פורום פסיכולוגיה קלינית

היי מה שלומך אצלי טוב איזה הודעה טובה מעודדת השארת לי= ממש תודה לך אבל קשה לי קצת להבין ולקבל זאת שיכול להיות שיפור כי תמיד תמיד הייתי בדרגה מסויימת גם כשעברתי בית ספר.אייך את היית בתיכון? היה שיפור בין התיכון לצבא?חברתי והאם חברות של הצבא הם החברות שנשארות לאחר כך?או ש לא כי היום אין לי כלל חברות. אני נורא מתקשה בלהבין משהו אם תמיד הייתי סוג מסויים למה ואייך פתאום שהיה לי יותר טוב?עברתי כבר בית ספר והתוצאה אותו דבר. מה לדעתך היה לי יותר טוב מבחינת בסיס?את היית בסגור או פתוח? הבעייה החמורה מיותר אצלי היא:שאפילו אם לא חושבים דברים רעים אליי אני בתוכי מדמיינת שאמרו אליי דברים או לא מסמפטים אותי או לא רוצים בקרבתי זה משהו שכבר המון שנים זה מוכר גם לך או לא? זו בעייה חמורה אני לא מצליחה לצאת מזה? אייך אני יכולה לעזור לעצמי? טיפול כרגע אין לי אפשרות

היי נטעלי! קודם כל - אני שמחה שעודדתי אותך. ולשאלה שלך - בעממי וגם בתיכון המעמד החברתי שלי היה פשוט בזבל. רק בצבא סוף סוף יצרתי קצת קשרים משמעותיים יותר וגם היה לי סוף-סוף חבר. ושלא תחשבי שכעת אני אלופה בקשרים חברתיים. למרות ניסיון החיים שלי, מידה זו או אחרת של ביישנות והססנות כבר תלווה אותי כנראה עד יומי האחרון. ו-כן, אוהו, כמה שהקטעים האלה של "בטח לא רוצים בקרבתי" מוכרים לי!!!!!!!! זה היה בצעירותי וזה נמשך עד היום, לפעמים עם הצדקה ולפעמים גם לא. אבל לא צריך להתייאש - בכל זאת יש שיפור, גם אם לא תפנית של 180 מעלות. העניינים אצלךי התגלגלו כך, שאני די לבד בעולם, וצריכה להיאבק יום יום ושעה שעה כדי לא להיות לגמרי לבד. הורי כבר נפטרו ואחים ואחיות אין לי. לצערי גם לא התחתנתי ולא הקמתי משפחה משלי. אז כל מה שיש לי זה עבודה וחברים. אני משתדלת להוכיח את עצמי בעבודה עד כמה שאפשר - לעשות אותה על הצד הטוב ביותר ויחד עם זאת גם לא להיות פראיירית, אם יש לי זכויות - לעמוד עליהן. ושלא תחשבי שתמיד הכל קל וורוד - אני עובדת בעבודה הזו כבר מעל 20 שנה, ורק לאחרונה זכיתי ממש להכרה ולהערכה. אבל בסופו של דבר זה בא! ובלית ברירה, מכיוון שמחוץ לעבודה יש גם שעות פנאי, אני עובדת יום יום ושעה שעה על הקשרים החברתיים שלי. זה לא תמיד קל, במיוחד כשאת רווקה וכולם סביבך זוגות נשואים. אבל זה לא בלתי אפשרי! תהיי בסדר עם האנשים סביבך, נטעלי, תמלאי את חובותייך ואל תשכחי גם את זכויותייך. תבליטי את היתרונות שלך - ואני בטוחה שיש לך כאלה, כמו למשל הכנות והאומץ להודות גם בקשיים ובחסרונות. אין הרבה אנשים עם אומץ כזה! בסופו של דבר אני בטוחה שתקצרי את הפירות! הרבה-הרבה הצלחה! אחת

האם יכול להיות שאי אפשר להתאים לי כדורים. אני סובלת מתסמונת זילברט שזו בעיה גנטית בכבד. כל הכדורים נגד דיכאון מתפרקים בכבד ואני מקיאה או מקבלת כאבי בטן או ראש. איזה כדור לדעתכם הכי חלש ובמינימום תופעות לואי יכול להתאים לי. ניסיתי כבר פרוזק ציפרמיל אדרונקס ואפקסור. עלי לציין שאני בגיל המעבר וגם לא יכולה לקבל הורמונים בגלל הקאות. אודה לתשובתכם המהירה. חיי בלתי נסבלים והרופא שלי הרים ידים. אני לא נרדמת בלילות כנראה בגלל חוסר בהורמונים וכדורי השינה וההרגעה מחלישים אותי מאד . אני מתעוררת בבוקר עם לחץ דם נמוך וחוסר מצב רוח. האם עדיף שלא אשן בלילה ואשן ביום וכך אהיה פחות חלשה? אני אובדת עצות . הכדורים שאני לוקחת גורומים לי שיהיה לי קר מאד ואני לא יכולה לטייל במקומות ממוזגים כך שהדבר מגביר את דכאוני. אני לא יכולה להכנס למטוס או לקניון ונמאס לי המצב.עלי לציין שגם הברזל שלי נמוך כנראה בעקבות נטילת הכדורים אבל ההמוגלובין בסדר כך שאני לא יכולה לקבל הזרקות. ניסיתי 3 סוגי כדורי ברזל וגם אותם הקאתי.

אסטרליס שלום אני לא בטוח שהבעיה היא ז'ילבר מכל מקום אם הרופא שלך הרים ידיים - אנא שיתעייץ הוא או את הוועצי ברופא אחר. בהחלט יש עוד אפשרויות בהצלחה עמי

לאסטרליס שלום ! האם את סובלת גם מכמה מהסמפטומים המפורטים מטה חלקם או כולם: מסחרחורות, כאבי ראש, טשטוש ראיה, כאבי שרירים ואו פרקים, כאבי בטן, מתח, חרדה (במשולב עם תחושות דכאוניות) , שלשלולים ו\או עצירות, נימול בגפיים, תחושה של גלי חום בגוף ??? במידה והתשובה חיובית פני לרופא - (אני מדגיש רופא ולא מרפא ) המתמחה בטיפול באמצעות תזונה , ו\ או רופא הומאופטי. תוכלי לפנות לרופאים שעובדים במסגרת המרפאות לרפואה משלימה שליד קופות חולים השונות: מכבי ,כללית. אם כי המטפלים מקצועיים ומסורים בדרך כלל את יכולה ליפול גם בידיים בילתי אמינות או סתם בידי שרלטן. לשתומת לבך. ד"ר רון, מתגורר במושב אמירים בגליל מוכר כרופא מעולה ,אופציה נוספת לפנות לפרופ' קראסו שהינו נוירולוג, פסיכולוג ומומחה לרפואה אלטרנטיבית. מדוב ר ברופא מוכר ואמין. אל תרימי ידיים. בעצם תרימי ידיים בכדי להודיר אותם ולתת סטירות לאלה המנסים ליאש אותך. בספרדית אומרים " כל עוד יש חיים יש תקווה". אמלה... תדועודדי לנו . אנשי הפורום נחזיק לך אצבעות. אני מתנדב לעזור לך במציאת תפרונות לפי מיטב יכולתי. נ.ב. ד"ר רון הצליח לרפא את אשתי ממלחת ממנה סבלה שנים רבות. בברכה הקטור

אני מסתייג מתוכן ההודעה של הקטור ומהצבת כמה אנשים כגורואים עמי

שלום, ילדתי בת ה-3 סובלת מעצירות (בכי מר וכאבים קשים בכל פעם שהיא צריכה) כנראה בגלל נסיונות הגמילה.(שום בעיה במתן שתן בשרותים) לאחר כ-3 שבועות בהם עשתה צואה בשרותים החלו הפחדים והבכי והיא החלה מבקשת טיטול לצורך עשיית צואה.גם עם טיטול היא בוכה וצועקת (כמו בלידה...). מה מומלץ במקרה כזה? אני נותנת טיטול ומחבקת ומעודדת. האם לא לדבר יותר על שרותים? האם לקחת ליעוץ? במקביל אני משנה את תזונתה לתזונה עשירה יותר בסיבים. תודה.

לענת שלום רב!! הגב' יהודית זלצמן היא פסיכולוגית קלינית מטפלת בשיטה הנהגותית בבעיות מהן סובל ביתך. עד כמה שידוע לי בגיל שלוש ניתן לפתור את הבעיה במהירות וביעילות. הגב' זלצמן עובדת בבקרים במרפאת הילדים במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. פרקטיקה פרטית בקיבוץ משמר הנגב. חפשי ב144. אל תזניחי את הבעיה היות והיא עלולה להפוך לכרונית ללא טיפול. טלפון של המרפאה 086401515 או 086401515 במידה והטלפונים אינם מעודכנים תמצאי אותה ב144 . תעדכני אותי האם הצלחת לאתר אותה .במידה ולא תצליחי בכוחות עצמך אשמח לעזור לך. בברכה הקטור

האם יש מקום מוסד..מכון..או בית חולים שיכול לטפל ולעזור לאנשים שהתמכרו לתרופות הרגעה שחילקתם כמו סוכריות.?? אני רוצה להיגמל ולא מסוגל. אנא מיכם עיזרו לי להיגמל קשה לי זה סיוט!!!! בבקשה!!!!!!!!

http://www2.iol.co.il/hair/news/369588.stm

ראה התיחסויותי הקודמות וכן של רונן. הנושא בבירור ובבדיקה. אגב למתדון השלכות לא פחות קשות אשר להרואין על גוף האדף. למתדון שם נוסף אדולם .פיתוחו של סם זה על פי הזמנת אדולף היטלר זהיה מעוניין ביצוור סם סינטטי בגרמניה. אגף היום ( מזה מספר שנים) מפתחים תחליפי סם פחות מזיקים. אצלנו כרגיל מפגרים אחרי התפתחויות והחידושים במערב. הקטור

http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000069.html

אנחנו שוב כאן ביחד... אני יודעת שרק אני נשארת ערה בשעות מטורפות,לצערי שלחתי לך מייל לפני 3 ימים אני.

אינשם, מסתבר שאת לא היחידה שערה בשעות אלו. אני דווקא לא חושבת שזה מטורף להישאר ער בשעות שכאלו, אם זה לא מפריע לתפקוד ביום למחרת. באופן אישי אני דווקא מעדיפה את שעות הלילה השקטות והרגועות... לגבי המייל - קיבלתי. אני מאחלת לך ליל מנוחה, ושתרגישי טוב! טלי פרידמן

בדיוק חזרתי לכתוב לך ששלחתי לך עוד מייל כרגע... נתת נחמה קטנה- לא מטורף להיות ערה בשעות כאילו... זה לא פוגע בתיפקוד שלי זה הרי הרבה שנים,והגוף שלי כבר התרגל לחיות עם זה אני מניחה שיש לזה יתרונות מרוויחים הרבה זמן... לילה/בוקר גם לך אני משום מה הייתי מעדיפה לישון עכשיו לא תמיד זה קל להיות ערה בשעות כאילו שקטות ועמוקות אל תוך הלילה... תודה, אני

אני בת 28 סבלתי השנה מדיכאון ומחרדות אני מטופלת בציפרמיל ושאלתי לפסיכיאטר היא ..מה עושים עם הירידה בחשק המיני עקב התרופה ועיכוב האורגזמה, אני כבר לוקחת את התרופה כ - 7 חודשים ודבר זה מאוד מפריע לי (ולחברי...). השאלה השניה מופנית לפסיכולוג. אני נמצאת כבר כשנה בטיפול פסיכולוגי אצל פסיפכותראפיסטית (עם המלצות) בגלל המשבר שעברתי והנקודה היא שאני מרגישה שלא התקדמתי בכלום, אני משתפת את הרגשותי עם הפסיכולוגית ואתם יודעים, התשובה היא תמיד "סבלנות"... איפה נגמרת הסבלנות ואיפה מתחיל הטיפול עצמו?!. הדיבור עצמו טוב לי אבל איני מצליחה "לתרגם" את הטיפול למציאות היומיומית, שעדיין מאוד קשה לי. אני מרגישה שדבר זה יוצר מעגל קסמים עם ההרגשה הרעה והדיכאון, מן שאלה כזאת של : מתי זה כבר יעבור.....?! אם הטיפול נקרא "תהליך" כמו שאתם אוהבים לקרוא לו אז איפה לפחות ההתחלה...? והכי מפחיד זה שאני אגיע בסוף למסקנה שהפסיכולוגיה היא לא ממש "מציאה"...

