פורום פסיכולוגיה קלינית

... קשה לי לכתוב.. ובכל זאת רוצה.. מברכת אתכם בשבת טובה ,רכה ומלטפת.. במבי.

הי מתוקה, איזה באסה שההודעה התפספסה בסופ"ש. אבל אפשר לשלוח רוך מלטף גם עכשיו? שלך, סוריקטה

במבי אהובה .. שמחה לראותך כאן שולחת לך המון המון כוחות ועטיפה רכה ואוהבת .. מקווה שישתפר ,אתך

את כותבת פשוט מקסים את גורמת לי להתרגש ואת גורמת לי לחשוב מקסים.

|שרויה במבוכה| הנכתב פה (על ידי כולם), ההתפתחות במשך הזמן, גורם לי בעצמי לחשוב. זה נחמד, בעיניי. התודה היא ממש לכולם. 💕 סוריקטה

נכון..וסוריקטה,השפה שלך כל כך עשירה, ממתי אינך קוראת ספרים? נראה כאילו קראת הרבה בימי חייך

הי מיכל, חושבני שמעולם לא הצלחתי באמת לקרוא. ועברתי מבחנים, היו כאלה אי שם פעם, כי... הקשבתי, כאילו מהאוויר. וזה לא, אבל זו הסוואה ללקיחה של דברים מבחוץ פנימה. לא הייתי מתגאה בזה. אני מדברת וכותבת בערך רק בעשור האחרון פלוס, אחרי שנים של שתיקה. וכשאני אומרת שתיקה, אני מתכוונת לאי הוצאת הגה כלשהו מהפה. תוצאה של הרבה זעם, כך אני מבינה. נדמה לי שכתבתי פעם שלמדתי (כן, למדתי, קרי נכנסו תכנים פנימה מבחוץ שלא היו שם קודם), ובכן, למדתי את משמעותן העמוקה של מילים - בשיחות. ורופא הנפש שלי הוא איש שגם כותב. וואו כותב. והשפה העשירה והשוטפת שלו - אני לא מגיעה לקרסוליים בכלל... סוריקטה

סוריקטה, קראתי את הספר החדש של יאלום..."כולנו בני חלוף" ממליצה בחום :) תקראי! בכלל מדף כפול של איזה 40 ספרי פסיכולוגיה אספתי לי עם השנים של הטיפול, עכשיו אני מנסה לחשוב על זמנים טובים שלי איתה, כרגע זה לא עובד :( אמרתי לה שאני קוראת ספרי פסיכולוגיה כשאנחנו לא מתראות אז היא אמרה לי שזה הפך לסוג של אובייקט מעבר, (הזכרת לי......) חושבת לפנות ליעוץ בקשר לקשר שלי עם המטפלת על מה שזה עושה לי...ולשמוע אולי מישהו מבחוץ, מה דעתכן? מה אתה חושב אודי? איתה כבר דשתי המון בזה...זה לא שיש לה ולי על מה לדבר על הקשר הזה......יותר בקטע שאולי גם תהיה החזקה בתקופה כזו? מישהו אחר? פעם ממש לא יכולתי לחשוב על מישהו אחר בזמן שיש הפסקה כזו...עכשיו חושבת שאולי מישהו נטראלי מבחוץ קצת יסייע...רעיון רע או טוב?? לא יודעת. מה עושים???? מיכ, לא הצלחתי אחרת להכנס :(

הי מיכל, את יודעת, היה איזה רגע בו חשבתי על הפורום הזה בתפקיד מעברי לטיפול שלי. ואולי אני טועה... אני עדיין לא מצליחה לקרוא ספרים. מעולם. יש לי פנטזיה כזאת. אבל אני לא מצליחה. באסה משהו. סוריקטה

היום נפגשנו........עכשיו יוצא חודש שלם ללא פגישות :( לא פתחתי שום דבר חדש כי אין טעם..לרוב ככה יותר שתקתי, ואני פטפטנית ממש!!! היא אמרה שאני כועסת עליה וזה מובן ובכלל אמרתי לה שאני לא כועסת עליה אלא על המצב!!!!! שלושה שבועות בפסח לא נפגשנו, אחר כך פעם אחת ואז שבועיים עברו נפגשנו היום ושוב לא נתראה חודש.....כאילו מה??? ברור שזה מכעיס, היא אמרה לי שהיא נוסעת להשתלמות ותאריכים שלא תהיה....מפרגנת לה, ברור שהשתלמות זה לא ממש תאריכים שתלויים בה ובכל זאת, זה קשה! ויש גם חג שבועות.....רצתה שאולי נמצא איזה תאריך אחר לפגישה אבל אמרתי לה שתעזוב, זה לא משנה כבר כי קשה לנו תמיד למצוא....אמרה "אם את היית נוסעת לחודש אז זה בסדר..." כעסתי על המשפט הזה, אמרתי לה שזה שונה, היא אמרה שרק התפקידים שלנו שונים. אני אמרתי שזה יותר מזה, ובקשה שאגיד בלי שיפוטיות אז אמרתי רק שאני נזקקת....והיא חושבת: מה רע בלהיות נזקקת? כלנו נזקקים זה לזה וגם געגוע שיש חיובי בזה וכו' אוף אודי!!!! זה קשה לי!!!!!! וגם פה יש אי סדירות, אתה כבר לא כותב על מנוחת שלישי.....לפעמים לא נפרד לשבת...מעלה הודעות בערב או למחרת...זה קשה ולא יודעת אם כועסת עליכם, לא ממש עליכם, כבר יודעת שאתם לא נוטשים, חוזרים וכו'......אבל המצב של דוקטורס, הזמנים, אי אפשרות לעיתים להעלות הודעות....יודעת כבר שתחזור אבל זקוקה למילה שלה, גם אם הפנמתי אותה וכו'.......קשה לי אוף!!!!! חודש ימים...מה יהיה עד אז????? עוד דבר, חשבתי שבשבוע הבא תהיה פגישה והסתבר לי שלא...אז מבאס עוד יותר :( וגם בסוף זה נראה כאילו רצתה כבר שאלך....לא יודעת כאילו זירזה את ההליכה שלי ממנה....או סתם תחושה :( עצוב לי כל כך.......

מיכל ברור שזה קשה... אפילו קשה מאוד!! הידיעה שהיא גם בן אדם שיש לה דברים אחרים בחיים, שמגיע לה חופש , וכו' לא עוזר לנו... כל מילה נוספת שאכתוב כאן מיותרת הייתי אומרת תחבקי את הכאב ותעטפי אותו בחמלה .. שולחת לך כוחות ינשוף

הי מיכל יקרה, אני חושבת שהייתי כועסת כמוך לפחות על הדברים שציינת...ויפה, לדעתי, שאת נותנת לו ביטוי במילים. מה עושים עם הכעס הזה זו שאלה טובה... יש על מה לחשוב... שלך, סוריקטה

הי אודי, גם כאן, התחברתי מאד למשפט היפיפה האחרון שלך - "רק ניסיון חוזר ונשנה לאורך זמן 'מצליח לשכנע' שלמרות ההפרעות יש בסיס איתן ויציב." המון עבודה קשה. המון. ותקווה. מאחלת לכולם - למטפלים ולמטופלים - שתישא פירות. סוריקטה

הי כולם, בזמן האחרון (גם) עולות בי המון מחשבות סביב המקום המעברי בשלבי ההתפתחות. פרידה, עצמאות, התמודדות עם חרדות שכאלה. לב ענייני הנפש, אולי, בעולמי. בכל אופן, מייד חשבתי עליך, במבי. מקווה שאת קוראת. שולחת לך חמלה ועטיפה. סוריקטה

סוריקיטה יקרה רק שתדעי שקראתי אותך ולבי איתך

💗 סוריקטה

סוריקטה אהובה, קוראת את הודעותיכן ותגובותיכם .. לא מצליחה להיות אקטיבית עכשיו. עדיין אין לי גרגר כוח.. לא מצליחה להבין למה.. בכלל לא הייתי קשורה לאבא שלי.. המילה אבא מעולם לא הרגישה לי כלום.. גם לא זכורות לי חוויות איתו..לטוב ולמוטב.. ובכל אופן.. משהו עמוק מאוד השתבש מאז.. חיבוק סוריקה.. במבי.

הי במבי מותק שלי, הלוואי ויכולית לעזור. הלוואי והייתי מוצאת מילים של כיוון. יש אמא צביה ואתן מנסות לחקור, אני מניחה. לא בכוח. לאט לאט. מקווה שאת כן מצליחה להיות באיזו רמה של תפקוד. הכי חיבוק שיש, סוריקטה

סוריקטה שתדעי קראתי .. ויש בי הרבה מחשבות ... כרגע חושבת שעצם המחשבה שלך מראה על בשלות ובגרות בטיפול .. עוד שלב בדרך לעצמאית, נפרדת אבל ממקום שלם ולא מפורק ... אתך

הי אביב, יכול להיות שגדלתי. קצת... תודה, יקירתי. שלך, סוריקטה

החלטתי לכתוב קצת יותר בכל זאת. גם לך, אודי. ובכוונה בתוך עץ סבוך, כדי לא לבלוט. מעוניינת להצניע בשלב זה את מה שאכתוב בהמשך. מרגישה שאני נלחמת את מלחמתו של התינוק בו אני מטפלת לזכות בחפץ כזה כדי להיפרד מאמו, ולהרגשתי יש שם (באמת שם, ולא רק במוכר לי מעולמי) אישיו רציני. יש משהו שהוא בחר, ואפילו יש לו שם. הוא לא הכי מתאים כמו שהוא (איני יכולה לפרט, אבל מניחה שהייתם מסכימים, והעניין, כמובן, עבר ייעוץ עם איש המקצוע ידידי), אז אולי החפץ ממש לא סטנדרטי ובעייתי מעט, אבל אפשר איכשהו כן להתאים בכל זאת. דיברתי ישירות עם ההורים. נראה, לצערי, בשלב זה, שהם לא מחזיקים מהרעיון ואין לי שיתוף פעולה. כאלה הורים מחוננים בתחומים שלהם. וחבל לי. ממש חבל. ולא יודעת, מחלחל בי הרעיון שאני אולי טועה... :-( ודבר נוסף ששוחנו עליו והוא נושא שעלה כאן - החברות / חברים הקרובים. מניחה שאנחנו אנשים נחמדים וידידותיים, ואיפשהו אין מישהו ממש חבר נפש בעולם הגדול. כנראה שאם גדלים כבר צריך כזה אי שם. בנוסף לעולם בחדר המוגן. תודה לכל שהעלה את הנושא. זה תרם לי. סוריקטה

שמתמחה בעניין של זהות מינית ומיניות. אשמח לשמוע במידה ויש המלצות. זה מאד קשה לבחור מטפל. איך עושים זאת בכלל?

כמו אויר כמו מים כמו אוכל תמיד יהיו מי שיפגעו באחר ומי שיפגע ... אבל אולי פעם התגובות יהיו קצת אחרות .... עייפתי מלנסות להסביר כמה נזק זה פגיעה מינית .. כמה הרס ונזק לאורך שנים .. הלוואי ולפחות נשים היו מבינות את זה ..... ימים מאוד מאוד עצובים ..

... כל עוד (גם) המין האנושי קיים, תהא תוקפנות בעולם. סוטה יותר או פחות. מסכימה שקשה לעמוד מול הכחשה וקשיי תפיסה, אולי גם לנו עצמנו. אביב יקרה, את כותבת המון על עצב, ואני מניחה שיש, כנראה. גם כעס (נוקשה); ואני חושבת, שרגש של כעס מסובך יותר מאשר רגש של עצב (רך). ונדמה לי, אולי, שבסך הכל, את לא מוותרת. סוריקטה

אביב יקרה מרגישה את הכאב בתוך המילים שלך הכמיהה לתגובות מבינות ואולי עוד יותר הכמיהה של אז לתגובה ממישהו.. ממורה, מחברה, .. התגובה שלא הגיעה. למה לעזעזל אף אחד לא ראה???!!!! איתך, אוהבת ינשוף

סוריקטה יינשוף יקרות ... האמת סוריקטה שיש בי כעס רק שהוא פחות נוכח ויש בי המון עצב שמתחיל לקבל צבע וגוון ברורים יותר... הימים העצובים זה לא בגללי זה בעיקר בגלל הנערה בת ה17 והתגובות של הפרקליטה של החשודים ....וכן כאן יש גם כעס מאוד מאוד ברור .. תודה לכן על היחד והמילים הרכות ....

שלום רב אני סובלת מחרדות זמן רב, לפני 5 שנים בזמן הריון עשיתי שיחות עם פסיכולוגית קלינית שהיה עוזר לי קצת. לאחר הלידה התחלתי לקחת כדורים ציפראמיל, שאיזן אותי , לפני 3 חודשים החלטתי שוב לנסות ולקחתי שיחות שוב עם פסיכולוגית, התקשרתי לכמה דרך קופת חולים ושאלתי אם הם מתמחים בטיפול CBT' כי זה מה שהפסיכיאטר שלי המליץ לי בשילוב עם הכדורים, קבעתי עם פסיכולוגית ואני כבר אצלה בפגישה 12, השאלה כזאת: איך אני יודעת שהשיטה שלה היא נכונה? כי שבדקתי בכרטיס ביקור שלה היא לא מתמחה בCBT למרות שהיא אמרה לי שהיא כן, זה נורא מבלבל ואני חוששת שהטיפול לא עוזר כפי שאמור לעזור , בכלל איך אני אמורה להרגיש אחרי 12 מפגשים, ? כמובן שיש פחות חרדות והתקפים ויש שיפור בהכל, אבל ממש רוצה לדעת איך אוכל לזהות שזה טיפול CBT תודה רבה

שלום לכולן ולאודי שמי אוריה אני סטודנטית שנה שלישית למדעי ההתנהגות במסגרת עבודת הסמינריון שלי שעוסקת בנושא של טראומה וההשפעות של סרטוני טראומה. אני מחפשת אנשים אשר יסכימו לענות לי על השאלון אני יודעת שמדובר בנושא רגיש ולכן חשוב לי להדגיש שהשאלון אנונימי לחלוטין והמידע בו חסוי אם תרצו ויסקרן אותכן אני ישמח לשלוח לכן את התוצאות של השאלון מודע על כל עזרה ואשמח לענות על כל שאלה שתהיה יום קסום וקארמה טובה לכולם (: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSeDBsOWjCMp2xgLnDsdsNdEa3edkNef1dD0ECze32LSqamK5g/viewform?usp=sf_link

שלום אוריה, הייתי מוסיפה שהתשובות לשאלון (מבחינתי) היום, לאחר טיפול פסיכואנליטי, שונות משמעותית (אם נתייחס לממוצע על פני תקופה נתונה) מהמצב ההתחלתי בו הגעתי לטיפול. מניחה, וכולי תקווה, שיש מקום שלוקח בחשבון את העבודה על הנפש במהלך השנים. ואגב, אז, אז גם יותר זקנים... :-) המון בהצלחה, סוריקטה

אודי, אתה יודע שעשיתי מעשה ממש מטופש. אבל ממש. סיפרתי למישהי שאני מכירה שנפגעתי. הממ, זה פשוט נפלט ממני (בכתב) ולא יכולתי לעצור. הרגשתי שאני חייבת להוציא החוצה ממני את הידיעה הזו. זה קשה לי לשמור אותה בלב לבד כל הזמן. הרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים. שאני לא מסוגלת יותר. כמובן שלא סיפרתי פרטים. אבל הבחורה שסיפרתי לה, היא לא חברה וגם לא מטפלת. היא קולגה לעבודה. שזה הכי טיפשי ואידיוטי שיכול להיות. אני כועסת על עצמי כל כך. באמת שבא לי לברוח מכאן. בא לי להיעלם. ומאז שסיפרתי לה, זה כאילו שהכל רגיל בינינו. כתבתי לה שזה מביך אותי, ומאז הכל בינינו כרגיל. איזה בלבול. איזה הרס. איזה טיפשות. לא יודעת, מעניין מה היא חושבת עליי עכשיו. בטוח שלא נהיה חברות עכשיו. אני לא רוצה רחמים. אני הכי רוצה רחמים.

ההרגשה כל כך מובנת אבל אני חושבת שזה אומץ ולא טפשות!! ואם הכל כרגיל אז בטח שהיא מבינה. ושמחה שיכולת לסמוך זה אמיץ ומדהים שיכולת. איתך, מיכל

הי אנשים, הדיכאון לצדי (מסיבות מובנות), ומתחילים שבוע מפרך. יוצאת לעמל יומי. מסבה את תשומת הלב שכתבתי הודעת המשך לעץ משבעו שעבר, לך, אודי, ולאביב. חיבוקים שקטים, סוריקטה

סוריקטה, שיהיה לך יום טוב ותרגישי טוב

הי מיקה יקירה, שולחת לך חיוך. :-) סוריקטה

סוריקטה יקרה מקווה שהדיכאון הזה שלצידך יהיה רק צל ולא יותר ... אתך חיבוקים רכים ושקטים חזרה לשבוע טוב יותר ...

הי אביב, ראיתי את תגובתך שם למטה. קראתי באהבה רבה. שמחתי מאד על ההקשבה. הדיכאון, כמו שאמרתי לא פעם, הוא המצב הטוב. טוב מהמצב ה'משוגע'. כן, טוב ורע, בהמשך לשיחה בעץ ההוא, יכולים להתבלבל, להתערבב. ותלויי מינונים, גם כן, כנראה... הרבה חיבוקים רכים ושקטים גם ממני, סוריקטה

שבוע טוב סוריקיטה יקרה שיהיה שבוע רגוע עם המון חמלה לעצמינו איתך ינשוף

הי ינשופונת, חיבוקים רבים וקרובים (במידה המתאימה) שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה, התגעגעתי אלייך מקווה שיהיו לך ימים טובים יותר. איתך שירה

הי שירה יקרה מאד, גם אני התגעגעתי. וכולי אושר והפתעה שהצלחת עם הכינוי. השדרוג הזה, ממש יכול להחוות כמו פיגוע... שיהיו לכולנו ימים של רוגע, עד כמה שניתן. סוריקטה

כי אני כבר לא בגיל שרוכשים חברות כאלה...אין לי חברות ותיקות כלל. אני אדם שנקרא חברותי עם המון חברות/מכרות אבל בתכלס אין לי חברות שאני יוצאת איתן, נפגשת וכ'ו..אין לי חברה אחת טובה לשיתוף ולא מאמינה שאמצא משתי סיבות, האמון שמישהי תתקרב אליי באמת, לא מאמינה ואם כבר תתקרב אני אתרחק.....זה מסובך ולא נראה לי בר שינוי. עצוב...ברור שאני גורמת למצב שלי.אבל לא יודעת להתנהג אחרת. חבל...ההרגשה הזו היא מגיל 11 בערך שאז שתי חברות טובות שלי מהגן עזבו לכיוונים שונים ובתי ספר אחרים ומאז לא יכולתי להתקרב או שיתקרבו אליי יותר מידיי :( וזה הגיל שהבנתי........

אוף מיכל, זה כאילו אני כתבתי את זה.

הי מיכל יקרה, העלית נושא שמאד נוגע ללבי. הייתי מעלה גם את החרדה (שאני מכירה בי) מהמחיר הנפשי שפוחדים לשלם על חברות עמוקה כזאת. ושיתפתח קשר עם מאפיינים דומים לאלו שהיו בעבר. אולי ידבר אליך, שלך, סוריקטה

תודה ענקית על הכל פשוט נגמרות לי המילים כל פעם מחדש... והדלתות... היו נעולות עד עכשיו רק עכשיו מבינה שזה דלתות .. מבינה שהזכרונות שכן נשארו הם כמו קוד ...ומה שמאחוריהם שייך לחלקים אחרים שלי ,לזכרונות שהם לגמרי מודחקים .. לפני שאוכל לנעול ולהשאיר את המפתח.. להבדיל מעד עכשיו שלא היה לי מפתח . אהייה חייבת לדעת להכיר ולקבל את מה ששם...וזה אודי כל כך קשה ... זה כמו סיפור של מישהו אחר ...שבידיעה אני יודעת שהוא שלי בהרגשה לא ... ואודי קצת איזון הבוקר חוויתי עם עצמי רגע של וואוו ...עשיתי רייקי לעצמי למען הגוף שלי הזרמתי אליו אהבה ,נשמתי לתוכו טוב ...האמת יש לי דמעות בעיניים מההבנה הזו שהייתי שם למען הגוף הזה ... שיהיה שבוע טוב ....

זה לא נושא שקל לדבר עליו איתה ובכלל .ובאמת אין לי מילים ולא סקטע של ביטוי ,אני לא מוצאת איך להגיב אליה..אחרי לילה עם בן זוגי במיון נאלצתי לבטל את הפגישה והיא מחייבת עליה..ואין לי באמת מה להגיד לה כי לפי החוזה שלנו פגישות שמתבטלות משולמות ..( וגם היא העלתה את מחיר הפגישות לאחרונה אז בכלל...) ןמהכרות מאוד עמוקה איתה של 3.5 שנים אני יכולה להגיד בביטחון שהיא אנושית ואכפתית ובכל זאת אני חושבת שזה לא פייר והיא קשה.אוףףףףףף.. שתדע אודי בא לי לסיים איתה רק בגלל זה :((((

שירה...מצטערת שקפץ להודעה יחידה. עצובה ההבנה

מיכל יקרה, תודה על הרגישות והתגובה

להיות אתך לתת לך יד שלא תהיי לבד עם ההבנה הזו ..

אביב יקרה, תודה. אני יודעת שאת יכולה להבין את הסערה המטורפת שמתחוללת בפנים מול החזות השלווה והמתפקדת. אין מילים לתאר. נזרקתי באחת לתוך תהום של זכרון וקשה לנפש וגם לגוף. אני גמורה

את יודעת שירה מעניין שגם אותי זרק יום הזכרון הזה להבנות ולזכרונות וחיבורים ... לא פשוט ויחד עם זה קצה חוט לחיבור אמיתי . הרי בנינו זה כל הזמן שם ... החזות השלווה הזו היא הרי לא באמת אמיתית . הסערה תמיד בפנים רגע לפני ... אתך באמת באמת לעבור את הימים האלה ... ואני שמחה שנרשמת ואת קיימת ...

תודה אודי...סוריקטה יקרה, אביב יקרה. כל כך חוסר יציבות בתקופה הזו עם הפגישות שזה מחרפן אותי. לא מבינה למה זה עושה לי כזה בלאגן....למרות שזוכרת בדיוק מתי נפגשות והיא תמיד בסוף פגישה אומרת תאריך ויום כאילו להבטיח שנפגש שיש פגישה באופק...יודע אודי, רק איתה הקשר כזה חזק ומקשה...זה מוזר עוד אין לי קשרים טובים וקרובים ממש עם אנשים.....כלומר יש לי חברים אבל הם סתם.....אין אשת סוד כזו או חברה טובה ואפילו אחרי הרבה זמן של טיפול היא הפכה לסוג של החברה הכי טובה..אבל היא בעצם לא..היא מטפלת בי...אז עצוב וגם אני שואלת האם זה הכרחי? האם אי פעם תהיה לי חברה כמוה לא מטפלת??? מישהי שבאמת תתחבר אליי לא כי יש לה אינטרס אלא פשוט בגלל מי שאני??? זה עוד אפשרי?? תוהה אם כן....

היי מיכ מטפלת היא קשר חשוב אבל בהחלט לא קשר של חברה אמורים ללמוד להיות בקשר קרוב על ידי הקשר הטיפולי אני גם שנים בטיפול ומתקשה מאוד להיות בקשר ולהרגיש בטוחים עם אנשים. אבל ... אני מאמינה שזה אפשרי.. איתך, ינשוף

הי מיכל, רוצה לכתוב לך שאני מאוד מזדהה איתך. גם לי אין ממש חברות, ועם בעלי הקשר הוא די שטחי (ילדים, בית וכו'...) בפגישה האחרונה דווקא דיברתי על זה עם המטפלת. אני חושבת שאפשרי למצוא חברה טובה, אבל צריך לדעת להתקרב. ומטפלת, עם כל הקשר העמוק , היא לא יכולה להיות חברה.

פתאום מבינה שחיי מלאים דלתות וכל דלת שאני זוכרת צבעונית ושמחה של אבא אוהב מחבק משחק היא דלת לזכרונות שהודחקו ביעילות ... אלוהים עדי שגדלתי עם השטן בכבודו ובעצמו .. ומה זה אומר עלי .... חפץ עובר לסוחר בשביל מה נולדתי בכלל אודי זקוקה למילים מרגיעות הכאב הזה בילתי נסבל .... לא היו משחקים ...זה היה משחקים לגדולים לא לילדים ..

יקירתי אף מילה לא יכול לתאר את הפגיעה שעברנו.. להכיר בזה שזה קרה לנו קשה מאוד... את האנשים שהיו אמורים לשמור עלינו, לאהוב אותנו פגעו בנו.. הניתוק שירת אותנו ועזר לנו להמשיך לחיות יום אחרי יום... האמת היא שכמה שאנחנו מבינות זה בלתי נתפס על הדעת והכי.... כואב עד הכי עמוק בפנים.. שולחת לך חיבוק עוטף ומרגיע. אוהבת מאוד💗

ינשופי יקירתי ....אוהבת כל כך תודה על הכל ....המילים שלך מרגיעות ועוטפות ...חיבוק חזרה

הי אביב, הי אודי, אביב יקירתי, קראתי את הודעותייך האחרונות, הגבתי רק לחלקן, התעוררו בי מחשבות רבות. ביום חמישי החלטתי להשאיר את התגובה הראשונה להודעה זו לאודי, ואז לארגן את הכיוון עליו חשבתי. וכמה אני שמחה שכך. דבריו של אודי נפלאים בעיניי. ועזרו לי לעשות סדר גם אצלי. הזכירו לי דברים ידועים שנחבאו, והופ, הם על פני השטח. איזה יופי שיש גם אודי (שהוא אחר ולא אני). התוספת שלי היא קודם כל שוב לנסות לא להישאב לקטע של הטוטאליות. בהמשך, אומר ש - לא, אבא אינו השטן. יש בו חלקים שטניים מאד. חולים מעוותים. שהכי בא להקיא. וגם - נראה לי, שאם אבא הוא השטן, מאותה סיבה גם את. ואת לא. זה העניין. אבל כן יש חלקים כאלה, ואם סוגרים את הדלת (אין על המילים של אודי) החלקים ממודרים יותר ולא הופכים את הכל לטינופת רעילה. כי יש חלקים יפים. וגם יש בך חלקים יפים צבעוניים שהגיעו, כן, זכות ההכחשה שמורה לך, גם מהחרא-של-בנאדם הזה. אודי, תודה. כתבת לאביב, אבל אתה כותב גם לכולנו. למגיבים בפועל, כמו שבחרתי אני לעשות, ולקוראים ה'שקטים'. והדברים הנהדרים שאמרת, אודי יקר, היכולת למדר, רוב הזמן, הוא הישג ששנים של עבודה הובילו אליו. תודה :-) ואביב, יש מצב (וזה קטע שגם לי מאד קשה לתפוס) שאבא אהב את אמא ומשם נוצרת ונולדת. אופס. סוריקטה

הי סוריקטה.. שנים שאבא שלי היה חצי אל בעיני . מאוד מאוד אהבתי אותו הערצתי אותו ... נראה לי שכדי להגיע לאיזון אני צריכה יכולת להביט גם בשטניותו ככה שכן מן הסתם את צודקת ובכל אחד יש מהטוב ומהרע ... אבל כרגע מנסה להגיד את הרע אולי אולי אולי זה גם יחלחל וגם אצליח להרגיש שהוא היה חרא אדם . כי אני עוד לא שם אני גם לא כועסת (מן הסתם יש כעס בפנים ) עוד ארוכה הדרך למקום של איזון של חלקים טובים ורעים ..... ובקשר לאמא ולאבא לא יודעת אהבה ...יודעת שהיה קשר מאוד מיוחד . של תלות וכוחות ויחד ונפרד ...לא קשר בריא מן הסתם ובלי קשר כן יש בי גם חלקים יפים שקיבלתי ממנו ....

