פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
תגובות להודעות שלכן בעמ' 314. להשתמע.
לסטודנטית, עניתי לך. עדי
למה? למה? למה? נולדנו לחיות כה גרוע? למה הכול שחור מסביבינו ? למה אין משהו שיכול להבין אותנו? למה אין אנשים שבאמת מכול הלב אוהבים אותנו?למה אני תמיד לבד בלי שום חבר או חברה, עד מתאי אני ישאר לבד? מכול הזדמנות אני בורחת נמאס לי להיות לבד להרגיש כאילו אני שונה מכולם? עד מתאי אני היה לבד?
נראה לי שהגעת למקום הנכון, כי בדיוק פה יש המון אנשים חמים שמוכנים להושיט יד ולהקשיב. למרות שזה בטח קשה עכשיו, תנסה להאמין שכמה שרע, בסוף הכל עובר, שלמרות הנפילות הקשות, העצבים, המשברים, הכשלונות, בכל מצב יש גם מעט טוב ובכל אדם יש הרבה טוב ובטוח שגם בך. אתה יכול לנסות לחשוב על מה שכן יש לך? ואלי תרצה להיות קצת יותר ספציפי בעניין ה"גרוע" וה"שחור". מה כל כך מציק??
לילה טוב לך, כמו שאת רואה, אני מתחילה להתאושש, קיבלתי היום מנת אינפוזיה מהאחיינית החדשה שלי, שישנה עלי חצי יום, פלטה עלי ג'יפה לא מזוהה, ועוד.. אלפי ת-ו-ד-ו-ת לך על התמיכה בכל דרך אפשרית.. אז אני בסדר, מתגעגעת בטירוף ואוהבת בטירוף, שלך לתמיד אביב.
מקסימה שלי, התגעגעתי כל כך... אני שמחה לראות אותך שוב איתנו. אני שמחה לקרוא, בין השורות, על השיפור במצב... ואני מקווה לראות אותך בקרוב, לא רק וירטואלית!! אני גאה בך כל כך על הכוחות שהפגנת במשבר האחרון. אני יודעת כמה קשה היה, אבל התגברת, החזקת מעמד, נלחמת! זוכרת את השיר שציטטתי לך? הנה, השחר מתחיל לעלות... אוהבת אותך, מתגעגעת בטירוף ו... מחכה לך בכליון עיניים! דפני.
טו'ש שלי.. אני יודעת שאולי לא תראי את זה, אבל אם כן - אלפי ת-ו-ד-ו-ת ומליוני ס-ל-י-ח-ו-ת, וכן..כן.. אני כבר יודעת "מפגרת אחת ושתי סטירות.." :-)), כזאת אני מפגרת, אבל הכל מתוך רצון להגן ומפחד להפגע והדלת.. נשארת פתוחה, מתי שרק תרצי ותבחרי. והכי חשוב.. שהספירה עוד נמשכת, כבר כמעט כמעט 5 חודשים :-)) ויותר חשוב מזה שאת ... טוב, את בטח יכולה להשלים לבד. אוהבת ושלך לתמיד אביב.
אנג'ל לא טפשה אנג'ל יודעת לקרוא בין השורות... אנג'ל יודעת לבעוט, יודעת להרפות, יודעת לוותר על האנשים כשצריך. מקווה שזה היה מוזן יותר עכשיו, מה שקורה. אנג'ל.
אנג'ל ??? מה כבר הצלחתי לאמר לא בסדר בחצי שעה שאני פה ? סליחה.. אביב.
אנגל, צר לי...אך ממש לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. ואני אשמח אם תכתבי לי ישירות דברים המופנים אליי, ולא תשתמשי בדבריהם של אחרים. זה עלול להיות פוגע בצורה מיותרת, וחבל. טלי פרידמן
אביב, המון המון בבקשה! :) וחיבוק ענק... טלי פרידמן
איזה יופי שאת מרגישה טוב יותר :) שלחתי לך הודעה באיי סי קיו היום אחרי שהתנתקת.
אהובתנו חזרה. ואם היית יכולה לראות איזה חיוך ענק בפרצופי. אוךךךך כמה שאני מאושר. אנג'ל היא חזרההההההההההההההההההההה. דניאל
:-) לראות חיוך על פרצופך... עושה לי את היום. אז איך אנחנו חוגגים(רק אך תגיד לי משהו גס ומיני עשה לי טובה) אנג'ל.
היי, גם אני בפיצה, אפשר במקום אשכוליות דיאט קולה או בעצם עדיף קפה.. היה לי מספיק מר לאחרונה, אז בא לי להמתיק קצת.. :-)) שלכם אביב.
יש פיצה עם שוקולד? וקפה
רק שתישארי.שנחוש את נכוחותך.ובלי להתחייב.בטוח בך הריי את דור ההמשך. דניאל
רציתי רק לומר לך שאני אוהב אותך. שלך לעד. דניאל.
דניאל שלי, (((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))) מתה עליך, וסליחה שנעלמתי. לא מצאתי דרך אחרת. אוהבת אביב.
ומה?את חוזרת?או שעדיין מסתתרת?כי באמת כולנו פה התגעגענו ודאגנו נורא. ועצוב לנו כשאת לא בפריחה.רע לנו כשאת עצובה.וכל הסיפטומים עוברים אלינו מבלי שנדע למה? כן בגלל שאת חסרה לנו חברה.ראי מסביב אייך כולם עם ראשים שמוטים. חסרה לנו הקמיע,חסר לנו החום שלך,ואני יודע שגם לך מותר לפעמים להיות עצובה. אבל את האמת...התרגלנו שאת החזקה מכולם.התרגלנו שלך זה לא ייקרה שוב לעולם. כן את בדמנו,ולא נוכל לתת לך לעזוב סתם. אז חזרי חברה...חזרי לחום,חזרי לצחוק,חזרי לתמיכה,ואז תראי שאת מתחילה להתעורר מחדש,כי כשאת לא נמצאת לעזרה,את מרגישה חסרת מנוחה.וזה התרפיה שלך לעזור לכולם. אז בבקשה...רק שיר אחד קטן....בשביל כולם. שלך דניאל.
זהו, עזרתי לעצמי לאבד אותך, הוצאתי מחיי גם אותה. מעכשיו לבד,חוזרת לדפוסים הישנים. זהו,זה נשבר. אני כבר לא יכולה יותר. הצרחה הזו יוצאת מתוכי כבר. אני מרגישה את זה יושב לי בין הלב לסרעפת.משהו מוזר כזה,שלא אמור להיות שם.הרגשתי את זה בעבר,ועכשיו זה ביתר שאת. הרגשתי היום לרגעים כאילו אני טובעת בבריכת מים,והמים חודרים לי לדרכי הנשימה. הרגשתי את הצרחה,שהוותה חלון לנשמתי,נשברת . הרגשתי את שברי הזכוכיות של החלון שהתנפץ חודרים לי עמוק עמוק לבשר,מכתתים כל מה שנקרה בדרכם. הרגשתי את הבלבול,את חוסר האונים,את החרדה מעייפים את עיני ומכאיבים לנפשי. ופתאום...הרגשתי את תהליך העלמותו של החלון,החלון ההוא לנשמתי,שיצרתי בעמל כה רב,לאחר המון מאבקים פנימיים. אין חלון...שבריו על הרצפה... מעל הכל-חשתי עצמי נסגרת,ננעלת,נחסמת... משכתי כמה שיכולתי. כמה אפשר? היכן עובר הגבול? משכתי תוך כדי הצגת חיוך...תוך כדי דיבור בנימה אופטימית...וכל זאת מרצון שנבע מעמקי ליבי שיהיה כך באמת,שאוכל לברוח מכמה שרע. אני לא נשארת כאן לשתף הניכור וההשלמה הם ממני והלאה מעתה... יש לי רק את עצמי... כמו שתמיד היה. תשנאי אותי על דבריי.מגיע לי. להתראות, אנג'ל.
התחושה הרעה שמקננת...מנבאת שמשהו איום ונורא עומד לקרות משהו רע עומד לקרות או שאני עומדת לצאת מדעתי.זו גם אפשרות. שמתחזקת,אגב,מרגע לרגע... מקרה אבוד או לא??
התנצלות. אני לא יכולה להוציא ממני את המשפט: "יש לי בשורות רעות .טוב,אני אשלח לך אימייל ואספר לך" זה נשמע לי חד,קפוא ומכאיב להחריד. זו זכותך המלאה,ואני מבינה אותך לחלוטין. וזו הבעיה שלי.אשמתי הבלעדית. אבל ברגעים אילו, זו לא הדרך בשבילי. כאשר אני רוצה כ"כ את האמפתיה,ההשתתפות,התגובה המיידית ולא אחרי יומיים-שלוש,אם זה בכלל מגיע אחרי שהוצאתי את זה מעצמי בכאב כה רב. אני בן אדם.לא מחשב בעצמי. וגם באשר למטפלת.מדובר כאן במשהו מאוד אישי.בפחד מאוד כואב.ואני שיתפתי,בגבולותיי,גם אותה.הקשר איתה היה טרי ביותר.אני לא אדם שמתחבר מהר(ואת הרי יודעת)ואני זו שאחליט מה לספר ומה לא ולמי. התקופה הקשה הזו,העניין הרגיש כ"כ הזה,שחבר אותי לכ"כ הרבה כאב וכ"כ הרבה תחושות סופניות,ממש לא הזמן לעשות ניסויי התקרבות עם המטפלת שהייתה לי. זה היה היצר ההשרדותי שלי שקרא לעזרה מהכיוון האחר,עזרה מיידית... וזה היצר ההשרדותי שלי שאומר לוותר על הכל כיוון שהבריחה לעולם הוותה בשבילי את ההתמודדות הטובה ביותר.היא העניקה לי את כוחי.היא מנעה ממני את הצורך במי שיעמוד ויחזיק אותי כשצריך.אף אחד לא יכל להחזיק בי גם אם רצה.לא הייתי קיימת שם באמת.הייתי שקופה.החלקתי מידיהם של האחרים פעם אחר פעם וחמקתי החוצה. וזה הרציונל שלי וההבנה שלי ויכולתי לקרוא בין השורות שגורמת לי להבין שקשה ,בנוסף להכל,גם להתמודד איתי ולהכיל את הכאב שלי ואת מה שאני עוברת כרגע.ואני משחררת,מרפה ואפילו מוותרת עלייך ועל האנשים פה. ושוב סליחה,זה הכל מהלב פנימה סליחה על הכל, ותודה מ-כ-ל ה-ל-ב על ה-כ-ל!!! אנג'ל.
אנג'ל, אין לי שינאה, גם לא כעס. אבל יש לי גבולות, והם ברורים מאד. לאחרונה הגבולות התשטשו מעט, וזה ללא ספק היה מטריד ומפריע לעיתים. אני אמרתי לך לא פעם, ואף זמן השיחות ביטא זאת בצורה ברורה. הפורמט המוכר והקבוע נמצא כאן, תמיד. אני מבחינתי מחכה לך בפורמט זה, לפי מה שנקבע בעבר. תיהיה בריאה, טלי פרידמן
זהו ! עשיתי את הצעד הראשון !!!! אתמול הגיעו מיים עד נפש !!!! איומים וכו' והיום הגשתי תלונה ומשם לבית משפט. בינתיים הוא קיבל צו הרחקה לארבעה ימים. וביום חמישי דיון אצל השופט... ומה עכשיו ? בטח תשאלי איך אני מרגישה ? אז יש הקלה גדולה מצד אחד אבל מצד שני ריקנות איומה ! ופחד מהבלתי נודע ! באמת שכבר לא הייתה לי ברירה ! אליאן
אליאן, זה באמת ענק!!!!!!!!!! עכשיו את במהלך 4 הימים האלה יכולה להתחיל לפתוח בהליכים. אם ידך אינה משגת שכירת עו"ד פרטי, יש אפשרות בדרך הציבורית. עדי
אליאן אם תרצי עזרה,אל תהססי לקרוא לי. ועל באמת. שלך דניאל
וגם לי
נשמה שלי.. כל הכבוד !! כנראה באמת הגיעו מים עד נפש ובאמת כבר לא נשארה ברירה. הקלה לעומת הפחד, מה יותר חזק ?? לפי ההודעה שלך, אני מרגישה את הבהלה יותר ואת הדחיפות שיהיה איתך מישהו, שיגיד שעשית את הצעד הנכון, עוד קשה לך לדעת את זה בעצמך.. צודקת ? עשית את הצעד הנכון אליאן, ויש לך כאן אלף ואחד אנשים שיתמכו בך, אז את לא לבד. וס - ל - י - ח - ה ענקית ממני, שנעלמתי, לא מצאתי דרך אחרת, מקווה שאת לא כועסת יותר מדי. אוהבת אותך אביב.
עדי- תודה על התשובה. נראה לך שאני חייבת עו"ד ? דניאל אחי :-) המון תודה גם לך !!!! ולנשמה המקסימה ! אפשר לכעוס עלייך הרבה ? ואם כן אז זה רק מאהבה ודאגה... איזה שקט בבית עכשיו....בלי לחשוש ממנו... אני חייבת למצוא דרך לשוחח על זה עם הילדים. הבן הגדול...לא מפסיק לדבר על זה. היום הוא סיפר לראשונה לחברה שלי שנמאס לו מהאבא הזה שמשפיל אותו כל הזמן ומקלל וזורק דברים. ובתמימותו אמר...שגם הוא יתאשפז ויקבל כדורים עד שהוא יהיה בסדר. טוב..נראה מה יהיה... מאד שמחתי לקרוא את ההודעות שלכם ! אליאן ואולי סוף סוף נאכל פיצה ?
היי אליאן, ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובה, היה לי שבוע עמוס. שנית, אני רוצה לצרוח לך שכל העולם ישמע "ס-ח-ת'-ן ע-ל ה-א-ו-מ-ץ" את ענקית. אני חושבת שזה צעד ראשון לכיוון העצמאות שלך, לכיוון ההגשמה שלך עצמך, של השיחרור שלך. אני יודעת שמהולה בכך גם תחושה של פחד וחרדה מפני הלא נודע, אבל זה טבעי. קבלי ברכותיי, ואני מאחלת לך מכל ליבי, שתהא זו התחלה של דרך חדשה, דרך טובה, שקטה ומאושרת יותר מהקודמת. טלי פרידמן
היי , מה שלומך? אני כבר לא זוכרת אם את זוכרת אותי? אני יזכיר לך נכון לפני כמה ימים רשמתי לך וענית לי בקשר לזה : שאני עוד מעט מתגייסת ונורא מפחדת, סיפרתי לך גם שבמשך חיי בבתי ספר לא היה לי טוב מבחינה מבחינה חברתית הם לא סמפטו אותי היום סיימתי את בית הספר אומנם עברתי 3 בתי ספר בקולם נקלטי לקשיים ב יב קצת פחות קשיים אבל עדיין קשיים, סיפרתי לך שזה בגללי בגלל זה שאני קרה לאנשים לא מראה התעניינות וכאילו אני בכלל לא צריכה אותם וכול זה בגלל פחד, פחד מנטישה כמו תמיד עוד ביסודי אני זוכרת מישהי ועוד אחת שנטשה אותי אולי אז הייתי שונה, אבל בטוח שאם אז לא אהבו אז גם עכשיו? היחס שלי אל האנשים לא יפה אני מודעת אני לא מצליחה לשנות זאת מפחדת להפתח בפני אנשים אז הם יהיו יכולים לפגוע ביי אני היה חשופה מדיי ככה אני כאילו לא מכירה אותם הם לא אותי וככה הם לא יכלו לפגוע ביי. זו בעייה קשה אני לא מצליחה לשכנע את עצמי לנשות הפחד פשוט משתק אותי, למשל היום יתחלתי לעבוד ישר עלו לי המחשבות כשדברתי עם בחורה בגילי בטח היא עכשיו חושבת שאני דפוקה. אולי זה כלל לא נכון אבל זה הרגשתי הרעה. עוד דבר שחשוב לי לספר לך לפעמיים בגלל שאני נורא מפחדת מדחייה או שהתיחסו לא יפה אחרי שאני ידבר אני מתחילה פשוט בלי לשיים לב להתחנף וזה מגעיל יותר מדיי יותר מדיי אולי גם בגלל זה אנשים מתעצבנים, באמת שזה מוגזם אייך אני מתחילה להפסיק אם זה, יחלטתי שאני יפסיק לא עבד????? ובקשר לפסיכולוג הייתי כרגע אני לא יכולה להמשיך אולי במשך הזמן בעבודה מי העבודה...
אני חושבת שיש בך המון כוח ויכולת להגדיר את הבעיה באומץ לב ובבהירות. כל הכבוד לך. את לא יודעת כמה את מיוחדת וכמה את יכולה לשנות דברים. אני מבינה אותך משום שהייתי דומה לך. עד היום יש בי כמה דברים שמזכירים את מה שאמרת. הפחד שאין בעצם אהבה אמיתית, שאני שונה מכולם ושווה פחות, שאני דפוקה ובטח משדרת את זה, שאני בטוחה אטעה ואבייש את עצמי. אני מכירה את התחושות האלה ואני חושבת שטיפול פסיכולוגי טוב הוא משהו שאת חייבת לעצמך. זה הדבר הכי חשוב כרגע, אפילו אם זה במחיר יקר, בזמנים לא נוחים או בא על חשבון דברים אחרים. תפרגני את זה לעצמך, תדברי על זה, תחתרי לשינוי ואז השינוי יגיע. מבטיחה לך
את יודעת אורית כמה שאני רוצה להשתנות ואיין לי את האפשרות כול יום אני אומרת היום אני ישתנה, אבל כשמגיע הרגע אני שותקת מורידה תראש למטה ומנסה לא לראות אף אחד ןלא להגיב זה ישתנה או לדעתך זה רק יחמיר???פסיכולוג כרגע אין לי אפשרות יתחלתי לעבוד אני ינסה במה שיש.. את יודעת ביום בוא אני יתגייס אני מקווה שלא יקרה לי משהו מרוב לחץ ופחד מה יהיה??? אני מפחדת להרגיש מנודה לא רצויה לא אהובה.... החיים שלי בזבל -אולי אני צעירה כדאי להגיד, אבל, לא, החיים שלי שחורים.
את יודעת אורית , כשהייתי אצל הפסיכלוג אם הייתי מספרת לו את זה מה שכתבת לי ואני לך הוא היה עונה בשאלות כאלה כמו:למשל"אני מרגישה שאני שונה מכולם, ושווה פחות" הוא היה שואל: במה את חושבת שאת שונה:?או האם את חושבת שאת דפוקה? אם כן אייך זה מטבתא במה?ונגיד שענית על השאלה שההיתנהגות שלך זו שגורמת ואת לא אוהבת את צורת ההתנהגות. הוא היה שואל : אז למה את מתנהגת כך.... אולי הטיפ הזה יעזור לך אליי זה לא הרבה השפיע, תנסי לענות לעצמך על השאלות. אוהבת אותך..........נטעלי
היי נועה מה שלומך? תודה על העידוד... את באמת חושבת שיש קשר שהיא שאלה אותי שאלות? אם היא היתה חושבת אליי משהו רע היא לא הייתה שואלת אותי שאלות? זה ככה אצלי תמיד אני מרגישה שמרגע שדברתי יחשבו אליי משהו רע לא יודעת למה??? והבעייה היותר קשה אני לא מצליחה לדבר אם אנשים בלי לפחד הכוונה אני תמיד קרה אלייהם מראה להם כאילו אני לא צריכה אותם וזה לא בגגלל שזה נכון להפך בגלל שאני מפחדת. את לא יודעת כמה שזה קשה לחיות כך. בקשר לפסיכולוגית הייתי , וגם אז הייתי דרך הקופה אני יעשה מעמצים את חושבת ל 3 וחצי חודש זה יעזור לי??? זה לא קצת מדיי זמן?חיבוקים ונשיקותתתתתתת ביייי
כן, אני חושבת שהיא שאלה אותך שאלות כי היא התעניינה בך בחזרה אחרי שאת פתחת איתה בשיחה וגילית בה התעיינות. אבל אני חושבת שזה באמת מאוד קשה לחיות כך, כשכל הזמן את חושבת שכל משפט שתגידי יביא לכך שיחשבו עליך משהו רע. לדעתי 3.5 חודשים זה בטוח יותר טוב מכלום, וחשוב מאוד מאוד שתקבלי איזושהי עזרה פנים-מול-פנים לפני הגיוס, גם אם זו תהיה עזרה קצרה. היא גם תוכל אולי לעזור לך להחליט אם לשרת קרוב או רחוק מהבית (נדמה לי שאת שאלת את זה כאן בעבר).
נכון שאלתי בקשר לבסיס אני באמת לא יודעת מיצד אחד בא לי לשרת רחוק מצד שני רק המחשבה כול היום להיות אם אנשים שבטוח לא יאהבו אותך משתקת כן זה מפחיד איפה את שירתת? ואייך זה מבחינה חברתית כמו תיכון? בת כמה את? לאחת כמוני מומלץ לדעתך רחוק או עדיף קרוב? ובכללל בא לי כבר לסיים תשירות באמת.
הי אורית, את כאן? תעשי סימן אם את רוצה לדבר קצת.
:-)
הי אורית, איך עבר עליך היום? מה את חושבת על הכתבה במעריב?
היי, לשמחתנו, הבן אדם לא נשאר אותו הדבר אלא ממשיך להשתנות במהלך כל חייו. לכן תתרגלי לרעיון ששינויים יקרו לך, באישיות שלך, בהתנהגות שלך, בהשקפות ובתחושות שלך. וזה הכייף, האתגר והעניין שבחיים. (אחרת היינו מתים משעמום, לא ככה?) אז באמת שאין שום סיבה בעולם שהפחד יאכל אותך. ההיפך, תהיי את עצמך ותתעלמי מכל השאלות המטרידות ועוצרות את הספונטניות שבך. ואם תצליחי באמת באמת גם לאהוב את עצמך תופתעי לטובה מתגובות שלא יאחרו להגיע ומהאנשים שיחפשו את קירבתך. זוהי משימה קשה שיש להשקיע בה יום יום והפירות שתקצרי בסוף הדרך (תהיי שלמה ובטוחה עם עצמך, תזכי ליחס אוהב ולהערצה, ותגשימי את דרכך בחיים) בהחלט שווים את המאמץ. רק תזכרי שעדיין יהיו מקרים ומצבים שלא תמיד כולם יאהבו אותך. כי אין מצב כזה. אני בת 32, נשואה + 2 ילדים מקסימים. חזקי ואמצי וקדימה לדרך! מיה
היי מיה , היום יתחלתי לעבוד בחנות בגדים יש שם משהיא בגילי האמת ירגשתי כאילו הם לא ממש מסמפטות אותי ההיא בגילי כול הזמן מדברת עם המנהלת והמנהלת איתה מתיעצות ביחד וכו... היום פעם ראשונה דברתי במצבים שהתביישתי ופחדתי זה בזכותכם. בפעמים שדברתי עלו לי המחשבות אולי עכשיו היא תחשוב אני דפוקה... תאמיני לי מיה הייתי רוצה להיות עכשיו במקומך אם לשתיים אם בעל. את חושבת שבצבא דברים יכולים להשתנות? אל תשכחי עברתי שתי בית ספר תיכון ובכולם זה אותו הדבר היה.... את צודקת אנשים משתנים, אבל ההרגשה שלי היא מי שלא אהבו אותו לא יאהבו אותו בחיים והפוך..... אני גם חושבת שבצבא יהיה אותו דבר אייך פתאום דברים יכולים תוך זמן קצר להשתנות? האם זה דיי בטוח שהתבגרתי מי לפני שנתיים? יש סיכוי שמי שלא הסתדר איתי אז עכשיו יכול? זה שטויות אין סיכוי נכון??? תודה לךךךך
תגידי שאת כאן עכשין
היי, את לא כאן עכשיו חבל נורא אם בא לך תרשמי לי מתאי את תהיה כאן בטוח ואני יכנס ביייי
מה עניינים נועה? הכל תקין אצלך ? אם בא לך , את מוזמנת לענות ביי שחר
כן, עכשיו אני כאן, והכל בסדר אצלי. איך אתה? אתה כאן שנדבר?
היי אני כבר הרבה זמן מנסה שתעני לי אולי לא ראית?! רשמתי לך בעמוד הבא אני נורא זקוקה לעזרתך ביי אוהבת.....
אשמח לעזור לך, מכל הלב אבל אני לא מוצאת את ההודעה שלך. תוכלי לשים קישור אליה או לכתוב אותה שוב?
חכי שנייה אני כאן
את רוצה נעבור לפורום תפוז?
טוב, יש חדר מסוים? אני מקווה שיהיה לי זמן אני מחכה פה בינתיים
היי, מה שלומך? אצלי משתפר היום התחלתי לעבוד בחנות בגדים מכול העזרה שלכם כאן היה לי טיפה יותר טוב. באמת. העובדת השנייה בגילי המנהלת יתיחסה אליי לא בדיוק יפה כמו שהיא יתנהגה לעובדת שאיתה? האמת לכחתי את זה דיי אישי למה היחס הזה מה אני מגעילה, ??? היא יתיחסה לעובדת ההיא יותר יפה מימני ובכלל שניהם העובדת בגילי והמנהלת כמו חברות מדברות ומדברות... ואני כחסרת עונים ומפחדת להגיב שותקת ואותי בכלל לא יתיחסו אליי דיי נפגעתי מכול הסיפור כשהיה לי זמן עם העובדת שאלתי אותה שאלות וגם היא בסוף ירגשתי שאני מדברת שטויות ואז ירגשתי בטח היא חושבת אני דפוקה. את לא מתארת לעצמך איזה הרגשה זו, היא גדולה כזו וגהוהה אני דיי נמוכה על ידה כאילו היא גדולה מימני פי שתיים בגיל . את חושבת שמהשאלות היא יכולה לחשוב אליי משהו רע? והיה שעניתי כשהם דברו להם אבל היא עשתה טובה שענתה לי כמעט נורא נפגעתי אומנם אני רק כמה חודשים איתה אבל בא לי לעזוב אני מרגישה בכול מקום לא רצוייהה. מה עושים???. הייתי אצל פסיכולוג, כרגע אני יעבוד ואולי ינסה שוב ללכת בינתיים אני לא יכולה . המשפחה שלי הרבה פעמים פוגעת ביי ונותנת לי הרגשה רעה עם עצמי חוץ מי אבא. שאני נורא אוהבת אותו. ביי
נטע-לי, ראשית, אני שמחה שהתחלת לעבוד, אני חושבת שזה טוב. וגם אם נפגעת היום בעבודה - אל תתייאשי כל-כך מהר. תנסי שוב מחר להתחבר עם העובדת, ואל תחשבי שהיא חושבת עלייך משהו רע בגלל השאלות - עובדה שאחרי שאת שאלת אותה גם היא שאלה אותך, כך שבעצם הייתה ביניכן שיחה. הרבה אנשים לא תמיד הכי נחמדים וזה לא קשור אליך - פשוט תתני לזה קצת זמן. אפשר ללכת לפסיכולוגית גם דרך קופת-חולים ואז זה זול או לא עולה בכלל - תלוי בקופה. אני חושבת שמאוד כדאי לך לנסות, אפילו עד שתוכלי לממן טיפול פרטי. בהצלחה, נועה.
איך אפשר לדעת שפסיכולוג קליני שמתכוונים ללכת אליו לטיפול, ושעוסק גם בהיפנוזה, אינו נמנה בין אלה המנצלים את הפציינטים בדרך זו או אחרת? והאם פסיכולוג שיש לו אתר באינטרנט "חשוד" יותר? תודה. תודה.
??
קארין שלום אחלק את התשובה לשתיים. שאלתך לגבי היפנוזה מצביעה על תופעה נפוצה מאוד לגבי מיתוסים (שגויים) על היפנוזה. אין מדובר במצב של תרדמה שבו המטופל נתון לחסדיו של המטפל. אין כל אפשרות בהיפנוזה לגרום למטופל לעשות דברים שאינו רוצה או שמנוגדים לאופייו. אני מציין פעמים רבות שהיפנוזה היא שיטה שבאמצעותה אפשר דווקא להגביר שליטה, ו"היפנוזה עצמית" מהווה מטרה בטיפולי היפנוזה רבים, כך שהמטופל לומד לשלוט על תופעות לא רצויות (כמו חרדה) ואינו נשלט בתהליך על ידי המטפל. עכשיו, שלב אחד קדימה - לחשש מפני ניצול. קיומו או העדרו של אתר אינטרנט אינו אומר דבר על המטפל. האינטרנט הופך לדרך תקשורת מקובלת במקצועות רבים ואני חושב שזו דרך לגיטימית וטובה מאוד להסביר את תחומי התמחותו של איש המקצוע ומה הוא מציע. יש אף אנשי מקצוע שמשתמשים באינטרנט לייעוץ ממש. אבל, אם את חוששת מניצול במסגרת של טיפול הייתי מציע שתי דרכים מעשיות להתמודד עם הבעיה. האחת, היא להציג את השאלה הזו באופן ישיר בתוך הטיפול, בעיקר אם אין מדובר במטפל ספציפי בו את חושדת מסיבה כלשהי, אלא שזה חשש יותר כללי, ואז אפשר בדיאלוג ישיר וכנה לברר במה מדובר. ואם מדובר בחשש שקשור למטפל ספציפי, פשוט אל תלכי אליו. יותר מכך, במצב כזה הייתי ממליץ שתפני למטפלת אישה כדי למנוע חששות ודאגות שיפגעו בטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
.
היי אני קראתי את תשובתך וכמעט ירדו לי דמעה גם מהכתבה הקודמת, את כלל וכלל לא צודקת,אני לצערי יפה כן, כן לצערי. בטח תשאלי למה לצערך? כי הייתי רוצה להיות מכוערת ושאני ירגיש טוב עם עצמי שהיו לי חברים ולא רק בניםן שמסתכלים אז מה? בינינו היופי פחות קובע האופי הרבה יותר לי אין חיים ואני כלל וכלל לא מתגעה ביופי שיש לי והבטחון העצמי שלי למטה למטה למטה מה תגידי על זה? ביי מחכה לתשובה? מסכימה איתי?
לדפנה, אם ככה את מרגישה - מי אני שאתווכח איתך? כנראה שבכל מצב סובלים - גם כשיפים וגם כשמכוערים... בכל אופן תודה על העידוד! ביי!
היי אני קראתי את תשובתך וכמעט ירדו לי דמעה גם מהכתבה הקודמת, את כלל וכלל לא צודקת,אני לצערי יפה כן, כן לצערי. בטח תשאלי למה לצערך? כי הייתי רוצה להיות מכוערת ושאני ירגיש טוב עם עצמי שהיו לי חברים ולא רק בניםן שמסתכלים אז מה? בינינו היופי פחות קובע האופי הרבה יותר לי אין חיים ואני כלל וכלל לא מתגעה ביופי שיש לי והבטחון העצמי שלי למטה למטה למטה מה תגידי על זה? ביי מחכה לתשובה? מסכימה איתי?
היי דפנה! בהמשך למה שכתבתי לך אתמול - אז כמו שאמרתי, אם את מרגישה רע עם עצמך למרות שאת יפה - אני לא יכולה להתווכח איתך. לפי מה שהבנתי ממך, את בטח חושבת שמסתכלים רק על היופי ולא על האישיות שלך וזה מדכא אותך. יופי עוזר בחיים - בוודאי. הרי אני, בתור לא יפה - מרגישה כל הזמן איך שחוסר היופי שלי דופק לי ת'חיים. אבל בטח יש בך עוד דברים שאנשים אוהבים. כמעט כל הבנים מסתכלים קודם כל על היופי, זה נכון. אבל מה עם בנות? אין לך חברות שאוהבות אותך בזכות האישיות שלך? ביי!
היי חבל אתמול הייתי ערה עד מאוחר , מה שלומך היום? אצלי משתפר . שמרית אני כול כך מזדהה איתך וכול כך מרגיע אותי לדעת שיש עוד אנשים כמוני, במצהי הנפשי אני אוומרת לצערי אני גם נראת מצון לגילי ונורא קשה לי אם חברה אני יחסית לבד לבד בנות אני כלל לא מסתדרת, אני גם סנובית טיפה לא בגלל המראה מה פתאום, בגלל שאני מפחדת שיזלזלו ביי כשאני יגלה את עצמי אני מעדיפה לא להתייחס אלייהם, אין לי חיים בגלל זה עם הייתי מכוערת אולי הכול היה נראה אחרת. אני שמחה שאת יכולה להבין אותי. התופעות שלי גם אלייך? זה יעבור לי? ומה לגבי הצבא אייך הסתדרת אם הבנות??? אווף אלוהים - לפעמים אנשים חושבים שליפים יש חיים מושלמים כלל וכלל לא ..... נמאס לי מהחיים האלה אני כול היום רק מתעסקת במה יחשבו אליי? ובטח חושבים שאני מוזרה או דפוקה... דיי עזרי לי????
אהלן דפנה, בצבא הייתי מלאה יחסית, אז הבטחון העצמי שלי היה בתחתונים, זה היה מזמן נראה לי שלא היו לי בעיות מיוחדות עם הבנות, אולי הן "הציקו" (באופן חיובי)לי עם השיער, ואז היה לי לא נעים. למה את חושבת שאחרים חושבים שאת דפוקה?? ואם כן, אז הם לא מכירים אותך מספיק, או שהם דפוקים. וחוץ מזה מה אכפת לך תנסי להיות תמיד בסדר , . לפעמים גם נראה לנו שתמיד בוחנים אותנו אבל זה לא תמיד נכון, כי אנחנו יותר מידי מסתכלות עליהם. תכניסי לך לראש שאם את נריאת טוב, רוב הבנות יקנאו בך תמיד וכל תגובה שלהם ביקורתית, זה רק מהקנאה. עצתי לך, כדי לא להגיע למצבים האלה, לחייך כל הזמן (כשאת למשל מגיעה למקום חדש), כן להביט לצדדים (אם את מבינה מה אני אומרת), להתעניין באחרים. כך הם יראו שאת בן אדם נחמד , ופתוח ולא סנוב. למה התכוונת שאת פוחדת שיזלזלו בך כשתגלי את עצמך?
היי אני כאן בדיוק חבל הייתי רוצה שנתכתה בצאט? יתכוונתי לזלזור שיראו שאני ההפך מסנובית אחת שאפשר לדרוך אלייה ואז ינצלו כול דרך, מצחיק לומר שזה יכול לפולאל אנשים שנראים טוב אבל זה עובדה. ובאמת בנות מקנאות? אני צריכה להרגיש מעולה אם זה שאני נראת טוב מאוד? אפילו צריכה בטחון עצמי יותר ?אני בכלל לא רואה תיופי כמקור חיובי רק על מישהי אחרת אני רואה.
רק רציתי לדעת שמדובר באותה אחת: דפנה=נטעלי. לצערי אני אהיה צריכה לסגור תיכף, תהיה פה יותר מאוחר?
כן אני מאוד רוצה לדבא איתך יש לך מושג מתאי תיהיא כאן
אבקש אם אפשר לקבל התייחסות קצרה של אחד מאנשי הצוות הפסיכולוגי/ רפואי לכתבה שהתפרסמה בסו"ש במעריב בנושא סרוקסט ופרוזק. אני חושבת שרבים מהמשתתפים יתעניינו בתגובה מקצועית. תודה מראש!
לנועה ולשאר המתייחסים לכתבה במעריב, שלום הביקורת על הפרוזק ודומיו "מסתובבת" כבר תקופה מסויימת. לא מזמן היתה כתבה דומה גם ב"הארץ" בנושא וגם היא יצרה הדים כאן בפורום. תגובתי על הכתבה מחולקת לשני היבטים. בצד המעשי, מובן שחשוב לערוך מחקר שיעריך את מימדי התופעה של נזק שיכול להיווצר מהשימוש בתרופות שבדיון. מאחר ומדובר בתרופות מדור חדש יחסית, סביר להניח שעם הזמן תופענה גם תרופות טובות יותר עם פחות תופעות לוואי (שהן יחסית נמוכות במקרה הנוכחי) כפי שקרה עם תרופות פסיכיאטריות אחרות. הבעיה העיקרית בסוג כזה של מחקר הוא להפריד בין המצב הנפשי של לוקח התרופה (בלי קשר לתרופה) לתופעות המתוארות בכתבה. למשל, אם לאדם נטייה אובדנית והוא לוקח פרוזק ואח"כ מתאבד, יש קושי לשייך את האובדנות לתרופה ולא למצבו הנפשי. בכל זאת, יש דרכים לבצע מחקר נאות, ולמעשה אני מנסה בעצמי ליזום מחקר בתחום ומנסה להשיג כיום שיתוף פעולה לצורך כך. ההיבט השני הוא מרכיב שאני מכנה אותו ההיסטריה. בכתבות הללו יש מרכיב מסויים של סנסציה שאותו אינני אוהב. תמיד ניתן לקחת תופעה המונית ולמצוא בה חריגים שליליים. היקף לקיחת הפרוזק ודומיו הוא עצום. מהניסיון הקליני שלי פגשתי כמות גדולה של אנשים שזכו להקלה משמעותית במצבם בזכות התרופה. יחסית לתרופות פסיכיאטריות אחרות תופעות הלוואי היו זניחות. כמובן שיש מקרים שהתוצאות לא היו משביעות רצון, ויש לכבד ולדון במלוא כובד הראש בכל מקרה ומקרה. ובכל זאת, כשאני שוקל את הזכות לעומת החובה, לפחות במה שאני ניתקלתי (כי לא ניתקלתי עד היום במצבים קיצוניים של אובדנות או אלימות קשה בעקבות לקיחת התרופה) אני ממליץ למטופלים להיעזר בפרוזק/סרוקסט ודומיהם כשהדבר נחוץ לבריאותם הנפשית ויכול לשפר את איכות חייהם. אני כמובן דורש שיהיו במעקב רפואי צמוד וכל תחושה או תופעה תקבל מענה מהרופא. כאן קורה בד"כ הכשל העיקרי. ניתקלתי במקרים לא מעטים, כולל רבים כאן בפורום, שמדווחים על לקיחת פרוזק על ידי רופא משפחה וללא ליווי של טיפול פסיכולוגי. חשוב להבין שלא מדובר בתרופת פלא שלקיחתה פותרת מהתמודדות עם הבעיה. תרופות אלו צריכות להינתן על ידי פסיכיאטר מומחה בלבד עם מעקב רפואי ושילוב של פסיכותרפיה מסוג כלשהו בטיפול. מבחינה מחקרית עולה בבירור שזו גם הדרך הטובה ביותר להיעזר מהטיפול. אני לא מקבל את הפסילה הגורפת של התרופות כפי שעולה מהכתבה, ולעיתים מהודעות כאן בפורום. צריך לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את הטיפול המתאים. מצד שני, כל טיפול צריך להיות מלווה, כפי שציינתי, על ידי אנשי מקצוע וכאן הכשל העיקרי שבגללו יש "נפילות". ברוב המקרים שראיתי בעיות בלקיחת התרופה לא היה מעקב רפואי ופסיכולוגי צמוד ונכון אחר המטופל. חלק מכך נובע מקריסה של מערכת בריאות הנפש בישראל. אם כדי לפגוש פסיכיאטר או פסיכולוג צריך לחכות חודשים בתור, אנשים מקצרים את הדרך או מקבלים טיפול לקוי. עד כאן לבינתיים. אורן קפלן
רציתי להודות מקרב לב על התשובה המעמיקה והמעניינת. אני חושבת שתשובתך בדיוק מוכיחה ש"ניתן גם אחרת", וטוב שישנם אנשי מקצוע ופסיכולוגים כמוך שמתייחסים בתשומת לב, בכבוד וברגישות לסובלים. אני בטוחה שעוד אנשים יגיבו כאן על תשובתך, תודה, נועה.
דר' אורן קפלן שלום לא קיבלתי תגובה לפנייתי .מאוד אשמח אם תענה תודה -רונית
רונית שלום אני מתנצל אבל לא ראיתי את הודעתך הראשונה אלי. כעת קראתי אותה לראשונה. הבעיה שהתשובה שיש לי לתת לך אחרי שקראתי אינה יכולה להיות חד משמעית. מאחורי מה שאת מתארת יש בוודאי סיפור אישי של בעלך, שלך ושל המשפחה שלכם. אני מתאר לעצמי שהוא מסביר את כעסו במשהו ספציפי (אולי בכל פעם במשהו אחר) וחשוב להבחין היכן מדובר בסכסוך על רקע בעיה מסויימת שלא מקבלת פתרון והיכן מדובר בבעיה אישיותית של אדם שכועס בצורה "כרונית" בלי קשר לנושא ספציפי. את מזכירה ילדים שגדלו ולכן אני מבין שאתם נשואים כבר זמן רב. האם הייתם בייעוץ זוגי בשלב כלשהו של נישואיכם? אם כן, האם הנושא הזה עלה? בנוסף, האם התפרצויות הכעס מלוות גם באלימות, פיזית או מילולית? האם זה רק כלפיך או גם כלפי הילדים? האם את רואה את הבעיה כממוקדת בו, או שיש לך או/ו לשאר בני המשפחה חלק בהתפרצות הכעס? כפי שאת רואה הנושא מעורר שאלות רבות. אם תעני אנסה לייעץ לך עד כמה שאפשר במסגרת הזו. בד"כ ההעדפה הראשונה שלי להמלצה במצבים כאלה היא טיפול פסיכולוגי זוגי שבו מנסים לברר מה קורה ברמה המערכתית. השאלה אם את מעוניינת ואם הוא ישתף פעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אמי בת 65. סובלת ממחלה הנקראת אגרופוביה מזה שנים רבות. כמו כן סובלת מדכאון, חרדות ומטופלת בתרופות. לפני כ 15 שנים עברה טיפול בשיטה התנהגותית בבי"ח גהה וחל שיפור ניכר במצבה לאחר כמה שנים, בעקבות אירועים שונים חלה התדרדרות במצבה והיא חזרה לסבול מהמחלה בעוצמות שונות. נוסה גם טיפול בביו-פידבק אך ללא הצלחה. האם ישנה אפשרות שלאור גילה וההסטוריה הרפואית שלה תוכל לעבור טיפול ולהצליח בו. האם תוכל להמליץ על טיפול, או על מקום טיפול.
שרי שלום תמיד כדאי לחזור על מתכון שהיה מוצלח. נסי לברר האם תוכל לחזור על הטיפול באותה מסגרת בה היתה בעבר. גם ברמת חן יש מחלקה לטיפול התנהגותי. גילה של אימך אינו מהווה מכשול כלל. מובן שככל שההסטוריה הרפואית מסובכת יותר, הטיפול גם הוא מורכב יותר, אבל בהחלט מומלץ לפנות ולנסות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
שלום לכולם, אנחנו מחפשים פסיכיאטר המתמחה בטיפול בסובלים בבעיית המעי הרגיז, עבור אשה כבת 67, באיזור ת"א וגוש דן. תודה.
פרופ' יוסף צימרמן מירושלים מתמחה בנושא. הוא דווקא מומחה גסטרו ולא פסיכיאטר אבל גם מוסמך בהיפנוזה ובהחלט יכול לעזור. לצערי אני לא מכיר מומחה באזור המרכז. בברכה ד"ר אורן קפלן
איציק שלום לא מכיר אני בספק אם זה כל כך חשוב בהצלחה עמי
יש לך תגובה בדף 309
שמרית שלום ככלל אני מנסה לראות דברים ברצף, כהתפתחות כמכלול. נתקלתי בך מתלבטת בשאלה מעשית לכאורה, התלבטות באשר למקצוע בו בחרת. אלא שלא יכולתי שלא להרגיש כי ברקע של השאלה קיימות שאלות אחרות ואולי חשובות יותר. זהו סוג של משחק מוחות, כשמאחורי המשחק יש חיים. זאת הסיבה שעשיתי חיפוש על הניק 'שמרית' וככה הגעתי ל'שימרית' של החרדות. לא הרחיב מעבר לזאת בשלב זה. אמתין להודעה מצידך שאת מעונינת לפתח שיחה על המכלול. שיהיה לך יום טוב.
הי, מאמול אני מנסה להבין איך ניחשת בהצלחה כל כך את "המכלול", משחק מוחות? קטונתי? הייתי מפתחת איתך את הנושא, אבל אני פוחדת, לא ממך אבל מההכרה שלי בבעיה עצמה מהמקור של החרדה, במיוחד שהיום התחלתי סוף סוף לאכול (אחרי שבוע של כלום כמעט), וגם בגלל שמחר אני מתחילה טיפול וזה בכלל מפחיד, אימה. וגם בגלל, שלפעמים אני לא לבד בחדר של המחשב ועוד מעט הוא אולי יכנס וזה מלחיץ......... להתחיל לכתוב. אם אתה פה, עכשיו, תענה לי?
שלום לכולם. יש לי בעיה רצינית. אני יוצא עם בחורה ממש ממש מקסימה: נראית טוב, חמודה וכו'. הבעיה היא שכשאני נמצא עם אנשים יש לה יציאות שמראות שממש אין לה שכל, ואז אני מרגיש ממש ממש נבוך. אנ לא יודע מה לעשות ? אשמח אם תייעצו לי. בתודה. איתמר
או שתקבל אותה כמו שהיא או חבל על הזמן.
אי אפשר להשיג בחיים את הכל. אז או שהיא חתיכה ואין לה שכל או שהיא מכוערת וחכמה. תעשה חושבים. יאללה ביי.
ראי הודעה בדף 309.
הי, תודה על המכתב , היית ברווחה פעם? אם לא, אז כשתגיעי תביני על מה אני מדברת. ואם כן אז את בחורה אופטימית באמת. נכון שיש עוד אפשרויות מלבד הרווחה (לתעסוקה בעתיד), ולשם כנראה מועדות פני, למרות שעדין יש בי ספקות, אבל הן אישיות (האם באמת אוכל לעזור ?) . חוץ מזה איפה עשית הכשרה השנה? אנחנו מקבלים תשובה לגבי שנה הבאה רק לפני תחילת הלימודים, וכנראה שאהיה שוב ברווחה כי אולי אני יעבור לגור במרכז והאפשרויות של בן גוריון במרכז מוגבלות לרווחה. שאלה לא קשורה לנושא: יש לכם עבודה בקבוצתית?
אז ככה: השנה עבדתי בביטוח לאומי בשיקום מקצועי לנכים. מטרת השיקום היא לסייע לאנשים שיש להם אחוזי נכות מכל מיני סיבות (סרטן, אסטמה, שיתוק, תאונות דרכים וכו') לרכוש מקצוע ולחזור למעגל העבודה. התפקיד של העוס"ים הוא לבדוק עם הפונה מה התחום שאותו הוא מעוניין ללמוד והאם הוא יוכל למצוא עבודה בתחום בהתאם למגבלות הפיזיות שלו. הנושא הזה מעניין כי דרך זה מגיעים לעוד המון נקודות, זה מאוד מגוון כי יש פונים מאוד קונקרטים שרוצים רק לקבל קורס וללכת הביתה אבל יש גם כאלה שממש לא יודעים מה הם רוצים וגם יש להם כל מיני בעיות מסביב ואז העבודה היא לטפל גם במה שמסביב כדי שהפונה יהיה פנוי יותר לחשוב על העניין הקונקרטי - השיקום. כמו שכבר כתבתי לך אני מאוד נהנתי מהמגע עם האנשים ורובם נשארו בקשר ממש עד סוף השנה שלי. יחד עם זה היו לפעמים גם משברים ותסכולים, למשל כשלא כל כך הבנתי למה צריך לשים שם עוס"ים - זו יכולה להיות עבודה של "סתם" יועץ ולא מישהו עם תואר בע"ס. בשנה שעברה עבדתי בלשכת רווחה ומה שנוכחתי לדעת הוא שהעבודה בביטוח הלאומי היא קצת יותר אופטימית, כי עובדים עם אנשים מאוד נורמלים כביכול, ויש תחושה שכן אפשר לעשות איזשהו שינוי, בניגוד ללשכה שבה המשאבים מוגבלים והרבה משפחות הן דור שני, כפי שציינת. אני דוקא לא כל כך אופטימית כמו שכתבת, וגם לי יש נפילות. החכמה היא לא להישאר איתן לבד אלא לשתף את כל מי שיכול להקשיב ולעזור - חברה טובה, חברים ללימודים, מדריכה בשדה. וגם, כמו שכבר אמרתי לך, לעשות את המאזן של - בשביל מה שווה לי להישאר היכן שאני. אם אני שם כדי ללמוד, ואני מוכנה ללמוד בכל מחיר אז סבבה. אבל אם אני יותר סובלת מאשר נהנית, אז אולי זה לא שוה את זה. אבל על כך רק את יכולה לענות. טוב, הארכתי פה מאוד. אני עוד חייבת לך תשובה על הנחית קבוצה, אבל על כך באימייל הבא. לילה טוב!
שלום לך, ראיתי את התכתובות שלך ורציתי להגיד לך ששכנה שלי היא עוס"ית המטפלת במשפחות מצוקה. היא מאוד מרוצה מעבודתה. עדי
אני בהחלט חושבת שאפשר להיות מרוצים. צריך רק להאמין במה שעושים, לדעת שזה חשוב ושכל עשיה קטנה תורמת. אין ספק שזה קשה ודורש הרבה אנרגיות, אבל זה מה שכל כך מעניין - במעברים האלה והעבודה על עצמך. מה את עושה?
מקור לבעיות בזוגויות ביני לבין אשתי הן טענות מצידה כי אני אובססיבי לנקיון. לא אכנס מה דעתי האם כן או לא אובססיבי אבל בשיחות עם הפסיכולוג שלי הועלתה אפשרות לטיפול תרופתי כפתרון מיידי ובמקביל טיפול בגישה הקוגנטיבית. אבקש הרחבה על מהות הטיפול אילו תרופות קיימות, תופעות לוואי, סיכויי הצלחה אודה על תשובות מוסמכות .
אני באמת לא מבין את הרופאים לכל דבר הפתרון שלהם זה כדורים עד מתי רשעים
יהודה צודק בהחלט
סנו שלום המלצות לטיפול התרופתי תוכל לקבל מד"ר אבני בפורום. לעיתים השילוב בין טיפול תרופתי לפסיכותרפיה מסוגים שונים עשויה להביא לתוצאות המיטביות. לגבי טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי או בשיטות ממוקדות נוספות - אפשר בהחלט לנסות. תוכל לקרוא קצת על השיטות בקישור הבא. http://doctors.co.il/article/383 בברכה ד"ר אורן קפלן
סנו X שלום שלחתי לך תשובה פעמיים ומשום מה לא הופיעה מכל מקום - טפול תרופתי בהפרעה כפייתית הוא יעיל בערך בשני שליש מהאנשים חלקם באופן חלקי תרופות הבחירה הן מסוג SSRI (פרוזק, סרוקסט ודמיהם) לעתים בשלוב תרופות נוספות מי שנהנ מהן לרוב עומד יפה בתופעות לואי וניתן להחליף תרופה אם אינה מתאימה לך הקשיים העקריים הם לרוב תקופה ראשונה של כמה שבועות של אי שקט ולעתים הפרעה בתפקוד מיני מכל מקום ליעוץ מלא פנה לפסיכיאטר בהצלחה עמי
אני שומעת הרבה על המונח "העברה" המתרחש בטיפול , אבל אני מצליחה להבין מעט מידי על חשיבות העברה בטיפול. שאלתי היא - האם להעברה יש ערך טיפולי ממשי , זאת אומרת דרך ה"דיון" על היחסים מטפל מטופל , ניתן ממש לתקן בעיה , או שהעברה היא רק תופעת לוואי של טיפול , שניתן להשתמש בה כדי לזהות בעיות ומקור של בעיות אבל הטיפול בבעיות נעשה בכלל בדרך אחרת. אני מניחה שאהשאלה שלי בשורה התחתונה , האם עלי לשתף את המטפלת שלי בכל הרגשות שעולים בי כליפה , גם אם זה דברים מעליבים או סתם לא נעימים ושאני לא בטוחה שיש להם ערך אמיתי לטיפול? להגיד רגשות שאני מזהה כרגשות "מועברים" זה פחות קשה לי לחשוב אם להעלות בטיפול או לא , אבל מה לגבי רגשות שאני לא בטוחה שהם רגשות "מועברים" אלה סתם "דעתי " . אני לא יודעת עד כמה בכלל היחסים מטפל מטופל הם חשובים לדיון בטיפול , שהרי היחסים הם בעצם יחסי עבודה ב"מעבדה" ואני לא רואה את הערך שבדיון בהם עבור יחסי עם אנשים אחרים או עם הורי , שהם אנשים שונים לחלוטין. אם כך עוד שורה תחתונה של שאלה היא , האם יש משמעות טיפולית ליחסים שנוצרים בין מטפל ומטופל. אודה מאוד לתושבה.
אפרת - אני אספר לך את ניסיוני שלי: אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וחצי. במשך תקופה די ארוכה השאלה שאת שואלת די הטרידה אותי, כי הפסיכולוגית שלי קצת "משכה" לכיוון הזה, של היחסים שביני לבינה כמעידים על הרבה דברים וכחשובים לטיפול, ואני ממש לא ראיתי בכך חשיבות, זה הביך אותי לדבר על הביקורת שלי כלפיה ועל הרגשות שלי כלפיה, וגם ראיתי בזה בזבוז זמן: אני הרי באה לטיפול כדי לטפל בבעיות שלי עם עצמי ועם הסביבה האמיתית שלי, בחיים במציאות, ולא בחדר אצלה. אבל היום אני יכולה להגיד שלמרות שזה מאוד קשה לי, דווקא השלב שבו התחלתי להגיד לה דברים שאני מרגישה כלפיה, כולל דברים קשים, היה ממש נקודת מפנה בטיפול שלי, והיה מפתח להתקדמות אמיתית אצלי. כי בין השאר התחלתי להרגיש שכמו שאני כל-כך מפחדת ולא רואה טעם בלדבר איתה על הקשר בינינו, כך אני עושה גם עם אנשים מאוד קרובים לי - אני יכולה להיפתח ולדבר על דברים מאוד אישיים שלי, אבל לדבר על בעיות בקשר מאוד קשה לי. וההסתרה הזאת גורמת לבעיות לגדול ולהתנפח בתוכי ולקבל ממדים אדירים, בעיקר משום שהן מוחבאות כדבר שאסור לדבר עליו ועלול להרוס את הקשר. הרבה פעמים כשמדברים על דברים באמת מביכים, הם נעשים פתאום גלויים ופחות נוראיים. זאת רק דוגמה אחת שלי לעניין של "העברה" בטיפול, ושל איך היא יכולה גם להעיד על בעיה וגם לעזור מאוד בחיים האישיים שלך. אני יכולה להגיד שהמון שנים היה לי מאוד קשה לסמוך באמת על אנשים ולהרגיש שאני תלויה בהם - דבר שהוא לא רק רע אלא גם טבעי ונחוץ - ואפילו שהיה לי חבר במשך שש שנים, לא הצלחתי להרגיש שאני זקוקה לו ותלויה בו, וזה היה הרסני בקשר בינינו. ככה שלמשל עצם העובדה שעכשיו אני מרגישה שאני ממש צריכה את הפסיכולוגית שלי ואפילו תלויה בה - מרגשת אותי מאוד, כי עד היום לא הייתי מסוגלת להרגיש את הרגש הכל-כך אנושי הזה. לסיכום - המלצתי היא שתספרי לפסיכולוגית שלך כל מה שאת מרגישה כלפיה, אשמח לקבל את תגובתך, נועה.
נועה - תודה על נסיונך. אני בערך מבינה, את מתייחסת לחלק שבו דיון על ההשגות שלך לגבי המטפלת , הועילו לפתוח את נתיבי התקשורת עם אנשים אחרים. אכן , זה ברור כיצד זה שיפר את התקשורת שלך עם הסביבה ואת חיי הנפש הפנימיים . אך האם זה מה שניקרא "העברה" במובן המקצועי? ניראה לי שלא. ניראה לי שהערבה זה כשאת מייחסת למטפל רגשות ותכונות שלא באמת קיימים לו , אלה מעבירים אותם למשל מיחסים עם ההורים או עם אנשים.. בעצם אולי זה כן .. לא יודעת.. רואה אין לי מושג. אני יכולה להגיד לך בבטחון שאני לא סובלת מסגירות בכלל , אין לי בעיה לתקשר עם אנשים , ואם יש צורך לבקר ולקבל בקרות אני מאוד בפנים , אני ניקשרת לאנשים ומתחברת איתם בקלות יחסית , אם כי ייתכן כי עם ההורים שלי , אולי לא הייתי בעברי מספיק פתוחה בקשר למחשבות פנימיות ממש. אבל גם זה כבר לא ככה דיי ממזמן. אולי אני פשוט צריכה לשאול אותה את זה , ולסכם עם עצמי שאני רק מקשיבה ועד שאחליט לתשובתה בנוגע להעברות , ואני לא משתכנעת בנתיים ולא מספרת תחושות שאייני בטוחה ברלוונטיות שלהן. בעצם את יודעת מה, השתכנעתי כבר עכשיו , מה כ'פת לי להגיד את כל מה שאני מרגישה , מקסימום.. מה היא "תעלב" .. ממש לא ניראה לי . זה אולי ירעיד לשבריר שניה את הקצה הגבה הימנית שלה ,אולי אפילו יגרום לה לחייך חיוך מבין. את חושבת שפסיכולוג טוב צריך להיות גם שחקן טוב? ניראה לי שכן. נלך על זה .. אולי לא מייד , אולי כשאני ארגיש מספיק נוח. טוב תודה בכל אופן , אני מניחה ששאלתי נענתה , את כבר דוגמא לכך שיש ערך טיפולי ממשי לדיון על יחסי מטופל מטפל , וכניראה שזה מספיק כדי לבדוק את זה . תודה גם לך נועה.
אפרת שלום העברה היא תופעה שקורית בטפול (וגם מחוצה לו ) כללית חשיבותה 1. ככלי מאבחן המשקף דפוסים (רגשות, מחשבות, התנהגויות.. ) של המטופל (שלך) 2. ככלי טפולי כאשר מתייחסים להעברה (דהיינו להתייחסתך למטפל/ת) לטעמי, ויותר עם השנים , שמוש בה עשוי להיות היעיל ביותר (הרבה יותר מלדבר על יחסים מחוץ לטפול) ולכן אני ממליץ לכל מטופל לדבר על הרגשותיו ביחס אלי בטפול מטפלים נבדלים במידה בהם עושים שמוש מפורש בהעברה (דהיינו מדברים עליה ) לכן למרות המלצתי זו, אני ממליץ שתבררי עם המטפלת שלך עד כמה היא רואה חשיבות לשמוש בכלי זה ואיך בהצלחה עמי
הי........ כתבתי לך ב310 שהיום יעבור בקלות, שהשמש תלטף בחומה........
עם חיבוק המוכן לך תמיד, חיוך השמור בשבילך, והרבה אהבה אלייך...! שלך תמיד, דפני.
שיהיה לכולנו יום טוב אנג'ל
בוקר טוב אנג'ל, שיהיה נפלא גם עבורך.
מה ההבדל בין פרוזק ללוסטרל
טלי בעקון ההבדלים לא גדולים יש מעט שוני לסכון לתופעות לואי ביניהם ופרוזק יותר זול אולם בסופו של דבר מה שקובע הוא התגובה האישית (לטוב ולרע) בהצלחה עמי
ראשית אני רוצה לצייןכי מניסיון אישי כל מה שמדובר עליו בכתבה המעניינת של מעריב הוא נכון ומדוייק.הכדור הראשון "שהדביקו " לי היה הפרוזאק,ורק היום אני יודע מה מידת הנזק שנגרם לי.כמו כן עברתי את כל סדרת הssri ואני יודע שיותר לא אשתמש בהם בשום מחיר! אבל גם שמוש בכדורים אחרים "ידדותים" יותר לא עזר ברמה של טיפול שורש.אנחנו נמצאים במצב לא קל ,שכן- לסובלים מבעיות נפשיות אין מענה משום סקטור רפואי חוץ מהפסיכיאטריה אשר מודה לא אחת כי "אנחנו לא בדיוק יודעים איך זה עובד".דוגמא: הכדור האחרון אותו רשם לי הרופא פותח ליפני כ-50 שנה נגד שחפת אך על הדרך נתגלה כיעיל מאוד למצבי דכאון וחרדה.למזלנו הטוב או הרע נפלנו בתחום בו המדע יודע הרבה פחות מאשר על היקום כולו.מוח האדם זהו הדבר הנעלם ביותר גם בימינו,( 35 שנה לאחר הנחיתה על הירח).למרות הכתבה בעיתון עלינו לגלות סבלנות כלפי הפסיכיאטר משום שהוא היחיד שמנסה לעזור כשבידיו ידע מוגבל יחסית,כשבהרבה מקרים המשותף בינינו לבינו זה ירי בחשיכה.כולנו תקווה כי פריצת הדרך הגדולה תתממש עוד בימינו.
ועד אז יהרגו אותו כשפני ניסיון לא תודה
אני מסכימה איתך בקשר לזה שהפסיכיאטרים (או המטפלים האחרים) רוצים בעצם לטובתנו, ואני טוענת שכמטפל למשל בבי"ח פסיכיאטרי מחליט לתת למטופל כדורים, זה במידה מסוימת בגלל שהוא חסר אונים, הוא לא יודע בדיוק מה לעשות, והפיתרון הראשון הוא להקל על הכאב הנפשי, ולהקל על ההפרעה. אבל אני חושבת שהבעיה היא שהרופאים, כביכול "מנסים" ת'תרופות על החולים, וזה מה שדי משגע אותי, כי הם יכולים לנסות איזה עשרה סוגים שונים של כדורים עד שהם ידעו איזה מתאים לאותו חולה, זה נראה לי קצת מוגזם! אז אני יודעת שהם לא קוסמים שיודעים מה מתאים לכל אחד, אבל הם רואים בכדורים דבר זמין מ-ד-י ומשתמשים בו כשאין להם תשובה לשאלות של עצמם!
אני חולה במחלה שאינה קשורה לנפש אלה לגוף וגם רופאים שאינם פסיכיאטרים מנסים תרופות שונות ומינונים שונים עבור חולים שונים באותה המחלה. אבל... וזה אבל גדול בתור אדם שנשוי לאחת שמשתמשת בתרופות מסוג זה אני מסכים שהמצב בתחום הפסיכיאטרי פרוץ שהנסיונות בבני אדם הם מוגזמים והם שליפות באויר יש חלוקה של תרופות פסיכיאטריות בצורה חסרת רסן ללא איבחון מקצועי מספיק טוב ולעיתים ע"י רופאי משפחה שהמרחק שלהם מהתחום רחוק שנות אור ולמרות זאת הם דוחקים את ידיהם לתחום לא להם(לדוגמא: נותנים לאנשים קסנקס בלי לדעת את הנזק שהם גומים). גם בין הפסיכאטרים נתקלתי באנשים אטומים שחושבים שאם בן אדם זקוק לטיפול פסיכאטרי אז הוא גם מטומטם ואין צורך להסביר לו את מהות הטיפול ומטרתו . נתקלתי כבר בתשובות כמו "אני לא צריך אותך את צריכה אותי" או אחרי התעניינות והצגת מידע מחיפוש באתרי אינטרנט ושוב ציטוט " החולים שלי לא שואלים שאלות הם סומכים על הרופא שלהם" אני מנסיוני בתחומים רבים של הרפואה עם רופאים מזלזלים ומסוכנים (גם פרופסור אחד ביניהם) סומך תמיד רק על עצמי ובודק את האבחנה של כל רופא מול אמצעים נוספים. אישתי אובחנה ע"י פסיכיאטר כסובלת מהפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה) עפ"י שאלות פשוטות שנשאלות למשל באתר האינטרנט של זיפרקסה אבל אשתי מעולם לא סבלה מדיפרסיה אלה מחרדות שלאחרונה נותנים סימני מאניה (אולי מהפרוזק שקיבלה שנים ועזר להילחם בחרדות בצורה מצויינת אבל מוציא כרגע אגרסיות) ואבחון זה לא קובע בוודאות את ההגדרה מאניה דיפרסיה. חברים תבדקו כל טיפול לעומק אסור לסמוך על רופאים באופן עיוור באהבה דוגי
תעני לי רק?
שלום דפנה. אני כאן. האם את אחות לצרה?
את סנובית אלייהם בגלל שאת מפחדת? ממשהו? או בגלל שאת יפה? וחברות שלך בטח גם הן מתיחסות אלייך פחות יפה לא? ובנות בכלל בטח לא אוהבות אותך בגלל שאת יפה זה נכון??? מחכה לתשובה
הי דפנה, מקווה שאת עוד פה... אם אני מתנהגת כסנובית זה בגלל שאני סתם חסרת בטחון וכמו שכתבתי פוחדת שיגידו עלי דברים לא טובים או יותר נכון אני שונאת שבוחנים אותי וככה אני מרגישה. אז אני מעדיפה להתנהג כאילו כולם על ה... שלי וזהו. יש לי מספר מצומצם של חברות טובות והם מודעות לכך שאם הן הולכות איתי יתחילו איתן פחות (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אני נשמעת לעצמי מגעילה) אבל כנראה הן רגילות , עובדה שהן חברות שלי הרבה שנים . במקומות עבודה אני נתקלת בקשיים ורמזו לי פעם (ממקור חיצוני) שזה בגלל המראה שלי והסנוביות או מסכה מסוימת שאני שמה על עצמי כדי לא להתקרב, אבל לא נראה לי שזה קשור לחיצוניות שלי אלה לצדדים המכוערים ביותר שבי.
היי את כאן?
כן,אני כאן
שלום יש לי שאלה::: זה נכון שלכול האנשים היפים יש חיים יותר טובים ברוב המקרים? זה לא שאלה אליי סתם סכרנות? למשל מתחילים איתם יותר רוצם בקרבתם בעבודה וכו.... זה נכון או לא????? ולמה הם תמיד סנובים? זה נכון שהיפים סנובים? למה ? מה הם יותר טובים מהמכוערים? אז למה? ברור לנו שליפים מתיחסיים פי שתיים יותר יפה למה?????
הי דפנה, אין לי בעיה לענות לשאלתך, לבד מהעובדה, שאני מרגישה נבוכה לכתוב שאני נחשבת יפה. אז ככה, נכון שמתחילים איתי הרבה יחסית לשאר החברות שלי, אבל זה לא משנה לי, כולם הרי רוצים רק למטרה אחת שברורה לכולנו. גם חושבים לפעמים שאני סנובית, אבל זה רק כי אני ביישנית ופוחדת שיעבירו עלי ביקורת לא טובה. חוץ מזה זה הכל שטויות . החיים שלי כרגע מסובכים ואני בכלל לא יודעת איך לכתוב לך, כמה קשה לי ואיך כל יום שעובר בלי איזה התקף חרדה אני מברכת עליו. והיופי זה סתם קליפה חיצונית ותו לא.
לדפנה. עם עובדות החיים אין להתווכח. אפשר לאמר כל מיני דברים כמו למשל " אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו" וכו'. אולי אני יכול לאמר שלצערי זה המצב ויש הרבה אנשים שעקב מראה חיצוני שלהם אשר אינו מוצא חן בעיני עצמם יש להם תחושה של חוסר בטחון עצמי דבר אשר מקרין על מצב רוחם כולל תחושות דיכאון. אינני מומחה בתחום לתת עצות, אני אדם פשוט ואני חושב שבשלב מסויים כל אחד צריך להשלים עם העובדות ולמצוא עניין אחר בחיים במקום שעמו הוא יכול להתמודד ויכול להביא לו אושר. בברכה מוישה
לדפנה, החלק הראשון של מה שכתבת הוא נכון, לצערי - כלומר: נכון שהיופי פותח הרבה דלתות בלי קשר לאישיות, וגם ההיפך הוא הנכון - כלומר כיעור סוגר מראש הרבה דלתות עוד לפני שהספיקו בכלל להכיר את האישיות שמסתתרת מאחורי הפרצוף או הגוף הלא יפים. יחד עם כל זה, זה לא אומר שליפים אין בעיות בכלל - הצרות של החיים לא פוסחות גם עליהם! ובקשר לחלק השני של מה שכתבת - אז אני לא כל כך בטוחה שזה נכון. לא כל היפים הם סנובים וגם לא כל המכוערים סימפטיים. יש הרבה בחורות יפות וסימפטיות - ואם אני, בתור בחורה לא יפה שאמורה להתפוצץ מקנאה (ולא אכחיש שלפעמים אני מקנאה) כבר אומרת את זה - אז סימן שזה באמת נכון. ויש גם הרבה מכוערות שבגלל הצרות שההופעה שלהן גורמת להן נעשות מרירות ומוציאות את המרירות שלהן על כל מה שזז... ואני רק מקווה שאני לא כזאת... ובקשר לשאלה שלך למה ליפים מתיחסים יותר טוב - התשובה היחידה שאני יכולה לתת היא שלרוע המזל זה פשוט טבע האדם, ואין הרבה מה לעשות נגד זה. מה שצריךלעשות הוא להוכיח לסביבה שגם אם אין לך יופי חיצוני, יש לך דברים אחרים חשובים לא פחות - כמו יושר, אינטליגנציה, חוש הומור, טוב-לב ועוד... מקווה שעזרתי!
מה דעתך על כך, שלאנשים שיש כסף, יש גם אפשרות להיות יפים? עם הפלסטיקה של היום? וחוץ מזה תסתכלי על עצמך, איך את נאית ביום עם מצב רוח רע, ואיך עם מצב רוח טוב? אין אישה מכוערת, יש אישה מוזנחת, יש אישה לא מטופחת, את רוצה להרגיש כמו מיליון דולר? תתלבשי כמו מליון דולך, תתאפרי, תעשי פן בכמה עשרות שקלים 0או בחינם בבית) ותחליטי שהיום את שווה מליון דולר. את לא מתרגזת באותו יום, מציגה כמו אחת מהסרטים, את יודעת מה? את תראי איך דברים נחמדים ויפים, ידבקו אליך באותו יום,זה שירות יותר טוב בכל מקום, חיך מכיוון לא צפוי, ואפילו מישהו שישרוק לך, ועוד ועוד. עד הצעת עבודה או אפילו הצעת נישואין , שווה ניסוי............
הרי אנשים יפים... את טוענת שהם סנובים! זה הרי בגלל שהם יודעים שהם יפים, ויש להם ביטחון, אז הם נהיים סנובים! דבר שני, הם יפים-אנשים מתחילים איתם- מתחזק להם הביטחון העצמי יותר ממה שהוא- וככה נוצרים להם אנשים סנובים בחברה שלנו!!! איך אני בתור משועממת??? אלת גם למה מתייחסים ליפים יותר: ענית על זה בעצמך! כי הם יפים ומושכים תשומת לב... ואת יודעת...
זה לא נכון כלל וכלל.אני יפה,אז מה החיים שלי יותר טובים משלך? אין לי חרדות?אין לי פחדים לפניי ראיון?למה בודקים לי עם הגבה הימנית יותר יפה מהשמאלית? לא. כוחנו במוחנו. הכוח נמצא בראש,ובמחשבותיינו,ככה שליופי אין משמעות,אוליי יותר הצלחה עם בנות אבל מה שאני רוצה זה אחת עם נשמה אחת עם אופי נוח אני לא צריך יופי. אני צריך אופי.
היי שוב לשאלתי אחרי שהסברתי לכם שאני בודדה בעולם בלי שום אהבה חבר, או חברה, החבר היחיד שהיה לי עזב אותי מסתבר שהוא כלל לא אוהב אותי אין לי מילים כול כך קשה המחשבה יותר מזה שבוא עזב אותי המחשבה שאני ישאר לעולם כך כי בחיים לא אהבו אותי הייתי לבדי לבדי... עד שחשבתי שסוף סוף משהו אוהב אותי ולא רוצה רק לנצל אותי. האם יש תקווה שמשהו באמת מתאי שהוא אוהב אותי???? ברצוני להגיד שאני בת 21 .יש סיכוי להשתנות??? עזרו לי.
רווית. את צעירה מדי להכנס למרה שחורה. לכל סיר יש מכסה ובוודאי שגם לך ימצא אותו אדם שיאהב אותך. כנראה שאת קצרה בסבלנות ולכן את מתיאשת מהר. תראי זאת רק כתקופה קצרה בחיים. אני בטוח שבעתיד תצחקי על הלחץ שעובר עלייך כעת. בהצלחה - אורן
שלום רב, את בטח מכירה את עניין הכוס החצי מלאה, שלפעמים נראית במשהו נורא, כי כמעט אין בה כלום, ולפעמים כמשהו נפלא, כי יש בה הרבה יותר ממה שהיה יכול להיות. זוהי, בקצרה, ההתרשמות שלי ממה שאת יכולה, וצריכה, לעשות עם חייך: לבחון יכולות, ארועים, סיכויים, קשיים - -ולמצוא את החצי המלא. כשאומרים שהציפיות מגשימות את עצמן, מתכוונים לתוצאות של ההבט האופטימי... הצלחות חברתיות הן לא רק גינטיות: הן גם עניין של למידת מיומנויות חברתיות, תוך מיצוי יכולות אישיותיות, שקיימות אצל כולנו. נראה לי שכדאי שתעזרי בסיוע מקצועי לכך, כדי למצות את מה שקיים בך. יש גם מסגרות ציבוריות, בנוסף לטיפול פרטי, ואשמח לכוון אותך אם תרצי (פני למייל האישי שלי עם מעט הסטוריה אישית, ומיקומך בארץ). דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
היי קראתי את מחתבך. קודם כול הכי חשוב מה שלומך? נועה את לא חושבת שמצב כמו שלי אין סיכוי שמשהו ישתנה? אי אפשר לשנות אופי? דווקה אני לא חושבת שאני עד כדי כך מגעילה פשוט אני לא נותנת לאנשים להכיר אותי והתדמית שאני מראה כאילו כשוחה ולא מעונינת בהם להפך אני כן אבל כמו שאז סיפרתי אני מפחדת, את חושבת שבאמת הדרך הטובה לנסות לדבר? כי מה יש להפסיד? ככה את חושבת? אבל המחשבות האלה למשל משהי תדבר איתי ישר יבוא לי המחשבה בטח זה לא היה מרצון להגיד שלום רק לצאת מיד חובה, אוכשאני מדברת וזה קורא המון המון אני מרגישה אחרי זה שאני דפוקה דברתי או ש מי עכשיו יחשבו אני דפוקה? זה קשה לחיות ככה רק אם היית יכולה ממש להבין אותי, אבל אין אף אחד לא עובר את מה שאני עוברת...... תודה
היי, כן, אני באמת חושבת שאפשר לשנות. אני חושבת שמה שאת מתארת הוא מצב של מילכוד, שבו כמעט כל אינטראקציה שלך עם הסביבה מלווה במחשבות ובבדיקות בלתי נפסקות של מה לא בסדר אצלך, ואין יכולת ליצור קשר טבעי שבו תרגישי נוח. אני שוב שואלת, האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי או שניסית בעבר? אני חושבת שחשוב מאוד שתפני לעזרה, כי קשר עם פסיכולוגית, שבו תרגישי בטוחה, יכול להיות התחלה לפיתרון בעיותיך ולשיפור חייך. בנוסף - איך יחסייך עם המשפחה שלך?
ד"ר אורן קפלן, שלום רב, האם אתה מכיר מטפלים באזור חיפה / קריות/ עמקים? אשמח בכל מקרה לשמוע עוד על היפנוזה, כדרך טיפולית. מתחושת בטן שלי , נדמה לי שיש הרבה מטענים שאולי ישתחררו אז ויעזרו בטיפול, אך יש לי חששות מההשפעה של ההיפנוזה.
ששי שלום ניתן לקרוא קצת לגבי היפנוזה בקישור הבא (לקראת הסיום): http://www.doctors.co.il/article/383 אין מה לחשוש מהטיפול בהיפנוזה. זה לא דומה למיתוסים בסרטים. אני לא מכיר מישהו מספיק אישית להמלצה באזור הצפון. פני לאגודה הישראלית להיפנוזה במייל ובקשי שם של מטפל מתאים. צייני שמדובר בטריכוטלימניה. [email protected] להתראות אורן
מישהו יכול להסביר לי על הכתבה שהתפרסמה בעיתון מעריב בסוף השבוע לגבי כדורים פסיכיאטריים? לא קראתי אותה ואני מאד סקרנית. תודה
לא חשוב, כבר מצאתי את הכתבה באינטרנט. תודה בכל מקרה
את יכולה להכנס לאתר האינטרנט של מעריב ושם ללחוץ על סופשבוע ולקרוא את הכתבה ואפילו להדפיס אותה(8 עמודים)
היה חשוב מאד לקרא את הכתבה העדכנית הזאת תודה לכם על שהערתם את תשומת ליבנו על כך אציין שאם זה מה שקורה בחברות התרופות , אז מצבנו בכי רע ,ולטוח ארוך ,אנו בסכנה , האם אנו הישראלים צרכני תרופות ממכרות אלה ,צריכים לשתוק ,או לצאת למאבק אנו פגועים גם מהמחלה גם מההיתמכרות לפבוקסיל והסרוקסט וגם מהשקרים שכולם מאכילים אותנו . אפה האנושיות והעזרה שנישבעו הרופאים לעזור לחולים "בשבועת היפוקרטס", האם הכסף של חברות התרופות וההתחיבות להן חשוב יותר מהצלת חיי החולים ? , חבר'ה להיתעורר .
http://images.maariv.co.il/cache/ART162167.html
שלום. מזה 10 חודשים אני סובלת ממתח וחוסר שקט. פניתי לכמה פסיכיאטרים . חלק מהם הגדיר את המצב כדיכאון. התרופות שקיבלתי לא עזרו לי. חלק מהם השפיעה עלי רע. חלק מהפסיכיאטרים הגדיר את המצב כחרדה. עכשיו אני נוטלת רק גלולות הרגעה,שלא מרגיעות אותי לגמרי. המתח משתק אותי. אני לא מתפקדת בבית .התנתקתי מהחברים והילדים. מי יעזור לי לצאת ממצב הזה.? הסובלת
סובלת שלום האם במקביל הטיפול התרופתי היית גם במסגרת של טיפול פסיכולוגי? הן במצבים של דיכאון והן במצבים של חרדה יש חשיבות לטיפול בשיחות ושילובם עם טיפול תרופתי נכון עשוי לעזור לך יותר מכל אחד מהטיפולים לבדם. האם ישנם גורמים סביבתיים של לחץ שגרמו להתפתחות הבעיה? נסי לפרט יותר וננסה לענות לך. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לא היתי בטיפול פסיכולוגי. באוגוסט לפני שנה טיפלתי בשני נכדים שלי בני שנה ושלוש. עבדתי קשה מאוד מבוקר עד הערב. הפסקתי לאכול ורזיתי. איפות יתרה גרם לי תמיד למתח וחוסר שקט פנימי. הפסיכיאטרים הבטכו לי שאני אצא מזה תוך חודש חודשיים מקסימום. אני מיואשת חסרת תקוה. נוסף לכך אני סובלת מכאבי בטן . כל בדיקות פיזיולוגיות תקינות. אני אבדתי תקוה עם אני אצא אי פעם מזה. אני מיואשת. הסובלת
שלום איזה תופעות לוואי יש לכדורים הבאים: ליטיום... זיפרקסה... קלופיקסול.... ו..קלונקס ומה השפעתם על חיי המין?
חבל לכם על הזמן
היי זה גילי ואילנית!!!!!!! למה חבל לנו על הזמן???
שלום לכולם. קראתי את המכתב המרגש שלך, אורית, ו- אני באמת שמחה בשבילך. הבנתי גם משהו- בשבועות האחרונים חוויתי תהליכים של אבל על בעלי, למרות שחשבתי שאני יכולה להיות אטומה אליהם, להסגר ולשמור הכל בבטן (תרתי משמע). היום אני מרגישה לבד ויודעת שאצטרך לחיות כך עוד זמן רב. בטיפול הצלחתי להודות לעצמי שאני באמת מתגעגעת... הייתי אצל פסיכיאטרית בגלל התקפי חרדה, אבל היא טענה שאין כדור שעונה על הצרכים שלי (אני מפחדת לקחת כדור שעלול להרדים אותי ולא אוכל לטפל בתינוק) והיא לא חשבה שכדאי לי לקחת כדורים ארוכי טווח אלא להתמודד עם הכאב. אני מודה לכם על השיתוף בפורום. זה גורם לי להרגיש קצת נורמלית. שלכם, דלית
אל תכנסי לכדורים....עם כל הציניות תני לזמן לעשות את שלו תנסי טיפול פסיכולוגי וגם תרופות מצמחים שלא ממכרים תאמיני לי זה יעבור עובדה שגם הפסיכיאטרית שלך לא רוצה לתת לך כדורים כי היא יודעת שזה יהרוס אותך הכדורים האלה הם אשליה תצאי מזה בצורה טבעית עדיף
אני לא מסכימה בכלל. הכדורים לפעמים עוזרים למצב להתאזן כדי שלאדם יהיו כוחות להכנס לטיפול פסיכולוגי ולהפיק ממנו את המיטב. במצב של סערה נפשית אי אפשר להגיע למודעות חדשה ולהיות רגוע מספיק כדי לחשוב על התהליכים. לפעמים צריך קצת עזרה חיצונית, בדיוק כמו שאם כואב הראש, לוקחים כדור. צריכים להפסיק עם המחשבה הפרימיטיבית שכדורים לטיפול בבעיות נפשיות משנות את האישיות. היום יש כדורים חדשים כמעט ללא תופעות לוואי ועם המון יתרונות. הרי הכל פעולה כימית של המוח. לדעתי לא צריך לקחת אותם בקלות ראש. יש מצבים נורמלים של אבל שחייבים לחוות ולא כדאי להסתכל עליהם כעל תגובות לא נורמליות אבל במצבים מסוימים זה פתרון טוב. אסור לשלול את זה ללא הכרות עם המצב והאדם. כל מקרה לגופו. בשביל זה יש רופאים.
תודה לכולם על היחס קראתי נורא מרגש, כן כול עולמי הלך לו, הדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים זה החבר שלי הוא היה הבן אדם היחיד שיצא לי לדבר איו ומרגישה שסוף סוף יש משהו שאוהב אותי, כול חיי חשתי לבד שאין שאוהבים אותי, וכאילו נולדתי להיות הליצן של כולם שעושים מימנו רק צחוק ומזלזלים בו. אין לי חיים הבן אדם שיצלחתי אחרי כול הפחדים להפתח אלייו אחרי המון זמן מתגלה כ בן אדם שלא אהב אותי אני מרגישה כאילו סוף העולם הגיע, אני בן אדם בודד וישאר תמיד בודדה,למה? למה, למה זה מגיע לי? מה עשיתי רע ?עזרו לי?
היי רוית אין לי מילים אני יכולה להגיד לך אולי אני יותר צעירה מימך אבל אני ממש מזדהה איתך קשה לי להגיב לך
שלום רווית, אני בטח קצת יותר מבוגרת ממך ויודעת שבחיים לפעמים יש מצבים נוראיים. אבל יש הפתעות. את לא יכולה לדעת, אולי מחר תפגשי מישהו? לי קרה שמהר מאוד היכרתי מישהו ואני לא כזו פצצה. מסתבר שיש דברים מעבר לחבר שלך. את חייבת לחשוב ככה. יש לך אותך ועם עצמך תנסי להנות ממה שיש. תנסי לשפר, לפגוש אנשים, להיות פחות מרירה. גם אם תהיי מעט זמן ללא חבר שלך , אז מה - זה לא סוף העולם. תסמכי קצת על עצמך. תהני מדברי פשוטים כמו אוכל, מוסיקה. את תיראי שדברים משתנים בחיים. זה טבעי שאת מרגישה ככה. לאט לאט תאספי את השברים ותאמיני לי שתצאי יותר חזקה. בהצלחה שגית
שגית, זה מאוד מאוד נכון. עדי
אורית רשמתי לך הודעה בהמשך לשאלתי בעמוד הבא
היי מתוקה?
היי את כאן?
היי קראתי את הודעתך לילד בן ה17 שרשמת לו שדברים משתנים: את באמת חושבת שדברים יכולים להשתנות אני עומדת להתגייס ונורא מפחדת שמה שעברתי כול החיים מהחברה יחזור שוב ושוב: גם אני מפחדת לדבר על יד אנשים מפחדת מדחייה מפחדת להתגלות נורא פגייע. עברו אליי חיים לא כליים אני מנסה לחשוב אחרת אולי לא לפחד לדבר ולהיות אני אני אבל אני מפחדת להתגלות ב מאה אחוז ואז כבר יכלו לפגוע ביי אני היה חסופה מדיי... תודה
היי! כן, אני באמת חושבת שדברים יכולים להשתנות. את כותבת שאת מפחדת לדבר ולהיפתח לאנשים כי את מפחדת להיפגע, אבל מה בעצם קורה במצב הנוכחי? את הרי נפגעת. אז אולי כדאי לנסות קצת דרך אחרת. לדעתי הדרך הכי טובה היא להיות אמיתית, להיות את, לא לעשות הצגות כדי שיאהבו אותך אלא להתנהג בטבעיות. אני לא אומרת שאת חייבת לחשוף את עצמך במאה אחוז - כמו שאת כותבת. זה לא הכל או כלום - זה לא שאו שלא תחשפי בכלל ותישארי לבד, או שתחשפי במאה אחוז ותישארי פגיעה לחלוטין. יש באמצע. את יכולה להתחיל בפשוט להתנהג ליד אנשים בטבעיות, להיות את - וגם זה חשיפה. אחר-כך תמשיכי ותראי איך הדברים מתפחתים. תנסי להתנהג כמו שאת מרגישה בכל זמן נתון, ולא לתכנן אסטרטגיות מראש, כי הן לא עובדות. ותגידי לעצמך כמה פעמים ביום שאת טובה ושווה, ושאת אוהבת את עצמך. ניסית לפנות לטיפול פסיכולוגי? גם אם ניסית בעבר והתאכזבת, אני חושבת שכדאי מאוד לנסות שוב עכשיו, בתקופה המלחיצה שלפני הגיוס. זה יכול לעזור לך מאוד בשבועות הראשונים בצבא, לדעת שיש מישהו בבית שדואג לך ושאפשר להישען עליו. בהצלחה, נועה.
שפורסמה במעריב השבת.. בנושא כדורים נגד דיכאון...???? בעיקר....פרוזאק וסרוקסט......
היי,אמא של..... כידוע שעניין הכדורים שנוי במחלוקת.... את יודעת, שלמשל לאנטיביוטיקה ישנם גם תופעות לוואי לא פחות חמורות? את יודעת שאחת מתופעות הלוואי של הריטלין זה הזיות? אפשר לדעת מראש האם לאדם אשר לוקח את הכדור לא יהיו לו תופעות לוואי ? הטעות היחידה היא שלא מיידעים את החולה בכל הסיכונים של התרופה וגם אז לא בטוח אם זה היה עוזר. אליאן
צודקתתתתתתתתתתתתתתתתת
הטעות הראשונה שהם שולפים מהמותן כדורים בלי לחשוב מה עלול לקרות לאדם ואם בכלל הוא ישאר אדם אילו היו קצת יותר אכפתיים כל ענין התרופות היה מקבל זוית אחרת אולי טובה יותר וגם הרופאים היו יותר רצויים
קראתי את מכתבך ואני שמחה לשמוע שמכתבי נתן לך קצת נחמה. תמיד נחמד לדעת שיש עוד אנשים שעוברים מה שאתה עובר ושאפשר לדבר איתם. אני כל כך מזהה עם כל מה שכתבת כי אני עברתי את אותו הדבר ואכן יש סיכון שזה יימשך או יחזור. באמת עברנו טראומות עם המוות ועם החרדות שלנו. אני תפסתי את עצמי כ"לא מתמודדת" עם המצב וזה הוריד לי עוד יותר את הבטחון העצמי ואת התפיסה שלי את העולם. זה היה נורא מפחיד ועכשיו אני משתדלת לצאת מזה, צעד צעד. כשקראתי את מה שכתבת על חברייך כעסתי עליהם מאד. אנשים לא מבינים מה קורה למי שסובל מחרדות ולמי שנמצא בדכאון או בשלב של אבל. לי היו חברות שניסו להבין אותי ולא הצליחו והרגשתי עוד יותר לבד ועוד יותר מרוחקת מהעולם הנורמלי והמתפקד וזה מאד כואב. הלוואי וחברות שלי היו מבינות אותי יותר אבל לפחות אני יודעת שהן ניסו להבין. לדעתי זוהי הזדמנות לדעת מי חבר אמת ומי לא ולהתנער מכל אלה שהם לא ולנסות לחזק את הקשרים אם אלו שהם כן. לצערנו, רק ברגעי צער נמדדת חברות אמיתית וצריך להסיק מזה מסקנות כואבות. אשמח לשמוע על חווית האובדן שלך....את מי איבדת? באילו נסיבות? מתי? תודה על התגובה שלך למכתבי. מקווה שנמשיך לדבר. ומתי שתרצי אותי..אני כאן.
אגב, אותי הסרוקסט מרדים ואני כל הזמן ישנונית ועייפה.
אורית - תודה על תגובתך, אני במקרה בדיוק באתי לבדוק אם יש לי הודעה ממישהו. אני מואד אשמח לדבר איתך על החרדות, על הסרוקסט - ובעיקר על המוות, שזה באמת נושא שכמעט שלא דיברתי עליו עם אף אחד, כי פשוט לא הרגשתי כלום מאז שאבא שלי נפטר לפני שנתיים וחצי. אני מאוד אשמח לספר לך על זה כאן. אבל עכשיו אני בדיוק יוצאת לארוחת צהריים אצל אחותי, אז אם תהיי כאן בערב או מתישהו, אז נדבר. בי, נועה.