חנה שלום רב, אמנם אני לא פסיכולוגית כי אם עובדת סוציאלית, אך בכל זאת יש לי כמה דברים לכתוב לך: הטיפול הפסיכותרפויטי הוא אכן תהליך מתמשך, ולא תמיד ניתן לראות תוצאות מיידיות במציאות, ב"שטח". אולם שנה של טיפול הוא זמן מספק כדי לבחון האם הטיפול הזה הוא טוב עבורך ומועיל. אמנם את מעידה כי למטפלת שלך יש "המלצות" וזה בעיניך אומר שהיא טובה. ואכן, ייתכן והיא מטפלת מצויינת, אך תהליך טיפולי אינו תלוי רק במטפלת, כמו שהוא לא תלוי רק במטופל/ת. חלק ניכר מכל התהליך הזה הוא החיבור המיוחד בין המטפל למטופל. לדעתי זהו אחד המאפיינים החשובים בטיפול פסיכוטרפויטי. לפי מה שעולה ממכתבך יש קשר טוב בינך לבין המטפלת שלך, אך בסך הכל את כבר נמצאת בדרך החשיבה שאולי כל הפסיכולוגיה הזו "היא לא ממש 'מציאה'".לכן עליך לשקול את מהות הקשר עם המטפלת הנוכחית. לדעתי יש מקום לפתוח את הנושא יחד עם המטפלת (ואני יודעת כמה זה קשה לדבר על זה פנים מול פנים). ולחשוב מה לעשות בהמשך. אל תתיאשי. טיפול פסיכוטרפויטי יכול לסייע רבות בשיפור איכות החיים, ודרכי ההתמודדות עם מאורעות החיים. לעיתים לוקח זמן, כוחות ומשאבים רבים עד שמוצאים מטפל מתאים. העיקר הוא לא לאבד את התקווה. בהצלחה, טלי פרידמן

חנה שלום יש תרופות שאמורות לפגוע פחות בחשק המיני ובכל מקרה כל אדם מגיב אחרת מדוע אינך פונה לפסיכיאטר שלך ? בהצלחה עמי

סליחה שאני מתערב אבל קשה לי להתאפק. מבלי לבטל את דעות המומחים שאני מכבד, הרשי לי להתצע לך לפנות לגב' יהודית זלצמן - פסיכולוגית קלינית . עוסקת בטיפול התנהגותי. יש רשימת המתנה ארוכה מאוד כדי להתקבל לטיפול אצלה וזה כבר אומר הרבה. מגיעים מכל רחבי הארץ לקליניקה שלה . היא עוסקת בטיפול בקשת רחבה של הפרעות אצל ילדים ומבוגרים. מדובר באדם אמין ביותר ומקצועי ביותר. מבלי לבטל את החשיבות של "התהליך " (שכבודו במקומו מונח ) באם תשתלבי בטיפול במסגרתה תתאפשר לך לבחון את הטיפול פסיכולוגי בכלים אוביקטיביים. לא רק סבלנות אלא גם תוצאות. בבקרים היא עובדת במרפאת ילדים במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. בצהרים בקליניקה פרטית בקיבוץ משמר הנגב. התלבטתי באם לפרסם את שמה ללא רשותה מסיבות אטיות. אני תקווה שאצלה תוכלי למצוא מענים למצוקות שלך. אין לי עיניין לפרסם אנשי מקצוע. אבל לדעתי באותה מידה שקיימים מטפלים רשלנים וגרועים שהיה צריך לבטל את רשיונם המצקועי יש מקום להביא לידיעת הרבים את האפשרות לקבל טיפול יעיל ומקצועי אצל אחרים העושים את מלאכתם נאמנה ובאורח מקצועי ביותר. מקווה שתוכלי להעזר בה לפתרון מצוקותך הקטור

אני בן 37 וסובל מחרדות ופחדים כגון פחד נטישה ופחד ממקומות רחוקים או לא מוכרים אני סובל 20 שנה מהתופעות הנ"ל התחלתי לקבל טיפול בכדורים פבוקסיל 100 ופרפנאן 4 מ"ג. אני מטופל 3 שבועות ויש שיפור עצום . שאלתי היא: א)האים הכדורים ממכרים? ב)האים קיים נזק גופני עתידי? מצפה לתשובה מפסיכיאטר בפורם תודה על ההתיחסות .

זוהר שלום מדוע אינך מדבר על זה עם הפסיכיאטר שלך ? מכל מקום אינם ממכרים בהצלחה עמי

אני לא חושב שבשלב זה את בשלה לצאת למלחמה נגד השרץ במקום עבודתך. אסרטיביות לא תמיד עוזרת. אציע לך דרך לא מוסרית להגיב אך אפקטיבית. שלחי מכתב אנונימי לממונים עליה,לעתונות או כל גורם אחר אשר יכול לחשוף אותה לביקורת שלילית. אם יש צורך תשקרי ,תרמי ,תשמיצי אותה, תנקטי בכל דרך אפשרי על מנת לפגוע בה שלא בעמות ישיר. ההצעות שלי הן מגעילות ואולי אינן מתאימות למערכת הערכים שלך. אבל " אם אין לחם אין תורה". עליך להילחם במסגרת מלחמת השרדות. תפגעי באויב לפני שיפגע בך. חמודה, החיים האמיתיים הם יותר ג'ונגל ממה שאת חושבת . תגונני על עצמך. את יופיך הפנימי את הערכים החיוביים שלך תחשפי בפני היקרים לך בלבד עכשיו או בעתיד. צר לי להציע לך הצעות כאלה אבל אני פונה אליך בדאגה כנה. אל תתני שיהרסו אותך אם יש צורך תפגעי ראשונה . האמיני לי ניצלו אותי 20 שנה בעבודה, חליתי בכל מחלה אפשרית בגלל התדרדרותי הבריאותית עד שהתחלתי לפגוע באחרים, תחילה , מאחורי הגב ובמשך הזמן באופן ישיר ובוטה. והאמיני לי מאז התחילו לכבד אותי. חזרה אלי תחושת הכבוד העצמי. דבר אחד גיליתי,אני לא אוהב לפגוע באחרים,גם לא ברשעים גמורים ואפילו ריחמתי עליהם כשנפגעו ממעשי . אבל גם למדתי שהתנהגותי אבירית במקומות עבודה מסוימים לא רק שאינה משרתת אותך אלה גם מזמינה ניצול ע"י הסביבה. אגב אני לא פראנואיד. או לפחות לא אובחנתי ככזה. אני דואג לך ומאחל לך שלא תנוצלי על ידי האחרים ולא תדעי סבל, תהיה חזקה, מחזיק לך אצבעות.

סליחה התכוונתי לאורית ארנון

אבי, יש בזה משהו. עדי

סקרתי את התיחסויות של הפונים לפורום המכורים לתרופות והתגובות (המעטות) של הפסיכיאטרים. בין השורות ,ואולי אני מדמיין משתקפת דינמיקה סמויה של פוגע - נפגע . הפוגע קרי פסיכיאטר מתגונן - לא יודע כלום על תהליך גמילה מתרופות פסיכיאטריות או טוען שנמנע מלתת מרשמים של בנזודיאזפינים לטווח רחוק. הנפגע הנרקומן מכור לתרופות (ואני לוקח רק את עצמי כדוגמא כי איני מכיר את האחרים די הצורך) נמנע מלעשות בדיקה פנימית של חלקו ואחריותו להתמכרות. בוא לא נתבצר בעמדותנו- ונגשר על הפערים ביננו. פסיכיאטרים יקרים בוא הושיטו לנו יד ותסייעו לנו לצאת מהגהנום הזה. כפי שראיתם לנו המוטיבציה לצאת ממעגל השימוש בתרופות. בשלב ראשון, אסתפק בהפנייה לז'ורנאליים פסיכיאטריים רלונטיים לנושא. אני זקוק נואשות ליצור קשר עם פסיכיאטרים שלבטח מכירים את הנושא. אל תפנו אותנו לנרקומנים אנונימיים. אמחנו לא התחלנו את השימוש לרעה בתרופות מיזמתנו אלא קיבלנו מרשמים מפסיכיאטריים. בתודה מראש בשמי ומכל המכורים האחרים.

רונן אתה מכיר את הפתגם אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה

א-זה לא רונן הקטור זה אדם אחר!! ותגובתי-הקטור ...אתה נאיבי מידי!!

היי שלום לך: קראתי את תשובתך, אך הייתי אצל טיפול כרגע אני יחלטתי להפסיק כדאי לעזור למשפחתי למצבים אחרים.הבעייה כנראה היא אצלי אבל אני רגילה מנסה. הבעייה היחידה שאני חושבת היא שאני יותר מדי בתחילת קשר מתרגשת ומראה רצון אז. אתה חושב שיש לזה השפעות?אחרת מה כבר הבעייה?!אני גם לא יודעת אני נורא מדוכאת ומנסה פתרונות אך לצערי לא הולך לי כלום תודה דקלה

דקלה שלום לא ברור לי מה את אומרת ? אם חשוב לך כרגע יותר לעזור למשפחתך זה בסדר גמור עדיין אני לא חושב שתכתובת באינטנט היא תחליף לטפול שלך עמי

שלום בשנה האחרונה אני בלחץ מתמיד שקשור בעיקר למצב בעבודה ומחלה במשפחה . אחת הבעיות שנוצרה אצלי ומאד מפריעה לי מתמקדת בעיקר בצד שמאל , כמו לחץ או התכווצות שמתחילה בצד שמאל של הראש , לכתף ויד שמאל- כאב עד כמעט שיתוק , לקושי להשלים את הנשימה לעיתים מלווה בהחסרות פעימה ואיבוד שיווי משקל לחצי שניה ולחץ עמום בגב תחתון לכוון הרגל. בדרך כלל במצב ישיבה אני מרגיש הרבה יותר טוב , כשאני קם ומתחיל פעילות וככל שאני יותר זמן בלחץ כך עולה עוצמת התופעה עד למצב של הפרעה בתיפקוד . כשאני מנסה להתמודד עם זה בעצמי אני מבין שאני צריך להוריד את רמת המתחים שעוברים עלי משך היום , אבל לא תמיד אפשר להתחמק מכל דבר. השאלה היא למי לפנות ואיזה סוג בדיקות כדאי לעשות בכדי לוודא שזה רק בגלל לחץ נפשי ולא בעיות פיזיות ? תודה ברוך

ברוך נשמע כמו תגובת חרדה פנה לברור רפואי אצל רופא המשפחה ואם תרצה פנה במקביל או אחר כך להעכה פסיכיאטרית בהצלחה עמי

שלום לכולם: אני חייבת לציין שיש כאן אנשי צוות ואתם מקסימים. אז ככה, הבעייה שלי והצער שלי הוא שאני מרגישה שאני תמיד ישאר לבד בלי חבר, אני יוצרת קשרים ואז פתאום זהו נפסקים. תמיד, תמיד תמיד אני בטוחה שמשהו ביי לא בסדר אחרת למה זה? אני בת 20 ואף פעם לא היה לי חבר, אני נראת טוב. אבל זה קורא לי ממש הרבה אני לא מבינה מה לא בסדר איתי מה אני עושה נכנסתי לבעיות וחרדות, אני כבר מפחדת לצור קשרים אם בנים כי אני תמיד מקבלת בחזרה דחייה או שככה מפסיק הקשר אולי הבעייה היחידה שהיא זו שיכולה להוביל(אני יותר מדי מראה לאותו בחור שאני רוצה בקרבתו ממש קרציה,אולי כאשר רואים שאני מעוניינת מהר מאוד בהם והם לא מכירים אותי,הם לא רוצים ומתרחקים????)יש לזה קשר או לא?אם לא הבעייה היא אצלי? תודה

דקלה.... קודם כל אל תהי בלחץ.... בסוף יבוא מישהו שידע לכבד ולהעריך אותך!!!! קחי את זה בקלות והכל יסתדר בסוף... תאמיני לי אני מדבר מנסיון.... גם בנות לא קל להבין בימינו.... :-) מקווה שעזרתי לך קצת לחייך.... עוז... נ.ב. אני אשמח אם תחזרי אליי לאי מייל [email protected]

דקלה שלום לקשר (והפסקתו) שותפים שניים כאשר יש לנו דפוס מסויים חוזר על עצמו עם אנשים שונים זה מציע שחלקנו משמעותי בדפוס היות ואנו יכולים רק לשנות את עצמנו אז אם את לא מרוצה את מוזמנת לאתר מה הבעיה ומשם מה הפתרון הרצוי לך טפול הוא דרך אפשרית לכך (ניתן אולי לשקול טפול קבוצתי לבד או בשלוב עם טפול אישי) כך או כך בהצלחה עמי

דקלה שלום רב, אני מסכימה עם דבריו של ד"ר אבני. אני רוצה להוסיף שאכן קשר זוגי מורכב מזוג אנשים, והמשכיותו תלויה בשני הצדדים. אולם יחד עם זאת את מתארת דפוס של קשרים מסויימים שיצרת והם נותקו מסיבות כאלו ואחרות. יש מקום לבחון את הדפוס הזה, והמקום הראוי לכך הוא בתוך טיפול. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת עבורך לבחון את קשרייך עם הסביבה, וללמוד דרכי התמודדות והתקשרות יעילים ומתמשכים. בהצלחה, טלי פרידמן

הייי מה המצב? רשמתי לך למטה המשך לשאלתך......מרוב שמקושקש קשה להבחין, קצת קשה לי לא לרשום על בעייתי יש לי בעייה חמורה למדי אך אני חייבת עזרה תביני : אני כמעט בהתמטטות נפש לפני שבוע רציתי זהו....... יחלטתי שאין אף אחד בעולם שאוהב אותי, וגם לא אוהב? הרי למה פתאום כן יאהבו אותי דנה מה עושים אם הרע והקשיים האלו????שמשהו יבין אותי? אוהבת נטעלי

טעיתי בלחצנים

שלום ד"ר שאלה נוספת האם חרדה יכולה לגרום לכאבים ומיחושים בגוף ??? אודה על תשובה דן

דן שלום התקפי חרדה יכולים לבוא לביטוי גם בכאבים מסוגים שונים. למשל, אנשים רבים חשים לחצים בחזה ואף מגיעים לחדרי מיון עם תלונות על כך. אני מציע לך שוב לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

איפה יש חומר לקרא בנושא באינטרנט ?

יוסי שלום הכנס למנוע חפוש וחפש bipolar affective disorer בהצלחה עמי

אישתי נאלצה לנסוע דחוף לחו"ל לתקופה של חודש. אני נותרתי עם שני ילדי. היות ואני ביישן מתקשה לבקש עזרה מאחרים. לא מבקש עזרה מהורי היות והם אנשים מבוגרים המתקשים לתפקד. עם הבן הגדול אין בעיות,הוא מתבגר רציני ועצמאי. הקטנה היא ילדה בת 9 חמודה מאוד קשורה לאמה. כלומר גם לי אבל הקשר בינונו הוא לא כה הדוק כמו בינה לבין אשתי. הימים הראשנים להעדרותה של אישתי הצלחתי לטפל בה: יש לה הרבה דרישות נורמאליות ודרישה לתשומת לב.ועד כמה שיכולתי נענתי לבקשותיה אבל אני נורא מתוח ככל הניראה אאלץ להתפטר או שיפטרו אותי ואני גם מודאג בגלל התדרדרות מצבי הבריאותי . יכולתי למנוע את הנסיעה של אשתי לחו"ל אבל היה מאוד חשוב עבורה שהיא תיסע. והאמת מגיע לה שכולנו נבוא לקראתה. אבל לא תארתי לעצמי את הקשיים. אני נכה כך שחלק גדול ממטלות הבית נופלות על כתפי אשתי בדרך כלל. אבל כאמור עודדתי אותה לטוס מבלי ששקלתי את מגבלותי והשלכותיהן על הטיפול בילדים. אפילו מתקשה לעמוד במטפול פשוטות כמו קניות,נקיון הכנת ארוחות. הבן הגדול עוזר אבל כמה ניתן להטיל עליוץ הוא צריך להשקיע בלימודים בפעילות ספורטיבית ןפבעילויות בצופים. הבעיה היא שככל הנראה פגעתי בילדה, אתמול היתי מתוח ועצבני ולא יכולתי לסבול את נידנודים הנורמאליים שלה, צעקתי עליה ולא התיחסתי אליה יפה. כואב לי כי היא ילדה חמודה מתוקה ואחראית . כלומר היא לוקחת המון אחריות על משקורה בבית ומנסה לעזור לי להתמודד עם מגבלותי.שלשלום אפילו הכינה לי ארוחה בהפתעה. אתמול הלכה לישון ואפילו לא נפרדה בלילה טוב הרגיל ונראתה מדוכאת. מדובר בילדה שמחה אני חושש שהיא נפגעת ממני. עד כמה שאני אמפטי ומשתדל להבין אותה לא מצליח לטפל בה כמו שצריך. גם אין לי יכולת להרגיע את החרדות המתעוררות בה כל פעם ששומעת על פיגועה . אני מקווה שלא גורם לה לטראונה מיותרת. מעבר לכך, עד שאשתי נסעה הקשר ביננו היה יותר מטוב ,לא רוצה לקלקל לה את זה בקיצור אני מרגיש חרא עם המון רגשות אשם וחשש שאני פוגע בה. נקודה נוספתת, מדובר בילדה אינטליגנטית הסובלת מקשיי למידה המנמיכים את ביטוי היכולת האינטלקטואלית שלה שעל פי מבחנים פסיכולוגיים היא גבוהה . נראה לי שתחילת הלימודים מתסכלת אותה והיא לא זוכה ממני לתמיכה הראויה.

דני, אני מציעה שתשב איתה כשאתה רגוע ותנסה להסביר לה את המצב. עדי

דני שלום רב, קראתי את מכתבך בעיון רב, וככל שהעמקתי בו יכלתי לזהות רגישות גדולה שלך אל הסובבים אותך יחד עם מצוקה לא פחות גדולה. אישתך נסעה בעידודך לחו"ל, ונראה שעל אף הקושי, אינך מתחרט על כך. אתה עדיין מוצא לנכון לומר שזה מגיע לה. כך שאתה חושב עליה ועל טובתה, ומאפשר לה את הדברים להם היא זקוקה ושואפת. לגבי הקושי שנוצר בעקבות נסיעתה: יש לכם שני ילדים בגילאים גדולים יחסית, אינטילגנטים ושיודעים לסייע כשצריך. הבן עוזר בקניות והבת אפילו הכינה ארוחה בהפתעה. נראה שכולם מאד משתדלים שהכל "ידפוק כרגיל", אך עדיין אישתך חסרה וזו רק "התארגנות חירום". הנכות שלך מגבילה אותך ומקשה עליך עוד יותר את כל המטלות וההתמודדות. אולם למרות הכל ואף על פי נראה שאתם מצליחים להתארגן איכשהו. המקרה של אתמול בערב נראה בעיני כהתפרצות של המתח החבוי אצל כל אחד מכם בתקופה זו בעקבות חסרונה של אישתך. להערכתי שווה לנסות לשבת עם שני הילדים (ביחד או בנפרד, לפי שיקול דעתך) ולפתוח בשיחה כנה. לדבר על הקושי ותחושת החסר, ויחד עם זה גם לשוחח על החלקים המעשיים, ואולי אפילו ממש לחלק משימות לכל אחד מבני הבית בהתאם ליכולותיו. כך הדברים יהיו ברורים יותר, המטלות יתחלקו בין כוכם, ותוכלו לעבור את כל התקופה הזו כחויה משותפת. הכי חשוב הוא לדבר על הדברים, לשתף בקושי, ואם יש צורך בעזרה נוספת, כדאי להיעזר (קרובי משפחה, או אנשי שירות כמו: מנקה, מבשלת או כל דבר דומה). זו לא בושה. בהצלחה, טלי פרידמן

אביב יקרה, ימים מטורפים, טרופי שינה, מלאים בדמעות, פחד וכאב. אני יכולה רק לתאר לעצמי מה מתחולל בתוכך. ומחר, זה אחד הימים הקשים יותר, אם לא הקשה מכל. ההבנה שעברה שנה, אינה באמת "הבנה", הרי זה נראה שזה קרה רק לפני רגע. קשה להאמין, להבין ולקבל. ויותר מכל, זה כואב, פוצע ומייסר. אני מקווה שמצאת קצת מנוחה הלילה והצלחת לישון ולו אף לכמה רגעים. ואני רוצה לשלוח לך שיר שחשבתי עליו זה זמן מה, ואני חושבת שהוא מאד מתאים לעיתוי. הקושי והכאב שבאובדן הם מאד פרטיים עבור כל אחד, אך יחד עם זאת הם גם משותפים במידה מסויימת לכל אלו שחוו אובדן. והנה השיר: אתמול בלילה/אפרת בן צור אתמול בלילה עליתי לשמיים רציתי לראות אותך התגעגעתי אליך כל כך נרגש, מחכה לי בשער ישן בין עננים נפגשנו. חיבקת אותי חזק בכית ראיתי שגם אתה התגעגעת אליי. לא רוצה ללכת לא רוצה לעזוב אותך לבד, לשמור עליך אני רוצה, אני אוהבת אותך, תאהב אותי, תאהב אותי תאהב היום בלילה אעלה לשמיים לראות אותך מתגעגעת אליך, מחכה לך מחכה לך, לא רוצה ללכת לא רוצה אל תעזוב אותי לבד, תשמור עליי עד שאגדל, תאהב אותי תאהב אותי תאהב. אני יודעת אביב שהגעגועים מייסרים, והכאב מפלח. זה לא יהיה יום קל, אבל זה יעבור. אני כאן. לצידך. טלי פרידמן

לאביב מצטרפת למכתבה של טלי חושבת עלייך המון שמחה בשבילך שהיה לך כזה אבא עצובה שהפרידה הייתה כה קשה.

אביבוש, איתך בצערך. בעוד חודש ימלאו שנתיים למותה של אימא. עדי

זו שאלה בעיקר לאנשי המקצוע - אני מעוניינת להשתתף במחקרים פסיכולוגיים תמורת תשלום. האם ידוע לכם היכן ואם בכלל אפשר לעשות זאת?

כמה את רוצה בשביל לנתח לך תמוח??

אור-אני מבין שאתה אחרי ניתוח שכזה

לרונן שלום רב ! קשה לי לומר שאני שמח שסוף סוף אני מוצא אנשים שסובלים מאותה מצוקה, אבל לראשונה מזה כ-11 שנה אני מרגיש שאני לא לבד בבעיה שלי. שמרתי את התמכרותי לתרופה כמעין סוד מלוכלך . אשתי בלבד שותפה לעובדה שאני צורך את הסם הזה. מצבי הגופני ירוד אני סובל מפיברומיאלגיה . מחלה ראומטית שבעבר נחשבה כפסיכוסומטית וכיום מוכרת כמחלה לכל דבר .לאחרונה, הועלתה השערה שצריכת בנזודיאזפינים עלולה להוות רקע וטריגר להופעת פיברומיאלגיה. חלק מהסמפטומים של מחלת הפיברומיאלגיה: כאבי שרירים ופרקים,תשישות כרונית,סחרחורת, טשטוש ראיה,נדודי שינה,בעיות מעים (מעי רגיז) ירידה קוגניטיבית: פגיעה בזכרון לטווח קצר ובעיות זכרון.אני משתתף באופן קבוע בפורום לחולי פיברומיאלגיה בספרד ונדהמתי לגלות שלחלקם רקע בצריכת תרופות הרגעה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מדוע אני מתאר את הסמפטומים : כי ככל הנראה קיבלתי את המתנה הזו מכדורי ההרגעה. אז הצרה כפולה גם מכור וגם סובל מפיברומיאלגיה. וגם הכעס כלפי עצמי על כך ששוכנעתי לצרוך בנזודיאזפינים. אני מסכים אתך עם הכיוון הכללי אבל הקצב לא מתאים לי ואני אסביר לך מדוע (בעצם ראה פניתי הקודמת לפורום). קודם כל אני רוצה לפתור את הבעיה האישית שלי את התמכרות שלי כנרקומן אנונימי המכור לסם החוקי: קסאנקס. היות ולא הצלחתי להגמל בכוחות עצמי ולא בעזרת אנשי מקצוע וככל הנראה אין כאלה בנמצא אנוחנו צרכים לדעתי לעבור תהליך של גמילה פיזי שהוא קשה ביותר וכרוך בסיכונים (התקפי אפילפסיה ,אפילו התקפים פסיכוטיים). ועל כן ראשית צריל להשקיע מחשבה ואנרגיה בכיוון זה. לאחר שנעבור את הגמילה הפיזית יש מקום לצאת למאבק ציבורי עיקרוני או ענייני ולהביא את הבעיה למודעו הציבור.בשלב זה אני לא יכול לחשוף את עצמי ברבים ונאלץ להשאר באלמוניות אחרת אני עף מהעבודה במהירות האור. אסביר לך בהזדמנות. נקודה חשובה נוספת היא הצורך לטפל בהתמכרות הנפשית שלעתים היא אף קשה יותר מההתמכרות הפיזית. גם אם נגמל הכמיהה לתרופה תישאר לעד וחלק מהטיפול הנפשי הוא להגמל מהצורך בצריכת חומרים פסיכואקטיביים המשנים את מצב ההכרה.ישנו הסבר פיזיולוגי (לא אכנס אליו עכשיו) לעובדה שצריכת חומר פסיכואקטיבי כלשהו עלולה להחזירך לצריכה חוזרת של תרופות ועל כן הצורך בטיפול נפשי. יתכן ותכנית 12 הצעדים של הנרקומניים אנונימיים יכול להוות בסיס לתכנית גמילה נפשית. לסיכום: הכיוון שלך נכון, אבל בוא נדחה את ביצועו עד לאחר ההחלמה ,כן החלמה אנחנו חולים כרוניים כתוצאה מרשלנות הממסד הרפואי. בוא נחלים ולאחר שנתחזק נוכל לצאת למאבק. להערכתי ,ישנם אלפים המצוים במצב שלנו .לאחר שנוציא את הנושא מהארון הם עשוים להנות מתוצאות המאבק. כשלב ראשון אני מתחייב לבדוק ביסודיות את האפשרות לקבל טיפול גמילה ממוחה בחו"ל. אצור איתך קשר בקרוב ועם כל המעוניין להגמל מהתרופות . מהתגובות בפורום יש לי הרגשה שנוכל לגבש במהירות קבוצה של מועמדים המעוניינם להגמל. להתראות בינתיים הקטור.

מכל התכשירים הפסיכיאטרים רב בנזודיאזפינים ממכרים ולכן פסיכיאטרים כמוני לא אוהבים כלל לתת אותם אני ממליץ על תכשירים כאלו רק לתקופות מוגבלות כדי להמנע מהתמכרות אצל המטופל דר, פלד

לא צריך לתת אותם בכלל....נקודה!! אתם עוד תשלמו על כך ...אל האמונה שנותנים בכים בי נשבעתי!!

