פורום פסיכולוגיה קלינית

אני אדם עצוב כי יש לי בעיה בחיים. אין לי יכולת רכיוז!! יש לי בעית רכוז וזה גורם לי לאבד את החיים שלי אני לא יכול לעבוד לא לשבת עם אנשים. פשוט אני כל הזמן חושב. לא תמיד על דברים שמדאגים אותי וכשאני יושב עם קבוצת אנשים פשוט אני לא קיים.אנשים מרחמים עלי אני לא יוכל להיות ברכוז.כל דברש אני עושה בלי רכוז בלי מחשבה וזה וזה כבר קיים כמה שנים מה הבעיה שלי אם יש למישהו או משהי מוסג? מה אני יכול לשלוט נסיתי לא הצלחתי

שלום רב, בעיות של קושי בריכוז או בקשב, אינן רק שלך. יש נסיון מצטבר טוב בסיוע. פנה לפסיכולוג שמתמחה בכך, ותן לעצמך סיכוי חדש. אם תרצה הפנייה, פנה אלי במייל האישי, בציון גיל, הסטוריה אישית קצרה, ומיקום בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שאלתי היא: איזה פלח באוכלוסיית הנשים צפוי לעבור דיכאון שלאחר לידה?

נשים שעברו לידה

שחר ומענה, הייתה כתבה במעריב על זה. ניסיתי למצוא אותה ולא הצלחתי. עדי

דכאון שלאחר לידה פוקד אמהות (ולעיתים גם אבות) לאחר לידת תינוק. נשים העשויות לעבור זאת הן אלו שיש להן בעיה בהסתגלויות מחדש של התפקודים ההורמונליים גם נשים אשר מאוכזבות לאחר הלידה ולאחר מאמץ וצפייה ממושכים. וייתכן שציפיותיה של האם החדשה לא כללו דווקא את ההיבטים התובעניים יותר, ולפעמים גם הקשים מנשוא, של הטיפול בתינוק ושל תלותו בה, המביאים לדכאון במקום לשמחה.ואפשר גם שהאשה חשה אובדן, געגועים לבן-הלןןיה הקבוע ברחמה, שהיה עתה ליישות נפרדת.

שלום רב, לפני כשלוש שנים עברתי התקף חרדה בפעם הראשונה. ההרגשה היתה סחרחורת כמו לפני איבוד הכרה ודופק מואץ. מהר מאוד המצב התדרדר עד לכדי דיכאון קל. שוחחתי עם פסיכולוגית והבנתי את הסיבה לכך ואף קיבלתי טיפול תרופתי לזמן קצר מפסיכיאטר. חזרתי לתפקוד נורמלי ולאורך חיים תקין. לאחרונה אני סובלת מדי פעם מדופק מהיר כתוצאה מפחדים מסוימים (כמו למשל פחד לא ברור בעקבות המצב במדינה). פחדים אלו הם חדשים ולא קשורים לסיבה שבעקבותיה החלו אצלי התקפי החרדה לפני כשלוש שנים. מאחר ואני בשליטה מלאה ולא מרגישה צורך בנטילת כדורים שונים שאלתי היא מה עושים כשמרגישים דופק מואץ? איך נרגעים? התופעה קורית לי בזמן שינה במיוחד אם ישנתי צהריים ואני לא עייפה במיוחד ואז שנתי קלה יותר וכל רעש קטן מעיר אותי בבהלה ולאחר מכן קשה לי להרגע ולחזור להרדם. תודה מראש.

שלום רב, תרגילי נשימה, מדיטציה, והקהיית חרדות - ניתנים ללמידה ע"י הדרכה לא ארוכה, וגם באמצעות ספרים לעזרה עצמית, והם בדיוק המתכון שמיועד לסייע לאנשים שרגישים מאד לחרדה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מייל

אינשם, נדחפתי לשנייה, רק להגיד לילה טוב. ואני עפה. עפתי. ביי.

עוד מייל

ליטוף ליטוף פירושו שמישהו מביט עליך בחיבה, מברך אותך לשלום מן החצר הסמוכה, מטלפו אליך רק לשם הנאה, כותב לך פתק, קורא לך בכיתה, כותב הערה אישית מתחת לציון שלך, נוקב בשמך, נוגע בכתפך, מספר למישהו אחר עליך ודואג לכך שתדע על קיום השיחה. ליטוף הוא כניסה למודעות הזולת. ליטוף הוא משהו שהילד שלנו מרגיש. רוב סוגי הליטוף מעניקים תחושה טובה. ליטוף מפיח מרץ, ושומר על רוח החיים שבאפנו. בשעת הלידה, לאחר המסע הארוך אל אור היום, ליטוף מבטיח לנו שהחיים בעולם החיצון יתנהלו כשורה. ליטוף העניק אז את החיים וגם עתה. לילה טוב אנונימי

אין מילים מקסים ונכון , אתה באמת מקסים . ויוי

תודה אנונימי

ההודעות שלך גם הן ליטוף. הלוואי וידעתי קצת יותר על האישיות שעומדת מאחוריי האנונימיות הזו.. סליחה על הסקרנות, ליהי.

היי לא אני עדיין לא ישן. את פה מה קורה?

אני פה. קראת את מה שכתבתי? אני לא כ"כ מרגישה טוב. לא יודעת מה יש לי. מה איתך?

ליהי התיחחסתי בעץ למטה (עישון מופרז)? ואם לא אז אין מקום להכנס ללחץ תלמדי לקבל מצבים פחות נעימים יותר באיזי (אם אפשר לומר). יצא לי לקרוא את הטראומה הקשה שהיתה לך- התאונה ויש לי מה לומר לך בעינין רוצה לשמוע?

עובר עלי משהו מפחיד. אין לי מושג מה זה. אני כבר מתה מעייפות, נכנסתי למיטה, הייתי בטוחה שתוך שניה אני נרדמת, אחרי די הרבה זמן שלא ישנתי, אבל לא. במקום להרדם, הרגשתי את עצמי מרחפת לרגע, מין מצב של שניה לפני התעלפות או שקיעה ? יכולתי לראות את עצמי, רק את הראש, בלי הגוף, בלי העיניים, בלי האף, בלי הפה, כמו בובת סמרטוטים שנפלו ממנה תוי הפנים, מחליקה, שוקעת, למקום לא ידוע. ואז שוב ריחפתי ? התעלפתי ? אין לי מושג. אחר כך נהיה לי קר והתכסיתי, ופתאום התחלתי להזיע למרות תחושת הקור, וכולי נוטפת מים, רועדת, כל השרירים מפרכסים. והנשימות חלשות ומתפספסות. בקושי מקלידה, אבל כנראה פוחדת מדי להישאר לבד. קרה לעוד מישהו ? זה עובר הרעד הזה ? הפרכוס ? או ששוקעים ככה וזהו ? נעלמים ? אפשר למות מזה ?

את לא לבד. את מרגישה טוב עכשיו? לא נשמע סימפטי במיוחד מה שעברת, אפילו קצת מפחיד . אני לא חושבת שנעלמים מזה, אולי רוצים להעלם אבל נשארים פה, כמה שזה מדכא לפעמים. לא תמותי מזה, את תתאוששי, אם לא עכשיו מתישהוא. בכל זאת, אולי כדאי לעשות בדיקות רפואיות, לשלול אפשרות של מחלה, ואם ישנה אז לטפל בה, לא להזניח. לא לזלזל. את מה שעובר עלייך את יכולה לחלוק איתנו. כשמרגישים מרוקנים , התחושה היא באמת כמו תותי סמרטוטי, מחליקים ושוקעים למקום לא ידוע, גם הנשימה נחלשת. אני כאן. ליהי.

לפי כל מה שתארת את חווית יציאה זמנית של הנשמה מהגוף - לא מתים מזה אבל עליך לדעת כמה דברים. קודם כל, כשאת נכנסת למיטה ועוצמת עיניים תדמייני לך שיוצאים מכפות רגלייך שורשים שמקבעים אותך לאדמה ושום דבר לא ירים אותך למעלה. פשוט תדמייני שהשורשים נכנסים לאדמה ושומרים שלא תזוזי. אני לא יודעת מה הסיבה למה שקרה לך אבל תנסי להסתכל על זה לא כעל משהוא מפחיד אלא על חוויה חדשה שאותה את יכולה לחקור. אם תעשי את השורשים תדמייני שיורד מלמעלה אור שמקיף אותך בתוך בועה ששומרת עליך ואם שוב תצליחי להרגיש את הריחוף ולכל מה שתארת מקודם תנסי לבחון את עצמך, תחפשי את "חוט הכסף" שמקשר בין הגוף לנשמה ופשות תהני מהריחוף. בכל מיקרה, אני לא יודעת עד כמה את קרובה (אם בכלל) למיסטיק או לקבלה, מה שקרה לך הוא דבר רגיל לגמרי , את יכולה לשלוט בזה בתנאי שתנטרלי את הפחד. אין לך מה לפחד. בנוסך, כדאי גם שתיישמי את העיצה של ליהי ותעשי בדיקות, רק כדי שתיהי שקטה שהכל בסדר. לילה טוב.

זה דבר די רגיל שקורה מידי פעם להרבה אנשים. אם זה חוזר לעתים קרובות, כדאי לקבל מפסיכיאטר תרופות. (לא, זה לא אומר שאת פסיכית. תקבלי תרופות נגד הבעיה הספציפית הזאת, ורק לתקופה קצובה).

את כבר לא חולה יותר?..(החום ירד?)

שלום לך האם זה קורה רק סביב הרדמות ? מצבים כאילו ייתכנו לאחר חווית טראומה בברכה עמי

ד"ר אבני, תודה על התשובה. כן, זה קורה רק לפני ההרדמות, ואולי אם נדייק לפני הנסיון להרדם, כי בחודש וחצי האחרונים לא ישנתי בכלל. ה"שינה" היחידה שאני זוכה לה, הם 10 דקות פה ושם, של מצב דמדומים, חצי ערות, חצי שינה, שמלווים אף הם בסיוטים ובחלומות קשים. שמתי לב גם שכתבת שזה מצב שיתכן לאחר שעוברים טראומה, וזה הדליק לי "נורה אדומה". לפני שנה וקצת אבי נפטר מול עיני בייסורים לאחר מחלה ארוכת שנים, ובשבועיים האחרונים למותו עברנו יסורי תופת בבית החולים יחד איתו שותפים לתהליך גסיסתו בעינויים קשים, מראות לא קלים עם המון דם, וכאב, וטיפולים קשים שלו, כשאני צופה מהצד. בחודש וקצת האחרונים הכל חזר לפני האזכרה ויום השנה למותו, כל המראות, כל הזכרונות, כל הקושי והכאב והיסורים והעינויים, ממש כאילו הייתי איתו בבית החולים מחדש, וזה ליווה אותי במשך ימים, לא רק בשינה, אלא גם באמצע היום, בעבודה, בנהיגה ובכלל. האם זאת יכולה להיות הטראומה שאתה מדבר עליה ? גם אם היא מאוחרת ? שנה אחרי מה שקרה ? האם התופעה הזאת חולפת מעצמה ? אני בטיפול פסיכולוגי ועובדת על הזכרונות ועל הטראומה ועל הקשיים, נתמכת ומוכלת בידי מטפלת מדהימה, ולא לוקחת כדורים, ולא נעזרת בפסיכיאטר, אבל לאחרונה בגלל כל הקשיים והכאב והחוויות חזרתי אחורה מבחינת ההתמודדות האישית שלי, חזרתי להפרעת אכילה שהיתה קיימת וכבר עברה לחלוטין, ואני מרגישה שאני מתפרקת ומאבדת שפיות, למרות שאני עדיין מצליחה לתפקד, שמבחינתי זה אומר לפחות לקום בבוקר וללכת לעבודה, שזה המינימום שאני מוצאת לו כוחות, במאמצים. האם גם זה חלק מהענין הטראומתי ומההתמודדות עם המוות של אבא והשנה למותו ? תודה מראש על התשובות, וחג סוכות שמח. צל חולף.

http://www.panic.up.co.il/

אחרי החגים אני מגיע לעוד פגישה במחלק המחשבים,כדי לתת את האישור שלי לצו מבית מישפט היו לי ספקות,אבל עכשיו אני נחוש..אני משער שיום-יומיים במעצר בית\בתחנה יעשו את שלהם

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=208740&t=207942

אור : ראה תשובה במקור אנונימי

אוקיי ...יש שם על הניאגרות זה הניאגרות הרגילות?? תפתח את המכסה העליון ותראה אם יש שם מצוף בצבע אדום בכל אופן הבעיה היא מהמצוף שלא סוגר מתי שהניאגרה מתמלאת אם אתה יכול להחליף את המצוף תפתר הבעיה מצוף עולה בסביבות 30 שח בכל חנות מפרקים את הצינורית את האום והמצוץ בחוץ

כתבתי לך אתמול על מה ששאלת , הדף הוא 421 . מקווה שתימצא היום אני קצת שקטה .

