פורום פסיכולוגיה קלינית

טוב תבינו זה גם סטיה נפשית אי אפשר לתקן או לעזור לכולם יש מקרים אבודים!!!

נכון יש מקרים אבודים אז צריך לתת להם להבין שהם כאלה (איזו אכזריות מצידי לומר דבר כזה מאחר ואני לא מורגלת בכך)

התחיל להיות מעניין כאן בפורום, פתאום נהיו מאבקי כוחות זה הולך נגד זה והשניים נגד השלישי אשכרה "מלחמת עולמות". אבל מה בלא המאבקים הכל היה שיגרתי, שאלות על הבעיות היום יומיות, כך "שהמלחמות" והויכוחים הללו יוצרים לדעתי איזו אפשרות של גיבוש דעה אצל היחיד ומאפשרים לו "לעלות בקול את מחשבותיו" (אף על פי שכאן זה לעלות בכתב את המחשבות).

תעלי תעלי בקול בכתב בפקס העיקר שנשמע את קולך

ברצוני לשאול האם מישהו ניתקל בכדור אפקסור. האם יש בחילות ,חוסר תאבון וירידה במשקל כמו שכתוב על גבי ההוראות?

במקרה אני השאלה למה נתנו לך אפקסור?? בגדול כדור מעולה לבעית חרדה ודכאון אנני יודע מה המינון שנתנו לך אבל עיצה ממני שבוע ראשון רבע כדור שבוע שני חצי כדור לאט לאט בסוף אם אמרו לך כדור ליום אז חלק אותו לשניים ביום אם 2 כדורים ביום אז חלק אותו לארבע תופעות לוואי לא רציני קצת כאבי ראש בשבוע שבועיים הראשונים לא כל מה שכתוב זה מה שקורה ממליץ בחום!!!

שלום שכיחות בעיות אילו נמוכה בהצלחה (ולמה לא שאלת את הרופא שלך) עמי

לא היה לו זמן הוא שתה קפה ודבר בטלפון

אני נתקלתי בבחילות (והקאות) - אולם רק בהתחלה, או לאחר הפסקה ממושכת. הכדור היה מעולה!

התחלתי שילוב כדורים של רספרידל מינון נמוך וסרוקסט כדור אחד בלבד. שמעתי כי שני הכדורים עלולים לגרום להשמנה. השאלה שלי היא אם הם גורמים לתיאבון מואץ או שהם פשוט מנפחים. כלומר האם אני יכולה לאכול רגיל ולהשמין עדיין??? תודה רבה לכם מראש. רותם.

רותם שלום, אני לוקחת סרוקסט, ולא הרגשתי שום עליה או שינוי בתיאבון, ובטח שלא סתם עליה במשקל. למיטב ידיעתי סרוקסט אכן גורם לאנשים מסוימים תיאבון מואץ, אבל את לא תשמיני אם בכל-זאת תקפידי לאכול רגיל. דרך-אגב, אני התחלתי דיאטה במהלך השימוש בסרוקט (בלי קשר, רציתי להוריד קילוגרמים עודפים עוד מלפני הסרוקסט), וירדתי 6 ק"ג בזמן קצר יחסית בלי שום בעיות שקשורות בדרך כלשהי לסרוקסט! לגבי רספרידל - אין לי מושג. בהצלחה!

לרותם , לפי מיטב ידיעתי ריספרידל איננו גורם להשמנה כלל וכלל . בהצלחה . ויוי

רותם שלום יש אנשים שמדווחים על עלהי בתאבון אחרים על אכילה רגילה ועדין עלהי במשקל הפתרון לדעתי שמירה על דיאטה ספורט, שקילה שבועית ובמידה ואת עולה במשקל יותר מ 1-2 ק"ג שקילת שנוי הטפול בהצלחה עמי

בזמן האחרון אני" שואלת את עצמי" הרבה פעמים האם תמיד השאר רווקה? אני בת 27 ועדיין בלי חבר כשלכל חברותי יש חבר אז נכון, שכולם אומרים ששום דבר לא בוער אבל תאמת פשוט נמאס לי להיות לבד, כך שאני רוצה כבר חבר רק בשביל שאהיה יחד איתו ואוכל להשוויץ ליד חברותי שגם לי יש חבר וגם אני אתחתן. מה את חושבת?

שרית שלום רב, גם אני יכולה לומר לך כמו כל האחרים ש"אל תדאגי, את עוד צעירה, ואין לך לאן למהר" ואפילו שאולי זה נכון, לא נראה לי שזו התשובה המקצועית לה את מצפה. לדעתי, אם נושא מציאת בן-זוג הוא חשוב לך ויחד עם זה נמצא בקושי כלשהו, הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכותרפויטי, ובמקביל לחשוב על דרכים נוספות למציאת בני זוג כמו מועדוני פנויים-פנויות, אתרים ברשת של הכרויות ועוד. אני בטוחה שאת מכירה את הדברים הללו, ואם לא, את מוזמנת לשאול ואעזור לך למצוא. שנה טובה, טלי פרידמן

ועוד משהו..... אומרים אם לא תזרע לא תקצור!!!!!!

רציתי לדעת עד כמה הפורום הזה יכול לתרום לאדם "שאינו רוצה להיות לבד"?

יכולים לתת לך לינק לאתר הכרויות....מה זה פורום שידוכים??? לעשות לך קניות במכולת את לא רוצה??

יכולת להיתבטא יכולת להוציא את הבעיות כאן ולא במקום אחר להיות מודע לבעיות ומצוקות של אחרים שקודם לא ידעת שהם קיימים . ההרגשה היא שתמיד יהיה מישהו כאן ,,אז איך אפשר להרגיש לבד ? יש צוות שעונה ,אם יש בעיה ,וזה מעולה ומשרה ביטחון . למי שלא מעונין בחברת אנשים פיזית , כאן הוא מיסתפק בווירטואלים . והקשר בכתב איתם יכול להיות מרגש . וכשמפיקים את כל הרגשות האלה מהמסך , כבר לא מרגישים כל כך לבד . זכות ההחלטה של , מה אפה מתי ומי היא שלך ואם שומרים על הכללים סבבה ! כמו שאור היה כותב .

אני צריכה בבקשה מידע על הכדור מודל. תודה, ושנה טובה!

ליסה שלום לא ברור לי איזה מידע את זקוקה למידע כללי חפשי במנוע חפוש תחת sulpiride ניתן גם באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=188

תודה לך!!!! שנה טובה

אני לא מכירה אותך... אבל אתה צעקת עליי קצת... לא משנה... אני רוצה עזרה ! אני צ-ר-י-כ-ה עזרה ! אבל בנתיים אף אחד לא רוצה לתת אותה כי לאף אחד לא אכפת ממני בכלל... :(

לכולם פה אכפת ממך. מה שאני לא מבינה זה איך הוא צעק עלייך על גבי פורום?

אפרת אפשר לאמר הכל . אבל תלוי איך. את יכולה לבקש עזרה ואני בטוחה שיעשו כאן הכל ע"מ לעזור . אבל את חוצפנית!!! זו לא דרך להתבטא!!!!

אפרת שלום כפי שציינתי אין לי מושג מה הבעיה שלך אם תרצי אנא הציגי אותה לא מובטח בכלל שיהיה לה פתרון דרך האינרנט בהצלחה עמי

טוף.... אי אפשר לכתוב על הבעיה שלי פה... זה לא אפשרי פשוט... יש לכם המלצה על איזהשהו מקום שאני אוכל ללכת אליו בלי שההורים ידעו?

אפרת שלום כפי שציינתי אין לי מושג מה הבעיה שלך אם תרצי אנא הציגי אותה לא מובטח בכלל שיהיה לה פתרון דרך האינרנט בהצלחה עמי

לדעתי אפרת ואני בטוחה במה שאני הולכת לומר עכשיו זה שכולם אוהבים אותך ולכולם אכפת ממך רק שלדעתי במידה וגם לך אכפת מעצמך(דבר שאני בטוחה בו) אז את צריכה להסביר בצורה מפורטת/פרטנית את אופי הבעיה ןהמצוקה הרגשית הקשה בכדי שנוכל כולנו לעזור לך. מהרוצה לעזור שרית

את באמת רוצה לעזור...? או שאת רק רוצה לשמוע על הבעיה שלי בגלל סקרנותך? ואני רצינית... לא שאלה שבאה לפגוע

ההודעה שכתבתי לד"ר אבני בתגובה להודעתה של אפרת מופנית לכולכם. ד"ר אבני, אורן קפלן, טלי פרידמן, דרור גרין, יוסי אברהם... תודה על כל התמיכה והעזרה שנתתם לי בשנה האחרונה, על הרוח והרצון לעזור, על התגובות המהירות והעצות שמשקפות את עמדתכם המקצועיות. תודה על שאתם עומדים בכל הקשיים בפורום וממשיכים לעזור במסגרת המגבלות האובייקטיביות. שנה טובה לכולכם והמון תודות. אני לא יודעת אם זה משנה משהו, אבל לי עזרתם המון ולעולם אהיה אסירת תודה.

אורית, תודה על כל האיחולים ואני מאחלת גם לך שנה נפלאה. אני מקווה שבאמת הצלחנו לפחות לתת נקודת אור גם כשהכל היה נראה חשוך... שתיהיה שנה טובה... טלי פרידמן

חן חן, ובברכת חזק חזק ונתחזק, יוסי אברהם

אפרת שלום ראיתי שאת כועסת . מאוכזבת . משהו אחר ממני האמת לא עקבתי אחר ההודעות שלך (נדמה לי שאחרים ענו לך) מכל מקום אם יש לך תלונה אישית את מוזמנת לומר אותה מה שלא יהיה לדעתי , הפורום הזה אינו בא בשום צורה במקום יעוץ מקצועי ספציפי ולא מודבר בהוראה אלא בעצה (שאת רשאית כמובן להחליט אם ברצונך לעשותה או לא) כנ"ל לדעתי לגבי חוות דעת שנאמרות. אז שתהיה לך שנה טובה ושתמצאי מזור לקשייך עמי

הרבה אנשים בפורום מתלוננים לאחרונה על אנשי המקצוע. מדוע? משום שלא קיבלתם את התשובה שרציתם? בגלל שלא הסכימו איתכם? כל כך הרבה פעמים אני רואה התקפות אישיות על אנשי המקצוע בגלל תשובה שלא התאימה להשקפת עולמכם. באופן אישי, אני רוצה להודות לד"ר אבני ולכל אנשי המקצוע האחרים בפורום על כך שאתם לא מתייאשים. על כל שאתם כאן בשביל כל אלה שאפשר לעזור להם במידת האפשר (וזה מוגבל יחסית) דרך האינטרנט. אתם עושים זאת בהתנדבות ובהמון אהבה והתמדה למרות כל הקשיים, ויש המון קשיים בפורום. המון פעמים עזרתי לי, ולו בגלל שעניתם מהר והראיתם לי שלמישהו אכפת. ולכל מה שקשה לו עם תשובות אנשי המקצוע, אל תשכחו שהיכולת שלהם לעזור במסגרת כזו היא מוגבלת. הם לא מכירים אותנו אישית, לא יודעים את כל הסיפור ולא יכולים לעזור כמו שטיפול אינטנסיטבי אישי יכול לעזור. הם כאן כדי לחלוק איתנו את השקפת עולמם האישית והמקצועית ולעזור כמידת יכולתם ועלינו להעריך אותם ככל האפשר. המון תודות לכל אנשי המקצוע בפורום ושנה טובה לכולכם.

אתם בכלל לא עוזרים לי ולא מנסים לעזור!

אפרתילה מה שלומך???