אני לא מאמין מי בא לביקור או שאני רק טועה מר פלד במלוא הדרו ותפארתו

צודק

אני מכבד את רצונך להישאר בעילום שם ואני גם יכול להבין את רצונך להפנות את כוחותיך לגמילה ולא לכיונים אחרים, יחד עם זאת אני חושב שכשניגמל הצורך שלנו והרצון מול הבעיתיות תמנע מאיתנו להתעסק בסוגיה הזו, אני חושב שעצם המאבק וגיוס האנשים יצבור לי כוחות, גם להילחם בצד הרופאים וגם בבעיה עצמה. אני חושב שיש דרכים רבות להיחשף בטלביזיה ובעיתונות תחת שמות בדויים ותחת פילטרים כך שזיהוי ודאי לא יעשה ולקדם את הבעיה. אני חושב שקשה להלחם על עיקרון שהוא כבר לא העיקר דהיינו כיום יש לך עיקרון להלחם בממסד כתוצאה של משהו אך הנני חושש שכשתחלים בעזרת השם הרצון להילחם כבר לא יהיה העיקר עבורך והרצון לחשוף את פני המערכת הכושלת ישקע לקרקעית. בכל אופן אני מקבל את החלטתך כפי שציינתי ואשמח להיעזר בך בכל חומר מקצועי או מאמר המספר על עדויות ומחקרים המעידים על התמכרות לכדורים, אני יתחיל את המלחמה בכל דרך שהוחל ומקווה להצליח ואז לא מין הנמנע שתצטרף. אני מאחל לך בריאות וכושר עמידה. דע לך יש פה בחור שרץ בכל הפורומים ומתחזה ולעיתים בשמי ומדבר שטויות אני מקווה שתדע לסנן ביני לבינו, זה לא קשה כי הוא ממש קיצוני.

שלום אני גרושה מזה כשנה ויוצאת עם בחור אלמן גילי הוא 36 וגילו 42 , הוא אלמן רק שנה ויש לו שתי בנות ( בת 12 ובת 9 ) בהתחלה יצאנו לפיקניקים ביחד והיה נהדר הנות שלו דיברו איתי ושיחקו קצת גם עם שני הבנים שלי ( בן 11 ובן 9 ) בשבת אחת לאחר שהוא ישן אצלי הגענו אליו הביתה אני והוא בלי הילדים שלי , בלי להודיע לביתו הגדולה שהיתה בבית באותו בוקר, (הקטנה ישנה אצל חברה ) היא הרגישה מאוד לא נעים, לא דיברה איתנו ואפילו יצאה מהבית לחברה, לאחר כמה ימים צתכננו לאכול ארוחת ערב ביחד אצלי בבית, וכשהוא סיפר לבנות, הבת הגדולה שלו התחילה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה לראות אותי וליפגוש אותי, זה היה מאוד עצוב לשנינו, מאז לא יצאנו לפיקניקים משותפים ולא הגעתי אליו הביתה יותר, הוא אמר לבת שלו שבנתיים אנחנו מפסיקים את המיפגשים המשותפים, אבל הוא לא יודע מה לעשות, מיפני שהוא לא רוצה ליפגוע בה ( אני מאוד מבינה את שניהם ) . שאלתי היא, מה אני יכולה לעשות בכדי לשפר את המצב ולגרום לקשר להיות אותו קשר ששנינו רוצים בו.

אני מאמין שבן זוגך צריך לדבר עם ביתו עליכם בגלוי ולהבין מה מציק לה - לעבור איתה את המשבר שלה ואת המצוקה שלה בהצלחה דר פלד

אני בשנות השלושים לחיי אמא לילדה בת שנתיים וחצי ולתינוק בן עשרה חודשים אני מאבדת את סבלנותי ונהיית עצבנית די מהר והדבר מאוד מפריע לי במיוחד כאשר מדובר בהתפרצויות על הילדה שלא לצורך, למרות שאני מנסה להתגבר העצבים פשוט מתפרצים פתאום. הייתי מעונינת בעזרה ייעוץ או טיפול. אודה באם תפנו אותי.

שילה שלום אני חושב שטוב שאת יכולה להבחין בתהליכים הקורים במשפחה ולחפש דרכים לעצור דברים שמפריעים. יש מספר אפשרויות של אנשי מקצוע, פסיכולוג קליני, עו"ס, מטפל משפחתי ועוד. צייני מהיכן את בארץ והאם יש לך העדפה מסויימת, וניתן יהיה להפנות אותך לגורם מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום. תודה על תשובתך . בתשובה לשאלות שהפנית אלי , אני מת"א ולגבי העדפה מסויימת בבחירת אנשי מקצוע אינני מתמצאת במה מתמחה כל איש מקצוע שציינת ומי יוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר אשמח באם תמליץ לי על אחד מהם. בתודה ובברכה. שילה

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5605740

http://doctorforyou.co.il/library/anxiety.asp

הקטור אני נמצא בסיטואציה דומה לשלך, אני אף הקמתי אתר ופרסמתי בפורומים לאנשים שבמצבנו, חשוב שנתאחד, שנפנה כגוף, כך גם כתבה עשויה לצבור יותר נקודות ולהכניס ללחץ את האחראים. אני רשמתי מכתבים למשרד הבריאות, למחלקה המשפטית במשרד הבריאות, למנכ"ל מכבי לפסיכיאטר המחוזי ומכל אחד דרשתי הסברים ותשובות, אני לא מתכוון לשתוק אבל ברור לך שאחד כנגד הרוח זה קשה ועדיף חומה דהיינו אני , אתה ו... כל מי שנוכל, הייתי רוצה שניתצור קשר טלפוני או שתפנה אליי באימייל המצ"ב ונחשוב על דרכי פעולה. אני מתכונן לערב את התקשורת הטלביזיונית אבל צריך לראיין אנשים שבמצי ואיני מכיר כאלה, גם תביעה כנגד חברת התרופות או דרך הפעולה של הפסיכיאטריה צריכה ליהיות כתביעה ייצוגית בו נחבור ביחד ונראה מה ניתן לעשות כדי לעשות ולא רק בפורום מה שמתסכל אותנו ולא מקדם לשום מקום. [email protected] www.lancernet.net/plaint אם הרצינות עימך ואתה רוצה להזיז דברים זאת ההזדמנות, קדימה אני מחכה.

אני חוקר פרטי במקצועי , אשמח לתרום הן בתחום עיסוקי (באם קיים צורך כזה ) והן מנסיון אישי בנושא גמילה מכדורים שלכם [email protected]

סחטיין גם אני מוכן הרבה לתרום!!

שיהיה לכם בהצלחה עמי

http://www.lancernet.net/plaint/

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5585453

שלום ד"ר מצבי הוא כזה: לפני שלושה שבועות חזרתי מטיול באוסטרליה כחודש וחצי לפני סוף הטיול חליתי בוירוס המועבר ע"י יתוש ושמו (ROSS RIVER FEEVER? הסימפטומים של הוירוס הם כאבי פרקים שרירים עייפות חולשה ולפעמים הם יכולי להמשיך עד שנה לאחר הופעת הסימפטומים ולפני בדיקת רופא התחלתי בתהליך של חרדה שלפעמים נרדמו לי איברים בגוף חשתי עיקצוצים בכל הגוףץ כל פעם חשבתי על מחלה אחרת ופשות הרגשתי אותה החל מסרטן גידול בראש טרשת נפוצה והיום עומדת לי בראש מחלה בשם פיברומיאלגיה (אני מקווה שאני לא טועה בשם) שהגעתי לארץ עברתי סבב של בדיקות והכל תקין אך המחשבות לא עוזבות אותי מפני שעכשיו תקועה לי בראש המחלה הזו ואני מרגיש אותה יש לציין שכל מחלה שחשבתי עליה הרגשתי אותה לצערי הידע שלי במחלות הוא גדול עקב נסיון מר במשפחה הייתי שמח אם תוכל לעזור לי או לפחות להגיד לי שמחשבות יכולות לגרום למצב כזה בכדי שאתחיל להתנתק מהם !!! עוד דבר שחשוב לציין הוא שחבר שטייל איתי חלה גם כן והוא עובר את אותם הסימטומים למעט עיקצוצים בגוף וחרדה אודה לתשובה

אני ממליץ טיפול ב SSRI אם מדובר באמת בתסמונת חרדה - לשם כך עליך לפנות לאבחון פסיכיאטר מומחה - בברכה והצלחה דר פלד

דן שלום מדבריך נשמע שהדברים באמת מטרידים מאוד ולא נותנים מנוחה. לצערי אין לי מילת קסם או הרגעה שתוכל לגרום להפסקת המחשבות. אני ממליץ שתפנה לייעוץ אצל איש מקצוע כדי להחליט על הטיפול המתאים ביותר. יתכן שטיפול פסיכולוגי קצר וממוקד יוכל להספיק, אך לעיתים דרושות התערבויות מסוג אחר כמו טיפול פסיכולוגי ממושך יותר ו/או שילוב של טיפול תרופתי. אין טעם לדון באפשרויות הללו באופן וירטואלי, פנה לייעוץ ותקבל חוות דעת רצינית ומעמיקה על סמך היכרות אישית איתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדני שלום רב !! אני רוחש לך כבוד אך הרשה לי לתקן אותך. האקסטאזי אכן הינו כדור פסיכיאטרי. נעשה בו שימוש בארצות הברית בשנות השבעים כאלמנט מסייע בטיפול זוגי. האקסטאזי מעורר אצל הצרכן תחושות של קירבה לאנשים הסובבים אותו ועל רקע תכונה זו הוכנס לסט הטיפולי הפסיכיאטרי. כשהמוממים הדגולים הבחינו בפוטנציאל ההרס הגלום בו הוא הורד מהמדף. ברור שהנזק כבר נגרם. אגב, צריכה של אקסטאזי שלוש פעמים בשבוע במשך שבועיים גורם לנזק מוחי בילתי הפיך. רבותי אנחנו מדברים על נזק אורגני שניתן לאבחנו באמ.אר.אי. אתה מבין ,מדוב ר בכדור פסיכאטרי. קשה להאמין אהההה!!!!! אם אתם אינכם מאמינים ואתם חושבים שאני בא להרוס לכם את הפורום היפה ,אנא פנו ל ד"ר אלמוג בתל אשומר מומחה לטוקסולוגיה. כמו כן,עיינו בג'ורנאלים בתחום הפסיכיאטריה משנות השבעים. אעדיף להיות נביא זעם ושאנשים יפגעו מהערותי אבל מקווה להציל כמה נפשות. ביי, ביי עכבר מעבדה

אקסטזי הוא לא תרופה פסיכיאטרית ולא היה מעולם מדובר בתכשיר מסוכן ביותר ואף פסיכיאטר לא ממליץ עליו להפך יש הסברה נירחבת נגדו לא להטעות - בברכה דר פלד

איך מתמודדים עם פחד ממוות? תודה

מבינים שיום אחד נגיע לשם ובנתיים נשאר לנו רק להנות מהחיים

יפעת האם הפחד שלך ממוות קשור במקרה שאירע לאחד ממקורבייך? הוריי נפטרו. עדי

אין מספיק מידע בשאלה פחד ממות במובן הפשוט הוא נורמטיבי לגמרי ולא מצריך טיפול כל שהוא ממך אני מבין שמדובר יותר מפחד רגיל למוות לכן כדאי לפרט - האים מלווה למשל בסימפטומים? בברכה דר פלד

שלום לי לפעמים יש סתם כזה פחד מן מחשבה מה מרגישים או רואים באותו זמן מה אני ירגיש מה אני יראה בעיניים

היי צהורים טובים לך. שלום זו נטעלי קראתי את תשובתך : א. אתה באמת חושב שאם תמיד הייתי בדרגה מסויימת של חברתית ממש בקרקעית יש כזה דבר שיכול להיות שינוי לטובה? אם כן קצת קשה לי לקבל את זה ולהבין שהיה לי אחרת,כי אני פשוט רגילה לדחייה=פשוט כך,נורא עצוב לי לרשום לך את תחושתי הרעה אבל אני מרגישה כול כך סחוטה מבפנים אין לי כוחות להמשיך אני מפחדת שאני ידרדר בצבא ואולי ירצה למות!סבל כמו בתיכון כבר לא יכולתי לסבול הייתי המון לא מגיעה לבית ספר ועכשיו??הבעייה שלי היא כבר נכונה פשוט אני מתקשה, מפחדת לצור קשרים. אני מפחדת ששוב אני היה לבד השאלה היא אתה חושב שאני היחידה במצב הזה:ולפי דעתך מה שאתה משאר מה יותר יתאים לי בסיס סגור או פתוח???????? נטעלי תודה לך

נטעלי שוב שלום רב, הצעתי לך שתי אפשרויות, כשפנית אלי במייל האישי. אני חוזר ומציע לנסות את הנ"ל, ורק אם זה לא עובד, להתחיל לפחד או לדאוג לגבי איך זה יכול להיות שיהיה טוב יותר מעכשיו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הייי שלום לך קראתי את הודעתך לאורית ורציתי לספר לך קצת אליי ולהגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך. אני לפני גיוס ותמיד החששות שלי מה יגידו תמיד מבליגה תמיד אוכלת לאט לאט את עצמי מבפנים ובינתיים עוד אחד ועד אחד עולה אליי. תמיד הייתי לבד הבדידות מכאיבה לי . אני מאוד מאוד חוששת מהגיוס שהיה לי אותו דבר. קשה לי להפתח לאנשים קשה לי להיות רגילה בלי לחשוב פעמים זה הורס אותי אם רק יכלתח להתנהג כרצוני אבל משהו מבפנים עוצר אותי באותו רגע כמו בלאק אווט תודה מראש נטעלי

