פורום פסיכולוגיה קלינית

אודה לך אם תענה לשאלתי מאתמול. אני מצרפת לינק לנוחיותך http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=193404&t=192885

אורית שלום, אינני מכיר. אורן.

עברתי כאן קצת ראיתי אותך רציתי למסור לך ששלחתי לך די הרבה מיילים שלחתי לך עוד שניים כרגע

עוד אחד עכשיו ...

אינשם, דיברתי על מחר בערב... אם את רוצה את יכולה לשלוח לי מייל. תרגישי טוב, טלי פרידמן

ד"ר אבני-שלום רב!!! מדוע אינך עונה לי על שאליתי בנושא הטורוטוקוליס שכתבתי בשנית(לפי בקשתך) ביום שבת 01/09/01 עמוד 395

רוניה שלום ראי תשובתי שם עמי

מהי שיטת הגשטאלט?

אורית שלום רב, גישת הגשטאלט היא אחת משיטות הטיפול הפסיכותרפויטיות. היא מתבססת על גישה של "תבניות"(גשטאלט=תבנית). העבודה הטיפולית עוסקת בעיקר ב"כאן ועכשיו", ויש שימוש בתהליכים מסויימים בטיפול שמאפיינים יותר את הגישה, כגון "הכיסא הריק". ישנם מספר ספרים שנכתבו על הגישה, אחד מהם הוא "מילה במילה", והוא מומלץ בעיני. שבוע טוב, טלי פרידמן

המון תודות טלי.

לד'ר אבני שלום וברכה קיבלתי את הצעתך , ציינת את שם המתפלת בנושא אבל בלי כתובת אנא בבקשה ציין לי את הפרטים של רוית ניסן. אם אתה מכיר מאזור הקריות וחיפה שמתמחים בנושא זה אני מאד אשמח. בתודה מראש

יש לי תינוקת בת שנתיים ושלושה חודשים. (ראוי לציין שהיא תאומה וילדה לאם חד הורית) מאז שנולדה אחותה השלישית היא התחילה בקביעות לתלוש את שיער ראשה ובאופן אוטומטי זה מחובר למוצץ ניבלע מידי פעם כשהיא מרגישה שהשיערה בפה ולא יכולה להוציאה מוציאה אותה דרך הקאה. כך זה חוזר ונשנה מידי יום (כחצי שנה) אני מבקשת מה לעשות בנידון תודה.

אני לא מומחית ולכן אל תסמכי על דעתי בלבד אבל אני זוכרת שקראתי משהו בנושא פעם לגבי כך שתלישת שיער עצמית אצל תינוקות וילדים היא סימן לדכאון ומצוקה נפשית ויש לטפל בכך אצל מומחה.

הנה לינק שאולי יעניין אותך http://www.sahar.org.il/self_injury3.asp

משה שלום ישנן יחידות לטפול בתנוקות (לרוב טפול מדולב עם האם אני מכיר באיכילוב ובפתח תקוה (במרפאת אורלנסקי) אנא פנה אליהן ואם זה רחוק שאל על יחידות נוספות (פנה לרוית ניסן היא עובדת עם תנוקות ) בהצלחה עמי

שלום אומנם בני אדם יכולים להשתנות אבל השאלתי היא האם יש באמת אפשרות לשינויי מקצה לקצה ? להפוך מאדם חסר ביטחון עצמי לאדם עם הרבה ביטחון עצמי ? לשנות חברה ? וכד' תודה דנה

אני היום בטיפול פסיכולוגי במטרה לעשות שינוי שכזה בחיי. זו שאלה שאני גם שואלת את עצמי- עד איזה גבולות שינוי באמת אפשרי?

שלום אורית אני חושבת ששתינו רוצות לשנות פחות או יותר את אותן תכונות- ביטחון עצמי , יכולת להתמודד עם לחצים בצורה יותר טובה.תקני אותי אם אני טועה. לדעתי את השינויי ששתינו רוצות אפשר להשיג. הרי יש בנו תכונות שאינינו רוצות לשנות ( לפחות כך אצלי) . ויש בעיות ספציפיות שאנו רוצות לשנות שלפי דעתי עם עבודה נוכל להצליח. דנה

דנה שלום רב, "היהפוך נמר חברבורותיו?" בכל אחד מאיתנו טמון פוטנציאל גדול לשינוי, לגדילה, לצמיחה. כל אחד עושה עם היכולת הזו דבר אחר. אחדים הופכים את צבע שערם, אחרים עושים ניתוח לשינוי מין ואחרים נוספים, הולכים לפסיכותרפיסט כדי למצוא מי הם ולשנות את עצמם. לגבי השאלה האם שינוי אפשרי, הרי שהתשובה המתבקשת והנכונה (רק תלוי במינוח) היא "כן".אז אפשר להשתנות, אך מה זה אומר "להשתנות". האם הצבע החדש של השיער משנה את המהות של האדם? לא. האם ניתוח לשינוי מין משנה את המהות של האדם? קצת, כי החיצוניות המשתנה מוסיפה לשינוי הפנימי ולתהליכים הנפשיים.האם פסיכותרפיסט יכול לעזור למטופל להשתנות? כן, אבל יש צורך להגדיר מהו "שינוי". שינוי כפי שאת מתארת "מקצה לקצה" נראה בעיני בלתי אפשרי. אפשר להתקדם ולשנות חלקים באופיינו, ללמוד את ההתנהגות שלנו ולייעל אותה, אבל לא להשתנות לגמרי. הרי זה נשמע מכני, לא אנושי משהו. בכל מקרה תשובתי אינה חד משמעית, כמו הקושי בלענות על השאלה שבתחילת הודעתי. חברבורות הנמר אכ משתנות לעיתים, אך האם זה אומר "מהפך" של ממש אצל הנמר? לעולם לא נדע... בברכה, טלי פרידמן

היי דנה אני שואלת עצמי בטיפול האם אני רוצה בכלל שינוי !!! ואיך לעזעזל אעשה זאת !!! יש לי פחד מהשינוי הלא נודע .!! גם הקונפליקט של אני רוצה להישאר עם הידוע "אני המגעיל " או להישתנות לאני "הבסדר "והחדש, מבלבל ! אז החלטתי שאני לא רוצה את שניהם וכך אני בעצם "איננה ". אני מיתחבאת מהעולם ורק בפורום אני מעיזה לצאת לפעמים . גילוי...................... וכך בעצם כתיבת שורות אלה ,במיקרה . הבנתי , למה אני "איננה "כל כך הרבה שנים , (ברור שיש עוד סיבות ). בידידות ויוי.

המון תודות על התמיכה ועל התגובה למטה. מותר לשאול למה דווקא את הודעותיי את מקפידה לא לפספס? ואיפה את רואה נקודות חוזק במקומות בהם אני רואה רק חולשה ואפסיות? אשמח מאד אם תספרי לי יותר על עצמך...

כי ההודעות שלך הן אמיתיות, מרגשות, קל לי להזדהות איתן, וכמו שאני מזילה דמעות מהודעות מסויימות שלך- בדיוק באותה התרגשות אני שמחה כשטוב לך. אני חושבת שבאיזהשהוא מקום אני שואבת עידוד ממך (ברוב חוצפתי...). אני עד עכשיו לא ראיתי שום סימן לחולשה או לאפסיות(???). אני רואה בן אדם. בת אדם -שאינה מלקקת דבש בחייה ובכל זאת נאבקת ומתמודדת עם הכל. שואלת, מתייעצת, מבקשת עזרה--------לא מתביישת לבקש עזרה, מטפלת בעצמה-----כשזה לא הולך- לא מרימה ידיים-ממשיכה לנסות----מוצאת את המטפל המתאים ומוצאת בכך שמחה----משתפת בשמחה ומעל הכל מתוך שבריי חייה----ממהרת לעזור לאחרים על ידי מתן י ח ס חם ועיצות חכמות. אז עכשיו את מבינה למה נגעת לליבי?.... :-)

וואו תודה ליהי. עודדת אותי מאד עכשיו. באמת. תודה על התמיכה והאמון בי. אשמח לדעת קצת יותר עליך ואם אוכל לעזור, אעשה זאת בשמחה. ואם ההודעות שלי עודדו אותך אי פעם ולו מעט - עשית אותי מאושרת.

סוף סוף מצאתי מטפל טוב. זוכרים את החיפושים המייגעים שלי? את הייאוש? עברתי כבר 3 מטפלים עד עכשיו ולא הרגשתי טוב עם אף אחד. התחלתי להתייאש. בסופו של דבר מצאתי מטפל נפלא. אמנם נפגשנו רק פעמים אבל אני כבר מרגישה את השינוי בהרגשה שלי. הייתי חייבת לחלוק את זה עמכם ולעודד את המיואשים - למצוא טיפול טוב זה לפעמים תהליך ארוך ומייגע וזה דווקא קורה כשאתה צריך עזרה מיידית אבל מי שלא מתייאש מוצא.

רק רציתי לשמוח בשמחתך....:-)

תודה, חמודה.

אורית, אני באמת שמחה בשבילך. ושיהיה לך בהצלחה, זו דרך לא קלה, אך משתלמת בסופו של דבר, שבוע טוב, טלי פרידמן

אחלה אני ממש שמחה בישבילך שסוף כל סוף מצאת מישהו טוב. נראה לי שגם מאוד קשה להודות שהמטפל שלך לא טוב אז כל הכבוד לךשרה

שלום לכולם. נעלמתי קצת כי האינטרנט שלי היה מנותק מעשרה ימים ובתוכם גם הייתי בחופשה! אז מקווה שכולם בסדר שבוע טוב שרה

מה שלומך?

האמת היא שלא כל כך טוב יש לי בעיה עם חזרה תמיד לארץ הקאות חוזרות לי אז אני מקווה שיעבור מהר ואת?

השבוע קיבלתי תרופה בשם אלטרולט גד דיכאון. עלי לציין שאני גם מטופלת ע"י הומאופאת. אחרי שקראתי את תופעות הלואי של התרופה ממש נבהלתי. חולשה כאבי גרון חום גבוה. הרי כדי לצאת מהדיכאון צריך שיהיה מרץ ולא כאלו תופעות. במקרה חליתי השבוע בוירוס של כאבי גרון וחום נמוך. ועדין לא לקחתי את התרופה. אם הייתי לוקחת את התרופה הייתי מיחסת את המחלה לתרופה. אני אובדת עצות. האם לנסות או לברוח? האם יש תרופות עם תופעות לואי פחות קשות. עלי לציין שאני חולה בתסמונת זילברט שזו בעיה של הכבד ומאד קשה לי לקחת תרופות פסיכיאטריות. מה לעשות?

רונית שלום צר לי שנבהלת לכל תרופה יש רשימה ארוכה של תופעות לואי שרובן אין קורות בדרך כלל כלמקרה צריך להשקל לגופו ובסופו של דבר הרבה פעמים אין מנוס מלנסות ולראות האם תרופה טובה לך או לא (האם בדרך כלל ת חוששת לפני שנוי ?) ישנן תרופות עם פחות תופעות לואי אך גם להן רשימה מפחידה (החוק אגב מחייב רופא להודיע לך גם על סונים ששכיחותם נמוכה מאד ) בהצלחה ואל חשש לרוב אם צריך היתרונות עולים בהרבה על החסרונות בהצלחה עמי

רציתי לדעת מה את חושבת על מה שכתבתי לך עם כל הלב "למטה". האם היתיחסותך שלילית או חיובית .? ויוי.

תודה וסליחה .אורית .

אשמח לקבל את תגובתך למה שכתבתי לך...

יש לי שתי שאלות בנוגע לטיפול בחרדה חברתית: קודם כל, אספר קצת על עצמי: אני בת 26, וסובלת מחרדה חברתית, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעובדה שקשה לי ליצור קשרים עם אנשים, לא יודעת איך לפתח שיחה ולכן אני בודדה, בלי חברים בכלל. חוץ מזה אני פוחדת מבעלי סמכות במיוחד. אני עובדת כקלדנית בבית משפט וקשה לי לתקשר עם השופטת שאני עובדת איתה, למרות שהיא מאוד נחמדה וידידותית, אבל עצם הסמכות מרתיעה אותי ומביאה אותי למצבים מביכים ואפילו מלחיצים. קשה לי במיוחד עם אנשים שתלטנים ו/או תוקפנים שאני מרגישה שיש להם כוח עליי. כשאני באה במגע עם אנשים כאלה אני משתתקת, או מגמגמת בדיבור. אחד הפחדים שלי הוא שאפגע במישהו. כך למשל קרה לפני יומיים שמישהו שאני מתקשרת איתו רק דרך פורום באינטרנט, כתב לי בהודעה שהוא נפגע ממני כי לא עניתי לכל השאלות שהוא שאל אותי. לקחתי את זה מאוד קשה ובמשך יומיים (!) אחר-כך הייתי במצברוח ממש רע בגלל זה. שתי השאלות שרציתי לשאול הן: 1. אני מעוניינת לעבור טיפול קבוצתי המטפל בבעיית החרדה החברתית. רציתי לדעת היכן אוכל למצוא קבוצה מסוג זה? 2. את השאלה הזאת אני מפנה לפסיכיאטר: אני חושבת גם לעבור טיפול תרופתי בבעייה אם כי מתלבטת. רציתי לשאול באיזה מקרים כדאי לקבל טיפול תרופתי. אילו תרופות יכולות לעזור לי והאם קיימת סכנת התמכרות לתרופות מהסוג הזה? אם כן, האם ניתן למנוע זאת? מחכה לתשובה רומי

רומי שלום אני לא בטוח שהייתי בהכרח מגדיר את בעייתך כחרדה חברתית, אם כי ברור מהודעתך שאת מרגישה בודדה ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים. ישנן קבוצות טיפוליות מסוגים רבים ואני לא חושב שאת זקוקה בהכרח לקבוצה שבה כולם סובלים מחרדה חברתית. קבוצה טיפולית ניתן למצוא במסגרות שונות, במרפאות השירות הציבורי והפרטי, תלוי כמובן היכן את מתגוררת. לגבי השאלה על התרופות תוכלי לקבל כמובן תשובה באתר. את יכולה גם פשוט לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ולבקש טיפול תרופתי מתאים. אדגיש שהטיפול התרופתי לבדו אינו מספיק וחשוב לשלב טיפול כלשהו במסגרת קבוצה או אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

רומי שלום לשאלה 1. - לא יודע 2. יש מפסר תרופות שניתן להשתמש בהן - אין התמכרות לעתים לאור תוצאות יש הסוס לנסות להפסיק (לא להשתמש בוליום ותורפות דומות הן ממכרות מאד ועוזרות זמנית בלבד - לכמה שעות) בהצלחה עמי

סחטיין

אחרי עבודה מאומצת של מספר שבועות, עלה לאויר לאתר מקום מאמר מקיף הכולל 25 עמודים עמוסים בחומר על הפרעות אכילה, שמיועד לקהל הרחב לצורך הבנה של נושא כאוב זה. רלוונטי במיוחד ל אנשים שסובלים בעצמם מהפרעת אכילה, הורים למתבגרים וכל מי שבא במגע או מעוניין לעזור לאדם הסובל מהפרעה זו. המאמר כתוב ברוח של תקווה ומרכז חומר על דרכים להתמודד ולנצח את ההפרעה. http://www.macom.org/eating_disorder.asp

מעשיר ומרתק!!! תודה :-)

תודה על הקישור. מרשים מאוד. אורן

אני לוקחת סרוקסט כבר מעל לשנה. לאחרונה עקב החמרה במצב העליתי את המינון לכדור וחצי ביום. לאחר תקופה מסוימת ניסיתי להוריד שוב לכדור ביום וכל התופעות של החרדה והמתח והדכאון חזרו אז העליתי שוב. אני חוששת ממצב שבוא כל הזמן אצטרך להעלות את המינון כדי להרגיש טוב או תמיד להישאר עם התרופות משום שאי אפשר בלעדיהן. הפסיכיאטרית שלי טוענת שהתרופה אינה ממכרת וכאשר התקופה הקשה תחלוף נוכל להוריד את המינון בהדרגה עד להפסקה. היא אומרת שאין חשש שלקיחת התרופה לאורך זמן. חשוב לציין שאני לא סובלת מתופעות לוואי מהתרופה, אולי חוץ מעייפות תמידית (ואני לא בטוחה בהכרח שזה קשור לתרופה). לאחרונה קראתי המון הודעות בפורום על התמכרות לתרופות וזה גורם לי ממש לחששות רציניים. מה דעתך בנושא?

לאורית שלום !! אני מתנצל שאני עונה לך לפני שקיבלת תגובת מפסיכיאטר הפורום אבל חש אי נוחות וחשש שעוררתי אצלך חרדה בעניין התמכרות לתרופות פסיכיאטריות בגלל פנייתי לפורום. ברצוני להדגיש שהתמכרתי לבנזודיאזפינים תרופות לכאורה " תמימות" (כך לפחות הסבירו לי) אבל מזיקות ביותר . קשה להגמל משימושם . ידוע לי שקיימות תרופת פסיכיאטריות בטוחות יחסית אשר אינן גורמות להתמכרות. או לתופעות לוואי חמורות. כל טוב וסליחה עם הדאגתי אותך שלא לצורך הקטור

הקטור, תודה על התייחסותך אך אין שום צורך בהתנצלות. לא נלחצתי רק מההודעה שלך אלא גם מהודעות אחרות. חוץ מזה, זכותך לספר את סיפורך האישי ואני מקווה שאוכל לעזור ככל יכולתי. בבקשה אל תתנצל על מה שעובר עליך או על כך שחלקת את זה איתנו. זה לא קשור לפחדים האישיים שלי.

אורית שלום אני מסכים שלא ידוע על התמכרות יש בהחלט אנשים שהפסקת תרופה גורמת לחזרה של התופעות במקרה זה ניתן לנסות ולהעזר בפסיכותרפיה (חוץ מזה לטעמי, תמיד יש שאלה מה כל כך נורא בתרופות במידה והן עוזרות ואין עמן בעיות מיוחדות - נראה ששחרור מתרופות מסמל דבר מה חשוב ) בהצלחה עמי

תודה על התשובה. אכן אין רע בתרופות אם הן עוזרות. הן כתרופה לכל דבר אבל כל עוד אני תלויה בתרופות כדי להרגיש בצורה מסוימת אני חשה שאין לי שליטה מלאה על העולם הריגשי שלי ועובדה זו כשלעצמה מורידה את הבטחון העצמי.

רובנו כאן התנסנו בתרופות, כולנו הולכנו שולל אחר הרופא כי נטילת התרופה לפרק זמן יפתור את בעייתנו. כיום לאחר שנים רבות אנו ניצבים מול האמת ומבינים היטב כי תרופות אלא לא סייעו לנו אלא הרסו אותנו, כל מי שעבר או עובר, ניסה או מנסה להיגמל מכדור כלשהו אך לא יכול ומרגיש תסמיני גמילה קשים ורוצה להיגמל ורוצה פיצוי כספי שירשום את פרטיו והסבר קצר. אנו עומלים בימים אלו להביא למשפט ייצוגי כנגד חברת התרופות ומשרד הבריאות כנגד הסמים החוקיים(תרופות) ממשפחת הבנזואפינים, כדור שהשפעתו גרועה בהרבה משל הרואין, אנו רוצים לבקש ממשרד הבריאות להכיר בתופעת הגמילה ורוצים לקבל פיצוי כספי או מהמדינה או מחברת התרופות על עגמת הנפש והסבל שעברנו. כל מי שעבר או עובר גמילה מכדור ומעוניין להילחם כנגד התופעה, לקבל פיצוי כספי, להיגמל במקום מוסמך שירשום, שימלא את פרטיו באתר האינטרנט שכתובתו מצורפת להודעה ויספר קצת על המקרה שלו, מכתבים אלו יכנסו לפרוטוקול משפטי וישלחו לשר הבריאות. http://www.lancernet.net/plaint/

אני מוכן לשתף פעולה....והרבה!!!!

טוב שלא הצעת לי לתבוע את הרוקח, פסיכית

יש לי חברה טובה שסיפרה לי שהיא סובלת מהתקפים פסיכוטים מה זה התקף פסיכוטי? איך אני אזהה כשהיא בהתקף? ואיך אפשר לעזור לה?

שלום התקף פסיכוטי בצורה הפשוטה ביותר הוא מצב שבו אדם מאבד את בוחן המציאות, כלומר, אינו יודע באמת מה מציאות ומה דמיון. במצב כזה דרוש טיפול רפואי ונפשי צמוד, ודרושה תמיכה ואהבה מהסביבה הקרובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד שלום להתקפים פסיוכטים צורות שונות הטוב ביותר לשאול אותה איך ההתקפים שלה לעזור לה - תהיה חבר שלה לא הרופא שלה בהצלחה עמי

שלום רב. אני נמצאת שנות ה-30לחיי, לאחרונה התגרשתי לאחר 13שנה של אלימות נפשית והשפלות ודיכוי.. אני מרגישה כי אני חייבת להעסיק את עצמי כדי שלא אכנס לדיכאון או משבר משום שאני מרגישה שאני עוד טיפה נופלת ... האים ישנה קבוצת תמיכה כמו כן עם ילדי לא פחות קשה , יש לי ילד המורד ,הוא בן 9 ולא מקבל בשום פנים ואופן את העובדה שיש לי חבר.. מה עושים בנדון. האים אני יכולה לקבל תמיכה יעוץ או הכוונה , מה עלי לעשות .. למי לפנות.. אני על סף יאוש ,כל הזמן ישנם חיכוכים ומריבות כוח עם בני.. אני מרגישה כי הילד שלי שולט עלי בהחלטותי ובכלל בחיי.. האים אני פונה כאן למקום הנכון.

פני למרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה במקום מגורך וזאת על אף העובדה שהינך גרושה מדובר במרכז טיפולי המפועל על ידי אנשי מקצוע מומחים בתחום אלימות במשפחה והשלכותיה על כל בנע המשפחה יכוונו אותך לקבלת טיפול המתאים לך וילדך. כן תקבלי אינפורמציה אודות קבוצת תמיכה. עד כמה שידוע לי הטיפול חינם ,ממומן על ידי הרשות המקומית. תוכלי להשיג את מס' הטלפון ב- 144 או בעתונות המקומית. בהצלחה אילן

אני מודה לך על מסירת תשובתך , בהחלט אני אבצע זאת כי אני מרגישה שינוי נפשי שחל בי , ואני חייבת להתחזק בבטחון העצמי שלי. בנוסף יש לי חבר גרוש + 2, שהכרתי באינטרנט ומכירה אותו כ-חודשיים. אנני יודעת כיצד להתנהג עימו , האים תחושותיי לגביו נכונות או שאני מבולבלת מאחר ורק סיימתי פרק אחד. ומיד יש לי קשר חדש.. בכל אופן אזדקק לדעתי להמון המון עזרה ותמיכה נפשית , כי אני יהיה חייבת לאזן את בטחוני הנפשי . תודה . רק רציתי לידע .. אים יש מה להוסיף או לעזור לפורום אשמח לעזור..

שלום, יש לי בת הסובלת המפרעת אכילה כבר כמה שנים ורק לאחרונה היא התחילה טיפול. המטפל שלה המליץ לה על שימוש בהיפנוזה, כדי שתוצאות הטיפול יהיו מהירות וטובות יותר האם הוא הציע את ההיפנוזה כי היא לא רוצה בטיפול, ולא נותנת מעצמה? מה זה אומר לגביה? איך היפנוזה יכולה להשפיע על הרגלי האכילה שלה ביום יום? בתודה מראש על כל תגובה מורן

מורן שלום קשה לענות על שאלתך מבלי להכיר את בתך בצורה טובה. בעיקרון היפנוזה היא כלי טיפול שניתן לשלב בסוגים שונים של טיפולים נפשיים. הוא דורש שיתוף פעולה מלא של המטופל כמו כל טיפול אחר ולכן אם היא "לא נותנת מעצמה" כלום לא יעזור. אם אדם לא רוצה לעזור לעצמו, אף איש מקצוע לא יוכל להכריח אותו לקבל טיפול. לכן ההמלצה על היפנוזה בפני עצמה לא אומרת כלום על בתך. השאלה אינה איך ההפנוזה תשפיע על הרגלי האכילה שלה אלא להיפך, לאן רוצים להגיע, ולפי זה מתאימים טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה על תשובתך. אין ספק שסיפקת לי חומר למחשבה. מורן

האם "פריזמה" מדכאת את התאבון? אני נוטלת תרופה זו במקום "סרוקסט" עקב ההשמנה המוגברת שאני סובלת ממנה מאז החילותי ליטול סרוקסט. והאם יש תרופות אחרות מקבילות שאינן גורמות לתאבון-יתר או השמנה?

