פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי ילד בגיל שלוש וחצי עם הפרעה מסויימת בתקשורת ובהתנהגות (לא אובחן באופן רשמי) המתבטא בחוסר יצירת קשר חברתי עם ילדים, חוסר קשב, תבניתיות בדיבור ובהתנהגות. השפה שלו מתפתחת באופן מוזר, והוא אינו משחק באופן הדומה לבני גילו (משחקי דמיון, דרמה וכו') אלא תמיד עם עצמו לבד. שמעתי פעם על תסמונת אספרגר, ורציתי לדעת אם התיאור שהזכרתי דומה. בכל אופן, כיצד מוגדרת תסמונת זו.

שלום אני מציע לא לנסות לעשות אבחון עצמי לילדך. זה לא מועיל ורק מעורר חרדות. אני מציע שתפני לפסיכיאטר ילדים או פסיכולוג ילדים מומחים ותתייעצי עימם. אם היית מעורבת עם גורם מקצועי כלשהו עד היום התייעצי עימו. בתחום יש הרבה מונחים להרבה סוגים של הפרעות התפתחותיות ונפשיות. אלו מצויים בד"כ סביב משפחה רחבה שנקראת PDD שהוא אוסף של הרבה סוגים שונים עד שכמעט קשה לשים את כולם תחת אותו שם. יש הרבה חומר קריאה בנושא באינטרנט, הרוב כמובן באנגלית. באתר הרצ"ב למשל יש התייחסות קצרה לכמה סוגים של אבחנות כאלה, אם כי כבר גיליתי טעות בכותרת כאשר נדמה ש PDD זה סוג של אוטיזם, מה שלא נכון מבחינה הגדרתית. בקיצור, תקראי ותרחיבי את ידיעותיך אבל פני לייעוץ רציני ומקצועי לצורך אבחון של ממש. http://www.horim.co.il/vpages/N0027a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים של אחרים וגם לא בסטנדרטים של עצמי. יש בי פחד מאד גדול שכל אחד הוא בצעם לבד בסופו של דבר והלבד הזה מאד מפחיד אותי. יש לי הרגשה מאיימת שאם יקרה לי משהו או שאני אצטרך עזרה מסוימת, אף אחד לא יוכל לעזור לי. אמא שלי נפטרה ואני לא יכולה לסמוך על אבא שלי או אחותי הגדולה ואני מרגישה מאד לבד. יש לי מידי פעם חרדות ודכאון והדבר שהכי מרגיז אצלי הוא שאני לוקחת דברים הרבה מעבר לפרופורציות. הכל אצלי בצורה טוטאלית. למשל, ריב עם אחי יכול לגרום לי לחרדות ולדכאון של כמה ימים טובים ולהתחיל לשאול את עצמי שאלות לגבי מי אני ואם אני בכלל בן אדם טוב. אני יודעת שאני לוקחת דברים קשה מידי אבל כל תקרית קטנה או משברון או משהו הכי קטן שיכול לקרות מפיל אותי וגורם לי לחרדות ולדכאון כי אני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים של אחרים ושל החיים. הרבה פעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה הגנה בעוד שהסביבה מסרבת להתייחס אליי כאל ילדה קטנה והם מצפים ממני להיות בוגרת לפי גילי ולהתחיל לתפקד כמו שהחיים דורשים. המשפט הכי מפחיד שאומרים לי הוא "אלה החיים" או "החיים כבר ילמדו אותך" משום זה גורם לי להרגיש שהחיים בעצם כל כך קשים ואני אפילו עוד לא יודעת כמה. הקושי האמיתי מחכה לי בפינה ואני לא אהיה מסוגלת להתמודד. אני בטח משדרת לסביבה דברים כל כך שליליים - שאני מתנהגת כמו תינוקת ונלחצת מכל דבר וכל דבר שובר אותי ואני חלשה ובכיינית וכל הדברים האלה נכונים. אז מה זה עושה אותי? אני מרגישה נורא מאוימת מהתחושה שאני בסופו של דבר לבד ואף אחד לא יכול לקחת חלק מהתחושות שלי או לעזור לי להתמודד איתם ושאין לי אפילו משפחה שאפשר לסמוך עליה. זו תחושה מאד מאיימת ואני לא מצליחה לצאת מהפחד הזה. לפעמים אני מרגישה שכבר אין לי טעם לחיות כי אני פשוט לא מתאימה לחיים האלה ולסטנדרטים שהם דורשים ול"לבד" הזה שהעולם הזה מציב בפנינו.

זו אני, אורית ארנון, שכתבתי את ההודעה.

שלום רב, תחושתך, שכוחך הנו שברירי, ושהוא הולך ואוזל - מלמדת שיש לך חושים בריאים, שיודעים להתריע כראוי על השלב בו את זקוקה לעזרה מקצועית. חיזוק ה"אני", והפחתת הרגישות לחרדות - מסתייעים היטב, ובמהירות יחסית, פעמים רבות. אם תרצי הפנייה - פני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם פרטי האתר והמייל שלי), וצייני את גילך, ההסטוריה המתוקצרת שלך, ומיקומך בארץ). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

השתחררתי לפני 3 חודשים. אני לא מסתדרת עם הוריי(באשמתי מן הסתם) אז גרתי חודשיים באילת גם שם היה לי מאוד קשה ומבולבל ונכנסתי לתסבוכת עם עצמי. לזרתי הביתה ואנימבולבלת מאוד. אין לי חשק לעשות כלום הכל מגעיל אותי אני מרגישה כל כך לבד וכל כך לא מובנת. גם לעצמי. הייתי פעם ילדה חכמה שיודעת מה היא רוצה שכולם חשבו שאצליח. עכשיו אני תקועה בבלבול,קשה לי לחשוב בהגיון,אני נשארת עם חבר שרע לי איתו והדבר היחיד שבא לי לעשות זה ל ב ר ו ח אני לא מתאימה לכאן.כלום לא מסתדר לי הלוואי ויכולתי למות אני פחדנית מדי

לילך אני לא אאריך אבל את נמצאת במקום מאד מפחיד עד עכשיו היית מוקפת במסגרות שכיוונו אותך והתוו את דרכך וכעת עליים להתוות את דרכך בעצמך וזה אכן מקום מפחיד להגיע אליו. מציעה לך להתמודד עם הפחדים אחד אחד למצוא עבודה שתמסגר אותך ביום יום להכיר אנשים חדשים כך שעזיבת החבר תהיה פחות בעייתית ולנסות לחשוב מה בא לך לעשות הלאה ללמוד? לעבוד? לטייל? תעשי צעד אחר צעד ולא הכל ביחד אני אחרי הצבא נסעתי לשנה לעבוד בחו"ל גם חסכתי כסף, גם נרשמתי ללימודים, גם טיילתי השנה הזאת הייתה חוויה שלא תשכח מומלץ בכל מקרה שום דבר לא בוער ומותר לך להתמהמה בלקיחת כיוון

תודה שהגבת להודעה שלי... הבעיה היא שמרוב בלבול אני לא יודעת אפילו מה אני רוצה האנשים סביבי מורידים לי את הבטחון ואני נותנת להם להשפיע עלי. אני לא יכולה להחליט-לא אתן להם כי זה קשה לי בגלל זה אני מחפשת להתרחק אבל אני לא יודעת לאן גם אני חשבתי על לעזוב לחו"ל אבל. צריך גם דרכון בינלאומי..לא?. אני רוצה לצאת מהמצב הזה כי אני נחנקת פה. תודה שענית.באמת תודה.

לילך! הדבר הראשון בפתרון הבעיה היא הידיעה שהבעיה קיימת מאחר שאיפשהו את מרגישה מאוד אתומה במסגרת שונה שלא היית רגילה אליה בעצם נשארת ללא המסגרת מגיל צעיר הרגילו אותנו להיות שייכים למסגרת ביה". תיכון, צבא ואחרי הכל כאשר אנו משתחררים מהצבא עלינו לבנות לעצמו מסגרת חדשה של לימודים ועצמאות אילו היה איזשהו ספר חוקים לחיים עצמאיים היו חיינו יפים וקלים בהרבה אני ממליצה לך על דרך ה"ארגון מחדש" ארגני את חייך והחזירי אותם למסגרת בקשר לחבר- אם רע לך איתו עזבי אותו יכול להיות שהוא חלק לא פעוט במציאת המסגרת שלך החיים ממשיכים חיי אותם כפי שאת רוצה! בהצלחה ליבנת

לילך, לדעתי, חשוב שתנסי ללבן עם הורייך את הבעיות כי מה שמקורה בבית, יוצא גם החוצה. חברות, יש לך? יש מישהו שאת יכולה לדבר איתו? קחי לך פסק זמן ותחשבי מה את רוצה לעשות, כמו שקודמותיי אמרו. דרך אגב, לי אין הורים. עדי

מותר לשאול למה אין לך הורים ואיך את מתמודדת על זה? אימי נפטרה ואני לא מצליחה לחזור לאיזון מאחר שנשארתי לבד עם אחי הצעיר. אין לי קשר טוב עם אבי ואחי הבכור ואני מרגישה כאילו כל המשפחה התמוטטה ונשארתי לבד.

היי לילך, אני חושבת שאחת הסיבות לתיסבוך שאת מדברת עליו, היא שעכשיו את ללא מסגרת, את השתחררת מהצבא ואת חופשייה עכשיו, עצמאית, וזה לפעמים מבלבל. אבל אפשר להוציא מזה גם את הטוב? ויש דברים שאת יכולה לפתור, לגבי המצב בביץ, את יכולה להימנע מחיכוכים עם הורייך, את יכולה לא להיות עם אותו חבר שרע לך איתו, כמו שאמרת, כי אחרי הכל את בונה לעצמך חיים משלך, ומן הסתם רצוי שהם יהיו לטעמך. בהצלחה...אני מאחלת לך רק טוב...

הבעיה נעוצה בי עמוק מדי לעולם לא אפתור את בעיותי עם ההורים וה"חבר" כי יש לי בעיות קשות עם עצמי אני מתוסבכת מבולבלת ומגעילה את עצמי מדי ולכן רע לי בכל מקום ולכן אני שונאת את כולם. כשאני מסתכלת על הוריי אני רואה בעינהם איך שהם נרתעים מהקיצוניות שלי והדרך בה אני רואה את הדברים זה הורג אותי בגלל זה אני חייבת לצאת מפה אבל אני יודעת שזה לא הפתרון אני לא רוצה לבזבז את חיי ככה נמאס לי לראות הכל בפסימיות תהומית כזאת את לא חייבת לענות לי כי אין מה להגיד לאחת כמוני אבל תודה על תשובתך בכל מקרה

לילך...אני כל כך מבינה אותך. אני מרגישה בדיוק כמוך. אשמח אם תגיבי גם להודעה שלי מלמעלה

קראתי את ההודעה שלך ואין ספק שאניסתם מתבכיינת ומפונקת את חווית דבר כל כך קשה ונורא קשה לי להביע את ההערכה שלי ..... בת כמה את? איך את מתמודדת?.... מה אפשר לעשות לדעתך???????. לפעמים אני מרגישה שהנפש שלי רוצה להשתחרר מהגוף שלי ואני נאבקת בה וככה לךילות שלמים של נדודי שינה עוברים עליי מרוב מחשבות יש לי שאלה אורית -את חווית אובדן. האם זה משפיע על בןאדם עד כדי כך שגם אחרי שנה הוא לא מצליח להתרכך ולהרגיש?.... חבר שלי זה שאני סובלת ממנו -מאז שאיבד את אביו לפני 10 חודשים הוא אגואיסט נורא נורא והוא ממרר לי את החיים כי אני נאחזת בו בציפורניים גם את הרגשת איבון לאחר האובדן?..

אני מתנדבת בקו עזרה לנוער והופנתה אליי פניה מנערה בת 17 שהייתה במצוקה רבה אני אישית בת 18 נערה בעצמי ונתקלתי בבעיה רבה לעזור לה היא השאירה לי את מספר הפלאפון האישי שלה על מנת שאתקשר איתה בקרוב השיחה היתה ביום חמישי אבקש יעוץ אם אפשר מה לומר לה וכיצד לסייע לה ולהלן המקרה: הנערה עברה התעללות מינית כשהיתה קטנה מקרב אביה הוא נעצר ונכלא למשך 8 שנים כעת לקראת שיחרורו היא מפחדת ונרתעת מהשיחרור מחשש שינקום בעקבות המקרה מצבה הנפשי הדרדר היא חשה דכאונות רבים ורוצה להתאבד בשיחה עימי נשמעה תשושה וחלשה וקולה הביע המון פחד וחוסר אונים השיחה הסתיימה אחרי שעה בה שוחחנו על כהל היא חשה בהקלה שאינה לבד למרות שהקו אנונימי היא איפשרה לי להתקשר אליה כשאתקשר אני רוצה לתת לה מקסימום סייוע אילו עצות ופתרונות אני יכולה להפנות אליה? אנא עזרו לי

הדבר הכי חשוב הוא שמישהו מקשיב לה זה הדבר הראשון את השאר? תנסי אולי להפנות פניה אישית במייל לטלי פרידמן (האימייל נמצא בכניסה לפורום בהקלקה על שמה) אני בטוחה שיהיו לה עצות חכמות

ליבנת שלום אני חושש שאת לוקחת על עצמך אחריות שאינה תואמת לתפקידך בקו העזרה. מדובר במקרה מורכב שדורש התמודדות מקצועית. הייתי מציע שתי נתיבי פעולה. ראשית עליך לפנות למנהלי קו העזרה שבו את עובדת ולדווח על המקרה. הם אמורים להנחות אותך מה לעשות מבחינה מקצועית בקו, או יותר נכון לאן להפנות את הנערה. אין ספק שהיא זקוקה להפניה לעזרה. שנית, את כמישהי כמעט בת גילה יכולה לשמש אוזן קשבת ומקור תמיכה, עם הצהרה ברורה שאינך יכולה לעזור לה במקום עזרה מקצועית. כל הכבוד על עבודתך ההתנדבותית ועל האחריות שאת מגלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן! כהיותי מתנדבת בקו אנונימי איני יכולה למסור פרטים לגורמים חיצונים אני משערת שמין הראוי המקרה של התאבדות יש מקום לדיווח לגורמים מוסמכים יותר, כידוע לך אנונימיות כלפי הפונה הוא האתיקה מס' 1 בעולם הסיוע ולכן אני חצויה במעשי. האם ישנה דרך שאוכל לשכנע אותה עצמה בפניה למוסד עזרה?

שלום, עברתי התקף פסיכוטי לפני שנה בערך ונרשם לי שימוש בתרופה ריספרדל במינון של 4 מ"ג ליממה. האבחנה שלי הינה SCHIZOPHRENIFORM DISORDER. ברצוני לדעת האם ההפרעה הזו היא קבועה ואי נטילת התרופה תגרום להופעת פסיכוזה נוספת. האם יהיה עלי לקחת את התרופות לכל חיי או שמא לאחר תקופה ממושכת של נטילתם אפשר להפסיק ?

היי, שמי אור וגם אני עברתי התקף פסיכותי לפני כ שנה וחצי וטופלתי בריספרדל 4 מ"ג. התרופה עזרה לי מאוד והחזירה לי את ההיגיון. לאחר שנה של טיפול החלטתי להפסיק לקחת את הכדור ולאחר שבועיים חזרו לי מחשבות לא הגיוניות (הרגשה שיש לך כוחות מיוחדים, שאתה משיח או סטן או בודהה או שאתה יכול לקרוא מחשבות). אם בריאותך חשובה לך- הקפד לקחת את הכדורים !! ברצוני לציין שעצם הידיעה והמודעות לתופעת הפסיכוזה לא מונעת מהתופעה לחזור! הרבה בריאות! ביי !!

