פורום פסיכולוגיה קלינית

היי, אני חולת לופוס כבר 6 שנים מגיל 12. בשנתיים האחרונות המחלה התחילה להתבטאות בפריחה, וכל פעם שיש לי אני פשוט נגעלת מהגוף שלי ועצם המחשבה לקחת קורטיזון זה עוד יותר גרוע. בתקופה האחרונה עוד פעם יש לי פריחה, זה עוד פעם חזר ופשוט נמאס לי, אני בדיכאון כל פעם שזה בא וגם עכשיו ופשוט אני רוצה למות. איך אני עושה שהמצבים העלו יעלמו (מצבי רוח והדיכאון) הרי זה לא אני. אני פשוט בוכה ורוצה למות, איך אני משנה את המצבי רוח ועוד עצם המחשבה על קורטיזון עוד יותר אני רוצה למות. תעזרו לי איך אפשר להתעלם מזה?

היי מישהי יקרה . את צעירה מדי בשביל להיכנע לסבל ולכאב , אני יודעת שזה גם פיזי מעיק ומעצבן וגם נפשי , את מרגישה כאילו מישהו אחר נימצא בגופך ולא את , מישהו כועס סר וזעף על כל העולם ,וחסר אונים , עד כדי כך , שהבכי הוא המיפלט , מישהי יקירה ,אני גם כמוך עם הלופוס כבר כ 4 חודשים ואני מרגישה שאישיותי הקודמת נעלמה לי . אך אני מישתדלת לטפל בעצמי .הירגלתי את עצמי לעשות הסחת דעת ,זה היה קשה בהתחלה ,יש היתנגדות פנימית וכו אבל אחר כך מפעילים את ה"אוטומט " בלשבת ולצייר ..כן ..בזמן הלחץ ,או לשקוע בסרט אחד או שניים או לדבר בטלפון עם משהי אוהדת ,או כאן מקום מצוין להיות בו ואז תאמיני לי שזה עובר ,את מיתרגלת לזה וזה מיתמזער . היתי מציעה לך גם לעשות דברים שאת אוהת וטובה בהם שאישיותך תקבל פידבק ים ותעלה בעני עצמך חוץ מיזה תתפחי את עצמך תמיד ואל תזניחי את מראך וגם ....שמך מיסתורי...תאמצי לך כינוי יפה ,ותראי פה שאת לא סתם מישהי אלה משהו משהו . שלך דיאן . סליחה על האורך , מקווה שעזרתי ..

מישהי שלום איני בטוח שניתן להתעלם אבל אפשר לחשוב מה לעשות עם זה כיון שההתמודדות אינה קלה והדכאון מחמיר את הענין גורם לחוות את הענין שחור עוד יותר וחוזר חלילה אם אין לך במי להעזר אנא פנילעצה מקצועית בהצלחה עמי

את כאן עדיין צריכה לדבר איתך

אנג'ל, צר לי, אך עליי להתנתק. תכתבי ואגיב לדביך מחר. ליל מנוחה, בברכה, טלי פרידמן

טלי, בבקשה העני לבקשתי אני כבר לא יכולה יותר זוהי תקוותי האחרונה בבקשה רק ניסיון הוא לא מזיק אבל יכול לשנות עולמות בבקשה...

טלי, שלחתי שוב את האי מייל. אני מקווה שהפעם תקבלי אותו תודה. ענבר

מצטערת, אך זה שוב בג'יבריש... שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי, תוכלי להיכנס שניה לאי סי קיו? המספר שלי- 55703707 זה די חשוב. תודה ענבר

שלום אודה לך עם תעני לשאלתי מ-13/7/01 . יוסי

שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

החזקת בידי על אף ולמרות הכל. אני יודעת שהיה קשה. למרות משקלי הנמוך, הוויתי מטען "כבד" בימים האילו. ובחרת בכל זאת לאחוז בחזקה ולא לוותר. אבל היה גם את הצד שלי שנאבק, שהתעקש, שלקח את ידך המושטת לקראתי, על אף החרדה והכאב, על אף שהיא פצועה עד זוב דם, ואחיזתך החזקה לחצה על הפצעים הללו. ובכל זאת,לא יכולתי היום להמשיך לאחוז בידך. הכאב חזק מנשוא, שיחררתי,ויתרתי, צנחתי למטה מבלי שתרגישי. אני לא יודעת איפה אני. מה המקום הזה בכלל? הבעיה היא שאני לא מוצאת את הכוחות שלי אני תוהה היכן הם. אם הם נותרו בידך ,זרקי לי אותם מטה בבקשה. מקסימום הם יתנפצו עליי לרסיסים. מה עוד נשאר לפצוע? יכול להיות,מאידך,שהם פשוט נפלו היכנשהוא במקום המוזר הזה בסביבה. אני לא צריכה לפחד שמא מישהו אחר יקח אותם,נכון?, הרי ממילא אין איש בחורבה השוממת הזו... אבל אם את,מתוקף תפקידך,תרדי לכאן יום אחד עם מישהו ותיתקלו בטעות בכוחות שלי, תאמרי להם שאני מחפשת אותם... ועד אז אני מחכה...

אנג'ל, כוחותייך נמצאים עמוק עמוק בתוכך. הם אולי קצת מסתתרים ולא מורגשים, אבל הם קיימים. הצלחת לעבור שבוע מאד מאד קשה, ולהישאר שפויה. ללא הכוחות, לא היית עומדת בזה. הם שם. הם קיימים. לעיתים את לא מסוגלת להבחין בהם, או להרגיש אותם, אבל הם עומדים לצידך. בדיוק כמוני. שבוע טוב, טלי פרידמן

נמצאים בתוכי? עומדים לצידי? גם כאן באיפושהוא הזה...? הכוחות שלי יכולים להקים אותי מפה? כי אני לא רוצה להיות פה... יש לי פה הרגשה של "זה לא זה". ושבוע טוב גם לך תרגישי טוב

פניתי לפסיכאטר בקשר לחרדות חברתיות\זוגיות.( כמה שנים סובל מזה אם לא תמיד ) והוא המליץ לי על ציפראמיל. קניתי את התרופה. ובדקתי ברשת לגבי תופעות לוואי..ואני רואה שיש די הרבה תופעות לוואי.. והתרופה לא תמיד עוזרת. כולם תמיד מסבירים רק על תופעות הלוואי והסיכונים. רציתי לדעת על ההשפעה של התרופה לגבי החרדות\דיכאון. איך זה מתבטא במקרה שהתרופה כן עוזרת. דבר נוסף האם כדאי בכל זאת לנסות קודם משהו אלטרנטיבי..ורק אז לנסות את הכדור.

עידו שלום אני נדהם כל פעם מחדש כיצד אנשים פונים לאיש קצוע ואחר כך מעדיפים יועץ אלמוני באינטרנט (כעת אני) ולענין - לא ידוע די פרטים בעקרון שעורי ההצלחה סביב 60 - 70 אחוז תופעות לואי לרוב אינן כה רבות ורוב האנישם סובלים את התרופה היטב עם זאת העקרון לדעתי לשמוש מוצלח ככל האפשר הוא מעקב רפואי אחר מצבך (תועלת ותופעות לואי ) ובמידת הצורך שנוי מנון / תרופה עד למציאת התכשיר המתאים בדכאון זמן תגובה ממצוע כשלושה חודשים (יש מהר ולאט יותר ) בברכה עמי

לבתי בת ה-10 יש לעיתים טיקים בפנים, כמו פרצופים שהיא עוש ה ללא שליטה. זה מופיע בעיקר ברגעים של לחץ או מבוכה. כשהיא היתה בסביבות גיל 7 היו לה טיקים בעיניים. בבדיקה אצל רופא עיניים הוא אמר שהכל בסדר ושלילדה אין כל בעיה. למי עלי לפנות? מה זה יכול להיות?

איני חושבת שהבעיה פסיכולוגית אלא נוירולוגית (במערכת העצבים), לכן כדאי לפנות לנוירולוג (יש גם פורום כזה באתר זה ממש)

גילי שלום אנא פני לנוירולוג ילדים או לפסיכיאטר ילדים בהצלחה עמי

"ראיתי עיניים בתוך הלילה מן האופל עולות ראיתי עיניים בתוך הלילה אפורות וחולמות ראיתי עיניים בתוך הלילה מבטן כה נוקב תועות העיניים סשחור הלילה מבקשות הן אוהב תוהה המבט ונוגה נוצץ המבט ובוכה תוהה המבט נוצץ המבט ומצפה.... גדולות וזכות הן שתי עיניים תועות בערפילים עצובות עצובות הן שתי העיניים ואני לעולם לעולם לא אדע מדוע הוא נוגה ואני לעולם לעולם לא אדע אחר מי הוא תועה תוהה המבט ונוגה נוצץ המבט ובוכה תוהה המבט נוצץ המבט ומצפה.... ואני לעולם לעולם לא אדע מדוע הוא נוגה ואני לעולם לעולם לא אדע אחר מי הוא תועה תוהה המבט ונוגה נוצץ המבט ובוכה תוהה המבט נוצץ המבט ומצפה...."

יש ואין לי מילים. אני לא כ"כ יכולה לומר מה אני חושבת עליו כי זה עדיין בראש שלי... כשיחזרו לי המילים אני אכתוב משהו...

כתבתי אביב בכותרת, ולא בכדי. אולי זה קשור גם אליי, ולסירוב שלי להאמין שהימים האביביים חלפו לבלי שוב... אבל זה בעיקר קשור אלייך. כי למרות העולם שלך שהתנפץ לאחרונה, למרות הקשיים שצצו פתאום, כולם בבת אחת,למרות שפתאום נעשה בלתי אפשרי בשבילך להאמין שיש אנשים שלא יוותרו עלייך בשום אופן - - - למרות כל אלו, את אביב שהכרתי, את הנפלאה שתמכה בי ברגעי המשבר שלי, את היא האדם שעודד כאן כל כך הרבה אנשים בפורום. לאדם המקסים הזה קשה עכשיו. האדם הנפלא הזה מתמודד כעת בכמה חזיתות במקביל, בלי לדעת מאין נפתחת האש ובלי לדעת איך להשיב ובמה להיאחז... אבל עדיין, נותרת אותה אביב. נכון, קשה לחייך עכשיו. קשה לזכור- ובוודאי לא להרגיש - את התחושה העילאית של הימים הטובים. אבל גם זה היה שם, וזה ישוב! הערפל אכן מסמא עיניים, מסתיר את האור, ונדמה שהוא בולע אותך, אבל הערפל הזה מתפוגג בסוף, נעלם כאילו מעולם לא היה, ונותן לאור היום ולחום השמש לחדור פנימה וללטף את הפצעים. אביב שלי, במידה מסויימת כולנו איננו אותו האדם שהיינו. כולנו משתנים בעקבות הכאב, כולנו "מאבדים דם" בפציעות נפשיות חוזרות ונשנות, כולנו צוברים צלקות. אבל בתום התקופה הקשה אנו חוזרים לעצמנו, לגרעין האישיות שנותר שלם, למרות כל המכות... אני יודעת שאמרתי את זה המון פעמים, ואני יודעת שקשה לך להאמין בזה עכשיו - אבל התקופה הקשה הזו תיגמר! ואני מוכנה ללכת איתך, גם בערפל, ולהחזיק לך את היד - עד שיאיר האור... וגם האביב בחייך ישוב. הוא קרוב, אל תאבדי תקווה...

ילדונת יקרה שלי.. אל דאגה, אני עוד פה, אני לא נשברת ולא קורסת, אני בסדר, סתם הגיע הזמן להחליף שם, לעשות שינוי תדמית, ממילא הוא כבר התרחש, אז השם זה רק הסממן החיצוני שלו, רק הסימפטום, מה שבפנים כבר קרה. והפעם אין פצעים, אין דם, אין שום דבר גלוי לעין, שאפשר לשים יוד או לחבוש, הפעם יש רק טלטלות ושטפי דם פנימיים, ולשם השמש לא מגיעה ולא חודרת, בטח לא דרך מסך הערפל. אבל... לשם מגיעים החיבוקים והכוחות, ומאלה קיבלתי ממך המון אתמול ובכלל, פיזיים ווירטואלים, ותודה. והצלקות ישארו ונשארות, אבל זאת רק צלקת, ועם צלקת אפשר להמשיך לחיות. אז אני פה ואני בסדר, רק תחת שם אחר. אוהבת ומתגעגעת ..

דמות מקסימה שלי, בערפל או באור צלול, בכאב או באושר - אני איתך. יחד נחצה גם את הערפל הזה. אוהבת, מתגעגעת, ומחבקת אותך חזק חזק... דפני.

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=3810&t=3760

יהודה יקר, אני מבטיחה שאיני לירון, ועדיין איני מבינה מיהו... אני מעריכה את ההתמודדות שלך. כל הכבוד. אני מרגישה שאתה עדיין שרוי באיזישהו חוסר שקט וחוסר ביטחון הגורם לך להיות ציני אך זה בסדר, בטוחני שאם תחפש פתרון לבעייה - תמצא. אני מאמינה שמגיעים לך חיים מאושרים פומה (לא לירון) נ.ב - אם אתה כ"כ מעוניין לקרוא לי לירון (אפילו שזה לא שמי) אז בסדר, שיהיה...

נו אמרת אמרת קיבלתי

יהודה שלום כתמיד מצער אותי לקרוא אותך אם כי למען האמת יש חקלים אופימים במה שכתבת לגבי רופאים - קטונתי זה הנסיון שלך ואיני יכול לשלול אותו למרות שתכעס - איני בטוח שאינך יכול להעזר בתרופות שכן איני ידוע די עליך ומכל מקום העקר אני תקוה שמצבך ילך וישתפר עוד בהצלחה עמי

כשתכנסי לאיי סי קיו תתעלמי מההודעה ששלחתי לך שם תודה אנג'ל

אנג'ל, כבר דיברנו על זה, הלא כן? אינני יכולה להתעלם משיחות הטלפון, מההודעות בפורום או באיסיקיו ומעבר לכל ממך. את היא שבוחרת מה לכתוב ולשלוח. לעיתים נראה שאת עושה דברים ומתחרטת עליהם מאוחר יותר, אך זה כבר אינו בשליטתך. בדבריך, כמו אלה הכתובים בהודעתך זו האחרונה, את מנסה להשיג שליטה גם על מה שכבר אין לך עליו שליטה. זה לא הולך ככה...מצטערת. טלי פרידמן

הי! אני מעוניינת לקבל פרטים על התחום של health psychology. האם ניתן ללמד אותו בארץ לתואר M.A, ואם כן- איפה?

טל שלום רב, ככל הידוע לי באונ' ת"א יש מסלול של לימודי תעודה ב"פסיכולוגיה רפואית", הוא מיועד לבעלי תואר שני במקצועות הטיפול, לרופאים ולפסיכולוגים. ייתכן וקיימים מקומות נוספים בארץ, אך אינני יודעת אודותיהם. בברכה, טלי פרידמן

איך מונעים מהרגשות להשתלט על חיינו ?

היי לירוני התעוררת

יודה'לה, אני לא לירון...שאלתי כבר בבוקר מי הוא בכלל ולמה כל הבלאגן הזה בגללו

פומה, שאלתך מורכבת מאד. מה זה אומר רגשות שמשתלטים עלינו? עד כמה זה "משתלט"? עד כמה זה קיים בתוכנו ואנו מוכנים לתת להם מקום? עד כמה אנו מחוברים לרגשות האמיתיים? ומדוע בכלל לנסות להילחם בזה, ולא ללמוד להתמודד עם זה? טלי פרידמן

...

כן

שאלה מטופשת למה את אוחזת בי עדיין? תשמטי אותי בבקשה...

אביב, רק רציתי למסור ד"ש, ולאחל לך שבת שקטה ורגועה. אני כאן. טלי פרידמן

בוקר טוב... טלי, אולי את יודעת מה יהיה לגבי הילדים? בינתיים הוא לא מנסה אפילו ליצור איתם קשר... הבת מספרת לכולם שאבא עזב את הבית. הבן הגדול מתלבט... מצד אחד הוא מתגעגע ומצד שני... והבן הקטן מגמגם וצוחק בלי סוף ומנסה להרגיז ומציק לכולם. אני לא יודעת מה יהיה...גם כשבעלי היה בבית הוא דיבר נגדי כל הזמן... פעם כשהגעתי הבייתה מהרופא...הילדים שאלו אותי האם הוא נתן לי זריקה שאמות. וכשבררתי את העניין הם אמרו שכשהוא הגיע הבייתה ושמע שהלכתי לרופא הוא אמר להם שהרופא יתן לי זריקה ואני אמות. ויש עוד כל מיני סיפורים מזעזעים כאלה... את חושבת שהוא יבין אי פעם...שאסור לערב את הילדים במלחמות שלנו ?

אליאן יקרה, אני מבינה את החששות, ואת ההתלבטויות. אינני יודעת אם זה טוב לילדים או לא, עצם העובדה שהוא לא יצר קשר. נראה על פניו שהוא רק מבלבל אותם, ומפחיד אותם יותר. אני שמחה שיש להם אותך, כדמות יציבה, וברורה. זה מה שהם זקוקים עכשיו, מישהו שיהווה להם "מקום בטוח ומוגן". כשהבית שלהם "מתפרק, אבא נעלם, ולא ברור מה יהיה בהמשך, הכי טוב זה שתיהיה להם דמות משמעותית יציבה וברורה. ונראה שבכל התסבוכת הזו, את היא הדמות הזו בשבילם. אני יודעת כמה זה קשה להיות שם, להיות חזקה בשביל הכל וכולם, אבל זה חלק מהדרך, הדרך אל החופש, והדרך חזרה אל עצמך. היי חזקה! טלי פרידמן

היי טלי, תודה על הד"ש, תודה על האיחולים, השבת באמת שקטה ורגועה עד עכשיו, אם כי מלאה במחשבות, ובנסיונות להבין מה הלאה, לאן אפשר וצריך להתקדם מכאן. כן, זאת אני, רק החלטתי שהגיע הזמן להחליף את הכינוי. אני כבר לא אביב יותר. אביב היתה במקום אחר, והיום אני נמצאת במקום אחר, אז הגיע הזמן לשנות. אביב היתה כבר בפסגת העולם, כבר טעמה את החיים ונפגעה ורצתה עוד, אבל החיים קצת פלטו אותה החוצה, והיום אני סתם דמות בערפל, שמנסה לאסוף כוחות להמשיך, שמנסה לראות ולבדוק איך אפשר להמשיך, שמנסה לצפות מה יהיה איתי, האם אני אצליח לצאת מהערפל או אבלע בתוכו. שלך דמות בערפל.

זה תלויי רק בך.במה שתכניסי לראש שלך.האם את רוצה החלמה מלאה?או שמא לגשש באפלה? להחליף" שם או כינוי" לא יוסיפו לך מאום. פשוט...תחזרי לשמך המקורי...ותנסי לשכנע את אביב שזה אפשרי. הכל תלויי בנו ורק בנו בלבד. ואל תאמרי :שהעולם אכזר. דניאל

אביב שהיית ותמיד תישארי אצלי כזו, ההבדל בינינו הוא שכעת הערפל שאופף אותך מסמא את עינייך, מערפל אותן, ואינך יכולה לראות את התמונה כולה. אביב שטעמה מהחיים, ואהבה את הטעם, ורצתה עוד, ונפגעה, ונפלה וקמה ונפלה כעת שוב, היא אותה דמות בערפל שכעת מבולבלת קצת, מעורפלת קצת. אני זוכרת הכל, את הימים הטובים יותר, ואת הטובים פחות, את הכאב והגועל של התחתית, ואת האושר הגלום בנגיעה בחיים האמיתיים, במפגש עם האנושי והחם, עם ההצלחה, עם עצמך. הכל נמצא באותו מיכל, באותו אדם...בך. לרגעים, לתקופות אינך מסוגלת להבחין בכך, ולכן אני כאן. כדי להזכיר. אביב, השמש והחום השלובים בכינוי שלך לא התפוגגו, אבל עננים מכסים אותם לבינתיים... אני צופה תחזית של התבהרות העננים בהמשך... לכן האביב עדיין כאן... רק מתחבא קצת. אני כאן כדי לוודא שהוא רק מתחבא. זמנית. שלך, טלי פרידמן

היי אביב אני תמיד אומר שלרת שלב בסולם החיים זה לא כל כך רע ולפעמים אפילו רצוי ומותר אבל הירידה צריכה להיות לא סתם כך אלה בשביל לעלות שחוש שלבים למעלה ובינתיים אנו כאן מחזיקים לך אצבעות נו באמת עברנו את פרעה אז מה זה להחליף ניק בשבילנו אולי את עוד זוכרת כמה פעמים אני החלפתי אז מותר וכדאי לפעמים והכול על מנת לעלות בסולם החיים שלך יהודה פרה

אנג'ל בוקר טוב, איך את מרגישה? עברתי אמש על הימים האחרונים פה בפורום, ונראה היה שמצאת אנשים לחלוק עימם את הימים הקשים. אני שמחה בשבילך. באמת! תרגישי טוב, ותמיד, תוכלי למצוא אותי פה. שבת שקטה ורגועה, טלי פרידמן

אנג'ל, הבטחתי לך לחזור לאי סי קיו, אך משום מה הוא התנתק לי שאינני מצליחה להתחבר שוב. אני אנסה שוב מאוחר יותר. מצטערת. טלי פרידמן

רציתי לשאול איך אני יכולה לעשות את זה? כלומר כל אחד שחושב שהוא צריך טיפול יכול פשוט ללכת לרופא משפחה ולקבל הפניה או משהו כזה איך זה הולך? תודה עינת

היי עינת, אני חושבת שהדרך הטובה תהיה לפנות למערך בריאות הנפש בקופ"ח עצמה. פשוט להתקשר, לומר שאת מעוניינת בטיפול ולקבוע תור לשיחה עם הפסיכולוג/ית . בשיחה עצמה, מן הסתם, תישאלי מדוע את חשה שאת זקוקה לטיפול, איזה סוג טיפול מומלץ, האם את מעדיפה מטפל או מטפלת וכו'. ייתכן שיהיה צורך בכמה שיחות בהן תיבחנה הדרכים לעזור לך, אך בסופן תופני למטפל/ת , ושם מתחילה "העבודה האמיתית". שיהיה בהצלחה! דפני.

שלום רב, זה לא ממש פשוט, ברוב המקרים. לכללית יש נטיה להפנות את המבקשים למרפאה הפסיכיאטרית. רק לאחר התעקשות, בכמה מקרים שידועים לי מהמעורבות האישית, פנו המבקשים דרך הרופא אל הרופא המחוזי, וזה/ו הגיע/ה (במקרים שאני הייתי האיש) למו"מ של כך וכך שעות (12-24 במקרים שלי) טיפול, עם החזר שלהם (וגם זה לאחר מו"מ, ובגובה של 80-40 %) . ל"כללית מושלם" יש תקרת החזר די נמוכה, ועד 3 שעות. לקופות האחרות יש הסדרים עם מטפלים שקשורים איתם, ויש לבדוק את הזכאות בכל מקרה לגופו. בקיצור, העסק לא מוסדר דיו ע"י הביטוחים הרפואיים הקיימים. מכאן יובן מדוע מרבית אילו שזקוקים לסיוע מתקשים בקבלתו. ומשהו אישי: אני בעימות מתמשך מזה שנים עם עמיתי הפסיכולוגים (מתחילת פרסום תעריפוני היעוץ ע"י הסתדרות הפסיכולוגים, מלפני כ 15 שנה), לגבי שיטות יעוץ ותעריפי שירות, שמייצרים חייץ ביננו ובין מרבית האוכלוסיה. מנסיוני האישי, כשנזקקתי פה ושם בחיי למעורבות של קולגות, התקשיתי מאד לשרוד את תקופת הייעוץ, למרות שהכנסתי הכספית סבירה. פיתרון, ולו חלקי מאד, מצוי באופן היעוץ הפרטי שאני נותן, שאימצתי ממה שהולך ומתפתח בעולם הגדול כצורת מתן שירות "המונית" יותר, כיוון שמתאפשרת כספית ליותר ויותר אנשים (הצצה באתר שלי תבהיר את העניין). מקווה שסייעתי, ובעיקר שדירבנתי לכיוון הפעלת יכולת המיקוח ומיצוי זכויותיך בקופה, וכל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

בוקר טוב עינת אם זה בכללית שאני מכיר אז תמיד יגידו לך שאין מקום וינסו לדחות אותך לכמה שנים ובאמית אם התמזל מזלך דבר שלא קורה בדרך כלל אלה אם יש לך איזו נגיעת יד אז באופן כללי חבל הזמן והעצבים אולי הם בעלי מקצוע טובים ושומרים את האנרגיות לקלינקה הפרטית

מה כתובת האתר שלך????

עינת שלום לאיזה קופה את שייכת? יש הבדל משמעותי בין הקופות, אבל כפי שכבר ציינתי ודבריו של יוסי אברהם גם הם מעידים על כך, שהשירות הציבורי בארץ קורס למדי. כמות התקנים הקיימת היא פי כמה וכמה נמוכה מהביקוש ואנשים נאלצים לעיתים להמתין חודשים עד קבלת מטפל, וגם אז הדבר מוגבל בזמן. בחלק מהקופות יתכן שהמצב מעט יותר טוב. אם מצליחים להתקשר לאחד מהפסיכולוגים של הקופה ניתן לקבל טיפול במחיר מסובסד, לפחות לתקופה מסויימת. וכמובן לפעמים יש סתם מזל, אז אפשר לנסות, אין מה להפסיד. שיטת ההתקשרות פשוטה ותלויה בסוג הקופה והשירות. לכל קופה יש כללים אחרים וניתן לקבל פרטים בטלפון בסניף שאליו את שייכת. יש עוד אפשרות והיא לפנות ישירות למרפאה. למשל, באיכילוב (שם עבדתי מספר שנים) ניתן להתקשר ישירות למרפאה ולקבוע תור והם מנחים כיצד להמשיך. לפי מיטב ידיעתי יש תור של לפחות חודשיים שלושה גם שם ובמרפאות דומות. בעיקרון ניתן לעיתים להגיע לטיפול פרטי במחיר זול יותר. למשל, סטודנטים, דרך דיקן הסטודנטים של מוסד הלימודים, או אצל פסיכולוגים שמקצים מראש מספר שעות לצעירים/סטודנטים במחיר מוזל יותר וכדומה. במקרים כאלה עלות הטיפול היא בערך במחיר הטיפול של משרד הבריאות שעומד כיום על משהו כמו 190 ש"ח אם אינני טועה. זו פחות או יותר העלות שאליה מגיע הטיפול בשירות הציבורי כעבור תקופת הסיבסוד. מקווה שאינני מאכזב אותך יתר על המידה. עדיף לדעתי להיות מוכן מראש ולהיות מופתע לטובה מהשירות הציבורי. בד"כ פגשתי הרבה תסכול... בהצלחה אורן

אני שייכת לקופת חולים כללית כמו כן אני עדין סטודנטית אני רק יכולה לומר שברגע שאני אחליט שאני רוצה להיות מטופלת הדבר האחרון שאני אהיה מסוגלת להתמודד איתו זה בריוקרטיה והמתנה לתורות כך שכן אני די מיואשת מכל הנאמר לעיל . לגבי דיקן הסטודנטים אצלנו יש פסיכולוגית במכללה שאמורה לעזור היא לא שווה כלום ! נסיתי אותה בעבר (כשהייתי בתקופה הרבה יותר קשה מעכשיו) תודה עינת

סתם רציתי להגיד היי....

".... מי אמר לך שאת מוזרה ומי אמר שזה אסור ומי זרק לך איסו הערה תגידי זה סגור..." (נראה לי שאלה המילים...) ביי

?

סודה עם מיץ אשכוליות

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=58238&t=58238

אז לי נרשמו כבר יותר

תודה לדנאל על ההפנייה, והטירחה בכתיבה. מנסיוני, אני מצטרף להמלצה לנסות את הגישה, במקרים שדומים למה שמתואר בקישורית. ועוד משהו: כל אילו שחוששים מהפסיכולוגיה המערבית המיושנת, ורוצים "אלטרנטיבי", חכולים להיות שמחים עם הגישה הטיפולית הזו, שהיא "גוף-נפש" קלאסית. ושוב תודה, ד"ר יוסי אברהם

לילה טוב חמוד ותפסיק לשגע את טלי היא כרגע חזרה מהפאב ובטח עייפה

יהודה!!! אתה לא צריך לספר לכל העולם שהיינו בפאב... דניאל

אני לא מאמין ונהרותלא ישתפוה

שלחתי לך אי מייל. שלך, ענבר

ענבר שלום רב, אני אקרא אותו ככל הנראה כבר מחר בבוקר. אגב, אני מקווה ששמת לב שהאימייל שלי הוחלף: [email protected] בברכה, טלי פרידמן

טלי, שמתי לב. ושלחתי לכתובת הנכונה. תודה. ענבר

אני בטח לא טועהhttp://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=71113&t=2833 זוכר

ממזר.

נו אתה רואה רק לפי הכתב חחחחח

אתה תמיד עם אחת פקוחה ,

נכון

ההשלמה עם הפחד תביא להקלה משמעותית , כשזה קורה ,אנו בדרך כלל ניבהלים ומיתבצרים בעמדה ,מרגישים פיזית ונפשית רגשות עזים , ודווקא כעת כדי להחליש אותו ניצטרך להישאר במקום ולא לברוח , לחכות להשתדל להביא במודע את כל היכולות שלנו להירגע . ,עד שהוא הוא יעלם .וזה יקרה .זה בדוק . אם לא נחכה , הוא רק יגבר. למגר אותו לגמרי לא נוכל ,. מה שכן נוכל,, ללמוד לחיות איתו ולאמץ את הגישה של "עם הזמן הוא בטח יעבור ", זה רק הבזק של פחד פתאומי . איך שהיגיע ככה הוא יחלוף . כשלי זה קורה לעיתים קרובות אני מרגישה את הרגשות הקשים בגוף ובנפש , זיעה בכי פניקה ,כדור אש שעולה מהבטן ישר לראש כדי לחנוק אותי ,ועוד .. אז אני מישתדלת להביא את הרציונל בכח ,להישאר במקום ולהבין " שהנה עוד מעט הוא כבר בורח מפה ". וזה קורה ,.. הוא נעלם ואני יכולה לישון , בשקט . שלכם דיאן .

דיאן, כמה כוחות צריך כדי להבין ש"הנה עוד מעט הוא כבר בורח מפה", וכדי להישאר ולחכות שהוא באמת ילך. חיזקי ואימצי! כל הכבוד! טלי פרידמן

כנראה שאני מהשורדות

דיאן, תודה רבה!

אני בת (רלוונטי?!) יש לך פתרון לפרפקציוניזם?

לא

גם לי לא מצטערת

אקספריוניסטי

שלום רב, פרפקציוניזם כשלעצמו אינו דבר רע, אז מדוע יש למצוא פתרון עבורו? השאלה היא מה מפריע לך בהיותך פרפקציוניסטית? מאיזה מקומות פנימיים את חשה שנובע הפרפקציניזם? בברכה, טלי פרידמן

המקור לפרפקציוניזם, לדעתי, הוא בכך שאני רוצה להצליח ופוחדת שזה לא יתממש. לכן אני מנסה לממש את זה, אך כשלונות מפחידים ומייאשים אותי בקלות כי "הנה ההוכחה שאיני מספיק טובה". אני מודעת לכוחה של ההתמדה והנחישות קראתי על זה ואני גם רואה עדויות מחיי אנשים ביום יום בסביבתי הקרובה, אך כנראה שסבלנות והתמדה זה הכישלון הכי גדול שלי. חבל, הייתי רוצה לדעת איך לשפר...

תודיעו לי אם תמצאו משהו אוקיי?

כ 1000 איש בשנה מתים ממחלת האנורקסיה נרבוזה. האינטרנט,המשמש כמקור מצוין למידע, אך עבור אנשים בעלי הפרעות, הוא יכול לגרום לנזק. רבים מאתרי האינטרנט המיועדים לחולי האנורקסיה, מעודדים את דפוסי המחלה, כגון: איך לשרוד עם 200 קלוריות ביום. פסיכולוגים מסבירים שנערות ונשים הסובלות מבעיות אכילה, משתמשות באינטרנט כקריאה לעזרה, אך כמה מהאתרים מזיקים לאותם אנשים הסובלים מבעיה זו. האתרים אמנם, מאפשרים לסובלות מהמחלה לשתף באמצעות האתר, את העובר עליהן. לדוגמא: באחד הצ'טים, כתבה נערה: "עברו כבר כ 28 שעות מאז אכלתי." הדבר נראה כקריאה לעזרה. אך אין מענה. האתרים מאחדים את חולי האנורקסיה, אך משמרים את דפוסי ההתנהגות של המחלה, ולא יוצאים כנגדה. אתרי האנורקסיה ומגזינים מכילים תמונות של שחקניות ודוגמניות רזות, ומקבעים את מצבן של החולות, הנאחזות במודלים הרזים. תמונות אלו "מאשרות" את שאיפתן של החולות להיות רזות, ומשאירות אותן במעגל שבפעמים רבות נגמר במוות

העיתון הנפוץ ביותר באמריקה, usa today פרסם תוצאות סקר ענק שבו נשאלו 15 אלף נערות בגיל העשרה למה בעצם כדאי לעשות סקס. התשובות הפתיעו את כולם: 58% מהנשאלות השיבו שהן עושות סקס מתוך סקרנות. 47% ספרו על סקס מתוך אהבה. 40% ציינו משיכה נטו כגורם לסקס. 20% עשו סקס כי הרגישו בלחץ חברתי שהופעל עליהן לקראת העניין הזה. כאשר נשאלו למה לא כדאי לעשות סקס ולהמתין עוד קצת, הן ענו: 73% מפחד הכניסה להריון. 69% הפחד ממחלות מין. 63% לא מצאו את הבחור המתאים. 47% מפחד פן יפגע שמן הטוב. אמריקה היא כמובן ארץ כל האפשרויות וכל החלומות, ועורכי הסקר יחד עם עורכי העיתון ממהרים להרגיע את ההורים: מתוך הנערות שהיו בתולות ביום הסקר, 59% הבטיחו שהן מתכוונות לשמור על בתוליהן עד יום החתונה. וזה אמור לשמח את ההורים האמריקאיים, הליברלים ובעלי הראש הפתוח. היה מעניין לערוך סקר כזה בארץ. והיה מעניין לבדוק את הנשאלות אח"כ גם במכונת אמת…

ומאיפה כל האחוזים האלה יש קצת יותר מידי בשביל סקר אחד לא

61 אחוז מהרופאים אינם מטפלים בחולים הסובלים מהשמנת יתר מטעמים של מחסור בזמן, כך עולה ממחקר שבדק עמדות רופאים ביחס לטיפול בהשמנת יתר. את המחקר ערכו דר' עמיאל פייגנבאום וד"ר שמואל פסטרנק, רופאי משפחה ומומחים לטיפולי הרזייה רפואיים בקרב 337 רופאי משפחה ורופאים פנימיים בכל הארץ, המטפלים באוכלוסיות שונות (ערבים, דתיים וכו'). 47 אחוזים מהמשתתפים במחקר היו רופאים גברים ו 53 אחוזים רופאות. ממצאי המחקר עולה כי רק 31 אחוזים מהרופאים מטפלים בבעיית ההשמנה על ידי מתן תרופות. כ 70 אחוזים מהם מהרופאים שמטפלים בהשמנת יתר על ידי מתן תרופות שבעי רצון מתוצאות הטיפול. 80 אחוזים מהרופאים מטפלים בהשמנת יתר באמצעות קסניקל (תרופה המונעת 30 אחוז מספיגת השומן במערכת העיכול). 20 אחוז על ידי מתן רדוקטיל (תרופה נוגדת תיאבון הפועלת על מערכת העצבים המרכזית)עם זאת ציינו 100 מהרופאים כי זוהי חובתו של רופא המשפחה לטפל בחולים הסובלים בבעיית השמנת יתר, גם אם המטופלים אינם מתלוננים על כך במישרין. מהסקר עולה כי הרופאים רואים בממצוצע כ 9 חולים הסובלים מהשמנת יתר ביום מסך של כ 30-40 חולים בהם הם מטפלים 61 אחוזים מהרופאים שהשתתפו בסקר העידו כי הם אינם מטפלים בחולים הסובלים מהשמנת יתר מטעמים של מחסור ב

לאנורקטית שלום רב, יש משהו מאד נכון בדברייך, לצערי. אך באותה מידה שהפרסום ועידוד העיסוק התקשורתי בהפרעות אכילה מגביר את התופעה של הפרעות האכילה, התקשורת גם מעלה למודעות הציבור את ההפרעה ומהותה, ויש לכך אלמנט של מניעה וגילוי מוקדם ככל האפשר של אנשים בתחילת הפרעת האכילה שלהם. זה נכון לגבי נושאים רבים כמו: שימוש בסמים, אלימות, התעללויות ועוד. יש לך פתרון יצירתי שיאפשר מצד אחד להעלות את רמת המודעות ולתת מענה לסובלים מההפרעה, אך יחד עם זה גם יימנע "שימוש שלילי" במידע? אני אשמח למצוא פתרון...מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי מה עוד לא הבנת שזה מר לירון בירנבוים הידוע

וזה נוראייייייי! שמעתי על אתרים כאלה! צריך להשמיד אותם!!!

אני בת 17.5 ויש לי בעייה של פרפקציוניזם הגורמת לי לייאוש. אני רוצה ללכת לעתודה האקדמית בצה"ל ופוחדת שידחו אותי (שלחו לי הזמנה לכנס עתודה בדצמבר ואני מתכוונת ללכת). מאוד חשוב לי להיות רופאה ואני חושבת שאני יכולה אך לפעמים גם יש רגעי שבר בהם אני מרגיש מטומטם וטיפש. בזמן האחרון הם קורים לעתים תכופות יותר. הורגלתי מגיל צעיר להצלחה בקלות (כי דברים באו לי בלי כל מאמץ) ולכן איני מורגלת בהתמודדות עם כשלונות, אשר אינם פוסחים עליי. כאמור, אני פוחדת להפלט מהעתודה.

לא הבנתי אם את בן או בת כי את/ה כותב בשני הלשונות מענין

:)

:)

היי טלי, מצאתי את הקטע הבא בספר של פאולו קואלו - השטן והעלמה פרים : "כל אחד מהאנשים על החוף היפה הזה, ביום הנפלא הזה, שרוי בפחד. פחד מהבדידות, פחד מהחשכה הממלאת את דמיונם בשדים, פחד לעשות כל דבר שאינו כתוב במדריכים להתנהגות טובה, פחד ממשפט האלוהים, פחד מביקורת של אחרים, פחד מהחוק שיעניש על כל טעות, פחד לנסות ולהיכשל, פחד מההצלחה ומהצורך לחיות עם קנאה, פחד לאהוב ולהידחות, פחד לבקש העלאה בשכר, להענות להזמנה, לנסוע למקומות לא נודעים, פחד מאי היכולת לדבר שפה זרה, מאי היכולת לעשות רושם על אנשים, פחד מהזיקנה, מהמוות, מהאפשרות שלא יתייחסו אליך כלל, לא בגלל חסרונותיך ולא בגלל מעלותיך. פחד, פחד, פחד. החיים הם שלטון האימים בצילה של הגיליוטינה. אני מקווה שזה מרגיע אותך, שמע את השד אומר. כולם פוחדים אתה לא לבד. הבדל היחיד הוא שאתה כבר עברת את החלק הקשה ביותר, מה שהכי פחדת ממנו הפך למציאות. לך אין מה להפסיד, ואילו האנשים על החוף חיים עם הפחד. אחדים מודעים לו, אחרים מנסים להתעלם ממנו, אבל כולם יודעים שהוא קיים, והוא ישיג אותם בסוף". אני פוחדת מכל אלה ומעוד הרבה דברים אחרים. הפחד השיג אותי, מה שהכי פחדתי ממנו הפך למציאות, ועדיין זה לא מנחם אותי, לא עברתי את החלק הקשה ביותר, צריך עוד להתמודד עם התוצאות וההשלכות של מה שקרה, ושעוד יקרה. צריך לראות איך מתקדמים, ואיך יוצאים מהמקום הקשה והמפחיד הזה. אני פוחדת, אבל אני בסדר, אני אתגבר, ואני לא לבד. שיהיה לך סופשבוע מקסים, שלך לתמיד אביב.

לפחד ממה ולמה אומנם באמת הפחד קיים אך אצלי הוא מחשיפה יתרה ולא מהגליוטינה של פריז

הפחד שם, וגם את. היכולת שלך להכיר בפחד, לזהות אותו, ועל אף שהוא שם, להמשיך ולהיות, לחכות לרגע שהוא כבר יעלם, מרשימה ומעוררת התפעלות. וצדקת, את לא לבד. שיהיה לך גם סופ"ש רגוע, שקט ומהנה ככל האפשר. טלי פרידמן

קיים חוסר אינפורמציה לגבי שימוש בסם אקסטזי. שאלתי מה הן ההשפעות של סם זה על משתמש במינון של כדור אחד , אחת לשבועיים? האם קיים מינון כלשהו הבטוח לשימוש? תודה מראש , גורי.

גורי שלום הידע שלי אינו רב עם זאת במעט שיש אין מנון בטוח יש רגישות של אנשים מסויימים לסם יש סמים שאינם מוכנים כהלכה בהצלחה עמי

שמע ישראל אלוהי עכשו אני לבד חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד הכאב גדול ואין לאן לברוח עשה שיגמר כי כבר לא נותר בי כוח!!!!

תן ניצוץ חיים תן בי אלוהים רוצה אותך קרוב בתוך ליבי חבק אותי חזק נשמה שלי האם קרו דברים, זה לא בגללי תן ניצוץ חיים - תן בי אלוהים

הנה הכתובת של האתר הרשמי של שרית חדד - אתר יפיפה ומעוצב בגרפיקה יפיפיה www.sarit.co.il

שאלה לפסכולגית פסיכולוגית שלא מגיעה על נפש המטופל שלה (המטופל לא נפתח אליה ). האם רצוי להחליף מטפל . או להמשיך ולנסות עוד שנים . המטופל הוא ילד בגי העשרה . בתודה

שלום רב, הקשר האישי, הכימיה, וכל שם אחר שניתן לתחושת הקירבה והאמון - מאד חשובים בהליך הטיפולי. אם זה לא נוצר, ויש אלטרנטיבה, ולא מדובר על מניפולציות חוזרות ונשנות של המטופל - מומלץ לנסות מטפל/ת אחר/ת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ליוסי שלום רב. לא כתבת כמה זמן הנער בטיפול. לעיתים נדרש זמן ממושך בכדי לרכוש אמון- ואז ניתן להגיע לנבכי הנפש. אצל מתבגרים- לעיתים קרובות הדבר לוקח זמן רב יותר. הבדיקות הינן מורכבות- והרצון להתמסר ולקבל עזרה מועט. יחד עם זאת- קיים גם הנושא של הכימייה בין מטפל למטופל. אם הטיפול הינו רק בראשיתו- הייתי ממליצה לחכות קצת לפני שמפסיקים. מאוד יתכן כי התחושה של הנער- כי אינו מובן משקפת גם את הקשיים שבגללם הוא הגיע לטיפול- ולכן בכדי לאפשר את השינוי- רק הסבלנות תשתלם. בברכה. רוית.

שלום הנער בן 16 , והמטפל , מטפל בו למעלה בשנה. המוסד הרפואי שהוא מטופל ע"י מטפל פסכולגי , אינו מוכן להחליף מטפל אחר . אפילו שהיתה דרישה מצידנו ואי נכונות של הנער. הוא יושב בחדר ושותק הוא שהוא עוסק בדבר מה שנמצא בחדר. נאמר לה שמשך הטיפול יהיה לזמן ארוך , מה לעשות ? למי לפנות .

שלום לכולם האם ישנם עוד פסיכולגים שיוכלו לענות לי (מומחים בענף זה ) איתכם בתודה

יוסי שלום רב, שאלתך מורכבת מדיי. לא נראה לי נכון לכתוב לך תשובה חד משמעית כשאינני מכירה את המקרה באופן מעמיק. כפי שכתבה רוית, לעיתים הדרך לנפשו של הנער הינה מסובכת וארוכה, אולם זו גם אמירה כוללנית עבור המקרה הספציפי שלך. לא ברור האם ההתרשמות שלך נובעת ממה שהנער אומר, האם זה מסתמך גם דבריה של המטפלת, האם התחושה הזו של הנער עולה בתקופות מסויימות או קיימת כל הזמן, ובכלל מה התהליך הטיפולי, האם יש שינוי כלשהו בהתנהגותו או הרגשתו של הילד כלפי עצמו או סביבתו. אגב, האם חשבתם להוסיף (כטיפול משני) טיפול באומנויות? בתנועה? זה יעיל פעמים רבות במקרים של נכויות, ליקויים גופניים ומוטוריים ועוד. וזה מהווה פעמים רבות קטליזטור לטיפול הפסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

את כאן? איך היה היום? אני כל הזמן משאירה הודעות ליליות ואז נופלת למיטתי וחוזרת רק בבוקר, אז סליחה שיהיה סופשבוע כיפי

היי אורה שלי!! דווקא חיכיתי לך הבוקר, ומי לא בא??? טוב, אני יכולה להבין את העייפות שאחרי משמרת לילה. אפשר לנסות להעביר את שעות ההתכתבות לבוקר, אולי יגדל הסיכוי לפגוש זו את זו... למשל, מה דעתך על מחר בבוקר? שתהיה גם לך שבת נפלאה! אוהבת, דפני.

אני אנסה להגיע מחר בגדול אני עובדת מעוד שעה ועד מחר בבוקר (שעה לא ידועה) ואח"כ שוב מהצהריים אני מקווה שאצליח לישון באמצע סופי השבוע שלי נהפכו למטורפים אך מלאי אדרנלין וכיף וחברים חדשים אוהבת גם

שלום רב האם יש טיפול פסיכאטרי או פסיכולוגי לאכילת יתר כפיתית? האם הטיפול הוא קצר מועד? תודה מראש מירי

סוף סוף מישהו כמוני בפורום הזה! ברוכה הבאה לא נראה לי שיש להפרעה הזו טיפול פסיכולוגי כל שכן קצר מועד אבל כן אפשר ורצוי לטפל בבבעיות נלוות אחרות (דימוי עצמי למשל וכו') אני גם מאמינה שלא משתחררים מהמחלה אף פעם, מקסימום יש החלמה זמנית שצריך לעבוד על מנת לשמר אותה. אני מניחה שאת מכירה את OA

אולי פשוט למכור את המקרר ולהישאר בלי סתםםםםם אני צוחק כי אני ממש לא אכלן

שלום הייתי בפגישה אחת בOA ומאד לא אהבתי את השיטה. היא ממש לא בשבילי. את האמת הרגשתי שם דיי טיפשי אבל במידה ויש אנשים שזה עוזר להם אני בעד. כל אחד ומה שעוזר לו. תודה על תשובתך מירי

שלום רב, בוודאי שיש טיפול, וכוונתי לפסיכולוגי. יש גישות אחדות, חלקן מתמודדות עם התופעה, ומנסות להקטין/להכחיד את מימדיה, וחלקן מחפשות את הגורמים הנפשיים שמייצרים או מובילים להתנהגות הכפייתית. אני לא מכיר שיטות טיפול קצרות מועד באף התנהגות כפייתית/מתמכרת. יחד עם זה, ממה שיש מנסיוני, לא מדובר ביותר משנה, בממוצע. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

לד"ר יוסי אברהם שלום רב ראשית תודה רבה על התשובה המהירה. שמחתי מאוד לשמוע שקיים טיפול . אפילו אם אינו קצר מועד אני חושבת שזו טעות לא לטפל בבעיה זו. אך שאלתי כיצד אמצא פסיכלוג העוסק בתחום זה. ואיך אדע איזה סוג טיפול מתאים לי. אם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג מטעם קופת חולים כללית אודה לך . בתודה מראש מירי

מירי. יש טיפול להפרעת אכילה - אכילה כפייתית. הטיפןל שווה כל רקע ורגע רק קחי בחשבון שהוא לא מסתיים בשבוע. שרה

תודה רבה על העידוד. את אומרת דברים אלו מנסיון? אם כן היכן טופלת ? תודה רבה מירי

אני סטודנטית לריפוי בעיסוק. אני כותבת עבודה סמינריונית שסוקרת את השינוים באומנות במאה ה-20, ובודקת האם יש קשר להרחבת הפרעות האכילה באותן שנים. אשמח לקבל כל מקור מידע אמין שנראה לכם שקשור לנושא. תןדה מראש מור

מור שלום רב, עבודתך נשמעת מעניינת מאד. אינני מכירה ספרות המקשרת את שני התחומים במובן ההשוואתי, אולם את יכולה להתרכז באומנים מסויימים העשויים להעיד על מגמה כלשהו כדוגמת ג'קומטי. אם את מעוניינת בהרחבת החשיבה אודות אומנות והפרעות אכילה, את יכולה למצוא ספרים אודות טיפול באומנויות בהפרעות אכילה. זה אמנם לא מה שאת חוקרת בעבודתך, אולם זה היבט נוסף מעניין. אשמח לשמוע יותר על עבודתך, ואיך הגעת לנושא. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה, טלי פרידמן

אתמול התנהל הדיון בדלתיים סגורות ! מסרתי לשופט ממש בתחילת הדיון את התסקיר של הע"וסית..ומכתב מהפסיכיאטר שלי. ואז אמרתי את דבריי. ולאחר מכן בעלי התחיל לדבר... הוא ניסה להסביר לשופט שאני חולת נפש אשר מטופלת אצל פסיכיאטר ומשתמשת בתרופות. אמר שניסיתי להתאבד ושחלמתי בלילות שאנסים אותי. אמר שהוא היה גם האבא גם האימא של הילדים ושיש ילד נכה מאה אחוז שהוא דואג לו. והוא לא מבין למה נעשה שימוש ציני בבית המשפט. ולהלן פסיקתו של השופט : על פי הבקשה נהג המשיב כלפי המבקשת באלימות הן מילולית והן פיזית ושניהם היו סמוכים למועד הגשת הבקשה..ולדבריה של המבקשת למדתי שמדובר במסכת ארוכה של אלימות. המבקשת המציאה לידי דו"ח סוציאלי....מיום .... והאמור בו אינו עולה בקנה אחד עם טענותיו של המשיב, וזאת בלשון המעטה !!! יתר על כן,מתוך הדוח למדתי כי בשיחה זוגית הוצע לבני הזוג טיפול זוגי משפחתי לשיפור מערכת היחסים. המבקשת נאותה ואילו המשיב התנגד. בנסיבות העניין,ולאחר שעיינתי בדוח הסוציאלי,ניתן בזאת צו הגנה כנגד המשיב האוסר עליו להכנס לבית המגורים המשותף של שני הצדדים. כמו כן נאסר על המשיב להטריד את המבקשת בין במישרין או בין בעקיפין ! תוקפו של צו זה הינו למשך 90 יום מהיום. אני מאפשר למשיב להוציא חפצים אישיים בלבד מהדירה בתוך 48 שעות מהיום,כאש הכניסה לדירה תעשה בליווית שוטר. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- יש !!!!!!!!!!!!!!!! :-))))))))))))))))

כל הכבוד ובהצלחה

אליאן! חזקי ואמצי! חיי את חייך וחלמי את חלומותייך (שתמיד יהיו ורודים) והגשימי משאלותייך עבורך ועבור ילדייך. אין מקום לאלימות בחיינו. כל הכבוד. נוגה

אליאן , את לא מכירה אותי אבל מהפורום הבנתי קצת מה עובר עליך, קיוותי שיהיה טוב. ופתאום - עכשיו - אני קוראת שמתחיל להיות לך טוב אז :-) ענק. שרק תמשיכי להיות חזקה ושיהיה מ-עולה!

מכאן אני מקווה תדעי רק עליות הסיוט נגמר (או לפחות הופסק להרבה זמן) איך המניאק הזה מעיז לדבר כך על אשתו המקסימה?? אם הוא רק יתקרב הביתה (אחרי היום ומחר) תקראי לי שאני אפוצץ אותו במכות (אל תשכחי שאני מתאמנת בחדר כושר ויש לי שרירים) איך הילדים מגיבים לשינוי? שיהיה לך סוף שבוע מלא בשמש ובאהבה

לא כל כך הרבה שמש בינתיים יש מספיק אבל באמת עם צריך כוח אז אנחנו כאן

אמנם לא שמעתי את הסיפור ממקור ראשון (אולי כי מעולם לא הזדמן לנו לדבר?), אבל קצת עקבתי אחרי ההודעות שלך, כך שיש לי מושג כלשהו במה מדובר... ויש סיבה לחגוג! אני שמחה על ההחלטה האנושית שהתקבלה, אני שמחה על הצדק שיצא לאור, ויותר מכל - אני שמחה בשבילך על האפשרויות החדשות שנפתחות בפנייך, על הסיכוי לחיים אחרים, ט-ו-ב-י-ם , שמתחילים היום. הדרך אינה קלה. עוד נכונו מאבקים, עוד תיתקלי בקשיים. ייתכן שעוד תהיינה נפילות... אבל!! (וזה המקום לצטט את דבריו של אדם החכם ממני בהרבה) - מי שיש לו "לשם מה" , יוכל לשאת כמעט כל "איך"... שתמיד יהיה לך לשם מה! זוהי תקוותי בשבילך. מעריכה אותך, ומחזקת את ידייך - דפני.

נשמה שלי.. המכתב לאלוהים כנראה עזר גם לך וגם לי :-)) בסוף באמת תצטרכי להתחיל להאמין :-)) אני שמחה בשמחתך וגאה בכוחות שלך וביכולות שלך ובך, שעכשיו עולים על פני השטח ומראים מה הם יכולים לעשות ולהשיג. כל מה שאת רוצה. חזקי ואמצי, כי הדרך רק התחילה, היא עוד קשה, בטח יהיו עוד מכשולים ואולי גם נפילות, ואני כאן לשמוח כשכיף ולתמוך כשפחות כיף. שלך אוהבת אביב.

אליאן יקרה, את גדולה מהחיים! כמה עברת, כמה סבלת, כמה פחדת מהרגע הזה. ותראי כיצד הוא משחרר, מרפה, נותן מרווח נשימה. כמו שאביב כתבה לך, צפויים עוד ימים קשים, אבל עשית כבר את הצעד הראשון, שהוא הקשה מכל. מזל טוב על הגיעך עד הלום! ואיזה פידבק קיבלת מפסק הדין של השופט....שהאמין לך, ולא לבעלך, למרות שעל פניו אפשר היה לחשוב שהוא ייטה להאמין לבעל...אבל כמו שכתבת - הצדק ניצח! את ניצחת! חיזקי ואימצי! טלי פרידמן

על התמיכה המדהימה שתרמה רבות לרגע המיוחל... וגם לאלו שאני לא מכירה...תודה רבה. אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה !

אני ואישתי בתהליך גירושין כבר 8 חודשיים אבל אני כבר שנה וחצי גר מחוץ לבית לפני כ מספר חודשים הכרתי בחורה ומאז אנו יוצאים קבוע לפני מספר ימים קיבלתי אישור מבית משפט לגבי הסדרי הראיה של הילד ושאלתי היא. 1. מתי להפגיש בין הילד לבת זוגתי החדשה בערך 5 חודשיים יוצאים ? 2 .הילד כרגע בין שנתיים ושבע חודשיים ורק מגיל 3 שנים יחל ללון אצלי בסופי שבוע האם לחכות אם זה עד אז. אני שואל את כל השאלות הנ"ל בגלל שאיני רוצה לפגוע בילד ובשלבי התפתחותוץ תודה רבה

שלום רב, ענייני הקשר של גרוש/ה עם הילדים, במשולב עם הקשר לבן/ת זוג חדש/ה, הוא עניין מורכב, ותלוי בגיל הילד, בסוג הקשר שבין ההורים (בני הזוג שנפרדו), הקשר של ההורה עם הילד המסוים, היכולת של החבר/ה ליצור קשר, וכו' וכו'. מהמעט שאני יודע מפנייתך, מומלץ לך שלא להשהות את הקשר עם בנך, כולל לינה אצלך. בת זוגך החדשה מצטרפת לחייך, גם אם לא לעד (אם לא תתחתנו, וכו') ובנך הוא חלק מזה. אם הסבלנות אל הילד קיימת, ואם לא מדובר בהחלפת דמויות (חברות שלך) סביבו בקצב גדול, אז אינני רואה סיבה להשהייה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

למוטי שלום. מאוד מרגשת פנייתך ותחושת האחריות כלפי בינך. אני מסכימה עם ד"ר אברהם- והייתי רק מוסיפה כי היציבות הינה מרכיב חשוב בחייו של כל ילד (ואדם בוגר) ובמיוחד ילדים שחוו פרידות של הוריהם. אם הקשר החדש שלך נראה לך יציב, יחסית- כי הרי הוא רק בתחילתו, ניתן וחשוב כי בנך יכיר את זוגתך. עליו לדעת כי גירושי הוריו אין פירושם גירושים ממנו- וכי אימו נשארת אימו היחידה, וכך גם אתה- במידה ופרודתך תתאהב. בהצלחה בהמשך, ונשמח להשיב על שאלות נוספות אם יעלו. בברכה. רוית.

חשבתי שאולי אותך יש סיכוי למצוא כאן, בשעה מוזרה זו של הבוקר...

יש סיכוי קטן למצוא אותי כאן כרגע חזרתי מהעבודה ואיזה כיף למצוא את שמך ואת שמי בראש הפורום, אפשר לנסות לקרוא ליהודה אולי גם הוא ישתה איתנו איזה כוס תה...

אפשר, בשמחה, אלא שאני מעדיפה קפה... כרגע חזרת מהעבודה? האם המשמעות היא שמגיע לך מזל טוב ענקי - את לא שייכת יותר לסקטור המובטלים??

אורה דפני מתוקות.. רק יהודה מוזמן ? או שאפשר גם להדחף ולאחל בוקר טוב וסופשבוע מקסים לכולם ? שלכן אביב.

בעלי לוקח באופן קבוע תרופה בשם ליקרביום. (3 כדורים ליום) בחודשים האחרונים הוא סובל מדיכאון שמתבטא בחרדות, קשיי הירדמות, ופאניקה שתוקפת באמצע הלילה. רופא רשם לו תרופה נוספת סרוקסט. הוא לא לוקח אותה בגלל כתבה שהתפרסמה במוסף של מעריב בסוף השבוע האחרון, מה עושים ???

יעל שלום לגבי דעתי על הכתבה הביטי למטה אם רוצה שיפנה לעיתונאית שתטפל בו וברצינות - לטעמי הסכון מדכאון הוא גבוה בהרבה מהסכון מסרוקסט , ודאי כאשר הוא נעשה תחת פקוח כמו שצריך כולל פניה דחופה לפסיכיאטר אם יש החמרה . כדאי לטפל בו מפני שהמצב עלול להדרדר הלאה אם יש לו ספקות שיפנה שוב לפסיכיאטר שלו או אפילו לחוות דעת שניה ובהקדם בהצלחה עמי

לאן יכול להדרדר???יותר מדכאון והתקפי פאניקה......מה כבר יכול ליהיות???

אילו השלכות יכולות להיות לאבחון פסיכיאטרי (נער בגיל ההתבגרות) בשירות הציבורי (במידה ומוצאים בעייה, כמובן) והאם עדיף לאבחן באופן פרטי?

סופי שלום לא ברור לי על אילו השלכות את מדברת : רגשיות ? מעשיות (צבא, רשיון ... ) אחרות ? לגבי רגשי - תלוי לדעתי יורת בגישה של המקום / הבודק פרטי יכול להיות טראומטי גם כן מעשי - שאלה - עקרונית לא אמרו להיות הבדל אני מניח שנטיה של פרטי בדרך כלל תהיה פחות לחשוף מידע בהצלחה עמי

לד"ר אבני, תודה על תשובתך. אף שאני מוטרדת גם בעניין ההיבט הרגשי, התכוונתי להיבט המעשי של חשיפת מידע. אני מבינה מדבריך שעקרונית לא צריך להיות הבדל, אך אני מוטרדת ממה יכול לקרות בפועל - והשאלה היא: נטייה לחשוף מידע - למי? בתודה סופי

אני לא סובלת את ההורים של בעלי! הם אנשים לא איכפתים ועסוקים בעצמם באופן אובססיבי, אני רגילה למצב אחר. סלידתי מהם די ברורה ונראה שהם לא מחבבים אותי במיוחד גם . לפני שדיברנו על חתונה היחסים היו טובים (יחסית לאנשים ללא קשר אישי) אולם מרגע שהתחילו ההכנות והתיכנונים, בהם הם לא לקחו שום חלק - מיוזמתם, המצב נהיה בלתי ניסבל. אין ביננו קשר פרט לפעם ב2 - 3 חודשים, אז אנחנו אוכלים ארוחה - והאווירה איומה. האם יש משהו שאפשר לעשות, אני לא רוצה שבן זוגי יפגע!

אלה הורים של בעלך ואת חייבת להיות מאופקת וסבלנית את לא חייבת להיות החברה הכי טובה שלהם אתם במילא בקושי מתראים ונסי בכל כוחך להוריד את רמת המתח הזו , היא לא בריאה לאף אחד מהצדדים אפילו אם " תשפילי " מעט את עצמך.. תחייכי אליהם ותהיי חביבה , לא יאונה כל רע , להיפך... צריך לכבד את ההורים ואם יש משהו במיוחד שמפריע לך נסי נקודתית לשנותו היי חזקה אל תתיאשי ונסי ללמוד לחבב אותם

שיר שלא תחשבי שלא ניסיתי שלא השפלתי את עצמי וכל הדברים שחייבים - אני לא רוצה להעמיד את בן זוגי במצב לא נעים. בכל זאת כל מפגש איתם מוסיף לי להרגשת הגואל שיש לי מהם, ואני לא טיפוס יותר מידי מיתרפס.

האם צניחת מסםתם יכול להופיע בגלל מצב ירוד נפשי לחצים וכו?איך מתמודדים אם מצב של חרדה בעקבות מוותשל הורים בגיל צעיר ממחלות?אחד לב השני סרטן?כבר התעייצתי עם יועצים והחרדה לחיי והקשר מופיע מדי פעם.איך מסבירים לילד שהסבים מתו ממחלות שלהיות חולה לא אומר שמתים מזה?קצת מסובך תודה על העזרה

מיר שלום רב, גם ההורים שלי נפטרו (האחד מדום לב והשני מסרטן(. 1. לגבי צניחת המסתמים אני רק יכולה להגיד לך שאני מאמינה שמה שקורה לנפש משפיע על הגוף ולהיפך. אפשר לשאול גם בפורום הקרדיולוגיה באתר זה. 2. אם אפשר ספר/י על עצמך ועל הילד: בן/בת כמה את? מהו עיסוקך? בן כמה הילד? הוא בגן/בית ספר? לגבי החרדה, חשוב מאוד לאפשר לילד לבטא אותה אם זה בציורים, במילים, במשחק. אפשר להתייעץ עם עמותת ח.ס.ן לגבי מחלת הסרטן. אפשר לשאול את המורה/הגננת. חשוב גם לבדוק אם את/ה לא מעביר/ה את החרדה הזו לילד. עדי

תודה על היעוץ,אני בת 34 בני בן 6 ובתי בת 3 עוד לא שואלת שאלות כאלה.בני גם עבר איזו ניתוח בראש כשהיה תינוק משהו לתיקון העצם.בקיצור יותר מדי דברים יחד.אני איבדתי את הורי צעירה.את אבי בת4 הייתי ואת אמי לפני כמה שנים.כבר עברתי מילון בדיקת ואני במעקב אצל קרדיולוג.אך החרדות נמצאות אי שם ועולות מחדש כל פעם.אני אחראית על חברת ילדים בקבוץ.רוב הזמן עסוקה. בכל אופן עצוב אך טוב לשמוע שיש עוד אנשים במצבים דומיםץתודה על העזרה.

אפשר גם להתייעץ בפורומים השונים באינטרנט העוסקים בהורות ובעיות של ילדים, רפואת ילדים וכו'. ובתגובה לשאלתך, נראה שיש קשר. גם אני כילדה פיתחתי צניחת מסתם מיטרלי באופן פתאומי לאחר מות הורה ממחלה ממושכת.mir כתב/ה: > > האם צניחת מסםתם יכול להופיע בגלל מצב ירוד נפשי לחצים וכו?איך > מתמודדים אם מצב של חרדה בעקבות מוותשל הורים בגיל צעיר > ממחלות?אחד לב השני סרטן?כבר התעייצתי עם יועצים והחרדה לחיי > והקשר מופיע מדי פעם.איך מסבירים לילד שהסבים מתו ממחלות > שלהיות חולה לא אומר שמתים מזה?קצת מסובך תודה על העזרה

האם סכיזופרנים עשויים להעזר בתרופות נוגדות פירכוסים, ובמקרים מסויימים, יותר מאשר בתרופות נוירולפטיות?

אורלי שלום התשובה כן וייתכנו תגובות מיטיבות למגוון תרופות אחרות. ככל הנראה במקרים יוצאי דופן יתכן שיש שאלה לגבי האבחנה (למשל שמדובר בהפרעה דו קוטבית המאובחנת בטעות כסכיזופרניה) בברכה עמי

שלום. שאלתי שאלה בעמוד 321 בנושא מרירות. אשמח עם תתיחסי לשאלתי. אני בת 46 , לא הצלחתי להביא ילדים ואני חשה עצבות תמידית אשר אולי גובלת בדיכאונות, בכי וחוסר מוטיבציה לחיים. איך אני יכולה לצאת מתחושות אלו. תודה נירה

עניתי...

שלום רב, אבקש עצתכם כיצד להניא את בני השוהה בתאילנד מללכת למנזר ולשהות בו חודש! איזה נזק נפשי עלול להגרם לו ובכלל מה הסכנות בשהיה במקום כזה?

שלום לך גיא , יש באמת הרבה מה ללמוד שם ,באם הוא רוצה לתקן משהו בעצמו, ובפנימיות שלו . כשהיה כאן ,לא היו לו בטח תהיות כאלו . . ושם בדיוק שם, הוא רוצה לנבור בנישמתו ,. אז המינזר שם .והוא זמין מאד ,ושומעים מפה לאוזן ,ורוצים גם . אך לא היתי ממליצה לכל אחד . אפשר ליצור קשר עם חבד'ניקים כאן , שעוזרים במיקרים כאלה ועם מישהו מהם שנימצא גם שם .הם עושים הכל שם ועבודה טובה . הם כבר ישכנעו אותו שאם כבר ,אתה שואל שאלות ומיתעניין אז היהדות שהיא שלנו שווה יותר . ראה ,מדונה, רוזן בר .ליז טילור,וכו'. בהצלחה . נ.ב (אנילא היתי שם)

מה יש ללמוד במנזרים? איך עושים הצגות? את יודעת כמה גופות של תינוקות של נזירות נמצאו קבורים במנזרים? אז הם גם ממציאים איזו פרישות מינית, וגם לא עומדים בה, וחוגגים נזירים עם נזירות, ואחר כך כיש הריון כדי "לכסות את החרפה" הם רוצחים את התינוקות האלה וקוברים אותם במנזר, שאף אחד לא ידע ולא ישמע, אבל מה? אזנים לכותל, וסוף כל דבר להיודע. יש שם רק אטומאה, רוע ואחיזת עיניים. והמקום לפנות אליו הוא דוקא אגודת לב לאחים שעושה עבודת קודש התנדבותית, בהלת אחינו היהודים המבולבלים. וסליחה על הבוטות. אבל כל מילה אמת.

זה מה שקורה שעוקרים יהדות מיהודים. הם הולכים לרעות בשדות זרים.

שלום ד"ר אבני אני סובלת מחרדה חברתית ונוטלת דרלין /פרולול 10 מ"ג ליום בימים שבהם אני נקלעת לחרדה. בעלי ואני מנסים להכנס להריון ואני חושבת שהצלחנו החודש (ביום ראשון תהיה תשובה).. לצערי בסוף השבוע הזה אהיה חייבת לקחת דרלין בכמות 10 מ"ג ביום שישי או שבת או בשניהם. שאלתי היא, ואודה לך על תגובה מהירה, האם נטילת תרופה זו במינון זה יכולה להזיק לעובר שלי (אם קיים) בשלב מוקדם של שבוע שני? בברכה, אורית

אורית שלום לא נראה לי אבל האמת שאיני יודע ולצערי לא יהי לי זמן לברר היום אנא פני לרופא המשפחה שלך או לרופא הנשים שלך לחילופין ניתן לפנות למרכז למומים מולדים בבבית ספר לרפואה בירושלים עין כרם שדומני שהוא בנהולו של פרופ אורנוי הם מרכזים את המידע העדכני בנושא בהצלחה עמי

ערב טוב- מספר עובדות לגבי- אני בן 45, נשוי + ילדים. אמא ניצולת שואה. אבא (נפטר) - שתיין, מכה ( אולי סדיסט. כותב אולי כי לא ברורה לי לחלוטין הקומבנציה הבלתי אפשרית בין אמא לאבא). ילד מוכה בכל מובן המלה. ברקע מספר רב של שנות טיפולים פסיכולגיים וטיפולים ע"י תרופות בקשר עם פסיכיאטר שכלל שיחות. באשר לטיפולים הפסיכולגיים - מרביתם בוצעו ע"י ד"ר דוד רודי. כידוע לך רודי היה חוצה גבולות קיצוני ונפלתי קובן פעם נוספת לחציית גבולות קיצונית ביותר (שלא כאן המקום לפרטן). באשר לטיפול התרופתי- מסתבר כי אני שייך לאוכלוסיית המיעוט המגיב הפוך לתרופות. טופלתי בסרוקסט, קלונקס, קסאנקס וכדורי שינה כשהדומננטי בהם- הבונדורמין. יתרה מזו נהגתי לעשות שימוש לא נכון בכדורים. נכון להיום אני במצב בלתי אפשרי לחלוטין. ככלל איני משתמש בכדורים (למעט רגיעונים של הדס ומזמן לזמן בקלונקס ובבונדורמין). חי על גבול החרדה. בחוסר שקט די קיצוני שאינו מאפשר לי תיפקוד נכון ובכלל זה בעיות שינה משמעותיות ( הן מבחינת שעות והן מבחינת איכות). אני יותר מעייף וחושש מטיפולים פסיכולגיים. יתרה מזו- אני מכיר יותר מידי את הטכניקה של הטיפול הפסיכולגי, כך שכן מגיע ל'חומרים' במובן של ההכרה ומצד שני איני מגיע לשקט. ויודע שאני חייב לעשות. איני יכול להיות במיקום שלי. שאלתי- אלו טיפולים אלטרנטיביים יכולים לענות על הצרכים שלי ? בתודה מראש.

גיל שלום איני מתמצא מספיק בטפולים אלטרנטיבים וכן הפרטים שאתה מוסר מחייבם הערכה מקיפה יותר מכל מקום אני כן חושב שיתכן ותעזר בטפול קונבנציונלי אין לדעתי כל משמעות ל"הכרת" הטכניקה נדמה לי שאתה רומז שהטפול שעברת היה למעשה שחזור של התעללות שעברת וככזה אין כלל לכנותו טפול בהצלחה עמי

תודה על ההתייחסות. באיזו מסגרת - פסיכולוגית, פסיכיאטרית או אחרת היית ממליץ לי לבצע 'הערכה מקיפה יותר'. דרך אגב, מיד עם העברת פניתי אליך, נכנסתי למצב של חרדה. מניח שזה בגלל ההתיחסות שלי לרודי. את החוויה הראשונית שלי עם חרדה עברתי כשהתחלתי להתחשבן עם נשמתו של אבי בפומבי. בתודה מראש.

אני סובל מהפרעות פאניקה וכבר שבועיים נוטל אפקסור,ושאלתי היא א-האם תרופה שיכת גם לתרופות שהיתה עליהים כתבה בעיתון?? ומה אתה יכול לספר על התרופה ב-לעיתים קשה לי להרדם בלילה.האם אני יכול ליטול קלרמנבין ?? או האם יש לך עיצה אחרת להרדמות?? ג-מאיזה תרופות עלי להזהר בזמן שאני נוטל אפקסור?? תודה"

שרלוק שלום למידע כללי על אפקוסר הבט למשל ב - http://www.infomed.co.il/default.htm לגבי הכתב ראה דעתי קודם עם זאת - היא אינה שייכת לקבוצה הזאת אלא לקבוצה קרובה קלמנרבין - אם אתה נעזר תיהנה. עם זאת העובדה שאינך ישן מחייבת אבחון האם מדובר בדכאון או בהפרעה אחרת. במקרה זה נדרש טפול בבעיה היסודית בהצלחה עמי

????????

לדלית שלום. באמת קצת נעלמתי. אני פשוט מאוד עמוסה עכשיו. אני מתנצלת. אם את זקוקה לעזרתי- אשמח לעמוד לרשותך. שבת שלום. רוית.

אודה לכם אם אוכל לקבל תשובה, מהם שיעורי האנורקסיה בישראל

זה מה שחשוב לך סטטיסטיקה אם משהו סובל מבעיות כאלה הסטטיסטיקה לא תעזור לו להבריא !!!!! יום של כיף לכ-ו-ל-ם דוגי

באחד המחקרים שקראתי בנושא, דובר על כ- % 1.5 - 1 מהאוכלוסיה . לצערי, נראה שבשנים האחרונות הנתונים האלו נמצאים במגמת עלייה... רציתי רק לציין שאינני מקור מוסמך, כך שאולי כדאי לחכות לתשובת המומחים, או להיכנס לאתרי הפרעות אכילה בארץ (ארגון "אביב", למשל). דפני.

מב שלום רב, לצערי אינני יודעת את הסטטיסטיקות המדוייקות. את יכולה לבדוק באתר של ארגון "אביב" כפי שדפני כתבה לך. בברכה, טלי פרידמן

שלום אני מטופלת כמעט 4 שנים בטיפול פסיכוטרפי, ונוטלת קרוב ל3 שנים לסירוגין תרופות אנטי דיכאוניות ולהפחתת חרדה האחרונה שהשימוש העיקבי ביותר בה היתה "סרוקסט" קרוב לשנתיים אבל לא הרגשתי שינויים מרחיקי לכת בהרגשה שלי לכן לפני כמס' שבועות התייעצתי עם הפסיכאטר שמטפל בי בנושא התרופתי לנסות תרופה אחרת הוא טען שהוא רואה שינוי אני התעקשתי שאני לא מרגישה שינוי פנינו לנסות "הפקסור" התאכזבתי ועל דעת עצמי הפסקתי ליטול אותו לפני שבוע אני מיואשת האומנם לא היו לי נסיונות אובדנים אבל אני מאוד מואד לא מאושרת אני סף חרדה גבוהה ומאוד מאוכזבת מטיפול התרופתי לאחרונה ניסיתי גם טיפול לadd רטלין ורטלין sl שמלבד תופעות לואי לא הביאו לשינוי משמעותי בבקשה מה לעשות?????

תום שלום לטעמי, עדיף לעשות טפול תרופתי כבדיקה שיטתית ומסודרת של אפשרויות שונות של טפול שכן אין אפשרות לנבא לאיזו תרופה תגיבי טוב ואילו תופעות לואי יופיעו. תמוה בעיני מדוע נטלת תרופה שנתיים אם לא עזרה (בדרך כלל צריך לראות שנוי בטווחים של 2- 4 שבועות - אם אין שווה לזוז בדרך כלל. כנ"ל לגבי הפסקת תרופה על דעת עצמך. המלצתי - מצאי לך פסיכיאטר שאת נותנת בו אמון ועבדי עמו בשתוף פעולה. בהצלחה עמי