשתו, וכעבור ימים מספר התחושות נעלמו לגמרי. מאז, סירב מאיר לנסות ולעשן שוב. שלוש וחצי שנים אחכ, בזמן שנהג במכוניתו, שבו התחושות הקשות, ללא אזהרה מוקדמת. במהלך הנסיעה מעבודתו הוא החל לחוש שוב את דפיקות הלב, את הזיעה הקרה, הרעד. הפעם, הוא היה בטוח, משהו איום ונורא עומד לקרות. אולי זוהי התקפת לב? חנק? סרטן? מרגע לרגע חש מאיר שהוא מאבד שליטה. הוא עצר את המכונית. את המשך הדרך הביתה הוא עשה במונית, עדיין רועד. התקפת האימה אמנם עברה כעבור כמה שעות, אך השפעותיה נשארו גם ימים ושבועות אחכ. מאיר החל לפחד מפני ההתקף הבא. הוא החל לעצב את חייו בהתאם לתכתיבי הפחדים שלו. כל הזמן ממשיכה להעסיק אותו המחשבה המאיימת שההתקף עלול לחזור שוב. כל בוקר מתעורר מאיר עם תחושת בחילה קשה, ומחשבה אחת, מטרידה: מה יהיה אם אקבל שוב התקף? הוא מתחיל לקום בבוקר מוקדם. מנסה ככל האפשר להתרחץ, להתלבש ולאכול לאט. כל פעילות גופנית, כך חשב, עלולה להגביר את דפיקות הלב, ולגרור התקף נוסף. הוא שב ואומר לעצמו: אם יהיה פקק תנועה, איך אוכל לברוח משם? מי יציל אותי? לכן, הוא משתדל לצאת בבקרים בחמש וחצי או שש, כדי להימנע מסכנות הפקקים. הוא מפחד לקבל התקף במהלך אירוע חברתי: מה יקרה אם יראו אותי מאבד שליטה? רועד? מה יחשבו עלי? מה יגידו עלי מאחורי הגב? לכן, הוא מפסיק להיפגש עם חברים, ממעט לצאת מהבית. בבית, הוא חושש להישאר לבד, מאוים מהמחשבה שיקבל התקף ולא יהיה אף אחד שיוכל להזעיק אמבולנס. זה היה כל כך לא הגיוני שאפילו נוכחות בנו, התינוק, בן השנה מרגיעה אותו. אותו הדבר קרה כשלא יכול היה לצאת למכולת לבד, אבל אם לקח את הכלב הפחד נעלם. היה ברור לו שהם לא יוכלו לעזור, אבל למרות זאת הרגיעו אותו. הוא חשש מכל מאמץ גופני, פחד שזה יגרור התקף. לא רק שהוא מסרב לצאת לטיולים, אפילו במדרגות הוא לא מסכים לעלות. הפחדים מגבילים את חייו יותר ויותר. הוא חדל ללכת לאספות הורים בבית הספר, כי בבתי ספר יש לטפס במדרגות. הוא מפסיק לצאת מחוץ לעיר, ולכן מפסיד פגישות עבודה וקליינטים חשובים. דברים שפעם שימחו אותו, הופכים למפחידים: מסיבות, טיולים בחול, ארוחות במסעדה. אם הלך, קודם חיפש פתחי מילוט ורק אחר כך התיישב. לעיתים קרובות יצא באמצע בתוענה זו או אחרת.הוא מוותר על מטרות שהציב לעצמו, אתגרים ומטלות. מול עיניו עומדת רק מטרה אחת: למנוע חזרה של התקף האימה. מאיר חש שחייו נהרסים. הוא כבר לא אדם, אלא יצור אומלל, תלותי, חלש. כל בוקר נפתח באימה קרה מפני התקף נוסף. כל ערב מסתיים בתחושת הקלה עצומה על שלא ארע התקף, ובתחושת חרדה, עצומה אף יותר, מפני היום הבא.

www.panic.up.co.il בהצלחה.

האם תרופה זו יעילה כנגד הפרעות חרדה? יש לציין כי איני סובלת מדיכאון.

ענת שלום לא ברורה לי השאלה האם תרופה זו נרשמה לך ע"י רופא ? בברכה עמי

אני נוטלת מזה שנתיים קלונקס כי אני לא נרדמת בלילות.. אני מטופלת גם ע"י הומאופאת שסידר שלא יהיו לי דפיקות לב. אולם כשאני לוקחת קלונקס אמנם אני נרגעת אך מתעוררת בבוקר עם דפיקות לב ובמצב די מדוכא. האם יש תרופה הניתנת לשינה ובוקר לקום במצב רוח טוב ועם תיאבון? הרופאה שלי לא רוצה להמשיך איתי בתרופות כי היא רואה שיש לי תופעות לואי ואני לא מתמידה והיא ומעדיפה שיחות. לי נמאס לסבול אני חייבת לצאת מהמצב הגרוע שנקלעתי אליו כמה שיותר מהר.

ד"ר אבני, האם באמת יש כדורי שינה שאפשר לבקש מרופא המשפחה, בלי ללכת לפסיכיאטר, שאינם ממכרים ולא גורמים לתלות ? כדורים שאפשר לקחת לכמה ימים, רק כדי ל"הרגיל" את הגוף מחדש לישון, ולתת לו קצת מנוחה. נראה לי שלא ישנתי כבר במשך 4 שבועות בערך, חוץ מ- 10 דקות פה ושם, ואני כל כך עיפה, ולא מצליחה להרדם. הימים כל כך ארוכים, והלילות הללו מתישים כל כך. המלצה ? תודה מראש.

כל תרופות המירשם להרגעה ולשינה שייכות למשפחת הבנזודיאזפינים שיכולים לגרום לתלות, אין הכרח בפסיכיאטר- כל רופא כללי/משפחה אמור לדעת לטפל תרופתית בבעיות כנ"ל ועפ"י הצורך גם לשלוח לבדיקה במעבדת שינה. אם מדובר בבעיה יותר נרחבת אז יש צורך לפנות למומחה (פסיכיאטר) לבדיקה וטיפול מסודר.

רינת שלום אני לא ממש מאמין בכדורי שינה אלא במקרים מוגדרים אם אינך ישנה תקופה רצופה האם יתכן שאת מוטרדת, מדוכאת, קשה לך ? אם כן תרופות שינה אינן הפתרון אלא בחינה של המצב עם עזרה מקצועית או לא כנ"ל לגבי תרופות בהצלחה עמי

רונית שלום זה דוגמה מדוע קלונקס ודומתיה היא תרופה גרועה בהרבה מקרים שכן גם אם היא מעילה רגעית לטווח ארוך אין בה תועלת וקשה להפסיק אנא פני לאבחון יתכן מאד ששוה לך נסיון טפול בפרוזק ותרופות דומות לו וכן שלקילת הערבות שיחתית אבל שוב לאחר אבחון בהצלחה עמי

