פורום פסיכולוגיה קלינית

גם ברגעים הקשים את גורמת לי לחייך... קראתי את המייל... אולי את יכולה לפרט יותר ? כתבת הרבה למשל אבל לא אמרת מה את חושבת על זה ומה זה אומר ? ומה זו המכונית.... וכן קלעת בול ואת צודקת אבל אני רוצה לקרוא ניתוח מפורט...:-) ותגידי חופשי כל מה שעולה בדעתך! בקשר לוועדה ביום ראשון... בא לי למות ! לא פיזית אבל זה מן משפט שמסביר איך אני מרגישה ! למרות שאומרים לי שאני חזקה ואני אעבור את זה ואת ספטמבר כשהבן ילך לשם... משום מה אין לי תחושה כזו,יש לי הרגשה שלא אחזיק מעמד ! ואת יודעת מה? אף פעם לא הייתה לי הרגשה כזו. אבל אמשיך להגיד יהיה בסדר... והכי גרוע שהבן יהיה ואחר כך אפילו לא אוכל להביע את מה שאני מרגישה... והוא לא מפסיק לדבר על זה ולשכנע את עצמו שיהיה לו טוב שם... וכל הזמן הוא אומר שנניח ולא יהיה לו טוב והוא לא ירצה להיות שם, מה אז ? ומה אני יכולה להגיד לו ? מה אני יכולה להסביר לו? הוא מנסה להכין אותי בדרכו... הוא שאל אותי, אם נניח ותקני לי את הארנב ואז אני לא ארצה להיות שם ? מה נעשה ? ואני דוחה את הקץ ! אני אומרת לו שכשנגיע לזה נמצא פתרון ושכל דבר בזמנו. די אני לא יכולה להמשיך לילה טוב

הי חמדתי! לא כתבתי את דעתי משום שלא ממש יכולה להיות לי דעה. אין מספיק נתונים, כל אמירה פרשנית מעבר להתיחסות לדברים מתוך החלום תהיה בגדר ספקולציה, או במילים אחרות-ניחוש פרוע. כל אמירה טומנת בחובה את הכח להשפיע. כל פרשנות, טומנת בחובה סוגסטיה. גם אם זו סוגסטיה חיובית- עדיין היא באה מבחוץ, ולא מתוכך פנימה. אני מרגישה שהתת מודע שלך מספר לי המון דברים,דרך החלומות. אני רוצה להקשיב לו, לא להסביר ולא לשכנע אותו בשום דבר. אני מסתכלת על הדרך שעברנו, ומשתאה לנוכח יכולת הרפוי הטבעית שלך. אני משתאה ומודה לאלוהים על פלאי האינטרנט, שמאפשר חויות כאלו. אני מקוה שתמשיכי לשתף אותי בדברים שקורים לך, הטובים והרעים. אני אחשוב עלייך מחר, ואחזיק לך אצבעות. אני מקוה שכל החלטה שתיפול- תהיה לטובה. לילה טוב ותשני טוב. מחבקת אותך חזק.

שלום לכולם. אני חדשה פה ורציתי להתייעץ על משהו שמציק לי מאד ומשפיע לי על כל החיים. אני בת 26 ומעולם לא היה לי חבר. אני לא יודעת איך ליצור קשרים עם בנים. מה עושים??????

שאלה קשה בשבילי אבל את כאן לא לבד

הולכים לפסיכולוג(ית) שיתנו לך יד וילוו אותך צעד צעד ביצירת קשרים ושינוי חייך. לאט לאט תביני את המניעים לפחדיך ותלמדי להתגבר עליהם וליצור קשרים. בהצלחה סינדרלה

מישהו מאנשי המקצוע יכול להסביר לי מהו בדיוק ויסות ריגשי? כיצד הקשר של האם-ילד מפתח את הויסות הריגשי שלו? מה קורה עם הויסות הריגשי נפגם בשלב זה של הקשר? למה זה יכול להוביל בבגרות?

גלית שלום האם תוכלי להסביר מהיכן המונח הזה, באיזה הקשר שמעת אותו? לא מדובר במונח מקצועי בעל משמעות מובנת לכל, חשוב להבין באיזה הקשר נאמרה. בתרגום חופשי, ויסות רגשי הוא שליטה ברגשות או בתגובות הרגשיות. הקשר ההורי משפיע על כל המרכיבים הרגשיים של הילד ומן הסתם גם על האופן בו הוא מבטא רגשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

למדתי מעט קורסים בפסיכולוגיה במסגרת לימודי התואר הראשון והיה לנו קורס בנושא ההתקשרות. יש לי בעיה שאני לא מצליחה לווסת את הרגשות לפעמים - כל דבר קטן ממוטט אותי, כל ויכוח מכניס אותי להתקף חרדה ודפיקות לב, כל רגש מכל סוג שהוא תמיד מציף אותי ולוקח לי הרבה זמן להירגע ממנו ולהמשיך הלאה וזה גרם לי להימנע מהרבה דברים בחיים, כגון מערכות יחסים, מהפחד להיפגע משום שאני לא מסוגלת להתמודד עם עוצמת רגשות. היום פשוט שאלתי את עצמי אם יכול להיות קשר בין היחסים שהיו לי עם אמי לפני שנפטרה (לפני מספר שנים) משום שהיא היתה מרוחקת ולא טיפוס של רגשות וגם לא גידלה אותי באופן ישיר כשהייתי קטנה (גדלתי אצל הסבתא) ולמה שקורה לי היום. מה דעתך?

היי אנג'ל תודה על ההכרה . יש בך מאגר של אמון בסיסי ,והביקורת שלך כלפי הסביבה היא בעצם מוצדקת ומציאותית כי כך את לומדת לנווט עצמך במסלול נכון ,עובדה שלמדת "לקבל את עצמך כפי שאת." התבטאותך ופתיחותך כאן בפורום הזה ובכל מקום חשובים כי רק כך אפשר יהיה לעזור לך . מקומך הוא מקום של כבוד שהישגת אותו בהשקעה והתמדה . את בוגרת בנפשך , ויכולתך להיתמודד מול מעילה באמון על ידי קבלת עזרה ותמיכה ,מראים על תיקווה ורצון להיתחזק . אני מרגישה ומבינה את לבך ומעריכה אותך על דאגתך וטיפולך באימך .היקרה כל כך . את יודעת ,בני הצעיר זה הפגוע , הגן עלי בחרוף נפש ולקח את כל יסוריי וכאביי אל ליבו (לא ידעתי זאת בזמנו ) עד שכתפיו הקטנות הכריעו אותו ניכנס למצב של יאוש משברים וכו". היום הוא בן 25 חי איתי , והיחסים בנינו הם מהודקים מאד ולמעשה הם יחסי תלות מוחלטת שלו בי. אין לו רצון להיות עצמאי או חופשי ואני חשבתי שאני בסך הכל מטפלת באהבה ובמסירות רבה . ומסתבר שזאת שגיאה חמורה גם לו וגם לי . אנו נימצאים כעת בטיפול על הקשר ההורס שבנינו, על האני של כל אחד מאיתנו. שהלךלמעשה לאיבוד.ואיננו .ואיך לחיות אחד מול השני ולא בתוך השני . קבלי את כל האהדה שלי אליך ,כי נתת בי אמון ופתחת לי פתח לדבר.

סליחה על שאני נכנסת באמצע אך הדברים שאת מדברת עליהם נוגעים אלי בצורה מסויימת. את יכולה לפרט יותר ולהרחיב לגבי המשפט "אני חשבתי שאני בסך הכל מטפלת באהבה ובמסירות רבה. ומסתבר שזאת שגיעה חמורה גם לו וגם לי." אם תקראי את ההיסטוריה שלי כאן בפורום תביני שיש לנו הרבה מן המשותף... אשמח להחליף חוויות,רשמים,עצות,ובכלל... ביום ראשון יש לבני וועדת החלטה לגבי הוצאתו מהבית... את בטח יכולה לתאר לעצמך איך אני מרגישה... אבל משום מה הדברים שלך גורמים לי לחשוב שאני עושה את הדבר הנכון למרות הקשיים האדירים והבלתי נסבלים... תודה ושבת שלום

היי לך אליאן שמחה להכירך .והפעם מקרוב . בן כמה בנך ולמה הועדה .? לטפל -זה לדאוג לכל הצרכים ,זה להקשיב וגם לשמוע הכל ,זה להבין את עימקי הנשמה המיוסרת ,זה לתת כתף ויד מושטת בכל רגע משעות היממה .והבנה שהוא לא בודד בעולם כי אני פה בשבילו תמיד . אז מה שעשיתי בהתחלה היה תוכנית איך להחזירו ל"עולם",צעד אחר צעד,יחד עם עו'ס רבות ומתחלפות ,למדתי פסיכולגיה ,ונישבעתי שאפילו במחיר נישואי האומללים אני את בני לא אפקיר .וכך עזבנו את הבית (בבריחה).לאחר שנתיים ימים היה לנו כבר בית קטן קטן .ובו בלי הפרעות היתחלתי את הטיפול,היתחלתי ברחישת אמונו בי ובעצמו ,אחר ניגשתי לכשרונותיו הרבים ופיתוח יכולתו (הוא מאד חכם נבון ובעל איקיו גבוה ).מורים פרטיים חוגים וכו,וגם שיחות נפש והיתעמתויות על העבר הרבה ניתוחי מצב וכו" . מה שלא היצלחתי היה מהבחינה החברתית , הפחדים הרבים שנישארו וערך עצמי וביטחון לא משהו .כך עשיתי, ואני עדיין עושה תוך כדי עבודה נהול הבית וכו,הכל באהבה ובמסירות אין קץ כאן היע הרגע שהוא הבין שצריך להדביק את הפער שהולך ומיתעצם בין בני גילו ושהוא רוצה להיות עצמאי לעצמו נמובן שמיד תמכתי בו. אך מכאן ועד הביצוע ..נתקלנו בקושי להיפרד ,. מסתבר שיש פחדים שהישתלטו כמו ההרגל שעושים בשבילו הכל ,פחד מהעולם ומאנשים,פחד מהצלחה אפילו, וכו, אני כן מוכנה לשחררו , אך יש לי פחדים נוראים ממה שעלול לקרות לו בלעדי . כעת אנו במערבולת ,של איך עושים מה ולמה זה קורה ,(אני תוך כדי חליתי בשני מחלות קשות כרוניות ) נחלשתי פיסית ונפשית ,ואיבדתי קצת תיווה לגבי עתיד טוב יותר אם בכלל . אליאן יקירה הלאיתי אותך בפרטים ,אך אומר לך רק זאת , שהיציאה מהבית היא הדבר הבריא ביותר לכל אדם.ו לכל הסובבים אותו כמובן אם הוא מוכן נפשית אז הכל יסתדר מאחלת לך שיקול דעת נכוןו הצלחה בהכל מכל לבי . היה קשה לכתוב .... מקווה שעזרתי ולו במעט . בשבילך רותם .,

תודה על דברייך היפים והמחמיאים. אני יודעת שעלי להרפות מעט מהדאגה לאמא. הבעיה מתחילה בכל פעם שאני כן מרפה, אז אני מתחילה לחשוב איך יראו חיי בלעדיה והמחשבות מתגלגלות למה אני יעשה כשהיא כבר לא תהיה,אם יקרה לה משהו וכו'. תמיד הטרדתי את עצמי במחשבות על איך אני אתגבר אם היא כבר לא תהיה כאן . מרוב מחשבות הייתי חולמת על זה בלילות והכל פעם נלחצת ומאבדת טעם לחיים. זה לא קורה לי עם אבא שלי. עצוב היה לי לקרוא את סיפורך,עצוב אבל העצב נמהל בהרגשה טובה שבכל זאת יש אנשים שקמים ומגנים על עצמם ועל הילדים שלהם,ולא להיפך. מקווה שיהיה לך טוב פה, ושתצליחו לפתור,את ובנך, את הבעיה המשותפת. אנג'ל.

היי אנג'ל שמחתי לקרא את תשובתך אלי , האם מותר לי לשאול אותך מה טיב יחסייך אם אימך ,איזה טיפוס היא וכו '. לי למשל אומר בפשטות יש אמא די שתלטנית שהורסת כל חלקה טובה שיש בנפש כל ילדיה . ולכולנו חמשת ילדיה יש פצעים בנפש . אני מבן כולם אוהבת וסולחת . כי אמא יש רק אחת ומי כמוני ידע זאת . שלך מצליבה אצבעות לשלוות הנפש ושולחת אנרגיה חיובית חזקה. רותם

היי אני רחוק מהבית וחושבת עליך ! קיבוץ ארז... מכירה? מקווה שאת מרגישה יותר טוב. אני אהיה בבית בערב ומקווה שנוכל לשוחח או לפחות השאירי הודעה או מייל.. ביי

חמדתי-הרגע שלחתי לך מייל........... קיבוץ ארז- כשאת עוברת את צומת יד-מרדכי, תעברי בריצה, ותשתדלי להתכופף אם יפלו קטיושות........ :-) מה לך ולקיבוץ? זו שאלה רטורית, כמובן, את לא חייבת לענות. נשיקות וחיבוקים.

הגזמת ! אם אני אתכופף יגיעו התורכים :-) אח של בעלי גר שם... והוזמנו ליום ההולדת של ביתו... את יודעת...על האש... סטקים... יאמי כזה... בדיוק עכשיו מגישים את הפירות... אבטיח וכאלה... אני כבר מתה להגיע ולקרוא את המייל... וחסר לך שהוא יהיה קצר !!! ביי כבר שאלתי אותך כמה פעמים לגבי האיי,סי,קיו... ולא ענית ! מתחמקת? לא רוצה לדבר שם? :-(

כל החיים שלי היו לי... "עניינים" חברתיים. את יודעת איך זה עם ילדים ונוער- יורדים עליך ויורדים עליך ואת לא שמה עליהם בעשרים פעמים הראשונות שזה קורה, אבל בפעם העשרים ואחת את כבר מתחילה להאמין שהם צודקים... אני עכשיו שביעיסטית בתיכון בי-ם, ורק בשנתיים האחרונות ממש מתחילים להסתדר לי דברים. יש לי חברים שהם "על אמת", כמו שאומרים, ובכיתה מעריכים אותי, שלא כמו בכתות הקודמות שלי. בכיתה ז'-ט' לפחות 75% מהזמן ביליתי בדכאונות, שלא היו בגדר הקליני... אני עדיין נכנסת ויוצאת מדכאונות כאלה וגרועים יותר, וזה מדאיג אותי. לא בעצם זה שאני נכנסת לדכאונות, אלא זה שהם שולטים בי לתקופות לא קצרות (לפעמים!)ושהחברה הכי טובה שלי צריכה ממש לגרור אותי מזה. דיברתי עם היועץ בביה"ס ואני יודעת (גם בלי עזרתו) שזה הכל התחיל בהקנטות של ביה"ס היסודי וכל הסיפור ההוא. הבעיה שטרם הצלחתי לפתור, היא איך לצאת מזה סופית! איך לעזוב את כל הדכאונות שלי מאחוריי! את יכולה לעזור לי למצוא פתרון?

JOEYT שלום רב, ראשית, אני שמחה שכעת עוברת עליך תקופה טובה יותר, ואת חווה חברויות "אמיתיות" וחיי חברה מעודדים, תומכים וטובים עבורך. חווית העבר הטביעו בך את חותמם, ויהיה לא קל להשתחרר מהם לבד. לדעתי כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכותרפויטי, אולי אפילו עם פסיכולוג בית הספר, או עם היועץ של ביה"ס (אם הוא יכול להיפגש איתך על בסיס קבוע, כמו בטיפול). החוויות שעברת אינם נשמעות כקלות או פשוטות לעיכול. את זקוקה לזמן ומרחב מוגן כדי להוציא אותם החוצה מתוככי תוכך ולדעת להסתכל עליהן, להתמודד איתן, ולהפיק מהן לקחים לעתיד. את המרחב הזה והזמן תוכלי למצוא בטיפול פסיכותרפויטי. שיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן

ואת ההערה שלך לכתוב למי לא מופנה המכתב. אם אני אכתוב למי זה לא מופנה אז תשאר ברירה אחת וכולם יבינו לא? אני רק יכולה להרגיע: המכתב לא מופנה אלייך אביב ובאמת שלא התכוונתי שתפגעי ולא חשבתי על זה בכלל, את כל הדברים שרשמת שם. הם מעולם לא עלו במוחי. אני מאמינה שהרגשת רע מאוד. קבלי את התנצלותי הכנה,והערכתי הרבה למה שעשית, אוהבת, אנג'ל.

אנג'ל יקרה, הכל בסדר, הסירי דאגה מליבך, טעות שלי, טעות שלך, ממש לא משנה, קראתי, הבנתי שזה אליי גם בגלל התוכן וגם בגלל שמיקי אמרה שאת הרבה זמן כבר רוצה להגיד לי את הדברים האלה, ומתאפקת, אז הגבתי. לא נגרם שום נזק אצלי, ואני יכולה לראות שגם לא אצלך. שתהיה שבת רגועה ושלוה, אביב.

חזרתי כרגע מהמקום ההוא. עם האבנים הגדולות. והפרחים היפים. המקום שבו נטמנים היפים שבזכרונות,והגרועים שבסיוטים(אני רואה גם את זה קורה מתישהו) אתמול בערב הלכתי לטייל,אחרי ההודעות ואחרי הפלישה לפורום. הלכתי למקום שיש ביו יותר מדי זכרונות טובים החלקים היפים מהילדות שלי,מסבי,מבת דודי היום בבוקר הלכתי לשם שוב,לבדי טיילתי שם ומשהו דגדג לי בלב... כ"כ הרבה נוסטלגיה ורגעים לא מוערכים, פתאום הרגשתי שעל כל רגע פשוט ושליו בחיי,הייתה מצלמה. אבל לעומת הזכרונות הרעים שדרך התפרצותם היא קונוטאציות ואסוציאציות, הדברים הטובים פשוט ישנם,ולהם אין "כפתור הפעלה" הם מונחים שם עד שתבחר לקחת אותם ולהשתמש בהם. וככה הלכתי ונשטפתי בזכרונות וראיתי ילדים קטנים הולכים עם סבא,סבתא,אמא וחשבתי על אם הם מרגישים/לא מרגישים את הרגעים האילו וחשבתי על השינוי שעבר המקום,על הבנינים הגבוהים והיפים שנבנו המקום השטחים הפתוחים ועל זה שאולי,בתוכי,הייתי מעדיפה שלא יהיו,שלא יווצרו כ"כ הרבה שינויים במקומות אהובים. אבל מה שיפה הוא שבשביל הילדים שראיתי,המקום הזה הוא "המקום" , הם לא זוכרים ממנו רגעים אחרים... ומה שעוד יותר יפה...שמתישהוא הם גם יהיו שם ולבם יצבט,מהשינוי הגדול. הלוואי . זה רק אוצר שהם יחיו מספיק,ויחיו טוב כדי להרגיש את עצמתם של החיים-הדינאמיקה. סליחה על בלבולי השכל. התרגשתי קצת. אנג'ל

אנג'ל, המילים שלך הצליחו לרגש אותי. יש בהם כל כך הרבה עצב, התפכחות, התבגרות. משהו בך נשבר, והוא מחפש עכשיו מקום, בתוכך. הדרך לא קלה, כואבת, אבל את כבר התחלת אותה. אני שולחת לך המון חיזוקים ואיחולי הצלחה, אני כאן, וגם כל השאר. טלי פרידמן

איפה היית?

הייתי...במקום הזה...שבו נפרדים מאנשים אהובים לעולמים. תתמקדי בסיפור הטיול-הוא יותר נחמד:) ויש לי אלייך כמה מילים: את אומרת שהרסת הכל תוך חצי שנה. שלא נשאר ממך כלום חוץ מהמחלה. אני מניחה שזה מבלבל וכואב אבל תחשבי על הצד החיובי(זה קצת ציני אבל החיים הם כאילו) כל הקירות נהרסו, נשארה התחתית,מרוצפת בחלומות ובשאיפות שלך. זה היסוד,הבסיס של הקיום שלך. ברגע כשמאבדים דברים,צופים עליהם ביתר תשומת לב, רק כשאת מאבדת משהו0את מבינה כמה רצית/לא רצית בו. בוהים בשמחה/עצב בהתפוגגות שלו. את תחליטי אם את רוצה להקים שוב את הקירות הללו,או להשתמש באבנים חדשות. את תחליטי אם את רוצה להשתמש בדברים שכתובים על רצפת החיים שלך,או להתעלם מהם ולזרום עם מה שיש. וגם אם תחליטי כן להשתמש בקודים שכתובים בתחתית האישיות שלך,בחלומות שלך וברצונות שלך-גם אז את עלולה להתנגש במציאות ולחוות את הצורך להתגמש למולה. גם ללמוד לוותר זו רכישה משמעותית של חכמת חיים. זה דורש הרבה. את יודעת מה אמרה המטפלת שלי: "הרצון הוא רק שלך.אני לא יכולה לרצות במקומך.אני יכולה ללמד אותך רק מה לעשות עם הרצון הזה". ויש בזה משהו...שגרם לי לחשוב הרבה ולשנות טקטיקה.

היי שרון, נגעת בנשמתי אתמול, ובעקבות הדיון שלנו כתבתי היום בשמש את הדבר הבא - "נפגשות באמצע הדרך שתי נשמות כואבות כמעט באותו המקום כמעט עם אותה הבעיה אך רק לכאורה כל אחת ממקום אחר היא באה כל אחת מהן טועה במשעולה לרגע נפגשו הדרכים לרגע ניצתו הגיצים מקוות אך גם חוששות הן מושיטות ידיים רועדות חלושות מנסות לפרוש כנפיים ביחד הן מקוות יהיה יותר קל ביחד נוכל להבין את ההווה ואת המחר מתחיל מסע ארוך משותף בלילה בחושך לא פשוט ואף מורכב נלמד לזכות ולחוות ולהרגיש הן חושבות נוכל ללמד לתמוך ולהכיל מקוות קבלה ונתינה זה שם המשחק שחוקיו עוד לא סגורים ולא ברורים טרם נקבעו ואין גם שופטים הדברים פתוחים ונתונים לשינויים מכאן הדברים יכולים להתחיל להתגלגל לקבל צורה ברורה אבל לפעמים גם לבלבל יש אלפי צורות שהמסע הזה יכול לקבל יש אלפי גוונים בהם הוא יכול להימשך ולהסתיים הכל תלוי בשתי הנשמות הפועלות במסלולי החיים בתהיות ובנסיונות ביכולת להחזיק את שתי הידיים שלובות למרות הקשיים ואחרי הבדיקות והנסיונות יש והמסע מתפצל פתאום באמצע הדרך פתאום יד אחת נבהלת נסוגה ונלקחת חזרה לפעמים תיבהל מהלבד שנותרה בו ותשוב לפעמים תעדיף להישאר בבדידותה בהיסוס אבל לפעמים המסע המשותף נמשך לאט לאט שתי הידיים נפתחות זו לו כבר מרגישות ביחד מתי חם לראשונה או קר לשניה מתי אפשר קצת יותר להתקרב ומתי עדיף להתרחק מזהות כבר לא רק מבחוץ את הדברים יודעות להסתכן ולהעז ולהרגיש את הבפנים חודרות ומגששות ומלטפות וכבר לא חוששות את הדלת אחריהן בבטחה סוגרות עכשיו זה כבר רק שתי ידיים לפותות לא מרפות לא מוותרות ולא מתייאשות למרות הכל ביחד הן רוצות להיות את הדלת הסגורה לפתוח ממאנות בכל דרך יש שתי ידיים שונות שנפגשות ולאן יובילו הדרכים ניתן רק לתהות המקום בו ימצאו עצמן בסוף אף פעם לא ברור ולא ידוע אך השאיפה היא להגיע אל המקום הרגוע אל הפינה המשותפת החמימה והאוהבת שבה שתי נשמות כואבות יכולות להיות מחוברות" יד אחת היא תמיד שלי, והיד השניה - של אמא, של טלי, שלך, ושל כל אחד מהמשתתפים היקרים פה בפורום, שהושיטו ידם ופינו מקום בליבם, בשבילי. ת - ו - ד - ה !!! לכולם !!! אביב.

very nice......

את פשוט נפלאה!!!!!!!!!!!!!! אני דומעת ומקלידה. יש בך את היכולת המופלאה לרגש מתוך קישוריות של מילים שמחברות באופן מיידי אותי , ואת כולם אלייך, ואנו יוצאים יחד במסע הזה אל הלא נודע , אל נבכי הנפש הנסתרים, שלובים, לא מרפים....... רוצה עכשיו יותר מכל לחבקך, את אמיצה, וחזקה, וכל הכוח הזה נובע ממך, כמו ניצן שהנה הציץ ולראשונה לא נפגע, והוא במהרה משריש שורשיו ומצמיח עלעליו.....פורח והופך לאילן איתן , מתחשל , מתחזק, מאמין כי היום מאיר פנים.

שרון המקסימה, שנחלוק בטישו, כי עכשיו גם אני דומעת, מהתרגשות, קצת פחדתי מהתגובה.. אביב.

היי, איך את מרגישה ? יצאת לשמש ? שאפת אוויר צח? לקחת נשימה עמוקה? חזרת? התקלחת? אכלת? כן, אני בטוחה שכך עשית ! אה, שכחתי את הסיגריה.... אני כאן השמיעי קול !

היי נשמה, אני כאן, היה לי יום כייפי ומדהים, מלא שמש, הסתובבתי, טיילתי, פינקתי את עצמי בדברים חדשים. קיבלתי הרבה חיבוקים ונישוקים מהגמד הקטן. האמת היא שאני מתחילה לאהוב את מה שנחשף מתחת להריסות, את עצמי, קצת מפחדת עוד להגיד את זה בקול רם, אבל לך אני יכולה ללחוש את זה באוזן, בסוד, ואל תגלי לאף אחד. אני עוברת פה שינוי רציני, ממש, מרגישה את זה בכל רמ"ח איברי פתאום. כנראה באמת הזמן כבר מתחיל להשפיע ולעשות את שלו, כבר כמעט כמעט 3 חודשים, מאז התחלתי בתהליך ברצינות, ועכשיו הוא מתחיל לתת את אותותיו. מלאת כוחות ו"מבסוטה" עד השמיים. וגם השיר בערב, יגיע, מבטיחה. שתהיה שבת מקסימה גם לך, אביב.

לא יקירתי ! את צריכה לצעוק את זה שכל העולם ישמע וידע. וזה היה ברור כי יש בך הרבה... המון... מיליון תלאפים דברים לאהוב... ועכשי את האמת,רק ביננו ! פינוקיו שיקר ? או אמר את האמת? או שניהם יחד:-) ביי ושבת מקסימה לך... נ.ב אולי תיקחי מחר את אימא שלך לאיזה בית קפה או משהו... את יודעת,כדי שגם היא תרגיש טוב?

האם יש קשר בין חלומות למצב פסיכולוגי? האם מישהו יכול לנתח חלום מוזר שהיה לי??

רק אתה יכול לדעת מה פשר החלום, תחשוב מה הדמויות בחלום מסמלות עבורך ותנסה לראות אם זה עוזר להבין אותו.

היי 0 . לפי דעתי יש קשר הדוק מאד בין חלומות ומצב פסיכולוגי . קשור לתודעה שלנו שמקבלת מסרים במשך היום ,ובלילה מעבדת אותם לגורמים אשמח מאד לנסות ....לנתח את חלומך המוזר . רותם

אוקיי החלום הלך ככה: אני מתכונן לעשות צניחה חופשית בלי שההורים שלי ידעו אני קולט שאמא שלי התחילה לעשן, דבר שהיא לא עשתה מעולם אני לוקח את הסיגריות ומחביא אצלי החדר אני שואל את אמא שלי מה השתנה בה והיא אומרת לי שיש לה סרטן ראות ושהיא הולכת למות. ואז קמתי, רועד מפחד

תפסיקו בבקשה זה מכאיב אני יודעת שזה מרצון לסייע לי,אבל זה מכאיב כי זה רק לוחץ אותי לקיר המציאות דיברתי עם ההורים, אבא לא רוצה לעזור,הוא לא מאמין בטיפולים ומאמין שמה שעברתי זו הדרך הנכונה ושהכל בי שגוי ופגום. אתם צריכים להכיר אותו ממש הרבה זמן(וגם יום אחד לא מספיק) כדי לדעת שאני לא מגזימה. הוא קשה באופן מיוחד. אמא שלי לא יכולה עליו.אני לא רוצה להכניס אותה לזה. ואל תגידו לי שאם הייתי רוצה מספיק הייתי מכניסה אותה. אי אפשר,אני דואגת לה,מפחדת עליה יותר מעלי אני לא אוכל לחיות בלעדיה. ועושה לי רע שכותבים לי את זה. גם אם אני טועה, אני מעדיפה לסבול על בשרי הכל ושלא יכאיבו לאמא שלי!!! ואני עובדת כדי לממן טיפול מאוד יקר.אני מסיימת משהו בערב, והולכת משם ישר לעבוד(ועוד מעט אני אתחיל יותר משמרות לקבל).זה קשה לי גם ככה,זה מעייף אותי פיזית,ועם חוסר הפידבק החיובי וחוסר השינה כבר בא לי לנטוש הכל. אני לא אוהבת את שני המקומות שאני נמצאת בהם,הם מלאים באנשים לא נחמדים,מתנשאים,והעבודה פיזית ברובה ולא קלה. וזה מספיק קשה תאמינו לי. לא סיפרתי את זה כי אני לא מעונינת בהערכה ו"כל הכבוד", "את גיבורה" וכל הדברים האילו. אני מספרת את זה עכשיו כדי שתפסיקו לשלוח לי הודעות של "תטפלי בעצמך ותלחמי על עצמך". אני עושה כל מה שנמצא בתוך מאגר הכוחות שלי,הכל. גם מממנת טיפול וגם שומרת על אמא(כי רק ככה אני אחיה עם עצמי) ואני לא יכולה לעשות יותר,אני לא אעמוד ביותר. מעל הכל,אני בן אדם. שקורע את עצמו אף על פי שהוא נאבק על חיים במקומות חסרי אהבה. לפחות כאן,באתי לקבל קצת יחס חם,קצת פידבק ובמקום זה מנתחים אותי,מתקיפים אותי מכל הכיוונים. אמרתי דעה על משהי,מיד קופצת לי מישהי אחרת עם שורה של מגנים ומתקיפים. גם ככה אני לא יכולה לכתוב יותר מדי,יש כאן מישהי שהבטיחה לא להכנס לכאן יותר ואני משום מה לא כ"כ מאמינה לה שהיא לא קוראת. אז קבלו אותי כמו שאני,שחור על לבן,או שפשוט אמרו לי תלכי וסיימנו. הדברים שאתם אומרים לפעמים מאוד פוגעים בי.אם אתם מחליטים לא להאמין לדברי-בחירה שלכם.לפעמים אתם מתייחסים אליי כ"לא מבינה" וכ"ילדה קטנה".אולי כי ככה נוח לכם,כי ככה אתם מרגישים טוב עם מה שאני מספרת לכם. אתם אומרים דברים מעליבים וחותכים ויחד עם זה מוסיפים "תשארי.יש לך מקום בפורום שלנו" השאלה היא איזה מן מקום אתם בוחרים להקצות לי. אז תחליטו איך אתם רוצים להתייחס אלי.אם אתם רוצים להתייחס אלי ככה ,אז תהיו רעים עד הסוף ואל תסתירו את הביקורת שלכם בחביבות.יש הרבה מקומות בעולם המציאות שבהם עושים את זה,אז לפחות כאן תהיו אמיתיים. זו הרגשה רעה שמתייחסים אלייך בצורה שלילית שאפילו לא מתאימה לך. זו הרגשה של "כלוב" .אני יכולה בקושי להרשות לעצמי להתבטא,וגם את המעט שאני יכולה להגיד-תוקפים או מתעלמים. וזו הרגשה מגעילה פי שניים לאור אופי המקום-זה אמור להיות מקום שמקשיבים בו. אני יודעת שלפעמים לא נותר מה לומר לי,והרבה יותר נוח לתמוך באנשים שיש מה לומר להם. הכוונה היא שאנשים מעדיפים לעזור למי שיש להם איזה נאום מוכן להגיד לו. ולא להכל הגעתי לבד,לא הכל מתוכי אלא עם כיוון ושיפוץ ועזרה עד שזה קיבל את הגוון המתאים. אני יודעת שגם על זה אתם הולכים להפציץ אותי בביקורת שלילית. לא מתקפלת,עדיין. שלכם באהבה, אנג'ל.

למה להתקפל? לא הבנתי מה הבעיה עם זה שקוראים מה שאת כותבת, אבל מצד שני מי שלא טוב לה עם מה שאת כותבת שלא תקרא. אז קודם כל, לכי קצת לישון, אין לך מושג כמה שינה טובה יכולה להועיל, כשמדוכדכים מאוד, המוח מעבד דברים בצורה כזו שהוא לא יכול כשהוא ער. ומקבלים סוג של מנוחת נפש, שעוזרת להמשיך הלאה, למה את צריכה לשמור על אמא שלך? מפני אבא? למה את מממנת טיפול שאולי תוכלי לקבל חינם ברפואה הציבורית? למה את חושבת שאת צריכה להציל את כל העולם? אדם עושה מה שהוא יכול, ואם אינו יכול אז צריך להשתדל לעשות וזהו, לפעמים הוא רק יכול להתחיל דברים, ואחרים ממשיכים, לפעמים הוא לא יכול להתחיל. אז לקבל מזה כאלה יסורי נפש? למה? תניחי לדברים שאת לא יכולה להם. מתמוטטים מזה. שתהיה לך שבת מנוחה ושלום.

אנג'ל, אני מסכימה עם רוב דבריה של רוז. את לא יכולה להגן על כל העולם, להציל את כולם. בקושי את מצליחה לעשות את זה בשביל עצמך. מספיק אנג'ל להתעסק בכל מה שקורה פה, בפורום, במי עונה לך ובמי לא. תיהי את, תספרי, תשתפי, משפטים שלמים, מובנים. אף אחד לא ביקש שתלכי. את תלכי שכתרצי ללכת. אני הבנתי שעברת כמה ימים קשים כשחדרו לפורום מכרים שלך. אני מקווה שהסתדרת. שתיהיה שבת טובה, טלי פרידמן

התלבטתי אם להגיב, כי הדבר האחרון שאני רוצה הוא להכאיב. את מבינה, אין כאן נאומים מוכנים, לא אצלי לפחות. זה מגיע בלי כל אזהרה מבפנים, תגובה ספונטנית נטולת איזשהו אלמנט של רצייה חברתית. הדאגה שהבעתי היא אמיתית וכנה. ברור לי שאת במצוקה, וקוראת לעזרה. גם חווית המקום ההוא.......עם הפרחים, מצביעה ללא ספק. את זעקת הילדה . את הערגה....אני בטוחה שיש בך כוח. את בעצמך תארת מה את דורשת מעצמך כדי לעמוד בעלויות הטיפולים ולהתמודד עם כל מי שמסביבך. ומהיכן את חושבת שזה מגיע? ממך. איך שלא תסתכלי על זה. היכולת להבחין בדברים הקטנים המרגשים ולהזכר בזכרונות נעימים, מבחינתי היא נקודת אור, וזה בהכרח אומר שאת נאבקת בכל כולך ולא מרימה ידיים. רואה את האור גם אם נדמה כרגע שהוא כלכך קשה משגת. אז כנראה שהנה הם בדרך .........."ימים של שקט"

תודה עניתי לך גם למטה בעץ הארוך ההוא עם רוז ורותם

אין הרבה מה לומר עצוב לי כ"כ שאת מרגישה כך. כמובן שזה קשה לא להתייחס לתגובות של אנשים, אבל אני חושבת שאנשים שמגיבים לך באופן שלילי ולא תומך לא מגיעה את התייחסותך. את בן אדם יקר מדי שלא מגיע לו להיפגע מאנשים חסרי רגשות שלא מסוגלים לענות באופן אובייקטיבי, ואם לא אובייקטיבי - לפחות מסונן וקצת מצונזר. ובאמת מה שאת זקוקה לו עכשיו אלו קצת : " ימים של שקט " ........ שיהיה לך רק טוב, מתוקה. ממני. אני אוהבת אותך הכי בעולם......

תודה מצטערת על חוסר האימון

אנג'ל, תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך, את לא נותנת אמון כי יש לך בסיס, אחר כך מצטערת, אחר כך נותנת ונפגעת, אחר כך מצטערת והגלגל חוזר על עצמו, תניחי לדברים. את לא חיבת לתת אימון בכל אדם, את רק צריכה להראות פחות את הקוצים האלה של הקיפוד, שמזדקרים כשרק מישהו מנסה להתקרב, את יכולה להישאר במיגננה פנימית, עד שתחושי ביטחון, כל אחד עושה את זה, עד שהוא משתחרר, אבל הוא לא מראה את זה לכל העולם. כך גם אם יתבררו לך דברים שונים ממה שחשבת, לא תרגישי יסורי מצפון כאלה, ולא תצטרכי להתנצל על ימין ועל שמאל. "אני מצטער" אומר אדם לחברו בפעם המי יודע כמה "אולי תפסיק להיצטער, עשית לי חור בראש" אומר החבר "אוי אני מצטער" עונה חברו. חיוך אנג'ל ! ושבת שלום.

נדחקו לע"מ קודמים.

אוקיי. אני אקרא בהמשך. טלי פרידמן

אין לי מושג אם אכן זהו המקום לשאול אבל אני רואה שיש כאן מתמחים בגיל הרך אז אני מנסה: בני חכם ופקח ועולה לכתה א שנה הבאה הוא יליד נובמבר כך שעולה צעיר הוא מסתדר בחברה חדשה ודי פקח מבחינה לימודית מפריעים לי 2 דברים : 1 .אחיזת המספריים שלו אינה נכונה האם יש לזה איזושהי משמעות ומהי? 2. הוא קצת שעיר בידיו ואני חוששת שמה זה יקשה עליו להתמודד מול ילדים שאולי יעירו לו על זה איך ניתן להכינו בצורה הטובה ביותר לשני התחומים המפורטים מעלה תודה.

אם הגננת אומרת שהוא מתאים לכתה א' אז זה בסדר, ליתר ביטחון, תוכלי לעשות לו איבחון להתאמה לכתה א'. לפעמים גם ילדים שלכאורה מתאימים לכתה, אבל הם צעירי המחזור, סובלים לפעמים מבעיות של חוסר ריכוז וכו' בעיות שנפתרות בגיל קצת יותר מאוחר. אז צריך להיות עם אצבע על הדופק. אישית אם יש לך התלבטות אם להשאיר גן או להעלות לכתה א',והוא על הגבול מבחינת ההתאמה. אני בעד להשאיר, למה לעשות להם חיים קשחם כבר מכתה א'? בקשר לשעירות, לא מן הנמנע שיהיו עוד שעירים, ואם היו לו משקפים? או בעיה אחרת? אם לא תשדרו לו שזו בעיה, אז הוא יגיב בטבעיות להערה ולא יפגע ממנה.

לרינת בוקר טוב. אצל ילדינו כל מעבר או שינוי מעורר חרדות ודאגה בקרב ההורים. אנו חוששים מכל מיני דברים- מכך שילדנו לא יצליח (השגיות) מכך שלא ימצא את מקומו בחברה, מכך שייפגע, מכך שלא יהיה מאושר, וכד'. אני מסכימה עם רוז לגבי השערות בידיים- אם אכן תשדרו לו קבלה בלי תנאי. הרי מי שהוא לא תלוי בשערות, בעיניים ובכל דבר אחר. לגבי המספריים- ניתן לעבור איבחון של מרפאה בעיסוק. נסי לשים לב לאחיזת העפרון שלו ולמוטוריקה עדינה. לדעתי הגננת היתה אומרת על כך משהו- אם היתה בעיה. בכל מקרה אם אתם מאוד מודאגים ודברי לא מרגיעים אתכם- אתם יכולים להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי לגבי התאמתו הרגשית, מוטורית וקוגנטיבית. בברכה ובהצלחה בכיתה א. רוית.

מי שמדבר על קמצנים............ 3 שורות? זה הכל? ומה עם חיבוק, ונשיקה, ובוקר טוב, והתגעגעתי אליך, ואיפה היית אתמול בערב? כמו שהילדה שלי אומרת: את רוצה שיהיה לי עצוב? איך גדולים אלה במניפולציות רגשיות............ אז שיהיה לך יום נעים וחמים. מחכה לך בצהריים. יאללה בי.

את קוראת מחשבות ! פשוט ,כל מה שרציתי היה לקרוא את המיילים שלך... ומרוב רצון שכחתי בכלל איך קוראים לי... אפילו צילצלתי לתמיכה הטכנית לוודא שהדואר החדש תקין וכש הבחור אמר לי שאין כלום אמרתי לו אתה בטוח . אז כדי שאהיה רגועה הוא שלח לי מיידית מייל וראיתי שהדואר בסדר. אבל ממך לא קיבלתי... והוא אמר שכנראה הכתובת לא הייתה כתובה כמו שצריך... אז, אלף חיבוקים, אלף נשיקות, אלף בוקר טוב, וגעגועים ? כל היקום לא יכול להכיל את הגעגועים שיש בי.... מרוצה? הוצאת ממני את מה שאף אחד לא יכול... אמא אדמה שכמוך שגורמת לי לבטא את מה שאני מרגישה... שנוסכת בי בטחון עצום.... ביי

אולי התכוונת שמילמלת בשנתך....:-) אז תגאלי אותי מייסורי ושילחי שוב ?

רוז-לקחתי איתי,בהשאלה. תודה ובוקר טוב

קחי במתנה, אין בעיה, יש לי עוד :-)

עכשיו אמנם די מוקדם בבוקר, אבל נראה לי שהמשך הלילה אבוד. אין סיכוי להירדם שוב. הפעם תחכה לך הודעה ממני, ולא להיפך... קראתי את הדיאלוג בינך לבין שרון (מותר לי, נכון?), והתרגשתי עד...לא יודעת, המון! אני באמת חושבת שאת יכולה להסתכל בגאווה על הדרך הארוכה שעברת, על הכוחות שלך, על הרגישות, על...נו, על זה שאת את- אביב מקסימה ונהדרת! אני אהיה כאן בהמשך היום. מקווה שנצליח לדבר. ובכל מקרה- שיהיה לך יום נהדר! אוהבת מישהי

בוקר טוב בטח שמותר, תמיד ואפילו רצוי. מזדהה עם ההתרגשות שלך, לא יודעת מה קרה שם אתמול בלילה, ואיך פתאום, אבל משהו בכל זאת קרה ושרון המדהימה באמת, גרמה לי לחשוף אותו, את ההבדל הדק, את השינוי, בין לאמר את הדברים ולשנן אותם כדי לרצות להאמין בהם, ללהרגיש אותם. וההבדל הזה הוא תהומי, זה פשוט משהו אחר, אני יכולתי להרגיש אותו אתמול בלילה, ואני יכולה עדיין להרגיש אותו היום בבוקר. הסחיטה הנפשית והפיזית שדיברת עליה אתמול, תקפה אותי היום, לטובה. אני פשוט סחוטה, אבל מרגישה שעשיתי עוד צעד ע-נ-ק קדימה. אני בבוקר יוצאת קצת לשמש, אבל אחזור בצהרים ואקפוץ מדי פעם לפגוש אותך. מקווה שנצליח. שתהיה שבת מקסימה, אביב.

לא הצלחנו "לתאם שעות". קראתי את דברייך קצת באיחור, מן הסתם את כבר לא כאן. ובכל זאת- רציתי לשלוח "ברכת לוחמים" לחולקים בנשק התקווה והנחישות. צדקת. נפגשים כאן זרים גמורים, עם מגוון קשיים ובעיות- אך גם עם המון יכולות, כוחות ורצון לעזור. יש כאן משהו אמיתי, למרות הכינויים הבדויים, למרות פערי הגיל (לפעמים), למרות דרכי החיים השונות. יש כאן משהו אמיתי, הנובע מהיכולת לשתף בכאב, ומן היכולת להושיט יד תומכת... תודה לך על מילותייך החמות, המעודדות. נגעת ברכות במקום עמוק, ליטפת פצע ישן, ובעדינות נגיעתך הרגעת את הכאב. אני כל כך שמחה להכירך.

שרון יקרה, בלילה אמרתי את זה מתוך השוק וההלם ובחושך, אבל עכשיו בבוקר אני יכולה לראות את זה גם באור - את מדהימה, פשוט נגעת בליבי אתמול בלילה, עברת את כל השכבות, את כל המחסומים בדרך, ופרצת פנימה ברגישות מדהימה, ובעדינות מלטפת, והשארת אותי עם טעם מדהים בפה, ועם הרגשת סערה חיובית בלב ובבטן. ת - ו - ד - ה !!!! אני מקווה רק שלא תברחי לי עכשיו, אחרי שהצלחת להיכנס כל כך פנימה וכל כך עמוק... שתיהיה לך שבת מדהימה, אביב.

בוקר......... לברוח ? לאן? הרי נדמה כי תמיד היית כאן, אתי, עם מישהי ועם כל השאר, שאני מקווה שאצליח גם בהם לגעת..... מה שלומך? נכון, שפסעת היום ברחובות והרגשת כלכך ג - ד - ו - ל - ה ?! מדהים, שלעיתים מצוקתם של אחרים מביאה אותנו לידי בחינת נבכי נשמתנו, ופתאום "יש מאין"....... אנחנו מגלים כי אנחנו חזקים, ובד בבד, אנחנו מתחזקים, וזוהי אינה נחמת טפשים, זוהי ההתמודדות האמיתית עם "שעת השין". זהו המבחן. לדעת לזהות את הקושי, לדעת כי התקדמת צעד נוסף, והיום את כבר לוקחת אתך אנשים נוספים. וראה זה פלא, הפעם, את המובילה, מעניקה ערך מוסף מניסיונך. מובילה אותם באותב דרך אפילה, מבעיתה, שהיית בה ואולי עודך ........... אני גאה! גאה בך! שבת נפלאה גם לך.

הי מישהי........... חשבתי שאספיק בבוקר לבדוק אם ישנת כראוי, אבל לפי שעת הכתיבה הבנתי כי עדיין לא השלמת שעות רבות. מה שלומך? איך התחושה יום אחרי? את מחכה למפגש הבא? מרגישה כי התחלת בדרך חדשה? השמש זורחת בחוץ, מקווה שהצלחת לצאת ולהנות ממנה, ואולי עוד תעשי זאת. יש לך את כל הלגיטימציה להתעטף בחום, גם אם הוא בדמות הקרניים האוניברסליות. דמייני כי כל קרן היא חבר מעודד ותראי כמה מהר תרגישי בחמימות. ויחד נעבור הכל! מחכה לשמוע, שרון

כמעט כתבתי לילה טוב... עוד מעט באמת אלך לישון קצת. שלוש שעות זה מעט מדי, אפילו בסקאלה שלי. התחושה יום אחרי... למען האמת, אני לא מרגישה כמי שהתחילה דף חדש. אני מרגישה יותר כמי שמנסה לסגור עוד מעגל לא פתור, להאיר עוד אספקט של הבעיה, לחבוש את שולי הפצע, שנותרו חשופים. אני מתמודדת עם המחלה הזו הרבה שנים, דרך סוגי טיפול שונים, בדרגות יעילות משתנות. הצטרפותי לקבוצה נבעה מצורך עמוק, לא להיות יותר לבד במסע הזה. רציתי כתף תומכת, רציתי שותף לחלוק עמו את האימה, רציתי לשמוע את נשימתו המאומצת של עוד חבר למסע לצידי... רציתי לתת ולקבל, לשתף ולהשתתף. אני מנסה לעשות זאת דרך חברעם בחיי, דרך הפורום, ועכשיו- דרך הקבוצה. אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי, לסגור סופית את המעגל הזה, ולא על מנת לפתוח דף חדש (הרי מאום שאעשה לא יוכל לשנות את שקרה), אלא כדי להמשיך הלאה, באותו הדף, באותו המסלול שהוא חיי- אבל מחוזקת, אולי נבונה יותר, עם מגוון גדול יותר של דרכי התמודדות, ב-ר-י-א-ה. זכיתי לקחת חלק בפורום - קבוצת אנשים מקסימים, רגישים, שעוטפים אותי בחום בעדינות רבה כל כך . את , אביב, טלי, ללה ועוד רבים וטובים... כמו שאמרת את, אביב, אני שומרת לכן רגש חם ואוהב, וגאה בפינתי הקטנה השמורה בלבכם. שתהיה לכולנו שבת נפלאה.

אני סולחת לך. באמת. גם אם לא אמרת את כל האמת. קשה לי לא להפגע,אני מצטערת.פגשתי הרבה אנשים לא אמיתיים בחיי... ואני לוקחת כל דבר רחוק מדי בקטעים האילו לדעתי יכולת לספר את האמת,אף אחד לא היה מעיף אותך מפה. את טוענת שעשית את זה כדי לתמוך בי לי נראה שבסוף קרה ממש ההיפך.נכון שדיברתי על רגשותיי בכל פעם שתמכתי בך,אבל ניסיתי להיות שם בשבילך עם כל הלב. אין מה להגיד,השקר צורם,כמו הרבה שקרים ששמעתי בזמן האחרון רק אל תגידי שעשעית הכל בגללי אני בטוחה שהיו לך גם את המניעים שלך... טוב,אל תכעסי עלי לא היה לי אומץ להגיד לך את ישירות,אז כתבתי לךבפורום. מצטערת. אני לא יודעת אם נחזור להיות כמו פעם. אבל אני סולחת לך,באמת. אני חושבת שזו את שלט סולחת לעצמך.

אנג'ל יקרה, הצלחת, נשברתי, מזה אני כבר לא יכולה להתעלם, חייבת להגיב, ואת יודעת את זה. אז למרות שהבטחתי לעצמי שוב ושוב לא להיגרר למניפולציה הזו, ולא להתחיל את הדיון הזה שוב, אני לא יכולה, לא עומדת בהבטחה שלי, שוברת את ההתעלמות ומגיבה. והמילה שגורמת לי לעשות את זה, שגורמת לי לשבת ולרעוד כאן עכשיו, עד שאני בקושי יכולה להקליד היא - שקרים . ואני חייבת להבהיר שאין לי מושג על מה את מדברת. אף פעם לא שיקרתי לא לעצמי ולא לך ולא לאף אחד אחד פה בפורום, ויש לי אלף ואחת עדים להוכיח את זה. תמיד אמרתי רק את האמת, ובניגוד למה שאת חושבת את כ - ל האמת, ואם לא רציתי להגיד את האמת - לא אמרתי. אף פעם לא אמרתי שעשיתי את זה רק בשבילך, תמיד חזרתי והדגשתי, שאני עושה את זה כי שתינו נפגעות מזה, שתינו נפצעות, ואם תחזרי אחורה, תוכלי גם לראות הודעות שלי, שבהם אני אומרת שאני עושה את זה בשביל עצמי, כי אני לא יכולה לשאת כל כך הרבה על עצמי, כי קשה לי בעצמי, כי אני במשבר כרגע בעצמי, כי את צריכה מישהו שישא אותך על כפיו ולי אין את הכוחות כרגע. אמרתי לא פעם אחת, מגיע שלב בחיים בו אדם צריך להיות אגואיסט ולדאוג לעצמו אם הוא רוצה להצליח. אני כשהתחלתי להילחם על הפרעת האכילה שלי, השארתי מאחורה את אמא ואת המשפחה חודשיים בלבד אחרי שאבא נפטר, דווקא כשכל כך היו צריכים את התמיכה והעידוד שלי שהיו כל כך רגילים אליהם, ואמרתי - עד פה ! עכשיו זה אני בשביל עצמי, בשביל להציל את החיים שלי, כי אחרת אני לא כאן בכלל, אחרת הכוחות נגמרים ואני מתה, ואז לא יהיה בכלל זמן שאוכל להיות כאן בשבילכם. וככה עכשיו אני לוקחת פסק זמן, מתחזקת, וחוזרת אליכם ויכולה גם להיות בשבילכם, וראי את הימים האחרונים שלי בהתקרבות עם אמא, משמע הצלחתי, משמע זה היה הצעד הנכון. אותו דבר עשיתי איתך, כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאם אני ממשיכה אני מאבדת את עצמי, אני גומרת את עצמי, אני מתאבדת, ויתרתי, הרמתי ידיים, ונכון, הייתי סופר אגואיסטית בנקודה הזו, אבל אם הצלחתי לעשות את זה עם המשפחה שחלקתי איתה לילות וימים ליד המיטה של אבא הגוסס, יכולתי לעשות את זה גם איתך. לא היתה לי ברירה אחרת. רציתי לחיות. זה נשמע מוזר, אבל זה כל מה שרציתי, להיפטר מהגועל, מהסירחון, מהקיא, לצאת מהביצה הטובענית הזו, ולהתחיל לחיות. אנג'ל, את שוכחת הרבה דברים בדרך, את שוכחת שכשיכולתי וכשהיו לי כוחות היינו מדברות כל יום, ולפעמים פעמיים ביום, שעתיים - שלוש כל שיחה, את שוכחת שכשהיית ברגילה אני הייתי איתך שם באי-מיילים במשך שבוע שלם, למרות שאני לא הייתי בחופש, אני הייתי בעבודה, ניסיתי לא להשאיר אותך שם לבד, עם החלומות, הבדידות והקשיים. את שוכחת את ההתכתבויות הארוכות שלנו פה לאורך היום והלילה. זה לא נחשב בעינייך ? זה לא קיים פתאום ? התקופה הארוכה הזו שנתתי מעצמי כל כך הרבה בשבילך, כל כך ניסיתי לקחת אותך יחד איתי בדרך, לשתף, להבהיר ואולי אפילו קצת ללמד. אבל לא הצלחתי. הרגשתי ההיפך, שאני מזיקה, שאני מפריעה, שבגללי את פוגעת בעצמך יותר, וזה גם מהדברים שאת אמרת וכתבת לי, ובגללי - בגלל שלא יכולתי לשאת את האחריות הזו עם כל הקשיים והבעיות והמשברים שלי, שהם היסטריים מבחינתי, פרשתי. לא רוצה ולא מוכנה לפגוע. לא רוצה לא מוכנה להיפגע. לא ברור לי על מה את סולחת לי, על השעות הארוכות שדיברתי איתך במקום לשבת עם אמא שלי ? על השעות שכתבתי לך מיילים במקום לעבוד ? על זה שעזבתי כשהרגשתי שזה גדול עלי ושאני לא יכולה להתמודד עם זה ? שהקשר מפיל אותי כל פעם מחדש ? על מה ? אנג'ל, על תשכחי דבר אחד, את לא יכולה לראות את זה מעבר למסך הוירטואלי הזה, אבל אני אנושית, אני בן אדם, אני סובלת, כואבת ומתייסרת בדיוק כמוך. פה אני עם כוחות אבל לא תמיד, המטפלת שלי יכולה להעיד כמה פעמים הייתי על סף לקחת את הכדורים ולהסתלק, למות, ללכת. אבל אנג'ל, את חייבת להבין, שאני רוצה רק דבר אחד ל - ח - י - ו - ת !!! פשוט, טריביאלי, לכל כך הרבה אנשים אחרים, אבל לא לי. ובקשר למשפט "אף אחד לא היה מעיף אותך מפה..." - גם על מה את מדברת ? אף אחד לא יכול להעיף אותי מפה, זה סך הכל פורום וירטואלי פתוח לכולם, בלי סיסמא, ובלי הרשאת גישה. כל אחד יכול לבוא ולכתוב. ואת יודעת מה ? נראה לי שגם אם היתה כזו סיסמא והגבלה בכניסה, אני את כרטיס הכניסה שלי הרווחתי, קניתי אותו בהתיחסות שלי כאן לאנשים, בזה שהם נגעו בי, ואני הצלחתי לחדור אליהם. אני לא מוותרת על אף אחד מהאנשים האלו, כל אחד העביר לי חתיכה ממאבקו הפרטי, ואני העברתי להם את המלחמה שלי, זה כמו אחים לדם, אני מרגישה ככה. הם יודעים עלי הרבה יותר מאמא שלי, ומאבא שלי כשחי, ומהאחיות שלי, הם יודעים מי האני האמיתית, ושופטים אותי לזכות עליה, לא לחובה. יש לי בסתר ליבי שאת זו שהיית רוצה להעיף אותי מפה, ואולי בגלל זה את כל כך מתעקשת שאני אגיב, שאנשים ישנאו אותי בגללך, שיחשבו שאני שקרנית, ורמאית, ואני אצטרך ללכת, כי אני לא הולכת מרצוני, אז אולי ככה. כבר כתבת לי פעם "כלי שבור שצריך לזרוק לפח האשפה"... לא אנג'ל, אותי לא זורקים לפח האשפה, אני זרקתי את הבולמיה לפח האשפה, השארתי אותה מאחור, יצאתי מהסירחון, ועברתי לחיים, לעולם האמיתי. אנחנו כבר אף פעם לא נחזור להיות כמו פעם, בטח לא אחרי ההודעה הזאת שלך והתגובה שלי. הגבתי להודעה הזו, כי לא יכולתי להתאפק, כי כולם כאן יודעים שאת מתכוונת אלי, אבל אני חוזרת להבטחה שלי לעצמי, שאנחנו כותבות בעצים נפרדים, ואם את לא יכולה לראות שזה בשבילי, אבל גם בשבילך, אז שיהיה רק בשבילי. אני אמשיך בהתעלמות, ואשתדל לא ליפול להודעות האלו שלך יותר. רק לסיכום, אני לא הולכת מהפורום, אני לא מוותרת על המקום שיש לי כאן, ואת תצטרכי ללמוד להתמודד עם זה. עם העובדה שאני כאן וכותבת הרבה אבל לא לך. יש לך את המקום שלך, ולי יש את המקום שלי, והדפים פה יכולים להתמלא עד אין סוף. הפורום הזה עושה לי רק טוב, בגלל האנשים שבו, ואני לא מוכנה לוותר על זה. אנג'ל בבקשה, תרדי מהסיפור הזה, תשכחי שהייתי שם בשבילך, תשכחי שאני לא שם היום, פשוט תחשבי שאני לא קיימת. כל פעם שאני עולה, הענין הזה חוזר וצף, ולא בא לי ליפול, אין לי כוח להתמודד עכשיו עם עוד משבר. אני מחזיקה את עצמי בציפורניים למעלה, כי שם אני בסדר, ואם אפול, זו יכולה להיות הנפילה האחרונה בשבילי, אז - אני מתחננת, אל תפתחי את הענין הזה שוב. בבקשה, אביב.

איך קישרת את עצמך?

סליחה על הניתוח הקטן ואולי לא במקום אם ענית להודעה כזו,אם דגדג לך בלב שאולי התכוונתי אלייך זה כבר מראה איזה בן אדם טוב ורודף צדק את (אן כי אולי חסר בטחון) ולמרות הדברים הקשים שכתבת -גרמת לי לחייך אז בוקר טוב, :)

שתגיע תגובה כזו.. וזה לא הוגן באמת. דווקא בגלל שהנושא כה רגיש לא היית צריכה לשלוח מכתב כזה.. וכי לא יכולת לשלוח לאותה אחת מייל... אני לא מנסה להגן על אביב או לדבר בשמה (היא עושה את זה טוב מאד) אבל אי אפשר שלא להתייחס לדברים. היא ביקשה מספר פעמים שתניחי לעניין ולא הנחת ! תכבדי את הבקשה שלה, את הכאב, את המלחמה שלה, את הקשיים שלה. ולו רק למען מה שהיה. זה לא המקום לעשות חשבונות ולהיגרר לכל מיני התנצחויות... יש לה את הכאב שלה ולך יש את הכאב שלך... ראי בזה מן נסיון, מן מטאפורה על חייך, על המלחמות שלך... בהצלחה

על מה ולמי את מדברת?

לא יכולה לחשוף אותה הבטחתי למרות שזה כואב הבטחה זו הבטחה זה לא תפקידי להוכיח אנשים על מעשיהם אבל רציתי שהיא תבין שזה היה פוגע. זה הכל.

תטפלי בעצמך

עוד פעם באתם?

משהו מתפרק, נוחת, מתרסק. דמיינו לעצמכים , תאונת מסוקי יסעור שבאחד מהם אני הטייסת. בשני, טסה היישות השניה שלי:הבולמית,הדכאונית. התנגשנו, נתקלנו, "קיפלנו" אחת את השניה. אך הפלא ופלא:! מסוקי נשאר שבור ומרוטש , ואילו שלה-התרסק ונפגע אך החלים כבדרך נס, דפנותיו גמישות הן, בניגוד לאלה שלי שהן מאוד רגישות ופגיעות. לבולמיה יש חומר הגנה: שקופה, אטומה, מלאת ניגודים וסתירות...

הבנתי..... את יצירתית, את כותבת נורא יפה. מה הקשר? בכל אופן, אני רוצה להבין יותר את מה שניסית לומר, את מבינה? ז"א, את אומרת של"יישות" הבולימית שלך, יש דפנות חזקות, היא גמישה וכו', ול"יישות" האחרת? היא שבירה יותר? אוהבת אני.

זה כבר לא חוף המבטחים שלי גילו אותי פה גם האקס שלי-מסתבר שביקר פה גם עיניים בוחנות אחרות שטלי שמה כאן ללא שליטתה אני לא יכולה לבכות לא יכולה לצעוק מהלב רעעעעעעעעע לי בלללללללללילות אני ללללאאאאאאא ייייישששששננננננהההההה וחוסר האכפתיות הזה רק מעיב על לילותי יותר

מעוררים אצלי רצון כלשהוא אבל הנה....אני כבר לא יכולה לכתוב בחופשיות אני לא יודעת מי קורא את דבריי ולאן הם ילכו מתגעגעת לשבילים..... וגם למחלה.החלטתי אני לא נותת אותה.היא היחידה שבאמת מתייחסת אליי ולא למה שקורה מסביבי ואין לי שליטה עליו.

אני לא יודעת מה קרה היום, וממה את כל כך פגועה. אני רק יודעת שהמקום הזה היה חוף המבטחים שלך עד לא מזמן. קראתי את הבדידות, הייאוש, הנסיונות הכושלים לקרוא לעזרה... אנג'ל, את עדיין צריכה את החוף הזה. אל תלכי. אם את חוששת להיחשף או חוששת שעוקבים אחרייך או משהו- החליפי כינוי, אל תמסרי פרטים מזהים, אבל... אל תהרסי לעצמך את הסיכוי לקבל עזרה, לפחות לא כל עוד אין לך מקום טוב יותר לבקש אותה. אני כאן עכשיו, אם תרצי לדבר...

דווקא נראה שקל לך להתבטא את עושה זאת יפה והרבה אנשים נמשכים ליופי ולחוכמה שבהן אל תפסיקי... (:

אנג'ל, הפורום פתוח לכולם. אין לי, ולא היתה לי, כוונה לשים פה "עיניים בוחנות". אף אחד לא בוחן אותך אנג'ל. מקסימום, מנסים לעזור לך. טלי פרידמן

....

היי את לא לבד גם לי לא בא לישון

אני מצטערת שאני ככה אבל בכל פעם דוקא אלי פונים אנשים לא מוכרים ואין לי מושג מי שלח אותם אלי דוקא ואתמול גם האירו את עיני למשהו

אנג'ל......... הספקות כבר מציפים אותך,אני יודעת. בעיקר לנוכח הניסיונות שכשלו, וגרמו לך לא להאמין לאף אחד. אני לא מנסה לשכנע אותך , תוך שימוש בחיבור של מילים מתחרזות לשנות אסטרטגיה . אני רק רוצה לומר, שאת חייבת להרפות מעצמך... אני די חדשה בפורום, נתקלתי במקרה ולא יכולתי להתנתק, אני לא מבטיחה חוף מבטחים בזמנים קבועים, אני יודעת שאני שם והידיעה היא החשובה ביותר. היכן את מחפשת תשובות? את מבינה, הן כאן קרובות ממש מתחת לאפך, אנשים באשר הם בדרכם באמת רוצים לעזור. אולי חלקם, מגיעים מסקרנות גריידא האם זה באמת משנה מהו המניע? משנה התוצאה! ואם השכלת להתחזק אפילו ממילה של עובר אורח , אשרייך. למרות הקושי, תנסי להתחבר ביתר קלות לתפישה הזו. את מצליחה? אני לא מתיימרת לעשות לך ניתוח אופי, זה גם לא מתפקידי, אבל לפחות ממה שקראתי יש בך מטען עצום, חלקו הרסני וחלקו הוא בבחינת הגרעין הקיומי שממנו את צריכה לשאוב את כוחך. אל תקשי על עצמך. על תמהרי להרים ידיים וליפול. זה הכי קל. יש לך כאן מספיק דוגמאות לכוחה של העוצמה. לכוחה של האמונה בעצמך. תאמיני בעצמך. וזו לא סיסמא. אל תתלי את הצלתך בסובבים אותך, בין אם הם זרים מוחלטים או קרובי משפחה. הכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר בך. את נותנת את הטון ועלפיך הדברים יתנהלו. תראי את אביב, ואת מישהי. זה אפשרי צריך לרצות אבל לרצות מבפנים..., את עוד תאהבי את השקט.......השקט הנפשי.

אני לא תולה באחרים אני תולה בעצמי לפעמים אני רק מחפשת משמעות למה שאני תולה בעצמי ובמקום זה אני מוצאת חוסר משמעות שבאה בדמות חוסר היכולת לתת אימון באנשים. זה טבעם של החיים הרבה מהם הם היא מקריות לשמה במקרה פגשתי אנשים לא אמיתיים בחיי, והמון... וקשה לי עם זה. קשה לי עם זה מאחר ואני בן אדם מאוד אמיתי,גם אם זה עולה לי לפעמים בלשמוע המון ביקורת. בחומות ההגנה שלי אני משתמשת לעצמי:לשכוח,לסלוח. את הביקורת אני לוקחת ללב כי כפי שאמרת,יש מטען עצום על ה"חומה" והיא קצת סדוקה. יש דברים שפשוט מספיק חמקניים על מנת לחדור מעבר לחומה אל תוך הלב. וזה כואב. וזה כאב אנושי.יש בני אדם יותר רגישים.אני מהם. ואני החלטתי לא מזמן שאני כבר לא נלחמת מלחמה אבודה של נסיון לשנות אנשים ואת עצמי.הרבה יותר קל לקבל את עצמך כפי שאת. זה לא יהיה קל אני יודעת.וזה יהיה מתסכל אני יודעת. אבל זו הדרך שהציעו לי,וזו הדרך שבחרתי לקבל מכל הדרכים שאי פעם ניסיתי מצטערת. אנג'ל.

... לפחות תגיבי לאימייל

כתבתי לך על זה משהו לפני איזה 3 ע"מ

...

איזה שיר !!!! מתאר את כל ההתפתחות..... שמת לב שהשירים אופטימיים ? כן בטח ששמת לב :-) אני שמחה שכך את מרגישה ותמשיכי להרגיש כך. ושכל מה שתבקשי יתגשם לך... ביי ולילה טוב . הדלקת סיגריה ? אני כבר אחרי והולכת לישון... אל תשכחי לשמור עליי ביי

אליאן, אז הגעת בסוף, מה ? היה שווה לחכות לך. בטח ששמתי לב לאופטימיות שפתאום אפפה אותי. לילה טוב, ואני שומרת... אל דאגה... אביב.

היי, לא קיבלתי את המיילים ששלחת. תשלחי בבקשה שוב לדואר של האיי,סי,קיו. תודה

היי, אני שמחה לראותך פעילה בזמן האחרון בפורום. איך את? אני מקווה שאת מרגישה טוב, ומחוזקת... שיהיה לך ליל מנוחה (אני פורשת) וסופ"ש נעים, טלי פרידמן

היי, בוקר טוב תודה ששאלת.... ובינתיים אני בסדר עד כמה שאפשר. גם לך סופ"ש נעים... ביי

שלום, שמי רות ואני בת 17-בערך מגיל 10 סבלתי מאגורופביה ובעקבות כך הייתי בטיפול זמן רב, והתגברתי על המכשול-לשמחתי, הרווחתי מאותו טיפול-יותר מרק טיפול בחרדות אלא גם את התשוקה הבלתי פוסקת לנושא, מאז קראתי ספרי לימוד לפסיכולוגיה, ניהלתי מאבקים עם ביה"ס ללמוד את המקצוע עם כיתת הפסיכולוגיה (והצלחתי!) ,קראתי ספרים רבים בתחום, ומצאתי מאמרים ודברים בנושא באינטרנט ובמקומות מידע אחרים-אולם עד שלא אלמד באופן אקדמי ואגשים את חלומי לחלוטין-הייתי רוצה לדעת האם יש מסגרות שבהן אוכל להשתתף במסגרת מחקרים פסיכולוגיים, תצפיות או כל דבר מעשי, אני אודה לכם מקרב לב-אם רק תוכלו לעזור לי ולו במעט-זוהי אכן יותר מגחמת גיל הנעורים-ואשמח אם תתיחסו לזה כיותר. בתודה מקרב לב-רות.

http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66

אם את מעוניינת להמשיך ללמוד בעצמך, ניתן לקרא חוברות של האוניברסיטה הפתוחה, שכתובות בצורה פשוטה ומעניינת, וכן אפשר להרשם לקורסים של האוניברסיטה הפתוחה. אם את מעוניינת להשתתף במחקרים את יכולה לגשת לאוניברסיטה או המכללה הקרובה למקום מגורייך, להכנס למחלקה לפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, מדעי החברה ולברר אם הם צריכים נחקרים. קרוב לודאי שהם ישמחו ליוזמה. בהצלחה!

תודה רבה

ובכן- מה שהתכוונתי לומר לפני שלחצתי מוקדם מדי על הכפתור הוא, שאת תמיד מצליחה לרגש אותי כל כך! (ולא רק אותי, מסתבר. נראה שאמא מגלה אותך מחדש...) אביב, השיר נהדר!! איך את? איך עבר היום? אני " חייבת" לך סיפור על הקבוצה... אני כאן עכשיו. תני סימן חיים!

היי, קבלי סימן חיים, אני כאן, היום היה מצוין, ואיך היה בקבוצה ? ספרי אל תשאירי אותי במתח. אביב.

ראשית, חששותי מפני תחרות בעניין מי יותר "שלדיה" (על משקל שלגיה... תודי שזו הגדרה טובה! ) נמוגו. הסיבה: האנורקטיות, ברובן, הבריזו... (קלאסי!!) הייתה תחרות במישור אחר: מי יותר חכמה, מודעת, מבינה את הגורמים-והסיבות-ואיך-יוצאים-מזה-ובכלל-היא-כאן-כדי-לתמוך-באחרות-היא-לא-צריכה-עזרה!! אני אמנם שונאת תחרויות (וגם תמיד נכשלת בהן), אבל בכל זאת הוקל לי: זו תחרות בריאה, יחסית. המנחות נחמדות: אחת מהן אני מכירה עוד מימי אשפוזי הבלתי נשכח. את השניה הכרתי רק היום: היא עובדת סוציאלית, מאוד נחמדה ועושה רושם שהיא מבינה על מה היא מדברת. האמת היא שלא יצא לי לדבר כל כך. גם משום שכשזה מגיע לדרישות ורבאליות, המנוע שלי מתחמם לאט, אבל בעיקר מפני שאת הזמן מילאו עד תום- ואף יותר מכך- שאר המשתתפות. רוב הזמן נשענתי לי בכיסאי והאזנתי, אבל למרות זאת נראה לי שאוכל להרוויח מההשתתפות בקבוצה. בשבוע הבא אמורות להצטרף גם שאר האנורקטיות- ואז נהיה בערך 9 בנות. נו, צפוי להיות מעניין! יש לי "וידוי": אחרי הקבוצה הייתי מותשת כל כך (פיסית ונפשית)- שהברזתי מהשיעור שלי במחשבים... נו-נו-נו, ילדה רעה! הייתי מבטיחה שזה לא יקרה שנית, אבל הסיבה היחידה שאני יכולה להבטיח כזה דבר היא, שזה כבר קרה הרבה יותר מפעמיים...

טלי יקרה שלי, בכלל שכחנו להזכיר אבל חמישה בערב זה חמישה בערב, אני עומדת בהבטחה שלי. יש לך גם כמה שירשורים למטה ממני, בעץ של השיר. ודרך אגב, נראה לי שכדאי שתבררי לגבי הסימן הכחול, זה מתחיל להיות צפוף... :-))))) אביב.

שלום ילדה מה שלומך מזמן לא דיברנו

נכון, מזמן, כבר כמה ימים, אני בסדר, שלומי טוב תודה, ואתה ?

:) מבחינתי, הבטחה זו הבטחה (כל ההבטחות) אין לי כוונה לעסוק בזה, אלא אם את תרצי... שיהיה סופ"ש נפלא, טלי פרידמן

היי את פה, סתם, רציתי לוודא שאת לא חושבת אחרת. שיהיה סופשבוע מהמם גם לך... אביב.

האקס שלי,הוא לא עד כדי כך אינטילגנט כדי לכתוב דברים כאילו אני מודה-סיפרתי לו עלייך סיפרתי לו על אביב אפילו לקחתי אותו לפורום מספר פעמים אבל היום אני נצרבתי בדיוק כמוך הראיתי לג'קי דברים שהוא שלח לי באי סי קיו... היא התחילה לקלל אותו ובכן,אני לא אקלל אותו אני אקלל את עצמי על זה שנתתי אימון באדם וחשפתי את עצמי בעיניים עצומות אבל את צריכה להבין, היינו יחד 9 חודשים הבן אדם הזה הוא אחד האויבים הקיומיים הגדולים ביותר שיש לי אבל אני לא מתקפלת ולא בורחת מפה כי אני לא אשמה. הוא לא היה "סתם בן אדם" בשבילי.

נו בטח גם סיפרת לו עלי נכוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

עוד לא קראתי את ההודעות שכתבת ואני כבר קורנת מאושר כמה התגעגעתי ביי...באתי לכתוב כמה אני מרגישה רע וככה...תוך שניות זה התהפך אני רק מקווה שאין שם שום דבר רע!

התגעגעתי אליך

יווווו גם אני באמת נזכרתי

שלום, זאת שוב אני. אני מקווה שאת זוכרת אותי. החלטתי בסוף לצאת מהטיפול, אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון. לא נראה לי אפנה שוב לטיפול, הדברים האלה לא בשבילי, ההיפך הם גורמים לי סבל. אני אבקר פה מידי פעם לעדכן. אם תרצי כמובן. תודה. לי-טל

לי - טל, וואו, שנים לא שמענו ממך, בטח זוכרת אותך... בא לך לפרט קצת יותר, למה בסוף החלטת לעזוב ? מה גרם לך כל כך הרבה סבל שהחלטת לוותר על הזדמנות נוספת ? חבל, הענין של הטיפול, עצוב, זה יכול לעזור מאוד, מנסיון, אם תפרטי קצת יותר, אולי תהיה לי עצה ואוכל לשתף אותך מהנסיון הכושל שלי בטיפול הראשון, ומההצלחה שלי בשני, ואולי תהיינה לך עוד כמה נקודות למחשבה, שיאירו את עינייך קצת. ובטח, שתבואי לעדכן, ובטח שאני רוצה, רק תשתדלי יותר בתכיפות, לא להעלם לי לכל כך הרבה זמן... :-) אביב.

אביב קצת קשה לי לפרט פה על הכל, בטיפול עצמו היה קצר כלשהו, שלא הצלחנו להתגבר עליו. לא דיברתי, לא הרגשתי מוכנה לזה, אולי פה הבעיה. היו עוד כל מיני מקרים מאכזבים. לצערי, לא הכל ניתן לכתוב לעיני כלום (סליחה אם פגעתי במישהו). אני אבוא לעדכן אם יהיה במה. שיהיה רק טוב. לי-טל.

היי, אז ככה אליאן ביקשת שיר, ומישהי אחרי שקראתי את ההודעה שלך מאתמול כמה פעמים נחתה עלי המוזה וכתבתי את הדבר הבא, בהשראתך. המכתב שלך הוביל אותי קצת למקומות שלך, וקצת למקומות שלי, ואני מקווה שקלעתי. אז השיר מוקדש לשתיכן... ואיפה היית אתה כשהעולם מסביבך רחש והמה העולם לא פסק מלכת ועמד השעון לא דמם מתקתוקיו כדור הלכת המשיך להסתובב אנשים בסביבתך המשיכו לנסות להתקרב הושיטו יד זהירה בבטחון ובאמונה פרשו רשת מגינה ושלחו סירת הצלה ואתה כאילו כלא בתוך חומה גבוהה מוגנת בצורה במין תחושה של דממה והרגשה של שתיקה כביכול הכל אבוד בעבורך העולם נגמר בשבילך בהרגשתך המחשבות לוכדות אותך ולא מרפות אתה מרגיש חסר אונים וחדלון כוחות נמצא במעגל אינסופי שלא נפרץ לפעמים נדמה שכבר כאילו נגמר לפעמים אתה מרגיש כל כך מיואש שאין דרך יציאה מהמצב הנואש אבל לפעמים גם התובנה חודרת לאט לאט באה ומתפשטת ובתוכך אתה יודע שלא הכל אבוד שיש דברים מעבר למשחק הפשוט אתה מתנדנד לאיטך מתוך המעגל יוצא החוצה אל העולם ונבהל נושם מרגיש טועם את החיים ובהרף עין באים הפחדים אתה חוזר חזרה אל עצמך הבטוח אל תוך המעגל הסגור והרגוע המעגל הישן והמוכר שאף פעם לא הכזיב בין החומות ממשיך להעלים ולהסתיר אבל אז מגיעה נקודה בזמן הממהר שממנה אתה כבר יודע חבל על האחר אי אפשר יותר את החיים להפסיד אי אפשר יותר את הדברים להחמיץ אתה שולח רגל בטוחה ויציבה ומיד אחריה גם השניה לא מאחרה יוצא מכלא בדידותך וכאבך ומצטרף אל העולם בעצמך עכשיו גם אתה כאן בין כולם יכול לחיות כבר באמת פה בעולם עם כל הקשיים וכל הבעיות עם כל החיבוקים וכל הנשיקות יודע כבר שלא תוותר אף פעם שלא תשוב אל המעגל עוד לעולם טעם החיים בך פגע חזק השאיר את חותמו בלשונך הרך פתאום מתפתחים חלומות ושאיפות רצונות תקוות תשוקות וכמיהות להיות מת בין החיים כבר אינך רוצה להשיג את הדברים אתה נלחם ומתאווה מהמעגל כבר השתחררת ואל העולם האמיתי הצטרפת ועל זה אתה כבר לא מוכן לוותר ועל זה מסכים כל מחיר לשלם אתה חי בלי ההסוואות בלי הכיסויים ובלי המסיכות בלי המעגל שסביבך בבטחון פעם סגר בלי החומות הבצורות שאף אחד לא שבר אתה מתחיל לחפש בתוך העולם בתוך עצמך את האני האמיתי שלך שעד היום טרם נמצא ובהדרגה אתה מקלף את השכבות ומוצא גרעין קטן בין הקליפות זה אני ? אתה שואל את עצמך ויודע את התשובה גם בתמימותך כן, זה אתה עירום ועריה קטן חלוש עצוב וקצת חרד חשוף לעצמך ולסביבה אתה קולט את עצמך אתה מתחיל אז להשקות חושף את עצמך לשמש להרפות ומתחיל לגלות את היכולות והכוחות לאט לאט הניצנים יוצאים לא ביום לא ביומיים הם צצים אבל מגיע יום ואתה בטוח והכל מובן אלה החיים שלי ואני מוכן אביב.

מקסים.

לאביב עוקבת מזה זמן . אחריך ו אחר כו _ לם . כישרון מדהים ונוגע ללב . סיקרנת אותי . .איזה מזל את ? תמילה

היי טלי, אז התגובה שלה - "תגידי מאיפה את מביאה את כל זה ? זה ממש מיוחד, זה מקסים, אני לא מכירה אותך ככה... " הורידה את המשקפיים ושפשפה את העיניים... ואת בטח מבינה את הכוונה. הלכה וחזרה - "זה ממש יפה, התרגשתי.. יש לך עוד להראות לי ? " ??????? אביב.

וחזרה - "יש לך ממש כישרון... אני יכולה להראות את זה ל.. ול..." ועכשיו היא קוראת את השלישי, זה על הדרכים. התקדמנו פה, נראה לי. ?????? אביב.

אני בכלל לא חשבתי שבא לי לשיר, ואז נכנס האביב............ והלב התכווץ לנוכח התובנה והלב נצבט לנוכח פריחת הניצן אביב , את הקסמת אותי ולא בכדי אמך הזילה דמעה. היא נחשפת לגרעין מהותך, ופליאתה כי רבה הגוזל השביר הופך לברבור והיא , מתחילה להסתגל, להבין טוב יותר , והיא פוסעת לאיטה יחד אתך במבוך הנפש הסבוכה ומגלה את היופי הטהור שבך טמון, את הכוח והרצון שלך להצליח ..........לחיות....

היי, פעם שניה שאת משאירה אותי עם פה פעור. הדברים שאת כותבת פשוט מדהימים. נכון, בדיוק לזה היתה כוונה, אין לי מה להוסיף, את כבר אמרת הכל. את זה אני יכולה להגיד עכשיו במבט לאחור, שאני באמת רוצה לחיות, ולחוות, ולאהוב, ולקבל, ולתת... לקלף את כל השכבות, את כל הקליפות המכוערות, ולהשאיר את הגרעין חשוף, לתת לו לצמוח, לתת לו להתפתח, לתת לו לגדול, לתת לו לבטא את עצמו, מתוך תקוה שכשיגדל יהיה באמת יפה ולא יאכזב, לא את עצמו ולא את האחרים. תודה, זה היה מרגש, הרגישו שזה יצא מהלב, אביב.

חלום של אתמול בלילה... לקחתי את הבן הקטן מהגן כי הוא עשה את צרכיו. הגעתי איתו הבייתה והוא היה מלא עד אמצע הגב. שטפתי אותו ושאלתי מה קרה והוא רק בכה ולא יכל לדבר.כשרציתי לסבן אותו ראיתי כתם גדול על הגב התחתון שלו,כאילו מישהו נתן לו מכה חזקה. שאלתי אותו מה קרה שוב והוא לא ענה. רצתי איתו חזרה לגן ושאלתי את הגננת והסייעת מי הרביץ לו והם אמרו שהן לא יודעות. משם החלום קפץ למסיבת סיום הלימודים של הבן הגדול שלי. וההורים היו צריכים להכנס לכל מיני כיתות כדי לראות מה מלמדים שם. באיזה שלב הרגשתי כאב ביד וראיתי שחתיכה קטנה של זכוכית הייתה נעוצה באצבע. התחיל לרדת דם ,בהתחלה מעט ואחר כך המון. הבנתי שאני קודם צריכה להוציא את הזכוכית הזו. היא הייתה שקופה והיה קשה לראות אותה. בסוף הפניתי את ידי לאור והעפתי אותה לריצפה והדם המשיך לרדת... בסוף באה המורה של הבן ונתנה לי שקית עם קרח מרוסק לשים על האצבע כדי שהדם יפסיק לזרום. לאחר מכן הלכנו והייתה שם מן תחרות והזמינו את ההורים... היו שם כל מיני דברים שהיה צריך לקפוץ מעליהם וזה נראה לי קשה. אחד הילדים ניסה לקפוץ ונכשל ואני חשבתי לעצמי שאם הוא שהוא קטן לא הצליח אז אני בטח לא אצליח לקפוץ. אמרתי למורה שלא תקרא לי כי אני לא אצליח ואני לא רוצה בושות. אמרתי לה גם שהאצבע שלי כואבת ואיפה שהייתה הזכוכית- אין לי תחושה במקום. היא אמרה שזה בגלל שהמקום נפגע ויש דלקת אבל זה יעבור. בסוף רציתי ללכת הבייתה עם הבן הגדול וחיפשתי טרמפ. אבל משום מה כל מי שנסע הגיע רחוק מביתי. ואני החלטתי לחכות לאוטובוס כי הוא מגיע הכי קרוב ליד הבית. זה.

(*-*)

סליחה על הבורות, אבל מה זה הסימן הזה, מה הוא אומר ?

היי אליאן, טוב, אז בגללי, באשמתי, אז מה ? האמת היא די ברור שאחרי כל ההתעסקויות שלך ושל רחל עם הילדים יבוא כזה חלום. הנה רצף האסוציאציות שעלה אצלי בעקבותיו, אבל שוב אני מזהירה, אלה רק האסוציאציות שלי, והן באות מהמקום שלי, אז אולי אצלך הדברים אחרים - הילד הקטן שאת כל כך רוצה להגן עליו, הוא עדיין נורא קטן, עדיין בורחים לו הצרכים במכנסיים, ממש כמו לתינוק, יש לזה שני הסברים, אחד זה הילד הקטן שלך, שאת רוצה להגן עליו מהמכות של חבריו, אבל השני שזו שוב את, שאת רוצה להגן על עצמך, מפני המכות של החיים, רצה מיד לגננת לבדוק מה קרה ומי הרביץ לו, או במציאות הולכת לעובדת הסוציאלית לברר על המכה, האם אפשרי שמישהו יפגע בך כך וישאיר כזו צלקת, והאם אפשר למנוע את הפעם הבאה. בחלק השני זו בבירור את הנפצעת, והדם זורם ממך, את צריכה להוציא את הזכוכית מהאצבע, או אולי להוציא את הבעל מגופך מחייך, אבל גם כשהיא יוצאת, גם אחרי שהעפת אותה, הדם ממשיך לזרום, גם אחרי שהבעל יצא מחייך, עדיין הפצע ישאר פתוח, לפחות לזמן מה, ידמם ויכאב, עד שיגליד עם הזמן. הדלקת נשארת, אז ברור שכואב, החותם של החיים עם הבעל יישאר עוד זמן מה גם אחרי הגירושים, אם יקרו וכשיקרו. יתנו לך לשים על זה קרח כדי לזרז את ההחלמה, אבל הכאב ישאר, יתנו לך כדור, ידברו איתך, אבל זה לוקח זמן להגליד. הדברים שצריך לקפוץ מעליהם, זה נראה לי הצעד הבא שלך בחיים, הגירושים אחרי שהבעל יסכים, צריך לעבור את זה, אבל זה נראה לך קשה, כבר נכשלו שם לפנייך, ובודאי שמעת סיפורים על זה, אז למה שאת תצליחי ? חשש טבעי ומובן. אבל אולי זה גם הבן הגדול שיוצא לפנימיה, כבר היית ב"סרט הזה", כבר עשית את זה פעם, את יודעת כמה זה קשה כשקורעים אותו ממך, ואולי בהרגשה שלך את נכשלת אז, אז למה שתצליחי בפעם השניה, את מעדיפה לא לנסות בכלל, אומרת שזה גדול עלייך, ובכלל האצבע עוד כואבת מהבעל. וטרמפים ? עזבי אותך, סתם מסוכן. הכי בטוח באוטובוס. שם בטוח לא יקרה לך שום דבר. אם תסעי בו, בטוח תגיעי הביתה. את הולכת בדרך הנכונה, לא לוקחת סיכונים בדרך, לא קופצת קפיצות מסוכנות, ובסוף תגיעי אל השלווה והמנוחה, בבית אמיתי. אביב.

אלי- מילמלתי פעמיים היום, מקוה שקיבלת. להתראות.

היי מה שלומך? אולי תשלחי לי איזה שיר ? או איזה סתם משהו... אני כאן ,משמע אני קיים !!! סתם יש לי מצב רוח מוזר כזה... ביייייי

מיד, מיד, רק תני לי לגמור את הסיגריה... קשה לי להקליד ככה.. אביב.

טוב מתוקונת... אני יוצאת ואחזור בסביבות אחת עשרה... אם תהיי טוב ואם לא אני רוצה לקרוא מה שכתבת. ביי

היי אני מקווה ששלומכן טוב. אני לא אהיה פה בזמן הקרוב. מצטערת. תשמרו על עצמכן. אוהבת, סתיו

קראתי את ההודעות למטה, אני בסדר, אל תדאגי. סתיו

מה קרה ? שתפי אותנו קצת יותר, הרבה זמן לא היית, דאגנו, התגעגענו... אל תעלמי סתם. אביב

היי אביב, אני מתנצלת על ההיעלמות, אין לי יותר במה לשתף ומה להגיד. אני מרגישה שנגמרו לי המילים, החיים. אין לי כוח יותר, אפילו לא להשתתף בפורום. מאז שיצאתי מהצבא, הריקנות גדלה. אני אהיה בסדר. לבינתיים תשמרי על עצמך, ועל אנג'ל וטלי בשבילי :) תודה על האיכפתיות. סתיו

הגיע סוף שבוע. למרות שאני כל הזמן בבית (לקחתי קצת פסק זמן מהעבודה בגלל המצב שלי ), אני מחכה בכליון עיניים לסוף השבוע ,כאילו שאלו הימים שבהם אני ארגיש יותר טוב. אולי בגלל שבעלי והילד (המתוק!!) בבית. כנראה שלא יהיה לי זמן להכנס לפורום. אז נתראה ביום ראשון. אביב- תודה על מה שכתבת לי. סוף שבוע נעים. בילי. (היום אני עוד פה בסביבה אם מישהו עוד רוצה למסור לי משהו...)

בילי כן, אני מצביעה ומבקשת רשות להגיב, לאחל לך סוף שבוע נעים וכייפי, מבינה את ההרגשה לרצות להיות עם הילד הקטן והמקסים, הגמדים הקטנים האלה הם האושר האמיתי בחיים, לא לפספס שום דבר, לצלם המון ולהנות מכל רגע, זה בדרך כלל לא חוזר. שיהיה סוף שבוע קל, ונעים והכי חשוב נטול חרדות, אביב.

שלום לכל מי שזה קשור אליו שמי מיקי,כתבתי פה מספר פעמים. ניסיתי לעזור.זה הכל. אני לא יודעת מה קורה כאן בפורום אבל אני החלטתי שאני לא מתקרבת יותר לכאן,ואני מאחלת לכל אחד שיהיה לו הכי הרבה הצלחה ובריאות. אביב-תרגישי טוב,ותכתבי .הרי המטרה של הפורום הוא שתכתבי כמה שבא לך.אני לא כתבתי לך את הדברים האלו.אז בבקשה אל תתיחסי לזה בכלל. אנג'ל....שיהיה לך בהצלחה ואת יכולה להשאיר את הספר אצלך.אני לא אהיה בבית שלי בזמן הקרוב. ולכל מי ש"איכשהו" קשור -שלום ולהתראות ואני מבקשת להניח לי לנפשי. בסך הכל ניסיתי לתת כתף תומכת ואני לא חושבת ש"התמורה" שלי צריכה להיות הצקות והטרדות. בכל אופן,בהצלחה בכל ותשמרו על עצמכם.

מיקי, לאף אחד אין כוונה או מטרה שתלכי... להיפך לפעמים כותבים כאן דברים כואבים ממקומות אפלים ורחוקים ולא תמיד זה מכוון לאדם עצמו... אז השארי עמנו !!!

מיקי, אין לי מושג מה קרה פה היום, באמת, אבל צריך לקחת בפרופורציות. בעבר הייתי מגיבה בדיוק כמוך, כותבת הודעה שאני הולכת, ואולי הולכת ואולי לא, אני מהמכורים לפורום הזה ולאנשים שבו, אז קצת קשה לי ליישם. אבל באמת, תישארי, לא קרה שום נזק, הכל נלקח בהבנה, אני אמשיך לכתוב ואמשיך להציף, כל מה שניסיתי לעשות, זה להסביר שוב את עמדתי, שאני עדיין עומדת מאחוריה, וזה לא קשור אלייך. השירים והסיפורים שלי ימשיכו להגיע, מבטיחה, אפילו עוד היום. תישארי איתנו. אביב.

כבר כמה זמן הרגשתי כאן לא נוח קיבלתי כמה אימיילים מכל מיני אנשים לא מזוהים,בטהובנים ואזמרלדות למינהם אח"כ התחילו להופיע בעצים שלי כל מיני הודעות ממשתתפי הפורום...שידעתי שהן מפוברקות-כי לפנות אליי בשם שירה גם בכוונה זה לא הכי הגיוני למישהי שיודעת את שמי האמיתי. שאלתיבפורום לפני יומיים בערך " עוד פעם יש כאן מציקים" התרעתי על זה שאני מרגישה כאן לא נוח ומסתבר שהיה לזה בסיס אין קשר לאיך שזה התחיל.לא לאביב ולא למיקי! לפחות ככה אני מאמינה-הוא לא מסוגל לכתוב הודעות ברמה כזו... אחרי 2 ההודעות האילו-צר לי אבל אין לי כבר מושג מי כתב מה. בכל מקרה,העניין הזה טופל,סודר,לא יחזור על עצמו. מיקי,אני יודעת שאת מרגישה לא נוח אבל תשארי בבקשה זו לא אשמתך זו אשמתי סליחה שבגללי נגרם כזה בלאגן

בנות ,בנות לא לריב. אנחנו פה בסך הכל כדי לתמוך ולעודד. וכן גם בשביל להשתפך קצת. אז יאללה סגרו את הנושא , חבל שיהיה עוד משהו כבד על הלב (יש לנו מספיק ,לא?)

(*-*)

שלום רב!! ישנה ימים שאני קמה בבוקר ועוד לפני שיצאתי ממיטה ללא שום סיבה שתצדיק את האימרה הנ"ל במקום לומר לעצמי יום חדש או בוקר טוב אני אומרת לעצמי הלוואי והיית מתה!!!! אני לא חושבת שאני באמת רוצה למות אני בעצם פוחדת למות או בכלל לא ממש מאוהדי המות אז מדוע עולה בי האימרה הזו שוב ושוב מהתת מודע ונאמרת אל תומר לי לפנות לטיפול פסיכולוגי ומכיוון שאני כבר שם ועדין לא הצלחתי לבררר לעצמי את פשר העיניין לכן אני מעלה את זה ליועצי הפרום ופתוחה לרעיונות למה??? וכיצד להיפתר מהאימרה הזאת יש לי מספיק בעיות אחרות שעלי להתמודד עימן תודה.

ראשית, זה מאוד חשוב שאת בטפול. גם אם עוד לא הצלחת לברר את פשר העניין, ייתכן שבהמשך כן תצליחי. זה תהליך והוא לוקח זמן. אבל אם את רוצה משהו יותר מיידי, לדעתי את צריכה לחפש משהו קטן שיהיה לך משמעותי ויחזיק אותך בינתיים. משהו שאת אוהבת לעשות-לרקוד, לשיר, לנגן, מוסיקה, סרטים וכו' או קשר עם אדם משמעותי. נסי לחפש דברים שעושים לך כיף ובשבילם יהיה שוה להמשיך. אל תאבדי את התקוה!

הי , אני בדרכי החוצה מהאינטרנט, צריכה עוד להספיק לעשות הרבה דברים בעבודה, לפני שאסע. אתמול, אחרי כל היום המלהיב הזה חזרתי הביתה ונפלתי חזק חזק. כאילו נשאב ממני כל האושר ולא יכולתי לחוש אותו יותר. ממש מוזר, אבל ההתלהבות חוזרת לאיטה. אני בסדר, אסור לי להרגיש רע עכשיו :-) שהימים הבאים יהיו טובים בשבילך עם כמה שפחות עצב! נ.ב. חזרתי לכדורים, צעד חכם, אחרי יומיים בלי כדורים הפכתי לפקעת עצבים מהלכת והבנתי שזה לא לעניין. אז תודה על העצה :-) סוף שבוע מצויין שיהיה!!! בי

היי ללה, תהני בפריז, הכי הרבה שאת יכולה, ותחזרי אלינו עם כוחות מחודשים, והמון חוויות טובות. אביב.

Hi Angel, my icq won`t connect,but i`m here how r u? Lisa

מקודם הייתי כולי נסערת עכשיו יותר טוב היה כאן אקט ילדותי מאוד

Yes i saw..is it anyone you know,or just some idiot? .....

שלום אני נוטלת 20 מ"ג SEROXAT מזה שנה + לפני כחודש החלטתי, בעזרת הפסיכיאטר איתו אני נמצאת בקשר, על הפסקה הדרגתית של התרופה. הוא יעץ לי להוריד בכל פעם 1/4 כדור כלומר ליטול 3/4 כדור בחודש הראשון אחרי חודש ליטול 1/2 כדור למשך חודש נוסף אח"כ ליטול 1/4 כדור וכעבור חודש להפסיק לגמרי. כעת אני 3 שבועות עם 3/4 כדור ומרגישה טוב מאוד. רציתי לשאול האם זו השיטה המקובלת להורדת מינון או שזהו אפקט פסיכולוגי והרעיון הוא שאני לא ארגיש חוסר בטחון או פחד פתאומי בשל הפסקת התרופה?

לימור שלום אינני רופא כך שלא אוכל לתת תשובה מוסמכת, אבל זו הדרך הנכונה להפסקת התרופה. האפקט אינו פסיכולוגי אלא פיזיולוגי. עם זאת, כמעט כמו בכל תהליך בתחומים הללו יש בזה גם מרכיבים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה על מה שקרה נחשפתי כנראה יותר מדי זה היה מכר שלי מבטיחה לכם שהוא לא יבוא לכאן יותר ואם תרצו-גם אני לא.

בקשר להודעותה של "מיקי" לאביב זו כן היתה היא הוא לא כזה אינליגנט הוא סתם בלאגניסט

שלום! אני בת 13.5 ולומדת בכיתה ח. בכיתה ז בקושיה היו לי חברות, יותר נכול יכולתי רק לומר להן הי. השנה התחילו להיות לי קצת חברות ועכשיו שוב התרחקתי מהן. אני מתחילה להבין שזה בגללי ואמא שלי אמרה לי שיש ספרים שמסבירים איך למצוא חברים וכול מיני כאלה. תנו לי בבקשה שמות של ספרים שיעזרו לי... זה נורא לא נעים שאני צריכה להתרגיש כמו זנב בהליכה הביתה... תודה מראש.

סופי חמודה, מרגש לחשוב שנערה בת 13.5 מבקשת עזרה בפורום הזה, ממש כמו גדולה. את מספרת על תחושה של להיות זנב, ועל קושי ליצור קשר עם חברות וגם לשמור עליו אחרי שכבר התחברת. אני לא מכירה ספרים שמסבירים איך להתיידד, ויש לי גם הרגשה שספרים הם לא בדיוק המענה לצורך שלך בחברות........ תנסי לחשוב על כל ילדי הכיתה: האם יש ביניהם מישהו או מישהי, שיש לו תחום עניין דומה לשלך? האם תוכלי לחשוב על נושא מעניין לשיחה איתו, למשל- ספר ששניכם קראתם, סידרת טלויזיה שראיתם או כל דבר אחר? תתחילי בקטן, שיחה בהפסקה או בדרך הביתה, ותני לדברים להתגלגל. אל תתיאשי אם הצד השני לא מעוניין, או אם לך פתאום משעמם. תמיד אפשר לסגת בעדינות ולנסות מחדש עם מישהו אחר. את מוזמנת לחזור ולספר איך היה ואיפה זה נתקע-אם לא הלך לך. בהצלחה רבה!

תודה רבה רבה!!!

לסופי היקרה שלום. באמת כמעט שלא קורה שנערות בגילך פונות אלינו. לרוב ההורים הם המתייעצים- ולכן כל הכבוד על היוזמה ועל הבגרות. אני חושבת שספרים אולי עוזרים, אבל נראה לי שאת יודעת איך להתחבר- אבל פתאום את מתרחקת. למה את מתרחקת? חשוב שתנסי להבין- ואת יכולה לדבר על כך איתנו פה, או אולי לגשת ליועצת בית הספר ולהתייעץ איתה. היא תוכל אולי להדריך אותך, או לחשוב איתך ביחד מה ואיך לעשות. אני יודעת כמה חברים חשובים בגיל שלך- ובכלל בכל גיל, אז נסי את אחד משני הרעיונות שהצעתי לך, או את שניהם ביחד. בהצלחה רוית.

כתבתי כבר מספר פעמים ומשום מה המחשב נתקע באמצע... כנראה זה היה ארוך מידי :-) טוב, שאלת האם אני מרגישה באמת שכשקונים לאחד אז צריך גם לשני ? אז אני אגיד לך שזה נראה לי הכי נכון לעשות. ממילא התחרות בין האחים היא קשה להם ולנו אז למה בעצם ליצור בעיות ? וכי חסרות בעיות ? חסרים מצבים שבהם עלינו להחליט למי מגיע מה ? זה גם מאד תלוי בסיטואציה ? למשל אופניים , מה אני אקנה שתי זוגות אופניים ? רק כדי שלא יהיו מריבות או קינאה ושבסופו של דבר אתקע עם שתי זוגות סתם ? ומה לגבי זה שעליהם ללמוד להתחלק ולחלוק? אז לא ! אופניים למשל קיניתי זוג אחד והם מתחלפים כל הזמן. כל פעם מישהו אחר לזמן קצוב. אני חושבת שגם אם הייתי מיליונרית לא הייתי קונה שתי זוגות אופניים או שני מחשבים או לא יודעת מה ! כך שהדברים שונים ומשתנים בהתאם ... וכאן נכנס עניין העייפות שאמרת... כן, אני מבינה אותך מאד ! זה מעייף ומתסכל ומרגיז כל הזמן לתמרן וגם בסופו של דבר הם לא תמיד מעריכים או מודעים למאמצים שלנו ובעיקר יש להם טענות ! "למה אותה/אותו את אוהבת יותר" ואם זה לא הגיע אליך המשפט הזה עדיין, אל דאגה... זה יגיע... אני חושבת שכדאי שתלכי עם הלב... עם האינטואיציה שלך(שהיא מדהימה בפני עצמה)... וגם אם תטעי בדרך ,זה לא נורא, כולנו טועים. הכי חשוב זה להודות שטעינו ולשנות את הדברים... רצית לשמוע אם אני מרגישה כך לפעמים ? אז לא ! אני לא מרגישה כך לפעמים... אני מרגישה כך תמיד !!! למה את חושבת שמשהו צריך להשתנות ? אני חושבת שאת פועלת נכון ואולי אף מקצינה לטובת כולם ! חישבי גם על עצמך על טובתך ותועלתך. ובאמת אל תדאגי , טענות תמיד יהיו מכולם... ואולי אף מעצמך אבל חשוב שלא תטבעי בתחושת האשמה. מקווה שעניתי לך ולא שכחתי משהו ! באהבה...רבה.

כל פעם אני משתאה מחדש איך האימהות זורמת לך ככה, בקלות. לא שאין רגעים שקשה לך, (ועוד איך קשה) אבל יש לך מצפן פנימי כזה, שמנתב וזורם עם כל מה שקורה........ זה נותן גם לי כח להאמין באני הפנימי שלי. ותודה על החיבוקים, זו הרגשה כל-כך טובה.

כל פעם שאני רואה ממך מייל או הודעה אני אומרת יש,בטח היא כותבת הרבה... ואני מתאכזבת ונעצבת :-( קמצנית, תכתבי יותר... עליך,עליי,על מזג האוויר, על להיות או לא להיות, לא חשוב. העיקר תכתבי ! אגב קיבלת את המייל שלי עם הכתובת החדשה ?

אני אמנה את עצמי באופן זמני לאשת קשרי החוץ של הפורום, הרי לכם משהו יפה שמצאתי אצל השכניםhttp://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/files/35/1154/4642832/4642832.mht

היי אורה, למה באופן זמני ? שיהיה קבוע. זה מקסים הקישור, וגם כל כך נכון, בעיני לפחות. אביב.

בקרוב, כמוך, אביב, אני מחליפה עבודה. החברה בה אני עובדת נסגרת. בעבודה החדשה לדעתי לא יהיה לי אינטרנט נגיש כמו כאן ואני אצטרך להסתפק בהצצות חפוזות לכאן בערבים ובסופי שבוע, בכל אופן אם אני אקח על עצמי את התפקיד אז כניראה שמשבוע הבא (עוד לא סגרתי חוזה בעבודה החדשה) אני אוכל למלא אותו באופן חלקי. הקישור באמת קנה את ליבי, ומייצג קצת את מהותו של הפורום כפי שהבנינו אותו, לא?

שלום אורה זו באמת אני מה שלומך?

לפי העצים האחרונים וגם מה שהיה פה בבוקר נראה כאילו יש כאן מתחזים אז כדאי לשמור על פרופיל נמוך עד שיימאס להם והם ילכו. אני מצויין, מאד שמחה למצוא אותך פה. את עדיין כ"גימלים"? ומה שלומך באמת? נפגשת כבר עם מטפלת?

שלום אני סטודנטית שעושה עבודה בדיאגנוסטיקה של מחלות על הלופוס. אני מחפשת חומר לגבי המחלה. סימפטומים, אבחנה מבדלת, שכיחות באוכלוסיה, דרכי טיפול או מניעה, וכל חומר אחר הקשור למחלה ויכול לסייע לי בכתיבתה. אשמח אם תעזרו לי בנושא. תודה מראש לירון

לירון שלום יש הרבה חומר באינטרנט. הרוב באנגלית, הקלידי LOPUS בכל מנוע חיפוש בעברית יש ארגון של חולי לופוס http://www.geocities.com/HotSprings/Sauna/4764 בברכה ד"ר אורן קפלן

ללירון שלום . לפני חודשים גילו אצלי לופוס . לגבי הסימפטומים והבריאות שלי אוכל בכיף להיות לך לעזר . תמילה .

תוד רבה לכל העוזרים! העבודה נמסרה ליעדה!

מישהו אחר כתב את הדברים האלו.זו לא הייתי אני.אני מקווה שאף אחד לא יכתבו בשמי יותר כאן.באתי לפורום לראות מה חדש פה ואני רואה שכותבים בשמי.למה ???.. אני מבקשת לכבד את הפרטיות שלי....זה הכל....

סליחה לקחתי לך את הכינוי? אני לא קבועה פה נכנסתי כמה פעמים בשביל אנג'ל בכינוי הזה אני מיד הולכת

ואיפה המיקי שלי?! רגע,מי מכן זו מיקי בכלל? לא מבינה מה קורה פה

אפשר להבין?????????? קודם שירה ועכשיו זה???????????

אנג'ל, אני לא כתבתי את זה,באמת, אין לי מושג מי, אבל החלטתי לשמור על עצים נפרדים, ואני עומדת בהבטחה שלי, ואמשיך לעמוד בה, בשבילי ובשבילך. אביב.

שלום רב! בשנים האחרונות אני סובלת מחרדת קהל חמורה, כך שאיני מסוגלת לדבר בפני קהל כמעט אבל רק כאשר אני חייבת לדבר (למשל, בסבב היכרות) והרבה הרבה פחות כשהפנייה לדבר יזומה על ידי. המצב חמור עד כדי כך שאני יוצאת תמיד בסבבי היכרות ודברים מסוג זה מהחדר וחוזרת לאחר זמן רב, ומתחמקת ממפגשים שאני יודעת כי אחוייב לדבר בהם. מה אוכל לעשות? ברצוני לציין שאני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ומכירה קרוב לוודאי את כל השיטות, אבל דבר לא עוזר לי. אודה על תשובת אנשי המקצוע

שואלת ועמיתה שלום ניתן לטפל בחרדת קהל בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד. ניתן להיעזר לעיתים בהיפנוזה כדי להאיץ את התהליך. במצבים חריפים ניתן להיעזר גם בתרופות. השאלה האם ניסית טיפול פסיכולוגי מסוג כזה (או טיפול מסוג אחר). הבנתך את התהליכים הפסיכולוגים מתוך הלימודים וההתנסות האישית בפסיכולוגיה יכולה לעזור מאוד כדי להאיץ את התהליכים הטיפוליים, עם זאת ההבנה לבדה אינה עוזרת. פרויד אמנם עשה לעצמו אנליזה וטען שזה היה יעיל. אני בספק אפילו לגביו. במידה ויש לך שאלות ותהיות נוספות בנושא אשמח להמשיך את הדיאלוג. בברכה ד"ר אורן קפלן