פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב, אני פרודה מזה כחודשיים לאחר קשר קשה וכואב.אינני מסוגלת ויכולה לחשוב על קשר חדש אך יחד עם זאת יודעת ומבינה יותר מתמיד שהקשר הקודם לא היה בריא וטוב שכך הסתיימו הדברים. אני משתדלת להמשיך הלאה את ההתאבלות על סיום הקשר עברתי כבר בפרידה הקודמת שלנו ( היו לנו מס' פרידות ). שאלתי האם זה בריא לשמור איתו על קשר או שמא זה יפריע ביצירת קשר חדש שמבחינתי הוא לא באופק, כיוון שאינני פוייה רגשית? דבר נוסף האם ייתכן שאמשיך לאהוב אותו כל ימי חיי או שהזמן ירפא את הפצעים? תודה
לדעתי אם יש בקשר עם החבר הקודם שלך אלמנט של כאב אין טעם שתשתמרי אתו על קשר. תרחקי, תלמדי לחיות לבד, ללא התלות בקשר בחור חדש בוא יבוא וכן אני חושבת שהנוכחות של הקודם בחייך תפריע לך ליצירת קשר חדש הכל מניסיון.
לא. במידה ותמצאי המיוחל,שיהיה עשרות מונים יותר טוב מהישן והמאכזב. אז למה ולזכור אותו? במידה ותכירי אחד דומה לו.....אז באמת יש לך בעיה. אבל תאמיני לי,יש כל כך הרבה גברים נחמדים,כך שלא חושב שיהיה לך בעיה לשכוח מהאדם שהכאיב לך נורא,למה שתהיה סיבה???? דניאל (אני מצטער ,אני נשויי.:-))))
ורד בת כמה את? האם זה הקשר הרציני הראשון שלך עם בחור? כמה זמן ארך הקשר? האם התאהבת בו קודם הקשר או שמא התאהבת בעובדה שלא היית לבד יותר? אני אשמח אם תעני לשאלותיי ואוכל לתת לך עצה בהתאם
שלום לכולם. לצערי נאלצתי למחוק מספר רב של הודעות בפורום שנכתבו תחת שם בדוי. עד שאברר עם דר' הלל מה נכתב על ידו ומה לא, כל הודעה שתכיל את שמו תמחק. בנוסף אני מאוד מבקש להפסיק עם הגידופים והקללות שעפים חופשי בפורום בתקופה האחרונה. אפשר להגיד בפורום כל מה שמרגישים- אבל בצורה נעימה ותרבותית. אני מקווה שזה הפעם האחרונה שאני נאלץ להתערב במהלך השוטף של הפורום. בברכה. יוסי.
אתה רוצה להגיד לי שד"ר הלל הוא באמת פסיכיאטר ולא איזה מופרע שכותב כאן את כל השטויות? אתה מכיר אותו ובטוח בזה?
יוסי!אוליי קודם תעשה סדר בן הרופאים????? לא ייתכן וכל רופא יבוא וייעץ ללא אישור מוסמך. הריי מדובר בתרופות,שעלולות להיות מסוכנות למי שנוטל אותן,ללא ייעוץ מוסמך. לכן קודם כל תנזוף ברופא שלא הוסמך עלידך,ולא קיבל הבלטה בשמו,ואחר כך תנזוף על שימוש בלשון בוטה. כמו כן לדעתי ד"ר אבני עושה עבודתו נאמנה,כך שמיותר ,שמישהו יבוא לו לעזרה. בכבוד רב!! דניאל.
כדאי מאוד לך להתחפף מכאן כי מנהלי הפורום מאים לאשפז אותך בכפיה גרמת מספיק צרות אז לך הביתה מוטי לפני שאני מזמין משטרה אתה זוכר שיש לי הפרטים שלך נכון אז טוב תעשה אםלא תבוא הנה יותר כי אנחנו מכירים את המקלדת שלך ומאיתנו לא תוכל לברוח אז לך לשלום ילד רע וכל שם שתבחר אנחנו מכירים
זה לא הוא יהודה. העניין בטיפול. אופיר כבר התגייס. דניאל
חרדה חברתית דרכי טיפול בבקשה..... אני צריכה עזרה אני ממש מיואשת.. האם למישהו יש תשובה רצינית עבורי?
רונית שלום- עלייך להתיחס לתשובות אותן תקבלי מכל יועץ בפורום זה-אך ןרק אם ליד שמו מופיעים סוגריים אדומים ובתוכם ציון התמחותו.אך עד שתקבלי תשובה מיקצועית אני יכול להרגיע אותך ולומר כי ישנם היום טיפולים יעילים.כמו כן צינת כי את פוחדת מהיפנוזה אז מניסיון אישי-אין לך כלל ממה לפחד זהו תהליך בו את נימצאת בשליטה מלאה. מקווה שתקבלי תשובה מקצועית במהרה.
טיפול קינסיולוגי יאבחן את הגורם לחרדה ויטפל בגורם. ללא היפנוזה וללא תרופות. בכל זאת טיפול שעוזר עזרה ממשית. מפנה לאחד ממאות אתרים העוסקים בקינסיולוגיה.http://www.newmethodkinesiology.com/
וכדאי לא לשים לב לתגובות שלה ובכלל לא לענות ככה היא תלך
שלום רב, עניתי בתחתית העמוד הקודם (287) על פנייה עם כותרת זהה. שוב כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
איש אחד נוסע ברכבת, רואה מולו אדם ושואל אותו :"אתה יפני ?" מתעלם האיש מהשאלה, ולאחר חצישעה, שוב: "אתה יפני ?" ושוב מתעלם. כך ממשיכה הנסיעה. בפעם המי יודע כמה שואל א' את ב': "אתה יפני ?" מתעצבן ב' ואומר:" כן, אני יפני !!! ההורים שלי מיפן, הדודים שלי מיפן וכולם מיפן.!!!" עונה לו א': "אז למה אין לך עיניים יפניות ......? :) "
אחלה בדיחה !!!!!!!!!!!!!!!!
- "אמא, אמא, למה אנחנו דוחפים את האוטו מהצוק ? " - "שתוק! שלא תעיר את אבא! " :-)
לא מצחיק בכלל!!!!!! כדאי שתחפשי ספרי בדיחות יותר טובים !!! בדיחות כאלו מכניסות אותי לדיכאון
אותי זה כן מצחיק....ותחליך לשם אחר. דניאל
חה...חה...חה.... אין שום דבר רע בבדיחות שחורות... מה שלומך חמודה? שלחתי לך מייל , מקווה שהפעם הוא הגיע.
מה מצחיק פה ?
שני שיכורים יוצאים מהפאב. אחד אומר: "בוא נתפוס לנו כמה בחורות", השני: "מה פתאום, יש לי אישה יפיפיה בבית" השני: "טוב נו, אז בוא אליך".
יופי של בדיחה!
בוקר טוב, חזרתי.. אני פה איתכם שוב.. ותרשו לי קודם כל לפנות לד"ר הילל, קראתי את הודעתך לגבי "לא תסכים שהפורום יהפוך לצ'אט", "..אני עוד אשנה את העולם", ועלתה לי שאלה בראש "מי אתה בכלל ?", ובאמת בלי שום מחשבה לפגוע אני אשמח אם תסביר מי אתה ומי נתן לך את הזכות והכוח - לא להסכים ?ולשנות את העולם ? שמך אינו מופיע בצבעי כחול-אדום, משמע אינך משתייך לצוות המקצועי של הפורום, ולפיכך אינך יכול לקבוע את דפוסו וצביונו. מהות הפורום נקבעה הרבה לפני שהגעת, הצעתי לך תשתלב בקיים, לפני שאתה מרשה לעצמך לחולל שינויים מהפכניים שאין להם מקום, לא מכוח סמכותך, ולא מכוח דרישות הגולשים. ובכלל - לפני שאתה משנה את העולם בכזאת התלהבות, תעשה בדק בית פנימי של עצמך, אולי יש שם דברים שדורשים שינוי לפני שהולכים לשנות אחרים, ואולי אנחנו לא רוצים שהעולם ישתנה, אולי העולם/הפורום טוב לנו איך שהוא, הרי אנחנו יצרנו אותו. ולך במיוחד, אבל גם לכולם יש לי סיפור עם מוסר השכל - איש וילדו טיילו יחדיו ביער. לפתע מעד הילד ועיקם את רגלו. ``איייי`` צעק הבן בכאב ``אייי`` ענה לו קול מן ההרים. הילד שהקול הפתיעו, הסתקרן וקרא ``מי זה?`` הקול ענה ``מי זה?`` מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן ``פחדן! מי אתה?`` והקול ענה ``פחדן מי אתה?`` הביט הבן באביו בתמיהה ושאל: אבא, מה קורה כאן?`` ``שים לב`` השיב לו האב ``אני מעריץ אותך!`` ``אני מעריץ אותך`` ענה לו הקול מבלי להתמהמה ``אתה נהדר!`` ``אתה נהדר`` השיב האב`` הבן שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא הבין מה קורה הסביר לו האב: ``אנשים נוהגים לכנות תופעה זאת כ``הד```` אבל למען האמת יש לכנותה החיים. החיים תמיד מעניקים לך חזרה את מה שאתה מעניק להם. החיים הם המראה של פעולותייך. רוצה עוד אהבה? תן עוד אהבה! רוצה עוד אכפתיות? תן עוד אכפתיות! רוצה הבנה וכבוד? תן עוד הבנה וכבוד! רוצה שאנשים יהיו סובלניים ואכפתיים אליך? היה סבלני ואכפתי בעצמך! חוק טבע זה חל בכל מישורי חיינו החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם. התנהלות חייך אינה מקרית. התנהלות חייך הנה מראה של מעשייך... והלקח לד"ר הילל - תן הבנה וכבוד גם לדברים שונים מהפורמט הרגיל והמוכר שלך, כמו התמיכה והאהבה כאן בפורום, ותקבל חזרה ולכולם - תמשיכו לתת אכפתיות ואהבה וסובלנות, כי החיים באמת נותנים לנו בחזרה את מה שנתנו.. ועכשיו לדברים החשובים.. נשמות שלי, איך התגעגעתי אליכם, אז אני פה חזרה, ותתחילו לעדכן.. מתה כבר לשמוע מה קורה איתכם ואיך עבר סופהשבוע בלעדי, ראיתי שהתגעגעתם קצת ? אוהבת אביב.
דברים מוזרים הולכים כאן בפורום.
רק ספרי איך היה. אני מקווה שנהנית התגעגעתי אלייך מאוד וחשבתי הרבה על דברים שאמרת בסופהשבוע הזה. תחזיקי לי אצבעות בקשר להיום אף על פי שאת לא יודעת במה מדובר. אל תקחי קשה את כל המציקים למיניהם. אנג'ל.
קודם אגיד שאני שמחה שחזרת ! והתגעגעגעגעגעתי !!!! ובקשר לסיפור.... הפעם, וזו כנראה הפעם הראשונה. שאני לא מסכימה איתך ! וכמובן שאני מדברת רק בשמי ומנסיוני ! ולא תמיד החיים נותנים בחזרה את שנתנו להם ! זה מזכיר לי את המשפט "אלוהים נתן,אלוהים לקח, יהי שם...מבורך " זו אותה גברת בשינוי אדרת ! אז מהר תשלחי לנשמה שלך הודעה להרגעה ... ונסכים יחד לא להסכים ! זה מותר, נכון? וזה קורה במשפחות הכי טובות ! באהבה אליאן
נו, אז איך היה.... ספרי , ספרי ואל תחסכי בשום תיאור. בקרוב אצלי. קרה פה משהו מוזר לאחרונה. כל מיני כותבים חדשים. קללות. איומים. ועכשיו מסתבר שיחש גם מי שכותב בשם אחרים , ומי שמוחק הודעות..... זה קצת לא נראה לי. מה קרה לפורום החם שהיה פה עד עכשיו? חברה להתעורר. לא לתת ל "רעים " לקלקל לנו.
הי, מקווה שנהנת. בקרוב אצלי בעוד חודש וקצת היה כאן מטורף אתמול. יותר מעצבן ותחושה שאין מנ לעשות נגד האנשים שמחבלים בפורום. אני דווקא יותר טוב. היתה נפילה ביום שבת אבל לא יצאתי בדיכאון בגללה. אולי יש תיקווה להתקדמות? שרה
שלום הלל בראשית עליי לברכך שנכנסת לפורום זה ולמקצועיות שבו,אכן תבורך על-כך. אני בת-18 והיום נודע לי שאבי הומו-סקסואל לא שייש לי בעיה עם זה או שאני מדחיקה זאת.הורי כבר גרושים ואחיי מקבלים דימויי גרוע מכך אשר סובלים מהפרעות קשב ומהתנהגות הן מילולית והן פיזית.אחיי מאוד חכמים אך האם הם ייפגעו לטווח הארוך ומה ניתן לשיפור הדימויי העצמי שלהם. והאם יש קבוצות תמיכה למשפחה שההורה הומו.והאם כדאיי להתחיל בטיפול כלשהו.בתודה מראש אני עובדת עצות.
שלום נעמי, ותודה על הברכה. כעיקרון איני יכול לתת תשובה יפה לכל נפש לנושא הומוסקסואליות, אלא תשובה המתאימה לדעתי האישית בלבד, שכן על פי ההלכה הומוסקסואליות דינה כרת, וזוהי הדרגה החמורה ביותר של החטא. בהנחה שהשתייכותך הרעיונית דומה לשלי, ואת מעוניינת לקבל את אביך כמות שהוא, ובהנחה שאת הבת הבכורה בבית, הייתי מציע לך לראות, ולהראות לאחייך, את אומץ ליבו של האב שבחר לצאת מהארון, וכן את הסבל שסבל כל השנים כדי להסוות את מצבו, בד"כ כדי שיוכל להוליד ילדים ולגדלם. את יכולה לתת דוגמא אישית לאחייך, ולהראות להם שאת מקבלת את האב כמות שהוא, בתנאי שזה אמיתי כמובן. נוכחתי, שניתן להיות גאה בקיום של קרוב שהוא הומוסקסואל מוצהר, משום שהדבר דורש אומץ ונחישות. 2. אינני מכיר פורום תמיכה כזה, משום מה הפורום המוכר לי מתייחס דווקא להורים של הומוסקסואלים. זו לאו דווקא סיבה לפנות לטיפול, משום שלא התרשמתי שיש דבר שאת רוצה לשנות בעצמך כתוצאה מכך. מדובר יותר בהתייעצות, ואני מציע לך לעבד את רגשותייך, לפעול, ואח"כ לשקול מחדש. בהצלחה
היי,גברת אביב ! נו,איך היה? נחת? נהנית ? מקווה שחזרת עם הרבה כוח ! ואני מרגישה כמו ברווזה מרוב געגועים אני עושה גע גע גע גע גע.... למרות שאמרת שאני יכולה לצלצל, חששתי להפריע את מנוחתך... אז תני קריאה כשתגיעי. שרון, מה קורה אצלך ? מה הכנת השבת,משהו יאמי... ואל תשכחי אותי. אורה, קודם כל תזכורת למכון כושר ! :-) ושנית ,שלחתי לך הודעה אי שם למטה... ושלישית לכולן שבוע טוב ורגוע ! אליאן
קיבלתי את התזכורת ועניתי לך, שתי הודעות דרומה שבוע מצויין שיהיה לך יקירה, יש עוד הכנות לקראת יום ה' הייתי רוצה לדעת איך בעלך מגיב אם בא לך, תמלמלי אלי לילה מצויין
מ ו ת ק !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה שלומך? אני מרגישה נפלא. עברתי חוויה מדהימה בסופ"ש, כמובן תקבלי עדכונים. אז לא בישלתי כי לא הייתי בבית, אבל יש לי כבר רעיון לשבוע. ואצלך? מה מתבשל? עברת כבר את נקודת הרתיחה, ואת בלב העיכול?!.......... מחזקת....... אני אנסה בערך ב2200-2300 להכנס לicq תבואי? בי מותק
לילה טוב לכולם לאנג'ל, לאביב, לאליאן, למישהי א' א' א' יהודה- שאלה לי אליך איפה הימים שהיית מגיע לפורום כדי לכסות את כולם ולהרגיע? אני כל כך מתגעגעת אליהם היו שמיכות פוך ורודות, מה היה עוד, אתה זוכר? אליאן, תודה על התזכורת, מחר נראה לי שאני גם אקח חופש מהמשמעת העצמית כי עבר עלי סוף שבוע מפרך ןאני רוצה לבלות קצת זמן עם החתולה (איזה תרוצים יצירתיים יש לי, תודו) גם אני מתגעגעת לרחל ותמהה איזה ספרים היא קוראת ואביב היא בכלל מצרך יסוד (את מעדיפה להיות הלחם או הביצים?) מחר כשאבוא לכאן בטח שמה ילבלב בכל עץ, איזה כיף זה יהיה שנו בנעימים
תודה על המכתבים שאת שולחת לי :)
אוהבת אותך המון
ניזכרתי בעוד מישהוא חשוב מאד עגל, עגל זהב יקר אייכך? דואגת
האם פחד עצום או בהלה פתאומית עלולים לגרום לילד לאיזושהי מחלה פיזית ? ואם כן אז למה???
כן, פחד, ובהלה יכולים להיות טריגר למחלות שונות. אני אישית מכירה מספר מקרים לכך. למה? שאלה טובה. ככה זה. יש בעדות מסוימות אמונות כמו, אם אדם נבהל, לתת לו מיד לשתות יין, או לעשות פיפי, למה? לא יודעת , זה אולי משחרר שרירים מכווצים,(הסוגרים הם שרירים טבעתיים, וכשמפעילים אחד לכל כיוון, האחרים מופעלים , עייני ערך פאולה גרבורג) אולי זה מרפה באופן כללי (יין ברמה מסוימת משחרר אדם לכדי נינוחות, לא מדובר על שיכרות)
שלום רב, לפי ההגדרה המאד קלאסית, שעדיין מקובלת, כל גורם שמשפיע על האורגניזם באופן שיצא מאיזון - - נחשב לגורם מלחיץ, שיכול להביא לשינוי במערכות פיזיולוגיות (נניח הזעה, שתן) כולל המערכת החיסונית, דהיינו המערכת שמשפיעה על היכולת לחלות. אבל, צריך להדגיש שני דברים: האחד, ההגדרה מדברת על "אפשרות" של יציאה מאיזון, ולא יותר מכך. השני: ילדים מאד מאד חסינים בפני טלטלות, כך שיציאה מאיזון אצלם הוא הרבה יותר איטי, או מעוכב, מאשר אצל מבוגרים. יוצא מכך שהרבה פעמים זה המבוגר שמתרגש יתר על המידה. זה כמובן לא שולל את האפשרות שטראומה חזקה תשפיע על ילדים בכיוון חולי. מקווה שהבהרתי את העניין העקרוני. על שאלות ספציפיות אענה ספציפית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
האם אתה מוכן בבקשה לפרט יותר למה אתה מתכוון יציאה מאיזון??? האם בעקבות מקרה מפחיד שארע ילדי החל להרגיש כאבי בטן עזים והקיא מספר פעמים זה מעיד על משהו???
שאלתי היא אם אדם נכנס לפעמים למחשבות שכולם עושים לא דברים דווקא בכוונה, ושהכל מתוכנן נגדו, האם התופעה נקראת פראנויה? מה הגורמים לתופעה? ואיך מתמודדים בתופעה זו החי ביעילות? אבי
אבי שלום הרגשה שאנשים אחד או כמה פעולים במכוון כנגדך נקראת חשדנות חשדנות (פרנויה) יכולה להיות מתאימה למציאות , נורמלית , חורגת ממנה במידה מועטה במידה רבה או במידה רבה מאד שאז היא נקראת מחשבת שווא. במידה ואתה חש מוטרד מרמת החשדנות שלך ניתן בדרך כלל לעזור לרוב בעזרת שיחות לעתים רחוקות כדאי להעזר בתרופות. בברכה עמי
אך אני מאוד מבקשת ואעריך את זה אם מישהו או מישהם ממומחי הפורום יוכל להקדיש מחשבה לדברים שכתבתי בעמוד 285 ולתת לי עיצה. בבקשה! סינדרלה
שלום רב, לא, לא עשית כלום שמצריך התנצלות. זו אסרטיביות מאד חיובית. ואני אפילו מתפלא על עצמי, שלמרות שעיסוקי רב בתחום שמטריד אותך, לא הבחנתי בפנייתך המקורית. אז שוב: ככה יעשה לפנייה שלא נענתה כראוי... וכעת לעניינך: חיפוש בן/ת זוג, בגילך וגם במהלך החיים (יש גרושין, יש אלמנות) - הוא עניין שנחקר רבות ע"י פסיכולוגים, ולמרות המון ממצאים מעניינים על חיזור, אין עדיין תאוריה טובה שתסביר מה קרה אצל פלוני ואלמונית, או, לחילופין, האם לזו ולזה יש סיכוי טוב להיות ביחד. אז מה שנותר, זה לא לחפש מה לא עבד אצלך, אלא איך תהליך החיזור/חיפוש מתבצע על ידך, ומהן העמדות והתחושות שמייצרות ומתלוות לתהליך הזה. ברור מקצועי כזה עושים אנשים רבים, ולזה יש נסיון מצטבר טוב, אצלי ואצל אנשי מקצוע רבים, והעובדה שאצלך זה לא "עבד" למרות הטיפול שלך - אינה משנה את הסיפור הכללי. התאור שלך, שכתוב מאד מפורט ומעניין, מביא אותי לתחושה שיש כדאיות, במקרה שלך, לפרוס כמה חוויות של הכרות שעברת, ל"פרוסות" מאד דקות, כמו שעושים בצילום ווידאו שמוצג כשיקופית אחר שיקופית, ולבחון מה קרה שם שיסביר את הכשל עד כה. הלחידה מהעבר עדיין אינה מספיקה. צריך להסכים לפתח מיומנויות תקשורת אחרות, אם יסתבר כך. צריך גם להסכים לשינוי עמדות, אם יסתבר כי המקור לתקלות הוא בעמדות הקדומות שלך. יש מקרים שבהם סייעתי, שבהם היה גם צורך באימון מוקדם של סיטואציות, או בהקהייה של חרדות, כדי שההתנהגות הגופנית (עירפול, רעידות, הזעה, דיבור מהיר וקולני) תשתנה. בקיצור: לא פשוט, אבל אפשרי. וזו רק ההתחלה. את גורם "האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון" עדיין לא תימצתו בנוסחה, כפי שנאמר בהקדמה על כוחה של התאוריה המדעית בנושא שלנו. לכן מה שנותר הוא להרבות בהתנסויות שיש להן סיכוי. פני למייל האישי שלי, עם עוד קצת פרטים עלייך (הסטוריה קצרה, מיקום, וכו') ואשמח להפנות להמשך סיוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום לכולם אני בת 18 החיים שלי הם זבל הכול הפוך על הפוך: בלימודים הייתי חלשה מאוד מאוד מבחינת חיי חברה אני בודדה מאוד אין לי בכלל חברים אני מרגישה שכולם שונאים אותי שאני דפוקה משעממת מדברת שטויות וחסרת יחולת להיות אחרת ניסיתי אבל כשזה מגיע למצב בו אני עם אנשים אני משתתקת אין לי סיבה למה אולי מפני זה שיחשבו משהו דפוק אליי אחרי זה או משהו בסגנון אני חסרת בטחון עצמי לחלוטין. מבחינת מראה אני נראת נהדר באמת אבל לצערי אני לא רואה במראה ענין זה נראה לי כלל לא חשוב רק האופי אז אני מרגישה שכולם לא אוהבים תאופי שלי אומנם אני שקטה ליד אנשים מפחד וגם מתקשה נורא ליצור איתם קשרים בבקשה עזרו לי תנו לי עצות ביי ותודה
אפרת שלום רע מאד להרגיש כך שווה לפנות ליעוץ מקצועי חבל לחיות כך את החיים וחבל למות בהצלחה עמי
אין מציאות בשום מקום חומד, עשי לך רשימה של כמה דברים טובים יש לך בחיים, ותתחילי בזה שאת נראית טוב, אחרי שתסיימי את הרשימה, קראי מה כתוב בה, ואז תרגישי הרבה יותר טוב. ויתן לך קצת ביטחון עצמי, תתחילי לחשוב חיובי על עצמך, אהבי את עצמך , ואז תראי איך שהחיים מאירים לך פנים.
אז ככה אני עוד חדשיים מתגייסת נורא מפחדת תיארתי לך כבר פחות או יותר את מצבי אני נערה חסרת בטחון לחלוטין פעם זה היה בגלל השיניים היו זוועה היום אני בטיפול ויותר טוב . אני מפחדת שמה שהיה בתכון ובכלל ימשיך איתי הלאה אני רוצה לצין שעברתי 2 בתי ספר בתיכון ושתיהן היו לגבי אותו צרה.. אני שמחה שנגמר כול המצבי לחץ האלאה בחברה הבעייה שאני מתחילה פרק חדש עם חברה חדשה והפחד שהישאר אותו דבר .הייתי 5 חודש אצל פסיכולוג. אני רוצה שאיפתי לשרת רחוק מהבית הפחד העוד יותר ששמה זה כול היום לחיות החברה של אנשים אולי זה יותר יפריע לי, אבל זה מה שאני רחוק. אייך מתגברים על זה ? השאלה הכי חשובה האם אם בתכון ובכלל בחיים לא יסתדרתי עם אנשים וקשה היה ליצור קשרים יכול פתאום לישתנות בצבא? ואם כן אייך עושים זאת? תודה רבה רבה לך......
נטע לי שלום רב, אחד הדברים הטובים והמעניינים בחיים הוא שאנשים כל הזמן משתנים. החיים עצמם הם דינמיים מלאי שינויים, ובעקבותיהם גם אנו, האנשים, מחוייבים להשתנות כל הזמן. את שואלת האם השינוי יקרה בצבא. אינני יודעת לומר לך זאת. אבל עצם רצונך לשרת רחוק מהבית, מעיד על רצונך לשנות ולהשתנות, או אם אשתמש במילים מתאימות יותר, אזי את רוצה להתחיל לפתוח בתוכך חלקים נסתרים וחבויים. זה יכול להיות לטובה.... ובכל מקרה, אם את מגיעה לצבא, וחשה עדיין מועקה וקושי, כדאי לפנות לסיוע הנפשי המצוי בצבא. חבל ולא כדאי להשאיר מועקות... שיהיה לך בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן
אייך מתגברים על אי בטחון עצמי כלל נמוך מאוד כשעומדים להתגייס איייך משתלבים אם זה כול כך קשה למשהי כמוני?
נטע-לי, אולי תספרי מעט על עצמך? מ וחוץ מזה, מתי את מתגייסת? השאלה שלך כללית מדיי, אין פתרונות קסם לכולם... שיהיה לך שבוע טוב, טלי פרידמן
מקווה שהשבת עברה טוב. אנג'ל.
היי, קיבלתי שניים: שיר ומכתב. האם לאלו התכוונת? בכל מקרה עניתי עליהם... שיהיה לך שבוע טוב, קל ומבריא... טלי פרידמן
איך היה סופהשבוע? כן,לאילו בדיוק התכוונתי,השיר והמכתב תודה על התגובה החמה והמילים המעודדות. אנג'ל.
אני נוטלת פבוקסיל כבר 5 שנים. כבר כמה זמן אני חשה חוסר סבילות לתרופה בגלל חולשה, בחילה, כאב וחולשה בשרירים , נוקשות ועוד . ניסיתי בעצתו של הפסיכיאטר שלי להעלות ולהוריד את המינון. ניסיתי גם תרופות נוספות מאותה משפחה. תופעות הלוואי אינן חולפות. האם מוכרת תופעה כזו- של תגובה כזו לתרופות אלו לאחר כמה שנים, כשעד לפני כחצי שנה הן היו יעילות? אודה לך בעד עצה או כל דיעה בנושא.
היי דבי . ראי תשובה של ,ד"ר אבני אלי , למטה בעץ .
דבי שלום יכול להיות אבל לא ממש אופייני שווה לעשות בדיקה אצל רופא המשפחה האם יש סבה גופנית אחרת כמו כן ניתן לנסות תרופות אחרות ממשפחות אחרות בהצלחה עמי
where are you???j ניסיתי לשלוח לך מיילים אבל לא הצלחתי. לא יודעת למה. תכתבי לי את הכתובת שלך המדויקת , ואני אשלח לך דברים חמודים. מקווה שהייתה לך שבת נפלאה. אני אהיה פה מחר אחרי הצהריים (אני הולכת לעבודה בבוקר!!) שלך אוהבת בילי (בת 27- קיבלתי את המייל שלך )
ואם זה לא הולך אז... [email protected] ואל תשכחי את הקו התחתון בין המילים... ואם את שולחת מה- outlook או יותר נכון מהעמוד שהפורום פותח לך... אז זה לא כדאי! מה שאני עושה זה באמת פותח את אותו עמוד, מעתיקה ת'כתובת, ושולחת מהאי-מייל שלי. הוא בדר"כ עושה ת'עבודה מצוין...הוא מאולף :-) שלך, אני.
שלום . רציתי אולי עצה מימשהו אז ככה אני עוד חודשיים מתגיסת כולי פחד אבל זה לא סתם פחד כמו שכולם עוברים פחד שמצדיק אני חסרת בטחון לחלוטין כול מילה פוגעת בי ומרוב שאני רגישה בוכה מכול דבר כמעט, קשה קשה קשה, לי להתחבר עם אנשים ולפתח אימם שיחה מבלי לחשוב בטח אחרי זה יחשבו ככה, וככה כול החיים הייתי כך עברתי 3 בתי ספר ושום דבר לא ישתנה , אני יחסית עם אנשים שותקת מרוב פחד. אנא אנא ממכם עזרו לי לפתרון אני חסרת עונים כבר ולא יודעת אייך להתמודד, ועוד שאלה.. האם יש אנשים עוד במצבי??? או שלא ככה??? ורציתי לציין שאני נורא נורא רוצה את השרות שלי רחוק מהבית וכי אני כמעט בטוחה שהנזק היה יותר גרוע ? אבל זה שאיפתי מה עושים תודה.....
נטע-לי, הייתי שם, ודווקא הצבא עזר לי להתגבר על הקשיים האלה. עדי
היי לך... מניסיון רע ומר אני יכולה להזדהות איתך. אני הייתי שתקנית כל התיכון,זה עשה לי כזו טראומה שעד היום אני פוחדת להמשיך למסגרות חדשות אבל השתנתי בצבא,בהתחלה הייתי נורא שקטה אבל לאט לאט נפתחתי גם כי הגיעו אנשים חדשים ואז הרגשתי וותיקה ומנוסה. תראי בטחון זה משהו שקשה לשנות עם ההתבגרות הוא עולה והיום שנה שאני כבר בטיפול פסיכולוגי וזה גם שיפר את הבטחון שלי אבל עדיין יש לי דרך חדשה. אני סובלת מהתקפי חרדה ושתדעי ששנה לא עבדתי ועוד שלושה שבועות אני הולכת לעבודה חדשה שדורשת קורס לפני אני מתה מפחד בעיקר בגלל הקטע החברתי אבל חשוב שאלך על מנת שאוכל לעלות שם את הבטחון. הבטחוןעולה כשמדברים ועושים ומשתתפים ופתאום את מגלה שהיי את לא פחות טובה מאף אחד ואפילו אנשים אוהבים אותך ודברייך לעיניין וגם כשהם לא תמיד לעיניין לא קרה אסון. כך שהדרך היחידה היא לקפוץ למים ולדבר ואם כמוני זה נראה לך משהו שתצטרכי עזרה מקצועית תאמיני לי תפני לפסיכולוג מיקצועי וטוב וזה ייעזור לך עוד להעלות את הבטחון... גיוס נעים בהצלחה
שלום רב: אני בת 18 בימים אלה מסיימת פרק גדול בחיי סוף י"ב נורא קשה לי עם זה אני לא יכולה לחשוב שככה זה היה אני מבינה שאלה הם החיים ולכול דבר יש סוף מחר המסיבת סיום שלי יש לי פרפרים זהו כול אחד ואחד הולך לדרכו אנא עזרו לי אייך מתמודדים עם זה תודה
גילי, איך את התמודדת אם שלב המעבר לביה"ס? בהתחלה היה קשה, אבל הסתגלת. נכון? ככה זה גם במעבר לחיים. טבעי שאת מבולבלת. אם את מתגייסת, אז אוטוטו גיוס וזה המעבר לחיים האמיתיים. עדי
גילי שלום רב, פרידות אינם קלות לכולם. כל אחד מתמודד עימן בדרך אחרת. סיום לימודים הוא סיום של פרק משמעותי בחיים, והתחלה של פרק חדש, אחר, שכרוכה בו משמעות של בגרות והתבגרות, עצמאות ואחריות. אינני יודעת כיצד התמודדת עד כה עם פרידות, אבל מן הסתם כך גם יהיה מחר. תמיד אפשר להמשיך לשמור על קשר עם האנשים החשובים לך. זה בדרך כלל מה שאנשים רבים עושים כשעליהם להיפרד: הם בעצם לא נפרדים וממשיכים לשמור על קשר. זו גם דרך. תהני מחר במסיבה, ובכלל, שיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן
שלום וברכה אני בחור בן 37 ומזה ארבע שנים סובל ממה שקןראים חרדות אני נימצא בטיפול פסיכולוגי כבר ארבע שנים ומזה שנה כבר איני לוקח כדורים נגד דיכאון סרוקסט אך מדי פעם יש לי התקפות ואז אני נעזר בקלונקס בערך אחת לשבועיים אני עובר בדיקות אחת לשנה בערך והאחרונה הייתה בסדר גמור אני לאט לאט חוזר לחיים הרגילים שלי שהם מאוד שונים מחיי הקודמים אני מקבל 050מקג אלטרוקסין ביגלל תת פעילות כמו בתאורים רבים שקראתי במאמרים אני חש מבולבל על כך שיש לי ימים טובים יותר וטובים פחות יש ימים שאני גומר על ארבע עייף מותש חסר חיים ממש בשאר הימים אני סתם עייף לאחרונה התחלתי לחזור לעסוק בספורט לאט אבל הדבר נעשה קצת ריקודיי עם הליכה נסיעה על אופניים שאלתי האם ארבע שנים זה לא היה צריך כבר לעבור ושנית האם לתיסמונת התשישות יש משהו בדבר כייצד אוכל לברר זאת ? תודה
היי גונן , יש הטבה, יש היתקדמות מצוינת , תמשיך הלאה באותה צורה ואל תיקרא דברים ששייכים למחלות . רק .בדברים חיובים תתרכז . בקשר לתשישות זה לא שיך לענין . בהצלחה דיאן
.
זה שטויות של שרלטנים שמתעסקות במגע והעברת אנרגיות כביכול, ושחרור אנרגיות רעות בלה בלה בלה. משהו כמו וודו. בקיצור - משהו שמוציא הרבה כסף ממסכנים שכואב להם ויאמינו לכל רמאי שיספר להם שנגיעות שלו ירפאו את מכאובי נפשם וישנו את מה שחרא בחיים שלהם. אל תתפתי.
עניתי מהו טיפול קינסיולוגי למטה. אל תירתעי מאנשים שכל דבר שהם לא מכירים הוא טעות....... טיפול קינסיולוגי עושה דברים נפלאים. כול-טוב
זה בלה בלה! אחת
לקחתי במשך תקופה של כחודשיים אפקטין והמצב שלי רק החמיר. היו לי חרדות רבות יותר, דכאון, תשישות וחוסר תיאבון עד כדי מצב שבו לא יכולתי לאכול כי הרגשתי גוש בגרון ותחושה של בחילה. הרופאה החליטה לנסות להעלות את המינון משום שזה כנראה לא עזר והמצב החמיר עוד יותר. היא הוסיפה לי ריזזין (25 מ"ג ליום) וזה לא עזר מאד. הייתי כבר על סף ייאוש. אז היא החליטה לשנות את התרופה ולתת לי סרוקסט (כדור וחצי ליום). מייד המצב השתנה לטובה. אני לוקחת סרוקסט מזה כשבועיים והמצב הולך ומשתפר. יש לי שתי שאלות בנושא: 1. האם ייתכן שהאפקטין גרם לכל התופעות האלה או שזה משהו פסיכולוגי אצלי? איך יכול להיות שתרופה שעוזרת לרוב האנשים לא עזרה לי כלל? 2. האם אוכל אי פעם לחיות ללא תרופות או שלנצח אהיה תלויה בסרוקסט כדי לשפר את מצבי? האם יש סכנה בלקיחת סרוקסט לאורך זמן? תודה מראש.
גלית שלום בהחלט יתכן שלא תעזרי באפקטין (כמעט שליש מהמשמשים לא נעזרים) יתכן שיהיו תועפות לואי המתוארות במירב המקרים בהם ניתן סרוקסט די בלקיחה עד העלמות התופעות + תקופה ליצוב המצב לעתים תלוי באדם ובאבחנה יש צורך בטפול משלים נוסף ולעתים (במעוט המקרים) יש צורך להמשיך בתרופות לאורך זמן כיון שעם הפסקתה התפעות חוזרות בהצלחה עמי
היי אני בת 33 רווקה בגיל 29 הלכתי לטיפול פסיכולוגי התנהגותי במשך כשנה והשנה לאחר דיכאון ניגשתי שוב לטיפול פסיכודרפיאטי במשך כחצי שנה. בעברי ניסתי מס' פעמים לגשת לטיפול ולאחר מפגש או שנים עזבתי בפעמים שכן המשכתי היה בי רצון אמיתי לעשות, לשנות אך בדיאבד נדמה לי שהשינוים הם קלים לא מהותים ומובילים לתק' קצרות של סוג של רוגע ולא יותר מזה האם יש באמת סיכוי לשנות האם דפוסים של שנים ותפיסה עצמית יכולים להשתנות והאם כל זה תלוי רק בי או שמה עלי באמת לצפות למהטפל להוביל לשינוי
היי שוש , מתוך ניסיון אומר לך ,שכל מה שנירכש ,ונילמד במשך השנים יכול בהחלט לעבור שינוי ,לכאן ולכאן . תפיסתך או דפוסי היתנהגותך ,הם לא מולדים ,.ככל הניראה רכשת אותם במהלך השנים ,ומה שאת יכולה לעשות ,עם קצת השקעה , זה ,,למיין לך ,את התכונות שהיית רוצה לשנות באמת , ולעבוד איתם עם המטפל ,כך שהתוצאה תהיה תלויה בשניכם . וגם תוכלי לעשות סדר בדברים ,לנבור בעבר ולמצא מאיין נובעים , כל הסימטומים וכו'. עצם העובדה שיש לך רצון לשינוי ,זה ו ביטוי בעל ערך רב ,לקידום שינוי זה , שתהיה לך עבודה קלה פוריה ומוצלחת , זכרי צריך לעבוד קשה ,בכדי לרפא את נפשותנו הפגועות . ביי .דיאן .
יש סיכוי לשינוי דפוסי התנהגות ודפוסים רגשיים. לא ניתן לקבוע שאין דפוסים מולדים, קרוב לוודאי שדווקא יש. אולם גם הם, וגם הדפוסים הנרכשים, ניתנים לשינוי ואף משתנים במהלך החיים. זה לא קשור לטיפול פסיכותרפי, התנהגותי או אחר. זה קורה לכל אחד מאיתנו גם ללא טיפול. תסיכימי בוודאי שחלו שינויים רגשיים באנשים שאת מכירה במהלך 10 השנים האחרונות. טיפול, כאשר נעשה בידי איש מקצוע מיומן ובעל רצון טוב, יכול אכן לזרז את התהליך, בתנאי שאת לוקחת לעצמך תפקיד מרכזי בטיפול, וזאת אצל רוב האנשים.
אהבתי את התשובה !
יש סיכוי לשינוי אבל הוא איטי והוא תהליך והוא מייאש לעיתים ומצד שני הוא ישאר לתמיד ומטפל טוב חיוני דוקטור דרור שחר בתל אביב למשל :-]
היתי רוצה לדעת מהי הדרך המומלצת והטובה ביותר לטיפול בחרדה חברתית (למעט היפנוזה כי זה נשמע מפחיד). אני צריכה עזרה... טל
טיפול קינסיולוגי יעזור.
הדרך הטובה ביותר היא טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג טוב ואמין. ולא כל מיני שטויות על אנרגיות וודו ודברים חסרי ביסוס והוכחה.
נצטרך למצוא לזה פתרון... (אני אחשוב על כינוי אחר)
לכל המעונין טיפול קינסיולוגי הוא טיפול המאבחן את הגורם הראשוני לבעיה דרך בדיקות שריר. בדיקות השריר הן כלי איבחוני. הן דרך לקבל אינפורמציה החיונית לריפוי מן הגוף- מוח- תת-מודע של המטופל. האינפורמציה קיימת ולקינסיולוגיה דרך פשוטה להגיע אליה. האינפורמציה מדויקת. תמיד הגוף יודע! תת-המודע יודע הכל על עצמו. התורה מוכרת בחו"ל. מפנה למספר אתרים העוסקים בקינסיולוגיה. קיימים אתרים רבים וניתן להגיע אליהם בכל מנוע חיפוש לועזי.http://www.kinesiology.net http://www.healthk.co.uk/ http://63.238.164.100/
שלום רב, יש הרבה דברים שיכולים להכנס לכותרת של "חרדה חברתית", כמו: הילד שבוכה ללא הפסק כי אימו לא איתו בגן, הבודד/ת שאינו/ה יוצרת קשרים אישיים ומיניים, זה/ו שאין מכירים אותם כמעט במקום העבודה, למרות שכבר חלפו שנים, וכאלו שאינם קונים כלום במכולת כי חוששים מהמעמד של ספירת הכסף בצורה נכונה בקופה. אז בוודאי שיש דרכי טיפול רבות, שיש להתאימן לאדם ולמקרה: אימון, הקהיית חרדות, שינוי האינטרפרטציה אודות הארוע, חיזוקים וסנקציות, וגם כמובן הפנוזה (שאמורה להנקט במקרים חריגים בלבד). כדי לתת לך משהו אישי יותר, יש צורך בפרטים שנוגעים לעניינך. תוכלי לעשות את זה בפורום, או במייל האישי שלי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
אני המומה מההתנהגות של כל הרופאים למינהם, אני במצוקה ומבקשת עזרה, מצאתי כל כך הרבה תגובות להודעה שלי והכל גידופי רופאים הדדיים!!! אפשר לקבל תשובה רצינית כאן?
אמא שלי סובלת מזה כחצי שנה ממחשבה כפייתית שלא נותנת לה מנוח, היא הלכה לפסיכיאטרים, נכחה במפגשים בבי"הח במשך כחודשיים במחלקה שנקראית ריפוי בעיסוק, וחוץ מכדורים שדחפו לה שום דבר לא עזר.. כשהיא נכחה במפגשים נתנו לה לעשות עבודות גבס, ושוחחו איתה פעם ביום, ונתנו לה כדורים... אחרי חודשיים שלחו אותה לביתה, וביקשו ממנה להמשיך לקחת את הכדורים, ולבוא פעם בחודש לשיחה.. אמא שלי נשארה באותוט מצב שבו היא הייתה , אבל בתוספת של כדורים שמרדימים אותה כל היום-תודות לרופאים... כשהיא ביקשה להתנדב למקום שבו היא שהתה , הם לא הסכימו.. הבעייה של אמא שלי היא כזאת: לפני כחצי שנה נכנסה לה מחשבה לראש שאומרת כך: "איך מעיניים כאלה קטנות אני יכולה לראות כמה אנשים ביחד?" המחשבה הזאת מציקה לה רק כשהיא נמצאית עם המשפחה הקרובה.. כאשר היא הולכת ברחוב ורואה מלא אנשים זה לא מפריע לה. אבל כאשר היא נמצאית עם בני המשפחה זה מציק לה, והיא שואלת את עצמה : "האם תמיד ראיתי את כולם ביחד עם עיניים קטנות?".. לפני שהמחשבה הטורדנית/הכפייתית הזאת נכנסה לה לראש , אמא שלי הייתה בחורה בעלת שמחת חיים, היא תמיד אהבה שכולם נמצאים ביחד... נכון לרגע זה היא כל הזמן יושנת בגלל הכדורים, ובוכה, וכשאנחנו מציעים לה לצאת לטיול ולשכח מהמחשבה הזאת, היא לא יכולה... היא נלחמת כל היום במחשבה הזאת... היא אומרת שנמאס לה להילחם... מה אפשר לעשות שעוד לא עשינו? הלכנו איתה לרבנים, לקחנו אותה לפסיכיאטרים(לפי דעתי הם רק הרסו אותה עוד יותר), אם היא לא לוקחת את הכדורים אז היא טוענת שהיא לא יכולה להירדם בלילה... אבל היא כל הזמן יושנת ובוכה , והפנים שלה נפוחות, היא הייתה בריפוי ועיסוק.. בנוסף לזאת היא עקרה את כל השיניים שלה והיא סובלת מכאבים באוזניים, ועד שירכיבו לה שיניים תותבות ייקח רק עוד חודשיים, והיא צולעת ברגל שלה כי לפני 4 שנים היא נפלה מסולם... אמא שלי לא מסוג האנשים שמתאבדים.... אבל לפי מה שאני רואה כרגע, אני גם לא פוסלת את האפשרות הזאת, כי אדם שמגיע למצב של ייאוש עושה הכל... אני כל הזמן נמצאת איתה , מנסה לדבר איתה על המצב, היא אומרת שזה עוזר לה שאני מדברת איתה...אבל אחרי כמה דקות היא שוב פעם בוכה וממשיכה להיות בתוך עצמה... אמא שלי לא משוגעת, היא מנסה לתפקד רגיל, אבל מה שמעצבן זה שהמחשבה הזאת נכנסה לה לראש פתאום, ביום בהיר אחד, בלי שיקרה לה משהו מיוחד...וזה קורה לה רק כשהיא עם בני המשפחה הקרובה.. מי יכול לעזור לי להחזיר את האמא שלי שהייתה שמחה, ומאושרת??????? מתחננת למצא את האמא המתוקה והמקסימה שלי שתמיד אוהבת לעזור לכולם, ולעודד את כולם...אני אוהבת אותה ולא מוכנה לתת להב ליפול ככה סתם בגלל מחשבה מטומטמת כזאת ... היא בסה"כ בת 51... אם נשארו כאן אנשים שאיכפת להם ושרומים לעזור באמת ולא לנסות לדחוף עוד כדורים דביליים שמסממים את הבן אדם ונותנים לו לברוח מהבעייה ע"י כך שהם מרדימים אותה... אנא עיזרו לי. תודה.
לימור חביבה , התרשמתי ממך שאת אובדת עיצות ,אובת ודואגת לאימך מאד ,ואני מיתפעלת ממך על תמיכתך והבנתך הפשוטה של מצבה . אל תתיאשי ,תמשכי לפנות ולהיתעניין ,בכל מקור שתימצאי לנכון ,בקירבת מקום מגורייך , אם זה מועדוני אנוש או תחנות לבריאות הנפש ,(לבקש עובדת סוציאלית שתלווה אתכם בכל שלבים ). מתוך ניסיון ,אומר לך שמה שאימך עוברת עברתי גם אני ,עם משהו קרוב . המחשבות הכפיתיות ,משמשות גירוימותנה לחרדה ,(לברר ממה היא חרדה )סימטום כפיתי , שמיתטא בפחד פובי וכך היא מגלה אי שקט ,ונאבקת בתוך תוכה ,על הכפיה של המחשבות על התודעה והניסיון המר לסלק אותה . יש היום טיפולים ,וצריך לעבור הרבה ניסיונות עד שמגיעים לנוסחה המתאימה , אל תתיאשי ותחזקי את עצמך ואותה , תמיד .תהיה קרובה ואל תשאירי אותה ,בודדה באפלה . כמובן אם יש לך את הכוחות . יש דרגות חומרה שונות ,יש שמיתגברים ויש שהסימפטום מישתלט על האדם . יש פעמים שאפשר לצפות להטבה ספונטנית וחלקית ,והסימפטומים יכולים להיעלם להם,איך שהיגיעו , ויש שצריכים להפשיל שרוולים ,להתחיל טיפולים בכיוון ,של טיפול היתנהגותי , פסיכותרפויטי, פסיכואנליטי,וגם פסיכותרפיה תמיכתית . יש גם תרופות מצוינות ויעילות שמעכבות את הספיגה של הסרוטונין ,ומונעות גם ממחשבות כפייתיות לצוץ . מקווה שתפקי תועלת מתשובתי ,ושאימך תבריא בכוון הדרך הנכונה . שלך דיאן
מצטער גם לי דחפו כדורים
תנסי טיפול הומואפטי זה יקל.....מנסיון
שלום לימור. אני לא יודעת באיזה מסגרת טופלה אימך, אולם קשה לי להתעלם מהזלזול שלך במקצוע הריפוי בעיסוק. בעקרון, המטרה היא לא של המרפא אלא של המטופל - להגיע ולחזור לתפקוד בסביבה בה היא חיה. העבודה לא נעשית בכפיה, כי יכולים להגיע לתוצאות רק עם שיתוף מלא של המטופל במטרות ובהליך עצמו. מקצוע הריפוי בעיסוק עוסק במניעה, טיפול וקידום המטופל, תוך התייחסות לכל הצדדים שיכולים להפגע : הצד המטורי, צד תחושתי, צד חברתי, מחשבתי, נפשי וחברתי. מרפאה בעיסוק לא ייתן עבודה סתמית למטופל, אלא יבחן את הרצון של המטופל, הרקע שלו והייעילות שתצמח מביצוע העיסוק. כך למשל - עצם העבודה יכולה לתת סיפוק, אבן דרך ראשונה בתחילת תהליך של שיקום. לפעמים דרך העבודה מסויימת ניתן שיקוף של הרגלי עבודה, יחסים חברתיים ועוד דברים כך שאפשר לקבל תמונה מקיפה יותר ובייחד עם הקליינט לעזור לו למצוא את הדרך להתמודדות. בברכה, דלית מרפאה בעיסוק
לא ענית לי אתמול אז אני מנסה היום. עשיתי כבר כמה הערכות ביניים. אני יודעת מה תרם לי הטיפול החיים שלי השתנו לאין שיעור. אבל עדיין אני מרגישה שאני זקוקה לחום ולביטחון שהיא מקנה לי. הבעיה היא שלפעמים זה מגיע לפנטזיות שאני מאמינה שעוברות על כל מטופל אבל אני מנסה להשתחרר מהן ולא מצליחה. ואני מכירה את התאוריות הפסיכולוגיות ואני יודעת שיש לה חיים משלה.אבל כולם לא עוזר זה לא עוזב אותי רוב הזמן יש לי הרגשה שאני עדיין בטיפול רק בגלל זה.
תראי, יכול להיות שקל לי להגיד כי לא התנסיתי בטיפול, אבל ממה שכן ידוע לי על התהליך, מה שאת עוברת קורה לרוב האנשים, כולל כל מיני פנטזיות (גם מיניות). לדעתי כדאי שתעשי איזשהו מאזן - מה יוצא לי מהטיפול, מה מרגיז אותי בו, מה קיבלתי כבר ומה אני עוד רוצה להשיג. כך תוכלי לראות מהן המטרות העומדות לפנייך ואולי זה יקל מעט את ההתלבטויות. ושוב, תזכרי שאת לא היחידה שעוברת תהליכים כאלה. שבוע טוב!
שוב שלום, את ההערכה צריך לעשות במשותף, אבל את המסקנות את צריכה לעשות לבדך. אני סבור שהלקוח, יהיה אשר יהיה כובד המשא שלו - הוא האחראי על הטיפול, כשמדובר במקרים של אדם שפוי. יוצא מכך שאם יש לך הסתייגויות מההמשך, כדאי שתעשי את החשבון הסופי של "חיובי" וגם "שלילי", ואם צריך - תבחני את הכדאיות של סיוע מסוג, או ממישהו, אחר. מנוסח מכתבך, ומיכולת האסרטיביות שלך המשתקפת ממנו - נראה לי שטוב יהיה אם תתלבטי עם עצמך לגבי ההמשך, ותחליטי. את בהחלט מסוגלת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
רקע: אלמן בן 68 חולה סכרת. בעבר איש חברתי מאוד. לפני כשנתיים התחיל להרגיש שאינו יכול לשהות בחברת אחרים. בתחילה לא יכול היה ללון אצל אחרים= ןכשלא היתה ברירה- ממש סבל מכך. לאחר מכן לא הסכים להלין חברים קרובים שלו בביתו. ועכשו הוא בקושי סובל נוכחות אחרים, גם קרובים ביןתר. (אפילו נכדים שהןא "משוגע" עליהם.) מצבו הפיזי לא טוב. שמן-בקושי הולך. האם אלו סיפטומים של משהו מוכר ואולי מוגדר?? אודה לך על חןןת דעת. "חבר שלו"
לחבר, מה שחשוב שכן תהיה איתו, להיות שם. בשבילו. מה שאתה יכול לעשות עוד, הוא לספר בפורום (בהסכמתו) כמה זמן המצב נמשך? כמה זמן הוא אלמן? וכו'. לאלמן, לא סתם אלוהים אמר: "לא טוב היות האדם לבדו". חשוב על תחביבים ולך לחוגים לאנשים בגילך. עדי
שלום הספור שאתה מתאר מטריד מקצועית הייתי הולך בשני כוונים - 1. ברור גופני לעתים מצב נפשי גרוע הוא בעצם עדות או בטוי להתפתחות של מצב גופני ירוד 2. יעוץ נפשי שכן יתכן שיש התפתחות של דכאון גם אם הוא משני להתפתחות של הפרעה גופנית עדין הדכאון בתורו עלול להחמיר את הסבל הגופני (את החויה) ולכן הטפול בו מועיל בהצלחה עמי
שלום רב, האם תוכל להפנות אותי לאתר (רצוי בעברית - אם יש) הנותן פירוט לגבי תרופות פסיכיאטריות. בתודה חן
חן שלום צר לי איני מכיר תצטרך לחפש עמי
האיש בן 68. חולה בסכרת. מתפתחת אצלו תופעה של חוסר יכולת להימצא בחברת אנשים, גם חברים קרובים ובני משפחה. בתחילה לא יכול היה ללון אצל אנשים מחוץ לבית ועכשו איננו מסוגל להימא כאמור בחברתם מעבר לזמן מצומצם. האם התןפעה מוכרת ומה הפתרון? תודה חבר שלו
שלום ד"ר אבני. הייתי רוצה לשמוע ממך על אבל - אייך אני יכולה לדעת אם אני נורמלית או שהתחושה של הכאב תמשך עוד הרבה הרבה זמן? בעלי נפטר מסרטן לפני חודשיים , לאחר מחלה של שנה. ויש לנו תינוק. (9ח'). תודה מראש, האלמונית
לאלמונית שלום, אני לא ד"ר אבני, אבל לדעתי את נורמלית. אל תשכחי שעברו רק חודשיים מאז המקרה ושיש לך תינוק. עדי
אלמונית יקרה, תודה על התגובהץ אבל הוא דבר מאוד אינדיבידואלי. אני לא חושבת שניתן להתגבר על מות אדם יקר תוך חודשיים ובטח לא על בעל. אני מסתכלת על אמא שלי. סבתי נפטרה לפני שנה, ועדיין מאוד קשה לה. זו פרידה ארוכה מאדם אהוב ורק הגיוני שתחושי כך. ולכן את נורמלית לחלוטין. שרה
אלמונית שלום אבל נמשך שנה ולמעשה כל החיים חודשיים , בודאי בנסיבות שאת מתארת נשמע לי זמן מועט איני יודע לאיזה תמיכה את זוכה ועוד פרטים רבים ואולי כדאי שתמצאי מישהו להעזר בו בודאי כדאי אם את סובלת מהפרעה קשה בשינה, אכילה, תפקוד, בכי רב רוב שעות היום או קושי לטפל בתנוק אשמח לעמוד לרשותך אם תרצי לשאול עוד עמי
אלמונית יקרה. שוב תודה על תגובתך אלי למטה. חודשיים זה מעט מאוד זמן, וברור שאת באבל ושהכאב חד ונורא. זה לחלוטין נורמאלי. אני מקווה שיש לך מי שעוזר ותומך בך. אני ממליצה בחום על טיפול פסיכולוגי- כך יהיה מישהו "לבכות על כתפו", מישהו שיעזור לך לעבד את האבל ולהתמודד עם הקשיים, ומישהו שידריך אותך איך לעזור לילדיך להתמודד עם יתמותם. אני ממש מקווה שכך או כך את לא לבד עם כל הקשיים הללו, וליבי איתך. סינדרלה
שלום אלמונית! ראשית - קבלי את תחומי על מות בעלך. שנית - ד"ר אבני וכל מי שענה לך כאן כבר אמר כל מה שאפשר לומר בנושא. ובכל זאת, כמי שנמצאת עכשיו בעיצומ של תהליך אבל - אני מרגישה צורך להוסיף כמה מלים משלי: לכאורה - המצב שלי יותר קל. אני איבדתי את אבי, שאמנם כבר לא היה צעיר - בן 88 (אני מבינה שבעלך היה צעיר), וגם חלף קצת יותר זמן מאשר אצלך - אצלי זה כבר שלושה וחצי חודשים. ובכל זאת - קשה, קשה, קשה! יש ימים שבהם כבר נדמה לך שאת מתאוששת, ואז פתאום שוב בא יום עצוב ביותר. פתאום עוברים במקומות שמזכירים את האדם האהוב שנפטר, נתקלים בתמונה שלו, סתם נזכרים בדברים משותפים שהיו לכם - והצלקת שכביכול הגלידה שוב "מדממת", כמו שנוהג להתבטא אחד מידידי. ואז את מרגישה שאת דורכת במקום, ואולי אפילו נסוגה, ושנכון לעכשיו אולי כבר היית צריכה להתגבר. אז אני אומרת לך באחריות (וגם שמעתי חוות דעת של אנשי מקצוע בנושא) - כל התחושות האלה הן נורמליות לחלוטין, אפילו הטלת הספק בשפיותך היא נורמלית, היא מן הסתם חלק בלתי נפרד מהתהליך. אז כמו שכבר כתבו לך כאן - קחי את הזמן שלך, תמצאי כתף לבכות עליה - איש מקצוע, חברים טובים שאפשר לסמוך עליהם, וכמובן הפורום הזה שהוא באמת נפלא! כל טוב ושלא תדעי יותר צער! אחת
תודה כולם. זה מעניין אבל אני צריכה לשמוע לפעמים את הדברים מאנשים חיצוניים. הסביבה הקרובה שלי לא יודעת אייך אני מרגישה. נדמה לי שאני מהמשפחה שלי שדר של תמשיכי לתפקד, הכל יהיה בסדר....בהתחלה ניסיתי לפעול לפי השדר הזה אבל עכשיו משום מה יותר קשה לי. יכול להיות שאני באמת נכנסת לתוך התהליך של האבל ולא מנסה לעקוף אותו. בפני המשפחה אם כן - איני יכולה להיות גלויה ולבכות להם מבלי שהם יכנסו לפניקה. בבית- לתינוק לא מגיע אמא דכאונית. מסקנה- טוב שיש פורום. תודה על האוזן.האלמונית
הי נעלמתי קצת השבוע. לא היה לי כח לכלום. בתחילת השבוע אפשר לומר שהייתי בכהות חושים. לא ידגתי מה בדיוק עובר עלי. עקבתי קצת אחרי הודעות של אנשים ולא היתה לי את היכולת להגיב. כאילו לא היה לי מה לומר וכל מה שחשבתי שיש לי לומר היה נראה מפגר!!!!!!!!!!!!!!! אחר כך הייתי מאוד עסוקה, זה היה טוב. לא הייתי בבית כמעט יומיים. והיום חטפתי עצבים. הלכתי לפסיכולוגית והיא שככה לרשום את הפגישה. זה מעצבן כי קמתי מוקדם וגם מעליב בצורה מסויימת , כאילו אני לא חשובה לה או שבאמת אני לא חשובה, עוד כסף לכיס שלה. וגם חשבתי פתאום במשך השבוע שאולי אני מפחדת להתרפא, מפחדת שהכל יהיה בסדר ויחזור להיות רגיל ולי לא יהיה מקום. אנג'ל - ראיתי איזה שבוע קשה עבר עלייך ועדיין עובר, אני מקווה שתרגישי יותר טוב מהר ג'קי - מה המצב? אני אדבר איתך מחר! ( לא היתה י שניה אחת היום לנשום) אביב - מקווה שנהנת מהנופש הקטן שלך, בילי - מה שלומך והילד? ולכל מי שלא רשמתי את שמו שלא עלב. לכולכם אני שולחת שאלה גדולה,מה נשמע? ולכל מי שהצתרף לפורום במשך השבוע וראיתי שזה הרבה, ברוכים הבאים! וזהו לא יודעת סתם השמעתי קול, קוקו ריקו תרנגול. אוהבת את כולכם, שרה
היי שרה ...מה חדש???????????מקסימה.
הי שרה. כן, אכפת לי! [email protected]
היי שרה, גם לי אכפת, מוזר, אני אפילו לא מכירה אותך [email protected]
היי מה זה ההיעלמות הזאת ? באמת חיפשתי אותך וכשלא ענית הבנתי שאולי את רוצה קצת להתרחק. אז ברוכה השבה. מה שלומך? מה קרה לך השבוע שכל כך הוריד לך את המצב רוח (את לא חייבת לענות , סתם סקרנות). אני והילד בסדר. אין לי הרבה זמן , אני צריכה לצאת . נתראה מחר אוהבת בילי
הי מתוקה, אין לי הסבר בדיוק למה שקרה לי. לא היה לי כח לכלום. כמו שכתבתי עקבתי אחרי הפורום ולא יכולתי לענות. איזה כייף, יש הרבה אנשים חדשים! היה לי שבוע קצת עמוס והשבוע הקרוב הולך להיות מאוד עמוס. אני חייבת לזוז, אוהבת, שרה
שלום ד'ר אבני , ברצוני לשאול שאלה בקשר לבני ,אשר מישתמש ב פבוקסיל 300 מ'ג, וב ריספרידל 5 מ'ג ליום . בשעת היקיצה לוקח 2 מ'ג.ובלילה לוקח את השאר .(3 מ'ג ריספרידל ,ו300 פבוקסיל ) האם המינון הגבוה (אגב , בני מישתמש כך, כבר שלוש שנים .) שנלקח בשעות הערב ,קרוב לשעת השינה ,משפיע למעשה על השינה ? בכך שהוא רדום חזק מאד מאד , כ11, או 12 שעות לפחות בלילה ,וזה משפיע קשות על המשך תיפקודו היומי . האם לקיחת הכדורים בשעות היום עדיפה ומותרת ,? נישמח לדעת ,ולנסות , כדי שהשינה לפחות תהיה טיבעית יותר . תודה רבה לך מראש. דיאן.
דיאן שלום ישנוניות קשורה ככל הנראה לכמות הכוללת של הכדורים וו]פחות לחלקוה ביום - לרוב אם בכלל עדיף לתת הכל בערב, כמו כן אני מעידף לתת גם את הפבוקסיל מחולק לשניים מכל מקום לאחר תקופה כה ארוכה של טפול שווה לשקול שנוי טפול האם צריך עדין תרופות אם כן האם המנון מתאים ולחילופין לחפש תרופות שירדימו אותו פחות בהצלחה עמי
ראיתי שאתה כאן עכשיו האם אתה רואה את הודעתי?? רוצה רק לציין שלדעתי אתה האדם הנכון לפורום אני מאד נהנית לקרוא את התגובות שלך וגם התדירות שאתה נכנס לפורום מעוררת הערכה יישר כח
:)
סליחה
בוקר טוב ליסה. מה שלומך?
מזמן לא היית פה. מה שלומך ואיך הולך?
שלום לכם ! אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים , אבל בכל זאת אני מנסה . יש לי ילדה בת שנה וארבעה חודשים , אני אם חד הורית לא נשואה . אימי שומרת עליה בזמן שאני בעבודה . הבעיה היא שכל הסובבים אותי אומרים לי שאני מגוננת עליה יותר מידי : רצה אחריה לכל מקום - לאן שהיא הולכת אני אחריה , אם אנו בבתים אחרים אז אני כל הזמן צמודה אליה ושומרת עליה שחלילה לא תיפול , שחלילה ילד אחר לא יפגע בה ולא יחטוף לה צעצועים מהיד ואם זה קורה , אז אני נלחמת את המלחמה שלה ולא היא . ישנם פעמים שאנו מוזמנים לימי הולדת וכמובן אנו לא מכירים את כולם , והיא לפעמים מחייכת לאדם זר שהיא לא מכירה ולא תמיד מחייכים אליה וזה הורג אותי ואז אני מנסה מיד להסיח את דעתה כדי שלא תפגע ! בעוד חודשיים היא תלך לגן שבו היא תהיה הכי קטנה ושם יהיו ילדים בגדולים ממנה בשנה ומזה אני מפחדת מאד - שיפגעו בה , שהיא לא תסתדר , שהיא תעלב וכ"ו . מה עלי לעשות כדי להקנות לה כלים להתמודד עם הסביבה ? האם יש ספר מומלץ שכדאי שאני אקרא ? תודה מראש אמא דואגת
לאמא הדואגת שלום. קראתי את מכתבך, שבו מצד אחד את מתארת דאגת יתר לביתך ומן הצד השני הזדהות רבה, כאשר שני הצדדים הללו מפעילים אותך ומשפיעים על מציאות חייכן המשותפים. נכון שכל ההורים דואגים לילדיהם, ורוצים לשמור עליהם מכל רע, אך כולנו לומדים עם הזמן לווסת את הדאגה ולסמוך על ילדינו הרכים שידעו למצוא את דרכם. הגיל בו ביתך נמצאת הינו גיל בו מבחינה התפתחותית ורגשית היא מתחילה לפתח עצמאות תפקודית המתבטאית לעיתים בהתרחקות מן האם/ ההורה מתוך ידיעה כי היא נשארת ומופנמת בתוכה. לעיתים ההתרחקות הזאת נחווית כנטישה, כעזיבה- ועשויה לעורר רגשות שונים הגורמים לפעולה לא מודעת של רצון להיות במגע ובקשר צמודים. כשהדבר קיצוני- הוא עשוי אף לפגוע בהתפתחות התקינה והנורמטיבית. אינני אומרת כי זה המצב ביניכן. אין לי מספיק נתונים בכדי לדעת. אם את רוצה- את מוזמנת לתאר קצת יותר את ילדתך: איך היא אוכלת, איך היא ישנה (והיכן), איך היא מבחינה התפתחותית ורגשית. את יכולה גם לפנות ליעוץ. ישנן כיום מרפאות המתמחות בטיפולים, שהם בדרך כלל קצרי מועד, בתחום הקשר עם תינוקות. כל דרך שתבחרי תתקבל בברכה. להשתמע. רוית.
מה עושים? איך מתקדמים? איך יוצאים מהמצב המחורבן הזה? אני נמצאת בתקופה הכי מחורבנת בחיי, מעין פרשת דרכים שבה אני לא יודית לאן לפנות פה הנקודה להתוות את עתידי אך אני לא יודעת איך אני רוצה שהוא יראה ( רק לא כמו ההווה!!!). באישיותי אני חסרת ביטחון ועם הערכה עצמית נמוכה, כל זה רק התחזק בשנה פלוס האחרונה וכעת אני ממש לא מאמינה ביכולתי וממש מפחדת בעיקר ממגע עם אנשים. יכולת התקשורת וההתקשרות שלי עם הסביבה נמוכה עד מאוד אני לא מסוגלת לקשור קשרים עם חברים ידידים והצלחתי לאבד כמעט את כל הקשרים אם מרבית חברי . הבדידות אוכלת אותי מכרסמת וצורכת את הכל הארגיה. אך למרות כל זה אני לא מוצאת את הכח לשנות ובכלל לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני יודעת שאני זקוקה לעזרה אך לא יודעת איך להשיג אותה אין לי מישהו קרוב להתיעץ איתו. היש סיכוי לצאת מהמצב הזה או לעד נידונתי לחיי פרישות ובדידות? ערב טוב מיכל
הייתי במצב שלך ועדיין לא יצאתי ממנו לגמרי ואני לא לבד. מה שמשפר לי את ההרגשה זה טיפול פסיכולוגי שאני נמצאת בו אז כדאי לך לנסות אין שם ניסים אבל תוכלי ללמוד הרבה על עצמך וראשית למה את מרגישה כמו שאת מרגישה,ומתוך זה תוכלי לזהות מה משפיעה עליך מה עושה לך טוב ואיך להתמודד עם מה שלא טוב לך. ועוד הרבה .זה לא קל לי בכל אופן אבל זה שווה כי החיים הם מתנה והזדמנות לחוות דברים וכשמרגישים כמו שאת מתארת קשת האפשרויות שלך להרגיש את החיים קטנה.הטיפול יעזור להגדיל אותה. קחי אחריות על החיים שלך ותנסי לשפר אותם זו הבחירה שלך ,בחירה בחיים.
מיכל לילה טוב, את לא מציינת בת כמה את, מה העיסוק שלך (עובדת, לומדת) בערך ממתי הבעיה התחילה או שהתחלת לשים לב? עדי
מיכל שלום רב, עצם היכולת שלך להגדיר בצורה בהירה וברורה כל כך את הדברים שמציקים לך, היא יכולת שלא תסולא בפז. עכשיו נותר להתחיל לפעול להתמודדות עם התכנים שאת מגדירה, וכמו כשבר כתבת את חושבת שאת זקוקה לייעוץ. ולדעתי האישית, ייעוץ וטיפול פסיכותרפויטי יכול להועיל לך בהגדרת מטרות ויעדים, הבנת התהליכים שעברת עד כה, והכרת כלים ודרכי התמודדות עם המצב בו את מצויה כיום. אם את מעוניינת בעזרה במציאת מטפל, את מוזמנת לכתוב לאימייל שלי, וננסה למצוא מטפל עבורך. כתובת האימייל מצויה בכרטיסי האישי, אם תקליקי על שמי המוכחל. בברכה, טלי פרידמן
שלום ... הכרתי מישהו נחמד מאתר היכריות.. ו.. והתחלנו לצאת והיגיע כבר לפגישה החמישית ובאמת הכל סבבה רק שהוא גר רחוק ויש לו בעיה בתחבורה. אבל יכלנו ליפתור את הבעיה וכן היסתדרנו ..... ואז צצה בעיה אחרת החברה לשעבר, לא מזמן אולי חודשים הוא פרוד והוא מבולבל וכן נכנסתי לסרט שסוף סוף הכרתי מישהו סבבה וזה הולך להיגמר אבל לא הוא לא רוצה ליגמור את היחסיים אלה ללכת יותר לאט אבל נדלקתי חזק. ובינתיים אנחנו מתראים פעם בשבועים וזה קשה לי אבל למרות זאת אני ממשיכה ולא מוותרת וחושבת שזב עוד ישתנה ... וכשאנחנו מדברים בטלפון הוא מזכיר עד כמה אני בחורה אחלה ובאמת מדברים שעות וטוב לנו יחד שאנחנו מתראים, וגם מציין עד כמה הוא מתגעגע אלי.וזה משבש לי את המוח.. אני לא יודעת מה לעשות??לחכות..
אהבה היא דבר נהדר, ןכמה חבל שאת מפרשת אותה כסוג של תלות. יש לך הגיון בריא בוודאי, אז תועילי לשלוף אותו, ולהשתמש בו. הבחור מחזיק אותך על אש קטנה כי זה נוח לו ולא משום סיבה אחרת. אם זה נוח לך, יופי. אם לא, אז תבקשי הבהרות, ( אמיתיות, לא סיפורי סבתא ), ותבהירי באילו תנאים מתאים לך להמשיך את הקשר. מניסיוני אוכל רק לומר שבחור מאוהב, בד"כ מעדיף פגישות תכופות יותר מאשר אחת לשבועיים.
כתבתי כאן לפני כמה חודשים. כמעט בת 24 ומה שלא אעשה לא מוצאת בן זוג. שנים כבר של להשתוקק לזה, לראות את כולם מסביב מוצאים, לשמוע בצבא את כל הבנות מדברות רק על הגלולות שלהן והחבר שלהן... ואני לא מוצאת. ואז אוניברסיטה... ולהחליט שגם לי מגיע לטעום קצת מזה, מהחיים, ולמצוא את עצמי בזרועות ידיד ותיק שניפץ את ליבי בסוף. ומשם הישר לטיפול פסיכולוגי, שכבר נמשך שנה בדיוק, ולא עוזר לזה כלל. וכל מה שיש לה לומר זה שאני חכמה יפה ונחמדה ואין סיבה לזה שאין לי, וגם שאני לא עושה שום דבר לא נכון למעשה, פשוט מזל רע של להיות עם תחומי עניין שונים מרוב בני גילי, פשוט מזל רע של לא לפגוש את הנכון, שאלו שאני יוצאת איתם ולא לטעמי (רובם בליינד דייטס) - אני צודקת לגמרי שאני לא רוצה (ובחיי שהם דפוקים) וכשפעם ב- יש אחד שאני רוצה, מזל רע שהוא לא מעוניין. וזה כל מה שיש לה לומר, לפסיכולוגית שלי. ואני כל כך לבד, והיא הדבר היחיד שמקל על זה קצת, אבל בשביל זה לשלם כל כך הרבה ולא למצוא מזור... רק שאני כל כך תלויה בה ולא מסוגלת לעזוב או לבדוק אם מישהו אחר יוכל לעזור לי יותר. ואין אדם בעולם שאני יכולה לדבר איתו על הדברים האלו, חוץ ממנה. אין אחד שמבין. אומרים לי "את צעירה", "מה העניין", "את לא יכולה להיות עם עצמך" ולא מבינים שאני כבר שנים עם עצמי. שזה לא ילדונת שנפרדה מחבר ולא יכולה להיות לרגע אחד לבד. יש לי תחומי עניין ועיסוקים מכאן ועד הודעה חדשה, רק שאני כבר מאבדת את הטעם להם לאחרונה. נגמר לי הכוח. כי בשבילי זה שנים של להשתוקק - ולהיות לבד. וזה לחזור הביתה מבית של חברה שגרה עם החבר שלה, או של חברה נשואה, וללכת לישון לבד. עוד לילה ועוד לילה. ולקום לבד כל יום, בלי אף אחד שיגע בי, בלי אף אחד שיחבק אותי, בלי אף אחד שיהיה לו מספיק אכפת, שיאהב אותי, שיגיד לי את זה, שירצה אותי מספיק כדי לחלוק את חייו איתי. בלי אף אחד לאהוב ולהעניק לו מכל מה שיש בי להעניק. ולגרור את עצמי לעוד דייט מהאינטרנט, כי גם לאף חברה או ידיד לא אכפת מספיק כדי לעזור ולהכיר לי, ולעוד דייט, לעוד אידיוט שמתנפל עלי בדייט ראשון ולא מבין למה אני לא מסכימה... פשוט מפיל את עצמו עלי כשכל שפת הגוף שלי אומרת לא, דוחפת אותו ממני והוא תינוק, אפילו לא מבקש סליחה ופשוט הולך ולא מתקשר יותר. או לאידיוט אחר שמספר תוך עשר דקות היכרות איך כל שנתו הראשונה באוניברסיטה היה ממוסטל מגראס, מדבר רק על כסף וכמה הוא רוצה כסף וכמה הוא מרוויח הון, לא מעניין אותו שאני כמעט רק שותקת ומקשיבה, לא מעניין מי אני... ובמילא הספיק לי לשמוע על הסמים כדי לא לרצות. ועוד ועוד, כל אחד סיפור בפני עצמו. או זה שכמעט אהבתי, היחיד מזה זמן רב שפגשתי ביציאה עם חבר'ה לבית קפה - ידיד של אחת מהם, יצאנו כמה פעמים, ישנתי אצלו, והוא... יש לו פחד ממין. רוצה אבל לא מסוגל ללכת עם זה עד הסוף...למרות שאני רואה שהוא כמעט מתפוצץ.. ואז כשזה מתגלה הוא בורח ממני, מתחמק ולא מתקשר יותר... למרות כל רצוני לעזור, למרות שהייתי יותר ממבינה, למרות שכמעט ואהבתי אותו. מסיים סיפור של חודש בפשוט לא להתקשר יותר וזהו. ואז מסתבר אחרי כמה זמן, שהוא היה חבר של הידידה עימה בא ליציאה של החבר'ה, והם נפרדו אחרי שלוש שנים, וזה היה לפני שבע שנים, אבל הם ה"מיתולוגיים" זה של זו... ולה יש כל הזמן חברים.. והוא לבד מאז, או עם סיפורים קצרים ולא רציניים.... אז מה, כל העולם דפוק או שזו אני? ויש טעם לבדידות. כמו דם א ו מתכת חלודה בפה. וזה כמו חץ שמפלח את החזה כל פעם מחדש. השקט הזה בחדר לבד... ועוד דייט משפיל ונורא. ללכת לפסיכולוגית רק כדי להבין שאין לה איך לעזור לי. ואין הסבר ואין סיבה, אבל זה ככה. בלי חום, בלי אהבה, בלי מין... ולעזאזל אני בן אדם יצרי. ולעזאזל, התסכול והעצב האלו הם לא הטבע שלי. הייתי אדם חם ונדיב שאהב לעזור לזולת... ואין בי עוד כוח ולא נשאר מה לתת. הריק הזה מכלה אותי. ולפעמים אני מתחילה להרגיש כזה יאוש שכמעט ומתחשק לי למות... ולא שאני אעשה את זה, אני רוצה לחיות ולאהוב ולהתחתן וללדת ילדים... אבל אם זה ימשיך ככה. אם עוד כמה שנים ככה... של חיים תפלים ובודדים...אז אולי אני אתן למנת יתר של תרופה לעשות את העבודה. ואני מצטמררת מעצם זה שאני אפילו חושבת על זה. לעזאזל - אני רוצה לחיות. ואני חיה כמתה. מה אם אין פיתרון? מה אם זה מזל רע ותו לא? מה אם לא אתחתן, אם לא יהיה מי שיחלוק איתי את חיי, אם לא יהיה מי שיאהב, אם לא יהיו לי ילדים... וכל השאר חסר טעם ככה. לישון לבד. לקום לבד, לאכול לבד, לסוע לחו"ל לבד. ואין חיי מין, ואין חום ואין תמיכה מאיש. ואני מכתתת רגליים לעוד דייט ועוד דייט בגיל שכבר הייתי צריכה להתעסק בלימודים המאוד קשים שלי ובעבודה, ולחזור הביתה לבן זוג. וחוזרת לבד ומתייפחת לכרית. וחוזר חלילה. כל פעם שאני מגרדת את עצמי מהרצפה וכמעט מאמינה שזה יעבוד לי עם מישהו... תמיד משהו מתקלקל. הצילו!!! בבקשה הצילו!
היי שלום לך... תיראי אני יודעת שקשה להיות לבד גם אני אחרי יחסיים של 5 שנים פיתאום לבד אולי כבר שנה וגם אני תמיד יוצאת לבליינד דייט ותיראי אני בת 23. כך שזה לא רחוק ממך... ואם אני נפגשת איתם אני לא יודעת מה הם רוצים והם לא יודעים מה הם רוצים מעצמם והתוצאה שוב לבד. מה שאני אומרת, לוקח זמן קודם תאהבי את עצמך אחרי זה תיהי בשלה לאהוב אחרים.... באמת... בהצלחה
שימי לב לכינוי שבחרת האם את מחכה לנסיך על הסוס הלבן? וחוץ מזה אני מזדהה איתך לצערי אני חייבת ללכת לישון אבל יש לי רק דבר אחד לומר לך ובטח שמעת אותו כבר 1000 פעם אז בפעם ה 1001 ז ה י ב ו א כשיבוא בהצלחה
הי סינדרלה. אני לא מאמינה לאורה, שצריך להיות פסיביים. אני כן מאמינה שצריך להמשיך ולנסות. ואני מדברת כבעלת ניסיון בכמה מצבים: עד גיל 24 לא היה לי חבר רציני (למעט אחד שלא אהבתי ונפנפתי אות אחרי 3 חודשים) , בגיל 24 פגשתי חבר בבלינד דייט, כעבור שנתיים נישאנו, ולאחר 3 שנים הבאנו ילד. נשמע מהאגדות נכון? לא כל כך. הוא נפטר לפני חודשיים מסרטן. כן. אני מבינה את הבדידות שלך. הייתי יכולה להגיד לך שזה לא נורא וזה יבוא וכו' אבל אני יכולה רק להזדהות. עוד הרהור שעולה בליבי הוא שזה טוב שאת הולכת לטיפול. בעל וילדים לא משנים את התפיסה העצמית, את המהות. זה רק עוזר קצת להרגיש לא לבד, אבל לא מתקן לחלוטין חוסר ביטחון תהומי או דברים כאלה - שהיו לי. בקיצור תמשיכי לנסות, אל תאבדי אמונה. להתראות בפורום או באי מייל [email protected]
אאוצ'! כואב לשמוע על בעלך. צר לי באמת. אולי חלק מהעניין זה פסימיות, אני תמיד פוחדת מהרע שהחיים יודעים להביא... אבל הנה, הם עולים לפעמים על כל דמיון. בכל מיקרה תודה על העידוד. באשר לטיפול - הוא אכן יכול לשפר תכונות בי ולגרום לי להרגיש יותר שלמה, ועשה זאת להפליא עד כה, אך לא למצוא לי בן זוג. אגרתי את כל הביטחון, הכוחות והאופטימיות שבעולם לאחר כמה חודשי טיפול - כל הדייטים שתארתי התרחשו אחר כך. יצאתי עם יותר מעשרים בחורים - כל דייט נראה פחות או יותר כמו השלושה שתארתי. ואמנם קראתי לעצמי סינדרלה בהומור, אך לא, אינני מצפה לנסיך על סוס לבן, רק לאדם חכם וטוב, שיהיה לנו כיף ביחד, ושאוהב על מגרעותיו. האם זה כמו לצפות לשלמות? הייתי רוצה להאמין שלא. סינדרלה
אין לאף אחד דרך לעזור לי? רעיון? משהו?
את מידה על עצמך שכל מה שאת רוצה זה מישהוא לאהוב, ובכלל מציגה עצמך כאילו מה כבר את דורשת. אבל בין השורות נראה שבעצם בכל פעם שמושיטים לך יד יש לך הרבה מאוד ביקורת, ומעט מאוד יכולת לקחת את היד המושטת, וזה אכן מוביל אותך לסבל ניכר. מכאן המחשבות על מוות, שאינן קשורות כלל לעניין. איני יודע את הסיבות, אבל כדאי שתנסי לברר אותן לעצמך, ותקחי על כך אחריות, מבלי להטיל את האחריות על הפסיכולוגית, שבסך הכל הינה גורם חיצוני שנמצא שם בשבילך.
אתה ממש לא הבנת אותי נכון. אמת שיש לי הרבה ביקורת, אך הפסיכולוגית שלי לחלוטין מצדיקה אותה בכל בחור חדש שאני יוצאת איתו. והיא לחלוטין לא חושבת שלא ניסיתי לקחת ידיים שהושטו לי או להושיט יד. שתינו הגענו למסקנה שניסיתי. יש כאלו שלא ארצה את ידם, וזה לגיטימי. יש גם כאלו שלא רוצים בי. את האחריות לקחתי לגמרי על עצמי כשבאתי לטיפול לפני שנה. חשבתי שאני דפוקה לגמרי וודאי עושה משהו לא בסדר. הבעיה היא בדיוק שעם הטיפול אני (בתמיכת הפסיכולוגית) מבינה שאני לא עושה כלום לא סביר או לא בסדר. שלא יכלתי לפעול אחרת. שפשוט לא יוצא לי לפגוש בחור שמתאים לי ושגם ירצה בי. שאני בחורה בת 24 שאוהבת אופרות ושונאת דיסקוטקים ופאבים, וממש קשה להתאים לבני גילי ככה. אינני מאישמה את כולם או מנקה עצמי מאחריות, אך ודאי אינני חושבת שיש משהו שמסביר את היותי לבד ולכן אני מרגישה כיום שזה מחוץ לי ומעבר לשליטתי כבר. ניסיתי הכל, כולל טיפול שזה שיא הלהודות שהבעיה בי, אך מסתבר שלא ממש כך הוא. ובודאי שלא הטלתי את האחריות על הפסיכולוגית, אך אני אומרת שהטיפול לא עוזר לי לצאת מזה. עוזר להרבה דברים, אך לא לבדידות, וכפי שהיא עצמה הודתה, היא לא יכולה לעזור לי למצוא מישהו. לקיים זוגיות טובה יותר אם היתה - זה כן, למצוא מישהו - לא.
שכחת הפעם מהכדורים!!!!! רק הזכרתי לך דוקטור טיחו
היי, מה שלומך? היום בבוקר התכוונתי לענות להודעה שלך וכתבתי וכתבתי.... ופתאום ! נתקע המחשב! אז ברחתי.... מהבית.... אגב, מאז שאמרת לי,לפני כשבוע... לעשות משהו בשבת... אז בשבת שעברה נסעתי לעיר שבה גדלתי וששם גרה גם משפחתי וכל חברותיי... והיה ממש כייף. השארתי את הבן הגדול אצל אחותי והלכתי לבחברה. וכך עשיתי גם היום ! אז כנראה שדברייך שמורים אי שם בזכרון אצלי. ותודה שהצעת את השאלות לגבי הבן... מה קורה אצלך ? נכון שאביב חסרה? אז ביי בינתיים
אכן, אביב חסרה גם לי אני נורא שמחה שדברי השפיעו עלייך באופן חיובי, ושניהנית אנחנו כאן כדי לגרום לטוב אחד לשני (בתמורה את יכולה לשאול אותי מידי יום האם הייתי בחדר כושר....) אני בסדר, השבת עמוסה. חזרתי עכשיו מהמסעדה ויש לי כשלוש שעות שינה לפני החזרה לשם חושבת עלייך הרבה
אני מניחה שהיום אין חדר כושר אבל זו תזכורת...:-) לוקח זמן לאסימון ליפול אצלי...אבל עדיף מאוחר. נכון ? מקווה שהספקת לנוח... ואם תהיי כאן בערב ,תני קריאה... אז תמשיכי לחשוב עליי... וגם אני חושבת. עליך...:-) אליאן
לפסיכולוג שלום רב! אני ילדה בת 13 ובמשפחתי יש ריבים רבים שרובם קשורים בי אני לא ילדה מוכה אבל אבא שלי כל הזמן מקלל אותי וכשאמא שלי מגיבה כל הבית מתחיל לריב הוא לפעמים מאיים עלי כמו בלילה אני הורג אותך וכל מיני דברים כאלו לפעמים נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות הרבנו פעם אחת את המשטרה בתור אזהרה אבל זה עדיין ממשיך. מה לעשות? תענו לי מהר ככל האפשר
לח.ב. היקרה שלום. את מתארת תמונה קשה של מציאות בחייך. האם ערבת בכך גם את יועצת ביה"ס או את מורתך? אם לא- אז כדאי שתעזרי בהם, תתייעצי עימן ותחשבו ביחד כיצד ניתן להקל עלייך. בהצלחה. רוית.
לציין שכל שמות הרופאים כאן הם שמות אמיתיים ולכל מי שיש בעיה או מתכוון לתבוע אותי אני מאוד אשמח אני נותן כאן אישור לדרור גרין להעביר את מ'ס הטלפון שלי או כל מידע מזהה עלי זה היה לפני כ שנתיים באישפוז האחרון בבית החולים ליד חדרה יש עליו שיר של שלמה ארצי אז ככה נערך ניסוי שלא יודע בדיוק מה רצו ממני או מכל אחד אחר שלב השאלון נגמר ואני בינתיים שוחררתי בתנאי שאגיע לסיום המחקר הטפשי שלהם אז צריך הייתי לעבור בדיקת דם היתה רופא בשם אולגה שניסתה בכל מאודה לבצע את הבדיקה ולא הצליחה לאחר כמה נסיונות כואבים אז בקול מנצח אמרה אני אקרא לרופא בשם פרקש שהוא לדעתה ממוחה ללקיחת בדיקות דם אז הנ'ל הגיע וגם איזה 7 פעמים לא הצליח נו מה לעשות ואז בסי חוצפתו הוא שאל אותי תגיד זה כואב נו מה להגיד לבן זונה הזה כן בעצבים תוך שאני אוחז בחולצתו וכמעט לא יודע מזל שאישתי היתה ליידי אז הכול עבר בשלום אחרת ישר למחלקה א1 נו מה אתם אומרים על זה ויש עוד הרבה בהזדמנות אחרת
בבית חולים אחד, באחד מהריונותי, היה לי מקרה דומה, היתה אחות אחת, מכשפה, שמה זה אהבה אותי, כי כשהרופא בא לקחת לי דם, הוא כמעט הרג אותי, בסוף אמרתי לו שיתן לאחות לקחת ממני דם, כי היא עושה את זה בצ'יק, ולא מכאיבה לי בכלל. וכך כל פעם שבאתי הוא היה חותם על הנירות, היא היתה לוקחת את הדם, (אבל באמת בצורה טובה) והוא היה מביט בה בעינים רושפות, והיא היתה מחייכת ככה בזוית הפה (כמעט אמרתי מתחת לשפם), אבל אהבה אותי משהו, כל פעם שהגעתי, היא היתה הופכת לנופת צופים.
רוז מורתנו מה שבאמת הרגיז אותי זו השאלה המטומטמת מה זה כואב לך אז כן אמרתי בכעס גם לכלב זה יכאב
יהודה שלום ברור לך שזה לא חוקי להתנות שחרור בהשתתפות בנוסי או בעצם לחייב אותך בכל צורה אחרת להשתתף או לסיים את הנסוי שלך עמי
שלום! חברה שלי כבר נפגשת למעלה מחודשיים, פעם בשבוע, עם פסיכולוגית חינוכית (מומחית-בכירה). שאלותי: האם היא מקבלת טיפול פסיכולוגי או ייעוץ פסיכולוגי? האם בכלל פסיכולוג חינוכי מוסמך להעניק טיפול פסיכולוגי? האם פסיכולוג חינוכי הוא הכתובת לפתירת בעיות שאינן חינוכיות (היא לא תלמידה ובעיותיה ככל הנראה לי אינן חינוכיות) ? בתודה רבה מראש ליאור!
איך אני יכול לדעת איזה טיפול היא מקבלת? יכול הליות שהיא מקבלת רק קפה ועוגיות, ויכול להיות שהיא מקבלת טיפול סופר מקצועי. בעיקרון אין חוק מסודר בפסיכותרפיה בארץ, בשונה ממה שקורה בעולם, וזה מאפשר לכל אחד לפתוח בסטה, ולהתחיל לטפל באנשים. כעיקרון רצוי לברר מה הכשרתו של המטפל, והאם למד פסיכותרפיה במסגרת מוכרת כלשהיא, היכן הוא מקבל הדרכה, ואיזה ניסיון יש לו בתחום. צריך גם לסמוך על האינטואיציה של המטופל, בסופו של דבר, המטופלים יודעים בד"כ הכי טוב מה טוב להם ומה לא.
שלום ליאור, חוק הפסיכותרפיה, שיסדיר את העיסוק בנושא, עדיין לא עבר בכנסת, ולכאורה כל אחד רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, גם אם לא קיבל הכשרה רשמית. ומצד שני, חוק הפסיכולוגים אוסר על כל מי שאינו פסיכולוג קליני לעסוק בטיפול נפשי. חוק זה חל גם על הפסיכולוגיים החינוכיים. פסיכולוג חינוכי שלא קיבל הכשרה קלינית אינו רשאי לעסוק בפסיכותרפיה מחוץ לעיסוקו במסגרת החינוכית. עד כאן מגבלות החוק היבש. בפועל, ידוע לי שקיימים גם פסיכולוגים חינוכיים העוסקים בפסיכותרפיה. החוק אמנם אוסר על כך, אך אין זאת אומרת שהטיפול עצמו טוב או רע יותר מזה שמעניקים פסיכותרפיסטים שאינם פסיכולוגים. בברכה, דרור גרין
דר' נכבד שלום אני מטופל בפסיאטר משום שהומלצתי עי' הפסיכולג האישי שלי אני סובל מדכאון , והפסיכיאטר המליץ לי על תרופה שנקראת אפקסור"efexor" עם 37.05 מ''ג ועברתי ל 3 כדורים ליום אני סובל מתישתוש בעיניים יש לציןן שאני חולה לופוס כן , אני מרגיש אדיש לכל דבר אני מאוד רגוע " כאילו לא אכפת לי מכלום " שאלתי היא דר' נכבד האם זוהי התופעה שלו . והאם לדעתך יש תרופות מסוג אחר לגבי מצבים מסוג זה אבקש כי תשיב לי בהקדם ואודה לך כבר עכשיו על הטיפול ועל השיתוף הפעולה תודה יוסי YOSI
יוסי שלום הטפול שאתה מתאר הוא בהחלט טפול סביר (כאשר אם אין תגובה ניתן לשנות מנון או להחליף לתרופה אחרת) מעין אדישות יכולה להתפתח עם שמוש בתרופות נוגדות דכאון ואז השאלה עד כמה זה טבו או רע לך (אנישם שונים מרגשים אחרת בקשר לכך) ראיה - לא ברור לי האם זה חדש ישן והאם קשרו לתרופה בכל מקרה הוועץ בפסיכאטר שלך או אם תרצה פנה לחוות דעת נוספת בברכה עמי
איזה תרופה נגד דכאון וחרדה היא עם הכי פחות תופעות לוואי ומה דעתך על היפריקום מוצר טבעי
נניח ומשהו נוטל כדורים נוגדי דכאון אך ההבחנה היתה מוטעית? האם יגרם נזק לאדם?
טלי שלום כדורים נגד דכאון ניתנים גם עקב סבות אחרות (כיון שהוכחה יעילות גם בהם) נזקים אנים קשורים לאבחנה אלא לתגובה לתרופות בהצלחה עמי
http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=134637&t=133568
"אור" מה אומר ומה אדבר , אתה מתאר יחס מחפיר שלך עמי
ובעוד כמה דקות אקליד המשך למה שהיה שם במסגרת המחקר שלא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב ואיזה פרסום הוא קיבל בעיתונות ממש צחוק מהרפואה
.למערכת שלום! אני בחור בן 22 אני סובל מבעייה מאד רצינית וקשה שנקראת דיכאון וחוסר מצב רוח וזה נמשך כבר זמן רב... אני יודע בדיוק ממה נובע כל זה אך אם אתחיל לפרט כאן לא אסיים... חיי הם חיים קשים כשלעצמם ואינני מתגאה בהם כלל! רע לי וקשה אין לי חברה ואני לא יודע איך אני יכול להתחבר עם מישהי כשאני שרוי במצב כזה אין לי כיוון ואין לי מצב רוח לכלום וכל שהייתי רוצה זה שיהיה מישהו-יועץ שיעזור ושאני אדע שהוא באמת יכול לעזור ולמצוא עצות ופתרונות כי לי כבר נמאס..... אני לא סומך על אף אחד ולכן קשה לי למצוא מישהו שיהיה שותף לבעיותיי לדעתי זה חייב להיות מישהו אובייקטיבי כי רק ככה אוכל לדבר על כל דבר שרק מציק לי ושעולה לי בראש. כרגע נרשמתי ללימודים מתוך חוסר ברירה כי אני יושב בבית כבר כמה חודשים אחרי שעבדתי שנה וחצי בחברה ידועה. אני מוצא את עצמי מתחבט בשאלות ורק צרות ולא יודע אם בא לי ללמוד בכלל כל מה שבא לי זה להירדם ולקום בלי כל הצרות והדאגות שיושבות לי כמו סלע ענקי על הראש. האם זה אפשרי?????? בבקשה ייעצו לי....בתודה מראש!!!
אני לא המערכת אבל נשמע שאתה מבולבל לגבי נושאים רבים קשה לענות לך לגבי כל אותם נושאים בבת אחת וגם אין פתרונות קסם מכיוון שאתה נמצא בצומת בחיים שלך (והאמת, גם אם לא היית בצומת) הייתי ממליצה לך לפמות לטיפול, לייעוץ, איך שלא תקרא לזה. יש לי כמה הצעות עבורך: אם אתה מעוניין לטפל בצורה יותר כוללנית בעצמך, ביכולתך ליצור קשר זוגי, במצבי הרוח המשתנים וכו, לך לקופ"ח חולים, יש להם אפשרות לתת יעוץ בצורה מוזלת. אם אתה מעוניין להתמקד בנושא המקצועי, מה ללמוד, האם ללמוד, מה מתאים לך וכו', יש לכל אוניברסיטה מרכז ייעוץ, בו הם עוזרים לסטוטדנטים בבחירת מקצוע. ראיתי יותר מידי אנשים שביזבזו שנת לימודים או יותר, שביזבזו כסף רב על כיוון שלבסוף התגלה כלא מתאים להם כלל. לכן מומלץ להקדים את המאוחר ולגשת לייעוץ כזה (שגם לא נחשב לדבר יקר ובטח יותר זול משכר לימוד של שנה) בייעוץ מסוג זה אפשר גם לקבל תשובה לגבי שאלות אישיותיות יותר, אבל זה אינו מהווה את מוקד היעוץ מקווה שעזרתי ושיהיה בהצלחה
תודה! :)))))))))
איציק שלום אני תוהה מצד אחד אתה רוצה מישהו שיעזור לך מצד שני אתה לא סומך על אף אחד אז ? (לטעמי כדאי שתחליט ) בהצלחה עמי
בדיוק אנשים כמוך גורמים לי לא לסמוך עליהם.... תהיה בריא ושמור את העצות שלך לעצמך! אני כבר אסתדר.....בלעדייך כמובן.
שלום ותודה על תשובתך,(לגבי הלוסטרל) אהתחלתי ליטול את התרופה לפני כשבועיים במינון של כרבע-חצי כדור ומצבי רק החמיר - אי שקט ודכאון שלא היה קיים קודם בצורה כזו מלווה בחולשה ועייפות קיצונית מרגע שאני קמה בבוקר - העינייים נראות כאילו לא ישנתי חודש ואני כל הזמן נרדמת ולא יכולה לתפקד. הרופא שלי בחופש כרגע ואני מתלבטת אם להפסיק את הכדורים אודה לחוות דעתך. חן
חן שלום איני רוצה לשמש במקום פסיכיאטר בחופשה שכן איני חושב שיהיה נכון לתת יעוץ באופן כזה. לכן כל אמירה פה היא כללית כללית התופעות שאתה מתאר ייתכנו בתחילת טפול - הן מסמנות שכלל הנראה לתרופה יש השפעה עליך ולכן יש סכוי להשפעה מיטיבה בהמשך ניתן לעלות במנון הכדור יותר בהדרגה בנסיון להקל בכל מקרה אם המצב בלתי נסבל - אנא פנה להערכה פסיכאטרית חוזרת אין מנוס מזה שלך עמי
אם המצב לא נורא - ניתן להפסיק את התרופה ולחכות עד שהפסיכאטר שלך ישוב עמי
ומה דעתך לייעץ לה לפנות למיון איך אפשר להפסיק טיפול סתם כך או שלזן זה של רופאים אין משמעות וכביעתם אינה מחייבת לי תמיד אמרו שאסור להסיק טיפול לבד ובעיקר לא בבת אחת וראו זה פלא אני כבר כמעט שנתיים נקי מרגיש הרבה יותר טוב מאשר עם ומאז לא פגשתי רופא מזן זה ואפילו לא מרגיש צורך מכדורים אפילו לא אקמול אז יש נס ולא של עלית
היי לכל הנשמות שלי, אני מיד הולכת להכין תיק ולצאת באמת קצת לחופש, לנוח, להרגע, ולנשום אויר צח. וממש לפני רציתי לאחל לכולנו שבת מקסימה ושלוה ושקטה ושטופת שמש ואור. שולחת לכולכם חיבוקים ונשיקות וכוחות, וכבר מתגעגעת אז שלא תעזו לשכוח אותי. כי אני חוזרת ביום ראשון ומיד מיד שבה להיות כאן איתכם ובשבילכם ובשבילי. אוהבת חזק ומתגעגעת, שלכם אביב.
בוקר טוב לך תעשי חיים!!!! אני החלטתי מה אני עושה נגשת לספרייה ומביאה איזה 4-5 ספרים של הסופרים שאני אוהבת ולכ הסופשבוע מתחת לשמיכה,עם חימום והרבה הרבה מנוחה ושתייה... עד שהחום הזה ירד והמחלה תעבור... אני מאוד מקווה שיהיה לי את הכוח להגשים את זה. אגב,בפעם הראשונה ששכנעת אותי להתקשר אל המטפלת,לא דיברנו הרבה.אמרתי שהתקשרתי כדי לברר משהו בקשר לאיזה טופס.לא נגשתי לעניין. אבל אתמול נשברתי והתקשרתי ובכיתי והקדמנו פגישה. והיא אמרה שבגלל שיחת הטלפון הזו וההתפרקות שלי,היא מרגישה שאולי אני מוכנה כבר לעזור לעצמי בדרך שהיא הכי קשה בשבילי: לנתק מעצי את דפוס ההתקרבות התרחקות שאני מסגלת כ"כ הרבה פעמים. וכתבתי לך הודעה למטה-כן התקדמתי אני מבקשת! :) אז תעשי חיים ותראי הרבה דברים יפים, דשא ירוק, פרחים לבנים, כנרת יפה... ואל תתקרבי לשום מקום ציבורי, אפילו בעל פחות מקומה אחת, בלי מצנח,שכפ"ץ,קסדה וגלאי מתכות. סתם ציניות שלי:) אוהבת, אנג'ל.
אנג'ל יקרה, שיהיה לך סופשבוע קל, רגוע ושלו. קראתי את התגובה שלך, ואין לי זמן להגיב כי אני מיד יוצאת, ובכל זאת קבלי קטע מתוך הספר ``דברים שצריכים לעבור`` מאת ורד מוסנזון, ונדבר כשאני אחזור - ``לפני כמה לילות דיברתי עם איש אחד שהיה לי חכם נורא. דיברנו הרבה על אהבות ואכזבות וחתולים. אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת מעריצה בחתולים וקצת גם בי זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו או מאיזה גובה יזרקו אותם תמיד הם ינחתו על הרגלים ויחייכו חיוך חתולי אדיש ומתנשא וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה ואף אחד לא נפל ובטח לא הם. כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא הוא שתק לרגע ואחר כך, ענה שזה בכלל לא ככה אלא אחרת לגמרי, שבעצם, החתולים רק עושים כאילו שכלום לא כואב והם נפלו על הרגליים. בעצם הם נופלים על הגב ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים אבל הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם, ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגלים אז הם לא מראים לאף אחד שזה בכלל לא ככה באמת האיש הזה לא ראה את הפנים שלי בלילה ההוא, כשאמר את המלים האלו וטוב שלא ראה. כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח, שהוא היה מוריד ת`עינים ורואה ת`רסיסים שלי על הריצפה" אני ראיתי את השברים אנג'ל, ושמעתי את הקריאות, רק תמשיכי בטיפול, התחלת משהו טוב, אל תמהרי לזרוק אותו כל כך מהר, ואני אומרת את זה כי את חשובה לי, כי אנחנו מכירות כבר המון זמן בהמון ואריאציות.. התקדמת, נכון.. הפסקת להקיא, אל תעצרי את זה באמצע, גם האנורקסיה ניתנת לשליטה כמו הבולמיה, רק תני לעצמך ולטיפול, צ'אנס.. נדבר כשאשוב.. שלך אביב.
בזמן האחרון אני סובל מהתקפים של הזעות + הרגשה מוזרה בכפות ידים ויובש בפה . בדרך כלל הדבר חולף אחרי שעתיים אולם התכיפות של ההתקפים הולכת וגוברת. לאחרונה נוסף לכך היתה לי עם ההתקף הרגשה מוזרה בשיניים ובלשון. רופאת המשפחה עשתה לי בדיקות לבלוטת התריס + חומצה פולית . הבדיקה חזרה תקינה. האם ישנם עוד בדיקות שיכולות לנסות ולאתר את מקור הבעיה? בתודה מראש.
טיפול קינסיולוגי יכול לעזור. טיפול יחודי, ללא תרופות.
ג'ו שלום בהחלט יתכן שמדובר בהתקפי אימה (פניקה) ניתן לטפל בגישות שונות כולל בעזרת תרופות בהצלחה עמי
האם יש מחיר לאושר?????????
""...סוד האושר 'כותב סיריל קונולי', הוא מניעת החרדה. טעות לחשוב על אושר כעל מצב חיובי. רק אחרי ההיפטרות מהחרדה- הנמצאת בבסיסה של כל אומללות- אנו מוכנים לקבל את הברכה שעשויה להקרות בדרכנו." "אי אפשר לרדוף אחרי האושר. אינך מוצא אושר; האושר מוצא אותך. אין זו מטרה בפני עצמה, אלא תוצר לוואי של פעילויות אחרות,שלעיתים קרובות מגיע כשהכי פחות מצפים לו. אתה יכול שלבת במסעדה הטובה ביותר, ללבוש את הבגדים הנאים ביותר,להיות מוקף בחברה המדהימה ביותר, בטוח בידיעה שכל חשבונותיך משולמים, ועדיין לא תהיה מאושר. ואתה יכול, מאידך, לעמוד ליד כיור המטבח ולשטוף כלים, בלי שיש לך מקום כלשהו ללכת אליו, ופתאום יתחוור לך שאתה מאושר כפי שמעולם לא היית. מה שקונולי מכנה "חרדה" (אנגסט) הוא אי הוודאויות הקטנות, המצטברות, בנוגע למקומינו בתוכנית הגדולה של הדברים, התחושה המנדנדת שהחיים יכלו להיות טובים יותר, אילו רק. אילו רק מה? זהו חוסר שקט של העצמי. ועדיין עצם המילה 'אושר' רומז על משהו חולף, עף ברוח, שלא הספיק להלכד במלכודת וכבר חומק מאחיזתינו. כשהופכים את האושר לנכס, לרכוש, מאבדים אותו. אז מה כן קבוע?" התייר הרוחני /מייק בראון מומלץ
מה זה "התוכנית הגדולה של הדברים "?, מה הם ומי הם הדברים? יש לי הכל בדיוק כשם שאין לי כלום. הזמניות של החיים ושל כל דבר בתוכם הופך אותם אפסיים,חסרי ערך ומשמעות. ובתוך כך גם האושר. הדבר הכי ודאי הוא השינוי , והמוות הוא השינוי הגדול מכולם כי יש אחריו משהו אחר.