היי טלי או כל מי שקורא את המכתב הזה. מקודם ביקרתי את החבר שלי בבית החולים. אחרי כל כך הרבה זמן שהוא מאושפז שם פשוט לא יכולתי יותר. הרגשתי שאני נשברת להרבה חתיכות קטנות. הוא הלך שנייה לדבר עם איזה כוח עליון מסתורי (ובלתי קיים, לדעתי) ואני פשוט ישבתי במרפסת והתחלתי לבכות כמו אני לא יודעת מה. הרגשתי כל כך חלשה וכל כך התביישתי בעצמי. ההורים שלו כל הזמן מחלקים לי פקודות- תעשי ככה תגידי ככה אל תבואי כן תבואי- נשבר לי מהם כבר!!! אני יודעת בדיוק איך לדבר איתו ואיך להתמודד. לא יודעת למה הזכרתי אותם. הם בכלל לא היו שם. הפעם פשוט לא יכולתי לסבול את זה יותר. כשהוא חזר הוא התחיל לשאול אותי מה שלומי, ואם יש לי צרות- למעשה, אין לי שום צרות כי מרגע שהוא התאשפז שכחתי אותן, הוא נהייה הבעייה הכי גדולה שלי. אבל מן הסתם אני לא אגיד לו את זה. הפעם פשוט לא יכולתי יותר ואמרתי לו בפנים. ואז הוא אמר לי שאם זה חשוב לי אז הוא יכול להשתחרר כי הוא התאשפז מרצון והייתי ממש צריכה לשכנע אותו שיישאר במחלקה. אני יודעת שזה לא בגללי אבל פתאום הוא נהייה כל כך ממורמר על הבית חולים. אחר כך רציתי לשחק איתו פינג פונג שולחן, ולא נתנו לנו כי אנשים טענו שזה מפריע להם. אז התחלתי כמו מטומטמת להתווכח איתם, והם התחילו לצעוק עליי, ממש רבנו. ואז הוא נלחץ והתחיל לצרוח עליהם- אתם רואים מה עשיתם!!!!!!!!!1 בני זונות, אתם אגואיסטים, תראו מה עשיתם לחברה שלי!!!!!!!!!!!! ממש התחיל להשתולל ואפילו שהוא נרגע בסוף זה עשה לי ייסורי מצפון על זה שאני לא שולטת בעצמי לידו, ואני יודעת שהוא עצבני עכשיו!!! והדבר הכי גרוע זה שבהתחלה אמרו לי שהוא יהיה מאושפז רק לשבועיים שלושה- שעברו לאט כמו סיוט. ואני מתכוונת לזה. עכשיו אמרו לי שהוא יהיה מאושפז לפחות חמישה שישה חודשים. זה פשוט ייאש אותי. אני לא יודעת מה לעשות. אני מצטערת על המכתיו הארוך והמתיש הזה. אתם לא חייבים לקרוא. אני מרגישה שאני פשוט מוציאה את התסכולים שלי מהאשפוז שלו- עליו, בדרך מסויימת. אני צינית כלפיו, וכאלה. אני מרגישה שקשרו אותי. ביי לולה. נ.ב- אם מישהו לא מבין- יש איזכורים לזה בדפים קודמים.

כדאי שתבקשי לשוחח עם מטפליו על מצבו על מנת שתדעי היכן את עומדת , כיצד יש להתנהג איתו ובחברתו. ואם בעתיד הוא לא יסכן את הסובבים אותו.

שלום, מאז ההתקפה על בנייני התאומים, כל לילה יש לי חלומות נוראיים. יש לציין שלא עברתי אף ארוע טרור בחיי (טפו-טפו), אבל החלומות פשוט נוראיים ומוחשיים. עד כמה זה טבעי או לפחות מתי להתחיל לדאוג? מחכה לתגובה, בובי.

לצערנו בארץ יש מראות מזעזעים, ואת חלקי הגופות רואים בברור בכל תעוד טלויזיוני. כאן הפחד מוחשי עוד יותר. אז מדוע להכנס לחרדות רק ממה שקורה בארה"ב? כיצד מתמודדים אם הפחד היום-יומי?

בובי שלום רב, סיוטים והגברה של החרדה סביב פיגועים/אירוע חבלני עלו אצל רבים בישראל, בעיקר בשל היותנו "למודי פיגועים" בתקופה האחרונה, והן בשל הקשר ישראל-ארה"ב הידוע. להערכתי כל זמן שמדובר בקושי אשר אינו פוגע בתפקוד היומיומי או מאידך גורם להפרעות אחרות (אכילה, שינה וכו') אפשר להתייחס לזה כתהליך טבעי שנוצר בעקבות הטראומה. במידה ותתרחש פגיעה בתפקודים היומיומיים, יש להתייעץ באיש מקצוע. בברכה, טלי פרידמן

אני לומדת במוסד לימודים כלשהו. בקבוצתנו לומדת בחורה שבכל פעם שמישהו מעיר לה משהו היא מגיבה בתוקפנות ואגרסיביות. היא בעיקר ניטפלה לאחד המורים בטענה שהוא "מחפש אותה". פעם לאחר הערה קטנה ועדינה שלו היא הגיעה למצב של היסטריה. במצב של מיגננה תמיד מזהירה שמסתתרים מאחוריה אנשים גדולים וכדאי להזהר ממנה. גיליתי שלאחר שהיא מתוכחת היא מסוגלת להסתתר על מנת לשמוע אם מדברים עליה. האם התנהגות זאת עלולה להיות סממן למחלת הרדיפה? כיצד יש לנהוג עם אותה אחת, כדי להמנע מצרות איתה. אודה להתיחסותכם.

שלום רב, כניסה ללימודים גבוהים היא כיף, וגם גאווה לרובם, אבל לחץ לחלקם - של הסטודנטים. אפשר להתעלם מאותה בחורה, ואז לתת לסיטואציה להיות פחות רווית מתח, ויתכן וההתעלמות המכוונת מהמשך התעניינות - תסייע להפיג את המתח. אפשר, במידת הרגישות הראויה, להציע שתתיעץ עם שירותי העזר הפסיכולוגיים שישנם במוסד, כדי לחפש יחד עיצה להקלת תחושת חוסר ההוגנות מאותו מרצה ומהאחרים שמגיבים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

במקרה זה אני חוששת יותר למורה, יש לי הרגשה שהוא לא יודע כיצד להתמודד עם אותה אחת, חבל לי עליו משום שמדובר במי שמעניק יחס הוגן ומתחשב, בקיצור דוגמא לרבים. אותה תלמידה התפרצה בנוכחותי בשעה שהוא ניסה להסביר לה במה שגתה בדרך העדינה ביותר אולם , היא פצחה בצרחות היסטריות שהרעידו גם אותי. דרך אגב, להציע לה עזרה נפשית לא בה בחשבון, אין אפשרות לשוחח איתה, בקבוצה תופסים ממנה מרחק (למזלנו למדנו איתה בקורס אחד בלבד). אודה להתיחסותך.

היה רצוי לדעת מהי התיחסות ו של הפסיכיאטר, יתכן מהנאמר שמדובר בחולת מחלת הרדיפה.

היי התגעגעתי מה איתך? היום סיימתי לעבוד סופי יש לי עוד חודשיים לגיוס מלא זמן! מה אני יעשה בו איניני יודעת. מה שלומך אייך עבר הצום? אצלי בסדר גמור.......רק בדקה התשעים ל6 הרעב התחיל. זהו, יתחלתי לקבל דברים שמי שאני זו אני. אני בן אדם רגיל. אני חייבת לספר לך משהו בצאט מתאי?נתכתב? אוהבת.....

מדוע בינתיים אתן לא משתמשות בדוא האלקטרוני? ואז תוכלו לכתוב יותר ולהתיחס באופן איש י

מבחינתי הצעתך בהחלט מתקבלת - ראה את תשובתי לנטעלי. על על פנים תודה! אחת

היי נטעלי! את יכולה לכתוב לי לאיי סי קיו - המספר שלי הוא: 68540410 ויש לי שם כינוי נורא מצחיק...(-: ואם אין לך איי סי קיו, את יכולה לכתוב לי למייל - העצה של גלעד (ראי את ההודעה הבאה) היא בהחלט במקומה! (את הכתובת שלי תראי בהודעה - את בטח יודעת את זה). לצערי אני לא תמיד יודעת מראש מתי אהיה כאן - אבל זה בדרך כלל בשעות הערב המאוחרות - מ-10:00 והלאה. את יכולה תמיד להשאיר הודעה ואני בודקת הודעות יום יום ועונה הכי מהר שרק אפשר! ובקשר לצום - אז אני אגיד לך את האמת - ובתקווה לא לפגוע באף אחד - אבל אני בעד דמוקרטיה - אני אדם חילוני לחלוטין ולכן אני לא צמה. ומחוץ לזה - אני שמחה שאת מתחילה לקבל את עצמך כמו שאת. זהו צעד עצום לעניות דעתי! קודם כל - אני לא חושבת שיש לך במה להתבייש. את אומרת שאת נראית טוב, וחוץ מזה יש לך מודעות עצמית מאוד גבוהה - את מכירה בקשיים שלך ובצורך שלך להתגבר עליהם, ולפחות בעיני - זוהי תכונה אדירה שלא כל אחד התברך בה. העולם שלנו שורץ אפסים שחושבים את עצמם פשוט לאלהים ולא מבינים איך אף אחד לא מתעלף מרוב הערצה כשרואה אותם...... ובקשר למה תעשי עד לגיוס - אז כמו שהצעתי לך, קחי איזה קורס קצר, חפשי איזה עבודה זמנית, וגם הקדישי זמן לבילויים - טפחי את הקשרים החברתיים שלך - זה יכול להיות תרגול מעולה גם לצבא וגם לחיי האזרחות שיבואו אחר-כך. אז בהצלחה ובהמון אהבה וכמו שהצעתי לך - תכתבי לי למייל או לאיי סי קיו - ואני מבטיחה לך תשובה הכי מהר שאפשר! ביי! אחת