היי נטעלי! קודם כל אני נורא שמחה שכתבת לי. גם אני מאוד-מאוד מזדהה איתך - וכבר מזמן רציתי להגיד לך את זה ואיך שהוא זה לא יצא. אז עכשיו זאת ההזדמנות: ראשית כל - כשאני התגייסתי - וזה היה מזמן (ליתר דיוק - 30 שנה!!!) - פחדתי פחד מוות מהמסגרת הזאת וראיתי רק שחורות. חששתי לא רק מהמסגרת הצבאית, אלא גם מהבדידות - ממש כמוך. וכשהגעתי לטירונות - גליתי להפתעתי אנשים פשוט מקסימים - גם בנות המחלקה, וגם בנות הסגל, שעשו הכל כדי להנעים לנו את התקופה הזאת, ומבחינתי - הצליחו מעל ומעבר! גם המשך השירות היה בהחלט כיף, ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי. אני לא אספר לך שהכל תמיד ורוד - כי בשום מסגרת אנושית אין רק אנשים נחמדים. את בוודאי יודעת ש"יש כל מיני דגים בים". אבל אני יכולה להגיד לך שכמו שאני שרדתי את המסגרת הזאת - ואני שונאת מסגרות לוחצות - אז קרוב לוודאי שגם את יכולה לעשות את זה. ו-כן, גם אני לא הייתי אף פעם אלופה בבטחון עצמי ולא ביצירת קשרים חברתיים. וגם אני פעם הייתי מבליגה על עלבונות, "מתקפלת", "אוכלת את עצמי" - עד שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני הולכת להתפוצץ!!!!! אז לאט לאט שיניתי את הרגלי, המציאות פשוט כפתה עלי שינוי ההרגלים. התחלתי לענות כשהיה צריך - ואני לא אספר לך שתמיד במילים המתאימות. לפעמים זה היה עדיין מהוסס מדי, לפעמים חצוף מדי. אבל לאט לאט, מבלי שאט מרגישה, האיזון בא, את לומדת מהשגיאות - ובעצם את לומדת כל החיים. ו-כן, אני גם בטיפול אצל פסיכולוגית, שמבלי שארגיש איך ומתי, אני פתאום שמה לב שהיא עוזרת לי המון, נותנת לי ראיה חדשה של הדברים, כח ודחף ואומץ לעשות דברים שמעולם לא העזתי. אז בסיכומו של דבר, נטעלי, אין לך מה לחשוש מהשירות הצבאי, מה גם שלמיטב ידיעתי תנאי הטירונות היום קלים בהרבה מאלה שהיו לפני 30 שנה (וגם אז זה באמת-באמת לא היה נורא!), יש מבחר יותר מגוון של תפקידים לבנות. ובתוך כל המבחר הזה בוודאי תמצאי את המתאים לך ביותר ואני כמעט בטוחה שתזכרי את התקופה הזאת כחוויה חיובית! ואני גם יכולה לומר לך כמעט בוודאות, שעם הזמן תלמדי גם פחות לפחוד לעשות ולומר מה שבאמת את רוצה. ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית אם את מרגישה צורך - זה יעשה לך רק טוב! כל טוב ובהצלחה! ואשמח לשמוע ממך גם בהמשך! אחת

לד"ר אבני היקר !!! אני מעוניין לצאת מהמצב בו אני נמצא לבד ללא פסיכולוג כרגע מיכיוון שאני חושש להיתמכר לפסיכולוג או למצב של טיפול . השאלה הנשאלת היא האים לפי דעתך במצב שבו אני נמצא אני יכול לעבוד על עצמי ולשכוח מהדברים שמפחידים אותי . האמת שניסיתי מס" ימים וזה עבד אבל ברגע שקראתי איזה ספר התעודדות אז היה רשום פרט כלשהו שדחף אותי כאילו שרק טיפול יציל אותי !!! אני מכיר תצמי וברגע שאני הולך לטיפול מבחינתי זה כאילו הסוף שלי . לכן אני מנסה כרגע לצאת מזה לבד . כניראה שאני צריך מילה טובה ממך שאפשר אים רוצים לצאת מזה לבד !! אני יודע שצריך להאמין בעצמי כדי שאצא מזה אבל עים כל הפרסומים וההמלצות יש לי הרגשה כאילו לא שווה לי להשקיע לצאת מזה לבד כי בכל זאת רק פסיכולוג יכול להוציא אותך מזה !!! אני בכל אופן חושב ותקן אותי אים אני טועה כל תופעה נפשית כמעט יכולה להיפתר עים רצון של האדם הנפגע ואולי אפילו בלי פסיכולוג !!! אלא אים כן נגמרו לאדם המשאבים והוא צריך כוחות מאדם מקצועי !!! האים אני צודק ? בכל אופן אני רוצה לעבוד על עצמי ויש לי רצון אבל מפריעה לי כל הזמן התחושה שספרים ולפעמים גם רופאים בפורום ממליצים או אחד הרופאים באותו נושא אמר לי שלא נראה לו שהזמן יעשה את שלו !!! וזה מלחיץ אני צריך שתגיד לי שיש אנשים שיצאו מזה לבד ואז השתלם לי לנסות לבד !!!!!!!!! בברכה והכי חשוב שנה מתוקה לד"ר המקסים

לד"ר אבני שאלה זאת מופנית אליך בעיקבות תשובתך לפניה מ 31.8.01 "קורא למומחים בלבד" תודה

לד"ר אבני שאלה זאת מופנית אליך בעיקבות תשובתך לפניה מ 31.8.01 "קורא למומחים בלבד" תודה

הלחוץ שלום תודה על המחמאות האמת שאני חושב שאף אחד אינו לבד בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא אני גם בספק אם הכל עומד על מה שאני אגיד לך מכל מקום בהחלט יתכן שיסתדר עם הזמן (לבד או לא) ואם זה חשוב לך המשך לנסות אתה צריך להחליט מתי אם בכלל לפנות לעזרה של אדם נוסף ומי (בעל תואר או לא) שיהיהי בהצלחה עמי

למה אמרת שאתה בספק לגבי מה שאתה אומר ? אני רציתי סה"כ תשובה אים אפשר לצאת מזה לבד . למה בספק ??????? אני שואל אותך מאוד פשוט האים אדם יכול לצאת מהמצב שלי לבד אים יש לו רצון??

1 .ראו התיחסויותי הקודמים . 2. תהשתובות של הפסיכיאטר המומחה עולה כי אכן אין בארץ מסגרות לגמילה מתרופות פסיכיאטריות -הכוונה לתרופות נגד חרדה ודכאון. 3. נקודה מעניינת: נשים בפורום אינן מבטאות חרדה סביב התמהכרותן לתרופות .לגברים מביננו התמכרות לתרופות מפריעה. ( לא הערה שובניסטית אלא נקודה חשובה למחשבה). 4 . היות ובחו"ל אכן קיימים מסגרות אלה אני מציע שנתארגן כקבוצת לגמילה מתרופות בארצות הברית. ישנן מרכזים מוכרים ומכובדים. 5 . אפשרות אחרת, אולי פחות יקרה, להזמין לארץ פסיכיאטר אמריקאי המתמחה בתחום התמכרות לתרופות שיסייע לנו להמגל מהכימיקאליים המגעילים האלה. 6 . לאחר מחשבה מעמיקה בנושא נראה כי בשל זה רצוי להשקיע את האנרגיה בגמילה ולא בתביעה עצמה. בוא נתחיל לנקוט בצעדים מעשיים לפני שמערכת העצבים שלנו תפגע יתר על המידה. 7 . כשנגמל ונזכה בתביעה נגד הפסיכיאטרים הרשלנים ו\ או חברת התרופות, אני מציע להשקיע את הכסף בהקמת כפר טיפולי לגמילה מתרופות פסיכיאטריות . כמובן אני לא מתכוון לתרופות המיועדות לטפל במצבים פסיכוטיים. 8 . חשוב : פניה זו מיועדת לאנשים החשים לכודים בשימוש בתרופות שלא לצורך ובניגוד לרצונם. מי שחש בנוח עם צריכת תרופות פניה זו לא נועדה עבורו. בכבוד רב הקטור

אחלה........עלה והצלח

מצטרף!

לא ראיתי שום התיחסות של המוממחה לנושא

הקטור שלום 1. בהצלחה 2. אני לא אמרתי שאין אלא שאיני יודע גם אם יש יכול להיות שיש מקום לעוד מסגרת ושוב שיהיה בהצלחה עמי

הקטור שלום.סעיף 6 ו7 במכתבך תואמים בדיוק את השקפתי לגבי הנושא. אכן יש צורך להשקיע את האנרגיה בראש ובראשונה בהליך הגמילה עצמו . לאחר מכן כשנתחזק יהיה מקום לשקול איך ממשיכים הלאה. בקשר לאפשרויות גמילה בחו"ל או לחלופין הבאתו ארצה של רופא אני חושב שזה פחות מעשי לפחות לגבי חלק מהאנשים שיזדקקו להליך הגמילה. אני סבור כי בארץ ישנם בעלי ידע לא פחות נרחב מהרופאים שבחוץ.העינין הוא למצוא את האדם המתאים, בעל הכישורים הנידרשים ובעיקר עם הנכונות להתחבר לנושא ולהיות העומד בראשו. קצת מלחיץ לשמוע כי הבנזודיאזיפנים קשים לגמילה יותר מהרואין. אך אני חושב שהמפתח להתמודד מול בעיות קשות הוא קור רוח. אי-לכך הצעתי היא לחבור עבור 2 מטרות ראשוניות והן: 1 למידה יסודית של הבנזודיאזיפנים(ממה מורכבים, כיצד פועלים ועוד) ולאחר הבנתם להחליט מהיכן לתקוף את המטרה 2 חבירה לגורם רפואי פסיכיאטר , טוקסיקולוג, או אולי אלטרנטבי ע"מ להתקדם לעבר פתרון . כמו כן תמיד קיימת האפשרות להיות בקשר עם גורמים מח"ול באמצעות האינטרנט כחלק מהליך הלמידה ,וקבלת רעיונות. מוכן להיות מעשי.

היי נטלי. אני מצטערת אם דברי יעליבו אותך. במשך תקופה ארוכה אני קוראת את ההודעות שלך . בכל הודעותיך את רושמת את אותם דברים. שואלת את אותן שאלות שוב ושוב. וכל הזמן את אותם אנשים. גם שנותנים לך תשובות את לא מרפה ושוב שואלת . יש לי הרושם שאת מאוד מרחמת על עצמך. והרחמים העצמיים שלך מונעים ממך להתקדם. קומי ותתעוררי . תפסיקי לרחם על עצמך . תהני מהתקופה שנותרה לך עד לגיוס. אמרת שאחותך חולה (תקני אם אני טועה) אולי תבלי איתה קצת זמן. תעשי דברים שאת אוהבת.תפסיקי לחשוב מה יהיה פשוט תזרמי. דנה

דנה נכון שאני שואלת שוב ושוב בטח זה נראה שאני מרחמת על עצמי פשוט זה הדבר היחידי שמעסיק אותי אני במצוקה אין לי עזר כמו פסיכולוג אז קשה לי יותר מכול אחד אחר, אני מנסה כן להבין דברים אבל לפעמים אני לא תופסת את זה זה פשוט נראה לי רחוק מימני שיכול להיות לי טוב ואת אני מפריע לך סליחה רק תגידי ואני יפסיק אוהבת נטעלי

תודה לכם על שאתם תמיד קוראים את ההודעות שלי בעיון ועונים היישר מהלב. אני תמיד יודעת שאוכל לקבל תשובה בפורום ושמישהו יתייחס ברצינות להודעות שלי. תודות מקרב לב. אוהבת את כולכם

היי זו נטעלי , אני שמחה בשבילך שיש לך יד תומכת ואת מתעודדת אך בהמשך לזה ברצוני לשאול אותך למה את לא עונה לי שאני נורא רוצה את תשובתך, תראי אורית אני לא יחריך בחיים משבו שיתיחס אליי אבל נראה לי שקרה לך משהו כלפי נכון נטעלי??

ממש לא. לא ראיתי שכתבת לי משהו

קודם כל תודה לכל מי שכתב לי הודעות תומכות. לפעמים אני מרגישה שרק פה אני מקבלת תמיכה. אני מרגישה צורך עז מאד לספר לכם על מה שעבר עליי היום ואשמח מאד לשמוע מע אתם חושבים. אני עובדת במחלקה עם שתי בנות נוספות. אחת נחמדה למדי והשניה מכשפה וכולם שונאים אותה. היא תוקפת מילולית, ומתנהגת ממש בתוקפנות ובזלזול. בימים שיש לה מצב רוח טוב היא נחמדה מאד. בימים של מצב רוח רע, היא משפילה ויורדת על כולם, במיוחד עליי כי היא אחראית עליי. אני סובלת ממנה המון ובדרך כלל שותקת כי אני חוששת מעימותים ותמיד הייתי חלשה בעניין הזה. אני לא יודעת לענות ולעמוד על שלי ותמיד דורכים עלי יותר אנשים מסוגה. ככה היה גם היום עד שבסוף פרצתי בבכי ונכנסתי למנהל. הוא הזמין אותה ועשה שיחת "שולם" כזו מעושה. בכל אופן, יצאתי מהשיחה בהרגשה מאד רעה. חשבתי כל הזמן על אמא שלי ועל כמה אני מתגעגעת אליה ועד כמה אני מצטערת שלא הייתי מספיק לצידה. פתאום הכעס והעלבון ממה שקרה במשרד הפך לתחושות אשמה קשות כלפי אמא שלי. היה לי קשה להירגע. עד סוף היום התאמצתי (כמעט לשווא) לא לבכות. בדרך הביתה באוטובוס כבר פרצתי בבכי וכל הדרך ניגבתי את הדמעות ובכיתי לאלוהים שיסלח לי ולאמא שלי שתסלח לי. לא, אני לא מרגישה אשמה על מחלתה או על מותה אבל בהחלט לא הייתי מספיק לצידה. כשהיא חלתה נתקפתי כאלה חרדות שזה מאד השפיע על התפקוד שלי ולא הייתי שם מספיק בשבילה. לא הייתי שם כשהיא היתה הכי צריכה אותי וכל משבר קטן בחיים זה חוזר אליי. אני לא יודעת מה לחשוב על זה שאשמה מציפה אותי עם כל "תקל" קטן שלא קשור לאמא שלי. ולמה אני תמיד לא מסתדרת במקומות עבודה? מה עושים...כל כך רע לי.

אורית שלום, קודם כל - אני מוכרחה לומר לך שאני כל כך מזדהה איתך, ולא רק בהודעה הזאת, אלא בכלל בהמון תחושות שלך שאת מתארת כאן! גם אני עברתי בחיי לא מעט קטעים של חרדות ותחושות של הערכה עצמית ששאפה לאפס, ולמעשה רק בשנים האחרונות, הודות לפסיכולוגית שלי, התחלתי - רק התחלתי - לצאת מזה! בכל אופן, לגופו של עניין - גם לי בעבודה יש אחת כזאת בדיוק כמו שלך! אני לא יכולה לפרט יותר מדי כדי למנוע זיהוי, אבל אומר רק בקצרה שהיא בלתי נסבלת - גם כן יום אחד נוטפת דבש ולמחרת עוקצת ונושכת, וגרוע מזה - מסוגלת - וזה ממש בלי שום סיבה מוצדקת - לספר עלייך לכל העולם סיפורים שלא היו ולא נבראו - ולכי תוכיחי שאין לך אחות! ואני כבר ביררתי - ולמרבה הצער אין הרבה מה לעשות נגדה. אי אפשר לפטר אותה - בכל אופן לא בקלות - כי היא ותיקה וקבועה (וגם אני ותיקה וקבועה, אבל גם היא, ממש כמו העובדת שלך, בדרגה יותר גבוהה). וגם אין כאן "קייס" לתביעה משפטית נגדה על הוצאת דיבה כל עוד הדבר לא פורסם באמצעי התקשורת אלא נאמר סתם כרכילות. אז מה בכל זאת עושים? לפחות במקרה שלה - אני עונה לה!!!!!! כן, פשוט עונה לה!!!!!!!!!! ושלא תחשבי שזה היה קל - אני עובדת איתה כבר שנים רבות, ובהתחלה גם כן הייתי מבליגה מפחד, וזה בפירוש לא עשה לי טוב! אבל לאט לאט תפסתי אומץ והתחלתי לענות לה, והכוונה היא לא במילים שבסופו של דבר יחזרו אלי כמו בומרנג. הכוונה היא לומר לה בפשטות: "יש לך משהו להעיר לי - בבקשה. אבל בשקט ולא בצעקות!" - ואז פשוט - אם רק אפשר - לקום ולצאת מן החדר. שתמשיך לצעוק על הקיר! אני לא מכירה את העובדת הזו שלך ולא יודעת אם במקרה שלה זה מתאים או לא. במקרה שלי זה עוזר - היא אחר כך מתקפלת (נכון, רק עד הפעם הבאה - כי אופי זה אופי זה אופי ואי אפשר לשנות בן-אדם - אבל בכל זאת לכמה שבועות ואפילו חודשים יש שקט - וזה שווה הרבה!). אז מה דעתך לנסות את השיטה הזאת? אני מקווה שלא יהיה צורך, אבל אם חלילה כן - תנסי ואני אשמח לשמוע איך הולך! בהצלחה! אחת

בעבודה חייב לפתח עור של פיל כשיש מקרה כזה זה גם חכם לדעת להבליג

היי.מקווה שאצלך הכל בסדר. רוצה לשאול אותך אם האפקסור לא גורם לך לבעיות בשינה? והאם גורם לחולשה? תודה ביי.

עייפות קצת....לא רציני שינה??יושן כמו תינוק!! מזיין?? כמו דודי התותח!!! 2 כדורים ליום מחולקים ל4 רבעים

ביתי עלתה לכיתה א. היא ילדה טובה נבונה וחכמה. בקיצור מקסימה!!! מגיע לה הרבה ויש לה הפוטנציאל והיכולות. ונראה לי שאני מענישה אותה ולא נותנת לה את המגיע לה. אנו גרים באיזור פיתוח ,בשכונה בה גרים אנשים עם מצוקות רבות , עם בעיות כלכליות וחברתיות רבות.(מה שכנראה משפיע בצורה כזו או אחרת על הילדים הן מהבחינה של חוסר העשרה סביבתית והן מהסיבה של מתחים בבתיהם) ונראה לי כי האוכלסיה שמסביבה קצת נחותה , כזו שעלולה להוריד אותה מטה , ורע לי מאוד עם זה ולא כי אני משתחצנת חלילה וחס , להיפך אני מאוד אשמח עם היא תהייה כזו שמתנדבת ועוזרת ומסייעת, אבל שזו תהייה סביבתה הטבעית ??? שאלו יהיו חברותיה ?? שלא תהייה לה סביבה טובה לגדול ולהתקדם ולהתפתח. אני אמא רעה שלא דואגת לה כדי שתוכל לגדול ולהתפתח ולהגיע להישגים. ולא יודעת למה אני עד היום במקום הזה ומה היא אשמה?

ללורנס שלום רב! במכתבך את משתקפת כאישה אינטליגנטית ומשכילה, אמא דואגת . באופן טבעי את מהווה חלק מהסביבה בה ביתך תיתפת ותיגדל. במסגרת האינטראקציה ביניכם היא תפנים את העושר התרבותי שלך ואת גם תהווי עבורה מודל לחיקוי. כלומר לבית,למשפחת המוצא השפעה מכריעה וחשובה בתהליך גיבוש עולמה התרבותי. יש לי הרושם שרגשות האשמה הלא מוצדקות שלך פוגעים ביכולת שלך לראות את מצבך באורח אוביקטיבי. כלומר, את לא בחרת להמשיך לחיות בסביבה כזו ככה אני מבין ועל כן אינך אשמה במצבך . כמו כן, את מתעלמת מהתרומה העתידית שלך להתפתותה של ביתך. את אינךעליהן אמא רעה הרי ברור שאת דואגת לעתידה. נסי להתרכז בצעדים המעשיים לשפר את מצבה על פי תפיסתך ותמנעי מלהשקיע אנרגיה ברשגות האשם שלך. בכיתה ד' תוכלי לשלבה בצופים במקום מגוריך,שם תחשף למסגרת המתאימה לעולם התרבותי והערכי שלך כפי שהוא משתקף בדבריך. כמו כן, ניתך לשלבה בפעילוית רבות במתנס המקומי: מוזיקה ,ציור וכ"ד. אל תקחי על כתפיך עומס רגשי כזה. הצלחתה העתידית של ביתך היא גם פונקציה של תורשה ונסיבות עתידיות שאין לך שליטה עליהן. יש בכוחך לתרום לה רבות למרות מגבלות הסביבה. בהצלחה רבה תהיה אופטימית.

לורנס שלום רב, אני תומכת בחום בדבריו של אילן. אין לי הרבה להוסיף עליהם. לילדתך יש הרבה מודלים בחייה שאחד המשמעותיים הוא מודל ההורים. להורים יש השפעה ניכרת בעיצוב האישיות וההתנהגות של ילדם. לכן גם אם סביבת הילדה אינה מספקת ומעשירה דיה, את יכולה למלא את החסר עברה. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

אני מוכרחה לומר שאני מאוכזבת ממה שקורה כאן! חשבתי לתומי שאחרי ה"סערה" שהיתה כאן בשבוע שעבר והתערבותו של המנהל, יוסי רוסמן, הרוחות קצת יירגעו והפורום יחזור למתכונתו הקודמת והמבורכת. והנה אני נכנסת לפורום ומגלה שוב את חילופי העלבונות והקללות! רבותי, מניסיוני הדל אני אומרת לכם - גם אם כועסים ולא מסכימים - יש דרך אחרת לומר את הדברים. אפשר לומר לפלוני שאתה חולק על דעתו, אפשר לומר לו אפילו שרותחים עליו, וכל זה בלי לקרוא לו "מניאק" או להגיד לו "לך תזדיין" ועוד ועוד... ותאמינו לי, זה עולה בדיוק אותו הכסף ולפעמים אפילו אפקטיבי הרבה יותר! אז מה דעתכם לנסות? מבטיחה לכם שלא תפסידו! כל טוב! אחת

האתר נגיש לכל מיני פונים. חלקם,סליחה הם לעדר של מסוממים , מכורים לתרופות פסיכיאטריות שלא לצורך. האמת מעוררת התנגדות . אנשים מתחילים לתפוס שהם בעצם נרקומנים לכל דבר אבל מתבצרים בעמדותיהם ותוקפים את אלה שחושפים את האמת. אני לא רואה בעיה בקללות ועלבונות המוטחים היות והם ביטוי לסערות נפש והמצוקות של אנשים שהוליכו אותם שולל אנשי המימסד הרפואי המתחסד והמזויף היודע לגרום להתמכרות לתרופות אך אינו מספק מענים וכלים ליציאה ממעגל ההתמכרות לתרופות. מי יתן והקללות והעלבונות המבוטאים בכאב יעוררו את האנשים לפעול ולמנוע את המשך השקר והרמיה של הממסד הפסיכיאטרט והרפואי. דעי לך אותו מסכן ש מתמכר לתרופות בגלל פסיכיאטר ומצבו מתדרדר עד לחוסר תפקוד מוחלט יקבל אפס אחוזי נכות בועדה רפואית. ומי ישב באותה ועדה רפואית ויקבל 1000 שקל מהמוסד לביטוח לאומי או ממשרד הבריאות .ניחשת ??? אותו פסיכיאטר שסימם אותואו חברו. כלומר הוא גם מקלקל לך את הבריאות וגם עושה על חשבונך בוחטה. אגב פסיכיאטר מהחיים תהיה גבר ותחשןף את זהותך.

מצדיע לך ..........את/ה צודק / ת

צודקת בהחלט!

גם למי שהסכים וגם למי שלא. ולטלי - שמחה במיוחד שלמרות הכל את בכל זאת מופיעה כאן! ועדיין מצפה לראות את העזרה והתמיכה ההדדית הנפלאות שהיו כאן...... לילה טובלכולם! אחת

שלום ד"ר הייתי רוצה לדעת מה הסימפטומים של חרדה מתמשכת עקב דאגה למצבי הבריאותי והאם ישנו מצב שבו בן אדם מרגיש מה שהוא חושב (סוג מחלה) אודה על תשובה

דן שלום אני מתקשה לענות על שאלתך. האם תוכל להסביר מה מדאיג אותך ומאילו סימפטומים אתה סובל. אשמח להתייחס לדבריך. אני לא חושב שאם אתאר תיאור כללי של סמפטומים חרדתיים הוא יוסיף לך במשהו, כיוון שלא יהיה רלוונטי למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היה מעניין להתארח במעבדות החברה ליצור תרופות. לא עוד לחיצה על דוושה כדי לקבל חתיכת גבינה כמו במכון המחקר האוניברסיטאי. לא ולא !!!!!!!!!!!!!!!! אינפוזיה לווריד של חומרים מרגיעים ,אז מה אם המוח שלי נהרס והכליות והכבד מפסיקים לתפקד. העיקר לחוש רגוע ושלו. אני כבר לא זקוק לעכברות מי מעוניין להזדווג הרי התרופה הזאת הפכה אותי לאימפוטנט. כך אני חוסך באמצעי מניעה אני לא עכבר נרקומן . אני עכבר נורמטיבי אני מקבל את מנת הסם מהפסיכיאטר שלי למה לי להסתבך??????????????????????????. אחרי שיסיימו את הנסיויים המעבדתיים ישווקו וימכרו את התרופה לבני אדם. איזה פראיירים . גם משלמים 100 דולר לפסיכיאטר עבור המירשם וגם משלמים הון עתק עבור התרופה אשר אינה ממומנת על ידי קופת חולים. חברה , חברה יקרים . אין פסול בנטילת תרופות פסיכיאטריות, לעתים אין מנוס. רק בוא ניהיה מודעים לסיכונים !!! לפעמים ניתן גם להוריד את רמת החרדה על ידי אקופונקטורה,רייקי, פעילות גופנית,הרפיה מודרכת ,האזנה למוזיקה ,טיפול קוגניטיבי או התנהגותי. המנעות מקולה,קפה וסוכר מוריד גם את רמת החרדה. אל תרוצו ליטול תרופות . יש פסיכיאטרים נהדרים המקפידים על מרשמים פסיכיאטרים כשאין מנוס וישנם גם חארות מדופלמים המורידים פאצינטיים מסכנים לזנות ושעבוד של נטילת תרופות פסיכיאטריות שלא לצורך. העיקר לדפוק מאה דולק נוספים בארבעים דקות. סליחה על בוטות אני מעוניין להציל אחרים מהגהנום הזה. תפעילו שיקול דעת. ולא להכנס לחרדות בגלל הערותי רק תהיו לי זהירים. גמר חתימה טובה עכבר מעבדה.

