פורום פסיכולוגיה קלינית

לא אוהבת לשמוע אותך מדברת על ויתורים. את יותר חזקה מזה. אני יודעת! למה את לא כותבת לי ונעזרת בי, אני פה לרשותך. את הרי יודעת כמה זה טוב לשפוך על מישהו את כל מה שמציק לך , ויותר טוב לקבל עידוד. ואני מוכנה להיות המישהו הזה שיקח ממך את הדברים הרעים , ויעודד אותך. ואפילו יעודד אותך קצת , רק כדי לשמוע שוב את שמחת החיים שלך. ויש לך ממנה הרבה. אני זוכרת... מאוד מעניין אותי לדעת מה הצעד הבא שלך , ואת לא מזיינת לי את השכל . איכפת לי ממך !! אחות או לא ?! ואל תדאגי בקשר אליי. אני נמצאת היום בשלב כזה שאני יודעת לקבל דברים בצורה שונה ממה שקיבלתי עד עכשיו. כך ששום דבר לא יפחיד או ידכא אותי. אז תתחילי לשפוך... ותתני לאחותך בעלת הנסיון הרב בכל נושא ( מריבות עם הורים , לא מבינים אותי וכו' ) לעזור לך (או לפחות לנסות...). אוהבת אותך בילי

בילי יקרה שלי, אפשר להידחף לך להודעה ולשאול מה שלומך ? איך בעבודה ? מה שלום הקושקוש הקטן ? ובכלל.. ספרי לי קצת מה קורה איתך מעבר ללחץ בעבודה, את נעלמת קצת, אני נעלמתי קצת, אבל עכשיו אני פה, ומוכנה להקשיב, אם בא לך לספר. שלך אביב.

היי מקסימה, מה שלומך? שלומי בסדר , טפו טפו טפו.... קצת נעלמתי אבל תמיד הייתי פה . קראתי את מה שעברת לאחרונה , וגם כתבתי לך קצת מילות עידוד, ומכוון שלא קיבלתי ממך תגובה אז לקחתי צעד אחורה כי הבנתי שכנראה את צריכה להתמודד לבד. וזה בסדר. אני לא כועסת או משהו כזה. הרי כולנו באותה הסירה פחות או יותר , ולכולנו ימים רעים . העיקר שעכשיו את מרגישה טוב , והלוואי שזה יהיה לאורך זמן. גם הקושקוש שלי בסדר. איך שהוא מתפתח מיום ליום זה פשוט מדהים. וכמובן חלק מההיעלמות שלי קשור לזה שחזרתי לעבודה , ועכשיו כבר אין לי זמן כמו מקודם. ואני קופצת לכאן מדי פעם בין הכביסות לבישולים. והכל בסדר בעבודה . אני מתחילה לאט לאט להיכנס לשיגרה , וכמעט שאין לי סחרחורות או לחצים בראש. המטפלת שלי אומרת שהתקדמתי מאוד מאוד מאז שהגעתי אליה לראשונה ( בסה"כ לפני 5 פגישות ) ושממש רואים אצלי את השינוי. כמובן שבזה לא סיימתי את חלקי. אני שואפת לעוד. ליום שבו אחזור להיות לפחות כמו לפני ה-17 באפריל 2001 - היום שבו הכל התחיל.... ( נשמע כמו שם טוב לסרט ). תספרי לי גם קצת עלייך. מאוד התגעגעתי. רציתי גם להתייעץ איתך לגבי משהו שקשור לבולימיה . אז אם את מוכנה נפשית להתעסק קצת בבעיות של אחרים , תגידי לי ואני אעזר בך , אם אפשר. אוהבת בילי

עזרה בבקשה......כל עזרה תתקבל בברכה

מה הבעיה ? עמי

היי, ראיתי שאת כאן, אנחנו לא מכירות, לפחות לא באופן רשמי. אני פשוט קצת מתפוצצת מרוב דברים שקורים לי, ורוצה לפרוק קצת, אפשר? אני בדר"כ לא כזאת נודניקית ותלותית. נועה.

תפרקי חמודה, אבל האמת היא שאני קצת בדרך החוצה רק לארוז תיק ולסוע אני אחזור לכאן אחרי האריזה כדי לראות אם הגבת אבל שתדעי שרב האנשים כאן הן נשמות וגם אם זה לא תהיה אני בטח תהיה פה איזה נשמה תוהה להגיב כמו שאמרתי, אשתדל לחזור ואולי אחזור גם בלילה

תודה רבה אורה. אני לא יודעת מה קרה לי, בדר"כ אני מדברת בלי הפסקה על כל מה שעובר עלי, ועכשיו אני מרגישה שיש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.. וגם יש כאן עכשיו מישהו פה בבית, שהוא חלק מהבעיה, ולמרות שהוא לא עושה לי שום דבר רע, אני מתחילה לפתח חרדה מזה שהוא בא, ואסור שזה יקרה לי, כי אין לי שום שליטה על ביקוריו, ואני לא יכולה למנוע ממנו לבוא לכאן.. זה פשוט מישהו שבא אל אמא שלי, אני מאוד מתביישת להגיד.. אמא שלי היא אלמנה בת 50, אבא שלי נפטר לפני שנתיים וחצי, אני בת 26, סובלת מחרדות, ולפני חודש חזרתי לגור אצל אמא שלי כי התמוטטתי מחרדות בדירה השכורה שבה גרתי, ועכשיו אני צריכה שרק יהיה פה שקט ורגוע ויציב בבית, שלפחות פה האדמה לא תרעד. ועכשיו הם שותקים שם למעלה, אמא שלי והבחור הזה, ואני יודעת מה זה אומר - זה בטח ברור גם לקוראים, ואני לא יודעת מה אני מרגישה, אבל זה לא עושה לי טוב. ואני לא יכולה ללכת מפה כי אין לי כוח, ניסיתי, בשבוע שעבר הסתובבתי ברחובות כל הזמן כדי להשאיר לאמא שלי את הבית לבד, ואין לי כוח יותר. ואני מפתחת חרדה. ועכשיו גם לא נעים לי לעשות רעש עם המקשים של המחשב כדי לא להפריע להם. תעזרו לי, נועה.

אביב שלי ראיתי שכעסת ונפגעת מאד קודם אני מצטערת שהגעת למצב הזה שהביאו אותך אליו יותר נכון לא מגיע לך, את בן אדם כזה מדהים ונפלא ורגיש וכנה יש בך המון תכונות שאני מעריכה ואוהבת אצל אנשים שולחת לך המון כח ואהבה והאמת (למרות שזה לחלוטין נתון להחלטתך, ולזמן שלך) אני גם מחכה לתשובה לאי-מייל האחרון שלי אלייך אני נוסעת עוד מעט לפגוש את החתולה (עדיין לא קניתי דגים חדשים) לאנג'ל אני (לא ממש ) מבינה במחשבים אם הבנתי נכון יש סיכוי גדול שאת ההודעה הזו שלי לא תקראי למרות זאת, הייתה לי הרגשה כל הזמן שיש אצלך כמות בלתי נדלית של מסיכות המסיכה הבריאה, המסיכה החולה, המסיכה הנואשת, המסיכה האוהבת (אותי? עד השמיים) אני לא נפגעתי, לפחות לא כמו אביב, כי לי יש יותר מחסומים, אני גם אוהבת פחות וגם נותנת (אמון) פחות וגם נפגעת פחות אני רק רוצה לדעת איפה אנג'ל בכל הסיפור הזה? אני לא משוכנעת שאת מנסה להתחיל בכלל תהליך של חיפוש ורק שתדעי שכולם כאן התחיל עם התהליך הזה מתי שהוא ובמקום חור שחור שאת מצפה למצוא שם בתוכך מצאו מכרה חזק ונוקשה ויציב של יהלומים ויש נפילות ויש אבנים שחורות, אבל הליבה קשיחה ואינה ניתנת לחלוקה המון המון אהבה

אורה זה אני שם למטה אז לא להבהל . א.

לא נבהלתי אני קו?לית

היי אורה מקסימה, מה שלומך ? תודה על ההבנה, אכן נפגעתי, אכן אני נותנת אמון באנשים, וגם נותנת את עצמי, ומביאה את עצמי, ובגלל זה כל כך קשה לי דווקא הסיטואציה הזאת, אבל אני גם אתגבר, ואפיק את הלקחים, ואולי אזהר קצת יותר בעתיד, אבל סביר להניח שלא, כי כזאת אני, מאמינה לכולם, ונותנת כל מה שאפשר לכולם מעצמי, אם אפשר, כדי לעזור, משתפת בדברים הכי קשים כדי לנסות להיות שם בשביל אחרים, ולפעמים אפילו מוותרת קצת על הגבולות בשביל זה. מצטערת שעוד לא עניתי על האימייל, אבל רק עכשיו התחלתי לעלות, ואני מבטיחה להתקשר כבר בימים הקרובים, אני כבר מרגישה יותר טוב, אז רק עוד קצת אתחזק ולטלפון.. שלך אביב.

אני שולחת לך 3 שקים של כח תרשמי על החשבון לילה טוב/בוקר טוב

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=156711&t=156711

רועי, אני מניחה שזו בחורה ראשונה שאתה יוצא איתה. כעקרון, 3 זה כלום. אתה עוד לא מספיק מכיר ואתה יכול לדעתי, לחתוך איתה את הקשר. זה מה שאני הייתי עושה לו בחור היה אומר לי משפט בסגנון זה. דרך אגב: תוכל קצת לספר על עצמך? עדי

לא מתעלמים פשוט אין לנותשובה כנראה אולי לכשיגיע אחד מהכחולים תקבל תגובה

תראה לה את הדלת. בלי לדבר

אני קראתי את הודעתך, אבל מה אני יכולה לעשות שלא הייתה לה תשובה מתאימה? :-) אני לא חושבת שאני טובה בקטעים האלה...תשאל מישהו שמבין... בהצלחה! ממני.

הבעיה שלי היא במיניות עם החבר שלי. הוא פתאום הפסיק להמשך אליי אבל האהבה שלנו חזקה מאוד. נפרדנו וחזרנו מאוד מהר. קשה לנו לא להיות יחד. האם יש סיכוי שהמצב שלו ישתנה?

האם את דניאל משתי הודעות למטה או מישהו אחר?

כן אני דניאל פשוט את ההודעה הזו לא שלחתי ישירות לפורום אלא קודם לכן בחלון של לאן לשלוח את הבעיה. תראי אני מאוד מפחדת שחבר שלי יזהה אותי בפורום או משהו אחר קרוב או מישהי אחרת לא קרובה אבל מהווה בעיה. אני פשוט רק לאחרונה התחלתי לגלוש והוא גוש כל הזמן ואני לא יודעת מה הסבירות שהווא יגלה אותי אבל אני לא רוצה לפגוע בו ולגרום לנזק בלתי הפיך בקשר שלנו. אני ממש מצטערת על הבילבול אבל אנא עיזרו לי ותנסי להבין אותי. אני פשוט מבולבלת ומפוחדת ביחד.

טיגי שלום רב, את מספרת ש"אתם לא יכולים לחוד", אך באותה נשימה נראה שגם קשה לכם ביחד. אולי תפרטי יותר? תסבירי את החלק שלך לפחות. בברכה, טלי פרידמן

כמו שעניתי לאורה הבעיה המפורטת יותר שלי נמצאת תחת השם דניאל בפורום, אני ממש מצטערת על הבילבול אבל אודה לך אם תקראי את התגובה שלי בהודעה למעלה לאורה ומקווה שתביני אותי.

אני בעבודה עדיין, אבל אני מרגישה עכשיו שאני רוצה קצת לספר. אם את כאן ובא לך, אז תגידי.

אני כאן לשעה בערך. ואת? עדיין כאן? אני רוצה לשמוע ...

מה שלומך מתוקה? איך עבר היום וסוף השבוע? אשמח מאד להצעה שלך מיום שישי (שרק עכשיו קראתי אותה) תכתבי לי לאי-מייל כך שנחליף פרטים בי אוהבת המון

יש לי חבר כבר הרבה שנים. לפני שנה בערך הוא החל לטעון שהוא לא יודע למה אבל המשיכה שלו אלי ירדה. הייתה תקופה קשה מאוד ביננו והוא גם הציע שניהיה בהפסקה תקופה הייתה לו ידידה שמאוד רצתה אותו והוא נמשך אליה אבל לא אהב אותה. הפרידה לא החזיקה מעמד הרבה זמן והוא רצה שנחזור, ניתק כל קשר עם אותה בחורה ואמר שהוא רוצה לתת לזמן להחזיר את המשיכה שלו אלי. מדי פעם יש ביננו מגעים מיניים אבל אנחנו לא מקיימים יחסי מין כי לטענתו הוא לא מסוגל והוא לא יודע למה. הדבר מעיק מאוד על הקשר ביננו מתסכל אותי וגורם לי לריב איתו סתם. נמאס לי לבכות על הקשר הזה. שנינו לא רוצים להפרד. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. האם יש סיכויי שזה ישתנה? ואם כן זה יכול לחזור על עצמו שוב? אנא עזרו לי .

בני כמה אתם? לאן היית רוצה שהקשר הזה ילך? איפה את רואה אתכם בעוד שנתיים? את אומרת שאתם אוהבים אחד את השני במה זה מתבטא?

אני לא יודעת איפה אני רואה אותנו בעוד שנתיים אבל נראה לי שביחד. קשה לי להגדיר במה אהאבה מתבטאת, אנחנו מאוד מבינים אחד את השני (למרות שלעיתים יש ביננו ניגודים אבל למי אין?) דואגים אחד לשני תראי לאור המשבר הזה ביננו הוא ניהייה קצת אדיש אבל רק כשזה נוגע לבעיה. ניסיתי לגמור את הקשר הזה כבר מספר פעמים אבל לא הייתי מסוגלת לסיים את המשפט הרגשתי כאילו משהו מנסה לחנוק אותי מבפנים. גם הוא לא נתן לי לסיים את המשפט כי עם כל המעטה הגברי אדיש שלו ברגעים באלו הוא היה נשבר ומתחנן שאני לא אעשה את זה. אני החברה הכי טובה שלו והוא שלי. אין משהו שאנחנו לא מספרים אחד לשני. קשה לי לקום ולעזוב אני לא רוצה לאבד אותו, הוא חלק בלתי נפרד ממני.אני מעדיפה שלא לציין בני כמה אנחנו כי אני לא רוצה ליצור מצב שהוא יגלה שכתבתי פה. הוא טיפוס מאוד דיסקרטי ולא אוהב לחשוף את בעיותיו בציבור.

דניאל שלום כשאין משיכה זו תמיד שאלה האם זה מסמן קושי כלשהו בקשר הרגשי ? מה הקושי המיני ? במידה ואינכם מצליחים לברר לכם מה הקושי ומה לעשות עם היחסים ביניכם ניתן להעזר בעזרה מקצועית בהצלחה עמי

אני מבקשת שתעזרו לי אני לא יודעת מה קורה לי אני פשוט מרגישה שאני טובעת. אני כל הזמן חושבת מחשבות רעות שמא יקרה למישהו מקרובי משהו וזה ממש משתלט עליי, אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב כך זה חזק ממני. לקחתי seroxat וזה עשה לי תופעות לוואי כך שבעצת הרופא הפסקתי. האם אוכל להרגיש שוב מהו אושר? נראה לי בלתי אפשרי. אני מבקשת עזרה בבקשה.

דנה, אני באמת מאמינה שאפשר להרגיש שוב אושר אחרי שסובלים מחרדות/ ממחשבות אובססביות או מפחדים שמשתלטים. למרות שאני עדיין לא הגעתי למצב של להרגיש אושר - והאמת היא, שאני לא בטוחה שלפני החרדות הרגשתי אי-פעם אושר אמיתי, משוחרר מרגשי אשמה. אבל אולי דווקא עכשיו יש סיכוי שזה יקרה לי, ככה אני מרגישה. אפשר להינצל מהטביעה, באמת. אני לוקחת סרוקסט וזה כן עוזר לי. אבל אני יודעת שלהרבה אנשים זה לא עוזר ועושה תופעות לוואי איומות. ניסית כדור אחר? הרופא שלך הציע לך משהו?

נועה תודה רבה על העידוד , אבל האושר הזה באמת נראה לי אלפי שנות אור ממני ויש לי את כל הסיבות להיות מאושרת. הרופא שלי נתן לי clonex אבל עדיין לא התחלתי אותם , שמעת עליהם?

נועה, את מספרת שלקחת סרוקסט, אך לא ברור אם את בטיפול. להערכתי, טיפול עשוי להעניק לך את התמיכה והעזרה לה את זקוקה כעת. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום - את בטח התכוונת בהודעתך לדנה ולא לנועה. לדנה - אני מצטרפת להמלצתה של טלי לגבי טיפול פסיכולוגי. בברכה לשתיכן, נועה.

.... (זה לא היה בציניות) ..... התכוונתי לומר שכאשר את טובעת, ומרגישה כ"כ לא טוב, גם אז את לא מרגישה שיש לך במה להיאחז....אני צודקת או שאני רק מדברת שטויות?

האם כדאי לאדם שחושש שכאבי הבטן או הבחילות או העייפות שלו נובעים מלחץ נפשי (לאחר שנבדק את כל הבדיקות האפשריות) לקרוא בנושא? האם ידע עוזר או מזיק? האם אדם יכול לקרוא על מקרים דומים לשלו ולפתח את התסמינים שקרא עליהם, אם כך עדיף שלא היה קורא! אדם שקורא על אימפוטנציה כבעיה נפשית ולא פסיולוגית יכול להילחץ במגע מיני. כמובן שתמיד טוב להחכים אבל לא "לנבור" בנושא אך מהי הגישה הנכונה? בתודה מראש רן

רן שלום, זאת באמת התנלבטות. אני תמיד הייתי בגישה שעדיף לא לקרוא ספרות מקצועית וכו' על הבעיות האישיות שלך, כי זה רק מסבך ומכניס פחדים ורעיונות לראש, וגם כי למי שלא לומד פסיכולוגיה/ עו"ס וכו' (כמוני, למשל, שלא לומדת שום דבר מהתחום) אין מה לעשות עם המידע הזה והוא רק מזיק. לפני שהתחלתי לקחת תרופות נגד חרדות (והייתה לי התנגדות עזה לתרופות במשך המון זמן), חברה שלי שלומדת לתואר שני בפסיכולוגיה הציעה לי לקרוא ספרים/ באינטרנט/ מאמרים וכו' בנושא, ואני ממש לא רציתי. הרגשתי שזה עניין פסיכולוגי שלי, שקשור ונובע מהחיים האישיים שלי, ואני יכולה לדבר על זה עם הפסיכולוגית ועם החברות שלי, אבל אין לי שום עניין וטעם במחקרים מדעיים - מה זה נותן? סתם להכניס את עצמי לתבניות? ואז, רק אחרי שהתחלתי לקחת כדורים, מצאתי את הפורום המצויין הזה, שעזר לי כל-כך הרבה. כי לתדהמתי גיליתי שהמון אנשים סובלים ממה שאני סובלת ממנו, וחווים תחושות דומות כל-כך, גם מבחינת החרדות עצמן, גם מבחינת היחס לכדורים. ודווקא הידיעה שאני לא יחידה במינה פתאום עזרה לי כל-כך. מצד שני, כן יש סיכון בכך שבחודש האחרון אני כל-כולי עסוקה במחשבות נון-סטופ על החרדות, על זה שאני סובלת מבעיה/ מהפרעה/ איך שלא יקראו לזה במונחים הפסיכולוגיים, והיו דברים שקראתי כאן ובאתרים אחרים על תופעות לוואי של הכדורים שאני לוקחת, שהתחלתי ממש באמת לפחד שזה קורה גם לי, למרות שככל הנראה אין לזה שום בסיס במציאות... כך שיש יתרונות וחסרונות. אני חושבת שהיתרונות עולים על החסרונות בסך-הכל, אבל בתנאי שמה שתקרא יהיה בעיקר חוויות אישיות של אנשים שחווים בעיות דומות לשלך, ולא כל-כך חומר מקצועי בנושא, שעלול רק להרחיק אותך מהחוויה האמיתית של עצמך, ולהוות בעצם מעין בריחה. אז זהו, תשובה קצת ארוכה מדי ואישית, אבל זה נושא שהעסיק גם אותי בזמן האחרון. נועה.

רן שלום רב, שאלתך היא מסוג שאלות "מליון הדולר". מה טוב, מה נכון, מה כדאי. אין תשובה חד משמעית, וכל אדם עשוי לחוש אם מה שהוא קורא ומחכים מלחיץ אותו או מאידך מעשיר אותו וגורם להפחתת הלחץ. אני מאמינה שלכל אדם יש מינון אישי של יכולת ספיגה והכלה של מידע, שמעבר אליה זה עשוי לגרום לחרדות ולחצים. בברכה, טלי פרידמן

תודה נועה על הדוגמה האישית , טלי ,תודה על חוות הדעת המיקצועית...

רן שלום אישית איני חושב שידע מזיק עם זאת לעתים קרובות הוא גם אינו כל כך מועיל בטפול בבעיה במידה והיא רגשית ואז לדעתי שווה לפנות ליעוץ מקצועי (אגב יתכן שגם טפול תרופתי יועיל במידה וברורים גופנים עד כה היו ללא ממצא ) בהצלחה עמי

נעלמתי לכמה ימים בגלל שהאינטרנט בבית שלי הפסיק לתפקד באופן טוטלי. לי זה היה מאוד עצוב וקשה כי קרו לי המון דברים מאוד משמעותיים בימים האחרונים שרציתי לשתף אתכם בהם, והייתי צריכה עזרה. בסוף הסתדרתי לבד, עם עזרה גם מחברים "לא וירטואליים", למרות שהעדפתי אתכם - גם כי לא היה לי כוח לדבר יותר, והעדפתי להתכתב, ובעיקר - כי אתם מבינים אותי יותר מאשר האנשים המציאותיים בחיי. בכל אופן, חזרתי, והתעצבתי לגלות שאף אחד לא חיפש אותי... זה אולי שחצני או נרקסיסטי, אבל קויוויתי שמישהו חשב עלי, כי אני באמת חשבתי הרבה על אנשי הפורום, ורציתי לדעת מה חדש עם כולם (למשל - עם אליאן ובית-המשפט). אז אני שמחה שחזרתי, ורוצה לשתף קצת בחלק ממה שעבר עלי בימים האחרונים. אוהבת אתכם באמת, נועה.

היי נועה, אני יכולה להבטיח לך שלפחות מישהו חשב עלייך: באמת תהיתי לאן נעלמת... ואני בטוחה שאני לא היחידה. לא אגואיסטי ולא נרקיסיסטי! טבעי לרצות להיות משמעותיים, להשאיר חותם... ולפחות ככל שזה נוגע אליי, עשית את זה. מקווה שהכל בסדר, ומחכה לשמוע ממך...

תודה על ההודעה המקסימה. אני בעבודה עכשיו, ולא יכולה ממש להתכתב, למרות שאני באמת מאוד רוצה, ורציתי לכתוב גם לך ישירות בהודעה שלי, אבל פחדתי שזה יראה לך מוזר כי כמעט שלא התכתבנו ישירות בעבר... אבל אני באמת רוצה לספר לך קצת על הדברים של הימים האחרונים. אז אולי בהמשך, בערב. בי, נועה.

יש לי בעיה שמאז אתמול מאוד מטרידה אותי . הכרתי בחורה לפני כמה שבועות באיזו מסיבה שארגנתי (ליוםהולדת) אתמול היא אמרה לי שבאותה מסיבה היא בעצפם התלהבה מחבר שלי הכי טוב ובכלל לא הסתכלה עלי. גם אח"כ אחותה שהיתה במסיבה שכנעה אותה להכיר אותי. כשאמרתי לה בציניות (אחרי שהייתי בהלם שהיא מספרת לי את זה אחרי 3 שבועות שאנחנו יוצאים) :"אז אתן לך את הטלפון של החבר," היא אמרה :"נראה לי שאם ניפרד, זה כבר לא יהיה יפה אם אצא איתו". הרגשתי פגוע ביותר, אבל לא רמזתי לה יותר מדי, חשבתי שזה יעבור. היום בבוקר קמתי עם הרגשה רעה ביותר. ואני ממש מדוכדך. אנא עזרו לי מה לעשות: לחתוך איתה, או להסביר לה כמה נפגעתי או בכלל לעבור לסדר היום מחכה לתגובה רועי

למה אף אחד לא מתייחס לבעיה שלי. ?? בבקשה עזרו לי להחליט מה לעשות ???

רועי שלום רב, מה לדעתך האפשרות הטובה ביותר? אתה יכול לעשות מעין טבלה של "בעד" ו"נגד" עבור כל אחת מהאפשרויות. זה עשוי להבהיר לך דברים. אולי תכתוב את הדברים כאן...ונמשיך בהתכתבות. בברכה, טלי פרידמן

נכנסתי לREGEDIT במחשב מחקתי את הBIOS והFDISK למי שמבין... וכשאפתח את המחשב אין לי הארד דיסק יותר ולא תצטרכו לשמוע ממני לפחות עד שאסיים את הלימודים ואדע לתקן את הנזק הזה ביי

אנג'ל יקרה , יש לי רק דבר אחד להגיד לך - הגזמת !! זה אפילו לא משחק.. זה החיים שלך ושל אחרים, וזה מתייחס לכל ההודעות האחרונות שלך כולל לזו, ואני מבינה במחשבים. אביב.

אני מתנצלת מראש על מה שאכתוב כאן. ייתכן שתשנאי אותי. אולי לא תסלחי לי לעולם, אבל אני מרגישה שאני חייבת לומר לך. קראתי את סדרת המכתבים הקשה לטלי. קראתי את הכאב הבלתי נסבל, את הבדידות, את הייאוש וחוסר האמון ואת הזעקה המהדהדת לעזרה. קראתי גם את הפגיעה, את העלבון שלך על ה"נטישה" כביכול, על ה"התעלמות" ממצוקתך, על ההאשמה במניפולציה... אנג'ל, חשוב לי לומר לך: טלי אינה נוטשת אותך, אינה מתעלמת מסבלך ואינה מאשימה אותך בשקר או בהגזמה. לשתף בכאב, לפרוס את הייאוש והעצב - לא זו המניפולציה. המניפולציה היא בכך שאת פורטת על מיתר רגיש, מנסה להציג את טלי כמוצא אחרון. המניפולציה היא המסר המשתמע מדברייך, שאם טלי אינה לוקחת אותך לטיפול אצלה ( הרי זוהי בקשתך ממנה, הלא כן?)- אזי את אבודה, אזי את מתה. זה דבר לא הוגן לומר לאף אחד, ובמיוחד לא לטלי, שבאמת מקדישה מעל ומעבר לכולם כאן, וגם לך. את כותבת שאת נחנקת, בקושי מצליחה לראות מבעד לעיניים הצורבות, בקושי מצליחה לנשום... ואני מאמינה לך. אבל אנג'ל, כשאני הייתי במצב הקשה שאת מתארת לא הייתי כה סלקטיבית בבחירת העזרה. אני רוצה להבהיר: אני לא מציעה לך להישאר במקום שרע לך בו. אם את מרגישה צורך לשנות - את יודעת טוב מכולם מה נכון לך. אבל במצב בו את רעבה לחמצן, את פשוט לא יכולה להרשות לעצמך להחליט שאת מוכנה לקבל הנשמה רק מאדם מסויים!! את יודעת בעצמך שאת זו שנוטשת, את גם כותבת זאת בעצמך. אבל בניסוח שלך, זה נשמע יותר כמו דרך לומר "תראו, תראו מה קרה/יקרה לי בגלל שלא רציתם לעזור לי בדרך שלי". וזה הדבר שאני יוצאת נגדו. אפילו אני מהצד יכולה לראות כמה את חשובה כאן לאנשים וכמה הם מתאמצים להיות שם בשבילך כשאת זקוקה ורוצה. וגם טלי. במיוחד טלי!! אנג'ל, אני מתנצלת שוב אם דיברתי בוטה מדי, מבקשת סליחה אם פגעתי בך. אני מבטיחה לך שלא זו הייתה כוונתי. אבל אני ודה שרציתי קצת "לנער" אותך, לגרום לך לחשוב שוב ולא להסתפק בתשובות של "תודה..." או "מגיע לי שתשנאו אותי...", אלא לנסות באמת להציל את עצמך, כי בדבר אחד אין לי ספק- וזה שאת באמת במצב קשה. ולמרות שאת מן הסתם כועסת עליי מאוד, ולמרות שאולי לא תרצי לדבר איתי יותר אף פעם - אני עדיין כאן, ואשמח לעזור לך בכל מה שאוכל. רק תני צ'אנס אמיתי. דואגת באמת, דפני.

הייתי שמחה אם היית באמת מנסה את כל הדרכים להציל את עצמך. אם היית נלחמת עד כלות הנשימה, למרות הכאב, הפגיעה והקשיים האובייקטיבים. לא היית פתאטית ולא מגוחכת, ואת צודקת, זה ב-א-מ-ת לא משנה מה אני או אחרים יחשבו עלייך. אני מאמינה שנלחמת, אני מאמינה שהתאמצת. אבל אנג'ל, האם את באמת יכולה לומר בכנות שניסית את כל האופציות? האם טלי היא באמת המוצא האחרון, או שאת בוחרת לראות את זה כך, כי זה מה שאת רוצה עכשיו ולכן את מנסה כל דרך להשיג את זה? אם המטפלת הרביעית שלך הרימה ידיים, אז אולי היא לא המטפלת המתאימה. אולי כדאי להחליף, אולי כדאי לשקול טיפול תרופתי, אולי אפילו אשפוז. אני מניחה שאת מתרוממת עכשיו על הרגליים האחוריות ומצהירה ש"לעולם לא!!" ושהגזמתי לגמרי, אבל את יודעת את האמת. את כותבת אותה במילים קשות וכואבות. וכאשר החיים שלך עומדים על כף המאזניים, שום מחיר אינו גבוה מדי! אנג'ל, אין לי מה להסתיר ממך. את יודעת שגם אני הייתי שם, כמוך. אני כותבת הכל מתוך הכאב האישי שלי, כי הסבל והייסורים האלו חרוטים עדיין בזכרוני. ודווקא מהמקום הזה, ארני מרגישה שאני יכולה לכתוב בכנות. כי אם יש דבר אחד שאי אפשר לומר לי, זה שאני לא מבינה את הפחד, לא יודעת כמה כואב. אני מכירה את הייאוש מקרוב, את יכולה לחזור כמה דפים אחורה (אמנם, די הרבה דפים), ולהיווכח בעצמך. הצלחת להוליך שולל הרבה מהאנשים כאן, כולל אותי. אני מודה. אבל עדיין, אני לא חושבת שאת מקרה אבוד. אני לא מאמינה בקטגוריה "אבוד". הרי גם לי אמרו שאני מקרה אבוד, סביר שאמות לפני גיל עשרים מאנורקסיה, וגם אם לא- אשאר חולה כל ימי חיי. ואולי לא תאמיני לי- אבל הדברים שכתבתי בפורום הם אמת לאמיתה. אני באמת יצאתי מזה. אני באמת נפרדתי מהאנורקסיה לנצח... וגם את לא מקרה אבוד, לפחות לא עד שאת תחליטי שאת כזו. אני התרשמתי מהכוח שלך. אני כן מאמינה שתוכלי להבריא אם תרצי. אבל לפעמים אני שואלת את עצמי האם את באמת רוצה בזה. לפעמים נראה לי שיש משהו בעמדת הסבל, במצב המסכנות הזה (סליחה על המילה הבוטה) שמפתה אותך להיאחז בו ולא להרפות... בדבר אחד אני מסכימה אתך במאה אחוז: אין חשיבות למה שאחרים יחשבו, לא משנה כיצד תראי בעיני אנשים. מה שחשוב הוא שתקבלי את העזרה שאת צריכה, ועכשיו. ולצורך זה, חשוב שתהיי מוכנה לקבל אותה, גם אם היא לא מגיעה דווקא מטלי כמטפלת. אני מקווה שלפחות תחשבי על זה שוב, ו.. אנג'ל, אולי אני נאיבית ומטומטמת - אבל אני עדיין מאמינה בך...

אנג'ל, התחרטתי יש לי יותר ממילה אחת להגיד, יותר מהגזמת. הלוואי והיה לי מה להגיד על זה, אני לא יכולה אפילו לנסות לתאר לך או לעצמי במילים מה מתרחש אצלי בלב עכשיו, אבל באמת הגזמת !! חצית את כל הגבולות !! אני זוכרת עוד איך את הגבת לשקרים שכאלה, כשאת היית בצד הנפגע, בצד ששיקרו לו, איך הזדעקת. והנה את עושה את אותו הדבר בעצמך. זה לא משחק אנג'ל, זה החיים שלך, ולא רק שלך, גם של אנשים אחרים כאן בפורום וגם שלי. ובתור מישהי שבאמת מנסה לצאת מזה, אני יכולה עכשיו להבין למה חשבת כל הזמן שרימיתי בנוגע להקאות. אז יש לי חדשות בשבילך, אני לא רימיתי ואני לא מרמה ולא משקרת. אני באמת עוד 5 ימים סוגרת כבר 5 חודשים נקיים. אז זה לא יעבוד אנג'ל. אפשר לצאת מזה, אני הצלחתי למרות הכל. אז התירוץ הזה של אי אפשר, ושל מוצא אחרון הוא קשקוש. את צריכה להודות שאת פשוט לא רוצה, ובגלל זה הענין לא עובד אצלך, ואת יודעת מה, זה לא יעבוד גם אם תהיי בטיפול אצל טלי, זה לא יעבוד גם אם תהיי בטיפול אצל אלוהים בכבודו ובעצמו - כי את פשוט לא רוצה !! אם טלי היא המוצא האחרון בשבילך, אני מוכנה לפנות לך את המקום שלי, אם זה יעזור, למרות שאני לא מאמינה. אז קשה לך לקרוא את זה אני יודעת, אבל תאמיני לי היה לי יותר קשה לקרוא את ההודעה שלך, והיא עשתה לי חרא ענקי בלב. דווקא בגלל שאני כבר לא שם, ודווקא בגלל שאת השתמשת גם בי לצרכייך. השארת לי הודעות יפות נפש באיסיקיו, את חושבת שזה נחשב ? זה לא אני זה המחלה .. וכן, אני חושפת את הכל, כי את עשית את זה. אני חושפת את הכל, כי אני לא מבינה כלום, כי נמאס לי, כי אני מרגישה מנוצלת ומפגרת בגללך. כי אני מרגישה שגם כשהיו לי כוחות אחרונים ואת ידעת את זה, עדיין המשכת לנצל אותם לתועלתך, ואני הייתי מוכנה להיות שם בשבילך, גם עם המעט שהיה לי לתת, רק כדי לתת לך את החיזוקים והתמיכה לעבור עוד יום. ועכשיו אני תמהה לעצמי, אם לא שיקרת גם לגבי דברים אחרים, כמו לגבי המחלה שלך, אם זו לא היתה עוד דרך מוזרה שלך לקחת אותי ביחד איתך למקום בו את נמצאת, שהרי את יודעת כמה קשה לי להיות במקום הזה של מחלות, גסיסה ופחדי מוות, והייתי בו איתך, ולא השארתי אותך שם לבד. אז אולי גם זה שקר ? אולי בכלל לא היה ולא נברא ? אני פורשת ממך. לוקחת את היד ולוקחת אותי. אני לא שונאת אותך, אני מבינה את המקום הקשה והעצוב שאת נמצאת בו, אבל המקום הזה הוא לא בשבילי. אם יש משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו זה שקרים, ובטח לא כשהם דרך שעוזרת להשתמש גם בי. אביב.

הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את מחוגי השעון אחורה... למחוק את כל מה שהיה. להחזיר את כל הדברים שאי פעם אמרתי, ואת כל הדברים שעשיתי. את כל הכוח שאיבדתי, ואת כל האנשים שנטשתי. הלוואי... הלוואי שיכולתי להשאיר מכתב אחרון לכל האנשים שאני אוהבת...ולאלה שלא... לומר תודה שנתנו לי להרגיש טוב ברגעים שגם לא היה מגיע לי (וזה היה...אממממ....תמיד) ולכל אלה שגרמו לי להרגיש רע... לאלה שנתנו לי את כל מה שלא היה לי, את כל התחושות שלא הכרתי, שהוציאו ממני את מה שלא ידעתי שקיים רגשות חבויים ולא ממומשים. לאלה שנתנו לי הרגיש איך שאני מרגישה עכשיו, ולאיך שלא הרגשתי בחיים... לאלה שסתם לא עשו דבר למעני ולאלה שעשו המון! הלוואי... הלוואי שיכולתי לתת יותר, ולקבל פחות... הלוואי שיכולתי להגיד משהו לכל אלה שגרמו לי לכתוב את מה שכתבתי הלוואי שיכולתי להסביר לכם את מה שאני מרגישה בלי להרגיש אשמה שאתם מסכנים ששמעתם את זיוני השכל שלי. הלוואי... הלוואי על כ"כ הרבה דברים... הלוואי שיכולתי לעצור את היצר הרע, לדבר איתו להסביר לו שהוא בן זונה... ליצור איתו מערכת יחסים הדדית, שנוכל לחיות באותו גוף בלי מלחמות. הלוואי שיכולתי... הלוואי... זה המכתב האחרון שלי פה, עד שאני אחליט מה אני הולכת לעשות... כשאני אגיע להחלטה בלב שלם אני מבטיחה לחזור ולומר מה הצעד הבא (כאילו שזה מעניין מישהו בכלל...) נ.ב תודה לאנג'ל, אביב, אורה, ליאת(שנעלמה) למיכל, לבילי, לאחת, ליהודה, לטלי(שלא כ"כ יצא לי לדבר איתה) לשרה, לאליאן(שלא ראיתי כבר כמה זמן), ולכל האנשים ששכחתי. אבל את התודה הכי גדולה אני שולחת ל - polly לבן אדם הכי מקסים שקיים עלי אדמות. הייתי רוצה שהיא תקרא ותדע שאני שם בשבילה יותר ממיילים, ושהייתי מוכנה למות בשבילה (עם כל הקיטשיות שבזה)... " ... בתוך הקירות הלבנים בחדר הזה היא חולמת על שמיים אולי היום הדם יפסיק לזרום והיא תעוף מכאן לאן שרק תרצה לאן שרק תרצה ... "

Jacki! לא הייתי כאן כמה ימים ולא ראיתי עדיין האם היו דברים קודמים שכתבת שהובילו להודעה הזו. אבל אני רוצה להגיד לך שאותי זה מאוד מאוד מאוד מעניין לדעת מה יהי הצעד הבא שלך, ומאוד אכפת לי ממך, מהקצת שהספקתי להכיר אותך. בבקשה - אל תעלמי, ואל תצערי, ו... אני מרגישה מגוחך כי אני לא מכירה אותך כמעט בכלל, ואני אפילו לא יודעת מה כואב לך כל-כך... אבל באמת - אכפת לי ממך. אולי זה יעזור קצת. שלך - נועה (ואני לא כותבת את זה כדי לקבל תשובה של: "איזה מקסימה את", אלא כי אני באמת מתכוונת למה שכתבתי.)

קורים דברים שנורא שוברים אותך לפעמים... את יודעת... שבא לך לזרוק הכל לזבל. כל מה שעשית או כל מה שטרחת עבורו. "הקש ששבר את גב הגמל"... כמו שאומרים. כי החזקתי את עצמי נורא בזמן האחרון. אבל לא יכולתי. לומר ת'אמת...דיברתי עם חברה... היא הראתה לי ת'צד השני של הדברים, עכשיו אני מבולבלת, אני צריכה זמן לחשוב על הדברים, כי הויתור קורץ לי, הוא קורא לי אליו, מפתה אותי ומציע לי את כל האפשרויות, מבינה? תמיד כשחושבים מוצאים ת'פתרונות, אני רק מקווה שהפעם זה יהיה פיתרון נכון. כי אם לא.....אז לא.

"בדרך ישרה הולכת נשמה נשמת-אל מוצאת דרכה לסוף הימים באור מלאכים זוהר."

הלוואי שאותן "דרכים" באמת היו ישרות... הכל עקום... לא מובן... מעוקל.... ככה גם החיים שלנו... מסובכים... (...דמעות...)

איזה מספר יפה... 66 ימים בלי בולמוסים והקאות יזומות. מודה גם בפני כולם.לא אנורקטית יותר. היה לי קשה להודות. גם בפני עצמי.... אתמול סיפרתי את זה למישהי ופתאום הבנתי... זה איננו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עשיתי את זה. אם אני ארצה להאמין בזה ואם לאו. אני על משקל תקין לחלוטין. יש לי עוד קילוגרמים להעלות,כי מטרתי לחזור לעצמי לחלוטין לספורטאית שהייתי טוב,בטח נמאס כבר לשמוע ממני סתם התרגשתי ביי, אנג'ל

אנג'ל, שמחה בשבילך!! וכל כך מקווה שהפעם זה נכון, שהפעם זה יימשך...

הרגע קראתי את ההודעה השניה לטלי. עכשיו אני בדילמה, לאיזו אנג'ל עליי להאמין? אז מה באמת קורה? ייאוש או תקווה? אושר או עצב? או אולי רגעים מכל אחד מהם? אשמח אם תכתבי. ובל מקרה, שיהיה קל, או לפחות... פחות קשה. דפני

אני ממש מקווה שאת מרגישה טוב יותר. ויש לך מעט תקווה בלב. אני מסרבת לקרוא לך "דמות בערפל". אני רואה אדם מעבר לערפל. אדם שרוצה לחיות באביב, כמו שאני רוצה להיות חזקה ולא אנושית כמו מלאך. רק שהרצון שלך יותר ארצי משלי. אני מהססת אם להגיד לך שיהיה טוב יותר. כלומר,יהיה.בטוח יהיה.חייב להיות. אבל ממני, שחייה כמו נדנדה, לא שווה לשמוע את זה. וגם אם את משנה כיוון מעתה. גם אם בחרת ללכת מעתה ברחוב אחר. גם אם חזרת לדפוסי החשיבה וההתנהגות הישנים, (שבזה אני לא יכולה להאשים אותך.גם אני עשיתי את זה) למרות הכל, את עדיין אותה בחורה בשבילי שעודדה אותי שצחקה איתי שהייתה שם בשבילי שאני מעריצה כל כך לחיים יש זרימה משם עצמם. לא על הכל יש לנו שליטה ועל כך נאמר: כח השקט- בהתבוננות כח ההתמדה- בידיעת המטרה כח הרצון- בדבקות במטרה כח היצירה- באהבה כח העצירה - בהתחלה חדשה :) להתראות בינתיים, אנג'ל.

היי אנג'ל, תודה, אני מרגישה יותר טוב היום, ולראיה אני "אביב", למרות שסביר להניח שדמות בערפל תעלה שוב, ואולי לא. כתבתי לך גם למעלה. שיהיה לך יום קל, שלך אביב.

בוקר טוב יש לך אימייל דחוף

טלי, עכשיו אני מבינה שאת נוטשת אותי קיבלתי ברגע זה את האימייל השני שלך מהלילה שוב נדחקתי לפינה נאחזתי בתקווה האחרונה בשארית כוחותיי וויתרת עליי טלי לא חשוב מה הסיבה תמיד אני זו שנאלצת לוותר ולסגת אני עושה את זה שוב ביי טלי ותודה

אנג'ל, כל אחד רואה את העולם דרך המשקפיים שלו, וקורא את הדברים דרך ההבנה שלו. אינני האדם היחיד עליי אדמות, לא הייתי ולא אהיה. חוסר היכולת שלך והרצון שלך למצוא מישהו אחר עבור עצמך, נובע מתוך ההחלטות שלך, מתוך בחירה שלך לראות בי מוצא אחרון. את ההחלטה שלי לגבי הבקשה שלך, אינך יכולה לשנות, ואולי בגלל שבפעם הראשונה מישהו לא נכנע למניפולציה, זה כל כך מדרבן אותך להמשיך ולנסות להשיג את זה בכל זאת. אני לא נוטשת ולא מוותרת. זו את שעושה את כל זה. זו את שבוחרת. להחלטתך! טלי פרידמן

דליה מתה כשפגעו בה כילדה!!!!!!!!!!!ו דליה מסתובבת בחיים של עכשיו,חיה מתה חיה פיזית, אבל מתה בפנים. הנפש שלה כבר פגומה, מקולקלת. דליה הולכת בחיים של עכשיו עם שלט על הגב.לא שווה.למרות שכולם אומרים לה אחרת. דליה מרגישה שהכל חלל אצלה בלב, ברגש,בחייה. יש לה מחשבות שהיא לא מצליחה להשתלט עליהם,והיא נשאבת אליהם. דליה נשברה הצליחו לשבור אותה. אפילו החברה חושבת שהיא פגומה, בגלל מה שעברה.וזה כואב מאוד מאוד כל מה שהצליחה להשיג התמוטט לה. אפילו למטפלת שלה היא מרגישה, שבגדה בה שתקעה לה סכין בגב. דליה לא רוצה לגור כאן יותר. רק למה אין לה אומץ לעזאזל, ממה היא פוחדת כל כך.

אולי היא פוחדת להיפגע שוב? אולי היא מפחדת לתת אמון? אממממ.....אולי.....היא מפחדת מ.....מהכל אולי? היא לא יכולה להשלים עם הדברים, קשה לה, כואב לה, ההסתגרות מגנה עליה. מה דעתך? כשפגעו בה....זה הרי כאב נכון? מן הסתם.... אז כאב לא עובר כ"כ מהר... אני לא יודעת איך פגעו בדליה, וגם אם אדע...דליה תהיה היחידה שתדע מהי ההרגשה המדויקת... אבל אולי....?!

זו לא אני,דליה,באמת אבל הלוואי ואותי היו מבינים ככה... אוהבת אותך אחותי הקטנה

לדליה שלום ערפל כבד מאד כאשר פגועים בילדה קטנה הערפל כבד וקשה לצאת ממנו וגם מי שרוצה לעזור נראה לעתים עטוף בשחור באפור בהצלחה עמי

: אני באמת רוצה למות כבר!!!!!!!!!!!! נמאס לי מכל החרא שאני מרגיש בפנים...:(((((((((((((((((( ואולי אני אצטט משיר שאני כ``כ מזדהה איתו...:((( ``יש דברים שרציתי לאמר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן... לא בכל הדרכים שרציתי ללכת ..הלכתי בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי,לא פעם אחת ועצבות מהלה כל שמחה...כל שמחה ששמחתי כמו ביקשתי דבר דבר שאבד!!!! חלומות שחלמתי והם מקיצים לידי שיברהם בעיניי נשטפים מפניי בדימעה.. ולילות ייסורים לא ספורים.... שהטבעתי ביין כאובד בדרכי בדרכי הרעה. :(((((((((((((((((((((( באמת שאין לי כוח יותר.

אלו באמת רגשות קשים... תחושת ייאוש וסוף דרך, אין כוח ואין מוצא... השיר מבטא את הכל... אבל אולי, אולי, זו תחושה, תחושה חולפת... אולי, אולי, תאזור כוח בכל זאת... בוא הישאר עמנו כאן בפורום, ספר לנו יותר, התחלק עמנו, שאב מאיתנו כוחות, ואולי -- תוכל לתת גם לאחרים...

הפסקתי ואני לא יודע למה הפסקתי לחיות. אני מרגיש כמו כוהנ בכת דמונית כלשהי, שמכינ את עצמו למוות. כבר שבועיים שאני לא אוכל, כי אוכלים בשביל לחיות. מי רוצה לחיות? הפסקתי לקרוא, להסתרק, (שזה אגב די מצחיק) כי אין לי כוח, ואין לי סיבה. מחר היום הולדת שלי. אולי יום השנה שלי. יום חסר ערך, מיותר, שאני רק רוצה להיות אחריו. והכל לא מסיבה מיוחדת, נראה לי הגיון פשוט, ונראה לי עמוקיותר בתוך הלבירינת. אני מרגיש קר, טהור, עשוי מאבן. כל חיי הייתי מוקפ חומה בלתי חדירה או נגישה. מחייכ כשכואב, חותכ כשאדיש. מרגיש אנושי, סוף סוף, כי מהידיים שלי נעלמו העור עצמו, השיערות הדקות והבהירות. הן הפכו למוצג אנטומי, אתר ארכיאולוגי. זה נותן לי סוג של שקט, אני מרגיש סוף קרוב. זה מרגיע. ואני יודע שאני צריכ להיות יותר לחוצ, יותר עצבני אבל לא מצליח להביא את עצמי למצב שבו ארגיש את עצמי. כמעט בכיתי היום על אלבום התמונות שלי. התכווצתי אל מולו. תהיתי למה אני לא מכיר את הדמות שמחייכת או מזעיפה מבט שם. חושב איך הייתי מגלגל את עיניי ומסיט מבט ממנה אם הייתי עוברת ליידה. ניסיתי לאהוב אותה, אבל לא הכרתי אותה. אדם לא מוכר הוא אויב, אדם מוכר הוא בבחינת כבדהו וחשדהו. לא זוכרת מתי נהייתי נכה כל כך. לא נגישה לעולם שלא נגיש לי. לא יודעת מה יהיה מחר, וזה גם בהנחה שיהיה מחר. מוזר לי, הרגשה של גורליות. יותר מדי גורליות, וידיי רפויות מלהלחם

שם הפורום : משפחות של מתאבדים שם המנהל : איתן ג -------------------------------------------------------------------------------- שלום והרבה אהבה לכל המשפחות שיקריהם התאבדו!!! אני איתן גולדברג הורה לגליה ילדה נערה בת 17 שהתאבדה מתמודד מדי יום עם האובדן השכול וההתאבדות שמעלים תהיות ושאלות רבות ,ישמש לעת הזאת כמנהל הפורום. ד``ר גיל זלצמן סגן מנהל מחלקת נוער בבית חולים גהה וחבר בעמותה ישתתף בפורום בההיבט המקצועי .יענה על שאלות בעת הצורך ואולי יספר לנו מדי פעם על תחום המחקר בנושא ההתאבדות . אחת התהיות המרכזיות היא היכולת לבנות חיים חדשים בעלי תוכן ועניין לאחר התאבדות במשפחה. אני מקווה שהתקווה והרצון לדבוק בחיים יעבור כחוט השני בפורום שהוקם עבורכם. אך נקבל ונחבק גם את אלה שלא מרגישים כך. אני וכל משתתפי הפורום נשתף את כולם בדרך שאנחנו עוברים ובכלים שאנו יצרנו לעצמנו כדי שנוכל לעזור ולהיעזר בכם. באמצעות שיחות , מאמרים ,קבוצות תמיכה והרבה הרבה אמפטיה ותמיכה אחד לשני. אנו זקוקים לזה! הפורום אינו מיועד רק לבני משפחה אלא גם לאותם אנשים המכירים חבר, חברה שהאסון קרה להם. ולסיום חשוב לי ליידע את המשפחות שהוקמה עמותה למשפחות שיקרהם התאבדו. העמותה הוקמה ע``י הורים שילדיהם התאבדו ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. כיום פועלות מספר קבוצות תמיכה פעילות ברחבי הארץ .אנחנו זקוקים לעזרתכם להמשך המפעל החשוב הזה . בדבר פרטים להתקשר לטלפונים: 1. הדר רוקמן 02-5865390 2. עפרה חרמש 09-9583306 3. איתן גולדברג 03-9698501 שלכם ובשבילכם איתן גולדברג

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ForumPage.asp?id=56

חברי הפורום תודהו אביבית בת34 רווקה חברי הפורום היקרים שבת שלום ומבורך לכולכם פה אתם פה לא מבינים שכאשר ניסיתי לכתוב על עצמי ביותר פתיחות מנהלת פורום קורבנות אונס והאנשים שם מאוד נעלבו מתיאור הפרטים האישיים שלי שם ועל הכאב שאני עוברת לבד אותי ובתגובה היא סילקה אותי לץקופה מהפורום שם אך כיום אני כבר שם כך שאף אחד בחיים לא יוכל לעזור לי כי אני לא יכולה לספר בחלקים נסתרים ולא כמו שזה חידה סורי כך שאני באמת לא יודעת מה לעשות. חוץ מזה שאני רוצה למות למות למות למות לעד והפעם להצליח סוף סוף אני גם שייכת לפורום בעיות אכילה שאכן יש לי אז אם יש למישהימישהו איזה עצה בשבילי לעזור לעזמי אך לא לגרום שגם מכאן אני יסולק לתקופה אז אתם יכוליםיכולות לכתוב לי לאי מיי שלי או לאי סי קיו שלי או לאודיגו-AVIVIT34

אין לי אודיגו... יש לי אייסיקיו.... אבל לא הבנתי מה המספר שלך, או לפחות הניק-ניים שלך... אני מקווה שלא איכפת לך שאני רוצה לדבר איתך...?! אם את רוצה שאני לא אדבר איתך אז תאמרי לי... ואני לא רוצה שתלכי... בפורום הזה את תישארי.... ואין לי מושג מה היה בפורום האחר... נ.ב הניק ניים שלי באייסי זה ג'קי... כמו שכתוב פה.

חברי לפורום אני חשה שאין לי עם מי לדבר חוץ מאנשים שלא מכירים אותי ואני לא אותם אני מרגישה כל-כך בודדה ולבד בלי חום בלי אהבה בלי שום דבר בלי חברה טובה בלי חבר טוב רק אני בעולם הקשה הזה זה לא אופר בכלל למה אני רק צריכה להלחם במערכות של המדינה הזואתי ובמיוחד של העיר המסריחה שלי? למה כולם לא יכולים ללת לעזה? ולהשאיר אותי איפה שאני חשה ומרגישה הכי טוב שבעולם כולו? אני כל-כך בודדה פה אין לי בשביל מי או מה לחיות פה אין לי בן זוג או לי חבר אין לי מאוהב אין לי בעל אין לי כלום ממש כלום

אני חשה אפס בת34 רווקה אני חשה שאני לא שווה כלום אני חשה אפס שמשהו שאני עשיתי כל חיי לא היה טוב וכל מה שקרה ועדיין קורה לי מגיע לי הרי זואת שילדה אותי בעצמה אמרה שהיא לא מבינה למה היא מתעללת בי כל השנים שהכרתי אותה עד גיל 18 שכבר אז הפסקתי את ההתעללות שלה בי בין אם זה היה התעללות מילולית נפשית והכי גרוע גופנית הגיע לי ההתעללות המינית של הילדים בבית-החולים שבו גדלתי ואני בטוחה שהאונס במקום הלא מקובל עברתי בגיל 23 גם הגיע לי אני מאמינה שהנכות בה נולדתי ואני גם מאמינה שגם כל הנכויות האחרות שקיבלתי במשך השנים הגיעו לי כל מה שקרה וקורה לי בחיים מגיע לי לא הייתי צריכה להיוולד ולמרמר לכול הסובבים בכל 34 שנות חיי אסור היה לי ליוולד בכלל חבל שהיא לא הפילה במלחמת ששת הימים כאשר אני הייתי בבטן שלה

אביבית מגיע לך המון מגיע לך חיים יפים לפי מה שאת כותבת עברת הרבה אבל תאמיני לי יש סיכוי לשנות יש סיכוי לים מסוג אחר. האם פנית ליעוץ

אביבת יש לך את עצמך וזה הרבה מאוד. ספרי לי בת כמה במה את עוסקת וממתי את חשה ככה

היי שבוע טוב ומבורך לכולם פה שמי הוא רוויטלי אני בחורה נכה וגרה בי-ם מעושים כאשר רוצים למות כל-כך אך חיים בשביל אחרים בלבד? אני בת 34 רווקה.

אביבית יקרה , אניחנו פה וזה גם משהו בשבילך האם את יכולה לפרט יותר ,? בת כמה את ?ומהו המקום הטוב הזה שאת רוצה שישאירו אותך שם ולא יגעו , כיתבי .כיתבי ותרגישי יותר טוב שלך דיאן

אני חשה שאני לא שווה כלום אני חשה אפס שמשהו שאני עשיתי כל חיי לא היה טוב וכל מה שקרה ועדיין קורה לי מגיע לי הרי זואת שילדה אותי בעצמה אמרה שהיא לא מבינה למה היא מתעללת בי כל השנים שהכרתי אותה עד גיל 18 שכבר אז הפסקתי את ההתעללות שלה בי בין אם זה היה התעללות מילולית נפשית והכי גרוע גופנית הגיע לי ההתעללות המינית של הילדים בבית-החולים שבו גדלתי ואני בטוחה שהאונס במקום הלא מקובל עברתי בגיל 23 גם הגיע לי אני מאמינה שהנכות בה נולדתי ואני גם מאמינה שגם כל הנכויות האחרות שקיבלתי במשך השנים הגיעו לי כל מה שקרה וקורה לי בחיים מגיע לי

עברתי המון ואין לי רצון יותר להיות הזבל של כולם הזונה של כולם המפרנסת של כולם אני בחורה נכה אשר חיה על ביטוח לאומי וכל מה אני רוצה לעשות אחרי שאיבדתי הכל שהיה חשוב לי הכי בעולם זה להתאבד אך הפעם אני לא השתמש ב-104 כדוריםשונים של אנטי דיכאון הפעם אני מתכוונת להמליח לא לחיות מה כבר נישאר לי בחיים? ממש כולם לא גבר שרציתי וחלמתי כל חיי לאהוב עכשיו זהו זה ניגמר

לדר אבני שלום יש לי ידיד מקסים הסובל מהפרעת פאניק דיסאורדר. ההפרעה אובחנה לפני ארבע שנים לראשונה כאשר קיבל התקף שיתוק וקוצר נשימה והובהל לבית חולים. הבדקיות הכלליות היו טובות ופסיכאטר קבע שהוא סובל מההפרעה הנל נתן לו כדורי קסאנגיס וידידי אף הלך למטפלת ועבר טיפול קצר. הוא חש בטוב אך לאחרונה חזרו שוב ההתקפים והכדור אינו מסייע. התוכל לאמר מהו הטיפול המשולב הטוב ביותר עבור בעיה זאת כלומר כדורים ואיזה סוג ומטפל טוב לתפועה זאת. אודה לך אם אקבל תשובה מהירה על מנת שאוכל לעזור לו מאחר והוא חסר אונים ולא יודע למי לפנות. הוא הופנה למטפל ביהוויוריסטי אך לאחר שיחה אחת הרגיש שזה לא זה. תודתי לך מראש סופטי2

תקווה שלום רב, השילוב הטוב ביותר הוא כאמור שילוב של פסיכותרפיה יחד עם טיפול תרופתי. לגבי הטיפול התרופתי, עלייך להפנות שאלה לד"ר אבני. לגבי פסיכותרפיה, הכי חשוב הוא שהבחור ימצא מטפל שהוא יכול לתת בו אמון, שהוא חש נוח ונעים בחברתו. בדרך כלל מדובר בטיפולים דינמיים ארוכי טווח. יש לא מעט מידע על ההפרעה באינטרנט. את יכטלה להשתמש במנועי החיפוש המוכרים, ולהתעדכן בכל שיטות הטיפול, סיפורי התמודדות וכו'. בברכה, טלי פרידמן

תקוה שלום אני מצטער מאד שלא עניתי מדי באותו היום קשה מכל מקום - שוה לפנות ליעוץ לאיש מקצוע שישקול האם יש רקע נפשי ואז שוה אולי ללכת על טפול פסיכותרפי האם ללכת על טפול תרופתי (אני נוטה לרוב ל כדורים דמויי פרוזק ולא לקסנגיס כברירה ראשונה) או על שלוב בהצלחה עמי

האם אתה ממשיך עם הטיפול ? נישמע שעברת דרך ארוכה עד עכשיו והוספת לעצמך כמה טפיחות שכם מכולם פה . אתה כואב כל כך על הטעויות שעשו הרופאים .בזה שלא נגעו בנקודות העמוקות והכואבות ביותר שלך .ושגם אתה לא ידעת איך לשתף איתם פעולה . ובטח גם אני חושבת כמוך ..על שהם לא טיפלובך בכל האמצעים הקיימים שיש , והקשורים לטיפול בהלומי קרב ,.(ושעברו טראומות איומות ונפשם היתרסקה ). אני מכירה מקרוב את המרירות והטענות ,הכאב והרגשת ההחמצה של השעיר לעזעזל ,שמרגישים אחרי שעושים איתך ניסיונות עם כל הכדורים שיש , תופעות לוואי מטרידות , דימוי עצמי ירוד, ומינונים עולים ויורדים של כדורים לא מתאימים , ואחרי כל זה ,המצב עוד מחמיר ,נישארים ללא טיפול מתאים וללא אמונה בפסכולוגים . יהודה ,זה שאתה יודע זאת וכל הניסיון הזה צריך לחזק אותך ולתת לך תקוה, שעוד אפשר יהיה לתקן ולהיתקל בפסיכולוג המתאים שיעבור איתך את ההמשך . ולהתחיל מחדש . חזק ואמץ . דיאן .

כנראה לא הבת אין לי בכלל בעיה עם פסיכולוגים להיפך ההודעות שנרשמו כאן לפנות בוקר לא אני הקלדתי זה רק לירון הדפוק שסובל מפיצול חמור הבעיה שלי היא עם אותם אנשים בעלי התואר לפני השם וקוראים לעצמם פסיכיאטרים בהם אני לא מאמין

הי, תודה על התגובות, הן חומר למחשבה לגבי. היה לי שבוע מאוד מאוד קשה ובנוסף, לא היה לי מחשב כדי לקרוא את תגובותיך. מחר אני חוזרת לב"ש לגמור עם העבודות המעיקות ולהגיש את הבקשה לשיבוץ בהכשרה לשנה הבאה (את ממליצה על משהו מיוחד? חשבתי על הבי"ח הפסיכיאטרי או סורוקה - רגיל) . יש לי שאלה שמציקה: פניתי לטיפול דרך מכבי והגעתי (פניתי אליה ללא המלצות כלשהין, מדפי המידע) לעו"ס שהיא גם פסיכוטרפיסטית (היה כתוב על הדלת), זה אותו טיפול של פסיכולוגית? כי עד שעזרתי אומץ לפנות לטיפול (ועדין אני בהתלבטות) אני רוצה להיות בטוחה שזה כמו טיפול פסיכולוגי. (מבלי להוריד בערכו של המקצוע "שלנו" כמובן). אני חייבת לציין שהתאכזבתי מאוד מהפגישה ותוצאותיה היו הרות אסון. (לא ישנתי בלילה, ועוד בבוקר היה לי איזה התקף חרדה נוראי) טוב, כתבתי הרבה יותר משתכננתי, שבוע טוב.

שמרית בוקר טוב, הטיפול שהגעת ניתן על ידי עובדת סוציאלית, שלא ברור אם היא בעלת תואר שני קליני, אבל זה לא משנה מבחינה חוקית. כעת, משעדיין חוק הפסיכותרפיה אינו תקף, אין כמעט מגבלות לאדם הרוצה לקרוא לעצמו "פסיכותרפיסט". לכן לעיתים אנו נתקלים באנשים מאד לא מקצועיים שהם "פסיכותרפיסטים" למיניהם, אך הם חסרי השכלה והדרכה מתאימים. לגבי פסיכולוגים, איתם אי אפשר לטעות, כי מי שלא סיים תואר שני לא רשום בפנקס הפסיכולוגים, ולא יכול לטפל. אולם, שוב, עצם העובדה שהוא סיים את מסלול ההכשרה המפרך של הפסיכולוגים לא עושה אותו למטפל טוב ואיכותי. לסיכום חלק מבלבל זה של התשובה, אני רק רוצה לומר לך שלא משנה מה כתוב על הדלת של המטפלת, אלא מה ההתרשמות שלך. נראה שההתרשמות היתה קשה, ולכן עלייך לשקול האם את רוצה לחזור אליה. אם את רוצה אני יכולה לעזור לך במציאת מטפל. כתבי לי לאימייל. לגבי ההכשרה המעשית בב"ש, יש מקומות "שווים" ויש "שווים" פחות, אולם יותר מאשר מהות המקום, העניין של ההדרכה הרבה יותר משמעותי. גם סורוקה וגם הפסיכיאטרי בב"ש נחשבים למקומות הכשרה טובים בעיקרון, אבל באמת תלוי בעיקר מי המדריך/כה שלך. אם את רוצה התייעצות "בזמן-אמת", תתקשרי אליי לנייד, כשתיהיה לך הרשימה של המקומות והמדריכים, ואני אנסה לעזור (876956-053). שיהיה לך שבוע טוב, טלי פרידמן

בוקר טוב, כתבתי לך ל- E-MAIL, בי ויום נעים.

היי, אני חולת לופוס כבר 6 שנים מגיל 12. בשנתיים האחרונות המחלה התחילה להתבטאות בפריחה, וכל פעם שיש לי אני פשוט נגעלת מהגוף שלי ועצם המחשבה לקחת קורטיזון זה עוד יותר גרוע. בתקופה האחרונה עוד פעם יש לי פריחה, זה עוד פעם חזר ופשוט נמאס לי, אני בדיכאון כל פעם שזה בא וגם עכשיו ופשוט אני רוצה למות. איך אני עושה שהמצבים העלו יעלמו (מצבי רוח והדיכאון) הרי זה לא אני. אני פשוט בוכה ורוצה למות, איך אני משנה את המצבי רוח ועוד עצם המחשבה על קורטיזון עוד יותר אני רוצה למות. תעזרו לי איך אפשר להתעלם מזה?

היי מישהי יקרה . את צעירה מדי בשביל להיכנע לסבל ולכאב , אני יודעת שזה גם פיזי מעיק ומעצבן וגם נפשי , את מרגישה כאילו מישהו אחר נימצא בגופך ולא את , מישהו כועס סר וזעף על כל העולם ,וחסר אונים , עד כדי כך , שהבכי הוא המיפלט , מישהי יקירה ,אני גם כמוך עם הלופוס כבר כ 4 חודשים ואני מרגישה שאישיותי הקודמת נעלמה לי . אך אני מישתדלת לטפל בעצמי .הירגלתי את עצמי לעשות הסחת דעת ,זה היה קשה בהתחלה ,יש היתנגדות פנימית וכו אבל אחר כך מפעילים את ה"אוטומט " בלשבת ולצייר ..כן ..בזמן הלחץ ,או לשקוע בסרט אחד או שניים או לדבר בטלפון עם משהי אוהדת ,או כאן מקום מצוין להיות בו ואז תאמיני לי שזה עובר ,את מיתרגלת לזה וזה מיתמזער . היתי מציעה לך גם לעשות דברים שאת אוהת וטובה בהם שאישיותך תקבל פידבק ים ותעלה בעני עצמך חוץ מיזה תתפחי את עצמך תמיד ואל תזניחי את מראך וגם ....שמך מיסתורי...תאמצי לך כינוי יפה ,ותראי פה שאת לא סתם מישהי אלה משהו משהו . שלך דיאן . סליחה על האורך , מקווה שעזרתי ..

מישהי שלום איני בטוח שניתן להתעלם אבל אפשר לחשוב מה לעשות עם זה כיון שההתמודדות אינה קלה והדכאון מחמיר את הענין גורם לחוות את הענין שחור עוד יותר וחוזר חלילה אם אין לך במי להעזר אנא פנילעצה מקצועית בהצלחה עמי

את כאן עדיין צריכה לדבר איתך

אנג'ל, צר לי, אך עליי להתנתק. תכתבי ואגיב לדביך מחר. ליל מנוחה, בברכה, טלי פרידמן

טלי, בבקשה העני לבקשתי אני כבר לא יכולה יותר זוהי תקוותי האחרונה בבקשה רק ניסיון הוא לא מזיק אבל יכול לשנות עולמות בבקשה...

טלי, שלחתי שוב את האי מייל. אני מקווה שהפעם תקבלי אותו תודה. ענבר

מצטערת, אך זה שוב בג'יבריש... שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי, תוכלי להיכנס שניה לאי סי קיו? המספר שלי- 55703707 זה די חשוב. תודה ענבר

שלום אודה לך עם תעני לשאלתי מ-13/7/01 . יוסי

שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

החזקת בידי על אף ולמרות הכל. אני יודעת שהיה קשה. למרות משקלי הנמוך, הוויתי מטען "כבד" בימים האילו. ובחרת בכל זאת לאחוז בחזקה ולא לוותר. אבל היה גם את הצד שלי שנאבק, שהתעקש, שלקח את ידך המושטת לקראתי, על אף החרדה והכאב, על אף שהיא פצועה עד זוב דם, ואחיזתך החזקה לחצה על הפצעים הללו. ובכל זאת,לא יכולתי היום להמשיך לאחוז בידך. הכאב חזק מנשוא, שיחררתי,ויתרתי, צנחתי למטה מבלי שתרגישי. אני לא יודעת איפה אני. מה המקום הזה בכלל? הבעיה היא שאני לא מוצאת את הכוחות שלי אני תוהה היכן הם. אם הם נותרו בידך ,זרקי לי אותם מטה בבקשה. מקסימום הם יתנפצו עליי לרסיסים. מה עוד נשאר לפצוע? יכול להיות,מאידך,שהם פשוט נפלו היכנשהוא במקום המוזר הזה בסביבה. אני לא צריכה לפחד שמא מישהו אחר יקח אותם,נכון?, הרי ממילא אין איש בחורבה השוממת הזו... אבל אם את,מתוקף תפקידך,תרדי לכאן יום אחד עם מישהו ותיתקלו בטעות בכוחות שלי, תאמרי להם שאני מחפשת אותם... ועד אז אני מחכה...

אנג'ל, כוחותייך נמצאים עמוק עמוק בתוכך. הם אולי קצת מסתתרים ולא מורגשים, אבל הם קיימים. הצלחת לעבור שבוע מאד מאד קשה, ולהישאר שפויה. ללא הכוחות, לא היית עומדת בזה. הם שם. הם קיימים. לעיתים את לא מסוגלת להבחין בהם, או להרגיש אותם, אבל הם עומדים לצידך. בדיוק כמוני. שבוע טוב, טלי פרידמן

נמצאים בתוכי? עומדים לצידי? גם כאן באיפושהוא הזה...? הכוחות שלי יכולים להקים אותי מפה? כי אני לא רוצה להיות פה... יש לי פה הרגשה של "זה לא זה". ושבוע טוב גם לך תרגישי טוב

פניתי לפסיכאטר בקשר לחרדות חברתיות\זוגיות.( כמה שנים סובל מזה אם לא תמיד ) והוא המליץ לי על ציפראמיל. קניתי את התרופה. ובדקתי ברשת לגבי תופעות לוואי..ואני רואה שיש די הרבה תופעות לוואי.. והתרופה לא תמיד עוזרת. כולם תמיד מסבירים רק על תופעות הלוואי והסיכונים. רציתי לדעת על ההשפעה של התרופה לגבי החרדות\דיכאון. איך זה מתבטא במקרה שהתרופה כן עוזרת. דבר נוסף האם כדאי בכל זאת לנסות קודם משהו אלטרנטיבי..ורק אז לנסות את הכדור.

עידו שלום אני נדהם כל פעם מחדש כיצד אנשים פונים לאיש קצוע ואחר כך מעדיפים יועץ אלמוני באינטרנט (כעת אני) ולענין - לא ידוע די פרטים בעקרון שעורי ההצלחה סביב 60 - 70 אחוז תופעות לואי לרוב אינן כה רבות ורוב האנישם סובלים את התרופה היטב עם זאת העקרון לדעתי לשמוש מוצלח ככל האפשר הוא מעקב רפואי אחר מצבך (תועלת ותופעות לואי ) ובמידת הצורך שנוי מנון / תרופה עד למציאת התכשיר המתאים בדכאון זמן תגובה ממצוע כשלושה חודשים (יש מהר ולאט יותר ) בברכה עמי

לבתי בת ה-10 יש לעיתים טיקים בפנים, כמו פרצופים שהיא עוש ה ללא שליטה. זה מופיע בעיקר ברגעים של לחץ או מבוכה. כשהיא היתה בסביבות גיל 7 היו לה טיקים בעיניים. בבדיקה אצל רופא עיניים הוא אמר שהכל בסדר ושלילדה אין כל בעיה. למי עלי לפנות? מה זה יכול להיות?

איני חושבת שהבעיה פסיכולוגית אלא נוירולוגית (במערכת העצבים), לכן כדאי לפנות לנוירולוג (יש גם פורום כזה באתר זה ממש)

גילי שלום אנא פני לנוירולוג ילדים או לפסיכיאטר ילדים בהצלחה עמי

"ראיתי עיניים בתוך הלילה מן האופל עולות ראיתי עיניים בתוך הלילה אפורות וחולמות ראיתי עיניים בתוך הלילה מבטן כה נוקב תועות העיניים סשחור הלילה מבקשות הן אוהב תוהה המבט ונוגה נוצץ המבט ובוכה תוהה המבט נוצץ המבט ומצפה.... גדולות וזכות הן שתי עיניים תועות בערפילים עצובות עצובות הן שתי העיניים ואני לעולם לעולם לא אדע מדוע הוא נוגה ואני לעולם לעולם לא אדע אחר מי הוא תועה תוהה המבט ונוגה נוצץ המבט ובוכה תוהה המבט נוצץ המבט ומצפה.... ואני לעולם לעולם לא אדע מדוע הוא נוגה ואני לעולם לעולם לא אדע אחר מי הוא תועה תוהה המבט ונוגה נוצץ המבט ובוכה תוהה המבט נוצץ המבט ומצפה...."

יש ואין לי מילים. אני לא כ"כ יכולה לומר מה אני חושבת עליו כי זה עדיין בראש שלי... כשיחזרו לי המילים אני אכתוב משהו...

כתבתי אביב בכותרת, ולא בכדי. אולי זה קשור גם אליי, ולסירוב שלי להאמין שהימים האביביים חלפו לבלי שוב... אבל זה בעיקר קשור אלייך. כי למרות העולם שלך שהתנפץ לאחרונה, למרות הקשיים שצצו פתאום, כולם בבת אחת,למרות שפתאום נעשה בלתי אפשרי בשבילך להאמין שיש אנשים שלא יוותרו עלייך בשום אופן - - - למרות כל אלו, את אביב שהכרתי, את הנפלאה שתמכה בי ברגעי המשבר שלי, את היא האדם שעודד כאן כל כך הרבה אנשים בפורום. לאדם המקסים הזה קשה עכשיו. האדם הנפלא הזה מתמודד כעת בכמה חזיתות במקביל, בלי לדעת מאין נפתחת האש ובלי לדעת איך להשיב ובמה להיאחז... אבל עדיין, נותרת אותה אביב. נכון, קשה לחייך עכשיו. קשה לזכור- ובוודאי לא להרגיש - את התחושה העילאית של הימים הטובים. אבל גם זה היה שם, וזה ישוב! הערפל אכן מסמא עיניים, מסתיר את האור, ונדמה שהוא בולע אותך, אבל הערפל הזה מתפוגג בסוף, נעלם כאילו מעולם לא היה, ונותן לאור היום ולחום השמש לחדור פנימה וללטף את הפצעים. אביב שלי, במידה מסויימת כולנו איננו אותו האדם שהיינו. כולנו משתנים בעקבות הכאב, כולנו "מאבדים דם" בפציעות נפשיות חוזרות ונשנות, כולנו צוברים צלקות. אבל בתום התקופה הקשה אנו חוזרים לעצמנו, לגרעין האישיות שנותר שלם, למרות כל המכות... אני יודעת שאמרתי את זה המון פעמים, ואני יודעת שקשה לך להאמין בזה עכשיו - אבל התקופה הקשה הזו תיגמר! ואני מוכנה ללכת איתך, גם בערפל, ולהחזיק לך את היד - עד שיאיר האור... וגם האביב בחייך ישוב. הוא קרוב, אל תאבדי תקווה...

ילדונת יקרה שלי.. אל דאגה, אני עוד פה, אני לא נשברת ולא קורסת, אני בסדר, סתם הגיע הזמן להחליף שם, לעשות שינוי תדמית, ממילא הוא כבר התרחש, אז השם זה רק הסממן החיצוני שלו, רק הסימפטום, מה שבפנים כבר קרה. והפעם אין פצעים, אין דם, אין שום דבר גלוי לעין, שאפשר לשים יוד או לחבוש, הפעם יש רק טלטלות ושטפי דם פנימיים, ולשם השמש לא מגיעה ולא חודרת, בטח לא דרך מסך הערפל. אבל... לשם מגיעים החיבוקים והכוחות, ומאלה קיבלתי ממך המון אתמול ובכלל, פיזיים ווירטואלים, ותודה. והצלקות ישארו ונשארות, אבל זאת רק צלקת, ועם צלקת אפשר להמשיך לחיות. אז אני פה ואני בסדר, רק תחת שם אחר. אוהבת ומתגעגעת ..

דמות מקסימה שלי, בערפל או באור צלול, בכאב או באושר - אני איתך. יחד נחצה גם את הערפל הזה. אוהבת, מתגעגעת, ומחבקת אותך חזק חזק... דפני.

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=3810&t=3760

יהודה יקר, אני מבטיחה שאיני לירון, ועדיין איני מבינה מיהו... אני מעריכה את ההתמודדות שלך. כל הכבוד. אני מרגישה שאתה עדיין שרוי באיזישהו חוסר שקט וחוסר ביטחון הגורם לך להיות ציני אך זה בסדר, בטוחני שאם תחפש פתרון לבעייה - תמצא. אני מאמינה שמגיעים לך חיים מאושרים פומה (לא לירון) נ.ב - אם אתה כ"כ מעוניין לקרוא לי לירון (אפילו שזה לא שמי) אז בסדר, שיהיה...

נו אמרת אמרת קיבלתי

יהודה שלום כתמיד מצער אותי לקרוא אותך אם כי למען האמת יש חקלים אופימים במה שכתבת לגבי רופאים - קטונתי זה הנסיון שלך ואיני יכול לשלול אותו למרות שתכעס - איני בטוח שאינך יכול להעזר בתרופות שכן איני ידוע די עליך ומכל מקום העקר אני תקוה שמצבך ילך וישתפר עוד בהצלחה עמי

כשתכנסי לאיי סי קיו תתעלמי מההודעה ששלחתי לך שם תודה אנג'ל

אנג'ל, כבר דיברנו על זה, הלא כן? אינני יכולה להתעלם משיחות הטלפון, מההודעות בפורום או באיסיקיו ומעבר לכל ממך. את היא שבוחרת מה לכתוב ולשלוח. לעיתים נראה שאת עושה דברים ומתחרטת עליהם מאוחר יותר, אך זה כבר אינו בשליטתך. בדבריך, כמו אלה הכתובים בהודעתך זו האחרונה, את מנסה להשיג שליטה גם על מה שכבר אין לך עליו שליטה. זה לא הולך ככה...מצטערת. טלי פרידמן

הי! אני מעוניינת לקבל פרטים על התחום של health psychology. האם ניתן ללמד אותו בארץ לתואר M.A, ואם כן- איפה?

טל שלום רב, ככל הידוע לי באונ' ת"א יש מסלול של לימודי תעודה ב"פסיכולוגיה רפואית", הוא מיועד לבעלי תואר שני במקצועות הטיפול, לרופאים ולפסיכולוגים. ייתכן וקיימים מקומות נוספים בארץ, אך אינני יודעת אודותיהם. בברכה, טלי פרידמן

איך מונעים מהרגשות להשתלט על חיינו ?

היי לירוני התעוררת

יודה'לה, אני לא לירון...שאלתי כבר בבוקר מי הוא בכלל ולמה כל הבלאגן הזה בגללו

פומה, שאלתך מורכבת מאד. מה זה אומר רגשות שמשתלטים עלינו? עד כמה זה "משתלט"? עד כמה זה קיים בתוכנו ואנו מוכנים לתת להם מקום? עד כמה אנו מחוברים לרגשות האמיתיים? ומדוע בכלל לנסות להילחם בזה, ולא ללמוד להתמודד עם זה? טלי פרידמן

...

כן

שאלה מטופשת למה את אוחזת בי עדיין? תשמטי אותי בבקשה...

אביב, רק רציתי למסור ד"ש, ולאחל לך שבת שקטה ורגועה. אני כאן. טלי פרידמן

בוקר טוב... טלי, אולי את יודעת מה יהיה לגבי הילדים? בינתיים הוא לא מנסה אפילו ליצור איתם קשר... הבת מספרת לכולם שאבא עזב את הבית. הבן הגדול מתלבט... מצד אחד הוא מתגעגע ומצד שני... והבן הקטן מגמגם וצוחק בלי סוף ומנסה להרגיז ומציק לכולם. אני לא יודעת מה יהיה...גם כשבעלי היה בבית הוא דיבר נגדי כל הזמן... פעם כשהגעתי הבייתה מהרופא...הילדים שאלו אותי האם הוא נתן לי זריקה שאמות. וכשבררתי את העניין הם אמרו שכשהוא הגיע הבייתה ושמע שהלכתי לרופא הוא אמר להם שהרופא יתן לי זריקה ואני אמות. ויש עוד כל מיני סיפורים מזעזעים כאלה... את חושבת שהוא יבין אי פעם...שאסור לערב את הילדים במלחמות שלנו ?

אליאן יקרה, אני מבינה את החששות, ואת ההתלבטויות. אינני יודעת אם זה טוב לילדים או לא, עצם העובדה שהוא לא יצר קשר. נראה על פניו שהוא רק מבלבל אותם, ומפחיד אותם יותר. אני שמחה שיש להם אותך, כדמות יציבה, וברורה. זה מה שהם זקוקים עכשיו, מישהו שיהווה להם "מקום בטוח ומוגן". כשהבית שלהם "מתפרק, אבא נעלם, ולא ברור מה יהיה בהמשך, הכי טוב זה שתיהיה להם דמות משמעותית יציבה וברורה. ונראה שבכל התסבוכת הזו, את היא הדמות הזו בשבילם. אני יודעת כמה זה קשה להיות שם, להיות חזקה בשביל הכל וכולם, אבל זה חלק מהדרך, הדרך אל החופש, והדרך חזרה אל עצמך. היי חזקה! טלי פרידמן

היי טלי, תודה על הד"ש, תודה על האיחולים, השבת באמת שקטה ורגועה עד עכשיו, אם כי מלאה במחשבות, ובנסיונות להבין מה הלאה, לאן אפשר וצריך להתקדם מכאן. כן, זאת אני, רק החלטתי שהגיע הזמן להחליף את הכינוי. אני כבר לא אביב יותר. אביב היתה במקום אחר, והיום אני נמצאת במקום אחר, אז הגיע הזמן לשנות. אביב היתה כבר בפסגת העולם, כבר טעמה את החיים ונפגעה ורצתה עוד, אבל החיים קצת פלטו אותה החוצה, והיום אני סתם דמות בערפל, שמנסה לאסוף כוחות להמשיך, שמנסה לראות ולבדוק איך אפשר להמשיך, שמנסה לצפות מה יהיה איתי, האם אני אצליח לצאת מהערפל או אבלע בתוכו. שלך דמות בערפל.

זה תלויי רק בך.במה שתכניסי לראש שלך.האם את רוצה החלמה מלאה?או שמא לגשש באפלה? להחליף" שם או כינוי" לא יוסיפו לך מאום. פשוט...תחזרי לשמך המקורי...ותנסי לשכנע את אביב שזה אפשרי. הכל תלויי בנו ורק בנו בלבד. ואל תאמרי :שהעולם אכזר. דניאל

אביב שהיית ותמיד תישארי אצלי כזו, ההבדל בינינו הוא שכעת הערפל שאופף אותך מסמא את עינייך, מערפל אותן, ואינך יכולה לראות את התמונה כולה. אביב שטעמה מהחיים, ואהבה את הטעם, ורצתה עוד, ונפגעה, ונפלה וקמה ונפלה כעת שוב, היא אותה דמות בערפל שכעת מבולבלת קצת, מעורפלת קצת. אני זוכרת הכל, את הימים הטובים יותר, ואת הטובים פחות, את הכאב והגועל של התחתית, ואת האושר הגלום בנגיעה בחיים האמיתיים, במפגש עם האנושי והחם, עם ההצלחה, עם עצמך. הכל נמצא באותו מיכל, באותו אדם...בך. לרגעים, לתקופות אינך מסוגלת להבחין בכך, ולכן אני כאן. כדי להזכיר. אביב, השמש והחום השלובים בכינוי שלך לא התפוגגו, אבל עננים מכסים אותם לבינתיים... אני צופה תחזית של התבהרות העננים בהמשך... לכן האביב עדיין כאן... רק מתחבא קצת. אני כאן כדי לוודא שהוא רק מתחבא. זמנית. שלך, טלי פרידמן

היי אביב אני תמיד אומר שלרת שלב בסולם החיים זה לא כל כך רע ולפעמים אפילו רצוי ומותר אבל הירידה צריכה להיות לא סתם כך אלה בשביל לעלות שחוש שלבים למעלה ובינתיים אנו כאן מחזיקים לך אצבעות נו באמת עברנו את פרעה אז מה זה להחליף ניק בשבילנו אולי את עוד זוכרת כמה פעמים אני החלפתי אז מותר וכדאי לפעמים והכול על מנת לעלות בסולם החיים שלך יהודה פרה

אנג'ל בוקר טוב, איך את מרגישה? עברתי אמש על הימים האחרונים פה בפורום, ונראה היה שמצאת אנשים לחלוק עימם את הימים הקשים. אני שמחה בשבילך. באמת! תרגישי טוב, ותמיד, תוכלי למצוא אותי פה. שבת שקטה ורגועה, טלי פרידמן

אנג'ל, הבטחתי לך לחזור לאי סי קיו, אך משום מה הוא התנתק לי שאינני מצליחה להתחבר שוב. אני אנסה שוב מאוחר יותר. מצטערת. טלי פרידמן

רציתי לשאול איך אני יכולה לעשות את זה? כלומר כל אחד שחושב שהוא צריך טיפול יכול פשוט ללכת לרופא משפחה ולקבל הפניה או משהו כזה איך זה הולך? תודה עינת

היי עינת, אני חושבת שהדרך הטובה תהיה לפנות למערך בריאות הנפש בקופ"ח עצמה. פשוט להתקשר, לומר שאת מעוניינת בטיפול ולקבוע תור לשיחה עם הפסיכולוג/ית . בשיחה עצמה, מן הסתם, תישאלי מדוע את חשה שאת זקוקה לטיפול, איזה סוג טיפול מומלץ, האם את מעדיפה מטפל או מטפלת וכו'. ייתכן שיהיה צורך בכמה שיחות בהן תיבחנה הדרכים לעזור לך, אך בסופן תופני למטפל/ת , ושם מתחילה "העבודה האמיתית". שיהיה בהצלחה! דפני.

שלום רב, זה לא ממש פשוט, ברוב המקרים. לכללית יש נטיה להפנות את המבקשים למרפאה הפסיכיאטרית. רק לאחר התעקשות, בכמה מקרים שידועים לי מהמעורבות האישית, פנו המבקשים דרך הרופא אל הרופא המחוזי, וזה/ו הגיע/ה (במקרים שאני הייתי האיש) למו"מ של כך וכך שעות (12-24 במקרים שלי) טיפול, עם החזר שלהם (וגם זה לאחר מו"מ, ובגובה של 80-40 %) . ל"כללית מושלם" יש תקרת החזר די נמוכה, ועד 3 שעות. לקופות האחרות יש הסדרים עם מטפלים שקשורים איתם, ויש לבדוק את הזכאות בכל מקרה לגופו. בקיצור, העסק לא מוסדר דיו ע"י הביטוחים הרפואיים הקיימים. מכאן יובן מדוע מרבית אילו שזקוקים לסיוע מתקשים בקבלתו. ומשהו אישי: אני בעימות מתמשך מזה שנים עם עמיתי הפסיכולוגים (מתחילת פרסום תעריפוני היעוץ ע"י הסתדרות הפסיכולוגים, מלפני כ 15 שנה), לגבי שיטות יעוץ ותעריפי שירות, שמייצרים חייץ ביננו ובין מרבית האוכלוסיה. מנסיוני האישי, כשנזקקתי פה ושם בחיי למעורבות של קולגות, התקשיתי מאד לשרוד את תקופת הייעוץ, למרות שהכנסתי הכספית סבירה. פיתרון, ולו חלקי מאד, מצוי באופן היעוץ הפרטי שאני נותן, שאימצתי ממה שהולך ומתפתח בעולם הגדול כצורת מתן שירות "המונית" יותר, כיוון שמתאפשרת כספית ליותר ויותר אנשים (הצצה באתר שלי תבהיר את העניין). מקווה שסייעתי, ובעיקר שדירבנתי לכיוון הפעלת יכולת המיקוח ומיצוי זכויותיך בקופה, וכל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

בוקר טוב עינת אם זה בכללית שאני מכיר אז תמיד יגידו לך שאין מקום וינסו לדחות אותך לכמה שנים ובאמית אם התמזל מזלך דבר שלא קורה בדרך כלל אלה אם יש לך איזו נגיעת יד אז באופן כללי חבל הזמן והעצבים אולי הם בעלי מקצוע טובים ושומרים את האנרגיות לקלינקה הפרטית

מה כתובת האתר שלך????

עינת שלום לאיזה קופה את שייכת? יש הבדל משמעותי בין הקופות, אבל כפי שכבר ציינתי ודבריו של יוסי אברהם גם הם מעידים על כך, שהשירות הציבורי בארץ קורס למדי. כמות התקנים הקיימת היא פי כמה וכמה נמוכה מהביקוש ואנשים נאלצים לעיתים להמתין חודשים עד קבלת מטפל, וגם אז הדבר מוגבל בזמן. בחלק מהקופות יתכן שהמצב מעט יותר טוב. אם מצליחים להתקשר לאחד מהפסיכולוגים של הקופה ניתן לקבל טיפול במחיר מסובסד, לפחות לתקופה מסויימת. וכמובן לפעמים יש סתם מזל, אז אפשר לנסות, אין מה להפסיד. שיטת ההתקשרות פשוטה ותלויה בסוג הקופה והשירות. לכל קופה יש כללים אחרים וניתן לקבל פרטים בטלפון בסניף שאליו את שייכת. יש עוד אפשרות והיא לפנות ישירות למרפאה. למשל, באיכילוב (שם עבדתי מספר שנים) ניתן להתקשר ישירות למרפאה ולקבוע תור והם מנחים כיצד להמשיך. לפי מיטב ידיעתי יש תור של לפחות חודשיים שלושה גם שם ובמרפאות דומות. בעיקרון ניתן לעיתים להגיע לטיפול פרטי במחיר זול יותר. למשל, סטודנטים, דרך דיקן הסטודנטים של מוסד הלימודים, או אצל פסיכולוגים שמקצים מראש מספר שעות לצעירים/סטודנטים במחיר מוזל יותר וכדומה. במקרים כאלה עלות הטיפול היא בערך במחיר הטיפול של משרד הבריאות שעומד כיום על משהו כמו 190 ש"ח אם אינני טועה. זו פחות או יותר העלות שאליה מגיע הטיפול בשירות הציבורי כעבור תקופת הסיבסוד. מקווה שאינני מאכזב אותך יתר על המידה. עדיף לדעתי להיות מוכן מראש ולהיות מופתע לטובה מהשירות הציבורי. בד"כ פגשתי הרבה תסכול... בהצלחה אורן

אני שייכת לקופת חולים כללית כמו כן אני עדין סטודנטית אני רק יכולה לומר שברגע שאני אחליט שאני רוצה להיות מטופלת הדבר האחרון שאני אהיה מסוגלת להתמודד איתו זה בריוקרטיה והמתנה לתורות כך שכן אני די מיואשת מכל הנאמר לעיל . לגבי דיקן הסטודנטים אצלנו יש פסיכולוגית במכללה שאמורה לעזור היא לא שווה כלום ! נסיתי אותה בעבר (כשהייתי בתקופה הרבה יותר קשה מעכשיו) תודה עינת

סתם רציתי להגיד היי....

".... מי אמר לך שאת מוזרה ומי אמר שזה אסור ומי זרק לך איסו הערה תגידי זה סגור..." (נראה לי שאלה המילים...) ביי

?

סודה עם מיץ אשכוליות

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=58238&t=58238

אז לי נרשמו כבר יותר

תודה לדנאל על ההפנייה, והטירחה בכתיבה. מנסיוני, אני מצטרף להמלצה לנסות את הגישה, במקרים שדומים למה שמתואר בקישורית. ועוד משהו: כל אילו שחוששים מהפסיכולוגיה המערבית המיושנת, ורוצים "אלטרנטיבי", חכולים להיות שמחים עם הגישה הטיפולית הזו, שהיא "גוף-נפש" קלאסית. ושוב תודה, ד"ר יוסי אברהם

לילה טוב חמוד ותפסיק לשגע את טלי היא כרגע חזרה מהפאב ובטח עייפה

יהודה!!! אתה לא צריך לספר לכל העולם שהיינו בפאב... דניאל

אני לא מאמין ונהרותלא ישתפוה

שלחתי לך אי מייל. שלך, ענבר

ענבר שלום רב, אני אקרא אותו ככל הנראה כבר מחר בבוקר. אגב, אני מקווה ששמת לב שהאימייל שלי הוחלף: [email protected] בברכה, טלי פרידמן

טלי, שמתי לב. ושלחתי לכתובת הנכונה. תודה. ענבר

אני בטח לא טועהhttp://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=71113&t=2833 זוכר

ממזר.

נו אתה רואה רק לפי הכתב חחחחח

אתה תמיד עם אחת פקוחה ,

נכון

ההשלמה עם הפחד תביא להקלה משמעותית , כשזה קורה ,אנו בדרך כלל ניבהלים ומיתבצרים בעמדה ,מרגישים פיזית ונפשית רגשות עזים , ודווקא כעת כדי להחליש אותו ניצטרך להישאר במקום ולא לברוח , לחכות להשתדל להביא במודע את כל היכולות שלנו להירגע . ,עד שהוא הוא יעלם .וזה יקרה .זה בדוק . אם לא נחכה , הוא רק יגבר. למגר אותו לגמרי לא נוכל ,. מה שכן נוכל,, ללמוד לחיות איתו ולאמץ את הגישה של "עם הזמן הוא בטח יעבור ", זה רק הבזק של פחד פתאומי . איך שהיגיע ככה הוא יחלוף . כשלי זה קורה לעיתים קרובות אני מרגישה את הרגשות הקשים בגוף ובנפש , זיעה בכי פניקה ,כדור אש שעולה מהבטן ישר לראש כדי לחנוק אותי ,ועוד .. אז אני מישתדלת להביא את הרציונל בכח ,להישאר במקום ולהבין " שהנה עוד מעט הוא כבר בורח מפה ". וזה קורה ,.. הוא נעלם ואני יכולה לישון , בשקט . שלכם דיאן .

דיאן, כמה כוחות צריך כדי להבין ש"הנה עוד מעט הוא כבר בורח מפה", וכדי להישאר ולחכות שהוא באמת ילך. חיזקי ואימצי! כל הכבוד! טלי פרידמן

כנראה שאני מהשורדות

דיאן, תודה רבה!