לכל אנשי הפורום ! אני מתנתק להיום, היה נעים אתכם. נוסע לאסוף קרוב משפחה משדה התעופה. חלמות פז ,רגיעה, שלווה פנימית ומחר ... קימה ליום חדש מלא תקוות ואפשרויות חדשות. ממני אוהב אותכם אנונימי

אמן. נסיעה טובה לך,ו לילה טוב :-) ליהי.

את יודעת שאהבתי אותך פעם ואני אוהבת אותך עכשיו את בטח לא תוהה כמוני מה עובר לי בראש ואת בטח גם לא חושבת על זה שלפעמים זה ל-א "עובר". נראה לי שמה שמפחיד אותי הכי הרבה זה שיום אחד את פשוט תלכי למרות שאני יודעת שתיאורטית, את כבר הלכת. די נמאס לי לקום כל בוקר בתקווה שמשהו ישתנה. טוב לי ורע לי כאחד עם האופטימיות שנטבעה בך הייתי איתך בהרבה מצבים ולעולם לא הייתי משערת שתוכלי להגיד לי ש"יהיה טוב" או ש"אני צריכה לעבור את זה". את עכשיו במקום די אחר עכשיו שאת לא צריכה אותי כ"כ כי יש הרבה מסביבך שהוא הרבה יותר טוב אז אני די מבינה את הבחירה שלך. נראה לי שעכשיו, אחרי שזה נגמר, ואת כבר המשכת הלאה, אולי גם אני צריכה לנסות, אבל כבר ניסיתי, וזה עובד, ואני נופלת, שוב ממשיכה, ושוב נופלת. באיזה שהוא שלב זה כבר נורא כואב...

אני חושב יש לך מייל.....תבדקי אולי אני טועה!!!!

חיחי אתה טועה.............. (?!) איך עבר עלייך יומך?

" עד שזה כבר לא כואב וממשיכים הלאה "והלאה כל אחד לעצמו חי קם נופל , בואי ניתרכז בקם רץ מצליח . אההה,,,, ג'קי יקירתי . גם את תצליחי ויבוא תורך !

ג'קי, אני חושבת שאנג'ל כתבה את זה הכי יפה אתמול בלילה, כל אחד והדרך שלו, חבל לנסות להיות מישהי אחרת, או ללכת בדרכים שאחרת הלכה בהם והצליחה, צריך לנסות ולהשתדל למצוא את הדרך הייחודית שלך. אחת רואה את ההצלחה בלבן ואת הכשלון בשחור, והשניה רואה את ההצלחה כהתמודדות יום יומית, עליות ונפילות וזאת גם הצלחה, כי כל יום שבו את מרגישה טוב יותר, או שבו נאמר לך משפט כמו "מזמן לא ראיתי אותך צוחקת ככה.. " הוא יום של הצלחה. קבלי את התמיכה והאהבה המוצעים לך, גם ממי שההצלחה שלה שונה משלך, תאחזי בדברים, במשפטים של "יהיה טוב", תידבקי באופטימיות, ויחד עם זאת תמצאי את עצמך ואת הדרך שלך. והכאב הנורא, לצערי חלק בלתי נמנע מכל התהליך, הלוואי והיה נחסך ממך, ממני ומכל מי שמנסה, אבל הוא כאן, וצריך יחד איתו ללכת הלאה, ואולי עם הזמן הוא יתפוגג ויתמוסס וישאיר יותר מרווח נשימה. אביב.

