פורום פסיכולוגיה קלינית

טלי, שמתי לב שאת לא מקבלת את האי מיילים שלי משום מה. יש כתובת נוספת אליה אוכל לשלוח לך? או אולי דרך האי סי קיו... נראה שיש קצר.. שיהיה יום טוב. ע'

טלי, ניסיתי בפעם השלישית לשלוח לך את האי מיילים, אני מקווה שהפעם תקבלי אותם. אם לא קיבלת, תודיעי לי. שלך, ע'

ע' היי, קיבלתי היום שלושה אימיילים. לא ברור לי כל כך מה את מצפה שאכתוב. אני לא מתכוונת לבקר או לשפוט אותך על החלטותייך, וגם לא על תחושותייך. אני כאן כדי להקשיב ולתמוך. בחדר הטיפול את תעשי את העבודה הקשה... שלך, טלי פרידמן

........................... ...אני מתה מפחד. דיברתי עם האחראית והיא אמרה שנעשה הכל לפי הקצב שלי(איזה מתוקה). איזה פחד. עכשיו כל סוף השבוע יסתובב לי סביב זה. כשאני עסוקה במשהו אחר אז אני מרגישה טוב. אבל כשאניחושבת על זה ..... צמרמורת.... ואני לא מצליחה לא לחשוב על זה. אז בכל פעם שאני חושבת על העבודה , יש לי כמה שיטות להירגע : 1. אני חוזרת על המשפט " לא יקרה לי כלום" 2. מזכירה לעצמי שאם אני לא ארגיש טוב אז תמיד אני יכולה לחתוך הביתה 3. שואלת את עצמי " מה כבר יכול לקרות " והתשובה היא כלום , אז ממה הפחד???.... זה לא תמיד עוזר , אבל ........ אוף אתם לא יודעים כמה שאני מבולבלת. פעם רגועה , פעם לחוצה .... ואני יודעת שזה לשווא. אני פשוט לא שולטת על זה. מועקה. זאת המילה שחיפשתי.זה מה שאני מרגישה. כאילו בא לי לבכות ( וכבר לא בכיתי המון זמן ) , אבל לא מצליח לי. גם אין לי סיבה ממשית לבכי. זה שאני חוזרת לעבודה דווקא משמח אותי. נשמע הגיוני?? שרה- לדעתי זה רעיון מצוין שהפסיכולוגית תדבר עם אמא שלך. לפעמים למישהו חיצוני קל יותר להגיד את הדברים שכל כך קשה לנו להגיד להורים. המטפלת שלי המליצה לי לדבר עם ההורים שלי על כל מה שעברתי בגללם ומה שאני עוברת , אבל אני לא יחושבת שיש לי מספיק כוח לזה. לדעתי זה ימוטט אותי יותר. לכן חשבתי שאולי היא תוכל לדבר במקומי . כשאני לא נוכחת . עוד לא דיברתי איתה על זה . נראה לי שהיא לא כל כך תסכים איתי. אני כל כך גאה בך .... ואת יודעת למה!! ג'קי- זה נוח לך ככהשאת מתראה עם אמא שלך , אבל לא מדברת איתה? לפי מה שאת כותבת , נראה לי שעמוק עמוק , גם אם קשה להודות בזה , הקשר איתה קצת חסר לך ... אני צודקת? אביב- שוב תודה על העידוד והתמיכה. נשיקות לכולם. סוף שבוע רגוע ונעים. בילי

מה קורה איתך אחותי? קודם כל בהצלחה ביום ראשון, אני איתך! יהיה בסדר-ואם תאמיני בזה אז זה יהיה לך קל יותר! בקשר לאמא שלי, יכול להיות שהיא תהיה חסרה לי עוד זמן-מה, כי אחרי הכל היא אמא שלי. אבל עכשיו אני לא כ"כ מרגישה בחסרונה, יכול להיות בגלל שזה שאנחנו לא כ"כ מדברות זה די "טרי". ושאלת אם זה נוח לי עם כל המצב הזה, בינינו.... אין יותר טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא צריכה שהיא תשב לידי כשהיא אוכלת ברוקולי כשאני אוכלת ארוחה שלמה, בואי נגיד שזה ל-א הכי נעים. כשאני רואה שהיא אוכלת ת'חטיפים היחסית דיאטיים שלי, היא מסתכלת בגב העטיפה, ואני שואלת אותה: "מה את מחפשת? ת'קלוריות?" והיא מאשרת.... אז בואי נצא מתוך הנחה שגם זה לללללאאאאא נעים. אז עדיף לי לשבת ליד אנשים שמשמשים דוגמה לאכילה של בני אדם ולא של ארנבות.... (תראו מי שמדברת) בכל אופן, נחמד ששאלת, ושוב....שיהיה רק טוב(בעבודה ובכלל).....! ממני.

בילי, אני גאה שאת חוזרת לעבודה ביום ראשון. את רואה, אפילו קיבלת הבטחה שהכל ילך לפי הקצת שלך, תזכרי מה כתבתי לך כבר פעם, זה כמו כניסה לכושר. לא מתחילים על הפעם הראשונה 100 כפיפות בטן... תגידי, איפה אפשר למצוא את המאמר שטלי פרידמן כתבה בנוגע לחרדות? שבת שלום, שרה

שלום. למי ניתן לפנות בנושא מיניות ומשחקי מין אצל ילדים בני שבע? עד איזה שלב זה נחשב ל"נורמאלי" בגיל זה?

לבנה שלום. את יכולה לפרט יותר? למה את מתכוונת במשחקי מין? האם לאוננות, למשחק עם חברים? או למשהו אחר? תודה. רוית.

רוית שלום. תודה על התגובה המהירה, זה חשוב לי מאוד. אני מדברת על סיפור שבני סיפר לי היום על משחק סודי שלו עם חבר מן הכיתה. משחק שעוד התחיו לשחק בו מאז שהיו בגן. משחק ששמו בולבול ותחת, ובו, אחת הסיטואציות שהוא סיפר לי עליהן היא שאחד הילדים הוא החוטף והשני החטוף, כשהחוטף קושר את החטוף ומשחק לו בבולבול ובתחת. שאלתי: "מה זאת אומרת משחק, מה עושים במשחק" והוא ענה לי הכל, כל מיני דברים, רק לא להכניס אותו לפה". כאן נדלקה לי נורה אדומה. האם הקישור בין איבר המין לפה הוא טבעי בגיל הזה? (הוא אפילו רכן והדגים לי איך הם עושים זאת) או שקיים חשש גדול מאוד שיש כאן מעורבות של גורם מבוגר יותר. שוחחתי עם אם החבר והיא בשוק בדיוק כמוני. תודה על העזרה

תודה על אתמול. אין לי כל כך כוח להתחיל לנסח ולכתוב לך דברים מעצמי.אני גמורה לחלוטין,ואחרי היום עוד יותר.לצערי,אני על כמויות אדירות של קפאין וחום גבוה-לא שילוב מוצלח לשינה. עברתי קצת על ההודעות שנכתבו ומצאתי הודעה של אביב לשרה. אני מקווה שהיא לא תכעס- אני מביאה להודעה הזו פסקה של אביב שמתקשרת קצת לשיחתינו מאתמול בלילה. "...אנחנו מרגישים משום מה שאנחנו צריכים להיות חזקים, ולהפגין את הכוחות שלנו כלפי חוץ,תמיד,גם במצב שאפילו יש בו לגיטימציה להיות חלשים, גם במצב שבו אנשים יבינו למה אנחנו בוכים וחלשים, אנחנו עדיין לא מרשים לעצמינו,לא מוותרים לעצמינו,ומתעקשים להפגין את הכוחות במקום את החולשה,וזה קשה.ואם הסיטואציה החיצונית היא באמת כזו שלא מאפשרת לנו להיות חזקים,אז בסוף בא המשבר והכל בתחושה שלנו מתפרק מבפנים..." לא הייתי מסוגלת לבקש עזרה גם כשאני במשבר פיזי מישהי זרקה לי קרש הצלה כדי להציל אותי מהבדידות הנוראה והחרדה שתוקפת לעיתים קרובות,ואני מסרבת להאחז בו. טלי,מותר להתמוטט עכשיו? תאחזי בי? אנג'ל,שחושבת שהגיע הזמן לנוח

אנג'ל יקרה, אני לא קרש ההצלה היחיד הקיים פה. כפי שראית, יש פה הרבה כאלו שדואגים לך, רוצים להיות איתך, להיות בשבילך. אבל כולנו לא ממש יכולים להיות קרש אמיתי. את צריכה מישהו אמיתי שתוכלי לסמוך עליו 24 שעות ביממה שהוא שם בשבילך, לשתף אותו, לתת לו ללמוד אותך, לחוש אותך, גם ברגעי הכאב, המצוקה והמשבר. אלה הימים הכי קשים להיות לבד, את בטח יודעת. את בטח גם יודעת למי הכוונה. ושלא תחשבי שלא קראתי את הקטע ממכתבה של אביב. נכון, זה קשה לשבור עבור אחרים את מעטה החוזק. אבל את עצמך מתייסרת בכך, ומעידה שאולי כבר הגיע העת לפרק קצת את השיריון, ולנוח. אני כאן בשבילך, ואת יודעת את זה, אבל אני לא בטוחה שזה הקרש האידיאלי... אני יכולה להיות רק קרש-עזר, אבל את הקרש הראשי...את צריכה לחבר אליך, בעצמך. אני מקווה שלא סיבכתי אותך עם כל המטאפורות... ואחרי הכל, בטח הגברתי לך את כאב הראש...אני שולחת לך כוס תה מהביל...וחיבוק! שלך, טלי פרידמן

כן,אבל לא נורא ממילא אני מתעוררת כל שנייה התכוונתי מישהי שלחה לי קרש הצלה מישהי פתחה בפני אופציה ואני לא משתמשת בה,אלא בוחרת להרגיש לבד זו הכוונה אנג'ל

תודה לכולם שיהיה לי יותר כוח,אגיב לכל אחד בנפרד בינתיים-חיממתם לי את הלב. מצטערת שלא כתבתי יותר זה לא אומר שאני לא אסירת תודה מקרב ליבי על הדאגה. אני מקווה שאתם מאמינים לי אנג'ל

תודה לך שחזרת שהראת אות חיים :-) התגעגעתי...

חיילת שלנו חמודה!אם לא היינו מאמינים לך לא היינו כאן... ואם נגיד לך שהתגעגענו...תאמיני לנו? דניאל

איזה יופי שחזרת!!! התגעגתי נורא מקווה שכוחותיייך ישובו אלייך ובהמשך להודתך לטלי תתמוטטי חופשי רק תעשי את זה לידי כדי שאוכל לתפוס אותך

אנג'ל מי כועס ולא מבין? זה כל מה שצריך אות חים קטן שאת בסדר. אני יכולה להבין אותך שאין לך כח, לא נורא, קורה מקווה שתתאוששי מהר כי כולנו כאן מחכים לשובך אני שולחת לך חיבוק מחממם ומרפא, ונשיקה גדולה, שרה

היי אורה, מקווה שלא תפספסי את ההודעה הזאת, קיבלתי את האימייל שלך ואת טועה, אני לא מי שכתבת שם, אני לא ר'. אין לי מושג מאיזה הודעה שלי אל אנג'ל קיבלת את הרושם הזה, אבל זאת לא אני, ואנג'ל באמת יכולה להעיד על כך מאחר והיא דיברה עם שתינו. קראתי דברים שהיא כתבה בפורום האחר, וגם הפרטים שלנו ממש לא דומים, לא הגיל ולא העיסוק ולא בכלל.. אז במלוא הכנות, זאת לא אני. ובקשר לחלום, לא סתם שאלתי איפה את היית, היתה לי הרגשה שבתחושה שלך את קצת בחוץ, קצת אאוטסיידירית, כמו שכתבת, אבל האמת היא שמהמקום שלי, מהיכן שאני רואה את הדברים, זו רק ההרגשה שלך ואולי הפחדים שלך, אבל אין בזה הרבה מן המציאות. כי איך שאני רואה כאן את הדברים המתנהלים, את משמעותית ומרכזית, ובכלל לא בחוץ, ההיפך - במקום די טוב באמצע.. אז סתם, נקודה למחשבה. שיהיה לך המשך יום כייפי, שלך אביב.

טעות שלי!!!!!!!! מתנצלת אם פגעתי כניראה שלא הייתי מספיק מודעת למה שאני אומרת ראיתי את השם הזה לא בהודעה של אנג'ל אלא בהודעה של מכר שלה שנכנס יום אחד לפורום וקצת ליכלך, אבל לא ידעתי שלשם הזה יש קונוטציות שליליות וחשבתי שזאת את מצטערת מצטערת מצטערת ובקשר למקום שלי, אני לא בטוחה שזה קשור לרגשי נחיתות, יותר אולי לפחד ולצורך בהגנה מין צורת מחשבה כזאת של "נכון עכשיו הם אוהבים אותי, אבל מה יהיה אם אומר משהו שיגרום להם להפסיק לאהוב אותי. אם אהיה במרכז, ניזונה לחלוטין מאהבת הקהל הרי שהפגיעה תהיה טרגית הרבה יותר מאשר אם במילא אני בפינה (זאת שסמוכה לדלת) ויכולה לברוח במקרה של "אסון". בגדול ברור לי שיש לי מה לתת ולתרום ושאני אהובה תמיד על חלק מהאנשים, אבל מה יקרה אם זה יפסק? אני שוברת את תדמית הנערה הבריאה והאופטימית שפיתחתי לי כאן שמת לב? איך היה היום שלך? אכלת עם חברה בחוץ או לבדך? יצא לך קצת להנות מהשמש?

הי, הרבה זמן שלא דיברנו. ראיתי גם שלא היית בפורום אתמול ועד עכשיו גם לא. הכל בסדר? אני ביום הרביעי בלי להקיא!!! יום טוב וסוף שבוע מצוין. שרה

היי שרה, כל הכבוד על היום הרביעי בלי ההקאות. אני עוקבת בשקט מרחוק אחרי הספירה, ומרגישה גאה בך על כל יום נוסף. המשיכי כך. ורק זכרי.. גם אם תהיה נפילה, לא קרה שום אסון, עכשיו את כבר יודעת שאת מסוגלת, גם אם מעדת, תמיד אפשר להתיישר ולקום ולהתחיל לצעוד מההתחלה ולספור מההתחלה. ואצלי.. הכל בסדר.. שיהיה סופשבוע מקסים גם לך, ויישר כוח, אביב.

