פורום פסיכולוגיה קלינית

אני במצב רוח עגום, עשיתי אתמול טעות מטומטמת....... מתביישת אפילו לספר, אבל היתה זו הפגנה של חולשה טוטאלית, התפרקות, התרפסות, כל כך לא אני. מטומטמת מטומטמת מטומטמת........זה מה שיש לי להגיד על עצמי. אני

."...נאמר כבר הכל אין לי מה להוסיף לזה פשוט לא יכול הלילות ארוכים והפחד..." ג'קי, הלילות פשוט הורגים אותי, ............

עדיין יש החושבים שמדובר בפורום צא"ט

http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm "אור

וגם פורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15

אני מזמינה אותכם לפורום חדש שפתחתי בתפוז......פורום נוסטלגיה..... בבקשה.............החדר פתוח לכולם.......... http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/forumPage.asp?id=233 רחל, אליאן, ........

לאמא של... כל הכבוד על הפורום החדש... נראה מאד נחמד! מזל טוב והמון בהצלחה, טלי פרידמן

http://www.macom.org/topic.asp "אור

תודה, אור, זו רשימה מצוינת, ואני בטוח שרבים כאן יוכלו להיעזר בה. דרור גרין

נימאס לי כבר מעצמי הפכתי להיות אדם מגעיל אולי מכל השינויים שעברתי ואף אחד לא מבין נימאס לי מהחיים אני כל הזמן עצבנית נשלטת ע"י מצביי רוח ויום אחד בטוחה שאתאבד בגלל הילד שלי שמשגע אותי אני מטורפת עלוי אבל לפעמים הוא מוציא אותי מדעתי משגע אותי האם אני נורמלית??? לפני כחודשיים עברתי ניתוח עקב הריון מאוד רצוי שהיה חוץ רחמי + סיבוכים מהניתוח הקודם לפני כשנתיים ( בעיה במעי הגס שעמד להתפוצץ - ניתוח קשה כחמש שעות) אני רק בת 26 יש לי ילד בן שנתיים אבל הכל מפריע לי ולא טוב לי מאז הניתוח הראשון אני שהייתי בריאה כל חיי הפכתי לחולנית אני כל הזמן חולה בעלי לא מבין ואומר שהשתנתי באמת הפכתי להיות אדם מגעיל פקעת עצביים מה עליי לעשות איך להמשיך

זמן וסבלנות לילד אין לך..! אבל לעשות עוד ילדים יש לך זמן וסבלנות את לא מסכינה מסכן הילד שיש לו אמא כמוך "אור

שלום קטי, אני לא חושבת שאת "משוגעת", אני רק חושבת שאת כרגע בדיכאון ולא מבינה מה קורה איתך, עברת תקופות קשות בחיים גם ניתוח וגם איבדת את העובר, תני לעצמך את הזמן להחלים, תנסי לדבר עם בעלך על מה שאת מרגישה ואולי גם תפנו ליועץ נישואים ואם הוא לא מעוניין תיגשי לבד לטיפול פסיכולוגי אני בטוחה שהדברים יסתדרו אז בבקשה ממך לא להיכנס ללחץ קחי את הזמן, אני בטוחה שטלי פרידמן תוכל לייעץ לך הרבה יותר ממני. בבקשה שימרי על עצמך. בהצלחה...........................

קטי, יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות מאושרת. את צעירה, בריאה, אמא לילד ויש לך תמיכה של בעל אוהב. וזה בקיצור - כל מה שתרצי - יש לך. מאחר וכידוע החיים אינם רק חגיגה ופיקניק, ולצד הטוב יש גם רע ולכן תמיד תהיינה תקופות טובות ותקופות קשות. צריך רק לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה, להישאר אופטימיים ולשמור על חוש הומור. והעיקר לשמור על פרופוציות נכונות. מה שעובר עליך עוד רחוק מרחק רב משיגעון ורצון להתאבד. אז תעשי לעצמך טובה ותנסי להרגע קודם כל למען עצמך ושפיותך, ואחר כך גם למען בעלך והילד. אולי כדאי שתדברי עם בעלך שישאר עם הילד על מנת שתקחי פסק זמן ותצאי לחופשה רחוק מהבית לכמה ימים של התרגעות לבד. יכול להיות שזה יתן לך זמן לעשות חושבים ולהסתכל באוביקטיביות על המצב. אני יודעת שזה נורא בנאלי - אבל תנסי ברגעים של כעס ועצבים לחשוב כמה מסכנים באמת יש בעולם: חולים במחלות סופניות, קשישים ובודדים וסתם אומללים ותביני עד כמה האושר נמצא מתחת לאפך ואינך מסוגלת לראות אותו וגרוע מזה - להינות ממנו. מצאי לך את האושר, תזרקי את העצבנות יחד עם הפסימיות וקדימה לדרך חדשה. תבטיחי לעצמך שממחר זה קורה. וזה יקרה. בהצלחה!

תודה על ההקשבה ועל התמיכה

קטי שלום רב, נראה שאת במצב של מצוקה מורכבת, ושאת עם עומס נפשי כבד. האם היית אי פעם בטיפול פסיכותרפויטי? אני ממליצה לך בחום להגיע לטיפול, דווקא בשעת משבר שכזו. זה יכול להיות מצוין בשבילך. בברכה, טלי פרידמן

במה הוא מתמקד , מהו הטיפול הזה בכלל??? תודה רבה

בסה"ר דרושים מתנדבים. סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) הינו פרויקט אינטרנטי חינמי שייעודו להגיש עזרה נפשית דרך האינטרנט לאנשים שנמצאים במשבר או עוברים תקופה קשה בחייהם ואף מהרהרים בהתאבדות. המתנדבים שלנו נבחרים על פי יכולת לתת אוזן קשבת לאדם אחר בצרה, השכלה ו/או ניסיון הקשורים לעזרה לזולת ושליטה בכלי התקשורת האינטרנטית. ההתנדבות נעשית מהבית. ההכשרה הקרובה שלנו נפתחת ב- 11 לאוקטובר ומועברת על ידי אנשי מקצוע ומומחים מהמובילים בארץ בתחומם. למי שמעוניין להצטרף לצוות שלנו, מוזמן לבקר באתר ולהכיר אותנו מקרוב. בברכה, צוות סהר אתר סהר http://www.sahar.org.il/ טופס הרשמה למתנדבים http://www.sahar.org.il/volunteer.asp

לצוות סהר שלום, למה קורס רק בתל אביב ומה לגבי אנשים מהצפון? מאד מענויינת להצטרף כמתנדבת אך אין לי אפשרות להשתתף בקורס שיתקיים בתל אביב. תודה, בר

זה מעניין מאוד...

אתר מדהים, אין לי מילים. אני לא יודעת איך להסביר את האופן שבו התרשמתי. נהדר. עלו והצליחו!

רציתי לדעת על השפעת RE-LOCATION לחו"ל על ילדים. מה הם הגילאים הבעייתיים יותר? אלו הם הגילאים הנוחים יותר? האם קיימים מקורות מידע מכוונים בנושא? בילדותי נסעתי עם הורי לשליחות בארה"ב וטראומות התקופה נותרו, לדעתי, עד היום. מאחר והנושא מתחיל להיות רלבנטי גם לגבי כיום ויש לי 2 ילדים (4.5, 2) היתי מעוניין למזער בעיות עתידיות תודה

שלום רב, שאלה מצויינת, על הגיל הקריטי, שלא ידוע לי כי יש מחקרים או תשובות עליה. לדעתי, תחושת הבדידות אינה קשורה לגיל, אלא לעוצמה, שהיא סוביקטיבית, של הניתוק מהסביבה החברתית הרלוונטית. אמצעי המניעה יהיה שימור, או הכחדה מאד הדרגתית, של הקשרים עם דמויות מרכזיות, או עם עצמים, מאכלים, וכו' - מהסביבה המוכרת בארץ. בימנו, עם התקשורת המשוכללת, קלטות, וכו' - זה אפשרי. אמצעי מניעה אחרים קשורים: 1. בפיתוח רשת חברתית אחרת, ו 2. השארת זמן אצל ההורים (שבדרך כלל עסוקים מאד, יותר מאשר בארץ), לטובת הילדים, כך שה"עוגן הרגשי" ישאר. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

הלוואי שיכולנו להחזיר את מה שכבר קרה, הלוואי שיכולתי לתקן את הטעויות שכבר נעשו. אני תמיד נשארת עם המחשבה שאני לא יכולה לעשות כלום חסרת אונים יושבת בצד ורואה.... (רציתי לכתוב פה משהו - אבל זה אישי מדי - מצטערת) כשלא מתקנים חור בקיר, הוא מתמלא אבק, כשלא מתקנים אפילו את הסדק הקטן ביותר בנפש, הוא גודל ומתפתח... הלוואי שיכולתי לעשות יותר הלוואי שיכולתי לחיות רגע מבלי לפחד כל הזמן מה איתך ואיך את מרגישה עכשיו יש לי פחד נוראי בקשר לעצמי בחרדה שממש כבר לא רציונלית אני פוחדת ליפול אני נפלתי הרבה פעמים כולי חבולה והפצעים עוד לא הגלידו ...(גם פה רציתי לכתוב משהו - אני אשלח לך את זה במייל)... אני מפחדת מהנפילה הסופית מפחדת שהיא תגיע יודעת שהיא תגאל אותי מיסוריי אבל עדיין חרדה לראות אותה לשמוע אותה אומרת לי שאין לי כבר סיכוי שאני אבודה שזה נגמר הלך אבד נשבר. הנפילה הזו תקפה גם לגבייך, אני נשברת כשאני רואה אותך נופלת מתפרקת ניסיתי להגיד שבכל נפילה שלי נשאר איתי משהו כי הצלחתי לאסוף כמה שברים שמהווים בשבילי מעין זיכרון...(שוב דבר אישי...) אני חוששת מהפעם שכבר זה לא יוכל להימשך שלא יהיו לי מספיק כוחות לאסוף אפילו לא שבר אחד אני אשאיר את השברים במקום שנפלתי ואלך איעלם. ...כל מה שכתבתי כאן נכתב על ידי לגבי התחושות שלי - כשבעצם ניסיתי לומר לך ממה אני מפחדת - כשאני חושבת עלייך... אני מצטערת על הכל... ....... ( ד מ ע ו ת ) ........

אני מצטערת גם... אני מצטערת כי זה מסריח... אני מצטערת כי זה עצוב... עצוב שיש שם משהו שגורם לך לפגוע... משהו שגורם לשנוא... אותו משהו שגורם לך לאהוב... אותו משהו ששובר... ואומר לך לוותר... אותו משהו שצועק גם לעזרה... אותו משהו שלא רוצה לטבוע... אותו משהו שיכול להיות יפה כ"כ... אותו משהו מכוער... ואני מצטערת כ"כ כי זה לא מגיע לך... לאף אחד... אני מצטערת כי אני לא יכולה לעשות כלום... אני מצטערת כי אני יודעת כמה זה כואב... תמיד אותם פחדים... אותם קולות... שאף אחד לא יכול להנמיך... אני מצטערת כי גם אני אף אחד....

אף אחד... כמו כלום... אוויר... לוקחת עוד נשימה... ומתפללת להיחנק... כמו רוח... כמו עננים ששטים בשמיים... נלקחים כמובן מאליו... כי הם תמיד שם... לא מאכזבים... לא מרעישים... לא מבקשים... לא מתלוננים... הלוואי שהייתי ענן... אולי ככה היה לי קצת שקט נפשי...

