פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מקווה שכן, אני צריכה עזרה דחוף. (לא היסטרי, אבל קצת). חבל שלא תפסנו אחד את השני אתמול. כרגע צץ לי פתאום משהו רע שאני חייבת לדבר עליו.
מה קרה נועה, אולי אני יכול לעזור לך ?
איציק תודה. אני סובלת מחרדות כבר שנה ולוקחת סרוקסט חודשיים וחצי, ומצבי באופן כללי די מאוזן. החרדה שלי הייתה סביב דירה שגרתי בה, ובעקבות הכדורים פשוט עזבתי את הדירה וחזרתי לאמא שלי. כרגע טילפן אלי בעל-הבית והשאיר לי הודעה של "איפה את, לא ראיתי אותך כבר הרבה זמן". אני צריכה לטלפן אליו בחזרה ולהתמודד עם זה ואני בהיסטריה. אתה מבין בחרדות? אתה יכול לעזור לי?
שלום אשמח מאוד להבין מה פרוש ההבחנה שנעשתה בה נאמר : הפרעות התנהגות על רקע אורגני
לדעתי זה אומר שיש בסיס פיזי לתופעה כלומר איזו שהיא הםרעה במוח שגורמת לאדם להתנהג כפי שהוא מתנהג אבל ניתן למומחים לומר את דבריהם, באיזה סוג של הפרעת התנהגות מדובר, אגב?
א.ג.נ שאלתי אותכם בנוגע לשלישיה בעבר אבל בנושא אחר. אחרי שהילדים חוזרים מהגן-קיטנה בסביבות הצהריים נותנים להם לאכול עושים להם מקלחת ומשכיבים אותם לישון. בסביבת השעה 1/2 5 מעירים אותם ובני מספר שהילדים אינם מאופסים אחרי שמעירים אותם. שאלתי היא אם רצוי בכלל להעיר אותם או כדאי לחכות עד שמתעוררים מעצמם ? סבא מודאג יעקובי
סבא, לדעתי כדאי לתת להם להתעורר לבד. עדי
שלום לסבא יעקובי. נחמד לשמוע ממך שוב. השלישייה הולכת וגדלה. שנת צהריים בגיל 4 בדרך כלל נפסקת. אם היא מתקיימת- אין המלצה חד משמעית. המחיר של שינה מאוחרת הינו בערב אינסופי. אם זה לא משפריע להורים, וכרג חופש וניתן למשוך את הבוקר- אז לא נורא שישנו. מצד שני חשוב לשמור על סדר יום כדי לא ליצור שינויים בשעון הביולוגי. אולי ניתן בשישי שבת "לפרגן" להם שינה חופשית ובאמצע השבוע יותר לשמור על המסגרת? כמובן שזה תלוי בצורכי ההורים וברצונותיהם. בברכה. רוית.
היי סתם רציתי להגיד בוקר טוב... בעצם לא סתם,תמיד ישנה סיבה גם אם לא נראית לעין.. אז אם לא לעין ,לאן?. לגבי הפנימיה- זה מקום נחמד מאד, עם צוות שעושה רושם שגם הוא בסדר... אבל לעולם אין לדעת !!! וזאת כמובן מנסיון !!! למרות שאמרו לי שחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים/הורה...ופעם בשבועיים ישנה קבוצת תמיכה.ופעם בחודש פגישה עם המטפל.. הם יוצרים מן תחושה של שיתוף כביכול אבל...אני קיבלתי תחושה של..הילד שלך אצלנו..ומרגע זה את כל ההחלטות לגביו אנחנו עושים. אני לא יודעת, רק עצם הרעיון הזה שהוא יהיה במקום סגור ולא יוכל להחליט בשביל עצמו ויצטרך לבקש רשות לכל דבר חוץ מלנשום. אולי התחלתי להיות פרנואידית? בכל מקרה, לא אלו החיים שרציתי שיהיו לבן שלי... חיים,אפשר לחשוב !
הי! מתחשק לך לספר קצת יותר? מה נותן לך תחושה שהמקום נחמד- התנאים המבניים? ההרכב של הצוות? סדר היום? החיוך של אם הבית? התפריט? ארועים מיוחדים שמתוכננים- נגיד מסיבה או יום כיף לקראת הכניסה? מה נותן לך תחושה של את בידיים שלנו? (תחזרי על הרשימה ותוסיפי עוד.) אל תכעסי- אולי יקח לי זמן לחזור. להתראות.........................
באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל ! כתבת שני דברים - אחד,האם מתחשק לי לספר יותר. והשני אל תכעסי... אז אולי אחבר בין השניים והשאלה שתשאל תהיה כזו : היי, מתחשק לך לספר כמה את כועסת עליי ? והתשובה שלי תהיה - כן, בטח שמתחשק לי לספר לך כמה אני כועסת עליך... רגע את כאן ורגע את נעלמת... וליתר הדברים... אני חושבת שהמבנים וגם האנשים נראו בסדר... אבל ! נחכה ונראה איך הם יוכלו להתמודד איתו. מעניין שהמנהל שאל את הבן שלי איך הוא חושב או רוצה שיעזרו לו ? והבן אמר - יש לי לפעמים שמש שמפחידה אותי ויש את הרוח והמזכירה שלה שאומרות לו כל מיני דברים מפחידים ואז הוא מפחד ובוכה ומה שצריך זה שיבינו אותו וידברו איתי וירגיעו אותו. עד שזה יעבור לו. אבל שוב,נחכה ונראה ! את יודעת,כשהוא היה מאושפז מצאנו סימני אלימות עליו אז הוא בכלל לא ידע או חשש להגיד מי עשה לו את זה. ולמרות שהגעתי לשם עם בעלי והוא לא חסך אף קללה או איום ולמרות שמידית פיטרו את המדריכים ואת איש הצוות .זה לא הרגיע אותי. במשך ימים רבים כשהלכתי משם והמדריך אמר שהוא ירגיע אותו ושאין לי מה לדאוג... הוא היה זה שבעצם עשה את מה שעשה ! אז תגידי את , מה אני אמורה לחשוב או להרגיש ? את חושבת שאפשר להאמין לחיוכים או למילים יפות ? מאז שזה קרה ובהמשך אישפוזו.. הגעתי לשם שלוש פעמים ביום ובדקתי אותו לאורך ולרוחב. על כל בעיה קטנה וגם אם כאב לו הראש ולא נתנו לו משהו נגד כאב, ישר למנהלת המחלקה. ואני חייבת להגיד שהיה שיתוף פעולה מלא מצידה בכל שעה שלא תהיה. תמיד הייתה לה תשובה או תגובה אשר הרגיעה אותי ! אז אולי בגלל שזה מקום חדש,אנשים חדשים והכל כל כך מבולבל, אני מרגישה כך.. אולי זה שמנהלת המחלקה היא הרופאה בפנימיה ,זה יכול להועיל.. דווקא קיבלתי כל מיני מסרים מהעו"סית שהיא אוהבת את הבן שלי ועוד כל מיני מחמאות לגביי. אז אולי זה יהיה לטובה.. ואולי,ואולי,ואולי...כמה אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם....!
...
בוקר טוב גם לך.. ציפור דרור!!
למרות שתראי את ההודעה רק בערב, מקווה שעבר עלייך יום נפלא אוהבת, שלחתי לך אי מייל אתמול
ממה נובעת התופעה של איבוד זיכרון ואיך ניתן למנוע אותה
רוני שלום כאשר מדובר על אבדן זכרון שאלה על מה מדברים שיטתי חדפעמי סלקטיבי לתקופה מסויימת בחיים .... באיזה גיל ... וכו לאבדן זכרון ייתכנו סבות שונות גופניות ונפשיות האם ברצונך להיות יותר מפורט/ת בברכה עמי גופניות ונפשיות
רוני שלום כאשר מדובר על אבדן זכרון שאלה על מה מדברים שיטתי חדפעמי סלקטיבי לתקופה מסויימת בחיים .... באיזה גיל ... וכו לאבדן זכרון ייתכנו סבות שונות גופניות ונפשיות האם ברצונך להיות יותר מפורט/ת בברכה עמי גופניות ונפשיות
אביב יקרה, אני מקווה שאת בסדר, ורק רציתי לשלוח ד"ש חם! השארתי לך תשובה באי סי קיו. החזיקי מעמד... אני כאן. טלי פרידמן
היי טוש, בוקר טוב.. אני בסדר עכשיו, כשהלילה עבר, היה לילה קשה כצפוי, אבל אני מחזיקה מעמד, אני שורדת. מצטערת שאני קצת מקשה על החיים כרגע, גם לי לא קל, אבל זאת תקופה של מאבקים ומלחמות בהרבה חזיתות והיא תעבור, והמעגל הזה ישבר, ותבוא תקופה טובה יותר של כוחות מתי שהוא, חייבת לבוא, ואם לא תבוא לבד - נביא אותה, עוד נחשוב על דרך. זוכרת את החיוך שהזכרת לי בסופשבוע שעבר ? שנראה ככה :-) ? אני לא שכחתי אותו אף פעם, וגם לא את הימים הטובים שנלוו אליו, הוא היה אצלי, והוא עוד יהיה אצלי. אולי יקח לו קצת יותר זמן לחזור ממה שחשבנו וקיווינו, אבל בסוף לא תהיה לו ברירה אחרת והוא יחזור. תודה שאת כאן. איזה מזל שאת כאן. אוהבת ושלך לתמיד אביב.
שלחתי לך אי מייל שולחת לך בחזרה את השקים ששלחת לי בשבוע שעבר אמנם השתמשתי בחלק מהתוכן אבל המלאי, מסתבר, מתחדש מעצמו אז המון אופטימיות, ושמחה ואושר וחיבוקים וגם בהצלחה תושיטי את הידיים לתפוס הם בזריקה בדרך אלייך
אני רואה שקשה לך מאוד. קשה, וכואב, ומתיש. יש תקופות כאלו, שכנראה חייבים לעבור. שהטכניקה במלחמה בהן היא שונה: לא "נכנסים בזה" בכל הכוח, לא מזנקים לריצת ספרינט, לא מנסים להתעלם מהכאב... אבל גם לא מתייאשים, ולא מוותרים. נאחזים חזק באנשים האוהבים, שואבים כוחות ותקווה מהחברים, מקבלים אורך נשימה מהדואגים לך, נושמים עמוק... וזוכרים שזה יעבור בסוף. אביב שלי, עברת דברים קשים בהרבה וניצחת ב-ג-ד-ו-ל! אני יודעת שתוכלי לנצח גם הפעם. אני כאן להזכיר לך את כוחך, ברגעים שאת כואבת מכדי לזכור בעצמך. אני כאן לחבק אותך, ברגעים שאת מרגישה כל כך לבד. אני כאן לתת לך אויר, ברגעים בהם את מרגישה שאת נחנקת... ואני אהיה כאן גם כשתצאי מהמשבר, עייפה אך גאה בניצחונך - ואשמור על שלוות מנוחתך. אביב יקרה, יש לי המון אהבה בשבילך, שהדף הזה צר מלהכיל. כתבתי לך ביתר פירוט באייסיקיו, בהרבה חלקים שמצטרפים בסוף לאחד שלם ונפלא... כמו הרסיסים שלך, שאת אוספת עכשיו בעמל. אני אוהבת אותך, אני דואגת לך, אני חושבת עלייך המון... ואני מחכה לך, עם חיוך המוכן לך תמיד, עם חיבוק שהכנתי במיוחד בשבילך, ועם ים של אהבה אלייך. שלך תמיד, דפני.
טלי.. התרסקתי.. השארתי לך הודעה באיסיקיו.
היי, רק רציתי לומר: "יחד, כל הדרך..." (אם את מכירה את השיר, אני חושבת שהגבעטרון שרים את זה...את גם יכולהלזמזם אותו...) חיזקי ואימצי, אל תשכחי לעדכן! להשתמע, טלי פרידמן
שאלה רצינית- אני בת 23 , יש לי פחד אמיתי מריקודים, אני לא מסוגלת לרקוד בכלל. אני חשה מגושמת ומשוללת קוארדינציה, ולא יודעת מה לעשות עם גופי , פניי ורגליי. אני מאד רוצה לפתור בעיה זו ולא לשבת בצד כל הזמן אך ככל שהשנים עוברות זה נראה לי קשה יותר, ממש מקפיא. אני נראיית טוב , אפילו טוב מאד, ואף אחד לא מבין במיוחד לא אני את חוסר הבטחון הענקי הזה. מה עושים? יש סדנא שיכולה לעזור בכך? משהו מעשי שיעזור לי להתגבר ולקפוץ למים האלו.... אשמח לתגובתכם. אור
אור שלום רב, אני הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול בתנועה. אפשר ללכת לטיפול פרטני או קבוצתי. בשל תחושת הבושה שלך והקושי, הייתי ממליצה לך להתחיל בטיפול פרטני. בטיפול בתנועה לא רוקדים לשם ריקוד, אלא לומדים לנשום נכון, לומדים להתחבר אל הגוף, אל התנועה האוטנטית של הגוף, אל התחושות ואל עצמנו. מומלץ ביותר! אני מאמינה שזה עשוי להיות צעד גדול בהפגת הפחד מריקוד, ובהתמודדות עם חווית הגוף שלך. אם את מעוניינת בהמלצות על מטפלים, כיתבי אליי לאימייל: [email protected] בהצלחה, טלי פרידמן
האם יש למשהו פתרונות מעשיים ללחץ וחרדת בחינות סימפטומים ללחץ:בכי ,קשיי נשימה בלק אאוט,חוסר בטחון איך יוצאים מזה??????
אני תמיד ניסיתי לדמיין מה הדבר הנוראי ביותר שיהיה- אז אכשל אז מה? זה אומר שאני לא טובה? לא. חוץ מזה כדאי לנסות ולהתכונן טוב לפי בחינות קודמות באותו הנוסח - למשל - לנסות להתכונן למבחן אמריקאי- אם המבחן האמיתי הוא כזה, או לגייס חברה שתמציא שאלות אחת לשנייה במידה ואין נוסחים קודמים של מבחן נגישים. גם כדאי לנסות ולחלוב את המרצה - שיסביר את מבנה הבחינה. בנוסף- כדאי ללמוד גם לתשובות של להכיר את החומר ולזהות אותו (למשל ויזואלית - לזכור את התשובה) וגם לדעת לענות בשאלות פתוחות על החומר. אני יודעת שכשהצלחתי להפחית לחץ- הציונים שלי עלו דבר שגרם לי להפחית עוד לחץ.... אולי כדאי לנסות ולשוחח מראש עם המרצה ולבקש ממנו תוספת זמן במידת האפשר, דבר היכול להפחית את הלחץ. בעקרון, מה שעזר לי להפחית לחץ היה ללמוד בכמה שיטות- לסכם, ללמוד בעלפה, לזהות בעינים, בקיצור - לנסות לא להיות מופתעת. כדאי לדעת - בחינות אפשר לשפר. * יש טיפולים פסיכולוגיים ממוקדים לעניין - חברי המלומדים בטח יוכלו לענות לך בנושא.
כן, אם את סטודנטית, שווה לגשת לממרכז הייעוץ של האוניברסיטה מדובר לדעתי כבר על שנת הלימודים הבאה, כי הם לא עובדים בקייץ לדעתי אם הסמפטומים האלו מפריעים שווה לטפל בגורם להם והיופי הוא שטיפול כזה קצר וזור יכול לשנות את חייך. בקשלסמפטומים עצמם, אין פתרונות קסם שאפשר לזרוק לך כאן בבפורום אם את לא סטודנטית, אלא בתיכון, אז יש את היועצת
שלום רב, התשובה היא: כן. למרבית האנשים, למרבית מצבי הבחינה למיניהם. אם תשלחי למייל האישי שלי מעט פרטים (גיל, הסטוריה אישית שרלוונטית לעניין, מצב הבחינה שבו מדובר, מקום המגורים) - אשמח להפנות אותך למקור סיוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
לבחורה שמחפשת תשובות שלום. כמובן שה"פתרונות" המומלצים משתנים בהתאם לרקע של התופעה ולמורכבות הבעיה, אבל באופן כללי הגישה המקובלת היום להתמודדות עם תגובות לחץ בעקבות בחינות היא הגישה ה"התנהגותית קוגנטיבית" על פיה בעזרת כלים פרקטיים מנסים להפחית את עוצמת התגובות. חרדת בחינות במידה מסוימת היא לא דבר שלילי- היא עוזרת להתארגנות לקראת למידה וכדומה. הבעיה מתחילה כשהחרדה היא ברמה גבוהה ונוצרות תגובות שאינן מקדמות את האדם אלא מפריעות לו בתיפקוד וגורמות לו לסבל. על פי הגישה ההתנהגותית קוגנטיבית מנסים ליצור שינוי חשיבתי, לומדים כיצד להרפות את הגוף ולהקל על מתח השרירים וכדומה במידה והאדם הסובל מהתופעה מתאים להשתלבות בקבוצה להתמודדות עם חרדת בחינות, הרי שהדבר מומלץ ביותר. השירות הפסיכולוגי באוניברסיטת ת"א מקיים סדנאות מסוג זה לבוגרים, סטודנטים ותלמידים. את מוזמנת להתקשר ולהתייעץ בטל: 6408505 03
שלום לכולם. משהו ראה אתמול סרט בערוץ 8 על אישה עם הפרעה התופסת את גופה כמעוות? הסרט היה טוב, התפעלתי מהצורה בה היא חשפה את עצמה וגם כיצד היא השתקמה. הקיצר- מאד אהבתי את הצבעים של השיער שלה. היום הלכתי להסתפר (וזה כואב מאד אצלי כי יש לי טריכוטילומניה) ו- סיפורתי לספר שראיתי סרט על משהי שכל עונה צבע השיער שלה מתחלף. הספר אמר לי - מה הבעייה? תעשי שטיפה. ובכן - עשיתי לצבע אדום!!! זה יצא מאד נחמד וזורח. גורם לי להרגיש קצת יותר צעירה (אני בת 30, ולאחרונה חשה כבת 60 כך שיש שיפור). רציתי לשתף אתכם בכמה רגעים של כיף, התגובה הנדהמת של אמי, הפרגון של חברי לעבודה. שאני אצבע את השיער לאדום? מוזר. אבל נחמד! האלמונית עם כמה רגעים טובים של בריחה מהסיוט
כל הכבוד. אכן כיף להתרענן בתסרוקת חדשה, אולי תעשי עוד שינויים בחיים שלך שיגרמו לך להרגיש צעירה (קחי בייבי-סיטר פעם בשבוע ולכי לחוג מעניין) המותרות שלי למשל הם שעורי יוגה, אבל לו יכולתי הייתי עושה גם שעורי פיתוח קול ושעורי פסנתר והיד עוד נטויה, כמו שנאמר
לאלמונית, כל הכבוד! תחשבי על זה: אולי זו תחילתה של דרך מופלאה, שתביא בעקבותיה אומץ, חשק והעזה לשנות עוד ועוד דברים ומי יודע, אולי גם לעשות דברים שפעם נראו לך מוגזמים, מטורפים וכאלה. בסך הכל גם מסע של אלפי קילומטרים תמיד מתחיל בצעד אחד. אז קדימה, לעבודה, ושיהיה לך המון כייף ודרך צלחה במסע המרגש. לכי על זה! הלית
היי ניר, סתם רציתי לשאול איך עבר עליך היום. אז אם אתה כאן - תראה סימני חיים. אני מקווה ששלומך טוב. נועה.
היי נועה תודה על ההתענינות, מה שלומך ? אני בסדר מאזין ל88 fm תוכנית שנקראת בחזרה לעתיד.מכירה.?
נועה כנראה שאת כבר ישנה ,אז שיהיה לך בוקר טוב ויום נעים נדבר מחר ביי.
נכנסתי כמה דקות מאחר והרגשתי חייבת לומר לך תודה על היום. אנג'ל
אני כותבת לך אי-מייל כרגע שיהיה ערב מצויין!
תכתבי גם לי? אבל ארוך ארוך...
היי אנג'ל, אין בעד מה. עניתי לך גם באי סי קיו. תרגישי טוב, ושתהינה רק בשורות טובות. אמן! תעדכני! טלי פרידמן
שלום, בן 24 סובל שנים מזיעה קרה לאחרונה שמעתי על ניתוח המבוצע גם לבעיית זיעה בידיים. מה לעשות? זה מביך, ומקשה על כל פעילות חברתית מינימלית..
דוד, ניסית את פורום הכירורגיה הפלסטית? לפי מה שאני יודעת הניתוח פשוט יחסית. עדי
מזה שבוע אני רודפת אחרי הדפים שלך (ואחרי הזנב של עצמי) לא מספיקה אותך אז רציתי שתמסור לכל החברים היקרים שלי כאן ולאנשי הצוות וההנהלה שאני מתגעגעת מאד, מאד, מאד, מאד ל-כ-ו-ל-ם וגם דואגת להם ואני בסביבה אם למישהו בא להגיד שלום אז תמשיך לך בזרימתך הבלתי פוסקת, אני כאן, משכשכת את ידי בגלים
שלום
היי, איפה נעלמת? בטח הלכת לאיבוד...אי שם במעמקים... אגב מה עם הכושר..עדיין הולכת? לא לשכוח !!!! אליאן
שלום שלום שלום שלום יהוד'לה מה שלומך הלילה ובכלל?
הי........... יש לכן הודעות בicq שיהיה יום/ערב נפלא......... מקווה שהשמש זרחה עליכן לאחרונה..ואם לקח לה קצת זמן.........היא בדרך.........נכון שאתן כבר מרגישות את הקרניים המלטפות? זהו הגיעה שעתכן. מוכנות?..........
השמש תגיע מן הסתם ביום שלישי... וזה סופי !!!!!!!! יו..זה מחר ולא דברנו בכלל... אולי יש לי אלצהיימר ?
אני אישה בת 31. ארבעת השנים האחרונות היו גדושות מתחים, צער ודאגות. אני במתח נפשי עצום שמתבטה במחשבות עמוקות וטורדניות. כלפי חוץ אני נראית שלוה ורגועה אך רק מכיון שהמחשבות יונקות ממני את כל האנרגיה. יש לי תופעה, של קפיצת שרירים,(ששריר מפרפר ומפרכס), בעיקר בעין השמאלית ובכף רגל שמאל.הרעידות יכולות להמשיך כך רוב שעות היום עד שהשריר בכף הרגל נתפס וכף הרגל כאילו מתקפלת לשניים, וזה כואב ומקפיץ ומעל לכל, לא משתחרר מהר. רק עמידה על האצבאות בתוך מים חמים עוזרת לי לשחררו. שאלתי היא קודם כל מה דעתך על כל התופעה , והאם ישנו טיפול מונע? נ.ב. התופעה הולכת ומחמירה. בתודה מראש החולמת
לחולמת שלום האמת שאיני יודע - בדרך כלל נוירולגים עוסקים בעסקי קפיצות עם זאת - מה דעתך לטפל במה שאת מתארת כשורש הבעיה ולאו דווקא בסימפטום בהצלחה עמי
הכול מהמתח המתח אצלך מצטבר !!!! מנסיון תתחילי לעשות ספורט ריצה או משהו על מנת לפרק תמתח שהצטבר אצלך בגוף אולי גם טיפול ב נוגדי דכאון "אור
היי אני חוויתי אישפוז פסיכיאטרי וקיבלתי כל מיני כדורים היום אני לוקחת פלוניאקסול , טגרטול , פבוקסיל וארטן והשאלה שלי היא אם הם מדכאים רגשות ומה השפעותיהם לטווח הארוך כמה זמן לוקח להיגמל מהם וכו אני ממש נגד כדורים ואם הייתי יכולה לא הייתי נוגעת בהם הנקודה היא שהייתי חייבת לצאת מהבית ואני עדיין לא עצמאית בכדי לגור לבד ולכן אני נמצאית בדיור מוגן וחלק מ"ההסכם" הוא לקחת את הכדורים . אביטל
וואי וואי
לאור מה דעתך להסביר את עצמך ....
אביטל שלום לפי הרכב הכדורים שאת לוקחת יתכן שיש סכון גבוה מאד שהפסקתם עלולה לגרום לחזרה של הקשיים מהם סבלת עד צרוך לאשפוז לכן יש לנקוט זהירות בהפסקתם - ואפילו לאחר שנים אין להם התמכרות תתכן חסימת רגש במקרה זה ניתן לנסות להחליף אותם יתכן שיסתדר עם החלפתם לעתים ההשפעה הזו חולפת לאחר זמן רב (אפילו שנה ויותר) בהצלחה ושוב זהירות רבה לגבי הפסקתם עמי
.
שלום יש לי שותפה בדירה שכל הזמן לוקחת דברים מהארון, מהמקרר, למרות שהמדיניות בדירתנו היא שלכל דייר יש את המדף שלו ואת הארון שלו. כשהיא לידי, היא מבקשת רשות, אך מאחורי גבי היא פשוט לוקחת. אם זה לשתות מהחלב שלי בקביעות, גם כשיש לה במקרר (פותחת חלב חדש שיש לי) ואם זה לקחת בחופשיות קופסאות שימורים מהארון שלי למרות שיש לה, וגם כשהיא לא צריכה (לקחה לי שתי קופסאות רסק למרות שהשתמשה רק באחת). הדבר מטריף את דעתי, בעיקר בשל העובדה שהיא מתנהגת כאילו כלום לא קרה ומתייחסת באהבה לכולם ולא מבינה מדוע האוירה נעכרת. הבעיה המשותפת לעוד שלוש שותפות בדירתי (אנחנו סטודנטיות). שאלתי היא כיצד ניתן לדעת האם מדובר במחלה ואם כן איך ניתן להתמודד עם זה? האם יעזור לדבר איתה? נשלחו כבר רמזים אך זה לא עוזר..מה שעוד מפריע הוא שהיא סולדת מגנבים, שקרנים ומאנשים שפוגעים ברכוש הזולת והיא מדגישה זאת שוב ושוב. היא ביקשה להיות שותפה שלנו גם בשנת הלימודים הבאה ואנחנו לא מרגישות שנוכל לסבול אותה שנה נוספת. שוב, על פניו היא מאוד סימפטית ומאירת פנים. לעומת זאת, כלפי החבר שלה היא שתלטנית וצועקת ואפילו אלימה לעיתים. יש לה קריזות כלפיו, והיא מרשה לעצמה להתנהג אליו בצורה הכי משפילה ושתלטנית שראיתי מימיי, והוא כמובן מקבל את זה. לכן גם אם תהיה פה שיחה קשה לצפות כיצד היא תגיב והיא יכולה פתאום לחטוף איזו קריזה עלינו. מה אתם מציעים???
היא בסך הכל שותפה לדירה תעיפו אותה לכל הרוחות אתן סטודנתיות אני מניח שאתן רוצות ראש שקט למי את דופקת חשבון שאמא שלה תדאג לה ,למה את צריכה לדאוג אם היא בן אדם בלתי נסבל ואת לא חייבת להתמודד עם האופי המחורבן שלה או עם המחלה שלה ועם המריבות עם החבר שלה תוציאי אותה מהחיים שלך. בהצלחה דוגי עצבני
תודה על התשובה העצבנית. קשה להאמין אבל גם אני כזו עצבנית ולא שומרת בבטן. אבל פה משום מה הרגשתי בושה להעלות את הנושא בפניה כי היא מציגה את עצמה בכזה "show off" עצבני שאני לא רציתי להביש אותה עד כדי כך. היא עלתה על עץ כל כך גבוה(מציגה את עצמה כאשת העולם הגדול, שונאת גנבים, שקרנים וכו וכו וכו) שכדי להורידה ממנו זה ממש להלבין פניה.. אבל היום חל שינוי- היא לקחה את אחת השותפות הצידה ושאלה אותה למה איני מתייחסת אליה כרגיל, שאלה אם היא פגעה בי באיזשהי צורה (אני היחידה שהראיתי לה את השינוי באוירה, ולא הייתי נחמדה אליה יותר מידיי, חוץ משלום שלום הכרחיים), ואז השותפה סיפרה לה מדוע אני כועסת עליה ואמרה שגם השותפות האחרות כועסות עליה. היא היתה בשוק, כך נמסר לי, ולא הבינה מדוע לא אמרתי לה שזו הסיבה כי היא חשבה שזה "משהו הרבה יותר גדול". וזה בדיוק מה שמעצבן אותי. שהיא לא עושה עניין ממה שהיא גונבת ולוקחת בקביעות מכל הדיירות. זה ממש לגיטימי מבחינתה אבל אם היו עושים לה את אותו הדבר היא היתה משתוללת ומשפילה את הבן אדם עד עפר. לאט לאט התחילו לצאת כל מיני הודאות במעשיה, דברים שאפילו לא ידעתי שלקחה אבל היו דברים שידעתי אך היא לא ציינה אותם. זהו, עברו כמה שעות והיא לא יצאה מהחדר. נראה לי שהיא נורא מתביישת במה שקרה ולא יודעת איך לצאת מזה. אני גם לא יודעת איך להגיב בפעם הבאה שאתעמת מולה פנים אל פנים.
גלית שלום, למה את מחכה? הרי ברור שאם סך כל החסרונות שלה עולה על היתרונות שלה - אין טעם שתמשיכו לסבול אותה. וכמה שיותר מוקדם - ככה יותר טוב. בהצלחה! הלית
שלום רב, מקריאת הדברים אני מתרשם שאתן גם בדרך לאולקוס (זה מה שקורה כשדברים מרים נשמרים בבטן), וגם בדרך לאבד מי שהיתה יכולה להיות שותפה ראויה לדירה. אז מה כבר אפשר להפסיד בלפתוח את הפה ולדבר? אשמח להתעדכן, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מה ההבדל בין דיכאון כרוני לבין דיכאון חולף. אני סובלת מדיכאון זה כשנה ומטופלת בכדורים - פאקסט ודפירל, האם יש סיכוי שאצא מזה? מה זה אומר לגבי - "דכאון כרוני"? אני מבקשת דעה אובייקטיבית ולכן אני שואלת זאת כאן בפורום.
שני שלום אין דעה אובייקטיבית לדעתי. לשאלתך יש סכוי לצאת מזה משך זמן ארוך יותר - עלול להיות קשור לקושי רב יורת לצאת יש כל מיני כדורים ואפשרויות טפול לא יודע כמה מהן מוצו במקרה שלך קרוב לודאי שלא בכל מקרה זה מחייב פניה לרופא והערכה מסודרת \ וכמובן יש תמיד אפשרות לחוות דעת נוספת בהצלחה עמי
בזמן האחרון אני לא מפסיקה לחשוב על מחלות מהבוקר עד הערב. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אבל נדמה כי המצב מחריף. ניסיתי להימנע עד היום מטיפול בכדורים אבל אני מתחילה לחשוב שאולי זה הפתרון לחיים קצת יותר טובים. אשמח לתגובה.
אזה כדורים ממה את סובלת מה מי מו????????
ענת שלום, אני נועה. אני בעבודה כרגע ואני לא יכולה ממש להתכתב, אבל אני אשמח לדבר איתך על הנושא בערב. יש לי קצת ניסיון בהתלבטות הזו. אני סובלת מחרדות כבר שנה, ורק לפני כחודשיים נשברתי והתחלתי לקחת כדורים. יש שיפור די משמעותי, אם כי זה לא ש"גיליתי את האור" - עדיין יש בעיות רבות, והכדורים הם לא תרופת פלא. לי הייתה התנגדות גדולה מאוד ללקחת כדורים במשך המון זמן, חשבתי שאני אוכל לצאת מזה בעצמי, למרות שהפסיכולוגית שלי אמרה לי כל הזמן שאני צריכה כדורים. בכל אופן - אני ממש לא אומרת לך אם לקחת או לא, זה אינדיבידואלי לחלוטין, וכמובן שצריך להתייעץ עם הפסיכולוג ועם רופא. לדעתי בכל אופן - השאלה היא עד כמה הפחד מפני מחלות והמחשבות הבלתי פוסקות משתלטות עלייך, עד כמה הן הופכות למרכז חייך, עד כמה זה פוגע בתפקוד היומיומי שלך, האם את נמנעת מלעשות דברים מסוימים בגלל הפחד ממחלות, והאם את מרגישה שהפחדים הולכים ומחמירים ומתפרסים על יותר ויותר תחומים. אם תרצי לכתוב לי עוד ולספר על אופי החרדות, ולענות על השאלות הנ"ל, וגם לתת קצת מיקום של מצבך בחיים - גיל, מצב משפחתי וכד' - אני באמת חושבת שהתכתבות בפורום יכולה מאוד לעזור. אני נכנסתי לראשונה לפורום רק לפני עשרה ימים, ונדהמתי לגלות כמה אנשים מרגישים וחווים דברים דומים לי. שוב, אני מדגישה שאני סתם בן-אדם, וצריך לקחת בערבון מוגבל כל עצה ותמיד להתייעץ עם אנשי מקצוע, אבל בכל זאת לי זה מאוד עזר גם לדבר עם אנשים שחווים דברים דומים. ביי, נועה.
הי נועה, קודם כל תודה על התשובה. אני חיה עם הפחדים האלו כבר שנים (לפחות שמונה) אבל בזמן האחרון זה מחריף ובהחלט מתחיל להשתלט לי על החיים ( עד כדי כך שאני קרובה להתפטר מהעבודה). הפסיכולוגית שלי דווקא לא המליצה לי לקחת משהו, אני העליתי את זה בפניה ולה היו הסתייגויות. יש לי פשוט ידיד טוב רופא, והוא זה שהכניס לי לראש ששימוש בכדורים יכול לשנות לי את החיים. עד אז אפילו לא העליתי את זה בדעתי. וחוץ מזה, אני בת שלושים ושתיים, נשואה +ילד אולי יצא לנו להתכתב בערב,
ענת שלום, אם את עדיין בשלב בו את רק חושבת על מחלות בלי לחוש ממש בכאבים אולי תנסי לקחת פרוזק? במידה והנך סובלת כאבים שונים ותופעות לוואי, תנסי בבית מרקחת טבעי מה יש לתרופות ההומאופתיות להציע. תהיי בריאה וכל טוב, הלית
ענת, אני לקחתי פרוזאק במשך 3 שנים והם ממש שינו לי את החיים לטובה. לאחרונה הפסקתי איתם ועכשיו אני מתכוונת לחזור להשתמש בהם. ממליצה לך. תרגישי טוב
רציתי לשאול האם בעקבות מאורע מפחיד שעובר ילד וכיוון שמידי פעם הזכרונות שבים אליו מה הדרך הטובה לטיפול בפחד???? האם להרחיקו ממקור הפחד או דווקא לקרבו ולהראות לו שמה שקרה פעם אחת כבר לא קורה ... האם לדבר איתו על הפחד הרבה ואז זה בעצם נותן לגיטימציה לפחד שלו ...או שעדיף להדחיק ולהעביר כל פעם נושא כאשר הוא צף???
יעל שלום, אמנם אין לי ילדים, אבל לדעתי טוב תעשי אם תספרי על הילד פרטים כגון: בן כמה הוא? כמה זמן נמשכת התופעה? האם התופעה אופיינית לחלק מסוים של היום (לדוגמא: זמן שינה) או שזה מופיע לכל אורך היום? איך הקשר שלך איתו? איך הוא בגן / ביה"ס? האם קדם מאורע לפחדים? כעקרון חשוב מאוד דווקא כן לדבר על הפחדים ולתת להם לגיטימציה. אפשר גם לבקש ממנו לצייר את הפחד. עדי
יעל שלום. קשה לענות על שאלתך מבלי לקבל קצת יותר פרטים על המאורע המפחיד- מתי קרה, איפה היה הילד? האם זה כרוך בסוג של אובדן? האם זה השפיע עליו בעוד תחומי חיים? אם תוכלי לפרט קצת יותר- נוכל לנסות ולחשוב איתך ביחד על דרכי התמודדות נאותות. בברכה. רוית.
בוקר טוב, האם יתכן מצב בו למטופל אשר מקבל פסיכוטרפיה פעם בשבוע,יש בעיה בעיבוד התכנים אשר עולים במהלך הטיפול... ואם כן איך מתמודדים עם זה ? והאם שינוי של פעם בשבועיים יכול לעזור ?
...
ומה שלומך הבוקר ? ובטח תשאלי לשלומי...:-) אז אומר - אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה....
אליאן בוקר טוב, שאלתך לא ברורה עד הסוף. אולי תפרטי לגבי בעיית עיבוד התכנים? מה זה אומר? מה זה מרגיש? יום טוב, טלי פרידמן
היי טלי הכוונה היא שעולים כל מיני דברים במהלך השיחה...ואז כשהולכים חושבים על הדברים ובשיחה הבאה עולים דברים אחרים אשר מזיזים הצידה את הדברים שמדברים עליהם שבוע קודם. וישנה מן תחושה של משהו לא גמור ! או שאין רצף,המשכיות... או שאולי מגלים פתאום כל כך הרבה דברים וזה יוצר עומס ובלבול!
אליאן שלום כן בהחלט שוה לבדוק מה הקושי עם המטפל שם לעתים לומדים הרבה לעתים מעבר לפעמיים בשבוע עשוי לעזור בהצלחה עמי
רציתי לדעת מה בדיוק משמעותה ? כיצד באה לידי ביטוי התופעה ? ומה דרכי הטיפול המומלצים?
רון שלום, תסמונת פוסט טראומטית או באנגלית POST TRUMTIC SYNDROM DISORDER זהו ביטוי להפרעה נפשית עקב היחשפות האדם לטראומה. לדוגמא, אדם שחווה מלחמה, פיגוע, תאונה אונס. לא חייב שתתלווה לכך פגיעה גופנית כלשהי, אבל עצם היותו חשוף לחוויה הוא נחשף לתסמונת. לא חייב שכל אחד שחווה ארועים כאלה, יפתח את אותה תסמונת. הסימפטומים הם רבים ולא חייב שכולם יופיעו אצל אותו אדם. הבולטים: אי יכולת לישון בלילה עקב חזרת התמונות (מן פלאשבקים), כעס, מתח, עצבים וכו'. בכל מקרה, ההפרעה הזו פוגעת קשות באיכות החיים של הסובלים ממנה וכן בזו של בני המשפחות שלהם. הטיפול בתסמונת הוא לפי מה שאני יודעת הוא בשיחות ולעיתים גם בתרופות. דרך אגב, למה אתה שואל? סתם לדעת. כמו כן באתר יש פורום שעוסק בנושא הזה וקוראים לו פורום הלם קרב. עדי
לאוו דווקא לגביי "השינה".
http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי
רון שלום רב, תוכל למצוא מידע רב על התסמונת אם תקיש את שמה ב"חיפוש" באתרנו. יתרה מזו, פורום "הלם קרב" עוסק בתסמונת זו רבות. אתה מוזמן לבקר בו. בברכה, טלי פרידמן
מדובר בילדים..... קטנים לא כאלו שהיו בקרב או במלחמה
עכשיו ראיתי כמה דפים פספסתי :-))) הלכתי עכשיו איזה שניים-שלושה עמודים אחורה וראיתי שיש לי שתי אחיות גדולות! יייישששש!!!!!!! אז זה משתלם להיות קטן פה הא? יש פריווילגיות, הטבות, מגניב לי!!! אז מה שלומכן? וכמובן, מה שלום כולם? ביי בינתיים.
סוף סוף שומעים ממך. האבידה נמצאה. קצת דאגתי אם לומר את האמת, בגלל שבפעם האחרונה כתבת לי שאת מפחדת כי אבא שלך נוסע ותצטרכי להשאר עם אמא שלך לבד. אז איך זה עובר ? שלומי בסדר. קצת עייפה , ועסוקה מאז שחזרתי לעבודה. אני אשלח לך מייל בקרוב. שלך אחותך בילי
כ"כ הרבה אחיות... איזה כיף להרגיש ככה... בקשר לאמא שלי, זה די מורכב, אני די התפרקתי לגורמים, הרגשתי שאני מתה לברוח מהבית, או בכלל! הייתי אמורה לומר לה משהו בקשר לפסיכולוגית שלי (זה היה מחובתי) ואז זה יצר שיחה כזו, ולהפתעתי לא על הקשר בינינו אלא על מה שאמרתי לה... ואני די לא יודעת, אבא שלי התקשר מחו"ל ואמרתי לאחותי שתגיד לו שאני לא בבית, כי אני לא הכי רוצה לדבר איתו. זה עניין אחר בכלל. בכל אופן, כן, אני חיה... מה אפשר לעשות...? אז אוהבת אותך, אני.
היי רוצה שנעבור באמת להתכתב בצאט?
כן אני מתבלבלת פה עם ההודעות וגם לא הכי נוח לי להתכתב ככה בפורום
משום מה הכל התבלבל לי פה. תשמעי,כל העניין הוא שאת מבינה שאת מפחדת מדחייה,מפחדת אפילו מהלגלוג הכי קטן,מכך שתעשי משהו שיראה מטופש ויצחקו עלייך. אבל זה דבר שחייבים לעצום את העיניים ולהזרק למים איתו.זה לא משתנה ככה פתאום. לי מהרבה בחינות התאים להיות בבסיס סגור,וגם לי זה הועיל בתחילה מבחינה חברתית.אבל תקחי בחשבון שאם את אדם שמאוד זקוק לשעות התבודדות ופרטיות,אז עדיף לך בסיס פתוח. ובכלל יש הרבה יתרונות חברתיים לבסיס פתוח... אני שרתתי בסגור,ועכשיו אני בפתוח. מבחינה חברתית,היה לי די בסדר בשניהם.
אני לא יודעת אני נורא מבולבלת עדיין לא החלטתי את חושבת שיש הבדל מתיכון לצבא מבחינה חברתית?
יש אבל לא ערכתי מחקר חברתי שוב,את מחפשת תשובה חד משמעית ואין כזו זה לא נורא משנה אם האנשים יהיו שונים,הרי את מפחדת מדחייה לא? זה אומר שאת פוסלת את האנשים עוד לפני שאת מכירה אותם בכלל!
רשמתי לך משהו אבל זה נעלם פתאום ראית משהו?
המהירות של הפורום משגעת אותי אפשר ללכת לצ'אט... של תפוז למשל...
אנגל זוכרת אותי התכתבתי פעם עם אביב ואמרת שתעזרי לי בקשר לגיוס זוכרת? יש לי בקשה מימך לפני זה תוכלי לקרוא מה כתבתי ליעל ולעזור לי בעצתך?
זוכרת,בטח זוכרת אין על זה תשובה גם אני הייתי בלתי נשמעת בתיכון.מחוץ למסגרת הזו שנקראת ביה"ס הייתי די בולטת.הייתי מדריכה ורכזת הדרכה,אבל בעקרון גם שם הייתה לי את אותה בעיה עם בני גילי. אני לא יכולה לתת לך פתרון. אולי קצת לתת עצות שימושיות ותו לא.
איזה בעיות כמו מה? היה לי קשה נכון? בטוח אנגל, אני כול כך מפחדת בגלל שהייתי כזו לך בטח היו בתיכון חברות לי לא רק אחת אני מרגישה רע שכולם שונאים אותי שמשהו ביי לא בסדר האם את חושבת שדברים משתנים מתיכון לצבא? או אותו דבר? תודה
לילה טוב מה שלומך?
בוקר טוב אנג'ל, אני בסדר. ומה שלומך? שיהיה יום טוב! טלי פרידמן
היי תעני לי רק?
את מתכוונת אליי?
כן חכי אל תלכי טוב?
אתם עוד פה? עוד באותה שיחה:)
תגידי מלאך שלי????? לא קיבלת את האימייל שלי? סליחה את הדואר ששלחתי אלייך? דניאל
אמ...קיבלתי מספר איי סי קיו ושלחתי לך עוד אחד היום בבוקר אף אחד לא קיבל את המכתבים שלי היום:(
מהו השם הגנרי של תרופה זו? תודה
reboxetine עמי
נ.ב. בהנחה שהתכוונת לאדרונקס עמי
אני כאן בעץ חדש
תגיע תגיע, יהודה עשה מהלך חכם, ו א ת ה חשבת שהוא ברח...... תתבייש....... יעל
לשאלך, בן גילי 25
אני בישן בדרך כלל ,זה חלק מהבעיה שלי. תמיד חושש שמא אפריע..... ואוליי אני באמת מפריע לכם? דניאל
ANY TIME DARLING......... עכשיו זה הזמן להצדיק את זה שנשארתי פה במשרד/מרתף "שבילתי" בו במשך 12 השעות האחרונות בשביל למצוא נשמות מתוקות כמוכם TALK 2 ME יעל
ואיפה המרתף הזה אולי אפשר להגיע ולהציל אותך מהחולדות והעלוקות
ספרי.... רק אהבה זה מה שמעיק עלייך?? או שמה הבחור היה כשרוני מגדר הרגיל?
את עובדת בהייטק? או שמא רק עבודות משרד משעממות?
או...שחשת געגועים???
היי היי הייי הייתי עסוקה בדיוק כתבתי לכם משהו על זיונים מה ? זיונים ? עכשיו אתם בטח רצים ומחפשים קדימה זוז.... יעל
יש לי ילד בן עשר שסובל מבעיות נוירולוגיות קלות (לומד בבית ספר רגיל ) .לאחרונה נראה לנו שהוא מדוכא רוב הזמן. הומלץ לנו על שימוש בסנט גונס וורט , בנתים נסינו כשבועיים ועדין לא נראות תוצאות. מה דעתך על תרופה זו? ניתן לרכוש אותה ללא מרשם רופא, האם תןכלו בכל זאת להמליץ לי על רופא שיש לו נסיון בתרופה זו?
דינה שלום לתכשיר זה יש תופעות דומות לפרוזק (אך כנראה יעילות פחותה) יש מגוון תכשירים שמומלץ ככל הנראה לקחת רק כאילו במצוי אלכוהול ברכוז של 5% לפחות זמן התגובה הוא ככל הנראה ארוך ולוקח מספר חודשים לתגובה מלאה אך אין לי מידע די טוב אני חייב להודות שאני מופתע כל פעם איך נותנים טפול בלי להעזר באנשי מקצוע וכן איך סומכים על תעשיית התרופות הפרטיזנית יותר מאשר על תעשיית התרופות המקובלת לדכאון בילדות - מומלץ פעמים רבות טפול נפשי שיכול להיות יעיל מאד לפני שיש החלטה לתת לו תרופות האם יש לכם מושג למה הוא מדוכא מה קשה לו רע לו האם עבר איזשהי טראומה לאחרונה (הרחוב ובית הספר בארצנו הנפלאה יכולים להיות קשים אלימים ופוגעים ביותר) אנא בטובכם , פנו ליעוץ מקצועי לפני שאתם נותנים לו תרופות שאולי אינו נזקק לכם וכאשר אין לכם ידע ממשי מה הקושי בהצלחה עמי
שלום. לא יודעת אם אתה זוכר אבל התייעצתי איתך בקשר לסיום רומן עם " הנשוי"... האם תוכל להסביר לי משהו? הצלחתי ל"החזיק מעמד" יפה מאד במשך חודש.. פתאום , ברגשות ממש הפוכים (!!!)למה שחשבתי והרגשתי כל החודש, בימים האחרונים אני מרגישה שיש בי את הצורך הזה לשחק באש שוב.. ואני נמשכת למקום עבודתו ומוצאת את עצמי שם, מדברת איתו, ולאט לאט פותחת פתח קטנטן שמשדר "תתקרב". למה, אוף, למה? מה יש לי, לעזאזל, זה ההרס העצמי שלי, הערכה נמוכה , מה? אני שונאת את עצמי על זה. אני פוחדת לחזור "לשם", לא רוצה לחזור להיות באותו מקום אומלל שהייתי בו זמן כה רב, ומצד שני יש בי את השדון הרע שרוצה שוב את הריגוש ממה שאסור. בבקשה תגיד לי , מה לעשות, למה למה למה זה קורה לי? מה דפוק אצלי?
שלום רב, העמדת מצבים בחיים בסיטואציה של "רוצה אבל פוחדת" היא סממן של תקופות ביניים: בין ילדות לבגרות, בין מצב מוכר למצב חדש, בין התנהגות שתואמת ערכית קו מסוים, להתנהגות שתואמת קו ערכי אחר, וכו' וכו'. הריגוש שבסיכון מאד מתגמל. הסקרנות מהווה גורם מניע מאד חזק. אבל: שונה העניין כשלא מדובר במצב חדש, אלא בתסריט שכנראה ידוע ברובו כבר כשמתחיל, משהו כמו הסיפור על המהמר הכפייתי. זה הרגע לעזוב את הכייף שבהתנסות, ולהיות מאויימת מהתוצאה ההרסנית הצפויה. זה הזמן שמתאים לסיוע מקצועי. הצעתי, לכן: אל תדחי את פנייתך לטיפול נפשי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
רציתי לשאול אותך: ילדה בגילי בת 19 שיתגייסה לא מזמן ולא מוצאת את עצמה מנודה מכולם מתקשה בלמצוא קשרים עם אנשים ואנשים איתי תמיד הייתי חסרת בטחון ואחת כזו שלא אוהבים,אני יודעת שחלק מהבעיות נגרמות כתוצאה מההתנהגות שלי אני נותנת להם הרגשה כאילו אני יותר מהם ושאני לא רוצה להתחבר איתם וכול זה, בטח, כתוצאה מכך שאני מפחדת מדחייה כמו תמיד או שיצחקו, אין על מה לצחוק כי מבחינת מראה אני בסדר גמור, הבעייה היא זה שהיחס שלי גורר יחס אני לא מצליחה להיות אני, אני אני מפחדת שיכירו אותי שלא יזלזלו ביי ידעו שאני פשוטה כזו שאפשר לזלזל ולצחוק, ככה זה יוצא כאילו אני לא מכירה אותכם אתם אותי לא אל דברו איתי ,(שבטעות לא משהו יפגע ביי כמו פעם בתכון או שאר הימי לימודים שלי) אני רוצה להגיד לך שאני כבר 5 חודש בצבא 4 חודש טירונות אני חודש אחד עם החברה זה לא מאוחר לנשות להשתלב? איך, איך איך אני יעשה את זה אנה את רק יכולה לעזור לי תני לי עצה?(הייתי אצל פסיכולוג)תודה.....
שנית שלום רב, נראה ללא ספק שהבעיה מטרידה ומציקה לך. נראה שאת מאד מעוניינת בקשר עם הסובבים אותך, אך יש משהו שמניע אותך מקשר, אולי פחד, אולי חשש ואולי משהו אחר. את מביעה ספק האם ניתן לשנות את המצב. לשאלה זו יש לי תשובה כוללת, שתמיד אפשר לשנות, השאלה תלויה ברצון, בכוחות, ובידע של כלים לשינוי וכלים להתמודדות. את מספרת שהיית בטיפול, אך לא סיפרת מה היה בטיפול, מה עלה מתוכו, והאם את ממשיכה בו גם כיום. אין לי עיצה מעשית עבורך, לצערי. אם את מעוניינת בשינוי אמיתי ומהותי, לדעתי עלייך ללכת לטיפול, ולהעזר במטפל על מנת להבין בצורה חדה ואובייקטיבית יותר את קשרייך עם הסובבים אותך. מתוך הבנה זו עשוי לנבוע השינוי המיוחל. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן
היי דוגי, זוכר אותי ? התייעצתי איתך לגבי בן זוגי שסובל מדכאון ונוטל פריזמה ?! איחלת לי בחירה נכונה, אז קודם כל שוב תודה ושנית רציתי לעדכן אותך שבחרתי להשתחרר מהקשר הזה (לידיעה כללית , לא היית בטוח לגבי גילנו, אז:25 ). נתתי להגיון לפעול במקום ללב, אף אחד אינו מושלם ובכל אחד מאיתנו יתרונות וחסרונות, הבנתי ולמדתי, בעיקר על עצמי שישנם חסרונות שאינני מוכנה להתפשר עליהם ובטח ובטח שלא לחיות אותם/איתם יום יום על אף האהבה העצומה שחשתי כלפיו. אתה יודע מה ? זה מוזר , אני עדיין מתגעגעת אליו אבל מרגישה חזקה מתמיד. שוב תודה יעל
זוכק ושלחתי לך תשובה לhotmail
שלחתי לך אימייל לכתובתך החדשה. הקודמת משום מה לא תמיד עובדת מה שלומך חוץ מזה? אנג'ל
אנג'ל, תודה, אני בסדר. כתובת האימייל החדשה היא היחידה שעובדת (הקודמת כבר מחוקה). אבל לא קיבתי כלום. אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב. ליל מנוחה, טלי פרידמן
לא קיבלת את המכתב? הוא היה ממש ארוך...
הי דניאל, זו שוב אני,יעל. אני קוראת כמעט את כל מה שהאחרים כותבים,שואלים,עונים, לפעמים בא לי קצת להתערב לחזק,לשאול בעצמי, אני אפילו מתחילה לכתוב מספר שורות ומתייאשת, מה כבר לי יש לחדש? ומה עם הבעיות וההתחבטויות שלי עצמי ? אגואיסטית ? צר לי שאנו מפספסים האחד את השניה, מה גם שאינני מפגינה נוכחות בכל פעם שאני נכנסת לפורום. עומדת מהצד וזוכה "להצצה" אל תוך נבכי לב וצרות של אחרים, מנסה לגמד את הבעיות שלי לנוכח הדברים שאני קוראת, שוב אגואיסטי מצידי ? ומי בכלל קובע של מי הבעיות קשות יותר ? מצפה למפגש מוחות/לבבות יעל
o.k אז כנראה שאתה לא זמין כרגע, חייבת ללכת הביתה. בעצם, לא כל כך חייבת, כי הרי אני גרה לבד ואף אחד לא מחכה לי שם, חוץ מכלים בכיור של שלושה ימים......... ושוב פעם ארדם לי אל תוך הטלויזיה ........ ערב טוב/לילה טוב יעל
אני אמנם לא דניאל... אבל אני יכולה אם בא לך. כלומר,לא להיות דניאל להיות אני עד כמה שזה משעשע
לאן נעלמת? הכל בסדר? תני סימן....
אלא אם כן ג'קי רוצה שתי אחיות גדולות... ואז זה אומר שגם לי יש אחות גדולה!ויש לי גם אחיין! איזה כיף לי:) אנג'ל
מזל טוב. יש לך אחות ואחיין. בכייף. למה לא. ואם אנחנו כבר מדברות , אז מה שלומך? יש איזשהוא שיר חדש שמשמיעים עכשיו כל הזמן ברדיו . אני חושבת ששר אותו שאגי, והוא הולך ככה (שורה ממנו ) : you're my angle you're my darling',baby you're my friend when i'm in need, lady משהו כזה. אז תמיד שאני שומעת אותו אני חושבת עלייך. באמת. את יודעת אולי מה עם אחותנו הקטנה ג'קי?
שלום לרופאי הפורום , יש לי שאלה , האם למי שאבחנו אצלו לפני המון שנים ,סכיזופרניה , וo .c.d " מאבחן לבד את עצמו " ומוצא הפרעה סכיזואידית , הפרעה נימנעת ,וקוים תלותים ,באישיות . האם יתכן שנפשו של בני כל כך פגועה ,(בן 23 ) רופאת המישפחה ,אמרה שלא יתכן שיש ,גם סכיזופרניה ,וגם אישיות סכיזואידית . תודה לכם מראש .
ריקי שלום לא ממש הבנתי את השאלה ממה שהבנתי יתכנו אבחנות גם של הפרעה סכיזואידית וגם סכיוזפרניה ו OCD יש צורך באבחון של איש מקצוע אם כי בהחלט ניתן להעזר במידע שהוא יסחית פשוט לגבי קריטיונים לאבחנה יתכן שהאבחנות בעבר דורשות הערכה מחדש בהצלחה עמי
אני מאובחן כסובל מ-OCD. האם ניתן לבקש מהפסיכיאטר המטפל (בקופ"ח) הפנייה לבדיקות דם לבדיקת חוסרים ב: ויטמין B-12 ברזל חומצה פולית ??? האם הוא יסכים, או שזה ממש לא מקובל? ואם לא - פסיכיאטר פרטי יסכים?
עמית שלום לדעתי בכל הפרעה פסיכיאטרית משמעותית רצוי לבצע בדיקות אילו וכן תפקודי בלוטת תריס, ספירת דם ו בדיקות כימיות (SMA) למה שיסרב ומה החשש לשאול בהצלחה עמי
אפשר גם לבקש מרופא משפחה בדיקות כאלה פעם בחצי שנה ,שנה זה מקובל ואף מומלץ למי שמקבל טיפול רפואי קבוע ולא דוקא פסיכיאטרי
שלום אני בחורה שסובלת כבר שנתיים מכאבים עזים לאחר ניתוח באוזן החלו לטפל בי בכדורים נגד חרדה ואמרו שזה גם יעזור לכאב אנפרניל 50 מ"ג וקלונקס 0.5 שאלתי האם לטווח הארוך ישנם השלכות לכדורים הנ"ל האם תופעות הלוואי צריכות להעלם תוך משך זמן קצר כי אני כבר חודש וחצי לוקחת וסובלת בעיקר מכאבי שרירים ומתעוררת המון בלילה כמעט ולא ישנה אשמח לשמוע כל עצה ודרך אגב הכאבים לא ירדו ישנה הקלה קטנה מאוד אשמח לשמוע עצתכם
א שלום כאבים ממשוכים מעין אילו מחייבים 1. שלילת בעיה גופנית 2. במידה ונשללה , במידה והכאב קשה וממושך ללא פתרון ובמיוחד במידה ומלווים אותה סמני דכאון כגון הפרעות שינה תאבון מצב רוח ירוד, עצבנות, מתח, הפרעה בתפקוד וכו' ---- > יש מקום לנסות טפול נוגד דכאון (ניתן גם לנסות מרפאות כאב, שלרוב הולכות בגישה קצת שונה) כטפול נוגד דכאון הטפול שאת מקבלת הוא לא מספק בדרך כלל ושי מקום להעלאת המנון כמו כן מנסיוני בדרך כלל נדרש זמן רב לעזרה בכאב (לפחות חודשים) כמו כן ניתן לשקול התערבות בשיחות מופרך ככל שזה ישמע בהצלחה עמי
היי אני כותבת כאן בפעם האלף וזה קורה שרע לי וכך אני משתחררת מהמועקה וממצב הרוח הירוד שתוקף אותי... לפני חודשיים בן זוגי ואני נפרדנו, נפרדנו לאחר מסכת ייסורים שעברתי. בתחילת היחסים הכל היה ורוד וזה נמשך כשנה.לאחר שנה חלה התפנית החדה ביחסנו, בן זוגי השתנה , נהיה חסר סבלנות ועצבני.רצינו לשכור דירה והוא " התקפל " וכאן נפרדנו לראשונה. לא יכולתי לעמוד בפרידה חשבתי שהוא מגיב כך עקב כשלון מבחינה מקצועית, חזרנו, נפרדנו וחוזר חלילה. בחודש פברואר האחרון הוא ביקש לחזור והתחרט על כל מה שקרה , הסכמתי לחזור לאחר חששות והתלבטיות, הפסיכולוגית שלי טענה שאני צריכה לתת צ'אנס כי אחרת ארגיש שפיספסתי ואוליי לא אשתחרר ממנו.חזרנו וזה היה קשה מנשוא, אני זו שהחזקתי את הקשר ואני זו שתמכתי בו ( הוא למד למבחן בפעם השלישית שבסופו גם נכשל ) במקביל גם אימי חלתה, הייתי לבד במערכה שבמקביל צריכה לתמוך הן באימי והן בבן זוגי.עשיתי הכל למען יחסינו, האמנתי שדברים יסתדרו.התחלנו לראות את האור שבקצה המנהרה וזה היה נס, הוא התחיל לשתף פעולה, דבר על מסוד הקשר, דבר על מגורים משותפים.... באחד מן הימים שאלתי אותו מתי ברצונו למסד את הקשר, הוא נרתע, תשובתו היתה תוך שנה.(הוא בן 34, אני בת 29.5)התשובה לא מצאה חן בעיני אך בגלל אהבתי הסכמתי, חיפשנו דירה, הוא קבע לסגור חוזה, אך כלל לא התכוון לכך.בקיצור נפרדנו ונותרתי עם סימני שאלה ויותר מזה עם פגיעה וצלקת שלא תעבור. אינני יודעת אם חדל לאהוב אותי או שמא יש לו פחד ממחוייבות.תמיד הוא טען שהוא לא משחק איתי אך בסוף הוא אמר שברגע שרצה לסגור חוזה ראה שזו לא המציאות שלו, מה אני אמורה להבין מכך???? אך בנאדם עם מערכת יחסים של עליות וירידות מצידו מרשה לעצמו לשחק ברגשות של השני??? הפגיעה קשה, אני מתמודדת לא רע אבל כל פעם זה עולה מחדש, אך משתחררים מכל זה? למה הוא התנהג כך? לרוב השאלות בטח גם לא יהיו לי תשובות...
ליאת שלום אכן את כותבת פעמים רבות על בן זוגך. מנסה להבין את התנהגותו. דווקא לאור הסטורית ההודעות שלך,ליאת, אני מרשה לעצמי לומר שהבעיה כבר אינה ממוקדת בו. נכונותך לספוג את התנהגותו ולהישאר איתו היא כבר החלקים שלך. בכל זאת יש שינוי כלשהו. היום את כבר כותבת בכותרת פרידה, ולא רק זוגיות. יתכן שאת כבר מוכנה יותר להתמודד עם השינוי הנחוץ. השאלה בעיני כבר אינה למה הוא התנהג כך. היא למה את מתנהגת כך ומתעקשת לסבול איתו. אני מתאר לעצמי שהנושא נמצא במרכז הטיפול שבו את נמצאת, כך שעצות הפורום יוכלו לתת לך חיזוק נוסף וכח להמשיך ולהתמודד בדרך הטובה ביותר עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן
ליאת שלום, קראתי את שכתבת ואני מרגישה שאני רוצה להגיב. איני מכירה אותך, אך לפי הדברים אני קוראת שאת חזקה, טובה, אחת שמחזיקה קשר גם כשהוא רעוע. אין טעם להשקיע בקשרים רעועים ולא יציבים. אז לזוגיות צריך שניים ולפי דברייך אין שניים. יש אחת והיא את. תיפרדי ממנו, תיהיי חזקה. אדם שמשחק ברגשות בת זוגתו אינו ראוי לה. יהיה קשה להיות לבד אבל בכל ירידה יש גם עליה. הוא לא מעריך אותך וחבל הוא מפסיד!!! חזקי ואמצי. נוגה
מזדהה איתך אחותי. LET GO יעל
שלום, אני מקוה שאני מפנה את השאלה לפורום הנכון. אני בחורה בת 23, בן זוגי ואני יוצאים כשלושה חודשים. לפני כשבועיים קיימנו יחסי מין בפעם הראשונה, ולאחר מכן פעמיים נוספות במהלך השבועיים אתמול סירבתי לקים יחסי מין וחברי טען שאני מקפחת אותו מינית. הסירוב שלי נובע מכך שאיני נהנהת מקיום יחסי מין (בכלל) ובדרך כלל אני עושה זאת בשביל לרצות את בן זוגי (גם עם חברים קודמים). בניגוד למה שחברי חושב אין זה אומר שאיני אוהבת אותו. שאלתי היא, האם זה בסדר שאיני רוצה לשכב אם חברי בתדירות גבוהה יותר, אף על פי שאני אוהבת אותו, או שמא אני צריכה לבדוק את עצמי? איך אגרום לחברי להבין שאני אוהבת אותו גם אם איני רוצה לקיים יחסי מין כל יומיים? תודה
לדעתי את צריכה לבדוק את עצמך אני לא יודע למי צריך לפנות (אולי סקסולוגית או לרופאת נשים) אבל למה שבחורה צעירה כמוך לא תהנה מאחת ההנאות שיש בחיים סקס צריך להיות כיף ולא עונש. כדאי לך לבדוק את עצמך זה ישתלם לך בעתיד לעיתים מדובר בבעיה פיזית כמו יובש בנרתיק ולעיתים בבעיה פסיכולוגית כמו חינוך נוקשה לגבי מיניות. בהצלחה ואיחולי הרבה שנות הנאה ממין דוגי
שלום זה שוב אני עודד: כתבתי לך אתמול על בעיותי החברתיות שאני לא מצליח להשתלב בשום מסגרת. ככה:אני יודע שאני קר לאנשים מבחינה זו שלא מתיחס אליהם כשמדברים אליי אני יודע שאני משדר מין משהו כמו דיי על דברו איתי, ומקצר תשיחה . אני יודע שאני צריך להשתנות אבל זה נורא קשה לי אני מפחד שידעו מי אני לא יאהבו אותי. ככה תמיד זה היה.(יש סיכוי שהישתנתי?). ב. אני לא מכוער או משהו שבגלל זה להפך אבל מבחינה חיצונית זה לא הבעייה אני מרגיש שמשהו שאי אפשר לתקן אותו באופי שלי. ורגשי נחיתות בכלל. כול צחוק בדיחה יסתכלות אליי אני ישר מרגיש שמשהו ביי לא בסדר ושאני הוא זה שצוחקים ומדברים אליי. למשל נגיד אני היום בצבא כולם יושבים יחד בהפסקה אני ישקשק מי פחד שפתאום משהו ישאל אותי משהו על יד כולם או יפגע ביי , ככה אני שותק לא מוציא מילה ומנסה להסתתר . נגיד כולם יושבים יחד אני ישקשק מיפחד לבוא אלייהם, שלא יצחקו אליי, על מה יכולים לצחוק? אולי על זה שידברו בינהם ויגידו מי הוא חושב שהוא סנוב, וזה להפך מי כך שאני מפחד מהם אני נותן להם תחושה שהם לא מתאימים לי אני יותר מהם ככה זה נראה . בטוח. זה בעייה שיש לי תשובה אני לא יכול לייסם אותה פשוט לא לפחד לדבר לדעת שאני כמו כולם. אבל זה אני לא יכול להבין זאת לקבל את זה. אני פגוע מידי כול החיים כדי להבין שאני יכול לדבר ולהפך אולי בתכון לא דברתי והתנהגתי כמו שציינתי אולי בגלל זה לא אהבו עכשיו אולי עדיף אני ידבר יגיד מה שבא לי ההפך מתכון... אבל אני מפחד משהו מבפנים עוצר אותי. הקטע הזה שאני נותן להם הרגשה שאני יותר מהם זה כתוצאה שאני לא רוצה בכלל שיגשו אליי שידברו איתי נראה לי בגלל זה, ככה הם לא ידעו מי אני לא יכלו לדבר אליי, לצחוק אליי לפגוע ביי, כי הם לא מכירים אותי.!!!כן בדיוק ציינתי את הרגשתי עכשיו... מבין ? אני בבעיה עזור לי אנה (הייתי אצל פסיכולוג) תודה לך .
שוב שלום, נראה לי שלמרות הרבה הרבה דברים שאני יכול לעשות באמצעות פניות במייל, ואפילו בצ'ט - - את המשך ברור עניינך יש לעשות במסגרת מפגש אישי, פנים אל פנים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום רב, יש לי 2 שאלות: 1.לקחתי פריזמה במשך שלוש שנים והפסקתי לפני כ- 8 חודשים. כעת אני רוצה לחזור להשתמש. שאלתי היא: האם האפקטיביות תהיה אותו הדבר או תפחת? (זה מה שאמרה לי הרופאה הכללית) 2. אני לוקחת קלונקס מזה חודש, אך בתדירות נמוכה (אחת לשבוע בערך), האם יש השפעה לרעה באם אקח את הפריזמה באופן תדיר, עם השימוש של קלונקס (בתדירות נמוכה כפי שתארתי)? תודה רבה מראש. ע'
תבדקי טוב טוב על הקלונקס זה פצצת זמן
למה אתה מתכוון זו פצצת זמן?????
ע שלום לרוב יעילות נותרת דומה לעתים משתנה לטוב או לרע קלונקס בתדירות נמוכה לא אמור להזיק אם ניתן להשאיר אותו כך אבל יש שאלה למה צריך אותו בכלל לא לקחת קבוע - עלול למכר אני נגד נטילת תרופות לא תוך שתוף רופא בברכה עמי
תגיד יש כדורי הרגעה שלא ממכרים למשל האם אתה מכיר את " אוטרקס" או סורבון והאם נכון שגם סרוקסט יש תופעות גמילה???????תודה
זאת אומרת שלא יהיו תגובות בין-תרופתיות בין פריזמה לקלונקס? תודה.
בוקר טוב.. תודה לכולכם על כל הודעות התמיכה והמילים הטובות משישי שבת, נעלמתי קצת לצבור כוחות, אבל אני חושבת עליכם ואוהבת אותכם כל הזמן. טלי - מחכות לך הודעות באיסיקיו ממני. דפני - חיכיתי לך באיסיקיו עד עכשיו, אבל לא באת, אז השארתי הודעה, בעצם שתיים. אליאן - נשמה שלי, התגעגעתי, ואני אחזור מחוזקת באמת בקרוב, רק עוד קצת סבלנות. דניאל - אני כבר כמעט חזרתי, אבל אני פה ברקע לשמור עליכם גם אם אין לי מה לכתוב כרגע, אז תמשיך. אנג'ל - שיהיה לך יום קל ושתקבלי בשורות טובות משם, תעדכני. ללה, אורית, אלמונית ושרה - תודה, תודה, תודה על התובנות שהורדתם אצלי ועל היד שהחזקתם והושטתם עבורי. מקווה לחזור בקרוב עם יותר כוחות, שלכם אוהבת אביב.
אוהב אותך... ותודה שחזרת. דניאל. נ.ב.עכשיו יש לי חמצן.
וגם אתה דניאל.
אביב מקסימה "כמה טוב ששבת הביתה, כמה טוב לראות אותך שוב..." !! נורא שמחה שנתת אות חיים, ומקווה לראות אותך בקרוב שוב "במשרה מלאה" מככבת בפורום, כמו בימים הטובים. בינתיים, אני שולחת ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((חיבוק ענקי!)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) איזה כיף שחזרת... :-))))) דפני. נ.ב. השארתי לך מהו קטנטן באייסיקיו.
תשובי עם הרבה כוחות!! שמחה לראות הודעה ממך ולדעת שאת כאן. אני מחכה ומוכנה תמיד להושיט יד! שיהיה לך יום טוב !!!!
...
...
קיבלתי את ההודעה באייסיקיו , רציתי רק לומר שאת מוזמנת לכתוב בכל דרך שתעדיפי - בפורום או באייסיקיו. העניין היחיד הוא, שהאייסיקיו שלי לרוב סגור. אבל אם תשאירי לי הודעה שם, אני מבטיחה לענות ברגע שאפתח. ולגבי התגובות מאתמול - אין מה להודות. אם זה עזר במשהו, אני אשמח לכתוב עוד הרבה כאלו! מה שלומך? אני רואה שגם את לא ישנת כ"כ הלילה...
אני מתגעגעת לשיחות הליליות שלנו... אם את נכנסת וקוראת קצת מדי פעם, אני רק רוצה לומר לך שהחלק הקשה כבר מאחורייך, ונותר רק להחזיק חזק עוד ק-צ-ת... והדברים יתחילו להשתפר, אני מבטיחה!! ועד אז, הישעני עליי, אחזי בי חזק, ותני לגל לעבור מעלינו. הוא לא יסחף אותי. יש לי כוח, ואני כאן להחזיק אותך... את מרגישה את החיבוק שלי דרך הצג? אני כאן איתך, אני לא עוזבת. מקווה שגם את לא... אוהבת אותך תמיד, דפני
(((((((((((((((((((((((((((((((גם אני)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) והיום אני עצוב,,,והחברה שלי לא חזרה. )))))))))))))))))))))))))))))))))))):_(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( אז גם אני לא חוזר. דניאל