היי שרה, קראתי את ההצעה של המטפלת שלך לדבר עם אמא שלך, ולדעתי זה רעיון מצוין לחשוף את אמא שלך לבעיה אם אכן את מרגישה שהגיע הזמן שגם היא תדע, ואם שתיכן מוכנות לזה ולהתמודד עם כל ההשלכות והמחשבות והרגשות שסביר להניח יעלו בעקבות זאת. יש לי רק הסתייגות אחת, והיא באה מהמקום שלי, אז את מוזמנת לחשוב עליה, ולראות אולי היא יכולה להעיר אצלך גם דברים. אני יודעת שאם היתה מתקיימת כזאת שיחה בין המטפלת שלי לאמא שלי, גם אם ובהנחה שהייתי מסכימה לה, הייתי מרגישה קצת שנשארתי בחוץ, בצד, וששתיהם מדברות עלי כאילו "מאחורי הגב", שאני לא יודעת מה נאמר שם בחדר עלי, וזה היה מפריע לי אחר כך בטיפול, אולי היה הורס ומקלקל קצת את אוירת האמון שנוצרה עם המטפלת שלי. בגלל זה אני חושבת שהייתי מעדיפה שהשיחה הזאת תהיה שיחה משולשת - המטפלת, אמא ואני, כי אז באמת לא יוצר הרושם של שניים, המטפלת ואמא, נגד אחד - אני. ואז גם הייתי יודעת מה נאמר בדיוק באותה השיחה, וגם להסביר את המקום שלי. זה היה גורם לי ליהיות מעורבת ולא לנסות לנחש מה נאמר שם כשלא הייתי. סתם.. תחשבי על זה, אולי עדיף באמת שיחה משולשת שכזאת, אבל אולי גם לא, אולי לך יותר מתאים באמת לא להיות נוכחת, סך הכל זה המקום שלי שמוביל אותי לחששות הללו. שלך אביב.

היי, אני מקווה שהכל בסדר...אני לא רגילה שאת נעלמת לכל כך הרבה זמן. (או שאולי... מגיע לך מזל טוב?) אני הולכת לשיעור שלי, ועתידה לחזור די מאוחר (כרגיל). אבל הייתי רוצה לדבר אתך היום בלילה, או מחר בבוקר - מתי שנוח לך. אם את רואה את ההודעה הזו, כתבי לי באיזה יום ועד איזו שעה אפשר ליצור אתך קשר. יש לנו כמה דברים לדבר עליהם...!! מישהי, שאוהבת ומתגעגעת.

היי מישהי מיוחדת, הכל בסדר אצלי, הייתי ביום חופש ויצאתי קצת לסידורים בבוקר, ואחר כך אכלתי צהרים בבית קפה מחוץ לבית, ככה שהייתי מנותקת מהמחשב כל היום. את יכולה להתקשר מתי שבא לך, בלילה כשתחזרי, מחר בבוקר, מתי שבא לך.. הפלאפון פתוח וזמין.. ואני אשמח לשמוע ממך.. שלך אוהבת אביב.

שלום רב, אני סובלת מחרדת טיסות אבל מאוד רוצה לטוס לחו"ל לחופשה. האם אתם מכירים/יודעים מישהו שעוזר לטפל בחרדה זו? בתודה מראש רונית

רונית שלום ניתן לטפל בחרדת טיסות ע"י טיפול פסיכולוגי קצר מועד וממוקד. השיטות הן קוגניטיביות -התנהגותיות. ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. היעילות מצויינת ברוב המקרים. פני לייעוץ מתאים. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני שמעתי על קורסים שמקיימים טייסים באלעל שעוזרים לחרדה זו, האם יש לך מידע כלשהו על קורסים אילו. בכל מקרה האם תוכל להמליץ על שם של פסיכולוג/ית בעלי ניסיון בטיפול ספציפי בחרדה מסוג זה? בתודה מראש רונית

בוקר טוב, קראתי את המאמר שלך במדור בריאות ורפואה. מאוד מעניין. הזדהתי עם מה שכתבת שם על התקפי החרדה , הסימנים הגופניים וכו'. .... חבל שלא היהלי מאמר כזה פשוט להבנה , כשהייתי במצב גרוע הרבה יותר , כשעדיין לא ידעתי ממה אני סובלת. את מרשה לי להשתמש בו כדי להסביר לאנשים מה קורה איתי?

בילי, בוודאי שאת יכולה להשתמש בו. ותודה על המחמאות. טלי פרידמן

מה שלומך היום? לא ראיתי את שמך היום בבוקר. הכל בסדר? תקראי את מה שכתבתי לג'קי ושרה . זה בטח יעניין אותך. בוקר נפלא. בילי

היי בילי, כן, אצלי הכל בסדר, לא הייתי בעבודה וגם לא ליד המחשב כל היום, אבל אני במצב מצוין.. קראתי את מה שכתבת, ואני יכולה להגיד לך בקשר לחברה, זה שאת צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה זה מפריע לך. אם נוח לך בינתיים להתעלם ממנה, ולחכות שתבין את הרמז, תמשיכי.. אבל אם זה מפריע לך מאוד, אז אין דרך אחרת, אלא להתעמת איתה ולהגיד לה מה את מרגישה, לספר לה על תחושת הניצול, ולבקש ממנה בעדינות הכי גדולה שאת יכולה להתרחק קצת. ובקשר לעבודה, כל הכבוד על האומץ, אני חושבת שזו הדרך הכי טובה, פשוט לספר את האמת ברמה שאנשים יכולים להבין, שלא תפגע לא בך ולא בהם, כדי שבאמת לא יחשבו שאת משחקת משחקים, שאת באה יום כן יום לא, זה נראה הרבה יותר גרוע כך. ואנשים.. לא כאלה נוראיים, לרוב הם באמת מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אנשים עוברים הרבה דברים בחיים, ויכולים להזדהות עם מצבי חרדה ופחד, לדעת, ולהבין למה את צריכה לפעמים לקום וללכת. שלך, אביב.

מה שלומך?. לא קראתי אתמול מה קורה איתך . הצלחת להחזיק מעמד בלי להקיא ? ( לסמן עוד סמיילי בלוח ?) תודה על המתכון . את חושבת שהוא יכול להתאים בתור עוגת יומולדת?( אני מזכירה - בעוד 11 יום הבן שלי יהיה בן שנתיים ). לשאלתך- אני יכולה לתת סידור עבודה למישהו אחר , אבל רציתי קודם כל לדבר עם האחראית ולהסביר לה את המצב שבו אני נמצאת , כדי שאני אוכל להרגיש חופשיה אם פתאום יחזור לי איזשהו התקף חרדה , ואני ארגיש צורך ללכת משם. שלא יחשבו שאני משחקת איתם משחקים. אף אחד בעבודה לא יודע עדיין מה קורה לי , אז רציתי קודם להסביר , ולראות שזה בסדר מבחינתם, כי אחרת אין טעם שאני אחזור. נזכרתי בעוד משהו שמרגיז אותי אצל הבחורה (היי, שמתם לב שכבר לא כתבתי "חברה" ) הזאת- כשקיבלנו משכורות והיא ראתה שלי שילמו יותר על יום מסוים שבו היינו בהדרכה , היא הלכה להתלונן שלא שילמו לה מספיק (למרות שלא ידענו כמה אמורים לשלם) , ושלי הם נתנו יותר. מה שיכול היה להיות זה שטעו דווקא אצלי , ולא אצלה. אולי נתנו לי יותר בטעות , אז למה ללכת ולדווח על זה??? זה קרה גם בקשר לתשלום הנסיעות , וגם בקשר לחישוב השעות... אני חושבת שכבר הצלחתם לקלוט את הטיפוס.

בילי, המתכון לעוגה יכול להיות מצויין בשביל עוגת יום הולדת. אני טורפת בבית את מה שנשאר... עוד סמיילי לטבלה ... הייתי אצל הפסיכולוגית שליהיום ודיברתי איתה על האפשרות שאולי אמא שלי רוצה לדבר איתה. אמא שלי שאלה אותי שבוע שעבר אם אני רוצה שהיא תדבר עם הפסיכולוגית שלי. אני חושבת שזה רצוי כי בסך הכל אין להם מושג מה קורה איתי. אני עדיין לא מסוגלת לדבר איתה על המחלה. אולי זה יקל עליה במידה מסימת. מה שלומך?

היי חמודות ! ! ! אוקיי, הבנתי את האופי של ה"בחורה" הזו (זהנשמע יותר טוב ככה-מרוחק כזה). אתן אוהבות לאפות דברים? אני מפחדת... לבילי-תודה שזכרת לענות לי.בטח ראית שעניתי לך שם. לשרה-אני חושבת שזה יהיה טוב אם הפסיכולוגית שלך תדבר עם הורייך, במיוחד אם הם לא יודעים על המצב. כמה זמן אמרת שאת מטופלת? המטפלת שלך טובה? אז כמה ימים את כבר לא הקאת? (אין לי זיכרון טוב) אחותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני גאה בך משהו פ-ח-ד !!!!!!!!!!!!!!! עלי והצליחי!

בוקר טוב ושיהיה אחלה יום... בקשר לעבודה- העבודה הזאת מבחינתי היא זמנית. זה לא המקצוע שלי. די נחמד לי שם כי אין הרבה לחץ , לא מבחינת עבודה ולא מבחינת המנהלים. והיא גם מתאימה לי מבחינת שעות . וכרגע אני לא מתנגדת להשאר בעבודה הזאת עד שאני אמצא מה שאני מחפשת באמת. החברה הזאת שסיפרתי לכם עליה , לא מבינה שמה שהיא עושה זה ניצול. היא חושבת שהכל מגיע לה .ושצריך תמיד לעזור לה , כי היא מסכנה ( או לפחות גורמת לעצמה להיות מסכנה ) ואני לא היחידה שהיא מבקשת ממנה דברים מוגזמים שכאלה. שמעתי שיחות שלה עם חברים וחברות אחרים (אנשים שאני לא מכירה) , וגם מהם היא ממש דורשת שיעשו למענה כל מיני דברים וכשלא מסכימים.... חבל על הזמן. איך שהיא מקללת אותם מאחורי הגב. והם עוד נחשבים לחברים טובים שלה. יוצאים לבלות יחד , הולכים לטיולים וכד'. אני לא מחשיבה אותה לחברה באמת . לא משתפת אותה בדברים שקורים לי , לא מבלה איתה יותר מדיי. הדבר שאני עושה עכשיו זה פשוט להתחמק ממנה. לא עונה לה לטלפונים , לא הולכת איתה לשום מקום , מנסה להתחמק מלפגוש אותה.... אני מקווה שהיא תבין את הרמז , וקצת תעזוב אותי לנפשי. יש דבר אחד שהיא לא מבינה- היא פשוט הפסידה אותי (ואני אומרת את זה בצניעות ) , כי עזרתי לה המון כשהיא הייתה צריכה . והיא פשוט עברה את כל הגבולות , ועכשיו למרות שאני יודעת שיש דברים שאני יכולה לעזור לה בהם , אני לא מוכנה אפילו לחשוב על לעזור לה. מה שלומך? איך המצב בינך לבין אמא שלך ? שלך בילי

איזה מקסימה את שאת שואלת.... אני...? עכשיו סביר, מצאתי לזה מעין הסבר חדש. זה כאילו אני על הגבול. אני לא מוצאת הגדרה לתחושות שלי. הפסיכולוגית שלי אמרה שזה בגלל שכ"כ הרבה זמן לא הרגשתי דבר אחר חוץ מדיכאון אז אני לא מוצאת הגדרה. בקשר לאמא שלי, אנחנו לא הכי מדברות, נזכרתי שבאותו עץ מישהי(לא "מישהי", את מבינה?) אמרה לי שהיא בגיל המעבר וזה נשמע לי כ"כ הגיוני. מצד שני זה מעצבן אותי. אני לא יודעת. היא שאלה אותי פעם למה אני לא מדברת איתה וכ"כ הזמן מתחמקת. אמרתי לה שאני לא רוצה להיות עם אנשים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי יותר ממה שאני מרגישה. אז אני באמת לא מדברת איתה. גם חיש לה בעיה עם הציניות שלי. אבל בגלל שהיא רואה שרק אליה אני משתדלת לפרוק את כל הציניות והעוינות הדרושה, אז איך אומרים את זה: הגברת תופסת מרחק. אני לא מרגישה הכי יציבה נפשית ולא בא לי שאנשים מסוג כזה יהרסו לי את מה שכבר הרוס... זה היה ארוך...אבל הוצאתי הכל, זה הרי היה תקוע בפנים. נ.ב עכשיו היא חזרה מהעבודה(תסתכלי על השעה) ואני חושבת שהיא לא אכלה, ויש לה שיגרה מסוימת שתמיד אבל תמיד היא אוכלת אחרי העבודה. היא גם מעשנת סיגריות בקצב... שתיהנה... אוהבת אותך, ומתגעגעת, אני.

שלחתי לך שני דברים נחמדים... השלישי בדרך... התלהבתי מזה, הא? שיהיה לך יום נהדר!

> איך כותבים ת'שם שלך באנגלית בדיוק? > זה עם מוזיקה, אז אל תשכח להפעיל ת'רמקולים. > יום נעים, אחי!

