פורום פסיכולוגיה קלינית

...

רק עכשיו הגעתי

אני בטוחה שהבעייה שלי מוכרת למדי. אבל היא גורמת ל להרגיש שאני עומדת להתפוצץ בקרוב מאוד. אני מרגישה כל כך מתוסכלת ואין מי שיעזור לי עם זה. אני לא מסתדרת עם ההורים שלי. הם נורא שמרנים ולא מרשים לי לעשות שום דבר. אני כבר בת 18 עוד מעט ועדיין הם משתלטים לי על החיים ואומרים לי מה לעשות. למשל, ובעיקר, הם לא נותנים לי לישון אצל החבר שלי, (שההורים שלו פתוחים לחלוטין ואני יודעת מצויין שהם ממש מרחמים על שיש לי הורים כאלה "מפלצות" רעות. זה גם גורם לי להרגיש רע). כל החברות שלי מסתדרות טוב עם ההורים שלהן. כשהן הלכו לשכב עם החברים שלהן, הם הלכו עם אמן לגניקולוג, ההורים שלהן תומכים בהן, ואני רואה את כל זה מסביב וכל כך קשה לי שלא לקנא ולהרגיש חרא. אבא שלי מאוד שמרן, ואמא שלי גם. בגלל שהחבר שלי גר רחוק ממני הוא ישן אצלי הרבה, אבל בחדר אחר. זה כל כך מטופש ואבסורדי, אנחנו שוכבים כבר חצי שנה ואסור לנו לישון ביחד. בגלל שהם חזרו לאחרונה בתשובה, הם לא מרשים לי לצאת בימי שישי! אחרי הרבה הרבה מריבות ושיכנועים, אמא שלי נותנת לי לצאת פעם בשלושה שבועות ביום שישי. דבר שכל בני הנוער לוקחים במובן מאליו, אני צריכה להילחם על זה. אני יוצאת די הרבה בימי חול ואני לא מוגבלת בשעות או משהו כזה, ואני רוצה להסביר שההורים שלי לא מפלצות או משהו כזה. הם נותנים לי כסף והכל, מסיעים אותי לכל מקום, נמצאים בבית (יותר מידי!) ובסך הכל נותנים לי יחס טוב. הם מרשים לי ללכת לאן שאני רוצה והיסכימו אפילו שאני אסע לחודש לאמריקה, לבד- בשום פנים ואופן לא עם החבר שלי- אבל אני לא מסוגלת לדבר איתם. זה כל כל מעצבן אותי. כלומר, אני לא מבינה למה בכלל אני עושה מה שהם אומרים לי. הרבה אנשים שיש להם הורים שמרשים להם הכל, אומרים לי כל הזמן לשים עליהם ... ולעשות מה שבא לי, אבל אני לא מסוגלת. אני ממש פחדנית לדעתי, או שזה נובע מהערכה??? אני חושבת שזה פשוט מראה שאין לי אופי, ואני שונאת את עצמי על כך. ברי.

ברי חמודה השיטה שלי בחיים היא דבר להודות על מה שכן יש יש לך הורים? תודה יש לך חבר שאוהב אותך? תודה את נוסעת לחודש לטיול לאמריקה? תודה (ואם מותר לי להוסיף, הלוואי עלי...) קשה לשנות הורים, בכלל קשה לשנות אנשים אחרים לי היה עכשיו בוס תובעני מאד בעבודה ולא כל הזמן הסתדרתי איתו אבל הייתה לי עבודה וזה מאד חשוב בתנאי השוק של היום אם תסתכלי לעומק על החברות שלך תראי שלכולם יש את הקשיים שלהם שלך אין אחת מכוערת, אחת שמנמנה ואחת בקושי מוציאה 70 בספרות אין טעם לעשות השוואות, וגם, החיים האלו הם כל כך לא צפויים וההורים שלך כן רוצים את טובתך (ואני לא מורה במקצועי) לסיכום צריך לחיות עם מה שיש ולא עם מה שאין!

הייי... תודה. זה מעודד. לאור העובדה שאת צודקת כי חוץ מזה החיים די מושלמים (טוב נו, וחוץ מהרישיון נהיגה שלא מגיע). אבל עדיין מציק לי שהדבר הקטן הזה כל כך מפריע לי. אולי זאת אני הבעיה ולא הם??? את חושבת שאני צריכה "למרוד"? כי אני די משקשקת לעשות את זה, ובגלל זה אני כל כך כועסת על עצמי. בכל אופן המון תודה. אני מדפיסה את המכתב שלך ואני אקרא אותו ברגעי ייאוש. את בטח מכירה את הקטע הזה. שאת בדיחכאון ואז את בטוחה שאם רק ההורים שלך היו שונים, כל הבעיות היו נפתרות. שיהיה לך יום נהדר. ברי.

היי ברי, אומרים לך לא לשים עליהם, על ההורים ? אם את שואלת אותי, מי שאומר לך את זה טועה. ההורים הם בין הדברים הכי חשובים והכי יקרים לנו בחיים, לפעמים קשה לנו לראות את זה, לפעמים הם נתפסים כמנדנדים, כמציבים גבולות שלא במקום, כמגנים עלינו יותר מדי, וכלא מבינים.. אבל בכל מצב הם ההורים שלנו, והמותר והאסור שהם מנסים להציב לנו נובע מדאגה שלהם אלינו, ומהרצון באמת לגונן על הילדים הקטנים שלהם כמה שאפשר. אז נכון, את כבר לא ילדה קטנה, אבל בעיני ההורים שלך תמיד תישארי ילדתם הקטנה, ותמיד הם ירגישו שהם צריכים להיות שם עבורך לעזר וטוב שכך. זה שאת לא מסוגלת לא לשים עליהם ולעשות מה שבא לך, אומר שאת פחדנית ? מראה שאין לך אופי ?? סיבה לשנוא את עצמך על כך ?? ממש לא נראה לי, ושוב זה מהמקום שלי. אולי זה מראה שעד כמה שלא היית רוצה להקשיב להם והיית רוצה להתבגר ולהיות כבר עצמאית, ולהפסיק להיות תלויה בהם, את עדיין במקום כלשהו בפנים חושבת שאולי בנקודות מסוימות הם צודקים, שאולי את כן צריכה אותם קצת להיות שם בשבילך, ורוצה לשמור עליהם שם עבורך. אני חושבת גם שאורה צדקה בדבריה, שלפעמים צריך להגיד תודה על מה שיש. לא תמיד אפשר לראות את זה כשיש, באמת. לפעמים מגלים עד כמה דברים חסרים לנו ועד כמה רצינו אותם והיינו צריכים אותם רק אחרי שאיבדנו אותם. לפעמים אנחנו מגלים כמה באמת נעזרנו בהורים ואהבנו אותם רק אחרי שהם כבר לא שם.. ולפעמים כדאי לחשוב על זה קצת קודם, כי כשהם לא שם זה כבר מאוחר מתי לתקן. נראה לי שאת וההורים שלך צריכים להגיע למצב של פשרה, משהו באמצע, הם יוותרו קצת ואת תוותרי קצת, ותיפגשו בחצי הדרך. אבל בשביל להצליח לעשות את זה חייבים לדבר, חייבת ליהיות שיחה משותפת שלך איתם, שכל אחד יסביר את עמדתו, את המקום שלו, ויוותר קצת, ואז תוכלו להסכים על האמצע. במקום לנסות לשכנע אותם ללבן שלך, ושהם יקבעו את השחור שלהם, תיפגשו באפור. ולגבי הלינה אצל החבר, לפעמים נוח יותר להורים שלנו להעלים עין מדברים שקשה להם להשלים עימם, כמו שכולנו עושים מדי פעם, ואולי דווקא את הנקודה הזאת שווה להצניע ולשמור בפרטיות שלך. סך הכל זאת החלטה שלך, והיא מתבצעת בינך לבין החבר שלך, והם לא יכולים לקבל את זה, אז למה להכריח אותם לדעת ? למה לא לשמור לעצמך דברים שיהיו רק שלך ? זה יכול גם להקנות לך תחושת עצמאות מהם, וגם להקל עליהם. אז לא תשנו בביתך ביחד ? אז תעשו את זה במקום אחר מתוך כבוד להורייך, וכך תוכלי גם לשמור על הכבוד שלהם ועל הרצונות שלהם בביתם, וגם להמשיך בדרכך. ואולי הכי חשוב, אצל כולם כמעט זה ככה בגיל הזה, אז את לא חריגה. החברות שלך מסתדרות עם ההורים שלהם ? אולי למראית עין, אולי כלפי חוץ, אני בטוחה שיש להם חיכוכים, אולי בנושאים אחרים, ואולי הם לא משתפים אותך בהם, אבל הם קיימים. זה הדבר הכי טבעי והכי נורמלי בגילך. אביב.

היי אביב. תודה על המכתב. הלוואי שהם היו מוכנים להתפשר. הם לא. הם מבחינתם מתפשרים בהרבה דברים- בימי שישי, בזה שאני חוזרת ב6 בבוקר ובעוד כל מיני כאלה. לא הייתה לי שום בעיה לישון אצל החבר שלי במקומות אחרים, כמו אצלו בבית או בכינרת וכאלה, אבל כשאמא שלי שמעה על ללכת לסופשבוע זוגי היא התפלצה. לא אכפת לי שיכפו את דעתם בבית שלהם, אבל בבית לא שלהם??? כל ניסיון לפתח איתם שיחה בנידון מסתיימת בצעקות ומריבות. אז מה שקורה זה שאני פשטו לא מעלה את זה ומטאטא דברים מתחת לשטיח. אני שונאת אותם.

היי ברי, אני לא חושבת שיש לך אופי חלש או משהו כזה אם את מקשיבה להורים שלך, וזה הגיוני לגמרי שאת מעריכה אותך, הם ההורים שלך. הם תמיד היו כאלה? או שמאז שהם חזרו בתשובה? דיברת איתם? אמרת להם מה את חושבת? אם תאמרי להם שאת בת 18, וזה כבר גיל שאת יכולה להיות עצמאית, ואם הם לא יתנון לך הזדמנות אז את לא תוכלי ללמוד לחיות בעולם האמיתי, אולי זה יעשה להם משהו....? עוד משהו, אם היית אומרת לי שזה רק עם חבר שלך, לא הייתי מבינה, אבל הייתי מעלה על דעתי בגלל שיש להם בטח סיבות משלהם. כי הם דואגים מסיבות מסוימות. אבל את אומרת שגם בימי שיש הם לא כ"כ מרשים לך..? ואת הולכת עם חברות? מה הנימוק שלהם? ושוב...זה תמיד היה ככה? בהצלחה...ואולי תחזרי ותספרי לנו מה קורה..?! ממני.

היי. זה לא מהיום. זה פשוט הוקצן אבל תמיד הם היו ככה. אין להם בעייה שאני אישן אצל חברות. רק לא אצל החבר שלי. זה כל כך מרגיז. הכי מעצבן אותי זה שאמא שלי בטוחה שאני יכולה לדבר איתה על כל נושא שבעולם, ובטוחה שהיא פתוחה ושאני מצייתת לה מתוך רצון. ממש... זה פשוט בגלל שאני כל כך פחדנית. כל כך מעצבן אותי שמגבילים אותי. אני גם לא יכולה להגיד לה כלום כי כל דבר היא מבטלת ואומרת לי שאני מדברת שטויות אז מה הטעם בכלל????? והמצב רק נהיה יותר גרוע מאז שהיא התחרדה. כל היום היא מסתובבת בבית ומקשקשת על דת. לפחות מישהו מאיתנו מאושר. בא לי לבכות כשאני רק חושבת על זה. אני לא יודעת איך ומתי אני אוכל סוף סוף להתנתק מהם. די ברור לי שאף פעם. היא הבהירה לי שכל זמן שאני גרה בבית שלה אני לא אישן בחדר אחד עם אביב. אין איזה שיטה להיפטר מההורים שלך??? ברי.

מכל העולם, מכל האנשים, מכל החברים וכו', יש רק שני אנשים שבאמת באמת הכי איכפת להם טובתך, ואלה ההורים שלך.

כנראה שההורים שלי הם יוצאי דופן.

ברי, ההורים שלך תמיד יראו אותך כתינוקת הקטנה שלהם. נסי באמת לשבת איתם, להראות להם שאת אדם עצמאי ובוגר. להורים של ברי, אם היא הייתה ילדה קטנה, הייתי יכולה להגיד שאולי יש משהו במגננת היתר שלכם כלפיה (כך היא מרגישה). גם כיום תפקידכם להגן עליה, אך היום עליכם לסמוך עליה שהיא תדע לשים את הגובלות שלה במקום. מגיע השלב שהילד פורש כנפיים ויוצא מהקן. גם אתם עזבתם. זכרו. עדי

אני רוצה להתאבד

יש תרופת "פלא" להתמודד עם חרדות או פחדים? למשל אומרים שכדי לעלות את הביטחון העצמי צריך לדבר אל עצמך במראה(לתת מחמאות)יש משהו דומה שאפשר להקטין רמות חרדה?

אולי תפרטי קצתיותר מאיזה פחדים את סובלת באיזו תדירות האם את מטופלת האם התייעצת אי פעם עם מישהו ועוד כיד הדמיון

שלום רב, תרופת פלא - ממש לא, אבל: יש הצלחות טובות, בזמן לא ארוך, להביא לשינוי התחושה ע"י אבחון טוב, ושילוב של גישות טיפוליות. תפרטי יותר, והצוות כאן יוכל להתייחס באופן יותר ספציפי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בעיקרון אני פוחדת/מרגישה לא בנוח ליד אנשים שאני לא מכירה ופוחדת ממצבים או ארועים שלא הייתי בהם קודם-ברור לי שכולם חוששים במידה זו או אחרת אבל אצלי זה מוקצן רוב המיקרים קשורים לבטחון עצמי ופחדים למשל אני מרגישה חסרת בטחון לחלוטין על יד קבוצת אחרים לדבר אימם, לא שיש לי איזה בעייה חיצונית שמשפיע על כך,לא ברור לי למה זה כנראה שמכל השנים שהייתי דחוייה חברתיית זה השפיע אליי בצורה חמורה. (אני רוצה לציין שהייתי בערך חצי שנה בטיפול פסיכולוגי)

זה די כללי שירלי... אילו פחדים??? ביי לבינתיים.