מילים כדורבנות ,,,,,אוהבת לקרא אותך ! כמו אז , אביב היקרה , פרשת ידיים ושיתפת אחרים לצרה , הכל מ ניסיונך , לכל הנפשות והנשמות שלפעמים האחיזה נישמטת מהם , ומי אם לא אנו , שכרגע טיפסנו ועלינו חזרה ,וידנו עדיין זבות דם וכאבים מהטיפוס , מושיטות ידים אלה , לחברינו האהובים , אם הושטת יד סימן , שאת ההיתמודדות שלך עברת היום בהצלחה ! ואפילו שזה באותו מקום קשה עדיין , יש היום בכוחך להושיט עזרה . כך ניראת לי , הדרך מן החושך לאור , ושמחה על כל צעד ושעל שלך אוהבת ויוי.

?

בחור צעיר 24 באישה בוגרת 35-45 בחור צעיר 24 מאזור המרכז נראה טוב מאוד, לקשר דיסקרטי ולא מחייב עם אישה בוגרת 35-45 ניתן לחזור למייל [email protected] ביי

בר יקר ! מצא לך פורום אחר. לא שאסור אבל אנשים כאן משדרים על תדר אחר. ראה הוזהרת ואם תציק לנשים או תעליב אחד מחברי הפורום אטפל בך אישית. טיסה נעימה וקח את הפורנוגרפיה שלך עמך. שמעת ? קישתה !!! אנונימי לא רופא- לא מטפחל- לא מומחה- לא פסיכולוג . ----- מתעצבן מאוד מאוד מחוליגנים.

למה האלימות הזאת? ומאיפה כל הכעס הזה? אתה בטוח שאתה רוצה להיות השוטר הטוב של העולם? אפשר להסביר יפה שזה לא הפורום המתאים. אבל למה האגרסיביות ?

צודק \צודקת אני מסתייג מהתגובה שלי שהיתה רגשית ומהמותן . כשכתבתי את הדברים היתי בסערת רגשות היות הכעיסה אותי המחשבה שמישהו מנצל את הבמה ל סיפוק צרכים שלא בהתאם לתפיסת עולם שלי. לצערי לאחר ששלחתי את ההודעה לא יכולתי למחוק אותה ( לא יודע כיצד לעשות זאת) וקיוויתי שמנהל הפורום יעשה זו בשל הסוגנון הבוטה באותו רגע חשבתי על נשים בפורום שיכלו להיפגע מבר. אבל באמת באמת, זו לא הדרך. צר לי, לפעמים אני מגיב רגשית כשאני חש שפוגעים או עלולים לפגוע באנשים יקרים. זהו ובאמת גם אני מסתייג מאגרסיביות בפורום. מקווה שהבהרתי את עצמי אנונימי

סאשה אם היית מדבר ככה ברוסיה אז עכשו היה קופא לך התחת בסיביר

כיצד ניתן לדעת אם הרקע להפרעה הוא אורגני או רגשי?

באמצעות ביצוע מבחנים פסיכולוגיים אצל פסיכולוג קליני מומחה ו\או פסיכולוג חינוכי (המוסמך לעריכת ממבחנים כאלה ) תוכל לקבל מענה לשאלתך. תוצאות המבחנים יכולות להצביע על כיוון ההפרעה -האם ביטוי היכולות מונמכות בשל סיבות אוגניות או אפקטיביות . כמו כן, תוכל לפנות ל "ניצן ". אגודה העוסקת באבחון ליקויי למידהתחום המשיק ורלוונטי לשאלתך. בברכה מאנונימי לא רופא-לא פסיכולוג-לא מטפל-לא מומחה

אז מי אתה?? האינסטלטור!!!