היי אור, האם אישפזו אותך פעם נוספת לאחר שזה חזר והאם משך האישפוז השני היה ארוך יותר ?

משה שלום ברמת הידע כיום - אנשים המאובחנים כסובלים מסכיזורפניה צריכים לקחת תרופות לכל החיים באבחנה שאתה מתאר - זאת שאלה פנה לפסיכאטר להערכה ואם אינך בוטח בו - פנה לחוות דעת נוספת בכל מקרה עשה זאת בתאום עמו ולא עם אתר אינטרנט בהצלחה עמי

שלום רב, אני נער בן 17 ויש לי CP מלידה (צליעה ברגליים) עברתי מספר ניתוחים ברגליים ואני נמצא במעקב וביקורת אצל בית חולים "אסף הרופא" בת"א, (לביקורת האחרונה לא הופעתי משום שאני חושש עקב המצב הביטחוני .. אבל זה לא העניין ...) אולם לאחרונה (או לא ממש לאחרונה.. לפני כשנתיים ) קרה דבר שמאוד מפריע לי ומטריד אותי כאשר אני מתהלך בחברת אנשים אני חש כאילו רגליי משתתקות ואני לא יכול לזוז אני זז ממש ממש לאט גם אם מדובר במרחקים ממש קטנים 10 מטר וגם פחות הדבר לא היה קורה בעבר וזה מאוד מפריע לי! אני משתדל לא להתהלך בחברת אנשים אני יבהיר את עצמי יותר זה קורה גם אם נמצא ליידי רק עוד בנאדם אחד וגם בחברת משפחה אבל כאשר אני נמצא לבד זה לא קורה לי.. רציתי לדעת האם התופעה מוכרת? האם הסברתי את עצמי מספיק טוב? ואם כן מה עליי לעשות ? זה ממש מטריד.. בתודה מראש נ.ב כשהפנתי את אותה השאלה לניאורולוג (בפורומים שלכם) הוא אמר שייתכן שמדובר באספקט ריגשי או נפשי אנא עיזרו לי..

הסיבה לתופעה שתיארת (אכן נתת תיאור מפורט), יכולה להיות נפשית לדעתי עליך לגשת להפגש עם פסיכולוג פנים מול פנים האינטנט לא יכול לתת לך תשובות לשאלה כזאת, מכיוון שהיא דורשת בירור אישי ומעמיק מאחלת לך להתגבר על החשש

אלמוג שלום העובדה שאתה מתפקד פיזית ברמות שונות בהקשרים חברתיים שונים מרמזת שאכן יש מרכיב רגשי בתופעה, כנראה סוג של חרדה. אכן כמו שאורה המליצה אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי. אני מתאר לעצמי שבביה"ח שבו אתה מטופל נמצאים פסיכולוגים שיקומיים שעבודתם מתמקדת במקרים כאלה. במידה ולא, אני יודע שבבי"ח איכילוב ישנם פסיכולוגים כאלה, ואם זה לא באזור מגוריך יש בוודאי גם מקומות נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דפני מדהימה שלי, יום שבת הגיע והיום בערב מסיבת ה"יעד" שלך, ואני רק יכולה לקוות שאת מרגישה את הגאווה ואת הסיפוק ואת תחושת ההצלחה האישית עמוק מבפנים, כי את ראויה לה. הכרות משונה הכרנו שתינו כאן בפורום, הכרות שהתחילה וירטואלית, עם תמיכה וירטואלית וחיבוקים וירטואלים, ורק אחרי זמן מה התממשה לה להכרות פיזית עם חיבוקים אמיתיים וחמים ואוהבים מכל הלב. זוכרת את ההתחלה שלך ? סתם מישהי, קראת לעצמך. ואני מההתחלה מוחה בתוקף, אין כאן סתם מישהי, יש כאן מישהי מיוחדת מאוד, שהייתי שמחה להכיר מעבר לגבולות הפורום, ואין כאן סתם מישהי שהיא לא וורבלית, יש כאן מישהי מקסימה שכותבת מהלב על הכל, על הנסיון לצאת מזה, על הכאב, על הקושי, ועד היום זה ככה. אני בטוחה שהיום התחושה עדיין מבלבלת מבחינתך, תחושת הצלחה מצד אחד - "עשיתי את זה, הסרתי את הקביים המלאכותיים האלה של האנורקסיה ואני יכולה והולכת בכוחות עצמי בלעדיהם", ומצד שני, עדיין קיימים במחשבות ובמודעות הקשיים לגבי הקבלה של הגוף במשקל החדש שלו, והקבלה של עצמך ללא הקביים וללא האנורקסיה. מבחינתי היום הוא רק עוד ציון דרך, שהחל בעצם כבר ברצון לצאת מזה, עוד הרבה לפני שהכרתי אותך, המשיך הלאה בהגיעך לפורום ובשיתוף, במאבק היומיומי הזה באוכל ובגוף, בכתיבת מכתב הפרידה מהאנורקסיה וברצון לשבת עליה שבעה ולתת לעצמך להשתחרר ממנה סופית, בקניית המכנסיים החדשים ביחד והיום – מסיבת היעד. אני יודעת שעברת דרך קשה מאוד להגיע להיום, וגם היום זה עדיין קשה ומבלבל, אבל 9 שנים היית בכלא הפרטי של עצמך, והיום תני לעצמך להשתחרר ממנו. תני לאנורקסיה להשאר אך ורק כצלקת, כזכרון בקופסא השחורה הסגורה, היא היתה חלק ממך המון זמן, ולא ניתן ואולי גם לא צריך למחוק אותה לחלוטין, וביחוד עכשיו כשהקונפליקט עוד קיים אי אפשר גם, אבל מה שכן ניתן – זה לשים אותה קצת בצד, ואותך המדהימה והמקסימה והמיוחדת במרכז בלעדיה. מאמינה בך וסומכת עלייך ויודעת שהתחלת בדרך הקשה הזאת, ועלית את כל העליה המפרכת הזאת, ועכשיו תדעי לעמוד שם בפסגה ולאמר לעצמך בשכרון חושים "עשיתי את זה !!" וגם להנות מכל שניה, ולהרגיש את האושר המפעפע בך ולהמשיך שם בפסגה בחייך הרגילים והנורמליים כמו כולם – בפרוייקטים, בלימודים ובעבודה. ואני פה בשבילך ואיתך, גם אם לפעמים קצת מתרחקת כדי לשמור על שתינו, גם אם את קצת עסוקה בפרוייקטים ובשאר הדברים הנורמליים של העולם, את נמצאת לך אצלי בלב כל הזמן, בפינה חמה ואוהבת. אז… המון גאווה יש לי היום בלב בך, המון המון אהבה, וחיבוק חזק. שלך לתמיד אביב.

אביב איך גרמת לי להצטער שאני לא שם לא חלק מהאירוע המדהים הזה. דפני, מצטרפת למילותיה של אביב מעריכה את הכוחות המדהימים שלך שהוציאו אותך מהמחלה ומשכו אותך למעלה. תהנו במסיבה אני אחשוב עליכן משדה התעופה

לא בטוחה אבל מנחשת... אני מצטרפת לדברים של אביב ושל אורה... תחזיקו מעמד...זה כדאי..למרות הכל. אליאן

שלום, אפשר לקבל הסבר על המונחים : מאניה, דימנציה ו-?Melancolia תודה, עדי

עדי מניה מצב בו מצב רוח מוגזם מלווה תופועת נוספות כגון חסר צורך בשינה, תאבון תחושת כוחות מוגברים מלווים תחושה שפוט והתנהגות לא מציאותיים דמנציה - ירידה ביכולת השכלית מלאנכוליה זה שם אחר לדכאון כיום טכנית יש שמשמשים בו ככנוי לדכאון קשה או כזה בו יש פגיעה רבה בתפקודים גופנים (שינה אכל.. ) עמי

שמחה לקרא את ההודעה שלך. אכן גישתי לפורום מוגבלת לפעמים אבל כשיוצא אני קוראת ומתעניינת מאוד. מצבי טוב. אצלי כל יום הוא מאבק אבל יחד עם זה אני שומרת על רמה מסויימת של אופטימיות. זוכרת כל הזמן מאיפה באתי ואולי בעצם זה גורם לי לעמוד על המשמר גם בקשר למחלה וגם בקשר לחיי האישיים. לא תמיד זה קל אבל לרוב אני מצליחה. מה שלומך יקרה שלי? כשאני פה אני שמחה לכתוב ולהיות חלק. באמת. אשמח מאוד לדעת גם בשלומך... שלך מכל הלב... נויה

טוב לשמוע. באמת. למרות שכל יום הוא מאבק, ושדברים לא תמיד הולכים "חלק" - את מתמודדת. והרי עוצמה אין פירושה היותך "בלתי פגיעה" (אין דבר כזה!), אלא יכולתך לעמוד על המשמר, לצפות מראש את נקודות התורפה שלך ולהגן על עצמך. מדברייך ניכר שלמדת הרבה על עצמך, על הנקודות הרגישות כמו גם על צדדי החוזק, ונראה שאת פועלת בהתאם. זה לא קל, מי כמוני יודעת... באמת מעריכה אותך על כך. שלומי טוב, בסך הכל. כמו כולנו, גם אני חווה לפעמים אכזבות מרות, צער או רגעי ייאוש. אין מנוס מכך. אלא שהשלכתי ממני והלאה את הקביים עליהם הורגלתי להישען (אנורקסיה), ואני מפלסת את דרכי בשבילי החיים, מנסה להיעזר בכלים אחרים - קונסטרוקטיבים יותר - בהתמודדות עם הקשיים. אני מבינה שאת לא נמצאת כאן הרבה. אבל כשאת כאן ורוצה לשתף קצת, להתחלק בחוויות או סתם לומר שלום - יש כאן מישהי שתחכה להודעותייך בשמחה... :-)) שלך, דפני.

דפני. כל כך התרגשתי לקרא את מה שכתבת וממש מצאתי את עצמי מזדהה... זאת המלחמה האמיתית. היכולת להתמודד עם החיים ללא האנורקסיה. ללמוד לנופף לה לשלום ויחד עם זאת להיות על המשמר... אין לי ספק שזה קשה. אבל מה שבטוח הוא שאת אמיצה אמיצה. ממש התרגשתי לקרא את ההודעה הזאת. גאה בך... גאה בעצמי אפילו... סוף סוף אפשר להגיד את זה ... נפלא. שלך תמיד ... נויה

אני לא רואה ת'אור!!!

יחס אנשים

אני לא מרגיש ת'עוצמה...

החלטתי להקים אתר שיהיה למעשה מגזין אונליין. במגזין יהיו כתבות, סיפורים אישיים, ביקורות על סרטים ספרים ומוסיקה ועוד ועוד. כל מי שמוכן לתרום ולכתוב למגזין מוזמן לעשות זאת. אשמח מאד אם גם אנשי מקצוע יוכלו לתרום כתבה מעניינת. אודה לכם אם תפנו אליי לאי מייל [email protected]. נשתמע.

אשמח לעזור לך. אני כותבת לך אי מייל עכשיו. אני מקווה שעוד אנשים בפורום הזה ירצו לתרום, כולל אנשי המקצוע. זה יכול להיות נחמד

בהצלחה!

אני נשויי מזה כשנתיים שאלתי היא האם הצצה הדדית ביני לבין שכנה שגרה בבנין סמוך בשעות הלילה המאוחרות כשאישתי כבר ישנה נחשבת להפרעה נפשית כלשהי? אני מדגיש שמדובר בהדדיות . אגב היא רווקה כבת 25. אני מקווה שנסחתי את שאלתי באופן ברור אבל שעדיין מתאים להשאל בפורום.

אישית אני לא חושבת שמדובר בסטיה אבל לדעתי מדובר בבגידה מסוימת באשתך

שלום רב, כל אחד מאיתנו עושה פעילויות רבות, בשיגרת החיים, שאפשר לראות אותן כ"שנויות במחלוקת" - כישנה בקרה עצמית על טיבן, בהתאם לערכים ולמהות האופי המוסרי שלנו. כך למשל: חניה במקום בעייתי או ממש אסור; התפרצות לזבן/ית בסופר (או לרופא בקופ"ח)שעסוקה עם מישהו - כדי לשאול את שאלתנו, וכו'. ועד כאן ההקדמה. וכעת לשאלתי, שמהווה תשובה לשאלתך: מדוע עולה אצלך השאלה כי מדובר בהפרעה נפשית? ועיצה לאופן המענה: איזו התנהגות בהקשר של גבר-אישה היתה נחשבת ל"לגמרי לא בעייתית" בהתאם לשיפוט העצמי שלך? עד כמה שונה ההתנהגות "התמימה" מההתנהגות שאתה שואל עליה? דרך צליחה במעלה השאלות, ןכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם התחתנת עם אישתך מאהבה???

אנחנו צריכים אתכם

שלום אורית. מה כוונתך איפה כל אנשי המקצוע? היום רובם ביקרו בפורום וענו על פניות כנ"ל אתמול ושלשום. האם את מצפה שהם יהיו 24 שעות מול המחשב בצפייה לשאלות? אנא מכם. מעט סבלנות וסובלנות בפורום הזה לא תזיק. שבת שלום יוסי.

