פורום פסיכולוגיה קלינית

השארתי לך הודעה לפני שהתנתקת בטח לא קיבלת אותה תודה על השיחה אנג'ל.

אנג'ל יקרה, התודה מיותרת.. אין על מה.. אני אראה אותה מחר בבוקר בטח.. לפני שאני אצא.. שיהיה לך לילה טוב, אביב.

גם לך :)

תופעות לוואי חוץ פירמידליות- נגרמת בעיקר מתכשירים בעלי פעילות חוסמת גבוהה בקולטנים לדופמין,כדוגמת הלופרידול ופרפנזין.עם תופעות אלה נמנים : א ) תגובה דיסטונית חריפה - עלולה להתבטא בכיפוף הצוואר או גלגול העיניים למעלה.תגובה זו מופיעה במהלך 12 השעות הראשונות לתחילת הטיפול. הטיפול בתופעה זו הוא במתן תכשירים אנטי כולינרגיים. ב) פרקינסוניזם - מתבטא באיבוד מימיקת הפנים, בריור,ברעד ובהליכה בלא תנועות מלוות של הידיים. התופעה מופיעה במהלך 2-3 שבועות הראשונים לטיפול. נדירה בילדים ונפוצה יותר במבוגרים. רצוי לנסות ולהפחית את מינון התרופה,או להוסיף תכשיר אנטי-כולינרגי. ג) אקטיזיה - אי שקט מוטורי,המתבטא באי יכולת לשבת ברציפות במקום ובתחושת מתח. התופעה מופיעה במהלך 5-6 ימים מתחילת הטיפול. ניתן לנסות תרופות אנטי-כולינרגיות ואם הן אינן מועילות,יש להוסיף פרופנולול או להפחית את מינון התרופה. התופעה נפוצה יותר במבוגרים. ד) טרדיב דיסקינזיה - שימוש ממושך בתכשירים אנטי-פסיכוטיים עלול לגרום לתסמונת זו,המתבטאת בתנועות בלתי רצוניות. בדרך כלל בשרירי הפה,הפנים,הלשון,הלסתות ולעיתים גם הידיים. במקרים של תופעת לוואי זו,יש להפסיק את הטיפול הנירולפטי או לעבור לתרופה בעלת סיכון נמוך לתופעה זו,כדוגמת קלוזפין ה) טרדיב דיסטוניה - תופעה הניכרת אף היא לאחר שימוש ממושך בתכשירים נירולפטיים ומתבטאת בתנועות איטיות סביב ציר הגוף,המובילות להתכווצות שרירים,לעיתים גם שרירי הפנים. תופעה זו מלווה בדרך כלל בטרדיב דיסקינזיה.במקרה זה יש להפסיק את התכשיר האנטי פסיכוטי ולעבור לטיפול בקלוזפין. תופעות לוואי אנדוקריניות - הפעילות החוסמת דופמין.... גורמת להתגברות רמת הפרולקטין בדם, ולפיכך עלולה לגרום לזיבת חלב והגדלת השדיים. בגלל הפעילות האנטי היסטמינית ניכרות גם התגברות התיאבון ועלייה במשקל. תופעות לוואי במערכת מחזור הדם והלב - התכשירים הנירולפטיים במיוחד אלה בעלי הפוטנטיות הנמוכה, עלולים לגרום להאטת ההולכה החשמלית בלב,בגלל פעילות דמוית -כינידין. עקב הפעילות החוסמת בקולטנים האדרנרגיים עלולה להיגרם ירידת לחץ דם אורתוסטטית. תופעות לוואי בעור - התכשיר כלורפרומזין עלול לגרום רגישות של העור לקרני השמש. במקרה זה יש להימנע מחשיפה לשמש או להשתמש בתכשיר אחר. תפקודי כבד - התכשירים האנטי -פסיכוטיים עלולים לגרום להפרעה בתפקודי הכבד, המחייבת הפסקת השימוש בתכשיר שכלפיו התפתחה רגישות. תופעות לוואי בעיניים - מינונים גבוהים (יותר מ10 מ"ג/ק"ג ) של התכשיר תיאוריזדין, עלולים לגרום צבענות -פיגמנטציה- ברשתית העין,ובעיקבותיה נזק לראייה. יש סיכון גם לעכירות בקרנית ובעדשה בעיקבות שימוש בכלורפרומזין. הפרעות המתגלות בבדיקות מעבדה - תכשירים אנטי-פסיכוטיים עלולים לגרום לירידה בספירת הדם הלבנה. התכשיר בעל הסיכון הגבוה (1% מהנחשפים) הוא קלוזפין. מומלץ להפסיק את הטיפול בו כשספירת הדם הלבנה פוחתת מ - 3,500 ומספר הגרנולוציטים פוחתת מ- 1,500. פרכוסים - תכשירים נירולפטיים עלולים להנמיך את הסף האפילפטי ולכן יש להיזהר בילדים בעלי הפרעות באא"ג,נזק מוחי או אוטיזם. תסמונת נירולפטית ממאירה - תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת שגורמים תכשירים נירולפטיים,ביחיד בעלי הפוטנטיות הגבוהה. התסמונת מתבטאת בחום גבוה, בתנודות בדופק ועלייה בלחץ הדם,בהזעת יתר,בקשיון שרירים,ברמות גבוהות של האנזים-קריאטין פוספוקינז, ובעלייה במספר התאים הלבנים. התסמונת מופיעה בתחילת הטיפול,לאחר הגברת המינון,שינוי לתרופה אחרת או אפילו הפסקה של תכשיר אנטי -פרקינסוני. יש לחדול מטיפול האנטי-פסיכוטי ,לתת טיפול תומך .... תופעות לוואי מהפסקת התרופות - תרופות נירולפטיות חוסמות מגוון של קולטנים וגורמת להגברת רגישותם של קולטנים אלה. לפיכך הפסקה פתאומית של התרופות עלולה לגרום לתסמינים של רגישות יתר, במיוחד מצד המערכת הכולינרגית. התופעות עלולות לכלול - הקאות,בחילות,הפחתת התיאבון,הזעה,מתח,תוקפנות והפרעות בשינה. התופעות עלולות להתמיד שבועות אחדים !

נשמה שלי.. למה את כועסת עלי ? :-((( השארתי לך מליון הודעות באי.סי.קיו בלי תשובה.. אם פגעתי והעלבתי סליחה, אבל תגידי משהו.. שאני אדע על מה אני מתנצלת לפחות ? אוהבת אביב.

השארתי לך הודעה למטה... ומה נראה לך ? אפשר לכעוס עליך בכלל ? אין סיכוי !!!!! הבנת!!!! יופי !!!

חן חן אליאן עמי

בי, נועה.

לא אמרו לך, שלא כדאיי לסמוך על גברים???? סתם, דווקא ניר נשמע לי דיי נחמד. מעניין מה קרה לבחור? נירררררררררררררררררררררררר רw ere are you???????? אוליי נביא משקפת??

שלום שאלתי מופנית בעיקר לפסיכאטרים שבפורום. אני הומאופת לקראת סיום ההתמחות ועושה עבודה על הצמח hypericum perforatum והשפעתו על מצבי דיכאון. אשמח לקבל כל מידע בנוגע לשימושו בארץ למצבי דיכאון שונים. האם הוא בשימוש כמו באירופה (בעיקר בגרמניה) ואם כן לאיזה מצבי דיכאון בדיוק? אשמח לקבל מידע מקצועי וקליני ולשתף מידע שברשותי. תודה עופר.

עופר שלום יעילות ההיפריקום מוכחת מצבים של דכאון לא קשה יש להתשמש בתכשירים במצוי גובה מספיק (5%) בומנון גבוה מספיק יש חומר באינטרנט ובאתרי מדליין בברכה עמי

יכול לפגוע בכבד. האם זה נכון?

היא כבר לא מחכה??????????????? חבל. הייתה נחמדה. דניאל

היי יקירי, גם אם כן וגם אם לא, אני פה ומחכה.. תמיד.. ((((((((((((((((לילה טוב)))))))))))))))))) אוהבת אביב.

מתוקה ומקסימה ! אני צריכה להדפיס את מה שכתבת באיי,סי,קיו ולתלות ...וכל לילה לפני השינה.. לקרוא... את יודעת..כמו תהילים או איזו תפילה... שכחת מה דעתי לגבי בריחות? והאמת, רק היום נפל לי האסימון... אבל לא יכולתי להגיב בגלל מסיבות הסיום של הילדים. נו,שוב נתקעו לי המילים . מה יהיה? בכל פעם שאני נזכרת בדברים שלך ,זה גורם לי ...נו, איך להגדיר את זה? הצפת רגשות. כנראה שיש טלפתיה ביננו.. גם אני הרגשתי דיי חרא היום... וכנראה שלא מאותן סיבות. שוב התעוררתי לפנות בוקר... זאת אומרת..העירו אותי ! בכל אופן, נשמה שלי. אני לא כועסת ! וגם כמוך..איתך תמיד לאורך כל הדרך... מזמן לא הדלקנו סיגריה... אה? אוהבת אליאן

היא חזרה !!!! רגע עוד סטירה,זו את???אביב היקרה??????????? כן התגעגעתי נורא,ויום להתחיל ...בלעדייך,זה לא יום. כי מי נשאר בסופו של דבר??? רק מי שאוהב באמת....... וחסר לך אם תעלמי לנו יותר כך סתם מבלי להודיע....כי את הדמות הכי חשובה בפורום ובשבילי בעולם. שלך לעד... דניאל

בהודעה יעוץ בנושא גיל המעבר אצל נשים ישנה הודעה שהינה קריטית וחשובה עבורי ביותר אשמח אם אוכל לקבל כמה שיותר עזרה בנושא בזמן הקצר ביותר תודה

ילדה, ראי תשובה: http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=137420&t=137420 עדי

משה שלום לך , חובה לגשת ללישכת הרווחה בעירך ,או לצלצל ל"אלי"לשלום הילד . ולבקש עזרה נפשית עבור אמא , הם יזמנו אותה לפגישות ,ויעזרו לה , להיתמודד טוב יותר עם הנטל הכבד , שהיא צריכה לשאת ,(גם מצבה הגופני,חום הזעה ,עצבנות ,מצבי רוח ,) גם זהו גיל שעושים גם חשבון נפש ומי שיש לו מעט כלים להיתמודד ,הורס ,ומוציא , הכל על הסובבים אותו ,כולל הילדים . אם היא תשתף פעולה ותבין שהיא הולכת לשם ,כדי להיתחזק בעצמה , ואתם הילדים תהיו גם תחת מעקב של עובדי הרווחה ,.וגם לכם יעזרו . ואת זה גם אתה יכול לעשות . בהצלחה ,אל תתיאש דיאן

אורה תודה על הדאגה.נגעת בי. הדיכאון שפקד את נישמתי פינה מקומו ועכשיו אני מרגיש נהדר. כיף לי וטוב לי ואני רוצה לחבק את העולם ואפילו יש בי מין רעבתנות כזו לכול מיני דברים וכוח והתלהבות(של עגל?). וזה נפלא. כנראה רק כשיורדים כל כך עמוק אפשר להגיע לשחקים. ואני מודה לך אורה שהיית לי אוזן קשבת וכאן אני גם רוצה להפנות את דברי לאביב(שקראתי את מה שכתבת כתשובה לד"ר הילל )ולד"ר הילל שאת דבריו לא קראתי במפגיע. הפורום הזה נהדר בעיני תמיד יש איזה שהיא התייחסות. ואני כאדם שמרגיש שלפעמים קשה לי, שאני לא רוצה להיות חלק מהמרוץ שכולם משתתפים בו אחרי עגל הזהב ,מחפש אנשים שעסוקים בדברים שקשורים לרוח לנפש ולנשמה ומתוך ההתרשמות שלי עד כה הפורום הזה גם אם הוא דומה לצ'אט מתאים לי. והמצאותם של אנשי המקצוע מוסיפה טעם אך איננה העיקר . ורציתי לסיים במעט חומר למחשבה שכרגע מעסיקה אותי זה איזה שיר : ----אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים: 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק אני נופל לתוכו אני אבוד... אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת..כוחו של הרגל. עיני פקוחות אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי.אני יוצא מיד. 4. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו. 5. אני הולך ברחוב אחר.... --פורשה נלסון מתוך ספר המתים והחיים הטיבטי. ואני מרגישה ב-4.

היי עגל הזהב, אם להודות באמת לא כל כך הבנתי מה רצית לאמר לי.. שמעתי ביקורת, לא הבנתי כל כך על מה.. סליחה.. אני אשמח להתייחס אם תבהירי. איכשהוא לי יש תחושה שד"ר הילל הוא מתחזה.. בכל מיני ואריאציות ושמות, אולי אני טועה, למרות שאני בדרך כלל לא, ובגלל זה ביקשתי ממנו להבהיר מי הוא. האמת היא שגם אליך אני לא כל כך יודעת איך לפנות. פעם את כותבת כבן ופעם כבת (שימי לב לפעלים). נראה לי שאת בת, ובגלל זה אני מתייחסת אליך ככזאת, אולי את מנסה לטשטש את זה ? אם כן, תיזהרי יותר.. :-)) אביב.

לפי מה שהבנתי הילל אמר משהו על זה שהפורום הופך לצ'אט. אני בהחלט אישה אבל התחלתי את השיטוט כגבר וקצת קשה לי עם זה אז אולי זה המן לעבור ללשון אישה וההתנצלות עם אורה לא היתה לי כוונה... ותתיחסי אלי איך שבא לך.

ועוד אמרו לי שזה פורום הכי,הכי.

שלום חגית, אני מבינה את אכזבתך. ואני איתך. כאחת שהייתה נהנית להיכנס לפורום הזה, אני אפילו מאוכזבת מ-א-ו-ד ! עד לפני שבוע-שבוע וחצי הפורום תיפקד אחרת לגמריייייי. אני לא יודעת מה קרה שהוא עכשיו ככה. ו......חבל! חבל מאוד! כי האופן בו הפורום התנהל גרם לי לחזור אליו שוב ושוב... אני מקווה שלא התאכזבת יותרררר מדי, כי אני מסכימה איתך, אבל יש לציין שהוא לא היה ככה תמיד... ממני.

ערב טוב ג'קי אני חושבת שניתקלו כבר אחת בשניה בפורום הזה רק שאני מבלי לשים לב טעיתי כשחשבתי אותך לגבר, טעות . אני לאחר 12 שעות עבודה, הדפסתי כרטיס (מה לעשות ?....מעמד הפועלים) ומכיוון שאין לי מחשב בבית (או מה לעשות שם) גייסתי לצידי חפיסת סיגריות חדשה דנדשה ,קפה שחור והנה אני פה מצטרפת לפורום ואכן מגלה שנהיה די משעמם פה. עד היום רק צפיתי מהצד, מידי פעם שאלתי שאלות אבל לא כל כך העזתי לתת עצות,חיזוקים. אז מה דעתך שנחיה קצת את הפורום להערב ? ואם לא אז לפחות להחליף כמה מילים ? דרך אגב, לא סתם בחרתי בך אני נשמעת בטח ממש חסרת חיים ומשועממת ?! אז לא בדיוק. פשוט רוצה להתחבר לראש אחר (אפילו יצא לי חרוז) ממתינה יעל

זה הכי הכי חגית. קצת נחים,ואחר-כך הכל פתוח יקירה. תשארי ,תשארי,תראי אייך עוד מעט העניינים מתחממים. וחוץ מזה למה שלא תספרי לנו מי "הגברת"? דניאל

דניאל יקירי, הפורום משעמם, בטח הייתי בחופש, עכשיו חזרתי, ויחזור להיות מעניין.. סתם, בדיחה :-))))))) שלך אוהבת עד השמיים, אביב

זה מאוד יפה שכולם פה אוהבים נורא את כולם , מכירים את כולם, זה מספר ימים שאני עוקבת אחריכם ודווקא היום כשהחלטתי להשאר עד מאוחר במקום העבודה בתוך משרד/כוך חסר מזגן אחרי 12 שעות בעבודה המסריחה הזאת בשביל שאוכל להצטרף לפורום המהולל הזה כל מה שאני מרגישה זה כמו הילדה הלא מקובלת מעבר לגדר. אוו.....מסכנה שכמותי....רחמים עלי... ממש לא, אני מנסה לעשות פה מאמץ ואף אחד לא מתייחס, אולי אם אספר שאני בדיכאון מתמשך עקב הפלה טראומתית שעשיתי שמלווה אותי עד היום אקבל קצת יחס ? (הקטע על ההפלה הוא אמיתי) יעל נ.ב. האם אני היחידה שלא משתמשת בשם בדוי ?

יש לי מטרד, יותר משהוא בעיה כאשר אני חושב על קור או על להיות ערום אני מתעטש, לרוב פעמיים. יש למישהו פתרון עבורי?

עדיין מקווה לתגובה...

אמא שלי בת 45 עוברת את תקופת גיל המעבר יש לה שלושה ילדים בגיל 18 16 ו6 לחוצה מאוד מתעללת נפשית בילדיה כתוצאה מהתקופה שני הילדים עדיין לא עברו את גיל ההתבגרות וזה יוצר התנגשות קשה הילדים סובלים וגם האמא עצמה ובעיקר בעלה שהוא אב חורג לשני הילדים הבוגרים נאמר לי להפנות אותה לטיפול אבל היא מסרבת מה ניתן לעשות בכדאי לסייע לה?

משה, תנסה לפנות ליועצת של בית הספר. נשמח אם תכתוב על מערכת היחסים בינכם לבין עצמכם (אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתה אחד הילדים) וביניכם לבינה לפני תקופת גיל המעבר. עדי

עדי אכן אני אחת מהבנות השתמשתי בשם בדוי של בן למניעת זיהוי זה עתה סיימתי את לימודי אני קרבה מאוד לגיל 18 המצב עם אימי מאוד קשה המריבות התעצמו לאחרונה אני סופגת ממנה איומים לגבי זרקתי מהבית כשאגיע לגיל 18 הפחד גדול אבל הכי סובלת זאת בת ה6 שאימי ילדה אותה בגיל מאוחר

משה שלום אם היא אכן מתעללת בילדיה יש חובת דווח אם איני טועה ניתן לפנות לפקידת סעד ואז ניתן לדרוש ממנה טפול במטרה שההעללות בילידה תפסק. בברכה עמי

ההתעללות אינה פיזית היא עוברת תקופה מאוד קשה לעיתים היא נפתחת אליי היא מאוד חשובה לנו ואנו דואגים לה אנחנו חושבים שהיא צריכה טיפול פסיכאטרי ושום דרך לא עוזרת אני מאוד מעוניינית לעזור לה כיצד ניתן לעזור לה? היא נשואה מחדש והבעל לא ממש תומך בה.

קצת מידע על התרופה. הפעם עבור חברה שהבת שלה נוטלת את התרופה אחרי שהרבה אחרות, לא עזרו לה. בבקשה אינפורמציה ותופעות לוואי.. על פי עצתה של...... אני פונה אלייך בכותרת..... :-) תודה על כל מידע בנושא.....

שלום לך 1. עקרונית - למה אי אפשר לדבר עם הרופא ? 2. רשימת תופעות הלואי היא בעקרון כמו בתרופות נוגדות פסיוכזה אחרות, אולי מעט פחות וכוללות (ראי עצמך חופשיה לשאול על מה שאת לא מבינה אבל השאלה היא מה מטריד אותך בתופעות הלואי ) : Side Effects Insomnia, anxiety, agitation are common side effects (occurring in 5-10%). Somnolence, constipation, nausea, vomiting and dry mouth may occur in up to 2% of patients. Other side effects include weight gain, acute dystonia, extrapyramidal side effects, tardive dyskinesia, hypotension, bradycardia and QT prolongation. Amisulpride can cause hyperprolactinaemia and thus may lead to galactorrhoea, gynaecomastia, breast pain and amenorroea. Amisulpride's endocrine effects are remarked on throughout the relevant literature. Grunder et al (1999) compared the endocrine actions of amisulpride and flupenthixol, (a mixed D1/D2-like antagonist also blocking serotonin, H1, and D1 receptors) -on anterior pituitary hormone secretion in schizophrenic patients. Blood was withdrawn at 15-min intervals to assess basal secretion of prolactin, growth hormone (GH), and thyroid-stimulating hormone (TSH). Four hundred micrograms of thyrotropin-releasing hormone (TRH) was injected i.v. to investigate drug effects on TRH-stimulated secretion of prolactin, TSH, and GH. Prolactin plasma levels were markedly elevated in both treatment groups. This elevation was significantly more pronounced in females(but not males) with amisulpride than with flupenthixol. The prolactin response to TRH was significantly blunted by amisulpride only in male subjects. Interestingly enough, low basal prolactin levels predicted improvement of negative symptoms in patients treated with amisulpride. Amisulpride may reduce reaction time in those using machinery. Seizure threshold reduction. May exacerbate Parkinson's disease. Neuroleptic malignant syndrome is a rare though possible side effect. The drug has been given to healthy volunteers and compared to haloperidol (Raemarkers, 1999). Amisulpride 400 mg daily had some mild adverse effects on psychomotor and cognitive performance, but no significant extrapyramidal disturbances in the group as a whole. On clinical rating scales or during a structured psychiatric interview it produced no signs of mental disturbances. Haloperidol ubiquitously impaired psychomotor and cognitive performance in a similar fashion after the first and the final doses and produced extrapyramidal disturbances in nearly every subject, the most common being akathisia and the most severe, in the case of one individual, being acute dystonia. Haloperidol produced a number of mental disturbances, the most noteworthy being negative symptoms.

אלך לקרוא את הכתוב.. ותודה על העזרה.. אפשר לשאול רופא.. אבל.... ולא לשכוח.. מדובר על חברה בצרה. הבת שלה כבר עברה, הלידול, מודיטן, זיפרקסיה, דפלפט,, ועוד משהו שלא זכור..לי. וכעת, מנסים גם את זה... העתקתי את השם מהתרופה.. והבטחתי לה מידע. בחורה צעירה בקושי בת עשרים, אם לילד בן שנה .. לא לקנא .........אישפוז שני... כולי תקווה שמשהו ישפר את מצבה..... אגב, הכרנו בבית חולים, כשהבן שלי היה שם.

עד כמה שאני מבינה, מקריאה רבה... , שמתי לב לתופעות לוואי די דומות להלידול. אם תוכל להפנות אותי לאתר המתייחס לתרופות אלו, אודה לך מאד.. יש לי מספר אתרים בנושא תרופות ומחלות, אבל שם לא נמצאה התרופה המסויימת הזו, לא בשם שהיה בידי...... אמיסולפריד ולא סוליאן, כפי שרשמת לי....באחת התגובות... עוד אתר בנושא , לא יזיק לי.... בטח לא, אם לא אקרא בו יותר מדי.... :-)

...

אנג'ל, מצטערת, רק עכשיו אני רואה את הודעתך, ואני חייבת להתנתק. תכתבי לי כאן או במייל, טוב? אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב מאז ששלחת לי את המייל האחרון. הרבה בריאות וכוח, טלי פרידמן

אני כאן עדיין אני אכתוב לך למייל

הרפואי לתת לי פרטים על תרופה , שאני לא מוצאת באינדקס התרופות או בכל מקום אחר. יתכן שיש לה שם נוסף.. אמיסולפריד................. מבקשת להתייחס לבקשתי ...........

תפני את השאלה בכותרת "נושא" לד"ר אבני. זה בוודאי יעזור... :) טלי פרידמן

שלום נשלחה לך תשובה אם כי באחור שם התרופה גם Solian והיא תרופה נוגדת פסיכוזה בברכה עמי

מרגישה שכול העולם שונא אותי, מבודדת מכולם בת 19 כול הזמן רע לי לא מצליחה לפתח קשרים אין לי כוח להמשיך תעזרו לי.... תודה האם יש אנשים שזה ישתנה אצלם? יכול להיות מצב כזה שדברים פתאום ישתנו תמיד הייתי כך לא סמפטו אותי האם זה ישאר?

חגית, את מספרת שהמצב אותו את מתארת נמשך כל חייך. איך הסתדרת עם זה עד היום? ומה קרה עכשיו? האם קרה משהו נוסף / אחר? ומה את עושה בחייך? את בצבא? עבודה? לימודים? אחכה לתשובתך. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכולם רציתי לשאול: אני תלמידת י"ב מסיימת היום את כול שנת לימודיי האמת זה קשה לקבל זאת. אך הבעייה היותר חמורה אצלי היא שאני ילדה שאף פעם לא היו לה חברות תמיד מסתובבת לבד מתקשה בליצור קשרים אם אנשים וכול קשר שמתחיל נגמר מיד. רציתי לשאול ולדעת האם כול החיים שחייתי היו לי נוראים עברתי מספר בתי ספר הכול אותו דבר לא יסתדרתי בשום מקום. מבחינת מראה אני נראת נהדר אין לי בעייה . תמיד אני מרגישה לבד, שצוחקים אליי, ששונאים אותי, אנא אנה אני רוצה צריכה עזרה ??? והאם יש סיכוי שזה ישתנה בצהל? (ולישתנות אני ניסיתי זה לא יצליח? ) תודה רבה...

אהלן אפרת! ראשית עליי לציין שאני לא בעל מקצוע,אלא סתם חבר שמנסה לברר! שנית בוודאי בהמשך היום יענו לך היועצים המוסמכים של הפורום. תראי מה שאת מתארת זה בוודאיי לא נוצר ביום אחד,אלא כתוצאה של שנים שהיה לך משהו בעברך ,ולא ניסית ואוליי לא רצית לברר או לדעת יותר מדיי. כמו כן את מתארת מצב של רגשיי נחיתות מאחרים,למרות שא מודעת שאת כמותם ואם לא יותר מהם. ועובדה שאת נראית טוב,ועובדה גם שסיימת את בלימודים חרף הקשיים. ואייך יכולת כל השנים להיות עם חברים קבועים כאשר את בקשיים?? אבל לא מאוחר...לדעתי את חייבת לפנות למומחית בעניין(פסיכולוג או כדומה)ולא מדובר חלילה בכתם רפואי,או דבר שיהיה רשום בצבא,כי מה שאת מתארת זה לא דבר שמצריך פסיכיאטר או כדומה. פשוט מישהו או מישהאי לדבר,לשפוך,ולנסות להבין מאיפה באה בעיה זו. ואחריי שתביני ,בטוח אני שלא יהיה לך בעיה להשתלב בצבא. אבל שלא תזניחי ,את חייבת בשביל עצמך לדעת למה זה קורה לך? וחוץ מיזה אני כבר חבר שלך. אני מקווה שלא בילבלתי אותך...ובטוח שעוד מעט יבואו כל החברות שלי מהעבודה,וגם הם ייעצו לך מעט. והעיקר לא לאבד תקווה,את עוד צעירה,והחיים כעת מתחילים. שלך בידידות דניאל

אפילו ממוחה לא היה כותב טוב יותר

אפרת שלום, ראי תשובתי לחגית (תשובה אחת לפני השאלה שלך). הדברים מתאימים ומכוונים גם אלייך. אחכה לתשובתך. טלי פרידמן

אפרת גם אני מסיימת השנה י"ב ויוצאת בהרגשה שאני אשאר לבד עד לגיוס כולם אומרים לי שבצבא הכל יסתדר אבל אני עדיין בטוחה בכך שכולם שונאים אותי מה שגם אני לא מסתדרת עם אמא שלי אני מקווה שתוכלי להאמין שהכל יסתדר עבורך ושלא שונאים אותך כל אדם מיוחד בדרך שלו ואת תמצאי את החברות שלך בזמן שלך, בנתיים אני האמנתי וממשיכה להאמין ולקוות ליבנת (השם של הבן בדוי)

איך ניתן לטפל באדם מכור להימורים (מדובר על סכומי עתק), שיקר לאחיו, רימה את החברים. הלך לקבוצת תמיכה והמשיך להמר. האם יש מוסד שניתן להתאשפז בו לגמילה מהימורים? האם יש סיכוי להגמל מהימורים?

יעל שלום רב, ישנם מרכזים טיפוליים להתמכרויות מסוגים שונים: סמים,הימורים, מזון ועוד. בעבר היה מרכז כזה בקיבוץ "בחן", ואינני יודעת האם הוא עדיין קיים. באופן עקרוני כדי לשאול בקבוצות התמיכה למהמרים אנונימיים לגבי מרכזי טיפול הכוללים אישפוז. החברים שם יודעים בדרך כלל הכי טוב. בברכה, טלי פרידמן

תודה על תשובתך. איך מגיעים לקבוצות התמיכה למהמרים אנונימיים? איזה קבוצות תמיכה לגמילה מהתמכרות להימורים ישנן באיזור המרכז (גוש דן)?

קצת רקע: אני בן 28 נשוי ואב לשניים סובל מפאניקה ואגרופוביה מזה כעשר שנים בעקבות לקיחת סם הזיה בשם אל אס די. השימוש בסם הזה היה חד פעמי וגרם לי להרס לכל החיים שאיני מצליח לשקמו, לפני השימוש בסם הזה השתמשתי בסוגי סמים קלים אחרים בתדירות גבוהה ללא כל תופעות ואני יודע את תחושת הגוף והמוח לסמים אלו. עכשיו לשאלה: אני מטופל אצל פסיכיאטרים כבר זמן רב וחרשתי את כל התרופות הקיימות בשוק ואת כל תופעות הלוואי שלהם, כיום אני לוקח טרנקסל 15 מ"ג (2 בבוקר 1 בערב) וצ'פראמיל (1 בוקר ו-1 צהריים): א. רציתי לברר עם כבודו האם מינון זה הוא סביר או גבוה(משקלי כ-104 ק"ג). ב. רוב היום אני חש עייפות שמונעת ממני תפקוד ואני יכול לישון ללא הרף. ג. כשאני ער , אוכל מדבר או כל דבר אני מרגיש תחושה הדומה לתחושת סוטול מסמים אני מרגיש את הריחוף והשנטיות(לכן הדגשתי שיש לי מושג בתגובות של סם) וההרגשה דומה מאוד ל"צלילות". ד. לעיתים אני חש חרדות למרות המינון הזה שהיה אמור למנוע חרדות לאחר תקופה של שנים. ה. חשבתי יום אחד לא לקחת את הכדורים כדי שיום למחורת השפעתם תשוב וגם להתעורר קצת אבל תופעות הלוואי מהפסקה שלא בזמן הנטילה גורמת לחרדות קשות אף יותר מהחרדה בה הייתי נתון לפני השימוש בכדורים ואני לכוד בתוך דלת מסתובבת שאין דרך יציאה ממנה. ו. בעקבות הכדורים חיי המין שלי השתנו בהיקף ניכר ואיני מצליח לקבל זיקפה מלאה וכשאני מקבל אזיי אני לא גומר בכלל ואני מתעייף ויושן מיואש, זה מצב מאוד מתסכל בפני עצמו ואיני יכול לגשת בביטחון לאשתי כי אני חש בבעיתיות כבר זמן רב, הפסיכיאטרית שלי נתנה לי ויאגרה ואני מתלבט נורא מכמה סיבות: 1. מהם ההשלכות העתידיות האם אני יצתרך לחיות רק על כדורים בעבור כל פעולה בחיים ואם אני יצליח לתפקד ללא ויאגרה או שללא הכדור הכל יהיה אבוד. 2. האם לא מסוכן לקחת ויאגרה בכלל ואם הכדורים בפרט. הייתי שמח לתשובות ממך.

רונן שלום אתה שואל הרבה שאלות לאחר נסיונות תרופתיים רבים לדבריך לא ניתן להקשי מקשייך עם הטפול הנוכחי. מה שמומלץ לדעתי במקרה מורכב כזה הוא הערכה מחדש ע"י המטפלת שלך או אם תרצה חוות דעת נוספת כולל מה התופועת מהן אתה סובל רשימת כל התרופות בהן טופלת, המינונים, התגובות ותופעות הלואי וכל דבר נוסף. אין לדעתי מקום לתשובה מהמותן כאן צר לי ובהצלחה עמי

יש התחמקות מסיבית מהודעותי אני חושב שיש מקום למספר תשובות כגון: אם ניתן לקחת ויאגרה עם כדורים כאלה אם המינון לא גבוה עבור בן אדם או סוס ושאלות נוספות שניתן לענות בקצרה, הדרך הקלה היא לברוח מתגובות, או להגיד שליפה מהמותן, עליך כיועץ בפורום לשקול בכובד ראש תשובות ראויות למעשה, ז"א שנדע מה עלינו לעשות הלאה ואיפה תעינו עד הלום(נתתי מספיק פרטים) והאם ניתן למנוע נזק עתידי תוך כדי הפחתת מינון או.... המלצה שלך אחרת.

נ.ב. האם נסית צורה כלשהי של פסיכותרפיה ? עמי

ד"ר עמי מכובדי! אני נהנה לקרוא את תגובותייך ,המפוייסות הכנות ואמיתיות. אכן אוליי גדל דור פסיכיאטרים שונה ממה שהורגלנו. יישר כח! דניאל

בוקר טוב, הערכים שבקשת, tsh 6.5 .35-5.5 tt3 3.6 .93 - 2.79 ft4 14.1 10.3 - 18.3 הערכים מעט גבוהים אך האנדוקרינולוגית אמרה שאם הם יישארו היא תמליץ על טיפול תרופתי ! וכמו שאמרתי, הוא מקבל - לפונקס -ריספרידל - דקינט ומפעם לפעם פנרגן (sos ועוד שאלה - האם יתכן שהעייפות נובעת מבעיה בבלוטה יותר מאשר המחלה? תודה אליאן

אליאן שלום בהחלט יתכן שההפרעה בבלוטה תורמת לעייפות ואולי גם להפרעה לתגובה לתרופות (ועדין השאלה האם להחליפן) לטעמי שווה לטפל בבלוטה לכן (כולל ברור למה הפרעה) בכל מקרה המלצתי עומדת גשו לחוות דעת נוספת בהצלחה עמי

עשיתי טעות קשה מאוד נכון אנשים הם בני אדם ויכולים לטעות..... אבל אני לא מצליחה לסלוח לעצמי זו טעות שלא ניתן לתקן......... ואני כבר כבר ימים מרגישה מועקה אדירה בפנים בבטן קשה לי לאכול ויש לי בחילות.

נירית יקרה, אינני יודעת מה הטעות שעשית אבל בטוחה אני שברגע שתשתפי משהוא יוקל לך ואולי התמונה תתצטייר אחרת והטעות לא תראה נוראית כל כך... תאמיני לי גם אני עשיתי דברים כאלה ואחרים ואח"כ הרגשתי שגוש יושב לי בגרון ואני נחנקת.התביישתי לספר מה עשיתי אבל בסוף עזרתי אומץ והוקל לי. אנחנו בפורום לא מכירים אותך, אין לך במה להתבייש , שתפי אותנו אף אחד כאן לא שופט אותך. תזכרי! אין טעות שלא ניתן לתקן, כמו שאמרת כולנו בני אדם!!!! קבלי חבוק :-) ורד

קשה לי לדבר , קשה לי לפרוק ,באמת.... אני כל הזמן פוחדת מהחשיפה , מהעובדה שידעו מה אני חושבת ומרגישה וזה פשוט אוכל אותי!!!!!! גם כאשר אני צודקת , קשה לי למה זה קורה לי ?????

נירית שלום רב, אולי תשתפי אותנו קצת יותר? מה קרה? אילו תחושות עולות בך? וכו'. בברכה, טלי פרידמן

נירית! כל אדם טועה וכל אדם שיודע שטעה מגיעה לו הסליחה אל תשפטי את עצמך אפילו אם המצב חמור ביותר תנסי לארגן את המחשבות שלך מחדש ותמצאי פתרון לעצמך.. בהצלחה

שלום, אני בן 15 ויש לי בעיה די רצינית. אני מפחד לישון מחוץ לבית או בלי בן משפחה קרוב במקומות אחרים. הבעיה מטרידה אותי מאד מפני שאני דואג למה שיקרה בעתיד כשלא אוכל לעבור דירה או לטוס לחו"ל. אני לא זוכר מתי הפחד הזה התחיל אבל אני יודע שהוא לא היה קיים תמיד. האם זהו פחד שכיח? האם יש דרך לטפל בו? בתודה, דקל

דקל שלום רב, האם אתה זוכר איך היה לפני שהפחד הופיע? האם אתה זוכר משהו (אירוע/מחשבה/חלום) שלאחריו החל הפחד? ומדוע זה מתחיל עכשיו לחלחל ולהפחיד אותך לגבי העתיד? ובאשר לשאלתך, באופן עקרוני ניתן לטפל בבעיה של חרדות שכאלו. פנייה לטיפול פסיכותרפויטי עשויה לסייע. אולם כדי להגיע לטיפול שכזה יהיה עליך לערב את הוריך. האם הם יודעים על הבעיה? תמשיך לכתוב, אני כאן. בברכה, טלי פרידמן

חסר לכן שמחר לא תמלאו שניי דפים של תמיכה הדדית. והעיקר לא לפחד כלל.............ואם מתעוררת בעיה נא להתקשר. אני אחזור מחר בערב....... אוהב אתכן דניאל

דניאלווש שלום לך זו אפרת יתחלתי להכיר תאתר הזה ממש לא מזמן אני חייבת עזרה תוכלי גם את לעזור לי.כתבתי את מצוקתי ב"מחכה לתשובה מהר" תוכלי להכנס שם ולקרוא.. תודה וביי

שלום לך דניאולש,ושירלי גם אני מעוניינת בחברה.

שלום רב, אני סובלת מדכאון קל כרוני. אני נוטלת פרוזק אך סובלת מתופעות הלוואי שלו. ברצוני לנסות טיפול "טבעי" - לקיחה של חומצות אמינו, כגון: Inositol gaba L-arginine Sam-e (DL-phenylalanine) DLPA ( Trimethylglycine) TMG וכד', ששמעתי שיכולים לעזור. אני מעונינת ללכת לרופא שהוא M.D, שמתמחה בתוספי מזון. רופא שמעודכן במינונים המתאימים שלהם ויודע לעקוב אחרי ההשפעות של הלקיחה ולא להגזים ולהיות פנאטי כמו רבים מהנטורפתים וחובבי הרפואה טבעית. איני מעונינת בנציג של חברת ויטמינים (כגון סולגאר, טווינלאב וכד')- כי אני חוששת שיש להם אינטרס שאקנה כמה שיותר. ולא להמליץ על מה שאין בחברה שלהם. רציתי לפנות לפרופ' קרסו. הוא גם רופא M.D (נוירולוג) וגם מומחה בתוספי מזון, אך יש אליו תור (באופן פרטי!) רק לעוד שנתיים. לכן אני מחפשת ללכת למישהו שטוב כמוהו. ביחוד שמתמחה במצב הנפשי. בהרבה תודה מראש נטע

.

שלום, שמי נועה, אני בת 27 וסובלת ב- 10 חודשים האחרונים מחרדות שגרמו לי סבל רב. אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וחצי, ומזה כחודשיים וחצי אני מטופלת אצל פסיכיאטר שרשם לי סרוקסט. התחלתי עם כדור אחד של 20 מ"ג ליום, הרגשתי שיפור אבל לא מספיק, והעלנו את המינון לכדור וחצי ליום (30 מ"ג). מאז שהעליתי את המינון משום מה אני יותר בחרדה, והסרוקסט עוזר לי פחות מכפי שעזר בהתחלה, כשלקחתי כדור אחד. בנוסף, אני לא מצליחה להירדם בלילות ונשארת לפעמים ערה לילה שלם, דבר שלא קרה לי גם בשיא החרדות, לפני הכדורים. הרופא אמר לי שכעת הסרוקסט כבר מאוזן ואני לא יכולה לקבל יותר התקפי חרדה, אבל אני כן חווה חרדה, אם כי חלשה יותר ושונה באופייה ממקודם. שאלותי הן: 1. האם יתכן שכדור אחד היה לי טוב ודווקא העלאת המינון מגבירה את החרדה? 2. האם כדאי לי להנמיך את המינון או דווקא להעלות אותו עוד? 3. האם יכולים להיות מצבי חרדה גם כשלוקחים סרוקסט, או שהם אמורים להיעלם כמעט לגמרי? 4. האם כדאי לי לשקול להחליף כדור, כי יכול להיות שהסרוקסט לא מתאים לי, ואם כן - אז לאיזה כדור? 5. הרופא אמר לי שאם אני מרגישה קצת חרדה, לקחת חצי קלונקס, אבל אני מנסה מאוד להימנע כי זה ממכר. מה לעשות? אני מצטערת ששאלתי הרבה שאלות, אבל זו הפעם הראשונה שאני בכלל נכנסת לפורום, ונדהמתי לגלות שכל-כך הרבה אנשים סובלים מבעיות דומות לשלי, וזה מאוד עזר לי. אודה מאוד אם אקבל תגובות מד"ר אבני או מכל מי שסובל מחרדות ורוצה לכתוב. תודה, נועה.

נועה ערב טוב.אכן את לא לבד בעידן-המודרני המוני אנשים סובלים מחרדות.גם לי יש ניסיון רב עם התופעה .לא רוצה להתייחס לבעיותיך עם הסרוקסט למרות שהייתה לי היכרות קצרה עם התרופה-משום שאני לא רופא.אני מאמין ומקווה שתקבלי בהקדם תשובה מד"ר אבני.לגבי ההסתיגות שלך מהקלונקס-אני מאד מבין שמוש ממושך בתרופה מאותה משפחה גרם לי לתלות קשה. אשמח לחלוק איתך עוד מניסיוני.

שלום לך נועה , את כמובן צריכה להיתיעץ עם המטפל שלך , לגבי המשך לקיחת התרופה או מינונה , אני לא בעלת מקצוע ,כמובן, אך עצתי לך היא , לנסות תרופה אחרת ,שתתאים לך ,יותר (יש היום מגוון די מעולה של כדורים ) ותפיג קצת את החרדות ,שאמנם פוחתות, עם הטיפול התרופתי ,אך צריך גם ,להתמיד בקבלת טיפול פסיכולוגי . בהצלחה דיאן

ניר שלום! תודה על תגובתך. קראתי גם את תגובתך לדיאן (תודה גם לדיאן). אני יודעת שאתה לא רופא, אבל נוכחתי שאנשים שעוברים דברים דומים יכולים לייעץ ולעזור מאוד הרבה פעמים, לא פחות מרופאים. אם תוכל לכתוב לי - איזה תרופה אחרת למשל אתה חושב שכדאי לי לנסות במקום הסרוקסט (אני בכל מקרה אתייעץ כמובן עם הרופא, כך שאין לך מה לחשוש מ"אחריות"). איזה תרופות אתה לקחת/ לוקח? בנוסף, מעניין אותי לדעת מניסיונך למה אתה חושב שטיפול פסיכולוגי לא יכול לעקור את שורש הבעיה? כמובן שבכל תקופת החרדות באמת הרגשתי שהטיפול לא עוזר לחרדות, כי בכל הפגישות רק דיברתי באובססיביות על החרדות עצמן, ולא יכולתי לראות מעבר, ובכל פעם שעלה משהו מהותי או שורשי - מייד הרגשתי שזה "מותרות" לדבר על זה כי עוד רגע תיגמר הפגישה ואני אשאר לבד עם החרדות שיחזרו, אז אני צריכה "להחזיק" את החרדות חזק ולא להפסיק לדבר עליהן ולחשוב עליהן כי אם אני אעז לעזוב את זה לרגע הן מייד יתקפו אותי שוב וישתלטו עלי. אבל עכשיו אני דווקא כן מרגישה שעולים בטיפול דברים אמיתיים מאוד. הבעיה היא שאני אכן מפחדת שגם אם אני אדבר על שורש הבעיות שלי, בכל זאת אם בעתיד אני אתמודד עם דברים כמו זוגיות חדשה, נישואין או הריון ולידה (מה שאני מאוד מקווה שיקרה) - אז החרדות יחזרו. אשמח מאוד לשמוע עוד על ניסיונך. נועה.

היי,אני לוקחת סרוקסט וסובלת שנה מהתקפי חרדה,את הסרוקסט התחלתי לפני חודשיים וזה עזר נורא אתמול פתאום חטפתי התקפי חרדה רציניים והתקשרתי לפסיכיאטר שלי שהסביר לי שזה הגיוני שזה קרה והוא לא מייחס לזה חשיבות תראי הסבירו לי שהסרוקסט לבד לא עושה את העבודה,אין שום תרופה (כן זה קצת מרגיש מייאש) שפותרת לגמרי את החרדות,רק את והתרופה ביחד יכולים לפתור את החרדות. אני לא יודעת איך הטיפול הפסיכולוגי שלך והאם הוא מועיל,לדעתי הסרוקסט לא מעלה חרדה,לא נראה לי שישנה אפשרות כזו בניגוד לקסאנקס ומשפחתו שיכולים לגרום לבעיות אם לא מורידים אותם בצורה מבוקרת או אם לא הולכים במקביל לטיפול. מקווה שתפתרי את הבעייה אבל תדעי שאין אף תרופה שגומרת לגמרי עם החרדות גם אני כמוך הייתי בטוחה שהסרוקסט יפסיק לי אותם לגמרי מה שכן הוא דחף אותי קדימה וגרם לי לפחות חרדות ולאומץ לעמוד בפני החרדות ולהמשיך איתם בהצלחה

תודה על תגובתך. נראה לי שאת צודקת, ואני באמת התחלתי היום להבין, גם בעקבות הדברים שכתב לי ניר (ניר, ולא את - נור) ופגישה שהייתה לי היום עם הפסיכולוגית שלי, שאני פשוט מסרבת להאמין שהכדור עוזר, ואני מחזיקה את שארית החרדות שיש לי חזק חזק, מתוך פחד מן הפחד. ובאיזשהו שלב צריך פשוט "to let it go", לקבל את העובדה שאין לנו שליטה מוחלטת על החיים שלנו, וחרדה בדרגה מופחתת מבעבר יכולה לתקוף אותנו, אבל אנחנו כבר יודעים איך להתמודד איתה ולא להיכנס לפאניקה ולחשוב שכל מה שהשגנו עד כה היה אשליה ולא אמיתי והנה הכל מתמוטט. וגם צריך להאמין כשמרגישים יותר טוב. תודה, נועה.

נועה שלום כעקרון סרוקסט אמור הלעים מצבי חרדה לרוב די במנון נמוך יחסית לעתים הוא אינו מועיל או מועילבצורה חלקית ואז שווה לשנות מנון (מה שרופאך ניסה לעשות) או לשנות תרופה או לשלב תרופה נוספת. לעתים תתכן החמרה של חרדה (לרוב היא זמנית סביב התחלת טפול / העלאת מנון ואז אינה נמשכת מעבר ל 3-4 שבועות) אם ההחמרה ארוכה יותר - שוו ה להעלות מנון שמוש בטרנקסל אכן עלול למכר ויש להזהר בו לטעמי אני יודע שרופאים אחרים מוטרדים פחות בשאלה זו כמו כן תמד ניתן לשקול התערבויות פסיכותרפויטיות בהצלחה עמי

ד"ר אבני שלום, תודה רבה על תגובתך - ענית על שאלותי וזה מאוד עזר לי. רק דבר אחד קטן: אני כתבתי שהרופא רשם לי קלונקס כתוספת למקרה של חרדה, ואתה הגבת לגבי כדור בשם טרנקסל, שאני לא מכירה. האם תשובתך תקפה גם לגבי הקלונקס (האם גם הקלונקס מאוד ממכר וכדאי להשתדל להימנע מלקחת אותו?). שוב, תודה רבה, נועה.

מצטערת על כך שאי לא הולכת לעבור את המפקד מחר,אני מבטיחה אני מטיסה מייל היישר לתוך תיבת הדואר האלקטרוני שלך אנג'ל

קיבלת הארכה של 24 שעות אבל רק כי הפגנת מצב רוח טוב אתמול

שלום, אני נשואה שש שנים ועם בעלי כבר 12 שנה. יש לנו שני ילדים נפלאים אבל אנחנו יודעים עליות ומורדות לרב. חשבתי להפרד ממנו לא פעם והיום דווקא אנחנו על גל טוב וממש הכל בסדר ואז אני נזכרת באהוב אחד שהיה לי בצבא, חייל בודד אמריקאי חמוד והיה לנו כייף לא נורמלי. הוא השתחרר ונעלם חזרה לאמריקה ואני נעלבתי וכשהו ניסה להתנצל, זרקתי אותו לכל הרוחות. והנה עוברות שנים ואני לא שכחתי אותו! ככל שעובר הזמן אני יותר מתגעגעת אליו ורוצה נורא למצוא אותו ולראות מה יקרה. אז בטח שאין לי עניין לפרק את משפחתי ובכל זאת אני לא נרגעת מהבחור הזה שכבר לא ממש בחור. זה היה כבר לפני 14 שנה ואני לא יכולה לשכוח אותו כי הוא פשוט היה מדהים. אז מה לעשות? בבקשה. תודה, שירלי.

את יודעת למה הסיפור של רומיאו ויוליה עדין מרטיט את הלב? בגלל שהם לא התחתנו, אילו היו מתחתנים זה היה סיפור אחר לגמרי........

שירלי שלום את מתארת עליות ומורדות עם בעלך ונשמע שזהו מרכז הסיפור. אם הכל היה מושלם היית בוודאי שוכחת את הבחור מהצבא לעד. כנראה שברגעי המחסור מתעוררות רגשות למשהו שנדמה כיום כשונה וכבעל פוטנציאל למלא את החסך בדיעבד. לכן סביר להניח שהזיכרון הזה הוא המשל ולא הנמשל הקונקרטי. כדאי לבדוק מדוע את מרגישה חסך בקשר עם בעלך, והאם מדובר בחסך שבא לביטוי רק בקשר בינכם או גם בדברים אחרים. כדאי אולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי או זוגי כדי להבין זאת יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום, תודה על תשובתך אך לצערי זה יותר מורכב מכך, אני ובעלי כבר היינו בכמה וכמה יעוצים. קצרים וארוכים ובדרך כלל אנחנו מצליחים לעבור את המשבר. אולם היום, המצב הוא שאנחנו במצב ממש טוב באופן יחסי, תקשורת טובה, יחסי מין... הכל בסדר. ובכל זאת, דווקא עכשיו אני חושבת על ההוא יותר מתמיד. הוא ממש תפס את מחשבותי ואני לא מצליחה למתן את זה בהגיון בריא. זה קצת מדאיג אותי. אשמח לעוד עצה, תודה, שירלי.

שלום! אני בת 17, ויש לי בעיה שדי מפריעה לי פה ושם. אני מרגישה מנטלית כמו בת 21 לפחות (מאז ומתמיד הרגשתי בוגרת יותר מהאנשים בגילי). האנשים שסובבים אותי (אנשים בגילי) נראים לי (95% מתוכם לפחות) כצבועים, או לא בוגרים. אני רואה איך כל האנשים שבגילי מעדיפים לעשן, לקחת סמים או סתם להשתכר בשביל "להנות מהחיים". ניסיתי להתחבר עם בנות, אבל כל הדברים שמעניינים את הבנות שדיברתי איתן (ואלה היו הרבה), זה בנים (בצורה שטחית לגמרי). ואני לא מדברת בעניין של רק לדבר, אני מדברת גם על העניין של לשחק ברגשות שלהם. אומרים שזה נכון לגבי בנים ושבנות יותר רגישות ונחמדות, אבל אני רואה את זה בדיוק ההפך. להפך, אני מסתדרת יותר טוב עם בנים. אני מוצאת אותם יותר מעניינים ובוגרים (תלוי מי, אבל בטוח שיש יותר בנים נחמדים מאשר בנות מעניינות), אך דבר זה מתחיל להפריע לי, מכיוון שיש לי רק חברה אחת טובה באמת, שגם היא מסתכלת על כולם בדיוק בדרך שלי. יצא לי לדבר עם אנשים בני 21+ ולהנות מחברתם, אך לא נוח לי בקשר עם אנשים שגדולים ממני בהרבה שנים, מפני שההורים שלי סולדים מזה ומאז ומתמיד אני מנסה לשמור על קשר הוגן עם הורי. החברים היחידים כמעט שיש לי, אלא החברים של החבר שלי. ולמרות שאני מאוד מאוד אוהבת אותו ואנחנו ביחד כבר הרבה זמן, אני לפעמים תוהה מה יקרה אם חס וחלילה נפרד. אני באמת מרגישה שאני אשאר לבד, לפחות עד שאני אהיה בת 21 ואכנס לחיים האמיתיים. כמו כן, עליי לציין שאני גרה במושב (למרות שהוא 5 דק' הליכה מהעיר). כל חבריי גרים במושבים אחרים (במושב שלי גרים משהו כמו 3 אנשים בגילי, והם מאוד מאוד לא לטעמי), ועד שלא יהיה לי רשיון נהיגה - קשה מאוד להפגש. מצב זה גורם לי להשאר הרבה הרבה בבית, וכתוצאה מכך גם לאכול הרבה (בשנה האחרונה השמנתי 10 ק"ג). אני פשוט מרגישה שכל הסובבים אותי מתאימים לאחד מהתיאורים הבאים - סנוביות, פרחות, ערסים, פריקים או סתם אנשים שמתלהבים. (אפילו אח שלי שגדול ממני ב- 5 שנים, בא אליי לבי"ס ביום הזכרון, ראה את האנשים ואמר שאני צודקת. הוא היה ממש בשוק). פעם (בזמן שהייתי ביסודי), אני זוכרת שהיו לי הרבה חברות, אנשים נורמליים. אבל מאז שהגענו לגיל ההתבגרות כולם נהייו שטחיים כמו הקיר שלידי. אני מרגישה כאילו שהדרך היחידה לצאת מכל הבלאגן הזה היא לחכות, והמסקנה הזאת ממש לא עוזרת לי, אלא להפך. מה עושים!?

מורן שלום רב, נראה דווקא שאת יודעת היטב מה לעשות. את מתהלכת בין הטיפות, ומנסה לרצות את כולם, אבל גם את עצמך. את יוצאת עם בחורים גדולים ממך, אך בטווח גילאים המקובל על הורייך. את חשה את סביבתך הקרובה כשיטחית, אז את מחפשת בסביבה רחוקה יותר... את מדברת על לחכות? כנראה שזוהי תשובה לא רעה בכלל. תעשי רשיון נהיגה, תמתיני קצת, ותוכלי לצאת אל ה"עולם הגדול" בלי להיות מחוייבת לאזור מסוים או סוג מסויים של אנשים. גם אפשרות של תחבורה ציבורית קיימת, ואז אפילו לא תצטרכי לחכות.... בברכה, טלי פרידמן

מורן שלום במשך כמה שנים אני מתנדבת בקו עזרה (השם בדוי) לעיתים מגיעים אליי פניות עם בעיות דומות אני חייבת לציין שאני נערה בגילך עם בעיות חברתיות בעבר נכון קשה להתחבר לאנשים כשאת מרגישה בוגרת מהם בהרבה ולכן את יכולה להתנדב במקומות התנדבותיים שונים שם האנשים בוגרים ואחראים (מד"א או המשמר האזרחי) מכורח הנסיבות אל תשכחי שאת לפני גיוס ושם המצב קצת יתאזן מקווה שקראת והסקת לקחים שיהיה לך הצלחה בהמשך הדואר האלקטרוני אינו פועל ולכן לא אוכל לקבל תגובה.

מורן שלום, את יודעת שהזכרת לי קצת את עצמי עכשיו ?, אני אמנם בת 25 אבל אני זוכרת שתמיד הרגשתי "בוגרת" מגילי, תמיד ועד היום הרגשתי שאני מתחברת טוב יותר לבנים מאשר לבנות אע"פ שתמיד היתה לי חברה אחת טובה שהרגישה כמוני. גרתי בעיר קטנה שעד היום הותירה בי משקעים לא נעימים, כמובן שזה טיפשי להאשים את העיר בה גדלתי, אבל מעצם היותה קטנה,צפונית,ומרוחקת כך גם חשתי לגבי האנשים שגרו ועדיין גרים בה : קטנים,מרוחקים,שטחיים וצרי אופקים. אני זוכרת שתמיד רציתי לגדול ומהר. ביסודי חיכיתי ליום שאעבור לחטיבת הביניים ואהיה בין "הגדולים" שם, חיכיתי בקוצר רוח להגיע לתיכון וכשזה הפך לבלתי נסבל ייחלתי ליום שאתגייס לצבא ואבקש לשרת הכי רחוק שאפשר. אני מבינה את היחס שלך להורים ואפילו מכבדת אותו מאוד , אבל מהו יחס הוגן ? על כמה את מוכנה להקריב בכדי שהם יקבלו את אורח חייך החברתיים, אל תביני אותי לא נכון, אני לא מייעצת לך למרוד בהורייך, מה גם שאיני יודעת מה טיב היחסים והקרבה בינכם אבל אני כן מייעצת לך להמתין. להמתין, אבל לא בשקט..... איך לא בשקט? את מוזמנת לכתוב לי לאי מייל :[email protected] yael

שלום! אני בת 17, ויש לי חברה טובה שאני חוששת שיש לה בעיית אוכל הקשורה גם בספורט. לפי מה שידוע לי, היא אוכלת ארוחת בוקר רגילה (גבינה, פרוסת לחם, או דגנים.. לא יותר מזה), בארוחת "עשר" היא אוכלת מקסימום פרי אחד... במקרה הטוב שניים. כשהיא חוזרת היא אוכלת צהריים, במנות מאוד קטנות (היא באה אליי לאכול, ראתה את הכמות שאני אוכלת ונבהלה... בקושי אחלה חצי מהצלחת. ואם אנחנו הולכים למק'דונלדס או משהו דומה, היא לא מסוגלת לסיים את ההמבורגר, כך שהיא בד"כ אוכלת מנת ילדים) שמורכבות בד"כ ממנת בשר קטנה (שניצל למשל) וסלט, ובערב היא לא אוכלת. היא טוענת שהיא אוכלת הרבה ממתקים ושוקולד אחרי הצהריים, אך גם אם כן, כמו שאני מכירה אותה זה לא יותר מפרוסת עוגה או חטיף קטן. כמו כן עליי לציין שהיא עושה ספורט כמעט כל יום (3 פעמים בשבוע אימון טניס של כ-3 שעות, וכמו כן היא הולכת כל יום שהיא לא באימון לחדר כושר (כמעט כל יום) לשעתיים לערך. לדעתי זה מוגזם, כי יש לתת לגוף לנוח מעט. גובהה 1.60 לערך והיא שוקלת 47 ק"ג, כאשר אני די בטוחה שרוב משקלה מורכב משרירים... ניסיתי להסביר לה שהיא צריכה לאכול יותר, אבל היא ממש לא אוהבת דברים שמורכבים מפחממות (או דברים שהכי מושכים אותי, כמו בורקסים, קוראסונים וכו'), וכמו כן דברים מתוקים מדי (שוקולד חלב נקרא אצלה מתוק מדי). האם אני צריכה לדאוג? מה אני יכולה לעשות? תודה מראש

עדי, נסי לתת סימנים נוספים, כגון: לימודים, עייפות או משהו. בכל מקרה, על פניו יש מקום לדעתי לדאגה וטוב עשית שפנית. עדי

לפי עצת עדי (adi) החלטי להוסיף עוד סימנים לבעייתה של חברתי: בלימודים אין לה בעיה. להפך.. היינו עד לפני מספר ימים בכיתה י"א, והממוצע שלה הוא 97. בשלב מסויים לפני מספר חודשים (זו לא בעיה חדשה) היא אמרה לי כשדיברנו על דיאטה שאני אזהר שלא להגיע למצב כמו שהיא נראית. אך מאז היא לא חזרה על משפט זה, אלא להפך, היא מראה שהיא אוהבת את איך שהיא נראית. (יש לה חבר, אני מניחה שהוא נותן לה את ההרגשה הזאת). מדי פעם, היא נתקפת בבעיית עייפות, אך מכיוון שהיא לא אוהבת את ההרגשה הזו היא בד"כ הולכת לחדר כושר כדי להתעורר......... כמו כן אני יודעת על בעיה שהייתה לה של חוסר שינה - היו ימים שהיא לא ישנה כלל, והיה מצב של כשבועיים (אולי יותר, לא בטוחה) שהיא קמה בדיוק ב- 6 כל יום, ללא רצונה, ומאותו רגע לא יכלה לישון עוד. אני חושבת שכדאי לי לציין שהחבר שלה מנסה להאכיל אותה הרבה כי היא רזה, וגם עוד חברה שלה אמרה לה שהיא צריכה קצת לאכול. אחת הבעיות היא שהיא אדם יחסית אגריסיבי. ז"א, אם לדעתה מישהו יעבור את הקו או יגיד לה משהו שלא במקום, היא בד"כ תשים אותו ב"ספר השחור".. כמו שאומרים. ז"א, היא מאוד לא תשמח על כך. לדוגמא, בד"כ היינו קוראים לה אנורקסית, ככה בצחוק. ובשלב כלשהו, היא אמרה לי (וכנראה גם לחבר ולחברה שלה) להפסיק לקרוא לה כך, כי זה מפריע לה. בתחילת השנה שעברה, נסענו לפולין, ובטעות קראתי לה כך, והיא נתנה לי יחס של מעוצבנת באותו יום (למרות שיכול להיות שזה גם בגלל המצב רוח שהיה לכולם באותו יום). בגלל "בעיה" זו קשה לי לדבר איתה. אשמח לשמוע תגובות. תודה

עדי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את הערכתי אליך, על דאגתך לחברה שלך. ייתכן ומדובר בתהליך נורמטיבי של אימוץ דפוסי אכילה מסויימים, המתאימים לאורך חייה של חברתך. יחד עם זאת ייתכן מאד שמדובר בתחילתה של הפרעת אכילה. אני חושבת שאל לך להישאר עם הדברים לבד, אולי כדאי לך לשתף את הוריה, את יועצת ביה"ס או כל מבוגר אחר היכול לסייע. יתרה מזו, בראש ובראשונה, אני חושבת שכדאי לך לדבר איתה, ולספר לה על דאגתך. אם את רואה שהיא אינה מעוניינת להקשיב, ממשיכה לרדת במשקל, ומצמצמת את ארוחותיה, את חייבת לפנות למישהו מבוגר שידאג ויטפל בחברתך. בברכה, טלי פרידמן

לטלי פרידמן שלום אני יודעת שאת מייעצת לי לדבר עם מישהו מבוגר, אך דבר זה די בעייתי. אני אתן לך דוגמא, שאמא שלה מנסה לגרום לה לאכול ואומרת לה לאכול יותר. אך חברתי חושבת שאמא שלה מקנאה בה (כי אמא שלה מנסה לעשות דיאטה והיא בעצמה הולכת למכוני אירובי וכו'), ועל הפרנציפ היא לא אוכלת.. ככה שאם אמא שלה תדבר איתה, זה לא יעזור, זה אפילו יחמיר את המצב. ניסיתי בעצמי לדבר איתה, אך ברור לי שהיא לא מעוניינת בכך. היא בעצמה מספרת לי הרבה פעמים כמה היא אוכלת ביום, ולפי ספירה מהירה אפשר להגיד שהיא לא עולה על 800 קלוריות ביום (ולפי מה שקראתי, דיאטנים ממליצים לאכול מינימום 1200 קלוריות למטרת דיאטה והרזיה). אני חושבת שהיחיד שיכול לדבר איתה זה המאמן שלה של הטניס (היא סיפרה לי שהוא שאל אותה מה היא אוכלת וכשהיא אמרה לו הוא אמר לה לאכול יותר), אך אין לי דרך להשיג את המספר שלו. מה שבטוח זה - שאם אני אראה שהיא מרזה עוד, אני לא אשתוק. למרות שבכל מקרה יש הרבה אנשים שדואגים לה.. תודה רבה

עדי שלום מה שאת מתארת מדאיג יתכן ומדובר באנורקסיה. מומלץ על הערכה של רופא משפחה את מצבה הגופני ובהמשך הערכה של איש בריאות הנפש לגבי הצורך בהמשך טפול כמובן יש לערב את ההורים אם היא קטינה בהצלחה עמי

חבל שלא היהלי אז את השכל של היום!! ובמילה אחת אני אענה על כל השאלות ששאלת!! נתנתי אימון האמנתי לרופאים כמו שכולם עושים

אור שלום האם תוכל לשלוח את זה שוב זה לא עולה בתודה עמי

בעבר התעלפתי ומאז יש לי פחד מכך, הדבר קורה לי בכל מקום עם אנשים, יש לי לעיתים קרובות את הפחד וההרגשה שזה עומד לקרות לי שוב, ממה אני פוחדת?????? למה זה קורה לי?????

היי מאיה חוששני שזה מיפחד לאבד שליטה , דיאן

מאיה שלום זו תופעה מוכרת ועוצמתה יכולה להיות חלשה/בינונית, כמו אצלך, כך שקיים פחד עמום מהתעלפות בקהל, ואצל אנשים מסויימים היא כה קיצונית עד שהם מסתגרים בביתם. החשש הוא בד"כ מאובדן שליטה, כלומר שאם תתעלפי בקרב אנשים תיכנסי למצב שבו את לא יכולה לשלוט במה שיקרה. לעיתים קרובות מלווה לכך תחושה של בושה על מה שקרה בעבר או על פוטנציאל הבושה העתידי. יש בזה גם אלמנטים שדומים לפוסט טראומה, אירוע שקרה בעבר ומעורר פחדים בלתי מוסברים לאחר מכן. חשוב לדעת האם יש לך פחדים נוספים או שזהו פחד ממוקד. אם מדובר בדבר ספציפי וייחודי ניתן לטפל בו בצורה ממוקדת וקצרה. אם זה חלק ממערך רחב יותר של פחדים או רגשות חשוב להבין את הסיפור המלא. במידה והדבר מציק לך ואת מעוניינת להיפתר ממנו אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן קפלן, האם די בטיפול פסיכולוגי או שיש צורך גם בטיפול פסיכאטרי?

שלום רב, אני פרודה מזה כחודשיים לאחר קשר קשה וכואב.אינני מסוגלת ויכולה לחשוב על קשר חדש אך יחד עם זאת יודעת ומבינה יותר מתמיד שהקשר הקודם לא היה בריא וטוב שכך הסתיימו הדברים. אני משתדלת להמשיך הלאה את ההתאבלות על סיום הקשר עברתי כבר בפרידה הקודמת שלנו ( היו לנו מס' פרידות ). שאלתי האם זה בריא לשמור איתו על קשר או שמא זה יפריע ביצירת קשר חדש שמבחינתי הוא לא באופק, כיוון שאינני פוייה רגשית? דבר נוסף האם ייתכן שאמשיך לאהוב אותו כל ימי חיי או שהזמן ירפא את הפצעים? תודה

לדעתי אם יש בקשר עם החבר הקודם שלך אלמנט של כאב אין טעם שתשתמרי אתו על קשר. תרחקי, תלמדי לחיות לבד, ללא התלות בקשר בחור חדש בוא יבוא וכן אני חושבת שהנוכחות של הקודם בחייך תפריע לך ליצירת קשר חדש הכל מניסיון.

לא. במידה ותמצאי המיוחל,שיהיה עשרות מונים יותר טוב מהישן והמאכזב. אז למה ולזכור אותו? במידה ותכירי אחד דומה לו.....אז באמת יש לך בעיה. אבל תאמיני לי,יש כל כך הרבה גברים נחמדים,כך שלא חושב שיהיה לך בעיה לשכוח מהאדם שהכאיב לך נורא,למה שתהיה סיבה???? דניאל (אני מצטער ,אני נשויי.:-))))

ורד בת כמה את? האם זה הקשר הרציני הראשון שלך עם בחור? כמה זמן ארך הקשר? האם התאהבת בו קודם הקשר או שמא התאהבת בעובדה שלא היית לבד יותר? אני אשמח אם תעני לשאלותיי ואוכל לתת לך עצה בהתאם

שלום לכולם. לצערי נאלצתי למחוק מספר רב של הודעות בפורום שנכתבו תחת שם בדוי. עד שאברר עם דר' הלל מה נכתב על ידו ומה לא, כל הודעה שתכיל את שמו תמחק. בנוסף אני מאוד מבקש להפסיק עם הגידופים והקללות שעפים חופשי בפורום בתקופה האחרונה. אפשר להגיד בפורום כל מה שמרגישים- אבל בצורה נעימה ותרבותית. אני מקווה שזה הפעם האחרונה שאני נאלץ להתערב במהלך השוטף של הפורום. בברכה. יוסי.

אתה רוצה להגיד לי שד"ר הלל הוא באמת פסיכיאטר ולא איזה מופרע שכותב כאן את כל השטויות? אתה מכיר אותו ובטוח בזה?

יוסי!אוליי קודם תעשה סדר בן הרופאים????? לא ייתכן וכל רופא יבוא וייעץ ללא אישור מוסמך. הריי מדובר בתרופות,שעלולות להיות מסוכנות למי שנוטל אותן,ללא ייעוץ מוסמך. לכן קודם כל תנזוף ברופא שלא הוסמך עלידך,ולא קיבל הבלטה בשמו,ואחר כך תנזוף על שימוש בלשון בוטה. כמו כן לדעתי ד"ר אבני עושה עבודתו נאמנה,כך שמיותר ,שמישהו יבוא לו לעזרה. בכבוד רב!! דניאל.

כדאי מאוד לך להתחפף מכאן כי מנהלי הפורום מאים לאשפז אותך בכפיה גרמת מספיק צרות אז לך הביתה מוטי לפני שאני מזמין משטרה אתה זוכר שיש לי הפרטים שלך נכון אז טוב תעשה אםלא תבוא הנה יותר כי אנחנו מכירים את המקלדת שלך ומאיתנו לא תוכל לברוח אז לך לשלום ילד רע וכל שם שתבחר אנחנו מכירים

זה לא הוא יהודה. העניין בטיפול. אופיר כבר התגייס. דניאל

חרדה חברתית דרכי טיפול בבקשה..... אני צריכה עזרה אני ממש מיואשת.. האם למישהו יש תשובה רצינית עבורי?

רונית שלום- עלייך להתיחס לתשובות אותן תקבלי מכל יועץ בפורום זה-אך ןרק אם ליד שמו מופיעים סוגריים אדומים ובתוכם ציון התמחותו.אך עד שתקבלי תשובה מיקצועית אני יכול להרגיע אותך ולומר כי ישנם היום טיפולים יעילים.כמו כן צינת כי את פוחדת מהיפנוזה אז מניסיון אישי-אין לך כלל ממה לפחד זהו תהליך בו את נימצאת בשליטה מלאה. מקווה שתקבלי תשובה מקצועית במהרה.

טיפול קינסיולוגי יאבחן את הגורם לחרדה ויטפל בגורם. ללא היפנוזה וללא תרופות. בכל זאת טיפול שעוזר עזרה ממשית. מפנה לאחד ממאות אתרים העוסקים בקינסיולוגיה.http://www.newmethodkinesiology.com/

וכדאי לא לשים לב לתגובות שלה ובכלל לא לענות ככה היא תלך

שלום רב, עניתי בתחתית העמוד הקודם (287) על פנייה עם כותרת זהה. שוב כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

איש אחד נוסע ברכבת, רואה מולו אדם ושואל אותו :"אתה יפני ?" מתעלם האיש מהשאלה, ולאחר חצישעה, שוב: "אתה יפני ?" ושוב מתעלם. כך ממשיכה הנסיעה. בפעם המי יודע כמה שואל א' את ב': "אתה יפני ?" מתעצבן ב' ואומר:" כן, אני יפני !!! ההורים שלי מיפן, הדודים שלי מיפן וכולם מיפן.!!!" עונה לו א': "אז למה אין לך עיניים יפניות ......? :) "

אחלה בדיחה !!!!!!!!!!!!!!!!

- "אמא, אמא, למה אנחנו דוחפים את האוטו מהצוק ? " - "שתוק! שלא תעיר את אבא! " :-)

לא מצחיק בכלל!!!!!! כדאי שתחפשי ספרי בדיחות יותר טובים !!! בדיחות כאלו מכניסות אותי לדיכאון

אותי זה כן מצחיק....ותחליך לשם אחר. דניאל

חה...חה...חה.... אין שום דבר רע בבדיחות שחורות... מה שלומך חמודה? שלחתי לך מייל , מקווה שהפעם הוא הגיע.

מה מצחיק פה ?

שני שיכורים יוצאים מהפאב. אחד אומר: "בוא נתפוס לנו כמה בחורות", השני: "מה פתאום, יש לי אישה יפיפיה בבית" השני: "טוב נו, אז בוא אליך".

יופי של בדיחה!

בוקר טוב, חזרתי.. אני פה איתכם שוב.. ותרשו לי קודם כל לפנות לד"ר הילל, קראתי את הודעתך לגבי "לא תסכים שהפורום יהפוך לצ'אט", "..אני עוד אשנה את העולם", ועלתה לי שאלה בראש "מי אתה בכלל ?", ובאמת בלי שום מחשבה לפגוע אני אשמח אם תסביר מי אתה ומי נתן לך את הזכות והכוח - לא להסכים ?ולשנות את העולם ? שמך אינו מופיע בצבעי כחול-אדום, משמע אינך משתייך לצוות המקצועי של הפורום, ולפיכך אינך יכול לקבוע את דפוסו וצביונו. מהות הפורום נקבעה הרבה לפני שהגעת, הצעתי לך תשתלב בקיים, לפני שאתה מרשה לעצמך לחולל שינויים מהפכניים שאין להם מקום, לא מכוח סמכותך, ולא מכוח דרישות הגולשים. ובכלל - לפני שאתה משנה את העולם בכזאת התלהבות, תעשה בדק בית פנימי של עצמך, אולי יש שם דברים שדורשים שינוי לפני שהולכים לשנות אחרים, ואולי אנחנו לא רוצים שהעולם ישתנה, אולי העולם/הפורום טוב לנו איך שהוא, הרי אנחנו יצרנו אותו. ולך במיוחד, אבל גם לכולם יש לי סיפור עם מוסר השכל - איש וילדו טיילו יחדיו ביער. לפתע מעד הילד ועיקם את רגלו. ``איייי`` צעק הבן בכאב ``אייי`` ענה לו קול מן ההרים. הילד שהקול הפתיעו, הסתקרן וקרא ``מי זה?`` הקול ענה ``מי זה?`` מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן ``פחדן! מי אתה?`` והקול ענה ``פחדן מי אתה?`` הביט הבן באביו בתמיהה ושאל: אבא, מה קורה כאן?`` ``שים לב`` השיב לו האב ``אני מעריץ אותך!`` ``אני מעריץ אותך`` ענה לו הקול מבלי להתמהמה ``אתה נהדר!`` ``אתה נהדר`` השיב האב`` הבן שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא הבין מה קורה הסביר לו האב: ``אנשים נוהגים לכנות תופעה זאת כ``הד```` אבל למען האמת יש לכנותה החיים. החיים תמיד מעניקים לך חזרה את מה שאתה מעניק להם. החיים הם המראה של פעולותייך. רוצה עוד אהבה? תן עוד אהבה! רוצה עוד אכפתיות? תן עוד אכפתיות! רוצה הבנה וכבוד? תן עוד הבנה וכבוד! רוצה שאנשים יהיו סובלניים ואכפתיים אליך? היה סבלני ואכפתי בעצמך! חוק טבע זה חל בכל מישורי חיינו החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם. התנהלות חייך אינה מקרית. התנהלות חייך הנה מראה של מעשייך... והלקח לד"ר הילל - תן הבנה וכבוד גם לדברים שונים מהפורמט הרגיל והמוכר שלך, כמו התמיכה והאהבה כאן בפורום, ותקבל חזרה ולכולם - תמשיכו לתת אכפתיות ואהבה וסובלנות, כי החיים באמת נותנים לנו בחזרה את מה שנתנו.. ועכשיו לדברים החשובים.. נשמות שלי, איך התגעגעתי אליכם, אז אני פה חזרה, ותתחילו לעדכן.. מתה כבר לשמוע מה קורה איתכם ואיך עבר סופהשבוע בלעדי, ראיתי שהתגעגעתם קצת ? אוהבת אביב.

דברים מוזרים הולכים כאן בפורום.

רק ספרי איך היה. אני מקווה שנהנית התגעגעתי אלייך מאוד וחשבתי הרבה על דברים שאמרת בסופהשבוע הזה. תחזיקי לי אצבעות בקשר להיום אף על פי שאת לא יודעת במה מדובר. אל תקחי קשה את כל המציקים למיניהם. אנג'ל.

קודם אגיד שאני שמחה שחזרת ! והתגעגעגעגעגעתי !!!! ובקשר לסיפור.... הפעם, וזו כנראה הפעם הראשונה. שאני לא מסכימה איתך ! וכמובן שאני מדברת רק בשמי ומנסיוני ! ולא תמיד החיים נותנים בחזרה את שנתנו להם ! זה מזכיר לי את המשפט "אלוהים נתן,אלוהים לקח, יהי שם...מבורך " זו אותה גברת בשינוי אדרת ! אז מהר תשלחי לנשמה שלך הודעה להרגעה ... ונסכים יחד לא להסכים ! זה מותר, נכון? וזה קורה במשפחות הכי טובות ! באהבה אליאן

נו, אז איך היה.... ספרי , ספרי ואל תחסכי בשום תיאור. בקרוב אצלי. קרה פה משהו מוזר לאחרונה. כל מיני כותבים חדשים. קללות. איומים. ועכשיו מסתבר שיחש גם מי שכותב בשם אחרים , ומי שמוחק הודעות..... זה קצת לא נראה לי. מה קרה לפורום החם שהיה פה עד עכשיו? חברה להתעורר. לא לתת ל "רעים " לקלקל לנו.

הי, מקווה שנהנת. בקרוב אצלי בעוד חודש וקצת היה כאן מטורף אתמול. יותר מעצבן ותחושה שאין מנ לעשות נגד האנשים שמחבלים בפורום. אני דווקא יותר טוב. היתה נפילה ביום שבת אבל לא יצאתי בדיכאון בגללה. אולי יש תיקווה להתקדמות? שרה

שלום הלל בראשית עליי לברכך שנכנסת לפורום זה ולמקצועיות שבו,אכן תבורך על-כך. אני בת-18 והיום נודע לי שאבי הומו-סקסואל לא שייש לי בעיה עם זה או שאני מדחיקה זאת.הורי כבר גרושים ואחיי מקבלים דימויי גרוע מכך אשר סובלים מהפרעות קשב ומהתנהגות הן מילולית והן פיזית.אחיי מאוד חכמים אך האם הם ייפגעו לטווח הארוך ומה ניתן לשיפור הדימויי העצמי שלהם. והאם יש קבוצות תמיכה למשפחה שההורה הומו.והאם כדאיי להתחיל בטיפול כלשהו.בתודה מראש אני עובדת עצות.

שלום נעמי, ותודה על הברכה. כעיקרון איני יכול לתת תשובה יפה לכל נפש לנושא הומוסקסואליות, אלא תשובה המתאימה לדעתי האישית בלבד, שכן על פי ההלכה הומוסקסואליות דינה כרת, וזוהי הדרגה החמורה ביותר של החטא. בהנחה שהשתייכותך הרעיונית דומה לשלי, ואת מעוניינת לקבל את אביך כמות שהוא, ובהנחה שאת הבת הבכורה בבית, הייתי מציע לך לראות, ולהראות לאחייך, את אומץ ליבו של האב שבחר לצאת מהארון, וכן את הסבל שסבל כל השנים כדי להסוות את מצבו, בד"כ כדי שיוכל להוליד ילדים ולגדלם. את יכולה לתת דוגמא אישית לאחייך, ולהראות להם שאת מקבלת את האב כמות שהוא, בתנאי שזה אמיתי כמובן. נוכחתי, שניתן להיות גאה בקיום של קרוב שהוא הומוסקסואל מוצהר, משום שהדבר דורש אומץ ונחישות. 2. אינני מכיר פורום תמיכה כזה, משום מה הפורום המוכר לי מתייחס דווקא להורים של הומוסקסואלים. זו לאו דווקא סיבה לפנות לטיפול, משום שלא התרשמתי שיש דבר שאת רוצה לשנות בעצמך כתוצאה מכך. מדובר יותר בהתייעצות, ואני מציע לך לעבד את רגשותייך, לפעול, ואח"כ לשקול מחדש. בהצלחה

היי,גברת אביב ! נו,איך היה? נחת? נהנית ? מקווה שחזרת עם הרבה כוח ! ואני מרגישה כמו ברווזה מרוב געגועים אני עושה גע גע גע גע גע.... למרות שאמרת שאני יכולה לצלצל, חששתי להפריע את מנוחתך... אז תני קריאה כשתגיעי. שרון, מה קורה אצלך ? מה הכנת השבת,משהו יאמי... ואל תשכחי אותי. אורה, קודם כל תזכורת למכון כושר ! :-) ושנית ,שלחתי לך הודעה אי שם למטה... ושלישית לכולן שבוע טוב ורגוע ! אליאן

קיבלתי את התזכורת ועניתי לך, שתי הודעות דרומה שבוע מצויין שיהיה לך יקירה, יש עוד הכנות לקראת יום ה' הייתי רוצה לדעת איך בעלך מגיב אם בא לך, תמלמלי אלי לילה מצויין

מ ו ת ק !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה שלומך? אני מרגישה נפלא. עברתי חוויה מדהימה בסופ"ש, כמובן תקבלי עדכונים. אז לא בישלתי כי לא הייתי בבית, אבל יש לי כבר רעיון לשבוע. ואצלך? מה מתבשל? עברת כבר את נקודת הרתיחה, ואת בלב העיכול?!.......... מחזקת....... אני אנסה בערך ב2200-2300 להכנס לicq תבואי? בי מותק

לילה טוב לכולם לאנג'ל, לאביב, לאליאן, למישהי א' א' א' יהודה- שאלה לי אליך איפה הימים שהיית מגיע לפורום כדי לכסות את כולם ולהרגיע? אני כל כך מתגעגעת אליהם היו שמיכות פוך ורודות, מה היה עוד, אתה זוכר? אליאן, תודה על התזכורת, מחר נראה לי שאני גם אקח חופש מהמשמעת העצמית כי עבר עלי סוף שבוע מפרך ןאני רוצה לבלות קצת זמן עם החתולה (איזה תרוצים יצירתיים יש לי, תודו) גם אני מתגעגעת לרחל ותמהה איזה ספרים היא קוראת ואביב היא בכלל מצרך יסוד (את מעדיפה להיות הלחם או הביצים?) מחר כשאבוא לכאן בטח שמה ילבלב בכל עץ, איזה כיף זה יהיה שנו בנעימים

תודה על המכתבים שאת שולחת לי :)

אוהבת אותך המון

ניזכרתי בעוד מישהוא חשוב מאד עגל, עגל זהב יקר אייכך? דואגת

האם פחד עצום או בהלה פתאומית עלולים לגרום לילד לאיזושהי מחלה פיזית ? ואם כן אז למה???

כן, פחד, ובהלה יכולים להיות טריגר למחלות שונות. אני אישית מכירה מספר מקרים לכך. למה? שאלה טובה. ככה זה. יש בעדות מסוימות אמונות כמו, אם אדם נבהל, לתת לו מיד לשתות יין, או לעשות פיפי, למה? לא יודעת , זה אולי משחרר שרירים מכווצים,(הסוגרים הם שרירים טבעתיים, וכשמפעילים אחד לכל כיוון, האחרים מופעלים , עייני ערך פאולה גרבורג) אולי זה מרפה באופן כללי (יין ברמה מסוימת משחרר אדם לכדי נינוחות, לא מדובר על שיכרות)

שלום רב, לפי ההגדרה המאד קלאסית, שעדיין מקובלת, כל גורם שמשפיע על האורגניזם באופן שיצא מאיזון - - נחשב לגורם מלחיץ, שיכול להביא לשינוי במערכות פיזיולוגיות (נניח הזעה, שתן) כולל המערכת החיסונית, דהיינו המערכת שמשפיעה על היכולת לחלות. אבל, צריך להדגיש שני דברים: האחד, ההגדרה מדברת על "אפשרות" של יציאה מאיזון, ולא יותר מכך. השני: ילדים מאד מאד חסינים בפני טלטלות, כך שיציאה מאיזון אצלם הוא הרבה יותר איטי, או מעוכב, מאשר אצל מבוגרים. יוצא מכך שהרבה פעמים זה המבוגר שמתרגש יתר על המידה. זה כמובן לא שולל את האפשרות שטראומה חזקה תשפיע על ילדים בכיוון חולי. מקווה שהבהרתי את העניין העקרוני. על שאלות ספציפיות אענה ספציפית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם אתה מוכן בבקשה לפרט יותר למה אתה מתכוון יציאה מאיזון??? האם בעקבות מקרה מפחיד שארע ילדי החל להרגיש כאבי בטן עזים והקיא מספר פעמים זה מעיד על משהו???

שאלתי היא אם אדם נכנס לפעמים למחשבות שכולם עושים לא דברים דווקא בכוונה, ושהכל מתוכנן נגדו, האם התופעה נקראת פראנויה? מה הגורמים לתופעה? ואיך מתמודדים בתופעה זו החי ביעילות? אבי

אבי שלום הרגשה שאנשים אחד או כמה פעולים במכוון כנגדך נקראת חשדנות חשדנות (פרנויה) יכולה להיות מתאימה למציאות , נורמלית , חורגת ממנה במידה מועטה במידה רבה או במידה רבה מאד שאז היא נקראת מחשבת שווא. במידה ואתה חש מוטרד מרמת החשדנות שלך ניתן בדרך כלל לעזור לרוב בעזרת שיחות לעתים רחוקות כדאי להעזר בתרופות. בברכה עמי

אך אני מאוד מבקשת ואעריך את זה אם מישהו או מישהם ממומחי הפורום יוכל להקדיש מחשבה לדברים שכתבתי בעמוד 285 ולתת לי עיצה. בבקשה! סינדרלה

שלום רב, לא, לא עשית כלום שמצריך התנצלות. זו אסרטיביות מאד חיובית. ואני אפילו מתפלא על עצמי, שלמרות שעיסוקי רב בתחום שמטריד אותך, לא הבחנתי בפנייתך המקורית. אז שוב: ככה יעשה לפנייה שלא נענתה כראוי... וכעת לעניינך: חיפוש בן/ת זוג, בגילך וגם במהלך החיים (יש גרושין, יש אלמנות) - הוא עניין שנחקר רבות ע"י פסיכולוגים, ולמרות המון ממצאים מעניינים על חיזור, אין עדיין תאוריה טובה שתסביר מה קרה אצל פלוני ואלמונית, או, לחילופין, האם לזו ולזה יש סיכוי טוב להיות ביחד. אז מה שנותר, זה לא לחפש מה לא עבד אצלך, אלא איך תהליך החיזור/חיפוש מתבצע על ידך, ומהן העמדות והתחושות שמייצרות ומתלוות לתהליך הזה. ברור מקצועי כזה עושים אנשים רבים, ולזה יש נסיון מצטבר טוב, אצלי ואצל אנשי מקצוע רבים, והעובדה שאצלך זה לא "עבד" למרות הטיפול שלך - אינה משנה את הסיפור הכללי. התאור שלך, שכתוב מאד מפורט ומעניין, מביא אותי לתחושה שיש כדאיות, במקרה שלך, לפרוס כמה חוויות של הכרות שעברת, ל"פרוסות" מאד דקות, כמו שעושים בצילום ווידאו שמוצג כשיקופית אחר שיקופית, ולבחון מה קרה שם שיסביר את הכשל עד כה. הלחידה מהעבר עדיין אינה מספיקה. צריך להסכים לפתח מיומנויות תקשורת אחרות, אם יסתבר כך. צריך גם להסכים לשינוי עמדות, אם יסתבר כי המקור לתקלות הוא בעמדות הקדומות שלך. יש מקרים שבהם סייעתי, שבהם היה גם צורך באימון מוקדם של סיטואציות, או בהקהייה של חרדות, כדי שההתנהגות הגופנית (עירפול, רעידות, הזעה, דיבור מהיר וקולני) תשתנה. בקיצור: לא פשוט, אבל אפשרי. וזו רק ההתחלה. את גורם "האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון" עדיין לא תימצתו בנוסחה, כפי שנאמר בהקדמה על כוחה של התאוריה המדעית בנושא שלנו. לכן מה שנותר הוא להרבות בהתנסויות שיש להן סיכוי. פני למייל האישי שלי, עם עוד קצת פרטים עלייך (הסטוריה קצרה, מיקום, וכו') ואשמח להפנות להמשך סיוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכולם אני בת 18 החיים שלי הם זבל הכול הפוך על הפוך: בלימודים הייתי חלשה מאוד מאוד מבחינת חיי חברה אני בודדה מאוד אין לי בכלל חברים אני מרגישה שכולם שונאים אותי שאני דפוקה משעממת מדברת שטויות וחסרת יחולת להיות אחרת ניסיתי אבל כשזה מגיע למצב בו אני עם אנשים אני משתתקת אין לי סיבה למה אולי מפני זה שיחשבו משהו דפוק אליי אחרי זה או משהו בסגנון אני חסרת בטחון עצמי לחלוטין. מבחינת מראה אני נראת נהדר באמת אבל לצערי אני לא רואה במראה ענין זה נראה לי כלל לא חשוב רק האופי אז אני מרגישה שכולם לא אוהבים תאופי שלי אומנם אני שקטה ליד אנשים מפחד וגם מתקשה נורא ליצור איתם קשרים בבקשה עזרו לי תנו לי עצות ביי ותודה

אפרת שלום רע מאד להרגיש כך שווה לפנות ליעוץ מקצועי חבל לחיות כך את החיים וחבל למות בהצלחה עמי

אין מציאות בשום מקום חומד, עשי לך רשימה של כמה דברים טובים יש לך בחיים, ותתחילי בזה שאת נראית טוב, אחרי שתסיימי את הרשימה, קראי מה כתוב בה, ואז תרגישי הרבה יותר טוב. ויתן לך קצת ביטחון עצמי, תתחילי לחשוב חיובי על עצמך, אהבי את עצמך , ואז תראי איך שהחיים מאירים לך פנים.

אז ככה אני עוד חדשיים מתגייסת נורא מפחדת תיארתי לך כבר פחות או יותר את מצבי אני נערה חסרת בטחון לחלוטין פעם זה היה בגלל השיניים היו זוועה היום אני בטיפול ויותר טוב . אני מפחדת שמה שהיה בתכון ובכלל ימשיך איתי הלאה אני רוצה לצין שעברתי 2 בתי ספר בתיכון ושתיהן היו לגבי אותו צרה.. אני שמחה שנגמר כול המצבי לחץ האלאה בחברה הבעייה שאני מתחילה פרק חדש עם חברה חדשה והפחד שהישאר אותו דבר .הייתי 5 חודש אצל פסיכולוג. אני רוצה שאיפתי לשרת רחוק מהבית הפחד העוד יותר ששמה זה כול היום לחיות החברה של אנשים אולי זה יותר יפריע לי, אבל זה מה שאני רחוק. אייך מתגברים על זה ? השאלה הכי חשובה האם אם בתכון ובכלל בחיים לא יסתדרתי עם אנשים וקשה היה ליצור קשרים יכול פתאום לישתנות בצבא? ואם כן אייך עושים זאת? תודה רבה רבה לך......

נטע לי שלום רב, אחד הדברים הטובים והמעניינים בחיים הוא שאנשים כל הזמן משתנים. החיים עצמם הם דינמיים מלאי שינויים, ובעקבותיהם גם אנו, האנשים, מחוייבים להשתנות כל הזמן. את שואלת האם השינוי יקרה בצבא. אינני יודעת לומר לך זאת. אבל עצם רצונך לשרת רחוק מהבית, מעיד על רצונך לשנות ולהשתנות, או אם אשתמש במילים מתאימות יותר, אזי את רוצה להתחיל לפתוח בתוכך חלקים נסתרים וחבויים. זה יכול להיות לטובה.... ובכל מקרה, אם את מגיעה לצבא, וחשה עדיין מועקה וקושי, כדאי לפנות לסיוע הנפשי המצוי בצבא. חבל ולא כדאי להשאיר מועקות... שיהיה לך בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

אייך מתגברים על אי בטחון עצמי כלל נמוך מאוד כשעומדים להתגייס איייך משתלבים אם זה כול כך קשה למשהי כמוני?

נטע-לי, אולי תספרי מעט על עצמך? מ וחוץ מזה, מתי את מתגייסת? השאלה שלך כללית מדיי, אין פתרונות קסם לכולם... שיהיה לך שבוע טוב, טלי פרידמן

מקווה שהשבת עברה טוב. אנג'ל.

היי, קיבלתי שניים: שיר ומכתב. האם לאלו התכוונת? בכל מקרה עניתי עליהם... שיהיה לך שבוע טוב, קל ומבריא... טלי פרידמן

איך היה סופהשבוע? כן,לאילו בדיוק התכוונתי,השיר והמכתב תודה על התגובה החמה והמילים המעודדות. אנג'ל.

אני נוטלת פבוקסיל כבר 5 שנים. כבר כמה זמן אני חשה חוסר סבילות לתרופה בגלל חולשה, בחילה, כאב וחולשה בשרירים , נוקשות ועוד . ניסיתי בעצתו של הפסיכיאטר שלי להעלות ולהוריד את המינון. ניסיתי גם תרופות נוספות מאותה משפחה. תופעות הלוואי אינן חולפות. האם מוכרת תופעה כזו- של תגובה כזו לתרופות אלו לאחר כמה שנים, כשעד לפני כחצי שנה הן היו יעילות? אודה לך בעד עצה או כל דיעה בנושא.

היי דבי . ראי תשובה של ,ד"ר אבני אלי , למטה בעץ .

דבי שלום יכול להיות אבל לא ממש אופייני שווה לעשות בדיקה אצל רופא המשפחה האם יש סבה גופנית אחרת כמו כן ניתן לנסות תרופות אחרות ממשפחות אחרות בהצלחה עמי

where are you???j ניסיתי לשלוח לך מיילים אבל לא הצלחתי. לא יודעת למה. תכתבי לי את הכתובת שלך המדויקת , ואני אשלח לך דברים חמודים. מקווה שהייתה לך שבת נפלאה. אני אהיה פה מחר אחרי הצהריים (אני הולכת לעבודה בבוקר!!) שלך אוהבת בילי (בת 27- קיבלתי את המייל שלך )

ואם זה לא הולך אז... [email protected] ואל תשכחי את הקו התחתון בין המילים... ואם את שולחת מה- outlook או יותר נכון מהעמוד שהפורום פותח לך... אז זה לא כדאי! מה שאני עושה זה באמת פותח את אותו עמוד, מעתיקה ת'כתובת, ושולחת מהאי-מייל שלי. הוא בדר"כ עושה ת'עבודה מצוין...הוא מאולף :-) שלך, אני.

שלום . רציתי אולי עצה מימשהו אז ככה אני עוד חודשיים מתגיסת כולי פחד אבל זה לא סתם פחד כמו שכולם עוברים פחד שמצדיק אני חסרת בטחון לחלוטין כול מילה פוגעת בי ומרוב שאני רגישה בוכה מכול דבר כמעט, קשה קשה קשה, לי להתחבר עם אנשים ולפתח אימם שיחה מבלי לחשוב בטח אחרי זה יחשבו ככה, וככה כול החיים הייתי כך עברתי 3 בתי ספר ושום דבר לא ישתנה , אני יחסית עם אנשים שותקת מרוב פחד. אנא אנא ממכם עזרו לי לפתרון אני חסרת עונים כבר ולא יודעת אייך להתמודד, ועוד שאלה.. האם יש אנשים עוד במצבי??? או שלא ככה??? ורציתי לציין שאני נורא נורא רוצה את השרות שלי רחוק מהבית וכי אני כמעט בטוחה שהנזק היה יותר גרוע ? אבל זה שאיפתי מה עושים תודה.....

נטע-לי, הייתי שם, ודווקא הצבא עזר לי להתגבר על הקשיים האלה. עדי

היי לך... מניסיון רע ומר אני יכולה להזדהות איתך. אני הייתי שתקנית כל התיכון,זה עשה לי כזו טראומה שעד היום אני פוחדת להמשיך למסגרות חדשות אבל השתנתי בצבא,בהתחלה הייתי נורא שקטה אבל לאט לאט נפתחתי גם כי הגיעו אנשים חדשים ואז הרגשתי וותיקה ומנוסה. תראי בטחון זה משהו שקשה לשנות עם ההתבגרות הוא עולה והיום שנה שאני כבר בטיפול פסיכולוגי וזה גם שיפר את הבטחון שלי אבל עדיין יש לי דרך חדשה. אני סובלת מהתקפי חרדה ושתדעי ששנה לא עבדתי ועוד שלושה שבועות אני הולכת לעבודה חדשה שדורשת קורס לפני אני מתה מפחד בעיקר בגלל הקטע החברתי אבל חשוב שאלך על מנת שאוכל לעלות שם את הבטחון. הבטחוןעולה כשמדברים ועושים ומשתתפים ופתאום את מגלה שהיי את לא פחות טובה מאף אחד ואפילו אנשים אוהבים אותך ודברייך לעיניין וגם כשהם לא תמיד לעיניין לא קרה אסון. כך שהדרך היחידה היא לקפוץ למים ולדבר ואם כמוני זה נראה לך משהו שתצטרכי עזרה מקצועית תאמיני לי תפני לפסיכולוג מיקצועי וטוב וזה ייעזור לך עוד להעלות את הבטחון... גיוס נעים בהצלחה

שלום רב: אני בת 18 בימים אלה מסיימת פרק גדול בחיי סוף י"ב נורא קשה לי עם זה אני לא יכולה לחשוב שככה זה היה אני מבינה שאלה הם החיים ולכול דבר יש סוף מחר המסיבת סיום שלי יש לי פרפרים זהו כול אחד ואחד הולך לדרכו אנא עזרו לי אייך מתמודדים עם זה תודה

גילי, איך את התמודדת אם שלב המעבר לביה"ס? בהתחלה היה קשה, אבל הסתגלת. נכון? ככה זה גם במעבר לחיים. טבעי שאת מבולבלת. אם את מתגייסת, אז אוטוטו גיוס וזה המעבר לחיים האמיתיים. עדי

גילי שלום רב, פרידות אינם קלות לכולם. כל אחד מתמודד עימן בדרך אחרת. סיום לימודים הוא סיום של פרק משמעותי בחיים, והתחלה של פרק חדש, אחר, שכרוכה בו משמעות של בגרות והתבגרות, עצמאות ואחריות. אינני יודעת כיצד התמודדת עד כה עם פרידות, אבל מן הסתם כך גם יהיה מחר. תמיד אפשר להמשיך לשמור על קשר עם האנשים החשובים לך. זה בדרך כלל מה שאנשים רבים עושים כשעליהם להיפרד: הם בעצם לא נפרדים וממשיכים לשמור על קשר. זו גם דרך. תהני מחר במסיבה, ובכלל, שיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן