פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב. לפני 3 שנים קבלתי התקף חרדה קשה שתואר ע"י המטפלת ( פסיכולוגית ) שאליה פניתי - כ "חרדה דכאונית ) טופלתי ב- "פבוקסיל" במשך 6 חודשים וגם בקלונקס 0.25m לשינה . לאחר 6 חושדים הוקל מצבי לא במאה אחוז אך הוחלט שאפסיק את הטיפול התרופתי ואמשיך בטיפול פסילוגי בלבדשעזר לי מאוד. כיום אני מרגיש טוב אך עדיין ניתקף בהתקפים קלים מדיי פעם, אך במקביל אני סובל מתחושת סחרחורת כמעט באופן קבוע. > האם התקפי חרדה מדי פעם מוגדרים כתופעה ידועה לאנשים עם עבר כזה או שאפשר להפתר מזה אחת ולתמיד ? > האם לתופעת הסחרחורת הכמעט קבועה יש קשר ישיר להתקפי החרדה שמופיעים מדי פעם ? עלי לצין שהסחרחורות לא קשות ברמה שאי אפשר לתפקד אך אם זאת די מפריעות ומתסכלות. תודה. אביבי.

אביב שלום התקפי חרדה קטנים מדי פעם זה דבר טבעי למי שסבל ממצב קשה של חרדה זה קשור למבנה הנפשי של הבן אדם. זה שאת מצליחה היום להיתמודד ללא כדורים זה נהדר. לגבי סחרחורות לכי לעשות בדיקות דם לבדוק שאין לך אנמיה או מחסור ב- B12 כמו כן בתקופה של סחרחורת לכי לאחות קופ"ח שתמדוד לך לחץ דם כי יכול להיות שאת סובלת מלחץ דם נמוך(זה לא מחלה זה פשוט עושה סחרחורת) ואז שתיה מרובה והקפדה על תזונה תפתור את הבעיה. דוגי

אביבי שלום רב, שאלות כמו אלו שהעלת במכתבך נשאלו פה פעמים רבות. אתה מוזמן לבצע "חיפוש" באתר, ואם יהיו לך שאלות נוספות, אתה מוזמן לשוב ולשאול. יתרה מזו, פורסמו בעבר מספר כתבות בנושא חרדה, והן מצויות בארכיון שבאתרנו. בברכה, טלי פרידמן

עמוק

ג'קי יקרה, קראתי הרבה הודעות שלך הבוקר ובזמן האחרון, ואני לא בטוחה שאני הבן אדם הנכון להגיב ביחוד אולי לא בתקופה הזאת ובכל זאת אני אנסה. אז זה שאין לך משהו להאחז בו, כבר אמרתי אני חושבת בעבר ואני אגיד שוב ואולי אוסיף, קודם כל יש לך את עצמך, ואני יודעת שאולי קשה לך לראות את זה עכשיו, בייחוד כשאת שוקעת עמוק, אבל כל מי שמסתכל מהצד יכול לראות את זה, יכול לראות את ההתייחסות שלך לאחרים, את העומק ואת הרגישות, למרות הגיל הצעיר, ואני יודעת שאני די נדהמתי כששמעתי לראשונה בת כמה את, כי מצאתי בך כל כך הרבה קושי וכאב, ויחד עם זאת יכולת וכוחות ותובנה ורגישות לאחרים, שלא התחברו לי עם הגיל הצעיר, ושלא נמצאים בדרך כלל בבחורה בגילך. ובנוסף לעצמך, תנסי למצוא מישהו שאת כן יכולה להאחז בו, להישען עליו, להיתמך בו, בייחוד עכשיו. קראתי על חוסר האמון שלך לגבי פסיכולוגים, אבל בטוח יש לפחות אדם אחד בעולם הזה, שיכול להבין איפה את נמצאת ולמה את שוקעת וידע איך לעזור לך לצאת ממנו. אולי לא נפלת לידיים של המטפל/ת הנכונ/ה, וזה קורה, וקרה גם לי, אבל אסור להיתקע במקום הזה, שאולי באמת לא עוזר לך, ואולי לא בגללך, שווה להמשיך לבדוק עוד אופציות למטפל/ת טוב/ה יותר, שכן יוכלו להושיט את היד, לתת לך את עצמם להאחז בהם, ולהיות איתך כשאת שוקעת, וגם להוציא אותך משם. לפעמים אין דרך אחרת, לפעמים צריך פשוט לשקוע, מי כמוני יודע את זה, אבל גם כששוקעים צריך רק לזכור שאחר כך אפשר להתחיל לצוף, ואחר כך אפשר להתחיל לעמוד, וללכת ולחזור לעצמינו. לא תמיד צריך ואפשר להילחם בתחושה הזו של שוקעת, לפעמים צריך לוותר לה, ובאמת קצת להרים ידיים ולנוח, להיכנס קצת לתקופה פחות טובה, קשה וכואבת, ורק לעבור אותה ולשרוד ואחר כך אפשר לצבור כוחות, ולעלות. איך עושים את זה ? אין לי תשובה טובה, אני פשוט זורמת עם הדברים, וכשאני מרגישה שאני טובעת, אני נותנת לעצמי להיות בחוסר כוחות הזה, בחוסר האונים ובחידלון ובריקנות, כשלי כן יש את מי שיהיה איתי בתוך כל אלה, אז זה קשה, אבל אני לא לבד גם לא שם, וכשאני מרגישה שיש לי קצת יותר כוח, או שאני חייבת לאסוף כוחות כדי לשרוד, וכדי לעבור דברים שחייבים, אני פשוט קמה איכשהוא, והכוחות צצים משום מקום, ואני פועלת - הכל כדי להמשיך הלאה ולשרוד, בתקווה שבקרוב יבואו ימים טובים יותר וקלים יותר, ודברים ישתפרו ואני אוכל להמשיך הלאה במקום טוב יותר. ג'קי יקרה, זו תקופה קשה ולא קלה להרבה אנשים עכשיו, איכשהוא הקושי והכאב התחברו, גל ענקי שכזה מנסה להטביע הרבה אנשים מקסימים תחתיו, אבל חייבים איכשהוא לנסות להמשיך הלאה. אני מנסה ואני רק מקווה שגם את תצליחי לאסוף כוח ולהמשיך לנסות. מקווה שעזרתי, ושלא דיכאתי יותר. אביב.

אני לא חושבת שהמטפלת שלי היא לא מתאימה, או הנכונה, כל מי שמנסה לעזור לי אני לא אוהבת אותו. מה גם שאולי אני היא המטופלת הלא נכונה? אולי אני היא זו שצריך להחליפה? לנסות למצוא מתאימה יותר? זה לא שאני לא מאמינה במטפלים (אם זה פסיכולוגים או פסיכיאטרים), אני חשה שכדי לשמור על האגו שלהם וכדי שברזומה שלהם יצויין עוד מטופל שהבריא, הם דוחפים כדורים כדי שהם יוכלו לומר שהדיכאון עבר, למרות שזה פשוט דעך בגלל הכדורים, נמאס לי לעשות כ"כ הרבה בגלל דברים שלא נעים לי לאכזב, נמאס לי לחשוב שאני אנוכית אבל מצד שני כל הזמן לחשוב על אחרים ואיך הם יהיו מרוצים... פשוט נמאס! רציתי לכתוב עוד, אבל נגמר לי כבר הכוח...

ג'קי אם אני יכול לעזור במשהו אני אשמח לפחות השם שלי מצחיק אותך ( שם של הכלב שלי) וזה דוגי עם שורוק. בת כמה את ?? ( אני לא מנסה להתחיל איתך אני נשוי זה רק כדי לקבל רקע ). שמתי לב (וזאת לא ביקורת חלילה) שאת מאוד אגרסיבית ועצבנית האם זה קשור לסביבה רעה בה את נמצאת אולי שינוי אוירה יעזור לך לצאת מהבלגן. הרבה אהבה - דוגי

Jacki כתב/ה: > > עמוק

תשמעו אותי - ככה אני מרגישה באותה הזדמנות תשמעו גם את Sweet Dreams (דיכאוני - אבל מה לעשות) אתם לא חייבים... הצעה...

אמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך היום ???? יעל

לא. לא אמרת לי... אבל אני יכולה לומר לך שאני אוהבת אותך

אין לי כזה

אם רק תרצי ותאמיני תמצאי. ואת עצמך - שכחת?

מסתבר שכן, שכחתי את עצמי. אני כבר לא זוכרת שיש דבר כזה, שהוא קיים. אולי אני יודעת שיש דבר כזה שמתהלך בעולם, אבל אני גם יודעת שאין לו משמעות, שהוא חסר ערך. ואם זה הדבר היחיד שאני יודעת, אז עדיף שלא יהיה.

הי עברתי לגור לפני שנה עם החבר שלי - פעם ראשונה שיצאתי מהבית (בת 27) ומאז שאני עצמאית לחלוטין מבחינה כלכלית (עם עזרה של ההורים כמובן - אבל לא כמו לגור בבית) ויש לי מינוס תמידי ( הבנתי שכמו לרובינו) לא גדול במיוחד אבל קבוע - אני נמצאת כל הזמן במתח ולחץ ואני כל הזמן חושבת ומחשבת איך ומתי נצא ממנו. המינוס מטריד אותי ובגללזה גם קשה לי לחשוב על העתיד - חתונה , דירה וכו' ... מתח מוצדק או לא???

ETI קודם כל לא צריך להכנס למתח. ולמה להילחץ בגלל מינוס? קודם כל שהבנק ילחץ את הרי חייבת לו, ולא להיפך. חוץ מזה, הרי מדובר בסך הכל בכסף (תודה לאל לא בבריאות...) אולי כדאי שתשקלי לקחת הלוואה (אפילו לשנה-שנתיים) ובאמצעותה לסגור את המינוס. אחר כך צריך להחליט על קיצוצים ו/או הגדלת ההכנסה בהתאם כדי לשמור על רמת מינוס סבירה, פחות או יותר. ותפסיקי לקחת את העניין הזה בכזאת רצינות - כולה כסף. בהצלחה!

לא חושבת שכדאי להכנס ללחץ אבל אולי כן לצמצם בהוצאות לצאת פחות, לקנות דברים זולים יותר עד שסוגרים את המינוס אני קצת יותר צעירה ממך אבל חיה כבר 10 שנים מחוץ לבית ופשוט שונאת להיות חייבת

אתי שלום רב, אני חושבת שהתשובה לשאלתך מצויה בגוף השאלה: המינוס קיים אצל רובנו, ולכן גם המתח לגבי העתיד. השאלה הנשאלת היא מה רמת המתח ועד כמה הוא משפיע ומעיב על חייך. במידה והוא גורם לחרדות קשות, או שינוי באיכות החיים, יש לחשוב על פתרון בעזרת איש מקצוע. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכם, האם שמעתם על המונח "אוטיסט סוונט"? אני חושבת שמדובר בתופעת האספרגרד שלאוטיסטים מסויימים יש איים של אינטלגנציה כך שאוטיסט שאינו יודע לקרוא מסוגל לנגן יצירות מוסיקליות מדהימות. מה דעתכם? קרן

תגידי את לא חושבת שיש לנו מספיק על הראש שאת מוסיפה את השטויות שלך לפורום ??

אני לא חושבת שהיא באה עם שטויות, אם זה שטויות לדעתך, אז למה קראת? למה הגבת? ואולי אתה לא מוכן לדבר עם מישהו בגלל "הבעיות" שיש לך על הראש, אבל לי זה דווקא עוזר. תדבר בשם עצמך.

שלום לך אני מבקש להפנות את ליבך לתושבתי אלייך בעמ 359 לגביי השיחה:"לבד" שם התשובה לבד-לטלי פרידמן. תודה מראש רר

עניתי במקום האמור. ליל מנוחה, טלי פרידמן

בוקר טוב, לפני שלשה חודשים נפרדתי מבן זוגי, מאז יצאת למס' דייטים ואחרי כל דייט הרגשתי בסדר גמור. אתמול יצאת לדייט נוסף ובמשך הפגישה עשיתי השוואות בין האקס לבין הבחור שישב מולי ,דבר שלא קרה לי בדייטים הקודמים. ( אני חייבת לציין שהבחור שישב מולי כלל לא נראה לי! ). חזרתי הביתה ולא הפסקתי לבכות, זה היה בכי בלתי נשלט, נבהלתי מעצמי, אך קורא שאחרי שלושה חודשים ואחרי מס' דייטים מאז, אני נזכרת באקס ולא שולטת בעצמי? האם אוכל להתאהב? אין לי קשר עם האקס מיוזמתי, הוא פגע בי, אין סיכוי שאדבר איתו אי פעם. האם אני עדיין אוהבת את האקס והדחקתי זאת בתת מודע? למה זה קרה לי????

היי ימית, אתחיל מהסוף: אמנם ייתכן שאת עדיין אוהבת את האקס שלך, והפגיעה היא המונעת ממך להכיר ברגשותייך. בסך הכל, אהבה ושנאה הם רגשות די קרובים... אבל יש אפשרות אחרת. אולי הבכי לא היה דווקא געגועים לאקס, אלא יותר געגועים להוויה של ה"ביחד"? אולי הבכי הוא על חסרון שותף אמיתי בחייך? אולי בגלל הכמיהה להיות חלק ממערכת יחסים קרובה, אמיתית, מרגשת...? פרידות הן דבר כואב תמיד. על אחת כמה וכמה אם האקס פגע בך, מעל באמונך או התייחס אלייך שלא כשורה. אני לא יודעת למה הכאב התפרץ דווקא בבליינד דייט האחרון - ייתכן שחוסר הרגישות של הדייט שלך הזכיר לך את החלקים הכואבים של מערכת היחסים עם האקס, ובכלל זה הפרידה הקשה. ואולי הסיבה היא אחרת. בכל מקרה, ייקח זמן להתאושש מהפגיעה, לעבד את הכאב ולהתחיל לבנות קשר עמוק ומספק יותר. ואחרון חביב, וחשוב: אני מאמינה בכל לבי שתוכלי להתאהב שוב. מדברייך ניכר שיש בך את היכולת לחוות רגש עמוק, לאהוב ולהשקיע. אין לי ספק שהיכולות האלו יבואו לידי ביטוי - את לא הבחורה שתבחר בחיים מוגבלים רגשית!! והפרטנר הבא שלך ידע להעריך את היכולת הזו, אני מקווה. דברים יסתדרו לך, אני בטוחה. רק תני לזה קצת זמן... דפני.

היי, מסכימה עם דפני. עדי

שולחת "אות חיים מהיר" - כדברייך, אורה - לפני תחילת יום עמוס נוסף. אביב שלי, טוב לשמוע שהצלחת אתמול. עוד דלת פוטנציאלית שנפתחה? אני בטוחה שכן! ייתכן שאהיה בתל אביב בשבוע הבא - אולי ביום שלישי. אם את פנויה, אפשר לקבוע משהו (אם כי אני מקווה שתהיי פנויה רק בערב, את מבינה את כוונתי...) אורה, ממך באמת לא שמעתי שנים... מה שלומך? איך בעבודה? ומתי כבר נדבר "באמת", תוך הסתייעות ביכולת העברת הגלים של פאזת האויר (או לפחות ביכולת הנ"ל של קו הטלפון...)? אני מתגעגעת לשתיכן... דפני.

היי בעלת הדם הכחול שלי.. התגעגעתי אליך, אבל אני לא מנדנדת או מציקה, אני יודעת שאת בלחץ מהפרוייקט, ועדיין תפני כמה דקות ותרימי טלפון, טוב ? לא נפתחה שום דלת חדשה בינתיים, אבל הישנות שנפתחו התרחבו עוד יותר, עברתי עוד כמה שלבים בדרך כדי להיכנס לתוך שני בתים חשובים, עם תוצאות חיוביות. אני מקווה לשמוע בשורות טובות, ומקווה שביום שלישי הבא, אכן תהיה לנו סיבה למסיבה. נדבר בקרוב, שלך אוהבת ומתגעגעת אביב.

דפני ואביב כמה שאני מתגעגעת ואיזה "פרשית " אני שאינני מתקשרת... אביב ניראה "שאחרי השפל באה הגאות" (שיר של נתן אלתרמן) ויהיה טוב מבטיחה בעבודה החדשה יש אינטרנט אז החיים שלי יפים קצת יותר אני מבטיחה להשתמש בפיתוח המודרני (הדור החמישי) של המצאתו של אלכסנדר גרהם בל אתן יודעות שיש כאלו שחושבים שמדובר בפורום צ'אט?

היי רויצה. אולי זה לא המקום, אבל בא לי לשאול אותך ככה משהו. בנסיעתי לקנדה התאהבתי בבחורה. ממש התאהבתי בבחורה. אני לא מפסיק לחשוב עליה. הדיכאון נובע מהמצב הגיאוגרפי הברור, שאני פה והיא שם. המצב, אגב, זהה בשני הכיוונים. אנחנו, כפי שניתן להוכיח, מאוהבים. גם היאבדיכאון, אז תעזרי גם בפורומים בקנדה. הה הה. בעיה שניה שנובעת מהמצב, היא העובדה שיש עוד המון נשים במקומות שהם יותר קרובים אליי, ישראל למשל, ואני (כמעט!!) לא מצליח לרסן את עצמי. כשזה קורה, אני מדוכא יותר, כי אני (כמעט!!) לא נאמן למה שאני מרגיש, וחושב רק, תסלחי לי על הביטוי, עם הזין. אז זהו. אני צריך עזרה מקצועית. בואי לתמרת.

זה לא הסוף, יש פרטים מטורפים של העסק הזה, שרק אם תתקשרי אני אוכל להסביר לך אם רק אאזור קצת אומץ לספר. וזהו. הה הה. לילה טוב.

האם לדעתכם יופי משפיע? ובאיזה מימדים? או שזה רק פרט שוליי ולא נותנים לו הרבה חשיבות, כי למשל אני רואה את עצמי כיפה ונורא לא מזיז לי אם זה. ודעתכם? אני צודקת?

תסלחי לי שאני בוטה אבל קשה לי להבין איך נושא השאלה ,או הדיון שאת מנסה לעורר קשור לפורום הספציפי הזה. הרי לא בשביל זה יש צאטים?

אני גם לא מבינה מה השאלה על יופי קשורה לכאן. ואם את אומרת שלא ממש מעניין אותך מה דעתם של אחרים אז מה את שואלת?האישיות של האדם וחוכמת החיים שלו זה מה שחשוב. היופי משחק תפקיד שולי ולא מכירה אותך אבל נראה שאצלך חשוב הכי היופי אז יש פורומים גם לזה.

נו באמת, באיזה עולם אתם חיים? על הכתוב, האופי באמת יותר חשוב, אבל הדבר האמיתי, היופי, הוא שקובע אם מישהו מסתכל עליכם, במבט ראשוני, ובאיזה דרך. חוץ מזה ש"יפה" זה קשור בהרבה מובנים, מישהו לא יתחיל איתכם או איתכן אם היופי שלכם.ן לא מוצא חן בעיניו. דברים כאלה זה רק בסרטים, ואפילו שם זה מועט. אז בבקשה. שתהיו בריאים. ומצטער אם הרסתי למישהו משהו.

שלום רב מי שאמר "שקר החן והבל היופי", היה זה, כך נדמה וזכור לי, שנאמר עליו שהיו לו נשים רבות. בכל התרבויות, היופי, בעיקר הנשי, זכה ל"נקודות" יתרון. מהות היופי כמובן שונה בגאוגרפיות השונות. לא במקרה שתעשיית הקוסמטיקה היא מהעתיקות בעולם, ומרחבות ההקף - לאורך ההסטוריה. מבחינת הפסיכולוגיה - זה די ברור מדוע יש יתרון לפעילות של חיזור ויצירת ארוטיקה לצורת גוף שתתפרש כהרמונית/פרופורציונלית, וכמושכת את שאר החושים (צבע, ריח, טקסטורה, וכו'). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

נהפוך הוא. בהחלט ובוודאי שזה מזיז לך. עובדה, אחרת לא היית מגיעה לשאול שאלות. רק תזכרי שזהו פיקדון לזמן קצוב מאד ואם לא מפתחים את התכונות האחרות - נשארים בסוף ממש ממש בלי כלום.

אני אומרת מסובכת בגלל שזה בעצם האם בן אדם יפה בפני עצמו, ובפני הסביבה. מבינה? כי מישהו יכול להיות יפה בפני עצמו (כי הוא חושב ומרגיש ככה) אבל הסביבה לא תחשוב ככה. ולהיפך: מישהו יכול להיות יפה תואר וכולם יבחינו בכך, אבל הוא יהיה בטוח שהיא שיא הכיעור. השאלה הזו עולה הרבה (לא בפורום-באופן כללי), ואני חושבת שהתשובה לכך יחסית, בגלל שיופי הוא דבר שולי, א-ב-ל! יש אבל... (אני מדברת על מערכת יחסים), אם למשל את עם מישהו, ואת אמורה להימשך אליו, איך תוכלי אם לדעתך לא רק שהוא לא יפה - אלא מכוער<? וכל מה שכתבתי פה - להיפך: מישהו יפה מאוד אבל את לא נמשכת אליו בכלל... אז כמו שאמרתי בהתחלה - זה יחסי! נ.ב מצטערת על האורך...

הייי בקשר לתשובתך אני לא מסכימה ממש איתך בקשר ליופי לפי דעתי הוא כלל לא משפיע? אני צודקת או לא? ובקשר לצבא ,כן הבעייה שלי היא זו שאני מרגישה תמיד שצוחקים ומדברים אליי ובמיוחד לאחר שאני נפתחת לאנשים אני נורא מפחדת אחריי זה מדחייה כול שהיא או משהו דומה

הי. יופי זה לא הכל בחיים. לקח לי זמן להודות בזהץ פעם היה לי מאוד חשוב שמי שאני יוצאת איתו יראה טוב וגם יקבל "אישור" מחברות שליץ היום אני אומרת שיופי הוא פרט שולי ומה שחשוב הוא האופי. מה שהתכוונתי עם היופי שלך הוא שאני מקנאב בך שאת אוהבת את עצמך - את המראה החיצוני. אנשים אומרים לי שאני נראת טוב ויפה אבל אני לא מאמינה בזה.... אוהבת

hi, I have a little problem (dont laugh) i am mad of women shoes/socks and i think that this very very sexi , and when i have sex with woman, i ask her to put socks/shoes. is something worng with me??? and please answer seriosly eli i don't have hebrew letters so i wrote in english.

אלי שלום רב, בעיני גברים רבים כפות רגלי נשים הן סקסיות, עם או בלי נעליים. לא נראה לי שיש כאן איזושהי בעיה. מדוע זה נראה לך בעייתי? בברכה, טלי פרידמן

but why i find socks of women so attractive ?? (i prefer black) this is since i was young?? isn't it starnge ?

אני משערת שזה נראה לאלי בעייתי, כי זה שונה, ואחרים לא עושים את זה... אני צודקת? אני לא חושבת שזו בעיה (טוב נו, אבל מי אני שאגיב)

my dear boy, ofcourse it's not strange! your sexual interactions are your own, this is the deepest of things, you can be turned on by anything you want. even if it's not "normal". in sex, dear boy, nothing is NORMAL. nothing. so be at peace.

Come on, get down from that tree תפסיק להפציץ את כל הפורומים עם השאלות שלך. Get your kik some place else

היה. היה לא טוב. הסתיים. לילה טוב. אני. (יש לך מייל).

אינשם קיבלתי ושלחתי מייל בחזרה. בברכה, טלי פרידמן

לא קיבלתי. שלי שוב אם את יכולה. תודה. אני.

לא בא לי יותר...

סליחה לא מקבלת את זה. מה זה לא בא לי יותר????????????? אנחנו כאן ואוהבים אותך. ויש לנו עליות וירידות ואנחנו מתמודדים עם זה. אני עכשיו בירידה מאוד חדה... אני

זה כאילו אני לא יודעת למה אני מתאמצת, בשביל מה? מה יצא לי מזה? תוצאות לטווח ארוך לא מספקות אותי, זה לא נותן לי כלום חוץ מדיכאון ותחושת גועל. אז למה זה חייב להיות ככה?