אני לא יודעת למה אתה תוקף אותי. יש בי המון סבלנות וסובלנות ולא שאלתי את זה בביקורת על זה שהם לא כל הזמן פה אלא פשוט משום שלא ראיתי את שמם זמן מה וחששתי שהם עזבו את הפורום לאור ההתרחשויות האחרונות. אני חושבת שמגיעה לי התנצלות

דחק דחק הוא מושג מפיסיקה. Grinker & Spigel הם שני חוקרים שהשתמשו במונך לראשונה במובן הפסיכולוגי שלו. מהפיסיקה דחק הוא כוח חיצוני המופעל על גוף (כוח מכאני, כימי, טרמי). השימוש במונח דחק בפסיכולוגיה נעשה ב-3 מובנים עיקריים 1גורם מאיים ומסכן חיצוני לגוףHolms&Rahe בנו טבלה של גורמי דחק בחיי בני אדם Life-Events Scale 2תגובה פנימית פיסיולוגית של האורגאניזם לנוכח דרישות חיצוניות. Seley הגדיר את הדחק ככל אירועה המעורר תגובה (מוביליזציה) של האורגאניזם. הוא התרכז בשינויים ההורמונאלים המופיעים לנוכח סטרסורים שונים כגון טמ"פ, רעב, וכו.. המודל שתאר כלל מספר שלבים: 1) גירויי 2) הלם ועוררות סימפטאטית 3) הלם נגדי עם עוררות המערכת הסטיואידית 4) התנגדות 3כיחסי גומלין בין אופי ועוצמת הפרטורבציה של הדחק לבין משאבי האורגניזם לשמר על יציבות ואיזון. המודל של גירויי ותגובה שימש לגישה זאת.Lazarus בנה גישה פסיכולוגית למודל זה: 1) תפיסת משמעות הגירוי 2) הערכה ראשונית 3) גיוס משאבי התמודדות פסיכולוגים 4) ארגון והסתגלות לגירויי משבר Crises המודל המקובל הוא המודל השלישי, של שיווי משקל בין דחק למשאבים. הקליניקה הפסיכיאטרית נתפסת כתוצאה של התערערות הארגון הפסיכולוגי. דחק כתופעה חיובית אריקסון תאר את מעגל החיים כסדרה של משברים אופייניים. בהתפתחות תקינה כל משבר נפתר באופן חיובי ע"י הסגת רמת ארגון גבוהה יותר של ההתפתחות הפסיכולוגית. פתרונות כשלים יגרמו, לדעתו, להפרעה באישיות. דחק מוכר כגורם חיובי המעורר לפעולה ולמידה תופעה מכרת כעקומת התפקוד ביחס לדחק דחק בפסיכיאטרייה כאשר דנים בדחק יש להתייחס לתסמונות הפסיכיאטריות הבאות: (דגש עובר מהדחק לאורגניזם) 1PTSDהדגש על עוצמת הדחק, הסטרס מתואר בעוצמה שהיא מעבר לחוויה היום-יומית של האדם וצפויה לגרום לסימפטומים קלינים גם אצל מי שיציב בנפשו 2Adjustment Dis’הדחק שייך לכל אותם מתחים שאתם אנשים בד"כ מתמודדים, לא יותר קשים מהחוויה היום יומית. מדוע שאחד יפתח תסמונת קלינית בעוד אחר לא ? בבדיקה מגלים אישיות חלשה מפרעת המתקשה להתמודד גם עם דחק יום-יומי רגיל. 3Psychosomaticהדגש כאן הוא על תגובת האורגאניזם, דהיינו על הגורמים המתווכים בין הדחק לתגובת הגוף. 1 ) מערכת העצבים האוטונומית: התקפי לב, אישיות סוג A וכו.. 2 ) הורמונים פפטידים: ניורוהורמונים עלולים להשתתף במגוון הפרעות נפשיות 3 ) מערכת החיסון: נחלשת בדחק מאפשרת מחלות זיהומיות סרטן 4Adolf Meyerהאמין הכל המחלות הנפשיות מבטאות צורה זאת-או-אחרת של תגובה לדחק. הפסיכיאטרייה לפי הגישה הנ"ל קיבלה את המונחים של "פסיכוזה תגובתית," "דכאון תגובתי," וכו... התערבות במשבר Crises-Intervention הטיפול במשבר בנוי על המודל המתואר מעלה. ההנחה הבסיסית היא שבשלב הקריטי של הערעור באיזון הנפשי נתן לעודד את גיוס מנגנוני ההתמודדות באפן שיאפשר פתרון מצלח של המשבר שיתאפיין בהעלמות הסמפטומים הקלינים ורכישת רמת ארגון נפשית טובה יותר. לפיכך הטיפול הוא: 1 ) קצר2 עד 5 פגישות 2 ) מיידיקרוב ככל שניתן למשבר, דהיינו לזמן תחילתהערעור 3 ) ממוקדממוקד במשבר עצמו, לא עוסק בתחומים נפשיים אחרים 4 ) גמישטכניקות ומשך הטיפול גמישים, (ראה בהמשך) טכניקות: 1 . הורדת חרדה (גם עם יש צורך להשתמש בתכשירים פסיכוטרופים מרגיעים) יצירת קשר טיפולי 2 . להיעזר במניפולציה של הסביבה, לדוגמה, ניתוק המטופל מגורם הדחק ע"י אשפוז קצר למנוחה 3 . גיוס מנגנוני התמודדות יעילים ע"י עידוד, יעוץ, תמיכה, שיקוף ההתמודדות היעילה, עזרה בטכניקות קוגניטיביות 4 . מניעת רגרסיה והחמרה בקליניקה ע"י שיקוף המנגנונים הלא יעלים הקשורים להופעה של סימפטומים

כתבתך הייתה מעניינת מאוד. אולם אני חייבת לומר שכמי שעברה תקופה של חרדות קשות (בין השאר בעקבות PTSD) וכיום מטופלת בסרוקטס, נבהלתי מאוד מדבריך על כך שתקופת דחק עלולה להוביל להתפתחות של סרטן. בשנים האחרונות הולך וגובר אצלי פחד נוראי מסרטן, ותמיד אני מפחדת שעצם הפחד המשתק הזה יביא עלי חו"ח את המחלה הנוראית. (החרדות שלי לא היו קשורות לנושא של מחלות, זהו פשוט פחד או חרדה נלווית, פחד מן ההשפעות של החרדה). כעת מצבי טוב יותר בעקבות השימוש בסרוקסט והטיפול הפסיכולוגי, אבל בכל-זאת אני רוצה לשאול - מה אני יכולה לעשות כדי להמנע מלהביא על עצמי מחלה נוראית שכזו? אני יודעת שהשאלה היא טיפשית משום שאין עליה תשובה, אבל בכל-זאת - הפחד הזה שוב משתק אותי...

נועה, תחשבי חיובי. מה שהוא ניסה לומר, שמה שקורה לגוף משפיע על הנפש וכן להיפך. נראה לי שמחשבה חיובית תעזור לך. עדי

לפסיכאטר היועץ! ערכתי מחקר לפני זמן קצר על מצבי דחק, גילתי שבקרב בנות ישנם מצבי דחק גבוההים יותר כתוצאה משינויים (כגון: לידה, חתונה, קידום בעבודה), כפי שאת שם לב מצבים אליה בבחינת מצב דחק חיובי ואילו הבנים נלחצו יותר ממצבי דחק שלילים :מוות, פיטורים וכדומה. ממה לדעתך נובע פילוג זה והאם יש לזה הסבר פסיכאטרי? מקווה לתשובה מהירה ליבנת

סכיזופרניה גורמים אטיולוגים אין גורם ידוע. ההנחה הרווחת היא שתערובת של גורמים ותהליכים קשורים למחלה. המודל המקובל להבנת המחלה ניקרא STRESS DIATHESIS MODEL וטוען לרגישות "ביולוגית" (DIATHESIS) המתבטאת בשילוב עם לחצים חיצוניים סביבתיים (STRESS). גורמים ביולוגים התיאוריה הדופאמינרגית. סכיזופרניה קשורה לפעילות יתר של דופאמין במוח. 1 . קשר בין שפור קליני ויכלת חסימת רצפטורים של דופאמין. 2 . סמים מעוררים פעילות דופאמינרגית גורמים לפסיכוזה. 3 . טיפול דופאמינרגי בפרקינסון גורם לפסיכוזה. בעיות עם התיאוריה: 1) גורם לפסיכוזה לאו דווקא סכיזופרניה. 2) שימוש כרוני בנוגדי דופאמין גורם ליתר פעילות דופאמינרגית 3) לפונקס תכשיר יעיל לסכיזופרניה, ולא חוסם יעיל של רצפטורים דופאמין 2. ניורוטרנסמיתורים אחרים. · סרוטונין: 1) חסימת רצפטורים סרוטונינרגים ברספרידון יעילה בסכיזופרניה 2) סרוטונין הוזכר באגרסיה, ואגרסיה מהווה חלק מהמחלה. · נוראפינפרין: עיקוב אדרנרגי מעלה סיכויי חזרה לפסיכוזה. · חומצות אמיניות: הרס תאים גבארגים בהיפוקמפוס קשור עם יתר פעילות דופאמינרגית. ניורואנטומיה. · המערכת הלימבית: [קשורה לשליטה אמוציונאלית] ממצאים של מערכת מוקטנת ב MRI ועדויות לפגיעה בארגון היסטולוגי של חלקים מהמערכת הלימבית. · גרעיני הבסיס: [קשורים להפרעות תנועה] מעורבות גרעיני הבסיס דרך רצפטורים דופאמינרגים ומסלולים דופאמינרגים. · אונה קדמית: [דמיון קליני בין פגיעה פרונטאלית וסכיזופרניה] דמיון בין פגיעה קוגניטיבית בשני המחלות, WCST ואחרים. פסיולוגיה. · EEG ירידה בכמות אלפא עליה בדלתא ותטא. יותר פטלוגי משמאל. זיזים וגלים דומים לאפילפסיה. פגיעה בקוהרנטיות מאזורים שונים. גדילה בממד הקומפלקסי של דגימה לא-לינארית. · EP גלים מוקדמים אמפליטודה גדלה. גלים מאוחרים P300 שטוחים ומאוחרים יותר. · SACCADS התגלו ב 80% מקרובי משפחה של חולים בסכיזופרניה אימונולוגיה. ירידה בתאי T ויצירת אינטרלוקין. תגובתיות מופחתת של לינפוציטים פריפרים. נוגדנים נגד רצפטורים דופאמינרגים. מחלה ויראלית סביב הלידה על פי אזורים גיאוגרפים [המספרות צפונית דרומית] אנדוקרינולוגיה. ממצאים לא ספציפי של DST חיובי FSH LH מופחתים השטחה תגובת GH ל-TRH בסימנים נגטיבים. גנטיקה. 1% באכלוסיה הכללית 8% אח 12% הורה 12% תאום דיזיגוטי 40% שני ההורים 47% תאום מונוזיגוטי. גורמים פסיכודינאמים · FREUD : 1) סכיזופרניה מתוארת כפגיעה נרחבת באגו. כתוצאה מכך ניפגע בוחן המציאות שליטה על דחפים ואגרסיה. 2) הסתמי עם החשיבה הראשונית גוברים על האני והחשיבה המשנית. 3) נרקסיסם ראשוני נחשב לפסיכוזה לפי פרויד בכך שהתינוק עדיין לא ארגן לעצמו את המציאות [מפורקת] ולא יצר הפרדה של זהות בין עצמו לסביבה. · SULLIVAN :החרדה ביחסי אם תינוק קשורים לפרסונופוקצה GOOD-ME BAD-ME AND NOT-ME חרדה מאד גבוהה מביעה לפרסוניפיקציה NOT-ME דהיינו חסר ארגון של העולם המנטלי. סליבן גם החדיר את המונח DELUSONAL-MOOD שמתאר את הפרפלקסיות והחרדה המקדימה את הפסיכוזה, מחשבת השווא היא התארגנות פגועה של הפירוק והפרפלקסיות. · OBJECT RELATIONS : ייצוגים פגועים כאוטים מפוצלים מחלישים את האגו. גורמים משפחתיים וחברתיים. התואריות המשפחתיות מתארות את הסכיזופרניה כסימפטום או ביטוי למחלה משפחתית. החולה הוא החוליה החלשה במשפחה שמקבל את ההפרעה. · BETSON [אנתרופולוג מ [PALO ALTO תבע את המונח של DOUBLE BIND לתאר חוסר התאמה בין קומוניקציה ורבאלית ללא ורבאלית במשפחה של החולים. כאשר חל גם איסור להבהיר את אי ההתאמה הילד נחשף לחוסר ארגון בקומוניקציה. · WYNN חקר דפוסי קומוניקציה במשפחות של חולים סכיזופרנים. תאר COMUNICATION DEVIANCE דיבור כללי, מסרים לא ברורים. · LIDZ חקר מבנה משפחה. הוא האמין שסכיזופרניה נוצרת במשפחות בהם יש פגיעה במבנה התקין של המשפחה. SCHIZM התרחקות בין ההורים ושבירת הגבול עם אחד הילדים. SKUE אחד ההורים שולט ודוחף את ההורה השני לקואליציה עם הילדים. · LEFF תאר את התופעה של EXPRESSED EMOTIOM מעורבות יתר, ביקורתיות יתר, עיינות. הוכיח שיש רלאפס גבוה של המחלה במשפחות עם EE גבוה. · DUNHAM חקר אזורי מגורים של חולים סכיזופרנים תאר את המונח DAWN DRIFT התדרדרות מעמד סוציאלי של החולים.

פסיכיאטר יועץ כתב/ה: > > סכיזופרניה גורמים אטיולוגים > > אין גורם ידוע. ההנחה הרווחת היא שתערובת של גורמים ותהליכים > קשורים למחלה. > המודל המקובל להבנת המחלה ניקרא STRESS DIATHESIS MODEL וטוען > לרגישות "ביולוגית" (DIATHESIS) המתבטאת בשילוב עם לחצים > חיצוניים סביבתיים (STRESS). > > גורמים ביולוגים > התיאוריה הדופאמינרגית. > סכיזופרניה קשורה לפעילות יתר של דופאמין במוח. > 1 . קשר בין שפור קליני ויכלת חסימת רצפטורים של דופאמין. > 2 . סמים מעוררים פעילות דופאמינרגית גורמים לפסיכוזה. > 3 . טיפול דופאמינרגי בפרקינסון גורם לפסיכוזה. > בעיות עם התיאוריה: 1) גורם לפסיכוזה לאו דווקא סכיזופרניה. 2) > שימוש כרוני בנוגדי דופאמין גורם ליתר פעילות דופאמינרגית 3) > לפונקס תכשיר יעיל לסכיזופרניה, ולא חוסם יעיל של רצפטורים > דופאמין 2. > > ניורוטרנסמיתורים אחרים. > · סרוטונין: 1) חסימת רצפטורים סרוטונינרגים ברספרידון יעילה > בסכיזופרניה 2) סרוטונין הוזכר באגרסיה, ואגרסיה מהווה חלק מהמחלה. > · נוראפינפרין: עיקוב אדרנרגי מעלה סיכויי חזרה לפסיכוזה. > · חומצות אמיניות: הרס תאים גבארגים בהיפוקמפוס קשור עם יתר > פעילות דופאמינרגית. > > ניורואנטומיה. > · המערכת הלימבית: [קשורה לשליטה אמוציונאלית] ממצאים של מערכת > מוקטנת ב MRI ועדויות לפגיעה בארגון היסטולוגי של חלקים מהמערכת > הלימבית. > · גרעיני הבסיס: [קשורים להפרעות תנועה] מעורבות גרעיני הבסיס > דרך רצפטורים דופאמינרגים ומסלולים דופאמינרגים. > · אונה קדמית: [דמיון קליני בין פגיעה פרונטאלית וסכיזופרניה] > דמיון בין פגיעה קוגניטיבית בשני המחלות, WCST ואחרים. > > פסיולוגיה. > · EEG ירידה בכמות אלפא עליה בדלתא ותטא. יותר פטלוגי משמאל. > זיזים וגלים דומים לאפילפסיה. פגיעה בקוהרנטיות מאזורים שונים. > גדילה בממד הקומפלקסי של דגימה לא-לינארית. > · EP גלים מוקדמים אמפליטודה גדלה. גלים מאוחרים P300 שטוחים > ומאוחרים יותר. > · SACCADS התגלו ב 80% מקרובי משפחה של חולים בסכיזופרניה > > אימונולוגיה. > ירידה בתאי T ויצירת אינטרלוקין. תגובתיות מופחתת של לינפוציטים > פריפרים. נוגדנים נגד רצפטורים דופאמינרגים. מחלה ויראלית סביב > הלידה על פי אזורים גיאוגרפים [המספרות צפונית דרומית] > > אנדוקרינולוגיה. > ממצאים לא ספציפי של DST חיובי FSH LH מופחתים השטחה תגובת GH > ל-TRH בסימנים נגטיבים. > > גנטיקה. > 1% באכלוסיה הכללית 8% אח 12% הורה 12% תאום דיזיגוטי 40% שני > ההורים 47% תאום מונוזיגוטי. > > > גורמים פסיכודינאמים > · FREUD : 1) סכיזופרניה מתוארת כפגיעה נרחבת באגו. כתוצאה מכך > ניפגע בוחן המציאות שליטה על דחפים ואגרסיה. 2) הסתמי עם החשיבה > הראשונית גוברים על האני והחשיבה המשנית. 3) נרקסיסם ראשוני נחשב > לפסיכוזה לפי פרויד בכך שהתינוק עדיין לא ארגן לעצמו את המציאות > [מפורקת] ולא יצר הפרדה של זהות בין עצמו לסביבה. > · SULLIVAN :החרדה ביחסי אם תינוק קשורים לפרסונופוקצה GOOD-ME > BAD-ME AND NOT-ME חרדה מאד גבוהה מביעה לפרסוניפיקציה NOT-ME > דהיינו חסר ארגון של העולם המנטלי. סליבן גם החדיר את המונח > DELUSONAL-MOOD שמתאר את הפרפלקסיות והחרדה המקדימה את הפסיכוזה, > מחשבת השווא היא התארגנות פגועה של הפירוק והפרפלקסיות. > · OBJECT RELATIONS : ייצוגים פגועים כאוטים מפוצלים מחלישים את > האגו. > > > גורמים משפחתיים וחברתיים. > התואריות המשפחתיות מתארות את הסכיזופרניה כסימפטום או ביטוי > למחלה משפחתית. החולה הוא החוליה החלשה במשפחה שמקבל את ההפרעה. > · BETSON [אנתרופולוג מ [PALO ALTO תבע את המונח של DOUBLE > BIND לתאר חוסר התאמה בין קומוניקציה ורבאלית ללא ורבאלית במשפחה > של החולים. כאשר חל גם איסור להבהיר את אי ההתאמה הילד נחשף לחוסר > ארגון בקומוניקציה. > · WYNN חקר דפוסי קומוניקציה במשפחות של חולים סכיזופרנים. תאר > COMUNICATION DEVIANCE דיבור כללי, מסרים לא ברורים. > · LIDZ חקר מבנה משפחה. הוא האמין שסכיזופרניה נוצרת במשפחות > בהם יש פגיעה במבנה התקין של המשפחה. SCHIZM התרחקות בין ההורים > ושבירת הגבול עם אחד הילדים. SKUE אחד ההורים שולט ודוחף את ההורה > השני לקואליציה עם הילדים. > · LEFF תאר את התופעה של EXPRESSED EMOTIOM מעורבות יתר, > ביקורתיות יתר, עיינות. הוכיח שיש רלאפס גבוה של המחלה במשפחות עם > EE גבוה. > · DUNHAM חקר אזורי מגורים של חולים סכיזופרנים תאר את המונח > DAWN DRIFT התדרדרות מעמד סוציאלי של החולים. > >