תודה נשמה

היי אבא. אני כותבת לך את המכתב הזה כי פנים -אל-פנים אף פעם לא הצלחנו לדבר. אולי ככה אני יכולה לנסות לדבר איתך בגובה העיניים. אבא,אתה יודע שכבר שנה אני חיה בחרדות?אתה יודע מה זה חרדות?זוכר שפעם באת אלינו הביתה והיה לי סוג של התקף מולך וצעקת עלי שזה שטויות ושאני אצא מזה כבר?אז זה היה התקף חרדה.והתקפי החרדה שלי נובעים מהרבה מאוד שנים של כעס עצור. אתה יודע מה הזיכרון שלי איתך?בגיל 3,עוד בבית הראשון שלנו,הייתה לנו כורסא ישנה ונוחה.וגם אני וגם אתה הכי אהבנו לשבת עליה כשראינו טלויזיה. אני זוכרת שפעם ישבתי עליה,אתה הגעת הביתה ואמרת לי ללכת לשבת במקום אחר.ואני עניתי בחוצפה.כן,נכון,הייתי ילדה בת-3 שענתה "לא רוצה" לאבא'לה שלה.אני זוכרת שהרמת אותי בכח,הטחת אותי בספה ליד ומלמלת משהו כמו "איזה מטומטמת"זה נראה לך נורמלי,תגיד לי?הייתי בת-3 למען השם.אבל לצערי האירוע הזה היה סיפתח ל-22 שנה של ביקורות ושל קללות. כשבבית הספר היסודי נעשיתי התלמידה הראשונה שנתנו לה לערוך את עיתון ביה"ס יחד עם המורה,לא אמרת כלום.וכשקיבלתי את התפקיד הראשי בהצגת ביה"ס,אתה לא הגעת לראות אותי אפילו.כשבתיכון התקבלתי לכיתת מחוננים לא רצית שאני אלך כי הדבר היה כרוך בתשלום נוסף.את אימוני הטניס שלי הפסקתי כי אתה לא היית מוכן שאסע לטורנירים בחו"ל.את לימודי הפסנתר שלי הפסקתי אחרי שלא רצית לשלם לקונסבטוריום.וזה שלא היה לך כסף,בדיעבד הסתבר שהיו לך חשבונות עם יותר ממיליון שקלים אותם הבתרת מאמא וממני.כשהתקבלתי לקורס יוקרתי של חיל המודיעין ובסופו נאמתי בשם כל החניכים,ירדת עלי על זה שנאמתי עם חולצה רטובה מה"זובור"שעשו לנו.וכשחתמתי קבע וקבלתי אות הצתיינות מאל"מ בטקס מפואר רק סיננת לעברי שכשאתה היית בצבא"הכל היה בהרבה יותר קשה",מה שגם לא נכון.אתה היית מהנדס עתודאי,ואתה לא יודע מה זה ללוות מבצע שנהרגים בו חיילים או את משמעות המשפט" לא היו נפגעים בקרב כוחותינו". ועכשיו כשאני משוחררת,אתה יורד על העבודה שאני עושה,מביע עלי ביקורת אפילו אחרי שחצי מדינה מחמיאה לכשרון שלי,וכל זה עוד לפני שאתה בכלל יודע שאני לסבית,מה שבעיניך יתפס ללא ספק בתור "עוד פאשלה של הילדה הקטנה,עוד היסחפות". אז אבא,אתה יודע מה?נ-מ-א-ס לי מזה שאתה מתייחס אלי כאל teenagerית בעייתית.אני לא כזאת היום ומעולם לא הייתי.יש לי יופי של רקורד עבור מישהי בת 22.יש לי המון חברים,יש לי בגרות מעולה והמלצות מצוינות מהצבא,יש לי הכרה בכשרון הכתיבה שלי ויש לי אהבה גדולה גדולה. קל לי לומר לך וקשה לי ליישם בעצמי.כי מה לעשות,בכל דבר קטן שאני עושה אני שומעת את הקול המבקר שלך,הצועק.אתה יודע שרק עכשיו,ואחרי הרבה מאוד תמיכה מהחברה שלי אני מתחילה לבטוח באנשים?אתה יודע איזה חשש יש לי מלבנות משפחה משלי יום אחד,אחרי ששנים היית יודע אומר לי "תראי איך את מתנהגת אליי,חכי חכי,הילדים שלך לא יאהבו אותך אף פעם"?הפסיכולוגית שלי אומרת שמה שאתה עשית נקרא abuse .התעללות.קצת פיזית והרבה מאד מנטלית.לעזאזל,אתה יודע שכמעט התאבדתי בגללך?...יש לי עוד קילומטרים של מכתב בלב,עוד לא נגעתי בכל אפיזודת הבגידה שלך באמא ובכל מה שהיה ביניכם במשך השנים.אבל אני עוצרת את עצמי פה גם בגלל שאחרת תאמר לי שאני לא יודעת לתמצץ וגם בגלל שקשה לי מדי. אני לא יודעת מה אני רוצה שתעשה היום,אני לא צריכה את ההתנצלות שלך, את הכסף,או כל דבר אחר.אני צריכה שתתן לי שקט .ומתוך השקט הזה,שתדע לך שאני בטיפול פסיכולוגי(ולא אבא,זה לא אומר שאני מופרעת)ושאני מגלה לאט לאט שאני החזקה ביננו.

מי שלא תהיה שכתבה את זה, הייתי שמחה להכיר אותה... היכולת המדהימה, הכשרון, הנחישות והעובדה שהצליחה כל כך למרות ההתעללות הנפשית האיומה מצד אביה...אכן, היא החזקה ביניהם, ובגדול. אין לי מילים. מדהים!

דניאל, לא פשוט... אבל טוב שלפחות את כותבת בפורום. בעיות אם אבא שלא מגלה עניין או רק ביקורות מוכרות לי ( לא ברמה הזו) אבות הם בעיה אחת גדולה לפי מה שראיתי עד עכשיו. מצטערת, אמשיך בצהריים יש לי אוטובוס עוד 2 דקות. שרה

אני ממשיכה, כמו שהתחלתי לומר אבות הם אנשים סגורים, רובם. הלוואי והיה לץ האומץ להראות את המכתב לאבא שלך ואולי גם יבוא יום והאומץ יצוץ לו פתאום. אני מאמינה שתקימי משפחה לתיפארת. מפחיד אבל יבוא. אותי מפחיד להקים משפחה כרגע אבל יום יבוא ואני מקווה שהפחד ילך. נקודת הפתיחה אצלינו היא שאנחנו יודעים למעשב איפה לשים את הדגש, מה היינו8 רוצים שיהיה. הפיצוי על משפחה לא מתפקדת מגיעה ביום בו יש לנו משפחה. ובנתיים, תראי לאבא שלך שאת לא צריכה אותו ותמשיכי עם המצוינות שהשגת לעצמך עד היום. שיהיה לך יום טוב ומי היה מאמין שכבר עבר שבוע, שרה :-)

מכתב חזק... אומר המון... לאותה בחורה יש המון בתוכה, היא שווה כ"כ הרבה, אני לא יודעת איך להסביר את זה, וכ"כ חבל שיש מישהו כזה בחייה (מה לעשות שזה אבא שלה...) שנותן לה להרגיש ככה. ....עכשיו קראתי את זה בפעם השנייה.... ....אין מילים...אני המומה...איך אפשר להתנהג ככה.... בינינו, אני מבינה...לפני שהתאשפזתי אצלי זה היה כמו שתי טיפות מים. וזה נותן חרא של הרגשה. בקשר להתאבדות, אני חושבת שעם אבא כזה צריך לעשות להיפך, להמשיך לחיות, להראות לו שאולי זה מפריע לו, אבל כשהסביבה אומרת ההיפך ממנו, זה לא נראה הכי אמיתי מצדו. איך בן אדם יכול להתנהג ככה, תגידו?

ואו איזה מכתב. כל הכבוד לך, את שכתבת את המכתב. הלוואי והיה לך אומץ להראותו לאביך. לפעמים נדמה לי שאנשים משדרים כאילו על גל אחר, לא קולטים . אצלי- זה בולט בייחוד עם אמי, אבל אפשר להגיד שאבי משת"פ.

וואוו......... בדרך כלל יש לי יותר מה להגיד אבל פשוט נשארתי חסרת מילים......... כותבת אמיצה- אני מקווה שעכשיו מצאת את השקט שאת מחפשת.

הבן שלי תלמיד בכיתה ח' , תלמיד טוב משקיע בלימודים. שמתי לב שלאחר מבחן כלשהו הוא לא זוכר מה היו השאלות בכלל בבחינה ! אני בקושי מצליח לחלץ ממנו תשובה כללית לשאלה האם הבחינה היתה לו קלה\קשה. מה דעת הפורום, וכיצד עלי לנהוג .

שלום אבי- נראה לי שיש שתי אפשרויות. האחת, שהילד באמת לא זוכר את מה שהיה בבחינה. אם לילד יש בעיה בזכרון- תוכל לדעת לפי השגיו בבחינה. לא נראה לי שזו בעיה, אחרת היית שואל על דברים אחרים... אפשרות אחרת היא שהילד, כבר גדול- בכיתה ח', לא רוצה לשתף את אבא בשאלות הבחינה. הוא נכנס לגיל ההתבגרות, ובגיל הזה תופסים מרחק מההורים. אם חשוב לך לשמור על קשר איתו, נסה לשים במוקד הקשר עניינים אחרים, שאולי מעניינים אותו יותר מבחינות בבית הספר. בהצלחה.

לאה, נכון. עדי

לפי הכותרת ודאי הבנת שקיבלתי את שק הסמיילי ששלחת לי... :-) :-)))) אלף תודות!! מצב הרוח הרבה יותר טוב, במיוחד משום שיום שישי מתקרב בצעדי ענק...!! את בודאי תראי את ההודעה הזו רק בבוקר, אבל - רציתי לומר שלא אחרת בתגובה: היא הגיעה בדיוק בזמן, למנוע ממני לשקוע...את יודעת לאן. אני אהיה כאן שוב מחר בסביבות הצהריים, אולי אפילו יצא לנו להחליף כמה מילים. אם לא, אשאיר לך מסר. בכל מקרה - נדבר ביום שישי בבוקר? חיבוק גדול ממני, ו...שיהיה יום מקסים!! אוהבת, מישהי

לילה טוב שיהיה לך ספרי קצת מה עובר עלייך אם בא לך

וואו, כמה זמן לא דיברנו! איזה כיף שאת כאן עכשיו. אני בסדר בסה"כ, היו כמה ימים קשים, אבל... הם עברו (אני מקווה...) מה אתך? איך עברו הימים האחרונים? אשמח אם תכתבי! מישהי

לכולם, אני קוראת הודעות על מחשבות אובדניות, התאבדות, מוות וכו' חשבתי לעצמי שבכיתה ח או ט רציתי למות. ממש. הייתי מסתובבת עם חוט מסביב לצוארי ומקווה להחנק. היום אני חושבת שהתאבדות זו פחדנות - בלי להעליב אף אחד\ת. אני לא אומר שאין לי מחשבות כאלה. לפעמים כשאני ממש בדיכאון, לא אכפת לי שתקרה לי איזו שהיא תאונה ואני אמות.... שרה

היי שרה, אני מבינה את נקודת המוצא שלך. התאבדות אכן לא מראה על חוסן נפשי יוצא מגדר הרגיל, אבל אני חולקת על דעתך העניין הפחדנות. נדמה לי שהתאבדות, עבור אנשים רבים, נתפסת המוצא היחיד מסבל איום, מכאב קשה מנשוא, ממציאות שעבורם היא בלתי נסבלת. אין כאן עניין עם פחדנות. יש כאן עניין עם הרגשת כישלון, עם חוסר משמעות וחוסר תקווה, עם ייאוש נורא... ובמצב שבו אדם מרגיש שאין לחיים מה להציע לו מלבד כאב בלתי פוסק ועצב תהומי , במצב בו המוות מהווה המפלט היחיד (לתפיסתו) - קשה להאשים אותו על הבחירה... למען הסר כל ספק: זה לא שאני תומכת או מעודדת להתאבדות, חלילה! מה שניסיתי לומר הוא, שאני לא יכולה להאשים אדם המרגיש כאב כה גדול, שהפתרון היחיד שהוא יכול להעלות בדעתו הוא לאבד את חייו. קטונתי מלשפוט אותו על כך, ונדמה לי שכך כולנו. ודבר אחרון: במצבים דכאוניים, הרבה פעמים עולות מחשבות על מוות... אני חושבת שבמצבים כאלו חשוב לדבר, לכתוב, לשתף מישהו. לפעמים, שיחה כזו יכולה להיות ההבדל הוא בין להישאר ברמת המחשבות אך להמשיך הלאה - ובין לבצע...

מישהי, אני חלילה לא באה לשפוט או לבקר אדם החושב על התאבדות. גם אני הייתי במצבים כאלה. מחשבות של התאבדות עברו אצלי אין ספור פעמים בעבר. אני התכוונתי שמבחינתי שלי, התאבדות זו פחדנות ואני לא אעשה זאת. מה שלומך? שרה

לפני שהתחילו גם אצלי המחשבות האלה, הייתה לי דעה מסוימת בעניין: התאבדות היא סוג מסוים של בריחה, כשאתה לא מסוגל לפתור את הבעיות, מיואש, מרים ידיים. את משמעות המוות, או ההתאבדות, הבנתי עוד לפני שאותן מחשבות הגיעו אליי, יש לי חברה(הייתה), שיש לה דיכאון(מולד, אולי) והייתי רואה את הסימנים על הידיים שלה, היא הייתה אומרת לי איך היא מרגישה, ואז הבנתי. אמנם התמודדות זו מילה מפחידה, אבל יש לה צליל נחמד, לא? :-)

מייל בדרך !

:-) לילה טוב!

גם אני רוצה משהו נחמד

קודם כל אברך אותך בברכת ברוכים הבאים !!!! ולשאלתי, מהן התרופות החדשות שקיימות היום לטיפול בסכיזופרניה. ולא ריספרידל או לפונקס או אולנזאפין . תודה אליאן

הוא עוד לא לבש בגדי עבודה אפילו תני לו קודם להחליף תני צאנס

אני דווקא חושבת שזו אחלה קבלת פנים... הוא יראה שיש בפורום דרישות לפסיכיאטרים ואליו בפרט...

אליאן שלום כידוע לך תרופות נחלקות לפי משפחות תרופות אנטי פסיכוטיות (בהן עקר השמוש בסכיזופרניה ) נחלקות לקלסיות ולחדשות (דוגמת ריספרדל ואולנזפין) בין החדשות (אטיפיות) נעשה גם שמוש בסרוקוול (קטיאפין) שישנו בארץ וזיפרסידון לא ברור שאין עולות על זיפרקסה או ריספרדל כמו כן יש טענות גוברות על יתרון בטפול שיקומי וקוגניטיבי אם יש שאלה ספציפית יותר אשמח לענות עמי

האם מקובל בישראל טיפול כלשהו בדמנציה בדרגה קלה על רקע מחלת אלצהימר לקשישים- צעירים? (ממורית למשל). לאן ניתן לפנות על מנת לקבל טיפול כלשהו?

רונית שלום רב, אינני בטוחה לגבי איזה טיפול את שואלת, האם טיפול תרופתי או טיפול אחר. אני לא מכירה את ממורית, אבל כיום ישנן בשוק תרופות המאיטות את קצב התפתחות הדמנציה, וזה עובד ביתר יעילות בעיקר בשלבי המחלה הראשוניים. את כל המידע לגבי איזה תרופות יש, מה מתאים לאדם הספציפי, ואיזה טיפולים נוספים קיימים, תוכלי למצוא אצל פסיכוגריאטר או מאידך אצל רופא נוירולוג. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכולם. החל ממחר יצטרף לצוות הפורום - דר' עמי אבני - פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. אני רוצה לאחל לו המון הצלחה ולהודות לו על כך שהסכים לתרום מזמנו וכישוריו ע"מ לעזור לכם הגולשים ולענות על שאלות המטרידות אתכם. לילה טוב לכולם. יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

אפשר גם לאחל משהו? גם ממני הוא מקבל המון בהצלחה.... וברוכים הבאים!