סינדרלה שלום כל התרופות עלולות לגרום השמנה או ירידה במשקל הסכון בפריזמה פחות פשוט צריך לחפש את התרופ המתאימה לך ובינתיים לעקוב מדי שבוע אחר המשקל לדווח לרופא אם את עולה דיאטה וספורט אם אפשר בהצלחה עמי

ד"ר אבני שלום רב!!! שמי רוניה,אשמח אם תוכל להתיחס לשאלתי בענין הטורוטוקוליס מיום 27/8/01 בשעה שמונה שלושים ושמונה בערב בתודה מראש רוניה

רוניה אנא שאלי שוב עמי

ד"ר אבני-שלום אני כותבת שוב את מכתבי אליך שכתבתי בנושא ה-טורטוקוליס(זריקת הבוטולוניום) שכתבתי בפורום זה ב-27/08/2001 בשעה 20:38 והנה המכתב פעם נוספת: אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה.נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונות נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנאל/ארטן) האם תוכל/ו לעזור לי: 1)שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופאות לוואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה גם/או לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה

ד"ר אבני-שלום אני כותבת שוב את מכתבי אליך שכתבתי בנושא ה-טורטוקוליס(זריקת הבוטולוניום) שכתבתי בפורום זה ב-27/08/2001 בשעה 20:38 והנה המכתב פעם נוספת: אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה.נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונות נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנאל/ארטן) האם תוכל/ו לעזור לי: 1)שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופאות לוואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה גם/או לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה

ד"ר אבני-שלום אני כותבת שוב את מכתבי אליך שכתבתי בנושא ה-טורטוקוליס(זריקת הבוטולוניום) שכתבתי בפורום זה ב-27/08/2001 בשעה 20:38 והנה המכתב פעם נוספת: אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה.נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונות נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנאל/ארטן) האם תוכל/ו לעזור לי: 1)שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופאות לוואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה גם/או לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה ד"ר אבני כתב/ה: > > רוניה אנא שאלי שוב > > עמי

מזה 3 חודשים אחרי מחלה זיהומית אני חש בצריבות חזקות בראש ,בחזה ובכל הגוף. אני חש בסיפטומים נוספים של כאב ולא אפרט. שאלתי האם חרדה יכולה לגרום להרגשת צריבה בכל הגוף. אנא עזרו לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כן פני ליעוץ הרו]פא שלך ואם צריך גם פסיכיאטר בהצלחה עמי

אני בת 22 וסובלת מהתקפי חרדה כבר כשנתיים בתדירות מאוד נמוכה ובמצבים מאוד ספציפיים (כתוצאה מכאבים פיזיים). אני מעוניינת להתחיל טיפול פסיכולוגי ושאלתי היא: א. איך מוצאים פסיכולוג שמתמחה בבעיה זו ספציפית? ב. האם ניתן להתגבר על בעיה כזו ללא התערבות פסיכיאטר ותרופות? בתודה מראש שחר

שלום רב, לפי תאורך מדובר ככל הנראה, בתופעות שיכולות להיות מטופלות היטב בגישות פסיכולוגיות, דהיינו ללא טיפול תרופתי. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי, עם ציון מיקום מגוריך, ומעט הסטוריה על מהות ואופי התקפי החרדה בעבר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מהמעט שכתבת, נראה שמדובר בהתקפי אימה (פאניקה). תוכלי לקרוא על כך באתר מכון פסגות: www.psagot.com . אם אכן זה המקרה, הטיפול הוא בד"כ התנהגותי. תוך כ- 8 פגישות נעלמים הסימפטומים ותוך עוד מספר פגישות את לומדת להתגבר על מצבים דומים עתידיים . מומלץ לפנות למטפל התנהגותי-קוגניטיבי מומחה. ולהתכונן לעבודה עצמית רבה, שכן, את אמורה לשלוט במצב בסופו של דבר - וזה ניתן.

ומי נתן לך רשות להשיב מר עישר כבר נתקלנו פעם זוכר אז לך הביתה מותק

שחר שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר זמן רב אני סקרנית לגבי דעתכם בנושא מסוים אבל לא היה לי אומץ לשאול. היום החלטתי "לקפוץ למים" ולשאול בתקווה לקבל תשובות שיהיו משוב בונה. אתם מכירים את סיפורי והבעיות איתן אני מתמודדת כבר זמן מה משום שאני כותבת באופן קבוע כבר כמה חודשים בפורום. הייתי מאד רוצה לדעת מה הרושם שקיבלתם עליי באופן כללי. האם גם אתם רואים אותי כפי שאני רואה את עצמי - כחלשה וחסרת עמוד שדרה? או האם אתם רואים משהו אחר? האם אתם מזהים נקודות חוזק ונקודות חולשה? האם לדעתכם יש סיכוי לשיפור אצלי? אשמח לקבל גם דעות חיוביות וגם שליליות. כל ביקורת תתקבל בברכה. תודה

תגידי מה אכפת לך מה אומרים הכי חשוב זה מה את מרגישה ומה את עושה בפועל בשביל להרגיש אחרת כמו למשל ללכת לחדר כושר לעשות פעילות גופנית להכיר אנשים חדשים וסתם לעשות דברים רק בשביל עצמך אם תשאלי אלף אנשים תקבלי אלף דעות זה מיותר תעשי מה שעושה לך טוב ועם את לא יודעת מה עושה לך טוב תנסי הרבה דברים בסוף תדעי ובנתיים תהני מהדרך לשם התוצאה בכלל לא חשובה

לאורית שוב שלום רב! השאלה שלך היא כללית ועל כן אענה לך באופן כללי מה עוד שאיני מכיר אותך, היות ואני חדש בפורום. אני מצטרף לאנונימי. כל אחד רואה אותך באור אחר וסוביקטיבי ,מה עוד שהכרות דרך האינטרנט אינה מאפשרת גבוש דעה רצינית אודתך בגלל מגבלות המדיה. כמעט כל בן אדם יכול להשתפר ולהשתנות בעיקר כשמדובר באדם צעיר(גילך לא ידוע לי). נראה שאת מצויה בתהליך של חיפוש עצמי וגיבוש זהות. אני רואה בפניה לפורום בשאלות נקודת חוזק המעידה על כוחות. מצד שני נראה לי שעליך למצאו אפיק נוסף לגיבוש זהות עצמית מחוץ למימד הוירטואלי.

לאורית שלום ! שאלתך מזכירה לי את עצמי גם אני נוהגת היתי לשאול ולקבל חוות דעת מהסובבים אותי , כמובן מאלה שמכירים פחות או יותר . כך יכולתי להמשיך הלאה , ולדעת שאני , או את במיקרה הזה נימצאים על "המפה ". כי לפעמים ישנה מן הרגשה של מה אני עושה כאן , האם אני מורגשת בניהם בכלל. כך שלפי דעתי את בסדר גמור עם שאלתך זה טיבעי רק מה ? אף אחד לא אמיץ כמוך לשאול זאת , אעיז ואומר שליפעמים את אפילו נידחקת "בחוצפה ישראלית " לכל מיני מקומות שואלת בלי הרף רופאים וחברי פורום ולא איכפת לך אם את נודניקית או לא ? זה לדעתי מצוין כי כך את מרפא את עצמך ועושה מה שטוב לך !! הלוואי שיכולתי גם . אך את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך , דיברת הרבה על בדידות ולבד ואולי גם עכשיו את מרגישה כך .לכן כתבת את השאות האלה . אז דעי לך שאני מיזדהה עם כאבך ותחושת הבדידות שלך שהיא קיומית . באורח פלא האנשים האיכפתים והרגישים הם הפגועים ביותר כי הם מצפים מיקירהם שיתקרבו ויבינו אותם ושכזה לא מיתממש , רגשות ההרחקה וההזנחה ותחושת האובדן מיתעצמים . אני רואה בך כבחורה שיכולה ליצור קשרים מספקים לפי הפתיחות שלך לאורך כל הדרך בפורומים . פעם אמרת שאת מרגישה כמו ילדה ליפעמים וזה נובע מיתוך סבירות שאת אולי נעשת קצת תלותית ,מישום שברצון התת מודע שלך יש רצון שיטפלו בך וידאגו לך מתוך רצון לגרום לזולת להציל אותך וישמור עליך , (וזה יקירתי יעשה בידיוק את ההפיך כי יש סבירות שזה דווקא ירחיק אחרים )אסור לך להיות צמודה לקשר מיתוך יאוש את יכולה כן ליצור קשר מיתוך תחושת מחויבות ורצון לשאוף ללכת קדימה לקראת היעד . את חייבת לנצל את הבדידות לצמיחה אישית להושיט יד גם לאחרים וזה יהיה סימן לבריאות נפשית . אל תאבקי עם הכאב תהיה איתו אל תפחדי ממנו ותימצאי משהו מהנה להיתעסק בו . אני מקווה שלא היגזמתי , פשוט את נגעת ללבי הרבה פעמים ועניתי לך על כל החודשים בבת אחת יצא ככה . אז שיהיה לך בהצלחה וכל טוב אני מיתנצלת על האורך . שלך בידידות ויוי.

אורית שלנו יקרה........ אני אמנם כחודש פה.. אבל את הודעותייך אני מקפידה לא לפספס. הרושם שאני קיבלתי הוא שאת בחורה רגישה וחכמה עם לב ענקי , עם רגעי כאב ורגעי ייאוש, ועם הרבה חוזק נפשי להתמודד עם הרגעים האלו. :-)

אורית שלום קודם כל, הפניה הזו היתה לך לא קלה וכל הכבוד שלקחת נשימה ואומץ וקפצת למים. זה אולי הסימן שיש לך את היכולת לעשות שינוי גם אם אינו קל ומפחיד. למרות שאני קורא מזה זמן את הודעותיך אינני מרגיש שאני יכול לענות על שאלותיך. בכל זאת, המפגש דרך הפורום הוא מוגבל ולוקח זמן עד שמכירים אדם עד כדי כך שאפשר לתת לו תשובה כל כך מעמיקה כמו שאת רוצה. עם כל הערכתי לפורום ולמפגש באינטרנט, אני מאמין שסוג כזה של מסר ניתן לעשות בטיפול שהוא בכל זאת יותר אישי, במפגש טיפול פנים מול פנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעריכה מאד את התגובה שלך למרות שאינך מרגיש שביכולתך לתת לי מענה כאן. המון תודות

יש היום בשוק המון ספרים לעזרה עצמית המעודדים שינוי מסוים. האם אתם מאמינים שספרים אלה יכולים לעזור? האם קראתם ספר שעזר לכם? אני מאד סקפטית לגבי ספרים אלו אבל סקרנית לדעת עוד עליהם... מה דעתכם?

אורית שלום כמו בכל תחום יש ספרים טובים ויש פחות. בהחלט אפשר להיעזר לעיתים מספרים. ואחבר לזה את נושא ההיפנוזה, יש מספר ספרים טובים בתחום של היפנוזה עצמית וכן קלטות, תוכלי לקנות ולהתנסות בעצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי מטפלים רציניים אינם כותבים ספרים לעזרה עצמית. מה שכן, ספרים אלה עוזרים להעשרת חשבונם של המחברים והמו"לים. באותה מידה שכשאת סובלת ממכאוב פיזי את פונה לרופא ,כך עליך לפנות למטפל כדי שיעזור לך להתמודד עם קושי רגשי ,התנהגותי נפשי או קוגניטיבי. במשך השנים צברתי המון ספרים לעזרה עצמית שבסופו של דברמצאו את דרכם לפח הזבל. אך הזערי משארלטנים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מי מטפל טוב ??? קשה לענות .משבטוח שבמידה ולא נוצרת כימיה איתו,אם מרגישה שאינך מפיקה תועלת מהפגישות הטיפוליות או במידה והוא מעורר אצלך תחושות קשות של דחיה עזבי אותו\ה תרגישי טוב, תהיהי אופטימית וחיובית בברכה ובהצלחה דני

תודה על התגובה. אני מסכימה עם דני באופן כללי אם כי אשמח לנסות באופן חד פעמי ספר וקלטת לעזרה עצמית. ד"ר קפלן, האם תוכל להמליץ לי על ספר וקלטת טובים משום שיש המון בשוק? תודה מראש

מעונינת לדעת עוד על התרופה והאם היא ממכרת לוקחת כדור וחצי עקב דיכאון וחרדה גיל 28

חנה שלום שייכת לקבוצת SSRI (כמו פרוזק) אינה ממכרת חפשי לפי CIPRAMIL אן CITALOPRAM ניתן גם באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

לכל הרופאים שקוראים שלום רב !!! אני הופעתי כבר בפורום הזה לגבי תופעת פחד מאיידס כשהייתי צריך להמתין שלושה חודשים לבדיקה כי ככה זה ועכשיו אחרי בדיקת תרומת דם הכל בסדר ברוך השם. הבעייה הקשה שנוצרה לי היא שבמהלך השלושה חודשים היו לי פחדים איומים מהמחלה וחשבתי על זה הרבה ועל ההשלכות של הבדיקה ואיפה אני יעשה אותה. מאחר ואני פדנט רק לא סמכתי כל כך על הבדיקה שאולי זאת טעות . אפילו חשבתי שהחליפו בין תרומות הדם שלי למישהו אחר כשראיתי את החובש משחק במדבקות התרומה. לאחר זמן מה הגעתי למצב של מרירות ולחצים כאלה בלב אמרתי לעצמי על מי אני אסמוך מי ייתן לי תשובה פחדתי. מחשבה רודפת מחשבה שאלתי שאלות כאלה ואז הזמן כבר איפשר לי להרגע מהחשש הזה ולהיות באיזושהי צורה רגוע לגביי הנושא הזה. במהלך השאלות ששאלתי בפורום כאב לי והטריד אותי נורא איזושהי אימרה של אחד הרופאים פה שהגדיר אותי בתור חולה O. D . C.והמליץ לי ללכת לטיפול. אני רוצה להגיד לכם שמרגע שהוא כתב לי את זה אני עוד יותר לא רגוע והלחץ והפחד מהמחלה ששמה O. D .C חזר. מצאתי את עצמי מחפש בפורום הזה תשובות מזה הדבר הזה הבנתי שזו תסמונת מחשבות אובססיביות. קראתי על אנשים במצבים קשים של תרופות וטיפולים פסיכולוגים ארוכים . אני פוחד נורא להיכנס למערך של טיפולים ותרופות כי אני רוצה לצאת מזה לבד . כל דבר שקראתי על התופעה ייסמתי על עצמי אולי אני גם כזה ? הדבר שעוד יותר הפחיד אותי הוא אתר של מכון פסיכולוגי השרון שאומר שחרדה כזאת יכולה לגרום חלילה לאיבוד עצמי טפו פטו טפו . ואז פתאום אני חושב אולי זה יקרה לי אולי אני אצטרך למות אים אני לא אלך לפסיכולוג חלילה חלילה חלילה. אני נורא אוהב את החיים ולא אפגע בעצמי אבל בכל זאת מחשבות קשות מפחידות אותי האיומים של מכון השרון שאים לא הולכים זה יכול להיות מסוכן ומחשבות נוספות על אנשים שעוזבים אותנו מפחידים אותי נורא . אני תקוע עים המחשבות האלה ומחפש פתרון להרגע כבר . אני תקוע ואולי אובססיבי עים מחשבות אני מחפש מוצא ורצות לי מחשבות קשות שנתקעות לי בראש וכאילו מאיימות עליי ?? אני נורא חושש מטיפול פסיכולוגי כי כנראה גדלתי על מנטליות כזאת . מבחינתי ברגע שהלכתי לטיפול פסיכולוגי וספרתי שם את מה שסיפרתי פה אני גמור כי אני יוגדר מבחינתי כחולה נפש ואולי זה יפגע בי מבחינת עבודה והצלחה בקריירה. אולי יאשפזו אותי ?? זה מפחיד. והכל הכל נראה לי כי הרופא הזה הגדיר אותי כחולה O. D . C אני פשוט נתפס למה שאמר הרופא פה בפורום ואני אכשיו עשיתי את עצמי חולה ואני מפיל על עצמי כל מיני תיקים ותופעות של אנשים אחרים?? לכל הרופאים אני חוזר אני אוהב את החיים אבל המחשבות האובססיוביות האלה שאולי אני חולה וחייב טיפול ובלי טיפול זה לא יצליח מפחידות אותי !!!אבל כשאני יוצא מטירדה או מדאגה כלשהי משהו חדש תוקף אותי אני מבקש בכל לשון של בקשה להמליץ לי בכובד ראש מה לעשות עים עצמי ואני מתחנן מתחנן שתעזרו לי ותתנו לי משפטי עידוד ואים אפשר לפתור את התחושות האלה אנא ממכם תמליצו לי . ( אגב אני לא מזיע ואין לי דופק מהיר מחרדות כלשהם אני בסדר מבחינה פיזית כשאני מוטרד ) אני נורא רוצה שהזמן יעשה את שלו ואני אצא מזה . שאלה קריטית : האים אזמן יעשה את שלו וזו רק תקופה !! אבקש ממכם שהתשובות שלכם לא יהיו קצרות כמו שאני רואה פה ותתנו לי מקסימום מידע בברכה ושבת של אושר!!! הלחוץ

שלום לך "לחוץ ! בני חולה כבר 12 ב o.c.d ( ולא odc). עד שגילו את זה לקח כמה שנים טובות ועוד בביח' אז איך כאן בפורום רופא יכול לאבחן את ההפרעה ?.(זה לא נחשב למחלה ) היתי מציעה לך עם כל הכבוד להיתעסק במשהו אחר "להסיח דעתך במשהו חי יפה ומהנה . ואם עדיין מטרידות אותך כל מיני חרדות לא לעינין (לכל אדם נורמלי יש פחדים וחרדות קלות מדי פעם )אז תלך ליעוץ של שיחה אחת (יש דבר כזה ),ותברר מה קורה איתך כדי להיות שקט . אני עצמי הלכתי ולאור מה שעברתי עם בני חשבתי שהכל קורה גם לי . אז נאמר לי בפגישה אחת ויחידה שאני סובלת מחרדה קלה וזהו . לא עשיתי מזה עינין ואף לא לקחתי תרופות הרגעה כי אני רוצה לשלוט על חיי בעצמי . תדע לך שרק אדם שפוגע בעצמו ובסביבה ואין לו שליטה ולא מתפקד , מטופל בבי'ח ./ ולאור דבריך ניראה לי שאתה ראציונלי חכם ואוהב לחיות , מאחלת לך חיים ארוכים וטובים בלי פחדים ומחשבות לא שייכות , כי אין לך סימפטומים כאלה . כל טוב .

לחוץ שלום אתה קצת במעגל סגור. הודעתך מעידה על כך שאתה מוטרד מאוד ממצבך, אבל חושש גם מטיפול וגם מאי טיפול. עוסק המון במצב אבל מתקשה לוותר על שליטה מלאה עליו, וללכת לטיפול זה גם קצת לוותר על השליטה. תצטרך להחליט. להישאר עם הסימפטומים, או לוותר עליהם במחיר של גם לוותר קצת על שליטה מלאה. שילוב של טיפול פסיכולוגי בשיחות עם טיפול תרופתי עשוי בהחלט לעזור, זה דורש לפנות לעזרה. אף אחד לא יאשפז אותך ויש רבים כמוך שסובלים ונעזרים. ולשאלתך, ני חושש שהזמן לא יעשה את שלו אם לא תעזור לו במשהו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

הלחוץ שלום האם אתה רוצה לצאת מזה לבד או שאתה זקוק לעזרה ? האמת שנדמה לי שאתה רוצה את שניהם חשיבהכמו שאתה מתאר יכולה לחלוף יכולה להמשך פרקי זמן ארוכים אם זה כל כך הרבה זמן + כל כך הרבה מטרד כנראה שלא הצלחת להתקדם לבד כל כך טוב מה לעשות ? לטעמי פנה ליעוץ רוצה לחכות עוד - החלטה שלך בהצלחה עמי

לד"ר עמי היקר אני עובר שוב משהו מפחיד ומטריד אותי נורא. הגעתי למחשבה אובסיסיבית חדשה שממלאת לי את המוח. אני מרגיש מאויים ע"י דחף לא ידוע משהו כאילו מנסה לדחוף אותי למשהו שאני לא רוצה . זה מפחיד להגיד את זה אבל המחשבה והתחושה שאני לא רוצה אותה . כאילו שהוא אומר לי שאני צריך חלילה חליליה למות . כאילו שהוא רוצה שאני חלילה ........ ד"ר האים אני נורמאלי מה לעשות כדי ללכת לישון בלילה לא יודע איך הגעתי לזה אבל אני אומר וחוזר שאני אוהב נורא את החיים ואני פוחד מאיום המחשבה הזאת שכאילו אומרת תעשה את זה . ( אבל בתוך תוכי זאת לא הכוונה) האים התופעה הזאת מוכרת?? והאים זה קשור לכל מה שאמרתי לפני כן ? האים חלילה זה מסוכן ?? מפחיד אותי כי גם הרופא הקודם אמר שצריך ללכת לטיפול ועים תרופות. האים ד"ר אני יכול להרגע שיהיה בסדר ואני לא אמות חלילה ואיך אני אמחק ואמחק את המחשבות האובססיביות האלה בינתיים לפני לישון ??

לניר, אורת חנה ואורית תודה על התיחסויותכם. ראשית מספר הבהרות: תמיד סברתי כי עלי להתמודד עם מכלושים אוביקיביים וכן עם חרדותי ללא סיוע של חומרים פסיכואקטיביים. במהלך חיי הבוגרים למרות שסבלתי מרמת חרדה גבוהה הצלחתי לתפקד באופן סבירבמסגרות תעסוקתיות, חברתיות,צבריות וכ"ד. לפני כ11- שנה כשחיפשתי דרך להגדיל את הכנסותי.לגמרי במקרה הוצע לי להשתלב באחת מזרועות הבטחון וזאת למרות גילי המתקדם, עבר צבאי רגיל למדי והיותי אדם ללא כישורים מיוחדים. למרות מודעותי למגבלותי הרגשיות והנפשיות נענתי להצעה בשל הפיתוי הכספי.ככל הנראה הפרופיל ההתנהגותי והאישיותי שלי ענה על הציפיות של צוות המגיסים מסיבה שאינה ברורה לי. אני מתקשה להבין כיצד גוף מסודר ומקצועי שכזה מקבל למסגרתו אדם הסובל חרדות . במהלך תהליך הגיוס התחלתי לסבול מרמות חרדה הולכות וגדלות וכן מכאבי בטן חריפים. רופא המשפחה סבר כי הרקע לסמפטומים הגופניים הינו נשפי. הוא הציע לי ליטול קסנקס ... " תרופה בטוחה אשר אינה ממכרת "....בכדי להמחיש את דבריו סיפר לי שבצרפת מתוך שלשה יהודים שניים צורכים קסנקס. מאז , (כאמור כ-11 שנה) איני מצליח להפטר מצריכת תרכובת הכימיקאליים האיומה הזאת. מספר חודשים לאחר תחילת נטילת התרופה גוייסתי למילואים במסגרת צו 8 .בשל דחיפות העניין לא הצלחתי לרכוש את תרופה ותוך כדי השרות התחלתי לסבול מתופעות חסך בסם ( סם חוקי לחלוטין אבל סם לכל דבר) . אני מתקשה לתאר את תחושות ההשפלה שמצב זה עורר בי.נאלצתי לפנות לקב"ן על מנת שימליץ לשחרר אותי למספר שעות היות ובאותה עת התרופה לא היתה בשימוש צבאי. כשהשתחררתי משרות המילואים פניתי לפסיכיאטר על מנת שיסייע לי להגמל מקסנקס. לאחר שבשיחה טלפונית מקדימה הסברתי את הרקע לפניתי אליו הוא התמקד באופן התשלום : 200 שקל במזומנים בלבד ( בשנת 1990 ). מדובר בפסיכיאטר מוכר המטפל במוסד יוקרתי בתל אביב. היות ואני תושב הפריפריה, אדם פרובינציאלי בכל הנוגע להתמצאות ברחובות תל אביב הגעתי לפגישה באיחור. במסגרת "קבלת הפנים" הדגיש בפני שנשוחח בזמן הנותר לרשותנו ושיגבה את הסכום המגיע לו במלאו . לאחר מחצית שעה שיחה מוחו האנליטי הקודח הגיע למסקנה ש " אני צורך קסנקס בגלל ש "הדמות האימאית המופנמת מחזיקה אותי בביצים"במילים אלה ממש. כטיפול גמילה הכפיל לי את מינון הקסנקס (???????????). כמובן שלא קיבלתי את גישתו. הבטחתי לעצמי שאני לא פונה יותר למישהו מאנשי בריאות הנפש. סיוע מכיוון בלתי צפוי קיבלתי מקורא בכף היד. הוא לא התימר לסייע לי בתהליך הגמילה אבל תמיכתו הרגשית מכוונת לחשיבה חיובית איפשרה לי להתמודד עם תחשות החרדה שלא פסקו על אף העובדה שצרכתי קסנקס. בשנת 1995 טופלתי על ידי פסיכולוגית קלינית : ממש מלאך, גם מקצועית ועניינית וגם אנושית .עבדנו יחד על התמודדות עם חרדות בשיטה ההתנהגותית בשילוב עם הורדת הדרגתית של מינון הקסנקס. תוך שנה הגעתי לצריכת כמות מזערית : רבע כדור של 0.25 מיליגרם. אז נפצעתי : אי לכך קשה לי להעריך באיזו מידה הטיפול הצליח או לא והאם הייתי משמר את אי הזדקקותי ל נטילת קסנקס לאורך זמן. כאמור, שבתי ליטול קסנקס באותו מינון. בין 0.5 מ"ג ל1.5 מ"ג. במסגרת " דע את האויב" השתתפתי בשנת 1999 בקורס אוניבסיטאי בנושא ההתמכרות לסמים. מספר עובדות מעניינות: ההתמכרות לבנזודיאזפינים מסוכנת וקשה מההתמכרות להרואין.השהלכות של נטילת בנזודיאזפינים לאורך זמן משתוות להתמכרות לאלכהל: פגיעה הזכרון לטווח קצר בריכוז,בכושר המיני, ירידה ביכולת הקוגניטינית .אני חושב שגם פוגע בכבד אבל אני לא בטוח. ניתן לעבור גמילה פיזית מהרואין ב תהליך הנמשך חודש באשפוזיות של משרד הבריאות הפזורות ברחבי הארץ תמורת תשלום של 1200 ש"ח .אין מענים טיפוליים במסגרת אשפוזית למכורים לבנזודיאזפיניים. ואנא על תספרו לי שבתהליך הגמילה ניתן לתפקד באורח תקין, תהליך גמילה מבנזודיאזפינים מקפל בתוכו סיכון להתקפים אפילפטיים ואף מצבים פסיכוטייים על כן הצורך באשפוז. ידוע לי שבחו"ל קיימים מוסדות המתמחים בטיפול במכורים לכדורים בתנאי אשפוז. אנחנו בארץ כנראה בנוים מחומר אחר ואין אנו זקוקים לגמילה בתנאי אשפוז. למישקורא מכתבי זה: אנא על תיכנס ללחץ המחמיר את החרדות. באם אתה עדיין בשלב הראשוני של נטילת התרופה עשה כל מאמץ להפסיק את נטילתה. אני לא הצלח תי בכוחות עצמי וראה איזה מחיר אני משלם. כאמור בפניתי הקודמת לפורום מזה כשנה אני סובל מפיברומיאלגיה. מחלה זו שבעבר נחשבה לפסיכוסומטית מוכרת כיום כמחלה לכל דבר הניתן לאבחון באמצעים קליניים. מבין הגורמים האפשריים העומדים בבסיס הופעתה נטילה רצופה של בנזודיאזפינים. מגוחך שלטיפול בפיברומיאלגיה ממליצים לצד חומרים אנטיכאונים טיפול ההנזודיאזפינים. אני לא איש יוזמות גדולות אבל נראה לי שהיה מקום להקים קבוצות לעזרה עצמית למכורים לבנזודיאזפינים ואולי אף עמותה. לסיום: תעשית התרופות מרוויחה הון עתק בזירה הבינלאומית ממכירת בנזודיאזפינים שהינם גם מהתרופות הנמכרות ביותר בישראל. המשטרה משקיעה מאמצים במיגור תופעת השימוש והסחר בסמים. צרכנים וסוחרי סמים נכלאים. מאידך , תעשיות התרופות מתעשרות על חשבוננו באמצעות ייצור וממכר בנזודיאזפינים תוך כדי גרימת נזקים חמורים לאוכלוסיה נזקים גדולים יותר מהנזקים הנגרםים בגין השימוש בהוראין. ככל הנראה אני כבר סובל בשלב זה מפגיעה אורגנית. לאחרונה טיילתי בפאריז. אם בעבר הייתי מסוגל תוך פרק זמן קצר לזכור את מפת המטרו בעל פה ולהתמצא בקלות ביקורי זה היתי צמוד למפה כמו אדם סנילי ,המידע לא נקלט כבעבר. ראו הוזהרתם!!! בהצלחה לכולנו.