אבל הרופאים רבותי... עושים טעויות.. ראיתם פעם נוירולוג שנותן ריטלין לילד עם הפרעה ריגשית ? מבלי לשאול כלום...מבלי לוודא או לעשות עוד בדיקות.. המעניין הוא..שדווקא כל הפסיכיאטרים שאליהם פניתי...קודם כל אמרו..שיש לעשות בדיקות מקיפות..איבחונים,בדיקות דם... וזה דווקא נוירולוג מפורסם מאד...ידוע בתחומו... ודווקא הוא פישל...

חוצפה שלא תאמן. כמה רוע עוד יכול להיות באנשים? אני יודעת שאני כותבת לחינם כי גם ההודעה הזאת "תזכה" לתגובות של אנשים משועממים למוות. ובכל זאת הייתי חייבת. בשוק מוחלט. איך אמא שלי אומרת: כל אחד מקבל בסוף את מה שמגיע לו. חבל שבחרו האנשים הרעים והמשועממים האלה להזיק בצורה בלתי נסבלת בפורום כל כך רגיש ועדין. ממש נורא... נויה

למה את לא מאמינה ? זאת לא הפעם הראשונה ולא האחרונה, שאנשים מקבלים התקפה, ובמקום ללכת ולהוציא את העצבים שלהם בחדר כושר, או בסיבוב ריצה, באים להשתלח פה בפורום. כבר דיברנו יפה, כבר הסברנו, כבר ביקשנו, כבר התחננו, כבר פנינו ליועצים והגענו למנהל הפורום. מה עוד ?????????????????? במקום להשאיר את הפורום לאנשים באמת צריכים אותו, הפכו אותו לגן חיות הפרטי שלהם. אז מה יש לא להאמין ?????????????? יש רק לראות ולבכות ולהצטער וללכת.

היי אביבוש. (מותר לי לקרא לך ככה)?:-) עצוב מאוד לראות את זה. עצוב לראות שיש אנשים כאלה בעולם. כנראה שבאמת אין מה לעשות... לא יודעת הרגלתי את עצמי לא לוותר, אבל אם אין ברירה אז אין ברירה. אני לא מכירה את הפורום הזה כל כך טוב כך שלא ידעתי שזאת לא הפעם הראשונה... עצוב. שלך נויה

אבי שלום ! קראתי את המאמר שלך לגבי רקע היסטורי למחלת הסכיזופניה שהיתה מעניינת מאוד (בשבילי בכל אופן )אך היא לא בדיוק עזרה לי כדי למצוא תשובה לשאלתי בנושא "מחלת הסכיזופניה" . אני יודעת שישנם סוגים שונים של ביטויי קושי של המחלה . אני מאוד מקווה למצוא תשובה שניתן לעזור לאנשים החולים במחלת הסכיזופניה . מה שיותר מעניין אותי זה למצוא תשובה לחבר יקר שלי(הוא לפני תחילת שנות העשרים ) שחולה במחלה הוא נמצא בשלב ה"קל " כיביכול לאחר שהוא עבר שנתיים קשות מאוד התבטאו בדיכאון הזיות חוסר רגש אושר פנימי חוסר אנרגיות ואור. השנה הזו הוא שינה את סוג התרופות שלו והוא היום יותר מחייך צוחק הוא לא כבר בדיכאון או הוזה , אבל זה עדין לא מספיק כדי למצוא תשובה למרפא. אני מאמינה שיש אי שם תשובה שניתן לעזור לבחור הצעיר הנ"ל להירפא ולחזור להיות אדם נורמלי כמו שאר האנשים שיחזור אליו האנרגיות ומציאת האושר הפנימי שלו ולהפסיק את הטיפול התרופתי או לא אך לפחות לחזור לחיים שהוא היה רגיל . אני יודעת שבדרך כלל אני נורא ישמח אם תתן לי עפ"י הידע הרב שלך תשובה שאכן ניתן לרפא אותו או להפנות אותו לרופא מומחה או אפילו שאתה תפגוש אותו . הבחור הוא בחור מיוחד ומדהים שנורא יקר לי ואני הבטחתי לו שאנחנו לא נתייאש עד שנמצא תשובה ואני יתמוך בו לאורך כל הדרך ונחזיר אותו להיות נער מתבגר נורמלי ובעזרת האנרגיות והכח שלי נוכל להתמודד ונתגבר על זה. מקווה לשמוע ממך נואשת מאוד . איריס

אני שמח שיש אצלו שיפור חסר לי מידע שבאמת מצביע על כך שהוא סובל באמת מסכיזופרניה הרבה פעמים יכול להיות טעות באבחון איזה תרופה הוא לוקח שעזרה לו ואיזה תרופות קבל בעבר?

אולי אתם יכולים להסביר לי מה זה טעות באבחון ? ובמיוחד בסכיזופרניה... זו הרי לא מחלה שהיום היא כאן ומחר לא...יש פז"מ מסויים לכל הסימנים החיוביים והשליליים... זה הרי כמו להגיד למישהו שיש לו איידס או סרטן...ואחר להגיד שטעו... רק מה..שבסכיזופרניה אי אפשר לבדוק על פי בדיקת דם ... אני מנסה להבין....מה? להתחיל את הכל מחדש? שוב? בפעם המי יודע כמה... ושאלה אחרונה... הייתם חולקים על דעתו של פרופ' אבי ויצמן ? או של מנהל/ת מחלקת ילדים בבית חולים פסיכיאטרי ? הייתם ? מחכה לתשובה..

מתי יחזור האור העוצמה הפנימית והמוטיבציה?.....{סכיזופרני..}

ברגע שאחד ימות .... זה יעבור

מיזה שלוש שנים שאני סובל מסכיזופרניה ברמה קלה ומשמפריע לי זה חוסר אנרגיות עוצמה ואור פנימי ורציתי לדעת אם יוצאים ממצב זה ובמשך כמה זמן מדובר הדבר...

לפחות עד שאחד מהם מת :-)

אני מרגישה זמן רב שקיימים אצלי "צדדים חסומים" שאין לי גישה אליהם והדבר גורם לי לחוש מקוטעת וגורם לי סבל רב. שאלתי היא: אילו תרופות עשויות לאפשר גישה למה שאני מחפשת? ניסיתי בעבר עם תרופה נוירולפטית והסתבכתי בגלל תופעות לוואי קשות. האם תרופות נוגדות פירכוסים עשויות להועיל? והאם יש איזשהו הגיון בשאלה שלי בכלל? :( תודה.

לההההההה

דבי שלום לא ברור לי למה קבלת תרופות נויולפטיות לצדדים חסומים אנא פני לפסיכיאטר ליעוץ בהצלחה עמי

לא ברור למה הכוונה בצדדים חסומים?

גם לי לא ברור וקשה להסביר. לכן לקחתי את התרופה הניורולפטית על דעת עצמי לנסיון.

אני נערה בגיל ההתבגרות אימי שלי הביאה לבית שלנו לפני 8 שנים את אח שלה שסובל מי שסובל ממחלת הרדיפה הוא בן 50 כיום מאז שהוא בא לפה אני סובלת מאוד הוא יושן כמעט במשך כל היום וער רק בשביל לראות טלויזיה ולאכול הוא נמצא ויושן בפינת הסלון מכיוון שהבית קטן ואין מקום בבית 5 נפשות ושני חדרים יש לי בעיות בריאותיות מאז שהוא בא לפה שאלתי היא אם שהיהתו של בן אדם זה בבית נורמלי במשך 8 שנים והסתכלות עליו יכולה לגרום לבעיות נפשיות ההורים שלי גרושים.

מה קורה עם האור מה?

לי שלום מהאופן שבו את מתארת את הדברים אפשר להבין שהתשובה לשאלתך די ברורה, שקשה לך עם נוכחותו של דודך בבית ובמיוחד עם הצפיפות שבה את מתגוררים יחדיו. אני כמובן לא יכול להציע לך פתרון טכני לבעיה, אבל ממליץ שתקבלי ייעוץ. תוכלי לבקש מאימך למשל לקשר אותך לעובדת סוציאלית בעיריה שעימה תוכלי להתייעץ, וכן, כשמתחיל ביה"ס תוכלי לפנות ליועצת ביה"ס. אפשרות נוספת להתקשר לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה במקום מגוריך ולבקש לדבר עם פסיכולוג/ית ביה"ס שלך, לכל בית ספר יש פסיכולוג. אני לא חושב שבמסגרת הפורום נוכל לעזור לך בצורה משמעותית, אני חושב שאת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי באופן אישי פנים מול פנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא - מחלת הרדיפה לא מדבקת

ראיתי את ההתכתבויות האחרונות בפורום. אני יכול רק להביע את צערי על מפח הנפש שנגרם לחלק מהמשתתפים בפורום. יש המתייחסים לפורום הזה כאל ביתם הקבוע ויש המבקרים בו באופן חד פעמי לאור מצוקה או סוגיה שדורשת מענה. אכן יש כאן גם מדי תקופה הפרעות שנובעות מאופיו האנונימי של האינטרנט שמאפשר לאנשים מסויימים לפרוק כאן יצרים, בעיקר של תוקפנות, שכנראה אינם באים על סיפוקם במקום אחר. לצערי אני רואה בכך תמונת מראה של מה שקורה בחברה הישראלית כולה, ואני דווקא לא מדבר על התוקפנות מבחוץ. השאלה האם הרוב הדומם, בפורום, כמו במדינה, יסתפק בבריחה למקום אחר, או שאולי ניתן גם לשנות. האם במקום האחר לא תמצא התוקפנות? האם זו לא פשוט לחיצה כואבת על מקום רגיש של כולנו? הגבולות במסגרת האינטרנט יהיו תמיד פרוצים. משיגי גבול עלולים לחדור ולהטריד, כמו בכל מקום שאינו מתוחם בגבול. הנהלת האתר יכולה להציב גבולות באופן מוגבל בלבד, אולם אלו בהחלט יכולים לעזור. הגבול אינו נקודה ברורה אלא טווח אפור שיש להגדירו מחדש שוב ושוב. יתכן שבתקופה הנוכחית יהיה צורך להחמיר במחיקת הודעות כדי לשמור על משתתפי הפורום וגבולותיו. אני מבחינתי מתכוון, כפי שניסיתי לעשות בעבר, להתרכז במתן ייעוץ ותשובות לשאלות, תוך שימת דגש מופחת על הדינמיקה הפנימית של הפורום. אני מקווה שאחרי הסערה האחרונה ניתן להתארגן ולחזור לשגרה. סוף שבוע מוצלח לכולם אורן

תודה אורן על דבריך. אני מצטרף לכל מילה. יוסי אברהם

בוקר טוב, לא, לצערי אי אפשר לחזור לשגרה, מאחר וטלי כבר לא פה. ודווקא בגלל שאתם באמת מתרכזים במתן תשובות לשאלות, וזה מצוין, זאת הבחירה שעשיתם והיא מקובלת עלי, אבל דווקא בגלל זה, אנחנו המשתתפים הקבועים, שהפכנו את הפורום לבית, אולי בצדק ואולי שלא בצדק, צריכים את טלי פרידמן, שלא מזניחה גם אותנו, שקשובה גם למצוקות שלנו. נכון, בדרך כלל אנחנו מסתדרים כבר לבד ביננו לבין עצמינו, אבל גם אנחנו מגיעים למקום קשה לא אחת ולא שתיים, וטלי היתה כאן הכתובת בשבילנו, שכן עקבה אחרינו, וכן שמה לב אלינו והתייחסה אלינו, וראתה את המשברים שלנו, ונתנה לנו את הגיבוי כשדברים השתבשו אצלינו. קצת קשה לי להבין איך אף אחד מכם לא מתייחס לפרישתה וכולכם מעדיפים להתעלם. אביב.