כן גם אני משתתף בברכות לד"ר עמי אךךךךךךךךךך עליו לדעת שאני כאן עם עין פקוחה כל הזמן ושוב נאחל לו הצלחה במשימתו הקשה יהודה

ברוך הבא....וברוכים הנמצאים....ואוליי נדגישו בדגש חזק ומיוחד למען לא נפריע לנזקקים. ומה אנו רוצים?פשוט מאד להיות חזקים. בלחיצת יד חמה... דניאל

יהודה, הוא גם פסיכוטרפיסט.... יחי ההבדל הקטן !!!!!

תודה

לפעמים אני מרגישה שאני דוחפת ודוחפת, כאילו מסמנת +++ (פלוס) כל פעם שאני משיגה משהו, למשל: עשיתי בגרות באנגלית - סימנתי +, עשיתי צבא - סימנתי עוד +, אני עובדת כבר שנתיים באותו מקום עבודה ומגלה אחריות ובגרות - סימנתי עוד + וכו' וכו' וכו' .... (יש עוד הרבה דוגמאות. למה אניעושה את זה לעזאזל? זה גורם לחיים שלי להראות כמו מרדף אחד גדול אחרי הישגים - כאילו אני חיה למען המטרות ולא למען הדרך. ממש כך. ואני כל כך רוצה לחיות למען הדרך. וזה לא יוצא. זה גורם להמון לחץ אני לא רוצה לסמן פלוסים יותר. אני רוצה להגיד "פוסססססס, זהו הפסקה". ולקחת נשימה עמוקה ולהתחיל ללטף כלב ברחוב, ולהסתכל חצי שעה על פרפר יפה וליסוע לחופשה כיפית בצפון ולפוצץ במה אחת אכזרית של סיכה חדה את כל בלון הלחץ בפנים ו........לנשום. לחיות בשביל הדרך. זה הבודהא, לא?? חלק גדול מהחרדות שלי נובע מזה. אני חושבת שאני פשוט מנסה להוכיח לעצמי שאני בסדר וכמו כולם: עובדת, לומדת, משיגה, מצליחה וקוס אמק..........הנורמות האלה משגעות אותי, זה לא מתאים לי כל הזמן להיות ככה. וזה כמו רכבת הרים שלא נגמרת. דיייייייי כבר. מישהו מבין על מה לעזאזל אני מדברת?????? אולי אני מנסה להוכיח לאמא שלי, שכל ילדותי ביקרה אותי על חוסר התמדה וחוסר אחריות. רוצה לקחת הפסקה. ליסוע למזרח הרחוק, להסתפר קרחת, ללמוד בודהיזם, להיות נזירה, ולבוא לארץ עם גלימה שנתן לי איזה תלמיד של אושו עם הקרחת שלי ולזעזע את כולם, את כולםםםםםם. וכן ביחוד את אמא שלי. שתתפוצץ. זה גם נראה לי סוג של אושר. הרי לאושר אין הגדרה. לפעמים, לעשות משהו אמיץ, שלא חשבת שתוכל לעשות אי פעם, יכול להפיח בך מין תחושה של חיים שלא ידעת שיכולה לנבוע ממך. אוהבת, מיכל

ערב טוב! אז למה שלא תגידי "פוסססס, זהו הפסקה"....? כמובן שזה לא קל לטוס למזרח הרחוק לעשות קרחת (אבל זה כזה ח-י-ה !)... ולזעזע את כולם. זה הכי מגניב. אבל אם את רואה את זה כמטרה לא הכי קשה בעולם, למה לא, אחותי? יהיו ק - ט - ע - י - ם ! ותזעזעי את אמא שלך, תזעזעי ת'עולם, ת'יקום, שכולם ישארו פעורי פה. ואושר....לאושר אין הגדרה, אני חושבת שאושר זה מה שגורם לך להרגיש טוב. גורם להרגיש שלווה, מצד שני להרגיש כאילו פרקו בך משהו, בנו אותו מחדש ויצרו משהו מדהים! איך זה נראה לך? אני איתך אחותי....אם הייתי יותר גדולה הייתי טסה איתך. היינו עושות כיף חיים. אבל זה לא נשמע בלתי-אפשרי :-) לילה טוב!

ואאאאאו גם לי בא לעשות קרחת אבל כבר יש לי טבעי מה לעשות סתםםםםםם מענין גם הבת שלי מפחידה את אמא שלה כך אז אמרתי לה יילה לכי לעשות לפחות נחסוך כסף ולא צריך ללכת לספרית כל שבוע וחוץ מזה זה יכול להיות מגניב אז קדימה אני איתך

למה, אחותי?.? בת כמה את?? תאמיני לי, הייתי אוספת איתי אותך ועוד כמה חבר'ה ונוסעת, כל התשובות הנפלאות שלכם עודדו אותי נורא ונתנו איזה "פוש", מתאים לך? ?????????

מיכל, השגיות ומצוינות זה טוב אבל במידה. אם את רוצה פסק זמן קחי אותו אחרת באמת תתפוצצי. אם יש לך את האפשרות לטוס לטייל תעשי את זה. ידיד שלי חזר לא מזמן מחו"ל ורק עשה לו טוב. חוץ מזה, לא תמיד צריך מצוינות, אני ילדה של מה אכפת לי. לימודים ישבו על 80. לא קרה כלום. הכי חשוב להנות מהחיים. אני יודעת שלקבל ביקות מאמא זה לא בדיוק הכי כייף. אולי תאמרי לה שתעזוב אותך בשקט יהיה טוב. לילה טוה, שרה.

...סליחה על הביטוי..... אולי, לפני שאת טסה למזרח, תרדי לסיני כמה ימים, תשכבי על החוף, שכולם יזדיינו - קחי הפסקה! העולם אמנם לא יעצור, אבל הוא בלי ספק יהייה שם כשתחזרי. אחרי שתארגני ת'מחשבות, ואולי אז תחיי את הדרך... אל האושר... איך שאת תופשת אותו... ולא איך שאחרים מכתיבים... לא מה שאנשים אחרים רוצים... מה שאת רוצה... מה שמרגיש נכון לאותו רגע... מה שנראה הכי מושלם... ואם זה קרחת - אני בעד! תשמעי, נורא חם במדינה הזאת, וכל השיער הזה בטח שלא מוסיף... ............you got to be FREE

זה חתיכת חלום, את יודעת, לעשות קרחת. אבל זה לא כזה פשוטטטטט, או שאני עושה את זה קשה????? זה די פוגע ב.....תדמית הנשית או איך שתקראי לזה... תודה על התמיכה, בהחלט הכנסתם בי רוח תעוזה... אוהבת מיכל

שלום מיכל. אני איתך. אין דבר שלא הייתי עושה עכשיו כמו לברוח. לטוס. לעוף. הבעייה שלי שגם הייתי רוצה לברוח מהמחשבות שלי וזה קצת יותר קשה.....אני מאמינה שלא צריך לטוס לקצה העולם כדי להרגיש חופשיה. אפשר לחשוב על דברים קטנים שיכולים להתבצע עכשיו ומייד, משהו שיעשה לך טוב, להצטרף לחוג מסויים, לעבוד בעבודה כיפית, לספר לאחרים על הטיפול (אמא שלך בטח תתפוצץ) בקיצור - עצם ההרגשה שאת יכולה להרגיש חזקה תורמת, לא?.. להתראות האלמונית הנעלמת בשקיעה

לאאאאאאאאאאאא אל תעלמי לי בשקיעה. אני צריכה אותך. תודה על התמיכה והרעיונות. ודרך אגב, אני מניחה שאני רוצה לברוח רחוק בגלל המשפחה שלי ובמיוחד בגלל אמא. זאת משפחה חונקת, חונקת ו...עצבנית ובמיוחד אמא שלי שכל הזמן מצפה ממני.. אוהבת, מיכל

שלום רב , אבא שלי בן 68 והוא מתחיל לשכוח דברים ולא זוכר את הדרכים (הוא נוהג) , בנוסף יש לו הזיות מאוד חריפות לגבי אמא שלי , לקחנו אותו לטיפול ואיבחון פסיכאטרי גריאטרי ונתנו לו טיפול אבל לא התמקדו בבעיה הרצינית שהיא ההזיות. בנוסף הוא התלונן שהוא בדיכאון ואין לא חשק לכלום , אני מאוד חוששת לו והייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות איתו אבל בדחיפות ואם יש איזה ויטמינים או כדורים לשפר את מצב רוחו. (הוא שותה לפעמים וכנראה שעקב השתיה זה גרם למצב זה אבל בכל זאת מה אפשר לעשות ומחכה לתשובה מהירה. תודה בת

בת שבע שלום רב, המצב של אביך נשמע מורכב. ייתכן ומדובר בתהליך דימנטי (של איבוד זיכרון) שמופיע בגיל הזיקנה בדרך כלל. טוב שהלכתם לטיפול פסיכוגריאטרי, אך נראה שהטיפול אינו מתאים או לפחות אינו מספיק. עליכם לחזור אל הרופא, לספר בפורטרוט את התסמינים השונים ולבקש ממנו להתייחס לכל הפרטים. ייתכן והוא ישנה את הטיפול או יוסיף. דבר אחרון שברצוני לומר (לכתוב...) הוא לגבי נהיגתו של אביך. אני יודעת כמה זה קשה לומר לאדם שהגיע זמנו להפסיק לנהוג. זה עשוי להעצים את הדיכאון שלו, את ההזיות ועוד, אך יותר מכל אלה נראה לי מאד מסוכן לתת לו לנהוג. הוא עשוי להתבלבל ולא לדעת איך לחזור הביתה, לטעות בנהיגה, ואף להתבלבל בתיפעול הרכב. לכן להערכתי עליכם לשוחח גם על נושא זה עם הרופא הפסיכוגריאטרי ולהתייעץ עימו כיצד ניתן לעשות זאת. ומעבר להכל, אם את מעוניינת ביותר מידע ותמיכה גם עבורך ועבור שאר בני המשפחה קיימת עמותה שנקראת "עמותת האלצהיימר ומחלות דומות". את יכולה לפנות אליהם, והם יסייעו לך. יש להם גם אתר באינטרנט, חפשי אותו דרך מנועי החיפוש. בברכה, טלי פרידמן

טלי יקרה שלי, שלחתי לך מליון הודעות באי.סי.קיו, טוב אולי בעצם לא מליון רק איזה 7 - 6 , מקווה שכולן הגיעו, בסדר הנכון, ושלא התבלגנו לי בדרך... שיהיה לך לילה טוב, ונדבר מחר.. שלך לתמיד, אביב.

היי אביב, קראתי והחזרתי לך תשובה בשני חלקים. אני מקווה שזה הגיע... תגידי לי יש לך מושג איך מכוונים את השעון של האי סי קיו? טרם גיליתי איך...אני ממש "מומחית" במחשבים ותוכנות...הכי רחוק שהלכתי זה להפעיל את המחשב וללחוץ ENTER. יום אחד אני עוד אגיע רחוק... :) שיהיה לך המון המון המון בהצלחה מחר. נשתמע, טלי פרידמן

היי טלי, כן, הייתי קצת לחוצה גם מזה וגם בטח ממחר, אז התעוררתי וחזרתי לבדוק.. שני חלקים ? הגיע השני.. זה שמתחיל במילים - " בכל אופן... " :-(( אני מניחה שזה גם משהו.. והשעון נראה בסדר הפעם.. הראה את השעה הנכונה (12:21), מוזר... ואל תדאגי את תגיעי רחוק, עם המחשב או בלעדיו.. טוב אני חוזרת לישון, בתקוה שאצליח, לילה טוב.. נדבר, אביב.

ממי להתחיל? קודם כל תודה על ההתייחסות לשאלה שלי ! האמת היא שכשראיתי את כל הענפים בעץ ישר חייכתי.... אני אבדוק בכל זאת את העניין של הילדה... למען הסר ספק ! מה גם שכל הזמן אמרתי למורה שלה שאני חושבת שיש בעיה אבל היא אמרה שהכל בסדר. ולפני יומים היא נזכרת להגיד לי שצריך לבדוק את עניין הכתיבה. ואני אמרתי לה "אבל כל השנה שאלתי אותך מספר פעמים ? ואמרתי לך שנראה שיש בעיה ואמרת שלא" אבל מה אני באה אליה בטענות ? הייתי צריכה לבדוק בכל מקרה. הרי יש לי נסיון רב עם מערכת החינוך. אביב, מי כתב את השיר הזה? ורחל לגבי הבת שלי... היא לא דומה לאף אחד . היא ילדה מדהימה ביותר מאז שהיא נולדה. מעניין שממש היום ראיתי בפעם המיליון את סרט הלידה שלה ושל אחיה... משהו! ודניאל, באמת אין לי אחים ותמיד רציתי. אז אולי אני אאמץ אותך ? מה אתה אומר? ושרה תודה שענית וגם אתה יודהל'ה... איש הגשם אגב רחל,שלחתי לך מייל בבוקר,בטוחה שלא הגיע?.

היי אליאן, את השיר כתב יהונתן גפן, אם אני לא טועה.. התלבש לי עלייך בימים האחרונים.. שיהיה לילה טוב וחלומות נעימים לך ולכולם.. שלך אוהבת אביב.

אליאן יקרה כתבתי לך התיחסות למטה בעמ' 266 בהתייחס להתכתבות קטנה שלך ושל רחל קראת? מה דעתך? אביב? שאלת איפה אני בחלום אני בעמדה הקבועה שלי בכל קבוצה חברתית. איך קוראים למשקה הטעים הזה "אאוט סיידר" אני טעימה ולפעמים אהובה אבל תמיד מצליחה להוציא עצמי החוצה תמיד עם חצי רגל בחוץ וחצי בפנים גם שם, כולכם עסוקים ונפגשים ושמחים ואני מחוייכת ומאושרת (באמת) אבל איפה שהוא בצד, עם מבט מלמעלה איזה שאלה מדהימה שאלת כאילו אני לא חושבת שיש לי מקום במרכז הקבוצה תמיד אני מרגישה שיש אנשים שצריכים את המקום הזה יותר לילה טוב וחלומות פז

היי אליאן אשה מצחיקה...עם פנים עצובות...זה מה שאני רואה אותך לנגד עייני...לא סיפרת עם מי ראית את סרט הלידה?איתו?או שהאידיליה נגמרה מזמן.... כן הייתי מת שמישהו ייקח אותי את דניאל הקטן ויאמץ אותו לחיקייו ולו רק בשביל........................................................................................................ לטיפה אחת קטנה. כרגע יש לי חברה מאד מאד טובה, אוליי בסוף נקים לנו פה משפחה? אם כי אני מרגיש כך מזמן. דניאל

היי הפנים שלי תמיד מחייכות....זה הנצחון הקטן והסודי שלי. תשאל את אביב... קבל ממני חיבוק דב ! כזה שלא יתן לך לצאת ממנו... גם אם תשתולל ותצעק . אבל כזה שגם יתן לך מקום להרגיש בטוח ואהוב ולא משנה מה.... כזה כמו שאביב ורחל יודעות לתת !!! ואני חושבת שנוצרה כאן משפחה וכל פעם הדברים משתנים לפי הצורך... שיהיה לך יום מקסים ומצחיק אחי... :-) אגב את הסרט ראיתי עם חברה. והאידיליה ? מה זה ? יש חיה כזו? לא ידעתי .

שלום לכולם, לפני כמה שבועות הצעתי להקים קבוצת תמיכה לסובלים מחרדות. הייתי רוצה ממש להתחיל להקים אותה. ואני מאמינה בפרקטיקה. אז כל מי שרוצה להיות בקבוצה - מי שסובל מכל סוג של חרדה, כמובן, מוזמן להתקשר אליי ולדבר על זה ברצינות ואני מאמינה שזה רעיון פגז שיעזור לכולנו ובכלל יעזור לנו להכיר אנשים חדשים וחברה חדשה שסובלים מבעיה דומה. הטלפון שלי: 315747 - 055 אז קדימה, לא להסס ולהתקשר... בי בי, מיכל

השעה כעת מאוחרת אך אתקשר מחר הרעיון שלך ענק ובמידה ואת ערה המשיכי ליכתוב ואני אענה בשימחה.

תודה. אבל... לא הבנתי מה שמך..? לא כתבת. ואני אשמח אם תתקשר/י. אוהבת מיכל

הימים עוברים ו / יהונתן גפן "הימים עוברים ו בכל יום קורה רק דבר אחד רע וזה מחוץ לאסונות הגדולים הימים עוברים ו בכל יום אדם בגילך יושב בכורסא שלו ומחכה למה הימים עוברים ו בכל לילה נחלם רק סיוט אחד וזה מחוץ לסיוט הגדול המתרחש מסביבך הימים עוברים ו בכל שיר אתה חייב לשרוד ולרקוד לפחות עד לשיר הבא הימים עוברים ו גם אתה " . . . . . דיבר אליי . . . . . .

זה שיר שריקי גל מבצעת אותו. נכון?

איש כותב מכתב ברור שחייו אנים ברורים עכשיו יום חדש נראה ישן ואם מתים עדיף למות בסתיו על המרפסת איש עשיר תוהה אם הירח למכירה בבית מלון קומה מליון נראה שהם לוקחים ת'משימה ברגע שיתנו פקודה הם יברחו רחוק מהסופה... אלוהים תופש שכבר הרבה זמן הוא לא נתן קפיצה בסוף הרי כולם מתים ואם מתים עדיף למות ב ס ת י ו. . .

שלום אני סטודנטית ונמצאת עכשיו בתקופת בחינות . מסיבה שאינה ברורה לי אני מאוד נלחצת הדבר גורם לי לבולמוסי אכילה שבעיקבותם אני עולה המון במשקל . האם יש לכם רעיון כיצד להתמודד עם בעיה זו ? מכיוון שעכשיו אני נמצאת בעיצומה של תקופת הבחינות אני זקוקה לפתרון מידי או לפחות כמה טריקים שיעזרו לי לעבור את התקופה הזו. תודה מראש מירי

מירי שלום דווקא הטיפול הפסיכולוגי בחרדת בחינות הוא בד"כ ממוקד וקצר מועד. אני מציע שתפני לטיפול כדי להיעזר. אגב, ברוב האוניברסיטאות קיים שירות פסיכולוגי שעוסק גם בטיפול בחרדת בחינות. עם זאת אני בספק אם הזמן הקצר שנותר עד הבחינות יספיק לסמסטר הנוכחי. בהצלחה בבחינות ובטיפול ד"ר אורן קפלן

אנג'ל נעלמת לנו ואני קצת מודאגת. תשמיעי קול, לא חייבת לכתוב הרבה, רק תראי סימן חיים למקרה שאת צריכה, אני שולחת לך חיבוק גדול גדול

אולי באמת תשמיעי קול...?! ואני שולח נשיקות בדואר אוויר... תגידי לי אם הם הגיעו. ממני. נ.ס מיייל בדרך!!!!!!

היי אנג'ל, אם את קוראת לפחות, אז גם אני מ-ו-ד-א-ג-ת, מקווה שאת סתם עסוקה, או שהמחשב התקלקל, אבל איכשהוא לא נראה לי... אז השאירי סימן, אות חיים, לא צריך הרבה, רק "היי, אני פה.." וזה מספיק. שלך אביב

חבר'ה, כל הכבוד על הדאגה. אתם באמת חברים טובים. אני מקווה שבימים הקרובים אנג'ל תשוב אלינו, בריאה וחזקה. ועד אז, אני שולחת לה איחולי החלמה מהירה, ואם אפשר...כוס תה חם (אפילו בלי סוכר...איך שאת אוהבת) :) טלי פרידמן

הי. אפשר לחשוב שמה שאני עומדת לספר כל כך גדול ומרגש אבל אותי כן תמיד כשדברים היו מפריעם לי לא הייתי אומרת או כשהיו מעירים לי בעבודה הייתי שותקת. ומה בעצם קרה?! אתמול בעבודה האחמ"שית שלי ישבה איתי ודיברה, בלה בלה בלה. זה עיצבן אותי כי הרבה דברים שנאמרו היו כללים ולא נכונים לגבי. אז אמרתי לה וגם באותה הזדמנות הוספתי עוד כמה דברים. היום נכנסתי לדבר עם המנהלת בבית הספר בו אני עובדת, היתה לי תחושה שהיא כועסת עלי. מסתבר שלא זה רק הראש שלי שעובד סתם יותר מידי. בקיצור, אולי הטיפול כן מתחיל לעזור קצת כי בחיים לא הייתי אומרת משהו קודם לכן. זהו בזה נסתיימה ההתרגשות היומית הקטנה שלי. ומה שלום כולם? אוהבת שרה

היי שרה, שלומי סביר. אבל מדברים כאן עלייך! אוקיי, את תאלצי להבהיר לי כמה משהו פה: מה זה אחמ"שית , לעזאזל? וזה כן חשוב, וזה כן מרגש, וזה נהדר שאמרת את מה שהיה על ליבך לאותה אחת (אני לא אגיד אחמ"שית...אופס, אמרתי) ולמה הסתיימה ההתרגשות, בואי נצהל ונשמח בשבילך! למה את ממעיטה בערך מה שגרם לך לתחושה מסוימת של אושר.....בואי נחגוג ת'רגע! אוהבת אותך נורא, אני. נ.ב בקשר למייל, וואוו... הוא היה די ארוך.. אני אנסה להיזכר מה היה כתוב בו.

ג'קי, אחמשי"ת זו אחראית משמרת. כתבתי לך מייל מה זה ארוך, מקווה שלא תרדמי. שרה

ייפי יי נדמה לי שכשאפשר להוציא החוצה דברים,לא לתת לאחרים לדרוך עלייך, לשדר אסרטיביות זה מאד טוב. כל הכבוד! נ.ב לפי ידיעתי אחמשי"ת זה אחראית משמרת

האם לוסטרל עדיף בטיפול בדיכאון על פני פרוזק והאם בכלל כדורים מסוג זה מסייעים במצב של מחשבות כפיתיות תודה

היי אור, אולי כדאי שתפנה ת'שאלה לפסיכיאטר. אפרופו פסיכיאטרים....מחר יתקבל בברכה אצלנו פסיכיאטר חדש לפורום... דר' עמי אבני. ובנוסף, אני אשמח לדעת מעט על פרוזאק... יום נעים לך, אור!

אור שלום א. כל הכדורים עוזרים בהצלחה דומה אולם בהחלט יתכן שמה שעוזר לאחד לא עוזר לאחר ולהיפך ב. יכולים - לרוב יש צורך במנון גבוה יותר בהצלחה עמי

התגעגעתי אז באתי...(חסרה לכם אידיוטית?) פשוט יום מעצבן: אין לי כוח ללמוד, בקושי היה לי כוח לעבוד... ואת חסרה לי. מה שלומך? איך מצב הרוח? אני מקווה שהיום עובר טוב, בעבודה ובכלל. אם את כאן, אנא כתבי לי משהו, אפילו קטן: איכשהו את תמיד מצליחה לשפר את מצב הרוח... אוהבת, מישהי

היי מישהי מיוחדת, מצטערת שקצת באיחור, אבל לא הייתי ליד המחשב.. אבל עכשיו חזרתי והנה אני כותבת משהו קטן.. אדיוטית ? למחוק מהלקסיקון ומיד, אני יודעת כבר שאת לא.. לא תוכלי לעבוד עלי ולא לשטות בי, נכוויתי.. :-)) יום מעצבן ? לכולנו יש כאלה, והנה כבר לילה, ומיד נגמר ומחר מתחיל עוד יום חדש, בתקוה טוב ופחות עמוס מהיום, וחוסר הכוחות של היום ישתלם מחר, יהיה לך כפול גם בשביל היום וגם בשביל מחר, ואולי אפילו יותר, כי אני שולחת לך גם קצת ממני, אז בכלל הרווחת מכל הענין. ומה עוד אני יכולה לשלוח לך ? בלון עם המון סמיילי מחייכים, שיפיגו את העצבנות, שק מלא כוחות כבר בדרך, אופטימיות לגבי מחר כבר שוגרה, אה.. כן.. נזכרתי.. גם חיבוק חזק.. אז אוהבת, שלך אביב.

היי לך שוב, קיבלתי את ההוראות !!! יש !!! עכשיו אני יודעת איך.. עוד נדבר... שלך אוהבת אביב.

:)

היי ליסה. כן אני פה- "עוקבת" אחרייך מהצד. מה שלומך?

Hi Ravit did you read my post about transference,now i`m in therapy it`s so hard i think i feel even worse!!! Lisa

הבת שלי ,בכיתה א כותבת משמאל לימין ובנוסף בכתב מראה.(סוף כיתה א'( היא לא מוכנה בנוסף לכתוב בכתב רגיל אלא רק באותיות דפוס. הכתיבה איטית מאד והאחיזה חזקה. כאשר היא מעתיקה מספר אז זה פחות אבל עדיין כותבת בצורה כזו. הקריאה שלה מעולה ושוטפת. תודה אליאן

אליאן היי. מה שאת מתארת לא נשמע לי בעייתי עדיין. בסוף כיתה א' ואפילו עד אמצע ב' ישנם הרבה ילדים המתקשים לעשות את המעבר מכתב מראה לכתב רגיל- וודאי שגם בין דפוס לכתב. אם היא קוראת טוב- זה יותר חשוב, ואל תתעמתי עימה על כך. זה יגיע בהמשך. בינתיים חשוב שתהנה מן היכולת לכתוב ולקרוא. תמשיכי אבל לעקוב ולראות כיצד זה מתפתח. וחוץ מזה- מה שלומך? ביי. רוית.

"דברי עכשיו ילדה אני שומעת כל העולם מקשיב למלמוליך דברי מלאך שלי אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים בתוך שנתך עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך סיכת פרפר קשורה בשערך תהיי קטנה מאומה לא יברח לך אני אהיה גדולה גם בשבילך דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים מתוך שנתך עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה" מה שלומך נשמה שלי ? אוהבת אביב.

היי אליאן..אחותי הגדולה. אני מאד מקוה שאין פה בעיית דיסלקטיה. כי האמת בעיה זו הייתה אמורה להפתר כבר...ומעניין מה המורה אמרה.. שהריי כבר סיום העונה..כי אוליי את חייבת לעבוד איתה בכל החופשה.. כי חבל שהיא תהיה אחריי חבריה לכיתה. בטוח אני שאם אמא כמוך..גם את זה נעבור. דניאל

נו באמת היא רק ילדה קטנה ומי אמר שדיסלקטי זו בעיה הרי ידוע שרוב מנהיגי העולם החשובים היו דיסלקטים

אליאן, גם אםםהבת שלך תאובחן כדיסלקטית זה בכלל לא נורא. אני דיסלקטית והסתדרתי עם זה מצויין בלימודים, נהפוכו, זכיתי בהטבות חוץ מזה אומרים שדיסלקטים הם אנשים מאוד חכמים, רק שפסכו עלי בקטע הזה. שרה

אליאן- מה שלומך? לא קיבלתי מייל, האם שלחת? לגבי השאלה ששאלת: הסימנים שציינת, כתיבה בכתב ראי והתחלה מהצד ההפוך של העמוד יכולים להצביע על קושי בתפיסת הכיוון. אפשרות נוספת היא שהילדה שמאלית, אך מנסה לכתוב בימין- אולי בגלל שכך מלמדים אותה? אפשרות נוספת היא שהמח שלה טרם החליט מהו הצד המועדף שלו. בנוסף- אחיזה חזקה מדי של עפרון יכולה להצביע על קושי בויסות המתח השרירי- בכף היד או בכל תחנה מחגורת הכתפיים והלאה. כדאי מאד לפנות למרפא בעיסוק כדי לברר את השאלות האלו- ולשקול טיפול מתאים. אני הלכתי עם הבת הגדולה שלי לרפוי בעיסוק במשך השנה האחרונה בגלל דברים דומים. פניתי דרך קופת חולים וקיבלתי התחייבויות. חוק בריאות מכסה טיפולים פרא-רפואיים עד גיל 5, ומגיל 5 עד 7 או 8- תוכלי לקבל השתתפות דרך ביטוח משלים. לא כדאי לסמוך על השרותים שמגיעים דרך בתי-הספר, לרוב זה מעט מדי ועל חשבון שיעורים בכיתה, וחבל. אני גם חייבת לומר שצריך לעשות חושבים אם הילדה מקבלת כבר איזשהו טיפול. אני לא ממליצה להעמיס טיפולים על ילד, אלא אם כן זה מצב קריטי. צריך לעשות סדרי עדיפויות- מה חשוב יותר ומה יתרום יותר לרווחת הילדה. אם היא קוראת טוב- קריאה מצרפת, כלומר-מזהה אותיות, מקשרת את הצליל של האות לאות מזהה תנועות ויודעת לחבר צליל לתנועה, אין חשש לדיסלקסיה. קשיי כתיבה מעלים חשש לדיסגרפיה, אבל גם כאן צריך מאד להזהר ולסייג בגלל הגיל הצעיר. למותר לציין שבעידן המחשב דיסגרפיה היא ממש לא בעיה. בת כמה הילדה? ולמי, אבל תגידי באמת באמת, היא דומה? התגעגתי..........

שלום עליאן. אני מצטרפת לרחל וממליצה (משום מה) על ריפוי בעיסוק. חבל שקשיים בכתיבה הטכנית יתסכלו אותה וימנעו ממנה להביע את עצמה בכתב. כדאי לבדוק: א. אצל רופא לשלול בעיות ראייה ושמיעה ב. אולי אפילו להתייעץ עם נירולוג ילדים - בשביל השקט הנפשי ג. איטיות בכתב זה בעייתי - תחשבי מה קורה כשהמורה מכתיבה.... לא התכוונתי להפחיד אותך, לדברים שאת מציינת יש טיפול. (גם שלמדתי נהיגה המורה שלי היה אומר לי שמאלה ליד של השעון). לתרגול אחיזה - כדאי להשתמש בגומי מגרפוס. כתיבה בעפרון מכני (חודים)יכולה להדגים לה את מידת החוזק שלה וללמד אותה מה החוזק הנכון שגם העפרון לא ישבר וגם הכתב יראה. אם בא לך כדאי לך להסתכל בכמה ספרים. כתבי לי לפורום ואני אמסור לך שמות של ספרים בנושא. אבל שוב - אין תחליף לאבחון! דלית מרפאה בעיסוק מוסמכת- ילדים

אליאן שלום הייתי ממליץ לך בשלב הראשון לשמוע מה דעתם של אנשי המקצוע בבית הספר, החל מהמחנכת של הילדה ועד הפסיכולוגית האחראית על בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי. לאחר מכן, במידה ולדעתם ולדעתך המצב חורג מאיחור נורמטיבי בהתפתחות הכתיבה כדאי לבצע איבחון כדי להבין היכן הבעיה ממוקדת ומה צריך לעשות. יש מספר סוגי איבחונים וכדאי להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר בנושא. אם תרצי גם חוות דעת בלתי תלויה תוכלי להתקשר לניצ"ן ולשמוע את דעתם. יש כמובן גורמים רבים נוספים, הן בשירות הציבורי והן במסגרות פרטיות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום!!! אני זקוק נואשות לעזרה ... אני סובל מהתקפי חרדה כ 5 שנים לסירוגין. עברתי כבר הרבה פגישות וטיפולים אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, טיפול תרופתי למשך שנה(NARDIL) ובמשך כל התקופה וגם היום כ-3 פעמים בשבוע אני משתמש ב CLONEX. במשך הטיפולים המצב הנפשי היה טוב יותר, וגם היום אני מודע שהפחדים והתסמינים הם פסיכולוגים - אני סובל היום מהחסרת פעימות - בד"כ בשעות הבוקר או בפעילות גופנית - דבר שמונע ממני לבצע פעילויות גופניות. כיום אני מנסה להתמש ב Rescue remedy כבר שבוע, אך לא נראה לי שהדבר עוזר. אני מחפש פתרונות אלטרנטיביים ורוצה כבר לצאת מהמצב הזה שפשוט הורס לי את החיים. אשמח לדעת האם היפנוזה יכולה לגרום לי להפסיק לחשוב ולחשוש מפחדים להתקפות לב ומחלות והיכן אפשר לעבור טיפול כזה.

צחי, אני מכירה את זה. גם אני סובלת מחרדות (4 שנים) ואחד התסמינים הם בהחלט החסרת פעימות וזה דבר לאללה מפחיד. אני עומדת לפתוח קבוצת תמיכה לסובלים מחרדה. ויש המון כאלה. עוד תפגוש אותם בפורום. דע לך שזה יעזור לך מאד ולכולנו אם נאחד כוחות (ולסובלים מחרדה יש המון) ונתגבש. זה נורא חשוב. אז תתקשר אליי ונתחיל לגרום לרעיון הזה לרקום עור וגידים. כמובן, ההחלטה כולה שלך. אשמח בשבילך ובשבילי אם תתקשר: 315747 - 055. בי בי, מיכל

יש לי יומולדת היום ואני ממש ממש מבואס מכל החיים ובכלל !! למה ???!!!!1 זה הרי אמור להיות יום משמח, ואני שחוגג היום 27 בדכאון של החיים עזרו לי!

בקרוב אצלי! (עוד פחות משנה) למה אתה מדוכא? תראה איזה יום יפה היום (לכבודך) לך לים, שב בשמש ותאכל קרטיב רמזור (כמו בן אדם מבוגר...)

שיהיה המון המון מזל-טוב תעשה חייים תראה איזה יום משגע בחוץ.

אבישי שלום ומזל טוב, ההודעה שלך מאד כוללת. אתה מספר על כך שאתה מבואס מהחיים ובכלל. ברור לך שזה מאד כוללני. האם תוכל לפרט? מה יש לך? מה הביא אותך לתחושה המבאסת? אני יודעת שפעמים רבות ימי הולדת מהווים מעין חשבון נפש עצמי שכזה "מה עשיתי עד היום" "מה השגתי" ובמקביל "איפה טעיתי" "מה לא הצלחתי" "מה לא השגתי". האם יש לך "רשימת מלאי" שכזו? אולי תשתף אותנו מעט ברשימה? אבל אל תשכח שלצד הדברים השליליים חייבים לשים דברים טובים. ואל תגיד שאין לך...כי לכל אחד יש. אפילו אכילת אבטיח קר ביום שמשי וחם, זה משהו נחמד וחיובי... מחכה לתשובתך... טלי פרידמן

אהלן אבישי! בן-27 ?הלוואיי עליי...קניתי שמפניה מסוג מובחר וכל זה לכבודך..תייכף יבואו החבר'ה עם הפותחן... דניאל

ויש קרח אם לא אני לא בא

בני בן ארבע וחצי , ילד חכם ומפותח . אנו בעיצומו של הליך גירושין מכאיב כאשר עדיין גרים תחת קורת גג אחת . מה העיתוי בו עלינו לספר לילד על מה שצפוי , האם קרוב למועד בו יעזוב האב את הבית ? או כבר עכשיו שללא ספק חש הילד ושואל שאלות על הריחוק וחוסר התקשורת ביננו ( הוריו ) . בתודה .

שלום אדרת. לדעתי אם אתם החלטתם להתגרש, ולפעמים גם לפני - יש לאשר לילד את חושותיו לצד הסברים רלוונטיים. את כותבת כי ילדך חש ואף שואל- וחשוב לענות על שאלותיו, להרגיעו בכך שהמשבר הינו ביניכם- אך אהבתכם אליו נשארת כשהיתה. מילדים לא מתגרשים. אני מניחה כי ההליך המכאיב בו את שרויה קשה עד בלי די, ומתעצם לנוכח שאלותיו של ילדך. אני מקווה כי תצליחו להיפרד מבלי להיסחף למלחמות ומבלי לבלבל בין הורות לזוגיות. מקווה מכל הלב שעזרתי בקצת. רוית.

היי אדרת ורוית, ואם לא אכפת לך רוית שאני מתערבת ומוסיפה, ילדים בגיל הזה נוטים לחוש אשמה, חושבים שההורים נפרדים בגללם, וחשוב חשוב להדגיש באותה שיחת הסבר שזה לא כך. לאמר לילד שזו לא אשמתו שאבא ואמא מתגרשים ונפרדים, שזה הם שלא מסתדרים לא קשור אליו, ולא לשום דבר שעשה או יעשה. וסליחה שהתערבתי, אביב.

בוקר טוב... התקשרתי הבוקר לקבוע משמרות לשבוע הבא. לפני שאתן צוהלות משמחה.... האחראית שוב לא הייתה , וגם לא תהייה היום , כך שזה ש ו ב נדחה למחר.לפחות מסרתי שם למישהי שהתקשרתי כדי לחזור לעבודה. זה כבר מחייב אותי קצת. אני חייבת לספר לכן משהו , שלא רציתי להודות בו , אבל מסתבר שהוא נכון. ג'קי שאלה אותי ממה אני מפחדת בחזרה לעבודה , ולהגיד את האמת- אני לא ממש יודעת . זה אוסף של דברים , וגם זה משהו מהתת מודע שפורץ פתאום . אבל... יש משהו שלא עוזב לי את המחשבה כבר הרבה זמן (ויכול להיות שהכל התחיל מזה ) : התחלתי בעבודה הזאת יחד עם חברה. החברה הזאת היא חברה מלפני כמה שנים שמה שחיבר אותנו היא חברה משותפת שנסעה לארה"ב ולא חזרה (התחתנה עם אמריקאי). לפני כן לא הכרנו בכלל . אני אקרא לה ר' (כדי שהכל יהיה מובן ). החברות בינינו היתה בעליות ומורדות .בעיקר מורדות .ובעיקר בגללי. וזאת מכוון שהאופי שלה לא כל כך מתאים לי. היא די ... טוב אני לא כל כך יכולה להגדיר את זה , אני רק יכולה להגיד על עצמי שאני בחורה מאוד שקטה ,וביישנית... והיא בדיוק להיפך. כך שהרבה פעמים ניתקתי איתה את הקשר ... ואיכשהוא ... הוא תמיד התחדש. לפני שלוש שנים עברנו לגור בשכנות (בניין ליד בניין) , כך שלהתחמק ממנה היה די קשה . אח"כ אני ילדתי , והיא ילדה , והיינו בבית עם הילדים ,דבר שגרם לחיבור מחודש , ואינטנסיבי. ואז החלטנו שאנחנו רוצות לחזור לעבוד , והיא מצאה את העבודה הזאת , וסידרה שגם יקבלו אותי ( מה שמאוד התאים לי , בגלל שתמיד פחדתי ממקומות חדשים כמו בי"ס חדש , עבודה וכד' - וככה יכולתי ללכת עם מישהו מוכר.). שלא תבינו לא נכון היא יכולה היות מאוד כייפית , עד .... שמשהו לא מוצא חן בעיניה. הבעיה שלי איתה זה שאני מרגישה שהיא מנצלת אותי. וזה גרם לי להגיע כל יום לעבודה לחוצה .... ולחזור מותשת. מכוון שיש לי רשיון נהיגה ואוטו אז אני לוקחת אותה איתי לעבודה. אבל הייתי צריכה בדרך לקחת את הבן שלה לאימא שלה (מה שבעצם לא היה כל כך בדרך , אלא היינו צריכות לעשות סיבוב) , וגם לקחת אותו בחזרה... וזה באמת לא הפריע לי . שמחתי לעזור לה. אבל היא התחילה לנצל יותר מדיי את העזרה שלי , ולבקש ממני לקחת אותה לכל מיני מקומות ,גם אם הם לא בדרך שלי , וגם אם בכלל לא נסעתי לשום מקום. ואני אחת שלא יודעת להגיד לא ... הייתי מסכימה. עד שראיתי שהיא מאוד מגזימה . למשל בוקר אחד בעלה לקח את הילד לאמא שלה , והיא גם נסעה איתו וצעקה לי מהאוטו שאני אסע לאמא שלה לקחת אותה ( תודו שזה די מרגיז ). אז התחלתי להמציא כל מיני סיפורים למה אני לא יכולה לעשות בשבילה דברים. וכל פעם כשהייתי מסרבת לה היא הייתה ממש כועסת , ועושה לי פרצופים. ולמה אני מספרת לכם את זה ? (וזה רק על קצה המזלג) כי חלק מהפחדים שלי לחזור לעבודה זה בגללה . אני מרגישה שאין לי כח להתמודד עם הדרישות האלו שלה. אתם בטח תגידו שאני צריכה להעמיד אותה על המקום וכד' , אבל אני יודעת שהיא תקבל את זה קשה , ושתהיה ביננו אוירה מאוד מתוחה , והרי אנחנו עובדות יחד וגרות בשכנות , כך שנצטרך להתראות ....זה בהחלט יהיה קשה ,ואני לא יודעת אם אני אוכל להתמודד עם זה. השבוע נודע לי שהיא עוזבת את העבודה לחודש -חודשיים , כי אמא שלה נוסעת לחו"ל , ואין מי שישמור לה על הילד. אתן לא יודעות איזה תחושת הקלה הרגשתי... פתאום החזרה לעבודה נראית הרבה יותר קלה.... טוב , למי שלא התעייף (או נרדם ) והגיע עד לכאן בטח מתבהרת התמונה.( למה חשבתי להחליף עבודה, למה ההתלבטות וכו' ). מספיק עליי. ומה שלומכן בנותיי היקרות. ג'קי - השיר שכתבת ממש העיר פה אנשים...כמה תגובות...עשית לנו טוב שרה- אני שמחה כל יום לראות שעברת את היום בלי להקיא. תמשיכי כך ונחגוג לך 100 כמו לאביב. מקווה שהאינטרנט יסודר לך בקרוב . מתה לשמוע מה יש לך להגיד. פסיכולוגית קטנה שלי - נעלמת לי אתמול . מקווה שהכל בסדר. שלכן- בילי

היי בילי, קראתי, ולא, אני דוקא לא אגיד לך להתעמת איתה. אני אמר לך באמת לנצל את המצב שהיא יוצאת לחופש מעבודה, לחיות את החודשיים שהיא לא תהיה ואחר כך לראות מה קורה. לפעמים לא צריך להתעמת סתם, ולהילחם, לפעמים החיים מוותרים לנו קצת, ומסדרים את הדברים בשבילנו, ואת זה צריך לדעת לנצל גם. וכשהיא תחזור ? אז אולי תצטרכי באמת להתעמת איתה ולהסביר לה עד כמה את מרגישה מנוצלת ולהציב לה גבולות, ואולי גם הדברים פשוט יסתדרו מעצמם, אולי תקופת המרחק הזאת תתחום את הגבולות בעצמה, ואולי עד אז תמצאי עבודה חדשה, או מי יודע.. אף אחד לא יכול לחזות את העתיד. בכל מקרה, אצלי הכל בסדר, לא נעלמתי, אני פה, מלאת כוחות ואנרגיות חיוביות, אז אם את צריכה קצת, אני שולחת לך, ובהצלחה בחזרה לעבודה.. שלך, אביב.

בילי, אני שמחה בשבילך שפתאום הבנת מה הגורם העיקרי שמציק לך בחזרה לעבודה. אולי היא בכלל לא חברה אם היא מנצלת את טוב ליבך. הרי יש הדדיות בחברות ולא ניראה לי שכך זה אצלכן אולי אם תנסי להסביר לה מה את מרגישה המצב ישתפר ןאם התגובה שלה תהיה כעס וחוסר הבנה, היא לא שווה את זה. את לא יכולה להשאיר סידור עבודה אצל מישהי שלא אחראית משמרת? איזה כריזה אמא שלי באה לדבר איתי על משהו בדיוק באמצע שאני כותבת לך ופתאום אני קולטת שהעניים שלה מופנות למחשב...... קצת שכחתי מה רשמת אתמול אבל אם אני לא טועה התחפשת במיטה. בואי נאמר שאלו ימי ההתחפשות האחרונים שלך כי את בקרוב מאוד חוזרת לעבודה?!............ זוכרת שנתתי לך מרשם לעוגה? היא קצת חנק אבל עשיתי שילוב בין שני מתכונים וזה פשוט מעולה!!!!! עוגת בראוניז שטובה גם לבד בלי הקרם: 2 כוסות סוכר 200 גרם מרגרינה מומסת 3 כפות קקאו 2\1 אבקת אפיה מערבבים את הכל יחד, אפשר להכניס אגוזים לתוך העוגה 2\1 1 כוסות קמח או לפזר מעל. תבנית 30*35 אופים על חום 170- 175. תמצית וניל 4 ביצים שלמות לקרם: 50 ג' מרגרינה 4\1 כוס סוכר 8\1 כוס קקאו מבשלים בסיר על אש נמוכה - שלא ירתח. 1 כפית נס קפה מערבבים בנפרד חלמון ביצה, מוסיפים כף מהקרם, מערבבים קמצוץ מלח היטב. מוסיפים את החלמון המעורבב לאט לאט לתוך הקרם, 8\1 - 4\1 כוס יין מתוק. תוך כדי בחישה. מסירים מהאש ושומרים במקרר. כשהעוגה מוכנה והתקררה מורחים עליה את הקרם. בתאבון!! שרה

לא נרדמתי. זה היה מעניין מדי. וואוו... אוקיי, כמה דברים, אני מבינה אותך שזה קשה לחזור לעבודה כשאתה פוגש שם אנשים כאלה. ואם יש דבר שאני שונאת יותר מכל- זה ניצול. רגע, היא לא רואה את זה ככה? היא לא רואה את זה שהיא מגזימה? הולכת יותר מדי רחוק? ובגלל שאת טיפוס ביישן, זה באמת כדאי שתחזרי לעבודה כשהיא לא תהיה. אבל בואי נחשוב על זה ככה: האם את אוהבת ת'עבודה שלך. את נהנית בה? היא מעניינת אותך? את מרגישה שאת מממשת ת'פוטנציאל שלך שם? ואחרונה חביבה: האם שווה לעזוב עבודה ולהחליפה באחרת בגלל בחורה אחת? אני מבינה ת'בעיה. אבל צריך לחשוב על זה. הרי זה לא יכול להימשך לנצח. אבל מה בכל זאת אפשר לעשות איתה, זה די מרגיז, הייתי אומרת. שלך, אני. נ.ב תעדכני אותי, זה אחלה סיפור שאפשר לדון עליו... שנים....סתם.

האם יש מישהו שסבל או סבלה מחרדות קשות מיספר שנים והתרופות הצליחו להביס את המחלה .אני נשוי שנה ואוהב את אישתי אך לא מצליח להעניק לה את כל האושר שבחיים איני מסוגל ליסוע רחוק אני נימצא ברדיוס שקרוב לביתי .לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר הצליחו לעזור לי אני כבר מיואש וכל המוטיוציה לצאת מהדבר נעלמה אנא עזרו לי

תלחם בזה זה הפתרון...מלחמה יום יומית

משה, אני סובלת מחרדות כבר 4 שנים ולוקחת סרוקסט. זהנ מאד עוזר. ניסיתי תרופות?? בי, מיכל

מיכל שלום האם תוכלי לומר לי ממה סבלת והאם יש אצלי חרדות שדומות לחרדות שלך

משה שלום האם תוכל לכתוב קצת יותר פרטים. כמה זמן אתה סובל מהבעיה? האם אתה מצוי בטיפול כיום? וכן, כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל כבר 8 שנים ניסיתי טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריםוגם ציפראמיל ולא היה שום שינוי. אני כבר מיואש ולא מאמין שיש תקנה כל יום שעובר אני מדוקה יותרפשוט חיים משעממים תן עצה בבקשה.

מתוקות.

בוקר טוב גם לך יקירי, מה שלומך היום ? נשמע לי שקט מדי ? אוהבת עד השמים, אביב.

בוקר טוב לך אהובה. היום דווקא נראה לי דיי מוזר. והשקט הופר מעט ולו רק בזכות מלה חמה ממך. לא ידעתי עד שהכרתי אותך כמה אנו זקוקים לך ואוהבים אותך. וכל יום אני מתגעגע מחדש. זהו כעת אני יכול ללכת קצת לעבודה וזה לא אומר שלא אבוא לבקר אותך מידיי פעם. אוךךךךךךך איפה היית שהיתי רווק? מת עלייך. דניאל

היי בוקר טוב, השארתי לך הודעה באי.סי.קיו... שיהיה לך יום טוב וקל... שלך, אביב.

בוקר נפלא, אביב. תודה. נדבר במהלך היום. אני מקווה שהכל בסדר... שיהיה לך יום טוב טלי פרידמן

שלום, אני לא יודעת למה אני כותבת אליכם, ומה אני מצפה, אבל כנראה שהייאוש שבתוכי, יחד עם השאיפה איכשהו לצאת מזה, גורמת לי לנסות לבדוק, אולי בכל זאת נותרו אופציות שטרם גיליתי. ובכן, אני בחורה בת 25, אקדמאית, סיימתי כעת תואר שני בהצלחה, אני עובדת במקום נהדר, אני רווקה, ללא חבר, מתוך בחירה, לפחות בשלב זה. הבדידות טובה לי, או זה היה כך לפחות עד לפני כמה חודשים. יש לי מספר מועט של חברים טובים, עוד כמה מהלימודים, יש לי משפחה ואפילו כלב. אני גרה בדירה שכורה לא הרחק מהוריי. לאחרונה עברתי תקופה מאד קשה של התמודדות עם מחלה. מזה כחצי שנה אני מתמודדת עם מחלת העייפות הכרונית. ולא, זה ממש לא מצחיק. הרבה אנשים שאני פוגשת ומספרת על המחלה צוחקים ואומרים לי "לא ידענו שאת יאפית" (יש לזה שם נוסף "מחלת היאפים) או "נו, אז למה שלא תלכי לישון כמה שעות טובות, והכל יעבור", והתגובה הכי "נפלאה זו "אויש...את סתם מתפנקת". ואני, שתמיד אהבתי ספורט וטיולים, מרגישה עכשיו נכה, ממש ככה. אין לי כוח, אני מותשת רוב הזמן, כל דבר פשוט לוקח לי פי שניים לפחות זמן מבעבר, הורדתי את אחוזי המשרה שלי בעבודה, אני ממעטת להיפגש עם חברים, ובעצם הגעתי למצב בו אני משתדלת לעשות את המינימום ההכרחי ו...זהו. כל הזמן יש לי חום שנע בין 37.2 מעלות חום לבין 39+ מעלות חום. זה מתיש אותי לגמרי. כאילו הוציאו אותו מהשטקר...גם לחץ הדם שלי פתאום צנח מטה, ורוב הזמן אני עם ל"ד של 90/60 במקרה הטוב ו 85/50 במקרה הפחות טוב. גם הדופק צנח לו ומגיע כיום לסביבות 55-60. אז זהו. הפכתי לצל של עצמי, מבודדת, מדוכאת, מותשת, והכי נורא- אינני רואה דרך מוצא. ובוודאי תשאלו אם אני מטופלת. אז כן, אני מטופלת אצל פסיכולוג קליני מעולה מזה כשנתיים. הוא מזהה את החלקים הדיכאוניים שלי, אך אני משוכנעת שהוא אינו יודע לגמרי עד כמה אני בדיכאון. מחשבות על התאבדות החלו לחלחל בימים האחרונים. לא סיפרתי עליהם לאף אחד. אני גם לא אספר, גם לא למטפל. אינני מתכוונת לקחת תרופות אנטי-דיפרסיביות. אני מתנגדת להן באופן עקרוני. מה גם שבגלל המחלה יש לי פגיעה בכבד, ואסור לי לקחת תרופות. אז שוב אני חוזרת לצורך לפתור את זה עם עצמי. ואני כבר לא יכולה לפתור כלום, לא עם עצמי, ולא עם אחרים. אני מרגישה שאני עומדת על סף תהום, חוככת בדעתי אם לקפוץ או לא, ובינתיים הדלדלות הכוחות הנפשיים והפיזיים כאחד, נראה לי שיפילו אותי בלי הכוונה יתרה מצידי... כמו נוצה, אני אלקח מסף התהום, ואצנח אל התהום, ואתרסק.

ורוניקה שלום! אני מאד שמחה שכתבת לפורום, חשוב לחפש ולמצוא אנשים שיבינו את הבעיה שלך וייתיחסו אליה ברצינות. הסבל שלך הוא סבל אמיתי. חשוב להכיר בו ולטפל בו. ניסית רפואה אלטרנטיבית, דרך אגב? למיטב הבנתי שינוי תזונה היא דרך נהדרת להתמודד עם המחלה אבל את כל הדברים האלו את בטח יודעת יותר טוב ממני. אני מבוגרת ממך בשנה לפעמים אני מרגישה כמו בולדוזר דוחפת ודוחפת ולאןבעצם אני רוצה להגיע? ( לימודים, 2 עבודות, למצוא בן זוג) החיים האלו יכולים להיות כל כך מתישים. מקווה ששימשתי איזה שהיא משענת שתעזור לך להמנע מליפול את התהום ובעצם, מה יקרה אם תיפלי את התהום? עד כמה היא עמוקה לדעתך? אולי מותר לך כן ליפול קצת? לשבת איזה שבוע בבית ולהתעייף לבד?

בוקר טוב ורוניקה, הרבה דברים עולים מהמכתב שלך, ואלי צעקו קודם כל הבדידות הנוראה, חוסר האמון, חוסר הכוחות והיאוש מהמצב בו את נמצאת, שנובע מתוך חוסר תקוה. נראה שאת מתמודדת עם דברים לא קלים בחייך. קודם כל המחלה הפיזית המתישה אותך, ומורידה אותך ל"הילוך נמוך", את לא יכולה לעשות דברים כמו בעבר, צריכה לצמצם בגלל חוסר כוחות. והבדידות, מתוך בחירה ? ככה כתבת, ואחר כך כתבת "כך היה לפחות.." ואחר כך השתמשת במילה מבודדת, אז קצת קשה לי לראות אותה כבדידות באמת מתוך בחירה, אלא מתוך השלמה עם המצב, אולי בגלל חוסר הכוחות, והשלמה עם המציאות. הרבה חוסר אמון, האנשים שאת מספרת להם על מצבך, לא מאמינים לך, תלכי לישון וזה יעבור, או חושבים שאת מתפנקת, בעוד את יודעת שאת חולה, יש לך את התסמינים הפיזיים של חום ותשישות, מעבר להרגשת העייפות. מתוך חוסר האמון הזה של אנשים בך, נראה לי שגם התפתח אצלך גם קצת מצב של חוסר אמון באחרים. את לא סומכת על הפסיכולוג שלך עד הסוף, לא משתפת אותו בהרהורי האובדנות והמוות שלך, ואין לך שום כוונות לעשות את זה לפי מה שהצהרת. הוא לא יודע וגם לא ידע. וההרגשה הקשה מכל הזאת של לעמוד על סף התהום, להרגיש שמיד נופלים ומתרסקים, לפחד מזה, להושיט יד לעזרה, ועצם כתיבת ההודעה שלך פה בפורום, היא נסיון לעצור את הנפילה, תקוה נואשת שבאמת נולדה מתוך ייאוש, שמישהו יתפוס אותך בשניה שלפני ההתדרדרות וההישברות. אז... דבר ראשון, אם את רוצה שמישהו יושיט לך יד ויעצור אותך לפני ההתרסקות, דווקא בשעות הקשות, תמיד יש כאן אנשים מקסימים שיהיו מוכנים לעשות את זה. אבל בתור מישהי שהיתה שם גם, על קצה המדרון, התרסקה ונשברה, זה לא מספיק. כדי שהחיבור באמת יהיה מושלם צריך איש מקצועי באזור שידע לא רק לתפוס אלא גם להרחיק אותך מהקצה ולהוביל אותך למקום מבטחים. את מטופלת, תנצלי את הטיפול עד הסוף, אני עשיתי את זה ולדעתי אין דרך אחרת, אלא לחשוף את המחשבות האובדניות,, את היאוש, את חוסר התקוה, את חוסר הכוחות, וגם .. את חוסר האמון שלך באנשים ושל אנשים בך. אם הפסיכולוג לא ידע הטיפול במובן מסוים לא אפקטיבי, את לא מנצלת אותו עד הסוף ולא ממצה אותו, והוא גם והכי חשוב לא יוכל לעזור לך. אם הוא לא ידע שהגעת לקצה התהום, לא יוכל להושיט לך חבל הצלה שם, או לאחוז בך שלא תדרדרי, וגם לא לקדם אותך הלאה. בעיני להסתיר דברים בטיפול, אומר משהו על הקשר בין המטפל למטופל, ואז שווה לבדוק עד כמה הטיפול באמת טוב, עד כמה נוצרו יחסי אמון וקרבה המאפשרים חשיפה של הכל, כולל הדברים הקשים ביותר, כולל מחשבות על מוות. הפחד מליפול מרצון או אפילו סתם מחוסר כוחות, אומר לי, שאת רוצה שידעו, שאת רוצה שיעזרו, שאת רק לא יודעת איך לספר, ולפעמים מה שאי אפשר להגיד במילים אפשר לכתוב. את כתבת את זה כאן מצוין, ומה שנשאר זה באמת רק לקחת את ההודעה הזאת ולתת אותה למטפל, אולי, שידע מה באמת את מרגישה. ודרך אגב, השם ורוניקה, הוא מתוך הספר ורוניקה מחליטה למות של פאולו קאולו ? אם כן, ואם קראת את הספר, את בטח יודעת שאחרי שהמוות כבר היה שם, היא לא רצתה בו.. נראה לי שכולנו כאלה בסופו של דבר, גם עם כל היאוש והאובדן וחוסר הכוחות, לא באמת רוצים למות.. רוצים שיעזרו לנו, שמישהו יהיה איתנו בסבל בכאב ובקושי, אבל לא מוותרים למוות. ואם את רוצה מישהו שיקשיב ויתמוך בשעות קשות, אני פה, ועוד הרבה אנשים שמוכנים להושיט יד חזקה ובטוחה, שהיו באותו מקום, ולכן גם מבינים, מזדהים והכי חשוב מרגישים את מה שאת מרגישה. אביב.

המחלה הזו פוקדת דוקא אנשים שחיו תקופה ארוכה בהילוך גבוה, ושרפו את כל המאגרים שלהם,, עכשיו הם בדפיציט. לפעמים קודמת לזה מחלת נשיקה, שגורמת לאותם תסמינים. אז מה שאת צריכה, זה לנוח אמנם, אבל לאכול הרבה מזון עשיר בויטאמינים, לשתות הההמון, בלי ג'אנק פוד, בלי קולה, ובלי שאר הזבל, ותקחי לך איזה נופש קטן, אם תעשי את זה תחדשי את המצברים, אם תתעקשי למשוך הלאה, את תמשכי גם את המחלה הזו למשך כמה שנים. ותפסיקי לשים לב למה שאנשים אומרים, רק מלעבד את כל הסתירות (והסטירות9 שלהם, צריך פסיכולוג צמוד.

בוקר טוב ורוניקה, עשית מעשה נכון שהצטרפת אלינו לפורום . את לא מתארת לעצמך כמה שהכתיבה משחררת , וכמה שהקריאה וההזדהות עם האחרים עוזרת. עצתי לך- קחי לך פסק זמן מהעולם. תנוחי .אל תחשבי על שום דבר מלחיץ . מותר לך להגיד " שברו את הכלים ולא משחקים ". הנפש שלנו כל כך עדינה , והיא משפיעה על מצבנו הפיזי . תעצרי . תקשיבי לנפש , תקשיבי לורוניקה הקטנה שנמצאת עמוק עמוק בפנים ותנסי להבין מה היא צריכה. מה יעשה לה טוב. ותפעלי לפי זה. זה עזר לי. לקחתי הפסקה מהשיגרה ופשוט סידרתי לעצמי את המחשבות. אני ממליצה לך לפנות בנוסף לטיפול הפסיכולוגי גם למטפל אלטרנטיבי ,שיעשה לך רייקי או הילינג או אפילו מסג' . זה מאוד מרגיע את הנפש ובעקבות זאת גם את הגוף. חוץ מזה תהיי איתנו בקשר . תשפכי את ליבך . המשפט " אין חכם כבעל ניסיון " -עובד כאן. בהצלחה ותחזיקי מעמד . את יכולה לצאת מזה , למרות שזה נראה לך כמו סוף העולם. בילי.

ורוניקה, לקפוץ או לא לקפוץ, התשןבה חד משמעית, לא לקפוץ, בוא לך לקפוץ , תקפצי לתוך הפורום תתקבלי בזרועות פתוחות. שום דבר לא שווה את הקפיצה ההיא. תחזיקי מעמד, שרה

הבן שלי אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז . טופל ע"י ריטאלין אך לאחרונה הוא מסרב לקבל את התרופה בטענה שאינו מרגיש שהיא עוזרת לו . מה לעשות

א. תפנה את השאלה לרוית, היא המומחית שלנו בתחום ב. אני מציעה שתוסיף פרטים כדי שניתן יהיה לענות לך בצורה ספיציפית יותר, כגון: בן כמה הילד, במה בדיוק מתבטאים הסימפטומים, תאור של היחסים בינכן וכו' בהצלחה

שלום, הייתי מוסיפה שכדאי להקשיב לילד וללכת איתו לרופא המטפל בו. עדי

בדף הראשי יש איזה מאמר על התמכרות לקוקאין. מישהו קרא? מעניין....

עם כל הכבוד אני לפחות לא בקטע הזה ואין לי צורך בכלל לקרוא על זה ומה שלומך ילדה מזמן לא ביקרתי כאן

היי יהודה! אני לא ביקרתי? אתה לא ביקרת! או שלא שמתי לב. בכל אופן, גם אני אל בקטע של סמים, אבל זה מעניין לקרוא על ההשפעה של הקוקאין על המוח. זה מדהים! מה שלומך אחי?

hi could someone please explain to me about transference and why it happens in therapy and how the hell do i get over dependance in therapy i`m having such a hard time of it

hey lisa. אני מקוה שאת יכולה לקרוא במחשב עברית. "טרנספרנס" - העברה, הוא תהליך טבעי שמתרחש אצל אדם בטיפול פסיכותרפי. כיון שנוצר קשר הדוק וקרוב עם האדם המטפל, קשר אשר לפעמים הוא משמעותי אף יותר מקשרים עם אשנים אחרים כגון הורה או בן זוג, המטופל "משליך" על המטפל דמויות מעולמו. הוא יכול לכעוס על המטפל שמייצג עבורו את אביו, להתנהג כילד כשהמטפל מייצג עבורו את אימו וכו'. יש גישות שגורסות שתהליך זה הינו חיוני להצלחת הטיפול. בגלל שהמטפל הוא איש מקצוע אשר מודע לדברים, ואינו באמת ההורה שעליו המטופל כועס, למשל, המטפל יוכל להכיל את הכעס הזה, לדבר עליו עם המטופל ולאחר העיבוד הזה מגיעה ההחלמה. המטופל לומד להשלים עם העבר ולהתקדם הלאה. בעניין התלות שהזכרת, יתכן שזו יכולה להיות אחת ממטרות הטיפול שלכם. לא ציינת באיזה שלב בטיפול את נמצאת, אבל בעיקר בשלבים המוקדמים נוצרת תלות במטפל שהופך להיות דמות חשובה ומשמעותית. עם הזמן, ובמיוחד אם הטיפול מוצלח, האדם לומד לפתח כלים שיעזרו לו להתמודד בעצמו ללא צורך במטפל, וזה בדרך כלל השלב שהטיפול מגיע לסיומו. עצתי לך היא לא לחשוב יותר מדי, אף על פי שגם זה חלק מהטיפול וההחלמה, אלא לזרום עם הדברים ולהנות מהם כמו שהם. בהצלחה ולהשתמע!

Hi thankyou so much for your answer,wow you really know your stuff. I feel so dependant on my therapist that she manages to reduce me to a child in the therapy then it is so hard for me to leave her when our hour is up,the whole day i just want to cry it`s awful,i`m a mother i have responsabilities i can`t carry on with this behavior,maybe i should leave the therapy if it is making my life so difficult, But how will i go on without her it`s so hard to be there yet so hard to leave. //

הי גקי רציתי לשאול מה שלומך ? ליאת

איזו מתוקה שאת שואלת.... תודה לך. היום בבוקר היה סביר... לא ראית איך הבאתי אותה היום בבוקר עם שיר אופטימי...היו קטעים. אחרי זה הדיכאון קצת חזר, אבל לא בגדול... עכשיו אני מרגישה כמו תמיד. סתם כזה, לא עצוב לא שמח.... אבל בינינו, יותר עצוב משמח... ככה זה תמיד. ומה איתך? התגעגעתי.... אני.

אז ככה אצלי יותר טוב , אני בעבודה עכשיו משמרת לילה בברק אני שמחה שהייתי אופטימית היום אולי יום אחד תצליחי לשלוט ברגשותיך לגמרי ... הבנתי שגם היית מאושפזת גם אני הייתי וזה בכלל לא כיף גם הצוות שם לא היה משהו... אנשים קצת מעצבנים עכשיו אני מתמודדת אם החיים שאחרי לא קל אבל אפשרי מה שבטוח אני מרגישה יותר טוב מאיך שהשתחררתי וזה כבר שיפור כשלעצמו האמת שאני גם פוגשות עובדת סוציאלית שמאוד מתרשמת מהשיפור שחל בי אז זה די מעודד נ.ב. אמרתי לך שהתחלתי טיפול פסיכולוגי ואני ממליצה עליו זה טיפול קוגנטיבי שהדגש בו הוא איך לענות למחשבות ה"מעוותות" שלנו ולתת להם תשובה יותר רציונלית והגיונית וככה להתגבר על מחשבות מבאסות שמביאות אותנו לידי דיכאונות ותחושות לא נעימות עם עצמנו ולי יש כל מיני מחשבות כאלה לא נחמדות ואני יודעת שהם גם לא אמיתיות אבל הם בכל זאת קיימות ואני מנסה להשתחרר מהם אז זה מה שאני מנסה לעשות בכל אופן אשמח לשמוע ממך ואיך הולך עם הפסיכולוגית וכד' ביי ביי ליאת

ערב טוב- מה שלומך? מקוה שהכל בסדר............ למרות שזה בסדר גם אם כלום לא בסדר. איפה השאירה אותך ההתכתבות האחרונה שלנו? אותי השאירה עם תחושה אופטימית, שיכול וצריך להיות אחרת. מה איתך? תכתבי... לילה טוב.

היי, בוקר טוב, אולי תתני לי קצת מהאופטימיות שלך? אני מרגישה תקועה . כן זו המילה,תקועה ! אני מוכנה לחזור אחורה או ללכת קדימה... אבל לא מסוגלת ! וכך אני נשארת בין שמיים לארץ... אני רוצה לשאול אותך משהו אז חכי למייל ממני.

אולי זה טוב (קצת) להשאר בין שמיים וארץ לתת מבט מלמעלה על מה שעובר עלייך בחיים יש הרבה מה לראות שם ואולי חשוב לבחון זאת ביסודיות, מזוית אחרת. לא משווה את עצמי בכלל אליך אבל, אתמול, בין ראיון עבודה אחד למשניהו תקף אותי דכאון אני לא מוכשרת מספיק, אני כשלון מה יהיה עוד שבוע מה החתולה שלי תאכל?? (סתם את זה לא באמת חשבתי...) מייד עצרתי בבית קפה שתיתי הפוך, עיכלתי את הדכאון שלי שקעתי בו לפרק זמן מסויים אח"כ הלכתי לדוכן ספרים ולחנות בגדים (תמיד עושה לי מצב רוח טוב) הגעתי לראיון הבא מעודדת אולי גם קצת שמחה אולי צריך לפעמים לעשות הפסקות ולהתלות בין שמיים וארץ

הי, חיפשי אותך........כרגיל לא מחוברת לicq אני אהיה שוב ב-2300 לערך מקווה שהכל ממשיך להיות נפלא........ מקווה שנדבקתי..... sheron

היי שרון, איך אני שמחה לשמוע אותך ולראות אותך, ושמחה שקצת הצלחתי באמת להעביר קצת כוחות אולי, וקצת להדביק במצב הרוח הטוב ובאופטימיות שוב, אבל זו בכלל את שעשית את כל העבודה... אז נדבר ב- 23:00 באי.סי.קיו. וגם אם הוא offline, שלחי הודעה.. אני כבר אענה.. כן, אליאן לימדה אותי משהו.. ובינתיים חיבוק כדי להתחזק עוד קצת, שלך אוהבת אביב.

הי מתוקה, אני כאן..........

שלום הייתי בקשר עם מישהו נשוי כשנה וחצי. אהבתי אותו, נקשרתי אליו, הוא מעולם לא אמר שיעזוב את אשתו וביתו והאמת שגם לא ממש רציתי. העניין הוא שעכשיו זה כבר עושה לי הרבה רע בחיי, וניסיתי בחודשיים האחרונים "להתנתק "בהדרגה ממנו, מה שלא הצליח, כמובן. העניין הוא שהיום אני ממש רוצה שזה יגמר והחלטתי להתנתק לגמרי, לא לענות לשיחות, לא להיפגש, כלום. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי במקביל. האם זו הדרך? האם גם אם יהיו רגעי שבירה, יש עדיין סיכוי להצליח? האם אני חייבת להסתכל על זה כמו גמילה מאלכוהול: "אפילו לא טיפה- לכל החיים"? מה השיטה הכי טובה להתנתקות והתגברות? תודה מראש!

תגידי את גם אוכלת את השאריות מצלחת של מישהי אחרת? למה גבר נשוי? מה יש להם יותר? כרס ישראלית? ,

דורין שלום. קורה להרבה אנשים שהם מוצאים את עצמם במערכות יחסים לא מתאימות. לא מתאימות- אני מתכוונת לקרטריון שבעצמך ציינת- עושה לי טוב, עושה אותי מאושרת, תורם לי, מקדם אותי וכו', ולא לשיפוט מוסרי. אני שמחה בשבילך שיכולת לזהות שמערכת היחסים הזו לא טובה לך. אני מקוה שבאמצעות הטיפול תוכלי גם לברר עם עצמך- למה זה קרה לך ועל איזה צורך ענה הגבר הזה או מערכת היחסים הזו בחייך. בהצלחה.

את מקסימה, תודה על העידוד.

שלום רב, אני מסייע בשבועות האחרונים למי שנמצאת במצבך, והגעתי לדימוי ממש זהה, בעניין הגמילה, ככשיקפתי את דבריה ואחר כך נתתי את הביטוי כאינטרפרטציה משלי, על ההתלבטויות שלה לגבי ניתוק הקשר. יש בביטוי הזה הרבה עוצמה, כי מדובר בשבירת זיקה חזקה, כמו שקורה בקשר שבין האדם לבקבוקו. יש בביטוי הזה הרבה חולשה, כי כידוע, רוב הגמילות אינן עניין של משהו חד פעמי שמחזיק מעמד לעד. וההבהרה הזו, לגבי המשמעות הדואלית שיש בביטוי "גמילה", מופנית גם אליך. חפשי מנגנון אחר, אם בכוונתך להתנתק. אהבה חדשה למשל. כל ההתחלות קשות, אבל לפעמים, התחלה גוררת הצלחה. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה מעומק ליבי על תשובתך. הלוואי שאהבה חדשה תהיה הדרך לצאת "משם". אבל אהבה לא מחפשים, אתה יודע, אהבה מוצאים, והמפה שלי כרגע קצת מלוכלכת ומטושטשת, אז אני די הולכת לאיבוד, אבל מי יודע, אולי האהבה מחכה לי מעבר לפינה... תודה, אתם (הפסיכולוגים) עושים מלאכת קודש.