פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב אני בת 31. אני מטופלת בפסיכותרפיה באופן פרטי, פעמיים בשבוע מזה 5 שנים ולוקחת פרוזק. לאחרונה אני חשה מאד רע. ויש לי צורך במסגרת קבוצתית תומכת. משהו כמו מפגש קבוצתי 2-4 פעמים בשבוע עם אנשים שמתמודדים עם מצב דומה שלי, שמונחה ע"י אנשי מקצוע בכיוון פסיכודינמי. אני מרגישה שאני נופלת בין הכסאות: מצד אחד- אני עדין בדכאון (למרות שפרוזק קצת עוזר). המיניות שלי גמורה עקב הפרוזק, אין לי את שמחת החיים והחיוניות כדי ליצור קשר זוגי. איני יכולה לעבוד. גם אין לי משפחה. למרות שיש מכרות ומכרים שמאד רוצים בקשר איתי- אני מסתגרת בתוך עצמי וחשה בדידות. מצד שני- אני לא חולת נפש. לא אושפזתי מעולם. אני משכילה (...בעלת תואר שני) הלכתי לטיפול קבוצתי דינמי במכון פסיכותרפיה פרטי. הבעיה היתה- שחשתי שרב האנשים שם לא בדכאון עמוק כמוני. יש להם משפחה. יש להם התלהבות לעסוק בקריירה שלהם. והקשיים שלהם הם בעיקר סביב קשרים בין-אישיים. גם לי קשיים כאילו. אך גם, כאמור, נוספים. כמו כן, הפגישות שם הן רק פעם בשבוע. מאידך חשבתי על המסגרת של אשפוז יום. הלכתי לבדוק ברמת-חן ומההתרשמות השטחית שלי, רב האנשים שם במצב יותר קשה משלי. אשמח מאד אם תוכלו לתת לי רעיונות או מידע בנושא בהרבה תודה נטע
היי נטע, את נשמעת בדיוק כמוני... גם אני מרגישה שאני נמצאת במשבר עמוק שלא ניתן לצאת ממנו...לקחתי תקופה סרוקסט שלא הועיל ורק הביא לעייפות רבה. אני מנתקת קשרים עם חברים כי הם לא יכולים להבין אותי ואני לא יכולה להזדהות איתם. הפסיכולוגית שלי אמרה שיש קבוצת תמיכה של אנשים שעברו ועוברים משברים נפשיים והיא אמורה לברר לי את הפרטים המלאים. אם את מעוניינת שאני אעדכן אותך או לדבר את יכולה להשאיר לי את פרטיי האי.מייל
נשמע מוכר אך לא חביב ! אגב,אולי תנסי לעבור לאפקסור....יש את אותה השפעה כמו הפרוזק אך פחות תופעות לוואי,במיוחד בהקשר המיני. בכל מקרה תשלחי הודעה לד"ר אבני בפורום והוא ישמח לענות לך. בהצלחה
אני חש בדיוק כמוך היה לי הכל ובעצם כלום... פתאום סתם כך בפתאומיות הכל התחיל ואני לא מוצא דרך החוצה... שי.
שי, ספר קצת, אתה די סגור בתאורך את המצב שלך. אמנם לא עניתי לנטע, אך עברתי על כל התשובות שנתנו לה ו... איכשהו התעניינתי בך ובמסתורין האופף את תשובתך. מקווה שאוכל לעזור או לתמוך בכל דרך שלא תהיה. מיכל
נטע שלום נשמע לא מספיק טוב בשלב זה, האם המטפל והפסיכאטר שלך מודעים לחומרת המצב ? שווה לבדוק מה קורה בטפול וכמו כן שוה לשקול שנוי בטפול התרופתי (מנון, תרופה אחרת) קבוצה היא אמצעי נוסף לאילו בהצלחה עמי
נטע שלום מסגרות כאלו הן בדרך כלל כבר בפורמט של אישפוז יום. למשל, באיכילוב יש מסגרת של חצי יום מהבוקר עד הצהריים שנחשב לאישפוז יום פסיכיאטרי. במקום כזה מותאם טיפול אישי לכל אחד. כך גם ברמת חן במקום שביקרת. יש כאן בעיה כי את באמת נופלת בין הכסאות. מצד אחד את לא מחשיבה את עצמך מספיק "חולה" כדי להתאשפז בצורה "רצינית". מצד שני לא מתפקדת טוב בחיי היום יום. זה שהאנשים באשפוז היום מצויים במצב גרוע משלך אינו אומר שהמסגרת לא מתאימה. אם את צריכה החזקה לפחות לטווח זמן מסויים כדאי להשתמש במה שיש. יתכן שתוכלי לתרום לאנשים אחרים במסגרת וזה בפני עצמו דבר חשוב לצורך ההרגשה היותר טובה שלך. בהצלחה בכל החלטותיך ד"ר אורן קפלן
הי אל תתיחסו אני בודקת משהו עם המחשב שלי. שרה
יופי
שרה, הרגת אותי מצחוק. ברצינות, מיכל
נעלמת לי בכוונה? מצטערת שאני מעלה תחושות כאילו אבל קשה לי להמנע מהן עכשיו. מותר לך להעלם לי.אני יודעת שנמאסתי.אני מבטיחה קצת להקל. אנג'ל.
אני לא יודעת מדוע עולים לי בראש דברים כאילו . זה עירוב של החולשה,החרדה,המצב הנפשי,הבדידות הפיזית והנפשית והחום שגורמים לי לחשוב שטויות ולכתוב שטויות. אולי כדאי שאני אלך להיום.
אנג'ל יקרה, זה בסדר. ולא, לא נעלמתי. התנתק לי האינטרנט, אז לא נכנסתי כבר שוב. מקווה שאת יותר בסדר. תרגישי טוב, ושיהיה שבוע בריא... טלי פרידמן
מהו בטחון עצמי? האם זהו ביטחון וירטואלי? כלומר הצגה כאילו שיש לי בטחון אבל בפנים אני חלש, חושש, חרד, הססן. האם הבטחון העצמי תלוי במצב כלכלי? האם הבטחון תלוי במראה החיצוני? האם הביטחון העצמי הוא מצב נפשי קבוע או מצב נזיל עם עליות וירידות ותלוי בסיטואציה? האם הביטחון העצמי תלוי בכח פיזי? או בכושר ספורטיבי גבוה? מה אכזבה מאהבה גדולה עושה לביטחון העצמי? האם הביטחון העצמי תלוי ברמה המקצועית שלי בעבודה?
רוני, אני חושבת שבטחון עצמי הוא משהו מאוד אינדיוידואלי, לכאורה אפשר לומר שצריך להציג עמדה חסינת כל אבל אין דבר כזה, אין בן אדם מושלם בעולם, יש כאלה מלאי ביטחון עצמי בעבודה חדשה וכאלה מלאי ביטחון עצמי בעמידה מול קהל. אני באופן אישי חסרת ביטחון בעבודה חדשה ונפילות ממערכת יחסים חא עושות לי טוב................. יום טוב, שרה
יש אנשים שעודף מצ'ואיזם הוא ביטוי לביטחונם העצמי. יש אנשים שנכונותם לריב עם כל אדם ולו על הדבר הקטן ביותר מהווה ביטוי מובהק לביטחון עצמי. יש אנשים שמידת ההתענינות והבקיאות שלהם בכדורגל או בענף ספורט אחר מהווה ביטוי לבטחון עצמי. אני לא אוהב כדורגל. אני שונא לריב עם אנשים ואפילו על דברים גדולים ש"מצדיקים" ריב. אני לא פטפטן בחברה או בשיחות סלון. אני לא מרגיש צורך להבליט את עצמי בחברה. אני גם לא מרגיש צורך להגדיל את רמת הבטחון העצמי שלי. אני נהנה לפעמים מבדידות והסתגרות, עיסוק בקריאה, גלישה או צפיה בטלויזיה. מי שיקרא את מה שכתבתי יסיק מכך שאין לי בטחון עצמי. לפעמים גם אני חושב כך. לדעתי בטחון עצמי הוא הרגשה, כלומר תחושה ריגשית שמשתנה ממצב למצב, תלויה במצבים מסוימים. שמחתי לקבל את תגובתך ואשמח לקבל שוב.
שלום יש לי בעיה מסוימת , כל חיי הייתי רגילה לתת מעצמי לאחרים עד שלא נשארה לי אנרגיה לעצמי היום לא מתאים לי לעשות כל מה שמצופה ממני ולספק אחרים הקטע הוא שאני עובדת ולא ממש מתחשק לי ללכת לעבודה אבל אני לא רוצה להישאר בבית נראה לי שפשוט נמאס לי שמצפים ממני כל הזמן ואז אני מעדיפה לא לעשות כלום אבל אני יודעת שזה לא יהיה הכי אפקטיבי כי חשוב לפעול ולעשות אשמח אם למישהו תהיה תשובה להעיר את עיני אלה
אלה שלום נראה לי שלא מדובר על עבודה מדובר אולי על השאלה לשם מה את חיה לתפקד זה חשו אולי אבל לא מתווה את הכוון - לאן את הולכת למה את מתפקדת לטעמי שאלה שווה בירור בהצלחה עמי
אלה שלום נראה לי שלא מדובר על עבודה מדובר אולי על השאלה לשם מה את חיה לתפקד זה חשו אולי אבל לא מתווה את הכוון - לאן את הולכת למה את מתפקדת לטעמי שאלה שווה בירור בהצלחה עמי
נכון באמת אני מתקשה בכלל למצוא סיבות לקיומי וזה די מתסכל לחיות במצב כזה השאלה מה אפשר לעשות ??? אלה
(אני מתחילה לטפטף את הודעות התודה שלי). מקווה שישנת טוב,או שלפחות יצאת ובילית. תודה על האימיילים.אני ממש רואה שכל יום שלחת לי מכתב.לפעמים אפילו שתיים,ובכל מכתב רשמת לי שאת מתגעגעת וצריכה לדבר איתי... את לא יודעת מה עשית בתוך הלב שלי.לא נראה לי שהיה מישהו בעולם הזה שחשב עלי כ"כ הרבה,שקווה בוקר וערב שאני אחזור וששמר דברים שהוא רצה להגיד רק לי. קראתי הודעות שכתבת ושירים שפירסמת ואני חושבת שהבנתי קצת יותר טוב מה הרקע שלך ואולי אפילו חלק מהדברים שהובילו אותך לאנורקסיה,מלבד מה שכבר סיפרת לי. בקשר לפסיכולוגית- אם היא אופטימית אז מה רע? אני יודעת מנסיון שהם בדר"כ לא כ"כ אופטימים ונוטים תמיד לבחון את העניין מהכיוון של "אם זה לא יצליח,אז...". אז אם היא פתאום אופטימית אולי יש סיבה.אולי יש שיפור בחשיבה שלך שנכר מדברייך ואת עדיין לא עלית עליו או לא מודה בו. נ.ב. כן, את יכולה לקרוא לי באי סי קיו ובאימייל בשמי הפרטי.גם ככה רק אני ואת רואות את זה,לא? נ.ב.נ. אם את רואה אותי מחוברת,גם בימים אילו,שלחי הודעה.אני מתחברת כי רע לי ,כי אני לא יכולה להרדם , כי אני לבד,כי אני חולה ונמאס לי לישון.אלף ואחת סיבות אבל בטח לא כדי לעמוד מול הרשימה הדוממת ולעשות בקרה מי מתחבר ומתי. אז אל דאגה אחותי הקטנה(את מרשה לי לקרוא לך ככה?), אני מדברת עם אנשים שם.עונה לאט,עונה תשובות קצרות בדר"כ , אבל עונה.אני מבטיחה! אז שיהיה לך יום נחמד אנג'ל.