מצטער חמודה לא מוצא.... לא משנה נמשיך מכאן שאלתי שם מה עובר עלייך ?מה עברת?? למה הבן לוקח אפקסור ממה הוא סובל?? וכו דברי חופשי אל תחשבני

זהו זה שכתבתי שם את הכל .ויהיה קשה לי לחזור על זה עוד פעם . זה 2 דפים אחורה מפה בכותרת "ויוי שלי " או משהו דמה

היי זו נטעלי, מה שלומך? נכון, בקשר לשאלתי על הסטיגמות זה נכון....ש זה פשוט נשאר אצל אנשים? למשל הייתי בעיר ונתקלתי במשהי שהכרתי מהילדות עד התיכון וראיתי מין מבט מוזר כמו- היא הייתה אפס מי היא חושבת שהיא פתאום השתנתה בקטע של לצחוק אליי זה קורא לי המון המון המון זה נכון שאנשים נשאר אצלם סטיגמה למשל הייתי תמיד לבד ובודדה ולא מסומפטת האם זה לדעתך המשך מחשבתם? ובקשר להדגיש זמן לחברים- אין לי אני לבד חוץ מאחת . ובקשר לזה שאמרת על המראה- כן אני נראת טוב אפילו מאוד- רק שפשוט אין לי ארך לזה אני תמיד מכנאה באחרות כמה שלא חסר לי כלום ממש כלום.אני מרגישה מפוחדת כאשר אני הולכת וכאל מכוערת.אבל אני הפוך.בגלל זה תמיד הייתי שואלת אותך אם יופי משפיע לחיובי והאם אנשים מתיחסים אחרת ליופי מה דעתך קצת עצוב לי ורע לי לא ידוע למה גם הבדידות פתאום מקשה אליי אוהבת נטעלי

היי נטעלי! סטיגמות יכולות לפעמים להישאר אצל מי שהכיר אותך לפני הרבה שנים ולא פגש אותך מאז. אבל כאן את יכולה לעשות - והרבה! תוכיחי לאותם אנשים שלא מעריכים אותך - אם אכן זה כך (כי לפעמים זו עשויה להיות תחושה סובייקטיבית בלבד) - שהיום השתנית, שאת לא אותה ילדה מפוחדת שהיית לפני חמש או עשר שנים! את אומרת שאת נראית טוב - אז למה לא לנצל את זה? הופעה חיצונית בהחלט משפיעה. אני, לצערי, לא נראית מי-יודע-מה, וזה בהחלט מפריע לי, ואני צריכה להתאמץ כפליים כדי להוכיח שאני שווה משהו, שגם אם הפרצוף והגוף שלי לא משהו מיוחד, זה לא אומר שגם הראש שלי לא שווה. ואת יודעת, במשך הרבה שנים זה לא היה קל - כי לא הייתי בטוחה לא רק במראה החיצוני שלי, אלא גם בראש שלי. חשבתי את עצמי פשוט לאפס גמור, וגם היום אני יודעת שאין לי שום כישרון בשום תחום ספציפי, ובעצם - אין לי מה להציע! אבל יחד עם כל זה, אני משתדלת לא להיכנע. אני לא יפה? או קיי. אז גם עם הנתונים המוגבלים שלי אני יכולה לעשות משהו - למשל לשנות תסרוקת, להתאפר, להקפיד על הלבוש וכולי. אני לא מי יודע מה חכמה ומוכשרת? או קיי. אבל יש לי עבודה טובה, שלפחות בה אני מצליחה, ויש לי בכל זאת פירור, לא יותר - אבל פירור של ניסיון חיים - ואיתו אני מופיעה בפני העולם, ובו אני משתמשת. ולאט לאט אני באמת זוכה יותר ויותר להערכה - גם בעבודה, גם בין החברים וגם במשפחה. וזה מה שצריך להנחות אותך, נטעלי: ראשית כל - להכניס לעצמך שמה שלא יהיה - תמיד יש לך מה להציע. ואני מבטיחה לך שתקטפי את הפירות, אפילו מבלי שתרגישי איך ומתי! ובקשר לבדידות - תזכרי שאת לא לבד! יש לך אותי (ואגב, מה עם הצ'אט או המייל?) - וקרוב לוודאי עוד אנשים כאן בפורום שמבינים אותך ומוכנים ברצון להקשיב ולתמוך. שיהיה לך חג שמח וכייפי! באהבה! אחת

אני נשואה עם שלושה ילדים, בת גדולה (כיתה יב) ושני בנים קטנים. יש לי בעל כבר 20 שנה... אפשר להגיד שאני נשואה באושר אבל שוב, זה תלוי בתקופה. בערך פעמיים בשנה יש לנו מריבה על שטות שנמשכת כמה ימים בהם בעלי עושה "ברוגז" . אני מטבעי שונאת מריבות ומתיחויות, גם לא שומרת טינה וכפי שמתעצבנת מהר גם נרגעת ולא חשוב כלל אם אני הצעד הצודק, אין לי בעיה ליזום את ההיתפיסות. במריבות הקודמות תמיד בכיתי והפצרתי, עד שבעלי שב לדבר איתי והחיים זרמו כרגיל. בערב כיפור היתה לנו מריבה. הוא יצא לבית הכנסת מבלי להגיד לנו (לי ולביתי - היא פשוט היתה לצידי בויכוח) גמר חתימה טובה וכל הכיפור לא התייחס אלינו. מאז הוא שומר על שטיקה רק לפעמים כשהבת שלי עושה משהוא שלא מוצא חן בעיניו הוא צורח עליה ומעליב אותה. מעבר לזה, אנחנו לא קיימות.... לא יושב לאכול איתנו, לא מבקש כלום וכשהבנים שאלו אותו למה הוא לא מתייחס לאמא ולאחותם הוא ענה להם ש"הן לא מעניינות" אותו. רק לפני שבוע, אמר לי כמה שהוא מודה לאלוהים על משפחתו... עברנו יחד כ"כ הרבה, עכשיו אנחנו בתקופה קשה מאוד מבחינת עבודה וכלכלה ולא מספיק כל הצרות, עכשיו הוא גם לא מדבר איתי. זה כואב, זה מתסכל ואני עומדת פשוט להתפוצץ !!!! אני לא מסוגלת להבין אותו ואני לא מבינה למה היחס כזה גם כלפי הבת שלנו????? מה בסך הכל עשינו??? הוריו וחברים שיודעים את הסיפור מנסים לדבר איתו ולהבין מה קרה אבל הוא לא מוכן לדבר על זה עם אף אחד. אני פונה אליו, הוא פשוט מתעלם. חשבתי לעשות מעשה דרסטי כגון לעזוב את הבית אבל אני לא מסוגלת להשאיר את הבנים ואני פוחדת שהוא יעליב את הבת שלנו כ"כ שהיא פשוט תעזוב את הבית..... אם הוא היה בעל רע, לא היה לי מה להפסיד אבל בדרך כלל הוא בעל טוב ואבא טוב. תעזרו לי עם עיצה, מישהוא מכם כבר היה במצב כזה? האם מישהוא מכם מסוגל להבין אותו? מה אני צריכה לעשות? אני משתגעת מהמצב הזה ומאווירת המתח שיש בבית..... בבקשה, תכתבו מה אתם חושבים ומה עלי לעשות.............

אין לי חשק ללכת הביתה, אני לא ישנה כמו שצריך, מתעוררת מוקדם ומסתובבת במיטה מבלי שיהיה לי כוח לקום, אני מתה לחיבוק, למילה טובה, אני כ"כ בסדר בהכל, גם הוא אומר את זה תמיד, אז למה????? למה הברוגז התינוקי והמעצבן הזה?????? תעזרו לי להבין, בבקשה ......!!!!!!!

לעצובה שלום רב, אולי עדיף שתלכו ליועץ נישואין ואז גם את וגם בעלך תבררו את נקודות המחלוקת ביניכם? עדי

.

מחשבות של חורף מלטפות את נשמתי אולי עכשיו הזמן לפתוח את כל מה שסגור אצלי מישהו אמר לי שעדיף לחיות נמוך אז אין לאן ליפול ובכלל בשמיים די עצוב ושום דבר לא כיף יותר לו רק יכולתי לוותר ולהפסיק לרצות הכל לחלום על מישהו אחר כוכבים של לילה מקשטים את מיטתי עכשיו אני צריכה לנשום למצוא לעצמי מנוחתי מישהו אמר לי שהוא לא יכול לבוא עכשיו הוא לא רוצה לזרוע מבוכה הוא לא רוצה לכאוב היו לי כוונות טובות היו לי גם כוונות רעות לאן אתה הולך? אולי כדאי שתפסיק לאהוב אותי אני בכלל לא מי שאתה רוצה שאהיה סתם, שיר(של דנה ברגר) שמשקף אותי עכשיו כל כך טוב, ורציתי לחלוק אותו אתכם..

זר של פרחים וירטואלי

ליהי יקרה אני מקווה שאת מרגישה הרבה יותר טוב ממה שהשיר היתכוון שמחתי שזה סתם שיר ולא אמת מצבך , או הלך רוחך , למרות שאת מיזדהה ורוצה לחלוק את אותה הרגשה איתנו . את יודעת ,,,אם תשירי אותו בקול , מבלי להיתיחס למילים תרגישי שמחה בלב ! כמו כל אדם שפוצח בשיר , ונפשו עליצה . אני היתי עושה זאת פעם , ןזה עזר היום אני מרגישה היתרוממות וכיף מסוים ,( אההה לא צריך להגזים ) משמיעת יצירו ת מוצארט או וורדי וזה מ_ה_נ_ה . המילים מקבעות לנו את הצער והמנגינה מוציאה אותו . שלך באהבה סוחפת ובמנגינה ,,,,,,,,,,,,,,,,, השירים שאת שולחת הם באמת מיוחדים , כמוך ! ויוי

האם ייטב על אדם הסובל מסיוטים בשנתו ,לדבר ולחשוב על סיוטיו או שאולי עדיף לו לנסות ולהדחיק את חלומותיו?

עדלה, את שואלת שאלה כללית מידי, אולי את יכולה לפרט? כללית, אני חושבת שעדיף לדבר. עדי

לפני כמה ימים, בזמן פעולה שגרתית, תקפה אותי פתאום בהלה נוראית. הייתי לבד, חשבתי מחשבה פילוסופית לחלוטין, לא זיכרון, לא טראומה, לא שום דבר, אבל פתאום זה פשוט התחיל, מין כאילו להשאב בבת אחת לתוך ואקום והמוח לא חושב בכלל, עד שהייתי חייבת להסתובב ולדבר אל עצמי ולהגיד לעצמי: תירגעי תירגעי, וזה לא עבר עד שהתקשרתי לחבר שלי ושמעתי את הקול שלו וגם זה בגלל שאמרתי לעצמי לפני שכשאני אשמע אותו אהיה חייבת להירגע. לא יודעת מה זה ואיך להסביר, פשוט מין פחד כזה, לא כאילו אין דם בראש, לא משהו שדומה לטרום התעלפות, שום דבר כזה, פשוט פאניקה. מה זה יכול להיות, לעזאזל?!

