פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
קראתי את הכתבה וכמה מחשבות : לכתבה נושא יש סכנה בשמוש בתרופות SSRI (אובדנות ורצח) חברות התרופות מעלימות מידע משקולים כלכליים לכן - עורו אנשים מזוית הראיה שלי : מדברים על שכיחות גבוהה של התופעה : - מצד שני אומרים על כמה מאות מקרים מול עשרות מליוני משתמשים - גבוה או לא - השוואה אמיתית של השאלה היא כמה מתאבדים / רוצחים עם תרופות אילו מול אי טפל כלל או טפול בתרופות אחרות. - לא הוצג מחקר מדעי מסודר (שאכן מעלה את השאלה למה אין ) לגבי האינטרסנטיות של חברות התרופות היא מן הסתם נכונה קיים ללא ספק קושי במצב בו חברות התרופות מממנות מחקרים ומוסדות אקדמיים - הגורמים להטייה (גם אם לעתים לא מדועת) של עורכי המחקר לא בטוח עם זאת שכל מחקר הוא מוטה תופעה זו קיימת לדעתי בכל תחומי חיינו הכתבה עצמה היא לטעמי דוגמא לכתבה גרועה בנושא : מובאות דוגמאות סנסציוניות לא מוצגות דעות אחרות של בעלי מקצוע לטעמי - דכאון קיים. (לעתים מלווה בהתאבדות או ברצח) תרופות עוזרות לקצר את משך הדכאון בחלק ניכר מהאנשים , - לעתים במחיר של תופעת לואי, לתעים אינן עוזרות יש טפולים חליפיים לתרופות שלא נעשה בהן שמוש השאלה האמיתית היא לטעמי לכן תמיד שאלה של רווח והפסד - מה החסרונות / סכנות של המשך מצב דכאון מול סכנות חסרונות של הטפול בו ונמשיך לחכות לפתרון המושלם (כצורך רגשי) - אני מסופק אם יגיע הלואי (ואני נזכר בעורך הדין שטופל אצלי. במשך מספר חודשים סירב לכל הצעה להעזר בתרופות. בסופו של דבר ששום דבר לא ממש עזר נשבר ועלה כפורח תוך זמן קצר. "הייתי תובע אותך על רשלנות רפואית אם לא הייתי מחבב אותך" - אמר לי - " היית צריך להכריח אותי לקחת תרופות" בברכה עמי
תודה על ההערות המאירות יוסי אברהם
נתתי לבן שלי לקרוא... הוא לקח ללב ....את הכתבה.... בלע אותה...
ד"ר אבני שלום !! אני רק בחורה בת 26 בלי הרבה נסיון בחיים אבל כבר הספקתי ללמוד שמחקרים משתנים כל יום !!! יום אחד לתרופה אין תופעות לוואי חמורות ואופס פתאום אחרי כמה שנים היא לא מאושרת ע"י ה - FDA והיא אסורה לשימוש זה קורה כל הזמן !!! ולגבי חברות התרופות הרי ברור שהכל שם עניין כלכלי !!!! דוגמא: מי ינסה לחשוב על תרופה למחלה נדירה זה לא כלכלי אין מספיק חולים וכ"ו
עינת שלום תודה על הערותייך. אכן הידע משתנה בגלל חששות כמו שלך יש רופאים שממעטים להשתמש בתרופות חדשות עד שיהיהי יותר נסיון עם זאת, נדמה לי שתרופות עוברות תהליך רשוי ובדיקה מפורט הרבה יותר מהאוכל שאת אוכלת, האורי שאת נושמת, הבדים שאת לובשת ו... הבנת את הרעיון חברות התרופות רחוקות מלהיות קדושות (כמו גם רופאים ובני אדם בכלל) ולכן לטעמי צריך למצוא את שווי המשקל בין אמון לבין בחינה שלך עמי
נשמה שלי.. אני זוכרת, היום יום קשה, אבל את לא לבד, אני וכולנו מאחוריך, אז תנשמי עמוק, תקחי את עצמך, ואת הדברים הקשים שלך ושל הילדים, ותעברי את זה. אחרי זה כבר תבוא ההקלה. את יכולה לעשות את זה, יש לך את הכוחות ואת האומץ ואת הגיבוי. ותחזרי לעדכן אותי איך היה. אוהבת שלך אביב.
היי בכוונה השארתי את הכינוי.... תודה.
מחזיקה לך את כל אצבעותי שלובות מקווה שיהיה קל ושהמטרה תושג (גם) אני כאן מאחורייך (גם אני מפתחת סמפטומים של עמי אבני...)
בטח תראי את ההודעה בעוד כמה ימים כשתחזרי אחורה לחפש מי כתב לך. אני מקווה שהכל בסדר ושאת מרגישה טוב. אני מבקשת המון סליחות. הגבולות שלי נפרצו,מלבד הבולמיה,כולם. אבל ממש כולם. אחד אחד ללא שליטה. הכל כדי שאצליח לישון. אני סתם מכשול בדרך, סתם עושה רע על הלב, לא ניתן לעזור לי אני אפילו לא הולכת לממש מנוחה אני לא אעמוד בהסתגרות הזו. ואין לי כוח לטיפול. ואני רוצה שכולם ישנאו אותי ויעזבו אותי, מגיע לי שתשנאי אותי גם ולא נדבר יותר לא פה,ולא בשום מקום אחר. אנג'ל.
לא יעזור לך, לא תצליחי להשניא את עצמך עלי אפילו אם תתאמצי מאד (אולי להכעיס מאד באופן זמני) למי את מכשול בדרך? למי את עושה רע בלב?
אני אצליח אני טובה בזה אורה,אם תשארי איתי תשנאי אותי גם.
אנג'ל, "אם תרצו אין זו אגדה"... למרות הקושי אני רואה שאת מצליחה להגיע הנה, לכתוב, ולהיות. אני מחכה לך כאן. תרגישי טוב, טלי פרידמן
הודעה כמו בימים הטובים... איזה כיף שחזרת!! באמת שדאגתי לך כבר (ואני טיפוס נינוח) חיבוקים כבר החלפנו (דרך טלי) אז עכשיו המון נשיקות ואיחולים ליום נפלא אני כניראה אקפוץ לכאן במהלכו
ולמה את לא ישנה גם את חולמתחלומותלא טובים על מתים וריחות וכאלה
יהודה בוקר טוב, אורה לא מהחולמים, אורה מהעובדים, ומהעובדים קשה, בעיקר בלילה.. מקווה שהמתים והריחות הקשים יסתלקו להם כבר מהחלומות שלך, ושתחזור לישון שינה רגועה ושליוה ותחלום על דברים טובים יותר. תנסה לחלום על הפיצה שאני דניאל ואליאן מתחילים לארגן :-)) כמובן עם קינוח של שוקולד פרה אדומה :-)) לא שכחתי.. שלך אביב.
היי אורה, אכן חזרתי, ואמרתי לכם לאורך כל הדרך שאין לכם מה לדאוג, אני מכירה כבר את המשברים והנפילות שלי, אני כותבת דברים קשים, אומרת דברים קשים, נעלמת, וכואב לי ומייסר לי, אבל.. אני מצליחה להוריד את הראש וגם לשמור אותו קצת מעל המים, ובסוף אחרי כל הקושי זה עובר איכשהוא, שתי סטירות מהמטפלת שלי, המון המון פחד מהמצב שלי, ובסוף אני קמה וחוזרת לעצמי. ומה שלומך ? שיהיה לך יום כייפי, שלך אוהבת אביב.
טוב, עלי כניראה יעבור יום של רביצה בבית, קצת מחשב, קצת טלוויזיה ומיני פינוקים כגון אלו חוץ מזה שאני דואגת לאליאן, עליה לא יעבור יום של פינוקים זה בטוח לא נעים לי שביומיים האחרונים אני משאירה כאן הודעות ליליות ואז נשפכת אבל לא נורא לפחות אנשים יודעים שאני חושבת עליהם ואתמול באמת עבדתי, וגם מחר, ומחרתיים (אני מגדירה מחדש את מוסד המובטלות כמו שחברה שלי אומרת) מה איתך, איך עובר היום?
אשמח אם תענה על שאלתי בעמ' 319, לא ברור לי למה בחרת שלא לענות. בתודה מראש
X שלום מרוב עצים לא רואים את היער... פשוט לא ראיתי את ההודעה. ולעניין עצמו. את אומרת שאינך מסופקת עדיין ממצבך. אם את מרגישה שטיפול עשוי לעזור אז כנראה שהטיפול לא הסתיים. אין כאן חוקים וכללים ברורים מראש. השאלה מדוע מסתיים הטיפול שלך. אם מדובר באקט בירוקרטי של קופת החולים אולי ניתן לבקש/לדרוש להמשיך אותו, אולי אפילו בתשלום או במסגרת פרטית אם האפשרויות בקופה הסתיימו. יתכן שאת זקוקה לתקופה ארוכה יותר של ליווי ומה שעשית עד כה לא הספיק. ניסיונך הטוב שהטיפול עזר לך הוא אידיקציה מצויינת לכך שאפשר להתקדם הלאה ולהגיע למצב טוב יותר, עד לנקודה שבה תרגישי שאת יכולה לבד ולא זקוקה יותר לטיפול. הייתי ממליץ לנסות ולחזור למטפל/ת האחרון ולבחון המשך טיפול שם. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התשובה המהירה. במקרה שלי זמטפלת היא מתמחה שכנראה סיימה את ההתמכות במערכת. ולכן חורה לי שעד שהתחלתי להעז להוציא החוצה להתחיל לטפל בעיניין זה נגמר. השאלה שעולה מכאן האם במקרה ואפנה למטפל חדש עלי לעבור שוב את אותו תהליך של רכשת אמון ואומץ להוציא הכל האם יהיה עלי שוב לספר את ההסטוריה
שלום לקוראים. כבר כמה שנים שאני סובלת מהפרעת אכילה ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. כי כבר הייתי אצל שתח מטפלות שהטיפול איתן לא היה מוצלח. הוצע לי להתאשפז, להשתמש בתרופות. ולא רק שיש ליע תחושה ששום דבר לא עוזר ואני א בטוחה שאני רוצה עזרה מרוב עיצות אני כבר לא יודעת מה לעשות. מה ממולץ? תודה הילה
היי הילה, יהיה יותר קל לייעץ לך אם תספרי מאיזה סוג של הפרעת אכילה את סובלת - אנורקסיה, בולמיה או שתיהן או לסירוגין, וכן בת כמה את, מה את עושה, איזה טיפולים קודמים קיבלת ולמה לדעתך הם נכשלו. תפרטי קצת יותר ואולי יוכלו לכוון אותך קצת יותר לדרך הנכונה. אביב.
אביב. אני בולימית כבר קרוב לשלוש שנים. התחלתי שני טיפולים פסיכולוגים אצל מטפלות שונות. יכול להיות שהטיפולים נכשלו כי אני לא רוצה מספיק או לא יכולה. אני בת 22, עובדת ולומדת. הילה
הילה שלום "מצא לך רב וקנה לך חבר " - אין ברירה : מצאי לך מטפל / ת לכי עמו/ה בהצלחה עמי
הילה יקרה, "אין חכם כבעל ניסיון". ראי כמה תמיכה קיבלת מגולשים אחרים, כמה אנשים הצלחת לעורר, להוציאם מעצמם, להגיב אלייך. הפרעת איכלה הופכת להיות נפוצה יותר ויותר בקרב הציבור, אך היא אינה הופכת לקלה ופשוטה יותר בהתמודדות האישית של כל אחד עם עצמו. לכן, הטיפול בהפרעת האכילה הכרחי בעיני. בולימיה, עוד יותר מאנורקסיה, יש לה נטייה להתקבע ולהפוך לכרונית אצל מטופלים. זו מחלה פחות "נראית", הרבה יותר "סודית" מאשר אנורקסיה. לכן לוקח הרבה זמן עד שהאדם מחליט שנמאס לו, ואז הוא מתחיל לחפש עזרה. אז את מחפשת עזרה, וראי כמה עיצות ותמיכה יש לך כאן, כבר בהתחלה. קחי את דברי הגולשים , דברי היועצין ודבריי, ואל תניחי אותם בצד. חישבי על הדברים, ועשי איתם את המשתמע מהם לדעתך. גם אם תחליטי שאינך רוצה כעת טיפול, אזי לפחות תדעי שזו מעין בריחה לחוסר מודעות, למעגל של הדחקה, ולא סתם "הפרעת אכילה". המודעות שתעלה אצלך בעקבות חשיבה אודות הדברים, תציק לך עד שיום מן הימים לא תוכלי עוד להתכחש אליה. את מוזמנת להמשיך ולכתוב פה, ואם את מעוניינת בעזרה במציאת מטפל/ת את מוזמנת לכתוב לי לאימייל [email protected] בברכה, טלי פרידמן
שמיים שחורים, נבטים מתוך עיני. ימים של בדידות, משתקפים מהן כראי, והן כשואלות, "אמרי לי,עד מתי?" ואני ניצבת בודדה מתבוננת במראה, חסרת אונים,חסרת תשובה מחפשת מענה. עוצמת עיני, מבטיחה להן שהמחר יהיה שונה. והן נעצמות בחזקה בעל כורחי, כשני סכרים המסרבים להפרץ. ואני חשה בכל גופי את הגלים, את הדמעות שנחנקות, את הכאב,מתחיל בי להתרוצץ, ואותי מחליש. אני מרגישה את הצניחה, את הנחיתה הכבדה, את גופי המבקש מנוחה, מתינן לנפשי שתניח, שתבין, ותעצור מלהרגיש. בנשימה כבדה לאט מתנקה ממחשבות. נפשי מרפה מעיני הדואבות מכאב. ים של בדידות, מתפרץ מתוך עיני. שמיים שחורים נשטפים מהן. ועד הפעם הבאה, מוצפת חרדה, נופלת לתהום עמוקה וטובה, תהום שנת עד... מבורכת. הלוואי...
שיר נוגע נורא. עמוק ובעל משמעות חזקה.
איזה יופי! פשוט מקסים!
חששתי מעט מהתגובה תרגישו טוב, ביי
מחר.... אני צריכה להיות בבית משפט....איזה פחד !!!! צו ההגנה שהוצא נגד בעלי מסתיים מחר....ואני צריכה לשכנע את השופט שיאריך אותו. (ככה כותבים ? שיאריך ?) אני מבולבלת ומפוחדת...רק שמרוב לחץ אני אשכח מה להגיד בכלל. אילו רק היה מבין איזה נזק הוא עשה לי ולילדים....
...
לאליאן, אני מבינה את הפחד הנורא... אבל זה בדיוק מה שאמור לשכנע את השופט. הפחד שלך!!. נגה
:-) אנג'ל - השלוש נקודות גרמו לי לחייך....ותודה על האיחולים. נוגה - גם לך תודה.
נשמה שלי... אני פה מאחוריך גם מחר בבית המשפט, את לא תשכחי מה צריך להגיד, כי את חיית את זה כל כך הרבה זמן, הדברים האלה הם מסוג הארועים שצריך לנשום עמוק ולעבור אותם, רק לעבור איכשהוא, ולנשום לרווחה אחרי. היום בלילה כשתשני בשקט יחסית, בלי הצקות, תיזכרי בלילות האחרים ותקומי בבוקר עם זה, ותזכרי באמת את הילדים ועד כמה הוא הרס לך ולהם, ואת זה בדיוק תגידי לשופט. ואני פה לנשום איתך לפני ואחרי עמוק.. לספור עד מליון, להרגע ולנשום. ודרך אגב, כן ככה כותבים "להאריך" :-)) שלך אוהבת אביב.
הי, בעלי מתנגד בתוקף (מאיים שיעזוב) לטיפול הנפשי שאני רוצה לקבל. הוא טוען שמטפל שטיפל בי בעבר, הרס לו את חיי הנישואין. אני מרגישה שטיפול כזה חשוב לי. יש עצה? נגה
האם לקבל טיפול פסיכולוגי בנגוד לרצונו של בעלי (המאיים לעזוב אם אעשה כן)?
שיעזוב תאמיני לי הוא יחזור בחוץ אין מציאות טפלי בעצמך יותר חשוב
נגה כתב/ה: > > הי, > בעלי מתנגד בתוקף (מאיים שיעזוב) לטיפול הנפשי שאני רוצה לקבל. > הוא טוען שמטפל שטיפל בי בעבר, הרס לו את חיי הנישואין. אני > מרגישה שטיפול כזה חשוב לי. יש עצה? > > נגה > > > > > > > > >
נגה שלום הדילמה לא פשוטה ואני בכלל לא בטוח שיש לי תשובה טובה. בעלך מרגיש שהוא נפגע בעבר מטפול של זוגתו אינך אומרת למה את פנית לטפול . שאלות שעלו בי תוך כתיבה - איזה סוג הדברות / קשר יש לכם ? מה עושה לך אולטימטום ? האם את מוכנה להתעמת עמו עד פרוק הקשר ? מדוע בעלך לא יכול להדבר עמך אלא פונה לשפת האיום והפרידה - האם זה מאפיין אותו בכלל , או רק כאן ? האם יכול להיות שהוא מזהה משהו שאת עדין מתקשה להכיר בו ? - רצון להפרד ? רצון לסיים את הטפול ? משהו אחר ? האם הקשר שלכם יציב ? האם היציבות מבוססת על קבעון שאינך שלמה עמו ? לדעתי אין מנוס מלנסות ולדבר ביניכם ללא השפה של האולטימטום ? איך המטפל רואה את הענין ? קשר וחיים בכלל - מבוססים לטעמי על שווי משקל עדין מאד בין התקבעות לבין שנוי פניה לטפול עלולה להחוות על ידי בעלך כפניה למשהו אחר או לקיחה לעצמך בלא שתוף של הבעל איני יודע מה החרדות של בעלך , יתכן שבעלך אומר משהו על החרדה שלו משנוי שלך שיכול להוביל לפרידה ממנו ואם את רוצה להוסיף עוד או לשאול אני מוכן לנסות אם יהיו לי עוד מחשבות - אשלח בהצלחה עמי
אני סובלת מחרדה חברתית ומטופלת בכדור שנקרא דרלין/פרולול 10 מ"ג בכל פעם שאני נזקקת לו והוא מציל אותי.... כיום אני מנסה להכנס להריון ואני מרגישה שחודש הצלחנו, אז אני מנסה להמנע מלקחת את הדרלין אבל אני במצוקה איומה - לא יכולה להשתתף בשום מפגש חברתי, אפילו העבודה היא כבר סיוט מתמשך, זה נורא מדכא אותי. רציתי לדעת האם נטילת כדור זה מסכנת את העובר ואם כן האם יש דרכי טיפול נוספות מומלצות כמו טיפול קוגנטיבי (שמעתי עליו כמה מילים) או קבוצות טיפוליות אין בידי שום המלצה על פסיכולוגית טובה באזור נתניה. אשמח מאוד להמלצות אורית
אורית שלום לגבי התרופות תוכלי להתייעץ עם ד"ר אבני באתר. כמו כן ניתן להתייעץ עם מכון טרטולוגי שנותן ייעוץ בנושא תרופות להריון בלינסון 03-9377474 אסף הרופא 08-9779695 בהחלט ניתן ורצוי להיעזר בטיפול פסיכולוגי במצבך. כניסה להריון והריון הם דברים נהדרים אבל כוללים גם מצבי לחץ, ואם את רגישה ללחץ או חרדה כדאי להיעזר במקורות תמיכה מקצועיים בתקופה הזו. אינני ניכנס לסוג הטיפול, יתכן שטיפול קוגניטיבי עשוי לעזור עם החרדה, אך יתכן שנחוץ ליווי ארוך טווח יותר. אם תרצי המלצה לפסכולוגית שמטפלת גם בשיטות קוגניטיביות בהרצליה פני אלי במייל ואשלח לך בחזרה את פרטיה. בברכה ד"ר אורן קפלן
וחשבתי שעוד פעם הלכתי לאיבוד...
למה הלכת לאיבוד בכל מקרה הייתי מחזיר אותך הביתה
.
רוצה לברוח למקום אחר. להיעלם. להפסיק להילחם. להפסיק להאמין. שיפסיקו להאמין בי שיפסיקו לומר מילים טובות שהדמעות יפסיקו לזלוג שאותו מסע יגמר רוצה לעצור רוצה לרדת מהרכבת רוצה להשאיר את עצמי מאחור עם החיים המחורבנים שלי רוצה שהסרט יגמר שהמסך יעלה שיגידו לי שהכל נגמר ועכשיו אפשר ללכת רוצה שיתנו לי עוד יום אחד כדי להיפרד מכל האנשים שאהבתי רוצה לא להרגיש כלום רוצה לוותר רוצה שיוותרו עליי
התלבטתי קשות מה לצטט... אז בסוף החלטתי שאת הדבר הטוב ב-א-מ-ת אני אשמור לעץ מיוחד בשבילך... אבל זה רק בגלל שאני לא מפסיקה לחשוב עלייך: (בסוף החלטתי על כמה דברים) " ...אז בשביל מה לנו לקום כשהבוקר שחור להעמיד פני מתים ואז לחזור ואנחנו בוכים איך אנחנו נופלים ואנחנו יודעים הכל נגמר וכבר מאוחר..." " את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד ויש לו כוח ... .... יש משהו באוויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף והחלום שלך לקראת אמצע הדרך אז את יוצאת להפסקה את מחכה" וחיוני ביותר: And if the dam breaks many years too soon And if there is no moon upon the hill And if your head explodes with dark forbodings too I'll see you on the dark side of the moon ....... You lock the door And throw away the key There's someone in my head but it's not me ........ And if the cloud bursts , thunder in your ear You shout and no one seems to hear And if the band you're in starts playing diffrent tunes I'll see you on the dark side of the moon" - (את הרי יודעת של מי כל זה...) -
ג'קי חמודה, מה קורה? אני לא מכירה את הסיפור שלך ולא יודעת בכלל ממה את סובלת, אבל התגובות שלך אלי היו כל-כך נעימות וסימפטיות ואופטימיות, זה לא מגיע לך לסבול ככה! בבקשה, אל תרצי להרים ידיים, אני יודעת שזה טפשי להגיד. תכתבי לי אם את רוצה מה עובר עלייך כרגע.
jacki שלום מקווה שלא תוותרי שלא יוותרו עלייך עמי
לוותר?? מה פתאום . אני לא מרשה לך. ובתור אחותך הגדולה והמנוסה את צריכה להקשיב לי. נכון שעכשיו קצת רע (או הרבה ) , אבל הכל יהיה הרבה הרבה יותר טוב. מבטיחה לך. ספרי לי מה קרה עם אבא שלך (את יכולה לשלוח לי מייל אם לא נוח לך לכתוב בפורום כזה.). תני לי לעזור לך. אני לא אוהבת לשמוע על ויתורים והרמת ידיים. על הכל אפשר להתגבר. גם אם זה הולך לאט . גם אם העתיד הורוד לא נראה באופק. תאמיני לי - הייתי בחרא. הייתי במצבים שפשוט חשבתי לעצמי שמבחינתי אני יכולה להשאר כל היום במיטה , מתחת לשמיכה , ושהחיים יעברו להם ככה לידי. ולא איכפת לי מכלום. אבל נזכרתי ברגע של איסוף כוחות שיש עוד דברים שאני רוצה להספיק . עוד דברים שחבל לי לפספס. אני רוצה לראות את הילד שלי בכיתה א' , ובבר מצווה. אני רוצה לעבור לבית חלומותי עם חדרים גדולים וגינה. אני רוצה לטוס לארה"ב לבקר את החברה הכי טובה שלי שלא ראיתי כבר שנים.... ואם הייתי ממשיכה לשכב ככה במיטה ולהיות חמוצה ומדוכאת כל היום אני לא אגיע לרגעים האלה לעולם . כי אני פשוט אנבול. אנבול ואאבד את הטעם האמיתי של הדברים הטובים. ויש דברים טובים . את לא יכולה להגיד לי שלא. אז תתמקדי בדברים הטובים ותחשבי על כל החוויות שעוד יש לך לעבור- תיכון , צבא , חתונה , ילדים... ויאללה... תתחילי לחייך. אני יודעת שקשה.אבל אני פה בשבילך כדי לתמוך בך , ואני מוכנה לייעץ ולעזור בכל. רק תבקשי. אוהבת בילי
אוי ג'קי אם אני בן 34 ועדיין לא ויתרתי למה את תוותרי? נכון שהחיים לא תמיד יפים,אבל למי לעזאזל יש חיים יפים?! בעיות הן דבר יחסי.הבעיה הגדולה שלך תראה לאדם אחר בעיה פשוטה. ובעייתו של אותו אדם תראה ...וכך הלאה במעגל אינסופי. אם את תוותרי,מה איתנו? האם גם אנו צריכים לוותר? מדוע יש בני אדם בעולם בכלל? אם הדרך הנכונה היא לוותר מדוע אנו לא חיים רק עד גיל 20 ? החיים הם אמנם מסע ארוך,מתיש לפעמים. תקבעי לעצמך מטרה שלעולם לא תוכלי להגשים אותה. ותרדפי כל החיים להשיג אותה. אל תוותרי.
הסתכלי בסרטי הטבע.... ראי איך עגל גנו עושה הכל בשביל לשרוד... החיים שלו,איך לומר,ממש בזבל...כל היום לברוח מהטורפים,לחפש אוכל ןלמרות זאת אינסטינקט ההשרדות שלו ממש מדהים. גם אם היו לך "טורפים" בחיים,הרי כדאי להמלט מהם ולא להניח להם לטרוף אותך. למדי על מדעי החיים,ראי איזה יופי טמון בהם.איזה חוכמה יש בכל יצור חי. הקציבו לך מלמעלה 2522880000 שניות לחיות. נצלי כל אחת מהן.
היי ג'קי'לה! קודם כל - כדי שתחייכי קצת - אז לידיעתך - אני עכשיו בעבודה, ואני "גונבת" מהזמן הפנוי שלי... (-: ועכשיו לעיקר: לא מרשה לך לוותר, לא עכשיו, אחרי שהתקדמת כל כך יפה! לבחורה מקסימה כמוך אסור להרים ידיים! ואני אומרת שוב - את מסוגלת לעבור את זה! אם את רוצה, אהיה באיי סי בערב ונדבר, בסדר? בינתיים ביי מתוקה - תחזיקי מעמד - אני אף פעם לא אפסיק להאמין בך! אוהבת אותך! אחת
ג'קי יקרה, גם בימים שתוותרי על עצמך, אני ושאר הגולשים פה, לא נוותר עלייך, ולו אף לרגע אחד. שיהיה לך כוח להישאר, להילחם ולא לוותר. טלי פרידמן.
שלום לך כתבתי הודעה בעמוד 317 את יכולה בבקשה להגיב אני ממש זקוקה לעזרה המון תודה
עניתי. צר לי על העיכוב בתשובה... טלי פרידמן
המון תודה
אולי מישהו מבעלי התוארים לפני השם יסביר לי מה זה פסיכיאטר מומחה ואם יש כזה דבר אז למה יש עוד אנשים שסובלים אני זוכר מתקופת הצבא היו מומחים אחרים כמו מומחה לחבלה מומחה בנשק אבל מה זה מומחה בפסיכיאטריה אני לא מצליח להבין נכון אולי אני קצת דפוק אז אולי מישהו יסביר לי מה זה התואר הזה תודה
1000$ ואני מסדר לך תעודת מומחוי......מה הבעיה
יהודה שלום א. האם אתה כועס עלי ? יש אשליה גדולה שמומחים יכולים לפתור את כל הבעיות מומחה לבטחון ימנע פיגועים רופא ימנע מות מומחה לכלכלה ידאג שיהיו עניים וכן הלאה מומחים נכבדי אינם מונעים בעיות אולי הם עוזרים מעט , לפעמים לכמה אנשים פסיכיאטר מומחה הוא בהתאם : מי שלמד רפואה עשה סטאז התמחה בבית חולים בפסיכאטריה עמד בהצלחה בתי בחינות גמר בכתב ובעל פה וקבל הכרה של גוף הנקרא מועצה מדעית בברכה עמי
עליך כועס בכלל לא אולי על עצמי? שהאמנתי בבעלי התואר הנכסף לא יודע באמת מה עובר לי בראש אולי פעם אכתוב לא סיפור או אגדה באמת מה שקרה
תסלח לי אבל התשובה שלך דמגוגית . אף אחד לא מצפה מהפסיכיאטרים להיות אלוהים ( למרות שהם מתנהגים כך ) הציפיה מהם היא לרמה מקצועית ומוסרית סבירה והם לא עומדים בה , ברור שזו הכללה אבל אחרי 20 פסיכיאטרים אני יכול לגבש דעה , אני חושב שיש מקום בפורום כזה לדיון באכזבה של מטופלים מאנשי מקצוע . אולי מישהו יעלה על הסיבה שרוב הפסיכיאטרים הם אנשי מקצוע גרועים ואנשים לא טובים
כל פסיכיאטר הוא קודם כל רופא, ורופא שרוצה להיות מומחה עובר תקופה של התמחות ספציפית - עד שהוא הופך למומחה הוא מתמחה (יעני סטאג' - אבל מאודארוך) - נדמה לי שזהו, ואולי זה לא ממש הופך אותם למומחים גדולים :( הם רק יודעים יותר טוב מה הם לא יכולים לעשות... אלה
כאילו קוראים עוד קצת ואלו שמשלמים בשביל התואר משלמים קצת יותר בוא נגיד עוד 200 $
האם מותר לקחת את שלושת התרופות במשולב? האם אין סכנה בנושא? תשובה דחופה מפני שהבריאות שלי חשובה לי....
ומה אם אלקסיס אותה אתה לא לוקח....אולי דר הופמן
שלום איני יודע על סכון מיוחד בשלוב הזה יתר הפרשת פרוקלטין עלול לגרום דכאון ואז ייתכן שהפרילאק יעזור יות רלדכאון מאשר הסרוקסט אם בריאותך חשובה לך לה אתה סומך על רופא שאינך מכיר ולא על זה שמטפל בך ? בברכה עמי
חושבות אותי לבר סמכא, מאז טופל בני... כל השאלות מופנות אליי....ואני עסוקה בחיפוש באינטרנט שעות..... כעת, השאלה נוגעת לחברה ששאלה אתמול מה אני יודעת בקשר לתרופה נגד דיכאון בשם... אפקסור.. (היא לא הזכירה את המילה דיכאון.) , למה היא נועדה בדיוק....ומה השפעות הלוואי שלה... כמה שיותר תשובות.......הרי זה משובח....... אתה הרופא, לא אני....... הרבה תודה..... מוכנה גם לשמוע מאנשים שנוטלים את התרופה......ומה זה עושה להם.........
בבקשה כל המידע על אפקסור תשמרי על האתר ותמיד תוכלי להשתמש איתו גם לקבלת מידע על תרופות אחרות!!!!!!עד כמה שידוע לי אפקסור היא המילה האחרונה בתרופות נגד חרדות ודכאון......http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283
:-)
אמא של שלום אפקסור venlafaxine היא תרופה נגד דכאון מקבוצה הקרויה SNRI יתרונותיה נחשבים לפחות עייפות פחות פגיעה בתפקוד מיני ואולי פחות פגיעה קוגניטיבית יש טענה שהיא עובדת מהר יותר תופעות לואי - חפשי לפי השם באנגלית - ותמצאי בשפע בהצלחה עמי
תודהההההההה
היי זו תרופה מאד טובה והיא באמת משפיעה מהר.. תופעת הלוואי שנתקלתי בה היא יובש בפה.
היי ג'קי - כדאי לך לבוא לעיר הקודש - נחמד כאן וגם המים יותר בטוחים... נדבר, נועה.
אולי אני באמת אבוא... מה שלומך היום?
אולי אני באמת אבוא... מה שלומך היום? נ.ב את היחידה כאן שכתבה את שמי כראוי. עם אות גדולה בהתחלה!!! מזל טוב! זכית בשני מילין דולר! תספרי לגולשים מה את הולכת לעשות עם הכסף?
גם אני יכול לבוא מה שלומך ילדה
הי ג'קי! כן יש לי נטייה לשים לב לפרטים קטנים ואני עובדת בין השאר בלעשות הגהות לכל מיני מאמרים, בגלל זה זה לא מפתיע שזכיתי בפרס. אני הולכת לתרום 10% מהכסף למלחמה בסרטן מסוג לוקמיה. בשאר - אני בטח אקנה בית, אסע לטיול כיף בחו"ל, אקנה הרבה בגדים ותכשיטים, ואממן שנים רבות של טיפול פסיכולוגי. אני בסדר היום, אבל האמת היא שאני סובלת מ"מוטרדות-יתר". אני קצת היפר בימים האחרונים וקשה לי לתפקד בעבודה ולעשות את מה שאני צריכה, וזה כבר מתחיל להיות בעיה. אני עושה ממש פשלות ואנשים שמים לב. מה איתך?
ד"ר שלום בעמ' 319 שאלתי ששאלה שכותרתה "אנורקסיה??". משתתפי הפורום מיהרו לנסות לעזור (ותודה לכם!!!) אבל אני חוששת שאנו זקוקים לעצה מקצועית: האם עלינו להיות מודאגים לאור הסימנים שפירטתי??? ואם כן - מה עלינו לעשות כדי לסייע לאחותי להכיר בבעייתה לפני שהמצב יתדרדר ממש / לפתור את בעייתה??? אודה על תשובתך!!!
ו... שיהיה לכם קל...
תודה. גם לך.
אל תגידי שלא חייכת כשקראת את ההודעות של תנחשי מי כתב... וכן,זו אני. זה היה נסיון להעלות חיוך על פנייך בבוקר חדש זה. מקווה שהצלחתי.
נשמה שלי... איך לא ? ישר ידעתי שזאת את, והחיוך עלה ורק התרחב.. מתה עליך מתגעגעת אליך בטירוף, מה שלומך ? מה התקדם מאז התלונה ? חיבוק ענק והמון חיוכים כבר בדרך אליך, שיהיה לך יום מקסים. אוהבת אביב.
פשוט הרגשתי צורך לומר, כמה אני שמחה לראות אותך שוב כאן, בינינו, בכוחות מחודשים. רק אל תלכי שוב, רק החזיקי מעמד... בסוף הכל יסתדר, בסוף יהיה טוב. מוכרח להיות!! אוהבת אותך תמיד דפני
...
...
היי טלי... קשה לי להרדם... רציתי רק לומר שלא משנה מה יהיה,אני חייבת לך תודה גדולה על הכל. אני מדביקה לכאן שיר(רק שלא יצא בכתב מראה) של משוררת שאני מאוד אוהבת,בשבילך... אני מקווה שהכל בסדר איתך ושאת מרגישה טוב. חיים חדשים/תמר זוהר שיר ------------------------------------ נטעת בי הרצון להרגיש עצמי מתוכי לפרוץ הבועה האוטיסטית ולגעת בחיים. פרצת למסכת חיי "השלמה" ולמדת אותי לראות החורים השחורים והכתמים המכסים את "השלווה הטהורה". אפשרת לי - בדרכך האמיצה והחודרנית - לפגוש באש הבוערת בתוכי ולדעת, שאת האש - איש לא יכבה ואת האהבה - דבר לא יסתיר. למדתי לפגוש באש המכלה אך גם באש האהבה. למדתי לפגוש באמת הערומה ולהתעמת, לפגוש בכאב הנורא ולהתחזק. למדתי להסכים להכיר בשדים האדומים ובמפלצות הירוקות בורקות הברקים והלהבים המחודדים: למדתי שאלו הם עצמותי - כוחותי וברגע שאני מקבלת אותם הם הופכים לכוח הנשמה והאש הפורצת מתוכם היא אש התעוזה , החכמה הפנימית והלב היודע. למדתי להביט אל האחר מתוך קבלה וחמלה ולראות הפחד שהיה לי כלפיו - מראה לפחדים שמנעתי מעצמי לבוא עמם במגע: היו אלה אנשים שהביעו חולשה ותלותיות שהפחידה אותי כי אסור היה לי להראות את חולשתי. היו אלו אנשים עם טירוף בעיניים שהפחידו אותי כי הם זעזעו את שלוות ה"בועה" והזכירו את הטירוף שאצור בתוכי. היו אלו אנשים תוקפניים שהפחידו אותי כי הם הרשו לעצמם להביע תוקפנות שלא נתתי לה אישור אישי. היום אני יכולה לקבל אותם באהבה כי למדתי לקבל את החולשה ולבקש עזרה. למדתי לשמוח בטירוף ולראות בתוקפנות חלק טבעי במעגל החיים שחייב להתנקות ולא להדחק לפינת ההדחקות למדתי לחיות. להיות. אז אני חרדה,מפוחדת ,מבולבלת,קצת קשה לי להאמין שזה קורה,אני לא יודעת מה יקרה אם זה יהיה נכון, אבל בינתיים, אני מחזיקה מעמד.כפי שאת רואה אני לא מתפרקת. נכון,אטמתי מעט את עצמי החוצה.חזרתי לדפוסי המחשבה הקודמים-בהם רק ההיגיון קיים. ואני חזקה-רק בזכות הוויתור על השינוי הפנימי שיצרתי במהלך התקופה האחרונה. אבל הפעם...דפוסי המחשבה לא כוללים את הבולמיה,ואילו האנורקסיה משמשת בשבילי כמעין "מקלט" שהכנתי מראש למצב הרע ביותר שיכול לקרות. הרבה תקווה אין לי. אבל אני חזקה...כי אני תמיד חזקה...כי אני=אני ואני לא מכירה דרך אחרת,מלבד להיות חזקה. שוב,תודה וסליחה על הכל אנג'ל.
אנג'ל, קטע מעניין ומרגש. מאיפה הוא? ועל כל מה שכתבת, בבקשה. תרגישי טוב, טלי פרידמן
חזרי אלי מעל העננים האפורים כבר יום חדש מאיר פנים על העצים עומדות הציפורים ומחכות לשיר כשתחזרי גם הפירות הבשילו לכבודך והפרחים מזמן פרחו למענך אתן לך גן של עדן אמיתי כי לך תמיד שמורה אהבתי חזרי אלי, כמו השמש והרוח חזרי אלי, כמו הדבש אל התפוח חזרי אלי, כמו עונה שמתחלפת כל שנה חזרי אלי, כמו הבן השב הביתה חזרי אלי, אני יודע שלא די לך חזרי אלי, כמו החץ אל תוך הלב אל הנשמה מעל העננים האפורים זוהר סודם של כוכבים אני הולך בתלם ושואל מי עונה על משאלות כוכב נופל הרי בקשתי אלף פעמים שתחזרי אלי לעולמים אני הולך ובידי מכתב שהשארת לעלם מאוהב חזרי אלי, כמו השמש והרוח חזרי אלי, כמו הדבש אל התפוח חזרי אלי, כמו עונה שמתחלפת כל שנה חזרי אלי, כמו הבן השב הביתה חזרי אלי, אני יודע שלא די לך חזרי אלי, כמו החץ אל תוך הלב אל הנשמה
זה נוגע נורא. המון עומק. וגם אני מבקשת ממך אביב: "תחזרי אלינו נשמה. אבל אנחנו לא לוחצים" אנחנו פה תמיד.
בוקר טוב.. נגעתי אתמול בקרקעית, פחד אלוהים היה שם, ומשהו זז אצלי בלב, עשיתי חושבים והגיע התובנה. מי שרוצה ממני מלחמה - יקבל, אז אני חוזרת אל החיים, בכוחות מחודשים, נכונה לקרב, מצוידת היטב, בכוחות שלי ובשל כולכם. תודה על הכל, על מילות התמיכה, על השירים, על ההודעות ועל היד המושטת, שלא נסוגה ולא ויתרה. אוהבת את כולכם ושולחת (((((((((((((((( חיבוק ענק ))))))))))))))))))) שיהיה לכולנו יום קל ומקסים, מתגעגעת שלכם אביב.
בסוף עוד אאמין... שיש מישהו למעלה...במרומים. נענה לתפילה... מתקרב אך נסוג בחזרה... נוטע תקווה במקום ייאוש... אבל כלום לא חשוב ! העיקר שחזרת !!! והפעם, לתמיד !!!
ברוכה השבה!!
ושוב שלום! אומנם, אני חייבת לציין שפורום זה הוא בהחלט יכול לסייע במידת מה ואפילו לעזור בצורה כלשהיא. מכיוון שהאנשים המשתתפים בפורום זה בהחלט מבינים ומתחשבים ומוכנים תמיד לעזור או לפחות לנסות, בכל צורה שהיא. אך עדיין, זו כבר איננה הפעם הראשונה שאני משתתפת בפורום זה. וכל פעם לאחר שאני רושמת משהו מסוים, אז כל פעם העניין מפיח בי תקווה חדשה שאולי איש מקצוע יקרא זאת ואולי אף ישא עצה או אפילו יעזור ויגיד מה הדבר הכי מומלץ, לפי דעתו, לעשות בנדון זה או אחר... אך כל פעם שאני בודקת ומסתכלת בתגובות שנתקבלו אז אני כל הזמן מקבלת כל מיני תגובות נורא מעודדות וחזקות מכל מיני אנשים שאכפת להם. אך עדיין אף פעם לא קיבלתי היתייחסות מאיש מקצוע אמיתי וותיק בעבודתו. חשוב לציין, שכל חיי התרחקתי מפסיכולוגים ועובדים סוציאליים למיניהם, כי תמיד חשבתי שלמרות שזה מועיל, אז אני בכל זאת יכולה להסתדר בלי, למרות שלפעמים בתוך תוכי ידעתי שאני טועה. ובתקופה זו של חיי החלטתי לעשות קצת סדר, ואפילו שקלתי ואני עדיין שוקלת על טיפול פסיכולוגי, ובעצם אחת מן הסיבות שפניתי לפורום זה היא על מנת לקבל אולי איזשהו ייעוץ מינימלי על טיפול מסויים, או דרך מסוימת שעל פיה ניתן להגיע להרגשה טובה נטולת דיכאון ובינתיים לא קיבלתי שום תגובה, כמו שרציתי או ציפיתי. אך למרות הכול אני עדיין מקווה לקבל תגובה ואני עדיין אופטימית. כי בסופו של דבר הפורום הזה באמת יעיל במיוחד.
איגי בקר טוב מה השאלה עמי
שלום לכם ראשית זו הפעם הראשונה שלי בפורום הזה, ואומץ ליכתוב קיבלתי מכם - אז תודה מראש. העניין שלי הוא בכך שאני כביכול מאושרת וטוב לי (יש לימשפחה ובית נחמד והשכלה וכל הדברים החיצוניים האחרים) אבל בפנים יש בי עצבות רבה, שמתעוררת די הרבה גם ברגעים טובים ואז אני מוציאה הכל על בן הזוג שלי (שזה לא פאייר - אבל זה מה שקורה) קשה לי להחליט ממה הדברים נובעים, ולכן הייתי רוצה שמישהו/י יכוון אותי קצת כדי למקד את העצב. תודה שוב
אם מעונינת לדבר אני כאן.
אני כאן ואשמח מאוד לדבר! תודה
דיתא. אנא כיתבי מעט על עצמך. בת כמה את? במה את עוסקת? האם זה בן זוגך הראשון? האם את נשואה, ילדים וכו'. אני אנסה לעזור לך. בברכה - נורית
דיתה שלום מצטרף לנורית בשאלותיה. האם יש לך קצה חוט כלשהו או אפילו אסוציאציה לא מבוססת מהיכן העצב הרב? ממתי הוא קיים והאם תמיד הוא באותה עוצמה? ספרי קצת יותר וננסה לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 27, נשואה שלוש שנים ללא ילדים. לדעתי אחד הגורמים לדיכאון שלי הוא מקום המגורים שלי (אי שם בדרום - רחוק מכל מרכז..) בשל כך אני לא כ"כ עובדת (רק עבודות מזדמנות, מה שלא מוסיף במיוחד - אני אוהבת לעבוד ולהיות עסוקה ולא לשבת בבית "ללא תועלת - וללא פרנסה) כדי שבכל זאת לא ישעמם לי אני לומדת באוניברסיטה - ולמרות הדרישות והעבודות וחומר הקריאה זה עדיין לא מספיק. אנחנו מתגוררים כאן בעקבות עבודתו של בן זוגי , זאת הסיבה להישארותינו. אבל למען ההגינות אני חייבת לציין שגם לפני שעברנו לכאן (מהמרכז, אנחנו בדרום שנה) לא הכל היה טוב. אני אשמח מאוד לקבל עצות ועזרה.
שימרית שלום רב, עניתי למכתבך בעמ' 309. בברכה, טלי פרידמן
מה שלומך? הכל בסדר?
שלום רב. אני אשה בת 46, גרושה, ללא ילדים. בעברי ניסיתי טיפולי הפריה אשר לא הצליחו. אני מסודרת כלכלית היטב אולם אינני מרוצה ואני חשה שאין טעם בחיים. אני עושה לעצמי חשבון נפש , מה יש לי בחיים ובשביל מה ומי אני עובדת וכו'. הסיבה למרירות הקשה היא משום שאין לי ילדים. התחושות הנ"ל באות אלי בגלים ואני מרגישה אומללה אני בוכה די הרבה. אינני מאמינה שמשהו יכול לשפר את הרגשתי משום שאת עובדות החיים לא ניתן לשנות. האם יש דרך או טיפול אשר יכול לעזור לי? יש לי כיום חבר לחיים אולם אני בכ"ז מרגישה שאני בודדה ואין לי אף אחד קרוב למקרה ואזדקק אי פעם לבן משפחה קרוב. תודה עבור עזרה. נירה
נירה שלום, כואב ומצער לשמוע שאת מרירה, אומללה ומרגישה שאין טעם לחייך. חבל שאת מרגישה כך למרות שיש לך את כל הסיבות להיות מאושרת (עבודה, חבר, ובריאות טובה). אף אחד לא צריך לחיות בשביל מישהו אחר, אלא קודם כל בשביל ולמען עצמו. חבל שחיכית עד עכשיו, לידת ילד אינו קטע אגואיסטי. את לא עושה ילד על מנת שיתמוך בך בעת הצורך. את מעניקה חיים ליצור - והוא גדל לחיות את חייו לעצמו. חשבי היטב לפני שתגשי לטיפולי פוריות. אף אחד אינו מבטיח לך הצלחה ובגילך לעבור שנתיים שלוש בנסיונות המלווים באכזבות, מתח, ציפייה הן לא דבר קל. בנוסף לכך, תחשבי על ילד בן 10 שיש לו אמא בשלהי שנות החמישים שלה. אין גם שום ביטחון שילד בבגרותו אכן יתמוך בך ויתייצב לסייע לך כל פעם שתזדקקי לו. כולם מכירים מקרים של ילדים שעזבו את הארץ, חיים רחוק מההורים ובקושי שומרים איתם על קשר רציף. הייתי מייעצת לך באם העניין כל כך חשוב ואקוטי לגבייך, ובהתחשב בעובדה שאין לך בעיות כלכליות - לנסות ולאמץ ילד מחו"ל. היום ישנן מספר עמותות בארץ שעוסקות בכך שישמחו לתת לך את כל האינפורמציה. במקרה זה, גם תעזרי לעצמך וגם תעניקי לילד חסר מזל חיים עם איכות. האמיני בעצמך ובכוחך, השתדלי לקחת את כל העניין בפרספקטיבה ולא להכנס לדיכאון והעיקר : כל החלטה שתחליטי - היי שלמה עם עצמך. בהצלחה וכל טוב גלי
היי נירה, קודם כל אני מזדהה עם הכאב שלך. לא יודעת איך חיי היו נראים בלי 2 ילדיי. אני בת 31 ולא חושבת שאלד ילדים נוספים בעתיד. חבל שלא עשית דבר עד היום, ונתת לשנים הפוריות שלך לחלוף. נדמה לי שמבחינה ביולוגית 46 זה די גבולי. אבל יש בארץ מספר גדול של מרכזים רפואיים המציעים טיפולי פוריות כמעט לכל הבעיות שישנן, אזלמה שלא תנסי להעזר ולהתייעץ בהם, כדי לקבל את כל האינפורמציה והסיכונים מול הסיכויים. אני מאחלת לך שתזכי לחוות את החוויה המופלאה והאדירה של לידת ילד, ואת העבודה הקשה אבל מלאת האתגר של גידולו (בעצם כל החיים...) שולחת לך חיזוקים והרבה תקווה שיצליח לך, גם אם הדרך קשה וכואבת. מחזקת אותך הלית
נירה שלום רב, אינני מכירה את תחום טיפולי הפוריות, אולם אני משוכנעת שמדובר בתהליכים קשים ומורכבים הן פיזית והן נפשית. הבדידות והעצבות אותם את מתארת היטב נראים שאינם מניחים לך ואפילו שיש איתך חבר לחיים עדיין התחושות קשות. המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי להתמודד עם שאלת האימהות ודרכי מימושה או מאידך ההתמודדות עם אי מימוש האימהות, עם הבדידות, העצבות ועוד. במידה ואת מעוניינת בעזרה במציאת מטפל/ת את מוזמנת לכתוב לאימייל שלי: [email protected] בברכה, טלי פרידמן
Is there anybody out here?
כן, אני כאן. לא בטוח שלי בדיוק הייתה הכוונה ובכל זאת אני כאן
לכמה דקות.. מה שלומך?
גם אני כאן
אורה יקרה, אני לא אף אחד ממי שציינת, וגם עבר די הרבה זמן מההודעה, ומאז דיברנו בכלל, התגעגעתי אלייך.. אביב.
ומה איתי ? לא התגעגעת אלי ? :-(
הי ניר. אני יודעת שזה לא טוב להיתקע בבית, אבל זה מצבי כל הזמן האחרון. החרדות פחתו, המצב-רוח בסדר, אבל אני מכורה לאינטרנט ומרותקת לבית, לא בא לי לצאת, וגם קשה לי לתפקד בעבודה (כי אני עסוקה בחיפושים אינטנסיביים אחרי אתרים אמריקאיים על חרדות באינטרנט - יש להם דברים מעולים דרך אגב!). בכל אופן, אני אנסה כן ללכת לישון עכשיו, מתוך תקווה שלשם שינוי אני אגיע לעבודה בזמן ולא באיחור של שעה וחצי כמו שאני עושה שבשבועות האחרונים מאז שחזרתי לאמא שלי. נדבר בהזמנות, זה ממש מתחיל להיות בעיה המצב הזה שלי. מחכה לשמוע מה איתך, נדבר מחר, לילה טוב, נועה.
לילה טוב
לילה טופ
דר' קפלן, לפי הספרים התקף חרדה מופיע בצורת גל ואמור להפסק, או "לרדת " . אצלי הוא מתגבר. יש עצה? תודה אודיה
אודיה שלום הנה אני כאן. אני מתאר לעצמי שהתקף החרדה גם שלך מתי שהוא יורד או לפחות מתייצב. יתכן שאת מתכוונת לכך שהוא נמשך זמן ארוך יחסית ושהיית רוצה לפחות לקצר את מישכו אם לא לחסלו לחלוטין. החרדה מטבעה היא חידה. בניגוד לפחד שהוא תחושה לא נעימה ממשהו מוגדר מאוד, החרדה היא יותר דיפוזית וחמקמקה. לכן קשה יותר לחזות את אורכה ולשלוט בה בקלות. האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי/רפואי בהקשר לחרדה? האם את יודעת מה מעורר אותה? בברכה ד"ר אורן קפלן
איך ניתן לדעת האם יכול להתאים לי טיפול קצר מועד? הייתי רוצה לעבור היפנוזה - איפה? איך? כמה? אצל מי? למי מתאים? וכל מידע קונקרטי נוסף - בבקשה, אודה.
הדס שלום \מתחילים מהבעיה לא מהפתרון למה את צריכה טפול ? בברכה עמי
הדס שלום כמו שד"ר אבני ציין קשה לענות לך מבלי לשמוע על מטרותיך לטיפול. האם תגובתך היא למאמר על טיפול קצר מועד ולצאט שהתנהל אתמול? במידה ולא ראית קראי בקישור שלהלן: http://www.doctors.co.il/article/383 אשמח לכוון אותך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום!!!!!!!! מה גורם לעלית עיינייםהכוונה שהעייניים עולות לתיקרה וקשה להסתכל למטה או ישר-והעייניים צורבות-ויש גם חרדות מזה......מה לעשות נגד החרדות-ואיך לטפל בכול זה?? יש לציין שאני לוקחת כדורים פסיכאטרים והפסיכיאטר שלי לא מוכן להחליף טיפול יש לציין שאני משתמשת בכדורים הבאים: זיפרקסה 12.5 מיליגרם ולוריוון 5 מג
אושרה שלום עליית עיניים עלולה להיות תופעת לויא של הכדורים (למרות שזיפרקסה אמורה לעשות פחות) צריך גם לשלול סבה אחרת במידה וזה עקב הכדורים ניתן להחליף אותם (למרות זיפרקסה נחשב לעושה פחות מרוב הכדורים האחרים ) או לתת כדור נוסף נגד תופעות לואי אם את לא שלמה עם המלצתו של הפסיכאטר שלך את יכולה לבקש חוות דעת של פסיכיאטר נוסף בהצלחה עמי
שלום רב יש לי בעיה המטרידה אותי מזמן יש לי רעידות בידים הייתי רוצה לקבל תשבוה על כך בדחיפות כי זה מאוד מפריע לי הייתי אצל רואפים רבים ואך אחד מהן לא עזר לי באופן ממשי אנא ממכם תעזרו לי
גיל שלום אל יאוש אתה יכול לפנות להומאופת קלאסי. הומאופתיה היא רפואה הוליסטית שמטפלת באדם ולא בסימפטום כמו הרפואה הקונבנציונלית.האדם הוא גוף ונפש ולכל בעיה פיזית יש מקור עמוק יותר נפשי, לכן אני ממליץ לך לפנות להומאופתיה לפרטים אתה יכול לפנות אלי 050-568237
תודה אני יחשוב על זה מי אתה בדיוק
מה עושים עם התקף שלא נגמר???? מה עושים כשהתקף החרדה הנוכחי לא נגמר????????????????.
מתי זה קורה לך? איפה את נמצאת?
את עדיין כאן? זאת את שכתבת את ההודעה "מפחדת מהחיים"? רק עכשיו נכנסתי וראיתי. את לא לבד. יש כאן עוד הרבה שסובלים מדברים דומים. גם אני בת 26 וסובלת מחרדות. תכתבי לי סביב מה החרדות שלך נוסבות, אם את רוצה.
תודה קרן, זה קורה ב 6 השעות האחרונות. אני בבית אבל אין עם מי לדבר כאן, כי ממילא לא יבינו. אודיה
יש לי ילדה בת 12 ילדה שמחה ונבונה בשבוע האחרון סיפרה שהיא פוחדת במיוחד בלילה , בוכה ומתקשה להירדם לאחר שניסינו לברר ממה היא פוחדת , היא ציינה שהיא פוחדת ממות של מישהו מהסביבה הקרובה , לציין שהפחדים מלויים בחוסר שקט בלילה , פרפרים בבטן , כניסה לשירותים לעיתים תכופות, אנא הנחו אותנו איך לנהוג. תודה מראש
יוסי שלום האם מדובר בפחד ממוות של מישהו מסויים שאכן עלול למות, או שזה משהו כללי יותר? בכל מקרה בגיל 12 מושג המוות נעשה פתאום בהיר ולכן גם מפחיד יותר, יחסית לחשיבה של ילדים קטנים יותר. זהו שלב התפתחותי טבעי. חשוב לתת לה תמיכה, לומר שאתם נמצאים בבית ושאיננה צריכה לפחוד. חשוב להבין איזה סוג מחשבות מתעוררות אצלה סביב המוות וצריך לתת גם הסברים מדוייקים. עם זאת, יתכן שנושא המוות עולה סביב משהו אחר שאולי היא עצמה אינה מודעת אליו. כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר והמחנכת (אם הן זמינות) כיצד הסתיימה השנה והאם היה משהו חריג בסביבתה החברתית. אם תגובותיה חזקות מאוד יתכן שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג. תוכלו להתחיל מפסיכולוג/ית בית הספר אותה ניתן לאתר בשירות הפסיכולוגי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מתמודדת מגיל צעיר בנושא השומן כל היום מה שמעסיק אותי זה דיאטות רזון אוכל שקלתי 105 קילו ירדתי כ- 40 קילו ולאחרונה שוב שמנתי 10 קילו אני מנסה בכל כוחי להוריד אך נכשלת מחדש כל פעם. הבעיה שאני לא מתחברת אם בנות שהן רזות ממני אני בת 26 נשואה ובודדה מחברים וחברות אנשים מזמינים אותי מתחברים איתי ואני בורחת כמו מאש כל פעם שבחורה רזה רוצה להתחבר איתי אני בורחת ממנה. אני יודעת שמשהו לא בסדר איתי חוץ מזה אני בדיכאון עמוק מאז ששמנתי ואני במצב נפשי איום ונורא.
שימרית שלום! כתבת כאן פעם בעבר או שיש לנו שתי שמריות? אני גם ירדתי די הרבה במשקל (35 קילו) ואני שומרת על זה די יפה. למה מפריע לך להתחבר עם רזים ורזות? מה את מרגישה לידם? אצלי זה הפוך- קשה לי עכשיו קצת יותר עם אנשים שמנים כי אני רואה שהם מתנהגים בדיוק כמו שאני התנהגתי פעם, אבל בכל זאת אני משתדלת לבחון את הבן אדם ולא את הגוף שלו ולפי זה להחליט אם אני רוצה להיות איתו בקשר
שמרית שלום רב, נראה שעברת במהלך חייך שינויים דרמטיים ובעלי משמעות רבה, גם על חייך כיום. את מתארת מצב של בדידות והתבודדות, והקושי העולה מכך. האם חשבת ללכת לטיפול? ייתכן והדבר הטוב יהיה טיפול משולב עם דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה. זה עשוי להועיל לך מאד, הן בחלק הגופני של השמירה על משקל תקין, והן בחלק הנפשי, לשמור על מידת "שפיות" רצויה. בברכה, טלי פרידמן
התגעגתי אלייך ואם את רואה את אביב תמסרי לה חיבוק ענק
שלום זאת הפעם הראשונה שאני כאן ויש לי תחושת הקלה קטנטונת שאני לא ממש לבד נראה לי שאני סובלת מדכאון אני עצובה רוב הזמן, בוכה בקלות בלי סיבה "נורמלית",חסרת כל אנרגיה,כל יום יש לי התקפי חרדה קטנים שמתבטאים בסחרחורות,ידיים מזיעות ופעם בשבוע בערך יש לי התקף יותר משמעותי ובו לרוב אני מתעלפת. בהתחלה הלכתי לרופאים ועשיתי המון בדיקות - יצאתי בריאה מאד. הפסקתי לעבוד - צעד שלא היה מובן לאף אחד כי היתה לי עבודה נחשקת עם משכורת גבוהה - אבל האמת היא שנמאס לי להרגיש את הפ-ח-ד! כל בוקר מלצאת מהבית. לאט לאט אנשים מתרחקים ממני (או אולי אני מרחיקה אותם) ונעשיתי לא חברותית להחריד. כל צעד כזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע. בא לי לנסוע לטיול ארוך לחו"ל, כי אני נזכרת שתמיד הייתי מאושרת בחו"ל, אבל נראה לי שזו עוד בריחה ובסוף גם הטיול יגמר. אני בת 26. אמא שלי מרגישה שמשהו לא בסדר, אבל היא רוצה שאלך לקורס לתקשורת בינאישית. הייתי כבר באחד כזה בהשפעתה, וזה היה גרוע. לא הפקתי כלום, הרוב היו נשים בגילאי 60+ ולא הרגשתי נוח להגיד דברים לפני כולם. יש לי קרן אור קטנה - החבר שלי. אנחנו גרים ביחד והוא מאד אוהב אותי. בנתיים. לא תכננתי לכתוב כ"כ הרבה. מקווה שמישהו הגיע עד לשורה הזו. קרן
יש לך קרן אור גדולה כשיש איתך משהו שאת אוהבת והוא לצידך ברגע קשה זה . אני אומנם קצת יותר מבוגרת ממך וחוותי את אותם חוויות שאת מספרת עליהם גם אני ע\זבתי עבודה בגלל הדיכאון. אני מציעה לך בהקדם האפשרי לגשת לטיפול לא לדחות כי המצב ללא עזרה מקצועית הופך יותר ויותר גרוע . במהלך הטיפול את תצאי ממצב דיכאוני זה ותתחלי לטפל בספטומים האמיתים שהובילו אותך לדיכאון. ושוב כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
תודה על התשובה יש לי רתיעה מפסיכולוגים. הלכתי לאחד לפני שנה וחצי. הרגשתי מבוכה, כל הזמן חשבתי מה הוא חושב על מה שאני מספרת לו, ושבטח הוא חושב שאני מגוחכת. עזבתי אותו די מהר.
טיפול ועזרה מיקצועית - לאן כדאי לפנות?
קרן יקרה, כרגע כראתי את "מפחדת מהחיים" שלך. בתשובות שכתבת אלי נשמעת כל כך אופטימית ובעלת-כוחות! קשה להאמין שאת מרחיקה אנשים מעליך. נראה לי שאת מסוגלת רק לקרב אנשים אליך. במה את עוסקת?
קרן שלום רב, את מתארת תקופה עכשוית בחייך, שנראית לא פשוטה "לעיכול", ומאד קשה להתמודדות. הפסקת העבודה, הבדידות וההתבודדות, אימך ש"מייעצת" לך מה לעשות, וההתקפים הקשים, כל אלו מהווים מסכת קושי עצומה. מול כל אלו יש לך קרן אור - החבר. זה מצוין שאת יכולה לראות שלא הכל שחור ונורא, ויש גם דברים טובים אחרים. אבל כמו שעולה מהדברים שלך, זה לא מספיק. אני ממליצה לך ללכת לטיפול. בעזרת הטיפול אני מקווה תוכלי להתארגן ולארגן את חייך, לבדוק מה קורה איתך, בינך לבין עצמך, מהם ההתקפים וכיצד ניתן לטפל בהם ועוד ועוד. בהצלחה, טלי פרידמן
קרן. התרשמתי מאוד ממכתבך. אומנם את אכן עוברת כרגע תקופה קשה מאוד. אך הדבר שממנו התרשמתי הכי הרבה הוא- שלמרות שנורא קשה לך בזה הרגע, אז עדיין לא שוכחת ולא מתעלמת מחברך. אלא אפילו שמחה על כך שהוא בעצם הקרן אור בחייך. דבר זה הוא דבר מדהים ביותר בעיני שכן, אני לא חושבת שיש משהו שיכול לגבור על אהבתם של שני אנשים. ובכלל בעיני אהבה זהו הדבר הכי טהור והנירוונה הכי גדולה שניתן להגיע ולהשיג בחיים הללו. ולכן, עם כל הקושי הרב שנמצא מסביבך כרגע את עדיין נמצאת תחת מין "קרן אור" שאותה מעניק לך חברך לחיים. אני מקווה שהתקופה הקשה בחייך תעבור במהרה ועוד יותר מאחלת לך מכל הלב שתדעי אהבה אמיתית וכנה במשך כל ימי חייך. כי על זה בעצם מתבססים החיים. המון הצלחה, איגי...
קרן שלום אכן נשמע שיתכן ואת סובלת מדכאון עם התקפי אימה (פניקה) נשמע לי שכדאי שתפני ליעוץ מקצועי ויפה שעה אחת קודם בהצלחה עמי
היי, אני כאן עכשיו אבל אני עוד מעט אצא קצת ואחזור אח"כ לבדוק אם ענית לי (אני קצת התמכרתי לאינטרנט לאחרונה אז אני מנסה להגביל את עצמי ולעבור לטלוויזיה במקום זה..) אני מקווה ששלומך טוב, רוצה לשמוע מה עובר עליך. בי, נועה.
נועה !!! למה לטלוויזיה? אני רוצה לשמוע שאת יוצאת לקניון לפנק את עצמך. די צאי מהבית. ואם אין לכם מה לעשות בעיר הקודש , אז בואי כבר לת"א. האמת שגם אני מנסה בתקופה האחרונה להשתחרר מהמחשב, (בטח שמת לב), היום אני הולך לחברים אחזור בערך ב-12 ולמרות שאני חייב לקום מוקדם בבוקר, אתן הצצה לראות אם את כאן לפני שאני הולך לישון. ביי דרלינג.
כל הכבוד
אני צריכה לשמוע שאפשר לצאת מזה... פעם.
אם את רוצה להתנתק למחשב (גם לי הייתה תקופה של "הידבקות" למחשב) אז אפשר לקרוא, ואפשר באמת לצאת ולהיות עם אנשים שאת אוהבת. וכמו עצתו של ניר, לבוא לת"א זה אחלה רעיון, ואני בעד! לפי מה שהבנתי מ"עיר הקודש", אז את מירושלים, אז אולי נעשה "החלפות"...אני לא גרה בת"א אבל אני מתכוונת לאזור המרכז בכלל, ואני אבוא לירושלים, כי אני חושבת שהייתי שם אולי פעמיים... אז זה קצת מצחיק אותי שאני באה ואומרת לך לבוא למרכז, לפני שאני מציגה את עצמי. אז היי, אני ג'קי, כמו שבטח ראית למעלה. ומה שלומך? :-)))
האם הטכניקה אפקטיבית גם כאשר המרכיב הרציונילי ידוע והתגובה הלא רצויה עולה כהתנייה לאירוע ראשוני טראומטי?.
רננה שלום נסי להוסיף פרטים נוספים ואוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר, אבל אם אני מבין נכון את שאלתך התשובה היא שבהחלט כן, הטיפול משתמש גם במרכיבים הרציונליים וגם במרכיבים ההתנייתיים מהאירוע הטראומתי, והימצאותם לא רק שאינה פוגעת אלא אף עשויה למקד את הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אני בין המקוטלגים כ-"מתים מבושה" אני בן 34 ,מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין. האם זה מצב פתולוגי פיסיולוגי או זה נובע ממצב משפחתי לדוגמא "אימא פולניה" או דתיה (מסורתית) קשוחה. שירתתי בצבא שירות סדיר מלא בתפקיד מעניין.אך לא הצלחתי לפתח קשרים עם נשים למרות הקרבה.לכך התווספה גם הערכה עצמית נמוכה. יש לי עבודה מכובדת,ואני לא מכוער. אני רואה צעירים המתהדרים במס' בני הזוג שהיו להם וליבי נחמץ. זוגות נישאים ואני נשאר הרחק מאחור. איך אפשר לפתור את המצוקה הקשה הזו? תודה.
שמעתי פעם על ייעוץ בנושאים כאלה... מה דעתך? זה מעין ייעוץ על פיתוח קשרים, כי אם יש לך קושי ביצירת קשרים, אפשר לעבוד על זה, ואם יש לך רצון, אז זה יהיה בסדר. ואולי באמת יהיה פה מישהו שיוכל לעזור לך, כי אני בסה"כ בת 15 מה אני כבר מבינה ביצירת קשרים שכאלה הא? ובהצלחה!!!! ומי לא תרצה להיות בת זוגתך? אתה גם אינטלגנט, וגם יפה. Don't worry !
דני שלום ! קראתי את ההודעה שלך וזה ממש גרם לי לנסות לחשוב על כל מיני כיוונים. . . יש לי שאלה אלייך האם החשש והפחד הזה הוא רק ליצירת קשרים עם נשים או בכלל עם אנשים ? ושאלה נוספת נסית ליצור קשרים עם בנות מהאינטרנט ? זה נראה לי יכול להיות אולי פחות מאיים. דבר נוסף הייתי ממליצה לך לחשוב עד כמה לאמא שלך יש השפעה על המצב שלך ובמידה ואתה חושב שכן אז אולי זה מה שאתה צריך תחילה לשנות אתה גר בבית או לבד?
דני, לא למות לנו בבקשה, (ובוודאי לא מבושה). אמא פולניה זו לא סיבה מספקת לבושה. אין אשמים בענין הזה. אודיה
לגקי ,עינת ואודיה. תודה על הניחומים. למות?? או לא... לא התכוונתי. האמת ,ראיתי כתבה בעיתון לפני זמן רב על אנשים כמוני ואיבחנו את זה כ"מתים מבושה". אני גר עם אימי מטעמים טכניים.ואולי לא.קשה לי להגיד. אימי כעת אישה מבוגרת (בת 76) ואין מי שיטפל בה.קשה לי לנטוש אותה לעת זקנה. אבל זו בעיה טכנית.כי אני יכול לארגן לה מטפלת,וכעת אין לה התנגדות שאני אעבור דירה. אבל את ההרס הנפשי שנגרם לי כבר אי אפשר לתקן. יתכן שאני מפחד מניצול? נאמר לי כבר שאני חושש מדי שאנשים ינצלו את תמימותי. החשש הזה נובע מניסיון מר שהיה לי כבר עם הרבה אנשים (נשים וגברים). יתכן שזה בגלל שהנשים שנפגשתי איתן היו תובעניות כבר מהפגישה הראשונה ?.אני יודע שהנורמה היא שהגבר יוזם וצריך להתאמץ (לעיתים מאמץ רב). אך אני מאבד תקווה מהר מידי כאשר אין שיתוף פעולה מהצד השני. אולי זו הבעיה?
לדני, מסתבר כשמציצים בפורום הזה שהרבה בעיות אישיות שלנו שאנו בטוחים שרק אנחנו חווים אותם יש עוד לא מעט אנשים שחוו את אותה חוויה וזה בהחלט מרגיע והופך אותנו לכאורה לנורמלים. אני באופן אישי גם חוויתי את המין בגיל מאוחר ועד להחלטה לעשות זאת סבלתי מפחד והערכה עצמית נמוכה אני מציעה לך לא לחכות פשוט לעשות זאת אם כל מי שמסיכמה לכך רק תשמור על עצמך והשתמש באמצעי מניעה. דבר נוסף מסתבר שלענין דחית(בשני המובנים דחיה של זמן ודחיה מ..) המין יש קשר עמוק יותר שעליך לברר עם עצמך או בשיתוף עם מטפל אני בהחלט ממליצה לך. לא שאני הגעתי עדין לשלמות אבל עברתי תהליך.
אביב שלי יקרה, נכנסתי לכאן אחרי הרבה זמן וראיתי את מה שכתבת כאן הבוקר. נכנסתי בתקווה לראות שהמצב השתפר , אבל נוכחתי לראות אחרת... אני לא מוכנה לוותר על האחיזה, לא עכשיו ולא לעולם! בשבוע שעבר נפטרה חברתי לעבודה. השאירה מאחוריה 2 ילדים קטנים והרבה אנשים שאהבו אותה. הייתי בהלוויה, עברתי שוב את כל אותה הדרך השנואה כל כך ונכחתי לדעת עד כמה אני מעריכה את מקומי כאן. את כל הרגעים הקטנים שאני יכולה לחוש והיא כבר לא. על הזכות שלי להכיר את אמא שלי ולא כמו ילדיה , שלא יזכרו אותה. זה מדהים לפעמים עד כמה הדברים הקשים האלה נותנים לעיתים כוח. אביב, השחור הזה שסובב אותך, הוא לא חייך. זו לא את! זה ענן ענק שעוטף אותך, אבל מעבר יש את החיים האמיתיים שלך. אני יודעת שבוודאי שום דבר ממה שאני כותבת עכשיו לא יעזור כלל. ואולי בכלל לא תקראי את מה שנכתב. אני פונה אל ההגיון שבך, אל הנפש החכמה והמקסימה. בבקשה בבקשה תתאמצי קצת. למענך, ולא למען אף אחד אחר! אוהבת, ללה
ללה מדהימה, את צודקת, הדברים הקשים יכולים לזעזע אותך ולהחזיר אותך לדרך הישר. במקרים האלה קצת קשה לפנות להגיון שבי, במצבים הללו הוא לא ממש עובד, אבל חטפתי את "סטירת הלחי" שלי שהחזירה אותי אל דרך הישר אני מקווה, ואני פה.. מה קורה אצלך ? שלך אביב.
ללה צודקת !!! רק בשבילך... ויש בשביל מה.... יש המון !!!
הייתי רוצה לדבר עם מישהו אני סובלת מחרדה שמלווה בדפיקות לב מואצות, לחץ בראש, סחרחורות...ממש לא נעים. איך מתגברים על זה? האם אי פעם זה יעבור לי? תודה
אני יכולה לנסות לעזור...
הי מירי, האם את עדיין שם? יש לך , מסתבר, הרבה שותפים ל"חוויות " החרדה. אני מקווה שזה לא יקרה לך בקרוב, אבל אם זה יקרה- את מוזמנת להתקשר אלי (052-) 349419. אודיה
מירי שלום ככל הנראה מדובר בהתרקפי אימה מומלץ : א. לעבור ברור אצל רופא משפחה לשלול את הפאשרות שאולי יש מרכיב גופני שטפול בו עשוי לעזור ב. לפנות לברור אצל איש מקצוע בעקר אם המצב נשמך מזה זמן רב או חוזר על עצמו מדי תקופה בהצלחה עמי
התגעגעתי !!!
אז מה שלומך? מזמן לא שמעתי ממך הכל טוב? אבא שלך כבר חזר?
ובגלל זה הכל חרא. בא לי להעיף לו מכות. (אולי זה מה שכדאי לי לעשות...?! )
מה שלום אחותי המקסימה?
שלום. אני בחורה מאוד אנרגטית שכל הזמן מוקפת בחברים ותורמת רבות מעצמי לקהילה. כגון- התנדבויות באירגונים שונים למען הקהילה וכ"... בנוסף לכל אני עוסקת בהרבה דברים ומפתחת את כשרונותיי. עד כאן הכול נראה טוב. אך הבעיה היא שאני מדוכאת. בהתחלה לא ידעתי את הסיבה שממנו נבע הדיכאון אך כרגע נראה לי שזוהי תגובה על האהבה הנכזבת שחויתי במהלך השנתיים האחרונות ואולי זהו גם עניין שנובע מכל המצב הרערוע שהתרחש בארץ בשנה האחרונה, בהתחשב בעובדה שאני גרה ממש על קו האש. ובעניין מספרם הרב של חבריי, זה דבר טוב אך הוא טיפה מפריע לי. מכיוון שאני מין "פסיכולוגית" אצל חבריי. כלומר שרע להם אז הם פונים אליי ועל ידי דיבור אנו מנסים לפתור את בעיותיהם ובסוף זה אכן עוזר. אך כשלי רע נוצר מצב שבו אין לי לאן לפנות כי לא הגיוני שאני ילך ויתלונן על מצבי בפני אותם החברים. למרות שאלו באמת חברי הטובים והשותפים לכל הדברים המשמעותיים והמרכזיים בחיי. אני נורא מדוכאת ואני לא יכולה להחזיק את זה בתוך עצמי יותר ולהמשיך להעמיד פנים שהכול נפלא, כשאני יודעת שלא. בכל אופן, מה עליי לעשות בנידון. הדבר די מפריע לתפקוד היום יומי שלי. ואני מתחילה לפחד שלאט לאט כל כוחותי יאזלו...
איגי, גם אני עד לפני שנה בערך הייתי מעין "פסיכולוגית" לכל החברות שלי, תמיד הייתי היציבה והחזקה שתמיד נמצאת שם כדי לעזור לכולם, ושהחיים שלה הם הכי נורמליים ובריאים (באה ממשפחה טובה ואוהבת, חבר ראשון קבוע למשך 6 שנים, מצטיינת באוניברסיטה וכו'). בסופו של דבר במשך זמן קצר אבא שלי נפטר, נפרדתי מהחבר שלי, התחלתי לסבול מחרדות קשות שבעקבותיהן עזבתי את הלימודים והפסקתי לתפקד, ובשנה האחרונה היוצרות התהפכו: אני כל הזמן זקוקה לעזרה אינסופית מהחברות שלי. אני רוצה להגיד לך שבתקופה הראשונה אכן היה לכמה חברות מאוד קשה לקבל את השינוי, והן ממש סירבו להכיר בעובדה שמשהו קורה לי. התאכזבתי מאוד מהתגובות שלהן. אבל עכשיו אני יכולה להגיד שבסופו של דבר החברות הבאמת טובות נמצאות שם בשבילי, גם אם לא תמיד הן מבינות - ואז ישנו גם הפורום הנהדר הזה... אז לא שחס-וחלילה אני אומרת שאת צריכה להגיע למצב נוראי כדי שחבריך ישימו לב לכך שגם את זקוקה לעזרה. אנחנו פשוט אנשים שצריכים תמיד להרגיש שליטה, ואנחנו משלמות מחיר יקר מדי על השליטה הזאת. אז עצתי היא - תתעקשי לגרום לכך שיקשיבו לך, ותשתדלי לדבר על המשבר שעברת בנושא האהבה הנכזבת, ואל תעמידי פנים. תרשי לעצמך להיות גם חלשה, כדי להיות חזקה יותר. מקווה שעזרתי קצת, נועה.
הי איגי, מבינה לליבךבכל עניין הדיכאון. אין לך מושג עד כמה... מתי שברו את ליבך? (גם כאן אני מזדהה). אודיה
איגי שלום נדמה לי שכדאי לך לפנות לעזרה מקצועית אני מכל מקום נותרתי עם השאלה למה את צריכה להראות רק את הטוב ואת הכוח שלך בהצלחה עמי
תחילה רציתי לומר פשוט תודה זו הפעם הראשונה שכתבתי בפורם הזה וממש הופתעתי (לטובה כמובן) לקבל תשובות כ"כ רציניות רציתי לשתף אותכם בעבר שלי אני הלכתי בעבר לטיפול פעמים בפעם הראשונה הייתי יחסית קטנה אולי בת 13 או קצת יותר והסיבה לכך שהלכתי היא שפשוט ההורים שלי טענו שהם חושבים שאני זקוקה לטיפול ופשוט שאלו אם אני רוצה לנסות. לאחר זמן כ - 3 פגישות המטפל (שהוא כמובן מישהו שידוע כמטפל ממש טוב) שאל אותי שאלה שגרמה לי להרתע מפסיכולוגים הוא פשוט שאל אותי אם אני מאוננת אני רוצה להזכיר לכם הייתי בת 13 במשך שנים חשבתי על השאלה הזאת וניסתי להבין מאיפה היא נובעת ולמה מטפל שואל ילדה שאלה כזאת אחרי 3 פגישות עד היום לא הצלחתי להבין !!! בפעם השניה שהלכתי לטיפול הייתי בת 23 בערך וטופלתי כחצי שנה ופשוט לא הרגשתי כלום מלבד שסתם ביזבזתי כסף ולגבי התגובות שלכם ברור שאני חושבת שאני זקוקה לטיפול ואולי גם זקוקה מאוד לטיפול אחרת אני מניחה לא הייתי פה עכשיו אבל אני פשוט לא רוצה "לזרוק" סתם כסף יש לי הורים תומכים ואני בטוחה שהכסף זו לא הבעיה הבעיה היא למצוא מטפל מוזר לא ?
עינת שלום לאור מה שתארת זה בכלל לא מוזר שהבעיה היא למצוא מטפל. את מתארת חווית אכזבה משני הטיפולים ותחושה קשה של חודרנות מהמטפל הראשון ואני יכול מאוד להזדהות עם החשש להתאכזב שוב. מציאת מטפל מתאים היא באמת משימה לא פשוטה. למרות שלכאורה מדובר בקשר מקצועי, הרי שמאוד חשובה הכימיה האישית שנוצרת. אינני מדבר על גישה טיפולית, אלא משהו הרבה יותר אישי. את תחושת הכימיה הזו תוכלי רק את לחוש. אחת המכשלות בענין הוא שאת מגיעה ממקום רגיש שעשוי להיות חשדני ואז עלול להיווצר משהו מעגלי שבו לא תסמכי על הטיפול והמטפל, מה שכמובן יכול להכשילו. אבל זה כבר דבר שצריך להתמודד עימו בתוך חדר הטיפולים. אולי הדבר הטוב ביותר הוא לקבל המלצה ממישהו שאת סומכת עליו ולנסות. לא צריך בהכרח להיות חודשים בטיפול כדי לדעת שהוא מתאים או לא. אם תרצי המלצות מצוות הפורום צייני זאת ונשמח להפנות אותך. כל טוב אורן קפלן
הקושי הגדול של כל מי שמחפש טיפול ומבין משהו הוא בחירת המטפל. ישנן שיטות וגישות שונות, ויש כמובן את הכימיה עליה דיברת. כן קיימת הידיעה שהמטפל מרויח ביחס ישר לאורך הטיפול. עם כל הכבוד לפסיכולוגים (ולכל משכיל אחר -איש איש בתחומו- ) זוהי מטלה מוסרית בלתי אפשרית!!. מה גם שתמיד יש משהו לעשות בתחום הנפשי. אשמח מאוד אם תואיל להרחיב את הדיבור על נושא בחירת המטפל. תודה וברכה הראל
לכולם בקר טוב הסוגיה חשובה אני ממהר אבל לא הצלחתי להתאפק - לטעמי : \ טפול זה דבר בעייתי העובדה שמטפל לוקח כסף, אף פעם אינו עונה על האידאל של המטופל, כולל העובדה שהוא נגוע באינטרסים שונים (מודעים ולא מודעים ) זה בעייתי המיוחד בטפול דינמי - הוא הנסיון להשתמש בבעיות הללו (שכאמור הן נמצאות מתקוף העובדה שמדובר בשני אנשים) דרך הדבור עליהן כדי להבין מה הקושי המיוחד של המטופל בסיטאוציה ובחיים גם פה כל אחד מעלה קושי אחר ביחס לטפול - והקושי שכל אחד מעלה מלמד על כל אחד מהאנשים - הבנה של הקושי הזה היא החשובה. הנסיון מלמד שמטופלים רבים נעזרים בכך בהצלחה ואשמח לקבל תגובות עמי
זו בדיוק הנקודה. להבין את הקושי ולדעת מהיכן הוא מגיע... ולדעתי ומנסיוני...לא כל אחד יכול. היכולת להבין את הקושי ולגעת בכאב ולהכיל אותו... היא מולדת ולא משהו שאפשר ללמוד אותו... ובמקרה או שלא... לצוות הפורום יש את היכולת המופלאה הזו...
התחלתי טיפול באפקסור.....מה ידוע לך על התרופה האם היא ממכרת??? האם ניתן להפסיק שרוצים ללא חשש?? והאם אני יכול לקחת כדורים נגד כאבי ראש ובחילות בגלל תןפעות הלוואי?? תודה
יוסי שלום א. התרופה לא ממכרת רק שיש להפסיק אותה בהדרגה בדרך כלל ב. תופעות לואי של כאבי ראש ובחילות מחיביים הערכה דחופה בגלל תופעת לואי נדירה הקרויה תסמונת סרוטונין - אנא צור קשר עם הפסיכאטר המטפל בך בהצלחה עמי
אני נוטל סרוקסט מזה 6 חודשים לטיפול בדיכאון. הטיפול יעיל ואולם אני סובל מאד מבעיית הזעה, סובל גם מיובש בפה ומהשמנה מרוצה מבחינה מינית (אין ירידה בחשק ויש השהייה בפליטה) שאלתי: האם רמרון יכול להחליף את הסרוקסט ולפתור לי את בעיית ההזעה?
ביבי רמרון או כל תרופה אחרת נגד דכאון עשויה לגרום לך לתגובה שונה הן מבחינת תופעות הלואי והן מבחינת היעילות בנוסף, לאחר 6 חודשי טפול יש לשקול האם קרב מועד סיום הטפול התרופתי ובמקרה זה אין כל טעם בשנוי אנא פנה לפסיכאטר המטפל בך בהצלחה עמי
הפסיכיאטר קבע שעלי להמשיך בטיפול התרופתי "עוד זמן רב" שאלתי: על בסיס מה מחליט פסיכיאטר על משך הטיפול מעבר ל-6 חודשים? האם יתכן שלמרות הצהרתי על שיפור מהותי ברמה המוטיבציונית ובתפקוד היומיומי, הוא רואה דברים שאני לא רואה? אבקש ממך גם דוגמאות. תודה
במספר מאמרים דווח על קשר בין מחסור בברזל בשנתיים הראשונות לחיי התינוק לבין פגיעה בלתי הפיכה בתכונות של ראיה מרחבית, יכולת ריכוז וזכרון. שאלתי (לגבי זכר): מהי רמת ההמוגלובין (כפונקציה של גיל ו/או משקל) הגבולית שלמטה ממנה קיים הסיכון לפגיעה? האם מה שמוגדר בספירת הדם כ "נורמה" הוא גם הרמה הגבולית? מהי מידת הסיכון בכל מקרה?
יובבי שלום איני מומחה בתחום הנורמות לגבי המוגלובין משתנות בתחילת החיים עם הגיל (בתחילת החיים הנורמה גבוהה יותרלפי מטב זכרוני) ככלל מומלץ להיות במרכז הערכים ולא בקצותיהם כאמור מותנה בגיל אנא פנה למומחה ברפאות ילדים או המטולוג בהצלחה עמי
ד"ר שלום. אחותי הקטנה סבלה בעבר מהפרעות אכילה רבות (התעסקות מופרזת באוכל - הכנה עבור כולם - אך עם המון תירוצים לא לאכול בעצמה, פירוק האוכל לגורמים, על מנת להוציא מהם רק מה שלא משמין, הוצאת מאכלים רבים מרשימת המותרים בתואנות מתואנות שונות כמו גזים, פחמימות וכו' וכו' וכו'). היא אכן היתה רזה (אם כי לא גרומה). בשנים האחרונות, לאחר שנישאה, נעלמו התופעות כמעט לגמרי. הבעיה היא שלפני כשנה היא הרתה, וילדה לא מזמן תיאומים. במהלך ההיריון היא הקפידה לאכול הרבה ירקות וויטמינים, ועלתה מעט מאוד במשקל. הילדים נולדו פגים ובריאים, ושבוע (!!) לאחר הלידה היא כבר חזרה למשקלה טרום ההריון (175,57). הבעיה היא שמאז היא לא מפסיקה לרדת במשקל. לא נוגעת כמעט באוכל, וטוענת שכל דבר עושה לא בחילה. היא מתעקשת שלא ירדה במשקל (למרות שהיא כבר שוקלת 53 ונראית ממש גרומה), ולא מוכנה להקשיב לנו או לראות רופא בעניין. יש עצה???
וואוו... כ"כ חבל שהיא חוזרת לאותו מקום חשוך ואפל... היא נשואה? אולי בן הזוג שלה יוכל לדבר איתה? או שגם את זה ניסיתם? סביר להניח שהיא לא רוצה לראות רופא, או בגלל שהיא לא רוצה לעלות במשקל, או שהיא בכלל בטוחה שהכל בסדר אצלה (זה נראה לי העניין)... אני מבטיחה לך לחשוב על משהו... שתהיה בריאה. וחבל עליה, רק נולדו תאומים, וחבל שהיא תצטרך לרדת לבור הנורא הזה.
ג'קי, אבל רק אם היא תרד לבור הנורא, היא תבין שהיא צריכה עזרה. עדי
אריאל שלום השאלה היא האם היא סובלת מדכאון שלאחר לידה וכאן האם האם הירידה במשקל היא דרסטית האם יש הפרעה קשה בשינה, בתפקוד בטפול בילדים וכו' ? לא פעם זה לא קל לשכנע . לרוב אנשים נענים ללחץ משפחתי חזק במידה ובני המשפחה אכן חד משמעיים (השווה מה היה קורה אם הייתם חושבים שקיים סכון מיידי לחייה) דרך אחרת היא לשקול עצה של רופא משפחה, רופא נשים או דמות אחרת שהיא נותנת בה אמון בהצלחה עמי
" לא תימח במהרה דמעתי הכבדה דמעתי מקרקע נשמתי שאבתי; כל-טיפה בשעתה בצירי יולדה ובלחץ שנים מעיני עצבתי... ... ועד אלוהים מה-נאמנה דמעתי! את-תמצית מכאובי בה שמתי, כרכתי; וכמו עם כל-נטף מת חלק מנשמתי ואבדה עולמית אל-קבר הולכתי... "
" כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את-בוקר חייהם הרנינה; ואני, גוזל רך , נשתכחתי מלב תחת כנפי השכינה... ...חרש בכתה עליי ותתרפק עליי, וכמו שכה בכנפה השבורה בעדי: "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם, ואיותר לבדי, לבדי..." ... ( דמעות ) ...
שאין כמו ביאליק ( במילים אחרות : מה שציטטתי... זה שלו ) ואני אוהבת אותך.
המילים הללו הסתובבו לי בראש כבר כמה ימים, מדהים איך חשבנו בדיוק על אותו הדבר... איך את מרגישה חמודה?
אישתי בת 47 וסובלת מדיכאון בינוני אולי גם קשור לגיל המעבר. 1. האם מותר לקחת בו זמנית את התרופות הבאות? א. REMERON 45mg ב. 0.625mg PREMARIL ג. XANAX XR ד. BONDORMIN 2. האם ה-REMERON הוא תרופה טובה ? כי הוא לא מוכר בסל הבריאות ? בברכה מיכאל
אני לא רופא אבל xanax ו BONDORMIN הם כדורי שינה/הרגעה ממכרים !!!!!!! ופרמריל זה הורמון שמקבלים בגיל המעבר ואמור לעזור לתופעות שקשורות בגיל זה. את התרופה האחרונה אני לא מכיר. אין כאן טיפול שמונע דיכאון (אולי ההורמונים כן יכולים לעזור במקרה זה) אבל טיפול בכדורי שינה והרגעה הם בריחה מהמציאות,התמכרות מסוכנת ואני יודע שהם רק יכולים להחמיר מצב. נראה לי שלא פניתם לרופא הנכון (פסיכולוג/פסיכיאטר) אני מנחש שרופא משפחה (אדיוט)נתן לה את התרופות. ושכל יפי הנפש יקפצו לי אוהב את כולכם דוגי
מיכאל שלום אפשר רצוי - בסימן שאלה אישית אני משתדל להמנע מבונדורמין וקסנקס בשל הפוטנציאל הממכר שלהם מה עוד שאינם פותרים דכאון וחרדה אלא ממסכים אותם זמנית בלבד רמרון - היא תרופה מוכרת לדכאון בהצלחה עמי
שלא יהיה יותר גרוע.......כמה תרופות????????????????????
כל הכבוד תשובה לעניין
תופעות לוואי של תרופות- מזה 4 שנים אני משתמשת בנגזרות של פרוזק ניסיתי כבר כ- 6 סוגים וכרגע אני מקבלת את ה-"פרימוניל" הבעיה העיקרית היא עצירות קשה שאין לי דרך להתמודד איתה ללא משלשלים. ניסיתי אפילו להפסיק את הכדורים נוגדי הדכאון אך ההשפעה לא אחרה לבוא. קשה לי. מה עושים??
עלמת חן שלום א. פרימוניל אינה נגזרת של פרוזק ב. איני ידוע אילו תרופות נסית \מכל מקום - ניתן לשקול טפול קוגניטיבי (שיעיל כמו תרופות ) או פסיכותרפי אחר תלוי בנסביות שלך 4 שנים זה בדרך כלל הרבה מדי זמן לגל דכאוני אנא פני לפסיכאטר שלך שוב בהצלחה עמי