למרות כל מה שקרה פה לאחרונה,לא יכולתי להתעלם ולא למסור ברכת שנה טובה לכל האנשים הטובים שהכרתי כאן בפורום. תודה לכל מי שהיה פה בשבילי במשך שנה שלמה ועזר לי להחזיק ראש מעל המים, תודה לכל אילו שידעו לטעת בי תחושת ביטחון ויציבות, ותודה רבה לכל אילו שאיפשרו לי להיות שם בשבילם ולהרגיש טוב עם עצמי. _______________________________________________________________________ העזיבה המאסיבית של הפורום מובנת לי, וגם אני הייתי חלק ממנה. בתור אחת שנשארה פה כמעט עד שהכל התפרק, הרגשתי את הקושי לשאת את הקללות וההשמצות וכן,גם את השיחות הסרק שנכתבו פה בימים שהיו קשים לכולם. אני מרגישה לפעמים בכל מיני הודעות שאנשים מטפטפים לפה, גם מבלי להזדהות, את הגישושים חזרה לכאן, את הרצון לחזור ולהיות שוב חלק מזה ואת הפחד,הברור והצודק,להפגע שוב מהמשתלחים והמזיקים. חבל שזה קרה כך...והלוואי ויכולתי לומר לכולם,וגם לעצמי,לא לברוח...כפי שאמרו לי כשהצעתי פעם לכולם מקום בפורום אחר,שלי. ואולי זה באמת היה צודק...הגולשים הקבועים הם עדיין אותם אנשים חמים וחברותיים שרוצים לתמוך ולהתמך, אבל הם צופים מהצד ומדי פעם אומרים "כמה חבל..." ואולי באמת אין דרך אחרת...(גם אני מ"הבורחים" ככה שאני מבינה את כולם). _______________________________________________________________________ אוהבת את כולם, ותודה לכל מי ששלח לי מייל לשנה החדשה, לא הצלחתי לענות לאף אחד...2 הכתובות שלי לא עובדות משום מה... שנה טובה מכאן אני.

מסכימה עם כל מילה , ושיהיה לך רק טוב , והצלחה בכל יום מעכשיו והלאה ,

גם אני מצטרפת. עצוב שכולם עזבו. שנה טובה לכולם.

my computer is doing problems Angel I wish you a very happy and succsesful year I have't left the forum I just that I have a very buzy life right now ( which is not a bad thing) so the forum is to my regret left a side I found here a lot of comfort in difficult hours so; Shana tova, I'm here for you as allways

רציתי לדעת האם הבדידות היא מצב נפשי יותר או פיזי? ובמידה והבדידות מצב נפשי האם זה מצב שאין ממנו מוצא כלומר אדם שמרגיש במצבים מסויימים את עצמו בודד תמיד ירגיש בודד באותם מצבים, במידה והמצבים יחזרו?

שרית שלום רב, שאלתך, כיון שאינה נוגעת בבעיה ספציפית נוטה יותר לכיוון הפילוסופי מאשר לכיוון של ייעוץ טיפולי. הבדידות הינה מצב המשלב מאפיינים פיזיים ונפשיים כאחד, לדעתי. ישנם אנשים אשר יכולים להימצא שעות ארוכות ללא חברת איש ולא לחוש בודדים, לעומת אחרים שעשויים לחוש בבדידות נוראית גם כשהם באמצע ארוחת חג ומסביבם מצויים בני משפחתם ועוד אורחים רבים אחרים. יחד עם זאת אני מאמינה שבמצבים בהם האדם נמצא לבדו (פיזית) תחושת הבדידות עשויה להיות בולטת ומורגשת יותר. כמו כל קשת הרגשות והתחושות, גם תחושת הבדידות ניתנת לשינוי. אני מאמינה שבטיפול פסיכותרפויטי ניתן לבדוק את הסיבות המביאות לתחושת הבדידות, ולנסות להתמודד איתן ולהתגבר עליהן. אם אסכם את דבריי, אזי לעניות דעתי הבדידות הינה תחושה של מצב קיומי הנכון לזמן נתון ומצב נתון. בשינוי המצב הקיומי-הזמני (מצב פיזי של בדידות) או בעבודה תרפויטית (העמקה בתחושה הנפשית של בדידות) ניתן לשפר את התחושה, להתמודד איתה ולהתגבר עליה. שנה טובה, טלי פרידמן

אבקש מהפסיכיאטר מידע אודות התרופה הנ"ל. תודה.

http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000062.html

שלום, אינני מבין מנהלי הפורום, איני רופא, ואין לי ידע ברפואה, ולא הוסמכתי כמי שיכול לתת עזרה רפואית לשהיא מסוג כלשהוא, אך יידע בנורמות התנהגות, צורת דיבור, אופן דיבור, הבנה והקשבה יש לי הרבה מאוד. לעיתים גם במידה של יותר מדי. את ככל הנראה שכחת דבר מאוד בסיסי ועקרוני. את שכחת שכל הפורום לרבות הפורום הזה הם פורומים שהתשובה לשלאות של הפונים נעשית בהתנדבות במיוחד גב' טלי פרידמן שעושה לעיתים מעבר למה שהפונים היו מצפים ממנה, ואני אומר את זה בתור כניסיון אישי. גם מר רוסמן יוסי שהוא מנהל הפורומים עושה את עבודתו, על חשבון שעותיו הפנויות, ללא שום תמורה לכך. למעשה התמורה היחידה שלו לכך הוא שהפורום הזה עוזר מאוד למי שהוא צריך לעזור. נדירים המקרים בהם יש אנשים כמוך שמשתלחים בצורה ברוטלית כל כך כלפי מנלי הפורום / האתר. זה מראה מבחינתי לפחות, ואני מדבר רק בשם עצמי, על חסור הבנה, חוסר התחשבות. זה עשוי להראות גם לדעתי על חוצפה מסויימת. פורום פסיכולוגיה, אינו פורום ככל הפורומים. מי שפונה בדרך כלל לקבל תשובה בפורום זה משהוא שיש לו בעייה כלשהיא בתחום או שהוא מכיר משהוא שיש לו בעייה בתחום והוא מעוניין לקבל ייעוץ, באופן לא מחייב את מיש עונה לו, ע"מ לדעת מה לעשות. לעיתים הפורום הזה, כך אני ראיתי היווה מעין "מוקד תמיכה" למי שהיה זקוק לו ועל כך תבוא הברכה למי שדואג לפעילותו של פורום זה, מכל הבחינות. על כן יתכנו, לדעתי, מצבים, לא מעטים בהם יהיו "התפרצויות זעם". זה דבר נורמאלי לחלוטין ואני סומך ובוח על מנהלי פורום זה שיודעים כיצד לנהלו. בצורה מקצועית ומכובדת שאוייה לכל שבח שהוא. אני מציע לך בתור כמי שנדהם ממה שכתבת - לחשוב פעם נוספת, כי זה אף פעם לא מזיק, זה יכול רק לעזור, לפני שאת יוצאת בדברים כל כך מכליליים. בהצלחה.

הודעה זו היא הודעת תגוה ל "סתם אחת שכואב לה" שכתבה ביום 16.9.2001 בשעה 22:58 את הודעתה

אני אהבתי לקרא את הכתוב וזה הזכיר לי מישהי ...

את מי זה הזכיר לך ?

קודם כל שנה טובה אני לא מצליחה לשלוח לך מייל משום כתובת(הם מוחזרים אליי בחזרה) אז שלחתי לך את התוכן של המייל לאיי סי קיו... בברכת שנה טובה...

טלי, קיבלת את ההודעות?

אינשם, כן קיבלתי, ושלחתי לך מייל. שנה טובה, טלי פרידמן

לכולם.... לצוות המקצועי... לכותבים הקבועים...וללא קבועים.

תודה על כל העזרה בשנה האחרונה , היתם מצוינים , ונקווה , שהשנה תהיה קלה ובריאה יותר לכולם . הוותיקות חסרות מאד .

אליאן אהובה שנה טובה ומתוקה גם לך שנה של שקט בבבית שנה של אהבה שנה של התפתחות וצמיחה מקווה שניפגש כאן מדי פעם

תודה על כל הברכות, ובאמת אני מקווה שהכל יתגשם... הלוואי! טלי פרידמן

גולשים יקרים, רוית ניסן, "נעלמה" מעט לאחרונה, בשל מעבר דירה. עדיין היא אינה מחוברת לאינטרנט, ולכן ביקשה שאמסור לכם בשמה דרישת שלום חמה, ושתיהיה לכולכם שנה נהדרת. ולמרות שאמש איחלתי לכם גם שנה טובה, אף פעם זה לא מזיק לאחל גם פעם שנייה...אז באמת, שתיהיה לכולנו שנה נפלאה, שנה של שקט, רוגע, בריאות, אושר ואהבה. שלכם, טלי פרידמן

טלי, גם לך. משהו לרוית: בשבילך, השנה החדשה, היא שנה של התחלה, מלאה בתקוות, ונקווה שלא באכזבות. בקיצור, שכל משאלותייך באשר הן, יתגשמו. עדי

שנה טובה...ושקטה אליאן

בפורום שליווה אותי בשנה האחרונה...... שנה טובה לצוות הנוכחי.......ולקודם........................ להתראות בשמחות............... ובנימה אופטימית קמעה....... שירצ'יק..........קטן.......... בדרך אל האושר.... להודות על היש ולחדול לבקש להשלים עם האין זה שלא יתכן... לדעת לסלוח ולא כדי לשכוח ובלי יוהרה לעלות ולצמוח... לקבל עצמך לכבד זולתך להיטיב בחדווה בלי המתן לתמורה... לברך על היש להפיח בו אש לקבל את האין ולראות בו גם חן... ואז ...... אולי ...... יתכן........ ???? :-)))))))))))))

אמאל'א.........,.. עדי

שלום אני בן 17, גר בדירת שתי קומות ויש לי שאלה מאוד מטרידה אבא שלי מעשן ללא הפסקה ולי כבר נמאס לנשום את עשן הסיגריות הנוראי אני חושב שזו זכותי המלאה לנשום אויר נקי ניסיתי לדבר איתו על כך בעקבות זה הוא מסכים לצאת לבחוץ בזמן שהוא מעשן אבל לא תמיד לפעמים הוא יוצא ולפעמים לא ולכן רוב הזמן אני "תקוע" בקומה למעלה בכדיי לא להיות בקירבת העשן זה קורה גם בזמן הארוחה למשל כשאני אוכל הוא פתאום מחליט שהוא מדליק סיגריה וכפי שכבר צינתי אני מבקש ממנו שיעשן בחוץ אך הוא לא תמיד מסכים אמא שלי תמיד מנסה להגיד לו שלא יעשן בקרבתי אך מצד שני היא אומרת שאני יותר מדיי קיצוני עם העניין של הסגריות באופן כללי היחסים שלי אם אמא שלי ממש טובים ואם אבא שלי זה בדיוק להפך אנחנו ביחסים ממש ממש גרועים (זה לא שהוא מרביץ לי או משהו פשוט לא מסתדר איתו בכלל) יש משהו שאוכל לעשות בכלל?? אנא עיזרו לי

אלמוג, רק שתדע שאתה לא קיצוני (גם ההורים שלי עישנו ואני לא סובלת(. גם לו זה לא בריא (אל תנסה להגיד לו להגמל) אבל הבעיה היא שהמעשנים הפאסיבים סובלים יותר. עדי

נראה לי שיש איזו בעיה בקשר שבינך לבין אביך ואת כל הכעס והתסכולים שיש לך על אביך אתה מוציא בצורה של "איסורים"(המשמעות באיסורים שאתה אומר לו לא לעשן פה ולא שם) אולי אתה צריך לשמוע יותר לאביך ולקבל את "האיסורים" שלו כשהללו יכולים להיות כל מיני דברים, לפי שאלתך לא הצלחתי לעלות עליהם אבל נראה לי שאלו "איסורים" הנוגעים לויכוחים שיש לבני נוער בני17 כמוך עם הוריהם כמו-באיזה שעה יש לחזור מהבילוי, איזה בנות "ראויות" לצאת איתך וכדומה

אלמוג שלום רב, אני מבינה את הקושי בו אתה מצוי. מצד אחד זכותך ל"אויר נקי" מובנת וכמו גם רצונך שיכבדו את רצונותיך בבית, ומצד שני, זכותו של אביך לנהוג בביתו כרצונו לעשן גם בבית. נראה כי ההסכם ביניכם שאביך יעשן בחוץ הוא פיתרון סביר, אך אביך אינו עומד תמיד בהסכם. לדעתי עליך לשבת ולשוחח עימו שיחה כנה ואמיתית. לספר לו עד כמה זה מציק לך, ולנסות "לרענן" את ההסכם הישן. ייתכן וגם אתה תצטרך להתגמש ונאמר שתקבעו שהוא יוכל לעשן מספר מסויים של סיגריות בבית, או לעשן בזמנים מסויימים. כל העניין קשור לכיבוד של האחר בתוך הבית והמשפחה, ומסתכם בסופו של דבר בפשרה של כל אחד מהצדדים. כפי שאתה מעיד, העישון הוא לא הדבר היחידי שערער את יחסיך עם אביך, ונשמע מדבריך שיש ביניכם עוד "גורמים מפריעים". ייתכן והעישון הוא רק סמל או סימן חיצוני לקושי ביחסים ביניכם. אולי היה שווה לחשוב על משהו מעמיק יותר לשיפור היחסים ביניכם, אולי אפילו כמה פגישות של ייעוץ פסיכותרפויטי. שנה טובה, טלי פרידמן

שנה טובה לכולם עמי

אני מצטרף יוסי אברהם

שנה טובה לכל המשתתפים בפורום הזה שנה טובה לאלו שביקרו כאן באופן חד-פעמי כדי לקבל עצה שנה טובה לאלו שמצאו כאן בית לתמיכה ולעידוד שנה טובה ליועצים המתנדבים, לטלי ולרווית, לעמי ולאורן וליוסי, וגם למנהלי ובעלי האתר שנה טובה גם למי שמוצא בפורום מקום לפרוק את הכעס שהצטבר בו, בשמות רבים שנה טובה לכל מי שיצטרף אלינו וימצא בפורום מקום מנוחה לרגע, עצה ומלה טובה שנה טובה לכולם, דרור גרין

שנה של אושר שנה ל חמלה שנה של נדיבות שנה של עזרה שנה של הבנה שנה של סובלנות שנה של צמיחה שנה של התחדשות שנה טובה

לכל הגולשים, מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה, תיהיה שנה גדושה בבריאות, אושר, עושר, הצלחה ומזל. שכל אחד יצליח להגשים חלום או משאלה, שיהיה לנו ביטחון בביתינו ובארצנו, שנזכה לעבודה פוריה, לשקט נפשי ולחיוך. זה הכל... :) אז באמת חברים יקרים, מכל הלב לכל אחד ואחת מכם - שנה נ-פ-ל-א-ה!!! שלכם, טלי פרידמן

טלי, שנה טובה גם לך, יקירה!!!!!!!!!!! עדי נ.ב. ידוע לך מה קורה עם רוית?

הלוואי שיהיה לך כל מה שתבקשי לשנה הבאה, את אדם מדהים ומקסים! והלוואי ויהיו עוד אנשים כמוך בעולם! שנה טובה לכל עם ישראל באשר הוא! :-)

אני משתמשת בסרוקסט, כדור אחד ליום של 20 מ"ג,כבר שנה וחצי......דודו טופז בראיון נדיר אצל יאיר לפיד אמר שהוא משתמש בסרוקסט כבר שלוש שנים.....היתכן?????האם הוא ,ואני כבר לא מכורים,????? ולמה זה גרם לעליה ניכרת במשקל.??? איך אני יכולה להפסיק ליטול אותם, ובבקשה על תפנה אותי לרופא שוב כי אין לי לא כסף,ולא רצון לראות אותו שוב......מה שאומר שאני ממשיכה ליטול את התרופה ללא פיקוח כל התקופה אך לאחר שקראתי כאן ובעוד מקומות את תופעות הלוואי של הסרוקסט כאשר מנסים להפסיק נכנסתי לפחד נוראי, אז גם איך מפסיקים ????? והאם אני יחזור למשקלי הקודם .....אני אודה על תשובה ענינית ללא הפניה למומחה שנה טובה שרון

שרון חביבתי שנה טובה צר לי אבל התבלבלת לדעתי טפול רפואי מחייב ידע והערכה של כל מקרה לגופו אם את רוצה לטפל בעצמך ללא נצול ידע זה אין לי כוונה להיות שותף לזה ובענין הכסף זה שטויות - יש פסיכיאטרים דרך קופת חולים בברכת שנה טובה עמי

האם יכול להיות מצב שבו בן זוגי הנוכחי יתנהג באותו אופן כפי שנהג בן זוגי מן העבר, כלומר האם יתכן שאני היא זו "שבונה" את דפוסי ההתנהגות של חבריי כלפי וגורמת בכך להכשלתי העצמית ולתסכולי המתמשך?

בהחלט, תרתי משמע....!!!!!

די סביר שתרומתך ניכרת, ואולי גם מירבית. האימרה של "משנה מקום משנה מזל" נחמדה, אבל כמעט ולא עניינית לענייננו. הרבה פעמים אני מצדיק את ההוועצות עם איש/ת מקצוע אודות הזוגיות שהסתיימה, בטענה שהיא לא עבור ההסטוריה, אלא למען העתיד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ההבדל שהפסיכיאטר מקבל טיסות ותמלוגים וסוכן רק תמלוגים. אתם חייבים להבין שפסיכיאטר זה לא פסיכולוג ולא קרוב לכך, לכן כשאתה בא אליו עם חרדה אין לו מה לעשות איתך, יש לו רק למכור לך והוא מוכר לך מה שמוכרים לו. מה יש לפסיכיאטר למכור לחולה??? רק כדור ואם החולה מתלונן הוא יתנהג בדיוק כמו הסוכן של התרופה וישכנע אותך שמה שהוא נותן לך זה טוב ושההשפעות הם חיצוניות ולא קשורות לכדור, האומנם??? אז למה כשאני לוקח מינון גבוהה הכל מסתדר??? וכשאני לא לוקח הכל מתחרבש?? היום בשישיחה עם רופא משפחה התלוננתי על הבעיה הזו וסיפרתי את כוונתי לתביעה הוא סיפר לי במפורשות שחברות הכדורים מציעות לו נסיעות "להשתלמות" בבתי מלון בעולם מקבל מחזיק משקפיים יפה, עטים מהודרים ותמלוגים לא קטנים. אז אם לו מה למכור כדי לרפא יש לו מה למכור לרווח על חשבון החולה. איני מכיר חולה שטיפול תרופתי בלבד סייע לו בחרדות, חייבים טיפול פסיכולוגי שפסיכיאטרים לא ממש ממליצים עליו ויש מחלוקת רבת שנים בין שני התחומים,מי צודק??? ייקח כנראה עוד שנים לדעת!!! בנתיים יש מי שיסבול וישלם את המחיר.

רונן שלום הבעיה (אינטרס אישי מול מחוייבות לאחר ) קיימת בכל מקצוע (מוסכניקים עורכי דין פסיכולוגים טפולים אלטרנטיויים, זוגיות וכו ) ןאפ תרצה בכל יחסים בין בני אדם אגב , די מעט בין פסיכיאטרים - לא כל כך מחזרים אחרינו האם אתה משוכנע שאתה נקי ממנה בברכת שנה טובה עמי

שלום. אני בן 52 ולפני 3 שנים עברתי משבר דיכאוני חזק מאד. הרגשתי כמו צל של אדם וחשבתי לעצמי שרצוי להעלם מהעולם. הסיבות להתפרצות הדיכאון הן כנראה עקב פיטוריי מעבודה אחרי 25 שנה (עקב הפרטה) וכן חליתי במחלת לב אשר קשה לטפל בה עקב סיבוכים. בשנה האחרונה נוספה לי גם סוכרת אשר לא מוסיפה לי עודף מצב רוח. למעשה התברר לי שאני סוחב דיכאון וחרדה עוד מהבית מהילדות. אנחנו משפחה פולנית ואסור היה לדבר על דברים כאלו. אמא שלי סבלה כל השנים מדכאון. בתור ילד לא הבנתי את זה אבל שנאתי אותה עקב אי תפקודה בבית. עד היום יש לי מעצורים ממנה. כאמור כל מצב הדיכאון אצלי היה מופנם ומוסתר מהחברה עד שבא המשבר לפני שנתיים שלש והרגשתי שאני לא יכול יותר ואז יצאתי מהארון. כיום אני מטופל ב 2 כדורי פרוזאק ליום. מצבי אמנם השתפר אבל יש לי ירידות ועליות והרבה פעמים אני חש מצבי דיכאון אשר אינם מאפשרים לי לתפקד ואין לי מוטיבציה. כל דבר מלחיץ אותי ומקפיץ אותי. אני שואל את מי שמבין בעיניין, האם המחלה הזאת נגזרת עלי לכל החיים, האם זה כרוני האם אפשר לצאת מזה ולשכוח שהייתי פעם חולה. אני מאד מבקש עזרה ויעוץ כי התיפקוד שלי בבית מקרין לרעה על בני משפחתי ובעיקר עלי. תודה רבה - אלון

אלון שלום רב, דיכאון אינו גזירה שאי אפשר לחיות איתה. נראה כי חוית עד כה חיים מורכבים, וגם כעת אינך "מלקק דבש". שמחתי לקרוא על ה"יציאה מהארון". זה חשוב לדעת מתי צריך לבקש עזרה מאחרים. אבל לא הבנתי האם אתה נמצא בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) פרט לטיפול התרופתי. לדעתי פסיכותרפיה עשויה להעניק לך את התמיכה והחיזוק בדיוק במקומות ששם הכדורים פחות משפיעים. מה דעתך? שנה טובה, טלי פרידמן

טלי - תודה על הענותך ושנה טובה. לפני שאני עונה לך, הנה סתם מצב שממש עכשיו עבר בבית. היום ערב חג שבועות. אשתי הכינה ארוחת ערב חגיגית. הבנות היו , הגיסה ואמא שלי. אני לא יודע למה ואיך, אבל ישבתי במרה שחורה ואת המתח (שכנראה גרמתי) אפשר היה לחתוך בסכין. בקיצור! הערב נהרס. זה גם קורה פעמים רבות בחגים או ארועים אחרים בעיקר כשאמא שלי נמצאת ואינני מסוגל להשתחרר מזה. הגעתי למצב שאני שונא חגים וארועים משפחתיים. לא רוצה סדר פסח וכו'. אבל אין ברירה אשתי לא מוותרת ואני בד"כ במצב הרוח העגמומי שלי הורס. אין לי הנאה מהחיים. לשאלתך ! ניסיתי בעבר טיפול פסיכולוגי של שיחות וכו', אולם זה לא הלך ולא התמדתי בכך. משום מה אני חש שמילים ודיבורים לא עובדים עלי (אולי אני טועה) ועל כן אני מתמקד בתרופות. למשקיף מן הצד נראה שאני צריך להיות אדם מאושר. יש לי בית נחמד, אשה טובה , ילדים בסדר וכו', אבל אני מרגיש אומלל ללא טעם לחיות. איבדתי כל מוטיבציה ויוזמה כמעט בכל תחום. לא מעניין אותי בילויים ולא טיולים ואני מעדיף להיות לבד. קשה לי גם בעבודה כי כושר הריכוז שלי והמוטיבציה שואפים לאפס. אינני אומר שמצבי חייב להשאר כך לנצח. אבל האם הבעיה הזו היא עניין כרוני שילווה אותי משך כל החיים (אולי עם עליות וירידות). לפעמים אני בדכאונות שאינני יכול לשים את האצבע על משהו מוגדר. פשוט כאילו ללא סיבה. זה מביא אותי לפעמים לבכי, חוסר שינה בלילה. מה את עוד מציע לי ? תודה לך ושנה טובה - אלון

שלום רב, פנייתי קצת ארוכה אך אשמח לתגובה. לבני הבכור מלאו ארבעה חודשים לפני שבוע בדיוק. באותו שבוע חזרתי לעבודה (חלקית ביותר - יום אחד בשבוע למשך 5 שעות). הלכנו 'לפי הספר' - מצאנו מטפלת שקיבלנו עליה המלצות, שהסכימה לעבודה חלקית (שעשויה לגדול בהמשך), כשהחיסרון היחיד הוא שהיא מטפלת בבננו בביתה. השהות במחיצתה היתה הדרגתית ועברה בשלום. עד ש- הגיע הדבר האמיתי. חזרתי לעבודה, וילדי הקט לא הפסיק לצרוח 5 שעות תמימות. השבוע יצאתי עוד פעם לעבודה, עם חששות (פחות ממה שציפיתי) הוא עדיין בכה בכי מר אך לא לאורך כל שהותו אצל המטפלת. לשאלתי מספר אספקטים: - החשוב מכל בני - בגיל הזה הם מגיבים לפרידה? האם גרמתי לו לטראומה ולצלקות נפשיות עמוקות (על דרך ההגזמה כמובן, אך הדבר די מייסר אותי.) האם זה מוקדם מידי לעוזבו (למרות שזוהי מישרה חלקית ביותר)? - המטפלת - חוסר השליטה משגע אותי - איך אני יודעת לבטח שהיא טובה לבני? אני מרגישה שבינתיים אני מחפשת סיבות להתעצבן - המטפלת, שהיא אישה מבוגרת, התקשרה אליי לעבודה בפעם הראשונה שלוש פעמים ע"מ להגיד לי שהילד לא מפסיק לצרוח (קרדיט על אמינות) אבל ציפיתי ממנה לפתרונות יצירתיים מה עוד שלא יכולתי לעזוב את מקום עבודתי. והדבר שהשבוע שיגע אותי הוא התערבותה בדרך גידולו - איך להחזיק אותו, איך להלביש אותו וכד' (וזאת מעצם היותי אם טרייה). - אני (האמא) - אני עוסקת במקצועי בתחום טיפולי. כך שבראש ובראשונה המחשבה שעצם היציאה יוביל להתאווררות בינתיים די התבדתה - כי למעשה הנתינה לא נפסקת. מה שכן הפתיע אותי שחסמתי את עצמי מלהרגיש ולהתגעגע לבני כשאני מטפלת בילדים של אחרים (בגילאי בי"ס). הייסורים תקפו אותי למחרת. לעיתים אני מסתכלת מן הצד על דפוסי הורותי ולצערי מגלה כי ייסורי המצפון מזדחלים ומתערבים לי בגידול ובטיפול באוצר הקטן. האם נשמע שהמטפלת לא מתאימה או שמא אני צריכה לעשות סוויץ' במוח ולהרגיש שלמה עם עצם היציאה מהבית ע"מ שלא תעשה צלקות לבני הקט? אמא מבולבלת, שקוראת יותר מידי.

היא כבר לא כותבת בפורום די הרבה זמן אם תלכי לדף הכניסה לפורומים ותקליקי על השם שלה תגיעי לאי-מייל שלה ואולי לפניה ישירה היא תענה כשהיא כתבה כאן התשובות שלה היו מאד לעניין נשמע שאת באמת קוראת הרבה... אבל כניראה שאי אפשר להיות זהירים מידי שנה טובה

גולשות יקרות, רוית ניסן עברה דירה וכרגע אינה מחוברת לאינטרנט. ברגע שהיא תתחבר מחדש, היא תשוב אלינו. אני מקווה שזה יקרה תוך זמן קצר. בכל מקרה היא ביקשה שאמסור לכם ד"ש חם ושנה טובה. חג שמח, טלי פרידמן

שלום לך אמא מבולבלת. עבר הרבה זמן מאז פנית אלינו. באמת לא הייתי פה- ואני מקווה שהתשובה המאוחרת כבר מיותרת, וכי הדברים הסתדרו. החזרה לעבודה לאחר לידה מהווה פרידה ראשונה מהעולל- ומאחדת בתוכה את כל מה "שאספנו" בפרידות בחיינו + ההתמודדות עם מצב חדש לחלוטין בו משתנים כל סדרי עולמנו. אנו הופכים להורים, הרוצים להיות מושלמים, לחוות תיקון לילדותנו אנו, אך גם לשמור על חלקים חשובים מחיינו הקודמים. נרקמת מערכת יחסים חדשה. זוהי תקופה מבלבלת ועמוסה רגשית, עם תנודות רגשיות קיצוניות: לרגע הכל נפלא ונהדר ורגע אחרי בגלל דבר של מה בכך- הכל שחור משחור. בילד ראשון אנחנו מאוד חרדים, לא יודעים בדיוק איך לפעול נכון והלחץ מוחמר ע"י התערבות הסביבה, שמרשה לעצמה מתוך רצון טוב להדריך אותנו בעצות סותרות- מה שמקשה ומעצים את הבלבול והחרדה. חרדת זרים בדרך כלל מופיעה בסביבות גיל 9 חודשים. תינוקך החמוד כנראה חש בשוני במגע, בריח ובטיפול. אין זה בהכרח מעיד על כך שעבר טראומה עם המטפלת. סיפרת שאת עוסקת גם בטיפול בילדים. כקולגה אני יכולה להגיד לך שקיים הבדל גדול בין היותנו בתפקיד המטפל לבין אמהותנו. ההבדל לדעתי נעוץ במוערבות הרגשית. עם ילדים של אחרים יש לנו מרחב גדול של התבוננות- שבעקבותיה ניתן להכיל, להדריך ולהתערב. כשמדובר בילדינו שלנו המרחב הזה לא קיים. קיימת אהבה גדולה שלעיתים משפיעה על השיפוט ועל דרך ההסתכלות. עצתי לך היא שתקשיבי לעצמך, נסי לחסום את העצות הרבות ובחרי לך דמות אחת עיקרית, עליה את סומכת. הסבירי לתינוקך- קטן ככל שיהיה על השינוי ועל יציאתך לעבודה ובחירה בדמות מטפלת עליה את ואבא סומכים מאוד. וצאי לעבודה ותנסי להנות ולהתאוורר. אני מקווה שעזרתי- ואם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול. בברכה. רוית.

מה פעילותו הרפואית?

פרדי שלום מה השאלה ? עמי

http://www.j-c.co.il/mentalnet/

ראו : http://www.mentalnet.org.il/ לקרא בתשומת לה יתרה

שהאתר הרישמי של "האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה" שאתם הפנתם אליו נמצא תחת מימון (SPONSORED BY) של חברת התרופות הידועה JANSSEN CILAG חברת התרופות הנ"ל משווקת בארץ הרבה תרופות וסמים פסיכיאטרים ובמיוחד היקרים שבהם כגון ריספרידל ועוד רבים אחרים.

לא ביקרתי פה כבר הרבה זמן , ואני רואה שהשמות כבר לא כל כך מוכרים לי. אז למי שמכיר ולמי שלא, לכל המשתתפים ,לצוות המומחים ולכאלה שניכנסים ורק קוראים : שתהיה לכם השנה הכי טובה שיכולה להיות שכל אחד ואחד יזכה להגשים מחלומו הפרטי שמסביבכם תרחף לה האהבה והכי חשוב - בריאות פיסית ונפשית לכולם.

שולחת לך בחזרה איחולים לשנה נהדרת אני רואה שבעלך שב בשלום מהמילואים ודברים חזרו פחות או יותר לשגרה?! שנה טובה

הפורום הזה נועד שתגידו אם כדאי ללכת לייעוץ אמיתי או לא, או מה ?? למה אתם פה בכלל אם אתם לא עוזרים ? רק בשביל לתת הוראות ? תעזרו לי :((

אפרת מה הבעיה חמודה אולי אני יוכל לעזור?? כאן בפורום אם תשאלי שאלה אז תקבלי תשובה כזו הפסיכולוג יאמר לך שאת צריכה טיפול פסיכולוגי הפסיכיאטר יאמר לך לשקול טיפול תרופתי או איפוא הרופא שלך צר לי לאכזב אותך אך כך הם פני הדברים כל אחד והתחת שלו חג שמח חמודה!!

אני מנחשת שהם לא יוכלו לעזור לי... אבל את\ה? ג'יזס אל תצחיק\י אותי חומד, אוקיי ?

לדויד שלום רב !! השאלה הבאה הינה עניינית לחלוטין ונטולת מניעים זרים מעבר לסיפוק סקרנותי בעניין מהות הפורום בו אני משתתף . 1. האם אתה משתמש בטקסטים שלנו, בהבעת רגשותנו,דעותנו וסיפורנו האישי כחומר גלם לעבודת הדוקטורט שלך ? 2 . באם התשובה לשאלה שלי הינה חיובית , אני חש עלבון בשל העובדה שהפכתה אותי ואחרים לנשואי מחקר בעבודת התזה מבלי שקיבלת את רשותנו. 3 . כמו כן , במידה ואתה מנצל את הבמה הזו לסיפוק צרכיך האישיים\מקצועיים ועורך מחקר ללא ידיעת הפונים לפורום אתה עובר בעצם על עקרונות האתיקה של אמנת הלסינקי בכל הנוגע לניסוים בבני אדם. 4 . אנא אל תמחוק הודעה זו. 5. אני מתנצל מראש באם הנחתי הנהחה מוטעת. העובדה שבימים האחרונים אתה חוזר ומפרסם את כללי השתתפות בפורום ומוחק הודעות מסוימות מעורר בי חשדנות וסקרנות. 6. אנא ענה בכנות, חלק מאיתנו נפגעו מספיק על ידי ממסד ואין אנו מעוניינים לשמש כשפני נסיונות בעבודת דוקטורת ללא ידיעתנו. 7. במידה ואכן אתה עורך מחקר נרטיבי בהתבסס על הטקסקטים שלנו קבל נא את רשותי . הדבר מפריע לי רק מההבט שנקטת בצעד זה ללא רשותי (באם אכן נקטת בצעד זה). מעבר לכך נא נקוט בכללי זהירות בכל הנוגע להמנעות מפגיעה בצנעת הפרט אחרת מישהו עלול לתבוע אותך וחבל. 8 . שוב באם השקעתך בפורום הינה לחלוטין נטולת אינטרסים אישיים כמתואר, קבל נא את התנצלותי הכנה קבל עם ועדה ושהשם יברך אותך על תרומתך הנאה לרווחתם הרגשית והנפשית של הפונים לאתר מבורך זה. בברכת חג שמח וגמר חתימה טובה הקטור

התכוונתי לדרור גרין הקטור

היי הקטור אם היית משתתף קבוע גם בכתיבה היית יודע ש"דויד" שמו בישראל דרור הבנתי מה שכתבת לדרור - אבל בכותרת פנית לכל המשתתפים, ואם כך מה בקשתך ממני? לדעתי אין טעם להעלות את הנקודה של צנעת הפרט כי ברגע שכתבת מה שהוא (ויהיה אישי ככל שיהה) הוא מרוח בכל רחבי האינטרנט ואין לך טענה יותר של צנעת הפרט. סתם לסקרנות, במה אתה נפגע אם דרור אני או כל אחד אחר נשכר מהכתיבה בפורום אם במחקר כתוב ואם בחקר הנפש של כל אחד לעצמו?

תודה על ההתיחסות אבל אין צורך לגדף. אין לי עניין לפגוע באיש גם לא בדויד גרין על כן התנצלתי מראש באם ההנחה שלי תתבהר כמוטעת ביסודה. בבכנות מאחל לך החלמה מהירה בברכה חג שמח הקטור

רוצה להתעלם לרגע מאווירה הכועסת והכואבת שיש כאן. פשוט לאחל לכולם שנה טובה. שנה ללא כעסים וכאבים. ללא חרדות ופחדים. שנה שמלאה בהבראה... שלכם נויה.

אני מצטרפת לאיחולייך. עדי

זה בכלל לא קשור!!! אתה רואה למה אני שונאת "אנשי מקצוע" ??? אתם ישר מסיקים מסקנות כאילו אתם יודעים הכל ! ונחש מה ? אתם לא!

נווו כבר תענווו :(((((( אוףףףף אתכם! אתם אמורים לעזור!!!!

אפרת שלום אם את שונאת אותי למה את רוצה שאענה בברכת שנה טובה עמי

שלום, הנני בת 28 בחודש התשיעי להריוני ושאלתי קשורה לביתי בת ה-5 . מספר פעמים במהלך משחק של רופא וחולה עם ילדה אחרת בגן (תמיד אותה ילדה) מתרחשת הפשטה של בגדים. לפי הגננת ביתי מפשיטה את הילדה השניה, בכל אופן לא היא זו שמתפשטת. בפעם הראשונה שזה קרה התיחסתי לנושא בבדיחות הדעת ביני ובין בעלי, אך לביתי ערכתי שיחה קצרה בנושא פרטיות וצנעת הפרט, אך נושא זה חזר ונשנה עד שבפעם האחרונה מאוד כעסתי ואף נקטתי באיום לנקוט בעונש. האמא של הילדה השניה התקשרה אלי היסטרית וציינה שאת ביתה היא לוקחת לטיפול אצל פסיכולוג התפתחותי. ביתי לאחרונה שואלת שאלות הקשורות להתפתחות גופנית האם גם לה יהיה חזה גדול לכשתגדל וכד' והיא מתעניינת בגופי, אני מנסה לענות לשאלותיה בצורה עניינית ולהתחמק מנושא זה. חששותי קשורות לשאלות הבאות, האם התנהגות זו בגן מראה על בעית התפתחות כלשהיא? האם עלי לבחון מצב של התעללות מינית? ובכלל כיצד להגיב? תודה מראש

הגר, אנחנו יצורים מיניים כמעט מיום היוולדנו. יש מקום להבהיר לה שאם מישהו זר נוגע במקומות אינטימים בגופה, המקום לספר על כך הוא הבית!!!!!!!!! זה המקום להסביר לה שלא הולכים עם אנשים זרים, וכו'. חשוב גם להסביר לה שלא מפשיטים ולא מתפשטים במקום ציבורי. עדי

דימוי הגוף הוא עניין שמעסיק ילדים, והגננת אמורה לענות על הצורך הזה, במסגרת תכנית ההוראה בגן. תקופת הריון, שבה הגוף שלך משתנה, ובו זמנית יש איום/תעלומה/ציפיה של ילדתך כלפי התינוק החדש - מצריך הכנה ספציפית לילדתך. הוועצות עם פסיכולוג/ית נראית מאד לעניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לידידי הותיקים, טלי,ג'קי גירל,noname ,דוגי,נטעלי,אביב,אורית,אור,וגם למרקיז.......(ומי ששכחתי) קפצתי רק לדקה, לאחל לכם שנה טובה , כתבתי לכם מכתב פרידה לפני שבועיים בערך, אך אינני בטוחה אם הוא קיים עדיין בין דפי בפורום..בכל אופן שתהיה לכם שנה טובה,שמחה, מוצלחת,חזקה,מאושרת,ממצה,מתוקה וטעימה,והכי הכי חשוב שקטה ובריאה. שלכם yael

שתהיה גם לך שנה מקסימה, נהדרת ומקסימה... אוהבת הכי בעולם, אני.

בהקשר לשאלה הקודמת שהפניתי אליך, דרור גרין, תודה על התשובה ורציתי לספר לך קצת יותר על אותו קשר עם הבחור ולשמוע את דעתך המקצועית החשובה לי מאוד. יצאתי עם בחור 6 חודשים והיה בינינו קשר טוב מאוד, אך אני מגדירה זאת כקשר שמלכתחילה נועד לכשלון, נקטתי בעמדה זו מאחר ומראש ידעתי שאין לנו סיכוי להמשיך ולהישאר ולחיות כזוג ובטח לא חשבתי על אותה חתונה מפוארת שהיא חלומה של כל בחורה (וגם שלי, ביום מן הימים גם אני אתחתן!) . הקשר נועד לכשלון כנראה , היום כך אני חושבת, מאחר וקשריי עם הוריי כנראה לא הכי טובים והם לא היו מוכנים לקבלו וגם אני היום כבר לא מוכנה לקבלו חזרה כשהיום אני מבינה בדיעבד שהקשר הזה אולי סימל איזןשהי בעיה מן העבר הרחוק שלי, אולי בעיה בקשר זוגי שהיה לי עם בחור ועתה הדברים כאילו חוזרים אלי בפלשבקים (דבר שקשה לי איתו). מעוניינת לשמוע את דעתך המקצועית, ורציתי לדעת גם האם קשר שקיים במציאות יכול להיות למעשה רק "במחשבה" של אחד מבני הזוג, כלומר רק אחד הצדדים יחשיבו לקשר והשני יהיה מנותק ריגשית ואולי גם פיזית?האם אותו קשר הוא למעשה "חלום" ואינו קיים במציאות?

שרית יקרה, כדי לקבל תשובה על שאלותיך, כדאי שתמשיכי אותן ב'עץ' שבו פתחת, ואם את פותחת עץ חדש כדאי שתצייני בכותרת למי מופנית השאלה. את תשובתי תוכלי לראות למטה, במקום שבו שאלת את שאלתך. ובנוגע להמשך בנוגע ל'חלום' ול'מציאות'. מה שאנחנו מכנים בשם 'מציאות' הוא תמיד פירוש שלנו למציאות זו. שני אנשים הנמצאים משני צידיו של שולחן, שאין ספק בקיומי, יתארו אותו באופן שונה. כשהדברים נוגעים בקשר בינאישי הדברים מורכבים בהרבה, והפירושים של כל אחד מן הצדדים לקשר זה שונים מאוד זה מזה. לעתים, לאחר שנים רבות של חיי נישואין או זוגיות, שני הצדדים מפתחים שפה משותפת, המתארת את המציאות שלהם באופן דומה. לעולם זה לא יהיה פירוש זהה לחלוטין. כן. קשר יכול להיות רק ב'מחשבה' של אחד מבני הזוג, וכדי להפוך אותו להדדי מומלץ לשוחח על כך, להבהיר זה לזו את הכוונות ואת ההבנות, ולשוב ולשוחח על כך גם בעתיד. דברים שנראים מכאן, לעולם אינם נראים באותו אופן גם משם. בברכה, דרור גרין

אני מאחל שנה טובה לכל יועצי ומשתתפי הפורום. אני יוצא לחופשה לשלושה שבועות, אשמח לחזור ולייעץ בפורום אחרי סוכות. להתראות אורן

שיהיה בכיף. יוסי אברהם

שיהיה בכיף. יוסי אברהם

שנה טובה, אורן, וחופשה נעימה, דרור

גם לך.... שנה נהדרת! טלי פרידמן

ד"ר אבני שלום. בעיקבות משבר גירושים פתאומי לפני שלושה חודשים, נקלעתי למשבר קשה, המלווה בדיכאון, חרדות, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, ירידה משמעותית במשקל, חוסר און ועוד תופעות המוכרות כדיכאון, בעצת פסיכיאטר התחלתי לפני ימים אחדים לבלוע סרוקסט. ברצוני לדעת האם התרופה תוכל לסייע לי לחזור למסלול חיים תקין, עבודה, סקס ועוד. כיום אני נוטל רבע כדור האם חצי כדור יעשה את העבודה (הומלץ לי כדור). האם הכדור פוגע בזיקפה? האם יתכן שהכדור גורם לי חוסר ריכוז? היכן ניתן למצוא ולקרוא חומר בעיברית על הכדור והשפעותיו? כמה זמן מיום נטילת התרופה יש השפעה חיובית? האם יש כדור אחר נגד דיכאון ללא תופעות לוואי בתחום הסקס?

יולי שלום למה אם הרופא אומר 1 אתה לוקח חצי ומעדיף רופא אלמוני מאינטרנט ? \ בעקרו של דבר - יתכן שפיסכותפריה להתמודד עם הגירושין תועיל יותר מכל מקום יתכן והתרופה תעוזר בממוצע זמן מלא לחזרה לעצמך כשלושה חודשים יש איטיים יותר ויש מהירים - מל מקום זה מחייב מעקב להערכה האם הטפול מצליח /י ש תופעות לואי אין בכרח בעיות זיפקה אם יש ניתן לנסות כדוירם אחירם בהצלחה עמי

אני נשואה לבעלי כ-שש שנים ויש לנו ילדה. לשנינו זה הקשר הרציני הראשון. במשפחה של בעלי האמא היא שולטת והיא אומרת את המילה הראשונה ואחרונה ולפני שהוא הכיר אותי הוא היה ממש "משועבד" לה. בעקבות התחזקות הקשר בנינו ובאופן טבעי הוא התחיל להבין שיש לו את הזכות והיכולת להחליט בשביל עצמו. אמא שלו שנאה אותי (כנראה בשל כך) מהיום הראשון שהודענו לה שאנחנו מתחתנים ועשתה הכל עד הדקות האחרונות שלפני החופה כדי להכשיל את כל הרעיון. ניסיתי לשבת איתה ולדבר איתה בצורה יפה, להעביר לה את המסר שבעצם נוספה לה עוד בת ולא נלקח ממנה בנה, ניסיתי להראות לה שאני אשמח לקבל אותה בתור אמא שניה או בתור חברה ושתכיר אותי יותר כאדם ולא כמתחרה, ניסיתי לא פעם אחת. אבל היא התגלתה כאשה קשה מאד ואכזרית מאד. במשך כל שנות נישואינו היא תמיד שמה לנו מכשולים, תמיד היו לה טענות על מה שאנחנו עושים ואיך, על זה שאני בקשר יותר טוב עם ההורים שלי (מן הסתם) ואיתה פחות, והיו לה כל מיני האשמות קשות כמו שאני מסיטה את הילדה שלי נגדם (דבר שהוא ממש לא נכון, פשוט הילדה מרגישה לבד שהם קרים ומנוכרים גם אליה). במשך שנות נישואינו, ניסינו לשמור איתם על "אש נמוכה" או "פרופיל נמוך" לא רצינו להכנס לעימותים. (האבא שלו הולך עם האמא) אבל אחרי הטענות שלהם האחרונות, הגענו למסקנה שלא משנה מה נעשה או לא נעשה אם נהיה איתם בקשר נסבול. (האשמות, השפלות, חדירה לפרטיות, עימותים, ופשרות). ושאין שום סיבה שלא נתחיל לחיות בשקט, בלי מתחים. מכוון שאני אדם מאד רגיש ואכפתי ועדיין לא השלמתי מצפונית עם ההחלטה של בעלי, אשמח עם תאירו מניסיונכם על המצב שבו הבן רוצה לנתק כל קשר עם הוריו. האם זה אפשרי מבחינה פסיכולוגית ? האם הוא לא יפגע מכך בהמשך? האם הניתוק בלהט הייצרים לא יגרום לו לתגובה מאוחרת שלילית? האם אפשר להסתדר עם העובדה שיש הורים במרחק חמישים מטר אבל מבחינתינו הם לא קיימים? איך מתמודדים עם זה אנחנו והילדה?

שלום רב, ענייני החותנת הם רווי תלאות לאורך ההסטוריה של רבים. במילים אחרות: פתרון שגרתי כנראה אינו מספיק, כי אחרת הבעיות היו נעלמות. וכוונתי לכך שמשהו אחד, ויהיה דרסטי באשר יהיה, כנראה ולא יניב מנוחה גם לכם. הצעתי, על כן, תפעלו בכמה ערוצים, ובמקביל, כדי להעצים את יכולת ההשפעה שלכם על המציאות המשפחתית. מנסיוני עם כמה וכמה זוגות - זה עבד. הנה כמה אפשרויות: 1. שינוי מקום מגורים שלכם, כך שהמרחק יעשה את שלו, 2. התנתקות מתצלות כספית/ביביסיטר/סיוע בהכנת אירוח, וכו', 3. שיחה עם אחים/יות שלו, ובקשת מעורבותם בהפניית תשומת לב אימו לכך שהיא צריכה להשתנות, 4. פנייה למטפל/ת משפחתית, תוך הבאת העובדה לידיעת הוריו, כך שיהיו בתמונה שמשהו קשה עובר עליכם, ואתם בתהליך שינוי, 5. לדבר שוב פעם, אבל לאחר הכנה באמצעות חברים טובים או איש/ת מקצוע (ללא ידיעתם). לא הייתי ממליץ על נתק בין בעלך ובין הוריו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי אברהם הנכבד שלום, תודה על תשובתך המהירה והמקצועית. כתגובה ברצוני להוסיף כי 1. מקום המגורים שלנו קרוב גם להורי שעוזרים לנו מאד והם נהדרים. 2. ההורים של בעלי עומדים על כך שלא לתת לנו כלום כי לדבריהם "לא מגיע לנו", לא כספית, לא נפשית ולא פיזית, אז ככה שהניתוק כבר קיים. 3. אחותו היחידה של בעלי היא מפלצת כמו אמא שלה בעלת בעיות נפשיות ואיפולסיבית קיצונית, אין מה לדבר איתה והיא הראשונה שמבסוטית ממערכת היחסים ה"צולעת" שלנו עם הוריה (היא לא מתביישת להגיד את זה לכל מי שמוכן לשמוע). 4, לגבי ייעוץ, אז הלכתי לכמה פגישות אבל מכוון שהנושא מסובך וגם גלש לנושאים אחרים, הבנתי שזה ייקח המון פגישות שאין לי אליהן זמן כסף ועצבים, כי עם כל העולם אני מסתדרת ויש לי אלף חברים בכל מקום ואפס שונאים ודווקא עם ההורים של בעלי אני נמצאת במבוי סתום. אני מרגישה ויודעת שאני בסדר כלפיהם והם רעים כלפי, הם מודים בזה בעצמם, אבל מצפים ממני להבליג גם אחרי שהם פוגעים בי במתכוון. חשוב לציין כי בעלי הוא זה שמעודד ניתוק קשר איתם, דווקא אני מצפונית לא שקטה עם זה, אבל אני לא רוצה שבגללם אני יריב עם בעלי ושיהיה בבית מתח מיותר. אם ישאלו אותי בכנות, אני אומר שהם כבר מזמן לא אוהבים את הבן שלהם ואותי הם שונאים.

ד"ר יוסי אברהם הנכבד שלום, תודה על תשובתך המהירה והמקצועית. כתגובה ברצוני להוסיף כי 1. מקום המגורים שלנו קרוב גם להורי שעוזרים לנו מאד והם נהדרים. 2. ההורים של בעלי עומדים על כך שלא לתת לנו כלום כי לדבריהם "לא מגיע לנו", לא כספית, לא נפשית ולא פיזית, אז ככה שהניתוק כבר קיים. 3. אחותו היחידה של בעלי היא מפלצת כמו אמא שלה בעלת בעיות נפשיות ואיפולסיבית קיצונית, אין מה לדבר איתה והיא הראשונה שמבסוטית ממערכת היחסים ה"צולעת" שלנו עם הוריה (היא לא מתביישת להגיד את זה לכל מי שמוכן לשמוע). 4, לגבי ייעוץ, אז הלכתי לכמה פגישות אבל מכוון שהנושא מסובך וגם גלש לנושאים אחרים, הבנתי שזה ייקח המון פגישות שאין לי אליהן זמן כסף ועצבים, כי עם כל העולם אני מסתדרת ויש לי אלף חברים בכל מקום ואפס שונאים ודווקא עם ההורים של בעלי אני נמצאת במבוי סתום. אני מרגישה ויודעת שאני בסדר כלפיהם והם רעים כלפי, הם מודים בזה בעצמם, אבל מצפים ממני להבליג גם אחרי שהם פוגעים בי במתכוון. חשוב לציין כי בעלי הוא זה שמעודד ניתוק קשר איתם, דווקא אני מצפונית לא שקטה עם זה, אבל אני לא רוצה שבגללם אני יריב עם בעלי ושיהיה בבית מתח מיותר. אם ישאלו אותי בכנות, אני אומר שהם כבר מזמן לא אוהבים את הבן שלהם ואותי הם שונאים.

רציתי לדעת האם ניתן לטפל בבחורה תוך "שימוש" בקשר הנוכחי שלה עם בחור? ובמידה וכן מה התפקיד הפסיכולוגי של החבר בכל זה? האם הוא ממלא את תפקיד האב, חסך האב מן הילדות?

שרית יקרה, השאלה שלך רחבה וכללית, ואין לה תשובה מספקת. המלים 'טיפול נפשי' מייצגות מאות גישות שונות, שכל אחת מהן מתייחסת באופנים רבים למצבים נפשיים שבעטיים פונה המטופל לטיפול. במהלך הטיפול ניתן לעשות "שימוש" בכל מה שמספר המטופל, בהתאם לגישה הטיפולית. כאשר מדובר בקשר עם בחור, ה'שימוש' איננו בבחור עצמו, אלא במה שהבחורה מספרת על הקשר שלה איתו. האם הוא ממלא תפקיד של אב בחיי הבחורה? אולי כן ואולי לא. לכל קשר בחיי כל אחד מאתנו יש משמעויות ותפקידים רבים, ועל המטפל לנסות לזהות את המשמעות הייחודית של הקשר בחיי המטופל המסוים שלו. בברכה, דרור גרין

בהקשר לשאלה הקודמת שהפניתי אליך, דרור גרין, תודה על התשובה ורציתי לספר לך קצת יותר על אותו קשר עם הבחור ולשמוע את דעתך המקצועית החשובה לי מאוד. יצאתי עם בחור 6 חודשים והיה בינינו קשר טוב מאוד, אך אני מגדירה זאת כקשר שמלכתחילה נועד לכשלון נקטתי בעמדה זו מאחר ומראש ידעתי שאין לנו סיכוי להמשיך ולהישאר ולחיות כזוג ובטח ולא חשבתי על אותה חתונה מפוארת שהיא חלומה של כל בחורה (וגם שלי, ביום מן הימים גם אני אתחתן!). הקשר נועד לכשלון כנראה ,היום כך אני חושבת,מאחר וקשריי עם הוריי כנראה לא הכי טובים והם לא היו מוכנים לקבלו וגם אני היום כבר לא מוכנה לקבלו חזרה כשהיום אני מבינה בדיעבד שהקשר הזה אולי סימל איזושהי בעיה מן העבר הרחוק שלי, אולי בעיה בקשר זוגי שהיה לי עם בחור ועתה הדברים כאילו חוזרים אלי בפלשבקים (דבר שמאוד קשה לי איתו) . מעוניינת לשמוע את דעתך המקצועית!

שרית יקרה, אני שמח שעברת לכתוב בגוף ראשון. מנוסח השאלה נראה שיש לך כבר דעה מוצקה על המערכת הנפשית שלך. זה, כמובן, מעיד על בגרות ויכולת התבוננות עצמית, אך לעתים יכולה להתלוות לזה גם הכשלה עצמית. את מספרת, שהקשר עם הבחור נועד מראש לכישלון. האמנם? הצהרה מסוג זה היא אוטוסוגסטיה, או נבואה שמגשימה את עצמה. אם ידעת שהקשר נועד לכישלון, מדוע המשכת אותו במשך שישה חודשים, ומדוע בכלל התחלת אותו? האם רק בדיעבד הבנת שהקשר סימל בעיה מן העבר הרחוק, או שמא 'השתמשת' בו כדי 'לטפל' בבעיות מן העבר הרחוק, למרות שידעת שהקשר עצמו נועד לכישלון? את מצהירה על בעיות בקשר בעבר, אותן את ממשיכה בבעיות בקשר בהווה, וכן על בעיות בקשר עם הוריך. יתכן ודווקא המודעות העצמית הגבוהה שלך, והנטייה לטיפול עצמי, הן הסיבה להכשלה העצמית החוזרת שלך. אני אכן ממליץ לך לפנות לעזרה מקצועית, שתסייע לך להתגבר על תבנית זו של הכשלה עצמית. בברכת שנה טובה, דרור גרין

כן... יש לי הרבה "פנטזיות"... אבל זה לא כמו ששוכבים במיטה ומפנטזים... זה בצורה מ-מ-ש כרונית... זה כל הזמן... כל הזמן אני מדמיינת... אוף.. זה נורא קשה לי להסביר :( אבל גם אני בן אדם מאוד אובססיבי... ואם אני אובססיבית לגבי מישהו, אז הוא חלק נכבד מה"פנטזיות" איך שאתם מכנים את זה... אוף קשה להסביר :( אני מצטערת שאני פותחת הודעות חדשות כל הזמן, אני לא מצליחה להגיב משום מה...

תענו לי!! :(( אוף.. זה דחוף :(( אני משתגעת...

תעזרו לי כבר :((((( אוףףףף!! למה אני מצפה... בני אדם.... כבר סיימתי לצפות לטוב מהם...

שלום, הייתי מעוניינת להעביר לך אי-מייל בנושא החרדות שלי. אני סובלת מחרדות קשות, במיוחד אחת ספציפית אני נפשתי עד היום עם שני פסיכולוגיות. השניה הנוכחית אני חשה כי אינה מסוגלת לסייע לי. בנוסך נטלתי בעבר סרוקסט מס' קצר של חודשים. הטיפול שאני מטופלת בו כיום הינו פסיכואנליטי. אני לא יודעת כיצד להתמודד עם החרדה הזו ולא נראה כאילו מישהו אחר כן. האם אוכל לפרט לגבי אותן חרדות ולקבל ממך עצה או הפנייה לגורם שיוכל לעזור לי? תודה מיטל

מיטל את מוזמנת לכתוב. עם זאת, את נמצאת בטיפול ואני חושב שהדרך הנכונה להתמודד עם השאלות הללו היא בתוך הטיפול. גם את השאלה, האם הטיפול הזה מתאים או לא. בכל מקרה, אני יוצא לחופשה לשלושה שבועות כך שהזמן קצר. אם תכתבי מייד אנסה לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן (תוכלי לשלוח מייל ע"י הקלקה על שמי)

אני מאוד מודאגת מבתי בת הארבע. היא ילדה מקסימה, חכמה ונבונה אבל נראה לי שיש לה בעיה נפשית. למשל אם נותנים לה בקבוק שתיה או כוס, היא לא תשתה עד שלא ננגב לה את זה. בצלחת הכל צריך להיות מסודר (אסור לערבב אוכל) ואם יש חתיכות קטנות בקוסקוס אז אין סיכוי שהיא תאכל. כמו כן היא צריכה שילוו אותה לשרותים לא רק כשיש חושך אלא גם כשיש אור. היא תוקפנית כלפינו וקוראת לנו מטומטמים (ןאני לא יודעת אם לכעוס עליה או לנסות להבין מה עובר עליה). חשוב לציין שהיא התחילה גן טרום חובה חדש והל חדש לה ובאמת התופעה החמירה לאחרונה אבל זה היה גם לפני כן. בבקשה עיזרו לי לעזור לה...

טלי יקרה, לא נראה לי שבתך חולת נפש. לתופעות שתיארת יכולים להיות הסברים רבים, ולא כדאי למהר ולהסיק מסקנות. יתכן שמשהו מטריד אותה, ואם את מרגישה שאינך מצליחה להבין מה קורה לה, כדאי אולי להתייעץ באיש מקצוע. בברכה, דרור גרין

טלי המון אנשים מבוגרים ובריאים ל אאוהבים שהאוכל שלהם מעורבב או עם רוטב או נוגע אחד שני או כל מיני שטויות שלא נשמעות לאדם אחר הגיוניות במיוחד ואם תחפשי טוב אולי תשימי לב שגם לך יש נטי הקטנה כזאת המון אנשים מבריקים את הסכום שלהם לפני שהם מתחילים לאכול וכו ואם יצא לך למלצר בטוח ראית את זה אין בזה מחלה לעניות דעתי נסו לעזור לה לקבל את האוכל שלה כמו שהיא אוהבת כדי שזה לא יחמיר ואני מקוה שהכל יסתדר שיום אחד זה יצחיק אותך בהצלחה ורמז קטן אחי שהו אאחד האנשים היות רחכמים מוצלחים ומצליחים שיש כל זמן שגר עם ההורים היה לו כלי אוכל מיוחדים משלו שהוא נהג להחביא אחרי כל ארוחה ושטיפה ורק לו היה מותר לאכול מהם הוא עורך דין מצליח הוא חולה ? אני לא חושבת

טלי שלום מה שאת מתארת אינו מעיד על מחלת נפש. הוא בהחלט מעיד על מידת הדאגה שיש לך בנושא. את מציינת מספר נושאים שאולי קשורים ואולי לא. בררנות באוכל אופיינית להרבה ילדים ולפעמים בצורה קיצונית. פעמים רבות זה משתנה ומתמתן עם הזמן. גם נושא הפחד בדרך לשירותים בגיל 4 הוא נפוץ מאוד. ולגבי היחסים ביניכם כולל התוקפנות והשפה בה היא נוקטת הוא נושא שבהחלט רצוי להבין ולהעמיק בו. אגב, גם נושאי האוכל והפחדים שווים בירור, אבל קודם כל הייתי נזהר מסטיגמות כמו מחלת נפש. הייתי מציע שתיפני עם בעלך לייעוץ להורים אצל פסיכולוג. אין צורך לקחת את הילדה איתכם, בוודאי לא לפגישה הראשונה. אחרי שתחשבו יחדיו במה דברים אמורים ניתן יהיה לטפל בדברים, ובדיוק כמו שאת כותבת, לעזור לכם לעזור לה, ואולי גם לעזור לכם לעזור לכם. פעמים רבות מדובר באינטראקציה וצריך להבין מה מעורר את הדברים. בהחלט יתכן שמצב לחץ כמו התחלה של גן מגביר תופעות שכבר נצפו קודם לכן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

דיווח רצוני על תופעות לוואי עקב טיפול תרופתי Reactions Voluntary Reporting of Adverse Drug (הערה: הפרטים של המדווח והחולה ישארו חסויים) (Note: Identities of Reporter and Patient will remain confidential) פרטי החולה Details of Patient שם:)אותיות ראשונות ) Name (Initials) _________________________________________________ זכר נקבה משקל (ק"ג) גובה (ס"מ) גיל עדה (קבוצה אתנית) M F Weight (kg) Height(cm) Age Ethnic Group ______ פרטי המדווח: Details of Reporter: שם: Name: _______________________________________ מקצוע ותואר: Qualification and Title: _______________________________________ כתובת: Address: _______________________________________ טלפון מס': _______________________________________ Telephone No: Details of Suspect Drug שם מסחריBrand Name םס' אצווהBatch No. צורת מינוןDosage form חוזקStrength מינון יומיDaily dose דרך מתןRoute תאריך התחלהDate started תאריר סיוםDate stopped המחלה שעבורה ניתנה התרופה: __________ Disease for which the drug was prescribed: רקע קליני של החולה: (מחלות אחרות, רגישות, משקאות חריפים, עישון, תיפקוד לקוי של אברים/מערכות) Clinical Background of Patient:(e.g.: other diseases, allergies, alcohol use, smoking, impaired organ/system function) תרופות אחרות שניטלו בשלשת החודשים Other drugs used in the last 3 months האחרונים לרבות טיפול עצמי: including self-medication: פרטים על תופעת הלוואי: Details of the Adverse Reaction: תאור תופעת הלוואיDescription of the reaction: : תאריך הופעת התופעה: Date of onset of the reaction: _______________________________________________ משך זמן התופעה: ___________________________________ Duration of the reaction: האם הופסק השימוש בתרופה? כן לא Was the use of the suspect drug stopped? Yes No אם כן , ציין התוצאה: If yes, specify outcome: שיפור מוחלט שיפור חלקי אין שיפור אחר (פרט) Definite improvement Partial Improvement No improvement Other(detail)_________ האם חודש השימוש בתרופה החשודה? If yes, specify outcome: הישנות הסימנים הסימנים לא חזרו אחר (פרט) Recurrence ________________________________ Other (detail) No recurrence הטיפול בתופעת הלוואי Treatment of the Adverse Reaction ___________________________________________________________________________ ??????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????תוצאות הטיפול:?? Outcome of treatment: החלים טרם החלים/ה מוות – תאריך פטירה: ___________________________ Recovered not yet recovered Fatal - Date of death: _____________________ חתימת המדווח/ת: ________________________________________________ Signature of Reporter: תאריך: ________________ Date:_________________ הערה: ניתן לצרף עמודים נוספים במקרה הצורך. Note: Additional pages may be added if necessary. נא לשלוח: לפקס 6725820-02 או [email protected] משרד הבריאות/אגף הרוקחות

http://www.health.gov.il/units/pharmacy/docs/dina.doc

nxt :מאת 16:55 :שעה 12/09/2001 :תאריך תרגמתי את המאמר והוא מופיע בגוף ההודעה ובקובץ וורד להורדה Wayne Martin הוא מטפל שרשם את המכתב הבא באנגלית עבור מטופליו שפנו אליו במצוקתם לאחר מתקפת הטרור האיומה בארה"ב. לאחר שחלק את המכתב עם עמיתיו למקצוע בפורום, הוא החליט בהמלצתם להפיץ אותו וקורא לכל מי שרוצה להעביר את המסר זה הלאה. בחרתי לתרגם אותו גם לעברית שיהיה לכולנו יותר קל . לא תמיד התרגום זהה לחלוטין אבל זו הכוונה וזו המשמעות של הדברים. מטופלים יקר אנו נמצאים בתקופה מלחיצה מאד. מן הסתם שמתם לב כיצד זה משפיע לכם על החיים . ייתכן וחוויתם אפילו אובדן יקרים בפיגועים האלה ואם כן אני מצטער מאד. מכיוון שזו טראומה בממדי ענק, זה השפיע עליכם בדיוק כפי שזה גם השפיע על הסובבים אתכם. במצב לחץ שכזה קל לשכוח את הצרכים הבסיסים שלנו. מכיוון שהמיומנות שלי היא לעזור לאנשים שמושפעים מלחץ, ברצוני להציג לכם עשר דברים פשוטים שכל אחד מאתנו יכול לעשות במצב הלחץ הזה : 1. זכרו לשתות מספיק מים ולאכול ארוחות בריאות באופן סדיר. 2. שמרו על איזושהי פעילות גופנית במהלך סדר היום שלכם. 3. שימו לב לזמן שאתם מקציבים לצפייה בשידורי האסון ואל תסחפו . תכננו כמה זמן אתם צריכים כדי לצפות בטלויזיה, להאזין או לקרוא חדשות על האסון , ושלבו הפסקה בין לבין, אולי הפסקה המשלבת פעילות גופנית מסויימת. 4. תנשמו עמוק. נשימות עמוקות ושיטות הרפייה הן דרכים יקרות ערך כדי לחסן את עצמכם מגורמי הלחץ שמסביב בעיקר כעת. 5. צפו לעבור איזשהו תהליך של אבל טבעי בעקבות הטרגדיה הזו. סביר להניח שתחושו זעם, עצב עמוק, חשש לביטחונכם ואולי אפילו תחושת אשמה על זה שזה לא קרה לכם ("אשמת הניצול"). הזכירו לעצמכם שמדובר בתהליך טבעי שיעבור אם רק תתנו לזה להתרחש בדרך טבעית. אל תנסו להתכחש לרגשות כאלה או לסלק אותם בכוח. 6. כדאי לרשום את מחשבותיכם העמוקות ורגשותיכם בנוגע לאירועים הטראומטיים בכתב . אם תעשו זאת בשמך 15 עד 20 דקות לפחות זה יאפשר לרגשותיכם להירגע ויקל על תהליך ההחלמה. 7. אם אתם נוהגים עשו זאת בזהירות מרובה מתמיד. ייתכן שהנהגים האחרים לא ממש שמים לב לכביש מכיוון שהם נתונים לסערת רגשות הנובעת מפחד או אובדן. 8. התפללו ! התפללו למען אותם אלה שחייהם התהפכו על פיהם, עבור כוחות ההצלה שמגיבים לטראומה ועבור המנהיגים שצריכים בשעות קשות אלה לקבל החלטות חכמות. התפללו גם עבור עצמכם שבריאותכם הגופנית, הנפשית והרוחנית תהיינה איתנות בזמנים קשים אלה. (זהו צורך לגיטימי) 9. הטרוריסטים רוצים לשתק להפחיד עד מוות את המדינה, את העולם ובעצם כל אחד מאתנו. המשיכו בחייכם ובעבודה בלי להיתקע בגלל הטרגדיה. פעלו כנגד אותן מטרות של הטרוריסטים על ידי כך שתמשיכו בחיי היום יום שלכם והראו להם שאותנו לא ישברו. 10. שימו לב לדרכים בהן הגוף שלכם מאותת על החרדות והמתחים. חפשו דרכים להקל על עצמכם. אל תהססו לפנות לעזרה בכל שעה. מישהו תמיד יכול לעזור לכם. חושב עליכם ומתפלל בשבילכם

