פורום פסיכולוגיה קלינית

סוריקטה, אביב ואודי היקרים! אני בסדר! חזרתי ובסהכ אפשר גם להגיד שהיו רגעים טובים...(: שבוע טוב וחודש טוב

חנה מתוקה, חיבוק גדול, שלך, סוריקטה

איזה כייף לקרוא את זה ...ידעתי שאת יכולה

הי אודי, אודי, נהיה לי מין קטע כזה בעבודה. שכל פעם שאני רואה את הקולגה שאיתה רבתי, אני נכנסת לשיתוק. זה כבר לא רק התעלמות ממנה, זה חוסר יכולת מוחלטת שלי לפנות או לגשת אליה. אודי, אני באמת רוצה לדבר איתה, אני פשוט לא יכולה. אני חשה חוסר נעימות ופחד. ונראה לי שאנשים בעבודה מדברים על כמה שאני מוזרה ולא נחמדה ואף אחד לא מבין שאני באמת רוצה ומשתוקקת להשלים ואני לא מצליחה. ואודי אני מבטיחה שזה לא תירוץ . אני פשוט לא מסוגלת לדבר איתה וגם לא לראות. וסיפרתי למטפלת את כל מה שהיה, אבל אין פתרון באופק. והמצב הזה מאוד קשה לי נפשית.

מיקה יקרה. יש עוד דרכים לנסות לתקשר איתה, מייל? ווטסאפ? מכתב שתשאירי לה שיסביר?? זה באמת לא פשוט. מאמינה שאם תבהירי לה מה קורה איתך תהיה הבנה. הרי כשספרת לה היה מבט של חמלה והבנה...איתך.

למה יש בי עצבות??...למה יש בי בדידות? יש לי איש לצידי שמנסה להבין, לתמוך, יש לי מטפלת שלמעני, יש ילדים יש עבודה....אני יכולה להשוות ארשת פנים שמחה מאוד, להטעות......והרגשת הבדידות חונקת, העצבות שכאילו "סתם" בלי סיבה של ממש.... אתה יודע אודי יקר, בכלל לא קרה לי כלום רציני..לא נגרם נזק נפשי של דיסוציאציה, פיצול, ניתוק ושאר דברים מעין אלו. אפילו לא ממש מבינה מה זה אומר אולי.... היה מי שעצר , אני במילא לא הבנתי...רק רציתי קרבה וקבלתי...קטנה, טיפשה? תמימה? אולי ניסו לטאטא ולהגיד שכלום לא קרה, ואולי באמת כלום לא קרה וסתם אני עושה עניין מכלום..... אבל עצבות, בדידות. למה זה עוד קיים כל כך עמוק בתוכי? חוסר ערך וכו'....מבחוץ כזו חייכנית, אופטימית מבפנים שונה... הלוואי שהייתי מבינה אותי :( מרגישה שאיש לא יכול להבין כי זה לא ברור גם לי.....

הי מיכל, הייתי מציעה גם את כיוון המחשבה, שכל אחד מאיתנו, ובפרט בני המין האנושי, חולקים (גם) תחושות של בדידות ועצבות בדרגות שונות בעיתויים שונים. אפשר לבחון האם הם יומיומיים כאלה, 'רגילים' או שכרוכה בהם איזו תסבוכת נפשית מורכבת יותר. סוריקטה

מיכל, אין לי תשובות אבל ליבי איתך יקרה.

לי החוצה במילים מהולות בהרבה בכי... אבל אין ספק שזה הקל עליי. שבת שלום וסופש נעים לכולם.

חנה, את אלופה! שלך, סוריקטה

וואו איזה הרגשה מטלטלת!!! הייתי אצל המטפלת וחזרתי לסיטואציה מטלטלת שהיתה לפני המון, המון שנים. ופתאום זה תפס אותי בכל הגוף ורציתי להתגלגל לרצפה ולדפוק את הראש. ואז הגיעו אלי מילותיך אודי, שכתבת לא מזמן למישהי, ש"זה לא קורה עכשו". והיא ניסתה להיות איתי שם ולעטוף אותי בקול מרגיע ובמילים מרגיעות לטובתי. וזה היה כל כך מטלטל בתחושה בהרגשה בגוף, כאילו ששוב אני באותה הסיטואציה. לא פשוט!!!!

המון זמן.. הייתי כל הזמן פה. שבת טובה ושמורה.

רוני התגעגעתי ...איזה כייף זה השבת שלום שלך .. מה שלומך

הי רוני, :-) סוריקטה

הי רוני יקרה שבוע טוב❤

עכשיו הגענו למלון. לא יודעת אם יהיה לי ככ אינטרנט... קשה לי. מקווה שיהיה בסדר.

חנה, יש בך מתיקות מופלאה כזאת. ודווקא רגעי הלא-פשוט אצלך, כפי שראיתי כאן עד היום, יודעים לחלוף באופן מקסים. מאמינה שיהיה בסדר. הלוואי. סופ"ש נעים, סוריקטה

נראה לי שאני מהאנשים שצריכה שגרה וכל תזוזה קשה לי ממש. אני בוכה...

חנה מתוקה ... יהיה בסדר את תעשי שיהיה בסדר ואפילו תהני סומכת עלייך, ואתך כל כך מבינה את החרדות האלה מחופשה מיחד ...

חמותי היא אישה קצת מוזרה ואובססיביצת כלפי הבת שלי ברמות לא נורמאליות ומפחידות., הכול התחיל מזה שנודע לכולם שאני בהריון... מאז היא לא עזבה אותי בשקט. לא הפסיקה להגיד מה אני צריכה לאכול... הלכה אחרי בבית למקרה שאני לא אפול! כול הזמן בדקה שהבדיקות של העובר יצאו בסדר... והשיא היה כשהיא נכנסה לי לחדר לידה כשבמפורש כשאמרו לה לפני זה לא להיכנס, בטענה שהיא נורא דואגת והיא צריכה להיות בחדר בכדי לראות שהכול הולך תקין! אחרי זה היא ניסתה להתערב לי בשם של הילדה.... עד אז שתקתי כי לא רציתי לריב איתה כי בכול זאות זאות אמא של בעלי... מאותו שניה הבנתי שהיא פשוט חוצפנחת ועולה לי על הראש... והתחלתי לענות לה. שזאות הילדה שלי ואני בעצמי יסתדר. כמובן בזה זה לא ניגמר... מאז שהיא נולדה היא הפכה פי מיליון לאובססיבית... ועוד יותר התרידה אותי ואת בעלי... כול פעם שהיא הייתה רואה את התינוקת שזה כול שבוע היה נדמה שמשהו לא בסדר איתה.. כול פעם משהו אחר היד או הרגל הגב העין, האף... וכול פעם הייתה מציקה לנו עם זה ומנסה לשכנע אותנו ללכת לרופא.!!! וכמובן שהכול היה בסדר עם התינוקת. מאותו זמן אני ממש רבתי איתה וניסיתי להסביר לה שיש לה חרדות לא מבוססות... ודאגנות יתר.... שמאוד מציקות לנו...ולא נותנות לנו לחיות נורמאלי... אחרי הדיבורים וריבים אין סופיים איתה היא סוף סוף הבינה ועזבה אותנו כמעט לגמרי מההצקות שלה. אבל זה לא ניגמר בזה... לפני חודשיים בערך כשהיא בא לביקור שמעתי שהיא קראה לבת שלי ביתי... דיברתי עם זה עם בעלי... והוא אמר שהוא לא רצה לספר לי, אבל הוא גם שמע שהיא קוראת לה ככה... אנחנו דיברנו איתה והיא מכחישה הכול.... אומרת שזה נשמע לנו! לפני כמה חודש שמעתי אותה שוב אומרת לתינוקת בזמן שהיא שחקה איתה עכשיו אמא ואז מהר תיקנה את עצמה לסבתא תשחק איתך.... כלומר לא רק שזה חזר על עצמו והפעם היא קוראת לעצמה אמא שלה... האם יתכן שהיא חושבת שזאות הבת שלה? האם יכול להיות דבר כזה? רוצה להוסיף שכשהיא הייתה צעירה היא מאוד רצתה בת... אבל נולד לה רק בן... ולפי מה שאני יודעת היא עשתה עוד הפלה אחרי הבן.... מאוד מפריע לי שהיא אומרת את הפליטות פה האלה... שזאת כביכול הבת שלה... וזה שהיא מכחישה כי אז אין עם מי לדבר.. אני חושבת שבמינימום זה מצב לא נורמאלי והאם מדובר במצב שדורש טיפול פסיכולוגי אולי?... בנוסף היא קנתה בובה לתינוקת וקראה לה בשם של בן שלה. תודה על המענה

אחרי דיבורים היא הבינה ועזבה אותנו כמעט לגמרי מההצקות שלה. מה שמתריד ומדאיג אותי כרגע זה, שהיא קוראת לבת שלי ביתי, וקוראת לה שהיא אמא שלה בפליטות פה ואחרי זה מכחישה הכול!, האם ההתנהגות הזאות נראה תקינה? ומה אפשר לעשות עם זה בכדי שהיא תפסיק... כי זה מאוד מפריע לי.

אודי כמי שכותבת על מי שאני על המורכבות . נעזרת כאן לא פעם בשעה של ניתוק ,ברגע של פרוק כעוגן להאסף .. יודעת שדיסוציאציות זה דבר מדבק ולא פעם דיברנו על זה . יודעת שאתה מאוד מאוד מאפשר ובכל זאת האם אתה חושב שהכתיבה שלי והשימוש בפורום בזמן ניתוק גורמים לפגיעה באחרות בדרך זו או אחרת .. המקום הזה חשוב לי מידי ולא רוצה לפגוע באף אחת .. שתהייה שבת טובה ורכה

יש לי הפרעה ניתוקית אני מתמודדת עם דברים קשים וכרגע עם חרדות נוראיות ואתמול הפיצול השתלט אני מצטערת אם הלחיץ מישהו אבל אני בסדר יחסית

אהובה כל כך מבינה . זוכרת ימים שהייתי מוצאת דברים שכאילו אני כתבתי אבל לא זכרתי .. קשה ועצוב ההתמודדות היום יומית שלנו .. שמחה שכתבת כאן באמת מי שלא שם בתוך הכאוס קשה לו עד מאוד להבין .. והפחד הוא מדאגה אלייך .. אוהבת איתך מאוד מאוד חיבוק לכולך ...

אין צורך להתנצל..פשוט דואגת לך מאוד.

הי ינשופי, ההודעה ההיא שלך ממש לא הפחידה אותי באופן אישי. אבל, מאד מאד הייתי ממליצה להישען בעיקר על הטיפול המצמיח, כי ככל שאני מצליחה להבין מכאן, את עוד חלשה בחלק מהזמן, ואז אני פשוט חוששת שאת עלולה להישאב לקולות הרסניים. אנא מתוקה, הבטיחי לעצמך, אפילו כהוראת הפעלה – להתמיד בטיפול. בסדר? למענך, אבל לגמרי, סוריקטה

כותבת מוחקת ושוב ושוב במשך שעות.... לא מצליחה לזקק ולתת מילים למה שמרגישה למה שצריכה /רוצה . מגיבה לכולן בראש בלב והמילים כמו מסרבות להיות .. אולי אני זאת שבמקום שמסרב להיות .. מאבק של נראות והעלמות .. עוברת תהליך הזוי שמשאיר אותי מבודדת ... אני לא לבד אבל אני בבדידות ,בעצב בכאב בשגעון בפחד ממה וממי שאני ... אודי השבוע היה קול אחר בחוץ לכמה דקות . הקול המפחיד הגברי המשתק שעד היום נשמע רק בראש היה בחוץ ...דיבר עם המטפלת בפגישה ...מבחינתה זה השג מבחינתי לא יודעת ,זה מפחיד ,זה הרגיש הזוי כמו בתוך טראנס ...אולי אני חייזר, אודי אני משתגעת ... יודעת ומבינה שזה התהליך והאמת הפחד שלי הוא מה יקרה עם הוא יגיב בכעס או באלימות למרות שמעולם לא פגעתי באיש בצורה אלימה פיזית ,שתיינו יודעות מה כן יכול לקרות עד כמה אני מוחקת מילולית ..כל כך מנותקת מהחלק הזה והוא כל כך נרקסיסטי שלא יודעת איך אגיב ...לא רוצה לפגוע במטפלת לא רוצה להיות במקום הזה ...איך אצליח לשלוט על חלק ממני שאני כל כך לא מחוברת אליו שכשהוא מגיע אני משותקת ברמה שאפילו לנשום לא יכולה וכל הגוף הופך לאבן .. אודי שומעת אותך אומר .אביב זה תהליך תני לו זמן את תצליחי ואוףףף לא מאמינה לזה ... אולי עדיף לא לתת לו לצאת בכלל ...לנעול אותו בראש ..פרוק לצורך חיבור...כבר לא בטוחה שמאמינה בזה . אודי אתה יכול להסביר לי יותר ...

אביב יקרה הלוואי שהיה לי את התשובות אבל אין אני כן מאמינה כמו שאת כל הזמן מזכירה שריפוי הוא תהליך וכן מומלץ לתת מקום לכל חלק. אבל מה עם חלק כועס ואיבוד שליטה?? מרגיש לי שאת לא באותה מקום שהיית בעבר.. שיש יותר נוכחות ויכלות לקחת " פיקוד"😊 אני מאמינה בך ובדרך ותהליך שאת צועדת בו.. יחד עם המטפלת שלך תמצאי דרך לתת מקום גם לכעס. אוהבת

את יודעת הגבתי לך שם למטה תחת ההודעה שלי שבוע טוב , אפילו שמחתי שאודי לא הגיב עלייה והשאיר את השיח לנו ..אבל משום מה זה לא עלה .. לא זוכרת מה בדיוק כתבתי לך שם , יודעת שכל הנושא הזה מאוד מטלטל את הפנים . האם מותר או לא לדבר בזמן אמת , את כותבת לי ולא בפעם הראשונה שזה משאיר אותך חסרת אונים הודעות כאלה ...ואני חושבת לעצמי . אולי היא צודקת אולי זה לא בסדר לכתוב כאן בזמן אמת .אבל זה משאיר אותי מאוד עצובה כאילו נסגרת לי דלת ... בקשת העזרה היא לא כאן ועכשיו אף פעם אין כאן ועכשיו , גם לא בטיפול גם לא בזוגיות ולא בחברות ... בכלל כבר מזמן ברור לי שאני כותבת וזה לא מובן מאליו שמישהו יגיב על ההודעה פרט לאודי כמובן ובכל זאת עצם הידיעה שאודי יקרא ויגיב עלייה ואולי עוד מישהו יגיב עלייה וייתן מילים שיהיו שם לאחוז , עצם הידיעה של היחד אני כבר הרבה פחות לבד עם הכאב . לא יודעת יקרה האמת שאני מאוד מבולבלת , לא כל כך מוצאת מילים להסביר ויותר מזה מרגישה שהולכת לאיבוד ולא ממש מבינה מה הדרך הנכונה . בטח שאין לי רצון לטרגר אף אחד או לגרום אי נוחות לאף אחד ....ומצד שני לא רוצה להיות במצב שפוחד לכתוב בזמן אמת , לקח לי הרבה מאוד שנים להגיע למצב שמבקש עזרה בזמן אמת ולא אחרי ...חושבת שעצם היכולת לבקש עזרה בזמן אמת להגיד קשה אני צריכה יד צריכה יחד צריכה חיבוק , מעצים את הידיעה שיש ממי שאת לא לבד שהיד , חיבוק שם ולהרגיש אותו ...בדיוק מה שאודי כתב ליוויתי אותכן מבלי להגיב ...וכן אודי היה שם גם שההודעה לא קיבלה תשובה ,כי ידעתי שהיא תהייה וכבר יכולתי להרגיש אותה...לא לבקש עזרה כשממש צריך זה להנציח את תחושת הבדידות , לא פעם כתבתי למיכל , להיות עצמאי זה לא אומר שצריך להיות לבד .. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי ...מתנצלת עם לא .

הי אביב, אני ממש ממש ממש לא רוצה לקלקל לך את המרחב. ולא את הדימיון. כמו, שלפעמים המטפל משאיר לי את המקום ללא מילים שלו (גם אם מרגיז); כמו, שלפעמים אני משאירה לרגשות של תינוקי את הזמן, ונשארת בשקט כדי לתת לו ולרגשותיו את מירב המקום. לפעמים. עניין של מינונים. הסתברות של אי דיוק יכולה להיות גבוהה כאשר אנו כל כך רגישים. ובעניין דיוק - הייתי רוצה להאמין שיש מעין דבר קרוב לכאן ועכשיו ויש עיתויים שנופלים ממש טוב ויש חיבור מרחיב לב. נוטה לכיוון ההתמזגותי. אני, לפחות, מחפשת אותו לרוב, אבל גם את ההפרדה. משחקיות שכזו. אני נזכרת במימה שכתבה המון על זעקותיה מול המטפלת, ועל תחושת האטימות של המטפלת כלפיה. וככל שחשבתי על כך, וגם על העיתויים בהם הוקאו הרגשות, אלו נראו לי השלכות, ולא באמת הייתה בקשת עזרה. משהו שם אולי לא אמת. אני מרגישה אשמה ומרגישה מפריעה. מרגישה שכתבתי מידי אולי, בחוצפה אולי, וטוב לפעמים לשתוק. גם אני כתבתי אתמול-שלשום על עניין העצמאות והתלות. אדרבא - כפי שכתבת גם את - עצמאי משתמש ותלוי באחרים, אחרת, באופן פרדוקסלי, זה אולי הכי תלוי שיש. מבולבלת גם אני, אבל יהיה בסדר. סוריקטה

"כמו, שלפעמים אני משאירה לרגשות של תינוקי את הזמן, ונשארת בשקט כדי לתת לו ולרגשותיו את מירב המקום" כל כך אהבתי ....אין את פשוט אלופה ומיוחדת . יש אולי גם עיתויים שנופלים על כאן ועכשיו , יש השלכות , ויש מציאות שהיא לא בהכרח רעה וחייבת לציין שבזה אני רואה את הכלי הטיפולי שלמד לא לצפות לכאן ועכשיו ....

הי אביב, אני פחות מאמינה שאפשר למחוק ציפיות. הן שם. אפשר אולי להשתמש במנגנוני ההגנה הדיסציאטיבים ולא כאילו לא להכיר בקיומן. בקיצור, לא מאמינה שיש דבר כזה ‘לא לצפות לכאן ועכשיו’. וסבבה, אגב, שיש אותן, שיש דחפים. מה שכן, כנראה אפשר ללמוד בטיפול הוא איך להתמודד עם התסכול, או הזעם שמתפתח, שהרי ברוב המקרים, ובעיקר בבגרותנו, אין התלכדות. אתן דוגמא פשוטה ממני – מכשיר הטלפון שלי מגיב נורא נורא לאט ונתקע, ויש לי גם המון ניתוקים באינטרנט. קונקרטית - מתרחשים הדברים האלה, ואפשר לקחת אותם לכיוון פרשנות ולהכניס את הענין של התלות וכו’ וכו’. זו דוגמא לדברים שממש מצליחים להביא לי את הסעיף. כמו פקק תנועה שהאוטובוס לא זז וכאלה. אין שליטה בזה ובסופו של דבר, ההבנה שאין שליטה מאד תורמת. אבל ציפיה לתגובה חלקה – בטח יש. אני בעד להכיר אותה. שבוע טוב, סוריקטה

הי סוריקטה , שתמיד תהייה ציפייה שהכל ילך חלק ,וההבנה שזה לא יקרה כי ככה זה בחיים. שנים באו איי לימדו אותי לא לצפות . את הציפיות היו אומרים אצלנו משאירים בחדר השינה ..זה כן משהו שאפשר ללמוד . ההבנה שאין לנו שליטה על כלום שאנחנו כלום בעולם הזה וכלום לא תלוי רק בנו מאוד מאוד מקלה ...וכן כאן בפורום כשאני כותבת ברור לי שהתגובה לא תהייה כאן ועכשיו להפך זה מוריד חרדות ואובססיה ...גם בטיפול הזה הנוכחי סיכמתי איתה שלא משנה באיזה מצב פיצול אני יוצאת כשאני שולחת סמס התגובה תהייה אחרי לפחות שלוש שעות ככה מנטרלים אובססיה וציפייה לכאן ועכשיו :) שבוע הכי טוב שאפשר ....

אודי, אתה יודע, היום ששילמתי למטפלת ואז פתאום ראיתי בתיק שלה...סיגריות! ואז מיד השתפכתי בפנייה על כמה שאני מופתעת שהיא , כן, היא מעשנת המטפלת הכה אמפתית שלי, המכילה, העדינה, האמא תרזה של המטפלות!!! היא מעשנת..כאילו, הכיצד???? האם מסתבר שמטפלת סמיילי שלי היא בעצם מטפלת סמיילי מעשנת על הבר? האם היא מזהמת את ראותיה הכה לבנות בניקוטין מזוהם? כאילו, מתי היא בדיוק מעשנת? איך היא יכולה לעשות את הפעולה הזו של העישון? כאילו, להדליק עם המצית ולהחזיק את הסיגריה ביד. זה לא מתאים לה!!! אתה חושב שהיא שותה גם אלכוהול ליד? זה לא אמור לבוא ביחד? ואוו, למטפלת סמיילי יש צד פרוע עד מאוד!!! זה כל כך מלהיב ומפחיד אותי בו זמנית! יש מצב שהיא תסכים לעשן במפגש? אני בטח אשתעל מהריח... זו הפעם הראשונה שהיא הצליחה להתעלות על המטפלת הקודמת והכה אהובה שלי.

אודי, כל כך נהניתי מהתשובה שלך... חרך, מסכי עשן... :-)

כל כך הרבה שנים בטיפול, תיכף שבע.... ב ו ם!!! ויש הרבה תהפוכות. לפעמים קריסת מערכות, לפעמים קצת מתרוממת, לפעמים נע על קו הבסדר. אבל כל הזמן חושבת האם כדי להמשיך....? האם שווה? האם אי פעם אגיע למצב שאאמין שכדאי? שזה לא גדול מדי? שיש לי את היכולות? שאולי אי פעם בעתיד משהו יכול להשתנות??? וואו! כמה סימני שאלה!!!!!

הי ת סופית... קודם כל ברוכה הבאה שמחה שאת כאן ולא קוראת דוממת יותר .. אכן טיפול טוב מעורר הרבה שאלות לדעתי . אחרת זה עמידה במקום ,עצירה כמו צחצוח שיניים עשייה ללא מחשבה ... ולשאלות שלך באמת לא יודעת רק על עצמי יכולה להגיד . הרבה עבודה ורואה את המתנות בדרך ואת הקשיים .. מניחה שקשר כזה ארוך יש בו תוצאות אפילו היכולת להרשות לעצמך ללכת בכעס ולחזור כי את יודעת שיש שם מישהו שיקבל אותך עם הכעס והסליחה ..

הי ת סופית, התוכלי, אם תרצי, לספר קצת על איזה רקע הגעת לטיפול, או, מה נושא העבודה העיקרי? שנכיר, אולי? יודעים בדיעבד אם היה שווה. מניחה. באופן אישי, מרגישה, היום, שטיפול הנפש המאוחר שלי, הוא המתנה הגדולה ביותר שהענקתי לעצמי. ואולי, היות שאני שלמה למדי באופן יחסי - מקומי כבר לא כאן בפורום, למרות שחשבתי שדווקא בגלל זה יכולה להיות לי תרומה מבחינת הפרספקטיבה. סוריקטה

באחת ההודעות...אודי. זה מפחיד..זה נורא..מחייב פתרון דחוף. סומכת עלייך שתדע מה עושים כי..אני פוחדת עליה, על מה שהנפש עושה שם בפנים...זה מלחיץ ממש. בבקשה יש פתרון??? נשמע שרק מחמיר..מפחדת אפילו להגיב או לשאול על כך...זה רק פורום :( בכתיבה. מי יציל??? מי בסביבה שם שיעזור? אני לא יודעת כלום איך ומה...ואולי גם לך אין מה לעשות?...נפש זה דבר כל כך מורכב ועכשיו מרגישה גם שזה מסוכן.....ואם בעייתי לפרסם אותי..אז מתנצלת. :( אני לא מבינה בזה אבל מפחדת.

מיכל יקרה , כן הודעות לא פשוטות ולמי שלא ממש בסרט הרע הזה זה אולי מפחיד עד מאוד .. תסמכי על אודי שיודע כמה ואיך לאפשר .. ובגדול אם תצליחי לקרוא ולהתעלם מהפרוק תיראי שזה לא שונה מכל אחד שנלחץ ממשהו שקורה בטיפול ורוצה לברוח ממנו 😊

הי מיכל, לקח לי זמן להבין באיזו הודעה מדובר. קלטתי בסופו של דבר, שאת כנראה מתייחסת להודעתה של ינשוף, הן לפי התגובה של אביב והן לפי ההודעה החדשה של ינשוף. אשתף, שביום חמישי הרגשתי חרדה גדולה באווירה הכללית כאן, ובשונה מאודי, כאילו כן משהו חלחל למבנה הפורום. וגם - וכנראה שיש גם קשר בין הדברים - היות שבקרוב יהיה חופש בטיפול, קרי, אין גיבוי עבורי, אקח את דברי אודי, וייתכן שאהיה כאן פחות. אני באמת שואפת להביא את עצמי לכאן במינימום מצבי פירוק/ניתוק, ומקווה שכתיבה במצבי סבל או דחק או גלישות אינן תנאי לשהות פה. סוריקטה

לא יצרתי קשר עם הפסיכולוגית הקודמת בסוף... עם המטפלת הנוכחית אמורה להיפגש עוד 3 שבועות. קבענו תאריך אחד ואז נראה מה הלאה. סופ"ש אני בחופש. מהיום כבר וקצת מפחדת ממה יהיה. האמת שאני טסה והפעם האחרונה שטסתי היתה לפני כמעט 3 שנים עם חוויות לא קלות. הפעם זה ממש קצרצר וזה גם עם משפחה(חלק קטן ממנה), מה שלא בהכרח הופך את זה לקל יותר ... אבל לפחות ליותר מוכר.

הי חנה יקרה התגעגעתי ... מקווה שתסעי ותהני ואולי זה יהיה תיקון לחוויה של אז .. היום את במקום אחר טוב יותר מאז ..מחכה לשמוע חוויות ..☺

אבל כנראה שיש דברים שאף פעם לא משתנים לצערי... ואני רוצה לחזור הביתה):

הרבה ימים וגם לילות לכודים אנחנו בתוך הגוף.גוף שמחזיקה סודות .. הרבה הרבה סודות נוראיות מחכים אנחנו בפנים.. מחכים מטפלת מדברת על אינטגרציה ואנחנו שונאים אותה ולא רוצים לבוא לטיפול יותר.. לא נדבר יותר..לא נספר לה כלום היה ברור היא כמו כולם ורק רוצה לפגוע..

... אני מקווה שאחד מכם יבגוד בהחלטה הגורפת לשתוק ולא לבוא לטיפול, והוא / היא כן יגיע מתוך הבנה שהמטפלת היא דמות טובה. זה מספיק. שלך, סוריקטה

הי לך לכולך ....הכי מבינה בעולם את סערת הרוחות את הבלבול והחשש ... אבל המטפלת אוהבת אותך את כולך אכפת לה ממך ...אני חושבת שאת /ם לא ממש הבנת אותה .. דברי איתה על זה תני מקום לכולם לדבר איתה .. אינטגרציה זה לא רע .. זה להיות יחד בלי לפחד אחד מהשני .. זוכרת 😊😚😍🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅💜💛💚💙❤🐶🐶🐶 אתך אהובה מחבקת מכל הלב

אביב וסוריקיטה יקרות אני אוהבת אתכן תודה שאתו מקבלות אותי ומבינות.. זה המון

הי אנשים טובים, הי אודי, כתבתי כבר לפני זמן מה שסוג של אין-לי-חשק כזה. ואולי כל זה קשור גם לחיפוש איזה חופש. או התרה להנות. בכל אופן - נושא נקודתי יותר (גם אם לכאורה) - בפרט, אני לא יודעת מה אני רוצה לאכול או לשתות. אני כן אוכלת וכן שותה, ואפילו לא מעט, אם כי, כנראה, פחות קפדני ומאוזן ושומר על כללים חשובים, אולי מעורב בכך גם סוג של ניתוק, או הרס. הממ, בעצם, לא ממש. אני כן שומרת על עצמי. BMI תקין, חלבונים וויטמינים וכד', וגם בנושא הפעילות הגופנית. הייתי אולי קוראת לזה - ללכת עם ולהרגיש בלי. אסוציאציה נוספת - נתינה וקבלה. שימוש בטוב היחסי, פרידה מהרע היחסי. בקיצור, אני מחפשת תשובה, ולא ממש יודעת למה. אבל שיתפתי. אולי איזה זיק יופעל. וואי, איזה אומץ, סוריקטה

קראתי את מילותייך ואני מניחה שבזמן אחר גם הייתי מבינה ומקשיבה לאסוציאציות ,להקשרים,לחיבורים ואולי גם כדימויים למשהו אחר... בהודעתך זו אני חשה שיש חומר טוב לעבודה ותובנות עמוקות.. לא מצליחה להתרכז ואולי גם בגלל זה לא מצליחה לראות טוב.. בכל אופן ,רוצה להיות בעץ שלך..זה בסדר ,נכון סוריקטה ? במבי.

במבי יקרה מאד, מאד שמחה שאת כאן בעץ איתי. גם אני לא הכי מרוכזת, ואולי לכן גם פוגעת באביב (ואביב, אני כל כך מתנצלת). את יודעת, חומרי גלם לעבודה. כמה מעובד? כנראה שצריך עוד זמן. ובבוא העת נדע, אולי, יותר. חיבוק, סוריקטה

סוריקטה שלי אהובה .. את לא פגעת בי ולא פוגעת בי ... זה שיח חשוב ואני לא חושבת שהוא שחור ולבן ... וכן הוא ראוי למחשבה כמה למה ואיך ....ובקבוצה יש מקום להתחשבות בשני .. מאוד לא אוהבת כשכותבים אל תיקראי עם זה מטרגר .מאמינה בשיח מאמינה שאם קשה יש מקום להבין אחד את השני .... כן גם בזמן אמת יש מקום לחשוב איך כמה ולמה .. מצטערת אם מה שהבנת ממני זה שנפגעתי . לא ניפגעתי כן זה ערבב אותי כן כי אני רגישה מאוד כרגע ולא באיזון מוחלט זה נוגע במרכז הלב ...אבל יקרה שלי את ממש אבל ממש לא פגעת ולא העלבת ...אוהבת אותך ואת מילותייך הם חשובות ומצמיחות מאוד ...חיבוק .

הנה סוריקטה יקרה, האומץ הוא התשובה. האומץ להתבונן לחשוף לשתף ולהגיד. האומץ לרצות יותר על אף ולמרות, האומץ שמתעקש ואומר מגיע לי יותר, זה שמביט בחיים ורוצה אבל עדין פוחד. את כל כך נהדרת שלך שירה

הי שירה יקרה, פשוט להגיד שהכי כיף שאת פה. יש מצב שבעצם נחבאות להן משאלות רבות, והחמדנות רבה, שהיא כל כך עד כדי שלא מרגיש. משפט שאני חוזרת עליו המון - צריך לעשות סדר, וגם פה, איני יודעת בדיוק למה כוונתי. תודה יפה שלי, סוריקטה

קוראת אותך ודווקא המקום הזה שכתב וואו איזה אומץ , מכה לי בבטן הרכה . זורק אותי לאסוציאציה : רצון - מותר , אסור טפט - מה שהשני רוצה זה מה שנכון אני הרי לא יודעת מה נכון , ולפי מצב הרוח הצורך והרצון של השני גם אני משתנה לי מבלי להרגיש מתאימה את צבעי ואת רצונותיי .... ובכלל מה זה משנה מה אני רוצה זה תמיד מביא לצרות ... לא בטוחה שעזרתי לך אולי סיבכתי אותך יותר ...ואולי גם כל השיח שלנו על נכון או לא נכון לכתוב / להעזר בזמן אמת סובבת סביב אותה נקודה ... מגיע לי בכלל ..מותר לי ... לרצות , להיות לקחת מקום .. כן יש לך אומץ יקרה המון אומץ ומותר לך מותר לך לרצות מותר לך לקבל ולתת ואולי אפילו לקבל מבלי לתת באותו הרגע .... מותר לך לאהוב ולהיות נאהבת ...אוהבת אותך , מאוד

מתוקה שלי, דווקא אספר משהו נחמד. בימים הקרובים צפויים לי אירועים משפחתיים עוקבים ורבים. סוג של פיגוע המוני בהמשכים (לא באמת), כי יהיו נוכחים שם אנשים שממש לא מסתדרים יחד באותו מרחב. אבל יהיה בסדר. היה כבר אחד ואפילו היה כיף ומזל שלא פיספסתי. זו, אולי, גם הסיבה בעטייה אני מבולבלת יותר ופחות מרוכזת. ואני גם בזמן התסגלות למשקפיים חדשים, אז יש גם בעיות ראייה קונקרטיות ואת יודעת, בזמני חרדות גם כך יש עיוותי ראייה. אז היום בלי תכנון מוקדם נעזרתי בנערה אהובה מהמשפחה ופתאום מצאתי את עצמי קונה בגד. בגד. אני. שנים שלא. וואו. ודווקא היו המלצות למתאים או לא, והלכתי על ההרגשה שלי. וגם הייתה אישה אחרת בחנות ואמרה שיש בגד שהיא מרגישה שלא מתאים לה. בעיניי הוא החמיא למדי, אבל אם היא מרגישה איתו שזו לא היא, אז לא. מה שכתבת לגבי הבעת הרצון מאד התאים לאיך שהגעתי לטיפול. מקווה שזה אולי קצת השתנה ושיש יותר עצמי אמיתי. מקווה. שמחתי מאד מאד למילותייך אהובה, שלך, סוריקטה

אהבתי יקרה את המושג , חוייכתי וכן מכירה את השינויים בראייה כמו שמכירה את האירועים האלה שימחת אותי שהלכת לקנות בגדים ושאפילו היה לך כייף בארוע אחד ... לרוב אני חושבת האם מרוב חרדה ופחד מהאירועים האלה , האם אני לא מפספסת גם את הטוב ... אפרופו חופשה ורצונות...וואוו סוריקטה קלקלו אותנו כל כך שמי שאנחנו ואיך שאנו מתפקדות ...זה פשוט גבורה ונס , לא מובן מאליו בכלל שיהיה סופש עשיר בעניין ללב ולנפש

הי אביב, חלפו האירועים, כמה וכמה, ובשלום. באירוע השלישי בסדרה הרשיתי לעצמי להרגיש איום ונורא פיזית, אבל הכל בסדר. נראה את האפטר אפקט בהמשך. מסכימה עם הקטע של הנס. לא תפקדתי הרבה שנים לפני הטיפול, ומי היה מאמין. מי היה מאמין. מדהים שאפשר לפעמים למצוא חלקים גמישים ושם לתקן. וכשמתרככים, כנראה, קל יותר לאהוב. סוריקטה

הכי טוב שאפשר .....ומקווה ומאחלת שלא יהיו אפקטים מאוחרים של הגוף

היי יקירתי, מכל מה שחשבת מה שעולה בי..זה שתתני לעצמך חופש, תתירי לעצמך להנות :) מגיע לך!!! ואומץ קשור לכך כמו שאודי כתב לי...

הי מיכל יקרה, איזה יופי של קישור עשית. והייתי אומרת בחיבה - פקחי עיניים וראי כמה את חכמה. שלך, סוריקטה

סוריקטה הצחקת אותי. שניה לפני שיצאתי בדרכי אליה, קראתי את שכתבת. חשבתי לעצמי שנחמד לקבל עיצות ממישהו שאני מכירה מקריאה כאן. ואת לא יודעת עלי דבר וחצי דבר ובכל זאת מייעצת. הלכתי בתרועת ניצחון ועם איזה כוח ואמרתי לה שאם קשה לה איתי או עם האמירות שלי או אם איך שאני רואה את העולם, זה המקצוע שהיא בחרה והיא תמודד! הייתי מרוצה מעצמי, מהתגובה ומהתמודדות אחר כך. ואמרתי לה שאני חושבת שגדלתי, כמעט עד התקרה! אז תודה על התגובה וגם לך אודי.

הי :-) נכון, איני יודעת עליך דבר, ובכל זאת הנחתי שאם את קוראת, כתיבתי כאן קצת מוכרת לך. וגם אם לא, לפעמים, כן, אולי אני קצת דעתנית, יש לי מה להגיד, ואני מוצאת את עצמי מגיחה ומשתתפת בשיחות, אף אם לרגע, עם עוברי אורח. ולפעמים גם אני טועה בגדול. ובהמשך לדברייך - לאו דווקא הייתי אומרת למטפלת בגאווה ובתרועת נצחון 'יאללה אכלת אותה זה המקצוע שלך תסתדרי עם הקושי', אלא מנסה ללמוד, אולי דרך ההרגשה של המטפלת, מה אולי גם פחות נוח לאחרים בסביבה מולך. אפשר לדרוש מאחרים לקבל אותך כמו שאת גם עם החלקים שלא הכי נעימים, אבל אפשר גם לנסות לרכך ולקחת אחריות גם על מה שמשתחרר מאיתנו לסביבה, אם הוא מוגזם, נניח. וגם בטיפול. יש שם בכל זאת בנאדם. יש פה, אולי איזה חלק גאוותן גרדיוזי שכדאי לבחון. לא'דעת. וגדילה - אני מעדיפה לאט ולא בבת אחת, ואפשר גם עד אמצע הדרך בין הרצפה לתקרה. בכל מקרה לומדים שם המון בטיפול. המון. עוד כמה מילים ממני וברוכה הבאה, סוריקטה

אודי ריגשת באמת כשראיתי בבוקר שהעלת הודעות ,חשבתי לעצמי וואוו אודי כל כך מחוייב .. בזה שהעלה את ההודעות בחופש הזכיר לכולנו שהוא כאן איתנו והכל בסדר . לא ציפיתי שגם תענה ,ריגשת באמת ..... אתה בהחלט מיוחד ..

היי, אני בת 23 וכבר כמה שנים שאני חוששת שעוקבים אחרי דרך מצלמות(שאולי מישהו התקין לי בבית). אין לי שום סיבה לחוש ככה אבל אני לא שולטת בזה זה כבר התחיל לשגע ומאוד להציק לי אשמח לתשובה

... בין תוכן השאלה (חשש ממעקב) לכינוי (NOT_FOUND), שכנראה מופיע בגלל הבעיות הטכניות המוכרות במערכת. רופאי נפש מומחים בסיוע לחרדות. גם בשילוב תרופות. מקווה שלא תחרדי לפנות לעזרה, ואף בהקדם. הרופאים ידידנו ולעזרתנו. סוריקטה

אכנס למיטה בתקווה לבוקר רגוע יותר

הי חנה יקירתי, מזכיר לי קצת את עצמי ברגעים מסוימים, לפנות ליל - אומרת לעצמי - טוב, אקח כדור ואלך לישון. המשאלה - לקום בבוקר בריאה. ובצמידות גם משאלת נגד, אבל, שתישאר בשקט. נישאר עם התקווה, שלך, סוריקטה

הייתי כאן קודם לדעתי כתבתי ארוכות לא חושבת שנשלח .. רגע כזה שמאוד זקוקה ליחד .. בתקופה האחרונה עובדת קשה ביותר בפגישות .מאפשרת מקום לעוד ועוד חלקים ..זה משאיר אותי ריקה מבוהלת מותשת ובעיקר מאוד מאוד לבד ..

אביב יקרה מבינה את צורך ב "ביחד" במיוחד במצבים מערערים. מזכירה לך שאני כאן בשבילך, שולחת כוחות ויד תומכת, אכפטית ואוהבת.

לא שוכחת יקרה אוהבת חזרה

תודה אודי תודה על מילים שעוזרות להחזיק ...

הי אביב, זכית, בעיניי, להפתעה (המענה של אודי בשלישי בשילוב של מילים מדויקות) מהנדירות ביותר. מה אם לא זה מזרים חומרים טובים בגופ-נפש. הלוואי שיישמר לאורך זמן, שיחזיק וימשיך. יום נעים וסופשבוע רגוע, סוריקטה

כולנו זכינו אודי באמת אדם מיוחד במינו .. סופש נעים וקל גם לך יקרה

ושלחתי הודעה לפסיכולוגית הקודמת. ועכשיו סתם מרגישה דפוקה... אמרתי לה שרוצה לדבר איתה ועוד כל מיני... אחרי התכתבות קצרה כתבה לי גם שהיא עסוקה היום ואפשר אולי מחר בבוקר. אבל אני מצאתי ממה להיעלב ובכל מקרה לפי מונחי המטפלת של עכשיו כדאי לעשות דברים שיעילים אודי, האם כל מה שתוקע או מעכב, או לא יעיל לא שווה? בא לי לדבר עם הפסיכולוגית הקודמת למרות שאולי זה לא טוב לי...

מקווה אודי שהיה מהנה ומועיל :). לכל אחד חופש אומר משהו..חופש מעבודה? אך האם זה באמת חופש? לא בטוח, עדיין יש מחויבויות של בית, משפחה, ילדים וכו'. לקראת החופש הגדול, הרהורי חופש... כל אחד זקוק למנוחה, לנקות את הראש מרעשים וכו' האם בתוך החופש יש גבולות? בוודאי שיש, אי אפשר לא לעשות כלום. אבל בא לי!!! הנה הילדה שבי,החולמת על מרחבים פתוחים, פשוט להסתכל מבעד לחלון על נוף מרהיב! לא להתחשבן, מה עשיתי, מה צריך לעשות?, מי אכל? מי שתה? למי יש שיעורים? מתי המסיבה? לאן להסיע? כמה כסף אתה צריך? לנקות את הבית, כביסות, בישולים ועוד....רשימה ארוכה!! רוצה לנסוע הכי רחוק שאפשר אבל לא מבעלי, יחד אתו!!!!! חופש מבחינתי זה להיות במקום הכי רגוע ושליו, מקום ירוק באוויר הפתוח, מים זורמים בנחלים, הרים מושלגים ברקע...אז , זה לא בשמיים! מי יודע מה יהיה מחר? רוצה לחיות!!!!! להיות!!!!!! בלי לבכות יותר כמה רע לי, אכלו לי שתו לי. מה שהיה בעבר נגמר, מספיק השפיע על ההווה שלי, זהו :( יש לי עכבות וזה מעצבן כבר.... כתבתי לה שבמפגש שלנו, רוצה פשוט "להיות אני" בלי עכבות, לשכב על הספה, להיות ילדה קטנה ולנוח.....היא כתבה "יופי, תני לעצמך". האמנם? האמנם זה טוב????הלוואי שכבר אתן לעצמי חופש בחדר, חופש אמיתי בלי לפחד או להתבייש...עכשיו כשיש רצף ואני מאמינה שתשאר רוצה להרגיש את החופש להיות נזקקת, חופש לתת לה ל"חבק", "לעטוף" להקשיב למילים שנאמרות ואלו שלא נאמרות. כזה חופש, חופש פעולה בחדר......מותר גם? לא לשבת על כיסא מולה ככה כל פגישה? לקום?, לטייל בחדר, לשכב? אוףףףףףף רוצה להיות ילדה במנוחה, לתת לעצמי חופש ומנוחה! די, להפסיק עם הביקורת האין סופית שלי על עצמי!!!! לשחרר אותי מעכבות...הלוואי שאצליח. שיהיה בסדר לשחרר.... ולכלם שאלה: מהו חופש בשבילכם? השאלה גם לך אודי, אפשר? אני כבר יודעת שאת המדבר אתה אוהב ובלי מכשירי נייד למיניהם ...מה עוד? מהו חופש אמיתי עבורך?

הי מיכל, שני דברים עולים לי לראש - אחד, כמו פעמים רבות, חשבתי על המושג 'מרחב מעבר'. עד כמה מותר ו'מי' פתאום יגביל. השני - באחת מפגישות העבר שלנו, למיטב זכרוני, אמר המטפל שחופש קשור (גם) לעשיית הדברים הקבועים היומיומיים, לפרק זמן מסוים, במקום אחר שאינו הבית (ועכשיו אפשר לשאול גם מה זה בית). חוששני, שאני אפילו עוד לא במקום של לדמיין את זה. אודי אמר חרדות. אוסיף - עכבות. ואישהו המחשבות מובילות גם למושג הכה מורכב, בעיניי - אני. סוריקטה

אז אני שואלת , אם אני רוצה להיות עצמאית ולא להזדקק לטיפול יותר, האם זה אפשרי? שנים של טיפול ותלות במטפלת באיזה שהוא אופן משאיר אותי כבולה וקטנים. כל ההתייחסות לחלקים מרגיש לי שלעולם לא יגמר ובשביל מה?? אולי אפשר לקבל את החלקים ולהתקדם הלאה? אבל... מפחדת מדי לחתוך את הקשר עם המטפלת שהיא בעצם הקשר היחיד שיש. אתה מבין? אתם מבינים? אין לי את התשובות ואולי אני סתם מנסה לחבל את הטיפול אבל אולי לא?

מקווה שהכנס היה מועיל התגעגענו..

אודי, אתה גדול :-) ובכלל אין לך מושג מה עשתה הפתעת הופעתך כאן בשלישי. או שמא יש לך... ינשוף, אוסיף שאדם עצמאי, כך לימדוני, הוא אדם שמרשה לעצמו להזדקק ולהשתמש באחרים ולהיות תלוי. וגם אדם בריא מטופל בכל מיני דרכים. שלכם, סוריקטה

בוקר טוב אודי. מבקרת כאן לעיתים קרובות לאחרונה בקריאה דמומה. המטפלת אמרה שקשה ואני עזבתי בעלבון והפגנתיות. תיכף אמורות להפגש שוב, ומאוד מתלבטת. מתחשק לי לבדוק האם אני יכולה לבד. בא לי למלא את הזמן במשהו אחר. פוחדת שאצטער על הפספוס. רוצה מצד עשירי להראות לה שיצאתי בכעס אבל כבר לא כועסת ולכן באתי, כאילו שעשיתי איזה שהיא עבודה של סליחה עם עצמי, כלפיה. רוצה לקטוף פרח להוריד לו את עלי הכותרת , ללכת, לא ללכת. אוףףף.... מטריד!!!

... לפחות, מי שמכיר אותי כאן, אני מניחה, יידע לומר שבצומת שכזה הבחירה היא להגיע ולצטט בדיוק את מה שנכתב כאן. שלום לך ת סופית, איזה כינוי בחרת, יא ווארדי. מצחיק-עצוב, צובט. ובתוך הכאב, כמה הומור. ומשהו בכתיבתך, גם אותו פרח-אוהב-לא-אוהב, הביטוי 'מצד-עשירי', הקול שמנסה להתגאות לו (אני-יכול-לבד). וואו, מזכיר לי מישהי אהובה שכתבה כאן פעם. חלף זמן. מקווה שהלכת. הלכת? תחושת הפספוס יכולה כל כך לייסר... ונו, המטפלת אמרה שקשה. ואם קשה - So damn what. בטח שיש רגעים קשים, ואפילו הרבה מהם. הייתי מעריכה מאד את הכנות והאמת של המטפלת. מחשבות עבורך, סוריקטה

אודי וכולכם הי, מתגעגעת.. אודי ... אתה יודע ? קטע קצת מוזר... הרי יידעת אותנו מראש שאתה יוצא לכל השבוע לכנס ... ובכל אופן מצאתי את עצמי נכנסת לפורום מדי פעם ומציצה לראות .. אולי בכל אופן אתה פה ...? היה לי טיפונת קשה... ממש הרבה זמן.. למרות שבתקופה האחרונה אני לא מרבה לכתוב.. משונה... וחוצמזה מה איתי ? לא כל כך יודעת... מצב של ... ?? לא יודעת לנסח... רוצה להיות פה... זה בסדר אודי נכון ? במבי.

במבי יקרה מאד, מחמם את הלב שלי לראותך כאן. הלב, שלנו, בינתיים, פועם עדיין. גם כשהוא ישן. אני נזכרת באבא, אבא שלך, שלבו נדם כך פתאום. הלם ועצב ושקט מידי. חיבוק, סוריקטה

במבי...ספרי קצת מה שאפשרי

סוריקטה ומיכל.. מתוקות... חיממתן את ליבי.. סוריקטה ? איך את זוכרת ? אפילו בילבל אותי קצת..וחימם את ליבי הרבה.. איך את זוכרת שאבא שלי נפטר מדום לב באופן פתאומי ? כן.. כשאני כותבת פה וגם עם אמא צביה יוצא שאני מזכירה לא מעט את אבא שלי שנפטר.. אבל לא זכור לי שאני מרבה לומר ממה נפטר... משונה.. אבל זה שזכרת חימם לי את הלב... משונה... ומיכל.. מתוקה... את עוברת לא מעט עם המטפלת שלך... אני קוראת את מילותייך למרות שכמעט ולא מגיבה.. בכלל אני כמעט ולא מגיבה.. גם לך סוריקטה מדהימה שכמותך !!! גם לך אביב ,למיקה, לינשוף, לגולם .. גם לך חנה... למרות שהתגעגעתי אלייך.. זמן רב שלא ניכנסת לפורום.. ואת חסרה.. מאוד.. איפה אני מיכל ? לא כל כך יודעת... בעייפות כזו... קצת מתקשה להתרכז... מוצאת את עצמי מכריחה את עצמי להתרכז..חייבת בגלל העבודה.. מתקשה לעשות את זה.. קצת מפוזרת... במחשבות.. ברגשות ?? מפחדת על אמא שלי.. מפחדת שפתאום אקבל טלפון מהרע להרגע.. כפי שקיבלתי על אבא שלי... פתאום המוות הופך למשהו מאוד מוחשי... ודווקא אני מאוד רוצה להיצמד לחיים.. יש לי עדיין תכניות רבות .. דברים רבים שעדיין לא מימשתי ואני רוצה לממש.. בעשירי ליוני "חגגנו" אמא צביה ואני יומולדת 8 שנים... השנה לא עשינו משהו מיוחד... לחג השבועות הבאתי לה עץ קטן בעציץ..של פלפלים ירוקים ואדומים.. אמא צביה הניחה אותו קרוב אליה.. זה משמח אותי... [מרגיש לי כאילו שמה אותי הכי קרוב אליה... כן.. אני יודעת שיש בי קטעים הזויים.. משונים.. אבל זו אני... ואולי פעם אחזור לפיסול ??? כבר לא כ"כ בטוחה... בדיוק כשחזרתי לפיסול.. אבא שלי נפטר... מפחדת לחזור לפיסול.. אולי אני אשכח שיש דבר כזה שקוראים לו פיסול... כן.. אני יודעת שאני לא כ"כ נורמלית.. אבל זו אני.... במבי. ואני אוהבת אתכן.. וגם אותך אודי.. מאוד .. מאוד !!!

מה שלומך יקרה? מקווה שאת בטוב❤

ברוך השב, אודי, מקווה שהיה פורה ומקסים עבורך. המטפל שלי יוצא לחופשת קיץ ארוכה, ואני, אני עוד צריכה ללמוד מהו חופש, כנראה. הלוואי שיהיה שבוע קל. הלוואי. שלכם, סוריקטה

ברוכה הבאה אהובה .. אנחנו כאן מקווה שתרשי לעצמך להעזר בנו ...לא קל חופשה ארוכה .אתך חיבוק לשבוע קל

היי..חופשת קיץ ארוכה...ארוך זה לא פשוט. הלוואי שתתני לעצמך לנוח ולהיות בחופש. מהו חופש בשבילך? אנחנו פה. לא בחופש עדיין ;)

אודי , מקווה שהיה נעים טוב ומועיל ... התגעגעתי ...געגוע טוב ולא כואב 😊והכי שמחה בעולם ..שאתה וכולם חוזרים לכאן... שבוע טוב וקל עם הרבה בשורות טובות ומועילות ..

הי אביב, תראי, רק עכשיו הגעתי למחשב, מוקדם היום, וממש במקרה. ורק עכשיו ראיתי את שכתבת אי שם למטה לאודי. כתבת שהבעה של כאב מצדך (מול התוקף, אני מניחה) הנחיתה עליך מכות, ואולי, כפי שאני מכירה מעולמי גם התפרצויות של זעם נרקיסיקטי. אוי אביב יקרה, זה ממש איום ונורא. את יודעת, כך חשבתי גם מול הטיפול, ולכן, בתחילת הדרך לא החזרתי לתוך הטיפול את הרגשות, מחשש התוקפנות שתחזור כמו בומרנג עם תוספות. רק אחר כך למדתי, שלפחות בטיפול, קורה משהו אחר. ובפורום, שאינו צ'אט, ואינו שיחה פנים מול פנים, בעידן שבו חולף זמן מרגע שכתבת עד לפרסום, ומרגע שמישהו מגיב עד פרסום התגובה הנוספת, המממ... משהו כאן שונה, אולי. לעתים הכותב כבר במקום אחר בזמן המענה המוצג. אז לפעמים אני מרגישה חסרת אונים, כאילו מישהו מבקש עזרה של כאן ועכשיו, חיבוק, חיבור, ו... אנ'לא ממש יכולה לעשות יותר מידי... אבל אולי לא באמת צריך אותי, או אותנו, והכתיבה מאפשרת לאנשים למצוא את התשובה בתוכם. ועדיין, כן, יש אותנו, אנחנו קיימים, מילים נוגעות בנו, ואיננו מתעלמים. לעתים אפילו מאד מזדהים. שבוע קל, בהחלט, סוריקטה

לא יודעת מאוד מבולבלת מעורערת לקח לי שנים של טיפול ועבודה קשה להגיע למצב של לכתוב ולבקש עזרה כן ברור שלא אקבל עזרה במידי אבל אני יודעת שאחר כך מישהו יקרא מישהו יהיה שם גם בטיפול במשך השבוע לא יהיה מענה מידי זה בסדר אבל לבקש עזרה להגיד קשה כשקשה נראה לי לגיטימי לחלוטין גם אם מאוד מאוד קשה לנו לעשות זאת בכל פעם שכותבת ומחכה בסבלנות לתגובה יודעת שלמדתי עוד טיפה .. וכן יהיו המון פעמים שאצליח לבד מבלי לבקש עזרה וזה נפלא ..לא כל הצפה תגיע לטיפול או לקבוצה . מצטערת אם מכבידה וזה בסדר שאין מילים ולא עוזרים ,לא תמיד חייבים מה שחשוב זה לשמור על עצמך .

שלום רב דוקטור אודי, אני בת 34,יש לי כבר כמה שנים רגישות מוזרה מאוד שמתבטאת ב : אדומיות בפנים, גרד,התעטשויות, נזלת, גרד באף, עיקצוץ ונימלול בכל הגוף ובעיקר בפנים ובקרקפת ומתן שתן תכוף מאוד. כל התופעות האלו קורות רק שאני עושה את הפעולות הבאות : 1.לראשונה גליתי את זה כשלקחתי תרופה נגד קשב וריכוז, כל זמן שנטלתי את התרופה הרגישות היתה קורת לי 24 שעות ביממה, לא יכולתי לסבול את התופעות, אז הפסקתי לנטול את התרופה. 2. התחלתי טיפול נוירופדבק שזה טיפול אלטרנטיבי של צפייה בסרט, גרם לי לאותן תופעות. 3. ניסיתי טיפול מדיטציה, גרם לי לאותן תופעות. 4. כרגע התחלתי לעשות הליכה כל בוקר חצי שעה שגורמת לי לאותן תופעות מה שמחייב ממני גם להפסיק את ההליכה. אני ממש אובדת עצות וממש צריכה את עזרתך אני מתנצלת על ההודעה הארוכה. יש לך אולי מושג ממה התופעה המוזרה הזו? זה ממש מקשה עליי ביום יום, במיוחד שאני לא יכולה לעשות אפילו אימון אירובי. היו כאלה שאמרו לי שהתת מודע לי שלי מתנגד לזה שארגיש טוב בעזרת הפעולות האלו ולכן הגוף מגיב בצורת רגישות. בברכה ותודה רבה מראש, אוריה.

תודה רבה דוקטור אודי על התשובה. יש לזה טיפול? תודה רבה רבה☺

דר' בונשטיין שלום, אני נמצאת בקשר עם בחור כמעט שנה ובתחילת הקשר הוא אמר לי שנמצא בטיפול פסיכולוגי כבר מעל תשע שנים. אמרתי שזה עניין פרטי שלו ואני לא מתערבת או שואלת שאלות אלא אם כן הוא רוצה לספר. בחודשים אחרונים התחלנו לריב. באחת השיחות הוא אמר לי דברים מאוד קשים שכעט הובילו לפרידה ואחרי דקות ספורות התנצל וטען שאף פעם לא חשב כך עלי. הוא הודה שזה מה שהפסיכולוגית שלו אמרה עלי (בלי לראות אותי אפילו פעם אחת). הוא נזכר שלאורך הזמן היא נתנה מספר הערות שליליות עלי ועל היחסים בינינו, אם כי חמורות פחות (מסתבר שהיא השמיעה הערות שליליות גם לגבי חברות קודמות שלו). הוא סיפר גם שכאשר ראה שהקשר שלנו מתפתח טוב, הוא הביע רצון לסיים את הטיפול אצלה, אך הפסיכולוגית שכנעה אותו להישאר אצלה ואמרה ש"תעזור לו להפיק את המרב מהקשר". לי אישית זה יותר נראה כמו רצון להחזיר את ה"מטופל" למצב קודם של רווקות, חיפוש תמידי של חברה וטיפול פסיכולוגי אינסופי (גם מבחינת זמן וגם מבחינת הוצאה כספית). אציין גם שהוא התחיל את הטיפול אצלה כסטודנט במימון של מוסד לימודי ובתום הלימודים "באופן חריג" ו"רק בשבילך" העבירה אותו לקליניקה פרטית שלה (אם הדבר מותר, אז למה "באופן חריג"?). בכל 10 (!) שנות טיפול לא דיברו אף פעם על התקדמות שלו, תוכנית המשך או משהו דומה. הוא פשוט סמך עלי בלי לשאול דבר. האם זו באמת יכולה להיות דרך נכונה של טיפול פסיכולוגי? שניינו מאוד מבולבלים כעת גם לגבי מה קרה שם ואיך זה יכול היה לקרות בכלל. היחסים ביניינו השתפרו באופן מדהים אחרי שהוא עזב אותה. אך לדעתי יש צורך בשיקום לכל אחד מאיתנו וכזוג, אך לא ברור איך, כי "מי שנכבה ממים חמים נזהר מפושרים". אשמח לשמוע את דעתך, בברכה

אודי, מקווה שנהנית והיה לך טוב בכנס❤ יצאנו להפסקה של חודש בטיפול. היום. קבענו פגישה לעוד חודש ואז נראה מה יהיה. הגענו או הגעתי יותר נכון למצב בפגישות שאני לא מדברת ואין לי כוח. דורש ממני כנראה כוחות או משו אחר אולי שעכשיו לא מתאים לי כרגע. היא בגישה שלה לא חושבת שהטיפול נכון ועוזר בשבילי ושהיא לא יכולה כרגע לעזור לי. אז אחרי מספר פגישות של בכי ואחרי שבסיום הפגישה היום הרגשתי שאני לא נושמת ועם הרבה חרדות יצאתי לחופש... נראה מה יהיה. היא כל הזמן אומרת לי אולי את לא צריכה טיפול או אולי לא עכשיו.. ואני בעיקר לא יודעת. ומקווה ששלומכן ושלומך אודי בטוב😘

וואו...התגעגעתי אלייך....את זו שמחליטה אם כן או לא..אם את צריכה נראה לי..תעשי רק מה שאת חושבת שמתאים לך! בהצלחה יקרה.

הלוואי והייתי יודעת או מרגישה מה מתאים לי כרגע מה שלומך יקרה?

הי חנה, גם אצלי הייתה בטיפול תקופה כזאת. לא ברור היה אם אני נתרמת, או איך אני משתמשת בטיפול. יכול להיות מאד לא קל. במה את חושבת שאת עדיין יכולה להיעזר בשיחות? או, אולי, האם את רואה נקודות בהם הטיפול קצת מפריע להתקדמות, אולי? גם הזמן מדבר. ד"ש חם, סוריקטה

כרגע הטיפול לא ממש עוזר לדעתי. מצד שני לא רואה את עצמי בלעדיו... מקווה שיתבהר. שבוע טוב יקרה(:

החבר שלי חטף התקף חרדה מהמוות לפני שבוע וקצת, ומאז הנושא לא עוזב אותו. הוא מבוהל ומדוכא, מחפש מחקרים על התקדמות רפואה הארכת חיים וחיי נצח. שינה את תחומיי העניין שלו לדברים האלו בלבד, ושוקל לשנות את כל התוכניות והחלומות שלו לעתיד - כדי לעבוד בזה בעצמו. אני לא חושבת שהעיסוק הזה בריא בכלל, ושלתת לזה לשנות את מסלול החיים שלו זו טעות חמורה. אבל הוא אומר שהפחד נותן לו רצון להשפיע ולהתפתח בתחום - שהוא לא שקל בכלל בתור קריירה עד עכשיו! אני אוהבת אותו, וסובלת מחרדה ודיכאון בעצמי והלב שלי נשבר. איך לעזור לו? המצב ישתפר? אני אעשה הכל!

הי אודי, אודי, בקרוב אני אחגוג גיל 30. ואני מזהה אצלי כזה חוסר בשלות. הקשר עם הקולגה בעבודה שלי באמת התפוצץ, וכן, אני לוקחת אחריות על כך ויודעת שבאיזשהו מקום הבאתי על עצמי. אבל בשביל זה אני בטיפול.... אני אדם כל כך לא בשל :-( מבחינת הקשרים עם אנשים, ביכולת האינטימית שלי. קצת מפחידה אותי הבשלות הזאת. כי היא אומרת לוותר על הרבה דברים אחרים. ואני באמת רוצה להמשיך להיות ילדה. חלק מסוים ממני רוצה. יש לי כמיהה כזאת שיתנהגו אליי כילדה.

היי..המקום הזה מוכר גם לי...לרצות להיות ילדה.יש מקומות שזה מתאפשר להתפנק, לחבק לעשות דברים ילדותיים ויש מקומות שזה פוגע בנו. מקווה שתמצאי את המקומות הנכונים להרגיש גם ילדה..היא בתוכנו תמיד ;)

הי מיקה, שלושים, עבורי, זו צעירונת. מאד. ויש חלקים שהופכים עשויים יותר עם הזמן, ממש, קצת כמו אצל 'זקני העם', וישנם כאלה שאולי לעולם יישארו מפותחים פחות. אצל כל אחד האיזונים שונים. אז מה? טוב, תלוי אם זה מדאיג או מפריע, במיוחד לאדם עצמו. ואז - אפשר לנסות לגדול, אם רוצים ואכן נראה שאפשרות כזאת תיתכן, או, שניתן לנסות לקבל את זה-מה-יש וללכת עם החלקים האלה. עוד מעט מזל טוב עגול עבורך החלפת קידומת, עשור חדש... הכל בסדר, שלך, סוריקטה (מזקני הפורום חח)

הי מיקה, מזדהה עם הרצון להישאר ילדה... שלושים זה מעין נקודת ציון שכזו, אני אגב חששתי מאוד לפני אבל נשארתי בחיים, לפחות בינתיים(: שתהיה יומולדת שמחה 🎈🎈

כתבתי ארוכות תת ההודעה שלך אלי ...זה לא עלה . בגלל שאודי יוצא לחופש לא לוקחת סיכון אז כותבת שוב ... אוהבת אותך אם כל מה שאת מביאה וממש אבל ממש לא אוף אתך החוויות הרגשיות שלי מול כתיבה זו או אחרת היא שלי ורק שלי ... הכל בסדר , את בסדר גמור שיהיה שבוע נפלא

הי אביב, ראה ראיתי. עכשיו. ואת בסדר. לגמרי. וגם חלף זמן, בכל זאת, זמן גם עושה עבודה (לפחות כשכבר יש כלי ריפוי). 💗 סוריקטה

Eye Movement Desensitization and Reprocessing =EMDR או בתרגום חופשי- עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים, הנה תירפיה חדשנית רבת עצמה. האם מישהו מכם התנסה? הבנתי שזה יעיל, היא עברה התמחות בזה..... אני שמחה שהיא הולכת להשתלמויות בחו"ל וכל הזמן מתחדשת כמו כן היא עובדת המון בכל מיני מקומות עם כל מיני אנשים וכנראה שגם זה יעיל..... לא יודעת למה בינתיים פסלתי את זה על הסף, אמרתי לה שמעדיפה יותר את השיחות וגם כשניסיתי הרפיות, לא יודעת זה רק מעצבן אותי, אודי, אתה הרי בהפנוזה עוסק ולמרות שקראתי ולמרות שגם את ספרך קראתי והבנתי...לא מסוגלת לדברים כאלה....לי הכי חשוב הקשר הבין אישי, שיאהבו אותי :( לא מבינה למה אני ככה.....פוחדת אולי? להכנס לעובי הקורה? למרות שהיום סיפרתי מצב ממש לא נעים שקרה לי בזמן אינטימי.........לא יודעת...מה דעתך על השיטה הזו? יעילה? דווקא מרגישה שיפור ביחסים בין אישיים ובקרבה ומעוניינת מאוד בקרבה כרגע של הסובבים אותי, לא דוחה אותם על הסף. מקרבת יותר מתמיד וגם לה חיכיתי במקום להדוף....מישהו התנסה? והאם כדאי לנסות?

אודי הפערים האלה בן ההגיון לרגש משגעים אותי . והפעם זה מולך ...המון פחד שאתה כועס עליינו . והכי בהגיון מבינה שממש לא ...אבל הניגודים האלה יוצרים אי שקט מטורף .. לרוב באמת החלקים הקטנים פוחדים שכועסים עלהם גם בטיפול גם בטיפול הקודם גם בזוגיות ...אוף כמה עצוב השחזור הזה שכועסים עלי,זה רק מראה כמה כעס היה מולי בגיל קטן ... מעניין הכתיבה התחילה עם חלקים מפוחדים והגיע למקום עצוב מלא כאב .. הפעם אודי צריכה את המילים שלך . אלו עדין מקומות שצריכה תיווך ... שיהיה שבוע טוב קל ומלא משמעות לכולנו ..

אודי תודה .... מקווה שיחלחל ולא , לא בגלל היציאה לכנס .. הטריגר הוא השיח עם סוריקטה על כתיבה של כאב בזמן אמת בפורום ..(הי סוריקטה לא לקחת אישית זה שלי ). אמירת כאב פרושה כעס , מכות ועוד... עצוב ... תודה על המילים שלך

אודי יקר, מקווה שנחת וצברת כוחות. והמון בהצלחה. וואי, אני מקנאה בגיוונים שאצלך. ומתאים ואולי אף מקל לפעמים, כשהפורום נח. אף אחד לא בורח, נכון? חיבוק לכולם, סוריקטה

אודי יקר , תודה שכתבת שאתה יוצא לכנס תודה שאתה בכל זאת נכנס ליום אחד ..מתארת לעצמי שעמוס גם בלעדינו , מאוד מאוד מעריכה ... והלב שלי נמלא בקצת פחדים (נו בכל זאת ...) והמון המון געגועים .... כל כך רוצה לתת לך משהו ממני , אתה כל הזמן כל כך מעניק ונותן לכולנו כאן .. מפזר סביבך אהבת חינם ... היו לי המון המון שירים בראש חלקם נפסלו כי פחדתי שיתפרשו בדרך לא נכונה ... אבל זה אודי באמת באמת בשבילך ... אז מאחלת לך אודי כנס פורה ומפרה , קח אתך את הגיטרה ...ותראה להם מה אתה יודע מעבר לכישורים האחרים שלך (היפנוזה , פסיכולוגיה ) ....בקיצור אודי .. https://www.youtube.com/watch?v=Lf1vsV7_12Q קח אתך אהבה ......

היי אני בן 25 אוטוטו.. אני כל הזמן עצוב גם שאני בסביבת אנשים אחרים עם זה מסיבות/ בילוי עם חברים אני תמיד עצוב אני מתמודד עם מלא דברים בחיים שלי ובין שני הדברים שהכי מקשים עלי הם שאני בארון, ושאין לי זוגיות אני לא מצליח למצוא בן זוג/ זוגיות רצינית וזה משהו שמאוד חסר לי. זה כבר הפך לכאב פיזי.. אני כל הזמן עצוב ולא מצליח לשמוח. אתמול הייתי במצעד הגאווה וכולם שם סביבי היו מחוייכים ורוקדים ושמחים ואני הסתובבתי שם בדיכאון ועציב, מנסה להלביש חיוך מזוייף. נמאס לי לחיות ככה לא רוצה לראות את החיים שלי עוברים מבלי שעשיתי שום דבר ורק העברתי אותם בדכדוך והעצבות גם יש לי לפעמים מחשבות אובדניות... (לא אעשה איתם כלום כן? אבל עדיין...) רציתי ללכת לטיפול פסיכולוגי כבר המוןן זמן אבל אני במצב כלכלי שלא מאפשר את זה... לא יודע כבר מה לעשות עובדת סוציאלית שאני נפגש איתה לעיתים רחוקות הציעה לי להתחיל לקחת ציפרלקס.. אבל אני לא אוהב את הרעיון של זה וגם שמעתי שיש לזה מלא תופעות לוואי.. חשבתי אולי לקחת גראס רפואי (אני עם קרוהן ככה שאני יכול לקבל מרשם) אבל לא יודע עד כמה זה באמת יעזור אשמח לתשובה בהקדם תודה

הי אביב יקרה, בתקווה שהודעתי תספיק לעלות עוד השבוע (ואם לאו, תוכלי לראותה עוד כמה ימים). אחרי שכתבתיי את ההודעה שהעדת שנגעה בך באזורים הרכים, שיערת שכך תקחי אותה, ותרגישי מותקפת, וממש התחרטי שכתבתי... אז אני באמת מתנצלת. וכתבת לי כל כך כל כך יפה. בקיצור, אוף איתי. שיהיה סופ"ש מנוחה, סוריקטה

איך , איך אוף אתך ....אם זה שלי !!!!!!!!! יקרה ברור לי שהתרגום הוא במוחי , דרך אגב לא הרגשתי מותקפת הרגשתי אשמה , הרגשתי שאולי הדרך שלי לא נכונה דרך שלקח לי שנים להיות בה ועדין כנראה לא שלמה אתה והמחשבה שאולי את צודקת וזה מכביד על האחר עלתה וצפה.. ברור לי מאיפה איך ולמה אני לוקחת את זה לשם נכון זה טלטל את הפנים מאוד , נכון שיש לי המון מחשבות תהיות והאמת שאפילו רציתי לשאול את אודי אם זה בסדר שאני באה בזמן אמת אבל את יקרה לא עשית כלום רע , לא עשית כלום שאת צריכה להתנצל עליו או להגיד על עצמך דברים כאלה כמו אוף איתי ... את בסדר גמור וכתבת דברים מהלב , אוהבת אותך שיהיה שבוע קל וטוב ...ולהתראות בעוד שבוע

בעקבות החדשות... נזכרתי במורה בתיכון שאהב להתעסק איתנו...בצחוק...למרות שזה כלל לא מצחיק....עד שהיה משהו בינו לאחת התלמידות, היא נעדרה מביה"ס ובסוף העיפו אותו מבית הספר אבל לא עשו כלום מעבר לזה..(תיכון דתי).חבל :( (בטיפול פעם דברתי על כך ועל התקופה ההיא)... איך אדם שרוצה ללמד ילדים פוגע בהם???? לא הגיוני העולם הזה..עולם אכזר. ולגבי להאמין שמי שמרגיש ראוי מביא ילדים לא יודעת......הרבה אנשים לא ראויים מביאים ילדים!!!!! אוףףףףףףףףף

היי סוריקטה ואודי יקרים! סוריקטה, יפה המחשבה שאם אתה מקים משפחה אתה חושב שאתה ראוי, אך הקמת משפחה עבורי הייתה מעין תיקון או שינוי שבער בי, הרצון להיות אמא טובה יותר או ראויה תמיד מקנן בתוכי... "אמא ראויה דיה" הייתי אומרת... הקמת משפחה באה ממניעים אגוצנטריים שלי...רציתי ילד שיאהב אותי, יכבד אותי..משלי. וכמה שבעלי (מסכן )עבר בקשר שלי איתו, מניחה שצריך בהחלט לאהוב אותי בשביל להכיל אותי, להבין..ועדיין מרגישה שזה לא מספיק למלא. כאילו לעולם לא יתמלא, תמיד יחסר ולא אבטח..אבל זה לא נכון! אני בוטחת בו שאוהב אותי ואני אותו וזה מדהים, תובנות שלא באו בקלות...תמיד המחשבה שלי הייתה שהוא איתי כי זה נוח מכל הבחינות, שלו ושלי...היום מאמינה שזה שונה. ועבורך, אני חושבת שאף פעם לא מאוחר מידיי!!! תמיד את יכולה למצוא בן זוג, ומבחינת ילדים, אפשרי לאמץ, להיות משפחה אומנה, לעזור לאחרים במצוקה עם ילדים וכו'....וכמובן לטפל בילדים של אחרים זו זכות גדולה ואושר גדול, מניסיון לראות אותם היום חיילים, באוניברסיטה וכו'..תמיד עושה אותי מאושרת וממלא אותי :) כאילו אני ילדתי אותם....(במדבר ג' א' )"כל המלמד תורה כאילו ילדו" :) מי שמלמד אחרים כאילו ילדו...מאמינה בזה!! ואת ראויה לכך בהחלט!!!!! ואת אהובה מאוד!!!!!! אצלנו בפורם בטוח!!! :)

הי מיכל, הכותרת שרשמתי למעלה אומרת הכל. כתבת יפיפה ומרגש. וגם - איכשהו, גם אנחנו, המטופלים, קצת ילדים ותלמידים של המטפלים שלנו, מסכימים? שלך, סוריקטה

אומרים להרפות ולא להלחם אבל אני נלחמת ונלחמת לא מאמינה לא מאמינה לא מסוגלת/מצליחה להאמין שיש did אולי טועים ואני לא שפויה והכל המצאה אני כל כך מפחדת שהכל בראש ולא רואים מה באמת האמת רוצה לברוח אבל אין לאן מרגישה לכודים ולי גם

אני לא יגיד לך לא להלחם אבל אני אשאל אותך מלא שאלות ... מה זה משנה האבחנה?? מה זה הקולות האלה עבורך ?? מה את מרויחה בלהילחם בעצמך ??? ינשופי שלי אני הכי מבינה אותך אבל זה אנחנו זה מה שכנראה הציל את הנפש שלנו מדברים גרועים יותר ..ואם היו אומרים לך שיש לך סכרת גם היית נלחמת בה . מבינה עד מאוד את הבושה את הרגשת האשמה כאילו אם יש לך דיסוציאציות כנראה עשית משהו רע .עובדה שלאחרים אין ..אז זהו שלא שהאמת שפשוט עשו לך דברים רעים וככה ידעת להגן עלייך ... וסתם בחיוך ...אנשים עם הפרעה דיסוציאטיבית נחשבים למאוד אינטליגנטים ...הרי לך סיבה טובה להתגאות 😀😁😂 אוהבת אותך מאוד מאוד מחבקת את כולך ....

ממי מתוקה, איני בטוחה שנכון לחיות את ההגדרה הזאת, הכותרת, כי מישהו הכליל וקרא לזה בשם. את אדם ייחודי בפני עצמו. ה - did הזה, לפחות כפי שאני תופסת, הוא לא כזה הזוי. חלקים. אולי פחות מקושרים. בינתיים. אז אני הייתי בוחרת לא להיצמד להגדרה עד כדי כך. וגם לא למגוון אחר של כותרות. אולי ההיצמדות הזאת, קצת, גם מפרקת לגורמים ופועלת בשרות ההתנגדות להבריא. בעדך, סוריקטה

ינשוף יקרה! אני לא מכירה הגדרות, לא מבינה כל כך למה התכוונת ובכל זאת נשמע שאת במצוקה, אז רק לומר שהמצאה ודמיון והרגשה של אי שפיות מוכרת לי, בצורה אחרת...אבל יכולה לומר רק מעצמי שלפעמים קשה להבין את האמת ואז לא בטוחים כבר מה אמת ומה לא....

תודה לכם בנות וגם לך אודי צודקים שלא עוזר להצמד לכותרות/אבחנות. אני בתהליכי קבלה של דברים עם דגש על "תהליכיי" וכן בדרך, יש תתנגדויות וכעסים בין החלקים.

שלום ד"ר, בחור בן 28 תמיד היה עוף קצת מוזר אך בשנתיים האחרונות מתנהג בצורה קיצונית. לא ניתן לתקשר איתו, מטריד את בת זוגו לשעבר, אומר דברים מוזרים, הוריד משמעותית במשקל, אפילו במבט ניתן לראות שהבנאדם לא שם. כשנשאל בעבר הזכיר חווית סמים ספציפית לפני 6 שנים בערך בה לקח LSD. הוא לא חושב שהוא צריך עזרה וכביכול מתנהג מול החברים כאילו הכל בסדר אבל קל לראות שלא ומסתבר שמשקר לכולם. האבא לא בארץ והאמא בסוג של הכחשה. ניסינו לשלוח לפסיכולוגית והוא טוען שהיא סתם לוקחת לו כסף והכל בסדר. מה אתה ממליץ לעשות? בברכה, יוסף

בזמן האחרון מגיעה לכאן מעורבבת מפוצלת לא ממש כאן זקוקה , מבקשת ... ואתה איש יקר כל כך . תמיד עם יד מושטת ולב מלא אהבה .. עכשיו אני כאן לגמרי מן רגע כזה ואולי יותר ... חושבת על הדרך שלי כאן בפורום על היותך עוגן ועזרה בדרך ..על תהליכים בזכותך ואתך אוהבת אותך , מודה לך כל כך ..

שלום רב. קראתי את המאמר באיזה מקום, והכותרת היתה, ההטרדה הנפשית - פרווריטי, ובאמצע המאמר היה כתוב "תמיד הם מצליחים לבלבל את האחר", "שדרים תמידיים אבל לא ישירים...",הערות ציניות, של הבעל לאשתו , כגון: סבתאלה, ההתארגנות שלך לקויה, בשעה שהיא דייקנית ומסודרת. ואז האישה מתחילה להוכיח, איך הארונות שלה מסודרים והבעל מגיב, סתם אמרתי כי בהשוואה לאחותך את פחות מאורגנת. בקיצור, אני הייתי קוראת לזה רשעות! המאמר נכתב בעיתון דתי, והיה כתוב שזאת הפרעה שיכולה להיות גם לאיש וגם לאישה אבל לא הוזכר שום דבר, על בינו לבינה בעניינים אישייים, כנראה כי העיתון דתי. אז רציתי לשאול, האם אכן מדובר על ההפרעה שעליה אתה מדבר?

כמו איך הרגשתי בחלום...התשובה שלי מגיעה בכזה איחור של יום או ימים...עכשיו זה יחכה. אבל אומר לך שהרגשתי מדהים! קרבה כמו שמעולם לא חשתי..לכן זה מוזר אבל גם מופלא...וכשסוריקטה כתבה על אהבה או ראויה..נו טוב, גם אני מרגישה שאיני ראויה..איני ראויה לאהבה או שאולי אני לא מסוגלת לקרבה ולאהוב אבל זה לא נכון, אני אוהבת אחרים רק מרגישה שאין קרבה אמיתית...ובחלום וואן..זה בא לי בהפתעה גמורה, קרבה טובה כזו..נעימה כלכך..ושאני מרגישה כך זה כשאני מעניקה אני מקבלת..זאת לא קלישאה :) וכשאהיה אחרי שנפגש אעדכן...אני מצפה הפעם כל כך ולא רוצה שתבוא לקחת אותי, לא רוצה לברוח או להרתע..להפך הפעם..מצפה ממש לקרבה. זה חדש כל כך עבורי..אודי, האם אני משתנה??? באמת שינוי כזה אמיתי? אדע רק כשאתקרב לדלת ואקיש והיא תקבל אותי בחיוך כמו שאמרת לי ;) נשתמע.פתאום ממש מאמינה שהיא תחכה לי מאחורי הדלת....

הי מיכל, מה שאת מתארת, נשמע מדהים, בעיניי. זה שם. וקיים. כתבתי, נדמה לי פעם - הנותן גם הוא מקבל, וגם זה שמסכים לקבל - גם הוא נותן. ממש יפה וכל הכבוד! ממש כל הכבוד. ואם תרגישי בהלה פתאום, נסי להיזכר בהרגשה הנעימה אותה היטבת לתאר. וממש קסום, לדעתי, שאת נותנת לעצמך להרגיש כרגע מבלי לאבד עשתונות. יישר כוח! שלך, סוריקטה

:) תודה מקסימה! נפגשנו ו...נכנסתי כמו גדולה לחדר!! אודי, זה מוזר, מפתיע, שונה כל כך...דברתי המון על כל קשת הרגשות שעברתי מהרגע שנפרדנו, עשיתי מעין סיכום ביניים, היא הבטיחה שאין משהו באופק לפחות עד החגים...הלוואי. כשיצאתי ממנה בכיתי המון...פתאום העצב יצא שוב..היה מוזר, אז כתבתי לה והיא הבטיחה שהיא פה...וגם הציעה עוד פגישה..אחרי שאמרתי לה שפעם אחרי תקופה שלא נפגשנו ובקשתי עוד פגישה היא אמרה בוודאי ושזה מתבקש...כי זה התבקש כל כך....ועכשיו כנראה גם..אז בקשתי נענתה...ואקבל עוד פגישה...הכל מלא ברגש....בבלבול קצת...בלא יודעת..מוזר, שונה ואולי ההפסקה עשתה טוב?? הלוואי שהפנמתי, שאפנים... חיבוק תודה כזה שעוטף עבורך אודי(אם זה בסדר כמובן) , במיוחד שאמרת שבסוף ההמתנה מחכה לי דמות מחייכת ומקבלת....צדקת!!!!! אתה ממש עודדת אותי ונתת לי בתשובה זו את הכח לחכות ולהבין שהיא מחכה לי באמת!!!! אוהבת, מיכל

שהייתי רוצה להאמין, שאם מישהו בוחר ליצור ילדים וגם לגדל אותם, לפחות באותו רגע הוא / היא עצמם חושבים שהם ראויים. מאחלת לעצמי שאדע להרגיש קירבה כשתיארת. מניחה שאולי ידעתי פעם, אבל אנ'לא זוכרת... מנגנוני הגנה? אולי... סוריקטה

בפגישה שוב עלו דברים קשים שוב מנסים לגעת באמא שוב זה אנחנו ...מתקשה להשאר נוכחת . המון קושי ומצוקה לא מצליחה להרגיע לבד ...צריכים את המבוגר האחראי אתה יכול להיות איתנו קצת ..סליחה ששוב באה מפוצלת ולא ממש אנין .מרגישה שחייבת עוגן ...