אני מנסה להתקדם בחיים,לחשוב אחרת,לחשוב רק טוב,לקוות,לא ליפול ולא להתייאש ולא לשקוע כל פעם מחדש אבל העבר תמיד תוקף אותי ואני לא יכולה לשכוח אותו,כלומר את הדברים הרעים שקרו בעבר ואת המחשבות הלא טובות ואת הנפילות ואני לא מצליחה לשנות לפעמים התנהגות או הרגל רע שתמיד היו לי,למשל-כל פעם שהייתי עצבנית או מפוחדת והיה לי רע ישר הייתי אוכלת המון ומתכנסת בעצמי ולא מצליחה לדבר עם אף אחד רק לשבת בחדר או לישון,וגם שאני אמורה למשל לעשות דברים שאני חייבת והם מלחיצים אותי,אני דוחה אותם מרוב חרדה ולחץ עד הרגע האחרון ואז עושה הכל בעצבים ומוציאה מלא אנרגיה מיותרת שיכולתי לחסוך ואז מרגישה נורא עייפה כבר מהכל ולא נשארים לי כוחות לדברים חיוביים יותר וזה מתסכל. לפעמים אמא שלי או אבא שלי אומרים דברים או צועקים ומאיימים ואז שוב אני נזכרת בדברים שקרו בעבר ונכנסת ללחץ וחרדות שמחזירות אותי אחורה ואני חוזרת להרגלים שלא טובים לי ומזיקה לעצמי. מוזר לי שגם ההורים שלי וגם דברים אחרים עדיין יכולים להפיל אותי ולגרום לי להרגיש אשמה ורע ולקלקל לי את כל מה שכל כך עבדתי בשבילו ואת ההתקדמות שלי בחיים ובהחלט התקדמתי והשתפרתי ואני חזקה יותר אבל עדיין שההורים שתמיד הכאיבו וגרמו לי לסבל עדיין נמצאים מולי כל הזמן ולא נותנים לי להמשיך ולהיות טובה וחמודה ומאושרת ואוהבת כמו שאני באמת אלא ההיפך. כן אני בת 25 ועדיין חיה איתם בבית כמה שזה קשה לי,ברגע שאני חושבת על עזיבה אני נתקפת בחרדות שאולי יהיה לי רע וקשה יותר,כי הרי באנשים אני לא מאמינה ולא בוטחת ומרגישה חלשה להתמודד כביכול כמו כולם וגם לפלס את הדרך שלי קדימה בעצמאיות מוחלטת ואז נשארת כאן עוד שנה ועוד שנה,מתה כבר לעזוב אבל מתה מפחד ממה שיהיה. מה לעזאזל עושים?איך משתחררים מפגיעות העבר ומתקדמים בלי ליפול כל פעם מחדש?

קארין שלום לדעתי האישית בלי לפגוע עלייך ללכת ליעוץ ולברר את שורש הבעיה כמו כן לדעתי לפחות בעקבות היעוץ ואני מקווה שיעזור לך תשתחררי תכירי בן זוג תעזבי את הבית ותגורי אתו ביחד וכך תלמדי להסתדר או לחיות בלי ההורים תלמדי להיות עצמאית דבר שבטוח יהיה לך לא קל !!!!!! אבל אין בררה אם את רוצה להתקדם

היי קארין, לא תמיד אפשר להשתחרר לחלוטין מזכרונות העבר, ולדעתי גם לא תמיד צריך. העבר שלנו הוא חלק מאיתנו לטוב ולרע, אנחנו סוחבים את הזכרונות הנעימים והקשים עימנו, לומדים להשלים איתם, לומדים להכיר בהצלחות ובכשלונות ולהתקדם הלאה עם הטוב ועם הרע. העבר יכול ללמד אותנו איפה הצלחנו והתקדמנו כמו גם איפה טעינו ונכשלנו, ומזה צריך להסיק את המסקנות לגבי ההווה והעתיד, ויחד עם זה ללכת עוד צעד הלאה. כדי להשתנות צריך את הפקת הלקחים הזאת מהעבר. הנפילות והמשברים הם חלק מהחיים, חלק בכל אחד ואחד מאיתנו, בעבר, בהווה ומן הסתם יהיו גם בעתיד. לדעתי, המטרה צריכה להיות לא להשתחרר מהזכרונות, ולא למחוק את העבר, ולא למנוע את המשברים, אלא להתקדם עם הכל הלאה, לקחת את הכל וללמוד ולהמשיך בדרך שאנחנו בוחרים. גם מהמשברים שהיו אפשר להפיק את המסקנות, כדי ללמוד איך להתמודד עם המשבר הבא, שיבוא ומן הסתם יבוא, החיים אינם רק עליה אחת גדולה, בחיים יש עליות ומורדות, שלא תמיד גם תלויים בנו ובדרך המחשבה שלנו, וההליכה צעד קדימה היא היכולת שלנו בעצם לדעת שיש לנו כוחות להתמודד גם עם המשברים ולצאת מהם בדרך חדשה טובה יותר מאשר לאכול ולהתכנס בתוך עצמך, היכולת שלנו לזהות את הכאב והסבל שנגרמו לנו בילדות ויחד עם זאת לנסות לנתק את התלות מההורים ולהפוך לעצמאיים, והיכולת שלנו לזהות דפוסים מוטעים כמו לדחות דברים לרגע האחרון ולבצע אותם מתוך עצבים ואת זה לשנות. אין בן אדם שלא נופל, ואין בן אדם בלי זכרונות קשים וכואבים, ויחד עם זה גם אפשר להתקדם וללכת צעד קדימה, בצורת ההתמודדות שלנו עם המשברים ועם החיים, בשינוי צורות התנהגות שאינן טובות לנו ושהצלחנו לזהות. בכל מקרה זאת רק דעתי, ודברים שכתבתי מהנסיון שלי, ואני לא מקצועית. אביב.

קודם כל, את צריכה לבנות את הביטחון העצמי שלך. צעד אחר צעד להאמין בעצמך וביכולות שלך להתמודד עם החיים. במצב הנוכחי אין שום תקווה שזה יקרה מאחר וההורים גורמים לך להנציח את המצב ואת הזכרונות ולהיות תקועה באותה נקודה במקום להתפתח ולהתקדם הלאה. אין לך ברירה אלא לעשות את הצעד ולצאת מהבית (לגור עם שותפה או שותף) והעיקר לעמוד ברשות עצמך. זה ילמד ויחייב אותך להיות יותר בטוחה בעצמך ואדון לגורלך. ויתן לך את התחושה שאת לוקחת אחריות על עצמך ומחליטה לאיזה כיוון את מעוניינת להגיע. תנסי לראות גם את העתיד במקום להיזכר שוב ושוב רק בעבר. תכריחי את עצמך להביט אל עצמך פנימה ולנסות להבין מה באמת קורה איתך, אילו חלומות את רוצה להגשים ואיזה דרך את בוחרת על מנת להגשים את עצמך. אם את רוצה באמת להיות מאושרת, חופשיה ומשוחררת - צאי לדרך חדשה, על הטוב והרע שבה. תחשבי שאת האנרגיה שאת מבזבזת לשווא תוכלי לנתב לפיתוח ובנייה עצמית, לקידום האינטרסים שלך ולהגשמה עצמית. אף אחד לא מבטיח שזה יהיה קל, אך בוודאי אפשרי ובהישג יד. אז אזרי אומץ ועשי לעצמך את הטובה הזאת. מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך כל טוב, בר

שלום בר לדעתי זה אותו כיוון תשובה כמו שלי רק במילים אחרות או הסבר אחר וזה מה שנראה הכי הגיוני

טוב זה פעם ראשונה שלי פה . ואני לא בטוח שאני צריך אבל אני יודע שלהזיק זה לא יזיק . אז ככה שאלתי היא כזאת . יצאתי עם בחורה שנה וכמה חודשים והיא לא החברה הראשונה או השניה שלי (הרציניות) וההרגשה שהיתה לי איתה זה שהיא המכסה (הנפש התאומה )משלא היה לי עם ה2 האחרות . למות שעם ה2 האחרות הסתדרתי יותר ועם האחרונה (בוא נגיד קוראים לה יפעת) הסתדרתי פחות הרבה פחות זאצ אומרת שהיו לנו מריבות אבל כל המריבות או הויכוחים נבעו מזה שלא התראנו והתגעגנו .ולפני חודש וחצי זה התפוצץ בגלל זה (ניפרדנו) ובכל החודש וחצי הינו בקשר (כי זה היה הפסקה בהתחלה ולא פרדה)ותאמת אני לא רציתי להיפרד ממנה זה יותר בא מהצד שלה כי היא הרגישה שהיא פוגעת בי .(שלפעמים היה נכון ) בכל אופן חוץ מזה שהיא היתה חברה שלי היא היתה גם הידידה הכי קרובה שלי .ואולי תקרא לזה אובססיה אני עדיין חושב שהיא האחת (או לפחות רוצה לחשוב כך ) .בפרדות הקודמות שלי ניסיתי את השיטה הידועה של בנים או בנות בת משכיחה בת . והדבר היחידי שזה עזר זה לאגו ולא יותר וכעת אני לא רוצה אף אחת אחרת אני יודע שגם אומרים שהזמן יעשה את שלו . נכון לעכשיו אנחנו עדיין בקשר אני פשוט לא רוצה להפסיד אותה כידידה למרות שאני יודע שזה אף פעם לא יהיה אפלטוני וכשאחד מאיתנו יתחיל לצאת עם מישהו אז אני יודע שזה יכאב לשני. מאז שאני איתה בקשר זה הדבר היחידי שאני חושב עליו 24/7 ולמרות שכל החברים שלי ואחותי וידידות שלי ואפילו החברה שלה לא חושבת שאנחנו מתאימים (שלה לא מגיע מישהו כמוני ) אני מטורף עליה ואני לא יודע איך להוציא את זה ממני אני יודע שזה נישמע די מוזר או משונה אבל כך אני מרגיש . עם הקודמות לא היה לי איכפת כל כך כמו הפעם וגם אני לא אשקר שהיו זמנים שחשבתי לחתוך אבל אהבתי אליה כו גדולה עד שאני פשוט ממש מתוסכל אני לא יכול לעשות כלום חוץ מלחשוב עליה . אני לא מסוגל לעשות כלום חוץ מלרצות להיות איתה היא מצלצלת והלב שלי נמס . כשאני במערכת יחסים אני חושב עם הרגש ולא ההגיון (תאמת אני משתק אותו ) אבל ההגיון שלי אומר תחתוך אין לך מה להיות פה יותר והיא באמת לא שווה אותך . יש לי הרבה חברים וידידות שהם באמת חברים של אמת וזה לא שאני צריך עוד מישהי אני פשוט לאוהב בה עד טרוף . נתתי לה כמו ספר זיכרונות שרשמתי בכל התקופה שלנו ביחד שבוא רשום כל הדברים שהרגיזו או הכעיסו אותי .וגם היו כמה דברים טובים (אבל זה לא משקף את הכל כי רשמתי בעיקר דברים שהפיעו . מה שאני שואל לבסוף עצה איך להתנהג איך אולי לעשות משהו בכדי שיהיה לי יותר קל . תודה

אני האחרונה שיכולה לייעץ לך בעינייני אהבה אבל אני יכולה להודות שבמערכות יחסים ההיגיון באמת לא עובד הרבה. וזה מובן. מה שעוד רציתי לומר זה שמה שיכול לעזור לך זה שההיגיון כ-ן יודע במידה מסוימת שאתה לא מגיע לה, ואתה יודע שהאמת הזו ידועה לך שמידה מסויימת, אבל אתה צתריך להעלות אותה על פני השטח, ולא להדחיק את זה שאתה צריך לשכוח ממנה כי אתה שווה יותר. (כתבת הודעה יפה...)

בוא הנה, השם הזה תפוסססססססססססססססססס

אני לפחות לא ידעתי... לפחות לא ראיתי אדם כזה בפורום... מעניין...

