פורום פסיכולוגיה קלינית

מה שלומכם ,רציתי לספר לכם שתדעו אתמול איזה משהו יחליט להתלוצץ ויחליט לענות לי באחת השאלות שלי בכך שיחליט שאני צריכה מוסד סגור . תאמת הוא לא פגע בי כלל אבל מי הוא חושב שהוא? זה כבר הפעם השנייה שהוא רושם זאת חושב שאני ילדה קטנה=(אבל כנראה בסכל אני יותר בוגרת מימנו) איזה ליצן הוא ,קורא לעצמו שם בדוי אתם יחולות להסתכל....אם בא לכם וחוף מיזה מה שלומכם: יעלי לך אני צריכה לרשום...... לאורית לך רשמתי אתמול אבל משום מה לא הייתה אתמול תגובה כשהיית כאן בפורום? לאביב לך רשמתי תגובה מקווה שאוכל לעזור לדנווש לך גם כן רשמתי תשובה ותודה רבה אל היחס וההצלחה שאת מעונינת שאני יעבור לבילי היקרה כן הרבה זמן לא היית איתנו?כבר התגעגעתי אלייך לדוגי החמודי ולך רשמתי לפני מספר ימים תודה על התגובה של .....לפני כשבועה בייי יום טוב לכולם שלכם באהבה נטעלי

היי נטע-(ש)לי אל תתיחסי לכל אחד שכותב כאן ברצינות כי יש כמה שחושבים שהפורום הזה הוא פורום של פסיכים שצריכים אשפוז כי הם אף פעם לא נתקלו בהפרות נפשיות וזה מפחיד אותם. אני מקווה שהכל בסדר אצלך. ביי דוגי

תאריך: 21-08-2001 23:21 מחבר: (ניתן להשתמש בשם בדוי)לא כדאי תאריך: 21-08-2001 23:19 תגידי את מפגרת.. עדיף אוליי שלא תלכי בכלל לצבא,כי את כזאת טיפשה@!!!!! 1.יש לרשום את שמך בשם הכותב ולא שם אחר. 2.רצוי ועדיף להמשיך לכתוב באותו עץ שנפתח ולא לפתוח 12 עצים ביום אחד. 3.גם עם פ]תחת עץ,להמשיך איתו לכל היום,המשיב יביט באותו העץ ,באם ירצה להשיב. 4.מאז שהגעת,התחיל הבלאגאן.ללכת או לא ללכת ??מה יקרה?ושוב אותה השאלה שחוזרת על עצמה מילחיון פעם.אז אומר לך שוב יש בשעריי- מנשה מוסד סגור,לכי לשם אפילו בהתנדבות,ותעשי טובה למדינה שלא תשרתי אותה כלל,כי נמצאס לי לראות את הודועותייך הדביליות. 5.באם נפ]געת אני מאוד ישמח,כי התחלת לערער לי את מצב הבריאות שלי עם השטויות שאת מקשקשת פה כל היום. 6.כן מנועד גם לפגוע בך,כי מי שפוגע סופו להיפגע. 7.ואם תמשיכי ל.. ולל.. ושוב אותו הדבר ל..מה נשמע?אני לא אתן לך מרגוע... 8.שאלי פעם אחת ביום ותחכי לתגובות,באם לא קיבלת לכי חפשי במקום אחר. 9.כן פשוט נמאסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת 10.תהיי בריאה,אבל לא על גבנו.כי אנו מנסים לחיות ,ואת מחזירה לנו את העצבים חזרה. 11.לא כדאיי שאמשיך השב להודעה זו

היי, ובכן, כרגיל את לא מרוצה מהמראה שלך,מהתשובות שלך ובכלל כל הזמן יש לך רק טענות כלפי עצמך. נטעלי, אם תתחילי ליצור קשרים חברתיים אולי תתעסקי פחות עם עצמך ותיפתחי יותר לדברים חדשים ולסביבה. עד שלא תצאי מהבועה הזאת של העיסוק בעצמך, החששות מדחייה חברתית והקושי להסתגל לא יעלמו מעצמם. תצאי, תעיזי להתקרב, תצרי קשר אמיתי (לא כזה של השתפכות במכתבים) וגם אם זו תהיה דרך ארוכה וקשה ( אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים, נכון?) הפרס המחכה לך בסופה - שווה את המאמץ. את לא יכולה כל החיים לחיות דרך חלון של זכוכית, להביט מרחוק ולא לגעת, להתערבב ולחיות חיים אמיתיים. זה לא רק בקטע עם הצבא, גם אחר כך בכל תחום או דרך שתבחרי (עבודה, לימודים, נישואין וכו'). תעשי לעצמך טובה ותפסיקי עם ההגדרות של להיות "רגילה" כי אין במציאות דבר כזה. תתחילי לחיות בשלום עם עצמך ותפסיקי להיות ביקורתית לגבי המראה שלך ושאר התכונות שיש או אין בך. אני מפסיקה כאן כדי לא להפריע לך להתחיל לעבוד על עצמך, אז יאללה לעבודה ולהשתמע, דנה

תרשי לי קודם כל לכתוב משהו לזה שכותב לך את ההודעות האיומות האלה -- נטעלי לא נמאסה פה על אף אחד חוץ ממך , היא פשוט צריכה עזרה. אם צורת הכתיבה שלה לא מוצאת חן בעיניך פשוט אל תקרא את מה שהיא כותבת! ועכשיו אלייך נטעלי-- אני שמחה שאת לוקחת בהומור את מה שהוא כותב. החברים האמיתיים בפורום הם אלה שעוזרים , ולא מקללים ומקלקלים. אם את רואה עוד הודעות שלו -- פשוט אל תטרחי לפתוח. עוד לא ענית לי על מה שכתבתי לך אתמול. שלך בילי

מצטערת לא ידעתי שמצבך כך!חשבתי שסתם את מתנהגת אליי בצורה שכזו.... מה קרה למה בא לך למות אביב אומנם אני לגילך קטנה אבל אני בוגרת ומבחינה נפשית גם אני עברתי הרבה... אולי אם תרצי לספר לי אוכל לעזור לך כמו שעזרת לי עכשיו תורי לעזור לך? מה דעתך יש לי הרבה להגיד לך קודם כול תדעי שהחיים הם גלגל פעם אנחנו למעלה ופעם למטה ולכול אחד בחיים יש לו תקופה שכזו יש כאלה שהיא ארוכה ויש כאלה שהיא קצרה תראי את הקשיים שעוברים אלייך כדבר שקורה ויעבור... אני לא בדיוק יודעת איזה כאב אבל באמת אביב מי כמוני וכמוך יכולות להבין כאב! אבל אנחנו חייבות להיות חזקות כדאי להמשייך תחיים אוהבת נטעלי

תגידי את מפגרת.. עדיף אוליי שלא תלכי בכלל לצבא,כי את כזאת טיפשה@!!!!! 1.יש לרשום את שמך בשם הכותב ולא שם אחר. 2.רצוי ועדיף להמשיך לכתוב באותו עץ שנפתח ולא לפתוח 12 עצים ביום אחד. 3.גם עם פ]תחת עץ,להמשיך איתו לכל היום,המשיב יביט באותו העץ ,באם ירצה להשיב. 4.מאז שהגעת,התחיל הבלאגאן.ללכת או לא ללכת ??מה יקרה?ושוב אותה השאלה שחוזרת על עצמה מילחיון פעם.אז אומר לך שוב יש בשעריי- מנשה מוסד סגור,לכי לשם אפילו בהתנדבות,ותעשי טובה למדינה שלא תשרתי אותה כלל,כי נמצאס לי לראות את הודועותייך הדביליות. 5.באם נפ]געת אני מאוד ישמח,כי התחלת לערער לי את מצב הבריאות שלי עם השטויות שאת מקשקשת פה כל היום. 6.כן מנועד גם לפגוע בך,כי מי שפוגע סופו להיפגע. 7.ואם תמשיכי ל.. ולל.. ושוב אותו הדבר ל..מה נשמע?אני לא אתן לך מרגוע... 8.שאלי פעם אחת ביום ותחכי לתגובות,באם לא קיבלת לכי חפשי במקום אחר. 9.כן פשוט נמאסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת 10.תהיי בריאה,אבל לא על גבנו.כי אנו מנסים לחיות ,ואת מחזירה לנו את העצבים חזרה. 11.לא כדאיי שאמשיך

תופעה זו הוגדרה אצל אמא שלי לאחר cva. איך אפשר לטפל בבעיה זו? בתודה מראש, לילי

נראה לי ששם יוכלו לתת אינפורמציה מדוייקת ומועילה יותר...

פניתי גם לפורום זה. האם לך התופעה מוכרת?

האם לרופאים בפורום זה ידוע משהו על תבמונת יד זרה??> > תופעה זו הוגדרה אצל אמא שלי לאחר cva. > איך אפשר לטפל בבעיה זו? > בתודה מראש, לילי >

אני נשואה + 3 , בת 38. בעלי בן 40 והתחיל לפני 3 חופשים לעבוד במקום חדש. הוא עובד עצמאי, רק 4 ימים בשבוע מ- 4 לפנות בוקר וחוזר ב 18:00 הרוג. לפני זה הוא היה מובטל שנה וחצי. בתקופה שלא עבד, הוא תמך וגם עזר לי הרבה. עכשיו כלום. הוא בקושי מדבר איתי או עם הילדים. הוא שונא את העבודה החדשה. נכנסתי להריון לא מתוכננת. אני מאושרת . הוא לא., או שלא מראה ולא מדבר מילה 1 על זה. הוא נראה עצוב וכל פעם שאני רוצה לדבר איתו, הוא עונה תשובות קצרות. אני יודעת שעובר עליו משהו, הוא מוטרד כספית, יש לנו קצת חובות... הבעיה היא שאנחנו עף פעם לא רבים. הוא לא נותן לריב או אפילו להתווכח. כבר שנים רבים היה לנו טוב ולא רבנו. עכשיו אני רוצה לדבר איתו והוא עונה: "מה את רוצה" "תעזבי אותי בשקט" " מה את רוצה, ...לריב ???" וכו' ..... מה עלי לעשות. אני מאוד רגישה בגלל ההריון. מאוד. ואין לי תמיכה ממנו וזה מפריע וכואב לי. הוא גם בכושי מתעניין על הילדים . נראה כאילו הוא לא מרוצה מן החיים. בבקשה, תשובתך הדחופה. תודה, גאולה .

רבק אנשים אני לא צוות מקצועי אבל מותר לי להביע דעה (זה פורום ) אני לא יודע באיזה שלב של ההריון את אז אם את בהריון מתקדם שיהיה לך במזל טוב ובהצלחה ושתרבי אושר מהתינוק. כמו כן לא כתבת את גילאי הילדים. לדעתי מצבו הנפשי של בעלך מובן הוא היה מובטל שנה וחצי והוא לא ילד ועד שהוא מצא עבודה אז הוא עובד כמו חמור ארבע עשרה שעות ביום ואת עוד נופלת לו עם עוד תינוק שצריך להאכיל ולעזור ולא לישון בלילה את המעט שיש לו. כל אדם נורמלי היה מתנהג כמוהו. אני חושב שפניה לפורום במצב כזה לא תעזור לך כי את צריכה לדבר עםבעלך ולנסות להבין ממנו מה הוא היה רוצה שיקרה אולי הוא רוצה שתפסיקי את ההריון כי בגיל ארבעים ובמצבו קשה לו עם ילד נוסף ,כמובן שלא ניתן להפסיק כל הריון אבל ניתן לשקול את זה אם מדובר בשבועיים שלושה.(ותאמיני לי שאני נגד הפלות סתם). אולי כדי ללכת למספר פגישות עם יועץ נישואין על מנת ללבן דברים שאתם לא מסוגלים לעשות לבד. בהצלחה רבה - ושוב מזל טוב דוגי

שלום רב חוסר סיפוק מעבודה הנו עניין מעיק ואפילו מביש אצל רבים. אם תוסיפי לזה את ההשתכרות שהיא מועטה מהדרישות או הצרכים - תגיעי מהר אל תחושות בעלך, שיכולות להיות משהו כמו אכזבה מעצמו. ההריון, שאמור להיות משהו נפלא שמתמקדים בו - כנראה מעיק, בשל ההשלכות הכלכליות של הבאת צאצא נוסף שצריך להאכיל. מצב כזה אמנם יכול להעזר ע"י שיחה עם אדם תומך, אלא שצריך להבין את הקושי האישי העצום בלפתוח שיחה שכזו. אני מציע לך לעזור לו בכך, ע"י התעניינות בו, ובעבודתו; ע"י אמירות שלך על דברים חיוביים שקרו, למרות הלחץ הכספי; בקיצור: על נושאים שיש להם אופי חיובי, כך שפתיחת שיחה עליהם תהיה אפשרית, מבחינתו. בעצם, מה שאני מציע לך (וזה ההפך ממה שציפית): במקום שתחכי לתמיכה ממנו - תני לו את תמיכה. כדאי גם לסגל דרכי בילוי זוגי שאינם עולים כסף "משמעותי", כך שבמחיר של כוס קפה אפשר יהיה להשיג רגעי רומנטיקה. אני מניח שכשיהיה יותר שליו - יוכל גם להתפנות נפשית אליך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

We didn't talk for a while...... קראתי את אותו "ערב" , היה יפה .... אבל היה משהו שהיה גם לא יפה ... הזכרת לי שאת הולכת ... זה ישמע קיטשי-מפגר-דבילי ... אבל .... באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמת ........ שאני אתגעגע ..... לא יהיה לך איפה להיכנס משם לאינטרנט? (כוס אמק)

אני לא מרשה לקלל אני אשים אותך לעמוד בפינה. ( ; דוגי

עוד שבוע חוזרים לבי"ס, תן לי להנות מהזמן שנשאר לי :-)

אהלן מתוקה, גם אני מאוד אתגעגע, אבל אני מאמינה שאמצע דרך לתקשר, חוץ מזה תמיד אפשר להשתמש באי מיילים האישיים,מכתבים - את יודעת, אמיתיים כאלה, על נייר........ [email protected] יעל

וואוו...יעלי מזמינה אותי להתכתבות "אמיתית", אני מתרגשת :-) אויייי, כמה שאני אוהבת אותך, מה איתך בימים האחרונים? לא יצא לנו ל"צ'וטט"...(שאף אחד לא יהרוג אותי פה....חח...)

שמי אבנר ואני בן 30 אקדמאי ומתכנת במקצועי נשוי לאישה מקסימה שמבוגרת ממני בשנתיים וחצי. שנינו סובלים ממחלות נפשיות בצורה קלה עד בינונית . (אני ממניה דיפרסיה ואישתי מסכיזופרניה) . תחת תרופות שנינו מאוזנים לחלוטין. ישלי שתי בעיות מאוד לוחצות כרגע:בעיית עבודה פשוט אני מובטל - מגיע להמון ראיונות למשרות טובות מאוד ותמיד נאמר לי שהקורות חיים בסדר-אך הראיון לא. אני סובל מחוסר ביטחון עצמי ואומר דברים שלא מספקים אף פעם את המראיין. האבטלה (אני כבר למעמלה משנה מובטל) -פשוט מדרדרת את מצב רוחי עד כדי כך שכרגע תחושתי "שאין בשביל מה לחיות" בעיה נוספת שמציקה מאוד היא בעיית הילדים שאין לנו אחרי 5 שנות נישואין אשתי לא כ"כ בטוחה ברצונה בילדים והדבר משפיע גם על היחסים האינטימיים- הם לא טובים. אני במצוקה קשה מאוד אנא עיזרו לי.

שלום רב, יש בפנייתך שני עניינים, שלכאורה שונים ונפרדים, אבל בעצם אולי לא ממש... לעניין הראיונות - רבים וטובים מרגישים את החובה לפנות לתהליכי אימון, לא ארוכים, אבל מאד מסייעים. קח בחשבון כי ראיון עבודה נעשה ע"י אדם מקצועי, ואין סיבה שהמרואיין לא יהיה מיומן במידה סבירה באותו סוג של ארוע/מטלה. יש מסגרות הכשרה גם בסיוע שירות התעסוקה, וגם בקורסים של גופים פרטיים, ומנחים שהתמחו בכך. אם תרצה הפנייה - פנה למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל). העניין השני קשור, כנראה, בתהייה הכללית של זוגתך לגבי מידת היציבות שלכם, והאווירה שלתוכה תביאו ילדים לעולם. חלק מההתלבטות, קטן או גדול יותר, קשור כנראה למידת הביטחון אצל שניכם, עקב יכולת הסתגלות תעסוקתית. אבל, זה רק פן אחד מהדילמה. לדעתי ראוי ורצוי להעזר ביעוץ משפחתי, שישלב יעוץ רפואי/גינטי - בהתלבטות הכוללת הזו. דרך תליחה, ד"ר יוסי אברהם

השעה 01:35 לפנות בוקר ואני יושב לי לבדי בבית וחושב. סתם ככה חושב נותן למוחי לנוח, להשתולל בפאנטזיות, לחיות בעולם שכולו וורוד. העולם שלי. בתוך תחומי הבית שלי. כאן באמצע שום מקום. סתם עוד משעול קטן שרוב נהגי המוניות מפספסים אותו. וכאן בעולם שלי אני מרגיש אושר. שקט. שלווה. מה עוד צריך תכלס ? אהבה ? יש....מהזן המשובך ביותר. פשוט התמונה המושלמת....... אז זהו שלא. יותר מחצי שנה אני לא מתעדכן במתרחש בעולם, כולל את מדינת ישראל (שאילת לא ממש קשורה עליה, מחסום גבול, מנותק מהכל, שכנים ל3 מדינות מוסלמיות, וכקולטת אלפי ישראלים בחודשי הקיץ ויבורך השם...עוד שבוע הם מסתלקים. נכון...אני לא אוהב המולה סביבי....אני זקוק לשקט....לבדידות. אבל למה בעצם ? הרי האדם הוא יצור חברתי שחי בקבוצות. עוד בתקופת האדם הקדמון הם חיו בקבוצות. אז למה לעזעזל אני בורח ממה שהטבע מצפה ממני לעשות ? הרי אי אפשר להיות עדיש לחלוטין לסביבה. ומצד שני....האדם מטבעו א טבעי אז למה שאני אנהג ע"פ הנורמות החברתיות שיש לבטל כמה ובאותה ההזדמנות גם להוסיף כמה.

אני יושב לי כאן עכשיו ותוהה.....למה לא מתייחסים עלי ? מה שאני כותב לא נוגע לאיש ? האין אלה הם השאלות של החיים ?

אני סבורה שאלו אכן השאלות של החיים ןלכן רבים כאן מפחדים להתמודד איתם באשר לך, האם אתה מאושר ממה שהנך או שאינך מאושר? חסר לך משהו בחיים?

לכל אחד מאיתנו ישנן שאלות שרק אנחנו מסוגלים לתת את התשובות עליהן. ומאחר ואלה השאלות שלך - התשובות הנכונות להן נמצאות רק אצלך. לעניות דעתי, כל החוכמה בחיים האלה היא לשמור על איזון. לדעת לנווט בין להיות מעורה בין אנשים, קצת להתעדכן במה שקורה בעולם ולצאת מהבועה הפרטית, להיפתח לדברים חדשים, לאנשים ומקומות אחרים ובמקביל לצאת מהשגרה לעיתים קרובות (אם בצורה של התבודדות, לתפוס שלווה) או בצורות אחרות. אפשר בהחלט להינות משני העולמות גם יחד אם מוצאים את שביל הזהב שיחבר ביניהם ואת המינון הנכון. נורמות או לא נורמות - לכל אחד מאיתנו שמורה הרשות לחיות על פי מצפונו, אמונתו ודרכו כל עוד הוא שלם עם הדרכך בה בחר. וכמו בכל תחומי החיים - במידה ומצליחים לשמור על האיזון ולא להגזים ו/או לגרוע לשום צד, אפשר אפילו לחיות באושר ואושר. (כן פעמיים אושר ב-א). הייה בריא ומאושר, בר

שלום נירגל, גם אני "מתפלספת" לא פעם בשאלות האלה, ותשובה מדוייקת - לא תמיד יש לי. מצד אחד נורמות הן לא תמיד דבר רע. אם מקפידים, למשל, על נורמות וכללים של נימוס - וכמו שכבר נאמר - "כולנו אומרים בחיוך תודה, סליחה ובבקשה" - זה רק יכול לעשות את החיים נעימים יותר. ומצד שני, יש בהחלט נורמות שחונקות, מכבידות, לוחצות... דוגמאות? - לא חסר: למשל - מדוע בחורה מעל גיל מסויים שלא התחתנה נחשבת לא פעם מוקצה מחמת מיאוס? ומה זה נקרא התנהגות "גברית" ו"נשית"? מדוע אישה צריכה להתגנדר ולהיות תמיד "נחמדה", ואילו הגבר צריך להיות תמיד חזק וגיבור? מדוע אסור לגבר להביע רגשות? מה, הוא לא בשר ודם בדיוק כמו האישה, לא כואב לו, הוא לא פוחד, הוא לא עצוב לפעמים? אבל מה? בניגוד לשיר המפורסם, אני ואתה לא נשנה את העולם. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא לחיות ולתת לחיות ולהיות שלמים עם עצמנו! מקווה שאיכשהו עזרתי! אחת

Mahler.M. מרגרט מאהלר רופאה ופסיכואנליטיקאית, החלה את הקריירה בווינה, בעבודה עם ילדים. ב1938- עברה לעבוד בב"ח פסיכיאטרי ממשלתי בניו- יורק כפסיכיאטרית של ילדים. היא הייתה הראשונה לנתח באופן אנאליטי פסיכוזה של ילדים. את רעיונותיה קיבלה מתצפיות על יחסים בין אמהות לתינוקם. היא הניחה את היסודות לרעיונות של פסיכולוגיות יחסי האובייקט, התרכזה בשלבי התפתחות היותר מוקדמים ותארה בעצם את: "הלידה הפסיכולוגית". היא תארה 3 שלבים התפתחותיים: AUTISM SYMBIOSIS SEPERATION INDIVIDUATION שלב אחרון זה מתחלק ל4- תת שלבים: · differentiation · practicing · rapprochement · object constancy AUTISM (חודש ראשון) בשלב זה התינוק משיג שיווי משקל בין צרכי הגוף לסביבה החיצונית לרחם. התינוק אינו מסוגל עדיין להבחין בין עצמו לסביבה ולכן גם אינו מבחין בין פעולותיו הגופניות לפעולות האם המטפלת בכל צרכיו (האכלה, הגיינה). SYMBIOSIS (חודש שני) התינוק מתחיל לחוש באופן מעורפל שחלק מהצרכים שלו חייבים לבא ממקור אחר על סיפוקם. הוא מרגיש שאינו יכול לספק את כל צרכיו בעצמו. בשלב זה התינוק חווה את עצמו והאם כיחידה אחת בלתי מופרדת וכל יכולה, זו חוויה עילאית של שלמות. (קוהוט פיתח כאן את הנרקסיזם). התחושות שהתינוק יכול לחוש בשלב זה הן של טוב או רע בהתאם לסיפוק או תסכול. התינוק נחשף לתסכולים וסיפוקים באופן חוזר ונשנה, עובדה זו היא הנותנת לתינוק בהדרגה את התחושה של עצמו ומה שאינו עצמו. סביב הסיפוקים הטובים אותם מפנים ,נוצרים ייצוגים של הזהות העצמית הראשונית, זאת על ידי תהליך הפנמה וזיכרון. תסכולים ואגרסיה נידחים ואינם משתתפים ביצירת העצמי. (קרנברג מפתח רעיון זה ל-ספליטינג) מאהלר האמינה שהסימביוזיס חייב להתממש כדי שיהיו חיים פסיכולוגיים תקינים בבגרות. SEPERATION INDIVIDUATION (4-5 חודשים) לקראת חצי השנה הראשונה מתחיל תהליך הלידה הפסיכולוגית ונמשך עד השלמתו בגיל 3 שנים לערך. DIFFERENTIATION (6-10 חודשים) לקראת חצי השנה השנייה התינוק כבר חש שהאם היא גוף נפרד ממנו, תהליך זה נקרא לפי מאהלר :Hatching התינוק בוקע "מהביצה הסימביוטית" מתחילה התנהגות של התרחקות מהאם אבל התינוק עדיין צמוד קרוב לאם. יש התנהגות ברורה של Looking back, לאם. שלב זה מתבטא בחיוך חברתי Social smileוחרדת זרים stranger Anxity PRACTICING (10-16 חודשים) בין שנה לשנה וחצי התינוק רוכש יכולת מוטורית(זוחל, הולך) בעקבות יכולת זו התינוק יכול להתרחק מהאם והוא עושה זאת, אולם הוא זקוק כל הזמן לנוכחות האם כדי לקבל "תדלוק" נפשי של בטחון ואהבה. הילד חש עוצמה וכוח רב מיכולתו המוטורית החדשה, הוא עדיין מוגן על ידי האם, שלב זה לפי קוהוט הוא שיא הנרקסיזם זה שלב אופייני בו הילד רץ והאם רצה אחריו ותופסת אותו בטרם נופל ונחבל. זהו שלב בו מתחילה התנהגות נגטיביסטית ראשונה שנועדה לבדוק את הפרדתו בזהות. שלב זה מתאפיין בחרדה "חרדת פרידה". התינוק זקוק כל העת לנוכחות האם ופוחד מהנתקות אפשרית ופרידה. RAPPROCHEMENT (16-23חודשים) שלב זה מתאפיין בהתנגשות בין הצורך להיות צמוד לאם והצורך לעצמאות. משבר העצמאות של התינוק נקרא:Rapprochement crisis הילד נצפה לעיתים קרובות עומד בדלת ואינו יודע אם להתקרב או להתרחק. לפי קרנברג בשלב הזה מתממשת פתולוגיה של אישיות גבולית, כאשר האם לא מאפשרת פרידה ונוצרים דחפים אגרסיבים הפוגעים בהתארגנות האישיות על ידי הפעלת מנגנון ה-Splitting . וויניקוט תאר בשלב זה את המעבר בעזרת Transitional object. OBJECT CONSTANCY (24-36 חודשים) בשלב זה מושגת השלמת ייצוג פנימי של האם, ייצוג זה מאפשר לתינוק את הביטחון והנחמה גם כאשר האם אינה בנמצא. הייצוג מחליף במובן זה את הצורך בקיום באם ומממש את הפונקציות הפסיכולוגיות של ביטחון ורגיעה שהיו קודם תפקידה.

תודה רבה אני מאד נהנתי לחזור קצת על החומר של התואר הראשון ואני חושבת שהיופי בתיאוריה של מאהלר, בדומה לתיאוריה של פרויד, הוא שהיא פתחה מקום לתיאוריות חדשות ללבלב וכאן גדולתה. אני חושבת ש"הספליטינג" ו"ספרישיין אינדיווידואיישן" נכונים להרבה שלבים בחיים ולא רק לשלב הינקות ערב טוב

גם אני נהנה לחזור "לתואר השני",רק שלצערי הכל נשכח ממני. אשמח מאוד ליתר פשטות בכתיבתך. בברכה דניאל אנו אנשים פשוטים,שגם מאוד מעוניינים להבין.

תופעות לוואי של אנטיפסיכוטים תופעות לוואי נוירולוגיות: · דיסטוניה: מאפיין צעירים בימים ראשונים (%10) לטיפול ובמתן IM . מדובר בהתכווצות שרירים לא רצונית איטית ספסטית של קבוצות שרירים שונות. BLEPHAROSPASM TOETICOLLIS TRISMUS LARINGOSPASM בהתאמה לסט, צוואר, עפעפיים, בית-הבליעה. האחרון מהווה מצב חירום מסכן-חיים. הטיפול: IM Kemadrin (Dekinet) 10mg Antihistamins, benzodiazepines. · פרקינסון: מאפיין נשים בגיל מבוגר. מדובר ברעד וטונוס מוגבר (Rabbit syndrome) . הטיפול: תכשיר אנטיכולינרגי מקביל לאנטיפסיכוטי, למשך שישה חודשים, 50% מפתחים טולראנס וניתן יהיה להפסיק אנטיכולינרגים. · אקטיסיה: תחושה סובייקטיבית של אי נוחות, צורך בתנועה, קושי לשבת במקום אחד, ואי-שקט. תואר בנשים בגיל העמידה. הטיפול: לרדת בטיפול, לתת דראלין 120-30mg אנטיקולינרגים או בנזודיאזפינים. · Tardive-Diskinesia : תנועות לא רצוניות אופייניות לפנים (לעיסה מציצה) ולגוף. מחמיר במתח חולף בשינה. מאפיין נשים מבוגרות המטופלות באנטיפסיכוטים שנים רבות (סיכון לפתח TD קיים גם בחולים אורגנים ואפקטיבים) מוסבר על ידי היפרסנסטיביות של רצפטורים דופאמינרגים. טיפול: להפסיק בהדרגה לעבור ללא טיפוסיים. · התקפים קונבולסיבים: גורם להגברת סינכרוניזציה בEEG מוריד סף אפילפטי מאפיין בעיקר תכשירים low Potency כמו Melleril . · סדאציה: נגרם מחסימת רצפטורים להיסטמין (מאפיין בעיקר אליפטיים ויש לתת לפני השינה). · בלבול ודליריום: דליריום אנטיכולינרגי השפעה מרכזית. תופעות-לוואי לא נוירולוגיות: · לחץ-דם: ירידה אורטוסטטית בלחץ-דם עקב חסימת רצפטורים אדרנרגים מאפיין בעיקר לרגקטיל ונוזינאן. · תופעות-לוואי אנטיכולינרגים פריפריים: יובש בריריות, עצירת שתן וצואה, טשטוש ראיה (הגדלת לחץ תוך עיני מסוכן בגלאוקומה), שינויים ב ECG השטחת גלי T הרחבת QRS סכנת בלוק. · תופעות-לוואי הורמונליות: עליה ברמות פרולקטין (מחסימת רצפטורים במערכת Tuberoinfundibolar)) מתבטא בחזה מוגדל Amenohrrea Gallactorea אימפוטנציה בגברים שינויים בתוצאות בדיקת הריון תיתכן הפרשת יתר של ADH עם פוליאוריה בדיקת סוכר שגויה לכיוון סוכרת עליה במשקל. · עור: באחוז קטן יתכנו דלקות עור אלרגיות Allergic Dermatitis רגישות לאור (לרגקטיל עלול לגרום לפיגמנטציה על העור). · עיינים: מלריל במינונים מעל 800mg ליום עלול לגרום ל Retinitis pigmentosa בלתי הפיכה. מפריע לראיית לילה. עם לרגקטיל דווח על עכירות עדשה. · המטלוגיה: לאוקופניה 3.500 WBC שכיח. אגרנולוציטוסיס מסכנת חיים (%30 Mortality ) מופיע ב 3 חודשי טיפול ראשונים. כל דיווח דמי שפעת (כאבי גרון) דורש בדיקת דם (ספירה לבנה). · צהבת: תוארה בטיפול בלרגקטיל (נדיר) · NMS Neuroleptic Malignant Syndrome : סמנים: 1) קשיון שרירים ודיסטוניה 2) חוסר תגובה Mutisim לעיתים מתחלף באגיטציה קשה. ותכן גם ערפול הכרה בלבד. 3) סימנים אוטונומים של: היפרפירקסיה, חום, הזעה, י.ל.ד., 4) בדיקות מעבדה: *עליה בספירה לבנה * עליה ב cpk ואנזימי כבד * עליה במיוגלובין ואי ספיקה כיליתית. הטיפול: הפסקת התכשיר האנטיפסיכוטי, וטיפול תומך חיים. (דנטרלין ניתן לתת להרפיית שרירים)

אלה הם דברים חשובים מאד שיש להתייחס אליהם מאד ברצינות.

אבי שלום!כך אני נוהג לפניי כתיבה,תמיד לדרוש לשלום . אוליי תוכל לפרט ביתר עממיות את המאמרים,הם קצת ארוכים,וצריך להתעמק בשביל להבינם. מאמר חשוב ,אך הסיגנון כבד מידיי,אשמח ליותר פשטות במאמרך. בברכה דניאל

מזה כשנה אני נמצאת בטיפול ולאורך תקופה ארוכה לא הרגשתי שמשהו משמעותי מתרחש אלא רק תמיכה והחזקת הראש והחיים מעל פני המים. בחודשיים האחרונים נדמה שדברים החלו להשתנות ונגעתי בנקודות אמיתיות החיים יותר זורמים יש לקיחת אחריות וסיכונים בקצור חיים לא ליד לא צופה בחיים אלא חווה אותם עם תחושות חיביות שהדברים מתנהלים ע"פ רצוני וע"פ הבחירה שלי. השאלה האם כאן זהו שלב הסיום או שיש צורך להמשיך ולחפש ולנבור במקומות שעדיין לא נגעתי ויש כאלה. או לתת לעצמי לחוש מהטוב הזה שהיה חסר לי כבר 3 שנים ולזרום עם הרוח לא לחפור להנות מהיש העכשווי ולנוח מחקירה עצמית עייפתי ממנה קצת.

כשתגדיל תבין

???

אורנה שלום השאלה מהי מטרת הטיפול בעיניך. האם יש דבר מה אותו את רוצה להגשים או להשיג דרך הטיפול. לחליפין, יתכן שאין מטרה ספציפית אלא שאת מרגישה שהטיפול נותן לך אנרגיה או כוח בחיים כיום ולכן את נמצאת בו. לדעתי אין מדובר דווקא בנבירה במקומות לא מודעים שכן זו יכולה להיות דרך אינסופית. כלומר, זו לא המטרה שבקצה הדרך אלא תהליך הטיפול עצמו שעשוי להיות משמעותי עבורך. חשוב להבין מה הביא אותך לטיפול בתחילה ומה השאיר אותך בו לאורך הדרך. אין חוק או כלל שווה לכולם מתי לסיים את הטיפול. זו צריכה להיות הרגשה אישית שלך שמלווה בתמיכה מהמטפל שלך שבוודאי מכיר אותך ויכול לומר את דעתו/דעתה. לפי מה שאת מתארת התהליך הנכון ביותר לסיום הוא להעלות את הנושא בצורה רצינית במסגרת המפגשים ולהגיע הן להבנה מלאה של הצורך או הרצון לעזוב דווקא עכשיו, וכן מהי הדרך הנכונה עבורך להיפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אורנה, את בשלב די טוב במסע לחיפוש העצמי שלך, זה שעלית על דרך טובה, לא אומר שכדאי להפסיק בטיפול, כי את יכולה להידרדר למצב הקשה שוב. דבר שני, אני מבינה את הרצון במנוחה מהטיפול, זה מעייף כי אתה בעצם נובר בדברים שקשה לך לדבר עליהם, כי הם עצמם קשים. כמו שכבר אמרתי, לדעתי לא צריך להפסיק ת'טיפול, בקשר להפסקה - זה נשמע יותר טוב...

מה קרה לך? את בסדר? למה המילים האלה כולה רציתי לחזור ולהתכתב איתך רציתי גם לשאול לשלומך מה הכוונה שאת רושמת אין לי את הכוח בשבילי. את בטוחה שהכול בסדר איתך??.טוב אני לא צריכה את התשובות שלך אם כול כך קשה לך======אבל תסלחי לי מה זה ההתנהגות שלך,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,ואת. תמיד מנסה למצוא כאן פתרונות נכון? אז אין לך תזכות לרשום לי שאני חוזרת אל שאלתי וחוף מזה מותר לי!כמו שלכולם מותר אביב יקרה את השתנת ובטח אליי מה יש לך?

מתנצלת, סליחה, אני כפויית טובה ומגעילה, אבל בא לי לצעוק "די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!", אני צריכה שקט, אני צריכה לארגן את החיים שלי, אני צריכה קצת מנוחה ושלוה, אבל אני גם מתה מפחד מזה, אז אני נשארת פה, לא יכולה להיות פה, לא יכולה להיות לבד, האמת היא שפשוט בא לי למות !! אני סתם מפחדת להודות בזה, כי אני עכשיו לבד, חופשיה לנפשי, ויכולה לתת דרור לדמיוני ולמעשי. אבל באמת די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי להיות כזאת דפוקה, נמאס לי לנסות לעשות את הדבר הנכון, ולשגות בכל צעד, בא לי למות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז ביי, אביב.

מקסימה, אל תכעסי אוהבת אותך (((((((((-: יעל

את לא צריכה להיות לבד אני פה,אני נשארת כנראה שפשוט אי אפשר ל"עשות את הדבר הנכון" כשמדובר בנפשות עדינות שזועקות לעזרה,או להתייחסות. אין פה דרך נכונה. אני מקבלת אותך כרגע.איך שאת,אם את רוצה כמובן. את לא חייבת ללכת, ונגד התחושות שלך כרגע (הערך העצמי הנמוך) אני לא יכולה לעשות הרבה. רק לומר שאני כאן, גם אם זה לא הרבה

מזמינה אתכם באשר אתם לדבר על אהבה ועל כל המשתמע מכך. רק ח'ברה, בל נשכח לשמור על גבולות הטעם הטוב o.k ??? אוהבת אתכם יעל

אפשר לתבל קצת אם קללות בעיטות סטירות

שלא תעז......בוא ננסה לפתוח פה משהו נחמד בלי לסתום את הפורום..... מה אתה אומר ? מסוגל ? יעל

קדימה אנשים , בעוד מספר ימים לצערי הרב אני אעזוב את הפורום למספר שבועות ואח"כ, והפעם לא לצערי, גם את גבולות הארץ. אז תתחילו להשתתף, סיפורים יפים, סיפורים עצובים, שירים , הגיגים, דברים שבלב..... רק אהבה יעל

רק אותך אוהב הלילה בלי מילים ומנגינה רק אותך רוצה הלילה............וואלה מהלב!!

ח'ברה, תורידו הילוך........ יעל

מי זאת יעל????? פעם ראשונה אני רואה לה

...

חכי זו שוב נטעלי

היי מה שלומך יחלטתי להשתנות בכך שאני מפסיקה לדבר אל הפחדים שלי אתכם יחלטתי שהכי גרוע אני היה בצבא שוב כמו תמיד לבד==אומנם זה סבל וצער רב אבל..... אין מילים האבל הזה יחכה לתשובה עוד בול חודשיים אז מימך אני רוצה לבקש המון תודה ומקווה שנדבר נמשיך רק בשמחות

בהצלחה !!!!!!!!!!!!!!1 יעל

יעל לפי דעתך יש תקווה להצלחה או קלווש???? ועוד דבר אני צריכה לספר לך משהו אישי לא לפורום אייך מגעים לאיי מייל שלך???

הייי קראתי את הודעתך לבדידות ואכן ירגשתי שאת זו אני. אורית תמיד מאז שאת קטנה את זוכרת את עצמך כך או לא? אני חושבת שאת בן אדם מקסים למה המחשבות של הבדידות את מאוד מאוד מאוד נחמדה

תודה אבל אין לי מושג מי כותב לי את ההודעה אם כותבים "לאורית ארנון" גם בנושא ההודעה וגם בשם הכותב

לאוריתוש זו נטעלי

ואם נהיה מוצפים באהבה לא יהיו בעיות נפשיות. אני פשוט סקרן לדעת מהו המקום המוזר ביותר שבו עשיתם אהבה? אני עשיתי בשני מקומות מוזרים - על מכסה המנוע של המכונית שלי וכל כורסת רופא השיניים (כן...כן....עם הרופא !)

התבלבלת בפורום !!!!

.

אני על שאלתך לא יכולה לענות מהסיבה הפשוטה... דבר שני, אני לא חושבת שאם לכולנו תהיה אהבה, הבעיות פשוט ילכו, אני בהחלט יכולה להסכים עם זה שהחוסר-אהבה מכניס אותנו למרה שחורה, דיכאון, וכל מיני חרא אחר, אז אם תהיה אהבה - זה יהיה קצת שונה... (ומה הבעיה שזה היה עם רופא...?? זה מצחיק....אבל עדיין לא מהווה בעיה... זה היה רופא שב-מ-ק-ר-ה טיפל בך?)

למה...איך ןלמה לןבשת הזברה פיג"מה??????

בזהירות

??????????????????? "אור ????????? יעל

לא ידעתי

היייי זו נטעלי, אינני מבינה כלום פשוט כלום,אני לא מבינה למה את תוקפנית אליי כול כך פעם היית אליי יותר עדינה מתחשבת ומעונינת ברצוני=זכותו של כול אחד לעשות מה שטוב לו אבל רק תסבירי לי אם לא אכפת לך למה הזלזול ביי??? ובקשר למה שרשמתי לבדידות לא התכוונתי כלל לפגוע בך בכך שרשמתי שאת לא יכולה לדעת באמת כמה שווה הכאב של הבדידות אביב יקרה ,את באמת נחמדה ואשה טובה אני מרגישה כאילו את רוצה לומר לי ולא יודעת אייך:לכי מימני עזבי אותי! רציתי טיפה עזרה, רציתי טיפה עצה,רציתי טיפה עידוד, ורציתי טיפה יחס שיש חשיבות אני יגיד לך שוב ושוב ושוב לא שאני טיפשה שלא מבינה מה רושמים לי פשוט אני לא מצליחה להכל שעוד מעט אולי אני שוב היה בודדה לבד ,והרגשה ההיא כמו פעם! ובקשר לפסיכולוגית אני חושבת שטעית בהקשר לכך שאני לא מעונינת בטיפול. אני כן אין לי את האפשרות, מה יש לי לעשות??? אביב אודה לך אם תוכלי להגיד לי מה היה לך בצבא ?בטח הבעיות שלי לא מענינות אותך הם נראות לך טיפשיות למדי, אבל תאמיני לי אני סובלת בצער וכאב יחדיו אוהבת כמו תמיד נטעלי

נטעלי, אולי די עם זה ? אולי מספיק ? לא נראה לך שקשה לי מספיק גם בלי שתפילי עלי אחריות על דברים שלא קיימים במציאות. אין לי מושג מה את רוצה באמת, בכנות. את קוראת בכלל את הדברים שאני רושמת לך ?? כי נראה לי שלא, נראה לי שאת סתם רוצה את ההתיחסות שלי ואין לי לתת לך אותה כרגע. ולא אני לא תוקפנית, ההיפך, אני מנסה להיות סופר רגישה וסופר מתחשבת, ויחד עם זאת כנה וישירה כדרכי, ויחד עם זאת לתת לך מה שאת צריכה, אבל אין לי את זה כרגע, אין לי מאיפה להוציא את זה, אני בקושי מחזיקה את עצמי, מנסה להחליט פה החלטות קריטיות לגבי החיים שלי, והדבר האחרון בעולם שאני צריכה זה לנסות להיכנס עכשיו לנעלים שלך ולהבין את המקום שאת נמצאת בו. איזה זלזול ? על מה את מדברת ? הבן אדם היחידי בעולם הזה שאני מזלזלת בו כרגע, הוא אני !! לא את, ולא אף אחד אחר, כבר ביטלתי את עצמי מכל מקום אפשרי, והשארתי רק את האחרים, כולל אותך, אז מה יותר מזה ? רצית עצה ? רצית עידוד ? רצית טיפה יחס והתחשבות ? תאמיני לי גם אני רוצה, אז מה ? מי נותן לי את זה ? אני לא לוקחת בכוח, אני לא דורשת ותובעת את זה כמוך, את פונה לאנשים אישית בדרישה, וזאת יכולת אדירה שלך בעיני, כי אני פשוט נעלמת, אבל יחד עם זאת תכבדי גם את האנשים שלא יכולים להיות פה בשבילך, כמוני, ולא משנה כרגע מה הסיבות, אני לא אכתוב אותן שוב, כי כבר הסברתי כל כך הרבה פעמיים, שזה באמת כבר מיותר. ולא, אני לא אגיד לך מה היה לי בצבא, תצטרכי לסלוח לי על זה, כבר כתבתי לך בהודעה קודמת, שמן הסתם לא קראת, שהצבא רחוק ממני מרחק שנות אור עכשיו, יש לי כל כך הרבה צרות משל עצמי, שאני לא יודעת איך לצאת מהן, ואני לא מחוברת אליו, ולא קשורה אליו, ואין לי מה להגיד בענין, וזאת הפעם האחרונה שאני מסבירה את זה, כי כבר מזמן אני נשמעת כמו תקליט שבור. ונטעלי, את יכולה לכתוב אלי הודעות, ולא לקבל את ההמלצה שלי מהבוקר לכתוב הודעות כלליות, אבל בפעם הבאה, לא בטוח כבר שאני אענה לך, וזה לא מזלזול, זה לא מרצון רע לפגוע, זה מתוך זה שאין לי תשובות ואין לי כוחות, ואני בוחרת כרגע למה אני מגיבה ולמה לא. אז תעשי את הבחירה שלך, ואני אעשה את שלי, אבל אני מסירה את האחריות מעלי לגבייך, ומשאירה את האחריות רק לעצמי, ולא - אני עדיין לא חושבת שאני תוקפנית, אני חושבת שאני פשוט מנסה לשרוד. סליחה, אביב.

תודה על התשובה מה18.8 בנושא St.john's wort/hypericum perforatum. כתבת שניתן להשיגו בארץ. היכן? תודה

אמיל שלום בהרבה בתי מרקחת אם לא נסה כאילו המתהדרים בתואר טבעוניים עמי

רציתי לציין שאני מאד מתרשמת מההודעות שלך, מהפתיחות, מהתבונה, מהרגישות. אשמח ללמוד עליך עוד...ולעזור אם אפשר

חכי זו אני נטעלי שהתגעגעה

היי נטעלי...מה שלומך?

תודה על מה שכתבת כנ"ל לגבייך (אף על פי שיש עדיין אנשים שחושבים שמדובר בפורום צ'אט).