אני רואה שאתה ממש "דודי-התותח" בנושא!!!! אז למה אתה נותן לנו להזיע.....! אתה על קסנקס שזה באמת כסף קטן מהבנזואופינים! כל מה שאתה סובל "פיברומלוגיה...זה הכול מהכדורים! מסכים אם כל מה שאמרת...כאמור הכול עבר על בשרי אבל אחרי שדחפו לי קסנקס ..קלונקס...נתנו לי טרנקסל 15 מג הגעתי ל4 כדורים ביום...וגם אחרי תקופת מה כבר לא הזיז לי ותמיד הרופא אמר יהיה בסדר תגדיל תמינון! עד שאחרי 4 שנים של שימוש עבד אצלי בחור נרקומן כבד ויום אחד הוא גנב לי כדור שהיה מפוזר אצלי באוטו ונרדם יום שלם...אחרי שהוא התעורר הוא אמר לי "אינעל ראבק מה זה הכדורים האלה שאתה שותה?? וואלה שפכו אותי לגמרי ואז נפל לי האסימון...התחלתי להתעניין לקנות ספרים ואז החלטתי להיגמל...ויהי מה נגמלתי בבת אחת...7 מדורי גהינום עברתי 8 חודשים של סבל בל יתואר...ורק אחרי זה נעלמו רוב הבאלאגנים אבל לדעתי כבר נגרם לי נזק בלתי הפיך (יתכן אורגני) 8 שנים הייתי נקי לגמרי...עד שהחלטתי לקחת אפקסור ותאמין לי שחקרתי עליו חבל על הזמן והכדור הזה שינה את חיי...והיום אני מרגיש 10 זרוק תחרא שמע לי ..לעזאזל עבודה חברים אישה צאו מהחרא חבל על כל יום !!!!!!!!

שלום, אני בן 15 ובחודשים האחרונים סבלתי מעייפויות של שבוע אחת לחודשיים. הלכתי לרופא המשפחה ועשיתי בדיקת דם והכל היה נורמאלי. לפני שבועיים העייפות חזרה ואיתה גם בחילות וגם חרדות (אני מפחד ממחלות, קצת היפוכונדר). אני והוריי (גרושים) הסכמנו שאני אלך לפסיכיאטרית שתעריך את מצבי. בינתיים כבר הייתי אצלה וקבענו פגישה איתה לעוד שבועיים. רציתי לקבל חוות דעת שנייה של בעל מקצוע על מצבי. אני ממש מיואש אין לי מושג למה אני כל כך לא צלול, החיים לא נראים אותו דבר יותר למרות שהיום אני מרגיש יותר טוב והתיאבון חזר אליי קצת אחרי שבוע אני עדיין לא ממש יצאתי מזה. אני לא יודע מה גורם למה, העייפות גורמת לדכאון או הדיכאון לעייפות ? אם בכלל משהו אחר? בבקשה אם אתם יודעים מה יש לי כתבו לי תגובה. תודה רבה

אלמוני שלום לקבלת חוות דעת שניה יש לפנות לבעל מקצוע נוסף בהצלחה עמי

אני בת 27 ו... עדיין רווקה... זה לא נראה לי כמו סוף העולם ... אלא שאימי מטרידה אותי נואשות בקשר לזה וכל בחור שאני יוצאת איתו היא משגעת אותי היא מתה לראות אותי תחת החופה אך אני אינני יכולה ,ולא חושבת שאני צריכה להתפשר בנושא עדין וחשוב כל כך.. הבעייה היא שאחותי הצעירה ממני ב 6 שנים מתחתנת בקרוב וזה הופך את הבעייה לקשה יותר. אימי יורדת עליי ללא הרף וקשה לי לחיות לידה ... היא מעליבה ומשמיצה אותי כל הזמן. למה אני כזו בררנית ושאני בכלל לא מציאה כל כך גדולה... לעזוב את הבית זה לא כל - כך אפשרי , הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה המנטלית מהרקע שבו אני באה... החיים בבית הופכים לסיר לחץ אטומי ואם אימי , הבן אדם הראשון שצריך להעריך אותי , ככה בז לי איך אני יכולה לשאוב כח??? תנו לי עצות מה לעשות??? ב ב ק ש ה ...

לענבל שלום אל תתיאשי היי חזקה גם אני התחתנתי רק בגיל 30 אך העיקר שבסוף מצאתי מה שרציתי בשום אופן אל תתפשרי תמר

העצה הטובה ביותר שאוכל לתת לך: לפרוש כנפיים. אל תשארי בבית עם הורייך, עשי לך חיים משל עצמך, אולי במקום אחר עם אנשים חדשים ותחביבים, לימודים או עבודה. תנסי כמה שפחות להיות תלויה בהורייך כלכלית- זה תורם המון למערכת היחסים! ולהרגשה שלך במיוחד. אמנם את לא כל כך מבוגרת אבל מצד שני כבר לא ילדה- ולכן את צריכה לחיות כמו אישה. את יכולה לגור עם שותפים או שותפות ואת תראי כמה שיוקל לך... אין מה לעשות גם אני עוברת את אותו הסיוט: "עוד לא התחתנת?...", "את צריכה ללמוד להתפשר" ועוד כהנה וכהנה הערות מלבבות... למזלי הוריי לא נכללים עם ה"מעירים" למיניהם, אבל תאמיני לי לא חסר מסביבי. כמה חבל שאמך לא מבינה שאין שום תועלת בהלחצות והעלבות, ושהכי טוב בשבילך הוא לשדר לך כמה היא גאה בך ויודעת שבבוא היום תמצאי את אהבתך.. רק טיפת סבלנות.. :-)

אני אכתוב בקצרה . תגידי לאמא שלך שאים היא רוצה לבכות כמו אמא שלי על אחי הגרוש אז היא מוזמנת להמשיך ללחוץ. המשפחה שלנו כמעט נהרסה המצב רוח עצוב והכל בגלל חוסר התאמה !! מה עושים ? או שלא מתחתנים וכמובן שזאת לא השאיפה או שממתינים!! תגידי לאמא שלך שהכל כתוב אצל אלוהים ותרצי או לא זה יבוא לך מתי שזה כתוב . זה יכול לבוא באוטובוס זה יכול לבוא בקופת חולים וזה יכול לבוא במכולת השכונתית. שיהיה רק בריאות והצלחה יקירה !!!!!!!

שלום רב, אני מאיר על שאלתך מכיוון החיים לצד אימך, דהיינו בביתה. יכול להיות שזה הנושא הבעייתי, ולא מה דעתה של אימך על הרווקות שלך. מערכת של תלות כלכלית, מזמינה גם מערכת של פולשנות ויחסי תלות נפשית. חיים עצמאיים כלכלית יוצרים גם עצמאות אישיותית. לפעמים עדיפה פשרה ברמת החיים (נניח: דירה שכורה עם שותף/ה; דירה קטנה ומרוחקת) כדי למנוע פלישה לחיים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני גרוש מזה 14 שנה ונשוי בשנית מזה 12 שנה . בני בן ה-13 מנישואי הראשונים מגיע אלי אחת לשבועיים לערך, לאחרונה הוא מסרב בתוקף לומר -שלום לאשתי כשהוא מגיע או כשהוא עוזב את ביתי -מאחר ואין לו כל רגשות אליה ( כך לדבריו ). דיברתי איתו על כך רבות בניסיון להסביר לו שזה לא חינוכי ושלום זה לא אומר אני אוהב או אני שונא ,שלום זו סתם מילת ברכה ועוד הסברתי לו שזה לא מקובל עלי .בסך הכל הם מדברים ואשתי שואלת אותו תמיד מה להכין לו לאכול ומנסה לרצות אותו. הוא לא מעוניין לדבר איתי על הנושא יותר ומבחינתו העניין סגור. בשיחת טלפון האחרונה אמרתי לו שכדאי שהשבוע לא יגיע אלי ושאני צריך לחשוב על זה כי באמת לא היתה לי תשובה . השאלה - כיצד לנהוג איתו ? האם להתעקש ולעמוד על כך שבביתי יאמר שלום או שניפגש בחוץ ולא בביתי ועד מתי. אני מפחד שהוא יחשוב שאשתי יותר חשובה ממנו וזה ברור שזה לא כך ,זה העניין החינוכי. תודה מראש

live the kid alone

האם כל אדם ניתן להיפנוט? האם זה טיפול יעיל בחרדה ודכאון או בתופעות קשות של אבל המלווה בחרדה ודכאון? האם היפנוזה היא דרך יעילה למצוא מקורות לבעיות בעבר? האם היפנוזה מסוכנת?

אורית שלום. אנסה לענות לפי שאלותיך: > > האם כל אדם ניתן להיפנוט? הדעות חלוקות לגבי זאת. עומק ההיפנוט שונה מאדם לאדם והיפנוזה פורמלית משפיעה על 80 אחוז מהאנשים. עם זאת, גם ה 20 אחוז הנותרים יכולים להיעזר בהיפנוזה, לא בהכרח בגישה הקלסית שלה. > האם זה טיפול יעיל בחרדה ודכאון או בתופעות קשות של אבל המלווה בחרדה ודכאון? תופעות נפשיות קשות דורשות בד"כ טיפול ארוך ויציב שנותן למטופל מצד אחד מקום להישען עליו בתהליך ומצד שני אפשרות לעבד את הקשיים. היפנוזה היא טכניקה ומשתמשים בה בסוגים שונים של טיפולים, קצרי מועד וארוכי מועד. אין מניעה להשתמש בהיפנוזה גם בטיפולים בחרדה ודיכאון ויש על כך ספרות. אגב, יש הבדל משמעותי בין נושא החרדה ונושא הדיכאון וכל אחד מהם דורש התייחסות נפרדת. >האם היפנוזה היא דרך יעילה למצוא מקורות לבעיות בעבר? לא בהכרח. המיתוס של חזרה אל העבר דרך היפנוזה הוא יותר נושא לסרטים וספרים. יש בהחלט טכניקה היפנוטית לחזרה בגיל בזיכרון, אולם מחקרים חולקים האם מדובר באמת בשחזור אמיתי של זיכרון או שזו בעצם יצירה מחדש בהווה שמשופעת מהאסוציאטיביות המוגברת במצב ההיפנוטי. >האם היפנוזה מסוכנת? לא אם היא מבוצעת על ידי איש מקצוע מיומן. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה המפורטת. יש לי עוד שאלה אחת - אם היפנוזה לא נועדה למסע אל העבר - מהיא בעצם היפנוזה?

אורית שלום היפנוזה הוא מצב תודעה מיוחד שניתן באמצעותו להאיץ תהליכים טיפוליים מסויימים. הדבר יעיל בהחלט לטיפול בבעיות חרדה מסוגים שונים. הטיפול בחרדה נעשה בשיטות הפסיכולוגיות הרגילות לטיפול בחרדה אך בשל המצב ההיפנוטי השפעתו חזקה יותר. בעיקרון ניתן להפעיל את אותן שיטות גם בלי ההיפנוזה. בעבודה בהיפנוזה נוספים מספר מרכיבים לטיפול וחלקם כולל בהחלט גם טכניקות של הרפיה. במצב ההיפנוטי יכולת האסוציאטיביות גבוהה יותר ולכן הוא גם סוגסטבילי (בר-שיכנוע) יותר. בהיפנוזה וגם לא בהיפנוזה, ככל שהחרדה או הבעיה הנפשית ממוקדת יותר בנושא, תחום, זמן, מקום וכו', הטיפול יותר יעיל ויותר מהיר. ככל שמדובר בתופעה רחבה המשפיעה על תחומי חיים רבים, כך הטיפול דורש יותר זמן. אדגיש שחלק חשוב בטיפול ההיפנוטי הוא גם ללמד את המטופל היפנוזה עצמית כך שהוא יוכל להפעיל חלק מהטכניקות בעצמו ויוכל לעזור לעצמו לצאת ממצבי החרדה. השימוש בהיפנוזה נעשה בתחום מגוונים של הטיפול הנפשי, אבל דווקא בתחום המיתוס של היפנוזה כדרך לחזור לעבר ולזכרונות הילדות שנשכחו, הדברים שונים למדי. תיאורו של ניר נכון למדי, אם כי דגש השליטה שונה לדעתי מהאופן שבו ניר תיאר את הדברים. לדעתי בתהליך ההיפנוזה יש שליטה רבה בידי המטופל והתהליך תלוי בנכונותו להיכנס להיפנוזה. בכל טיפול חשוב לסמוך על המטפל ולדעת שהוא מיומן ומוסמך, וכך גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבן 45 נשוי ואב לילדים. מאז היותי ילד סבלתי מרמות חרדה משתנות שנעו מחרדה קלה עד לחרדה חמודה ומשתקת.בעיקר חרדת ציפיה וחרדה חברתית . אני מכור לקסנקס כ-11 שנה. תחילה הרגיע אותי אבל בהמשך הפך להתמכרות. טיפול הגמילה בלווי פסיכולוג לא עלה יפה בגלל נסיבות בלתי צפויות: עברתי תאונה ולאחריה חזרתי לצריכת התרופה באותו מינון. אבוחנתי כסובל מסנדרום פוסטראומטי באופן זמני (???????). לא זו בלבד שלא חזרתי לעצמי מבחינה תפקודית (פיזית) אלא שגם רמת החרדה עלתה והתרופה לא משפרת את הרגשתי כבעבר. אני חרד מהאפשרות להפסיק ליטול את התרופה היות ותופעות "החסך בקסנקס" הן איומות. לעניות דעיתי (ועם כל הכבוד המגיע לאנשי בריאות הנפש ) הגישה הטיפולית בכל הנוגע לגמילה מבנזודיאזפינים נגועה בבורות. שיטת ה" נטילה הולכת ופוחתת של התרופה" בתנאים אמבולטוריים אינה עובדת .לדעתי טיפול הגמילה היה צריך להערך בתנאי אשפוז והשגחה רפואית . ברור לי שמצבי הוא בילתי הפיך. שאלתי היא האם קיים בארץ מסגרת טיפולית רצינית למכורים לבנזודיאזפינים בה ייסעיו לי במלאכת הגמילה מהתרופה ואתחיל טיפול חלופי בתרופה אנטי חרדתית אחרת. אני חי בהכחשה איני תופס את עצמי כמכור לקסנקס אלא ברגעי "הארה" ספורים כמו זה הנוכחי. מזה כשנה סובל מפיברומיאלגיה -מטופל בתרופות אנטידלקטיות.לא הסכמתי לקבל טיפול באמצעות תרופות אנטידיכאוניות להעאלת רמת הסרוטונין והורדת הכאבים מחשש להתמכרות. אודה על הסיוע, ההכוונה וההדרכה

הקטור שלום. גם אני מבין רבים שפיתחו תלות קשה בקסנקס, ולפני כשלושה שבועות פניתי פה בפורום בשאלה דומה לשלך,איך יוצאים מיזה?.קבלתי הפניה ממישהו שקרא את ההודעה שלי לאתר מסויים שעוסק בנושא גמילה מבנזודיאזיפנים.ברפרוף קל עושה רושם שיש לאתר מה להציע, כמו כן הבנתי כי ישנם אנשים שהצליחו לעבור את המסלול המסוייט הזה ולאחר תקופה לא קצרה נגמלו, אך במקביל היו צריכים להתחיל בטיפול אחר כמו מעקבי סרוטונין . ציינת את משך השימוש אך לא את המינון.אשמח אם תשתף אותי בניסיונות שהיו לך להגמל.אני בכל אופן מנסה לבדוק בכיוון הטיבעי בין היתר התעניינתי בגמילה באמצעות ההומיאופטיה הקלסית. בהצלחה.

חבל על הזמן .....לא הומןפטיה ולא בטיח כוח סבל ולא לפחד אין קיצורי דרך אתם סתם דוחים את הקץ

האם מתמכרים לתרופות אלה

הסרט הזה לצערי מוכר לי..אני כולי רותח כשאני רואה איך ממשיכים לתת לחולים תרופות בנזואפינים...!!!! 14 שנה אתה על קסנקס??? שתיהיה לי בריא.... מה לא נפל לך האסימון...אתה לא מבין שתופעות הלוואי שלהם הם חרדות תקשיב לי טוב....לא יודע איך אבל אתה חייב להיגמל מהזבל יהיה קשה אני יודע לי לקח 8 חודשים עד שיצאתי מיזה והפסקתי עוד בבת אחת תחטןף הרבה חרדות והתקפים סחרחורות בומבות אבל תעשה את זה בהדרגה זה מה שמספרים הרופאים ...אחרי שגרמו לך להתמכר אז עכשו אתה פוסט טראומטי בקיצור גם אני עברתי את כל השלבים ואם כדורים הרבה יותר חזקים כגון טרנקסל...קלונקס...וכו היום יש תרופה שנקראת אפקסור שלא ממכרת אבל אם לא תיגמל מהתרופה חבל לך על הזמן...אין קיצורי דרך תתחיל להגמל ותתחיל אם אפקסור ולא מה שהרופאים יגידו לך..תתחיל שבוע רבע כדור אחר כך שבוע חצי כדור וכו הכדור מעולה ושינה את חיי לגמרי אני כאן לשאלות יש לי 12 שנות נסיון בחרא הזה "אור

אינני אשת מקצוע ואני יכולה לתת רק את דעתי האישית. לדעתי התמכרות לכדורי הרגעה כמוה כהתמכרות לכל חומר אחר (סם, אלכוהול) ולכן ניתן לפנות לכל מרכז גמילה מסמים. גם אם הם לא המכור הישיר, הם בטוח ידעו לאן להפנות אותך. בהצלחה

יש לי התחושה שתרופות מהסוג הזה האנטי דיכאוניות ממכרות בסופו של דבר ואי אפשר בלעדיהן

הקטור שלום אכן הבעיה קשה. יש מסגרות המתמחות בגמילה לא דווקא באשפוז לטעמי בהחלט ניתן להעזר בנוגדי דכאון או בתרופה דומה לטריל וכן בתמיכה שיחתית אין חשש להתמכרות בתרופות אילו בהצלחה עמי

אז למה לעזאזל נותנים תבנזאופינים האלה לחולים?????? מה הולך כאן ?? מה ההגיון לתת להם עכשו..לקבל שקט לחודש חודשיים ואז לחטוף תבומבות....למה לא מזהירים תחולים מה נותנים להם ומה מחכה להם דעו לכם שמתגבשת קבוצת חולים שאני מכיר שרוצה לתבוע את הרופאים ומערכות הבריאות....על כל החרא הזה...הולך ליהיות הד רציני על כל האדישות הבורות הזילזול....והנזק שנגרם לאנשים ולמשפחות שלימות!!!!!!!!!

הקטור שלום אכן הבעיה קשה. יש מסגרות המתמחות בגמילה לא דווקא באשפוז לטעמי בהחלט ניתן להעזר בנוגדי דכאון או בתרופה דומה לטריל וכן בתמיכה שיחתית אין חשש להתמכרות בתרופות אילו בהצלחה עמי

לד"ר אבני שלום: האם תוכל לפרט בעניין מסגרות הגמילה האמבולטוריות. בתודה מראש הקטור

לד"ר קפלן! בעמוד 393 בפורום הצגתי ממצא של עבודתי האם תוכל להביע את דעתך בנושא? הכותרת היא לצוות המומחים. תודה מראש ליבנת

ליבנת שלום העבודה נשמעת מעניינת אבל אין לי ממש דעה בנושא. יש הרבה מאמרים וספרים על הבדלים בין גברים לנשים, ואין ספק שישנם כאלה. אני מתאר לעצמי שמשמעות התוצאות שלך מורכבות יותר משורה אחת חד משמעית. מובן שאם השערתך לגבי חוסן נפשי רב יותר של נשים נכונה היא תתפוס כותרות מרחיקות לכת. הייתי בכל זאת נזהר בסוג כזה של הכללות, הן על גברים והן על נשים והן על אנשים בכלל. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיימת אפשרות לרזות באמצעות היפנוזה? האם קיימים מטפלים שעוסקים בנושא זה?

רינה שלום לצערי היפנוזה, כמו גם טיפולים אחרים, איננה מראה הצלחות סוחפות בהרזיה. זה לא שאי אפשר לנסות, אבל התוצאות אינן דבר של מה בכך. הבעיה העיקרית באוכל היא שבניגוד לבעיות אחרות, כמו למשל, הפסקת עישון, ניטרול חרדות ועוד סוגים של התנהגויות ותופעות לא רצויות, באוכל לא ניתן ולא רצוי להפסיק לגמרי לאכול. בעישון, שגם הוא נושא מורכב להפסקה, חלק מהטיפול הוא דרישה מוחלטת להפסיק מעישון. אפילו לא סיגריה בשבוע. באוכל זה כמובן לא עובד. לכן יש תמיד פיתוי לחזור ולאכול כמויות. לכן הרזיה דורשת קודם כל רמת מוטיבציה גבוהה ואז ניתן לשלב היפנוזה עם פעילות ספורטיבית, דיאטה ושינוי הרגלי אכילה. היפנוזה יכולה בהחלט לעזור במכלול הזה, אבל היא לא קסם שירזה אותך מייד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבל מאיפה משיגים את המוטיבציה? כל בוקר אני קמה עם מוטיבציה והחלטות שנעלמות בצהריים. כל ערב מחדש אני שונאת את עצמי ונשבעת שממחר דיאטה. וזה לא עובד והקילוגרמים מצטברים ואני מיואשת. ניסיתי את כל סוגי הדיאטות, את כל סוגי הדיאטנים, הכורים האבקות והרופאים. אני חייבת משהו דרסטי שיעזור לי באופן מיידי ושאני אראה תוצאות מהירות - אחרת אני אתפח עוד . אנא - עזור לי

יש לי ילדה בת 6. הילדה לא מוכנה ללבוש שמלות, ואינה אוהבת את כל הדברים שבדרך כלל בנות אוהבות כגון: בובות, ברביות . היא אינה אוהבת להתקשט ולהתאפר כמו שאר הילדות.היא לא רוצה לענוד טבעות לעשות קוקיות, לשים לק וכו. כשהיא משחקת ב"משפחה" היא תמיד בוחרת את תפקיד האבא או האח - לעולם אינה רוצה להיות אמא או אחות. היא אוהבת להשתין בעמידה כמו בן? יש לה אחות נוספת בבית. האם ההתנהגויות הללו מעידות על משהו? האם יש סיבה לדאגה?

רפי שלום קשה לי לענות לך תשובה חד משמעית. מצד אחד, יש בנות שאוהבות משחקים ותפקידים של בנים , ולהיפך, אין בכך כל רע ואין זה מעיד על בעיה. אנחנו חיים בתקופה שתפקידים מיניים מתערבבים בכל מיני צורות, דבר שאף מקבל עידוד בחברה. אני מניח שהכל זה שאלה של מינון. השאלה אינה האם הילדה נמשכת לתפקידי בנים, אלא האם דימויה העצמי כבת, או תפיסתה לגבי נשים וגברים אינה בעייתית. במידה ואתה מודאג אני מציע שתקבע פגישה עם פסיכולוג ילדים עבורך ועבור אשתך, ללא כל שיתוף של הילדה בשלב זה. ספרו על תחושתכם ותארו את התנהגות הילדה וקבלו חוות דעת ראשונית. במידה והפסיכולוג יהיה סבור שיש צורך בהתערבות יהיה אפשר לבדוק מה לעשות הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שאני סובלת מהתקפי חרדה - סחרחורות, הזעה בכפות רגליים וידיים, בחילה, אוזניים סתומות. זה מופיע בפתאומיות, בכל מצב, מבלי שאני אחשוב על משהו מטריד או מפחיד - זה פשוט מופיע פתאום. הבעיה היא שפיתחתי כבר פחד מהדבר עצמו - שאני אקבל התקף - ואני חוששת ללכת למקומות. היו לי כבר התקפים מהסוג הזה בעבר אבל בזמן האחרון זה קורה לי כמעט כל יום. איך אני יכולה להשתחרר מזה? אני לא מודעת לשום דבר בחיי שמציק לי עד כדי כך, שזה יכול לגרום לי לכאלו חרדות. אולי זה משהו בתת-מודע? עשיתי אפילו בדיקות רפואיות - אבל אני בריאה לגמרי. ביום שישי זה היה כ"כ נורא שהזעיקו בגללי אמבולנס.

דנה שלום. גם אני לעיתים סובלת מאותם התקפים כמו שאת מתארת כבר 5 שנים, רק אני לא מזיעה כשזה קורה. תראי אני לא אשת מקצוע או משהו אבל בגלל שגם לי יש את זה רציתי להגיב לתת לך עיצה. קודם כל תירגעי, לא מתים מחרדות לא קורה כלום מהם - רק הפחד באותו רגעים את בטח כמוני חשובת : זהו סוף העולם בדרך כלל חרדה מגיעה ממחשבה רעה, דאגה, או בתת מודע הנפש זוכרת מיקרה רע. כשציינת שאת פוחדת וחושבת כאילו את מזמינה את החרדה. זה לא טוב לחשוב מתי זה יגיע? מה יקרה אם זה יגיע. אני בטוחה שהפחד שלך גורם לחרדה להגי עלפני שהיר בכלל רצתה תהציק שוב. דנה-אני באמת מבינה אותך ושוב תסירי את המחשבות הרעות ותוציאי כל דאגה- חישבי שזה לא יקרה, וכשזה מגיע תנסי להירגע, הריי מה כבר יכול לקרות לא נמות מזה תנסי אולי טראפיה , תצאי לנשום אויר ורק מחשבות חיוביות את תראי שזה עובר. ובכל אופן זו רק עיצה - גשי לרופא מישפחה ספרי לו על כך. רק אל תשכחי תירגעי ואל תזמיני את החרדה במחשבות ,את לא הראשונה , ואל האחרונה - יודעת? חציח עולם סובל מחרדות תלוי איך את לוקחת את זה . מקווה שתרגיגשי רק טוב קחי את העיצה שלי ש- טיפ קטן לאחת שסובלת מזה 5 שנים היום כשאני גם בשיא חרדה יכולים לא להרגיש עלי, כי לאט לאט עם הזמן את לומדת איך להתמודד. תהתראות -- ממיקי.

תודה על התשובה. לקחת באיזה שהוא שלב כדורים? או היית בטיפול? כמה אנשים כבר הציעו לי לגשת לפסיכיאטר אבל יש לי קצת רתיעה מזה.

קרן שלום האפשרויות פסיכותרפיה וטפול תרופתי (פרוזק ותרופות דומות לו ) במקביל לברור רפואי (לרוב תקין ) אנא פנה לפסיכיאטר בהצלחה עמי

ברור רפואי אכן העלה שהכל תקין. האם התופעות יכולות לחלוף מעצמן (אולי אוטוסוגסטיה)? טיפול פסיכיאטרי נשקל כבר זמן מה אולם התרופות מרתיעות אותי - חשש לתלות או תופעות לוואי. יש בזה משהו?

קרן שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביקשתי מרופא המשפחה שלי הפניה לפסיכולוג הוא נתן לי לעו"ס ואני צריכה ללכת היום..... הבעיה היא שכרגע אני מרגישה טוב ואני ארגיש מגוחך ובכלל זה מעיק עליי ולא בא לי צד שני-איך אעזור לעצמי?????? תענו לי מהר כי אני חייבת להחליט אם ללכת או לא.....

בטח שללכת!!!! אומנם את מרגישה עכשיו טוב אבל בכל מקרה בפגישה ראשונה לא פותרים יותר מידי בעיות. דנה

אבל אולי היא יצחק עליי?? אולי אני סתם מפונקת

ללכת גם אם כרגע את מרגישה טוב - יש קשיים (עד כמה שהבנתי) בהצלחה עמי

לדעתי כדאי ללכת אם הרגשת צורך בכך בתקופה או בימים מסוימים משום שכאשר אדם נמצא בחרדה, הטיפול הוא רק עזרה ראשונית אבל כאשר בן אדם מרגיש טוב יותר - זה הזמן לעבוד על חומרים עמוקים יותר, לחפש שורשים לבעיות, להבין דברים לעומק בצורה רגועה ולמצוא פתרונות.

שימי לב אם הבעייה חוזרת ואז נסי ללכת אם כבר לא אז אין טעם...

שלום בהיותי קטין (תלמיד תיכון) הייתי בטיפול + אבחון בתחנה לבריאות הנפש בעיר מגוריי האם יש לי גישה לתיק, האם אוכל לראות את תוצאות האבחון? די דחוף.. תודה.

רוני שלום לפי החוק זכותך לראות כל חומר רפואי הנוגע אליך, כולל חומר פסיכולוגי. פנה לתחנה בה אובחנת ובקש לקבוע פגישה כדי לראות את תוצאות האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

באמת ,מותר לי לקרוא מה שהפסיכולוגית שלי רושמת בתיק הטיפולים שלי???...?

שלום רב, אשמח לדעת מה אם הסימנים של התקפי חרדה וכיצד ניתן לטפל בכך . תודה רבה

שרית שלום יכולים להיות סימנים רבים לחרדה והדבר משתנה מאדם לאדם. נפוצים מאוד דפיקות לב מהירות, הזעה, בחילות, שלשולים ועוד. עדיף לבחון את הענין באופן הפוך. תארי מה את חשה ואולי ניתן יהיה לייעץ לך מה לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן בוקר אור סימני "התקפי החרדה" שלי מתבטאים בהזעה, דפיקות לב מהירות, רעידות, והכל משום שפרצו לביתי מאז אני לא מכירה את עצמי מפחדת להיות לבד בבית וגם שאני לא לבד יש לי פחדים, כל רעש קטן מקפיץ אותי אני יודעת שהרעש שאני שומעת הוא "טבעי" לחלוטין אך המוח שלי מפרש זאת אחרת. אני בן אדם חזק ולא מובן לי איך דבר כזה קטן הפיל אותי. אשמח אם תייעץ לי כיצד למנוע את התופעות הנ"ל, או לפחות לשלוט עליהם, ברצוני לחזור לעצמי ומהר משום שאני מרגישה שאני מתחילה לאבד כל כיוון. תודה רבה שרית

שלום לך אתמול בלילה בסביבות 2 לפנות בוקר איפשרתי לשכנה שגרה מולי לצפות בי דרך החלון בחדרי {שבכוונה השארתי שלבים פתוחים והיא גרה לבד ומגיעה הביתה בשעות כאלה ואתמול פשוט חיכיתי שהיא תגיע} ברגע אינטימי עם עצמי. פשוט זה "הדליק" אותי. השאלה: האם היא יכולה להתלונן עליי במשטרה?{אני הייתי בביתי}. שאלה נוספת: מה דעתך על המעשה? אני בן 31 היא בערך 36.

אולי פשוט תעשו את זה ביחד במקום שהאחד יעשה והשניה תסתכל עליו ?

עופר שלום נראה שאתה נורא רוצה שישימו לב אליך כי אתה שואל אוהת שאלה שוב ושוב לגבי הצד המשפטי איני יודע לגבי מה הדבר שאתה רוצה שישמו לב אליו שאלה בברכה עמי

שמעתי שיש המייחסים הפרעות כגון DID לאפילפסיה. האם הסובלים מהפרעות דיסוציאטיביות באמת מגיבים לתרופות נוגדות פירכוסים והאם בעייתם נפתרת? תודה.

אורלי ככה ככה פסיכותרפהי יש לה ככל הנראה תקפיד חשוב בכל מקרה תלוי באדם, נסיבות אבחנה וכו' בהצלחה עמי

שאלתי כבר האם הטיקים שלי שהם בירידה יחמירו, האם השקט הזה הוא לצורך עליי המחדש? עיזרו ותענו לי --- בבקשה. תודה - מיקי

מיקי שלום מה השאלה ? עמי

שלום לך רופא. אני תיארתי את הבעיה שלי. בת 4 סובלת מסינדרום טוראט מזה 14 שנים, הטוראט נכלל אצלי בכל הספקולציות כגון:טיקין מוטוריים, ווקאלים, קללות, נגיעות, התנהגות כפייתית, ו"טקסים". בזמן האחרון חל שיפור עצום בירידת הטיקים הם מוסווים כמעט ואינם, שאלתי היא האם הירידה בעוצמה של הטיקים היא לצורך עלייה? האם השקט "לפני הסערה"? ואיך תוכל להגדיר את השקט הזה? אף םעם זה לא קרה לי היו לי ירידות וחולשה בין השנים, אך לא ככה אף פעם לא. יש לציין שאני לא נוטלת תרופות עקב תופעות לוואי של עיבויי שרירים גילגול עיניים, וכו'. מה אני אמרוה לעשות? האם השקט הזה הסמן לי משהו? אודה אם תענה על שאלתי אני מעט לחוצה נפשית הממצב נ.ב.- אני נוטלת קלונקס 2 מ"ג רק בשעת חרדה אולי פעם בשבוע עד שבועיים. תודה מראש - מיקי

שלום לכולם, כן , זו אני יעל, זו שלצערי הרב נטלתי חלק לא מבוטל בהרס הפורום בימים האחרונים. נכנסתי לפורום לפני מספר חודשים על מנת ללמוד מעט על תרופה בשם פרוזאק, תרופה שחברי לשעבר, אם אפשר לכנותו כך, נטל כשהכרתי אותו , מאחר והייתי מאוהבת בו עד עמקי נשמתי רציתי ללמוד כל מה שאפשר על התרופה , על השפעותיה ובכלל ללמוד מאנשים שקרובים יותר לנושא, מה שקרה הוא שהבחור כבר לא בחיי, אבל אנשים אחרים בזכות זה כן נכנסו ואיך אומר זאת ? התאהבתי - בכם !!! נכון, אני לא סובלת מכל בעיה נפשית/פסיכולוגית/פסיכיאטרית מיוחדת, (עד כמה שידוע לי.....) , לא יותר מכל אדם אחר מהרחוב, לכן לקח לי קצת זמן עד שהרגשתי ראויה להתחבר עם חלקכם. עם אלה שלא יצרתי קשרים על גבי הפורום עקבתי באדיקות, לפעמים התרגשתי, לפעמים בכיתי, צחקתי, נגעתם לליבי. מחר , אני עוזבת את מקום מושבי האחרון ובעוד מספר שבועות אעזוב גם את הארץ, על כן זהו מעין מכתב פרידה וכמובן כמובן התנצלות כנה מעמקי נשמתי על שנגררתי מתוך חולשה וטיפשות אל תוך מערבולת גידופים ומלחמות אישיות על גבי הפורום שאני הייתי רק אורחת בו. מקווה שתקבלו התנצלותי. טלי, ג'קי גירל, אביב, נטעלי, דוגי,דניאל,אנג'ל,אורית , אור כמובן וכל מי ששכחתי או לא זכיתי להכיר - המון בריאות , אושר , חיוכים ואהבה. ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((-: שלכם יעל.

לא הייתה לי שום כוונה להעליב אף אחד או לפגוע במשהו תרשי לי קבל עם ופורום להתנצל מעומק הלב. תהני,תבלי..... ואני מאחל לך את כל הטוב שבעולם ובאותה הזדמנות אור קבל את התנצלותי הכנה. סליחה ושוב סליחה "המרקיז"

אז אולי עכשו תזדהה....!