שלום רב, יש אבחונים לעניין. פסיכולוגים שמתמחים בכך, וגם מאבחנים מוסמכים של ניצן - מיועדים לסייע בעניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני בת 17 קשה לי להתרכז בבה"ס כועסים אלי אני לא יודעת מה לעשות אתה מרגיש שבכול מקום כועסים עליך

רן שלום פונים לאבחון בהצלחה עמי

שנה טובה

גם לך. :)) שבוע טוב, טלי פרידמן

כדי לקנות וליום צריך מרשם, נכון?

כן

. מהו בנזודיאזפין? לבנזודיאזפין יש חמש השפעות עיקריות: א. ישנוניות. ב. הורדת חרדות ויצירת רוגע. ג. הורדות הסיכוי לעוויתות. ד. הרגעת שרירים. ה. מפריע לזיכרון ארוך וקצר טווח. מדובר בתרופות שכיחות שניתנות בעיקר לאנשים הסובלים מהפרעות פאניקה. 2. מה השפעת בנזודיאזפין על הגוף? בנזודיאזפין תוכננה כך שתדכא את מרכז העצבים בגוף. 3. תוך כמה זמן אפשר להתמכר לבנזודיאזפין? ההתמכרות תלויה כמובן במינון, אבל יש אנשים שיכולים להתמכר לתרופה תוך 14 יום. רוב האנשים יתחילו להרגיש בהתמכרות תוך כ-6 חודשים. רוב התרופות יוצאות מהגוף כ-30 יום אחרי הפסקת השימוש בהן. 4. האם יש סיבה לא להשתמש בבנז'? כן. שימוש ארוך בתרופה יכול להוביל לעייפות, לאות, ירידת התפקוד בעבודה ודיכאון עמוק. הן עלולות להוביל לחוסר יכולת להרגיש רגשות קיצוניים. 5. מהי תסמונת הגמילה מבנז'? אחרי הגמילה, יכולים להיות תפקודים בגוף שלא יכולים להתבצע בלי נוכחות של התרופה. גמילה ממנה יכולה להוביל לפעילות-יתר בחלקים מסוימים במוח, לבעיות עצביות ולהתקפי עוויתות. תסמיני תהליך הגמילה יכולים לכלול: תסמינים פיוזיולוגיים: חרדות (כולל התקפים), דיכאון, קושי בשינה, עיוות תחושת מציאות, גירויי חושים, מחשבות שליליות רודפות, שינויים מהירים במצבי רוח, פחדים, חוסר יכולה לחוש הנאה, קשיים בתנועה, מחשבות אובדניות, סיוטים, הזיות, פסיכוזות, רצון לבלוע כדורים. תסמינים פיזיים: מתח או כאב בשרירים, כאבי פרקים, זמזום באזנים, כאבי ראש, רעד, ראייה מטושטשת, עוד מגרד, בעיות עיכול, רגשות זרמים חשמליים, כהות חושים, עייפות, כאבי גפיים, רגשות של רעד פנימי, הזעה, שינויים בחום הגוף, קושי בבליעה, אבדן תיאבון, תסמינים "דומי שפעת", עוויתות בשרירים, טעם מתכתי בפה, בחילה, צמא מוגבר, בעיות בתפקוד המיני, דפיקות לב, סחרחורות, ורטיגו וחוסר אוויר. שים לב – יכול להיות שהרגשת את הדברים האלה עוד לפני שהתחלת את תהליך הגמילה. זה בגלל שהגוף שלך כבר לא הסתפק במינון שניתן לו ודרש עוד. אסור להפסיק שימוש בתרופה ב"בום". חייבים לגמול את הגוף ממנה בהדרגה. תסמיני הגמילה יהיו פחותים אם התהליך יהיה איטי והקיצוץ במנות קטן כל פעם. 6. מהו אורך תהליך הנסיגה? זה תלוי. אנשים עם תלות מתונה בחומר לא צריכים יותר מ1-4 שבועות של תסמינים. זמן הגמילה נע בין חודש ל-18 חודשים. 7. האם יש תרופות שרופאים עלולים לתת שלחלוטין לא מסייעות לתהליך הנסיגה? כן, בוספאר, תרופה שכיחה נגד חרדות לא מסייעת בכלל לאנשים הסובלים מנסיגת בנז'. 8. האם יש שיטות אלטרנטיביות להקלת תהליך הגמילה? כן – דיקור סיני, טיפול עיסוי וכירופרקטיקה הוכחו כמוצלחים. מהטבע – ולריאן, קווה קווה, שורש סנט ג'ון, 5htp, same, מלאתונין, GABA, קאמומיל ורסקיו רמדי. 9. מה בקשר לשתייה ואוכל? יש להימנע לחלוטין משימוש בקפאין בזמן גמילה מבנז'. קפאין מקשה על התהליך ומגרה סימפטומים. גם סוכר עלול להקשות על הנגמל, כמו גם אלכוהול. מומלץ לשתות הרבה מים ולאכול ארוחות קטנות.

נכון...ושלא תעזי כי זה כדור ממכר יש דרכים אחרות

אז כנראה שאני ממש לא יודעת מספיק. אני הבנתי שזה כדור יחסית לא מזיק, להרגעה. אני לא בטיפול, וגם אם הייתי, אני נגד תרופות באופן עקרוני. חשבתי להשתמש ב VALIUM כמעין "sos"... אז למישהו יש המלצות?...

מאיה שלום כעקרון אינ ממליץ על שמוש בתרופה אלא במקרים בודדים אנא הזהרי משמוש קל עקב רושם שזו תרופה "קלה" בהצלחה עמי

שלום למומחים, ולמומחים בלבד! לפני ימים אחדים שאלתי כאן בפורום אם מדיטציה עלולה לעורר התקפי חרדה. אני שואלת היות וחברים הציעו לי להצטרף לחוג מדיטציה אבל שמעתי שזה עלול לעורר התקפי חרדה אצל מי שיש לו נטיה לכך ועל כן אני מהססת. אודה לכם על תשובה, מירי

למירי שלום, אני מתרגל במשך 20 שנה מדיציה ויכול להעיד (ללא כל פניות) שזו טכניקה טובה ואפקטיבית להפחתת מתחים, כעסים וחרדות. כמו כן היא מפחיתה שכיחות מחלות זיהומיות באופן משמעותי. שיהיה לך בהצלחה

תירגלתי מדיטציה לפני מספר שנים. הפסקתי לאחר שפסיכיאטר מוממחה טען שאצל אנשים מסוימים תירגול במדיטציה אכן יכול להוות טריגר לתהליכים פתולוגיים. מדיטציה דווקא עזרה לי להתמודד עם חרדות אך החמירה תחושות דיכאוניות. בשנות ה70 פסיכיאטרים בארה"ב, גילו עניין בשימוש במידיטציה לצרכים טיפוליים אך נראה כי היום הנושא פאסה. להרחבה ראה ערך מדיטציה ב "מבוא לפסיכולוגיה" של הילגרד. כיום הספר מתורגם לעברית. ניתן להשיגו בספריות אוניברסיטאיות. אנונימי לא רופא-לא מומחה-לא מטפל

אכן, יש שני דברים: 1. הסיטואציה החברתית החדשה, וגם 2. תהליכי החשיבה שמייצרים תחושה של ריק קוגניטיבי - שבהחלט יכולים ליצור מצב של עוררות וחרדה נפשית לא נוחה. מומלץ להתיעץ, כדי ליצור את תהליכי ההכנה והמניעה הנכונים, במקרה של סף רגישות נמוך, כמו שלך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לד"ר יוסי אברהם - תודה! חג שמח! לד"ר יוסי אברהם - תודה וחג שמח! מירי

מירי שלום לא יודע אני לא בטוח שכן האם יש לך התקפים או היו בעבר ? אני מכיר מטופלים שדווקא נעזרו במדיטציה להקטין התקפי חרדה בהצלחה עמי

ד"ר אבני, היו לי התקפים בעבר. כעת הם פחתו כמעט לגמרי הודות לטיפול פסיכולוגי שאני עוברת מזה שנים אחדות. אבל הפחד מהחזרה שלהם כנראה תמיד יישאר. ופעם קראתי שמדיטציה עלולה לגרום להם להתפרץ מחדש ולכן החשש וההיסוס. תודה על התשובה וחג שמח! מירי