בהודעה המקורית, כמובן.

הולי הובי שלום יתכן מאד שמדובר בהתקף פניקה ביחוד אם נלוו גם סמנים גופנים כגון דפיקות לב, הזעה, לחץ בחזה קוצר נשימה וכו' בברכה עמי

http://www.nefesh.co.il/panic.html

מי סובל מהפרעת אימה? ניתן לאתר שני שלבים בדרך לפיתוח הפרעת אימה כרונית. כל הפרעת אימה כרונית מתחילה בהתקף אימה בודד. בד"כ להתקף ראשון זה סיבה ברורה. למשל, בהלה בזמן מלחמה, תאונת דרכים או פריצה של גנבים הביתה. ההתקף עלול להתרחש גם בגלל סיבות גופניות כגון הרעלת חשיש או פעילות יתר של בלוטת התריס. אפשרות אחרת היא התקף שמתחיל ללא סיבה ברורה. בכל מקרה, למרות שההתקף בא לידי ביטוי בעיקר בתחושות גופניות, הסיבות להתפתחותו הן פסיכולוגיות - נפשיות. אנשים שאחד מהוריהם סבל או סובל מהפרעת אימה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעה דומה בעצמם. בד"כ התקף האימה נמשך שניות עד דקות בלבד, אך עלול להמשך גם שעות וימים. לעומת התקף אימה בודד, הפרעת האימה מאופיינת או בתדירות גבוהה של התקפים ו/או בתחושת פחד מתמשכת מפני התקף האימה הבא. תחושה זו מכונה הפחד מפני הפחד: מאיר א., בן שלושים, התחיל לפני כחצי שנה לחיות בתחושה מתמשכת של פחד. עד אז, מאיר היה גבר נורמלי, בריא ומצליח. הוא עבד בתור מנהל בחברה גדולה, והצליח תוך זמן קצר להתקדם ולעלות בסולם הדרגות. היה לו מעגל חברים רחב, והוא אהב לבלות במסיבות ודיסקוטקים. תמיד היה איש אקטיבי, עצמאי, מלא שימחת חיים ואופטימיות. אחד הזיכרונות הקשים ביותר של מאיר הוא זיכרון מלפני ארבע שנים, לאחר שהתנסה בפעם הראשונה בחייו בעישון חשיש. העישון הכניס אז את מאיר להתקף אימה: הוא חש דפיקות לב מואצות, סחרחורת, פיק ברכיים. במהלך אותן שעות הוא האמין שהוא עומד להשתגע. ברגעים מסוימים הוא חש תחושת זרות מוזרה, כאילו הוא מרחף או יוצא מתוך גופו. אחרי כמה שעות, בין השאר הודות לעזרה של חבריו, השתפרה הרגשתו, וכעבור ימים מספר התחושות נעלמו לגמרי. מאז, סירב מאיר לנסות ולעשן שוב. שלוש וחצי שנים אחכ, בזמן שנהג במכוניתו, שבו התחושות הקשות, ללא אזהרה מוקדמת. במהלך הנסיעה מעבודתו הוא החל לחוש שוב את דפיקות הלב, את הזיעה הקרה, הרעד. הפעם, הוא היה בטוח, משהו איום ונורא עומד לקרות. אולי זוהי התקפת לב? חנק? סרטן? מרגע לרגע חש מאיר שהוא מאבד שליטה. הוא עצר את המכונית. את המשך הדרך הביתה הוא עשה במונית, עדיין רועד. התקפת האימה אמנם עברה כעבור כמה שעות, אך השפעותיה נשארו גם ימים ושבועות אחכ. מאיר החל לפחד מפני ההתקף הבא. הוא החל לעצב את חייו בהתאם לתכתיבי הפחדים שלו. כל הזמן ממשיכה להעסיק אותו המחשבה המאיימת שההתקף עלול לחזור שוב. כל בוקר מתעורר מאיר עם תחושת בחילה קשה, ומחשבה אחת, מטרידה: מה יהיה אם אקבל שוב התקף? הוא מתחיל לקום בבוקר מוקדם. מנסה ככל האפשר להתרחץ, להתלבש ולאכול לאט. כל פעילות גופנית, כך חשב, עלולה להגביר את דפיקות הלב, ולגרור התקף נוסף. הוא שב ואומר לעצמו: אם יהיה פקק תנועה, איך אוכל לברוח משם? מי יציל אותי? לכן, הוא משתדל לצאת בבקרים בחמש וחצי או שש, כדי להימנע מסכנות הפקקים. הוא מפחד לקבל התקף במהלך אירוע חברתי: מה יקרה אם יראו אותי מאבד שליטה? רועד? מה יחשבו עלי? מה יגידו עלי מאחורי הגב? לכן, הוא מפסיק להיפגש עם חברים, ממעט לצאת מהבית. בבית, הוא חושש להישאר לבד, מאוים מהמחשבה שיקבל התקף ולא יהיה אף אחד שיוכל להזעיק אמבולנס. זה היה כל כך לא הגיוני שאפילו נוכחות בנו, התינוק, בן השנה מרגיעה אותו. אותו הדבר קרה כשלא יכול היה לצאת למכולת לבד, אבל אם לקח את הכלב הפחד נעלם. היה ברור לו שהם לא יוכלו לעזור, אבל למרות זאת הרגיעו אותו. הוא חשש מכל מאמץ גופני, פחד שזה יגרור התקף. לא רק שהוא מסרב לצאת לטיולים, אפילו במדרגות הוא לא מסכים לעלות. הפחדים מגבילים את חייו יותר ויותר. הוא חדל ללכת לאספות הורים בבית הספר, כי בבתי ספר יש לטפס במדרגות. הוא מפסיק לצאת מחוץ לעיר, ולכן מפסיד פגישות עבודה וקליינטים חשובים. דברים שפעם שימחו אותו, הופכים למפחידים: מסיבות, טיולים בחול, ארוחות במסעדה. אם הלך, קודם חיפש פתחי מילוט ורק אחר כך התיישב. לעיתים קרובות יצא באמצע בתוענה זו או אחרת.הוא מוותר על מטרות שהציב לעצמו, אתגרים ומטלות. מול עיניו עומדת רק מטרה אחת: למנוע חזרה של התקף האימה. מאיר חש שחייו נהרסים. הוא כבר לא אדם, אלא יצור אומלל, תלותי, חלש. כל בוקר נפתח באימה קרה מפני התקף נוסף. כל ערב מסתיים בתחושת הקלה עצומה על שלא ארע התקף, ובתחושת חרדה, עצומה אף יותר, מפני היום הבא.

www.panic.up.co.il בהצלחה.

האם תרופה זו יעילה כנגד הפרעות חרדה? יש לציין כי איני סובלת מדיכאון.

ענת שלום לא ברורה לי השאלה האם תרופה זו נרשמה לך ע"י רופא ? בברכה עמי

אני נוטלת מזה שנתיים קלונקס כי אני לא נרדמת בלילות.. אני מטופלת גם ע"י הומאופאת שסידר שלא יהיו לי דפיקות לב. אולם כשאני לוקחת קלונקס אמנם אני נרגעת אך מתעוררת בבוקר עם דפיקות לב ובמצב די מדוכא. האם יש תרופה הניתנת לשינה ובוקר לקום במצב רוח טוב ועם תיאבון? הרופאה שלי לא רוצה להמשיך איתי בתרופות כי היא רואה שיש לי תופעות לואי ואני לא מתמידה והיא ומעדיפה שיחות. לי נמאס לסבול אני חייבת לצאת מהמצב הגרוע שנקלעתי אליו כמה שיותר מהר.

ד"ר אבני, האם באמת יש כדורי שינה שאפשר לבקש מרופא המשפחה, בלי ללכת לפסיכיאטר, שאינם ממכרים ולא גורמים לתלות ? כדורים שאפשר לקחת לכמה ימים, רק כדי ל"הרגיל" את הגוף מחדש לישון, ולתת לו קצת מנוחה. נראה לי שלא ישנתי כבר במשך 4 שבועות בערך, חוץ מ- 10 דקות פה ושם, ואני כל כך עיפה, ולא מצליחה להרדם. הימים כל כך ארוכים, והלילות הללו מתישים כל כך. המלצה ? תודה מראש.

כל תרופות המירשם להרגעה ולשינה שייכות למשפחת הבנזודיאזפינים שיכולים לגרום לתלות, אין הכרח בפסיכיאטר- כל רופא כללי/משפחה אמור לדעת לטפל תרופתית בבעיות כנ"ל ועפ"י הצורך גם לשלוח לבדיקה במעבדת שינה. אם מדובר בבעיה יותר נרחבת אז יש צורך לפנות למומחה (פסיכיאטר) לבדיקה וטיפול מסודר.

רינת שלום אני לא ממש מאמין בכדורי שינה אלא במקרים מוגדרים אם אינך ישנה תקופה רצופה האם יתכן שאת מוטרדת, מדוכאת, קשה לך ? אם כן תרופות שינה אינן הפתרון אלא בחינה של המצב עם עזרה מקצועית או לא כנ"ל לגבי תרופות בהצלחה עמי

רונית שלום זה דוגמה מדוע קלונקס ודומתיה היא תרופה גרועה בהרבה מקרים שכן גם אם היא מעילה רגעית לטווח ארוך אין בה תועלת וקשה להפסיק אנא פני לאבחון יתכן מאד ששוה לך נסיון טפול בפרוזק ותרופות דומות לו וכן שלקילת הערבות שיחתית אבל שוב לאחר אבחון בהצלחה עמי

היי טלי או כל מי שקורא את המכתב הזה. מקודם ביקרתי את החבר שלי בבית החולים. אחרי כל כך הרבה זמן שהוא מאושפז שם פשוט לא יכולתי יותר. הרגשתי שאני נשברת להרבה חתיכות קטנות. הוא הלך שנייה לדבר עם איזה כוח עליון מסתורי (ובלתי קיים, לדעתי) ואני פשוט ישבתי במרפסת והתחלתי לבכות כמו אני לא יודעת מה. הרגשתי כל כך חלשה וכל כך התביישתי בעצמי. ההורים שלו כל הזמן מחלקים לי פקודות- תעשי ככה תגידי ככה אל תבואי כן תבואי- נשבר לי מהם כבר!!! אני יודעת בדיוק איך לדבר איתו ואיך להתמודד. לא יודעת למה הזכרתי אותם. הם בכלל לא היו שם. הפעם פשוט לא יכולתי לסבול את זה יותר. כשהוא חזר הוא התחיל לשאול אותי מה שלומי, ואם יש לי צרות- למעשה, אין לי שום צרות כי מרגע שהוא התאשפז שכחתי אותן, הוא נהייה הבעייה הכי גדולה שלי. אבל מן הסתם אני לא אגיד לו את זה. הפעם פשוט לא יכולתי יותר ואמרתי לו בפנים. ואז הוא אמר לי שאם זה חשוב לי אז הוא יכול להשתחרר כי הוא התאשפז מרצון והייתי ממש צריכה לשכנע אותו שיישאר במחלקה. אני יודעת שזה לא בגללי אבל פתאום הוא נהייה כל כך ממורמר על הבית חולים. אחר כך רציתי לשחק איתו פינג פונג שולחן, ולא נתנו לנו כי אנשים טענו שזה מפריע להם. אז התחלתי כמו מטומטמת להתווכח איתם, והם התחילו לצעוק עליי, ממש רבנו. ואז הוא נלחץ והתחיל לצרוח עליהם- אתם רואים מה עשיתם!!!!!!!!!1 בני זונות, אתם אגואיסטים, תראו מה עשיתם לחברה שלי!!!!!!!!!!!! ממש התחיל להשתולל ואפילו שהוא נרגע בסוף זה עשה לי ייסורי מצפון על זה שאני לא שולטת בעצמי לידו, ואני יודעת שהוא עצבני עכשיו!!! והדבר הכי גרוע זה שבהתחלה אמרו לי שהוא יהיה מאושפז רק לשבועיים שלושה- שעברו לאט כמו סיוט. ואני מתכוונת לזה. עכשיו אמרו לי שהוא יהיה מאושפז לפחות חמישה שישה חודשים. זה פשוט ייאש אותי. אני לא יודעת מה לעשות. אני מצטערת על המכתיו הארוך והמתיש הזה. אתם לא חייבים לקרוא. אני מרגישה שאני פשוט מוציאה את התסכולים שלי מהאשפוז שלו- עליו, בדרך מסויימת. אני צינית כלפיו, וכאלה. אני מרגישה שקשרו אותי. ביי לולה. נ.ב- אם מישהו לא מבין- יש איזכורים לזה בדפים קודמים.