בהצלחה חמודה תשלחי מתנות משם ותשובי לבקר כי אני כבר געגעגעגע

מתי נמצאים אנשי המקצוע בפורום כך שנוכל להתייעץ איתם?

בהפסקת קפה

ליבנת שלום הפורום אינו צאט כך שאין אפשרות להתייעץ און ליין. תוכלי להוריד שאלה לאתר ואנו משתדלים לענות בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני התחלתי לקחת סרוקסט, עם המון חששות, בגלל הקלות שנותנים מרשם. מה בדיוק עושה התרופה? מה קורה כשמפסיקים?

קוקי שלום איפה הרופא שלך ? מכל מקום לסרוקסט שמושים שונים לא ידוע לי למה קבלת בהצלחה עמי

פסיכולוג, פסיכיאטר שלום, הנני סטודנטית בת 28 נשואה +1 ובחודש השמיני להריוני. לפני כשבוע חלמתי חלום שזעזע אותי ומאותו לילה מנוחתי מוטרדת. חלמתי שהשיליה יוצאת מרחמי עם חלק מראשו של העובר, כלומר העובר מת!!! רציתי לציין שכבר חלמתי בתחילת הריוני שארבע נשים מתגלות אלי במדבר ומבשרות לי שאלד עובר מת. חשוב לציין שהייתי בשמירת הריון עד חודש חמישי בגלל המטומה ברחם, אך בעיה זו נפתרה. פחדי נובע גם מהסיבה שבהריון הראשון עם ביתי הבכורה חלמתי שני חלומות על בעיות בהריון, דימומים, וחלומות אלו התגשמו באותה צורה כמו בחלום בדיוק מפחיד . אני מבינה שהחלום מבטא את התת מודע, את פחדי וחששותי אך לתוך כל זה מפעפע הספק שאולי כמו בעבר זהו רמז מטרים לעתיד. כיצד אפשר להתגבר על הפחד? תודה מראש הגר

הגר! נכון שאינני אשת מקצוע, אבל ידוע לי שבכול הריון יש את החששות האמיהיות למותו של התינוק, שמירת הריון לא קבעה מעולם שהילד ימות בהכרח והנה לך דוגמא אישית מצערת דודתי הפילה הפלה טבעית בחודשים המאוחרים כולם אמרו לה שהריון מתקדם נפלא. ועוד משהו חשוב כידוע לך בחלומות הכל הפוך ואולי המוות בחלומך מנבא טובות ואושר. שיהיה לך המון אושר ומזל טוב ולידה קלה ליבנת נ.ב אשמח לקבל תשובה

הגר שלום מאחר ואת נמצאת כנראה במצב של לחץ וחרדה החלומות מושפעים מכך. חלומות בלהה יכולים להתרחש במצבים שונים ופסיכולוגים רבים נוהגים להשתמש בהם כדי להבין מצב נפשי, אולם במונחים של עבר והווה. סביר להניח שחששך הוא שהחלומות שלך מנבאים משהו, וזו כבר אמונה מסוג מאוד שונה. ישנם מיתוסים רבים סביב היותם של החלומות מנבאים. אני באופן אישי אינני מאמין בכך ומאמין שחלומותיך מבטאים, כמו שאת משערת, מצב לחץ כעת. הייתי מציע שני דברים. האחד ברמה הכי פרקטית ולצורך הרגיעה שלך ערכי בדיקת אולטרה סאונד אצל רופא הנשים המטפל רק כדי לראות שהכל בסדר. אולם ברמה הנפשית יתכן וכדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי קצר. אולי היפנוזה יכולה להתאים הן כדי ללמוד הרגעה בתקופה הנוכחית ולהפחית חרדה, וכבונוס, זה יכול לעזור להתמודד עם כאבים בזמן הלידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לקראת סיום לימודי בתיכון התבקשתי להכין עבודה מחקרית (אני לומדת במגמה הפסיכולוגית) ערכתי עבודה בנושא לחץ והסתגלות והקשר בינהם העבודה יצאה מיקצועית מאוד ומושקעת חקרתי באופן מדעי נחקרים רבים בנושאיי ההסתגלות והלחץ התוצאות היו בשלושה מישורים: הסתגלות למצבי לחץ כתוצאה משינוים. הסתגלות למצבי לחץ כתוצאה מעומס. והסתגלות מחדש ואירגון מצב הלחץ מחדש. בשני המישורים האחרונים לא התגלה הבדל גדול, אבל במישור הראשון הופתעתי לגלות שבנות (מגילאים 18-21) נלחצות יותר משינויים חיובים כגון: לידה, חתונה וכדומה. ואילו בנים נלחצים יותר ממצבי לחץ שלילים כגון: מוות, פיטורין. חשוב לציין שאת מחקרי במישור זה ביססתי על מחקרם של הולמס וריי ו"סולם ההסתגלות מחדש שלהם". אבקש את התיחסותיכם בנושא. האם לדעתכם הממצאים שעלו מיצגים את אופין בחזק של הבנות או בעצם את היות הבנות חזקות נפשית יותר מאשר בנים? תודה ליבנת

שלום רב, בחרת יופי של תחום למחקרך; שתי הערות מתודולוגיות באשר להשערתך אודות האופי החזק של הנשים, וכו': 1. אין לקבל את העניין הזה כעובדה, עד שלא תציגי אסמכתאות. בשלב הזה בכתיבתך זו, כנראה, הסתמכות על דעה רווחת, שאין לבלבלה כעובדה מוכחת. 2. לא ברור למה ההשערה הזו (דווקא) קשורה או מסבירה את ממצאי מחקרך. ומשהו ממני על פרוש אפשרי לממצאי מחקרך: מחקרים אחרים, בדומה למה שאת מסכמת, הראו נטיה אצל גברים לחשוש מכישלון, ונטיה אצל נשים לחשוש מהצלחה. שיהיה לך המשך מעניין ופורה, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, אני פרודה מזה כארבעה חודשים לאחר מערכת יחסים של שנתיים שהיתה מלווה בעליות וירידות ( הפסקות באמצע ) אבל יחד עם זאת עם הבטחה מאוד גדולה. ( מיסוד קשר וכו' ).את המשבר הרציני, את הבכי קורע הלב, אי רצון לאכול, עברתי בפרידה הקודמת שלנו כך שהפעם זה היה קל יותר והכל כמובן באופן יחסי. למדתי לזהות את השלבים שאני עוברת, תקופת התאבלות, געגועים, כעס ושנאה והכל תודות לפסיכולוגית שלי. היום אני ממשיכה הלאה, למרות הכאב ותחושת הריקנות.אני מצליחה להנות מדברים פשוטים, כמו צפייה בסרט, מפגש עם חברים מה שקודם לכן לא הייתי מסוגלת לעשות שלא לדבר על לחשוב על זה. בשבועיים האחרונים אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה שהשיגרה הורגת אותי ויש תחושה " שאין בשביל מה לחיות " הכל מונוטוני. אני מנסה לחשוב על לנסות וליצור קשר, אך ישר אני נתקפת פחד ונרתעת מהרעיון. נראה לי שלא אוכל ליצור קשר בחיים, האם זה הגיוני? האם אני צריכה עוד זמן על מנת להכנס למערכת יחסים חדשה ובריאה? מאיפה נובע הפחד? לעיתים אני נתקפת בפרצי בכי בלתי מובנים ובלתי נשלטים ואז אחריהם אני נרגעת, כמובן שאף אחד לא יודע ולא רואה, אני מאוד חזקה כלפי חוץ. אך יוצאים מהמעגל הזה, מתי יהיה טוב , נעים ושלו? תודה שקד

שלום רב, נראה לי שיש לך גם תובנה (אהבה היא עניין מורכב...) וגם כוחות. נסי "לצאת" ע"י צעדים קטנים של יציאה לדרך חדשה: כמו, למשל, להשאיר הודעה בטלקשר, או באתרי הכרויות. ומה לגבי מסלול הליכה (ג'וגינג) באזור מתאים? באופן עקרוני, אפשר במצבי משבר רבים "להתחיל מחדש" גם בלי עיבוד מורכב של כשל העבר, אם ההתחלה החדשה היא מספיק קטנה. ואת ההתחלה הקטנה אפשר להגדיל, גם כן במנות קטנות. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

ד"ר אורן שלום, אודה אם תגיב לשאלתי תודה

שקד שלום ארבעה חודשי פרידה מקשר משמעותי יכולים להיות זמן קצר כדי להשלים עם הפרידה. אינני מכיר אותך, אבל יתכן שדברים נוספים מתחברים לכך. הייתי מנסה שני נתיבים במקביל כדי לשפר את מדד האופטימיות. ראשית ניתן להיעזר בעצותיו של יוסי אברהם או בכיוון כללי של עשיה, הן ברמה האישית והן ברמה של חיפוש זוגיות במידה ואת מעוניינת בכך. הנתיב השני הוא הנתיב אותו את מתארת למעשה בהודעתך, והוא הטיפול הפסיכולוגי. אינני יודע אם את עדיין בטיפול אבל זה בהחלט הזמן להיעזר בטיפול הפסיכולוגי. תקופה כזו יכולה להוות מקור חשוב להבנות משמעותיות על עצמך והאופן שבו את יוצרת קשר וחיה עם עצמך, עם כל הקושי והסבל שהבנות כאלו יכולות להוליד לעיתים. ומתי יהיה טוב נעים ושלו? אני נוהג להיות אופטימי בד"כ, בעיקר כשאת מספרת על כך שיצרת קשר טוב בעבר ושאת מוכנה להתבונן פנימה והחוצה וללמוד דברים על עצמך. אני מאחל לך שזה יגיע בקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי מיקי בת 24, מזה 10 שנים סובלת מטוראט . התופעה מתבטאת אצלי בלכ הספקולציות: טיקים מוטורים, ואקליים, קללות (קופרולליה), היתנהגות כפייתית(טקסים) , ועוד. גוייסתי לצה"ל והכל היה כרגיל. אני נמצאת כרגע בימים של רגיעה , יש לציין שאינני נולת תרופות כלל כתוצאה מתופעות לוואי שניגרמו לי מכמה סוגים בינהים "הלידול", חוששני מהשקט והירידה של הטיקים- האם הירידה הא לצורך עלייה קשה כלפניי? אגב, אשמח אם אקבל תשובה לחששותיי, ואשמח לענות על כל שאלה בנושא תסמונת טוראט באם אוכל לעזור- וקבל תשובות. תודה מראש- מיקי

מיקי שלום ראי תשובה אח"כ עמי

דפני לא בבית אז אני משאירה כאן הודעה מחורזת ותזכורת (בכל זאת יהיה כיף לראות את השמות שלנו כאן מעת לעת) דפני, שמעת על המשולש שמתוכננן לו עוד מפגש מתי? במוצ"ש!! טוב, נו, אז לאביב יש חרוזים טובים יותר משלי אבל אני מקווה שתפני את מוצ"ש בשבילי ובשביל אביב שאת פניה אופף זיו אני מפסיקה עכשיו!!! (לפני שזה נעשה הרבה יותר גרוע...)

ראשית, דווקא אהבתי את החרוזים. חבל שהפסקת, זה לא היה גרוע בכלל! ועכשיו ל"כשרון" שלי: לצערי, זכרוני החלש השכיח ממני, ממש שאותו המפגש המשולש לא יוכל להתקיים במוצ"ש. כי ערב מוצ"ש, במפורש, למסיבה משפחתית מוקדש. הממ... אולי אותו המפגש שלארוע אחר כמעט פלש בשבוע הבא ימומש? או- אז ניתן לעצמנו צל"ש!! . . . מקסימה שלי, התגעגעתי...!! מבטיחה להיות בקשר בשבוע הבא - לתכנן משהו. אוהבת המון, דפני.

והחרוזים שלכן, מדהימים ממש, זו יכולת- אכן, כמו לסדר יפה פרלינים על מגש... (טוב גם אני ניסיתי...) ד"ש לכולם! טלי פרידמן

תיראי..כמה פעמים שמעת את המישפט הזה "כל אדם הוא אינדבידואל"?...המישפט הזה תקף גם לפסיכולגיה פסיכולגיה זה לא מיקצוע שפועל על נוסאחות..כל אדם מגיב בצורה שונה ליפעמים מיד אחרי המיקרה ,ליפעמים יכול לעבור זמן..עד שאדם מגיעה לאיזה הכרה ,ואז גם מגיעה הטראומה מבינה ? אופיר

באמת התגעגעתי... ואפרופו חרוזים, יכולת להחליף את המילים במשפט האחרון (במקום "ד"ש לכולם" אפשר לכתוב "לכולם ד"ש") - ואז היה נוצר לו עוד חרוז... Welcome back - בתקווה שהחלו ימים יפים יותר בפורום. דפני.