הנה אני במערומיי. גדולי הציירים הוסיפו צלליות, צבעו את הבשר החשוף ונתנו לשדינו הזקופים לקרוץ בחינניות מבעד לזוויות ערוותינו. אני בוחנת קפלים וקווים בגופי, זה שהולך עימי יום יום לקניות בסופר, לעבודה ולבארים אפלים, זה שלעיתים משדר אותות מצוקה של עייפות קיומית ומבקש בכל פה, לשון ולוע שאשכיב אותו לישון, פרקדן על אפיסות כוחותיו. אותו גוף, זה שמלווה אותי כל חיי, מתעורר לעיתים, במצב עירנות הוא עשוי גם לגרום לי אושר עילאי. וכשהוא כאן, האושר עילאי הזה, אני פשוט יודעת שאלוהיי הדברים הקטנים מסתתר באותם ימים בואגינה שלי. אנושיות זה שם המשחק. בשביל אורגזמה אמיתית צריך לעבוד קשה, מאד קשה. זה בכלל לא כמו בסרטים הכחולים שראינו בהיחבא כשהיינו תיכוניסטים. גיל שש עשרה, אני מתעדת ביומן החיים האישי שלי. סמיקות הפנים העידה יותר מכל, שהסרט הספציפי הזה אינו נושא חן בעיניי. מי בכלל התעמק בשם שלו, אבל הוא הורכב מקטעים של כחמש עשרה דקות כל אחד. היא תמיד חיכתה לו בביתה עם חלוק, שכמו אותם מתערטלים בפארקים ציבוריים החליק מעליה ונפל ברכות על הרצפה הנקייה למשעי, רק שלא הייתה שם רומנטיקה והוצאת 'שלגי' לא יכלה לספר רומנים למשרתות אובססיביות על אבירים בלמבורגיני. ראית סרט אחד ראית את כולם ואני מבטיחה גם צל"ש פרטי לכל מי ששרד עד סוף הסרט והגיע עד לקרדיטים. באותם סרטים יש כוס ויש זין ואותו זין (לרוב עצום ממדים) נכנס ויוצא, לפרקים אפילו מהחור האחורי. איזה יופי של מיומנות, איזה יופי של הדמיה לבוכנות עתירות טכנולוגיה. היא תמיד צורחת בהנאה ומוצצת בתאווה, הוא תמיד מושך לה בשיער וגומר לה בפה או על הפרצוף. לי סיפרו שסקס זה עונג צרוף, אבל אחרי הסרט ההוא, ששוב לא זוכרת מה היה שמו אבל לא אטעה רבות אם אהמר על משהו כמו "כלים לוהטים" או "דפוק וגמור", זה נראה יותר כמו דיקור סיני רק בלי הפחתת השומנים. והלו, בימאי יקר, תסביר לי, איך זה שכל הגיבורות שלך, כולן ללא יוצא מן הכלל, גומרות בחדירה. מניאקיות! זה לא סוד שרק שכ 25 אחוז מהנשים מגיעות לאורגזמה בחדירה. שאר הנשים, מתברר, רק חולמות על כך ומסוגלות להגיע לאורגזמה רק באמצעות גירוי חיצוני, ישיר בדגדגן. כן, תתפלאו, הכי נורמלי שיש. לגברים קל יותר להגיע לאורגזמה במשגל מאשר נשים עקב השוני בעיצוב האנטומי של אברי-המין. אברי המין של האישה בנויים כך, שמרכזי הרגישות העיקריים הם בדגדגן ובשליש החיצוני של הנרתיק ואילו האיזור הפנימי של הנרתיק לא כל-כך רגיש לגירוי. (אם כי עדיין קיימים הבדלים קטנים בין אישה לאישה). מכאן - בזמן המגע המיני, הגבר מקבל גירוי ישיר לאורך הפין והאשה מקבלת גירוי לשליש החיצוני של הנרתיק וגירוי עקיף בדגדגן. נשים מגיעות לאורגזמה בעיקר מגירוי חיצוני (קרי, אוראלי או אוננות) ואותה אורגזמה באוננות מהווה כבר מחצית מהדרך אל האורגזמה המיוחלת. אם גם באוננות אישה אינה מגיעה לאורגזמה או שאינה מאוננת בכלל, אז תהליך הלמידה שלה ארוך יותר והיא צריכה להשקיע בללמוד קודם את גופה ורק אחר כך את בן זוגה. ראשית צריכים ללמוד להכיר בשוני בין גברים ונשים וללמוד להתחשב האחד בשניה. רוב הנשים מתאימות את עצמן לקצב המהיר יותר של הגברים ונותנות יותר חשיבות לצרכים של גברים ומוותרות על שלהן זה בולט במיוחד ביחסי מין. במהלך העמקת ההיכרות עם בן הזוג והמשיכה אליו ובתוספת הרצון להיות יחד עם בן הזוג יבואו לידי ביטוי בעיקר במגע הגופני שלפני החדירה. זוהי נתינה וקבלה של מגע גופני בכל חלקי הגוף תוך התרכזות בהנאה ובתענוג, כאשר תשומת הלב מוקדשת האחד לשניה. חשוב להיות רפויה ומשוחררת, כל היתר זה כבר משחק ילדים, כמעט כמו קלאס או גומי, רק שהסיפוק אחר, שונה, טוב יותר. ברם אווירה של מתח, פחד מאכזבה, תסכול ומאמץ מיותר לקראת אורגזמה הם אותם גורמים, שמונעים מנשים להגיע לאורגזמה גם בחדירה. המאמץ להגיע לאורגזמה בחדירה, מוציאה את הכיף מהפעילות המינית וגם פוגעת בחשק שלהן. התרכזות בהנאה, בכיף ובקלילות, גיוון תנוחות וגירוי ישיר לדגדגן תוך כדי המשגל יכולים לחולל ניסים ונפלאות במהלך המשגל ואז, אוי אז, מי שלא חוותה אורגזמה בחדירה לעולם לא תבין את השלוליות שמכתימות את סדיני המשי, את החיוך הדבילי ואת הזיעה הקרה שמחלחלת במורד עמוד השדרה. אוף, שתבוא כבר האורגזמה המזדיינת הזו ותנקוש על דלתי. בעצם, שתנקוש על דגדגני ותטלטל את גופי, אני כבר אדאג לשלוח את הסדינים המוכתמים למכבסה וחיוך מתפנק ילווה אותי בעת ההחלפה למצעים חדשים. ועד העונג הבא תודה מראש. ספר מומלץ: "לעצמך" -לוני ברבך גארפילד, הוצאת זמורה/ביתן. 09-09-2001

שאלה זו מופנת לאנשים הסובלים מחרדה (מטופלים או לא בתרופות הרגעה). האם מישהו סובל מהתופעות המפורטות מטה (כולם או רובם) בנוסף לתחושות חרדה: 1. כאבי פרקים ושרירים מוכללים ,בעיקר בשעות הבקר לאחר קימה השינה. 2 . סחרחורות 3. מעי רגיז (שלשלוים ו\או עצירות לחלופין מלווים בכאבי בטן). 4 . הפרעות שינה. 5. הפרעות ראיה (קושי למקד ראיה\טשטוש) שלא ממקור אורגני מאובחן. 6. קשיים בהטלת שתן. 7. כאבי ראש . 8 . קשיי ריכוז 9 . פגיעה בזיכרון לטווח קצר. 10. תחושת עייפות ותשישות פרופורציונאלית למאמץ המושקע. מודגש שהעייפות אינה חולפת לאחר מנוחה סבירה. 11. ירידה במצב רוח. האם מישהו סובל ממכלול הסמפטומים המתוארים ( בשילוב עם חרדה ) ונאמר לו שמקור הבעיה הוא פסיכוגני? במידה והתשובה היא חיובית , האם התופעות האלה הופיעו לאחר פגיעה צווארית, טראומה נפשית (אבל פרידה,גירושין ) ,לחץ נפשי מתמשך ו\ או לאחר מחלה וויראלית ?? האם בטרם הופעת הסמפטומים נהגתם לצרוך ,כמויות גדולות של קפה, קולה וסוכר וכן הרבתם בעישון? האם אתם מכורים לעבודה עם נטיה לפרפקציוניזם? האם התופעות האלה מתגברות בעקבות מצבי מתח ו\ או מאמצים פיזיים ונפשיים? אני מדגיש ש אני מתיחס למכלול הסמפטומים או לרובם. במידה ומישהו סובל תופעות אלה ( מהן גם אני סובל) אשמח להתחלק בנסיוני להתמודד עמן. הערה: ראיתי מקום להביא את הנושא הנ"ל לפורום על אף העובדה שמדובר במכלול של סמפטומים פיזיים בעיקרם ומהותם היות והתופעה המתוארת משיקה לתחום הפסיכיאטריה לפי מומחים מסוימים ולפי אחרים לו). בברכה הקטור

אכן כן זה מדהים

לאור שלום! דע לך שמיליוני אנשים בעולם סובלים מהסמפטומים האלה (בדוק). היות ואני מעוניין מחד, לסייע לאנשים שסובלים מסמפטומים אלה לשפר את מצבם אך מאידך, אני לא רופא וגם מעוניין לעמוד בכללי הפורום לא ארחיב בנושא בשלב זה. הייתי מציע לך שתערוך בדיקות דם מקיפות ותבדק על ידי רופא פנימי ראומטולוג המתמחה בטיפול בפיברומיאלגיה. אחרי שתקבל את התוצאות נדבר. ושאלה ליועצי הפורום : האם המצב המתואר יכול להיות מוסבר על ידי מחסור במינראלים מסוימים ברמה הנדרשת? בברכה הקטור

אם נגיד חיים בתוך שני עולמות, כלומר אחד האמיתי, והשני- בדיוני... וזה בצורה ממש, אבל ממש כרונית... זה נחשב כהפרעה נפשית? אפשרת(שם בדוי)

*אפשרת-אפרת

העולם הזה... ...הבדיוני... תספרי עליו עוד... מה יש שם?

אפרת שלום על פי המעט שכתבת קשה באמת לומר משהו עם אחריות. אני מבין שאת מוטרדת ממשהו שקורה לך או למישהו קרוב. זו סיבה מספיק טובה לפנות לייעוץ כדי לשמוע בצורה מעמיקה חוות דעת. אם תנסי לפרט יותר נוכל לנסות ולומר משהו, אבל בשאלות שמציקות מאוד ומעלות אצלך חשש למשהו רציני, לא כדאי להישאר עם ייעוץ וירטואלי. פני לאיש מקצוע בתחום הפסיכולוגי כבר השבוע ולא תישארי לבד עם החששות והשאלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

צורח ובועט בעלטה מתעורר אל תוך הלא נודע וחשוך החדר ובחוץ אפילה איזה יום היום מה השעה ולא זכרתי מי אני רק זוכר שהיה לי קשה כשזה ככה מעלי עומד ידיים תפוסות חזק להב על עורק דק כאבים איומים גועשים בתוכי ריח חריף של שיכר באוויר בתערבבו להן שנאה ודמעות ורואה פתאום פנים מטושטשות וצורח ובועט בתוך העלטה התעוררתי פתאום אל הלא נודע כעת אני נזכר והלכתי הרי לישון מאושר והבטחתם שלו יאונה לי כל רע צלצול טלפון העיר אותי מסיוט נורא לוחש בקול חנוק מי אתה "אני האופל הלא נודע" קמתי, שטפתי פנים ובאתי אליכם שתגרשו לי סיוטים

היי, ממה נובעים הסיוטים? בעלי אחיזה במציאות? אם בא לך לפרט... מיטל

עושה מאמצים על מנת להתעלות על עצמי ולכתוב כאן (המייל שלי לא נפתח משום מה). את צודקת. בהחלט. הסברתי את עצמי תהיתי לעצמי היום איך יתכן ואני במצב כזה...ולה יש מושג די טוב,והיא בכל זאת לא הציעה את התמיכה... לדבר איתה על זה זה לא הפיתרון טלי (לפחות לא לדעתי) - כיוון שזה דבר שצריך להעשות מרצון. השאלה היא האם להשלים עם המצב שאני עלולה שוב להקלע למשבר רציני ולא יהיה שם אף אחד? או פשוט שוב לנסות מחדש? דוקא ברגע הזה,יש לי את ההבנה שזה לא זה ואת הפחד משינוי... ולשאלתך-אם הייתה לי אופצייה להתקשר למטפלת,כן הייתי מתקשרת בוודאי אבל לעולם לא הייתי מאלצת אדם לדבר איתי,אפילו אדם שאני משלמת לו,אפילו אם זה חד פעמי. מאוד חשוב לי שזה יבוא מן הצד השני. אבל כן את צודקת, מאוד חשובה לי התמיכה וכרגע יותר מכל. תודה, אני.

ועוד משהו חשוב תודה על הסבלנות האדירה, על החדר הלבבי שאת פותחת לי בליבך כל הזמן שאני נופלת ועל הארת העיניים שתמיד חשוב לך להוסיף כי זה חשוב אני נעלמת לך קצת, כדי להקל עלייך ולא לחצות יותר גבולות למרות שעם כל הכעס,יש לך הבנה עמוקה לקושי ולמצוקה לי, עדיין לא הייתי רוצה להגזים. ואני מקווה שזה לא קרה כבר.

לצערי הרב, כדי להרגע נקטתי באותה דרך כמו אתמול...סיפרתי לך כבר... זה גם מה שסייע לי להתגבר על זה ולכתוב את ההתנצלות הזו למרות החוסר בריכוז שיטה דפוקה אני יודעת, אבל נורא היה חשוב לי להתנצל טלי.

טלי, משהו מעט מוזר (אולי) זו אני הפעם שלא רוצה לעזוב למרות שאולי יש צורך בזה...