קראתי בפורום המטלוגיה שחוסר בויטמין בי 12 עלול לגרם לפסיכוזה. מהי הגדרת פסיכוזה. אני מקבלת זריקה כל 3 שבועות האם זה יכול להחליף כדורים נגד דיכאון

רונית שלום פסיכוזה היא הגדרה כללית לאבדן קשר עם המציאות למשל לדמיין דברים שונים שאינם קיימים נדיר בחסר B12 גם דכאון והפרעות אחרות יכולות לקרות בחסר זה - כלשעצמו לרוב אינו מחליף את הטפול בדכאון הטוב ביותר פני ליעוץ ספציפי לך האם את זקוקה בכלל לטפול בכדורים בהצלחה עמי

סכיזופרניה רקע 1800 MOREL תאר צעיר מבריק אשר התדרדר תיפקדו נפגע בכל תחומי החיים בדומה לסניליות של זקנה. לכן הוא קרא למחלה DEMANCE PRECOCE. 1850 KAHLBAUM תאר לראשונה סימנים קטאטונים (יותר מאוחר יוחסו לסכיזופרניה קטטונית) · אוטיסים = ניתוק מהמציאות וחוסר תגובה לסביבה · נגטיביסם = התנגדות כללית ומוטורית לפקודות · אוטומאטיסם = חזרה סטירוטיפית על תנועות, WAXY FLEXEBILITY תנועות ביזאריות. יתכנו מעברים בין סטופור לאלימות קשה. 1890 HECKER תאר התנהגות לא מאורגנת ומוזרה וקרא לה הבפרניה. · מתחיל לפני גיל 25 לכן בד"כ לא מספיקים להינשא ולרכוש מקצוע (בודדים מובטלים) · מתאפיין בפירוק ניכר של ארגון מנטלי, ריפוין אסוציאטיבית אפקט לאבילי או שטוח. · מתאפיין בליקויי מנטלי קשה ומהיר. 1900 KRAEPLINE הראשון שיסד קלסיפיקציה אבחנתית בפסיכיאטרייה. חילק את מחלות הנפש לשלשה סוגים: 1 . דמנטיה פראקוקס = מחלה של התקפים פסיכוטים והתקדמות הדרגתית לליקוי. 2 . פסיכוזה מניה-דפרסיבית = כל אותם מחלות נפשיות ללא ליקוי. 3 . פאראנויה = מחלה שניקרא יותר מאוחר סכיזופרניה פראנואידית (היום הפרעה דלוסיונאלית) וככלה: · גיל מאוחר (מתגלה קלינית בגיל מאוחר) 40-30 כאשר יש כבר עבודה ומשפחה. · אישיות שמורה אין פירוק או אובדן בוחן מציאות אינטליגנציה שמורה. · מערכת דלוסיונאלית מאורגנת הגיונית שזורה במרקם החיים של המטופל. 1920 BLEULER האמין שסכיזופרניה היא מחלה של פיצול בין רגשות מחשבות והתנהגות, לכן קבע את השם סכיזופרניה. (סכיזו = פיצול פרניה = סרעפת מושב הנפש). הוא האמין שבכדי לאבחן סכיזופרניה יש לאבחן 4 סימנים ראשוניים: ארבעת ה A של בלוילר. · A אוטיסים = הסתגרות התבודדות חברתית. · A אמביוולנטיות = חוסר החלטיות (כולל מוטורית) יתכן דיבור והיפוכו באת ובעונה אחת. · A אסוציאציות = ריפוין אסוציאטיבי · A אפקט = השטחה אפקטיבית. 1920 SCHNIDER האמין בחשיבות הסימנים הסוערים של המחלה, ניסח את FIRST RANK : · מחשבות שווא של שדור מחשבות ואו השפעה. · מחשבות שווא של פאסיביות ושליטה · הלוצינציות שמיעה, שנים או יותר קולות מעירים מדברים בגוף שלישי על החולה (בד"כ דברים לא נעימים). · שמיעת מחשבות. HUGLING JACKSON (היה נירולוג) הראשון שהציע לחלק את הסימנים בסכיזופרניה לסימנים חיוביים ושלילם. POSITIVE SIGHNS NEGATIVE SIGHNS · מחשבות שווא פעילות שנידרייניות, מאניות · הלוצינציות שמיעה שנידריינות · אפקט לאבילי מתח אמוציונאליות · אי-שקט, בלבול, ואמוציונאליות. · ריפוין אסוציאטיבי והפרעות חשיבה. יתכנו מחשבות שווא אבל בדרך כלל לא-פעילות, לא פועל על-פיהם פחות מוטרד מהם. · חסר, דלות, צמצום, בדיבור חשיבה ופעולה. · אפקט שטוח מנותק חוסר תגובה רגשית · ירידה ברציה ואיניציאטיבה (אישיות) הגינה תיפקד כללי. · רגוע ללא בלבול. CROW הדגיש חלוקה זאת וניסה לקשור אותה לממצאים ביולוגים ולטיפול. החלוקה שלו היא: TYPE1 TYPE2 · ללא ממצא ב CT · מגיב טוב לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה דופאמין · הרחבת חדרים ב CT · מגיב רע לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה ניווני NANCY ANDREASEN הראתה שסימנים חיוביים מופעים יחדיו יותר בשלב החריף הפסיכוטי, ואילו הסמנים השליליים מופיעים יחד עם סימנים שלילים אחרים יותר בשלב הליקוי הפוסט פסיכוטי דהינו סימנים שלילם. (בנתה סקלות הערכה SAPS SANS) LANGFELD ניסה לבנות מערכת פרוגנוסטית על בסיס החלוקה לסימנים חיובים ושלילם, תבע את המונח SCHIZOPHRENIFORM לסכיזופרניה עם פרוגנוזה טובה. SCHIZOPHRENIFOM PROCESS SCHIZOPHRENIA · תפקוד קודם טוב · גורם סטרסוגני ברקע · פרוגנוזה טובה · תפקוד קודם לקוי · ללא גורם סטרסוגני · פרוגנוזה רעה LIDDEL תאר 3 קבוצות סימפטומים אשר לדעתו קשורים למערכות ואזורים מוחיים. REALITY DISTORTION DISORGANIZATION PSYCHOMOTOER POVERTY TEMPORAL LOB ORBITOFRONTAL CORTEX AND CINGULATE CORTEX DORSOLATERAL PREFRONTAL CORTEX AND STRIATUM · הלוצינציות קולות · מחשבות שווא של רדיפה ויחס · אפקט לא-תואם · ריפוין טנגנציאליות דיבור לא-קוהרנטי · לחץ דיבור · מיעוט בדיבור · אפקט שטוח ולא- מגיב · ירידה בתנועתיות ספונטנית · מונוטוניות בדיבור · דיבור איטי · ירידה בקשר עין לאחרונה התווספו חלוקות של 4 קבוצות תוספת של הסתגרות חברתית לסימנים חיובים שלילים ודיסאורגאניזציה.

מתי יחזור האור העוצמה והמוטיבציה..?

YARON כתב/ה: > > מתי יחזור האור העוצמה והמוטיבציה..?

ערב טוב לך, אני מרשה לעצמי לפנות אליך באופן אישי, מאחר וכבר אי אפשר לראות יותר את מה שמתרחש כאן בפורום. אני יכולה להעיד על עצמי, שקשה לי מאוד לראות את הקללות, ההשתלחויות, ההתבטאויות הגסות, והתמונות הפונוגרפיות שאנשים מרשים לעצמם לשים כאן בהודעות, ללא אף תגובה מצידך. אני מרשה לעצמי להזכיר לך שאתה הבטחת לגולשים בהודעה אישית לא מזמן, שכל הודעה שענינה אינו בפורום, והיא נושאת קללות או נושאים לא ראויים תמחק מיידית, ולהלן הקישור להודעתך - http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=168005&t=168005. חבל, שאנשים עם מצוקות אמיתיתיות, נכנסים לפורום וטובעים בתוך בליל של גועל נפש אחד גדול, של התכסחויות אישיות בין אנשים פה, שבכלל אינם מכירים זה את זה, ובהודעות שאופיין המיני פשוט דוחה. אולי חשוב להזכיר שהאנשים הקבועים והאקראיים שכותבים פה, לא נמצאים פה סתם, הם צריכים את הפורום, בין אם לתשובה לגבי מצוקה חולפת, או לצורך תמיכה נמשכת, אני בעצמי נעזרת בפורום כבר כמעט 9 חודשים. כואב לי הלב לראות יועצת מדהימה ומקסימה כמו טלי פרידמן שנאלצת לפרוש בגלל שבאמת כבר אי אפשר להיות פה, לא בתור גולש ולא בתור יועץ, והייתי רוצה להגיד לה שתישאר, לבקש ממנה ואפילו להתחנן, שתישאר בשבילי ובשביל אחרים, אבל אני לא יכולה, תסתכל מה הולך פה, "גן חיות" אחד גדול, וזה במילים עדינות, אז איך יש לי את הזכות לבקש ממנה שתישאר במקום שהתדרדר לכזאת רמה ? איך אני יכולה להישאר פה ? למרות שהמקום חשוב לי עד מאוד, ויקר לי עד מאוד, יש גבול לביצה המסריחה שאפשר לשחות בה, ויש לי ולכל אחד אחר כאן בפורום, מספיק קשיים בחיים מכדי שנרצה להוסיף עליהם את מה שהולך פה. ורק דבר אחרון, אני פונה אליך, מאחר ואני רואה בך אחראי הן למצב שהפורום התדרדר אליו, והן לפרישתה של טלי פרידמן מהפורום, בתוקף תפקידך כמנהל הפורומים, והייתי שמחה לקבל תשובה רצינית בפורום, כדי שגם אחרים יוכלו לקבל הסבר, לאיך נתתם לפורום להתדרדר עד כדי כך, איך לא עצרתם את הכדור שהתחיל להתגלגל כשעוד היה אפשר, ולמה אנחנו נאלצים עכשיו לוותר על טלי פרידמן בגללכם. מה כל כך מסובך לחסום מספר אנשים שמקלל ומגדף לפי כתובת המחשב שלהם, ולתת לשאר להמשיך להנות מהפורום, מהיועצים ומהתמיכה ההדדית, וכמו שהבטחת בעצמך, לשמור על הפורום במתכונתו המכובדת כמו שהיתה בעבר ולמנוע את ההשתלחויות. איכשהוא יש לי הרגשה שההודעה שלי, תמחק ראשונה, עוד לפני כל ההודעות עם הגידופים והנאצות, אבל בכל מקרה, אני אשמח לקבל תשובה והסבר. בכבוד רב, אביב.

לאביב כל מילה נכונה. היו ימים שהפורום הזה ממש הציל אותי. מנהל הפורום צריך לקחת את זה ברצינות. תודה

הי אביב. ראשית אגיב על סיום דבריך. למרות שאיני נוטה להעלב, הם די פגעו בי. מעולם לא מחקתי הודעה שהכילה ביקורת עלי. לא ברור לי ממה נובע הרגשתך כי הודעתך תמחק, האם אי פעם מחקתי הודעה שתוכנה לא הצדיק את מחיקתה? אני עוקב בצורה עיקבית אחר הנעשה בפורום, ומוחק כל הודעה שאני רואה שמכילה תוכן שאינו ראוי לפורום, ואני עושה את זה בלי לפרסם את דבר המחיקות - ככה שאת ושאר הגולשים בפורום יתכן וכלל לא מודעים לכך. אני מודה שבעשרים וארבע שעות האחרונות היה לי בעיה בחיבור לאינטרנט, מה שמנע ממני להכנס לפורום ולהשגיח עליו. כמובן שלא ניתן לצפות ממני לשבת 24 שעות ליד המחשב בחיפוש אחר הודעות למחיקה. מה שאני כן מתחייב זה לעבור על כל ההודעות לפחות פעם ביום (בדר"כ יותר) ולמחוק כל מה שלא ראוי. ולמרות זאת, היות ואני אנושי, יתכן ואני אפספס הודעה שמכילה תוכן לא מתאים. במקרה כזה הכי טוב יהיה לשלוח לי מייל ולהתריא על ההודעה ואני אמחוק אותה מיד. לא ניתן לחסום מחשב היות וכתובת הIP משתנה בכל חיבור חדש לרשת. ניתן לחסום שם של גולש, אולם ברגע שישנה את שמו, גם החסימה תעלם - ולא עשינו כלום. ככה שזה לא הפתרון. אני חושב שזה יותר מדי קל להפנות את האצבע המאשימה כלפי. האמיני לי, שהפורום הזה חשוב לי מאוד ואני נאבק כדי להשאירו פעיל - כפי שאת בודאי מבינה במצבו היום הוא לא ממש ראוי להשאר פעיל. מה לגבי האחריות שלכם הגולשים לרמת הפורום? אני לא אמחוק את כל שיחות הסרק שנעשות בפורום, למרות שבעיני הם תורמים מאוד להדרדרות רמת הפורום. אני מצפה מכם לאחריות לדעת מה מתאים ומה לא, ואני לא חושב שהציפיות שלי הם בשמיים. היום, כשראתי לאיזה שפל חדש הגיע הפורום עלו בי מחשבות על סגירת הפורום וזהו. אני ממש לא רוצה להגיע למצב הזה. אני באמת מודע לחשיבות הפורום ולתרומתו האדירה להרבה גולשים. באו ביחד נציל את הפורום הזה מהידרדרות סופית. בברכה יוסי.

מר יוסי רוסמן, צר לי אם פגעתי, לא היתה לי כל כוונה, וזה גם לא היה קל בכלל להפנות את האצבע המאשימה כלפיך, כמו שכתבת, אבל מישהו צריך לשאת באחריות על כך שהפורום נסגר, ומבחינתי הוא נסגר בגלל שפל המדרגה שהגיע אליו ובגלל פרישתה של טלי פרידמן, שהיא הענין היחיד שהעדפת להתעלם ממנו בתגובתך, וזאת זכותך ואני מקבלת אותה. לי יש אחריות על הדברים שאני כותבת, אין לי שום אחריות ושום גישה לדברים שאחרים כותבים. אני יכולה להתעלם מהודעות שלא לרוחי, אני יכולה לנסות לחשוב שההתעלמות תגרום למפריעים להעלם, אבל כשזה לא קורה וכמו שאתה בעצמך כתבת אין לך דרך למנוע מהם להיכנס, אז אני יכולה רק בעצמי לא להמשיך לכתוב כאן ולא לגלוש כאן. אין לי שום כוונה לרדת להתחיל להתכסח עם גולשים אחרים בענין, האם הודעותיהם כן מתאימות או לא מתאימות לפורום, הן בתוכן והן בסגנון, כך שאני נשארת עם האחריות לגבי עצמי בלבד, אבל לא לגבי מה שאחרים כותבים. בזמנו עלה הרעיון להקים קבוצה סגורה של המשתתפים הקבועים לפחות, שיתאימו לענין, על ידי טלי פרידמן ואולי מנחה נוסף, והיו כאן מספיק גולשים שהביעו את רצונם להשתתף בכזאת קבוצה, מוגבלת בשם וסיסמת כניסה, וחבל שהוא לא מומש, כי זה למשל פתרון שהוא כן יעיל לחסום את המפריעים בחוץ, גם אם כתובת ה- IP של המחשב שלהם משתנה, אין להם את הסיסמא וגם אם יחליפו את שמם, עדיין אין להם את הסיסמא, ואז כן אפשר להעביר את האחריות אלינו הגולשים הקבועים, לרמת הקבוצה ותוכנה, אבל היום זה בלתי אפשרי, לדעתי לפחות. מר יוסי רוסמן, כתבת פה לא אחת שגם עבודתך נעשית בהתנדבות וללא תמורה, ואין לי אלא להעריך אותך על כך, ועדיין מישהו צריך לקבל את השליטה והאחריות על מצבו של הפורום ועל סגירתו, ומבחינתי זה אתה, שנמצא כרגע בראש ההירארכיה הניהולית, אם לא כך הוא הדבר, מתנצלת שהפניתי את דברי אליך. מבחינתי הפורום כמו שהוא היום, סגור, אז אפשר לחשוב, מה הענין הגדול, עוד גולש - פחות גולש, אני הלכתי תבוא אחרת, אבל לדעתי אני לא היחידה שתלך, אני לא היחידה שצמצמה את גלישותיה פה בזמן האחרון לאור ההתרחשויות, וכשאני חושבת על מה שהצלחתי להוציא מעצמי בעזרת הפורום ובעזרתה של טלי פרידמן, וזה אומר להחלים מהפרעת אכילה בולמית ולהישאר "נקייה" במשך למעלה מחצי שנה, ולעבור משברים קשים במהלך הזמן שבו אני כותבת פה בעזרת התמיכה והעידוד הן של הגולשים והן של הצוות המקצועי, לי נצבט הלב. בכבוד רב, אביב.

וכל מילה נוספת כמעט מיותרת. ואני במיוחד שמחה לשמוע, שאני לא היחידה שמרגישה שההודעות הבלתי ראויות (בלשון עדינה, כדברייך!) משתוללות כאן באין מפריע, ודווקא ההודעות התמימות נמחקות ראשונות. נקווה שהפעם דברינו יקבלו הד רציני יותר! מחזקת אותך ואת כל מי שחושב ומרגיש כמוני! אחת

לאחת. אולי תפרטי על אילו הודעות תמימות את מדברת. היות ואני היחיד שמוחק הודעות באתר לא ברור לי למה כוונתך. היות וזה כבר פעם שניה שאני נתקל בהערה כזו ממך אשמח לפרוט. יוסי.

אני נשויי מזה כשנתיים כמעט. אישתי לאחר מספר חודשים פנתה בבירורים לגבי נושא פוריות של שנינו. לאחר בדיקות התברר שיש בעייה לי{תנועה חלשה של הזרע} ולה בעיית ביוץ שעל ידיי הורמונים נפתרת באופן מלאכותי{רק עם שימוש בהורמונים}. אנו לאחר נסיונות של טיפולים הגענו לנסיון הפרייה ראשון שבו היו הפריות יפות אבל לאחר החזרת עוברים לא נקלט הריון. הבעייה שלנו היא הלחץ הגדול שאישתי נמצאת בו על רקע חוסר הצלחה בטיפול הראשון. היא גורמת בינינו למתחים גדולים על רקע הפסימיות שלה בנוגע לטיפולים. היא טוענת שהטיפולים נמשכים שנים ולבסוף "בוודאי" אנחנו נכשל. היא דוחקת אותי "לפינה" בהאשמות כלפיי שבגללי אנחנו בטיפולי הפרייה ואם גבר אחר היא הייתה יכולה{כאשר היא לוקחת הורמונים} להקלט להריון ספונטני והיום כבר להיות אמא. כאשר אני מנסה להרגיע אותה שלא להתייאש היא אומרת לי שאני לא יכול להבטיח לה שאנחנו נצליח מהר בהפריות ושוב חוזרת על נושא" להתקע שנים על גבי שנים" בטיפולים ולאחר נאטמת ויוצרת בינינו מתח. היא מדברת על כך שאין טעם לחייה והיא מרגישה ריקנות לדבריה היא לא מאבדת עצמה לדעת משום שהיא מרחמת על אימא האלמנה {אישתי בת יחידה ללא אחים}. היא היום הגדילה לפגוע בכך שהיא איחלה לאויבים והשונאים שלה בעל כמוני. אני בדרך כלל משתדל לא להגיב לא כשהיא נכנסת למצביי הרוח הללו אבל זה רק מעצבן אותה יותר. היא ממש רחוקה ממני סקס אולי פעם בחודש {ב-4 חודשים האחרונים} וזה גם תלויי במצביי הרוח שלה. אני בן 32 והיא בת 30. אני הייתי נשויי בעבר 3 שנים ללא ילדים. אישתי רווקה. לפני כשבועיים היא באחד ממצבי הרוח שלה העיפה שלטים של טלויזייה וניפצה על הרוצפה לאחר טרקה דלת בכוח. לאחר דאגה להשחית את שלט שם המשפחה שלנו. תמונת הנישואים כבר לא תלוייה במקומה חצי שנה. אני לא אחת שקלתי להכיר בחורה אחרת רגועה ונחמדה אבל מצפונית קשה לי {אני מרגיש שזו בגידה} על אף התנהגותה של אישתי. אני פשוט אובד עצות. עכשיו למשל אישתי הלכה לישון בבית אימא לאחר מתח בינינו {אימא נמצאת בטיול בחו"ל}. אנא עיזרו לי. מה עליי לעשות??????????? מהדיכאון מהמצב אני בחודשיים האחרונים עליתי במשקל ב-6 קילו אני פשוט אוכל ללא הבחנה גם כשאני לא רעב.

היי אריאל, תנסו להפגש עם זוגות בטיפולים כמוכם. יכול להיות שזה יעזור. אתם צריכים לעבוד גם על החלק הפסיכולוגי. עדי

מלבד זה, האם אתה ממש ממש בדיכאון? אולי תפנה לטיפול תרופתי, ואז תוכל להתמודד טוב יותר עם הבעיות שלך. חוץ מזה שאתה צריך לחשוב עם עצמך ועם פסיכולוג האם אתה רוצה בכלל להשאר בקשר הזה. ולנקוט בצעדים המתאימים. סה"כ אלו הם חייך וכדאי שיהיה לך טוב בהם. תחזיק מעמד

אריאל שלום הדברים שאתה מתאר נשמעים באמת כמשבר חמור בנישואין שכבר עובר בהרבה את הבעיה של הפריון. בעיקרון, טיפולי פריון הם מקור למתח הן בין בני זוג והן ברמה האינדיבידואלית. לצערי אין מספיק מודעות לכך בקרב הגורמים הרפואיים והיו בנושא בעבר דיונים במסגרת הפורום. אנסה לענות לך קודם כל ברמה הבעיה הספציפית של הפריון, ולאחר מכן ברמה הזוגית. ניסיונות ההפריה מהווים חוויה מלחיצה ומתסכלת שמעוררת לא פעם חרדה, כמו גם תחושות אשמה ופגיעה בבטחון העצמי. הקושי להיכנס להריון, במיוחד אחרי מספר טיפולים, מביא בוודאי מפח נפש רב ומתח סביב הטיפולים הבאים. באופן פרדוקסלי, דבר זה בפני עצמו יכול להוות גורם משמעותי המפריע לכניסה להריון. יש עדויות לכך שמתח נפשי משפיע על מערכות פיסיולוגיות שונות, כולל על מערכת הפריון. מתח יכול לדוגמא לגרום לאיחור ביוץ, להפסקת או שיבוש המחזור החודשי ועוד. דברים דומים רלוונטיים גם לגבי פוריות הגבר. כאמור, יש כאן מצב פרדוקסלי. ככל שיש יותר קשיים בכניסה להריון נוצר מתח נפשי גדול יותר סביב זה, וככל שהמתח גובר, כך עלולה להיות בעיה קשה יותר בכניסה להריון. ניתקלתי למשל בתופעה של הורים שהתייאשו מלהביא ילד לעולם לאחר שנים של טיפולים והחליטו לאמץ ילד. זמן קצר יחסית לאחר האימוץ נכנסה האם להריון טבעי ללא טיפולים. ההסבר שלי לתופעות מסוג זה הוא שלאחר הויתור ירד המתח סביב הנושא ולכן היה יותר קל להיכנס להריון. כל זאת ללא קשר לטיפול הרפואי ומעבר למה הרפואה יודעת ומעניקה.אני סבור שבאופן כללי, ולא רק במקרה שלך, חשוב לקבל במקביל לטיפולי הפריון גם עזרה בתחום הנפשי, מאחר וזהו תהליך קשה לכל אדם. לצערי, אין מספיק מודעות לכך, לא בציבור הרחב, ולא בקרב גורמי הטיפול הרפואיים. הטיפול הפסיכולוגי יכול ללכת בשני נתיבים אפשריים (או בשילוב ביניהם). מחד, הבנה מעמיקה של ההסטוריה האישית, האישיות, צורת החיים, הזוגיות, משמעות הילדים בחיים וכדומה. כאן מדובר על ניסיון להתחקות אחר ההתפתחות האישית לאורך החיים שלעיתים מביאה לקשיים והתלבטויות שונות. נתיב אחר מגיע מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והוא עוסק יותר בהווה ולא מתייחס בהכרח לעבר. טיפול זה מתמקד בלימוד של דרכים להרגעה עצמית, לחשיבה חיובית ולביטול מצב המתח. ככל שתהיו רגועים יותר כך הסיכוי להיכנס להריון גובר. ניתן להיעזר כאן בשיטות פסיכולוגיות שונות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה ועוד. באופן אישי אני מאמין בשילוב כלשהו בין שתי השיטות האמורות. עם זאת, אריאל, במקרה שאתה מתאר הדברים כבר חורגים ממתח זוגי סביב פוריות. אני חושש שמשהו באמון ההדדי בינך ובין אשתך התערער וגורם לתגובות קשות אצל שניכם. אני ממליץ שתפנו בהקדם לטיפול זוגי, במידה ואתם עדיין מעוניינים לשמר את הקשר. אין מדובר פה כבר בשאלה האם תהיו הורים או לא. כאן כבר עולה השאלה האם תהיו זוג, ורק לאחר מכן, זוג הורים. כמו כן, התופעות שאתה מתאר אצלך מצביעות על עומס רגשי ולכן כדאי בכל מקרה שאתה תפנה לייעוץ פסיכולוגי גם אם אשתך אינה מצטרפת אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה על ההתערבות אבל הפורום לא נועד לשטוייות שלכם!! מה שהולך פה עם ההודעות שלכם זה כמו גן ילדים !!!! ואני לתומי חשבתי שהגעתי למקום רציני.... חבל. מיקה

מיקה כתב/ה: > > > סליחה על ההתערבות אבל הפורום לא נועד לשטוייות שלכם!! > מה שהולך פה עם ההודעות שלכם זה כמו גן ילדים !!!! > ואני לתומי חשבתי שהגעתי למקום רציני.... > חבל. > > מיקה >

התעוררתי באמצע הלילה כאילו בחלום....וכל הקירות והתיקרה היו מלאים נחשים קטנים שחורים ומתפתלים...זה מה שאני זוכרת מהחלום......אבל קורה לי הרבה שחולמת על נחשים שחורים....

פעם הבאה תאמרי לנחשים שיבואו אלי קצת.....לא יפה

מהו רגש החמלה?

מה שאני מרגישה כרגע כלפי אור שממלאת את הפורום בהודעות ילדותיות. אני מרחמת עליה. היא צריכה אשפוז

גולשים יקרים, לאור ההתרחשויות האחרונות בפורום, אני חשה שהפורום אינו משיג את מטרתו. אנשים שונים מוצאים בו את המקום שבו יוכלו להתפרע, לקלל, להאשים ועוד ועוד, ומאידך אחרים נפגעים מכך שוב ושוב. ניסיתי להסביר שיש קושי לשלוט על מהות הפורום, ועל ההודעות הנכתבות בו, אך אני רואה לפי הערות הגולשים (כדוגמת "אחת") שכל חוסר מחיקה מיידית של הודעות שליליות גורמת לאכזבה, פגיעה או כל רגש שלילי אחר. אינני יכולה לרצות את כולם, צר לי! לכן החלטתי להתרחק מעט, להמעיט את ביקוריי כאן, לפחות לתקופת מה. מדיי פעם אני אגיב על מספר הודעות מצומצם, לפי שיקול דעתי. הרבה בריאות לכולם, ורק טוב! טלי פרידמן

כשקראתי את הכותרת, לבי אמר לי שלא מדובר רק ביציאה לחופשה או משהו. כל כך קיוויתי שאני טועה... טלי, דברים קשים נכתבו בפורום בתקופה האחרונה. כמוך, אני חשה שאט נפש מקריאת הקללות, ההשפלות והמילים המכאיבות שמכילות הודעות מסויימות. נדמה לי שאני יכולה להבין עד כמה את מאוכזבת, כמי שהשתדלה, עזרה ונתנה כה הרבה לפורום ולמשתתפיו... את אמנם לא יכולה לרצות את כולם. איש מאיתנו אינו יכול! אבל הרי להיעלם לתקופה, לתפוס מרחק מהפורום - גם זה לא ירצה את הכועסים, וסביר להניח שגם לא ישפיע בשום צורה על כותבי הודעות השנאה. לעומת זאת, ההודעות החמות, המעודדות שלך יכולות ללטף, להרגיע את הכאב והעלבון. אני לא מנסה לשכנע אותך להישאר (הלוואי ויכולתי), כי אני מאמינה שאת עושה את מה שנכון לך כרגע. אני רק מנסה להראות לך את הצד השני, שאני חלק ממנו. הצד של האנשים שנעזרו כה רבות בכתיבתך, שקראו בהנאה את תגובותייך, שחיכו תמיד לשמוע את דברייך. ושמעריכים אותך ומודים לך מאוד, בכל לבם. טלי, עמוק בלבי אני עדיין מקווה שזה זמני. שההחלטה הזו היא פרי האכזבה והפגיעה מתגובותיהם של גורמים מסויימים בפורום. כתיבתך כאן תחסר לרבים שהכירו אותך, שלמדו להוקיר את דברייך, שידעו שבכתיבה אלייך יש על מי לסמוך. ולמרות מה שנאמר לך, הם לא התאכזבו מעולם. לא ממך. את תחסרי לנו, ולי במיוחד... האם כל האהבה הזו לא תספיק כדי לשנות את דעתך? האם באמת אין סיכוי ?? דפני.

אנני חושב שבריחה של יועצים תעזור לפורום אכן יש כאן מצב שהוא לעיתים בלתי נסבל ואז אני אפילו מבין את המשפט "יש החושבים...." אך מאידך גיסא זהו פורום שרוב משתתפיו הם אנשים מתוסכלים ו/או סובלים שזאת הדרך שלהם להביע ולהוציא את הדברים ,אני ממש לא רוצה לתת דוגמאות אך יש אנשים שחוזרים על עצמם מאה פעם ויש אנשים שלעיתים צריכים להוציא את הכעס מתוכם ועדיף שזה יהיה בפורום ולא בבית או ברחוב. עם זאת אני מקבל שישנן תופעות כמו התכתבויות חסרות פשר (שלחתי מייל .. קיבלתי מייל ועוד) שסותמות את הפורום ויש אנשים שלא מבינים מצוקה מהי ויורדים על אנשים בצורה מוגזמת. ואני מדבר על פגיעה מקוונת באנשים. את רמות הזבל ניתן להוריד ע"י פתיחת צ"ט מקביל באתר עם חדרים בהתאם לפורומים (עצה למנהל הפורומים) ואת רמת הקללות ניתן להוריד בעזרת אמצעים טכניים שיחסמו ע"י הצבעה בקרב משתמשי הפורום את מי שהוא רק שלילי ואין בו פן חיובי שהרי גם אני ירדתי לפסים לא ראויים בסיטואציות מסוימות אך סך הכל אני חושב שאני תורם לפורום. בתקווה שימצאו פתרונות יותר קריאטיבים מאשר בריחה של משתתפי הפורום ויועציו דוגי

חבל.......

