פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
קראתי את תשובתך תודה ממש ריגש אותי, אבל הקטע של המראה בשביל בחינה חיצונית לא משפיע אליי הכונה אני יודעת שאני לא מכוערת להפך אני נראת טוב, אבל זה לא אכפת לי הכי חשוב זה שלא יזלזלו ביי כמו תמיד והיה מנודה ?
היי פרח, כוונתי היא שתסתכלי במראה על מנת לשכנע את עצמך שאת טובה יותר מכל אחד אחר ולא בהקשר של מראה חיצוני. פשוט קל יותר לדבר אל עצמך בצורה זו. בהצלחה וכל טוב, מיה
אבל, אני לא מצליחה תחשבי שתמיד היתי לא מסןמפטת ורציתי מקודם להגיד לך לא בגלל המראה משהו ביי גורם לכך . חייב אחרת לא הייתי מרגישה שכולם לא אוהבים אותי. אני יודעת שאני דיי יחסית גורמת לזה בכך שאני קרה לאנשים ואז הם חושבים לצערי שאני איזה מין סנובית, ולא, לא אני ההפך מכך רק צריך להכיר אותי אבל אני לא נותת כי אני מפחדת שגם הם לא יסמפטו אותי יש לך עצה תודה
אני מחפש קבוצת תמיכה, שעוסקת בבעיות של ילדים להורים מבוגרים, הסובלים מבעיות זיקנה ושיכחה. אני מתגורר באזור המרכז. תודה מראש על העזרה.
תומר שלום רב, פנה לעמותת האלצהיימר. יש להם קבוצות כאלו בכל הארץ. תוכל למצוא את הטלפון ב-144 של בזק, ואפילו יש להם אתר באינטרנט. בברכה, טלי פרידמן
תדוה רבה
היי שוב אני נטע לי אני מרוב לחף אני לא מצליחה להרגע התאריך מתקרב ומתקרב ורק פניקה ולחף עובר אליי. יש אולי ספר להעלת בטחון או דרך עזרה דרך ספר אנה רשמי לי ואם יש משהו בסגנון תודה תודה מחכה לתגובה.....
מצטערת, אבל אני לא ממש זוכרת שיש משהו כזה... אין פתרונות קסם, חמודה. מצטערת! טלי פרידמן
אייך ניתן לעלות בטחון עצמי? האם יש שיטה?
כן להכניס לראש טוב טוב ולשים זיין על כולם ולא לראות אף אחד ממטר ולא צריך כל דבר לחפור ולחפור בראש זה מה שאת ירצו יקבלו לא ירצו אז שיחפשו תאגזוז "אור
פרח נשמה, המפתח הוא חשיבה חיובית, המון אמונה בעצמך ועבודה יומיומית מול המראה. קודם כל תצאי מנקודת הנחה שאת מספיק טובה בכל תחום כמו כל אחד אחר (אם לא למעלה מזה). ובכח הרצון והאמונה בעצמך - תוכלי להשיג הכל. תתחילי להסתכל על כולם קצת מלמעלה ותראי איך הגלגל מתהפך. והעיקר תעשי מה שבראש לך, איך שבראש לך ומתי שרק מתחשק לך. את החשבונות שיעשו אחרים. שיהיה לך בכייף, דרך צלחה והמון אהבה. מיה
היי בוקר מקסים שהיה לך: רציתי לכתוב לך ירגשתי מין צורך דברתי איתך יחסית המון כאן אני בת 18 לפני גיוס בעיות חברתיות מתמיד...? זוכרת?!זו אני. רציתי להגיד לך קראתי את תשובתך אבל משום מה ירגשתי עוד צורך להסביר לך, אין לי את האפשרות ללכת לטיפול, טלי אני במצב שאני בטוחה שהיום הזה יגיע של הגיוס זה היה הסוף שלי אני יסגר בתוכי לא יפתח לאנשים ינסה כמה שפחות להיות אתם ובינתיים תחשבי הם יתחברו להם ואני כמו תמיד היה לבד, מחוף מזה שאני קרה לאנשים ואני לא יודעת אייך משנים זאת אני נורא מפחדת ונתתי לך קצת דוגמאות. טלי אנה אני חושבת שאת רק כ בעלת מקצוע מחובד כמו שלך תוכלי להבין אותי: יש דרך לראות את הדברים אחרת תרגילים לעשות לפני הגיוס? אנה טלי, תעזרי לי אני באמת במצוקה. תודה לך....
תשובתי למכתב זה, זהה למכתב שהפנית אליי בכינוי "חשוב".
אני בת 25 לפני שנה ילדתי, חזרתי למשקל שלפני ההריון(54 קילו וגבהי 163) אולם מאז הפחד מלהשמין גדול יותר. התחלתי להקיא. בהתחלה רק כשאכלתי ארוחות שגרמו לי להרגיש כבדה בשבוע האחרון אני מקיאה כמעט כל דבר שאני אוכלת, אני יודעת שיש לי בעייה. ואף אחד לא יודע. יש לי בעל וילד נפלאים אני נראית מצויין ומצליחה מאוד בעבודה. אני אפילו יודעת מאיפה הפחד. אמא שלי אישה מלאה ולמרות שיש לה זוגיות טובה עם אבי, הוא מידי פעם (לאורך כל ילדותי ועד היום) מעיר לה על היותה שמנה. בעלי לעומת זאת מקבל אותי כמו שאני ואוהב אותי נורא אני לא יודעת ממה אני מפחדת. הרי גם כששקלתי 60 בעלי לא אמר כלום והמשיך לתת לי המון אהבה. אולי תוכלו להאיר את עיניי. למה אנשים מסויימים הופכים בולימים או אנורקסים ואחרים לא? ממה זה מושפע? רציתי רק לציין שכילדה קבלתי המון חום ואהבה, הייתי תלמידה טובה מאוד והוריי תמיד קבלו אותי איך שאני. אז איפה הבעיה?
בטי, טוב מאוד שבעלך מסוגל לקבל אותך כפי שאת. לא כולם מסוגלים. אני רוצה רק לשאול שאלה אחת: האם ההקאה לוותה בדחיפת אצבע? האם להקאה קדמה תחושה? עדי
בטי יקרה, אל תתני לירחוני האופנה ולפרסומות להפוך אותך למישהי שאת לא. יש לך חיים שלמים, עשירים ומאושרים, ואין כל סיבה שתדחפי אצבע ותקיאי רק כדי לההפוך לקולבית. אם את אהובה, מקובלת וחייך מלאים ומספקים - למה לחטט בכל מיני פינות? את הרי אמא חדשה, אז תהני מהחוויה הנפלאה הזו, השקיעי בה את האנרגיות במקום לפנטז על תדמית מזוייפת, ריקה ומתוסכלת של שדופה שמצליחה להיכנס למידה 35. תת משקל אינו הופך אותנו למוצלחות יותר, מאושרות יותר או סקסיות יותר.
תודה רבה לשתיכן על התגובה. לשאלתך ADI אני מרגישה כבדה ומלאה לאחר כל ארוחה, מעין הרגשה שאכלתי יותר מידי. כן, אני דוחפת אצבע ומקיאה. ומיה, הפחד להשמין גדול יותר. אע"פ שיש לי חיים מלאים ומאושרים כנראה שבכל זאת משהו חסר. אני פשוט מנסה להבין את עצמי קצת יותר, נורא חשוב לי לדעת למה? מה לא בסדר? ומשם להמשיך
בטי שלום רב, כפי שכתבת למיה ועדי, כנראה יש משהו חסר, משהו שהוא מעבר למסגרת החיצונית, משהו פנימי יותר. ובגלל זה בדיוק אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי ללמוד דרכי התמודדות עם מה שקורה לך, וגם להחלים מהפרעת האכילה שלקית בה. להערכתי ככל שתפני במהרה לטיפול, כך יהא טוב יותר. הפרעות אכילה ללא טיפול נוטות להתקבע ולהפוך כרוניות. יש לך ילדה קטנה, ומשפחה ויותר מהכל, את עצמך. שווה להילחם עכשיו, בשביל כל שאר הדברים, האנשים והיקר לך. בהצלחה, טלי פרידמן
ניר, אתה כאן? או שנשברת מהקטע של הדודאים? (אתה רואה - כן יש לי חוש הומור..) האמת היא שיכול להיות שכתבת לי ואני לא רואה, כי המחשב כותב לי שהוא השיג את העמוד אבל יש errors.
אני בו אם ניר הלך או שאת לא אוהבת אותנו
לא בכלל לא אני מאמין חזק של חיה ותן לחיות ,כל אדם עם אהבותיו, ועם מה שמרגש אותו .
שוקרן יחביבי אתה באמת אחלה גבר.תודה
ניר אני הולכת לישון, לילה טוב, נדבר מחר?
אני כבן 40 סובל מסכיזופרניה -האם יצאו כדורים חדשים למחלה שלא משמינים(כדוגמת הדיפרקסה-שכן משמין)?
גילי שלום רוב הכדורים משמינים במידה זו או אחרת כל אדם מגיב אחרת האם ניסית ריספרדל ? סרוקוול ? בברכה עמי
הבן שלי נוטל ריספרדל... ולא דובר על שום עליה במשקל.... ובכל זאת , הוא עלה מעל עשרים קילו. הוא נלחם בזה, ממעט לאכול, והולך למכון כושר....ובכל זאת...... גם אחרי בדיקות גופניות...דם וכו.....שלא גילו דבר פרט לקצת כולסטרול ושומנים.... לא מצליחה להוריד גרם...... הוא היה שלד מהלך לפני הכדורים....... אני מקווה שלא תהיה עליה משמעותית נוספת....לעת עתה זה מתאים לו..... מעבר לזה, זה לא יהיה אסטתי..... גם אני ידעתי שזיפרקסיה מעלה משקל.....אבל לא ריספרדל..... אגב, הוא התחיל אתמול לעבוד....במקום מסודר...ולא במרכז שיקום.. שבו מציעים מאה ועשרים שקל לחודש .......שאינם מכסים אפילו את הוצאות הנסיעה . בושה........כיצד משקמים נכים לחזרה לקהילה.......בושהההההההההההההההההההההה כך אדם בוגר, אמור להחזיק את עצמו כשהוריו ילכו לעולמם?????????????????? והיום, ממש שבר שיאים.......מהעבודה המשיך למכון כושר, ומשם למועדון אנו"ש. הלוואי שכך ימשיך.............................. הלווווווווווווווווואי אמא של ................
יש כיום כדור חדש בשם זיפרזידון, אשר אושר רק לאחרונה. לפי דיווחי החברה לפחות אינו גורם להשמנה
שלום. עקרונית החיים שלי די בסדר ויש לי את מה שאני רוצה.. הייתה לי אהבה נכזבת והחרכתי את עצמי להתגבר עלייה. אך עדיין רע לי, פשוט רע, ואני לא מוצאת סיבות מדויקות לזה . ואני נכנסת לדיכאון יותר ויותר. אני מרגישה שאני שוקעת עם הזמן. אך אני גם לא נותנתנ לאף אחד מהסביבה הקרובה אליי להבחין בזאת. מה לעשות?
שלום רב, כללית, מכתבך מאד מרשים. אהבה שנכזבה היא, אכן, סיבה למפץ נפשי. ואני מתפעל מכאלו שלוקחים את חווית ההתאהבות כה ברצינות, והרי בימנו לא רבים הם כאלו... ונראה כי את יודעת להעריך את מעלותייך, כוחותייך, וכו' - - כך שיש מהיכן לשאוב כח לאותו חלק ב"אני" שכעת דועך. גם היכולת שלך להמשיך ולהיות "כרגיל", בעיני האחרים, מעיד על קיומו של כוח נפשי. הוועצות עם איש/ת מקצוע, שיסייע לך לשנס את מלוא כוחותייך מחדש, נראה לי כיוון נכון עבורך. אם את מתקשה בהחלטה לאן ולמי לפנות, פני למייל האישי שלי עם מעט פרטים עלייך (גיל, מיקום, עיסוק, הסטוריה אישית קצרה, וכו') - ואנסה להציע מה שיראה לי מתאים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
1. כיצד ניתן להניח למשקעי העבר? 2. בעיה בילדותי נהגתי למצוץ אצבע היום אני כמעט בת 23 ועדיין נוהגת למצוצ עצבע ויותר מזה שיני קיבלו צור לא יפה אינני מסוגלת להפסיק, ניסיתי ואיני מצליחה להרדם מה עושים?
איילה שלום, האם היית פעם בטיפול? האם היית מעוניינת ללכת? לדעתי זה הדבר הטוב והמתאים ביותר שאני יכולה להמליץ לך. בברכה, טלי פרידמן
היי! נדמה לי שיצפן עוד מעט נגמר. תעשה לי סימן כשתגיע?
היי מה חדש?
אני בסדר, נרגעתי. אני אמורה להרגיש הקלה עצומה, פחד כל-כך ענק שלי למעשה איבד את תוכנו היום. כרגע אני עדיין לא מרגישה הקלה, אני פשוט לא מרגישה כלום, לא אכפת לי, סתם ריקנות. אני במצב רוח טוב, קודם הייתי די משועשעת מכל מה שקרה היום. בטח בימים הקרובים אני אעכל את זה ואז תבוא ההקלה. מה שלומך? איך עבר עליך היום? מה זה התוכנית ברדיו "חזרה לעתיד"?
אני בחורה בת 23 בריאה בנפשי ובגופי, אך מאז שבגרתי אינני חודלת לחשוב על המוות , מחשבותי הרעות ממלאות את יומי ומחדירות פחד לראשי, עד כדי כך שלעיתים אני נמנעת לעשות דברים. כיצד אפשר לנקות את הראש מאותם פחדים השולטים על חיי ? יש לציין כי ברוב המחשבות ( על המוות) מופיעים קרובי ויקיריי 2. היתי רוצה שתמליצו לי על תרופה מן הטבע לרוגע , ושלווה עצמית אני מתקשה להישאר רגועה וכל דבר קטן "מקפיץ" אותי אנא עיזרו לי 3 לעיתים אני נוטה למצבי רוח יש לציין שאין זה לפני או בזמן מחזור ישנם פעמים שאני מלאת שמחת חיים ותקווה ופעמים אחרות אני שוקעת בעצבות ובחוסר שקט עצמי. מעדיפה להסתגר בבית ולא להיפגש עם חברות , מדוע ואיך אפשר לצאת ממצבים כאלה?
חמודה, אומנם אני בת 18 אבל אני עברתי בדיוק את מה שאת עברת היה לי תקופה בו המוות הכי עיסיק אותי שבעולם וגם קרובים וקרובי משפחה זה היה מפחיד קודם כול את כולה 23 יש לך עוד המון המון המון זמן.(חס וחלילה) בכיתי המון נסגרתי בתוכי רציתי להיות רק על יד אמא שלי כול היום ומחשבות היו תוקפות אותי אל דאגה זה יעבור בטוח. הפתרון לנסות מקום עם תעסוקה למשל אם אמא או חברה או חבר כול היום לנסות להתעסק תנסי כמו ללכת מהבית הרבה לדבר לצחוק וחופשה עם אנשים אחרים שמכירים מלון... וכו... מרגיע מאוד באמת. תנסי בטח לא היה לך חשק אבל זה הפתרון תנסי להיות במסגרת אם משהו, או אנשים שאת אוהבת וקרובה במיוחד תתעסקי בימי כייף ים, חברות אפילו תשני אצלם ברגע שהרעיון בא לך דברי על כול נושא אל אהבה? קניות ,חופשה,וכול דבר שאת אוהבת . את זה את צריכה את לא לבד גם אני עברתי את זה יש תרופא אני יודעת בבית מרקחת . תבררי רק לפני על עוד פרטים. אמא שלי תמיד מביאה לי אותה וגם היא לוכחת וכול בני משפחתי כשצריך מצבי כעס דכאון מצב רוח ירוד וכו... זה מאזן קוראים לזה . ריסקיו.(תבררי רק בבית מרקחת עם מותר למצבך הבריאותי) כי אני לא בדיוק יודעת .אבל בטוח זה עוזר. סיבכתי אותך בקיצור תבררי על הרסקיו עם כול אחד יכול לקחת בלי שום בעייה. זה מין בקבוק קטן שמטפטפים מתחת ללשון 4 טיפות או כמה שרשום וזה עוזר כן תבררי ריסקיו. ביי חומד את תיצאי מזה. אל דאגה
עניתי לך
תנסי טיפות ולריאן ....אבל נראה לי שצריך טיפול תרופתי בגלל מצב הרוח שהוא עם עליות וירידות חדות !!!לדעתי סרוקסט או משהו דומה אבל אני לא רופא תגשי חלרופא ואל תמשכי את זה חבל!!!!!!!1
אור שלום חשבתי שאתה נגד תרופות ראה תגובתך האלימה נגדי בשאלה בנושא כדורים בעמוד 304 או 305 בדרך ראה גם את תגובתי
איילה מה לעשות שמותר האדם מהבהמה הוא הקטע הכואב של הבנת העניין המדכא הזה - מוות. אבל מנסיון אישי - עם כל הכאב, החרדה והדכאון שבדבר, הדרך היחידה היא ללכת פעם אחת עם הפחד הזה עד הסוף ואז להשתחרר ממנו אחת ולתמיד. (אצלי זה נמשך חודשיים בערך). הרי בסופו של דבר גורל זה מצפה לכולנו, בני התמותה, מהרגע שאנו מגיחים לעולם. המסקנה היא לעשות חיים וכמה שיותר. לצאת למקומות חדשים, לקרוא הרבה, לראות הצגות, לבלות במופעים ולהיות עם אנשים. לנסוע לחו"ל, לפתח תחביבים, עיסוקים, חוגים ולהעסיק את עצמך. ישנם היום בבתי הטבע מספר תרופות הומאופתיות להרגעה. יש גם משהו שנקרא רגיעון לילה שפשוט עובד 10. מעבר לזה - חשיבה חיובית, להילחם במחשבות השחורות והטורדניות עם הרבה דמיון ושמחת חיים. אף על פי כן ולמרות המוות - אנחנו - בני התמותה - נמשיך לחגוג, להנות ולכייף כי כשהמוות יגיע אנחנו לא נהייה. בדיוק כמו שני קוים מקבילים שאינם נפגשים לעולם. היי שמחה, בריאה ומאושרת, כל טוב
אמא שלי אהובה, כל כך התגעגעתי אלייך! את כל כך חסרה לי. עוד שבוע וכבר עברו 10 שנים. שנים ארוכות וקצרות כאחד. שנים של געגועים, של בכי, של שמחה, של אהבה, של דיכאון ושל כל כך הרבה דברים אחרים. אבל את לא היית כאן כדי לראות. את תמיד בתוכי. לפעמים את ממלאה את הכל ולפעמים אני קצת שוכחת. לפעמים הפנים שאני רואה הם פנים של אשה חולה ברגעי חייה האחרונים ולפעמים את מלאת חיים, כמו פעם, מזמן. היום הייתי בהלוויה. מישהי, עם מחלה כמו שלך. אותם שלבים, אותו הסבל. וגם ילדים שנשארו בלי אמא. שיגדלו ולא יזכרו כלום. אולי איזו תמונה מטושטשת - ספק אמת, ספק חלום. ככל שהזמן עובר אני מסרבת להבין את המוות. מסרבת לקבל אותו. הוא לא הגיוני, לא צודק. הלוואי והיית מכירה אותי עכשיו. גדלתי, נהייתי אישה וגם לי יהיו ילדים בשנים הקרובות. לפעמים אני כמעט ומשלימה עם חסרונך. מנסה להתנחם בזה שאני זוכרת, בזה שכבר התבגרתי, בזה שסבלת הרבה זמן והגיעה לך המנוחה. אבל עכשיו, האופי האגואיסטי שלי דורש אותך בחזרה. שביב קטן, נגיעה קטנה. משהו. בעוד שבוע, אלך שוב למקום השנוא עלי מכל, המקום בו ראיתי אותך בפעם האחרונה, מתחת לתכריכים. ואיך שניסיתי להאמין אז שזו לא את, זו מישהי אחרת ואת עוד תחזרי. הם יגלו שעשו טעות ואת תהיה שוב כאן איתי. מקום בו נמצאת כבר כל משפחתך. אמא ואבא, שאהבו אותך יותר מכל והתנחמו רק בנו, הנכדים. וכן, גם להם נגמר הכוח להשאר עוד בעולם הזה. אבל עכשיו אתם ביחד ואני שמחה שסוף סוף נפגשתם. לפעמים אני כל כך רוצה להיות שם איתך. לדבר איתך על דברים שמעולם לא דיברנו. לספר את הסודות הכי גדולים. ואולי אם היית כאן עכשיו הייתי שונה... אני לא יודעת למה אני כותבת לך ולמה אני כותבת כאן... פשוט קשה לי כרגע. את חסרה וכאן אני יכולה עדיין לראות בלתי נראית. אני יודעת שאז כעסתי עלייך נורא. כעסתי על המחלה שלך, שאת חולה בה. שאת מסרבת לאכול, שאת לא יוצאת מהמיטה, שהכל סביבך. לא רציתי לבוא לחדרך. אלוהים יודע איך אני מצטערת על רגעים אלו. וכן אני יודעת שהייתי בסך הכל ילדה, אבל זה עדיין כואב. אמא, אני לא כועסת עלייך, אני כואבת את כאבך, ולפעמים מנסה לחוות אותו יותר מדי... אני יודעת שלא תחזרי ושהדבר בו הכי רצית זה לראות אותי מאושרת. אני מנסה לחיות את החיים שנתת לי, כי הרי רק בזכותך אני פה. ברגע האחרון החלטת להשאיר אותי ואני מודה לך! אני מודה לך על שהבאת אותי לכאן, עם כל הכאב וכל הקושי. אוהבת ומתגעגעת תמיד. שלך
כל כך התרגשתי עד שעלו דמעות בעיני. את בטח מתארת לעצמך עד כמה אני מזדהה עם המילים שלך...אני רואה את עצמי באותו מקום בו את עומדת בעוד שנים מספר משום שבינתיים עברו רק שבעה חודשים קצרים וכואבים. לעולם לא מתגברים לחלוטין על הכאב הזה. אני איתך, בכל רגע, בכל מחשבה, בכל רגש. אם את רוצה לדבר על זה, אני כאן, כל הזמן בשבילך. ואני רוצה שתדעי שאני בטוחה שאמא שלך היתה גאה בך מאד אם היתה קוראת את מה שכתבת - יכולת הכתיבה, הסגנון, הרגש...כל הכבוד. אני גאה בך
הי אורית, חשבתי עליך כשכתבתי את המכתב הזה...תודה לך! אבל כרגע חשוב מאוד בשבילך שתעברי את התקופה הקשה הזאת. אולי תחילת התקופה. נכון, את צודקת, לעולם לא מתגברים, אבל בעצם כך זוכרים ואוהבים באמת. אז בואי ננסה להתחזק ביחד, את עם הזכרונות הטריים ואני עם מה שנשאר לי בפנים ונמשיך לזכור ולאהוב ולהמשיך בדרכנו. אנחנו חייבות להן את זה...
איך מתמודדים עם פרידה-תשובות ועצות יתקבלו בברכה.
???
מה שלומכן? אני מקווה שיומכן עבר נפלא כמו שלי. בכלל,דברים מתחילים להסתדר,נכון יפה? ג'קי-לך במיוחד,קראתי שקשה לך.אני לא אהיה הרבה על המחשב עכשיו.את מוזמנת להתקשר. תמיד בשבילך. אנג'ל
אהובתי, אווירת הנכאים ששררה בפורום בשבוע שעבר מתפוגגת לה אט אט להרגשתי, למרות שקראתי התכתבות פאסימית שלך משלשום אז מעניין אותי לדעת עד כמה מצבך יציב ועד כמה הוא מושפע משינויים סביבתיים ואני כותבת את זה רק כי אני יודעת שאת יכולה להתמודד עם התשובה אוהבת אותך המון
כיף לשמוע (לקרוא) אותך מאושרת ואופטימית. אינשאללה שיהיה ככה עוד הרבה ימים , שבועות , חודשים ושנים..... אוהבת בילי
היי טלי, קראתי את הודעתך באיי סי קיו והשבתי עליה. מצטרפת אלייך לאמירת ה"אמן" אני מקווה ששלומך טוב והכל בסדר איתך. רציתי רק להוסיף, טלי,אל תדאגי.אני לא אוותר.את יודעת שאני לא אוותר ויהי מה.כנראה שאם הייתי וותרנית,כבר מזמן היית נפטרת ממני. ותודה שגם את מעולם לא וויתרת,ולא מוותרת. ;) ובנימה אופטימית זו,אני אפרוש.נמאס לי מהמחשב.לא יכולה כבר לשבת מולו ו...יאללה לעבודה... אנג'ל.
אנג'ל היי, צר לי אך האיסיקיו שלי משום מה דפוק, ולא מצליח להיפתח, וכך גם לא לקבל הודעות חדשות. אני מקווה לפתור את הבעיה במהירות. תרגישי טוב! טלי פרידמן
שלום יוסי. כתבתי לך שאלה תחת כותרת: "שאלה ליוסי אברהם" בראשון ליולי. האם תוכל בבקשה לענות? מצפה לתשובתך. תודה.
הכותרת המדוייקת: "שאלה לד"ר יוסי אברהם"...
מצאתי את ההודעה, ועניתי שם. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
אני מצטערת שאני נשמעת היסטרית, אבל אין כאן מישהו שיכול לעזור לי? מה קורה? השארתי כבר כמה הודעות וכולם מתעלמים ממני, או שבאמת אין פה אף אחד? אולי רוית - העו"ס לילדים כאן? (ראיתי שהיית כאן ב- 13:51), אני יודעת שאני לא ילדה, אבל אולי בכל-זאת אפשר לעזור לי??
מה אני אף אחד ובמה אפשר לעזור
בטח שאתה לא אף אחד, אבל לא ראיתי אותך קודם. כתבתי הרגע תשובה לשחר, בבקשה אולי אתה מוכן לקרוא אותה ולענות לי, הכל בעצם בסדר, אני מנסה להירגע, לא קרה כלום, אבל אני לא יכולה לעכל את הדבר הדרמטי שקרה עכשיו ואני חייבת שמישהו יתייחס אלי. אין לי כוח לטלפן לאף אחד שאני מכירה כי הבוס שלי לידי (אני בעבודה), ואין לי כוח נפשי-פיסי לדבר, ואני משותקת, ואין לי כוח לכל מי שאני מכירה. תודה!
ואני מה ??????עז סתם אוויר???? לא יפה
הי אני אשמח לעזור לך אם תוכלי לפרט קצת מה הבעיה יום נעים
אני בחרדה כרגע וצריכה עזרה כי אני חייבת לעשות עכשיו משהו שהוא מושא-החרדה שלי. תקראו בתשובה שלי לאיציק (כותרת: "לניר"). HELP!!!
ממה את חרדה כל כך נועה ?
שחר! תודה! סוף סוף מישהו עונה לי. אני לא יודעת אם את/ה בחור/ה. אני סובלת מחרדה, בהתרכזה סביב דירה שעברתי לגור בה לפני שנה. כל השנה סבלתי, ולפני חודשיים התחלתי לקחת סרוקסט, לפני שלושה שבועות הלכתי לבקר את אמא שלי ולא יכולתי לחזור יותר לדירה. אז פשוט נשארתי אצל אמא שלי. עכשיו בעל-הבית - שהפחד ממנווו היה אחד ממוקדי החרדה - השאיר לי הודעה בדירה (אני בעבודה כרגע ובודקת שיחות) ושאל מה קורה איתי ואיפה אני. בינתיים, בין כל ההודעות ההיסטריות שלי כאן בפורום בשעה האחרונה, החזרתי לו צלצול וזה עבר בסדר האמת. הוא אמר שהוא דאג לי כי לא ראו אותי (הוא וכל הילדים הנשואים שלו גרים בבניין) ואני אמרתי לו שעזבתי, ושאם הוא יכול שיפרסם את הדירה ויודיע לי כשימצא מישהו ואני אוציא את הדברים (החוזה שלי הוא עד סוף אוגוסט). הוא היה קצת אנטיפט אבל אמר בסדר. יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש. כל השנה רציתי לעזוב וכל-כך פחדתי ממנו שלא יכולתי להגיד. אני לא יודעת למה אני עדיין היסטורית, זה עבר בסדר וזה נגמר. אבל אני היסטרית, זה כל-כך משמעותי והפך לעניין כל-כך גדול וענק בשנה האחרונה שזה לא יאמן שדיברתי איתו שלוש דקות בטלפון ובזה זה נגמר. אני חייבת עכשיו לדבר עם מישהו. בבקשה תענה/י לי! כבר גמרתי לעבוד אבל אני לא מסוגלת לנסוע הביתה (לאמא שלי), אני מרותקת לכסא.
מהן תופעות הלוואי של התרופה - מרוניל , ועל מה משפיעה בדיוק. תודה
http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=267
האתר ששלחת מאוד עזר לי.
ואולי תספר מאיפה הידע הנרחב הזה בכדורים...
אני מקווה שכן, אני צריכה עזרה דחוף. (לא היסטרי, אבל קצת). חבל שלא תפסנו אחד את השני אתמול. כרגע צץ לי פתאום משהו רע שאני חייבת לדבר עליו.
מה קרה נועה, אולי אני יכול לעזור לך ?
איציק תודה. אני סובלת מחרדות כבר שנה ולוקחת סרוקסט חודשיים וחצי, ומצבי באופן כללי די מאוזן. החרדה שלי הייתה סביב דירה שגרתי בה, ובעקבות הכדורים פשוט עזבתי את הדירה וחזרתי לאמא שלי. כרגע טילפן אלי בעל-הבית והשאיר לי הודעה של "איפה את, לא ראיתי אותך כבר הרבה זמן". אני צריכה לטלפן אליו בחזרה ולהתמודד עם זה ואני בהיסטריה. אתה מבין בחרדות? אתה יכול לעזור לי?
שלום אשמח מאוד להבין מה פרוש ההבחנה שנעשתה בה נאמר : הפרעות התנהגות על רקע אורגני
לדעתי זה אומר שיש בסיס פיזי לתופעה כלומר איזו שהיא הםרעה במוח שגורמת לאדם להתנהג כפי שהוא מתנהג אבל ניתן למומחים לומר את דבריהם, באיזה סוג של הפרעת התנהגות מדובר, אגב?
א.ג.נ שאלתי אותכם בנוגע לשלישיה בעבר אבל בנושא אחר. אחרי שהילדים חוזרים מהגן-קיטנה בסביבות הצהריים נותנים להם לאכול עושים להם מקלחת ומשכיבים אותם לישון. בסביבת השעה 1/2 5 מעירים אותם ובני מספר שהילדים אינם מאופסים אחרי שמעירים אותם. שאלתי היא אם רצוי בכלל להעיר אותם או כדאי לחכות עד שמתעוררים מעצמם ? סבא מודאג יעקובי
סבא, לדעתי כדאי לתת להם להתעורר לבד. עדי
שלום לסבא יעקובי. נחמד לשמוע ממך שוב. השלישייה הולכת וגדלה. שנת צהריים בגיל 4 בדרך כלל נפסקת. אם היא מתקיימת- אין המלצה חד משמעית. המחיר של שינה מאוחרת הינו בערב אינסופי. אם זה לא משפריע להורים, וכרג חופש וניתן למשוך את הבוקר- אז לא נורא שישנו. מצד שני חשוב לשמור על סדר יום כדי לא ליצור שינויים בשעון הביולוגי. אולי ניתן בשישי שבת "לפרגן" להם שינה חופשית ובאמצע השבוע יותר לשמור על המסגרת? כמובן שזה תלוי בצורכי ההורים וברצונותיהם. בברכה. רוית.
היי סתם רציתי להגיד בוקר טוב... בעצם לא סתם,תמיד ישנה סיבה גם אם לא נראית לעין.. אז אם לא לעין ,לאן?. לגבי הפנימיה- זה מקום נחמד מאד, עם צוות שעושה רושם שגם הוא בסדר... אבל לעולם אין לדעת !!! וזאת כמובן מנסיון !!! למרות שאמרו לי שחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים/הורה...ופעם בשבועיים ישנה קבוצת תמיכה.ופעם בחודש פגישה עם המטפל.. הם יוצרים מן תחושה של שיתוף כביכול אבל...אני קיבלתי תחושה של..הילד שלך אצלנו..ומרגע זה את כל ההחלטות לגביו אנחנו עושים. אני לא יודעת, רק עצם הרעיון הזה שהוא יהיה במקום סגור ולא יוכל להחליט בשביל עצמו ויצטרך לבקש רשות לכל דבר חוץ מלנשום. אולי התחלתי להיות פרנואידית? בכל מקרה, לא אלו החיים שרציתי שיהיו לבן שלי... חיים,אפשר לחשוב !
הי! מתחשק לך לספר קצת יותר? מה נותן לך תחושה שהמקום נחמד- התנאים המבניים? ההרכב של הצוות? סדר היום? החיוך של אם הבית? התפריט? ארועים מיוחדים שמתוכננים- נגיד מסיבה או יום כיף לקראת הכניסה? מה נותן לך תחושה של את בידיים שלנו? (תחזרי על הרשימה ותוסיפי עוד.) אל תכעסי- אולי יקח לי זמן לחזור. להתראות.........................
באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל ! כתבת שני דברים - אחד,האם מתחשק לי לספר יותר. והשני אל תכעסי... אז אולי אחבר בין השניים והשאלה שתשאל תהיה כזו : היי, מתחשק לך לספר כמה את כועסת עליי ? והתשובה שלי תהיה - כן, בטח שמתחשק לי לספר לך כמה אני כועסת עליך... רגע את כאן ורגע את נעלמת... וליתר הדברים... אני חושבת שהמבנים וגם האנשים נראו בסדר... אבל ! נחכה ונראה איך הם יוכלו להתמודד איתו. מעניין שהמנהל שאל את הבן שלי איך הוא חושב או רוצה שיעזרו לו ? והבן אמר - יש לי לפעמים שמש שמפחידה אותי ויש את הרוח והמזכירה שלה שאומרות לו כל מיני דברים מפחידים ואז הוא מפחד ובוכה ומה שצריך זה שיבינו אותו וידברו איתי וירגיעו אותו. עד שזה יעבור לו. אבל שוב,נחכה ונראה ! את יודעת,כשהוא היה מאושפז מצאנו סימני אלימות עליו אז הוא בכלל לא ידע או חשש להגיד מי עשה לו את זה. ולמרות שהגעתי לשם עם בעלי והוא לא חסך אף קללה או איום ולמרות שמידית פיטרו את המדריכים ואת איש הצוות .זה לא הרגיע אותי. במשך ימים רבים כשהלכתי משם והמדריך אמר שהוא ירגיע אותו ושאין לי מה לדאוג... הוא היה זה שבעצם עשה את מה שעשה ! אז תגידי את , מה אני אמורה לחשוב או להרגיש ? את חושבת שאפשר להאמין לחיוכים או למילים יפות ? מאז שזה קרה ובהמשך אישפוזו.. הגעתי לשם שלוש פעמים ביום ובדקתי אותו לאורך ולרוחב. על כל בעיה קטנה וגם אם כאב לו הראש ולא נתנו לו משהו נגד כאב, ישר למנהלת המחלקה. ואני חייבת להגיד שהיה שיתוף פעולה מלא מצידה בכל שעה שלא תהיה. תמיד הייתה לה תשובה או תגובה אשר הרגיעה אותי ! אז אולי בגלל שזה מקום חדש,אנשים חדשים והכל כל כך מבולבל, אני מרגישה כך.. אולי זה שמנהלת המחלקה היא הרופאה בפנימיה ,זה יכול להועיל.. דווקא קיבלתי כל מיני מסרים מהעו"סית שהיא אוהבת את הבן שלי ועוד כל מיני מחמאות לגביי. אז אולי זה יהיה לטובה.. ואולי,ואולי,ואולי...כמה אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם....!
...
בוקר טוב גם לך.. ציפור דרור!!
למרות שתראי את ההודעה רק בערב, מקווה שעבר עלייך יום נפלא אוהבת, שלחתי לך אי מייל אתמול
ממה נובעת התופעה של איבוד זיכרון ואיך ניתן למנוע אותה
רוני שלום כאשר מדובר על אבדן זכרון שאלה על מה מדברים שיטתי חדפעמי סלקטיבי לתקופה מסויימת בחיים .... באיזה גיל ... וכו לאבדן זכרון ייתכנו סבות שונות גופניות ונפשיות האם ברצונך להיות יותר מפורט/ת בברכה עמי גופניות ונפשיות
רוני שלום כאשר מדובר על אבדן זכרון שאלה על מה מדברים שיטתי חדפעמי סלקטיבי לתקופה מסויימת בחיים .... באיזה גיל ... וכו לאבדן זכרון ייתכנו סבות שונות גופניות ונפשיות האם ברצונך להיות יותר מפורט/ת בברכה עמי גופניות ונפשיות
אביב יקרה, אני מקווה שאת בסדר, ורק רציתי לשלוח ד"ש חם! השארתי לך תשובה באי סי קיו. החזיקי מעמד... אני כאן. טלי פרידמן
היי טוש, בוקר טוב.. אני בסדר עכשיו, כשהלילה עבר, היה לילה קשה כצפוי, אבל אני מחזיקה מעמד, אני שורדת. מצטערת שאני קצת מקשה על החיים כרגע, גם לי לא קל, אבל זאת תקופה של מאבקים ומלחמות בהרבה חזיתות והיא תעבור, והמעגל הזה ישבר, ותבוא תקופה טובה יותר של כוחות מתי שהוא, חייבת לבוא, ואם לא תבוא לבד - נביא אותה, עוד נחשוב על דרך. זוכרת את החיוך שהזכרת לי בסופשבוע שעבר ? שנראה ככה :-) ? אני לא שכחתי אותו אף פעם, וגם לא את הימים הטובים שנלוו אליו, הוא היה אצלי, והוא עוד יהיה אצלי. אולי יקח לו קצת יותר זמן לחזור ממה שחשבנו וקיווינו, אבל בסוף לא תהיה לו ברירה אחרת והוא יחזור. תודה שאת כאן. איזה מזל שאת כאן. אוהבת ושלך לתמיד אביב.
שלחתי לך אי מייל שולחת לך בחזרה את השקים ששלחת לי בשבוע שעבר אמנם השתמשתי בחלק מהתוכן אבל המלאי, מסתבר, מתחדש מעצמו אז המון אופטימיות, ושמחה ואושר וחיבוקים וגם בהצלחה תושיטי את הידיים לתפוס הם בזריקה בדרך אלייך
אני רואה שקשה לך מאוד. קשה, וכואב, ומתיש. יש תקופות כאלו, שכנראה חייבים לעבור. שהטכניקה במלחמה בהן היא שונה: לא "נכנסים בזה" בכל הכוח, לא מזנקים לריצת ספרינט, לא מנסים להתעלם מהכאב... אבל גם לא מתייאשים, ולא מוותרים. נאחזים חזק באנשים האוהבים, שואבים כוחות ותקווה מהחברים, מקבלים אורך נשימה מהדואגים לך, נושמים עמוק... וזוכרים שזה יעבור בסוף. אביב שלי, עברת דברים קשים בהרבה וניצחת ב-ג-ד-ו-ל! אני יודעת שתוכלי לנצח גם הפעם. אני כאן להזכיר לך את כוחך, ברגעים שאת כואבת מכדי לזכור בעצמך. אני כאן לחבק אותך, ברגעים שאת מרגישה כל כך לבד. אני כאן לתת לך אויר, ברגעים בהם את מרגישה שאת נחנקת... ואני אהיה כאן גם כשתצאי מהמשבר, עייפה אך גאה בניצחונך - ואשמור על שלוות מנוחתך. אביב יקרה, יש לי המון אהבה בשבילך, שהדף הזה צר מלהכיל. כתבתי לך ביתר פירוט באייסיקיו, בהרבה חלקים שמצטרפים בסוף לאחד שלם ונפלא... כמו הרסיסים שלך, שאת אוספת עכשיו בעמל. אני אוהבת אותך, אני דואגת לך, אני חושבת עלייך המון... ואני מחכה לך, עם חיוך המוכן לך תמיד, עם חיבוק שהכנתי במיוחד בשבילך, ועם ים של אהבה אלייך. שלך תמיד, דפני.
טלי.. התרסקתי.. השארתי לך הודעה באיסיקיו.
היי, רק רציתי לומר: "יחד, כל הדרך..." (אם את מכירה את השיר, אני חושבת שהגבעטרון שרים את זה...את גם יכולהלזמזם אותו...) חיזקי ואימצי, אל תשכחי לעדכן! להשתמע, טלי פרידמן
שאלה רצינית- אני בת 23 , יש לי פחד אמיתי מריקודים, אני לא מסוגלת לרקוד בכלל. אני חשה מגושמת ומשוללת קוארדינציה, ולא יודעת מה לעשות עם גופי , פניי ורגליי. אני מאד רוצה לפתור בעיה זו ולא לשבת בצד כל הזמן אך ככל שהשנים עוברות זה נראה לי קשה יותר, ממש מקפיא. אני נראיית טוב , אפילו טוב מאד, ואף אחד לא מבין במיוחד לא אני את חוסר הבטחון הענקי הזה. מה עושים? יש סדנא שיכולה לעזור בכך? משהו מעשי שיעזור לי להתגבר ולקפוץ למים האלו.... אשמח לתגובתכם. אור
אור שלום רב, אני הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול בתנועה. אפשר ללכת לטיפול פרטני או קבוצתי. בשל תחושת הבושה שלך והקושי, הייתי ממליצה לך להתחיל בטיפול פרטני. בטיפול בתנועה לא רוקדים לשם ריקוד, אלא לומדים לנשום נכון, לומדים להתחבר אל הגוף, אל התנועה האוטנטית של הגוף, אל התחושות ואל עצמנו. מומלץ ביותר! אני מאמינה שזה עשוי להיות צעד גדול בהפגת הפחד מריקוד, ובהתמודדות עם חווית הגוף שלך. אם את מעוניינת בהמלצות על מטפלים, כיתבי אליי לאימייל: [email protected] בהצלחה, טלי פרידמן
האם יש למשהו פתרונות מעשיים ללחץ וחרדת בחינות סימפטומים ללחץ:בכי ,קשיי נשימה בלק אאוט,חוסר בטחון איך יוצאים מזה??????
אני תמיד ניסיתי לדמיין מה הדבר הנוראי ביותר שיהיה- אז אכשל אז מה? זה אומר שאני לא טובה? לא. חוץ מזה כדאי לנסות ולהתכונן טוב לפי בחינות קודמות באותו הנוסח - למשל - לנסות להתכונן למבחן אמריקאי- אם המבחן האמיתי הוא כזה, או לגייס חברה שתמציא שאלות אחת לשנייה במידה ואין נוסחים קודמים של מבחן נגישים. גם כדאי לנסות ולחלוב את המרצה - שיסביר את מבנה הבחינה. בנוסף- כדאי ללמוד גם לתשובות של להכיר את החומר ולזהות אותו (למשל ויזואלית - לזכור את התשובה) וגם לדעת לענות בשאלות פתוחות על החומר. אני יודעת שכשהצלחתי להפחית לחץ- הציונים שלי עלו דבר שגרם לי להפחית עוד לחץ.... אולי כדאי לנסות ולשוחח מראש עם המרצה ולבקש ממנו תוספת זמן במידת האפשר, דבר היכול להפחית את הלחץ. בעקרון, מה שעזר לי להפחית לחץ היה ללמוד בכמה שיטות- לסכם, ללמוד בעלפה, לזהות בעינים, בקיצור - לנסות לא להיות מופתעת. כדאי לדעת - בחינות אפשר לשפר. * יש טיפולים פסיכולוגיים ממוקדים לעניין - חברי המלומדים בטח יוכלו לענות לך בנושא.
כן, אם את סטודנטית, שווה לגשת לממרכז הייעוץ של האוניברסיטה מדובר לדעתי כבר על שנת הלימודים הבאה, כי הם לא עובדים בקייץ לדעתי אם הסמפטומים האלו מפריעים שווה לטפל בגורם להם והיופי הוא שטיפול כזה קצר וזור יכול לשנות את חייך. בקשלסמפטומים עצמם, אין פתרונות קסם שאפשר לזרוק לך כאן בבפורום אם את לא סטודנטית, אלא בתיכון, אז יש את היועצת
שלום רב, התשובה היא: כן. למרבית האנשים, למרבית מצבי הבחינה למיניהם. אם תשלחי למייל האישי שלי מעט פרטים (גיל, הסטוריה אישית שרלוונטית לעניין, מצב הבחינה שבו מדובר, מקום המגורים) - אשמח להפנות אותך למקור סיוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
לבחורה שמחפשת תשובות שלום. כמובן שה"פתרונות" המומלצים משתנים בהתאם לרקע של התופעה ולמורכבות הבעיה, אבל באופן כללי הגישה המקובלת היום להתמודדות עם תגובות לחץ בעקבות בחינות היא הגישה ה"התנהגותית קוגנטיבית" על פיה בעזרת כלים פרקטיים מנסים להפחית את עוצמת התגובות. חרדת בחינות במידה מסוימת היא לא דבר שלילי- היא עוזרת להתארגנות לקראת למידה וכדומה. הבעיה מתחילה כשהחרדה היא ברמה גבוהה ונוצרות תגובות שאינן מקדמות את האדם אלא מפריעות לו בתיפקוד וגורמות לו לסבל. על פי הגישה ההתנהגותית קוגנטיבית מנסים ליצור שינוי חשיבתי, לומדים כיצד להרפות את הגוף ולהקל על מתח השרירים וכדומה במידה והאדם הסובל מהתופעה מתאים להשתלבות בקבוצה להתמודדות עם חרדת בחינות, הרי שהדבר מומלץ ביותר. השירות הפסיכולוגי באוניברסיטת ת"א מקיים סדנאות מסוג זה לבוגרים, סטודנטים ותלמידים. את מוזמנת להתקשר ולהתייעץ בטל: 6408505 03
שלום לכולם. משהו ראה אתמול סרט בערוץ 8 על אישה עם הפרעה התופסת את גופה כמעוות? הסרט היה טוב, התפעלתי מהצורה בה היא חשפה את עצמה וגם כיצד היא השתקמה. הקיצר- מאד אהבתי את הצבעים של השיער שלה. היום הלכתי להסתפר (וזה כואב מאד אצלי כי יש לי טריכוטילומניה) ו- סיפורתי לספר שראיתי סרט על משהי שכל עונה צבע השיער שלה מתחלף. הספר אמר לי - מה הבעייה? תעשי שטיפה. ובכן - עשיתי לצבע אדום!!! זה יצא מאד נחמד וזורח. גורם לי להרגיש קצת יותר צעירה (אני בת 30, ולאחרונה חשה כבת 60 כך שיש שיפור). רציתי לשתף אתכם בכמה רגעים של כיף, התגובה הנדהמת של אמי, הפרגון של חברי לעבודה. שאני אצבע את השיער לאדום? מוזר. אבל נחמד! האלמונית עם כמה רגעים טובים של בריחה מהסיוט
כל הכבוד. אכן כיף להתרענן בתסרוקת חדשה, אולי תעשי עוד שינויים בחיים שלך שיגרמו לך להרגיש צעירה (קחי בייבי-סיטר פעם בשבוע ולכי לחוג מעניין) המותרות שלי למשל הם שעורי יוגה, אבל לו יכולתי הייתי עושה גם שעורי פיתוח קול ושעורי פסנתר והיד עוד נטויה, כמו שנאמר
לאלמונית, כל הכבוד! תחשבי על זה: אולי זו תחילתה של דרך מופלאה, שתביא בעקבותיה אומץ, חשק והעזה לשנות עוד ועוד דברים ומי יודע, אולי גם לעשות דברים שפעם נראו לך מוגזמים, מטורפים וכאלה. בסך הכל גם מסע של אלפי קילומטרים תמיד מתחיל בצעד אחד. אז קדימה, לעבודה, ושיהיה לך המון כייף ודרך צלחה במסע המרגש. לכי על זה! הלית
היי ניר, סתם רציתי לשאול איך עבר עליך היום. אז אם אתה כאן - תראה סימני חיים. אני מקווה ששלומך טוב. נועה.
היי נועה תודה על ההתענינות, מה שלומך ? אני בסדר מאזין ל88 fm תוכנית שנקראת בחזרה לעתיד.מכירה.?
נועה כנראה שאת כבר ישנה ,אז שיהיה לך בוקר טוב ויום נעים נדבר מחר ביי.
נכנסתי כמה דקות מאחר והרגשתי חייבת לומר לך תודה על היום. אנג'ל
אני כותבת לך אי-מייל כרגע שיהיה ערב מצויין!
תכתבי גם לי? אבל ארוך ארוך...
היי אנג'ל, אין בעד מה. עניתי לך גם באי סי קיו. תרגישי טוב, ושתהינה רק בשורות טובות. אמן! תעדכני! טלי פרידמן
שלום, בן 24 סובל שנים מזיעה קרה לאחרונה שמעתי על ניתוח המבוצע גם לבעיית זיעה בידיים. מה לעשות? זה מביך, ומקשה על כל פעילות חברתית מינימלית..
דוד, ניסית את פורום הכירורגיה הפלסטית? לפי מה שאני יודעת הניתוח פשוט יחסית. עדי
מזה שבוע אני רודפת אחרי הדפים שלך (ואחרי הזנב של עצמי) לא מספיקה אותך אז רציתי שתמסור לכל החברים היקרים שלי כאן ולאנשי הצוות וההנהלה שאני מתגעגעת מאד, מאד, מאד, מאד ל-כ-ו-ל-ם וגם דואגת להם ואני בסביבה אם למישהו בא להגיד שלום אז תמשיך לך בזרימתך הבלתי פוסקת, אני כאן, משכשכת את ידי בגלים
שלום
היי, איפה נעלמת? בטח הלכת לאיבוד...אי שם במעמקים... אגב מה עם הכושר..עדיין הולכת? לא לשכוח !!!! אליאן
שלום שלום שלום שלום יהוד'לה מה שלומך הלילה ובכלל?
הי........... יש לכן הודעות בicq שיהיה יום/ערב נפלא......... מקווה שהשמש זרחה עליכן לאחרונה..ואם לקח לה קצת זמן.........היא בדרך.........נכון שאתן כבר מרגישות את הקרניים המלטפות? זהו הגיעה שעתכן. מוכנות?..........
השמש תגיע מן הסתם ביום שלישי... וזה סופי !!!!!!!! יו..זה מחר ולא דברנו בכלל... אולי יש לי אלצהיימר ?
אני אישה בת 31. ארבעת השנים האחרונות היו גדושות מתחים, צער ודאגות. אני במתח נפשי עצום שמתבטה במחשבות עמוקות וטורדניות. כלפי חוץ אני נראית שלוה ורגועה אך רק מכיון שהמחשבות יונקות ממני את כל האנרגיה. יש לי תופעה, של קפיצת שרירים,(ששריר מפרפר ומפרכס), בעיקר בעין השמאלית ובכף רגל שמאל.הרעידות יכולות להמשיך כך רוב שעות היום עד שהשריר בכף הרגל נתפס וכף הרגל כאילו מתקפלת לשניים, וזה כואב ומקפיץ ומעל לכל, לא משתחרר מהר. רק עמידה על האצבאות בתוך מים חמים עוזרת לי לשחררו. שאלתי היא קודם כל מה דעתך על כל התופעה , והאם ישנו טיפול מונע? נ.ב. התופעה הולכת ומחמירה. בתודה מראש החולמת
לחולמת שלום האמת שאיני יודע - בדרך כלל נוירולגים עוסקים בעסקי קפיצות עם זאת - מה דעתך לטפל במה שאת מתארת כשורש הבעיה ולאו דווקא בסימפטום בהצלחה עמי
הכול מהמתח המתח אצלך מצטבר !!!! מנסיון תתחילי לעשות ספורט ריצה או משהו על מנת לפרק תמתח שהצטבר אצלך בגוף אולי גם טיפול ב נוגדי דכאון "אור
היי אני חוויתי אישפוז פסיכיאטרי וקיבלתי כל מיני כדורים היום אני לוקחת פלוניאקסול , טגרטול , פבוקסיל וארטן והשאלה שלי היא אם הם מדכאים רגשות ומה השפעותיהם לטווח הארוך כמה זמן לוקח להיגמל מהם וכו אני ממש נגד כדורים ואם הייתי יכולה לא הייתי נוגעת בהם הנקודה היא שהייתי חייבת לצאת מהבית ואני עדיין לא עצמאית בכדי לגור לבד ולכן אני נמצאית בדיור מוגן וחלק מ"ההסכם" הוא לקחת את הכדורים . אביטל
וואי וואי
לאור מה דעתך להסביר את עצמך ....
אביטל שלום לפי הרכב הכדורים שאת לוקחת יתכן שיש סכון גבוה מאד שהפסקתם עלולה לגרום לחזרה של הקשיים מהם סבלת עד צרוך לאשפוז לכן יש לנקוט זהירות בהפסקתם - ואפילו לאחר שנים אין להם התמכרות תתכן חסימת רגש במקרה זה ניתן לנסות להחליף אותם יתכן שיסתדר עם החלפתם לעתים ההשפעה הזו חולפת לאחר זמן רב (אפילו שנה ויותר) בהצלחה ושוב זהירות רבה לגבי הפסקתם עמי
.
שלום יש לי שותפה בדירה שכל הזמן לוקחת דברים מהארון, מהמקרר, למרות שהמדיניות בדירתנו היא שלכל דייר יש את המדף שלו ואת הארון שלו. כשהיא לידי, היא מבקשת רשות, אך מאחורי גבי היא פשוט לוקחת. אם זה לשתות מהחלב שלי בקביעות, גם כשיש לה במקרר (פותחת חלב חדש שיש לי) ואם זה לקחת בחופשיות קופסאות שימורים מהארון שלי למרות שיש לה, וגם כשהיא לא צריכה (לקחה לי שתי קופסאות רסק למרות שהשתמשה רק באחת). הדבר מטריף את דעתי, בעיקר בשל העובדה שהיא מתנהגת כאילו כלום לא קרה ומתייחסת באהבה לכולם ולא מבינה מדוע האוירה נעכרת. הבעיה המשותפת לעוד שלוש שותפות בדירתי (אנחנו סטודנטיות). שאלתי היא כיצד ניתן לדעת האם מדובר במחלה ואם כן איך ניתן להתמודד עם זה? האם יעזור לדבר איתה? נשלחו כבר רמזים אך זה לא עוזר..מה שעוד מפריע הוא שהיא סולדת מגנבים, שקרנים ומאנשים שפוגעים ברכוש הזולת והיא מדגישה זאת שוב ושוב. היא ביקשה להיות שותפה שלנו גם בשנת הלימודים הבאה ואנחנו לא מרגישות שנוכל לסבול אותה שנה נוספת. שוב, על פניו היא מאוד סימפטית ומאירת פנים. לעומת זאת, כלפי החבר שלה היא שתלטנית וצועקת ואפילו אלימה לעיתים. יש לה קריזות כלפיו, והיא מרשה לעצמה להתנהג אליו בצורה הכי משפילה ושתלטנית שראיתי מימיי, והוא כמובן מקבל את זה. לכן גם אם תהיה פה שיחה קשה לצפות כיצד היא תגיב והיא יכולה פתאום לחטוף איזו קריזה עלינו. מה אתם מציעים???
היא בסך הכל שותפה לדירה תעיפו אותה לכל הרוחות אתן סטודנתיות אני מניח שאתן רוצות ראש שקט למי את דופקת חשבון שאמא שלה תדאג לה ,למה את צריכה לדאוג אם היא בן אדם בלתי נסבל ואת לא חייבת להתמודד עם האופי המחורבן שלה או עם המחלה שלה ועם המריבות עם החבר שלה תוציאי אותה מהחיים שלך. בהצלחה דוגי עצבני
תודה על התשובה העצבנית. קשה להאמין אבל גם אני כזו עצבנית ולא שומרת בבטן. אבל פה משום מה הרגשתי בושה להעלות את הנושא בפניה כי היא מציגה את עצמה בכזה "show off" עצבני שאני לא רציתי להביש אותה עד כדי כך. היא עלתה על עץ כל כך גבוה(מציגה את עצמה כאשת העולם הגדול, שונאת גנבים, שקרנים וכו וכו וכו) שכדי להורידה ממנו זה ממש להלבין פניה.. אבל היום חל שינוי- היא לקחה את אחת השותפות הצידה ושאלה אותה למה איני מתייחסת אליה כרגיל, שאלה אם היא פגעה בי באיזשהי צורה (אני היחידה שהראיתי לה את השינוי באוירה, ולא הייתי נחמדה אליה יותר מידיי, חוץ משלום שלום הכרחיים), ואז השותפה סיפרה לה מדוע אני כועסת עליה ואמרה שגם השותפות האחרות כועסות עליה. היא היתה בשוק, כך נמסר לי, ולא הבינה מדוע לא אמרתי לה שזו הסיבה כי היא חשבה שזה "משהו הרבה יותר גדול". וזה בדיוק מה שמעצבן אותי. שהיא לא עושה עניין ממה שהיא גונבת ולוקחת בקביעות מכל הדיירות. זה ממש לגיטימי מבחינתה אבל אם היו עושים לה את אותו הדבר היא היתה משתוללת ומשפילה את הבן אדם עד עפר. לאט לאט התחילו לצאת כל מיני הודאות במעשיה, דברים שאפילו לא ידעתי שלקחה אבל היו דברים שידעתי אך היא לא ציינה אותם. זהו, עברו כמה שעות והיא לא יצאה מהחדר. נראה לי שהיא נורא מתביישת במה שקרה ולא יודעת איך לצאת מזה. אני גם לא יודעת איך להגיב בפעם הבאה שאתעמת מולה פנים אל פנים.
גלית שלום, למה את מחכה? הרי ברור שאם סך כל החסרונות שלה עולה על היתרונות שלה - אין טעם שתמשיכו לסבול אותה. וכמה שיותר מוקדם - ככה יותר טוב. בהצלחה! הלית
שלום רב, מקריאת הדברים אני מתרשם שאתן גם בדרך לאולקוס (זה מה שקורה כשדברים מרים נשמרים בבטן), וגם בדרך לאבד מי שהיתה יכולה להיות שותפה ראויה לדירה. אז מה כבר אפשר להפסיד בלפתוח את הפה ולדבר? אשמח להתעדכן, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מה ההבדל בין דיכאון כרוני לבין דיכאון חולף. אני סובלת מדיכאון זה כשנה ומטופלת בכדורים - פאקסט ודפירל, האם יש סיכוי שאצא מזה? מה זה אומר לגבי - "דכאון כרוני"? אני מבקשת דעה אובייקטיבית ולכן אני שואלת זאת כאן בפורום.
שני שלום אין דעה אובייקטיבית לדעתי. לשאלתך יש סכוי לצאת מזה משך זמן ארוך יותר - עלול להיות קשור לקושי רב יורת לצאת יש כל מיני כדורים ואפשרויות טפול לא יודע כמה מהן מוצו במקרה שלך קרוב לודאי שלא בכל מקרה זה מחייב פניה לרופא והערכה מסודרת \ וכמובן יש תמיד אפשרות לחוות דעת נוספת בהצלחה עמי
בזמן האחרון אני לא מפסיקה לחשוב על מחלות מהבוקר עד הערב. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אבל נדמה כי המצב מחריף. ניסיתי להימנע עד היום מטיפול בכדורים אבל אני מתחילה לחשוב שאולי זה הפתרון לחיים קצת יותר טובים. אשמח לתגובה.
אזה כדורים ממה את סובלת מה מי מו????????
ענת שלום, אני נועה. אני בעבודה כרגע ואני לא יכולה ממש להתכתב, אבל אני אשמח לדבר איתך על הנושא בערב. יש לי קצת ניסיון בהתלבטות הזו. אני סובלת מחרדות כבר שנה, ורק לפני כחודשיים נשברתי והתחלתי לקחת כדורים. יש שיפור די משמעותי, אם כי זה לא ש"גיליתי את האור" - עדיין יש בעיות רבות, והכדורים הם לא תרופת פלא. לי הייתה התנגדות גדולה מאוד ללקחת כדורים במשך המון זמן, חשבתי שאני אוכל לצאת מזה בעצמי, למרות שהפסיכולוגית שלי אמרה לי כל הזמן שאני צריכה כדורים. בכל אופן - אני ממש לא אומרת לך אם לקחת או לא, זה אינדיבידואלי לחלוטין, וכמובן שצריך להתייעץ עם הפסיכולוג ועם רופא. לדעתי בכל אופן - השאלה היא עד כמה הפחד מפני מחלות והמחשבות הבלתי פוסקות משתלטות עלייך, עד כמה הן הופכות למרכז חייך, עד כמה זה פוגע בתפקוד היומיומי שלך, האם את נמנעת מלעשות דברים מסוימים בגלל הפחד ממחלות, והאם את מרגישה שהפחדים הולכים ומחמירים ומתפרסים על יותר ויותר תחומים. אם תרצי לכתוב לי עוד ולספר על אופי החרדות, ולענות על השאלות הנ"ל, וגם לתת קצת מיקום של מצבך בחיים - גיל, מצב משפחתי וכד' - אני באמת חושבת שהתכתבות בפורום יכולה מאוד לעזור. אני נכנסתי לראשונה לפורום רק לפני עשרה ימים, ונדהמתי לגלות כמה אנשים מרגישים וחווים דברים דומים לי. שוב, אני מדגישה שאני סתם בן-אדם, וצריך לקחת בערבון מוגבל כל עצה ותמיד להתייעץ עם אנשי מקצוע, אבל בכל זאת לי זה מאוד עזר גם לדבר עם אנשים שחווים דברים דומים. ביי, נועה.
הי נועה, קודם כל תודה על התשובה. אני חיה עם הפחדים האלו כבר שנים (לפחות שמונה) אבל בזמן האחרון זה מחריף ובהחלט מתחיל להשתלט לי על החיים ( עד כדי כך שאני קרובה להתפטר מהעבודה). הפסיכולוגית שלי דווקא לא המליצה לי לקחת משהו, אני העליתי את זה בפניה ולה היו הסתייגויות. יש לי פשוט ידיד טוב רופא, והוא זה שהכניס לי לראש ששימוש בכדורים יכול לשנות לי את החיים. עד אז אפילו לא העליתי את זה בדעתי. וחוץ מזה, אני בת שלושים ושתיים, נשואה +ילד אולי יצא לנו להתכתב בערב,
ענת שלום, אם את עדיין בשלב בו את רק חושבת על מחלות בלי לחוש ממש בכאבים אולי תנסי לקחת פרוזק? במידה והנך סובלת כאבים שונים ותופעות לוואי, תנסי בבית מרקחת טבעי מה יש לתרופות ההומאופתיות להציע. תהיי בריאה וכל טוב, הלית
ענת, אני לקחתי פרוזאק במשך 3 שנים והם ממש שינו לי את החיים לטובה. לאחרונה הפסקתי איתם ועכשיו אני מתכוונת לחזור להשתמש בהם. ממליצה לך. תרגישי טוב
רציתי לשאול האם בעקבות מאורע מפחיד שעובר ילד וכיוון שמידי פעם הזכרונות שבים אליו מה הדרך הטובה לטיפול בפחד???? האם להרחיקו ממקור הפחד או דווקא לקרבו ולהראות לו שמה שקרה פעם אחת כבר לא קורה ... האם לדבר איתו על הפחד הרבה ואז זה בעצם נותן לגיטימציה לפחד שלו ...או שעדיף להדחיק ולהעביר כל פעם נושא כאשר הוא צף???
יעל שלום, אמנם אין לי ילדים, אבל לדעתי טוב תעשי אם תספרי על הילד פרטים כגון: בן כמה הוא? כמה זמן נמשכת התופעה? האם התופעה אופיינית לחלק מסוים של היום (לדוגמא: זמן שינה) או שזה מופיע לכל אורך היום? איך הקשר שלך איתו? איך הוא בגן / ביה"ס? האם קדם מאורע לפחדים? כעקרון חשוב מאוד דווקא כן לדבר על הפחדים ולתת להם לגיטימציה. אפשר גם לבקש ממנו לצייר את הפחד. עדי
יעל שלום. קשה לענות על שאלתך מבלי לקבל קצת יותר פרטים על המאורע המפחיד- מתי קרה, איפה היה הילד? האם זה כרוך בסוג של אובדן? האם זה השפיע עליו בעוד תחומי חיים? אם תוכלי לפרט קצת יותר- נוכל לנסות ולחשוב איתך ביחד על דרכי התמודדות נאותות. בברכה. רוית.
בוקר טוב, האם יתכן מצב בו למטופל אשר מקבל פסיכוטרפיה פעם בשבוע,יש בעיה בעיבוד התכנים אשר עולים במהלך הטיפול... ואם כן איך מתמודדים עם זה ? והאם שינוי של פעם בשבועיים יכול לעזור ?
...
ומה שלומך הבוקר ? ובטח תשאלי לשלומי...:-) אז אומר - אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה....
אליאן בוקר טוב, שאלתך לא ברורה עד הסוף. אולי תפרטי לגבי בעיית עיבוד התכנים? מה זה אומר? מה זה מרגיש? יום טוב, טלי פרידמן
היי טלי הכוונה היא שעולים כל מיני דברים במהלך השיחה...ואז כשהולכים חושבים על הדברים ובשיחה הבאה עולים דברים אחרים אשר מזיזים הצידה את הדברים שמדברים עליהם שבוע קודם. וישנה מן תחושה של משהו לא גמור ! או שאין רצף,המשכיות... או שאולי מגלים פתאום כל כך הרבה דברים וזה יוצר עומס ובלבול!
אליאן שלום כן בהחלט שוה לבדוק מה הקושי עם המטפל שם לעתים לומדים הרבה לעתים מעבר לפעמיים בשבוע עשוי לעזור בהצלחה עמי
רציתי לדעת מה בדיוק משמעותה ? כיצד באה לידי ביטוי התופעה ? ומה דרכי הטיפול המומלצים?
רון שלום, תסמונת פוסט טראומטית או באנגלית POST TRUMTIC SYNDROM DISORDER זהו ביטוי להפרעה נפשית עקב היחשפות האדם לטראומה. לדוגמא, אדם שחווה מלחמה, פיגוע, תאונה אונס. לא חייב שתתלווה לכך פגיעה גופנית כלשהי, אבל עצם היותו חשוף לחוויה הוא נחשף לתסמונת. לא חייב שכל אחד שחווה ארועים כאלה, יפתח את אותה תסמונת. הסימפטומים הם רבים ולא חייב שכולם יופיעו אצל אותו אדם. הבולטים: אי יכולת לישון בלילה עקב חזרת התמונות (מן פלאשבקים), כעס, מתח, עצבים וכו'. בכל מקרה, ההפרעה הזו פוגעת קשות באיכות החיים של הסובלים ממנה וכן בזו של בני המשפחות שלהם. הטיפול בתסמונת הוא לפי מה שאני יודעת הוא בשיחות ולעיתים גם בתרופות. דרך אגב, למה אתה שואל? סתם לדעת. כמו כן באתר יש פורום שעוסק בנושא הזה וקוראים לו פורום הלם קרב. עדי
לאוו דווקא לגביי "השינה".
http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי
רון שלום רב, תוכל למצוא מידע רב על התסמונת אם תקיש את שמה ב"חיפוש" באתרנו. יתרה מזו, פורום "הלם קרב" עוסק בתסמונת זו רבות. אתה מוזמן לבקר בו. בברכה, טלי פרידמן
מדובר בילדים..... קטנים לא כאלו שהיו בקרב או במלחמה
עכשיו ראיתי כמה דפים פספסתי :-))) הלכתי עכשיו איזה שניים-שלושה עמודים אחורה וראיתי שיש לי שתי אחיות גדולות! יייישששש!!!!!!! אז זה משתלם להיות קטן פה הא? יש פריווילגיות, הטבות, מגניב לי!!! אז מה שלומכן? וכמובן, מה שלום כולם? ביי בינתיים.
סוף סוף שומעים ממך. האבידה נמצאה. קצת דאגתי אם לומר את האמת, בגלל שבפעם האחרונה כתבת לי שאת מפחדת כי אבא שלך נוסע ותצטרכי להשאר עם אמא שלך לבד. אז איך זה עובר ? שלומי בסדר. קצת עייפה , ועסוקה מאז שחזרתי לעבודה. אני אשלח לך מייל בקרוב. שלך אחותך בילי
כ"כ הרבה אחיות... איזה כיף להרגיש ככה... בקשר לאמא שלי, זה די מורכב, אני די התפרקתי לגורמים, הרגשתי שאני מתה לברוח מהבית, או בכלל! הייתי אמורה לומר לה משהו בקשר לפסיכולוגית שלי (זה היה מחובתי) ואז זה יצר שיחה כזו, ולהפתעתי לא על הקשר בינינו אלא על מה שאמרתי לה... ואני די לא יודעת, אבא שלי התקשר מחו"ל ואמרתי לאחותי שתגיד לו שאני לא בבית, כי אני לא הכי רוצה לדבר איתו. זה עניין אחר בכלל. בכל אופן, כן, אני חיה... מה אפשר לעשות...? אז אוהבת אותך, אני.
היי רוצה שנעבור באמת להתכתב בצאט?
כן אני מתבלבלת פה עם ההודעות וגם לא הכי נוח לי להתכתב ככה בפורום
משום מה הכל התבלבל לי פה. תשמעי,כל העניין הוא שאת מבינה שאת מפחדת מדחייה,מפחדת אפילו מהלגלוג הכי קטן,מכך שתעשי משהו שיראה מטופש ויצחקו עלייך. אבל זה דבר שחייבים לעצום את העיניים ולהזרק למים איתו.זה לא משתנה ככה פתאום. לי מהרבה בחינות התאים להיות בבסיס סגור,וגם לי זה הועיל בתחילה מבחינה חברתית.אבל תקחי בחשבון שאם את אדם שמאוד זקוק לשעות התבודדות ופרטיות,אז עדיף לך בסיס פתוח. ובכלל יש הרבה יתרונות חברתיים לבסיס פתוח... אני שרתתי בסגור,ועכשיו אני בפתוח. מבחינה חברתית,היה לי די בסדר בשניהם.
אני לא יודעת אני נורא מבולבלת עדיין לא החלטתי את חושבת שיש הבדל מתיכון לצבא מבחינה חברתית?
יש אבל לא ערכתי מחקר חברתי שוב,את מחפשת תשובה חד משמעית ואין כזו זה לא נורא משנה אם האנשים יהיו שונים,הרי את מפחדת מדחייה לא? זה אומר שאת פוסלת את האנשים עוד לפני שאת מכירה אותם בכלל!
רשמתי לך משהו אבל זה נעלם פתאום ראית משהו?
המהירות של הפורום משגעת אותי אפשר ללכת לצ'אט... של תפוז למשל...
אנגל זוכרת אותי התכתבתי פעם עם אביב ואמרת שתעזרי לי בקשר לגיוס זוכרת? יש לי בקשה מימך לפני זה תוכלי לקרוא מה כתבתי ליעל ולעזור לי בעצתך?
זוכרת,בטח זוכרת אין על זה תשובה גם אני הייתי בלתי נשמעת בתיכון.מחוץ למסגרת הזו שנקראת ביה"ס הייתי די בולטת.הייתי מדריכה ורכזת הדרכה,אבל בעקרון גם שם הייתה לי את אותה בעיה עם בני גילי. אני לא יכולה לתת לך פתרון. אולי קצת לתת עצות שימושיות ותו לא.
איזה בעיות כמו מה? היה לי קשה נכון? בטוח אנגל, אני כול כך מפחדת בגלל שהייתי כזו לך בטח היו בתיכון חברות לי לא רק אחת אני מרגישה רע שכולם שונאים אותי שמשהו ביי לא בסדר האם את חושבת שדברים משתנים מתיכון לצבא? או אותו דבר? תודה
לילה טוב מה שלומך?
בוקר טוב אנג'ל, אני בסדר. ומה שלומך? שיהיה יום טוב! טלי פרידמן
היי תעני לי רק?
את מתכוונת אליי?
כן חכי אל תלכי טוב?
