פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום!!!!!!!! מה גורם לעלית עיינייםהכוונה שהעייניים עולות לתיקרה וקשה להסתכל למטה או ישר-והעייניים צורבות-ויש גם חרדות מזה......מה לעשות נגד החרדות-ואיך לטפל בכול זה?? יש לציין שאני לוקחת כדורים פסיכאטרים והפסיכיאטר שלי לא מוכן להחליף טיפול יש לציין שאני משתמשת בכדורים הבאים: זיפרקסה 12.5 מיליגרם ולוריוון 5 מג
אושרה שלום עליית עיניים עלולה להיות תופעת לויא של הכדורים (למרות שזיפרקסה אמורה לעשות פחות) צריך גם לשלול סבה אחרת במידה וזה עקב הכדורים ניתן להחליף אותם (למרות זיפרקסה נחשב לעושה פחות מרוב הכדורים האחרים ) או לתת כדור נוסף נגד תופעות לואי אם את לא שלמה עם המלצתו של הפסיכאטר שלך את יכולה לבקש חוות דעת של פסיכיאטר נוסף בהצלחה עמי
שלום רב יש לי בעיה המטרידה אותי מזמן יש לי רעידות בידים הייתי רוצה לקבל תשבוה על כך בדחיפות כי זה מאוד מפריע לי הייתי אצל רואפים רבים ואך אחד מהן לא עזר לי באופן ממשי אנא ממכם תעזרו לי
גיל שלום אל יאוש אתה יכול לפנות להומאופת קלאסי. הומאופתיה היא רפואה הוליסטית שמטפלת באדם ולא בסימפטום כמו הרפואה הקונבנציונלית.האדם הוא גוף ונפש ולכל בעיה פיזית יש מקור עמוק יותר נפשי, לכן אני ממליץ לך לפנות להומאופתיה לפרטים אתה יכול לפנות אלי 050-568237
תודה אני יחשוב על זה מי אתה בדיוק
מה עושים עם התקף שלא נגמר???? מה עושים כשהתקף החרדה הנוכחי לא נגמר????????????????.
מתי זה קורה לך? איפה את נמצאת?
את עדיין כאן? זאת את שכתבת את ההודעה "מפחדת מהחיים"? רק עכשיו נכנסתי וראיתי. את לא לבד. יש כאן עוד הרבה שסובלים מדברים דומים. גם אני בת 26 וסובלת מחרדות. תכתבי לי סביב מה החרדות שלך נוסבות, אם את רוצה.
תודה קרן, זה קורה ב 6 השעות האחרונות. אני בבית אבל אין עם מי לדבר כאן, כי ממילא לא יבינו. אודיה
יש לי ילדה בת 12 ילדה שמחה ונבונה בשבוע האחרון סיפרה שהיא פוחדת במיוחד בלילה , בוכה ומתקשה להירדם לאחר שניסינו לברר ממה היא פוחדת , היא ציינה שהיא פוחדת ממות של מישהו מהסביבה הקרובה , לציין שהפחדים מלויים בחוסר שקט בלילה , פרפרים בבטן , כניסה לשירותים לעיתים תכופות, אנא הנחו אותנו איך לנהוג. תודה מראש
יוסי שלום האם מדובר בפחד ממוות של מישהו מסויים שאכן עלול למות, או שזה משהו כללי יותר? בכל מקרה בגיל 12 מושג המוות נעשה פתאום בהיר ולכן גם מפחיד יותר, יחסית לחשיבה של ילדים קטנים יותר. זהו שלב התפתחותי טבעי. חשוב לתת לה תמיכה, לומר שאתם נמצאים בבית ושאיננה צריכה לפחוד. חשוב להבין איזה סוג מחשבות מתעוררות אצלה סביב המוות וצריך לתת גם הסברים מדוייקים. עם זאת, יתכן שנושא המוות עולה סביב משהו אחר שאולי היא עצמה אינה מודעת אליו. כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר והמחנכת (אם הן זמינות) כיצד הסתיימה השנה והאם היה משהו חריג בסביבתה החברתית. אם תגובותיה חזקות מאוד יתכן שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג. תוכלו להתחיל מפסיכולוג/ית בית הספר אותה ניתן לאתר בשירות הפסיכולוגי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מתמודדת מגיל צעיר בנושא השומן כל היום מה שמעסיק אותי זה דיאטות רזון אוכל שקלתי 105 קילו ירדתי כ- 40 קילו ולאחרונה שוב שמנתי 10 קילו אני מנסה בכל כוחי להוריד אך נכשלת מחדש כל פעם. הבעיה שאני לא מתחברת אם בנות שהן רזות ממני אני בת 26 נשואה ובודדה מחברים וחברות אנשים מזמינים אותי מתחברים איתי ואני בורחת כמו מאש כל פעם שבחורה רזה רוצה להתחבר איתי אני בורחת ממנה. אני יודעת שמשהו לא בסדר איתי חוץ מזה אני בדיכאון עמוק מאז ששמנתי ואני במצב נפשי איום ונורא.
שימרית שלום! כתבת כאן פעם בעבר או שיש לנו שתי שמריות? אני גם ירדתי די הרבה במשקל (35 קילו) ואני שומרת על זה די יפה. למה מפריע לך להתחבר עם רזים ורזות? מה את מרגישה לידם? אצלי זה הפוך- קשה לי עכשיו קצת יותר עם אנשים שמנים כי אני רואה שהם מתנהגים בדיוק כמו שאני התנהגתי פעם, אבל בכל זאת אני משתדלת לבחון את הבן אדם ולא את הגוף שלו ולפי זה להחליט אם אני רוצה להיות איתו בקשר
שמרית שלום רב, נראה שעברת במהלך חייך שינויים דרמטיים ובעלי משמעות רבה, גם על חייך כיום. את מתארת מצב של בדידות והתבודדות, והקושי העולה מכך. האם חשבת ללכת לטיפול? ייתכן והדבר הטוב יהיה טיפול משולב עם דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה. זה עשוי להועיל לך מאד, הן בחלק הגופני של השמירה על משקל תקין, והן בחלק הנפשי, לשמור על מידת "שפיות" רצויה. בברכה, טלי פרידמן
התגעגתי אלייך ואם את רואה את אביב תמסרי לה חיבוק ענק
שלום זאת הפעם הראשונה שאני כאן ויש לי תחושת הקלה קטנטונת שאני לא ממש לבד נראה לי שאני סובלת מדכאון אני עצובה רוב הזמן, בוכה בקלות בלי סיבה "נורמלית",חסרת כל אנרגיה,כל יום יש לי התקפי חרדה קטנים שמתבטאים בסחרחורות,ידיים מזיעות ופעם בשבוע בערך יש לי התקף יותר משמעותי ובו לרוב אני מתעלפת. בהתחלה הלכתי לרופאים ועשיתי המון בדיקות - יצאתי בריאה מאד. הפסקתי לעבוד - צעד שלא היה מובן לאף אחד כי היתה לי עבודה נחשקת עם משכורת גבוהה - אבל האמת היא שנמאס לי להרגיש את הפ-ח-ד! כל בוקר מלצאת מהבית. לאט לאט אנשים מתרחקים ממני (או אולי אני מרחיקה אותם) ונעשיתי לא חברותית להחריד. כל צעד כזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע. בא לי לנסוע לטיול ארוך לחו"ל, כי אני נזכרת שתמיד הייתי מאושרת בחו"ל, אבל נראה לי שזו עוד בריחה ובסוף גם הטיול יגמר. אני בת 26. אמא שלי מרגישה שמשהו לא בסדר, אבל היא רוצה שאלך לקורס לתקשורת בינאישית. הייתי כבר באחד כזה בהשפעתה, וזה היה גרוע. לא הפקתי כלום, הרוב היו נשים בגילאי 60+ ולא הרגשתי נוח להגיד דברים לפני כולם. יש לי קרן אור קטנה - החבר שלי. אנחנו גרים ביחד והוא מאד אוהב אותי. בנתיים. לא תכננתי לכתוב כ"כ הרבה. מקווה שמישהו הגיע עד לשורה הזו. קרן
יש לך קרן אור גדולה כשיש איתך משהו שאת אוהבת והוא לצידך ברגע קשה זה . אני אומנם קצת יותר מבוגרת ממך וחוותי את אותם חוויות שאת מספרת עליהם גם אני ע\זבתי עבודה בגלל הדיכאון. אני מציעה לך בהקדם האפשרי לגשת לטיפול לא לדחות כי המצב ללא עזרה מקצועית הופך יותר ויותר גרוע . במהלך הטיפול את תצאי ממצב דיכאוני זה ותתחלי לטפל בספטומים האמיתים שהובילו אותך לדיכאון. ושוב כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
תודה על התשובה יש לי רתיעה מפסיכולוגים. הלכתי לאחד לפני שנה וחצי. הרגשתי מבוכה, כל הזמן חשבתי מה הוא חושב על מה שאני מספרת לו, ושבטח הוא חושב שאני מגוחכת. עזבתי אותו די מהר.
טיפול ועזרה מיקצועית - לאן כדאי לפנות?
קרן יקרה, כרגע כראתי את "מפחדת מהחיים" שלך. בתשובות שכתבת אלי נשמעת כל כך אופטימית ובעלת-כוחות! קשה להאמין שאת מרחיקה אנשים מעליך. נראה לי שאת מסוגלת רק לקרב אנשים אליך. במה את עוסקת?
קרן שלום רב, את מתארת תקופה עכשוית בחייך, שנראית לא פשוטה "לעיכול", ומאד קשה להתמודדות. הפסקת העבודה, הבדידות וההתבודדות, אימך ש"מייעצת" לך מה לעשות, וההתקפים הקשים, כל אלו מהווים מסכת קושי עצומה. מול כל אלו יש לך קרן אור - החבר. זה מצוין שאת יכולה לראות שלא הכל שחור ונורא, ויש גם דברים טובים אחרים. אבל כמו שעולה מהדברים שלך, זה לא מספיק. אני ממליצה לך ללכת לטיפול. בעזרת הטיפול אני מקווה תוכלי להתארגן ולארגן את חייך, לבדוק מה קורה איתך, בינך לבין עצמך, מהם ההתקפים וכיצד ניתן לטפל בהם ועוד ועוד. בהצלחה, טלי פרידמן
קרן. התרשמתי מאוד ממכתבך. אומנם את אכן עוברת כרגע תקופה קשה מאוד. אך הדבר שממנו התרשמתי הכי הרבה הוא- שלמרות שנורא קשה לך בזה הרגע, אז עדיין לא שוכחת ולא מתעלמת מחברך. אלא אפילו שמחה על כך שהוא בעצם הקרן אור בחייך. דבר זה הוא דבר מדהים ביותר בעיני שכן, אני לא חושבת שיש משהו שיכול לגבור על אהבתם של שני אנשים. ובכלל בעיני אהבה זהו הדבר הכי טהור והנירוונה הכי גדולה שניתן להגיע ולהשיג בחיים הללו. ולכן, עם כל הקושי הרב שנמצא מסביבך כרגע את עדיין נמצאת תחת מין "קרן אור" שאותה מעניק לך חברך לחיים. אני מקווה שהתקופה הקשה בחייך תעבור במהרה ועוד יותר מאחלת לך מכל הלב שתדעי אהבה אמיתית וכנה במשך כל ימי חייך. כי על זה בעצם מתבססים החיים. המון הצלחה, איגי...
קרן שלום אכן נשמע שיתכן ואת סובלת מדכאון עם התקפי אימה (פניקה) נשמע לי שכדאי שתפני ליעוץ מקצועי ויפה שעה אחת קודם בהצלחה עמי
היי, אני כאן עכשיו אבל אני עוד מעט אצא קצת ואחזור אח"כ לבדוק אם ענית לי (אני קצת התמכרתי לאינטרנט לאחרונה אז אני מנסה להגביל את עצמי ולעבור לטלוויזיה במקום זה..) אני מקווה ששלומך טוב, רוצה לשמוע מה עובר עליך. בי, נועה.
נועה !!! למה לטלוויזיה? אני רוצה לשמוע שאת יוצאת לקניון לפנק את עצמך. די צאי מהבית. ואם אין לכם מה לעשות בעיר הקודש , אז בואי כבר לת"א. האמת שגם אני מנסה בתקופה האחרונה להשתחרר מהמחשב, (בטח שמת לב), היום אני הולך לחברים אחזור בערך ב-12 ולמרות שאני חייב לקום מוקדם בבוקר, אתן הצצה לראות אם את כאן לפני שאני הולך לישון. ביי דרלינג.
כל הכבוד
אני צריכה לשמוע שאפשר לצאת מזה... פעם.
אם את רוצה להתנתק למחשב (גם לי הייתה תקופה של "הידבקות" למחשב) אז אפשר לקרוא, ואפשר באמת לצאת ולהיות עם אנשים שאת אוהבת. וכמו עצתו של ניר, לבוא לת"א זה אחלה רעיון, ואני בעד! לפי מה שהבנתי מ"עיר הקודש", אז את מירושלים, אז אולי נעשה "החלפות"...אני לא גרה בת"א אבל אני מתכוונת לאזור המרכז בכלל, ואני אבוא לירושלים, כי אני חושבת שהייתי שם אולי פעמיים... אז זה קצת מצחיק אותי שאני באה ואומרת לך לבוא למרכז, לפני שאני מציגה את עצמי. אז היי, אני ג'קי, כמו שבטח ראית למעלה. ומה שלומך? :-)))
האם הטכניקה אפקטיבית גם כאשר המרכיב הרציונילי ידוע והתגובה הלא רצויה עולה כהתנייה לאירוע ראשוני טראומטי?.
רננה שלום נסי להוסיף פרטים נוספים ואוכל לענות לך בצורה מדוייקת יותר, אבל אם אני מבין נכון את שאלתך התשובה היא שבהחלט כן, הטיפול משתמש גם במרכיבים הרציונליים וגם במרכיבים ההתנייתיים מהאירוע הטראומתי, והימצאותם לא רק שאינה פוגעת אלא אף עשויה למקד את הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אני בין המקוטלגים כ-"מתים מבושה" אני בן 34 ,מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין. האם זה מצב פתולוגי פיסיולוגי או זה נובע ממצב משפחתי לדוגמא "אימא פולניה" או דתיה (מסורתית) קשוחה. שירתתי בצבא שירות סדיר מלא בתפקיד מעניין.אך לא הצלחתי לפתח קשרים עם נשים למרות הקרבה.לכך התווספה גם הערכה עצמית נמוכה. יש לי עבודה מכובדת,ואני לא מכוער. אני רואה צעירים המתהדרים במס' בני הזוג שהיו להם וליבי נחמץ. זוגות נישאים ואני נשאר הרחק מאחור. איך אפשר לפתור את המצוקה הקשה הזו? תודה.
שמעתי פעם על ייעוץ בנושאים כאלה... מה דעתך? זה מעין ייעוץ על פיתוח קשרים, כי אם יש לך קושי ביצירת קשרים, אפשר לעבוד על זה, ואם יש לך רצון, אז זה יהיה בסדר. ואולי באמת יהיה פה מישהו שיוכל לעזור לך, כי אני בסה"כ בת 15 מה אני כבר מבינה ביצירת קשרים שכאלה הא? ובהצלחה!!!! ומי לא תרצה להיות בת זוגתך? אתה גם אינטלגנט, וגם יפה. Don't worry !
דני שלום ! קראתי את ההודעה שלך וזה ממש גרם לי לנסות לחשוב על כל מיני כיוונים. . . יש לי שאלה אלייך האם החשש והפחד הזה הוא רק ליצירת קשרים עם נשים או בכלל עם אנשים ? ושאלה נוספת נסית ליצור קשרים עם בנות מהאינטרנט ? זה נראה לי יכול להיות אולי פחות מאיים. דבר נוסף הייתי ממליצה לך לחשוב עד כמה לאמא שלך יש השפעה על המצב שלך ובמידה ואתה חושב שכן אז אולי זה מה שאתה צריך תחילה לשנות אתה גר בבית או לבד?
דני, לא למות לנו בבקשה, (ובוודאי לא מבושה). אמא פולניה זו לא סיבה מספקת לבושה. אין אשמים בענין הזה. אודיה
לגקי ,עינת ואודיה. תודה על הניחומים. למות?? או לא... לא התכוונתי. האמת ,ראיתי כתבה בעיתון לפני זמן רב על אנשים כמוני ואיבחנו את זה כ"מתים מבושה". אני גר עם אימי מטעמים טכניים.ואולי לא.קשה לי להגיד. אימי כעת אישה מבוגרת (בת 76) ואין מי שיטפל בה.קשה לי לנטוש אותה לעת זקנה. אבל זו בעיה טכנית.כי אני יכול לארגן לה מטפלת,וכעת אין לה התנגדות שאני אעבור דירה. אבל את ההרס הנפשי שנגרם לי כבר אי אפשר לתקן. יתכן שאני מפחד מניצול? נאמר לי כבר שאני חושש מדי שאנשים ינצלו את תמימותי. החשש הזה נובע מניסיון מר שהיה לי כבר עם הרבה אנשים (נשים וגברים). יתכן שזה בגלל שהנשים שנפגשתי איתן היו תובעניות כבר מהפגישה הראשונה ?.אני יודע שהנורמה היא שהגבר יוזם וצריך להתאמץ (לעיתים מאמץ רב). אך אני מאבד תקווה מהר מידי כאשר אין שיתוף פעולה מהצד השני. אולי זו הבעיה?
לדני, מסתבר כשמציצים בפורום הזה שהרבה בעיות אישיות שלנו שאנו בטוחים שרק אנחנו חווים אותם יש עוד לא מעט אנשים שחוו את אותה חוויה וזה בהחלט מרגיע והופך אותנו לכאורה לנורמלים. אני באופן אישי גם חוויתי את המין בגיל מאוחר ועד להחלטה לעשות זאת סבלתי מפחד והערכה עצמית נמוכה אני מציעה לך לא לחכות פשוט לעשות זאת אם כל מי שמסיכמה לכך רק תשמור על עצמך והשתמש באמצעי מניעה. דבר נוסף מסתבר שלענין דחית(בשני המובנים דחיה של זמן ודחיה מ..) המין יש קשר עמוק יותר שעליך לברר עם עצמך או בשיתוף עם מטפל אני בהחלט ממליצה לך. לא שאני הגעתי עדין לשלמות אבל עברתי תהליך.
אביב שלי יקרה, נכנסתי לכאן אחרי הרבה זמן וראיתי את מה שכתבת כאן הבוקר. נכנסתי בתקווה לראות שהמצב השתפר , אבל נוכחתי לראות אחרת... אני לא מוכנה לוותר על האחיזה, לא עכשיו ולא לעולם! בשבוע שעבר נפטרה חברתי לעבודה. השאירה מאחוריה 2 ילדים קטנים והרבה אנשים שאהבו אותה. הייתי בהלוויה, עברתי שוב את כל אותה הדרך השנואה כל כך ונכחתי לדעת עד כמה אני מעריכה את מקומי כאן. את כל הרגעים הקטנים שאני יכולה לחוש והיא כבר לא. על הזכות שלי להכיר את אמא שלי ולא כמו ילדיה , שלא יזכרו אותה. זה מדהים לפעמים עד כמה הדברים הקשים האלה נותנים לעיתים כוח. אביב, השחור הזה שסובב אותך, הוא לא חייך. זו לא את! זה ענן ענק שעוטף אותך, אבל מעבר יש את החיים האמיתיים שלך. אני יודעת שבוודאי שום דבר ממה שאני כותבת עכשיו לא יעזור כלל. ואולי בכלל לא תקראי את מה שנכתב. אני פונה אל ההגיון שבך, אל הנפש החכמה והמקסימה. בבקשה בבקשה תתאמצי קצת. למענך, ולא למען אף אחד אחר! אוהבת, ללה
ללה מדהימה, את צודקת, הדברים הקשים יכולים לזעזע אותך ולהחזיר אותך לדרך הישר. במקרים האלה קצת קשה לפנות להגיון שבי, במצבים הללו הוא לא ממש עובד, אבל חטפתי את "סטירת הלחי" שלי שהחזירה אותי אל דרך הישר אני מקווה, ואני פה.. מה קורה אצלך ? שלך אביב.
ללה צודקת !!! רק בשבילך... ויש בשביל מה.... יש המון !!!
הייתי רוצה לדבר עם מישהו אני סובלת מחרדה שמלווה בדפיקות לב מואצות, לחץ בראש, סחרחורות...ממש לא נעים. איך מתגברים על זה? האם אי פעם זה יעבור לי? תודה
אני יכולה לנסות לעזור...
הי מירי, האם את עדיין שם? יש לך , מסתבר, הרבה שותפים ל"חוויות " החרדה. אני מקווה שזה לא יקרה לך בקרוב, אבל אם זה יקרה- את מוזמנת להתקשר אלי (052-) 349419. אודיה
מירי שלום ככל הנראה מדובר בהתרקפי אימה מומלץ : א. לעבור ברור אצל רופא משפחה לשלול את הפאשרות שאולי יש מרכיב גופני שטפול בו עשוי לעזור ב. לפנות לברור אצל איש מקצוע בעקר אם המצב נשמך מזה זמן רב או חוזר על עצמו מדי תקופה בהצלחה עמי
התגעגעתי !!!
אז מה שלומך? מזמן לא שמעתי ממך הכל טוב? אבא שלך כבר חזר?
ובגלל זה הכל חרא. בא לי להעיף לו מכות. (אולי זה מה שכדאי לי לעשות...?! )
מה שלום אחותי המקסימה?
שלום. אני בחורה מאוד אנרגטית שכל הזמן מוקפת בחברים ותורמת רבות מעצמי לקהילה. כגון- התנדבויות באירגונים שונים למען הקהילה וכ"... בנוסף לכל אני עוסקת בהרבה דברים ומפתחת את כשרונותיי. עד כאן הכול נראה טוב. אך הבעיה היא שאני מדוכאת. בהתחלה לא ידעתי את הסיבה שממנו נבע הדיכאון אך כרגע נראה לי שזוהי תגובה על האהבה הנכזבת שחויתי במהלך השנתיים האחרונות ואולי זהו גם עניין שנובע מכל המצב הרערוע שהתרחש בארץ בשנה האחרונה, בהתחשב בעובדה שאני גרה ממש על קו האש. ובעניין מספרם הרב של חבריי, זה דבר טוב אך הוא טיפה מפריע לי. מכיוון שאני מין "פסיכולוגית" אצל חבריי. כלומר שרע להם אז הם פונים אליי ועל ידי דיבור אנו מנסים לפתור את בעיותיהם ובסוף זה אכן עוזר. אך כשלי רע נוצר מצב שבו אין לי לאן לפנות כי לא הגיוני שאני ילך ויתלונן על מצבי בפני אותם החברים. למרות שאלו באמת חברי הטובים והשותפים לכל הדברים המשמעותיים והמרכזיים בחיי. אני נורא מדוכאת ואני לא יכולה להחזיק את זה בתוך עצמי יותר ולהמשיך להעמיד פנים שהכול נפלא, כשאני יודעת שלא. בכל אופן, מה עליי לעשות בנידון. הדבר די מפריע לתפקוד היום יומי שלי. ואני מתחילה לפחד שלאט לאט כל כוחותי יאזלו...
איגי, גם אני עד לפני שנה בערך הייתי מעין "פסיכולוגית" לכל החברות שלי, תמיד הייתי היציבה והחזקה שתמיד נמצאת שם כדי לעזור לכולם, ושהחיים שלה הם הכי נורמליים ובריאים (באה ממשפחה טובה ואוהבת, חבר ראשון קבוע למשך 6 שנים, מצטיינת באוניברסיטה וכו'). בסופו של דבר במשך זמן קצר אבא שלי נפטר, נפרדתי מהחבר שלי, התחלתי לסבול מחרדות קשות שבעקבותיהן עזבתי את הלימודים והפסקתי לתפקד, ובשנה האחרונה היוצרות התהפכו: אני כל הזמן זקוקה לעזרה אינסופית מהחברות שלי. אני רוצה להגיד לך שבתקופה הראשונה אכן היה לכמה חברות מאוד קשה לקבל את השינוי, והן ממש סירבו להכיר בעובדה שמשהו קורה לי. התאכזבתי מאוד מהתגובות שלהן. אבל עכשיו אני יכולה להגיד שבסופו של דבר החברות הבאמת טובות נמצאות שם בשבילי, גם אם לא תמיד הן מבינות - ואז ישנו גם הפורום הנהדר הזה... אז לא שחס-וחלילה אני אומרת שאת צריכה להגיע למצב נוראי כדי שחבריך ישימו לב לכך שגם את זקוקה לעזרה. אנחנו פשוט אנשים שצריכים תמיד להרגיש שליטה, ואנחנו משלמות מחיר יקר מדי על השליטה הזאת. אז עצתי היא - תתעקשי לגרום לכך שיקשיבו לך, ותשתדלי לדבר על המשבר שעברת בנושא האהבה הנכזבת, ואל תעמידי פנים. תרשי לעצמך להיות גם חלשה, כדי להיות חזקה יותר. מקווה שעזרתי קצת, נועה.
הי איגי, מבינה לליבךבכל עניין הדיכאון. אין לך מושג עד כמה... מתי שברו את ליבך? (גם כאן אני מזדהה). אודיה
איגי שלום נדמה לי שכדאי לך לפנות לעזרה מקצועית אני מכל מקום נותרתי עם השאלה למה את צריכה להראות רק את הטוב ואת הכוח שלך בהצלחה עמי
תחילה רציתי לומר פשוט תודה זו הפעם הראשונה שכתבתי בפורם הזה וממש הופתעתי (לטובה כמובן) לקבל תשובות כ"כ רציניות רציתי לשתף אותכם בעבר שלי אני הלכתי בעבר לטיפול פעמים בפעם הראשונה הייתי יחסית קטנה אולי בת 13 או קצת יותר והסיבה לכך שהלכתי היא שפשוט ההורים שלי טענו שהם חושבים שאני זקוקה לטיפול ופשוט שאלו אם אני רוצה לנסות. לאחר זמן כ - 3 פגישות המטפל (שהוא כמובן מישהו שידוע כמטפל ממש טוב) שאל אותי שאלה שגרמה לי להרתע מפסיכולוגים הוא פשוט שאל אותי אם אני מאוננת אני רוצה להזכיר לכם הייתי בת 13 במשך שנים חשבתי על השאלה הזאת וניסתי להבין מאיפה היא נובעת ולמה מטפל שואל ילדה שאלה כזאת אחרי 3 פגישות עד היום לא הצלחתי להבין !!! בפעם השניה שהלכתי לטיפול הייתי בת 23 בערך וטופלתי כחצי שנה ופשוט לא הרגשתי כלום מלבד שסתם ביזבזתי כסף ולגבי התגובות שלכם ברור שאני חושבת שאני זקוקה לטיפול ואולי גם זקוקה מאוד לטיפול אחרת אני מניחה לא הייתי פה עכשיו אבל אני פשוט לא רוצה "לזרוק" סתם כסף יש לי הורים תומכים ואני בטוחה שהכסף זו לא הבעיה הבעיה היא למצוא מטפל מוזר לא ?
עינת שלום לאור מה שתארת זה בכלל לא מוזר שהבעיה היא למצוא מטפל. את מתארת חווית אכזבה משני הטיפולים ותחושה קשה של חודרנות מהמטפל הראשון ואני יכול מאוד להזדהות עם החשש להתאכזב שוב. מציאת מטפל מתאים היא באמת משימה לא פשוטה. למרות שלכאורה מדובר בקשר מקצועי, הרי שמאוד חשובה הכימיה האישית שנוצרת. אינני מדבר על גישה טיפולית, אלא משהו הרבה יותר אישי. את תחושת הכימיה הזו תוכלי רק את לחוש. אחת המכשלות בענין הוא שאת מגיעה ממקום רגיש שעשוי להיות חשדני ואז עלול להיווצר משהו מעגלי שבו לא תסמכי על הטיפול והמטפל, מה שכמובן יכול להכשילו. אבל זה כבר דבר שצריך להתמודד עימו בתוך חדר הטיפולים. אולי הדבר הטוב ביותר הוא לקבל המלצה ממישהו שאת סומכת עליו ולנסות. לא צריך בהכרח להיות חודשים בטיפול כדי לדעת שהוא מתאים או לא. אם תרצי המלצות מצוות הפורום צייני זאת ונשמח להפנות אותך. כל טוב אורן קפלן
הקושי הגדול של כל מי שמחפש טיפול ומבין משהו הוא בחירת המטפל. ישנן שיטות וגישות שונות, ויש כמובן את הכימיה עליה דיברת. כן קיימת הידיעה שהמטפל מרויח ביחס ישר לאורך הטיפול. עם כל הכבוד לפסיכולוגים (ולכל משכיל אחר -איש איש בתחומו- ) זוהי מטלה מוסרית בלתי אפשרית!!. מה גם שתמיד יש משהו לעשות בתחום הנפשי. אשמח מאוד אם תואיל להרחיב את הדיבור על נושא בחירת המטפל. תודה וברכה הראל
לכולם בקר טוב הסוגיה חשובה אני ממהר אבל לא הצלחתי להתאפק - לטעמי : \ טפול זה דבר בעייתי העובדה שמטפל לוקח כסף, אף פעם אינו עונה על האידאל של המטופל, כולל העובדה שהוא נגוע באינטרסים שונים (מודעים ולא מודעים ) זה בעייתי המיוחד בטפול דינמי - הוא הנסיון להשתמש בבעיות הללו (שכאמור הן נמצאות מתקוף העובדה שמדובר בשני אנשים) דרך הדבור עליהן כדי להבין מה הקושי המיוחד של המטופל בסיטאוציה ובחיים גם פה כל אחד מעלה קושי אחר ביחס לטפול - והקושי שכל אחד מעלה מלמד על כל אחד מהאנשים - הבנה של הקושי הזה היא החשובה. הנסיון מלמד שמטופלים רבים נעזרים בכך בהצלחה ואשמח לקבל תגובות עמי
זו בדיוק הנקודה. להבין את הקושי ולדעת מהיכן הוא מגיע... ולדעתי ומנסיוני...לא כל אחד יכול. היכולת להבין את הקושי ולגעת בכאב ולהכיל אותו... היא מולדת ולא משהו שאפשר ללמוד אותו... ובמקרה או שלא... לצוות הפורום יש את היכולת המופלאה הזו...
התחלתי טיפול באפקסור.....מה ידוע לך על התרופה האם היא ממכרת??? האם ניתן להפסיק שרוצים ללא חשש?? והאם אני יכול לקחת כדורים נגד כאבי ראש ובחילות בגלל תןפעות הלוואי?? תודה
יוסי שלום א. התרופה לא ממכרת רק שיש להפסיק אותה בהדרגה בדרך כלל ב. תופעות לואי של כאבי ראש ובחילות מחיביים הערכה דחופה בגלל תופעת לואי נדירה הקרויה תסמונת סרוטונין - אנא צור קשר עם הפסיכאטר המטפל בך בהצלחה עמי
אני נוטל סרוקסט מזה 6 חודשים לטיפול בדיכאון. הטיפול יעיל ואולם אני סובל מאד מבעיית הזעה, סובל גם מיובש בפה ומהשמנה מרוצה מבחינה מינית (אין ירידה בחשק ויש השהייה בפליטה) שאלתי: האם רמרון יכול להחליף את הסרוקסט ולפתור לי את בעיית ההזעה?
ביבי רמרון או כל תרופה אחרת נגד דכאון עשויה לגרום לך לתגובה שונה הן מבחינת תופעות הלואי והן מבחינת היעילות בנוסף, לאחר 6 חודשי טפול יש לשקול האם קרב מועד סיום הטפול התרופתי ובמקרה זה אין כל טעם בשנוי אנא פנה לפסיכאטר המטפל בך בהצלחה עמי
הפסיכיאטר קבע שעלי להמשיך בטיפול התרופתי "עוד זמן רב" שאלתי: על בסיס מה מחליט פסיכיאטר על משך הטיפול מעבר ל-6 חודשים? האם יתכן שלמרות הצהרתי על שיפור מהותי ברמה המוטיבציונית ובתפקוד היומיומי, הוא רואה דברים שאני לא רואה? אבקש ממך גם דוגמאות. תודה
במספר מאמרים דווח על קשר בין מחסור בברזל בשנתיים הראשונות לחיי התינוק לבין פגיעה בלתי הפיכה בתכונות של ראיה מרחבית, יכולת ריכוז וזכרון. שאלתי (לגבי זכר): מהי רמת ההמוגלובין (כפונקציה של גיל ו/או משקל) הגבולית שלמטה ממנה קיים הסיכון לפגיעה? האם מה שמוגדר בספירת הדם כ "נורמה" הוא גם הרמה הגבולית? מהי מידת הסיכון בכל מקרה?
יובבי שלום איני מומחה בתחום הנורמות לגבי המוגלובין משתנות בתחילת החיים עם הגיל (בתחילת החיים הנורמה גבוהה יותרלפי מטב זכרוני) ככלל מומלץ להיות במרכז הערכים ולא בקצותיהם כאמור מותנה בגיל אנא פנה למומחה ברפאות ילדים או המטולוג בהצלחה עמי
ד"ר שלום. אחותי הקטנה סבלה בעבר מהפרעות אכילה רבות (התעסקות מופרזת באוכל - הכנה עבור כולם - אך עם המון תירוצים לא לאכול בעצמה, פירוק האוכל לגורמים, על מנת להוציא מהם רק מה שלא משמין, הוצאת מאכלים רבים מרשימת המותרים בתואנות מתואנות שונות כמו גזים, פחמימות וכו' וכו' וכו'). היא אכן היתה רזה (אם כי לא גרומה). בשנים האחרונות, לאחר שנישאה, נעלמו התופעות כמעט לגמרי. הבעיה היא שלפני כשנה היא הרתה, וילדה לא מזמן תיאומים. במהלך ההיריון היא הקפידה לאכול הרבה ירקות וויטמינים, ועלתה מעט מאוד במשקל. הילדים נולדו פגים ובריאים, ושבוע (!!) לאחר הלידה היא כבר חזרה למשקלה טרום ההריון (175,57). הבעיה היא שמאז היא לא מפסיקה לרדת במשקל. לא נוגעת כמעט באוכל, וטוענת שכל דבר עושה לא בחילה. היא מתעקשת שלא ירדה במשקל (למרות שהיא כבר שוקלת 53 ונראית ממש גרומה), ולא מוכנה להקשיב לנו או לראות רופא בעניין. יש עצה???
וואוו... כ"כ חבל שהיא חוזרת לאותו מקום חשוך ואפל... היא נשואה? אולי בן הזוג שלה יוכל לדבר איתה? או שגם את זה ניסיתם? סביר להניח שהיא לא רוצה לראות רופא, או בגלל שהיא לא רוצה לעלות במשקל, או שהיא בכלל בטוחה שהכל בסדר אצלה (זה נראה לי העניין)... אני מבטיחה לך לחשוב על משהו... שתהיה בריאה. וחבל עליה, רק נולדו תאומים, וחבל שהיא תצטרך לרדת לבור הנורא הזה.
ג'קי, אבל רק אם היא תרד לבור הנורא, היא תבין שהיא צריכה עזרה. עדי
אריאל שלום השאלה היא האם היא סובלת מדכאון שלאחר לידה וכאן האם האם הירידה במשקל היא דרסטית האם יש הפרעה קשה בשינה, בתפקוד בטפול בילדים וכו' ? לא פעם זה לא קל לשכנע . לרוב אנשים נענים ללחץ משפחתי חזק במידה ובני המשפחה אכן חד משמעיים (השווה מה היה קורה אם הייתם חושבים שקיים סכון מיידי לחייה) דרך אחרת היא לשקול עצה של רופא משפחה, רופא נשים או דמות אחרת שהיא נותנת בה אמון בהצלחה עמי
" לא תימח במהרה דמעתי הכבדה דמעתי מקרקע נשמתי שאבתי; כל-טיפה בשעתה בצירי יולדה ובלחץ שנים מעיני עצבתי... ... ועד אלוהים מה-נאמנה דמעתי! את-תמצית מכאובי בה שמתי, כרכתי; וכמו עם כל-נטף מת חלק מנשמתי ואבדה עולמית אל-קבר הולכתי... "
" כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את-בוקר חייהם הרנינה; ואני, גוזל רך , נשתכחתי מלב תחת כנפי השכינה... ...חרש בכתה עליי ותתרפק עליי, וכמו שכה בכנפה השבורה בעדי: "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם, ואיותר לבדי, לבדי..." ... ( דמעות ) ...
שאין כמו ביאליק ( במילים אחרות : מה שציטטתי... זה שלו ) ואני אוהבת אותך.
המילים הללו הסתובבו לי בראש כבר כמה ימים, מדהים איך חשבנו בדיוק על אותו הדבר... איך את מרגישה חמודה?
אישתי בת 47 וסובלת מדיכאון בינוני אולי גם קשור לגיל המעבר. 1. האם מותר לקחת בו זמנית את התרופות הבאות? א. REMERON 45mg ב. 0.625mg PREMARIL ג. XANAX XR ד. BONDORMIN 2. האם ה-REMERON הוא תרופה טובה ? כי הוא לא מוכר בסל הבריאות ? בברכה מיכאל
אני לא רופא אבל xanax ו BONDORMIN הם כדורי שינה/הרגעה ממכרים !!!!!!! ופרמריל זה הורמון שמקבלים בגיל המעבר ואמור לעזור לתופעות שקשורות בגיל זה. את התרופה האחרונה אני לא מכיר. אין כאן טיפול שמונע דיכאון (אולי ההורמונים כן יכולים לעזור במקרה זה) אבל טיפול בכדורי שינה והרגעה הם בריחה מהמציאות,התמכרות מסוכנת ואני יודע שהם רק יכולים להחמיר מצב. נראה לי שלא פניתם לרופא הנכון (פסיכולוג/פסיכיאטר) אני מנחש שרופא משפחה (אדיוט)נתן לה את התרופות. ושכל יפי הנפש יקפצו לי אוהב את כולכם דוגי
מיכאל שלום אפשר רצוי - בסימן שאלה אישית אני משתדל להמנע מבונדורמין וקסנקס בשל הפוטנציאל הממכר שלהם מה עוד שאינם פותרים דכאון וחרדה אלא ממסכים אותם זמנית בלבד רמרון - היא תרופה מוכרת לדכאון בהצלחה עמי
שלא יהיה יותר גרוע.......כמה תרופות????????????????????
כל הכבוד תשובה לעניין
תופעות לוואי של תרופות- מזה 4 שנים אני משתמשת בנגזרות של פרוזק ניסיתי כבר כ- 6 סוגים וכרגע אני מקבלת את ה-"פרימוניל" הבעיה העיקרית היא עצירות קשה שאין לי דרך להתמודד איתה ללא משלשלים. ניסיתי אפילו להפסיק את הכדורים נוגדי הדכאון אך ההשפעה לא אחרה לבוא. קשה לי. מה עושים??
עלמת חן שלום א. פרימוניל אינה נגזרת של פרוזק ב. איני ידוע אילו תרופות נסית \מכל מקום - ניתן לשקול טפול קוגניטיבי (שיעיל כמו תרופות ) או פסיכותרפי אחר תלוי בנסביות שלך 4 שנים זה בדרך כלל הרבה מדי זמן לגל דכאוני אנא פני לפסיכאטר שלך שוב בהצלחה עמי
אדם, אתה פה?
אני כאן
קראתי שלא היה לך טוב אתמול.
נכון היה גרוע. אני לא יודעת אם היא אשמה. אבל זה עשה לי רע, אני מרגישה עכשיו חסרת מנוחה. חייבת לברוח. חייבת להתוודות זה כנראה קשור לחבר, מסכן לא באשמתו, הלב שלי התרוקן ואנחנו אמורים לעבור לגור ביחד. אני הולכת לבטל את זה. אני מרגישה נורא ואני עוד אמורה לללמוד עם חברה. מצטערת על "שנפלתי" עליך.
היי טלי, זה מה שעלה לי היום בבוקר, אל תדאגי, אני עוד פה בינתיים ואני עוד שורדת בינתיים, יכול להיות רק שאני רק קצת נעלמת לך וממך. מקווה שאת בסדר, שלך אביב. --------------------------------------------------------------------------------- יש אנשים שמתים עוד בחייהם. מסתובבים בין כולנו כמו כל אחד אחר. אבל הם לא באמת חיים. סתם צפים בעולם. הפכתי להיות אחת מהם. רציתי לחיות. רציתי כוחות. היו לי שאיפות. היו לי מטרות. היתה לי עבודה. היו לי כבר חיים. הצלחתי להשיג לעצמי את אלה. ועכשיו.. אין לי כלום. הכל התרסק. הכל קרס. ואני בקבר החיים. מנסה לשרוד. מנסה להחזיק את הראש. מנסה לא לטבוע. מנסה לא ליפול. מנסה להעביר עוד יום. מנסה למשוך עוד שעה. מנסה לגרור עוד דקה. אבל כבר לא יכולה. ועכשיו.. אני סתם רוצה לשקוע. אני צריכה לוותר. אני צריכה לסגת. אני צריכה ללכת. אבל אני לא יכולה. כי אתם עוד מחזיקים. אתם עוד לא מרפים. אתם לא מוותרים. אז אולי תניחו קצת. אולי תיקחו את היד המושטת. אולי תפסיקו להחזיק אותי. אולי תתנו לי כבר לצנוח. אל תזכירו לי את עצמי. אל תזכירו לי את הדברים הטובים. אל תעלו את הימים היפים. אל תגידו זה יכאב לאחרים. עכשיו.. החיים שלי הם קבר אחד גדול החול כבר מציף אותי נכנס לנחיריים מכסה את הגוף ואני נקברת ממילא אז תוותרו ותנו לי ללכת כי אין לי כבר כוח כי אין לי למה להישאר כי אני לא יכולה להילחם סליחה
אביב יקרה שלי... איך אני מצליחה תמיד לפספס בגדול. אני כל כך מצטערת! חשבתי שהמצב משתפר, האמנתי שהייאוש הוקל מעט... וטעיתי, טעיתי כל כך. אביב נפלאה, אני לא יודעת מה עוד לומר, איך לחבק בלי להכאיב, איך לשכך את הכאב הפועם, המרסק את הצלעות... הכאב הזה שאנחנו מכירות כל כך מקרוב. הכאב הזה שנמצא שם, לא עוזב לרגע,מונע מאיתנו לנשום... אבל אביב שלי, עם כל ההזדהות עם מסע הייסורים שאת עוברת כעת, אני יודעת שהדבר ה-א-ח-ר-ו-ן שאת צריכה עכשיו זה שאנו נרפה את אחיזתנו. את תפלי, ואת יודעת את זה. בשעותייך הקשות יותר, את מייחלת לזה... אבל גם את זוכרת רגעים אחרים. כבר חווית אושר אמיתי, חברות עמוקה, אהבה... אני רואה את הדיכאון, קוראת את הייאוש- אך מסרבת להאמין שאת מוכנה באמת לוותר! אני יודעת שיש רגעים שאת חלשה מכדי להילחם, כואבת מכדי לקוות, פצועה מכדי להחזיק בידי המושטת... וזו בדיוק הסיבה שאני לא מרפה. אני לא עוזבת, ולא מניחה לך ליפול- למרות שכרגע את משוכנעת שזהו רצונך. אני לא מוותרת עלייך! אני כאן, ואני חזקה. יש לי כוח להחזיק אותך, רק הישעני, רק תפסי את ידי, החזיקי בי! אביב שלי, אין לך מושג כמה כאב, כמה חוסר אונים כרוכים במצב הזה. לראות את גלישתך האיטית למטה, לדעת שאני מוכנה לעשות ה-כ-ל כדי לעזור, ובכל זאת לראות שאת הולכת ומתקרבת לשפת התהום... אז אני רוצה לומר לך: אני ממאנת להניח לך לצנוח למטה. אני אלחם לצידך, אני אחזיק אותך, ואם צריך- אני אחסום בגופי את הגישה לשפת הצוק...!! אני יציבה עכשיו, בבקשה הרשי לעצמך להישען... אני לא אניח לך ליפול!הקרב מתחיל עכשיו: אני אתקשר בערב, נקבע "תוכנית פעולה". אנחנו עומדות בזה יחד, נלחמות בזה בכוחות משותפים, וחוזרות יחד כמנצחות. אני יודעת זאת. את יודעת זאת. אין אופציה אחרת!! אוהבת, ואיתך תמיד- דפני.
כן. גם אני מחזיקה שלא תפלי. ככה , עד שתהיי מספיק חזקה ויציבה בכדי לעמוד בכוחות עצמך. מה קורה איתך מתוקה? עד כדי כך רע? הלוואי שיכולתי לעזור לך מעבר למילים האלו. ולומר לך דברים נוספים מלבד כל מה שנשמע כקלישאה( אבל מאוד מאוד נכון) כמו " מחר הכל יראה אחרת", "יש ימים של נפילות"..... ובכל זאת... הכל נכון. ואת יודעת זאת. אני יודעת שאת יודעת . פשוט יותר קל לך קצת לנוח , מאשר להתמודד עם כל הבלאגן שבראש. ומותר לך!! ושאף אחד לא יגיד אחרת. תתפרקי , תבכי , תהיי מדוכאת... אבל הכל כדי להרגיש אח"כ יותר טוב. ואם את צריכה קצת יותר מיום או יומיים - קחי ! וכשתחזרי אליי מאוששת אני אקבל אותך בזרועות פתוחות ..... אז בינתיים שולחת לך הרבה חיבוקים ומקווה שתצאי מזה מהר. אני פה איתך ובשבילך. בילי
אביב את לא במלחמה וחבל על החיים אני חוויתי את אותם תחושות ורשמתי לעצמי את אותם שירים רק חבל שאין מי שילחן. תרדי מזה זו תקופה שאני מבטיחה שתחלוף. אני לא יודעת אם את בטיפול ולא אבל אני ממליצה לעשות צעד בכיוון ומהר. אם אני לא טועה נתקלתי כבר בשמך בפורום ונדמה לי שהיית לעזר לאחר אז עכשיו עיזרי לעצמך ופני לטיפול זה לא קל זה לא נגמר מהר אבל זה בר סיכוי. בהצלחה
אביב יקרה, אני יושבת וקוראת את מכתבך מהבוקר, וחושבת מה קרה במהלך היום, שהביא למסקנות האחרות. והתשובה? כן, אביב, אלו הכוחות שלך. איתך, לאורך כל הדרך. טלי פרידמן
טוש שלי, התשובה שלי היא הפחד, ורק בעקבותיו באו הכוחות, אבל נתווכח על זה בהזדמנות אחרת, נקווה שבקרוב.. שלך אביב.
נועה אהלן. רציתי מאוד להשאיר לך הודעה אתמול רק לא הצלחתי בגלל חוסר זמן. אני מתגעגע לימים שהיינו מסתחבקים כמעט כל ערב .אני חש שאני רוצה לשוחח איתך, לשתף אותך במה עובר עליי, וגם לשמוע מה איתך(מה הקטע עם לעבור לת"א?)חזרתי לא מזמן ואני הולך לישון. שיהיה לך יום מתוק מחכה לשמוע .שלך-ניר "הדודאי".
וגם אני גם. "צמד-הדודאים"
באתי לבדוק מה שלום כולם
אני כאן, ואשמח לדבר... מה שלומך? אם את עדיין כאן, תני סימן...
גם אני כאן ומה שלומך
בטח שאני כאן לדייט הלילי שלנו שבכר מזמן לא קיימנו כתיקנו מה שלומך את? עבדתי כמו מטורפת בסופשבוע ובערך עד עכשיו השלמתי שעות שינה זהו, עכשיו אני מנסה להשלים כמה דפים אחורה בפורום לראות אם הפסדתי משהו מעניין ספרי לי קצת מקורות אותך בימים האחרונים
עדין מחכה לתגובתך שאלה בע"מ 112
שמחה שאת/ה כאן מי אתה- בן? בת? בן כמה?
ניר, אתה כאן במקרה? לא דיברנו כבר הרבה זמן. מעניין אותי לדעת מה איתך. נדבר.
שלך אחמד
hii or i mised you'/i hope you very good? i love you or//
נו עכשיו אתה אמריקאי או קנדי
מהי חרדה עם אימפרונטלציה? תודה
ארוין שלום אם הכוונה להיפרונטילציה - הכוונה לנשימת יתר נשימות בקצב ובעומק גבוהים מדי המגבירים בתורם את החרדה ועלולים להגיע עד גרימת התכווצות בגפיים בברכה עמי
אני סובל קשות מתופעת ההיפרונטילציה ואיבוד הנשימה בדיבור אל מול קהל. האם יש תרופה ולא טיפול פסיכולוגי?
אני כאן עכשיו, איך את מרגישה? האם ניסית פעם לפנות ולקבל תשובה מאנשי הצוות כאן בפורום? אני חושבת שאולי ד"ר אורן קפלן יוכל לייעץ לך, הוא מאוד רגיש ועונה בתשומת-לב לשאלות.
האמת שפעם כתבתי אבל הם לא בדיוק עונים הם שולכים אותך למשל לטיפול פסיכולוגי קראת מה שרשמתי לכולם?
כן, עכשיו קראתי, זה ממש מקסים.
את כאן עכשיו?
לשאלתך אני פה
איך אני יכולה לדעת אם אני באמת זקוקה לטיפול או שמא כל פסיכולוג יסכים לטפל בי מהסיבה הברורה שכולם יודעים איך אני יכולה לדעת אם אני בחורה רגילה ובריאה בנפשה.......או שמא יכול להיות שטיפול יעזור לי לפתור את הבעיות שלי הרי ברור שלא כל האנשים זקוקים לטיפול וגם ברור שלכל האנשים יש בעיות
עינת. נשמע שאת קצת אמביוולנטית- "מצד אחד ומצד שני"... יש הטוענים שכל אחד זקוק לטיפול וכל אחד יכול להנות ממנו, שהרי "לכל האנשים יש בעיות" כפי שאמרת. לא מוכרחים להיות חולי נפש או על סף התפרקות כדי להעזר במי שמיומן בכך. זה גם לא חייב להיות טיפול של שנים - אפשר ללכת לתקופה של כמה חודשים כדי להבהיר וללבן נושאים שמציקים לך, ואח"כ להחליט אם להמשיך הלאה. הגישה שלי היא שאם יש לך אפשרות (בעיקר כלכלית) ואת מסוגלת לשים בצד את "מה שיגידו", אז למה לא בעצם? !! go for it
עינת שלום בואי ניקח את השאלה שלך למקום אחר, למצוקה יותר גופנית. נגיד שיש לך כאב גופני כלשהו. מתי תחליטי לפנות לרופא? אם הכאב חלש בוודאי תחשבי שהוא בוודאי יעבור מעצמו או מקסימום אקמול בשירות עצמי יספיק. אני מתאר לעצמי שתאמרי לעצמך שאין טעם לעמוד בתור בקופת חולים או בכל מקום אחר, את כבר תסתדרי. כמו כן סביר שככל שהכאב יגבר ההיסוסים יגברו ותשקלי לפנות בכל זאת לטיפול. אני מבטיח לך שכל רופא יסכים לקבל אותך לבדיקה ולומר לך את חוות דעתו אם תתלונני על כאב. אינני רואה הרבה הבדל כשמדובר בכאב או מצוקה על רקע נפשי. אם את סובלת "מספיק" כדי לפנות לטיפול הרי שזו הסיבה לפנות. לגבי "הסיבה הברורה שכולם יודעים" אני מתאר לעצמי שאת רומזת שתמורת כסף יהיה אינטרס למישהו לטפל בך גם אם אינך זקוקה לכך (ואני מתנצל אם את מתכוונת למשהו אחר). אם החשש הזה הוא מה שמונע ממך לפנות לטיפול אני מציע שתפני לפסיכולוג בשירות הציבורי, בקופת החולים או באחד מבתי החולים. הטיפול הוא בחינם ולאף אחד אין אינטרס להשאיר אותך בטיפול שאינו נחוץ. אני רוצה להאמין שאף פסיכולוג, גם לא במסגרת פרטית, ינסה לטפל במשהו חסר בסיס. בכל מקרה, גם ההגיון הבריא שלך ישחק שם תפקיד. אם אין מצוקה אין צורך בטיפול ואם יש מצוקה הטיפול נחוץ. לכולם יש בעיות ולא כולם צריכים טיפול. נכון בהחלט !!! צריך טיפול רק מי שמרגיש ורוצה. אז בעצם התשובה מסתכמת בשאלה כמה את סובלת ומה את מוכנה לעשות כדי לשנות את המצב. לאחר מכן כמובן תגיע שאלת האמון - כמה אמון את מוכנה לתת במי שיטפל בך. יתכן ששם התשובות יהיו מורכבות יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
עינת שלום אם יותר לי להוסיף יש אנשים להם טפול מומלץ מאד - אנשים במצוקה קשה סבל או קשיים משמעותיים בחייהם (ושוב ההגדרה היא אישית והגבול לא תמיד ברור) אולם, גם במקרים אילו, ובודאי במקרים אחרים - ההחלטה היא של האדם האם יש לו צורך או ענין לנסות ולהיטיב את חייו האם מצה דרכים אחרות האם טוב לו וכן הלאה ובודאי - לא כל טפול ולא כל מטפל מתאים לכל אחד לכן לדעתי - הביטי על חייך, חשבי האם טוב , האם את זקוקה או רוצה שנוי האם זה שווה את המחיר של בעל המקצוע ושיהיה בהצלחה עמי עמי
עינת יקרה, השאלה שלך היא אולי השאלה החשובה ביותר שיש לשאול בנוגע לטיפול נפשי, והיא נובעת מכך שמעטים יודעים מהו טיפול נפשי ולמי הוא מיועד. השימוש במלה 'טיפול' בהקשר הנפשי עשוי להטעות, משום שאין כל דמיון בין טיפול נפשי לבין טיפול בבעיות גופניות. את צודקת. לכל אחד יש בעיות, ולא כל אחד זקוק ל'טיפול'. ההנחה שטיפול נפשי הוא אמצעי לפתרון בעיות והוא מתמצה בנתינת עצות עשויה להטעות. מדובר בתהליך שונה בתכלית. מה שנקרא 'טיפול נפשי', או פסיכותרפיה, הוא תהליך יחיד במינו המתרחש בסיטואציה מובחנת, שאין לה כל קיום אחר. זהו תהליך שבו המטופל עצמו לומד לבחון את עצמו ואת המנגנון הנפשי שלו, בסביבה מוגנת ותומכת. את יכולה לשאול: זה הכל? האם הפסיכולוג, או הפסיכותרפיסט, לא צריך לעשות יותר מאשר לספק סביבה בטוחה למטופל? האם המחיר עבור הקשבה של 50 דקות אינו יקר מדי? אם תבדקי, תגלי שגם כאשר יש לך חברים טובים שמקשיבים לך באהדה, לא ניתן למצוא מישהו שיקשיב לך במשך חמישים דקות, פעם בשבוע, בסביבה בטוחה ומתוך התחייבות לסודיות. זוהי סיטואציה יוצאת דופן שאין לה קיום במקום אחר. זהו תהליך יקר וארוך, שעשוי להימשך חודשים ואף שנים. האם כל אחד זקוק לו? כפי שאמרת, לכולם יש בעיות. עם זאת, מעטים לוקחים את האחריות לחייהם ובודקים שוב ושוב מה ניתן לשנות כדי לשפר אותם. אני מאמין שכל אחד יכול להפיק תועלת מתהליך כזה, גם כשאין לו 'בעיות' יוצאות דופן. למעשה, היכולת ליצור שינוי במערך הנפשי שלנו היא אולי ההישג הגדול ביותר שאדם יכול להגיע אליו. חבל שהמושג 'טיפול נפשי' קיבל משמעות שלילית, בעלת אופי רפואי, המזכיר מחלות. דווקא אלו שסובלים ממחלות נפש ומבעיות פסיכופתולוגיות לא תמיד יכולים להיעזר בטיפול-נפשי, והם נזקקים לטיפול תרופתי. ובתשובה לשאלתך: אם את מרגישה שאת בחורה בריאה בנפשה, מן הסתם את בריאה בנפשך. אם את מרגישה צורך בטיפול נפשי, כדאי שתבדקי זאת, ותתנסי בתהליך שעשוי לשפר במשהו את חייך. את בעיותיך את תפתרי בעצמך, אך הטיפול יוכל לסייע לך למפות את חייך ואת קשייך, ולבדוק את האפשרויות להתמודד אתם. כל פסיכולוג, או פסיכותרפיסט, מחזיק בעמדה משלו כלפי הטיפול הנפשי, ויש לו גישה טיפולית מיוחדת. אני משער, שאת תבחרי רק במי שיראה לך מתאים יותר לצרכיך, ותדעי לוותר על אלו שלא יספקו את דרישותיך. לא כל פסיכולוג מתאים לכל מטופל, וכמו בכל תחום אחר, כדאי לבדוק היטב לפני שבוחרים את מי שיסייע לך בתהליך כה ארוך ורגיש. בברכה, דרור גרין
הייי, מה שלומך עכשיו אני כאן רציתי להגיד לך שאני נורא שמחה שאת יכולה כול כך טוב להבין אותי ,אני מרגישה כול כך סחוטה מי זה ורע לי נורא. תגידי בצבא בטוח שיהיה לי כמו בתיכון לדעתך? ובקשר לזה שאני קרה לאנשים כאילו אני סנובית זה לא על שלטתי? מה לעשוות? אני גם מתביישת לרשום שאני נראת טוב שלא יחשבו שאני אחת שרוצה להשוויץ להפך... תודה מחכה לתשובה
שאני מקווה שאינך כועסת עליי נטעלי
היי מתוק מה שלומך?רציתי לומר לך תודה ,היה לי מאד נחמד להיות במחיצתך.אני מקווה שזו תחילתה של ידידות נפלאה.אתה אדם פשוט מקסים.
נכון
אתה אור !
היי את כאן?
כן, איך היה בעבודה?
אני מקווה שאת פה בסדר יחלטתי שלא אכפת לי כי בימלא אני לא להרבה זמן שם נכון...? אבל כמובן שהיו לי המחשבות האלו בטח יחשבו אליי ו ...... מה שלומך מה את עושה בחיים?
כבר מאתמול אני מנסה להתקשר למוקד 1202 למרכז סיוע לנפגעות אונס ולא עונים לי. אתמול עשו עקוב אחרי לפלאפון והוא כל הזמן לא היה זמין והיום פשוט לא עונים. זה לא מוקד שצריך להיות זמין? אני חייבת לדבר עם מישהו. חייבת
אני יכולה לנסות לעזור..
כמו חברות הביטוח הכל טוב עד שצריכים אותם גועל נפש.....אולי הם הלכו לקנות מים מינרלים
דורית שלום צר לי מאד אם רוצה את מזומנת לשלוח לי מייל אין לי טלפון של המרכז את יכולה לנסות ב 106 או בערן או פניה דחופה למרכז בריאות נפש בקופה שלך בהצלחה עמי
דורית אם את כאן יכול לקרוא לאשתי. היא מתנדבת במרכז סיוע.
אם כן. עני לי
חברה שלי פוגעת בעצמה, היא היתה אנורקסית ועכשיו כאשר החליטה להתחיל לאכול היא פוגעת בעצמה בדרך אחרת על ידי חתכים. היא לא גרה עם ההורים אלא עם חברות(בת 23) כמו כן היא הולכת לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע, בכל אופן אני לא יודעת מה לעשות. היא בעצמה מפחדת שהיא תחתוך יותר מידי אפילו בלי כוונה, אני רוצה להוסיף שהיא לא חותכת כדי להתאבד אלא כדי לפגוע בעצמה. זקוקה דחוף לעצות.זה לא יכול להימשך והיא גם לא יודעת מה לעשות.היא ממש באפיסת כוחות מההתקפים הקשים האלה, שהיא טוענת שהיא לא שולטת בעצמה ברגעים אלו. בבקשה בבקשה תגידו מה אפשר לעשות כדי לשלא יקרה מצב של "טעות"איומה, וכדי לעזור לה. מה לעשות????????? אודה לכם אם תגיבו, ומהר ככל האפשר
לפנות לעזרה מקצועית כי דעותי בנוסא קשות מאוד ולא כדאי לך
gogo שלום מצבה של חברתך נשמע מדאיג בהחלט. ספק אם טפול פסיכולוגי פעם בשבוע מספיק במצב זה לכן יש לשקול טפול אינטנסיבי יותר במידה ואינכם סומכים על המטפלת - מומלץ לשקול חוות דעת נוספת בהצלחה (ולא לחכות) עמי
חברתי היתה קורבן לתקיפה מינית בעבר והיא מטופלת אצל מישהי שמתמחה במצבים אלו. השאלה היא אם בכלל יש משהו שניתן לעשות. האם יש מטפלים מתחום התמחותם היא פגיעה עצמית, האם צריך לאשפז בכפייה, האם צריכים בכלל למנוע ממנה את הפגיעה. קראתי שבמצבים אלו אין לעצור ולמנוע את הפגיעה אלא רק לתמוך ואם הזמן הטיפול אמור לעזור. האם זו תופעה מוכרת שכאשר "זונחים" את האנורקסיה "מאמצים" פגיעה אחרת? מה כבר עדיף? אלא אמצעי טיפול בכלל קיימים במצב כזה, הרי היא לא עושה זאת לשם התאבדות. בבקשה , מה אפשר לעשות מה אפשר לומר לה כדי לעודד אותה שהיא יוכלה להבריא????? תודה
לד"ר קפלן ו/או לבעלי נסיון האם מישהו יכול להמליץ על פסיכותראפיסט טוב שיכול לסייע למי שסובל ממשבר גיל ה-40? בתודה הצמא
צמא יקר, אם אתה חושב ככה היום בגיל 40 , מה תעשה בעוד 10 שנים (בית גיל הזהב?) ממתי גיל 40 זה גיל העמידה? הכל תלוי בהגדרה ובמסתכל. קצת פרופורציות רבאק! בסך הכל עם הרבה אופטימיות החיים מהנים, מעניינים ומאתגרים בכל גיל (במידה ובריאים פיזית ואין מגבלות של נכות וכאלה). רווה את צמאונך והתענג על שנותיך. החיים קצרים. כל טוב
גלי יקירה, כמה פשטני. יש בכל זאת מקרים שלמרות האופטימיות הסיסית עושים את החיים לקצת נאחס. ומה פסול בלשוחח על כך עם אדם מקצועי?
אצל גברים זה 50, תמשיך לשבת....
הצמא שלום אשמח להמליץ לך על מטפל. כתוב אלי מייל עם מקום מגוריך והאם יש העדפות מסויימות למטפל(גבר/אשה פרטי/ציבורי) ואנסה להפנות אותך. אציין שאני מכיר מטפלים יותר באזור המרכז. אם מדובר באזורים אחרים יתכן שכדאי להשאיר הודעה בפורום עם מיקום כללי ואולי אנשים מקומיים ידעו לתת המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה. האי-מייל בדרך
שלום רב! ברצוני לשאול,אני כל הזמן חושב מין ורוצה מין.מה עליי לעשות והאם יש דרכיי התמודדות אם בעיה זו?זה נורא מפריע לי.
אם אין אני לי יד ימין לי
יהושע, אם אתה בן 18 אז זה מצב די טבעי, נורמלי וסבי, מאחר וזה הגיל בו ההורמונים משתוללים ואם לא עכשיו אז מתי? אבל כמו בכל דבר- לא טוב להגזים. ובעצם, אנחנו האדונים למחשבות שלנו ויעזור לך אם תתיחס למוח כאל מחשב שיש לשנות לו את התוכנה. תנסה לעשות כמה תרגילים פשוטים של הסחה - פשוט תסיט את המחשבה מהמין לתחום אחר לבעיה אחרת ולעניין מהותי שבאמת יעסיק אותך. אין לי מושג במה אתה עוסק, אך תוכל להרחיב את תחומי התעניינותך ולהוסיף תחביבים כמו למשל: הליכה בחיק הטבע, חדר כושר, באולינג, קריאה, משחקי מחשב, תשבצים ואפילו צפיה בסרט טוב או בהצגה מבדרת. חוץ מזה תשתדל לבלות במחיצת כמה שיותר חברים קרובים באמת, זה עוזר ומקל להסיט את המחשבה. אז קח את עצמך בידיים (כלומר תתחיל לשנות את התוכנה במחשב) ותראה שהרווח יהיה כולו שלך(גם תלמד עוד כמה דברים בדרך) וגם תהיה מאהב טוב יותר (השליטה בגוף, במוח ובנפש היא היא המפתח לעסק). אז שיהיה לך בהצלחה וכל טוב
זה יקרר לך את המחשבות
נקה 7,ותשים קרח בתחתונים,אני סובל מאון יתר ואתם לועגים עליי?זה לא הוגן.נראה אתכם כל הזמן עם פין עומד?וזה לא נעים שאני חושב רק על מין,
יהושוע שלום שאלה מה זה אומר שאתה חושב על מין כל הזמן מכל מקום אם זה מפריע לך מומלץ לפנות ליעוץ (אני מכיר אגב אנשים שהשתמשו בתרופות כנגד דכאון שמדכאות לעתים את היצר המיני ונהנו מאפקט זה) בהצלחה עמי
אלך
.
אז בוא נלך ביחד לנמל.
לכולם יש הרגשה שהנושא מסעיר ומעורר תגובות שלא כולן סימפטיות. מדוע בעצם ? עמי
שלום! אני נערה בת 18 שמטופלת בסרוקסט כבר שנתיים. שמעתי שסרוקסט ממכר ויש לו תופעות לוואי רציתי לדעת אם זה נכון? ואם כן מה עליי לעשות? האם אני צריכה להפסיק את הטיפול? המליצו להפסיק בהדרגה אם המצב משתפר .
סרוקסט לא ממכר ויש כאלה שלוקחים אותו במשך שנים ארוכות, כך לפחות הסבירה לי הפסיכיאטרית. יכולות להיות לו תופעות לוואי אם כי נדירות ואם אין לך כאלו עד עכשיו, כבר לא יהיו לך. לי למשל אין תופעות לוואי בכלל ואני לוקחת אותו כבר כמעט שנה
לימור שלום איני יודע למה את מטופלת בסרוקסט ולכן יש שאלה האם את צריכה להמשיך או אולי היה צריך לנסות להפסיק מזמן האם אין לך רופא ? אנא פני אליו ואם אין לך - מצאי בכל מקרה סרוקסט ככל הידוע לי אינו ממכר אם כי יש צורך להפסיקו בהדרגה למניעת תופועת לואי בהצלחה עמי
הפסקת טיפול בסרוקסט חייב להיות הדרגתי. אני טופלתי בכדור אחד ליום. ההפסקה נעשתה באופן של הורדת יום אחד כל שבוע. באשר להחלטה על המשך או הפסקת טיפול את חייבת לפנות לאיש מקצוע.
עוד כמה שעות אני הולכת לפגישה ראשונה אמצ פסיכולוגית, מה מצפה לי?????.אני במתח.
אני חושבשפגישה ראשונה לא אומרתהרבה אולי הכרות ועוד כמה פיטפוטים לדעתי יהיה לך כייף
תודה יהודה, ואיך אני אדע אם היא טובה? בחרתי אותה מרשימה של פסיכולוגים של מכבי. (לא היו לי המלצות מאף אחד)
מקוה שלא היה נורא עמי
דווקא היה נורא, ואני לא יודעת אם להמשיך, כנראה שזה כך כשאין המלצות. התאכזבתי עמוקות, ואפילו יצאתי מדוכאת יותר.
SORRYשלא הייתי אתמול, עכשיו אני כאן.
מקווה שהלך לך טוב בעבודה.
היי נועה מקווה את כאן, כן אני חושבת שאני ילך אני זקוקה באמת.. היום אני מקווה שיעבור בלי רגשי נחיתות וכול מילה שלי אני יחשוב בטח חושבים כהה, כהה ככה
היי, אני כאן, תנסי לא לחשוב בעבודה היום כל הזמן מה חושבים, אולי תחשבי על משהו אחר, על משהו שאת אוהבת - סרט, מנגינה וכו'.
שלום: רציתי לשאול אני סובלת כבר המון זמן מחוסר בטחון עצמי כבדים מאוד,ורגשי נחיתות האם יש תרגיל כמו להסתכל במראה ולדבר איילך מילים טובות, שיכול לשפר תביטחון העצמי???? זה נורא חשוב ולמצב דחוף ביותר תודה רבה (טופלתי בעבר אצל פסיכולוג)
מתי שלום חשיבה חיובית היא תמיד דבר חיובי. לתרגיל מול המראה שאת מתארת יכול להיות בהחלט אפקט טוב ואין כל נזק בלנסות. עם זאת, אם אכן מדובר בחוסר ביטחון עצמי כל כך עמוק כמו שאת מתארת, אני בספק אם זה יספיק. יתכן שהמשך הטיפול הפסיכולוגי הוא נתיב בטוח יותר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
היי את כאן?
היי כנראה שאת לא כאן ראיתי את מחתביך את כול כך בסדר אבל, כשזה מגיע למצב שאת לא יכולה לעשות כלום זנ יותר קשה ומפחיד. אין לי מה לעשות במצב חוץ מלחכות, אני צודקת? את חושבת שאני לא היחידה כך?תמיד יש לי את ההרגשה רק לי יש את כול הבעיות האלה , היום אני עובדת עם העובדת השנייה אותה אני לא מכירה, הפחד הוא אולי אני יתנהג אלייה בצורה המגעילה שאני לא מתיחסת ונותנת לה הרגשה שאני לא צריכה אותה, לפעמים אין לי שליטה על זה זה ממש כך...... אייך אני יכולה להפסיק להתנהג כך? אי אפשר.... ובקשר לפסיכולוגית זה קצת קשה?אני צריכה להתחיל פסיכולוג חדש כי שלי מלא מקום. אני נורא רוצה אבל אין לי זמן כי תחשבי עד שאני יפתח אליו ויבין מי אני???נכון או לא? זה הפחד שלי אני כול כך מבולבלת....את חושבת שבעזרת השאלות שלהם זה עוזר????
הי, אני כאן עכשיו. אני חושבת שהשאלות של הפסיכולוגים יכולות מאוד לעזור, כי הן יביאו אותך להיפתח ולהבין יחד עם המטפל ממה נובעות הבעיות ובהמשך תרגישי יותר טוב. אני חושבת שגם עצם זה שתדעי שיש מישהו שבאמת דואג לך - זה יעזור. אני בטוחה שאת לא היחידה במצב הזה ושיש עוד הרבה, במיוחד סביב העניין של הגיוס. בנוסף, אני לא חושבת שבהכרח את תהיי חייבת להפסיק את הטיפול כשתתגייסי - אם זה יהיה פסיכולוגית לא דרך קופת חולים אז תוכלי להמשיך ברגע שתתמקמי בצבא ותדעי באיזה ימים את מגיעה הבייתה, או אולי היא תוכל אפילו להמשיך איתך בקשר מסוג אחר - טלפוני או דרך האי-מייל - כל דבר שיכול לעזור לך הוא רצוי! בהצלחה בעבודה היום.
בוקר טוב ומצוין לך מה שלומך היום? אצלי מתחיל להתאושש ולהבין דברים. רשמתי לך אתמול המשך אבל זה טיפה התבלגאן....לא חשוב.... קראתי את הודעתך ואת יודעת הקטע שרשמת לי"כמו מרגישה שונה ואחרים יותר טובים מימני"אם הייתי אומרת זאת לפסיכולוג הוא היה עונה לי בשאלות:למה את חושבת כך , מה את עושה שאת שונה מאחרים שהם לא עושים? שאלות כמו למה את חושבת כך מה לא בסדר בכך ש... אולי זה יכול לעזור?????? אצלי הכול עבוד אצלי שום דבר כבר לא עוזר אני חייה בתוך בועה שבזמן האחרון מעסיק אותי מה יגידו ויחשבו אליי, אם הייתי יודעת שבאמת באמת יש אנשים שאוהבים אותי זה לא היה אכפת לי אבל מכיון שאני יודעת שאין זה יותר מכאיב לי. אייך היית בצבא?יותר טוב מתיכון?את יודעת אורהלוש כמה שאני לבד, לבד , לבד .......... זה ישתנה לדעתך אי פעם?אני יודעת שחלק מאוד גדול מהדברים זה ההתנהגות שלי כלפי האנשים אני נורא קרה אלייהם, נותנת להם תחושה כאילו הם לא בשבילי ואני יכולה להסתדר גם בלעדיהם, זה ממש ככה כמו איזה סנובית לצערי, ותביני כול זה רק מחשש מה יגידו שאני ידבר, יחשבו,האם יפגעו בי,.......תהתנהגות הזו אני לא יודעת אייך לשנות? מה היית עושה במקומי?אוהבת אותך והמשך יום טוב......(אני עובדת היום איזה פחדד.......)
נטעלי! ראיתי את הודעתך לאורית ואני חייבת להגיד לך שאם את מרגישה כל הזמן רע ולבד, את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי, שאני מאמינה שבאמת באמת יכול לעזור לך ולשנות דברים בחייך. כדאי לך גם לשתף את אבא שלך ולבקש ממנו עזרה - כי כמה שנעזור לך פה בפורום - זה לא מספיק, את צריכה עזרה מאנשים במציאות. כל-הכבוד לך על זה שהתחלת לעבוד, תשתדלי לא לפחד כל-כך, תגידי לעצמך שאת בסדר גמור!
היי זו אני שוב נטעלי מה שלומך היום?תגידי דפני יש לי שאלה למה החיים יכולים להיות כאלה קשים?וגם כשאתה רוצה שהיו פחות אף פעם וזה כמעט לא אפשרי, אני מרגישה כאילו אלוהים עושה לי דווקה? אני יספר לך קצת על עצמי:אני בת 18 לפני גיוס, בחיים היום יומים שלי עברתי הרבה סבל מבחינה חברתית, כמעט תמיד עד לפני שנה תמיד הייתי לבד ולא מסמפטים אותי, השנה הזו שהסתיימה לה גם לא מצאתי את עצמי אבל היתה לי שם חברה?גם אלייה לפעמים יש לי הרגשה שהיא מתקשרת אליי בימים אלה רק שבאמת וכמעט אין לה מה לעשות,(כי חבר שלה ניתק אותה מחברותיה)זה ההרגשה שלי שהיא רוצה שנפגש רק בגלל שאין לה עם מי להיות הגיוני לפי דעתך??? אני יודעת שהבעייה שלי היא בגללי אבל זו בעייה שקשה מאוד לשנות אני יחסית קרה מאוד לאנשים אני מפחדת להחסף בפניהם ואז הם מתרחקים מימני,תמיד ההרגשות האלה אייך דברתי עכשיו וכו... ועכשיו הרגע המפחיד מגיע דווקה זה יכול להיות מפתח לדלת חדשה, אבל סביר מאוד להניח שגם בצבא יתיחסו אליי כאותו דבר כמו בתיכון, בתיכון עברתי 3 בתי ספר אולי, אולי רק ב י"ב היה לי טיפונת יותר טוב , אבל גם הרבה רע.... אני נורא פסימיית לא חושבת שיהיה טוב.....
היי נטע לי, נשמע שאת נמצאת במעגל קסמים, שבו ככל שאת נמנעת יותר מקשרים עם בני גילך כך גוברים פחדייך, שהם בתורם מונעים ממך לנסות ליצור קשר... וכו' וכו'. נטע לי, החיים אינם תמיד כה קשים. נכון, לכולנו יש תקופות קשות. אבל הבדידות אינה גזירת גורל. את יכולה ללמוד להתקשר, לפתח כישורים בינאישיים, ללמוד להאזין, ללמוד לשתף, לנסות לסמוך מעט יותר... להאמין שלא כולם רוצים ברעתך, שיש אנשים שמחבבים אותך וישמחו להיות לצידך. הצבא הוא הזדמנות נפלאה להתחיל מחדש, לבנות את הדימוי שלך. זה יוכל להיות טוב בהרבה ממה שהכרת עד כה, אבל זה תלוי בעיקר בך. נסי להיות יותר חמה, נסי להרגיע את הפחד להיפגע. כולנו פוחדים להיפגע. פחד במידה סבירה מגן עלינו מפגיעה, אך פחד מוגזם משתק אותנו, כולא אותנו בחומה שבנינו ומונע כל אפשרות מגע... קשה להיות מאושרים כך. את תוכלי למצוא חברות לדבר איתן. תוכלי, בהדרגה, ללמוד לתת אמון באנשים.ובמהרה תיווכחי ביכולתך ללמוד להנות מקשרים חברתיים במקום לפחד מהם! שיהיה לך בהצלחה, ו.. אני מקווה שלפחות תנסי... דפני.
שלום, פניתי למיל"ה עקב דיכאון ואלו יעצו לי להתחיל טיפול בקבוצה במקום טיפול אישי. שאלתי היא כמה זה טוב לעומת טיפול אישי ומה היתרונות של טיפול בקבוצה??? מורן
מורן שלום לא בדקתי אותך ולכן איני יכול לומר כללית טפול בקבוצה הוא טפול טוב ומוערך פחות מדי יש יתרונות מיוחדים לאנישם שיש להם קשיים בקשרים בינאישיים ולא רק להם אז בהצלחה עמי
אתמול שאלתי בעניין אובססיה לנקיון מצ"ב קישור אנא חשובה לי עצתך http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=149277&t=149277
סנו שלום ראית את תגובתינו (בעלי הנסיון) אני חושב שכדי לקבל תשובה מד"ר אבני עליך לפרט יותר על המצב. בהצלחה דוגי
סנו X שלום מצטער שלחתי ולא נקלטה ראה שוב עמי
שלום! ברצוני להתייעץ ביחס להתנהגות מינית עם סממני אובססיביות. מזה כ- 3 חודשים אני נפגשת עם גברים (שונים), ומגיעה עם כל אחד מהם לסיטואציה אינטימית. המדובר בפגישות שנועדו לצרכי הכרות (פגישות עוורות בד"כ), אלא שאני יוצרת מעין סיטואציה טעונה, שלא משאירה הרבה ברירה לצד השני אלא לגעת בי. אמנם אני נחשבת מושכת ויש לזה חלק, אך נראה לי שאני באופן כלשהו מעצימה את התגובות כלפי, כיוון שקיים אי-שקט פנימי שמוקרן החוצה ונקלט ע"י אותם גברים. בכל מפגש מיני כזה אני היא זו השולטת בקצב ובאופי, ואף פעם אין חדירה. העניין הוא ש-מה שמגרה אותי זה לא הגבר עצמו, כיון שלא קיים שום חיבור רגשי, אלא הסיטואציה, הריגוש, והפוטנציאל להגיע למקום אחר (שלא מתממש). העוררות המינית שלי גבוהה במיוחד, אפילו כאשר הגבר כלל לא מוצא חן בעיני. לפני יומיים פגשתי מישהו שכן מצא חן בעיני, בכל הרמות, והיתה היסחפות מעבר לסטנדרטים הרגילים שלי וקיימנו יחסים מלאים. בבקר למחרת התעוררתי עם תחושת לאות קיצונית, כאילו שאבו אותי. בשיחת טלפון עם אותו בחור הסתבר שגם הוא התעורר כך (שיחת פרידה מקורית שבה הוא ניסה להבין מה עשיתי לו). מה באמת קורה? האם יש קשר לעובדה שאין לי תעסוקה בחודשים האחרונים ואני, בלשון המעטה, לא מסתדרת עם עצמי?
שחף שלום את מתארת סיטואציה חוזרת על עצמה שמעוררת בך רגוש ניכר שאם הבנתי נכון - טביו אינו ברור לך לגמרי כך גם לגבי הסיטואציה האחרונה אני מניח שלעובדה שיש קשיים שונים בחייך כעת יש אפקט מעצים אולם אני נוטה להניח שתאור כזה מעלה את השאלה מה טיב הרגוש שאת חזורת עליו שוב ושוב מסגרת אפשרית לברור זה היא מסגרת טפול פסיכותרפי (לאור הבנה - שאינך מרוצה ממצב ענינים זה ) בהצלחה עמי
ראשית אני עוכבת אחריי מה שאת רושמת כאן בפורם את באמת עוזרת לאנשים,וכול הכבוד נורא מרגש ומענין דברייך אולי את מכירה אותי כאן? טוב בכול מקרה רק רציתי לומר לך כול הכבוד..........
תודה, נטע לי. כיף לשמוע שהדברים מגיעים אלייך, נוגעים בך. אני לא קוראת את כל ההודעות בפורום, כך שאני לא מכירה את הסיפור שלך מקרוב - אבל בהחלט נתקלתי בשמך (היפהפה, אגב!) בפורום. אני מקווה שאת נעזרת, שאת מוצאת את התשובות שאת מחפשת, או את ההקלה מהסבל, או גם וגם... ו...הרבה הצלחה בהמשך! דפני.
יש לך אי-מאיל הייתי רוצה לשאול אותך משהו..תודה
[email protected] או [email protected] אבל תזדרזי כי אני צריכה להתנתק, ואם לא תקבלי תשובה היום, אז מחר. אני.
[email protected] או [email protected] אבל תזדרזי כי אני צריכה להתנתק, ואם לא תקבלי תשובה היום, אז מחר. אני.
