פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
נדמה לי שזו, פחות או יותר, השעה שבה את מתעוררת בד"כ... קיוויתי שאת כאן. נעלמת לי קצת אתמול, אני מקווה שהסיבה היא שקרה משהו מרגש... ושהכל בסדר. כשיש לך טיפת זמן, תני סימן חיים: בפורום, באייסיקיו או בפלאפון, כרצונך. אני מחכה לך... מישהי שאוהבת מאוד
היי מישהי מיוחדת, לא נעלמתי, אני אף פעם לא נעלמת, ואין שום סיכוי שבעולם שאני אעלם לך כי אני מאוד אוהבת. שמעתי את ההודעה שלך, כשחזרת אליי, אבל לא יכולתי לחזור חזרה. היה לי לילה ארוך וקשה עם האחיינית שלי שלא הסכימה להפסיק לבכות וגם לא להניח לי לשניה, אז לא ממש יכולתי להתקשר, ואני עדיין לא יודעת מה קורה עם אחותי ואפילו קצת מודאגת. עכשיו אני הולכת להתארגן בעצמי ולארגן אותה לגן, ולברר כמובן מה קורה, ואני אתקשר במהלך הבוקר או היום, בתקוה שהכל יסתדר. בכל מקרה הפלאפון פתוח וזמין, והקטנטונת מ-9 הולכת לגן, ואני אתפנה קצת אז אל תהססי להתקשר, אני אשמח באמת מכל הלב. שיהיה לך יום נפלא, מלא כוחות, ושטוף שמש.. קבלי חיבוק חזק ממני שיעזור לך להתחיל אותו ברגל ימין, ונדבר בקרוב.. אוהבת אביב.
...
אני היחידה שמתעוררת בשעות נורמאליות?? כניראה שכן!! ומהו נורמאלי? אביב, מקווה שתצליחי לישון קצת בערב אחרי העבודה ושמצב הרוח יעלה במשך היום
מקווה שאת מבינה ושלא תכעסי
השנייה משום מה לא עובדת
יהודה, הי אני עוקבת כבר כמב זמן אחרי ההודעות שלך ולא מצליחה חלהבין בדיוק מה ולה. אני אשמח להבין אותך קצת יותר. שרה
נכון שרה לא פשוט להבין אותי
.
הי, לא שמעתי ממך כל הסוף שבוע. אני מקווה שאת בסדר ושהילד מרגיש טוב. כשהוא יחגוג שנתיים אבא שלי יחגוג 55 אני לא יודעת מה נחגוג אבל נראה את יכולה לספר לי קצת על מה זה חרדות. אני מתקשה להבין איך הן צצות ומה האדם חווה אוהבת, שרה
היי שרה.. תודה על ההתעניינות. בדר"כ בסופי שבוע אני עסוקה עם הבעל והילד ,ככה שאין לי זמן לשבת על המחשב. והשבת הי כל כך כיף. נסענו לים גם בשישי וגם בשבת. הגענו רק בשש בערב והיה כל כך נעים. לא חם מדי , בלי שמש מייבשת והמים כל כך חמים. וחוץ מכמה מדוזות פה ושם הכל היה מושלם. בקשר לחרדות - המאמר של טלי הופיע ב-www.msn.co.il/page/19.asp אני חושבת שכרגע הוא לא מופיע שם. צריך לשאול את טלי אם יפרסמו אותו שוב , ומתי . חרדות זה מן מצב כזה של פחד , אבל לא ממשהו מוגדר . זאת אומרת פוחדים אבל לא מבינים למה.,או ממה. הבעיה בחרדות האלו זה שהן מתבטאות באופן פיזי בצורה שממש מורידה את איכות החיים. כמו למשל צמרמורות , כאבי ראש ,סחרחורות דפיקות לב חזקות וכד'. מה שגרמו לי החרדות האלו חוץ מכל מה שכתבתי עד עכשיו , זה לפחד ממקומות שבהם הרגשתי בפעם הקודמת לא טוב (למשל בעבודה ), ואז מרוב פחד שזה יחזור על עצמו , הפסקתי ללכת למקומות האלו. טפו ,טפו ,טפו, אני לאט לאט יוצאת מזה. תקראי את מה שכתבתי לכן בפורום. ומה שלומך? שיהיה לך שבוע מצוין... בילי
"מעציץ מציץ הציץ. מיץ יוצא - מן החמציץ, התינוק מוצץ,מוצץ, בלון - עף - עד - ש.... מתפוצץ! הכדור קופץ קפיץ - קפוץ ונופל ישר לבוץ, מהבוץ יוצאת צפרדע ששואלת - מי יודע? מי יראה לי את הדרך? בדיוק - או רק בערך............ לפנים - או לאחור? להיתקדם?......... ואולי לחזור? לימין?............ - אולי לשמאל?........... ............ככה היא תמשיך לשאול, גם מחר גם מחרתיים .... אז שלום! ולהתראות! ............בנתיים............ מתוך קישקושירים של קישקשתא ג'קי מתוקה, אל תתיאשי. אני יודעת שקשה ונמאס מהכל אבל באמת שאסור לנו להתייאש ןלתת למחלה לנצח אותנו. אני כאן אם את רק רוצה והפחד, אנחנו נראה לו מי אנחנו... אוהבת המון, והנה לך חיבור אנטי פחד ויאוש ודיכאון, שרה
אין כמוך חומד! את נהדרת! מס' 1! ממש גרמת לי לחייך! תודה נשמה שלי! Have a great day ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! !
הי אני חייבת לשתף אותכן חברה שלי מתחתנת!!!!!!!!!!!! אני חושבת שהיא משוגעת אבל אם היא מאושרת אני מאושרת!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא יכולה ללכת לישון!!!!!!!!! מיכל- טום בויי כל כך מוכר. הייתי כל כך בת בן. עד כיתה ב' הייתי הולכת בלי חולצה ברחוב ליד הבית. הייתי גם משתתפת במשחקי שליקה (ביצים) דרך אגב, את עוד חייבת לי איזה סיפור על סקס... איך היתה השבת? ג'קי - משתןקקת לתגובה לגבי התוספת ששלחתי במייל האחרוןץ איך עברה עלייך השבת? אובהת אותכן, שרה
השבת עברה עליי יותר ממה שחשבתי... אחרי זה הכל התחרפן-אבל יש בזה משהו יותר עמוק... זה לא שסתם נכנסתי לדיכאון פתאום. נ.ב ראיתי ששלחת לי משהו עם rainbow.... זה זה? אם כן, אז אני כבר קוראת את זה :-)
אביב, מדי פעם, אני קוראת את התשובות שלך בהקשר לאנשים ושאלותיהם. אומרים באנגלית : IT TAKES ONE TO KNOW ONE את מזכירה לי קצת את עצמי. אולי, יותר מקצת. את מעיין של נתינה. מעיין נובע אולי. אך משום מה, ודבר זה איננו מוזר לי כלל, אינך נוטה להתוודות בפרוטרוט על בעיותייך (או שאני טועה??) או על תחושותייך. תשובותייך אכן מצביעות על אישיות מטפלת בפני עצמה אך אולי - אינה מ ט ו פ ל ת. (אם את מבינה את כוונתי). אני אוהבת אותך - על התשובות שלך - ועל מי שמצטיירת מתוכן - אך מה שהייתי רוצה ממך יותר מכל - זה שתתני קצת משהו אחר. הפעם, לא תשובה מפורטת (וזה דבר שאת טובה בו, כמוני) אלא ה ש ת פ כ ו ת מפורטת. מהלב. משהו בי לוחש לי שאת יודעת לתת אך ... לא לקבל. ואני רוצה שתקבלי. ואם טעיתי, ואפילו בקצת. אנא תקני אותי. אוהבת, מיכל
הכל מדבר בעד עצמו...... http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=91081&t=91081
בוקר טוב לכם.. מיכל - לא טעית, אני נותנת ומאוד צריכה את הקבלה בחזרה, בתקופות מסוימות. כשאני כותבת כאן בפורום, אולי התשובות הארוכות והמפורטות יכולות להטעות, אבל כל תשובה שלי היא חתיכה מהלב, כולן יוצאות משם ומהנסיון שלי לגבי דברים קשים שעברתי בחיים. אני שמחה להשתפך כאן בפורום כשיש לי צורך וכשזה באמת מהלב ועשיתי את זה המון פעמים לאורך הדרך. אני כותבת כאן בפורום כבר 8 חודשים, ומי שמלווה אותי רואה את הכל, גם את ההתחלה הקשה מאוד שבה רק השתפכתי ורק קיבלתי ולא נתתי בכלל. אבל עם הזמן התחזקתי, למדתי גם לתת, זה משהו שלא ידעתי קודם, לתת מהנסיון, לשתף בחויות הקשות, להישען כשצריך על המטפלת שלי וגם על האנשים כאן בפורום. רגעי ההשתפכות והמשבר שלי באמת פזורים כאן בפורום ואני לא מסתירה שום דבר, וכשאני צריכה לקבל כולם יודעים שעכשיו זה הזמן לעודד אותי ולתמוך בי קצת, עד שאני אתאושש ואחזור במלוא הכוחות והעוצמה כדי לתת בחזרה. ראיתי גם את השאלה שלך לגבי הפיגוע, וזו דוגמא מאוד טובה להשתפכות שלי, לקריסה, ולהשברות, ואם את זוכרת באיזה תאריך היה הפיגוע את יכולה לדפדף אחורה לאותו יום שישי בערב ממש ולראות את ההתמוטטות שלי מפורטת כאן בפורום ממש בשלבים. יש כאן עץ שלי שהלך והתמלא ככל שהתחוור גודל האסון, ואם לא בא לך לדפדף אני מאוחר יותר אחפש בשבילך. יצא ארוך, למרות שביקשת שלא, אבל גם אם זו לא השתפכות בעינייך זה מהלב.. אם את התכוונת לדברים ספציפיים שאת רוצה לדעת עלי ועדיין לא יודעת, אני אשמח אם תשאלי ותכווני אותי קצת יותר, ואם התכוונת לרגעי משבר והשתפכות, אז אין לי כרגע, אבל אם תדפדפי אחורה, או תחכי עוד קצת, אז בוודאי יהיו - הכל בהתאם לנסיבות המשתנות ולארועים שנופלים עלי, ויש הרבה כאלה.. ול- ".." - תודה שהבאת את הקישור, יש לי הרושם שאת/ה מכיר/ה אותי מאוד טוב אם בחרת דווקא את הקישור הזה, ושלא השתמשת בשמך המקורי בפורום מסיבה כלשהי, וזה ממש מיותר, ואין בזה צורך.. אבל בכל מקרה תודה. שלכם אביב.
אני ממש שמחה לדעת. תודה. מיכל
הפסיכיאטר שלי אומר לי שאני בוחרת להיכנס למקומות "קשים" שאחרים לא בוחרים. זו היתה תשובתו לכששאלתי אותו למה לעזאזל כשהיה פיגוע כל כך קשה בדולפינריום, התחלתי ממש לראות את כל המראות ולנסות מ-מ-ש לחוש את המראה הנוראי - ידיים, רגליים, חלקי גופות פזורים לכל עבר. ממש חלקת לבנון- שדה קרב. וכל הגופות הן של י-ל-ד-י-ם. א ל ו ה י ם. אי אפשר לדמיין את התחושה שהרגשתי. אולי, זה היה העצב הכי עמוק שהרגשתי. תחושה עמוקה עד בלתי ניתנת להסבר של טרגדיה. ולעומת זאת, חברים מהלימודים, לא חושבים על זה. עברו לסדר היום, אמנם הם היו המומים כשזה קרה ואולי גם קצת אחרי, אבל באמת עברו לסדר היום ואפילו לא הבינו אותי. "מה הקטע שלך?" הם שאלו. ולא ידעתי לענות. אני היחידה שהרגישה כך??
מיכל, התגובה של כל אחד לפיגועים ובכלל לכל מה שקורה בארץ מאוד איניוידואלית. חוסר התגובה של חברייך באה לדעתי ממקוםפ של הדחקהץ אני לדוגמא מתמודדת עם הכל בהדחקה. הכל עובר מעלי. אחרי הפיגוע שהיה בערב שבועות בירושלים הלכתי לקניון, כאילו כלום לא קרה. אני לא אומרת שזה טוב. אולי באמת עדיף להתמודד עם המצב. אני כרגע לא יכולה לפנות מקום לדאגות האלה אז מקווה שתצליח להתמודד אם הכל כמה שיותר טוב, אובהת, שרה
היי מיכל, גם אני לקחתי מאוד קשה את הפיגוע, וכתבתי לך גם קצת למעלה עליו, הוא באמת היה אחד מרגעי ההשברות שלי.. אצלי באופן אישי הוא גם התקשר להרבה דברים וחויות פרטיות וקשות שעברתי. אני מצרפת לך כאן את הקישור, ואם תקראי את הדברים שכתבתי שם, תראי שאת לא לבד, קודם כל, ואחר תוכלי למצוא דוגמא להשתפכות שלי, מכל הלב, לקריסה, להתמוטטות, ולהתרסקות.. העץ מתחבר בהדרגה ככל שמתחוורת גודל הזוועה ואם תעברי את כל השלבים תוכלי גם לראות שיר שכתבתי מתוך הכאב הפרטי והאישי שלי, ואולי זה מה שחיפשת כשביקשת השתפכות.. בכל מקרה אם לא, באמת, תבהירי למה התכונת ואני אשמח.. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=117249&t=117249 שלך אביב.
שלום מיכל, רק רציתי לומר שאני בשדיוק כמוך לקחתי את הפיגוע מאוד קשה. בכלל כל פיגוע או אסון שקורה אני מתיחסת אליו בכבדות , ובוכה. בפיגוע בדולפינריום לא יכלתי להירגע כמה ימים, וכל פעם שראיתי חדשות התחלתי לבכות. אולי התגובה שלי או שלך קצת חזקות יותר משל רוב האנשים, אבל אני באמת חושבת שזה מביע אך ורק על רגישות יתר ולא יותר מזה. כמובן שהרגישות הזו מעצבנת לפעמים, אבל לפעמים היא גם חיובית. מי יתן שלא נדע יותר אסונות בארצנו הקטנה יום טוב קרין
מיכל יקרה, גם אני מרגישה כך. אני גם חושבת על חברה שלי שזיהתה את חברה שלה שנהרגה שם ונאלצה לטפל באחרים. עדי
מה שלומך חומד! העץ בכתבת לי בו היה כבר עמוס, אז החלטתי לכתוב לך כאן. אני בת.....15. בכל אופן, שאלת "מה עושים"? מה זה "מה עושים"?....טסים! נהנים! ומתקרחים! אההה, איזה חרוזים אני מביאה לך פה, הא? בכל אופן, הלוואי שהייתי יכולה לעוף מפה קצת, אף פעם לא חשבתי לטוס למזרח הרחוק, כי זה לא הכי עניין אותי, אבל כשאמרת את זה עכשיו, אז למה לא??? בואי נלך על זה...אז יאללה, תעשי סידורים, תלכי למשרדי נסיעות(יהיו קטעים), הייתי הולכת גם לעשות סידורים אבל ההורים שלי יגידו שאני שורפת קלוריות :-) אז שיהיה לך רק טוב מיכלי... לילה טוב!!!!! ממני. נ.ב תגידי, בת כמה את?
וואו, אני ממש יכולה לעשות עלייך בייביסיטר. אני בת 23. תגידי, את לא לומדת?????? מיכל
בייביסיטר????? איזו מצחיקה! בקשר לבי"ס, אנחנו כבר לא כ"כ לומדים כי נגמרה השנה, אם אני אלך לבי"ס אז אני אצטרך להעביר את יומי עם הלוח והגירים... alone...... ולא הכי בא לי... יום רביעי הבי"ס נגמר-סופית-ייייישששש! (לא שהספקתי להיות כ"כ הרבה זמן בבי"ס אבל לא משנה)... בת 23? אחלה גיל! שלך, אני.
ברצוני להתייעץ בנוגע לביתי בת השבע, אשר מתעקשת לצפות בתכנית: "לגעת באושר". לדעתי היא חשופה לשפה ירודה ורמה נמוכה של התנהגות שהיא עלולה לחקות.בתודה מראש.
אולי תגדלי אותה באקווריום או באמת תרדו מהארץ כי בכל מקום שומעים שפה לא יפה כהגדרתך אבל השפה היא אמיתית ואם לא מהטלויזיה אז בגן ברחוב אני מתחיל לרחם עליך מסכנה
לאמא המודאגת גם ביתי רואה את הסידרה ולא רק שהיא רואה... גם את השידורים החוזרים כל צהריים ובשבת את כל מה שהיה במשך השבוע. לפני כחודש נסעתי בתור מלווה עם כיתתה והסתבר לי לתדהמתי שכל הכיתה רואה את הסידרה הזו ! כולם יודעים בעל פה מי נגד מי ! זו שאלה קשה,כי הרי אם תמנעי ממנה לראות היא תוכל לקבל את כל הפרטים מחבריה. ואז מה? הבעיה היא באמצעי התקשורת והחשיפה המרובה שלהם לאלימות ! אולי אני טועה אבל החלטתי לאפשר לה לראות אך יחד עם זאת להסביר לה כשעולות שאלות ! ומה. ביום יום אנחנו לא מסבירים להם להיזהר ולהישמר מכל מיני אנשים רעים וכו' אבל אין ספק שצריך להפחית עד כמה שניתן את החשיפה הזו לאלימות וכו' וביננו, זו המציאות לצערי. מה שהם מציגים שם.
ועוד משהו קטן בעוד 10 שנים תהיה כאן עוד ילדה טראומטית
שלום רב, מחקרים רבים מאד על ההשפעות הפסיכולוגיות הארוכות טווח, והקצרות טווח, עקב צפיית ילדים בסרטים בעלי אופי מיני או תוקפני - - לא העלו תוצאות בדבר נזק. זאת עקב "מנגנון" קוגניטיבי משוכלל של ילדים לייחס לחומרים "קשים" שצפו בהם משהו שלא מתאים להם, ולדחות זאת מעולמם שלהם. בואו לא נייחס כמה תופעות חריגות, כמו נסיונות של חיקוי "התפוז המכני", כעובדות שסותרות את המסקנות הכלליות הללו. עד כאן לגבי חומר שהוא ממש "רחוק" מעולם הילדים, כך שחששות ההורים, דאליבא המחקרים, אינם במקום. יש אפקט שונה לגבי חומרים ותכנים שאינם "רחוקים", אלא פשוט שונים באופיים מעולמם המוסרי/תרבותי של ההורים. סרטים כאלו הנם בוודאי מושא לחיקוי אצל הצופים בהם, ולכן לא יפלא שהסביבה הדתית-חרדית מונעת בכלל צפיה בסרטים עלילתיים. אז אם החומר ב"לגעת באושר" ממש מנוגד לתפיסת עולמכם - אז יש בעיה. למה בעיה? כי הנורמה בסביבת הילדה היא שצפייה מותרת, ולכן אתם עלולים להקלע לסבך של העמדת הילדה בתנאי קונפליקט בין ציות לנורמות התרבותיות שלכם ובין ההתנהגות הנורמטיבית שבסביבתה. במילים פשוטות: תחילת מאבקי גיל ההתבגרות. וכעת להצעה שלי לדיון בשאלה הבאה: ולמה אתם כל כך מתנגדים? מה יש ב"לגעת באושר" שאין בסביבות אחרות? אז הנה, כמו בהרבה מצבים פסיכולוגיים, יש שאלה בדבר זהותו של "הקליינט": האם זו הילדה או אתם? בברכת דרך צליחה בהתמודדות בסבך, ד"ר יוסי אברהם
אני אובחנתי כסובל מדיכאון וחרדות ומזה כחודשיים לא יצאתי מהבית ולא הלכתי לעבודה. האים הביטוח הלאומי מכיר בבעיה שלי ואוכל לקבל הכנסה, אם כן באיזה גובה? אני מטפל אצל פסכיאטר, ופסיכולוג אומנם לא הייתי אצל הפסיכולוג חודשיים כי לא יצאתי מהבית, אני מחפש פסכיאטר מעולה! מומחה בתחום החרדות הייתי רוצה לקבל חוות דעת נוספת. תודה שי
שי שלום איני מומחה אמנם בנושא אבל נדמה לי שלא הייתי בונה על בטוח לאומי - התמיכה גם שהיא ניתנת היא מעליבה למדי בהחלט נשמע שאתה צריך להגיע לייעוץ עם מישהו טוב בהצלחה עמי
אולי אפשר לקבל ממך שם או טל של פסכיאטר מומחה בתחום מישהוא שיעזור לי באמת. אני גר באזור השרון. תודה
שלום רב אני בת 40 ומזה 4 שנים אני סובלת מקשיי נשימה. איני יכולה לנשום עמוק ועד הסוף. ערכתי בדיקות ותפקודי ראות ולא נמצא דבר. האם יש קשר למתח או למצב נפשי. ומה עלי לעשות כדי לעזור לעצמי?
יעל יקרה, יתכן קשר בין קשיי נשימה לבין מתח נפשי, וכדאי שתבדקי זאת. תשובה תכך לא תוכלי לקבל בפורום, וכדאי שתפני לקבלת יעוץ מאיש מקצוע. בברכה, דרור גרין
אישה באה לפסיכיאטר שלה,מתיישבת על הכורסא ורוצה להתחיל לדבר. הפסיכיאטר אומר לה חכי, תשכבי על הספה ותתפשטי. האישה מתפשטת,שוכבת על הספה ,והפסיכיאטר עושה את שלו מתלבש ואומר לה... "טיפלנו בבעיה שלי עכשיו נטפל בבעיה שלך" ומוסר השכל... שגם המטפלים הם בני אדם וגם להם יש וודאי בעיות... אבל הם מסתתרים מאוחרי השתיקות המקצועיות או עונים בשאלות: לאן זה לוקח אותך ? מה את/ה מרגיש/ה ? סתם חומר למחשבה....
בחור נכנס לתא כומר,הכומר שואל אותו:"כן בני על מה רצית להתוודות?" הבחור אומר:"ביממה האחרונה שכבתי עם חמש בחורות שונות". הכומר:"איזה מן קתולי אתה?" הבחור:"אני לא קתולי אני ישראלי והייתי חייב לספר למישהו!"
זה מצחיק אחי אבל זה נכון ... וזה מזכיר לי את הבדיחה.. למה הגבר הישראלי גומר מהר? כדי לרוץ לספר לחברה !!! טוב די עם הבדיחות האלו ! הגזמנו לא?
אליאן יקרה, אני אמנם אינני פסיכיאטר, אבל הבדיחה שלך קוראת לי לצאת להגנתם. אכן, לבדיחות יש בדרך-כלל גרעין רציני. מספרים בדיחות רבות מן הסוג הזה, אך הסיבה להיווצרותן איננה בטיפול הפסיכיאטרי, אלא בחשש של המטופלים, או בפנטזיות שלהם. מובן, שגם המטפלים הם בני-אדם עם בעיות משלהם, אבל המאפיינים של הטיפול הנפשי, כגון שתיקת המטפלים, קשורים בטכניקה הטיפולית ומיועדים לטובת המטופלים, ואינם מצביעים דווקא על חולשת המטפלים. למטפלים יש חולשות רבות, וספרים רבים נכתבו על כך (גם אני בין המחברים). עם זאת, כדאי להיזהר מלהפחיד את מי שנזקק לטיפול נפשי, משום שרוב המטפלים עושים את עבודתם נאמנה, ורבים נזקקים לשירותיהם. שבוע טוב, דרור
וואו, אני מצטערת! לא התכוונתי חלילה לפגוע . לא בפסיכיאטרים או בכל מטפל אחר (רק באלו שמועלים באמון המטופלים) אין לי שום כוונה להפחיד מישהו לגבי טיפול,להיפך! אני חושבת שטיפול זה הדבר הכי מועיל שיכול להיות והכי טוב למרות הקשיים. הכוונה שלי לגבי הטכניקה הייתה שהיא יותר מרגיזה מאשר מאפשרת להסתתר מאחוריה. אני מודה ומתוודה שהטכניקה פועלת בצורה יוצאת מכלל... היא מעלה דברים ולוקחת אותנו,המטופלים למקומות שלפעמים קשה מאד להיות שם ! ולסיום ,מהיכרות אישית שלי עם מטפל מסויים. אין ספק שהוא עושה עבודתו נאמנה !!! אפילו יותר מידי ! אז שוב סליחה ! אליאן
דרור לא נראה לי שהיתה כוונה לפגוע במטפלים או להפחיד מישהו. ציניות תמיד דבר טוב מידי פעם בטעם, ולמה לא להצחיק קצת את אנשי הפורום? שרה
וחבל שכך
אליאן שלום תודה על הבדיחה לטעמי , היא משלבת את נושא הנצול המיני בצורה בוטה יחד עם החרדה שהמטפל בעצם בבעיותיו הוא וקשייו של המטופל הם במקום שני (אם לא רחוק יותר) לטעמי נצול מיני (או אחר )הוא הרסני לעומת זאת, אין ספק שמטפלים גם מרוויחים ממטופליהם ויש שאלה האם זה טוב ? רע? מה טוב או רע בזה (השווי למשל את הפנטזיה של פרח לב הזהב - הילדה שמצילה את אימה ממחלה איומה) יום טוב עמי
ואתה בטח משווהאת זה לטיפול של פסיכיאטר לצערי כל הפסיכיאטרים שפגשתי הם בדיחה מהלכת ומסריחה מאלכהול
שלום רב, אני סולבת מתופעה של פוביה, כנראה, הסימפטומים אצלי כאשר אני נתקלת בתרגגולת הם האצת דפיקות הלב, מצב לחץ, סלידה, ולעיתים אף פוחד. אפילו עצם המחשבה בלבד על סיטואציה של פגישה כזאת, מעלה בי את כל הנ"ל. נ.ב. בהרגשתי העיקרית היא גועל מוחלט. שאלתי היא האם זוהי מחלה ? האם קיים טיפול תרופתי או קבוצתי או כל שהוא. תודה מראש, ד י ק ל ה.
מה שאת מתארת זה באמת נשמע כפוביה... ויש טיפול לזה ואני מניחה שאנשי הצוות יענו לך בהתאם.. ועד אז תשתדלי לא לחשוב עליהם או להיות בקרבתם. ואגב קחי בחשבון שתקבלי הודעות "מוזרות" בעניין הזה אבל אל תתייחסי! בהצלחה
לאליאן תודה על ההתייחסות.
בדיחה.... איש אחד ראה משהו מגעיל ומרוב גועל פניו נהפכו לירוקות. ילד קניבל שטייל עם אימו הבחין באיש ואמר: "אמא תראי, סוכריה מחליפה צבעים..." זה השעמום
מה ההבדל בין סקס טוב ,לחירבון טוב? תשובה:לאחר חירבון טוב אתה לא צריך לחבק את האסלה חצי שעה. זהו אחרונה בסוף יהרגו אותנו כאן....
אני מנסה לחשוב על בדיחה בתגובה ואין לי המוח מיובש כרגע אבל הצחקתם אותי מאד, שניכם מקווה שהיה סופשבוע נחמד
דווקא מוצלחת......רק עכשיו ראיתי וצחקתי. תודה.
חיחי.............
אשמח לקבל מידע היכן מתקיים טיפול קבוצתי.(גם פרטים) באיזור המרכז בלבד. אבקש תשובה בהקדם האפשרי.
ר יקרה, דפנה הומינר מקיימת קבוצה טיפולית באמצעות האינטרנט. אם תרצי פרטים נוספים, שלחי לי אימייל ואכתוב לך. בברכה, דרור גרין
ר' שלום רב, לא כתבת האם את מעוניינת בטיפול קבוצתי פרטי או ציבורי. באופן עקרוני ישנן קבוצות טיפוליות במרכזים לבריאות הנפש המקומיים, ולעיתים יש בקופ"ח. ישנם מכונים פרטיים ומטפלים פרטיים שעורכים קבוצות שעאלו גם. אם את רוצה שילחי לי לאימייל כתובת מדוייקת יותר (עיר מגורים) ואוכל להפנות אותך בהתאם. בברכה, טלי פרידמן
אבקש פרטים: [email protected] היכן יש קבוצות תמיכה באיזור המרכז-דחוף!!!
שלום אדון/גברת ר אכן מתקימים מפגשים חברתיים בנושא. אני יודעת על אחת בשם ד"ר צופי מרום שגרה באזור כפר סבא ומארגנת ומנהלת מפגשים כאלה, ייתכן באזור המרכז. חפש/י את הטלפון ב- 144. אם לא תמצא/י , צר/י קשר ואתן לך. בהצלחה, מיכל
1. אבקש הגדרת המושגים הבאים בליווי דוגמאות.:נרקסיזם, תסביך אלקטרה.
לגבי נרקסיזם- קשה להגדיר בכמה מילים מציעה לך להכנס למנוע חיפוש ( google הוא האהוב עלי) ולהקליק את שתי המילים. בגדול מאד אדם נרקסיסט הוא אדם שמאוהב בעצמו, וזוהי יכולה להיות תרכובת של כמה הפרעות ביחד. (אם תרצי אספר לך את האגדה ממנה נלקח השם). תסביך אלטרה; האם את יודעת מהו תסביך אדיפוס? כי זה בערך הצד השני שלו זהו השלב בו הילדה מתחילה לפתח רגשות מיניים ולהימשך לאביה (כמו שהבן נמשך לאמו) זהו שתי תשובות כלליות על שתי התופעות יש חומר רב בספרות בטח המומחים כבר ישלימו אותי יום טוב
היום עבר לי אחרת... המון עצבות...אבל לא דיכאון. עצב מתמשך וצורב, אבל דיכאון אני יודעת לזהות, וזה לא דיכאון. היום טיילתי עם אחותי, היה.... לא מוגדר. גם במשך השבוע, היו דיכאונות, אני שוכבת במיטה ( ושנים שלא שכבתי עליה אם זה לא לשינה ) ולא זזה, כי הפחד חזר, כאילו מאמינה שמישהו בדרך אליי, לגעת בי, לפגוע בי. הפחד התחזק, והדיכאון פחת, בינתיים.... הוא חוזר בערב, מצפה שאזמין אותו לקפה, אני אומרת לא ללכת, אבל הוא מתעקש. נכנס אליי, משתק !!!!! והדיכאון, ישנו....חי וקיים... אבל העצבות הצטרפה, הם כרתו ברית שהם עכשיו באים אליי בהפוכה... מביאים לי אותה בגדול! נבלות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל יש לציין שהכשהדיכאון מגיע, הוא "משחק אותה"... אבל יש גם לציין, שיש פעמים שהוא עסוק מדי והוא מוותר...וזה מה שניסיתי להגיד, שלפעמים הוא פורש, מתי הוא יצא לפנסיה הבן זונה (תסלחו לי) ? (וזה היה סתם עוד שטויות שכתבתי.... לא ידעתי איך להסביר ת'תחושה שלי בדיוק, אני מקווה שהבנתם, פשוט מוזר לי...)
עכשיו סתם מדכא. כוס אמק! נשבר לי....
ג'קי, נשמה שלי. מה מדכא אותך?? ספרי. אוהבת מיכל
ג'קי'לה! אני תיכף הולכת לענות לך בהרחבה במייל. שלך באהבה! אחת
היי ג'קי! כמו שהבטחתי כתבתי לך בהרחבה במייל. עכשיו שמונה וחצי בבוקר ואני בעבודה. אף אחד עוד לא בא אז אני "גונבת" כמה דקות... מקווה שתתחילי את היום עם חיוך ג-ד-ו-ל ותסיימי אותו עם חיוך עוד יותר ג--ד--וווווו------ללללללללל!!!!!!!!! טוב, עכשיו אני עפה מכאן! אבל לא לפני האמירה הרגילה שלי: להשתמע! אוהבת אותך! אחת
היי... כ"כ מוכר... הקטע של העצבות.... זה כאילו כלפי חוץ הכל סבבה - אתה צוחק קצת, נהנה קצת, אבל בפנים יש את הדבר הזה שמלווה אותך לאורך כל היום, ואתה מרגיש אותו איתך עם כל חיוך שלך, ועם כל טיפה של אושר, מהולה בהמון עצבות. וזה כואב...
:-(
היי אורה, מה שלומך חומד? קראתי שאת עובדת בפאב...זה בטח כיף,לא? ממני. נ.ב שיהיה אחלה יום, או לילה...תלוי מתי תקראי את זה :-)
אני עובדת במסעדה לא בפאב, אבל אני ברמנית ואני נהנית מזה חלק גדול מהזמן יום מצויין גם לך
ברמנית??? איזה ח-י-ה !!! זה בטח נורא כיף...?! היה נחמד לשמוע ממך... שלך, אני.
בן זוגי נוטל פריזמה מספר שנים ואני בהריון. מה תהיה ההשפעה (אם בכלל) על העובר ?
יעל שלום לפי מיטב ידיעתי לא צפויה בעיה אולם \ פני ליעוץ רופא הנשים שלך / הפסיכאטר של בן זוגך עמי
אני יודעת שאני קרצייה אבל שוב התקף חרדה (כן,ביום, מוזר גם לי). אני די אחריו. אבל אני מפחדת בכל זאת. לא רוצה לחזור לישון. שמתי לב שזה קורה לי הרבה לאחר שאני מתעוררת והיום עוד התעוררתי לבית ריק ולבדידות נוראית.
אני כבר לא יכולה עם זה יותר זה היה כ"כ מפחיד ומה שהכי הפחיד זה שלקחתי נשימות עמוקות כדי להרגע ולהכניס קצת חמצן לריאות , והלב שלי התחיל לדפוק עוד יותר מהר. האמנתי שהוא יפסיק לפעום. שאני עומדת למות אמרתי כבר שאני מוזרה?
למה את לא מטפלת בעצמך? בנתיים - תה עם שיבה מאד מרגיע.
שלום אנגל גנב - כשקוראים לו הוא בא. אותו הדבר עם הפחד, כשמחכים לו ומזמינים אותו - הוא בא. לכן תמיד רצוי לא לחשוב על הפחדים, לא להזמין אותם, להסיט את המחשבות לכיוונים אחרים יותר אופטימיים, מצחיקים, להעסיק את עצמך במשהו אחר. זכרי כלל! מח האדם לא מסוגל לחשוב שתי מחשבות בו זמנית, הוא אמנם יכול לעבור במהירות גבוהה ממחשבה למחשבה אך אין הוא מסוגל לחשוב על שני דברים באותו הזמן. תנסי למשל להגות שתי הברות בו זמנית: א, ב או שתי מילים בו זמנית. ודאי שנכשלת! המסקנה הפשוטה היא להעסיק את עצמך במחשבות אחרות ולא להקשיב לדפיקות לב או לקצב נשימה.
לא עשיתי את זה. זה לא מתחיל אצלי מזה. רוב הזמו זה מתחיל מחלומות או מהתעוררות והבנה כי אני לבד בבית. ואני יודעת שאני מוזרה, שרק אצלי קשה לזה לעבור,ולא משנה כמה אני אנסה,זה פשוט קורה לי בלי שליטה. והמוח שלי יכול לחשוב על אלפי דברים בו זמנית.הוכחתי לעצמי את זה בעבר.
שלום רב אני בת 31. אני מטופלת בפסיכותרפיה באופן פרטי, פעמיים בשבוע מזה 5 שנים ולוקחת פרוזק. לאחרונה אני חשה מאד רע. ויש לי צורך במסגרת קבוצתית תומכת. משהו כמו מפגש קבוצתי 2-4 פעמים בשבוע עם אנשים שמתמודדים עם מצב דומה שלי, שמונחה ע"י אנשי מקצוע בכיוון פסיכודינמי. אני מרגישה שאני נופלת בין הכסאות: מצד אחד- אני עדין בדכאון (למרות שפרוזק קצת עוזר). המיניות שלי גמורה עקב הפרוזק, אין לי את שמחת החיים והחיוניות כדי ליצור קשר זוגי. איני יכולה לעבוד. גם אין לי משפחה. למרות שיש מכרות ומכרים שמאד רוצים בקשר איתי- אני מסתגרת בתוך עצמי וחשה בדידות. מצד שני- אני לא חולת נפש. לא אושפזתי מעולם. אני משכילה (...בעלת תואר שני) הלכתי לטיפול קבוצתי דינמי במכון פסיכותרפיה פרטי. הבעיה היתה- שחשתי שרב האנשים שם לא בדכאון עמוק כמוני. יש להם משפחה. יש להם התלהבות לעסוק בקריירה שלהם. והקשיים שלהם הם בעיקר סביב קשרים בין-אישיים. גם לי קשיים כאילו. אך גם, כאמור, נוספים. כמו כן, הפגישות שם הן רק פעם בשבוע. מאידך חשבתי על המסגרת של אשפוז יום. הלכתי לבדוק ברמת-חן ומההתרשמות השטחית שלי, רב האנשים שם במצב יותר קשה משלי. אשמח מאד אם תוכלו לתת לי רעיונות או מידע בנושא בהרבה תודה נטע
היי נטע, את נשמעת בדיוק כמוני... גם אני מרגישה שאני נמצאת במשבר עמוק שלא ניתן לצאת ממנו...לקחתי תקופה סרוקסט שלא הועיל ורק הביא לעייפות רבה. אני מנתקת קשרים עם חברים כי הם לא יכולים להבין אותי ואני לא יכולה להזדהות איתם. הפסיכולוגית שלי אמרה שיש קבוצת תמיכה של אנשים שעברו ועוברים משברים נפשיים והיא אמורה לברר לי את הפרטים המלאים. אם את מעוניינת שאני אעדכן אותך או לדבר את יכולה להשאיר לי את פרטיי האי.מייל
נשמע מוכר אך לא חביב ! אגב,אולי תנסי לעבור לאפקסור....יש את אותה השפעה כמו הפרוזק אך פחות תופעות לוואי,במיוחד בהקשר המיני. בכל מקרה תשלחי הודעה לד"ר אבני בפורום והוא ישמח לענות לך. בהצלחה
אני חש בדיוק כמוך היה לי הכל ובעצם כלום... פתאום סתם כך בפתאומיות הכל התחיל ואני לא מוצא דרך החוצה... שי.
שי, ספר קצת, אתה די סגור בתאורך את המצב שלך. אמנם לא עניתי לנטע, אך עברתי על כל התשובות שנתנו לה ו... איכשהו התעניינתי בך ובמסתורין האופף את תשובתך. מקווה שאוכל לעזור או לתמוך בכל דרך שלא תהיה. מיכל
נטע שלום נשמע לא מספיק טוב בשלב זה, האם המטפל והפסיכאטר שלך מודעים לחומרת המצב ? שווה לבדוק מה קורה בטפול וכמו כן שוה לשקול שנוי בטפול התרופתי (מנון, תרופה אחרת) קבוצה היא אמצעי נוסף לאילו בהצלחה עמי
נטע שלום מסגרות כאלו הן בדרך כלל כבר בפורמט של אישפוז יום. למשל, באיכילוב יש מסגרת של חצי יום מהבוקר עד הצהריים שנחשב לאישפוז יום פסיכיאטרי. במקום כזה מותאם טיפול אישי לכל אחד. כך גם ברמת חן במקום שביקרת. יש כאן בעיה כי את באמת נופלת בין הכסאות. מצד אחד את לא מחשיבה את עצמך מספיק "חולה" כדי להתאשפז בצורה "רצינית". מצד שני לא מתפקדת טוב בחיי היום יום. זה שהאנשים באשפוז היום מצויים במצב גרוע משלך אינו אומר שהמסגרת לא מתאימה. אם את צריכה החזקה לפחות לטווח זמן מסויים כדאי להשתמש במה שיש. יתכן שתוכלי לתרום לאנשים אחרים במסגרת וזה בפני עצמו דבר חשוב לצורך ההרגשה היותר טובה שלך. בהצלחה בכל החלטותיך ד"ר אורן קפלן
הי אל תתיחסו אני בודקת משהו עם המחשב שלי. שרה
יופי
שרה, הרגת אותי מצחוק. ברצינות, מיכל
נעלמת לי בכוונה? מצטערת שאני מעלה תחושות כאילו אבל קשה לי להמנע מהן עכשיו. מותר לך להעלם לי.אני יודעת שנמאסתי.אני מבטיחה קצת להקל. אנג'ל.
אני לא יודעת מדוע עולים לי בראש דברים כאילו . זה עירוב של החולשה,החרדה,המצב הנפשי,הבדידות הפיזית והנפשית והחום שגורמים לי לחשוב שטויות ולכתוב שטויות. אולי כדאי שאני אלך להיום.
אנג'ל יקרה, זה בסדר. ולא, לא נעלמתי. התנתק לי האינטרנט, אז לא נכנסתי כבר שוב. מקווה שאת יותר בסדר. תרגישי טוב, ושיהיה שבוע בריא... טלי פרידמן
מהו בטחון עצמי? האם זהו ביטחון וירטואלי? כלומר הצגה כאילו שיש לי בטחון אבל בפנים אני חלש, חושש, חרד, הססן. האם הבטחון העצמי תלוי במצב כלכלי? האם הבטחון תלוי במראה החיצוני? האם הביטחון העצמי הוא מצב נפשי קבוע או מצב נזיל עם עליות וירידות ותלוי בסיטואציה? האם הביטחון העצמי תלוי בכח פיזי? או בכושר ספורטיבי גבוה? מה אכזבה מאהבה גדולה עושה לביטחון העצמי? האם הביטחון העצמי תלוי ברמה המקצועית שלי בעבודה?
רוני, אני חושבת שבטחון עצמי הוא משהו מאוד אינדיוידואלי, לכאורה אפשר לומר שצריך להציג עמדה חסינת כל אבל אין דבר כזה, אין בן אדם מושלם בעולם, יש כאלה מלאי ביטחון עצמי בעבודה חדשה וכאלה מלאי ביטחון עצמי בעמידה מול קהל. אני באופן אישי חסרת ביטחון בעבודה חדשה ונפילות ממערכת יחסים חא עושות לי טוב................. יום טוב, שרה
יש אנשים שעודף מצ'ואיזם הוא ביטוי לביטחונם העצמי. יש אנשים שנכונותם לריב עם כל אדם ולו על הדבר הקטן ביותר מהווה ביטוי מובהק לביטחון עצמי. יש אנשים שמידת ההתענינות והבקיאות שלהם בכדורגל או בענף ספורט אחר מהווה ביטוי לבטחון עצמי. אני לא אוהב כדורגל. אני שונא לריב עם אנשים ואפילו על דברים גדולים ש"מצדיקים" ריב. אני לא פטפטן בחברה או בשיחות סלון. אני לא מרגיש צורך להבליט את עצמי בחברה. אני גם לא מרגיש צורך להגדיל את רמת הבטחון העצמי שלי. אני נהנה לפעמים מבדידות והסתגרות, עיסוק בקריאה, גלישה או צפיה בטלויזיה. מי שיקרא את מה שכתבתי יסיק מכך שאין לי בטחון עצמי. לפעמים גם אני חושב כך. לדעתי בטחון עצמי הוא הרגשה, כלומר תחושה ריגשית שמשתנה ממצב למצב, תלויה במצבים מסוימים. שמחתי לקבל את תגובתך ואשמח לקבל שוב.
שלום יש לי בעיה מסוימת , כל חיי הייתי רגילה לתת מעצמי לאחרים עד שלא נשארה לי אנרגיה לעצמי היום לא מתאים לי לעשות כל מה שמצופה ממני ולספק אחרים הקטע הוא שאני עובדת ולא ממש מתחשק לי ללכת לעבודה אבל אני לא רוצה להישאר בבית נראה לי שפשוט נמאס לי שמצפים ממני כל הזמן ואז אני מעדיפה לא לעשות כלום אבל אני יודעת שזה לא יהיה הכי אפקטיבי כי חשוב לפעול ולעשות אשמח אם למישהו תהיה תשובה להעיר את עיני אלה
אלה שלום נראה לי שלא מדובר על עבודה מדובר אולי על השאלה לשם מה את חיה לתפקד זה חשו אולי אבל לא מתווה את הכוון - לאן את הולכת למה את מתפקדת לטעמי שאלה שווה בירור בהצלחה עמי
אלה שלום נראה לי שלא מדובר על עבודה מדובר אולי על השאלה לשם מה את חיה לתפקד זה חשו אולי אבל לא מתווה את הכוון - לאן את הולכת למה את מתפקדת לטעמי שאלה שווה בירור בהצלחה עמי
נכון באמת אני מתקשה בכלל למצוא סיבות לקיומי וזה די מתסכל לחיות במצב כזה השאלה מה אפשר לעשות ??? אלה
(אני מתחילה לטפטף את הודעות התודה שלי). מקווה שישנת טוב,או שלפחות יצאת ובילית. תודה על האימיילים.אני ממש רואה שכל יום שלחת לי מכתב.לפעמים אפילו שתיים,ובכל מכתב רשמת לי שאת מתגעגעת וצריכה לדבר איתי... את לא יודעת מה עשית בתוך הלב שלי.לא נראה לי שהיה מישהו בעולם הזה שחשב עלי כ"כ הרבה,שקווה בוקר וערב שאני אחזור וששמר דברים שהוא רצה להגיד רק לי. קראתי הודעות שכתבת ושירים שפירסמת ואני חושבת שהבנתי קצת יותר טוב מה הרקע שלך ואולי אפילו חלק מהדברים שהובילו אותך לאנורקסיה,מלבד מה שכבר סיפרת לי. בקשר לפסיכולוגית- אם היא אופטימית אז מה רע? אני יודעת מנסיון שהם בדר"כ לא כ"כ אופטימים ונוטים תמיד לבחון את העניין מהכיוון של "אם זה לא יצליח,אז...". אז אם היא פתאום אופטימית אולי יש סיבה.אולי יש שיפור בחשיבה שלך שנכר מדברייך ואת עדיין לא עלית עליו או לא מודה בו. נ.ב. כן, את יכולה לקרוא לי באי סי קיו ובאימייל בשמי הפרטי.גם ככה רק אני ואת רואות את זה,לא? נ.ב.נ. אם את רואה אותי מחוברת,גם בימים אילו,שלחי הודעה.אני מתחברת כי רע לי ,כי אני לא יכולה להרדם , כי אני לבד,כי אני חולה ונמאס לי לישון.אלף ואחת סיבות אבל בטח לא כדי לעמוד מול הרשימה הדוממת ולעשות בקרה מי מתחבר ומתי. אז אל דאגה אחותי הקטנה(את מרשה לי לקרוא לך ככה?), אני מדברת עם אנשים שם.עונה לאט,עונה תשובות קצרות בדר"כ , אבל עונה.אני מבטיחה! אז שיהיה לך יום נחמד אנג'ל.
היי אנג'ל, ברור שהתגעגעתי, זה גם כמו שינוי בשגרה, כי כל פעם היינו מדברות לפחות, אבל לפחות פעם אחת ביום. ואין לך מושג כמה את עוזרת. את הרי יודעת שאת הצלחת להוריד לי את הדיכאון מ- 100 לאיזה 98.5....וזה מה-זהההההה משמעותי עבורי. ותודה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקשר לפסיכולוגית, כשאת אומרת את זה, אז היא באמת אופטימית כי היא רואה שינוי לדוגמה מלפני האישפוז שהייתי out לגמרי, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. ועכשיו זה פשוט אחרת, הבנתי ת'מצב, ופשוט אני פוחדת לשנות אותו. היא נורא נורא נורא רואה אור בקצה המנהרה, היא אפילו אמרה לי מתישהו: "כשתצאי מזה...בערך בעוד שנה נגיד...", וזה אפילו הבהיל אותי, כי אני נורא פוחגת לצאת מזה. לא משנה. אוהבת אותך נוראאאאא אני. נ.ב וברור שאני מסכימה שתקראי לי "אחותי הקטנה,....איזה כיף לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ג'קי, אהלן אחותי, זאת מיכל. זוכרת?? די מצחיק אבל מובן מאד שאת פוחדת לצאת מזה. משום מה ובאופן ודאי, בעיותינו, אותן בעיות שבחרנו בחירה תת מודעת לסבול מהן, משרתות אותנו מאד. אני למשל סובלת מחרדה לא ברורה. יכולות להיות לה המון סיבות ויש לי מספר תאוריות, אבל רק תאוריות. אני משתוקקת לצאת ממנה ומפחדת בדיוק באותה מידה לצאת כי... היא כנראה, מאד משרתת אותי, באופנים שאינני מודעת להם ואולי אף פעם לא אעמוד על דיוקם. סתם, רציתי שתדעי. אם תבקשי, אספר עוד. בכל אופן, ממה בדיוק את סובלת או איך היית מגדירה את מהות "בעיותייך" או סבלך. כי... בוא נודה בזה, כמעט כולנו (כמעט כל אלה שכותבים כאן, לפחות) כותבים מתוך כאב או סבל ורצון לשתף ולקבל תמיכה וכמובן...לתת. ספרי אחותי, תשפכי הכל, אם תרצי. אני כאן. אוהבת, מיכל
אנג'ל: מקווה שבכל זאת יעבור עלייך יום נחמד יש לך תוכניות לשבת? אני נורא גאה בך על ה 37, אבל אני גם חושבת שאת לא מספיק מעריכה את חשיבותה של תמיכה חברתית טובה אביב! קראתי את ההתייחסות שלך אכן הייתי בפאב, והיה עמוס כמו שרק יום שישי יכול להיות זהו, יום חדש מתחיל מאד הייתי רוצה לדעת, אם לא ר', אז מה כן? אליאן! אותך אני אוהבת מאד, גם בימים קשים שיהיה יום בכיף לכולם
היי אורה, לילה טוב לך, אני מבינה שאת הולכת לישון אחרי העבודה, אז חלומות נעימים. ולגבי השאלה שלך - זה ברור לך בטח למה אני לא יכולה לענות, חשיפה זה דבר שמפחיד אותי עדיין, ואני עושה את זה בשלבים ובהדרגה, ולא בפורום שיש בו מעבר לאנשים הקבועים גם אנשים אקראיים שבאים מדי פעם, ועדיין קוראים הודעות, וגם אנשים שקוראים באופן קבוע בלי להגיב וגם אנשים שלפעמים עדיין טורחים להעיר הערות עוקצניות. אבל עדיין.. בגלל שיש כאן אנשים שמכירים אותי גם בשם הפרטי, ולא הייתי רוצה שיוצר מצב לא נעים, שבו יחשבו שאני לא אומרת את האמת, ואני תמיד אומרת רק את האמת, אני אומר שאני כן ר', רק ר' אחרת ולא זאת שאת התכוונת אליה. :-)) אז לכל מי שקרה ולא הבין למה אני אומרת שאני לא ר', אורה התכוונה לר' אחרת ואני ר' אחרת. סתם יצא מצחיק קצת הרמזים הללו על הבוקר, אבל אין לי דרך אחרת, מאחר ואני עדיין מעדיפה לשמור על הוירטואליות האנונימית שלי.. אז סליחה. שלך אביב.
אני הבנתי את קטע הר' עוד מההתחלה כי כתבת דיברתי עם שתיכן,ומיד הבנתי למי את מתכוונת. היא עוברת דירה,לכן נעלמה מהאינטרנט. בהתחלה נבהלתי קצת שאורה אמרה שר' מעלה אצלך קונוטאציות שליליות. הדרך שלה אמנם שנוייה במחלוקת אבל היא בן אדם כ"כ טוב ,שאין לך מושג. מה שלומך?
התכוונתי במייל כמובן שלא בפורום יום טוב, אוהבת (ורצה לעבודה)
הורדתי ICQ סוף סוף, כך שיש עוד אופציה לתקשורת. :-) אני אשלח לך את המספר במייל. אני הולכת לישון עכשיו. את בטח תתעוררי עוד שעתיים... שתהיה שבת מקסימה!
היי מישהי מדהימה.. אני מניחה שתראי את זה בבוקר/צהריים, אז בוקר טוב לך. למדת לגבי החיבוק, תלמדי גם לגבי האי.סי.קיו, זה פשוט וקל, אין בזה שום דבר מסובך, זאת תוכנה כמו כל דבר אחר, והיא לא מפחידה ולא נושכת... :-)) נדבר ואני אלמד אותך איך משתמשים בה, כל מה שאני יודעת, וזה לא הרבה, כי אין הרבה.. ישנתי עם חיוך על הפרצוף והתעוררתי עם חיוך עוד יותר גדול בזכותך, הטעם הטוב נשמר וישמר בטח לאורך זמן, וכשנרגיש שהוא מתחיל להתפוגג נחדש אותו מיד. על כזה דבר טוב אי אפשר לוותר, חייבים לשמור ולהנציח לתמיד. ואת מקסימה.. בלי שום קשר אלי, לפעמים אולי אם אנשים מסוימים יותר קשה לך להראות את זה, כי את עדיין חוששת להיפגע, וזה בדיוק כמו כולנו. גם אני מראה אהבה וחום רק לאנשים שאני יודעת שיוכלו לקבל את זה וגם לתת בחזרה, כדי לא להיפגע.. כדי לא לתת ולהישאר אחר כך ריקה וחשופה, או במקרה יותר גרוע לחטוף סטירה.. לכימיה בין שני אנשים אי אפשר להתכחש, וביננו נוצרה כימיה מדהימה.. וכן, לא סתם השתמשתי במילה כימיה.. :-)) חיבור שקשה מאוד להפריד אותו, ולפעמים גם אי אפשר בכלל, יש תרכובות שעמידות לנצח.. אין דרך לפרק אותן לגורמים.. ואני שולחת לך היום לא שק אלא כדור פורח שלם וענק ומלא כוחות וחיבוקים וסמיילי מחייכים כמו שאת אוהבת, תנצלי אותם לצאת החוצה ולספוג קצת שמש, ואנרגיות וכוחות חיוביים.. אז שיהיה לך יום מקסים, ושבת מדליקה.. שלך אוהבת אביב.
בוקר אור!! גם אני התעוררתי עם חיוך מאוזן עד אוזן הבוקר... עוד מעט ייתפסו לי שרירי הלסת...! :-)) אכן, כימיה מדהימה, ולא קוסמטית... :-))) למרות שמבחינתי הטעם הטוב לא יתנדף בקלות, אני ארצה בוודאות לחדש אותו, אני לא מוותרת לך על השבוע הבא! ההבטחה הזו היתה הסיבה היחידה שהנחתי לך ללכת הביתה בסוף המפגש...!! ודבר אחרון: אני הולכת ללמוד קצת היום (צריך, את יודעת), אבל קיבלתי את שק הסמיילי והבלונים - נתת לי אנרגיה לכל השבוע! שתהיה גם לך שבת מקסימה. אני כבר מתגעגעת... אוהבת, מישהי
השארתי לך עדכון באי סי קיו
תודה! :) תרגישי טוב! טלי פרידמן
עניתי להודעתך
" האדם דומה לציפור. בכוחה של הציפור להמריא מעלה מעלה, אך בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף אם תפסיק את מעופה לרגע הרי היא צונחת ונופלת." שיהיה לכולכם לילה טוב. שרה
לילה טוב גם לך ותודה שדיברת איתי קצת ריככת לי את התחושה שסוף העולם הגיע וכולם הלכו ורק אני נשארתי תמיד ברגעים כאילו אני נכנסת לאינטרנט.אפשר לקבל הוכחה חיה אפילו בשתיים בלילה שאנשים עוד חיים וקיימים. יהיה טוב.תזכרי שהקאות הן סוג של הרס עצמי ושהן גומרות את הגוף.לא שזה בטח אומר לך הרבה ואל תקשיבי לשטויות שאני מקשקשת עכשיו מרוב החום. אנג'ל
...
ANGEL הרבה זמן לא שמענו ממך. איך את מרגישה? איך עבר עלייך שבוע הצבא, עד כדי כך נורא כמו שחשב שיהיה בתחילת השבוע. הי, הצלחתי לא להקיא 4 ימים עד לפני חצי שע... אני כאן אם את רוצה חיבוק, שרה
היי. היה קשה ומעיק ומכביד. ואני חולה וישנתי כל היום ולא יכולה לישון עכשיו. ולילה וחושך וההורים בחו"ל ואני לבד. וסוף העולם עומד להגיע. ו...אל תתני לי להמשיך לקטר. כל הכבוד על ה-4 ימים.זה גם משהו.גם אני פעם הפסקתי ל4 ימים.אתמול היה לי בדיוק פי 9מזה, והיום אני נקייה כבר 37 ימים.למרות שהשבוע עבר בצום מוחלט ואת מה שאכלתי אכלתי בכוח.אז יש תקווה,שמעת אותי?!.
מכירים את השיר, נפלת חזק אז תודה שאתה בכלל לא (לא זוכרת רת ההמשך) ואז משהו בחיים שלך, רגשני מיותר........... ככה אני מרגישה עכשיו. ארבעה ימים בלי הקאה והנה היא באה ואני חשבתי שעליתי על הגל. איזו אשליה נחמדה. שרה
שרה יקרה, מכירה את השיר - "אתה נופל וקם.. נופל וקם.." גם אני לא מכירה את ההמשך, אבל ככה זה.. זאת הדרך הקשה, נופלים וקמים, אין דרך אחרת. 4 ימים לא הקאת, תפרגני לעצמך עליהם, תזכרי את הטעם הטוב שלהם, תזכרי שאת יכולה לעשות את זה, ותזכרי שכל יום בלי הקאה שווה את הנפילה שאולי באה אחריו. פעם אחת נפלת, סביר להניח שתפלי עוד פעמים, זאת הדרך, אבל אחרי הנפילה תמיד באה הקימה וההתאוששות, והכוחות חוזרים, ואפשר לחזור להילחם בשיא המרץ מחדש. ולאט לאט מגדילים את טווח הימים הנקיים מהקאות, מ- 4 לשבוע, משבוע לחודש, והלאה. אבל זה לא בא ביום אחד. לא התחלת להקיא בוודאי ביום אחד, אלא התדרדרת לזה בהדרגה, ולאט לאט העלית את התדירות של ההקאות, וככה גם תפסיקי - לאט לאט תורידי את התדירות של ההקאות. לאט לאט אבל בטוח. נפילות הן חלק מהתהליך, ונכון, הן חזקות וכואבות, בייחוד לאחר התחושה שנוצרת אצלנו שיצאנו מזה, שזה כבר לא יחזור, ואולי אחרי 4 ימים פיתחת לך תחושה כזאת ש"עלית על הגל", והתחושה הזאת נכונה ונשמרת למרות הנפילה. את עלית על הגל, ומצאת את הכיוון הנכון, לפעמים הגל חזק מדי ויטביע אותך, אבל גם אחרי הסערה, באה רגיעה, ואפשר לחזור לעלות על הגל ולמצוא את הדרך חזרה. הנפילה הזאת לא אומרת שחזרת לזה, היא אומרת שמעדת, אבל שאת יכולה גם בלי זה, אז להתיישר, לעמוד על שתי הרגליים ולנסות שוב. לא לוותר, לא להרים ידיים, בגלל נפילה אחת, או עוד שיבואו אם יבואו.. ליפול ומיד לקום.. שלך, אביב.
היי שרה, למרות הנפילה ותחושת האכזבה הצורבת, ארבעת הימים האלו הם הישג. את ההישג הזה אף אחד לא יוכל לקחת ממך - את עשית זאת, ואת יכולה לעשות זאת שוב! וכמו שאמרה אביב כל כך נכון, לצאת מזה זה תהליך, ונפילות הן חלק מהדרך... חלק קשה, חלק מכאיב. אבל החלק הזה עובר! ועם כל הפחד מהקשיים הצפויים במסע ההחלמה, שווה לעבור את שביל החתחתים כדי להגיע לפסגה. ועוד משהו: אנחנו כאן כדי לתמוך, כשצריך, כשאת רוצה. אז... אספי את הכוחות למאמץ מחודש...אל תוותרי!
אביב, כמה כייף לקבל חיזוקים כמו שלך. הרבה זמן לא דיברנו, מה שלומך את, איך מתקדמת הספירה? הורדתי את ה - ICQ ויש לי מספר אני עדיין מנסה להבין מה הולך שם. טוב, לא יודעת, תודה בכל אופן, שלך, שרה
היי דניאל ואליאן, השיר מדהים, ואליאן צודקת, אין סיכוי שאני אוותר.. ואין סיכוי שאני אלך.. אני פה, ודניאל אם אתה מתכנן להתמוטט או להתרסק, רק תשמור אותי בתמונה שאני אוכל להיות שם איתך ובשבילך, וגם אחרי להגיע עם דבק המגע החזק שלי למקרים מיוחדים וקשים... :-)) אז שאף אחד לא יחיה באשליות :-)), אני לא זזה לשום מקום, אני כאן, מבחירה שלי, ומהמון אהבה שיש לי בלב לכולכם. אוהבת את שניכם, שלכם לתמיד אביב.
היי נשמה שלי, קיבלתי את ההודעה שלך באי.סי.קיו, אבל לא הבנתי כל כך את החצי הראשון שלה, הבנתי את הפחד, גם אני חשבתי ככה, אבל לא הבנתי מה את רוצה לעשות איתו הלאה. ראיתי מילים כמו לנתק את השיחה ולא אהבתי ואני לא מסכימה. אני מעדיפה להישאר בממתינה בינתיים. אין לי שום כוונה לפגוע בך ואני יודעת שאני לא אפגע ממך אז אני מחכה לך עדיין ברקע. אנחנו צריכות לעשן סיגריה באונליין, תגידי לי מתי את יכולה.. ואני אהיה שם.. שלך אוהבת לתמיד אביב.
מי ייתן לך ללכת? רק שאלה אחת לי אלייך:כמה פיצות את מסוגלת לאכול? אני מקווה שהמון......................... אני???????????????? יציב כסלע. חי רק למענך.................................. דניאל
אני בת 20 . החיים שלי כרגע עלו על שרטון (זה נשמע מגוחך רק בת 20 ) אני כבר חצי שנה לא יוצאת מפתח הבית . את הצבא השארתי מאחור לאחר שנה .יש לי פחדים מאנשים .מה יגידו עליי מה יחשבו על זה שהשתחררתי לפניי הזמן .מישהו אולי מכיר מסגרת טיפולית שמפחיתה חרדות ומפיחה תקוות באנשים .( אני כבר מטופלת אצל פסיכולוג ) אך נראה כי צריך עוד חיזוקים (אני גם על תרופות) . אם מישהו יודע בבקשה שיעזור ???
ירדן, לפני הכל, מה אכפת לך מה אנשים יגידו על זה שהשתחררת מוקדם יותר מהצבא. היום יש כל כך הרבה אנשים שאפילו לא מתחילים צבא. הנורמה הישראלית כבר לא כמו פעם. יחש כאן הרבה אנשים שיוכלו לעזור לך עם חרדות, אני באופן אישי לא, זה לא תחום ההתמחות שלי.... יש לי תחום אחר... והפחד הוא אוייב גדול. הוא בא אלי בצורות שונות. המטרה היא לנצח אותו, להראות לו מי הבוס, העבודה אומנם ארוכה ומפרחת, אני מקווה שבסוף הדרך שתינו נצליח. שרה
היי, שוב אני... רק רציתי לומר לך ש... הותרת אותי ללא מילים... שלחתי לך אימייל עכשיו, מקווה שתגיעי לקרוא אותו היום (אם לא תהיי עייפה מדי). בינתיים, רק אומר לך - תודה, תודה על ערב נפלא!! מישהי, שאוהבת מאוד.
היי מישהי מיוחדת מאוד, פעם חשבתי שרק הסיוטים שלי מתגשמים, אבל את הוכחת לי שגם החלומות הטובים יכולים להתגשם, ואפילו יותר מזה. ציפיתי לפגוש מישהי מיוחדת, אבל את באמת מדהימה, ושלא תעזי לשכוח את זה, ואם תשכחי אני פה להזכיר לך, ובכל מקום אחר שתבחרי. אני זמינה עבור ובשבילך תמיד בכל דרך שתרצי, והערב הנפלא - הוא רק הראשון. ובינתיים קבלי חיבוק וירטואלי ותרגמי אותו לחיבוק פיזי, עכשיו כשאת כבר מכירה את ההרגשה, ואני מקווה שגם אוהבת.. שלך אוהבת אביב.
אני לא מצליחה להירדם... עדיין מתרגשת מדי... כל המחמאות שחילקת לי... (אני מסמיקה) תודה רבה... האמת היא שאני לא כזו תמיד, רק כלפי אנשים שאני נורא- נורא אוהבת...!! :-)) גם את עדיין לא ישנה. נראה לי שריכוז האדרנלין בדם שלנו עבר את המותר... :-)) (((((((((((((((((((((((((חיבוק גדול!! ))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (למדתי משהו היום...)
מדוע אינך עונה לי על שאלותי . מקווה שתעני בקרוב. משה
עניתי לך מתוק שלי. תשובה די ארוכה, תחפש. אוהבת, מיכל
כמה מ"ג ציפרמיל שווים בערך ל50 מ"ג פבוקסיל? שאלה נוספת: אני בת 34 וסובלת מאוסתיאופניה. כיוון שנודע לי ש ציפרמיל עלול לגרום לבריחת סידן, האם רצוי להמנע מנטילת תרופה זו, ואולי גם מכל ה SSRI? תודה.
ליאת שלום 50 פבוקסיל הוא לערך 10 מ"ג ציפרמיל עם זאת, התגובה לתרופה כולל המנון הוא תמיד אישי ולכן השוואות אילו נותנות מדד גס בלבד וצריך להחליט על המנון לפי תגובה (פבוקסיל 50 הוא מנון נמוך ) לגבי השפעה על מטבוליזם סידן - לא ידוע לי ואברר כיון שאני פזור נפש אם איני עונה לך תוך מספר ימים אנא הזכירי לי שוב בברכה עמי
ליאת שלום בבירור קצר יש תאור של אוסטאופורוזיס הקשור ל SSRI (שציפרמיל הוא אחד מקבוצה זו) יש טענה שיתכן וזה קשור לעליה במנון הרומון הפרולקטין (שאינה שכיחה בשמוש ב SSRI) יש טענה שלוסטרל (סרטלין) אינו גורם לאפקט זה ככלל אפקט זה אינו שכיח ומכל מקום טפול ב SSRI הוא המוביל היום בטפול בנשים בגיל הבלות שהן כידוע מועדות במיוחדות לספיגת עצם כך שבשלב זה של הידע - ספק אם זו סיבה להמנע מטפול זה. עם זאת, מדובר כאן במידע כללי בלבד ולשם החלטה סופית אנא פני לרופא ולפסיכאטר שלך בהצלחה עמי
עכשיו אני בכלל מבולבלת ! מה פתאום אבחון אם נעשה כבר? ולמה אתה אומר דבר כזה? אנא תפרט יותר מה דעתך... אליאן
אליאן שלום אבחון כמו כל מחשבה אנושית נתון לשגאות / טעויות לכן, במיוחד אם דברים לא הוכלים כשורה תמיד שווה להעריך את כל חלקי הטפול החל משלב אבחנה ועד לשלב הטפול שניתן בהחלט מומלץ כאשר טפול לא הולך לקבל חוות דעת נוספת אם עדין איני ברור את מזומנת לשאול עמי
אליאן שלום כל מחשבה אנושית נתונה לטעות גם אבחנה לכן, במיוחד במידה ודברים לא הולכים כשורה מומלץ על בחינה מחדש של כל תהליכי הטפול החל משלב האבחנה בהצלחה עמי
אני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עליי. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית לפני מספר שבועות. אני מרגישה שאין קליק, שהיא לא מבינה אותי ואולי אפילו מעט שיפוטית. דיברתי איתה היום על הדברים והיא אמרה שיכול להיות שאני מרגישה ככה משום שאני רוצה "מישהו שיבכה איתי" והיות והיא יותר חד משמעית קשה לי עם זה למרות שלדעתה זה מה שאני צריכה משום שרק זה מעמיד אותי על הרגליים ומאפס אותי לפעמים. היא אמרה שאני צריכה להחליט אם אני רוצה להמשיך בטיפול איתה או להתחיל טיפול חדש. אני מאד מתלבטת. אני מאד רוצה לעזוב ולמצוא מטפל אחר כדי שאני ארגיש מוגנת יותר ומובנת יותר אבל מפחידים אותי שני דברים: 1. שהיא צודקת ואני צריכה דווקא מישהו יותר אסרטיבי ויותר חד משמעי ולאו דווקא מישהו שיבין המצוקה שלי ו"יוותר" לי כשבא לי לוותר. 2. אני מפחדת מהתהליך של למצוא מטפל חדש. היא בעצמה אמרה שלדעתה יכול מאד לקרות מצב שבו אני ארגיש לא טוב עם המטפל החדש. מה דעתכם? אני ממש אובדת עצות.
שלום אורית אני יכולה להתחבר אלייך, באמת קליק זה דבר חשוב. הייתי מנסה ללבן איתה את הדברים. חשוב גם לדעת כי בטוח יש אחרים שאיתם אפשר למצוא קליק יותר גדול. מאידך- אולי זה חלק מהתהליך הטיפולי. נדמה לי שעל המטפל להיות שותף- לדעתי כשהמטפל שותק מדי- זה מאד מאיים. אצלי בטיפול (הכרתי 2 פסיכולוגים בטיפול) נוכחתי לדעת שאני מייחסת משמעות עצומה לדברים שלהם, אולי כי אני זאת שמלהגת, והם אלה שמקשיבים. בהצלחה ממני
אורית יקרה, את השאלה בנוגע להמשך הטיפול הצגת כאן לפני זמן מה, ובאותו הזמן החלטת למצות את התהליך ולהמשיך את הטיפול. כפי שכתבתי לך כבר אז, לבחירת המטפל יש חשיבות רבה ביכולתו של הטיפול לסייע לך, ולמרות שקשה לעבור מחדש את תהליך הבחירה (כשם שקשה לנו בחיי היומיום לוותר על קשר קיים ולהתחיל בחדש), המאמץ עשוי להשתלם. נדמה לי שהעצה שקיבלת מן המטפלת שלך מצביעה על כך שגם היא חושבת שאולי היא איננה המטפלת המתאימה לך. תחילתו של טיפול יעיל מותנית ביצירת מסגרת של אמון, הכוללת הסכמה על נושא הטיפול, על אופן הטיפול ועל האפשרות להפסיק את הטיפול. לתהליך של בחירת מטפל יש תפקיד טיפולי חשוב, ואני מציע לך לסמוך על רגשותיך ולא לוותר עד שתמצאי את זה שיתאים לך. לעתים חשוב לא לעשות החלטות נמהרות, ולבדוק את ההתנגדות לטיפול בשיתוף עם המטפל, אך כאשר נושא זה הופך למרכז הטיפול כדאי לבדוק את הקשר ולחשוב גם על אפשרויות אחרות. בהצלחה, דרור גרין
שלום לכולם רציתי לשתף אתכם ברגשות שלי ולשמוע את תגובתכם. הצטרפתי לפורום מצאתי אנשים שהגיבו לקריאות שלי, שלחו לי תשובות נהדרות שהייתי צריכה לשמוע, טפחו לי (וירטואלית) חזק על הכתף ואמרו לי שאני לא משוגעת. ניסיתי להתחבר לכמה אנשים אבל נדמה לי כאילו שאני מתקשרת במקביל. יכול להיות שאנשים כותבים זה לזה באי מייל ואני לא שותפה לשיחות האלה ולכן לא יודעת כיצד להתקשר, אבל ההרגשה היא של אווט סיידרית. אני באה ממקום של להיות בסדר, לרצות חברה...שאין לי. (יש לי מספר חברות טובות אבל אני לא מסתדרת טוב בקבוצות לדעתי). פתאום הבנתי שקבוצה זה קבוצה עם דינמיקה קבוצתית לא משנה אם היא וירטואלית. הייתי רוצה לשים בצד את העלבון (יכול להיות שהכל שטויות וזה רק בראש שלי) ולהבין - וללמוד- כדי להשתפר. נורא חסרים ל קבוצה של אנשים תומכים. מה הייתי צריכה לעשות שונה? אשמח לביקורת בונה (אבל בבקשה בעדינות)... תודה האלמונית (המפחדת מהתשובות אבל נכונה לראותן)
אלמונית יקרה, אני מבינה אותך כל כך משום שגם אני עוברת תהליך אבל קשה וגם אני מכירה וחווה את אותן התחושות. לפני זמן מה שלחתי לך הודעה פה אך לא ענית לי. אני מניחה שלא ראית אותה. בכל אופן אשמח אם תשאירי לי את האי מייל שלך ונהיה בקשר קרוב יותר. נוכל לתמוך זו בזו. מה דעתך?
שלום אורית, אשמח מאד מאד. אני כל כך בודדה, והיה נדמה לי שפתחתי צוהר דרכו נכנסת קצת שמש לחיים שלי. ופתאום- הרגשתי ניתוק חד וכואב כזה. אני מקווה שנוכל להתכתב. [email protected] אנא נסי- ונראה אם אני מקבלת שלך אלמונית (אשמח לרדת כבר מהאלמוניות הזו)
היי אלמונית! אני נורא-נורא מבינה אותך! גם לי לא פעם יש הרגשה של "אאוט-סיידרית", אחת שלא שייכת לקבוצה, שתמיד יהיה לקבוצה משהו משותף שלי חסר, ויחסר לי עד יומי האחרון, ולא חשוב מה אעשה וכמה זמן אהיה בתוך הקבוצה. ואת יודעת מה? אחרי שבירת ראש רצינית, הגעתי למסקנה שזה לאו דווקא איזשהו פגם בי או בך. זה אולי פשוט עניין של אופי! ואני הגעתי למסקנה שאולי האופי שלי לא מתאים לקבוצות גדולות. אני ביישנית, לא אוהבת רעש והמולה סביבי, בכלל לא בקטע של להיות ה"מסמר", ומסיבות גדולות ורועשות עשו לי פריחה מאז ומתמיד! תני לי בילוי שקט ואינטימי, עם קומץ של חברים קרובים - ושם אני כמו דג במים! האם זה מדבר אלייך? האם גם את מעדיפה בילויים שקטים על פני רעש וצלצולים? אם כן - אז אולי מצאת את התשובה! בתקווה שעזרתי, לפחות קצת! כל טוב! אחת
אלמונית יקרה, לא הבנתי יותר מידי. מרגישה אווט סיידרית מאיפה? לפעמים קורה שמרוב הודעות לא שמים לב להודעה או שקצת מתחברים למישהו יותר כמה ימים. אם את רוצה לשלוח לי מייל, בבקשה רק תקליקי על השם שלי בהודעה. ואל תרגישי אווט סיידרית. שרה
היי אלמונית, אין לי ביקורת בונה ואין לי ביקורת בכלל, כי אני לא חושבת שאת עושה משהו לא בסדר. אני חושבת שזה תהליך שלוקח זמן. קצת קשה לי להבין למה את מתכוונת כשאת אומרת "מתקשרת במקביל", אבל נראה לי שבקבוצה התקשורת היא תמיד מקבילית, כשדברים מדברים אליך ויש לך מה לאמר, אתה מגיב, וכשלא עדיף לשתוק, מאשר לאמר דברים לא לענין שעשויים במקום להואיל לגרום רק נזק. זה נראה לי היופי כאן בפורום, שבכל הודעה ובכל התייחסות אפשר לדבר עם אנשים שונים ולהכיר את כולם ולקבל דעות שונות, מאנשים שבאמת מתחברים לדברים שלך ולמקום שבו אתה נמצא. את צודקת שאת אומרת שיש כאן אנשים שמתכתבים באימייל או באי.סי.קיו ויצרו קשרים מעבר לפורום, אבל זה תהליך הדרגתי, שלא נבנה ביום אחד. אני יודעת למשל שאני מעדיפה קודם כל להכיר את האנשים דרך הפורום, לבנות את האמון הבסיסי ואת הקשר הראשוני, ורק אחר כך להעביר את התקשורת לפסים אישיים יותר של אימייל ועוד, ולוקח לי זמן להכיר אנשים ואני עדיין פוחדת להיפגע, ובגלל זה נזהרת, אבל בסוף אני נחשפת גם בדרכים אחרות מעבר לפורום. הרגשה של אאוטסיידרית ? אני לא יכולה להתווכח, אם זה מה שאת מרגישה, אז כנראה זה נכון בתחושה שלך, אבל אם את מרגישה בחוץ בתוך הקבוצה, אז איך אימייל והתכתבות אישית עם אנשים יעזרו לך להרגיש מעורבת ? הם אולי יעזרו לך ביצירת קשרים בחוץ, ובהשגת עוד מקור לתמיכה, אבל לא בתוך הקבוצה. ככה נראה לי בכל אופן. וקצת קשה לי להתחבר לתחושת העלבון שלך, כי אני חושבת שבאמת קיבלת פה המון תמיכה והמון עצות והמון שיתוף, ובאמת נפתחה פה דלת להמשך, הרבה אנשים פה הציעו לך להיות פה עבורך גם בהמשך הדרך, אז למה בכל זאת התחושה הקשה הזאת ? למה ההרגשה של דחויה ואאוטסיידירית ? וזו באמת שאלה שכדאי לבדוק אותה, כי אם אני אדע למשל למה נעלבת, אז אני אוכל להשתפר, אני צריכה להשתפר ולא את. ושוב, צריך לפעמים לתת לזמן לעשות את שלו, להכיר, לפתח את האמון, את הקשר, ואז להתקדם הלאה, בדיוק כמו בקשרים בחוץ שהם לא וירטואלים, גם אז מתקדמים שלב שלב, גם אז ההכרות היא הדרגתית והחשיפה היא בשלבים ולא על הפגישה הראשונה חושפים את הכל ונותנים את הכל ומקבלים את הכל. הדלת נפתחה, עכשיו צריך להיכנס לבית ולבדוק חדר חדר ולהכיר את האנשים, בחדרים מסוימים להתעכב יותר באחרים פחות, הכל בהתאם למידת ההתאמה, ובתוך החדרים יש אנשים שלחלקם מתחברים יותר ולחלקם פחות, אבל החברות בכל מקרה לוקח לה זמן להתבשל והיא תוביל אותך למקומות שונים עם אנשים שונים. ככה אני רואה את הדברים מהמקום שלי, של לבדוק דברים בזהירות ולתת לדברים להתעכל ולעבור עיבוד ואז להתקדם לשלב הבא. ושוב על עצמי אני מעידה, אני זהירה כי אני עדיין פוחדת להיפגע או לפגוע, כי הקשרים שאני יוצרת כאן עם אנשים ובכלל הם עמוקים ונוגעים בנקודות רגישות שלי ושלהם, ולא קשרים שטחיים, ובגלל זה הסיכון להזיק או להינזק גדולים יותר. וסליחה עם נפגעת או נעלבת בדרך, אביב.
אלמונית, אני מבינה למה את מתכוונת.אני באופן אישי הרבה יותר מעדיפה קשרים של "אחד על אחד" ובקבוצה גדולה אני הולכת לאיבוד.זה לא משהו רע אבל אם רוצים להסתדר בקבוצה אפשר לעבוד על זה מבחינת התפיסה, אם את רוצה להתכתב. תוכלי לכתוב אליי לאי מייל שלי: [email protected] ביי
שלחתי מייל... הוא בדרך! מקווה שלא תירדמי. שלך, אני.
מה הדואר שלכם עובד גם בשבת
הדואר שלי עובד 24 שעות ביממה. איזה שבת ואיזה נעליים.....
ג'קי קיבלתי את המייל אבל האי מייל שלי החליט בנתיים שהוא לא קורא יותר עיברית. אני מחכה לבוקר כדי להתקשר לאח שלי או אחותי שיסדרו לי את זה. יש הצעות מה לעשות? מה שלומך? אוהבת, שרה
מה שלומי...? שלומי מוזר...מבולבל...אני לא כ"כ חושבת על זה... אני עכשיו קוראת ת'מייל שלך, אני אחזיר תשובה... אוהבת, אני.
דרור !!!! מה שלומך ? אני תמיד שמחה לקרוא התייחסות שלך להודעות בכלל ושלי בפרט ! אולי תוכל לכתוב בכמה מילים את תמצית הסיפור הזה....מה היא רצתה להוכיח ? במה היא צדקה? אני התכוונתי על ללכת ולא לחזור... וזאת כמובן בגלל הקושי והסערות הרגשיות.... שעם כל יום שעובר קשה יותר ויותר לשאת אותם . ואגב, שכחת ? אני עדיין מחכה למייל ממך... עוד מאז... טוב שלא עצרתי את הנשימה... :-)))))))))) כל טוב . אליאן
אליאן יקרה, גם אני שמח לקרוא את ההודעות שלך, אבל הפעם את מסתורית. על איזה סיפור את מדברת? קצת קשה לי להבין מההודעה שלך למה את מתכוונת. הפורום יכול לפעמים להטעות. אני נכנס לכאן לזמן קצר, ואינני יכול לדעת את כל מה שהתרחש. אם השאלה שלך מכוונת להודעה מסוימת, את יכולה לצרף קישור או לצטט אותה. אני מצטער שעדיין לא עניתי לך. את ביקשת שאקרא את ההודעות שלך בפורום, ואיכשהו לא הספקתי לעשות זאת באופן יסודי ובינתיים הפורום התקדם במהירות. אם תשלחי לי מייל עם שאלה ממוקדת אשמח לענות לך. שבת שלום, דרור גרין
מצטערת ! התכוונתי לסיפור של דורה ופרויד.... אמרת שהיא חזרה כדי להוכיח שהיא צדקה . מה היא רצתה להוכיח ? וזה היה בהמשך להודעה שלי "הבטיחו פסיכיאטר" אז תודה ולילה טוב
קודם כל שלום....אם תוכל להפנות אותי לפסיכולוגים בכירים באיזור חיפה ,לטיפול בבעיית התקשרות - מחוייבות ללקשר עם המין השני,פשוט אני לא יודעת איפה להתחיל לחפש :-) תודה מראש
סתיו שלום רב, את יכולה לכתוב לי לאימייל, ואוכל להמליץ לך על מטפלים באזור מגורייך. בברכה, טלי פרידמן
למה בהקלקה על שמו של ד"ר אבני אין שום פרטים ? האם זה לא חשוב שנדע מיהו הד"ר הנכבד ? תחום התמחות ? היכן עבד או עובד? האם אפשר לשלוח לו דואר אלקטרוני? כמו אצל כל אנשי הצוות הנהדרים כאן...
אולי הוא למד ברומניה רפואה ולא נעים לו חשבת על זה אחי
סבלנות יהיו כל הפרטים (שגרתיים למדי אני חושש) שבת שלום עמי
לא יכולתי להתאפק ! תגיד? שגרה זה רע ?
אני סובל מחרדות ודיכאון כבר חצי שנה ומאז שזה התחיל יש לי עיגולים שחורים מתחת לעניים כאילו שאני לא ישן למרות שאני ישן טוב בלילה, מישהו יכול לתת לי הסבר בבקשה?
שי יקר, קצת קשה לתת הסברים, מבלי לדעת את הפרטים. מה קרה לפני חצי שנה, שגרם לך לתופעות האלו? האם היית בטיפול ואובחנת כמי שסובל מדיכאון ומחרדות, או שכך אתה מבין את מצבך? בכל מקרה, נראה לי שכדאי שתפנה לקבל סיוע מקצועי, שיסייע לך להתמודד עם מה שמשבש כעת את חייך. בברכה, דרור גרין
הי דניאל זו ליאת , רציתי רק לשאול מה שלומך ? ואיך אתה מסתדר עם העובדה שחזרת לעבוד ? (כפי שציינת מקודם) ליאת
היי יקירי, ואני רק רציתי לתת לך את זה - (((((((((((((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))))))))))))))))))))) סתם ככה, ממש ממש לפני השבת.. אוהבת אביב.
היום לשם שינוי אכתוב לך שיר שמאד נגע לליבי...וגם בגלל שאייל גולן עד לא מזמן היה במועקה...שנעלמה לו מהעולם.... "לצליל מיתר שמתנגן אני חושב עלייך מרגיש כמה שזה עצוב להיות כאן בלעדייך לו רק היית פה הכל היה אחרת אצלי כבר כלום לא מובן אצלי בלב יש סדק תראי אותי כמו מטורף שרק רוצה אלייך או אוליי סתם בחור עיוור שמדמיין לו את פנייך וזה קשה שאת פה לא עוברת אל תאמרי לי שאת לכאן כבר לא חוזרת לא אל תותרי קבלי אותי אלייך כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך. תראי אותי כמו ילד שכואב לו חבקי אותי אני כבר מתמוטט פה בכל יום שבא והולך אני שוב קורא אלייך מקווה שעוד תמצאי לי מקום בן זרועותייך ותדעי שכאן יכול להיות אחרת אל תוותרי עליי תאמרי שאת חוזרת" ((((((((((((((((((((שבת-שלום אהובה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלך דניאל
אהלן...תודה..אני מרגיש מרומם ובמצב רוח נפלא...כן לפעמים שוכחים ,דוחקים ואוליי אפילו נרפאים..ואז הכל מתחיל להיות תקין. אני רק מצטער שלא טיפלתי בזה לפניי....לפניי הרבה יותר זמן..אבל לעולם לא מאוחר..ועוד עם כזאת תמיכה! לעבוד זה כייף...וכאשר עובדים מתחילים להרגיש בריאים...וכרגע יש לי הכוחות להמשיך ולהמשיך בעבודתי..אם כי יש לי עוד מספר יעדים שהייתי רוצה להגשים.אבל...מתברר שלעולם לא מאוחר..וזמן...זה דבר שאנו מחליטים...מה יהיה מתיי יהיה ואייך..ולשם זה אנו צריכים כוחות..כוחות שאנו מקבלים...ושייש ביכולתנו להעניק..וכששניי השילובים מצליחים...אז..אנו בריאים.וכשאנו בריאים וחזקים...אז השמיים הם הגבול. מקווה שלא שיגעתי קצת... ותודה... רגע.....ומה איתך???באמת לא שמענו מזמן.... שבת שלום. דניאל
אני מכיר משהו שנותן הרבה כוח אולי תנסה תרד
מה אתם מקשקשים בפורום שטויות זיבולים לכו לעבוד לכו לבלות לכו לחיים האמתיים חיים רק פעם אחד מה אתם מכניסים לראש שטויות החיים זה הדבר הכי כף שיש לכו למסעדה טובה לכו תעשו ילדים אני ממשלו מבינה את כל הקיטורים אתם לא חולים בסרטן או משהו אתם בריאים תשמחו במה שיש כי אנשים לא זוכים לחיים האלו תהיו בריאים
אנחנו גם הולכים למסעדות, וגם עושים ילדים (לא אני באופן אישי, אבל יש במה שכן), וגם קוראים ספרים וגם מצאנו מקום חדש עם חברים חדשים שנהפכו לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו זה לא במקום החיים האמיתיים אלא בתוספת כמו להרים טלפון לחברה טובה פעם ביום רק שמרימים את הטלפון ופתאום יש כאן 10 חברים טובים והחיים (בחלקם הגדול) זה אכן זה הדבר הכי כיף שיש אבל גם כשלא אז רצוי לדבר על זה ולא לברוח מהעובדות הפורום הוא כרגע חלק מחיי ומי אמר לך שאני לא חולה בסרטן?
בנוסף על הדברים של אורה.... אם היית מבינה אז לא היית שולחת הודעה כזו ! ואם את זה את לא מבינה אז בטח גם דברים רבים וחשובים לא. בהצלחה
יש לך בעיה עם הפורום? תתחפף/י....
טוב גם אני חייב משהו להגיד חשבתי וחשבתי ולבסוף זה בא אז אני ממש מרחם עליך
למי שכתב את ההודעה, חבל! את\ה לא מבינ\ה מהחיים וחבל שסתם נכנסת לפורום לעשות ממנו צחוק. שרה
מה את רוצה מאיתנו?????????????????..... דווקא כן...חזרתי מהעבודה...ורק בזכות החברים פה בפורום שנתנו לי דחיפה ואמרו לי:"לך לעבודה אנו מחכים לך כאן..... ואני דווקא באתי לומר לך:שבת שלום שבת שקטה... ותן לנו רק מנוחה... דניאל
חייבת להגיב.. ואנחנו שמחים.. שמחים במה שיש תמיד, ומה שיש כאן בפורום גורם לנו להיות שמחים עוד יותר, אני באופן אישי לא מוותרת על זה כל כך מהר. נכון, אין לי סרטן, אני עובדת ומבלה, אבל מה הקשר ? הפורום זה עוד מקום שממנו אפשר להפיק והמון, לקבל ולתת, והוא חלק עיקרי ומשמעותי בחיים שלי ושל עוד הרבה פה, אתה צודק, חיים רק פעם אחת, וצריך לנצל את כל העולם, והכיף שבו, והמקום הזה זאת רק אחת הדרכים, וכשהיא משולבת בכל שאר הדברים שציינת, זה יוצא פשוט מדהים. וגם אם אין לי סרטן, אולי לאבא שלי היה, או אולי למישהו קרוב לי היה, ואולי יש לי משהו אחר, שאתה לא יודע עליו, אז זהירות בדברים זו תכונה מבורכת, אתה אף פעם לא יודע מי מקשיב בצד השני, ומה פליטת הפה שלך עשויה לעורר.. אם לא מתאים לך, לא צריך, אף אחד לא מכריח אף אחד, לא לקרוא ולא לכתוב, אבל.. אם מתאים לך, ואולי יש לך חשק קצת להצטרף ולראות מה כל כך כיף פה, יש דרכים טובות יותר להכנס, הדלת פה תמיד פתוחה.. שתיהיה לך שבת מקסימה, ולכולם פה.. אביב.
איך את מצליחה להיות תמיד כל כך ידידותית הנה עודמשהו שעלי ללמוד יום טוב שיהיה לך
ועל כך נאמר, אין שכל אין דאגות
לאלעד - כל הכבוד - איזה תשובה קצרה וקולעת! ולמי שכתב את ההודעה הזאת של ה"אתם לא בסדר", ופחד להזדהות אפילו בשם בדוי - חבל אפילו לתקתק על המקלדת וללחוץ על העכבר בשבילו... (-: אחת
.
נשמה שלי, אני רואה שאת קצת בלחץ, אז שמתי את עצמי ב"שיחה ממתינה", כדי לא להעמיס יותר, אבל שלא תעזי לשכוח - אני פה ואני זמינה לך בכל דרך אחרת שתבחרי ושכבר נתתי לך את המספר שלך בשבילך ואיתך, מתי שתרצי ותבחרי. בינתיים, שיהיה לך סופשבוע הכי רגוע והכי שקט שאפשר יחד עם כל הבלגן שסביבך.. אוהבת אביב.
היי, ההודעה שלך גרמה לי לחייך... העניין הוא כזה, נכון שאני בתקופה כזו מצד אחד אבל מצד שני אני לא רואה שום עניין ליילל ולהודות שקשה אז אני מסתובבת סביב הזנב שלי וגם שולחת הודעות מוזרות "ועוקצות". מצד אחד אני עושה צעד קדימה ומצד שני זה לוקח אותי אחורה 10 צעדים. בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו.... וחושך על פני התהום... אני צריכה להבדיל בין יום ובין לילה לעשות סדר בבלאגן וזה לא הולך! אולי זו ירידה לצורך עלייה ? ואגב, גם שתיקתי מדברת בעדך !!! זה מוזר, אני לא יודעת למה יש לי צורך להתרחק להיעלם...תמיד כשהיה לי קשה דיברתי בלי סוף על הדברים. ועכשיו זה שונה. אולי את יודעת?
היי אליאן, להתרחק כדי לעשות קצת סדר בבלגן, זה טוב ועוזר. בגלל זה באמת חשבתי שאת צריכה את מרחב הנשימה הזה ולא הצקתי יותר מדי. למה יש לך צורך להתרחק ? נראה לי שאולי זה יכול להיות קשור לזה שאולי הקרבה קצת יחד עם הטוב שבה, גם גרמה לך לפחד מעט, ולרצות לתפוס מעט מרחק, לבדוק עם עצמך איפה את עומדת גם בקשר לזה. לפחות לגבי, נראה לי שאולי הרגשת שהתקרבנו מאוד, והלכנו צעד קדימה בהכרות שלנו, וזה הזמן קצת להתרחק ולבדוק אם זה באמת מתאים לך, אם זה משהו שאת באמת רוצה לעשות, להיחשף כל כך, ולא רק וירטואלית, וזה בסדר מבחינתי.. אני מחכה.. את תחזרי אחרי שתבדקי ותגיעי למסקנה שאת רוצה.. :-)) ודרך אגב הפיצה בשלישיה, מתקרבת, כולנו כבר הסכמנו, עכשיו רק צריך לקבוע את הזמן.. אבל באמת בלי לחץ, קחי את הזמן, תתאפסי, תארגני את הילדים, ואת הבלגן, ואת החיים ואז תתני סימן.. שתיהיה לך שבת מדהימה, אוהבת אביב
אני לא מכירה אותך עד כדי כך שאמליץ לך מה לעשות יש לי רעיון שיכול לעזור קחי לך היום חצי שעה רק לעצמך תרימי רגליים קחי עיתון, כוס קפה וסיגריה דברי עם חברה בטלפון תנוחי מה דעתך? אח"כ תבשלי ארוחת ערב ביחד עם הילדים הולך? וחוץ מזה אני חושבת עלייך מעברו השני של הצג ודואגת לך גם בטוב וגם ברע
בהנחה שאתה ענית על שאלתי.... מדובר בילד בן 14 שמאובחן כסכיזופרן מזה כ4 שנים. התרופות שקיבל - הלידול,אטומין,טגריטול,אולאנזאפין ... מזה כשלוש שנים מקבל לפונקס ולפני כשנתיים הוסיפו לו גם ריספרידל. והיום הוא עדיין פסיכוטי אם כי יציב. נאמר לי מפורשות שהתרופות לא משפיעות עליו . האם יש טעם לנסות תרופות אחרות ? יש לי הרגשה שהלפונקס כבר לא עוזר....ולעומת זאת הריספרידל כן. האם שינוי בתרופה מצריך אישפוז? תודה, אליאן
אליאן שלום אכן אני עניתי. בהחלט יש טעם - האפשרויות לא מוצו ןתמיד יש את שאלת האבחנה. בהחלט מומלץ לפנות לחוות דעת נוספת עם תרופות - נכון שכל נסיון שלא הולך מקשה על מציאת תרופה ועם זאת, לעולם אין לדעת ודאי אם האבחנה בסימן שאלה בהצלחה עמי
רגע, אני רוצה להבין... האבחנה היא מגיל 10 סכיזופרניה פרנואידית. השאלה שלי הייתה לגביי התרופות לא לגבי האבחנה אבל אתה יודע מה? יש לי רעיון ! אני חושבת שאקח אותו לפסיכיאטר נוסף כדי שיאבחן אותו מחדש (אם בכלל קיים דבר כזה) או שבעצם אני סתם משלה את עצמי ? נראה לי שכן כי סכיזופרניה זו סכיזופרניה... ועדיין יש את הסימנים החיוביים והשליליים. לרגע חשבתי ש... אז למען הסר ספק כתוב לי האם התכוונת לאבחנה בקשר לתרופות ? תודה על התשובה המהירה.
