פורום פסיכולוגיה קלינית

היי בוקר טוב, איפה את נשמה שלי ? מה קורה ? את בסדר ? את מנסה להרגע קצת ממני ? השארתי אותך בסערה קלה ? או שבאמת נעצרת בסוף בגלל הצחוק ? אם כן, תשאירי איתות ואני אבוא לשחרר אותך, ובכל מקרה תשאירי סימן חיים... שלך אוהבת אביב.

היי מתוקה, שלחתי לך הבוקר הודעה באיי,סי,קיו... ומן הסתם תקראי כשתגיעי. ואכן, התחושה הנעימה שהייתה...ממשיכה ללוות אותי. אני מנסה לחבר בין הדברים ולאט לאט הדמויות מתמזגות. והשיר ששלחת של ארקדי דוכין ממש מתאים... אופס, המילים לא יוצאות יותר...ויש לי עוד הרבה מה להגיד... טוב,לא נורא את בטח מבינה... אז המשך יום מצחיק שיהיה... כמו אז... ביייייי

היי נשמה שלי, כן, אני אקרא את ההודעה מאוחר יותר כשאני אגיע הביתה, וכן חלק אני מבינה וחלק בטח גם לא.. אבל את בטח תסבירי לי בהמשך, כאן או באי.סי.קיו, או איך שתבחרי... בכל מקרה, אני מדליקה עכשיו סיגריה.. וחושבת עליך... תעשני איתי ? שיהיה לך המשך יום מקסים.. שלך, אביב.

בוקר אור! רק רציתי לומר שאתמול היה... מדהים...! שלחתי לך אימייל עכשיו, ובו "הוראות מדוייקות". אני רצה לעבודה עכשיו (היום מתחיל מאוחר... :-)), אבל אנחנו נדבר בערב? אוהבת , מישהי

היי מישהי מיוחדת, את האמת חיכיתי לך הבוקר... אני שמחה שזה מה שאת מרגישה, וכן גם אצלי זה ככה... האמת היא שאחרי זה עוד ישבתי די הרבה זמן וניסיתי לעכל.. וניסיתי להבין מאיפה ההרגשה הטובה הזאת עלתה ובאה וצפה פתאום, והגעתי למסקנה שהיא ממך... ואת באמת מיוחדת, לא לשכוח... שיהיה לך יום כייפי בעבודה ובכלל, וכן, נדבר בערב.. אני מחכה... שלך אביב.

כבר מזמן לא שמעתי ולא קראתי והאמת שבעצמי מן הנוף נעלמתי........ אך הלב לא שוכח והזכרון טרי, ועכשיו חזרתי..........הנה אני. חזרתי לאי של שקט, למקום עם חברים ועם כולם דברתי ורק ממך לא שמעתי....עדיין אז אני יודעת שנעלמת.....ומניחה שכמוני , לא כי היה טוב מדי.......... ולמרות שלא הייתי פיזית בשבילך מקווה שאת יודעת שאני שם כעננה מרחפת...אבל אמיתית רוצה להאמין שלמרות הקשיים הדרך ברורה וסלולה ......הצעידה איטית אך היא צעידה וזה חשוב לא פחות. לאט אבל בטוח......... מתגעגעת

שמחה לשמוע אותך שוב...! נראה ששתינו נעלמנו קצת. התרחקנו קצת, במטרה לאגור כוחות. אני בסדר, רק לחוצה מאוד... תקופה עמוסה במיוחד, לאו דווקא לרעה. פשוט... קצת מעייף. ואיך את? עבר הרבה זמן... ספרי, כתבי! חיבוק גדול ממני, ולילה טוב... מישהי

שלום לשרה, שמעתי שאת ספצית באומניויות לחימה. הלוואי והיית יכולה ללמד אותי קצת. חוץ מזה תחשבי אייך את יכולה לרכז את האנרגיה לתרגיל מסובך,וכיצד את יכולה להשתמש באנרגיה הזאת כדי להלחם ב....כל דבר. סתם הרהור שעלה לי בראש, מה אני מתערבת בכלל האלמונית

אלמונית יקרה, דבר ראשון מה זאת אומרת מה את מתערבת, את לא ותמיד מוזמנת לזרוק הערות או תגובות תראי הרבה פעמים יוצא לי להוציא את הקריזות שלי על הבנים שמתאמנים איתי אבל לא תמיד זה אפשרי וגם לא תמיד יש לי כוחות לזה. אם את רוצה ללמוד אומנות לחימה את יכולה להתחיל בכל גיל. אין גבול לגיל. לדוגמא, אצלינו בקבוצה התחיל להתאמן אדם בגיל 44 (היום הןא בן 49) השמיים הם הגבול, שרה

does anyone know where angel is? or if she is ok?thanx?lisa

אני לא יודעת איפה אנג'ל אבל אם את מוצאת אותה תמסרי לה שגם אני מחפשת אותה ודואגת לה ומקווה שהכל בסדר איתה וגם איתך לילה טוב או עבור שאר העולם (חוץ ממני) בוקר טוב

גם ממני תמסרי לה המון אהבה ונשיקות ושאני מתגעגעת.

"להרגיש לבד,להרגיש איתך לא לקחת כדור, משקה, אקדח, להרגיש עכשיו להרגיש נושם, להרגיש עצוב מה זה משנה העיקר להרגיש שוב להרגיש עייף, להרגיש סחוט להרגיש נושך, צוחק, בוכה מכל שטות להרגיש טהור, להרגיש תגוף מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש כאב, להרגיש מגע להרגיש ת`לב עטוף באהבה להרגיש תמימות, להרגיש פשוט מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש בשקט, להרגיש צלילים להרגיש כשגשם, להרגיש פנים להרגיש תקרקע, להרגיש לעוף מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש כאב, להרגיש מגע להרגיש ת`לב עטוף באהבה להרגיש צבעים, להרגיש חשוב מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב" / ארקדי דוכין. סתם, דיבר אלי ונגע בי, אולי ידבר גם אליכם ויגע גם בכם... שלכם, אביב.

קצת מפחיד - לא נראה לך?!.... המון אחריות יש בזה... להרגיש... זה יכול להכאיב.. זה יכול לעשות טוב... זה יכול לפגוע... קשה להתמודד.....

היי פולי, כן, זה מפחיד להרגיש, יש בזה אחריות, זה יכול להכאיב ולפגוע וקשה להתמודד עם רגשות, כל מה שכתבת ואמרת נכון. אני באופן אישי פחדתי להרגיש במשך המון זמן, לא הרשיתי לעצמי, לא חשבתי שאני יכולה להרגיש גם תחושות חיוביות וגם שליליות ולדעת להתמודד עם זה. ביחוד כמובן עם הרגשות הקשים של פחד, חרדה, בהלה, כאב, ויסורים. הפחד שאלו יציפו אותי ויטביעו אותי בתוכם היה מאוד מאוד גדול. הפחד מפני להיכנס לסערה שהרגשות הללו טומנים בחובם גרם לי להסוות אותם, להחביא אותם, וביחד איתם גם את הרגשות החיוביים של אושר, הקלה, שלוה, רווחה ואהבה, שעליהם גם מוותרים בדרך, כשמחביאים ומסווים - מטמינים את הכל, גם את הטוב וגם את הרע. אבל, בסופו של דבר, ואת אמרת ואני כאן רק מצטטת אותך "זה יכול לעשות טוב..", וגם זה מפחיד אולי קצת, שיהיה לנו טוב ? מגיע לנו בכלל ? וגם זה דורש אחריות וגם עם זה צריך להתמודד. אבל בסופו של דבר, זה עושה טוב, ומהטוב הזה יוצא עוד טוב. אני מנסה לחשוב קצת, מה היינו בלי הרגשות, במקרה הטוב היינו אוכלים וישנים, במקרה הרע גם היינו לא אוכלים ולא ישנים, סתם, אני מכנה את זה מצב של "חיים שהם מוות", כי אנחנו כביכול חיים, מתפקדים באוטומט, עובדים אולי, מדברים עם אנשים אולי, נמצאים בקרבתם, אבל לא חשים אותם איתנו, אבל אין שום דבר חוץ מזה, ריקנות בדידות וחשיכה. וכשאנחנו מרגישים, אז אנחנו יכולים "לחיות את החיים האמיתיים", להתמלא גם בטוב וגם ברע, לא להרגיש את הריקנות הסוחפת הזאת, לא להרגיש חסרי משמעות, לא להרגיש חסרי ערך, לא להרגיש לבד, אלא מחוברים לעולם ולאנשים שבו, וכן... צריך להתמודד עם זה לטוב ולרע, עם הפחד והכאב, וגם עם האושר והשלווה. וזה כדאי... מהמקום שלי היום לפחות אני יכולה להרגיש את זה... שלך, אביב.

שיר מדהים מדהים מדהים כאילו ארקדי דוכין עבר בדיוק את מה שאני עברתי בחיים כמה עומק ורגישות יש לאיש הזה היום עברו עלי כל כך הרבה חוויות דרמטיות עד שלא ממש הרגשתי אותן הרגשתי כאילו אני חיה בסרט שחקנית להרגיש שוב אוהבת ונאהבת מתי זה כבר יחזור???

היי אורה, מתי ניפגש כבר ? את כל הזמן מתחמקת.. בסוף אני עוד אצליח לתפוס אותך פה מתישהו.. לילה טוב במקרה שלך, וחלומות נעימים... שלך, אביב

"אהבתי כל חיוך בעיניך אהבתי את אותן הגומות שהבליטו את הזוהר בעיניך וחרטו בפניך השחומות חלמתי חלומות של פז עם אדום צהוב וורוד אהבתי את אותו רגש עז שבפניו קשה לעמוד חלמתי על טיול בשדות על מבט ויד אוחזת על שירים מסיפורי אגדות על אהבה יפה ונועזת ניסיתי לסובב את הגלגל לשנות מהלך בחיי ידעתי שזה לא קל אך חשבתי שאותך כדאי אם את פחדת לאהוב חשבת שאני רק ילד ומיד התחלתי לחשוב ולהפוך הכל לאגדה האגדה לא תהפוך למציאות כי המציאות הפכה לאגדה בעייני ניבטים דמעות ולהות בגלל מחשבת הילדות אך גם בלב ילד/ה יש תקוה למרות נחלת העצב והאכזבה למרות שיודע/ת היא.... אין לו/ה מזל באהבה" כל דבר שנוגע לך יקירה....עובר אליי........... יום טוב....אני רץ לעבודה...ולו רק בזכות ..מה שאת נותנת לנו כאן. שלך דניאל

דניאל יקירי, השארת אותי בהלם על הבוקר, ריגשת אותי... שיהיה לך יום כיפי בעבודה, ובכלל.. ואני פה מחכה שתחזור.. אוהבת עד השמים, שלך, אביב.

זה נגע...

ג'קי יקרה, אני שמחה, ואני מצטערת על אתמול, זה עמד לי על הלב, ואני ממש לא התכוונתי לבקר, באתי ממקום קשה גם כן, ממקום של לחוות את המוות, ולדעת כמה הוא מייסר וכואב, ואולי באמת לא ניסחתי את זה מספיק טוב, ולא השתמשתי במילים הנכונות, אבל זה רק בגלל הקושי שלי לגעת בפצע הזה שעדיין נפתח ומדמם מדי פעם. ושוב הכוונה לא היתה לבקר ולא לגרום לך לא לדבר, אני יודעת ומרגישה שגם את באה ממקום מאוד קשה, וכותבת מהלב דברים שמייסרים אותך, ותמשיכי... זו הדרך הכי טובה לצאת מזה, ואולי גם היחידה. שלך לתמיד, אביב.

הי, לא שמעתי מכן כבר יומיים ורק רציתי לדעת שהכל בסדר. היום לא הקאתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שרה

הי שראה דוקא כתבתי כאן אתמול. אני שמחה בשבילך, משוכנעת שעלית על דרך המלך. להתראות בצהריים (או כשהבן שלי ייתן לי קצת להיות על המחשב ולשחק בלול- מה שהוא תופס ככלא) ביבי אלמונית

שלום רב הילדים שלי, בת 10 ובן 8 . האם מישהוא כאן יכול להסביר לי איך יתכן שאחרי יום של פעילות,לונה פארק, טרמפולינות טיולים רגליים וכו' הם הולכים לישון כמעט ב12 בלילה? מאיפה יש להם כח ? בתודה מיואשת...

נועה שלום, כדאי שתספרי ותתני מעט תמונה על הילדים שלך: איך הם בלימודים? מקובלים בחברה? איך מערכת היחסים ביניהם? איך הקימה שלהם בבוקר? איך מערכת היחסים שלכם איתם? חוץ מזה, עוד מעט יש חופש ואז כדאי לתת להם קצת לפרוק עול. עדי

שלום רב, כללית, זה די טבעי שיש להם יותר מרץ ממך, ולא חשוב הגיל שלך... אבל לענייננו: אם הם אינם ישנים במהלך היום, אז הרגל של שעת השכבה בשעות 21-22 הוא בהחלט משימה הורית שסביר כי עליכם לדעת לעשותה, ושסביר כי תירכש ע"י הילדים, אם תנקטו בצעדי הרכשה (למידה של הדבר על ידם). תתחילו בכם: תפרקו ותחלקו את עניין ההשכבה להרבה חלקים ופרטי פרטים, כמו: סיפור, סידור משחקים, בדיקת ילקוט, הכנת הרחצה, רחצה, וכו' - והכל בצמידות לשעון, נניח החל מ 20.00 והלאה. תתנו לכל תת-חלק כזה את תשומת לבכם, מעט חיזוקים על הצלחה, וכו'. תתקדמו כל כמה ימים בכיוון של הרחבת אותם פרטי-פרטים, עד למכלול של "שכיבה רגועה במיטה". כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש לי בעיה, אפשר להגדיר אותה נפשית או חברתית, בכל מקרה, הגעתי להחלטה שאני חייב עזרה, אבל לפסיכולוג פרטי אין לי ממש כסף לפנות (כי אני חייל...), ואני חושש לפנות לקב"ן בצבא, כי אני מפחד שזה יוכל להזיק לי, ואף לגרום לכך שיוציאו אותי מהצבא, וכל זה יהיה במקום לעזור לי בבעיה. יש לציין שאני לא חושב שהבעיה כזאת חמורה, אבל בכל זאת אני די חושש. השאלה שלי היא לרופאים המשתתפים בפורום זה, ואולי חלקם גם עושים מילואים בצבא בתפקיד זה, האם אני יכול להיות שקט וכן לפנות לעזרה דרך הצבא? תודה מראש למשיבים להודעה.

