פורום פסיכולוגיה קלינית

היי הפרשנות שלך מעניינת...:-) וקצת קשה לענות על הדברים מיד. יש הרבה צדק במה שכתבת אך יחד עם זאת צריך לחשוב על הדברים. ויש לי שאלה, למה כתבת שהלומות הולכים ונעשים קשים או מסובכים ? בכל מקרה הדברים שלך חיממו את ליבי .

אליאן נשמה שלי, בוקר טוב. תחשבי, תחשבי, כמה שאת רוצה וצריכה, ואת גם לא חייבת לענות, אלה רק האסוציאציות הפרועות שלי, מהמקום שלי, ומה שחשוב באמת זה מה שאת מרגישה לגבי הדברים. אהבתי את שתי הפרשנויות של רחל. כתבתי שהחלומות הולכים ונעשים קשים ומסובכים, כי בהתחלה הפרשנות היתה לי שקופה, והחלום ברור, אבל עכשיו הם הרבה יותר מורכבים, צריך להתחיל לפרק לחלקים קטנים ולחשוב על כל חלק בנפרד, כאילו יש הרבה דברים מטרידים והרבה נושאים שהתחברו לחלום אחד במקרה. כבר בקודמים יש גם קפיצות ממקום למקום, מהבית לבית הספר לאוטובוס. ובאמת זה הוביל אותי להרבה מקומות שונים והרבה דברים שונים שמעסיקים אותך, לפי דעתי. אוהבת, אביב.

Them to walk and talk. Then you spend the next 16 telling them to sit down and shut-up. Grandchildren are God's reward for not killing your children. Cleaning your house while your kids are still growing is like clearing the driveway before it has stopped snowing. There is only one pretty child in the world and every mother has it.

??? nice but i didn't got the point...... sorry

שרון, שלחתי לך הודעות באיי,סי,קיו המסך היה מכובה כי ניסיתי להרדים את השדונים שלי... תקראי בבקשה !

קראתי ודמעתי.........

זהו הנאום שכתבתי ליום השלושים למותה של אמי והקראתי בטקס האזכרה. רציתי נורא לחלוק את זה עם מישהו. תודה על ההקשבה אמא שלי. בעלת הלב האמיץ ביותר, הנפש האיתנה ביותר והלב הרחב ביותר. היא תמיד שלטה בחייה, תמיד היתה חזקה כל כך, תמיד אהבה כל כך. היא היתה כה חזקה עד שהצליחה לשלוט לא רק בחייה, אלא גם במותה. היא הצליחה לחדול כשרוחה איתנה, כוחה ברגליה וליבה מלא. היא לא נכנעה ולא נשברה. היא החליטה. היא בחרה. וכך היא נמוגה אל העולם הבא בדרך בה בחרה. רוח החיים עזבה את גופה כשהיא ישובה באומץ ובגאווה בביתה שלה, כשנכדתה האהובה לצידה. היא היתה חזקה במותה יותר מאשר רבים מאיתנו חזקים בחיינו. כך שהאשה הנפלאה ביותר שהכרתי גרה רק בקצה המסדרון. היא מעולם לא אמרה הרבה ולא דרשה מאום. כל מה שהיא נתנה היה למעננו עד שלא נותר לה דבר. והימים הפכו לשנים והזכרונות הפכו לשחור ולבן ולבסוף גופה קפא כמו הרוח החורפית שנושבת עתה וחוצה את ימיי. האשה שחשבתי שמעולם לא תמות, כבר איננה נמצאת בחיי. אמא, תמיד רצית לתת לנו לזרוח, זו היתה דרכך. תמיד פסעת צעד מאחור. אנחנו נחלנו את ההצלחות ואת נשארת חזקה ואיתנה. אשה יפה עם חיוך מקסים שמסתיר כל כאב. אמא, אני מקווה שאת יודעת שתמיד היית הגיבורה שלי. לימדת אותי ללכת, לימדת אותי לאהוב, לימדת אותי לעוף. היית הסלע האיתן של חיי, היית שובר הגלים, הרוח שמתחת לכנפיי. אמא, תודה על שנשאת בסבל שאין לשאתו. על שעשית יש מאין. על שנתת כשכיסייך ריקים. על שאהבת אותנו כשלא היינו ראויים לאהבה. תודה על כל הימים שהיית שלצידי, על כל הטעויות שתיקנת, על כל חלום שהגשמת, על כל האהבה שלך. אני אסירת תודה על כל יום שהיה לי במחיצתך. אני מבורכת רק משום שאת אימי. אמא, בכל יום בחיי, בכל שניה של נשימה, בכל פעימה של הלב אהב אותך כל כך.

אורית, זה נגע בי פנימה. עדי

אורית זה מאד מרגש. אני מודה לך ששיתפת. אני מרגישה שאת מתמודדת באומץ רב עם הקושי הנורא , עם האבדן של אמא. תרגישי חופשיה לשתף עוד, גם ברגעים הקשים, גם אם נראה לך שלא הולך. וגם ברגעים היפים, של אומץ, של יכולת. כמו ההספד שכתבת, מתוך עומק הנשמה והרגש. אני מחזיקה לך אצבעות- שתצליחי לחזור למסלול החיים. מחבקת אותך.

אין לי מילים. תודה ששיתפת. ממני.

נפלא ומרגש! אחת

אורית, דברייך מרגשים עד כאב. וכל מילה נוספת מצידי, מיותרת. כל הכבוד על האומץ לכתוב ולשתף אחרים בתחושותייך. אם אמך ז"ל היתה יכולה לשמוע אותך, היא בוודאי גאה בך. מאד. טלי פרידמן

עם אמא נפלאה כזאת.איין פלא שאת אורית ממשיכה את דרכה בגאווה גלויה אכן את ממשיכתה בגאון ובגאווה,והלוואיי שהיו לי מקצת תכונותייך האצילות. ותודה לאמך שהביאה לנו לעולם בת מקסימה כמוך. יהי זכרה ברוך. דניאל.

אורית שלום, ריגשת אותי מאד גרמת לי להזיל ים של דמעות שלא תדעי עוד צער הלוואי שידעתי איך לנחם אותך מחבקת אותך חזק תמר

הלך לו ילד לאיבוד http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=125818&t=125818

מה זאת אומרת???

טלי אני אסביר.... היה פעם בחור צעיר יפה תואר.....שעם השנים שלא היטיבו עבורו עקב אירועים טראומתיים ונוראיים ..איבד מקיסמו ויופיו...והיום פתאום החליט לחזור לאותם ימים נפלאים...שהיה יפה,,ושוקק חיים... ואנו פה לדחוף אותו ולהראות לו שעוד לא אבדה התקווה...ואפילו אם יחזור למקצת מחייו שאבדו...הריי גם זה משהו. דניאל. נ.ב מקווה שלא בלבלתי אותך עם הסברי זה.

הי, רק שיר קטן שרציתי להשמיע לך: When I see you sky as a kite As high as I might I can't get that high The how you move The way you burst the clouds It makes me want to try ....... של ה- Cure.... אז האור שלך באמת מגיע אלי ומאיר לי את הדרך ואת האפלה! תודה!

אוליי תניחו מעט לאביב..... שיגעתם אותה קצת....כך אני חושבת. ורד.

ורד, לא !!! קודם כל תודה שחשבת עלי, אבל את טועה, לא שיגעו אותי ולא כלום, אני שמחה להיות פה בשבילם ובשביל עצמי, זה נותן לי כוח ומחזק אותי במלחמה הפרטית שלי. אני מאוד שמחה שאנשים פונים אלי, זה בונה לי קצת את הערכה העצמית הנמוכה שלי ומחזק את הבטחון העצמי הרעוע שלי. הייתי בדיוק באותו מקום עד לא מזמן, ואם אני מצליחה לגעת באנשים, זה עושה לי רק טוב. באמת, מכל הלב. ואני יודעת לשמור על הגבולות שלי, ועל המרחב שלי, ולענות על מה שמתאים לי, ולסנן מההודעות רק את מה שאני יכולה להגיב עליו. שלך, אביב.

ללה יקרה, אני שמחה שהאור שלי מצליח להגיע גם אליך, לא הייתי רוצה לנצל אותו לעצמי בלבד, אני רוצה לחלק אותו עם כולם, מתי שרק אפשר. ותודה על השיר, הוא מקסים. שלך, אביב.

אני כל הזמן בחרדה. התקפי חרדה באים אולי פעם פעמיים ביום אבל גם כשהם לא מגיעים אני לא רגועה. כל הזמן מתוחה ומלאת פחד עד כדי כך שקשה לי לתפקד. אני כל כך סובלת וכל כך מבוהלת ממה שקורה לי שאני כבר כמעט ולא מסוגלת לאכול (יש לי בחילות מרוב פחד ומתח), מפחדת להיות לבד או לצאת החוצה לבד (לא תמיד אבל לפעמים זה קורה) ואני כל הזמן מבוהלת. מה עושים? אני סובלת...

הי אורית, האם פנית לטיפול ועזרה מקצועית? אל תהססי לפנות! זה דברים שכרגע אינך מסוגלת לפתור לבד! כל החרדה והפחד מלהשאר לבד, אחרי שנשארת לבד, בלי אימך... מי הוא השד הזה שמפחיד כל כך ? משהו שאת מצליחה להבין? לחוש? הלוואי והייתי יכולה לקחת את ידך ולמשוך אותך החוצה, מתוך הפחד והבהלה. האם את מצליחה לחשוב בהגיון על הפחדים? על סיבות אחרות מלבד מפחד שנגרם מהמוות? מדוע הפחד הזה השטלת עליך כל כך? איך את יכולה להביס אותו? האם זה בא במקום הגעגועים העזים? אולי זה מן מנגנון שהגוף פיתח בעקבות טראומה כה קשה. את צריכה לדבר על הפחדים האלה, להוציא אותם החוצה, את כולם! אל תתני להם להשטלת עליך! הם לא באמת מגינים עליך. חמודה, את יותר חזקה ממה שאת חושבת, תקחי את כל הידיים שמושטות אליך ואת תנצחי את הפחדים! אני כאן, מתי שתרצי (בערך, חוץ מכשאני לא ליד בעבודה:-). אני אנסה לגרש את השדים שלך ותנסי גם את לנער אותם ממך, לא להאמין בהם ולא להכנע להם. אל תפחדי! את לא לבד!!!

תודה. כל כל התרגשתי לקרוא את ההודעה שלך שכמעט ובכיתי. כל כך טוב לדעת שיש אנשים שאכפת להם למרות שהם לא מכירים אותי. אני חושבת שהחרדות שלי נובעות מכמה גורמים - קשה לי לקבל את העובדה שאמא שלי נפטרה, עוצמת הרגשות שלי מפחידה אותי, העול שנפל עליי והחיים החדשים מאד מפחידים אותי, בנוסף הייתי די תלויה בה ריגשית ואני מאד מפחדת להסתדר בעולם לבד. ועוד משהו - אני מפחדת מהמוות. המוות שלה היה כל כך טראומתי בשבילי שנראה לי כאילו כל רגע יכול לקרות לי משהו ופתאום זה מתבטא בפחדים לצאת החוצה או לנהוג או להיות לבד. היום אני מרגישה טיפה יותר טוב אבל בדרך כלל אני מרגישה כל כך מתוחה ומבוהלת שאין לזה סוף.

יש לי שאלה נאיבית : למה כל הפורום הזה מכיל התכתבויות לא רלבנטיות בין אנשים שונים???? זה פשוט מיותר כל הפורום אם אין אדם שמנהל אותו.

לא שאלו אותך ואתה לא תקבע אם הפורום שווה או לא שווה. עד כאן נתתי לצד התוקפני להתפרע. עומר! ברוך בואך בשער הפורום ההתכתבויות כאן הן מאד רלוונטיות עבור אנשים מסויימים והם מספקות צרכים (פסיכולוגים אם תרצה) של הרבה אנשים. לא מעט אנשים מצאו כאן בית בשעות קשות ואוזן קשבת. כך שבמובן הזה הפורום לא מיותר כלל. יש כאן "מנהלים" או יועצים מקצועיים שנכנסים לפורום (והרבהויישר כוחכם של טלי, רוית, אורן ודרור- אין כמוכם) ועונים על שאלות של משתתפים חדשים וגם מתייחסים להודעות של ישנים. אתה מוזמן לחלוק איתנו את כאבך או שמחתך, נשמח לצרף אותך אל בין שורותינו. המשך ערב נעים

ואם זה בכל זאת לא מתאים לך אז יש אתרים אחרים ואם תרצה אשלח לך לינקים יום טוב חמודי

עומר, הפורום הזה מיועד לתמיכה הן של הגולשים עצמם (אחד בשני) והן מצד אנשי המקצוע. אל תסתכל על זה בצרות עין. עדי

אני רואה כאן סוג של אובססיה .."טלי,יש לך אי מייל מימני" "טלי,השארתי לך הודעה באי סי קיו" "טלי,אני רוצה למות" "טלי,נימאס לי להילחם" זה נישמע לך כמו "תמיכה" ? זה כבר נהיה חולני,כל שאלה שנישאלת בפורום הזה,נידחקת לדפים אחוריים ביגלל קומץ של אנשים שפשוט מציפים את הפורום הזה בהודעות

צרות עין זאת מילה מאוד מעודנת. רשעות, גסות ואטימות - הן מילים הולמות הרבה יותר את התגובה של עומר! אחת

חסר לך פורומים אחרים? מה לך כי תלין על פורום זה? בעוד אינך פעיל בפורום זה. מילא היה לך שאלה רלבנטית.אבל סתם שאלה נאיבית שאותה הייתי מגדירה בנאלית. בברכה....... ורד.

חסרים צ'טים ?!.... למה צריך להציף פורום עם הודעות שמתאימות לצ'ט ?

יום אחד אתה חלילה תזדקק לתמיכה (לא מאחלת לך למרות ההודעה המרושעת שלך!) ואז גם תזכה ל"תמיכה" מהסוג שאתה נותן! פשוט תתבייש לך להטיף מוסר לאנשים במצוקה! אחת

בקשה לסיבה שבעלך תכנן הפתעה ונכח ביות הולדתך, אבל הסיבה עלולה קצת להכעיס.אז אני מהססת. הרעיון שלי הגיע מהורי ,מחיי הפרטיים ודרכי התנהגות דומות לאילו.

ואני לא אכעס על כלום !!! מה פתאום שאכעס? אז אל תהססי...

אולי תכעסי,כי זה לא אופטימי כ"כ אבא שלי למשל היה עושה דברים כאילו כדי שמבחוץ הכל יראה יפה וורוד.שהחברות יגידו "איזה בעל יפה,חכם,אוהב,משקיע יש לך.מה את רוצה ממנו בכלל?!" אף אחד לא ידע על האלימות או הההשפלה המנטלית שהוא היה מעביר. בעיקר הוא היה עושה דברים כאילו על מנת להשקיט את ההדורים אחרי ימים קשים של מריבות ואיום בגירושין מצד אימי. מצד שני,לאמא שלי זה היה טוב.היא לא באמת רצתה להתגרש.היא לא באמת היתה מוכנה לכך .היה לה טוב שבאו דברים והשכיחו ממנה עם איזה בן אדם רע היא חיה. אל תכעסי, אולי זו היתה השוואה לשווא.

הרבה זמן לא דיברנו אני מבינה שאת בסדר גמור 1000??? ואוו יישר כוח!

כמה טוב שבאת הביתה התגעגתי נורא נורא מה שלומך? איך עבר החג?

היה קשה בחג. נסיתי נורא ולא עבד בסוף. הציף אותי גל של מחשבות אנורקטיות. היום הוא מעט נרגע,אך נותרו שרידים. מה שטוב-הראייה שבה מעט על כנה בלי העיניים ההרסניות של האנורקסיה. ויהיה טוב...

או איך שתרצו לקרוא לעצמכם מן הראוי להודיע בפני כל עם ועדה כי האדון המכובד פלד לא נמצא או ימצא בפורום הנ"ל ולא יציע את עצות אחיטופל שלו כך המצב נראה כלעג לרש ולדעתי זו חוצפה לתת לאנשים לחכות לתשובות שלא מגיעות נכון אני ידוע כאחד שלא אוהב זן זה של רופאים וכמו שאמרתי כבר מזמן הוא לא עושה טובה לאף אחד רק לעצמו ומקדם את המכירות הפרטיות שלו דרך פורום מכובד זה לא מן הנמנע שאכתוב גם למנהל קהילת הפורומים שימחק את שמו מהרשימה המכובדת שחבל ששמו מקלקל הכול כתפוח רקוב בארגז בברכה יהודה מפורום הלם קרב

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=75479&t=75322

טוב הספורים שלו מוכרים...הדיסק שלו נדפק...בטח הוא היה צרוב..אבל בטח בראשון לחודש בין מרשם למרשם הוא בא לקחת תשיק ותבונוס מחברת התרופות

ליהודה ולאור, ההודעה שלכם במקומה, למרות שניתן לוותר כאן על הגישה התוקפנית. נראה לי שד"ר פלד אכן ויתר על השתתפותו בפורום, אך אין זאת אומרת שאין צורך ביועץ בתחום זה. כנראה שבקרוב יצטרף אלינו פסיכיאטר חדש שיוכל לענות על שאלות הנוגעות לטיפול תרופתי. בברכה, דרור גרין

אני הוא יוזם ההודעה והכול נכתב למר פלד הנכבד ולדעתי יש לגרוע את שמו מפורום זה

אולי ביגלל שהפורום הזה מיתנהל כמו צ'ט,קשה ליראות הודעות? ההודעה שלי נידחקה לעמוד אחר ביכלל,ביגלל התכתבות אחת גדולה בין 2 מישתתפי "פורום",את התשובה שלי קיבלתי בפורום אחר לגמרי פורום שלצערי או לשמחתי הוא הרבה יותר מאורגן מהפורום הזה. יריב

מה הקשר אם הוא בכלל לא כאן מר פלד

יריב חמוד באת...לריב? האדון ביקש רק לגרוע את שמו של ד"ר פלד מכייון שהוא נעלם סתם ככה ביום בהיר מבלי אפילו להפרד. האם זה דרכה של הפסיכיאטריה?לנטוש?ואפילו לא להודיע על כך? לכן כפי שאמר מורנו וידידנו דרור גרין שאכן יבוא ביום אחר פסיכיאטר שיוכל לענות על השאלות. לבינתיים אנו עם צוות הפסיכולוגים וטוב לנו כך... דניאל.

היי, רק דבר קטן: קראתי את ההודעה שלך לפולי, ופתאום נפל האסימון (אין כבר יצור כזה, אבל נניח...) מחר הספירה מגיעה למאה??!!!! אז... רק כדי לומר- מזל טוב (זה כמו יום הולדת מחדש, לא?) ו... כ ל ה כ ב ו ד ! ! !

מישהי מיוחדת. אולי תתאפקי עד מחר ? :-)) אל תדאגי יגיע המאה, ואחריו המאתיים, וכמו אורה... בסוף גם האלף וגם הרבה יותר. אין לי שום כוונות לחזור לזה, יש לי רק כוונה להפסיק לספור בסוף ... :-))) תודה !! שלך אביב.

היי היי! מקווה שהיום עובר טוב. חזרתי לא מזמן מההליכה (ועוד כמה סידורים, תמיד יש מה לעשות בעיר...) ומיד התיישבתי לכתוב לכן אימייל. אני מתנצלת שהחלק הראשון ("ההקדמה") למכתב נכתב באנגלית, הדפדפן שלי עושה צרות עם עברית. בכל מקרה- המכתב המשמעותי מצורף כקובץ word וכתוב בעברית! ליתר בטחון, אשמח אם תודיעו לי שהעסק הגיע כמו שצריך ובפורמט קריא למשתמש המצוי (קרי: לא כזה היודע לקרוא קירילית או יוונית מתקדמת!) היום עובר בכיף אצלי. מקווה שגם אצלכן!

מרגישים שעובר לך בכייף.........המילים מחייכות.........בקירילית....... סתם...

מישהי מיוחדת, האימייל שלי כרגיל לא נפתח :-((( מה קורה לכל התוכנות הטיפשיות הללו ? כמה באגים כבר יש בהן ? אני אנסה מאוחר יותר, שוב. אני שמחה שיש לך יום כייפי, והאמת היא שגם לי... :-))) שלך, אביב.

הי ...ניסיתי לשלוח email לפי הכתובת שמישהי נתנה .לה הוא נשלח.שלך חזר......

"..זו לא חובה לחיות, זאת זכות להיות חיים... " ההמשך הוא : "והחיים הם מסריחים"... אתם לא חייבים להאמין בזה. גם אני לא. אבל...... אני כן. חוצמזה, אף אחד לא אמר שקל להיות אופטימי....

זה לא עניין של אופטימיות........אלא של דרך חיים........ נכון שהחיים לעיתים "מסריחים"........אבל זה עדיין בידנו לעשות משהו עם הסירחון הזה (וסליחה על הבוטות). לצמוח ממנו........גם אם זה נראה הדבר האחרון שניתן לעשות......או ליצור קרקע פורייה להתרחבות הרפש ולשקיעה שלנו בו........לבסוף בלי יכולת לצאת גם כשרוצים. אז במה תבחר/י?.........גם אם את/ה לא שייך לאסכולת האופטימים........אינטואיטיבית......הבחירה בחיים.....

איפשהו אני מסכימה איתך. החיים לא תמיד מסריחים. הסירחון עולה כשאתה נמצא בחרא....

להיות אופטימי זה מסריח, מי שאופטימי אמנם טוב לו, אז שיהנה, אבל אופטימיות מעצבנת אותי. אני מעדיפה ת'פסימיות, אחרי כ"כ הזמן מי ישכנע אותי אחרת.....? אופטימיות זה בולשיט.... אני הלכתי.

אופטימיות שאין לה אחיזה במציאות אולי מתחברת לניסוח שהצעת.......אבל אופטימיות שמלווה תהליך של הבראה, כעקב בצד אגודל מתקדמים גם כשהדרך נראית כלכך ארוכה.ובכן זו אופטימיות בריאה........איך שלא נסתכל על זה.

לפעמים יש רגעים בהם בא לך הכל - לנסוע, לנקות, לבשל, לקרוא, לראות - הכל!!!! ולפעמים כל כך ריק. ממה זה? מהפחד להכשל בכל אותם הדברים שאני כן רוצה? להתחיל לבשל ולגלות שאני לא יודעת? שאני אפילו לא יכולה לטעום? להתחיל במשהו חדש ולא לסיים? אני רוצה לישון. יותר מכל דבר אחר עכשיו. יושבת כאן מול המסך, מוצפת בעבודה והראש כל כך רחוק. הכל מעצבן, מפריע לחוט המחשבה שרק מסתלסל סביב עצמו.. שישתקו, כולם, יתנו לי להיות קצת בשקט, עם עצמי. מן מצבים כאלה שלא איכפת לי אם יפתרו אותי שיעשו מה שהם רוצים. אני עייפה. עוד מעט אני גומרת ללמוד. לסיים את זה בכלל? מה אני אעשה עכשיו עם תכנות? עד כמה אני טובה בזה? אני הרי לא משהו, צריכה להשקיע הרבה יותר, אז אולי להפסיק? רזיתי או לא רזיתי - למה כולם אומרים שרזיתי? לא רוצה לתת לזה להפריע ומתמקדת בזה יותר מדי. לא כיף איתי. אני לא אוכלת. אני הרבה דברים אחרים אבל לא אוכלת. ונכון, הוא צודק. זה הדבר היחיד שבולט לעין. אוף, סתם יום של "אוף" כנראה. יש הרבה דברים טובים ואולי אני סצם רגילה להתמקד ברע. כשמסביב כל כך הרבה דברים קורים אני מרגישה מטופשת להתעסק בשלי. אולי זה סתם מן משברון קטן, לקראת השנה הבאה. וקצת חוסר ידיעה לגביה. ואולי.... אולי אני פשוט עייפה.

הי... ואם עייפת, אז תנוחי......כי עשית הרבה לאחרונה..........יצאת לכלכך הרבה דרכים חדשות מצומת אחת.......את....... הכל מתחיל ונגמר אצלך, את מקור האנרגיה הכוח המניע........וטבעי שיצוצו בקיעים בקיר הזה האיתן.......הרי את אנושית.....כמו כולנו.....רק מעט יותר שברירית וגם זה לא לזמן רב. קחי נשימה עמוקה.....כבי את המחשב...(לא לפני שתסיימי לקרוא הכל.......צוחקת...)עצמי עיניים, הפליגי למחוזות רחוקים, חופים עם חול זהוב, מים צלולים, רחש גלים, ציוץ ציפורים......פסטורליות ......כזו שלא נתקלים בה בד"כ.......ואולי דיסק מרגיע.........זה בד"כ עובד. ואם לא.....תנסי לשחזר מה עברת לאחרונה, אולי תתעייפי אבל לבטח תחושי שביעות רצון. וטבעי, כלכך טבעי שתהיה ירידת מתח, ויצוצו סימני שאלה ואם לא , הרי היה משעמם מן חד גוניות, כרוניקה ידועה מראש?......... לא! הכל לא ידוע והרשות נתונה......ואת המעצבת הראשית. תהיי סבלנית. סיימי את הלימודים......תתחילי לבשל מהסיבות הנכונות........ולא רגע אחד לפני .........קבלי את עצמך והשינויים שחלים בך.... ויותר מכל........תחזרי כשתרגישי.........כולנו פה........מחזקים. אז שהיום ימשיך באופן מרגיע......ושתמצאי את הדרך הקצרה אל השקט שאת מחפשת......לא השקט הרועם השקט הפנימי המרגיע. שרון

ללה, התגעגעתי אליך, ארבעה ימים לא שמעתי ולא ראיתי אותך וחסרת לי. הרגשתי שקשה לך בטח עם החג ועם הכל, ועכשיו אני גם יודעת. ללה, אולי את מרגישה עייפה ותקועה, ובטח זה יום כזה, זה קורה לכולם, אבל התקיעות משתחררת, אם לא תקראי לי ואני אבוא לשחרר אותה. את צריכה שקט עכשיו לעכל את מה שעובר עלייך, לעשות סדר בהצפה של הרגשות שאת מרגישה עכשיו, והרעש רקע מסביב מפריע, אבל העולם לא ישתוק, העולם לא יפסיק ללכת. את תצטרכי למצוא לך את הפינה השקטה שלך, לחשוב לעכל ולחזור אל הרעש ולהצטרף אליו ואל החיים, כשתוכלי. אולי את באמת עייפה מהחיים קצת, המלחמה הזאת גוזלת המון כוחות, אז כרגיל - לקחת פסק זמן לנשום עמוק, לאסוף כוחות, לישון, ולחזור בכוחות מחודשים. את לא אוכלת עכשיו, רזית עכשיו, אבל לפני שבוע שבועיים, כן אכלת וכן הצלחת לשמור על התפריט של הדיאטנית, אז לא לשכוח את זה, אני פה כדי להזכיר לך את זה. שאת יכולה, את מסוגלת, אולי לא היום, כשאת עיפה ומוצפת מדי, אבל מחר מחרתיים... זה יחזור. אל תשקעי בזה, קחי פסק זמן קצר, תתחזקי, ותחזרי אל הרעש הסוחף הזה של החיים. ובפינה השקטה שלך, שאת חושבת בה, תרגישי את החיבוק החזק שלי חובק אותך, אני לא עוזבת אותך גם שמה. אני לא אעשה רעש, מבטיחה, אתן לך לחשוב בשקט, אבל אהיה שם איתך, בדממה, עד שתתחזקי, ותוכלי לחזור איתי חזרה. יום של אוף תמיד נגמר בסוף, ומתחיל יום חדש... מחבקת אותך חזק, שלך אביב.

תודה לכן על האוזן הקשבת וגם על החיבוק שלך אביב. הלוואי שהייתי יכולה לכבות את המחשב ולשים לי דיסק מרגיע, הבעיה שזה יעלה לי במקום עבודה, ואני עדיין לא איבדתי את האובייקטיביות, אז ההצעה אמנם מפתה אבל לא כל כך רלוונטית :-) אולי אני דווקא כן צריכה להמשיך עם סדר היום ולא לתת לעצמי לצנוח. משום מה אני נורא מפחדת לעצור. לעצור וליפול. לתת לעצמי קצת ליפול. הכל תמיד צריך להיות perfect, בשליטה..... אני יודעת שזה סתם מן יום כזה, אבל כל כך קשה לי בימים כאלה להגיד לעצמי שאני שווה את כל המאמצים, שאני שווה אפילו שאתן כותבות לי. אז אולי היום ימים בהם יותר הצלחתי לטפל בעצמי, לנסות לשמור על תפריט.... הכל זה הרבה מילים שבדרך כלל נגמרות כאן, כשהן נכתבות. אני יודעת טוב מאוד מה צריך להיות, מה אחרים צריכים ומאוד רוצה שיעשו את זה, אבל אני בעצמי.... כל כך לא מה שאני מבחוץ. כל כך הרבה חולשה. שונאת את החולשה הזאת. לא יכולה לתת לעצמי לצלול קצת כי אז אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד. טוב, אני חייבת לחזור לקצב העבודה המטורף, בדיוק עכשיו היתה לי שיחה עם איזה בוס חשוב, לפי השיחה הבנתי שמדובר על קידום ועכשיו אני כבר מצטערת שלא הייתי מאופסת מספיק... טוב, כמו שאתן רואות, אני לא מסוגלת לנוח. אולי אני עושה טעות ואולי זאת הדרך שלי להתמודד עם הקשיים. יש לי הרבה מאוד כאן, בתוך הלב, ולא תמיד אפשר להעביר את זה, לא במילים ולא תמיד בכתב. אז הרבה גם נשאר שם לנצח. תמיד יש את המחר, זה נכון וגם היום עדיין לא נגמר. אז אני אמשיך להלחם ב-"אוף" ולא לתת לו לכבוש אותי לגמרי, להשתלט עלי... אז הרבה חיבוקים בחזרה, כי אם לא אוכל להעניק לכן את החיבוק הזה אז למה אני פה בכלל :-) אוהבת. ללה

היי ללה עצוב לי לשמוע שזה המצב... עצוב, אבל לא מפתיע. הרי אי אפשר להישאר לנצח על גל האופוריה. הימים הקודמים היו עמוסים: אמנם בדברים טובים ומרגשים- אבל גם זה מעייף בכמויות גדולות, ובמיוחד קשה התקופה שאחרי, כשההתרגשות והאופוריה עוברות, ונשארת המציאות...האפורה עתה. זה טבעי, זה קורה לכולם. כדאי רק ללמוד לעבור בין הפאזות בהדרגה, ולא להתרסק אל האפור המדכא הזה... בתור "מומחית לדיכאון" (סתם, סתם!) אני יכולה לומר לך משהו על המצב הזה: ברגעים האלו - בהם הכל נראה ריק, חסר משמעות, קשה ומפחיד מדי ובכלל אבוד - ברגעים האלו אנחנו לא חושבים בהגיון. יותר מזה - אנחנו כלל לא רואים את המציאות! מה שאנו רואים הוא השתקפות המציאות בפאזת הדיכאון, וכמו בכל מעבר פאזה, קרני האור נשברות ויוצרות בבואה מעוותת. כך באנורקסיה, כך בדיכאון, כך באמונתך ביכולתך לעשות דברים בצורה טובה, וכך ביכולת להאמין שדברים יסתדרו, שמחר תרגישי אחרת... ללה יקרה, מה שאומר לך הוא קשה לביצוע, אך עוזר מאין כמוהו: אל תחשבי רחוק מדי. אל תתני לעצמך להתייאש עכשיו, בגלל מה שאולי יקרה ואולי לא בעוד כמה חודשים... נסי להתמקד ברגעים קצרים: מה את עושה ה-י-ו-ם כדי להרגיש טוב יותר, מה יעזור להעביר את מחר. הסוד הוא לא לתת לו, למבט הממריא לעתיד הרחוק-מדי , להשתלט עלייך ולגרום לך דכדוך. המבט הזה מטעה. המבט הזה מסתמך על אינפורמציה מעוותת, זו שמקורה במעבר הפאזות... והמבט הז מאיים לשעבד את החלקים האחרים, הבריאים, להאמין ב "פטה מורגנה" הזו... הדבר החשוב ביותר עכשיו הוא לעבור את הרגעים האלו. רגעים קשים מאין כמותם- אך עדיין רגעים, וככאלה- הם עתידים לחלוף, בתקווה שבלי להותיר סימן, פרט לזכרון רע. אני כאן, אם תרצי לפרוק קצת, גם אם הדבר היחיד שתוכלי לומר הוא שהכל חסר משמעות. אני מכירה את ההרגשה מקרוב... ואני יודעת גם שהיא עתידה לחלוף. ועוד דבר אחד:את יודעת ששתינו באותה סירה (או אולי באותו סיר ?...) עם האוכל. אני יודעת על עצמי- כשאני מורעבת אני הרבה יותר מדוכאת! אני לא רוצה להטיף לך לאכול, מן הסתם יש יתר מדי שעושים זאת. אבל הייתי שמחה לדעת שאת עושה משהו, רק את המינימום, כדי שלפחות לא תהיה סיבה אורגנית, ביולוגית, להרגשת הנאחס . משהו אחד? קטן? בשביל המוח? מישהי שאוהבת , ודואגת.

הי! התגעגעתי אליך! כבר כתבתי למעלה לשרון ולאביב שנראה לי כי מצאתי קצת כוחות בלהמשיך את היום ובאמת לא לברוח למרחקים. אני יודעת מניסיון שלעצור ולהרגע זה לא טוב לי. אני חייבת להמשיך, גם אם זה אומר לבלוע את המשהו הזה שתקוע. (איזה מזל שאני לא מקיאה :-) - וזה דווקא בכלל לא מצחיק, כי מכל הסיבות שבעולם אני שמחה שלפחות בזה אני לא "חטאתי".....) אני איכשהו תמיד מעבירה את הרע הזה, ואח"כ רק מצטערת ש"נשפכתי" ונפתחתי, אבל אני יודעת שזה חשוב ועדיף לי להרגיש את "הייסורי מצפון" האלה ולא לשמור את הכל לגצרי בפנים. אז כן, יש הרבה דברים שעדיין נשארים, אבל מי כמוך מכיר את הפחד של להחסף. איך השבריריות של הגוף לפעמים מסתירה את הרגשות העצומים, כמו קיר מגן, דק מאוד אמנם, אבל מגן. לגבי לאכול משהו קטן - אני בשמחה הייתי עושה את זה אם הייתי בבית. בעבודה יש לי ממש בעיה בלצ'פר את עצמי.... בעיה דפוקה, אבל היא קיימת, וכאן אני לא צריכה לשקר לגביה. השקר - זה משהו שכל כך נמאס לי ממנו, אבל מה אני אעשה? איך פתאום אגלה את האמת? האמת הפשוטה - מה אכלתי. האמת הטפשית הזאת כל כך??? זה פשוט מחזיר אותי לאיזו שנה וחצי אחורה. הרגשת ה"ילדה הקטנה השקרנית". אני פשוט לא מדברת על זה יותר. לא ממציאה, אבל גם לא אומרת את האמת. "זורמת" (או טובעת?). אני צריכה לדבר יותר, אני רוצה לדבר יותר, לפתוח את כל הסתימות האלה, אבל מפחדת להפגע. להרגיש מרוקנת. כי הרי הרעב הפיזי הוא לא מה שמפחיד באמת הוא רק שם כדי להסתיר את הרעב האחר. אני כל כך צריכה לפעמים פשוט לשפוך הכל החוצה, אבל אז פתאום יש עבודה, או טלפון או עוד משהו... וגם עכשיו. אני צריכה לקצר קצת.... לצערי.... אני חושבת שאני "בסדר" עכשיו, הבסדר הקבוע הזה.... אני יודעת שלא, אבל רק בשביל להעביר את היום אני חייבת. אני אוהבת המון בחזרה ואני כאן גם בשבילך, באותו הסיר :-) אולי הגיע הזמן גם לטעום מהרוטב???? :-)

מן הסתם בטח תרצי לקרוא ואני ארצה לדעת מה את חושבת על זה. חלום- חלמתי שילדתי בניתוח קיסרי. לכל רוחב הבטן התחתונה היה חתך גדול ותפרים. הייתי צריכה לכת לבדיקה כי היה חשש שהתפרים נפתחו. הלכתי לבית חולים וחיכיתי לרופא שיבוא לבדוק. הרופא בא בדק ואמר שעליי להיות זהירה ולא להתאמץ ולא להרים דברים כבדים. חזרתי הביתה ואימא שלי הייתה שם. היא שמרה על התינוק/תינוקת . ראיתי פתאום שהשעה שבע ונבהלתי כי ידעתי שאנחנו צריכים להיפגש. צלצלתי למונית והם אמרו שהם כבר מגיעים. חיכיתי וראיתי שהשעה כבר שבע ורבע והמונית לא מגיעה אז צלצלתי לעוד מקום וביקשתי שישלחו לי דחוף. ירדתי למטה ועמדתי בכביש כדי לחפש מונית . כל המכוניות שעברו היו עם אנשים בפנים. עליתי חזרה לבית והשעה הייתה שבע עשרים וחמש. פתחתי את המחשב והתחברתי לאינטרנט וראיתי שיש לי הודעה מדר' קרני. הסתכלתי וראיתי רק את השם שלי אליאן וסימן שאלה. הלכתי מהר לראות את התינוק וראיתי שהוא ישן. והתפלאתי שתינוק כזה קטן ישן כבר שש שעות בלי לאכול. כשידעתי שתינוקות אוכלים כל שלוש ארבע שעות בערך. אבל אמרתי שכנראה הוא אכל יותר מהרגיל והיה לו טעים אז זה בסדר. ירדתי שוב בבהלה שאני מפספסת את הפגישה בלי שאני יכולה להגיד לך שזה לא בכוונה. בסוף מצאתי טרמפ וביקשתי שייקחו אותי דחוף וכששאלו לאן הסתבר ששכחתי את הכתובת. וידעתי לכוון לפי הדרך. עליתי במדרגות אליך בריצה ואמרתי לך בקושי שאני מצטערת אבל יש לנו עוד חמש דקות ואני אסביר לך שזה לא באשמתי. פשוט לא מצאתי מונית ואם הייתי הולכת ברגל אז הייתי בכלל מפספסת את הפגישה. ובדרך שכחתי את שם הרחוב. רציתי שתמשיך את השיחה והמטופלים הבאים פשוט יחכו ויבינו שהיה עיכוב קל.

תשאל את אישתי לונה חלמנו ובטח ראית את הסידרה לגעת באושר

אישתך מבינה בחלומות?

אליאן נשמה שלי, קשה קשה... החלומות שלך הולכים ומסתבכים... אבל בואי ננסה לעלות שאלות ביחד ונראה לאן זה יוביל אותך ואותי. הלידה היא של תינוק, שמסמל עבורי משהו שאת יצרת ובראת ונתת לו חיים, והוא גדל ומתפתח בתוכך. אבל הלידה היא לא רגילה ולא טבעית היא נעשית בניתוח קיסרי, שמשאיר תפרים שאי אפשר לפספס, לכל אורך הבטן, והם גם נפתחים, והרופא צריך לבדוק אותם. מי או מה זה התינוק הזה ? את זה רק את יכולה לדעת, את נותנת לו חיים. כשאת אומרת "ידעתי שאנחנו צריכים להיפגש " את מתכוונת אלי ? אם כן, אז את לחוצה להגיע לפגישה איתי, אבל אין לך דרך, כל המוניות תפוסות ומלאות אנשים, ואולי זה מסמל את זה שאני מדברת עם יחסית הרבה אנשים כאן בפורום, כל המכוניות מלאות אנשים, אולי בהרבה הודעות כאן בפורום אנשים מתייחסים אלי ופונים אלי ? ואת לא מצליחה להגיע אליי, למרות שזה מאוד חשוב לך ? ההודעה מד"ר קרני, היא הודעה ממך לעצמך. מה את שואלת את עצמך ולגבי מה נשארת עם סימן שאלה כזה גדול בלי תשובה ? ועל זה גם את תצטרכי לענות. התינוק שאכל וישן הרבה זמן. אולי זה הילד שבך ? אולי את מרגישה כבר שבעה קצת מהחיים האלו ומלאה ורוצה לישון שינה עמוקה מכורבלת כמו תינוק ? והשינה הזו תהיה לך טובה ובסדר ? את לא צריכה לזכור את שם הרחוב כדי להגיע אלי, את יודעת את הדרך ויודעת איך להשיג אותי בלי שמות ובלי כתובות, סתם לפי הכינוי, מצליחה להגיע אלי ולגעת בי אפילו דרך סתם טרמפ אקראי, דרך סתם הודעה שמישהי אחרת בכלל כתבה ואני הגבתי ואת הגבת לתגובה. ואת רוצה שאני אמשיך לדבר איתך, וכל האחרים כאן בפורום יבינו אולי, שזה בסדר, שאני אגיע גם אליהם, אבל קודם אני איתך. את הראשונה אצלי, וזה רק עיכוב קל בהתיחסות. אז זהו, התייחסתי להכל, בהנחה שאת באמת מדברת עלי, ואני מקווה שלא טעיתי בזה, ושזה לא רק הרצון שלי לחשוב שחלמת עלי, אלא שבאמת זו היתה כוונתך. אם לא תקני אותי. השאלות שנותרו פתוחות, תחשבי עליהן, רק את יכולה למצוא להן את התשובות. ודרך אגב, אם זאת באמת אני, בחלום, אז איך נראיתי שם ? סתם מסקרנות שלי, איך אנשים מעבר למסך מדמיינים אותי. :-) ואליאן, אני פה בשבילך, לא משנה עם אני מדברת גם עם אנשים אחרים. יש לך פינה מיוחדת, חמה ולוהטת אצלי בלב. השארת אצלי שריטה עמוקה, פגעת, קלעת בול, ועכשיו לא יעזור לך כלום. את איתי ואני איתך. שלך, אביב.

ומה עם החלום שלי אביב

באמת שזה לא בכוונה ! אלו הן עובדות ! פשוט מאד... אגב יש לי עוד חלום... אפשר?

מה זה יוסף בעל החלומות

תשלח לאביב חלום ותראה... וחוץ מזה מה שלומך?

מה שלומך? היום רציתי לכתוב לך שיר , שכתבה ילדה חולה סופנית במחלת הסרטן , שבקשתה האחרונה הייתה שיפיצו את השיר הזה לכמה שיותר אנשים: ריקוד איטי ************ האם צפית אי פעם בילדים משתעשעים על קרוסלה? האם הקשבת פעם לגשם בנפילתו על האדמה הלחה? האם עקבת אחר מעופו של פרפר או בהית בשמש בשקיעתה עם רדת ערב? מוטב שתאט אל תרקוד כל כך מהר הזמן קצר, המנגינה לא תמשך לעד. האם יומך עובר בטיסה? כשאתה שואל:"מה שלומך" , האם אתה מקשיב לתשובה? בסופו של יום , כשאתה שוכב במיטה כשמאה המטלות הבאות מוטב שתאט , אל תרקוד כל כך מהר הזמן קצר ,המנגינה לא תמשך לעד. האם אי פעם אמרת לילדך "נעשה את זה מחר?" ובחפזונך לא שמת לב לאכזבתו? אי פעם איבדת מגע, נתת לחברות ישנה למות כי לא היה לך זמן להתקשר ולומר שלום? מוטב שתאט , אל תרקוד כל כך מהר הזמן קצר, המנגינה לא תמשך לעד. כשאתה ממהר כל כך להשיג משהו כשאתה דואג וממהר במשך היום כאילו זו מתנה שלא נפתחה ונזרקה לפח... החיים אינם מרוץ קח אותם לאט יותר הקשב למנגינה לפני שהשיר יסתיים. זהו. זה השיר. כל אחד רשאי לפרש ולהבין אותו כראות עיניו. ולא לשכוח גם להעביר אותו הלאה. המשך יום נעים. בילי

שיר מקסים !!! ואכן כך צריך להתייחס לחיים... ובדרך כלל אני משתדלת לעשות כך... חבל לפספס את הדברים היפים... את צחוק הילדים... את טיפות הגשם וריח האדמה הרטובה... ועוד... חשוב מאד לשים לב לדברים הקטנים שלכאורה לא חשובים... ולדקויות... מעניין מה שרון תגיד על השיר הזה והאם היא תזכור את השיחה שלנו ביום שישי...

אלוהיי הדברים הקטנים......... מה אמרתי?.......חייכתי בעצב...... חיוך על שום ההתחברות הטוטאלית לדרך החשיבה הזו, ועצב, ברור למה.....על שום חוויות של ילדה קטנה שבמותה ציוותה לנו המבוגרים שלעיתים מרוב עיסוק בפתרון בעיות, ריכוזיות בעצמנו, אגואיזים, אפתיות, אדישות.....להמשיך?.......שוכחים מהי התמצית. התמצית הקיומית והנכונה שצובעת (אם רק ניתן) את החיים בצבעים בהירים יותר, עדינים........שנותנת תקווה. מה שלומך?........שלחתי לך email

היי בילי שלי, מה שלומך ? איך עבר החג ? בילית ? נהנית ? תודה על השיר הוא מקסים וכל כך נכון, אף אחד מאיתנו לא יודע מה ילד יום ומה יהיה מחר, בגלל זה כל כך חשוב להנות מהרגע, ולהפיק ממנו את המקסימום, ולא להיבלע במרוץ החיים, שלפעמים הוא קצת מטורף, ולפעמים בגללו שוכחים להסתכל על הדברים החשובים באמת, על השקיעה, על הפרפר ועל הגשם, ומפספסים את הדברים העיקריים - הילד המאוכזב עכשיו, החברות הטובות ועוד אלף ואחד דברים כל אחד מהמקום שלו ומהחוויות שלו. לא משנה מה אורך החיים שנחיה, החשוב ביותר הוא שנפיק את המקסימום האפשרי ממה שקיבלנו. והחיים הם מתנה שקיבלנו... שלך, אביב.

ובהמשך לשיר ולדברים של כולם ..... החיים הם מתנה.........ומתנות לא מחזירים........ אז גם ברגעים הקשים כשנדמה כי הכל מתפרק, נעצור רגע, כולנו. ........רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. יום טוב לכ...........ולם.

אני חייבת להודות, נותן המון חומר למחשבה. לכל אחד מאיתנו. במיוחדבתרבות של היום, שהכל כ"כ מהר וכל דבר חייב להיעשות עכשיו ומיד. מרוב רעש כבר שכחנו להקשיב, לתת יד, לאהוב... (אני כתבתי את זה?????....)

מסתבר שכן.... את כתבת את זה..... זה בא מהלב, מה את רוצה... ?! אי אפשר למנוע את זה... את יודעת.. אבל זה היה יפה.

ד"ר פלד שלום רב. אשמח מאוד לקבל ממך תשובה בהקדם. בברכה. נ

חבל על המן לא תהיה תשובה

בבקשה תהיי פה... איך אני מתגעגעת... סליחה שאתמול לא אמרתי ביי. אז ביי. והיי! נחשי איפה אני לא אהייה מחר.... אגב, לא הבנתי, שלחת לי מייל?

את חיה.......???????? ???????????????????? .....................

אני חיה...... לצערי.....

אז יש רכבת, ואני עליה. אני לא הקטר, אני סתם נוסע. המסלול הוא בעיקרון ישר, רק שבדרך דברים יכולים להסיט אותך מהפסים. לא בחרתי לעלות על הרכבת. בדיוק כמו שלא בחרתי לבוא לכאן. אולי אני גם לא יכולה לבחור לעצור אותה....

אבל אולי הרכבת הזאת תוביל אותך למקומות רחוקים שלא חלמת אפילו להגיע אליהם? מקומות מדהימים וחדשים? תמיד יש לאן לנסוע ולאן להתקדם אז אולי פשוט תסתכלי על זה כעל ברכה שזכית בה? להיות הנוסע? מישהו מוביל אותך, ונכון כי בסוף הרכבת תעצור בתחנה ותצטרכי ללכת לבד ולהוביל לבד, אבל ייתכן ותגיעי למקום כה יפה שהרגלים כבר יובילו אותך לבד. אני כרגע מחוץ לרכבת ולפעמים הייתי מאוד רוצה לעלות עליה שוב. אז אני לוקחת נסיעה קצרה, במגמה לא לחזור ומנסה להמשיך לבד. נצלי את הרכבת כל עוד את עליה! את תמיד יכולה לעצור אותה, אבל למה לך? למה לך לרדת באמצע שום מקום אם את יכולה להגיע לאנשהו טוב יותר בסוף? תאמיני במי שמוביל אותך לטוב ותאמיני בך. שלך, ללה

למה התכוונת כשכתבת שאת "מחוץ לרכבת"? אני התכוונתי לרכבת בתור החיים... נסיעה שאולי אני רוצה לעצור אותה... אגב, כתבתי לך בדפים הקודמים (סביבות דף 220 )... אז אם בא לך... רק שתדעי שזה הרבה לקרוא... את לא חייבת....

פולי, את לא הקטר כרגע, אבל זה ניתן לשינויים. בשביל להיות קטר צריך להכיר את הדרך, צריך לדעת לאן נוסעים, לאן רוצים להגיע, להציב מטרה ולשאוף אליה. אבל זה לא בא ביום אחד. לוקח זמן, עד שאנחנו לומדים את הדרך ובשביל זה גם צריך להעזר באחרים, שכבר עברו אותה ומכירים אותה מהנסיון שלהם קצת, וגם באנשים מקצועיים, שבחנו אותה לעומק יותר מכיוון אחר, ויודעים לתת פתרונות לחוסר מטרה הזאת, ולחוסר שליטה הזה, שבולטים בהודעה שלך. כל האמצעים כשרים בעיני, בשביל למצוא את השליטה ולחזור להיות הקטר, למידה, התנסות, נפילה, כאב, התרגשות, הרפתקנות, לקחת את הכל, לחבר ביחד, להציב את המטרה, ולהתחיל לנסוע בכיוון הנכון. הרבה כוח צריך בשביל ליהיות הקטר, תמצאי אותו בעצמך, ותניעי את עצמך קדימה לעבר המטרה, שהצבת לעצמך או שתציבי לעצמך. הכל כדי לא ללכת לאיבוד בדרך... אביב.

זאת בדיוק הבעיה. זה בדיוק מה שאני מחפשת: מ ט ר ה . בגלל זה אני גם לא מתיימרת להיות הקטר, כי אם זה היה תלוי בי.... הדרך הייתה נראית אחרת... אז אולי באמת כדאי לסמוך על אחרים שישמרו עליי בתוך הפסים, ולא מחוץ להם. אבל קשה לי לסמוך עליהם... קשה לי להאמין... אבל קשה לי גם לבד...

זו התשובה שלי לרעיון שלך אביב... שיהיה לכן בוקר מ ק ס י ם !!!

אליאן שלי, שיהיה בוקר מקסים ויום נפלא גם לך, ותשמרי את על עצמך, זה הכי חשוב ... שלך, אביב.

זה שזה מאוחר מדי זה ברור, הוא כבר הספיק להרוס את רב הדברים הטובים שהיו לכם מה דעתך אבל על הפרשנות? יש סיכוי שהיא נכונה? מה את יכולה לעשות עם מידע כזה?

http://iol.msn.co.il/communities/psychology/include/articles/292223.asp

היי אני, מצד אחד נהניתי לקרוא דבר כה מעניין, אבל מצד שני לא בגלל הנושא) .... את יודעת. ואני חושבת שאם מטופל מקיים יחסי מין על המטפל שלו זה בגלל שהוא תלוי בו מבחינה מסוימת, הוא אוהב אותו - זה נכון! אבל לא אהבה מינית, זה מתפרש ככה, והמטפל מנצל את זה. סה"כ , אני חושבת שכשמישהו הולך לטיפןל פסיכולוגי הוא לא במצב הכי יציב שיש, הוא מרגיש תלוי, דחוי, וכו', ואם הוא מישהו מקיים איתו יחסי מין, ובמיוחד אם זה המטפל שלו, אז הוא מרגיש אהוב..... העניין הוא שההרגשה הזו היא לטווח קצר בלבד, אני חושבת שלבסוף, כשהמטופל מבין שזה פסול, הוא מרגיש מנוצל עוד יותר. למה הפנת אותנו לשם? לא שאני מתלוננת..... העניין הוא, האם את מתעניינת בנושא, את מכירה מישהו שקרא לו מקרה? לא שזה הכרחי... אבל לא משנה. בכל אופן, תודה שקישרת אותנו למאמר.. ממני יום טוב!!!!!!!!!!!

היה כיף לקבל את המייל שלך! וכמובן שלא אשאר "מישהי". אני מתכוונת ללבוש זהות, אבל... זה ייעשה בתשובה לאימייל הפרטי שלך, בבית. כשתגיעי הביתה (אחה"צ?), כבר תחכה לך שם תשובה ממני. בינתיים, שיהיה בוקר מקסים! אוהבת- מישהי

איזה כייף........... אני מחכה כבר לקרוא. שיהיה לך יום נפלא.......... שרון

בן 23 בריא בדר"כ סובל מ ADD טוםלתי בעבר באופן שוטף בניטן מזה כמה חודשים אני סובל מצפצופים באזניים וסחרחורות משום מה חשבתי שמא העניין נפשי ולא רפואי מאחר והבדיקות לא העלו שום דבר

משה שלום רב, לצערי עדיין אין פסיכיאטר יועץ בפורום. ד"ר פלד אינו נמצא כעת. בקרוב יצטרף פסיכיאטר לצוות היועצים ותוכל להתייעץ עימו לגבי התופעות שהזכרת. בברכה, טלי פרידמן

משה שלום לאחר שמוצו כל הבדיקות הרפואיות ניתן אכן לבחון את ההיבט הנפשי של התופעה. אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי בנושא. במידה ואתה גר באזור המרכז תוכל לפנות למרפאת הכאב בבי"ח איכילוב בתל-אביב. יש שם צוות רב תחומי של רופאים ופסיכולוגים וניתן יהיה להתאים לך טיפול מתאים. התקשר למרכזית ביה"ח ובקש את מרפאת הכאב 6974444 בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לכן, בוקר טוב... מעניין פתאום איך הפך הענין לשלישייה, אבל זה יותר נוח כי במילא שלושתינו מדברות על אותו הדבר כמעט, אז חבל סתם להעמיס על הפורום. שרון - הזנחנו אותך קצת בזמן האחרון, ולי באופן אישי נדמה שלא קל לך. האי.סי.קיו לא כשיר אצלי בינתיים, אז אם בא לך לפרט פה קצת יותר מה קורה איתך, אני אשמח להתייחס ולנסות קצת לתמוך ולעודד. זה קשה רק לעודד אחרים בלי לקבל שום דבר בתמורה. בסוף מרגישים התרוקנות של האויר והכוחות. נתנו חתיכה מהלב, אבל לא קיבלנו חתיכה אחרת, שתשלים את החסר. אז אני פה עם חתיכה מליבי מיוחדת בשבילך, נצלי אותה, כרצונך, אם בא לך ומתאים לך. מישהי - כתבתי לך אתמול בלילה, זה נדחק לעמוד הקודם, את מוזמנת לדפדף ולקרוא, אבל בעיקר לעדכן מה ההתפתחויות, אם בא לך לשתף אותנו ולא קשה לך מדי. אני פה איתך לטוב או לרע, לשמוח ביחד או לעודד אם צריך ולהתחלק בקושי, גם אם את לא מספרת, ומעדיפה לשמור לעצמך. שיהיה יום מקסים לשתיכן, שלכן אביב.

היי אביב, בהמשך ל"נוסחת אי הוודאות" של הייזנברג/שרדינגר ( חסר רק החתול... סתם, סתם ) - גם אתמול לא נפגשנו! פרצו לו את האוטו... שוב זה נדחה, וצפוי להתקיים היום. נו, נראה... הודעתך אתמול באמת ריגשה אותי. אמנם, רק הבוקר קראתי אותה ( חבל שלא נכנסתי לפורום עוד אתמול, זה יכול היה לעודד אותי ! ). במיוחד היה טוב לקבל את הרעיון שלקרוא את דבריי שלי יכול לעזור, בזמנים הקשים. ייתכן שאת צודקת...בימים כתיקונם אני עושה את זה, בהצלחה לא מבוטלת. רק בימים רעים- כשהשעות הקשות תכופות יותר ולמעשה די רצופות, ללא הפוגות ביניהן - אז קשה לי להתמקד בחוזק, בכוחות שלי, בדרך הארוכה שכבר עברתי. בכל אופן- לא לדאוג: למרות האקס, הדאגה מהעתיד המקצועי והעייפות הקיומית בכלל- אני חזקה בימים האחרונים. חזרתי לאכול מסודר, שלוש פעמים ביום ויותר מתפוח (וכמובן, אין צורך לציין , commit אחר כך !! בכלל, מזמן לא היה ארוע של rollback. וכך זה ימשיך! ) איך את? קראתי שהאוטו לא התניע ... :-(( מה קורה לאנשים עם המכוניות שלהם לאחרונה... !! אבל נראה שאת לוקחת את הדברים ב'רוח ספורטיבית'. אני מעריצה אותך על היכולת הזו, לנסות לקחת דברים בקלות-עד-כמה-שניתן. אגב (אם מותר לשאול) - למה הלילה היה צפוי להיות קשה? משהו קרה, או "סתם" חמסין, יובש ומועקה בלב? את יודעת, אני לא לוחצת- אבל אני כאן אם תרצי לשתף. ואם לא- אני סתם שולחת חיבוק, שיהיה לך בסטוק לשעת חרום... אני יוצאת עכשיו לשעת ההליכה היומית שלי . זו עוד דרך שלי לפרוק מתחים, ולחזור סחוטה-אך-רגועה להמשך היום. יש לי יום חופש היום ( טרי-לי-לי, טרה-לה-לה ), כדאי שאנצל אותו למשהו חיובי! שיהיה באמת יום נפלא, ו... עוד נדבר! (ראי הוזהרת... :-))

למישהי מיוחדת, היי לך, את נשמעת מחוזקת ובמצב רוח טוב על הבוקר. מקווה שאני לא טועה אבל זה מה שעובר עלי מהמסך המוגבל הזה היום. כל הכבוד על האוכל, באמת, אני יודעת כמה זה קשה. קודם לאכול ואחר כך גם להימנע מה- rollback הכל כך מתבקש. אבל את יודעת שמשתמשים ב- rollback רק שהפעולה נכשלה מסיבה כלשהיא, שחוזרת שגיאה / error, ואצלך אין כשלון, יש רק הצלחה / success, אין שגיאות, יש נפילות, אבל אחרי הנפילה תמיד יש התאוששות / recovery, ואת תמיד שומרת גם גיבוי / backup לימים הקשים. אז איך המונחים המקצועיים שלי ? מי שקורה מהצד בטח חושב שאנחנו שתי מופרעות. :-) אני בסדר, אתמול היה לי קצת קשה, אחרי שלושה ימים של עיסוקים בלתי פוסקים, אתמול הגיע השקט המיוחל, וכצפוי עלו קצת מחשבות על אבא. שקט אבל קצת כבד. וגם ישנתי די הרבה במהלך היום, אז קצת פחדתי שהלילה יתארך לי בלי סוף ואני לא אצליח להרדם, אבל בסוף זה לא קרה. בסוף נרדמתי וישנתי כמו תינוקת, וטוב שכך, כי היום אני שוב במצב רוח "קרבי" ונכונה להתמודד עם הכל. והאוטו ? סתם שטויות, מה אכפת לי ? בכלל לא שלי. של העבודה. אני לקחתי מונית והגעתי לעבודה כרגיל, ושהם כבר ידאגו לכל השאר. לגרר, ולתיקון, ולכל מה שצריך. חוץ מזה, צרות של אנשים נורמליים תמיד משמחות אותי איכשהוא. אני יודעת זה נשמע מוזר. אבל אחרי שהייתי תקועה כל כך הרבה זמן בבולמיה, כל השאר מתגמד. אם הצלחתי להתגבר על זה, אז אוטו זו בעיה ? קשקוש, מכניסים למוסך, וזה חוזר מתוקן. לצערי, אותי אי אפשר להכניס למוסך ושיתקנו אותי ויחזירו אותי כמו חדשה, אני צריכה לעשות את ה"אוברול" בעצמי. :-))) ודרך אגב, אפשר בפעם הבאה להצטרך אליך להליכה ? גם אני מאוד אוהבת ללכת, בדרך כלל עם הווקמן שלי, אבל איתך נראה לי יותר כיף. קיבלתי את האזהרה שלך כהתחייבות, עוד נדבר, שלך, אביב.

שלחתי לך גם אימייל, תעדכני אותי אם הגיע או לא... שלך, אביב.

יש פה פרפרי לילה?

יש פה אותי ראיתי את השיחה שלך ולא הספקתי לענות מה קורה?

בסופו של סופשבוע וחג מטורף (בעבודב השניה שלי אני ברמנית ועבדתי כל החג בערך 12 שעות ביום) באתי לבדוק מה שלום כולכן/כולכם התגעגתי מאד לכולם, שמחתי לקרוא את העץ של אנג'ל ואביב, אני מאד אוהבת את שתיכן. אליאן, מאד מזדהה עם הקושי שלך מאחלת לך המון כוחות להמשיך ולהתמודד ( הילד יוצא לפנימיה בספטמבר?) אני מאמצת קצת את התיאוריה של אביב לגבי התנהגותו של בעלך, יכול להיות שהוא חושש לאבד אותך? חושש להשאר לבד, הלא מאיפה מגיע ההתנהגות הכוחנית שלו? אולי מזה שיש לו על מי, וברגע שלא תהיי שם יותר אז כל התפיסה שלו על עצמו תתפרק? רחל, פעם שיהיה לי זמן, מבטיחה לשוב ולתור אחר אתרים חדשים. יש לי בעיה שחומרים שאני רוצה להביא לכאן דורשים הקלדה ממושכת שלא תמיד יש לי זמן אליה, אבל אמשיך גם אמשיך שרון, אני מאד שמחה שהצטרפת למשפחה, אני חושבת שאת חברה חשובה כאן מאד מישהי, איך היה איתו? אני במתח, מה החלטתם? מקווה שהחלטת החלטה בריאה עבורך ולכל האחרים (ההנהלה, צוות העובדים, וקהל הלקוחות) ליל מנוחה וחלומות נעימים

אורה יקרה, אני רואה את החיוך התמים שלך אפילו מעבר למסך... על זה את חושבת, אה ? קלטתי אותך... וזה מתייחס לשאלה שלך האחרונה למישהי לגבי איך היה ואני במתח... :-))) גם אותי ניסית לתפוס באותה נקודה בדיוק... :-))) (וזו בדיחה, שלא תהינה אי הבנות ופגיעות מיותרות אחר כך !!!) בעבודה השניה אני מבינה שהכל בסדר, והאמת היא שזה נראה לי עיסוק מעניין מאוד, אנשים בלילה, סיפורים, מתח וענין... הרגשה הרפתקנית שכזו... את בטח אוהבת את זה מאוד, או שלא ? אולי אצלך זה כבר הפך לשגרה וסתם דרך להרוויח כסף ? מה קורה עם העבודה הראשונה ? ממשיכה לחפש ? יש כבר אופציות נוספות ? תמשיכי לעודד אותנו בדרכך המיוחדת, ושיהיה לך יום מקסים, אוהבת גם ושלך אביב.

איזה כיף לפתוח את הבוקר עם מכתב ממך! אני שמחה שסוף-סוף קלטת (אתם אנשי המשבים, איזה קליטה איטת שאפשר למות...) הברמניות זה כיף לא רגיל, כסף טוב אני לא עושה שם אבל נהנית מאד מאד מאד. ממשיכה לחפש עבודה, אין אופציות חדשות כרגע אבל גם לא אכפת לי קצת לנוח ולעבוד יותר בבר. מה איתך, איך היה החג? יש מה לספר לי כדי להרחיב את החיוך (התמים) שלי? יום טוב לך חמודה

hi any1 around,hey Angel my icq has gone again,i can`t seem to sleep tonight.

אני פה. גם אני. :(

so what shall we do,i keep getting such scarey dreams...i dreamt that my son killed himself,i was so upset when i woke up!

מילותיו של כל השיר.חיפשתי בקדחנות במיוחד בשבילך. ואני מקדישה גם לסתיו ואביב .מבינה שהלילה קשה. Stairway to heaven There's a lady who's sure All that glitters is gold And she's buying a stairway to heaven. When she gets there she knows If the stores are all closed With a word she can get what she came for. Ooh, ooh, and she's buying a stairway to heaven. There's a sign on the wall But she wants to be sure 'Cause you know sometimes words have two meanings. In a tree by the brook There's a songbird who sings, Sometimes all of our thoughts are misgiven. Ooh, it makes me wonder, Ooh, it makes me wonder. There's a feeling I get When I look to the west, And my spirit is crying for leaving. In my thoughts I have seen Rings of smoke through the trees, And the voices of those who standing looking. Ooh, it makes me wonder, Ooh, it really makes me wonder. And it's whispered that soon, If we all call the tune Then the piper will lead us to reason. And a new day will dawn For those who stand long And the forests will echo with laughter. If there's a bustle in your hedgerow, Don't be alarmed now, It's just a spring clean for the May queen. Yes, there are two paths you can go by But in the long run There's still time to change the road you're on. And it makes me wonder. Your head is humming and it won't go In case you don't know, The piper's calling you to join him, Dear lady, can you hear the wind blow, And did you know Your stairway lies on the whispering wind. And as we wind on down the road Our shadows taller than our soul. There walks a lady we all know Who shines white light and wants to show How ev'rything still turns to gold. And if you listen very hard The tune will come to you at last. When all are one and one is all To be a rock and not to roll. And she's buying a stairway to heaven.

בטח זה לא בשבילי איך אוכלים את זה בעברית

אני אחפש :)

בוקר טוב, תודה על השיר ועל שחשבת עלי, היה צפוי לילה קשה אמנם, אבל בסוף לא היה למזלי ולשמחתי. לפעמים הפחדים שלנו באמת לא מציאותיים. פחדתי שאני לא אצליח להרדם, אבל ברגע שנכנסתי למיטה עם ספר, תוך כמה שורות - נפלתי שדודה. מהחום כנראה, וגם עייפות מצטברת. ודרך אגב, שינה זה כמו כל דבר אחר, נבואה שמגשימה את עצמה. שמתי לב שאת מבלה פה הרבה לילות ואולי זה בגלל שאת חושבת שלא תצליחי להרדם, ולא מנסה בכלל, וגם אם כן, זה לא מצליח,כי את בטוחה שזה לא יבוא. נראה לי גם שאת קצת חוששת להרדם, אל תפחדי מהשינה, לפעמים יש גם חלומות טובים, וזו דרך מצוינת לצבור כוחות ולמלא מצברים. כלומר, שינוי שיטת המחשבה וביטול הפחד מאיבוד השליטה בשינה, בסוף יעזרו לך להרדם. לי זה עזר. בהצלחה היום, אביב.

אני יודעת שזו עוד סוג של "נבואה שמגשימה את עצמה".חוויתי את זה גם בעבר. בעיקרון,אני אדם שזקוק למעט שעות שינה ,כך שהדבר לא מציק לי.אבל כן נרדמתי קצת-כאן לשעה,כאן לעוד חצי שעה, בין התוכניות בטלויזיה והגלישות בפורום. אני יודעת שזה לא טוב לצבור עייפות,גם אם לא מרגישים אותה,מאחר והיא מביאה להתגברות הדכאונות והחרדות.זה מעין מעגל.מנסים לברוח מזה-ויוצרים ממש את ההיפך. אולי לא תאמיני, אבל הקטע של השינה קשה לי וצר מזה של האכילה.להתחיל לנסות לישון נורמאלי הרבה יותר מפחיד אותי מלנסות לאכול.אולי בגלל ההבדל במיידיות של התוצאה. ועניתי לך למטה,כתגובה להודעתך אלי אתמול. יום טוב, אנג'ל.

.......and it makes me wonder.........

קראתי אותו עוד בבוקר, אבל לא יכולתי להגיב, זה שיר מקסים, חזק, בעל המון משמעות..... אני אוהבת שירים כאלה. תודה שהקדשת מזמנך בשבילי, אין לך מושג כמה אני מעריכה את זה.... אפילו הדפסתי אותו, זה לא הדבר הראשון שאני מדפיסה שאת אחראית לכתוב אותו...... אני אוהבת אותך. לילה טוב!!!

תודה על ההסבר המפורט על שיטת EDMR. ברצוני לשאול אותך האם הטיפול לדעתך מתאים גם לי (אתה יכול לקרוא את סיפורי בהודעה הקודמת שלי). אשמח לקבל תשובה. תודה מראש

אורית שלום יתכן שהשיטה יכולה להתאים כדי להוריד את רמת החרדה הגבוהה שבה את נמצאת ולהביא אותך למצב יותר טוב מבחינה תפקודית. עם זאת הייתי נזהר מלחשוב שבזה יגמר הטיפול. ישנה סבירות גבוהה שתזדקקי ליווי לטווח ארוך יותר. מאחר שסיפרת שאת נמצאת בטיפול משולב של תרופות ושיחות הייתי ממליץ לך להביא את כל הלבטים שלך את המטפלים ולהתייעץ איתם. זה עדיין מוקדם מדי כדי להחליט שהטיפול עם העובדת הסוציאלית אינו מתאים. אני מציע לך לשוחח איתה על המחשבות שהיו לך על הטיפול עצמו. זה לא ישניא אותך עליה, זה רק יכול לשפר את התקשורת בינכן. במידה ובמסגרת הטיפול תרצי התערבות קצרת מועד ב EMDR זה אפשרי, אבל חשוב שיהיה בתיאום מלא עם הגורמים הטיפוליים שמכירים אותך מקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי היום בצהריים הודעה אבל היא לא נענתה. כנראה לא שמתם לב. אני שמה אותה שוב ואשמח לקבל תגובות. זה באמת חשוב לי. סיפרתי לכם כבר על עצמי. אמי נפטרה לפני מספר חודשים ומאד אני סובלת מהתקפי חרדה וממתח עצום. קשה לי להירגע או להינות מדברים והכי מקשה עלי הוא המתח שבו אני שרויה כל הזמן. אני כל כך במתח שאין לי תיאבון כמעט בכלל ואני מכריחה את עצמי בקושי רב לאכול משהו ולפעמים אני במתח עד כדי בחילה של ממש, שלשולים או סתם חוסר יכולת לזוז מהמיטה עד שאני נרגעת. לפעמים אני ממש מפחדת לנהוג או לצאת החוצה כי אני מפחדת מהתקף החרדה הבא. התקפי החרדה לא קורים כל יום אבל הם לא צפוים ומפחידים אותי ומה שכן קורה כל יום הוא המתח הנוראי, ממש מועקה כזו שלא משתחררת ואני לא יודעת ולא מצליחה להירגע ממנה. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית קלינית ואצל פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית מקסימה, קל לדבר איתה והיא אכן רשמה לי "אפקטין" ו"קזנקס". המטרה שלי היא להבין את הפחדים שלי ואת מה שאני עוברת כדי שאני אוכל להתמודד עם הלחצים והמתחים בלי תרופות. זה כל כך פוגע בבטחון העצמי שלי שאני לוקחת תרופות כדי לשלוט ברגשות שלי והייתי רוצה להבין מה קורה לי, לרכוש בטחון פנימי וללמוד לשלוט במה שקורה לי ולנהל חיים נורמליים ומלאים. לשם כך ברור לי שאני צריכה גם ייעוץ ולכן פניתי לטיפול. נפגשתי עם המטפלת כבר 4 פעמים והאמת היא שאני מאד מאוכזבת ומאד מבוהלת מהאכזבה שלי. אני מרגישה שהיא אמנם מאד נחמדה ואפילו נתנה לי את מספר הטלפון שלה בבית כדי שאוכל להתקשר כשקשה לי אבל אני עדיין מרגישה שהיא מרוחקת. כשאני מתקשרת, אין לה סבלנות במיוחד לדבר איתי. לא דיברנו עד היום על מטרות הטיפול והיא בכלל לא משקפת לי את מה שאני אומרת או נותנת לי כל פידבק באשר למה שאני מספרת לה. אני רוצה שהיא תעזור לי למצוא את הפתרונות בעצמי אבל אני מרגישה שאני הולכת אליה, בוכה ומספרת על הפחדים שלי והיא מצידה לא אומרת שום דבר מרגיע או תורם. עד היום לא הבנתי בדיוק מה אנחנו עושות שם, מה ההכשרה שלה, מה הכיוון שאליו אנחנו הולכים, מה הטיפול שלו אני זקוקה (חשוב לי משהו קוגניטיבי בנוסף להכל) זה מאד מאכזב ומאד מפחיד אותי. אני מתכוונת לדבר איתה על הכל מחר אבל אני מפחדת לאכזב אותה ולהשניא את עצמי עליה. אני חוששת גם שמחר אחרי השיחה אגיע למסקנה שאני צריכה לחפש יועצת אחרת. אני חוששת משום שזה אומר שוב לחכות, להמתין, לקבוע פגישה, לספר על עצמי ולקוות. אני מפחדת שלא אמצא את האדם הנכון ויותר מכך אני מפחדת מתקופת ההמתנה שעד שקובעים פגישה ראשונה ועד שנבנה אמון בסיסי. אני חוששת מכך משום שאני צריכה מישהו עכשיו. אני מרגישה שאני לא יכולה לחכות. אני צריכה לדעת שיש מישהו שזמין לי עכשיו כי זה נותן לי בטחון. אני ממש אובדת עצות ומאד מבוהלת וכל הזמן חושבת - מה לא בסדר אצלי שאפילו המטפלת לא יכולה לחוש אליי אכפתיות בסיסית? למה אין מישהו שאכפת לו ממני מספיק? מה עושים? בבקשה ענו לי דחוף משום שמחר אני רוצה לדבר איתה על כך.

אורית, אין לך מה לדאוג. את צריכה המון סבלנות ובמיוחד עכשיו כשתחלת בטיפול התרופתי. לוקח זמן עד שהתרופות משפיעות. לגבי המטפלת שלך, עליך לשאול אותה את השאלות ששאלת כאן ואם גם אז את לא מרגישה שזה זה עליך לחפש מטפל/מטפלת אחרת. מאד חשוב האמון שנוצר הין מטפל למטופל וזה בעצם הדבר הבסיסי והכי חשוב. אם את לא מרגישה בטוחה אין שום בעיה. החליפי מטפלת. גם אם זה יקח זמן וגם אם יהיו קשיים ואני מבינה שישנם קשיים רבים... אני יכולה להגיד לך מנסיון אישי שאת בדרך הנכונה...גם אם את חשה כעת שהכל מתפרק ואת כבר לא יכולה יותר. אז ממש עוד קצת...נסי לשוחח עם בני משפחתך על הכאב שלך... ואולי תמשיכי את השיחות עם הפסיכיאטרית? תהיי חזקה ותראי שבעוד כמה זמן העוצמות ייחלשו... אליאן

שלום אורית קראתי את מכתבך. אני מאד מזדהה עמך, בעלי נפטר לפני חודש ואני מרגישה אבודה, צפה בחלל ומנסה לרדת לארץ. אני מאמינה כי יש תהליכים הדורשים זמן (זה מה שכולם אומרים לי) ואבל זה דבר קשה שנוחת עליך ונותן אגרוף בבטן, בלי שום יכולת להרים ידיים ולהגיד אני לא משתתפת במשחק הזה, אני רוצה שחיי יתנהלו על מי מנוחות, בנתיב ידוע מראש. זכותך להיות שותפה בטיפול - כדאי לדעתי ללבן את הדרך הטיפולית, אבל אני חושבת שחוסר הנחייה של המטפלת שלך הוא יזום ומכוון, וכדאי לשאול אותה על כך. היי חזקה.

מילמלתי לך... מקווה שלא הגזמתי !

מילמלתי בחזרה!

אליאן נשמה שלי, איפה נעלמת לי בימים האחרונים ? עסוקה באי.סי.קיו עם שרון כל הזמן ? אני מרגישה קצת מוזנחת ונטושה... :-( אולי תצטרפי אלי ואל טלי לסיגריה ? או שלפחות תעדכני מה קורה איתך ? שלך אביב.

היי חמודה, מה שלומך? קודם כל אל תרגישי מוזנחת ונטושה ! יש לך המון ת'לפים מקום אצלי... אתמול באמת דיברתי עם שרון באיי,סי,קיו... וראיתי אגב שיצרת קשר איתי או שנדמה לי? שלחתי לטלי הודעה בדף הקודם... לגבי ההפתעה שהכינו לי, תקראי גם את ! אצלי הכל מוטרף... הבן משגע אותי, לא מניח לי. הוא כמו צל אחרי ואני לא יכולה לשמוע אותו יותר ! אני כבר מאבדת שליטה ומדברת אליו לא יפה. התחננתי אליו שיניח לי לכמה דקות, שקשה לי ואני רוצה קצת שקט... אבל לא הוא בא אחרי לכל מקום ולא מפסיק לדבר,לבכות,לקלל ולריב. ואין לי יותר כוחות אליו. אילו רק היה אפשר שמישהו יקח אותו לכמה שעות... והקטנים כל הזמן מחקים אותו ... ובעלי,היום הרים כיסא ורצה לזרוק בכאילו... והוא מחקה אותו כל הזמן ומעצבן אותו. בקיצור בית משוגעים. אני רק מקווה להחזיק מעמד לפחות עד ספטמבר... זהו פחות או יותר.. עכשיו אני מדליקה סיגריה...

יש !!! את פה. טוב, אז קודם כל גם אני אדליק סיגריה... ועכשיו גם אתייחס - איזה מזל, חשבתי שאת כועסת עלי, שלא הייתי פה איזה יום ורבע... פשוט הייתי נורא עסוקה, וגם לא היה לי כל כך קל, אבל עכשיו התאוששתי פחות או יותר וחזרתי... לגבי ההפתעה, קראתי, ולי דווקא יש רעיון. בעלך כנראה מתחיל להבין שאם הוא לא יתאמץ הוא יאבד אותך. והוא רואה שלא ממש כדאי לו, כי את בן אדם מקסים וטוב לב וראוי להערכה, אז הוא רוצה להיות איתך, ולהראות לך שאת חשובה לו, שמשמעותי בעיניו יום ההולדת שלך, ושהוא לא הולך לפספס אותו או אותך... תחשבי על זה... ובקשר לילד, זה בטח החג, כל הימים האלה בבית והחום הזוועתי הזה משגעים אותם ואותנו גם יחד. בקרוב יחזור לבית ספר, והשרב ישבר, ובתקוה ירד קצת הלחץ... ובית המשוגעים ירגע... שלך, אביב.

רק תבטיחי לי שהדברים לא יצאו ממך. בבקשה. את יכולה להגיב אם את רוצה על מה שכתבתי רק לא פה. היה לי רגע של התחרטות כזה.. סליחה. ע'.

שלחתי לך אי מייל נוסף. לילה טוב. ע'

עניתי... יום טוב. טלי פרידמן

אני לוקחת סרוקסט כבר חצי שנה במשך התקופה הזו כמעט לחלוטין אין ווסת והתופעות שלי כמו שמתארים את גיל המעבר. באולטרה סאונד גניקולוגי הרופא אמר שרואים ירידה רצינית בהורמונים. האם זה חלק מהטיפול בסרוקסט? תשובתך בהקדם.

ל-נ' , לקחתי בעבר סרוקסט ועד כמה שידוע לי זה לא אמור לגרום לתופעות הורמונליות. בכל מקרה כדאי שתחכי לתשובת הרופא בפורום.

אולי כדאי להתאמץ עוד קצת? אולי לא כדאי להחליף את הפסיכולוגית... הרי העבודה-יש בה משהו מועיל.היא מתישה ,אבל יש בה משהו מועיל. בשבועיים של לחץ שמרתי על עצמי מהנפילה לדיכאון שבסוף הגיעה בחופשה... ולהתחיל את הכל מחדש עכשיו? עם מישהי אחרת? אולי כדאי להתנגד בכל בכח לדפוס הנשנה? יש דעה בעניין? (אל דאגה-כל שאני מבקשת הוא דעה.אני יודעת שזו החלטה שלי).

מחשבה מעניינת ולדעתי - במקום. אולי תביאי אותה לטיפול? זה המקום הכי נכון להתחבט בו בשאלות כאלה. אני שמחה שאת רואה את הדפוס, חושבת עליו, ומנסה להיאבק בו. כל הכבוד! טלי פרידמן

כן,אבל מספיק לפעמים נדמה לי שהיא לא כל כך אוהבת אותי. אחרי שסיפרתי לה על חיי ועל אופי ההפרעה שלי, היא חזרה והתריעה "הדרך תהיה קשה" , "את צריכה לשקול היטב שזה מה שאת רוצה" , "תהיי מוכנה לעשות כל מה שאני אומרת?אני לא אכריח אותך אבל אני מקווה שתלכי איתי". היא מנסה להבהיל אותי ,כדי שאני אלך. אולי לא נעים לה להגיד לי ללכת. אז פתאום אני אעלה את נושא הדפוס החוזר ונשנה והפגישה שקבעתי עם מטפלת אחרת?

היי, בא לך לעשן איתי סיגריה ? כואב לי קצת בלב... ולא בא לי לעשן לבד... שלך, אביב.

תגידי לי...את עובדת בשב"כ? איך ידעת שאני הולכת להדליק סיגריה? :) רוצה אש? ( ( ) ) [------- [------- טוב, ניסיתי להיות יצירתית ולצייר סיגריה עם אש... לא הצליח לי. מצטערת. טלי פרידמן

טלי, טוב, אז יצירתיות זה לא הצד החזק שלך :-))) לא נורא, לכל אחד יש את הצד החלש שלו... :-))) תודה, על הסיגריה, זה עזר... אבל מה הפלא, זה תמיד עוזר... תודה, שאת פה, שם ובכל מקום, לא זורקת ולא מתייאשת, למרות הכל. שלך, אביב.

טלי יקרה, האמת היא שבבוקר הציור שלך נראה הרבה יותר טוב, ובכלל הכל נראה הרבה יותר טוב. למרות הפחד הצלחתי לישון, וישנתי טוב, בלי חלומות קשים ובכלל, ובטח גם בגלל שידעתי שאת קצת חושבת עלי, אז הייתי רגועה. בבוקר, כרגיל האוטו לא התניע :-)))) מה קורה פה, זה אוטו חדש לגמרי ? לא נורא, אני אטפל בזה במהלך היום. שיהיה לך יום מקסים, שלך, אביב.

זה בד"כ קורה לי במקלחת... הגוף הזה... זה כ"כ לא אני. בעצם, זה אף פעם לא היה אני. בעצם, אני בכלל לא יודעת מה זה "אני"? מה זה אומר? ולמה כל הזמן יש בנינו מלחמה? אני עדיין מחפשת תשובה....

את מפרידה בינך לגוף, את לא רואה אותו כחלק ממך, את אומרת "הגוף שלי" , כשבעצם זה אמנם משהו שהוא שלך, אבל הוא בעצם..... את. אני מקקוה שהבנת וזה לא כאילו זיינתי לך ת'שכל.....

...

שלום דר כ3 חודשים אני סובל מלחצים וכאבים בחזה ליפעמים הכאב מוקרן לגב עליון ליד שמאל וכאבים בעצבאות יד שמאל יש לציין שהלחץ בחזה הוא חזק עברתי את כל הבדיקות הקשורות ללב ארגומטריה תקין אקג תקין אקו תקין ישלציין שביצעתי גם גסטרוסקופיה שיצאה תקינה כמו כן בזמן ההתקפים של הלחץ בחזה מןפיע לי גם מין לחץ בגרון תחושה שמשהו עולה לי בגרון. הרופאים טואנים שזאת חרדה. אבל בכל אופן הלחצים והכאבים החזה הם ממשיים. מה זה יכול להיות?

דב שלום אחת התופעות בחרדה הן לחצים שיכולים להחוות כבעיה רפואית אמיתית. מאחר ועברת בדיקות רפואיות מקיפות ללא ממצאים המסבירים את הבעיה יתכן שזה הזמן לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אגב, בעזרת כלי טיפול פסיכולוגיים, כמו למשל היפנוזה, ניתן לטפל גם בכאבים שנובעים ממחלות אמיתיות, למשל במצבים של כאב כרוני כאשר רוצים להימנע מטיפול תרופתי מסיבי מידי ניתן להיעזר בהיפנוזה. כך שניתן לעזור לך עם ההתמודדות עם הכאב, בין אם הם נובעים ממצב פיזיולוגי ובין אם הם נובעים ממצב נפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חסרה לי עוד בדיקה אחת מיפוי לב כל הבדיקות יכולות להעיד אוקי אבל רק מיפוי לב ימצא אם יש לך בעיה אמיתית בלב .

תבטיחי לי. שאוכל לסיים בראש שקט.

אמרתי לך חמודה כבר עברנו לילה אחד כזה ואת אמרת לי שאת לא יכולה לעשות את זה כי את לא יכולה לעזוב את אחותך הקטנה הלבד... את יודעת למה זה לא אפשרי שיקרה דבר כזה בכלל... אז את יודעת מה? זה כן אפשרי את לא עוזבת אותי, את חשובה מדי את לא עוזבת את אחותך הקטנה לבד היא תבכה ותרצה אותך בחזרה.

אני חושבת שכתבתי לך משהו וזה נדחף לעמוד אחר.... בכל אופן, רציתי לשאול מה שלומך? הרבה זמן לא שמעתי ממך..... (יום שלם.....תראה, בשבילי זה הרבה) שלך, אני.

תודה על הדאגה אלי אני ממש בסדר אבל חשבתי שאנחנו בורחים יחד

נכון לאן חשבת?

אני לא עומדת בזה כבר

במה את לא עומדת

לא רציתי להגחיב בתוך העץ שלך ושל אביב כי זה היה נראה לדעתי די מגעיל........ בכל אופן, מה שכתבת לאביב היה ממש יפה, זה כאילו שהסברת את עצמך מכל כיוון אפשרי, והבנתי שיש בכן כ"כ הרבה, אתן יכולות להתמודד יחד, יכול לצאת מזה המון (תעשו את עצמכן כאילו לא שמעתן את זה)....... אבל מה שרציתי להגיד זה שהסכמתי עם משהו בעיקר, כשאמרת שדברים רעים נוצרים בתוך הראש שלנו....... כי זה כ"כ נכון ואני חושבת שכמעט כל אחד יוכל להזדהות עם זה. אז תרגישו טוב..... שלכן, אני.

:-))))))

אני פה. בשבילך. ...אז בואי נקפוץ מהבניין... רק דקה אחת של סבל... נשמע טוב, נכון? פשוט. ואז הכל יגמר.....

זה הכי פשוט למה לא? את באה? חשבתי שכולם פה רק ינסו להטיף ולנגיד דברים כמו: "צריך להתמודד", "אסור לברוח"..... אני מתגעגעת אליך. זה מה שאני רוצה עכשיו. חשבתי על כל מיני דרכים אבל זו...... י-פ-ה !!!!!!

כל כך התרגלתי להיות בצד המקבל, שאני כבר לא זוכרת איך לעודד! אבל אעשה כמיטב יכולתי. אולי נתחיל עם חיוך? :-)) שרון - קראתי את ההודעה הקצרה, המנסה לשכנע אותי שאת חוזרת לעצמך. אני מקווה שאת מצליחה להתאושש - ממה שלא יהיה. חזקות, זוכרת? :-)) אביב- קראתי את ההודעה על...אביך... אני לא רוצה לגעת במקומות כואבים, במיוחד כשחסר לי הרקע להבין ואני עלולה לפגוע בטעות... רק מילה אחת: אני לא יודעת למה התכוונת ב"תחרות", אבל - מה שלא יהיה- לי נראה שניצחת : את הבולימיה, את הייאוש והרצון למות, את הדיכאון שהיה, מן הסתם, חלק מרכזי בחייך בתקופה הקשה... את כל מה שכינית, בדיוק הנפלא שלך, "המיץ של הג'יפה". ניצחת, וזה לא הזמן לחרטה או אשמה. את יודעת, יש הורה אחד (אמא) שבוודאי גאה בך כל כך עכשיו, ואת יודעת שגם אביך היה גאה כל כך, מאושר כל כך, אילו יכול היה לראות... ולשתיכן: ניסיתי לחשוב מה יוכל לשפר את הרגשתכן. אני לא בטוחה שקלעתי, אך יש קטע מדהים שהעתקתי פעם מאחד הספרים היותר-טובים שיצא לי לקרוא. זה קטע מרגש, נוגע, מביע כל כך... ונדמה לי שגם (קצת?) מעודד. אז הנה, אני מצטטת אותו כאן, מוקדש לכן- שומרות ראשי הנפלאות! *************************************************************************************************** חלומה החל באפלת חורף. מאפלה זו הגיחה ויצאה יד גדולה, מאוגרפת. היתה זו ידו של גבר, מלאת כח, ובין העצמות והגידים יצרו הצללים מעין שקעים. האגרוף נפתח ובמישור הגדול של הכף נחו שלוש חתיכות קטנות של פחם. לאט לאט נסגרה היד, גורמת ללחץ עצום בתוך האגרוף. הלחץ החל יוצר חום לבן, והיה גדל והולך. היתה תחושה של זמן מעיק ומוחץ. היא כמו חשה בתוך גופה את סבלות הפחם, כמעט מעבר לגבול כח הסבל. לבסוף קראה אל היד: "הפסיקי! האם אף פעם לא תפסיקי את זה?! אפילו אבן אינה יכולה לסבול כל כך... אפילו אבן ..." לאחר מה שנראה כזמן ארוך מכדי שיוכל איזה גוף עשוי פרודות לעמוד בו, שככו העינויים באגרוף וחדלו. האגרוף הסתובב לאיטו ונפתח בזהירות רבה מאוד... יהלומים, שלושה. שלושה יהלומים בהירים ונוצצים, מפיצי אור, נחו בכף הטובה. קול עמוק קרא לה :"דבורה!" והוסיף, בעדינות : "דבורה, זו תהיי את! " ... **************************************************************************************************** כל מילה נוספת מיותרת, רק... עוד דבר...אביב, אני מניחה שאת מעדיפה להמשיך להיפגש בפורום. בכל אופן יש לך אלטרנטיבה, אם תרצי אי פעם... ושרון - אני באמת אשמח אם תשתמשי בכתובת שהעתקת!! מישהי, שאכפת לה!

ערב טוב, אתן יודעות לעודד מצוין, אין שום ספק בכך... וחוץ מזה זה היה גל חולף כזה שבטח יחזור ויעלה מדי פעם, אני מתמודדת עם זה, אין מה לעשות, חלק מההתמודדות עם המוות, פתאום מרגישים את החוסר... את הריק... את החלל... ששום דבר כבר לא ימלא... ונגד זה אין מה לעשות רק לחיות את זה, לכתוב על זה, ולתת לזה לחלוף. מישהי - פרטי קצת יותר מה קורה איתך, נראה לי שקשה לך מאוד... לעודד אותנו זה גם לעודד את עצמך אבל בכל זאת. שרון - למה כאבי הראש ? אין לי מושג לגבי האיי.סי.קיו, מין תוכנה מעצבנת כזו, אני לא פותחת אותה כמעט בכלל... היא טוחנת את המחשב וסתם מכבידה, אני פותחת אותה רק כשמזמינים אותי במיוחד לדבר בה, אבל אם השארת לי שם הודעה אני אנסה. שלכם, אביב.

איך אשאיר הודעה? אין לי את המספר?........

היי אביב! כן, היה קצת קשה בימים האחרונים, אבל זה באמת בסדר עכשיו. קראתי את הקטעים ששלחת מ"מי הזיז את הגבינה שלי?", ואני מודה שהצורך בשינוי היה מאוד...רלוונטי כרגע. אז בפעם המאה, אני מחליטה להשתנות, לוותר אחת ולתמיד על כל מאפייני המחלה, למען חיים טובים יותר- או לפחות למען הסיכוי לחיים כאלו. עוזרת גם העובדה שהתחלתי לתכנן את המשך חיי- אלו שלאחר הקורס ה- *%$##@Z*?!! (סליחה...) הזה. אני חוזרת לתואר שלי, ויש לי איזה רעיון לגוון קצת. לא ממש לשנות כיוון, פשוט להטות קצת את ההגה מזרחה...הגשתי בקשה לועדה האקדמית, עכשיו אני מחכה להחלטתה. ויש עוד עניין אחד... האקס שלי שוב יצר קשר...קצת קשה לי עם זה: אני מוכנה לחתוך, ומוכנה לנסות לחזור. אבל נראה שהוא לא רוצה לחתוך, הוא רוצה אותי, ומצד שני לא רוצה... למצב ביניים כזה אני לא יודעת איך להגיב . זה אצלי. ואת? קצת יותר טוב עכשיו?

לגרום לדמעה לזלוג כך פתאום..זו יכולת מופלאה........ באצילות ופשטות כך נכנסת פתאום לתוך הלב , התיישבת וחיכית כשכואב.......ואז ליטפת, חיזקת למרות שבירותך............האח....הצלחת............ ואני אותך.......לעד אוהב......... אני אכתוב יש לי הרבה.......כבר עכשיו.

יייווווו, גרמת לי לחייך...!!!! אני מחכה למכתב שלך. תשאירי כתובת, שאוכל לענות... חיבוק גדול גדול!

תחפשו בעצים........בין הענפים המסתעפים חיוך של תקווה........וגעגועים

שרון יקרה, כבר מצאתי ואני פה, ספרי לי מה קורה אצלך ? איך עבר החג ? ואיך את בכלל ? נראה לי שיש אצלך משהו שמתרחש, מין עליות ומורדות קטנות שכאלה... לאורך זמן.... ? אביב.

הי מתוקה.כייף שאת שוב כאן. ראיתי שניסית להתחבר דרך הicqאך ללא הועיל. גם לי יש בעיות מוזרות. האטת קצב הדפסה והתנתקויות. יש לך מושג מהו המקור? אני..........אני מנסה להתאזן......יש לי כאבי ראש חזקים לאחרונה...האמת שכבר מזמן לא היו לי והם חזרו...איך לא. אני פשוט לא מצליחה להיות יותר מדי זמן מול המחשב. אני מתעייפת והרקות הולמות בחוזקה.........אז אני מתנתקת יחסית מהר. הגעגועים מפרים את שלוותי, אבל אני בשליטה.והמאמץ תורם לכאבי הראש.......מעבר לזה אני מתמודדת על תפקיד ומחכה לי מבחן נוסף ובכן........יש מספיק דברים שמטרידים. צר לי שאני כה סלקטיבית. אני לא ממדרת אותך. תשאלי את אליאן.....יש לי חשש קל מהחשיפה. לא שלי חלילה של הנוגעים בדבר........אני אכתוב לך לicq או לemailבתקווה שכבר חוברת. ואת?............אנחנו מסונכרנות........נכון?.......... אל תתני לתחושות האשם לצמוח......את כאן ועכשיו עוברת תהליך נפלא שלא יכולת לעבור אפילו לא שעה קודם.........כאן המונח "ויפה שעה אחת קודם." לא תופס. הוא לא תופס בכל הנוגע לתהליכי הבראה פיזיולוגים ונפשיים. זוכרת את התפוח הירוק?......... אז אל תצטערי כי זה לא קרה קודם........היי מאושרת שזה בכלל קרה..........שהצלחת להרים עצמך מביב השופכין , להלחם (ואודך.) ולקבל הזדמנות לשקם יחסייך עם אמך. אז התרכזי בחיים.....אני חליליה לט מנסה למחוק את זכרון אביך. אני רק רוצה שהוא ישאר זכרון חקוק מלווה .......... אגב...אין כמו שלמה ארצי.........יש בו משהו כלכך ארצי....רומנטיקה מתקתקה שלפעמים נוגעת בדיוק כשצריך באותם מקומות סמויים מעין ..המקומות אליהם הכאב הפרטי שלנו מתנקז......

אני רוצה לברוח.......

ממי ולאן ?

ג'אקי, אני רק יכולה להגיד לך שאם תברחי, אז הצרות ירדפו אותך. זה קשה להתמודד, אבל חייבים. עדי

מהחיים האלה ולמקום אחר

ג'קי קראתי את ההודעות שלך,לבקשתך. מצטערת -התנתק לי האיי סי קיו. עד שהתחבר לי בחזרה,כבר התנתקת... אשמח לדבר איתך כשתחזרי. בתיאבון לך וכן,זה כן מה שאת צריכה עכשיו אנג'ל :)

אנג'ל המקסימה, בעניין האייסי, זה בסדר. אני מבינה. וגם אני אשמח ב-י-ו-ת-ר לדבר איתך. אלפי נשיקות ממני אלייך.

אני בא איתך לאן

אתה בא איתי??? יייייייייייייייייישששששששששששש! מצד אחד, אבל למקום שאליו א-נ-י רוצה לברוח, לא כדאי שתבוא איתי,חבל עליך... אתה יותר מדי.... אם היינו הולכים להיזרק איפה שהוא אז הייתי מזמינה אותך בשמחה...... אבל לא בטוח שהיינו נהנים. אני לא -כי הייתי נסחבת לשם עם הדיכאונות שלי ואתה לא-כי אתה איתי......... אז אולי כדאי שנעבוד על זה..... אולי אני אצליח להיפרד מהדיכאונות ואתה תצליח לחיות איתי...... שלך, אני. מקווה שלא זיינתי לך ת'שכל.

סיפרתי לכם כבר על עצמי. אמי נפטרה לפני מספר חודשים ומאד אני סובלת מהתקפי חרדה וממתח עצום. קשה לי להירגע או להינות מדברים והכי מקשה עלי הוא המתח שבו אני שרויה כל הזמן. אני כל כך במתח שאין לי תיאבון כמעט בכלל ואני מכריחה את עצמי בקושי רב לאכול משהו ולפעמים אני במתח עד כדי בחילה של ממש, שלשולים או סתם חוסר יכולת לזוז מהמיטה עד שאני נרגעת. לפעמים אני ממש מפחדת לנהוג או לצאת החוצה כי אני מפחדת מהתקף החרדה הבא. התקפי החרדה לא קורים כל יום אבל הם לא צפוים ומפחידים אותי ומה שכן קורה כל יום הוא המתח הנוראי, ממש מועקה כזו שלא משתחררת ואני לא יודעת ולא מצליחה להירגע ממנה. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית קלינית ואצל פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית מקסימה, קל לדבר איתה והיא אכן רשמה לי "אפקטין" ו"קזנקס". המטרה שלי היא להבין את הפחדים שלי ואת מה שאני עוברת כדי שאני אוכל להתמודד עם הלחצים והמתחים בלי תרופות. זה כל כך פוגע בבטחון העצמי שלי שאני לוקחת תרופות כדי לשלוט ברגשות שלי והייתי רוצה להבין מה קורה לי, לרכוש בטחון פנימי וללמוד לשלוט במה שקורה לי ולנהל חיים נורמליים ומלאים. לשם כך ברור לי שאני צריכה גם ייעוץ ולכן פניתי לטיפול. נפגשתי עם המטפלת כבר 4 פעמים והאמת היא שאני מאד מאוכזבת ומאד מבוהלת מהאכזבה שלי. אני מרגישה שהיא אמנם מאד נחמדה ואפילו נתנה לי את מספר הטלפון שלה בבית כדי שאוכל להתקשר כשקשה לי אבל אני עדיין מרגישה שאני מרוחקת. כשאני מתקשרת, אין לה סבלנות במיוחד לדבר איתי. לא דיברנו עד היום על מטרות הטיפול והיא בכלל לא משקפת לי את מה שאני אומרת או נותנת לי כל פידבק באשר למה שאני מספרת לה. אני רוצה שהיא תעזור לי למצוא את הפתרונות בעצמי אבל אני מרגישה שאני הולכת אליה, בוכה ומספרת על הפחדים שלי והיא מצידה לא אומרת שום דבר מרגיע או תורם. עד היום לא הבנתי בדיוק מה אנחנו עושות שם, מה ההכשרה שלה, מה הכיוון שאליו אנחנו הולכים, מה הטיפול שלו אני זקוקה (חשוב לי משהו קוגניטיבי בנוסף להכל) זה מאד מאכזב ומאד מפחיד אותי. אני מתכוונת לדבר איתה על הכל מחר אבל אני מפחדת לאכזב אותה ולהשניא את עצמי עליה. אני חוששת גם שמחר אחרי השיחה אגיע למסקנה שאני צריכה לחפש יועצת אחרת. אני חוששת משום שזה אומר שוב לחכות, להמתין, לקבוע פגישה, לספר על עצמי ולקוות. אני מפחדת שלא אמצא את האדם הנכון ויותר מכך אני מפחדת מתקופת ההמתנה שעד שקובעים פגישה ראשונה ועד שנבנה אמון בסיסי. אני חוששת מכך משום שאני צריכה מישהו עכשיו. אני מרגישה שאני לא יכולה לחכות. אני צריכה לדעת שיש מישהו שזמין לי עכשיו כי זה נותן לי בטחון. אני ממש אובדת עצות ומאד מבוהלת וכל הזמן חושבת - מה לא בסדר אצלי שאפילו המטפלת לא יכולה לחוש אליי אכפתיות בסיסית? למה אין מישהו שאכפת לו ממני מספיק? מה עושים? בבקשה עו לי דחוף משום שמחר אני רוצה לדבר איתה על כך.

שלום אורית, הרשתי לעצמי לרשום למעלה "דחוף!!!!!!!!!!!", כי אולי ככה ישמו לב להודעה, אני קראתי את הודעתך, אבל אני לא בעלת מקצוע, אני לאמומחית וקשה לי לפרש את זה. אבל את יודעת במה אני באוחה, שאת תפני את השאלות הם יעזרו לך, בגלל זה רשמתי למעלה את מה שרשמתי, כי שאלות פה נדחסות בקצב, ודפים עוברים פה בקצב רצחני. אז בהצלחה, ושיהיה לך רק טוב....... ממני.

אני הלכתי. באמת.

אנג'ל יקרה, אם אני חושבת נכון על למה החלטת ללכת אני רק רוצה להבהיר משהו אחד - לטלי אין שום קשר לדברים שאני כותבת פה לפעמים בפורום, כשאני פחות חושבת !!! היא לא קשורה לענין, זו אני והמחשבות שלי והאסוציאציות שלי שלפעמים נפלטות גם לא במקום, ואני מתנצלת, בפנייך ובפני טלי, ומקווה שלא קלקלתי יותר מדי לשתיכן, למרות שאני חושבת שאולי כן, ואולי גם לעצמי. בכל מקרה, טלי בטח עוד ישנה, והיא לא קשורה לענין, אז אם את רוצה לכעוס על מישהו, אני הכתובת ולא היא. אני לא יכולה לדבר בשמה, אבל לפי מה שראיתי כצופה מהצד פה בפורום, היא תמיד היתה פה בשבילך, ותמשיך להיות פה בשבילך, כל עוד תבחרי. אני מתנצלת, באמת, ולא רק על פליטת הפה הזו, על הכל, מההתחלה ועד הסוף, ועל איך שהדברים התגלגלו. :-(((((( ובהזדמנות זו של שבירת ההתעלמות אני גם אומר שאני מאוד מעריכה את הנסיון שלך הילחם בדברים ולטפל בהם ברצינות, וגם את ההצלחה שלך, רציתי לאמר את זה מזמן, אבל לא דעתי איך זה יתקבל ולאן זה יתגלגל, ואיכשהוא ביננו זה בסוף תמיד מתגלגל רע משום מה, סביר להניח שבאשמתי. סליחה, אביב.

אביב,מותר לי להגיב?

:) תסתכלו מאיפה ההתכתבות התחילה, ולאן היא הגיעה... אולי תמכרו את הרעיון לועדת הקישור עם הפלסטינאים... :) שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

נהניתי לקרוא ת'עץ...... סליחה שאני מתערבת.... אבל הייתי חייבת.... אתן סולחות לי? בכל אופן, אני לא נוטה להיות אופטימית, אבל... ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!!!!!!!!!!!!!!!

מאיים לשבור אותי לשניים. הרי תקעתי יתד בלב ים... ובים-כמו בים- יש שעות של גאות ושעות של שפל. וניסיתי לשכוח,ניסיתי להתעלם...נלחמתי כל דקה בפחד,בכאב,בבדידות. ועכשיו הם באו ולקחו אותי. רוצה לחזור אל היתד,רוצה לאחוז בו בחזקה עד שהזרמים התת קרקעיים יחלשו והסערה תרגע. ואני עשיתי זאת, אני תקעתי את היתד, אני אחזתי בו נגד הזרמים.ניתקתי יד ונלחמתי על מנת להחזירה למקומה. אבל נגמר לי פתאום הכוח. שוב בא לי להתחבא ככה מתחת לשמיכה , לקבל את ההגנה שלי ולא לדאוג יותר לכלום. בא לי להתחבא מתחת לשולחן... בא לי...אני לא יודעת מה אני רוצה כרגע,באמת. מצטערת של ההטרדה בשנית,עם הנושא הזה אנג'ל.

המחשבות האנורקטיות-השתנו במקצת לרעה הן חזקות יותר באות ביתר עצמה יש להן יותר דרישות הפעם הן פונות אליי בנימה של כעס,של תוכחה זה יעבור מתישהוא?! לפעמים אני חושבת שהמחשבות האילו הן פשוט חלק מהאישיות שלי,והן לעולם לא ילכו:(

מה זה הגל הזה? איך הן הגיעו פתאום? למה הן רוצות לקחת אותך למקום ה"אחר" הזה? אל תתני להן לדרוש... תעמדי על שלך.... אל תתני להן להיכנס אל תוך העולם שאת מנסה לבנות לעצמך - עולם חדש, נטול מחשבות זוועתיות כאלה. תעיפי אותן, תשברי אותן ולא הן אותך, תרביצי להן ותקללי אותן, אל תתני להן להכניס אותך שוב "מתחת לשמיכה" , החיים האמיתיים שלך צריכים להיות יותר מזה...... ובקשר לזה, שהן יותר חזקות, אני כ"כ מבינה ואין לך מושג כמה, את יודעת מה אני חושבת? עליתי על משהו... אני חושבת שכל ההתמודדות הזו, זה קשה , כבד, מעייף, וכשאתה מרגיש שאתה עייף מדי אתה נותן להן להיכנס, פותח להן את הדלת ואיך אמרתי פעם..... " מזמין אותן לקפה".... אבל למה? שימותו, הנבלות האלה, הרסו אותך, שברו אותך, שיתחפפו. תפוצצחי אותן. אני כאן, נשמה.... ואם לא אז באי- מייל ואם לא אז ת-מ-י-ד באייסי.... ואת יודעת מה?!, אז את יודעת איפה - בנפש.....!!! אנחנו נשבור אותן, ביחד.... את לא לבד. בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני חושבת שיתד הזו עזרה לך הרבה, חבל לוותר עליה..... היא חצצה בינך לבין הרבה דברים, זה קשה, אבל אני חושבת שכדאי שתבטחי באותה יתד ותביני שהיא רוצה לעזור לך........ ואל תתחבאי לי, אני רוצה לראות אותך...... אני אוהבת אותך.

את יכולה לרשום את מספר האיי סי קיו שלך בשנית:)?

אנג'ל יקרה, הדרך לחוף מבטחים אינה קלה. היא צופנת בחובה שעות קשות, גאות, שפל, טביעות לרגעים ספורים ועוד. אבל אין כמו ההגעה לחוף מבטחים... וזה יגע. טלי פרידמן