כדאי שתבקשי לשוחח עם מטפליו על מצבו על מנת שתדעי היכן את עומדת , כיצד יש להתנהג איתו ובחברתו. ואם בעתיד הוא לא יסכן את הסובבים אותו.

שלום, מאז ההתקפה על בנייני התאומים, כל לילה יש לי חלומות נוראיים. יש לציין שלא עברתי אף ארוע טרור בחיי (טפו-טפו), אבל החלומות פשוט נוראיים ומוחשיים. עד כמה זה טבעי או לפחות מתי להתחיל לדאוג? מחכה לתגובה, בובי.

לצערנו בארץ יש מראות מזעזעים, ואת חלקי הגופות רואים בברור בכל תעוד טלויזיוני. כאן הפחד מוחשי עוד יותר. אז מדוע להכנס לחרדות רק ממה שקורה בארה"ב? כיצד מתמודדים אם הפחד היום-יומי?

בובי שלום רב, סיוטים והגברה של החרדה סביב פיגועים/אירוע חבלני עלו אצל רבים בישראל, בעיקר בשל היותנו "למודי פיגועים" בתקופה האחרונה, והן בשל הקשר ישראל-ארה"ב הידוע. להערכתי כל זמן שמדובר בקושי אשר אינו פוגע בתפקוד היומיומי או מאידך גורם להפרעות אחרות (אכילה, שינה וכו') אפשר להתייחס לזה כתהליך טבעי שנוצר בעקבות הטראומה. במידה ותתרחש פגיעה בתפקודים היומיומיים, יש להתייעץ באיש מקצוע. בברכה, טלי פרידמן

אני לומדת במוסד לימודים כלשהו. בקבוצתנו לומדת בחורה שבכל פעם שמישהו מעיר לה משהו היא מגיבה בתוקפנות ואגרסיביות. היא בעיקר ניטפלה לאחד המורים בטענה שהוא "מחפש אותה". פעם לאחר הערה קטנה ועדינה שלו היא הגיעה למצב של היסטריה. במצב של מיגננה תמיד מזהירה שמסתתרים מאחוריה אנשים גדולים וכדאי להזהר ממנה. גיליתי שלאחר שהיא מתוכחת היא מסוגלת להסתתר על מנת לשמוע אם מדברים עליה. האם התנהגות זאת עלולה להיות סממן למחלת הרדיפה? כיצד יש לנהוג עם אותה אחת, כדי להמנע מצרות איתה. אודה להתיחסותכם.

שלום רב, כניסה ללימודים גבוהים היא כיף, וגם גאווה לרובם, אבל לחץ לחלקם - של הסטודנטים. אפשר להתעלם מאותה בחורה, ואז לתת לסיטואציה להיות פחות רווית מתח, ויתכן וההתעלמות המכוונת מהמשך התעניינות - תסייע להפיג את המתח. אפשר, במידת הרגישות הראויה, להציע שתתיעץ עם שירותי העזר הפסיכולוגיים שישנם במוסד, כדי לחפש יחד עיצה להקלת תחושת חוסר ההוגנות מאותו מרצה ומהאחרים שמגיבים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

במקרה זה אני חוששת יותר למורה, יש לי הרגשה שהוא לא יודע כיצד להתמודד עם אותה אחת, חבל לי עליו משום שמדובר במי שמעניק יחס הוגן ומתחשב, בקיצור דוגמא לרבים. אותה תלמידה התפרצה בנוכחותי בשעה שהוא ניסה להסביר לה במה שגתה בדרך העדינה ביותר אולם , היא פצחה בצרחות היסטריות שהרעידו גם אותי. דרך אגב, להציע לה עזרה נפשית לא בה בחשבון, אין אפשרות לשוחח איתה, בקבוצה תופסים ממנה מרחק (למזלנו למדנו איתה בקורס אחד בלבד). אודה להתיחסותך.

היה רצוי לדעת מהי התיחסות ו של הפסיכיאטר, יתכן מהנאמר שמדובר בחולת מחלת הרדיפה.

היי התגעגעתי מה איתך? היום סיימתי לעבוד סופי יש לי עוד חודשיים לגיוס מלא זמן! מה אני יעשה בו איניני יודעת. מה שלומך אייך עבר הצום? אצלי בסדר גמור.......רק בדקה התשעים ל6 הרעב התחיל. זהו, יתחלתי לקבל דברים שמי שאני זו אני. אני בן אדם רגיל. אני חייבת לספר לך משהו בצאט מתאי?נתכתב? אוהבת.....

מדוע בינתיים אתן לא משתמשות בדוא האלקטרוני? ואז תוכלו לכתוב יותר ולהתיחס באופן איש י

מבחינתי הצעתך בהחלט מתקבלת - ראה את תשובתי לנטעלי. על על פנים תודה! אחת

היי נטעלי! את יכולה לכתוב לי לאיי סי קיו - המספר שלי הוא: 68540410 ויש לי שם כינוי נורא מצחיק...(-: ואם אין לך איי סי קיו, את יכולה לכתוב לי למייל - העצה של גלעד (ראי את ההודעה הבאה) היא בהחלט במקומה! (את הכתובת שלי תראי בהודעה - את בטח יודעת את זה). לצערי אני לא תמיד יודעת מראש מתי אהיה כאן - אבל זה בדרך כלל בשעות הערב המאוחרות - מ-10:00 והלאה. את יכולה תמיד להשאיר הודעה ואני בודקת הודעות יום יום ועונה הכי מהר שרק אפשר! ובקשר לצום - אז אני אגיד לך את האמת - ובתקווה לא לפגוע באף אחד - אבל אני בעד דמוקרטיה - אני אדם חילוני לחלוטין ולכן אני לא צמה. ומחוץ לזה - אני שמחה שאת מתחילה לקבל את עצמך כמו שאת. זהו צעד עצום לעניות דעתי! קודם כל - אני לא חושבת שיש לך במה להתבייש. את אומרת שאת נראית טוב, וחוץ מזה יש לך מודעות עצמית מאוד גבוהה - את מכירה בקשיים שלך ובצורך שלך להתגבר עליהם, ולפחות בעיני - זוהי תכונה אדירה שלא כל אחד התברך בה. העולם שלנו שורץ אפסים שחושבים את עצמם פשוט לאלהים ולא מבינים איך אף אחד לא מתעלף מרוב הערצה כשרואה אותם...... ובקשר למה תעשי עד לגיוס - אז כמו שהצעתי לך, קחי איזה קורס קצר, חפשי איזה עבודה זמנית, וגם הקדישי זמן לבילויים - טפחי את הקשרים החברתיים שלך - זה יכול להיות תרגול מעולה גם לצבא וגם לחיי האזרחות שיבואו אחר-כך. אז בהצלחה ובהמון אהבה וכמו שהצעתי לך - תכתבי לי למייל או לאיי סי קיו - ואני מבטיחה לך תשובה הכי מהר שאפשר! ביי! אחת

לכל אנשי הפורום ! אני מתנתק להיום, היה נעים אתכם. נוסע לאסוף קרוב משפחה משדה התעופה. חלמות פז ,רגיעה, שלווה פנימית ומחר ... קימה ליום חדש מלא תקוות ואפשרויות חדשות. ממני אוהב אותכם אנונימי

אמן. נסיעה טובה לך,ו לילה טוב :-) ליהי.

את יודעת שאהבתי אותך פעם ואני אוהבת אותך עכשיו את בטח לא תוהה כמוני מה עובר לי בראש ואת בטח גם לא חושבת על זה שלפעמים זה ל-א "עובר". נראה לי שמה שמפחיד אותי הכי הרבה זה שיום אחד את פשוט תלכי למרות שאני יודעת שתיאורטית, את כבר הלכת. די נמאס לי לקום כל בוקר בתקווה שמשהו ישתנה. טוב לי ורע לי כאחד עם האופטימיות שנטבעה בך הייתי איתך בהרבה מצבים ולעולם לא הייתי משערת שתוכלי להגיד לי ש"יהיה טוב" או ש"אני צריכה לעבור את זה". את עכשיו במקום די אחר עכשיו שאת לא צריכה אותי כ"כ כי יש הרבה מסביבך שהוא הרבה יותר טוב אז אני די מבינה את הבחירה שלך. נראה לי שעכשיו, אחרי שזה נגמר, ואת כבר המשכת הלאה, אולי גם אני צריכה לנסות, אבל כבר ניסיתי, וזה עובד, ואני נופלת, שוב ממשיכה, ושוב נופלת. באיזה שהוא שלב זה כבר נורא כואב...

אני חושב יש לך מייל.....תבדקי אולי אני טועה!!!!

חיחי אתה טועה.............. (?!) איך עבר עלייך יומך?

" עד שזה כבר לא כואב וממשיכים הלאה "והלאה כל אחד לעצמו חי קם נופל , בואי ניתרכז בקם רץ מצליח . אההה,,,, ג'קי יקירתי . גם את תצליחי ויבוא תורך !

ג'קי, אני חושבת שאנג'ל כתבה את זה הכי יפה אתמול בלילה, כל אחד והדרך שלו, חבל לנסות להיות מישהי אחרת, או ללכת בדרכים שאחרת הלכה בהם והצליחה, צריך לנסות ולהשתדל למצוא את הדרך הייחודית שלך. אחת רואה את ההצלחה בלבן ואת הכשלון בשחור, והשניה רואה את ההצלחה כהתמודדות יום יומית, עליות ונפילות וזאת גם הצלחה, כי כל יום שבו את מרגישה טוב יותר, או שבו נאמר לך משפט כמו "מזמן לא ראיתי אותך צוחקת ככה.. " הוא יום של הצלחה. קבלי את התמיכה והאהבה המוצעים לך, גם ממי שההצלחה שלה שונה משלך, תאחזי בדברים, במשפטים של "יהיה טוב", תידבקי באופטימיות, ויחד עם זאת תמצאי את עצמך ואת הדרך שלך. והכאב הנורא, לצערי חלק בלתי נמנע מכל התהליך, הלוואי והיה נחסך ממך, ממני ומכל מי שמנסה, אבל הוא כאן, וצריך יחד איתו ללכת הלאה, ואולי עם הזמן הוא יתפוגג ויתמוסס וישאיר יותר מרווח נשימה. אביב.

מילים כדורבנות ,,,,,אוהבת לקרא אותך ! כמו אז , אביב היקרה , פרשת ידיים ושיתפת אחרים לצרה , הכל מ ניסיונך , לכל הנפשות והנשמות שלפעמים האחיזה נישמטת מהם , ומי אם לא אנו , שכרגע טיפסנו ועלינו חזרה ,וידנו עדיין זבות דם וכאבים מהטיפוס , מושיטות ידים אלה , לחברינו האהובים , אם הושטת יד סימן , שאת ההיתמודדות שלך עברת היום בהצלחה ! ואפילו שזה באותו מקום קשה עדיין , יש היום בכוחך להושיט עזרה . כך ניראת לי , הדרך מן החושך לאור , ושמחה על כל צעד ושעל שלך אוהבת ויוי.

?

בחור צעיר 24 באישה בוגרת 35-45 בחור צעיר 24 מאזור המרכז נראה טוב מאוד, לקשר דיסקרטי ולא מחייב עם אישה בוגרת 35-45 ניתן לחזור למייל [email protected] ביי

בר יקר ! מצא לך פורום אחר. לא שאסור אבל אנשים כאן משדרים על תדר אחר. ראה הוזהרת ואם תציק לנשים או תעליב אחד מחברי הפורום אטפל בך אישית. טיסה נעימה וקח את הפורנוגרפיה שלך עמך. שמעת ? קישתה !!! אנונימי לא רופא- לא מטפחל- לא מומחה- לא פסיכולוג . ----- מתעצבן מאוד מאוד מחוליגנים.

למה האלימות הזאת? ומאיפה כל הכעס הזה? אתה בטוח שאתה רוצה להיות השוטר הטוב של העולם? אפשר להסביר יפה שזה לא הפורום המתאים. אבל למה האגרסיביות ?

צודק \צודקת אני מסתייג מהתגובה שלי שהיתה רגשית ומהמותן . כשכתבתי את הדברים היתי בסערת רגשות היות הכעיסה אותי המחשבה שמישהו מנצל את הבמה ל סיפוק צרכים שלא בהתאם לתפיסת עולם שלי. לצערי לאחר ששלחתי את ההודעה לא יכולתי למחוק אותה ( לא יודע כיצד לעשות זאת) וקיוויתי שמנהל הפורום יעשה זו בשל הסוגנון הבוטה באותו רגע חשבתי על נשים בפורום שיכלו להיפגע מבר. אבל באמת באמת, זו לא הדרך. צר לי, לפעמים אני מגיב רגשית כשאני חש שפוגעים או עלולים לפגוע באנשים יקרים. זהו ובאמת גם אני מסתייג מאגרסיביות בפורום. מקווה שהבהרתי את עצמי אנונימי

סאשה אם היית מדבר ככה ברוסיה אז עכשו היה קופא לך התחת בסיביר

כיצד ניתן לדעת אם הרקע להפרעה הוא אורגני או רגשי?

באמצעות ביצוע מבחנים פסיכולוגיים אצל פסיכולוג קליני מומחה ו\או פסיכולוג חינוכי (המוסמך לעריכת ממבחנים כאלה ) תוכל לקבל מענה לשאלתך. תוצאות המבחנים יכולות להצביע על כיוון ההפרעה -האם ביטוי היכולות מונמכות בשל סיבות אוגניות או אפקטיביות . כמו כן, תוכל לפנות ל "ניצן ". אגודה העוסקת באבחון ליקויי למידהתחום המשיק ורלוונטי לשאלתך. בברכה מאנונימי לא רופא-לא פסיכולוג-לא מטפל-לא מומחה

אז מי אתה?? האינסטלטור!!!

שלום רב, יש אבחונים לעניין. פסיכולוגים שמתמחים בכך, וגם מאבחנים מוסמכים של ניצן - מיועדים לסייע בעניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני בת 17 קשה לי להתרכז בבה"ס כועסים אלי אני לא יודעת מה לעשות אתה מרגיש שבכול מקום כועסים עליך

רן שלום פונים לאבחון בהצלחה עמי

שנה טובה

גם לך. :)) שבוע טוב, טלי פרידמן

כדי לקנות וליום צריך מרשם, נכון?

כן

. מהו בנזודיאזפין? לבנזודיאזפין יש חמש השפעות עיקריות: א. ישנוניות. ב. הורדת חרדות ויצירת רוגע. ג. הורדות הסיכוי לעוויתות. ד. הרגעת שרירים. ה. מפריע לזיכרון ארוך וקצר טווח. מדובר בתרופות שכיחות שניתנות בעיקר לאנשים הסובלים מהפרעות פאניקה. 2. מה השפעת בנזודיאזפין על הגוף? בנזודיאזפין תוכננה כך שתדכא את מרכז העצבים בגוף. 3. תוך כמה זמן אפשר להתמכר לבנזודיאזפין? ההתמכרות תלויה כמובן במינון, אבל יש אנשים שיכולים להתמכר לתרופה תוך 14 יום. רוב האנשים יתחילו להרגיש בהתמכרות תוך כ-6 חודשים. רוב התרופות יוצאות מהגוף כ-30 יום אחרי הפסקת השימוש בהן. 4. האם יש סיבה לא להשתמש בבנז'? כן. שימוש ארוך בתרופה יכול להוביל לעייפות, לאות, ירידת התפקוד בעבודה ודיכאון עמוק. הן עלולות להוביל לחוסר יכולת להרגיש רגשות קיצוניים. 5. מהי תסמונת הגמילה מבנז'? אחרי הגמילה, יכולים להיות תפקודים בגוף שלא יכולים להתבצע בלי נוכחות של התרופה. גמילה ממנה יכולה להוביל לפעילות-יתר בחלקים מסוימים במוח, לבעיות עצביות ולהתקפי עוויתות. תסמיני תהליך הגמילה יכולים לכלול: תסמינים פיוזיולוגיים: חרדות (כולל התקפים), דיכאון, קושי בשינה, עיוות תחושת מציאות, גירויי חושים, מחשבות שליליות רודפות, שינויים מהירים במצבי רוח, פחדים, חוסר יכולה לחוש הנאה, קשיים בתנועה, מחשבות אובדניות, סיוטים, הזיות, פסיכוזות, רצון לבלוע כדורים. תסמינים פיזיים: מתח או כאב בשרירים, כאבי פרקים, זמזום באזנים, כאבי ראש, רעד, ראייה מטושטשת, עוד מגרד, בעיות עיכול, רגשות זרמים חשמליים, כהות חושים, עייפות, כאבי גפיים, רגשות של רעד פנימי, הזעה, שינויים בחום הגוף, קושי בבליעה, אבדן תיאבון, תסמינים "דומי שפעת", עוויתות בשרירים, טעם מתכתי בפה, בחילה, צמא מוגבר, בעיות בתפקוד המיני, דפיקות לב, סחרחורות, ורטיגו וחוסר אוויר. שים לב – יכול להיות שהרגשת את הדברים האלה עוד לפני שהתחלת את תהליך הגמילה. זה בגלל שהגוף שלך כבר לא הסתפק במינון שניתן לו ודרש עוד. אסור להפסיק שימוש בתרופה ב"בום". חייבים לגמול את הגוף ממנה בהדרגה. תסמיני הגמילה יהיו פחותים אם התהליך יהיה איטי והקיצוץ במנות קטן כל פעם. 6. מהו אורך תהליך הנסיגה? זה תלוי. אנשים עם תלות מתונה בחומר לא צריכים יותר מ1-4 שבועות של תסמינים. זמן הגמילה נע בין חודש ל-18 חודשים. 7. האם יש תרופות שרופאים עלולים לתת שלחלוטין לא מסייעות לתהליך הנסיגה? כן, בוספאר, תרופה שכיחה נגד חרדות לא מסייעת בכלל לאנשים הסובלים מנסיגת בנז'. 8. האם יש שיטות אלטרנטיביות להקלת תהליך הגמילה? כן – דיקור סיני, טיפול עיסוי וכירופרקטיקה הוכחו כמוצלחים. מהטבע – ולריאן, קווה קווה, שורש סנט ג'ון, 5htp, same, מלאתונין, GABA, קאמומיל ורסקיו רמדי. 9. מה בקשר לשתייה ואוכל? יש להימנע לחלוטין משימוש בקפאין בזמן גמילה מבנז'. קפאין מקשה על התהליך ומגרה סימפטומים. גם סוכר עלול להקשות על הנגמל, כמו גם אלכוהול. מומלץ לשתות הרבה מים ולאכול ארוחות קטנות.

נכון...ושלא תעזי כי זה כדור ממכר יש דרכים אחרות

אז כנראה שאני ממש לא יודעת מספיק. אני הבנתי שזה כדור יחסית לא מזיק, להרגעה. אני לא בטיפול, וגם אם הייתי, אני נגד תרופות באופן עקרוני. חשבתי להשתמש ב VALIUM כמעין "sos"... אז למישהו יש המלצות?...

מאיה שלום כעקרון אינ ממליץ על שמוש בתרופה אלא במקרים בודדים אנא הזהרי משמוש קל עקב רושם שזו תרופה "קלה" בהצלחה עמי

שלום למומחים, ולמומחים בלבד! לפני ימים אחדים שאלתי כאן בפורום אם מדיטציה עלולה לעורר התקפי חרדה. אני שואלת היות וחברים הציעו לי להצטרף לחוג מדיטציה אבל שמעתי שזה עלול לעורר התקפי חרדה אצל מי שיש לו נטיה לכך ועל כן אני מהססת. אודה לכם על תשובה, מירי

למירי שלום, אני מתרגל במשך 20 שנה מדיציה ויכול להעיד (ללא כל פניות) שזו טכניקה טובה ואפקטיבית להפחתת מתחים, כעסים וחרדות. כמו כן היא מפחיתה שכיחות מחלות זיהומיות באופן משמעותי. שיהיה לך בהצלחה

תירגלתי מדיטציה לפני מספר שנים. הפסקתי לאחר שפסיכיאטר מוממחה טען שאצל אנשים מסוימים תירגול במדיטציה אכן יכול להוות טריגר לתהליכים פתולוגיים. מדיטציה דווקא עזרה לי להתמודד עם חרדות אך החמירה תחושות דיכאוניות. בשנות ה70 פסיכיאטרים בארה"ב, גילו עניין בשימוש במידיטציה לצרכים טיפוליים אך נראה כי היום הנושא פאסה. להרחבה ראה ערך מדיטציה ב "מבוא לפסיכולוגיה" של הילגרד. כיום הספר מתורגם לעברית. ניתן להשיגו בספריות אוניברסיטאיות. אנונימי לא רופא-לא מומחה-לא מטפל

אכן, יש שני דברים: 1. הסיטואציה החברתית החדשה, וגם 2. תהליכי החשיבה שמייצרים תחושה של ריק קוגניטיבי - שבהחלט יכולים ליצור מצב של עוררות וחרדה נפשית לא נוחה. מומלץ להתיעץ, כדי ליצור את תהליכי ההכנה והמניעה הנכונים, במקרה של סף רגישות נמוך, כמו שלך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לד"ר יוסי אברהם - תודה! חג שמח! לד"ר יוסי אברהם - תודה וחג שמח! מירי

מירי שלום לא יודע אני לא בטוח שכן האם יש לך התקפים או היו בעבר ? אני מכיר מטופלים שדווקא נעזרו במדיטציה להקטין התקפי חרדה בהצלחה עמי

ד"ר אבני, היו לי התקפים בעבר. כעת הם פחתו כמעט לגמרי הודות לטיפול פסיכולוגי שאני עוברת מזה שנים אחדות. אבל הפחד מהחזרה שלהם כנראה תמיד יישאר. ופעם קראתי שמדיטציה עלולה לגרום להם להתפרץ מחדש ולכן החשש וההיסוס. תודה על התשובה וחג שמח! מירי

שלום אני בת שש עשרה וחצי, ולאחרונה אני מרגישה שהתגברתי על דיכאון שאובחן כקליני שנמשך כשנה. אך אני מרגישה שמאז התגברתי (אגב אני נוטלת אפקסור) אני יוצאת הרבה ומחפשת בחורים, חברותי טוענות שנהפכתי לנימפומנית וכל מה שאני עושה מדברת וכדומה קשור לבני המין השני. יכול להיות שזה כתוצאה מהדיכאון וזה עוזר לי להתגבר עליו. אני ממש לא מבינה מה עובר עלי אשמח אם תוכלו לתת לי עצה, תגובה וכדומה רותי

רותי מתוקה, יש לך מישהו לדבר איתו, מישהו שמעניק לך חום או \ו תשומת לב?.. תבדקי את זה. יכול להיות שאת מחפשת חום ואהבה במקומות הלא נכונים? מה הסיבה לדיכאון והאם את מטפלת בזה חוץ מאשר על ידי כדורים? ז"א ע"י טיפול פסיכולוגי? לפעמים אנחנו כל כך מפחדים מהכאב ומהעצב ומה שאנחנו עושים זה לברוח לכל מיני מקומות שישכיחו ולו רק לרגע את הכל... יש כאלו שבורחים לשופינג מטורף, יש כאלו שבורחים לשינה, כאלו שבורחים אל האוכל ועוד ועוד דוגמאות זה לא נגמר. טוב שפנית כאן לעזרה. אני לא יודעת כמה אני יכולה לעזור אבל אני בטוחה שטלי או יוסי או שאר הצוות המקסים שלנו ידע טוב יותר מה לומר... ועד אז, תשמרי על עצמך, זה חשוב. ליהי:)

ליהי יש לי פסיכולוג כבר כמה חודשים. והאמת אני כן מחפשת אהבה אני מודה, ואני לא מוצאת אותה. מצבי כרגע טוב בהרבה ממה שהיה פעם, אבל תמיד יש פחד לחזור לתקופה של הדיכאון העמוק. ובקשר לבעייתי מה אתם חושבים?

רותי, תעצרי את עצמך עכשיו לפני שיהיה לך קשה לצאת מזה. זה טבעי שאת מחפשת חיזוקים לכך שאת מתפקדת טוב יותר ושיצאת מהדכאון. מטבע הדברים, גברים מעניקים לך סיפוק מיידי (וזה בטעות מתורגם אצלך לאהבה), אבל זה פח שאל תפלי בו. ילדה בגילך מהווה טרף אידיאלי לגברבר המצוי. תמשיכי לטפח את הקשרים עם החברות והשקיעי בזה. אני לא אומרת שתפסיקי לחפש אהבה, בהחלט רצוי ומומלץ. אבל להחליף פרטנרים במצב העדין והשביר בו את נמצאת הינו דבר מסוכן ולא בטוח. נסי לשמור על ההישגים אליהם הגעת ותנסי לבסס את עצמך. השאר יזרום מעצמו באופן טבעי. שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת והמון פרגון

רותי שלום זה יכול להיות קשור לדברים רבים כולל להשפעת האפקסור אם זה מטריד אותך אנא פני ליעוץ בהצלחה עמי

רק לומר לך שאני מאחל לך כל טוב. את מצטיירת בעיני כבחורה לעניין ונבונה ואמיצה ההולכת עד הסוף עם האמת הפנימית שלה. אל תתיאשי אני משוכנע שבשלב כלשהו העניינים יסתדרו. בגילך הכל פתוח והאופקים רחבים. קבלי נא את תמיכתי ואת אהבת אנשי הפורום. שיהיה לך שבוע נהדר מלא תחושות נעימות . הזהות שלי אינה רלוונטית. דעי לך שיופיך הפמיני חוצה את המדיום הוירטואלי ומגיע לליבותיהם של אנשים אחרים. תחילת שנה טובה ושיתגשמו כל חלומותיך. האיחולים שלי נשמעים קיצ'יים אך הינם כנים ואמיתיים. בהצלחה אנונימי

חמודה ,כמובן חמודה ולא מחודה. אנונימי

אינני יודעת מי אתה או במה זכיתי שקיבלתי צרור מילים מופלאות מרגשות ועוזרות כל כך!! תודה לך מי שלא תהיה, ריגשת אותי מאד וגרמת ללב שלי לחייך אחרי כל כך הרבה ימים של עצב. כולי מרוגשת ולא מוצאת את המילים הנכונות להגיב... תודה לך באשר אתה! ליהי :)))

... ומספר מילים נוספות לפני שחוזר לעבודה. אני מאושר באם עזרתי לך ולו במעט . את לא לבד. את וכולנו, בעצם, מוקפים באנשים יפים וטובים, לא תמיד קל לגלות אותם כשאנחנו מדוכדכים . אבל הם שם, והם כאן ממש לידך. במשך הזמן תגלי אותם. אני משוכנע. יש לי המון דברים נוספים לומר לך אך לא אבלבל אותך. כל פעם שתירצי עזרה רק תגידי ואהיה לרשותך. אנונימי

מצטרף ומסכים!!!

שלום רציתי לשאול אם מישהו מכיר סדנאות לשיפור יכולת החיזור הבטיחון ועצמי ודרך ההתחלה עם בנות המין היפה אשמח לשמוע פרטים אני כבר די מבוגר(26) ואין לי נסיון בזה בכלל

שלום רב, מדי כחודש אני מעביר מפגש סדנאי שכזה. בשנה האחרונה זה היה בשישי בלילה, בפרדס חנה. יש לי כוונות לחדש את מה שהיה בעבר באזור ת"א, וזה יהיה בעוד כחודשיים. פנה למייל האישי עם מס' טלפון - ואעדכן אותך מדי פעם. כלללית, מפגש כזה יכול להעשיר ברעיונות, להאיר תובנות, וכו' - אבל לא לשמש כתחליף להוועצות אישית למי שצריך לבדוק תשתיות כמו: הביטחון העצמי, הזהות המינית, העמדות השליליות או ההסטוריה הבעייתית בתחום המיניות - וכו'. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, רציתי להתייעץ עם הפורום הנכבד איך אפשר לשכוח מישהו שאהבנו ועדיין אוהבים אך אי אפשר להשיג אותו? כבר ניסיתי הכל.... הכל.... אך אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש... בכל מקום שאני נמצאת..הכל מזכיר אותו..מוסיקה...מילים...סרטים...כל הדברים היפים והפשוטים לא גורמים לי מנוחה. אנא עזרתכם.. תודה

שלום רב, אהבה יפה היא הרי דבר כל כך נדיר, ואם זה קרה לך - את מאד מיוחדת, וזכית במשהו ייחודי. כדאי שתדעי להעריך, ולהפיק מכך את הנקודות החיוביות והמשמחות עבורך, ולא המעציבות. ובאשר למה שיהיה הלאה: קחי את החוויה החיובית הזו שקרתה לך כקנה מידה. כל מה שיהיה הלאה, צריך להיות לא פחות טוב. חיפש מתיש מחכה לך, אבל זה כמו להיות מליונר: התהליך עד למליון הראשון קשה ומתיש. לאחר מכן הדברים כבר מסתדרים, כי הרי את/ה בעל/ת נסיון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם כריתה של בלוטת המגן, בשל עודף סידן בדם, עלולה לגרום לדיכאון? אם כן, כיצד מטפלים בזה?

ענבל שלום אני מניח שאת מתכוונת לבלוטת הפרתירואיד כעקרון, כל שנוי גופני עלול לגרום דכאון , בעקר בגיל המבוגר במקרים אילו ניתן לנסות - אזון החסר הגופני (אם ניתן) וטפול סטנדרטי בדכאון (תרופתי, שיחתי) בודאי, אם אזון גופני אינו מועיל או לא ניתן להשגה בהצלחה עמי

שמעתי שמבין התרופות בקבוצת SSRI, ציפרמיל היא התרופה הכי בטוחה לאנשים הסובלים מבעיות גופניות ורגישויות שונות. האם זה נכון? תודה.

לא שמעת טוב

http://www.infomed.co.il/questions/q_080401_1.htm

גליה שלום אני לא שמעתי כלם בערך אותו דבר, ובסופו של דבר מה שקובע לטעמי זו התאמה אישית לכל אחד שקשה לצפות אותה מראש בהצלחה עמי

אני מבקש לדעת מה הם הסימנים לדיכאון . האם אדם שחווה התמוטטות עצבים או דיכאון חמור יכול לחזור לתפקוד רגיל כאילו כלום לא קרה. תודה אבי

אברהם זה אפשרי אבל דורש טיפול. (פסיכיאטרי + פסיכולוגי).

דיכאון הוא מצב של חוסר חיות, תגובה, אנרגיה, וכו' - עד לחידלון בפעילות. חרדה היא מצב הפוך: עוררות יתר, תזזית וטירדה מאיימת, שמשתקת מפני מעשה אחר כלשהו. שני המצבים יכולים לנבוע גם ממצב נפשי זמני, שיחלוף לאחר חיזוק האישיות, או שינוי הנסיבות הסביבתיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אבי שלום לא ברור מה השאלה מכל מקום לרוב דכאון הוא מצב חולף, עם סכון לחזרה בעתיד בהצלחה עמי

אתם בטח מתארים לעצמכם מה משפט כזה יכול לעשות לי... או לבנאדם אחר...בכלל.... אז זה אמנם היה לפני יומיים, אבל נזכרתי בזה פתאום, כש"חזרתי". מבחינת החברים זה בעצם באמת ככה, ג'קי(חבל שאין לי אומץ להשתמש בשמי האמיתי), נעלמה לחצי שנה, חזרה בנאדם אחר, אז היא עדיין לא אוכלת ליד אנשים, עדיין לא מדברת על מה שקרה, עדיין מסתורית ולא מספרת לאן נעלמה, ועדיין החיוך - לא אותו חיוך. אז מה? היא חזרה, היא מדברת עם אנשים שלא דיברה איתם במשך המון זמן, היא השלימה עם אנשים שנטרה להם טינה במשך שנים (אני יודעת לעשות את זה טוב...) אז אני הולכת, וצוחקת (כן כן, צ-ו-ח-ק-ת, הפתעה אני יודעת), ואז הוא אומר: "....הרבה זמן לא ראיתי אותך צוחקת ככה, מחייכת והכל..." אז תחשבו מה יכול לעבור בי עכשיו כשאני נזכרת ומה עבר בי כשהוא אמר את זה...

את לא יודעת מה זה עושה לי כשאת מחייכת יש לך תגובה שם....הפעם בלי קישור

החיוך שלך כניראה שווה המון , כוון ששמו לב אליו ,,,, החיוך מאיר את האדם ואת הסובבים אותו , ובזה כוחו, הירגשת ,,,,פרץ רגשות וזרמים שיוצאים ממך בחיוך , והוא שם לב לזה וחוה יחד אתך אותו . נהדר! שיהיה לך יום יפה יקירתי ושהעולם יחייך אלייך תמיד כדי שאת תחזירי לו בחזרה חיוכים ענקים ומאירי נשמה . שלך אוהבת ויוי.

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=207438&t=206749

אתה ממש עושה לי שירות אקספרס, ונותן לי קישור.....אה! והגבתי לך שמה... אני גרועה בלצרף לינקים אז אתה תסלח לי נכון?

אני כמוך , ג'קי לא מסתדרת עם לתת לינקים ,אבל אוהבת לקבל לינקים חדשים , "אור " מה נישמע ?

החזרתי תגובה אני.

היי noname, אני לא יודעת אם מותר לי, ואם עוד יש לי הזכות, ואני יודעת שאת בדרך כלל לא אוהבת לענות, אבל רק רציתי לשאול מה שלומך, הבוקר ובכלל ? שתיהיה לך שבת רגועה ושקטה.. אביב.

תזמון מדוייק זכות לומר לי בוקר טוב? מי אני,הרמטכ"ל? בואי נהיה רציניים,אביב אני לא שופטת אנשים לפי כוחם,ולא לפי שכלם,ולא ע"פ מה שיש להם למסור לך ברגע זה. ובטח שאני לא שופטת אנשים ע"פ האם הם מעדו בהשגת מטרה,וגם אם הם נכשלו.אבל זה לא מצבך אביב.לא נכשלת.מעדת.קורה. לא וויתרת עדיין-לא נכשלת אני אתמול לא שמרתי לעצמי את הזכות להכנס להודעותייך ולהגיב עליהן.נראה כאילו הן נכתבו מכאב,ברגע של התחברות אל העולם הפרטי וזה היה שמור רק לך. אני רק מקווה שאת מרגישה טוב יותר. ואם זה מעודד אותך,יש בך עדיין מה לתת.לא דבר שאת יכולה למסור לאנשים כרגע.זה הם שצריכים לדעת לחפש.התבונה נשארת.קראתי אתמול את הודעותייך ועדיין היה שם ממה ללמוד,הרבה מעבר למילים היפות והמעודדות שאין בכוחך לשים יותר. מקווה בשבילך שאנשים ישכילו לראות זאת. בקשר אליי,נכון אני לא אוהבת לענות,נוטה להתחמק.אני בסדר גמור.עברה עליי תקופה מאוד לא קלה.בנוסף אליה,גם התרחשו בחיי אירועים שהלחיצו,פגעו ומשכו אחורה. אבל האהבה העקבית טשטשה,גם הזמן קצת מקהה תחושות וכרגע אני די בסדר. יש שעות קשות יותר,רגועות יותר,מבולבלות יותר.ככה זה... אגב,למען הכנות וחוסר הרצון להטעות.עדיין לא ממש החלמתי,וזה כנראה יקח עוד המון זמן.סתם אוטומט.בימים הנורמלים שלי אני משתדלת להרגיש שאין לי הפרעת אכילה,כך שבאה הנפילה אני מעבירה אותה הלאה וזהו. לא תמיד יש מה לעשות עם זה.זה בדרך כלל קורה סתם,בלי שליטה,בלי כוונה.הרע חוצה גבולות ואוטומטית זה מופעל. אני מתכוונת לבולמיה.האנורקסיה כבר די מאחורי.אני לא יכולה למחוק אותה לגמרי,אבל ב-90 אחוז מהזמן אין לי רצון להיות בתת משקל,ממש לא. שאלת שאלות קצרות,ואני מרגישה שקצת הארכתי בדברים.פשוט אין לי תשובות חד משמעיות לדברים ששאלת.אני מקווה שאת מבינה. איך את מרגישה הבוקר? תמיד יכולה לכתוב לי, אני.

היי טלי. תודה על המיילים ששלחת לי בסופהשבוע. שיהיה לך שבוע נעים.

גם לך, שבוע טוב. טלי פרידמן

:-)

( and i hope you filling better..... ( santana

איך שאני נכנסת לפורום אני כבר מתחילה להרגיש יותר טוב, כי אני יודעת שיש פה אנשים מקסימים וטובים שתמיד מוכנים לעזור..וזה מחמם את הלב ואת הנשמה. אז כמו שהבנת -אני בסדר לעת עתה... ו...אתה?

Tali? noname? are you still here or am i too late? Lisa

אני כאן. לא פספסת אותי. מה נשמע?

Hi darling,you wouldn`t believe what happened to me today!!!!! so i`ll just have to tell you.......this morning a guy on a moterbike outside my house threw a stone and broke the window of my car and stole my bag from inside and took everything.

עניתי שם. מצטערת על העיכוב בתשובה. שבת שלום, טלי פרידמן

עניתי לך בדף "ההוא" יחד עם התשובה של טלי. תן איזה אות או סימן שנדע מה איתך, אני קצת דואגת. ליהי:)

גולשים יקרים, קראתי בסוף השבוע כתבה ב"סופשבוע" של עתון מעריב על יהודה פוליקר ועל הדיסק החדש (והמעולה) שלו. לקראת סוף הכתבה הכתב סיכם כמה שורות מהשירים החדשים שלו לכדי מקשה אחת, ואני אביא אותן לפניכם: "בוקר טוב לשלדים בארונות, לשדים בקופסאות. אבל בעצם מי אתה? אתה חיה אחרת, מה הם מבינים, לא רואים ממטר את כל הסימנים יש לך בבטן פחדים ופרפרים משהו לא בסדר, על זה לא מדברים אבוד בעולם, אתה לא כמו כולם אז מה אתה עושה בינתיים? שוקע ונרדם וזאת בועה מאד קטנה וזה אני וזה אתה איך קוראים לאהבה שלי? לאהבה שלך? מה לעזאזל מפחיד אותי? ומה אותך? שדים בתוך הראש שלי הם זכרונות שלך כבר לא מתוק של אף אחד וזה שוב אני, אותו לבד" עד כאן החלק של ההתחבטות הפנימית, ההתמודדות עם הכאב והסבל הכרוך בקיום האישי של כל אחד. אך פוליקר (כמו גם הכתב) בוחר לסיים את תקליטו בשיר אופטימי: "והאמת תנצח גם אם נברח לירח זה לא מאוחר מדי לא מאוחר לעולם... במקום שנמות על זה בוא ונחיה את זה אתה ואני, בן אדם, בוא וניקח את זה יש אהבה בעולם לכולם" והמסקנה? כל אחד ומסקנתו הוא. לי זה נראה כמין פארפראזה על החיים: הכאב והקושי לצד הטוב, השמחה והאהבה. כל מרכיבי החיים בכפיפה אחת. שבת שלום, טלי פרידמן

שנקרא "מעגלים" מעגלים נסגרים.מעגלים נפתחים. נסיבות חיים מגלגלות אירועים. האם אשכיל ראות? האם אחכים שמוע? ראיתי אילו הצופים בחיים מרחוק לבם קר ועקר, אינו מעז לפרוץ ולחלוק. פגשתי באילו הנוגעים בחיים לבם יוקד וכואב נשרט ונחבט ובכל סאת נשאר אוהב. אלו, מעיזים לגעת באסור פורקים מסגרות מאחים את השבור מסתכנים ברגעים קשים של בדידות וניכור. אך בה בעת,בונים גשר לפנימיות, חלון לאלוהות. מהם למדתי: כנגד הקושי-יש להעז כנגד הכאב-יש להתלבט כנגד הדמעות-יש להבנות לא זוכרת של מי, אבל ממצה מעט ממה שאמרת... שבת שלום גם לך ולכל הפורום. תודה לכולם. אני.

אינשם, שיר מדהים... מאיפה זה? זה שיר כתוב או יש לו גם לחן? אני מקווה שהגבת/תגיבי בקרוב על המייל ששלחתי לך. שבת שלום, טלי פרידמן

זה נשמע מעניין, כי הרי נורא קשה להעז מול אותו קושי מפחיד, אני בדר"כ בורחת... לא אמיץ במיוחד הא?

ואכן.. דיסק מדהים. מודה שמאז שהוא יצא אני מקשיבה לו בלולאה אינסופית של כמעט 24 שעות. מתחברת, מזדהה ומרגישה את כל השירים שלו אצלי בתוך הבטן והלב. כל השדים והמפלצות שלי בחרו להתעורר ולהתקיף, יצאו מהקופסא והם מסתובבים פה בעולם במקומי, כאילו אני לא קיימת, אין לי רצון ואין לי שליטה, הם תפסו את הפיקוד, הם קובעים את הכל. ושוב אותו המצב, ממטר לא רואים את הסימנים, באותו הבית, באותם החיים, אבל בשני מישורים נפרדים, בשני עולמות שונים, בשני מקבילים שלעולם לא נפגשים. יש לי בבטן המון פחדים והמון כאבים והמון חרדות וגם המון מעשים, אבל על זה לא מדברים, את זה לא רואים, את זה מסווים, כי אני חיה אחרת, שאי אפשר להבין, עוף מוזר שאי אפשר להתחבר אליו, פועלת במין דחף שאי אפשר לברר את מהותו, ואולי גם לא צריך, עדיף להתעלם מהקושי ולהעלים את הבעיה, להעלים אותי. אבודה בעולם, שוקעת ונרדמת, נעלמת, מוותרת, מרימה ידיים, מתחבאת בחדר החשוך אימתי שרק אפשר, בולעת את הדמעות, נחנקת עם המועקות, ומנסה להצטמצם, לא לתפוס נוכחות, שלא להכביד יותר מדי, ובדרך נגמרת סופית, רואה את עצמי נותנת יד למוות ופורשת מהעולם. חיה בתוך בועה משלי, כלואה בתוך החומות, בלי דרך יציאה, רק אני והדיכאון שלי, והפחדים והזכרונות המייסרים והמטביעים שמעלים דמעות כל פעם מחדש. ואהבה ? מה זה בכלל ? זה קיים בעולם ? איפה ? בטח לא אצלי, ולא לגבי. אז מה המסקנה ? "כבר לא מתוק של אף אחד", סיפור של נצחון שהתבוסה בו מחלחלת, שהאכזבה זועקת, והכישלון צורב. והאופטימיות ? "זה לא מאוחר מדי / לא מאוחר לעולם .. " ? רוצה להאמין ורוצה לקוות, שאכן תמיד אפשר לשנות את הדברים, אבל כרגע קשה לי לראות את זה, חשוך מדי וקשה מדי, יש עוד הרבה מכשולים בדרך שצריך לעבור ואין כוחות, לא פיזיים ולא נפשיים, ויש הרבה יאוש עם ניצוצות חלושים בלבד של תקוה, שלרוב כבויים. אבל דבר אחד אני לא, אני לא לבד, וזה מה שעוד מצליח לגרום לי להמשיך לשרוד, ולהמשיך לרצות, ולהמשיך לנסות. :-((

ובמחשבה שניה.. אולי היה עדיף לבד, שאף אחד לא ילחם עלי, במילא אני לא שווה את המלחמה. אם הייתי לבד, כבר הייתי יכולה לוותר לגמרי, להיכנע ואכן ללכת עם המוות, שממילא נמצא פה ורק מחכה שאני אתן את הסימן הכי קטן. אם הייתי לבד, הייתי אולי יכולה לישון עכשיו ולנוח, לתמיד, ולא לנסות להילחם בשדים ובמפלצות שגם בשעה הזאת ערים, ולא מוותרים, ולא נסוגים, ולא הייתי צריכה להאבק כל כך קשה ולעמוד במבחנים הבלתי אפשריים הללו. אם הייתי לבד, לא היתי צריכה לפחד כל כך מהביחד וממה שהוא דורש ממני, כי גם כדי להיות ביחד צריך לעבוד קשה, צריך לנסות ולהשתדל לשמור עליו, ולתת משהו מעצמך כדי שלא תישאר לבד בסוף, כדי שלא יפסיקו להילחם עליך, צריך לוותר על חלק מעצמך ועל חלק מהדברים שאתה מאמין בהם, כדי שהצד השני לא ישאיר אותך באמת לבד בסוף. :-((

לנשמה , אביב ! אם היו עינויים _הם היפליגו אליך , מיפרשי הלבן אל האופל שלך , תנני ללכת , תנני ללכת לכרע על חוף הסליחה . _-------------------------------------- האם האם האם אמרו לך פעם שבלחיך גומת החן כל כך כל כך תמימ ה שאם את בי תקות חיוך נוטעת אני מרגיש כיצד בי נעצרת הנשימה ... האם האם האם אמרו לך פעם שכף רגלך טופפת שיר ופסיעתך קלה שאם תתרחקי ממני צעד ארדוף אחריך כמו ציד אחר האילה . _------------------------------------------------------ האמיני , יום יבוא טוב יהי מבטיח לך לחבק אותך אבוא והכל אשיח לך . _----------------------------- מי יתנני עף ציפור כנף קטנה אשר בקן הטוב תנוח שאננה . שלך באהבה מיוחדת עם שיר ומגינה בלב . ויוי.

כתבת שלפעמים צריך להתגבר על המכשולים, שצריך לעבור אותם ולא לתת להם לנצח, ולדיכאון לא לתת להשתלט, ופעם גם אמרת, שלפעמים צריך לשקוע, לשקוע בעצמך, לשקוע במחשבות, כדי להבין מה עובר עלינו, ולא להסוות, לא להסתיר, כי הרי מי מאיתנו יכול להישאר למעלה כל הזמן עם אותה אשלייה שהכל בסדר ושאין כאב? זה קצת לא אנושי... תני לעצמך את המנוחה הזו, אולי לא מנוחה נפשית גדולה במיוחד כמו שזה נשמע, אבל מאוחר יותר, את תביני שזו הייתה מנוחה עבורך. בהצלחה, שיהיה לך כל טוב.

לא הבנתי מ תשובתו של ד,"ר אבני מה הקשר בין טיפול פסיכיאטרי לבין ציפצופ ים באוזנים. אני לא ישן בלילות מלא חרדה פחדים מפחד לעצום את עני ם מלחשוב מה יכוך לקרות לי מבלי שירגישו שאני נמצא במצוקה כל שהיא.

יוסי יכול להיות שיש לך שתי בעיות שונות. 1. חרדה נפשית. מתאימה לטיפול פסיכיאטרי. 2. טינטון פיזיולוגי. אני מכירה שני אנשים שהיה להם טינטון והרופא אמר להם ללכת לפיסיכיאטר. הם קיבלו מדיאטנית תוסף של מגנזיום ומאז הבעיה חלפה כלא הייתה.

יוסי שלום בהמשך לעפרה - השאלה היא האם יש לך 2 בעיות טינטון + חרדה ו/או דכאון או האם יש קשר ביניהם במקרה ויש קשר ביניהם יתכן וטפול באחד יסייע לשני הצעתי : 1. פנה לחוות דעת רופא א.א.ג. ומה הצעתו \ 2. פנה לפסיכאטר - שמע את דעתו \ ומזוית פסיכיאטרית יתכן וטפול נוגד דכאון יעלים או לפחות יקטין מאד את הטנטון \ (בלי להזניח את הצד הגופני בו אם קיים ) אני פנוי להבהרה נוספת אם תרצה בבהצלחה עמי

מניסיונם של שני הסובלים מטינטון שאני מכירה, רופאי אף אוזן גרון לא מודעים כלל לאפשרות שהבעיה יכולה לנבוע מחסר פשוט במגנזיום (יסוד חשוב למערכת העצבים). הם רק ירמזו ש"משהו לא בסדר אצלו בראש" וישלחו לפסיכיאטר. אני מציעה בכל מקרה לפנות גם לתזונאי, או, פשוט, לקנות בסופרפארם תוסף של מגנזיום. עפרה

לד"ר אבני .מעולם לא סבלתי מדיכאון .אולם מאז שהטינטון ה חמיר בחודשים האחרונים לא ישנתי בלילה זה גרם לי להיתפרצויות זעם .מתח .ניתוק מחיי חברה .וככול שאני במצב זה הטינטון מיתגבר .ונהיה מעגל קסמים .מצב זה הביא אותי להיות כול היום .עגום.עצוב.דאגה מעתיד גרוע יותר ומיכאן הדרך היתה להיכנס לדיכאון .פחדים וחרדה. רופא א.א.ג הפנה אותי לטיפול פסיכיאטרי השאלה האים בספרות הרפואית יש קשר בין הדברים .

escitalopram ? אני מחכה לו, כי אני אחרי ניסיונות רבים עם כל הSSRI, ואיני עומדת בתופעות הלוואי שלהם- עייפות, ישנוניות, פגיעה בחשק המיני, מין ריחוק מהכל וכו'.

נטע שלום אין כל סבה מיחודת שאני יודע לצפיה הזאת יש אלטרנטיבות נופסת ל SSRI אנא פני לפסיכיאטר המטפל בך והוועצי בו ( או לחילופין לחוות דעת נוספת) בהצלחה עמי

היי זאת אני לולה. דפדפו קצת אחורה בבקשה, כתבתי שם משהו. זה היה בתגובה ל הלם. אני חייבת מישהו. טלי??

לולה, תוכלי להוסיף קישור או לכתוב שוב את פנייתך? שבת שלום, טלי פרידמן

חיפשתי ובסוף מצאתי. עניתי לך שם. שבת שלום, טלי פרידמן

היי חברים. לא הייתי כאן שבועיים בערך כי לא היה לי מחשב הוא פשוט "הלך" . אני כתבתי לשם שלום לפני כמה ימים , ולא ראיתי התייחסות. אז מה כאילו- ככה מקבלים חברים ותיקים???. אני עצובה בגלל זה תקבלו אותי תשמחו שחזרתי, או שמא אתם לא רוצים אותי כבר? אם כן רק תגידו אני יילך לצערי, כי אני מאוד ניקשרתי אליכם עם התסמונת טוראט שלי ואוהבת אותכם מאוד,א ז מה כבר לא אוהבים אותי????. מאוכזבת קצת- מיקי

ספרי לנו מה עשית בלעדינו במשך שבועיים? ועד כמה באמת התגעגעת אלינו? וכמה את באמת אוהבת אותנו? נו נו ספרי כבר..... משתוקקים לשמוע... נו........מיקי.......את פה? דניאל

הכל היתחיל קצת לפני שבועיים או יורת , ראיתי תאונה קשה וניבהלתי מאוד. אחר כך היתקלקל לי המחשב- והייתי כל כך עצובה לא היה לי מה לעשות - זה שיעמם אותי . אז לפני 4 ימים קניתי מחשב חדש, תגיד תתחדשי...:-) תודה..... יופי ואז אמרתי איפה כל החברים שלי בפורופ הזה? ובאתי הנה לומר שלום . זהו , אתה מתכוון שאספר כמה פעמים היתקלחתי? המ אכלתי? מה לבשתי? וכל זה היי אם כן רק תיגד ואני יפרט הכל :-) ביי ושבת שלום - מיקי בכל אופן היתגעגעתית נורא נורא ואוףף איזה באסה ותסכול זה ללא מחשב כשמיתרגלים הנה אני כאן לא עוזבת לעולם " גם כשאני הולכת- אני תמיד תמיד נשארת":-) ביי-----מיקי

אני מקווה שעכשיו המחשב בסדר, וגם את עצמך. שבת שלום, טלי פרידמן

מיקי, סתם מסקרנות: עם תסמונת טורט למה את נמצאת בפורום עזרה נפשית (לא שיש לי התנגדות...אני חדשה כאן)? זאת הרי בעיה נוירולוגית גרידא.

היי טלי, שלחתי לך אימייל, שיהיה לך לילה טוב. אביב.

היי אביבי!! גם אני רוצה אימייל. שיהיה לך רק טוב. דניאל

דניאל, סמוך עלי, אתה לא רוצה ממני אימייל, לא עכשיו. שתיהיה לך שבת כייפית, תהנה בבריכה. אביב.

אני כמעט לא נמצאת בפורום מחוסר זמן חושבת עלייך המון

היי אורה, מצטערת שחסמתי, מצטערת שנעלמתי, לא רק לך, תקופה קשה. מקווה שהכל טוב אצלך, נשמע שכן, נשמע שהעבודה עושה לך טוב, מקווה שימשיך כך. אביב.

אביב, קיבלתי והחזרתי אחד חדש... ליל מנוחה, טלי פרידמן

תודה טלי, מצטערת שאני כזאת מגעילה לפעמים :-(( אבל לא יודעת לשקר, לא לעצמי ולא לך. שיהיה לך לילה טוב. אביב.

שלחתי מייל

כרגע קיבלתי את התשובה שלך תודה טלי. :)

בבקשה... שבת שלום, טלי פרידמן

עכשיו אולי אפשר להתחיל לקבל ייעוץ מקצועי אמיתי, ולהפסיק עם כל הבולשיט וכל האנשים חסרי האינטיליגנציה מסביב ...?

כשאת אומרת "בולשיט ואנשים חסריי אינטלגנציה",מסביב!!!!!!! למה את מתכוונת? דניאל

לעצמה

סליחה? אפרת, בדרך שבה את מבקשת עזרה, אני לא בטוחה שתזכי לה. יש דרך נימוסית וחברותית הרבה יותר...בלי לפגוע באף אחד מהיועצים או הגולשים כאן. אז בבקשה... שבת שלום, טלי פרידמן

שלום, לאחר 9 חודשי צפייה והמתנה לילד שני , העובר נפטר בעת הלידה. הריון זה הינו ההריון שני . כיום ישנה ילדה בת 4 וחצי , שמצפה לתינוקת , אליה הכנו אותה בכל תשעת החודשים האחרונים. לצערי הילדה כרגע יודעת כי התינוקת חולה מאד ונמצאת בבית החולים, והיא , מצפה וממתינה להחלמתה של התינוקת ולשובה הביתה. האם תוכלו לייעץ לי כיצד להתמודד עם סיטואציה זו , שכן המצב אינו קל עבור ההורים, מה לספר לילדה?

מ, קשה להגיד לך בלי להכיר אותך ואת הילדה, אבל לדעתי רצוי שתספרי לה את האמת ברמה שהיא תוכל להבין. עדיף שהיא תשמע את זה ממך ולא תשמע את הבשורה המרה ממקור זר. עדי

חבל שלא סיפרתם לה את האמת מההתחלה, אבל בדיעבד, אתם חיבים להמשיך את הסיפור הלאה. פשוט להגיד, התינוקת היתה חולה, ואם היא היתה ממשיכה לחיות היא היתה חולה כל החיים, ואלוקים לקח אותה אליו ויחזיר לנו בעוד שנה (שנתיים בערך) תנסו הריון נוסף עכשיו, וכשהיא תדע שיש תינוק בבטן, היא תירגע. ועצה מניסיון, לא להיראות עצובים, ודואגים, פשוט לסמוך עליה, היא "תסדר" לעצמה כבר את הענינים. ילדים מתרגמים דברים לרמת ההבנה שלהם, אפילו דברים שמבוגר לא מבין, הם "מבינים" היא תבוא ותשאל שוב ושוב, ואתם תענו לה תשובות אמיתיות, בסוף תפסיק לשאול.

למ. שלום רב, הצערתי לשמוע את שחווית מאחר ואני חוויתי חוויה דומה בשנה שעברה. בבית היו שלושה ילדים (בני 9,6 ו3) שציפו לאחות-תינוקת שמתה בלידה. נכון שאת הבשורה המרה סיפר בעלי, לאחר הנחיות מן העובדות הסוציאליות בבית-החולים (ואולי גם לך כדאי להתייעץ עם משהו מקצועי) - ואני רק מציעה לך לא "למשוך" את הזמן. אמרו לנו שהקטנה "תשכח" ודווקא הילדה בת ה3 כל הזמן שאלה "איפה התינוקת שלי?" ו"מתי את הולכת להביא לי את התינוקת". אז פשוט חבל על כוחותייך ואולי כדאי שגם לילדה יתנן זמן להתמודד ולעכל את האסון שחוותה המשפחה.

מ' שלום רב, לידת עובר מת היא חוויה קשה וטראומטית ראשית עבור האם עצמה, ואחריה, שאר בני המשפחה הסובבים אותה. אינני מתמחה בתחום ילדים, אך נראה לי שאולי היה כדאי להעזר בייעוץ הורים מקצועי ומעמיק, ולו רק כדי להסביר את הדברים הקשים בצורה הטובה לילדתכם. יחד עם זאת, חשוב גם לתת תמיכה וסיוע לאם ואף לבעל בהתמודדות עם החויה הקשה. בברכה, טלי פרידמן

אוי ווי! איזה סיפור נורא!