היי אנג'ל, ברור שהתגעגעתי, זה גם כמו שינוי בשגרה, כי כל פעם היינו מדברות לפחות, אבל לפחות פעם אחת ביום. ואין לך מושג כמה את עוזרת. את הרי יודעת שאת הצלחת להוריד לי את הדיכאון מ- 100 לאיזה 98.5....וזה מה-זהההההה משמעותי עבורי. ותודה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקשר לפסיכולוגית, כשאת אומרת את זה, אז היא באמת אופטימית כי היא רואה שינוי לדוגמה מלפני האישפוז שהייתי out לגמרי, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. ועכשיו זה פשוט אחרת, הבנתי ת'מצב, ופשוט אני פוחדת לשנות אותו. היא נורא נורא נורא רואה אור בקצה המנהרה, היא אפילו אמרה לי מתישהו: "כשתצאי מזה...בערך בעוד שנה נגיד...", וזה אפילו הבהיל אותי, כי אני נורא פוחגת לצאת מזה. לא משנה. אוהבת אותך נוראאאאא אני. נ.ב וברור שאני מסכימה שתקראי לי "אחותי הקטנה,....איזה כיף לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ג'קי, אהלן אחותי, זאת מיכל. זוכרת?? די מצחיק אבל מובן מאד שאת פוחדת לצאת מזה. משום מה ובאופן ודאי, בעיותינו, אותן בעיות שבחרנו בחירה תת מודעת לסבול מהן, משרתות אותנו מאד. אני למשל סובלת מחרדה לא ברורה. יכולות להיות לה המון סיבות ויש לי מספר תאוריות, אבל רק תאוריות. אני משתוקקת לצאת ממנה ומפחדת בדיוק באותה מידה לצאת כי... היא כנראה, מאד משרתת אותי, באופנים שאינני מודעת להם ואולי אף פעם לא אעמוד על דיוקם. סתם, רציתי שתדעי. אם תבקשי, אספר עוד. בכל אופן, ממה בדיוק את סובלת או איך היית מגדירה את מהות "בעיותייך" או סבלך. כי... בוא נודה בזה, כמעט כולנו (כמעט כל אלה שכותבים כאן, לפחות) כותבים מתוך כאב או סבל ורצון לשתף ולקבל תמיכה וכמובן...לתת. ספרי אחותי, תשפכי הכל, אם תרצי. אני כאן. אוהבת, מיכל
אנג'ל: מקווה שבכל זאת יעבור עלייך יום נחמד יש לך תוכניות לשבת? אני נורא גאה בך על ה 37, אבל אני גם חושבת שאת לא מספיק מעריכה את חשיבותה של תמיכה חברתית טובה אביב! קראתי את ההתייחסות שלך אכן הייתי בפאב, והיה עמוס כמו שרק יום שישי יכול להיות זהו, יום חדש מתחיל מאד הייתי רוצה לדעת, אם לא ר', אז מה כן? אליאן! אותך אני אוהבת מאד, גם בימים קשים שיהיה יום בכיף לכולם
היי אורה, לילה טוב לך, אני מבינה שאת הולכת לישון אחרי העבודה, אז חלומות נעימים. ולגבי השאלה שלך - זה ברור לך בטח למה אני לא יכולה לענות, חשיפה זה דבר שמפחיד אותי עדיין, ואני עושה את זה בשלבים ובהדרגה, ולא בפורום שיש בו מעבר לאנשים הקבועים גם אנשים אקראיים שבאים מדי פעם, ועדיין קוראים הודעות, וגם אנשים שקוראים באופן קבוע בלי להגיב וגם אנשים שלפעמים עדיין טורחים להעיר הערות עוקצניות. אבל עדיין.. בגלל שיש כאן אנשים שמכירים אותי גם בשם הפרטי, ולא הייתי רוצה שיוצר מצב לא נעים, שבו יחשבו שאני לא אומרת את האמת, ואני תמיד אומרת רק את האמת, אני אומר שאני כן ר', רק ר' אחרת ולא זאת שאת התכוונת אליה. :-)) אז לכל מי שקרה ולא הבין למה אני אומרת שאני לא ר', אורה התכוונה לר' אחרת ואני ר' אחרת. סתם יצא מצחיק קצת הרמזים הללו על הבוקר, אבל אין לי דרך אחרת, מאחר ואני עדיין מעדיפה לשמור על הוירטואליות האנונימית שלי.. אז סליחה. שלך אביב.
אני הבנתי את קטע הר' עוד מההתחלה כי כתבת דיברתי עם שתיכן,ומיד הבנתי למי את מתכוונת. היא עוברת דירה,לכן נעלמה מהאינטרנט. בהתחלה נבהלתי קצת שאורה אמרה שר' מעלה אצלך קונוטאציות שליליות. הדרך שלה אמנם שנוייה במחלוקת אבל היא בן אדם כ"כ טוב ,שאין לך מושג. מה שלומך?
התכוונתי במייל כמובן שלא בפורום יום טוב, אוהבת (ורצה לעבודה)
הורדתי ICQ סוף סוף, כך שיש עוד אופציה לתקשורת. :-) אני אשלח לך את המספר במייל. אני הולכת לישון עכשיו. את בטח תתעוררי עוד שעתיים... שתהיה שבת מקסימה!
היי מישהי מדהימה.. אני מניחה שתראי את זה בבוקר/צהריים, אז בוקר טוב לך. למדת לגבי החיבוק, תלמדי גם לגבי האי.סי.קיו, זה פשוט וקל, אין בזה שום דבר מסובך, זאת תוכנה כמו כל דבר אחר, והיא לא מפחידה ולא נושכת... :-)) נדבר ואני אלמד אותך איך משתמשים בה, כל מה שאני יודעת, וזה לא הרבה, כי אין הרבה.. ישנתי עם חיוך על הפרצוף והתעוררתי עם חיוך עוד יותר גדול בזכותך, הטעם הטוב נשמר וישמר בטח לאורך זמן, וכשנרגיש שהוא מתחיל להתפוגג נחדש אותו מיד. על כזה דבר טוב אי אפשר לוותר, חייבים לשמור ולהנציח לתמיד. ואת מקסימה.. בלי שום קשר אלי, לפעמים אולי אם אנשים מסוימים יותר קשה לך להראות את זה, כי את עדיין חוששת להיפגע, וזה בדיוק כמו כולנו. גם אני מראה אהבה וחום רק לאנשים שאני יודעת שיוכלו לקבל את זה וגם לתת בחזרה, כדי לא להיפגע.. כדי לא לתת ולהישאר אחר כך ריקה וחשופה, או במקרה יותר גרוע לחטוף סטירה.. לכימיה בין שני אנשים אי אפשר להתכחש, וביננו נוצרה כימיה מדהימה.. וכן, לא סתם השתמשתי במילה כימיה.. :-)) חיבור שקשה מאוד להפריד אותו, ולפעמים גם אי אפשר בכלל, יש תרכובות שעמידות לנצח.. אין דרך לפרק אותן לגורמים.. ואני שולחת לך היום לא שק אלא כדור פורח שלם וענק ומלא כוחות וחיבוקים וסמיילי מחייכים כמו שאת אוהבת, תנצלי אותם לצאת החוצה ולספוג קצת שמש, ואנרגיות וכוחות חיוביים.. אז שיהיה לך יום מקסים, ושבת מדליקה.. שלך אוהבת אביב.
בוקר אור!! גם אני התעוררתי עם חיוך מאוזן עד אוזן הבוקר... עוד מעט ייתפסו לי שרירי הלסת...! :-)) אכן, כימיה מדהימה, ולא קוסמטית... :-))) למרות שמבחינתי הטעם הטוב לא יתנדף בקלות, אני ארצה בוודאות לחדש אותו, אני לא מוותרת לך על השבוע הבא! ההבטחה הזו היתה הסיבה היחידה שהנחתי לך ללכת הביתה בסוף המפגש...!! ודבר אחרון: אני הולכת ללמוד קצת היום (צריך, את יודעת), אבל קיבלתי את שק הסמיילי והבלונים - נתת לי אנרגיה לכל השבוע! שתהיה גם לך שבת מקסימה. אני כבר מתגעגעת... אוהבת, מישהי
השארתי לך עדכון באי סי קיו
תודה! :) תרגישי טוב! טלי פרידמן
עניתי להודעתך
" האדם דומה לציפור. בכוחה של הציפור להמריא מעלה מעלה, אך בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף אם תפסיק את מעופה לרגע הרי היא צונחת ונופלת." שיהיה לכולכם לילה טוב. שרה
לילה טוב גם לך ותודה שדיברת איתי קצת ריככת לי את התחושה שסוף העולם הגיע וכולם הלכו ורק אני נשארתי תמיד ברגעים כאילו אני נכנסת לאינטרנט.אפשר לקבל הוכחה חיה אפילו בשתיים בלילה שאנשים עוד חיים וקיימים. יהיה טוב.תזכרי שהקאות הן סוג של הרס עצמי ושהן גומרות את הגוף.לא שזה בטח אומר לך הרבה ואל תקשיבי לשטויות שאני מקשקשת עכשיו מרוב החום. אנג'ל
...
ANGEL הרבה זמן לא שמענו ממך. איך את מרגישה? איך עבר עלייך שבוע הצבא, עד כדי כך נורא כמו שחשב שיהיה בתחילת השבוע. הי, הצלחתי לא להקיא 4 ימים עד לפני חצי שע... אני כאן אם את רוצה חיבוק, שרה
היי. היה קשה ומעיק ומכביד. ואני חולה וישנתי כל היום ולא יכולה לישון עכשיו. ולילה וחושך וההורים בחו"ל ואני לבד. וסוף העולם עומד להגיע. ו...אל תתני לי להמשיך לקטר. כל הכבוד על ה-4 ימים.זה גם משהו.גם אני פעם הפסקתי ל4 ימים.אתמול היה לי בדיוק פי 9מזה, והיום אני נקייה כבר 37 ימים.למרות שהשבוע עבר בצום מוחלט ואת מה שאכלתי אכלתי בכוח.אז יש תקווה,שמעת אותי?!.
מכירים את השיר, נפלת חזק אז תודה שאתה בכלל לא (לא זוכרת רת ההמשך) ואז משהו בחיים שלך, רגשני מיותר........... ככה אני מרגישה עכשיו. ארבעה ימים בלי הקאה והנה היא באה ואני חשבתי שעליתי על הגל. איזו אשליה נחמדה. שרה
שרה יקרה, מכירה את השיר - "אתה נופל וקם.. נופל וקם.." גם אני לא מכירה את ההמשך, אבל ככה זה.. זאת הדרך הקשה, נופלים וקמים, אין דרך אחרת. 4 ימים לא הקאת, תפרגני לעצמך עליהם, תזכרי את הטעם הטוב שלהם, תזכרי שאת יכולה לעשות את זה, ותזכרי שכל יום בלי הקאה שווה את הנפילה שאולי באה אחריו. פעם אחת נפלת, סביר להניח שתפלי עוד פעמים, זאת הדרך, אבל אחרי הנפילה תמיד באה הקימה וההתאוששות, והכוחות חוזרים, ואפשר לחזור להילחם בשיא המרץ מחדש. ולאט לאט מגדילים את טווח הימים הנקיים מהקאות, מ- 4 לשבוע, משבוע לחודש, והלאה. אבל זה לא בא ביום אחד. לא התחלת להקיא בוודאי ביום אחד, אלא התדרדרת לזה בהדרגה, ולאט לאט העלית את התדירות של ההקאות, וככה גם תפסיקי - לאט לאט תורידי את התדירות של ההקאות. לאט לאט אבל בטוח. נפילות הן חלק מהתהליך, ונכון, הן חזקות וכואבות, בייחוד לאחר התחושה שנוצרת אצלנו שיצאנו מזה, שזה כבר לא יחזור, ואולי אחרי 4 ימים פיתחת לך תחושה כזאת ש"עלית על הגל", והתחושה הזאת נכונה ונשמרת למרות הנפילה. את עלית על הגל, ומצאת את הכיוון הנכון, לפעמים הגל חזק מדי ויטביע אותך, אבל גם אחרי הסערה, באה רגיעה, ואפשר לחזור לעלות על הגל ולמצוא את הדרך חזרה. הנפילה הזאת לא אומרת שחזרת לזה, היא אומרת שמעדת, אבל שאת יכולה גם בלי זה, אז להתיישר, לעמוד על שתי הרגליים ולנסות שוב. לא לוותר, לא להרים ידיים, בגלל נפילה אחת, או עוד שיבואו אם יבואו.. ליפול ומיד לקום.. שלך, אביב.
היי שרה, למרות הנפילה ותחושת האכזבה הצורבת, ארבעת הימים האלו הם הישג. את ההישג הזה אף אחד לא יוכל לקחת ממך - את עשית זאת, ואת יכולה לעשות זאת שוב! וכמו שאמרה אביב כל כך נכון, לצאת מזה זה תהליך, ונפילות הן חלק מהדרך... חלק קשה, חלק מכאיב. אבל החלק הזה עובר! ועם כל הפחד מהקשיים הצפויים במסע ההחלמה, שווה לעבור את שביל החתחתים כדי להגיע לפסגה. ועוד משהו: אנחנו כאן כדי לתמוך, כשצריך, כשאת רוצה. אז... אספי את הכוחות למאמץ מחודש...אל תוותרי!
אביב, כמה כייף לקבל חיזוקים כמו שלך. הרבה זמן לא דיברנו, מה שלומך את, איך מתקדמת הספירה? הורדתי את ה - ICQ ויש לי מספר אני עדיין מנסה להבין מה הולך שם. טוב, לא יודעת, תודה בכל אופן, שלך, שרה
היי דניאל ואליאן, השיר מדהים, ואליאן צודקת, אין סיכוי שאני אוותר.. ואין סיכוי שאני אלך.. אני פה, ודניאל אם אתה מתכנן להתמוטט או להתרסק, רק תשמור אותי בתמונה שאני אוכל להיות שם איתך ובשבילך, וגם אחרי להגיע עם דבק המגע החזק שלי למקרים מיוחדים וקשים... :-)) אז שאף אחד לא יחיה באשליות :-)), אני לא זזה לשום מקום, אני כאן, מבחירה שלי, ומהמון אהבה שיש לי בלב לכולכם. אוהבת את שניכם, שלכם לתמיד אביב.
היי נשמה שלי, קיבלתי את ההודעה שלך באי.סי.קיו, אבל לא הבנתי כל כך את החצי הראשון שלה, הבנתי את הפחד, גם אני חשבתי ככה, אבל לא הבנתי מה את רוצה לעשות איתו הלאה. ראיתי מילים כמו לנתק את השיחה ולא אהבתי ואני לא מסכימה. אני מעדיפה להישאר בממתינה בינתיים. אין לי שום כוונה לפגוע בך ואני יודעת שאני לא אפגע ממך אז אני מחכה לך עדיין ברקע. אנחנו צריכות לעשן סיגריה באונליין, תגידי לי מתי את יכולה.. ואני אהיה שם.. שלך אוהבת לתמיד אביב.
מי ייתן לך ללכת? רק שאלה אחת לי אלייך:כמה פיצות את מסוגלת לאכול? אני מקווה שהמון......................... אני???????????????? יציב כסלע. חי רק למענך.................................. דניאל
אני בת 20 . החיים שלי כרגע עלו על שרטון (זה נשמע מגוחך רק בת 20 ) אני כבר חצי שנה לא יוצאת מפתח הבית . את הצבא השארתי מאחור לאחר שנה .יש לי פחדים מאנשים .מה יגידו עליי מה יחשבו על זה שהשתחררתי לפניי הזמן .מישהו אולי מכיר מסגרת טיפולית שמפחיתה חרדות ומפיחה תקוות באנשים .( אני כבר מטופלת אצל פסיכולוג ) אך נראה כי צריך עוד חיזוקים (אני גם על תרופות) . אם מישהו יודע בבקשה שיעזור ???
ירדן, לפני הכל, מה אכפת לך מה אנשים יגידו על זה שהשתחררת מוקדם יותר מהצבא. היום יש כל כך הרבה אנשים שאפילו לא מתחילים צבא. הנורמה הישראלית כבר לא כמו פעם. יחש כאן הרבה אנשים שיוכלו לעזור לך עם חרדות, אני באופן אישי לא, זה לא תחום ההתמחות שלי.... יש לי תחום אחר... והפחד הוא אוייב גדול. הוא בא אלי בצורות שונות. המטרה היא לנצח אותו, להראות לו מי הבוס, העבודה אומנם ארוכה ומפרחת, אני מקווה שבסוף הדרך שתינו נצליח. שרה
היי, שוב אני... רק רציתי לומר לך ש... הותרת אותי ללא מילים... שלחתי לך אימייל עכשיו, מקווה שתגיעי לקרוא אותו היום (אם לא תהיי עייפה מדי). בינתיים, רק אומר לך - תודה, תודה על ערב נפלא!! מישהי, שאוהבת מאוד.
היי מישהי מיוחדת מאוד, פעם חשבתי שרק הסיוטים שלי מתגשמים, אבל את הוכחת לי שגם החלומות הטובים יכולים להתגשם, ואפילו יותר מזה. ציפיתי לפגוש מישהי מיוחדת, אבל את באמת מדהימה, ושלא תעזי לשכוח את זה, ואם תשכחי אני פה להזכיר לך, ובכל מקום אחר שתבחרי. אני זמינה עבור ובשבילך תמיד בכל דרך שתרצי, והערב הנפלא - הוא רק הראשון. ובינתיים קבלי חיבוק וירטואלי ותרגמי אותו לחיבוק פיזי, עכשיו כשאת כבר מכירה את ההרגשה, ואני מקווה שגם אוהבת.. שלך אוהבת אביב.
אני לא מצליחה להירדם... עדיין מתרגשת מדי... כל המחמאות שחילקת לי... (אני מסמיקה) תודה רבה... האמת היא שאני לא כזו תמיד, רק כלפי אנשים שאני נורא- נורא אוהבת...!! :-)) גם את עדיין לא ישנה. נראה לי שריכוז האדרנלין בדם שלנו עבר את המותר... :-)) (((((((((((((((((((((((((חיבוק גדול!! ))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (למדתי משהו היום...)
מדוע אינך עונה לי על שאלותי . מקווה שתעני בקרוב. משה
עניתי לך מתוק שלי. תשובה די ארוכה, תחפש. אוהבת, מיכל
כמה מ"ג ציפרמיל שווים בערך ל50 מ"ג פבוקסיל? שאלה נוספת: אני בת 34 וסובלת מאוסתיאופניה. כיוון שנודע לי ש ציפרמיל עלול לגרום לבריחת סידן, האם רצוי להמנע מנטילת תרופה זו, ואולי גם מכל ה SSRI? תודה.
ליאת שלום 50 פבוקסיל הוא לערך 10 מ"ג ציפרמיל עם זאת, התגובה לתרופה כולל המנון הוא תמיד אישי ולכן השוואות אילו נותנות מדד גס בלבד וצריך להחליט על המנון לפי תגובה (פבוקסיל 50 הוא מנון נמוך ) לגבי השפעה על מטבוליזם סידן - לא ידוע לי ואברר כיון שאני פזור נפש אם איני עונה לך תוך מספר ימים אנא הזכירי לי שוב בברכה עמי
ליאת שלום בבירור קצר יש תאור של אוסטאופורוזיס הקשור ל SSRI (שציפרמיל הוא אחד מקבוצה זו) יש טענה שיתכן וזה קשור לעליה במנון הרומון הפרולקטין (שאינה שכיחה בשמוש ב SSRI) יש טענה שלוסטרל (סרטלין) אינו גורם לאפקט זה ככלל אפקט זה אינו שכיח ומכל מקום טפול ב SSRI הוא המוביל היום בטפול בנשים בגיל הבלות שהן כידוע מועדות במיוחדות לספיגת עצם כך שבשלב זה של הידע - ספק אם זו סיבה להמנע מטפול זה. עם זאת, מדובר כאן במידע כללי בלבד ולשם החלטה סופית אנא פני לרופא ולפסיכאטר שלך בהצלחה עמי
עכשיו אני בכלל מבולבלת ! מה פתאום אבחון אם נעשה כבר? ולמה אתה אומר דבר כזה? אנא תפרט יותר מה דעתך... אליאן
אליאן שלום אבחון כמו כל מחשבה אנושית נתון לשגאות / טעויות לכן, במיוחד אם דברים לא הוכלים כשורה תמיד שווה להעריך את כל חלקי הטפול החל משלב אבחנה ועד לשלב הטפול שניתן בהחלט מומלץ כאשר טפול לא הולך לקבל חוות דעת נוספת אם עדין איני ברור את מזומנת לשאול עמי
אליאן שלום כל מחשבה אנושית נתונה לטעות גם אבחנה לכן, במיוחד במידה ודברים לא הולכים כשורה מומלץ על בחינה מחדש של כל תהליכי הטפול החל משלב האבחנה בהצלחה עמי
אני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עליי. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית לפני מספר שבועות. אני מרגישה שאין קליק, שהיא לא מבינה אותי ואולי אפילו מעט שיפוטית. דיברתי איתה היום על הדברים והיא אמרה שיכול להיות שאני מרגישה ככה משום שאני רוצה "מישהו שיבכה איתי" והיות והיא יותר חד משמעית קשה לי עם זה למרות שלדעתה זה מה שאני צריכה משום שרק זה מעמיד אותי על הרגליים ומאפס אותי לפעמים. היא אמרה שאני צריכה להחליט אם אני רוצה להמשיך בטיפול איתה או להתחיל טיפול חדש. אני מאד מתלבטת. אני מאד רוצה לעזוב ולמצוא מטפל אחר כדי שאני ארגיש מוגנת יותר ומובנת יותר אבל מפחידים אותי שני דברים: 1. שהיא צודקת ואני צריכה דווקא מישהו יותר אסרטיבי ויותר חד משמעי ולאו דווקא מישהו שיבין המצוקה שלי ו"יוותר" לי כשבא לי לוותר. 2. אני מפחדת מהתהליך של למצוא מטפל חדש. היא בעצמה אמרה שלדעתה יכול מאד לקרות מצב שבו אני ארגיש לא טוב עם המטפל החדש. מה דעתכם? אני ממש אובדת עצות.
שלום אורית אני יכולה להתחבר אלייך, באמת קליק זה דבר חשוב. הייתי מנסה ללבן איתה את הדברים. חשוב גם לדעת כי בטוח יש אחרים שאיתם אפשר למצוא קליק יותר גדול. מאידך- אולי זה חלק מהתהליך הטיפולי. נדמה לי שעל המטפל להיות שותף- לדעתי כשהמטפל שותק מדי- זה מאד מאיים. אצלי בטיפול (הכרתי 2 פסיכולוגים בטיפול) נוכחתי לדעת שאני מייחסת משמעות עצומה לדברים שלהם, אולי כי אני זאת שמלהגת, והם אלה שמקשיבים. בהצלחה ממני
אורית יקרה, את השאלה בנוגע להמשך הטיפול הצגת כאן לפני זמן מה, ובאותו הזמן החלטת למצות את התהליך ולהמשיך את הטיפול. כפי שכתבתי לך כבר אז, לבחירת המטפל יש חשיבות רבה ביכולתו של הטיפול לסייע לך, ולמרות שקשה לעבור מחדש את תהליך הבחירה (כשם שקשה לנו בחיי היומיום לוותר על קשר קיים ולהתחיל בחדש), המאמץ עשוי להשתלם. נדמה לי שהעצה שקיבלת מן המטפלת שלך מצביעה על כך שגם היא חושבת שאולי היא איננה המטפלת המתאימה לך. תחילתו של טיפול יעיל מותנית ביצירת מסגרת של אמון, הכוללת הסכמה על נושא הטיפול, על אופן הטיפול ועל האפשרות להפסיק את הטיפול. לתהליך של בחירת מטפל יש תפקיד טיפולי חשוב, ואני מציע לך לסמוך על רגשותיך ולא לוותר עד שתמצאי את זה שיתאים לך. לעתים חשוב לא לעשות החלטות נמהרות, ולבדוק את ההתנגדות לטיפול בשיתוף עם המטפל, אך כאשר נושא זה הופך למרכז הטיפול כדאי לבדוק את הקשר ולחשוב גם על אפשרויות אחרות. בהצלחה, דרור גרין
שלום לכולם רציתי לשתף אתכם ברגשות שלי ולשמוע את תגובתכם. הצטרפתי לפורום מצאתי אנשים שהגיבו לקריאות שלי, שלחו לי תשובות נהדרות שהייתי צריכה לשמוע, טפחו לי (וירטואלית) חזק על הכתף ואמרו לי שאני לא משוגעת. ניסיתי להתחבר לכמה אנשים אבל נדמה לי כאילו שאני מתקשרת במקביל. יכול להיות שאנשים כותבים זה לזה באי מייל ואני לא שותפה לשיחות האלה ולכן לא יודעת כיצד להתקשר, אבל ההרגשה היא של אווט סיידרית. אני באה ממקום של להיות בסדר, לרצות חברה...שאין לי. (יש לי מספר חברות טובות אבל אני לא מסתדרת טוב בקבוצות לדעתי). פתאום הבנתי שקבוצה זה קבוצה עם דינמיקה קבוצתית לא משנה אם היא וירטואלית. הייתי רוצה לשים בצד את העלבון (יכול להיות שהכל שטויות וזה רק בראש שלי) ולהבין - וללמוד- כדי להשתפר. נורא חסרים ל קבוצה של אנשים תומכים. מה הייתי צריכה לעשות שונה? אשמח לביקורת בונה (אבל בבקשה בעדינות)... תודה האלמונית (המפחדת מהתשובות אבל נכונה לראותן)
אלמונית יקרה, אני מבינה אותך כל כך משום שגם אני עוברת תהליך אבל קשה וגם אני מכירה וחווה את אותן התחושות. לפני זמן מה שלחתי לך הודעה פה אך לא ענית לי. אני מניחה שלא ראית אותה. בכל אופן אשמח אם תשאירי לי את האי מייל שלך ונהיה בקשר קרוב יותר. נוכל לתמוך זו בזו. מה דעתך?
שלום אורית, אשמח מאד מאד. אני כל כך בודדה, והיה נדמה לי שפתחתי צוהר דרכו נכנסת קצת שמש לחיים שלי. ופתאום- הרגשתי ניתוק חד וכואב כזה. אני מקווה שנוכל להתכתב. [email protected] אנא נסי- ונראה אם אני מקבלת שלך אלמונית (אשמח לרדת כבר מהאלמוניות הזו)
היי אלמונית! אני נורא-נורא מבינה אותך! גם לי לא פעם יש הרגשה של "אאוט-סיידרית", אחת שלא שייכת לקבוצה, שתמיד יהיה לקבוצה משהו משותף שלי חסר, ויחסר לי עד יומי האחרון, ולא חשוב מה אעשה וכמה זמן אהיה בתוך הקבוצה. ואת יודעת מה? אחרי שבירת ראש רצינית, הגעתי למסקנה שזה לאו דווקא איזשהו פגם בי או בך. זה אולי פשוט עניין של אופי! ואני הגעתי למסקנה שאולי האופי שלי לא מתאים לקבוצות גדולות. אני ביישנית, לא אוהבת רעש והמולה סביבי, בכלל לא בקטע של להיות ה"מסמר", ומסיבות גדולות ורועשות עשו לי פריחה מאז ומתמיד! תני לי בילוי שקט ואינטימי, עם קומץ של חברים קרובים - ושם אני כמו דג במים! האם זה מדבר אלייך? האם גם את מעדיפה בילויים שקטים על פני רעש וצלצולים? אם כן - אז אולי מצאת את התשובה! בתקווה שעזרתי, לפחות קצת! כל טוב! אחת
אלמונית יקרה, לא הבנתי יותר מידי. מרגישה אווט סיידרית מאיפה? לפעמים קורה שמרוב הודעות לא שמים לב להודעה או שקצת מתחברים למישהו יותר כמה ימים. אם את רוצה לשלוח לי מייל, בבקשה רק תקליקי על השם שלי בהודעה. ואל תרגישי אווט סיידרית. שרה
היי אלמונית, אין לי ביקורת בונה ואין לי ביקורת בכלל, כי אני לא חושבת שאת עושה משהו לא בסדר. אני חושבת שזה תהליך שלוקח זמן. קצת קשה לי להבין למה את מתכוונת כשאת אומרת "מתקשרת במקביל", אבל נראה לי שבקבוצה התקשורת היא תמיד מקבילית, כשדברים מדברים אליך ויש לך מה לאמר, אתה מגיב, וכשלא עדיף לשתוק, מאשר לאמר דברים לא לענין שעשויים במקום להואיל לגרום רק נזק. זה נראה לי היופי כאן בפורום, שבכל הודעה ובכל התייחסות אפשר לדבר עם אנשים שונים ולהכיר את כולם ולקבל דעות שונות, מאנשים שבאמת מתחברים לדברים שלך ולמקום שבו אתה נמצא. את צודקת שאת אומרת שיש כאן אנשים שמתכתבים באימייל או באי.סי.קיו ויצרו קשרים מעבר לפורום, אבל זה תהליך הדרגתי, שלא נבנה ביום אחד. אני יודעת למשל שאני מעדיפה קודם כל להכיר את האנשים דרך הפורום, לבנות את האמון הבסיסי ואת הקשר הראשוני, ורק אחר כך להעביר את התקשורת לפסים אישיים יותר של אימייל ועוד, ולוקח לי זמן להכיר אנשים ואני עדיין פוחדת להיפגע, ובגלל זה נזהרת, אבל בסוף אני נחשפת גם בדרכים אחרות מעבר לפורום. הרגשה של אאוטסיידרית ? אני לא יכולה להתווכח, אם זה מה שאת מרגישה, אז כנראה זה נכון בתחושה שלך, אבל אם את מרגישה בחוץ בתוך הקבוצה, אז איך אימייל והתכתבות אישית עם אנשים יעזרו לך להרגיש מעורבת ? הם אולי יעזרו לך ביצירת קשרים בחוץ, ובהשגת עוד מקור לתמיכה, אבל לא בתוך הקבוצה. ככה נראה לי בכל אופן. וקצת קשה לי להתחבר לתחושת העלבון שלך, כי אני חושבת שבאמת קיבלת פה המון תמיכה והמון עצות והמון שיתוף, ובאמת נפתחה פה דלת להמשך, הרבה אנשים פה הציעו לך להיות פה עבורך גם בהמשך הדרך, אז למה בכל זאת התחושה הקשה הזאת ? למה ההרגשה של דחויה ואאוטסיידירית ? וזו באמת שאלה שכדאי לבדוק אותה, כי אם אני אדע למשל למה נעלבת, אז אני אוכל להשתפר, אני צריכה להשתפר ולא את. ושוב, צריך לפעמים לתת לזמן לעשות את שלו, להכיר, לפתח את האמון, את הקשר, ואז להתקדם הלאה, בדיוק כמו בקשרים בחוץ שהם לא וירטואלים, גם אז מתקדמים שלב שלב, גם אז ההכרות היא הדרגתית והחשיפה היא בשלבים ולא על הפגישה הראשונה חושפים את הכל ונותנים את הכל ומקבלים את הכל. הדלת נפתחה, עכשיו צריך להיכנס לבית ולבדוק חדר חדר ולהכיר את האנשים, בחדרים מסוימים להתעכב יותר באחרים פחות, הכל בהתאם למידת ההתאמה, ובתוך החדרים יש אנשים שלחלקם מתחברים יותר ולחלקם פחות, אבל החברות בכל מקרה לוקח לה זמן להתבשל והיא תוביל אותך למקומות שונים עם אנשים שונים. ככה אני רואה את הדברים מהמקום שלי, של לבדוק דברים בזהירות ולתת לדברים להתעכל ולעבור עיבוד ואז להתקדם לשלב הבא. ושוב על עצמי אני מעידה, אני זהירה כי אני עדיין פוחדת להיפגע או לפגוע, כי הקשרים שאני יוצרת כאן עם אנשים ובכלל הם עמוקים ונוגעים בנקודות רגישות שלי ושלהם, ולא קשרים שטחיים, ובגלל זה הסיכון להזיק או להינזק גדולים יותר. וסליחה עם נפגעת או נעלבת בדרך, אביב.
אלמונית, אני מבינה למה את מתכוונת.אני באופן אישי הרבה יותר מעדיפה קשרים של "אחד על אחד" ובקבוצה גדולה אני הולכת לאיבוד.זה לא משהו רע אבל אם רוצים להסתדר בקבוצה אפשר לעבוד על זה מבחינת התפיסה, אם את רוצה להתכתב. תוכלי לכתוב אליי לאי מייל שלי: [email protected] ביי
שלחתי מייל... הוא בדרך! מקווה שלא תירדמי. שלך, אני.
מה הדואר שלכם עובד גם בשבת
הדואר שלי עובד 24 שעות ביממה. איזה שבת ואיזה נעליים.....
ג'קי קיבלתי את המייל אבל האי מייל שלי החליט בנתיים שהוא לא קורא יותר עיברית. אני מחכה לבוקר כדי להתקשר לאח שלי או אחותי שיסדרו לי את זה. יש הצעות מה לעשות? מה שלומך? אוהבת, שרה
מה שלומי...? שלומי מוזר...מבולבל...אני לא כ"כ חושבת על זה... אני עכשיו קוראת ת'מייל שלך, אני אחזיר תשובה... אוהבת, אני.
דרור !!!! מה שלומך ? אני תמיד שמחה לקרוא התייחסות שלך להודעות בכלל ושלי בפרט ! אולי תוכל לכתוב בכמה מילים את תמצית הסיפור הזה....מה היא רצתה להוכיח ? במה היא צדקה? אני התכוונתי על ללכת ולא לחזור... וזאת כמובן בגלל הקושי והסערות הרגשיות.... שעם כל יום שעובר קשה יותר ויותר לשאת אותם . ואגב, שכחת ? אני עדיין מחכה למייל ממך... עוד מאז... טוב שלא עצרתי את הנשימה... :-)))))))))) כל טוב . אליאן
אליאן יקרה, גם אני שמח לקרוא את ההודעות שלך, אבל הפעם את מסתורית. על איזה סיפור את מדברת? קצת קשה לי להבין מההודעה שלך למה את מתכוונת. הפורום יכול לפעמים להטעות. אני נכנס לכאן לזמן קצר, ואינני יכול לדעת את כל מה שהתרחש. אם השאלה שלך מכוונת להודעה מסוימת, את יכולה לצרף קישור או לצטט אותה. אני מצטער שעדיין לא עניתי לך. את ביקשת שאקרא את ההודעות שלך בפורום, ואיכשהו לא הספקתי לעשות זאת באופן יסודי ובינתיים הפורום התקדם במהירות. אם תשלחי לי מייל עם שאלה ממוקדת אשמח לענות לך. שבת שלום, דרור גרין
מצטערת ! התכוונתי לסיפור של דורה ופרויד.... אמרת שהיא חזרה כדי להוכיח שהיא צדקה . מה היא רצתה להוכיח ? וזה היה בהמשך להודעה שלי "הבטיחו פסיכיאטר" אז תודה ולילה טוב
קודם כל שלום....אם תוכל להפנות אותי לפסיכולוגים בכירים באיזור חיפה ,לטיפול בבעיית התקשרות - מחוייבות ללקשר עם המין השני,פשוט אני לא יודעת איפה להתחיל לחפש :-) תודה מראש
סתיו שלום רב, את יכולה לכתוב לי לאימייל, ואוכל להמליץ לך על מטפלים באזור מגורייך. בברכה, טלי פרידמן
למה בהקלקה על שמו של ד"ר אבני אין שום פרטים ? האם זה לא חשוב שנדע מיהו הד"ר הנכבד ? תחום התמחות ? היכן עבד או עובד? האם אפשר לשלוח לו דואר אלקטרוני? כמו אצל כל אנשי הצוות הנהדרים כאן...
אולי הוא למד ברומניה רפואה ולא נעים לו חשבת על זה אחי
סבלנות יהיו כל הפרטים (שגרתיים למדי אני חושש) שבת שלום עמי
לא יכולתי להתאפק ! תגיד? שגרה זה רע ?
אני סובל מחרדות ודיכאון כבר חצי שנה ומאז שזה התחיל יש לי עיגולים שחורים מתחת לעניים כאילו שאני לא ישן למרות שאני ישן טוב בלילה, מישהו יכול לתת לי הסבר בבקשה?
שי יקר, קצת קשה לתת הסברים, מבלי לדעת את הפרטים. מה קרה לפני חצי שנה, שגרם לך לתופעות האלו? האם היית בטיפול ואובחנת כמי שסובל מדיכאון ומחרדות, או שכך אתה מבין את מצבך? בכל מקרה, נראה לי שכדאי שתפנה לקבל סיוע מקצועי, שיסייע לך להתמודד עם מה שמשבש כעת את חייך. בברכה, דרור גרין
הי דניאל זו ליאת , רציתי רק לשאול מה שלומך ? ואיך אתה מסתדר עם העובדה שחזרת לעבוד ? (כפי שציינת מקודם) ליאת
היי יקירי, ואני רק רציתי לתת לך את זה - (((((((((((((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))))))))))))))))))))) סתם ככה, ממש ממש לפני השבת.. אוהבת אביב.
היום לשם שינוי אכתוב לך שיר שמאד נגע לליבי...וגם בגלל שאייל גולן עד לא מזמן היה במועקה...שנעלמה לו מהעולם.... "לצליל מיתר שמתנגן אני חושב עלייך מרגיש כמה שזה עצוב להיות כאן בלעדייך לו רק היית פה הכל היה אחרת אצלי כבר כלום לא מובן אצלי בלב יש סדק תראי אותי כמו מטורף שרק רוצה אלייך או אוליי סתם בחור עיוור שמדמיין לו את פנייך וזה קשה שאת פה לא עוברת אל תאמרי לי שאת לכאן כבר לא חוזרת לא אל תותרי קבלי אותי אלייך כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך. תראי אותי כמו ילד שכואב לו חבקי אותי אני כבר מתמוטט פה בכל יום שבא והולך אני שוב קורא אלייך מקווה שעוד תמצאי לי מקום בן זרועותייך ותדעי שכאן יכול להיות אחרת אל תוותרי עליי תאמרי שאת חוזרת" ((((((((((((((((((((שבת-שלום אהובה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלך דניאל
אהלן...תודה..אני מרגיש מרומם ובמצב רוח נפלא...כן לפעמים שוכחים ,דוחקים ואוליי אפילו נרפאים..ואז הכל מתחיל להיות תקין. אני רק מצטער שלא טיפלתי בזה לפניי....לפניי הרבה יותר זמן..אבל לעולם לא מאוחר..ועוד עם כזאת תמיכה! לעבוד זה כייף...וכאשר עובדים מתחילים להרגיש בריאים...וכרגע יש לי הכוחות להמשיך ולהמשיך בעבודתי..אם כי יש לי עוד מספר יעדים שהייתי רוצה להגשים.אבל...מתברר שלעולם לא מאוחר..וזמן...זה דבר שאנו מחליטים...מה יהיה מתיי יהיה ואייך..ולשם זה אנו צריכים כוחות..כוחות שאנו מקבלים...ושייש ביכולתנו להעניק..וכששניי השילובים מצליחים...אז..אנו בריאים.וכשאנו בריאים וחזקים...אז השמיים הם הגבול. מקווה שלא שיגעתי קצת... ותודה... רגע.....ומה איתך???באמת לא שמענו מזמן.... שבת שלום. דניאל
אני מכיר משהו שנותן הרבה כוח אולי תנסה תרד
מה אתם מקשקשים בפורום שטויות זיבולים לכו לעבוד לכו לבלות לכו לחיים האמתיים חיים רק פעם אחד מה אתם מכניסים לראש שטויות החיים זה הדבר הכי כף שיש לכו למסעדה טובה לכו תעשו ילדים אני ממשלו מבינה את כל הקיטורים אתם לא חולים בסרטן או משהו אתם בריאים תשמחו במה שיש כי אנשים לא זוכים לחיים האלו תהיו בריאים
אנחנו גם הולכים למסעדות, וגם עושים ילדים (לא אני באופן אישי, אבל יש במה שכן), וגם קוראים ספרים וגם מצאנו מקום חדש עם חברים חדשים שנהפכו לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו זה לא במקום החיים האמיתיים אלא בתוספת כמו להרים טלפון לחברה טובה פעם ביום רק שמרימים את הטלפון ופתאום יש כאן 10 חברים טובים והחיים (בחלקם הגדול) זה אכן זה הדבר הכי כיף שיש אבל גם כשלא אז רצוי לדבר על זה ולא לברוח מהעובדות הפורום הוא כרגע חלק מחיי ומי אמר לך שאני לא חולה בסרטן?
בנוסף על הדברים של אורה.... אם היית מבינה אז לא היית שולחת הודעה כזו ! ואם את זה את לא מבינה אז בטח גם דברים רבים וחשובים לא. בהצלחה
יש לך בעיה עם הפורום? תתחפף/י....
טוב גם אני חייב משהו להגיד חשבתי וחשבתי ולבסוף זה בא אז אני ממש מרחם עליך
למי שכתב את ההודעה, חבל! את\ה לא מבינ\ה מהחיים וחבל שסתם נכנסת לפורום לעשות ממנו צחוק. שרה
מה את רוצה מאיתנו?????????????????..... דווקא כן...חזרתי מהעבודה...ורק בזכות החברים פה בפורום שנתנו לי דחיפה ואמרו לי:"לך לעבודה אנו מחכים לך כאן..... ואני דווקא באתי לומר לך:שבת שלום שבת שקטה... ותן לנו רק מנוחה... דניאל
חייבת להגיב.. ואנחנו שמחים.. שמחים במה שיש תמיד, ומה שיש כאן בפורום גורם לנו להיות שמחים עוד יותר, אני באופן אישי לא מוותרת על זה כל כך מהר. נכון, אין לי סרטן, אני עובדת ומבלה, אבל מה הקשר ? הפורום זה עוד מקום שממנו אפשר להפיק והמון, לקבל ולתת, והוא חלק עיקרי ומשמעותי בחיים שלי ושל עוד הרבה פה, אתה צודק, חיים רק פעם אחת, וצריך לנצל את כל העולם, והכיף שבו, והמקום הזה זאת רק אחת הדרכים, וכשהיא משולבת בכל שאר הדברים שציינת, זה יוצא פשוט מדהים. וגם אם אין לי סרטן, אולי לאבא שלי היה, או אולי למישהו קרוב לי היה, ואולי יש לי משהו אחר, שאתה לא יודע עליו, אז זהירות בדברים זו תכונה מבורכת, אתה אף פעם לא יודע מי מקשיב בצד השני, ומה פליטת הפה שלך עשויה לעורר.. אם לא מתאים לך, לא צריך, אף אחד לא מכריח אף אחד, לא לקרוא ולא לכתוב, אבל.. אם מתאים לך, ואולי יש לך חשק קצת להצטרף ולראות מה כל כך כיף פה, יש דרכים טובות יותר להכנס, הדלת פה תמיד פתוחה.. שתיהיה לך שבת מקסימה, ולכולם פה.. אביב.
איך את מצליחה להיות תמיד כל כך ידידותית הנה עודמשהו שעלי ללמוד יום טוב שיהיה לך
ועל כך נאמר, אין שכל אין דאגות
לאלעד - כל הכבוד - איזה תשובה קצרה וקולעת! ולמי שכתב את ההודעה הזאת של ה"אתם לא בסדר", ופחד להזדהות אפילו בשם בדוי - חבל אפילו לתקתק על המקלדת וללחוץ על העכבר בשבילו... (-: אחת
.
נשמה שלי, אני רואה שאת קצת בלחץ, אז שמתי את עצמי ב"שיחה ממתינה", כדי לא להעמיס יותר, אבל שלא תעזי לשכוח - אני פה ואני זמינה לך בכל דרך אחרת שתבחרי ושכבר נתתי לך את המספר שלך בשבילך ואיתך, מתי שתרצי ותבחרי. בינתיים, שיהיה לך סופשבוע הכי רגוע והכי שקט שאפשר יחד עם כל הבלגן שסביבך.. אוהבת אביב.
היי, ההודעה שלך גרמה לי לחייך... העניין הוא כזה, נכון שאני בתקופה כזו מצד אחד אבל מצד שני אני לא רואה שום עניין ליילל ולהודות שקשה אז אני מסתובבת סביב הזנב שלי וגם שולחת הודעות מוזרות "ועוקצות". מצד אחד אני עושה צעד קדימה ומצד שני זה לוקח אותי אחורה 10 צעדים. בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו.... וחושך על פני התהום... אני צריכה להבדיל בין יום ובין לילה לעשות סדר בבלאגן וזה לא הולך! אולי זו ירידה לצורך עלייה ? ואגב, גם שתיקתי מדברת בעדך !!! זה מוזר, אני לא יודעת למה יש לי צורך להתרחק להיעלם...תמיד כשהיה לי קשה דיברתי בלי סוף על הדברים. ועכשיו זה שונה. אולי את יודעת?
היי אליאן, להתרחק כדי לעשות קצת סדר בבלגן, זה טוב ועוזר. בגלל זה באמת חשבתי שאת צריכה את מרחב הנשימה הזה ולא הצקתי יותר מדי. למה יש לך צורך להתרחק ? נראה לי שאולי זה יכול להיות קשור לזה שאולי הקרבה קצת יחד עם הטוב שבה, גם גרמה לך לפחד מעט, ולרצות לתפוס מעט מרחק, לבדוק עם עצמך איפה את עומדת גם בקשר לזה. לפחות לגבי, נראה לי שאולי הרגשת שהתקרבנו מאוד, והלכנו צעד קדימה בהכרות שלנו, וזה הזמן קצת להתרחק ולבדוק אם זה באמת מתאים לך, אם זה משהו שאת באמת רוצה לעשות, להיחשף כל כך, ולא רק וירטואלית, וזה בסדר מבחינתי.. אני מחכה.. את תחזרי אחרי שתבדקי ותגיעי למסקנה שאת רוצה.. :-)) ודרך אגב הפיצה בשלישיה, מתקרבת, כולנו כבר הסכמנו, עכשיו רק צריך לקבוע את הזמן.. אבל באמת בלי לחץ, קחי את הזמן, תתאפסי, תארגני את הילדים, ואת הבלגן, ואת החיים ואז תתני סימן.. שתיהיה לך שבת מדהימה, אוהבת אביב
אני לא מכירה אותך עד כדי כך שאמליץ לך מה לעשות יש לי רעיון שיכול לעזור קחי לך היום חצי שעה רק לעצמך תרימי רגליים קחי עיתון, כוס קפה וסיגריה דברי עם חברה בטלפון תנוחי מה דעתך? אח"כ תבשלי ארוחת ערב ביחד עם הילדים הולך? וחוץ מזה אני חושבת עלייך מעברו השני של הצג ודואגת לך גם בטוב וגם ברע
בהנחה שאתה ענית על שאלתי.... מדובר בילד בן 14 שמאובחן כסכיזופרן מזה כ4 שנים. התרופות שקיבל - הלידול,אטומין,טגריטול,אולאנזאפין ... מזה כשלוש שנים מקבל לפונקס ולפני כשנתיים הוסיפו לו גם ריספרידל. והיום הוא עדיין פסיכוטי אם כי יציב. נאמר לי מפורשות שהתרופות לא משפיעות עליו . האם יש טעם לנסות תרופות אחרות ? יש לי הרגשה שהלפונקס כבר לא עוזר....ולעומת זאת הריספרידל כן. האם שינוי בתרופה מצריך אישפוז? תודה, אליאן
אליאן שלום אכן אני עניתי. בהחלט יש טעם - האפשרויות לא מוצו ןתמיד יש את שאלת האבחנה. בהחלט מומלץ לפנות לחוות דעת נוספת עם תרופות - נכון שכל נסיון שלא הולך מקשה על מציאת תרופה ועם זאת, לעולם אין לדעת ודאי אם האבחנה בסימן שאלה בהצלחה עמי
רגע, אני רוצה להבין... האבחנה היא מגיל 10 סכיזופרניה פרנואידית. השאלה שלי הייתה לגביי התרופות לא לגבי האבחנה אבל אתה יודע מה? יש לי רעיון ! אני חושבת שאקח אותו לפסיכיאטר נוסף כדי שיאבחן אותו מחדש (אם בכלל קיים דבר כזה) או שבעצם אני סתם משלה את עצמי ? נראה לי שכן כי סכיזופרניה זו סכיזופרניה... ועדיין יש את הסימנים החיוביים והשליליים. לרגע חשבתי ש... אז למען הסר ספק כתוב לי האם התכוונת לאבחנה בקשר לתרופות ? תודה על התשובה המהירה.
בוקר........או שמא צהריים...... הלכת לישון מאוחר אתמול?..........מקווה שמסיבות טובות........ תכנסי לicq השארתי לך הודעונת........ שיהיה אחלה יום יום..........פשוט יום שמח.........לא יותר ובוודאי לא פחות.......... אני
מתוקה שלי.. תודה, ראיתי, ושגם לך יהיה יום נפלא וסופשבוע מדהים. כיף לפגוש אותך כאן שוב ובכלל. מתנצלת על אתמול זו היתה אזעקת שוא בסוף, אבל נדבר היום. אני גם יוצאת קצת להשלים כמה סידורים מאתמול, אבל יותר מאוחר בטוח.. אז שיהיה סופשבוע רגוע ושקט, זה שאחריו בטוח יהיה :-)) אוהבת אביב.
שלום רב, רציתי לברר אם מישהו מכיר קבוצות תמיכה לאנשים שעברו אישפוז , קבוצות שאפשר לחלוק איתם את ההתמודדות היומיומית של החוויה הנ"ל איך להשתחרר מהמשקעים שנוצרים , מתחושת הבושה ("משהו לא בסדר אצלי אם הייתי שם") וכל מה שסובב את החוויה השאלה מכוונת גם לאנשי הפורום וגם למפעילי הפורום. (אשמח גם לקבל הפניות , שמות של מקומות , כתובות וכן הלאה) בתודה מראש נחמה
היי נחמה, בוקר טוב, יהיה לאנשי המקצוע יותר קל לתת לך שמות של כתובות ומקומות, אם תפרטי באיזה איזור של הארץ את גרה, ואם לא נוח לך לעשות את זה פה, את יכולה לשלוח לאחד מהם אימייל אישי. בכל מקרה לאנוש יש מועדונים חברתיים, שאמורים למלא את הפונקציה הזאת, בכל הארץ, את רק צריכה לפנות אליהם ולברר היכן הכי קרוב למקום מגורייך. המועדונים האלה בדרך כלל נפתחים פעמיים בשבוע בשעות הערב, ומגיעים אליהם אנשים אחרי אשפוז באמת, אבל זאת לא קבוצת תמיכה, יותר קטע חברתי, שמתוכו עולות הנקודות שציינת, איך מתמודדים עם ההרגשה שאחרי, ואיך חוזרים לחיים בחוץ, מתוך נסיון של אנשים, והכל תלוי באנשים ובקשר שהם מצליחים לפתח, ובמה שהם בוחרים לדבר עליו. המועדונים האלה מופעלים על ידי צוות של סטודנטים מתנדבים לפסיכולוגיה. מלבד זאת לפחות ברמת חן אני יודעת שבמרפאה לבריאות הנפש שם, יש קבוצות תמיכה מאורגנות יותר, שהן ממש טיפול קבוצתי, שמועבר על ידי עובדת סוציאלית קלינית, או פסיכולוג, ושבהם זה באמת יותר קבוצת תמיכה ולא מועדון חברתי. נראה לי שאם תפני למרפאה הקרובה לביתך ותבררי, אולי גם שם קיימת כזאת. בכל מקרה בטח לאנשי המקצוע פה תהיה תשובה מגובשת יותר.. ואם את רוצה בינתיים, יש כאן אנשים שחלקם עברו אישפוז וחלקם לא, אבל כולם מקסימים וחכמים, ולכולם יש עצה טובה בשעת קושי. אז אם תכתבי קצת יותר אפשר יהיה להתייחס לתחושות שלך, ואולי גם מהאנשים פה, תקבלי קצת תמיכה ועידוד ועצות איך להתמודד בינתיים עם התחושות הקשות שעלו.. זה אף פעם לא יכול להזיק... אביב.
תודה לאביב על התשובה אני גרה בהוד השרון . בקשר לתחושות הקשות אז בזמן האישפוז חוויתי מצב של ביטול עצמי טוטאלי כאילו אני לא קיימת עוד ואין משמעות לחיי וכל החלומות שלי נמוגו ונעלמו והגעתי למצב שלא רציתי להמשיך בחיים , לא ידעתי איך אני יוצאת משם וחשבתי שלמות תהיה הדרך היחידה לצאת משם וזה מאוד קשה להתחיל לחיות מחדש , לבנות את עצמך מחדש להחיות את החלומות וכל מה שקשור בזה , עכשיו אני מחפשת משמעות עמוקה לחיי , סיבה שלשמע אני חיה שלשמה אני עובדת כ"כ קשה לחזק את עצמי להמשיך לחיות ולהתקיים נחמה
ערב טוב אני מכל מקום בהחלט בעד הזדמן לי להדריך קבוצה כזו בעברי הרחוק ולדעתי היא סופר אפקטיבית שלכם עמי
הי גקי מה שלומך , איך הייתה הפגישה אם הפסיכולוגית ? ואיך החיים בכלל ? מה דעתך על מה שכתבתי לך בקשר לטיפול קוגנטיבי ? אני מנסה אותו כרגע ואני אודיע לך אם יכול שיפור האמת שדי חל , אני מקווה שיש לך תעסוקה זה עוזר להעביר את הזמן , דרך אגב אני קוראת כעת את הספר החזון השמיימי (הסופר של הנבואה השמיימית) והוא סיפר שם על אנשים שחוו מוות קליני והיה קול שאמר להם שעליהם לחזור כי הם לא סיימו את שהותם על כדוה"א אני מניחה שזה היה אלוהים...והם גם ראו את כל מהלך החיים שלהם והצטערו כשפגעו באחרים או שמחו כשעזרו לאחרים ואח"כ כשהם חזרו לעולם הם תרמו הרבה יותר מעצמם ועזרו לזולת כי הבינו את המשמעות שבנתינה , היו שם דברים מעניינים בספר , דרך אגב איך היה לך בבי"ח שהיית מאושפזת , אמרתי לך שגם אני הייתי בבי"ח אשמח לשמוע על כך ליאת
זה די מצחיק... כי כתוב אביטל, אבל בסוף המכתב ליאת.... אותי זה הצחיק.. בקשר לאישפוז...הייתי מאושפזת חודשיים, שלושה שבועות ויומיים... מתי את הייתי בבי"ח...ומדוע? אצל הפסיכולגית היה בסדר... בא לך שאני אשלח לך מייל (כי כך אני אוכל יותר להרחיב) ??? אוהבת אותך נורא, לא הייתי פה כמה ימים נכון? אולי היית בתור לי את ולא אביטל...?! למה את כותבת אביטל? ממני.
הי גקי אני הייתי בבי"ח כי הייתי אובדנית והייתי שם יותר זמן ממך 8 חודשים זה היה ביזבוז זמן אדיר , הייתי לפני שנה מאושפזת , איך את מתמודדת אם החיים אחרי זה לא השפיע עליך עליי זה השפיע מאוד האמת שבאמת א הייתי כמה ימים כי אני מתכתבת דרך העבודה כתבתי אביטל כי התבלבלתי עם חברה שלי האי מייל שלי הוא [email protected] אז עכשיו תוכלי לשלוח לי למייל דרך אגב את מרגישה שהפסיכולוגית עוזרת לך ? ועוד משהו האם את מכירה קבוצות תמיכה לאנשים שחוו אישפוז ואני מאוד שמחה שהצחקתי אותך זה גורם לי להרגיש טוב יצא משהו נחמד מהטעות שלי ליאת
בוקר טוב, אולי עדיין לא ידוע לך אך ישנם מתחזים אשר לפעמים עונים בשם של איש מקצוע. הסימן הברור זה ששם איש המקצוע מסומן בכחול ! התשובות שקיבלתי בדפים הקודמים מסומן בשחור (שמך) אז סתם מתוך חשש מוצדק... זה אתה שענית ?
אליאן שלום אני עניתי כחדש - לקח לי זמן לזהות איך ליצור את הכחול עמי
כמו שאתה יכול לראות הפורום הזה צמא לפסיכיאטר תמצא שיש כאן דמויות ססגוניות, חיות, בעלות רגשות עזים וכאלו שיודעות ליצור חברויות יפות הפורום הזה מהווה "רמפה" לאנשים רבים בדרכם להחלמה והאינטראקציות שנוצרות כאן מרתקות ומלמדות אז מאחלת לך התאקלמות מהירה. דרך אגב, אם יש לך זמן ועניין, תוכל למצוא חומר על הדמויות השונות דרך כפתור החיפוש וכך יהיה לך מידע רב יותר על מי שאתה מתכתב איתו/ה בהצלחה ותודה שבאת
שלום לכולם. נורא התאכזבתי שאף אחד לא ענה לי לשאלותי. אפילו אם משהו יכול להתלבט איתי תיאורטית בנושא. (מה עושות התרופות....) האלמונית המאוכזבת
אלמונית שלום צר לי שאת מאוכזבת ראי תשובתי לעיל עמי
לד"ר אבני- בהצלחה... רוית.
אשמח אם תגיבי על האי מיילים. רק אם יש לך מה להגיב. שיהיה לילה טוב ע'
אוקיי. ליל מנוחה גם לך. טלי פרידמן
למה הוא לא מגיע ? אולי הוא נבהל ? לא מה פתאום. הפסיכיאטרים לא פוחדים מכלום... וכל מה שנגיד הם יגידו שזה לא מכוון אליהם אלא אל איזו דמות מהעבר... אם נגיד דברים טובים אז זו העברה ! אם נגיד דברים רעים אז זו התנגדות ! בעצם זה לא רק פסיכיאטרים אלא גם פסיכולוגים ובעצם כל מי שעוסק בתחום הטיפולי ! והרגשות שמפתחים כלפיהם בעצם זו סתם אשליה ! אז אולי טיפול זה גם אשליה ? יש דברים נסתרים... לא נבין לא נדע.... גם לי בא לברוח למטפל שלי.... כמו שדורה ברחה לפרויד .... היא עזבה כך פתאום ! איזה אומץ היה לה !!!
אליאן יקרה, הוא בטח יגיע בהמשך... הוא בטח קצת מתרגש... :) וחוץ מזה...מה שלומך בלילה זרוע כוכבים שכזה? ולהלן דוגמית: * * * * * * * * * :) טלי פרידמן
כיף לראות שיש כאן עוד אנשים... חשבתי שאני היחידה שלא מצליחה להירדם. :-) שיהיה לילה טוב...
אליאן שלום למען האמת - יום עמוס כמו כן עניתי (מעט באחור על שאלתך הקודמת) ובנוגע לטפול - שאלות גדולות אבל בעצם מה משונה/ מפריע במחשבה שלכל דבר שאנו עושים/אומרים יש משמעות (מכל מקום לא בטוח שזו מחשבה נוחה ) שלך עמי
אליאן יקרה, ואל תשכחי, שדורה חזרה לפרויד, להוכיח לו שצדקה. דרור גרין
שלום, לאחרונה פניתי אל הרופא עקב דפיקות לב חזקות, גלי חום וצמרמורת, הרגשת חולשה כללית ולחץ קל בחזה לאחר בדיקות מקיפות (סיטי ראש, אקו לב, הולטר, בדיקות דם) הכל יצא תקין הרופא סבר שתופעות אלו נובעות ככל הנראה ממתח ולחץ נפשי ורשם לי תרופה בשם קסנגיס רצוי לציין כי אני מניקה מזה 6 חודשים (ציינתי זאת גם בפני הרופא) בבית המרקחת אמרו לי לא ליטול את התרופה אם אני מניקה , אינני לוקחת את התרופה כי אני פוחדת שמא אזיק לבני שאלתי היא : האם תופעות אלו שציינתי אכן נובעות ממתח נפשי ? האם מותר לי להשתמש בתרופה בזמן ההנקה או במשהו חליפי להרגעה ? האם יכול להיות שעקב ההנקה כתוצאה משינוי הורמונלי נובעות תופעות אלו ? רצוי לציין שלאחרונה אכן הייתי שרויה בדאגה רבה עקב ניתוח מסובך של אימי, חברתי הטובה ביותר חלתה בסרטן, והשינוי המהותי בחיי בו הפכתי להיות אמא מאושרת מצד אחד אבל מאוד דואגת. אודה לתשבתכם בתקווה שתכוונו אותי לפתרון הבעיה.
נדין שלום יתכן והתופעות המתוארות הן עקב הקפי אימה (פניקה) האם מלווים אותה סמני דכאון ? האם יש גרוי שהחל את הכל ? אילו חלק מהשאלות הנוגעות לגבי החלטה על סוג טפול (לאו דווקא תרופתי) אישית אני משתדל להמנע מקסנגיס שכן לנסיוני הוא ממכר מאד למיטב ידיעתי - פרוזק אפשרי בעת הנקה וכאמור אולי טפול לא תרופתי מכל מקום - להחלטה שווה להוועץ בפסיכיאטר בברכה עמי
וידידנו לא הגיע אז בינתיים לא כדאי לפתח אשליות לגבי כל רופא שלא עומד במילתו ולגקי כאן העין כבר מתחילה למצמץ
רגע, רגע... תנו לו להגיע...אולי יש פקקים בדרך? ואולי כאבי בטן מההתרגשות של ההתחלה? ואולי סתם יום עמוס? או אי יכולת להתחבר כי ספק האינטרנט נפל?... חבר'ה... לאט, לאט ובזהירות. והכי חשוב, בסבלנות ובסובלנות... טלי פרידמן
אהלך יהודה אשמח לשמוע עוד עמי
מה הן תופעות הלוואי של כדור הריטלין? האם לאחר שפגה השפעת הכדור ההפרעה "מתפרצת" ? בתודה רבה מאוד. זה דחוף. ממני.
ג'קי, את לוקחת רטלין? אני יודעת שבדרך כלל נותנים את הכדורים האלו לילדים היפר - אקטיבים.... ( לא שזה נורא שרה
היי שרה, זה לא אני. זה אח שלי. הוא בן 11 (אני מקווה שאני לא מעבירה פה יותר מדי פרטים) יש לו הפרעת קשב וריכוז. במשך כמעט שנה היינו אצל פסיכולגים או כל מומחה אחר כדי שנוכל לא להשתמש בכדורים אבל נכנענו, כי הוא ירד בלימודים והיו לו בעיות חברתיות. אז החלטנו ללכת על זה. אבל אמא שלי חושבת שיכול להיות שבשעות שהשפעת הכדור פגה, אז זה כאילו שההפרעה פורצת החוצה, מבינה? אני לא יודעת איך להסביר את זה... זה כאילו שעם הכדור הכל "נאגר"... אבל אחרי (בדר"כ בערב)....הוא מתחיל להיות נורא "נמרץ" כזה... אמרתי לאמא שלי שזה מ-א-ו-ד הגיוני! אבל רציתי לקבל תשובה מאדם מומחה.. אבל אני לא רוצה פה מישהו שמוכן לענות :-( כי זה חשוב... תודה שהגבת, ביי נשמה.
ניסיתי להתקשר אלייך הלילה אחרי השיעור, אבל... נראה שהגעתי מאוחר מדי. זה היה בסביבות אחת עשרה ועשרים, לא ידעתי אם זה לא יפריע... בכל מקרה, אנחנו נדבר מחר בבוקר - רק לא מאוד מוקדם... :-)) אני כאן עוד קצת, אם במקרה את כאן וקוראת. אם לא - נשתמע מחר! אוהבת, מישהי
אני תופסת טרמפ....... הודעתי לה מקווה שקבלה את הודעתי והיא תחזור אלייך. מה שלומך? חושבת עלייך. תזכרי. מקווה שנמצא האיוזן בחייך ואת מסתדרת. לא שכחתי אותך, sheron
היי, המון זמן לא דיברנו! וגם אני לא שכחתי... אני בסדר, רק... לחוצה מאוד. זו תקופה לא קלה, אבל אני עומדת בה , ואפילו בלי השלכות גסטרונומיות מדאיגות... את מבינה את כוונתי. :-)) ומה איתך? איך עברו הימים האחרונים? עלי את שואלת, אבל על עצמך לא כתבת מאום... אוהבת וחושבת, מישהי
היי מישהי מיוחדת, מצטערת שלא הייתי כאן, היה לי יום עמוס שנמשך עד עכשיו. בכל מקרה ראיתי שדיברת עם טלי ואני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב. אנחנו נדבר מחר, שזה בעצם כבר היום, אני בטח אקום מאוחר ואתפנה לקראת הצהריים, משהו כמו בסביבות השעה אחת-שתיים, וארים טלפון. בינתיים, אל תוותרי, ואל תתיאשי, אני כבר מחכה למחר, ומקווה שגם את, גם לצהריים וגם לערב... אז חלומות נעימים ולילה טוב, וחיבוק חזק מלא כוחות, שלך אוהבת אביב.
ו... גם אני סופרת את הדקות...!! אז... בקרוב! אוהבת, מישהי
הי ליסה.סליחה שלא חזרתי אליך עד עכשיו, לא היתה לי גישה למחשב. נשמע לי שאת במצב מאוד עדין ושברירי. טיפול כמו שאת עוברת הוא מאוד סוחט. את מתארת בכי וקושי סביב הפגישות, אך בעצם יודעת שהטיפול יכול להועיל. מן משהו שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. הרעיון בטיפול הוא שבשעה השבועית שלך בחדר, תוכלי לקבל כלים שיעזרו לך להחזיק עד השבוע הבא, ובמשך הזמן תפנימי את הכלים האלה עד שלבסוף לא תזדקקי לטיפול. לדעתי כדאי לך לפתוח את העיניין הזה עם המטפל/ת שלך. לספר על התחושות והחששות ולשמוע מה יש לצד השני לומר. זה עשוי להועיל לך ולהמשך הקשר ביניכם. כיון שכבר התחלת בתהליך, ועשית את כברת הדרך הראשונה והקשה, כדאי מאוד להמשיך כי בסוף רואים פירות. ...hang in there אשמח לשמוע ממך בקרוב.
Hi thanx for your help, i did actually bring up the subject of the dependance with my therapist(female) she said it would get better in time,and that i need to see her more times week,god it sooo hard,when will it end/ i can`t imagine myself ever being without her,that sounds so weak i know,so childish,thanx for taking the time to answer me,i really appreciate it. Please tell me about yourself
אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, סוף שנה שניה. התשובות שנתתי לך הן מנסיוני האישי בשיחות שהיו ליכמקבלת עזרה מאנשים משמעותיים ומנסיוני עם מטופלים, ששואלים את אותן שאלות שאת שואלת: איך להסתדר בשאר הזמן, כשנמצאים לבד? איך ממשיכים הלאה כשקשה? האם השיחות האלה באמת תורמות? ועוד ועוד.. התשובות שלי הן שעם הזמן לומדים איך להפיק מהקשר את המירב. שגם כשקשה מוכרחים להמשיך. שגם אם נדמה שאפשר לוותר על השיחות, בסופו של דבר הן משמעותיות וישמשו אותך גם בהמשך. וכמו שהמטפלת שלך אמרה, זה באמת נהיה קצת יותר קל עם הזמן. אז תני לזה את הזמן. לילה טוב
היי ניסיון לפתור את בעיית האי סי קיו. השעון באי סי קיו לא בעל פונקציה כיוון.הוא מתכוון אוטומטית עפ"י השעון שבמחשביכן. לכן טלי,בדקי אם השעון במחשב מכוון ואז תביני מדוע ההודעות נרשמות אצלך לא בשעות שבו הן נשלחו. אצל אביב ההודעה התקבלה עם שעה הגיונית,כיוון שהשעון אצלה מכוון כנראה. לכן,גם אם טלי שלחה לאביב הודעה שנכתבה כאילו נשלחה ב7 בערב,אביב תקבל אותה בשעה שרשומה אצלה במחשב.הדבר המסעיר היחיד שהאי סי קיו כן מסוגל לעשות הוא לחשב את הפרש השעות מהרגע שההודעה התקבלה בשרת,עד שהגיע למחשב,כולל ההפרשים הבינלאומיים של השעון,וככה התוכנה במחשב של אביב תורה על השעה הנכונה בה נתקבלה ההודעה. אבל זה רק להודעות אופליין,כיוון שהשאר מברירת המחדל לא עוברות דרך השרת. מקווה שהייתי מספיק ברורה אנג'ל.
וואו...אנג'ל, תודה. הבקיאות הזו מרשימה... באמת!
שלום, אני במצוקה נפשית כל כך קשה,כל כך הרבה דברים רעים קורים לי בשבים האחרונות,היום גם הרופא אמר לי שכנראה שאני חולה בלופוס, אני בסיוט ואני לא ישנה,הלוואי והייתי מתה,אין סיכוי שיקרה לי דבר כזה טוב...
קודם כל הגעת למקום הנכון.......וזה הדבר הכי טוב שכרגע יכול לעזור לך לעכל את כל מה שעובר עלייך יחד עם אנשים קשובים ואנשי מקצוע נכונים בכל רגע . המשפטים מביעים סערת רגשות אבל מעט מאוד מידע.....אם מתחשק לך לשתף ולנסות לפרוט לפרוטות ולהתחיל להתגבר יש כאן אוזניים קשובות.........והרבה רצון טוב.
שירי שלום וברוכה הבאה, מה זה לופוס???????????. כמה זמן את כבר ככה? אני מקווה שמחשבות על מוות ישארו בגדר מחשבה ולא יותר מידי, תוציאי את כל הכעס ותיסכול בתוך הפורום תרגישי טוב, שרה
מה עם לקבל עזרה עמי
ערב טוב מיכל האם תוכלי לפרט לי יותר מימה סבלתואיזה סוג של טיפול עברת תודה מראש משה
משה, לבקשתך, אספר. החרדות שלי התחילו בגיל 19 בצורה של התקפי פאניקה ואגורפוביה חזקה שנמשכה חודשיים שלושה עד שאזרתי אומץ והלכתי לפסיכיאטר שמטלפ בי עד היום, והוא נתן לי סרוקסט שאותו אני לוקחת כבר 4 שנים ומאז כל התקפי הפאניקה עברו לחלוטין. למרות הכל, החיים מלאים בהפתעות, כמו שכבר אמרתי לך, ולפעמים אנשים עוברים משברים קשים וכך היה לי, שנתיים לאחר לקחית התרופה (פעם ביום). הפעם החרדה באה ביתר שאת, אבל לא בצורה של התקפי חרדה אלא יותר בצורה של לחץ פנימי עמוק מאד ולא ממוקד, חרדה כללית פנימית חזקה כזאת, שגם היתה סיוט בפני עצמו. בסך הכל, החרדה באה בצורות שונות, בזמנים שונים והיא בודאי ובודאי שונה בין איש לרעהו, למרות שהמון תסמינים הם דומים. בסך הכל, כל אחד מאיתנו הוא אישיות אחרת והחרדה של כל אחד ממי שסובל נובעת מסיבות אחרות. היום התאזנתי יותר ואני עדיין לוקחת סרוקסט פעם ביום. פעם ביום זה די והותר בשבילי כי אני מוצאת עצמי לא פעם לוקחת כדור אחד ביומיים כי אני מרגישה טוב. הרבה בזכות הפסיכיאטר המקסים והחכם והרגוע שלי שיודע מי אני ויודע להרגיע ולאזן אותי בעזרת שיחות של שעה בשבוע שתורמות לי המון וגורמות לי להכיר את עצמי, את פחדיי ובסך הכל את כל כולי - לטוב ולרע - ופשוט להתמודד עם עצמי. זה חשוב מאד, אתה יודע, לטפל אצל פסיכיאטר. וזה לוקח זמן, לפעמים שנים - עד שמרגישים תוצאות ומפתחים היכרות מעמיקה ובוטחת במטפל שלך - שכמובן צריך להתאים לך - (וזה כבר סיפור אחר...). בקיצור, בלי להתמקד יותר מדי בעבר, אני לוקחת סרוקסט היום, פעם ביומיים בערך, תלוי לפי ההרגשה, ומטפלת בשיחות של בערך 3 פעמים בחודש ופחות או יותר מאוזנת. החרדה העיקרית שלי, נכון להיום, סובבת סביב חרדה ממחלות נפש. אני נורא פוחדת ל...השתגע, מאד פוחדת שאי שם בתוך תוכי שוכנת לה איזה מחלת נפש לא קלה שאורבת ועומדת להופיע כל שניה. כמובן שזו רק חרדה חסרת בסיס לחלוטין (אבל למרות זאת מפחידה נורא) שהפסיכיאטר שלי מנסה לעמוד עליה ועל סיבותיה ומסביר לי שאין לי כלום ושאני באמת בסדר גמור ושכל מה שאני זה בעצם "אישיות עם נטיה חרדתית" ולא יותר מזה. נכון להיום, אני אפילו לא יכולה להסתכל על אנשים שהם לא בסדר או שהם קצת דפוקים בראש מכיוון שאני ישר פוחדת שיש לי את מה שיש להם. זה באמת נורא. אבל אני יודעת, וגם הפסיכיאטר שלי אמר לי בביטחון מלא, שזה ייקח זמן וזה...יעבור. גם זה יעבור. אז זהו. כתבתי הרבה. תהיה בקשר. כל טוב, מיכל
למיכל שלום .בהמשך לשיחתנו רציתי לומר לך שניסיתי את הסרוקסט וזה לא עזר לי .רציתי לדעת כאשר היתה לך את הבעיה האם היא גרמה לך לא לינהוג למרחקים ולהתקפיי פאניקה שהרגשת בהם יובש בפה רעד זיעה דופק מואץ חוסר שליטה ורעב גם אם אכלת שעה קודם . אני קיום מרגיש שהפחד הכניעה אותי ולאחרונה הפסקתי לקחת כדור מסוג ציפראמיל אחריי 8 חודשים שנטלתי אותו משום שהרגשתי שהכדור לא עוזר. אגב האם היתקשרו אנשים מהפורום .? והאם כלחברייך או סביבתך יודעת על בעייתך ? אשמח לקבל תשובות משה.
אני בחורה בשנות השלושים לחיי , כבר 17 שנה אני מתמודדת עם חרדות שכולן מתמקדות סביב גופי (בפרט סביב השד) אני בודקת את עצמי מיליון פעם וכל בליטה הכי קטנה מכניבה אותי לפחדים איומים שמחייבים אותי ללכת לרופא מקצועי לעשות בדיקת שד ולהרגע. לפני מס' שנים ניסיתי טיפול פסיכולוגי שלא עזר , והגעתי לפסיכטאר במרפאת חרדה שרשם לי פבוקסיל . הטיפול הזה נמשך 6 שנים , אבל המחשבות קיימות , אמנם זה תלוי בתקופות אבל ישנם זמנים איומים. אני כל הזמן סובבת סביב הגוף שלי . אולי יש פתרון יעיל יותר.
רפאלה שלום יש כמה תרופות העשויות להועיל במשחבות מעין אילו וכמובן שאלת המנון המתאים אני בהחלט נגד לקחת תרופה שנים - בלי מעקב הידע משתנה, תופעות לואי, ומנסינוי לעתים קרובות אנשים מתמידים בטפול שנים ללא צרוך או בלא שהוא מועיל להם מספיק בסכום - אנא פני לפסיכיאטר בהצלחה עמי
לדר' אבני תודה על התיחסותך איזה תרופות קיימות היום שאכן יכולות לעזור לבעיה באופן ממוקד יותר ? אשמח להתיחסותך
שלום לכם, בני עבר תאונת דרכים רצינית שבמהלכה הוא נפגע גם במוח. בימים אלו הוא עובר תקופת שיקום ואמנם מצבו משתפר. הוא מתלונן על שדה ראיה מצומצם, מוגבל ושחור בצדדים. כתוצאה מראיה לקוייה הוא חוזר ושואל כל הזמן האם מה שהוא רואה זה חלום או אמיתי ? החשש מלסבך אותו בין מציאות לחלום מרתיע אותנו מלהגיד לו שהכל אמיתי. איזה קצה חוט שינחה אותנו ? תודה מראש.
יוסי כתב/ה: > > שלום לכם, > בני עבר תאונת דרכים רצינית שבמהלכה הוא נפגע גם במוח. > בימים אלו הוא עובר תקופת שיקום ואמנם מצבו משתפר. > הוא מתלונן על שדה ראיה מצומצם, מוגבל ושחור בצדדים. > כתוצאה מראיה לקוייה הוא חוזר ושואל כל הזמן האם מה שהוא רואה זה > חלום או אמיתי ? > החשש מלסבך אותו בין מציאות לחלום מרתיע אותנו מלהגיד לו שהכל > אמיתי. > איזה קצה חוט שינחה אותנו ? > > תודה מראש.
יוסי יקר, לא צירפת פרטים על מצבו של בנך, כמו גילו והטיפול שהוא מקבל, ואני בטוח שהרופאים שניתחו אותו יוכלו להנחות אותך לגבי התופעות הגופניות. בנוסף, יש להתייחס אל ניתוח כזה כאל טראומה הזקוקה לעיבוד נפשי, והייתי ממליץ לפנות לפסיכולוג או לפסיכותרפיסט שיסייע לבנך להסתגל למצבו החדש. בברכה, דרור גרין
טלו'ש יקרה שלי, סליחה, סליחה ושוב סליחה. אני מצטערת ומתנצלת. אין לי מה להגיד, לפעמים המילים נתקעות, ורק הרגשות קיימים, ואני לא כל כך יודעת להסביר למה ואיך ומאיפה הם נבעו. אני יודעת זה לא קל להתמודד עם זה, כשלא יודעים כל כך למה להתייחס. אני יודעת שהשתיקה והגמגומים לפעמים הרבה יותר קשים מהכל, הרבה יותר קשים מלדעת ואז יודעים במה להילחם, אבל לא ידעתי מה להגיד. בכל מקרה, אני מצטערת. לפעמים, אני מצטערת שבכלל פתחתי את זה, כי אם הייתי מתאפקת עוד קצת, זה היה עובר מעצמו, ולא היה בכלל צריך להעיר את זה, ואז היה יותר קל אולי. בכל מקרה אני בסדר באמת, נפילת מתח וקצת עייפות, אחרי כמה ימים של ריצות מטישות. שלך לתמיד אביב.
אביב יקרה, מה שיש לי בשבילך זה רק דבר אחד... חיבוק ענק! יהיה בסדר, טלי פרידמן
ט'וש , לפעמים הדבר האחד הזה, החיבוק החזק עושה את כל העבודה, ולא צריך יותר כלום, ואתמול החיבוק היה פשוט מדהים, עשה את כל מה שהיה צריך ואפילו הרבה הרבה יותר מזה. את התוצאות שלו הרגשתי אתמול, ועדיין הן קיימות היום. לא חלפו ולא עברו לשום מקום.. החיוך עוד על הפרצוף.. שיהיה לך סופשבוע מדהים, כראוי לך וכמגיע לך, ונדבר ממש בקרוב. שלך אוהבת ולתמיד אביב.
שלום לכולם. הייתי רוצה לשמוע גם מהפסיכיאטר וגם ממשתתפי הפורום שיודעים או שחוו את ההבדלים בין תרופות אנטי דכאוניות לבין תרופות אנטי חרדתיות. מה ההבדל בהרגשה? איך זה משפיע על התפקוד? האם נהיים שמחים יותר כשלוקחים תרופות אנטי דכאוניות או שהרגש מכובה? האם אפשר לנהוג? תודה לכם, התמיכה שלכם חשובה לי. אני הולכת להתייעץ עם פסיכיאטר אבל בינתיים קשה לי לחכות ללא התשובות. שלכם, האלמונית.
התנגן לי לא יכולתי להתאפק
אלמונית שלום זרזי את התור לפסיכיאטר - רק היכרות עימך תאפשר נסיון התאמת תרופה הנכון ביותר (שלא תמיד מצליח כמובן). ובכל זאת - השפעת התרופות על אנשים היא אישית לחלוטין ויתכנו מגוון תופעות לרוב מי שנעזר בהן חושב שיתרונותיהן עולות על חסרונותיהן וכן אם תרופה מסויימת משפיעה לא טוב ניתן לשנות ב. ככלל ניתן לנהוג עם התרופות (לעתים צריך להזהר מעט בימים הראשונים עד שמכירים את השפעת התרופה, וכן באנשים שהתרופות גורמות להן לעייפות) בהצלחה עמי
נו מה קרה עד עכשיו בחדר הכושר שלך תשאיר קצת למחר בטח אתה נראה כמו רמבו כבר עם חדר כושר צמוד איך לא
מההה הההאהההא רגע אין לי אויר.......שניה אחי אני מת להשת............ דניאל
אביב, חזרתי, אני אשמח אם תוכלי להיכס היום לאי סי קיו, יש לי הרבה מה לעדכן, ואני צריכה עיצה ממך. תכתבי לי באיזה שעה תוכלי. שלך, ענבר
היי ענבר.. בסביבות 22:00 פלוס/מינוס כמה דקות.. אביב.