חייל שלום התשובה אינה חד משמעית. בעיקרון בהחלט תוכל לקבל תמיכה נפשית בצבא מבלי שזה יפגע בפרופיל הצבאי שלך. עם זאת, אי אפשר להבטיח זאת כיוון שאם איש המקצוע יתרשם שבעייתך פוגעת בתפקודך הצה"לי יהיה עליו להתייחס גם למרכיב הפרופיל. אני מציע שתתקשר למרפאת בריאות הנפש הצבאית, למשל בתל-השומר, ונסה לברר איתם בעילום שם האם הם מוכנים לפגוש אותך והסבר את הבעיה. אולי תקבל תשובה הולמת. בכל מקרה, במידה ואתה זקוק לעזרה פסיכולוגית חשוב שתקבל אותה בדרך כלשהי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

חייל יקר, אומנם אני לא מומחית אבל, אני הלכתי לפסיכולוג בצבאושום דבר לא קרה מזיק. הוא מחוייב לשמור על סודיות רפואית אלא אם כן אתה מודיעה לו שאתה עומד או רוצה להתאבד. הבעיה היחידה בה נתקלתי היא שגם כאן יש שרשרת של ביוקרטיה. הקצין\קצינה שלך צריכים לקבוע את התור הראשון לקב"ן ומוסיפים חו"ד על מצבך בצבא. חוץ מזה ממתינים בחדר המתנה עם עוד אנשים. אם אתה מרגיש שאתה צריך ללכת לקב"ן, תלך. אם יש עוד שאלות, בכייף. שרה

הי. כל כך מצחיק אותי לקרוא את ההודעות שלך. - אני לא צוחקת עליך. הן מעלות בי חיוך וזה טוב. תמשיכי בסגנון הזה. לדעתי אחותי במובן מסוים אנירקסית. לא חסרות לה בעיות והיא מדחיקה אותן. לצערי היא גרה בתל- -אביב ואנחנו לא קרובות כמו שהייתי רוצה. להוציא מהבית את הלחם התחיל כשיגעון כללי, שיגעון של דיאטות וכו' אני מתאמנת באומנות לחימה יפנית 13 שנה. יש לי שם חברים בנים מדהימים שלא יודעים על המחלה. לעומת זאת המדריך שלי יודע. כשהתחלתי יותר להבין מה קורה איתי הרגשתי את הצורך לספר לו. הוא למעשה מהווה חלק גדול מהילדות שלי. אני מתאמנת מגיל 8 2\.1 . כשאני חושבת על זה עכשיו אולי הוא היווה לי תחליף לדמות אב. אבא שלי עבד מגיל 5-11 (שלי) מחוץ לעיר. הוא היה חוזר סופי שבוע. אמא שלי לא הסכימה לעבור שוב. זה היה בדיוק שנתיים אחרי שחזרנו מחו"ל ותהליך הקליטה לארץ היה קשה מאוד עבורי ועבור אחי ואחותי. אבא שלי הוא מה שקוראים work - coholic. כל החבר'ה שלי מהאימון גדולים ממני ב - 5-8 שנים. הם כמו האחים הגדולים שלי רק שלעומת האמיתיים הם קרובים פיזית. אחותי גרה בל אביב ואחי בחו"ל. מה שלומך היום? שרה.

היי, מגיל 1/2 8 ??????????????זה המון זמן! אם לאחותך יש הפרעת אכילה - אז למה היא מדחיקה? ז"א, אני מבינה למה היא מדחיקה.....אבל זה חבל, כי במצבים כאלה המצב לא משתפר אלא רק מדרדר. למה מצחיק אותך לקרוא את מה שאני כותבת? את מה למשל? שלך, אני. נ.ב.....כמה דברים: 1) אז בת כמה את?.....את לא חייבת לומר....אבל לפי החישוב, את בערך בת 21-22, או שאני טועה??? 2) ראיתי שגם את רשמת את האי מייל שלך כך שאם לוחצים על שמך אפשר לשלוח לך מייל. את מרשה לי? 3)....יש דברים שאני רוצה לרשום בפורום אבל אני נורא חוששת מתגובות...ז"א...אלה דברים שנורא מתאימים בפורום, וזה די יעניין אנשים, כמו שירים נורא יפים וכו', אבל אני לא יודע....בא לך לייעץ לי?

אני לא מאמינה, כתבתי לך הודעה שלמה והיא נמחקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז איפה היינו, אני בת 21. אם את מרגישה צורך או חשק לשים שיר או קטע שימי. למ לא? אני בעד. אני שמתי קטע בפורום, תדפדפי כמה דפים אחורנית, הוא תחת הכותרת " אנא הקשב למה שאיני אומר." כשאני אומרת שמה שאת כותבת מצחיק אותי אני לא מתכוונת לתוכן אלא לצורת הכתיבה שלך באחת ממהודעות ששלחת לי. ההודעה העלתה בי חיוך וזה רק לטובה מה שאני אומרת. מיילים מתקבלים בברכה. ומה שלןם אמך, היא עדיין כלבה בלתי רגילה לפי דעתך?. מה שלומך את יותר חשוב. היי, לא הקאתי אתמול וגם היום אני לא מוכנה להקיא. חיבוק גדול, שרה

רק רציתי לשאול מה שלומך היום

אני ראיתי את שרה. היא עבדה היום במלצרות ואכלה ארוחה טובה ולקינוח בבית גלידה- 3 כפות. היא גם התחייבה בפני הדיאטקאנית המקסימה שלה שלא תקיא היום לא משנה מה יקרהץ היא מוסרת תודה על הדאגה ושואלת מה שלומה של בילי? הצל של שרה.

מה שלומך פסיכולוגית קטנה שלי.( לא יכולתי להתאפק - אני קוראת את מה שאת כותבת לי ולאחרים גם , ואני כל הזמן חושבת שהמקצוע הזה ממש תפור עלייך. אם זה מעליב אותך משום מה אז תשכחי שאמרתי את זה.). בקשר להצעתך- כרגע יש לי קצת סלט בראש. העבודה ששלחתי אליה קו"ח לא מתאימה לי (רוצים שאני אעבוד גם אחה"צ , וכמובן שאני לא יכולה ) , מה גם שזאת שראיינה אותי (בטלפון- איזו חוצפה) הייתה ממש מגעילה אליי , כך שגם אם זה היה מתאים לי לא הייתי עובדת אצלה. זה קצת הוריד לי את הרוח מהמפרשים... שלך - תמיד - בילי

בילי מתוקה, בוקר טוב לך... את יכולה לקרוא לי איך שאת רוצה וגם פסיכולוגית קטנה שלי זה בסדר גמור, וזה ממש לא מעליב אותי, ההיפך - אפילו מחמיא לי ומרגש אותי... חשבתי שיהיה לך קצת סלט בראש אחרי שתחשבי קצת, בגלל זה הצעתי שתכיני רשימה. לפעמים דברים חדשים מאוד מלהיבים אותנו, אנחנו רואים בהם התחלה חדשה, וזה מרגש, אבל כשחושבים על זה קצת זה גם מבלבל וקצת מפחיד, כי להתחיל מחדש זה אומר הרבה שינויים, וביחוד בעבודה - אנשים חדשים, תפקידים חדשים, אחריות שונה, ומקום חדש, וזה בכלל לא פשוט. אבל... שלא תתיאשי לי אחרי נסיון אחד, מה קורה פה ? ניסית לא הלך, הדלת נסגרה, מיד מיד לפתוח חדשה, או לפתוח את החלון שלידה. אם החלטת ללכת על זה קחי בחשבון שיהיו גם נסיונות כאלה, שלא יתאים להם, שלא יתאים לך, ראיונות פחות טובים ויותר טובים. זה תהליך שלוקח זמן, וטוב שכך, הרי את לא רוצה להחליף מקום עבודה שלא טוב לך בו, במקום אחר שגם בו לא יהיה לך טוב. תבדקי טוב, תתעניני טוב, תבררי את כל הפרטים, תהיי בכמה מקומות, תתראייני, תקבלי תשובות, תראי מה מצב השוק, ורק אחר כך.. תחליטי מה מבין כל האופציות והאפשרויות מתאים לך ואיפה יהיה לך הכי טוב. ואני פה... שלך, אביב.

קודם כל - מה שלומך? מקווה שמצב הרוח השתפר מאז הבוקר. כשכתבתי " תבכי " התכוונתי לזה בצורה חיובית. אני מקווה שככה גם קיבלת את זה . התכוונתי שהבכי מנקה את ההרגשה הרעה , ושזה לא בהכרח רע לבכות כשמשהו מעיק לך על הלב. אם הבנת את זה בצורה שלילית אז סליחה. אמא שלי נפטרה מסרטן השד ( ואת זה גיליתי רק לאחרונה מכיוון שאף פעם לא דיברו איתי על המוות שלה וממה הוא נבע ). נו , המחשבות החיוביות שלי אלייך כבר הגיעו ??? כי אם לא אני אתלונן בפני יוצרי הפורום ..... אני באמת מקווה שאת מרגישה הרבה יותר טוב. ספרי לי איך עברת את היום. שלך בילי

היי, את "תבכי", לא קיבלתי בצורה שלילית, פשוט לא הבנתי למה התכוונת. ואני די נוטה לבכות כדי לשחרר את מה שיש לי בפנים. בקשר לתחושתי אתמול, הבוקר היה על הפנים, אין לי מילים לתאר את התחושה, זה עבר בשבע, והיה עוד בונוס - דיברתי עם חברה שאני נורא אוהבת וזה עשה לי טוב! אבל בסביבות אחת עשרה פתאום ההרגשה דעכה, שכבתי מקופלת במיטה, לא רציתי לזוזס, זה כאילו פחדתי ממשהו לא מוגדר. מה שעוד, זה שאני די אובססיבית לסדר (במיוחד של החדר שלי)...., ולניקיון (כשזה קשור אליי), אז החדר היה די לא מסודר, ובפעם הראשונה, הרגשתי שאני אשתגע אם אני לא אסדר אותו, אבל לא היה לי כוח לא מבחינה פיזית ולא נפשית, אבל כמובן, כמו בכל אובססיה, בסוף סידרתי, ועלו לי מחשבות מפחידות על כמה זה לא יהיה בסדר אם החדר לא יהיה מסודר כשאני אלך לישון. וואוו, זה היה די ארוך. מקווה שלא נרדמת :-) המצב עכשיו, הוא סביר כזה, אבל מהבוקר זו ההרגשה שלי, ויש לי מעין ניצנים של התחושה המחורבנת, שמנסה לצאת, אני לא יודעת מה אני אעשה..... אוהבת, אני.

שלום, אני שבורה, פגועה ומפורקת. אני מטופלת בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת יומית כשהלינה היא בבית. אבחנו אצלי את התופעה של תסמונת פוסט טראומטית בעקבות תאונת דרכים ודכאון חמור. נשללה האפשרות שאני חולת נפש. מדי יום אני ניגשת לבית החולים ומשתתפת בפעילויות של ריפוי בעיסוק ושיחות. היום ניגשתי לבית החולים כמדי יום כשאני מרגישה נפשית גרוע ביותר, בשיא השפל. ניגשתי לרופאים המטפלים בי לבקשת עזרה. אני טיפוס שמאוד קשה לו לבקש עזרה מבני אדם אחרים. והרופאים שלחו אותי הביתה ללא פיתרון או עצה טובה למצבי. אני מרגישה שטרקו לי את הדלת בפנים. פגועה ביותר. הם האנשים היחידים בעולם שלי שמהם אני יכולה לבקש מהם עזרה והם פשוט הפנו עורף. קשה לי לחיות עם זה. אני מאוד פגועה. אני רוצה למות ועכשיו. אולי, אתם תוכלו לעזור לי (איפה שהמומחים האחרים נכשלו)??? אודה לכם על תשובתכם המהירה.

מים שקטים כתב/ה: > > שלום, > אני שבורה, פגועה ומפורקת. > אני מטופלת בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת יומית כשהלינה היא בבית. אבחנו > אצלי את התופעה של תסמונת פוסט טראומטית בעקבות תאונת דרכים > ודכאון חמור. נשללה האפשרות שאני חולת נפש. מדי יום אני ניגשת > לבית החולים ומשתתפת בפעילויות של ריפוי בעיסוק ושיחות. היום > ניגשתי לבית החולים כמדי יום כשאני מרגישה נפשית גרוע ביותר, בשיא > השפל. ניגשתי לרופאים המטפלים בי לבקשת עזרה. אני טיפוס שמאוד > קשה לו לבקש עזרה מבני אדם אחרים. והרופאים שלחו אותי הביתה ללא > פיתרון או עצה טובה למצבי. אני מרגישה שטרקו לי את הדלת בפנים. > פגועה ביותר. הם האנשים היחידים בעולם שלי שמהם אני יכולה לבקש > מהם עזרה והם פשוט הפנו עורף. קשה לי לחיות עם זה. אני מאוד > פגועה. אני רוצה למות ועכשיו. > > אולי, אתם תוכלו לעזור לי (איפה שהמומחים האחרים נכשלו)??? > > אודה לכם על תשובתכם המהירה.

מה זה תסמונת פוסט טראומית? אני יודעת בערך, לא בדיוק. תודה מראש.

בתור אחת שסובלת מתסמונת פוסט טראומטית אוכל לומר שאדם כמוני חי יום-יום את הטראומה שעבר. זה באופן כללי. אולי מקצועים יותר יוכלו לפרט בפניך.

מים שקטים שלום מאחר ואת נמצאת במסגרת טיפולית מסודרת אני מציע שלא תתייאשי ותחזרי מחר ותבקשי שוב עזרה. הסבירי עד כמה השאירו אותך הדברים היום מיואשת ונסי לקבל עזרה. אל תשכחי שחלק מתחושת הייאוש קשורה גם למצב הדיכאון שכשנמצאים בו הכל נראה שחור יותר. עם זאת, כאשר ישתנה מצבך, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב, תוכלי להסתכל על החיים בצורה חיובית יותר וגם להרגיש יותר נעזרת. אל תתייאשי וחיזרי לטיפול. זו הדרך היחידה להתקדם ולשנות את המצב. לפעמים זה לוקח זמן... בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. אני מרגישה חובה להחזיק מעמד ולנסות את המלצתך. שוב תודה ומאחלת לך חיים טובים.