אודי, אין לי שאיפה להיות לבד. יש לי כמיהה לחברה ולקשר עמוק. עצוב לי שטוב לי כאן, ושיש לי מטפלת. אבל בחוץ אין לי אף אחד בשר ודם שניתן לחלוק עימו דברים עמוקים ואישיים. מטפלת זה לא מספיק. צריך גם קשרים אמיתיים בחוץ. אבל קשה לי לייצר אותם.

מובן...אני גם מרגישה שהקשר איתה הוא היחיד החזק..השאר זה קשרים ממש אחרים ורופפים..והבעל הוא שותף כזה לחיים הרגילים..עבודה ילדים אוכל חשבונות וכו'...עצוב. ומובן.

לפני בערך 4 וחצי שנים התאהבתי במשהי .. היינו סוג של ביחד תקופה ממש קצרה .. ומאותם ימים עד היום כל אינטרקציה איתה , כל פעם שאני עצוב , כל פעם שאני חושב על זה .. זה מופיע לי בחלומות המון .. המחשבה עליה הבריחה למשהו שהיה לפני כל כך הרבה שנים וזה לעולם לא עובר לי .. היא לא רצתה אותי .. אני כבר בנקודת שפל אני אוכל את עצמי מבפנים איך זה יכול להימשך כל כך הרבה שנים .. האם הדבר מצריך טיפול ? זה עושה לי רע יש הפוגות מזה ארבל איכשהו זה תמיד חוזר .. מיואש כבר מהנושא הזה שנים שלא פתחתי אותו עם אף אחד

פתאום זה הכה בי בעוצמה. אני נפגעת פעולת איבה. החיילת שהייתי ומה שאירע לה, פתאום זה התחבר לי לראשונה. נפגעת תקיפה ופעולת איבה. היא מתה ואני המשכתי ופתאום היא שבה ועולה.

שירה בטוחה שכתבתי לך .... איתך , בקושי בהבנה אפשר להיות לידייך לתת לך יד ביחד זה יותר קל ....

שירה יקרה איתך..מבינה את הכאב

אודי יקר, האם אני היחידה שקשה לה עם חוסר יציבות...כאן ועם המטפלת..שיגעתי אותה, הייתי כל כך לא החלטית עם הפגישות..רציתי לבטל פגישות לפחות לחודש הקרוב שהוא כמעט ללא פגישות...בסוף ויתרתי ואני כל כך רוצה שתנסה למצוא עוד זמן...פגישות יחידות מקשות עליי...ואז פה בפורום גם לא ברור...הריחוק הזה של העלאת הודעות..זה מכוון אודי? זה מחוסר זמן? האם אתה שוקל לעזוב ומנסה לראות איך יסתדרו בלעדייך?? אולי אתה מנסה למצוא אפילו מחליף לפה? הייתי ממש רוצה שתענה לי ולא להשאר עם הנחות שלי...מקווה שאתה בטוב. אני בבלבול ורגשות מעורבים האם אכפת למישהו ממני???? ממה שקורה איתי..לא יודעת...האם אני היחידה? אביב מצליחה, כלן מצליחות רק אני מחכה שיהיה יציב.... מוזרה שכמותי :( שיהיה יום עצמאות שמח...קשה לאחל ביום עצוב אך כך זה במדינה שלנו...

וזה ברח ...דוקטורס.. צריכה...בקיצור יקרה שלי את בסדר זה רק תקופה כזו ...וזה עובר ...אתך

מיכלי יקרה ומצחיקה .... שינויים משפיעים עלי רעבדיוק כמו עלייך כמו על כולן לפני כחודשיים כשהבנתי שחודשיים הפגישות יהיו מוטרפות אפילו כתבתי על פגישה שלמה של שתיקה .. אז היה ועדין תקופה קשה של חגים חופשים ופגישותבשעות מוטרפות .. אבל לא ויתרתי והפכתי עולמות סידרי יום עבודה לימודים והמשכחתי ללכת לפגישות מתי שיכלה ...וזה עדין לא נגמר ... ורוב התקופה יש כעס והרבה והוא מדובר בטיפול .. וכאן ... אודי מופנם בפנים .אני יודעת ואודי הוכיח את זה שהוא אחראי ומסור לנו ...מכוון ואני לא הצלחתי להכנס לפורום בשום צורה מספר ימים הנחתי שגם אודי התקשה בכניסה ...😊 כשראיתי שלשום פורום אי אפשר להכנס הבנתי שדוקטורס שיגעו אותנו שוב .. אבל את יודעת מיכל זה התנסויות טובות האם נסמוך על אודי .האם נחוש שייכות או נפתח רצון לברוח ....ממש כמו בטיפול ממש כמו בכל מערכת יחסים . ועוד דבר מיכלי ...כבר כתבתי לך על זה בעבר אני חושבת שלהיות עצמאית זה לא אומר להיות לבד ...והפעם בטיפול הזה מראש סיכמתי איך נראה בן הפגישות וזה כולל שיחת טלפון אם אני

הי מיכל יקרה, איני חושבת שאת היחידה. אני אפילו חושבת שכולנו כאלה. בכולנו יש צד שמחפש את היציבות, אם כי גם כאן כנראה שלא יותר מידי, כי הייתי רוצה להאמין שכן יש חיפוש למשהו לא מקובע עד כדי כך, כי המוח, החי, כנראה לא ממש סובל את זה. בטיפול, בסוג של חדר מעבדה, אנחנו לעתים רגישים הרבה יותר. וזה גם מה שבודק טיפול, כך אני מבינה, ומנסה לתת כלים. במצבי רגישות יתר, אני חושבת שהקושי הזה מודגש יותר, הופך לחווייה עוצמתית יותר ונמשך יותר זמן. נרפאים ממנו לאט יותר. זה בסדר להרגיש כעס ואכזבה. אפילו סוג של אובדן אמון. ואת הקושי עם התלות והחלקיות אני תמיד מזכירה... שיהיה המשך שבוע נעים, שלך, סוריקטה

יום הזכרון השנה תפס אותי במקום אחר .. לא ממש ברור לי עצמי הרבה כעס מבעבע בתוכי אולי כי נגענו בטיפול בכעס מול אמא. חושבת שזה קשור ליכולת לכעוס עלייה ....האם מותר לי בכלל , הרי היא כל כך מסכנה ...כולם מסכנים ואני מה איתי איפה אני ... הצפירה אתמול שלחה אותי לבולמוס מטורף 5 דקות של טרוף .... כועסת על השכול כועסת על מה שהוא מנע ממני כועסת שלא ראו אותי בכלל.. ואיפה איפה היום לנפגעות תקיפה מינית ..זה יותר גרוע מפעולות איבה ..זה היה בתוך הבית ממי שאוהב לא מכאילו אוייב .. ולמה למה אנחנו לעולם לא נוכל להרים את הראש ולהגיד אני נכה מפגיעה מינית ...אני נפגעתי לאורך שנים בקרבות שלא יכולתי עליהם ... אני מתתי עוד פעם ועוד פעם .. ובסוף יצאתי נכה אשמה ואכולת בושה ... למה לי אין יום של גיבורה ....אולי ביום שאנחנו נפנים איזה גיבורות אנחנו נוכל גם לשדר את זה החוצה .. אולי זה יקרה ביום שאני יאפשר לעצמי להאמין לסיפור הזוועות שיוצא מפי ...משאירה את זה כאן יותר כתזכורת לעצמי .. תהליך . שיהיו ימים קלים ,אוהבת אותכם

יקרה אהבה חזרה ושבוע קל מקווה שדוקטורס יאפשרו שליחה .. .

ומשפט, שאולי מתאים (על אף שיש בו גם צד מעצבן, החלקיות, את יודעת...): 'מוטב מאוחר מלעולם לא' עמדתי עכשיו בצפירה חנוקה וממשיכה הלאה. כמה שינויים חיצוניים קטנים חוללתי בי לאחרונה. מהפנים המעובד החוצה, וזה עובד גם הפוך. מהחוץ פנימה. וחשבתי לי שאני נראית חמודה, ובמקביל התבאסתי שרק עכשיו, כל כך מאוחר. אסונות מסביב, וכאב, ואנחנו כאן, חיים. מתמודדים עם המוות. שלך באהבה וחיבוק, סוריקטה

איזה כייף שעשית לך שינויים קטנים .. וככ אהבתי שבעייניך את חמודה... זה נפלא ונהדר .... לא מכירה אותך אבל אני בטוחה בזה שאת חמודה מאוד ....

את זו שחמודה :-) ואני סתם חריגה. כולם חושבים שאני כזאת. הממ, בעבודה למשל... אני לא גאה במה שאני. הלוואי והייתי אחרת. אני מרגישה מוצפת. מאוד! אני רוצה להיות דורותי עם נעליים אדומות ולברוח מכאן. ביחד עם האריה הפחדן שהוא אני, וביחד עם איש הפח חסר הלב שהוא אני גם. וביחד עם הדחליל הטיפש שהוא (כמה צפוי) גם אני. אני מעריכה אותך מאוד. חכמה שאת.

מיקה מתוקה את יודעת אני ממש אוהבת את החריגות שלך... והאמת בנינו את לא כזאת חריגה כולנו כל בני האדם לפעמים דורותי לפעמים האריה והדחליל ..ואיש הפח .... את בסדר גמור מיקה ...ואני דווקא אוהבת התנגדויות בטיפול כשצולחים אותם משיגים המון ותהליכים נעשים עמוקים יותר .. סליחה שנדחפת אבל המתיקות שלך פורצת מסך...

הי מיקה, אני עדיין חושבת שאת מאד חמודה. והדוגמא של שילוב הדמויות מהקוסם מארץ עוץ, כחלקים בך קסומה (וחכמה), בעיניי. וגם - אולי הדחליל הוא סוג של טיפש בכאילו. כמנגנון הגנה? שהימים יעברו בקלות, שלך, סוריקטה

אני דווקא שהדחליל חכם מאוד ואיש הפח אמיץ מאוד ...

מתחילה להתרגל לטריקות הדלת של דוקטורס ....כבר לא מבהיל , יודעת שאחרי כמה זמן אפשר יהיה להכנס... הרבה דברים שלא יכולה לדבר עליהם כאן...תחושה שהחיים מקדימים אותי בפסיעה , תחושה קצת מפחידה ...אבל נאחזת במחשבות טובות בתדר נכון ומתפללת שדברים יסתדרו ואם לא שיהיה לי כוח לעבור אותם ...בכל פעם אני שואלת כמה הוא עוד רוצה לנסות אותי .. ואחד השירים המדהימים שנוצרו כאן בשנים האחרונות משאיר אותי שפוייה ובתדר הנכון ...אז שיהיה שבוע קל ... https://www.youtube.com/watch?v=1VWT_MWF3Ws&index=74&list=PLWkfrFkdyL1H6PXpPbiyjiQ0VgNSGYYoW

אביב יקרה אני מאוד בעד לאחז במחשבות חיוביות כמה שאפשר וגם לקבל ולכבד את כל מכלל של רגשות. מאחלת לך שבוע עם המון כוחות והרבה רוגע

תודה אהובה...שבוע קל גם לך

אודי זה ממש לא הטריד אותי ..כמו שכבר כתבתי התרגלתי אלהם . האמת שכתבתי את זה למען כולם שיבינו שלא רק הם לא יכולים להכנס ... והדברים שצצו אז קצת בחן אותי היקום והזכיר לי שעמוק בפנים יש משאלה לחיות ולא למות ושאני צריכה להתחיל לדאוג לעצמי ..

אהבה לכולם, סוריקטה

שבוע טוב סוריקיטה יקרה שבוע עם אנרגיות טובות וחג שמח גם

אני מוטרדת מאוד מזה שכל חוויותי שקר.. ששום דבר לא אמיתי.. שאני לא שפויה אני לא מצליחה להרגע וההתעסקות בזה לא נותן לי מנוח גם בטיפול אני לא מצליחה להרגע.. אני מתאמצת לשאר נוכחות ולא מצליחה להרפות בגלל החרדות שהזכרונות לא אמיתיים לא מצליחה להתקדם... ההפך.. נכנסת יותר ויותר לבור של יאווש גם הידיעה שזה אולי מנגנוני הגנה לא משכנע אותי. שום דבר לא משכנע אותי אין לי לאן לברוח יותר. אין לי שקט בפנים.

ינשופי אהובה את יודעת בעיני זה כן התקדמות להיות במקום שמוכן לתת לחלקים לספר את סיפורנו . כן קשה לקבל את הסיפור כי הוא מטורף ברמות על. יכולה להגיד לך מה עוזר לי לא שאני מאמינה (כי אני לא רוצה להאמין -כי מה זה אומר עלי ) אבל אני יודעת שאני יודעת. הגוף שלי זוכר . החלקים שהם אני זוכרים אז זה אומר שאני זוכרת .. תזכרי אהובה שלי אף אחד לא ממציא לעצמו עולם אכזר כזה ,ועד כמה שזה עצוב אנחנו לא היחידות שלא מאמינות לסיפור שיוצא בטיפול אז מה זה אומר שכל מי שהיא דיסוציאטיבית משקרת ... אוהבת אותך ,את כולך מאוד מאוד מאוד . אני מאמינה . מחזיקה אותה כאן בשבילך עד שתהיי מסוגלת ...עדה לסיפורך הקשה . אתך בלב 🙅🙅🙅🙅🙅🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅😻🐶🐰🐶🐕🐥🐏

הי, חרדה חרדה. ממש רגעים הכי לא נוחים, מבקשים בריחה ומוצא, ועדיין, הרשי לי להאמין - אם אצטט אותך - שלא כל חוויותך שקר. ושכן יש. ויש מפלט ומקלט שיימצאו, אם לא ממש עכשיו, אז מתישהו. בוודאי שמאמינה שכך את חשה, ככה זה כשנמצאים בפנים, ועדיין הייתי קצת מנסה להיפרד מעולם הטוטאליות והקיצוניות. לנסות להבחין בידיים מושטות בחוץ וגם הייתי מזכירה גם את המילה סבלנות (שיש לה סיכוי להיות מותקפת, כי כמה אפשר, אני יודעת...). וגם את עולם הגלים. איך את עכשיו? סוריקטה

האמת היא שאני עדיין באי שקט משכנעת את עצמי ללכת לטיפול למרות הפחדים וחרדות והספקות האם להפסיק טיפול זה בריחה? האם להפסיק טיפול הוא להסכים לקבל? שאלות שאני שואלת שוב ושוב בטיפול ועדיין אני ממשיכה.. אבל אני פוחדת מאוד שזה לא לטובתי. אין לי את התשובות....

לאביב.. סוריקיטה ואודי יקרים רק לאומר לכם תודה אני קוראת את מילותייכם שוב שוב ומקבלת כוח, תמיכה ואהבה. תודה רבה

שלום רב . אני אדם מכור שהיה משתמש בסמים מהיותי נער . נגמלתי פעם 1 על ידי קהילה טיפולית ושוב חזרתי לעישונים ואלכוהול . כיום התנקתי מעל 3 שנים על ידי קבוצות תמיכה ועבודת 12 הצעדים אבל עדיין יש לי מחשבות ורגשות שלא עוזבים אותי ויש לי לפעמים רצון שוב לחזור לבריחה מהמציאות. הציעו לי להגיע לקבל טיפול יותר לעומק משהו רציני יותר מעבר למה שאני עושה. אשמח לקבל ייעוץ והכוונה

מה אודי? אתה חושב שלא התקדמתי בכלל? לא רוצה להיקשר למטפלת, להוריד הגנות, ואז כשאני חשופה היא תעיף אותי מהטיפול כמו שקרה לי פעם. היה לי מאוד קשה ועצוב להתמודד לבד. כן, אני מרגישה קצת מובסת שיש לי רגשות למטפלת. מרגישה ילדה קטנה שרוצה רק תשומת לב . מרגישה ילדה שרוצה הכרה. אני רוצה שיכירו בזה שפגעו בי!!!!!!!!!!!!!! לא רוצה להישאר עם זה לבד. אני לבד עם זה. זה מכביד עליי. מה, באמת מכל הזמן שאני כאן, לא התקדמתי בכלל??? תאמת, אודי, נראה לי שאני תמיד אהיה חריגה קצת . בעיקר חברתית. יש לי איזו סגירות כזאת. אבל כן חשבתי שמשהו בי השתנה...אפילו קצת... וחוצמזה, הקשר שלי ושל המטפלת הוא חדש יחסית. אני עוד לא בטוחה שהיא בנאדם טוב ואמין כמו שאני מצפה. זה בעייתי לי ישר על ההתחלה לפתח איתה קשר עמוק ככה.

יקירתי, הי חמודה, אני חושבת שמה שאת מתארת זו התקדמות יפה, ובאופן צפוי למדי מתעוררות חרדות והתנגדות. ואת יודעת, מתאים לי לחבר משפטים שכתבת באופן אחר: אני רוצה שיכירו בזה ש (ועכשיו חוזרת להתחלה) שנקשרתי למטפלת. שאת תכירי בזה ואם תשתפי אותה - חוץ מאיתנו שאנחנו וירטואליים ולא ממש חוץ - ותהיה עוד עדה: היא, המטפלת, שמשמשת גם כמראה. בצמידות לזה, להזכיר את החרדה העוצמתית של נטישה שאת מתארת לאור ניסיונות העבר (שחזור, אולי). ואולי כדאי גם לשים לב שלא תייצרי בעצמך 'נטישה' עוד לפני שהיא אפילו מראה קצה של להתרחש בפועל. אני חושבת ששווה להיות ערים לכך. אם היו אירועי עבר של בגידה עם דמויות משמעותיות - יש להניח שגם ההיסטוריה הזו מאד קשורה לעניין. ואולי יש גם השלכה על המטפלת. מניחה שאת כבר מכירה ויודעת. ככה זה טיפול. גם אני לא-כמו-כולם (את השתמשת במילה 'חריגה'), ואני גאה בזה. ונכון, חדש, והרגשות שאת מתארת צפו אולי מוקדם ומהר להרגשתך, ובסדר, אפשר לזכור את הלאט-לאט. הוא שם. זה בסדר. לקשר עמוק, בעיניי, לוקח שנים להיבנות. כי... זה לא משהו שטחי... לייף. סוריקטה

הניצולים לא מספרים את סיפורם אבל זוכרים .. ואני יושבת אצל המטפלת ויוצאים מתוכי מילים והגוף צועק את כאבו מאשר כל מילה ומילה ואני לא מאמינה .. אודי איך יכול להיות שאני לא אזכור כאב וסדיזם כזה . איך יכול להיות שאני לא זוכרת אבל יודעת בוודאות מה היה שם ..כל קשירה כל מכה כל .. אודי זה נורא אם אני לא מאמינה לעצמי למה שמישהו יאמין לי .. ואיך זה שכל מי שסיפרתי לו על הפגיעה אף אחת לא ניסתה להגיד שאני משקרת רק לא הבינו איך לא ראו ... אודי מה זה אומר עלי .. אני משתגעת...היום יצאו מתוכי מילים קשות כל כך .. אודי יש לך מילים שירחיקו את המילים הכואבות האלה ....

כל כך נכון... ואביב יקרה, כולי תקווה שהמילים הנפלאות של אודי היו עבורך מדויקות. איתך, סוריקטה

היי אודי, אני מתגעגעת למטפלת שלי מאוד אני מרגישה שאני טובעת ברגש הזה אני רוצה לשבת לידה ולהניח עלייה ראש (אני לא אעשה זאת במציאות בחיים) זה קשה לי לשלוט בזה. היא ניצחה אותי, ועכשיו אני מובסת. בא לי לבכות...

את יודעת מיקה אני שמחה עם המטפלת הזו זה מרגיש שאת עושה שימוש נהדר בטיפול ובונה קשר נכון ואמיתי ... ואני יגיד לך כמו אודי געגוע זה טוב.....

הי מיקה, בעיניי, שווה לבטא את המשאלה במילים, בקול, מול המטפלת, כשיתאפשר, ולו רק כדי לשמוע אותך אומרת ממש. שזה באמת משהו ממך (כמה תעוזה צריך לעתים, כן...). כמו כן, במקביל להשמיע את הקול הרומס את ההרגשה. חלקים בך. מנוגדים, אולי. לי קשה למצוא את האזורים המתמסרים הללו בי, אז ממש מקסים בעיניי שרגשות כאלה צפים. וכאמור, מפחיד בה בעת. קרוב רחוק שלך, סוריקטה

בעלי טס לחו"ל הערב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל הערב, שיבושים בזמני הפגישות הבאות איתה....הכל גורם לבטן שלי להתהפך...לא ספרתי על הנסיעה של בעלי למשפחה הפעם, תמיד כן מספרת, הפעם לא, המשפחה גורמת לי לחרדה רבה יותר...........חרדתית שכמותי :( וגם לא רוצה ליצור קשר עם המטפלת בגלל חרדה.........רוצה להחזיק לבד.........ובכל זאת אודי? כותבת פה.....הבטן מתהפכת לי מהכל....מועקה בחזה כזו.....אוף.......וכן, כנראה שזה יחלוף......אבל עד ש.....אני ארעד כמו עלה נידף ברוח.....חבל......(דרך אגב, כבדות ופחד תמיד מגיעים ביום הזיכרון הזה)

את יודעת אני קוראת אותך את החרדה את הקושי ..וחושבת בתוכי למה לא להעזר בה .. דווקא סתקופה כזו של טלטלות וחוסר יציבות בפגישות .. את יודעת להיות עצמאית לא אומר להיות לבד . זה לא פשע להעזר במטפלת בן הפגישות כן זה בעייתי שזה הרגל אבל לא כשזה צורך אמיתי .. חושבת לפחות מעצמי שאם הסמס עוזר לא להיות במצב הקשה הזה כי אם נותן כוח להחזיק את הימים אז מה רע בו. הכל שאלה של מינון ועיתוי . אל תקשי עלייך דווקא כשצריך . זה בסדר להיות חזקה ועצמאית וזה בסדר להעזר ולהזדקק .. אתך בלב

חגים וחופשים אף פעם לא היו קלים עבורך ... השנה עוד יותר אני מניחה אז רק שתדעי שחושבים עלייך כאן .....

תודה. אני קוראת אתכם , קשה לי לכתוב. במבי.

אני יודעת רק רציתי שתזכרי שאנחנו אתך חושבים עלייך .. שולחת כוחות

אתך , זוכרת שאלו ימים לא פשוטים . שולחת חיבוק וכוחות

הי :-) נכון. אבל אני ממש בסדר. יש רגעי פירוק מפחידים, אבל ביחס לעבר החיבור מהיר ויציב משמעותית. ולקחתי לי דומיית יום השואה. היו לי מחשבות בהקשר, כן... וגם - מעניין, בהמשך למה שכתבת לי בעץ למטה - גם המטפל שלי אמר (ככל שהבנתי ואני זוכרת) שלפעמים הוא שוכח שאני לא כזאת בריאה. נו. שלך, בתודה מן הלב, סוריקטה

.

פעם היית עונה בתדירות יותר גבוהה, מעלה הודעות מספר פעמים ביום..אחר כך לאט היית עונה אחרי שהיית מעלה תגובות...אחר כך ענית מאוחר בלילה..וכיום רק מאוחר בלילה ביום שלפני שאתה יוצא למנוחה...הדרגתיות, הפורום יותר בשל וכו' וגם אתה יותר עסוק אולי....בכל אופן לפעמים חסר לי המענה באותו היום..או לפחות לראות שעלה...ובכלל לא רוצה להסגיר פרטים אבל שבוע הבא הולך להיות קשה..והפעם מנסה כל כך שלא לדבר בין הפגישות, לדעת שהיא פה ולא לתת לחרדה לשלוט..אבל אני עם מועקה שזועקת למענה..מצטערת אודיייייי אתה שומע את החרדה שלי??? אתה מבין????? כי אני לא מבינה אותי כבר.... עצוב שכך עצוב שאני עלובה כזו...עצוב שלא מופנם אחרי כל כך הרבה זמן...אודי התשמע קולי??..רחוק אתה רחוק במענה שלך...רוצה שתענה ולא ממש תגובות של אחרות כרגע...מצטערת כולן :( צריכה מילים מרגיעות שאתה לא לקראת עזיבת הפורום..ואולי כן???

רוצה לכתוב שהתגעגעתי ואני כאן , ויופי אנחנו אחרי החגים והמפגשים והמשפחתיות הכפויה ...רוצה להגיד שאני בסדר ונפלא ...ולנסות לאזן את הקולות והמכאובים במשהו טוב כי יש והרבה ... אבל האמת שאני בתקופה נוראית , כבר לא מאמינה בכוחות שלי ואולי גם לא רוצה בהם יותר . האמת שנתתי לעצב להשתלט עלי נתתי לו להיות קיים . הוא לא נראה לעין ואף בר דעת מסביבי לא יכול להבחין כן עסקים, כרגיל ...עובדת מתפקדת צוחקת מחייכת ....אותה אביב רק בלי שמחת חיים . אביב שרק אביב מכירה אביב עצובה ורק כאן ובטיפול מרשה לעצמי להוציא להגיד זקוקה לעזרה נשרפת בתוכי ...כדור האש הזה שרף אותי מבפנים ..ההרס העצמי , המשחק עם חיי , המוות שרשום על הקיר של ליבי , המשאלה שאני לא נותנת לה מילים וכוח ומחשבה המשאלה הזו קיימת בתוכי בתאים בדי אן איי כבר שנים . כשהייתי נערה המשאלה הזו הייתה כל כך חזקה התחננתי ליקום תעצור את הרכבת רוצה לרדת ..אבל תמיד הכוח הזה הוויטליות שבי משכו חזרה ...ואף אחד לא ראה ..כי כנראה שגם שאני צועקת ומבקשת עזרה , הדרך שלי לא נכונה ...כנראה שחוץ מעצמי איש לא מבין את גודל הצרה ...מגרדת תחתית ומתרוממת כמו עוף החול ...כדור האש שבתוכי שורף אותי מבפנים כל פעם מחדש ...וגם עכשיו תוך כדי שכותבת מרגישה איך הנשמה נשרפת וקמה מחדש ....עוף החול , עולם חדש גלים גלים של תקווה מתנפצים ובאים ...כי סה"כ החיים יפים .... https://www.youtube.com/watch?v=jL9g_5Lk1UQ ואיזה כייף שיש מוזיקה בעולם וטבע ובעלי חיים וצחוק של ילדים , ואנשים טובים סביב להזכיר לי שהחיים בסה"כ טובים אלי אז אודי וכולם שמחה שאתם כאן, ושיהיה סופ"ש קל ורך עד כמה שאפשר ....

אביב יקרה קוראת את החלקים השונים בתוך מה שכתבת נראה לי שיש מקום לכל הקולות גם העצב, גם השמחה, גן הכועס וכן הלאה.. אוהבת, ינשוף

ינשופי אהובה תודה יקרה על תזכורת נכונה כל כך.. תודה שאת איתי 😍

הי אביב יקרה, אם זה בסדר לכתוב... אני חושבת שאפשר לבדוק אם יש גם זעם, וזה לגמרי מתבקש ובסדר. ואולי זה שוב הקושי עם התלות. להרשות לעצמנו לקבל משהו שהוא מאד מאד חלקי, על-פני הבחירה בדרך הפיצול. ובהקשר ובהמשך - מתוך המקום שאני מכירה, מאמינה לך מאד בתחושה שזעקתך ונזקקותך אינה נשמעת ונמוגה בחלל, ואת אינך נראית, כאילו אין מי שמסכים להיות עד לסיוט היסטוריית חייך (אפרופו יום השואה המתקרב). שלך, סוריקטה

סוריקטה החכמה ...ברור ומובן שאת יכולה לכתוב ,אוהבת את כתיבתך ... וכמובן שיש זעם והרבה שצועד עם הכאב יחד יד ביד ..לצערי כרגע מופנה כלפי בעיקר כלפי גופי האומלל.. ובקשר לנשמעת ונראת ..זה עצוב באמת ,שבע שנות טיפול לימדו אותי לבקש עזרה בצורה ישירה. אני עושה את זה גם בטיפול וגם מול עוד מקום תמיכה ....ואתמול שכתבתי כאן שוחחתי עם שתהן על הדברים ושתהן הודו שנכון אני כבר הרבה זמן מציינת את גודל המקום הגרוע שאני נמצאת בו מפזרת סימני אזהרה צועקת הצילו בקול גדול והם לא מבחינות בזה כמו רואות אבל לא ממש יודעות מה לעשות עם זה מול הכוחות שלי .אולי אם לא הייתי קמה מהמיטה ומרעיבה את עצמי למוות היו שמים לב אבל אני מתפקדת בכוח רב ממש מכריחה את עצמי לקום ומקיאה את עצמי למוות וזה לצערי אף אחד לא רואה או שלא רוצה לראות ....מרגישה ממש כמו פעם שצועקת לעזרה ורק אני שם בשבילי..ומבינה שמשהו באיך לא נכון לא מדוייק ....לומדת וכמו שכתבתי לאודי מבינה גם שחלק מהעניין זה להביא את הכאב לא ממקום קרבני כי אם ממקום נקי אמיתי ואז אז אולי אפשר לשני להבין אותו ...מעשה טלאים בעולם מורכב....

אביב, אני מבינה את גודל הצרה. כל כך מבינה שזה כואב. וזה כואב. תהומות של כאב. איתך שירה

שירה יקרה ....תודה שבאת וכתבת את מה שכתבת בשבילי. עצוב שאת מבינה על איזה צרה אני מדברת ליבי איתך . את יודעת אולי יותר מכל מה שאני מנסה לאמר זה אז מה אם יש לי כוחות אני לא יכולה לבד צריכה שיעזרו לי ....קשה לי גם אם יש לי כוחות ...תודה שראית אותי בקושי ...

אודי יקר .. תודה על המילים המדייקות. רוצה להגיד לך ,שזה הרי ברור ומובן שככה זה אצל כולם . ולשתף אותך שזה היה מאוד מאוד קשה לכתוב את שנהם יחד . מעשה קריעת ים סוף . ואני רואה בזה שזה מה שלקחת מהדברים להדגיש הוכחה לכך שהצלחתי לרגע או יותר לחבר בן הכאב לטוב למשהו שלם ולא מפורק .. עוד תהליך שצלחתי עוד צעד קדימה. מנסה במאמץ רב לתת מקום לכאב שבי מבלי לוותר על הכוחות שלי ,מבלי להיות במקום קרבני 😊אז המון המון תודה

הי אודי רציתי לעדכן שבסוף הבאתי לה את המתנה והיא שמחה בה מאוד וגם דיברנו על כך. אז תודה לך ולמיכל ולסוריקטה המקסימות שלימדתם אותי שאפשר לדבר לפני המימוש ושלמתנות יש ערך ומשמעות. ואמנם המטפלת שלי לא קוראת זאת - אבל באמת תודה גם לה.

שמחה לשמוע שנעזרת בנו ושהמטפלת ידעה והבינה..אני מסכימה גם עם סוריקטה שסתם מתנה בלי פתק לצאת לידי חובה מיותרת לחלוטין. אך אם יש משמעות למתנה זה הרבה יותר שווה!!!!!

שלום רב, אחותי נשואה מזה מספר שנים. יש לה 2 ילדים. בעלה חולה נקיון בצורה מפחידה. הוא מנקה כל יום את הבית. חייבים להוריד נעליים בכניסנ. מחפש כל הזמן פירורים על הרצפה. כל לכלוך קטן הוא מתעצבן וצועק. הוא מחנך את הילדים איך לנקות ולסדר ( זה ממש מלחיץ לראות איך ילדים קטנים יכולים לנקות ולסדר ככה) פשוט מפחיד להיות אצלם בבית. אם משהו לא מסודר הוא נכנס למין טרנס שהוא חייב לנקות. רודה בבני המשפחה כאשר משהו לא מסודר. אם הוא חוזר הביתה והוא לא מסודר הוא צועק. פשוט מהצד כשאני רואה ממש זה אווירת טרור. בנוסף הוא צועק על הילדים בצורה משפילה ומקטינה, מהצד זה ממש מפחיד לשמוע את זה. יש עוד בני משפחה ששותפים לרגשות שלי . מבחינת אחותי כלכלית ולטובת הילדים היא לא רוצה לפרק את המשפחה. אותי זה ממש מתסכל ואני חוששת שהתנהגות כזו עלולה להיות סממן למשהו יותר גרוע מאלימות מילולית. מה ביכולתי לעשות?? אחותי אומרת שהיא מעירה לו אבל הוא בטוח שהוא צודק ומתנהג נכון ואין בכלל מה לדבר על ללכת לטיפול..אשמח לעזרנ

חזרה לשגרה, לא התראתי עם המטפלת כשלושה שבועות, בזמן הזה לא יצרתי קשר איתה בסמס..תמיד יש קשר כזה. הפעם גם כשהיה קשה ניסיתי לחשוב מה הייתה אומרת...קניתי ספר פסיכולוגיה, יש לי כבר מדף כפול של ספרים כאלה....לא שתמיד הכל מובן אבל שמתי לב שתאורטיקנים אוהבים גם לחזור על עצמם די הרבה...בכל אופן בפגישות מדובר על רגשות ולא על תאוריות..אף פעם לא רוצה להכנס לתאוריות איתה. אבל הספרים כאילו יוצרים לא רק הבנה של הטיפול אלא גם מעין קשר אליה? אולי....התגעגעתי כמובן, הפעם ממש לפני שהגעתי לדלת הכניסה נעצרתי ושלחתי לה הודעה שלא מסוגלת להכנס תרתי משמע..נעצרתי והתיישבתי במבואה כזו והרגשתי ממש מועקה..כתבתי לה שלא מסוגלת להכנס ואז היא יצאה אליי והביאה אותי זה עזר....פחד הנטישה השתלט רק בדקה לפני הכניסה..כתבתי לה שאני פוחדת שהיא לא שם ....והיא באה...שמחתי. הפעם הרבה השתנה כשהיא לא הייתה פיזית אך לפתע נשמרה בתוכי ואולי קצת לא נעלמה לגמריי בזמן החופשה:) אני אוהבת את המחוות הקטנות שלה :) אתה חושב שנכון למטפל כך לנהוג? לעזור פיזית כשצריך? כשבאתי עם כאב גב תמכה בי ממש פיזית ועכשיו יצאה אליי....מדהים עד כמה היא אדיבה כלפיי. גם אתה היית נוהג כך? הייתי רוצה חיבוק עכשיו כזה בטוח...שלא תעזוב גם אם היא מופנמת כבר בתוכי וגם אם אני מסתדרת לבד...הבטיחה שלא תעזוב.... כתבתי את זה אתמול ונמחק..לא נקלט...ואז היה לי פתאום קשה, שוב מועקה כזו שאין לה הסבר ממשי...מה עושים אודי עם המועקה הזו שמשתלטת? אני לא רוצה לכתוב לה הפעם בווטסאפ שתהיה לי הוכחה שהיא פה :( מה ניתן לעשות כשפתאום מועקה בלב ש...רק בסוף הפגישה כשכבר נרגעתי והיה בסדר וספרתי איך היה וכו'..היא אמרה גם שלא יהיו פגישות ברצף שוב, נסיעה נוספת שלה ועוד שלא יצא לנו רצף כזה וננסה למצוא זמנים ולתאם בפגישה הבאה...עכשיו קשה לי...אוףףף היה לי בסדר כשלא נפגשנו ופתאום טרח כאילו הכל חוזר.....למה אודי? ומה עושים כשזה קורה חוץ מלבקש נוכחות שלה בווטסאפ וכו'....כאילו מעדיפה לשכוח ממנה לעזוב וכו'..אבל אני לא במקום הזה יותר אודי..ממש לא! :(

היי מיכל כתבתי לך והכל נמחק אני מזדהה ממה שכתבת כל שינוי קטן בהקשר למטפלים שלנו מערער וגורמת לנו להרגיש חוסר בטחון הייתי רוצה להאמין שעם הזמן נוכל ללמוד להפנים את הבטחון של המטפלת בתוכינו.

תודה ינשוף..בכל זאת לא רגןעה גם עכשיו עד שאודי יענה...

הי מיכל, כתבת שאת לא במקום הזה יותר, ואני הייתי אומרת שאולי כן כדאי לזכור את הקושי עם תלות וחלקיות והבחירה בפיצול (ראי מה שכתבתי לאביב). מאמינה שמשהו כן קיים, כמו פעם, תמיד, אבל הידיעה ואולי הידיעה היותר עמוקה יכולה לפעמים לסייע להירפא יחסית מהר יותר מאותו מצב מוכר. שלך סוריקטה

ובוקר מצוין לכולם, או יום נעים. שלכם, סוריקטה

היי סוריקיטה טוב לחזור לשגרה טוב שיש לנו את הפורום של אודי שמחה שאת כאן

לאחר שנים רבות במקום עבודה אחד , החלטתי לשנות כוון . השינוי היה ארוך ומלווה בהמון מחשבה ושנים רבות של תחושת תקיעות. המקום החדש שנה מאוד ממה שעשיתי עד כה והמעסיקים ידעו זאת מראש וקבלו אותי תוך כדי מתן הבטחה והסכמה כי ההכשרה היא על אחריותם. רוב העובדים מכירים אותי כבר זמן רב באופן שטחי כי אני מקושרת לאחד מהעובדים הותיקים ועל כן התקבלתי . אני שם כבר חודש וחצי. ההכשרה מבולגנת וכמעט ולא קורת. למעלה ממחצית העובדים מתעלמים מקיומי ןמפנים לי את הגב כשאני מברכת לשלום. נודע לי כי מרכלים עלי מאחורי גבי ולא מבינים למה באתי כי אני לא יודעת כלום. בנוסף לכך, כולם שואלים ונעזרים זה בזה וכשאני שואלת - מסרבים לענות. אני במלכוד ולא יודעת מה לעשות. חווה ממש חרם וניכור ממשי.

שוב מצאתי רגע לכתוב, ושוב מצטערת שאני לא מוצאת יותר זמן להיות כאן.. אני חושבת עליכם, סוריקטה, ריגשו דברייך, מתה לספר על ההתרחשויות אבל נשארת עמומה בגלל הפחד מחשיפה.. הרבה בלבול ותהייה האם דברים טובים שקורים- קורים לי, האם אני באמת חיה, באמת על הבמה ולא מאחורי הקלעים, האם זה אמיתי או לא, כמה טוב לי במקום הזה וכמה אני צריכה שאחרים יראו אותי שם, ואני צריכה שיחשבו עלי דברים שונים מכל הדברים האיומים שחשבו עלי עד כה, עד כמה זה שברירי ההתפתחות הזאת. המון שאלות. וגם המטפלת בחופש כמובן בעיתוי מטורף זה. קשה להכיל.. . שלכם, גלי

הי גלי מתוקה ואהובה, בחיית למה להתנצל. סיבות טובות. זה נשמע מעודד. בסדר גמור שאת שומרת על עצמך ולא חושפת. עדיין מותר לי להישאר סקרנית 🐱 אני מדמיינת לי משהו בכיוון של היריון (בין אם קונקרטי בין אם מטאפורי), שהקונקרטי שבהם, הוא משהו שרואים רואים (ואבוי, אגב, למי שמסתירה אותו מהעולם בחוץ באופן מוגזם). אז אני שמחה שאת על הבמה. ומאד מחבקת אותך. מי שחושב, שיחשוב. האחריות שלך היא האם להזדהות עם ה'דברים האיומים האלה' ולהאכיל את הטרולים. אפשר גם להתרחק מהם ולעבור לסביבה חדשה עם מאפיינים אחרים. ועוד משהו - בעיניי, לעתים, העיתוי בו התרחשויות שיש להן פוטנציאל מצמיח (ומעורבות בחרדות, וגם זה די צמוד בדרך כלל, כנראה), קורות *דווקא* כשהמטפלים בחופשה, לחלופין, 'ההורים בחו"ל' וכד'. קרי בזמני פרידה וסוג של ריחוק גיאוגרפי אפילו. שלך, סוריקטה

🌻🌼🌷

היום...היו בעיות עם השליחה....רוצה לומר חג שמח לכלם. תודה לכל מי שמשתפת ועוזרת. במקום מתנה איחולים: הגשמת חלומות, הגשמה עצמית, הרגשת משמעות והרבה אהבה קודם כל עצמית וקבלה..אמן!. שלכם, מיכל.

יודעת שימים קשים .. לצערי הלבד קשה לנו וגם היחד המשפחתי קשה ....חגים תקופות לא פשוטות .... אתך בלב באמת ,שולחת חיבוק וכוחות 🙅🙅🙅🙅❤💙❤

הי אביבי, לקחתי את עצמי לענייני צמחים ובעלי חיים. כנראה שגרועים מהחגים מפגשים (מפגעים) של אירועים (חתונות, בר מצוות, לוויות...). מפגשים סוג-של-מאולצים בין אנשים, שהייתי ממדרת בינהם, וכל דבק הוא אולי קצת בלוף (?) יתרונות הפיצול והניתוק. במובנים הרלוונטיים. שלך, סוריקטה

קודם כל סוריקטה יקרה, עצוב לי שאת לבד...חבל שאין לך כחות..הלוואי והייתי יכולה לתת לך משלי..זה ממש הזכיר לי את התקופה של ההנקה שלי שלא נשארו בי כוחות..סחטתי את עצמי....אז מתנה בשבילי זה לא שוחד. פעם רציתי שיאהבו שיעריכו חשבתי שזו דרך... רק שתדעי היום ממש לא כך! מי שנותן לאחרים מרגיש שהוא גם מקבל וזו לא קלישאה..ובכלל מי שנותן מתנה גם מקבל מתנה ונוצרים קשרים עם אנשים..ככה העולם עובד לא??? אודי, מה המשמעות של מתנה? בעולם הפשוט? מה הנורמלי? כי מרגישה כבר לא נורמלית :( לא משנה...העיקר שיהיה חג שמח ותודה על הכל!! לא ניתן לתת לך מתנה אז אאחל: חג שמח מלא בהגשמה עצמית והגשמת חלומות. תודה מכל הלב על עזרה ברוכה והתמדה. מיכל. נ.ב. נסה לענות על משמעותה של מתנה. טוב?

הי מיכל (תגובתי תראה אור בעוד כשבוע ואולי יותר, ובכל אופן) - יש עייפות מצטברת, בכל זאת, חצי שנה של עבודה קשה ורצופה. ככל שאני מצליחה לראות בי - אני אדם נותן. מזמני, פועלי, הקשבה ותשומת לב. תדיר. והייתי רוצה להאמין שיש לזה ערך, לעתים יותר ממי שכל השנה לא שם עליך במיוחד, וייתן מתנה קונקרטית ואפילו ללא ברכה רשומה בכתב יד. אני כן נותנת מתנות. ועוד איך. בעיתוי שמרגיש מתאים לי. רוכבת על איזה גל. ולאו דווקא 'כי צריך'. בוודאי שזה נותן לי. וגם לקבל זה לתת, כבר הזכרתי זאת לא פעם כאן. אז אני מסכימה. זהו לבינתיים. אז, אחרי החג, שלך, סוריקטה

הי אודי, הי אנשים, עמכם הסליחה, נראה לי שאיני מסוגלת כל כך לאחל חג שמח. גם במציאות. יצאתי אולי לא בסדר, אבל זו אינה האמת שלי להוציא משפט כזה, אפילו בכאילו. נכון לרגעים אלו. ובכל זאת, איני רוצה לפספס. השערים יסגרו כאן (וכן, מניחה שגם יפתחו מחדש), ומרגיש לי שהעיתוי חשוב. הייתי רוצה לאתגר אותך, אודי, ולבקש מילים נוגעות עמוקות מחברות. לא עליהן יפול ויקום, ואני מחפשת אותן. חיבוק (הנה מילה שמתאימה למשאלה...) סוריקטה

וואו, אודי, הברקות מרגשות כל כך, שבאמת נגעו ללבי. וזה יופי, מילים שלך. ממך. משהו שיש לך ולי לא היה. כל כך המון תודה, שלך, סוריקטה (כן, אני מחוברת)