שלום, אני לוקחת סרוקסט כבר 10 חודשים, ויש לי אי סדירות במחזור החודשי האם הסרוקסט הו הגורם לשינויים ההורמונליים אצלי? כמו כן עלייה רצינית במשקל ותיאבון מוגבר. מה עליי לעשות? צריכה את עזרתך. בברכה

נעמי שלום איפה הרופא שלך ? אי סדירות במחזור פחות שכיחה אך תתכן שוה ברור נוסף עליה בשקל ותאבון בהחלט יתכנו מומלץ לכן בטפול לעקוב אחר משקל מתחילה לשמור על דיאטה ולהתעמל לפי הצורך בכל מקרה ניתן להחליף לתכשיר אחר כמו כן 10 חודשים - שוה לשקול האם את עדין זקוקה בקצור אנא פני לרופא שלך בהצלחה עמי

לפעמים זה כאילו יש בי שני חצאים שונים, אחד נורמלי ושפוי, קם בבוקר, הולך לעבודה, מחייך ומצליח, חברותי ואהוד, רצוי ומקובל, והחצי השני מבולבל, אובד עצות, לא יכול לקבל אפילו החלטה אחת קשה, לא יכול לעבור ערב אחד לבד, נחנק מבדידות, בוכה מכאב, סובל ומתייסר, והולך לאיבוד, חסר מקום וצורה. אז לאיזה חצי להאמין ? אם איזה חצי ללכת ? לבכות או לצחוק ? איך מחברים את שני החצאים לאחד שלם ? ואולי לא צריך, אולי אפשר להמשיך ככה, במשך היום להיות החייכנית והמוצלחת, וזאת לא מסיכה, זאת הרגשה אמיתית של החצי הראשון, ובערב ובלילה לדעוך, לבכות ולהרגיש לבד, וגם זאת לא מסיכה, זה רק החצי השני. אפשר להמשיך ככה ? שני חצאים שלא מתחברים לשלם ? כשזאת לא מסיכה ? לא הסוואה ? כשזאת ההרגשה האמיתית מהלב והבטן ? איך ?

קלעת בול לאיך שאני מרגישה...

וווואוווו אין לך מושג איך נגעת בי עכשיו מרגישה שאת חיה בשני עולמות?

היי מה שלומך?

אני מתנצלת רציתי לברוח יש לי תחושה רעה שעצם העובדה שאני הגבתי להודעתך הבריחה אותך לבסוף אז אני מתנצלת מעומק ליבי ואני לא אומרת את זה בציניות, אלא בכנות. ואם זה נכון,אל דאגה אני לא נפגעת הראייה האובייקטיבית שלי מאפשרת לי לחשוב שזו גם סתם תחושה שלי ושאני טועה. אבל לברוח,לברוח אני צריכה.מורידה נוכחות.

פעם מטפל אחד .אמר לי שאני חיה רק בצד השמח שלי וניססה להכיר לי את הצד העצוב את הצד המתוסכל, הכואב, המדוכא, הכועס, הנפגע, הנעלב את כבר מכירה את הצד הזה שלך אז את כבר בחצי הדרך. החצי השני הוא כמובן לעשות אינטגרציה בין שני החלקים. להתאחד לאדם שלם. אדם שיודע שבכל שמחה מהול קצת עצב ובכל עצב מהולה קצת שמחה. איך מאחדים את שני החלקים? כמובן שהטיפול יכול לעזור. הצעד הראשון הוא קבלה קבלה ששני החלקים הם בעצם את אף אחד מהם לא צריך ללכת, יש מקום לכולם הצעד השני הוא סינתיזה של מה שאת רוצה לשמור משני החלקים וזריקה של מה שהוא כבר מיותר אביב, אוהבת אותך המון על כל חלקייך

מזמן לא דיברנו. מה שלומך ? מקווה שטוב . ספרי לי קצת מה עובר עלייך בזמן האחרון. מה עם אבא ואמא?

ג'קי גירל שלי, כבר הרבה זמן שלא דיברנו, גם אני מתגעגעת אליך. מה שלומך מתוקה ? יעל

מאז ומתמיד הייתי טיפוס מתבודד ושקט שלא ממש מעורב בחיי החברה אשר מסביבי. בשנתיים האחרונות אני חי עכשיו באילת, לאחר שחטפתי קריזה, עזבתי את ת"א מהיום למחר ועברתי בשלב ראשון למושב קטן בערבה ובהמשך לאילת. לאחרונה שוב שמתי לב לעובדה שאני מסנן יותר ויותר שיחות טלפון ( אני עונה לשיחה 1 מתוך 10 במקרה הטוב), לא מחזיר טלפונים, בקושי יוצא מהבית ובכלל אין לי כוח להיות בחברת אנשים זרים או מוכרים. פשוט טוב לי לבדי ללא חברה ובית שלי. ( שהוא דרך אגב מעוצב כך שממש לא צריך לצאת. הכל כריות ושטיחים מקיר לקיר. שתיה קרה ממתינה במקרר וקערת הקססה על השולחן) בפעם האחרונה שעזבתי את אילת היה בחודש פברואר כאשר טסטי לחו"ל והפעם הבאה היא ב 5.9 כאשר שוב אטוס לחו"ל. מעבר לזה אני לא ממש מרגיש צורך לצאת מהבית או מאילת. האם אלה הם סימנים לחיים טובים ומאושרים או סימנים מוקדמים לדיפרסיות ודכאונות ?

nirgel שלום, לי זה נראה שמצאת את הדרך לחיים מאושרים.... עכשיו ברצינות, אתה כותב שמאז ומתמיד היית טיפוס מתבודד ושקט ושגם היום , ואני מצטטת : "פשוט טוב לי לבדי ללא חברה " ..... האם אכן כך הדבר ? אני בת גילך וגם אני גרה לבד ותאמין לי כשאני אומרת לך שבית משלך (בשכירות כמובן אבל עדיין לבד..) מעוצב , נינוח "ומאובזר" ככל שיהיה אינו מהווה תחליף לחברת אדם. זוהי מלכודת, החודשים עוברים ואתה מתרגל לחיות עם עצמך ש ע ו ת ע"ג ש ע ו ת , בהתחלה זה אפילו נחמד, אף אחד לא עומד לך הראש מתי התור שלך לנקות ולקנות מצרכים,או אל תעשה רעש ותפסיק להביא כל יום חברים וכו'.....אתה הופך להיות אדון לעצמך עם לוח זמנים משלך, אתה חוזר הביתה והכל מונח בדיוק באותו מקום שהיה כשיצאת....אתה משלם שכר דירה לבד, אתה עושה קניות לבד, אתה צופה בתוכניות האהובות עליך בטלויזיה (מבלי לריב עם אף אחד על השלט) לבד, אתה מכין לעצמך ארוחות ואז יושב ואוכל שוב, לבד. ופתאום מבלי לשים לב "הלבד" משתלט עליך ואתה מתחיל לאבד את הסבלנות לאנשים אחרים, נמנע לענות לטלפונים שבעיניך פשוט מפרים את "השלווה" ..... קטונתי מלאבחן באיזה מצב נפשי אתה נמצא, (דיפרסיה/דיכאון) , אבל עיצה אחת מניסיוני האישי בלבד יש לי אליך: אל תהפוך את זה לדרך חיים........ כאן בשבילך יעל

יעל שלום תודה לך על תגובתך אך ישנם מספר דברים שאני מרגיש שעלי להבהיר. נתחיל בעניין הגיל. אין לי שמץ מה הוא גילך אבל אני מאמין שגם את עשית את החשבון הפשוט באני נמצא בשלב אשר נמצא בין הצבא להקמת משפחה, 22-30. אם כן - אז צדקת. שנית כל אני בן 25 ליתר דיוק ואני חי לבד ללא קשר מיוחד לאיש, כולל משפחה זה 8 שנים. ייעצת לי לא להפוך זאת לדרך חיים - כבר הפכתי. וכאן השאלה - האם זה נובע מדפרסיות ודכאונות או שזאת סתם דרך חיים ? ואם אני כבר כותב אז בוא נוסיף עוד כמה פרטים שיכולים לעזור לאבחון. אני הומוסקסואל מוצהר. רווק רוב הזמן כי כל פעם שאני מנסה להכנס לקשר אני פשוט לא מסוגל להיות בחברת מישהו. הכל יכול להתחיל טוב ויפה, או כפי שארים יאמרו - וורוד, ואז זה קורה נמאס לי אני לא יכול יותר הקשר חונק אותי אני חייב להיות לבד !!!!!!!!!!!! אותו הדבר קורה לי עם חברים, יום אחד אני פשוט מפסיק להתקשר ולא מעניין אותי יותר מה קורה איתם. באותו ההזדמנות אני גם ניקיתי את המספר מהפלאפון ומחקתי את האי מייל. סתם ככה. אני פשוט מרגיש שיותר ויותר אני שוקע בעולם שלי והכל שאלה של זמן עד שגם אפסיק ללכת לעבוד ואסתגר בבית ואעלם לחלוטין מהשטח. ושוב אני שואל - סוג של דפרסיה ודיכאון או סתם דרך חיים ?

היי יעלי צרי איתי קשר באי מייל שלא נטוויזין ניתקתי את המנוי שם [email protected] אוהב ומתגעגע

טוב אז אני בשונה ממך עבדתי תמיד עים הרבה אנשים ומוקף בבנות בעבודת שרות לקוחות. ופתאום אויה לאחר שסיימתי את לימודי האדריכלות שזהו מקצוע שדורש מעצמך להיות לבד ולעבוד מול המחשב עים בדידות נוראה . משרדים של שני עובדים עד שלושה בהתחלה נתקפתי באכזבה אדירה שהביאה אותי לאובססיות למחשבות קשות של דברים שלא חשבתי עליהם בעבר כמו על אים שכבתי בלי קונדום ואז פתאום לחץ מחשבות ואולי אפילו פחדים ודיכאונות. בתורה כתוב לא טוב היות האדם לבדו ומה שכתוב בתורה כתוב בתמצית אבל עינייני. אחיייי אני החלטתי לעזוב את העבודה שלי בגלל בדידות אולי אתה בנוי לבדידות אבל לא נראה לי. אני עוזב עבודה חשובה לקריארה מאוד מאוד מאוד ואנשים לא מבינים מדוע !!!!! אני עוזב את העבודה כי אני דואג למצבי הנפשי מצב שלא הכרתי אצלי לפני כן הייתי בחור אופטימי ואני עדיין אופטימי אבל הבדידות מנסה להרוס לי !! אז גבר לפני שתשתעמם כך לך שותף או שותפה ותמנע בדידות או שעמום בעתיד שמע לי אני נפגעתי נורא מZה יום טובבבב!!!!!!!!!!

ראשית כל תודה לך שענית ושנית כל - אין לי בעיה עם הבדידיות ואם אתה כבר מצוטט אז : לא טוב היות האדם לבדו ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה. במשך שנים החלפתי כתובת, ולא באותו העיר אלה בכל הארץ.מאיזור הכנרת ועד לאילת. מרוב מקומות בהם גרתי, אני מכיר את כל הארץ כמו את כף ידי, ודווקא פהבאילת מצאתי את מקומי. ולא הבדידות היא מפריע לי, אלה עצם העובדה שאני מסתגר יותר ויותר מיום ליום ומנתק את כל הקשרים החברתיים שאי פעם היו לי בכוונה תחילה. וכאן מתעוררת השאלה : סוג של דיפרסיה ודיכאון או דרך חיים ?

היי, סליחה על החשדנות, אבל אני הייתי מציעה להיזהר מלענות לו ישירות על השאלה "האם זה דיכאון או דרך חיים ? ", הוא שואל אותה שוב ושוב, כאילו כדי לנסות בכוח לקבל אבחון דרך האינטרנט, ואז ללכת ולפרסם איזו כתבה בטח בעיתון תחת הכותרת "מחלקים אבחנות באינטרנט בלי לפגוש את האדם על סמך הודעה של כמה שורות !! ". אולי אני סתם פרנואידית, אבל בתכל'ס אם תחשבו על זה, מה זה משנה איך קוראים לזה, מה שחשוב זה אם זה מפריע לו או לא, אם זה לא מפריע לו, ונראה שלא, אז מה אכפת לו מה אחרים חושבים על זה, שכל העולם יחשוב שהוא בדיכאון, אבל הוא טוב לו עם זה, ואם זה כן מפריע לו, אז שוב מה משנה התווית או השם, יש בעיה מבחינתו וצריך לטפל בה. סתם... אני הייתי נזהרת. אביב.

אביב שלום. תודה לך על האבחנה שעשית, כי עד לרגע זה את הראשונה שיבכנה אותי כסובל מדיפרסיות ודכאונות זאת. תודה וכן, אני מאמין בזה שאת סתם פראנואידית ומתערבת בעניינים שלא ממש קשורים עלייך. הסיבה שאני חוזר פעם אחר פעם על השאלה, היא שאני עדיין לא קיבלתי תשובה שיכולה לספק אותי.בינתיים אנחנו רק מפתחים את הנושא ומדברים על השלכות כאלה ואחרות. תהליך טבעי ביותר כאשר מנסים לגלות את עצם העניין ולגלות את הגרעין של הנושא שמטריד אותי. פרט חשוב נוסף הוא שכל מה שנאמר נכתב או נרמז באינטרנט הוא בסימן שאלה תמידי כי כולנו יודעים כמה שקרנים יש פה. אז אביב....שיהיה לך המשך ערב נפלא ושוב תודה לך על ההגדרה החד משמעית שנתת

בשלב זה של הלילה אני עדיין מסוקרן לדעת מה גורם לי לפעול כך. דיכאונות מודחכים או דרך חיים ?

שלום אני חושבת שזה רק דרך חיים שבחרת לך ולא שום דיפרסיה. ישנם אנשים שנהנים להיות לבד ואני מכירה כמה וכמה מהם. הם יכולים להשיג הרבה חברים אבל הם לא רוצים. זה לא בעיה פסיכולוגית לפי דעתי.ואם אתה כן סובל מזה אז אתה צריך לשנות זאת.אתה נורמלי לגמרי ואין לך שום סיבה לדאוג. ואם אפשר לשאול במה אתה עוסק במלון? ולמה אתה עברת כל הזמן מעיר לעיר? ואם מי אתה מתכוון לנסוע לחו"ל? לבד או אם חבר? מחכה לתשובה ליאת

אני בת 27 , 5 חודשים אחרי לידה. בחודשיים הראשונים הרגשתי טוב ופתאום התחלתי לשקוע . כל הזמן יש לי מחשבות רעות וכל דבר הכי קטן גורם לי לבכות אני כל הזמן מרגישה לא טוב וזה כל יום משהו אחר כך שאני לא יודעת כבר אם אני באמת מרגישה ככה או שזה פסיכולוגי. הרופא משפחה שלי נתן לי seroxat, אולם זה עשה לי תופעות לוואי והפסקתי ממש אחרי כמה ימים, עכשיו אני עם prizma כבר שבוע וחצי ואני לא מרגישה שיפור עדיין אני קמה בבוקר עם מצבי רוח משתנים דכדוכים ואני ממש לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי מאושרת- יש לי גם חלומות מוזרים ואני לא יודעת אם זה מהתופעות לוואי של הכדורים. יש לציין שכלפי חוץ אני מתנהגת כרגיל אבל מבפנים אני ריקה כלום לא מענין אותי , אני לא רואה שום עתיד ולא יכולה לתכנן שום דבר הלאה זה כבר לא מרגש אותי. יש לי תמיכה מלאה מבעלי ואני מרגישה שגם הוא כבר חסר אונים- אני פוחדת לאבד תקווה או להשתגע מכל המחשבות האלה. בבקשה תעזרו לי האם אצליח אי פעם לשוב ולהיות מאושרת?

היי דנה, אני יודעת שהסרוקסט עוזר מאוד, אבל אם הוא משפיע עלייך בצורה לא טובה, אז אולי זה עדיף שוויתרת עליו... דבר שני, פריזמה אמורה לעזור, אבל זה לוקח זמן, ואת יכולה להיות מאושרת שוב, אל תאבדי תקווה יקירתי!!! את בטיפול? טיפול יכול לעזור, אי אפשר לקחת כדורים ללא טיפול!!! (זו הסיבה שהכדורים לא עושים את "עבודתם" כמו שצריך, מבינה?)

jecky תודה על התמיכה אבל אני עדיין לא נעזרתי בטיפול פסיכולוגי הרופא שלי אפילו דיבר על היפנוזה- את יודעת שטיפול פסיכולוגי עוזר מניסיון? או שזה סתם לטחון ולדוש בנושא? בכל אופן יש לך המלצה על פסיכולוג מאיזור המרכז?

דנה שלום דכאון שכיח יחסית לאחר לידה בסוף הוא עובר ובינתיים - תגובה לטפול תרופתי לרוב אורכת כשלושה חודשים (יתכן מהר יוצתר ויתכן לאט) ויש צורך במעקב כדי לראות האם יש תועפות לואי והאם את מגיבה כראוי וכמובן להחליט האם יש צרוך בשנוי בטפול ניתן להעזר במקביל בתמיכה של טפול פסיכותרפי (שיחתי) בכל מקרה שימי לב אם יש לך צורך בעזרה בטפול בתנוק וקבלי אותה בהצלחה עמי

דנה שלום אני מצטרף להמלצה לפנות לשיחות. אינני יודע אם דווקא היפנוזה מתאימה לדברים שאת מתארת (צריך לבחון זאת על סמך היכרות אישית איתך ועם מטרות הטיפול) אבל חשוב שתוכלי להיעזר לפחות בתקופה הקרובה לאור התחושות החזקות שאת מעבירה בהודעתך. הייתי בודק איתך גם עד כמה את יודעת לקבל תמיכה ועזרה. טיפול פסיכולוגי עלול להפוך ל"טחינת מים" (כפי שאת שואלת) אם לא תשתמשי בו ותעזרי בו. כך גם לגבי תמיכה של בעלך ובני משפחה אחרים. הרגשתך יכולה להשתפר באופן משמעותי אם תרגישי שאת יכולה להיעזר בתמיכה שניתנת לך, הן בסביבה המשפחתית והן בטיפול פסיכולוגי, וזאת גם אם שום דבר אובייקטיבי אחר לא ישתנה. יתכן שחלק מהרגשתך נובע מחוסר האונים ואובדן התקווה (שהם, אגב, סיפטומים אופיינים לדיכאון). הטיפול התרופתי חשוב, אבל אני ממליץ שתשלבי גם טיפול בשיחות, שכן השילוב ביניהם הוא היעיל ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים כשלא מצליחים להתנתק מקשר הרסני?? אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר קרוב לחמישה חודשים וזה לא עוזר לי להתנתק. מה שכן אני יותר מודעת למה שאני עושה אבל זה רק מתסכל אותי יותר. כי אם אני מבינה טוב מאד שרק רע יצא לי מזה אז למה אני עדיין נמשכת "לשם"? אני מיואשת כבר. ניסיתי כמה וכמה פעמים להפסיק להיפגש איתו.. אבל אני תמיד חוזרת לשם באיזהשהוא שלב. אני מרגישה כמו יצור חסר חוליות- רכיכה ממש. אני שונאת את עצמי על זה שאני שם, שונאת את עצמי על זה שכל פעם מחדש אני נופלת ולא מצליחה לעמוד במה שהבטחתי לעצמי, אני מלאת כעס כלפי עצמי וחושבת שאני פשוט אפס מאופס!!! אלוהים אדירים! מה יהיה איתי, אני כל כך רוצה קשר בריא, כל כך רוצה!, רוצה להקים משפחה נורמאלית באיזהשהוא שלב, אבל כל עוד אני חוזרת לקשר ה"רע" זה ברור לי שזה חסר סיכוי.. בבקשה, תגידו לי מה אפשר לעשות. אני מרגישה שאני שורפת זמן יקר מאד. אני בת 25 ושורפת את השנים שלי סתם! אני חושבת שאני לאט לאט הולכת ומשתגעת ! בבקשה עיזרו לי..!

ליהי שלום לצערי אין לי פתרון קסם שאוכל לתת לך ואשר מייד יעזור לך להתרחק מהקשר ההרסני. את מספרת גם שאת בטיפול פסיכולוגי כך שסביר להניח שאת מנסה להתחקות שם אחר הסיבות שמשאירות אותך בקשר. הייתי מנסה לחשוב מהו הסיכון שאת עלולה לקחת בהתרחקות מהקשר הזה, ובמקביל, מה את בכל זאת מקבלת ממנו ואשר מקשה עליך להיפרד ממנו. כמו כן, מה המשמעות עבורך של להישאר לבד, בלי קשר. כניראה שבלפחות אחד מהנתיבים הללו את תקועה ויש חשיבות רבה להבנה של התקיעות הזו, שכן גם כאשר תצליחי בסופו של דבר להתרחק מהקשר הזה, צריך גם לחשוב כיצד לא לשחזר את מרכיביו בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי דנה מה נשמע? תראי דנה את צודקת בהכול, היום גיליתי משהו חשוב ונורא גיליתי את בעייתי שגורמת לכך פשוט מאוד אחרי חשיבה מרובה: אני פשוט זאת שלא מתייחסת לאחרות לא מפתחת קשריים מחזירה דחייה ומראה פחד מלהתחיל יצירת קשריים בינתים לא מתחברים אליי וישר מסתכלים אליי כאל מוזרה או סנובית ומתרחקים מימני ואז אני גם מתרחקת ואז יוצר מצב של חוסר כלל קירבה ובקושי שלום. היום חשבתי וחשבתי וזו באמת אני. וכמה שאני רוצה ומנסה להשתנות לא הולך לי... הפחד אוכל אותי הפחד שוב של נטישה חברתית או דחייה.... יש לי פשוט טראומות...

היי ילדונת, טוב לשמוע אותך. אני חוזרת על מה שכבר אמרתי לך לא פעם אחת, בעניין הזה אין קיצורי דרך. תתקרבי לאנשים ותראי נכונות שאת רוצה ומוכנה להתיידד איתם, תנסי לספר להם על עצמך ולשתף אותם במה שקורה לך ועובר עליך. וגם אם יהיו מקרים של אנשים שיידחו אותך תחשבי שעל כל מקרה של דחייה יהיו הרבה כאלה שישמחו להכיר אותך ולהתחבר אליך. יש הבדל גדול בין דחייה לנטישה. את מדברת על דחיה מבחינה חברתית שאת היא הסיבה לדחיה. את משדרת ריחוק, מופנמות וכביכול סנוביות. ומי ירצה להתקרב לאחת כזאת? את צריכה גם להתחיל לחשוב במונחים אחרים. טראומה היא משהו קיצוני וחריף. אז אל תחשבי על טראומות ושלא יהיו לך סיבות לחוות טראומות. תעשי את הצעד הקטן הזה ותתחילי לגעת בסביבה האנושית מסביבך. צאי מהבועה של הסגירות והבדידות ותנסי להתעניין באנשים סביבך, להקשיב להם, לגעת בהם, להיפתח אליהם ולאפשר להם להגיע אליך ותראי איך שהם ירצו בקרבתך. כולנו אוהבים שמקשיבים לנו ומעניקים לנו תשומת לב. תתחילי לאט לאט, צעד אחרי צעד ובסוף זה יזרום מעצמו. ואז אולי באמת תוכלי לסגור מאחוריך את הדלת ולסיים עם התקופה העצובה והבודדה ולהתחיל בחיים חדשים מלאי צבע, תוכן ועניין.

הייי זו נטעלי, תודה על תגובתך אני באמת שמחה אני רק מקווה שתעני לי גם הפעם, תראי בהתחלה הייתי חוזרת על שאלתי עד שהבנתי שזה בעצם בעייתי, את צודקת אין כבר מה לומר= אבל שתדעי מי שלא עבר בחיים שלו בדידות והרגשה של דחייה לא רצוי- לא יכול להבין עד כמה המצוקה היא קשה, את כנראה אחרת הפוך מימני ובאמת עד עכשיו הפחד שלי להשאר כמו תמיד לבד בלי חברים. אז אולי טיפה הגזמתי. אבל זה לא היה בקטע שלא הקשבתי פשוט הייתי שקועה במחשבות השליליות שלי מה היה ובטח היה כמו תמיד שאני לא התחבר אלייהם והם לא אליי. אבל אביב באמת תודה אני כבר לא זוכרת את ההצעה שלך בקשר לשאלה, אבל בטוח שהיא היתה בהרגשה שהיה בסדר ועודדת אותי נכון? און שטעיתי?! דחו לי את הגיוס לאוקטובר.עוד חודשיים בול. ומה שלומך???? מחכה לתשובהההה נטעלי

לנטעלי, דבר ראשון, על מה את מחכה לתשובה ? אין כאן שום שאלה, אז גם לא תהיה תשובה לכלום. דבר שני, אל תסיקי מסקנות מוטעות, את לא מכירה אותי אז את לא יודעת איזה מצוקות מלוות אותי, אל תקבעי שלא עברתי בדידות או רגשות של דחיה או לא רצויה, לא לגבי ולא לגבי אף אחד אחר, תיזהרי קצת בדברייך, כי הן יכולות לגעת בנקודות רגישות שלי ושל אחרים, שלא תמיד קל לנו לדבר עליהן או לשתף בהן, בייחוד בתקופות מסוימות שבהם יש לנו קשיים אחרים ומלחמות אחרות, שאנחנו מייעדים את הכוחות אליהם. דבר שלישי, האמת היא שההעדפה האישית שלי, היא שתשאירי הודעה כללית שכזאת לכולם, כמו אתמול, ולא תפני אלי ספצפית, וזה בגלל הפחד שלי, אני לא מקצועית, ולא רוצה להגיד דברים שהם לא במקום, ולא רוצה לקלקל לך או לאף אחד אחר כלום, וכשאת פונה אלי אישית ואני מגיבה, אני נמצאת במקום של אחריות על דברים שאולי לא הייתי מגיבה אליהם, אם לא היו מופנים אלי אישית, כי אין לי מה לייעץ בענין, ואני לא מזלזלת במה שאת כותבת, אבל לא תמיד יכולה להגיב על הכל, כי שוב אני מסבירה - אני כותבת מנסיון בלבד, אל דברים שקרובים אלי כרגע, שאני חווה ומרגישה בעוצמות כרגע, ולא תמיד זה "מתלבש" על מה שעובר עלייך, ואם אני מתעלמת, זה פוגע בך ובצדק, ואולי גם באנשים אחרים בפורום, אבל גם לא תמיד אני יכולה לענות, גם לא כשפונים אלי אישית. ודבר רביעי, סתם הערת ביניים לגבי הצבא, לדעתי זה חבל שדחו לך, את סתם תשחי ב"מיץ של החרא" הזה עוד חודשיים, כשהיית כבר יכולה להשתחרר ממנו. יש דברים שצריך לעבור אותם ודי, כי אין דרך אחרת, "קפיצת ראש למים העמוקים", שבמקרה שלך אני חושבת שהיא היתה מסירה קצת את הפחדים, והיית רואה שאם הדברים לא השתפרו, הם לפחות לא נהיו גרועים יותר, מקסימום נשארת באותו המצב כמו בתיכון גם בצבא, ועם זה את כבר יודעת לחיות, ומאחר ואת לא רוצה ללכת לטיפול עכשיו, אז את צריכה להשלים עם זה, ולהמשיך לחיות עם עצמך כמו שאת, ולנסות לשפר דברים קטנים לבד, אבל זו אולי לא תהיה קפיצת דרך כמו שהיית יכולה לראות אם היית נעזרת במישהו מקצועי. בהצלחה, אביב.

הייייייייי חמודה................... איזה כייף לקרוא את הודעתך,תראי בילווש את באמת צודקת בהקשר לכך שאני מבזבזת את זמני על פחד חברתי כי עוד חודש מי יודע בטח שוב הפחד יחזור במידה כזו או אחרת. תראי בילי להיות לבד ולהרגיש בודד ודחוי זה הרגשה נוראה הרגשה של נכשל מה לא בסדר אני לא כמו כולם... ובטח יש לי אופי דפוק מגעיל. אני לא יודעת אני מעריכה את עצמי על פי מה שאחרים מעריכים אותי. האמת שאני יש לי טראומות מכול ימי הלימודים שהייתי בלי חברים ולבד מה יגרום הפעם פתאום להשתפרות??????נראה בלתי הגיוני?נכון? למשל גם כאשר אני רק, רק, מדברת בסך הכול בטלפון אם איזה משהי או משהו כבר המחשבה בטח הם חושבים שאני דפוקה או משעממת.אבל הרבה פעמים קורה גם שאני שמחה משיחתי= זה אומר שכן הרבה פעמים אני מתנהגת לא כרצוני כדאי שאחרים יחשבו דברים טובים.ואז אני מרגישה שדברתי גרוע.כי הרבה פעמים אני יותר יותר יותר מדי טובה מראה זאת. הפחד האמיתי להיות בצבא שוב בודדה , זה נכון שדברתי אם הרבה אל זה אבל עובדה כולם אומרות רק " היה בסדר"זה נותן לי הרגשה רק חצי מספקת.כי כמו שרשמתי אם תמיד היו מתנהגים אליי כך מה פתאום עכשיו זה השתנה? ובקשר לענין אחר:את יודעת הרבה פעמים זה קורא לי שאני מתנהגת נגד רצוני הכוונה זו לא אני!בהתנהגות וזה שובר אותי אני מנסה להיות תמיד נחמדה טובה מקשיבה סבלנית=== אבל זה כבר יותר מדי זה מראה אל חוסר בטחון ורצון שירצו אותי הכוונה לא יחשבו שלילי. מה עושים אם כול הדברים האלה??אייך משנים זאת? בצבא מה היה כול היום אני יתנהג כמשהי אחרת אולי רואים שזה לא אני האמיתי ומתרחקים(מה לעשוותת) אוהבת גם אותך ואני מבטיחה לנסות להתגבר וללכת במחשבה שדרך אגב עודדת אותי:מה שיהיה יהיה

לא הבנתי כל כך למה התכוונת כשכתבת שאת מתנהגת נגד רצונך. לדעתי כל מה שמישהו עושה זה לפי רצונו. אם זה רצונו המודע או רצונו מהתת מודע. כנראה יותר קל לך להתחפש למישהו אחר כי ככה את חושבת שיותר יאהבו אותך ויתחברו אלייך, אבל אני חושבת שהדרך הנכונה היא להיות אמיתי!! תהיי את !! ומי שאוהב להיות בחברת את האמיתית , הוא באמת זה ששווה להיות איתו. ומי שלא -- אז לא. עדיף שהוא לא יהיה בקרבתך. את מודעת לזה שלא כולם חייבים לאהוב אותך ולהתחבר אלייך , נכון ?? אנחנו אנשים שונים , ולכל אחד יש העדפה אחרת. ואני בטוחה שיש אנשים שמעדיפים את חברתך , מאשר את חברתו של מישהו אחר , וה"התחפשות שלך אולי גורמת להם להירתע. תחשבי טוב טוב על מה שכתבתי לך כאן...... חוץ מזה , אני בטוחה שיש איזשהי סדנה שאת יכולה להשתתף בה שיכולה לעזור לך במצב הזה של חוסר הביטחון שבך. קצת טיול ברשת ואת בטח תמצאי משהו. ואולי מישהו מהמשתתפים בפורום מכיר סדנה כזאת ויוכל לעזור לך. אם את רוצה אני יכולה לתת לך את מספר הטלפון של המטפלת שלי , שהיא גם עוזרת בנושא הזה של חוסר ביטחון , ובנושאים שונים אחרים. רק תגידי לי מאיזה איזור בארץ את , כדי שאני אראה אם זה מתאים לך בכלל. שלך -- כמו תמיד בילי

אתם ראיתם את זה? נוווו, בדף הראשי של msn ??? אני הייתי רגועה בבוקר (כן בטח) וזה הכניס אותי לעצבים, לומר לכם ת'אמת, אני די חרדה עכשיו, אני נוראא מפחדת להיכנס לשם, ואולי לראות שהמשקל יעד שלי הוא קצת פחות ממה שהרופאה נתנה לי, אבל כמובן שאני אוהבת לגרום לעצמי להרגיש רע, אז אנחנו ניפגש פה אחרי שאני אכנס לשם... אבל רגע, מה אתם אומרים על זה לעזאזל???

ג'קי היי, אני בעלת נטייה להשמנה וכל החיים אצטרך לשמור על משקלי. היום העולם המערבי ברוב רובו שמן (ואני לא מתכוונת ל5- קילו עודף, אלא ל10%- מעל המשקל הנכון או כפי שקראת לזה משקל היעד). היום יש צ'אט בעניין הדיאטות. האדם השמן (ואני בתוכו) מרגיש חרא עם עצמו, לא יכול לקנות בגדים שהוא רוצה, וכו'. אני לא מדברת על בעיות רפואיות שזה עתיד ליצור. אם הרופאה קבעה לך משקל, עלייך להשאר בו למרות שמשקל היעד שלך נמוך ממה שהיא קבעה. עדי

אחרי מה שכתב חשבתי קצת, וזה נכון שיש אנשים שדיאטה מהווה עבורם, משהו שיעזור לבריאותם. פשוט, בחברה של היום, יש יותר מדי פרסומות לדיאטות, שמציגות את הדיאטה כפיתרון אולטימטיבי ל"חיים טובים", אני רצינית, הם אומרים: "תרדי במשקל, תהיי מאושרת, תכירי בן זוג, תקבלי ביטחון עצמי", כאילו אתה מקבל את כל החיים בחזרה כשאתה יורד במשקל...וזה לא נכון!! וזה פשוט מה שגורם לי לזעום על כל פרסומת, או למשל מאמר, למרות שאני די מברכת את נירה אולנד על מאמרה, כי הוא בעצם הסביר ת'הבדל בין דיאטות שלא באמת עוזרות לבין דיאטות שגם מורידות אותך במשקל באופן בריא בעזרת דיאטה נטולת דברים כמו: חסה ליום ודיאט קולה, וגם משפרת לך ת'הרגלי אכילה.... אז כמו שאמרתי, אני חוזרת בי, ומתקנת את דבריי :-)

תגובתי בנוגע למה שכתבתי על הפורום החדש "פנג שווי" אני מתנצל אם פגעתי במישהו אבל מי שנמצא כאן בפורום נתקל לא מעט בתגובות חריפות של המשתתפים כי לכל אחד יש את הבעיות שלו ולעיתים המקום היחידי שניתן לשפוך את ה"רעל " שנצבר בך הוא בפורום זה ואני מניח שרובכם מקבלים את התפרצויות הזעם של חברכם בהבנה. באשר ללחוץ - אדוני היקר אכן תקפתי את דבריך בפורום מספר פעמים כי הדברים נראים מומצאים ,לא אמיתיים וחוזרים על עצמם. אם אכן מה שכתבת עד היום בפורום הוא נכון אז דבר ראשון אני מתנצל ודבר שני המלצתי היא שתלך בדחיפות לטיפול פסיכיאטרי במרכז הקרוב לביתך של בריאות הנפש. אני יכול להמליץ לך באיזור המרכז. מי שלא מבין על מה אני מדבר שיפעיל חיפוש "הלחוץ" ויבין בוקר נפלא לכולם -- דוגי

איש יקר !!! אתה לא פסיכולוג ולא תהיה פסיכולוג אל תפנה אותי לפסיכולוג ואל תגיד לי דחוף!!! אני אוהב את החיים והחיים אותי ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב ממה שנכתב לפני כן אז תרגע ואל תלחי ץ אותי !!!!!!! אני מרגיש יותר טוב וארגיש יותר טוב יום טוב !!! אגב דוגי במה אתה עוסק???

it is not your fiking business

בוקר טוב לך.... שלחתי לך מייל

טלי, שלחתי לך מייל גם כן, למרות שאני לא יודעת עוד אם הקודם הגיע. אנג'ל, אני "תופסת טרמפ" על ההודעה שלך, מקווה שזה לא מפריע, לא בא לי דווקא עכשיו לפתוח עוד עץ בשביל זה, שיהיה לשתיכן בוקר טוב ויום מקסים. אביב.

שלום רב, אני בת 28 נשואה תקופה ארוכה ללא ילדים הדימוי העצמי שלי נמוך מאוד בחברה הסובבת אותי וזאת אי יכולתי להרות זה נובע בהתפרצויות של בכי (ישנם כאלה שמפנים או ניסגרים כלפי הסובבים אותם או מתנתקים) אני יכולה ללכת ברחוב להזכר בדבר שקרה לי והדמעות בעניים יזלגו לי, אני יכולה לקבל בשורה בטלפון שמישהי ילדה או נפטר מישהו הדמעות בעיניים יזלגו לי, כנ"ל לגבי אירועים משפחתיים בריתות, חתונות וכו'. הגרוע מכול שאפילו איני מסוגלת לעמוד מול אדם קרוב להגיד לו כמה אני כועסת או שמחה מהפחד שיזלגו לי דמעות ואני יראה כחסרת ביטחון או שילעגו לי? אנא עזרו לי האם יש המלצה על איזו שהיא תרופה? או קבוצת תמיכה? כל היודע דבר בבקשה כיתבו לי.

יפית שלום אם תמיד היית כזאת אז לא כל דבר צריך טיפול ולא כל דבר צריך תרופה. את רגישה וזה הכל ואת לא צריכה להתבייש בזה. אם זאת תופעה חדשה יחסית אז כדיי לבדוק אוליי עברת שינויים הורמונליים כל שהם ,אם את אומרת שיש לך קשיים להרות אז אולי קיבלת טיפול הורמונלי שגרם לזה. הערה כללית - לא ניתן לעזור לאדם שלא נותן רקע לבעיות שלו כמו מתי זה התחיל ואם יש משהו ברקע שגרם לזה לדעתו ועוד דברים. יום נעים - דוגי

אם תעברי לך כאן במקרה ב4:00 בבוקר דעי לך שיש מישהי שחשבה עלייך 4 שעות קודם תשאירי ד"ש לאביב שלנו שמתעוררת שעה אחרייך אני הולכת כעת לישון די טפשי שאני משאירה הודעה רק כאשר אני מסיימת לקרוא את ההודעות בפורום ולא במהלך הקריאה מקווה שהיה לכולן יום טוב אה, לא סיפרתי לך את החדשות הטובות מהבוקר תנחשי מה קרה היום ב9:00 בבוקר ששינה את חיי וקשור לפורום?

אורה חמודה, איך תמיד אנחנו מפספסות זו את זו! לא יכולת להישאר עוד שעה וחצי?? ((-: בצחוק, כמובן :-)) ניסיתי לשוא לנחש מה קרה היום בתשע בבוקר ששינה את חייך . עברה במוחי המחשבה שאולי נפגשת לשיחה בארבע עיניים עם ראש השב"כ, אלא שזה לא קשור לפורום... (אהמ... אולי דווקא כן, מי יודע :-)) נו??? תגלי לי? אני סקרנית, אל תניחי לי לחכות עד שבת... איך בעבודה? את בטח עדיין ב"פול גז". וורקוהולית אמיתית. נקווה שלפחות זה יתבטא בסיפוק מהעבודה, או במשכורת, ועדיף בשניהם. אוהבת, מתגעגעת, ומקווה שעוד ניפגש פה לפני סופ"ש!! דפני.

היי בוקר טוב, מצאתי שתי מלאכיות שהסתובבו פה בלילה, כשאני התהפכתי לי במיטה ? אני יודעת מה קרה בתשע בבוקר ... !! זה היה תשע ?? שינה את חייך אורה ? אז אפשר לעשות את זה כל יום :-)) דפני אני לא מגלה.. סתם כי אני נהנית למתוח אותך :-)) שיהיה יום מקסים לכולנו, שלכן אוהבת ומתגעגעת, ומחכה לשבת.. אביב.

שמי רחל אני בת 15 אני נוטלת את התרופה "ציפראמיל" מזה 3 שבועות במינון 30 מ"ג פעם ביום בבוקר והיא גורמת לי הזעת יתר וקשיי שינה , אני סובלת מחרדה שמפריעה לי בהליכה ופחדים חברתיים מה לדעתך כדאי לעשות ? והאם כדאי להחליף תרופה? (עברתי מסרוקאסט לציפראמיל) אודה לך מאוד אם תוכל להיענות לי בהקדם תודה ,רחל

רחל שלום התופעות האילו תתכנה בתחילת טפול לרוב חולפות בכל מקרה אנא פני לרופא שלך להחלטה מה לעשות בהצלחה עמי

איך מסיימים טיפול פסיכולוגי? האם ייתכן קשר בין המטופל למטפל לאחר הטיפול?

לבת 34 שלום רב, סיום טיפול הוא נושא חשוב ומשמעותי בהוויית הטיפול. תהליך הסיום ואופיו משתנה בהתאם למשך סך הזמן שהטיפול ארך, הגישה הטיפולית של המטפל, אופיו של המטופל ואופיו של המטפל. באופן כללי מדובר במספר פגישות אחרונות שבהן מעבדים את התהליך שהתרחש בטיפול, החומרים שהועלו ועובדו, מתייחסים לתהליך מטפל-מטופל ומעבדים את משמעות סיום הטיפול. לגבי קשר עם המטפל לאחר סיום הטיפול, באופן עקרוני, קשר שכזה אינו רצוי, ורוב המטפלים אינם מעודדים זאת. אולם זה לא "חוק", וכל מקרה נדון לגופו, בהתאם לעמדת המטפל והמטופל כאחד. בברכה, טלי פרידמן

אם כל דבר אני צריכה לקחת בפרופורציות אסוניות. אני נלחצת מכל דבר ולא מסוגלת להתמודד עם דברים. נכון, היו לי גם תקופות טובות אבל בגדול אפשר להגיד שכל דבר שובר אותי. כל ויכוח הורס אותי ומכניס אותי למתחים נוראיים ולהיסטריות של בכי. הבעיה היא שהמתח הוא לא סתם מתח אלא ממש תחושה של פחד עצום וזה מורגש גם פיזית - חוסר תיאבון, מתח בשרירי החזה, חוסר יכולת לנשום עמוק. ברגעים יותר רגועים אני קולטת כמה מתח ירד ממני. לא ייאמן עוצמות המתח האלה שלא נרגעות. אי אפשר לחיות ככה לאורך זמןץ אין איכות חיים בכלל.

אורית, אולי כדאי לך ללמוד טכניקות הרפייה. עדי

ניסיתי הכל. שיאצו, הרפייה. ספורט, הליכה על חוף הים, שיחה עם חברה. כלום לא מרגיע אותי. כשאני בלחץ, כלום לא עובד.

אורית יקרה, לא מדובר באופי כי אם בקשיי התמודדות. אני מקווה שבטיפול שלך את מנסה יחד עם המטפל/ת לבדוק דרכי התמודדות יעילות עם המצבים הכל כך קשים האלה. שיהיה לך כוח... טלי פרידמן

שלום לכולם. האם באמת ישנו דבר כזה הנקרא "כישורים חברתיים" המתייחס לאדם מסוים, או האם מדובר במושג כללי לטבע האנושי בכלל? האם ניתן לנסות ולהגדיר מושג זה? כיצד רוכש האדם את הכישורים האלו? האם ישנם אנשים בעלי כישורים חברתיים יותר מאחרים,כיצד זה בא לידי ביטוי? האם ניתן "להכשיר" אנשים "חברתית" בשלב מאוחר יותר של חייהם (אחרי גיל ההתבגרות)? האין זהו מקור להרבה בעיות נפשיות? תודה.

רוני שלום רב, שאלתך עוסקת במובן הפילוסופי של המונח "כישורים חברתיים". משאלתך אפשר גם להוסיף שאלות כגון: מי זו החברה, ומי קבע את הכישורים הנדרשים לה, ועוד כהנה וכהנה. הדעות בנושא זה חלוקות ברמה העקרונית. לכן אם ברצונך לשאול לגבי מקרה ספציפי או שאלה "מוחשית" יותר, אשמח לענות.... אבל אם נתייחס רק לרמה הפילוסופית של הנושא, לא נוכל לסיים לעולם את הדיון אודותיו. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, בהמשך לדברי טלי, וכמעין הקדמה לדברים ברמה הלא פילוסופית: אימון בכישורים חברתיים תלוי בזירה החברתית שהאדם אמור להקלע אליה. למשל: להסתגל לגן או לכיתה חדשה בבית ספר חדש; להיות מוכן לראיון עבודה; לצאת עם בן/ת זוג לאחר שנים של אלמנות ונטישת זוגיות ומיניות; להכנס לקבוצה סגורה במקום עבודה, בקיבוץ, וכו'. יש גם זירות "קיצוניות" שכדאי להתאמן לקראתן: חיים בצוללת; נפילה בשבי; קח בחשבון כי אימון בכישורים חברתיים הנו דבר מאד שכיח: רוב בני הנוער עוברים הסתגלות כזו או אחרת לפני גיוס, והרבה עולים מתאמנים לפני הגעתם במיומנויות חברתיות שקשורות להסתגלות אלינו, הישראלים.וכו'. אם תרצה הכוונה למשהו שספציפי לך, כמו שטלי כיוונה אותך - פנה למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל פותחת חלונית עם פרטי - ושם המייל והאתר שלי). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

כואב אני לא יכולה יותר לסבול את העצבנות,את הלחץ,את התסכול מעצמי,את הפחד אני לא מוצאת פתרונות בכל פעם משהו משתבש הכל נמס ומתפרק ומתמוסס לי בין הידיים גם אני אני לא יכולה לתפוס את עצמי בידיים ולהיות עמידה וחזקה יותר מזה.אני מנסה,אני מצליחה לרגעים אבל אני כ"כ שבירה. הייתי רוצה לעצור הכל.לתת לזמן לעבור.לכל להעלם.אני כמעט ולא עומדת אל מול הקושי והבדידות האילו. אני כמו חצי בן אדם רבע בן אדם אם תרצו בתור עונש אני מרעיבה את עצמי לא שזה קשה אין לי פנימה יותר בגוף תחושה של רק החוצה חנק עוד מעט והנפש שלי תשמיע צרחה עצומה....

הייתי רוצה לעודד אותך, מכל הלב הייתי רוצה להבטיח לך שיהיה בסדר אבל אני לא יכולה בגלל שהמכתב שלך פגע בול במה שאני מרגישה. אני אשמח מאד אם נתכתב על כך באי מייל. מה דעתך?

אינשם, הצרחה העמוקה תשחרר המון המון כאב. עדי

היי אורית אני מצטערת מראש אם חיברתי אותך לרגשות קשים אני אכתוב לך מייל בימים הקרובים ונדבר קצת בינינו... לילה טוב בינתיים, אני

שלום רב וערב טוב כמה אופטימי וחייכניי שיכול להיות!!!!!! קודם כל אני רוצה לתת תפיחת שכם וברכה לכל האנשים המקצועיים שעוסקים פה במלאכת הקודש !!!!! אתם משמחים פה אנשים או נותנים הם עזרה רבה !!! טוב אז בהמשך להודעתי בפורום אני הפנתי שאלה כבר בנושא הקודם (ראה דף 378בנושא אויה לי מחשבות קשות ) הרעיון היה שהיו לי מחשבות כאלה שלא יוצאות מהר מהראש וכל הזמן שהקודמת יוצאת באה לה חדשה .(תקופה בה נחרדתי ממחלה כלשהי ) אחד הרופאים הגדיר זאת כתסמונת ODC מחשבות אובססיביות והציע ללכת לפסיכולוג . האמת שישר חיפשתי הודעות בפורום על הדבר הזה ומצאתי שזה משהו מזה כבד חבל על הזמן הייתה שם לימור אחת שלוקחת כדורים וזה לא עובר לה והייתה אצל פסיכולוגים ותרופות ובלאגאן. האמת זה קצת הלחיץ אותי שננתתם לי הגדרה לתסמונת כל כך מהר . השאלה שאני שואל את היועצים ואת העוזרת הסוציאלית : אנשים יקרים כרגע אני מרגיש הרבה יותר טוב באמת ברוך השם אבל מה שמטריד אותי עכשיו זה זה שהפנתם אותי לפסיכולוג !!! האים התסמונת הזאת יכולה לעבור לאנשים מסויימים ?? ואים אני מרגיש יותר טוב האים בכל זאת אתם חושבים שאני חייב ללכת לפסיכולוג ??? אודה לכם אים תעיינו בהודעה הקודמת שלי ( אויה מחשבות קשות ) ותודיעו לי שאני יכול להיות אופטימי וזה באמת עבר לי ואים זה עבר לי אני יכול להרגע ולמשיך לחיות ולהבין שבמקרא שלי זה היה זמני ולא כרוני בברכה וערב טוב הרבה הצלחה

הלחןץ שלום תופעות נפשיות שונות יכולות לחלוף (גם אללי לבוא שוב) אם בינתיים הולך טוב שקול אם לפנות או לא בכל מקרה יש סכון לחזרה (לא בהכרח) בעקר בעתות לחץ בהצלחה עמי

אשמח לקבל תשובה גם מהעוזרת הסוציאלית שדיברה על הנושא הזה בעבר עים לימור ???או כל עוזרת סוציאלית

שלום רב, היתי בבקשה רוצה לדעת מי נחשב כמהמר לפי הגדרה מקצועית, במידה והאדם מתאים להגדרה מה דרכי הטיפול? תודה רבה, אבני

מטבע הדברים כל דבר שעוסקים בו בכפייתיות, באובססיה ובצורה מוגזמת ואשר משתלט על מהלך החיים התקין נחשב כהפרעה. ובמקרה הזה, מהמר. שמעתי שהוקמה סדנה כזאת לגמילה של מהמרים באיזור חיפה (מומחי הפורום בוודאי יוכלו לתת לך פרטים מדויקים יותר). אחוזי ההצלחה בסדנה זו ממש מרשימים. בהצלחה

שלום כהגדרה מהמר הוא מי שעסוק בהמורים חלק גדול מדי מזמנו ומאבד בתהליך חלק גדול מדי מכספו וקשריו החברתיים המשפחתיים והמקצועיים , משקר לשם זה וכו' לגבי טפול - לא פשוט יש כאילו הטוענים שהם מתמחים בטפול לא יודע עד כמה הם מצליחים בהצלחה עמי

שלום רב, בהמשך לדברי ד"ר אבני על דרכי הטיפול: אכן, לא פשוט, אבל מנסיוני: לפעמים גם אפשרי. מומלץ טיפול שמצרף יחד רכיבים רבים שקשורים לבעיה (מניעים או חסכים אישיותיים, קשרים חברתיים, תמיכה רגשית, העלאת אלטרנטיבות של הנאה).. אם תרצה יותר מידע שקשור אליך שלח לי, למייל האישי, פרטים ספציפיים: איזו צורת הימור או התמכרות? מה עוצמתה? תדירותה? וגם - מי אתה: גילך, עיסוקך, מיקומך בארץ, והסטוריה קצרה עליך ועל משפחתך(הקלקה על שמי המוכחל פותחת חלונית עם המייל והאתר שלי). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש פורום פונג שווי חדש שמדבר על תורה שלמה של איך לסדר את הביית על מנת שהחיים יהיו מאוזנים לפי התורה הסינית. לדוגמא כיוון השינה לפי תאריך לידה או שאסור שיהיה מראות בחדר או שאסור לישון עם רגליים לכיוון הדלת. אני יודע שזה לא קשור לפורום הזה אבל כאן אני מרגיש חופשי להתבטא מה זה הפורום הזה ,מה הם חושבים שכולם גרים בוילות שתוכננו לפי התורה הסינית שאנשים לא גרים בדירות קטנות עם אילוצים . לא נשמע קצת פלצני להקים פורום כזה באתר רפואי ??? זהו הוצאתי את האנרגיה השלילית ממני אוהב - דוגי

דעתך אינה אמרגיה שלילית היא האמת והאמת עושה את דרכה בכל מיני צורות... תהנה מעצמך כל עוד אינך פוגע ברוח האדם של אנשים אז הכל מותר הכללללללללללללללללללללל שרית

לא נראה לי שזה פלצני. ההיפך, כל תורה שמגיעה לכאן מביאה איתה לקבוצה של אנשים קצת מזור ורגיעה ומסיחה את הדעת מהיום-יום הלחוץ והטעון (כלכלה בריצפה, אבטלה בשמיים) וכמובן "המצב". ואם יש מקום לרפואה משלימה (דיקור, הילינג, רייקי וכו') למה שלא יהיה מקום לפנג שווי? אם לא יועיל בוודאי ובוודאי שלא יזיק. ובסך הכל זה שאלה של אמונה. צדיק באמונתו יחיה ומי שרוצה להאמין בשיטה - שיבושם לו. והכל זה בעצם היצע וביקוש, לא? אז, יאללה, תפרגן להם - חיה ותן לחיות.

אני כבר שעה מנסה למצוא איך לכתוב את מה שאני רוצה לומר, ומצד אחד זה די מפגר (תסלחו לי), אבל מצד שני, זה גם סוג של רגיעה כזו, נחמד.... Whatever..............!!!!!!!!

לא מבין מאיפה הגעת נראה לי שאתה פה זורע רעל באנשים ובפורום הזה מזה הגועל הזה אתה לא עושה כלום בחיים ??? במקום לעודד פה אנשים אתה מתלכלך וראינו איך התלכלכת תקשיב טוב זה לא צט פה מביןןן!!! בשביל זה יש לך צטים תשתולל ותביע דעות כמה שתרצה. אני לא בטוח שהרופאים היקרים שעושים פה עבודה קדושה היו שמחים לקרוא שטויות ולבזבז את זמנם על אדם משועמם!!!! קח דף ועט ותשתולל עליו זה עוזר יום טוב הלחוץ!!!!!!1

אבל קודם כל בקשה: ת ו ר י ד פ ר ו פ י ל ! ! ! דוגי הוא חבר פורום נאמן, הוא משמש פה כעזר להרבה אנשים. אני לא באה כדי להיות תוקפנית, אלא כדי להרגיע ת'רוחות כאן, וזה לא היה במקום מה שכתבת, כי כאן בפורום אנחנו מביעים דעות, ואם זה לא מוצא חן בעינייך אתה לא חייב לענות, תודה ולהתראות! נ.ב מה הפריע לך? זה שהוא משמיץ את הפורום החדש שנפתח? או זה שהוא "מצ'וטט" , לדבריך, בפורום? (אז הערה: זה לא צ'יטוט!!, לפחות לא בשבילי!!)

לא בכדי אתה מכנה את עצמך "הלחוץ" אז אולי תצא כבר מהלחץ ותרד מהאנרגיות השליליות ובהזדמנות זו תפסיק לשפוך את ההיפוכונדריה שלך על משתתפי הפורום. יותר טוב לך לבדוק אם לא צצה לך מחלה חדשה באיזה מקום

הי דוגי. אתה צודק, כאן לא המקום להסברים על הסיבות לפתיחת פורומים אחרים. אתה מוזמן תמיד לפנות אלי לדוא"ל ואשמח להסביר לך את השיקולים בהקמת פורום "פנג שווי". בברכה יוסי.

אני מתנצל אם פגעתי במישהו אבל מי שנמצא כאן בפורום נתקל לא מעט בתגובות חריפות של המשתתפים כי לכל אחד יש את הבעיות שלו ולעיתים המקום היחידי שניתן לשפוך את ה"רעל " שנצבר בך הוא בפורום זה ואני מניח שרובכם מקבלים את התפרצויות הזעם של חברכם בהבנה. באשר ללחוץ - אדוני היקר אכן תקפתי את דבריך בפורום מספר פעמים כי הדברים נראים מומצאים ,לא אמיתיים וחוזרים על עצמם. אם אכן מה שכתבת עד היום בפורום הוא נכון אז דבר ראשון אני מתנצל ודבר שני המלצתי היא שתלך בדחיפות לטיפול פסיכיאטרי במרכז הקרוב לביתך של בריאות הנפש. אני יכול להמליץ לך באיזור המרכז. מי שלא מבין על מה אני מדבר שיפעיל חיפוש "הלחוץ" ויבין בוקר נפלא לכולם -- דוגי

היי בדדות ובודדים יקרים, אני יתחיל בזה שאני לא פסיכולוגית ואני לא מתימרת ללמד אנשים אבל אני בהחלט אוהבת אנשים וחשוב לי להשמע משהו מתוכי על לב כל אחד ואחת.. יש משפט שמנחה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי ו"אהבת לרעך כמוך" - זה הולך איתי לכל מקום וכל משפט שאני רושמת כאן הוא מתוך תחושה וחויה של כל אחד ואחת ממכם. לשם התחלה אספר לכם שאני בת 26 גרה בת"א - שוכרת דירה לבד - יש לי כלבה וגם חתולה. חייה כרגע בדידות עם גודלה ומה שהופך את הבדידות הזאת היא לא דוקא העובדה שאני לבד אלה העובדה לאיך שאני רואה את עצמי בלבד הזה. ואני בדיוק כמוכם ואולי פחות ואולי יותר (זה לא ממש משנה) אומרת שאפשר לראות את הבדידות אחרת לגמרי - מכפי שהיא נתפסת בפורום.. כי זה נוראה מצחיק עם תשימו לב בין השורות שכל אחת מספרת על הבדידות שלה ואז עוד משהי כותבת גם אני מרגישה כך והשניה אומרת גם אני מרגישה כך וכמו גלגל אנחנו נראה שכולנו כל האנשים בעולם בודדים בצורה זאת האחרת יש כאלה שהחבר'ה היא הסבה לבדידות הזאת ויש כאלה שפשוט יפלו וירחמו על עצמם.. אני לעומת זאת מנתבת לעצמי דרך אחרת מכיוון שאני קולטת שכולנו אבל כולנו מדברים על אותו כאב במינון זה הוא אחר. ההתיחסות לבדידות מקבלת פן של נורמליות וחלק בלתי רגיל ממני ומחיי - ואני יסביר את עצמי הרי הבכי והרחמיים באים כי המוח מספר לנו על המצב שאנו לבד כמשהו שלא בסדר אצלנו "לא נורמלי" ואני אומרת לאור כל מה שאני שומעת ורואה שהמצב של לבד ובדידות זה המצב הטבעי שלנו רק שאנחנו לא מודעים הוא יותר נכון לומר לא יודעים להתמודד איתו. אני החלטתי עבור עצמי שפעם אחת בחיים אני יסתכל אחרת על "מצב הבדידות" והשנה את המבט שלי כי עם כל בן אדם שני שאני שומעת רואה ומדברת מספר לי על תחושות בדידותו כנראה יש שם איזה "מטמון" שאיננו רואים רק בגלל רחמים עצמיים. יש משפט שאומר "מי שאוכל לבד מת לבד" זה משפט ממש דבילי ממדרגה ראשונה ודבקה בו יש את האמת הכי גדולה למרות שהיא קשה לאוזנים כי לא משנה כמה שניהיה פופולריפ מקובלים מסכנים עצובים - לבסוף יקברו אותנו לבד ולא יקברו יתנו משהו מה שאומר ומחזק כי ההתיחסות שלנו כבני אדם איננה נכונה לבדידות ואולי אפילו לא נותנים לה את המקום הראוי שמגיע לה רק בגלל תפיסות מטופשות שלנו.. מה שמחבר אותי שוב שאני שמחה לראות מחדש כמה אני דבלית לפעמים וכמה חולשות יש לי כי זה מצחיק שמסתכלים על זה אחרת ומבינים שאנחנו בעצם לא באמת יודעים דברים אלה מספרים לעצמנו וחושבים שאנחנו יודעים דברים מה שהופך אותנו לשק של מחשבות ותו לו אז לפחות להנות מכל מה שניתן ומהבדידות בפרט כי היא חלק בלתי נפרד מהקיום בעולם כאן ובעולם הבאה (אנחנו נקברים לבד!) לכן לא שווה לסבול מכלום אפילו לא מהסבל עצמו ובמיוחד לא מהבדידות שממנה אנחנו מתחילים ליצר את כל ה"מחלות נפש" בגלל חוסר הצלחה להתמודד איתה - וראו איזה פלא שהמילה בודד והמילה להתמודד מעוד דומות וכנראה מחזירות לנו את אותו "הד" כשאנחנו מצליחים לחיות עצמנו בשלום.. אני כתבתי בלשון רבים מכיון שתוחשתי בלב "ואהבת לרעלך כמוך" שמודבר כבר בשניים למרות שאני רק אחת.. שרית האחת - הלבד - שבבדידותה מרגישה את כולם כחלק בלתי נפרד ממנה בעת הליכתה בדרכה ..(המילה בנויה מבד - דרך) הולכת לבדה בדרך - כי אין דרך אחרת בחברות והאהבת אנוש לכל בודד ואדם אשר נמצא בעוז בעולם כאן שרית

וזה משפט שמלווה אותי: "אהוב אותי או שנא אותי אך אל תהיה אלי אדיש " יעל

משפט יפה - אך יש בו מין טרוניה פנימית.. אני יעיר לך משהו ממש סתם בשביל השיחה בנינו שבמשפט שלך יש בו טרוניה כלפי ה"חיצוני" אשר גורמת לך ואך ורק לך לאכזבה מאנשים.. אני רק ממליצה לך להשאיר את המשפט אוהב אותי או שונא - לי יש את עצמי כך כל מי שהיה אדיש כלפיך לך לא יהיה אכפת כי ולא תהיה אכזבה בקיצור תהיה חכמה ועל תתני לאף אחד פריצה שבו לא תהיה במקום הראשון אצלך.. להבדיל מאהבת לרעך כמוך שבו כל האחריות נופלת אך ורק אלי בלי שום קשר לגורמים חיצונים אם הם אדישים או לא - זה ממש לא מענין אותי.. אם את מבינה.. וזה רק לשם תשומת לב שלך... תבדקי ותראי בנעשה ונשמה אך את מרגישה עם המשפט החדש וגם עם לא אז שהיה לך רק טוב. שרית

אדיש???????????? המממממממממממ

אנחנו בונים לעצמנו ת'מציאות, אם אנחנו לא נראה ת'בדידות כדבר כה מאיים, אלא נשלים איתו, ואולי נמצא יתרונות, משהו שאפשר ללמוד ממנו, עצמאות, חופש, הדברים יראו אחרת... את מסכימה איתי? נ.ב זה נכון שאני רואה בדידות כחיפוש אחר משהו שאני אוכל להיות קרובה אליו, שאני אוכל לדעת שהוא נמצא שם בשבילי, אבל יותר מכל אני רואה ת'בדידות כדבר אחר לגמרי - אני משתמשת במילה בדידות כשאני מרגישה ריקה, "בודדה" ממשמעות החיים, משהו לחיות למענו, מצד אחד יש לי כזה, מצד שני אני מרגישה כאילו הוא לא יתן לי כלום. ......בסוף כולנו מתים.....

אחיותי היקרות כבדה עלי הפילוספיה הזאת אבל אני איתכן באש ובמים . רק הערה קטנה שמטרידה כבר הרבה זמן ואני לא רוצה לפגוע באף אחד בפורום אבל שמתן לב לריבוי שגיאות התחביר והכתיב בפורום ואני לא מדבר על טעויות כתיב שקורות לכל אחד אני מדבר על כתיבה לא נכונה של מילים שנובעת מלימוד לא נכון בבית ספר . ועולה השאלה האם מערכת החינוך שלנו באמת עד כדי כך דפוקה. באהבה דוגי

אני מתכונת לזה שכל מה שאת תופסת את עצמך בתוך הבדידות - את לא עושה טוב לעצמך והכוונה שלי שזה לא מענין עם בן אדם בונה את עצמו הוא הורס את עצמו לא משנה מחשבה חיובית או מחשבה שלילית.. בסוף את כתבת : "מצד שני אני מרגישה כאילו הוא לא יתן לי כלום". וזה בדיוק הענין יש מצב שנקרא קיים והקיים לא חייב לתת לך כלום - בקיצור זה ההויה של החיים כפי שהם ולא כפי שמבחינה פסכולגית מבינים ומתרגמים אותה אני מדברת על טבע האדם כפי החיי.. חיי וקיים בלבד בלי יותר מדי פילוסופיה והיתיחסויות רגשיות מיותרת.. לדעתי מה גם שאת מבינה את הענין אך קשה לשים זאת במילים בדיוק... אבל על דאגה זה לא ממש חשוב -כי בסופו של דבר כולנו מתים............................

http://www.voices.co.il/articles/art5.asp

וואוו.... זה היה מאמר חיוני ביותר!! היא הציגה שם נקודות נורא נכונות, אחרי הכל היא מקור ראשון לדיכאון, היא מספרת על ההתלבטויות שהיו לה, ויש לכל אחד...גם לי... וזה נשמע יותר אנושי...אמיתי כזה...

לבריאות

לקישור על התאבדויות גברים באוסטרליה (גרג היה חבר הפרלמנט): http://www.equal-parenting.org.il/fatherhood/mens.asp

למה אין יותר מודעות לעזאזל? את/ה חידשת לי הרבה עם המאמר הנ"ל, אנשים אולי לא מבינים שמדובר פה בחיי אדם ......

מה אכתוב לך אחות יקרה.. על כוכב הזורח בשמיי הרקיע.. מאיר מאורו,שומר בליל, עד שהשחר יפציע לו.. ואולי על ילדה מקסימה שרוצה קצת מרגוע.. בסערת הגלים,על אבני הכורכר מחפשת פינה של שקט בעולם הנראה כה מנוכר... בשדים נאבקת עת לא נתנו לך מנוח...בפנים ובחוץ,והיה לך הכוח.. ממערות חשוכות למצוא שבילים חדשים.. לבנות דרכים של תקווה. קפצת למים הקרים... ברגעים של ייאוש,ברגעים שניצוץ התקווה נעלם עת הפחד גובר, והכאב כה חם.. זכרי נא. את אותה נערה.. את המסע שעשתה עד עכשיו עת נאבקה באובדן..ובקור העז.. למצוא מקום בטוח יותר..וחם לחפש את הדרך שמובילה לשם.. חבקי את אותה הנערה גם בקור וגם בחום.. לאחר הסיוט ולאחר החלום.. וברגעים בהם המסע כה מפרך.. כבד..מותר קצת לנוח,לאגור עוד כוחות... וזאת תמיד אשוב ואזכיר לך.. אחותי היקרה,ברגעים עת נפשך בצינה..עת חם לך בלב.. תמיד יש סביבך מעגל..שאוהב. מעגל שרוצה להעניק לך רק טוב.. מעגל שאותך ..לעולם...לא יעזוב.. דניאל 27

"אנשים מופיעים בחיינו בשל סיבה מסויימת, לעונה מסויימת או לכל החיים. כשאנו מגלים לשם מה כל אחד הופיע בחינו, נוכל לדעת מה לעשות עבור כל אחד מהם. כאשר אדם מסויים מופיע בחיינו בגלל סיבה מסויימת, בדרך כלל זה נועד למלא איזשהו צורך שהבענו. האדם הזה הגיע כדי לעזור לנו לעבור קושי מסויים, להדריך אותנו ולתמוך בנו, לסייע פיזית, רגשית או רוחנית. הוא עשוי להראות לנו כמתת-אל, והוא באמת כזה. האנשים האלה,מופיעים בדיוק בשל הסיבה לשמה אנו זקוקים להם. ואז, בלי שנעשה כל דבר רע, או בזמן לא נוח, האדם הזה יגיד או יעשה דבר-מה שיביא את הקשר לקיצו. לעיתים האדם הזה יעזוב או אפילו חלילה ייפרד מן העולם. לעיתים הוא ינהג בדרך שתאלץ אותנו לנקוט עמדה ולהפרד ממנו. מה שאנו חייבים להבין הוא שהצורך שלנו התמלא, תשוקתנו סופקה ומשימתם הושלמה. הבקשה ששלחנו נענתה, ועתה הזמן להמשיך הלאה. כשאנשים מופיעים לחיינו ל-עונה, זה מכיוון שהגיע תורנו לחלוק, לצמוח, ללמוד. הם מביאים לחיינו חוויות, שלווה או מביאים לנו שמחה וצחוק. הם עשויים ללמד אותנו משהו שמעולם לא עשינו. בדרך כלל ממלאים אותנו בחדווה ובשמחה בכמות שלא תאמן. האמינו בכך ! זה אמיתי ! אבל זיכרו--רק לעונה אחת. קשר הנמשך כל החיים, מלמד אותנו שיעורים לכל החיים; דברים שאנו חייבים להיבנות עליהם על מנת ליצור יסוד ריגשי מוצק. תפקידנו הוא לקבל את השיעור, לאהוב את האדם הזה, ולהשתמש במה שלמדנו בכל קשר ובכל תחום בחיינו. כבר נאמר שהאהבה היא עיוורת אבל חברות רואה מעבר לכל החושים. " ------------------------------------------------------------------------------------------------------------ דניאל היקר, קשר לכל החיים, לא רק לעונה, בלי סיבה, רק בגלל התחושה החזקה, אבל עדיין עם עליות וירידות, עם תקופות קרובות יותר ופחות, וכן.. גם עם קצת התרחקות לצורך השרדות וכדי לחזור במלוא הכוחות, וכן.. גם עם היכולת לבחור איך לממש את הקשר ומתי.., וכן גם עם לצעוק הצילו באמצע הלילה ולא לענות לפלאפון בשתיים בלילה בתוך התקפת חרדה כי אי אפשר לדבר, כי אי אפשר לנשום, כי אפשר רק לבכות.. ריגשת אותי עם השיר שלך עד דמעות.. אז לא יכולתי להתעלם... שלך אביב.

את הפסיכולוגית האמיתית של הפורום אחרי שתעברי את התקופה הקשה שלך אולי תלמדי פסיכולוגיה את ממש נולדת לתפקיד

"קשר לכל החיים, לא רק לעונה, בלי סיבה, רק בגלל התחושה החזקה, אבל עדיין עם עליות ורידות, עם תקופות קרובות יותר ופחות................................................" זה מה שכתבת....אבל לא תמיד זה ככה, לפעמים אתה נופל, יש לך ירידה, רצינית, עמוקה, ועליה איטית, ממושכת, כואבת ( אי אפשר לקרוא לזה עלייה בכלל, לעזאזל! ), כשאתה חוזר, חלש ועייף מהעלייה, לא נותר לך כלום, אתה לבד....שבור....

טוב חשבתי הרבה זמן לספר או לא לספר החלטתי שכן גם ככה זה מספיק קשה לי הכול התחיל לפני שלוש שנים למדתי בכיתה הכל היה טוב עד שיום אחד בכיתה הפלצתי חשבתי זה יעבור אבל לא ככה נמשך הגיהנום שלי לא רציתי ללכת לבית ספר כל היום רק בכיתי עכשיו זה כל כך מוזר אבל אני יושב בכיתה ומבלי שאני ארצה בורחים לי נודים והם נשמעים בקולות כאלו מוזרים אני לא יכול לשלוט על זה לכל מי שנסיתי לפנות חשב שאני משוגע עוד מעט מתחיל הלימודים ואני לא יודע מה לעשות זה מקרה ממש מוזר זאת אומרת אני הייתי חולם לשבת בכיתה בשקט מבלי שיברח לי נוד אין זה כאילו שזה קללה אני חושב אולי לעשות היפנוזה זה לא עוזב אותי יש לכם עצות אני יושב בחדר ואז לפתע מתחילים להישמע קולות וזה ממני אבל זה בקולות אחרים של דפיקות ומקדחה

אתם חייבים לעזור לי

אומרים המריח הוא המסריח אוףףףףףףףףףףףף תפתח חלון

שום דבר כבר לא יעזור לך. כדאי לך לעבור בית ספר, לעבור שכונה והעיקר לעבור עיר ובקיצור לעזוב את הארץ. הכל למען איכות האוויר והסביבה. ויפה שעה אחת קודם

שלום אנא פנה ליעוץ איש מקצוע ברור רופא קודם ואם אין ממצא לאיש בריאות הנפש בהצלחה עמי

פנה לןןטרינר ותפסיק לאכול דוגלי ועל הדיסק של ריטה שמעת?? תפתח חלון"

הייי מה שלומך דחו לי את הגיוס ל 22 לאוקטובר יש יש! אני רק מפחדת לחשוב שיגיע היום יום יומים לפני פחד נוראי, בהקשר לתשובתך תודה מרגש מאוד כמעט זלגו לי דמעות , אבל תוכלי להסביר לי על מה שאת עברת האם מבחינה חברתית יש שינוי מהתיכון לצבא? ואייך מבחינה חברתית בימים הראשונים בצבא???

היי, הצטערתי לשמוע שדחו לך את הגיוס כי זה רק מאריך את הציפייה וההמתנה מה שעושה לך יותר גרוע. בוודאי שיש הבדל מבחינה חברתית בין התיכון לצבא. קודם כל המטרה היא שונה לגמרי. כילדים בבית הספר, כל מה שמעניין אותנו חוץ מלימודים ובחינות זה החופש הגדול ולשגע את המורים. אפשר לומר שזו תקופה משוחררת מדאגות מאחר ולא מצפים מאיתנו לפתור בעיות העומדות ברומו של עולם, ולא דורשים מאיתנו שום דבר חוץ מלהיות ילדים טובים. משתדלים לגונן עלינו, ללמד אותנו ולהכשיר אותנו לחיים. וזו בעצם התמצית של גיל הילדות. בצבא לעומת זאת, מצפים מאיתנו לתרום לטובת הכלל, המדינה והחברה. מבקשים מאיתנו לנדב שנתיים בהן נעניק מעצמנו לטובת אחרים. ובמילים אחרות נגמרה האמריקה ומתחילה ההכנה לחיים עצמאיים. בצבא כולם מסתובבים עם מדים צבאיים כך שאין אפשרות להתבלט בעניין של בגדים, איפור מוגזם, תסרוקת משוגעת, תכשיטים וכו'. וכשכולם נראים פחות או יותר אותו הדבר זה מטשטש את ההבדלים בין האנשים ויוצר קירבה. גם מיקום של בסיס קובע במידה רבה את איכות החיים החברתיים. לדוגמא, בבסיס מרוחק מהעיר כל הסיכויים שאנשים יתקרבו יותר זה לזה, וירגישו כמו משפחה גדולה. הקיצר, תמו ימי התיאוריה והספקולציות ואו-טו-טו מגיע המבחן המעשי. אז אל תציקי לעצמך יותר מדי ותזרמי עם הדברים. צאי לעולם הגדול ותגלי את עצמך. ביי, דנה

אני בת 27, אני מטופלת בכדורי רספרידל ולוקחת גם דקינט. הבעיה שלא מבינים אותי חושבים שאני אדם משונה,אתם שואלים למה? כי מאז שהתחלתי עם התרופות הללו נוספה לי בעיה והיא שאני לא מסוגלת להתמודד עם מזג האויר שיש עכשיו . כן אני פשוט סובלת מקור נוראי ורוב הזמן עם סוודר :-) כן אפילו אני כבר צוחקת מזה,מי שמסביבי (משפחה וכ"ו ) כבר לא צוחקים... אבל באמת קר לי! לרופא המטפל שלי אין הסבר ,אז תהיתי אולי מישהו או מישהי מכיר את התופעה? סליחה על המכתב הארוך מיקה

היי מיקה, זה ישמע לך מצחיק, אבל שיניתי לך לך ת'כותרת כדי שיראו ת'הודעה, כי ההודעות כאן רצות בקצב, ואף אחד לא ישים לב להודעה, אני בטוחה שיש פה אנשים שמכירים ת'כדור... נ.ב חחח...אם היית רואה ת'הודעות של אחרים היית מבינה שהודעתך היית קצרה ביותר :-))

עד כמה שידוע לי.... ואני רואה את בני, לא התרשמתי על קרירות בגלל הכדורים. אבל אם זה מה שיקרר לי את הקיץ אני מוכנה לקחת אפילו ריספרדל........ :-))) לבן שלי חם כמו לכולם.......ממש כמו לכולם.... כדאי לך לבדוק.... אם אין בעיה בהמוגלובין..... אולי קר לך בגלל מחסור בכדוריות אדומות..... אנמיה או משהו דומה........ סתם בדיקת דם........ ואם אין בעיה גופנית..... התופעה ממש מעניינת...... איך בחום הזה....את מצליחה לקרר את עצמך בלי מזגן....רק במחשבות.... אגב, אני מכירה תופעה מסויימת......שמספרת עליה נתיבה בן יהודה......גם אתמול בלילה סיפרה שאם אין בסביבה....ארבעים מעלות חום.........קר לה........... אבל היא בת שבעים ושתיים ......... אולי זו בעיה של גיל........ קודם בדיקה, אחר כך .....נמשיך לחשוב..........

היי, אמא של... צודקת עשי בדיקות דם מקיפות ובנוסף גם בדיקה של בלוטת התריס...

לאמא של... תודה על תגובתך ! כמובן שאני מודה גם לכל האחרים שכתבו. נחמד להרגיש שכולם רוצים לעזור,ואני יכולה לומר לכם שמבחינת בדיקות הכל תקין אבל נעשה שנית ליתר ביטחון. מבטיחה לעדכן בהמשך מה קורה :-) מיקה

מיקה שלום איני מכיר שווה לבדוק את תפקוד בלוטת התריס. אם תקין לשקול החלפת כדור בהצלחה עמי