תודה על ההודעות שאת ממשיכה בהתמדה לשלוח לי לפלאפון ולאיי.סי.קיו.אני מצטערת שאני לא כ"כ מגיבה לפלאפון ובאיי.סי.קיו אני כמעט ולא נמצאת,אבל את לא יודעת כמה זה מרגיע שהפלאפון שלי משמיע צלצולים בשתיים בלילה וכשאני בודקת אני רואה שאני לא היחידה שבוהה בשעות האילו בקירות...ולא נרדמת. למרות שחבל לי שזה קורה גם לך. בכל אופן,קראתי מה שכתבת בפורום ואני מבינה שזה לא מרפה ממך.אם את רוצה לדבר,אני כאן.אני אעלה בערב לאיי סי קיו ואל תתביישי לכתוב לי לשם.את לא מפריעה (צאי מזה-אני לא ראש הממשלה). בקשר לשאלתך,אני בסדר.המשמעות של זה היא לא חלק מההצגה המטומטמת של אני הכי חזקה והכי מתמודדת.ממש לא.כבר לא.אפשר להרגיש מצויין.אפשר להרגיש טוב מאוד.אפשר להרגיש טוב ואפשר להרגיש בסדר.אז אני נמצאת בהגדרת ה"בסדר" ואם לא-אז פחות מזה כרגע.אבל כל הקטע שאני חיה ואני לא גוססת פיזית-אז אני בגבולות ה"בסדר". תחזיקי מעמד. אני.

וברור שאני מתמידה, גם אם ימאס לך אני אתמיד!!! ורוצה לשמוע משהו שאותי די מצחיק עכשיו? את זוכרת שסיפרת לי פעם שהגיע אלייך הודעה בשתיים בלילה ואז אמרתי לך שאני לא שולחת בשתיים בלילה אף פעם, אלא בצהריים כזה, ואז עלינו על המסקנה שזה מגיע כמה שעות אחרי, אז אתמול באמת הייתי בסביבות שתיים על המחשב, ושלחתי הודעה, אבל לא ציפיתי שהיא תגיע כ"כ מהר...חיחי... מצטערת. ובקשר לפסקה האחרונה - אני לא בטוחה שהבנתי למה את מתכוונת, אז כדאי שנדבר, נראה לי שאני אהיה מחוברת בערב, מקסימום מחר בבוקר.....תרגישי טוב.

אני בן 37 ונראה צעיר יותר. בעיתי היא שאני סובל כ20 שנה מחרדות ממקומות סגורים או ממקומות רחוקים ולא מוכרים. ניסיתי כל מיני שיטות אלטרנטיביות כולל 4 שנים מדיטציה עים מורה צמוד אבל זה לא פתר את הפחד והחרדה. אני סובל למשל מחרדה שהסימפטומים שלה הם: קשיי נשימה דפיקות לב מואצות וחולשה בכל הגוף כאילו אני הולך למות. הופנתי ע"י רופאת המשפחה למרכז לטיפול בנפש ביד-אליהו והפסיכיאטר מנהל המקום שלך אותי לבדיקות דם EEG EKG בשבוע הבא יגיעו התשובות ושאלתי היא האים סרוקסט יעזור לי אלי לציין שבדיקות דם ו EKG בגדר הנורמה. אני נעול על הסרוקסט כי ראיתי אנשים שסבלו כמוני ויצאו מהבעיות ע"י הכדור. אנא תשובה מהסובל..

שלום רב, טיפול תרופתי יכול, ואמור, לסייע או למנוע מחרדה חריפה, שמוציאה את הפרט מאיזון. אינני עוסק בטיפול קליני, ולכן תשובה לשאלתך בעניין הסרוקסט תקבל, כך תקוותי, ממומחים אחרים. דברי מכוונים אליך, לשלב שבו הנך מתפקד סביר, פרט לאותן סיטואציות שבהן אתה במקומות סגורים, לא מוכרים, וכו'. יש רבים וטובים שאינם במצב חרדה, ועדיין סובלים, כמוך, מהמנעות לכניסה לאזורים שכאלו, או חרדה חריפה כאשר בכל זאת נקלעים לכך. את הטיפול שמפחית למינימום, או מכחיד לחלוטין את העניין הזה אין לחפש בטיפול תרופתי, אלא התנהגותי/נפשי, ועפ"י הידוע בספרות המחקרית - לא בכיוון שאתה ניסית כמה שנים. כך, שלמעשה, יש לך הרבה סיכוי! כל טוב ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

אני בן 36 ועדיין רווק ויש לי בעיה ליצור קשר זוגי . חשבתי ללכת לטיפול פסיכולוגי אולי אצליח לפתור את הבעיה אשמח לקבל שם של פסיכולוג טוב המתמחה בתחום הזוגי אשמח גם לקבל חוות דעת מנסיונם של אחרים בתודה מראש לכולם

אתה מוזמן לכתוב לי את מיקום מגוריך, וכן תאור קצר של שניים-שלושה דברים שמאפיינים את הקושי שלך (נניח: לגשת למי שאתה רוצה; או: לפתח שיחה, לאחר שכבר נוצר הקשר; או: להגיע לקשר מיני, וכו' וכו'). אם אתה יכול - גם כמה מילים שבהן תנסה אתה, בעצמך, לתת תשובה: למה אתה מתקשה. לאחר מכן אני משוכנע שאוכל להמשיך הפנייה למשהו שיתאים לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אביב יקרה, קיבלתי את המייל וגם את הקובץ (ברוך השם...). לצערי אינני יכולה להחזיר לך מייל בחזרה כי המייל כל פעם "קופץ" ואינני מצליחה לשלוח. אז התשובה תתעכב קצת... ליל מנוחה, טלי פרידמן

טלי בוקר טוב, לפחות קיבלת זה גם משהו :-)) וכבר משפר את התקשורת האינטרנטית ביננו. שיהיה לך יום כייפי. שלך אביב.

טלי שלום היום בבוקר נבדקתי ועכשיו ההמתנה. אין לי מושג איך אני הולכת לעבור את השבוע הזה (עד לקבלת תוצאות) מצד אחד אני מתייסרת על שאני צריכה להמתין שבוע, מצד שני, אם הרופאה שלי תיצור קשר כבר בימים הקרובים זה סימן לא טוב. אני חוששת מהרגע שחס וחלילה הרופאה תתקשר ותאמר לי להגיע למרפאה.... שוחחתי איתה בנוגע לחששות שלי. היא אמרה שהיא מאמינה שהכל בסדר אבל שלהבא אני צריכה להיזהר, אבל לא הרופאה ולא אף אחד מהחברים הטובים שלי שבאמת תומכים בימים האחרונים מצליח להרגיע אותי. אני פשוט לא מתפקדת ויש לי כל הזמן "סרטים" בראש. אני חושבת על הגרוע ביותר, אומנם מקווה לטוב אבל לא מצליחה להימנע מהמחשבות השליליות האלה. איך אני עוברת את השבוע???

לנערת האינשם, תעברי את השבוע לאט, בזהירות ובסבלנות. תנסי להיות עסוקה, כך שלא יוותר לך זמן לחשוב על הדברים. אם את בחרדה שאינה ניתנת לריסון וגורמת לך לחוסר תפקוד קשה, פני שוב לרופאה ובקשי ממנה משהו להרגעה. בברכה, טלי פרידמן

אני סובל מחרדה חברתית מאוד מאוד לא נח לי בסביבת אנשים ,אני מרגיש מנותק וכמה שיותר מהר לברוח לבית , אני מרגיש שאני משעמם נורא ושאין לי מה לומר ומאוד חוושש מתגובת אנשים שמסביבי. כשאני אמור להגיד משהו בציבור או לדבר עם מישהו לא מוכר אני נשמע מאוד שקט מבולבל ומגמגם. רק עם האנשים המאוד קרובים לי ושאני בקשרים יום יומיים איתם , נח לי איתם.ונגרם לי סבל רב מהעניין ואני מרגיש מאוד דפוק. לפני כמה שנים פניתי לייעוץ פסיכולוגי ולא נעזרתי. שאלתי האם תרופות כמו פרוזאק או אחרות אמורות לעזור בעניין, ומהם ההשלכות שיכולות להיגרם מהם ממש תודה

יאיר שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט. הוא המוסמך לענות בענייני תרופות. בברכה, טלי פרידמן

יאיר שלום, כמה שורות מעל למיקום של פנייתך, יש פנייה דומה, ממי שכינה את עצמו "המבוהל". למרות שהוא שאל על תרופה אחרת, ותאר את קשייו לא באותן מילים כמוך - - תשובתי אליך ממש זהה, ואתה מוזמן לבדוק אם, אכן, מתאימה לך. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

היי. מצטערת שלא הייתי כאן הרבה זמן. המחשב שלי היה מקולקל. מה שלומכם???????

ברוכה הבאה. ומזל טוב על תיקון המחשב!

ומה שלומך?

__תגיד אתה משוגע...._______ זה אולי השגעון כך היא אומרת ואולי בלעדיו הכשרון היה סתם תמונה ללא מסגרת ולחייך אין מסלול ואתה בכלום לא תלוי היכן אתה נעלם בשעות הקטנות שכולם הולכים לחלום לא שמח ,לא עצוב אתה סתם רץ בעיגול אין קו שאותו תחצה ,במרדף עם עצמך אתה שבוי דף ועוד דף הופך ... תגיד אתה לא עייף ? אני חולמת בשבילך פיטר פן שלי ושמך כהה .... ואני חושבת ששחור זה יפה הנקודת חן שעל שפתיך קטנה היא קטנה באיזשהו מקום היא מיחדית רק אותך מציפה אותי באהבה נקודת החן שאת חיי שנתה זה אולי השגעון .......אני יודעת אותו אני חייה בלעדיו אני לא נרגעת ולפעמים שאתה נרדם וישן עירום כמו ילד אני רואה במצחך שאתה לא מצליח לחלום מנשקת אותך בשנתך ורואה חיוך קטן מתחת לנקודה ואתה משוגע אני יודעת הלו ..אני יודעת בדיוק על איזה ``רכב`` אני נוסעת אולי לא משכולל אין לו חלונות חשמל וההגה אין לו תמיד ``כוח`` והריפוד ישאר תמיד ``קרוע `` והשנה היא 73 אבל רק שתדע היא הוסיפה ``לתדלק `` אותך ...זה תמיד משתלם אני עוטפת אותך ... אוהבת אותך .. פיטר פן שלי ... ושמך כהה...... ובכלל אני חושבת ששחור זה יפה !

לא , אני לא משוגע אני רק הלום קרב, מבחוץ אני מושלם ובפנים הדם זב. פצוע, קרוע, בתוך הקנקן ובפנים בראש, אני לא כאן. כן אני ב73 בתוך מלחמה שעבורי מעולם לא נגמרה. נקודת החן היא המפתח לכפור הדלת שנפתחת לחור השחור. שחור לא יפה, זה סתם שקר מוסכם שיזוף מסרטן לפעמים, נקודת חן - גם שחור מסמל, רק בליעה של האור, של תביעה אינסופית אי יכולת לחזור. ואני לא סתם רכב, כי אני בנאדם להחליף את הדגם, שנה, או יצרן. אי אפשר לעולם, כי אני בשבילי אני הוא כל העולם שלי. ואם תרצי, אותי כך סדוק, סרוט וקרוע, מתנהג בריחוק. עם הרבה אהבה, ודמעות ונישוק צלקות ישנות שמדממות מפנים יתחילו פתאום להגליד פלאים.

להגליד? כבר קשה להאמין

זה מלא במשמעות שלפעמים צורבת מדי, כואבת, צורמת... (מצטערת שאין לי מה לומר חוץ מזה)

עם כל ההערות שלך ובלה בלה בלה, יש לציין שאתה גורם לי לצחוק (וזה נדיר) כשאני קוראת את משפטך הידוע: "עדיין יש החושבים שמדובר בפורום צ'אט", או משהו כזה, אני לא זוכרת... אני חושבת שמהפעם הראשונה שנכנסת לפורום רשמת את המשפט הזה... נורא מצחיק... בנוסף, יש לי שאלה שלא ענית עליה: למה אתה לא מספר על עצמך ולמה זה בעצם משנה לך שאנחנו "מצ'וטטים" בפורום שלנו, אתה לא חייב להיות פה...אלא אם כן אני לא מבינה אותך נכון, ואתה קורא הודעות אבל זה מעצבן אותך לראות עצמים שמורכבים מצ'יטוטים? אני חושבת שאם באמת היה איכפת לך מהפורום היית כותב/מגיב וכאלה, אבל זה כאילו אתה סתם כאן...יש הרבה פורומים שאני שונאת ואני יכולה להמליץ לך עליהם, יש שם גם אנשים מפגרים ומעצבנים שתוכל להוציא אותם מדעתם... מעוניין??? נ.ב אבל אני מעריכה את נאמנותך לפורום, אחרי הכל אתה חוזר לכל מידי יום ביומו כמו אדם חסר חיים שעבודתו היא הכי מיוחדת שיש: "להטריד אנשים בפורום טיפול נפשי-פסיכולוגיה ופסיכיאטריה"! אבל אני אשמח לראות אותך פה שוב (זה נשמע מצחיק...אחרי הכל אתה אומר רק משפט אחד, אני נגנבת מזה...חיחיחיחיחיחי.....) ממני ג'קי. נ.ב ויש לי בקשה קטנטונת: אתה יכול בבבקקקקששששהההה לענות לי על ההודעה הזו כמו אדם נורמלי מבלי להזכיר את המשפט "עדיין יש החושבים...." בלה בלה בלה בלה בלה.?? אבל אתה לא חייב, אחרי הכל זו בסה"כ אני!!

וואלאק ג'קי את גדולה מהחיים - איך שהכנסת לו! ואגב, מעניין לראות אם הוא מנדנד גם בפורומים אחרים ומה הוא כותב... שלך באהבה ג-ד-ו-ל-ה!!!!!!!!!!!!! אחת

דיכאון חוסר תיפקוד כמעט טוטאלי חוסר חשק לכלום מאיפה זה נחת עלי לכל הרוחות ימים שלמים אני רק בוהה בטלויזיה help

שמעון, כמה זמן אתה במצב זה? בן כמה אתה? מה אתה עוסק? האם היה באחרונה משבר כלשהו? עדי

מהטלךויזיה אלא ממה, רק מלהסתכל עליה מקבלים דיכאון.

שמעון שלום רב, המלצתי היא לגשת לייעוץ עם איש מקצוע, עדיך פסיכיאטר לצורך האבחון. אחר כך תוכל להחליט בעזרתו מה אפשרויות הטיפול הטובות למצבך. בברכה, טלי פרידמן

יכול להיות שסרוקסט גורם להשמנה?

מנסיון אני יכולה לספר לך שסרוקסט גורם לתיאבון מוגבר

שירה שלום רב, ד"ר אבני, הפסיכיאטר היועץ של הפורום ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט, והוא המוסמך לענות בענייני תרופות. בברכה, טלי פרידמן

הסתבר לי ממחקר (לא מקצועי) שערכתי כי ייתכן וגרושתי לה הייתי נשוי 16 שנה סובלת מהפרעות נרקסיסטיות קשות (NPD). לצערי גירושי לא הפסיקו הקשר עימה שכן היא מתעקשת לזנב בי בבתי משפט ובהטרדות שונות באופן מתמיד. כמובן שאני מוטרד מהצפוי לילדי הגרים עימה. ידוע גם כי סובלי NPD אינם מודים בבעיה כלשהי שיש להם ת בנטייה לזרוק את האשמה על הכל על אחרים. כיצד אוכל להקטין את החיכוך עימה למינימום וכיצד אוכל להרחיק אותה ממני? תכונות עיקריות שלה: רצון להרשיםת התנגות ארוגנטית ונקמנית, הקטנת אנשים אשר אינם מעריכים אותה, עיוות האמת לצרכיה, נקמנות מתמשכת, חוסר רגישות לצרכי אחרים וכיו"ב. האם יש מומחים המתמחים בתחום זה?

מאיר שלום רב, רוב הפסיכותרפיסטים המטפלים במבוגרים עם מגוון בעיות מטפלים גם במקרים מסוג זה. רצוי שהיא תלך לפסיכותרפיסט שהיא תחוש בנוח איתו, ושהיא תוכל לתת בו את אמונה. אז הטיפול יהיה יעיל, ככל הנראה. בברכה, טלי פרידמן

תודה על העצה אנסה לבדוק מה ניתן לעשות

צהריים טובים (-: מה שלומך ? יעל

זאת יעל עם החבר ????? !!!!! ( :

כן ולא. כן - יעל כבר לא עם החבר.

אחד בילדים באזור מגורי סובל מבעייה התנהגותי קשה ( לדעתי בכל אופן ). הילד עולה לכיתה ד. הבעיה מטבטאת באופן התנהגותו. לכאורה כשמדברים איתו ניתן להבחין בילד אינטיליגנטי , בעל התבטאות מילולית גבוהה מהרגיל ( לשון רהוטה ויפה ) והתנהגות עדינה ונורמלית. הבעיה מגיע כאשר הילד לבד. לעיתים תוקפת אותו מעין מתקפת עצבים שכזו , כך למשל הוא הלקה אחת מבנות כיתתו ושלא למרעית עינו של אף אחד במקל עד כדי הבאת הילדה למצב עילפון. כמו כן הילד נוטה להתעלל בבעלי חיים - בהיותו לבד בסביבת בעלי החיים הוא מרביץ להם מתעלל בהם ואף עקב כך יכול לגרום למותם. אינני יודעת עד כמה העניין הבא קשור לבעייתו אך הילד נוטה לשחק עם בובות, לפעמים ללבוש שמלות ואף לשים לק. איננו מבינים מהי בעייתו של הילד אך בעין ספק קיימת בעייה. בביתו של הילד הוריו אינם רגועים , הם נוטים לצעוק על הילד - גם מייד כאשר הוא חוזר מביה"ס ( אמו לרוב ) ולהלחיצו לרוב

אם את חוששת לרוחת הילד פני לגורמים המטפלים בעירך. למרות שהם הרבה לא עוזרים אבל אם הילד במצוקה המוסדות הרלבנטים צריכים לדעת על זה.

שרה שלום רב, לא הבנתי בדיוק מה את שואלת. בכל מקרה, לדעתי רצוי לדווח על המקרה ללשכת הרווחה הקרובה למקום מגורייך, או לחילופין ליועצת בית הספר בו הילד לומד. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב. לפני 3 שנים קבלתי התקף חרדה קשה שתואר ע"י המטפלת ( פסיכולוגית ) שאליה פניתי - כ "חרדה דכאונית ) טופלתי ב- "פבוקסיל" במשך 6 חודשים וגם בקלונקס 0.25m לשינה . לאחר 6 חושדים הוקל מצבי לא במאה אחוז אך הוחלט שאפסיק את הטיפול התרופתי ואמשיך בטיפול פסילוגי בלבדשעזר לי מאוד. כיום אני מרגיש טוב אך עדיין ניתקף בהתקפים קלים מדיי פעם, אך במקביל אני סובל מתחושת סחרחורת כמעט באופן קבוע. > האם התקפי חרדה מדי פעם מוגדרים כתופעה ידועה לאנשים עם עבר כזה או שאפשר להפתר מזה אחת ולתמיד ? > האם לתופעת הסחרחורת הכמעט קבועה יש קשר ישיר להתקפי החרדה שמופיעים מדי פעם ? עלי לצין שהסחרחורות לא קשות ברמה שאי אפשר לתפקד אך אם זאת די מפריעות ומתסכלות. תודה. אביבי.

אביב שלום התקפי חרדה קטנים מדי פעם זה דבר טבעי למי שסבל ממצב קשה של חרדה זה קשור למבנה הנפשי של הבן אדם. זה שאת מצליחה היום להיתמודד ללא כדורים זה נהדר. לגבי סחרחורות לכי לעשות בדיקות דם לבדוק שאין לך אנמיה או מחסור ב- B12 כמו כן בתקופה של סחרחורת לכי לאחות קופ"ח שתמדוד לך לחץ דם כי יכול להיות שאת סובלת מלחץ דם נמוך(זה לא מחלה זה פשוט עושה סחרחורת) ואז שתיה מרובה והקפדה על תזונה תפתור את הבעיה. דוגי

אביבי שלום רב, שאלות כמו אלו שהעלת במכתבך נשאלו פה פעמים רבות. אתה מוזמן לבצע "חיפוש" באתר, ואם יהיו לך שאלות נוספות, אתה מוזמן לשוב ולשאול. יתרה מזו, פורסמו בעבר מספר כתבות בנושא חרדה, והן מצויות בארכיון שבאתרנו. בברכה, טלי פרידמן

עמוק

ג'קי יקרה, קראתי הרבה הודעות שלך הבוקר ובזמן האחרון, ואני לא בטוחה שאני הבן אדם הנכון להגיב ביחוד אולי לא בתקופה הזאת ובכל זאת אני אנסה. אז זה שאין לך משהו להאחז בו, כבר אמרתי אני חושבת בעבר ואני אגיד שוב ואולי אוסיף, קודם כל יש לך את עצמך, ואני יודעת שאולי קשה לך לראות את זה עכשיו, בייחוד כשאת שוקעת עמוק, אבל כל מי שמסתכל מהצד יכול לראות את זה, יכול לראות את ההתייחסות שלך לאחרים, את העומק ואת הרגישות, למרות הגיל הצעיר, ואני יודעת שאני די נדהמתי כששמעתי לראשונה בת כמה את, כי מצאתי בך כל כך הרבה קושי וכאב, ויחד עם זאת יכולת וכוחות ותובנה ורגישות לאחרים, שלא התחברו לי עם הגיל הצעיר, ושלא נמצאים בדרך כלל בבחורה בגילך. ובנוסף לעצמך, תנסי למצוא מישהו שאת כן יכולה להאחז בו, להישען עליו, להיתמך בו, בייחוד עכשיו. קראתי על חוסר האמון שלך לגבי פסיכולוגים, אבל בטוח יש לפחות אדם אחד בעולם הזה, שיכול להבין איפה את נמצאת ולמה את שוקעת וידע איך לעזור לך לצאת ממנו. אולי לא נפלת לידיים של המטפל/ת הנכונ/ה, וזה קורה, וקרה גם לי, אבל אסור להיתקע במקום הזה, שאולי באמת לא עוזר לך, ואולי לא בגללך, שווה להמשיך לבדוק עוד אופציות למטפל/ת טוב/ה יותר, שכן יוכלו להושיט את היד, לתת לך את עצמם להאחז בהם, ולהיות איתך כשאת שוקעת, וגם להוציא אותך משם. לפעמים אין דרך אחרת, לפעמים צריך פשוט לשקוע, מי כמוני יודע את זה, אבל גם כששוקעים צריך רק לזכור שאחר כך אפשר להתחיל לצוף, ואחר כך אפשר להתחיל לעמוד, וללכת ולחזור לעצמינו. לא תמיד צריך ואפשר להילחם בתחושה הזו של שוקעת, לפעמים צריך לוותר לה, ובאמת קצת להרים ידיים ולנוח, להיכנס קצת לתקופה פחות טובה, קשה וכואבת, ורק לעבור אותה ולשרוד ואחר כך אפשר לצבור כוחות, ולעלות. איך עושים את זה ? אין לי תשובה טובה, אני פשוט זורמת עם הדברים, וכשאני מרגישה שאני טובעת, אני נותנת לעצמי להיות בחוסר כוחות הזה, בחוסר האונים ובחידלון ובריקנות, כשלי כן יש את מי שיהיה איתי בתוך כל אלה, אז זה קשה, אבל אני לא לבד גם לא שם, וכשאני מרגישה שיש לי קצת יותר כוח, או שאני חייבת לאסוף כוחות כדי לשרוד, וכדי לעבור דברים שחייבים, אני פשוט קמה איכשהוא, והכוחות צצים משום מקום, ואני פועלת - הכל כדי להמשיך הלאה ולשרוד, בתקווה שבקרוב יבואו ימים טובים יותר וקלים יותר, ודברים ישתפרו ואני אוכל להמשיך הלאה במקום טוב יותר. ג'קי יקרה, זו תקופה קשה ולא קלה להרבה אנשים עכשיו, איכשהוא הקושי והכאב התחברו, גל ענקי שכזה מנסה להטביע הרבה אנשים מקסימים תחתיו, אבל חייבים איכשהוא לנסות להמשיך הלאה. אני מנסה ואני רק מקווה שגם את תצליחי לאסוף כוח ולהמשיך לנסות. מקווה שעזרתי, ושלא דיכאתי יותר. אביב.

אני לא חושבת שהמטפלת שלי היא לא מתאימה, או הנכונה, כל מי שמנסה לעזור לי אני לא אוהבת אותו. מה גם שאולי אני היא המטופלת הלא נכונה? אולי אני היא זו שצריך להחליפה? לנסות למצוא מתאימה יותר? זה לא שאני לא מאמינה במטפלים (אם זה פסיכולוגים או פסיכיאטרים), אני חשה שכדי לשמור על האגו שלהם וכדי שברזומה שלהם יצויין עוד מטופל שהבריא, הם דוחפים כדורים כדי שהם יוכלו לומר שהדיכאון עבר, למרות שזה פשוט דעך בגלל הכדורים, נמאס לי לעשות כ"כ הרבה בגלל דברים שלא נעים לי לאכזב, נמאס לי לחשוב שאני אנוכית אבל מצד שני כל הזמן לחשוב על אחרים ואיך הם יהיו מרוצים... פשוט נמאס! רציתי לכתוב עוד, אבל נגמר לי כבר הכוח...

ג'קי אם אני יכול לעזור במשהו אני אשמח לפחות השם שלי מצחיק אותך ( שם של הכלב שלי) וזה דוגי עם שורוק. בת כמה את ?? ( אני לא מנסה להתחיל איתך אני נשוי זה רק כדי לקבל רקע ). שמתי לב (וזאת לא ביקורת חלילה) שאת מאוד אגרסיבית ועצבנית האם זה קשור לסביבה רעה בה את נמצאת אולי שינוי אוירה יעזור לך לצאת מהבלגן. הרבה אהבה - דוגי

Jacki כתב/ה: > > עמוק

תשמעו אותי - ככה אני מרגישה באותה הזדמנות תשמעו גם את Sweet Dreams (דיכאוני - אבל מה לעשות) אתם לא חייבים... הצעה...

אמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך היום ???? יעל

לא. לא אמרת לי... אבל אני יכולה לומר לך שאני אוהבת אותך

אין לי כזה

אם רק תרצי ותאמיני תמצאי. ואת עצמך - שכחת?

מסתבר שכן, שכחתי את עצמי. אני כבר לא זוכרת שיש דבר כזה, שהוא קיים. אולי אני יודעת שיש דבר כזה שמתהלך בעולם, אבל אני גם יודעת שאין לו משמעות, שהוא חסר ערך. ואם זה הדבר היחיד שאני יודעת, אז עדיף שלא יהיה.

הי עברתי לגור לפני שנה עם החבר שלי - פעם ראשונה שיצאתי מהבית (בת 27) ומאז שאני עצמאית לחלוטין מבחינה כלכלית (עם עזרה של ההורים כמובן - אבל לא כמו לגור בבית) ויש לי מינוס תמידי ( הבנתי שכמו לרובינו) לא גדול במיוחד אבל קבוע - אני נמצאת כל הזמן במתח ולחץ ואני כל הזמן חושבת ומחשבת איך ומתי נצא ממנו. המינוס מטריד אותי ובגללזה גם קשה לי לחשוב על העתיד - חתונה , דירה וכו' ... מתח מוצדק או לא???

ETI קודם כל לא צריך להכנס למתח. ולמה להילחץ בגלל מינוס? קודם כל שהבנק ילחץ את הרי חייבת לו, ולא להיפך. חוץ מזה, הרי מדובר בסך הכל בכסף (תודה לאל לא בבריאות...) אולי כדאי שתשקלי לקחת הלוואה (אפילו לשנה-שנתיים) ובאמצעותה לסגור את המינוס. אחר כך צריך להחליט על קיצוצים ו/או הגדלת ההכנסה בהתאם כדי לשמור על רמת מינוס סבירה, פחות או יותר. ותפסיקי לקחת את העניין הזה בכזאת רצינות - כולה כסף. בהצלחה!

לא חושבת שכדאי להכנס ללחץ אבל אולי כן לצמצם בהוצאות לצאת פחות, לקנות דברים זולים יותר עד שסוגרים את המינוס אני קצת יותר צעירה ממך אבל חיה כבר 10 שנים מחוץ לבית ופשוט שונאת להיות חייבת

אתי שלום רב, אני חושבת שהתשובה לשאלתך מצויה בגוף השאלה: המינוס קיים אצל רובנו, ולכן גם המתח לגבי העתיד. השאלה הנשאלת היא מה רמת המתח ועד כמה הוא משפיע ומעיב על חייך. במידה והוא גורם לחרדות קשות, או שינוי באיכות החיים, יש לחשוב על פתרון בעזרת איש מקצוע. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכם, האם שמעתם על המונח "אוטיסט סוונט"? אני חושבת שמדובר בתופעת האספרגרד שלאוטיסטים מסויימים יש איים של אינטלגנציה כך שאוטיסט שאינו יודע לקרוא מסוגל לנגן יצירות מוסיקליות מדהימות. מה דעתכם? קרן

תגידי את לא חושבת שיש לנו מספיק על הראש שאת מוסיפה את השטויות שלך לפורום ??

אני לא חושבת שהיא באה עם שטויות, אם זה שטויות לדעתך, אז למה קראת? למה הגבת? ואולי אתה לא מוכן לדבר עם מישהו בגלל "הבעיות" שיש לך על הראש, אבל לי זה דווקא עוזר. תדבר בשם עצמך.

שלום לך אני מבקש להפנות את ליבך לתושבתי אלייך בעמ 359 לגביי השיחה:"לבד" שם התשובה לבד-לטלי פרידמן. תודה מראש רר

עניתי במקום האמור. ליל מנוחה, טלי פרידמן

בוקר טוב, לפני שלשה חודשים נפרדתי מבן זוגי, מאז יצאת למס' דייטים ואחרי כל דייט הרגשתי בסדר גמור. אתמול יצאת לדייט נוסף ובמשך הפגישה עשיתי השוואות בין האקס לבין הבחור שישב מולי ,דבר שלא קרה לי בדייטים הקודמים. ( אני חייבת לציין שהבחור שישב מולי כלל לא נראה לי! ). חזרתי הביתה ולא הפסקתי לבכות, זה היה בכי בלתי נשלט, נבהלתי מעצמי, אך קורא שאחרי שלושה חודשים ואחרי מס' דייטים מאז, אני נזכרת באקס ולא שולטת בעצמי? האם אוכל להתאהב? אין לי קשר עם האקס מיוזמתי, הוא פגע בי, אין סיכוי שאדבר איתו אי פעם. האם אני עדיין אוהבת את האקס והדחקתי זאת בתת מודע? למה זה קרה לי????

היי ימית, אתחיל מהסוף: אמנם ייתכן שאת עדיין אוהבת את האקס שלך, והפגיעה היא המונעת ממך להכיר ברגשותייך. בסך הכל, אהבה ושנאה הם רגשות די קרובים... אבל יש אפשרות אחרת. אולי הבכי לא היה דווקא געגועים לאקס, אלא יותר געגועים להוויה של ה"ביחד"? אולי הבכי הוא על חסרון שותף אמיתי בחייך? אולי בגלל הכמיהה להיות חלק ממערכת יחסים קרובה, אמיתית, מרגשת...? פרידות הן דבר כואב תמיד. על אחת כמה וכמה אם האקס פגע בך, מעל באמונך או התייחס אלייך שלא כשורה. אני לא יודעת למה הכאב התפרץ דווקא בבליינד דייט האחרון - ייתכן שחוסר הרגישות של הדייט שלך הזכיר לך את החלקים הכואבים של מערכת היחסים עם האקס, ובכלל זה הפרידה הקשה. ואולי הסיבה היא אחרת. בכל מקרה, ייקח זמן להתאושש מהפגיעה, לעבד את הכאב ולהתחיל לבנות קשר עמוק ומספק יותר. ואחרון חביב, וחשוב: אני מאמינה בכל לבי שתוכלי להתאהב שוב. מדברייך ניכר שיש בך את היכולת לחוות רגש עמוק, לאהוב ולהשקיע. אין לי ספק שהיכולות האלו יבואו לידי ביטוי - את לא הבחורה שתבחר בחיים מוגבלים רגשית!! והפרטנר הבא שלך ידע להעריך את היכולת הזו, אני מקווה. דברים יסתדרו לך, אני בטוחה. רק תני לזה קצת זמן... דפני.

היי, מסכימה עם דפני. עדי

שולחת "אות חיים מהיר" - כדברייך, אורה - לפני תחילת יום עמוס נוסף. אביב שלי, טוב לשמוע שהצלחת אתמול. עוד דלת פוטנציאלית שנפתחה? אני בטוחה שכן! ייתכן שאהיה בתל אביב בשבוע הבא - אולי ביום שלישי. אם את פנויה, אפשר לקבוע משהו (אם כי אני מקווה שתהיי פנויה רק בערב, את מבינה את כוונתי...) אורה, ממך באמת לא שמעתי שנים... מה שלומך? איך בעבודה? ומתי כבר נדבר "באמת", תוך הסתייעות ביכולת העברת הגלים של פאזת האויר (או לפחות ביכולת הנ"ל של קו הטלפון...)? אני מתגעגעת לשתיכן... דפני.

היי בעלת הדם הכחול שלי.. התגעגעתי אליך, אבל אני לא מנדנדת או מציקה, אני יודעת שאת בלחץ מהפרוייקט, ועדיין תפני כמה דקות ותרימי טלפון, טוב ? לא נפתחה שום דלת חדשה בינתיים, אבל הישנות שנפתחו התרחבו עוד יותר, עברתי עוד כמה שלבים בדרך כדי להיכנס לתוך שני בתים חשובים, עם תוצאות חיוביות. אני מקווה לשמוע בשורות טובות, ומקווה שביום שלישי הבא, אכן תהיה לנו סיבה למסיבה. נדבר בקרוב, שלך אוהבת ומתגעגעת אביב.

דפני ואביב כמה שאני מתגעגעת ואיזה "פרשית " אני שאינני מתקשרת... אביב ניראה "שאחרי השפל באה הגאות" (שיר של נתן אלתרמן) ויהיה טוב מבטיחה בעבודה החדשה יש אינטרנט אז החיים שלי יפים קצת יותר אני מבטיחה להשתמש בפיתוח המודרני (הדור החמישי) של המצאתו של אלכסנדר גרהם בל אתן יודעות שיש כאלו שחושבים שמדובר בפורום צ'אט?

היי רויצה. אולי זה לא המקום, אבל בא לי לשאול אותך ככה משהו. בנסיעתי לקנדה התאהבתי בבחורה. ממש התאהבתי בבחורה. אני לא מפסיק לחשוב עליה. הדיכאון נובע מהמצב הגיאוגרפי הברור, שאני פה והיא שם. המצב, אגב, זהה בשני הכיוונים. אנחנו, כפי שניתן להוכיח, מאוהבים. גם היאבדיכאון, אז תעזרי גם בפורומים בקנדה. הה הה. בעיה שניה שנובעת מהמצב, היא העובדה שיש עוד המון נשים במקומות שהם יותר קרובים אליי, ישראל למשל, ואני (כמעט!!) לא מצליח לרסן את עצמי. כשזה קורה, אני מדוכא יותר, כי אני (כמעט!!) לא נאמן למה שאני מרגיש, וחושב רק, תסלחי לי על הביטוי, עם הזין. אז זהו. אני צריך עזרה מקצועית. בואי לתמרת.

זה לא הסוף, יש פרטים מטורפים של העסק הזה, שרק אם תתקשרי אני אוכל להסביר לך אם רק אאזור קצת אומץ לספר. וזהו. הה הה. לילה טוב.

האם לדעתכם יופי משפיע? ובאיזה מימדים? או שזה רק פרט שוליי ולא נותנים לו הרבה חשיבות, כי למשל אני רואה את עצמי כיפה ונורא לא מזיז לי אם זה. ודעתכם? אני צודקת?

תסלחי לי שאני בוטה אבל קשה לי להבין איך נושא השאלה ,או הדיון שאת מנסה לעורר קשור לפורום הספציפי הזה. הרי לא בשביל זה יש צאטים?

אני גם לא מבינה מה השאלה על יופי קשורה לכאן. ואם את אומרת שלא ממש מעניין אותך מה דעתם של אחרים אז מה את שואלת?האישיות של האדם וחוכמת החיים שלו זה מה שחשוב. היופי משחק תפקיד שולי ולא מכירה אותך אבל נראה שאצלך חשוב הכי היופי אז יש פורומים גם לזה.

נו באמת, באיזה עולם אתם חיים? על הכתוב, האופי באמת יותר חשוב, אבל הדבר האמיתי, היופי, הוא שקובע אם מישהו מסתכל עליכם, במבט ראשוני, ובאיזה דרך. חוץ מזה ש"יפה" זה קשור בהרבה מובנים, מישהו לא יתחיל איתכם או איתכן אם היופי שלכם.ן לא מוצא חן בעיניו. דברים כאלה זה רק בסרטים, ואפילו שם זה מועט. אז בבקשה. שתהיו בריאים. ומצטער אם הרסתי למישהו משהו.

שלום רב מי שאמר "שקר החן והבל היופי", היה זה, כך נדמה וזכור לי, שנאמר עליו שהיו לו נשים רבות. בכל התרבויות, היופי, בעיקר הנשי, זכה ל"נקודות" יתרון. מהות היופי כמובן שונה בגאוגרפיות השונות. לא במקרה שתעשיית הקוסמטיקה היא מהעתיקות בעולם, ומרחבות ההקף - לאורך ההסטוריה. מבחינת הפסיכולוגיה - זה די ברור מדוע יש יתרון לפעילות של חיזור ויצירת ארוטיקה לצורת גוף שתתפרש כהרמונית/פרופורציונלית, וכמושכת את שאר החושים (צבע, ריח, טקסטורה, וכו'). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

נהפוך הוא. בהחלט ובוודאי שזה מזיז לך. עובדה, אחרת לא היית מגיעה לשאול שאלות. רק תזכרי שזהו פיקדון לזמן קצוב מאד ואם לא מפתחים את התכונות האחרות - נשארים בסוף ממש ממש בלי כלום.

אני אומרת מסובכת בגלל שזה בעצם האם בן אדם יפה בפני עצמו, ובפני הסביבה. מבינה? כי מישהו יכול להיות יפה בפני עצמו (כי הוא חושב ומרגיש ככה) אבל הסביבה לא תחשוב ככה. ולהיפך: מישהו יכול להיות יפה תואר וכולם יבחינו בכך, אבל הוא יהיה בטוח שהיא שיא הכיעור. השאלה הזו עולה הרבה (לא בפורום-באופן כללי), ואני חושבת שהתשובה לכך יחסית, בגלל שיופי הוא דבר שולי, א-ב-ל! יש אבל... (אני מדברת על מערכת יחסים), אם למשל את עם מישהו, ואת אמורה להימשך אליו, איך תוכלי אם לדעתך לא רק שהוא לא יפה - אלא מכוער<? וכל מה שכתבתי פה - להיפך: מישהו יפה מאוד אבל את לא נמשכת אליו בכלל... אז כמו שאמרתי בהתחלה - זה יחסי! נ.ב מצטערת על האורך...

הייי בקשר לתשובתך אני לא מסכימה ממש איתך בקשר ליופי לפי דעתי הוא כלל לא משפיע? אני צודקת או לא? ובקשר לצבא ,כן הבעייה שלי היא זו שאני מרגישה תמיד שצוחקים ומדברים אליי ובמיוחד לאחר שאני נפתחת לאנשים אני נורא מפחדת אחריי זה מדחייה כול שהיא או משהו דומה

הי. יופי זה לא הכל בחיים. לקח לי זמן להודות בזהץ פעם היה לי מאוד חשוב שמי שאני יוצאת איתו יראה טוב וגם יקבל "אישור" מחברות שליץ היום אני אומרת שיופי הוא פרט שולי ומה שחשוב הוא האופי. מה שהתכוונתי עם היופי שלך הוא שאני מקנאב בך שאת אוהבת את עצמך - את המראה החיצוני. אנשים אומרים לי שאני נראת טוב ויפה אבל אני לא מאמינה בזה.... אוהבת

hi, I have a little problem (dont laugh) i am mad of women shoes/socks and i think that this very very sexi , and when i have sex with woman, i ask her to put socks/shoes. is something worng with me??? and please answer seriosly eli i don't have hebrew letters so i wrote in english.

אלי שלום רב, בעיני גברים רבים כפות רגלי נשים הן סקסיות, עם או בלי נעליים. לא נראה לי שיש כאן איזושהי בעיה. מדוע זה נראה לך בעייתי? בברכה, טלי פרידמן

but why i find socks of women so attractive ?? (i prefer black) this is since i was young?? isn't it starnge ?

אני משערת שזה נראה לאלי בעייתי, כי זה שונה, ואחרים לא עושים את זה... אני צודקת? אני לא חושבת שזו בעיה (טוב נו, אבל מי אני שאגיב)

my dear boy, ofcourse it's not strange! your sexual interactions are your own, this is the deepest of things, you can be turned on by anything you want. even if it's not "normal". in sex, dear boy, nothing is NORMAL. nothing. so be at peace.

Come on, get down from that tree תפסיק להפציץ את כל הפורומים עם השאלות שלך. Get your kik some place else

היה. היה לא טוב. הסתיים. לילה טוב. אני. (יש לך מייל).

אינשם קיבלתי ושלחתי מייל בחזרה. בברכה, טלי פרידמן

לא קיבלתי. שלי שוב אם את יכולה. תודה. אני.

לא בא לי יותר...

סליחה לא מקבלת את זה. מה זה לא בא לי יותר????????????? אנחנו כאן ואוהבים אותך. ויש לנו עליות וירידות ואנחנו מתמודדים עם זה. אני עכשיו בירידה מאוד חדה... אני

זה כאילו אני לא יודעת למה אני מתאמצת, בשביל מה? מה יצא לי מזה? תוצאות לטווח ארוך לא מספקות אותי, זה לא נותן לי כלום חוץ מדיכאון ותחושת גועל. אז למה זה חייב להיות ככה?

שלום אני גבר בן 26, סבלתי בעבר (לפני 3 שנים) ממחסור בויטמיו B12 וחומצה פולית , המחסור התגלה בעקבות משבר תעסוקתי שממנו נכנסתי לדכאון ומכאן פסיכיאטר וכדורים נוגדי דכאון בין היתר הפסיכיאטר הציע לי לבדוק את ה B12 שהתגלה כנמוך (107) נשלחתי גם לעבור בדיקת שילינג והתוצאות היו בסדר גמור קיבלתי סדרה של 12 זריקות (אחת לשבוע) לא הרגשתי שפור רציני כי הדכאון והמשבר אפפו על הכול. כיום כבר המשבר רחוק מאחורי אני מחזיק בג'וב טוב ומצבי הכלכלי בסדר , אך לפני כשבוע התחלתי להרגיש עצבנות עיפות מוגברת חוסר תיאבון וגם דיכאון קל, מיכוון שאני דיי מאושר בעבודתי ואין לי לחצים נפשיים ממקור חיצוני ישר חשבתי שזה הויטמין שוב פעם, ניגשתי לבצע בדיקות דם בכדי לגלות אם שוב פעם חסר לי מהויטמין(תוצאות עדיין אין) . שאלתי היא האם המחסור ב B12 יכול לגרום לתופעות שציינתי . קראתי הרבה בפורום ורוב האנשים שכותבים בפורום מתלוננים על שיש להם נימול בידיים עקצוצים ונשירת שיער. לי אין עקצוצים נימול ונשירת שיער לכן קצת קשה לי להאמין שמה שקורא לי זה בגלל הויטמיו , אם ישנם אנשים שחוו תופעות כמו שלי ונפטרו מהם בעזרת הזריקות או שעלי להתחיל לחפש תשובה אצל הפסיכיאטר . תודה רבה איציק נ.ב. איני צמחוני אך אוכל בשר אחת לשבוע בערך

היי איציק. אמנם אני לא רופאה אבל בכל זאת מבינה קצת. גם לי היה מחסור של הוויטמין. עברתי סדרה של זריקות. כעקרון הזריקות אמורות למלא את כל המאגר וזה אמור להחזיק הרבה זמן. טוב שעשית בדיקה וכנראה שעליך לחכות לתוצאות. אחד הסימנים באמת של חוסר בוויטמין זה דכאון טשטוש הראייה ועוד כל מיני סימנים נורולוגיים. שמחה לשמוע שכרגע מצב הדכאון שלך קל. אם אין חוסר בוויטמין אז אולי שיחות יוכלו לעזור. וכדי לפתור את הדכאון באמת אולי שווה ייעוץ פסיכיאטרי. בכל מקרה טוב שאתה מטפל בעצמך... שלך נויה

לנויה תודה רבה תשובתך מעודדת האם תוכלי לספר מהם התסמינים שהיו לך במהלך החוסר בויטמין ואם לא היו לך תסמינים אז למה מלכתכילה ביצעת את הבדיקה תודה איציק

איציק שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

http://www.macom.org/ptsd.asp "אור

קראתי וזה מאוד מעניין.

גם אותי. עדי

אתה זוכר שקראת לי בובי? בובי בשורוק חזק, ותפסת לי את היד ברחוב ליד הסינמטק וצעקת חזק חזק, כאילו רצית שכל העולם ישמע. ואני שמעתי וחייכתי והבטחתי לאהוב לנצח, כמו כישוף, אהבת מאה שנים, בלי נשיקה מתוקה שתעיר אותי או שיהיה שם תפוח ונסיך עם סוס ולא יודעת מה. אולי איזה סרט צרפתי שיעשה לי עודף אינסולין. ואתה היית קרוב, מרחק הבל פה, וכל מבט שלך כתרועת נצחון שלי, אתה שלי, אתה שלי אתה שלי. וכוסאמו הרוחות, והגשמים, והשקרים הקטנים, והעצבים הרופפים, אתה שלי. כלומר היית. ועכשיו זה כבר לא אותו דבר. מקודם פגשתי איזה אחד, יכול להיות אבא שלי, בטח אם הייתי מספרת לך היית אומר על זה משהו, כמו: ``תפסיקי לחפש דמות אב, שרמוטה קטנה``, ואני הייתי נעלבת, והיית אומר שאתה סתם צוחק, ושלא איכפת לך להתחיל לאכול בשר ולגדל איזו כרס שתדפוק לך את הצ`קרה ההיא של השליטה או מה שיש לך בבטן רק בשביל שתהפוך לאבא שלי כשאצטרך. אז חזרתי עכשיו הביתה, ועוד פעם ריק לי, וישבתי ושיחזרתי את השיחה עם דמות האב התורנית שלי, וקלטתי שכל הערב השוויתי ביניכם, שאתה יותר צעיר ויותר יפה ויותר מעניין ושאותך רציתי לנשק ישר על ההתחלה, ושאותך אהבתי מהרגע הראשון, ושאתה הרבה יותר שווה ויותר מקשיב. והוא כל מה שאתה לא, איש עסקים עם בגדים יפים ואוטו מודל 88 ושיער מאפיר וקמטים מסביב לעיניים, קמטים של עבודה קשה. לא כמו שלך, של אושר וחיוכים. ישבנו בקפה ההוא ליד הסינמטק ופתאום הוא קרא לי בובי, עם שורוק חזק כמו שלך, ואני הסמקתי והוא חשב שזה בגללו ורציתי לצעוק חזק שתשמע עד הבית שלך שם רחוק שאתה חסר לי כל כך, שאני לא מפסיקה לחשוב עליך, לפחות שלושים פעם ביום, בעיקר בלילה, בעיקר כשאני חולה, כמו עכשיו, נזכרת איך באת אז לטפל בי. כל פעם אני עוברת עם האוטובוס ליד החיים שלך, אני כמעט מתפתה לרדת ארבע תחנות לפני הבית שלי ולדפוק איזה גרפיטי מתחת לאף שלך, לכתוב לך שבבקשה תחזור, ונתחיל מחדש, ונשבור ת`ראש איך לא לחזור על השטויות של העבר, ותגיד שאתה אוהב אותי, ושתמיד אהבת, גם מרחוק, מהדרום ומהצפון או ממרכז תל אביב. אתה חסר לי. אוף, נקרעת לי הנשימה. נקרעת לי הנשמה. היום סיפרתי לחברה שלי כמה, ובפעם הראשונה מאז הפעם האחרונה היו לי דמעות בעיניים. תחזור, טוב?

היי מה שלומך? לא הבנתי את מה שכתבתה לי אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה לפי דעתך יכול להיות שכן יכול יופי להשפיע אל חברה? למה תמיד אני מרגישה פחות בנוח על יד בנות האם באמת הם יכולות להתאכזר אליי בגלל המראה מה האתרונות לדעתך בזה? ומה ההפך החיסרונות? תודה לך ויןם מקסים שהיה לך

אם את יפה עלי זה משפיע "אור

היייי מתוקונת את כול כך חמודה. בקשר לזה שאני יכולה לדבר זה נכון, כול אחד יש לו מה לדבר הבעייה אני הרבה מאוד שקטה לא נראת אבל שקטה.קורה לך שלפעמים את מדברת ותכף אחרי את חושבת מה הם חושבים אלייך ןבטח דברים שלילים? קורה לי את זה המון המון המון...... ועוד דבר על מה לדעתך אני יכולה להתחיל לדבר אם משהי שאני כלל לא מכירה במצב כזה אני מעדיפה להיוות בתוך עצמי ולא להפתח בנוסף על כול שקשה לי להפתח. שרה כול כך קשה ורע ומפחיד לי,ואם אני היה שוב לבד לבד לבד, הרייי אפילו אם משהיא תחבב אותי אני יחשוב הפוך כי אני לא יכולה לקלוט ולהביו שפתאום כן. ואז כול הזמן המחשבות החששות הבדידות ,יש משהו שהייתי מוכנה להחלייף בעדו.... אני יחסית נראת בוגרת לגילי ונראת טוב מצוין אפילו מכול הבחינות אני כלל לא געה בזה להפך הייתי רוצה להיות מכוערת ולא להרגיש בודדה שאת לבד בעולם ואין מי שאוהב אותך אבל באמת מהלב? מה את חושבת נכון? אני מתגייסת בספטמבר. איי לווב יוו נטעלי

נטעלי אני מוצאת שתמיד כשלא מכירים אנשים, נמצאים בחברה חדשה מדברים על בית הספר ואיזה מגמות למדת. מוצאים על מה לדבר. אפילו סתם ואת תראי שבטירונות כולכן תהיו זרות אחת לשניה אבל תהיו באותה הסירה של חוסר ודאות וכולכן תקטרו יחד על התנאים ועל המפקדת. ואת חייבת להפסיק לחשוב שאנשים חושבים שמה שאת אומרת מפגר כי זה לא. יאאלה תנצלי את העובדה שאת נראת טוב ומסוגלת להיות מודעת עם זה. אומץ!!!!!!!! אוהבת שרה

שלום, שוחחתי עם מישהי שאמרה לי שהיא מקבלת כדורי טגרטול. מה זה הכדור הזה? אני יודע שלאישה הזו יש קשיים עם עצמה, האם התרופה היא פסיכיאטרית ואם כן במה בדיוק היא מטפלת. תודה שלומי

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=253 "אור

שלומי שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני בת 25, מתגוררת כבר חמש שנים מחוץ לבית, עובדת ולומדת. אחת לשבועיים אני מגיעה לבקר את אמי ושוהה בביתה במהלך הסוף שבוע. הבעיה היא שאין פעם שאני ואמי לא רבות. אמי היא אדם מאד שתלטני, חייבת לומר את דעתה בכל נושא, ומשוכנעת שדרכה היא תמיד הנכונה, (היא גננת והיא חושבת שהיא צריכה לחנך את כל העולם). לעיתים היא אפילו מתערבת בשיחות פרטיות שלי עם חברות ומחווה את דעתה בנושא השיחה. אני מרגישה כעס רב על התנהגותה ועל כך שהיא אינה מבינה שאני אדם מבוגר וזקוקה לפרטיות. יש לציין שגם אחותי הבוגרת מצדיקה אותי, והיא רבה עם אמי על אותם נושאים. איך פותרים את הבעיה? האם להתרחק לתקופה מסויימת ולהגיע לבקר לעיתים רחוקות יותר? תודה.

ענבל, קיימות שתי אפשרויות: 1. תתקיני לך מנעול על הדלת של החדר (הסבירי לאימא שזה לא בגלל שאת אוהבת אותה, אלא את רוצה וצריכה את הפרטיות שלך(. 2. אל תביאי את החברות שלך אליה. בכל מקרה, על שתיכן להתאים ציפיות האחת לשנייה. עדי

מה לעשות ההורים שלנו רוצים להיות מעורבים בחיים שלנו גם בבגרותנו קשה להם להשלים עם העובדה שאנחנו כבר גדולים ויכולים בעצמנו. אני סיגלתי לעצמי התנהגות שונה ,אני לא מתעצבן ,אני מקשיב למה שיש לאמא שלי או אבא שלי להגיד ואז אומר להם שאני מכבד את דעותיהם מאוד אבל אתם יודעים שאני יעשה מה שאני רוצה. אם היא ממש יורדת לחייך נסי לצמצם ביקורים או שיחות בנוכחות שלה כי בסך הכל זאת אמא ואמא יש רק אחת גם היא עולה על העצבים.

לדעתי את בהחלט צריכה להתרחק מעט ולבקר אותה ובבית פחות אם אכן היא חודרת לך יותר מידי לפרטיות ומפריעה לך לנהל לבד את חייך כמו שאת רוצה,חוץ מזה אם אתם כל הזמן רבות אז זה גם מפריע ומעצבן בטוח שאת שתיכן וכנראה שאתם לא יכולות להסתדר אז בשביל השקט הנפשי שלך והבטחון שלך כדאי לך פחות להתקרב אליה ולדבר איתה כמובן אפשר לנסות לומר לה הכל ולהסביר לה ולתקן את היחסים אבל אם כבר שנים זה לא הלך ואת כבר בת 25 ולאמך יש את האופי המסויים הזה שום דבר לא ממש יעזור ולא צריך להילחם ולהתעצבן כל פעם מחדש אלא פשוט לתפוס מרחק ולשמור על השאר. גם לי יש בעיה דומה ואני בגילך ועדיין גרה בבית וזה עוד יותר קשה לי אבל למדתי להתרחק ולומר מה שאני חושבת ולהעמיד במקום וככה פחות להתעצבן ולריב כל הזמן-זה עד לפחות שאתרחק מהבית ואתחיל לחיות לבד את חיי.

ענבל יקרה, גם לי היתה אמא שהרגיזה, ועיצבנה אותי, רבתי איתה מקרוב, והתגעגעתי מרחוק, חשבתי שהיא נודניקית, ושהיא חושבת שהיא חכמה וכו' וכו', עד שהיא נפטרה, אז הבנתי מה הפסדתי, הלואי והייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, עצותיה אז שנראו לי לא רלוונטיות, היו כל כך חכמות, דעותיה, שנראו לי מיושנים, מוכיחים את עצמם היום, ואני כל כך מצטערת על כל העבר מה שקרה בעבר, אמא יש רק אחת, ואת לא תביני את אמא שלך עד שלא תהיי אמא בעצמך, כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. היום אני עצמי אמא, לבני עשרה, היום אני מוצאת את עצמי, אומרת דברים ועוש דברים מאוד דומים למה שאמי עשתה, ונראה לי כאילו דה ז'ה וו. הילדים שלי לפעמים מגיבים לפעמים ברוגז, אבל הם גם מגיבים בצורה עינינית. אני תמיד חוזרת לפניהם, שאין פה שום מאבק כוחות ביננו, אני לא נגד הבן, או הבת שלי, אני האמא, וזכותי לחנך את ילדי, כמו שהיתה לי זכות, להחליף להם טיטול, לקנח את הצואה מהטוסיק שלהם, לקום בלילות, ולקחת אותם לרופא, ללכת למורה, לתת פתק על איחור או חיסור, או על אי הכנת שיעורי בית גם כשזה לא היה ממש מוצדק. זכותי לומר את דעתי בענינים שלהם. עד רמה מסוימת, אני לא מדברת על חטטנות חולנית אני אמא, ואני לצד הילדים שלי ולטובתם, ואת צריכה לזכור את זה כשאת עומדת ליד אמא שלך, היום את גדולה וחושבת שגם יותר חכמה ממנה, לה יש יתרון של עשרים שנות חיים יותר ממך, הי חיה בדור הקודם, ומכירה את הדור הזה, אמא שלך יותר חכמה ממך, גם אם תלמדי יותר שנים באוניברסיטה. זה ירגיז אותך אולי, אבל חוכמה לא קונים במוסד אקדמי, אלא בחיים האמיתיים. לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה, לשבת לשיחה עם אמא שלך, להבהיר לה שאת מעונינת בפרטיות מסוימת בחיים שלך, אבל מצד שני, אל תבואי סוף שבוע לבית אמך, תסגרי בחדרך עם חברותיך, תהני מהאוכל שלה, מהכנסת האורחים, מהכביסה, ומהסלטים שהיא שולחת איתך לדירה שלך, ולא תשתפי אותה ולו במעט במה שקורה איתך, ותקשיבי במעט סבלנות למה שהיא אומרת, (גם אם זה לא מקובל עליך, תחשבי כאילו היא היתה שכנה, עם השכנה לא היית רבה? אז ודאי שאסור לריב עם אמא.) כי לו בתי היתה עושה את זה הייתי נפגעת עד עומק נשמתי, כי בבית שלי זה לא בית מלון. ואת יודעת מה, זה לא יפה מצידך בלשון המעטה, לבוא לבית אימך, להפר לה את האיזון, עם המריבות שלך, ולחזור חזרה. זה מכוער, ואכזרי ותחשבי על זה..

יעל שלום, התרגשתי לקרוא את תשובתך, והדבר שהכי מכאיב לי זה לדעת שבאמת יום אחד בעוד שנים רבות לאחר שאמי תלך לעולמה אני מאוד אתגעגע אליה. אבל הבעיה היא שבחיי היום יום אנחנו לא חושבים על העתיד, וקשה להתעלות מעל עצמנו כי הרגע מעצבן, ואילו העתיד עוד רחוק. באופן אובייקטיבי אני עדיין חושבת שיש תכונות באמי שממש עולות על העצבים ומזה אני לא יכולה להתעלם.... אבל מצד שני אני בעצמי אולי עוד קצת ילדותית ומחמירה את המצב עם תגובותיי. מי אמר שהחיים פשוטים שיקום.....

שלום רב, פניתי אליכם בשאלה בנושא הפרעות שינה והפניתם זאת לפורום רפואת המשפחה. מנהל הפורום השיב שאין זה הפורום המתאים. אודה לכם מאד באם תפנו אותי לפורום העוסק בבעיות שינה. ואם אין לכם פורום שכזה - יהא זה רעיון ליצור שכזה. אני סמוך ובטוח שהקהילה שתתפתח בו תהיה מן הגדולות והפעילות ביותר. בברכה שגיא

שגיא שלום רב, אינני מכירה פורום כזה, אך זה לא אומר שפורום שכזה לא קיים. שווה לנסות ולחפש. בכל מקרה תמיד אפשר לפנות למעבדת שינה, שאליה מגיעי דרך רופאת המשפחה או רופא נוירולוג. בברכה, טלי פרידמן

נישאתי לפני כשנתיים, כבר לאחר החתונה החלתי להתחרט על מעשה זה כיוון שגיליתי שבעלי אינו מתאים לי כפי שחשבתי. רק לאחר החתונה פתאום הבנתי מה אני צריכה ואיזה סוג של אדם יכול לעשות אותי מאושרת.בניים לא הבאנו ילדים לעולם כי רצינו פעמים רבות להתגרש ומשום מה שנינו פחדנו לעשות צעד זה, לכן בנתיים אנו יחד. לקחנו על עצמינו להחליט בתקופה הקרובה לכאן או לכאן. האם להתגרש או להמשיך ולהביא ילדים. אני ממש מתוסכלת ומפחדת להחליט משום שכמו שהחלטתי היתה שגויה בעבר, כאשר החלטתי להינשא יכול להיות שגם כעת אשגה ואצטער על כך מאוחר יותר. בעלי אדם טוב, אך הוא פשוט לא אביר החלומות שחיפשתי... ואף פעם הוא לא יהיה מה שרציתי באמת.( השאלה היא אם האדם שאותו אני רוצה קיים במציאות או רק בדימיוני הפרוע) נ.ב לפני בעלי יצאתי עם מישהו בעל קסם אישי שלא יתואר במילים, והוא הצליח לחדור עמוק לליבי , מאז אני משווה בינו לבין בעלי בדברים שאהבתי ולא מוצאת שום דמיון וסיפוק בהשוואה. בנתיים מיואשת וחסרת החלטה...

את צריכה להחליט החלטה קשה אבל גורלית ולכן אני חושב שהליכה ליועץ נישואים לא על מנת לתקן כי אם על מנת שגורם חיצוני מיקצועי יפרק את הקשר לגורמים ויעזור לשניכם להחליט ע"י הבנת מהות הקשר ביניכם אם להמשיך את הקשר או לא. אף יועץ לא יגיד לך מה לעשות אך הוא יעזור לך להבין למה את נמצאת בקשר הזה ומה מהותו לגבייך. את ההחלטה תעשי לבד לפי התאור שלך אני מבין שמי שגורם לפרור של הקשר זה את כי בעלך לא מספיק טוב בשבילך אם תגיעי להחלטה שאת כן נשארת איתו תצטרכי לשנות את הראש לגמרי ולהפסיק עם ההשוואות הפוגעות עם אחרים וללמוד לחיות עם מה שיש אחרת את תחיי בגיהנום כל החיים שלך וחבל החיים יפים. נקודה אחרונה להדגיש - שלא תעזי להביא ילד לעולם לפחות חצי שנה אם תחליטי להשאיר את הקשר כי גם אם מגיעים להחלטה יש לבחון אותה בלי גורם שלישי שהוא ילד ,לאנשים יש תחושה שילד מציל נישואים וזה לא נכון ילד מהדק את הקשר בשביל הילד אבל הוא לא יוצר קשר טוב יותר כל טוב דוגי

דוגי שלום,תשובתך נראית לי די הגיונית, אך הזמן דוחק... וטיפול זוגי יתפרס בוודאי על תקופה מסויימת ועל פגישות רבות עד ההגעה להחלטה. בנתיים אני צריכה לספוג את כל המבטים של קרוביי על הבטן שלי, בתקווה שכבר תתנפח ...ואת השאלות הרבות והחטטניות מהסביבה. אגב, מה השכלתך בתחום? ראיתי שאתה לא מופיע ברשימת המומחים בנושא... תודה על התשובה.

ליאת שלום רב, נראה שהדבר הבולט במערכת היחסים שלכם הוא פחד מעורב בבילבול. אני ממליצה לכם לגשת לייעוץ זוגי, ובעזרתו תוכלו לחשוב על צעדיכם הבאים, ביחד או לחוד. בברכה, טלי פרידמן

אשמח אם תוכלי להגיד לי היכן ניתן לקבל ייעוץ זוגי במחיר סביר או אפילו זול, כי המחירים שאני נתקלתי בהם די גבוהים וזו סיבה נוספת לדחיה, וחבל... כי בעלי מוכן ללכת לייעוץ

ליאת, הצרה היא שהחיים במציאות הם לא אופרת סבון או איזה אגדה קסומה ולצערנו, אין בנמצא אביר חלומות. לגבי הבחור שיצאת לפני בעלך - לצאת עם מישהו ולחיות איתו כזוג נשוי הם שני דברים שונים מאד האחד מהשני. יכול להיות שבדמיון שלך הוא נשאר כמישהו בעל קסם אישי בגלל שלא הכרת צדדים אחרים יומיומיים שלו, שאולי לא היו מוצאים חן בעיניך. ליאת, מוטב ציפור אחת ביד מאשר עשר על העץ: זכרי שכרגע יש לך אופציה לבנות חיים טובים ומאושרים לצד אדם טוב, מוכר שכנראה אוהב, מכבד ומעריך אותך. וזה הרבה יותר ממה שיהיה לך באם תתגרשי. ולעניין ילד - ילד צריך לבוא אך ורק כשבאמת רוצים בו. לא עושים ילד רק בגלל שלא נעים, יש לחץ או כי צריך. חיים של אדם עלולים לההרס בשל כך ולכן יש לשקול ברצינות ובכובד ראש את האחריות הגדולה הזו. ולסיום - נראה לי שאת רוקדת על שתי חתונות - מצד אחד מצטערת על הנישואין ובמקביל חוששת להתגרש. אולי תפרדי מבעלךלתקופה מסוימת ותראו שניכם איך זה מסתדר מבחינת רגשות, רצונות וכו'. השנים הראשונות לנישואין הן הקשות והמורכבות ביותר. שני בני אדם שונים זה מזה אמורים לחיות יחד, חיי שיתוף וחלוקה. לפעמים לוותר על האגו לטובת השני, לפעמים להתפשר ולוותר ולפעמים גם להשקיע מאמצים שלא לקחנו בחשבון קודם. תעשי חושבים טוב טוב - קחי בחשבון את כל השיקולים, ההערכות וההיבטים של המצב וכשתחליטי מה שתחליטי - עשי זאת ביחד עם בעלך. בהצלחה,

שלום לכולם, רציתי לדעת, האם ישנן דרכים אחרות, מלבד תרופות קונבנציונליות ו/או פסיכיאטריות, לטפל בכאבים כרוניים בעורף ובצוואר? עליי לציין שלא נמצאה סיבה נראית לעין (אחרי כל הבדיקות האפשריות) לכאבים אלו, אך הם הופיעו לראשונה לאחר תאונת דרכים לפני כשנתיים וממשיכים עד היום.

נסי מרפאת כאב של קופת החולים לרוב הם מטפלים גם בדרכים לא קונבנציונליות כמו דיקור סיני וכדומה. תרגישי טוב דוגי

שלום רב, פעמים רבות קורה שתאונת דרכים מייצרת שינוי במרקם השרירים ושאר חלקי הגוף, ואז האזור נהיה יותר רגיש משקודם להשפעות של מתח. אזורי השכמות והצואר ידועים ככאלו שמגיבים בכאב פיזי על מתחים נפשיים. זה רע, כי זה כואב, אבל זה טוב, כי זו נורת אזהרה לגוף. יש הרבה נסיון בפתרון העניין במהלך עבודה פסיכולוגית, ובעיקר כשהיא משולבת עם תהליכי הרפייה נפשית (כולל למידת שליטה פנימית ע"י ביו-פידבק). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מהם תהליכי הרפיה נפשית?

כיצד אני מברר אם אדם שהציג את עצמו בתור פסיכולוג קליני הוא באמת פסיכולוג קליני? האם יש רישום ?

תעודה של לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה ידועה כל שהי בעולם לעיתים גם כתובה ההיתמחות.

רציתי לדעת איך אני מברר אם אדם שמציג את עצמו בתור פסיכולוג קליני באמת מורשה לעבוד בתור פסיכולוג קליני אני יודע שיש רישום של פסיכולוגים קליניים ,אבל אני לא יודע איפה אני יכול להשיג אותו

שלום רב, רובנו רשומים בהסתדרות הפסיכולוגים (משרד ראשי בת"א). פנה, ציין את השם, ושם יעיינו באלפון... וזה כל הסיפור. גם אם איננו רשומים (זה וולונטרי) שם, הרי שאנחנו צריכים להיות מוכרים ומוסמכים ע"י משרד הבריאות. פנה אליהם (ירושלים), בקש את הפסיכולוגית הראשית, ד"ר דליה גבע, ושם יש רישומים לפי סוגי ההסמכה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום. יש לי CFS מחלת התשישות הכרונית. בגלל המחלה - עיפות, חוסר תפקוד ואי הודאות עד אבחונה נוצרו אצלי חרדות ומצבי רוח לעיתים כשאני מרגישה רע (כשיש עוד גל של המחלה). התחלתי בטפול פסיכולוגי על מנת לקבל חזוקים ועזרה בהתמודדות עם המחלה וכן הומלץ לי להשתמש בציפראמיל. הפסכיאטרית שנתנה לי את התרופה טוענת שהחלק ה"חזק" אצלי הוא חרדות, אמנם לא בצורה היסטרית והן נוצרו כתגובה למחלה ושהתרופה תעזור לי מאוד. אני לוקחת את התרופה כמעט 3 חודשים ויש הקלה, אני יותר עצמאית, נוסעת לבד ומתמודדת יותר טוב עם "גלי החולשה" וכו'. אנני יודעת האם לשייך זאת לתרופה, לטיפול הפסיכולוגי או להרגשה שמשתפרת עם הזמן. השבוע היו לי הקאות ושלשולים ובנוסף העלתי את התרופה מ20 ל30 מ"ג. הדבר גרם לי לתופעות פיזיות קשות. יום למחרת הפסקתי את התרופה בכלל והתופעות כמעט עברו. לאחר יום התחלתי את התרופה כ 10 מ"ג לכמה ימים עד שאעלה שוב ל20מ"ג. שאלותי - האם להמשיך בתרופה? מה ההשפעות שיכולות להיות לה לטווח ארוך על מערכת העצבים? האם יכולות לחזור לי ההשפעות לאחר השלשולים מ"מנת היתר"? האם אפשר לוותר על התרופה ולהתמודד רק בעזרת יעוץ פסיכולוגי ודיקור סיני להתמודד ולהתגבר? האם יש לכם המלצות נוספות לגבי מחלה ותרופה זו? ברצוני לציין כי אמורים להתבצע מספר שינוים בחיי, וזה מה שגורם לי לחשוב כי אולי כדאי להמשיך עם התרופה. תודה רבה

באם לא ברור אבקש מענה מפסיכיאטר קליני. תודה מיכל

מיכל שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, המוסמך בענייני תרופות יחזור מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

שלום שוב, לאחר כמעט 10 ימים שלקחתי חצי כדור העליתי אתמול את המינון לכדור אחד. שוב קמתי הבוקר עם בחילות ולאחר לקיחת הכדור של היום התחלתי להקיא להכנס למעין "סמום" ורעדו לי רצת הידים והרגלים. אני חושבת להפסיק עם הכדור. אודה לפסיכיאטר אם יוכל ליעץ לי. כמו כן אשמח לדעת אם משהו מכיר תרופה בשם APLIGEN ומה היא עושה, מכיוון שבאתר האמריקאי טוענים שהיא עוזרת ב CFS. תודה רבה, מיכל