שלום אני גבר בן 26, סבלתי בעבר (לפני 3 שנים) ממחסור בויטמיו B12 וחומצה פולית , המחסור התגלה בעקבות משבר תעסוקתי שממנו נכנסתי לדכאון ומכאן פסיכיאטר וכדורים נוגדי דכאון בין היתר הפסיכיאטר הציע לי לבדוק את ה B12 שהתגלה כנמוך (107) נשלחתי גם לעבור בדיקת שילינג והתוצאות היו בסדר גמור קיבלתי סדרה של 12 זריקות (אחת לשבוע) לא הרגשתי שפור רציני כי הדכאון והמשבר אפפו על הכול. כיום כבר המשבר רחוק מאחורי אני מחזיק בג'וב טוב ומצבי הכלכלי בסדר , אך לפני כשבוע התחלתי להרגיש עצבנות עיפות מוגברת חוסר תיאבון וגם דיכאון קל, מיכוון שאני דיי מאושר בעבודתי ואין לי לחצים נפשיים ממקור חיצוני ישר חשבתי שזה הויטמין שוב פעם, ניגשתי לבצע בדיקות דם בכדי לגלות אם שוב פעם חסר לי מהויטמין(תוצאות עדיין אין) . שאלתי היא האם המחסור ב B12 יכול לגרום לתופעות שציינתי . קראתי הרבה בפורום ורוב האנשים שכותבים בפורום מתלוננים על שיש להם נימול בידיים עקצוצים ונשירת שיער. לי אין עקצוצים נימול ונשירת שיער לכן קצת קשה לי להאמין שמה שקורא לי זה בגלל הויטמיו , אם ישנם אנשים שחוו תופעות כמו שלי ונפטרו מהם בעזרת הזריקות או שעלי להתחיל לחפש תשובה אצל הפסיכיאטר . תודה רבה איציק נ.ב. איני צמחוני אך אוכל בשר אחת לשבוע בערך

היי איציק. אמנם אני לא רופאה אבל בכל זאת מבינה קצת. גם לי היה מחסור של הוויטמין. עברתי סדרה של זריקות. כעקרון הזריקות אמורות למלא את כל המאגר וזה אמור להחזיק הרבה זמן. טוב שעשית בדיקה וכנראה שעליך לחכות לתוצאות. אחד הסימנים באמת של חוסר בוויטמין זה דכאון טשטוש הראייה ועוד כל מיני סימנים נורולוגיים. שמחה לשמוע שכרגע מצב הדכאון שלך קל. אם אין חוסר בוויטמין אז אולי שיחות יוכלו לעזור. וכדי לפתור את הדכאון באמת אולי שווה ייעוץ פסיכיאטרי. בכל מקרה טוב שאתה מטפל בעצמך... שלך נויה

לנויה תודה רבה תשובתך מעודדת האם תוכלי לספר מהם התסמינים שהיו לך במהלך החוסר בויטמין ואם לא היו לך תסמינים אז למה מלכתכילה ביצעת את הבדיקה תודה איציק

איציק שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

http://www.macom.org/ptsd.asp "אור

קראתי וזה מאוד מעניין.

גם אותי. עדי

אתה זוכר שקראת לי בובי? בובי בשורוק חזק, ותפסת לי את היד ברחוב ליד הסינמטק וצעקת חזק חזק, כאילו רצית שכל העולם ישמע. ואני שמעתי וחייכתי והבטחתי לאהוב לנצח, כמו כישוף, אהבת מאה שנים, בלי נשיקה מתוקה שתעיר אותי או שיהיה שם תפוח ונסיך עם סוס ולא יודעת מה. אולי איזה סרט צרפתי שיעשה לי עודף אינסולין. ואתה היית קרוב, מרחק הבל פה, וכל מבט שלך כתרועת נצחון שלי, אתה שלי, אתה שלי אתה שלי. וכוסאמו הרוחות, והגשמים, והשקרים הקטנים, והעצבים הרופפים, אתה שלי. כלומר היית. ועכשיו זה כבר לא אותו דבר. מקודם פגשתי איזה אחד, יכול להיות אבא שלי, בטח אם הייתי מספרת לך היית אומר על זה משהו, כמו: ``תפסיקי לחפש דמות אב, שרמוטה קטנה``, ואני הייתי נעלבת, והיית אומר שאתה סתם צוחק, ושלא איכפת לך להתחיל לאכול בשר ולגדל איזו כרס שתדפוק לך את הצ`קרה ההיא של השליטה או מה שיש לך בבטן רק בשביל שתהפוך לאבא שלי כשאצטרך. אז חזרתי עכשיו הביתה, ועוד פעם ריק לי, וישבתי ושיחזרתי את השיחה עם דמות האב התורנית שלי, וקלטתי שכל הערב השוויתי ביניכם, שאתה יותר צעיר ויותר יפה ויותר מעניין ושאותך רציתי לנשק ישר על ההתחלה, ושאותך אהבתי מהרגע הראשון, ושאתה הרבה יותר שווה ויותר מקשיב. והוא כל מה שאתה לא, איש עסקים עם בגדים יפים ואוטו מודל 88 ושיער מאפיר וקמטים מסביב לעיניים, קמטים של עבודה קשה. לא כמו שלך, של אושר וחיוכים. ישבנו בקפה ההוא ליד הסינמטק ופתאום הוא קרא לי בובי, עם שורוק חזק כמו שלך, ואני הסמקתי והוא חשב שזה בגללו ורציתי לצעוק חזק שתשמע עד הבית שלך שם רחוק שאתה חסר לי כל כך, שאני לא מפסיקה לחשוב עליך, לפחות שלושים פעם ביום, בעיקר בלילה, בעיקר כשאני חולה, כמו עכשיו, נזכרת איך באת אז לטפל בי. כל פעם אני עוברת עם האוטובוס ליד החיים שלך, אני כמעט מתפתה לרדת ארבע תחנות לפני הבית שלי ולדפוק איזה גרפיטי מתחת לאף שלך, לכתוב לך שבבקשה תחזור, ונתחיל מחדש, ונשבור ת`ראש איך לא לחזור על השטויות של העבר, ותגיד שאתה אוהב אותי, ושתמיד אהבת, גם מרחוק, מהדרום ומהצפון או ממרכז תל אביב. אתה חסר לי. אוף, נקרעת לי הנשימה. נקרעת לי הנשמה. היום סיפרתי לחברה שלי כמה, ובפעם הראשונה מאז הפעם האחרונה היו לי דמעות בעיניים. תחזור, טוב?

היי מה שלומך? לא הבנתי את מה שכתבתה לי אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה לפי דעתך יכול להיות שכן יכול יופי להשפיע אל חברה? למה תמיד אני מרגישה פחות בנוח על יד בנות האם באמת הם יכולות להתאכזר אליי בגלל המראה מה האתרונות לדעתך בזה? ומה ההפך החיסרונות? תודה לך ויןם מקסים שהיה לך

אם את יפה עלי זה משפיע "אור

היייי מתוקונת את כול כך חמודה. בקשר לזה שאני יכולה לדבר זה נכון, כול אחד יש לו מה לדבר הבעייה אני הרבה מאוד שקטה לא נראת אבל שקטה.קורה לך שלפעמים את מדברת ותכף אחרי את חושבת מה הם חושבים אלייך ןבטח דברים שלילים? קורה לי את זה המון המון המון...... ועוד דבר על מה לדעתך אני יכולה להתחיל לדבר אם משהי שאני כלל לא מכירה במצב כזה אני מעדיפה להיוות בתוך עצמי ולא להפתח בנוסף על כול שקשה לי להפתח. שרה כול כך קשה ורע ומפחיד לי,ואם אני היה שוב לבד לבד לבד, הרייי אפילו אם משהיא תחבב אותי אני יחשוב הפוך כי אני לא יכולה לקלוט ולהביו שפתאום כן. ואז כול הזמן המחשבות החששות הבדידות ,יש משהו שהייתי מוכנה להחלייף בעדו.... אני יחסית נראת בוגרת לגילי ונראת טוב מצוין אפילו מכול הבחינות אני כלל לא געה בזה להפך הייתי רוצה להיות מכוערת ולא להרגיש בודדה שאת לבד בעולם ואין מי שאוהב אותך אבל באמת מהלב? מה את חושבת נכון? אני מתגייסת בספטמבר. איי לווב יוו נטעלי

נטעלי אני מוצאת שתמיד כשלא מכירים אנשים, נמצאים בחברה חדשה מדברים על בית הספר ואיזה מגמות למדת. מוצאים על מה לדבר. אפילו סתם ואת תראי שבטירונות כולכן תהיו זרות אחת לשניה אבל תהיו באותה הסירה של חוסר ודאות וכולכן תקטרו יחד על התנאים ועל המפקדת. ואת חייבת להפסיק לחשוב שאנשים חושבים שמה שאת אומרת מפגר כי זה לא. יאאלה תנצלי את העובדה שאת נראת טוב ומסוגלת להיות מודעת עם זה. אומץ!!!!!!!! אוהבת שרה

שלום, שוחחתי עם מישהי שאמרה לי שהיא מקבלת כדורי טגרטול. מה זה הכדור הזה? אני יודע שלאישה הזו יש קשיים עם עצמה, האם התרופה היא פסיכיאטרית ואם כן במה בדיוק היא מטפלת. תודה שלומי

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=253 "אור

שלומי שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני בת 25, מתגוררת כבר חמש שנים מחוץ לבית, עובדת ולומדת. אחת לשבועיים אני מגיעה לבקר את אמי ושוהה בביתה במהלך הסוף שבוע. הבעיה היא שאין פעם שאני ואמי לא רבות. אמי היא אדם מאד שתלטני, חייבת לומר את דעתה בכל נושא, ומשוכנעת שדרכה היא תמיד הנכונה, (היא גננת והיא חושבת שהיא צריכה לחנך את כל העולם). לעיתים היא אפילו מתערבת בשיחות פרטיות שלי עם חברות ומחווה את דעתה בנושא השיחה. אני מרגישה כעס רב על התנהגותה ועל כך שהיא אינה מבינה שאני אדם מבוגר וזקוקה לפרטיות. יש לציין שגם אחותי הבוגרת מצדיקה אותי, והיא רבה עם אמי על אותם נושאים. איך פותרים את הבעיה? האם להתרחק לתקופה מסויימת ולהגיע לבקר לעיתים רחוקות יותר? תודה.

ענבל, קיימות שתי אפשרויות: 1. תתקיני לך מנעול על הדלת של החדר (הסבירי לאימא שזה לא בגלל שאת אוהבת אותה, אלא את רוצה וצריכה את הפרטיות שלך(. 2. אל תביאי את החברות שלך אליה. בכל מקרה, על שתיכן להתאים ציפיות האחת לשנייה. עדי

מה לעשות ההורים שלנו רוצים להיות מעורבים בחיים שלנו גם בבגרותנו קשה להם להשלים עם העובדה שאנחנו כבר גדולים ויכולים בעצמנו. אני סיגלתי לעצמי התנהגות שונה ,אני לא מתעצבן ,אני מקשיב למה שיש לאמא שלי או אבא שלי להגיד ואז אומר להם שאני מכבד את דעותיהם מאוד אבל אתם יודעים שאני יעשה מה שאני רוצה. אם היא ממש יורדת לחייך נסי לצמצם ביקורים או שיחות בנוכחות שלה כי בסך הכל זאת אמא ואמא יש רק אחת גם היא עולה על העצבים.

לדעתי את בהחלט צריכה להתרחק מעט ולבקר אותה ובבית פחות אם אכן היא חודרת לך יותר מידי לפרטיות ומפריעה לך לנהל לבד את חייך כמו שאת רוצה,חוץ מזה אם אתם כל הזמן רבות אז זה גם מפריע ומעצבן בטוח שאת שתיכן וכנראה שאתם לא יכולות להסתדר אז בשביל השקט הנפשי שלך והבטחון שלך כדאי לך פחות להתקרב אליה ולדבר איתה כמובן אפשר לנסות לומר לה הכל ולהסביר לה ולתקן את היחסים אבל אם כבר שנים זה לא הלך ואת כבר בת 25 ולאמך יש את האופי המסויים הזה שום דבר לא ממש יעזור ולא צריך להילחם ולהתעצבן כל פעם מחדש אלא פשוט לתפוס מרחק ולשמור על השאר. גם לי יש בעיה דומה ואני בגילך ועדיין גרה בבית וזה עוד יותר קשה לי אבל למדתי להתרחק ולומר מה שאני חושבת ולהעמיד במקום וככה פחות להתעצבן ולריב כל הזמן-זה עד לפחות שאתרחק מהבית ואתחיל לחיות לבד את חיי.

ענבל יקרה, גם לי היתה אמא שהרגיזה, ועיצבנה אותי, רבתי איתה מקרוב, והתגעגעתי מרחוק, חשבתי שהיא נודניקית, ושהיא חושבת שהיא חכמה וכו' וכו', עד שהיא נפטרה, אז הבנתי מה הפסדתי, הלואי והייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, עצותיה אז שנראו לי לא רלוונטיות, היו כל כך חכמות, דעותיה, שנראו לי מיושנים, מוכיחים את עצמם היום, ואני כל כך מצטערת על כל העבר מה שקרה בעבר, אמא יש רק אחת, ואת לא תביני את אמא שלך עד שלא תהיי אמא בעצמך, כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. היום אני עצמי אמא, לבני עשרה, היום אני מוצאת את עצמי, אומרת דברים ועוש דברים מאוד דומים למה שאמי עשתה, ונראה לי כאילו דה ז'ה וו. הילדים שלי לפעמים מגיבים לפעמים ברוגז, אבל הם גם מגיבים בצורה עינינית. אני תמיד חוזרת לפניהם, שאין פה שום מאבק כוחות ביננו, אני לא נגד הבן, או הבת שלי, אני האמא, וזכותי לחנך את ילדי, כמו שהיתה לי זכות, להחליף להם טיטול, לקנח את הצואה מהטוסיק שלהם, לקום בלילות, ולקחת אותם לרופא, ללכת למורה, לתת פתק על איחור או חיסור, או על אי הכנת שיעורי בית גם כשזה לא היה ממש מוצדק. זכותי לומר את דעתי בענינים שלהם. עד רמה מסוימת, אני לא מדברת על חטטנות חולנית אני אמא, ואני לצד הילדים שלי ולטובתם, ואת צריכה לזכור את זה כשאת עומדת ליד אמא שלך, היום את גדולה וחושבת שגם יותר חכמה ממנה, לה יש יתרון של עשרים שנות חיים יותר ממך, הי חיה בדור הקודם, ומכירה את הדור הזה, אמא שלך יותר חכמה ממך, גם אם תלמדי יותר שנים באוניברסיטה. זה ירגיז אותך אולי, אבל חוכמה לא קונים במוסד אקדמי, אלא בחיים האמיתיים. לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה, לשבת לשיחה עם אמא שלך, להבהיר לה שאת מעונינת בפרטיות מסוימת בחיים שלך, אבל מצד שני, אל תבואי סוף שבוע לבית אמך, תסגרי בחדרך עם חברותיך, תהני מהאוכל שלה, מהכנסת האורחים, מהכביסה, ומהסלטים שהיא שולחת איתך לדירה שלך, ולא תשתפי אותה ולו במעט במה שקורה איתך, ותקשיבי במעט סבלנות למה שהיא אומרת, (גם אם זה לא מקובל עליך, תחשבי כאילו היא היתה שכנה, עם השכנה לא היית רבה? אז ודאי שאסור לריב עם אמא.) כי לו בתי היתה עושה את זה הייתי נפגעת עד עומק נשמתי, כי בבית שלי זה לא בית מלון. ואת יודעת מה, זה לא יפה מצידך בלשון המעטה, לבוא לבית אימך, להפר לה את האיזון, עם המריבות שלך, ולחזור חזרה. זה מכוער, ואכזרי ותחשבי על זה..

יעל שלום, התרגשתי לקרוא את תשובתך, והדבר שהכי מכאיב לי זה לדעת שבאמת יום אחד בעוד שנים רבות לאחר שאמי תלך לעולמה אני מאוד אתגעגע אליה. אבל הבעיה היא שבחיי היום יום אנחנו לא חושבים על העתיד, וקשה להתעלות מעל עצמנו כי הרגע מעצבן, ואילו העתיד עוד רחוק. באופן אובייקטיבי אני עדיין חושבת שיש תכונות באמי שממש עולות על העצבים ומזה אני לא יכולה להתעלם.... אבל מצד שני אני בעצמי אולי עוד קצת ילדותית ומחמירה את המצב עם תגובותיי. מי אמר שהחיים פשוטים שיקום.....

שלום רב, פניתי אליכם בשאלה בנושא הפרעות שינה והפניתם זאת לפורום רפואת המשפחה. מנהל הפורום השיב שאין זה הפורום המתאים. אודה לכם מאד באם תפנו אותי לפורום העוסק בבעיות שינה. ואם אין לכם פורום שכזה - יהא זה רעיון ליצור שכזה. אני סמוך ובטוח שהקהילה שתתפתח בו תהיה מן הגדולות והפעילות ביותר. בברכה שגיא

שגיא שלום רב, אינני מכירה פורום כזה, אך זה לא אומר שפורום שכזה לא קיים. שווה לנסות ולחפש. בכל מקרה תמיד אפשר לפנות למעבדת שינה, שאליה מגיעי דרך רופאת המשפחה או רופא נוירולוג. בברכה, טלי פרידמן

נישאתי לפני כשנתיים, כבר לאחר החתונה החלתי להתחרט על מעשה זה כיוון שגיליתי שבעלי אינו מתאים לי כפי שחשבתי. רק לאחר החתונה פתאום הבנתי מה אני צריכה ואיזה סוג של אדם יכול לעשות אותי מאושרת.בניים לא הבאנו ילדים לעולם כי רצינו פעמים רבות להתגרש ומשום מה שנינו פחדנו לעשות צעד זה, לכן בנתיים אנו יחד. לקחנו על עצמינו להחליט בתקופה הקרובה לכאן או לכאן. האם להתגרש או להמשיך ולהביא ילדים. אני ממש מתוסכלת ומפחדת להחליט משום שכמו שהחלטתי היתה שגויה בעבר, כאשר החלטתי להינשא יכול להיות שגם כעת אשגה ואצטער על כך מאוחר יותר. בעלי אדם טוב, אך הוא פשוט לא אביר החלומות שחיפשתי... ואף פעם הוא לא יהיה מה שרציתי באמת.( השאלה היא אם האדם שאותו אני רוצה קיים במציאות או רק בדימיוני הפרוע) נ.ב לפני בעלי יצאתי עם מישהו בעל קסם אישי שלא יתואר במילים, והוא הצליח לחדור עמוק לליבי , מאז אני משווה בינו לבין בעלי בדברים שאהבתי ולא מוצאת שום דמיון וסיפוק בהשוואה. בנתיים מיואשת וחסרת החלטה...

את צריכה להחליט החלטה קשה אבל גורלית ולכן אני חושב שהליכה ליועץ נישואים לא על מנת לתקן כי אם על מנת שגורם חיצוני מיקצועי יפרק את הקשר לגורמים ויעזור לשניכם להחליט ע"י הבנת מהות הקשר ביניכם אם להמשיך את הקשר או לא. אף יועץ לא יגיד לך מה לעשות אך הוא יעזור לך להבין למה את נמצאת בקשר הזה ומה מהותו לגבייך. את ההחלטה תעשי לבד לפי התאור שלך אני מבין שמי שגורם לפרור של הקשר זה את כי בעלך לא מספיק טוב בשבילך אם תגיעי להחלטה שאת כן נשארת איתו תצטרכי לשנות את הראש לגמרי ולהפסיק עם ההשוואות הפוגעות עם אחרים וללמוד לחיות עם מה שיש אחרת את תחיי בגיהנום כל החיים שלך וחבל החיים יפים. נקודה אחרונה להדגיש - שלא תעזי להביא ילד לעולם לפחות חצי שנה אם תחליטי להשאיר את הקשר כי גם אם מגיעים להחלטה יש לבחון אותה בלי גורם שלישי שהוא ילד ,לאנשים יש תחושה שילד מציל נישואים וזה לא נכון ילד מהדק את הקשר בשביל הילד אבל הוא לא יוצר קשר טוב יותר כל טוב דוגי

דוגי שלום,תשובתך נראית לי די הגיונית, אך הזמן דוחק... וטיפול זוגי יתפרס בוודאי על תקופה מסויימת ועל פגישות רבות עד ההגעה להחלטה. בנתיים אני צריכה לספוג את כל המבטים של קרוביי על הבטן שלי, בתקווה שכבר תתנפח ...ואת השאלות הרבות והחטטניות מהסביבה. אגב, מה השכלתך בתחום? ראיתי שאתה לא מופיע ברשימת המומחים בנושא... תודה על התשובה.

ליאת שלום רב, נראה שהדבר הבולט במערכת היחסים שלכם הוא פחד מעורב בבילבול. אני ממליצה לכם לגשת לייעוץ זוגי, ובעזרתו תוכלו לחשוב על צעדיכם הבאים, ביחד או לחוד. בברכה, טלי פרידמן

אשמח אם תוכלי להגיד לי היכן ניתן לקבל ייעוץ זוגי במחיר סביר או אפילו זול, כי המחירים שאני נתקלתי בהם די גבוהים וזו סיבה נוספת לדחיה, וחבל... כי בעלי מוכן ללכת לייעוץ

ליאת, הצרה היא שהחיים במציאות הם לא אופרת סבון או איזה אגדה קסומה ולצערנו, אין בנמצא אביר חלומות. לגבי הבחור שיצאת לפני בעלך - לצאת עם מישהו ולחיות איתו כזוג נשוי הם שני דברים שונים מאד האחד מהשני. יכול להיות שבדמיון שלך הוא נשאר כמישהו בעל קסם אישי בגלל שלא הכרת צדדים אחרים יומיומיים שלו, שאולי לא היו מוצאים חן בעיניך. ליאת, מוטב ציפור אחת ביד מאשר עשר על העץ: זכרי שכרגע יש לך אופציה לבנות חיים טובים ומאושרים לצד אדם טוב, מוכר שכנראה אוהב, מכבד ומעריך אותך. וזה הרבה יותר ממה שיהיה לך באם תתגרשי. ולעניין ילד - ילד צריך לבוא אך ורק כשבאמת רוצים בו. לא עושים ילד רק בגלל שלא נעים, יש לחץ או כי צריך. חיים של אדם עלולים לההרס בשל כך ולכן יש לשקול ברצינות ובכובד ראש את האחריות הגדולה הזו. ולסיום - נראה לי שאת רוקדת על שתי חתונות - מצד אחד מצטערת על הנישואין ובמקביל חוששת להתגרש. אולי תפרדי מבעלךלתקופה מסוימת ותראו שניכם איך זה מסתדר מבחינת רגשות, רצונות וכו'. השנים הראשונות לנישואין הן הקשות והמורכבות ביותר. שני בני אדם שונים זה מזה אמורים לחיות יחד, חיי שיתוף וחלוקה. לפעמים לוותר על האגו לטובת השני, לפעמים להתפשר ולוותר ולפעמים גם להשקיע מאמצים שלא לקחנו בחשבון קודם. תעשי חושבים טוב טוב - קחי בחשבון את כל השיקולים, ההערכות וההיבטים של המצב וכשתחליטי מה שתחליטי - עשי זאת ביחד עם בעלך. בהצלחה,

שלום לכולם, רציתי לדעת, האם ישנן דרכים אחרות, מלבד תרופות קונבנציונליות ו/או פסיכיאטריות, לטפל בכאבים כרוניים בעורף ובצוואר? עליי לציין שלא נמצאה סיבה נראית לעין (אחרי כל הבדיקות האפשריות) לכאבים אלו, אך הם הופיעו לראשונה לאחר תאונת דרכים לפני כשנתיים וממשיכים עד היום.

