פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מקווה שישנת טוב אנג'ל
היי אנג'ל, בוקר טוב, ישנתי מצוין והמון תודה.. ואת ? שיהיה לך יום קל, כתבתי לך גם למטה.. שלך אביב.
כן,ראיתי תודה ישנתי טוב מאוד.יותר טוב מבדר"כ. אבל את יודעת...בגלל כל הדברים,לא בא לי כ"כ ללכת היום. אני אמורה לנוח לכל הרוחות :( סתם, אגב-איך היה אתמול? ;)
איך אני יכולה לסלוח לעצמי?????. איך אני יכולה להתחיל לחשוב רק חיובי ולא להיות כזו שלילית?????? למה מגיע לי הסבל הנוראי בו אני נמצאת?????
היי נירית.. קצת קשה להתייחס לדברים שלך, כשלא יודעים על מה את מנסה לסלוח לעצמך, וממה נובע הסבל הנוראי שאופף אותך כרגע. אם תפרטי קצת יותר על שני אלה יהיה יותר קל לתת לך תשובה וגם לנסות קצת להאיר את הדברים באור חיובי יותר ולתמוך ולעזור. בכל מקרה, לענין הסליחה, כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות בחיים, שחלקם מביאים אותנו למקומות מאוד קשים של כאב וייסורים. גם אני הייתי במקום כזה, שעשיתי לגבי עצמי כל כך הרבה שטויות שלוו בהמון הרס עצמי והובילו אותי למקום מאוד קשה של פחד וחרדה וכאב פנימי עמוק וחוסר יכולת לסלוח לעצמי. אבל ברגע שאנחנו מבינים, שאלה רק טעויות, ושרוב הטעויות ניתנות לתיקון, ומתחילים לעבוד כדי לשפר את המצב, ומתחילים להשלים עם עצמינו ולקבל את עצמינו עם הטעויות הניתנות לתיקון והבלתי ניתנות לתיקון, עם הפגמים, עם החסרונות ועם הקשיים והבעיות, אז גם אפשר לסלוח לעצמינו ולהתחיל לצאת מהמצב הקשה בו אנחנו נמצאים. אבל שוב.. אם תפרטי קצת יותר על הקשיים, תקבלי בטח עצות שיוכלו אולי לכוון אותך קצת יותר, ושתוכלי להשתמש בהם כדי לסלוח לעצמך ולצאת מהמקום הקשה שבו את נמצאת. אביב.
אביב את מה זה חמודה אבל קשה לי ,קשה לי כל כך..... אפילו פה ,כאף אחד אינו מכיר אות,י יש לי פחד להשתפך....... לא ברור לא מובן מין תהליך של הרס עצמי אין לי עם לדבר באמת על התחושות האמיתיות והקשות וכואבות ולא לאאאאאאא לא כל טעות ניתן לתקן וטעות שנבעה מחוסר שיקול דעת בזמן אמת מחוסר הבנה מחוסר ידיעה מבלבול ושכרון חושים וסתאאאאאאאם פשוט סתתתתתאם היא קרתה והסבל הוא כה נוראי כבר כמה ימים שיש לי מועקה אדירה , גוש ענק בגרון , אני לא אוכלת כמעט (מה שבדרך כלל אני עושה המון.....) לא מתקלחת ( היית מאמינה??????) מאלצת את עצמי לחייך לסביבה שלא תרגיש ולא תדע ובעיקר לא לפגוע בקרובי אך הפחד מחלחל בי!!!!!!!!!! וחוסר הידיעה לאן תוביל טעות שכזו , הורס אותי !!!!!!!!!!!
נירית שלום קושי לסלוח לעצמנו נובע פעמים רבות מדפוס נרכש בילדות מהורים שהיו נוטים לבקר יתר על המידה בצורה לא סלחנית אם זה דפוס חוזר והרסני שוה עזרה קושי לסלוח מופיע גם במצבי דכאון ושוב זה מתמשך חוזר או קשה שווה להעזר בהצלחה עמי
הבעייה העיקרית שלי היא העובדה שאני תמיד חושבת שחבל שלא נהגתי, עשיתי, אמרתי אחרת ממה שבאמת קרה עכשיו זה כבר קרה ואין לי הרי אפשרות להחזיר הגלגל אחורה ולהתנהג אחרת כעקרון אני לא אמורה להיות מיוסרת ובכל זאת אני כן למה???? ומדוע????.
שלום לפני כ10 שנים בגיל 21 חטפתי התקף חרדה ראשון חזק ביותר שנמשך כ 15 שעות אשר נבע כתוצאה מעישון מריחואנה. התקף חרדה אשר כלל בתוכו מחשבות רדיפה קשות כולל ריצת אמוק כבריחה, רעידות הזיות פראנואידיות קשות (ענפי עצים רודפים אחרי וכו') ופחד מלהשתגע. אני מטופל במשך כעשור ע"י פסיכולוג ומלווה בהשגחה של פסיכיאטר אחת לכמה חודשים. אני סרבן גדול של תרופות מעבר לתרופות הרגעה פשוטות, פרוזק עשה לי רע סרוקסטט "הרג" אותי כמעט. בקיצור אינני מוכן לבלוע כדורים. אני חייב לציין שמצבי כבר לאחר כשנה מתחילת המשבר השתפר בצורה משביעת רצון, תפקודי מלאים אני בעל משפחה, מצליח בקריירה, בעל תארים אקדמאים ראשון ושני. הסיבה שאני פונה אליכם היא: מדוע בכל פעם שאני צריך להתמודד עם מצב שהוא שונה משגרת היום אני נכנס למתחים גבוהים? מדוע בכל עת שאני עומד למבחן במבחן המציאות כמו למשל בהתמודדות על תפקיד מסויים אני על סף חרדה, הדופק שלי עולה אני מקבל סחרחורות וצריך להאבק פי כמה וכמה מכל אדם רגיל, אני יודע שמצבים אלו של התמודדות אינם קלים לכל אדם אבל אני חיב לציין שאצלי הם מלווים בהרבה תופעות של קדם חרדה, כולל חלומות לא נעימים ובכלל אינני חושב שמאז תחילת המשבר היה לי רגע אחד של שלוות נפש. אינני זוכר רגע אחד שיכולתי לומר לעצמי הנה אני לא במתח כיף לי וטוב לי. אני מרגיש שחיי הנם מאבק ארוך וקשה מיכיוון שקיים התוסף שמלווה אותי, החרדה שמקננת בי ומתגלה כל פעם בעוצמות שונות על פי המצבים השונים של ההתמודדויות הטיבעיות שעל כל אדם להתמודד עימן. רציתי לשאול אותכם, האים ישנה דרך להשקיט את חרדותיי? האים ישנה דרך להוביל אותי לשלווה? תודה מראש עמיר
עמיר אומנם השאלה מופנית ליועצים אבל הרשיתי לעצמי להכנס..... אני יגיד לך בקצרה...גם לנו יש תארים,גם לנו יש משפחה,עבודה טובה,אבל מה זה נותן לנו אם איין לנו שמחה...והכוונה לשמחת חיים..הכוונה לחום של החברה שנדע לתת וגם לקבל. לכן שמע לי חבר...מה שאני חושב שיעשה לך טוב?תקדיש מ'ס שעות בשבוע ותרום חלקך...בעזרה..ובעשייה למען אלו שבאמת קשה להם...ויש רבים. אני מתכוון בפנימיה,בביתה"ס המיוחדים,בנערים שחסר להם בבית חום ואהבה, במעונות למינהם,בעניים,באנשים שבאמת מתקשים ואיין להם היכולות. ולא חסר ארגונים שמתחננים למתנדבים...אשמח גם לתת כתובות לפי אזור מגורים. ואז....אני כמעט בטוח שתרגיש יותר טוב,יהיה לך יותר קל להתמודד בחיי היום יום,פחות חרדות מדברים חדשים,ובכלל אדם שונה. ואני מדבר מניסיון אישי...ובקרוב גם אספר אייך יצאתי מזה.(מכל הסיפטומים שאותם תיארת). יש תקווה ידידי....מתברר שייש צרות גדולות יותר. דניאל
סבורתני שאשריה של אביב שיש לה חבר נפלא כמותך
תודה,
שלום עמיר , המשבר שעליו דיברת גרם לך טראומה ,ומכאן החרדות ,שמיתלוות , כפי שתיארת ,. בכל מצב חדש שאתה ,מיתנסה ,הטראומה שעדיין לא טופלה מישום מה ,מגיחה ,ומיתבטא באותם חרדות ישנות ,שלא מניחות , לנו עד שנמגר אותן סופית , וזאת על ידי טיפול נכון שיתאים לך ,אישית . ביעוץ עם הפסיכיאטר . יש היום טיפולי טראומה , טיפול בהיפנוזה .e.m.d.r אני כמובן לא אדם מיקצועי . בהצלחה , דיאן .
שלום רב, יש גירסה לגבי פנייה למריחואנה ולשאר החומרים הללו, שהמקור לצריכה הגבוהה, עד כדי התמכרות או הרעלה - הוא לא קר כמיהה לכייף (פאן), אלא תחושת חרדה, אי ביטחון לגבי היכולת האישית, וכו'. יתכן, על כן, כי מה שאתה חווה כעת, כמבוגר, הוא לא בהכרח התוצר של ההתקף "ההוא", אלא קושי שליווה אותך במהלך שנים ארוכות, ולא זכה לטיפול נאות. מההסטוריה המעטה שנתת על עצמך, לגבי יכולותיך כבעל משפחה, כאיש קריירה וכבעל תארים אקדמיים - נראה לי שאת עניין החרדות תוכל לקטלג כאחד, ורק אחד, הסממנים האישיותיים שראויים לחיזוק. במילים אחרות: להכניס את העניין לפרופורציה. אתה גם עירני לגרויים ש"מדליקים" את תופעת החרדה, כך שאימון ב: 1. הסדרת התנאים הסביבתיים שלך (מקורות הלחץ), וב 2. הקניית דרכי התמודדות אחדות בסיטואציות מלחיצות - יכול, בסבירות גבוהה, לסייע לך, ומדובר על תקופה לא ארוכה (כמה חודשים). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה על תשובתך, א. כיצד אני אמור להתאמן ומי יכול לעזור לי בכך. ב. לא הבנתי את עיניין הסדרת התנאים הסביבתיים שלי, כידוע תנאים סביבתיים הינם דינמיים? מאחר שאני מטופל אצל פסיכולוג באופן קבוע רציתי לדעתאל מי עלי לפנות על מנת שינחה אותי לגבי דרכי ההתמודדות? האים ישנם קבוצות תמיכה או כל דבר אחר אשר עשוי להנחות אותי. תודה מראש עמיר
יש הספד (לפרסם כבר?), יש מצבה, הכל מוכן ל"שבעה"... "היא" גוססת. אני חוזרת לחיים! שולחת לך חיבוק גדול וחם, והמון אהבה, דפני.
נו...אל תהיי רעה.. עד שהיא תתעורר אני אמות מסקרנות...... דניאל
וזה עדיין לא עבר את "הצנזורה" של אביב... מתי אתה חושב שהיא תתעורר? אם זה עוד רחוק, אולי אקח את הסיכון...
היי נשמות.. כן התעוררתי.. בוקר טוב.. דפני - אני מחכה בקוצר רוח להספד הארוך מאוד שלך, ואין לך מושג עד כמה אני שמחה שהוא הגיע כבר, שהאנורקסיה גוססת ושהיא עומדת למות. אז לפרסם ומהר, לפני שהסקרנות תהרוג אותי. לדניאל - אני מחכה בכליון עיניים לקרוא גם את הסיכום שלך של איך יצאת מזה. אל תחזיק אותי במתח הרבה זמן. אתה יודע שאני לא אוהבת לחכות :-)) ((((((((((((((((((חיבוק חזק)))))))))))))))))))))))) שלכם אוהבת אביב.
הי. מה ישלי לספר? אני מרגישה טוב. לא הקאתי השבוע. יש בי צשהו אגוצנתרי. גיליתי שכשטוב לי קשה לי להגיב לאנשים בפורום, קשה לי להתחבר. אז אני עוקבת אחר המתרחש. אני לא יכולה לומר שאני לא אוכלת ומעלה במשקל אבל בצורה מסויימת, כרגע יש לזה פחות חשיבות. אולי אני בדרך להחלמה? יום טוב או לילה טוב, שרה
היי שרה, אכן, אלו חדשות טובות! את צודקת, למשקל ולאוכל באמת יש פחות חשיבות, רק שלרוב כל כך קשה להאמין בזה. אני שמחה שאת מצליחה. ושהצלחת לא להקיא שבוע - נפלא!! רק החזיקי מעמד. את בדרך הנכונה... דפני ("מישהי" לשעבר)
תודה. דפני, האם זהו שמך האמיתי. או שעדיין תחת חזות בדויה? דניאל, אני עדיין לא אומרת תודה. ודפני, הייתי רוצה לחשוב שלמשקל ושומן אין לי בעיה אבל אני מתייסרת כל רגע ורגע על המשקל והשומנים החדשים שלי. אוהבת, שרה
כמו כולנו כך גם את... יופי המשיכי את בדרך הנכונה... רק אל תשכחי לכתוב מכתב פרידה!!! דניאל
שלום, הייתי היום אצל נוירולוגית כי החלטתי שהגיע הזמן לבדוק מה אני יכולה לעשות בקשר לתופעות שנובעות מליקויי למידה מסויימים שיש לי (רגישות יתר למגע, בעיות בכישורים הוויזו-מרחביים, בעיות מוטוריות, קושי בזכירת פרצופים, קצת בעיות קשב (לא מצב שדורש ריטלין) ועוד כמה דברים "נחמדים" כאלה), בכל אופן היא אמרה שהיא לא ממש מבינה בתחום (אבל תברר ותנסה לעזור) ושמי שמבין בתחום זה נוירולוגים של ילדים, וכן מספר פסיכיאטרים. היות ואין לי "בעיה נפשית" אני מעדיפה נוירולוג ילדים למרות שאני מבוגרת. בכל אופן רציתי לדעת מה ההבדל בגישה (אם יש הבדל) לבעיות אלה בין נוירולוגים לבין פסיכיאטרים). המון תודה, אני
ניראה לי שקצת איחרתי היום
מישהי שלום אני מתנצל על האחור בתשובה אנילא חשוב שאני יכול לאפיין הבדל בגישה בין מקצועות אילו בנושיאם כל כך ספצפים נראה לי יותר שמדובר בהבדלים אישיים בהכשרה ובנסיון מכל מקום יתכן ופסיכיאטר יתמקד יותר בהיבטים רגשיים של קשייך ונוירולוג ילדים אולי בחלקים האורגנים (גופניים) המלצתי - מצאי מישהו טוב ואם את מודאגת שהכשרתו אינה מספקת לכסות את הכל לכי לשניהם בהצלחה עמי
קראתי דברים שכתבתן לאחרים.הרגישות והתמיכה שלכן עשו לי כיף. מתוך הדברים יכולתי לחוש בטיפות חמלתכן נוטפות גם עלי. נורא מעניין אותי לדעת עליכן יותר.אני אספר על עצמי בתקווה שתספרו לי על עצמכן. אני נשואה אמא לשני בנות ,אני עובדת בתחום של שרטוט ותכנון מכונות. אוהבת לקרוא המון. אני בטיפול כבר שנתיים אני לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל בשבילי הטיפול הוא המתנה הטובה ביותר שיכולתי לתת לעצמי. אני רוצה להתוודות שנורא קשה לי ליצור קשרים עם אנשים כי כל החיים הייתי די לבד. לבד זה אומר בתוך עצמי בלי לתת לאף אחד להכנס ממש פנימה. היום וגם זה בעיקבות הטיפול אני יודעת שהחומות שלי נפלו כבר ואני בראשיתה של דרך חדשה .אשמח מאוד אם תהיו חלק ממנה...
תודה תודה גם את מקסימה רמאית קטנה אביב אכן מקסימה בתמיכה שהיא נותנת, לי אין סבלנות לכולם אני בת 26, רווקה (כרגע חזרתי מדייט) קוראת המון גם בימים אלו אני מובטלת וזה מדכא אותי עד עפר חוץ מזה אני די אופטימית קוסמית כמו שראית בהתכתבות שלנו טיפול ומודעות אכן פותחים דלת לחיים חדשים אישית יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה (וגם לאביב) כל שכניראה אצלנו הדלת פתוחה ואנחנו מנסות לפתוח כל הזמן עוד דלתות ועוד חלונות ולהתאוורר וללמוד ולהראות לאנשים אחרים את הדלתות שלהם ואולי למצוא חדרים משותפים אני שמחה שהתחלת בדרך חדשה שאלה: מה היה השינוי שחל אחרי ההתכתבות שלנו שאלה 2: (לא חייבת לענות כלל) איך השינויים שאת עוברת משפיעים על יחסייך עם בעלך. והסיסמא הקבועה שלי לילה טוב
היי עגל הזהב, בוקר טוב.. אני אשמח לשתף אותך בסיפור שלי.. אני אכתוב את זה כאן בקצרה כי זה די הרבה, אבל מה שמעניין אותך מהכל פשוט תשאלי ואני ארחיב, כל מה שאת רוצה בלי לחשוב פעמיים, ואני אשמח לענות.. אז ככה.. אני בת 30 יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה אבל הרבה שנים אני כבר לא בתחום. עברתי הסבה לתכנות מחשבים ובזה אני עוסקת. מה אני עושה כאן בפורום ? בעיקרון אני נלחמת בהפרעות אכילה. עד גיל 22 הייתי ילדה ובחורה שמנה (80 קילו על 1.60), במהלך התואר הראשון שלי פיתחתי מודעות לגוף ולשומן ורזיתי בדיאטה נורמלית 30 קילו בפיקוח דיאטנית. אחר כך התחילו הבעיות. אבי חלה במחלה קשה, היה צריך לעבור ניתוח מסובך, ואני התדרדרתי לאנורקסיה שלא היתה אף פעם מאובחנת. אחרי שהמצב של אבי השתפר מעט, האנורקסיה חלפה מאליה, ואני התאזנתי חזרה על המשקל התקין שלי של אחרי הדיאטה והמשכתי לשמור עליו. כמה שנים אחר כך המצב של אבא התדרדר והוא היה צריך עוד ניתוח, ואז נפלתי לבולמיה, למעגל של אכילה בבולמוסים בכמויות אדירות והקאות מיד לאחר מכן. ככל שהמחלה של אבא התדרדרה, הכמויות שאכלתי והקאתי גדלו ומספר הפעמים שעשיתי את זה עלה. לפני 9 חודשים וקצת אבא נפטר מהמחלה שלו, ובערך חודש אחרי זה הגעתי לתחתיתו של הבור השחור, הייתי כבר במצב של ייאוש טוטאלי מהבולמיה, מההתמודדות עם המוות, מהמצב שלי, לא האמנתי שאני יכולה לצאת מזה, הרמתי ידיים ורציתי למות ולהצטרף לאבא. במהלך התקופה של המחלה של אבא הייתי בטיפול פסיכולוגי לא מוצלח, וננטשתי בפגישה שמיד לאחר השבעה של אבא על ידי הפסיכולוגית, בטענות שאני מקרה אבוד, שאי אפשר לעזור לי, ושחבל על הזמן. חודש אחרי המוות של אבא, כשכבר לא יכולתי להפסיק לאכול ולהקיא ולבכות, והתקפות הפחד והחרדה היו בלתי נסבלים, השארתי הודעה כאן בפורום וטלי המדהימה והמקסימה הרימה את הכפפה, שמעה את קריאות ההצילו שלי, ושלחה לי את ידה. דרכה מצאתי את המטפלת שעזרה לי לצאת מהמצב שבו נמצאתי. בהתחלה היה לה קשה, נלחמתי בה ונאבקתי בה מתוך תחושת ייאוש וסופניות, מתוך הרגשה שאני באמת מקרה אבוד, ששום דבר כבר לא יעזור לי, שאני פשוט אוכל ואקיא עד שאני פשוט אתאבד. ידעתי שזה לא בסדר, אבל לא היה לי כוחות להילחם בזה. ביקשתי ממנה לעזוב אותי וללכת, אמרתי לה שחבל על הזמן שלה, וחבל על הכוחות שתשרוף עליי. אבל המטפלת שלי לא ויתרה והמשיכה להילחם עלי ובשבילי עד שלפני 4 חודשים ושבוע בדיוק, 127 ימים, התחייבתי אליה ולטיפול, והחלטתי שאני מפסיקה קודם כל עם מעגל האכילה - הקאה, ואחר כך מתחילה לעבוד על עצמי. ואכן - התחלתי לעבוד ולטפל, ואכן 127 ימים (4 חודשים ושבוע) כבר לא הקאתי, ואני מתכוונת להמשיך גם לעבוד על הדברים וגם לא להקיא. אם הטיפול הוא המתנה הכי טובה שקיבלת, בשבילי הטיפול זה משהו שבפירוש נתן לי במתנה את החיים בחזרה, שגרם לי לצאת ממצב של אובדנות, ייאוש, חוסר תקוה, ויתור, נסיגה והרמת ידיים, ולהתחיל לחיות ולהגיע למצב שבו אני היום. אבל בעצם זה לא הטיפול.. זו אך ורק המטפלת המדהימה שלי. הכוחות שלה והיכולות שלה לסחוב אותי על כפיה, בכוחותיה הבלתי נדלים, לא לוותר, לא להרים ידיים, לא לתת לי לברוח ממנה ומהטיפול ומההתמודדות, להבטיח לי שוב ושוב שהיא לא תשאיר אותי לבד ולא תנטוש אותי במצבים קשים, ובכלל.. אני מאמינה מאוד גדולה בטיפול היום, וזה לא משהו שהיה קל להשיג לאור העובדה שהיה לי טיפול באמת לא מוצלח שבו כל הזמן התדרדרתי, ושגם נזרקתי ממנו במצב הכי קשה שנמצאתי בו בחיים שלי, וזה שוב לא הטיפול, אלא המטפלת המיוחדת מאוד מאוד שלי שעומדת מאחוריו. זהו, זה היה ארוך בסוף, אבל אם יש לך מתוך כל הדברים האלו, משהו שמעניין אותך, ושאת רוצה לדעת עליו יותר ושאני אפרט, אז באמת.. רק תשאלי. שלך אביב.
לפי עצתך ,אכן קראתי את סיפורך .... לא קל מה שעברת..... היית מאוד קשורה לאביך? הערצת אותו? איפה אימך בכל הסיפור???? ואני גאה בדרך שאת מתמודדת !!!!!! האם היום את יכולה לאמר בבטחה שאת מאושרת??? שטוב לך בחיים??? האם את נשואה?? האם יש לך ילדים??? מעניין לדעת איך את מרגישה עם הפתיחות מול הסביבה הקרובה אלייך, האם גם אותם כולם את משתפת במחשבותייך או שפשוט בפורמים כאשר לא כולם מכירים אותך ממש , קל לך יותר הסביבה האנשים שמסביבנו , נח להם יותר לברוח ולהתחמק מאנשים עם בעיות, לצערי לפעמים אפילו מביטים עם אצבע מאשימה ומרכלים בצורה לא נעימה,מעדיפים לחמוק . לי משום מה קשה לסמוך על אנשים לא יודעת, אני די חשדנית וזה לא טוב אני יודעת האם את ואורה ואנגל מכירות באופן אישי זו את זו או רק דרך הפורום? איפה למדת פסיכולגיה? לי תמיד אמרו שהמקצוע הזה מאוד מתאים לי כי אני טובה מאוד בלהקשיב ואוהבת מאוד לעזור ,וגם כי קשה לי להיות רעה (אם כי לפעמים צריך) ...אבל פחדתי ללמוד אותו..... האם המקצוע שלמדת לא עוזר לך בבעיותיך האישיות? ואני חייבת לציין שהחום , האנושיות שלך והאכפתיות ראויים לציון את פשוט מקסימה!!! ולא אני לא משתמשת ב אי סי קיו.
הבדידות הפחד סף העצבנות הנמוך... סף העצבנות הנמוך... נראה לי שזה לא יעבור לי לעולם אנג'ל
נראה לי שיהיה לי מאוד קשה עד שזה יעבור...
angel אני מחפשת מילים, לא יודעת מה לומר. אני לא נמצאת כרגע במקום שאת נמצאת בו וקשה לדעת מה לומר. כל שאני יכולה לנסות הוא, לומר לך שתשתדלי לא להיות עצובה כי המחלה לא שווה את זה, ואם את צריכה שאני אטפל בפחד, קצת מכות יעזר נראה לי אז רק תגידי, השרוולים מופשלים..... :-) שרה
ניראה לי שהיום אני לא כל כך מעודדת שקועה באיזה ביצה משל עצמי קיבלתי את המייל ממך ולצערי המחשב נפל אני בטוחה שהיה שם משהו מקסים אז אני שולחת לך מראש אלפי תודות אם שתינו בודדות, א לפחות אנחנו שתינו שם וזה פחות נורא למה אביב החזיקה לך אצבעות היום? המסדר של היום עבר מחר את מתיצבת אצלי בתיבה עד 22:00 בפקודה שולחת לך ים של אהבה
אנג'ל יקרה.. קודם כל אהבתי מאוד את התיקון שלך, ואני חושבת שהוא הדבר שבאמת מעיד על השינוי שאת מתחילה לעבור, ועל התהליך שאת נמצאת בתוכו. וכן, רגעים של בדידות וקושי וחרדה ופחד סביר להניח שתמיד יהיו, מה שחשוב לראות, זה שבאמת קשה לצאת מזה, אבל אפשרי. את בדרך הנכונה התחלת, תדבקי בה. אל תתני לרגעים הקשים להפיל אותך. ורק בקשר לבדידות, זו גם בחירה שלנו בצורה מסוימת. תנסי לבחור אחרת, תנסי כן לשתף וכן להכניס אנשים לחייך ולא רק וירטואלים. אני יודעת שיש לך את האפשרות לעשות את זה, בכל מיני מקומות ודרכים, תשתמשי בזה. אל תתני לפחד ולחששות לחסום אותך. אם את לא יכולה עכשיו, רק תזכרי את זה איפה שהוא, וכשכן תוכלי, כן יהיו לך כוחות, תעשי עם זה משהו. שיהיה לך קל.. שלך אביב.
שלום רב אני עברתי אישפוז ומאז אני גרה בבית של עמותה שנקראת עמותת דרור וזה בית לדיור מוגן למשתקמי אישפוז הבעיה היא שהמצב הכניס אותי לדיכאון עמוק האישפוז שבר אותי ואני לא יודעת מהיכן לשאוב את הכוחות ולהחיות את הרגשות שלי דבר נוסף הוא שאני מתייעצת עם עו"ס שבכלל לא עוזרת לי וזה מעצבן אותי מצד אחד אני זקוקה מאוד לעזרה מצד שני זה בכלל לא מגיע ממנה ועוזר לי וזה מציק לי כי אני חייבת לדבר איתה העניין הוא שכשיהיה לי כסף אני יעבור ואני מתכוונת להתחיל לעבוד בעבודה יותר ריווחית ויכול להיות שזה מה שיציל אותי פשוטו כמשמעו עם למישהו יש רעיונות אחרים אשמח לשמוע... דבר נוסף איך אפשר להשתחרר מהרגשות של הדיכאון הריפיון האמת שיש לי רעיון איך אני אנסה אותו אבל אשמח לשמוע עצות נוספות בתודה נטע
נטע יקרה, אני חושב שאת התשובה הטובה ביותר את בעצמך נתת: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=139243&t=139102 אם העובדת הסוציאלית אינה עונה על ציפיותיך, כדאי שתפני למישהו אחר, עובדת סוציאלית או פסיכותרפיסט או פסיכולוג. אין טעם להמשיך בקשר כזה כאשר אינו מסייע לך, וכדאי למהר ולמצוא מישהו אחר. בהצלחה, דרור גרין
מתגעגעים אליך כאן אני לפחות תבוא כל יום
תודה, תודה. תודה, תודה במיוחד לטלי, לאביב, ליעל, ליוסי.......... ולכול מי ששחכתי
לפני שאת מודה, מקווה שעוד לא הלכת, ניסיתי לענות לך אז מוזמנת בכיף לכתוב לי למייל :[email protected] יעל
הי! מה שלומך? תודה שחיפשת אותי, אני מקוה שלא דאגת יותר מדי. סתם עייפות החומר- אצלי עייפות זו עייפות. ניסיתי קצת לעקוב אחרי התכתבויות פה בפורום, אבל זו משימה בלתי אפשרית. ראיתי שאמא של... ביקרה כמה פעמים. נחמד לראות שמות מוכרים. מה קורה איתך? 3 ימים והספירה לאחור התחילה........... להתראות.
וואו, איזו הפתעה ! כבר חשבתי שנעלמת מבלי לשוב ! אני שמחה ! שראיתי את ההודעה שלך, הסתכלתי שוב והתקרבתי למחשב כדי לוודא שזה באמת מה שאני רואה ! כן, שלושה ימים... והעצבים שלי לאט לאט מתפוררים... מעניין מי יחטוף בסופו של דבר !!! אני לא יודעת מאיפה כל הכעס הזה... ובעיקר אני לא יודעת מה לעשות איתו ! זה מה שקורה איתי ! אני מתפרקת לאט לאט אבל בטוח ! תבואי לבקר אותי ? על איזה בית חולים את ממליצה ? אברבנל- נס ציונה - -גהה-באר יעקב ? איזה קבלת פנים מגעילה... נכון?
מצטרפת לקריאה הנרגשת רחל!!!!!!!!! כמה טוב שבאת הביתה קצת רזה אבל מה זה חשוב עשית חיים? ראית קצת דברים אחרים?
היי רשמתי לך מכתב ולטלי האם תוכל להתיחס אליו? חשוב לי המלצתך רשמתי ב ... טלי דחוף. תודה לך
אינני מאתר את פנייתך. תני שידור חוזר, ואשמח להתייחס. ד"ר יוסי אברהם
א ב י ב ו ש !!! היי התגעגעתי אלייך... רשמתי לך למטה בהמשך שלנו... מקווה שראית שאלה לי אלייך את בטח מבינה בזה מה יותר קובע היופי או האופי??? תראי לצערי הרב הרב אני נראת טוב מכול הכוונים אבל הלוואי והייתי יכולה להיות אחת כזו שכולם יאהבו והיה כייף לי בחברת אנשים מאשר יפה יפה זה לא אומר כלום נכון? זה לא אמור לעלות תבטחון העצמי להפך כשאני מתלבשת יפה יפה אני מתביישת שיראו אותי כשאני מרגישה שאני נראת טוב... כן. זהו זה מצבי הקשה ועד בקשה מלאך........ תוכלי לקרוא משהוא שרשמתי לטלי שאני רוצה שגם את תקראי ותעני לי? קוראים לזה לטלי דחוף ביי ביי
היי... אני באמת באמת כבר לא יודעת איך להתייחס, למה את מחליפה שמות כל הזמן ופונה לאנשים שונים בשמות שונים ? מה הטעם בזה ? אמרתי ואני אומרת שוב.. זה סתם מבלבל ולא לענין.. אני ידעתי שזאת את בשניהם, את כותבת בצורה מיוחדת שלא משאירה מקום לטעויות ועדיין.. אולי תבחרי בשם אחד ותדבקי בו ? ולשאלות שלך, כן, יש עוד הרבה אנשים במצבך, לא יודעת אם הייתי במצבך, הייתי במצב הרבה יותר קשה, אבל זה לא קשור לענין. מה שכן חשוב, זה שאת הבעיה הבנו.. הסברת אותה במליון שמות וניסית באלף דברים. ושאלת מליון הדולר - מה עושים עם זה ? איך מתקדמים הלאה ? איך את רואה את עצמך יוצאת מזה ? לי יש אלף דרכים לפתרון כבר בראש, אבל הם לא רלבנטיים, וסביר להניח שלא יתאימו לך, הפתרון צריך לבוא ממך. תרדי מהענין של השמות וההסוואות, היופי הוא באמת לא רלבנטי כאן, והחיצוניות לא חשובה, לא במראה ולא בשם, מה שחשוב זה באמת מה שמתחת. לפעמים הבגדים יכולים לשנות את ההרגשה ולשפר אותה, אצלך זה לא קורה. אצלך קיים חוסר בטחון ופחדים וחששות למרות המראה החיצוני, וזה מה שחשוב. תתקדמי הלאה.. הבעיה מוכרת.. תתחילי לחשוב על הפתרון.. אל תציגי שוב את הבעיה לא בשמך ולא בשם אחר, את זה כבר הבנתי וגם כל השאר.. בואי נלך עוד צעד, בואי נתחיל לחשוב ביחד מה עושים עם זה ? איך פותרים את הבעיה ? מה יכול לגרום לך להרגיש יותר טוב עם עצמך.. ואת זה את צריכה לדעת.. אין לי פתרונות לשלוף לך מאיזה כובע קסמים, את צריכה לעשות את העבודה הקשה ולחשוב, אחרי שתעשי את זה ותכווני אותי יותר במה יכול לעזור לך לרכוש בטחון עצמי אני אשמח לחזק אותך בכיוון ולתת עצות.. אבל כרגע אין לי במה להאחז, את תקועה בבעיה, במין מעגל אינסופי שכזה, ואולי במובן מסוים לא רוצה לצאת ממנו, ובגלל זה לא מתקדמת, ובגלל זה אין לך שום דבר לפתרון.. שיכול לקדם אותך לקראת היציאה מהמעגל.. אז תתאמצי קצת, קחי פסק זמן, שבי עם עצמך, תנסי לחשוב מה יכול לעזור, וכשתדעי, אני אשמח לכוון אותך בכיוון וליעץ, אבל כרגע אין לי שום תרופת פלא.. מצטערת. אביב.
אביבוש א. באמת יש לי 2 שמות קוראים לי גם ב 2 שמות. ב. מה שרשמת קשה לא לזהות אותך מהכתב? זה אומר שאני נשמעת לך דפוקה או מה? תאמת אני לא יפגע? תודה חומד...
לפני כחודשיים לקחתי אפקטין למשך 5 שבועות וזה רק החמיר את מצבי - את הדכאון ואת החרדות ואפילו היה לי חוסר תיאבון נוראי ולא אכלתי דבר במשך שלושה שבועות. האם אלה יכולות להיות תופעות לוואי של התרופה או שמדובר רק במצב נפשי? כיום החליפו לי את התרופה לסרוסקט והיא עוזרת לי מאד אם כי לא לחלוטין (ראה הודעה קודמת). מה דעתך?
אורית שלום בדיעבד יתכן ומדובר היה בתופועת לואי של התחלת אפקטין ושאם היית ממשיכה יתכן והיו נעלמות עם זאת, אם טוב לך עם סרוקסט המשיכי ובהצלחה עמי
כן אלייך יתכוונתי קראתי גם תהודעה שלך על הגיוס אני גם רוצה רחוק אומנם כול הבעיות החברתיות הקשות שיש לי אם את מעוניינת לקרוא תוכלי ב לטלי דחוף. רשמתי לה מה את אומרת לאחת כמוני עדיף קרוב נכון?: חסרת בטחון ביישנית מפחדת וכו?..... תודה לך
היי אפרתי, את באמת מזכירה לי קצת את עצמי כשהייתי בתיכון, אע"פ שתמיד הייתי חלק "מהמקובלים" תקופת התיכון תמיד תיזכר לי כתקופה שחיכיתי בקוצר רוח שתסתיים ואתגייס לצבא. אפילו היה לי חבר רציני,החתיך של השכבה , זה עם האופנוע וכו' אבל בתקופות של לפני ואחרי גם אני מצאתי את עצמי נדלקת על ההוא והזה, מנסה בכל מיני דרכים להעמיק את הקשר איתם, מתקשרת, מנתקת לפעמים מעיזה ומדברת , כשהיה יוצא "משהו", נגיד היינו נפגשים לסרט או גלידה (הוי...פעם זה היה יותר קל.....) מיד למחרת היו מתחילים הליחשושים והרכילויות. אני הייתי ידועה בתור זאת שלא שמה כל כך על מה שאמרו, להיפך , תמיד אמרתי לעצמי "מה הם מבינים, אני בוגרת יותר, עושה מה אני רוצה , עוד מעט כולנו נתגייס לצבא והכל ישכח...." הערה קטנה לגבי הבחור שלא רצית לסיים את "הקשר" איתו: במה בדיוק את נאחזת? לי זה נראה כמו התחמקות מצידו במיוחד לאחר שאמרת לו שטילפנת אליו מאה פעמים, טעות טעות טעות !!! משפט כזה תאמר אישה לבעלה ששכח לאסוף את הילד מהגן ובצדק. אני לא אומרת לך לשחק משחקים של קשוחה כי ברור שאת מחבבת את הבחור, אבל עלייך לסמן את תגובותיו לבחון ולשאול האם הוא באמת שווה את כל ההתאמצות הזו מצידך? כשיגיע הבחור הבא (ואני מבטיחה לך שהוא יבוא) אולי תיזכרי באותו אחד שלא שם לב לאותות הכל כך ברורים ששלחת לו שאת מעוניינת בקירבתו, וכשהוא יבין זאת יהיה זה מאוחר, בשבילו כמובן, ואז תגידי לעצמך :" איזה טמבל, שלא שם לב אלי.. לא הבנתי אם יש לך עוד שנה לילמוד או שאת לקראת גיוס. בכל אופן בשביל אחת שהיא חסרת ביטחון וביישנית הצבא והשירות הרחוק יכולים לעשות רק טוב, פתאום תרגישי עצמאית , תיהי מוקפת באנשים חדשים מכל קצוות הארץ , חברות חדשות , בחורים חדשים ,אנשים שמתחלפים (ולא כמו בתיכון עם אותם אנשים) . שם את יכולה להתחיל מחדש, אף אחד לא מכיר אותך ותוכלי להישתלב בכיף. ואע"פ שהכרתי ה מ ו ן אנשים בצבא, אני בקשר עד היום עם חברה אחת שהיא בעצם החברה הכי טובה שלי היום למרות שראיתי אותה מאז השחרור (וזה היה לפני שש שנים) בערך ארבע פעמים אנחנו בקשר טלפוני כמעט יומיומי - וזה עשה את כל השירות שווה. לכי על זה, תתעקשי על זה, זה כדאי. בהצלחה שלך יעל
תוכלי להשאיר לי שוב את כתובת האי מייל שלך? אני לא מוצאת את ההודעה בה השארתי אותה ואני מאד רוצה שנתכתב. וחשוב מכל - מה שלומך? שלומי בינוני. בעזרת התרופות אני מסוגלת לתפקד אבל אני מרגישה שכל הרגשות שבי כבו (ראי הודעה קודמת). אני מפחדת שזה לא יעבור לי לעולם
הייתי אתמול בים- הרחתי אותו וחשתי את החול. הלוואי והייתי יכולה להעביר לך קצת תחושת רוגע שהיה לי באותן דקות. כתבתי לך הודעה למטה. gilmom2000.hotmail.com האלמונית
אני כל כך מדוכאת - לפעמים זה מתבטא באדישות מסוימת, אפטיות, ולפעמים בעצבות נוראית ובמתח נפשי. פשוט רע לי בלי אמא שלי. אני כל כך מתגעגעת אליה וכבר עברו שבעה חודשים. אני מרגישה שהתחלתי להתאבל בקיצוניות כזו רק לפני חודשיים בערך וזה קשה מנשוא. אני לא מוצאת את עצמי, לא נהנית מכלום, כל הזמן חושבת עליה ועל הריקנות הזו שנפערה בתוכי. אני לוקחת תרופות נוגדות דכאון (חצי וחצי כדור סרוקסט ליום) וזה אמנם עוזר מעט אך לא מספיק. החשש הגדול ביותר שלי הוא שהתחושה הזו לעולם לא תעבור לי ושלעולם לא אוכל להנות שוב מדברים.
הי אורית אני אביטל וגם אני מתמודדת אם דיכאון אבל אני יודעת שהוא יכול לעבור כי היו לי תקופות קשות ופחות טובות שהתגברתי אליהם ואני יודעת שהפחד הכי גדול הוא שהתחושה הקשה לא תעבור זה לפעמים מה שהכי שובר אנשים וגורם להם להתאבד שהם חושבים שהתחושה הקשה לא תעבור אבל אני יכולה להגיד לך שמיניסיון לי היה יותר קשה ועכשיו הוקל לי ואני חשה יותר טוב עדיין סובלת מדיכאון מסוים שאני הולכת לנצח בעזרת עבודה חדשה שאני הולכת להתחיל עבודה בחברת הרבלייף שנותנת לי תחושה מאוד טובה של כוח ועצמאות ואותה אני מציעה לכל מי שמתקשה או זקוק לעזרה היא פשוט ממש מחזקת ואני יודעת שברגע שאני אתחיל והיו טלפונים ואנשים מעוניינים אני אחוש טוב יותר , הסיפוק שבלעזור לאחרים הוא ענק , כמובן שיש גם ספקות האם זה יילך האם אני אצליח וכו אבל ברגע שמתחילים ומצליחים לעזור לאנשים אחרים ושומעים את התודה מהם זה ממש מחזק אביטל
הי אורית. לפעמים בא לי לכרוך את זרועותי סביב לך ולהגיד לך זה יעבור. כל כך הרבה פעמים אומרים לי- יש זמן, התחושות לא יהיו כל כך צורבות. קשה לי להאמין והנה אני מוצאת את עצמי אומרת לך" זה יעבור" זה לא יהיה כל כך קשה. אני ממליצה לך על ספר שקראתי שנקרא אבדן השפעותיו וההתמודדות עמו של תמר גרנות. זה עוזר לי לדעת שיש עוד כאלה שמרגישים כמוני... הנה ציטוט מתוך הספר, עמ'13: " אנשים, העוברים את תהליך האבדן בצורה קשה, מרגישים פעמים רבות שהם משתגעים, מאבדים שליטה במצבם; אין הם מבינים מה קורה להם וואינם יודעים מה לצפות מהמחר. ההרגשה הכללית היא השקרקע משמטת מתחת לרגליהם, שהם חיים בעולם אחר, לא מוכר, קשה ולעתים גם מפחיד. לפתע הם אינם מכירים את עצמם: חיי המשפחה התערערו, תחושתם בעבודהשונה וגם קשריהם עם החברה אינם כתמול שלשום. לא ברור כיצד ואם רוצים להמשיך. " אני אתך, האלמונית [email protected] כמובן בעברית...
וןוןע
רק דבר אחד שאני חייבת להגיד... רונן ! למה אתה חושב שאני גבר?
נשמה שלי !!!!! :-)))))))))))))))))))))) טוב, את זה אני מרשה.. :-)) אני רואה שהאזהרות עזרו.. :-)) שלך אוהבת אביב.
זה רק בגלל שביקשת ! זוכרת שפעם כתבתי את מילות השיר ,יפה שלי" אז יש שם קטע כזה... למענך אני אתן גם את חיי... והשיר , מילותיו תקפות כמו אז..גם היום ! אה, ויש עוד שיר...זמר שלוש התשובות ! מכירה? תחשבי על זה...
כי" אחלה גבר" לא יהיה כמוך. את היחידה. דניאל.
כאחד שיש לו דכאון קל ומתפקד בסדר בחיי היום יום ונפגש לשיחות עם פסיכולוג כדי לפתור בעיות במשפחה כיצד עלי להעריך את הזמן הנדרש לטיפול ומתי אדע שעלי להפסיק
שלום רב, הערכה תקופתית היא דבר טוב, וכשאני מסייע לכאלו שבמצבך, תקופה יכולה להחשב כל 4-6 חודשים, בממוצע. לאחר עוד תקופה שכזו, אני ממליץ על שינוי דגם טיפולי, או פנייה לסיוע למישהו/י אחר, כי יתכן והמעורבות שלי אינה יעילה. תוכל לבחון את המשך הנחיצות של הליווי המקצועי ע"י דילול הדרגתי של התכיפות והכמות של המפגשים, ובמקביל ע"י בחינה עצמית של מידת הנוחות, והיכולת התפקודית שלך. מקווה שסייעתי, ד"ר יוסי אברהם
סם יקר, לטיפול נפשי אין נוסחאות קבועות, והוא מותנה במטופל יותר מאשר במטפל. הטיפול הנפשי מאפשר לך לשפר את יכולת ההתמודדות שלך בסביבה בטוחה ותומכת, וקנה המידה היחיד להצלחתו הוא הרגשתך שלך. אין צורך להעריך את הזמן הנדרש לטיפול, אך כדאי לסכם עם הפסיכולוג על הערכה משותפת מדי חודשיים שלושה, כדי לבחון את תחושותיך לגבי הטיפול. סיום הטיפול יכול לנבוע משתי סיבות (אלא אם כן הסתיים בשל כוח עליון): הסיבה האחת היא חוסר יעילותו, המתבטאת בחוסר שביעות הרצון שלך. במקרה כזה אין טעם להמשיך, וכדאי לחפש מטפל אחר. הסיבה השניה היא התחושה שהשגת את מה שחיפשת, ושבעתיד תוכל להתמודד עם קשייך בכוחות עצמך. גם במקרה כזה אין צורך להמשיך בטיפול, וזה הזמן להיפרד. לעתים קרובות קשה למטופל, וגם למטפל, לחוש ברגע הנכון לסיום הטיפול, כפי שקשה תמיד להיפרד מאדם קרוב. כדי להימנע ממקרה כזה כדאי לקבוע מראש זמן משוער להערכת הטיפול, ולבחון אותו בבוא הזמן תוך שיתוף עם המטפל. בהצלחה, דרור גרין
אני נמצא במצב נפשי נוראי. אני בן 26- לצערי נראה רע ביותר (שמן , קרח וכו') מעולם לא יצאתי עם בחורה (אפילו באינטרנט כשאני מתחיל לדבר עם בחורות הן מסננות אותי אחרי השיחה) יחסי מין, בכלל (עד היום רק עם נערת ליווי ...) החיים נראים שחורים מתמיד אנא עזרו, מה אני יכול לעשות ???
לאיציק שלום, מדוע שלא תירשם למכון כושר אז תרד במשקל תעשה פעילות גופנית תרגיש טוב עם עצמך ואז גם תרגיש טוב עם אנשים ועם בחורות כך אני הייתי עושה במכון הכושר תוכל גם להכיר אנשים וגם נשים אתה עוד צעיר ויכול לשנות המון אך אם תשקע בדכאון שום דבר במצבך לא ישתנה בהצלחה יניב
הי איציק אפשר לטפל במצב שלך אתה יכול להתחיל להפחית במשקל אני במקרה עובדת בחברת הרבלייף שמתמחה בהפחתה במשקל אני עצמי הורדתי 13 ק"ג ובדרך לעוד 8 ק"ג ויש אפשרות שהמוצרים שלהם יעזרו לך גם לצמיחת שיער יש להם מסיכה מיוחדת שיש לה פעילות גם להצמחת שיער ובכלל אתה לא במצב כזה נורא אני יודעת שבתחושה שלך הכל נראה שחור קשה ואפל גם אני נתקלת לפעמים בתחושה כזו אצלי זה קורה בגלל רגשות אשמה מהילדות ורגשות אשמה בעבודה אבל אני הולכת לשנות את זה להתחיל לעבוד בעבודה יותר חביבה ולהתחיל לעבוד בהרבלייף שתתן לי דחיפה חיובית לחיים היום למשל דיברתי עם הנהג שהסיע אותי לעבודה וסיפרתי לו על האופציה של לעבוד בהרבלייף וזה מילא אותי בתחושה ממש טובה של כוח ואחריות ויכולת עצמאית ואני יודעת שאם אני אמשיך עם זה ייצא רק טוב ושושב אני חוזרת ומדגישה זה לא שאני מקלה בעניינך אני בטוחה שאתה סובל והמחשבות מציקות וטורדות אותך ואתה לא יודע מאיפה להתחיל לטפל בהם זה קורה גם לי בעיקר כשלוחצים עליי או מאשימים אותי או מפילים עליי הרבה עבודה כשאני בעבודה אבל אני משתדלת להסתכל באופן הגיוני זה קשה אני יודעת אבי יכול להיות שאם תתחיל ותפחית במשקל ותנסה את המסיכה וייתכן ויתחיל לצמוח לך שיער יתחילו איתך יותר ויהיה לך יותר קל אני גם הייתי מציעה לך לעבוד בחברה הזאת כי היא יכולה לתת לך המון לי היא נותנת הרבה ואני רק בהתחלה לי היא עושה הרגשה טובה ויכול להיות שתקבל ביטחון והשיער כבר לא ישנה לך אבל בקשר להפחתה במשקל זה בהחלט אפשרי ואפשר להפחית וזה לא כ"כ קשה 3 מיליון עשו את זה גם אתה תצליח אם תהיה מעוניין אני אשאיר לך את המייל שלי וגם את הטלפון ותבחר מה יותר נוח לך. המייל הוא : [email protected] והטלפון : 853613-054 אביטל
,תראה המצב שלי בדיוק ההפך משלך אני נראת טוב מכול הבחינות, אבל, אבל שתדע היופי כלל וכלל לא קובע אני יחסית סנובית לא נפתחת לאנשים ותתפלא אני גם לבד המון המון המון זמן האופי של הבן אדם קובע גם אם תראה כמו ..... לא יודעת מה ואתה איש טוב מבין כפיי אז לא משנה בכלל היופי תזכור: היופי הוא מסתבר מסתתר עמוק עמוק בתוכיינו וזה נכון
שלום רב, הרגשה רעה אכן יכולה ליצור מראה רע, ומכאן לדחות קשר חברתי. אבל, סיגול מיומנויות חברתיות, כולל דרכי "התחלה" בשיחות אינטרנטיות או טלפוניות, ובוודאי צורת לבוש, הופעה, דיבור, וכו' - יכולים לייצר הצלחות, ואפילו קטנות או חלקיות, ובכך לשפר את ההרגשה. עד כאן, כללית. כדי לתת "טיפים" אישיים, נדרש לי מעט יותר מידע אישי עליך, שאותו תוכל להפנות למייל האישי שלי, כדי שאתייחס. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה לכולכם על העיצות, אבל כלום לא יעזור. ניסיתי כבר חדר כושר, אבל לא יעזור כלום אני אשאר בודד לנצח... אולי אפשר להכיר פה אנשים ???
לאיציק תראה מה שכתבתי לך במכתב הקודם אתה כן יכול להפחית במשקל זה שלא הצלחת בעבר לא אומר שלא תצליח גם היום והדיאטה של הרבלייף היא מעולה ואם אתה עדיין מתקשה תנסה לפנות לייעוץ יכול להיות שזה יעזור כנראה שאתה לא מאמין שהמצב ישתנה וזה מה שגורם לך לא להתאמץ ולהשיג את מטרותיך אבל עם קצת עידוד ותמיכה והשראה מאנשים שהצליחו תצליח גם אתה לי עוזר לשמוע שירים נחמדים שמדברים אליי תנסה גם אל תתן לייאוש להכניע אותך ותדע שמחשבות ניתן לשנות אביטל
ושוב נעלמתי לי לכמה ימים , ואולי גם לא רק במובן המטאפורי הזה... אני קצת מודאגת מעצמי, אבל מצד שני לא נוקטת בשום צעד. מנסה להתעלם, אבל יש דברים שלא נותנים - כאבי בטן, רעב, כאב ראש. רוצה להרגיש יותר טוב, רוצה להיות טיפה יותר מעוגלת, אבל מצד שני פוחדת בטירוף, שוב... יש לי רק את ארוחת הערב הנכספת, לה אני מחכה במשך כל היום, מנסה לדחות אותה כמה שיותר, מצמצמת אותה, זורקת קצת פה ושם, חוטפת עוד משהו קטן ואז לישון. גועל נפש. פתאטי, אבל מה לעשות - אלו הם חיי. כל כך קשה לי להודות בזה, במנהגיי הנתעבים. עושה טעות ועוד טעות. ממשיכה בדרך למטה עם ראש למעלה. בסוף הצוואר שלי יקרע :-) מנסה לשמוח, להנות, לעשות דברים, כי אני באמת רוצה, אבל הגוף לא תמיד נותן. אפילו מקירבה גופנית אני נמנעת לפעמים, במודע או בתת מודע. שלא ירגיש את העצמות הבולטות. בולטות פחות, בולטות יותר. מה זה כבר משנה לעזאזל. רוצה להיות קצת יותר מלאה בשבילו, אבל בשבילי אני פשוט לא מוכנה. בשבילו, בשביל אבא שלי וזהו. אולי לפעמים גם קצת בשבילי, אבל רק כשאני לבד, לא כשמישהו רואה אותי. אני שוב חושבת שאם אתחיל במקום חדש אוכל לשבור את הרגליי. להתחיל לאכול בעבודה, ליד אנשים. אנשים חדשים שלא הכירו אותי מקודם, אבל אני כבר יודעת שזה שקר אחד גדול. זה סתם נותן לי מן תקווה כזו. - הנה, יכול להיות יותר טוב. ונכון, יכול להיות יותר טוב, החיים שלי לא צריכים להיות כאלה. מגיע לי (מנסה להפנים), אבל אני לא מסוגלת. לא רוצה? אולי.... מוכנה אפילו להתאשפז, אבל זה לא שאני במצב כל כך גרוע (לא נראה לי) וזה גם לא התקופה ואני חושבת שגם לא הגיל, אפילו שאולי אנשים יגידו שהגיל לא משנה, ותמיד מגיע לי לקבל טיפול, אבל איפשהו אני מרגישה קצת "זקנה" בשביל המחלה. ממש מנוסה :-) והפסיכולוגית... עוזרת, לפעמים יותר, לפעמים פחות, עוזרת בנפש, אבל לא בגוף. אני לא יודעת למה בכלל אני כותבת את כל זה. אולי כי אני רעבה עכשיו, פשוטו כמשמעו, וכל זה פשוט מציף אותי. רוצה ללכת ולאכול, מפטנזת על מטעמים פשוטים ביותר, אבל.... שוב קפה וסיגריה? כנראה שכן. אני עוד אשוב, ובטח במצב רוח טוב יותר, ואז אצטער על כל מה ששפכתי כאן :-) בי בינתיים וערב טוב לכולם
התגעגעתי גם אלייך חיבוק יעזור?
כרגע נראה לי שכל דבר יכול לעזור :-) תודה! אני אחבק אותך בחזרה עם כל העצמות שלי :-)
הי ללה........ מה דעתך להתחיל בקטן? לא בארוחות שחיתות מפתות. להתחיל במנות קטנות , לתת לעצמך ולגוף להתרגל למצב החדש. לא להעמס אבל גם לא להכנע. את לא יכולה לזלזל בדרך שעשית. היא צריכה להיות מקור הכוח, האמונה כי מגיע לך לחיות , לחיות כאדם בריא. תכיני לעצמך שקית פירות , גבינה רזה וקרקרים. כל שעה תאכלי משהו קטן, תתרגלי, התאבון יבוא לבד. תנסי להירגע, לא לתת ללחץ ולפחד לשתק את הוושט ואותך. תשבי או תעמדי, תעצמי עיניים, תנשמי עמוק מספר נשימות, תדמייני לעצמך שאת אוכלת ונהנת, והצבע חוזר ללחייך, כאילו דמיון מודרך.......תראי תמונות אולי זה יקל. וכמובן תוציאי את הלבטים, כאן, עם הפסיכולוגית. זה רק מוכיח שאת מתמודדת עם הפחד וזה צעד מאוד משמעותי ביציאה לחיים עצמאים, ולא בצל האנורקסיה. בהצלחה.........."והעיקר לא לפחד כלל.........." כי הפחד משתק, עוצר........... שרון
היי ללה, נכון, עכשיו זה לא נשמע טוב, אבל כבר היה טוב יותר ויכול להיות.. לא לוותר.. לא להרים ידיים.. לא להתייאש.. להמשיך להילחם גם עם רק העצמות נשארו שם כרגע להאבק.. אין בדברים האלה זקנה מדי, תופתעי כמה עוד "זקנות מדי" כמוך יש.. ואל תעשי את זה בשביל אף אחד אחר, לא בשביל אבא, לא בשביל החבר, לא בשביל החברים, רק בשביל ע-צ-מ-ך, אחרת זה לא יעבוד. מה שעושים בשביל אחרים תלוי בהם ולא בך, אם תעשי את זה בשביל עצמך, תדעי שאת אוכלת בשביל עצמך וחיה בשביל עצמך, ואז יהיה לך שווה להילחם.. ואז תהיה לך שליטה על הדברים.. הבטחתי להיות כאן להדליק את הנר, ואני מדליקה.. הבטחתי להיות כאן בימים של חושך ולהזכיר את הטובים יותר של האור, ואני מזכירה.. אל תשכחי את הימים הטובים שבאים, אל תשכחי שמכל משבר שלא משנה עד כמה גרוע הוא נראה אפשר לצאת, ואל תשכחי שאני פה עם המון כוחות לתת לך וחיבוק חזק לעבור איתך את הימים הקשים האלו.. אל תישברי לי.. לא עכשיו.. אל תוותרי ואל תיכנעי ליאוש.. את יכולה קצת לנוח, קצת להרפות, לוותר לגל הקשה שתוקף אותך, אבל כשהוא עובר להתחיל לבנות את מה שקצת התפרק, לחזור לאכול לאט ובהדרגה, עשית את זה בעבר ותמיד תמיד תוכלי לעשות את זה שוב.. אני פה לעזר עם שתי ידיים מושטות לעברך.. חיבוק חזק, שלך אביב.
איך זה עוזר שאתן כאן, ברגעים הקשים, אפילו שלפעמים אני מרגישה כמו נטל, אבל אני יודעת שאין לי סיבה. אם לא הייתן רוצות ולא הייתן מתכוונות לא הייתן כותבות לי. כן, אני יודעת שהיה יותר טוב, אבל פתאום זה נראה במרחקי שנות אור. הימים בהם הייתי כן משתדלת, מביאה לי את הקרקרים, סלט, מתמידה. והנה, זה התפוגג לאיטו. בהתחלה הלכו הקרקרים, אח"כ הסלט ואח"כ התפוח. ופתאום לא יכולה להחזיר. כל יום מתכננת לי בראש איך אני הולכת וקונה לי משהו, אפילו לבד, אבל גם הלבד זה קשה. מצחיק, בדיוק דיברתי עם פסיכולוגית שלי, על כמה קשה לי לפעמים לעשות משהו בשביל ההנאה הפרטית שלי. יש לנו כאן בית קפה באיזור שמכינים את האייס קפה הכי טעים בעולם, ובכל פעם שאני רוצה לקנות לי אותו, אני מחפשת למי לקנות עוד. שאני לא אשתה אותו לבד. לא להרגיש "חזירה". מן איסור על ההנאה הזאת. ולמה בעצם? מצד אחד יש מן פחד שההנאה תחלוף אם אתמיד בה הרבה ומצד שני, וזו נראית לי הסיבה, פחד מהנאה. אני מרשה לעצמי להנות מדברים לא בריאים - התעמלות, ארוחות קלות, שתיה, עישון, אבל משהו בריא יותר, "משמין" יותר, מספק יותר - כמה כוח נדרש לי לכך. אני בטוחה שיהיו אנשים שיצחקו על זה - כולו אייס קפה, וזה פשוט יכול לגרום לי לבכי, החוסר יכולת שלי לעשות משהו כל כך קטן בשביל עצמי. אני הולכת הביתה עכשיו, לעשות טוב לבטן שלי, שצועקת "הצילו". קיבלתי קצת כוחות מכן, אבל לצערי אני ממש לא יכולה להבטיח לעצמי שמחר לא יהיה בדיוק אותו היום. מה אני צריכה כדי להוציא אותי מזה? כדי קצת להוציא אותי מזה... אולי אמונה בעצמי. אני מרגישה כרגע צורך למישהו לדבר איתו, במילים. ועד כמה שזה לא עוזר לשפוך את הלב ככה, אחרי שמכבים את המחשב הבדידות הזאת חודרת בחזרה. וגם הפחד. פשוט לפעמים אני לא מוצאת למי להגיד את כל זה, ולכן אני כאן :-) זהו, עוד רגע ואתחיל לבכות, אז כדאי שאזוז. אבלע את זה שוב... לא מוצאת ברירה אחרת, לא רוצה להכנע. אוהבת אותכן ושוב תודה על זה שאתן כאן! תודה על החיבוקים ועל האהבה.
שלום אני בת 31 ומטבעי אני בד"כ אופטימית, בעיקר לגבי מה שקורה אצל אחרים, תמיד עם חיוך, תמיד הכל בסדר וכמובן שיהיה בסדר. יחד עם זאת, אני חיה תמיד (מגיל צעיר) בתחושה שאמות צעירה !!! לאחרונה, אני נוטה לראות בכל דבר סוף !!! מבחינתי אין שום דבר שיכול להאריך ימים בצורה חיובית, הכל חייב להסתיים בצורה רעה, וזה נכון לגבי הכל ! אני מתלבטת תמיד אם זו סתם השקפת עולם חולפת או פשוט האופי שלי. מה עושים ? למי פונים ? אני
שלום, אם כל מה שעברתי בחיים (ועברתי הרבה) אני אופטימית. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. תצאי להינות!!!!!!!!!! עדי
המון תודה על העידוד.
שלום צריך לנסות ולהבין מהיכן מגיע תחושת הפסימיות הזו. יכולות להיות הרבה אפשרויות. למשל, יש אנשים שהפסימיות נותנת להם ביטחון בחיים. אם לוקחים בחשבון את הגרוע מכל אז אין הפתעות שליליות. כמובן שזה גובה מחיר יקר על חשבון שמחת החיים וההנאה מהם. כך ישנן עוד אפשרויות רבות והשאלה מה מאפיין את הנטייה שלך. סביר להניח שאת היחידה שבאמת יכולה לדעת האם מדובר בנטייה אישיותית או משהו זמני. במידה והדבר מטריד אותך ופוגע באיכות חייך יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לשנות את הנטייה, בין אם היא זמנית או קבועה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על ההתייחסות. זהו, שאני לא ממש יודעת אם זה תמיד היה בי או צץ רק לאחרונה. הכל נראה תמיד כ"כ מבטיח כ"כ בסדר, הכל היה "קטן עליי". היום לכל כיוון שאני מסתכלת אני רואה קיר או חומה גבוהים ואני כאילו נתקלת בהם כל הזמן. באיזשהו מקום אני עדיין חושבת שהכל "שטויות" ושאני יכולה לכל, אבל כשאני פורטת את זה ליום יום זה לא נכון. כל דבר משפיע עליי. כל דבר מפריע לי. אפילו מפריע לי שאני צריכה ל"השתפך" כך לפני אנשים שאני בכלל לא מכירה. זה קצת פתטי בעיניי. נראה לך שזה מצב שמצריך באמת טיפול או משהו שקצת עידוד יעזור ? אני לא מצליחה להתנתק מתחושת האבדון ולשפוט את עצמי בצורה "אובייקטיבית" יותר. לתשובתך שוב, אודה.
מה נשמע?
הכל בסדר, ואצלך ?
עם עדכון
היי דפני מתוקה שלי.. דרישת שלום מהפיל הכחול :-)) הוא מדהים.. אלפי תודות.. אבל את יותר מדהימה.. שיפרת את מצב רוחי פלאים.. ידעתי שאני צריכה תרופת פלא, והנה הופעת ועם מקל קסמים, הזלפת את הטיפות וזה עבד.. ונכון.. קצת נעצבתי אל ליבי בסוף, כי היית צריכה ללכת, וגם בגלל מה שדיברנו וראינו, אבל זה יעבור.. תרופת הקסם עוד פה, השפעתה לא פגה, וכשתתחיל.. מיד נצטרך מנה חדשה.. ושתינו כבר יודעות איך להשיג אותה.. :-))) אוהבת שלך לתמיד אביב
הקסם של תרופות הפלא הוא, שהן משפיעות לטובה על שני הצדדים. חזרתי עם חיוך ענקי ! מכירה את הפרסומת להונדה, שאי אפשר יהיה למחוק את החיוך? בדיוק כך חזרתי... מקסימה שלי, אין צורך לומר תודה. נהניתי מכל רגע, ואני כבר מצפה לפעם הבאה. נכון שהסוף היה קצת מעציב, אבל בואי נסתכל על חצי הכוס המלאה: כל זה מאחורייך עכשיו, ולא יחזור לעולם! אנחנו winners שתינו, זוכרת? ואת , שהצלחת לעשות זאת לגמרי לבד, במיוחד...! אם תצטרכי אי פעם חיזוקים לכמה רע היה, אני כאן להזכיר - בדיוק כפי שאת תמיד כאן בשבילי, רגישה, מקשיבה, תומכת... ונפלאה כרגיל. אביב שלי, חדרת עמוק לליבי. אני באמת בת מזל, שיש לי חברה כמוך... אל תעזבי לעולם, מבטיחה? אוהבת ומחבקת , דפני .
דפני מדהימה שלי, במילים של המטפלת שלי - "אין סיכוי שאני אעזוב.. אני פה מתוך בחירה.." אני מבטיחה לא ללכת, ולא לעזוב, אני ואת, את ואני, כבר אמרתי, והתכוונתי ואני מתכוונת. ועזבי את העצב, הוא עבר, נשאר רק הטעם הטוב של התקופה האחרונה, ושל היום המדהים איתך, מה שהיה - היה, טעיתי ובגדול !! עשיתי שטויות בחיים !! עברתי תקופות לא קלות והתמודדתי איתן בדרך גרועה, והן חלק ממני ומהעבר שלי, אבל היום, וזה מה שחשוב, אני במקום אחר !! אז נכון, מדי פעם נזכרים ורואים תמונות ומזדעזעים ומתעצבים, וטוב שכך - כי הזיכרון הזה מונע ממני לחזור לשם, ונכון עדיין צריך להתמודד עם הכעס והעצב על אמא, אבל לאט לאט, הכל יגיע בזמנו. ומה שחשוב, אני עכשיו מחייכת בזכותך.. בזכות היום המדהים איתך.. ומחכה כבר לשבוע הבא.. אוהבת אביב.
אשלח עדכון נוסף עוד מעט
יופי!! שיהיה ערב נעים, טלי פרידמן
גם לך. תודה מעומק ליבי על הכל אנג'ל
היי אנג'ל.. ולי לא מגיע עדכון ? איזו זריקת הרגעה קטנה ולא כואבת אחרי הבוקר ? אחרי שנתפסו לי האצבעות שהחזקתי לך כל היום ? :-))) אביב.
החזקת לי אצבעות? אוי,איזו חמודה :)
אני בטח צריכה דחוף תוכלי ליעץ לי משהי באזור נתניה? לבעיתי החמורה?
נטע-לי, אינני בטוחה שטיפול פסיכולוגי של חודש וקצת יוכל לסייע לך. האם את חושבת שתוכלי להמשיך את הטיפול גם לאחר שתתגייסי? דווקא מפאת קוצר הזמן אולי כדאי לך לפנות לבינתיים לטיפול התנהגותי, שהוא קצר מועד, אבל עדיין אינני יודעת אם חודש וקצת זה לא קצר מידי. אם בכל זאת תחליטי שאת מעוניינת, כתבי לי לאימייל ואוכל להמליץ לך על מטפלים באזור נתניה. בברכה, טלי פרידמן
שלום לך מוכל להשיב לי על השאלה לטלי דחוף? תודה
טלי ענתה לך,והיא הגדולה מכולם. בכל זאת והיה ולא קיבלת תשובה שמספקת (למרות שאינני מאמין),תוכלי לשלוח לי אימייל,ובשמחה אתן לך מספר טלפונים וכתובות של מטפלים באזור נתניה,ואשמח גם לסייע לך בקשר עמם. שלך דניאל
אז אם דרכי גרועה תן לי כמה עיצות וטיפים כיצד לטפל ולייעל את המצב לכן אתה פה לא? כל דרכיי כעת לוו באמצעות פסיכולוג ופסיכיאטר הם דרכי טועה כדבריך הרי שהאשמה על הרפואה, אך אשמח לקבל פתרונות ריאליים עליהם אני יתייעץ אם המטפלים שלי, שתיקתך לאור טעויות לא עוזרות בכלל, אני חושב שאתה כאן בכדי לעזור(אך אני טועה) אם משהו שוגה או שואל כל הפורום ממליץ על דרכים ושיטות ואילו אתה כבעל מקצוע, מה שאינו לרוחך אתה מתעלם, זוהי השפלה של הגלם האנושי ושל הפסיכיאטריה וההזנחה בפרט, אם קצת היה אכפת לך ממצבנו הייתה נותן קצת יותר קרדיט, אתה ממש בושה לתעודת עניות שקיבלת במקום לימודך. בזעם רב, רונן נ.ב ראה תגובה בעמוד הקודם תחת כותרת שונה
לא להתרגש מידיי! הבחור תוקף את כולם.גם בפורום אחר שהוא היה בעבר פעיל. הוא גם יכול להגיב בחריפות,ואפילו בקללות גסות שהדף לא יוכל לסבול. יש לו בעיה שאכן מציקה,אך במקום לטפל בה הוא מעדיף להאשים את כל העולם. אז לדעתי...פשוט לא להגיב,עד שנקבל מהבחור,התנהגות חיובית. ורק לידיעה:הוא לא יניח הרבה זמן. אך התרופה זה לענות לו ברמה שבה אנו מורגלים,שהיא נימוס,ודרכיי נועם. ולא לרדת ברמה,שאנו לא רגילים אליה. לתשומת לב כולם!!!! שלכם באהבה דניאל.
מה אתה דוחף את האף שלך ועונה בהודעות שלא מיוחסות אליך? רשמתי לך בעמוד הקודם הודעה תקרא אותה ותבין אני לא יפסיק בגלל אחד כמוך לשאול שאלות ולבקש תשובות, אתה לא מזיז לי ואני לא חושב שאבני מיחס חשיבות להודעות השליליות וחסרת הטעם שלך, אתה בטוח ילד בחופשת הקיץ שמשעמם לו ומגיע לפורום כאן לא במקרה, אז לך למורה ותתלונן.
תודה עמי
זכותי לשאול כאן כל שאלה ולחזור עליה פעמים רבות ומזויות שונות תפקידו של הפורום לתת מענה, בהיעדר מענה אין חיים לפורום כך שאם אני שואל ולא מקבל תשובה המשיך לשאול ולא התקפל, לפעמים מה לעשות לא כל התשובות מוצאות חן בעינינו ואנו רוצים תשובה יותר ספציפית ויותר עיניינית , כך שאם אתה חושב להוריד אותי מהסוס אז תשכח מזה השאל והמשיך לשאול את נועה את רוית וכל מי שציינת עד שאני ירכיב את הפאזל לשלמותו מכל פיסת מידע שמיעצים לך. לידיעתך לתגובות כאבני ואחרים לא צריך ליהיות רופא כל אחד יכול להמליץ, אז הם מיותרים??
כי אני מכיר הבחור....הוא שונא את כל העולם,ולא כדאיי להכנס איתו בדו-שיח כי הוא עלול להיות נורא.עלול לקלל ,להתבטא בגסות,ואז אפילו להרוס את הפורום החמים שלנו. פשוט להתעלם עד שהבחור ייתנהג בהתאם. כשיהיה אדם הוגן ייקבל את היחס הראוי לכל אדם. שלך דניאל.
איני פגעתי בך או במשהו בפורום כך שאשמח אם תענה ולא תתיחס למסיט לחרם קטנוני, ההחלטה היא שלך, איני יודע מי זה דניאל שטוען שפגעתי ואני לא יודע מאיפה אני מכיר אותו כמו כן איני אוהב להשתמש בשמות בדויים, אז מה יוצא לטמבל הזה שמתסיס את הפורום וטוען שאני השלילי כאן.
את יכולה בבקשה לעזור לי ולקרוא מה שכתבתי לטלי דחוף? תודה
היי חמודה, אם אינני טועה אני חושבת שיש כאן עוד מישהי בשם יעל, את שלי אני כותבת באנגלית בכדי להבדיל, אז גם אם התכוונת אלי וגם אם לא תצטרפי יותר מאוחר כשאסיים לעבוד ונדבר o.k? יעל
תודה שעניתם לי אע"פ שהיה קצת מאוחר והלכתי הביתה. יש לי נושא חשוב להתייעץ איתכם . ניפגש בערב שלכם יעל
מחכה בקוצר רוח. דניאל
"חטפתי" הפוגה של כמה דקות, מצפה בקוצר רוח להערב, מתרגשת כמו ילדה קטנה לקראת הערב. איזה כיף לצפות למשהו....... יעל
טליושש: יש לי עוד משהו לספר לך נכון סיפרתי לך שסיימתי תיכון . אז נכון שלא ישתלבתי עם האנשים שם מחוץ אחת. היה משהו בכיתה שלי שבמשך שנתיים הייתי נורא נורא קרה אלייו פתאום לקראת סוף השנה הזו יתחלנו להגיד שלום היי יסתבר לנו שדודים שלו גרים בשכונה על ידי פעם הוא אמר גם בשיעור הייתי על יד השכונה שלך ואז רשמתי לו מכתב בקשתי תטלפון שלו .. והרבה הוא לא היה מגיע לכיתה היה עובד. יזמנתי אותו אליי עם הוא היה על יד השכונה הוא הסכים... ככה זה היה וגם פעם אחרונה שזכור לי זה בפורים שראיתי אותו יצאתי מהכיתה הביתה ואז הוא רצה בדיוק להכנס לכיתה ואמר : הייתי אתמול בשכונה שלך ואז אמרתי לו אז למה לא באתה והוא אמר אין לי תטלפון שלך.ככה זה הסתיים כשאני בסוף אמרתי תרשום לא היה לו אייך אז אמרתי מה המספר שלך הוא אמר . וזהו עד אתמול לא ראיתי אותו במסיבה סיום.כשראיתי אותו אמרתי לו בא סם שאלתי מה נשמע וספרתי שיתקשרתי מאה פעם והפלאפון לא זמין הוא אמר יחלפתי פלאפון ואז ראה מורה והלך להגיד לה שלום.אז: אני נורא חיבבתי אותו באמת אני לא רוצה לסיים תקשר. קבלנו דף קשר יש לי תטלפון שלו בבית אני רוצה לצלצל ולשאול אם הוא רוצה שנשמור אל קשר הבעייה אם הוא לא רוצה כי הוא יכל לבקש לא?!את שלי תטלפון.. מה את אומרת אני חושבת כמו תמיד הוא בטח שונא אותי אני לא יודעת מה לעשות וגם בגלל זה רע לי מאוד.. תודה טלי ו ביי
נטע-לי, אני אענה לך כאן על שני מכתבייך האחרונים. לגבי הבחור - אין לי עיצה טובה בשבילך, אבל לדעתי אף פעם לא כדאי להשאיר את הדברים לידי הספק. אם תתקשרי והוא יגיד לך שהוא לא רוצה, זו תיהיה פגיעה וזה לא יהיה נעים, אבל אחרי זה תדעי שאין לך מה לשבת כדי שאולי-אולי יום אחד הוא יתקשר, ואם הוא יסכים וירצה - אז...מה טוב. לגבי יעילות הטיפול הפסיכולוגי, באופן כללי אני מאמינה גדולה בטיפול. אבל יש להתאים את הטיפול והמטפל הנכון אל המטופל. ישנם סוגים רבים של טיפול, וכמו כן ישנם מטפלים מסוגים שונים. צריכה להיות התאמה בין המטפל למטופל, אחרת מדובר בתהליך סיזיפי, קשה ובדרך כלל לא מועיל. בברכה, טלי פרידמן
קראתי ותודה על תשובתך........ אני לא יודעת על מה חשבתי להשתנות וגם אולי טיפה בעצם, אבל זה לא יעבוד ברגע שאני רואה אנשים אני מסתגרת בפנים בתוכי רק שלא ידברו איתי שבטעות כמו תמיד לא יפגעו ביי אני רוצה רחוק מהבית וכן צודקת גם מהבחינה שאולי יש סיכוי יותר להכיר אנשים אבל אני לא חברותית אני נראת כמו סנובית על תתקרבו אליי... לצערי אני לא מצליחה לישתנות אני חושבת שהאופי שלי מגעיל אני לא יודעת מה תמיד חייה בהרגשה ובטח עכשו הם ישנאו אותי...... אני חייבת שוב עצה יש לך רעיון? ושאלה אחרונה טיפול פסיכולוגי באמת עוזר לפי דעתך??? זה יעזור לי? תודה לך
נטע-לי, עניתי גם על מכתב זה וגם על השני, בתגובה למכתב השני, בהודעתך הבאה. טלי פרידמן
כן אביב נכון צודקת, אם היית יכולה להבין אותי טיפה יותר אני נמצאת במצב בו קשה להגדיר רע לי עצוב לי קשה לי לא מוצאת את עצמי אתמול היה לי מסיבת סיום ונורא קיבלתי את זה קשה הכול נראה מפחיד. מילא הייתי אחת שמשתלוות יותר עם אנשים והיו לי חברים אבל , לא, תביני אני לבד לבד תמיד היו צוחקים אליי ויורדים יתחלתי ליתנהג בכך שאני רק שותקת ומקשיבה כמה שלפעמים יש לי מה להגיב.. אני לא יכולה יותר טיפול פסיכולוגי אני לא יכולה לרחוש אני לפני גיוס כמו שציינצי מפחדת שמה שהיה כול החיים יחזור ושוב , כמה שאני רוצה לישתנות אבל אני לא מצליחה אנא אני יודעת שלא תוכלי לעזור לי אבל מה נראה לך יש תקווה? ועם כן אייך עושים זאת תודה רבה לך את מלאך..... באמת.... היום לא יצלחתי להרדם מרוב הבלבול מה אני יעשה עד הגיוס וכו... אני מפחדת לצאת לעבוד שגם שם כמו תמיד יתיחסו אליי לא יפה ובזלזול מה עושים אנה? תודה לך..... ואני מקווה שסך הכול את יבנת אותי? תודה אפרת
היי אפרת.. קודם כל כן יש תקוה, תמיד יש תקוה, אם אני יצאתי מהמצב בו נמצאתי - אז תמיד יש תקוה, ותאמיני לי הייתי בחור שחור הרבה יותר משלך, בהזדמנות אני אספר לך.. ואני רוצה לעזור לך באמת, אני רק לא יודעת איך, אז בואי ננסה לחשוב ביחד.. הבנתי מה את לא יכולה לעשות - לא טיפול פסיכולוגי, לא יכולה להשתנות כמה שמנסה, לא יכולה לדבר כי צוחקים עלייך.. ועכשיו בואי ננסה לראות ביחד מה את כ-ן יכולה לעשות עד הגיוס ולפניו וגם כשתתגיסי.. יש לך רעיונות ? לי יש כמה, אבל לדעתי הרעיונות הכי טובים יכולים לבוא ממך, אז תשבי כמה דקות לבד עם עצמך, ותחשבי מה את כן יכולה לעשות ורוצה לעשות, תחזרי אליי, ואני אנסה לעזור.. לכוון אותך קצת איך ללכת צעד קדימה, לחזק אותך ולתת לך כוחות ואמונה שאת מסוגלת.. בסדר ? אני פה מחכה לתשובה שלך.. אביב.
אביבוש תודה: א. אני כן יודעת מה הבעייה שלי זה לא שלא , אני יודעת ש... אני מתייחסת בקרירות לאנשים ואז אנשים לא מתיחסים יפה אליי חושבים אני סנובית ומתרחקים ממני ואני מתחילה להיות סגורה בתוכי ואז מרגישה שלא אוהבים אותי ואז הכול נוצר . לשנות אני נסיתי לא יצלחתי להתיחס אליהם אחרת אני לא מצליחה אני פגועה מדי כדי להפתח כמו כולם קשה לי ולא רק שקשה אין לי תבטחון ניסיתי וניסיתי וניסיתי אבל שום דבר לא הולך אביב: את, באמת מאמינה שיש עוד אנשים במצבי? או לא? ובאמת את היית כמוני או שאת רק מנסה להרגיע אותי? את באמת חמודה..... את יודעת?!
אני בת 18 ואמורה להתגייס בקרוב. לכול מסגרת שנכנסתי אלייה הגעתי עם מוטיבציה רבה ורצון להשתלב, עד מהרה נכשלתי במשימה, נשארתי לבד אנשים ניצלו אותי למטרות שלהם והשאירו אותי לבד. וכך בכל מסגרת אפשרית, תיכון, חטיבה, מסגרת התנדבותית וכו' כיום אני מסיימת לימודי בתיכון ואני מרגישה שאשאר לבד מפחיד אותי שאגדל ואעבור הכל בעצמי, מה אני יכולה לעשות בכדאי שהפעם אשתלב באמת?
לימור: אני במצב בדיוק כמו שלך סיימתי גם אני אתמול את לימודי ומרגישה רע מפחיד עצוב. גם אני לבד לבד בלי חברות חוץ אחת אבל תאמיני לי יש כמונו עוד הרבה עזבי שכחי מה שהיה הרי בא בפנינו דף חדש עכשיו לא?את צריכה להפנים בתוכך את יכולותך אמונותיך בך וצבא זה לא בית ספר יש שם אנשים בוגרים שאני מאמינה שהם כבר לא ילדים... תיהיה ברוכה והמשך דרכך בהצלחה ביי וגיוס קל ותכתבי לי אני כאן המון המון ביי
שירלי! אני רוצה באמת להאמין בזה הלוואי שיכולתי את בטח יודעת עד כמה זה קשה לפנות לדרך חדשה שאין לך מושג איך יקבלו אותך הרי בעבר נכשלתי ונותרתי לבד..
שלום רב, מכתבך מרגש. את רוצה, מוכנה לתת, ונרמסת. אני מציע שלא ניכנס לניתוח מעמיק של מה שהיה בעבר, כי יש לפנייך גם סיטואציות חדשות לגמרי (צבא זה לא הקייטנה של בית הספר, כמו שאומרים, ויש גם את עניין הגיל, ובגילך דברים רבים קורים לאופי... וכל זאת לגבי מה שאני מציע בעניין פרשיות העבר. לגבי העתיד בצבא: נסי כן לתת, כן לתרום, וכן להתמיד ב"ראש הגדול". בכל זאת יש סיכוי שבצבא זה יתקבל אחרת. אם תרגישי שהעניינים מתחילים להתקלקל, פני למפקדים. הם מקבלים הרבה הדרכות, מחבר'ה כמוני, כדי שיאזינו לך. אם את מרגישה שכדאי, פני אלי. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
ד"ר אברהם! אני מודה לך על תשובתך, הלואי ויכולתי לבוא לצבא בהרגשה שהכל יסתדר אבל בעבר ניסתי ונכשלתי, כולם באים אליי בכדאי שאפתור להם את הבעיות ולפחות אקשיב אני גם מתנדבת בקו עזרה לנוער, אבל כשאני צריכה שיקשיבו לי אני נשארת לבד אני לא מסתדרת עם אמא שלי וההורים שלי גרושים אין לי תמיכה משום מקום אני ממש לבד! לאחרונה יש לי את החבר שלי והוא נורא תומך ועוזר אבל זה שונה חבר וחברה.. אשמח אם תביע את דעתך בנושא כי אני נורא נהנת לדעת שאחרי שיחה עם מישהו הוא מרגיש יותר טוב (בעתיד אני גם רוצה לעסוק בטיפול בפרט), האם יש משהו פרקטי שאני יכולה לעשות בשביל לדעת לקלוט חברים לא רק כ"אוזן קשבת"? אשמח לקבל תשובה לימור
ד"ר אבני שלום. שאלותי אליך הן: א-מה הן האופציות להפסקת טיפול ממושך של קסאנאקס (0.5 שלוש ביום)? ב-האם ניתן ליצרוך היפרקום במקביל לשמוש בקסנקס ? ג-דעתך הכללית לגבי נרדיל.
ניר שלום הפסקת קסנקס - בהדרגה לרדת ככדור לשבוע ואפשר אפילו לאט יותר - סמן לירידה מהירה מדי הוא אי שקט, עצבנות הפרעות בשינה, חרדה וכו. אני לא ידוע על הוראת נגד להיפריקום עם קסנקס - ושוב בכל מקרה תחת פקוח רופא לגבי נרדיל - תרופה טובה , עקב תופעות הלואי יצא לי מעט מאד להתשמש בה כך שקשה לי לומר לך יותר (אלא אם יש לך שאלה ספציפית) בברכה עמי
ד"ר אבני אני מודה על תשובתך המהירה. לגבי הנרדיל אם להיות יותר ספציפי זהו הפחד שלי "להיכנס" לסיפור מחשש לבעיות לחץ הדם.חוץ-מזה היתי מעוניין לדעת על איזה תופעות לוואי אתה מדבר גם לאור ניסיונך הקצר עם התרופה?ומדוע אתה מגדיר אותה כטובה?
שלום, אני סטודנט ו"הפילו" עליי תפקיד ב"התנדבות" כי אף אחד אחר לא רוצה לעשותו. מדובר בהכנת הרצאה בנושא מסויים עבור כינוס, שלא אני אמור להעביר אותה, אך אני צריך להכין אותה. הדרך היחידה שלי לחמוק מן העניין היא להיות חולה. אז לא תיהיה ברירה לאחרים, והם יצטרכו לקחת בזה חלק. אני באמת באמת מבקש פתרונות, איך אפשר "להתחלות"? ואגב, רעיון הגירים מוכר, ולא עובד. אז בבקשה... אני יודע שזו בקשה אולי קצת מוזרה... אבל כל הנסיבות ממש מוזרות ולא נעימות... ואגב, אל תציעו לי פסיכולוג...זה לא קשור... כולכם בטח מכירים את הקטעים האלה ש"מלבישים" עליך כל מיני דברים, ואיך שהוא צריך להתחמק מזה... תודה מראש!! טל
אולייייייייי תיקח קבוצת נמלים ונסה להצעיד אותם שמאל ימין ומההרצאה ישר לאברבנל
אתה מה זה מצחיק יהודה! כל תשובה שלך : לך לפסכיאטר/ בית משוגעים וכו'. אתה צריך להתאשפז בבית חולים לחולי נפש !!!!
לבדיחה הזאת עם הנמלים יש כבר זקן שמגיע עד הריצפה......(-: ודרך אגב, עוד ד"ר פלד כתב בפורום הזה כבר לפני חצי שנה שאין שום מחלת נפש עם סימפטום כזה...
שלום טל! לא נראה לי שזה רעיון מוצלח במיוחד להתחלות. התרמית עלולה להתגלות, ובפעם אחרת, אם חס וחלילה פעם תהיה חולה באמת, לא יאמינו לך - אתה יודע - "זאב, זאב!"... (-: לדעתי האמת היא השקר הטוב ביותר במקרה הזה: פשוט לגשת אל אלה ש"נידבו" אותך למשימה הבלתי רצויה ולהגיד להם דוגרי שזה מכביד עליך ואתה תודה להם אם יבינו אותך ויורידו מעליך את המעמסה הזאת, או לחילופין יחלקו אותה באופן שווה והוגן בין כמה אנשים. ואני יודעת שזה לא קל, ואולי אתה גם חושש שזה יתנקם בך בצורה זו או אחרת. אז כאן המילה המודרנית והמאוד נכונה "אסרטיביות" היא שם המשחק: לעמוד על זכויותיך בלי לפגוע ובלי להיפגע! - לומר את הדברים בצורה תקיפה אבל לא אגרסיבית, ולא יזיק גם לציין שתהיה מוכן לעזור בעתיד במשימות שונות - שלא ייוצר הרושם שאתה מתחמק כרוני ממטלות... - ובוודאי תמצא את המילים המתאימות שיענו על ההגדרה הזאת. בהצלחה - והעיקר תהיה תמיד בריא... (-: אחת
"זאת לא חובה לחיות - זו זכות להיות חיים " (א. גפן- "לכבוד מיליארד טועים") ותחשבו על זה..
משפט נפלא !!!!1
אני מציע שתקראו תגובה מתונה יחסית להתחמקויות מקצועיות שאני נתקל בפורומים שונים http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=137850&t=137182
לרונן, פסיכיאטריה זה לא מדע מדויק ! זה לא מתמטיקה ! זה לרוב ניסוי ותהייה.. מנסים, הולך ? טוב ! לא הולך ? מנסים משהו אחר ! אז במקום להתעסק בתפל ולחפש מה לא בסדר, תתרכז בעיקר ! שאלת? קיבלת תשובה ! לא נראה לך? אל תשאל יותר! או שתשאל עניינית ! מספיק לבוא בטענות כל הזמן ! פסיכיאטר אחד ברח מכאן ... אתה רוצה שגם זה יברח? זה יפתור לך את הבעיות? חשבת פעם לבוא אל עצמך בטענות? אולי משהו שעשית היה לא בסדר ? האם גם על עצמך אתה מעביר ביקורת ומחפש כל מיני לינקים ? ולמה נועה חושבת שהתשובה של הרופא מתחמקת? מה היא רוצה? הרי אם הוא היה עונה לה שתיקח כדור כלשהו... היא הייתה אומרת שזה חסר אחריות... זאת אומרת ? שלא משנה מה שהוא יגיד, זה יהיה לא טוב. וכמובן שזה תקף לדברים של אורן ושל דרור ושל טלי ורוית ... שיהיה לך בהצלחה בכל מקרה!
תגיד אתה פסיכי או משהו אני לא העברתי עליו שום ביקורת, יש דברים שאבני יכל לענות מבלי קשר לכדורים (ראה הודעתי) וביקשתי שיגיב עליהם זה כל הסיפור . אזד מה אמא שלך הבת זונה מתנפחת ומתחילה להפליץ שטויות מהפה? תפקידו של היועץ לתת תשובות בהיעדר מילים שיברח אם זוהי דרכו להתמודד עם שאלות. רונן. אני מציע לך לקחת דחוף כדורי הרגעה ולפנות לטיפול, אם למה שכתבתי אתה קורא ויכוח או התפלספות אז חייך אומללים.
רונן שלום שוב עין - קבלת מעט יורת תשובות במקום ששאלת צר לי אבל ההמלצה שלי היא שתטפל בעצמך כהלכה ובקשתך לא עומדת לדעתי בקריטריונים האלה ואני לא אוהב לעשות מלאכה שאני רואה אותה כגרועה בברכה עמי
אז אם דרכי גרועה תן לי כמה עיצות וטיפים כיצד לטפל ולייעל את המצב לכן אתה פה לא? כל דרכיי כעת לוו באמצעות פסיכולוג ופסיכיאטר הם דרכי טועה כדבריך הרי שהאשמה על הרפואה, אך אשמח לקבל פתרונות ריאליים עליהם אני יתייעץ אם המטפלים שלי, שתיקתך לאור טעויות לא עוזרות בכלל, אני חושב שאתה כאן בכדי לעזור(אך אני טועה) אם משהו שוגה או שואל כל הפורום ממליץ על דרכים ושיטות ואילו אתה כבעל מקצוע, מה שאינו לרוחך אתה מתעלם, זוהי השפלה של הגלם האנושי ושל הפסיכיאטריה וההזנחה בפרט, אם קצת היה אכפת לך ממצבנו הייתה נותן קצת יותר קרדיט, אתה ממש בושה לתעודת עניות שקיבלת במקום לימודך. בזעם רב, רונן
איש אחד נןסע ברכבת, רואה מולו אדם ושאלו "אתה סיני ?" מתעלם האיש מהשאלה, ולאחר חצי שעה שוב: "אתה סיני?" ושוב מתעלם, וכך ממשיכה הנסיעה......... המשך יבוא. אם יהיו מספיק אנשים שידרשו את המשך הבדיחה אספר את סופה ...
אני
מה חזרת לילדות???
למה סתם להתנפל על בן אדם? רק בגלל שהוא סיפר בדיחה שלא מצאה חן בעיניך? מה רע בקצת הומור בעולם הקשה והעצוב שלנו? מקסימום, אם הבדיחה לא מוצאת חן בעיניך - אל תקרא ואל תצחק! ולסנופי - אני מעוניינת דווקא לשמוע את ההמשך! תודה! אחת
האם ייתכן/ אפשרי שאחרי תקופה של 3 חודשים המוח "התרגל" לטיפול תרופתי אנטי דיכאוני וזה (הכדור או המינון) כבר לא עובד בישבילו?
ושאלתך, היא באמת שאלה מאד שאלתית. כמה זמן נמשך השפעת כדור אנטי פסיכוטי או אנטי משהו אחר..?????? ואני מודה לכל העונים לי.....ולתרגום היפה של אליאן.... לעמי......שאלת למה לא לדבר עם הרופאים... לא תמיד הרופאים מנדבים מידע.... ולא תמיד, ההורים מבינים הכל.. ההורים שלא מבינים, פונים אליי, כדי שאעביר להם את המסר בשפה של בני אדם. אתה מבין, לא כולם למדו רפואה.. גם לא אני.. ולא כולם גולשים באינטרנט. לא כולם סקרנים פתולוגיים כמוני. בכל אופן......תודה רבה לכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
שלום לך התפקיד של הרופאים הוא להעביר מידע בלשון בני אדם בברכה עמי
חגית שלום יתכן יתכן שנוספו לחצים נוספים בגלל זה חשוב המעקב הרצוף אצל הרופא המטפל בברכה עמי
תודה עמי
הפורום הזה הוא לא תוכנית בידור הוא נועד לתמוך, ולענות על שאלות בתחום הנפשי. החלטתם להפוך אותו לשוק, אם יש לכם טענה על שיעמום, אולי תיפנו לפסיכולוג?
וכאן יש כזה ולנו באמת לא משעמם .ולך?
האם ניתן ע"י הפנוזה לאמת ארועים שקרו בעבר?
התשובה אינה פשוטה. מצד אחד יש מונח בהיפנוזה שנקרא "רענון זיכרון". משתמשים בשיטה בד"כ בכוחות הביטחון כדי לשחזר עדויות. יש לגבי השיטה אי הסכמות ותעיד על כך העובדה ששחזור זיכרון ע"י היפנוזה אינו מוכר כעדות קבילה בבית משפט. הדבר חייב להיעשות ע"י מומחה לענין. הבעיה בהיפנוזה שהיא מצב אסוציאטיבי מאוד. לאנשים שחווים שחזור עבר יש הרגשה שהם זוכרים אבל למעשה פעמים רבות הם מייצרים עובדות שלא היו קיימות בצורה אסוציאטיבית. מחקרים שבדקו את התופעה גילו שכמות העובדות הנכונות במצב היפנוטי ושאינו היפנוטי היו זהות. למהופנט, עם זאת, היתה אשליה של זיכרון רב יותר. ובשורה התחתונה, מה היית רוצה לדעת שאינך בטוחה בו? אולי יש לענין היבטים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן
אל ד"ר אורן קפלן המקרה שאני מעוניינת לאמת הוא : אני נשואה כ22 שנים . כ-20 שנה היו לי חיי נישואים מאושרים מאוד . בין בעלי לביני שררו יחסי אהבה ,חברות ,אמון ופרגון הדדי. לפני כ-שנתיים התחלתי לחוש מעין מחיצה שבעלי יצר ביננו . הרגשתי שבעלי מסתיר ממני ,חשתי שהוא משקר לי. גם היחס החם ,נשיקות וחיבוקים שהיו בתדירות גבוהה מאוד , הלכו ופחתו עד שנעלמו כליל .והמגע הפיזי היחידי שנשאר היה המגע המיני שגם הוא היה בתדירות נמוכה יותר .כל נסיונותיי לחדור לתוך המחיצה שיצר עלו על שרטון . לפני כשנה לאחר שהתיאשתי מלשפר את יחסינו , הגעתי בצער רב להחלטה לשים קץ לנישואנו . הבצוע לא היה פשוט משום שבתקופה זו הייתי כ-חצי שנה אחרי לידה ,בנוסף לא יכלתי לחזור למקום עבודתי הקודם .והבצוע נדחה עד לזמן שבו אמצא עבודה ואצליח להשתקם . לפני כשמונה חודשים התחלתי לעבוד . עם חזרתי לעבודה לפתע החל בעלי להפגין יחס חם כלפיי ויחסנו הלכו והשתפרו.לאור ההתפתחות רעיון הגרושים ירד מהפרק. לפני כחודש חברתי הטובה , חולת סרטן וכרותת שד,גילתה לי שהיא ובעלי נהלו רומן במשך 3 שנים ואף הראתה לי מכתבים ,בכתב ידו ,שכתב לה.המכתבים היו מכתבי אהבה וזימה לוהטים .בנוסף על כך סיפרה על דברים אנטימיים שלנו ובעקר שלי שרק אני ובעלי ידענו. בעלי טוען שהמכתבים נכתבו לבקשתה, בימים שקבלה תוצאות רפואיות גרועות ובקשה מילים חמות (שלא קבלה מבעלה) שיעודדו את רוחה .תוכן המכתבים ,בעלי טוען, הן מילים שהכתיבה לו . כמו כן הוא טוען שכל פעם הוסכם בינהם שהמכתבים הם מתוך רחמים. כמו כן בעלי הציל אותה מנסיון התאבדות (לא ידעתי על כך) לאחר שבלעה כדורי שינה. בעלי מצא אותה ,לאחר חיפושים נרחבים במקום שומם ,בתוך האוטו שלה בתוך שלולית של קיא .בעלי טוען שבהתחלה כתב את המכתבים מתוך רחמים אבל לאחר מכן כתב אותם מתוך לחץ ואיומים ,איומי התאבדות ואיומים שתספר לי על הקשר בינהם .כמו כן סיפר לי על מקרה בודד אחד שבו היא ניסתה לאנוס אותו . הוא טוען שנהג לחבק אותה בזמנים קשים אך מעולם לא נישק אותה או ליטף אותה. בכדי לאמת את גרסתו החלטנו לבדוק את האפשרות של הפנוזה .הגעתי אל פסיכולוג קליני- רפואי שמהפנט ונעזר גם במכונת אמת . תחילה הפסיכולוג כששמע את גרסתי הכין אותי לכך שרוב הסיכויים שבעלי משקר .אך לאחר שהכיר את בעלי (אפילו לפני שהפנט אותו) שינה את דעתו והאמין לגרסתו של בעלי .הפסיכולוג היפנט אותו ואכן בהפנוזה הוא אמר שמעולם הוא לא הפסיק לאהוב אותי ועשה כל זאת אך ורק מתוך רחמים .ולא היה כל מגע מיני בינהם למעט נסיון האונס. יש לאמר לזכות בעלי שהוא מאוד טוב רגיש ותמיד מתנדב לעזור לחלשים ונזקקים. בעלי מאז התגלית שבור ובוכה כל הזמן .מצטער מאוד על הסבל שאני עוברת. מאז התגלית וגם לאחר ההפנוזה מצב רוחי מאוד כבד . מצד אחד אני מאמינה אך מצד שני בכל פעם עולים בי ספקות בעקר לאור היחס הקר והמנוכר שלו אליי במשך התקופה האמורה .(יש לציין שהקשר בינהם הסתיים כשהתחלתי לעבוד) האם אני יכולה להסיר ספק מליבי ?? ואם לא אז כיצד אני יכולה לתת מנוח לנפשי? תודה
אייך מעלים בטחון עצמי? הבטחון העצמי שלי ממש נמוך והדימוי שלי נמוך אני מבחינה חיצונית בסדר אבל יש לי מלא רגשי נחיתות עזרו לי
אפרת בוקר טוב, יש לי הרגשה שאת שואלת אותה שאלה המון פעמים, בשבוע האחרון, תחת שמות שונים, זה לא יעזור - תמיד תקבלי אותה תשובה. בטחון עצמי זה דבר נרכש, צריך לעבוד עליו, צריך להתחיל להאמין בעצמך, ביכולות שלך ובכוחות שלך. אם היא אפשר לבד, צריך מישהו שיתן את הדחיפה הראשונית, מישהו שיאמין בך ויגרום לך לראות את הדברים החבויים שבך, מטפל/ת, חבר או חברה, ואחר כך גם אפשר להפנים את זה, ולהאמין בעצמך ולהתגבר על רגשי הנחיתות. אם אני צודקת לגבי השמות השונים ושאילת אותה שאלה המון פעמים, זה גם מראה לי לפחות, עד כמה את לא בטוחה בעצמך, עד כמה את חושבת שמישהי אחרת, בשם אחר, בדמות אחרת, תקבל תשובה אחרת.. אבל זה לא ככה.. אותה תשובה - לכולם.. ותתחילי לטפל.. בעצמך.. כדי להתגבר על זה. אני אשמח להיות פה בשבילך ועוד אנשים כדי לנסות לתת לך נקודות אחיזה, אבל זה מבלבל כל הענין של השמות, מטעה, ובמקום להשיג את המטרה - לקבל יותר תגובות, את דווקא נעלמת, כי מתייחסים אליך כל פעם כמישהי אחרת.. וחבל.. תבחרי שם אחד, תתחילי להשתלב בו, תפרטי קצת יותר, ותקבלי התייחסות מהרבה אנשים מקסימים שיעזרו לך אולי לגלות דברים בעצמך שיצליחו לעזור לך לחזק את עצמך.. אביב.
את דווקא כן מצליחה לשמור, הרבה יותר ממה שאני אומרת... שכחת את החלומות שלי ? אז הנה שניים... לפני כמה ימים חלמתי חלום שאני לא ממש זוכרת ,מלבד משהו אחד בולט וזה.. שהחזקתי בלון כחול וריחפתי איתו... לא גבוה אלא כשני מטר בערך... והסתובבתי בין האנשים ברחוב ! והחלום השני - הייתי במן מבנה, בניין בעל חמש קומות, כאשר בקומה הראשונה הייתה מן תוספת בניה מעוד ישנה. פתאום הייתה רעידת אדמה וכל הקומה קרסה. האנשים בקומות העליונות נאספו בדירה שלי ואני הרגעתי אותם שהבנין לא יפול. ושרק הקומה הראשונה קרסה כי היא הייתה מאד ישנה. להבדיל משאר החלומות, דווקא בחלום הזה הייתה לי תחושה חזקה של פחד. מה דעתך ?
נשמה שלי.. אני אתחיל דווקא בחלום השני כי הפרשנות שלו קפצה לי מאוד ברור לראש, ממש בפעם הראשונה שקראתי אותו. אז ככה - את מרגיעה את האחרים שהכל בסדר, שהבנין לא יפול ולא יקרוס.. את מרגיעה את האנשים שסביבך שהכל בסדר אצלך, שכל מה שהצלחת לבנות ולהתחיל לא יהרס, אבל.. הפחד קיים דווקא כאן אצלך בפנים עמוק.. את לא בטוחה במה שאת אומרת, רק מנסה להרגיע את הסובבים, אולי בתחושה הפנימית שלך הבנין כן יקרוס, ולא רק הקומה הראשונה שלו.. ואולי הקומה הראשונה הזאת היא דווקא הענין עם הילד, הבן הראשון/הבכור ? אולי את מנסה להרגיע אותנו האנשים שסביבך שלא כל התהליך שהצלחת להתחיל ולבנות יהרס, ורק הענין עם הילד והפנימיה הולך קצת לההרס, כי הענין הזה כבר ישן, כבר ידוע, אבל כל השאר חדש, תהליך שרק התחיל, ולכן לא ישבר כל כך מהר.. ואולי את פוחדת שזה לא באמת ככה, שברגע שהקומה הראשונה נפלה - הכל כן יקרוס, אולי את פוחדת שברגע שתישברי מהענין של הילד, כל מה שהצלחת לבנות יפול אחריו ? ולגבי החלום הראשון - אולי את מרגישה לא ממש מחוברת לאנשים, לא ממש קרובה, את מרחפת מעליהם כשני מטר באויר, רואה אותם, מרגישה אותם, אבל לא נוגעת ממש.. לא פגיעה, אבל גם לא ממש נתמכת על ידי כולם, ובכל זאת נעזרת בריחוף בבלון אחד כחול, אולי הבלון שאני שלחתי אלייך ? מלא כוחות ואויר ואנרגיות חיוביות ? הלוואי.. בכל מקרה אני פה איתך.. שומרת ומלווה ותומכת.. שלך אוהבת תמיד אביב.
אם זה היה משחק הכספת, היית לוקחת את כל הקופה ! כן, את צודקת, כרגיל...!
לפעמים קורא לכם שאתם מתנהגים יתנהגות מסויימת ומצטערים אלייה?.... ככה זה קורא לי הנון תמיד שאני מדברת אני ישר חושבת ומה יגידו? או מצטערת על מה שאמרתי וכו... אני לא יודעת מה לעשות מה זה? אייך מתגברים? והאם המחשבה שמדברים אליי שונאים צוחקים.... כתוצאה מזה ?
שירלי שלום איך את מצפה שיגיבו אלייך ולמה זה מתקשר לך ? שלך עמי
את כנראה סובלת מרגשי נחתות את כל הזמן חושבת מה אחרים יחשבו לדעתי עלייך לחזק קצת את הבטחון העצמי שלך חפשי מה טוב בך ובטוח שיש דברים טובםן למדי להעריך את עצמך
וואי גם אני מרגישה כך...... וזה נורא נורא נורא כל פעם לעשות משהו, להגיד משהו ,ואז להצטער על מה שאמרנו או עשינו..... ולפעמים להרגיש שטעינו ואין דרך חזרה הרגשה איומה ,אני מה זה מבינה אותך!!!!!! חיזקי תזכרי שמה שכבר נאמר ונעשה כבר עבר על כן אין הרבה מה להתעסק באם היה קורה אחרת.
השעה מוקדמת אני לא יכולה לישון מרגישה איכסה. מרגישה שיש בי משהו שאף אחד בחיים לא יאהב אותי מין סנובית כזו שזה לא על שליטתי זה מפחד שיזרקו אןתי... אנא עזרו לי מה עושים האם הפחד הזה ירדוף אחריי כול החיים?
אפרת שלום את יכולה לומר משהו על החבור בין הסנוביות לבין הפחד להזרק ? שלך עמי
אני יכולה לנסות.. הסנוביות זה מנגנון הגנה שכזה.. "אם אני סנובית, לא יתקרבו אלי, לא יהיו לי חברים, ואז גם לא יזרקו אותי.." כשלא זורקים, זה לא כואב, אבל אז גם אין חברים.. - מין מעגל קסמים.. וסליחה על ההתערבות.. אביב.
אפרת לכולם אדם יש פחד מסוים להשאר בסוף לבד תנסי להאמין קצת יותר במי שאת הפחד יעלם עם הזמן או ידעך אבל כולם בסופו של דבר ישארו לבד. את מבקשת עזרה כשהבן אדם ביחידי שיכול לעזור לך זו את. המון הבצלחה (אשמח לקבל תגובה) ליבנת
היי.. בוקר טוב ? לילה טוב ? מה שתבחרו.. לנשמה שלי - התעוררתי ובאתי לחפש את התגובה שלך, לא יכולתי לישון טוב בלעדיה. אני לא בורחת, אני לוקחת פסקי זמן למנוחה, כשאני מרגישה כשקשה לי להתמודד עם מה שקורה לי ועם מה שקורה פה.. חשבתי שאת כבר מכירה אותי בקטע הזה.. זאת הדרך שלי, אולי היא לא נראית טוב, אולי היא מתפרשת כבריחה, אבל היא ל-א !! אני תמיד חוזרת, מקסימום אחרי יום-יומיים, כשיש לי קצת יותר כוחות, והנה אני פה.. כואב לי עלייך, על ההתעוררות בלילה, יותר ממה שאת יכולה לחשוב ולהרגיש.. ניסיתי לשמור עלייך גם שם, ניסיתי לשלוח שקט ושלווה וחלומות טובים לשם, כנראה שכוחותי מוגבלים ונכשלתי בזה:-(((( מקווה רק שזה לא קורה יותר מדי פעמים.. ואני איתך, תמיד בכל הערוצים לתקשורת שפתחתי לך, באמת, רק תלמדי להשתמש בהם.. לדניאל - אני פה.. גם בשבילך.. שמחה שהתחזקת אחרי החופש הקצר שלקחת לעצמך וחזרת אלינו ואל עצמך, אתה נשמע עליז מתמיד וזה מצוין, ואם זה יעבור, תחזור שאני אוכל לחזק אותך מחדש.. לאנג'ל - מקווה שיהיה לך היום יום קל וכייפי, ותנסי להוריד את מחסומי הפלאפון ולהתגבר על הפחד להיפגע וללכת צעד קדימה, זה קשה, אבל יכול לצאת מזה משהו טוב, בהצלחה.. ובקשר לפחדים האחרים, לפחות לגבי, אני זאת אני - כאן בפורום, באיסיקיו ופנים מול פנים, אותה אחת בכל המצבים, ויש כאן מספיק עדים בפורום שיוכלו לעזור לך לאשש את זה.. תשאלי את אליאן אם את רוצה, טלי וכל אחד אחר שתבחרי.. לאורה - את נעלמת לי, אני לא מבינה מהרמזים שאת משגרת כלום.. קצת טוב ? קצת רע ? תודה על האימייל, שלחתי אחד חזרה, מקווה שהגיע, ושם גם כתבתי לך איזו ר' אני :-))) ולכולכם - ((((((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))))) והמון אהבה, ושיהיה לכם יום מקסים.. וקל.. אוהבת אביב.
אני לא יכולה לישון, כרגיל... בא לך לדבר קצת?
כן, מתוקה.. אני פה.. חכי כמה דקות ואני מעלה אי.סי.קיו, בסדר ? אוהבת אביב..
שלום אני סובל מדיכאונות מדי פעם ואני מטופל בפרוזאק. בנוסף אני חולה לב וסובל מתעוקת לב. ברצוני לספר על חוויה לא נעימה שקרתה לי ואיך עלי להתמודד עמה. לפני שבועיים גנבו לי את הרכב. עקב הוצאות גבוהות שיש לי לא עשיתי ביטוח מקיף ועל כן הפסדתי את הרכב. הנושא הכניס אותי לדכאון חזק. חשתי כאבים משמעותיים בחזה אשר לא הוקלו גם עם נטילת ניטרטים. בסופו של דבר אושפזתי בטיפול נמרץ לב. בנתיים השתחררתי ( לאחר שחתמתי על רצוני ואחריותי להשתחרר). מאז רודפים אותי רגשי אשמה ותחושה של לא יוצלח. אשתי וחברים אומרים לי לא לקחת לב , כסף בא וכסף הולך וכו'. בשורה התחתונה - אני בדיכאון, אין לי תאבון, אין לי מוטיבציה לכלום, לא ישן טוב בלילות, מדי פעם אני חש צורך לבכות ואינני מתפקד. אני חש כמו צל של אדם. יתכן והסיבה לכך (גניבת רכב ) טפשית אולם כך האישיות שלי מגיבה. הגברתי את צריכת הפרוזאק מכדור אחד ליום לשלשה כדורים. אינני חש שינוי משמעותי. אני מרגיש כאילו על החזה שלי מונח בלוק ואני יודע שזה נובע מהמתח הנפשי. אינני יודע איך להתמודד עם הבעיה. יש בנות אחרי צבא בבית ואינני רוצה להקרין עליהן את הדיכאון. מה עוד באפשרותי לעשות. מצב רוחי מחמיר כמו כדור שלג ואני מסתגר עם עצמי, לא רוצה לפגוש אף אחד וחש שיותר טוב להעלם מהעולם. אודה עבור סיוע ועצה מהירה. חיים
חיים ערב טוב! אני חבר ולא מייעץ. תגיד לי ברשותך אייך נגנב רכבך? האם נכנסו אלייך הביתה ולקחו מפתחות?או שסתם פרצו לרכב וגנבו? כמו כן אני בטוח שלא הכסף פה מדבר,אלא תחושת חוסר הביטחון האישי שנלקח ממך ללא רשותך רכבך. ועוד שאתה מרגיש חוסר אונים,שאיין באפשרותך להחזיר את הנגזל ממך. מכיר את ההרגשה. כמו כן אוליי תחפור מעט,ואוליי תמצא עוד דברים שדחקת בעברך,ודווקא בגלל גניבת רכבך הם נפתחו. אל תמעיט בהרגשה זו עלייך לטפל בה מייד,בטוח שתמצא עוד דברים מעבר לגניבת הרכב והרגשת החוסר-אונים והדכדוך שתפס אותך. אני פה סתם לעזרה,אבל גש למומחים הם ייתנו לך יותר מענה לבעייתך. והעיקר ...לא לפחד כלל. דניאל
לדניאל. תודה על ההיענות. הרכב לא נגנב מהבית אלא ממגרש חניה במרכז קניות. נכון שיש לי גם בעיות פסיכולוגיות בעברי. האישיות שלי קצת מורכבת ואני מניח שיש גם עניין תורשתי מהורי שהם ניצולי שואה. זה לא המקום לפרט את כל עברי. פניתי בפורום לקבל יעוץ מיידי כי הרגשתי שלפעמים אין לי בשביל מה לקום בבוקר וכל פעולה שאני עושה זה משהו שאני ממאלץ את עצמי לעשות כדי לא לטפס על קירות. יתכן וכמו שהרופא הנכבד בפורום, ד"ר עמי אמר שהפרוזק הנוסף ישפיע תוך שבועיים אז אני מקווה להמתין לשיפור. אני מודה בהזדמנות זאת גם לד"ר עמי. בברכה חיים
חיים שלום, גם אני רק מייעצת ולא בשום אופן מקצועי. אני חושבת שבתוך המצב הקשה בו אתה שרוי, יש בדבריך שתי נקודות אור, שאין להפחית מערכן: ראשית - יש לך אישה שמעודדת אותך ברגעים הקשים. ושנית - אתה מודע למצבך ולא מכחיש אותו, וזה לדעתי המפתח הראשון ביכולת שלך למצוא בעצמך כוחות ולצאת מן המצב - בסיוע של עזרה מקצועית ומשפחתית. אני יודעת שיש אנשים שסובלים מבעיות לב - המתחזקות גם בעקבות מצב נפשי לא טוב, מצוקה, חרדה ודיכאון - רק שהם בכלל לא מודעים לקיומו של מרכיב נפשי במצבם, ובכך הם מעמידים את עצמם בסכנה בריאותית גדולה. כל הכבוד לך על כך שיש לך את האומץ להיות ער למצבך - זה לא מובן מאליו בכלל! כדאי לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות, בנוסף לטיפול בתרופתי. חשוב שתמצא פסיכולוגי/ ית שיתן לך הרגשה רגועה, חמה ולא-ביקורתית. תרגיש טוב, נועה.
לנוע. תודה על דברייך המעודדים. באיחולי בריאות - חיים
חיים שלום ראשון לכל צר לי על קשייך שנית - לרוב בשלב ראשון די בעליה לשני כדורים וזמן ההשפעה הוא ארוך משבועיים ובודאי שאני ממליץ על בצוע שיוניים מעין אילו בפקוח פסיכיאטר ולא לבד שלישית - היות ואתה מדבר על אישיותך שחושפת אותך לדכאון מומלץ על התערבות פסיכותרפויטית - המוכחת ביותר היא היא התערבות קוגניטיבית או אינטרפרסונלית אבל בהקשר המתואר גם התערבות דינמית יש בה הגיון בהצלחה עמי
אייך מעלים בטחון עצמי??? לא כשור למראה חיצוני . פשוט בטחון....??? תודה בת 19
להתנדב לחברה...להראות שאת שווה משהוא....לתרום..להתערבב בין כולם,, ופשוט להיות כולם,ואז הביטחון יחזור לבד. להיות אמיתית,להתנהג אמיתית,להגיד אמת,לא להעליב,לתת יחס שווה לכולם ולא להרגיש שונה מאחרים. להגיד בוקר טוב גם למי שלא מכירים,ולהגיד סליחה אם פוגעים.לדרוש את מה שמגיע לך,ולדבוק בעקשנות בעקרונות החשובים לך. לא להתפשר תמיד,ולהתפשר לפעמים.לסלוח ולא להרגיש צורך בנקמה. לדרוש התנצלות באם נפגעת,ובקיצור.....לא להיות התמימה של העולם. ואת יכולה להתחיל עם שירה...ואז הביטחון יבוא מאילייו. מחר יהיה המשך...לילה טוב... ולא לשכוח לעשות ביטוח....כך שאם ייקרה משהוא...את תישני בביטחה. :-)))) דניאל
שילוב מוצלח של הומור ורגישות... כיף לקרוא. תמשיך כך!
שירלי! פשוט תאמיני בעצמך זה לא כזה קשה.. אם את תאמיני במי שאת כולם בסוף יאמינו בך.