חבל שאת לוקחת כל כך ללב את מה שקורה פה בפורום. נכון שזה פורום קצת שונה , ויוצא לפעמים מפרופורציה , אבל לא צריך לשים לב לזה בחשיבות כל כך גדולה. צריך פשוט לסנן. ועצתי גם לכל הגולשים והמשתתפים-- פשוט תתעלמו מההודעות של מי שעושה כאן בלאגן. אין מה לעשות , האינטרנט הוא מקום פתוח לכל אחד , ואין מבחני קבלה , ולכן כל אחד יכול להיכנס ,לפגוע ולהרוס את הדברים הטובים שקורים כאן. כמו שאמרתי התשובה היא להתעלם . גם אם זה מעצבן כשלפעמים הבקשה לעזרה שלך נעלמת לה בבליל של שטויות של כאלה שסותמים את הפורום. תקראו , תתעצבנו ותמשיכו הלאה. לא נמות מזה , נכון? באשר לך טלי, היית 10 עד עכשיו , ואני בטוחה שלא תנטשי את מי שבאמת זקוק לך. ואל תתרגזי. זה לא שווה את זה. בילי

טלי שלום! מאחר ושמי הוזכר בהודעתך, אני חייבת להגיב: זה אולי נדוש להגיד, אבל אני חושבת באמת שדבריי לא הובנו נכון. אני מספיק מבוגרת כדי לדעת שאי אפשר לרצות את כולם. ואני גם מסוגלת לעמוד בפני רגשות כמו אכזבה ואפילו פגיעה. בכל מקרה, בדברים שכתבתי לא התכוונתי לומר שנפגעתי עמוקות ובוודאי שלא לפגוע באיש. בסך הכל התכוונתי להסב את תשומת לבו של האחראי לפורום (ואין לי מושג בכלל אם זו את או מישהו אחר) לסדר עדיפויות שקצת הפריע לי. וכמו שבעצמך אמרת רק לפני ימים אחדים - חילוקי דעות הם דבר טבעי, שאם לא כן היינו חיים בגן עדן עם עצי קוקוס. ואוסיף על כך - גם ביקורת היא חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע בחיינו, כל עוד היא בונה. והביקורת שלי בהחלט התכוונה לבנות ולא להרוס. אז נכון שבימים האחרונים כתבתי כמה ביקורות בזו אחר זו וזה אולי קשה קצת לעיכול. אבל רק למען האיזון אזכיר, שממש באותה ההזדמנות גם שיבחתי את גישתך האמפתית לאנשים. אז אם את רוצה בכל זאת לפרוש - זו זכותך והחלטה שלך. אבל הרבה גולשים - וגם אני ביניהם - נצטער על כך! ואגב, לסיום - גם אני בהחלט מוכנה לשמוע ביקורת מכל סוג שהיא כל עוד היא נאמרת בצורה נאותה. כל טוב! אחת

טלי שלום. בבקשה ומילה אחת הישארי .................. אנו זקוקים לך ולתמיכה לחום ואהבה אז בבקשה רק למען אלה שעוד זקוקים לך. שלך לתמיד לי

היי טלי! הגעתי למסר שלך לאחר זמן מה משנכתב, ולאור ההדים שיצר. מוטב שמה שחיובי ילך ויתעצם, ולא ההפך. צריך כפול כמוך, ולא חצי, ובטח לא רבע! חזק חזק ונתחזק! יוסי אברהם

נשבע לכם שיום אחד אני אמצא את הכח ,אקח את הילד ויעלם לה לתמיד.

דוגי, למה? עדי

דוגי, תתחזק !!!!!!!! ((((((((-: יעל

היי דוגי, אמנם איש אינו חווה כמוך את התסכול והייאוש מהמצב, אך בכל זאת: לקחת את הילד ולברוח אינו פתרון (אל דאגה, אני יודעת שלא התכוונת ברצינות). אני לא יודעת עם איזה מצב קשה אתה נאלץ להתמודד, אך אני בטוחה שיש פתרונות, או לפחות סידור מסויים שיקל עליך, על אשתך ובעיקר על הילד. אולי כדאי לפנות לשרותי בריאות הנפש (אני מניחה שכבר עשית את זה)? או לבקש עצה מאחד היועצים כאן בפורום, או בפורומים רבים וטובים העוסקים בבעיות במערכת המשפחתית? הרי בוודאי יש להם רעיון כלשהו כיצד להקל! תחזיק מעמד, בשביל כולכם... דפני.

שיהיה לכולם יום נפלא. ((((((((((((((((-: יעל

תודה!!!!!

גם לך... :-))

אני מעונין למצוא לבני פסיכולוג שיוכל לעזור בתחומים מוגדרים למחלה קשה שקשה לי לפרט במסגרת הפורם אך אשמך לפרט במסגרת פרטנית בניסיונ למצא פסיכולוג התברר שישנם שרלטנים בתחום ואני מתקשה למצא פסיכולוג לתחום יחודי אודה אם אוכל לקבל הצעה או עזרה למציאת הפסיכולוג הנדרש

אם מדובר במחלה כמו סרטן (חס ושלום ) ובנך אז במחלקות האונקולגיות יש מידע לגבי פסיכולוגים שעוזרים להיתמודד עם מחלה . נסה להתייעץ עם הרופא המטפל ,בדרך כלל אם מדובר במחלה קשה הוא מכיר או יכול לברר. בהצלחה - דוגי

שלום לכולם ! ראשית אבקש שרק תשובות רציניות של אנשי המקצוע ישלחו לדוא"ל שלי ! יש לי בעייה קטנה והיא שאני נהנה מכך שנשים מסתכלות עלי כשאיני לבוש, דבר זה נעשה כה קיצוני עד כדי כך שאני לפעמים ממתין שעות מול החלון בכדי שאיזו שכנה תציץ מהחלון ותראה אותי כך (כביכול במקרה), בספרות הרפואית שברשותי מצאתי הפרעה נפשית שעונה למקרה שלי ושמה "ערטילנות" (Exhibitionism), אך לא מצאתי פירוט בדבר הטיפול בהפרעה. מיותר לציין שטרם פניתי לבעל מקצוע (ומובן מדוע) ולכן אודה לכם אנשי המקצוע אם תסייעו לי בנידון (פירוט דרכי הטיפול בתופעה או לפחות הפנייה לספרים המתאימים). בתודה רבה מראש Anonimos

אל דאגה אחי, גם לי היה אותו הסיפור והתגברנו בעזרת אנשי המקצוע שלבטח יעזרו לך ! בהצלחה !!!

שלום רב, נראה לי, מעצם פנייתך, שאתה מודע לצורך בשינוי מצבך. פסיכותרפיה, שיתכן ומשולבת בטיפול התנהגותני - מאד מומלצת. למה להמתין? דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

חבל שאנחנו לא שכנים..........בטוח הייתי "עוזר" לך.....לצמיתות

שלומדת בשקדנות, אני במצב רוח לירי היום אז חשבתי להשאיר גם לך שיר למרות שהוא לא מתקשר לכלום ולמרות שאני בעצמי עם חצי עין עצומה כבר לילה בואי נשאר כבר לילה בואי נשאר את ממילא מאחרת אל תמציאי שום תרוץ כי אם אין לך זמן ללכת אז אין לך כל סיבה לרוץ מכיוון שלא הספקנו שום דבר מה יקרה לך אםתלכי מחר נגלגל שיחה על הא ודא אם תלכי את מפסידה כבר לילה בואי נשאר כבר לילה בואי נשאר את ממילא מאחרת אל תמצאי שום תרוץ כי אם אין לך זמן ללכת אז אין לך כל סיבה לרוץ מכיוון שלא קרה בינתיים כלום אל תמהרי כל כך לקום הקפה רותח כבר שעה אם תלכי תהיי צמאה אבל מה יקרה אח"כ את שואלת מן הסתם שום דבר אני מבטיח את דואגם לחינם מכיוון שלא קרה בינתיים כלום...

אורה שלי, איזה כיף לקרוא שיר כזה על הבוקר! אני לומדת בשקדנות, את עובדת בטירוף... מה יהיה? בקושי יוצא להיפגש. מה לגבי שבת? אני מחכה לך... תבואי? בבקשה? שיהיה לנו יום מקסים! דפני.

איך אפשר להפטר ממחשבות מעיקות שגורמות לחרדה ?

קשה לענות על זה ולתת לך פתרון אינסטנט, היה עוזר אם היית נותן קצת יותר פרטים על עצמך ומרחיב את הרקע (גיל, מצב בריאותי, תעסוקה, מצב משפחתי וכו'). המחשבות המעיקות הן התוצאה. כדי לרדת לשורש הבעיה אתה צריך לחפש את הסיבות למחשבות האלה ולמצוא מאיפה הן נובעות. יכולות להיות אלף ואחת סיבות (למשל: אירוע טראומטי שגרם לך לפתח מחשבות מעיקות וחרדות. האם המחשבות האלה מציקות לך לאחרונה או שהסיפור הזה נמשך כבר כמה שנים? תנסה להבין מה באמת עובר עליך ולחפש מה מציק לך ואז גם יהיה לך קל יותר לבקש עזרה מקצועית . העיקר, לא להתייאש. שיהיה לך בהצלחה, בר

אני נראה לפעמים שמח וטוב לב, וגם מדבר עם אחרים די בהגיון, ונראה שאני מרגיש ממש טוב עם עצמי... אבל הנפש שומרת על שנת המוות שלה, והלב מדמם מאלף פצעים . . . . . . . "

מה זה שווה אם הנפש מדממת... ומבפנים הכל הרוס? כשהכל חרא מבפנים החיצוניות מאבדת מערכה...

" עוד מעט אני לא אהיה איתכם יותר. סיפור מהחיים. סיפור מהמתים. אתם תמשיכו בשלכם - ואני, אבק ברוח, אבק אורגני נגוע, אני לא אהיה איתכם יותר. השקיעה שלי לא זורחת. שום אושר לא נובט בשממה ובריקבון שבתוכי. שום הבטחה לעתיד. שום שיר. רק אבדון שחור, ואין כאב פיזי. שום כאב גוף, איפה יסורי התופת קורעי הבשר הראויים כל כך לסוף שכזה ? אני דורשת כאבים נוראים, זה מגיע לי, לאמת שאני עוד חיה, לאמת את גסיסתי - אבל אני זוכה רק בכאבי הנפש המעונה, הבודדה והנואשת יותר מכל. ולמי זה אכפת בכלל, חיי ומותי ? אילו לפחות היה הכל מלווה בכאבים עזים. אילו היה הסבל ממשי, כמו החרדה והכעס והייאוש, שמתערבבים בי וקורעים לי את הנשמה. כן, שהכאב יהיה בלתי נסבל והבכי מר והראש מסוחרר והנפש תתרסק בצרחה. שלא ארגיש מזויפת. אני רוצה שהלפיתה הקורעת תבוא מבפנים, כאילו שורשים של עץ מתפתלים ומשתרגים מסביבך בשקט - ופתאום את מוצאת את עצמך כלואה בתוכם. או כמו נחש פתן גדול שמתלפף עלייך בסליל עבה, שחור, נוצץ כזה, חונק וסודק עצמות ברכות המתהדקת שלו. אבל לא. אני רק מפשירה ומטפטפת ואוזלת - והאזילה הנמשכת בלי הפסקה, עד לסוף שלי, היא פשוט חסרת כאבים, כמעט. הסבל לא נראה ממשי, וגם כשהגוף פולט דם נגוע, זה לא נראה. אחר כך אני רוגעת. מלאכי רקיע בלונדינים מרחפים מתחת לתקרה, לא נראים ושומרים עלי. למה ויתרתם עלי כל כך מהר ? אני מתכווצת מעלבון, כמעט עירומה, אצבעותי, יד זרה, חותרות בבשרי. למה השלמתם בקלות כזאת עם האובדן הקרב שלי, מבלי להיאבק עלי ? למה לא הקפתם אותי במעגל או בחיבוק חזק וחם, שאוהב ושומר כזה ? למה אתם לא מעיזים לקלוט שמוות שמאיים על מישהו קרוב ? אל תוותרו לו, שלא תתנו, שתסגרו עלי בחומה, שתרתיעו את המוות. זעקת הצילו !!! נחרטה בחול הרטוב ונשטפה בגל המתנפל אחרי רגע. עכשיו כאילו צפות ועולות דמעות בעיניים. שלא תבכי. את שומעת. שלא תעזי לבכות. גם לא בחדרי חדרייך. שלא יהיו בך רחמים על עמך. רק תחושת החמצה נוראה. איזה פחד. איזה אימה. "

אביב שלי... עכשיו אני מבולבלת לגמרי. חשבתי שהמצב משתפר... מה קרה? למה?? והכי חשוב- איך עוזרים???

חיכיתי, קיוויתי, ייחלתי... אבל לא. כנראה שלא ייצא לנו לדבר היום. אני מקווה שבכל זאת הוקל לך מעט. אני פורשת עכשיו ללמוד קצת, אבל הפלאפון פתוח תמיד, כרגיל... בינתיים, שולחת לך שינה רגועה, חלומות מתוקים ואהבה. דפני

היי, יקרות שלי, אין מה להתבלבל, אני מניחה שבסך הכל אני בסדר, עוד די בטלטלה בין השעות הטובות לרעות, ורק מנסה עכשיו כשהדברים מסתדרים קצת, לנקות את הלב מכל מה שהצטבר שם למטה כי אי אפשר יותר לתת לדברים להסתובב בתוך הבטן ולעשות שם בלגן, וצריך לתת להם כבר להתפרץ, כדי שיהיה לי קל יותר, ואני אוכל להמשיך הלאה ולהתקדם באמת לכיוון מעלה. מצטערת שאני עושה את זה בפורום, אבל אני צריכה עדיין את הבטחון שאתם כאן, אם הדברים ישתבשו ואם אני לא אעלה בעקבות זאת, אלא אפול. צריכה את המעטפת של הפורום על יועציו ואת רשת הבטחון שלכם, אז תודה שאתם עדיין כאן, לא מוותרים. שיהיה יום מקסים לכולכן. אביב.

".... ז ה ע צ ו ב ש ה י ל ד נ ה י ה צ י פ ו ר ו ה ת ח י ל ל ע ו ף . . . ז ה ע צ ו ב ש ה י ל ד ה פ ס י ק ל נ ש ו ם ו ה ת ח י ל ל מ ו ת . . . לא ידענו שכ"כ כ ו א ב לך מ צ ט ע ר י ם . . . "

אביב אילו רק יכולתי לאמר מילת קסם שתעזור הייתי עושה זאת אך לצערי יודעת שאין . אני כל כך מבינה כל כך מזדהה בקושי שלך גם אני איבדתי אדם אהוב . גם לי הוא מת ביידיים. עדיין לא מעקלת עדיין לא מאמינה. אך למרות הקושי יודעת שאסור להישבר. חייבים להמשיך הרי אותו אדם שאיבדנו לא היה רוצה שנשבר לא היה רוצה שנרים ידיים. מחר בבוקר יום חדש וכל יום חדש יכול להיות התחלה חדשה. לילה טוב קרן

גן נעול/ רחל מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות? ועיני אך תמתנה רגע והנה שפלו כבר נבוכות. גן נעול, לא שביל אליו לא גשר גן נעול אדם, גן נעול האלך לי ואכה בסלע עד זוב דם עד זוב דם

ברצוני להקים עיתון אי מייל שבועי שיעסוק בהמון נושאים. אני מחפשת כותבים שיכתבו טור שבועי בכל נושא המעניין אותם. אודה לכל מי שמוכן לתרום למאמץ. מי שמעוניין, נא לפנות אליי לאי מייל. תודה מראש. רקפת

רקפת שלום, לפי הדאר האלקטרוני שלך אני מבינה שאת קשורה למת"ב. האם זה קשור לעיתון העתידי? ובכלל מהו בדיוק העיתון הזה? על מה הוא הולך להתמקד (ספורט, אופנה, עיצוב, בריאות, חדשות, תחביבים וכו'). ומה יהיה הערך המוסף שלו בארצנו המשופעת בעיתונים בכל מדיה אפשרית? וכיצד תוכלי להבטיח לכותב זכויות יוצרים? (לא לפרסם או להפיץ החומר במקום אחר ולצרכים אחרים?) תודה, דנה

ד"ר שלום, תודה על תשובתך המהירה. רציתי לדעת באם הרופא ימליץ להפסיק עם הסרוקסט לאחר תקופה של 10 חודשים עד כמה קשה יכולה להיות הגמילה, והאם שוב יתחילו לי התקפי חרדה? אני פשוט לא יכולה לחשוב על זה. האם מתמכרים לסרוקסט? והאם בזמן ממושך יכול להגרם נזק? בבקשה מחכה לתשובתך. הרופא שלי בחופשה ארוכה ואני לא מעוניינת ללכת לרופא נוסף. בברכה.

שלום אין התמכרות לסרוקסט לעתים קשה פסיק עקב חשש לאבד את התועלת אין שום מניעה להמתין לרואפ שלך להחלטה ולדעתי עדיף כך בהצלחה עמי

שלום אין התמכרות לסרוקסט לעתים קשה פסיק עקב חשש לאבד את התועלת אין שום מניעה להמתין לרואפ שלך להחלטה ולדעתי עדיף כך בהצלחה עמי נ.ב. אין לדעת אם התקפי חרדה יחזרו או לא שוה לנסות ולראות גמילה לרוב לא מאד קשה בעקר אם נעשית בהדרגה

היי מה שלומך?

שלומי טוב, קצת רעבה... ואת ? יעל

היי, תודה על כל התמיכה, רציתי רק להשאיר סימן חיים, אני לא אוהבת להדאיג לחינם. אנג'ל, התנצלות מיוחדת שוב בשבילך על אתמול בלילה, הר הגעש שלי התפרץ על האדם הלא נכון, וסליחה, אני יודעת שהתחושות שלנו מאוד דומות, ואולי דווקא בגלל זה מאוד קשה לי דווקא איתך, מרגישה קרובה אלייך מתמיד, ואולי דווקא בגלל זה מפחדת ומנסה לשמור מרחק. מתנצלת. מקווה שלא הרחקתי אותך יותר מדי. דפני, מתי כבר נגמר הפרוייקט הזה ? הוא לקח אותך קצת ממני בזמן האחרון, ואני מתגעגעת. אורה, אל תשכחי להודיע לי בנוגע לשבת, אני מחכה לטלפון, מתגעגעת גם אלייך, והמפגש המשולש נראה לי יכול לעשות לי טוב, ואני מחכה לו. אז מחכה לשמוע ממך בקרוב. אורית, מקווה שאת מרגישה יותר טוב, מתנצלת שאני לא מגיבה כל כך להודעות שלך, אותו הסבר כמו לאנג'ל, יותר מדי קרוב, יותר מדי מפחיד, יותר מדי הזדהות ומתוך זה רצון לברוח. ולנשמה שלי.. שוב נעלמת :-((, קחי את הזמן ותשאירי גם סימן חיים. אביב.

ובאיי סי קיו אני מבינה עד כמה מפחידה ההזדהות, אבל לפעמים היא מקלה קצת על הבדידות, אני מניחה

תודה על סימן החיים. טוב לשמוע אותך, אפילו בקצרה. הפרוייקט... הס מלהזכיר. אבל אנחנו בכל מקרה נפגשות בשבת. אמנם כשמתגעגעים כל דקה היא נצח, אך בפועל לא נותר עוד זמן רב לחכות! ועד אז... נצטרף לנמרוד לב בתקווה שיבואו ימים טובים... (((((((((((((((((( חיבוק גדול ואוהב )))))))))))))))))))))) דפני.

עוד לא החלטתי לגבי יום שבת ההכרעה קשה מתגעגעת גם המון בלילה חלמתי חלום עצוב כזה שחיבר אותי את החלק המתוסכל והחושש שלי ישנתי היום עד 11 בבוקר מן בריחה כזאת מהמציאות מהאמיתות שאינני רוצה להתמודד אני לא במצב רע אבל קצת למטה אני הולכת להקדיש קצת תשומת לב לבני ביתי אחזור מאוחר יותר

ניסיתי עכשיו לענות לאי מיילים ללא הצלחה. הוא אומר לי שהסרבר עמוס. אני אענה מחר. מצטערת

לילה טוב אורית.......... יעל

אני רוצה להירשם כמנויה בכתב העת "חברה ורווחה" אבל אני לא יודעת למי לפנות ואני לא מוצאת שום אתר ברשת. יש לכם מושג בנושא?

עניתי לך במייל

לגבי המגזין?

שלום רב, זהו רבעון מאד ידוע, כך שאמור להמצא בכל ספריה אוניברסיטאית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אורית שלום, העיתון אכן מצוי בהרבה ספריות אוניברסיטאיות. אני יכולה לעזור לך בכך. אם את רוצה תכתבי לי למייל. בהצלחה! אחת

איך יוצרים קשרים חברתיים כשיש הפרעת אכילה?

מה השאלה אולי תפרט/י על הקשיים כדי שנוכל להבין מהו הקושי המדוייק ביצירת קשרים חברתיים וכיצד בדיוק הפרעת האכילה מתקשרת

אז... אולי נתחיל מזה, שצריך את הרצון ליצור או לחדש קשרים. זה אמנם נשמע טריוויאלי, אך מי שסבל מהפרעת אכילה מכיר מקרוב את הבדידות האיומה המלווה אותה, את החיים בצל הסוד... את ההיעלמות- בכל המובנים. להרבה אנשים קשה ליזום קשר. חוסר בטחון, פחד הדחייה... אלו תופעות המטרידות אנשים רבים, לאו דווקא כאלו הסובלים מהפרעת אכילה. יש דרכים להתמודד עם הפחד הזה, עם הנטייה להימנעות. כמעט בכל מקום אפשר להכיר אנשים! בעבודה, בלימודים, בקורס, בטיול, בסופרסל (אופס...אולי לא...) או אפילו בקבוצות תמיכה לטיפול בהפרעות אכילה. מה שחשוב הוא לנסות להיות יותר פתוחים, לנסות לתת אמון, ללמוד להקשיב אך גם לשתף, לגלות שמותר לך לתפוס מקום, שאנשים אינם רוצים שתעלמי או תהפכי לשקופה, ושברוב המקרים- קל יותר להתמודד עם המצב כשאת משתפת בבעיות ובקשיים מאשר כשאת ננעלת, מסתגרת בעצמך, כאילו כדי לא להכביד... כשבפועל זה רק מקשה יותר. מדברייך נשמע שהבדידות קשה לך, יש לך את הרצון לחברת אנשים. ברגע שהגעת לשלב הזה, השד כבר באמת אינו נורא... התחילי בקטן, עם האנשים בסביבתך: חיוך, ברכת בוקר טוב, התעניינות (אמיתית!) בשלומם, שיחה חולין.. כך זה מתחיל. ההמשך כבר יתרחש מאליו !! בהצלחה, ובתקווה שיהיה לך העוז לנסות. דפני.

שלום רב, הקשר עם הסביבה החברתית מאד חשוב, אך צריך להיות במינון שלא ילחיץ, כל עוד תופעות ההפרעה הנן בוטות. אין תשובה אחת נכונה, כל עוד לא יודעים "מי את" במובן הרחב של המילה. כדאי, לכן, לא להשאיר את ההתמודדות עם ההפרעה ללא תמיכה של איש/ת מקצוע, ולשלב את נושא הקשרים החברתיים בתוך הטיפול, כחלק ממנו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מדברת כרגע רק על אנורקסיה, לא על בולימיה או אכילה כפייתית, אוקיי? אז שאלת איך יוצרים קשרים חברתיים: לא יוצריםםםםםםם!!! ושתדע/י לך שאנורקסיה יכולה רק לחסום לך את כל ה"משאבים" הנפשיים, "סוחטת" ממך הכל, שוברת לך תעצמות, מכשילה אותך, ורוצה לשמוע מה עוד? מבודדת אותך מאנשים, מהעולם....זה עצוב....זה כואב.... (ואל תביני אותי לא נכון - אני שם!!!!, אז אני רק רוצה להעביר לך את מה שאני לומדת על עצמי, כל פעם קצת....בבבקקקקקששששהההה תקח/י את זה לתשומת לבך, או לפחות תחשב/י על זה ותאמרי לי מה את חושבת, האם אני צודקת או טועה?)....

האם יש נזק בטיפול ממושך בסרוקסט? ואם כן מה פרק הזמן הכי ארוך שניתן לקחת אותו ללא סיכון?

גל שלום לא ידעו על נזקים לטוח ארוך (בשלב זה) מצד שני לא מומלץ לקחת ללא סבה מספקת בהצלחה עמי

השארתי תגובה להודעה המעניינת שגילה השאירה פה אתמול (בעמוד הקודם). אשמח לקרוא את תגובתך

היי אורית, אני חייבת לציין שהייתי די מופתעת - לטובה - מתגובתך. את התגובה השניה שלך ראיתי רק עכשיו, אז...... וואו מאיפה אתחיל ?..... אני רק מקווה שאף אחד לא יתרגז פה ויתחיל שוב להאשים אותי "בביזוי" הפורום כי ממש אבל ממש אין לי כל כוונה כזו....רק כוונות טובות והמון אהבה. אפרופו אהבה: ממממ...תני לי להיזכר ....... טוב, בתור התחלה עד שיעלה בזכרוני אחד מהמקוריים/מוזרים/מסוכנים, אז גילה הוא לא היחיד שעשה את זה על כיסא של רופא השיניים.. יעל

במחשבה שניה, אולי כדאי שנעביר את זה למייל מה את אומרת ? [email protected] יכול להיות מעניין...... יעל

אני מקווה שלא תעלמי לי. אשמח לדבר איתך. זה מעודד אותי. רוצה להתכתב גם באי מייל? אגב, מה שלומך היום?

עוד משהו...קראתי את האי מייל שלך. תודה תודה תודה תודה ! בהתחלה לא שמתי לך שכתבת שם את הכינוי שלך ולא זיהיתי במי מדובר אז ביקשתי שתזדהי. מצטערת. אחר כך שמתי לב וזה בסדר. המון תודה על האי מייל. אני מקווה שנוכל להמשיך להתכתב. את יכולה לכתוב לי הכל באי מייל אבל אני אצטרך לענות באנגלית כי האי מייל שלי תומך רק בכתיבה באנגלית (אבל אני יכולה לקרוא עברית). אשמח אם תכתבי יותר גם כאן למרות כל מה שקורה כאן. בואי נתעלם מהכל ונתכתב ביננו. מה דעתך?

לדר' אורן קפלן שלום מזה מספר שנים אני סובלת מעיקצוץ בעור שמופיע תמיד אחרי מקלחת וגם לפעמים אחרי שהיה במקום לח (כמו ישיבה בחוץ במזג אוויר לח בערב) .העיקצוצים נמשכים כרבע שעה בכל פעם וממש בלתי נסבלים .ניסיתי המון תרופות נגד אלרגיות והלכתי להרבה רופאים אך ללא הואיל. לאחרונה היגעתי לרופא פנימאי שהמליץ על טיפול בהיפנוזה .זה קצת מפחיד אותי והיתי רוצה לדעת על זה יותר ולקבל את חוות דעתך על הטיפול הזה . תודה רבה . רונית

רונית שלום בעיות עור שונות מושפעות מגורמים נפשיים. ההסברים המדעיים בנושא אינם מספקים, אולם עם העובדות קשה להתווכח. בעיות עור שונות ניתנות לטיפול ו/או הקלה באמצעות כלים מתחום הנפש. באופן אינטואיטיבי ניתן להבחין שהעור מגיב באופן ספונטני למצבים רגשיים שונים. אנו מסמיקים במבוכה או כעס, מצטמררים במצבי פחד וחרדה, ועוד. לפני שניגשים לטיפול נפשי חשוב לערוך בדיקה רפואית יסודית. אני מבין מדבריך שאותה ערכת כך שבהחלט ניתן לחשוב על טיפול פסיכולוגי. הטיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל בהחלט בהקלה בסימפטומים בתופעות כגון יבלות, הרפס, אקזמה, פסוריאזיס וכן אלרגיות וגרדת מסוגים שונים. כל התופעות הללו מושפעות גם ממצבים של לחץ שגורמים להחמרה במצב. הטיפול בהיפנוזה עשוי לפיכך לעזור גם למצב שאת מתארת. לגבי הפחד מהיפנוזה, הוא יותר תוצר של מיתוסים חסרי בסיס והופעות בידוריות בהיפנוזה שהקשר בינן לבין היפנוזה רפואית מקרי לחלוטין. אדגיש שחלק חשוב בטיפול ההיפנוטי הוא גם ללמד את המטופל היפנוזה עצמית כך שהוא יוכל להפעיל חלק מהטכניקות בעצמו ויוכל לעזור לעצמו לצאת מהמצבים הבעייתיים. זהו תהליך בטוח מאוד שלאורכו המטופל שולט בכל הנעשה בחדר הטיפול. אין כל בסיס לפחד ואני בהחלט ממליץ לך לנסות, בעיקר לאור חוסר ההשפעה של התרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 24 סובלת מהפרעות אכילה קלה- יש לי בולמוסים ללא הקאות. פניתי לרופאת המשפחה והיא המליצה לי על פריזמה ואף רשמה לי מרשם לקחת תקופה ואכן התרופה עזרה. לאחר תקופה הפסקתי ואז שוב חזרתי לתרופה - כך 4 פעמים כאשר כל פעם לקחתי את התרופה תקופה מאוד קצרה (עד שלושה שבועות) שאלתי היא האם ההפסקה בלקיחת התרופה ווהחזרה לתרופה יכולים להזיק לי? כרגע איני לוקחת את התרופה ורוצה לחזור אליה. האם כדאי ? בברכה ותודה מראש מיכל

מיכל שלום פריזמה שהיא תחליף לפרוזק לא לוקחים שלושה שבועות כי רק תחילת ההשפעה של כדור זה הוא בין שבועיים לחודש כך שמלכתחילה את עושה טעות ,כמו כן הפסקות ברמה כזאת מפחיתים את ההשפעה של התרופה. וגם כדורים כאלה צריך להתחיל בהדרגה ולהפסיק בהדרגה. אז אל תשחקי עם זה . אסור לשחק עם כדורים שמשפיעים על רמות כימיות בראש . אם הרופא אמר לך לקחת תשאלי אותו לכמה זמן ותקחי כמו שצריך או שאל תקחי בכלל. דוגי המודאג

מיכל שלום ככלל לא מומלץ לקחת תרופה / להפסיק אותה בלא תאום רופא (העובדה שפעלת לבד ולא ממש התקדמת ) לרוב מדובר על לקיחה לפרק זמן ארוך יותר וגם כאשר מרגישים טבו לפחות מספר חודשים ל"יצוב" המערכת לפני נסיון הפסקה שלא תמדי מצליח ניתן לצרף טפול בשיחות כאמור - לא מומלץ לבד בהצלחה עמי

מיכל שלום לא מומלץ לקחת / להפסיק טפול ללא תאום רופא מטפל לרוב מקובל לקחת עד הטבה להמתין זמן מה (לרוב מספר חודשים) ליצוב ואז נסיון הפסקה שלא תמיד מצליח בכל מקרה - בתאום רופא מטפל ניתן כמובן לשקול גם שלוב של טפול נוסף בהצלחה עמי