אברהם תודה רבה לך על תגובתך , רציתי לדעת אייך אני מגיע למייל שלך, תודה רבה שירלי

כתבתי לך משהו לאייסיקיו, אבל מכיוון שאני די חדשה בעסקי האייסיקיו אני לא בטוחה שהוא הגיע, כך שהחלטתי לכתוב כמה מילים גם בפורום. בד"כ שעות השינה שלי מטורפות, אבל נראה שהלילה הגזמתי קצת... יותר מדי לילות לבנים מכריעים אפילו אותי :-)) אני פשוט "שפוכה" מעייפות... אל תכעסי, אבל נראה לי שאני פורשת - העיניים שלי פשוט נעצמות מעצמן. אני מתגעגעת... הסלולרי שלי יהיה זמין מחר כל הבוקר, ואני באמת אשמח אם תתקשרי. מבטיחה להיות במצב רוח עירני! :-)) בינתיים, חיבוק ענקי ממני, ולילה טוב.

מישהי אכן לא דיברנו המון זמן את כניראה עסוקה בלימודים מחזיקה לך אצבעות בכל הקשור בכך אנחנו כותבות בשעות מטורפות אבל כל אחת והטירוף שלה (בלי גראפס ובלי יצורים מהחלל החיצון) אשמח לשמוע מה קורה איתך אביב מ-ז-ל---ט-ו-ב (כמיטב המסורת שלנו) איך שאני מקנאה... כל כך מתחשק לי אחיינים ולא ניראה לי שזה מגיע בקרוב. איחלתי לך בבוקר להתעודד כי כתבת שלא ישנת כל הלילה רק אח"כ הבנתי למה לא ישנת, ושמצב רוחך חייב להיות גבוה אני עוברת דברים שאיני רוצה לכתוב עליהם בפורום בגדול אני רוויה בכעסים שאיני יודעת להתמודד איתם נכונה (אני יותר מידי אמוציונאלית) סובלת קצת מרגשי נחיתות מעורבבים עם תחושה של חידלון אישים מסויים כל אלה ולא רק הם גם הרבה אופטימיות ושמחת חיים מישהו פעם אמר לי שאני חיה רק את הצד השמח של החיים ומזניחה את הצד העצוב אני מרגישה שעלי לקחת את המחשבה הזאת וללכת איתה הלאה אני הולכת לראיונות עבודה, שולחת קו"ח מתעמלת (איזה כיף) ושותה קפה בחוץ ליל מנוחה

בוקר טוב! אכן שעות מטורפות... אני מודה שאני קצת לא מאוזנת בקטע הזה, והאינסומניה שלי החריפה לאחרונה. התגעגעתי! מה שלומך? אני מבינה שהימים האחרונים לא היו קלים, למרות נטייתך לחיות רק את הצד השמח של החיים. אני יכולה להבין את ההימנעות מלכתוב על דברים מסויימים בפורום, יש דברים שהם אישיים מדי. אז קודם כל, לשלוח קו"ח, להתעמל ולשתות קפה (ומה עם עוגה?) בחוץ זה אחלה. אבל רגשות - אולי כדאי לשתף בהם בכל זאת? בלי להזכיר מאורעות או פרטים מסגירים חלילה, רק לספר על הצדדים המעיקים לפעמים: הכעס, תחושת הנחיתות, כל הסיפורים הלא-מפרגנים שאנחנו לפעמים מספרים לעצמנו, שמקשים עלינו להתמודד, שגורמים לנו להרגיש כל כך רע עם עצמנו, שלא בצדק. אני אמנם בתקופה לחוצה קצת עכשיו (טוב, אולי יותר מקצת...) אבל בכל זאת אני כאן מדי פעם, והייתי שמחה להתכתב, להתעדכן בשלומך, לתמוך ולהיתמך...כמיטב מסורת הפורום. מישהי

שלום. האינטרנט שלי לא עבד (רשמו לפניכם קללה על הסרבר של האוניברסיטה). טוב להיות פה. קראתי את התגובות. תודה לכל המגיבים . לאורית- את מוזמנת לכתוב אלי (בעברית), אשמח לכתוב אלייך גם אם תיהיה לי כתובתך. איך אתם מרגישים? אני מרגישה מוזר. נדמה לי שאני מנסה לחיות באיזה תמום ביניים בו אני לא מרגישה, מנסה לא להרגיש כאב מנסה לא להרגיש אבל. זה קשה, מתחילות להגמר לי האנרגיות. שלכם האלמונית

שמחה שחזרת. כן המחשבים האלה יכולים להיות כל כך הרסניים לפעמים. אולי אם תתני לעצמך להרגיש טיפ טיפ זה יעזור לך ומלאי האנרגיות יחזור אליך במהרה... שרה

תודה שרה. אני מקווה שאת מרגישה טוב. נשמע לי שאת עושה עם עצמך דברים טובים שיעזרו לך בעתיד. בהצלחה ממני

תני קריאה כשתתפני...

אביב השמיעי קול קו קו ריקו תרנגול

היי יהודה, מה שלומך?

ערב טוב, שמי דורית ואני בהריון. אני מרגישה כמעט כל יום פתאום לחץ בחזה ,מחנק, קוצר נשימה ,דופק מהיר.אני נושמת עמוק וזה לא עובר לי אני משחררת את החזייה, אם אני בבית אני נעמדת ליד חלון ומורידה את כל הבגדים מעלי וזה עובר לי רק לאחר שעה בערך. לפעמים זה קורה לי במהלך העבודה ואני ממש בהיסטריה מזה. האמת שלא נראה לי שזה קשור בהיריון. אודה לכם אם תוכלו לתת לי פתרון לעניין בתודה דורית

כדי שאנשים ישימו לב להודעתך ויוכלו לענות לך, כי את נשמעת במצב די לא נעים. את יכולה להפנות ת'שאלה לחברי הפורום או למומחים... ממני. נ.ב גם אני לא חושבת שזה בגלל ההיריון ואני לא מומחית-בכלל!

זה בהחלט יכול להיות התקף חרדה.

גם אני חושב כך אלו בערך סימני החרדה הארורה

דורית שלום במצבים שאת מתארת חשוב קודם כל לשלול בעיה רפואית. גשי לרופא הנשים שאצלו את עושה מעקב הריון והתייעצי עימו על התופעות. את יכולה להוסיף שאלה לפורום על רפואת נשים כאן באתר או באתר המומחים של איכילוב. במקביל כדאי לבחון את האפשרות שמדובר בסוג של התקף חרדה, כפי שכתבו קודמי בהודעות. זו אכן לא תופעת הריון במובן הפיזיולוגי אבל בהחלט יכולה להיות קשורה להריון בהיבט הפסיכולוגי. כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו. הריון יכול להיות תקופה מאושרת אבל מהווה תמיד גם מצב לחץ. אינני יודע מהו הרקע שלך והאם יש נסיבות מלחיצות סביב ההריון או סביב נושאים אחרים. בכל מקרה, כדאי לטפל בנושא בכלים פסיכולוגיים. לא מדובר בהכרח בטיפול ארוך. חשוב לערוך ראיון ולבדוק במה מדובר. ניתן תמיד להיעזר בשיטות של הרפיה והיפנוזה ולהיעזר בהם מאוחר יותר אפילו בשעת הלידה כדי להקל על התהליך. כך שזה לא הולך לאיבוד ואני מציע שתפני לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יכולה יותר. אני חוסמת,נסגרת,לא מניחה לאיש להיות שם בשבילי איש לא יודע,לא מנחש...מלבדך, ועכשיו גם כולם... כמה רע לי,כמה קשה לי עכשיו איבדתי טעם פשוט ככה. 40 ימים מחר, וזה רק הישג פעוט. הישג קטן ולא חשוב כי חוץ מזה אני כלום. אני מרגישה כאילו אני גוססת ואין בכוחי לעשות דבר, אני מתחמקת מהעשייה, משהו קוסם לי... ואני מתייסרת על הסגירות של הימים האחרונים,על הקושי לחלוק, על הקושי לערב אפילו את המטפלת למרות שהציעה את עצמה בכל עת , על המצב חסר האונים ששבתי להעמיד אותך בו. ואני מתייסרת עכשיו כפליים...על כך שאני נפתחת,על כך שאני מעיבה על רגשות השמחה כאן בפורום, על כך שאני חושפת את חולשתי. אצלי כל תחושה מתוגרמת לתחושה פיזית ואני מרגישה כאילו מבפנים הכל מתפורר.אני פיזית מרגישה את הלב שלי מתפורר לפירורים קטנים קטנים והם מתפזרים לי בגוף ומדגדגים ,גורמים לי לבחילה קלה... אני מעמידה פני חזקה בכל מקום,איתנה ...ואולי אני באמת כזו,אלא שאני מרגישה את השברים חותכים עמוק עמוק בבשר,קורעים כל נקודה ולא משאירים בי זכר. לכן לא אכפת לי מהמחלה.זהו מצב אמביוולנטי. החום הגבוה, הכאבים החזקים , המהלומות בראש, היובש בגרון, החולשה שאני לא מוכנה לזרום איתה ולא מפרגשנת לעצמי אפילו מנוחה. והבדידות הזו...האפלה עד אין קץ... ואין אף אחד....שממה במדבר....סוף העולם בשבילי... ואסור לי לבכות ,אסור לי להזיל אף לא דמעה אחת על העולם הזה. ואני יודעת שתשנאו אותי עכשיו, כי יכולתי לשתוק ולא להעיב על השמחה .... אנג'ל.

את לא "מעיבה על רגשות השמחה בפורום" את השמש והמלאך שלנו כאן מאירה בחומך (הפיזי...) ובנוכחותך את השורות. וראית מה היה כשלא היית כאן כמה ימים כולם התגעגעו ושאלו איפה את אנג'ל דואגים לך מאד ילדה גם אם את לא מוכנה לפתוח את ליבך הסירי מליבך תחושה של "מעיקה" לא אחד ולא שניים הם האנשים כאן שיעידו שתמכת בהם בשעותיהם הקשות והיית כאן בשבילם אז על מה את מדברת? כולנו פה בשבילך, רק תשפכי את מה שיש לך הלב מתי ההורים שלך חוזרים מחו"ל? אולי תפרגני לעצמך מחר יום מנוחה? תלכי לחר"פ להוציא גימלים ואח"כ תלכי לאכול ארטיק על החוף? (תרופת הפלא שלי..) אנג'ל לפעמים זה טוב להתפרק כדי אח"כ להבנות מחדש אולי תתני לעצמך להתפרק? ןאיך את מרגישה בודדה כשאני פה בשבילך? שיהיה לך לילה טוב חמודה, תשתי הרבה תה ותנוחי, הכי חשוב

"לפמי כמה לילות דיברתי עם איש אחד שהיה לי חכם נורא. דיברנו הרבה על אהבות ואכזבות וחתולים. אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת בחתולים וקצת גם בי, זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו, או מאיזה גובה יזרקו אותם, תמיד הם ינחתו על הרגליים, יחייכו חיוך חתולי, אדיש ומתנשא וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה ואף אחד לא נפל ובטח לא הם. כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא הוא שתק רגע ואחר כך ענה, שזה בכלל לא ככה, שבעצם החתולים רק עושים כאילו שכלום לא כואב והם נפלו על הרגליים. בעצם הם נופלים על הגב ונשברים לרסיסים כל פעם מחדש. אבל הם חתולים ויודים שזה חלק מהתדמית שלהם, ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגליים, אז הם לא מראים לאף אחד שזה בכלל לא ככה. האיש הזה לא ראה את הפנים שלי בלילה ההוא, כשאמר את המילים האלה, וטוב שלא ראה. כי אם הוא היה רואה את הפנים שלי, בטח הוא היה מוריד את העינים ורואה ת'רסיסים שלי על הרצפה...." /ורד מוסינזון מוסר ההשכל: מותר לנו לפעמים למעוד ולהישבר, גם אם זה מפחיד , ובמיוחד כשאת יודעת שדוקא כאן תמיד יהיה מי שיעזור לך לאסוף את הרסיסים..

שלום לך, יש לי כמה שאלות והראשונה היא איך אפשר למצוא משמעות לחיים והשאלה השנייה היא כהות החושים שנגרמה לי כתוצאה מאישפוז הייתי מאושפזת תקופה ארוכה , לפני האישפוז הייתי מלאת חיים והיום הכל נראה טפל וחסר משמעות וכך לעיתים גם הרצון לחיות אני ממש לא יודעת מאיפה לשפר את המצב ואם זה אפשרי בכלל אשמח לשמוע מה דעתך ובתקווה

אלה שלום משמעות החיים היא לדעתי שאלה גדולה ולטעמי כל אחד צריך למצוא לו אותה בעצמו לעתים קרובות בעזרת אחרים קהות חושים - שכיחה בעקר לאחר התקף פסיכוטי ועלולה להמשך עד שנה ולעתים יותר. תרופות שונות עלולות לתרום או לעזור לעתים קרובות הזמן (ולעתים טפול) עוזרים בברכה עמי

היי מישהי מיוחדת, האימייל עם מספר האי.סי.קיו שלך עוד לא הגיע, ואני לא יכולה להתאפק אז אני נותנת לך כאן את שלי. כל מה שאת צריכה לעשות זה ללחוץ על add/invite user ובחלון שנפתח בשדה של מספר אי.סי.קיו לרשום את המספר שלי, ואז ללחוץ חפש, ותמצאי אותי ותוסיפי לרשימה שלך. ואז את יכולה לשלוח אלי הודעות.. בדרך כלל האי.סי.קיו שלי סגור, אבל אם תשאירי לי הודעה שאת כאן, אני אעלה אותו... אם תהיי היום בסביבות 23:00 והלאה, אני אהיה שם.. מקווה שנדבר.. והמספר - 1177775661 אוהבת אביב.

ובכל מקרה, המספר שלי הוא: 121288121 (איך לא חשבתי קודם לרשום אותו כאן... פשוט לא חשבתי שייקח לאימייל כל כך הרבה זמן להגיע!) אני כאן עכשיו. אני לא יודעת אם את עדיין כאן, כך שבכל מקרה אני אחכה לך ב- 23:00 . קבענו!! אוהבת ומחבקת, מישהי

גם אני כאן

היי מישהי, כמעט כמעט נפלט לי השם שלך.. איזה מזל... אני פה, מנסה לשלוח לך הודעה וזה תקוע, אני רואה אותך באונליין, אז אם את כאן, תשלחי לי הודעה באי.סי.קיו ואני אענה. שלך אביב.

אני בוכה עכשיו.... בכי של הקלה....... בכי של אושר........ עשיתי זאת!!!!!!! הייתי בעבודה היום.אבל לא סתם . ממש עבדתי כרגיל! הלכתי עם פרפרים והחלטה שאני נשארת רק עד אחת בצהריים. ואז הגיעה השעה אחת , והרגשתי שאני יכולה להמשיך , וכך עוד שעה ועוד שעה ,ונשארתי עד הסוף. ונכון שמדי פעם חזרו לי קצת הסימפטומים של החרדות , אבל אני לא ויתרתי , וניסיתי לחשוב על משהו אחר....והצלחתי להתגבר. ואחרי העבודה קפצתי גם לקניון. וכשיצאתי ממנו הדבר היחיד שעלה לי לראש ושרציתי לצעוק לכולם: א נ י נ ו ר מ ל י ת ! ! ! ואז בדרך הביתה החלון של האוטו נפל לתוך הדלת (אל תשאלו איך זה קרה ,זה פשוט קרה.), ובגלל שזה חלון חשמל אז הוא נשאר למטה. והייתי חייבת לטוס למוסך, שם התברר לי שהלך המנגנון החשמלי (והלכו להם גם 400 שקל ), ומיהרתי לגן..... ואני כאן. מרגישה מצוין , כבר המון המון המון זמן לא הרגשתי ככה. מאחלת לכולם ולי רק ימים כאלה. ומה מחר? לפחות אותו הדבר...( הפכתי משוררת או מה??) נשיקות וחיבוקים לאביב , ג'קי ושרה וגם לשאר הקוראים. מה שלומכן אחיותיי לפורום??? אוהבת בילי נ.ב שלא תגידו שאין פה סיפורים מעניינים...

בילי מקסימה שלי, כל הכבוד, כל הכבוד ועוד פעם כל הכבוד !!!!!!!!!!!!!!!! אין לך מושג כמה אני מאושרת וכמה התרגשתי לשמוע את ההודעה שלך. תהיי גאה בעצמך, יש לך כל הסיבות בעולם, ואני שמחה שאת מרגישה נורמלית ובעננים, כי ככה את אמורה להרגיש. עשית את זה !!! הצלחת !!! עברת והתקדמת עוד מליון צעדים קדימה.. תזכרי את היום הזה ותזכירי לעצמך אותו כל פעם שתחששי קצת או תהססי קצת מלהתקדם בעוד צעד קדימה. מקווה שהתחושות הטובות ילוו אותך הלאה, ושיהיו לך עוד ימים מצוינים כמו היום, ואל תשכחי זה תלוי גם בך, אם תרצי ותחליטי שהיום יהיה טוב ומצוין, הוא יהיה כזה. הכל יראה אחרת, אפילו מהאוטו לא התרגשת, ואכן והאוטו, שטויות זה רק אוטו, וזה לא מה שיקלקל לך את היום המוצלח ואת ההישג הנהדר. חיבוקים ונשיקות היום יותר מתמיד כי מגיע לך, כי עשית את זה !!! אוהבת אביב.

תודה.תודה. אבל לא כתבת לי מה איתך. איך עבר עלייך סוף השבוע?ומה שלומך בכלל?

אני אחות גאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :-) כל הכבוד בילי שלי! עברת שלב ענקי בבעיה שלך, את בדרך הנכונה, שמחתי לקרוא שכתב בין השאר גם: "ג'קי...", זה כאילו מישהו שם לב שאני קיימת. אין לך מושג כמה זה הדהים אותי, באופן חיובי כמובן! אני מאושרת כ"כ בשבילך! ואת יודעת מה? זה נתן לי תקווה שזה אפשרי, שאפשר לנסות ולא להתפוצץ! שיהיה לך רק טוב... שלך לנצח... אבל ל-נ-צ-ח, אני.

שלום בילי. אנחנו לא מכירות אבל נראה לי שמגיעה לך טפיחה הגונה על השכם. זאת גם האסטרטגיה שלי - לספור שעות כשאני עייפה וסתם נמאס לי לעבוד(אף כי לרוב אני אוהבת את העבודה), אבל לפעמים בא לי ללכת במקום זה לקניון. בהצלחה, ממני האלמונית

בילי, ס'חתיין עליך. כל הכבוד שהצלחת לעבור את כל היום בשלום. כן גברת, את החורה נורמלית לחלוטין. הייתי אצל חברה ושחכתי את הפלאפון שלי. אין לי מושג מתי הוא יחזור אלי. טני די אבודה בלי פלאפון. אני מפוצצת מרוב אוכל! מתחשק לי לקחת סיכה ולעשות חור בבטן. בסך הכל, נשמע בסדר (אצלי) אוהבת, שרה נ.ב. שגם מחר יהיה טוב

שלום ! אני בחור בן 26 אשר היו לי כמה אירועים פסיכותיים (פסיכוזות) שהתפרצו לאחר תקופה ארוכה של דכאון עמוק ולחצים. הייתי שנה באשפוז פסיכיאטרי וטופלתי בתרופות ריספרידל, זיפרקסה וכיום ב - לפונקס ואפקסור. עם התרופות הנ"ל אני יכול להעיד שחזרתי לעצמי ב 70 אחוז, אך נותרה לי בעייה מאוד קשה ומציקה אינני חש כל סוג של רגש ,אינני חש התרגשות ולו הקלה ביותר - תחושה של רובוט אינני יודע מתי ללחוץ ידו של אדם (אין לי את התחושה), אין לי את התחושה לעשות "שלום" לבין אדם, כל מה שאני עושה זה יוצא אחרי הזמן..ונראה מלאכותי. אני רוצה לציין כי בעבר מלפני המחלה הייתי אדם מאוד רגיש ויוכלתי להנות ממוזיקה, בילויים,בנות והכל העיניין של לעשות שלום או לחבק בין אדם אהוב היה פועל בטבעיות ובאיסטינקס מלא ללא צורך בחשיבה. כיום הכל "מט" -שטוח -מת- כל הפעולות שאמורות להיות על פי רגש, פועלות רק על פי חשיבה. שאלתי היא, האם הבעיה הזו מוכרת? האם ישנו איזה טיפול חדשני בנושא הזה? האם טיפול במגנט יכול לעזור? אנא עזרו לי. תודה

הי אלון כל מה שאתה מתאר גם עבר עליי אני מבינה אותך במאה אחוז גם אני הייתי באישפוז 8 חודשים , לפני כן הייתי כ"כ שמחה לחיות והתרגשתי מכל דבר וחייתי ממש והים אחרי הבי"ח אני לא מרגישה כלום ואני ממש שונאת את התחושה הזאת כאילו הכל טפל וחסר משמעות ולפעמים נדמה לי שאולי המוות יגאול אותי מהייסורים האלו אני כ"כ לא אוהבת את ההרגשה ואת מה שהבי"ח עשה לי ואין הרבה אנשים שמבינים את זה אנשים שסיפרתי להם על כך ביטלו את הדבר בהינף יד מה שגרם לי להרגיש שאולי יותר טוב לא לדבר איתם על זה ולשמור לעצמי את הרגשות הביטחון העצמי שלי גם ניזוק בצורה קשה לכן אני ממש לא אוהבת את הבי"ח למרות שפה ושם היו ניצוצות של שמחה בין כל העצב וקהות החושים מה שאומר שיש סיכוי להשתנות אם תרצה לדבר אשמח לדבר איתך אלה

אני יודעת מהי סכיסופרניה... אבל אתם יכולים להסביר לי יותר? מקווה שזה בסדר. תרגישו טוב, ממני.

אלום שלום האם תוכל לומר לי גיל, מתי החלו הארועים הפסיכוטים, ומתי היה הארוע האחרון ? בברכה עמי

בוקר טוב, לפי מה שידוע לי תופעת הלוואי של ההלידול גורמת לדברים שהזכיר אלון... מעבר לסימני המחלה. ובאמת כשהבן שלי קיבל תרופה זו,הוא הגיב בדיוק כך. השאלה שלי היא האם לאחר הפסקת תרופה תופעות הלוואי האלו נשארות... כמו בריספרידל ?

מהן ההשפעות של נטילת פריזמה ועישון מריחואנה ?

נו אם שאלת את בטח כבר יודעת אולי תספרי את לנו ממקור ראשון ולא תאורטי

יהודה שלום, (ולשאר המגיבים( אני מתנצלת אם לא פירטתי את שאלתי והרי הפירוט: לא אני היא שנוטלת את הפריזמה כי אם בן זוגי היקר שבנוסף מעשן מריחואנה (גם אני מעשנת וכן, אני יודעת.....) אני דואגת מהתלות שהוא עלול לפתח לשילוב בין השניים מה שהביא אותי לשאלתי על ההשפעות/תופעות לוואי (אם בכלל) . מה שאני כן יכולה לספר זה שהמריחואנה "משפיעה" עליו "חזק" יותר מכל אחד אחר (וממני( לפעמים זה טוב...... ולפעמים זה לא......

אני לא מבינה... את נוטלת פריזמה? ומעשנת מריחואנה? או שאת נוטלת פריזמה ורוצה לעשם מריחואנה וחוששת? לא קלטתי.... אם אתץ כבר עושה את השניים אז אני עם יהודה! ממני.

גם אני לא הבנתי. מה זה פריזמה? מה זה מריחואנה? - צוחקת תכנית, מריחוטנה לא מסוכנת לגוף היא לא ממכרת פיזית. ההתמכרות היא נפשית. יותר בריא לתפוס ראש עם מריחואנה מאשר אלכוהול

יעל שלום האם תוכלי להיות יותר מכוונת בשאלה ? כללית, מריחואנה מרגיעה פעמים רבות בטווח הקצר תופעות של חרדה ודכאון רק כדי לגרום החמרה נוספת לאחר מספר שעות - כך נוצר לעתים תהליך אל נטילה גוברת של התכשיר בנסיון הקלה (זמני) עם החמרה בטווח הארוך יותר. פריזמה מועילה (במידה ומועילה ) לעצור את התהליך - שמוש יתר במריחואנה עלול לעכב את השפעתה בכל מקרה מומלץ להוועץ בפסיכיאטר המטפל בברכה עמי

האם שימוש במריחואנה באמת יכול להגביר את הדיכאון אחרי מספר שעות...? יותר מה שהוא היה לפני...? ...וואוו... תודה מראש, אני.

יש לי קרובה שחולה בוודאות בבולמיה נברוזה. היא היתה באבחון בתל השומר והמליצו לה להתאשפז לצורך הטיפול. הבעיה שהיא לא מוכנה לחשוב על זה בשום פנים ואופן. אנחנו יודעים שמצבה כבר קשה, היא מקיאה אחרי כל ארוחה כל יום. כיצד אפשר לגרום לה ללכת להתאשפז? היא מודעת לזה שזה מסוכן היא פשוט טוענת שהמצב שלה לא כזה קשה.

רוב, אני לא מאמינה שאפשר לעזור לה ללא הסכמתה. עדי

היי רוב, מהנסיון שלי, ואני ניצולת בולמיה, הייתי במצב של ההפרעה הזאת במשך כשנה וחצי, יהיה לכם קשה מאוד לשכנע אותה להתאשפז. אם היא לא מודעת לחומרת המצב ומסרבת לאשפוז יהיה מאוד קשה להניע אותה מדעתה. לא אמרת בת כמה היא וגם זה חשוב כדי לדעת מה לעשות הלאה, אם היא מעל גיל 18 אז הרבה לא ניתן לעשות בלי ההסכמה שלה, למרות שאז אפשר יותר לדבר על ליבה ולהסביר כמה המצב בלתי נסבל לה ולכם, ומקשה והורס את החיים שלה ושלכם. יכול להיות ששווה לכם להציע לה מצב של פשרה, אם היא לא מוכנה להתאשפז, ואני אולי יכולה גם קצת להבין אותה, בסך הכל אשפוז הוא הפתרון החריף ביותר למצב הזה, ואולי אפשר לחשוב על פתרון אחר פחות קיצוני. אפשר לנסות להציע טיפול פסיכולוגי פרטי שמשולב בטיפול של דיאטנית ואולי לזה היא כן תסכים, כי זה יראה לה פחות חמור ופחות משבש את השגרה ופחות מבליט ומדגיש עד כמה המצב קשה. אני לא אושפזתי ובכל זאת יצאתי מזה בטיפול חיצוני. במצבים האלה חשוב מאוד שהיא תשתף פעולה, כי אם היא תגיע לאשפוז רק בגלל שכפיתם אותו עליה סביר להניח שהוא לא יהיה אפקטיבי, שהוא לא יהיה יעיל וההפרעה גם אם תחלוף לפרק זמן מסוים תחזור לאחר שחרורה. ונראה לי שגם לכם מאוד קשה להתמודד עם המצב ואני יכולה להמליץ על ארגון אביב, שיש להם גם אתר באינטרנט, שמיועד לקרובים ולמשפחות של אנשים שחולים בהפרעות אכילה, ויכול להיות שאצלהם תמצאו אוזן קשבת ועצות איך להתמודד בחיי היום יום. בכל מקרה, אם יש לך עוד שאלות ספציפיות יותר, או אם תפרט יותר על גילה, מה היא עושה בחיים, ובכלל, אני אשמח לענות עליהם. ואולי אפילו תשכנע אותה לכתוב כאן, אני אוכל לנסות קצת להבין ממנה מה קורה, ולמה ההתנגדות הכל כך חמורה, ולנסות לעזור ולכוון ולסייע. לפעמים הרבה יותר קל לשמוע ולקבל ממישהו שהיה באותו המצב ומרגיש באיזה מקום אתה נמצא ואני בגלל שיצאתי מזה אולי אוכל להתחבר אליה, ולנסות לפתוח לה דלת החוצה מהמצב בו היא נמצאת. אביב.

רוב שלום. אני בולמית בתהליך. אם היא בהקחשה לא תצליחו כלום. מניסיוני האישי, היה לי מאוד חשוב שיפסיקו להתעסק באוכל סביבי. ז"א לא לשאול אם אכלתי, מה אכלתי וכמה. הכי חשוב היה לי שלא יגידו לי "זה משמין".... וכמו שאביב אומרת, תנסו להציעה לה את הפורום, הוא יכול רק להועיל שרה

http://www.solgar.co.il/aviv/new/bolimia.html

רוב שלום רב, אם הבחורה למעלה מגיל 18, אין לכם יותר מדיי מה לעשות, לצערי. אם הבחורה תרד במשקלה לתת-משקל משמעותי (דבר שבד"כ אינו קורה בבולימיה, אלא באנורקסיה, אבל יש מקרים שונים), ניתן יהיה להשתמש באיום של אישפוז כפוי. אולם בינתיים ניתן לטפל בה באופן אמבולטורי, שדומה במהותו לאישפוז, פרט ללינה בבית. ישנם שני מרכזים טיפוליים להפרעות אכילה במרכז הארץ, אחד בקיבוץ נען (ליד רחובות) והשני בהוד השרון. בשני המרכזים ניתן ליצור תוכנית טיפולית יומיומית אינטנסיבית, הכוללת טיפול של צוות רב-מקצועי: פסיכיאטר (במידת הצורך), דיאטנית, פסיכולוג, טיפול משפחתי, טיפול באומנויות/דרמה/תנועה, ועוד. אלו אמנם מרכזים פרטיים ויקרים, אך הם "תחליף" מעולה לאלו הזקוקים לאישפוז ולא מעוניינים בכך. אפשר כמובן גם לשלוח אותה לטיפול פרטני רגיל (פסיכותרפיה) ולשלב גם ביקורים אצל דיאטנית, רופא, אבחון פסיכיאטרי ועוד. אם את מעוניינת בפרטים נוספים את מוזמנת לכתוב לי לאימייל או להתקשר. פרטיי מופיעים בכרטיסי האישי, אם תקליקי על שמי המוכחל. בברכה, טלי פרידמן

לאן או למי שני צריכה לפנות אם אני חוששת שבני עבר התעללות מינית , או חוויה אחרת שלא היה צריך לחוות. האם לפנות לאבחון פסיכולוגי או לעובדת סוציאלית?

לבנה שלום. האם את בטוחה שעבר התעללות מינית? מהם הסימנים לכך או הביטויים ההתנהגותיים והרגשיים? האם את יודעת על ידי מי הוא עבר את ההתעללות? עני לי ואז נוכל לחשוב למי לפנות ומה לעשות. תודה. רוית. נ.ב. בן כמה הוא?

רוית שלום. לא , אני לא בטוחה, אבל אני בהחלט חוששת. השארתי לך הודעה באי מייל לפני כמה ימים, אני לא בטוחה שקיבלת אותה. אם לא קיבלת - אשלח שוב אני מודה לך על התגוב המהירה.

קודם כל תשאלי אותו ! או לפחות נסי לשוחח איתו ! וכמובן שיש את השירות הפסיכולוגי היכן שאת גרה. ואם יסתבר שהדברים נכונים ! תשכירי איזה אדם שיסרס את זה שעשה מעשים לבנך ! או שתרעילי אותו או לכל הפחות תתלונני במשטרה ! אל תוותרי ! חבל שאין עונש מוות לאנשים שמתעללים בילדים ! הגיע הזמן שלפחות פעם אחת למען יראו וייראו !

אליאן, שכחת להוסיף עוד משהו: כדאי להביט בציורים שלו או במשחקים שלו. עדי

לבנה יקרה, התעללות מינית היא פשע חמור, והשלכותיה על בנך עשויות להיות ארוכות טווח. ראשית, עליך לבדוק את כל הפרטים והעדויות שתצליחי לאסוף. בהחלט כדאי לפנות לעובדת הסוציאלית, ואולי בעזרתה לפנות גם למשטרה. בשלב השני, כאשר יתבררו הדברים, כדאי לפנות לקבלת עזרה נפשית לבנך בזמן הקצר ביותר. אם את זקוקה לעזרה נוספת, אנא שלחי לי אימייל. בברכה, דרור גרין

תודה, שלחתי לך אי מייל

ללבנה, מה זה חשוב למי לפנות, העיקר לפנות וכמה שיותר מהר, ואם תפני לאדם הלא מתאים בתחום הוא כבר ידע למי צריך לפנות וידע להתחיל את התהליך - קודם כל לברר אם באמת היתה ואחר כך גם לטפל. להתעללות מינית יכולות להיות השלכות חמורות מאוד על עתידו של בנך, וככל שתקדימי לטפל בו, כן ייטב. ההמלצה שלי היא לפנות לא מחר, אתמול.. אביב.

לבנה שלום ראשית, תוכלי להמשיך ולשמוע עמדות כאן בפורום. עם זאת, את חייבת לפנות לגורם מקצועי כדי לבדוק את הדברים בצורה מעמיקה. לא ניתן להישאר עם השערות כאלו לבד. ראשית ישוחחו איתך וסביר להניח שגם עם הילד. אחד הגופים הרציניים שעוסק בנושא הוא אל"י. תוכלי לצפות באתר שלהם באינטרנט ולפנות אליהם לעזרה: http://www.eli.org.il/Content/index1.asp יש להם גורמים מקצועיים בתחום. בעיקרון יש גורמים נוספים, כגון, שירותי הרווחה בעיריה ונעמ"ת. החשוב ביותר לפנות ללא דיחוי, גם כדי לטפל בעניין בצורה מקצועית, וגם כדי להתמודד עם התחושה הנוראה שלך שמשהו קרה לילדך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל מי שענה והתעניין. תורה רבה רבה. אני בהחלט מטפלת בעניין. שוב תודה על ההתעניינות והאכפתיות

הי אביב וכל השאר מה קורה? יש לי יומולדת היום, וכמעט אף -אחד לא מברך אותי . זה מאוד מבאס אותי, אני חוגג 25 ועושה חשבון נפש. המצב לא טוב . אולי מישהו מוכן להתייחס אלי ?

אז הנה מזל טוב עד מאה כעשרים מתאים לך

קודם כל- מזל טוב! אני מקווה שיום ההולדת יהיה שמח, למרות הכל. להיות לבד זה בוודאי מדכא , בפרט ביום ההולדת. יש לך מושג למה אתה כל כך לבד? מה עם חברים? עמיתים לעבודה? משפחה? בכל מקרה- אתה מאוד מוזמן לכתוב בפורום. יש כאן אנשים נפלאים, ואני בטוחה שהם ימתיקו מעט את היום, ואת הימים הבאים... אז, עד מאה כעשרים, ו... ברוך הבא!

הוא כבר לא לבד הוא כאן במועדון איתנו אז למה לבד

קובי, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לקובי! חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לקובי. מזל טוב, עד 121 ואם תרשום כתובת E MAIL אוכל לשלו לך ברכה ממש מדליקה. מוזר איך שאנחנו מיחסים חשיבות ליום ההולדת שלנו. גם לי יום ההולדת הוא יןם חשןב, אז תפוס חבר ולכו לחגוג. והעיכר שתשמח כי להיות עצוב ביום הולדת זה לא נחמד שרה

קובי, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לקובי! חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לקובי. מזל טוב, עד 121 ואם תרשום כתובת E MAIL אוכל לשלו לך ברכה ממש מדליקה. מוזר איך שאנחנו מיחסים חשיבות ליום ההולדת שלנו. גם לי יום ההולדת הוא יןם חשןב, אז תפוס חבר ולכו לחגוג. והעיכר שתשמח כי להיות עצוב ביום הולדת זה לא נחמד שרה :-)))))))))))))))))))))))))))

לא מכירה אותך ואתה לא אותי.ובכל זאת לא מחשבנים כאן.........אז מקווה שלמרות הכל תקבל את האיחולים בשמחה וגיל כי כל שנה שעוברת היא הזדמנות ללמוד להיות מאושר , לאהוב את עצמך ולחשוב על עצמך בראש ובראשונה. וביחס לכול מי שעדיין לא ברך........אל תצפה כדי לא להתאכזב. החברים (גם כאלה שאתה מכיר רגע.....) יתנו אותותיהם בזמנם. חשבון נפש? יש לזה קונוטציה שלילית, למה לא תקרא לזה , זכרון?.........זכרון שהוא יתרון.יתרון כי ביכולתך להשתמש בו כדי לשנות את עתידך. הנה משהו חדש לשנתך החדשה.......אופטימיות רדודה?! אולי אבל זה עובד, צריך לרצות. אז הרבה מזל טוב, והרבה מזל במציאת שביל הזהב לאושר. שרון

היי קובי, קודם כל ולפני הכל מזל טוב. החבר'ה ארגנו לך מסיבת הפתעה משגעת כאן עם המון ברכות שאני מקווה שתראה.. ימי הולדת באמת משמשים אותנו המון פעמים לעשות חשבון נפש, בייחוד העגולים שבהם, ו- 25 זה רבע מאה והוא משמעותי. אני מקווה שאתה לא מחמיר עם עצמך יותר מדי, ויכול למצוא את הדברים הטובים ואת ההישגים שהצלחת להשיג במשך הזמן לצד הדברים לשיפור. אם תרצה נוכל גם לנסות לחשוב ביחד איך לגרום ליום ההולדת הבא ליהיות שמח יותר גם בחוץ ולא רק פה בבית. אם תפרט קצת יותר איך קרה שאף אחד לא מברך אותך השנה, נוכל אולי ביחד לחשוב איך מתקנים את זה בשנה הבאה, איך שנה הבאה יהיו לך המון ברכות גם בחוץ. קיבלת פה המון התייחסות מהרבה אנשים מקסימים, אל תהיה מבואס, תשמח בהם, ואם תחזור בערב נמשיך לחגוג. ובינתיים, אני מקווה שיש לך חיוך רחב על הפרצוף מהברכות, ושולחת עוד המון המון המון מזל טוב ובלונים צבעוניים, כדי שהוא יגדל ויתרחב עוד יותר. אביב.

היום יומולדת לק-ו-ב-י ! ! ! שלום אחי! מה שלומך מותק? 25 זה אחלה גיל. אני מוכנה להתייחס אלייך, לאחל לך שיהיו לך רק עוד שנים יפות, עם המון אושר ואופטימיות!!! ובריאות...והצלחה...ולא לשכוח ת'חיוכים!!! שלך תמיד, אני.

היי קובי, קודם כל - המון המון מזל טוב!! וחוץ מזה, תראה כמה אנשים מתייחסים אליך... אולי תספר לנו קצת על עצמך? אני מזמינה אותך להמשיך ולהשתתף בפורום, אני מבטיחה לך עוד הרבה התייחסויות כלפיך, ובוודאי גם אתה יכול להתייחס להודעותיהם של הגולשים האחרים! מאחלת לך רק טוב! בברכה, טלי פרידמן

היי מתוקה, נעלמת לי בזמן האחרון, אני מקווה שהכל בסדר... אנחנו צריכות לדבר גם לגבי סוף השבוע כבר יש לי עידכונים בענין.. תרימי טלפון מתישהוא כשתתפני, או אם תהיי פה בערב/לילה אחרי 20:00 באי.סי.קיו, תשאירי לי סימן או שעה, ואני אהיה גם.. נשתמע אוהבת אביב.

הי מתוקה........ שלחתי לך מייל בצהריים. אני מניחה שאהיה מאוחר יותר אני במכון......... מה שלומך? נשמע דרך המקלדת שמצב רוחך מחוייך.......נפלא. אז שימשיך להיות, מצרפת גם את חיוכי ויש..... sheron

היי מתוקה, אם תהיי פה אחרי המכון אז נדבר באי.סי.קיו גם אני אהיה פה. יש לי גם עדכונים בקשר לעבודה.. אני כבר מתה לדבר איתך, נעלמת באמת והיית חסרה.. כל כך הרבה דברים קורים לי.. ביי בינתיים, חייבת לעוף, אוהבת אביב.

אינני בין החיים יותר. במשך השנים ספגתי אכזבות רבות מהאנשים הכי קרובים אלי(הורים, אחים טובים ועוד.) . לא רק שספגתי אכזבות אלא גם התעללויות. היום אחרי עשר שנים של נישואים, דימיתי בנפשי כי בעלי אכן אוהב אותי והוא היה המנוע שלי לחיים. אך גם כאן נחלתי אכזבה. זה לא עניין של בגידה בי עם אישה אחרת ואם כן זה קורה אני לא מודעת לכך. העניין הוא שהוא לא אוהב אותי יותר. עם זה אני לא יכולה לחיות יותר. אני מרגישה שהקרבה שלו אלי היא רחוקה, שהפגנת אהבה חלקית היא רק למראית עין. כל העולם בגד בי, כל האנשים שהכרתי בגדו בי. אבל, שבעלי יבגוד בי נפשית וישקר לי שהוא אוהב אותי את זה אני לא יכולה לסבול. אני מהלכת מתה בין החיים ואין לי מאין לשאוב כוח להמשיך הלאה.

במבי שלום אנא פני לעזרה חבל עמי

כאב לי מאוד לקרוא את דברייך. את מתארת מצב קשה, של אכזבה קשה מבגידת הסביבה האמורה להיות קרובה, של ייאוש, של דיכאון עמוק, של חוסר יכולת להאמין שהמצב ישתפר אי פעם... אני מתארת לעצמי שהרגשתך היא ש"הכל אבוד ואין בשביל מה", ומנסיוני האישי- אין הרגשה קשה יותר מזו. אני מסכימה עם ד"ר אבני. את חייבת לפנות לעזרה, במיוחד כשנראה שהסבל הוא למעלה מכוחותייך... כי חלק מהמצב הקשה שאת מתארת יכול להיות קשור למצב הנפשי. אני יודעת מנסיוני: מבעד לעדשת הדיכאון, המציאות נראית מעוותת... למרות שקשה לנו להאמין בכך. המוח מפרש דברים אחרת במצב הזה, גם במציאות פחות קשה - ועל אחת כמה וכמה במצב שאת מתארת. קריאת המצוקה שלך מדברת בעד עצמה. הסבל קשה מנשוא, את מרגישה שאין לך כוחות לזה יותר... וזה בדיוק המקום שבו צריכה להיכנס לתמונה עזרה מקצועית. אני יודעת שזה יכול להיות מפחיד, אך אזרי אומץ ועשי זאת - להציל את עצמך צריכה להיות העדיפות הראשונה כרגע. וכשהמצב ישתפר מעט תוכלי להודות שזה היה שווה! ושתפי... אל תשארי עם הכאב לבד. הפורום מלא אנשים אכפתיים ודואגים, ותמיד אפשר למצוא כאן אוזן קשבת, עצה טובה, כתף להישען עליה או יד שתמחה בעדינות את הדמעות...

הי........ יודעת שאין מילות נחמה ברגעים כאלה, ובכל זאת.......... אני אל יודעת מה טיב היחסים עם בעלך או מה המסגרת שבה כל הארועים שתארת התרחשו. מנין שאבת את התחושה הזו? האם דברת אתו? ואולי זו תחושה? שנובעת מהפחד שלך, מחרדת נטישה לאור זכרון העבר, והאכזבות שנחלת? ואולי הוא מנסה להתרחק כי הוא חש מחנק? כי הפחד שלך לאבד אותו כובל אותו באופן שגורם לו להתרחק ממך? בכל אופן. תשובות ניתן לקבל ממנו. אבל בראש ובראשונה ללכת לקבל עזרה/יעוץ. הן במישור האישי , כי למרות שאינני מוסמכת מטעם האקדמיה בנושאים אלה, נראה לי שגם את זקוקה לדבר עם גורם ניטראלי כדי לטפל בתחושות הקשות שאת מתארת. ללמוד להתמודד אתם. ובמישור הזוגי, ללכת עם בעלך. זה בהחנה שיש נכונות , רצון, והסכמה.זו דרך ארוכה, אבל חשובה שאם מחליטים ללכת בה, צריך להיות מוכנים לתהליך..... אשמח להיות כאן אם תרצי. בהצלחה.........וחזקי.......מה שלא יהיה גם אם זו נראה רחוק משגת, הכח אצלך...ואת חיה למרות שהתחושה היא שמשהו מת בפנים....

קחי את החיים שלך, בידים שלך, אל תתלי באף אחד בשביל האושר שלך, כי אולי את לא קלטת את זה עדין, כל אחד דואג ראשית כל לעור שלו, אחר כך אם נשאר לו קצ, אז הוא דואג לאחרים.

לשרון, לשיר, למישהי, ולד"ר אבני עמי, תודה רבה על מילותיכם יקרות הערך. אני בטיפול כבר שנה. היו רגעים טובים יותר וכרגע אני מרגישה בשיא השפל. שיתפתי את המטפלים שלי בבעיה שלי וטענותיהם (שלא מתקבלות עליי) על כך שאני לא אחראית וכי אני מעבירה את האחריות למצב שלי לידיהם רק פוגעת בי יותר ומפילה אותי לקרשים. ניסיתי שוב לדבר איתם היום ולהדגיש בפניהם עד כמה מצבי קשה מנשוא. אך תשובתם היתה שוב מאכזבת: ביקשתי עצה איך לנהוג כאשר אני בדכאון עמוק ואיני יכולה להפסיק לבכות, לא קיבלתי תשובה. הם ככל הנראה תולים את התקווה להחלמה שלי רק בידי התרופות הפסיכיאטריות שאני מקבלת, שיחות עם פסיכולוגית שרק מקשיבה לי, אך איננה נותנת לי פתרונות קונקרטיים לבעיותיי הרבות. אני רוצה עזרה ומבקשת עזרה אך אין מי שיקשיב. אני מודה לכם שאתם קיימים. במבי

במבי היקרה, בעיתך נגעה לליבי. אסור לך לאבד תקווה. יש הרבה אנשים טובים בעולם ואת תמצאי אותם, אך אנא אל תפסיקי לחפש. אם המטפלים בך לא עוזרים לך אל תהססי להחליף אותם. תמצאי כוחות פנימיים להשיג מטרות קטנות שתציבי לעצמך. ותספרי בפורום על התקדמותך. אנחנו איתך! עפרה.

שמעתי שהתרופות סרוקסאט ולוסטרל עלולות להגביר את הנטיה למחלות ממאירות, ושלפחות בחיות מעבדה נתגלו כמסרטנות . האם נכון הדבר? תודה מראש.

טליה שלום לגבי סרוקסט אכן כך - לפרטים ראי : http://www.oncology.com/v2_MainFrame/1,1614,_12|00328|00_21|002|00_04|001|00lib_id|001904,00.html לגבי לוסטרל לא מצאתי אך לא שולל עם זאת - תרופות (כמו בני אדם ) בנגוד לתקווה אינן מושלמות. ולכן תמיד החלטה עליהן כררוכה בהערכת יתרוונת לעומת חסרונות יתירה מזו, כמות המידע והמודעות לתופעות לואי של תרופות היא ענקית, בנגוד למידע ולמודעות לסיכונים סביבתיים אחרים חמורים בהרבה. לדכאון יש סיכונים קשים לחיים ולבריאות, גם הגופנית. לכן החלטה על טפול צריכה להלקח בהקשר הכולל. לא הייתי מחשיב למשל את הסכון לסרטן כפי שהוא מפורט שם, כשקול מכריע בהחלטה אם לקחת תרופות כך או כך היי זהירה ובהצלחה עמי

איפה אני יכולה למצוא את הקטגוריות לאיבחון אוטיזם ב - dsm האם יש אתר המפרט את סעיפי ה- dsm- iv? תודה

נטע שלום לא מכיר תנסי חפוש על Autistic disorder ו IV - DSM בהצלחה עמי

ענבל http://www.mssm.edu/students/tanelt01/dsm/dsmindex.htm הרשימה מסודרת לפי א ב אנגלי.

ישנה אפשרות לשלוח לך מייל ?

אליאן שלום כן . הכתובת היא: [email protected] להתראות עמי

היי בוקר טוב לא התייחסת להודעות ששלחתי לך ! כועסת?

נשמה שלי, מה פתאום כועסת ? עניתי על כל ההודעות שלך לאי.סי.קיו לא קיבלת ? את הבדיחות קראתי, רק שהייתי קצת בלחץ של זמן ולא הספקתי להגיב, נולדה לי אחיינית בשתיים בלילה, ואחותה היתה פה כל הלילה ובכתה ולא הסכימה להתנתק ממני, אז לא יכולתי להשאיר אותה, וכל הבוקר הייתי עם אחותי בבית חולים, את יודעת - אישה אחרי לידה, צריך לעזור לה להתקלח וכאלה.. אבל איך שחזרתי נכנסתי לראות מה שלומך היום.. עכשיו אני הולכת לארגן עוד כמה דברים, אבל אני אחזור במהלך היום.. מקווה שירגע קצת הלחץ, אבל זו התרגשות בריאה והכל בסדר.. אני לא כועסת, ולא כלום, סתם מתרגשת ובלחץ, אבל אני פה איתך.. אוהבת אביב.

להולדת האחיינית !!! איזה כייף זה !!! אני שמחה שבגלל זה לא ענית... תני קריאה כשתגיעי באיי סי קיו . אני רוצה לשאול אותך משהו חשוב ! ביי

נדמה לי שזו, פחות או יותר, השעה שבה את מתעוררת בד"כ... קיוויתי שאת כאן. נעלמת לי קצת אתמול, אני מקווה שהסיבה היא שקרה משהו מרגש... ושהכל בסדר. כשיש לך טיפת זמן, תני סימן חיים: בפורום, באייסיקיו או בפלאפון, כרצונך. אני מחכה לך... מישהי שאוהבת מאוד

היי מישהי מיוחדת, לא נעלמתי, אני אף פעם לא נעלמת, ואין שום סיכוי שבעולם שאני אעלם לך כי אני מאוד אוהבת. שמעתי את ההודעה שלך, כשחזרת אליי, אבל לא יכולתי לחזור חזרה. היה לי לילה ארוך וקשה עם האחיינית שלי שלא הסכימה להפסיק לבכות וגם לא להניח לי לשניה, אז לא ממש יכולתי להתקשר, ואני עדיין לא יודעת מה קורה עם אחותי ואפילו קצת מודאגת. עכשיו אני הולכת להתארגן בעצמי ולארגן אותה לגן, ולברר כמובן מה קורה, ואני אתקשר במהלך הבוקר או היום, בתקוה שהכל יסתדר. בכל מקרה הפלאפון פתוח וזמין, והקטנטונת מ-9 הולכת לגן, ואני אתפנה קצת אז אל תהססי להתקשר, אני אשמח באמת מכל הלב. שיהיה לך יום נפלא, מלא כוחות, ושטוף שמש.. קבלי חיבוק חזק ממני שיעזור לך להתחיל אותו ברגל ימין, ונדבר בקרוב.. אוהבת אביב.

...

אני היחידה שמתעוררת בשעות נורמאליות?? כניראה שכן!! ומהו נורמאלי? אביב, מקווה שתצליחי לישון קצת בערב אחרי העבודה ושמצב הרוח יעלה במשך היום

מקווה שאת מבינה ושלא תכעסי

השנייה משום מה לא עובדת

יהודה, הי אני עוקבת כבר כמב זמן אחרי ההודעות שלך ולא מצליחה חלהבין בדיוק מה ולה. אני אשמח להבין אותך קצת יותר. שרה

נכון שרה לא פשוט להבין אותי

.

הי, לא שמעתי ממך כל הסוף שבוע. אני מקווה שאת בסדר ושהילד מרגיש טוב. כשהוא יחגוג שנתיים אבא שלי יחגוג 55 אני לא יודעת מה נחגוג אבל נראה את יכולה לספר לי קצת על מה זה חרדות. אני מתקשה להבין איך הן צצות ומה האדם חווה אוהבת, שרה

היי שרה.. תודה על ההתעניינות. בדר"כ בסופי שבוע אני עסוקה עם הבעל והילד ,ככה שאין לי זמן לשבת על המחשב. והשבת הי כל כך כיף. נסענו לים גם בשישי וגם בשבת. הגענו רק בשש בערב והיה כל כך נעים. לא חם מדי , בלי שמש מייבשת והמים כל כך חמים. וחוץ מכמה מדוזות פה ושם הכל היה מושלם. בקשר לחרדות - המאמר של טלי הופיע ב-www.msn.co.il/page/19.asp אני חושבת שכרגע הוא לא מופיע שם. צריך לשאול את טלי אם יפרסמו אותו שוב , ומתי . חרדות זה מן מצב כזה של פחד , אבל לא ממשהו מוגדר . זאת אומרת פוחדים אבל לא מבינים למה.,או ממה. הבעיה בחרדות האלו זה שהן מתבטאות באופן פיזי בצורה שממש מורידה את איכות החיים. כמו למשל צמרמורות , כאבי ראש ,סחרחורות דפיקות לב חזקות וכד'. מה שגרמו לי החרדות האלו חוץ מכל מה שכתבתי עד עכשיו , זה לפחד ממקומות שבהם הרגשתי בפעם הקודמת לא טוב (למשל בעבודה ), ואז מרוב פחד שזה יחזור על עצמו , הפסקתי ללכת למקומות האלו. טפו ,טפו ,טפו, אני לאט לאט יוצאת מזה. תקראי את מה שכתבתי לכן בפורום. ומה שלומך? שיהיה לך שבוע מצוין... בילי

"מעציץ מציץ הציץ. מיץ יוצא - מן החמציץ, התינוק מוצץ,מוצץ, בלון - עף - עד - ש.... מתפוצץ! הכדור קופץ קפיץ - קפוץ ונופל ישר לבוץ, מהבוץ יוצאת צפרדע ששואלת - מי יודע? מי יראה לי את הדרך? בדיוק - או רק בערך............ לפנים - או לאחור? להיתקדם?......... ואולי לחזור? לימין?............ - אולי לשמאל?........... ............ככה היא תמשיך לשאול, גם מחר גם מחרתיים .... אז שלום! ולהתראות! ............בנתיים............ מתוך קישקושירים של קישקשתא ג'קי מתוקה, אל תתיאשי. אני יודעת שקשה ונמאס מהכל אבל באמת שאסור לנו להתייאש ןלתת למחלה לנצח אותנו. אני כאן אם את רק רוצה והפחד, אנחנו נראה לו מי אנחנו... אוהבת המון, והנה לך חיבור אנטי פחד ויאוש ודיכאון, שרה

אין כמוך חומד! את נהדרת! מס' 1! ממש גרמת לי לחייך! תודה נשמה שלי! Have a great day ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! !

הי אני חייבת לשתף אותכן חברה שלי מתחתנת!!!!!!!!!!!! אני חושבת שהיא משוגעת אבל אם היא מאושרת אני מאושרת!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא יכולה ללכת לישון!!!!!!!!! מיכל- טום בויי כל כך מוכר. הייתי כל כך בת בן. עד כיתה ב' הייתי הולכת בלי חולצה ברחוב ליד הבית. הייתי גם משתתפת במשחקי שליקה (ביצים) דרך אגב, את עוד חייבת לי איזה סיפור על סקס... איך היתה השבת? ג'קי - משתןקקת לתגובה לגבי התוספת ששלחתי במייל האחרוןץ איך עברה עלייך השבת? אובהת אותכן, שרה

השבת עברה עליי יותר ממה שחשבתי... אחרי זה הכל התחרפן-אבל יש בזה משהו יותר עמוק... זה לא שסתם נכנסתי לדיכאון פתאום. נ.ב ראיתי ששלחת לי משהו עם rainbow.... זה זה? אם כן, אז אני כבר קוראת את זה :-)

אביב, מדי פעם, אני קוראת את התשובות שלך בהקשר לאנשים ושאלותיהם. אומרים באנגלית : IT TAKES ONE TO KNOW ONE את מזכירה לי קצת את עצמי. אולי, יותר מקצת. את מעיין של נתינה. מעיין נובע אולי. אך משום מה, ודבר זה איננו מוזר לי כלל, אינך נוטה להתוודות בפרוטרוט על בעיותייך (או שאני טועה??) או על תחושותייך. תשובותייך אכן מצביעות על אישיות מטפלת בפני עצמה אך אולי - אינה מ ט ו פ ל ת. (אם את מבינה את כוונתי). אני אוהבת אותך - על התשובות שלך - ועל מי שמצטיירת מתוכן - אך מה שהייתי רוצה ממך יותר מכל - זה שתתני קצת משהו אחר. הפעם, לא תשובה מפורטת (וזה דבר שאת טובה בו, כמוני) אלא ה ש ת פ כ ו ת מפורטת. מהלב. משהו בי לוחש לי שאת יודעת לתת אך ... לא לקבל. ואני רוצה שתקבלי. ואם טעיתי, ואפילו בקצת. אנא תקני אותי. אוהבת, מיכל

הכל מדבר בעד עצמו...... http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=91081&t=91081

בוקר טוב לכם.. מיכל - לא טעית, אני נותנת ומאוד צריכה את הקבלה בחזרה, בתקופות מסוימות. כשאני כותבת כאן בפורום, אולי התשובות הארוכות והמפורטות יכולות להטעות, אבל כל תשובה שלי היא חתיכה מהלב, כולן יוצאות משם ומהנסיון שלי לגבי דברים קשים שעברתי בחיים. אני שמחה להשתפך כאן בפורום כשיש לי צורך וכשזה באמת מהלב ועשיתי את זה המון פעמים לאורך הדרך. אני כותבת כאן בפורום כבר 8 חודשים, ומי שמלווה אותי רואה את הכל, גם את ההתחלה הקשה מאוד שבה רק השתפכתי ורק קיבלתי ולא נתתי בכלל. אבל עם הזמן התחזקתי, למדתי גם לתת, זה משהו שלא ידעתי קודם, לתת מהנסיון, לשתף בחויות הקשות, להישען כשצריך על המטפלת שלי וגם על האנשים כאן בפורום. רגעי ההשתפכות והמשבר שלי באמת פזורים כאן בפורום ואני לא מסתירה שום דבר, וכשאני צריכה לקבל כולם יודעים שעכשיו זה הזמן לעודד אותי ולתמוך בי קצת, עד שאני אתאושש ואחזור במלוא הכוחות והעוצמה כדי לתת בחזרה. ראיתי גם את השאלה שלך לגבי הפיגוע, וזו דוגמא מאוד טובה להשתפכות שלי, לקריסה, ולהשברות, ואם את זוכרת באיזה תאריך היה הפיגוע את יכולה לדפדף אחורה לאותו יום שישי בערב ממש ולראות את ההתמוטטות שלי מפורטת כאן בפורום ממש בשלבים. יש כאן עץ שלי שהלך והתמלא ככל שהתחוור גודל האסון, ואם לא בא לך לדפדף אני מאוחר יותר אחפש בשבילך. יצא ארוך, למרות שביקשת שלא, אבל גם אם זו לא השתפכות בעינייך זה מהלב.. אם את התכוונת לדברים ספציפיים שאת רוצה לדעת עלי ועדיין לא יודעת, אני אשמח אם תשאלי ותכווני אותי קצת יותר, ואם התכוונת לרגעי משבר והשתפכות, אז אין לי כרגע, אבל אם תדפדפי אחורה, או תחכי עוד קצת, אז בוודאי יהיו - הכל בהתאם לנסיבות המשתנות ולארועים שנופלים עלי, ויש הרבה כאלה.. ול- ".." - תודה שהבאת את הקישור, יש לי הרושם שאת/ה מכיר/ה אותי מאוד טוב אם בחרת דווקא את הקישור הזה, ושלא השתמשת בשמך המקורי בפורום מסיבה כלשהי, וזה ממש מיותר, ואין בזה צורך.. אבל בכל מקרה תודה. שלכם אביב.

אני ממש שמחה לדעת. תודה. מיכל

הפסיכיאטר שלי אומר לי שאני בוחרת להיכנס למקומות "קשים" שאחרים לא בוחרים. זו היתה תשובתו לכששאלתי אותו למה לעזאזל כשהיה פיגוע כל כך קשה בדולפינריום, התחלתי ממש לראות את כל המראות ולנסות מ-מ-ש לחוש את המראה הנוראי - ידיים, רגליים, חלקי גופות פזורים לכל עבר. ממש חלקת לבנון- שדה קרב. וכל הגופות הן של י-ל-ד-י-ם. א ל ו ה י ם. אי אפשר לדמיין את התחושה שהרגשתי. אולי, זה היה העצב הכי עמוק שהרגשתי. תחושה עמוקה עד בלתי ניתנת להסבר של טרגדיה. ולעומת זאת, חברים מהלימודים, לא חושבים על זה. עברו לסדר היום, אמנם הם היו המומים כשזה קרה ואולי גם קצת אחרי, אבל באמת עברו לסדר היום ואפילו לא הבינו אותי. "מה הקטע שלך?" הם שאלו. ולא ידעתי לענות. אני היחידה שהרגישה כך??

מיכל, התגובה של כל אחד לפיגועים ובכלל לכל מה שקורה בארץ מאוד איניוידואלית. חוסר התגובה של חברייך באה לדעתי ממקוםפ של הדחקהץ אני לדוגמא מתמודדת עם הכל בהדחקה. הכל עובר מעלי. אחרי הפיגוע שהיה בערב שבועות בירושלים הלכתי לקניון, כאילו כלום לא קרה. אני לא אומרת שזה טוב. אולי באמת עדיף להתמודד עם המצב. אני כרגע לא יכולה לפנות מקום לדאגות האלה אז מקווה שתצליח להתמודד אם הכל כמה שיותר טוב, אובהת, שרה

היי מיכל, גם אני לקחתי מאוד קשה את הפיגוע, וכתבתי לך גם קצת למעלה עליו, הוא באמת היה אחד מרגעי ההשברות שלי.. אצלי באופן אישי הוא גם התקשר להרבה דברים וחויות פרטיות וקשות שעברתי. אני מצרפת לך כאן את הקישור, ואם תקראי את הדברים שכתבתי שם, תראי שאת לא לבד, קודם כל, ואחר תוכלי למצוא דוגמא להשתפכות שלי, מכל הלב, לקריסה, להתמוטטות, ולהתרסקות.. העץ מתחבר בהדרגה ככל שמתחוורת גודל הזוועה ואם תעברי את כל השלבים תוכלי גם לראות שיר שכתבתי מתוך הכאב הפרטי והאישי שלי, ואולי זה מה שחיפשת כשביקשת השתפכות.. בכל מקרה אם לא, באמת, תבהירי למה התכונת ואני אשמח.. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=117249&t=117249 שלך אביב.

שלום מיכל, רק רציתי לומר שאני בשדיוק כמוך לקחתי את הפיגוע מאוד קשה. בכלל כל פיגוע או אסון שקורה אני מתיחסת אליו בכבדות , ובוכה. בפיגוע בדולפינריום לא יכלתי להירגע כמה ימים, וכל פעם שראיתי חדשות התחלתי לבכות. אולי התגובה שלי או שלך קצת חזקות יותר משל רוב האנשים, אבל אני באמת חושבת שזה מביע אך ורק על רגישות יתר ולא יותר מזה. כמובן שהרגישות הזו מעצבנת לפעמים, אבל לפעמים היא גם חיובית. מי יתן שלא נדע יותר אסונות בארצנו הקטנה יום טוב קרין

מיכל יקרה, גם אני מרגישה כך. אני גם חושבת על חברה שלי שזיהתה את חברה שלה שנהרגה שם ונאלצה לטפל באחרים. עדי

מה שלומך חומד! העץ בכתבת לי בו היה כבר עמוס, אז החלטתי לכתוב לך כאן. אני בת.....15. בכל אופן, שאלת "מה עושים"? מה זה "מה עושים"?....טסים! נהנים! ומתקרחים! אההה, איזה חרוזים אני מביאה לך פה, הא? בכל אופן, הלוואי שהייתי יכולה לעוף מפה קצת, אף פעם לא חשבתי לטוס למזרח הרחוק, כי זה לא הכי עניין אותי, אבל כשאמרת את זה עכשיו, אז למה לא??? בואי נלך על זה...אז יאללה, תעשי סידורים, תלכי למשרדי נסיעות(יהיו קטעים), הייתי הולכת גם לעשות סידורים אבל ההורים שלי יגידו שאני שורפת קלוריות :-) אז שיהיה לך רק טוב מיכלי... לילה טוב!!!!! ממני. נ.ב תגידי, בת כמה את?

וואו, אני ממש יכולה לעשות עלייך בייביסיטר. אני בת 23. תגידי, את לא לומדת?????? מיכל

בייביסיטר????? איזו מצחיקה! בקשר לבי"ס, אנחנו כבר לא כ"כ לומדים כי נגמרה השנה, אם אני אלך לבי"ס אז אני אצטרך להעביר את יומי עם הלוח והגירים... alone...... ולא הכי בא לי... יום רביעי הבי"ס נגמר-סופית-ייייישששש! (לא שהספקתי להיות כ"כ הרבה זמן בבי"ס אבל לא משנה)... בת 23? אחלה גיל! שלך, אני.

ברצוני להתייעץ בנוגע לביתי בת השבע, אשר מתעקשת לצפות בתכנית: "לגעת באושר". לדעתי היא חשופה לשפה ירודה ורמה נמוכה של התנהגות שהיא עלולה לחקות.בתודה מראש.

אולי תגדלי אותה באקווריום או באמת תרדו מהארץ כי בכל מקום שומעים שפה לא יפה כהגדרתך אבל השפה היא אמיתית ואם לא מהטלויזיה אז בגן ברחוב אני מתחיל לרחם עליך מסכנה

לאמא המודאגת גם ביתי רואה את הסידרה ולא רק שהיא רואה... גם את השידורים החוזרים כל צהריים ובשבת את כל מה שהיה במשך השבוע. לפני כחודש נסעתי בתור מלווה עם כיתתה והסתבר לי לתדהמתי שכל הכיתה רואה את הסידרה הזו ! כולם יודעים בעל פה מי נגד מי ! זו שאלה קשה,כי הרי אם תמנעי ממנה לראות היא תוכל לקבל את כל הפרטים מחבריה. ואז מה? הבעיה היא באמצעי התקשורת והחשיפה המרובה שלהם לאלימות ! אולי אני טועה אבל החלטתי לאפשר לה לראות אך יחד עם זאת להסביר לה כשעולות שאלות ! ומה. ביום יום אנחנו לא מסבירים להם להיזהר ולהישמר מכל מיני אנשים רעים וכו' אבל אין ספק שצריך להפחית עד כמה שניתן את החשיפה הזו לאלימות וכו' וביננו, זו המציאות לצערי. מה שהם מציגים שם.

ועוד משהו קטן בעוד 10 שנים תהיה כאן עוד ילדה טראומטית

שלום רב, מחקרים רבים מאד על ההשפעות הפסיכולוגיות הארוכות טווח, והקצרות טווח, עקב צפיית ילדים בסרטים בעלי אופי מיני או תוקפני - - לא העלו תוצאות בדבר נזק. זאת עקב "מנגנון" קוגניטיבי משוכלל של ילדים לייחס לחומרים "קשים" שצפו בהם משהו שלא מתאים להם, ולדחות זאת מעולמם שלהם. בואו לא נייחס כמה תופעות חריגות, כמו נסיונות של חיקוי "התפוז המכני", כעובדות שסותרות את המסקנות הכלליות הללו. עד כאן לגבי חומר שהוא ממש "רחוק" מעולם הילדים, כך שחששות ההורים, דאליבא המחקרים, אינם במקום. יש אפקט שונה לגבי חומרים ותכנים שאינם "רחוקים", אלא פשוט שונים באופיים מעולמם המוסרי/תרבותי של ההורים. סרטים כאלו הנם בוודאי מושא לחיקוי אצל הצופים בהם, ולכן לא יפלא שהסביבה הדתית-חרדית מונעת בכלל צפיה בסרטים עלילתיים. אז אם החומר ב"לגעת באושר" ממש מנוגד לתפיסת עולמכם - אז יש בעיה. למה בעיה? כי הנורמה בסביבת הילדה היא שצפייה מותרת, ולכן אתם עלולים להקלע לסבך של העמדת הילדה בתנאי קונפליקט בין ציות לנורמות התרבותיות שלכם ובין ההתנהגות הנורמטיבית שבסביבתה. במילים פשוטות: תחילת מאבקי גיל ההתבגרות. וכעת להצעה שלי לדיון בשאלה הבאה: ולמה אתם כל כך מתנגדים? מה יש ב"לגעת באושר" שאין בסביבות אחרות? אז הנה, כמו בהרבה מצבים פסיכולוגיים, יש שאלה בדבר זהותו של "הקליינט": האם זו הילדה או אתם? בברכת דרך צליחה בהתמודדות בסבך, ד"ר יוסי אברהם

אני אובחנתי כסובל מדיכאון וחרדות ומזה כחודשיים לא יצאתי מהבית ולא הלכתי לעבודה. האים הביטוח הלאומי מכיר בבעיה שלי ואוכל לקבל הכנסה, אם כן באיזה גובה? אני מטפל אצל פסכיאטר, ופסיכולוג אומנם לא הייתי אצל הפסיכולוג חודשיים כי לא יצאתי מהבית, אני מחפש פסכיאטר מעולה! מומחה בתחום החרדות הייתי רוצה לקבל חוות דעת נוספת. תודה שי

שי שלום איני מומחה אמנם בנושא אבל נדמה לי שלא הייתי בונה על בטוח לאומי - התמיכה גם שהיא ניתנת היא מעליבה למדי בהחלט נשמע שאתה צריך להגיע לייעוץ עם מישהו טוב בהצלחה עמי

אולי אפשר לקבל ממך שם או טל של פסכיאטר מומחה בתחום מישהוא שיעזור לי באמת. אני גר באזור השרון. תודה

שלום רב אני בת 40 ומזה 4 שנים אני סובלת מקשיי נשימה. איני יכולה לנשום עמוק ועד הסוף. ערכתי בדיקות ותפקודי ראות ולא נמצא דבר. האם יש קשר למתח או למצב נפשי. ומה עלי לעשות כדי לעזור לעצמי?

יעל יקרה, יתכן קשר בין קשיי נשימה לבין מתח נפשי, וכדאי שתבדקי זאת. תשובה תכך לא תוכלי לקבל בפורום, וכדאי שתפני לקבלת יעוץ מאיש מקצוע. בברכה, דרור גרין

אישה באה לפסיכיאטר שלה,מתיישבת על הכורסא ורוצה להתחיל לדבר. הפסיכיאטר אומר לה חכי, תשכבי על הספה ותתפשטי. האישה מתפשטת,שוכבת על הספה ,והפסיכיאטר עושה את שלו מתלבש ואומר לה... "טיפלנו בבעיה שלי עכשיו נטפל בבעיה שלך" ומוסר השכל... שגם המטפלים הם בני אדם וגם להם יש וודאי בעיות... אבל הם מסתתרים מאוחרי השתיקות המקצועיות או עונים בשאלות: לאן זה לוקח אותך ? מה את/ה מרגיש/ה ? סתם חומר למחשבה....

בחור נכנס לתא כומר,הכומר שואל אותו:"כן בני על מה רצית להתוודות?" הבחור אומר:"ביממה האחרונה שכבתי עם חמש בחורות שונות". הכומר:"איזה מן קתולי אתה?" הבחור:"אני לא קתולי אני ישראלי והייתי חייב לספר למישהו!"

זה מצחיק אחי אבל זה נכון ... וזה מזכיר לי את הבדיחה.. למה הגבר הישראלי גומר מהר? כדי לרוץ לספר לחברה !!! טוב די עם הבדיחות האלו ! הגזמנו לא?

אליאן יקרה, אני אמנם אינני פסיכיאטר, אבל הבדיחה שלך קוראת לי לצאת להגנתם. אכן, לבדיחות יש בדרך-כלל גרעין רציני. מספרים בדיחות רבות מן הסוג הזה, אך הסיבה להיווצרותן איננה בטיפול הפסיכיאטרי, אלא בחשש של המטופלים, או בפנטזיות שלהם. מובן, שגם המטפלים הם בני-אדם עם בעיות משלהם, אבל המאפיינים של הטיפול הנפשי, כגון שתיקת המטפלים, קשורים בטכניקה הטיפולית ומיועדים לטובת המטופלים, ואינם מצביעים דווקא על חולשת המטפלים. למטפלים יש חולשות רבות, וספרים רבים נכתבו על כך (גם אני בין המחברים). עם זאת, כדאי להיזהר מלהפחיד את מי שנזקק לטיפול נפשי, משום שרוב המטפלים עושים את עבודתם נאמנה, ורבים נזקקים לשירותיהם. שבוע טוב, דרור

וואו, אני מצטערת! לא התכוונתי חלילה לפגוע . לא בפסיכיאטרים או בכל מטפל אחר (רק באלו שמועלים באמון המטופלים) אין לי שום כוונה להפחיד מישהו לגבי טיפול,להיפך! אני חושבת שטיפול זה הדבר הכי מועיל שיכול להיות והכי טוב למרות הקשיים. הכוונה שלי לגבי הטכניקה הייתה שהיא יותר מרגיזה מאשר מאפשרת להסתתר מאחוריה. אני מודה ומתוודה שהטכניקה פועלת בצורה יוצאת מכלל... היא מעלה דברים ולוקחת אותנו,המטופלים למקומות שלפעמים קשה מאד להיות שם ! ולסיום ,מהיכרות אישית שלי עם מטפל מסויים. אין ספק שהוא עושה עבודתו נאמנה !!! אפילו יותר מידי ! אז שוב סליחה ! אליאן

דרור לא נראה לי שהיתה כוונה לפגוע במטפלים או להפחיד מישהו. ציניות תמיד דבר טוב מידי פעם בטעם, ולמה לא להצחיק קצת את אנשי הפורום? שרה

וחבל שכך

אליאן שלום תודה על הבדיחה לטעמי , היא משלבת את נושא הנצול המיני בצורה בוטה יחד עם החרדה שהמטפל בעצם בבעיותיו הוא וקשייו של המטופל הם במקום שני (אם לא רחוק יותר) לטעמי נצול מיני (או אחר )הוא הרסני לעומת זאת, אין ספק שמטפלים גם מרוויחים ממטופליהם ויש שאלה האם זה טוב ? רע? מה טוב או רע בזה (השווי למשל את הפנטזיה של פרח לב הזהב - הילדה שמצילה את אימה ממחלה איומה) יום טוב עמי

ואתה בטח משווהאת זה לטיפול של פסיכיאטר לצערי כל הפסיכיאטרים שפגשתי הם בדיחה מהלכת ומסריחה מאלכהול

שלום רב, אני סולבת מתופעה של פוביה, כנראה, הסימפטומים אצלי כאשר אני נתקלת בתרגגולת הם האצת דפיקות הלב, מצב לחץ, סלידה, ולעיתים אף פוחד. אפילו עצם המחשבה בלבד על סיטואציה של פגישה כזאת, מעלה בי את כל הנ"ל. נ.ב. בהרגשתי העיקרית היא גועל מוחלט. שאלתי היא האם זוהי מחלה ? האם קיים טיפול תרופתי או קבוצתי או כל שהוא. תודה מראש, ד י ק ל ה.

מה שאת מתארת זה באמת נשמע כפוביה... ויש טיפול לזה ואני מניחה שאנשי הצוות יענו לך בהתאם.. ועד אז תשתדלי לא לחשוב עליהם או להיות בקרבתם. ואגב קחי בחשבון שתקבלי הודעות "מוזרות" בעניין הזה אבל אל תתייחסי! בהצלחה

לאליאן תודה על ההתייחסות.

בדיחה.... איש אחד ראה משהו מגעיל ומרוב גועל פניו נהפכו לירוקות. ילד קניבל שטייל עם אימו הבחין באיש ואמר: "אמא תראי, סוכריה מחליפה צבעים..." זה השעמום

מה ההבדל בין סקס טוב ,לחירבון טוב? תשובה:לאחר חירבון טוב אתה לא צריך לחבק את האסלה חצי שעה. זהו אחרונה בסוף יהרגו אותנו כאן....

אני מנסה לחשוב על בדיחה בתגובה ואין לי המוח מיובש כרגע אבל הצחקתם אותי מאד, שניכם מקווה שהיה סופשבוע נחמד

דווקא מוצלחת......רק עכשיו ראיתי וצחקתי. תודה.

חיחי.............

אשמח לקבל מידע היכן מתקיים טיפול קבוצתי.(גם פרטים) באיזור המרכז בלבד. אבקש תשובה בהקדם האפשרי.

ר יקרה, דפנה הומינר מקיימת קבוצה טיפולית באמצעות האינטרנט. אם תרצי פרטים נוספים, שלחי לי אימייל ואכתוב לך. בברכה, דרור גרין

ר' שלום רב, לא כתבת האם את מעוניינת בטיפול קבוצתי פרטי או ציבורי. באופן עקרוני ישנן קבוצות טיפוליות במרכזים לבריאות הנפש המקומיים, ולעיתים יש בקופ"ח. ישנם מכונים פרטיים ומטפלים פרטיים שעורכים קבוצות שעאלו גם. אם את רוצה שילחי לי לאימייל כתובת מדוייקת יותר (עיר מגורים) ואוכל להפנות אותך בהתאם. בברכה, טלי פרידמן

אבקש פרטים: [email protected] היכן יש קבוצות תמיכה באיזור המרכז-דחוף!!!

שלום אדון/גברת ר אכן מתקימים מפגשים חברתיים בנושא. אני יודעת על אחת בשם ד"ר צופי מרום שגרה באזור כפר סבא ומארגנת ומנהלת מפגשים כאלה, ייתכן באזור המרכז. חפש/י את הטלפון ב- 144. אם לא תמצא/י , צר/י קשר ואתן לך. בהצלחה, מיכל

1. אבקש הגדרת המושגים הבאים בליווי דוגמאות.:נרקסיזם, תסביך אלקטרה.

לגבי נרקסיזם- קשה להגדיר בכמה מילים מציעה לך להכנס למנוע חיפוש ( google הוא האהוב עלי) ולהקליק את שתי המילים. בגדול מאד אדם נרקסיסט הוא אדם שמאוהב בעצמו, וזוהי יכולה להיות תרכובת של כמה הפרעות ביחד. (אם תרצי אספר לך את האגדה ממנה נלקח השם). תסביך אלטרה; האם את יודעת מהו תסביך אדיפוס? כי זה בערך הצד השני שלו זהו השלב בו הילדה מתחילה לפתח רגשות מיניים ולהימשך לאביה (כמו שהבן נמשך לאמו) זהו שתי תשובות כלליות על שתי התופעות יש חומר רב בספרות בטח המומחים כבר ישלימו אותי יום טוב

היום עבר לי אחרת... המון עצבות...אבל לא דיכאון. עצב מתמשך וצורב, אבל דיכאון אני יודעת לזהות, וזה לא דיכאון. היום טיילתי עם אחותי, היה.... לא מוגדר. גם במשך השבוע, היו דיכאונות, אני שוכבת במיטה ( ושנים שלא שכבתי עליה אם זה לא לשינה ) ולא זזה, כי הפחד חזר, כאילו מאמינה שמישהו בדרך אליי, לגעת בי, לפגוע בי. הפחד התחזק, והדיכאון פחת, בינתיים.... הוא חוזר בערב, מצפה שאזמין אותו לקפה, אני אומרת לא ללכת, אבל הוא מתעקש. נכנס אליי, משתק !!!!! והדיכאון, ישנו....חי וקיים... אבל העצבות הצטרפה, הם כרתו ברית שהם עכשיו באים אליי בהפוכה... מביאים לי אותה בגדול! נבלות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל יש לציין שהכשהדיכאון מגיע, הוא "משחק אותה"... אבל יש גם לציין, שיש פעמים שהוא עסוק מדי והוא מוותר...וזה מה שניסיתי להגיד, שלפעמים הוא פורש, מתי הוא יצא לפנסיה הבן זונה (תסלחו לי) ? (וזה היה סתם עוד שטויות שכתבתי.... לא ידעתי איך להסביר ת'תחושה שלי בדיוק, אני מקווה שהבנתם, פשוט מוזר לי...)

עכשיו סתם מדכא. כוס אמק! נשבר לי....

ג'קי, נשמה שלי. מה מדכא אותך?? ספרי. אוהבת מיכל

ג'קי'לה! אני תיכף הולכת לענות לך בהרחבה במייל. שלך באהבה! אחת

היי ג'קי! כמו שהבטחתי כתבתי לך בהרחבה במייל. עכשיו שמונה וחצי בבוקר ואני בעבודה. אף אחד עוד לא בא אז אני "גונבת" כמה דקות... מקווה שתתחילי את היום עם חיוך ג-ד-ו-ל ותסיימי אותו עם חיוך עוד יותר ג--ד--וווווו------ללללללללל!!!!!!!!! טוב, עכשיו אני עפה מכאן! אבל לא לפני האמירה הרגילה שלי: להשתמע! אוהבת אותך! אחת

היי... כ"כ מוכר... הקטע של העצבות.... זה כאילו כלפי חוץ הכל סבבה - אתה צוחק קצת, נהנה קצת, אבל בפנים יש את הדבר הזה שמלווה אותך לאורך כל היום, ואתה מרגיש אותו איתך עם כל חיוך שלך, ועם כל טיפה של אושר, מהולה בהמון עצבות. וזה כואב...

:-(

היי אורה, מה שלומך חומד? קראתי שאת עובדת בפאב...זה בטח כיף,לא? ממני. נ.ב שיהיה אחלה יום, או לילה...תלוי מתי תקראי את זה :-)

אני עובדת במסעדה לא בפאב, אבל אני ברמנית ואני נהנית מזה חלק גדול מהזמן יום מצויין גם לך

ברמנית??? איזה ח-י-ה !!! זה בטח נורא כיף...?! היה נחמד לשמוע ממך... שלך, אני.

בן זוגי נוטל פריזמה מספר שנים ואני בהריון. מה תהיה ההשפעה (אם בכלל) על העובר ?

יעל שלום לפי מיטב ידיעתי לא צפויה בעיה אולם \ פני ליעוץ רופא הנשים שלך / הפסיכאטר של בן זוגך עמי

אני יודעת שאני קרצייה אבל שוב התקף חרדה (כן,ביום, מוזר גם לי). אני די אחריו. אבל אני מפחדת בכל זאת. לא רוצה לחזור לישון. שמתי לב שזה קורה לי הרבה לאחר שאני מתעוררת והיום עוד התעוררתי לבית ריק ולבדידות נוראית.

אני כבר לא יכולה עם זה יותר זה היה כ"כ מפחיד ומה שהכי הפחיד זה שלקחתי נשימות עמוקות כדי להרגע ולהכניס קצת חמצן לריאות , והלב שלי התחיל לדפוק עוד יותר מהר. האמנתי שהוא יפסיק לפעום. שאני עומדת למות אמרתי כבר שאני מוזרה?

למה את לא מטפלת בעצמך? בנתיים - תה עם שיבה מאד מרגיע.

שלום אנגל גנב - כשקוראים לו הוא בא. אותו הדבר עם הפחד, כשמחכים לו ומזמינים אותו - הוא בא. לכן תמיד רצוי לא לחשוב על הפחדים, לא להזמין אותם, להסיט את המחשבות לכיוונים אחרים יותר אופטימיים, מצחיקים, להעסיק את עצמך במשהו אחר. זכרי כלל! מח האדם לא מסוגל לחשוב שתי מחשבות בו זמנית, הוא אמנם יכול לעבור במהירות גבוהה ממחשבה למחשבה אך אין הוא מסוגל לחשוב על שני דברים באותו הזמן. תנסי למשל להגות שתי הברות בו זמנית: א, ב או שתי מילים בו זמנית. ודאי שנכשלת! המסקנה הפשוטה היא להעסיק את עצמך במחשבות אחרות ולא להקשיב לדפיקות לב או לקצב נשימה.

לא עשיתי את זה. זה לא מתחיל אצלי מזה. רוב הזמו זה מתחיל מחלומות או מהתעוררות והבנה כי אני לבד בבית. ואני יודעת שאני מוזרה, שרק אצלי קשה לזה לעבור,ולא משנה כמה אני אנסה,זה פשוט קורה לי בלי שליטה. והמוח שלי יכול לחשוב על אלפי דברים בו זמנית.הוכחתי לעצמי את זה בעבר.

שלום רב אני בת 31. אני מטופלת בפסיכותרפיה באופן פרטי, פעמיים בשבוע מזה 5 שנים ולוקחת פרוזק. לאחרונה אני חשה מאד רע. ויש לי צורך במסגרת קבוצתית תומכת. משהו כמו מפגש קבוצתי 2-4 פעמים בשבוע עם אנשים שמתמודדים עם מצב דומה שלי, שמונחה ע"י אנשי מקצוע בכיוון פסיכודינמי. אני מרגישה שאני נופלת בין הכסאות: מצד אחד- אני עדין בדכאון (למרות שפרוזק קצת עוזר). המיניות שלי גמורה עקב הפרוזק, אין לי את שמחת החיים והחיוניות כדי ליצור קשר זוגי. איני יכולה לעבוד. גם אין לי משפחה. למרות שיש מכרות ומכרים שמאד רוצים בקשר איתי- אני מסתגרת בתוך עצמי וחשה בדידות. מצד שני- אני לא חולת נפש. לא אושפזתי מעולם. אני משכילה (...בעלת תואר שני) הלכתי לטיפול קבוצתי דינמי במכון פסיכותרפיה פרטי. הבעיה היתה- שחשתי שרב האנשים שם לא בדכאון עמוק כמוני. יש להם משפחה. יש להם התלהבות לעסוק בקריירה שלהם. והקשיים שלהם הם בעיקר סביב קשרים בין-אישיים. גם לי קשיים כאילו. אך גם, כאמור, נוספים. כמו כן, הפגישות שם הן רק פעם בשבוע. מאידך חשבתי על המסגרת של אשפוז יום. הלכתי לבדוק ברמת-חן ומההתרשמות השטחית שלי, רב האנשים שם במצב יותר קשה משלי. אשמח מאד אם תוכלו לתת לי רעיונות או מידע בנושא בהרבה תודה נטע

היי נטע, את נשמעת בדיוק כמוני... גם אני מרגישה שאני נמצאת במשבר עמוק שלא ניתן לצאת ממנו...לקחתי תקופה סרוקסט שלא הועיל ורק הביא לעייפות רבה. אני מנתקת קשרים עם חברים כי הם לא יכולים להבין אותי ואני לא יכולה להזדהות איתם. הפסיכולוגית שלי אמרה שיש קבוצת תמיכה של אנשים שעברו ועוברים משברים נפשיים והיא אמורה לברר לי את הפרטים המלאים. אם את מעוניינת שאני אעדכן אותך או לדבר את יכולה להשאיר לי את פרטיי האי.מייל

נשמע מוכר אך לא חביב ! אגב,אולי תנסי לעבור לאפקסור....יש את אותה השפעה כמו הפרוזק אך פחות תופעות לוואי,במיוחד בהקשר המיני. בכל מקרה תשלחי הודעה לד"ר אבני בפורום והוא ישמח לענות לך. בהצלחה

אני חש בדיוק כמוך היה לי הכל ובעצם כלום... פתאום סתם כך בפתאומיות הכל התחיל ואני לא מוצא דרך החוצה... שי.

שי, ספר קצת, אתה די סגור בתאורך את המצב שלך. אמנם לא עניתי לנטע, אך עברתי על כל התשובות שנתנו לה ו... איכשהו התעניינתי בך ובמסתורין האופף את תשובתך. מקווה שאוכל לעזור או לתמוך בכל דרך שלא תהיה. מיכל

נטע שלום נשמע לא מספיק טוב בשלב זה, האם המטפל והפסיכאטר שלך מודעים לחומרת המצב ? שווה לבדוק מה קורה בטפול וכמו כן שוה לשקול שנוי בטפול התרופתי (מנון, תרופה אחרת) קבוצה היא אמצעי נוסף לאילו בהצלחה עמי

נטע שלום מסגרות כאלו הן בדרך כלל כבר בפורמט של אישפוז יום. למשל, באיכילוב יש מסגרת של חצי יום מהבוקר עד הצהריים שנחשב לאישפוז יום פסיכיאטרי. במקום כזה מותאם טיפול אישי לכל אחד. כך גם ברמת חן במקום שביקרת. יש כאן בעיה כי את באמת נופלת בין הכסאות. מצד אחד את לא מחשיבה את עצמך מספיק "חולה" כדי להתאשפז בצורה "רצינית". מצד שני לא מתפקדת טוב בחיי היום יום. זה שהאנשים באשפוז היום מצויים במצב גרוע משלך אינו אומר שהמסגרת לא מתאימה. אם את צריכה החזקה לפחות לטווח זמן מסויים כדאי להשתמש במה שיש. יתכן שתוכלי לתרום לאנשים אחרים במסגרת וזה בפני עצמו דבר חשוב לצורך ההרגשה היותר טובה שלך. בהצלחה בכל החלטותיך ד"ר אורן קפלן

הי אל תתיחסו אני בודקת משהו עם המחשב שלי. שרה

יופי

שרה, הרגת אותי מצחוק. ברצינות, מיכל

נעלמת לי בכוונה? מצטערת שאני מעלה תחושות כאילו אבל קשה לי להמנע מהן עכשיו. מותר לך להעלם לי.אני יודעת שנמאסתי.אני מבטיחה קצת להקל. אנג'ל.

אני לא יודעת מדוע עולים לי בראש דברים כאילו . זה עירוב של החולשה,החרדה,המצב הנפשי,הבדידות הפיזית והנפשית והחום שגורמים לי לחשוב שטויות ולכתוב שטויות. אולי כדאי שאני אלך להיום.

אנג'ל יקרה, זה בסדר. ולא, לא נעלמתי. התנתק לי האינטרנט, אז לא נכנסתי כבר שוב. מקווה שאת יותר בסדר. תרגישי טוב, ושיהיה שבוע בריא... טלי פרידמן

מהו בטחון עצמי? האם זהו ביטחון וירטואלי? כלומר הצגה כאילו שיש לי בטחון אבל בפנים אני חלש, חושש, חרד, הססן. האם הבטחון העצמי תלוי במצב כלכלי? האם הבטחון תלוי במראה החיצוני? האם הביטחון העצמי הוא מצב נפשי קבוע או מצב נזיל עם עליות וירידות ותלוי בסיטואציה? האם הביטחון העצמי תלוי בכח פיזי? או בכושר ספורטיבי גבוה? מה אכזבה מאהבה גדולה עושה לביטחון העצמי? האם הביטחון העצמי תלוי ברמה המקצועית שלי בעבודה?

רוני, אני חושבת שבטחון עצמי הוא משהו מאוד אינדיוידואלי, לכאורה אפשר לומר שצריך להציג עמדה חסינת כל אבל אין דבר כזה, אין בן אדם מושלם בעולם, יש כאלה מלאי ביטחון עצמי בעבודה חדשה וכאלה מלאי ביטחון עצמי בעמידה מול קהל. אני באופן אישי חסרת ביטחון בעבודה חדשה ונפילות ממערכת יחסים חא עושות לי טוב................. יום טוב, שרה

יש אנשים שעודף מצ'ואיזם הוא ביטוי לביטחונם העצמי. יש אנשים שנכונותם לריב עם כל אדם ולו על הדבר הקטן ביותר מהווה ביטוי מובהק לביטחון עצמי. יש אנשים שמידת ההתענינות והבקיאות שלהם בכדורגל או בענף ספורט אחר מהווה ביטוי לבטחון עצמי. אני לא אוהב כדורגל. אני שונא לריב עם אנשים ואפילו על דברים גדולים ש"מצדיקים" ריב. אני לא פטפטן בחברה או בשיחות סלון. אני לא מרגיש צורך להבליט את עצמי בחברה. אני גם לא מרגיש צורך להגדיל את רמת הבטחון העצמי שלי. אני נהנה לפעמים מבדידות והסתגרות, עיסוק בקריאה, גלישה או צפיה בטלויזיה. מי שיקרא את מה שכתבתי יסיק מכך שאין לי בטחון עצמי. לפעמים גם אני חושב כך. לדעתי בטחון עצמי הוא הרגשה, כלומר תחושה ריגשית שמשתנה ממצב למצב, תלויה במצבים מסוימים. שמחתי לקבל את תגובתך ואשמח לקבל שוב.

שלום יש לי בעיה מסוימת , כל חיי הייתי רגילה לתת מעצמי לאחרים עד שלא נשארה לי אנרגיה לעצמי היום לא מתאים לי לעשות כל מה שמצופה ממני ולספק אחרים הקטע הוא שאני עובדת ולא ממש מתחשק לי ללכת לעבודה אבל אני לא רוצה להישאר בבית נראה לי שפשוט נמאס לי שמצפים ממני כל הזמן ואז אני מעדיפה לא לעשות כלום אבל אני יודעת שזה לא יהיה הכי אפקטיבי כי חשוב לפעול ולעשות אשמח אם למישהו תהיה תשובה להעיר את עיני אלה

אלה שלום נראה לי שלא מדובר על עבודה מדובר אולי על השאלה לשם מה את חיה לתפקד זה חשו אולי אבל לא מתווה את הכוון - לאן את הולכת למה את מתפקדת לטעמי שאלה שווה בירור בהצלחה עמי

אלה שלום נראה לי שלא מדובר על עבודה מדובר אולי על השאלה לשם מה את חיה לתפקד זה חשו אולי אבל לא מתווה את הכוון - לאן את הולכת למה את מתפקדת לטעמי שאלה שווה בירור בהצלחה עמי

נכון באמת אני מתקשה בכלל למצוא סיבות לקיומי וזה די מתסכל לחיות במצב כזה השאלה מה אפשר לעשות ??? אלה

(אני מתחילה לטפטף את הודעות התודה שלי). מקווה שישנת טוב,או שלפחות יצאת ובילית. תודה על האימיילים.אני ממש רואה שכל יום שלחת לי מכתב.לפעמים אפילו שתיים,ובכל מכתב רשמת לי שאת מתגעגעת וצריכה לדבר איתי... את לא יודעת מה עשית בתוך הלב שלי.לא נראה לי שהיה מישהו בעולם הזה שחשב עלי כ"כ הרבה,שקווה בוקר וערב שאני אחזור וששמר דברים שהוא רצה להגיד רק לי. קראתי הודעות שכתבת ושירים שפירסמת ואני חושבת שהבנתי קצת יותר טוב מה הרקע שלך ואולי אפילו חלק מהדברים שהובילו אותך לאנורקסיה,מלבד מה שכבר סיפרת לי. בקשר לפסיכולוגית- אם היא אופטימית אז מה רע? אני יודעת מנסיון שהם בדר"כ לא כ"כ אופטימים ונוטים תמיד לבחון את העניין מהכיוון של "אם זה לא יצליח,אז...". אז אם היא פתאום אופטימית אולי יש סיבה.אולי יש שיפור בחשיבה שלך שנכר מדברייך ואת עדיין לא עלית עליו או לא מודה בו. נ.ב. כן, את יכולה לקרוא לי באי סי קיו ובאימייל בשמי הפרטי.גם ככה רק אני ואת רואות את זה,לא? נ.ב.נ. אם את רואה אותי מחוברת,גם בימים אילו,שלחי הודעה.אני מתחברת כי רע לי ,כי אני לא יכולה להרדם , כי אני לבד,כי אני חולה ונמאס לי לישון.אלף ואחת סיבות אבל בטח לא כדי לעמוד מול הרשימה הדוממת ולעשות בקרה מי מתחבר ומתי. אז אל דאגה אחותי הקטנה(את מרשה לי לקרוא לך ככה?), אני מדברת עם אנשים שם.עונה לאט,עונה תשובות קצרות בדר"כ , אבל עונה.אני מבטיחה! אז שיהיה לך יום נחמד אנג'ל.

היי אנג'ל, ברור שהתגעגעתי, זה גם כמו שינוי בשגרה, כי כל פעם היינו מדברות לפחות, אבל לפחות פעם אחת ביום. ואין לך מושג כמה את עוזרת. את הרי יודעת שאת הצלחת להוריד לי את הדיכאון מ- 100 לאיזה 98.5....וזה מה-זהההההה משמעותי עבורי. ותודה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקשר לפסיכולוגית, כשאת אומרת את זה, אז היא באמת אופטימית כי היא רואה שינוי לדוגמה מלפני האישפוז שהייתי out לגמרי, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. ועכשיו זה פשוט אחרת, הבנתי ת'מצב, ופשוט אני פוחדת לשנות אותו. היא נורא נורא נורא רואה אור בקצה המנהרה, היא אפילו אמרה לי מתישהו: "כשתצאי מזה...בערך בעוד שנה נגיד...", וזה אפילו הבהיל אותי, כי אני נורא פוחגת לצאת מזה. לא משנה. אוהבת אותך נוראאאאא אני. נ.ב וברור שאני מסכימה שתקראי לי "אחותי הקטנה,....איזה כיף לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ג'קי, אהלן אחותי, זאת מיכל. זוכרת?? די מצחיק אבל מובן מאד שאת פוחדת לצאת מזה. משום מה ובאופן ודאי, בעיותינו, אותן בעיות שבחרנו בחירה תת מודעת לסבול מהן, משרתות אותנו מאד. אני למשל סובלת מחרדה לא ברורה. יכולות להיות לה המון סיבות ויש לי מספר תאוריות, אבל רק תאוריות. אני משתוקקת לצאת ממנה ומפחדת בדיוק באותה מידה לצאת כי... היא כנראה, מאד משרתת אותי, באופנים שאינני מודעת להם ואולי אף פעם לא אעמוד על דיוקם. סתם, רציתי שתדעי. אם תבקשי, אספר עוד. בכל אופן, ממה בדיוק את סובלת או איך היית מגדירה את מהות "בעיותייך" או סבלך. כי... בוא נודה בזה, כמעט כולנו (כמעט כל אלה שכותבים כאן, לפחות) כותבים מתוך כאב או סבל ורצון לשתף ולקבל תמיכה וכמובן...לתת. ספרי אחותי, תשפכי הכל, אם תרצי. אני כאן. אוהבת, מיכל

אנג'ל: מקווה שבכל זאת יעבור עלייך יום נחמד יש לך תוכניות לשבת? אני נורא גאה בך על ה 37, אבל אני גם חושבת שאת לא מספיק מעריכה את חשיבותה של תמיכה חברתית טובה אביב! קראתי את ההתייחסות שלך אכן הייתי בפאב, והיה עמוס כמו שרק יום שישי יכול להיות זהו, יום חדש מתחיל מאד הייתי רוצה לדעת, אם לא ר', אז מה כן? אליאן! אותך אני אוהבת מאד, גם בימים קשים שיהיה יום בכיף לכולם

היי אורה, לילה טוב לך, אני מבינה שאת הולכת לישון אחרי העבודה, אז חלומות נעימים. ולגבי השאלה שלך - זה ברור לך בטח למה אני לא יכולה לענות, חשיפה זה דבר שמפחיד אותי עדיין, ואני עושה את זה בשלבים ובהדרגה, ולא בפורום שיש בו מעבר לאנשים הקבועים גם אנשים אקראיים שבאים מדי פעם, ועדיין קוראים הודעות, וגם אנשים שקוראים באופן קבוע בלי להגיב וגם אנשים שלפעמים עדיין טורחים להעיר הערות עוקצניות. אבל עדיין.. בגלל שיש כאן אנשים שמכירים אותי גם בשם הפרטי, ולא הייתי רוצה שיוצר מצב לא נעים, שבו יחשבו שאני לא אומרת את האמת, ואני תמיד אומרת רק את האמת, אני אומר שאני כן ר', רק ר' אחרת ולא זאת שאת התכוונת אליה. :-)) אז לכל מי שקרה ולא הבין למה אני אומרת שאני לא ר', אורה התכוונה לר' אחרת ואני ר' אחרת. סתם יצא מצחיק קצת הרמזים הללו על הבוקר, אבל אין לי דרך אחרת, מאחר ואני עדיין מעדיפה לשמור על הוירטואליות האנונימית שלי.. אז סליחה. שלך אביב.

אני הבנתי את קטע הר' עוד מההתחלה כי כתבת דיברתי עם שתיכן,ומיד הבנתי למי את מתכוונת. היא עוברת דירה,לכן נעלמה מהאינטרנט. בהתחלה נבהלתי קצת שאורה אמרה שר' מעלה אצלך קונוטאציות שליליות. הדרך שלה אמנם שנוייה במחלוקת אבל היא בן אדם כ"כ טוב ,שאין לך מושג. מה שלומך?

התכוונתי במייל כמובן שלא בפורום יום טוב, אוהבת (ורצה לעבודה)