פורום פסיכולוגיה קלינית

אנג'ל ואביב היקרות, אני זוכרת את ההתכתבות שלכן לפני זמן לא רב, בה שתיכן הגעתן למסקנה שלא להגיב אחת לשניה הוא הפתרון האידיאלי עבור שתיכן. הקשר של שתיכן מקשה על כל אחת מכן בצורה שונה, אבל עדיין מקשה. אין צורך שמישהי מכן תיעלם מהפורום. אני חושבת שלשתיכן יש מקום חשוב ומשמעותי פה. הדבר היחידי הוא שתתעלמנה זו מזו. זה באמת פיתרון טוב, כך לפחות לפי ראות עיני. אז בבקשה, בלי להיעלב, בלי להיפגע, ובוודאי שבלי לפגוע...תתפסו מרחק, אל תגיבו בעצים של השניה, וכך תיממנענה הפגעויות מיותרות. זו הצעה שלי... ואני אשמח לראות את שתיכן פה בהמשך!!! שיהיה שבוע נפלא, לשתיכן. טלי פרידמן

שלא תפספסי את ההודעות שלי אלייך למטה...

טלי,מאוד חשוב לי לדעת...את לא מצפה כמו אמא ואבא שלי שאני אלך למכונת אמת נכון? לא על שקרים כאילו את מדברת נכון? תעני לי בכנות

לטלי אם את מכירה מטפלים טובים או מטפלים קוגנטיביים אשמח לשמוע אביטל

אביטל שלום רב, למה דווקא מטפלים קוגנטיביים? אני הייתי ממליצה לך דווקא על מטפל בגישה דינמית, אבל בוודאי יש סיבה למטפל קוגנטיבי, אשמח אם תשתפי אותי. וכן, אני יכולה לסייע לך במציאת מטפל, תשלחי לי אימייל או תתקשרי אליי ונבדוק מה בדיוק את רוצה, מה מתאים, אזור מגורים וכו'. הפרטים שלי מופיעים בכרטיסי האישי, אם תקליקי על שמי המוכחל. בברכה, טלי פרידמן

הי טלי התשובה שענית לי היתה מעניינת הבעיה היא שהמחשבות כל כך מציפות אותי שאין לי מושג מאיפה להתחיל ולטפל בהם נראה לי גם שלבד אני לא אצליח להתגבר אליהם אני מרגישה שיש לי פצע פתוח ואין לי את הכלים והאמצעים לחבוש אותו אשמח לשמוע ממך אביטל

אביטל, כל העניין של טיפול הוא לא להישאר עם הקושי לבד, ודווקא במקומות שאנו חשים חסרי אונים וחסרי יכולת להתמודד, אז משתמשים בטיפול ובכוח של הקשר הטיפולי כדי להתמודד. לכן אני חושבת שטיפול יכול להיות טוב עבורך, בעיקר בתקופה שכזו בחייך. ושוב, כמו שכתבתי בהודעה למעלה, אני ממליצה יותר על טיפול דינאמי בו יש מקום להתפתחות של קשר טיפולי משמעותי, יש חשיבות מרובה לקשר שנוצר, יש העמקה של תהליכים וחוויות שעברת בחיים ועוד. הטיפול הקוגנטיבי מתמקד יותר ב"כאן ועכשיו" ובבעיות ספציפיות יותר. בברכה, טלי פרידמן

לטלי שלחתי לך מייל אני אשמח לדבר איתך בטלפון רק תשאירי את הטלפון שלך תודה אביטל

אני וחברי בני 26, יוצאים במשך שלוש שנים מתוכם גרים יחד כשנתיים. בעייתי היא: חברי אינו מעוניין לקיים יחסי מין מבחינתו פעם בכמה חודשים זה מספיק. הוא טוען כי אני זו שלוחצת ודורשת יותר מידי. אין לו בעיית אין אונות וכאשר אנחנו מקיימים יחסי מין שנינו נהנים מאוד. חשבתי על פניה לטיפול , חברי אינו מסכים הוא טוען כי אין זו בעיה וכי נוכל לפתור זאת בעצמנו. שאלותי הן: האם זו בעיה ?(פזיולוגית? פסיכולוגית?) האם ניתן לטפל בכך ואיך? למי ניתן לפנות? האם כדאי לפנות לטיפול? ולבד? אם צריך לפנות לטיפול וחברי אינו מסכים לכך , כיצד ניתן לשכנעו?

אולי הוא הומוסקסואל? או שיש לו עוד מישהי מהצד?

מצא חן בעיניי השיר מפינוקיו...:-) אגב, את יודעת מה אומרת סינדרלה לפינוקיו בלילה כשהם במיטה ? אם לא תדעי אכתוב לך מאוחר יותר... למה לא השארת לי קצת מהעוגה ? :-) אני אוותר לך... רק אם תאכלי כל יום עוגה כזו אבל לקינוח ולא במקום ארוחת בוקר... ביי 82,83,84,85,86,87,88,89,90,91,92,93,94,95,96,97,98,99, 100,101,102,103,104,105,106,107,108,109,110,111,112,113,114,115,116,117,118,119,120 121,122,123,124,125,126,127,128,129,130,131,132,133,134,135,136,137,138,139,140, 141,142,143,144,145,146,147,148,149,150, ..... 2000......... הבנת ? תמשיכי כך !

אליאן ???!!!! מה זה הקטע של המספרים ? לא הבנתי, אבל משום מה אני מחייכת פה. אין לי שמץ של מושג למה.. :-) עלית על פינוקיו מה ? את גאון. השארתי לך עוגה, מדהימה, באמת, את חייבת לטעום, זה תוצרת בית, ממטבחה של אמא. קיבלת את השיר שלי מהבוקר ? אביב.

השיר למטה, תחת הכותרת "לאליאן - בוקר טוב " אם פספסת, זה קצת מסווה בין כל שאר ההודעות. ותסבירי מיד את ענין המספרים, אני צוחקת פה בטירוף, בלי לדעת למה. :-) אביב.

מספר ימים שלא הקאת..

אה, עכשיו אחרי שאנג'ל העירה את עיניי, אני מבינה, אל דאגה, אני ממשיכה לא רק עד 2000, עד 120 שנה, אם אני אחיה עד אז... :-) מעשנת איתך סיגריה עכשיו, זה בסדר, נכון ? אני אקפוץ לכאן מדי פעם לראות אם חזרת .... מה שלומך ? איך השבת ? איך החיים ? אביב.

מרגישה חשופה... כ"כ הרבה אנרגיה הושקעה בלהסתיר,וכרגע אני מרגישה מאוד חשופה. אני מרגישה כאילו מתבוננים בתמונת חתך שלי,ורואים את כולי... זה גורם לי לרצות לברוח מהפורום, אני יודעת שזו תחושה שאין לה בסיס , אבל זה פשוט חזק מדי. משהו בסגנון: "מה היא רוצה מאיתנו.מה הסיפורים הלא מובנים האילו..." וכך בכל מקום.אני סגורה בחדר בבית מתוך אי יכולת להביט בעיניהם של האנשים,אני חוששת מאוד ממחר ומכל ההשלכות... החשק הוא פשוט לברוח מכאן,לתת לדפים לעבור,ואולי לחזור כשאוכל לא לכתוב הודעות "סתומות" כפי שאני שולחת.

אנג'ל ראיתי שקראת את ההודעה שלי. כבר שעתיים אני באינטרנט, רציתי לכתוב לך משהו (אפילו לפתוח הודעה משלי בפורום ולא רק להגיב להודעות של אחרים כמנהגי משכבר בימים). לא יודעת מאיפה להתחיל. באמת שלא. אולי מכאן: מה שלומך, עכשיו, כרגע?

מותר כבר לומר שהכל לא בסדר?

היי, טלי, עכשיו חזרתי, היה אחלה, כיף, שמש, אנשים, רגיעה, שלווה. הכל בסדר. פספסתי אותך בכמה שניות, לא נורא... לא קבלתי את ההודעה ב... כנראה הלכה לאיבוד בדרך או בגלל שהייתי offline, תבוא חדשה במקום אני מקווה... בטח אוהבת את הליקוק, עדיף על הנביחות, זה בטוח, ולוקחת גם את החיבוק. ועכשיו, ארוחת צהרים... צריך להשלים קצת את החוסר, את יודעת. מקוה שניפגש קצת יותר מאוחר פה או שם ... אביב.

לא קיבלתי היום פרחים, כי זו הקטנה קטנה, אבל קיבלתי מלאנתפים חיבוקים ונשיקות, המון חיוכים, והמון קריאות של דודה בואי.. וזה המון המון המון, באמת, מילא את החלל הריק שנפער בי, במלא דברים טובים. תודה שאת איתי לתת את העצות הטובות, לחבק וללקק... :-) אביב.

כתבתי לך גם משהו קטן למטה, בתגובה ליהודה ואור, שלא תפספסי, יש שם הבטחה בשבילך. עכשיו באמת לאכול, ואחר כך לישון עם הגמד הקטן, בתקוה שלא יברח לו הפיפי אצלי במיטה... :-) אבל גם אם כן, שיהיה, הכל מאהבה. אביב.

...

תראי... אני מפחדת לכתוב פה אני פשוט מפחדת מזיהוי ועליך גם להבין מדוע... אבל עברו כמה הודעות... זה היה אמיתי...לפחות לאותו רגע זה היה אמיתי

אבל למרות הכל...שיתפתי פעולה.... יש לי רצון... ולא ברחתי לך.בחרתי לתת בך אימון,שאמנם לא כ"כ השתלם לי... אבל אני מבינה את הצד שלך תביני גם את את שלי... אני לא באמת מסוגלת להתאבד... וגם לא מסוגלת אפילו לאיים אני לא יודעת מה היה קורה לולא האירועים לא היו מתרחשים כפי שהתרחשו....

" אני בחיים לא אוכלת ליד אנשים. אני מרגישה שזה הדבר הכי חושפני שאדם יכול לעשות. לפעמים אני מסתכלת איך אנשים אחרים אוכלים. אני מסתכלת על הלעיסה שלהם, על התאוותנות שהם מנסים או לא מנסים להסתיר, על החמדנות. החייתיות האנושית שנחשפת ברגעים כאלה גורמת לי להתכווץ ממבוכה. למעשה, כשאני חושבת על זה באופן רחב יותר, כל דבר שקשור בגוף גורם לי מבוכה וגועל " . מתוך "סוזנה הבוכיה " / אלונה קימחי

ג'קי בוקר טוב, האם הבאת לנו את הקטע הזה כי ככה את מרגישה כלפי עצמך? איפה הקטע הזה פוגש אותך, את החיים שלך? טלי פרידמן

עקרונית, ככה אני מרגישה כלפי עצמי, אני נגעלת מאוכל, אני נגעלת מאכילה, אני מרגישה מלוכלכת ודוחה( זה גרם לאובססית ניקיון), כשאני אוכלת ליד אנשים אני מרגישה שמסתכלים עליי, וחושבית עליי דברים לא יפים כ"כ, כי בשבילי, אכילה זה אירוע לא יפה, לא אסטתי, מעשה "תאוותני" ו "חייתי" . זה גם קשור לעובדה שאני את האכילה כמעשה חלש, כהודאה בחולשה, שאתה זקוק למשהו. התלות - באוכל - זה מה שאני שונאת (בין השאר, כן?), בכל אופן, זה קטע שחדר אליי. מצטערת אם שיעממתי אותך... ביי ותודה שהגבת למה שכתבתי.

היי ג'קי, מזמן לא היית פה. גם אני קראתי את הספר, ספר מדהים, ואני אעתיק לך קטע אחר מתוכו - "את צריכה ללכת. את צריכה להיות חופשיה. אני מאמין בכוכב שלך. אל פחד. אני יודע שיש בך הכוח ליצור, להמציא את עצמך, לברוא את עולמך באשר הוא, לפתוח פתח מילוט לכוחות האפלים וגם הבהירים שמתכרבלים בתוכך פנימה. נכון, גם החופש הוא סוג של כלא, אבל עובדה היא שזה מין עונש מאסר שנידונו לו ואסור להתחמק ממנו, כי בבריחה מסתתר השקר הגדול. והשקר הגדול, שלא כמו השקרים הקטנים, הוא המוות, הוא האבדון, ולא שם מקומך. אני מאחל לך את כל האומץ שתזדקקי לו." בסוף צריך לצאת לחופשי מההתעסקות הזו באוכל ובגוף, יש בנו הכוח, לפעמים גלוי יותר, לפעמים מתחבא מהעין, אבל אנחנו נברא את העולם עבורנו איך שנבחר. נידונו לחיים, אבל מה נעשה איתם בידינו הוא, איך נאכל, איך נתלבש, איך נפעל, אך בעיקר איך ומה נחשוב על עצמינו ועל אחרים. מאחלת לך את כל האומץ שאת צריכה, תמשיכי לכתוב לנו, אביב.

תודה לך ! זה נורא מעודד שמישהו שם עליך, את יודעת כתבתי את זה אבל באמת שלא חשבתי שמישהו באמת יגיב , אולי יקרא אבל יחשוב שאני מפגרת עם תעודות....... בכל אופן , תודה... נורא נורא נחמד מצידך.......על התמיכה. ..... אבל זה קשה......... שוב תודה מקווה שלא שיעממתי. תסלחי לי אם כן

אני קצת בהתרוצצויות מטורפות עכשיו (את בוודאי זוכרת את תקופות הגשת הפרוייקטים בקורס?), אבל נכנסתי לרגע, ו...נראה שאת קצת ב'דאון'... אני לא רוצה להעיק, אבל אם תרצי לדבר ולהוציא קצת (למרות שאני יודעת שאת מעדיפה לשמור בבטן, או מקסימום במגירה)- אני אהיה כאן שוב בלילה. ובכל זאת, שתעבור שבת נעימה , עד כמה שאפשר

היי, את לא מעיקה, בכלל לא, אני שמחה שאת מתעניינת. אני אהיה כאן בלילה גם ומקווה שנוכל לשוחח קצת, עלייך, עליי, על מה שרק תרצי. השבת בסדר גמור, השמש מחזירה לי את הכוחות, ואת החיוך... תודה, אביב.

כולם אומרים שלפעמים אני מדברת כאילו כולם רוצים להרע לי...כאילו העולם נגדי גם את הסכמת עם זה אם אני לא טועה.... חשבתי על זה קצת,אולי יש בזה משהו... אני מקווה שאת לפחות מבינה וסולחת זה לא בכוונה... זה פשוט מתוך הניסיון הפרטי שלי עם האנשים שאמורים היו להיות הקרובים אליי ביותר ומסרבים לקרוא אותות מצוקה מאוד מאוד גלויים. אני יודעת שקשה לי לקבל עזרה ,גם כשהיא אמיתית ובאה מתוך הלב.. וראי כהוכחה את מספר ההודעות שאני משגרת בזו אחר זו וכותבת "טלי,למה עשית לי את זה?" עד עכשיו קשה לי להשלים עם המעשה שעשית...

אנג'ל, כמו שכתבתי לך, אני מתייחסת אלייך ברצינות. כשאת משאירה לי הודעה בטלפון ש"הלילה את הולכת להרוג את עצמך", אני לא יכלתי לשבת בצד, ולתת לאפשרות של אולי זו סתם קריאה לעזרה להיות קיימת. את יודעת שזו מניפולציה, קריאה לעזרה, אותות מצוקה, או איך שלא תקראי לזה, אבל זה לא משנה. זה היה מספיק רע כדי שיתרחש כל מה שקרה אחרי זה. וכמו שהבנת באותו לילה, גם אנשים נוספים חושבים שתסרבי לכל עזרה שתקבלי. אז תחשבי מה את רוצה לעשות עם זה... ואגב, אני מבינה שחזרת להורייך (אם את באינטרנט...), איך זה לחזור? שתיהיה לך שבת שקטה. טלי פרידמן

מגעיל... את פה עוד קצת? אני אספר..

לצערי טלי,היה בזה ,בקריאה הזו, משהו קטן מן האמת... אבל מדובר באמת שנולדה מתוך אותו רגע.. ולא באמת הכוללנית של חיי... אני מרגישה לעיתים את תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה בצורה פיזית , תוצר של הילדה הקטנה שחיה בתוכי. ובעקר עתה,מאותו יום רביעי בבוקר(כולל),לא יצא לי אמנם ממש לאכול...אבל גם לא להקיא...

האם לא לכל שאלה ניתנת תשובה, ולו לפחות ממנהל הפורום? תודה

שלום רב, עניתי לך במיקום של שאלתך המקורית. ד"ר יוסי אברהם

אבל מבעד לחלון אני יכולה לראות שהשמש זורחת בחוץ ושהולך להיות יום יפה. אז בוקר טוב לכולם ומקווה שישנתם טוב יותר ממני יום חדש: המון דברים לחוות, עוד כמה החלטות לקחת ונראה לי שגם היום אסור להקיא.תוך כמה ימים תרד הנפיחות הזו? אני מרגישה כמו נרקומן בקריז...;-)

שהראת שיש עלי מבחוץ...מפחידות אותי קצת... אני מבינה את מעשייך...אני שוקלת מעט וגם נמשכת למטה ומסוכן שזה לא ייעצר-גם אם לא מרצוני. אבל אני הולכת לעבור מעקבים...גם פסיכולוגים וגם רפואיים,אם ארצה או לא, לכן חזרתי... לא יכולתי כ"כ להתמודד עם פחדים קיומיים של "מה יהיה איתי" וגם עם דחפים להקיא ויותר מזה...(אני לא אפרט.שתינו יודעות את האמת). אבל דוקא בבית...החשק גדול...תסלחי לי אבל בא לי להקיא מהמקום הזה... אני יום אחד בלי...אחרי תקופה ארוכה של 5-6 פעמים ביום...לפעמים ברצף...בלי לסיים להקיא אפילו בין הפעמים...דוקא עכשיו אני באמת מרגישה את הפנים כואבות ונפוחות. בשלושת השבועות האחרונים היתה לי הקלה...צום כל היום והקאה של פעם אחת ביום(מלבד יום אחד שכבר דיברנו עליו). חשבתי שזה לאט לאט עובר...הפסקתי להקיא הרבה...הצלחתי להעמיד פנים של ילדה חזקה,שמחה ונטולת דאגות בחיים... תסבירי לי איך?מה קרה לי ביום רביעי?מה הפך את כל ההתרחשויות לפתע לדבר כ"כ מאיים שלא הפסקתי לחשוב על מוות,ולמה זה הדבר היחיד שהרגיע אותי? ולמה הכל הפך לסערה אחת גדולה וחוסר אונים...בגלל דבר כ"כ טיפשי,בגלל שהיו אנשים רבים במקום? אל תאמרי לי לא להעסיק את עצמי בשאלות הללו...זה לא יוצא מהראש...ויש יותר מדי זמן פנוי עכשיו...ומצ"ר רע...ופחד ממחר...

היי, ואיפה שניכם, נרדמתם בשמירה ? :-) מי יכסה אותי עכשיו יהודה ? מתחיל להיות קריר ? לא נורא, אני אסתדר לבד הלילה, הכל בסדר. שיהיה לשניכם לילה טוב ושבת שלום, אביב.

אני לא עובד שישבת!!!!!

היי. שומר "אביב" לא ינום ולא יישן... זו משרה מלאה כולל שישבת, 24 שעות ביממה. ולא בגלל המחוייבות, אלא בגלל שהיא פשוט מקסימה וזו בכלל לא עבודה, כי אם עזרה בין ידידים, הלוא כן? בכל מקרה, אביב, אני כאן. :) טלי פרידמן

...

...

...

אנג'ל, לא עניתי כי לא קיבלתי ממך כלום... טלי פרידמן

אולי לא הגיע לא חשוב

"יהיה מה שיהיה אני עוד אשנה אני אגשים את חלומי נושאי בשורה רעה מכות או עוד גזירה לא ישנו את מהותי אני את והאל שלצידי עוד ננצח לא בגלל הכוח רק בגלל הרוח הנושבת בגבי רק גלל הרוח בתוכי במוחי בנשמתי רק בגלל הרוח בתוכי בדמי בנישמתי את שיש לי להגיד אני עוד אצרח אפילו בירח ישמעו מי שיגיד לא כך אותו לא אשכח יבוא היום, אוכיח צידקתי אני את והאל שלצידי עוד ננצח לא בגלל הכוח רק בגלל הרוח הנושבת בגבי. רק בגלל הרוח בתוכי במוחי בנשימתי רק בגלל הרוח בתוכי בדמי בנישמתי " טלי יקרה שלי, אני ואת, עם האל או בלעדיו, ננצח. כל המכות שבעולם לא יצליחו להכניע אותנו. יש לי את הרצון והנחישות, ולך יש את הכוחות לתת לי עכשיו ולמצוא בתוכי אחר כך. יש ימים טובים וחזקים, יש ימים רעים וחלשים, גם סיטואציות משתנות, ודברים נופלים, אבל זה רק מכשול בדרך אל ההצלחה, מכשול שאפשר לעקוף ואפשר להמשיך איתו הלאה. הגל בסוף יסוג ונוכל לנשום לרווחה, גם אני וגם את. כבר 82 ימים שהבסנו לפחות סימפטום אחד, ונביס גם את השאר, ואת שיש לי להגיד אני עוד אצרח, אני אגשים את חלומי, ביחד איתך. תודה על הכל, שלך אביב.

היי טלי, בוקר טוב, מקווה שישנת טוב, אני לוקחת את ההצעה שלך מאתמול בלילה, והולכת להקלח, להתרענן, ולצאת קצת לשמש, למקום מוצל עם האוצר הקטן שלי, לשחק איתו קצת בפארק, לנשום אויר, לראות עולם. הקטע של ארוחת הבוקר לא עבד, אבל בטח אחרי הפארק החשק יחזור ואני אוכל משהו בצהריים - מבטיחה ! חשבתי על שיר מפגר הבוקר - "בוקר טוב עולם מה שלום כולם אני כבר ילד אמיתי אני יורד מן החוטים כמו כל הילדים כמה טוב לחשוב ולהיות ילד שאוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלב ..." מכירה ? זוכרת מאיפה ? אם לא אני אלחש לך אחר כך בסוד, שתצחקי עלי... ואיתי... אני רוצה לשחרר אותך מהחוטים שלי, רוצה ליהיות ילד אמיתי, שאוהב את העולם, והעולם אותו אוהב, אני אתאמץ בשביל זה ואצא לשמש היום, ומחר, ומחרתיים ואחרי מחרתיים... בקיצור, הלכתי להתקלח לפני שהאיש-גמד הקטן שלי יבוא, ואני אחזור מתישהו, לעדכן, ולראות סימן חיים ממך, מקווה לפגוש אותך online. שיהיה לך יום מקסים, ואלפי אלפי תודות על החיבוק הגדול אתמול בלילה, זה עזר לי לישון קצת, ולחלום קצת, והיום בבוקר לקום מאופסת קצת ועם כוחות קצת ולהתאמץ ולצאת מהפיג'מה אל השמש. צאי גם אל השמש קצת ותהני, עם חץ או בלעדיו, תודה, אביב.

היי טלי, תיקון טעות, אחרי המקלחת וההתרעננות, כן אכלתי ארוחת בוקר, לא פרוסה עם גבינה אמנם, אבל עוגת גבינה מדהימה, זה נחשב נכון ? :-), אביב

אבל לצערי אני נאלצת להתנתק. אני מבינה שאת בבית ההורים, ואני מקווה ש"ניפגש" כאן מחר. צר לי. ליל מנוחה לבינתיים טלי פרידמן

גם לך ונפטפט על זה מחר

כפי שהבטחתי... לא להרבה זמן אבל... ספרי לי קצת איך עברה הארוחה, ומה איתך עכשיו.. טלי פרידמן

השעות בבית קשות...

...

טלי, אני פה, אני בסדר, פחות או יותר, את יכולה להמשיך בעיסוקייך. לא היה מדהים... אביב.

ידעתי שזה יקרה, סליחה .... אביב.

שלום ד'ר...... יש לאשתי בעיה נרולוגית דווקה בזמן יחסי מין : אני נשיו מכמה חודשים ואז התברר לי שיש בעיה לאשתי לא יודע כנראה בעית נרולוגית והתברר לי זה דווקה בזמן שאני מתחיל אז היא נכנסה לדכאון כאלו משהו מפחיד אותה אז מתחיל כאבי ראש וחום פפנים עם כאבי ראש בלתי נסבל וגם חולשה בגוף כללי . אחרי שהיא לוקחת אופטלגין מתאוששת לא פחות משעה . עכשיו לקחתי אותה להרבה רופאים כל אחד יש לו דעתו . משהו אומר לה מפחד וגם אומרים שהיא לא אוכלת טוב. רציתי לציין גם לא בזמן יחסי מין יש לה את התופעה הזאת וגם אם היא חושבת על דברים לא טובים אז היא נכנסה לדכאון והתופעה חוזה אליה. וגם אם אני אהיה עצבני בבית אז היא מקבלת את התופעה שאני הזכרתי למעלה . ואני ממתין לתשובתכם ואת ההתיעצותכם ... תודה ....

ריים יקר, מובן שבפורום לא ניתן לתת אבחון רפואי, אבל מן התיאור שלך אינני בטוח שמדובר בבעיה נוירולוגית. לפי התיאור שלך נראה שמדובר בבעייה רגשית הנובעת ממצבי לחץ, הקשורים ביחסים שלכם. נדמה לי שכדאי יהיה להתייעץ עם פסיכולוג, ואולי גם לפנות לטיפול זוגי. בברכה, דרור גרין

היי, מה שלומך ? התפספסנו לאחרונה מקווה שאת חשה בטוב וחזרת לעצמך... אל תשכחי אותי :-) ביי אנסה להכנס מאוחר ומקווה שנוכל לשוחח מעט

גם אני מחפש את הילדה הכי יפה בגן ולא להיבהל זה אני יהודה רק בשינוי קטן חחחחחחח

האמת היא שכן נבהלתי לשניה, לא הבנתי מה איש הגשם רוצה ממני עכשיו, פחדתי לפתוח ולקרוא, אבל התגברתי על החשש, ואני שמחה שעשיתי את זה. מה הסיבה לשינוי התדמית הרציני הזה ? מה שלומך ? שתיהיה שבת שלום, אביב.

היי אליאן, אני שמחה לשמוע ממך, פחדתי שאת קצת כועסת עלי או שנעלבת ממשהו ביום חמישי בלילה, ובגלל זה את קצת מתעלמת ממני. רציתי לתת לך קצת זמן ואז לפנות אלייך ולהסביר. אני עוברת תקופה קצת קשה, קורים דברים שמצטברים, וזה משפיע עלי, מצב הרוח שלי לא מדהים, אני בדרך כלל לא משתפת, כי אני מפחדת שזה ירחיק ממני אנשים, בגלל זה רציתי לתת לך קצת מרחב ולחזור עם הכוחות הרגילים שלי כשאתחזק. החשש שלי הוא שכשאני בדיכאון, אנשים ילכו ממני, כי זה כבד מדי, כי קשה לשאת את זה, וישאירו אותי לבד ואני אפגע מזה עוד יותר. בגלל זה אני מעדיפה להתרחק ראשונה, כי אז זה לפחות בא ממני, ואז אני כביכול שולטת על זה. מה שאני מנסה להגיד זה שאני קצת רגישה בתקופה הזו ומפחדת מאוד להיפגע, כי כל פגיעה יכולה ליהיות במצב שבו אני נמצאת קטלנית, ובגלל זה התרחקתי קצת, כי הרגשתי שהעלבתי אותך ביום חמישי, אבל אני מקווה שלא ואם כן אז סליחה. מה הענינים אצלך ? אני אשתדל לחזור מאוחר יותר, ומקווה שניפגש. אביב.

מה מי ישאיר אותך לבד ועוד במצב כזה האמת שקצת נעלבתי בשביל מה יש חברים אז ילדה יפה לא לדאוג אני כאן ולא נוטש במיוחד לא במצבים כאלה אני מקווה שאת כבר יודעת מי אני

אביב, אני יודעת בדיוק מה את מרגישה כי אני בדיוק כמוך. רק שאני לא מוצאת את המילים להביע זאת ואת עושה את זה בצורה מדהימה. אני נמצאת במקום של לתת ופחות לקבל ממש מאותם סיבות שמנית אם כי לאחרונה למדתי לקבל ו"להנות" מזה. אני אדבר בשמי- החשש שאני אלךבגלל שאת בדכאון הוא חסר הגיון לחלוטין מבחינתי, אם כי מבחינתך את צודקת. אני מכירה את ההרגשה הזו וגם אני נתקלתי כל חיי באנשים "שנעזרו" בי בתקופתם הקשה. וברגע הזדקקתי להם... הם נעלמו,התאדו... פשוט כך! וזה מתחיל בהורים ונגמר בחברים או באנשים קרובים. שכביכול נותנים לך להרגיש בטוחה והנה את חשה שזהו,יש לך על מי לסמוך ובום ! באה הנפילה ואת נשארת לבד לבד. אני יודעת שאני לא יכולה להגיד לך או לספר על מיקרים שהיו כי זה לא יעזור. הזמן יעשה את שלו ומעבר לכך שאני יכולה להגיד לך שמתי שתרגישי צורך או רצון לשתף ולספר תשלחי הודעה. ומבחינתי זה יכול להיות כאן, באיי,סי,קיו,במייל,בטלפון או איפה שאת רוצה. אני לא חושבת שמעבר לזה יש עוד משהו שלא ציינתי... אני מקבלת אותך כפי שאת על כל היתרונות והחסרונות... כשתירצי אני אהיה כאן או שם... ביי בינתיים

שלום רב. אבקש את עזרתכם במציאת תשדירים או סרטים בנושא אנורקטיה. אשמח אם תכתבו לי את שמותיהם ובמידת האפשר גם כיצד אוכל להשיגם. תודה רבה מרב.

מרב שלום רב, בעבר הוקרן בערוץ הראשון (לפני כמה שנים טובות) הסרט "סיפורה של קארן קרפנטר". זהו סיפורה של הזמרת קארן קרפנטר מהצמד "הקרפנטרס", שחלתה באנורקסיה ובסופו של דבר נפטרה מהמחלה, או יותר נכון מדום לב שקרה בעקבות המחלה. תנסי ליצור קשר עם הערוץ הראשון, ואם זה לא ילך, תחזרי אליי, אני אנסה לבדוק לך. פרט לזה, לפני כשנה פלוס, הוקרן סרט בערוץ שמונה על עמותת "אביב", עמותה של הורים שיש להם ילדים עם הפרעת אכילה. הסרט הביא גם את סיפורה האישי של צביה, בחורה שהיתה עם הפרעת אכילה ויצאה מזה, והיא היתה ממקימי הארגון. אין לי כל כך מושג איפה אפשר למצוא את הסרט, אבל אולי את יכולה לפנות לארגון "אביב", לדבר עם צביה, ולשאול אותה לגבי הסרט. יש לארגון אתר באינטרנט. זה מה שזכור לי כעת. אם אזכר במשהו נוסף, אכתוב לך. ואגב, למה את צריכה את זה? סתם מתוך סקרנות. בברכה, טלי פרידמן

מישהו ראה את אליאן?

כן היא הלכה לסופרמרקט ...אתה יודע קצת קניות לשבת!!!!!!!

היי, מה שלומך? לא התגעגעת לחלומות ? עכשיו ברצינות ! רציתי לשאול, בשבוע הבא יש ועדת החלטה לגבי הבן (הוצאתו מהבית לפנימיה) בהתחלה העוס"ית שלי אמרה שאם בעלי לא מוכן לחתום אז אי אפשר יהיה לשלוח את הבן. שוחחתי איתה שוב והיא אמרה שאפשר להביא מכתב חתום בשמו שהוא מסכים. אגב, הוא לא מוכן לבוא לועדה או אל העובדת סוציאלית לשיחות. מה אומר החוק בעניין הזה? ומה את אומרת? ביי ותודה

היי אליאן. לגבי החלומות- על החלום האחרון לא הגבת. באמת שאלתי את עצמי למה. לגבי בנך- אני לא ממש הבנתי אם בעלך מתנגד להשמתו בפנימייה, או רק מתנגד להגיע לועדה? כי אז התתיחסות שונה. מבחינת החוק היבש- שניכם אפוטרופוסים שווים בפני החוק, אלא אם כן הוכח כי הקטין בסיכון מצד כלשהו ואז פקידת סעד יכולה להיכנס לתמונה ולפעול על פי חוק נוער. באופן יותר ספציפי- אינני מכירה היטב את דקויות החוק, ולכן טוב שיש עו"ס מן הרווחה בתמונה שבטוח יודעת יותר טוב ממני והיא גם מצויה בפרטי הפרטים של משפחתך בכדי להנחות אותך. אבל ספרי לנו בפורום איך היה בועדה ומה הוחלט. טוב? לגבי סירובו של בעלך לבוא לשיחות- גם כאן הדבר תלוי ברצונו ובהסכמתו, אם אינו מסוכן לעצמו או לסביבה. חבל שאינו רוצה- כי אפשר היה אולי קצת להקל עליכם במציאות הכל כך קשה. לפעמים גורם אובייקטיבי עוזר לראות את הדברים באופן שונה וכך מתאפשר לצאת מן המעגל הסגור בו מסתובבים. האם העו"סית ניסתה לדבר עם בעלך? טוב, זהו לבינתיים. להשתמע. רוית.

רוית, לא הגבתי כי אני מסכימה לגבי מה שאת כותבת,אני יודעת שזה לא בסדר שלא הגבתי אבל הדברים רצים במהירות כזו שאני מאבדת את הקשר עם הדברים. קורים כל כך הרבה דברים שאני בקושי יודעת מהיכן להתחיל! והקשיים הם כמעט ובלתי נסבלים. אבל במלחמה כמו במלחמה.... ובעלי התחיל במלחמה... אומנם הוא שקט אבל יודע להתאכזר כראוי ! לדוגמא- אמרתי לו שיש את הוועדה והוא אמר אני לא בא לשום מקום תשברי את הראש לבד. אמרתי לו שחייבים חתימה שלו והוא ענה -תביאי את הטפסים ואני אחתום... ופתאום יש לו רעיון והוא הציע שאלך לעבוד ,ארוויח 4000 שח ואקנה מה שאני רוצה. וכל בקשה של כסף הוא חוזר על הרעיון הזה. לקניות של שבת למשל הוא החליט להקציב 150 שח. וזה אמור לכלול הכל(בשר,מוצרי חלב,ירקות,שתיה וכדומה) וזה לחמישה נפשות. ואני שותקת. ושותקת... צריך ללכת שלב אחרי שלב. קודם שהבן ילך לפנימיה, אחר כך אתבע אותו למזונות ולגירושין וחלוקת רכוש. נראה את התגובה שלו כשיהיה לו עיקול על כל מה שהוא העלים ממני 15 שנה... ואז שיתפוצץ... וכן רוית, העוס"ית ניסתה לדבר איתו והוא הבטיח שלא יקלל שנתיים... וזאת לאחר שהיא הביעה זעזוע עמוק מהמעט שכביכול סיפרתי לידו. ומאז הוא לא מוכן ללכת בכלל. יש לי המון חששות מהרגע הזה בוועדה לא כל כך מההחלטה אלא שלא אצליח להחזיק מעמד מבחינה ריגשית. כל דבר קטן ,כל מילה גורמת לי לסערת רגשות ולבכי ואני שונאת לאבד שליטה. איך נפלו גיבורים.... טוב, מספיק בילבלתי לך להיום את המוח... תודה שענית

Hi Ravit, i thought i`d let you know whats happening with me right now..... my son is in tipol(art therapy) a really nice women he loves her,and i`m trying to get my life back together,but so many pieces to put into place and not enough time to compleate it.. don`t forget you can answer me in ivrit..take care ..Lisa

היי ליסה. נחמד לשמוע ממך. אני מאושרת לראות שבנך עדין בטיפול וכי הקשר עם המטפלת טוב. ועכשיו- שדאגת לו וסידרת את עניניו- מה איתך? גם לעצמך חשוב שתדאגי- לא? ספרי איך את מרגישה- אני אשמח לשמוע עוד. שבת שלום. רוית.

So much has happened lately,so many times i wanted to give up,and so many times i didn`t,sometimes really little unimportant things make me so upset,and make me feel so worthless,that only when i feel i`m helping someone else with their problems i can somehow get out of my terrible mood,why is this? i wish i knew more about why i have such bad moods so often. Lisa

היי, נו איך היה? בטח רקדת כל הלילה... ואת עייפה מאד. אז תאגרי כוחות ושובי במהרה... אגב,הורדת כבר את האיי,סי,קיו ? הגיע הזמן שתעשי זאת ! ביי ושבת שלום.

הי! אני לא בבית עדיין. רקדתי המון.......... ביום ראשון אחזור ונוכל לצ'טט יותר. שבת נעימה וקלה. ד"ש לכולם.

אשתדל להחזיק מעמד עד יום ראשון... וחוץ מזה איפה את ? שלחת הודעה ממחשב אחר ? טוב, שתהיה לך שבת חתן כייפית.. ואני עושה גע,גע,גע.... מרוב געגועים :-)

אני לא יודע מי כאן מחפש את מי

ברוך הבא לפורום !!! נשמח לקרוא את דבריך... להתראות

האם מצאו כבר הסבר ביולוגי על תופעת האוטיזם? אם מישהו מכיר אתרים או כתבות על הנושא הנ"ל - בעיקר שנוגעים בעובדות ובהסברים ביולוגים, אשמח אם תכתבו לי

שלום רב, אין לי תשובות. אני מגיב, כדי לבקש שמידע בתחום יגיע גם אלי, וזה לאור ההתלבטויות הטיפוליות שלי בכמה מקרים שאני עסוק בהם, ובכולם יש תופעות קשות של העדר יצירת קשר חברתי, או הפרעה, עד כדי ניתוק, של התקשורת החברתית. תודתי מראש, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכם אני סטודנטית לפסיכולוגיה חינוכיתת ואני עושה עבודה בנושא"רפואה במגזר הערבי" ואני מעוניימת בחומר על נושא זה כי אני לא מצליחה למצוא בתודה מראש

לחוריה שלום. הנושא חשוב ולדעתי באמת אין על כך הרבה עבודות. נסי לחפש במאגר המידע של אונ' חיפה וגם את יכולה לפנות למכון סאלד והם יעזרו לך בחיפוש. בהצלחה. רוית.

אני רוצה להבין ילדים הם לא ילדים או שצבע עורם משנה גם את הטיפול

דחוף דחוף אני צריכה תשובה האם מותר לקחת סרוקסט ופרלודל ביחד? הפרולקטין גבוהה מהנורמל ואני מטופלת בסרוקסט. אני חייבת תשובה במיידי.

מה אנחנו נראים לך רופאים?????כולה אהבלים שלוקחים מה ש"שהם" נותנים!!!!!!

כמה ישנתי טוב הלילה... אחרי הלילה הלבן של אתמול...ויום למחרת להעביר בצבא עם כל הגילויים החדשים המעצבנים.אין לך מוזג כמה אנרגיה הוצאתי על להסביר לאנשים שזו היתה טעות,שום דבר... אבל אני לא יכולה להמנע מלחשוב איך התמוטטו הדברים החדשים שבניתי: מקום חדש. אישיות חדשה ושמחה, חברים חדשים שלא יודעים כלום, בגלל התקף , אולי פשוט חזק, של דיכאון וקצת היסטריה מאנשים ברחוב... זה עצוב לי...כי אני לא מסוגלת לברוח להמון זמן.זה תמיד מתפרץ בחריפות אחרי זמן מה של הדחקה. רצית לתת לי שתי סטירות על מנת שאני אתעורר ...נתת לי אותן חזק מאוד שלא לצורך, כבר הייתי ערה. הם אמרו לי ביחידה "יש לך בעיה.אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו שתהיי פה". ובשבילי זה כאילו הם מדברים על מישהי עם בעיה ענקית , גם בחיים וגם בתוך עצמה.... אבל זה נראה לי כמו סרט.לי אין בעיות קשות בחיים.הן רק "תסריט" שאני כותבת. יש לי הפרעת אכילה קלה ואני לא "סובלת מהפרעת אכילה קשה ביותר" כפי שהיא כתבה אחרי השיחה איתך לפי מידע שאת מסרת(זה מה שאת חושבת עלי?!). אני לא מתפרקת, לא מאבדת גבולות פנימיים(פעם אמרת שלעיתים אני כן). עכשיו יש לי המון אתגרים בחיים, איך לעבור את הכל ולהתמודד גם עם כל זה, וגם עם כל העבר, ויתרה מכך יתכן שאאלץ להתמודד מול כל האבחונים(הטובים ,אני לא חולת נפש) ולהסביר מדוע הם קרו. זו תהיה המלחמה הפרטית שלי...ואולי...היא לא היתה צריכה להיות בכלל , אלמלא התערבת כ"כ ביום רביעי. עכשיו הסיטואציה מפחידה...איך עוצרים את התגלגלות האירועים הזו?אפשר? אמרת לי בטלפון לפני שהלכתי "זהו.נגמרו ההכחשות ונגמרו ההדחקות".למה עשית את זה? הכחשה והדחקה אילו מנגנוני הגנה והם עובדים עלי כ"כ טוב... אמרת לי לפני כחודשיים "זו לא את מדברת.זו המחלה שהשתלטה עלייך". טלי,אני חושבת שצדקת... המחלה נמצאת אצלי בכל סנטימטר...אני גם מסתכלת ובוחנת כדי לראות מה שאאתם רואים,ואני לאט לאט מפסיקה... גם הבטחתי לא להקיא כמה ימים...כדי שתרד הנפיחות...את חושבת שאני מסוגלת? איך זה מדרדר ככה?פעם הייתי מסוגל מאוד... בכל אופן תודה ששוב היית שם בשבילי,והפעם יותר מכל...החיים יקרים ואני נוצרת גם זמנים יפים כמו 3 השבועות הללו בבסיס... אז עדיין יש בעיה ו3 שבועות גם ככה היו יותר מדי לדבר טוב... התקשרתי וניסיתי לקבוע אתה שוב והיא אמרה שהיא אינה שלמה עם להכנס לתוך המקרה הזה,ונתנה לי רעיונות אחרים. אז התקשרתי אחרי שעה שוב ואחרי שעתיים עד שאזרתי אומץ להגיד לה : אני רוצה לבוא אלייך.קשה לי למצוא מישהי שאני גם רוצה לבוא אליה.להפתעתי היא השתכנעה, רק ביקשה חומר כתוב עלי שאני לא מקרה של הפרעת נפש או מזג.בהתחלה לא הבנתי מאיפה אני מביאה כזה.היא רצתה לדבר עם המטפל וזה כמובן בלתי אפשרי. פתאום שמתי לב שיש בידי תיק רפואי מהלילה.....שאני אמנם משאירה בצבא,אצל המטפל לשעבר,אבל אפשר לצלם... צילמתי כמעט את כולו...את האיבחון (מידע צלול,דיבור תקין..), את הבדיקה הרפואית(המצב לא יותר מדי קשה).ביקשתי מהפקידות.אני לא יודעת אם הרופאים יודעים.אבל אני בטוחה שמותר לי להחזיק מזה עותק,לא? צילמתי גם את דבריו של המטפל : "לא מדובר בהפרעת נפש כלל, ובטח שלא חריפה ואין מניעה לטיפול מחוץ ליחידות אשפוז". טוב,מספיק בלבלתי לך ולאחרים את השכל בי בינתיים כנראה שנדבר ביום ראשון. ושוב תודה

ביום בו חילק אלוקים את יכולת הנתינה עמדת והושטת ידייך לקבל את מלוא המנה ומתוך חוסר אנוכיותך הטבועה בך חילקת לסובבייך מכל אשר לך ורק רציתי לאחל לאדם מדהים שכמותך שיינתן לך פי אלף ממה שנתת מעצמך... תודה... תודה שאני מקשיבה לי...ותודה שאת מאמינה לי...ותודה תודה תודה שעזרת לי להציל את עצמי...

אנג'ל, אני בטוחה שהסערה מיום רביעי תישקע ותשכך רק עוד זמן רב. התחושות שאת מביאה כאן מעלות את האמביוולנציה שלך לגבי עצמך, לגבי המחלה (ולא, אני לא הגדרתי שום דבר...בטח לא "הפרעת אכילה קשה ביותר"), לגביי החיים שלך. ההודעות הבאות שלך (אלו שלמעלה יותר) מראות על הקונפליקט, האם יום רביעי היה דבר נכון, האם רצית שאאמין לך או לא ועוד ועוד. הקונפליקט, שאולי היה עד כה מודחק, כבר בלתי נמנע. ואני שמחה לגבי הפסיכיאטרית. שיהיה לך בהצלחה איתה! טלי פרידמן

שלום רב למי שמכיר ומתמצא בעניין הטיפול הקוגנטיבי ויכול להמליץ לי על מטפלים בתחום אשמח לשמוע פרטים תודה אביטל

אשמח לסייע, אבל דרושה הבהרה כלשהי: במה מדובר, מה הרקע, וכו', וכן: היכן את גרה, מה בדבר תיקצוב השירות, וכו' וכו'. תפני למייל האישי שלי, ואפנה אותך משם. ד"ר יוסי אברהם

לטלי היקרה תודה על התשובה , רציתי לשאול אותך גם אם את יודעת איך מתגברים על התחושות שתיארתי , כהות החושים , ההתרחקות מעצמי והתחושות הלא נעימות שנגרמו לי עקב העבר הקשה תודה אביטל

אביטל שלום רב, לדעתי הדרך הטובה ביותר היא טיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי לבדוק את כל השתלשלות האירועים, את העבר הקשה, ואת ההווה הלא ברור. תוכלי לנסות להתבונן בעבר, לקחת ממנו את המסקנות המרפאות, ולחיות איתן בהווה. מה דעתך? שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

לטלי התשובה נכונה אבל הבעיה היא שאני מוצפת מכל הרגשות ולא יודעת מאיפה להתחיל ולא נראה לי שזה יעבור לבד כי כל החיים הרגשתי ככה אני ממש מרגישה שאני צריכה עזרה חיצונית וגם אהבה. בכל אופן אם את מכירה מטפלים טובים או בשיטה הקוגנטיבית אשמח לשמוע בתודה מראש אביטל נ.ב אני גרה בהוד השרון

אתה לבד בבית אתה לבד בעבודה אתה לבד בבדידותך אתה לבד עם עצמך יש סביבך אנשים אבל הם לא החברים יש לך משפחה לא שלמה וגם היא לא בשבילך אתה כאילו לא לבד אתה כאילו לא נבגד אבל מישהו בך פגע ואת אמונך פצע אתה מנסה להבין אתה מנסה להסביר אבל אתה כועס ועוד יותר מתאכזב לשניה נדמה כאילו נפרצה החומה כאילו הצליח מישהו יקר לנפצה אך הדקות חולפות והריקנות בלבך ואתה שוב מרגיש את העוצמה לבדך חומת הבדידות מקיפה ואין אף אחד היכול לה אתה מרגיש את הנטישה וכל מה שנשאר הוא החרדה אז מה עושים עם זה איך מתקדמים ככה הלאה איך פורצים את הקירות החוסמים איך את החומה שוברים איך נותנים לאחרים פתח להיכנס כשתחושת הדחיה בוערת בלב כשהחושך אותך אופף כליל ואתה מרגיש כל כך פגיע ושביר דחו אותך כבר יותר מפעם או פעמיים נטשו אותך לא אחת ולא שתיים ועדיין זה כואב בלב ובנשמה ועדיין לא למדת להתמודד עם הפציעה כל אחד טוען זה לא אני החיים שלך הם לא שלי לא יכול לשאת אותך על מצפוני לא יכול לקבל אותך בחדרי צריך את האחרים כבר לשתף צריך את המומחים כבר לערב צריך לפגוע באנשים חלשים שאיתך בכלל לא מסוגלים תיקח אחריות מבקשים ממך יש לך כוחות מאמינים בך אך אתה מקשה ושואל וחוקר ואת המכה בהכנעה מקבל אם לא תסכים אם לא תוכל להבטיח יש קוים אדומים הם מאיימים וחומרים אסורים בהם סוחטים ואתה נשאר ללא שום מוצא וחוזר להיות עם עצמך אבל העיקר ההבטחה הושגה אביב.

היי טלי, המטרה חשובה אבל לא מקדשת את האמצעים, אני מבינה את הרצון לעזור ולמנוע את העתיד לבוא, אבל אני לא מבינה את הרגשת חוסר האונים, שגרמה לנו להגיע לאיומים בקוים האדומים, אני גרמתי לה ? במשהו שעשיתי ? במשהו שלא עשיתי ? נראה לי שיש דרכים אחרות פוגעות פחות שעוד לא ניסינו, וההשלכות ? רק הזמן יגיד... לילה טוב, אביב.

אביב יקרה, "הדרך לביטול הסבל בנויה משמונה חלקים: השקפה נכונה, כוונה נכונה, מעשה נכון, אורח-חיים נכון, דיבור נכון, מאמץ נכון, ערנות נכונה, התבוננות נכונה" (בודהא). היום ביקשתי ממך את מרכיב המאמץ הנכון. האחריות על עצמך היא אכן מאמץ, אבל היא חלק בלתי נפרד. אני בטוחה שכרגע התחושות אינן פשוטות, אני קוראת את האכזבה שלך, את הכעס, את תחושת הלבד. אני איתך עדיין, למרות הכל ואף על פי, ואנחנו רק שתינו. הבטחה מול הבטחה. טלי פרידמן

טלי, שלחתי את ההסבר בדיוק יחד איתך, אם תקראי תראי ממה האכזבה האמיתית, לא מהחוסר יכולת לקחת אחריות, ולא מהחוסר הבנה לדרישה, מהדרך... אביב.

ומי הוא זה שיחליט מה ההשקפה הנכונה המעשה הנכון וכו'? איך אתה יכול להיות בטוח שמה שאתה עושה הוא הדבר הנכון?

חייבת להגיב פעם אחת... חוויתי כל מילה שכתבת...מדהים...

לאנשי הפורום שלום . איך להצליח במעשי ידיי ובחיים בכלל ? לא מגיע לרמת ביצוע רגילה יחסית לכישרונותי אפילו שאני עושה הפסקות ומרפה זה יכול לעזור טיפה אך לא מספיק שלא תבינו אני כבר לא שואף לשלמות אני פשוט מיתייאש מיתפרץ ומפסיק כל פעילות במהירות עד לדבר הבא וניכנס ללחץ נוראי מהר אני בתוך מתח נוראי תמידי מכל דבר בחיים לא מסוגל לעשות כלום ולהינות מהחיים הייתי מוכשר בילדות אך זה נפל לאט לאט ובגיל 14 היתה נפילה לתהום טראומת ילדותי רודפות אותי לאורך כל הדרך אני מוכרח להיתאמץ כל כך קשה הרבה יותר מפעם כדי להצליח אם ביכלל הכל ניראה שיא הקושי ופעם הכל ניראה קל ואני רוצה לדעת את הסוד של פעם????!!!! ואת הפתח של ההצלחה????!!!! האם לטפל בבעית הילדות עיידי פסיכולוג או מהפנט . או לטפל בכוחותי העכשויים הדימוי העצמי שלי וכו. זקוק לתשובה מיידית תודה רבה.

שלמה שלום רב, אינך כותב דברים שהיו חשובים לצורך היעוץ: גילך, עיסוקך, תיפקודך במשך היום, מהי בדיוק הבעיה וכיצד היא משפיעה על חייך, מהי טראומת הילדות וכו'. אחרי שתוסיף את הפרטים הרלוונטיים, נמשיך בהתכתבות. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב טלי! את הבעיה אני חושב שכתבתי בידיוק אולי לא היה לך מספיק זמן כדי ליקרוא פשוט ניסיתי להבין את פשר הכישלון והסוד להצלחה. ניסיתי לחפש הסברים כמו מתח תמידי שיש לי שהבנתי שיש לי לפי דברים של נטרופתית שהייתי אצלה או מטראומות בעבר רציתי להבין גם איך ואיזה מאמץ לעשות. הבעיה מיתגלת בהמון עיסוקים בכל תחומי החיים אך רציתי תשובה מהירה כי יש לי בשבוע הקרוב שעור נגינה ואני מרגיש שאני לא מגיע לכישרון שלי אני פשוט מיתאמן ולא מגיע לכלום בעוד שפעם הייתי מצליח אני רוצה לדעת איך להמשיך כדי לא להמשיך לחרוש את אותו השיר עם המורה אין לי מוטיבציה ואני עובד עליה אני רוצה לדעת שיש לי סיבה טובה להצלחה בכל דבר ולהמשיך להיתאמן בלי הפרעות מכל מיני סוגים ולהבין מה לא בסדר איתי

היי דניאל, איך אתה מצליח להיות בחו"ל, כאילו רחוק, אבל כל כך קרוב ? כבר אמרתי לך שאתה מקסים ? מקווה שאתה נהנה, ותפסיק לדאוג כל כך שלא לצורך, אני אהיה בסדר, מטפלים בי טוב, ויהודה שומר עלי צמוד צמוד כפי שציווית עליו. אני מחכה לשובך, מתגעגעת, אתה יודע ככה זה כשאוהבים. קבל חיבוק חזק ממני, שם בארץ הזרה, אביב.

לא רק יהודה........גם אני משגיח!!

היי לשלושתכם, אתם לא משגיחים עלי, אתם ה"אורות" הזורחים בחיי, כשאתם באזור סביבי, החושך מתפוגג ומתרכך, והאפלה קצת נעלמת, הזריחה מתחילה להפציע, ובקרוב תעלה השמש, וגם דניאל ישוב אלינו, וכולנו נוכל להנות ממנה ביחד. תודה ולילה טוב, אביב.

קראתי את האימייל שלך תודה רבה:) כפי שאני רואה ,את קוראת בעיון את ההודעות בפורום.שמת לב לטעות הבלתי מכוונת ההיא... לא נורא,אז עכשיו ואת יודעת כיצב לפנות אלי. כן,עזבתי וחזרתי היום... עברתי ימים של אומץ ואופטימיות ומיד אח"כ התרסקות...קצת מפחיד אותי לכתוב את זה, כי זה מצדיק במעט את מניעיה של טלי... אבל עברתי יומיים שאני לא מצליחה להתנתק ולהעביר הלאה את ה"טראומה" שהם השאירו בי.לאחרים זה בטח לא היה כ"כ נורא.עלי זה נפל כשממש לא הייתי מוכנה. עד עכשיו אני מנסה פשוט לא לחשוב על זה,אני בסדר,עדיין חזקה,עדיין אופטימית,כן בטח... טוב סתם..:) בי בינתיים ותודה חמודה

אכן אני קוראת בעיון וגם זוכרת די טוב... עברו עלי יומיים די עמוסים (דבר טוב כשלעצמו), כך שעד עכשיו לא הייתה לי גישה לאינטרנט. איך היה בחוץ, ואיך החזרה? מקווה שאת מצליחה לאסוף את עצמך לחתיכה אחת, אולי תחילת השבוע תביא עימה התרוממות של מצב הרוח (לא לשבת בבית עם ההורים), מקווה שתצליחי לעבד את הטרואמה שעברת. לא יוצא לי כרגע משהו אחיד ומחובר להגיד אז אפסיק לעת עתה, רק אומר שאני חושבת עלייך, ורוצה לדעת מה קורה איתך

יש לי בלאגן בראש ץראי הודעות אחרות שלי,יותר עדכניות

אני עדיין המומה,כפי שאת רואה חזרתי הביתה רק להיום בערב כנראה... העיפו אותי מהלשכה...חוזרים לסבל כנראה... למה עשית את זה תאמרי לי? איך זה הדרדר למצב הזה? שלא תביני לא נכון-אני לא כועסת עלייך ואני מעריכה אותך מאוד על הזמן הארוך שהקדשת לי מזמנך... אבל מה שעשית כ"כ פגע... עוד ישבתי והתאמצתי לחייך ולהראות שאני אופטימית וחזקה... וכמה שעות אח"כ הייתי ,באמצע הלילה, אצל מישהי שלא "קנתה" שום דבר מההצגה הזו....ויתרה מכך,כל "יפוי" של המצב יכל לעלות לי בעוד איזה איבחון... ולמה דיברת עם ה "היא" בערב? למה הסכמת לדבר כשהיא התקשרה? ועכשיו צריכים למצוא לי מקום אחר.... איך זה קורה תסבירי לי?לפני כמה ימים הצבא היה הדבר הכי נחמד שנכנס אל חיי(אחרי פסילת התפקיד) ופתאום אני שוב בחוץ. אפילו לומר שאני לא מקיאה ושהפסקתי לא יכולתי!היו לה פשוט דרכים לדעת הכל...היא אפילו ניחשה כמה פעמים בערך. אני יודעת שניסית לעזור אבל למה ככה? תאמרי לי שפשוט טעית ולא ידעת למה תגרמי לי.... מי שדיברת איתה אמרה לי "או הוא או אני או אזרחית מה שאת רוצה אבל משהו את כן חייבת זה כבר לא תלוי בך" אנורקטית...ח... שאני אמרתי "אנורקטית" אימצתי לי פשוט את האבחון הלא מחייב של הדיאטנית לפני בערך 9 קילו... אבל כבר שלחתי הודעה והסברתי למה אני לא אנורקטית... אני כבר מפחדת להפתח בפנייך...משהו באימון טלי...את באמת מאמינה במאה אחוז במה שעשית?

כן אנג'ל, אני מאמינה שמה שעשיתי אמש היה נכון. הודעתך בטלפון הסלולרי שלי עדיין שמורה. מילותיך "טלי, אני הולכת להרוג את עצמי היום" שמורות וברורות היטב. אני מאמינה לך, אני מקשיבה לך, אני לא מזלזלת בדברים שאת אומרת לי. אני לוקחת אותך ברצינות. וכך גם היה אתמול בערב. יכול להיות שזה פגע בך בצורה מסויימת, ויחד עם זה יכול להיות מאד שלא. אז תעברי מקצוע/בסיס/מה שזה לא יהיה, אבל מעכשיו הטיפול יהיה מסודר ומובנה (אפילו אצל הד"ר הידוע) כי הם יודעים שיש "עיניים חיצוניות". וחוץ מזה ומעבר לכל, את תמשיכי בחייך. וזה הכי חשוב. טלי פרידמן

למה כתבת את זה פה? לא כולם חייבים לדעת....

שמי צופית אני בת 30 נשואה + 2 חיי ממש מפחידים וממורמרים הכל התחיל לפני כ3 שנים כשהייתי בפעם הראשונה בחיי בהלוויה של בן דוד של בעלי פתאום הדופק שלי עלה ל220 באמת ככה הרגשתי את הפעימות עד הבטן בום בום הייתי לבנה כמו סיד סחרחורות הלכתי למד'"א עשו לי מהר זריקה להורדת הדופק ומשם לבה"ח בטיפול נמרץ בקצור מאז כנראה משהו השתבש שם כי אני סובלת מפעימות מוקדמות. וגם מרגישה את זה. אז כל הזמן אני חושבת על המוות וזה מחליא כל פעם שמשהו חולה במחלה קטלנית אני חושבת שאני הבאה בתור רעידות בידים צביטות בחזה הרופאים כבר לא יכולים לראות אותי (היפוכונדרית) זה מפריע לי בעבודה בחיי היומיום ובמיוחד בזוגיות כמה בעל יכול לשמוע כואב לי וזה כבר הגיע עד נפש אנא עשו משהו ה אותי כי כשכואב לי משהו אני כבר לא יו עת אם זה ספתום של חרדה או של מחלה תענו לי בבקשה היום

צופית שלום רצוי כמובן לבצע את הבדיקות הרפואיות הדרושות, אולם לאחר שמיצית אותם וגם דיווחת על כך שיש לך תגובות חרדה, יתכן שצריך לטפל בזה ברצינות בכיוון הפסיכולוגי. אני מצרף תקציר לשיטות הטיפול המקובלות בחרדה. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

:-(

היי אליאן, ערב טוב. טלי בסדר גמור, בריאה ושלמה, דיברתי איתה, ואפילו חטפתי שתי סטירות לחי, שעד עכשיו כואב לי :-(. היא סתם עסוקה, בטח תצוץ מתישהוא, היום בשעות הקטנות של הלילה, או מחר. הסירי דאגה מליבך, והחזירי את הסמיילי השמח של אתמול. אביב.

:) הכל טוב והמון תודה! טלי פרידמן

אהלן! קראתי ת מה שכתבת לי באותו ערב. זה לא זיעזע אותי, הרמון שלך למות במקומו. את די תיארת את מה שעבר עלי גם. אבל שתינו יודעות שזו לא הדרך, ואי אפשר לקחת על עצמנו את האחריות על המוות. גם ההשלכה של מחלה, זה לא משהו שיעזור או יחזיר את האהובים. זה רק פוגע בכל מישכאן, איתנו. כמה ברור, אה? לפעמים זה טוב לי כה, לכתוב את הדברים הנכונים האלה, לאט לאט אני גם מפנימה אותם :-) אתמול עשיתי מלא בדיקות גופניות - המצב שלי ממש השתפר, עדיין לא בנורמה, אבל לעומת לפני שנה וחצי - שמיים וארץ. פתאום קלטתי שהייתי עם רגל אחת בחוץ כבר... הבעיה עם האנורקסיה - שכשאומרים לך שהמצב שלך משתפר או, חס וחלילה, שאת נראית הרבה יותר טוב - הרצון הוא רק לחזו למשקל הקודם. אני מקווה שזה לא יקרה לי עכשיו והחלטתי שאתחיל לעסוק יותר בפעילות גופנית ואולי ככה ארגיש יותר בסדר עם עצמי ולא אוריד בכמות המזון. ההתחלה היתה טובה - כבר יומיים של התעמלות בבית (בתקוה שזה לא יגמר בזה :-). בקשר לכתיבה - את צודקת, אני אתחיל לכתוב, זה קשה לפעמים, ההתחלה, הבושה ממה שיש לך בפנים, המחשבות האלה שאלוהים יודע מאיפה הן באות... אבל להסתיר אותן בפנים זו לא הדרך. עם החבר - את גם צודקת, אני יודעת למה אני לא רוצה לשתף אותו. כי בכל פעם שאמעד שוב ארגיש הרבה יותר ייסורי מצפון ואני פשוט לא יודעת להתמודד עם זה. ת'אמת, שמה שהכי מפחיד אותי עכשיו, זו ההבנה שהתרגלתי למצבי והוא נוח לי, מבחינות מסויימות. להיות "אנורקסית" הפך להיות האישיות שלי (בשבילי) ולהיות "נורמלית" פתאום נהיה ריקני משהו. כנראה שהייתי צריכה את ההתייחסות אלי, אבל אני יודעת שיש בי כל כך הרבה מעבר , אז למה לעזאזל קשה לי לוותר על ההרגל הנתעב הזה? שוב, אותן השאלות הרטוריות... התזונאי שלי, נתן לי בפעם המאה תפריט מסודר. הבטחתי לעצמי לנסות שוב לעמוד בו, לפחות חלקית, והנה הבוקר - ויתרתי על הארוחה, עם התירוץ הקבוע - ממחר... ומשום מה המחר הזה תמיד מאחר לבוא :-) נראה לישאני צריכה איזה שוטר צמוד, לפאמים האשפוז שעברתי נראה לי אופציה מצויינת, אבל זה לא פוטר דברים לאורך זמן, לפחות לא אצלי. אחרי שיוצאים משם - מרגישים עוד יותר רע. אוף, גלשתי לנושאים מרגיזים, שמגעילים אותי. מצטערת. אני אחזור לעבוד, העומס כאן עצום. אני מקווה שעובר עליך יום טוב וחוץ היום כבר יום חמישי, אז כבר טוב בפני עצמו :-) בי ותודה שאת כאן.

היי ללה, איך שאני שמחה לשמוע ממך כל פעם מחדש, ולקרוא את ההודעות שלך - זה פשוט מדהים. לפי דעתי פשוט תדפיסי אותן ותתני למטפלת שלך לקרוא, הן אומרות הכל. אני עושה את זה גם, נותנת למטפלת שלי לקרוא דברים שכתבתי כאן בפורום תחת השם הבדוי, בלי להסתיר, בלי להכחיש, זה עוזר לה ולי להתקדם עוד צעד אחד קדימה, את חייבת לנסות. אני אתחיל להתייחס דווקא מהסוף. שמתי לב שתמיד כשאת מגיעה לדברים העיקריים החשובים מבחינתך, את ישר בורחת ואומרת שגלשת לדברים מגעילים ומרגיזים. אבל אלה הדברים הכי משמעותיים. כל כך מבינה אותך בקטע של צריכה שוטר צמוד, אבל את יודעת זה כל כך טבעי, בייחוד בשלבים הראשוניים של ההתמודדות. כתבתי כבר לסתם מישהי אבל אני אכתוב גם לך, אני בהתחלה כשהחלטתי להפסיק להקיא הייתי מתקשרת אל המטפלת שלי לפני ואחרי כל ארוחה שאכלתי, מדווחת לה מה אני הולכת לאכול לפני, ונמצאת איתה אחרי, כדי לא להקיא. זה היה מבחינתי התחליף לאישפוז, שלא יכולתי להרשות לעצמי. גם אני כמוך רציתי להתאשפז, כשהקאתי 10 פעמים ביום, זה נראה לי הדבר היחידי שיצליח להוציא אותי מזה, שמירה של 24 שעות ביום, אבל יש תחליפים. אני מצאתי את זה בדמות המטפלת שלי, שהסכימה לנדנודים שלי, אבל אולי תעשי את זה עם חבר שלך. ככה תפטרי שתי בעיות במכה אחת, גם חבר שלך ירגיש מעורב, תומך ואוהב, וגם לך יהיה על מי להישען, יהיה לך את הפיקוח שיוודא שאת אכן אוכלת ולא מפספסת ארוחות. אבל אל תדאגי, יש לזה צד חיובי, מעודד, לא צריך שוטר צמוד חיצוני כל הזמן, עם הזמן מתפתח שוטר צמוד פנימי, לי יש אחד כזה עכשיו בתוכי, שדואג שאני אוכל, ויודע בדיוק כמה צריך לאכול כדי לא להקיא אחר כך. בהתחלה תאמצי לך חיצוני עד שתפתחי את הפנימי, אבל זה יגיע יותר מהר משאת חושבת. עכשיו אחרי הרבה זמן שלא הקאתי, זה ברור שאני לא מתקשרת למטפלת שלי בנוגע לאוכל, אני כבר יודעת להסתדר עם זה לבד, וגם את תדעי עם הזמן. בתור בן אדם נורמלי, חסרה הייחודיות של האנורקסיה או הבולמיה, ובגלל זה אולי מרגישים קצת ריקנות בהתחלה, אבל בגלל זה בדיוק צריך למצוא לזה תחליף בריא, אמרת שאת אוהבת לצייר ולפסל, זה משהו שמאוד יכול למלא את הריקנות הזאת. שווה לנסות. לא כל כך הבנתי למה כשאת נופלת יש לך יסורי מצפון כלפי החבר שלך, נפילות הן חלק מהדרך הקשה, מכל דרך קשה, למה להרגיש אשמה לגביהם ? תקבלי אותם כאבני נגף בדרך שאפשר לעקוף ולהמשיך הלאה. ארוחה אחת פספסת היום בבוקר ? תשלימי בערב או מחר. אבל למה להרגיש אשמים ? למה יסורי מצפון ? כולנו נופלים פה ושם בחיים. זה לגיטימי, זה טבעי, זה ברור ומובן. ותמשיכי לכתוב, כמו שאמרת, ככל שכותבים יותר, ומדברים יותר, הדברים מחלחלים פנימה ומופנמים יותר, וזה חלק בהבראה. אני כאן בשבילך, אביב.

עברתי שנה קשה וגדושה במהלכה איבדתי את אבי, התמודדתי עם בעיות כלכליות קשות והאור בקצה המנהרה- ילדתי בן. בעלי האוהב והמפרגן תמך בי לכל אורך הדרך אך נראה כי אינני יודעת להעריך את מסירותו ואני שבה ופוגעת בו. בכל יום אני מגיעה להחלטה כי עליי לשנות את המצב ולהפסיק עם מצבי הרוח וההתפרצויות הקשות (המופנות כלפיו- גם אם לא עשה כלום). נראה כי כל מה שהוא עושה מעצבן ומרגיז. הדבר פוגע גם באינטימיות ביננו. אייני יודעת כיצד לפתור את הבעיה. איני יודעת על מה לשים את האצבע כגורם לה ואינני יודעת מדוע ככ קשה לי לקבל ביטויים פשוטים של אהבה ונתינה.

לג' שלום. באמת נשמע כי השנה הנוכחית היתה קשה ודרמטית: מות אביך, הבעיות הכלכליות והלידה. כל דבר בנפרד עשוי להיות קשה בפני עצמו- אז הצירוף של כולם, על אחת כמה וכמה. האם חשבת על טיפול פסיכולוגי? אפשר לעשות זאת במסגרות ציבוריות- במידה ועדין ישנן בעיות כלכליות. במסגרת הטיפול תוכלי להבין טוב יותר את מקורן של ההתפרצויות ולאפשר לזוגיות קצת לנחם, לעודד ולחזק. הטיפול יכול להיות פרטני או זוגי. אם תרצי לספר יותר בפרטים על מה שקורה- וגם על תינוקך הקטן והקשר עימו, ואולי אף להרחיב לגבי אביך- סיבת המוות, הקשר שלך עימו- את מוזמנת לעשות זאת כאן, או לשלוח לי מייל (בלחיצה על שמי). בברכה. רוית.

רציתי לשאול במסגרת עבודת חקר סמינריונית לבגרות בביולוגיה שאני כותב האם ניתן לרפא\ להקל על סוכרת מבוגרים בעזרת היפנוזה? אם כן כיצד? תודה.

שלום לא ניתן לרפא אבל ניתן להקל. רמת הסוכר קשורה גם למרכיבים נפשיים ופסיכוסומטיים. למשל לחץ גורם לשינויים ברמת הסוכר. בעזרת היפנוזה ניתן להשפיע על הגורמים הנפשיים שקשורים לשינויים בסכרת. הטיפול כרוך בין היתר במנגנונים של התניה קלסית וגישות בהביוריסטיות. בעיקרון, ניתן באמצעות היפנוזה לעשות שינויים במערכות אוטונומיות שונות של הגוף כגון לחץ דם, קצב דופק, ועוד. רמת הסוכר ניתנת גם היא להשפעה. דוגמא שניתנת בספרות הוא על טיפול באמצעות פלסבו והיפנוזה. לחולה ניתן משקה ובסוגסטיה היפנוטית שוכנע שהמשקה יוריד את רמת הסוכר, וכך אכן קרה. התופעות הללו, מפתיעות ככל שיהיו, תואמות לממצאים על תופעות היפנוטיות רבות אחרות בתחום הרפואי. לא לכולם ניתן לתת הסבר רפואי, אבל עם התוצאות קשה להתווכח. אולי זה נובע מכך שאחוז ניכר מכל טיפול רפואי קשור גם לרמת מוטיבציה ומצב נפשי, כאשר יש מתאם חיובי בין מצב נפשי חיובי לתוצאות חיוביות לטיפול הרפואי. ניתן לקרוא על הנושא בכל ספר רציני על היפנוזה רפואית. אלו מצויים בספריה של הפקולטות לרפואה באוניברסיטה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ל ש'. נישארתי רק שברים מהאדם שהייתי.יותר מידי דמעות מרות יצאו ממני,אני מרגיש לבד ומתמודד איתך לבד,כבר יותר מידי זמן. אני מרגיש כאילו שיקרו לי ,לא אמרו לי את האמת לגבי האהבה וההתבגרות הכפויה ממנה,אף אחד לא אמר לי איזה מאבק זה יהיה.בבלגאן שיש לי בראש אני מחפש לראות איפה היתה השגיאה שגרמה לך להרגיש כפי שאת מרגישה ולגרום לך ללכת. נשארתי רק צל,ואני לא רואה דרך החוצה מהמצב הזה .פעם היתי הגורם לחיוך שלך ועכשיו אני כניראה משקולת שמעיקה עליך.מה היית עושה במקומי ? את לא מבינה שזה בלתי אפשרי להפסיק לאהוב אותך ? כבר אין בזה שום היגיון,כי לאן שאפנה אני מפסיד אותך. כניראה שיותר מידי אהבה הורגת,כמו רעל.היא תרוקן את הכוח שיש באדם תיגרום לו להיתחנן,לצרוח ,לזחול,הכאב ישגע , הופכים להיות קורבן עצמי,ניקרעים בין הזכרונות לבין האהבה שהלכה ,מתקדמים רק לעבר איזה אסון כי מתעלמים מהשלטים שבדרך.היא תהפוך את החיים לשקר,אי אפשר להבין למה כל זה קורה,היא תגרום לאבד את העניין בחיים ,למכור את הנשמה. כמו רכבת הרים מיתלתלים ללא שליטה בלי לדעת איפה הסוף ומה קורה בדרך ובצדדים, זאת האכזבה מהאהבה.

היא פיספסה כאן משהו איכותי, אין לך מה להצטער, אנחנו כאן כדי להקשיב אחד לשני. אין לי עצות גדולות וחכמות לתת לך, אני יכולה רק להיות איתך ולנסות להכיל את הכאב שבך. לפני 4 חודשים נפרדתי גם אני מאהבה גדולה, אהבה שהייתה איתי שנה. הייתי מפורקת. להגיד לך שהתגברתי?? אני לא בטוחה שזה משהו שמתגברים עליו, הכאב והאכזבה (תחושת הפיספוס) תמיד ישארו. אני חושבת המון על חבר שלי לשעבר, עדיין, המחשבה עליו מלווה אותי כמעט בכל מעשה, וגם הגעגועים, וגם העצב. אבל (ויש כאן אבל), יש חיים אחרי המוות (...), ואני מתאמנת בלנשום ולנשוף לבד. חייבת לספר לך שרק אתמול פגשתי מישהו שמאד התלהבתי ממנו, אני לא יודעת אם יצא מזה משהו (יכול להיות מאד שלא), אבל מוצאת כן בעיניי המחשבה שיש עוד מישהו בעולם שאני יכולה להתלהב ממנו. זהו, מאחלת לך לעבור בשלום את התקופה הקשה הזאת

יש הרבה דגים בים.......קח את איזי איזי......כולנו מפספסים משהו בחיים......אם זה שלך אז שלך!

לא צריך לספר להן איזה כוח יש להן......הם עוד לא יודעות.....! אז אל תשפיל אותנו!

אני מודה לכם על התמיכה. אורה- אני מבין שאת ואני פחות או יותר באותה הסירה.לפני שנה וחצי אני גם יצאתי מקשר ואף אחת לא הלהיבה אותי או גרמה לי לחשוב בצורה רצינית על זוגיות,עד שפגשתי את ש' שברגע שראיתי אותה שכחתי מהעבר והצלחתי להסתכל ברצינות קדימה.אני לא יודע מדוע הייתי באשליה שזה קורה פעם אחת וזהו,כי הנה עכשיו זה קרה עוד הפעם וכניראה שזה יקרה עוד כמה פעמים עד שבאמת האחת שלי תמצא.אני חשבתי שזאת ש', אני עדיין חושב שזאת ש',אני בטח שלא צריך לפרט לך על התסכולים ועל הכאב כי אני מבין שאת חווה את אותן תחושות . אני צריך לצאת ממנה כי כניראה שהיא לא תחזור אלי למרות כל האהבה שיש בי אליה ולמרות כל הרגשות שאני יודע שיש בה אלי אבל קל יותר לדבר (או להקליד)מאשר לבצע. שיהיה בהצלחה עם הבחור החדש... אורן

מעניין. כל ההודעה שלך היא תרגום של השיר של להקת "קווין". בדיחה טובה.

אני יודעת שזה קל להגיד ,אבל תאמין לי תנסה לא לחשוב על זה יותר מידי ולהעסיק את עצמך בעיסוקים אחרים וכמה שפחות לדבר על זה . ובסוף גם זה יעבור ותבוא מישהי אחרת שתגרום לך פרפרים בבטן. גם אני נפרדתי לא מזמן ממשיהו וזה כואב אבל חייבים להמשיך הלאה ולהבין שאם הוא הלך זה אומר שאני לא צריכה אותו ויהיה אחר במקומו.

ואת זה אומרות בנות המין היפה!!!!!!!!

שלום רב שאלתי ב3.5.01 מהי אשיות מורכבת מדוע אינכם משיבים לי????? האם אינכם יודעים מהי ההגדרה לכך????!!!!!(לא נראה לי) או שמה זהו פרום סגור למשתתפים קבועים בלבד???? מקווה שתשיבו לי בהקדם תודה

חגית שלום צר לי על העיכוב בתשובה. הסיבה היא שלמעשה אין הגדרה פורמלית לאישיות מורכבת, ואולי אנשי המקצוע השונים המתינו זה לזה - אולי מישהו כן מכיר את המונח בצורה פורמלית. סביר להניח שמדובר במונח שנאמר או נכתב על רקע אחר יותר פורמלי. למשל, תיאור של בעיה או התמודדות ספציפית שבאה על רקע רחב יותר של הסטוריה אישית. לעיתים הדבר יוגדר כבעיה ספציפית שמגיעה על רקע של אישיות מורכבת. אבל כאמור, הכל ניחוש וחשוב לדייק ולהבין על בסיס מה נאמרו הדברים. במידה ותתארי את הרקע למונח הזה ניתן יהיה להסביר לך בצורה יותר מדוייקת מה הכוונה. אם הוא נכתב ע"י איש מקצוע כדאי לברר איתו ישירות למה התכוון. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום תןדה על הנכונות לענות לשאלתי ובגלל הקוש להגדיר התקשתי למצוא את התשובה לשאלה מהי אישיות מורכבת???? האם השאל את השאלה בצורה הבא : כאשר מאפיינים מישהו כבעל אישיות מורכבת מהם הקריטריונים לאיפיון זה??? אולי כעת תצליחו להשיב לי???זה מעסיק אותי להגדיר לעצמי את השאלה כמעט באופן כפיתי(אבל זו כבר בעיה אחרת שעלי להתמודד איתה מאז שאני מכירה את עצמי קשה לי להשאיר חלונות בלתי ברורים האנציקלופדיה והמילונים היו ועדין בשימוש רב אצלי וכעת "יבורך האינטרנט" מצפה לתשובה איזו שהיא תודה חגית

שלום רב . לא משנה שמי אני בת 28 נשואה + 1 גרה בדרום יש לי בעיה אני חיה כל הזמן בחרדות שמשהוא עומד לקרוא , אני מסתובבת ברחוב בפחד כל אדם מוזר שאני רואה אני מרגישה פחדים כאילו הוא עומד לעשות לי משהוא איך עליי להתמודד עם פחדים מסוג זה שכן מפריעים לי לעיתים לתיפקוד יום יומי . אשמח לקבל תשובות באיימיל .תודה ויום טוב לכולם .

שלום לא נתת רקע רב לבעיה אולם מה שאת מתארת מספיק כדי להמליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. במפגש עם איש מקצוע ניתן יהיה להבין את הבעיה ולעזור לך לפתור אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אודה לכם אם תתיחסו לשיטה הזו ותתנו הסבר מהי וכיצד מטפלים בה. (ראתי אותה בהקשר של דרך טפול בתסמונת העייפות הכרונית - לפתיחת חסימות רגשיות)

שלום רב, אני עובד עם כמה כאלו שסובלים מהתסמונת שציינת, אבל לא נתקלתי במונח שציינת. אשמח אם תתני יותר מידע: במה מדובר, מאיזה מקור המונח, באיזה הקשר הופיע היכן שראת אותו, וכו'. ד"ר יוסי אברהם

אליאן- שלחתי מייל!

בוקר טוב לכולםםםםםםםםםםם

boker tov...kafe al hesboni..... itimsero et aabati...le....aviv. daniel.

היי לא הייתי בבית היום, אבל הספקתי לכתוב תשובה על המכתב היפה שלך מאתמול. אלא מה, בינתיים נכתבו כ"כ הרבה דברים חשובים אחרים...! בקיצור- יש לךמכתב ממני, משורשר ממש אחרי ההודעות שלך אליי. אני הולכת לישון (אני די מותשת), אבל מחר בצהריים אהיה כאן שוב. אם תהיי, אשמח "להחליף מידע". בינתיים, לילה טוב וחלומות פז...

היי, קראתי את מה שכתבת, והאמת היא שלא הגבתי, כי השארת אותי קצת במקום בלי מילים, אמרת את הכל. את מודעת, את יודעת, את מוכנה לקשיים, את מכירה את נקודות החולשה, ויש לך את הכוחות. אני חושבת רק, אם תרשי לי לומר ואת לא חייבת להתייחס, שאת עושה טעות בקשר לקורס המחשבים. אם את לא אוהבת את זה, חבל על הזמן ועל הכסף שאת משקיעה בזה. השוק כרגע על הפנים, נכון, אבל זה לא משנה כלום, הוא יתאושש, ייקח קצת זמן, אבל זה יקרה בסוף. אבל העבודה קשה, דורשת המון השקעה בכוחות, מחשבה ובעיקר זמן. בהייטק עובדים בבממוצע בין 10 ל-12 שעות ביום, וככשמוציאים גרסה גם שישי שבת, ואם לא אוהבים את זה, אי אפשר לעמוד בזה. אם לא רואים את היופי שבתוכנה, ולא מרגישים את האתגר, קשה להשקיע כל כך הרבה מאמץ ואפילו בשעות. אבל מעבר לזה, כשאנחנו עושים דברים שאנחנו לא אוהבים, בעיני זה רק עוד סימפטום, עוד סימן, לעד כמה אנחנו לא אוהבים את עצמינו. בדיוק כמו שהאנורקסיה, או הבולמיה היא סימן לחוסר אהבה שלנו את עצמינו, חוסר קבלה שלנו את עצמנו, כך גם כשעובדים במשהו שלא אוהבים. זה עוד פגיעה עצמית שלנו בעצמינו, בדיוק כמו האנורקסיה. זה עוד סוג של הרס עצמי. האנורקסיה מופנית כלפי הגוף, והעבודה במקצוע שאנחנו לא אוהבים, זה הרס עצמי כלפי הנפש. בסוף אי אפשר לעמוד בזה, כמה אפשר יום יום לקום בבוקר וללכת לעבוד במקום ששונאים, בעבודה שלא אוהבים ? מהנסיון הכי פרטי ואישי שלי, לא הרבה. שוב אני כותבת לך מהמקומות שלי, ממה שעובר עלי עכשיו, מדברים שקורים לי, אז יכול להיות שלא כל כך תתחברי, אבל זה מה שעלה לי כרגע. מחר בצהרים, אני לא אהיה כאן, אני אהיה בעבודה, אבל אני מקווה שאני אהיה כאן בערב או בלילה, בכל מקרה, תשאירי הודעה אם בא לך, ואני אתייחס. אביב.

היי אביב תודה על דברייך הכנים. הייתי חייבת להתייחס דווקא לעניין המקצוע, כי זו באמת הנקודה הכאובה שלי היום... אני מודה שאני מאוד אמביוולנטית כלפי עניין התיכנות. זה לא שאני שונאת את זה, אלא שאני מרגישה שאני במסלול הלא-נכון מבחינתי. הייתי אמורה להיות עכשיו לקראת סיום התואר, בנושאים שאני באמת אוהבת, להתעסק בדברים בהם אני באמת מתעניינת...אני מרגישה שאני עושה את הפשרה , עד כמה שזה נשמע נורא, בשביל הפרנסה. אבל, אני לא בטוחה שזה הרס עצמי דווקא: קודם כל כי אני לא מתכוננת לעבוד בזה כל חיי, אפילו לא רוב חיי. זה רק מכשיר, שאמור לתת לי את האפשרות להיות עצמאית ולעשות את מה שאני באמת אוהבת. אם הייתי עובדת בעבודה סתמית אחרת , זה לא היה יתר מרתק, אבל הייתי עושה זאת כדי לאפשר לעצמי ללמוד ולהתקדם. ובמצבי, כשאין מי שמממן את הלימודים וההוצאות שלי, זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. הדבר השני הוא , שיהיה זה אתגר בפני עצמו להתחיל פעם מסלול כלשהו ולהצליח לסיים אותו! מביך להודות, אבל עד כה "הצטיינתי" בעיקר בלעזוב דברים באמצע, חצי או שליש גמורים, ולוותר. אם אצליח עכשיו לסיים את הקורס, יהיה בזה הישג רציני- גם אם לא אעבוד בתיכנות לעולם. אגב- דברייך נכתבו מהמקום בו את נמצאת עכשיו, כך אמרת. האם התכוונת לעבודה? או שכוונתך היתה כללית, להסתכלות על עשיית דברים בניגוד לרצוננו כעל הרס עצמי? האם את מרוצה מהדרך בה מתנהלים עכשיו חייך? עבודה, חברים, הדברים הקטנים (או הגדולים) המעצבים את חיינו? לגבי עצמי אני יכולה לומר, שאני שואבת עידוד מהידיעה שמדובר בתקופת ביניים, שהקורס נגמר בעוד ארבעה חודשים ואח"כ אחזור לעשות את הדברים מהם אני באמת נהנית. אם אצליח למצוא עבודה בתחום- מה טוב. ואם לא- אמשיך לעבוד במקום עבודתי הנוכחי. כך אן כך, אין לי כוונה לוותר על שאיפותיי, לפחות עדיין לא... הערה אחרונה לפרוטוקול: שמתי לב (באיחור רב, כמובן...) שהרוב המכריע של המכתבים שלנו עוסק בי! זה לא שאני לא מרוצה מזה, אלא שהייתי שמחה למערכת קצת יותר סימטרית... מה עם הקשיים, הרגשות, ההתלבטויות שלך? נראה שאת נמצאת כאן, לתמוך ולעזור לכולם, אבל מי מקשיב לך כשמכביד, ולבד, ועצוב...? אני לא יודעת אם את רוצה לשתף אנשים במצבים כאלו, ובפרט אותי, אבל אם כן- הייתי שמחה אם היית מרגישה חופשי "לשפוך", לשתף, לא להיכנס רק לתפקיד המטפלת. אני אשמח להיות בשבילך, בכל מה שאוכל.

כואב בלב כואב בגוף הכל ריק הכל חסר משמעות אין עוד תוכן אין תקוה יש רק יאוש ואובדן אמונה העולם מגעיל והרבה פצועים בו הפצעים מדממים ולא מגלידים פה הסתגרות, התנתקות, התנכרות ומופנמות. בדידות, אשמה, בושה,וחרדה. אימה ופחד, ולא רק שלך. כמה אפשר לבלוע ? כמה אפשר לספוג ? איך עוזרים לעצמך ? איך נמצאים בשביל אחרים ? מאיפה מביאים את הכוחות ? איך מתקיימים עם הקשיים ? איך ממשיכים ? עד מתי לא מוותרים ? וכמה בוכים ?

תשאלי אותי אביב חמודה

אף אחד לא שומע אף אחד לא מבין אתה מהמגזימים הם אומרים וממשיכים ואתה נחנק ואתה נשנק כבר אין אויר כבר כמעט הכל נגמר כבר לא אוכל כבר לא ישן רק קפה ומעשן גורר רגליים נושך שפתיים מתאמץ להתאפק עם הדמעות בפנים להחנק שלא ירגישו שלא יבחינו שבשלהם ימשיכו הכאב של אחרים בדרך כלל יותר חזק את הייסורים שלך אף אחד לא צעק לאן אתה הולך אינך יודע רק בתוך החדר מסתגר ומשתדל להעלם לא מדבר כמעט כבר עם אף אחד לא מתאמץ להסביר לא מתאמץ להבין כמעט הכל כבר הסתיים כמעט הכל עבר...

ממילא אתה כבר מת בפנים כבר הרבה זמן מסתובב פה בעולם בלי לחיות ממש בקושי מדבר עם אחרים מעבר למסך רק הדברים עוברים ובמחברת מצטברים הקשיים והייסורים בחדר הסגור הדברים אולי זורמים אך בסוף הזמן נגמר הדלת נפתחת ועבר ואתה יוצא שוב אל החוץ תשוש, חלוש, כמו סמרטוט מתוסכל ומבולבל לא יודע מה קורה כאן בכלל זה אתה שחושב על הדברים ? זה אתה שחושב על המעשים ? זה אתה שכבר כל כך קרוב ? או אולי בעצם כל כך רחוק ?

haci li sahzzor,,,,vem lo ani ba ahraiic..... val tasi atoyot oev daniel n.b.ani lo yode em mahar gam eye

היי טלי, אם קראת את זה, אני רק מזכירה בשבילי הבטחה היא הבטחה, לא קורה כלום לפני שאני מתקשרת, וגם מבחינתך - הבטחה היא הבטחה, הבטחת לי משהו, אל תשכחי, זה רק שתינו מתמודדות עם זה - אני ואת - אין עוד אף אחד מעורב, לא מבחינתי. לילה טוב, אביב.

אני כאן תמיד לגבוי ולסיוע וירטואלי

ani po yekirati gam em tirzi ve ... gam em lo .... v..ma...ze...etgaagati elayic.... ani mizter sazavti otah levad.... selh.... never daniel.

אשמח לקבל מידע לגבי נוגדן הדיכאון -רמרון האם הוא פוגע בחשק המיני ? התחלתי כיום בטיפול -טבליה ליום מאחר ואני סובל מחרדות חוזרות עקב שינוי בחיים - התחתנתי

רמרון - מהם תופעות הלוואי ?

לי מחלה שבסופה תביא לשיתוק אני לא יודע אם לספר למשפחה או להמתין שזה יקרה אני פשוט לא יודע איך להתנהג מחפש עצה תודה משה

משה, אני יודעת שזה קשה להגיד אבל אני חושבת שעדיף לספר למשפחה כמה שיותר מוקדם. כמובן, זה תלוי במשפחה שלך, בך, ובמערכת היחסים ביניכם. לדעתי, אם תספר לנו עליך ועל המשפחה אפשר לענות לך יותר בפירוט. עדי

שלום משה, אתה נמצא במצב קשה, גם בגלל שאתה עצמך חולה, וגם בגלל שאתה לא יודע איך ומתי לספר למשפחה על המחלה. לצערי נתקלתי בשני המצבים, בפעם הראשונה שתקפה את אבי מחלה, הודיעו לנו מראש והכינו אותנו לסימפטומים, לקשיים, לניתוח הצפוי, ולבעיות, מראש, ברגע שידעו. בפעם השניה שמרו את הדברים בסוד עד שהמצב התדרדר כל כך שכבר ראו לבד, ולא היה צריך לספר. קצת קשה להגיד מה היה עדיף ? מה היה קל יותר ? אין פה קל, שתי הדרכים קשות ולא פשוטות. ובכל זאת, אני מהנסיון שלי בעד הדרך הראשונה, של לספר עכשיו, לפני שרואים, ואני אסביר למה. יכול להיות שהמצב יתדרדר בהדרגה, ויופיעו סימנים ראשונים לאט לאט, שרק אחר כך יחמירו, וכשהמשפחה לא יודעת, היא גם לא מבינה מה זה אומר, דבר שיכול לגרום ללחצים, ולחרדות, ולפחדים. כשיודעים מבינים לפחות למה זה קורה. אבל מלבד המשפחה, תחשוב על עצמך, לא היית רוצה שידעו ? שתוכל לקבל את תמיכתם גם במצב הקשה הזה שבו אתה ממתין להחרפת המצב ? וגם הם - בטוחני שהם היו רוצים לדעת, לעודד, לתמוך, ולעזור, אני הייתי רוצה. תרגיש טוב, אביב.

משה שלום. צר לי לשמוע. האם אתה מוכן לספר מעט יותר- עלייך, בן כמה אתה, על בני המשפחה. באיזו מחלה מדובר? מי עשה את האבחון ואיך נודע לך תוצאותיו? בשלב זה אתה זקוק למירב התמיכה. אתה עומד בפני מצב חדש, מאיים, וחשוב שלא תהיה בו לבד. ידע על המחלה וההתמודדות איתה עשוי קצת לפזר את מסך האי-ודאות שמוסיף לחרדה, אך כדאי שגם בתהליך איסוף הידע ילווה אותך אדם קרוב. אשמח מאד אם תמשיך ותשתף אותנו במה שקורה לך. להתראות.

תודה על העידוד ועל הרצון לעזור האם לך יש ידע מקצועי בנושא? אם כן אפשר ליצור קשר פרטי יותר תודה משהרחל כתב/ה: > > משה שלום. > צר לי לשמוע. > האם אתה מוכן לספר מעט יותר- עלייך, בן כמה אתה, על בני המשפחה. > באיזו מחלה מדובר? מי עשה את האבחון ואיך נודע לך תוצאותיו? > בשלב זה אתה זקוק למירב התמיכה. אתה עומד בפני מצב חדש, מאיים, > וחשוב שלא תהיה בו לבד. > ידע על המחלה וההתמודדות איתה עשוי קצת לפזר את מסך האי-ודאות > שמוסיף לחרדה, אך כדאי שגם בתהליך איסוף הידע ילווה אותך אדם קרוב. > אשמח מאד אם תמשיך ותשתף אותנו במה שקורה לך. > להתראות.

שלום רב, קראתי את שאלתך/בקשתך, ואת מה שכתבו לך. אכן, זו אחת הדוגמאות כיצד בני אדם ממשיכים להיות בני אדם, ואפילו יפים ומועילים זה לזה יותר מתמיד, למרות הטכנולוגיות שכאילו אמורות לנכר אותנו זה מזה. ובאשר להמשך הסיוע שביקשת, אני מצטרף לאמירה שהופנתה אליך: תן יותר מידע על הנסיבות של ההתרחשות האישית-משפחתית הזו, כדי שתוכל לקבל משהו מועיל. תוכל לפנות למייל האישי שלי, אם תראה זאת כנוח יותר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם