פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
קיים חוסר אינפורמציה לגבי שימוש בסם אקסטזי. שאלתי מה הן ההשפעות של סם זה על משתמש במינון של כדור אחד , אחת לשבועיים? האם קיים מינון כלשהו הבטוח לשימוש? תודה מראש , גורי.
גורי שלום הידע שלי אינו רב עם זאת במעט שיש אין מנון בטוח יש רגישות של אנשים מסויימים לסם יש סמים שאינם מוכנים כהלכה בהצלחה עמי
שמע ישראל אלוהי עכשו אני לבד חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד הכאב גדול ואין לאן לברוח עשה שיגמר כי כבר לא נותר בי כוח!!!!
תן ניצוץ חיים תן בי אלוהים רוצה אותך קרוב בתוך ליבי חבק אותי חזק נשמה שלי האם קרו דברים, זה לא בגללי תן ניצוץ חיים - תן בי אלוהים
הנה הכתובת של האתר הרשמי של שרית חדד - אתר יפיפה ומעוצב בגרפיקה יפיפיה www.sarit.co.il
שאלה לפסכולגית פסיכולוגית שלא מגיעה על נפש המטופל שלה (המטופל לא נפתח אליה ). האם רצוי להחליף מטפל . או להמשיך ולנסות עוד שנים . המטופל הוא ילד בגי העשרה . בתודה
שלום רב, הקשר האישי, הכימיה, וכל שם אחר שניתן לתחושת הקירבה והאמון - מאד חשובים בהליך הטיפולי. אם זה לא נוצר, ויש אלטרנטיבה, ולא מדובר על מניפולציות חוזרות ונשנות של המטופל - מומלץ לנסות מטפל/ת אחר/ת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
ליוסי שלום רב. לא כתבת כמה זמן הנער בטיפול. לעיתים נדרש זמן ממושך בכדי לרכוש אמון- ואז ניתן להגיע לנבכי הנפש. אצל מתבגרים- לעיתים קרובות הדבר לוקח זמן רב יותר. הבדיקות הינן מורכבות- והרצון להתמסר ולקבל עזרה מועט. יחד עם זאת- קיים גם הנושא של הכימייה בין מטפל למטופל. אם הטיפול הינו רק בראשיתו- הייתי ממליצה לחכות קצת לפני שמפסיקים. מאוד יתכן כי התחושה של הנער- כי אינו מובן משקפת גם את הקשיים שבגללם הוא הגיע לטיפול- ולכן בכדי לאפשר את השינוי- רק הסבלנות תשתלם. בברכה. רוית.
שלום הנער בן 16 , והמטפל , מטפל בו למעלה בשנה. המוסד הרפואי שהוא מטופל ע"י מטפל פסכולגי , אינו מוכן להחליף מטפל אחר . אפילו שהיתה דרישה מצידנו ואי נכונות של הנער. הוא יושב בחדר ושותק הוא שהוא עוסק בדבר מה שנמצא בחדר. נאמר לה שמשך הטיפול יהיה לזמן ארוך , מה לעשות ? למי לפנות .
שלום לכולם האם ישנם עוד פסיכולגים שיוכלו לענות לי (מומחים בענף זה ) איתכם בתודה
יוסי שלום רב, שאלתך מורכבת מדיי. לא נראה לי נכון לכתוב לך תשובה חד משמעית כשאינני מכירה את המקרה באופן מעמיק. כפי שכתבה רוית, לעיתים הדרך לנפשו של הנער הינה מסובכת וארוכה, אולם זו גם אמירה כוללנית עבור המקרה הספציפי שלך. לא ברור האם ההתרשמות שלך נובעת ממה שהנער אומר, האם זה מסתמך גם דבריה של המטפלת, האם התחושה הזו של הנער עולה בתקופות מסויימות או קיימת כל הזמן, ובכלל מה התהליך הטיפולי, האם יש שינוי כלשהו בהתנהגותו או הרגשתו של הילד כלפי עצמו או סביבתו. אגב, האם חשבתם להוסיף (כטיפול משני) טיפול באומנויות? בתנועה? זה יעיל פעמים רבות במקרים של נכויות, ליקויים גופניים ומוטוריים ועוד. וזה מהווה פעמים רבות קטליזטור לטיפול הפסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן
את כאן? איך היה היום? אני כל הזמן משאירה הודעות ליליות ואז נופלת למיטתי וחוזרת רק בבוקר, אז סליחה שיהיה סופשבוע כיפי
היי אורה שלי!! דווקא חיכיתי לך הבוקר, ומי לא בא??? טוב, אני יכולה להבין את העייפות שאחרי משמרת לילה. אפשר לנסות להעביר את שעות ההתכתבות לבוקר, אולי יגדל הסיכוי לפגוש זו את זו... למשל, מה דעתך על מחר בבוקר? שתהיה גם לך שבת נפלאה! אוהבת, דפני.
אני אנסה להגיע מחר בגדול אני עובדת מעוד שעה ועד מחר בבוקר (שעה לא ידועה) ואח"כ שוב מהצהריים אני מקווה שאצליח לישון באמצע סופי השבוע שלי נהפכו למטורפים אך מלאי אדרנלין וכיף וחברים חדשים אוהבת גם
שלום רב האם יש טיפול פסיכאטרי או פסיכולוגי לאכילת יתר כפיתית? האם הטיפול הוא קצר מועד? תודה מראש מירי
סוף סוף מישהו כמוני בפורום הזה! ברוכה הבאה לא נראה לי שיש להפרעה הזו טיפול פסיכולוגי כל שכן קצר מועד אבל כן אפשר ורצוי לטפל בבבעיות נלוות אחרות (דימוי עצמי למשל וכו') אני גם מאמינה שלא משתחררים מהמחלה אף פעם, מקסימום יש החלמה זמנית שצריך לעבוד על מנת לשמר אותה. אני מניחה שאת מכירה את OA
אולי פשוט למכור את המקרר ולהישאר בלי סתםםםםם אני צוחק כי אני ממש לא אכלן
שלום הייתי בפגישה אחת בOA ומאד לא אהבתי את השיטה. היא ממש לא בשבילי. את האמת הרגשתי שם דיי טיפשי אבל במידה ויש אנשים שזה עוזר להם אני בעד. כל אחד ומה שעוזר לו. תודה על תשובתך מירי
שלום רב, בוודאי שיש טיפול, וכוונתי לפסיכולוגי. יש גישות אחדות, חלקן מתמודדות עם התופעה, ומנסות להקטין/להכחיד את מימדיה, וחלקן מחפשות את הגורמים הנפשיים שמייצרים או מובילים להתנהגות הכפייתית. אני לא מכיר שיטות טיפול קצרות מועד באף התנהגות כפייתית/מתמכרת. יחד עם זה, ממה שיש מנסיוני, לא מדובר ביותר משנה, בממוצע. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
לד"ר יוסי אברהם שלום רב ראשית תודה רבה על התשובה המהירה. שמחתי מאוד לשמוע שקיים טיפול . אפילו אם אינו קצר מועד אני חושבת שזו טעות לא לטפל בבעיה זו. אך שאלתי כיצד אמצא פסיכלוג העוסק בתחום זה. ואיך אדע איזה סוג טיפול מתאים לי. אם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג מטעם קופת חולים כללית אודה לך . בתודה מראש מירי
מירי. יש טיפול להפרעת אכילה - אכילה כפייתית. הטיפןל שווה כל רקע ורגע רק קחי בחשבון שהוא לא מסתיים בשבוע. שרה
תודה רבה על העידוד. את אומרת דברים אלו מנסיון? אם כן היכן טופלת ? תודה רבה מירי
אני סטודנטית לריפוי בעיסוק. אני כותבת עבודה סמינריונית שסוקרת את השינוים באומנות במאה ה-20, ובודקת האם יש קשר להרחבת הפרעות האכילה באותן שנים. אשמח לקבל כל מקור מידע אמין שנראה לכם שקשור לנושא. תןדה מראש מור
מור שלום רב, עבודתך נשמעת מעניינת מאד. אינני מכירה ספרות המקשרת את שני התחומים במובן ההשוואתי, אולם את יכולה להתרכז באומנים מסויימים העשויים להעיד על מגמה כלשהו כדוגמת ג'קומטי. אם את מעוניינת בהרחבת החשיבה אודות אומנות והפרעות אכילה, את יכולה למצוא ספרים אודות טיפול באומנויות בהפרעות אכילה. זה אמנם לא מה שאת חוקרת בעבודתך, אולם זה היבט נוסף מעניין. אשמח לשמוע יותר על עבודתך, ואיך הגעת לנושא. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה, טלי פרידמן
אתמול התנהל הדיון בדלתיים סגורות ! מסרתי לשופט ממש בתחילת הדיון את התסקיר של הע"וסית..ומכתב מהפסיכיאטר שלי. ואז אמרתי את דבריי. ולאחר מכן בעלי התחיל לדבר... הוא ניסה להסביר לשופט שאני חולת נפש אשר מטופלת אצל פסיכיאטר ומשתמשת בתרופות. אמר שניסיתי להתאבד ושחלמתי בלילות שאנסים אותי. אמר שהוא היה גם האבא גם האימא של הילדים ושיש ילד נכה מאה אחוז שהוא דואג לו. והוא לא מבין למה נעשה שימוש ציני בבית המשפט. ולהלן פסיקתו של השופט : על פי הבקשה נהג המשיב כלפי המבקשת באלימות הן מילולית והן פיזית ושניהם היו סמוכים למועד הגשת הבקשה..ולדבריה של המבקשת למדתי שמדובר במסכת ארוכה של אלימות. המבקשת המציאה לידי דו"ח סוציאלי....מיום .... והאמור בו אינו עולה בקנה אחד עם טענותיו של המשיב, וזאת בלשון המעטה !!! יתר על כן,מתוך הדוח למדתי כי בשיחה זוגית הוצע לבני הזוג טיפול זוגי משפחתי לשיפור מערכת היחסים. המבקשת נאותה ואילו המשיב התנגד. בנסיבות העניין,ולאחר שעיינתי בדוח הסוציאלי,ניתן בזאת צו הגנה כנגד המשיב האוסר עליו להכנס לבית המגורים המשותף של שני הצדדים. כמו כן נאסר על המשיב להטריד את המבקשת בין במישרין או בין בעקיפין ! תוקפו של צו זה הינו למשך 90 יום מהיום. אני מאפשר למשיב להוציא חפצים אישיים בלבד מהדירה בתוך 48 שעות מהיום,כאש הכניסה לדירה תעשה בליווית שוטר. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- יש !!!!!!!!!!!!!!!! :-))))))))))))))))
כל הכבוד ובהצלחה
אליאן! חזקי ואמצי! חיי את חייך וחלמי את חלומותייך (שתמיד יהיו ורודים) והגשימי משאלותייך עבורך ועבור ילדייך. אין מקום לאלימות בחיינו. כל הכבוד. נוגה
אליאן , את לא מכירה אותי אבל מהפורום הבנתי קצת מה עובר עליך, קיוותי שיהיה טוב. ופתאום - עכשיו - אני קוראת שמתחיל להיות לך טוב אז :-) ענק. שרק תמשיכי להיות חזקה ושיהיה מ-עולה!
מכאן אני מקווה תדעי רק עליות הסיוט נגמר (או לפחות הופסק להרבה זמן) איך המניאק הזה מעיז לדבר כך על אשתו המקסימה?? אם הוא רק יתקרב הביתה (אחרי היום ומחר) תקראי לי שאני אפוצץ אותו במכות (אל תשכחי שאני מתאמנת בחדר כושר ויש לי שרירים) איך הילדים מגיבים לשינוי? שיהיה לך סוף שבוע מלא בשמש ובאהבה
לא כל כך הרבה שמש בינתיים יש מספיק אבל באמת עם צריך כוח אז אנחנו כאן
אמנם לא שמעתי את הסיפור ממקור ראשון (אולי כי מעולם לא הזדמן לנו לדבר?), אבל קצת עקבתי אחרי ההודעות שלך, כך שיש לי מושג כלשהו במה מדובר... ויש סיבה לחגוג! אני שמחה על ההחלטה האנושית שהתקבלה, אני שמחה על הצדק שיצא לאור, ויותר מכל - אני שמחה בשבילך על האפשרויות החדשות שנפתחות בפנייך, על הסיכוי לחיים אחרים, ט-ו-ב-י-ם , שמתחילים היום. הדרך אינה קלה. עוד נכונו מאבקים, עוד תיתקלי בקשיים. ייתכן שעוד תהיינה נפילות... אבל!! (וזה המקום לצטט את דבריו של אדם החכם ממני בהרבה) - מי שיש לו "לשם מה" , יוכל לשאת כמעט כל "איך"... שתמיד יהיה לך לשם מה! זוהי תקוותי בשבילך. מעריכה אותך, ומחזקת את ידייך - דפני.
נשמה שלי.. המכתב לאלוהים כנראה עזר גם לך וגם לי :-)) בסוף באמת תצטרכי להתחיל להאמין :-)) אני שמחה בשמחתך וגאה בכוחות שלך וביכולות שלך ובך, שעכשיו עולים על פני השטח ומראים מה הם יכולים לעשות ולהשיג. כל מה שאת רוצה. חזקי ואמצי, כי הדרך רק התחילה, היא עוד קשה, בטח יהיו עוד מכשולים ואולי גם נפילות, ואני כאן לשמוח כשכיף ולתמוך כשפחות כיף. שלך אוהבת אביב.
אליאן יקרה, את גדולה מהחיים! כמה עברת, כמה סבלת, כמה פחדת מהרגע הזה. ותראי כיצד הוא משחרר, מרפה, נותן מרווח נשימה. כמו שאביב כתבה לך, צפויים עוד ימים קשים, אבל עשית כבר את הצעד הראשון, שהוא הקשה מכל. מזל טוב על הגיעך עד הלום! ואיזה פידבק קיבלת מפסק הדין של השופט....שהאמין לך, ולא לבעלך, למרות שעל פניו אפשר היה לחשוב שהוא ייטה להאמין לבעל...אבל כמו שכתבת - הצדק ניצח! את ניצחת! חיזקי ואימצי! טלי פרידמן
על התמיכה המדהימה שתרמה רבות לרגע המיוחל... וגם לאלו שאני לא מכירה...תודה רבה. אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה !
אני ואישתי בתהליך גירושין כבר 8 חודשיים אבל אני כבר שנה וחצי גר מחוץ לבית לפני כ מספר חודשים הכרתי בחורה ומאז אנו יוצאים קבוע לפני מספר ימים קיבלתי אישור מבית משפט לגבי הסדרי הראיה של הילד ושאלתי היא. 1. מתי להפגיש בין הילד לבת זוגתי החדשה בערך 5 חודשיים יוצאים ? 2 .הילד כרגע בין שנתיים ושבע חודשיים ורק מגיל 3 שנים יחל ללון אצלי בסופי שבוע האם לחכות אם זה עד אז. אני שואל את כל השאלות הנ"ל בגלל שאיני רוצה לפגוע בילד ובשלבי התפתחותוץ תודה רבה
שלום רב, ענייני הקשר של גרוש/ה עם הילדים, במשולב עם הקשר לבן/ת זוג חדש/ה, הוא עניין מורכב, ותלוי בגיל הילד, בסוג הקשר שבין ההורים (בני הזוג שנפרדו), הקשר של ההורה עם הילד המסוים, היכולת של החבר/ה ליצור קשר, וכו' וכו'. מהמעט שאני יודע מפנייתך, מומלץ לך שלא להשהות את הקשר עם בנך, כולל לינה אצלך. בת זוגך החדשה מצטרפת לחייך, גם אם לא לעד (אם לא תתחתנו, וכו') ובנך הוא חלק מזה. אם הסבלנות אל הילד קיימת, ואם לא מדובר בהחלפת דמויות (חברות שלך) סביבו בקצב גדול, אז אינני רואה סיבה להשהייה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
למוטי שלום. מאוד מרגשת פנייתך ותחושת האחריות כלפי בינך. אני מסכימה עם ד"ר אברהם- והייתי רק מוסיפה כי היציבות הינה מרכיב חשוב בחייו של כל ילד (ואדם בוגר) ובמיוחד ילדים שחוו פרידות של הוריהם. אם הקשר החדש שלך נראה לך יציב, יחסית- כי הרי הוא רק בתחילתו, ניתן וחשוב כי בנך יכיר את זוגתך. עליו לדעת כי גירושי הוריו אין פירושם גירושים ממנו- וכי אימו נשארת אימו היחידה, וכך גם אתה- במידה ופרודתך תתאהב. בהצלחה בהמשך, ונשמח להשיב על שאלות נוספות אם יעלו. בברכה. רוית.
חשבתי שאולי אותך יש סיכוי למצוא כאן, בשעה מוזרה זו של הבוקר...
יש סיכוי קטן למצוא אותי כאן כרגע חזרתי מהעבודה ואיזה כיף למצוא את שמך ואת שמי בראש הפורום, אפשר לנסות לקרוא ליהודה אולי גם הוא ישתה איתנו איזה כוס תה...
אפשר, בשמחה, אלא שאני מעדיפה קפה... כרגע חזרת מהעבודה? האם המשמעות היא שמגיע לך מזל טוב ענקי - את לא שייכת יותר לסקטור המובטלים??
אורה דפני מתוקות.. רק יהודה מוזמן ? או שאפשר גם להדחף ולאחל בוקר טוב וסופשבוע מקסים לכולם ? שלכן אביב.
בעלי לוקח באופן קבוע תרופה בשם ליקרביום. (3 כדורים ליום) בחודשים האחרונים הוא סובל מדיכאון שמתבטא בחרדות, קשיי הירדמות, ופאניקה שתוקפת באמצע הלילה. רופא רשם לו תרופה נוספת סרוקסט. הוא לא לוקח אותה בגלל כתבה שהתפרסמה במוסף של מעריב בסוף השבוע האחרון, מה עושים ???
יעל שלום לגבי דעתי על הכתבה הביטי למטה אם רוצה שיפנה לעיתונאית שתטפל בו וברצינות - לטעמי הסכון מדכאון הוא גבוה בהרבה מהסכון מסרוקסט , ודאי כאשר הוא נעשה תחת פקוח כמו שצריך כולל פניה דחופה לפסיכיאטר אם יש החמרה . כדאי לטפל בו מפני שהמצב עלול להדרדר הלאה אם יש לו ספקות שיפנה שוב לפסיכיאטר שלו או אפילו לחוות דעת שניה ובהקדם בהצלחה עמי
לאן יכול להדרדר???יותר מדכאון והתקפי פאניקה......מה כבר יכול ליהיות???
אילו השלכות יכולות להיות לאבחון פסיכיאטרי (נער בגיל ההתבגרות) בשירות הציבורי (במידה ומוצאים בעייה, כמובן) והאם עדיף לאבחן באופן פרטי?
סופי שלום לא ברור לי על אילו השלכות את מדברת : רגשיות ? מעשיות (צבא, רשיון ... ) אחרות ? לגבי רגשי - תלוי לדעתי יורת בגישה של המקום / הבודק פרטי יכול להיות טראומטי גם כן מעשי - שאלה - עקרונית לא אמרו להיות הבדל אני מניח שנטיה של פרטי בדרך כלל תהיה פחות לחשוף מידע בהצלחה עמי
לד"ר אבני, תודה על תשובתך. אף שאני מוטרדת גם בעניין ההיבט הרגשי, התכוונתי להיבט המעשי של חשיפת מידע. אני מבינה מדבריך שעקרונית לא צריך להיות הבדל, אך אני מוטרדת ממה יכול לקרות בפועל - והשאלה היא: נטייה לחשוף מידע - למי? בתודה סופי
אני לא סובלת את ההורים של בעלי! הם אנשים לא איכפתים ועסוקים בעצמם באופן אובססיבי, אני רגילה למצב אחר. סלידתי מהם די ברורה ונראה שהם לא מחבבים אותי במיוחד גם . לפני שדיברנו על חתונה היחסים היו טובים (יחסית לאנשים ללא קשר אישי) אולם מרגע שהתחילו ההכנות והתיכנונים, בהם הם לא לקחו שום חלק - מיוזמתם, המצב נהיה בלתי ניסבל. אין ביננו קשר פרט לפעם ב2 - 3 חודשים, אז אנחנו אוכלים ארוחה - והאווירה איומה. האם יש משהו שאפשר לעשות, אני לא רוצה שבן זוגי יפגע!
אלה הורים של בעלך ואת חייבת להיות מאופקת וסבלנית את לא חייבת להיות החברה הכי טובה שלהם אתם במילא בקושי מתראים ונסי בכל כוחך להוריד את רמת המתח הזו , היא לא בריאה לאף אחד מהצדדים אפילו אם " תשפילי " מעט את עצמך.. תחייכי אליהם ותהיי חביבה , לא יאונה כל רע , להיפך... צריך לכבד את ההורים ואם יש משהו במיוחד שמפריע לך נסי נקודתית לשנותו היי חזקה אל תתיאשי ונסי ללמוד לחבב אותם
שיר שלא תחשבי שלא ניסיתי שלא השפלתי את עצמי וכל הדברים שחייבים - אני לא רוצה להעמיד את בן זוגי במצב לא נעים. בכל זאת כל מפגש איתם מוסיף לי להרגשת הגואל שיש לי מהם, ואני לא טיפוס יותר מידי מיתרפס.
האם צניחת מסםתם יכול להופיע בגלל מצב ירוד נפשי לחצים וכו?איך מתמודדים אם מצב של חרדה בעקבות מוותשל הורים בגיל צעיר ממחלות?אחד לב השני סרטן?כבר התעייצתי עם יועצים והחרדה לחיי והקשר מופיע מדי פעם.איך מסבירים לילד שהסבים מתו ממחלות שלהיות חולה לא אומר שמתים מזה?קצת מסובך תודה על העזרה
מיר שלום רב, גם ההורים שלי נפטרו (האחד מדום לב והשני מסרטן(. 1. לגבי צניחת המסתמים אני רק יכולה להגיד לך שאני מאמינה שמה שקורה לנפש משפיע על הגוף ולהיפך. אפשר לשאול גם בפורום הקרדיולוגיה באתר זה. 2. אם אפשר ספר/י על עצמך ועל הילד: בן/בת כמה את? מהו עיסוקך? בן כמה הילד? הוא בגן/בית ספר? לגבי החרדה, חשוב מאוד לאפשר לילד לבטא אותה אם זה בציורים, במילים, במשחק. אפשר להתייעץ עם עמותת ח.ס.ן לגבי מחלת הסרטן. אפשר לשאול את המורה/הגננת. חשוב גם לבדוק אם את/ה לא מעביר/ה את החרדה הזו לילד. עדי
תודה על היעוץ,אני בת 34 בני בן 6 ובתי בת 3 עוד לא שואלת שאלות כאלה.בני גם עבר איזו ניתוח בראש כשהיה תינוק משהו לתיקון העצם.בקיצור יותר מדי דברים יחד.אני איבדתי את הורי צעירה.את אבי בת4 הייתי ואת אמי לפני כמה שנים.כבר עברתי מילון בדיקת ואני במעקב אצל קרדיולוג.אך החרדות נמצאות אי שם ועולות מחדש כל פעם.אני אחראית על חברת ילדים בקבוץ.רוב הזמן עסוקה. בכל אופן עצוב אך טוב לשמוע שיש עוד אנשים במצבים דומיםץתודה על העזרה.
אפשר גם להתייעץ בפורומים השונים באינטרנט העוסקים בהורות ובעיות של ילדים, רפואת ילדים וכו'. ובתגובה לשאלתך, נראה שיש קשר. גם אני כילדה פיתחתי צניחת מסתם מיטרלי באופן פתאומי לאחר מות הורה ממחלה ממושכת.mir כתב/ה: > > האם צניחת מסםתם יכול להופיע בגלל מצב ירוד נפשי לחצים וכו?איך > מתמודדים אם מצב של חרדה בעקבות מוותשל הורים בגיל צעיר > ממחלות?אחד לב השני סרטן?כבר התעייצתי עם יועצים והחרדה לחיי > והקשר מופיע מדי פעם.איך מסבירים לילד שהסבים מתו ממחלות > שלהיות חולה לא אומר שמתים מזה?קצת מסובך תודה על העזרה
האם סכיזופרנים עשויים להעזר בתרופות נוגדות פירכוסים, ובמקרים מסויימים, יותר מאשר בתרופות נוירולפטיות?
אורלי שלום התשובה כן וייתכנו תגובות מיטיבות למגוון תרופות אחרות. ככל הנראה במקרים יוצאי דופן יתכן שיש שאלה לגבי האבחנה (למשל שמדובר בהפרעה דו קוטבית המאובחנת בטעות כסכיזופרניה) בברכה עמי
שלום. שאלתי שאלה בעמוד 321 בנושא מרירות. אשמח עם תתיחסי לשאלתי. אני בת 46 , לא הצלחתי להביא ילדים ואני חשה עצבות תמידית אשר אולי גובלת בדיכאונות, בכי וחוסר מוטיבציה לחיים. איך אני יכולה לצאת מתחושות אלו. תודה נירה
עניתי...
שלום רב, אבקש עצתכם כיצד להניא את בני השוהה בתאילנד מללכת למנזר ולשהות בו חודש! איזה נזק נפשי עלול להגרם לו ובכלל מה הסכנות בשהיה במקום כזה?
שלום לך גיא , יש באמת הרבה מה ללמוד שם ,באם הוא רוצה לתקן משהו בעצמו, ובפנימיות שלו . כשהיה כאן ,לא היו לו בטח תהיות כאלו . . ושם בדיוק שם, הוא רוצה לנבור בנישמתו ,. אז המינזר שם .והוא זמין מאד ,ושומעים מפה לאוזן ,ורוצים גם . אך לא היתי ממליצה לכל אחד . אפשר ליצור קשר עם חבד'ניקים כאן , שעוזרים במיקרים כאלה ועם מישהו מהם שנימצא גם שם .הם עושים הכל שם ועבודה טובה . הם כבר ישכנעו אותו שאם כבר ,אתה שואל שאלות ומיתעניין אז היהדות שהיא שלנו שווה יותר . ראה ,מדונה, רוזן בר .ליז טילור,וכו'. בהצלחה . נ.ב (אנילא היתי שם)
מה יש ללמוד במנזרים? איך עושים הצגות? את יודעת כמה גופות של תינוקות של נזירות נמצאו קבורים במנזרים? אז הם גם ממציאים איזו פרישות מינית, וגם לא עומדים בה, וחוגגים נזירים עם נזירות, ואחר כך כיש הריון כדי "לכסות את החרפה" הם רוצחים את התינוקות האלה וקוברים אותם במנזר, שאף אחד לא ידע ולא ישמע, אבל מה? אזנים לכותל, וסוף כל דבר להיודע. יש שם רק אטומאה, רוע ואחיזת עיניים. והמקום לפנות אליו הוא דוקא אגודת לב לאחים שעושה עבודת קודש התנדבותית, בהלת אחינו היהודים המבולבלים. וסליחה על הבוטות. אבל כל מילה אמת.
זה מה שקורה שעוקרים יהדות מיהודים. הם הולכים לרעות בשדות זרים.
שלום ד"ר אבני אני סובלת מחרדה חברתית ונוטלת דרלין /פרולול 10 מ"ג ליום בימים שבהם אני נקלעת לחרדה. בעלי ואני מנסים להכנס להריון ואני חושבת שהצלחנו החודש (ביום ראשון תהיה תשובה).. לצערי בסוף השבוע הזה אהיה חייבת לקחת דרלין בכמות 10 מ"ג ביום שישי או שבת או בשניהם. שאלתי היא, ואודה לך על תגובה מהירה, האם נטילת תרופה זו במינון זה יכולה להזיק לעובר שלי (אם קיים) בשלב מוקדם של שבוע שני? בברכה, אורית
אורית שלום לא נראה לי אבל האמת שאיני יודע ולצערי לא יהי לי זמן לברר היום אנא פני לרופא המשפחה שלך או לרופא הנשים שלך לחילופין ניתן לפנות למרכז למומים מולדים בבבית ספר לרפואה בירושלים עין כרם שדומני שהוא בנהולו של פרופ אורנוי הם מרכזים את המידע העדכני בנושא בהצלחה עמי
ערב טוב- מספר עובדות לגבי- אני בן 45, נשוי + ילדים. אמא ניצולת שואה. אבא (נפטר) - שתיין, מכה ( אולי סדיסט. כותב אולי כי לא ברורה לי לחלוטין הקומבנציה הבלתי אפשרית בין אמא לאבא). ילד מוכה בכל מובן המלה. ברקע מספר רב של שנות טיפולים פסיכולגיים וטיפולים ע"י תרופות בקשר עם פסיכיאטר שכלל שיחות. באשר לטיפולים הפסיכולגיים - מרביתם בוצעו ע"י ד"ר דוד רודי. כידוע לך רודי היה חוצה גבולות קיצוני ונפלתי קובן פעם נוספת לחציית גבולות קיצונית ביותר (שלא כאן המקום לפרטן). באשר לטיפול התרופתי- מסתבר כי אני שייך לאוכלוסיית המיעוט המגיב הפוך לתרופות. טופלתי בסרוקסט, קלונקס, קסאנקס וכדורי שינה כשהדומננטי בהם- הבונדורמין. יתרה מזו נהגתי לעשות שימוש לא נכון בכדורים. נכון להיום אני במצב בלתי אפשרי לחלוטין. ככלל איני משתמש בכדורים (למעט רגיעונים של הדס ומזמן לזמן בקלונקס ובבונדורמין). חי על גבול החרדה. בחוסר שקט די קיצוני שאינו מאפשר לי תיפקוד נכון ובכלל זה בעיות שינה משמעותיות ( הן מבחינת שעות והן מבחינת איכות). אני יותר מעייף וחושש מטיפולים פסיכולגיים. יתרה מזו- אני מכיר יותר מידי את הטכניקה של הטיפול הפסיכולגי, כך שכן מגיע ל'חומרים' במובן של ההכרה ומצד שני איני מגיע לשקט. ויודע שאני חייב לעשות. איני יכול להיות במיקום שלי. שאלתי- אלו טיפולים אלטרנטיביים יכולים לענות על הצרכים שלי ? בתודה מראש.
גיל שלום איני מתמצא מספיק בטפולים אלטרנטיבים וכן הפרטים שאתה מוסר מחייבם הערכה מקיפה יותר מכל מקום אני כן חושב שיתכן ותעזר בטפול קונבנציונלי אין לדעתי כל משמעות ל"הכרת" הטכניקה נדמה לי שאתה רומז שהטפול שעברת היה למעשה שחזור של התעללות שעברת וככזה אין כלל לכנותו טפול בהצלחה עמי
תודה על ההתייחסות. באיזו מסגרת - פסיכולוגית, פסיכיאטרית או אחרת היית ממליץ לי לבצע 'הערכה מקיפה יותר'. דרך אגב, מיד עם העברת פניתי אליך, נכנסתי למצב של חרדה. מניח שזה בגלל ההתיחסות שלי לרודי. את החוויה הראשונית שלי עם חרדה עברתי כשהתחלתי להתחשבן עם נשמתו של אבי בפומבי. בתודה מראש.
אני סובל מהפרעות פאניקה וכבר שבועיים נוטל אפקסור,ושאלתי היא א-האם תרופה שיכת גם לתרופות שהיתה עליהים כתבה בעיתון?? ומה אתה יכול לספר על התרופה ב-לעיתים קשה לי להרדם בלילה.האם אני יכול ליטול קלרמנבין ?? או האם יש לך עיצה אחרת להרדמות?? ג-מאיזה תרופות עלי להזהר בזמן שאני נוטל אפקסור?? תודה"
שרלוק שלום למידע כללי על אפקוסר הבט למשל ב - http://www.infomed.co.il/default.htm לגבי הכתב ראה דעתי קודם עם זאת - היא אינה שייכת לקבוצה הזאת אלא לקבוצה קרובה קלמנרבין - אם אתה נעזר תיהנה. עם זאת העובדה שאינך ישן מחייבת אבחון האם מדובר בדכאון או בהפרעה אחרת. במקרה זה נדרש טפול בבעיה היסודית בהצלחה עמי
????????
לדלית שלום. באמת קצת נעלמתי. אני פשוט מאוד עמוסה עכשיו. אני מתנצלת. אם את זקוקה לעזרתי- אשמח לעמוד לרשותך. שבת שלום. רוית.
אודה לכם אם אוכל לקבל תשובה, מהם שיעורי האנורקסיה בישראל
זה מה שחשוב לך סטטיסטיקה אם משהו סובל מבעיות כאלה הסטטיסטיקה לא תעזור לו להבריא !!!!! יום של כיף לכ-ו-ל-ם דוגי
באחד המחקרים שקראתי בנושא, דובר על כ- % 1.5 - 1 מהאוכלוסיה . לצערי, נראה שבשנים האחרונות הנתונים האלו נמצאים במגמת עלייה... רציתי רק לציין שאינני מקור מוסמך, כך שאולי כדאי לחכות לתשובת המומחים, או להיכנס לאתרי הפרעות אכילה בארץ (ארגון "אביב", למשל). דפני.
מב שלום רב, לצערי אינני יודעת את הסטטיסטיקות המדוייקות. את יכולה לבדוק באתר של ארגון "אביב" כפי שדפני כתבה לך. בברכה, טלי פרידמן
שלום אני מטופלת כמעט 4 שנים בטיפול פסיכוטרפי, ונוטלת קרוב ל3 שנים לסירוגין תרופות אנטי דיכאוניות ולהפחתת חרדה האחרונה שהשימוש העיקבי ביותר בה היתה "סרוקסט" קרוב לשנתיים אבל לא הרגשתי שינויים מרחיקי לכת בהרגשה שלי לכן לפני כמס' שבועות התייעצתי עם הפסיכאטר שמטפל בי בנושא התרופתי לנסות תרופה אחרת הוא טען שהוא רואה שינוי אני התעקשתי שאני לא מרגישה שינוי פנינו לנסות "הפקסור" התאכזבתי ועל דעת עצמי הפסקתי ליטול אותו לפני שבוע אני מיואשת האומנם לא היו לי נסיונות אובדנים אבל אני מאוד מואד לא מאושרת אני סף חרדה גבוהה ומאוד מאוכזבת מטיפול התרופתי לאחרונה ניסיתי גם טיפול לadd רטלין ורטלין sl שמלבד תופעות לואי לא הביאו לשינוי משמעותי בבקשה מה לעשות?????
תום שלום לטעמי, עדיף לעשות טפול תרופתי כבדיקה שיטתית ומסודרת של אפשרויות שונות של טפול שכן אין אפשרות לנבא לאיזו תרופה תגיבי טוב ואילו תופעות לואי יופיעו. תמוה בעיני מדוע נטלת תרופה שנתיים אם לא עזרה (בדרך כלל צריך לראות שנוי בטווחים של 2- 4 שבועות - אם אין שווה לזוז בדרך כלל. כנ"ל לגבי הפסקת תרופה על דעת עצמך. המלצתי - מצאי לך פסיכיאטר שאת נותנת בו אמון ועבדי עמו בשתוף פעולה. בהצלחה עמי
קראתי את הכתבה וכמה מחשבות : לכתבה נושא יש סכנה בשמוש בתרופות SSRI (אובדנות ורצח) חברות התרופות מעלימות מידע משקולים כלכליים לכן - עורו אנשים מזוית הראיה שלי : מדברים על שכיחות גבוהה של התופעה : - מצד שני אומרים על כמה מאות מקרים מול עשרות מליוני משתמשים - גבוה או לא - השוואה אמיתית של השאלה היא כמה מתאבדים / רוצחים עם תרופות אילו מול אי טפל כלל או טפול בתרופות אחרות. - לא הוצג מחקר מדעי מסודר (שאכן מעלה את השאלה למה אין ) לגבי האינטרסנטיות של חברות התרופות היא מן הסתם נכונה קיים ללא ספק קושי במצב בו חברות התרופות מממנות מחקרים ומוסדות אקדמיים - הגורמים להטייה (גם אם לעתים לא מדועת) של עורכי המחקר לא בטוח עם זאת שכל מחקר הוא מוטה תופעה זו קיימת לדעתי בכל תחומי חיינו הכתבה עצמה היא לטעמי דוגמא לכתבה גרועה בנושא : מובאות דוגמאות סנסציוניות לא מוצגות דעות אחרות של בעלי מקצוע לטעמי - דכאון קיים. (לעתים מלווה בהתאבדות או ברצח) תרופות עוזרות לקצר את משך הדכאון בחלק ניכר מהאנשים , - לעתים במחיר של תופעת לואי, לתעים אינן עוזרות יש טפולים חליפיים לתרופות שלא נעשה בהן שמוש השאלה האמיתית היא לטעמי לכן תמיד שאלה של רווח והפסד - מה החסרונות / סכנות של המשך מצב דכאון מול סכנות חסרונות של הטפול בו ונמשיך לחכות לפתרון המושלם (כצורך רגשי) - אני מסופק אם יגיע הלואי (ואני נזכר בעורך הדין שטופל אצלי. במשך מספר חודשים סירב לכל הצעה להעזר בתרופות. בסופו של דבר ששום דבר לא ממש עזר נשבר ועלה כפורח תוך זמן קצר. "הייתי תובע אותך על רשלנות רפואית אם לא הייתי מחבב אותך" - אמר לי - " היית צריך להכריח אותי לקחת תרופות" בברכה עמי
תודה על ההערות המאירות יוסי אברהם
נתתי לבן שלי לקרוא... הוא לקח ללב ....את הכתבה.... בלע אותה...
ד"ר אבני שלום !! אני רק בחורה בת 26 בלי הרבה נסיון בחיים אבל כבר הספקתי ללמוד שמחקרים משתנים כל יום !!! יום אחד לתרופה אין תופעות לוואי חמורות ואופס פתאום אחרי כמה שנים היא לא מאושרת ע"י ה - FDA והיא אסורה לשימוש זה קורה כל הזמן !!! ולגבי חברות התרופות הרי ברור שהכל שם עניין כלכלי !!!! דוגמא: מי ינסה לחשוב על תרופה למחלה נדירה זה לא כלכלי אין מספיק חולים וכ"ו
עינת שלום תודה על הערותייך. אכן הידע משתנה בגלל חששות כמו שלך יש רופאים שממעטים להשתמש בתרופות חדשות עד שיהיהי יותר נסיון עם זאת, נדמה לי שתרופות עוברות תהליך רשוי ובדיקה מפורט הרבה יותר מהאוכל שאת אוכלת, האורי שאת נושמת, הבדים שאת לובשת ו... הבנת את הרעיון חברות התרופות רחוקות מלהיות קדושות (כמו גם רופאים ובני אדם בכלל) ולכן לטעמי צריך למצוא את שווי המשקל בין אמון לבין בחינה שלך עמי
נשמה שלי.. אני זוכרת, היום יום קשה, אבל את לא לבד, אני וכולנו מאחוריך, אז תנשמי עמוק, תקחי את עצמך, ואת הדברים הקשים שלך ושל הילדים, ותעברי את זה. אחרי זה כבר תבוא ההקלה. את יכולה לעשות את זה, יש לך את הכוחות ואת האומץ ואת הגיבוי. ותחזרי לעדכן אותי איך היה. אוהבת שלך אביב.
היי בכוונה השארתי את הכינוי.... תודה.
מחזיקה לך את כל אצבעותי שלובות מקווה שיהיה קל ושהמטרה תושג (גם) אני כאן מאחורייך (גם אני מפתחת סמפטומים של עמי אבני...)
בטח תראי את ההודעה בעוד כמה ימים כשתחזרי אחורה לחפש מי כתב לך. אני מקווה שהכל בסדר ושאת מרגישה טוב. אני מבקשת המון סליחות. הגבולות שלי נפרצו,מלבד הבולמיה,כולם. אבל ממש כולם. אחד אחד ללא שליטה. הכל כדי שאצליח לישון. אני סתם מכשול בדרך, סתם עושה רע על הלב, לא ניתן לעזור לי אני אפילו לא הולכת לממש מנוחה אני לא אעמוד בהסתגרות הזו. ואין לי כוח לטיפול. ואני רוצה שכולם ישנאו אותי ויעזבו אותי, מגיע לי שתשנאי אותי גם ולא נדבר יותר לא פה,ולא בשום מקום אחר. אנג'ל.
לא יעזור לך, לא תצליחי להשניא את עצמך עלי אפילו אם תתאמצי מאד (אולי להכעיס מאד באופן זמני) למי את מכשול בדרך? למי את עושה רע בלב?
אני אצליח אני טובה בזה אורה,אם תשארי איתי תשנאי אותי גם.
אנג'ל, "אם תרצו אין זו אגדה"... למרות הקושי אני רואה שאת מצליחה להגיע הנה, לכתוב, ולהיות. אני מחכה לך כאן. תרגישי טוב, טלי פרידמן
הודעה כמו בימים הטובים... איזה כיף שחזרת!! באמת שדאגתי לך כבר (ואני טיפוס נינוח) חיבוקים כבר החלפנו (דרך טלי) אז עכשיו המון נשיקות ואיחולים ליום נפלא אני כניראה אקפוץ לכאן במהלכו
ולמה את לא ישנה גם את חולמתחלומותלא טובים על מתים וריחות וכאלה
יהודה בוקר טוב, אורה לא מהחולמים, אורה מהעובדים, ומהעובדים קשה, בעיקר בלילה.. מקווה שהמתים והריחות הקשים יסתלקו להם כבר מהחלומות שלך, ושתחזור לישון שינה רגועה ושליוה ותחלום על דברים טובים יותר. תנסה לחלום על הפיצה שאני דניאל ואליאן מתחילים לארגן :-)) כמובן עם קינוח של שוקולד פרה אדומה :-)) לא שכחתי.. שלך אביב.
היי אורה, אכן חזרתי, ואמרתי לכם לאורך כל הדרך שאין לכם מה לדאוג, אני מכירה כבר את המשברים והנפילות שלי, אני כותבת דברים קשים, אומרת דברים קשים, נעלמת, וכואב לי ומייסר לי, אבל.. אני מצליחה להוריד את הראש וגם לשמור אותו קצת מעל המים, ובסוף אחרי כל הקושי זה עובר איכשהוא, שתי סטירות מהמטפלת שלי, המון המון פחד מהמצב שלי, ובסוף אני קמה וחוזרת לעצמי. ומה שלומך ? שיהיה לך יום כייפי, שלך אוהבת אביב.
טוב, עלי כניראה יעבור יום של רביצה בבית, קצת מחשב, קצת טלוויזיה ומיני פינוקים כגון אלו חוץ מזה שאני דואגת לאליאן, עליה לא יעבור יום של פינוקים זה בטוח לא נעים לי שביומיים האחרונים אני משאירה כאן הודעות ליליות ואז נשפכת אבל לא נורא לפחות אנשים יודעים שאני חושבת עליהם ואתמול באמת עבדתי, וגם מחר, ומחרתיים (אני מגדירה מחדש את מוסד המובטלות כמו שחברה שלי אומרת) מה איתך, איך עובר היום?
אשמח אם תענה על שאלתי בעמ' 319, לא ברור לי למה בחרת שלא לענות. בתודה מראש
X שלום מרוב עצים לא רואים את היער... פשוט לא ראיתי את ההודעה. ולעניין עצמו. את אומרת שאינך מסופקת עדיין ממצבך. אם את מרגישה שטיפול עשוי לעזור אז כנראה שהטיפול לא הסתיים. אין כאן חוקים וכללים ברורים מראש. השאלה מדוע מסתיים הטיפול שלך. אם מדובר באקט בירוקרטי של קופת החולים אולי ניתן לבקש/לדרוש להמשיך אותו, אולי אפילו בתשלום או במסגרת פרטית אם האפשרויות בקופה הסתיימו. יתכן שאת זקוקה לתקופה ארוכה יותר של ליווי ומה שעשית עד כה לא הספיק. ניסיונך הטוב שהטיפול עזר לך הוא אידיקציה מצויינת לכך שאפשר להתקדם הלאה ולהגיע למצב טוב יותר, עד לנקודה שבה תרגישי שאת יכולה לבד ולא זקוקה יותר לטיפול. הייתי ממליץ לנסות ולחזור למטפל/ת האחרון ולבחון המשך טיפול שם. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התשובה המהירה. במקרה שלי זמטפלת היא מתמחה שכנראה סיימה את ההתמכות במערכת. ולכן חורה לי שעד שהתחלתי להעז להוציא החוצה להתחיל לטפל בעיניין זה נגמר. השאלה שעולה מכאן האם במקרה ואפנה למטפל חדש עלי לעבור שוב את אותו תהליך של רכשת אמון ואומץ להוציא הכל האם יהיה עלי שוב לספר את ההסטוריה
שלום לקוראים. כבר כמה שנים שאני סובלת מהפרעת אכילה ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. כי כבר הייתי אצל שתח מטפלות שהטיפול איתן לא היה מוצלח. הוצע לי להתאשפז, להשתמש בתרופות. ולא רק שיש ליע תחושה ששום דבר לא עוזר ואני א בטוחה שאני רוצה עזרה מרוב עיצות אני כבר לא יודעת מה לעשות. מה ממולץ? תודה הילה
היי הילה, יהיה יותר קל לייעץ לך אם תספרי מאיזה סוג של הפרעת אכילה את סובלת - אנורקסיה, בולמיה או שתיהן או לסירוגין, וכן בת כמה את, מה את עושה, איזה טיפולים קודמים קיבלת ולמה לדעתך הם נכשלו. תפרטי קצת יותר ואולי יוכלו לכוון אותך קצת יותר לדרך הנכונה. אביב.
אביב. אני בולימית כבר קרוב לשלוש שנים. התחלתי שני טיפולים פסיכולוגים אצל מטפלות שונות. יכול להיות שהטיפולים נכשלו כי אני לא רוצה מספיק או לא יכולה. אני בת 22, עובדת ולומדת. הילה
הילה שלום "מצא לך רב וקנה לך חבר " - אין ברירה : מצאי לך מטפל / ת לכי עמו/ה בהצלחה עמי
הילה יקרה, "אין חכם כבעל ניסיון". ראי כמה תמיכה קיבלת מגולשים אחרים, כמה אנשים הצלחת לעורר, להוציאם מעצמם, להגיב אלייך. הפרעת איכלה הופכת להיות נפוצה יותר ויותר בקרב הציבור, אך היא אינה הופכת לקלה ופשוטה יותר בהתמודדות האישית של כל אחד עם עצמו. לכן, הטיפול בהפרעת האכילה הכרחי בעיני. בולימיה, עוד יותר מאנורקסיה, יש לה נטייה להתקבע ולהפוך לכרונית אצל מטופלים. זו מחלה פחות "נראית", הרבה יותר "סודית" מאשר אנורקסיה. לכן לוקח הרבה זמן עד שהאדם מחליט שנמאס לו, ואז הוא מתחיל לחפש עזרה. אז את מחפשת עזרה, וראי כמה עיצות ותמיכה יש לך כאן, כבר בהתחלה. קחי את דברי הגולשים , דברי היועצין ודבריי, ואל תניחי אותם בצד. חישבי על הדברים, ועשי איתם את המשתמע מהם לדעתך. גם אם תחליטי שאינך רוצה כעת טיפול, אזי לפחות תדעי שזו מעין בריחה לחוסר מודעות, למעגל של הדחקה, ולא סתם "הפרעת אכילה". המודעות שתעלה אצלך בעקבות חשיבה אודות הדברים, תציק לך עד שיום מן הימים לא תוכלי עוד להתכחש אליה. את מוזמנת להמשיך ולכתוב פה, ואם את מעוניינת בעזרה במציאת מטפל/ת את מוזמנת לכתוב לי לאימייל [email protected] בברכה, טלי פרידמן
שמיים שחורים, נבטים מתוך עיני. ימים של בדידות, משתקפים מהן כראי, והן כשואלות, "אמרי לי,עד מתי?" ואני ניצבת בודדה מתבוננת במראה, חסרת אונים,חסרת תשובה מחפשת מענה. עוצמת עיני, מבטיחה להן שהמחר יהיה שונה. והן נעצמות בחזקה בעל כורחי, כשני סכרים המסרבים להפרץ. ואני חשה בכל גופי את הגלים, את הדמעות שנחנקות, את הכאב,מתחיל בי להתרוצץ, ואותי מחליש. אני מרגישה את הצניחה, את הנחיתה הכבדה, את גופי המבקש מנוחה, מתינן לנפשי שתניח, שתבין, ותעצור מלהרגיש. בנשימה כבדה לאט מתנקה ממחשבות. נפשי מרפה מעיני הדואבות מכאב. ים של בדידות, מתפרץ מתוך עיני. שמיים שחורים נשטפים מהן. ועד הפעם הבאה, מוצפת חרדה, נופלת לתהום עמוקה וטובה, תהום שנת עד... מבורכת. הלוואי...
שיר נוגע נורא. עמוק ובעל משמעות חזקה.
איזה יופי! פשוט מקסים!
חששתי מעט מהתגובה תרגישו טוב, ביי
מחר.... אני צריכה להיות בבית משפט....איזה פחד !!!! צו ההגנה שהוצא נגד בעלי מסתיים מחר....ואני צריכה לשכנע את השופט שיאריך אותו. (ככה כותבים ? שיאריך ?) אני מבולבלת ומפוחדת...רק שמרוב לחץ אני אשכח מה להגיד בכלל. אילו רק היה מבין איזה נזק הוא עשה לי ולילדים....
...
לאליאן, אני מבינה את הפחד הנורא... אבל זה בדיוק מה שאמור לשכנע את השופט. הפחד שלך!!. נגה
:-) אנג'ל - השלוש נקודות גרמו לי לחייך....ותודה על האיחולים. נוגה - גם לך תודה.
נשמה שלי... אני פה מאחוריך גם מחר בבית המשפט, את לא תשכחי מה צריך להגיד, כי את חיית את זה כל כך הרבה זמן, הדברים האלה הם מסוג הארועים שצריך לנשום עמוק ולעבור אותם, רק לעבור איכשהוא, ולנשום לרווחה אחרי. היום בלילה כשתשני בשקט יחסית, בלי הצקות, תיזכרי בלילות האחרים ותקומי בבוקר עם זה, ותזכרי באמת את הילדים ועד כמה הוא הרס לך ולהם, ואת זה בדיוק תגידי לשופט. ואני פה לנשום איתך לפני ואחרי עמוק.. לספור עד מליון, להרגע ולנשום. ודרך אגב, כן ככה כותבים "להאריך" :-)) שלך אוהבת אביב.
הי, בעלי מתנגד בתוקף (מאיים שיעזוב) לטיפול הנפשי שאני רוצה לקבל. הוא טוען שמטפל שטיפל בי בעבר, הרס לו את חיי הנישואין. אני מרגישה שטיפול כזה חשוב לי. יש עצה? נגה
האם לקבל טיפול פסיכולוגי בנגוד לרצונו של בעלי (המאיים לעזוב אם אעשה כן)?
שיעזוב תאמיני לי הוא יחזור בחוץ אין מציאות טפלי בעצמך יותר חשוב
נגה כתב/ה: > > הי, > בעלי מתנגד בתוקף (מאיים שיעזוב) לטיפול הנפשי שאני רוצה לקבל. > הוא טוען שמטפל שטיפל בי בעבר, הרס לו את חיי הנישואין. אני > מרגישה שטיפול כזה חשוב לי. יש עצה? > > נגה > > > > > > > > >
נגה שלום הדילמה לא פשוטה ואני בכלל לא בטוח שיש לי תשובה טובה. בעלך מרגיש שהוא נפגע בעבר מטפול של זוגתו אינך אומרת למה את פנית לטפול . שאלות שעלו בי תוך כתיבה - איזה סוג הדברות / קשר יש לכם ? מה עושה לך אולטימטום ? האם את מוכנה להתעמת עמו עד פרוק הקשר ? מדוע בעלך לא יכול להדבר עמך אלא פונה לשפת האיום והפרידה - האם זה מאפיין אותו בכלל , או רק כאן ? האם יכול להיות שהוא מזהה משהו שאת עדין מתקשה להכיר בו ? - רצון להפרד ? רצון לסיים את הטפול ? משהו אחר ? האם הקשר שלכם יציב ? האם היציבות מבוססת על קבעון שאינך שלמה עמו ? לדעתי אין מנוס מלנסות ולדבר ביניכם ללא השפה של האולטימטום ? איך המטפל רואה את הענין ? קשר וחיים בכלל - מבוססים לטעמי על שווי משקל עדין מאד בין התקבעות לבין שנוי פניה לטפול עלולה להחוות על ידי בעלך כפניה למשהו אחר או לקיחה לעצמך בלא שתוף של הבעל איני יודע מה החרדות של בעלך , יתכן שבעלך אומר משהו על החרדה שלו משנוי שלך שיכול להוביל לפרידה ממנו ואם את רוצה להוסיף עוד או לשאול אני מוכן לנסות אם יהיו לי עוד מחשבות - אשלח בהצלחה עמי
אני סובלת מחרדה חברתית ומטופלת בכדור שנקרא דרלין/פרולול 10 מ"ג בכל פעם שאני נזקקת לו והוא מציל אותי.... כיום אני מנסה להכנס להריון ואני מרגישה שחודש הצלחנו, אז אני מנסה להמנע מלקחת את הדרלין אבל אני במצוקה איומה - לא יכולה להשתתף בשום מפגש חברתי, אפילו העבודה היא כבר סיוט מתמשך, זה נורא מדכא אותי. רציתי לדעת האם נטילת כדור זה מסכנת את העובר ואם כן האם יש דרכי טיפול נוספות מומלצות כמו טיפול קוגנטיבי (שמעתי עליו כמה מילים) או קבוצות טיפוליות אין בידי שום המלצה על פסיכולוגית טובה באזור נתניה. אשמח מאוד להמלצות אורית
אורית שלום לגבי התרופות תוכלי להתייעץ עם ד"ר אבני באתר. כמו כן ניתן להתייעץ עם מכון טרטולוגי שנותן ייעוץ בנושא תרופות להריון בלינסון 03-9377474 אסף הרופא 08-9779695 בהחלט ניתן ורצוי להיעזר בטיפול פסיכולוגי במצבך. כניסה להריון והריון הם דברים נהדרים אבל כוללים גם מצבי לחץ, ואם את רגישה ללחץ או חרדה כדאי להיעזר במקורות תמיכה מקצועיים בתקופה הזו. אינני ניכנס לסוג הטיפול, יתכן שטיפול קוגניטיבי עשוי לעזור עם החרדה, אך יתכן שנחוץ ליווי ארוך טווח יותר. אם תרצי המלצה לפסכולוגית שמטפלת גם בשיטות קוגניטיביות בהרצליה פני אלי במייל ואשלח לך בחזרה את פרטיה. בברכה ד"ר אורן קפלן
וחשבתי שעוד פעם הלכתי לאיבוד...
למה הלכת לאיבוד בכל מקרה הייתי מחזיר אותך הביתה
.
רוצה לברוח למקום אחר. להיעלם. להפסיק להילחם. להפסיק להאמין. שיפסיקו להאמין בי שיפסיקו לומר מילים טובות שהדמעות יפסיקו לזלוג שאותו מסע יגמר רוצה לעצור רוצה לרדת מהרכבת רוצה להשאיר את עצמי מאחור עם החיים המחורבנים שלי רוצה שהסרט יגמר שהמסך יעלה שיגידו לי שהכל נגמר ועכשיו אפשר ללכת רוצה שיתנו לי עוד יום אחד כדי להיפרד מכל האנשים שאהבתי רוצה לא להרגיש כלום רוצה לוותר רוצה שיוותרו עליי
התלבטתי קשות מה לצטט... אז בסוף החלטתי שאת הדבר הטוב ב-א-מ-ת אני אשמור לעץ מיוחד בשבילך... אבל זה רק בגלל שאני לא מפסיקה לחשוב עלייך: (בסוף החלטתי על כמה דברים) " ...אז בשביל מה לנו לקום כשהבוקר שחור להעמיד פני מתים ואז לחזור ואנחנו בוכים איך אנחנו נופלים ואנחנו יודעים הכל נגמר וכבר מאוחר..." " את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד ויש לו כוח ... .... יש משהו באוויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף והחלום שלך לקראת אמצע הדרך אז את יוצאת להפסקה את מחכה" וחיוני ביותר: And if the dam breaks many years too soon And if there is no moon upon the hill And if your head explodes with dark forbodings too I'll see you on the dark side of the moon ....... You lock the door And throw away the key There's someone in my head but it's not me ........ And if the cloud bursts , thunder in your ear You shout and no one seems to hear And if the band you're in starts playing diffrent tunes I'll see you on the dark side of the moon" - (את הרי יודעת של מי כל זה...) -
ג'קי חמודה, מה קורה? אני לא מכירה את הסיפור שלך ולא יודעת בכלל ממה את סובלת, אבל התגובות שלך אלי היו כל-כך נעימות וסימפטיות ואופטימיות, זה לא מגיע לך לסבול ככה! בבקשה, אל תרצי להרים ידיים, אני יודעת שזה טפשי להגיד. תכתבי לי אם את רוצה מה עובר עלייך כרגע.
jacki שלום מקווה שלא תוותרי שלא יוותרו עלייך עמי
לוותר?? מה פתאום . אני לא מרשה לך. ובתור אחותך הגדולה והמנוסה את צריכה להקשיב לי. נכון שעכשיו קצת רע (או הרבה ) , אבל הכל יהיה הרבה הרבה יותר טוב. מבטיחה לך. ספרי לי מה קרה עם אבא שלך (את יכולה לשלוח לי מייל אם לא נוח לך לכתוב בפורום כזה.). תני לי לעזור לך. אני לא אוהבת לשמוע על ויתורים והרמת ידיים. על הכל אפשר להתגבר. גם אם זה הולך לאט . גם אם העתיד הורוד לא נראה באופק. תאמיני לי - הייתי בחרא. הייתי במצבים שפשוט חשבתי לעצמי שמבחינתי אני יכולה להשאר כל היום במיטה , מתחת לשמיכה , ושהחיים יעברו להם ככה לידי. ולא איכפת לי מכלום. אבל נזכרתי ברגע של איסוף כוחות שיש עוד דברים שאני רוצה להספיק . עוד דברים שחבל לי לפספס. אני רוצה לראות את הילד שלי בכיתה א' , ובבר מצווה. אני רוצה לעבור לבית חלומותי עם חדרים גדולים וגינה. אני רוצה לטוס לארה"ב לבקר את החברה הכי טובה שלי שלא ראיתי כבר שנים.... ואם הייתי ממשיכה לשכב ככה במיטה ולהיות חמוצה ומדוכאת כל היום אני לא אגיע לרגעים האלה לעולם . כי אני פשוט אנבול. אנבול ואאבד את הטעם האמיתי של הדברים הטובים. ויש דברים טובים . את לא יכולה להגיד לי שלא. אז תתמקדי בדברים הטובים ותחשבי על כל החוויות שעוד יש לך לעבור- תיכון , צבא , חתונה , ילדים... ויאללה... תתחילי לחייך. אני יודעת שקשה.אבל אני פה בשבילך כדי לתמוך בך , ואני מוכנה לייעץ ולעזור בכל. רק תבקשי. אוהבת בילי
אוי ג'קי אם אני בן 34 ועדיין לא ויתרתי למה את תוותרי? נכון שהחיים לא תמיד יפים,אבל למי לעזאזל יש חיים יפים?! בעיות הן דבר יחסי.הבעיה הגדולה שלך תראה לאדם אחר בעיה פשוטה. ובעייתו של אותו אדם תראה ...וכך הלאה במעגל אינסופי. אם את תוותרי,מה איתנו? האם גם אנו צריכים לוותר? מדוע יש בני אדם בעולם בכלל? אם הדרך הנכונה היא לוותר מדוע אנו לא חיים רק עד גיל 20 ? החיים הם אמנם מסע ארוך,מתיש לפעמים. תקבעי לעצמך מטרה שלעולם לא תוכלי להגשים אותה. ותרדפי כל החיים להשיג אותה. אל תוותרי.
הסתכלי בסרטי הטבע.... ראי איך עגל גנו עושה הכל בשביל לשרוד... החיים שלו,איך לומר,ממש בזבל...כל היום לברוח מהטורפים,לחפש אוכל ןלמרות זאת אינסטינקט ההשרדות שלו ממש מדהים. גם אם היו לך "טורפים" בחיים,הרי כדאי להמלט מהם ולא להניח להם לטרוף אותך. למדי על מדעי החיים,ראי איזה יופי טמון בהם.איזה חוכמה יש בכל יצור חי. הקציבו לך מלמעלה 2522880000 שניות לחיות. נצלי כל אחת מהן.
היי ג'קי'לה! קודם כל - כדי שתחייכי קצת - אז לידיעתך - אני עכשיו בעבודה, ואני "גונבת" מהזמן הפנוי שלי... (-: ועכשיו לעיקר: לא מרשה לך לוותר, לא עכשיו, אחרי שהתקדמת כל כך יפה! לבחורה מקסימה כמוך אסור להרים ידיים! ואני אומרת שוב - את מסוגלת לעבור את זה! אם את רוצה, אהיה באיי סי בערב ונדבר, בסדר? בינתיים ביי מתוקה - תחזיקי מעמד - אני אף פעם לא אפסיק להאמין בך! אוהבת אותך! אחת
ג'קי יקרה, גם בימים שתוותרי על עצמך, אני ושאר הגולשים פה, לא נוותר עלייך, ולו אף לרגע אחד. שיהיה לך כוח להישאר, להילחם ולא לוותר. טלי פרידמן.
שלום לך כתבתי הודעה בעמוד 317 את יכולה בבקשה להגיב אני ממש זקוקה לעזרה המון תודה
עניתי. צר לי על העיכוב בתשובה... טלי פרידמן
המון תודה
אולי מישהו מבעלי התוארים לפני השם יסביר לי מה זה פסיכיאטר מומחה ואם יש כזה דבר אז למה יש עוד אנשים שסובלים אני זוכר מתקופת הצבא היו מומחים אחרים כמו מומחה לחבלה מומחה בנשק אבל מה זה מומחה בפסיכיאטריה אני לא מצליח להבין נכון אולי אני קצת דפוק אז אולי מישהו יסביר לי מה זה התואר הזה תודה
1000$ ואני מסדר לך תעודת מומחוי......מה הבעיה
יהודה שלום א. האם אתה כועס עלי ? יש אשליה גדולה שמומחים יכולים לפתור את כל הבעיות מומחה לבטחון ימנע פיגועים רופא ימנע מות מומחה לכלכלה ידאג שיהיו עניים וכן הלאה מומחים נכבדי אינם מונעים בעיות אולי הם עוזרים מעט , לפעמים לכמה אנשים פסיכיאטר מומחה הוא בהתאם : מי שלמד רפואה עשה סטאז התמחה בבית חולים בפסיכאטריה עמד בהצלחה בתי בחינות גמר בכתב ובעל פה וקבל הכרה של גוף הנקרא מועצה מדעית בברכה עמי
עליך כועס בכלל לא אולי על עצמי? שהאמנתי בבעלי התואר הנכסף לא יודע באמת מה עובר לי בראש אולי פעם אכתוב לא סיפור או אגדה באמת מה שקרה
תסלח לי אבל התשובה שלך דמגוגית . אף אחד לא מצפה מהפסיכיאטרים להיות אלוהים ( למרות שהם מתנהגים כך ) הציפיה מהם היא לרמה מקצועית ומוסרית סבירה והם לא עומדים בה , ברור שזו הכללה אבל אחרי 20 פסיכיאטרים אני יכול לגבש דעה , אני חושב שיש מקום בפורום כזה לדיון באכזבה של מטופלים מאנשי מקצוע . אולי מישהו יעלה על הסיבה שרוב הפסיכיאטרים הם אנשי מקצוע גרועים ואנשים לא טובים
כל פסיכיאטר הוא קודם כל רופא, ורופא שרוצה להיות מומחה עובר תקופה של התמחות ספציפית - עד שהוא הופך למומחה הוא מתמחה (יעני סטאג' - אבל מאודארוך) - נדמה לי שזהו, ואולי זה לא ממש הופך אותם למומחים גדולים :( הם רק יודעים יותר טוב מה הם לא יכולים לעשות... אלה
כאילו קוראים עוד קצת ואלו שמשלמים בשביל התואר משלמים קצת יותר בוא נגיד עוד 200 $
האם מותר לקחת את שלושת התרופות במשולב? האם אין סכנה בנושא? תשובה דחופה מפני שהבריאות שלי חשובה לי....
ומה אם אלקסיס אותה אתה לא לוקח....אולי דר הופמן
שלום איני יודע על סכון מיוחד בשלוב הזה יתר הפרשת פרוקלטין עלול לגרום דכאון ואז ייתכן שהפרילאק יעזור יות רלדכאון מאשר הסרוקסט אם בריאותך חשובה לך לה אתה סומך על רופא שאינך מכיר ולא על זה שמטפל בך ? בברכה עמי
חושבות אותי לבר סמכא, מאז טופל בני... כל השאלות מופנות אליי....ואני עסוקה בחיפוש באינטרנט שעות..... כעת, השאלה נוגעת לחברה ששאלה אתמול מה אני יודעת בקשר לתרופה נגד דיכאון בשם... אפקסור.. (היא לא הזכירה את המילה דיכאון.) , למה היא נועדה בדיוק....ומה השפעות הלוואי שלה... כמה שיותר תשובות.......הרי זה משובח....... אתה הרופא, לא אני....... הרבה תודה..... מוכנה גם לשמוע מאנשים שנוטלים את התרופה......ומה זה עושה להם.........
בבקשה כל המידע על אפקסור תשמרי על האתר ותמיד תוכלי להשתמש איתו גם לקבלת מידע על תרופות אחרות!!!!!!עד כמה שידוע לי אפקסור היא המילה האחרונה בתרופות נגד חרדות ודכאון......http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283
:-)
אמא של שלום אפקסור venlafaxine היא תרופה נגד דכאון מקבוצה הקרויה SNRI יתרונותיה נחשבים לפחות עייפות פחות פגיעה בתפקוד מיני ואולי פחות פגיעה קוגניטיבית יש טענה שהיא עובדת מהר יותר תופעות לואי - חפשי לפי השם באנגלית - ותמצאי בשפע בהצלחה עמי
תודהההההההה
היי זו תרופה מאד טובה והיא באמת משפיעה מהר.. תופעת הלוואי שנתקלתי בה היא יובש בפה.
היי ג'קי - כדאי לך לבוא לעיר הקודש - נחמד כאן וגם המים יותר בטוחים... נדבר, נועה.
אולי אני באמת אבוא... מה שלומך היום?
אולי אני באמת אבוא... מה שלומך היום? נ.ב את היחידה כאן שכתבה את שמי כראוי. עם אות גדולה בהתחלה!!! מזל טוב! זכית בשני מילין דולר! תספרי לגולשים מה את הולכת לעשות עם הכסף?
גם אני יכול לבוא מה שלומך ילדה
הי ג'קי! כן יש לי נטייה לשים לב לפרטים קטנים ואני עובדת בין השאר בלעשות הגהות לכל מיני מאמרים, בגלל זה זה לא מפתיע שזכיתי בפרס. אני הולכת לתרום 10% מהכסף למלחמה בסרטן מסוג לוקמיה. בשאר - אני בטח אקנה בית, אסע לטיול כיף בחו"ל, אקנה הרבה בגדים ותכשיטים, ואממן שנים רבות של טיפול פסיכולוגי. אני בסדר היום, אבל האמת היא שאני סובלת מ"מוטרדות-יתר". אני קצת היפר בימים האחרונים וקשה לי לתפקד בעבודה ולעשות את מה שאני צריכה, וזה כבר מתחיל להיות בעיה. אני עושה ממש פשלות ואנשים שמים לב. מה איתך?
ד"ר שלום בעמ' 319 שאלתי ששאלה שכותרתה "אנורקסיה??". משתתפי הפורום מיהרו לנסות לעזור (ותודה לכם!!!) אבל אני חוששת שאנו זקוקים לעצה מקצועית: האם עלינו להיות מודאגים לאור הסימנים שפירטתי??? ואם כן - מה עלינו לעשות כדי לסייע לאחותי להכיר בבעייתה לפני שהמצב יתדרדר ממש / לפתור את בעייתה??? אודה על תשובתך!!!
ו... שיהיה לכם קל...
תודה. גם לך.
אל תגידי שלא חייכת כשקראת את ההודעות של תנחשי מי כתב... וכן,זו אני. זה היה נסיון להעלות חיוך על פנייך בבוקר חדש זה. מקווה שהצלחתי.
נשמה שלי... איך לא ? ישר ידעתי שזאת את, והחיוך עלה ורק התרחב.. מתה עליך מתגעגעת אליך בטירוף, מה שלומך ? מה התקדם מאז התלונה ? חיבוק ענק והמון חיוכים כבר בדרך אליך, שיהיה לך יום מקסים. אוהבת אביב.
פשוט הרגשתי צורך לומר, כמה אני שמחה לראות אותך שוב כאן, בינינו, בכוחות מחודשים. רק אל תלכי שוב, רק החזיקי מעמד... בסוף הכל יסתדר, בסוף יהיה טוב. מוכרח להיות!! אוהבת אותך תמיד דפני
...
...
היי טלי... קשה לי להרדם... רציתי רק לומר שלא משנה מה יהיה,אני חייבת לך תודה גדולה על הכל. אני מדביקה לכאן שיר(רק שלא יצא בכתב מראה) של משוררת שאני מאוד אוהבת,בשבילך... אני מקווה שהכל בסדר איתך ושאת מרגישה טוב. חיים חדשים/תמר זוהר שיר ------------------------------------ נטעת בי הרצון להרגיש עצמי מתוכי לפרוץ הבועה האוטיסטית ולגעת בחיים. פרצת למסכת חיי "השלמה" ולמדת אותי לראות החורים השחורים והכתמים המכסים את "השלווה הטהורה". אפשרת לי - בדרכך האמיצה והחודרנית - לפגוש באש הבוערת בתוכי ולדעת, שאת האש - איש לא יכבה ואת האהבה - דבר לא יסתיר. למדתי לפגוש באש המכלה אך גם באש האהבה. למדתי לפגוש באמת הערומה ולהתעמת, לפגוש בכאב הנורא ולהתחזק. למדתי להסכים להכיר בשדים האדומים ובמפלצות הירוקות בורקות הברקים והלהבים המחודדים: למדתי שאלו הם עצמותי - כוחותי וברגע שאני מקבלת אותם הם הופכים לכוח הנשמה והאש הפורצת מתוכם היא אש התעוזה , החכמה הפנימית והלב היודע. למדתי להביט אל האחר מתוך קבלה וחמלה ולראות הפחד שהיה לי כלפיו - מראה לפחדים שמנעתי מעצמי לבוא עמם במגע: היו אלה אנשים שהביעו חולשה ותלותיות שהפחידה אותי כי אסור היה לי להראות את חולשתי. היו אלו אנשים עם טירוף בעיניים שהפחידו אותי כי הם זעזעו את שלוות ה"בועה" והזכירו את הטירוף שאצור בתוכי. היו אלו אנשים תוקפניים שהפחידו אותי כי הם הרשו לעצמם להביע תוקפנות שלא נתתי לה אישור אישי. היום אני יכולה לקבל אותם באהבה כי למדתי לקבל את החולשה ולבקש עזרה. למדתי לשמוח בטירוף ולראות בתוקפנות חלק טבעי במעגל החיים שחייב להתנקות ולא להדחק לפינת ההדחקות למדתי לחיות. להיות. אז אני חרדה,מפוחדת ,מבולבלת,קצת קשה לי להאמין שזה קורה,אני לא יודעת מה יקרה אם זה יהיה נכון, אבל בינתיים, אני מחזיקה מעמד.כפי שאת רואה אני לא מתפרקת. נכון,אטמתי מעט את עצמי החוצה.חזרתי לדפוסי המחשבה הקודמים-בהם רק ההיגיון קיים. ואני חזקה-רק בזכות הוויתור על השינוי הפנימי שיצרתי במהלך התקופה האחרונה. אבל הפעם...דפוסי המחשבה לא כוללים את הבולמיה,ואילו האנורקסיה משמשת בשבילי כמעין "מקלט" שהכנתי מראש למצב הרע ביותר שיכול לקרות. הרבה תקווה אין לי. אבל אני חזקה...כי אני תמיד חזקה...כי אני=אני ואני לא מכירה דרך אחרת,מלבד להיות חזקה. שוב,תודה וסליחה על הכל אנג'ל.
אנג'ל, קטע מעניין ומרגש. מאיפה הוא? ועל כל מה שכתבת, בבקשה. תרגישי טוב, טלי פרידמן
חזרי אלי מעל העננים האפורים כבר יום חדש מאיר פנים על העצים עומדות הציפורים ומחכות לשיר כשתחזרי גם הפירות הבשילו לכבודך והפרחים מזמן פרחו למענך אתן לך גן של עדן אמיתי כי לך תמיד שמורה אהבתי חזרי אלי, כמו השמש והרוח חזרי אלי, כמו הדבש אל התפוח חזרי אלי, כמו עונה שמתחלפת כל שנה חזרי אלי, כמו הבן השב הביתה חזרי אלי, אני יודע שלא די לך חזרי אלי, כמו החץ אל תוך הלב אל הנשמה מעל העננים האפורים זוהר סודם של כוכבים אני הולך בתלם ושואל מי עונה על משאלות כוכב נופל הרי בקשתי אלף פעמים שתחזרי אלי לעולמים אני הולך ובידי מכתב שהשארת לעלם מאוהב חזרי אלי, כמו השמש והרוח חזרי אלי, כמו הדבש אל התפוח חזרי אלי, כמו עונה שמתחלפת כל שנה חזרי אלי, כמו הבן השב הביתה חזרי אלי, אני יודע שלא די לך חזרי אלי, כמו החץ אל תוך הלב אל הנשמה
זה נוגע נורא. המון עומק. וגם אני מבקשת ממך אביב: "תחזרי אלינו נשמה. אבל אנחנו לא לוחצים" אנחנו פה תמיד.
בוקר טוב.. נגעתי אתמול בקרקעית, פחד אלוהים היה שם, ומשהו זז אצלי בלב, עשיתי חושבים והגיע התובנה. מי שרוצה ממני מלחמה - יקבל, אז אני חוזרת אל החיים, בכוחות מחודשים, נכונה לקרב, מצוידת היטב, בכוחות שלי ובשל כולכם. תודה על הכל, על מילות התמיכה, על השירים, על ההודעות ועל היד המושטת, שלא נסוגה ולא ויתרה. אוהבת את כולכם ושולחת (((((((((((((((( חיבוק ענק ))))))))))))))))))) שיהיה לכולנו יום קל ומקסים, מתגעגעת שלכם אביב.
בסוף עוד אאמין... שיש מישהו למעלה...במרומים. נענה לתפילה... מתקרב אך נסוג בחזרה... נוטע תקווה במקום ייאוש... אבל כלום לא חשוב ! העיקר שחזרת !!! והפעם, לתמיד !!!
ברוכה השבה!!
ושוב שלום! אומנם, אני חייבת לציין שפורום זה הוא בהחלט יכול לסייע במידת מה ואפילו לעזור בצורה כלשהיא. מכיוון שהאנשים המשתתפים בפורום זה בהחלט מבינים ומתחשבים ומוכנים תמיד לעזור או לפחות לנסות, בכל צורה שהיא. אך עדיין, זו כבר איננה הפעם הראשונה שאני משתתפת בפורום זה. וכל פעם לאחר שאני רושמת משהו מסוים, אז כל פעם העניין מפיח בי תקווה חדשה שאולי איש מקצוע יקרא זאת ואולי אף ישא עצה או אפילו יעזור ויגיד מה הדבר הכי מומלץ, לפי דעתו, לעשות בנדון זה או אחר... אך כל פעם שאני בודקת ומסתכלת בתגובות שנתקבלו אז אני כל הזמן מקבלת כל מיני תגובות נורא מעודדות וחזקות מכל מיני אנשים שאכפת להם. אך עדיין אף פעם לא קיבלתי היתייחסות מאיש מקצוע אמיתי וותיק בעבודתו. חשוב לציין, שכל חיי התרחקתי מפסיכולוגים ועובדים סוציאליים למיניהם, כי תמיד חשבתי שלמרות שזה מועיל, אז אני בכל זאת יכולה להסתדר בלי, למרות שלפעמים בתוך תוכי ידעתי שאני טועה. ובתקופה זו של חיי החלטתי לעשות קצת סדר, ואפילו שקלתי ואני עדיין שוקלת על טיפול פסיכולוגי, ובעצם אחת מן הסיבות שפניתי לפורום זה היא על מנת לקבל אולי איזשהו ייעוץ מינימלי על טיפול מסויים, או דרך מסוימת שעל פיה ניתן להגיע להרגשה טובה נטולת דיכאון ובינתיים לא קיבלתי שום תגובה, כמו שרציתי או ציפיתי. אך למרות הכול אני עדיין מקווה לקבל תגובה ואני עדיין אופטימית. כי בסופו של דבר הפורום הזה באמת יעיל במיוחד.
איגי בקר טוב מה השאלה עמי
שלום לכם ראשית זו הפעם הראשונה שלי בפורום הזה, ואומץ ליכתוב קיבלתי מכם - אז תודה מראש. העניין שלי הוא בכך שאני כביכול מאושרת וטוב לי (יש לימשפחה ובית נחמד והשכלה וכל הדברים החיצוניים האחרים) אבל בפנים יש בי עצבות רבה, שמתעוררת די הרבה גם ברגעים טובים ואז אני מוציאה הכל על בן הזוג שלי (שזה לא פאייר - אבל זה מה שקורה) קשה לי להחליט ממה הדברים נובעים, ולכן הייתי רוצה שמישהו/י יכוון אותי קצת כדי למקד את העצב. תודה שוב
אם מעונינת לדבר אני כאן.
אני כאן ואשמח מאוד לדבר! תודה
דיתא. אנא כיתבי מעט על עצמך. בת כמה את? במה את עוסקת? האם זה בן זוגך הראשון? האם את נשואה, ילדים וכו'. אני אנסה לעזור לך. בברכה - נורית
דיתה שלום מצטרף לנורית בשאלותיה. האם יש לך קצה חוט כלשהו או אפילו אסוציאציה לא מבוססת מהיכן העצב הרב? ממתי הוא קיים והאם תמיד הוא באותה עוצמה? ספרי קצת יותר וננסה לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 27, נשואה שלוש שנים ללא ילדים. לדעתי אחד הגורמים לדיכאון שלי הוא מקום המגורים שלי (אי שם בדרום - רחוק מכל מרכז..) בשל כך אני לא כ"כ עובדת (רק עבודות מזדמנות, מה שלא מוסיף במיוחד - אני אוהבת לעבוד ולהיות עסוקה ולא לשבת בבית "ללא תועלת - וללא פרנסה) כדי שבכל זאת לא ישעמם לי אני לומדת באוניברסיטה - ולמרות הדרישות והעבודות וחומר הקריאה זה עדיין לא מספיק. אנחנו מתגוררים כאן בעקבות עבודתו של בן זוגי , זאת הסיבה להישארותינו. אבל למען ההגינות אני חייבת לציין שגם לפני שעברנו לכאן (מהמרכז, אנחנו בדרום שנה) לא הכל היה טוב. אני אשמח מאוד לקבל עצות ועזרה.
שימרית שלום רב, עניתי למכתבך בעמ' 309. בברכה, טלי פרידמן
מה שלומך? הכל בסדר?
שלום רב. אני אשה בת 46, גרושה, ללא ילדים. בעברי ניסיתי טיפולי הפריה אשר לא הצליחו. אני מסודרת כלכלית היטב אולם אינני מרוצה ואני חשה שאין טעם בחיים. אני עושה לעצמי חשבון נפש , מה יש לי בחיים ובשביל מה ומי אני עובדת וכו'. הסיבה למרירות הקשה היא משום שאין לי ילדים. התחושות הנ"ל באות אלי בגלים ואני מרגישה אומללה אני בוכה די הרבה. אינני מאמינה שמשהו יכול לשפר את הרגשתי משום שאת עובדות החיים לא ניתן לשנות. האם יש דרך או טיפול אשר יכול לעזור לי? יש לי כיום חבר לחיים אולם אני בכ"ז מרגישה שאני בודדה ואין לי אף אחד קרוב למקרה ואזדקק אי פעם לבן משפחה קרוב. תודה עבור עזרה. נירה
נירה שלום, כואב ומצער לשמוע שאת מרירה, אומללה ומרגישה שאין טעם לחייך. חבל שאת מרגישה כך למרות שיש לך את כל הסיבות להיות מאושרת (עבודה, חבר, ובריאות טובה). אף אחד לא צריך לחיות בשביל מישהו אחר, אלא קודם כל בשביל ולמען עצמו. חבל שחיכית עד עכשיו, לידת ילד אינו קטע אגואיסטי. את לא עושה ילד על מנת שיתמוך בך בעת הצורך. את מעניקה חיים ליצור - והוא גדל לחיות את חייו לעצמו. חשבי היטב לפני שתגשי לטיפולי פוריות. אף אחד אינו מבטיח לך הצלחה ובגילך לעבור שנתיים שלוש בנסיונות המלווים באכזבות, מתח, ציפייה הן לא דבר קל. בנוסף לכך, תחשבי על ילד בן 10 שיש לו אמא בשלהי שנות החמישים שלה. אין גם שום ביטחון שילד בבגרותו אכן יתמוך בך ויתייצב לסייע לך כל פעם שתזדקקי לו. כולם מכירים מקרים של ילדים שעזבו את הארץ, חיים רחוק מההורים ובקושי שומרים איתם על קשר רציף. הייתי מייעצת לך באם העניין כל כך חשוב ואקוטי לגבייך, ובהתחשב בעובדה שאין לך בעיות כלכליות - לנסות ולאמץ ילד מחו"ל. היום ישנן מספר עמותות בארץ שעוסקות בכך שישמחו לתת לך את כל האינפורמציה. במקרה זה, גם תעזרי לעצמך וגם תעניקי לילד חסר מזל חיים עם איכות. האמיני בעצמך ובכוחך, השתדלי לקחת את כל העניין בפרספקטיבה ולא להכנס לדיכאון והעיקר : כל החלטה שתחליטי - היי שלמה עם עצמך. בהצלחה וכל טוב גלי
היי נירה, קודם כל אני מזדהה עם הכאב שלך. לא יודעת איך חיי היו נראים בלי 2 ילדיי. אני בת 31 ולא חושבת שאלד ילדים נוספים בעתיד. חבל שלא עשית דבר עד היום, ונתת לשנים הפוריות שלך לחלוף. נדמה לי שמבחינה ביולוגית 46 זה די גבולי. אבל יש בארץ מספר גדול של מרכזים רפואיים המציעים טיפולי פוריות כמעט לכל הבעיות שישנן, אזלמה שלא תנסי להעזר ולהתייעץ בהם, כדי לקבל את כל האינפורמציה והסיכונים מול הסיכויים. אני מאחלת לך שתזכי לחוות את החוויה המופלאה והאדירה של לידת ילד, ואת העבודה הקשה אבל מלאת האתגר של גידולו (בעצם כל החיים...) שולחת לך חיזוקים והרבה תקווה שיצליח לך, גם אם הדרך קשה וכואבת. מחזקת אותך הלית
נירה שלום רב, אינני מכירה את תחום טיפולי הפוריות, אולם אני משוכנעת שמדובר בתהליכים קשים ומורכבים הן פיזית והן נפשית. הבדידות והעצבות אותם את מתארת היטב נראים שאינם מניחים לך ואפילו שיש איתך חבר לחיים עדיין התחושות קשות. המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי להתמודד עם שאלת האימהות ודרכי מימושה או מאידך ההתמודדות עם אי מימוש האימהות, עם הבדידות, העצבות ועוד. במידה ואת מעוניינת בעזרה במציאת מטפל/ת את מוזמנת לכתוב לאימייל שלי: [email protected] בברכה, טלי פרידמן
Is there anybody out here?
כן, אני כאן. לא בטוח שלי בדיוק הייתה הכוונה ובכל זאת אני כאן
לכמה דקות.. מה שלומך?
גם אני כאן
אורה יקרה, אני לא אף אחד ממי שציינת, וגם עבר די הרבה זמן מההודעה, ומאז דיברנו בכלל, התגעגעתי אלייך.. אביב.
ומה איתי ? לא התגעגעת אלי ? :-(
הי ניר. אני יודעת שזה לא טוב להיתקע בבית, אבל זה מצבי כל הזמן האחרון. החרדות פחתו, המצב-רוח בסדר, אבל אני מכורה לאינטרנט ומרותקת לבית, לא בא לי לצאת, וגם קשה לי לתפקד בעבודה (כי אני עסוקה בחיפושים אינטנסיביים אחרי אתרים אמריקאיים על חרדות באינטרנט - יש להם דברים מעולים דרך אגב!). בכל אופן, אני אנסה כן ללכת לישון עכשיו, מתוך תקווה שלשם שינוי אני אגיע לעבודה בזמן ולא באיחור של שעה וחצי כמו שאני עושה שבשבועות האחרונים מאז שחזרתי לאמא שלי. נדבר בהזמנות, זה ממש מתחיל להיות בעיה המצב הזה שלי. מחכה לשמוע מה איתך, נדבר מחר, לילה טוב, נועה.
לילה טוב
לילה טופ