מים שקטים, אל תתיאשי מהמטפלים שלך. נכון, אנחנו מצפים שיהיו להם את כל התשובות שבעולם אבל בסך הכל הם בני אדם. למות לא שווה בשביל זה. חיפשת פינה חמה - מצאת אותה. הפורום מלא באנשים שמוכנים להקשיב וגם לתת עצות טובות. אל תתיאשי, שרה

אני שומעת את זעקתך לעזרה. רואה את ידך המושטת, כמעט בייאוש, ואני מנסה נואשות לחשוב איך ובמה אוכל לעזור... כואב מאוד לקרוא את דברייך. הבעת רגשות קשים: את שבורה, פגועה ומפורקת. טרקו לך את דלת הסיוע, סגרו בפנייך את חלון התקווה...קשה מאוד לחיות עם תחושות כאלו. כואב לשמוע על האטימות, או אזלת היד, או שניהם גם יחד - בפרט כשמדובר במטפלים בהם נתת אמון. אבל, על אף הפגיעה הקשה, האכזבה והייאוש - אני כל כך מקווה שאת לא באמת רוצה למות. לא עכשיו, לא כך, לא לפני שניסית ה-כ-ל כדי להשתפר, כדי להתחזק, כדי ללמוד מחדש את היכולת להנות... אני לא מתיימרת לדעת יותר מהמומחים או לעזור היכן שגדולים ממני נכשלו. אני רק מציעה לך את ידי, ואני מוכנה לנסות ולמשוך אותך - אם רק תאותי להחזיק... מישהי

אני מחפשת מידע על "חוויה חוץ גופנית" (out of body experuence). אשמח אם מביני עניין ישלחו לי חומר או קישורים לכתובת האי מייל [email protected] בתודה, רעות.

רעות שלום רב, בערוץ 8 (ערוץ המדע) היתה על כך סידרה שלמה. את יכולה לברר אצלם(דרך חברות הכבלים, כנראה), איך ניתן להשיג את פרקי הסדרה. בברכה, טלי פרידמן

תודה על המידע. כמו כן אני מחפשת חומר כתוב בעברית או אנגלית, או חומר על דיפרסונליזציה.

היי אורה, השארתי לך התנצלות ענקית למטה, וגם שלחתי לך אימייל בענין לאימייל שבשמך, אל תעלמי לי עכשיו, זאת היתה בדיחה, ואני מתנצלת אם היא לא היתה מובנת, אני מקווה שאת סתם עסוקה וטובעת בעבודה... תשאירי לי איתות... שלך, אביב.

איתות בלו, בלו אני טובעת נתראה מאוחר יותר עוד לא קראתי כלום חוץ מההודעה הזאת שדי תופסת את העין ההתנצלות (למרות שעוד לא נקראה) לא מתקבלת כי אין על מה להתנצל עלי להתנצל שדחפתי את אפי הארוך see you later

היי... התחברתי קצת מאוחר (יש לי איזה מתיחת גיד שדרשה טיפול), אבל ב-ה-ח-ל-ט עשית לי בוקר טוב! כיף שכתבת, בזכותך " נדבקתי בוירוס" של אתמול... :-)) לגבי הערב - אני מאוד אשמח! אלא שעד 21:30 אני בקורס (הצגת פרוייקט), כך שרק בסביבות עשר אהיה בבית. אם זה נוח לך מבחינת השעה, אני מחכה לך... שיהיה יום מצוין! מישהי

היי מישהי מיוחדת, אז קבענו בסביבות עשר.. ובהצלחה בהצגה של הפרוייקט... שלך, אביב.

שרה - כל הכבוד על אתמול . איך עובר היום? אני עובדת בויזה כ.א.ל , מקלידה נתונים למחשב , מאמתת עם לקוחות וכד' (משהו כמו שירות לקוחות , רק בלי ה"כאב ראש " של זה). אביב-כמו תמיד מה שאת כותבת משמח אותי . הקושקוש שלי היום כבר הלך לגן . מרגיש יותר טוב . עדיין לא אוכל , אבל בטח בגן כשהוא יראה את הילדים האחרים יבוא לו התיאבון. אביב ושרה- היום התחלתי לחפש לי עבודה חדשה. כבר שלחתי קורות חיים בפקס. אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות . לברוח מהמקום שאני פוחדת ממנו (ושוב אני חוזרת ומדגישה שאני לא יודעת למה . דווקא מאוד נהנתי בעבודה) , ולמצוא מוצא במקום חדש ,שבו לא מכירים אותי. אבל ככה אני מרגישה שזה צריך להעשות. מה דעתכן??? כשחשבתי היום להתקשר לעבודה שלי ולקבוע משמרות הרגשתי כל כך רע (גם פיזית) , ורק אחרי שהחלטתי לא להתקשר , התחלתי להרגע.... מוזר.... שלכן תמיד בילי

היי בילי, בוקר טוב לך, מה דעתי בענין העבודה ? דעתי היא שלפעמים אנחנו באמת לא כל כך יודעים מה צריך לעשות, לפעמים יש גם דברים בעד וגם דברים נגד, וזה מבלבל, לא תמיד הכף מכריעה לכיוון מסוים, לא תמיד יש יותר חיובי משלילי או ההיפך... אז במקרים כאלה, אני בדרך כלל סומכת על תחושת הבטן שלי, ועל הלב שלי, ועוזבת קצת את הלדעת ומקשיבה קצת לרגשות ומה הם אומרים לי. את אמרת "אני לא יודעת.. " אבל "ככה אני מרגישה..." , ולפעמים זה נכון, לפעמים צריך לסמוך על התחושה הפנימית שלנו, שאותי היא בדרך כלל לא מאכזבת, בדרך כלל מובילה אותי בדרך הנכונה. הכי טוב לדעתי, אבל, זה לנסות לשלב בין השניים, תנסי לעשות רשימה של מה בעד ומה נגד לחפש עבודה חדשה ולעזוב את הקיימת, לי יש כבר כמה רעיונות לחיוב ולשלילה, ותשלבי את זה עם תחושת הבטן שלך, ותגיעי למסקנה משותפת, שמתבססת גם על הרציונל, על השכל וגם על הרגש, על התחושות. אם את אכן עושה כזאת ורוצה לשתף אותי בה, את מוזמנת לכתוב כאן בפורום, ואני אשמח להוסיף לך נקודות למחשבה מנסיוני, אם תרצי, בתקווה שזה לא יבלבל אותך יותר. החלמה מהירה ומלאה לקושקוש שלך. שלך, אביב.

בילי, אני אומרת שאם תחושת הבטן שלך היא למצוא עבודה חדשה תעשי את זה. כן, מפחיד להתחיל במקום חדש, לא יודעים מי נגד מי כמה ןלמה. מנסיון שלי ופחדים שלי ממקומות חדשים, לרוב הפחד מתבדה. מגלים שזה לא כל - כך נורא וגם נחמד להוסיף אנשים חדשים לרשימת החברים. מאז ומעולם היה לי פחד מהתחלות חדשות. בית ספר וכו'. אף פעם לא ידעתי אם יוהבו אותי או לא. מביטים קצת מהצת, מגששים ומוצאים את המקום של עצמך בתוך הבלאגאן. שיהיה בהצלחה, שלך, שרה

שלום, אני סובל מדיכאון ממושך למעלה מארבעה חודשים. אני כבר לא מצליח לתאר מצב שאני לא אהיה בדיכאון. אני יודע שבדר"כ זה אמור לעבור אחרי חודש בערך. האם יש מקרים שזה לא עובר? או האם יש מקרים שזה נמשך מספר שנים? עד כמה נפוץ (באחוזים לפי הסטטיסטיקה) מקרים חמורים כאלו. אני לא מבין למה זה לא עבר לי למרות שאני מטופל ע"י כדורים.

דני שלום האם אתה נמצא גם בטיפול בשיחות או רק בטיפול תרופתי?

שלום אני נפגש עם פסיכולוג שהופנתי אליו ע"י הפסיכיאטר הוא מבטיח לי שיהיה בסדר ושאני אתגבר על זה והוא אומר שהוא מאמין בי אני לא חושב שהוא אומר את זה סתם אבל באמת קשה לי לראות את עצמי יוצא מזה בנוסף, הוא לא נתן לי פרטים לגבי מקרים אחרים מנסיונו כך שאני מניח שלא תמיד יוצאים מזה.

לפני שנה וחצי אמא התחילה בדיאטה. היא הייתה באמת שמנה וזה פגע לה בבריאות וזה היה מוצדק. היא ירדה באמת הרבה קילוגרמים, וזה היה נראה טוב יחסית לאמא. היא טענה שהיא צריכה לשמור על המשקל והיא לא יכולה לעלות גרם יותר (זה לא קצת קיצוני? מה זה גרם? היא הייתה יכולה לומר את זה אחרת...) . כל זה היה בערך לפני 3 חודשים. מאז היא ירדה ע-ו-ד...וחשבתי שזה אני, אבל חברה שלי שראתה אותה אתמול אחרי בערך 3 שבועות אמרה שהיא ירדה מ-א-ו-ד וזה נראה זוועה! אין לי מושג מה עובר עליה. לפני בערך שבוע היא שאלה אותי למה אני מתחמקת ממנה ומאחרים לא (כי כל פעם שהיא באה הביתה אני הולכת לחדר שלי)? אמרתי לה שזה לא בגללה, אחרי זה התעצבנתי והתוודתי, אמרתי לה שאני לא רוצה להיות עם אנשים שגורמים לי להרגיש חרא, אז היא אמרה: "זה בגלל שאני לא משמשת דוגמה? ".... מה זה החרא הזה? היא כאילו מנסה להגיד לי: "תראי, את עכשיו שמנה, מה לעשות שתפסנו אותך? את עכשיו במקשל בסדר ואני יורדת. אני חזקה, אני גיבורה, אין לי צרכים, את מפגרת עם כל האוכל שאת אוכלת, אני על-טבעית...." ידעתי כמה היא שוקלת עד לפני חודש, ואם אפילו חברה שלי אמרה שזה מ-מ-ש נראה שהיא ירדה מאז, אז היא כמעט מגיעה למשקל ש-ל-י !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני חושבת שמאז שהתאשפזתי הרגשתי בזה, אבל התנחמתי כי ידעתי שהיא עדיין קצת מלאה. אבל עכשיו, זה עושה לי רע. מה היא לא מבינה? אני לא חושבת שאמא שיש לה ילדה עם הפרעת אכילה צריכה להתנהג ככה....תתקנו אותי אם אני טועה. הייתה לי הרגשה יחסית רגועה בבוקר...עכשיו אני בוכה...זה עושה לי רע.... שתמות !!!!!!!!!!! נ.ב ואני משתדלת לא להכניס את זה לראש שלי, אבל מרגע לרגע אני רואה עוד סימפטום ועוד סימפטום, או צורת התנהגות מסוימת, והמצב רוח... (אוי שכחתי כבר אין לה מצב רוח....מזכיר לי מישהו...)

היי ג'קי. וואו, קשה... אז ככה בגדול אני מסכימה איתך, אמא שלך עושה משהו לא בסדר, אבל.. אני לא חושבת שהיא אימא bitch ובטח אני לא חושבת שאת רוצה שהיא תמות, כמו שכתבת. אני חושבת שלפעמים קשה לנו לראות את ההורים שלנו כבני אדם, וזה באמת סך הכל מה שהם, אנשים, ואנשים עושים טעויות. לפעמים, ביחוד במצבים קשים, כשאנחנו במצוקה, היינו רוצים להאמין שההורים שלנו לא טועים, שהם תמיד ידעו לעשות את הדבר הנכון, שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שיהיו שם בשבילנו בשעת צרה, ויבינו, ויזדהו, ויפעלו כמו שצריך. או בקיצור, שיצילו אותנו מעצמנו. ואמא שלך, לא רק שלא עוזרת לך, איכשהוא בהרגשה שלך, נופלת בעצמה. במקום להיות חזקה בשבילך, ולהראות לך את הדרך הנכונה החוצה מההפרעה, ולתמוך, ולעודד והכי חשוב לכוון אותך, נפלה לפחות איך שאת רואה את הדברים לאותו בור שחור כמוך, ירדה במשקל, ועכשיו גם המצב רוח לא מי יודע מה, וגם מדברת קצת כמוך "אסור לעלות אפילו גרם, אני על טבעית, אני רזה", ואולי אלה דברים שגם את חושבת ומרגישה לגבי עצמך, או היית רוצה. אני שומעת גם קצת דברים שמוכרים לי מעצמי, מין תחרות סמויה קצת בינך לבין אמא, של מי יותר רזה, מי יותר חולה. ככה היה ביני לבין אבא במחלתו, אמנם מחלה פיזית שונה משלי, אבל היה סוג של מי יותר חולה, במי צריך יותר לטפל, במי צריך להשקיע את הכוחות עכשיו, וזה קשה. נשמע לי שיש קצת בלבול אצלך, איפה אמא ואיפה אני, איפה הגבול בינה לביני, בין הירידה שלה במשקל לביני, בין המחשבות שלה למחשבות שלי, בין הרגשות שלה לשלי. אמא שלך חצתה את הגבול בתחושתך, ותקני אותי אם אני טועה, קצת התבלבלה לך עם עצמך, לא ברור מי את קצת ומי היא, שתיכן בסופו של דבר הגעתן לאותו מקום קשה. וההמלצה שלי - קחי את המכתב הזה, מחקי את הכותרת, צנזרי את המילה "שתמות !!", ותני לה לקרוא. נראה לי שהיא פשוט לא רואה באיזה מצב קשה היא מעמידה אותך ועד כמה קשה לך להתמודד בנוסף על הקשיים שלך, גם איתה, עם הגבולות שנפרצו בינכם, ועם התחרות הסמויה הזאת שצצה. עכשיו, זה קשה, זה לא קל, זה דורש המון המון אומץ לחשוף ככה את הדברים פתאום, ואולי כדאי לתת לה את זה, או לשים לה את זה במקום שבטוח תראה, וקצת להעלם, קצת לתפוס מרחק, לתת לה זמן לעכל, לעבד, להבין, ורק אחר כך לחזור, ולראות את התגובה, ואולי גם לשמוע, אבל גם אם לא תשמעי אולי תרגישי שינוי בהתייחסות. ואני ארחיק לכת יותר מזה ואומר, שאולי אפילו עדיף לעשות את זה במסגרת טיפול משפחתי, שלך ושל אמא ביחד. אני יודעת שבאשפוזים רבים יש טיפולים כאלה, ואולי יש לך נסיון בזה. לפעמים יותר קל לחשוף כזה מטען רגשי קשה, כשיש מטפל באזור, שיודע לשים את הדברים בפרופורציות ולכוון את שני הצדדים, שכל אחד מהם קשה לו, למקום משותף. האמת היא שאני לא יודעת מה המטרה שלי, ולמה כתבתי לך את המכתב הארוך הזה אבל לא יכולתי להישאר אדישה.. המילים שצמררו אותי הם הכותרת הקשה הזאת ו"שתמות", וכל המערכת המורכבת הזאת שפתאום חשפת. את יכולה לקחת את הדברים ולהתעלם מהם או להשתמש בהם כרצונך, ולעשות בהם כרצונך, אני הייתי חייבת להגיב, וסליחה אם הגזמתי. שלך, אביב.