האמת שאני מסכים עם תוכן דבריך אבל לא עם הסגנון בו הם הוצגו... כשכתבתי את דבריי הנחתי שמי שפונה לטיפול תרופתי כבר ניסה טיפולים אחרים בלא הצלחה נכון|!! יש גם פסיכיאטרים , בייחוד אלה העובדים בקופות חולים , שהם לא מקצועיים כלל ועיקר וכל תפקידם הוא לחסוך בהוצאות הקופה...אל אלה , כמובן , אני ממליץ לא לפנות... דרך אגב.... ציפראמיל כבר מסובסדת ע"י קופות החולים יש עוד הרבה דרכים להרגע....אבל מנסיון ...ואני אומר זאת כמי שבתחילת הדרך התנגד בחירוף נפש לשימוש בתרופות ועבר הרבה עד למציאת התרופה המתאימה השילוב היעיל ביותר הוא זה המשלב אורח חיים רגוע יותר וטיפול תרופתי.... ותאמינו לי שכבר ניסיתי הכל.....

מצוין!!!כל מילה מילה!!!אני עכבר שלוקח כבר 20 שנה כדורים פסיכאטרים,אני לא מאמין בהם יש הרבה חתולים שעושים מהם כסף-כמו מסיגריות- בקמבודיה מכורים לאופיום במערב לכסף ובארץ-לכדורים פסיכאטרים(גם אקסטזי וכו' הם כדורים פסיכאטרים...........אופס-עדין לא...........)-עכבר מעבדה ועכברים נוספים............הרשו לי להפנות אותכם לספר מצוין{תולדות השיגעון בעידן התבונה-מאת-מישל פוקו}-והמוטו של הספר הוא:שהפסיכאטרים צריכים אותנו(נפגעי הנפש)י-ו-ת-ר ממה שאנו צריכים אותם,איך הם עושים בנו ניסיונות קלינים למטרתם ובכלל............אנו נפגעי הנפש תמיד הינו ותמיד נהיה עכברי מעבדה של הפסיכאטרים............ -תודה לך עכבר מעבדה-על המיכתב המאלף-תודה-מעכבר אחר..............

סחטיין!!!

יוסי שלום רב לך: אתה בטח מכיר אותי אני מדי פעם כותבת לך כאשר אני באמת במצוקה אני זו נטעלי שאני עוד מעט מתגייסת אני יותר מדי שואלת שאלות על גיוסי אני בחרדות בפחד עצום בפניקה וכול הגרוע שיכול להיות אני רואה המון שלילי. אני מפחדת להיות כמו שהייתי תמיד הכוונה להיות מנודה לבד חסרת חברים ורק אם עצמי, לי יש בעייה שאני לפעמים נכנסת לבלאק אווט ואני לא יכולה לדבר אין לי מה לדבר והמחשבה מה יחשבו אליי מעסיקה אותי ימים שלמים,השאלה שתמיד רודפת אותי כאשר אני אומרת אולי היה לי שיפור:ואז באה אליי מין מחשבה שכזו אם תמיד הייתי ככה לבד ובודדה חברתית אז מה פתאום יגרום שהיה לי יותר טוב, אני רוצה לציין שעברתי בית ספר שנה שעברה וירגשתי בדיוק בדיוק אותו דבר וזה מכניס אותי ליותר דאגה ופחד. יוסי בבקשה אנה מימכה תעזור לי אני כבר שבורה נפשית מחוף להיות בחדר ולבכות ולחשוב זהו............אין לי כלום לעשות. אין לי את האפשרות ללכת לפסיכולוג גם לא מקופה אני:כבר לא יודעת מה לעשות תודה מראש נטעלי

שלום נטעלי אכן, גיוס לצה"ל יכול להיות מה שמדרבן לחצים. אבל - וכבר הצעתי לך לחשוב גם על האפשרות שיכול בהחלט להיות שתתרחש חוויה טובה ומבגרת של אנשים, תפקידים, התנסויות. נכון לעכשיו, אם את מרגישה צורך בעזרה והעניין הכספי מגביל אותך, תוכלי לפנות למכון תפנית [email protected] עם איזכור של הפנייה ממני, ואם לא מסתייע שם, פני אלי טלפונית (הקליקי על שמי ותיפתח חלונית עם פרטי האתר שלי, וכשתכנסי לאתר תמצאי את הטלפון שלי). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לנטעלי שלום את יודעת שאיפשהו אני מקנא בך שאת יכולה לתקן עוד את המעוות. אין לך מה לדאוג מהצבא ומן החברים אם יהיואו לא יהיו. הרבה אנשים מתחילים להכיר את החברים האמיתיים שלהם בצבא. נראה לי שאת בחורה נחמדה מאוד ולא תהיה לך בעיה להתחבר. את צריכה פשוט יותר ביטחון ולהראות לכולם שם שאת לא מפחדת אפילו שמבפנים את קצת חוששת. תנסי להתחבר ותראי שהכל יפה ותראי חיוך ושתפי פעולה בשיחות אך לעולם גם כשכואב לך משהו באותו הרגע אל תראי זאת ואל תגידי זאת כי אז באמת אנשים יתרחקו ותאמיני לי שאני אומרת לך את זה מניסיון. תתנהגי טבעי ופשוט תתחברי כמו כל אחד. במיוחד יהיה לך קשה בטירונות בהתחלה כי תיהי לבד ובלי משפחה. לבד לבד! אבל ככה לומדים להיות עצמאים ועוד הפעם אל תראי פחד כי אין ממה את תסתדרי רק אם תראי חיוך לא משנה מה ההרגשה. אם תבכי להם שם הם רק יתרחקו ואני אומרת לך את זה לא במטרה לפגוע אלה להגן. אז בבקשה קחי את דברי לתשומת לבך וזה רק לטובתך ושתהיה לך בהצלחה מכל הלב. ביי ביי עינת נ.ב מצטערת על אריכות דבריי אבל הייתי חייבת

עינת יפה מצידך את מאוד מעודדת =תודה לך. בקשר לזה שרשמת לי שבצבא מוצאים חברים אמיתים זה אחרת מתיכון? אבל אני כמעט בטוחה שאני ישאר כמו שהייתי תמיד לבד ובודדה,הרי אייך זה שפתאום דברים ישתנו, וקנאה ביי? את? למה? אני במצוקה? רע לי בחיים האלה? מימה יש לקנות ביי בשינוי אני כמעט בטוחה שאני היה באותו מצב. עינת אני רושמת לך ודמעות זולגות מעיני ,רק אם יכולת לדעת עד כמה מצוקתי וכאבי בלב. שלך באהבה .נטעלי את ממש מקסימה........................... אני מתגייסת באוקטובר ב 22ל10 בייייי מחכה לתשובה

נטעלי זה ממש כואב לי לראות אותך לוקחת את זה כלכך קשה. את רק בהתחלה ואני מכירה מלא אנשים שאו שעלו לארץ ישר לצבא והכירו או כאלו שניתקו מגע אם התיכון והכירו בצבא. רוב החיים זה פרק נפתח ופרק נסגר, וכל תקופה בדרך כלל יש את החברים שלו. אבל אני עשיתי טעות ובכיתי כל הזמן מהפחד שלא אמצא והדיכאון נראה על פרצופי עד שאפילו החברה שהחשבתי כביכול הכי קרובה התרחקה לאט לאט. אני אומרת לך שאנשים פשוט לא אוהבים שבוכים להם כל הזמן אלה אם זה אמא או אבא ומישהו ממש קרוב שאת יכולה לסמוך עליו ולספר לו את מה שמציק לך. אם את רוצה חברים את צריכה לחכות בסבלנות וגם שאת פוגשת מישהי נחמדה אז תשקיעי ואל תשקעי. תראי היום אני בת 24 ותאמיני לי שפגעו בי הרבה חברות כי הייתי אולי טובה מדי איתם ותמימה מדי ורגישה ותמיד בחרתי את הלא כלכך טובות שבחברות רק כדי לא להשאר לבד. אבל אמא שלי אומרת שעדיף להישאר לבד מאשר להיות איתם כי אז ימשיכו לזלזל ולנצל. אני מודה שאני בחורה די נאה שתמיד הסתדרה אם בנים אך בנות זה סיפור אחר לגמרי. בקיצר יהיה בסדר אני מחזיקה לך אצבעות ואם תצטרכי כתף או סתם חברה לשמיעה ועזרה אז תפני לאי מייל שלי ואני אשמח לעזור ביי עינת

הייייי את המון המון זמן לא היית כאן? זו נטעלי שמתגעגעת הרבה זמן לא היית ניסיתי למצוא אותך בכול דרך אך לא ענית לא היית, מה שלומך?! אצלי היה עד לפני שבועיים רע מאוד ירגשתי שסוף העולם קרב.פשוט כך ירגשתי בודדה מהחיים לבד בלי אהבה בלי יחס פשוט עם עצמי. ואז הפחד והחשש האם היה כך בצבא ומין איזה משהו תמיד רודף אחריי בראש אם תמיד הייתי כך וגם עכשיו למה שפתאום דברים ישתנו?! אני מרגישה אותי בתוך בועה מפוחדת וחששושית מן הרבה דברים= זה טבעי אבל אצלי זה הרבה יותר מאחרים שרה אין לי אם מי לדבר.אני מרגישה חסרת אונים כאילו נולדתי לסבול

הי נטעלי. כן לא הייתי הרבה זמן כי האינטרנט שלי נגמר ואז טסתי לחופשה קטנה שפשוט היתה מעולה. אני לא חושבת שנולדת לסבול אף אדם לא נולעד עם יעוד של סבל. אני כן חושבת שאת צריכה לחשוב על עצמך בצורה חיובית יותר כי אין אדם שאין לו מה להוסיף לחברה. את צודקת שטיבעי לחשוש מדברים אבל אולי אם תסתכלי טוב תראי שיש כאן הרבה אנשים שמפחדים. הנה אני למשל מתה מפחד מקשר של חברות עם בנים. מפחדת מאוד להיפגע!! אבל אין מה לעשות אני חייבת להתבר על הפחד הזה אחרת נשאר תקועים במקום לנצח. וחץ מזה מה שלומך היום? שרה

דנה יקירתי זה נכון שבעזרת טיפול יכול צבי להשתנות אבל כשאין דרך ללכת לטיפול זה בעייה אליי לנסות להתגבר או לצוא פתרונות, להרגיש לבד =זה כואב.פשוט כך כואב בלב את חושבת שיש עוד אנשים כמוני במצבי הירוד??? ומה שלומך מה עושה בימים אלו?נטעלי

ההי נטלי בטח שיש עוד אנשים במצבך. אבל זה משנה??? לפי דעתי צרת רבים נחמת טיפשים. עלייך להתמקד בעצמך נטלי, אין צורך כל פעם שאת פונה אלי לפתוח עץ חדש את יכולה לענות לי תחת ההודעה שלי. ככה לא אפספס הודעות שלך דנה

דנה האמת זה כן טיפה מנחם כי אני מרגישה שרק אני לבד ורק אליי מתיחסים ככה ואין עוד אנשים כמוני זה גורם לי לצער עמוק יותר כאשר אני יודעת שיש עוד אנשים זה נותן לי תחושה שאני לא שונה פשוט יש אנשים כאלה, אבל בטח רשמת לי שיש כדאי להודד אותי נכון?? דנה,: בטירונות,הפחד שלי הוא שאוכלים כולם יחד, מתקלחים יחד אני מפחדת אני תמיד במצבים כאלה מדוכאת.... אייך זה האם באמת כולם יחד מתקלחות? האם כולם הבנות יושבות יחד? האם יש כאלה לבד? [האם אני ימצא חברות?..... אוהבת נטעלי

מה שלומכם?יתחלנו שנה חדשה מגיע לכולנו לכבל את כול מה שחשבנו או רצינו שנה טובה שנת שלום ואהבה שנת חברויות שנת אושר שנת ברכה שנת שלום שנה של הצלחה והכי חשוב שנת בטחון לכולו שימרו על עצמכם אני עוד מעט כבר לא היה כאן בצבא לא אוכל לספר לכם כמו פעם התגעגע זה בטוח לכם לעדוד לאהבה אני מקווה שאני היה חזקה ולא ישבר כי אני עכשיו חצי הרוגה בייייייייייייייי נטעלי

תודה לנטעלי על הברכות אני מאחל לך בהצלחה בדרכך ושתגשימי משאלותייך. אני כותב מהבית מאחר ואני כרגע מובטל אז אין לי אינטרנט זמין כל הזמן.

שלום דוגי וברוך שובך. הצטערתי לשמוע שפיטרו אותך. אבל כמו שכבר אמרתי לך אולי זו פשוט התחלה חדשה. התחלה טובה יותר. דוגי, בפורום גסטרו שאלתי אותך שאלה לפני כמה ימים אשאל. מקווה שתוכל לענות לי תודה מראש דנה

הייייייייייייייייייייי דנה לה חמודה ויי כמה שהרבה זמן לא דברנו מה שלומך? אצלי כרגע טוב עבר אליי שבועות מאוד קשות הרגשה של לבד בלי אף אחד הרגשה שתמיד השאר כך הרגשה של שונה.... רציתי לדעת למה?אין לי תשובה רק אלוהים יודע, דנה את במת חושבת שיש סיכוי לשינוי?אייך אבל?למה שפתאום כן היה שינוי? הרי תמיד הייתי כך? אוהבתצ נטעלי

היי נטלי אם שינויי אפשרי. כמובן!!!!!!!!! איך ? התשובה היא שעלייך ללכת לטיפול! לבד את לא תשתני רק מטפל שידריך אותך ויעזור לך יכול להביא לשינויי דנה

אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים.

שלום רב, עניין בניית הזוגיות נראה לפעמים תעלומה גדולה מהולה בבושה: תראו כמה זוגות כבר יש בעולם, ולמה לי זה לא קורה? כשמתבוננים ברמת המיקרו-התנהגות, מסתבר שההסבר לאי הזוגיות מצוי בעמדות ותפיסות העולם (מי כן ומי לא בשבילי), בהרגלים ודפוסי החיים (למשל: מה מותר ומה אסור בלילה הראשון...), ובטעם האישי שלרוב אינו לוקח בחשבון את הזולת (ככה זה יפה לי, וזה הבושם שמתאים לי....). צריך להוסיף לכל העניין את הקושי של רבים להכנס לאינטימיות (שזה לא מיניות!) שכרוכה בחשיפה ובאובדן מסויים של ביטחון שהמרחק נותן. ויש כמובן את עניין ההתאמה או אי ההתאמה המינית - והנה צרור של גורמים שכל אחד מהם (והם לא היחידים) ישפיעו על ההסתברות ליצירת קשר. נכון שהמראה חשוב, ונכון שמזל לא יזיק - אבל זה לא מה שמסביר את התופעה, שאת לא היחידה בה. הוועצות מקצועית בהקשר לדברים הללו נעשית יום יום עם רבים, שהם/ן טובים ויפים. אם תרצי הכוונה בעניין, פני למייל האישי עם איזכור של מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני משתמש בסרוקסט למעלה משנה ,במינון קבוע של כדור ליום,כך התחלתי ומעולם לא העלתי את המינון,כיום אני מנסה להיגמל מתררופה זו,מאחר והיא גרמה לי לעלות במשקל ,אוני לא אוהב את זה ....התחלתי לקחת כדור יום כן ויום לא,ולא היו כל תופעות לוואי במשך כחודש + . כיום אני מנסה להוריד את המינון לחצי כדור אחת ליומיים ,אבל זה גורם לי לתופעות לוואי חמורות של ,קשה לתאר...כמו זרם בכל מיני חלקים בגוף בעיקר בראש,ואם אני לוקח חצי כדור תוך כמה שעות זה נעלם....איך בכל זאת אני כיול להמשיך להיגמל ללא תופעות הלוואי , ושאלתי השניה היא האם יש תחליף זהה לסרוקסט, מאחר והוא באמת כדור טוב .הוא עזר לי רבות למשל בשפיכה מוקדמת שהיתה לי....ושאלתי השלישית למה סרוקסט גורם להשמנה ותאבון בלי סוף.....אוה בעבור תשובה מפורטת.... רוב תודות אגב הכדור הוא 20 מ"ג....

איל שלום איפה הרופא שלך ? איפה ????? אתה מעלה שאלות חשובות ובדיוק בשביל זה יש רופא. יש תחליפים לסורקסט שאינם משמינים אבל הכל תלוי בתגובה האישית ובכל מקרה צריך לעקוב אחר משקל ההשמנה קשורה כנראה להשפעה על תאבון ועל חלוף החמרים בהצלחה ביחד עם הפסיכיאטר שלך עמי

הייתי אצל הרופא שנתן לי את המרשם 5 פעמים בכל התקופה,לאחר מכן נותק הקשר ,וכשניסיתי לחדשו הוא עבר מען לצפון הארץ, אין לי משהו אחר ובקופ"ח אני לא מעיז להפגש,עפ פסיכיאטר, אני מאד מעונין להיגמל מהסרוקסט בתקווה שאני ירזה בחזרה, לא ענית לי ,על השאלה.....האם זו תופעה מוכרת הזרמים האלה בגוף????? ואיך להמשיך את הליך הגמילה מהסרוקסט, ?????? איזה כדור לדעתך הוא תחליף הולם לסרוקסטללא השמנה.?? לא איכפת לי להגיע למרפאתך אם קיימת כזו רק תן טל' או כתובת.......אנא!!!!!! ענה לי על השאלות תודה על תשומת הלב איל

נגמלתי מ'סרוקסט' באופן הר"מ: כל שבוע הורדתי כדור אחד. שבוע ראשון שישה כדורים. שבוע שני חמישה כדורים וכן הלאה. הדילול נעשה בימים לסרוגין. מקוה שתצליח.

קודם כל תודה.....כמה זמן השתמשת בסרוקסט?????? והלוואי שהדרך בה נגמלת היתה עובדת אצלי .......אני בהתחלה הפחתתי את המינון מכדור ליום ,לכדור כל יומיים עכשיו אני במצב של חצי כדור כל יומיים ומרגיש תקוע עם זה........ חוץ..............היו לך תןפעות של השמנה בזמן השימוש ???????.וכאשר נגמלת היו תופעות???? אודה להתייחסותך

אני אשלח כשארגיש טוב יותר מצטערת על הדברים הקשים שאני כותבת ומחר בערב...בסדר... תודה אני.

אינשם, מאוחר יותר אני אבדוק את המייל. ליל מנוחה, טלי פרידמן

גם לך ושוב תודה...

אמא של חברה שלי נפטרה לפני שבוע וחצי מסרטן, בדיוק כמו אמי. חברתי חזקה הרבה יותר ממני. היא מתמודדת על המצב בצורה טובה הרבה יותר. אמנם היא בוכה הרבה אבל לא מאבדת אחיזה ולא מגיבה בחרדות, דכאון או חוסר תפקוד. מה זה אומר עליי? אני מפחדת לחשוב

אורית שלום רב, כל אדם הוא יצירה שונה וייחודית, לכן במי האדם שונים זה מזה בצורתם החיצונית ובהוויתם הפנימית. התגובה של חברתך מן הסתם תיהיה שונה משלך, כי היא אדם אחר. אין זה מעיד שהיא טובה ממך, או שמצבך הנפשי רע משלה. זה פשוט אחר. אל תשפטי את עצמך מהסתכלות על אנשים אחרים. תבחני את ההתנהגות שלך, לימדי אותה, ולימדי להתמודד עימה. זה מה ששייך אלייך ועם זה מה שעלייך להתעסק ולהתמודד. חיזקי ואימצי, טלי פרידמן

אורית שלום ., ואולי היא עדיין בהלם לכ חרדה היא תגובה טבעית של המוח והמחשבה, קודם כל אני מצטערת בקשר לאמך, מה זה אומר עלייך ? לכל אדם יש רגשות שונים ן לא חרדה ולא מדוכאת. כל אדם שונה מהשני- את בסדר גמור, אל תאשימי את עצמך בכלום. מאחלת לך שתרגישי טוב - רק זמן זה התרופה לכל דבר את יודעת? תאמיני בכח שלך להתגבר ותראי : את תצליחי לעלות על דרך המלך- אמן מיקי.

מסכימה לכל מילה של טלי . כל אדם מגיב אחרת למצבים שונים. מוות של אדם קרוב הוא הדבר הכי קשה שאפשר לעבור. לדעתי אין כאן נורמלי ולא נורמלי. ולכן אינך צריכה לשפוט אותך או אנשים אחרים. השאלה היא האם זמן מרפא את הכל . לדעתי לא . אני מאמינה שהדיכאון יחלוף והחרדה גם אבל הגעגועים לעולם לא חולפים. דנה

אוריתי.. כדי להעביר לך קצת ממה שאני חושבת אני אספר לך "סיפור " קטן... סיפור אמיתי - מהחיים. מהחיים שלי: לפני שלושה חודשים נסעתי לכיוון ירושליים, בדרכי לשם ראיתי בצד הדרך מכונית מעוכה ואנשים . עצרתי את הרכב וניגשתי לתת עזרה ראשונה. את המחזה שנגלה לעיני לא אשכח כל חיי. ראיתי פצועים- פצועים אנושות וראיתי הרוגים. זו הייתה משפחה. הורים ושלושת ילדיהם. ראיתי במו עיניי איך חייה של משפחה (נוספת) , או המעט שנשאר ממנה -הולכים להשתנות, ולהיות מלאי עצב גדול, גדול עד אין שיעור. לאחר שאתר התאונה פונה, נשארתי אני - על הכביש. התחלתי לעכל- לנסות לעכל את מה שזה עתה ראו עיניי. עד היום אני לא יכולה להשתחרר מהזוועה. מהזעזוע. מהמראות. מהריחות.ומהפחד. הפחד הזה מהגורל, שיכול להיות כל כך אכזרי לאנשים מסויימים, והכאב הגדול הזה לאבד את האנשים שהכי יקרים לך בחייך ברגע. אני מספרת לך את הסיפור הזה מכיוון שבדקה הראשונה שלאחר התרחשות התאונה היינו שתיים, אני ועוד בחורה נוספת, שגם היא נקראת אורית, דרך אגב. את הבחורה הזו לא ראיתי מעולם, עד לאותו רגע גורלי שבו נפגשנו. היינו לבדנו והגשנו עזרה למי שיכולנו, כל אחת עשתה מאמצים עילאיים לעזור, עד שהגיעו אנשים נוספים וצוותי מד"א. שתינו ראינו את אותה הזוועה- ב ד י ו ק . אבל אני והיא הגבנו לגמרי אחרת. אני נכנסתי לחרדות. פחדתי,בכיתי, חלמתי על "זה", רציתי לדבר עם מישהוא ולא ידעתי למי אפשר לספר דבר כזה, טופלתי אצל איש מקצוע, דנתי ודשתי ועסקתי בזה כמעט כל הזמן. הבחורה השנייה, לעומתי- לא הרגישה צורך לדבר על זה, המשיכה בחייה מבלי לדבר או לרצות לדבר , מבלי צורך לגשת לטיפול פסיכולוגי וטענה שהיא פשוט לא מסוגלת ולא רוצה "לחזור " לשם. בשום צורה. אבל מה - היא מוכנה לשמוע אותי ולעזור ל י ככל שארצה, אבסורד לא? היא שימשה לי כתף תומכת כשבעצם גם היא זקוקה לתמיכה, לא? לא. זה רק מראה לך שלכל אחד יש דרך משלו להתמודד עם הכאב. הדרך שלה להתמודד ,עד כמה שזה נשמע מוזר, הייתה בעזרה הנפשית שהיא הגישה לי...מי אמר שהדרך שלך להתמודד עם אובדנה של אימך היא לא טובה? ציפור הנפש שלך לא יודעת כרגע איך לשאת את גודל המכה, ואת מנסה לגשש לאט לאט בחשיכה, ולאט לאט את תדעי. רק תמשיכי בחייך, אל תיכנעי לצער, פני לו מקום מסויים בחייך אבל אל תפני לו את כל חייך. הרי רק את יודעת כמה יקרים הם החיים וכמה קצרים הם יכולים להיות. בהמון אהבה, ליהי.

ליהי, סיפורך כואב ומרגש גם יחד. אני שמחה שפנית לטיפול מקצועי, זה חשוב. עברת טראומה לא פשוטה, וחושב לטפל בזה, להתייחס להשפעות ולדעת כיצד לקחת את זה ולהמשיך עם זה הלאה. יישר כח! בברכה, טלי פרידמן

אורית שלום, כמו שכבר כתבו לך לפני - כל אחד מגיב אחרת ואין כאן "נכון" ו"לא נכון". אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו חשוב: אבי נפטר לפני חצי שנה בדיוק. שמעתי מחמאות בלי סוף על דרך ההתמודדות שלי - כמה שאני חזקה, וכמה שבכלל לא רואים עלי כלום, וכולי וכולי וכולי... ורק אלהים יודע עד כמה שזה לא היה נכון! אני לא יודעת מה ראו ומה לא ראו כלפי חוץ - את זה יכולים לומר רק האחרים. אבל רק אני ועוד קומץ אנשים קרובים ידעו עד כמה שהייתי מרוסקת מבפנים, ועד היום עדיין לא חזרתי לעצמי במלוא מאת האחוזים! אז בקיצור - מה שאני רוצה לומר הוא - שלא כל דבר הוא כמו שהוא נראה כלפי חוץ. חברתך אולי נראית חזקה - אבל לכי תדעי מה עובר עליה בפנים, מה היא עושה כשהיא לבדה... בכל אופן, את לא מנסה להעמיד פנים, את מודה בקשיים שלך - ולפחות בעיני - אלה הם האומץ והגבורה האמיתיים! כל טוב! אחת

אני נוהגת מזה כ 20 שנה ללא שום בעיה, ועם הרבה ביטחון בנהיגה. לאחרונה עברתי ניתוח פתאומי להוצאת שחלה,לאחר מכן שברתי את היד,לאחר כחודש מהניתוח הגיניקולוגי פיתחתי חרדת נהיגה, המתבטאת בהזעה ודפיקות לב תוך כדי נהיגה,ובמיוחד בכבישים פתוחים.הלכתי לפסיכיאטר והוא נתן לי cipramil ולמקרה הצורך גם xanagis ,אבל אני קראתי שלמקרה חרדה עדיף לקחת seroxat.אני חוזרת שהבעיה שלי היא חרדה ולא דיכאון, האם cipramil היא התרופה המתאימה? אודה על תשובה מהירה.

שלום רב, אם לא היו תופעות אחרות - נראה לי לא הכרחי לפנות לטיפול תרופתי, לעניין שלך. נהיגה היא התנהגות שמתבצעת תוך כדי מסע ארוך אל תוך המון לחץ, ולא יפלא שערעור פיזי-בריאותי טוטלי כל כך כמו שעברת - יכול להשפיע על ההתנהגות הזו. קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות לא מעטות שיכולות לסייע בסבירות גבוהה. אם תרצי הפנייה פני למייל האישי עם איזכור מיקום מגורייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם