פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני עוברת תקופה קשה מאוד מבחינה רפואית סבל מתמשך של שנתיים עם כאבים עזים וחוויות לא נעימות יש לי עליות ומורדות במצב רוח לאחרונה החלו לטפל בי בתרופות נגד דיכאון בגלל שהכאב הוא ממקור עצבי ולא בגלל שאני בדיכאון ואני רואה שזה גם הפסיק את המצב רוח הנוראי שהיה לי לעיתים הרחמנות העצמית שאלתי האם מנסיונכם אנשים שסובלים מבעיות או תקופות קשות האם נשארים להם צלקות המפריעות להמשך חיים תקין אני בחורה רגילה רווקה בת 28 וחוששת שהתקופה הקשה תוריד י את שמחת החיים והחיים פתאום נראים יותר מפחידים ולא כל כך פשוטים אשמח לשמוע את דעתכם

א שלום אין לי כ"כ ניסיון אז אני לא כל כך יכולה לייעץ לך קונקרטית אני חושבת שבעזרת טיפול פסיכולוגי טוב גם הפצעים הנפשיים הקשים ביותר מגלידים. לגבי השימוש בפורום הייתי מציעה לך לתת כותרת קצת יותר קונקרטית כדי שהמומחה המתאים ידע להתייחס וחוץ מזה כאן הוא המקום לאנשים עם קשיים לשפוך את ליבם אז את מוזמנת בכל לך לעשות זאת רק בריאות ואושר

הובחנתי כחולה במחלת העייפות הכרונית(מחלת היאפים) הבנתי שאין טיפול למחלה לא יודעים מדוע התפתחה ומתי היא חולפת קיבלתי טיפול של סרוקסט אך אני מעדיף להפסיקו נאמר לי שקיימת שיטת טיפול הנקראת CBT COGNITIVE BEHAVIORAL THERAPY האם מישהו יודע על מה בדיוק מדובר והיכן ניתן לבצע טיפול זה? תודה על העזרה צחי

צחי שלום מדובר בשיטות טיפול פסיכולוגיות, בד"כ קצרות מועד, המשתמשות בגישה קוגניטיבית והתנהגותית. פסיכולוגים רבים מאוד משתמשים בשיטות הללו וזה שם כולל ורחב מאוד. בתוך הגישה הזו יש אין ספור גישות טיפול שנועדות לסוגים רבים של בעיות. מכאן שזה לא לוקח אותך רחוק בהגדרת הטיפול המתאים לך. ציינת את המחלה שממנה אתה סובל. עם זאת, לא ציינת מדוע אתה רוצה טיפול פסיכולוגי ומה אתה מצפה לקבל ממנו. אם תציין פרטים אלו אוכל לנסות ולכוון אותך יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום כפי שציינתי,הובחנתי כחולה במחלת העייפות הכרונית או בשפה העממית ,מחלת היאפים. בעבר סבלתי מחחידק הCMV שגרם לנזק במערכת החיסון של הגוף. תופעה מאוד שכיחה, POST CMV ,הנה לחץ וחרדות שאולי נגרמים מהמאמץ הגדול שבו הגוף נמצא כדי להלחם במחלות רבות ומגוונות שנופלות עליו כתוצאה מהחלשות מערכת החיסון. התחלתי טיפול בסרוקסט אך בכל פעם שאני מנסה להפסיקו אני מתחיל להרגיש רע. רב החולים במחלה מופנים לטיפול פסיכיאטרי אך אני אישית מעדיף טיפול ללא תרופות. שמעתי ששיטת CBT מקובלת בחו"ל. לא ממש הבנתי מהי, והיכן ניתן לבצע אותה? תודה צחי

יש לי בן בגיל 17 בעל מקובלות חברתית חיובית הבעיה היא שהוא ביישן עם בנות מה עושים.? תודה

שלום. האם הדבר נחווה כבעיה גם מצידו? האם הוא מאוד ביישן גם בנסיבות אחרות? תודה. רוית.

רווית ניסן נראה לי שלבן מציקה הבעייה למרות שהוא מנסה להמעיט בנושא כלפי חוץ בסך הכל באופן כללי הוא ילד חברותי ומקובל ומלא שמחת חיים הן במשפחה והן במסגרת החברתית אך בכל זאת אני חש שלבן מציקה מאוד בעיית חוסר הקשר החברתי /אנטימי עם בנות לפי עניות דעתי הבן כנראה התנסה בעבר בסרוב כלשהוא עם מערכת ראשונית שלו עם בת ולכן נבלם להתנסות חוזרת מה עושים ? תודה: א-ח

אתם לא רציניים ,וחבל שאתם יוצרים ציפיות לחינם מהגולשים התמימים

שלום רציתי לשאול אני נערה בת 18 לפני גיוס נורא מפחדת מהגיוס מתחושת הבדידות וההרגשה שמדברים אלייך צוחקים לא רצוייה, אני רוצה לציין שבערך כול השניים הייתי בודדה לבד ולא מסומפטת על החברה בשלושה שנים האחרונות זה הופחת אבל יש עוד..... לא שיש סיבה מסויימת שבגללה אני כך מבחינה חיצונית הכול רגיל. אך אני כמעט בטוחה שזה יעבור איתי לצבא, הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית 4 חודשיים. הפחד מ מה יחשבו אלייך אחרי שתדבר או בטוח לא יאהבו אותך ואני ישאר בודדה כמו תמיד האם יש פתרון או דרך שתוכל לכון אותי טיפ קטן אייך להתמודד.והאם יש מין תרופה לעלות תבטחון העצמי??? ד נ ה

דנה יקרה, מן ההודעה שלך נראה שעברו עליך שנים לא קלות, והחשש שלך מפני העתיד מובן והגיוני. את כותבת שהיית בטיפול של ארבעה חודשים אצל פסיכולוגית. מדוע זה נפסק? ארבעה חודשים הם זמן קצר, ונראה שאת עדיין חוששת מן הסביבה. אני חושב שטוב עשית שפנית לטיפול, ושאולי כדאי שתעשי זאת שוב. עם זאת, הגיוס עשוי להיות שינוי חיובי בשבילך. שם איש אינו מכיר אותך, ורוב הזמן לא תהיי לבד. זו אפשרות להתחלה חדשה, ואם לא יהיו לך דעות קדומות לגבי עצמך, אולי זה פשוט יקרה. בהצלחה, דרור

דנה תתחילי ללמוד לאהוב ולהעריך את עצמך כמו שאת ותופתעי איך שהשאר יבוא לבד כשאת מכונסת בעצמך וחסרת בטחון את משדרת לסביבה אוירה שלילית לכן הצעתי האישית הביטי לעצמך בבוקר במראה ותגידי "זו אני דנה המקסימה בעולם" וקדימה תצאי עם ראש מורם עם חיוך ותפסיקי לדאוג מה אחרים חושבים עלייך ואל תנסי לשנות את עצמך בגלל אחרים "היי את האמיתית" אין לך מושג כמה החיים בגישה זו ממש חלומיים בהצלחה מכל הלב

לא לזה התכוונתי. באמת שלא. לא רציתי שזה יהפוך לעניין המרכזי בחיים שלי. שהפחד יניע כל החלטה... שהוא יהווה גורם לכל דבר, קטן ככל שיהייה, למה שאני בוחרת לעשות. לא רציתי שהאוכל יהפוך להיות כזה "אישיו". להתעסקות אובססיבית. לספירת קלוריות מתמדדת. תאמינו אם אכתוב שפעם לא ידעתי בכלל מה זה?! שפעם אוכל לא עניין אותי. שפעם לא חשבתי עשרים פעם לפני שהכנסתי את הפירור הכי קטן לפה. אפילו לא פעמיים... היום אני יודעת שהפחד חזק יותר... הוא השתלט לי על הכל... על החיים... וככה אסור לחיות. ואולי מזה אני פוחדת.... מהחיים... אולי זאת הדרך שלי לברוח.... דרך ההתעסקות הזאת, דרך "המחלה"... אולי הכי פשוט יהייה למות... מזה אני לא פוחדת... זאת הדרך הקלה... אני רוצה להפסיק ל פ ח ד . . .

שלום לך פחד זה דבר שאת מגדירה, הכוונה אין משמעות לפחד ברגע שמנסים להתמודד איתו רואים שהוא כמעט לא מפחיד פחד זה משהו לא ידוע לנו שאנכנו חוששים מתוצאות או בכלל מהמחשבה תנסי להפחיד את הפחד תראי לו שאת לא מפחדת מ הלא מודע כי בעצם פחד זה משהו שאנכנו פוחדים רק מ הלא מודע תשנני לך א י ן משמעות לפחד. ברגע שתנסי להתמודד טיפה איתה תראי שהפחד יפחות.... מקווה שעזרתי

היי, לא רצית ולא התכוונת, אבל זה קרה ועכשיו צריך להתמודד עם זה, עם המצב הקיים, עם הנתון, עם מה שיש ביד. ומה יש ? מחשבות אובססיביות על אוכל, על קלוריות, מחשבות על כל פירור שנכנס לפה, ושליטה של האוכל על החיים, ואני מניחה שגם משקל מתחת למינימום ואולי גם עוד דברים. איך קוראים לזה ? הניחוש שלי - אנורקסיה.. ואני מקווה שאת לא כועסת על המינוח, את בטח יודעת את זה, ונמנעת מלהשתמש בזה, מלאמר את זה לעצמך. הרצון למות, והבחירה בדרך הקלה, גם אנורקסיה היא סוג מסוים של התאבדות, איטית והדרגתית אבל עשויה להביא למוות בסוף, ולא - אי אפשר לברוח, אסור לברוח, אסור להתחבא, ובטח ובטח שאסור למות !! צריך להסתכל על המציאות בעיניים, לזהות את המצב ולהתחיל להתמודד, להתחיל להילחם. ואיך עושים את זה ? כמעט ואי אפשר לבד, ההמלצה שלי ללכת לטיפול וכמה שיותר מהר, כי כבר עכשיו המצב לפי הדברים שלך קשה, את לא יכולה לשאת אותו יותר. חבל לסבול, אני לא יודעת בת כמה את, כי לא ציינת, אבל תספרי למישהו קרוב שיכול להבין ולעזור, ותלכי לטיפול מקצועי. הפחד לא נעלם בדרך כלל בעצמו, והמאבק בזה לבד הוא בגדר משימה בלתי אפשרית, בעיניי לפחות, ואני מדברת מנסיון של הפרעות אכילה. אם אני יכולה לעזור בעוד משהו, אני אשמח להיות פה בשבילך, להקשיב לייעץ מנסיוני ובכל מקרה לשמוע מה עשית עם זה.. אביב.

שלום לך, א. יש דרכים לטפל בזה. ב. כדי שיעזרו לך רצוי, אם את יכולה ובקצב שלך, שתפרטי קצת על עצמך: בת כמה את, מה את עוסקת, וכו'. אולי טלי או אורן יכולים לעזור. עדי

שלום גוף ראשון, את מעלה במכתבך את האכזבה והייאוש שלא ידעת לקראת מה את מוליכה את עצמך. את מבכה על מה שנעשה. אבל אני חושבת שעצם הכתיבה שלך כאן בפורום מעידה על שאיפה להיפטר מה"מחלה", להפסיק לפחד, ואולי להתחיל לחזור לחיים. גם הכינוי שבחרת "בגוף ראשון" ייתכן ומעיד על הרצון שלך למצוא את הקול שלך, הקול ההוא ששתק כשהתחלת עם הפרעת האכילה. אבל הקול הפנימי, הקול שלך, קיים שם, אולי הוא חלש, אולי הוא מגמגם, אבל הוא שם, והוא אומר שאולי כדאי לנסות להפסיק, להפסיק עם ההפרעה, להפסיק עם הפחד, להפסיק את הטירוף הזה שמתחולל בינך לבין עצמך. ועכשיו את יודעת שיש לך הפרעת אכילה. המחשבה של "אילו היית יודעת" לא ממש מובילה אותך לשום מקום. אני מציעה לך לפנות בדחיפות לטיפול. הפרעת אכילה אינה מחלה סופנית או כרונית...אפשר לנצח אותה.אם את מעוניינת בהמלצות למטפלים, את מוזמנת לכתוב לי לאימייל או להתקשר (הפרטים בכרטיסי האישי, בהקלקה על שמי המוכחל). ומעבר לכל זאת, אני מזמינה אותך להמשיך ולכתוב פה בפורום. יש פה אנשים מקסימים שיתנו הד לרשותייך, ויהיו לך מעין "חברים לשעת צרה", מה דעתך? מחכה לתגובתך. טלי פרידמן

גוף ראשון שלום נראה שאבדת שליטה למרות כל נסיונותייך לשלוט אנא פני לגוף שני (מקצועי) כדי להעזר בו בין היתר כדי לקנות חזרה שליטה בברכה עמי

גוף ראשון עצם העלאת הנושא על ידך מוכיח שיש לך את היכולת החזקה להתמודד עם בעייתך הייתה לי ילדה במצבך אשר הצליחה להתמודד כאשר למדה להבין מה היא מפסידה באופן אישי תשנני לעצמך כל יום "אני יכולה להתמודד וגם להצליח " ותראי לאחר כמה ימים כמה שזה היה קל בהצלחה

שלום, לפני זמן מה פנינו אליכם והצגנו את בעיתנו- בננו בן ה-16 החל להתעסק בתחומי המאגיה ונמשך לכל נושא ה"כישופים", העניין בתחום הולך ומעמיק וכל נסיונותינו להשפיע עליו העלו חרס. יש לנו בן נוסף בן 13 ואנו מתחילים לחשוש שהוא יושפע מאחיו. מערכת היחסים ביננו לבין בן ה-16 היתה מצויינת- כמו חברים, וכעת הוא הולך ומתרחק. כיוון שניסינו להשפיע עליו ללכת לטיפולים פסיכולוגיים הוא החליט להפסיק לשתף אותנו במה שעובר עליו כדי שלא נוכל אפילו ללכת בלעדיו להתייעצות כלשהיא. מה עושים? אנחנו על סף יאוש!!

שלום יעל ואיתי. אני זוכרת את פנייתכם. צר לי לשמוע על ההרעה ביחסים. אכן חשוב לפנות ליעוץ. אולי אם תלכו כולכם לטיפול משפחתי- הדבר פחות יאיים עליו. החשש מהשפעתו על אחיו מוצדקת- ולכן כדאי לגשת בהקדם. תציגו זאת כבעיה משפחתית- המשפיעה על כולם, ולכן כדי להבין ואולי אף לפתור- אתם פונים ליעוץ. הצגת הקשר כבעייתי ולא בחירתו כבעיה תעורר פחות התנגדות. כך לפחות אני מקווה. בברכה. רוית.

רוית שלום, השאלה כיצד עלינו להתנהג בינתיים עד שנצליח (אם נצליח!!) לשכנע את הבן ללכת לטיפול. אנחנו ממש אובדי עצות, היום למשל איבדתי את סבלנותי וצעקתי עליו שיפסיק עם השטויות שלו, ראיתי שהוא נורא נפגע ולי- נוספה צלקת בלב, בינתיים כיצד עלינו לנהוג?

יש אירגון יהודי מסוים שמטפל בבעיות מהסוג הזה , שמכירים את התופעה ומצילים מידיה הרבה אנשים, זה אירגון של אנשים דתיים, אבל הם בפירוש לא במטרה להחזיר בתשובה או משהו, אלא יש להם ניסיון בתחום, הם מצילים מיד המסיון,ומיד כתות שונות. נערות יהודיות מערבים וכו', אם תרצו בכך אתן לכם מס' טלפון שלהם.

אולי מישהו יכול להמליץ להורים על ספרות בנושא?

לדר' אורן קפלן שלום רב !! אני אם לילד בן 7 וחצי - כיתה א' , המטופל בריטאלין SR 20 מ"ג, לטיפול בהפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות, אנחנו בוחנים אפשרות לשלב טיפול בביו פידבק בהמלצת הפסיכולוגית של הילד, אבל אין לנו שום מושג מהו ביו פידבק. האם תוכל להאיר את עיננו? תודה מד.

ביופידבק, היא שיטת טיפול בעזרת מחשב, לכל מיני בעיות שהרפואה לא ממש נותנת תשובה להם, למשל, בעיות של היפראקטיביות, בעיות של מיגרנות בילדים, בעיות של טיקים בילדים, חוסר מנוחה וכו', הטיפול מבוצע ע"י מחשב, מחברים את הילד למחשב, וע"י משחקים פשוטים, שאיתם הוא צריך להגיע להישגים הוא לומד להרגיע את עצמו., בדרך כלל הילדים מאוד מתאמצים להגיע להישגים במשחקים, ואילו כאן זה בדיוק להיפך, הילד לומד שככל שהוא מרגיע את עצמו יותר ויותר הוא מגיע להישגים גדולים יותר, הטיפול הוא בכמה פגישות, לפעמים די הרבה, הכל לפי הבעיה, והילד, אבל בפירוש יש תוצאות מאוד חיוביות, אחד מבני היה בן 8 כשעבר טיפול כזה, בעקבות בעיה מסוימת שלא נפתרה בעזרת תרופות, היה זה לפני 10 שנים, שיטת הביופידבק היתה עדין בחיתוליה, ואנחנו החלטנו לנסות גם את זה, גם המטפלים היו חסרי ניסיון, אבל הסכימו גם, ולהפתעתנו היו תוצאות נהדרות, הטיפול הסתכם בסופו של דבר במספר פגישות קטן מהצפוי, הבעיה נפתרה, התופעות נעלמו, ולא חזרו עד היום. בביופידבק יש תוצאות טובות מאוד בילדים, הם מגיבים בצורה מאוד טובה, המחשב מאוד ידידותי בעבורם. פגשתי שם ילדים שעברו טיפולים בעקבות הרטבה ומיגרנות, ועוד בעיות, והאמהות כולן סיפרו שחל שיפור משמעותי מאז תחילת הטיפולים. אני ממליצה בכל פה, גם אם הטיפולים יקרים, אם יש לך ביטוח רפואי משלים, אז יש השתתפות של קו"ח בטיפולים, כל קופה ותנאיה.

שלום אין לי הרבה להוסיף על דבריה הנכונים של רוז. יש מגוון שיטות של ביו פידבק ומה שמשותף לכולם הוא שעוזרים למטופל לשלוט בתגובות גופניות שבד"כ אינן נשלטות. למשל, ניתן להגיע לרוגע שמוריד דפיקות לב, ריגוש, לחץ דם וכו'. השיטה טובה למגוון של בעיות וכמו שרוז כתבה יש ממצאים טובים גם לטיפול בילדים. מה שהכי חשוב שהטיפול אינו מזיק ובד"כ גם נחמד כך שבהחלט ניתן לנסות ללא חשש. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לך עדכון באי סי קיו ואימייל ממני מלפני יומיים בערך.

o.k לגבי האיסיקיו - יש לי בעיה עם זה, אני מקווה לפתור בימים הקרובים. את האימייל קיבלתי, והתנצלותך מתקבלת. זה בסדר. ואיך את מרגישה? טלי פרידמן

אהלן מותק חזרתי שוב רק כדי לפתוח לך את היום עם חיוך (כמו שההתנצלות שלך סגרה לי את היום הקודם) אני מנסה להשתלט עכשיו על "מרד הנפילים" משום מה לוקח לי חצי שנה לסיים את הכרך השני שלו וזה באמת חצי שנה כי התחלתי לקרוא אותו לפני שנפרדתי מהחבר הקודם שלי מישהי מתוקה בהודעה הקודמת הזכרת "קפה ועוגה", רק תזכירי לי מה זאת המילה השניה לא מזהה אותה בשלוש השנים האחרונות תשאלי את אביב על הנקודה הזאת בחיי והיא תסביר לך (מעדיפה לא לכתוב על זה בפורום יותר מדי) יום מעולה לכולם

היי אורה, שמתי לב שבאופן קבוע יש בינינו מרווח של ארבע שעות בערך. אולי אני פשוט אנסה לכוון את השעון הביולוגי שלי, כך שנוכל לדבר ממש פעם?? :-)) לגבי ה"מילה השניה", אני מניחה שהבנתי... גם אני לא ממש זיהיתי את אותה מילה ב... אחת עשרה השנים האחרונות. אני לא רחיב בעניין מעל דפי הפורום, כבקשתך. רק אומר שהחדשות הטובות הן, שזה לא חייב להיות כך! תני לזה זמן... לא נלחמים בכל המפלצות בבת אחת. מה שלומך? יש חדש בעניין העבודה? בעצם (אם מותר לשאול), באיזה תחום את מחפשת? בכל מקרה שיהיה בהצלחה ! בינתיים, למרות אי הוודאות המטרידה, נסי לצבור כוחות ולהנות מהחופש - כדי שייצא לפחות משהו חיובי מהתקופה הלא קלה הזו. מקווה לשמוע ממך עוד... מישהי

מדוע יש לאנשים מסויימים קושי (מבחינה רומנטית) להקשר למין השני? אני מתכוונת לאנשים שלא עברו התעללות בילדותם או משהו דומה.אנשים "רגילים" שפשוט לא מסוגלים להפתח,ואייך אפשר לנסות מהצד השני לעזור להם?(חוץ מלתת להם זמן)

כמי שסיים כרגע מערכת יחסים ארוכה מאותה סיבה אני רוצה להגיד ש אני מזדהה עם שאלתך. אני חושב שעובדה זו קשורה בפגיעה,עלבון או אפילו חוסר בטחון עצמי כלפי רגשות שחווינו בעבר כלפי המין השני. אך תמיד יש לשאול את עצמך האם את מפרשת את הסיטואציה נכון, כלומר האם הבעיה היא באמת חוסר יכולת להפתח רגשית או שמה את לא שלמה עם כנות רגשותייך. זה הזמן לבדוק האם יש גורם חיצוני שמונע ממך להפגין במער' היחסים או האם זה באמת זה.

אהלן ממי, השעה עכשיו 00:50 בלילה, לפני חצי שעה סיימנו לדבר וזו היתה בת זונה של שיחה. מקווה שזה עשה לך טוב. היה נפלא. תהיה בקשר. דרך אגב, דברתי עם יוסי ונראה לנו שבערך באמצע יולי אנו נוכל להגיע. יוסי מת להיות בירושלים וכמובן גם להתארח אצלכם - שבטח יהיה חוויה. דרך אגב, אמנם מוקדם מדי לבקש אבל בכל אופן, תכינו מטעמים. אני דורשת בית מלון חמישה כוכבים - לא פחות (סת.........ם), מצפה בקוצר רוח וכמובן אוהבת מאד כבר מעכשיו.... תמסור ד"ש להילה ותגיד לה להתקשר, בלי כל קשר אליך. הרי בכל אופן אתה לא צריך להיות כ ל ה ז מ ן נושא שיחתנו. בי בי, אוהבים יוסי ויעל

http://www.humor.co.il/sin.html

מיכל... תמשיכי לכתוב , כולם כאן כדי לתמוך ,לעודד ולעזור.... החיים יפים, תסתכלי קדימה... אני בטוחה שעוד יהיה טוב...

אני כאן עכשיו אולי אשמע את קולך קורא בחשכת הליל? אולי אשמע קולו/ה של מישהו/י אחר/ת? לילה...

קולי... לצערך הרב.... יש לך איי סי קיו?

מה לצערי? מה? אני כל כך שמחה שאת כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 אין לי ICQ זה כן לצערי ואל תגידי לי שאני צריכה להוריד, אני יודעת זאת לבד איך היה יומך?

האם יש תחליף ל-LORIVAN

לוריוואן שייך למשפחה גדולה של תרופות הרגעה, ככלל ההבדלים בין תרופות ההרגעה הללו מועטים יחסית, כולן ממכרות, ואינן רצויות לתקופה העולה על שבועיים. עדיף לחפש טיפול ספציפי, כאשר הצורך ממושך יותר.

מיקה שלום אין מחסור בתחליפי לוריבן ככל איני אוהב את התרופה הזו. שכן היא ממכרת ולרוב משמשת רק כפתרון למספר שעות עדיף לחפש טפול יסודי יותר ולשם כך מומלץ לפנות ליעוץ בברכה עמי

היי, עד לפני כמה ימים ידעתי בוודאות שיש לו סכיזופרניה... היום ? ישנו ספק ! הוא בן 14 ומאובחן כבר מגיל 10. בכל אופן, העניין בטיפול...בבדיקה מחדש ! שזה אומר להתחיל הכל מהתחלה ! ואת יכולה לשאול מה שאת רוצה. ואני מקווה שאת מרגישה טוב יותר... מאז מלאך המוות... אליאן

באמת? בן 14? סכיזופרניה? אין לי מילים!!! יש לי קצת :-) ... אז את יודעת מה הרופאים משערים? ואמנם אנחנו מדברים עלייך אבל את שאלת מה שלומי... שלומי מוזר. קודם כל, אני התחלתי להרגיש עצב חוץ מהדיכאון (בנוסף לו) ואני לא יודעת איך זה נשמע אבל יש לזה הסבר... : באיזה שהוא שלב בהפרעת אכילה שלי אני הפסקתי להרגיש (זה קשור גם בהורמונים-שהפסיקו לתפקד), וזה נוראאאא מוזר. אז העצב חזר, ויש בזה משהו, כי אני מתחילה לחוש, להרגיש, זה כאילו אני נוגעת בנפש שלי. חוץ מזה, עצב אפשר לנווט ודיכאון לא. הפסיכולוגית שלי הבירה את זה גם ככה: "דיכאון זה מצב סופי, שאתה מרגיש אבוד נורא, ועצב, זה אחרת, במצב שאני עצובה(אפילו ממש ממש ממש), אני מתפקדת, רק עפ פנים "נפולות"...שאני מרגישה כמו רוח...כן...מצאתי...כמו רוח! אבל דיכאון...הוא למשל מה גרם לי לקחת דף ולהתחיל לכתוב את מלאך המוות, התחלתי לחשוב על לעומק כזה. אבל עוד משהו, היום הייתי עצובה בצורה לא נורמאלית, אני עדיין תוהה אולי זה היה דיכאון, אבל אני לא חושבת. הרגשתי נורא משותקת, חברה אמרה לי שאני נשמעת זוועה וכו', אז מהבוקר עד אחה"צ העצב תפס את המקום- אבל אחרי זה.... ב - ל - א - ג - ן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בלאגן בנפק! הרגשתי שאני משתגעת, מתחרפנת, שבא לי לצרוח, לקפוץ מהחלון, להיעלם, לברוח מהבית, לשבור שולחן על מישהו... אנ י לא יודעת. רק להוציא ת'כעס. ת'עצבים, ת'תיסכול המתמשך... אבל רוצה לשמוע משהו.... אני עובדת על זה!!!!!!!!!!!!!!!! זה קשה, עובדה שלא מצליחים ישר אבל אני מנסה..... אני קוראת איזה ספר שהפסיכולוגית שלי הביאה לי, ואני משתדלת גם כשבא לי להתכסות, ללכת לישון, ולא לקום, אני משתדלת לקרוא אותו כי זה מעין מדריך איך אני עובדת על המחשבה (כי זה אינטנסיבי כזה כי אני מסרבת לקחת כדורים) בכל אופן, אני מקווה שלא התשתי אותך, פשוט אני לא יכולה לכתוב לך שהכל "בסדר" כדי לצאת מידי חובה, וחוץ מזה, הדברים ל-א בסדר ואני לא משקרת!!! אז אל תשכחי אותי, אז מה אמרת...יש לך ילד אחד? הוא בטח נורא נחמד עם אמא כמוך :-) נשיקות ממני.

לג'קי, הגבול בין עצב לדיכאון הוא מאוד דק, לא תמיד אפשר להבדיל בינהם ולא תמיד אפשר לדעת מה זה מה, נשמע שאצלך הדיכאון מתחיל לחלוף.. והעצב לתפוס את מקומו, אבל את עוד לא יודעת להבדיל בינהם. השיתוק וחוסר התפקוד של הדיכאון יתחלפו בקרוב בהרגשת עצבות מוגדרת, והעצבות בשמחה.. מאחלת לך שזה יקרה כמה שיותר מהר, רק תהיי חזקה, אליאן.

מישהו יכול להמליץ על מטפל טוב באיזור חיפה? רצוי מישהו שמקבל גם דרך קופ"ח מכבי ולא רק באופן פרטי אבל כל שם יתקבל בברכה. תודה מראש.

הי אורית, מה שלומך? השרת של האוניברסיטה לא עבד- ולא יכולתי לענות לך. אשמח ליצור קשר אם תשאירי לי מייל או שתכתבי אלי [email protected] ונראה שזה עובד. שלך האלמונית

תגידי לי עוד לא מצאת? כבר שאלת בכל העולם......ולפניי חודשיים גם. ואם באמת לא מצאת .....מחר תקבלי רשימה מפורטת...... וחסר לך שאני מחפש סתם.(בחיוך ,לא באיום.) דניאל

אני סובלת כבר כשנה מהתקפי חרדה שנבעו ככל הנראה מעומס אדיר בעבודה,לימודים וחתונה כל זה באותה שנה. זה עבר לי בחודשים האחרונים ללא כל טיפול תרופתי ,אולם חזר לפני כחודש. ערכתי בדיקות מקיפות והכל תקין ,אולםבשבועיים האחרונים אני מקבלת סחרחורות,דפיקות לב מואצות,לחץ באוזניים,תחושה של חוסר שליטה מוחלט! הרופא משפחה נתן לי סרוקסט אולם זה עשה לי תופעות לוואי-בחילות,גלי חום והכי מפחיד דיכאון נוראי-דבר שלא הרגשתי מימיי.אני עם תינוקת בבית ואני ממש חסרת בטחון להשאר איתה לבד.הרופא המליץ לי להפסיק לשלשה ימים את הסרוקסט ולקחת "vaben" בעת הצורך,אולם קראתי את העלון ובו מצויין כי הפסקת התרופה גורמת לתופעות של גמילה ואני פוחדת מאוד לקחת אותה. אנא עזרו לי מה עליי לעשות? אני לא יכולה לסבול את המצב הקיים ופוחדת כל הזמן שיקרה לי משהו. האם ניתן להתגבר לחלוטין על חרדה ללא טיפול תרופתי ורק על ידי עבודה פסיכולוגית?

הי דנה. אם תקראי את ההודעה מלמטה- תווכחי לדעת שאנחנו באותו הראש. אשמח ליצור קשר. האלמונית

דנה שלום את מתארת בעצמך שהתגברת על התקפי החרדה ללא תרופות. מכאן שבהחלט הדבר ניתן, הכל תלוי במצב. למעשה, את מתארת שהחלטת לנסות טיפול תרופתי ללא טיפול פסיכולוגי, דבר שאינו מומלץ. גם במקרים בהם מחליטים לקחת תרופות חשוב לשלב את הטיפול בשיחות. להתקפי חרדה יש בד"כ סיבה במציאות החיצונית והכדורים לא יביאו לעיבוד הסיבה. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי בהקדם. אני מצרף להלן סיכום קצר על טיפולים בחרדה, נושא שעולה רבות בפורום: ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

דנה, יהיה בסדר. גם אני סובלת מחרדה. כבר 4 שנים. אין לי מה לומר - וזאת בגלל - שד"ר אורן קפלן אמר הכל. באמת. שמעי לעצתו ולכי לטיפול מ-ש-ו-ל-ב: שיחתי ותרופתי. אם תרצי לשאול שאלות נוספות, אני כאן. בעצם , כולנו כאן. בהצלחה, מיכל

אני כל כך לחוצה, שאני יכולה לצרוח ולצרוח. שרירי הכתפיים שלי כואבים מרוב מתח. נדמה לי שבא לי לדבר ולדבר ואף קול לא יוצא. לפחות לא לעצמי. תהיתי עם משהי בפורום יודעת על ההבדל בהרגשה כשלוקחים תרופות אנטי דכאוניות לבין ההרגשה כשלוקחים אנטי חרדתיות. מה זה עושה? האם זה מרגיע רק כשעצבנים או בכלל מפחית את הסף אליו מגיעים- שומר על סטסוס קוו כזה? אני האלמונית העצבנית

אני ממממממש לא מבינה בכדורים, אבל אני סתם משערת בקשר למה שאמרו לי... תרופות במצב של דיכאון ניתנות בדר"כ על מנת להפחית את ה"נפילות" לתוך הדיכאון, או לעשות אותך "רכות" יותר... את מבינה? הרי כדור לא יכול לעשות אותך ממש אפאטי, ואופטימי וכו'. הוא פשוט מפחית, כדור לא יכול לרפא את ההפרעה כולה, הוא מווסת אותה, כמו שאמרת!!! יום טוב!

האלמונית שלום למען האמת האבחנה בין חרדה ודכאון במקרים רבים היא רופפת - לעתים קרובות שתי ההפרעות מגיעות יחד במיהולים שונים לרוב נעשה שמוש בתרופות שהן גם נוגדות דכאון וגם נוגדות חרדה כך שגם כאן האבחנה לרוב אינה חדה לגבי הרגשה - התגובה היא אישית לחלוטין מרעה מאד ועד טובה מאד ויש לחפש את התרופה מתאימה לך איני יודע אם זה מתאים לך אבל - מה ששכיח עם תרופות אילו (דוגמת פרוזק, סרוקסט ועוד) היא תקופה ראשונה עד מספר שבועות שהיא קשה ולעתים כרוכה בהחמרה זמנית במתח דכאון וחרדה במקרים אילו ניתן להקל בעזרת תרו]ות אחרות, להחליף לתרופה אחרת או עליה הדרגתית יותר במנון בהצלחה עמי

רק רציתי לברר מה איתך. לא יכולה לכתוב הרבה . הילד מתעקש שאני אקריא לו סיפור. בינתיים ביי אוהבת בילי

תרדימי אותי קצת?

:-)

אני בוכה עכשיו, תוהה אם אני צרכיה להרגיש אשמה, אם איכזבתי....בדיוק מה שאני לא צריכה לעשות (כי זה חלק מהטיפול).... נכנסתי לפורום, רק כדי להעביר ת'זמן, וראיתי הודעה ממך, זה נתן לי תחושה שיש מישהו שחושב עלייך, שמישהו זכר ת'שם שלי, וזכר שאני קיימת. תדעי לך שזה מדחיק את הרע. אני לא יכולה לפרט כאן מה קרה, ז"א...אני יכולה, אבל...אולי! אבל בואי אני אומר לך שאולי יעלה אצלך קצת מחשבות: אמאשלי ואני קצת התכסחנו, בדיוק היום, ביום טקס הסיום שלי למעבר לתיכון. היא (כמובן) טוענת שאני מתנהגת אליה מגעיל(אמת) ואני נורא צינית(אמת), ושאני מתייחסת אליה בזילזול(ושוב...אמת!).... אם לא הבנת: אני לא הולכת! בימים האחרונים אני מבינה מה הפסדתי בשלושה חודשי האישפוז....קשר טוב עם החברות שלי, אני במאמצים להחזירו...והיום יצא לי לדבר עם חלק מהן, (והן התקשרו!!!!!!), וקבענו להיפגש...וגם היום אחרי הטקס תכננו לצאת. אז מה יצא מהכל...ח-ר-א !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הבנתי שאני לא מדברת איתה בגלל סיבות אחרות שנמצאות אצמלי כבר המון זמו, וזה שהיא יורדת במשקל זה פשוט מה שדחף את העניין! אני ואמא שלי אף פעם לא היינו קרובות משהו... תמיד הייתה לה בעיה עם הצורת התנהגות שלי... והאמת היא שהייתי מוציאה את זה א-ך ו-ר-ק עליה... זו הבעיה כאן.....שעליה יוצאת כל העוינות שאני חשה... אם אני אזכר בעוד... או שאני ארגיש שאני צריכה לומר לך משהו.... את מרשה לי לשלוח לך מייל? אוהבת אותך, ותודה שחיפשת אותי(עם כמה שזה נשמע אבסורדי)... כי זה עשה לי טוב קצת, הדחיק את החרא מהראש, כאילו לא מספיק לי...וחימם לי קצת את הלב... את יודעת, טיפה אחר טיפה... מקווה שלא עייפתי אני אוהבת אותך נוראאאאא: אני. נ.ב בקשר לילד שלך, בן כמה הוא? הלוואי שגם אני יכולתי לתת מעצמי בשביל מישהו, זה סוג של משמעו לחיים, לא? משהו שאין לי...אבל אני מחפשת...כבר די הרבה זמן...

קראתי רק עכשיו את מה שכתבת אתמול , וחבל לי שלא הייתי בזמן אמת כדי לעזור לך. אני מקווה שהיום את כבר מרגישה הרבה הרבה יותר טוב. שמתי לב שבתוך כל סערת הרגשות , היה לך קשה למקד מה הכי מפריע לך . וככה זה. כשיש הרבה דברים קטנים , זה הופך למשהו הרבה יותר גדול , ומתפרץ בצורה הכי נוראית שאפשר. למדתי את זה על עצמי. יש לי בעיות עם ההורים ( כן ,כן , גם אחרי שמתחתנים ומולידים ילדים ההורים עדיין יושבים לך על הוריד ומציקים ) , ובעיות עם הבחורה שסיפרתי לך עליה , ובעיות עם עצמי ( איך אני נראית , למה אני חסרת ביטחון וכד' ) ועוד ...ועוד ... וכל בעיה כזאת היא קטנה לכשעצמה , אבל כשכולן נאספות....אללה יסתור. אז מה שאני מציעה לך זה לארגן לך את המחשבות . תחשבי מה הכי מפריע לך - אמא שלך ? הניתוק מהחברות ? ותנסי לפתור את הבעיות אחת אחת . תאמיני לי זה עוזר. ובטח , כמובן ו " אופקורס" (באנגלית) שאת יכולה לשלוח לי מייל . כמה שאת רוצה . באיזה אורך שאת רוצה. אני אף פעם לא אשתעמם ותמיד תמיד אהיה פה ואנסה לעזור לך מהניסיון שלי ( אני מקדימה אותך ב-10 שנים לפחות , ועברתי הכל....). בקשר לילד- הוא יהיה בעוד 6 ימים בן שנתיים. נכון שכשיש לך ילד אז יש איזשהי משמעות אחרת לחיים , אך עם זאת רובצת לך על הכתפיים אחריות כל כך גדולה , וזאת אחריות לכל החיים. לפעמים זה גורם לאושר עילאי , אך לפעמים זה מאוד מלחיץ ( במיוחד כשקורה משהו לילד , או כשיש אירועים כמו פיגועים ). אוהבת מאוד בילי נ.ב מקווה שהדמעות כבר התייבשו

..וכל מי שרוצה לאמץ את הרעיון - מוזמן בכיף. הרעיון הוא כזה- זה לא עוד אלבום תמונות (למרות שאפשר בהחלט להוסיף גם תמונות של הרך הנולד ). זה אלבום שבו מכניסים דברים אקטואליים שקורים היום , כך שכשהעולל בעוד 20 ,30 , 40 שנה יציץ בו , יוכל לראות איך היתה התקופה שבה הוא נולד. זה ממש יכול להיות מסמך היסטורי מעלף. אני אתן דוגמאות למה שאני שמתי באלבום ( רצוי להשתמש באלבום מהסוג הישן עם הדבק והניילון הנצמד ) : גזרתי קטעים מהעיתון - מי ראש הממששלה , אירועים חשובים ( למשל מכבי ת"א אלופת אירופה ) וכד' ( ניסיתי קצת לצנזר את הדברים הקשים שקרו כמו פיגועים וכד'. ) צירפתי חשבוניות של ההיפר ,של הסופרפארם ושל תחנת הדלק ( כדי שיהיה ברור כמה עלה כל דבר ) כנ"ל לגבי כרטיס נסיעה באוטובוס וברכבת, חשבון טלפון וסלולרי וכו'. השארתי מקום לצירוף תלושי המשכורת של ההורים. גזרתי מהעיתון את שער הדולר , המדד והמניות החשובות. וכמובן - מזג האויר. הוספתי פרסומות של סרטים חדשים ( מעניין איזה סרט ישאר סרט טוב גם בעוד 20 שנה ) ועוד... ועוד.... אפשר להתפרע כיד הדמיון הטובה עליכם. ותאמינו לי - אין מתנה יותר מקורית מזאת!! וזה גם אחלה ריפוי בעיסוק. אז בהצלחה. בילי

אחלה רעיון... אין לי ילדים... אבל את יודעת מה? בת דודה שלי בהיריון ואני אציע לה... את יצירתית משהו... יש לך ילד אחד? איזה יופי!!!

באמת רעיון מדליק. מוזר - כשהבן שלי נולד הייתי בטוחה שאעשה לו אלבום כזה, או לפחות אשמור לו עתונים. בשבוע שבו נולד בני פרצה האנטיפדה השנה. זה מעניין - כשהוא נולד זה חלף לי ליד האוזן ולא עניין אותי בכלל. מוזר לא? בילי - לגדל ילדים זה מדליק. טוב שיש משהו אחד טוב בחיים. חוץ מזה הבן שלי מתחיל להתאמן לקורס טייס, בנתיים הוא עף בלול. האלמונית המתפעלת

ג'קי את לא צריכה להציע לה , אלא להכין לה את זה בעצמך בתור מתנה ללידה. בהצלחה.

אני נשואה מזה כ 5 שנים. בחודשיים האחרונים התעוררו בעיות ביני לבין בעלי הוא אומר שאנחנו לא מסתדרים מבחינת דעות שלדעתי זה תירוץ כי הסיבה העיקרית היא שאין לנו עדיין ילדים . ניסינו בשנתיים האחרונות להביא ילדים אך התברר לנו שיש לו בעיה . ניסינו לטפל בבעיה אך ללא הצלחה. הוא רוצה להיפרד ממני בטענה שאני לא אפספס את זמני איתו ניסיתי בתקופה האחרונה לדבר איתו שיש פתרונות ושאני רוצה להשאר איתו אני מרגישה שהוא מתרחק ממני ולא נותן לי להתקרב אליו. התברר לי גם בדיעבד שיש לו קשר עם מישהי קשר טלפוני שהיא מעודכנת לגבי המצב שלנו. לטענתו הוא לא רצה לחשוף את הקשר הזה שאני לא אפגע. הוא אומר שהיא מיעצת לו לנסות שוב אני הרגשתי מאוד פגועה וקצת נבגדת שהוא יכול לתקשר עם מישהי אחרת ולא איתי אין לי מושג מה לעשות , אני נמצא במצב מאוד רגיש מבחינתי. מה עושים?

תמר שלום את מעלה השערות שונות לגבי רצונו לעזוב: בעיות הפריון, דיעות שונות, מישהי אחרת ואולי עוד. בולט שלמעשה אינך מבינה עד הסוף מה הסיבה האמיתית לדבריו ושאת נמצאת במקום מאוד אחר. הייתי מציע לך לפנות כעת לייעוץ פסיכולוגי. במידה ובעלך מוכן ניתן לפנות לייעוץ זוגי, אולם גם אם אינו מוכן אני חושב שחשוב שאת תפני. יש כאן דברים רציניים על הכף וחשוב שתוכלי להבין יותר לעומק את המצב ואופן ההתמודדות איתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מכירה זוג שחי 18 שנה יחד באהבה שלום ורעות עד שנולד להם הילד הראשון, ומה שאני רוצה לומר לך, שאת מחפשת את הבעיה תחת הפנס ולא במקום הנכון.

דיברתי עם דניאל הכול בסדר רק תקלה קטנה במחשב והוא ישוב במהרה אולי היום הוא מגיע אלי אז את יכולה לכתוב לו הודעה אפילו לשלוח מייל אני מבטיח שרק הוא יקרא את זה

היי יהודה, תודה על העדכון, ואני שמחה שזה רק בעיות במחשב, ומקווה שתיפטרנה בהקדם. ותמסור לו ממני - ((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))) ושאני מתגעגעת.. וקבל גם (((((((((((חיבוק חזק)))))))))))) כי נראה לי שאתה מאוד צריך תודה, ואוהבת אביב.

תודה היה כייף היתה פגישה נהדרת ועוד מישהו היה אבל חסוי

הלו...הלו...חיבוקים גדולים רק אני מקבל. קטנים...אני מרשה. ותודה יקירה אל תדאגי...אני חזק.....חזק כסלע..ביחד איתך..."ושמישהו ינסה לסדוק!" ואת?מתיי הגברת יוצאת לחופשה?כמי שמכירך" שנים" חושב ,,,שאת זקוקה ועכשייו. פלמה?או חופיי הוואיי? כל מה שתבקשי....אהובתי. דניאל

היי רוית, רציתי לשאול אותך איך עוזרים לילדים להבין מה זה מוות ולהתמודד איתו, כשאנחנו בעצם לא יודעים. יש לי אחיינית בת 3 ושמונה חודשים, לפני כ- 9 חודשים נפטר אבי, סבא שלה, ולפני יום היתה לנו השיחה הבאה - - "דודה את יודעת אני מתגעגעת לסבא .. " - "כן, גם אני, גם אמא וסבתא וכולם מתגעגעים.. " - "אוף, דודה, מתי הוא יחזור כבר ? אני רוצה אותו.. " - "הוא לא יחזור כבר אף פעם להיות איתנו.." - "למה ?" - "את זוכרת, שהיה לו פצע בבטן שנורא כאב לו, אז הוא בסוף נפטר ומת מזה.. ולא יחזור אף פעם יותר.." השאלה אם ילדה בגיל כזה, בהנחה שהיא מאוד נבונה ופקחית ובוגרת, כמו שאפשר לראות לפי השאלות שלה, ולפי הזכרון שלה, יכולה להתמודד עם כאלה תשובות. אני נתתי תשובות מהלב, כיון שהשאלות נפלו עלי בהפתעה, ואולי יש לך דרך אחרת טובה יותר לנסות להסביר לה מה קרה ? ואיך זה שסבא לא יחזור יותר ? תודה אביב.

אביב, ממה שנראה לי, זו הדרך הכי טובה שיכולה להיות. עדי

לאביב שלום. אני מתנצלת על כי אני חוזרת קצת באיחור. פשוט ימים מאוד עמוסים. נושא המוות נידון פה בפורום בעבר בהקשרים שונים. המוות קשה לתפיסה למבוגר כמו גם לילד- עם הבדל אחד בולט: המבוגר מבין ראציונאלית כי המוות הוא סופי ואילו ילדים, לפחות בשלבים הראשונים של הזמן- אינם תופסים את הסופיות, אלא מתייחסים למוות כאל פרידה. כיוון שפרידות הן לרוב זמניות- כך גם המוות עבורם. גם כאשר מסבירים להם- בכנות ובפשטות (כפי שעשית) הם עשויים להבין- וכעבור קצת זמן לשאול: מתי הוא יגמור למות? אפשר ללכת אליו? וכד'. לכן חשוב לדבר על מי שמת שוב ושוב. להסביר, לענות על השאלות המתעוררות, להבין שהקשר לא מפסיק להתקיים- כי אם משנה דפוס. אבא שלך, סבא של אחייניתך כעת קיים בליבכן. קיימים הזכרונות, הרגשות, הגעגועים וכל המשתמע מכך. הלוואי והיתה דרך ברורה אחת. ההבנה קורית במקביל לעיבוד תהליכי האבל שכולכם עוברים. ענית לה טוב- כי כך הרגשת. היית כנה, אמפתית ואיפשרת לה לחקור את העלמו ולקבל על כך תשובות. וודאי עוד יהיו ביניכן שיחות על כך- וכייף לה שיש לה דודה כמוך- איתה היא יכולה להיפתח מבלי להרגיש חוטאת... ברכות כנות. רוית.

לרוית, תודה.. על ההסבר ועל המילים הטובות.. אביב.

כמה זמן רצוי להפסיק נטילת ציפרמיל לפני שמחליפים לרמרון? תודה.

יערה שלום אנא פני לפסיכיאטר שלך אני לא חושב שאת צריכה לנהל את זה אם יש שאלה נוספת אשמח לענות בהצלחה עמי

ממממממממממממממ זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז לללללללללללללללללללללל טטטטטטטטטטטטטט וווווווווווווווווווווווווווווו בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין אושר גדול יותר מתינוק/ת חדש/ה. מקווה שהתינוקת בסדר , וגם האימא. בילי.

היי בילי מתוקה, תודה.. תודה.. לאמא ולתינוקת שלום. (טפו.. טפו.. כן גם אני מפחדת מעין רע למרות שאין בזה הגיון, וחוץ מזה זה בטוח לא יכול להזיק). אחלה רעיון האלבום לתינוקת, כמתנה. אבל יש בינתיים רק שני פילמים, טוב היא נולדה רק ביום שבת בלילה.. :-)) אני אשמח לשמוע איך. נשמע לי שיש לך מצב רוח טוב, ואני שמחה, באמת, מאושרת בשבילך, ושמחה לחלוק איתך גם ימים טובים וגם פחות טובים, לתת עצות כשצריך וגם לשמוח כשאפשר. מקווה שתמשיכי בעליזות, וגם אם לא, אני פה להדביק אותך בחיוכים שלי תמיד. אוהבת אביב.

היי ללה, נעלמת לי בזמן האחרון, נתתי לך כמה ימים לנוח ואת הבוקר להתאושש, אני יודעת כבר שאת קמה מאוחר :-), אבל תשאירי לי סימן חיים. אני לא מרשה לך להעלם לי בשום מובן. אם קשה לך לכתוב ולא בא לך, זה בסדר, רק תשאירי הודעה שאני אדע שאת עדיין איתי, ואני אמשיך לחכות עד שיבוא לך גם לדבר קצת. שולחת לך המון כוחות וחיבוק גדול, שלך אוהבת אביב.

קודם כל - המון המון מזל טוב!!! איזה כיף - חיים חדשים!!! וגם אווירת שמחה במשפחה זה משהו שכל כך כיף לחוות! כל כך כיף לחלוק אושר ולא עצב. ולמה נעלמתי - תקופה אחרונה היתה לחוצה מאוד. המון עבודה, עד כדי כך שממש לא יצא לי להכנס לכאן אפילו, ועכשיו המצב עוד יותר מלחיץ. עקב המצב בשוק החליטו כאן על קיצוץ במשכורות העובדים (מרצונם, אלק). מי שלא רוצה - יפוטר. זה ממש נפל עלינו! ידענו שהמצב גרוע אבל לא תיארנו לעצמנו שזה יגיע גם אלינו. אני ממש לא יודעת מה להחליט. מצד אחד - להיות מפוטרת זה אומר פיצויים, ומצד שני - אין עבודה בשוק!! אני לא מתכוונת לחתום אבטלה, ממש נראה לי לא לעניין ולא לעבוד אני לא יכולה להרשות לעצמי. חשבתי שאתחיל לחפש לאט לאט משהו, בסיום הקורס, ממש לא חשבתי שהמצב יהיה כזה. מצד אחד - בא לי להתחיל משהו חדש ומצד שני אני פשוט לא יכולה לקחת את הסיכון הזה. אין לי גב כלכלי, והשכר דירה מגיע חודש בחודשו... אוף, לפעמים כל כך הייתי רוצה שמישהו יעשה את ההחלטות בשבילי. יגיד לי מה הכי טוב. אני יודעת שאין דבר כזה ואני צריכה להחליט, אבל אלוהים יודע שאני ממש חסרת אונים מול החלטות שכאלה. זהו, כל זה די משפיע עלי. הכל סובב סביב עבודה, צום, התעמלות... דפוס הדחקה ממשי. חוסר ריכוז, עצבנות, תנודות במצב רוח. מקרה טיפוסי :-) נמאס לי מחוסר היכולת הזו להתמודד עם דברים. עם הבריחה שלי. נמאס אך ממכר משהו... אני כבר מפחדת לשעמם עם התנודות האלה במצבי. צעד קדימה, שני צעדים אחורה. לי כבר די נמאס מעצמי, בכל מקרה :-) אבל, אל דאגה, אני עדיין חשה באופטימיות קלה! אני יודעת שזו רק תקופה ובסופו של דבר הכל יהיה רק לטובה (hopefully), אבל אני גם יודעת שזו לא הפעם האחרונה שקוראים מצבי לחץ מאין אלו ואם אמשיך כל פעם ליפול כל כך חזק, לא אגיע רחוק מדי... אני פשוט מותשת פיזית ונפשית. מחכה לשקט ושלווה, להחלטה נכונה. לפעמים נראה שהחיים שלנו סובבים אך ורק סביב הכסף. פתאום אני מרגישה ממש חסרת אונים. לא יכולה להחליט שום דבר בלי להסתכל עמוק בתוך הכיס. אני יודעת שאני לא במצב רע כל כך ויש נשים שהרבה יותר קשה להם, אבל לפעמים הייתי רוצה שלא אצטרך לחשב כל דבר ולא אצטרך למנוע מעצמי דברים בגלל כסף. money, money, money.... אבל כן, זה לא העיקר. אני צריכה יותר להתמקד בדברים שעוברים עלי בעקבות הלחץ. צריכה אבל לא כל כך יכולה. טוב, נשמה יקרה שלי, אני חוזרת על עצמי ללא סוף, כנראה שזה מה שרץ אצלי בראש כעת. מקווה שהכל טוב אצלך! שהאושר של הלידה מציף אותך!! (אפילו שזו לא הלידה שלך, אבל זה כמעט :-) מחזירה לך חיבוק ענק (ולוקחת את שלך!) אני כאן, לא התייאשתי.

אבל לא בגללי. עדיין במצב רוח טוב. בגלל שלא נתתי משמרות בשבוע שעבר אז אני אמורה השבוע להתקשר כל בוקר ולראות אם צריכים אותי. אז היום מסתדרים גם בלעדי. וזה בסדר מבחינתי. את טבילת האש כבר עברתי אתמול , וכאמור זה לא היה נורא בכלל. תודהההה ענקית לכל מי שבירך אותי אתמול. אני מרגישה כל כך טוב ,שאני לא יכולה להחליט מה לעשות היום. לנקות?- נורא בא לי שהכל יהיה מסודר. ללכת לקניות?- יש לבן של מישהי מהעבודה יומולדת ,ואני צריכה לקנות מתנה. או לסדר אלבום?- חברה שלי ילדה , ואני מכינה לה ( או יותר נכון לתינוק ) אלבום עם קטעי עיתונות אקטואליים , חשבונות ,ערך הדולר , מזג האויר וכד' - כדי שכשהוא יגדל הוא יוכל לדפדף בהנאה ולראות איך זה היה כשהוא נולד . ( אביב- רעיון מצוין כמתנה לאחיינית החדשה שלך. אם תרצי פרטים נוספים על זה אני אעזור לך בשמחה.ודרך אגב, מזל טוב!!! ). ואני לא אספיק את הכל היום. קשה לי לבחור. נראה לי שאני אלך על הנקיון. ובזמן שישאר... אני אחליט אחר כך. לג'קי- באמת חשבת שלא זוכרים אותך??? את רוצה מכות בטוסיק?? שרה- כמה סמיילים אנחנו כבר סופרות?? עברנו שבוע ?? אלמונית- תודה על הטפיחה. אני גם לא מכירה אותך , אבל אשמח להכיר. אביב- כתבתי לך משהו בנפרד. צ'או בילי.

הי. שלחתי לך מיל מגניב ומשום מה הוא לא התקבל. אני סופרת ככה 5 סמיילים נפילה ועכשיו שניים. תודה. אני כל כך עייפה. אין לי כח ללכת לעבודה. שרה

הי בילי, אני מקווה שעבר עליך יום טוב. לפעמים נדמה לי שביום החופשי שלי מהעבודה (יענו חופשי) אני יכולה לעשות המון: ללכת לרשויות לשנות לסטטוס אלמנה, לנקות, לעשות קניות להתבטל, לעבוד, לשתות קפה עם חברה, ללכת העירה, לקנות לתינוק עוד בגד, לראות טלביזיה ועוד ועוד, אבל השעות נוקפות ופתאום אני צריכה לקחת את הילד מהמטפלת. ואז - להתבלגן איתו על השטיח זה יותר נחמד מלסדר תלושי משכורת...אני פה או ב [email protected]

ובאותה הזדמנות באותו דף יש את הדין ודברים ביני לבין מר פלד רצוי לקרואhttp://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=39245&t=39245

כן...זה מה שקראתי, יכול להיות שאליאן הפנתה אותי לאחד אחר, אבל זה מה שיצא לי לקרוא, ולא היו מילים אחרות לומר חוץ מ: ....וווווווווואוווווווווו אחד ארוך. וכמו שאמרתי, הלוואי שיוכלו למצוא טיפול ב-א-מ-ת יעיל למחלה הקשה הזו. ממני.

בוקר טוב לכולם, סליחה, סליחה ושוב סליחה !! ההתרגשות והריצות התישו אותי.. רציתי והתכוונתי לחכות לכם שתגיעו, אבל בסוף פשוט צנחתי מעייפות. נכנסתי למיטה עם ספר כדי להעביר את הזמן עד שתגיעו, ופשוט.. התעוררתי עכשיו עם הספר על הפרצוף והאור עדיין דולק. מתנצלת ומצטערת.. ומקווה שאתם לא כועסים.. זה היה ממש בלתי נשלט !! ולא הכוונה !! אני אהיה רוב היום כאן בפורום, מאחר ואני הולכת לעבודה היום סופסופ, ומקווה להגיע לאי.סי.קיו גם בלילה לקראת 22:00, שוב בתקוה שהעייפות לא תכריע אותי. מישהי - קיבלתי את ההודעה שלך גם באי.סי.קיו אז זה בסדר.. ואני אתקשר אחר כך מהעבודה.. לאליאן - שיהיה לך יום מקסים ואני מקווה שנצליח לדבר בלילה באי.סי.קיו באונליין, אבל אני יכולה גם להרים טלפון במהלך היום ותוכלי לשאול אותי את השאלה החשובה שם, ואם זה בסדר מבחינתך, אז רק תשאירי לי פה סימן.. ליהודה - מתנצלת שהשארתי אותך.. אנחנו נדבר בקרוב.. אפשר גם באי.סי.קיו, המספר שלי התפרסם פה אתמול בהודעה למישהי ואתה מוזמן להתחבר אליו וליצור קשר.. לשרון - גם לך חיכיתי, חזרת בסוף ? אני ארים טלפון ונדבר.. אני פשוט לא מגיעה אחרת לשאר הדברים שיש לי לארגן ולעשות.. סליחה. לאורה - אם בא לך לפרט באופן אישי את יכולה לשלוח אליי אימייל ורק לקחת בחשבון שלפעמים לוקח לו יומיים /שלושה להגיע אליי משום מה.. ובינתיים, לכולנו יש תקופות קשות, חשוב להוציא גם מאלו את המקסימום האפשרי, ונשמע שאת מצליחה.. אבל אם קשה מדי ואת מרגישה שאת עובדת על ריק, שהסוללות נגמרו ואת בכוח סוחבת, שזה גם קרה לי בעבר, אני פה ואת מוזמנת לשתף ולא להסס לרגע בזה.. אז סליחה ושוב סליחה !! אוהבת את כולכם אביב.

דניאל יקירי !! איפה אתה ? נעלמת לי ביומיים האחרונים.. ואני מחכה לסימן חיים.. מקווה שאתה ממשיך לעבוד ובגלל זה אין לך זמן, אבל אם לא.. אם זו קצת ירידה וקצת נפילת מתח אחרי ימים עמוסים של עבודה.. אז אני פה כדי להפיח את הכוחות מחדש.. ובינתיים - ((((((((((((((חיבוק חזק))))))))))))) ושיהיה יום מקסים לך ולכל הרשימה שבהודעה למעלה למרות ששכחתי לכתוב.. אוהבת אביב.

תודה נשמה...ותפסיקי לדאוג לכולם...... ופנקייק אכלת? שלך דניאל

לאנג'ל בוקר טוב, אני שומעת את הקושי כבר כמה ימים, וכל כך כואב וכל כך מייסר, ואני רק רוצה להגיד, למרות שאת יודעת, ובתחושה שלך לא מסוגלת לעשות את זה, אם את יכולה להישען על המטפלת שלך ולחלוק איתה בנטל תעשי את זה !! בבקשה !! נשמע לי שהיא פתחה לך את הדלת, ולך קשה להיכנס בה, המחסום קיים אצלך, אבל אי אפשר לסחוב כל כך הרבה לבד, ומה שעובר עלייך נשמע לי הרבה הרבה יותר מדי.. גם הפסקת ההקאות, גם הבדידות, גם נשארת לבד בלי ההורים שבחו"ל וגם התקפות החרדה, וההצטברות של כל זה היא הרבה יותר משאפרוח אחד קטן יכול לסחוב ולהתמודד.. כל המטרה של הטיפול היא שמישהו יוכל להיות שם בשבילך ברגעי המשבר והקושי, ואם היא לא תדע, היא לא תוכל לעזור וזה חבל.. אף פעם אל תתנצלי שאת כותבת פה, ובזמן האחרון את עושה את זה הרבה.. ואין בזה שום צורך וזאת טעות. הפורום נועד לתמיכה ולעזרה במצבים כאלה, ולא להודעות השמחה.. אם אפשר לשלב בין שניהם זה מצוין, אם לא, המקום שלך נשמר והודעות השמחה יורדות !! זה ברור לי ואני מקווה שגם לכל השאר. שיהיה לך קל, שלך אביב.

היי אביב המקסימה, תיארתי לעצמי שתהיי מותשת, אחרי לילה בלי שינה ויום מרגש ומלא התרוצצויות! אני שמחה שישנת והחזרת קצת כוחות. איך האחיינית? אני בטוחה שהיא נפלאה, ושאת כבר מאוהבת בה עד מעל הראש... :-)) אני אהיה בבית רוב הבוקר, כך שאם בא לך לקשקש, להתחלק בהתרגשות, לספר או אפילו אם סתם משעמם לך בעבודה - אני מחכה לך... אוהבת , מישהי

שוב בוקר טוב, היום סופסוף קיבלתי את האימיילים שלך מיום שישי (אמרתי לך לוקח יומיים-שלושה), ואני אומרת לך שוב שאני פה איתך, ואכן זכיתי בחברה מופלאה ואוהבת ואני מתכוונת לשמור על המצב הזה כך, וזה שאין לך כוונות לוותר, טוב שכך, אבל אין צורך, אני מתכוונת להיות איתך, במילים של המטפלת שלי, תרצי או לא תרצי, כי אכן פגעת בליבי, עוד הרבה לפני יום שישי, ועוד הרבה יותר אחריו. אז זהו, סיכמנו, אני איתך ואת איתי, לעד.. לתמיד.. וגם אם תרצי ללכת אני לא אתן לך, גם אם לא תרצי בי, אני לא מוותרת ובאה עד אלייך ומוכיחה לך שאת טועה.. שיהיה לך יום מקסים, אני אתקשר מאוחר יותר.. ויום רביעי כבר מתקרב.. אוהבת אביב.

אהלן........... אין מה להתנצל..........שמחה שאת נחה, נחה מאושר........... שיהיה יום נפלא, sheron

היי שרון, התגעגעתי אלייך... מה קורה ? הכל בסדר ? כן, מנוחה מאושר ומדברים טובים היא כל כך עמוקה וטובה, ומפיחת כוחות.. שיהיה לך יום כייפי.. אוהבת אביב.

בוקר טוב באמת לא צריך להתנצל גם אני נפלתי אתמול בחצות זה לא קל להיות כל היום מול המסך העניים כבר כואבות ואי אפשר להחזיק אותם והעיקר מה שלומך ידידנו משכבר הימים נעלם ונאלם כבר כמה ימים אבל נקווה שזה רק לטובה מעומס עבודה או סתם יצא לטייל

היי יהודה, ימים לא קלים מה ? ראיתי קצת התכתבויות, למרות שלא הצלחתי להבין בדיוק מה. אני מקווה שתחזור לאיתנך במהרה, ואם אני יכולה לעזור במשהו. רק תשאיר סימן. ואצלי - הכל בסדר תודה. שלך אביב.

אולי תתני לי את המתכון ? אני לא מצליחה להעביר במילים את מה שאני מרגישה וחושבת. אבל כנראה שצריך להיוולד עם יכולות מדהימות וחיוביות כאלה. רק על דבר אחד אני :-( שכחת את מילת הקסם שלך שגורמת לי לחייך ולא משנה באיזה מצב אני... אז אני מחכה לה,למילה... כדי שאוכל להתעורר..:-)

...

רק עכשיו הגעתי

אני בטוחה שהבעייה שלי מוכרת למדי. אבל היא גורמת ל להרגיש שאני עומדת להתפוצץ בקרוב מאוד. אני מרגישה כל כך מתוסכלת ואין מי שיעזור לי עם זה. אני לא מסתדרת עם ההורים שלי. הם נורא שמרנים ולא מרשים לי לעשות שום דבר. אני כבר בת 18 עוד מעט ועדיין הם משתלטים לי על החיים ואומרים לי מה לעשות. למשל, ובעיקר, הם לא נותנים לי לישון אצל החבר שלי, (שההורים שלו פתוחים לחלוטין ואני יודעת מצויין שהם ממש מרחמים על שיש לי הורים כאלה "מפלצות" רעות. זה גם גורם לי להרגיש רע). כל החברות שלי מסתדרות טוב עם ההורים שלהן. כשהן הלכו לשכב עם החברים שלהן, הם הלכו עם אמן לגניקולוג, ההורים שלהן תומכים בהן, ואני רואה את כל זה מסביב וכל כך קשה לי שלא לקנא ולהרגיש חרא. אבא שלי מאוד שמרן, ואמא שלי גם. בגלל שהחבר שלי גר רחוק ממני הוא ישן אצלי הרבה, אבל בחדר אחר. זה כל כך מטופש ואבסורדי, אנחנו שוכבים כבר חצי שנה ואסור לנו לישון ביחד. בגלל שהם חזרו לאחרונה בתשובה, הם לא מרשים לי לצאת בימי שישי! אחרי הרבה הרבה מריבות ושיכנועים, אמא שלי נותנת לי לצאת פעם בשלושה שבועות ביום שישי. דבר שכל בני הנוער לוקחים במובן מאליו, אני צריכה להילחם על זה. אני יוצאת די הרבה בימי חול ואני לא מוגבלת בשעות או משהו כזה, ואני רוצה להסביר שההורים שלי לא מפלצות או משהו כזה. הם נותנים לי כסף והכל, מסיעים אותי לכל מקום, נמצאים בבית (יותר מידי!) ובסך הכל נותנים לי יחס טוב. הם מרשים לי ללכת לאן שאני רוצה והיסכימו אפילו שאני אסע לחודש לאמריקה, לבד- בשום פנים ואופן לא עם החבר שלי- אבל אני לא מסוגלת לדבר איתם. זה כל כל מעצבן אותי. כלומר, אני לא מבינה למה בכלל אני עושה מה שהם אומרים לי. הרבה אנשים שיש להם הורים שמרשים להם הכל, אומרים לי כל הזמן לשים עליהם ... ולעשות מה שבא לי, אבל אני לא מסוגלת. אני ממש פחדנית לדעתי, או שזה נובע מהערכה??? אני חושבת שזה פשוט מראה שאין לי אופי, ואני שונאת את עצמי על כך. ברי.

ברי חמודה השיטה שלי בחיים היא דבר להודות על מה שכן יש יש לך הורים? תודה יש לך חבר שאוהב אותך? תודה את נוסעת לחודש לטיול לאמריקה? תודה (ואם מותר לי להוסיף, הלוואי עלי...) קשה לשנות הורים, בכלל קשה לשנות אנשים אחרים לי היה עכשיו בוס תובעני מאד בעבודה ולא כל הזמן הסתדרתי איתו אבל הייתה לי עבודה וזה מאד חשוב בתנאי השוק של היום אם תסתכלי לעומק על החברות שלך תראי שלכולם יש את הקשיים שלהם שלך אין אחת מכוערת, אחת שמנמנה ואחת בקושי מוציאה 70 בספרות אין טעם לעשות השוואות, וגם, החיים האלו הם כל כך לא צפויים וההורים שלך כן רוצים את טובתך (ואני לא מורה במקצועי) לסיכום צריך לחיות עם מה שיש ולא עם מה שאין!

הייי... תודה. זה מעודד. לאור העובדה שאת צודקת כי חוץ מזה החיים די מושלמים (טוב נו, וחוץ מהרישיון נהיגה שלא מגיע). אבל עדיין מציק לי שהדבר הקטן הזה כל כך מפריע לי. אולי זאת אני הבעיה ולא הם??? את חושבת שאני צריכה "למרוד"? כי אני די משקשקת לעשות את זה, ובגלל זה אני כל כך כועסת על עצמי. בכל אופן המון תודה. אני מדפיסה את המכתב שלך ואני אקרא אותו ברגעי ייאוש. את בטח מכירה את הקטע הזה. שאת בדיחכאון ואז את בטוחה שאם רק ההורים שלך היו שונים, כל הבעיות היו נפתרות. שיהיה לך יום נהדר. ברי.

היי ברי, אומרים לך לא לשים עליהם, על ההורים ? אם את שואלת אותי, מי שאומר לך את זה טועה. ההורים הם בין הדברים הכי חשובים והכי יקרים לנו בחיים, לפעמים קשה לנו לראות את זה, לפעמים הם נתפסים כמנדנדים, כמציבים גבולות שלא במקום, כמגנים עלינו יותר מדי, וכלא מבינים.. אבל בכל מצב הם ההורים שלנו, והמותר והאסור שהם מנסים להציב לנו נובע מדאגה שלהם אלינו, ומהרצון באמת לגונן על הילדים הקטנים שלהם כמה שאפשר. אז נכון, את כבר לא ילדה קטנה, אבל בעיני ההורים שלך תמיד תישארי ילדתם הקטנה, ותמיד הם ירגישו שהם צריכים להיות שם עבורך לעזר וטוב שכך. זה שאת לא מסוגלת לא לשים עליהם ולעשות מה שבא לך, אומר שאת פחדנית ? מראה שאין לך אופי ?? סיבה לשנוא את עצמך על כך ?? ממש לא נראה לי, ושוב זה מהמקום שלי. אולי זה מראה שעד כמה שלא היית רוצה להקשיב להם והיית רוצה להתבגר ולהיות כבר עצמאית, ולהפסיק להיות תלויה בהם, את עדיין במקום כלשהו בפנים חושבת שאולי בנקודות מסוימות הם צודקים, שאולי את כן צריכה אותם קצת להיות שם בשבילך, ורוצה לשמור עליהם שם עבורך. אני חושבת גם שאורה צדקה בדבריה, שלפעמים צריך להגיד תודה על מה שיש. לא תמיד אפשר לראות את זה כשיש, באמת. לפעמים מגלים עד כמה דברים חסרים לנו ועד כמה רצינו אותם והיינו צריכים אותם רק אחרי שאיבדנו אותם. לפעמים אנחנו מגלים כמה באמת נעזרנו בהורים ואהבנו אותם רק אחרי שהם כבר לא שם.. ולפעמים כדאי לחשוב על זה קצת קודם, כי כשהם לא שם זה כבר מאוחר מתי לתקן. נראה לי שאת וההורים שלך צריכים להגיע למצב של פשרה, משהו באמצע, הם יוותרו קצת ואת תוותרי קצת, ותיפגשו בחצי הדרך. אבל בשביל להצליח לעשות את זה חייבים לדבר, חייבת ליהיות שיחה משותפת שלך איתם, שכל אחד יסביר את עמדתו, את המקום שלו, ויוותר קצת, ואז תוכלו להסכים על האמצע. במקום לנסות לשכנע אותם ללבן שלך, ושהם יקבעו את השחור שלהם, תיפגשו באפור. ולגבי הלינה אצל החבר, לפעמים נוח יותר להורים שלנו להעלים עין מדברים שקשה להם להשלים עימם, כמו שכולנו עושים מדי פעם, ואולי דווקא את הנקודה הזאת שווה להצניע ולשמור בפרטיות שלך. סך הכל זאת החלטה שלך, והיא מתבצעת בינך לבין החבר שלך, והם לא יכולים לקבל את זה, אז למה להכריח אותם לדעת ? למה לא לשמור לעצמך דברים שיהיו רק שלך ? זה יכול גם להקנות לך תחושת עצמאות מהם, וגם להקל עליהם. אז לא תשנו בביתך ביחד ? אז תעשו את זה במקום אחר מתוך כבוד להורייך, וכך תוכלי גם לשמור על הכבוד שלהם ועל הרצונות שלהם בביתם, וגם להמשיך בדרכך. ואולי הכי חשוב, אצל כולם כמעט זה ככה בגיל הזה, אז את לא חריגה. החברות שלך מסתדרות עם ההורים שלהם ? אולי למראית עין, אולי כלפי חוץ, אני בטוחה שיש להם חיכוכים, אולי בנושאים אחרים, ואולי הם לא משתפים אותך בהם, אבל הם קיימים. זה הדבר הכי טבעי והכי נורמלי בגילך. אביב.

היי אביב. תודה על המכתב. הלוואי שהם היו מוכנים להתפשר. הם לא. הם מבחינתם מתפשרים בהרבה דברים- בימי שישי, בזה שאני חוזרת ב6 בבוקר ובעוד כל מיני כאלה. לא הייתה לי שום בעיה לישון אצל החבר שלי במקומות אחרים, כמו אצלו בבית או בכינרת וכאלה, אבל כשאמא שלי שמעה על ללכת לסופשבוע זוגי היא התפלצה. לא אכפת לי שיכפו את דעתם בבית שלהם, אבל בבית לא שלהם??? כל ניסיון לפתח איתם שיחה בנידון מסתיימת בצעקות ומריבות. אז מה שקורה זה שאני פשטו לא מעלה את זה ומטאטא דברים מתחת לשטיח. אני שונאת אותם.

היי ברי, אני לא חושבת שיש לך אופי חלש או משהו כזה אם את מקשיבה להורים שלך, וזה הגיוני לגמרי שאת מעריכה אותך, הם ההורים שלך. הם תמיד היו כאלה? או שמאז שהם חזרו בתשובה? דיברת איתם? אמרת להם מה את חושבת? אם תאמרי להם שאת בת 18, וזה כבר גיל שאת יכולה להיות עצמאית, ואם הם לא יתנון לך הזדמנות אז את לא תוכלי ללמוד לחיות בעולם האמיתי, אולי זה יעשה להם משהו....? עוד משהו, אם היית אומרת לי שזה רק עם חבר שלך, לא הייתי מבינה, אבל הייתי מעלה על דעתי בגלל שיש להם בטח סיבות משלהם. כי הם דואגים מסיבות מסוימות. אבל את אומרת שגם בימי שיש הם לא כ"כ מרשים לך..? ואת הולכת עם חברות? מה הנימוק שלהם? ושוב...זה תמיד היה ככה? בהצלחה...ואולי תחזרי ותספרי לנו מה קורה..?! ממני.

היי. זה לא מהיום. זה פשוט הוקצן אבל תמיד הם היו ככה. אין להם בעייה שאני אישן אצל חברות. רק לא אצל החבר שלי. זה כל כך מרגיז. הכי מעצבן אותי זה שאמא שלי בטוחה שאני יכולה לדבר איתה על כל נושא שבעולם, ובטוחה שהיא פתוחה ושאני מצייתת לה מתוך רצון. ממש... זה פשוט בגלל שאני כל כך פחדנית. כל כך מעצבן אותי שמגבילים אותי. אני גם לא יכולה להגיד לה כלום כי כל דבר היא מבטלת ואומרת לי שאני מדברת שטויות אז מה הטעם בכלל????? והמצב רק נהיה יותר גרוע מאז שהיא התחרדה. כל היום היא מסתובבת בבית ומקשקשת על דת. לפחות מישהו מאיתנו מאושר. בא לי לבכות כשאני רק חושבת על זה. אני לא יודעת איך ומתי אני אוכל סוף סוף להתנתק מהם. די ברור לי שאף פעם. היא הבהירה לי שכל זמן שאני גרה בבית שלה אני לא אישן בחדר אחד עם אביב. אין איזה שיטה להיפטר מההורים שלך??? ברי.

מכל העולם, מכל האנשים, מכל החברים וכו', יש רק שני אנשים שבאמת באמת הכי איכפת להם טובתך, ואלה ההורים שלך.

כנראה שההורים שלי הם יוצאי דופן.

ברי, ההורים שלך תמיד יראו אותך כתינוקת הקטנה שלהם. נסי באמת לשבת איתם, להראות להם שאת אדם עצמאי ובוגר. להורים של ברי, אם היא הייתה ילדה קטנה, הייתי יכולה להגיד שאולי יש משהו במגננת היתר שלכם כלפיה (כך היא מרגישה). גם כיום תפקידכם להגן עליה, אך היום עליכם לסמוך עליה שהיא תדע לשים את הגובלות שלה במקום. מגיע השלב שהילד פורש כנפיים ויוצא מהקן. גם אתם עזבתם. זכרו. עדי

אני רוצה להתאבד

יש תרופת "פלא" להתמודד עם חרדות או פחדים? למשל אומרים שכדי לעלות את הביטחון העצמי צריך לדבר אל עצמך במראה(לתת מחמאות)יש משהו דומה שאפשר להקטין רמות חרדה?

אולי תפרטי קצתיותר מאיזה פחדים את סובלת באיזו תדירות האם את מטופלת האם התייעצת אי פעם עם מישהו ועוד כיד הדמיון

שלום רב, תרופת פלא - ממש לא, אבל: יש הצלחות טובות, בזמן לא ארוך, להביא לשינוי התחושה ע"י אבחון טוב, ושילוב של גישות טיפוליות. תפרטי יותר, והצוות כאן יוכל להתייחס באופן יותר ספציפי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בעיקרון אני פוחדת/מרגישה לא בנוח ליד אנשים שאני לא מכירה ופוחדת ממצבים או ארועים שלא הייתי בהם קודם-ברור לי שכולם חוששים במידה זו או אחרת אבל אצלי זה מוקצן רוב המיקרים קשורים לבטחון עצמי ופחדים למשל אני מרגישה חסרת בטחון לחלוטין על יד קבוצת אחרים לדבר אימם, לא שיש לי איזה בעייה חיצונית שמשפיע על כך,לא ברור לי למה זה כנראה שמכל השנים שהייתי דחוייה חברתיית זה השפיע אליי בצורה חמורה. (אני רוצה לציין שהייתי בערך חצי שנה בטיפול פסיכולוגי)

זה די כללי שירלי... אילו פחדים??? ביי לבינתיים.

אברהם תודה רבה לך על תגובתך , רציתי לדעת אייך אני מגיע למייל שלך, תודה רבה שירלי

כתבתי לך משהו לאייסיקיו, אבל מכיוון שאני די חדשה בעסקי האייסיקיו אני לא בטוחה שהוא הגיע, כך שהחלטתי לכתוב כמה מילים גם בפורום. בד"כ שעות השינה שלי מטורפות, אבל נראה שהלילה הגזמתי קצת... יותר מדי לילות לבנים מכריעים אפילו אותי :-)) אני פשוט "שפוכה" מעייפות... אל תכעסי, אבל נראה לי שאני פורשת - העיניים שלי פשוט נעצמות מעצמן. אני מתגעגעת... הסלולרי שלי יהיה זמין מחר כל הבוקר, ואני באמת אשמח אם תתקשרי. מבטיחה להיות במצב רוח עירני! :-)) בינתיים, חיבוק ענקי ממני, ולילה טוב.

מישהי אכן לא דיברנו המון זמן את כניראה עסוקה בלימודים מחזיקה לך אצבעות בכל הקשור בכך אנחנו כותבות בשעות מטורפות אבל כל אחת והטירוף שלה (בלי גראפס ובלי יצורים מהחלל החיצון) אשמח לשמוע מה קורה איתך אביב מ-ז-ל---ט-ו-ב (כמיטב המסורת שלנו) איך שאני מקנאה... כל כך מתחשק לי אחיינים ולא ניראה לי שזה מגיע בקרוב. איחלתי לך בבוקר להתעודד כי כתבת שלא ישנת כל הלילה רק אח"כ הבנתי למה לא ישנת, ושמצב רוחך חייב להיות גבוה אני עוברת דברים שאיני רוצה לכתוב עליהם בפורום בגדול אני רוויה בכעסים שאיני יודעת להתמודד איתם נכונה (אני יותר מידי אמוציונאלית) סובלת קצת מרגשי נחיתות מעורבבים עם תחושה של חידלון אישים מסויים כל אלה ולא רק הם גם הרבה אופטימיות ושמחת חיים מישהו פעם אמר לי שאני חיה רק את הצד השמח של החיים ומזניחה את הצד העצוב אני מרגישה שעלי לקחת את המחשבה הזאת וללכת איתה הלאה אני הולכת לראיונות עבודה, שולחת קו"ח מתעמלת (איזה כיף) ושותה קפה בחוץ ליל מנוחה

בוקר טוב! אכן שעות מטורפות... אני מודה שאני קצת לא מאוזנת בקטע הזה, והאינסומניה שלי החריפה לאחרונה. התגעגעתי! מה שלומך? אני מבינה שהימים האחרונים לא היו קלים, למרות נטייתך לחיות רק את הצד השמח של החיים. אני יכולה להבין את ההימנעות מלכתוב על דברים מסויימים בפורום, יש דברים שהם אישיים מדי. אז קודם כל, לשלוח קו"ח, להתעמל ולשתות קפה (ומה עם עוגה?) בחוץ זה אחלה. אבל רגשות - אולי כדאי לשתף בהם בכל זאת? בלי להזכיר מאורעות או פרטים מסגירים חלילה, רק לספר על הצדדים המעיקים לפעמים: הכעס, תחושת הנחיתות, כל הסיפורים הלא-מפרגנים שאנחנו לפעמים מספרים לעצמנו, שמקשים עלינו להתמודד, שגורמים לנו להרגיש כל כך רע עם עצמנו, שלא בצדק. אני אמנם בתקופה לחוצה קצת עכשיו (טוב, אולי יותר מקצת...) אבל בכל זאת אני כאן מדי פעם, והייתי שמחה להתכתב, להתעדכן בשלומך, לתמוך ולהיתמך...כמיטב מסורת הפורום. מישהי

שלום. האינטרנט שלי לא עבד (רשמו לפניכם קללה על הסרבר של האוניברסיטה). טוב להיות פה. קראתי את התגובות. תודה לכל המגיבים . לאורית- את מוזמנת לכתוב אלי (בעברית), אשמח לכתוב אלייך גם אם תיהיה לי כתובתך. איך אתם מרגישים? אני מרגישה מוזר. נדמה לי שאני מנסה לחיות באיזה תמום ביניים בו אני לא מרגישה, מנסה לא להרגיש כאב מנסה לא להרגיש אבל. זה קשה, מתחילות להגמר לי האנרגיות. שלכם האלמונית

שמחה שחזרת. כן המחשבים האלה יכולים להיות כל כך הרסניים לפעמים. אולי אם תתני לעצמך להרגיש טיפ טיפ זה יעזור לך ומלאי האנרגיות יחזור אליך במהרה... שרה

תודה שרה. אני מקווה שאת מרגישה טוב. נשמע לי שאת עושה עם עצמך דברים טובים שיעזרו לך בעתיד. בהצלחה ממני

תני קריאה כשתתפני...

אביב השמיעי קול קו קו ריקו תרנגול

היי יהודה, מה שלומך?

ערב טוב, שמי דורית ואני בהריון. אני מרגישה כמעט כל יום פתאום לחץ בחזה ,מחנק, קוצר נשימה ,דופק מהיר.אני נושמת עמוק וזה לא עובר לי אני משחררת את החזייה, אם אני בבית אני נעמדת ליד חלון ומורידה את כל הבגדים מעלי וזה עובר לי רק לאחר שעה בערך. לפעמים זה קורה לי במהלך העבודה ואני ממש בהיסטריה מזה. האמת שלא נראה לי שזה קשור בהיריון. אודה לכם אם תוכלו לתת לי פתרון לעניין בתודה דורית

כדי שאנשים ישימו לב להודעתך ויוכלו לענות לך, כי את נשמעת במצב די לא נעים. את יכולה להפנות ת'שאלה לחברי הפורום או למומחים... ממני. נ.ב גם אני לא חושבת שזה בגלל ההיריון ואני לא מומחית-בכלל!

זה בהחלט יכול להיות התקף חרדה.

גם אני חושב כך אלו בערך סימני החרדה הארורה

דורית שלום במצבים שאת מתארת חשוב קודם כל לשלול בעיה רפואית. גשי לרופא הנשים שאצלו את עושה מעקב הריון והתייעצי עימו על התופעות. את יכולה להוסיף שאלה לפורום על רפואת נשים כאן באתר או באתר המומחים של איכילוב. במקביל כדאי לבחון את האפשרות שמדובר בסוג של התקף חרדה, כפי שכתבו קודמי בהודעות. זו אכן לא תופעת הריון במובן הפיזיולוגי אבל בהחלט יכולה להיות קשורה להריון בהיבט הפסיכולוגי. כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו. הריון יכול להיות תקופה מאושרת אבל מהווה תמיד גם מצב לחץ. אינני יודע מהו הרקע שלך והאם יש נסיבות מלחיצות סביב ההריון או סביב נושאים אחרים. בכל מקרה, כדאי לטפל בנושא בכלים פסיכולוגיים. לא מדובר בהכרח בטיפול ארוך. חשוב לערוך ראיון ולבדוק במה מדובר. ניתן תמיד להיעזר בשיטות של הרפיה והיפנוזה ולהיעזר בהם מאוחר יותר אפילו בשעת הלידה כדי להקל על התהליך. כך שזה לא הולך לאיבוד ואני מציע שתפני לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יכולה יותר. אני חוסמת,נסגרת,לא מניחה לאיש להיות שם בשבילי איש לא יודע,לא מנחש...מלבדך, ועכשיו גם כולם... כמה רע לי,כמה קשה לי עכשיו איבדתי טעם פשוט ככה. 40 ימים מחר, וזה רק הישג פעוט. הישג קטן ולא חשוב כי חוץ מזה אני כלום. אני מרגישה כאילו אני גוססת ואין בכוחי לעשות דבר, אני מתחמקת מהעשייה, משהו קוסם לי... ואני מתייסרת על הסגירות של הימים האחרונים,על הקושי לחלוק, על הקושי לערב אפילו את המטפלת למרות שהציעה את עצמה בכל עת , על המצב חסר האונים ששבתי להעמיד אותך בו. ואני מתייסרת עכשיו כפליים...על כך שאני נפתחת,על כך שאני מעיבה על רגשות השמחה כאן בפורום, על כך שאני חושפת את חולשתי. אצלי כל תחושה מתוגרמת לתחושה פיזית ואני מרגישה כאילו מבפנים הכל מתפורר.אני פיזית מרגישה את הלב שלי מתפורר לפירורים קטנים קטנים והם מתפזרים לי בגוף ומדגדגים ,גורמים לי לבחילה קלה... אני מעמידה פני חזקה בכל מקום,איתנה ...ואולי אני באמת כזו,אלא שאני מרגישה את השברים חותכים עמוק עמוק בבשר,קורעים כל נקודה ולא משאירים בי זכר. לכן לא אכפת לי מהמחלה.זהו מצב אמביוולנטי. החום הגבוה, הכאבים החזקים , המהלומות בראש, היובש בגרון, החולשה שאני לא מוכנה לזרום איתה ולא מפרגשנת לעצמי אפילו מנוחה. והבדידות הזו...האפלה עד אין קץ... ואין אף אחד....שממה במדבר....סוף העולם בשבילי... ואסור לי לבכות ,אסור לי להזיל אף לא דמעה אחת על העולם הזה. ואני יודעת שתשנאו אותי עכשיו, כי יכולתי לשתוק ולא להעיב על השמחה .... אנג'ל.

את לא "מעיבה על רגשות השמחה בפורום" את השמש והמלאך שלנו כאן מאירה בחומך (הפיזי...) ובנוכחותך את השורות. וראית מה היה כשלא היית כאן כמה ימים כולם התגעגעו ושאלו איפה את אנג'ל דואגים לך מאד ילדה גם אם את לא מוכנה לפתוח את ליבך הסירי מליבך תחושה של "מעיקה" לא אחד ולא שניים הם האנשים כאן שיעידו שתמכת בהם בשעותיהם הקשות והיית כאן בשבילם אז על מה את מדברת? כולנו פה בשבילך, רק תשפכי את מה שיש לך הלב מתי ההורים שלך חוזרים מחו"ל? אולי תפרגני לעצמך מחר יום מנוחה? תלכי לחר"פ להוציא גימלים ואח"כ תלכי לאכול ארטיק על החוף? (תרופת הפלא שלי..) אנג'ל לפעמים זה טוב להתפרק כדי אח"כ להבנות מחדש אולי תתני לעצמך להתפרק? ןאיך את מרגישה בודדה כשאני פה בשבילך? שיהיה לך לילה טוב חמודה, תשתי הרבה תה ותנוחי, הכי חשוב

"לפמי כמה לילות דיברתי עם איש אחד שהיה לי חכם נורא. דיברנו הרבה על אהבות ואכזבות וחתולים. אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת בחתולים וקצת גם בי, זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו, או מאיזה גובה יזרקו אותם, תמיד הם ינחתו על הרגליים, יחייכו חיוך חתולי, אדיש ומתנשא וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה ואף אחד לא נפל ובטח לא הם. כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא הוא שתק רגע ואחר כך ענה, שזה בכלל לא ככה, שבעצם החתולים רק עושים כאילו שכלום לא כואב והם נפלו על הרגליים. בעצם הם נופלים על הגב ונשברים לרסיסים כל פעם מחדש. אבל הם חתולים ויודים שזה חלק מהתדמית שלהם, ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגליים, אז הם לא מראים לאף אחד שזה בכלל לא ככה. האיש הזה לא ראה את הפנים שלי בלילה ההוא, כשאמר את המילים האלה, וטוב שלא ראה. כי אם הוא היה רואה את הפנים שלי, בטח הוא היה מוריד את העינים ורואה ת'רסיסים שלי על הרצפה...." /ורד מוסינזון מוסר ההשכל: מותר לנו לפעמים למעוד ולהישבר, גם אם זה מפחיד , ובמיוחד כשאת יודעת שדוקא כאן תמיד יהיה מי שיעזור לך לאסוף את הרסיסים..

שלום לך, יש לי כמה שאלות והראשונה היא איך אפשר למצוא משמעות לחיים והשאלה השנייה היא כהות החושים שנגרמה לי כתוצאה מאישפוז הייתי מאושפזת תקופה ארוכה , לפני האישפוז הייתי מלאת חיים והיום הכל נראה טפל וחסר משמעות וכך לעיתים גם הרצון לחיות אני ממש לא יודעת מאיפה לשפר את המצב ואם זה אפשרי בכלל אשמח לשמוע מה דעתך ובתקווה

אלה שלום משמעות החיים היא לדעתי שאלה גדולה ולטעמי כל אחד צריך למצוא לו אותה בעצמו לעתים קרובות בעזרת אחרים קהות חושים - שכיחה בעקר לאחר התקף פסיכוטי ועלולה להמשך עד שנה ולעתים יותר. תרופות שונות עלולות לתרום או לעזור לעתים קרובות הזמן (ולעתים טפול) עוזרים בברכה עמי

היי מישהי מיוחדת, האימייל עם מספר האי.סי.קיו שלך עוד לא הגיע, ואני לא יכולה להתאפק אז אני נותנת לך כאן את שלי. כל מה שאת צריכה לעשות זה ללחוץ על add/invite user ובחלון שנפתח בשדה של מספר אי.סי.קיו לרשום את המספר שלי, ואז ללחוץ חפש, ותמצאי אותי ותוסיפי לרשימה שלך. ואז את יכולה לשלוח אלי הודעות.. בדרך כלל האי.סי.קיו שלי סגור, אבל אם תשאירי לי הודעה שאת כאן, אני אעלה אותו... אם תהיי היום בסביבות 23:00 והלאה, אני אהיה שם.. מקווה שנדבר.. והמספר - 1177775661 אוהבת אביב.

ובכל מקרה, המספר שלי הוא: 121288121 (איך לא חשבתי קודם לרשום אותו כאן... פשוט לא חשבתי שייקח לאימייל כל כך הרבה זמן להגיע!) אני כאן עכשיו. אני לא יודעת אם את עדיין כאן, כך שבכל מקרה אני אחכה לך ב- 23:00 . קבענו!! אוהבת ומחבקת, מישהי

גם אני כאן

היי מישהי, כמעט כמעט נפלט לי השם שלך.. איזה מזל... אני פה, מנסה לשלוח לך הודעה וזה תקוע, אני רואה אותך באונליין, אז אם את כאן, תשלחי לי הודעה באי.סי.קיו ואני אענה. שלך אביב.

אני בוכה עכשיו.... בכי של הקלה....... בכי של אושר........ עשיתי זאת!!!!!!! הייתי בעבודה היום.אבל לא סתם . ממש עבדתי כרגיל! הלכתי עם פרפרים והחלטה שאני נשארת רק עד אחת בצהריים. ואז הגיעה השעה אחת , והרגשתי שאני יכולה להמשיך , וכך עוד שעה ועוד שעה ,ונשארתי עד הסוף. ונכון שמדי פעם חזרו לי קצת הסימפטומים של החרדות , אבל אני לא ויתרתי , וניסיתי לחשוב על משהו אחר....והצלחתי להתגבר. ואחרי העבודה קפצתי גם לקניון. וכשיצאתי ממנו הדבר היחיד שעלה לי לראש ושרציתי לצעוק לכולם: א נ י נ ו ר מ ל י ת ! ! ! ואז בדרך הביתה החלון של האוטו נפל לתוך הדלת (אל תשאלו איך זה קרה ,זה פשוט קרה.), ובגלל שזה חלון חשמל אז הוא נשאר למטה. והייתי חייבת לטוס למוסך, שם התברר לי שהלך המנגנון החשמלי (והלכו להם גם 400 שקל ), ומיהרתי לגן..... ואני כאן. מרגישה מצוין , כבר המון המון המון זמן לא הרגשתי ככה. מאחלת לכולם ולי רק ימים כאלה. ומה מחר? לפחות אותו הדבר...( הפכתי משוררת או מה??) נשיקות וחיבוקים לאביב , ג'קי ושרה וגם לשאר הקוראים. מה שלומכן אחיותיי לפורום??? אוהבת בילי נ.ב שלא תגידו שאין פה סיפורים מעניינים...

בילי מקסימה שלי, כל הכבוד, כל הכבוד ועוד פעם כל הכבוד !!!!!!!!!!!!!!!! אין לך מושג כמה אני מאושרת וכמה התרגשתי לשמוע את ההודעה שלך. תהיי גאה בעצמך, יש לך כל הסיבות בעולם, ואני שמחה שאת מרגישה נורמלית ובעננים, כי ככה את אמורה להרגיש. עשית את זה !!! הצלחת !!! עברת והתקדמת עוד מליון צעדים קדימה.. תזכרי את היום הזה ותזכירי לעצמך אותו כל פעם שתחששי קצת או תהססי קצת מלהתקדם בעוד צעד קדימה. מקווה שהתחושות הטובות ילוו אותך הלאה, ושיהיו לך עוד ימים מצוינים כמו היום, ואל תשכחי זה תלוי גם בך, אם תרצי ותחליטי שהיום יהיה טוב ומצוין, הוא יהיה כזה. הכל יראה אחרת, אפילו מהאוטו לא התרגשת, ואכן והאוטו, שטויות זה רק אוטו, וזה לא מה שיקלקל לך את היום המוצלח ואת ההישג הנהדר. חיבוקים ונשיקות היום יותר מתמיד כי מגיע לך, כי עשית את זה !!! אוהבת אביב.

תודה.תודה. אבל לא כתבת לי מה איתך. איך עבר עלייך סוף השבוע?ומה שלומך בכלל?

אני אחות גאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :-) כל הכבוד בילי שלי! עברת שלב ענקי בבעיה שלך, את בדרך הנכונה, שמחתי לקרוא שכתב בין השאר גם: "ג'קי...", זה כאילו מישהו שם לב שאני קיימת. אין לך מושג כמה זה הדהים אותי, באופן חיובי כמובן! אני מאושרת כ"כ בשבילך! ואת יודעת מה? זה נתן לי תקווה שזה אפשרי, שאפשר לנסות ולא להתפוצץ! שיהיה לך רק טוב... שלך לנצח... אבל ל-נ-צ-ח, אני.

שלום בילי. אנחנו לא מכירות אבל נראה לי שמגיעה לך טפיחה הגונה על השכם. זאת גם האסטרטגיה שלי - לספור שעות כשאני עייפה וסתם נמאס לי לעבוד(אף כי לרוב אני אוהבת את העבודה), אבל לפעמים בא לי ללכת במקום זה לקניון. בהצלחה, ממני האלמונית

בילי, ס'חתיין עליך. כל הכבוד שהצלחת לעבור את כל היום בשלום. כן גברת, את החורה נורמלית לחלוטין. הייתי אצל חברה ושחכתי את הפלאפון שלי. אין לי מושג מתי הוא יחזור אלי. טני די אבודה בלי פלאפון. אני מפוצצת מרוב אוכל! מתחשק לי לקחת סיכה ולעשות חור בבטן. בסך הכל, נשמע בסדר (אצלי) אוהבת, שרה נ.ב. שגם מחר יהיה טוב

שלום ! אני בחור בן 26 אשר היו לי כמה אירועים פסיכותיים (פסיכוזות) שהתפרצו לאחר תקופה ארוכה של דכאון עמוק ולחצים. הייתי שנה באשפוז פסיכיאטרי וטופלתי בתרופות ריספרידל, זיפרקסה וכיום ב - לפונקס ואפקסור. עם התרופות הנ"ל אני יכול להעיד שחזרתי לעצמי ב 70 אחוז, אך נותרה לי בעייה מאוד קשה ומציקה אינני חש כל סוג של רגש ,אינני חש התרגשות ולו הקלה ביותר - תחושה של רובוט אינני יודע מתי ללחוץ ידו של אדם (אין לי את התחושה), אין לי את התחושה לעשות "שלום" לבין אדם, כל מה שאני עושה זה יוצא אחרי הזמן..ונראה מלאכותי. אני רוצה לציין כי בעבר מלפני המחלה הייתי אדם מאוד רגיש ויוכלתי להנות ממוזיקה, בילויים,בנות והכל העיניין של לעשות שלום או לחבק בין אדם אהוב היה פועל בטבעיות ובאיסטינקס מלא ללא צורך בחשיבה. כיום הכל "מט" -שטוח -מת- כל הפעולות שאמורות להיות על פי רגש, פועלות רק על פי חשיבה. שאלתי היא, האם הבעיה הזו מוכרת? האם ישנו איזה טיפול חדשני בנושא הזה? האם טיפול במגנט יכול לעזור? אנא עזרו לי. תודה

הי אלון כל מה שאתה מתאר גם עבר עליי אני מבינה אותך במאה אחוז גם אני הייתי באישפוז 8 חודשים , לפני כן הייתי כ"כ שמחה לחיות והתרגשתי מכל דבר וחייתי ממש והים אחרי הבי"ח אני לא מרגישה כלום ואני ממש שונאת את התחושה הזאת כאילו הכל טפל וחסר משמעות ולפעמים נדמה לי שאולי המוות יגאול אותי מהייסורים האלו אני כ"כ לא אוהבת את ההרגשה ואת מה שהבי"ח עשה לי ואין הרבה אנשים שמבינים את זה אנשים שסיפרתי להם על כך ביטלו את הדבר בהינף יד מה שגרם לי להרגיש שאולי יותר טוב לא לדבר איתם על זה ולשמור לעצמי את הרגשות הביטחון העצמי שלי גם ניזוק בצורה קשה לכן אני ממש לא אוהבת את הבי"ח למרות שפה ושם היו ניצוצות של שמחה בין כל העצב וקהות החושים מה שאומר שיש סיכוי להשתנות אם תרצה לדבר אשמח לדבר איתך אלה

אני יודעת מהי סכיסופרניה... אבל אתם יכולים להסביר לי יותר? מקווה שזה בסדר. תרגישו טוב, ממני.

אלום שלום האם תוכל לומר לי גיל, מתי החלו הארועים הפסיכוטים, ומתי היה הארוע האחרון ? בברכה עמי

בוקר טוב, לפי מה שידוע לי תופעת הלוואי של ההלידול גורמת לדברים שהזכיר אלון... מעבר לסימני המחלה. ובאמת כשהבן שלי קיבל תרופה זו,הוא הגיב בדיוק כך. השאלה שלי היא האם לאחר הפסקת תרופה תופעות הלוואי האלו נשארות... כמו בריספרידל ?

מהן ההשפעות של נטילת פריזמה ועישון מריחואנה ?

נו אם שאלת את בטח כבר יודעת אולי תספרי את לנו ממקור ראשון ולא תאורטי

יהודה שלום, (ולשאר המגיבים( אני מתנצלת אם לא פירטתי את שאלתי והרי הפירוט: לא אני היא שנוטלת את הפריזמה כי אם בן זוגי היקר שבנוסף מעשן מריחואנה (גם אני מעשנת וכן, אני יודעת.....) אני דואגת מהתלות שהוא עלול לפתח לשילוב בין השניים מה שהביא אותי לשאלתי על ההשפעות/תופעות לוואי (אם בכלל) . מה שאני כן יכולה לספר זה שהמריחואנה "משפיעה" עליו "חזק" יותר מכל אחד אחר (וממני( לפעמים זה טוב...... ולפעמים זה לא......

אני לא מבינה... את נוטלת פריזמה? ומעשנת מריחואנה? או שאת נוטלת פריזמה ורוצה לעשם מריחואנה וחוששת? לא קלטתי.... אם אתץ כבר עושה את השניים אז אני עם יהודה! ממני.

גם אני לא הבנתי. מה זה פריזמה? מה זה מריחואנה? - צוחקת תכנית, מריחוטנה לא מסוכנת לגוף היא לא ממכרת פיזית. ההתמכרות היא נפשית. יותר בריא לתפוס ראש עם מריחואנה מאשר אלכוהול

יעל שלום האם תוכלי להיות יותר מכוונת בשאלה ? כללית, מריחואנה מרגיעה פעמים רבות בטווח הקצר תופעות של חרדה ודכאון רק כדי לגרום החמרה נוספת לאחר מספר שעות - כך נוצר לעתים תהליך אל נטילה גוברת של התכשיר בנסיון הקלה (זמני) עם החמרה בטווח הארוך יותר. פריזמה מועילה (במידה ומועילה ) לעצור את התהליך - שמוש יתר במריחואנה עלול לעכב את השפעתה בכל מקרה מומלץ להוועץ בפסיכיאטר המטפל בברכה עמי

האם שימוש במריחואנה באמת יכול להגביר את הדיכאון אחרי מספר שעות...? יותר מה שהוא היה לפני...? ...וואוו... תודה מראש, אני.

יש לי קרובה שחולה בוודאות בבולמיה נברוזה. היא היתה באבחון בתל השומר והמליצו לה להתאשפז לצורך הטיפול. הבעיה שהיא לא מוכנה לחשוב על זה בשום פנים ואופן. אנחנו יודעים שמצבה כבר קשה, היא מקיאה אחרי כל ארוחה כל יום. כיצד אפשר לגרום לה ללכת להתאשפז? היא מודעת לזה שזה מסוכן היא פשוט טוענת שהמצב שלה לא כזה קשה.

רוב, אני לא מאמינה שאפשר לעזור לה ללא הסכמתה. עדי

היי רוב, מהנסיון שלי, ואני ניצולת בולמיה, הייתי במצב של ההפרעה הזאת במשך כשנה וחצי, יהיה לכם קשה מאוד לשכנע אותה להתאשפז. אם היא לא מודעת לחומרת המצב ומסרבת לאשפוז יהיה מאוד קשה להניע אותה מדעתה. לא אמרת בת כמה היא וגם זה חשוב כדי לדעת מה לעשות הלאה, אם היא מעל גיל 18 אז הרבה לא ניתן לעשות בלי ההסכמה שלה, למרות שאז אפשר יותר לדבר על ליבה ולהסביר כמה המצב בלתי נסבל לה ולכם, ומקשה והורס את החיים שלה ושלכם. יכול להיות ששווה לכם להציע לה מצב של פשרה, אם היא לא מוכנה להתאשפז, ואני אולי יכולה גם קצת להבין אותה, בסך הכל אשפוז הוא הפתרון החריף ביותר למצב הזה, ואולי אפשר לחשוב על פתרון אחר פחות קיצוני. אפשר לנסות להציע טיפול פסיכולוגי פרטי שמשולב בטיפול של דיאטנית ואולי לזה היא כן תסכים, כי זה יראה לה פחות חמור ופחות משבש את השגרה ופחות מבליט ומדגיש עד כמה המצב קשה. אני לא אושפזתי ובכל זאת יצאתי מזה בטיפול חיצוני. במצבים האלה חשוב מאוד שהיא תשתף פעולה, כי אם היא תגיע לאשפוז רק בגלל שכפיתם אותו עליה סביר להניח שהוא לא יהיה אפקטיבי, שהוא לא יהיה יעיל וההפרעה גם אם תחלוף לפרק זמן מסוים תחזור לאחר שחרורה. ונראה לי שגם לכם מאוד קשה להתמודד עם המצב ואני יכולה להמליץ על ארגון אביב, שיש להם גם אתר באינטרנט, שמיועד לקרובים ולמשפחות של אנשים שחולים בהפרעות אכילה, ויכול להיות שאצלהם תמצאו אוזן קשבת ועצות איך להתמודד בחיי היום יום. בכל מקרה, אם יש לך עוד שאלות ספציפיות יותר, או אם תפרט יותר על גילה, מה היא עושה בחיים, ובכלל, אני אשמח לענות עליהם. ואולי אפילו תשכנע אותה לכתוב כאן, אני אוכל לנסות קצת להבין ממנה מה קורה, ולמה ההתנגדות הכל כך חמורה, ולנסות לעזור ולכוון ולסייע. לפעמים הרבה יותר קל לשמוע ולקבל ממישהו שהיה באותו המצב ומרגיש באיזה מקום אתה נמצא ואני בגלל שיצאתי מזה אולי אוכל להתחבר אליה, ולנסות לפתוח לה דלת החוצה מהמצב בו היא נמצאת. אביב.

רוב שלום. אני בולמית בתהליך. אם היא בהקחשה לא תצליחו כלום. מניסיוני האישי, היה לי מאוד חשוב שיפסיקו להתעסק באוכל סביבי. ז"א לא לשאול אם אכלתי, מה אכלתי וכמה. הכי חשוב היה לי שלא יגידו לי "זה משמין".... וכמו שאביב אומרת, תנסו להציעה לה את הפורום, הוא יכול רק להועיל שרה

http://www.solgar.co.il/aviv/new/bolimia.html

רוב שלום רב, אם הבחורה למעלה מגיל 18, אין לכם יותר מדיי מה לעשות, לצערי. אם הבחורה תרד במשקלה לתת-משקל משמעותי (דבר שבד"כ אינו קורה בבולימיה, אלא באנורקסיה, אבל יש מקרים שונים), ניתן יהיה להשתמש באיום של אישפוז כפוי. אולם בינתיים ניתן לטפל בה באופן אמבולטורי, שדומה במהותו לאישפוז, פרט ללינה בבית. ישנם שני מרכזים טיפוליים להפרעות אכילה במרכז הארץ, אחד בקיבוץ נען (ליד רחובות) והשני בהוד השרון. בשני המרכזים ניתן ליצור תוכנית טיפולית יומיומית אינטנסיבית, הכוללת טיפול של צוות רב-מקצועי: פסיכיאטר (במידת הצורך), דיאטנית, פסיכולוג, טיפול משפחתי, טיפול באומנויות/דרמה/תנועה, ועוד. אלו אמנם מרכזים פרטיים ויקרים, אך הם "תחליף" מעולה לאלו הזקוקים לאישפוז ולא מעוניינים בכך. אפשר כמובן גם לשלוח אותה לטיפול פרטני רגיל (פסיכותרפיה) ולשלב גם ביקורים אצל דיאטנית, רופא, אבחון פסיכיאטרי ועוד. אם את מעוניינת בפרטים נוספים את מוזמנת לכתוב לי לאימייל או להתקשר. פרטיי מופיעים בכרטיסי האישי, אם תקליקי על שמי המוכחל. בברכה, טלי פרידמן

לאן או למי שני צריכה לפנות אם אני חוששת שבני עבר התעללות מינית , או חוויה אחרת שלא היה צריך לחוות. האם לפנות לאבחון פסיכולוגי או לעובדת סוציאלית?

לבנה שלום. האם את בטוחה שעבר התעללות מינית? מהם הסימנים לכך או הביטויים ההתנהגותיים והרגשיים? האם את יודעת על ידי מי הוא עבר את ההתעללות? עני לי ואז נוכל לחשוב למי לפנות ומה לעשות. תודה. רוית. נ.ב. בן כמה הוא?

רוית שלום. לא , אני לא בטוחה, אבל אני בהחלט חוששת. השארתי לך הודעה באי מייל לפני כמה ימים, אני לא בטוחה שקיבלת אותה. אם לא קיבלת - אשלח שוב אני מודה לך על התגוב המהירה.

קודם כל תשאלי אותו ! או לפחות נסי לשוחח איתו ! וכמובן שיש את השירות הפסיכולוגי היכן שאת גרה. ואם יסתבר שהדברים נכונים ! תשכירי איזה אדם שיסרס את זה שעשה מעשים לבנך ! או שתרעילי אותו או לכל הפחות תתלונני במשטרה ! אל תוותרי ! חבל שאין עונש מוות לאנשים שמתעללים בילדים ! הגיע הזמן שלפחות פעם אחת למען יראו וייראו !

אליאן, שכחת להוסיף עוד משהו: כדאי להביט בציורים שלו או במשחקים שלו. עדי

לבנה יקרה, התעללות מינית היא פשע חמור, והשלכותיה על בנך עשויות להיות ארוכות טווח. ראשית, עליך לבדוק את כל הפרטים והעדויות שתצליחי לאסוף. בהחלט כדאי לפנות לעובדת הסוציאלית, ואולי בעזרתה לפנות גם למשטרה. בשלב השני, כאשר יתבררו הדברים, כדאי לפנות לקבלת עזרה נפשית לבנך בזמן הקצר ביותר. אם את זקוקה לעזרה נוספת, אנא שלחי לי אימייל. בברכה, דרור גרין

תודה, שלחתי לך אי מייל

ללבנה, מה זה חשוב למי לפנות, העיקר לפנות וכמה שיותר מהר, ואם תפני לאדם הלא מתאים בתחום הוא כבר ידע למי צריך לפנות וידע להתחיל את התהליך - קודם כל לברר אם באמת היתה ואחר כך גם לטפל. להתעללות מינית יכולות להיות השלכות חמורות מאוד על עתידו של בנך, וככל שתקדימי לטפל בו, כן ייטב. ההמלצה שלי היא לפנות לא מחר, אתמול.. אביב.

לבנה שלום ראשית, תוכלי להמשיך ולשמוע עמדות כאן בפורום. עם זאת, את חייבת לפנות לגורם מקצועי כדי לבדוק את הדברים בצורה מעמיקה. לא ניתן להישאר עם השערות כאלו לבד. ראשית ישוחחו איתך וסביר להניח שגם עם הילד. אחד הגופים הרציניים שעוסק בנושא הוא אל"י. תוכלי לצפות באתר שלהם באינטרנט ולפנות אליהם לעזרה: http://www.eli.org.il/Content/index1.asp יש להם גורמים מקצועיים בתחום. בעיקרון יש גורמים נוספים, כגון, שירותי הרווחה בעיריה ונעמ"ת. החשוב ביותר לפנות ללא דיחוי, גם כדי לטפל בעניין בצורה מקצועית, וגם כדי להתמודד עם התחושה הנוראה שלך שמשהו קרה לילדך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל מי שענה והתעניין. תורה רבה רבה. אני בהחלט מטפלת בעניין. שוב תודה על ההתעניינות והאכפתיות

הי אביב וכל השאר מה קורה? יש לי יומולדת היום, וכמעט אף -אחד לא מברך אותי . זה מאוד מבאס אותי, אני חוגג 25 ועושה חשבון נפש. המצב לא טוב . אולי מישהו מוכן להתייחס אלי ?

אז הנה מזל טוב עד מאה כעשרים מתאים לך

קודם כל- מזל טוב! אני מקווה שיום ההולדת יהיה שמח, למרות הכל. להיות לבד זה בוודאי מדכא , בפרט ביום ההולדת. יש לך מושג למה אתה כל כך לבד? מה עם חברים? עמיתים לעבודה? משפחה? בכל מקרה- אתה מאוד מוזמן לכתוב בפורום. יש כאן אנשים נפלאים, ואני בטוחה שהם ימתיקו מעט את היום, ואת הימים הבאים... אז, עד מאה כעשרים, ו... ברוך הבא!

הוא כבר לא לבד הוא כאן במועדון איתנו אז למה לבד

קובי, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לקובי! חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לקובי. מזל טוב, עד 121 ואם תרשום כתובת E MAIL אוכל לשלו לך ברכה ממש מדליקה. מוזר איך שאנחנו מיחסים חשיבות ליום ההולדת שלנו. גם לי יום ההולדת הוא יןם חשןב, אז תפוס חבר ולכו לחגוג. והעיכר שתשמח כי להיות עצוב ביום הולדת זה לא נחמד שרה

קובי, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לקובי! חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לקובי. מזל טוב, עד 121 ואם תרשום כתובת E MAIL אוכל לשלו לך ברכה ממש מדליקה. מוזר איך שאנחנו מיחסים חשיבות ליום ההולדת שלנו. גם לי יום ההולדת הוא יןם חשןב, אז תפוס חבר ולכו לחגוג. והעיכר שתשמח כי להיות עצוב ביום הולדת זה לא נחמד שרה :-)))))))))))))))))))))))))))

לא מכירה אותך ואתה לא אותי.ובכל זאת לא מחשבנים כאן.........אז מקווה שלמרות הכל תקבל את האיחולים בשמחה וגיל כי כל שנה שעוברת היא הזדמנות ללמוד להיות מאושר , לאהוב את עצמך ולחשוב על עצמך בראש ובראשונה. וביחס לכול מי שעדיין לא ברך........אל תצפה כדי לא להתאכזב. החברים (גם כאלה שאתה מכיר רגע.....) יתנו אותותיהם בזמנם. חשבון נפש? יש לזה קונוטציה שלילית, למה לא תקרא לזה , זכרון?.........זכרון שהוא יתרון.יתרון כי ביכולתך להשתמש בו כדי לשנות את עתידך. הנה משהו חדש לשנתך החדשה.......אופטימיות רדודה?! אולי אבל זה עובד, צריך לרצות. אז הרבה מזל טוב, והרבה מזל במציאת שביל הזהב לאושר. שרון

היי קובי, קודם כל ולפני הכל מזל טוב. החבר'ה ארגנו לך מסיבת הפתעה משגעת כאן עם המון ברכות שאני מקווה שתראה.. ימי הולדת באמת משמשים אותנו המון פעמים לעשות חשבון נפש, בייחוד העגולים שבהם, ו- 25 זה רבע מאה והוא משמעותי. אני מקווה שאתה לא מחמיר עם עצמך יותר מדי, ויכול למצוא את הדברים הטובים ואת ההישגים שהצלחת להשיג במשך הזמן לצד הדברים לשיפור. אם תרצה נוכל גם לנסות לחשוב ביחד איך לגרום ליום ההולדת הבא ליהיות שמח יותר גם בחוץ ולא רק פה בבית. אם תפרט קצת יותר איך קרה שאף אחד לא מברך אותך השנה, נוכל אולי ביחד לחשוב איך מתקנים את זה בשנה הבאה, איך שנה הבאה יהיו לך המון ברכות גם בחוץ. קיבלת פה המון התייחסות מהרבה אנשים מקסימים, אל תהיה מבואס, תשמח בהם, ואם תחזור בערב נמשיך לחגוג. ובינתיים, אני מקווה שיש לך חיוך רחב על הפרצוף מהברכות, ושולחת עוד המון המון המון מזל טוב ובלונים צבעוניים, כדי שהוא יגדל ויתרחב עוד יותר. אביב.

היום יומולדת לק-ו-ב-י ! ! ! שלום אחי! מה שלומך מותק? 25 זה אחלה גיל. אני מוכנה להתייחס אלייך, לאחל לך שיהיו לך רק עוד שנים יפות, עם המון אושר ואופטימיות!!! ובריאות...והצלחה...ולא לשכוח ת'חיוכים!!! שלך תמיד, אני.

היי קובי, קודם כל - המון המון מזל טוב!! וחוץ מזה, תראה כמה אנשים מתייחסים אליך... אולי תספר לנו קצת על עצמך? אני מזמינה אותך להמשיך ולהשתתף בפורום, אני מבטיחה לך עוד הרבה התייחסויות כלפיך, ובוודאי גם אתה יכול להתייחס להודעותיהם של הגולשים האחרים! מאחלת לך רק טוב! בברכה, טלי פרידמן

היי מתוקה, נעלמת לי בזמן האחרון, אני מקווה שהכל בסדר... אנחנו צריכות לדבר גם לגבי סוף השבוע כבר יש לי עידכונים בענין.. תרימי טלפון מתישהוא כשתתפני, או אם תהיי פה בערב/לילה אחרי 20:00 באי.סי.קיו, תשאירי לי סימן או שעה, ואני אהיה גם.. נשתמע אוהבת אביב.

הי מתוקה........ שלחתי לך מייל בצהריים. אני מניחה שאהיה מאוחר יותר אני במכון......... מה שלומך? נשמע דרך המקלדת שמצב רוחך מחוייך.......נפלא. אז שימשיך להיות, מצרפת גם את חיוכי ויש..... sheron

היי מתוקה, אם תהיי פה אחרי המכון אז נדבר באי.סי.קיו גם אני אהיה פה. יש לי גם עדכונים בקשר לעבודה.. אני כבר מתה לדבר איתך, נעלמת באמת והיית חסרה.. כל כך הרבה דברים קורים לי.. ביי בינתיים, חייבת לעוף, אוהבת אביב.

אינני בין החיים יותר. במשך השנים ספגתי אכזבות רבות מהאנשים הכי קרובים אלי(הורים, אחים טובים ועוד.) . לא רק שספגתי אכזבות אלא גם התעללויות. היום אחרי עשר שנים של נישואים, דימיתי בנפשי כי בעלי אכן אוהב אותי והוא היה המנוע שלי לחיים. אך גם כאן נחלתי אכזבה. זה לא עניין של בגידה בי עם אישה אחרת ואם כן זה קורה אני לא מודעת לכך. העניין הוא שהוא לא אוהב אותי יותר. עם זה אני לא יכולה לחיות יותר. אני מרגישה שהקרבה שלו אלי היא רחוקה, שהפגנת אהבה חלקית היא רק למראית עין. כל העולם בגד בי, כל האנשים שהכרתי בגדו בי. אבל, שבעלי יבגוד בי נפשית וישקר לי שהוא אוהב אותי את זה אני לא יכולה לסבול. אני מהלכת מתה בין החיים ואין לי מאין לשאוב כוח להמשיך הלאה.

במבי שלום אנא פני לעזרה חבל עמי

כאב לי מאוד לקרוא את דברייך. את מתארת מצב קשה, של אכזבה קשה מבגידת הסביבה האמורה להיות קרובה, של ייאוש, של דיכאון עמוק, של חוסר יכולת להאמין שהמצב ישתפר אי פעם... אני מתארת לעצמי שהרגשתך היא ש"הכל אבוד ואין בשביל מה", ומנסיוני האישי- אין הרגשה קשה יותר מזו. אני מסכימה עם ד"ר אבני. את חייבת לפנות לעזרה, במיוחד כשנראה שהסבל הוא למעלה מכוחותייך... כי חלק מהמצב הקשה שאת מתארת יכול להיות קשור למצב הנפשי. אני יודעת מנסיוני: מבעד לעדשת הדיכאון, המציאות נראית מעוותת... למרות שקשה לנו להאמין בכך. המוח מפרש דברים אחרת במצב הזה, גם במציאות פחות קשה - ועל אחת כמה וכמה במצב שאת מתארת. קריאת המצוקה שלך מדברת בעד עצמה. הסבל קשה מנשוא, את מרגישה שאין לך כוחות לזה יותר... וזה בדיוק המקום שבו צריכה להיכנס לתמונה עזרה מקצועית. אני יודעת שזה יכול להיות מפחיד, אך אזרי אומץ ועשי זאת - להציל את עצמך צריכה להיות העדיפות הראשונה כרגע. וכשהמצב ישתפר מעט תוכלי להודות שזה היה שווה! ושתפי... אל תשארי עם הכאב לבד. הפורום מלא אנשים אכפתיים ודואגים, ותמיד אפשר למצוא כאן אוזן קשבת, עצה טובה, כתף להישען עליה או יד שתמחה בעדינות את הדמעות...

הי........ יודעת שאין מילות נחמה ברגעים כאלה, ובכל זאת.......... אני אל יודעת מה טיב היחסים עם בעלך או מה המסגרת שבה כל הארועים שתארת התרחשו. מנין שאבת את התחושה הזו? האם דברת אתו? ואולי זו תחושה? שנובעת מהפחד שלך, מחרדת נטישה לאור זכרון העבר, והאכזבות שנחלת? ואולי הוא מנסה להתרחק כי הוא חש מחנק? כי הפחד שלך לאבד אותו כובל אותו באופן שגורם לו להתרחק ממך? בכל אופן. תשובות ניתן לקבל ממנו. אבל בראש ובראשונה ללכת לקבל עזרה/יעוץ. הן במישור האישי , כי למרות שאינני מוסמכת מטעם האקדמיה בנושאים אלה, נראה לי שגם את זקוקה לדבר עם גורם ניטראלי כדי לטפל בתחושות הקשות שאת מתארת. ללמוד להתמודד אתם. ובמישור הזוגי, ללכת עם בעלך. זה בהחנה שיש נכונות , רצון, והסכמה.זו דרך ארוכה, אבל חשובה שאם מחליטים ללכת בה, צריך להיות מוכנים לתהליך..... אשמח להיות כאן אם תרצי. בהצלחה.........וחזקי.......מה שלא יהיה גם אם זו נראה רחוק משגת, הכח אצלך...ואת חיה למרות שהתחושה היא שמשהו מת בפנים....

קחי את החיים שלך, בידים שלך, אל תתלי באף אחד בשביל האושר שלך, כי אולי את לא קלטת את זה עדין, כל אחד דואג ראשית כל לעור שלו, אחר כך אם נשאר לו קצ, אז הוא דואג לאחרים.

לשרון, לשיר, למישהי, ולד"ר אבני עמי, תודה רבה על מילותיכם יקרות הערך. אני בטיפול כבר שנה. היו רגעים טובים יותר וכרגע אני מרגישה בשיא השפל. שיתפתי את המטפלים שלי בבעיה שלי וטענותיהם (שלא מתקבלות עליי) על כך שאני לא אחראית וכי אני מעבירה את האחריות למצב שלי לידיהם רק פוגעת בי יותר ומפילה אותי לקרשים. ניסיתי שוב לדבר איתם היום ולהדגיש בפניהם עד כמה מצבי קשה מנשוא. אך תשובתם היתה שוב מאכזבת: ביקשתי עצה איך לנהוג כאשר אני בדכאון עמוק ואיני יכולה להפסיק לבכות, לא קיבלתי תשובה. הם ככל הנראה תולים את התקווה להחלמה שלי רק בידי התרופות הפסיכיאטריות שאני מקבלת, שיחות עם פסיכולוגית שרק מקשיבה לי, אך איננה נותנת לי פתרונות קונקרטיים לבעיותיי הרבות. אני רוצה עזרה ומבקשת עזרה אך אין מי שיקשיב. אני מודה לכם שאתם קיימים. במבי

במבי היקרה, בעיתך נגעה לליבי. אסור לך לאבד תקווה. יש הרבה אנשים טובים בעולם ואת תמצאי אותם, אך אנא אל תפסיקי לחפש. אם המטפלים בך לא עוזרים לך אל תהססי להחליף אותם. תמצאי כוחות פנימיים להשיג מטרות קטנות שתציבי לעצמך. ותספרי בפורום על התקדמותך. אנחנו איתך! עפרה.

שמעתי שהתרופות סרוקסאט ולוסטרל עלולות להגביר את הנטיה למחלות ממאירות, ושלפחות בחיות מעבדה נתגלו כמסרטנות . האם נכון הדבר? תודה מראש.

טליה שלום לגבי סרוקסט אכן כך - לפרטים ראי : http://www.oncology.com/v2_MainFrame/1,1614,_12|00328|00_21|002|00_04|001|00lib_id|001904,00.html לגבי לוסטרל לא מצאתי אך לא שולל עם זאת - תרופות (כמו בני אדם ) בנגוד לתקווה אינן מושלמות. ולכן תמיד החלטה עליהן כררוכה בהערכת יתרוונת לעומת חסרונות יתירה מזו, כמות המידע והמודעות לתופעות לואי של תרופות היא ענקית, בנגוד למידע ולמודעות לסיכונים סביבתיים אחרים חמורים בהרבה. לדכאון יש סיכונים קשים לחיים ולבריאות, גם הגופנית. לכן החלטה על טפול צריכה להלקח בהקשר הכולל. לא הייתי מחשיב למשל את הסכון לסרטן כפי שהוא מפורט שם, כשקול מכריע בהחלטה אם לקחת תרופות כך או כך היי זהירה ובהצלחה עמי

איפה אני יכולה למצוא את הקטגוריות לאיבחון אוטיזם ב - dsm האם יש אתר המפרט את סעיפי ה- dsm- iv? תודה

נטע שלום לא מכיר תנסי חפוש על Autistic disorder ו IV - DSM בהצלחה עמי

ענבל http://www.mssm.edu/students/tanelt01/dsm/dsmindex.htm הרשימה מסודרת לפי א ב אנגלי.

ישנה אפשרות לשלוח לך מייל ?

אליאן שלום כן . הכתובת היא: [email protected] להתראות עמי

היי בוקר טוב לא התייחסת להודעות ששלחתי לך ! כועסת?

נשמה שלי, מה פתאום כועסת ? עניתי על כל ההודעות שלך לאי.סי.קיו לא קיבלת ? את הבדיחות קראתי, רק שהייתי קצת בלחץ של זמן ולא הספקתי להגיב, נולדה לי אחיינית בשתיים בלילה, ואחותה היתה פה כל הלילה ובכתה ולא הסכימה להתנתק ממני, אז לא יכולתי להשאיר אותה, וכל הבוקר הייתי עם אחותי בבית חולים, את יודעת - אישה אחרי לידה, צריך לעזור לה להתקלח וכאלה.. אבל איך שחזרתי נכנסתי לראות מה שלומך היום.. עכשיו אני הולכת לארגן עוד כמה דברים, אבל אני אחזור במהלך היום.. מקווה שירגע קצת הלחץ, אבל זו התרגשות בריאה והכל בסדר.. אני לא כועסת, ולא כלום, סתם מתרגשת ובלחץ, אבל אני פה איתך.. אוהבת אביב.

להולדת האחיינית !!! איזה כייף זה !!! אני שמחה שבגלל זה לא ענית... תני קריאה כשתגיעי באיי סי קיו . אני רוצה לשאול אותך משהו חשוב ! ביי