פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, האם כל מי שעבר התקף פסיכוטי בחייו, ללא בקשת קיצבה מביטוח לאומי, לא עושה שירות מילואים פעיל ? תודה.
משה שלום כמדומני שאם עבר פרק זמן לל א התקף אתה יכול לפנות בבקשה לשנוי פרופיל בהצלחה עמי
שלום, יש לי בעיה עם חברה שלי, אנחנו כבר 3 שנים ביחד ורק לאחרונה היא גילתה לי שהיא בולמית. מאותו הרגע, הדברים שנראו שקטים ורגועים הפכו ליותר סוערים ומתוחים עבור שנינו. יש תקופות שהיא אוכלת יותר ומקיאה, אף פעם אני לא עד לכך. לידי היא בקושי אוכלת, ויש תכופות שכמעט בכלל. וכל הערה מצידי שהיא בפירוש ביקורת בונה גוררת ויכוחים ומסתיים בבכי שלה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה. אני רוצה שתבריא. ונראה לי שמצד אחד היא ביקשה עזרה בזה שסיפרה לי ומצד שני היא מרחיקה אותי ממנה. אני מנסה לשדל אותה לאכול בתכופות שהיא מפסיקה לאכול מסיבה שלא ברורה לי, ואז זה נראה שזה נהיה יותר ויותר גרוע. אני לא יודע איך לעזור לה, היא לא רוצה ללכת ליעוץ מקצועי, והיא חיה באשליה שזאת תקופה שתעבור. אני לא יודע אם להרפות קצת את האחיזה או לא. אני יודע שאני מקשה עליה במידה מסויימת כי לפעמים אני מאבד את העשתונות ומתחיל לצעוק עליה, אבל אז היא כן אוכלת ויש התקדמות. אני כבר מתחיל להאמין שרק בכוח דברים זזים אצלה. ניסיתי הכל, בטוב, ברע, מה לא.... אני רואה אותה כל סופ"ש, אני חייל, והיא נעלמת לי, יותר מרוחקת, יותר כעוסה. היא הרבה מתקשרת אלי בוכה שהיא מרגישה רע, מבקשת שאדבר איתה, כי היא לא רוצה להיות לבד. היא אומרת שאסור לה לאכול, ושהאוכל הוא זה שגורם לה להרגיש כל כך רע ( פיסית ). האם זה הגיוני? מה אני צריך לעשות? מצטער על האורך, ואם מה שכתבתי יצא מסורבל ומעט לא מובן. בועז
שכחתי לכתוב שהרבה פעמים היא משקרת לי ואומרת שאכלה כשהיא לא אכלה. שהיא מרגישה טוב גם כשהיא לא. השקרים האלו רק מתרבים, איך אני יכול לעצור את זה? לגרום לה לא לשקר בתודה מראש, בועז
בועז יקר, הדאגה שלך לחברתך מוצדקת ומובנת. עם זאת, לא מדובר בבעיה ביחסים ביניכם, אלא בבעיה לא קלה שקשה מאוד להתמודד איתה ללא טיפול מקצועי. האהבה והתמיכה שלך חשובים מאוד, אך לא יוכלו לפתור את הבעיה. מובן שאינך יכול לכפות על חברתך לפנות לטיפול מקצועי, אך כדאי שתעשה כמיטב יכולתך כדי לעודד אותה לפנות לטיפול כזה. מאחר ואינני מכיר את כל הפרטים, אינני רוצה ליעץ לך באיזה קו פעולה לפעול, אך כדאי שאתה עצמך תפנה לאיש מקצוע שיוכל לסייע לך להתמודד עם קשייה של חברתך, ולמצוא דרך להביא אותה לטיפול. אני חושב שטלי פרידמן תוכל להפנות אותך לגורמים מקצועיים, או להציע לך דרכי פעולה, ואולי כדאי שתפנה אליה בדואר אלקטרוני: [email protected] -------------------------------------------------------------------------------- שבת שלום, דרור גרין
דרור, תודה על התשובה. כדאי באמת שאלך להתיעץ לגבי מצבה, אני מקווה שאצליח למצוא זמן, כי אני חוזר רק ביום שישי אחה"צ. לבינתיים, אני מקווה לשמוע עיצות איך להתנהג איתה. שוב תודה, בועז
מזה שנה שחלו אצלי שינויים גופניים מלחיצים משולביים בחרדה ובדיכאון הייתי בשיחות היתה לי נטיה להאמין שכל התופעות הרפס צריבות נשירת שיער ועוד הן מלחץ אך בכל זמן הטייפול היתה עננה וחשש מאיידס ולא היה בי האומץ לגשת ועשות את הבדיקה. היום החלטתי שהאמת צריכה לצאת וניגשתי לעשות את הבדיקה יש בי אמונה שהתשובה תהייה חיובית כי אחרי כל מה שקראתי נדמה לי שיש לי את המחלה ולא העזתי עד היום לעשות את הבדיקה מתוך הפחד שהאמונה שלי אכן נכונה. והיום אני יושבת בחרדה היסטרית ומחכה עד יום ראשון אחה"צ לתוצאה והמח עובד שעות נוספות ואם אכן חיובי אז מה להתאבד אז לברוח לנסוע רחוק מה להגיד האם לספר וכד'. הגרוע מכל זה שסוף סוף התחלתי להרגיש טוב מבחינה נפשית להאמין בעצמי ותת לחיובי שבי לצאת להנות מהחיים כולה חודש של שלמות עצמית ושמחה. ועכשיו נדמה שביום ראשון יסמו לזה קץ קץ לשמחה קץ לחיים. איך להתמודד עד יום ראשון איך להתמודד אחרי שאקבל את התוצאות מה עושים
לש! כל בדיקה מכריעה בחיי אדם מלחיצה ומעלה לו את המחשבות הסופניות של הכי גרוע יקרה. נכון אידס משמע מוות אבל עדיין גורלך לא נחרץ, חשבי: אם ביתך בעתיד בת 16 תאמר לך שהיא בהריון האם לא תתמכי בה ותעודדי אותה? מה תאמרי לה? אל תצפי לרע ביותר. אמרו לי פעם "כשתגיעי לגשר תחצי אותו" וזה המשפט שהכי מתאים לך כרגע, קחי הכל רגוע ותקווי לטוב ביותר. בהצלחה אשמח לקבל תשובה ליבנת
ני מחזיקה לך אצבעות שהתשובה שלילית לחלוטין, יש לי הרגשה שהיא שלילית. אל תדאגי רק מהלחץ את נכנסתת למחשבות שליליות מחר הלוואי ותעלי חיוך על הפנים ותאמרי " איך דאגתי לשווא" תעדכני אותנו במה שקרוה כבר הידלקתי נר, וביקשתי מאלוהים שהתשובה תהייה שלילית.- אמן !!!
היי תודה על התגובות התשובה שלילית הראש מתפוצץ משמחה הדמעות זלגו משמחה והמתח מתפוגג לו לאיטו. לידעתך כשנה שלמה של מתח מתמיד שלא עזב שיגע את הראש. זהו עכשיו אנחנו נקיים מהגרוע ביותר והראש יתמלא בפחדים חדשים שהרי אני איפוכנדרית בצורה מזעזעת לא יוצאת מזה כל פעם מחדש חרדות מהסוג הגרוע ביותר שיכול להיות למה אני עושה את זה לעצמי לא ברור אבל אני תקווה שמהלך הטוב שהבאתי על עצמי בחודש האחרון אלמד גם לנטרל את האיפוכנדריה. נדמה ברגע זה שאני כותבת לעצמי אבל אם קראת ובא להגיב אז....
לנו 3 בנים בוגרים (אחד נשוי) ובת אחת בת 14. הבית שלנו חם ואוהב ולנו יחסים פתוחים וגלויים עם ילדינו. קראתי בחשאי ביומן של בתי כי היא כבר מקיימת יחסים כמעט מלאים עם החבר שלה. שאלתי אותה מה היא מרגישה כלפי החבר שלה ומה מערכת היחסים ביניהם. תשובתה היתה כי היא אוהבת אותו והם הולכים יד ביד ומתנשקים, וזה בכלל לא ענייני. מצד אחד אני חרד לה ומצד שני עודף חטטנות יגרום לה לבלות איתו מחוץ לבית וזה בודאי עוד פחות טוב. אודה על רעיונות להמשך. עדי
עדי יקר, דאגתך לבתך מובנת, ואינני מטיל ספק בכוונותיך הטובות. עם זאת, אתה כותב על בית חם ויחסים פתוחים וגלויים עם ילדיך, ומצד שני מספר על קריאה בסתר ביומניה של בתך. פעולה כזו, הפוגעת בפרטיותה של בתך ומהווה בגידה באמון שלה, מצביעה על בעייה, ועשויה לסכן את יחסיך עם בתך בתקופה רגישה זו של חייה. אתה צודק. עודף חטטנות עשוי להרחיק ממך את בתך, ולגרום לה לפעול בניגוד לטובתה שלה. השינויים הפוקדים את בתך בגיל ההתבגרות עשויים לערער את בטחונה בתחומים שונים של חייה, ודווקא בתקופה זו היא זקוקה למקום בטוח ולאמון מוחלט במערכת המשפחתית. כל ערעור של מערכת זו עשוי לפגוע בה, למרות כוונותיך הטובות. מן ההודעה שלך אינני מוצא סיבה לדאגה לגבי מעשיה של בתך, אך הדאגה המופרזת שלך הגורמת להפרת האמון מצדך בהחלט מעוררת דאגה. נדמה לי, שבמקרה זה הקושי הוא שלך. לא קל להתמודד עם ילדים בגיל ההתבגרות, ולהבין את השינויים שעוברים עליהם, ואת הפיכתם מילדים לבוגרים. כל אחד עושה זאת בקצב משלו, ועל ההורים להיות רגישים לשינויים החלים בחיי ילדיהם. כדי להימנע מטעויות, אני חושב שהתייעצות עם איש מקצועה תוכל לסייע לך להתגבר על הדאגה, ולהימנע מפגיעה בקשר הטוב עם בתך. שבת שלום, דרור גרין
אני בת 26 , עם תנוקת בת 5 חודשים, וכבר חודשיים אני מרגישה שאני הולכת ודועכת. אני מאוד חרדה , מכל שטות- גם כשהכל טוב אני פוחדת מהרע . הרופא שלי נתן לי seroxat וזה עשה לי תופעות לוואי,ניסיתי prizma והתופעות חזרו על עצמן, ואז החלטתי שאני מפסיקה עם הכדורים שבועיים הרגשתי מצוין, "ניסיתי" לחשוב חיובי, אבל לאחר מכן היו לי נפילות קטנות של דכדוכים ושוב למחרת הרגשתי טוב. הרופא משפחה שלי טוען שמה שיש לי זה רגישות יתר כי כל דבר שקורה לי כמו סתם כאב ראש מכניס אותי לחרדה שמא יש לי משהו נוראי, יש לי שינויי מצבי רוח עולים ויורדים אבל אני נחושה להתגבר על זה לבד לצאת להפגש עם חברים , להתחיל לעבוד אחרי הלידה ולהשקיע גם בעצמי. אני חייבת לעבור את זה ויהי מה, אני באמת לא רוצה לוותר הפעם, זה קשה לי אבל קשה לי עוד יותר לראות כמה בעלי מתגעגע לאישה איתה הוא התחתן, זה מכניס גם אותו לדאגות. האם אני באמת יכולה לעשות זאת לבד בלי הכדורים ובלי טיפול?האם המאמץ שווה וזה אכן יכול לעבור בעזרת כח רצון בלבד?והאם הנפילות הקטנות שבדרך והימים חסרי המצב רוח הם חלק מהמלחמה הזאת וניתן לעבור אותם? זקוקה לעידוד בדחיפות...
דנה יקרה, מן ההודעה שלך קשה להבין מה הגורם לקשיים שלך בתקופה זו. קשיים שאחרי לידה אינם יוצאי דופן, ולשימוש בתרופות אכן יש תופעות לוואי. שימוש בתרופות פסיכיאטריות עשוי להועיל במקרים מיוחדים, אך אינני בטוח שרופא המשפחה הוא איש המקצוע המתאים לאבחון כזה. אני מציע שתפני לפסיכולוג או לפסיכיאטר, כדי לבדוק האם את באמת זקוקה לתרופות, והאם את מקבלת את התרופות הנכונות. לעתים, באמצעות טיפול נפשי, ניתן להתגבר על מצב כמו זה שאת מתארת, מבלי להזדקק לתרופות. יתרונו של הטיפול הנפשי בכך שהוא מטפל במקור הבעייה ולא רק בסימפטומים שלה, ועם זאת הוא אורך זמן רב יותר. אני מאחל לך שנה טובה ושלווה, והנאה מן ההורות החדשה, דרור גרין
דנה את תהיי בסדר זה רק בלאגנים בהורמונים בגלל הלידה. צאי לעבוד ותדאגי קצת לעצמך. תינוק ראשון לאנשים רגישים עושה קצת לחץ ובלאגן ראיתי גם את האנשים הכי קולים כשנולד להם תינוק פיתאום אתה רואה את הלחץ והדאגה תמצאי לך עיסוקים ואת תהיה כל הזמן עם הראש בדאגות וטיפולים . גם אישתי ואני עברנו תקופה קשה ותראומטית שכללה גם הרבה חדרי מיון ואפילו טיפול נימרץ עם הילד (אסטמה ,ניתוח פוליפים ,אלרגיות עם שלפוחיות שלא עברו שבועות ,דלקות ראות) ויצאנו מחוזקים. אני בטוח שעד גיל שנה את תתאפסי והכל ישוב על מקומו בשלום רק אל תזניחי את עצמך ואת בעלך כדי שזה לא יגרר למריבות ביניכם. בהצלחה - דוגי
גב' נכבדה: אני חדש בפורום רציתי לציין שאני מאוד מעריך את תרומתך לפונים בשאלות סביב מצוקותיהן. התרשמתי מסגנונך הענייני ומעשי מחד ומאידך מגישתך האנושית ,החמה, המקבלת והמכוונת. רואים שאת בוחנת לעומק את המסרים של האנשים . בתגובות שלך את מעבירה מסרים של תקווה והרגעה - מי יתן ונתברך באשני מצקוע כמוך!!! יתכן ובמידה והייתי מקבל יעוץ ממך לפני 11 שנה בעת שהיתי נתון במצב משברי לא הייתי, מתדרדר לתהום ההתמכרות הקשה לבנזודיאזפינים. לא ברור לי האם אמשיך להשתתף בפורום. בינתיים אני מוסר לך את תודתי האישית על תרומתך לאנשים במצוקה הפוקדים את הפורום. תודה וחג שמח בכבוד רב הקטור
הקטור שלום רב, תודה על המילים החמות! שבוע טוב, טלי פרידמן
לילה טוב רונן
רונן, אני עוקבת אחר הודעותיך בימים האחרונים ואני חייבת לציין שאתה מעלה את חמתי וזעמי בכל פעם מחדש. מצד אחד אני קוראת את טענותיך הקשות כלפי הממסד, וכלפי הרופאים שנתנו תרופות בלי ליידע את מטופליהם לגבי תופעות הלוואי של הכדורים. דווקא טענות אלו, אני יכולה לקבל , ואני מבינה את כעסך. אתה יודע להתנסח מצוין, בצורה שלא תשתמע לשתי פנים, ועמדתך ברורה ומובנת. ומאידך, בהודעות אחרות, אני רואה אותך משתלח בגולשים, כותב קללות ונאצות, ומשאיר בפורום תמונות פורנוגרפיות שמקומן אינו כאן בהחלט. ברור שהודעות אלו יימחקו בהמשך, אך עצם הימצאותן הזמנית כאן מרגיזה אותי עד מאד. האם אתה מעוניין בהתייחסות רצינית לדבריך? כי אם כן, אתה עושה את כל מה שאפשר על מנת שלא רק שלא ייתיחסו אליך, אלא גם יזלזלו בך ויראו בך "פורע ופוגע". האם עצם העובדה שאתה מספר על כך שאתה נפגעת במהלך השנים מאפשרת לך לפגוע היום באחרים??? נראה לי שאתה יכול לתרום רבות לפורום ולבאיו. חבל לקלקל! טלי פרידמן
הי טלי בגלל מספר רב של הודעות שנאלצתי למחוק בעץ ההודעות הנ"ל בטעות מחקתי שתי הודעות שלא התכוונתי למחוק. אני אעדכן אותך בתוכנן של ההודעות הנ"ל. אני מתנצל בפני מי שהודעותיו נמחקו שלא בצדק. שבת שלום. יוסי.
רונן=?????????????? 2 מילים יש לי לומר לך תכבד אותי אני אכבד אותך אתה מסתכל על התמונה הכללית אני מסתכל על המילים הקטנות אל תכתוב תלכלך תקיש "שלח" ואחר כך תתקשר ותאמר לי אל תיפגע אני לא אוהב לנדב פרטים ככה אני ובטח לא אוהב שאחרים עושים זאת בשבילי בשבילך "דרור" זה כלום בשבילי זה הרבה הוא והחברים באו מכל הארץ לבקר אותי מה שלא עשית עד היום אז באמת שכחת פתאום שאני מרוקאי?? אז בוא נשאר בכבוד ורד ממני עם המלחמות וכשאתה מסתכל פעם הבאה בראי אז תגיד לעצמך וואלה איזה מניאק אני(אתה) "אבל למה איש לא אמר לי את זה לא יפה" ואל תמשיך להגיב לי כי אני באמתתתתת יותר לא מגיב גם אם תגיד שאחותי זונה אבל יש לי רק שאילה אחת לכולם!!@ חודשיים לא יצאתי מהבית והייתי יום יום באינטרנט ועכשו 3 ימים אני מנותק.....ורא זה פלא היום חזרתי לעבודה!!!!!! ואני מרגיש סבבה !!!!!!1 עושה ספורט מבקר פתאום חברים כמו עכשו (אני אצלהם באינטרנט) ואני מתמודד בלי כדורים אני לא רומז לכלום אני פשוט מציין עובדות והזכיר לכם שלפני שבוע רצו כבר לאשפז אותי אז תיהיו לי בריאים אני באממממת אוהב אותכם-
רונן שלום רב, באם טעיתי וכל ההודעות הבזויות אינן שלך, אלא של מתחזה, קבל את התנצלותי. קשה לי לקבל את המתחולל בפורום בזמן האחרון, ומכאן נובעת גם תוקפנותי בנושא. שבוע טוב, טלי פרידמן
עד שתקבלי תשובה מהצוות המיקצועי אני יכול לספר לך שירדתי מתרופה דומה לסרוקסט בלי שום בעיות, כמו כן אני מכיר אישית אדם שלאחר תקופה ממושכת הפסיק לקחת סרוקסט ללא בעיות.
תודה. קצת נרגעתי
מזה מעל שנה אני לוקחת סרוקסט. בהתחלה לקחתי כדור ליום (20 מ"ג) והיום אני לוקחת כדור וחצי ליום. מה שאנשים כותבים בפורום לאחרונה וכתבות שמתפרסמות בנושא מדאיגות אותי מאד. אני מתחילה לחשוש שלעולם לא אוכל להפסיק לקחת את התרופה. אני מאד חוששת ומפחדת ולעומת זאת הפסיכיאטרית שלי אומרת שסרוקסט לא ממכר ושאפשר להפסיק את השימוש בהדרגה עם שיפור במצב. אנא עזרו לי להפחית את החששות שלי - מהי האמת?
אורית שלום דאגות ואמת ככל שאנו יודעים וככל שנסיוני מלמד אותי עד כה - תרופה אינה ממכרת מה שכן - במידה והיא מועילה יש אנשים שחוששים להפסיק אותה הם מעוט ורובם מפסיק גם כן בסופו של דבר יש אנשים גם שהתרופה אינה שוברת את מעגל הדכאון או החרדה ואז הפסקה גוררת חזרה של הסמפטומים ואז הבחירה בין התרופה לסמפטומים בכל מקרה שקלי לטעמי לפי מה שאת מרגישה (יתרונות חסרונות) ולא לפי הסטריות המונים בהצלחה עמי
לד"ר אבני !! האם לדעתך העדויות של הפונים לפורום בעניין קשייהם להגמל מתרופות פסיכיאטריות הינם ביטוי של הסטרית המונים ??? האם יתכן שהמטופלים שלא התחילו ליטול תרופות פסיכיאטריות יזמתם הפכו להסטריים נוכח מודעות להתמכרותם והשפעותיה השליליות על מישורי חייהם השונים ?? אגב "ה סטרית המונים " מוגדרת ב- "די. אס .אם". לאורית!! ההתמכרות לתרופות פסיכיאטריות מופיעה עקב נטילת תרופות מסוימות,אחרות אינן ממכרות. צר לי על דאגתך. אנחנו, המכורים מתיחסים להתמכרות לבנזודיאזפינים. אל תיכנסי לדאגות מיותרות שלא לצורך.
אורית יקרה, בספר חדש, המציג גישות שונות לטיפול נפשי ('סערת נפש' מאת ד"ר יורם יובל), מציג המחבר את ההבדל בין התמכרות לבין תלות. נראה לי שהמודעות להבדל זה חשובה לרבים הנזקקים לתרופות, ולכן כדאי להציג אותה כאן. לשימוש בתרופות יש תופעות לוואי, ותפקידו של הרופא כולל את התאמת התרופה לחולה כדי לצמצם ככל האפשר תופעות אלו. התמכרות איננה תופעת לוואי גופנית, אלא תופעה פסיכולוגית המתבטאת בהזדקקות של המטופל לתרופה. התמכרות עשויה לנבוע מתוצאה חיובית של שימוש בתרופה, המקלה על המשתמש בה. השפעה חיובית של תרופה עשויה לגרום למשתמשים בה התמכרות, בשל הביטחון שהיא מעניקה להם. גם התמכרות לחשיש נובעת מן העונג הנלווה לשימוש בו, ולא מסיבות כימיות. תלות, לעומת זאת, קשורה במרכיביה של התרופה, והיא יכולה להתפתח בלי קשר להתמכרות. אחד המאפיינים של התלות הוא ירידה בהשפעתה של התרופה, והצורך להגביר את המינון עוד ועוד כדי לשמור על יעילותה. תופעה אחרת היא הקושי בגמילה, והסיכון הנובע מהפסקה מיידית בשימוש בתרופה. הרופא, או הפסיכיאטר, עשוי לסייע בהתמודדות עם התלות וחשוב להתייעץ בו עם כל שינוי בהשפעתה של התרופה. ההתמכרות, לעומת זאת, תלויה במשתמש עצמו, וטיפול נפשי עשוי לסייע בהתמודדות איתה. בברכה, דרור גרין
גם עלייך עבדו ,אני משתמש בסרוקסט כשנה וחצי גם ,לעומתך אני השתמשתי בכדור אחד ליום ולא הייתי צריך להעלות את המינון, אני מציע לך רק לנסות להוריד את המינון,ותראי תופעות לוואי מהם, זרמים בראש, כאבי ראש נוראיים , עצבנות , נטיה לאלימות קשה , ועוד אני ירדתי עד כה לחצי כדור כל יומיים ועדיין יש לי תסמיני גמילה קשים על תאמיני לאף רופא ,אם יש ביכולתך להפסיק תפסיקי ומהר, אגב יש כתבה עכשיו ב YNET של ידיעות אחרונות, על תביעת ענק שהגישו זה אתה ,נגד יצרנית סרוקסט..תקראי ותביני ,בהצלחה
באמת גם סרוקסט מת העולם
אז ככה אני יום יום בבית סגורה לבד והמון בוכה בוכה על זה שאני מרגישה ריקה אני בת 21 ואין לי מקצוע ביד ולא כלום אני מרגישה רע עם המראה שלי,מרגישה לבד לא רואה המשך לחיים מה כבר יש לי להפסיד תבדידות שבי את הצער והרע? אני כרגע חייה בדירה לבד בלי אף אחד מרגישה מרוחקת מרגישה לא קשורה מרגישה שאין לי מקום בחיים האלה. אני חברה של עצמי בלבד חוץ מימני אין לי אף אחת\אחד=ולא מקצוע. אלוהים.......... מה אני עוף מוזר?????????????????האלמונית
שלום לאלמונית, אולי תספרי יותר על עצמך? מעבר לעובדה שאת בת 21, גרה לבד וחשה בדידות, לא ברור מה את עושה בחייך. בגיל 21 די קשה להיות עם "מקצוע ביד", צריך זמן ללמוד איזשהו מקצוע, צריך זמן להחליט מה רוצים לעשות בחיים ועוד. זה גיל צעיר! ספרי יותר על עצמך, ונחשוב יחד כיצד ניתן לסייע לך. בברכה, טלי פרידמן
שלום רב, אני מצטרף להצעתה של טלי, שתרחיבי יותר על עצמך, ובכך תוכלי לסייע גם לנו, אבל בטח גם לעצמך, לברר את מה שחזק אצלך ויכול לתת לך כוחות כדי לצאת ממצבך. בנוסף לכך, את יכולה להתחיל בברור מקצועי לגבי יכולותייך והאפשרויות שבפנייך בכיוון התעסוקתי. אפשר להסתייע בגופים פרטיים, ואשמח לתת הפנייה אם תרצי (פני למייל האישי). אפשר גם בשירות הציבורי: פני ל"זרוע ההכוון" של משרד העבודה והרווחה (חפשי בספר הטלפון של אזור מגוריך) או אל שירות התעסוקה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תראי, אם תשבי בבית ותבכי על מר גורלך,אז בטח ששום דבר לא ישתנה קחי את עצמך בידיים זה גיל נהדר לשנות דברים , את לא קשורה ומחוייבת לכלום , לא לבית לא למשפחה לא ללימודים ולא לעבודה את פשוט יכולה לשנות הכל ה כ ל !!!! תחשבי על משהו ללמוד ותכירי חברה חדשה חפשי לך משהו להתעסק איתו - בטוח בסוף תמצאי והכי חשוב נסי להיות אופטימית , לחשוב חיובי !!!!
שלחתי לך e-mail
ומי זה/זו "אני"?
צדקת. החזרתי תשובות ב-email.
חכה שנייה אתה כאן? יש לי שאלה
את חושבת שיש עוד במצבי ?
שלום רציתי עצה וחיזוקים אני כיום בת 20 עוד מעט ותמיד תמיד ביצירת קשרים אני נשארת לבד הכוונה תמיד יוצא שאני נשארת לבד בלי המשכיות של קשר הדבר מאוד מדאיג אותי ועוד דבר בחיים לא היה לי חבר חוץ מזה אני מאוד מתקשה בליצור קשרים מה עושים? אני מאוד בודדה לבד כמעט גם בלי חברות אני בטיפול אבל מצבי רע אני צריכה עוד עזרה האם אני ישאר תמיד לבד?האם החיים מתחילים מעכשיו וזה שונה מצבא ומתיכון? אייך מתיידדים אם אנשים? אייך שומרים על קשר ולמה תמיד אני בודדה אני דיי סגורה בתוך עצמי כי אני מפחדת מפגיעות. תמיד המחשבות אולי גם עכשיו אני ישאר לבד= מודאגת תמיד אני חייבת עזרה???דקלה
ככה אני רואה את המצב: אכן החיים הבוגרים שלך מתחילים רק עכשיו , יתכן אפילו שמבחינה רגשית ומבחינות אחרת עדיין את בגיל ההתבגרות. בוא נגיד שאת סיימת או עומדת לסיים את ה "מבוא " לחיים הבוגרים. אל יאוש !!! החיים שלך יכולים להשתנות לכיוונים חיוביים ולהוביל אותך למצבים מספקים ולמימוש עצמי. אז מה אם לא היה לך חבר עד עכשיו ? את סך הכל בת 20 לא תשארי לבד העולם מלא אשנים נפלאים . איך מתידדים עם אנשים איך שומרים על קשר ? על הדברים האלה את צריכה לעבוד עם מטפל. אם הטיפול בו את מצויה לא מספק לך את התשובות, ורק מסייע באיווור תחושות קשות חפשי מטפל אחר. את צריכה להרגיש טוב עם עצמך,לחוש ערך עצמי, להכיר בכוחות וביכולות שלך שבוודאי מצויות בך ועם ההכרה בערך העצמי שלך לפגוש אנשים אחרים בגובה העיניים. נקודה נוספת , סביר להניח שחלק מהחששות שלך מפגיעה מאנשים אינם מבוססים על נתונים אמיתיים. כל זה תאורתיתת ,כמובן שעליך לעבוד על נקודות אלה במסגרת טיפולית. תראי בחיוב את העובדה שפנית לפורום לקבלת עזרה.יש בל יזמה ואת מעוניינית לשפר את מצבך. את לא לבד יש כאן אנשי מקצוע שיעזרו לך ויכוונו אותך. יש לי רעיון אחר כיצד תשפרי את מצבך אך הוא חורג ממסגרת תכני הפורום. אם את מעוניינת בהסבר נוסף אשיב לך ישירות בדואר אלקטרוני. מעבר לכך אני בטוח שתקבלי יעוץ אפקטיבי מהגב' טלי פרידמן. בברכה הקטור
היי מה נשמע? את יודעת את כול כך תומכת ביי וזה יפה מצידך, חשבתי המון פעמים אני מרגישה שאני לא כמו כולם או המון המון פעמים אני כבר יודעת בראש שבסוף הם לא יאהבו אותי וזה גורם לי לצער עמוק ורב. אין לי תקציב לטיפול בעייתי היא עמוקה אף אחד לא מבין אותי אני חייה בעולם של לבד ומרגישה לא כמו כולם.לצערי אני נראת טוב, אני חושבת שהמראה גורם לאנשים לחשוב שאני סנובית והאמת היא שזה מפחד לפתח קשרים.ואז מתרחקים מימני.... יתחלתי לעבוד בעבודה בחנות והמון פעמים קורה שהעובדות יחד יושבות ומדברות וכשאני נמצאת שם אני מרגישה לא שייכת ומייד ממהרת ללכת שאני לא יראה בעינהם כמוזרה אחת שלא מדברת ושונה ,הרבה פעמים כשאם אחת אני מדברת רגיל כאשר זה מתאסף עם עוד בנות אני כמו דג בלאק אווט .אחת ויחידה=אני חייבת עזרה משום מה נראה לי נפלתי לידים תומכות וטןבות את.אני בעמת בצער עמוק בליבי תמיד מנסה להיות נחמדה ושיהריצו אותי אחרים ולא יחשבו אליי דברים שלילים אף פעם לא ידעתי ולא יודעת מה זה קשר חברתי לכן אני גם לא יודעת על מה מדברים כשיש שקט ואייך מתחילים לפתח שיחה. אני מפחדת מאוד ושזה לדעתי בטוח יקרה כשכולם היו יחד ישבו בצבא אני תמיד מנסה ללכת ולהתבודד לא להיות בלחצים האלה במצבים כאלה אני נכנסת להתקף של פניקה ופחד איך אני מה אני אומרת האם עכשיו בדיוק זה הרגע יחשבו שאני מוזרה או סנובית כמו תמיד. אני כלל לא סנובית פשוט לא מדברת אם אנשים ומנסה למצוא מרחק כשלא יפגעו ביי אני הרוסה נפשית אף אחד לא מבין אותי ואין לי גם למי לספר רע לי בחיים האלה ואולי עוד חודש היה לי עוד יותר רע, את חושבת שיש הבדל בין תיכון לצבא לך היה יחסית משמעותי? ובעצם מה מוזר בי??!אני גם לא יודעת חוף מזה שאני יותר מדי חנפנית שזה עושה לי רע ומראה יותר ויותר מדי נחמדות וזה גם עושה לי רע כול הזמן לנסות להרשים אנשים מה עושים?????אוהבת אותך נטעלי
היי נטעלי! אני שמחה שאני מצליחה לתמוך בך ולעודד אותך. זו הרי בדיוק מטרת הפורום - לתת תמיכה אחד לשני. ויש עוד משהו טוב כאן בפורום, והוא: בזכותו פתאום את מגלה שאת לא לבד, שכמוך יש עוד הרבה, ושאת בהחלט לא "עוף מוזר". הנה, קחי אותי לדוגמה - אני הרי כל כך מזדהה עם כל כך הרבה רגשות שלך, מכירה כל כך טוב המון שלבים בחיים והתלבטויות שגם את עברת. ועוד משהו: לא את ולא אני - שתינו לא לבד כאן. אני משתתפת כבר חצי שנה בפורום הזה, ורואה עוד אנשים שפשוט מוציאים לי את המילים מהפה! וקרוב לוודאי שיש עוד "מוזרים" כמוני וכמוך - מוזרים במרכאות כפולות ומכופלות, כמובן - שלא משתתפים בפורום. ועוד משהו - שהוא אולי הכי חשוב מכולם: את טוענת שאת עושה רושם של סנובית בחברה. אני בטוחה ב-100% שאת לא סנובית, אבל אנשים לא פעם ולא פעמיים מקבלים על פלוני רושם מוטעה לחלוטין. אז מה אני רוצה לומר? שכמו שעלייך מקבלים רושם מוטעה, בוודאי יש גם אנשים שאת מקבלת עליהם רושם מוטעה. הם אולי נראים לך סנובים, מתנשאים, הולכים להתפוצץ מרוב בטחון עצמי, כשלמעשה עמוק עמוק בתוך-תוכם רועדים כמו עלה ברוח - כמוני וכמוך...... ובקשר לשאלה שלך - האם היה אצלי הבדל משמעותי בין התיכון לצבא - אז התשובה היא - בהחלט כן! פחדתי פחד מוות מהצבא, במיוחד מהטירונות. ואחרי שעשיתי את זה וראיתי שזה ממש משחק ילדים לעומת החששות שלי, ושאני עושה את זה בקלות, האמונה ביכולת שלי לעמוד בלחצים ובדרישות שונות ממש זינקה זינוק חד כלפי מעלה. אני לא אגיד לך שלא היו גם נסיגות אחרי זה. אבל בסך הכל, בגדול, הצבא היווה בהחלט נקודת מפנה שאין ממנה דרך חזרה - כמובן במובן החיובי של המילה. ואני בטוחה שגם אצלך יהיה אותו הדבר. גם אני אוהבת אותך - ומחזיקה לך חזק-חזק! אחת
אני סובלת מדכאונות חוזרים, עייפות, קור, חוסר אנרגיה, פסימיות, וכדומה.... קשה לי להרדם בלילות. ואם אני כבר נרדמת אני רוצה להמשיך לישון לנצח. האם יש תרופה לאנרגיה, האם אני צרכה ללכת לטיפול פסיכולוגי?
נראה לי שכדאי לך לבקש בדיקות כלליות קודם אצל רופא המשפחה
דרך אגב - יש לציין שאני גרה בחו"ל, לאיזה סוג של רופא אני צרכה ללכת?
מורן שלום חשוב לערוך אבחון : רופא משפחה פסיכולוגי / פסיכיאטרי ואז שקילה של טפול אם צריך ואיזה בהצלחה עמי
שלום רב האם יש בעיתיות בליקחת פריזמה (נגד דיכאון) - 20 מ"ג בשילוב עם נוקטורנו - לנדודי שינה תודה
פריזמן שלום לא יודע על בעיה למעט בעיית התרגלות עם תרופות שינה בכלל ככלל הפריזמה אמורה לסדר ברוב המקרים את השינה וא ם אינה עושה זאת לשקול שנוי בה ולא הוספת תרופה לשינה בהצלחה עמי
האם למישהו יש ניסיון בהוצאת נכות נפשית מביטוח לאומי - במה זה כרוך והאם לוקחים את רשיון הנהיגה. זה מאוד חשוב לי כי אני ואישתי מאוד מתלבטים אם ללכת על זה או לא (לגבי אישתי) כי היא חוששת שזה יצור לה בעיות ושיקחו לה את הרשיון. בעקרון אנחנו יודעים שמגיע לה רק אנחנו לא יודעים איזה אחוז. אנשים בפורום מקירים את הסיטואציה תודה דוגי
לצערי הזהרה זו לא היתה קיימת בשנת 1990 בזמן שהתחלתי ליטול את תרופת הפלא.
איני יודע את בעייתכם וקשה להעריך את גובה הנכות. אני אישית סובל מחרדות ואיני עובד(נקודה חשובה) וגם מכריי קיבלנו 75% נכות ומאה אחוז קיצבה כ- 4300 ש"ח לחודש. לי עדיין לא לקחו את הרישיון ואני מכיר נכים במצבי עם קביעות שלא לקחו להם את הרישיון וזה לא עלה על הפרק, להיפך קיבלנו ממשרד התחבורה הנחה לטסט ולנסיעות בתחבורה ציבורית. מלבד זאת יש סיוע ניכר בתשלום הארנונה, הנחה של 80% ובגני ילדים ובית ספר, הסכום הכולל דיי נכבד, אם אישתך יכולה לעבוד למרות מגבלותה עדיף כך אך אם לא והינך צריך לשלם חשבונות ולפרנס אני חושב שרצוי לממש זכות זו ולחיות לפחות עם דאגה אחת פחות של פרנסה, הכסף יכול לסייע גם לתרופות וטיפולים ונסיעות לטיפולים וכיוצא בזה. באופן כללי אין חותמת על הראש שאתה נכה ואיש אינו יודע אם אינך רוצה בכך וכשמצבה של אישתך יאפשר לה לצאת ולהתפרנס איני רואה בעיה כלשהי או מכשול בגלל תיק בביטוח לאומי, שהוא חסוי, כמו כן תמיד ניתן לשייך לסקרנים את הקיצבה בבעייה רפואית פנימית, לא חסר, אני בעבר סיפרתי במקום עבודתי שמגבלתי היא מחלת הסרטן ולא רק שהתקבלתי למשרה בגלל נתוניי אלא קיבלתי יחס מועדף ותשומת לב. איני יודע מה מצבך הכלכלי אבל אצלי ללא ההכנסה הזו הייתי על סף העוני. בהצלחה בכל אשר תפנה
מגיע ועוד איך....חוות דעת מרופא ותן גז !!!
ידוע לי על מקרה של בחור שנקבעו לו 75% נכות קבועה( נפשית ) בגין סכיזופרניה ורשיונו נלקח ממנו לאחר כשבע שנים לאחר שהחל לסבול מהמחלה.
איך הגעת לכזה סכום גבוה? נא לפרט ולהסביר
היום מתפרסמת כתבה באתר YNET על תביעה ראשונה מסוגה לכל אלה שנטלו סרוקסט כתבתי לך ד"ר אבני שאני סובל מהגמילה הזו כבר מס' חודשים ,אך לא קבלתי ממך כל תשובה ברורה ,ואף מדי פעם ראיתי את תשובתך לאחרים שהסרוקסט אינו ממכר, אני ישמח אם תגיד לי מה לעשות כדי לצאת מזה ,הייתי משתמש למעלה משנה בכדור אחד ליום של 20 מ"ג וכבר חודשיים אני לוקח כדור יום כן ויום לא ,אבל לא מצליח להוריד את המינון יותר בשל תופעות לוואי חמורות של זרמים בראש . אז איך אני יוצא מזה ??? ועל תפנה אותי לרופא כי אין לי כזה ,רק בהתחלה היה לי ,והוא עבר כתובת.....
איל שלום אנסה לראות את הכתבה במה הייתי לא ברור ? ולענין הרופא שעבר - אתה לא רציני - חסרים פסיכיאטרים ? בהצלחה עמי
אנא שלח לי את כתובת הרצוייה.
איל - הרופא שלי אמר לי שזה לא טוב להפסיק בשיטה של "יום כן יום לא". זה סתם מבלבל את הגוף ומכניס אותי לבלגן. צריך לרדת לחצי כדור למשך כמה שבועות, ואז לנסות להפסיק.
שלום לטעמי כתבה לא רצינית. עד היום מכל מטופלי שקבלו את התרופות או שהגיעו אלי ממטפלים אחרים לא התרשמתי מקשיים מיוחדים להגמל (למעט תופעות לואי חולפות, ולעתים חזרה של הסמפטומים כאשר מנסים להפסיק) אני לא יכול לשלול בודאות שאין תת קבוצה קטנה שזה אכן קורה לה אולם מנסיוני זה רחוק מלהיות הכלל בברכה עמי
איזה כתבה??? על מה אתם מדברים? זה בכלל על טוראט?.??
אתה יכול להוציא את התיק הרופואי ממשרד הבריאות.
היי מה שלומכם אצלי טוב לך אורית אני כותבת הרבה פעמים אך אני לא רואה תשובות. דנה לך שלכתי הודעה אך לא יודעת מה נתקע בינינו? לבילי לך רשמתי אך את כבר בקושי כאן דוגי חמודי לך כתבתי ועניתה תודה ...... שהיה לכולם שוב ושוב שנה טובה שנת אהבה שנת שלום ושמחה שנת בריאות שמשאלתינו והכול רק שתתגשם באושר שנעבור שוב את השנה בדרך קלה =שנזכור שהכול עובר בסופו של דבר החיים הם הבמה ואנחנו השחקנים צרכים לדעת אייך לשחק את המשחק על הבמה, אני מאחלת לאחת ואחד ממכם שנה מתוקה שנה של אור ושמחה שנה של יונה אם עלה של זית לבנה רק שלווה ובריאות אני כבר ולא כאן באתר כי אני לא מוצאת זמן מתגעגעת ואוהבת מקווה שנתראה עוד הרבה נטעלי
היי חמודה אני שמח על האופטמיות שנפלה עלייך תמשיכי ככה ותגיעי רחוק .(אנשים אוהבים טיפוסים אופטימיים) אצלי כקצת קשה להגיד שהכל בסדר כי הבני זונ.. פיטרו אותי מהעבודה אבל הקטע המרגיז זה שהם פיטרו אותי כי יחסית היתה לי משכורת גבוהה ותנאים והם השאירו במקום בחורה שלא יודעת כלום ברמה הטכנית אבל הם משלמים לה שלושת אלפים שקל פחות . אני הולך להגיד משהו מגעיל אבל הבן אדם שאחראי על זה אמא שלו נפטרה יום אחרי זה ואני מה זה שמחתי שעצוב לו. לא נורא הכסף שהם חסכו ילך להם לתרופות, מלוכלכים. טוב אני חייב לרוץ להביא את הילד מהגן אז ביי דוגי ( לשמור על אופטמיות)
שתהיה לך שנה טובה, מיוחדת ומופלאה. שתמצאי בעצמך את הכוחות לגלות את היופי הטמון בך. שתזכי להמון חוויות מרטיטות ומפעימות, שייפתח לך עולם חדש עם הרפתקאות ואתגרים מעניינים. שתהיי בריאה ומאושרת. מאחלת לך מכל הלב דנה
היי מה שלומך אצלי טוב איזה הודעה טובה מעודדת השארת לי= ממש תודה לך אבל קשה לי קצת להבין ולקבל זאת שיכול להיות שיפור כי תמיד תמיד הייתי בדרגה מסויימת גם כשעברתי בית ספר.אייך את היית בתיכון? היה שיפור בין התיכון לצבא?חברתי והאם חברות של הצבא הם החברות שנשארות לאחר כך?או ש לא כי היום אין לי כלל חברות. אני נורא מתקשה בלהבין משהו אם תמיד הייתי סוג מסויים למה ואייך פתאום שהיה לי יותר טוב?עברתי כבר בית ספר והתוצאה אותו דבר. מה לדעתך היה לי יותר טוב מבחינת בסיס?את היית בסגור או פתוח? הבעייה החמורה מיותר אצלי היא:שאפילו אם לא חושבים דברים רעים אליי אני בתוכי מדמיינת שאמרו אליי דברים או לא מסמפטים אותי או לא רוצים בקרבתי זה משהו שכבר המון שנים זה מוכר גם לך או לא? זו בעייה חמורה אני לא מצליחה לצאת מזה? אייך אני יכולה לעזור לעצמי? טיפול כרגע אין לי אפשרות
היי נטעלי! קודם כל - אני שמחה שעודדתי אותך. ולשאלה שלך - בעממי וגם בתיכון המעמד החברתי שלי היה פשוט בזבל. רק בצבא סוף סוף יצרתי קצת קשרים משמעותיים יותר וגם היה לי סוף-סוף חבר. ושלא תחשבי שכעת אני אלופה בקשרים חברתיים. למרות ניסיון החיים שלי, מידה זו או אחרת של ביישנות והססנות כבר תלווה אותי כנראה עד יומי האחרון. ו-כן, אוהו, כמה שהקטעים האלה של "בטח לא רוצים בקרבתי" מוכרים לי!!!!!!!! זה היה בצעירותי וזה נמשך עד היום, לפעמים עם הצדקה ולפעמים גם לא. אבל לא צריך להתייאש - בכל זאת יש שיפור, גם אם לא תפנית של 180 מעלות. העניינים אצלךי התגלגלו כך, שאני די לבד בעולם, וצריכה להיאבק יום יום ושעה שעה כדי לא להיות לגמרי לבד. הורי כבר נפטרו ואחים ואחיות אין לי. לצערי גם לא התחתנתי ולא הקמתי משפחה משלי. אז כל מה שיש לי זה עבודה וחברים. אני משתדלת להוכיח את עצמי בעבודה עד כמה שאפשר - לעשות אותה על הצד הטוב ביותר ויחד עם זאת גם לא להיות פראיירית, אם יש לי זכויות - לעמוד עליהן. ושלא תחשבי שתמיד הכל קל וורוד - אני עובדת בעבודה הזו כבר מעל 20 שנה, ורק לאחרונה זכיתי ממש להכרה ולהערכה. אבל בסופו של דבר זה בא! ובלית ברירה, מכיוון שמחוץ לעבודה יש גם שעות פנאי, אני עובדת יום יום ושעה שעה על הקשרים החברתיים שלי. זה לא תמיד קל, במיוחד כשאת רווקה וכולם סביבך זוגות נשואים. אבל זה לא בלתי אפשרי! תהיי בסדר עם האנשים סביבך, נטעלי, תמלאי את חובותייך ואל תשכחי גם את זכויותייך. תבליטי את היתרונות שלך - ואני בטוחה שיש לך כאלה, כמו למשל הכנות והאומץ להודות גם בקשיים ובחסרונות. אין הרבה אנשים עם אומץ כזה! בסופו של דבר אני בטוחה שתקצרי את הפירות! הרבה-הרבה הצלחה! אחת
האם יכול להיות שאי אפשר להתאים לי כדורים. אני סובלת מתסמונת זילברט שזו בעיה גנטית בכבד. כל הכדורים נגד דיכאון מתפרקים בכבד ואני מקיאה או מקבלת כאבי בטן או ראש. איזה כדור לדעתכם הכי חלש ובמינימום תופעות לואי יכול להתאים לי. ניסיתי כבר פרוזק ציפרמיל אדרונקס ואפקסור. עלי לציין שאני בגיל המעבר וגם לא יכולה לקבל הורמונים בגלל הקאות. אודה לתשובתכם המהירה. חיי בלתי נסבלים והרופא שלי הרים ידים. אני לא נרדמת בלילות כנראה בגלל חוסר בהורמונים וכדורי השינה וההרגעה מחלישים אותי מאד . אני מתעוררת בבוקר עם לחץ דם נמוך וחוסר מצב רוח. האם עדיף שלא אשן בלילה ואשן ביום וכך אהיה פחות חלשה? אני אובדת עצות . הכדורים שאני לוקחת גורומים לי שיהיה לי קר מאד ואני לא יכולה לטייל במקומות ממוזגים כך שהדבר מגביר את דכאוני. אני לא יכולה להכנס למטוס או לקניון ונמאס לי המצב.עלי לציין שגם הברזל שלי נמוך כנראה בעקבות נטילת הכדורים אבל ההמוגלובין בסדר כך שאני לא יכולה לקבל הזרקות. ניסיתי 3 סוגי כדורי ברזל וגם אותם הקאתי.
אסטרליס שלום אני לא בטוח שהבעיה היא ז'ילבר מכל מקום אם הרופא שלך הרים ידיים - אנא שיתעייץ הוא או את הוועצי ברופא אחר. בהחלט יש עוד אפשרויות בהצלחה עמי
לאסטרליס שלום ! האם את סובלת גם מכמה מהסמפטומים המפורטים מטה חלקם או כולם: מסחרחורות, כאבי ראש, טשטוש ראיה, כאבי שרירים ואו פרקים, כאבי בטן, מתח, חרדה (במשולב עם תחושות דכאוניות) , שלשלולים ו\או עצירות, נימול בגפיים, תחושה של גלי חום בגוף ??? במידה והתשובה חיובית פני לרופא - (אני מדגיש רופא ולא מרפא ) המתמחה בטיפול באמצעות תזונה , ו\ או רופא הומאופטי. תוכלי לפנות לרופאים שעובדים במסגרת המרפאות לרפואה משלימה שליד קופות חולים השונות: מכבי ,כללית. אם כי המטפלים מקצועיים ומסורים בדרך כלל את יכולה ליפול גם בידיים בילתי אמינות או סתם בידי שרלטן. לשתומת לבך. ד"ר רון, מתגורר במושב אמירים בגליל מוכר כרופא מעולה ,אופציה נוספת לפנות לפרופ' קראסו שהינו נוירולוג, פסיכולוג ומומחה לרפואה אלטרנטיבית. מדוב ר ברופא מוכר ואמין. אל תרימי ידיים. בעצם תרימי ידיים בכדי להודיר אותם ולתת סטירות לאלה המנסים ליאש אותך. בספרדית אומרים " כל עוד יש חיים יש תקווה". אמלה... תדועודדי לנו . אנשי הפורום נחזיק לך אצבעות. אני מתנדב לעזור לך במציאת תפרונות לפי מיטב יכולתי. נ.ב. ד"ר רון הצליח לרפא את אשתי ממלחת ממנה סבלה שנים רבות. בברכה הקטור
אני מסתייג מתוכן ההודעה של הקטור ומהצבת כמה אנשים כגורואים עמי
שלום, ילדתי בת ה-3 סובלת מעצירות (בכי מר וכאבים קשים בכל פעם שהיא צריכה) כנראה בגלל נסיונות הגמילה.(שום בעיה במתן שתן בשרותים) לאחר כ-3 שבועות בהם עשתה צואה בשרותים החלו הפחדים והבכי והיא החלה מבקשת טיטול לצורך עשיית צואה.גם עם טיטול היא בוכה וצועקת (כמו בלידה...). מה מומלץ במקרה כזה? אני נותנת טיטול ומחבקת ומעודדת. האם לא לדבר יותר על שרותים? האם לקחת ליעוץ? במקביל אני משנה את תזונתה לתזונה עשירה יותר בסיבים. תודה.
לענת שלום רב!! הגב' יהודית זלצמן היא פסיכולוגית קלינית מטפלת בשיטה הנהגותית בבעיות מהן סובל ביתך. עד כמה שידוע לי בגיל שלוש ניתן לפתור את הבעיה במהירות וביעילות. הגב' זלצמן עובדת בבקרים במרפאת הילדים במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. פרקטיקה פרטית בקיבוץ משמר הנגב. חפשי ב144. אל תזניחי את הבעיה היות והיא עלולה להפוך לכרונית ללא טיפול. טלפון של המרפאה 086401515 או 086401515 במידה והטלפונים אינם מעודכנים תמצאי אותה ב144 . תעדכני אותי האם הצלחת לאתר אותה .במידה ולא תצליחי בכוחות עצמך אשמח לעזור לך. בברכה הקטור
האם יש מקום מוסד..מכון..או בית חולים שיכול לטפל ולעזור לאנשים שהתמכרו לתרופות הרגעה שחילקתם כמו סוכריות.?? אני רוצה להיגמל ולא מסוגל. אנא מיכם עיזרו לי להיגמל קשה לי זה סיוט!!!! בבקשה!!!!!!!!
http://www2.iol.co.il/hair/news/369588.stm
ראה התיחסויותי הקודמות וכן של רונן. הנושא בבירור ובבדיקה. אגב למתדון השלכות לא פחות קשות אשר להרואין על גוף האדף. למתדון שם נוסף אדולם .פיתוחו של סם זה על פי הזמנת אדולף היטלר זהיה מעוניין ביצוור סם סינטטי בגרמניה. אגף היום ( מזה מספר שנים) מפתחים תחליפי סם פחות מזיקים. אצלנו כרגיל מפגרים אחרי התפתחויות והחידושים במערב. הקטור
http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000069.html
אנחנו שוב כאן ביחד... אני יודעת שרק אני נשארת ערה בשעות מטורפות,לצערי שלחתי לך מייל לפני 3 ימים אני.
אינשם, מסתבר שאת לא היחידה שערה בשעות אלו. אני דווקא לא חושבת שזה מטורף להישאר ער בשעות שכאלו, אם זה לא מפריע לתפקוד ביום למחרת. באופן אישי אני דווקא מעדיפה את שעות הלילה השקטות והרגועות... לגבי המייל - קיבלתי. אני מאחלת לך ליל מנוחה, ושתרגישי טוב! טלי פרידמן
בדיוק חזרתי לכתוב לך ששלחתי לך עוד מייל כרגע... נתת נחמה קטנה- לא מטורף להיות ערה בשעות כאילו... זה לא פוגע בתיפקוד שלי זה הרי הרבה שנים,והגוף שלי כבר התרגל לחיות עם זה אני מניחה שיש לזה יתרונות מרוויחים הרבה זמן... לילה/בוקר גם לך אני משום מה הייתי מעדיפה לישון עכשיו לא תמיד זה קל להיות ערה בשעות כאילו שקטות ועמוקות אל תוך הלילה... תודה, אני
אני בת 28 סבלתי השנה מדיכאון ומחרדות אני מטופלת בציפרמיל ושאלתי לפסיכיאטר היא ..מה עושים עם הירידה בחשק המיני עקב התרופה ועיכוב האורגזמה, אני כבר לוקחת את התרופה כ - 7 חודשים ודבר זה מאוד מפריע לי (ולחברי...). השאלה השניה מופנית לפסיכולוג. אני נמצאת כבר כשנה בטיפול פסיכולוגי אצל פסיפכותראפיסטית (עם המלצות) בגלל המשבר שעברתי והנקודה היא שאני מרגישה שלא התקדמתי בכלום, אני משתפת את הרגשותי עם הפסיכולוגית ואתם יודעים, התשובה היא תמיד "סבלנות"... איפה נגמרת הסבלנות ואיפה מתחיל הטיפול עצמו?!. הדיבור עצמו טוב לי אבל איני מצליחה "לתרגם" את הטיפול למציאות היומיומית, שעדיין מאוד קשה לי. אני מרגישה שדבר זה יוצר מעגל קסמים עם ההרגשה הרעה והדיכאון, מן שאלה כזאת של : מתי זה כבר יעבור.....?! אם הטיפול נקרא "תהליך" כמו שאתם אוהבים לקרוא לו אז איפה לפחות ההתחלה...? והכי מפחיד זה שאני אגיע בסוף למסקנה שהפסיכולוגיה היא לא ממש "מציאה"...
חנה שלום רב, אמנם אני לא פסיכולוגית כי אם עובדת סוציאלית, אך בכל זאת יש לי כמה דברים לכתוב לך: הטיפול הפסיכותרפויטי הוא אכן תהליך מתמשך, ולא תמיד ניתן לראות תוצאות מיידיות במציאות, ב"שטח". אולם שנה של טיפול הוא זמן מספק כדי לבחון האם הטיפול הזה הוא טוב עבורך ומועיל. אמנם את מעידה כי למטפלת שלך יש "המלצות" וזה בעיניך אומר שהיא טובה. ואכן, ייתכן והיא מטפלת מצויינת, אך תהליך טיפולי אינו תלוי רק במטפלת, כמו שהוא לא תלוי רק במטופל/ת. חלק ניכר מכל התהליך הזה הוא החיבור המיוחד בין המטפל למטופל. לדעתי זהו אחד המאפיינים החשובים בטיפול פסיכוטרפויטי. לפי מה שעולה ממכתבך יש קשר טוב בינך לבין המטפלת שלך, אך בסך הכל את כבר נמצאת בדרך החשיבה שאולי כל הפסיכולוגיה הזו "היא לא ממש 'מציאה'".לכן עליך לשקול את מהות הקשר עם המטפלת הנוכחית. לדעתי יש מקום לפתוח את הנושא יחד עם המטפלת (ואני יודעת כמה זה קשה לדבר על זה פנים מול פנים). ולחשוב מה לעשות בהמשך. אל תתיאשי. טיפול פסיכוטרפויטי יכול לסייע רבות בשיפור איכות החיים, ודרכי ההתמודדות עם מאורעות החיים. לעיתים לוקח זמן, כוחות ומשאבים רבים עד שמוצאים מטפל מתאים. העיקר הוא לא לאבד את התקווה. בהצלחה, טלי פרידמן
חנה שלום יש תרופות שאמורות לפגוע פחות בחשק המיני ובכל מקרה כל אדם מגיב אחרת מדוע אינך פונה לפסיכיאטר שלך ? בהצלחה עמי
סליחה שאני מתערב אבל קשה לי להתאפק. מבלי לבטל את דעות המומחים שאני מכבד, הרשי לי להתצע לך לפנות לגב' יהודית זלצמן - פסיכולוגית קלינית . עוסקת בטיפול התנהגותי. יש רשימת המתנה ארוכה מאוד כדי להתקבל לטיפול אצלה וזה כבר אומר הרבה. מגיעים מכל רחבי הארץ לקליניקה שלה . היא עוסקת בטיפול בקשת רחבה של הפרעות אצל ילדים ומבוגרים. מדובר באדם אמין ביותר ומקצועי ביותר. מבלי לבטל את החשיבות של "התהליך " (שכבודו במקומו מונח ) באם תשתלבי בטיפול במסגרתה תתאפשר לך לבחון את הטיפול פסיכולוגי בכלים אוביקטיביים. לא רק סבלנות אלא גם תוצאות. בבקרים היא עובדת במרפאת ילדים במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. בצהרים בקליניקה פרטית בקיבוץ משמר הנגב. התלבטתי באם לפרסם את שמה ללא רשותה מסיבות אטיות. אני תקווה שאצלה תוכלי למצוא מענים למצוקות שלך. אין לי עיניין לפרסם אנשי מקצוע. אבל לדעתי באותה מידה שקיימים מטפלים רשלנים וגרועים שהיה צריך לבטל את רשיונם המצקועי יש מקום להביא לידיעת הרבים את האפשרות לקבל טיפול יעיל ומקצועי אצל אחרים העושים את מלאכתם נאמנה ובאורח מקצועי ביותר. מקווה שתוכלי להעזר בה לפתרון מצוקותך הקטור
אני בן 37 וסובל מחרדות ופחדים כגון פחד נטישה ופחד ממקומות רחוקים או לא מוכרים אני סובל 20 שנה מהתופעות הנ"ל התחלתי לקבל טיפול בכדורים פבוקסיל 100 ופרפנאן 4 מ"ג. אני מטופל 3 שבועות ויש שיפור עצום . שאלתי היא: א)האים הכדורים ממכרים? ב)האים קיים נזק גופני עתידי? מצפה לתשובה מפסיכיאטר בפורם תודה על ההתיחסות .
זוהר שלום מדוע אינך מדבר על זה עם הפסיכיאטר שלך ? מכל מקום אינם ממכרים בהצלחה עמי
אני לא חושב שבשלב זה את בשלה לצאת למלחמה נגד השרץ במקום עבודתך. אסרטיביות לא תמיד עוזרת. אציע לך דרך לא מוסרית להגיב אך אפקטיבית. שלחי מכתב אנונימי לממונים עליה,לעתונות או כל גורם אחר אשר יכול לחשוף אותה לביקורת שלילית. אם יש צורך תשקרי ,תרמי ,תשמיצי אותה, תנקטי בכל דרך אפשרי על מנת לפגוע בה שלא בעמות ישיר. ההצעות שלי הן מגעילות ואולי אינן מתאימות למערכת הערכים שלך. אבל " אם אין לחם אין תורה". עליך להילחם במסגרת מלחמת השרדות. תפגעי באויב לפני שיפגע בך. חמודה, החיים האמיתיים הם יותר ג'ונגל ממה שאת חושבת . תגונני על עצמך. את יופיך הפנימי את הערכים החיוביים שלך תחשפי בפני היקרים לך בלבד עכשיו או בעתיד. צר לי להציע לך הצעות כאלה אבל אני פונה אליך בדאגה כנה. אל תתני שיהרסו אותך אם יש צורך תפגעי ראשונה . האמיני לי ניצלו אותי 20 שנה בעבודה, חליתי בכל מחלה אפשרית בגלל התדרדרותי הבריאותית עד שהתחלתי לפגוע באחרים, תחילה , מאחורי הגב ובמשך הזמן באופן ישיר ובוטה. והאמיני לי מאז התחילו לכבד אותי. חזרה אלי תחושת הכבוד העצמי. דבר אחד גיליתי,אני לא אוהב לפגוע באחרים,גם לא ברשעים גמורים ואפילו ריחמתי עליהם כשנפגעו ממעשי . אבל גם למדתי שהתנהגותי אבירית במקומות עבודה מסוימים לא רק שאינה משרתת אותך אלה גם מזמינה ניצול ע"י הסביבה. אגב אני לא פראנואיד. או לפחות לא אובחנתי ככזה. אני דואג לך ומאחל לך שלא תנוצלי על ידי האחרים ולא תדעי סבל, תהיה חזקה, מחזיק לך אצבעות.
סליחה התכוונתי לאורית ארנון
אבי, יש בזה משהו. עדי
סקרתי את התיחסויות של הפונים לפורום המכורים לתרופות והתגובות (המעטות) של הפסיכיאטרים. בין השורות ,ואולי אני מדמיין משתקפת דינמיקה סמויה של פוגע - נפגע . הפוגע קרי פסיכיאטר מתגונן - לא יודע כלום על תהליך גמילה מתרופות פסיכיאטריות או טוען שנמנע מלתת מרשמים של בנזודיאזפינים לטווח רחוק. הנפגע הנרקומן מכור לתרופות (ואני לוקח רק את עצמי כדוגמא כי איני מכיר את האחרים די הצורך) נמנע מלעשות בדיקה פנימית של חלקו ואחריותו להתמכרות. בוא לא נתבצר בעמדותנו- ונגשר על הפערים ביננו. פסיכיאטרים יקרים בוא הושיטו לנו יד ותסייעו לנו לצאת מהגהנום הזה. כפי שראיתם לנו המוטיבציה לצאת ממעגל השימוש בתרופות. בשלב ראשון, אסתפק בהפנייה לז'ורנאליים פסיכיאטריים רלונטיים לנושא. אני זקוק נואשות ליצור קשר עם פסיכיאטרים שלבטח מכירים את הנושא. אל תפנו אותנו לנרקומנים אנונימיים. אמחנו לא התחלנו את השימוש לרעה בתרופות מיזמתנו אלא קיבלנו מרשמים מפסיכיאטריים. בתודה מראש בשמי ומכל המכורים האחרים.
רונן אתה מכיר את הפתגם אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה
א-זה לא רונן הקטור זה אדם אחר!! ותגובתי-הקטור ...אתה נאיבי מידי!!
היי שלום לך: קראתי את תשובתך, אך הייתי אצל טיפול כרגע אני יחלטתי להפסיק כדאי לעזור למשפחתי למצבים אחרים.הבעייה כנראה היא אצלי אבל אני רגילה מנסה. הבעייה היחידה שאני חושבת היא שאני יותר מדי בתחילת קשר מתרגשת ומראה רצון אז. אתה חושב שיש לזה השפעות?אחרת מה כבר הבעייה?!אני גם לא יודעת אני נורא מדוכאת ומנסה פתרונות אך לצערי לא הולך לי כלום תודה דקלה
דקלה שלום לא ברור לי מה את אומרת ? אם חשוב לך כרגע יותר לעזור למשפחתך זה בסדר גמור עדיין אני לא חושב שתכתובת באינטנט היא תחליף לטפול שלך עמי
שלום בשנה האחרונה אני בלחץ מתמיד שקשור בעיקר למצב בעבודה ומחלה במשפחה . אחת הבעיות שנוצרה אצלי ומאד מפריעה לי מתמקדת בעיקר בצד שמאל , כמו לחץ או התכווצות שמתחילה בצד שמאל של הראש , לכתף ויד שמאל- כאב עד כמעט שיתוק , לקושי להשלים את הנשימה לעיתים מלווה בהחסרות פעימה ואיבוד שיווי משקל לחצי שניה ולחץ עמום בגב תחתון לכוון הרגל. בדרך כלל במצב ישיבה אני מרגיש הרבה יותר טוב , כשאני קם ומתחיל פעילות וככל שאני יותר זמן בלחץ כך עולה עוצמת התופעה עד למצב של הפרעה בתיפקוד . כשאני מנסה להתמודד עם זה בעצמי אני מבין שאני צריך להוריד את רמת המתחים שעוברים עלי משך היום , אבל לא תמיד אפשר להתחמק מכל דבר. השאלה היא למי לפנות ואיזה סוג בדיקות כדאי לעשות בכדי לוודא שזה רק בגלל לחץ נפשי ולא בעיות פיזיות ? תודה ברוך
ברוך נשמע כמו תגובת חרדה פנה לברור רפואי אצל רופא המשפחה ואם תרצה פנה במקביל או אחר כך להעכה פסיכיאטרית בהצלחה עמי
שלום לכולם: אני חייבת לציין שיש כאן אנשי צוות ואתם מקסימים. אז ככה, הבעייה שלי והצער שלי הוא שאני מרגישה שאני תמיד ישאר לבד בלי חבר, אני יוצרת קשרים ואז פתאום זהו נפסקים. תמיד, תמיד תמיד אני בטוחה שמשהו ביי לא בסדר אחרת למה זה? אני בת 20 ואף פעם לא היה לי חבר, אני נראת טוב. אבל זה קורא לי ממש הרבה אני לא מבינה מה לא בסדר איתי מה אני עושה נכנסתי לבעיות וחרדות, אני כבר מפחדת לצור קשרים אם בנים כי אני תמיד מקבלת בחזרה דחייה או שככה מפסיק הקשר אולי הבעייה היחידה שהיא זו שיכולה להוביל(אני יותר מדי מראה לאותו בחור שאני רוצה בקרבתו ממש קרציה,אולי כאשר רואים שאני מעוניינת מהר מאוד בהם והם לא מכירים אותי,הם לא רוצים ומתרחקים????)יש לזה קשר או לא?אם לא הבעייה היא אצלי? תודה
דקלה.... קודם כל אל תהי בלחץ.... בסוף יבוא מישהו שידע לכבד ולהעריך אותך!!!! קחי את זה בקלות והכל יסתדר בסוף... תאמיני לי אני מדבר מנסיון.... גם בנות לא קל להבין בימינו.... :-) מקווה שעזרתי לך קצת לחייך.... עוז... נ.ב. אני אשמח אם תחזרי אליי לאי מייל [email protected]
דקלה שלום לקשר (והפסקתו) שותפים שניים כאשר יש לנו דפוס מסויים חוזר על עצמו עם אנשים שונים זה מציע שחלקנו משמעותי בדפוס היות ואנו יכולים רק לשנות את עצמנו אז אם את לא מרוצה את מוזמנת לאתר מה הבעיה ומשם מה הפתרון הרצוי לך טפול הוא דרך אפשרית לכך (ניתן אולי לשקול טפול קבוצתי לבד או בשלוב עם טפול אישי) כך או כך בהצלחה עמי
דקלה שלום רב, אני מסכימה עם דבריו של ד"ר אבני. אני רוצה להוסיף שאכן קשר זוגי מורכב מזוג אנשים, והמשכיותו תלויה בשני הצדדים. אולם יחד עם זאת את מתארת דפוס של קשרים מסויימים שיצרת והם נותקו מסיבות כאלו ואחרות. יש מקום לבחון את הדפוס הזה, והמקום הראוי לכך הוא בתוך טיפול. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת עבורך לבחון את קשרייך עם הסביבה, וללמוד דרכי התמודדות והתקשרות יעילים ומתמשכים. בהצלחה, טלי פרידמן
הייי מה המצב? רשמתי לך למטה המשך לשאלתך......מרוב שמקושקש קשה להבחין, קצת קשה לי לא לרשום על בעייתי יש לי בעייה חמורה למדי אך אני חייבת עזרה תביני : אני כמעט בהתמטטות נפש לפני שבוע רציתי זהו....... יחלטתי שאין אף אחד בעולם שאוהב אותי, וגם לא אוהב? הרי למה פתאום כן יאהבו אותי דנה מה עושים אם הרע והקשיים האלו????שמשהו יבין אותי? אוהבת נטעלי
טעיתי בלחצנים
שלום ד"ר שאלה נוספת האם חרדה יכולה לגרום לכאבים ומיחושים בגוף ??? אודה על תשובה דן
דן שלום התקפי חרדה יכולים לבוא לביטוי גם בכאבים מסוגים שונים. למשל, אנשים רבים חשים לחצים בחזה ואף מגיעים לחדרי מיון עם תלונות על כך. אני מציע לך שוב לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
איפה יש חומר לקרא בנושא באינטרנט ?
יוסי שלום הכנס למנוע חפוש וחפש bipolar affective disorer בהצלחה עמי
אישתי נאלצה לנסוע דחוף לחו"ל לתקופה של חודש. אני נותרתי עם שני ילדי. היות ואני ביישן מתקשה לבקש עזרה מאחרים. לא מבקש עזרה מהורי היות והם אנשים מבוגרים המתקשים לתפקד. עם הבן הגדול אין בעיות,הוא מתבגר רציני ועצמאי. הקטנה היא ילדה בת 9 חמודה מאוד קשורה לאמה. כלומר גם לי אבל הקשר בינונו הוא לא כה הדוק כמו בינה לבין אשתי. הימים הראשנים להעדרותה של אישתי הצלחתי לטפל בה: יש לה הרבה דרישות נורמאליות ודרישה לתשומת לב.ועד כמה שיכולתי נענתי לבקשותיה אבל אני נורא מתוח ככל הניראה אאלץ להתפטר או שיפטרו אותי ואני גם מודאג בגלל התדרדרות מצבי הבריאותי . יכולתי למנוע את הנסיעה של אשתי לחו"ל אבל היה מאוד חשוב עבורה שהיא תיסע. והאמת מגיע לה שכולנו נבוא לקראתה. אבל לא תארתי לעצמי את הקשיים. אני נכה כך שחלק גדול ממטלות הבית נופלות על כתפי אשתי בדרך כלל. אבל כאמור עודדתי אותה לטוס מבלי ששקלתי את מגבלותי והשלכותיהן על הטיפול בילדים. אפילו מתקשה לעמוד במטפול פשוטות כמו קניות,נקיון הכנת ארוחות. הבן הגדול עוזר אבל כמה ניתן להטיל עליוץ הוא צריך להשקיע בלימודים בפעילות ספורטיבית ןפבעילויות בצופים. הבעיה היא שככל הנראה פגעתי בילדה, אתמול היתי מתוח ועצבני ולא יכולתי לסבול את נידנודים הנורמאליים שלה, צעקתי עליה ולא התיחסתי אליה יפה. כואב לי כי היא ילדה חמודה מתוקה ואחראית . כלומר היא לוקחת המון אחריות על משקורה בבית ומנסה לעזור לי להתמודד עם מגבלותי.שלשלום אפילו הכינה לי ארוחה בהפתעה. אתמול הלכה לישון ואפילו לא נפרדה בלילה טוב הרגיל ונראתה מדוכאת. מדובר בילדה שמחה אני חושש שהיא נפגעת ממני. עד כמה שאני אמפטי ומשתדל להבין אותה לא מצליח לטפל בה כמו שצריך. גם אין לי יכולת להרגיע את החרדות המתעוררות בה כל פעם ששומעת על פיגועה . אני מקווה שלא גורם לה לטראונה מיותרת. מעבר לכך, עד שאשתי נסעה הקשר ביננו היה יותר מטוב ,לא רוצה לקלקל לה את זה בקיצור אני מרגיש חרא עם המון רגשות אשם וחשש שאני פוגע בה. נקודה נוספתת, מדובר בילדה אינטליגנטית הסובלת מקשיי למידה המנמיכים את ביטוי היכולת האינטלקטואלית שלה שעל פי מבחנים פסיכולוגיים היא גבוהה . נראה לי שתחילת הלימודים מתסכלת אותה והיא לא זוכה ממני לתמיכה הראויה.
דני, אני מציעה שתשב איתה כשאתה רגוע ותנסה להסביר לה את המצב. עדי
דני שלום רב, קראתי את מכתבך בעיון רב, וככל שהעמקתי בו יכלתי לזהות רגישות גדולה שלך אל הסובבים אותך יחד עם מצוקה לא פחות גדולה. אישתך נסעה בעידודך לחו"ל, ונראה שעל אף הקושי, אינך מתחרט על כך. אתה עדיין מוצא לנכון לומר שזה מגיע לה. כך שאתה חושב עליה ועל טובתה, ומאפשר לה את הדברים להם היא זקוקה ושואפת. לגבי הקושי שנוצר בעקבות נסיעתה: יש לכם שני ילדים בגילאים גדולים יחסית, אינטילגנטים ושיודעים לסייע כשצריך. הבן עוזר בקניות והבת אפילו הכינה ארוחה בהפתעה. נראה שכולם מאד משתדלים שהכל "ידפוק כרגיל", אך עדיין אישתך חסרה וזו רק "התארגנות חירום". הנכות שלך מגבילה אותך ומקשה עליך עוד יותר את כל המטלות וההתמודדות. אולם למרות הכל ואף על פי נראה שאתם מצליחים להתארגן איכשהו. המקרה של אתמול בערב נראה בעיני כהתפרצות של המתח החבוי אצל כל אחד מכם בתקופה זו בעקבות חסרונה של אישתך. להערכתי שווה לנסות לשבת עם שני הילדים (ביחד או בנפרד, לפי שיקול דעתך) ולפתוח בשיחה כנה. לדבר על הקושי ותחושת החסר, ויחד עם זה גם לשוחח על החלקים המעשיים, ואולי אפילו ממש לחלק משימות לכל אחד מבני הבית בהתאם ליכולותיו. כך הדברים יהיו ברורים יותר, המטלות יתחלקו בין כוכם, ותוכלו לעבור את כל התקופה הזו כחויה משותפת. הכי חשוב הוא לדבר על הדברים, לשתף בקושי, ואם יש צורך בעזרה נוספת, כדאי להיעזר (קרובי משפחה, או אנשי שירות כמו: מנקה, מבשלת או כל דבר דומה). זו לא בושה. בהצלחה, טלי פרידמן
אביב יקרה, ימים מטורפים, טרופי שינה, מלאים בדמעות, פחד וכאב. אני יכולה רק לתאר לעצמי מה מתחולל בתוכך. ומחר, זה אחד הימים הקשים יותר, אם לא הקשה מכל. ההבנה שעברה שנה, אינה באמת "הבנה", הרי זה נראה שזה קרה רק לפני רגע. קשה להאמין, להבין ולקבל. ויותר מכל, זה כואב, פוצע ומייסר. אני מקווה שמצאת קצת מנוחה הלילה והצלחת לישון ולו אף לכמה רגעים. ואני רוצה לשלוח לך שיר שחשבתי עליו זה זמן מה, ואני חושבת שהוא מאד מתאים לעיתוי. הקושי והכאב שבאובדן הם מאד פרטיים עבור כל אחד, אך יחד עם זאת הם גם משותפים במידה מסויימת לכל אלו שחוו אובדן. והנה השיר: אתמול בלילה/אפרת בן צור אתמול בלילה עליתי לשמיים רציתי לראות אותך התגעגעתי אליך כל כך נרגש, מחכה לי בשער ישן בין עננים נפגשנו. חיבקת אותי חזק בכית ראיתי שגם אתה התגעגעת אליי. לא רוצה ללכת לא רוצה לעזוב אותך לבד, לשמור עליך אני רוצה, אני אוהבת אותך, תאהב אותי, תאהב אותי תאהב היום בלילה אעלה לשמיים לראות אותך מתגעגעת אליך, מחכה לך מחכה לך, לא רוצה ללכת לא רוצה אל תעזוב אותי לבד, תשמור עליי עד שאגדל, תאהב אותי תאהב אותי תאהב. אני יודעת אביב שהגעגועים מייסרים, והכאב מפלח. זה לא יהיה יום קל, אבל זה יעבור. אני כאן. לצידך. טלי פרידמן
לאביב מצטרפת למכתבה של טלי חושבת עלייך המון שמחה בשבילך שהיה לך כזה אבא עצובה שהפרידה הייתה כה קשה.
אביבוש, איתך בצערך. בעוד חודש ימלאו שנתיים למותה של אימא. עדי
זו שאלה בעיקר לאנשי המקצוע - אני מעוניינת להשתתף במחקרים פסיכולוגיים תמורת תשלום. האם ידוע לכם היכן ואם בכלל אפשר לעשות זאת?
כמה את רוצה בשביל לנתח לך תמוח??
אור-אני מבין שאתה אחרי ניתוח שכזה
לרונן שלום רב ! קשה לי לומר שאני שמח שסוף סוף אני מוצא אנשים שסובלים מאותה מצוקה, אבל לראשונה מזה כ-11 שנה אני מרגיש שאני לא לבד בבעיה שלי. שמרתי את התמכרותי לתרופה כמעין סוד מלוכלך . אשתי בלבד שותפה לעובדה שאני צורך את הסם הזה. מצבי הגופני ירוד אני סובל מפיברומיאלגיה . מחלה ראומטית שבעבר נחשבה כפסיכוסומטית וכיום מוכרת כמחלה לכל דבר .לאחרונה, הועלתה השערה שצריכת בנזודיאזפינים עלולה להוות רקע וטריגר להופעת פיברומיאלגיה. חלק מהסמפטומים של מחלת הפיברומיאלגיה: כאבי שרירים ופרקים,תשישות כרונית,סחרחורת, טשטוש ראיה,נדודי שינה,בעיות מעים (מעי רגיז) ירידה קוגניטיבית: פגיעה בזכרון לטווח קצר ובעיות זכרון.אני משתתף באופן קבוע בפורום לחולי פיברומיאלגיה בספרד ונדהמתי לגלות שלחלקם רקע בצריכת תרופות הרגעה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מדוע אני מתאר את הסמפטומים : כי ככל הנראה קיבלתי את המתנה הזו מכדורי ההרגעה. אז הצרה כפולה גם מכור וגם סובל מפיברומיאלגיה. וגם הכעס כלפי עצמי על כך ששוכנעתי לצרוך בנזודיאזפינים. אני מסכים אתך עם הכיוון הכללי אבל הקצב לא מתאים לי ואני אסביר לך מדוע (בעצם ראה פניתי הקודמת לפורום). קודם כל אני רוצה לפתור את הבעיה האישית שלי את התמכרות שלי כנרקומן אנונימי המכור לסם החוקי: קסאנקס. היות ולא הצלחתי להגמל בכוחות עצמי ולא בעזרת אנשי מקצוע וככל הנראה אין כאלה בנמצא אנוחנו צרכים לדעתי לעבור תהליך של גמילה פיזי שהוא קשה ביותר וכרוך בסיכונים (התקפי אפילפסיה ,אפילו התקפים פסיכוטיים). ועל כן ראשית צריל להשקיע מחשבה ואנרגיה בכיוון זה. לאחר שנעבור את הגמילה הפיזית יש מקום לצאת למאבק ציבורי עיקרוני או ענייני ולהביא את הבעיה למודעו הציבור.בשלב זה אני לא יכול לחשוף את עצמי ברבים ונאלץ להשאר באלמוניות אחרת אני עף מהעבודה במהירות האור. אסביר לך בהזדמנות. נקודה חשובה נוספת היא הצורך לטפל בהתמכרות הנפשית שלעתים היא אף קשה יותר מההתמכרות הפיזית. גם אם נגמל הכמיהה לתרופה תישאר לעד וחלק מהטיפול הנפשי הוא להגמל מהצורך בצריכת חומרים פסיכואקטיביים המשנים את מצב ההכרה.ישנו הסבר פיזיולוגי (לא אכנס אליו עכשיו) לעובדה שצריכת חומר פסיכואקטיבי כלשהו עלולה להחזירך לצריכה חוזרת של תרופות ועל כן הצורך בטיפול נפשי. יתכן ותכנית 12 הצעדים של הנרקומניים אנונימיים יכול להוות בסיס לתכנית גמילה נפשית. לסיכום: הכיוון שלך נכון, אבל בוא נדחה את ביצועו עד לאחר ההחלמה ,כן החלמה אנחנו חולים כרוניים כתוצאה מרשלנות הממסד הרפואי. בוא נחלים ולאחר שנתחזק נוכל לצאת למאבק. להערכתי ,ישנם אלפים המצוים במצב שלנו .לאחר שנוציא את הנושא מהארון הם עשוים להנות מתוצאות המאבק. כשלב ראשון אני מתחייב לבדוק ביסודיות את האפשרות לקבל טיפול גמילה ממוחה בחו"ל. אצור איתך קשר בקרוב ועם כל המעוניין להגמל מהתרופות . מהתגובות בפורום יש לי הרגשה שנוכל לגבש במהירות קבוצה של מועמדים המעוניינם להגמל. להתראות בינתיים הקטור.
מכל התכשירים הפסיכיאטרים רב בנזודיאזפינים ממכרים ולכן פסיכיאטרים כמוני לא אוהבים כלל לתת אותם אני ממליץ על תכשירים כאלו רק לתקופות מוגבלות כדי להמנע מהתמכרות אצל המטופל דר, פלד
לא צריך לתת אותם בכלל....נקודה!! אתם עוד תשלמו על כך ...אל האמונה שנותנים בכים בי נשבעתי!!
אני לא מאמין מי בא לביקור או שאני רק טועה מר פלד במלוא הדרו ותפארתו
צודק
אני מכבד את רצונך להישאר בעילום שם ואני גם יכול להבין את רצונך להפנות את כוחותיך לגמילה ולא לכיונים אחרים, יחד עם זאת אני חושב שכשניגמל הצורך שלנו והרצון מול הבעיתיות תמנע מאיתנו להתעסק בסוגיה הזו, אני חושב שעצם המאבק וגיוס האנשים יצבור לי כוחות, גם להילחם בצד הרופאים וגם בבעיה עצמה. אני חושב שיש דרכים רבות להיחשף בטלביזיה ובעיתונות תחת שמות בדויים ותחת פילטרים כך שזיהוי ודאי לא יעשה ולקדם את הבעיה. אני חושב שקשה להלחם על עיקרון שהוא כבר לא העיקר דהיינו כיום יש לך עיקרון להלחם בממסד כתוצאה של משהו אך הנני חושש שכשתחלים בעזרת השם הרצון להילחם כבר לא יהיה העיקר עבורך והרצון לחשוף את פני המערכת הכושלת ישקע לקרקעית. בכל אופן אני מקבל את החלטתך כפי שציינתי ואשמח להיעזר בך בכל חומר מקצועי או מאמר המספר על עדויות ומחקרים המעידים על התמכרות לכדורים, אני יתחיל את המלחמה בכל דרך שהוחל ומקווה להצליח ואז לא מין הנמנע שתצטרף. אני מאחל לך בריאות וכושר עמידה. דע לך יש פה בחור שרץ בכל הפורומים ומתחזה ולעיתים בשמי ומדבר שטויות אני מקווה שתדע לסנן ביני לבינו, זה לא קשה כי הוא ממש קיצוני.
שלום אני גרושה מזה כשנה ויוצאת עם בחור אלמן גילי הוא 36 וגילו 42 , הוא אלמן רק שנה ויש לו שתי בנות ( בת 12 ובת 9 ) בהתחלה יצאנו לפיקניקים ביחד והיה נהדר הנות שלו דיברו איתי ושיחקו קצת גם עם שני הבנים שלי ( בן 11 ובן 9 ) בשבת אחת לאחר שהוא ישן אצלי הגענו אליו הביתה אני והוא בלי הילדים שלי , בלי להודיע לביתו הגדולה שהיתה בבית באותו בוקר, (הקטנה ישנה אצל חברה ) היא הרגישה מאוד לא נעים, לא דיברה איתנו ואפילו יצאה מהבית לחברה, לאחר כמה ימים צתכננו לאכול ארוחת ערב ביחד אצלי בבית, וכשהוא סיפר לבנות, הבת הגדולה שלו התחילה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה לראות אותי וליפגוש אותי, זה היה מאוד עצוב לשנינו, מאז לא יצאנו לפיקניקים משותפים ולא הגעתי אליו הביתה יותר, הוא אמר לבת שלו שבנתיים אנחנו מפסיקים את המיפגשים המשותפים, אבל הוא לא יודע מה לעשות, מיפני שהוא לא רוצה ליפגוע בה ( אני מאוד מבינה את שניהם ) . שאלתי היא, מה אני יכולה לעשות בכדי לשפר את המצב ולגרום לקשר להיות אותו קשר ששנינו רוצים בו.
אני מאמין שבן זוגך צריך לדבר עם ביתו עליכם בגלוי ולהבין מה מציק לה - לעבור איתה את המשבר שלה ואת המצוקה שלה בהצלחה דר פלד
אני בשנות השלושים לחיי אמא לילדה בת שנתיים וחצי ולתינוק בן עשרה חודשים אני מאבדת את סבלנותי ונהיית עצבנית די מהר והדבר מאוד מפריע לי במיוחד כאשר מדובר בהתפרצויות על הילדה שלא לצורך, למרות שאני מנסה להתגבר העצבים פשוט מתפרצים פתאום. הייתי מעונינת בעזרה ייעוץ או טיפול. אודה באם תפנו אותי.
שילה שלום אני חושב שטוב שאת יכולה להבחין בתהליכים הקורים במשפחה ולחפש דרכים לעצור דברים שמפריעים. יש מספר אפשרויות של אנשי מקצוע, פסיכולוג קליני, עו"ס, מטפל משפחתי ועוד. צייני מהיכן את בארץ והאם יש לך העדפה מסויימת, וניתן יהיה להפנות אותך לגורם מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן
לד"ר אורן קפלן שלום. תודה על תשובתך . בתשובה לשאלות שהפנית אלי , אני מת"א ולגבי העדפה מסויימת בבחירת אנשי מקצוע אינני מתמצאת במה מתמחה כל איש מקצוע שציינת ומי יוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר אשמח באם תמליץ לי על אחד מהם. בתודה ובברכה. שילה
http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5605740
http://doctorforyou.co.il/library/anxiety.asp
הקטור אני נמצא בסיטואציה דומה לשלך, אני אף הקמתי אתר ופרסמתי בפורומים לאנשים שבמצבנו, חשוב שנתאחד, שנפנה כגוף, כך גם כתבה עשויה לצבור יותר נקודות ולהכניס ללחץ את האחראים. אני רשמתי מכתבים למשרד הבריאות, למחלקה המשפטית במשרד הבריאות, למנכ"ל מכבי לפסיכיאטר המחוזי ומכל אחד דרשתי הסברים ותשובות, אני לא מתכוון לשתוק אבל ברור לך שאחד כנגד הרוח זה קשה ועדיף חומה דהיינו אני , אתה ו... כל מי שנוכל, הייתי רוצה שניתצור קשר טלפוני או שתפנה אליי באימייל המצ"ב ונחשוב על דרכי פעולה. אני מתכונן לערב את התקשורת הטלביזיונית אבל צריך לראיין אנשים שבמצי ואיני מכיר כאלה, גם תביעה כנגד חברת התרופות או דרך הפעולה של הפסיכיאטריה צריכה ליהיות כתביעה ייצוגית בו נחבור ביחד ונראה מה ניתן לעשות כדי לעשות ולא רק בפורום מה שמתסכל אותנו ולא מקדם לשום מקום. [email protected] www.lancernet.net/plaint אם הרצינות עימך ואתה רוצה להזיז דברים זאת ההזדמנות, קדימה אני מחכה.
אני חוקר פרטי במקצועי , אשמח לתרום הן בתחום עיסוקי (באם קיים צורך כזה ) והן מנסיון אישי בנושא גמילה מכדורים שלכם [email protected]
סחטיין גם אני מוכן הרבה לתרום!!
שיהיה לכם בהצלחה עמי
http://www.lancernet.net/plaint/
http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5585453
שלום ד"ר מצבי הוא כזה: לפני שלושה שבועות חזרתי מטיול באוסטרליה כחודש וחצי לפני סוף הטיול חליתי בוירוס המועבר ע"י יתוש ושמו (ROSS RIVER FEEVER? הסימפטומים של הוירוס הם כאבי פרקים שרירים עייפות חולשה ולפעמים הם יכולי להמשיך עד שנה לאחר הופעת הסימפטומים ולפני בדיקת רופא התחלתי בתהליך של חרדה שלפעמים נרדמו לי איברים בגוף חשתי עיקצוצים בכל הגוףץ כל פעם חשבתי על מחלה אחרת ופשות הרגשתי אותה החל מסרטן גידול בראש טרשת נפוצה והיום עומדת לי בראש מחלה בשם פיברומיאלגיה (אני מקווה שאני לא טועה בשם) שהגעתי לארץ עברתי סבב של בדיקות והכל תקין אך המחשבות לא עוזבות אותי מפני שעכשיו תקועה לי בראש המחלה הזו ואני מרגיש אותה יש לציין שכל מחלה שחשבתי עליה הרגשתי אותה לצערי הידע שלי במחלות הוא גדול עקב נסיון מר במשפחה הייתי שמח אם תוכל לעזור לי או לפחות להגיד לי שמחשבות יכולות לגרום למצב כזה בכדי שאתחיל להתנתק מהם !!! עוד דבר שחשוב לציין הוא שחבר שטייל איתי חלה גם כן והוא עובר את אותם הסימטומים למעט עיקצוצים בגוף וחרדה אודה לתשובה
אני ממליץ טיפול ב SSRI אם מדובר באמת בתסמונת חרדה - לשם כך עליך לפנות לאבחון פסיכיאטר מומחה - בברכה והצלחה דר פלד
דן שלום מדבריך נשמע שהדברים באמת מטרידים מאוד ולא נותנים מנוחה. לצערי אין לי מילת קסם או הרגעה שתוכל לגרום להפסקת המחשבות. אני ממליץ שתפנה לייעוץ אצל איש מקצוע כדי להחליט על הטיפול המתאים ביותר. יתכן שטיפול פסיכולוגי קצר וממוקד יוכל להספיק, אך לעיתים דרושות התערבויות מסוג אחר כמו טיפול פסיכולוגי ממושך יותר ו/או שילוב של טיפול תרופתי. אין טעם לדון באפשרויות הללו באופן וירטואלי, פנה לייעוץ ותקבל חוות דעת רצינית ומעמיקה על סמך היכרות אישית איתך. בברכה ד"ר אורן קפלן
לדני שלום רב !! אני רוחש לך כבוד אך הרשה לי לתקן אותך. האקסטאזי אכן הינו כדור פסיכיאטרי. נעשה בו שימוש בארצות הברית בשנות השבעים כאלמנט מסייע בטיפול זוגי. האקסטאזי מעורר אצל הצרכן תחושות של קירבה לאנשים הסובבים אותו ועל רקע תכונה זו הוכנס לסט הטיפולי הפסיכיאטרי. כשהמוממים הדגולים הבחינו בפוטנציאל ההרס הגלום בו הוא הורד מהמדף. ברור שהנזק כבר נגרם. אגב, צריכה של אקסטאזי שלוש פעמים בשבוע במשך שבועיים גורם לנזק מוחי בילתי הפיך. רבותי אנחנו מדברים על נזק אורגני שניתן לאבחנו באמ.אר.אי. אתה מבין ,מדוב ר בכדור פסיכאטרי. קשה להאמין אהההה!!!!! אם אתם אינכם מאמינים ואתם חושבים שאני בא להרוס לכם את הפורום היפה ,אנא פנו ל ד"ר אלמוג בתל אשומר מומחה לטוקסולוגיה. כמו כן,עיינו בג'ורנאלים בתחום הפסיכיאטריה משנות השבעים. אעדיף להיות נביא זעם ושאנשים יפגעו מהערותי אבל מקווה להציל כמה נפשות. ביי, ביי עכבר מעבדה
אקסטזי הוא לא תרופה פסיכיאטרית ולא היה מעולם מדובר בתכשיר מסוכן ביותר ואף פסיכיאטר לא ממליץ עליו להפך יש הסברה נירחבת נגדו לא להטעות - בברכה דר פלד
איך מתמודדים עם פחד ממוות? תודה
מבינים שיום אחד נגיע לשם ובנתיים נשאר לנו רק להנות מהחיים
יפעת האם הפחד שלך ממוות קשור במקרה שאירע לאחד ממקורבייך? הוריי נפטרו. עדי
אין מספיק מידע בשאלה פחד ממות במובן הפשוט הוא נורמטיבי לגמרי ולא מצריך טיפול כל שהוא ממך אני מבין שמדובר יותר מפחד רגיל למוות לכן כדאי לפרט - האים מלווה למשל בסימפטומים? בברכה דר פלד
שלום לי לפעמים יש סתם כזה פחד מן מחשבה מה מרגישים או רואים באותו זמן מה אני ירגיש מה אני יראה בעיניים
היי צהורים טובים לך. שלום זו נטעלי קראתי את תשובתך : א. אתה באמת חושב שאם תמיד הייתי בדרגה מסויימת של חברתית ממש בקרקעית יש כזה דבר שיכול להיות שינוי לטובה? אם כן קצת קשה לי לקבל את זה ולהבין שהיה לי אחרת,כי אני פשוט רגילה לדחייה=פשוט כך,נורא עצוב לי לרשום לך את תחושתי הרעה אבל אני מרגישה כול כך סחוטה מבפנים אין לי כוחות להמשיך אני מפחדת שאני ידרדר בצבא ואולי ירצה למות!סבל כמו בתיכון כבר לא יכולתי לסבול הייתי המון לא מגיעה לבית ספר ועכשיו??הבעייה שלי היא כבר נכונה פשוט אני מתקשה, מפחדת לצור קשרים. אני מפחדת ששוב אני היה לבד השאלה היא אתה חושב שאני היחידה במצב הזה:ולפי דעתך מה שאתה משאר מה יותר יתאים לי בסיס סגור או פתוח???????? נטעלי תודה לך
נטעלי שוב שלום רב, הצעתי לך שתי אפשרויות, כשפנית אלי במייל האישי. אני חוזר ומציע לנסות את הנ"ל, ורק אם זה לא עובד, להתחיל לפחד או לדאוג לגבי איך זה יכול להיות שיהיה טוב יותר מעכשיו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
הייי שלום לך קראתי את הודעתך לאורית ורציתי לספר לך קצת אליי ולהגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך. אני לפני גיוס ותמיד החששות שלי מה יגידו תמיד מבליגה תמיד אוכלת לאט לאט את עצמי מבפנים ובינתיים עוד אחד ועד אחד עולה אליי. תמיד הייתי לבד הבדידות מכאיבה לי . אני מאוד מאוד חוששת מהגיוס שהיה לי אותו דבר. קשה לי להפתח לאנשים קשה לי להיות רגילה בלי לחשוב פעמים זה הורס אותי אם רק יכלתח להתנהג כרצוני אבל משהו מבפנים עוצר אותי באותו רגע כמו בלאק אווט תודה מראש נטעלי
היי נטעלי! קודם כל אני נורא שמחה שכתבת לי. גם אני מאוד-מאוד מזדהה איתך - וכבר מזמן רציתי להגיד לך את זה ואיך שהוא זה לא יצא. אז עכשיו זאת ההזדמנות: ראשית כל - כשאני התגייסתי - וזה היה מזמן (ליתר דיוק - 30 שנה!!!) - פחדתי פחד מוות מהמסגרת הזאת וראיתי רק שחורות. חששתי לא רק מהמסגרת הצבאית, אלא גם מהבדידות - ממש כמוך. וכשהגעתי לטירונות - גליתי להפתעתי אנשים פשוט מקסימים - גם בנות המחלקה, וגם בנות הסגל, שעשו הכל כדי להנעים לנו את התקופה הזאת, ומבחינתי - הצליחו מעל ומעבר! גם המשך השירות היה בהחלט כיף, ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי. אני לא אספר לך שהכל תמיד ורוד - כי בשום מסגרת אנושית אין רק אנשים נחמדים. את בוודאי יודעת ש"יש כל מיני דגים בים". אבל אני יכולה להגיד לך שכמו שאני שרדתי את המסגרת הזאת - ואני שונאת מסגרות לוחצות - אז קרוב לוודאי שגם את יכולה לעשות את זה. ו-כן, גם אני לא הייתי אף פעם אלופה בבטחון עצמי ולא ביצירת קשרים חברתיים. וגם אני פעם הייתי מבליגה על עלבונות, "מתקפלת", "אוכלת את עצמי" - עד שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני הולכת להתפוצץ!!!!! אז לאט לאט שיניתי את הרגלי, המציאות פשוט כפתה עלי שינוי ההרגלים. התחלתי לענות כשהיה צריך - ואני לא אספר לך שתמיד במילים המתאימות. לפעמים זה היה עדיין מהוסס מדי, לפעמים חצוף מדי. אבל לאט לאט, מבלי שאט מרגישה, האיזון בא, את לומדת מהשגיאות - ובעצם את לומדת כל החיים. ו-כן, אני גם בטיפול אצל פסיכולוגית, שמבלי שארגיש איך ומתי, אני פתאום שמה לב שהיא עוזרת לי המון, נותנת לי ראיה חדשה של הדברים, כח ודחף ואומץ לעשות דברים שמעולם לא העזתי. אז בסיכומו של דבר, נטעלי, אין לך מה לחשוש מהשירות הצבאי, מה גם שלמיטב ידיעתי תנאי הטירונות היום קלים בהרבה מאלה שהיו לפני 30 שנה (וגם אז זה באמת-באמת לא היה נורא!), יש מבחר יותר מגוון של תפקידים לבנות. ובתוך כל המבחר הזה בוודאי תמצאי את המתאים לך ביותר ואני כמעט בטוחה שתזכרי את התקופה הזאת כחוויה חיובית! ואני גם יכולה לומר לך כמעט בוודאות, שעם הזמן תלמדי גם פחות לפחוד לעשות ולומר מה שבאמת את רוצה. ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית אם את מרגישה צורך - זה יעשה לך רק טוב! כל טוב ובהצלחה! ואשמח לשמוע ממך גם בהמשך! אחת
לד"ר אבני היקר !!! אני מעוניין לצאת מהמצב בו אני נמצא לבד ללא פסיכולוג כרגע מיכיוון שאני חושש להיתמכר לפסיכולוג או למצב של טיפול . השאלה הנשאלת היא האים לפי דעתך במצב שבו אני נמצא אני יכול לעבוד על עצמי ולשכוח מהדברים שמפחידים אותי . האמת שניסיתי מס" ימים וזה עבד אבל ברגע שקראתי איזה ספר התעודדות אז היה רשום פרט כלשהו שדחף אותי כאילו שרק טיפול יציל אותי !!! אני מכיר תצמי וברגע שאני הולך לטיפול מבחינתי זה כאילו הסוף שלי . לכן אני מנסה כרגע לצאת מזה לבד . כניראה שאני צריך מילה טובה ממך שאפשר אים רוצים לצאת מזה לבד !! אני יודע שצריך להאמין בעצמי כדי שאצא מזה אבל עים כל הפרסומים וההמלצות יש לי הרגשה כאילו לא שווה לי להשקיע לצאת מזה לבד כי בכל זאת רק פסיכולוג יכול להוציא אותך מזה !!! אני בכל אופן חושב ותקן אותי אים אני טועה כל תופעה נפשית כמעט יכולה להיפתר עים רצון של האדם הנפגע ואולי אפילו בלי פסיכולוג !!! אלא אים כן נגמרו לאדם המשאבים והוא צריך כוחות מאדם מקצועי !!! האים אני צודק ? בכל אופן אני רוצה לעבוד על עצמי ויש לי רצון אבל מפריעה לי כל הזמן התחושה שספרים ולפעמים גם רופאים בפורום ממליצים או אחד הרופאים באותו נושא אמר לי שלא נראה לו שהזמן יעשה את שלו !!! וזה מלחיץ אני צריך שתגיד לי שיש אנשים שיצאו מזה לבד ואז השתלם לי לנסות לבד !!!!!!!!! בברכה והכי חשוב שנה מתוקה לד"ר המקסים
לד"ר אבני שאלה זאת מופנית אליך בעיקבות תשובתך לפניה מ 31.8.01 "קורא למומחים בלבד" תודה
לד"ר אבני שאלה זאת מופנית אליך בעיקבות תשובתך לפניה מ 31.8.01 "קורא למומחים בלבד" תודה
הלחוץ שלום תודה על המחמאות האמת שאני חושב שאף אחד אינו לבד בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא אני גם בספק אם הכל עומד על מה שאני אגיד לך מכל מקום בהחלט יתכן שיסתדר עם הזמן (לבד או לא) ואם זה חשוב לך המשך לנסות אתה צריך להחליט מתי אם בכלל לפנות לעזרה של אדם נוסף ומי (בעל תואר או לא) שיהיהי בהצלחה עמי
למה אמרת שאתה בספק לגבי מה שאתה אומר ? אני רציתי סה"כ תשובה אים אפשר לצאת מזה לבד . למה בספק ??????? אני שואל אותך מאוד פשוט האים אדם יכול לצאת מהמצב שלי לבד אים יש לו רצון??
1 .ראו התיחסויותי הקודמים . 2. תהשתובות של הפסיכיאטר המומחה עולה כי אכן אין בארץ מסגרות לגמילה מתרופות פסיכיאטריות -הכוונה לתרופות נגד חרדה ודכאון. 3. נקודה מעניינת: נשים בפורום אינן מבטאות חרדה סביב התמהכרותן לתרופות .לגברים מביננו התמכרות לתרופות מפריעה. ( לא הערה שובניסטית אלא נקודה חשובה למחשבה). 4 . היות ובחו"ל אכן קיימים מסגרות אלה אני מציע שנתארגן כקבוצת לגמילה מתרופות בארצות הברית. ישנן מרכזים מוכרים ומכובדים. 5 . אפשרות אחרת, אולי פחות יקרה, להזמין לארץ פסיכיאטר אמריקאי המתמחה בתחום התמכרות לתרופות שיסייע לנו להמגל מהכימיקאליים המגעילים האלה. 6 . לאחר מחשבה מעמיקה בנושא נראה כי בשל זה רצוי להשקיע את האנרגיה בגמילה ולא בתביעה עצמה. בוא נתחיל לנקוט בצעדים מעשיים לפני שמערכת העצבים שלנו תפגע יתר על המידה. 7 . כשנגמל ונזכה בתביעה נגד הפסיכיאטרים הרשלנים ו\ או חברת התרופות, אני מציע להשקיע את הכסף בהקמת כפר טיפולי לגמילה מתרופות פסיכיאטריות . כמובן אני לא מתכוון לתרופות המיועדות לטפל במצבים פסיכוטיים. 8 . חשוב : פניה זו מיועדת לאנשים החשים לכודים בשימוש בתרופות שלא לצורך ובניגוד לרצונם. מי שחש בנוח עם צריכת תרופות פניה זו לא נועדה עבורו. בכבוד רב הקטור
אחלה........עלה והצלח
מצטרף!
לא ראיתי שום התיחסות של המוממחה לנושא
הקטור שלום 1. בהצלחה 2. אני לא אמרתי שאין אלא שאיני יודע גם אם יש יכול להיות שיש מקום לעוד מסגרת ושוב שיהיה בהצלחה עמי
הקטור שלום.סעיף 6 ו7 במכתבך תואמים בדיוק את השקפתי לגבי הנושא. אכן יש צורך להשקיע את האנרגיה בראש ובראשונה בהליך הגמילה עצמו . לאחר מכן כשנתחזק יהיה מקום לשקול איך ממשיכים הלאה. בקשר לאפשרויות גמילה בחו"ל או לחלופין הבאתו ארצה של רופא אני חושב שזה פחות מעשי לפחות לגבי חלק מהאנשים שיזדקקו להליך הגמילה. אני סבור כי בארץ ישנם בעלי ידע לא פחות נרחב מהרופאים שבחוץ.העינין הוא למצוא את האדם המתאים, בעל הכישורים הנידרשים ובעיקר עם הנכונות להתחבר לנושא ולהיות העומד בראשו. קצת מלחיץ לשמוע כי הבנזודיאזיפנים קשים לגמילה יותר מהרואין. אך אני חושב שהמפתח להתמודד מול בעיות קשות הוא קור רוח. אי-לכך הצעתי היא לחבור עבור 2 מטרות ראשוניות והן: 1 למידה יסודית של הבנזודיאזיפנים(ממה מורכבים, כיצד פועלים ועוד) ולאחר הבנתם להחליט מהיכן לתקוף את המטרה 2 חבירה לגורם רפואי פסיכיאטר , טוקסיקולוג, או אולי אלטרנטבי ע"מ להתקדם לעבר פתרון . כמו כן תמיד קיימת האפשרות להיות בקשר עם גורמים מח"ול באמצעות האינטרנט כחלק מהליך הלמידה ,וקבלת רעיונות. מוכן להיות מעשי.
