פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה שעניתם לי אע"פ שהיה קצת מאוחר והלכתי הביתה. יש לי נושא חשוב להתייעץ איתכם . ניפגש בערב שלכם יעל

מחכה בקוצר רוח. דניאל

"חטפתי" הפוגה של כמה דקות, מצפה בקוצר רוח להערב, מתרגשת כמו ילדה קטנה לקראת הערב. איזה כיף לצפות למשהו....... יעל

טליושש: יש לי עוד משהו לספר לך נכון סיפרתי לך שסיימתי תיכון . אז נכון שלא ישתלבתי עם האנשים שם מחוץ אחת. היה משהו בכיתה שלי שבמשך שנתיים הייתי נורא נורא קרה אלייו פתאום לקראת סוף השנה הזו יתחלנו להגיד שלום היי יסתבר לנו שדודים שלו גרים בשכונה על ידי פעם הוא אמר גם בשיעור הייתי על יד השכונה שלך ואז רשמתי לו מכתב בקשתי תטלפון שלו .. והרבה הוא לא היה מגיע לכיתה היה עובד. יזמנתי אותו אליי עם הוא היה על יד השכונה הוא הסכים... ככה זה היה וגם פעם אחרונה שזכור לי זה בפורים שראיתי אותו יצאתי מהכיתה הביתה ואז הוא רצה בדיוק להכנס לכיתה ואמר : הייתי אתמול בשכונה שלך ואז אמרתי לו אז למה לא באתה והוא אמר אין לי תטלפון שלך.ככה זה הסתיים כשאני בסוף אמרתי תרשום לא היה לו אייך אז אמרתי מה המספר שלך הוא אמר . וזהו עד אתמול לא ראיתי אותו במסיבה סיום.כשראיתי אותו אמרתי לו בא סם שאלתי מה נשמע וספרתי שיתקשרתי מאה פעם והפלאפון לא זמין הוא אמר יחלפתי פלאפון ואז ראה מורה והלך להגיד לה שלום.אז: אני נורא חיבבתי אותו באמת אני לא רוצה לסיים תקשר. קבלנו דף קשר יש לי תטלפון שלו בבית אני רוצה לצלצל ולשאול אם הוא רוצה שנשמור אל קשר הבעייה אם הוא לא רוצה כי הוא יכל לבקש לא?!את שלי תטלפון.. מה את אומרת אני חושבת כמו תמיד הוא בטח שונא אותי אני לא יודעת מה לעשות וגם בגלל זה רע לי מאוד.. תודה טלי ו ביי

נטע-לי, אני אענה לך כאן על שני מכתבייך האחרונים. לגבי הבחור - אין לי עיצה טובה בשבילך, אבל לדעתי אף פעם לא כדאי להשאיר את הדברים לידי הספק. אם תתקשרי והוא יגיד לך שהוא לא רוצה, זו תיהיה פגיעה וזה לא יהיה נעים, אבל אחרי זה תדעי שאין לך מה לשבת כדי שאולי-אולי יום אחד הוא יתקשר, ואם הוא יסכים וירצה - אז...מה טוב. לגבי יעילות הטיפול הפסיכולוגי, באופן כללי אני מאמינה גדולה בטיפול. אבל יש להתאים את הטיפול והמטפל הנכון אל המטופל. ישנם סוגים רבים של טיפול, וכמו כן ישנם מטפלים מסוגים שונים. צריכה להיות התאמה בין המטפל למטופל, אחרת מדובר בתהליך סיזיפי, קשה ובדרך כלל לא מועיל. בברכה, טלי פרידמן

קראתי ותודה על תשובתך........ אני לא יודעת על מה חשבתי להשתנות וגם אולי טיפה בעצם, אבל זה לא יעבוד ברגע שאני רואה אנשים אני מסתגרת בפנים בתוכי רק שלא ידברו איתי שבטעות כמו תמיד לא יפגעו ביי אני רוצה רחוק מהבית וכן צודקת גם מהבחינה שאולי יש סיכוי יותר להכיר אנשים אבל אני לא חברותית אני נראת כמו סנובית על תתקרבו אליי... לצערי אני לא מצליחה לישתנות אני חושבת שהאופי שלי מגעיל אני לא יודעת מה תמיד חייה בהרגשה ובטח עכשו הם ישנאו אותי...... אני חייבת שוב עצה יש לך רעיון? ושאלה אחרונה טיפול פסיכולוגי באמת עוזר לפי דעתך??? זה יעזור לי? תודה לך

נטע-לי, עניתי גם על מכתב זה וגם על השני, בתגובה למכתב השני, בהודעתך הבאה. טלי פרידמן

כן אביב נכון צודקת, אם היית יכולה להבין אותי טיפה יותר אני נמצאת במצב בו קשה להגדיר רע לי עצוב לי קשה לי לא מוצאת את עצמי אתמול היה לי מסיבת סיום ונורא קיבלתי את זה קשה הכול נראה מפחיד. מילא הייתי אחת שמשתלוות יותר עם אנשים והיו לי חברים אבל , לא, תביני אני לבד לבד תמיד היו צוחקים אליי ויורדים יתחלתי ליתנהג בכך שאני רק שותקת ומקשיבה כמה שלפעמים יש לי מה להגיב.. אני לא יכולה יותר טיפול פסיכולוגי אני לא יכולה לרחוש אני לפני גיוס כמו שציינצי מפחדת שמה שהיה כול החיים יחזור ושוב , כמה שאני רוצה לישתנות אבל אני לא מצליחה אנא אני יודעת שלא תוכלי לעזור לי אבל מה נראה לך יש תקווה? ועם כן אייך עושים זאת תודה רבה לך את מלאך..... באמת.... היום לא יצלחתי להרדם מרוב הבלבול מה אני יעשה עד הגיוס וכו... אני מפחדת לצאת לעבוד שגם שם כמו תמיד יתיחסו אליי לא יפה ובזלזול מה עושים אנה? תודה לך..... ואני מקווה שסך הכול את יבנת אותי? תודה אפרת

היי אפרת.. קודם כל כן יש תקוה, תמיד יש תקוה, אם אני יצאתי מהמצב בו נמצאתי - אז תמיד יש תקוה, ותאמיני לי הייתי בחור שחור הרבה יותר משלך, בהזדמנות אני אספר לך.. ואני רוצה לעזור לך באמת, אני רק לא יודעת איך, אז בואי ננסה לחשוב ביחד.. הבנתי מה את לא יכולה לעשות - לא טיפול פסיכולוגי, לא יכולה להשתנות כמה שמנסה, לא יכולה לדבר כי צוחקים עלייך.. ועכשיו בואי ננסה לראות ביחד מה את כ-ן יכולה לעשות עד הגיוס ולפניו וגם כשתתגיסי.. יש לך רעיונות ? לי יש כמה, אבל לדעתי הרעיונות הכי טובים יכולים לבוא ממך, אז תשבי כמה דקות לבד עם עצמך, ותחשבי מה את כן יכולה לעשות ורוצה לעשות, תחזרי אליי, ואני אנסה לעזור.. לכוון אותך קצת איך ללכת צעד קדימה, לחזק אותך ולתת לך כוחות ואמונה שאת מסוגלת.. בסדר ? אני פה מחכה לתשובה שלך.. אביב.

אביבוש תודה: א. אני כן יודעת מה הבעייה שלי זה לא שלא , אני יודעת ש... אני מתייחסת בקרירות לאנשים ואז אנשים לא מתיחסים יפה אליי חושבים אני סנובית ומתרחקים ממני ואני מתחילה להיות סגורה בתוכי ואז מרגישה שלא אוהבים אותי ואז הכול נוצר . לשנות אני נסיתי לא יצלחתי להתיחס אליהם אחרת אני לא מצליחה אני פגועה מדי כדי להפתח כמו כולם קשה לי ולא רק שקשה אין לי תבטחון ניסיתי וניסיתי וניסיתי אבל שום דבר לא הולך אביב: את, באמת מאמינה שיש עוד אנשים במצבי? או לא? ובאמת את היית כמוני או שאת רק מנסה להרגיע אותי? את באמת חמודה..... את יודעת?!

אני בת 18 ואמורה להתגייס בקרוב. לכול מסגרת שנכנסתי אלייה הגעתי עם מוטיבציה רבה ורצון להשתלב, עד מהרה נכשלתי במשימה, נשארתי לבד אנשים ניצלו אותי למטרות שלהם והשאירו אותי לבד. וכך בכל מסגרת אפשרית, תיכון, חטיבה, מסגרת התנדבותית וכו' כיום אני מסיימת לימודי בתיכון ואני מרגישה שאשאר לבד מפחיד אותי שאגדל ואעבור הכל בעצמי, מה אני יכולה לעשות בכדאי שהפעם אשתלב באמת?

לימור: אני במצב בדיוק כמו שלך סיימתי גם אני אתמול את לימודי ומרגישה רע מפחיד עצוב. גם אני לבד לבד בלי חברות חוץ אחת אבל תאמיני לי יש כמונו עוד הרבה עזבי שכחי מה שהיה הרי בא בפנינו דף חדש עכשיו לא?את צריכה להפנים בתוכך את יכולותך אמונותיך בך וצבא זה לא בית ספר יש שם אנשים בוגרים שאני מאמינה שהם כבר לא ילדים... תיהיה ברוכה והמשך דרכך בהצלחה ביי וגיוס קל ותכתבי לי אני כאן המון המון ביי

שירלי! אני רוצה באמת להאמין בזה הלוואי שיכולתי את בטח יודעת עד כמה זה קשה לפנות לדרך חדשה שאין לך מושג איך יקבלו אותך הרי בעבר נכשלתי ונותרתי לבד..

שלום רב, מכתבך מרגש. את רוצה, מוכנה לתת, ונרמסת. אני מציע שלא ניכנס לניתוח מעמיק של מה שהיה בעבר, כי יש לפנייך גם סיטואציות חדשות לגמרי (צבא זה לא הקייטנה של בית הספר, כמו שאומרים, ויש גם את עניין הגיל, ובגילך דברים רבים קורים לאופי... וכל זאת לגבי מה שאני מציע בעניין פרשיות העבר. לגבי העתיד בצבא: נסי כן לתת, כן לתרום, וכן להתמיד ב"ראש הגדול". בכל זאת יש סיכוי שבצבא זה יתקבל אחרת. אם תרגישי שהעניינים מתחילים להתקלקל, פני למפקדים. הם מקבלים הרבה הדרכות, מחבר'ה כמוני, כדי שיאזינו לך. אם את מרגישה שכדאי, פני אלי. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

ד"ר אברהם! אני מודה לך על תשובתך, הלואי ויכולתי לבוא לצבא בהרגשה שהכל יסתדר אבל בעבר ניסתי ונכשלתי, כולם באים אליי בכדאי שאפתור להם את הבעיות ולפחות אקשיב אני גם מתנדבת בקו עזרה לנוער, אבל כשאני צריכה שיקשיבו לי אני נשארת לבד אני לא מסתדרת עם אמא שלי וההורים שלי גרושים אין לי תמיכה משום מקום אני ממש לבד! לאחרונה יש לי את החבר שלי והוא נורא תומך ועוזר אבל זה שונה חבר וחברה.. אשמח אם תביע את דעתך בנושא כי אני נורא נהנת לדעת שאחרי שיחה עם מישהו הוא מרגיש יותר טוב (בעתיד אני גם רוצה לעסוק בטיפול בפרט), האם יש משהו פרקטי שאני יכולה לעשות בשביל לדעת לקלוט חברים לא רק כ"אוזן קשבת"? אשמח לקבל תשובה לימור

ד"ר אבני שלום. שאלותי אליך הן: א-מה הן האופציות להפסקת טיפול ממושך של קסאנאקס (0.5 שלוש ביום)? ב-האם ניתן ליצרוך היפרקום במקביל לשמוש בקסנקס ? ג-דעתך הכללית לגבי נרדיל.

ניר שלום הפסקת קסנקס - בהדרגה לרדת ככדור לשבוע ואפשר אפילו לאט יותר - סמן לירידה מהירה מדי הוא אי שקט, עצבנות הפרעות בשינה, חרדה וכו. אני לא ידוע על הוראת נגד להיפריקום עם קסנקס - ושוב בכל מקרה תחת פקוח רופא לגבי נרדיל - תרופה טובה , עקב תופעות הלואי יצא לי מעט מאד להתשמש בה כך שקשה לי לומר לך יותר (אלא אם יש לך שאלה ספציפית) בברכה עמי

ד"ר אבני אני מודה על תשובתך המהירה. לגבי הנרדיל אם להיות יותר ספציפי זהו הפחד שלי "להיכנס" לסיפור מחשש לבעיות לחץ הדם.חוץ-מזה היתי מעוניין לדעת על איזה תופעות לוואי אתה מדבר גם לאור ניסיונך הקצר עם התרופה?ומדוע אתה מגדיר אותה כטובה?

שלום, אני סטודנט ו"הפילו" עליי תפקיד ב"התנדבות" כי אף אחד אחר לא רוצה לעשותו. מדובר בהכנת הרצאה בנושא מסויים עבור כינוס, שלא אני אמור להעביר אותה, אך אני צריך להכין אותה. הדרך היחידה שלי לחמוק מן העניין היא להיות חולה. אז לא תיהיה ברירה לאחרים, והם יצטרכו לקחת בזה חלק. אני באמת באמת מבקש פתרונות, איך אפשר "להתחלות"? ואגב, רעיון הגירים מוכר, ולא עובד. אז בבקשה... אני יודע שזו בקשה אולי קצת מוזרה... אבל כל הנסיבות ממש מוזרות ולא נעימות... ואגב, אל תציעו לי פסיכולוג...זה לא קשור... כולכם בטח מכירים את הקטעים האלה ש"מלבישים" עליך כל מיני דברים, ואיך שהוא צריך להתחמק מזה... תודה מראש!! טל

אולייייייייי תיקח קבוצת נמלים ונסה להצעיד אותם שמאל ימין ומההרצאה ישר לאברבנל

אתה מה זה מצחיק יהודה! כל תשובה שלך : לך לפסכיאטר/ בית משוגעים וכו'. אתה צריך להתאשפז בבית חולים לחולי נפש !!!!