נסי מרפאת כאב של קופת החולים לרוב הם מטפלים גם בדרכים לא קונבנציונליות כמו דיקור סיני וכדומה. תרגישי טוב דוגי

שלום רב, פעמים רבות קורה שתאונת דרכים מייצרת שינוי במרקם השרירים ושאר חלקי הגוף, ואז האזור נהיה יותר רגיש משקודם להשפעות של מתח. אזורי השכמות והצואר ידועים ככאלו שמגיבים בכאב פיזי על מתחים נפשיים. זה רע, כי זה כואב, אבל זה טוב, כי זו נורת אזהרה לגוף. יש הרבה נסיון בפתרון העניין במהלך עבודה פסיכולוגית, ובעיקר כשהיא משולבת עם תהליכי הרפייה נפשית (כולל למידת שליטה פנימית ע"י ביו-פידבק). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מהם תהליכי הרפיה נפשית?

כיצד אני מברר אם אדם שהציג את עצמו בתור פסיכולוג קליני הוא באמת פסיכולוג קליני? האם יש רישום ?

תעודה של לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה ידועה כל שהי בעולם לעיתים גם כתובה ההיתמחות.

רציתי לדעת איך אני מברר אם אדם שמציג את עצמו בתור פסיכולוג קליני באמת מורשה לעבוד בתור פסיכולוג קליני אני יודע שיש רישום של פסיכולוגים קליניים ,אבל אני לא יודע איפה אני יכול להשיג אותו

שלום רב, רובנו רשומים בהסתדרות הפסיכולוגים (משרד ראשי בת"א). פנה, ציין את השם, ושם יעיינו באלפון... וזה כל הסיפור. גם אם איננו רשומים (זה וולונטרי) שם, הרי שאנחנו צריכים להיות מוכרים ומוסמכים ע"י משרד הבריאות. פנה אליהם (ירושלים), בקש את הפסיכולוגית הראשית, ד"ר דליה גבע, ושם יש רישומים לפי סוגי ההסמכה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום. יש לי CFS מחלת התשישות הכרונית. בגלל המחלה - עיפות, חוסר תפקוד ואי הודאות עד אבחונה נוצרו אצלי חרדות ומצבי רוח לעיתים כשאני מרגישה רע (כשיש עוד גל של המחלה). התחלתי בטפול פסיכולוגי על מנת לקבל חזוקים ועזרה בהתמודדות עם המחלה וכן הומלץ לי להשתמש בציפראמיל. הפסכיאטרית שנתנה לי את התרופה טוענת שהחלק ה"חזק" אצלי הוא חרדות, אמנם לא בצורה היסטרית והן נוצרו כתגובה למחלה ושהתרופה תעזור לי מאוד. אני לוקחת את התרופה כמעט 3 חודשים ויש הקלה, אני יותר עצמאית, נוסעת לבד ומתמודדת יותר טוב עם "גלי החולשה" וכו'. אנני יודעת האם לשייך זאת לתרופה, לטיפול הפסיכולוגי או להרגשה שמשתפרת עם הזמן. השבוע היו לי הקאות ושלשולים ובנוסף העלתי את התרופה מ20 ל30 מ"ג. הדבר גרם לי לתופעות פיזיות קשות. יום למחרת הפסקתי את התרופה בכלל והתופעות כמעט עברו. לאחר יום התחלתי את התרופה כ 10 מ"ג לכמה ימים עד שאעלה שוב ל20מ"ג. שאלותי - האם להמשיך בתרופה? מה ההשפעות שיכולות להיות לה לטווח ארוך על מערכת העצבים? האם יכולות לחזור לי ההשפעות לאחר השלשולים מ"מנת היתר"? האם אפשר לוותר על התרופה ולהתמודד רק בעזרת יעוץ פסיכולוגי ודיקור סיני להתמודד ולהתגבר? האם יש לכם המלצות נוספות לגבי מחלה ותרופה זו? ברצוני לציין כי אמורים להתבצע מספר שינוים בחיי, וזה מה שגורם לי לחשוב כי אולי כדאי להמשיך עם התרופה. תודה רבה

באם לא ברור אבקש מענה מפסיכיאטר קליני. תודה מיכל

מיכל שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, המוסמך בענייני תרופות יחזור מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

שלום שוב, לאחר כמעט 10 ימים שלקחתי חצי כדור העליתי אתמול את המינון לכדור אחד. שוב קמתי הבוקר עם בחילות ולאחר לקיחת הכדור של היום התחלתי להקיא להכנס למעין "סמום" ורעדו לי רצת הידים והרגלים. אני חושבת להפסיק עם הכדור. אודה לפסיכיאטר אם יוכל ליעץ לי. כמו כן אשמח לדעת אם משהו מכיר תרופה בשם APLIGEN ומה היא עושה, מכיוון שבאתר האמריקאי טוענים שהיא עוזרת ב CFS. תודה רבה, מיכל

טלי יקרה, בוקר טוב... אני יודעת, אני מנדנדנת בזמן האחרון, אבל היום הארוך והקשה עומד להתחיל, ואני צריכה אותך איתי ובשבילי היום. אני התפללתי חזק חזק אתמול בלילה, ולמרבה הפלא ובניגוד לימים האחרונים, קמתי עם רגליים יציבות וידיים לא רועדות, יצאתי לראות את הזריחה ונשמתי אותה, ויש לי כוחות - אני יכולה לעשות את זה. עשיתי משהו מאוד דומה ביום רביעי, והצלחתי, אז אני יכולה לעבור גם את היום, ולהצליח להיכנס בדלתות שנפתחו, ולמצוא לי שם מקום, בתקווה, וגם אם לא, תמיד אפשר לחפש אחר כך אלטרנטיבות נוספות. אז מה שנשאר לך לעשות זה להחזיק לי אצבעות חזק חזק - את כולן אם אפשר :-))), לחשוב עלי ולשלוח לי כוחות ואנרגיות, ונראה לי שאת מתה לשמוע כבר איך היה, אז אני אשתדל לעדכן בין לבין, ונשתמע. וטלי.. - לא משנה מה יקרה לאורך היום, הסוף שלו בטוח יהיה טוב. שלך לתמיד אביב.

לא במקום טלי, אבל גם אני מחזיקה לך אצבעות חזק חזק. עשית את זה בגדול ביום רביעי, אני י-ו-ד-ע-ת שאת יכולה לעשות את זה!! גם את יודעת... רק אל תתני לפחד ולייאוש "לקחת". את תנצחי, ובגדול!!! ואני מחכה לך בירושלים, לחגוג את ניצחונך... בהצלחה, בהצלחה, בהצלחה!!!! אוהבת תמיד, דפני.

המון המון בהצלחה גם ממני מקווה שהיה לשתיכן יום מוצלח סתם נותנת אות חיים מהיר

http://images.maariv.co.il/cache/ART172830.html

אומרים שהפרוזק מוריד את החשק המיני אני מצהיר שזה לא כל כך מדויק

כן קוראים לזה תל ברוך

הלוואי שהייתי יכולה לדחוף את "כדור האושר" הזה לפסיכולוגית שלי - שיחנקו כולם!!!

:(

ZzZzZzZzZz....

גולשים יקרים, בשבוע הבא צ'ט המומחים השבועי של "דוקטורס" מיועד לפורום שלנו. אל תשכחו שלא מדובר בצ'ט של שיחות חולין, כי אם בצ'ט המיועד לשאילת שאלות מקצועיות, תמיכה של גולשים בגולשים אחרים וכדומה. למעשה, מבנה הצ'ט דומה למבנה הפורום עצמו, אם כי מדובר ב"שידור ישיר". מצפה לראותכם, טלי פרידמן

באיזה תאריך ושעה יערך הצ'ט?

מה הנושא שבוא יעסוק הצט?? סכיזופרניה?מחלות נפש?כדורים?...וכו...??? באיזה יום ושעה???

בתי בת השנתיים סובלת מנשירת שיער במרכז הראש. לאחר סידרת בדיקות מקיפה בה נמצא כי הכל תקין, הסביר לי הרופא כי מדובר בטריכוטילומניה וכי עלי לפנות לפסכולוג. שאלתי היא האם ניתן לטפל בבעיה בגיל זה "ולהעלימה"? האם הבעיה יכולה להופיעה שוב בגיל מאוחר יותר, למשל גיל ההתבגרות?

גלית שלום רב, לצערי הידע בתופעה זו מועט ואינני יכולה לייעץ לך בעניין זה. נשאלו בעבר שאלות אודות התופעה, את מוזמנת לעשות "חיפוש" באתר, אני מאמינה שתמצאי תשובות לחלק משאלותייך. בקרוב ישובו שאר היועצים מחופשותיהם, ואני מאמינה שבתחום זה הם יוכלו לעזור לך יותר. בברכה, טלי פרידמן

טריכוטילומניה היא תופעה של תלישת שיער ולא של נשירת שיער מה שמאפין את התופעה הוא שהתלישה נעשית שיערה אחת כל פעם אחת אחרי השניה עד להיוצרות של קרחות ולעיתים גם כירסום שורש השערה. זו תופעה שהיא סוג של כפיון ( מעשה כפיתי) וקשה לטפל בה, אם כי שמעתי על טיפול למבוגרים בסרוקסט שעזר. אם מה שתיארתי אכן הוא המצב אז הרופא אכן צודק ואין טיפול תרופתי ברור לנושא ובטח ובטח שלא לילדה בת שנתיים. אם התופעה היא נשירה ולא תלישה (לא יתכן שלא הבחנת בכך) אז תחליפי רופא. אין נחמה במה שאומר כעת אך אישתי סובלת מהפרעה זאת שהתחילה בגיל ילדות צעיר (כיתות ראשונות של בית ספר יסודי) ובילדותה הפתרון היה כובעים שכיסו את ראשה על מנת שלא תגע ובעיקר כדי שאחרים לא יראו. כיום הפתרון הרבה יותר פשוט והוא תספורת קצוצה. בהצלחה דוגי נ.ב אם אכן כך הדבר כדיי להתיעץ עם פסיכולוג של ילדים.

אני בת 37 וובלת מטריכו מגיל 14 לערך אין ספק שבשנים האחרונות הגעתי לשליטה כמעט מלאה לענין בתך - יש בחנות הספרים אמזון באינטרנט שפע של ספרי הדרכה (באנגלית) להורים כיצד להתודד עם טריכו של ילדים - ממש חוברות עבודה - פשוט עשי חיפוש באתר - אני רכשתי הרבה מאוד ספרים בתחום וכל הידע שיש לי בנושא הוא מלימוד עצמי וסקרנות - לא פניתי לעזרא מקצועית פסיכולוגית פוש גדול מאוד לשליטה קיבלתי דוקא מדר' יהודית אחידרור - רופאה הופאופטית שעבדה בעבר בקרן המחקרים שליד ביח שיבא היא לא שם היום אך ודאי שיהיה קל לאתרה בהצלחה!!!!

ד"ר גרין היקר מאוד !!! אני מודה לך על התשובות שנתת לי אני הלחוץ שפחד מבדיקות עכשיו אני לא פוחד מבדיקות ומסטריליות כל כך עכשיו אני פוחד ממה שיש באינטרנט אמנם כבר הרגעת אותי והסברת לי משהו על חרדה ממחלה לבין דיכאון. אני אמרתי לך שאני נורא אוהב את החיים וגם סיפרתי לך על האתר הזה שמלחיץ אנשים ואני יחזור על זה כדי שאולי תתן לי כדור הרגעה שאני לא בכיוון של מה שרשום שם כי זה מפחיד. (ראה מודעה קודמת שלי הלחוץ) אז ככה זהו אתר שהוא בעצם עכשיו גורם לי פחדים לגביי מה שיקרה לי שוב אני חוזר אני אוהב את החיים אבל לא יודע איך מוח האדם פועל ולאן הוא שואף. האתר המצער הזה שמו WWW.PSCH.CO.IL זהו אתר של מכון השרון באתר מדובר על התכפי חרדה ודכאון כתוצאה ממחשבה שאולי הם חולים במחלה כלשהי כמו איידס סרטן וכו" אני באמת חששתי מאיידס נכנסתי ללחץ הלחץ ירד בעקבות הזמן ובעקבות הלחץ החדש של המכון השרון שכאילו אומר שהמצב שלי מסוכן-אתה אמרת שצה לא המצב שאני נמצא בו. אני אמנם כמו שכתבתי לך הסתדרתי עכשיו בלי פסיכולוגים ואתה הסברת לי שאני יכול לנסות להתגבר לבד אבלללללל מה שמפחיד אותי זה האובססיה הזאת שהמכון מסביר כאילו שעכשיו חייבים ללכת לפסיכולוג וכאילו אים אני לא אלך אז אני ימות זה פשוט ככה הם כאילו מפחידים אותי שאים אני לא אלך אני יכול חלילה ......... שוב אני חוזר זה מפחיד אותי כי הם כאילו מעודדים פה לכיוון כלשהו....... מה נראה לך האים כל העסק שיווקי כאילו זה אתר שאומר לך בוא אליהם למה הם לא נותנים תשובות קונקרטיות לאנשים ומפחידים אותם שאולי הם יגיעו לאובדניות ד'"ר אני רוצה להגיד לך שאני עכשיו אובססיסבי לגביי מה שכתוב באתר הזה אני חושב על מה שכתוב שם ופוחד מזה . מה אתה מציע לי איך למחוק את האובססיה הזאת והאים לפי מה שהם מתארים שם כל מי שחרדת האיידס באה עליו יכול חלילה ליתאבד??? למה הם מפחידים שם כדי למשוך כסף אני שוב חוזר ואומר שאני אוהב את החיים שיהיה לנו שבוע טוב הלחוץ תתן לי עצה איך לרדת מהמחשבות האובססיביות והמפחידות האלה שהם כותבים שם באתר

אוי אני מאוד מפחד מהפחד וגם הפחד מאוד מפחיד אותי וגם אם מישהו יגיד שמסוכן לעבור את הכביש אז אני מאוד אפחד לעבור את הכביש כי אולי סללו את הכביש בשביל לעשות כסף על הגב של ביטוח החיים שלי ואולי כל העולם הוא קונספירציה נגד ה"לחוץ" וגם בעיתון היה כתוב שהיה יריות בתל אביב וה"לחוץ" עכשיו מאוד מפחד שאולי אחד הנפגעים היה חולה באיידס ואז אולי מישהו נגע בו ומי שנגע בו נגע גם ב"לחוץ" ואז ל"לחוץ" יש איידס אבל הוא צריך לחכות שלושה חודשים והוא מפחד מהמחט הסטרילית. לחוץ יקר הכתובת שנתת לא עובדת מה שמדאיג אותי מאוד שאולי הלחוץ הוא קונספירציה נגד הפורום הזה. לך לטיפול כי אם מה שכתבת אכן נכון אז אתה צריך טיפול דחוף ובהקדם ואז אני גם מתנצל על מה שכתבתי למעלה. אני לא מאמין שפסיכולוג יכול להוציא לבד בן אדם ממצב בו אתה נמצא ואתה צריך גם פסיכיאטר.

מה שנכון - נכון. וואללה צודק הדוגי הזה. קח לך פסיכיאטר טוב ותצא מזה.

שלום לחוץ, כפי שכתבתי לך בעבר, אני דווקא ממליץ על טיפול נפשי, אך אני גם יודע שטיפול כזה איננו מועיל למי שאינו נותן בו אמון. האופן שבו אתה מתאר את החששות שלך, ואת המחשבות האובססיביות, מחזק את התחושה שלי שטיפול עשוי לעזור לך, ואני משער שזו הסיבה שאתה ממשיך לבקש כאן עצה. אני אינני יכול להמליץ לך על תרופה, גם משום שאינני פסיכיאטר, וגם משום שאינני חובב תרופות, מחוץ למצבים קשים במיוחד. אינני חושב שכרגע אתה זקוק לתרופות, אך לשם כך יהיה עליך להתייעץ עם פסיכיאטר. אינני מכיר את האתר שאתה מזכיר, ואבדוק אותו מאוחר יותר. החששות שהאתר הזה מעלה בך מרמזות על המצב בו אתה נמצא, ולאו דווקא על הצורך שלהם בפרסום או בשיווק (שגם הוא קיים, בוודאי). בברכה, דרור גרין

שלחתי לך מייל. מצטערת הוא קצת נסער. כשכתבתי הייתי במצב לא הכי טוב. עכשיו נרגעתי יחסית,ואני בסדר. מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי, כדי לא ליפול לזה שוב. רק הראי לי שאת בסדר. בבקשה... מחר אני נפגשת איתה, אני רק מקווה שאני לא אטרוק שוב את הדלתות את יודעת שלפעמים בא לי לאבד את הזיכרון? תרגישי טוב, אני.

אינשם, קיבלתי, ושלחתי לך בחזרה גם מייל. ליל מנוחה, טלי פרידמן

הייי קראתי תודה רבה, את באמת חושבת שעדיף סגור?זה מה שאני יבקש נראה לי אבל תאמיני לי שרה אני באמת בן אדם בודד ולבד אני נורא רע לי ועצוב לי הפחד העיכרי מהכול שגם בצבא היה לי כך,אייך אוכל להרגיש בנוח אני מפחדת לדבר ביישנית לדבר ומלבד זה הרבה פעמים פשוט אין לי כלל מה לדבר ואני מרגישה משעממת. אייך היית מבחינה חברתית בתיכון? ובצבא? ואייך זה עכשיו? חיבוקים ונשיקות מימני

נטעלי, הי תגידי את הולכת לטיפול? פעם גם אני חשבתי שאין לי מה לומר וזה לא נכון. לכל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה מה לומר. יש כאלה שמדברים יותר וכאלה שפחות. אני בעקבות הטיפול בהפרעת אכילה גיליתי את עצמי דיי מחדש. וכן יש לךי מה לומר ואני אומרת. כל כך קל לנו להסתתר אבל חייבים לעשות את הצעד הזה. תחשבי שאם לא היה לך מה לומר לא היית כאן בפורום. בטירונות את תגלי שיש עוד כל כך הרבה בנות ביישניוןת כמוך שמפחדות. ויש את הבנות שעושות הרבה רוח ובדך כלל הן הכי בולטות אבל אין שם יותר מידי הכל רוח וצילצולים. הייתי בסדר בכיתה. תמיד היה לי קשה עם התחלות ובסוף מצאתי את עצמי. את הולכת לטירונות ככל צהלית? מתי את מתגייסת? האמת היא ששבית הספר היה לי פה ג'ורה על המורים. תמיד ידעו שכשצריך להתלונן אפשר לפנות אלי כי לא היה לי בעיה לומר להם את האמת. אז נשיקות וחיבוקים גם לך שרה נ.ב מה עומד מאחורי השם נטעלי?

שלום אני כותבת עבודה על קנאה בין אחיות - ההשערה היא, שלאחיות קשה יותר להודות ברגשות של קנאה ויריבות מאשר לאחים. ברצוני לדעת היכן אוכל למצוא חומר על הנושא. תודה על תשומת הלב.

אורליה שלום רב, העבודה שלך נשמעת מעניינת מאד. באיזו מסגרת את עושה אותה? לצערי אין לי מושג לגבי ביבליוגרפיה מעמיקה הקשורה לנושא. בקרוב רוית ניסן תשוב לפעילותה בפורום, ואני מאמינה שהיא תדע, לפחות יותר ממני. בהצלחה בעבודה, טלי פרידמן

שלום טלי את העבודה (יותר נכון מחקר) אני כותבת במסגרת הסמינריון "יחסי אחים אחיות" במכללת סמינר הקיבוצים.

שלום רב לכם: שאלתי: האם בנסיבות של בן בגיר שמחליט מסיבותיו הוא לנתק קשר תקשורתי פעיל מכל סוג שהוא עם האם,על האב לגלות עניין ומעורבות בכך (לי נראה בברור שכן), או שעליו לכבד רצונו ולהשאיר זאת ליד הגורל?.... על אותו עיקרון: לתומי חשבתי שכאשר קורה משהו עם אחד הילדים הקטינים (אגב, גיל 17 =עדיין קטין?) על האב לגלות מעורבות, ובשום אופן לא להתיחס לכך : "זה עניין שלך כאם, את התחלת בכך, ואת צריכה גם לסיים, אני לא צריך להיות ברוגז (למשל),עם אותו ילד, מפני שלך היה עמו איזה "עסק" קטן." *מה דעתכם על כך??? מודה מראש על התייחסות מהירה, ובפרט מקצועית !!!

אנונימי, מה לדעתך גרם לניתוק? כן, גיל 17 הוא עדיין נחשב קטין. עדי

עדי שלום, להערכתי, הסיבה האפשרית היא : יתכן תסכול כזה / אחר מצטבר בגין חוויותיו עמי למשל: חוזרת על דברים (אני ע"מ לודא שאכן קלט, ואילו הוא חש כנראה אולי זלזול), זו רק דוגמא אפשרית. א ) תודה עדי ( מי את) ???? ב ) מה מקומו ותפקודו של האב בסיטואצייה שכזו ?? adi כתב/ה: > > אנונימי, > > מה לדעתך גרם לניתוק? כן, גיל 17 הוא עדיין נחשב קטין. > > > עדי

לאב האנונימי, קשה לענות לך על שאלות כאלו כלליות, בלי לדעת רקע בסיסי על הילד, על ההורים ועל הסיטואציה. באופן עקרוני, עצם ההימצאות של שני הורים היא משמעותית, כיון שהיא נותנת לילד שני מודלים להזדהות וחיקוי. כל זה טוב ויפה עד שמגיעים לבעיות ותחומים עקרוניים יותר בהם יש צורך ב"אחדות" בין ההורים, כמו גבולות, חוקים וכו'. זה נשמע פשטני וכללי מדי, אך זה תואם למהות השאלה. אם אתה מעוניין, אתה מוזמן לפרט יותר, ואז אנסה להתייחס באופן ספציפי יותר. בברכה, טלי פרידמן

טלי פרידמן כתב/ה: > > לאב האנונימי, > קשה לענות לך על שאלות כאלו כלליות, בלי לדעת רקע בסיסי על הילד, > על ההורים ועל הסיטואציה. > באופן עקרוני, עצם ההימצאות של שני הורים היא משמעותית, כיון שהיא > נותנת לילד שני מודלים להזדהות וחיקוי. כל זה טוב ויפה עד שמגיעים > לבעיות ותחומים עקרוניים יותר בהם יש צורך ב"אחדות" בין ההורים, > כמו גבולות, חוקים וכו'. > זה נשמע פשטני וכללי מדי, אך זה תואם למהות השאלה. > אם אתה מעוניין, אתה מוזמן לפרט יותר, ואז אנסה להתייחס באופן > ספציפי יותר. > > בברכה, > טלי פרידמן שאלתי העקרונית: האם כשלאימא יש "קטע" עם אחד הילדים,זהו "עסק" בלעדי שלה,ו"היא צריכה לסיים את מה שהתחילה " כפי שאני חושב, או ששנינו צריכים לגבות אחד את שני כמו שהיא חושבת ? תודה מאוד! 2 ) כיצד ניתן להסביר לאב באופן יעיל חשיבותם של גבולות עבור ילדיו, וכן אותה אחדות נדרשת בין ההורים ? * מדובר באב שהנו בן יחיד לניצולי- שואה.

הייי תודה לך על התשובה והיחס המקסים, רק משהו אחד אני רוצה שתרחיב מה הכוונה לנסות להיות בטירונות יותר דומיננתית??? אני מאוד מאוד מתקשה להתחבר לבנות לצערי הרבה הרב אני נראת טוב אפילו מצוין מכול הבחינות אולי הבנות אלייהם זה משפיע תאמין לי היופי לא קובע כלום הייתי רוצה להיות מכוערת ושארגיש טוב עם עצמי ובחברה. וכן אני טיפה אבל ממש טיפה מסתדרת יותר עם בנים ומה שלומך?????.?

חשבתי שיש אלמנט מסויים של קנאה של בנות אחרות בך בנים הם קצת פחות דו פרצופיים וגם פחות מתוחכמים מבנות ולכן יותר קל איתם. התכונתי לומר בדומיננטית שטירונות היא מצב שבו את יכולה להראות לאחרות שאת מסוגלת לתת יד ולעזור גם כשקשה לך נסי דווקא לעזור לבת שהכי קשה לה כך גם תוכלי לשתף אותה בקשיים שלך. מתי את מתגייסת ??

שלום לכולם אני ענבל בת 19 יתגייסתי לא מזמן ומי אותו יום, של, הגיוס אני רק בוכה ובוכה, בתיכון הייתי ילדה שמסתובבת עם עצמי, כי לא מצאתי את עצמי אם שאר בני כיתתי ,או שכבתי היום אני משרתת בסגור צריך 24 שעות להיות עם אנשים ולי זה קשה , תמיד העדפתי להתרחק מכולם כנראה מפחד של דחייה בסופו של דבר כשיכירו אותי. אני מרגישה שהבנות צוחקות אליי מדברות אליי שונאות אותי ואין שום סיכוי שאתחבר אלייהם ואני שוב לבד ומרגישה בודדה . למשל כול הבנות יושבות יחד אני רועדת משקשקת לבוא אלייהם אני פשוט כמעט מטמוטטת כשזה קורה. אנה אנה אנה ממכם תעזרו לי אייך להשתלב פתאום אחריי 5 חודש ב ב ק ש ה עזרה דחופה

בקשי העברה לבסיס פתוח - למה את צריכה לענות את עצמך ? גשי לקצינת/משקית ת"ש או חן שלך (אני חושב שאין כבר קצינת ח"ן) ספרי להם על בעיותיך ובקשי העברה לבסיס פתוח. תפקידן לעזור לך בנושא ,אם זה לא הולך תמיד אפשר להמשיך לקב"ן אני מקווה שזה לא יצריך אותך ללכת רחוק כל כך. בהצלחה דוגי

ענבל שלום רב, אפשר להשתמש בעצתו של דוגי, אך בעיני זו מעין בריחה, וחוסר התמודדות עם המצב הקיים. תנסי כן להתמודד עם המצב הקיים, ולשפר את מה שכבר יש לך. אינך צריכה להתיידד עם כולם. מיצאי לך חברה אחת, מישהי שתתחילי לאט לאט לדבר איתה, אפילו על דברים טריויאליים כמו: שתלכנה יחד לארוחת צהריים, ללכת לקנטינה ביחד, או משהו כזה. קשה לי להאמין שאת לא צריכה ליצור קשר עם אף אדם בבסיס. יש דברים מינימליים שבשבילם את זקוקה לאחרים: החל מהטבח וכלה במפקד/ת, בין לבין מיצאי לך כמה אנשים שאיתם תוכלי להעביר את הזמן. זו תיהיה התחלה טובה, ואחריה תראי לאן הדברים מתפתחים. בהצלחה, טלי פרידמן

ענבל, תחשבי שקיבלת הזדמנות אדירה לצאת מהביישנות, חוסר ביטחון עצמי והפחד שלך מדחייה. וזו בעצם הזדמנות שחבל מאד שלא תנצלי אותה. תתחילי מזה שאף פעם אל תגידי "אין שום סיכוי"... למה אין שום סיכוי שתתחברי אל הבנות בבסיס? ברגע שאת משכנעת את עצמך שאין שום סיכוי, אז באמת לא יהיה. כי הכל מתחיל ונגמר בך. ברצון ובהחלטיות שלך. ומאיפה הביטחון שהבנות צוחקות עלייך ושונאות אותך אם את לא מתקרבת אליהן ולא מחליפה איתן אפילו מילה אחת? ואולי זה הכל רק בדמיון אצלך ובמחשבות. אז תני למציאות צ'אנס. וגם לעצמך. תפסיקי לחשוב מחשבות שליליות ותני לעצמך קצת קרדיט (אחרך כך בהדרגה תוכלי לתת לעצמך יותר ויותר קרדיט). תצאי מההנחה שאת פשוט טובה כמו כל אחת אחרת ואין שום סיבה שיסתכלו עלייך בעיניים אחרות (כל עוד את רואה את עצמך שונה גם אחרים יראו אותך ככה). מסקנה - מחשבות חיוביות שלוש פעמים ביום: בוקר, צהריים וערב כמו בשטיפת מוח. תשכנעי את עצמך כמה שאת אוהבת את המקום, רוצה להשתלב ולהתיידד, רוצה לצאת מהמעגל הזה של הבדידות והביישנות ותראי איך לאט לאט את מצליחה לשכנע את עצמך ואת הסביבה. ילדה, כל העולם מונח לפנייך מחכה שתתחילי לחיות ולהנות מהחיים. אז למה להעביר את התקופה הכי משגעת, מדליקה ומלאה חוויות כמו הצבא - בבכי? את יכולה להתחיל לצחוק, סתם מבדיחה טובה, מקומדיה או אפילו מעצמך. אחרי שתצחקי תראי כמה טוב לך. המפתח טמון בך. אצלך. אם רק תרצי (באמת) תוכלי להעלות על שביל הזהב ודרך המלך תהיה פתוחה לפנייך. השתדלי להפיק טוב וחיובי מכל מצב. נצלי את ההזדמנות שנפלה בחיקך על הצד הטוב ביותר (אתגר מעניין יותר מאשר לטפס על האוורסט, תאמיני לי). את פירות ההצלחה הרי תקטפי כל החיים. ושוב, תני לעצמך קרדיט, את לא מטומטמת ולא טיפשה. את ילדה עם נפש רגישה, עדינה ומיוחדת. תני לאחרים הזדמנות לגלות את היופי והייחוד שבך ותני לעצמך צ'אנס להכיר אנשים ועולמות אחרים. טפסי על השביל המוביל אל הדרך החדשה - ותצליחי. והעיקר לא להתייאש! מחזיקה לך אצבעות, בר

היייי אני מקווה שזהית אותי, בקשר לבדידות לעודד אותך לך לפחות יש חברות משפחה אוהבת באמת לי אין אף אחד בעולם הזה אני מרגישה עוף מוזר לך יש משהו שיקשיב שיבין ושאוהב אותך לי לא אין אף אחד פשוט כך לא חברה אחת לא חבר לא משפחה אוהבת בעצם חוץ מאבא. שבאמת אוהב. הרבה אין מה לעשות אני יכולה ממש להבין אותך אבל עם זה מעודד אותך שתדעי שאת במצב בסדר תחזיקי מעמד זה בטח רק תקופה קצרצרה. אצלי בחיים זה לא ישתנה הריי כול החיים הייתי לבד 18 השנים.

אני מתנצל שלקח לי הרבה זמן לענות לך פשוט אני כמעט לא מתחבר לאינטרנט בבית ולא הייתי בעבודה מיום חמישי (סידורים ,שיפוצים ולחצים) לא התכוונתי להלחיץ אותך מה שאמרתי זה שגם ככה יש טירונות של כמעת שלושה שבועות וזה חובה וזה הנסיון הכי טוב כי זה מפגש של הרבה בנות שלא מכירות אחת את השניה כולן באותה סירה ,רובן מפוחדות משינוי המסגרת ובזכות זה נרקמות מערכות יחסים. גם בטירונות יש טיפוסים לא נעימים אבל סך הכל האוירה גורמת לגיבוש . נסי להיות יותר דומיננתית בטירונות. אם הנסיון הזה יהיה לך קשה מנשוא אז אפשר לבקש העברה לבסיס פתוח ולשם כך קיימות משקיות וקצינות הת"ש . ראי באחת השאלות עניתי לפונה שרע לה בבסיס סגור שתפנה בבקשה להחליף בסיס. יש הבדל בין מסגרת של בסיס סגור לבית ספר והוא משתנה בהתאם לתנאים אין חוקים בנושא יש אנשים שזה עושה להם טוב כי המסגרת הסגורה יוצרת מצב של עזרה הדדית ויש שמרגישים כלואים בתוך חברה שלא מבינה אותם. נסי לגייס את כל כוחותיך הנפשיים כי יכול להיות שהצבא ישנה אותך לטובה. דרך אגב האם הבעיה שלך היא עם שני המינים או שעם בנים את מסתדרת יותר טוב? מקווה שאת מרגישה טוב. אני עובר עכשיו תקופה קצת קשה אבל זה יעבור. דוגי

אני מחפשת מקום לקרוא על תרופה זו שהיא תרופה חדשה נגד דיכאון וחרדה. תודה

אפקסורhttp://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283

שלום ביתי מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה. היא בדיכאון ומידי פעם חותכת את ידיה. מה משמעות התופעה הזו? היכן ניתן לקרוא עליה? היא מטופלת בסרוקסאט ועכשיו גם בקלונקס. מה עושה הקלונקס? תודה

קלונקס ממכר והוא נגד חרדות אם אפשר לא להשתמש בו זה עדיף רצוי לטפל בתרופות נגד דכאון שלא ממכרים אפקסור" מצוין

קלונקס מגביר דיכאון - זהירות זהירות זהירות

סברינה שלום רב, תופעת החיתוך העצמי, או במילים אחרות, פגיעה עצמית, היא חלק מההרס העצמי, ככל הנראה של בתך. פעמים רבות הפגיעה העצמית היא סימפטום המתלווה להפרעה מרכזית יותר כמו דיכאון, הפרעת אכילה ועוד.פרט להרס העצמי לעיתים הפגיעה העצמית נעשית כדי לחזור ולחוש את הכאב והווית הכאב, לפחות ברמה הנפשית, שמשתלבת עם הרמה הפיזית. אינני מכירה אתרים העוסקים בנושא, אבל אני מאמינה שיש כאלה (באנגלית בוודאי). לגבי השאלות אודות התרופות, הפסיכיאטר היעוץ של הפורום, המוסמך בעיניני תרופות ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט, אז תוכלי לחזור ולשאול את שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

היי סברינה, להלן כתובת של אתר עם לינקים לגבי פציעה עצמית, בעברית, שמכילים הסברים לתופעה וגם מידע לבני המשפחה איך לעזור - http://www.macom.org/self_injur.asp אביב.

חיתוך עצמי, או יותר נכון "פגיעה עצמית" נובעת מכ"כ הרבה כאב וצער, היא מלאה בתחושות גועליות בקשר לעצמה. המטפלים במחלקה לא יודעים על זה? נבלותתתתתתתתתתתתתתתתתתתת, ברגע שהיא ממשיכה עם זה, היא מתמכרת לזה, ויותר קשה לצאת מזה!!!! אם הם לא יעשו משהו עם זה אני הייתי תובעת אותם על רשלנות בטיפול! (הייתי מתבטאת בצורה חמורה יותר כלפיהם, אבל זה לא יפה בפורום הזה...)

היי ראיתי את ההודעה שלך לבודדה זה כול כך דבר אליי ומדבר אליי,אני בת 18 לפני גיוס וכול הפחד שלי שאשאר לבד כמו תמיד ובודדה זה מפחיד מחניס אותי לחרדות ופניקה,מה את חושבת יש סיכוי לתקווה? ומה את חושבת שעדיף לאחת כמוני בסיס סגור או פתוח? אני רוצה שתדעי שגם אני נורא נורא נורא קשה בלצור קשריים לפתח קשריים ולהמשיך בקשריים תודה מחכה לתשובתך

שכחתי את השם אני נטעלי

בילי הייי מה שלומך? קראתי את תשובתך את צודקת במה שכתבת אבל יותר מכול אני חושבת שאת לא כול כך מבינה את מצבי הבעייה שלי זה לא להתחיל לדבר אם בנות לצור קשר חם לסמוך אלייה לבטוח בה,הרבה פעמים אני מרגישה שאני פחות מוצלחת מיזו מיזו ומיזו אני כול החיים שלי הייתי לבד בלי שום חברות אני מרגישה טיפה שהשתנתי את חושבת שזה הגיוני? מה אני יכולה לעשות כדאי להתגייס אם הרגשה טובה? או אייך להתחיל בטוב? בילי זה לא מלחיף ומפחיד הימים הראשונים? אייך זה?

קודם כל אני חושבת שכדאי שתדעי שהשד לא כל כך נורא. אני לא יודעת מה סיפרו לך על הצבא בכלל ועל הטירונות בפרט, אבל זה באמת לא נורא. לדעתי התקופה הכי יפה בחיים שלי הייתה בצבא. זאת תקופה של עצמאות אך עם זאת יש מישהו ששומר עלייך ועל צעדייך.(המערכת הצבאית). וזה מעין חממה כזאת שכיף לגדול בה. ואת לא צריכה לדאוג בקשר ליצירת הקשרים. קודם כל מכוון שאין דבר כזה " יותר טוב ממני ". כל אחד טוב בתחומו. אפילו המפקדים בצבא לא יהיו יותר טובים ממך. הם מפקדים רק בגלל שהם התגייסו חצי שנה לפנייך. אני לא מכירה את הסיפור שלך , ולמה לא היו לך עד עכשיו חברות ( אם תרצי אז את יכולה לספר לי ) , אבל צבא זה מקום חדש וקצת שונה ממה שאת רגילה אליו , ואולי זאת הזדמנות מצויינת בשבילך לרכוש חברות וחברים ( לדעתי בנים יכולים להיות חברים יותר טובים מבנות ) חדשים . במיוחד כשכולכם תעברו יחד חוויות חדשות ( כמו מטווחים למשל ) יהיה לכם על מה לדבר ולצחוק ( איך המכי"ת עושה את עצמה קשוחה ,למשל ) , ואני בטוחה שתמצאי לך שם לפחות מישהי אחת שתוכלי להתידד איתה ולעבור את השרות הצבאי בשלום. את תראי שיהיה בסדר. תפסיקי לחשוב על זה , ותנצלי את ימי החופש שנותרו לך בצורה הכי טובה. תקני דברים שיוכלו לעזור לך בצבא. תפנקי את עצמך. מתי תאריך הגיוס שלך ? אני באמת רואה את תקופת הצבא שלך בתור התחלה חדשה ומוצלחת , ואם תצליחי להסתכל קצת מבעד למשקפיים הורודים שלי - תוכלי לראות גם את. אני פה גם בהמשך , לכל שאלה או חשש. בילי

ד"ר אברהם שלום, ותודה על תגובתך לדבריי. התחום בו אתה עוסק חדש לי, אשמח מאוד אם תוכל לנתב אותי לייעוץ מסוג זה. תודה,ושבוע מבורך.

שלום רב, פנה למייל האישי שלי (הקלק על שמי המוכחל) עם מעט ביאוגרפיה אישית, כולל רפואית, ומיקום מגוריך - ולאור הנ"ל אוכל לייעץ לגבי ההמשך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בא לשכונה מתלמד חדש

מה שלומך אחותי??? אני קצת יותר טוב, בגלל שבעלי משתדל לחזור הביתה כמה שיותר (אפילו שזה קורע אותו מעייפות. חמוד ). אוהבת אוווותתתתךךך בילי

אני ממש מעריכה את בעלך, איזה יפה מצידו. כל הכבוד! עכשיו כל הפורום יקום על הרגליים, וימחא לו כפיים, ואם היה לי כובע הייתי מורידה אותו בפניו...חיחי.... טוב בכל אופן, אצלי די רגיל... אבל אני פשוט מבולבלת, אני לא כ"כ יודעת באיזו דרך לבחור, האם בטיפול ולהתחיל לצעוד לדרך טובה יותר, או להמשיך "לטחון מים"... די בלאגן, אנחנו גם במעבר של הדירה, כל הזמן אנחנו על הרגליים, יש לנו עוד דברים לקנות, ובלה בלה בלה, אבל יש לי תחושה די רעה. כל מיני דברים גורמים לי להרגיש שאני מטילה עול על אנשים, ואז שוב אני תופסת מרחק, כמו פעם, אני הורסת את מה שבניתי, ואוףףףף אחד גדול. היום הייתי צריכה לצאת עם חברה שלי, אבל היא לא דיברה איתי מספיק לפני שיצאנו, ופספסה אותי, כי החלטתי ללכת לבייביסיטר, מה לעשות, אני צריכה כסף!!! בכל אופן, לא יודעת! לא יודעת כלום!

היי גם אני התגעגעתי. מה זאת אומרת אין לך עם מי לחגוג?- מה אני עז?!?! ת'אמת גם אני לא ממש חגגתי, כי בעלי עוד במילואים. והוא אמנם חזר היום מוקדם בבוקר הביתה , אבל הוא ישן עד הצהריים , ועד שזזנו..... הוא עכשיו כבר בדרכו חזרה למילואים. יש לו עוד שבוע וחמישה ימים (אבל מי סופר ?). לפחות מחר הוא חוזר לחופשה עד יום שלישי בערב, וזה יעביר לי קצת את הזמן יותר מהר. מה שלומך? ראיתי את מה שכתבת קודם על זה שאת לבד. אז רק שתדעי לך מאז שאת כאן בפורום את לא לבד. אני מרשה לעצמי לומר לך בשם כולם שכולנו איתך. תכתבי לי עוד שלך בילי

תראי כמובן שאת מישהו לחגוג איתו אבל אני התכוונתי לחבר. מישהו מהמין ההפוך לנו. זה פשוט היה מבאס כי אני בשלב ששוב אני רוצה קשר עם מישהו אבל מצד שני אני מתה מפחד ובכלל ההרגשה היתה אתמול לבד מבחינת הכל- -נשארנו מעט חברות בארץ ולא יכולתי להיפגש עם אף אחת מהן ובכלל אני נופלת אחורנית - שוב מקיאה. טוב מה אני מעמיסה עלייך כל כך הרבה שיעבור לך הזמן הכי מהר ושהפשוש שלך ישוב אוהבת שרה:-))))))))))))

שלום, איך עבר סופהשבוע? שלחתי לך 5 מיילים במשך היום... האחרון הוא די אופטימי. עברו עליי יומיים לא קלים אבל אספתי את עצמי עכשיו, לפחות כך אני מקווה ורוצה להאמין. מדהים שבכל פעם שעליי להתגרד ולהתקלף מהריצפה,עוד ועוד חלקים ממני נשארים דבוקים אליה.בסוף לא ישאר גם מה להרים. יהיה טוב, אני שלווה ואופטימית עכשיו, שווה לנצל את זה ולו לכמה שעות. תרגישי טוב, ושיהיה לך המשך יום נעים, חסרת-זהות.

אינשם, קיבלתי. שלחתי לך בחזרה גם מייל קצרצר. שבוע טוב, טלי פרידמן

vvvv

קרובת משפחתי ילדה לפני כ -6 שבועות. לאחר כשבוע יים החלה להראות סימני חרדה,וחוסר קשר עם התינוקת. חלק מהזמן היא מטפלת בתינוקת ובכל הזדמנות מנסה להתחמק מכך. יש לה עליות וירידות במצבי הרוח, וגם קרה לה שהיא הראתה סימני ניתוק מהמציאות. אירחנו אותה כשלושה שבועות על מנת לעזור לה להתאושש, לבסוף היא החלה לתפקד כהורה. כיום היא בביתה ולפעמים מתקשרת וטוענת על לחצים נפשיים ומועקה רבה. ולאחר מכן היא מתפקדת היטב, ללא שום סימני מועקה. קופת החולים לא עזרה לנו בנושא שלה. קוראים לה לשיחות אך שיחותיהם אינן משפיעות. שאלתי האם היא זקוקה לטיפול אינטנסיבי יותר או שזה דבר החולף כרגע?, והאם יש טיפול אחר מומלץ.

יעקב שלום רב, לדעתי יש מקום להתייעץ עם איש מקצוע, שיאבחן האם קיימת בעיה כלשהי, ואם כן מה מידת חומרתה ומה ניתן לעשות. בדרך כלל איבחונים שכאלה נעשים על ידי פסיכיאטרים. אפשר לעשות איבחון גם דרך קופ"ח. שבוע טוב, טלי פרידמן

שלום יש לי או למעשה לידידה שלי בעיה שגורמת אי נעימות גם לי ולשאר החברים שלי ושלה גם יחד (אנחנו קבוצה די גדולה של חברה) היא כרגע לבד ובדיכאון ולא משקיעה בעצמה היו לה כבר חברים וכלום לא הסתדר זה מונע מאיתנו לצאת בזוגות אתה ביחד (כי לא נעים לה ו...לנו לידה) אסור להזכיר לידה שום דבר שקשור בזוגיות. מה עליי או עליינו ,חבריה לעשות באיזשהו שלב כבר זה נמאס אבל לא רוצים לפגוע בה?

(אני פשוט רוצה להבין את זה טוב יותר) אתה אומר שהיא נכנסה לדיכאון, למה? קרה משהו? כשאמרת שאסור לדבר לידה על זוגיות אז זה אומר שהיא נכנסה לדיכאון שגלל זוגיות/קשר שנגמר/לא הצליח? עכשיו קראתי שוב את מה שכתבת ונראה לי שניסית להגיד שהיא נפגעה מקשר כלשהו, ואם זה מפריע לה עד כדי כך, אז אולי כדאי לכם לנסות להכיר לה מישהו, אני מצפה לתשובה ממך בסיגנון: "ניסינו אבל היא לא רוצה", אבל תנסו אולי לעשות את זה בלי לשאול אותה, ואם זה קשה לה לראות אתכם יוצאים בזוגות, אז אולי כדאי שהיא תתרגל (אני רצינית, אני לא רוצה להישמע רעה ומגעילה), אתה רוצה לומר לי שאף אחד מאותם חבר'ה שלכם חווה אי פעם פרידה? כל אחד חווה את זה, פרידה/ניתוק מאדם אהוב, אבל כדי להתגבר על זה אתם צריכים להיות שם בשבילה גם ברגעים המחורבנים ולא רק ברגעי שהיא שמחה... סתם ניסיתי...אתה לא חייב לקחת את זה איתך...

רר שלום רב, אין הרבה מה לעשות פרט מלהתחשב בה ובמצב בו היא מצויה. תמיכה חברתית לצד שילוב של המציאות (אתם יוצאים בזוגות) היא נוסחא קשה ליישום, אך אפשרית. בברכה, טלי פרידמן

אני יודע מה הבעיה אצלי ....קדם כל תמיד הייתי כזה ולא משנה עם איזו בחורה הייתי יש לצין שאני בן 24 ...אוליי זה משמעותי...אבל החברה האחרונה לפני החברה הנוכחית שלי עכשיו בגדה בי בשביל משהו אחר וכנראב שזה הגביר עוד!!!יותר!!! את הקנאות אצלי 1)אבל השאלה מה לעשות עם המידע הזה .....איך להתגבר או לשנות דברים? 2)איזה כיוון מחשבה או דרך היית מציעה לי במקרה הזה?

היי שלום קוראים לי נטעלי את מדברת על חברה וקבוצות וזה בדיוק בעייה שגורמת לי סבל מימנה אם את כאן הרבה ומוכנה לעזור לי השמח מאוד

שלום יש לי בעיה חמורה.. אני קנאי פנאטי לחברה שלי וזה מציק לה מפריע לה וגורם לחיכוכים רבים כל זה בגלל שפעם משהי בגדה בי ולכן יש בי פחד כל הזמן איך ניתן להתגבר עליו נ.ב אני הולך לייעוץ כבר כמה זמן ויש!!!! תוצאות אבל רציתי חוות דעת נוספת

תציב את הקשר שלך עם חברה שלך כמטרה. תיקח בחשבון שאם אתה תמשיך עם הקנאות אתה תמשיך עם אותם חיכוכים, ותשאל את עצמך שאלה: האם אתה בוטח בחברה שלך ואתה מאמין בקשר הזה? אם התשובה שלילי, אני לא יודעת מה לומר לך, אם היא חיובית, אז התשובה מובנת! כי אם אתה מאמין בקשר וסומך על חברה שלך, אתה צריך לומר לעצמך שהקנאות שלך היא בכלל לא רציונלית, כי אתה הרי סומך עליה, אוהב אותה ומאמין בכנות שלה, אז במה יש לפקפק פה?

R שלום רב, שמחתי לקרוא שאתה הולך לייעוץ. לדעתי זו התשובה לשאלתך. הייעוץ אמור לסייע לך להבין את ההתנהגות שלך, את מקורותיה, ואיך מתמודדים עם זה. אתה עצמך כותב כי ישנן כבר תוצאות, אז תן לדברים להתהוות ולהתבשל בתוכך. זה לוקח זמן. ואין פתרונות קסם, של בן-רגע. אני מאחלת לך המשך חיים זוגיים משוחררים ומהנים, טלי פרידמן