היי אביב, קודם כל תודה לך שהגבת בכזאת השקעה. ואני בהחלט אקח זאת לתשומת לבי. אני חושבת שאם היא תדע מה אני חושבת זה אולי יכול לעזור. סה"כ אני טיפוס שתקן, אנחנו לא כ"כ מדברות. על ייעוץ משפחתי שמעתי, ואני מתארת לעצמי שכשאתה יושב שחדר עם ההורים שלך ואומר את מה שיש לך על הלב, הדברים יכולים להיפתר. אחרי שכתבתי את המכתב היה לי קשה. בכיתי עד עכשיו. כי זה כואב לי נורא! תודה...שוב.... ואת ל-א הגזמת. ממני. יום נעים אביב!

ג'קי יקרה, את כותבת הרבה על מוות, בדרך כלל לגבי עצמך, עד כמה היית רוצה למות, מנהלת שיחות עם מלאך המוות שיעשה את זה כבר, ועכשיו גם לגבי אמא שלך, "שתמות.." וכתבת פעם באחת ההודעות שלא חוית עדיין מוות של מישהו קרוב, ואני גם מאחלת לך שלא תחווי, למרות שזה כמעט בלתי נמנע.. אני לא יודעת כל כך איך לנסח את זה, שוב, ומה אני הולכת להגיד, אבל המוות הוא לא רק מילה, שאת משתמשת בה כשחרא לך, למוות יש משמעות וקשה מאוד, המוות הוא אחד הדברים הכי לא מוסברים ולא מובנים, אנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו, לא מצליחים להסביר לעצמינו למה אנשים פתאום הולכים ולא חוזרים, אין לנו הסברים ואין לנו פרשנויות, ואין לנו גם ידע לגבי מה שקורה אחר כך. אז לפני שזורקים את ה"פצצה" הזאת ככה סתם גם לגבייך וגם לאחרים, שניה לעצור ולחשוב, זה באמת מה שאני רוצה ? למות ? שאמא תמות ? ומה זה אומר ? מה המשמעות של המוות מסמלת עבורי ? ואולי להשתמש במילה אחרת, שקצת יותר מתאימה לכוונות שלך כרגע. אני יודעת שלי אישית קשה להתמודד עם העובדה שמישהו מאחל מוות לעצמו או למישהו אחר, אני לא יכולה להבין את זה, לא יכולה לקלוט את זה, ממש אטומה.. זה לא חודר אצלי, ואולי גם אצלך זה לא ממש עובר, אולי את לא ממש מבינה מה זה אומר למות, ומה זה אומר לאלה שנשארים אחר כך, ואם תקדישי לנושא הזה קצת מחשבה, הרעיון הזה קצת ירד ממך, לפחות לגבי אחרים, וזה קצת יקל עלייך. אם תרצי אני מוכנה לשתף אותך בחוויות שלי לגבי מה זה אומר שאבא מת עבורי, ואולי זה יעזור לך קצת להבין מה זה יעשה לך אם אמא באמת חס וחלילה תמות, כמו שאיחלת לה. ואני יודעת שהמשפט הזה קשה, אבל גם מזה אני לא יכולה להתעלם, למרות שאת כן יכולה להתעלם גם מהמכתב הזה, כאילו לא היה. שלך, אביב.

ג'קי תבכי...תבכי... כבר אמרתי את זה פה פעם - כשבוכים הדברים הרעים נשטפים החוצה , ומרגישים קצת יותר טוב. גם מתאזנים מבחינה מחשבתית , ופתאום הזבוב הוא לא כל כך פיל אלא רק חמור או גמל... ואנחנו פה בשבילך , כדי לאסוף לך את הדמעות ולחבק חזק חזק ... אני מסכימה עם אביב בקשר לעניין המוות. כשהדברים קשים רוצים שהכל ימחק , יעלם והמוות נראה כמו הפתרון הטוב ביותר .... אבל כשמכירים את זה מקרוב .... אני אספר לך משהו על עצמי שעדיין לא חשפתי כאן בפורום. אבל אם זה יעזור לך ,אני שמחה שאני עושה את זה: אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שש. ולמרות שאני זוכרת מעט מאוד ממנה , ויש לי בראש רק חוויות ספורות שעברתי איתה , היא מאוד מאוד חסרה לי . הזיכרון הכי חזק שלי ממנה הוא היום בו לקחו אותה באמבולנס לביה"ח כשהיא צועקת ובוכה מכאבים... זה גם היום האחרון שבו ראיתי אותה.... אני מאמינה שעברת הרבה עם אמא שלך . גם טוב וגם רע . ותאמיני לי כשהיא לא תהיה תזדקקי לה הכי הרבה. אז למה שלא תנצלי את זה עכשיו? אני יודעת שקשה לדבר עם הורים על הנפש הרגישה שלנו. אבא שלי התחתן עם אישה אחרת אחרי שנתיים מהמוות של אמא שלי , ותאמיני לי שעברתי עם אישתו חיים לא קלים בכלל ... והחרא בכל העיניין היה שאבא שלי תמיד היה לצידה. וגם אני צריכה לדבר איתם על מצבי הנפשי שנגרם באיזשהוא אופן בעיקר בגללם. והמטפלת שלי אמרה שהשיחה איתם היא המפתח לפתרון הבעיה. ואין לי את הכוחות הדרושים לזה. ואני חושבת מיליון פעמים שאם הם היו מתים אז הבעיה הייתה נפתרת... אבל אז אני נזכרת ... וכשבעיה אחת תיפתר ... תתחיל בעיה נוספת . הרבה יותר חמורה . כי אותה אי אפשר יהיה לתקן... וואו , כמה כתבתי. מקווה שלא עייפתי אותך. אני שולחת לך מפה עוד חיבוקים ומחשבות חיוביות לעתיד הרבה יותר ורוד. שיעבור לך היום בצורה הכי טובה ומאושרת שאפשר (אני רוצה לראות חיוך...) אני פה בשבילך אם תצטרכי עוד חיבוק בילי

ג'קי, לפני שעניתי לך עברתי קצת על מה שרשמו לך. אני מקווה שזה לא מפריעה לך, פשוט זה עוזר לי לסדר את המחשבות. אני בטוחה שלא נעים כשאמא שלך יורדת במשקל יותר ממך. אצלי ההרגשה היא לפעמים שטוב לי כשאמא שלי משמינה. היא בת 53 ולא נראת. בסך הכל נראית טוב. קשה לי עם זה. אכל מוות לבן משפחה קצת חמור אבל מה שאולי את יכולה לעשות זה לתלות שק איגרוף בחדר ולהןציא עליו את כל העצבים. קשה לדבר עם ההןרים. אני לא מסוגלת לדבר איתם על זה ואולי טם הייתי מסוגלת זה היה עוזר. אם יש לך את האומץ לפתוח את הנושא בפני אמא שלך, לדעתי כדאי לך. אני שולחת חיבוק של דב ונשיקה גדולה. שרה

אני חושבת שההצעה שלך נראית ממש יעילה. וגם ברת-ביצוע. שק איגרוף זה אחלה דבר. מאיפה את מביאה את הדברים האלה. לא חשבתי על זה.... קיבלתי ת'נשיקה הגדולה, היא כ"כ ענקית שכבר לא נשאר לי מקום בבית.... אז אני שולחת לך אחת כזו ואפילו יותר גדולה שתוכלי להזדהות.... אוהבת אותך נורא... אני. נ.ב תגידי..מה שלומך? איך עבר עלייך היום?

שלום ג'קי. אני מאד מבינה אותך. נדמה לי שלפעמים הפרעת אכילה יכולה להיות משפחתית למשל- כך זה אצלי- אף פעם לא ראיתי את אימי אוכלת ארוחה מההתחלה ועד הסוף, וגם היא מתייחסת לאוכל כאילו היה איזה משהו רע- אסור לי, אני חוטאת וכו'. שמעתי אותה אומרת משהו על התינוק שלי ששמן וזה ממש העלה לי את הפייוזים (שאלתי בפורום של הדיאטה וענו לי שצריך לתת לו לאכול כמה שהוא רוצה). לקח ללי המון זמן להבין שהגישה של אמא שלי מוטעית והיא הזינה אותי בפחד מאוכל, להשתמש באוכל כאמצעי לפיצוי ועוד כל מני התנהגויות לא נכונות . תחשבי על עצמך- את בטיפול, את על הגל, את מנצחת את המחלה, ו...תרחמי עליה, כי לא סביר שהיא תשנה את דרך מחשבתה כל כך מהר, ואילו את כן נלחמת ונאבקת ואני בטוחה שתצליחי. כל טוב אלמונית

וואוו... תודה אלמונית מקסימה..... איזה דברי חכמה.... לילה טוב!

אמא שלך גם נובחת???.... סתם.... אולי היא כלבה, אבל אני בטוחה שהיא לא מתכוונת לזה... הרי היא לא יודעת איך המוח שלך עובד, ואיך את מפרשת הכל בצורה מעוותת - הרי את לא באמת חושבת שהיא אומרת לעצמה "הבת שלי אוכלת עכשיו ואני לא... אני חזקה והיא לא..." תישמעי, אולי אמא שלך באמת איבדה שליטה איפשהו, ואם זה באמת ככה, היא פוגעת רק בעצמה. את לא צריכה להיפגע מזה. זה לא אומר עלייך כלום. זה לא שהנה היא מנצחת במלחמה ואת נכנעת... כל אחת מכן נלחמת במלחמה שונה, ואת (מה לעשות) צריכה לאכול בשביל לנצח, ואני יודעת שזה נתפס רק בתור כישלון... אבל צריך לחשוב אחרת... ושתינו יודעות שהשליטה הזאת שאנחנו שואפות אליה, מביאה בסופו של דבר לכך שהיא הולכת לאיבוד... ועוד דבר, אני באמת חושבת שאת צריכה לדבר איתה עלזה. אם קשה לך, אז כמו שאביב אמרה, תכתבי. תכתבי הכל. זה חשוב. אחרי הכל, את חיה עם הכלבה הזאת.... polly

http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&id=71894&path=22 Doctors who want to sign If you are a medical doctor, or if you know one that would like to see the doctor's petition and sign it, Please contact : [email protected]

רעיון מעולה! אני בעד! אני חושבת שהרופאים צריכים לחתום! אבל מי אני שתחליט....? יום טוב.

כן, לך תחתום, ואחר כך כשתקבל כדור נגד כאב ראש, שלא תתפלא אם תקבל קדחת...... או אולקוס, או השד יודע מה. היחידים שיחתמו הם אולי שרלטנים, שקוראים לעצמם מרפאים.

אז על מי יעשו את הניסויים? על בני אדם? ואיך נדע מה טוב למה? חסר לנו בעיות עם בני אדם, שאנחנו צריכים לדאוג לבעלי החיים? בסוף מהרחמנות המזויפת שלכם, ימותו אנשים מחוסר תרופות, מחוסר ידע, מחוסר מיומנות אתת חוצפנית , למה את פונה מעל גבי הפורום הזה?

היי יעל, את נשמעת עצבנית. קראתי מה שכתבת, יש דברים שאני מסכימה איתך בהם ויש שלא. אני חושבת שקרן לא הייתה תריכה לפרסם את זה בפורום הזה, כי אני מתארת לעצמי שישנם פה אנשים שמשתמשים בכדורים שנוסו. וזה קצ לא במקום. ואני לא מסכימה שיבוצעו ניסויים בבע"ח....אני אומר לך ת'אמת, בעניין הניסויים למען הרפואה, אני עדיין לא גיבשתי דעה. אבל יש פה נקודה מסויימת, יש הבדל אם הוציאו לשוק אקמול לבין זה שכל הזמן רוצים לפתח ולפתח ולפתח בשביל ההכנסה של הרופאים....בשביל מה צריך דקסמול, דקסמול קיד, דקסמול אמוק, וכל החרא הזה. הם לא עוזרים יותר. אמרת לי שכשאני אקח כדורים זה יהיה אחרת. אז אני ל-א לוקחת כדורים. גם לאכשכואב לי הראש וגם לאכשאני חולה. אני לא מתכוונת לקחת כדורים שנוסו. ומה עם חומרי ניקוי? קוסמטיקה? למה ארנבת צריכה לסבול אקונומיקה בעיניים עד שהיא מתעוורת? ולמה כל צריכים להתבצע ניסויים על מנת לדעת מה ההשפעה של בושם מסוים על העור? הרי זה בולשיט! בזה אני לא תומכת. זה נכון שהמון דברים התגלו והתפתחו במדע ע"י ניסויים בבע"ח, אבל יש ה-מ-ו-ן ניסויים שהם ב-ה-ח-ל-ט מ-י-ו-ת-ר-י-ם ! ואני יודעת על זה שגם תרופות למחלת הסרטן נמצאו ע"ע כך. אבל יש חלופות. לפעמים זה לא מוצדק!

קרן, ג'קי ויעל, תמיד יש קו אמצע. אין צורך, לדעתי, בהחלטה גורפת של איסור ניסויים בבע"ח. ניתן להוציא תקנות חמורות לגבי מתי ניתן ומתי לא ניתן לעשות ניסויים כאלו. אני רואה בצורך לבחון תרופות חדשות על בע"ח, כצורך חיוני. יחד עם זאת אינני מסכימה לניסויים שונים על בע"ח לבדיקת חומרים של קוסמטיקה, ניקיון ועוד. לכן אני חושבת שצריכים לשבת יחד אנשים ממגוון תחומים, לבדוק מה ניתן לעשות בלי להשתמש בבע"ח, ואיזה תחומים חיוניים עדיין זקוקים לניסויים אלו. ואז ניתן יהיה לנסח אמנה כוללת ומקיפה, שאנשי מקצוע רבים, בוודאי יוכלו לחתום עליה, ולנהוג על פיה. בברכה, טלי פרידמן

היי אנג'ל, השיר הזה מתנגן ברדיו וחשבתי עלייך ישר משום מה... "קח אותו לאט את הזמן העולם עוד יחכה בחוץ קח עוד שאיפה מן הזמן שתי דקות לפני ההיתפקחות להתמכר ללב המתפרע לדמיון המתפקע לאושר הנוגע בעומק הכאב אתה עוד תגלה את העולם אם תרצה או לא תרצה יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה אם האהבה כאבה לך אתמול אולי מחר היא לא תכאב אם עוד הדמעות זולגות בלי קול בסופם אולי חיוך רחב להתמכר ללב המתפרע לדמיון המתפקע לאושר הנוגע בעומק הכאב אתה עוד תגלה את העולם אם תרצה או לא תרצה יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה קח אותו לאט את הזמן העולם עוד יחכה בחוץ קח עוד שאיפה מן הזמן שתי דקות לפני ההתפקחות אתה עוד תגלה את העולם אם תרצה או לא תרצה יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה " אז ככה - הוא באמת אומר כבר הכל ואין מה להוסיף, קחי את הזמן, לאט לאט, את ממש לפני ההתפקחות כבר, יכולה להרגיש אותה מתקרבת בדרך בצעדי ענק, השינוי המהותי מקצה לקצה, ממש כבר פה, מחכה לך מעבר לדלת, ואת הניצוצות הראשונים שלו, את בטח כבר מתחילה להרגיש, ותגלי את העולם.. הוא יפה... בהצלחה שלך, אביב.

בוקר טוב גם לך, קראתי עכשיו את המייל הראשון שלך, וכן... השיר הזה מתאים בדיוק גם לך, וגם מה שכתוב מתחתיו, אז לאט לאט, המון דברים יש כרגע, אבל לטפל בהם אחד אחד. ולא, את לא יכולה סתם להעלם, ולא אני לא שוכחת חברים טובים אף פעם.. אני תמיד זוכרת, ובדרך כלל גם מרגישה.. וקיבלתי גם את המייל השני, ואני אעשה את זה בלילה בסביבות 20:00-21:00, מתאים לך ? אם לא, רק תגידי מתי כן, לפני , אחרי, הכל בסדר ומתאים לי ... ובינתיים כרגיל כוחות וחיבוק גדול, שלך, אביב.

מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בוקר טוב דרך אגב....

היי ג'קי, תודה, גם לך בוקר טוב, ויום עוד יותר טוב... שלך, אביב.

היי, בוקר טוב, מקווה שתראי את זה, אז אם כן המון ב - ה - צ - ל - ח - ה היום, מחזיקה לך אצבעות כמובן, למרות שאת לא צריכה, וחושבת עלייך.. וזה בסדר, אל תגיבי.. אם את לא רוצה.. אוהבת ושלך לתמיד, אביב.

היי, נו... אז איך היה ? אל תעני אפילו... אני יודעת לבד, היה מצוין, איך יכול ליהיות אחרת ? הרי זאת את... סתם... מדברת אל עצמי, שואלת וגם עונה, אז אל תתיחסי... אני רק מקווה שאת יודעת שאני מתכוונת אלייך... שלך לתמיד, אביב.

נו !!!!!! מה אתה אומר ? היא בריאה בגופה ובנפשה לאחר שהסברתי הלכה למעשה את האגדה האינדיאנית ? שמעת וראית אותה פעם צוחקת בקול עם דמעות של שמחה? איזה כייף היה.... חבל על הזמן ! כמובן שבין צחוק פרוע למישנהו היו גם דברים רציניים אבל זו הייתה חוויה מיוחדת במינה לטובה. ואת אביב, אם יעצרו אותי היום בגלל שאני צוחקת עם עצמי,זה יהיה בגללך ועל מצפונך ! תבואי לשחחר אותי ? באמת מזמן לא צחקתי...

היי שוב, אז קיבלתי את אישור הרופאה ? בריאה בגופה ובנפשה... :-)) אהבתי... וכן, אם יעצרו אותך, כמובן שאני אבוא לשחרר אותך, ואם יעצרו אותך בגלל צחוק, אני אשמח לסחוב את זה על מצפוני, ורגש האשמה לא יעיק עלי במקרה הזה.. שלך, אביב.

היי אליאן! ממקום עבודתי נכנסתי לכאן...מה לעשות גם אני מורעל. עם האגדה האינדיאנית שלך הצלחת להרדים אותי מוקדם ולקחת את אביב שלי הקטנה. ואכן החזרת לי אותה עם צחוק רחב...תמיד ידעתי שייש לי בחירה נכונה..אך לא ידעתי כמה היא קשה...שכן תראי..עד כמה היא מבוקשת כאן. ואליאן דרך-אגב....חסר לך שבפעם-הבאה לא תיקחי אותי גם. אביבי היום את בשביל כולם היות ואחזור מאוחר...ומחר....את רק שלי..כי אני (((((((((((((((((((((((((((((מת עלייך))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלך....ותודה לאליאן..... דניאל_________

מה אומרים ביום שאחרי.............? אולי כמה משפטים מהשיר "תודה" תודה על מה שלי נתת... חבר או שניים... ובאמת, איפה נעלמת אתמול ? :-))))))))))))))))

שמענו...שמענו....רק תנמיכו הרמקול....... (:- איזה כייף לכם....... דניאל

((((((((((דניאל יקירי)))))))))))))) האם אני שומעת שמץ של קנאה ... קצת... קטן... חלוש... ? :-)))))))))))))) מתה עליך ואוהבת אותך עד השמים... אמרתי לך אתה תמיד בפינה חמה ולוהטת בליבי... שיהיה אחלה יום, אביב.

אליאן נשמה שלי, בוקר טוב, איפה נעלמתי ? ישנתי כל כך טוב, כמו ששנים לא ישנתי אני חושבת, ועם חיוך... אז תודה.. לך.. זה בזכותך, וזאת היתה רק הפעם הראשונה... אני מקוה... ואחלה אגדה אינדיאנית... ושיהיה בוקר טוב, ויום עוד יותר טוב... אוהבת אביב.

שאתחיל לספור? 1,2,3,4,5,6,7,8,9,10,11,12,13,14,15,16,17,18,19,20....... גם אני ישנתי טוב וסוף סוף לא חלמתי ! כן, אחלה אגדה.... צריך להמליץ עליה בחום ....

אורה יקרה שלי. סליחה ואני מצטערת ומתנצלת בגדול. אני פשוט מרגישה איתך כמו עם חברה טובה, ולפעמים בגלל זה לא כל כך נזהרת, ומרשה לעצמי לצחוק איתך, ולפעמים אני גם מפספסת.. כמו אתמול בלילה. אבל לא היתה לי שום כוונה להעליב או לפגוע, ההיפך, רק להצחיק אותך קצת, זאת היתה בדיחה... אז סליחה וסליחה... ואני אהיה יותר רגישה להבא בבדיחות שלי... ושיהיה לך יום טוב... ואל תשכחי אני פה, קודם כל תשאירי לי אות חיים, שאני אדע שאת בסדר, ושביננו הכל בסדר, למרות הפשלה, וגם תספרי בדרך מה קורה ? בבקשה ? שלך אוהבת אביב.

אני יודע שאתמול היה דבר מה חסויי אבל רק סימניי חיים זה מה שאנו מבקשים....... אז ...אאאאאיייייפפפהההה אאאאאאתתתתתתתתתתת (((((((((((((((((((((((((((אביבי)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) דניאל

בוקר טוב דניאל.

בוקר טוב אנג'ל.... אני רואה שהצלחת לישון הלילה...... יום-טוב דניאל

בוקר טוב לכם שניכם, דניאל יקירי, שאני אעלם ? ככה את סומך עלי ? רק נרדמתי קצת יותר... מתה עליך, ואוהבת אותך עד השמיים... אנג'ל, בוקר טוב, מה שלומך הבוקר ? ולשניכם, ולכולם - שיהיה אחלה בוקר ויום... אוהבת אביב

בוקר טוב גם לך. אני בסדר מקווה גם להמשיך להיות תרגישי הכי טוב בעולם, אני מחכה שיגיעו אלייך שוב הימים המאושרים שלפני אסון ורסאי והפיגוע אנג'ל.

אל תספרי מעשיות.....בואי לחמש דקות (:- דניאל

הי. נתקלתי כבר פעמיים ב - איי סי קיו. מה זה אביב- אם את קואת, איך היה מה שלא היה בין 20:00- 23:00? שרה

את יכולה להתכתב דרך התוכנה הזאת עם עוד אנשים יש לך רשימה של אנשים,וכש התוכנה בצד שלהם פעילה,את יכולה לישלוח להם הודעות והם יכולים לענות...בזמן אמת וכשהתוכנה שלהם לא פעילה,את יכולה לישלוח הודעה והם יקבלו אותה ברגע שהם יפעילו את התוכנה יש עוד אפשרויות כמו שליחת קבצים,שיחה ריל טיים...וכו' וכו' וכו' :-) www.icq.com

היי שרה, היה אחלה אתמול בערב... וקראתי גם את התשובה שלך בעמוד הקודם, ואני חושבת שבאמת זה חלק עיקרי מהבעיה, מזה שאנחנו רגישים מדי ופגיעים מדי, ולוקחים הכל ללב, ולא יכולים להראות את זה כלפי חוץ, ומדחיקים את זה ואז זה מתפרץ בדרכים לא דרכים, כמו בולמיה, או אנורקסיה, או חרדה או כל דבר אחר. ככה זה היה אצלי, בכל אופן, אני מאוד רגישה, ולא תמיד יודעת להראות שנעלבתי או שנפגעתי, ובדרך כלל סופגת ושותקת, לא עונה, ולא אומרת כלום, ואיך אומרים ? "אוכלת את הלב מבפנים", עד שאי אפשר יותר. וזה גם קשור לעובדה שאנחנו מרגישים משום מה שאנחנו צריכים להיות חזקים, ולהפגין את הכוחות שלנו כלפי חוץ, תמיד, גם במצב שאפילו יש בו לגיטימציה להיות חלשים, גם במצב שבו אחרים יבינו למה אנחנו בוכים וחלשים, אנחנו עדיין לא מרשים לעצמינו, לא מוותרים לעצמינו ומתעקשים להפגין את הכוחות במקום את החולשה, וזה קשה. ואם הסיטואציה החיצונית היא באמת כזו שלא מאפשרת לנו להיות חזקים, אז בסוף בא המשבר והכל בתחושה שלנו מתפרק בפנים. בדומה להדחקה, שיש גבול לכמה אפשר להשתמש בה, ככה גם במסיכה של הכוח וחוסר הפגיעות יש גבול, אפשר להשתמש בה עד שהיא מתנפצת לנו בפרצוף, ואז אנחנו נשברים, ומתפרקים, ובוכים עד הסוף. ובגלל זה אולי גם פה שווה לעשות את זה בהדרגה, וכשנעלבנו או נפגענו לא לברוח להדחיק, אלא להתמודד, וכשקשה לנו לבכות או לצעוק, ואז זה שוב דבר דבר, ולא הכל ביחד במשבר היסטרי שלא ברור לנו איך נצא ממנו. ואני כותבת את זה לא רק לך, אלא גם לעצמי, כי גם אני לא בטוחה שאני עושה את זה כל כך טוב עדיין. שלך, אביב.

הי אני שמחה שהיה טוב אתמול בערב... כל כך נכון מה שאת רושמת. להיות הכי בסדר כל פעם. "חסיני כל". לא צריך אף אחד - מבחינת מה שמשדרים כלפי חוץ. אבל מביפנים זה שונה .זה פוגע ומעליב. אני באופן אישי מסוגלת להתחבט במשהו שאמרו לי ופגע בי לםחות שבוע או יותר והצד השני לא ידע. שרה נ.ב. אם את עובדת במחשבים, אולי תוכלי להסביר לי למה לעזאזל ה-mail של הבית שלי תקוע ולא מוריד לי כבר 9 הודעות???????????? תודה

האם יש קשר בין תסמונת פוסט טראומתית לבין דחף מיני? אם כן - מה הקשר?

שלום רב, זו שאלה שמנוסחת באופן כללי מאד, ולכן כך הוא אופי המענה: דחף מיני הוא חלק בסיסי של תיפקוד באישיות תקינה, וממילא סביר לצפות שהתרחשות מרכזית בחיי הפרט תקרין השפעה על הדחף המיני (להגברתה או לעימעומה). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

נפגעתי בתאונת עבודה לפני כשנה, מאז הדחף המיני שלי ירד. ניסיתי תרופות להגברת האון, וזה לא עזר, האם יתכן שזה לא יפסיק?

איזה גועל נפש של סופשבוע, יום,ואיזה גועל נפש של שבוע הולך להיות... מקווה שאני לא מעיבה על מישהו בדברי.אם כן תאמרו לי בבקשה,ואני אלך. אבל בבקשה תהיו כנים ותאמרו לי. לאביב- תודה, הלילה מכונה "בסדר" אולי כי קצת נתתי לעצמי את החופש להתפרק פה בפורום ולכתוב את הסיפור ההוא. מקווה שזה לא עצבן אף אחד. לזו שמחליפה תדירות את הכינויים-אם את פה ואת קוראת,אני מצטערת שלא נשארתי שם אתמול.היה לי קשה לספוג את זה.הורדת עלי את העצבים. המשפטים שלך "סליחה ש... וסליחה ש..." היו מאוד אלימים וארסיים כלפיי, בעיקר כי עברתי בדיוק את אותם הדברים ואני לא נותנת לעצמי את הלגיטימציה להוציא את זה על אנשים. אני ר-ק ניסיתי לעזור. ועם יד על הלב-אין לי בעיה עם שום תוכן שאת בוחרת להעלות, בכל שעה, יש לי בעיה רק אם הנימה בה זה נאמר. כל השאלות שלך שנגמרות במילה "טוב????" וכל הקביעות שנאמרות במילה "סליחה,..." כאילו את מעבירה את הביקורת שלך כלפיי! ו עוד משהו, רחמים עצמיים....הם דבר שעלול להיות קצת מדבק....במיוחד במצבים עדינים כמו שאני הייתי לפני השיחה, המצב שאחרי הבאת הסיפור לפורום. אז תדעי שלא ברחתי לך.כמו שכתבתי לך "תרגעי ותחזרי אליי". לזה בדיוק התכוונתי.יש לי ייסורי מצפון שלא הקשבתי לך בכל זאת ושלא נתתי לך להתפרק עליי ,אבל לא יכולתי.מצטערת. מקווה שתסלחי לי. אורה- מה איתך מצאת עבודה? מקווה שכולנו נרגיש קצת יותר טוב. אנג'ל.

הי, למה שיהיה לך שבוע מגעיל? צבא או סתם הרגשה מגעילה. אם מישהו עיצבן אותך, רק תגידי, אני כבר מפשילה שרוולים ויוצאת לקרב. אני קצת יותר טוב. מקווה באופטימיות לשבוע מוצלח יותר. שרה . . \ ) ( זה ציור של פיקאסו) נכון שאי מוכשרת?!

מוכשרת מאוד. שבוע מגעיל מהרבה בחינות. מה איתך? איך עם האוכל?

כבר כמעט כשנה אני סובל מכאבי ראש חזקים. עברתי בדיקות שונות אצל ניורולוג, אופטימטריסט והכל תקין. קיבלתי כדורים שנקראים מיגרהלב שעזרו קצת לכאבי הראש אך לא לגמרי. הרופא מבקש שאני אראה פסיכיאטר כי אני גם חש חוסר ריכוז וחוסר תיאבון בזמן האחרון. רציתי לדעת אם זה באמת סימפטומיים ודאיים של דיכאון, וכן האם יש איזו בדיקה רפואית ע"י מכשירים או בדיקת דם שיכולה לאמת זאת? תודה מראש.

שלום רב, יש דיכאון, ויש לחצים. ויש דברים אחרים שהם נפשיים, ומשפיעים על הווצרות כאבי ראש. הם לפעמים קשורים ושזורים זה בזה, ולפעמים לא. טיפול פסיכולוגי אינו כולל בדיקות דם, אך תובנת המטפל ומקצועיותו אמורה לסייע בנוגע לסבירות שמה שקורה איתך מושפע ממצבך הפסיכולוגי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה על תשובתך אך האם זה הגיוני לסבול מדיכאון ללא סיבה? כלומר אינני יכול להצביע על מקרה כגון מחלה, צער במשפחה, אי הצלחה במבחן או משהו דומה. האם חייבת להיות סיבה (גלויה או לא גלויה) או שזו בעיה רפואית כמו כל מחלה קונווציונאלית? תודה

שלום לכולם. מעניין למה אני על קוצים, מרגישה לחוצה כמו לפני מבחן. . כל הזמן צריכה לשמוע פידבק מאחרים ופתאום שמתי לב שאני צריכה קשר רצוף עם אנשים. זה מפריע לי אני מפמדת שאצור איזו תלות באנשים או שפשוט אמאס עליהם. מקווה שהמחשב שלי יסכים להתחבר לאינטרנט (בצהריים הוא לא הסכים משום מה). שונאת מחשבים. האם משהו יודע להסביר לי (ברמה של ילד פיגור בינוני) כיצד מקבלים מספר לאיסיקיו ואייך משתמשים בדבר הזה? תודה . אורית ארנון השארתי לך תשובה. ואשמח להיות עמך בקשר.

http://members.nana.co.il/planet/ofirra//mainsite.html

http://www.icq.com/download/

הי לא הבנתי מה את מחפשת. בקשר לתלות, אני לא בטוחה שזו תלות אלא יותר פינה חמה שמצאת וטוב לך בה ואת לא רוצה להפסיד אותה מה שלומך היום? שרה

אני שמעתי שישנו מונח "שקרן פתלוגי" זהו אדם שמשקר ואף מאמין לשקרים שלו, עד כדי כך שהוא משכנע את עצמו ואחרים כי הוא דומבר אמת. שאלתי: מה זה למעשה שקרן פתלוגי? כיצד מאבחנים אדם ככזה? כציד ניתן למנוע זאות אם אפשר?

למשל, הרבה סופרים הם שקרנים פתולוגים, שגם מקבלים על זה שכר.......

סתם, סתם........ מה שלומך? לא הצלחתי להגיע כל היום למחשב, ואני מתה מעייפות. קנינו בשבוע הספר את הספר של נורית זרחי- אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי כבר בעולם כולו יצליח בזה וישר חשבתי עלייך. זה כזה ספר חבוב....... בהזדמנות אני אצטט לך קצת קטעים מתוכו. אני הולכת לישון. שיהיה לך לילה קסום וטוב, והמון חלומות נעימים- עדינים ומדהימים כמו אגדה אינדיאנית. לילה טוב.

למה היא לא כתבה גם ספר, אם אבא שלי לא.....:-( נושא הקיפוח והאפליה תמיד עניין אותי.... :-) בכל אופן, אני חושבת שאלך היום לחנות ואציץ בספר... ואגב, בשבילך יש לי אגדה סינית.... שמספרת.... על אדם שרצה .... טוב,בהזדמנות אחרת אספר לך... הלילה בסביבות שתיים אני חושבת... הבת הגיעה למיטה שלי,אמרתי לה לחזור למיטתה והיא משכה בכתפיה והמשיכה לעמוד. ואז כאילו ששוב נרדמתי... והיא נכנסה לידי ושכבה בשקט... ואז...מי יכול להתנגד ? חיבקתי אותה והרגשתי הכי מאושרת בעולם...ואז כמובן גם הבן הקטן הגיע... אבל הוא לא שואל הוא פשוט נכנס כמו אומר אני כאן וזהו. וגם אותו חיבקתי ואז נרדמתי שוב,כמו תינוק. הם מתעוררים בלילה ורוצים את אימא... טוב,כולם רוצים את אימא... מודה ! לא מסוגלת לעמוד בזה ולשלוח אותם חזרה... גם אצלך ,הבנות מגיעות לביקור כזה? שיהיה לך יום אינדיאני :-)

איזה כיף לישון עם כולם במיטה... היתה לנו תקופה כזו, אבל הפסקנו כי הרגשתי שאני לא ישנה מספיק, הבנות בעטו אחת בשניה והתגלגלו מצד לצד. בעלי נטש ראשון, אני אחריו, ובסוף החלטנו שהכי טוב שכל אחד ישן במיטה שלו. את זוכרת שפעם, בתחילת שנות השמונים, היה איפור לפנים שנקרא אדמה אינדיאנית? איזה דברים מגעילים מיצרים במיוחד לנשים, ומשכנעים אותם שזה הכי הכי......... אני חייבת לטוס לעבודה. לספר של נורית זרחי יש סוף טוב............ יום נעים.

שרה- אני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. אל תתייאשי . גם אם הקאת אתמול , זה לא אומר שזה מה שיקרה היום או מחר או בכלל... פעם מועדים , ופעם מצליחים . את לא חייבת לספר לאף אחד שום דבר ממה שקורה לך , אם את לא רוצה. תעשי רק מה שטוב לך ! וככה גם תקלי על עצמך עומס ריגשי מיותר. שולחת לך הרבה הרבה חיזוקים , חיבוקים וכוחות להמשיך הלאה... אביב- עוד לא חזרתי לעבודה. אני עובדת במקום שצריך לקבוע שבוע מראש משמרות. אז מכוון שבשבוע שעבר עוד לא הרגשתי מוכנה , אז עוד לא קבעתי. ומה השבוע ?? קשה לי להגיד . הקושקוש שלי שוב חולה (הקאות , שילשולים , חום ) , ואת כבר יודעת מה זה עושה לי... למרות שאני לא בלחץ אטומי כמו בפעם הקודמת . ההרגשה הרעה שלי היום היא (לדעתי- ודעתי היא הקובעת ,לא?) בגלל שלא ישנתי בלילה.שוב , בגלל הילד הוא ממש סבל מכאבי בטן אז הייתי ערה יחד איתו מאחת וחצי עד חמש לפנות בוקר. (איך אני אוהבת את השקט של הלילה.....). אז מחר (בהנחה שהיום כולנו נישפך מעייפות ) , אני מקווה להתאפס קצת. ומה שלומך? ומה קורה היום בין שמונה לאחד עשרה? (את לא חייבת לספר , סתם סקרנות...) שלכן בילי

בילי, במה את כעקרון עובדת? לא נעים חהיות ערים כל הלילה בגלל שהילד חולה. אני מקווה בשבילך ובישבילו שזה יעבור מהר. ומה שלומך את? רק רציתי לומר, הים לא הקאתי.

היי בילי מתוקה, לפעמים צריך לאזור את האומץ הראשוני ופשוט לצלוח לעבר המטרה. להחליט שעושים את זה וללכת על זה ולקבוע, כדי שאי אפשר יהיה להתחרט. אז, אם חשוב לך ואם את מרגישה שאת מוכנה, אבל רק אם זה באמת ככה, אז תאספי כוחות, תתקשרי ותקבעי משמרות, אחר כך כבר אי אפשר להתחרט, אז פשוט הולכים, וזה יוצא מצוין, ובאמת עוברים מכשול אחד בדרך, ומרגישים מחוזקים ומרגישים שהצלחנו לעשות את זה ומתקדמים הלאה. מסכן, הקושקוש, מה קורה לו בזמן האחרון ? כל הזמן חולה... ככה זה ילדים, נדבקים מאחרים ומדביקים הלאה. והלילה השקט, זה אחד הדברים הכי טובים לאורך היממה, אפשר באמת אז בחושך באפילה לארגן קצת את המחשבות והדברים, לעשות סדר, ולהרגע... כל זה כמובן אם לא פוחדים מהחושך :-)) ואצלי ? הכל בסדר, מצוין, רק הולך ומשתפר. שלך, אביב.

הדבר האחרון שהתכוונו זה להעליב ! חס וחלילה,זה היה ברוח טובה... ואביב מוסרת שהיא יצאה מהמשרד והיא לא ליד המחשב. היא תשלח לך הודעה בערב. אבל תודי שההודעה שלי קצת מצחיקה... אז שוב סליחה. אליאן

לא נעלבתי וגם כאן נושבת רוח טובה אבל מסוקרנת וההודעות שלך תמיד מצחיקות (כשאת מתכוונת לכך) ועוד לא שלחת לי פוסטר שלך לתלות ליד המיטה

היי שיהיה לך בוקר טוב והפוסטר בדרך....

בין השעות שמונה לאחת עשרה בערך... אביב לא תהיה כאן. :-))))))))))

כמה שאת רעה אלי בזמן האחרון... :-))))))))))))))))

אני מתפוצצת מסקרנות והסקרנות הלא הרגה את החתול ולי יש חתלתולה גורה בת חודשיים לבנה, יפיפיה עם כתם שחור על המצח ואתן בטח לא רוצות שהיא תמות אז תספרו מה קורה (חוץ מזה, וזה אמיתי, מתו לי אתמול כל הדגים המדהימים באקווריום כניראה נתתי להם יותר מידי אוכל) אז אתן בטח לא רוצות שכל החיות בבית שלי ימותו בבת אחת מה יגידו על זה בפורום "פנג-שוי"? אז קדימה

הכוונה לתרופה ?

לפי הזכור לי כותבים זאת כך: ziprexa ואולי את מתכוונת לשם הגינרי (רפואי) של התרופה? בכל מקרה השם הגינרי זה אולנזופין. בברכה, טלי פרידמן

הי ! אז בסוף הלכת ליריד הספר? אני רוצה להבהיר משהו... זה לא שאני פוחדת ללכת כי אולי יקרה משהו. אני רוצה שיקרה! אבל אני לא רוצה שהרצון שלי יקח אנשים אחרים איתו... אלא רק אותי... (בקשר לשאלתך אם אני הרפתקנית, הייתי רוצה לחשוב שכן....) כשאני עושה פירסינג אני מרגישה כאב חד ! לרגע קצר וזה נעלם. הוא לא מספק אותי כ"כ. בקעקוע הכאב פחות חד, אבל מתמשך- זה כבר יותר מתקרב... כשאני חותכת את עצמי החתך הראשון ,שוב, הוא מן כאב חד, קצת מבהיל, אבל אח"כ כשהפצע רוצה להחלים ואני לא נותנת לו, (פותחת שוב ושוב) זה ה - כ א ב !! זה מה שעושה לי טוב. בכל סוגי הכאבים האלו אפשר לעמוד. (הכי גרוע - זה אצל רופא השיניים. בכל הרצינות!!!) בקשר לביה"ס : בהתחלה הייתי תלמידה טובה מאד (אם יורשה לי לאמר.) אבל לקראת הבגרויות התחלתי להדרדר.....יש לי בגרות לא מזהירה כלל. אהבתי ללמוד- מתמטיקה בעיקר, וגם עכשיו למרות שאני לא לומדת את זה אני מדיפה מקצועות ראליים. אבל כיום אני נהנית גם מאומנות, וספרות... טוב, היום יום ראשון. בינתיים הכל בסדר! נקווה שכך ימשיך. לא אכלתי הרבה, יש פה מיזוג, הבטן לא מנופחת, מה עוד אני יכולה לבקש? אני צריכה לרוץ, תזכירי לי לספר לך עוד על הדיאטנית האלטרנטיבית שלי... אני ממש מרוצה ממנה! טוב, אני כבר אגיד. היא לא באה להטיף לי מוסר ולומר שמה שאני עושה זה לא טוב ולא בריא! היא אומרת: "אני מכבדת את מה שאת עושה, לך יש את המילה האחרונה בסופו של דבר, אבל אני כאן כדי להראות לך את התמונה כולה, ואם את עושה דברים מסויימים לפחות תדעי מה הם גורמים לך, ואילו דברים אחרים את יכולה לעשות כדי לקבל את אותה המטרה בפחות נזק.." טוב, עכשיו אינ זזה! להת'

הלכתי לשבוע הספר, לא יכולתי שלא, וגם לקחתי את הבנות איתי, וכל אחת בחרה לעצמה ספר. שאלתי לגבי הכאב וההרפתקנות כי עלה לי רעיון פרוע לגבי תת רגישות במערכת המגע, אבל ממה שאת מספרת זה לא הכיוון. הדיאטנית שלך משאירה לך הרבה מקום, מאפשרת לך בחירה, וגם לא מסירה מעלייך את האחריות, וזה נשמע לי מאד חכם. טוב לשמוע שאת מרגישה טוב. אני קצת עייפה, והולכת לישון. תכתבי עוד. להתראות.

הי אביבוש מה קורה? תראי כולה פעם אחת דיברתי איתך וכבר אני מרגיש קרוב אליך. איך עבר הסופ"ש ? ובכלל מה קורה ? שלך שחר נ.ב. ולחשוב שהתחלנו ברגל שמאל .... :)

היי שחר, נעלמת קצת... אצלי הכל בסדר טוב תודה, סופשבוע היה אחלה, המון שמש וחברים ומנוחה ושלווה... ובקשר להתחלה ברגל שמאל, זה קרה לי כבר עם כמה אנשים פה בפורום, שהתחלתי איתם בדיוק כמו איתך, כשהם באו בטענות קצת על הכתיבה המרובה שלי, על הניסוח שלי, על הישירות שלי, ועל הכנות שלי, שלפעמים מתפרשת קצת כבוטות, אבל אחרי שהסברתי, שזו הדרך שלי גם כלפי עצמי ואני מאמינה בה והיא עובדת, ואני כותבת מהלב, והכתיבה המרובה עוזרת לי ולאחרים גם נוגעת בי ובהם בלב, הפכו לחברים קרובים וטובים, וגם אתה הופך ליהיות חבר קרוב וטוב, ואני שמחה. דניאל ואני גם התחלנו ככה, ועכשיו יש ביננו המון המון אהבה... ומה קורה אצלך ? ספר קצת איך מתקדמים העניינים ? שלך, אביב.

בינתיים ללא תגובה.......... אבל אביבוש תקרא ל......... טוב נו ...אני לא נורא........רק שתדע ששמה בישראל אביבה...או בשביל כולם אביב....אבל אביבוש..נו באמת...אל תיסחף. והכל בחוש-הומור.......((((((((((:- דניאל

בזמן האחרון / יהונתן גפן בזמן האחרון נכתבים בי שירים עופות מוזרים חולפים לי בחלון אתמול חשבתי שהנה השתגעתי משהו אוכל בי בזמן האחרון בזמן האחרון לא יוצא מהבית לא מצליח לקרוא ומצפה לאסון מזמן לא כתבתי לזאת שאהבתי לאן נעלמתי בזמן האחרון בזמן האחרון גשמים לא פוסקים רעמים וברקים לא נותניםלי לישון ובכל תרדמה משהו כבד בי בזמן האחרון בזמן האחרון לוקח גלולות כנגד כל החרדות שותה להטביע את ספינת הדיכאון ואיש לא אומר מתי זה ייגמר וכמה זמן ימשך עוד הזמן האחרון

אומנם אני לא polly אבל ההרגשה מוכרת. מה שלומך. שרה נ.ב תגידי, את יודעת מה קורה עם אביב היום בין 20:00 - 23:00

את אמנם דיברת על אתמול...(בקשר לאביב)... אבל מה היה עם אביב בסוף? לא הבנתי למה את מתכוונת.... אני.

אז עכשיו זאת באמת אני.... וואו!!!!!!!!!!!! את חייבת להגיד לי מאיפה כל השירים האלה...!!! תודה. אוהבת נורא...

. . . ת מ י ד זה ל פ ע מ י ם . . . . . .. ........ ..... .. ... . . . . ......... . . ..... . .........

מה עושים עם ילד בן 22 שנמצא בדיכאון עמוק מכיון שהוא מתחיל להקריח ? הוא לא יוצא מהבית, חוטף קריזות על כולם ואני לא יודעת מה לעשות. לדעתי הוא לא מקריח, אבל הוא לא מאמין לי . אנא עזרו לי ...

תשלחי להיסתובב ברחוב שיראה כמה אנשים צעירים בגילו מסתובבים גלוחי ראש ושישאל אותם למה הם מגלחים הוא יראה שרובם כי הם התקרחו בגיל צעיר מאוד אפילו דידי הררי קרח אז מה הוא לא מצליח בחיים ניתן לעשות השתלה אבל תאמיני לי שהסכין הוא הפיתרון הסקסי ביותר הוא לא יודע כמה בחורות אוהבות קרחת. בהצלחה

הראיתי לו את התשובה, והוא לא מוכן לחשוב אפילו בכיוון של לגלח את הראש !!! הוא כל הזמן מסתכל על תמונות שהיה ילד ואז היה לו מלא שיער. אני פשוט חסרת אונים, מה עושים איתו ???

ההתקרחות יכולה להיות סתם תירוץ. אם הוא בדכאון ונמנע מלצאת מהבית- יכול להיות שהוא זקוק לעזרה מקצועית. בשלב ראשון כדאי לפנות לרופא המשפחה, ולשקול פניה לפסיכיאטר. הטיפול הכי יעיל לדכאון הוא תרופתי- הכי מהר והכי עוזר.

תופרים לו פאב אצל אורי גרוס, או לחילופין שולחים אותו לעשות השתלת שיער, מה הבעיה?

תופרים לו פאה אצל אורי גרוס, או לחילופין שולחים אותו לעשות השתלת שיער, מה הבעיה?

ראומה שלום רב, את מתארת מצב לא קל של אותו בחור. ההתקרחות מהווה חלק מפגיעה בדימוי הגוף ומן הסתם חלק מהדימוי העצמי. ההסברים שלך שאת לא רואה את ההתקרחות לא משפיעים עליו, כי ככל הנראה זה לא באמת מדובר רק בחסרונן של השערות עצמן, אלא גם בחסרונו של דימוי עצמי מפותח ויציב. בחור בן 22, סביר שיהיה חרד לגופו ולמראהו. זה הגיל בו מתחילות להיווצר מערכות יחסים עם בנות המין השני, ודימוי הגוף הולך ומתחדד. לדעתי כדאי לבחור לגשת לטיפול אצל פסיכותרפיסט. אמנם המטפל לא יוכל להחזיר לו את השערות שאבדו, אבל הוא יוכל לסייע לו לבנות דימוי עצמי סביר ויציב יותר, ולקבל בעצמו את החלקים גם הפחות טובים/יפים וכו'. במקביל כמובן, ניתן לפנות לרופא המשפחה ולבדוק האם אין בעיה רפואית כלשהי הגורמת להתקרחות (הורמונים וכו'), ואיזה טיפול ניתן לקבל (ישנם כדורים שונים, משחות כמו מינוקסי ועוד). בברכה, טלי פרידמן

זוכרת? חמש שעות וארבעים דקות...

נשמה שלי, בטח זוכרת.. מחכה כבר על "קוצים" שהזמן יעבור רק... אל תדאגי אותך אני אף פעם לא שוכחת, הכל כמו שקבענו... שלך, אביב.

עוד שלוש שעות....

אני לא יודעת מה קורה לי. שוב לא מצליחה לישון או להרדם. שוב אין חשק לכלום, עצבנות מטורפת שפשוט קורעת אותי מבפנים. רצון לצעוק, לצרוח, להרביץ ולהשתקע במיטה, לא לצאת ממנה. לרוץ, ללכת, לא לעצור. לא להתרכז בכלום. להתרחק מכולם. מטריף אותי הקפיצות האלה. יום אחד הכל שקול וטוב, יש ירידות ועליות קלות ופתאום הכל נעלם. כל המשפטים השנונים, הידיעה, הרצון, האהבה. היום פשוט לא הייתי מסוגלת להקים את עצמי ולבוא לעבודה. כל כך רציתי להשאר בבית, לבד, אבל בסוף אני כאן, וברור שטוב שלא נכנעתי, אבל אלוהים יודע עד כמה שקשה לי להתרכז במשהו. שוב חזרתי לתקופה בה אחרי כל שבת הייתי חוזרת על הפנים. טוב, אני מקווה שזה יתפוגג במהלך היום, השבוע, אני כבר לא יודעת למה כל החוסר איזון הזה. אז נכון, שוב יומיים שכחתי לקחת את הכדורים, אבל האם זה מה שמשפיע כל כך? אני כבר מרגישה כמו חולת נפש אמיתית (לפני זה הייתי סתם אנורקסית עם מאניה דפרסיה:-) אבל את מבינה למה אני מתכוונת. מן חוסר שליטה על ההתנהגות, על תגובות. אני מצטערת שאני מפנה את זה אלייך, פשוט ראיתי שאת כאן היום, ואני ממש רציתי לדבר איתך. אולי לשמוע שזה לא נורא, ושאני עדיין בסדר.. זהו, אני אמשיך להשקיע בעבודה בינתיים, להתרכז במשהו אחר ולהוציא את עצמי מזה. בי בינתיים ושוב סליחה שכל זה רק על עצמי. מן צורך כזה :-)

ללה יקרה, קודם כל את לא צריכה להתנצל על כלום, זה בסדר שאת מפנה את זה אלי, וזה בסדר שאת כותבת על עצמך, ואני פה בשביל זה בדיוק. גם בשביל לשמוע אותך חזקה ומאושרת, ולשמוח איתך, אבל גם בשביל להיות איתך כשאת קצת נשברת ולחזק. באמת, אני שמחה שכתבת אלי, ואני שמחה שאני יכולה להיות פה בשבילך, כי אני יודעת שאת צריכה אותי. ללה, אני שומעת את הקושי שלך, אבל יותר מזה נראה לי שאני מרגישה את הפחד שלך עובר אלי דרך ההודעה. הפחד מחוסר השליטה, מהתגובות, מהחזרה והנסיגה קצת אחורה אולי. אבל זאת לא נסיגה ולא חזרה, זה משבר והוא יעבור. אני יודעת היו לי כבר הרבה משברים כאלה בדרך. הם באים לפעמים בלי סיבה, מפחידים אותנו, מבהילים אותנו, מכניסים אותנו לחרדה, אבל... בסוף חולפים להם. שום דבר לא נעלם, לא הידיעה, לא התובנה, לא הרצון להבריא ולא האהבה. הכל קיים שם. בפנים עמוק, מוחבא כרגע, בחושך, באפילה, אבל ק-י-י-ם. אי אפשר לראות אותם עכשיו, זה נכון, המחשבות משתוללות, הרגשות מתפרעים, לא ישנים, העצבנות חוגגת, רוצים לצרוח ולבכות, והכל ביחוד כואב ומפחיד. צריך עכשיו רק לנשום עמוק, ולזהות את המשבר, ולזכור משברים קודמים דומים שבאו וחלפו, ולתת גם לזה לחלוף מעצמו. אל תבזבזי כוחות בלנסות להילחם בו, בלנסות להאבק בו, מהנסיון שלי ומעצות המטפלת שלי זה לא עוזר, צריך רק לתת לו להיות שם ולעבור מעצמו, כמו שבא, ואחר כך לנסות לאסוף את עצמך, ולהתחבר, ולהתחיל מהמקום שבו הפסקת. את לא חולת נפש, ואין קשר, גם אני לא חולת נפש, ועברתי משברים כאלה... וכל בן אדם, חזק ככל שיהיה ומתמודד ככל שיהיה ומתגבר ככל שיהיה בסוף נשבר, בסוף נגמרים הכוחות והתקוה קצת נעלמת, כי באמת כמה אפשר ליהיות חזקים מול הדברים ? כמה אפשר להאבק ? אז המשברים האלה זה סוג של מנוחה מהמלחמה ונסיון לאגור כוחות לשלב הבא, קצת להרפות וקצת לסגת בשביל שאחר כך נוכל ללכת עוד צעד קדימה. וללה, אני פה איתך, עם הפחד ועם הקושי ועם החרדה, אז דברי ותכתבי אלי כמה שאת רוצה, בלי להתנצל ובלי סליחות. אני שמחה שאני יכולה להיות איתך בחושך, כדי שלא תהיי לבד, ואני רוצה ליהיות איתך שמה, וזו הבחירה שלי באמת בכנות ומכל הלב. ואחרי שהחושך יגמר, אני גם אראה לך את הדרך החוצה, חזרה אל השביל הנכון ואל האור, ואל הדרך הנכונה וביחד נמצא שוב את הכוחות והתקוה והאופטימיות להתחיל שוב, מהמקום שבו הפסקת. ושום סליחה ושום מצטערת, את לא לבד, אני איתך ביחד, שלך, אביב.

וללה, יהיה בסדר... אנחנו עוברות את זה ביחד, את לא לבד, אני שם איתך מבטיחה. כולנו נופלים וקמים, אלה החיים, ימים טובים וימים קשים, עליה וקצת ירידה, זה נורמלי, זה קורה לכולם. רק תבטיחי לי דבר אחד, תפסיקי לשחק עם הכדורים, גם עם כל חוסר ההבנה שלי בנושא, אני רואה כמה רע זה עושה לך.. זה לא נראה לי טוב. תתיעצי עם הרופאה שלך, ותפעלי בהתאם להנחיות שלה. אל תקחי אחריות בענין הזה. ואני איתך, אביב.

יש כמה עובדות שפועלות לרעתי בתשובה הזו: 1 - אני לא אביב. 2 - אני די רחוקה פיסית. 3 - גם אני עכשיו בתקופה לא קלה... לעומת זאת, יש כמה עובדות שפועלות לטובתי: 1 - אני מישהי שאכפת לה. 2- התגעגעתי אלייך. 3- המרחק הפיסי מתבטל בתקשורת דרך הרשת, ובפרט דרך הרשת והלב! 4 - אני לא במצב גרוע עד כדי כך שלא אוכל לשלוח לך חיוך וחיבוק אוהב... 5 - אני יודעת שהמשבר יעבור - גם אצלי וגם אצלך! אז... hold on there , תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר... מישהי

קודם כל - זה שאת לא אביב, זה לא חיסרון , את פשוט מישהי אחרת , חשובה לי באותה מידה!!! גם אני התגעגעתי , אבל ראיתי שאת לא כאן, רוב זמן לכן גם לא פניתי, וחוץ מזה עכשיו אני גם יודעת שגם עלייך עוברים ימים לא קלים.. אז קיבלתי את החיוך ואת החיבוק וגם אצלי החיוך עלה וגם לי יש את הכוח עכשיו להחזיר חיבוק. כתבתי גם לאביב, שבבוקר פשוט הרגשתי שאני ממש לא מסוגלת לתת כלום. התרוקנו כזאת. אני עמוסה בעבודה, נכנסתי לזה עם כל הראש וטוב שכך. ויש עוד לימודים היום. אני אעבור את המשבר וגם את! רק שלפעמים אני רוצה למנוע אותו מראש וזה פשוט לא עובד. זה כל פעם כל כך מפתיע. הנפילה יכולה להיות כל כך עמוקה.... תודה שמצאת את הכוח לכתוב לי! אני יודעת עד כמה זה יכול להיות קשה, שהראש מלא בדברים משלך. מחכה לזריחה, ביחד איתך! ותחזיקי מעמד גם את! יש לנו הרבה דברים לעשות באור היום :-)

היי, מצטערת שלא הייתי עימכם בסופ"ש. אני אחזור אליכם ביום שלישי, ואולי אפילו כבר שיום שני בערב. שיהיה לכולם שבוע נפלא, שקט ורגוע! שלכם, טלי פרידמן

התפלאתי באמת איפה את שיהיה גם לך שבוע נפלא מקווה שאת עושה חיים איפה שאת לא נמצאת

היי טלי, באמת היתה חסרה קצת צבעוניות פה בפורום, קצת צבעי כחול ואדום, כמו אלו שמלווים את שמך... וכל מה שמשתמע מזה ומתלווה לזה... התגעגעתי... והיית חסרה... שלך, אביב.

בוקר טוב, אני שולחת לך אימייל עכשיו, ואני מקווה שיגיע ושתצליחי לקרוא אותו. בכל מקרה קבלי גם להיום ממני המון כוחות וחיבוק גדול. נעלמת אולי קצת פיזית, לא כתבת קצת, אבל את עדיין אצלי בלב. שלך, אביב.

גם אצלי את בלב גם לי נעלמת לא שלחתי לך דוא"ל כי אין לי את שלך גם אני שולחת לך חיבוק (גם אני חתול)

היי אורה אמנם נעלמתי קצת, אבל לא שכחתי. הפורום הזה, על אנשיו המקסימים, הוא חלק ממני- ממחשבותי, מרגשותי, מלבי. נכנסתי פשוט לתקופה שגוזלת ממני כל שביב אנרגיה שאני מצליחה לגייס, אבל היא תעבור (ואני מקווה שמהר! :-)), ואני אחזור- רגועה יותר, יציבה יותר. בינתיים- אלפי תודות על החיבוקים, המכתבים, ועל זה שזכרת... חיבוק גדול ממני חזרה. שיהיה יום מצוין! מישהי

אה... איך להתחיל...אולי עם חיבוק גדול-גדול ואוהב בחזרה? נעלמתי קצת, גם פיסית וגם בכלל. הימים האחרונים קשים לי. לא שרע כל כך, אלא שכל הדברים פתאום קורים בבת אחת, התקופה הופכת להיות לחוצה בטירוף, ואני מנסה נואשות להסתדר עם הזמן, עם כל המטלות, עם כמות אנרגיה מוגבלת-משהו ועם המחשבות התבוסתניות שבאות כאילו בכוונה לומר לי שזה אבוד ושאני לעולם לא אצליח.... אל דאגה- אני לא מוותרת! ניגשתי למבחן, הגשתי את הפרוייקט, התחלתי לעבוד על הפרוייקט הבא, אני משלימה את פערי הלימוד...וזה חוץ מהעבודה, הטיפול, החברים והדברים המשמעותיים האחרים בחיי. לפחות אני מרגישה עכשיו שיש לי חיים מעבר לאנורקסיה... :-)) חסרת לי מאוד. התגעגעתי לשיחות שלנו, לעידוד דרך ה"אינטרא-נטי", לחיבוקים הוירטואלים...אבל אני לא בטוחה ביכולתי לתרום הרבה בימים אלו. אני חרדה, מתוחה כמו רוגטקה לפני שחרור האבן, כמו שאומרים: "מתה מפחד" - כמעט כלשונו... יש עוד תחום אחד שמלחץ מאוד. אני לא רוצה לדבר עליו עכשיו, פשוט כי עדיין מוקדם מדי - אין לדעת מה יקרה ואם יקרה. אבל ברגע שאדע לאשורו, אני אשמח לשתף. אני אשתדל להיכנס מדי פעם, להתעדכן, לקרוא, לשכך קצת את הגעגועים... ואגב- אשמח להיות בקשר באימייל. ראיתי ששלחת לי צשהו, אבל לא הצלחתי לפתוח אותו. כשניסיתי להוריד אותו הופיעו רק רצפים של סימני שאלה (משהו כמו: ???? ?? ???? ??? ?????? וכו'). אני מניחה שלא זו היתה כוונתך המקורית... :-)) כך שאשמח אם תשלחי לי אותו שוב. ובינתיים, שיהיה באמת יום מקסים, מואר ואביבי - ממש כמוך! אוהבת ומודה מקרב לב. מישהי

היי, איזה כיף, סופסופ איזה סימן חיים, איזה איתות. שלא תעזי לתת למחשבות התבוסתניות הללו להשתלט עלייך, שום דבר לא אבוד, הכל יכול להצליח, ואני הבטחתי להזכיר לך את זה ואת הימים הטובים שהיו לך כבר, והנה אני עושה את זה. מדליקה את האור הקטן שבקצה, את אור האופטימיות והתקוה, תסתכלי עליו טוב טוב, ותלכי אחריו ואיתו. אני יודעת שאת לא מוותרת, את רק לקחת חופש קטן, בגלל שיש עוד המון דברים ברקע, לימודים, פרוייקטים ועוד דברים נרמזים וזה בסדר. אבל לא להעלם פיזית יותר מדי, אחר כך קצת קשה להתאזן, כבר מתרגלים. אבל באמת זה חיובי, שיש דברים להתעסק בהם מעבר למחשבות על האוכל, רק אל תשכחי לאכול בדרך. ואני שולחת את האימייל מיד שוב, הפעם באנגלית כדי שבטוח יגיע ותצליחי לקרוא. ובינתיים כרגיל המון כוחות, חיבוק גדול ואהבה... שלך, אביב.

בוקר אור אביב, מה שלומך? האם ההתרחשויות והשיחות בפורום ומחוצה לו מחלישות אותך או שבגדול את בסדר? נורא נחמד הקישורים שהבאת, אכן כיף לפתוח כך את הבוקר מובטלת שכמותי, אפילו עוד לא שתיתי כוס קפה... את בטח כבר בסיגריה השלישית שיהיה יום כיף אליאן- מה נשמע? איך עבר סוף השבוע? בכל מקרה שולחת לך המון חום ואהבה ומחשבות טובות איך אפשר שלא אחרי שאביב פתחה לנו את הבוקר כל כך יפה.

היי אורה, בוקר טוב, למדתי ממך משהו, מה ?... להביא דברים נחמדים גם... אל דאגה אני בסדר, ואפילו בסדר גמור, וההתרחשויות והשיחות בפורום ומחוצה לו, רק גורמים לי לגלות דברים חדשים על עצמי כל פעם, ורק מוכיחים לי עד כמה אני באמת חזקה, ורוצה לחיות, ולא מוכנה להדרדר שוב, וגם אם צריך לשים קצת גבולות בשביל להגן קצת על עצמי, אני עושה את זה, וגם הצד השני מוכן לקבל את זה, וזה בסדר גמור. ואני באמת מתחזקת מזה. אני במצב מצוין. ואיך את ? איך את מתמודדת עם העובדה, שקמים בבוקר ופתאום אין עבודה ? הכנת את עצמך מספיק טוב לזה, או שאולי זה עוד מוקדם לדעת ? השלב שעוד נהנים מהחופש והבטלה ? שיהיה יום כייפי, אביב.

אני גם שמחה לגלות שאת חזקה ושקשיים אמיתיים לא מצליחים להפיל אותך למחלה. חזקי ואמצי אכן הגילוי העצמי וההתחברות למקומות חדשים ושונים שלא הכרנו בנו הם החלק היפה והמסקרן יותר של מסע ההחלמה, וברגע שמוצאים מקומות אלו אצלינו קל יותר לאתרם אצל אחרים ולהנות מהם. אני לא ממלאה את תפקידי בפורום היטב ואני מאד שמחה שיש לי עוזרים (? ; האמת היא שכרגע אני לא ממש בלי עבודה הרגע הזה עוד לא הגיע יש לי עדיין חברה לסגור המון התעסקות להיום ולמחר יש לי גם שניים שלושה ראיונות עבודה ו 5 מודעות שגזרתי בסופהשבוע (שבו עבדתי 12 שעות ביום) כך שעדיין לא הגעתי אל הבטלה קצת מפחיד אותי להגיע לרגע בו אין למה לקום בבוקר אבל, מצד שני, תמיד יש למה הפורום הזה למשל חדר כושר, ים אני מאד אופטימית, כמוך שיהיה יום אביבי

בוקר טוב לכולכם, שפשפו עיניים תתעוררו ותיכנסו לקישור הבא, אולי זה ישנה לכם את היום ויעשה לכם אותו קצת יותר נחמד, ושיהיה באמת בוקר מקסים לכולם, ויום מוצלח, והכי חשוב שקט.. http://www.webspirations.net/whyworry/ שלכם, אביב.

http://www.webspirations.net/virus/ שלכם, אביב

בוקר...

מגניב!!!!!!! (-: אחת

ממש חמוד....

בוקר טוב מקסים שלי, אם אתה פה, תענה, ואני מיד מעלה גם את האי.סי.קיו, אם לא... חבל... כי פספסתי אותך ממש בשניה... אבל שיהיה לך יום מקסים ואחלה שבוע בעולם... אוהבת אביב.

בוקר טוב גם לך. :)

היי אנג'ל, מקווה שהיה לך לילה קל למרות הכל, ובכל מקרה שיהיה לך יום כייפי... אביב.

לא אמרתי...שאני תמיד איתך... אם לא מעשי בטוח בליבי... שלך דניאל

שתי דקות ואני מעלה...

היי, כמו תמיד אני לא יכול לישון..( גם הכדורי שינה האלה לא ממש עוזרים) ואני עצוב. האמת, אני כבר לא יודע למה... פשוט עצוב, אין אף אחד. מישהו יאמין לי עם אני אומר שאין לי אף לא חבר אחד? מישהו יאמין לי אם אני אומר שהפלאפון אף פעם לא מצלצל? מישהו יאמין לי אם אני אומר שאני כל כך רוצה לדבר עם מישהו, לחבק מישהו, רק בשביל הנחמה, ואין אף לא אדם אחד?? אני כבר לא יודע מה לעשות, המחנק בגרון לא ממש עוזר... אוף... תמיד תהיתי למה דווקא האנשים שטוב להם בחיים או שלפחות טוב להם בתקופה מסויימת, דווקא אז, דווקא הם...נהרגים..... למה האנשים שחפצים בכך יותר מכל לא?? האם זה עונש?? אני לא מנסה לאמר שום דבר, רק דבר אחד. כואב לי, ואין אף נחמה. לילה טוב העצוב...

הי TOM אני מאוד מאוד מבינה ללבך גם לי היו תקופות של לבד תהומי והפלאפון אף פעם לא צילצל והרגשתי שאף אחד לא אוהב אותי אבל אני בטוחה שזה לא נכון אני יודעת שאני לא כ"כ אפשרתי לאחרים להכיר אותי אולי גם לך זה ככה ואז נרשמתי למע' הכירויות והפלאפון התחיל לצלצל ואני מנסה להכיר אנשים אולי גם אתה תנסה להירשם למע' כזו אם תרצה אני כאן אני בעבודה עכשיו ואני פנויה לדבר ולתמוך ולנחם אני יודעת מה זה להיות לבד זה בכלל לא נעים.... תכתוב לי מה אתה מרגיש אני כאן.... נ.ב. טום זה שם מאוד יפה

היי...תודה....(האמת שטום הינו השם החדש שלי...) בכל מקרה, אני יודע שזה די באשמתי העובדה שאין לי חברים היום, כי די ניתקתי את הקשרים שכן היו. אבל אין שום קשר שהיה אמיתי ... אני סתם עצוב, ומחפש מישהו לדבר איתו... אני יודע שזה נשמע מטומטם, אבל כל כך בא לי לדבר עם חבר..עם מישהו שאכפת לו ויופי, אני שוב בוכה.. אוף.. לא משנה..

לילה טוב עצוב וחמוד. אייך שאתה מבטא את רגשותייך זה כבר משמח....כי נכון צריך להוציא ולהוציא. לגביי הטובים שהם מתים....אמת..אמת ויציב. אבל אתה לא חושב שהם השאירו לנו ירושה...והיא החיים. אדם שבא להציל אותך...או חייל ששומר עלינו בגבול על-מנת שנישן ונחייה בביטחה לא מספיק חשוב שנחייה. הריי החיים ניתנים לנו..ואנו רק צריכים לשמור עליהם...וזה לא קל..אבל אפשרי. ומה אתה אומר על המחבלים שהם לוקחים לנו את החיים ע"י אומללים כמונו שלא חושבים על החיים? באיזה זכות יש להם לשלוח מתאבדים ולפגוע לנו בחיים ולאלו שרוצים בחיים.???????????? חברים?יש הרבה.....אבל לצערי אף חבר לא רוצה לראות בסבלנו...חברים זה שמחים...חברים זה עליזות....חברים זה..חלק ממך...ומי יירצה..להיות בייסורך? לכן דוד טוב אמר לי פעם:הכוח שלנו מצויי במוח...... ואני מוסיף תרגום שלי שאם נתחיל לחשוב חיובי.....נוכל קצת לאגור כוח..ואם יהיה לנו כוח..נוכל לחשוב במוח. לכן חבר.....חברים טובים..באמצע הדרך....ואוליי נמצאנה. לך לשון..אחי לילה טוב דניאל

דניאל כתב/ה: > > לילה טוב עצוב וחמוד. > > אייך שאתה מבטא את רגשותייך זה כבר משמח....כי נכון צריך להוציא > ולהוציא. > > לגביי הטובים שהם מתים....אמת..אמת ויציב. > > אבל אתה לא חושב שהם השאירו לנו ירושה...והיא החיים. > > אדם שבא להציל אותך...או חייל ששומר עלינו בגבול על-מנת שנישן > ונחייה בביטחה לא מספיק חשוב שנחייה????????. > > הריי החיים ניתנים לנו..ואנו רק צריכים לשמור עליהם...וזה לא > קל..אבל אפשרי. > > ומה אתה אומר על המחבלים שהם לוקחים לנו את החיים ע"י אומללים > כמונו > > שלא חושבים על החיים? > > באיזה זכות יש להם לשלוח מתאבדים ולפגוע לנו בחיים ולאלו שרוצים > בחיים.???????????? > > חברים?יש הרבה.....אבל לצערי אף חבר לא רוצה לראות בסבלנו...חברים > זה שמחים...חברים זה עליזות....חברים זה..חלק ממך...ומי > יירצה..להיות בייסורך? > > לכן דוד טוב אמר לי פעם:הכוח שלנו מצויי במוח...... > ואני מוסיף תרגום שלי שאם נתחיל לחשוב חיובי.....נוכל קצת לאגור > כוח..ואם יהיה לנו כוח..נוכל לחשוב במוח. > > לכן חבר.....חברים טובים..באמצע הדרך....ואוליי נמצאנה. > > לך לשון..אחי > > לילה טוב > > דניאל

שלום רב, אכן, בדידות היא עניין מכאיב, אבל המודעות לכך, כמו אצלך, והרצון להחלץ מכך, שהוא כל כך יפה בדברים שכתבת - הם אנרגיות חיוביות שמראות כי יש במה להתחיל... ובכן, יש כמה וכמה דרכים לפיתוח קשרים בינאישיים, והם תלויים באישיות, בהתנסות הקודמת, ביכולת לפתח מיומנויות חדשות, וכו' וכו'. אתה מוזמן לכתוב למייל האישי שלי כמה שורות על עצמך, ואוכל משם להמשיך בכמה כיוונים שיתכן ויתאימו לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הי מיכל כתבת דברים מאוד יפים על לפתור את המשקעים ולזכות בפירות בסוף ועל למצוא אהבה אבל הבעיה איך למצוא אהבה כשאתה לא כ"כ אוהב את עצמך ? אנשים אחרים קוראים את זה וקצת נרתעים מזה , צריך להכיר מישהו יציב בנפשו אני מניחה מישהו שלא ירתע...ואיפה מוצאים אותו ? ליאת

לא מחפשים...היא תבוא לבד... רגשות ובינהם אהבה....באים לבד...באים מהבטן...בא מבפנים...ושיהיה אהבה האמיני לי את תחושי בה לבד. כן...גם אני מאוהב....למרות שחשבתי שזה לא ייקרה לעולם. דניאל

הי גקי רציתי לשאול מה שלומך ואיך את מתמודדת , מחר יש לך פגישה אני מקווה שילך טוב מישהו כתב לי שאחרי שמתאמצים ופותרים את המשקעים והעצב זוכים בכל הפירות זה נשמע מעודד אני אדפיס ואתלה לי את זה למזכרת יתאים לי לקטוף את הפירות בסוף אני מקווה שאצלך בסדר , אצלי קצת יותר טוב חייבים לנצח בחיים האלה ....לא להפסיד כמו במשחק שהיה בסרט "החיים יפים " בסוף הם ניצחו , גם אנחנו ננצח תכתבי לי מה שלומך ביי ליאת

ותודה לליאת על נימה אופטימית זו...המשיכי כך...את בדרך בנכונה... דניאל

אליך דניאל לא התכוונתי כ"כ אתה לא היית נחמד ליאת

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=134165&t=134165

כבר קראתי את המכתב הזה , מה אתה מנסה להגיד ?