לבדיחה הזאת עם הנמלים יש כבר זקן שמגיע עד הריצפה......(-: ודרך אגב, עוד ד"ר פלד כתב בפורום הזה כבר לפני חצי שנה שאין שום מחלת נפש עם סימפטום כזה...

שלום טל! לא נראה לי שזה רעיון מוצלח במיוחד להתחלות. התרמית עלולה להתגלות, ובפעם אחרת, אם חס וחלילה פעם תהיה חולה באמת, לא יאמינו לך - אתה יודע - "זאב, זאב!"... (-: לדעתי האמת היא השקר הטוב ביותר במקרה הזה: פשוט לגשת אל אלה ש"נידבו" אותך למשימה הבלתי רצויה ולהגיד להם דוגרי שזה מכביד עליך ואתה תודה להם אם יבינו אותך ויורידו מעליך את המעמסה הזאת, או לחילופין יחלקו אותה באופן שווה והוגן בין כמה אנשים. ואני יודעת שזה לא קל, ואולי אתה גם חושש שזה יתנקם בך בצורה זו או אחרת. אז כאן המילה המודרנית והמאוד נכונה "אסרטיביות" היא שם המשחק: לעמוד על זכויותיך בלי לפגוע ובלי להיפגע! - לומר את הדברים בצורה תקיפה אבל לא אגרסיבית, ולא יזיק גם לציין שתהיה מוכן לעזור בעתיד במשימות שונות - שלא ייוצר הרושם שאתה מתחמק כרוני ממטלות... - ובוודאי תמצא את המילים המתאימות שיענו על ההגדרה הזאת. בהצלחה - והעיקר תהיה תמיד בריא... (-: אחת

"זאת לא חובה לחיות - זו זכות להיות חיים " (א. גפן- "לכבוד מיליארד טועים") ותחשבו על זה..

משפט נפלא !!!!1

אני מציע שתקראו תגובה מתונה יחסית להתחמקויות מקצועיות שאני נתקל בפורומים שונים http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=137850&t=137182

לרונן, פסיכיאטריה זה לא מדע מדויק ! זה לא מתמטיקה ! זה לרוב ניסוי ותהייה.. מנסים, הולך ? טוב ! לא הולך ? מנסים משהו אחר ! אז במקום להתעסק בתפל ולחפש מה לא בסדר, תתרכז בעיקר ! שאלת? קיבלת תשובה ! לא נראה לך? אל תשאל יותר! או שתשאל עניינית ! מספיק לבוא בטענות כל הזמן ! פסיכיאטר אחד ברח מכאן ... אתה רוצה שגם זה יברח? זה יפתור לך את הבעיות? חשבת פעם לבוא אל עצמך בטענות? אולי משהו שעשית היה לא בסדר ? האם גם על עצמך אתה מעביר ביקורת ומחפש כל מיני לינקים ? ולמה נועה חושבת שהתשובה של הרופא מתחמקת? מה היא רוצה? הרי אם הוא היה עונה לה שתיקח כדור כלשהו... היא הייתה אומרת שזה חסר אחריות... זאת אומרת ? שלא משנה מה שהוא יגיד, זה יהיה לא טוב. וכמובן שזה תקף לדברים של אורן ושל דרור ושל טלי ורוית ... שיהיה לך בהצלחה בכל מקרה!

תגיד אתה פסיכי או משהו אני לא העברתי עליו שום ביקורת, יש דברים שאבני יכל לענות מבלי קשר לכדורים (ראה הודעתי) וביקשתי שיגיב עליהם זה כל הסיפור . אזד מה אמא שלך הבת זונה מתנפחת ומתחילה להפליץ שטויות מהפה? תפקידו של היועץ לתת תשובות בהיעדר מילים שיברח אם זוהי דרכו להתמודד עם שאלות. רונן. אני מציע לך לקחת דחוף כדורי הרגעה ולפנות לטיפול, אם למה שכתבתי אתה קורא ויכוח או התפלספות אז חייך אומללים.

רונן שלום שוב עין - קבלת מעט יורת תשובות במקום ששאלת צר לי אבל ההמלצה שלי היא שתטפל בעצמך כהלכה ובקשתך לא עומדת לדעתי בקריטריונים האלה ואני לא אוהב לעשות מלאכה שאני רואה אותה כגרועה בברכה עמי

אז אם דרכי גרועה תן לי כמה עיצות וטיפים כיצד לטפל ולייעל את המצב לכן אתה פה לא? כל דרכיי כעת לוו באמצעות פסיכולוג ופסיכיאטר הם דרכי טועה כדבריך הרי שהאשמה על הרפואה, אך אשמח לקבל פתרונות ריאליים עליהם אני יתייעץ אם המטפלים שלי, שתיקתך לאור טעויות לא עוזרות בכלל, אני חושב שאתה כאן בכדי לעזור(אך אני טועה) אם משהו שוגה או שואל כל הפורום ממליץ על דרכים ושיטות ואילו אתה כבעל מקצוע, מה שאינו לרוחך אתה מתעלם, זוהי השפלה של הגלם האנושי ושל הפסיכיאטריה וההזנחה בפרט, אם קצת היה אכפת לך ממצבנו הייתה נותן קצת יותר קרדיט, אתה ממש בושה לתעודת עניות שקיבלת במקום לימודך. בזעם רב, רונן

איש אחד נןסע ברכבת, רואה מולו אדם ושאלו "אתה סיני ?" מתעלם האיש מהשאלה, ולאחר חצי שעה שוב: "אתה סיני?" ושוב מתעלם, וכך ממשיכה הנסיעה......... המשך יבוא. אם יהיו מספיק אנשים שידרשו את המשך הבדיחה אספר את סופה ...

אני

מה חזרת לילדות???

למה סתם להתנפל על בן אדם? רק בגלל שהוא סיפר בדיחה שלא מצאה חן בעיניך? מה רע בקצת הומור בעולם הקשה והעצוב שלנו? מקסימום, אם הבדיחה לא מוצאת חן בעיניך - אל תקרא ואל תצחק! ולסנופי - אני מעוניינת דווקא לשמוע את ההמשך! תודה! אחת

האם ייתכן/ אפשרי שאחרי תקופה של 3 חודשים המוח "התרגל" לטיפול תרופתי אנטי דיכאוני וזה (הכדור או המינון) כבר לא עובד בישבילו?

ושאלתך, היא באמת שאלה מאד שאלתית. כמה זמן נמשך השפעת כדור אנטי פסיכוטי או אנטי משהו אחר..?????? ואני מודה לכל העונים לי.....ולתרגום היפה של אליאן.... לעמי......שאלת למה לא לדבר עם הרופאים... לא תמיד הרופאים מנדבים מידע.... ולא תמיד, ההורים מבינים הכל.. ההורים שלא מבינים, פונים אליי, כדי שאעביר להם את המסר בשפה של בני אדם. אתה מבין, לא כולם למדו רפואה.. גם לא אני.. ולא כולם גולשים באינטרנט. לא כולם סקרנים פתולוגיים כמוני. בכל אופן......תודה רבה לכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

שלום לך התפקיד של הרופאים הוא להעביר מידע בלשון בני אדם בברכה עמי

חגית שלום יתכן יתכן שנוספו לחצים נוספים בגלל זה חשוב המעקב הרצוף אצל הרופא המטפל בברכה עמי

תודה עמי

הפורום הזה הוא לא תוכנית בידור הוא נועד לתמוך, ולענות על שאלות בתחום הנפשי. החלטתם להפוך אותו לשוק, אם יש לכם טענה על שיעמום, אולי תיפנו לפסיכולוג?

וכאן יש כזה ולנו באמת לא משעמם .ולך?

האם ניתן ע"י הפנוזה לאמת ארועים שקרו בעבר?

התשובה אינה פשוטה. מצד אחד יש מונח בהיפנוזה שנקרא "רענון זיכרון". משתמשים בשיטה בד"כ בכוחות הביטחון כדי לשחזר עדויות. יש לגבי השיטה אי הסכמות ותעיד על כך העובדה ששחזור זיכרון ע"י היפנוזה אינו מוכר כעדות קבילה בבית משפט. הדבר חייב להיעשות ע"י מומחה לענין. הבעיה בהיפנוזה שהיא מצב אסוציאטיבי מאוד. לאנשים שחווים שחזור עבר יש הרגשה שהם זוכרים אבל למעשה פעמים רבות הם מייצרים עובדות שלא היו קיימות בצורה אסוציאטיבית. מחקרים שבדקו את התופעה גילו שכמות העובדות הנכונות במצב היפנוטי ושאינו היפנוטי היו זהות. למהופנט, עם זאת, היתה אשליה של זיכרון רב יותר. ובשורה התחתונה, מה היית רוצה לדעת שאינך בטוחה בו? אולי יש לענין היבטים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אל ד"ר אורן קפלן המקרה שאני מעוניינת לאמת הוא : אני נשואה כ22 שנים . כ-20 שנה היו לי חיי נישואים מאושרים מאוד . בין בעלי לביני שררו יחסי אהבה ,חברות ,אמון ופרגון הדדי. לפני כ-שנתיים התחלתי לחוש מעין מחיצה שבעלי יצר ביננו . הרגשתי שבעלי מסתיר ממני ,חשתי שהוא משקר לי. גם היחס החם ,נשיקות וחיבוקים שהיו בתדירות גבוהה מאוד , הלכו ופחתו עד שנעלמו כליל .והמגע הפיזי היחידי שנשאר היה המגע המיני שגם הוא היה בתדירות נמוכה יותר .כל נסיונותיי לחדור לתוך המחיצה שיצר עלו על שרטון . לפני כשנה לאחר שהתיאשתי מלשפר את יחסינו , הגעתי בצער רב להחלטה לשים קץ לנישואנו . הבצוע לא היה פשוט משום שבתקופה זו הייתי כ-חצי שנה אחרי לידה ,בנוסף לא יכלתי לחזור למקום עבודתי הקודם .והבצוע נדחה עד לזמן שבו אמצא עבודה ואצליח להשתקם . לפני כשמונה חודשים התחלתי לעבוד . עם חזרתי לעבודה לפתע החל בעלי להפגין יחס חם כלפיי ויחסנו הלכו והשתפרו.לאור ההתפתחות רעיון הגרושים ירד מהפרק. לפני כחודש חברתי הטובה , חולת סרטן וכרותת שד,גילתה לי שהיא ובעלי נהלו רומן במשך 3 שנים ואף הראתה לי מכתבים ,בכתב ידו ,שכתב לה.המכתבים היו מכתבי אהבה וזימה לוהטים .בנוסף על כך סיפרה על דברים אנטימיים שלנו ובעקר שלי שרק אני ובעלי ידענו. בעלי טוען שהמכתבים נכתבו לבקשתה, בימים שקבלה תוצאות רפואיות גרועות ובקשה מילים חמות (שלא קבלה מבעלה) שיעודדו את רוחה .תוכן המכתבים ,בעלי טוען, הן מילים שהכתיבה לו . כמו כן הוא טוען שכל פעם הוסכם בינהם שהמכתבים הם מתוך רחמים. כמו כן בעלי הציל אותה מנסיון התאבדות (לא ידעתי על כך) לאחר שבלעה כדורי שינה. בעלי מצא אותה ,לאחר חיפושים נרחבים במקום שומם ,בתוך האוטו שלה בתוך שלולית של קיא .בעלי טוען שבהתחלה כתב את המכתבים מתוך רחמים אבל לאחר מכן כתב אותם מתוך לחץ ואיומים ,איומי התאבדות ואיומים שתספר לי על הקשר בינהם .כמו כן סיפר לי על מקרה בודד אחד שבו היא ניסתה לאנוס אותו . הוא טוען שנהג לחבק אותה בזמנים קשים אך מעולם לא נישק אותה או ליטף אותה. בכדי לאמת את גרסתו החלטנו לבדוק את האפשרות של הפנוזה .הגעתי אל פסיכולוג קליני- רפואי שמהפנט ונעזר גם במכונת אמת . תחילה הפסיכולוג כששמע את גרסתי הכין אותי לכך שרוב הסיכויים שבעלי משקר .אך לאחר שהכיר את בעלי (אפילו לפני שהפנט אותו) שינה את דעתו והאמין לגרסתו של בעלי .הפסיכולוג היפנט אותו ואכן בהפנוזה הוא אמר שמעולם הוא לא הפסיק לאהוב אותי ועשה כל זאת אך ורק מתוך רחמים .ולא היה כל מגע מיני בינהם למעט נסיון האונס. יש לאמר לזכות בעלי שהוא מאוד טוב רגיש ותמיד מתנדב לעזור לחלשים ונזקקים. בעלי מאז התגלית שבור ובוכה כל הזמן .מצטער מאוד על הסבל שאני עוברת. מאז התגלית וגם לאחר ההפנוזה מצב רוחי מאוד כבד . מצד אחד אני מאמינה אך מצד שני בכל פעם עולים בי ספקות בעקר לאור היחס הקר והמנוכר שלו אליי במשך התקופה האמורה .(יש לציין שהקשר בינהם הסתיים כשהתחלתי לעבוד) האם אני יכולה להסיר ספק מליבי ?? ואם לא אז כיצד אני יכולה לתת מנוח לנפשי? תודה

אייך מעלים בטחון עצמי? הבטחון העצמי שלי ממש נמוך והדימוי שלי נמוך אני מבחינה חיצונית בסדר אבל יש לי מלא רגשי נחיתות עזרו לי

אפרת בוקר טוב, יש לי הרגשה שאת שואלת אותה שאלה המון פעמים, בשבוע האחרון, תחת שמות שונים, זה לא יעזור - תמיד תקבלי אותה תשובה. בטחון עצמי זה דבר נרכש, צריך לעבוד עליו, צריך להתחיל להאמין בעצמך, ביכולות שלך ובכוחות שלך. אם היא אפשר לבד, צריך מישהו שיתן את הדחיפה הראשונית, מישהו שיאמין בך ויגרום לך לראות את הדברים החבויים שבך, מטפל/ת, חבר או חברה, ואחר כך גם אפשר להפנים את זה, ולהאמין בעצמך ולהתגבר על רגשי הנחיתות. אם אני צודקת לגבי השמות השונים ושאילת אותה שאלה המון פעמים, זה גם מראה לי לפחות, עד כמה את לא בטוחה בעצמך, עד כמה את חושבת שמישהי אחרת, בשם אחר, בדמות אחרת, תקבל תשובה אחרת.. אבל זה לא ככה.. אותה תשובה - לכולם.. ותתחילי לטפל.. בעצמך.. כדי להתגבר על זה. אני אשמח להיות פה בשבילך ועוד אנשים כדי לנסות לתת לך נקודות אחיזה, אבל זה מבלבל כל הענין של השמות, מטעה, ובמקום להשיג את המטרה - לקבל יותר תגובות, את דווקא נעלמת, כי מתייחסים אליך כל פעם כמישהי אחרת.. וחבל.. תבחרי שם אחד, תתחילי להשתלב בו, תפרטי קצת יותר, ותקבלי התייחסות מהרבה אנשים מקסימים שיעזרו לך אולי לגלות דברים בעצמך שיצליחו לעזור לך לחזק את עצמך.. אביב.

את דווקא כן מצליחה לשמור, הרבה יותר ממה שאני אומרת... שכחת את החלומות שלי ? אז הנה שניים... לפני כמה ימים חלמתי חלום שאני לא ממש זוכרת ,מלבד משהו אחד בולט וזה.. שהחזקתי בלון כחול וריחפתי איתו... לא גבוה אלא כשני מטר בערך... והסתובבתי בין האנשים ברחוב ! והחלום השני - הייתי במן מבנה, בניין בעל חמש קומות, כאשר בקומה הראשונה הייתה מן תוספת בניה מעוד ישנה. פתאום הייתה רעידת אדמה וכל הקומה קרסה. האנשים בקומות העליונות נאספו בדירה שלי ואני הרגעתי אותם שהבנין לא יפול. ושרק הקומה הראשונה קרסה כי היא הייתה מאד ישנה. להבדיל משאר החלומות, דווקא בחלום הזה הייתה לי תחושה חזקה של פחד. מה דעתך ?

נשמה שלי.. אני אתחיל דווקא בחלום השני כי הפרשנות שלו קפצה לי מאוד ברור לראש, ממש בפעם הראשונה שקראתי אותו. אז ככה - את מרגיעה את האחרים שהכל בסדר, שהבנין לא יפול ולא יקרוס.. את מרגיעה את האנשים שסביבך שהכל בסדר אצלך, שכל מה שהצלחת לבנות ולהתחיל לא יהרס, אבל.. הפחד קיים דווקא כאן אצלך בפנים עמוק.. את לא בטוחה במה שאת אומרת, רק מנסה להרגיע את הסובבים, אולי בתחושה הפנימית שלך הבנין כן יקרוס, ולא רק הקומה הראשונה שלו.. ואולי הקומה הראשונה הזאת היא דווקא הענין עם הילד, הבן הראשון/הבכור ? אולי את מנסה להרגיע אותנו האנשים שסביבך שלא כל התהליך שהצלחת להתחיל ולבנות יהרס, ורק הענין עם הילד והפנימיה הולך קצת לההרס, כי הענין הזה כבר ישן, כבר ידוע, אבל כל השאר חדש, תהליך שרק התחיל, ולכן לא ישבר כל כך מהר.. ואולי את פוחדת שזה לא באמת ככה, שברגע שהקומה הראשונה נפלה - הכל כן יקרוס, אולי את פוחדת שברגע שתישברי מהענין של הילד, כל מה שהצלחת לבנות יפול אחריו ? ולגבי החלום הראשון - אולי את מרגישה לא ממש מחוברת לאנשים, לא ממש קרובה, את מרחפת מעליהם כשני מטר באויר, רואה אותם, מרגישה אותם, אבל לא נוגעת ממש.. לא פגיעה, אבל גם לא ממש נתמכת על ידי כולם, ובכל זאת נעזרת בריחוף בבלון אחד כחול, אולי הבלון שאני שלחתי אלייך ? מלא כוחות ואויר ואנרגיות חיוביות ? הלוואי.. בכל מקרה אני פה איתך.. שומרת ומלווה ותומכת.. שלך אוהבת תמיד אביב.

אם זה היה משחק הכספת, היית לוקחת את כל הקופה ! כן, את צודקת, כרגיל...!

לפעמים קורא לכם שאתם מתנהגים יתנהגות מסויימת ומצטערים אלייה?.... ככה זה קורא לי הנון תמיד שאני מדברת אני ישר חושבת ומה יגידו? או מצטערת על מה שאמרתי וכו... אני לא יודעת מה לעשות מה זה? אייך מתגברים? והאם המחשבה שמדברים אליי שונאים צוחקים.... כתוצאה מזה ?

שירלי שלום איך את מצפה שיגיבו אלייך ולמה זה מתקשר לך ? שלך עמי

את כנראה סובלת מרגשי נחתות את כל הזמן חושבת מה אחרים יחשבו לדעתי עלייך לחזק קצת את הבטחון העצמי שלך חפשי מה טוב בך ובטוח שיש דברים טובםן למדי להעריך את עצמך

וואי גם אני מרגישה כך...... וזה נורא נורא נורא כל פעם לעשות משהו, להגיד משהו ,ואז להצטער על מה שאמרנו או עשינו..... ולפעמים להרגיש שטעינו ואין דרך חזרה הרגשה איומה ,אני מה זה מבינה אותך!!!!!! חיזקי תזכרי שמה שכבר נאמר ונעשה כבר עבר על כן אין הרבה מה להתעסק באם היה קורה אחרת.

השעה מוקדמת אני לא יכולה לישון מרגישה איכסה. מרגישה שיש בי משהו שאף אחד בחיים לא יאהב אותי מין סנובית כזו שזה לא על שליטתי זה מפחד שיזרקו אןתי... אנא עזרו לי מה עושים האם הפחד הזה ירדוף אחריי כול החיים?

אפרת שלום את יכולה לומר משהו על החבור בין הסנוביות לבין הפחד להזרק ? שלך עמי

אני יכולה לנסות.. הסנוביות זה מנגנון הגנה שכזה.. "אם אני סנובית, לא יתקרבו אלי, לא יהיו לי חברים, ואז גם לא יזרקו אותי.." כשלא זורקים, זה לא כואב, אבל אז גם אין חברים.. - מין מעגל קסמים.. וסליחה על ההתערבות.. אביב.

אפרת לכולם אדם יש פחד מסוים להשאר בסוף לבד תנסי להאמין קצת יותר במי שאת הפחד יעלם עם הזמן או ידעך אבל כולם בסופו של דבר ישארו לבד. את מבקשת עזרה כשהבן אדם ביחידי שיכול לעזור לך זו את. המון הבצלחה (אשמח לקבל תגובה) ליבנת

היי.. בוקר טוב ? לילה טוב ? מה שתבחרו.. לנשמה שלי - התעוררתי ובאתי לחפש את התגובה שלך, לא יכולתי לישון טוב בלעדיה. אני לא בורחת, אני לוקחת פסקי זמן למנוחה, כשאני מרגישה כשקשה לי להתמודד עם מה שקורה לי ועם מה שקורה פה.. חשבתי שאת כבר מכירה אותי בקטע הזה.. זאת הדרך שלי, אולי היא לא נראית טוב, אולי היא מתפרשת כבריחה, אבל היא ל-א !! אני תמיד חוזרת, מקסימום אחרי יום-יומיים, כשיש לי קצת יותר כוחות, והנה אני פה.. כואב לי עלייך, על ההתעוררות בלילה, יותר ממה שאת יכולה לחשוב ולהרגיש.. ניסיתי לשמור עלייך גם שם, ניסיתי לשלוח שקט ושלווה וחלומות טובים לשם, כנראה שכוחותי מוגבלים ונכשלתי בזה:-(((( מקווה רק שזה לא קורה יותר מדי פעמים.. ואני איתך, תמיד בכל הערוצים לתקשורת שפתחתי לך, באמת, רק תלמדי להשתמש בהם.. לדניאל - אני פה.. גם בשבילך.. שמחה שהתחזקת אחרי החופש הקצר שלקחת לעצמך וחזרת אלינו ואל עצמך, אתה נשמע עליז מתמיד וזה מצוין, ואם זה יעבור, תחזור שאני אוכל לחזק אותך מחדש.. לאנג'ל - מקווה שיהיה לך היום יום קל וכייפי, ותנסי להוריד את מחסומי הפלאפון ולהתגבר על הפחד להיפגע וללכת צעד קדימה, זה קשה, אבל יכול לצאת מזה משהו טוב, בהצלחה.. ובקשר לפחדים האחרים, לפחות לגבי, אני זאת אני - כאן בפורום, באיסיקיו ופנים מול פנים, אותה אחת בכל המצבים, ויש כאן מספיק עדים בפורום שיוכלו לעזור לך לאשש את זה.. תשאלי את אליאן אם את רוצה, טלי וכל אחד אחר שתבחרי.. לאורה - את נעלמת לי, אני לא מבינה מהרמזים שאת משגרת כלום.. קצת טוב ? קצת רע ? תודה על האימייל, שלחתי אחד חזרה, מקווה שהגיע, ושם גם כתבתי לך איזו ר' אני :-))) ולכולכם - ((((((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))))) והמון אהבה, ושיהיה לכם יום מקסים.. וקל.. אוהבת אביב.

אני לא יכולה לישון, כרגיל... בא לך לדבר קצת?

כן, מתוקה.. אני פה.. חכי כמה דקות ואני מעלה אי.סי.קיו, בסדר ? אוהבת אביב..

שלום אני סובל מדיכאונות מדי פעם ואני מטופל בפרוזאק. בנוסף אני חולה לב וסובל מתעוקת לב. ברצוני לספר על חוויה לא נעימה שקרתה לי ואיך עלי להתמודד עמה. לפני שבועיים גנבו לי את הרכב. עקב הוצאות גבוהות שיש לי לא עשיתי ביטוח מקיף ועל כן הפסדתי את הרכב. הנושא הכניס אותי לדכאון חזק. חשתי כאבים משמעותיים בחזה אשר לא הוקלו גם עם נטילת ניטרטים. בסופו של דבר אושפזתי בטיפול נמרץ לב. בנתיים השתחררתי ( לאחר שחתמתי על רצוני ואחריותי להשתחרר). מאז רודפים אותי רגשי אשמה ותחושה של לא יוצלח. אשתי וחברים אומרים לי לא לקחת לב , כסף בא וכסף הולך וכו'. בשורה התחתונה - אני בדיכאון, אין לי תאבון, אין לי מוטיבציה לכלום, לא ישן טוב בלילות, מדי פעם אני חש צורך לבכות ואינני מתפקד. אני חש כמו צל של אדם. יתכן והסיבה לכך (גניבת רכב ) טפשית אולם כך האישיות שלי מגיבה. הגברתי את צריכת הפרוזאק מכדור אחד ליום לשלשה כדורים. אינני חש שינוי משמעותי. אני מרגיש כאילו על החזה שלי מונח בלוק ואני יודע שזה נובע מהמתח הנפשי. אינני יודע איך להתמודד עם הבעיה. יש בנות אחרי צבא בבית ואינני רוצה להקרין עליהן את הדיכאון. מה עוד באפשרותי לעשות. מצב רוחי מחמיר כמו כדור שלג ואני מסתגר עם עצמי, לא רוצה לפגוש אף אחד וחש שיותר טוב להעלם מהעולם. אודה עבור סיוע ועצה מהירה. חיים

חיים ערב טוב! אני חבר ולא מייעץ. תגיד לי ברשותך אייך נגנב רכבך? האם נכנסו אלייך הביתה ולקחו מפתחות?או שסתם פרצו לרכב וגנבו? כמו כן אני בטוח שלא הכסף פה מדבר,אלא תחושת חוסר הביטחון האישי שנלקח ממך ללא רשותך רכבך. ועוד שאתה מרגיש חוסר אונים,שאיין באפשרותך להחזיר את הנגזל ממך. מכיר את ההרגשה. כמו כן אוליי תחפור מעט,ואוליי תמצא עוד דברים שדחקת בעברך,ודווקא בגלל גניבת רכבך הם נפתחו. אל תמעיט בהרגשה זו עלייך לטפל בה מייד,בטוח שתמצא עוד דברים מעבר לגניבת הרכב והרגשת החוסר-אונים והדכדוך שתפס אותך. אני פה סתם לעזרה,אבל גש למומחים הם ייתנו לך יותר מענה לבעייתך. והעיקר ...לא לפחד כלל. דניאל

לדניאל. תודה על ההיענות. הרכב לא נגנב מהבית אלא ממגרש חניה במרכז קניות. נכון שיש לי גם בעיות פסיכולוגיות בעברי. האישיות שלי קצת מורכבת ואני מניח שיש גם עניין תורשתי מהורי שהם ניצולי שואה. זה לא המקום לפרט את כל עברי. פניתי בפורום לקבל יעוץ מיידי כי הרגשתי שלפעמים אין לי בשביל מה לקום בבוקר וכל פעולה שאני עושה זה משהו שאני ממאלץ את עצמי לעשות כדי לא לטפס על קירות. יתכן וכמו שהרופא הנכבד בפורום, ד"ר עמי אמר שהפרוזק הנוסף ישפיע תוך שבועיים אז אני מקווה להמתין לשיפור. אני מודה בהזדמנות זאת גם לד"ר עמי. בברכה חיים

חיים שלום, גם אני רק מייעצת ולא בשום אופן מקצועי. אני חושבת שבתוך המצב הקשה בו אתה שרוי, יש בדבריך שתי נקודות אור, שאין להפחית מערכן: ראשית - יש לך אישה שמעודדת אותך ברגעים הקשים. ושנית - אתה מודע למצבך ולא מכחיש אותו, וזה לדעתי המפתח הראשון ביכולת שלך למצוא בעצמך כוחות ולצאת מן המצב - בסיוע של עזרה מקצועית ומשפחתית. אני יודעת שיש אנשים שסובלים מבעיות לב - המתחזקות גם בעקבות מצב נפשי לא טוב, מצוקה, חרדה ודיכאון - רק שהם בכלל לא מודעים לקיומו של מרכיב נפשי במצבם, ובכך הם מעמידים את עצמם בסכנה בריאותית גדולה. כל הכבוד לך על כך שיש לך את האומץ להיות ער למצבך - זה לא מובן מאליו בכלל! כדאי לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות, בנוסף לטיפול בתרופתי. חשוב שתמצא פסיכולוגי/ ית שיתן לך הרגשה רגועה, חמה ולא-ביקורתית. תרגיש טוב, נועה.

לנוע. תודה על דברייך המעודדים. באיחולי בריאות - חיים

חיים שלום ראשון לכל צר לי על קשייך שנית - לרוב בשלב ראשון די בעליה לשני כדורים וזמן ההשפעה הוא ארוך משבועיים ובודאי שאני ממליץ על בצוע שיוניים מעין אילו בפקוח פסיכיאטר ולא לבד שלישית - היות ואתה מדבר על אישיותך שחושפת אותך לדכאון מומלץ על התערבות פסיכותרפויטית - המוכחת ביותר היא היא התערבות קוגניטיבית או אינטרפרסונלית אבל בהקשר המתואר גם התערבות דינמית יש בה הגיון בהצלחה עמי

אייך מעלים בטחון עצמי??? לא כשור למראה חיצוני . פשוט בטחון....??? תודה בת 19

להתנדב לחברה...להראות שאת שווה משהוא....לתרום..להתערבב בין כולם,, ופשוט להיות כולם,ואז הביטחון יחזור לבד. להיות אמיתית,להתנהג אמיתית,להגיד אמת,לא להעליב,לתת יחס שווה לכולם ולא להרגיש שונה מאחרים. להגיד בוקר טוב גם למי שלא מכירים,ולהגיד סליחה אם פוגעים.לדרוש את מה שמגיע לך,ולדבוק בעקשנות בעקרונות החשובים לך. לא להתפשר תמיד,ולהתפשר לפעמים.לסלוח ולא להרגיש צורך בנקמה. לדרוש התנצלות באם נפגעת,ובקיצור.....לא להיות התמימה של העולם. ואת יכולה להתחיל עם שירה...ואז הביטחון יבוא מאילייו. מחר יהיה המשך...לילה טוב... ולא לשכוח לעשות ביטוח....כך שאם ייקרה משהוא...את תישני בביטחה. :-)))) דניאל

שילוב מוצלח של הומור ורגישות... כיף לקרוא. תמשיך כך!

שירלי! פשוט תאמיני בעצמך זה לא כזה קשה.. אם את תאמיני במי שאת כולם בסוף יאמינו בך.

היי, ותודה על תשובתך: היום היה לי מסיבת סיום זהו סוף י"ב האמת היא שאני שמחה אבל גם עצובה שמחה כי אותם חברה שלא יסתדרתי איתם כולם כבר לא יראה אותם יש להזכיר לך שתמיד הייתי כזו חסרת בטחון ושלא מסמפטים מבחינת חיצונת הכול בסדר. ועצוב כי למרות המעמצים שניסיתי שעברתי בתי ספר לישתנות לא יצליך לי ושוב כמו תמיד בכלל לא היו מתיחסים אליי. אני יודעת מה הבעיה שלי ואני לא יכולה לעזור לעצמי,אני משדרת לאנשים כאילו אני סנובית לא בשבילם.. לכו מימני. וזה פשוט לא כך להפך אני מפחדת מדחייה כמו תמיד ואז הם לא מתידדים איתי אני נפגעת מהם וזה כול מה שקורא . מה עושים אני לפני גיוס ולא רוצה שוב להיות סנובית שישנאו אותי דיי נמאס לי תני לי ראיונות.....(הייתי אצל טיפול פסיכולוגי) תודה ורציתי להגיד לך שאת נחמדה מאוד מאוד תמשיכי כך......

נטע לי, ראשית, תודה על המחמאות. ולעניינינו, את שואלת מה את יכולה לעשות עד בגיוס (בערך חודשיים, לא?), אז אני אענה לך בשאלה: על אילו אפשרויות חשבת? אילו דברים את מכירה שקיימים, ואת רוצה ואילו את לא רוצה? ואגב, מז"ט על מסיבת הסיום, והסיום בכלל. בברכה, טלי פרידמן

ממ

מאוכזבת קשות.......נפילת מתח עצבנית חם לי , מותשת ועייפה אני שונאת את עצמי כשאני מתלוננת לילה טוב לכם. יעל

לילה טוב...מחר יום חדש...ואם תחשבי עלינו ...יוקל עלייך במעט.. שינה ערבה עם חיוך קל. דניאל

השארתי לך הודעה לפני שהתנתקת בטח לא קיבלת אותה תודה על השיחה אנג'ל.

אנג'ל יקרה, התודה מיותרת.. אין על מה.. אני אראה אותה מחר בבוקר בטח.. לפני שאני אצא.. שיהיה לך לילה טוב, אביב.

גם לך :)

תופעות לוואי חוץ פירמידליות- נגרמת בעיקר מתכשירים בעלי פעילות חוסמת גבוהה בקולטנים לדופמין,כדוגמת הלופרידול ופרפנזין.עם תופעות אלה נמנים : א ) תגובה דיסטונית חריפה - עלולה להתבטא בכיפוף הצוואר או גלגול העיניים למעלה.תגובה זו מופיעה במהלך 12 השעות הראשונות לתחילת הטיפול. הטיפול בתופעה זו הוא במתן תכשירים אנטי כולינרגיים. ב) פרקינסוניזם - מתבטא באיבוד מימיקת הפנים, בריור,ברעד ובהליכה בלא תנועות מלוות של הידיים. התופעה מופיעה במהלך 2-3 שבועות הראשונים לטיפול. נדירה בילדים ונפוצה יותר במבוגרים. רצוי לנסות ולהפחית את מינון התרופה,או להוסיף תכשיר אנטי-כולינרגי. ג) אקטיזיה - אי שקט מוטורי,המתבטא באי יכולת לשבת ברציפות במקום ובתחושת מתח. התופעה מופיעה במהלך 5-6 ימים מתחילת הטיפול. ניתן לנסות תרופות אנטי-כולינרגיות ואם הן אינן מועילות,יש להוסיף פרופנולול או להפחית את מינון התרופה. התופעה נפוצה יותר במבוגרים. ד) טרדיב דיסקינזיה - שימוש ממושך בתכשירים אנטי-פסיכוטיים עלול לגרום לתסמונת זו,המתבטאת בתנועות בלתי רצוניות. בדרך כלל בשרירי הפה,הפנים,הלשון,הלסתות ולעיתים גם הידיים. במקרים של תופעת לוואי זו,יש להפסיק את הטיפול הנירולפטי או לעבור לתרופה בעלת סיכון נמוך לתופעה זו,כדוגמת קלוזפין ה) טרדיב דיסטוניה - תופעה הניכרת אף היא לאחר שימוש ממושך בתכשירים נירולפטיים ומתבטאת בתנועות איטיות סביב ציר הגוף,המובילות להתכווצות שרירים,לעיתים גם שרירי הפנים. תופעה זו מלווה בדרך כלל בטרדיב דיסקינזיה.במקרה זה יש להפסיק את התכשיר האנטי פסיכוטי ולעבור לטיפול בקלוזפין. תופעות לוואי אנדוקריניות - הפעילות החוסמת דופמין.... גורמת להתגברות רמת הפרולקטין בדם, ולפיכך עלולה לגרום לזיבת חלב והגדלת השדיים. בגלל הפעילות האנטי היסטמינית ניכרות גם התגברות התיאבון ועלייה במשקל. תופעות לוואי במערכת מחזור הדם והלב - התכשירים הנירולפטיים במיוחד אלה בעלי הפוטנטיות הנמוכה, עלולים לגרום להאטת ההולכה החשמלית בלב,בגלל פעילות דמוית -כינידין. עקב הפעילות החוסמת בקולטנים האדרנרגיים עלולה להיגרם ירידת לחץ דם אורתוסטטית. תופעות לוואי בעור - התכשיר כלורפרומזין עלול לגרום רגישות של העור לקרני השמש. במקרה זה יש להימנע מחשיפה לשמש או להשתמש בתכשיר אחר. תפקודי כבד - התכשירים האנטי -פסיכוטיים עלולים לגרום להפרעה בתפקודי הכבד, המחייבת הפסקת השימוש בתכשיר שכלפיו התפתחה רגישות. תופעות לוואי בעיניים - מינונים גבוהים (יותר מ10 מ"ג/ק"ג ) של התכשיר תיאוריזדין, עלולים לגרום צבענות -פיגמנטציה- ברשתית העין,ובעיקבותיה נזק לראייה. יש סיכון גם לעכירות בקרנית ובעדשה בעיקבות שימוש בכלורפרומזין. הפרעות המתגלות בבדיקות מעבדה - תכשירים אנטי-פסיכוטיים עלולים לגרום לירידה בספירת הדם הלבנה. התכשיר בעל הסיכון הגבוה (1% מהנחשפים) הוא קלוזפין. מומלץ להפסיק את הטיפול בו כשספירת הדם הלבנה פוחתת מ - 3,500 ומספר הגרנולוציטים פוחתת מ- 1,500. פרכוסים - תכשירים נירולפטיים עלולים להנמיך את הסף האפילפטי ולכן יש להיזהר בילדים בעלי הפרעות באא"ג,נזק מוחי או אוטיזם. תסמונת נירולפטית ממאירה - תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת שגורמים תכשירים נירולפטיים,ביחיד בעלי הפוטנטיות הגבוהה. התסמונת מתבטאת בחום גבוה, בתנודות בדופק ועלייה בלחץ הדם,בהזעת יתר,בקשיון שרירים,ברמות גבוהות של האנזים-קריאטין פוספוקינז, ובעלייה במספר התאים הלבנים. התסמונת מופיעה בתחילת הטיפול,לאחר הגברת המינון,שינוי לתרופה אחרת או אפילו הפסקה של תכשיר אנטי -פרקינסוני. יש לחדול מטיפול האנטי-פסיכוטי ,לתת טיפול תומך .... תופעות לוואי מהפסקת התרופות - תרופות נירולפטיות חוסמות מגוון של קולטנים וגורמת להגברת רגישותם של קולטנים אלה. לפיכך הפסקה פתאומית של התרופות עלולה לגרום לתסמינים של רגישות יתר, במיוחד מצד המערכת הכולינרגית. התופעות עלולות לכלול - הקאות,בחילות,הפחתת התיאבון,הזעה,מתח,תוקפנות והפרעות בשינה. התופעות עלולות להתמיד שבועות אחדים !

נשמה שלי.. למה את כועסת עלי ? :-((( השארתי לך מליון הודעות באי.סי.קיו בלי תשובה.. אם פגעתי והעלבתי סליחה, אבל תגידי משהו.. שאני אדע על מה אני מתנצלת לפחות ? אוהבת אביב.

השארתי לך הודעה למטה... ומה נראה לך ? אפשר לכעוס עליך בכלל ? אין סיכוי !!!!! הבנת!!!! יופי !!!

חן חן אליאן עמי

בי, נועה.

לא אמרו לך, שלא כדאיי לסמוך על גברים???? סתם, דווקא ניר נשמע לי דיי נחמד. מעניין מה קרה לבחור? נירררררררררררררררררררררררר רw ere are you???????? אוליי נביא משקפת??

שלום שאלתי מופנית בעיקר לפסיכאטרים שבפורום. אני הומאופת לקראת סיום ההתמחות ועושה עבודה על הצמח hypericum perforatum והשפעתו על מצבי דיכאון. אשמח לקבל כל מידע בנוגע לשימושו בארץ למצבי דיכאון שונים. האם הוא בשימוש כמו באירופה (בעיקר בגרמניה) ואם כן לאיזה מצבי דיכאון בדיוק? אשמח לקבל מידע מקצועי וקליני ולשתף מידע שברשותי. תודה עופר.

עופר שלום יעילות ההיפריקום מוכחת מצבים של דכאון לא קשה יש להתשמש בתכשירים במצוי גובה מספיק (5%) בומנון גבוה מספיק יש חומר באינטרנט ובאתרי מדליין בברכה עמי

יכול לפגוע בכבד. האם זה נכון?

היא כבר לא מחכה??????????????? חבל. הייתה נחמדה. דניאל

היי יקירי, גם אם כן וגם אם לא, אני פה ומחכה.. תמיד.. ((((((((((((((((לילה טוב)))))))))))))))))) אוהבת אביב.

מתוקה ומקסימה ! אני צריכה להדפיס את מה שכתבת באיי,סי,קיו ולתלות ...וכל לילה לפני השינה.. לקרוא... את יודעת..כמו תהילים או איזו תפילה... שכחת מה דעתי לגבי בריחות? והאמת, רק היום נפל לי האסימון... אבל לא יכולתי להגיב בגלל מסיבות הסיום של הילדים. נו,שוב נתקעו לי המילים . מה יהיה? בכל פעם שאני נזכרת בדברים שלך ,זה גורם לי ...נו, איך להגדיר את זה? הצפת רגשות. כנראה שיש טלפתיה ביננו.. גם אני הרגשתי דיי חרא היום... וכנראה שלא מאותן סיבות. שוב התעוררתי לפנות בוקר... זאת אומרת..העירו אותי ! בכל אופן, נשמה שלי. אני לא כועסת ! וגם כמוך..איתך תמיד לאורך כל הדרך... מזמן לא הדלקנו סיגריה... אה? אוהבת אליאן

היא חזרה !!!! רגע עוד סטירה,זו את???אביב היקרה??????????? כן התגעגעתי נורא,ויום להתחיל ...בלעדייך,זה לא יום. כי מי נשאר בסופו של דבר??? רק מי שאוהב באמת....... וחסר לך אם תעלמי לנו יותר כך סתם מבלי להודיע....כי את הדמות הכי חשובה בפורום ובשבילי בעולם. שלך לעד... דניאל

בהודעה יעוץ בנושא גיל המעבר אצל נשים ישנה הודעה שהינה קריטית וחשובה עבורי ביותר אשמח אם אוכל לקבל כמה שיותר עזרה בנושא בזמן הקצר ביותר תודה

ילדה, ראי תשובה: http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=137420&t=137420 עדי

משה שלום לך , חובה לגשת ללישכת הרווחה בעירך ,או לצלצל ל"אלי"לשלום הילד . ולבקש עזרה נפשית עבור אמא , הם יזמנו אותה לפגישות ,ויעזרו לה , להיתמודד טוב יותר עם הנטל הכבד , שהיא צריכה לשאת ,(גם מצבה הגופני,חום הזעה ,עצבנות ,מצבי רוח ,) גם זהו גיל שעושים גם חשבון נפש ומי שיש לו מעט כלים להיתמודד ,הורס ,ומוציא , הכל על הסובבים אותו ,כולל הילדים . אם היא תשתף פעולה ותבין שהיא הולכת לשם ,כדי להיתחזק בעצמה , ואתם הילדים תהיו גם תחת מעקב של עובדי הרווחה ,.וגם לכם יעזרו . ואת זה גם אתה יכול לעשות . בהצלחה ,אל תתיאש דיאן

אורה תודה על הדאגה.נגעת בי. הדיכאון שפקד את נישמתי פינה מקומו ועכשיו אני מרגיש נהדר. כיף לי וטוב לי ואני רוצה לחבק את העולם ואפילו יש בי מין רעבתנות כזו לכול מיני דברים וכוח והתלהבות(של עגל?). וזה נפלא. כנראה רק כשיורדים כל כך עמוק אפשר להגיע לשחקים. ואני מודה לך אורה שהיית לי אוזן קשבת וכאן אני גם רוצה להפנות את דברי לאביב(שקראתי את מה שכתבת כתשובה לד"ר הילל )ולד"ר הילל שאת דבריו לא קראתי במפגיע. הפורום הזה נהדר בעיני תמיד יש איזה שהיא התייחסות. ואני כאדם שמרגיש שלפעמים קשה לי, שאני לא רוצה להיות חלק מהמרוץ שכולם משתתפים בו אחרי עגל הזהב ,מחפש אנשים שעסוקים בדברים שקשורים לרוח לנפש ולנשמה ומתוך ההתרשמות שלי עד כה הפורום הזה גם אם הוא דומה לצ'אט מתאים לי. והמצאותם של אנשי המקצוע מוסיפה טעם אך איננה העיקר . ורציתי לסיים במעט חומר למחשבה שכרגע מעסיקה אותי זה איזה שיר : ----אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים: 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק אני נופל לתוכו אני אבוד... אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת..כוחו של הרגל. עיני פקוחות אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי.אני יוצא מיד. 4. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו. 5. אני הולך ברחוב אחר.... --פורשה נלסון מתוך ספר המתים והחיים הטיבטי. ואני מרגישה ב-4.

היי עגל הזהב, אם להודות באמת לא כל כך הבנתי מה רצית לאמר לי.. שמעתי ביקורת, לא הבנתי כל כך על מה.. סליחה.. אני אשמח להתייחס אם תבהירי. איכשהוא לי יש תחושה שד"ר הילל הוא מתחזה.. בכל מיני ואריאציות ושמות, אולי אני טועה, למרות שאני בדרך כלל לא, ובגלל זה ביקשתי ממנו להבהיר מי הוא. האמת היא שגם אליך אני לא כל כך יודעת איך לפנות. פעם את כותבת כבן ופעם כבת (שימי לב לפעלים). נראה לי שאת בת, ובגלל זה אני מתייחסת אליך ככזאת, אולי את מנסה לטשטש את זה ? אם כן, תיזהרי יותר.. :-)) אביב.

לפי מה שהבנתי הילל אמר משהו על זה שהפורום הופך לצ'אט. אני בהחלט אישה אבל התחלתי את השיטוט כגבר וקצת קשה לי עם זה אז אולי זה המן לעבור ללשון אישה וההתנצלות עם אורה לא היתה לי כוונה... ותתיחסי אלי איך שבא לך.

ועוד אמרו לי שזה פורום הכי,הכי.

שלום חגית, אני מבינה את אכזבתך. ואני איתך. כאחת שהייתה נהנית להיכנס לפורום הזה, אני אפילו מאוכזבת מ-א-ו-ד ! עד לפני שבוע-שבוע וחצי הפורום תיפקד אחרת לגמריייייי. אני לא יודעת מה קרה שהוא עכשיו ככה. ו......חבל! חבל מאוד! כי האופן בו הפורום התנהל גרם לי לחזור אליו שוב ושוב... אני מקווה שלא התאכזבת יותרררר מדי, כי אני מסכימה איתך, אבל יש לציין שהוא לא היה ככה תמיד... ממני.

ערב טוב ג'קי אני חושבת שניתקלו כבר אחת בשניה בפורום הזה רק שאני מבלי לשים לב טעיתי כשחשבתי אותך לגבר, טעות . אני לאחר 12 שעות עבודה, הדפסתי כרטיס (מה לעשות ?....מעמד הפועלים) ומכיוון שאין לי מחשב בבית (או מה לעשות שם) גייסתי לצידי חפיסת סיגריות חדשה דנדשה ,קפה שחור והנה אני פה מצטרפת לפורום ואכן מגלה שנהיה די משעמם פה. עד היום רק צפיתי מהצד, מידי פעם שאלתי שאלות אבל לא כל כך העזתי לתת עצות,חיזוקים. אז מה דעתך שנחיה קצת את הפורום להערב ? ואם לא אז לפחות להחליף כמה מילים ? דרך אגב, לא סתם בחרתי בך אני נשמעת בטח ממש חסרת חיים ומשועממת ?! אז לא בדיוק. פשוט רוצה להתחבר לראש אחר (אפילו יצא לי חרוז) ממתינה יעל

זה הכי הכי חגית. קצת נחים,ואחר-כך הכל פתוח יקירה. תשארי ,תשארי,תראי אייך עוד מעט העניינים מתחממים. וחוץ מזה למה שלא תספרי לנו מי "הגברת"? דניאל

דניאל יקירי, הפורום משעמם, בטח הייתי בחופש, עכשיו חזרתי, ויחזור להיות מעניין.. סתם, בדיחה :-))))))) שלך אוהבת עד השמיים, אביב

זה מאוד יפה שכולם פה אוהבים נורא את כולם , מכירים את כולם, זה מספר ימים שאני עוקבת אחריכם ודווקא היום כשהחלטתי להשאר עד מאוחר במקום העבודה בתוך משרד/כוך חסר מזגן אחרי 12 שעות בעבודה המסריחה הזאת בשביל שאוכל להצטרף לפורום המהולל הזה כל מה שאני מרגישה זה כמו הילדה הלא מקובלת מעבר לגדר. אוו.....מסכנה שכמותי....רחמים עלי... ממש לא, אני מנסה לעשות פה מאמץ ואף אחד לא מתייחס, אולי אם אספר שאני בדיכאון מתמשך עקב הפלה טראומתית שעשיתי שמלווה אותי עד היום אקבל קצת יחס ? (הקטע על ההפלה הוא אמיתי) יעל נ.ב. האם אני היחידה שלא משתמשת בשם בדוי ?

יש לי מטרד, יותר משהוא בעיה כאשר אני חושב על קור או על להיות ערום אני מתעטש, לרוב פעמיים. יש למישהו פתרון עבורי?

עדיין מקווה לתגובה...

אמא שלי בת 45 עוברת את תקופת גיל המעבר יש לה שלושה ילדים בגיל 18 16 ו6 לחוצה מאוד מתעללת נפשית בילדיה כתוצאה מהתקופה שני הילדים עדיין לא עברו את גיל ההתבגרות וזה יוצר התנגשות קשה הילדים סובלים וגם האמא עצמה ובעיקר בעלה שהוא אב חורג לשני הילדים הבוגרים נאמר לי להפנות אותה לטיפול אבל היא מסרבת מה ניתן לעשות בכדאי לסייע לה?

משה, תנסה לפנות ליועצת של בית הספר. נשמח אם תכתוב על מערכת היחסים בינכם לבין עצמכם (אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתה אחד הילדים) וביניכם לבינה לפני תקופת גיל המעבר. עדי

עדי אכן אני אחת מהבנות השתמשתי בשם בדוי של בן למניעת זיהוי זה עתה סיימתי את לימודי אני קרבה מאוד לגיל 18 המצב עם אימי מאוד קשה המריבות התעצמו לאחרונה אני סופגת ממנה איומים לגבי זרקתי מהבית כשאגיע לגיל 18 הפחד גדול אבל הכי סובלת זאת בת ה6 שאימי ילדה אותה בגיל מאוחר

משה שלום אם היא אכן מתעללת בילדיה יש חובת דווח אם איני טועה ניתן לפנות לפקידת סעד ואז ניתן לדרוש ממנה טפול במטרה שההעללות בילידה תפסק. בברכה עמי

ההתעללות אינה פיזית היא עוברת תקופה מאוד קשה לעיתים היא נפתחת אליי היא מאוד חשובה לנו ואנו דואגים לה אנחנו חושבים שהיא צריכה טיפול פסיכאטרי ושום דרך לא עוזרת אני מאוד מעוניינית לעזור לה כיצד ניתן לעזור לה? היא נשואה מחדש והבעל לא ממש תומך בה.

קצת מידע על התרופה. הפעם עבור חברה שהבת שלה נוטלת את התרופה אחרי שהרבה אחרות, לא עזרו לה. בבקשה אינפורמציה ותופעות לוואי.. על פי עצתה של...... אני פונה אלייך בכותרת..... :-) תודה על כל מידע בנושא.....

שלום לך 1. עקרונית - למה אי אפשר לדבר עם הרופא ? 2. רשימת תופעות הלואי היא בעקרון כמו בתרופות נוגדות פסיוכזה אחרות, אולי מעט פחות וכוללות (ראי עצמך חופשיה לשאול על מה שאת לא מבינה אבל השאלה היא מה מטריד אותך בתופעות הלואי ) : Side Effects Insomnia, anxiety, agitation are common side effects (occurring in 5-10%). Somnolence, constipation, nausea, vomiting and dry mouth may occur in up to 2% of patients. Other side effects include weight gain, acute dystonia, extrapyramidal side effects, tardive dyskinesia, hypotension, bradycardia and QT prolongation. Amisulpride can cause hyperprolactinaemia and thus may lead to galactorrhoea, gynaecomastia, breast pain and amenorroea. Amisulpride's endocrine effects are remarked on throughout the relevant literature. Grunder et al (1999) compared the endocrine actions of amisulpride and flupenthixol, (a mixed D1/D2-like antagonist also blocking serotonin, H1, and D1 receptors) -on anterior pituitary hormone secretion in schizophrenic patients. Blood was withdrawn at 15-min intervals to assess basal secretion of prolactin, growth hormone (GH), and thyroid-stimulating hormone (TSH). Four hundred micrograms of thyrotropin-releasing hormone (TRH) was injected i.v. to investigate drug effects on TRH-stimulated secretion of prolactin, TSH, and GH. Prolactin plasma levels were markedly elevated in both treatment groups. This elevation was significantly more pronounced in females(but not males) with amisulpride than with flupenthixol. The prolactin response to TRH was significantly blunted by amisulpride only in male subjects. Interestingly enough, low basal prolactin levels predicted improvement of negative symptoms in patients treated with amisulpride. Amisulpride may reduce reaction time in those using machinery. Seizure threshold reduction. May exacerbate Parkinson's disease. Neuroleptic malignant syndrome is a rare though possible side effect. The drug has been given to healthy volunteers and compared to haloperidol (Raemarkers, 1999). Amisulpride 400 mg daily had some mild adverse effects on psychomotor and cognitive performance, but no significant extrapyramidal disturbances in the group as a whole. On clinical rating scales or during a structured psychiatric interview it produced no signs of mental disturbances. Haloperidol ubiquitously impaired psychomotor and cognitive performance in a similar fashion after the first and the final doses and produced extrapyramidal disturbances in nearly every subject, the most common being akathisia and the most severe, in the case of one individual, being acute dystonia. Haloperidol produced a number of mental disturbances, the most noteworthy being negative symptoms.

אלך לקרוא את הכתוב.. ותודה על העזרה.. אפשר לשאול רופא.. אבל.... ולא לשכוח.. מדובר על חברה בצרה. הבת שלה כבר עברה, הלידול, מודיטן, זיפרקסיה, דפלפט,, ועוד משהו שלא זכור..לי. וכעת, מנסים גם את זה... העתקתי את השם מהתרופה.. והבטחתי לה מידע. בחורה צעירה בקושי בת עשרים, אם לילד בן שנה .. לא לקנא .........אישפוז שני... כולי תקווה שמשהו ישפר את מצבה..... אגב, הכרנו בבית חולים, כשהבן שלי היה שם.

עד כמה שאני מבינה, מקריאה רבה... , שמתי לב לתופעות לוואי די דומות להלידול. אם תוכל להפנות אותי לאתר המתייחס לתרופות אלו, אודה לך מאד.. יש לי מספר אתרים בנושא תרופות ומחלות, אבל שם לא נמצאה התרופה המסויימת הזו, לא בשם שהיה בידי...... אמיסולפריד ולא סוליאן, כפי שרשמת לי....באחת התגובות... עוד אתר בנושא , לא יזיק לי.... בטח לא, אם לא אקרא בו יותר מדי.... :-)

...

אנג'ל, מצטערת, רק עכשיו אני רואה את הודעתך, ואני חייבת להתנתק. תכתבי לי כאן או במייל, טוב? אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב מאז ששלחת לי את המייל האחרון. הרבה בריאות וכוח, טלי פרידמן

אני כאן עדיין אני אכתוב לך למייל

הרפואי לתת לי פרטים על תרופה , שאני לא מוצאת באינדקס התרופות או בכל מקום אחר. יתכן שיש לה שם נוסף.. אמיסולפריד................. מבקשת להתייחס לבקשתי ...........

תפני את השאלה בכותרת "נושא" לד"ר אבני. זה בוודאי יעזור... :) טלי פרידמן

שלום נשלחה לך תשובה אם כי באחור שם התרופה גם Solian והיא תרופה נוגדת פסיכוזה בברכה עמי

מרגישה שכול העולם שונא אותי, מבודדת מכולם בת 19 כול הזמן רע לי לא מצליחה לפתח קשרים אין לי כוח להמשיך תעזרו לי.... תודה האם יש אנשים שזה ישתנה אצלם? יכול להיות מצב כזה שדברים פתאום ישתנו תמיד הייתי כך לא סמפטו אותי האם זה ישאר?

חגית, את מספרת שהמצב אותו את מתארת נמשך כל חייך. איך הסתדרת עם זה עד היום? ומה קרה עכשיו? האם קרה משהו נוסף / אחר? ומה את עושה בחייך? את בצבא? עבודה? לימודים? אחכה לתשובתך. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכולם רציתי לשאול: אני תלמידת י"ב מסיימת היום את כול שנת לימודיי האמת זה קשה לקבל זאת. אך הבעייה היותר חמורה אצלי היא שאני ילדה שאף פעם לא היו לה חברות תמיד מסתובבת לבד מתקשה בליצור קשרים אם אנשים וכול קשר שמתחיל נגמר מיד. רציתי לשאול ולדעת האם כול החיים שחייתי היו לי נוראים עברתי מספר בתי ספר הכול אותו דבר לא יסתדרתי בשום מקום. מבחינת מראה אני נראת נהדר אין לי בעייה . תמיד אני מרגישה לבד, שצוחקים אליי, ששונאים אותי, אנא אנה אני רוצה צריכה עזרה ??? והאם יש סיכוי שזה ישתנה בצהל? (ולישתנות אני ניסיתי זה לא יצליח? ) תודה רבה...

אהלן אפרת! ראשית עליי לציין שאני לא בעל מקצוע,אלא סתם חבר שמנסה לברר! שנית בוודאי בהמשך היום יענו לך היועצים המוסמכים של הפורום. תראי מה שאת מתארת זה בוודאיי לא נוצר ביום אחד,אלא כתוצאה של שנים שהיה לך משהו בעברך ,ולא ניסית ואוליי לא רצית לברר או לדעת יותר מדיי. כמו כן את מתארת מצב של רגשיי נחיתות מאחרים,למרות שא מודעת שאת כמותם ואם לא יותר מהם. ועובדה שאת נראית טוב,ועובדה גם שסיימת את בלימודים חרף הקשיים. ואייך יכולת כל השנים להיות עם חברים קבועים כאשר את בקשיים?? אבל לא מאוחר...לדעתי את חייבת לפנות למומחית בעניין(פסיכולוג או כדומה)ולא מדובר חלילה בכתם רפואי,או דבר שיהיה רשום בצבא,כי מה שאת מתארת זה לא דבר שמצריך פסיכיאטר או כדומה. פשוט מישהו או מישהאי לדבר,לשפוך,ולנסות להבין מאיפה באה בעיה זו. ואחריי שתביני ,בטוח אני שלא יהיה לך בעיה להשתלב בצבא. אבל שלא תזניחי ,את חייבת בשביל עצמך לדעת למה זה קורה לך? וחוץ מיזה אני כבר חבר שלך. אני מקווה שלא בילבלתי אותך...ובטוח שעוד מעט יבואו כל החברות שלי מהעבודה,וגם הם ייעצו לך מעט. והעיקר לא לאבד תקווה,את עוד צעירה,והחיים כעת מתחילים. שלך בידידות דניאל

אפילו ממוחה לא היה כותב טוב יותר

אפרת שלום, ראי תשובתי לחגית (תשובה אחת לפני השאלה שלך). הדברים מתאימים ומכוונים גם אלייך. אחכה לתשובתך. טלי פרידמן

אפרת גם אני מסיימת השנה י"ב ויוצאת בהרגשה שאני אשאר לבד עד לגיוס כולם אומרים לי שבצבא הכל יסתדר אבל אני עדיין בטוחה בכך שכולם שונאים אותי מה שגם אני לא מסתדרת עם אמא שלי אני מקווה שתוכלי להאמין שהכל יסתדר עבורך ושלא שונאים אותך כל אדם מיוחד בדרך שלו ואת תמצאי את החברות שלך בזמן שלך, בנתיים אני האמנתי וממשיכה להאמין ולקוות ליבנת (השם של הבן בדוי)

איך ניתן לטפל באדם מכור להימורים (מדובר על סכומי עתק), שיקר לאחיו, רימה את החברים. הלך לקבוצת תמיכה והמשיך להמר. האם יש מוסד שניתן להתאשפז בו לגמילה מהימורים? האם יש סיכוי להגמל מהימורים?

יעל שלום רב, ישנם מרכזים טיפוליים להתמכרויות מסוגים שונים: סמים,הימורים, מזון ועוד. בעבר היה מרכז כזה בקיבוץ "בחן", ואינני יודעת האם הוא עדיין קיים. באופן עקרוני כדי לשאול בקבוצות התמיכה למהמרים אנונימיים לגבי מרכזי טיפול הכוללים אישפוז. החברים שם יודעים בדרך כלל הכי טוב. בברכה, טלי פרידמן

תודה על תשובתך. איך מגיעים לקבוצות התמיכה למהמרים אנונימיים? איזה קבוצות תמיכה לגמילה מהתמכרות להימורים ישנן באיזור המרכז (גוש דן)?

קצת רקע: אני בן 28 נשוי ואב לשניים סובל מפאניקה ואגרופוביה מזה כעשר שנים בעקבות לקיחת סם הזיה בשם אל אס די. השימוש בסם הזה היה חד פעמי וגרם לי להרס לכל החיים שאיני מצליח לשקמו, לפני השימוש בסם הזה השתמשתי בסוגי סמים קלים אחרים בתדירות גבוהה ללא כל תופעות ואני יודע את תחושת הגוף והמוח לסמים אלו. עכשיו לשאלה: אני מטופל אצל פסיכיאטרים כבר זמן רב וחרשתי את כל התרופות הקיימות בשוק ואת כל תופעות הלוואי שלהם, כיום אני לוקח טרנקסל 15 מ"ג (2 בבוקר 1 בערב) וצ'פראמיל (1 בוקר ו-1 צהריים): א. רציתי לברר עם כבודו האם מינון זה הוא סביר או גבוה(משקלי כ-104 ק"ג). ב. רוב היום אני חש עייפות שמונעת ממני תפקוד ואני יכול לישון ללא הרף. ג. כשאני ער , אוכל מדבר או כל דבר אני מרגיש תחושה הדומה לתחושת סוטול מסמים אני מרגיש את הריחוף והשנטיות(לכן הדגשתי שיש לי מושג בתגובות של סם) וההרגשה דומה מאוד ל"צלילות". ד. לעיתים אני חש חרדות למרות המינון הזה שהיה אמור למנוע חרדות לאחר תקופה של שנים. ה. חשבתי יום אחד לא לקחת את הכדורים כדי שיום למחורת השפעתם תשוב וגם להתעורר קצת אבל תופעות הלוואי מהפסקה שלא בזמן הנטילה גורמת לחרדות קשות אף יותר מהחרדה בה הייתי נתון לפני השימוש בכדורים ואני לכוד בתוך דלת מסתובבת שאין דרך יציאה ממנה. ו. בעקבות הכדורים חיי המין שלי השתנו בהיקף ניכר ואיני מצליח לקבל זיקפה מלאה וכשאני מקבל אזיי אני לא גומר בכלל ואני מתעייף ויושן מיואש, זה מצב מאוד מתסכל בפני עצמו ואיני יכול לגשת בביטחון לאשתי כי אני חש בבעיתיות כבר זמן רב, הפסיכיאטרית שלי נתנה לי ויאגרה ואני מתלבט נורא מכמה סיבות: 1. מהם ההשלכות העתידיות האם אני יצתרך לחיות רק על כדורים בעבור כל פעולה בחיים ואם אני יצליח לתפקד ללא ויאגרה או שללא הכדור הכל יהיה אבוד. 2. האם לא מסוכן לקחת ויאגרה בכלל ואם הכדורים בפרט. הייתי שמח לתשובות ממך.

רונן שלום אתה שואל הרבה שאלות לאחר נסיונות תרופתיים רבים לדבריך לא ניתן להקשי מקשייך עם הטפול הנוכחי. מה שמומלץ לדעתי במקרה מורכב כזה הוא הערכה מחדש ע"י המטפלת שלך או אם תרצה חוות דעת נוספת כולל מה התופועת מהן אתה סובל רשימת כל התרופות בהן טופלת, המינונים, התגובות ותופעות הלואי וכל דבר נוסף. אין לדעתי מקום לתשובה מהמותן כאן צר לי ובהצלחה עמי

יש התחמקות מסיבית מהודעותי אני חושב שיש מקום למספר תשובות כגון: אם ניתן לקחת ויאגרה עם כדורים כאלה אם המינון לא גבוה עבור בן אדם או סוס ושאלות נוספות שניתן לענות בקצרה, הדרך הקלה היא לברוח מתגובות, או להגיד שליפה מהמותן, עליך כיועץ בפורום לשקול בכובד ראש תשובות ראויות למעשה, ז"א שנדע מה עלינו לעשות הלאה ואיפה תעינו עד הלום(נתתי מספיק פרטים) והאם ניתן למנוע נזק עתידי תוך כדי הפחתת מינון או.... המלצה שלך אחרת.

נ.ב. האם נסית צורה כלשהי של פסיכותרפיה ? עמי

ד"ר עמי מכובדי! אני נהנה לקרוא את תגובותייך ,המפוייסות הכנות ואמיתיות. אכן אוליי גדל דור פסיכיאטרים שונה ממה שהורגלנו. יישר כח! דניאל

בוקר טוב, הערכים שבקשת, tsh 6.5 .35-5.5 tt3 3.6 .93 - 2.79 ft4 14.1 10.3 - 18.3 הערכים מעט גבוהים אך האנדוקרינולוגית אמרה שאם הם יישארו היא תמליץ על טיפול תרופתי ! וכמו שאמרתי, הוא מקבל - לפונקס -ריספרידל - דקינט ומפעם לפעם פנרגן (sos ועוד שאלה - האם יתכן שהעייפות נובעת מבעיה בבלוטה יותר מאשר המחלה? תודה אליאן

אליאן שלום בהחלט יתכן שההפרעה בבלוטה תורמת לעייפות ואולי גם להפרעה לתגובה לתרופות (ועדין השאלה האם להחליפן) לטעמי שווה לטפל בבלוטה לכן (כולל ברור למה הפרעה) בכל מקרה המלצתי עומדת גשו לחוות דעת נוספת בהצלחה עמי

עשיתי טעות קשה מאוד נכון אנשים הם בני אדם ויכולים לטעות..... אבל אני לא מצליחה לסלוח לעצמי זו טעות שלא ניתן לתקן......... ואני כבר כבר ימים מרגישה מועקה אדירה בפנים בבטן קשה לי לאכול ויש לי בחילות.

נירית יקרה, אינני יודעת מה הטעות שעשית אבל בטוחה אני שברגע שתשתפי משהוא יוקל לך ואולי התמונה תתצטייר אחרת והטעות לא תראה נוראית כל כך... תאמיני לי גם אני עשיתי דברים כאלה ואחרים ואח"כ הרגשתי שגוש יושב לי בגרון ואני נחנקת.התביישתי לספר מה עשיתי אבל בסוף עזרתי אומץ והוקל לי. אנחנו בפורום לא מכירים אותך, אין לך במה להתבייש , שתפי אותנו אף אחד כאן לא שופט אותך. תזכרי! אין טעות שלא ניתן לתקן, כמו שאמרת כולנו בני אדם!!!! קבלי חבוק :-) ורד

קשה לי לדבר , קשה לי לפרוק ,באמת.... אני כל הזמן פוחדת מהחשיפה , מהעובדה שידעו מה אני חושבת ומרגישה וזה פשוט אוכל אותי!!!!!! גם כאשר אני צודקת , קשה לי למה זה קורה לי ?????

נירית שלום רב, אולי תשתפי אותנו קצת יותר? מה קרה? אילו תחושות עולות בך? וכו'. בברכה, טלי פרידמן

נירית! כל אדם טועה וכל אדם שיודע שטעה מגיעה לו הסליחה אל תשפטי את עצמך אפילו אם המצב חמור ביותר תנסי לארגן את המחשבות שלך מחדש ותמצאי פתרון לעצמך.. בהצלחה

שלום, אני בן 15 ויש לי בעיה די רצינית. אני מפחד לישון מחוץ לבית או בלי בן משפחה קרוב במקומות אחרים. הבעיה מטרידה אותי מאד מפני שאני דואג למה שיקרה בעתיד כשלא אוכל לעבור דירה או לטוס לחו"ל. אני לא זוכר מתי הפחד הזה התחיל אבל אני יודע שהוא לא היה קיים תמיד. האם זהו פחד שכיח? האם יש דרך לטפל בו? בתודה, דקל

דקל שלום רב, האם אתה זוכר איך היה לפני שהפחד הופיע? האם אתה זוכר משהו (אירוע/מחשבה/חלום) שלאחריו החל הפחד? ומדוע זה מתחיל עכשיו לחלחל ולהפחיד אותך לגבי העתיד? ובאשר לשאלתך, באופן עקרוני ניתן לטפל בבעיה של חרדות שכאלו. פנייה לטיפול פסיכותרפויטי עשויה לסייע. אולם כדי להגיע לטיפול שכזה יהיה עליך לערב את הוריך. האם הם יודעים על הבעיה? תמשיך לכתוב, אני כאן. בברכה, טלי פרידמן

חסר לכן שמחר לא תמלאו שניי דפים של תמיכה הדדית. והעיקר לא לפחד כלל.............ואם מתעוררת בעיה נא להתקשר. אני אחזור מחר בערב....... אוהב אתכן דניאל

דניאלווש שלום לך זו אפרת יתחלתי להכיר תאתר הזה ממש לא מזמן אני חייבת עזרה תוכלי גם את לעזור לי.כתבתי את מצוקתי ב"מחכה לתשובה מהר" תוכלי להכנס שם ולקרוא.. תודה וביי

שלום לך דניאולש,ושירלי גם אני מעוניינת בחברה.

שלום רב, אני סובלת מדכאון קל כרוני. אני נוטלת פרוזק אך סובלת מתופעות הלוואי שלו. ברצוני לנסות טיפול "טבעי" - לקיחה של חומצות אמינו, כגון: Inositol gaba L-arginine Sam-e (DL-phenylalanine) DLPA ( Trimethylglycine) TMG וכד', ששמעתי שיכולים לעזור. אני מעונינת ללכת לרופא שהוא M.D, שמתמחה בתוספי מזון. רופא שמעודכן במינונים המתאימים שלהם ויודע לעקוב אחרי ההשפעות של הלקיחה ולא להגזים ולהיות פנאטי כמו רבים מהנטורפתים וחובבי הרפואה טבעית. איני מעונינת בנציג של חברת ויטמינים (כגון סולגאר, טווינלאב וכד')- כי אני חוששת שיש להם אינטרס שאקנה כמה שיותר. ולא להמליץ על מה שאין בחברה שלהם. רציתי לפנות לפרופ' קרסו. הוא גם רופא M.D (נוירולוג) וגם מומחה בתוספי מזון, אך יש אליו תור (באופן פרטי!) רק לעוד שנתיים. לכן אני מחפשת ללכת למישהו שטוב כמוהו. ביחוד שמתמחה במצב הנפשי. בהרבה תודה מראש נטע

.

שלום, שמי נועה, אני בת 27 וסובלת ב- 10 חודשים האחרונים מחרדות שגרמו לי סבל רב. אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וחצי, ומזה כחודשיים וחצי אני מטופלת אצל פסיכיאטר שרשם לי סרוקסט. התחלתי עם כדור אחד של 20 מ"ג ליום, הרגשתי שיפור אבל לא מספיק, והעלנו את המינון לכדור וחצי ליום (30 מ"ג). מאז שהעליתי את המינון משום מה אני יותר בחרדה, והסרוקסט עוזר לי פחות מכפי שעזר בהתחלה, כשלקחתי כדור אחד. בנוסף, אני לא מצליחה להירדם בלילות ונשארת לפעמים ערה לילה שלם, דבר שלא קרה לי גם בשיא החרדות, לפני הכדורים. הרופא אמר לי שכעת הסרוקסט כבר מאוזן ואני לא יכולה לקבל יותר התקפי חרדה, אבל אני כן חווה חרדה, אם כי חלשה יותר ושונה באופייה ממקודם. שאלותי הן: 1. האם יתכן שכדור אחד היה לי טוב ודווקא העלאת המינון מגבירה את החרדה? 2. האם כדאי לי להנמיך את המינון או דווקא להעלות אותו עוד? 3. האם יכולים להיות מצבי חרדה גם כשלוקחים סרוקסט, או שהם אמורים להיעלם כמעט לגמרי? 4. האם כדאי לי לשקול להחליף כדור, כי יכול להיות שהסרוקסט לא מתאים לי, ואם כן - אז לאיזה כדור? 5. הרופא אמר לי שאם אני מרגישה קצת חרדה, לקחת חצי קלונקס, אבל אני מנסה מאוד להימנע כי זה ממכר. מה לעשות? אני מצטערת ששאלתי הרבה שאלות, אבל זו הפעם הראשונה שאני בכלל נכנסת לפורום, ונדהמתי לגלות שכל-כך הרבה אנשים סובלים מבעיות דומות לשלי, וזה מאוד עזר לי. אודה מאוד אם אקבל תגובות מד"ר אבני או מכל מי שסובל מחרדות ורוצה לכתוב. תודה, נועה.

נועה ערב טוב.אכן את לא לבד בעידן-המודרני המוני אנשים סובלים מחרדות.גם לי יש ניסיון רב עם התופעה .לא רוצה להתייחס לבעיותיך עם הסרוקסט למרות שהייתה לי היכרות קצרה עם התרופה-משום שאני לא רופא.אני מאמין ומקווה שתקבלי בהקדם תשובה מד"ר אבני.לגבי ההסתיגות שלך מהקלונקס-אני מאד מבין שמוש ממושך בתרופה מאותה משפחה גרם לי לתלות קשה. אשמח לחלוק איתך עוד מניסיוני.

שלום לך נועה , את כמובן צריכה להיתיעץ עם המטפל שלך , לגבי המשך לקיחת התרופה או מינונה , אני לא בעלת מקצוע ,כמובן, אך עצתי לך היא , לנסות תרופה אחרת ,שתתאים לך ,יותר (יש היום מגוון די מעולה של כדורים ) ותפיג קצת את החרדות ,שאמנם פוחתות, עם הטיפול התרופתי ,אך צריך גם ,להתמיד בקבלת טיפול פסיכולוגי . בהצלחה דיאן

ניר שלום! תודה על תגובתך. קראתי גם את תגובתך לדיאן (תודה גם לדיאן). אני יודעת שאתה לא רופא, אבל נוכחתי שאנשים שעוברים דברים דומים יכולים לייעץ ולעזור מאוד הרבה פעמים, לא פחות מרופאים. אם תוכל לכתוב לי - איזה תרופה אחרת למשל אתה חושב שכדאי לי לנסות במקום הסרוקסט (אני בכל מקרה אתייעץ כמובן עם הרופא, כך שאין לך מה לחשוש מ"אחריות"). איזה תרופות אתה לקחת/ לוקח? בנוסף, מעניין אותי לדעת מניסיונך למה אתה חושב שטיפול פסיכולוגי לא יכול לעקור את שורש הבעיה? כמובן שבכל תקופת החרדות באמת הרגשתי שהטיפול לא עוזר לחרדות, כי בכל הפגישות רק דיברתי באובססיביות על החרדות עצמן, ולא יכולתי לראות מעבר, ובכל פעם שעלה משהו מהותי או שורשי - מייד הרגשתי שזה "מותרות" לדבר על זה כי עוד רגע תיגמר הפגישה ואני אשאר לבד עם החרדות שיחזרו, אז אני צריכה "להחזיק" את החרדות חזק ולא להפסיק לדבר עליהן ולחשוב עליהן כי אם אני אעז לעזוב את זה לרגע הן מייד יתקפו אותי שוב וישתלטו עלי. אבל עכשיו אני דווקא כן מרגישה שעולים בטיפול דברים אמיתיים מאוד. הבעיה היא שאני אכן מפחדת שגם אם אני אדבר על שורש הבעיות שלי, בכל זאת אם בעתיד אני אתמודד עם דברים כמו זוגיות חדשה, נישואין או הריון ולידה (מה שאני מאוד מקווה שיקרה) - אז החרדות יחזרו. אשמח מאוד לשמוע עוד על ניסיונך. נועה.

היי,אני לוקחת סרוקסט וסובלת שנה מהתקפי חרדה,את הסרוקסט התחלתי לפני חודשיים וזה עזר נורא אתמול פתאום חטפתי התקפי חרדה רציניים והתקשרתי לפסיכיאטר שלי שהסביר לי שזה הגיוני שזה קרה והוא לא מייחס לזה חשיבות תראי הסבירו לי שהסרוקסט לבד לא עושה את העבודה,אין שום תרופה (כן זה קצת מרגיש מייאש) שפותרת לגמרי את החרדות,רק את והתרופה ביחד יכולים לפתור את החרדות. אני לא יודעת איך הטיפול הפסיכולוגי שלך והאם הוא מועיל,לדעתי הסרוקסט לא מעלה חרדה,לא נראה לי שישנה אפשרות כזו בניגוד לקסאנקס ומשפחתו שיכולים לגרום לבעיות אם לא מורידים אותם בצורה מבוקרת או אם לא הולכים במקביל לטיפול. מקווה שתפתרי את הבעייה אבל תדעי שאין אף תרופה שגומרת לגמרי עם החרדות גם אני כמוך הייתי בטוחה שהסרוקסט יפסיק לי אותם לגמרי מה שכן הוא דחף אותי קדימה וגרם לי לפחות חרדות ולאומץ לעמוד בפני החרדות ולהמשיך איתם בהצלחה

תודה על תגובתך. נראה לי שאת צודקת, ואני באמת התחלתי היום להבין, גם בעקבות הדברים שכתב לי ניר (ניר, ולא את - נור) ופגישה שהייתה לי היום עם הפסיכולוגית שלי, שאני פשוט מסרבת להאמין שהכדור עוזר, ואני מחזיקה את שארית החרדות שיש לי חזק חזק, מתוך פחד מן הפחד. ובאיזשהו שלב צריך פשוט "to let it go", לקבל את העובדה שאין לנו שליטה מוחלטת על החיים שלנו, וחרדה בדרגה מופחתת מבעבר יכולה לתקוף אותנו, אבל אנחנו כבר יודעים איך להתמודד איתה ולא להיכנס לפאניקה ולחשוב שכל מה שהשגנו עד כה היה אשליה ולא אמיתי והנה הכל מתמוטט. וגם צריך להאמין כשמרגישים יותר טוב. תודה, נועה.

נועה שלום כעקרון סרוקסט אמור הלעים מצבי חרדה לרוב די במנון נמוך יחסית לעתים הוא אינו מועיל או מועילבצורה חלקית ואז שווה לשנות מנון (מה שרופאך ניסה לעשות) או לשנות תרופה או לשלב תרופה נוספת. לעתים תתכן החמרה של חרדה (לרוב היא זמנית סביב התחלת טפול / העלאת מנון ואז אינה נמשכת מעבר ל 3-4 שבועות) אם ההחמרה ארוכה יותר - שוו ה להעלות מנון שמוש בטרנקסל אכן עלול למכר ויש להזהר בו לטעמי אני יודע שרופאים אחרים מוטרדים פחות בשאלה זו כמו כן תמד ניתן לשקול התערבויות פסיכותרפויטיות בהצלחה עמי

ד"ר אבני שלום, תודה רבה על תגובתך - ענית על שאלותי וזה מאוד עזר לי. רק דבר אחד קטן: אני כתבתי שהרופא רשם לי קלונקס כתוספת למקרה של חרדה, ואתה הגבת לגבי כדור בשם טרנקסל, שאני לא מכירה. האם תשובתך תקפה גם לגבי הקלונקס (האם גם הקלונקס מאוד ממכר וכדאי להשתדל להימנע מלקחת אותו?). שוב, תודה רבה, נועה.

מצטערת על כך שאי לא הולכת לעבור את המפקד מחר,אני מבטיחה אני מטיסה מייל היישר לתוך תיבת הדואר האלקטרוני שלך אנג'ל

קיבלת הארכה של 24 שעות אבל רק כי הפגנת מצב רוח טוב אתמול

שלום, אני נשואה שש שנים ועם בעלי כבר 12 שנה. יש לנו שני ילדים נפלאים אבל אנחנו יודעים עליות ומורדות לרב. חשבתי להפרד ממנו לא פעם והיום דווקא אנחנו על גל טוב וממש הכל בסדר ואז אני נזכרת באהוב אחד שהיה לי בצבא, חייל בודד אמריקאי חמוד והיה לנו כייף לא נורמלי. הוא השתחרר ונעלם חזרה לאמריקה ואני נעלבתי וכשהו ניסה להתנצל, זרקתי אותו לכל הרוחות. והנה עוברות שנים ואני לא שכחתי אותו! ככל שעובר הזמן אני יותר מתגעגעת אליו ורוצה נורא למצוא אותו ולראות מה יקרה. אז בטח שאין לי עניין לפרק את משפחתי ובכל זאת אני לא נרגעת מהבחור הזה שכבר לא ממש בחור. זה היה כבר לפני 14 שנה ואני לא יכולה לשכוח אותו כי הוא פשוט היה מדהים. אז מה לעשות? בבקשה. תודה, שירלי.

את יודעת למה הסיפור של רומיאו ויוליה עדין מרטיט את הלב? בגלל שהם לא התחתנו, אילו היו מתחתנים זה היה סיפור אחר לגמרי........

שירלי שלום את מתארת עליות ומורדות עם בעלך ונשמע שזהו מרכז הסיפור. אם הכל היה מושלם היית בוודאי שוכחת את הבחור מהצבא לעד. כנראה שברגעי המחסור מתעוררות רגשות למשהו שנדמה כיום כשונה וכבעל פוטנציאל למלא את החסך בדיעבד. לכן סביר להניח שהזיכרון הזה הוא המשל ולא הנמשל הקונקרטי. כדאי לבדוק מדוע את מרגישה חסך בקשר עם בעלך, והאם מדובר בחסך שבא לביטוי רק בקשר בינכם או גם בדברים אחרים. כדאי אולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי או זוגי כדי להבין זאת יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום, תודה על תשובתך אך לצערי זה יותר מורכב מכך, אני ובעלי כבר היינו בכמה וכמה יעוצים. קצרים וארוכים ובדרך כלל אנחנו מצליחים לעבור את המשבר. אולם היום, המצב הוא שאנחנו במצב ממש טוב באופן יחסי, תקשורת טובה, יחסי מין... הכל בסדר. ובכל זאת, דווקא עכשיו אני חושבת על ההוא יותר מתמיד. הוא ממש תפס את מחשבותי ואני לא מצליחה למתן את זה בהגיון בריא. זה קצת מדאיג אותי. אשמח לעוד עצה, תודה, שירלי.

שלום! אני בת 17, ויש לי בעיה שדי מפריעה לי פה ושם. אני מרגישה מנטלית כמו בת 21 לפחות (מאז ומתמיד הרגשתי בוגרת יותר מהאנשים בגילי). האנשים שסובבים אותי (אנשים בגילי) נראים לי (95% מתוכם לפחות) כצבועים, או לא בוגרים. אני רואה איך כל האנשים שבגילי מעדיפים לעשן, לקחת סמים או סתם להשתכר בשביל "להנות מהחיים". ניסיתי להתחבר עם בנות, אבל כל הדברים שמעניינים את הבנות שדיברתי איתן (ואלה היו הרבה), זה בנים (בצורה שטחית לגמרי). ואני לא מדברת בעניין של רק לדבר, אני מדברת גם על העניין של לשחק ברגשות שלהם. אומרים שזה נכון לגבי בנים ושבנות יותר רגישות ונחמדות, אבל אני רואה את זה בדיוק ההפך. להפך, אני מסתדרת יותר טוב עם בנים. אני מוצאת אותם יותר מעניינים ובוגרים (תלוי מי, אבל בטוח שיש יותר בנים נחמדים מאשר בנות מעניינות), אך דבר זה מתחיל להפריע לי, מכיוון שיש לי רק חברה אחת טובה באמת, שגם היא מסתכלת על כולם בדיוק בדרך שלי. יצא לי לדבר עם אנשים בני 21+ ולהנות מחברתם, אך לא נוח לי בקשר עם אנשים שגדולים ממני בהרבה שנים, מפני שההורים שלי סולדים מזה ומאז ומתמיד אני מנסה לשמור על קשר הוגן עם הורי. החברים היחידים כמעט שיש לי, אלא החברים של החבר שלי. ולמרות שאני מאוד מאוד אוהבת אותו ואנחנו ביחד כבר הרבה זמן, אני לפעמים תוהה מה יקרה אם חס וחלילה נפרד. אני באמת מרגישה שאני אשאר לבד, לפחות עד שאני אהיה בת 21 ואכנס לחיים האמיתיים. כמו כן, עליי לציין שאני גרה במושב (למרות שהוא 5 דק' הליכה מהעיר). כל חבריי גרים במושבים אחרים (במושב שלי גרים משהו כמו 3 אנשים בגילי, והם מאוד מאוד לא לטעמי), ועד שלא יהיה לי רשיון נהיגה - קשה מאוד להפגש. מצב זה גורם לי להשאר הרבה הרבה בבית, וכתוצאה מכך גם לאכול הרבה (בשנה האחרונה השמנתי 10 ק"ג). אני פשוט מרגישה שכל הסובבים אותי מתאימים לאחד מהתיאורים הבאים - סנוביות, פרחות, ערסים, פריקים או סתם אנשים שמתלהבים. (אפילו אח שלי שגדול ממני ב- 5 שנים, בא אליי לבי"ס ביום הזכרון, ראה את האנשים ואמר שאני צודקת. הוא היה ממש בשוק). פעם (בזמן שהייתי ביסודי), אני זוכרת שהיו לי הרבה חברות, אנשים נורמליים. אבל מאז שהגענו לגיל ההתבגרות כולם נהייו שטחיים כמו הקיר שלידי. אני מרגישה כאילו שהדרך היחידה לצאת מכל הבלאגן הזה היא לחכות, והמסקנה הזאת ממש לא עוזרת לי, אלא להפך. מה עושים!?

מורן שלום רב, נראה דווקא שאת יודעת היטב מה לעשות. את מתהלכת בין הטיפות, ומנסה לרצות את כולם, אבל גם את עצמך. את יוצאת עם בחורים גדולים ממך, אך בטווח גילאים המקובל על הורייך. את חשה את סביבתך הקרובה כשיטחית, אז את מחפשת בסביבה רחוקה יותר... את מדברת על לחכות? כנראה שזוהי תשובה לא רעה בכלל. תעשי רשיון נהיגה, תמתיני קצת, ותוכלי לצאת אל ה"עולם הגדול" בלי להיות מחוייבת לאזור מסוים או סוג מסויים של אנשים. גם אפשרות של תחבורה ציבורית קיימת, ואז אפילו לא תצטרכי לחכות.... בברכה, טלי פרידמן

מורן שלום במשך כמה שנים אני מתנדבת בקו עזרה (השם בדוי) לעיתים מגיעים אליי פניות עם בעיות דומות אני חייבת לציין שאני נערה בגילך עם בעיות חברתיות בעבר נכון קשה להתחבר לאנשים כשאת מרגישה בוגרת מהם בהרבה ולכן את יכולה להתנדב במקומות התנדבותיים שונים שם האנשים בוגרים ואחראים (מד"א או המשמר האזרחי) מכורח הנסיבות אל תשכחי שאת לפני גיוס ושם המצב קצת יתאזן מקווה שקראת והסקת לקחים שיהיה לך הצלחה בהמשך הדואר האלקטרוני אינו פועל ולכן לא אוכל לקבל תגובה.

מורן שלום, את יודעת שהזכרת לי קצת את עצמי עכשיו ?, אני אמנם בת 25 אבל אני זוכרת שתמיד הרגשתי "בוגרת" מגילי, תמיד ועד היום הרגשתי שאני מתחברת טוב יותר לבנים מאשר לבנות אע"פ שתמיד היתה לי חברה אחת טובה שהרגישה כמוני. גרתי בעיר קטנה שעד היום הותירה בי משקעים לא נעימים, כמובן שזה טיפשי להאשים את העיר בה גדלתי, אבל מעצם היותה קטנה,צפונית,ומרוחקת כך גם חשתי לגבי האנשים שגרו ועדיין גרים בה : קטנים,מרוחקים,שטחיים וצרי אופקים. אני זוכרת שתמיד רציתי לגדול ומהר. ביסודי חיכיתי ליום שאעבור לחטיבת הביניים ואהיה בין "הגדולים" שם, חיכיתי בקוצר רוח להגיע לתיכון וכשזה הפך לבלתי נסבל ייחלתי ליום שאתגייס לצבא ואבקש לשרת הכי רחוק שאפשר. אני מבינה את היחס שלך להורים ואפילו מכבדת אותו מאוד , אבל מהו יחס הוגן ? על כמה את מוכנה להקריב בכדי שהם יקבלו את אורח חייך החברתיים, אל תביני אותי לא נכון, אני לא מייעצת לך למרוד בהורייך, מה גם שאיני יודעת מה טיב היחסים והקרבה בינכם אבל אני כן מייעצת לך להמתין. להמתין, אבל לא בשקט..... איך לא בשקט? את מוזמנת לכתוב לי לאי מייל :[email protected] yael

שלום! אני בת 17, ויש לי חברה טובה שאני חוששת שיש לה בעיית אוכל הקשורה גם בספורט. לפי מה שידוע לי, היא אוכלת ארוחת בוקר רגילה (גבינה, פרוסת לחם, או דגנים.. לא יותר מזה), בארוחת "עשר" היא אוכלת מקסימום פרי אחד... במקרה הטוב שניים. כשהיא חוזרת היא אוכלת צהריים, במנות מאוד קטנות (היא באה אליי לאכול, ראתה את הכמות שאני אוכלת ונבהלה... בקושי אחלה חצי מהצלחת. ואם אנחנו הולכים למק'דונלדס או משהו דומה, היא לא מסוגלת לסיים את ההמבורגר, כך שהיא בד"כ אוכלת מנת ילדים) שמורכבות בד"כ ממנת בשר קטנה (שניצל למשל) וסלט, ובערב היא לא אוכלת. היא טוענת שהיא אוכלת הרבה ממתקים ושוקולד אחרי הצהריים, אך גם אם כן, כמו שאני מכירה אותה זה לא יותר מפרוסת עוגה או חטיף קטן. כמו כן עליי לציין שהיא עושה ספורט כמעט כל יום (3 פעמים בשבוע אימון טניס של כ-3 שעות, וכמו כן היא הולכת כל יום שהיא לא באימון לחדר כושר (כמעט כל יום) לשעתיים לערך. לדעתי זה מוגזם, כי יש לתת לגוף לנוח מעט. גובהה 1.60 לערך והיא שוקלת 47 ק"ג, כאשר אני די בטוחה שרוב משקלה מורכב משרירים... ניסיתי להסביר לה שהיא צריכה לאכול יותר, אבל היא ממש לא אוהבת דברים שמורכבים מפחממות (או דברים שהכי מושכים אותי, כמו בורקסים, קוראסונים וכו'), וכמו כן דברים מתוקים מדי (שוקולד חלב נקרא אצלה מתוק מדי). האם אני צריכה לדאוג? מה אני יכולה לעשות? תודה מראש

עדי, נסי לתת סימנים נוספים, כגון: לימודים, עייפות או משהו. בכל מקרה, על פניו יש מקום לדעתי לדאגה וטוב עשית שפנית. עדי

לפי עצת עדי (adi) החלטי להוסיף עוד סימנים לבעייתה של חברתי: בלימודים אין לה בעיה. להפך.. היינו עד לפני מספר ימים בכיתה י"א, והממוצע שלה הוא 97. בשלב מסויים לפני מספר חודשים (זו לא בעיה חדשה) היא אמרה לי כשדיברנו על דיאטה שאני אזהר שלא להגיע למצב כמו שהיא נראית. אך מאז היא לא חזרה על משפט זה, אלא להפך, היא מראה שהיא אוהבת את איך שהיא נראית. (יש לה חבר, אני מניחה שהוא נותן לה את ההרגשה הזאת). מדי פעם, היא נתקפת בבעיית עייפות, אך מכיוון שהיא לא אוהבת את ההרגשה הזו היא בד"כ הולכת לחדר כושר כדי להתעורר......... כמו כן אני יודעת על בעיה שהייתה לה של חוסר שינה - היו ימים שהיא לא ישנה כלל, והיה מצב של כשבועיים (אולי יותר, לא בטוחה) שהיא קמה בדיוק ב- 6 כל יום, ללא רצונה, ומאותו רגע לא יכלה לישון עוד. אני חושבת שכדאי לי לציין שהחבר שלה מנסה להאכיל אותה הרבה כי היא רזה, וגם עוד חברה שלה אמרה לה שהיא צריכה קצת לאכול. אחת הבעיות היא שהיא אדם יחסית אגריסיבי. ז"א, אם לדעתה מישהו יעבור את הקו או יגיד לה משהו שלא במקום, היא בד"כ תשים אותו ב"ספר השחור".. כמו שאומרים. ז"א, היא מאוד לא תשמח על כך. לדוגמא, בד"כ היינו קוראים לה אנורקסית, ככה בצחוק. ובשלב כלשהו, היא אמרה לי (וכנראה גם לחבר ולחברה שלה) להפסיק לקרוא לה כך, כי זה מפריע לה. בתחילת השנה שעברה, נסענו לפולין, ובטעות קראתי לה כך, והיא נתנה לי יחס של מעוצבנת באותו יום (למרות שיכול להיות שזה גם בגלל המצב רוח שהיה לכולם באותו יום). בגלל "בעיה" זו קשה לי לדבר איתה. אשמח לשמוע תגובות. תודה

עדי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את הערכתי אליך, על דאגתך לחברה שלך. ייתכן ומדובר בתהליך נורמטיבי של אימוץ דפוסי אכילה מסויימים, המתאימים לאורך חייה של חברתך. יחד עם זאת ייתכן מאד שמדובר בתחילתה של הפרעת אכילה. אני חושבת שאל לך להישאר עם הדברים לבד, אולי כדאי לך לשתף את הוריה, את יועצת ביה"ס או כל מבוגר אחר היכול לסייע. יתרה מזו, בראש ובראשונה, אני חושבת שכדאי לך לדבר איתה, ולספר לה על דאגתך. אם את רואה שהיא אינה מעוניינת להקשיב, ממשיכה לרדת במשקל, ומצמצמת את ארוחותיה, את חייבת לפנות למישהו מבוגר שידאג ויטפל בחברתך. בברכה, טלי פרידמן

לטלי פרידמן שלום אני יודעת שאת מייעצת לי לדבר עם מישהו מבוגר, אך דבר זה די בעייתי. אני אתן לך דוגמא, שאמא שלה מנסה לגרום לה לאכול ואומרת לה לאכול יותר. אך חברתי חושבת שאמא שלה מקנאה בה (כי אמא שלה מנסה לעשות דיאטה והיא בעצמה הולכת למכוני אירובי וכו'), ועל הפרנציפ היא לא אוכלת.. ככה שאם אמא שלה תדבר איתה, זה לא יעזור, זה אפילו יחמיר את המצב. ניסיתי בעצמי לדבר איתה, אך ברור לי שהיא לא מעוניינת בכך. היא בעצמה מספרת לי הרבה פעמים כמה היא אוכלת ביום, ולפי ספירה מהירה אפשר להגיד שהיא לא עולה על 800 קלוריות ביום (ולפי מה שקראתי, דיאטנים ממליצים לאכול מינימום 1200 קלוריות למטרת דיאטה והרזיה). אני חושבת שהיחיד שיכול לדבר איתה זה המאמן שלה של הטניס (היא סיפרה לי שהוא שאל אותה מה היא אוכלת וכשהיא אמרה לו הוא אמר לה לאכול יותר), אך אין לי דרך להשיג את המספר שלו. מה שבטוח זה - שאם אני אראה שהיא מרזה עוד, אני לא אשתוק. למרות שבכל מקרה יש הרבה אנשים שדואגים לה.. תודה רבה

עדי שלום מה שאת מתארת מדאיג יתכן ומדובר באנורקסיה. מומלץ על הערכה של רופא משפחה את מצבה הגופני ובהמשך הערכה של איש בריאות הנפש לגבי הצורך בהמשך טפול כמובן יש לערב את ההורים אם היא קטינה בהצלחה עמי

חבל שלא היהלי אז את השכל של היום!! ובמילה אחת אני אענה על כל השאלות ששאלת!! נתנתי אימון האמנתי לרופאים כמו שכולם עושים

אור שלום האם תוכל לשלוח את זה שוב זה לא עולה בתודה עמי