פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
כל מאמצי להגמל מההתמכרות לשיחה בצאטים באינטרנט עלו בתוהו. התנתקתי לחודש, למרות שאני זקוקה לו לצרכי העבודה, וזה לא עזר חזרתי . ובגדול זה מאד מפריעה לי מ2 סיבות א. זה תופס חלק גדול מזמני הפנוי[וגם הלא פנוי. למען האמת] ב. זה גורם לי למעורבות רגשית עמוקה עם המכותבים שמפריעה לי בחיי היום יום. מבקשת את עזרתכם. תודה.
יסמין שלום רב, בעית ההתמכרות לרשת האנטרנט בכלל, ולצ'טים בפרט הפכה בשנים האחרונות לבעיית התמכרות מובחנת ומאובחנת, גם בקרב אנשי הטיפול. ישנם אתרים רבים העוסקים בנושא ומציעים פתרונות שונים ומגוונים. אני מתייחסת לתופעת ההתמכרות לצ'טים כמו לכל התמכרות אחרת, ולכן גם הטיפול בה יהיה דומה. אני ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי, שיעזור לך להבין מה בדיוק ההתמכרות הזו עבורך, מה היא "מכסה" בחייך הפרטיים (אם בכלל) וכיצד ניתן להיגמל ממנה. שוב, אני מציעה לך לבדוק אתרים העוסקים בתופעת ההתמכרות לרשת, ולצבור מעט ידע ומידע משם. זה אולי יסייע לך להחליט מה תעשי שהמשך. בברכה, טלי פרידמן
יסמין שלום, את בחברה טובה... רבים וטובים מהיאפים, מרגישים שהם בשלבי התמכרות לצ'ט. אני אנסה להרגיע אותך במשהו. ראשית, לעניין המניעים שלך (המשיכה העזה): דוקא כדאי לך להרגיש טוב עם זה... הקשר החברתי שנוצר, שמסקרן ומושך אותך, מעיד עליך, כחיה חברתית - דברים טובים. ולהיות אדם שמעורב רגשית, זה - על פי רוב, להיות אדם עם סגולות טובות. אם את אדם שהחברה שמסביבו אינה מספקת, אז זה בכלל לא רע לנסות להתפתח עם קשרים חדשים. אז בואי ונסתכל על הבעיה, שהיא כנראה, עניין של כמות: דהיינו, מספר השעות. קחי את זה כמשימה של פרסים וקנסות: על כל שעת צ'ט מעל הכמות של מה שנראה לך "בסדר", תשלמי קנס (בכסף, ורצוי לארגון שאת סולדת מפעילותו, ככה שתרצי לשלם כמה שפחות!). כחיזוק לשיטת הקנסות תשתמשי ב "דיל" (חוזה ההתקשרות) עם ספקית האינטרנט: תעברי לחוזה על בסיס שעות קצובות בחודש (נניח: 10 שעות חודשיות עם אחת, וחמש עם האחרת). כל חריגה עולה הרבה כסף, ככה שאם את אדם עם הכנסות כספיות ממוצעות, המונה יסייע לך במתקפה שלך על ההתמכרות הזו. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
אתר עזרה למכורים לרשת האינטרנט: http://www.addictionsolutions.com/portal/internet/index.asp
בבקשה תחשבי על פיתרון. לפחות תשתדלי, תקחי את הזמן.. סתיו
היא ביקשה ממני כרגע למסור לא לענות על הודעה זו,כיוון שהיא עזבה את הבית "ולא יכולה להכניס את המחשב לתוך התיק" לדבריה,זה עד שהוריה יתנצלו אבל היא לקחה את הפלאפון כדי לשמור על קשר עם אחותה,ככה שאני מניחה שהיא לא בסכנה כלשהיא והיא הולכת למקום מסודר.היא לא רצתה כ"כ להגיד לי לאן תודה,אנג'ל
אנג'ל ערב טוב, קשה להיות מהצד השני, מהצד שמנסה לעזור אך לא מצליח לגעת, לא מצליח להיות שם איתה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתה, ואם את יוצרת איתה קשר, אז תמסרי לה ד"ש. את יכולה למסור לה גם את מספר הטלפון שלי, במקרה ותרצה לדבר. שיהיה ערב טוב, טלי פרידמן
הפך תוך מספר דקות לבוקר הרע ביותר בחיי...
בוקר טוב, ישנתי מצוין אז אני אסתכן ואשאל מה קרה ? מה שונה הבוקר הזה משאר הבקרים, שעושה אותו כל כך רע ? אני יוצאת עכשיו לפיקניק משפחתי, אבל אחזור מאוחר יותר, לראות את התשובה. שיהיה קל, אביב.
תהני תעשי חיים
בוקר טוב, אנג'ל, ההודעות הולכות ונעלמות, ועדיין לא סיפרת מה קרה הבוקר, שהפך אותו לבוקר הרע בחייך. מה קרה? האם את זקוקה לעזרה? נדמה לי שגם קוראים אחרים מודאגים מן ההודעה הזו. שלך, דרור
אילו הודעוץ הלכות ונעלמות לא הבנתי?
רציתי לעדכן,אבל נרדמתי .לצערי רק לשעתיים(דיברתי איתך על הרס עצמי?) יש לי חדשות שאמורות להיות טובות לא לגביי לגבי מישהי שמאוד יקרה לי,אם את בכלל זוכרת סליחה שאני מבלבלת לך את המוח עם זה
אנג'ל, בוודאי שאני זוכרת לגבי אותה "מישהי". אז מה קורה איתה? ואגב, שימי לב להודעות של הגולשים למכתבך הקצרצר למעלה...הקצרנות שלך זועקת "הצילו" וצווחת "תשומת לב". זה לא קשור לאביב או למישהו ספציפי, זה קשור אליך. כל כך הרבה הודעות היו בעקבות המכתב שלך, וטרם סיפרת מה באמת קרה. את אוהבת את הדאגה הזו, הא? אבל אנג'ל, כתבתי לך לא פעם, שבשלב מסויים זה עלול להפוך לסיפור "זאב, זאב". אל תמתחי יותר מדיי את החבל, לא לכולם יש סבלנות ואורך רוח בלתי נדלים. טלי פרידמן
זו לא היתה המטרה לא הפעם לא שמתי לב אפילו... ואני מצטערת מעומק ליבי.... פשוט פתאום נזכרתי ששום דבר מזה לא העלתי לעולם בפורום ולא ראיתי טעם להתחיל הבעיה שלי היא שאני לא מסוגלת "לשתוק" להערות האנשים
תלכי שלב אחרי שלב... ללמוד להסתדר עם ההורים זה לא אומר בהכרח לקבל טיפול מיידית. אל תחסמי בסגנון של "אני אתרחק מכל מה שיגרום לי ללכת לטיפול" בסוף באמת תשארי בלי אף אחד ההורים שלי לא היו לצידי מעולם אבל את החברים שלי אני איבדתי,את כל החשק לצאת מהבית וגם הפסקתי לכתוב לעצמי ולצייר,ולרקוד כי המשך של הפעולות האילו גרם לי לרצות להבריא מה לעשות,במיוחד הריקוד... וזה הקטע הכי כואב כל החברים שלי יצאו....ואותי לא הזמינו אז הלכתי לישון על מנת שלא היה לי אכפת שאני לבד כשכל החברים שלי מבלים וקמתי...ובשעות האילו הכי קשה להתמודד... ואני מספרת לך על עצמי במטרה שאולי תמצאי את עצמך בדברי...בכאב על אובדן החברים בגיל שבו זה דבר כ"כ חשוב והרי אנחנו בנות אותו הגיל.
אנג'ל, לא איכפת לי שכולם יעזבו אותי בשקט. הורים חברות.. כולם. זה מה שאני מחפשת. סתיו
ולא יודעת איך מצטערת
למה בעצם את כ"כ מחפשת את השקט הזה שיגיע אחרי שכולם יעזבו אותך? האנשים שנמצאים סביבך נותנים לך יחס שגורם לך להרגיש רע, או שאת מרגישה שזה יותר את ולא להם? תרגישי טוב, אני.
אני הצלחתי לישון עד עכשיו...
היי אנג'ל, בדיוק איחלתי גם לסתיו לילה טוב, היה לי גם שבוע קשה מאוד, ואני חייבת לאסוף כוחות. אז לילה טוב, אביב.
עניתי לך למטה לילה טוב
יש תגובה
כנ"ל
.
אני רוצה רק לשתף אותכם בכך שהשתחררתי מבית חולים לחולי נפש!!!ואני מה זה מרוצה!
מיכל שלום רב, אני רוצה לאחל לך המון המון מזל טוב!!! בוודאי עם כל התחושה של להיות מרוצה מהשיחרור, בוודאי מתלוות לכך גם תחושות פחות נעימות, כמו "מה יהיה עכשיו" ועוד. את מוזמנת לשתף אותנו בכל מגוון הרגשות המתלוות לשחרור, ובכלל אולי לספר קצת על עצמך, על האישפוז, ועל מה שאת רוצה. ברוכה הבאה! טלי פרידמן
שלום וחג שמח. יש לי בעיה או אולי לא, אני לא ממש בטוחה. אני בחורה שמנה וכבר כמה שנים שאני מקיאה, ולפעמים קורה שאני גם לא אוכלת. אבל עדין אני נשארת שמנה. עם הזמן ההקאות רק הולכות וגוברות. האם זה דבר שיחלוף? אני לא בטוחה מה קורה לי. הכל כל כך מבולבל. תודה.
מיכל היקרה. אני לא אשת מקצוע אבל אשמח להביע את דעתי האישית. לדעתי יש חשיבות לשאלה האם ההקאות נעשות ביוזמתך או שלא ביוזמתך. אם את לא שולטת בהקאות, ייתכן ומדובר בבעיה רפואית שיש לרדת לעומקה ולשם כך עליך לפנות קודם כל לרופא משפחה ואם יש צורך הוא יפנה אותך הלאה. אם ההקאות נעשות ביוזמתך, ייתכן ונדמה לך שיש לך שליטה על העניין, אבל השליטה שלך היא מדומה ובעצם מסוכנת מאד. עצם העובדה שפנית לפורום מראה שאת מודעת לסכנה הכרוכה בכך. בכל מקרה, ההקאות לא תחלופנה אם לא תטפלי בעניין. עליך לפנות לרופא משפחה ולפסיכולוג העוסק בהפרעות אכילה ואפילו אולי לתזונאית ולשמוע חוות דעת מאנשי מקצוע שונים עד שתביני מהו שורש הבעיה וכיצד ניתן לטפל בה. חשוב שתזכרי שהשמנה היא עניין של מבנה גוף, תורשה ולא רק פונקציה של כמות האכילה. מה שחשוב יותר הוא הדרך בה את מתמודדת עם כך והקאות הן דרך מסוכנת ביותר לבריאות הנפשית והפיזית שלך. ללא ספק את צריכה לפנות לאנשי מקצוע מתאימים.
שלום רקפת, תודה על התשובה הזריזה. ההקאות מיוזמתי, אבל בניגוד למה שאמרת, אני שולטת בהן. אני מפעילה שיקול דעת, של רווח והפסד. נראה לי שקצת הגזמת עם הענין של הפרעת אכילה, יש המון נשים שמקיאות. בנוסף, לא נגרם לי שום נזק מזה. מיכל.
היי, קודם כל אל תיכנסי לפאניקה. אני מאמינה שזה משהו שיכול לחלוף (למרות שיש כמה שבטח יחלקו עלי...). ואם את נשארת שמנה, למרות ההקאות ולמרות התקופות שאת לא אוכלת אולי כדאי שתאכלי פחות. ככה גם תקיאי פחות, זה בטח יקל עליך. בכל מקרה שיהיה לך רק טוב. סתיו
שלום סתיו, תודה על העיצה, אני אכן אחשוב על זה. אולי פה טמונה הבעיה. אם יש לך עוד עיצות, בכיף. מיכל
בוקר טוב, עכשיו הפורום הזה באמת מתקלקל. להחליף "טיפים" בנושא ההקאות ? לסתיו - אולי הלכת צעד אחד יותר מדי קדימה, הגזמת, תחזרי אחורה, לא נראה לי שכדאי לעשות את זה כאן. הפורום הזה נועד לעזור לאנשים לצאת מההפרעה שלהם ולא לתת להם עצות איך לקיים ולהנציח אותה. זה שאת תקועה בהפרעת האכילה שלך ובמעגל האכילה וההקאה שלך, לא אומר שאת צריכה לסחוב איתך לשם עוד אנשים כדי שתהיה לך חברה. למיכל - באמת זה מה שקיוית למצוא כאן בפורום, טכניקות למסד את ההקאות בדרך טובה יותר ? לא נראה לי. נראה לי יותר הגיוני שכתבת את זה כי משהוא בכל זאת מפריע לך בהקאות, למרות שכביכול את מרגישה שאת נמצאת בשליטה. תחזרי להודעה שלך ותראי ששאלת "האם זה דבר שיחלוף ?" עצם השאלה הזו מראה שאיבדת שליטה, את לא יכולה להפסיק עם זה ומחכה שזה יעבור לבד, את מקיאה ביוזמתך, משמע אם זה בשליטה ואת רוצה שזה יחלוף, תמיד את יכולה לא לעשות את זה, אבל כנראה שאת חוזרת לזה שוב מסיבה כלשהיא, והתשובה שלי - לא זה לא יחלוף, ולא יעבור מעצמו, כדי שזה יעבור צריך לטפל בזה, בדיוק כמו שמטפלים בפצע, או במחלה פיזית. ואת יודעת מה לא רק שזה לא יחלוף, זה אולי אפילו ילך ויתגבר, כי בדרך כלל בלי טיפול יש להפרעה הזו נטיה לתפוס תאוצה, תבדקי עם עצמך במהלך השנים - כמה פעמים הקאת בהתחלה וכמה עכשיו, וסביר להניח שתראי התדרדרות, בטח התחלת בפעם בשבועיים, היה לך קשה בהתחלה ללמוד לעשות את זה, ואחר כך נעשית מיומנת יותר ובהדרגה העלית את התדירות. תעצרי פעם אחת בדיוק רגע לפני ההקאה ותשאלי את עצמך למה אני עושה את זה ? ואז גם תנסי לעצור ותראי אם את מצליחה, נראה לי שלא תצליחי לעצור, ההקאות הופכות לאוטומט אחרי זמן קצר מאוד, ואת אומרת שאת כבר כמה שנים עושה את זה, בדרך כלל אי אפשר לעצור לחשוב בשניה לפני, וגם אם כן, אי אפשר לעצור את ההמשך - ההקאה היא הכרחית. אולי אז תוכלי לראות שבאמת איבדת את השליטה. בהצלחה, אביב.
שלום למיכל, מתוך הרב-שיח הנחתי כי היה רצוי לך שעניין האכילה/הקאות לא יעסיק אותך, ככה שיש לי תחושה שאני אינני מתפרץ לחפש בעיות שאינן... כללית, אכילה היא התנהגות שמועדת לפורענות של התמכרות, פשוט בגלל הכייף הגדול שהיא מביאה (האכילה... לא ההשמנה, כמובן). בכך אינה שונה מהתמכרויות אחרות, ולכן אחת הדרכים לתקוף אותה היא ע"י הבנת המניעים שמביאים את האדם להתמכרות הזו. כאן שמתי את עצתי הראשונה לך: תבדקי אם גם אצלך, כמו אצל רבים אחרים, מתקיימת המשוואה שבה ככגודל עוצמת ההתמכרות, כך כנראה גדול וחזק הצורך האנושי במענה מענג ומפנק למשהו שהוא בבסיסו מאד קשה ומעיק. ואם זה כך, אז מומלץ להעזר במקצוען, כדי לא לסבך את מה שכבר סבוך. עניין אחר, שבא אחר כך, הוא אופן הגמילה. גם כאן יש תקלות כשלא נעזרים באיש/ת מקצוע, כי התחום רווי פרדוכסים אנושיים: הקאה, שיכולה באופן עקרוני לסייע, נתפסת אצל רבים כמה שמהווה אצלם סימן לשליטה במצב. ואז: אוכלים עוד, כדי להגיע למה שנתפס כחיובי עבורם: השליטה במצב (ההקאה). והנה עוד הסתבכות... בקיצור, זו ההצעה השניה שלי אלייך: תשקלי לפנות ליעוץ מקצועי גם בבחירת אופן הגמילה/צמצום נזק האכילה. מקווה שהארתי, ד"ר יוסי אברהם
אכן הארת. תודה
היי אנג'ל, הייתי בחופש קצר, ובגלל זה לא עניתי להודעה שלך עד עכשיו. אני חושבת שבמובן מסוים שתינו לימדנו אחת את השניה שיעור מאוד חשוב בחיים. אני אקח את הלקחים מהשיעור הזה הלאה, כי כמה שאת חושבת שלא אמרת לי הרבה, אמרת לי המון ולימדת אותי המון, ואני מקווה שגם את תשמרי משהו מהשיחות שלנו. אביב.
אני שומרת ונוצרת תמיד. וזה מלווה אותי המון. ואני נמנעת מלשאול מה לימדתי אותך מתוך ההבנה שאילו תובנות פרטיות שלך,דברים שאת יצרת בתוכך... את מתכוונת "חופשה" במובנים של הפסקה או נופש ?
הפסקה כפויה מהחיים, ממש לא נופש, ההיפך הגמור, משהוא יותר כמו חלום רע/סיוט, שחייב אותי לקחת פסק זמן מהכל: מהעבודה, מהפורום, מהמשפחה ולדאוג ולטפל רק לעצמי, אבל עכשיו זה כבר כמעט מאחורי, והפצעים מתחילים להגליד, ובאמת אין מקום להערצה, הייתי שבר כלי בימים האלה, ולקח לי די הרבה זמן להתאושש וייקח לי עוד הרבה זמן להחלים לגמרי, אבל את יודעת עזרו לי בדרך... אביב.
טלי יקרה, "אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר לפעמים עצוב או מר הוא לפעמים הוא שר לפעמים פותח דלת לקבל מכה אבל אבל לרוב אדם בתוך עצמו נסגר אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר או באיזו עיר סוערת או באיזה כפר לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר אבל אבל לרוב אדם גם לעצמו הוא זר ואת ואת כמה טוב שבאת בלעדייך ריק הבית והלילה קר אז אני שומר עלייך כמה שאפשר ועם כל זאת היית אמצא אותך מחר אדם קרוב אצל עצמו אדם בתוך עצמו הוא גר " / שלום חנוך. לא קל היה לגור בתוך עצמי בזמן האחרון, סערה קשה עברה שם, והבית נהרס, אבל ... כמה טוב שבאת ולא הלכת, ונשארת והתעקשת ודיברת ושלחת, בייחוד בלילה המפחיד מכולם, ועכשיו הבית מנסה להתארגן מחדש, ואני אשמור עלייך שם היום, מחר ולעד, כי בלעדייך באמת הלילה יותר מדי קר. ר.
השארתי לך הודעות בפורום...לא מלפני הרבה עמודים מה שלומך?
היי אנג'ל, עכשיו אני בסדר, עברתי כמה ימים קשים, אבל עברתי אותם ואפילו בלי לאכול ולהקיא, הייתי בחופש קצר, לקחתי קצת פסק זמן. אביב.
אביב יקרה, כהרגלך, את מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש. אני מקווה שהסרט שעבורו התנתקת מכאן היה נחמד, ובכלל שאת מעבירה את הזמן בנעימים. שיהיה לך יום עצמאות שמח, טלי פרידמן
היי טלי, נשארתי קצת לבד הלילה, אמא הלכה לביייביסיטר ותישארלישון שם, קצת מצחיק וילדותי אבל אני עוד פוחדת לישון לבד, אחרי הלילות האחרונים שלי... אבל לפחות מישהי אחת שומרת על שנתי... תודה ו... , ר.
טלי, חג שמח שיהיה לך... אני אשלח לך דרך רחל מייל שכתבתי... אני לא מצליחה להכנס למיילים היוצאים שאני שולחת. כשכתבתי את הדברים הייתי בשיא הכעס ואני רוצה שתקראי את הדברים כפי שהם.. ביי
אליאן, אני אחכה לאימייל. אני מקווה שאפשר יהיה לשלוח לך בחזרה תגובה, בלי בעיות. שיהיה לך יום עצמאות שמח, טלי פרידמן
קיבלתי את המייל. וואווו........... איך שאת כועסת! אולי זה דוקא טוב- לפעמים הכעס מגייס את הכוחות לפעולה. אני רק רוצה שתחשבי טוב על כל צעד, ושתגני על עצמך. אשלח לך במייל את דעתי על השיחה, אבל רציתי לאחל לך, ולכל חברי הפורום- חג עצמאות שמח. עם הרבה תקוה וחיזוקים, עם מבט גאה ומפוקח על העבר, וציפיה אופטימית לעתיד. חיבוק לכ-ו-ל-ם.
היי, אני עדיין כועסת אך פחות משהייתי כאשר כתבתי לך... הכל יצא מהר ללא שליטה. וכן ,הכעס עוזר במשהו לגייס כוחות ונראה לי שהפעם הכעס יופנה אליו ולא אלי... גם בזה הטיפול עזר ועוזר לי להפנות את הכעס למי שמכעיס, להוציא אותו החוצה... שיהיה גם לך חג שמח...
שלום רב ברצוני לברר האם ניתן לטפל בתופעת הקלאסטרופוביה-פחד במקומות סגורים, חשש להיכנס למעלית למשל, למי פונים?
בנימין שלום רב, בוודאי שניתן לטפל בבעיית הקלסטרופוביה. לבעיה זו, כמו לכל שאר הבעיות, יש רמות חומרה שונות. האם מדובר אך ורק בפחד ממעליות, או בכלל בפחד ממקומות סגורים? אם מדובר בדבר ספציפי כמו מעלית, הייתי ממליצה על טיפול התנהגותי, לטווח יחסית קצר. אם מדובר במשהו נרחב יותר, הייתי ממליצה לחשוב על טיפול פסיכותרפויטי לטווח ארוך יותר. בכל מקרה צריך לפנות לפסיכותרפיסט. אם אתה זקוק להמלצות, אני אשמח לסייע. בברכה, טלי פרידמן
לטלי פרידמן (עובדת סוציאלית) תודה על תשובתך המהירה וההצעה לתת המלצות. ברצון הייתי מקבל המלצה אל מי לפנות, אך הכתובת אמורה להיות בניו יורק - ארה'ב. שוב תודה ובברכה בנימין
מה פירוש הפרעה אפקטיבית?
זאת הפרעה במצב הרוח כמו :מניה דיפרסיה,דיכאון,מאניה.... א
אני יודעת שזה סוג של מחלת נפש, אבל רציתי לדעת קצת מעבר.
שלום רב! אני בת 13 ואני מפחדת מ-2 דברים, אני לא יכולה לישון לבד בחדרי וגם אני לא יכולה להשאר בערב לבד בבית! הפחדים או החרדה שלי הזאת מאוד מציקים לי! ההורים שלי מודעים לכך, כשאני יושבת בבית לבד אני מפחדת שתהיה הפסקת חשמל שדרך אגב זה פעם קרה לי ומאז אני מפחדת עוד יותר, הייתי אצל אישה פסיכולוגית פעם אחת והיא אמרה לי לעשות כל מיני דברים (תרגילים להרגעה וכו'). אבל עד שזה יעזור אני עדיין במצוקה. עזרו לי! מה עליי לעשות? תודה רבה רבה מראש!!!! -ליסי (שם בדוי).
היי זאת אני
ליסי שלום. יופי שכתבת אלינו. לא בטוח שאצליח- אבל אולי אם נכתוב על זה פה- זה קצת יעזור לך להבין יותר את הפחד הזה- וככה תוכלי גם לללמוד להתמודד איתו. אני אשאל אותך כמה שאלות, אבל לפני כן חשוב לי להגיד לך שהמון אנשים פוחדים מכל מיני דברים. גם אנשים מבוגרים. לפעמים מדברים "אמיתיים" ולפעמים אפילו מדברים לא מציאותיים. עכשיו לשאלות: האם ההורים שלך יודעים שכתבת אלינו? אם לא- כדאי שהם ידעו ואולי אף תראי להם את התגובות שתקבלי. כמה זמן את כבר פוחדת? האם גם כשהיית יותר קטנה פחדת? האם קורה בהרבה שאת צריכה להשאר לבדך? האם יש לך עוד אחים? זהו לבינתיים. תעני על השאלות הללו- ואז נמשיך לחשוב. ביי. רוית.
הורים שלי יודעים על כך שכתבתי לכם. ואני כבר פוחדת כמה שנים. וגם פחדתי כשהייתי קטנה, בעצם רמת הפחד שלי תמיד משתנה, פעם כשהייתי יותר קטנה פחדתי פחות ונשארתי עד שעה 8 בערב, עכשיו אני כבר לא יכולה להשאר עד 8 בערב לבד. כן אני צריכה לפעמים להשאר לבד אבל אני לא נשארת, וכן יש לי אחות גדולה בת 18 שלא תמיד יכולה להשאר איתי ואני כבר ממש מעצבנת אותה עם הפחד הזה. תודה על העזרה! -ליסי שמי האמיתי הוא ויקי.
חזרתי. אני מקווה שעבר עליכן שבוע מצוין, אנג'ל, מה קורה איתך? הבנתי שמשהו לא היה כ"כ בסדר... ממה שנאמר פה. אם את רוצה לדבר, אני פה. שיהיה יום קל, וחג שמח. סתיו
מה שלומך? איך עבר עליך השבוע? אני מאחלת גם לך עצמאות שמח, טלי פרידמן
סתיו-מה נשמע?איך עבר השבוע?עוד נדבר היום אני מקווה...כי כנראה שאני "אתקע" בבית.החברים שלי כבר לא רוצים אותי...התרחקתי....תראי מה קורה.... טלי-תודה לך.קראתי אתמול את ההודעה שלך בלילה.רציתי להודות לך אבל הייתי מתה לישון.אני עוד ממשיכה לאמלל לי את הלילות וגם את הימים ואת בטח מבינה על מה בדיוק אני מדברת. קיבלתי את האימייל שלך.אני אתקשר ואברר ברגע שתתני לי גם את המספר השני ואני אוכל להשוות מה יותר מתאים לדעתי. אגב תשמעו הלצה על חשבוני-בזמן האחרון אני מקבלת מלא אימיילים מאנשים מהפורום עם כתובת הוטמייל שמציעים לי ללכת לפסיכיאטר ולקחת תרופות ו"הכל יהיה בסדר" לטענתם. למרות שלי נראה שמדובר סה"כ במטרידן אחד ולא בכמה....
היי טלי, אז הנה תשובה לגבי איך עבר עלי השבוע, מראש אני מתנצלת אם הניסוח מסורבל משהו, אני לא ממש מרוכזת, אבל אני אנסה לספר וגם שתביני. השבוע ההורים שלי דברו עם המפקד שלי. הם רוצים להוציא אותי מהצבא. הם לא מבינים שזה שאני אצא מהצבא זה לא אומר שאני אלך לאיזה טיפול מטומטם. בקיצור איכשהו זה הגיע לקצין העיר. ממש בלגן ואני רוצה שהוא כבר יפסק. אני לא יודעת איך אמא שלי הצליחה להסיט ככה את אבא שלי, הם בכלל לא אמורים לדבר אחד עם השני. אני לא מבינה למה הם חייבים להרוס כל דבר שטוב לי איתו. עד עכשיו ממש טוב לי. והם רוצים להרוס את זה. הם לא יכולים לראות שטוב לי. אם הם ימשיכו ככה אני לא חוזרת הביתה יותר. אם הם רוצים "משחקי כוחות" בבקשה, אני אנצח גם ככה. הם לא יקבעו לי מה לעשות עם הגוף שלי או עם החיים שלי. אם יש לך איזשהו רעיון איך להפסיק את כל הבלגן הזה שנוצר תכתבי לי... הבעיה היא גם שהם לא מאמינים לי שטוב לי, שאני שולטת בחיים שלי מספיק טוב בשביל שהם לא יצטרכו להתערב. חג שמח סתיו
מתי קיבלת את היצירה החדשה ששמעתי ...? ומה עלי להבין ממנה או לעשות ? מחכה לתשובה.... אגב,אני שומעת עכשיו את הסתיו של וויואלדי וכנראה שאגיע לחורף... אבל אז סביר להניח שיבוא הקיץ.... יום נעים
תשובה במייל עכשיו תשמעי את אורפאוס ואורדיצ'ה או את פורגי ובס
יש מייל נוסף מ 10:54
אני מרגישה כמו מישהי שטבעה בים,הכל מסביבי מים ואני לא מוצאת את עצמי. מצטערת אך השיחה בינינו היום רק חיזקה אצלי את ההרגשה שאני מקרה אבוד שתקתי בסוף השיחה כי לא מצאתי את המילים מבעד למסך הדמעות שיחות מהסוג הזה לא "מניעות" אותי לכלום אני זקוקה לתמיכה,לא לביקורת מהסוג הזה אני מרגישה עכשוי אפסית ,קטנטנה מרגישה שערכי יקבע ע"י מידת ההירואיות שאני אפגין כלפי עצמי אבל צר לי-אין לי ברגעים הללו בדיוק בא לי למות... אני מרגישה שונה,חלשה,"שאריות" של המין האנושי,אפילו החולים ביותר יודעים איך לטפל בעצמם ואני לא אני מצטערת אם אני פוגעת בך טלי.אני מעריכה אותך מאוד אך לא יכולה להמנע מהאמת.שיחות כאילו רק מושכות אותי מטה,אני לא מרגישה מאוימת מדברים אילו,הם רק מחזקים בי משהו פנימי וכואב. אני מאוד רוצה לשחרר אנרגיה,גם ככה אין לי הרבה ואין לי כוח למלחמות האילו אני צריכה את הכוח שלי על מנת להחזיק את הראש מעל המים ולעבור יום אחר יום בלי לפצוע את עצמי או להתאבד או משהו אני לא יכולה להסתכן בעוד יום כמו אתמול. ולדעת שאני שם לבד רוב הזמן... אבוד לי. אין לי כוח עכשיו לעבור אפילו את הלילה הזה ובשביל מה בכלל?!
אנג'ל, מאז שדיברנו ועד כה הצלחתי כבר לדבר עם כמה אנשים, ויש לי שתי מטפלות מצויינות בשבילך. אני אנסה להשיג את הטלפונים שלהן. הן אפילו גרות קרוב אליך. ביום ראשון אני מקווה שיהיו לי את כל הפרטים עבורך, בינתיים יש לי רק שמות. אני אנסה להשיג את שאר הפרטים. הבטחתי לך שאנסה, ולא בזבזתי זמן מיותר. כבר יש תוצאות. אז הנה, אין לך צורך להשקיע כוח בלחפש. זה מוגש לך על מגש של כסף. עכשיו זו תיהיה החלטה שלך. ובזה, את צריכה להחליט עם עצמך. כמה שלא נדבר על כך, ננתח ונעבד, זו תיהיה החלטה שלך. אז תתחילי לחשוב על כך ברצינות. טלי פרידמן
האם תוכלו להפנות אותי לספרות בנושא התמודדות עם אבל?
אורית שלום. ישנו ספר בנושא שכתבה נירה כפיר ושמו "כמו מעגלים במים"- זהו ספר מרגש המתאר את שלבי האבל. אולי תמצאי שם הסברים לדברים שאת חשה. בברכה. רוית.
תודה רבה רוית, אחפש את הספר בקרוב !
אורית שלום רב, אני ממליצה גם על הספר "החיים אבידות הכרחיות, ויתורים גורליים" של ג'ודית ויורסט (הוצאת ספרים הדר). הספר בכללותו עוסק במעברים בחיים ובשלבי ההתפתחות שלנו כבני אדם. יש שם גם חלק שעוסק במוות. זה אינו ספר שעוסק באופן ישיר בתהליכי אבל ואובדן, אך לדעתי חלקים ממנו עשויים לענות על הצורך שלך בהבנת התהליכים האישיים שאת עוברת. ואגב, ג'ודית ויורסט הוציאה ספר נוסף, גם הוא עוסק בנושאים דומים, ונראה דומה לספר הראשון מבחינה חיצונית, אך אינני זוכרת את שמו. שווה לך לבדוק את שני הספרים. בברכה, טלי פרידמן
תודה רבה על ההמלצות אחפש את הספרים בקרוב.
האם זה בריא? זה לא פוגע? מותר פעם בשבוע?
אני לא פסיכולוגית ולכן אוי לא מוסמכת לענות אבל בכל זאת החלטתי לומר את דעתי. אוננות לא פוגעת, לא מזיקה והיא טבעית אפילו בגיל הינקות והילדות. לדעתי, ניתן להעיר לילד אם הוא עושה זאת בפומבי אבל לא כדאי אם הוא עושה זאת בפרטיות משום שהוא רק מגלה את גופו ואין לתת לו רושם שזה אסור או מלוכלך. הכי חשוב - לא להילחץ. כל מה שילד עושה באופן טבעי הוא למעשה טבעי ותגובה היסטרית של ההורה יכולה לגרום נזק.
שלום. דבריה של אורית נכונים- אבל אולי תספר קצת יותר פרטים? בברכה. רוית.
הי אורית, אימי נפטרה לפני כ- 10 שנים. נשמע הרבה זמן. מספיק הרבה בשביל לעבור את האבל. זה כל כך לא נכון! האבל רק גודל עם השנים. אני, לעומתך, לא קלטתי את האובדן. הייתי בסך הכל ילדה והייתי חייבת להמשיך לתפקד. הייתי בדכאון תקופות מסויימיות אבל אף פעם לא נתתי לדכאון הזה לצאת החוצה. רק לפני כשנה זה התחיל לחזור אלי בעקיפין. זה התחיל באנורקסיה וזה עדיין ממשיך.. רק אחרי טיפול פסיכולוגי ממושך לאט לאט אני מרשה לעצמי להוציא את כל מה שהצטבר בפנים, את כל הגעגועים. זה לא קל ואני לא רוצה להשלות אותך. הדכאון שאת מתארת אותו הוא מאוד סביר (בעיני) אבל אל תדחיקי אותו פנימה! תני לזה לצאת החוצה, לכל מה שאת מרגישה! גם אם תצטרכי להיות חלשה בשביל זה. זה לא קל להיות חלשים, אבל כולנו צריכים את זה לפעמים. חוץ מזה זה לא חולשה להראות חולשה, אלא בדיוק ההפך!!!זה משהו שגם אני עובדת עליו ולא תמיד בהצלחה. אני מאוד רוצה לעודד אותך אז אם הייתי יכולה לשלוח חיבוק זה מה שהייתי עושה :-) מקווה שנגעתי באיזו נקודה או שתיים...
יקרה שלי...תודה על התמיכה. אשמח להיות פה בשבילך בעת הצורך. אני חושבת שמה שקורה לי מפחיד אותי משום שלא מדובר רק בדכאון אלא גם בחרדות שמפחידות אותי כשלעצמן. לפעמים הלב דופק כל כך חזק ואני מוצפת בתחושה כל כך חזקה של פחד שלמלווה בכובד של הראש ובסחרחורת קלה שאני מרגישה שאני עומדת לצעוק מרוב פחד. הפחד זה הגורם שהכי מפריע לי והוא מה שנראה לי לא הגיוני. החלטתי לפנות לפסיכאטרית ופסיכולוג והפגישות הראשונות יהיו ביום שישי הקרוב ובשבוע הבא. אני מקווה שזה יעזור אם כי אני לא בטוחה משום שקשה לי להאמין ביכולת של תרופות לעזור. אני יודעת שזה נשמע מטופש אבל נראה לי שאין שום דבר שיכול לתת לך כוח פנימי, לא תרופות ולא שיחות. רק אתה עצמך. ואת זה אין לי כנראה. והכי חשוב - אני משתתפת בצערך על מות אימך. אני מכירה את גודל הכאב והגעגועים. כשהמוות נוגע בך, הוא משאיר בך צלקת עמוקה. מותר לשאול בת כמה היית ומה קרה לאמך?
יש לי שאלה בנושא - האם זה נורמלי לחוות חרדות שהן מעבר לפחד נורמלי בעת אבל או בעת תקופת חיים מלחיצה או שחרדות הן דבר פתולוגי הקשור בהפרעה נפשית? הם יש לחרדות פתרון או שאדם הסובל מהן תמיד יסבול מהן בתקופות חיים מלחיצות?
נשלח מייל
גם ממני.
האם כל פסיכולוג עוסק בבעיות זהות מינית או שיש פסיכולוגים מיוחדים המתמחים בנושא זה ?
עד כמה שידוע לי (ואני לא בטוחה במיליון אחוז) ישנם סקסולוגים המתמחים בבעיות בחיי המין ובמיניות האדם אם כי לדעתי אפשר לפנות לפסיכולוגים מתחומי התמחות שונים לשם כך.
רון יקר, ישנם פסיכולוגים המתמחים בנושא של זהות מינית. אם תשלח לי אימייל אוכל להפנות אותך למטפל המתאים. בברכה, דרור גרין
רון שלום, פסיכולוג מהתחום הקליני, החברתי, והייעוצי - הנו בד"כ עם התנסות בתחום, שנצברת בתקופת ההכשרה, ויכול לעסוק בתחום. פסיכולוג מהתחום השיקומי עוסק בתחום בהקשר הכללי של נכות או ליקוי של האדם. יש פסיכולוגים מתחומים אחרים שעוברים התמחויות בנושאי המיניות והזוגיות. יש גם אנשי מקצוע מתחומים אחרים (עבודה סוציאלית, ייעוץ, פסיכיאטריה, ורפואה) - שעברו הכשרה בתחום המיניות (סקסולוגיה), וכשרים לעסוק ביעוץ בתחום. אתה מוזמן לאתר שלי (הקלק על שמי המוכחל) - לעבור על תחומי העיסוק, כולל התחום הזה, ובמידה שיש מה שמתאים לך שם, תוכל לנסות את היעוץ, כפי שההזמנה באתר מפרטת. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
הכרטיס האישי שלך בפורום אינו עובד. כאשר מקליקים על שמך, הכרטיס מתחיל להפתח אך נסגר מייד.
הי. זוכרת?... לא שכחתי, כל הזמן רציתי לכתוב. אבל אני בבעיה. אני מרגישה שהכתיבה כבר לא משחררת לי את הקיטור כמו פעם, ולכתוב לך שוב, ושוב, מה עובר עלי זה כבר חסר טעם. הרי כבר אמרתי את מה שאני מרגישה \ עושה... ועד שמשהו לא ישתנה אין לי מה לחדש. אני רוצה לכתוב לך, אבל מה ? אני כבר ממאיסה את עצמי על עצמי. אני מרגישה מגוחך לספר לך על הימים הטובים, ובימים הרעים, מי בכלל חושב??? אני לא יודעת מה קרה היום שבכל זאת החלטתי לכתוב. (אני שמחה שכן, רק כדי שתדעי שאני רוצה). אז אם אני כבר כאן, אספר לך מה היה עד כה. (אני כבר מרגישה עלובה...) ממשיכה להקיא, (קצת יותר אפילו...) ממשיכה לחתוך, עכשיו יש לי שני חתכים בבטן שאני מאד גאה בהם. מצאתי "חבר חדש" עוד דרך להזיק לעצמי מלבד הסכין, אני לא אספר כאן בפורום, אני לא רוצה על המצפון שלי שמישהו יקח את הרעיון... (לא שאנשים קוראים בכלל את המכתב הזה. :) ) אני ממשיכה עם השיאצו, ועם הפסיכולוגית, והשבוע ניסיתי להבהיר להם שאני לא הולכת אליהם במטרה "להבריא" , כי אם רק במטרה של להנעים את זמני עד שיגמר.... (הם לא מוכנים לתת לזה יד. משום מה....) קראתי את הסיפור, החזרתי את הספר לספריה, והשארתי לי צילום שלו, כדי שיהיה לי.. מ-א-ד אהבתי !!! במיוחד את הרעיון שחשבת להפנות אותי אליו. ניסיתי לחשוב מה אני הייתי עושה, אולי נשארת באותו עולם??? עכשיו אני מחפשת את הגדר הזו...... (רק על עצמי אני מדברת, פשוט בושה.) אז: מה שלומך?
אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך שמנעימים לך את הזמן עד שיגמר אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...
אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך ש"מנעימים לך את הזמן עד שיגמר..." אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...
תשמעי - חיים פעם אחת. וכמה שזה קלישאתי, אין אפשרות לחזור אחורה. אם תלמדי לאהוב את עצמך, אז תלמדי לאהוב אחרים, ואז תלמדי ששום דבר, שום דבר, אפילו לא הצרות הגדולות ביותר שמתרגשות עלייך ועל הקרובים לליבך, לא צריך לגרום לך לצאת מהמשחק. עייפה כבר? יופי, אז מה? ומה אם תתחרטי רגע אחרי שמאוחר? זהו משחק עם "פסילה אחת בלבד". קחי את עצמך למקום אחר לגמרי, לאנשים אחרים לגמרי, ותראי שעם כללים חדשים את יכולה לצאת מהמשחק מנצחת.
אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך ש"מנעימים לך את הזמן עד שיגמר..." אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי אלי, שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...
ברוכה הבאה! שלחתי לך מייל! להתראות.
שלחתי לך מייל מקודם, אבל אני שוב מתגעגעת. רציתי שתדעי, שיש אי שם מישהו חושב עלייך, מישהו אוהב אותך כל-כך, יש אי שם. לילה טוב. (תתני לי סימן?)
שלום בני בן ה - 14 לקח פרוזאק כחודש וחצי עקב דיכאון. לאחר חודש וחצי נעלם הדיכאון ולכן הרופא שלו המליץ להפסיק לקחת את התרופה. לאחר מס ימים בהם בני לא לקח פרוזאק שוב חזר הדיכאון . שאלתי היא האם השפעה של הפרוזאק שוב תיקח את אותו הזמן כמו בפעם הראשונה (כשלושה שבועות). או ההשפעה הפעם אמורה להיות מהירה יותר. תודה מרים.
מרים שלום! עד כמה שידוע לי מנסיון אישי ומהיתיעצות מיקצועית אכן השפעת הכדור לאחר הפסקה לוקחת שוב זמן ארוך. אני מיעץ לך ליפנות למיספר פסיאטרים להיתיעצות מאחר ויש סוגים שונים של כדורים מאותה מישפחה ולפי דעתי ודעת מומחים רצוי לקחת את הכדורים באופן סדיר ולאורך זמן. חיזקי ואימצי בתקופה קשה זו מאחר שלפי ניסיון יש אור בקצה המינהרה
לבר תודה רבה לך על התיחסותך ותודה רבה על הניסיון לעודד בברכה מרים
אשתי ואני מקיימים יחסי מין מלאים ומהנים כבר זמן רב. אולם אשתי אף פעם לא בטוחה שהיא מגיעה לאורגזמה, והיא מחכה להתכווצויות מהירות (עליהן היא שמעה מחברותיה) שיבשרו על בוא האורגזמה. עם זאת אשתי מגיעה לסף הנאה כזה שהיא כבר לא מסוגלת שיגעו בה "כי זה יותר מדי". האם היא מגיעה לאורגזמה? נוסף על כך, לאשתי אבר מין גדול יחסית, האם עקב כך היא מעדיפה חדירה מאחור וגירוי ידני?
שלום לך, אתה מספר כי יחסי המין שלכם מלאים ומהנים מזה זמן רב. אז למה לחפש את מה שמעבר לאופק? כללית, יש נשים שאצלן הגמירה היא רק, או כמעט רק, ע"י גירוי ידני, מה שלא ממעיט את ההנאה מיחסים "רגילים", כמו שקורה אצלכם. ולשאלתך השניה: אם זה טוב, אז למה לחפש את הסיבה לכך? כללית, חדירה מאחור מאפשרת חיכוך באזורים שאינם מגורים ע"י חדירה "רגילה", אצל רוב הנשים, והשאלה אינה למה (עניין הגודל או הרוחב של איבר המין), אלא האם הגריה הנוספת הזו אכן נעימה. התשובה היא: לא תמיד. ואם אצלכם זה כן, אז שיהיה בכייף, ובלי להסס... כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
עיקר השאלה המפריעה לאשתי היא האם היא אכן "גומרת"? ומה עם ההתכווצויות המפורסמות שלא מגיעות אצלה לפי דעתה, מה אומר לה?
לבני בן ה 11 בערך הציעו , (פסיכיאטר )טיפול בריספרדל 0.5מ"ג ליום לטיפול בבעיות קשב וריכוז, ( לא לסכיזופרניה) אבקש מההורים שגם להם הוצע טיפול זה חוות דעת על התרופה והשפעותיה לטוב ולרע ובכלל למשתתפים ולנוטלים תרופה זו במינון של עד 1מ"ג העניין מאוד חשוב לי, שיתוף הפעולה שלכם, כי אני בחרדה ובהתלבטות איומה בקשר לתרופה והשפעותיה כל מידע יסייע לי לעשות החלטה בתודה
שרית, למה לא הציעו לך ריטלין ? עשית לו איבחון קליני? בדיקות דם? אני יכולה לרשום לך מלא הודעות בעד הריספרידל ולעומת זאת גם מלא הודעות נגד ! כל מקרה והבעיתיות שלו. אז נכון, לבני יש תופעות לוואי אבל זה כלום לעומת השיפור שחל בתיפקוד שלו ובמהלך המחלה. אז נכון שהוא מדבר לפעמים לא ברור ונכון שיש לו תנועות לא רצוניות אבל,וכאן מגיע האבל הגדול. הוא נמצא איתנו כאן ועכשיו ולא אי שם בעולם שלו המפחיד,מנותק מהמציאות... אז מצידי שיזיז את הרגלים ,הידים,הראש ומה שרק אפשר... אגב, תכנסי לחיפוש והקלידי את המילה ריספרידל ותוכלי לקרוא דברים נוספים.
תודה על שתוף הפעולה אך ברצוני לדעת בן כמה בנך אם אפשר ומה הוא המינון שהוא לוקח? לאחר כמה זמן של טיפול התחלת לראות שיפור? האם הוא סובל מסכיזופרניה? תודה לך
שלום יש לי זיעה חריפה בפנים כתוצאה מלחץ חברתי או פגישה עם אדם כל שהוא בהפתעה ניסיתי תרופות התייעצתי עם רופא משפחה ואין לי תשובה אולי לכם יש אשמח אם תעזרו לי
ברי שלום הזעה כתוצאה מלחץ או התרגשות היא תופעה מוכרת. בעזרת טיפול פסיכולוגי ניתן להתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי הלחץ וכך להפחית את תגובת ההזעה, כמו גם תגובות אופיינות נוספות כגון דפיקות לב מואצות ועוד. יש לקחת בחשבון שקיימת נטייה אישית להזעה רבה יותר או פחות ולכך אין כמובן טיפול פסיכולוגי, אולם אם הזעת היתר היא תוצאה של לחץ ניתן בהחלט לשפר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר קפלן בעייתי דומה האם ניתן לטפל בעזרת תרופות בברכה דן
אמי נפטרה לפני כחצי שנה. עד היום תיפקדתי מצוין עד שלפתע התחלתי להתגעגע יותר מתמיד וזה המשיך והתדרדר עם מצב של חוסר אנרגיה, חוסר תיאבון, חרדות ודפיקות לב, בכי ללא הפסקה. המצב שהגעתי אליו מפחיד אותי משום שנראה לי שהתגובות שלי מוגזמות, בעיקר לאור העובדה שכבר הגבתי טוב יותר בחודשים הקודמים. אני מבינה שצריך להתגעגע וזהו חלק מהאבל. השאלה למה אצלי גם חרדות ודכאון של ממש הם חלק מהאבל? מה דעתכם?
לאורית שלום, גם אימא שלי נפטרה. בת כמה את? מה את עושה? עובדת? אצל כל אחד האבל הוא אחר. יכול להיות שעד עכשיו אולי היית מוקפת יותר ועכשיו פחות. התגובות לאבל אצל כל אחד זה אחרת. האם מישהו אומר לך שאת מגזימה או שזה תחושה פנימית שלך? אורית, קחי את הזמן!!! עדי
אני בת 25 ועובדת. אמי נפטרה לפני חצי שנה. האמת שגם מצפים ממני להיות חזקה משום שיש לי אחריות אבל יותר מכל אני מצפה מעצמי וזה מאד מקשה עלי. בת כמה את? מתי אמך נפטרה? בת כמה היא היתה? ממה נפטרה?
אורית שלום! ראשית - משתתפת בצערך. שנית - הדעה שלי היא לא מקצועית, אבל מתוך ניסיון אישי. גם אני מתמודדת עם אבל בצורה מאוד דומה - בהתחלה מתפקדת כמו אוטומט, כאילו לא קרה כלום. ורק מאוחר יותר - אמנם לא אחרי חצי שנה אלא שבוע-שבועיים - אבל מי פה עומד עם סטופר? - מגיבה בצורה מאוד דומה לשלך: אי שקט וחרדות שמתבטאים בחוסר תיאבון, דפיקות לב, בחילות ומועקה בחזה. ואני יכולה עוד להוסיף ולומר לך מניסיוני האישי שזה עובר! כשנמצאים במצב כל כך פגיע - קצת קשה להאמין שזה יעבור אי פעם, אבל אני מבטיחה לך שזה עובר! ובינתיים - אולי תיוועצי ברופא המשפחה שלך - יתכן שאפשר להקל עלייך בעזרת טיפול משולב של שיחות עם פסיכולוג ותרופות. וכמובן - חכי לתשובת המומחים כאן בפורום. והחשוב ביותר - תתנהגי כמו שבא לך, בלי לדפוק חשבון לאף אחד ובלי לחשוש שמשהו אצלך לא בסדר - תבכי, תצחקי, תדברי על רגשותייך - הכל לגיטימי! כל טוב לך! אחת
תודה רבה לכל מי שענה לי. אני באמת מעריכה את זה. אני שמחה מאד לשמוע שאני לא היחידה שמתמודדת ככה. זה בעצם נשמע לי יותר כמו חוסר התמודדות ולא כמו התמודדות, כמו חולשה ולא כמו חוזק וזה מה שקשה לי לקבל על עצמי. אני מבינה שאבל מלווה בגעגועים עצומים ועצב אבל למה זה צריך להגיע לגבול של חרדות ושל דכאון ממש?
זה היה גרוע... גרוע ביותר...
תני לי הזדמנות להנצל מהאולטימטום. תני לי להרגיש שעשיתי משהו למען עצמי. אם את יכולה...מספרי טלפון לאי מייל שלי. אני אודה לך
עם תקציר השיחה
לפני מספר שבועות אמרת לי שאת כועסת על עצמך שלא טיפלת באביך ז"ל השבוע אמרת לנו שאביך הלך לעולמו מדום לב למה את מתייסרת ? האם עשית כבר ממוגרפיה והאם את נבדקת פעמיים בשנה ? תודה שאול
שאול, תודה על ההתעניינות. מותו של אבא שלי, כבר הרבה פחות מייסר אותי, למרות שהוא היה צריך אותי ולא הייתי לידו. אחי אומר שאני צריכה להיות שמחה שלא עשיתי עליו החייאה. לגבי ממוגרפיה - אני לא בת 40 אז הרופא פשוט לא מציע לי. אנסה לבקש. עדי
עדי, אם אימך נפטרה מסרטן השד אזי שאת בקבוצת סיכון ! את לא צריכה לבקש מהרופא את צריכה לדרוש זאת ממנו... אך לפני כן עליך ללכת לבדיקה אצל כירורג ! בהצלחה
לאימך היה סרטן השד?
שלום רב, אני רווקה בת 42 , יש לי בן זוג מזה שנתיים וחצי. ( גלגול שלישי שלנו ביחד הראשון הראשון היה כשהיינו בצופים השני לפני כ - 12 שנה = היה נשוי ולא התפתח כי לא הסכמתי לקשר משוג זה והנה לפני שנתיים וחצי במקרה לחלוטין נפגשו דרכינו). מעולם לא היה לי קשר כזה חברי, אוהב, שיא הפתיחות ושיא השלווה והרוגע) אבל הקשר הוא חלקי יצרנו מין מערכת מוזרה נפגשים 4-3 פעמים בשבוע לכל אחד הפינה שלו אנחנו משוחחים על הענין וידוע לבן זוגי שקשה לי להיות בקשר כזה כי אני רווקה ללא ילדים . שלו יש שלוש בנות שהוא מבלה איתם כמעט כל שישי שבת , נפגשתי עם בנותיו כמה פעמים והיה מוצלח מאוד ויכולתי לראות עד כמה הבנות שמחות לדעת שאני קיימת, אך זה היה פעם פעמיים אחרי תקופה ארוכה שהיינו ביחד ושוב יש נסיגה , הוא משתף אותי בכל מה שקורה לבנותיו אך מונע מאיתנו להיפגש. כמו כן הוא מתעקש שאני יביא ילד לעולם !!!! אבל בשום פנים לא ממנו אנחנו מדברים על כל האפשריות שישנן אם זה בנק הזרע, או אימוץ , או אפילו " הורות אחרת " הוא מוכן להקשיב לכל מה שיש בליבי הוא מצדיק אותי בכל הקשיים שאני עוברת איתו אבל לא עושה שום דבר יעזור לי להמשיך ולא להשבר במצב מתנדנד זה כאילו שני עולמות שונים. נכון שאוהבים רוצים שבת הזוג תהיה מאושרת , הוא לא מבטיח לי שום דבר אך גם חוזר ואומר שלא תמיד צריך להבטיח כי אי אפשר לדעת מה ילד מחר. ללכת או לא?????
מור שלום ללכת או לא ללכת? אני לא בטוח האם את מתכוונת ללכת מהקשר או ללכת על הקשר. מדבריך נשמע שבאמת מסובך להחליט על כל אחת מהאפשרויות הללו. הדרך, שאת מגדירה כמוזרה, שבחרתם להתקשר זה עם זה מעלה באמת שאלות לגבי האפשרות שהקשר החברי יהפוך לקשר קבוע ומחייב. מצד שני את מדברת על קשר חברי ואוהב שיכול להתפתח עוד הלאה. אכן עולות שאלות רבות מדבריך. למשל, מדוע שתביאי ילד אבל לא ממנו, מדוע יש התקרבות והתרחקות. כמו כן האם הגבולות הם רק מצידו או גם מצידך. אני מתאר לעצמי שאחרי שנתיים וחצי של קשר ההחלטה לא תתקבל על סמך דעה כזו או אחרת מהפורום. תוכלי בוודאי לקבל דיעות שונות ממשתתפי הפורום אבל בטווח הארוך ההחלטה צריכה להתקבל בצורה שונה. השאלה האם בטווח הקצר אפשרות הפרידה ראלית בכלל, גם אם הדברים מעלים אצלך ספקות לגבי הטווח הארוך. ולגבי הטווח הארוך כדאי אולי להתייעץ. במידה ובן זוגך היה מוכן ללכת לייעוץ זוגי ניתן היה לברר את הדברים במשותף. במידה ולא, כדאי אולי שתתייעצי בעצמך עם איש מקצוע. בסופו של דבר ללכת או לא ללכת היא צומת דרכים משמעותית, על פי תיאורך. בהצלחה בכל נתיב שתבחרי ד"ר אורן קפלן
שלום לד"ר אורן קפלן תודה על התשובה , נכון שהמצב מבלבל ואינו יציב אבל המודעות לבעיה ישנה ואני חושבת שזה כבר חשוב. בתחילת דרכנו הייתי בטיפול פסיכולוגי ובאמת הטיפול לא גרם לי לוותר על הקשר להיות סבלנית ויותר מבינה . והדבר החשוב שהבעיה היא בעיקר של בן זוגי ולא בגללי ואני לא הגורם לאי יציבות זו. כשהייתי בטיפול הייתי משתפת את בן זוגי ברוב מה שהתרחש במהלך הטיפול. אך הוא לא הסכים לבוא ולהשתתף. האם יש איזו שהיא דרך לגרום לבן הזוג להסכים לקבל עזרה. בברכה, מור
שלום, לא ידעתי שניתן לשאול שאלות על חלומות, אז: יש לי חלומות נוראיים. אני לא זוכרת מתי חלמתי לאחרונה חלום נעים.... אלה שמטרידים אותי ביותר הם החלומות שניתן לעשות מהם סרטי אימה מפחידים ביותר. האחרון שחלמתי ועדיין מטריד אותי הוא כזה (אני כבר לא זוכרת בדיוק את כל הפרטים): היתה התנגשות רכבות באזור כלשהו, וככל שהתקדמנו לכיוון ראיתי הרבה גופות זרוקות על הארץ חלקן מכוסות וחלקן לא. פתאום רצו לעברינו שני ילדים קטנים ולקחתי אותם כדי שלא יראו את משפחתם המרוטשת. הלכנו לאיזו וילה שהיתה ביתי מסתבר ושם שיכנו אותם. פתאום צלצול בדלת, זו רוח רפאים מהרוגי הרכבת הגיעו כמה וכמה ונשארו לגור בוילה. היו עוד פרטים מפחידים, שאני כבר לא זוכרת. את כל החלום ליוותה תחושה מעיקה של פחד - איתה התעוררתי גם. כל החלומות שלי הן בסגנון האימתי הזה... האם יש לך מושג מה קורה פה????
יפה איך שהתעלמו ממך
שלום, האם יש כזה דבר? האם תוכלו לתת לי כיוון היכן למצוא אחד?
נסי דרך האתר הבא: www.dr-aloni.co.il
שלון רב, תוכלי לברר האם יש מה שמטריד אותך והוא בתחום שלי, ע"י כניסה לאתר שלי (הכתובת בחלונית, לאחר שתקליקי את שמי המוכחל). במידה וכן, תוכלי לברר יותר - תוך כדי זמן ההתנסות המוצעת למי שמתחיל את היעוץ. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
שלום, לא הצלחתי להגיע אל האתר על-ידי לחיצה תוכל לרשום לי את הכתובת? תודה.
האם את כועסת ? תזכרי שאני גם דפוקה
ומה הקשר בין השניים ? ולמה להשתמש במילה כזו ? כל אחד והבעיות שלו, כל אחד והאמת שלו, מה שרואים משם לא רואים מכאן ולהיפך... ואני מניחה שהכוונה הייתה טובה... תשלחי לי מייל מה את מרגישה בדיוק בעניין.. ביי ויום נעים
יש בינינו סולידריות והכוונה היתה בוודאי טובה לאחר מעשה יש בליבי חרטה תודה מארי
טלי, שלחתי לך מייל... ביי ויום נעים
בוקר טוב אליאן, החזרתי לך אימייל... :) יום טוב, טלי פרידמן
הבן שלי בן 4.5 ובזמן האחרון הוא התחיל להרטיב בלילה. מה לא ניסינו כדי שזה יפסק , אבל שום דבר לא עוזר. יש לציין שאני לא כועס עליו, אלא להיפך אני מנסה לדבר איתו וכמו כן במקביל מנסה להביא אותו ללילה כמה שיותר יבש מבחינת נוזלים. אבל כלום לא עוזר.
תיזהר שרוית לא תיתפוס אותך שאתה מייבש את הילד לפני השינה (היא לא אוהבת את זה) וגם אל תעיר אותו באמצע הלילה ותיקח אותו לשרותים. הילד צריך ללמוד לשלוט בשרירים שלו לבד. הפתרונות הם חיזוקים חיוביים! לתת לילד מדבקה או מתנה סימלית על כל יום שהוא קם יבש ולשבח אותו ולהגיד לו שאתה מאד גאה בוולחבק ולנשק. אם הוא צבר 3 מדבקות ברציפות תיקנה לו משהו יותר גדול ואם הוא צבר שבוע של מדבקות זאת כברממש סיבה לסוע ללונה-גל. אם הילד קם רטוב אפשר להגיד לו שזה לא נורא ושאולי מחר הוא יצליח. אם אחרי תקופה מסויימת ( חודש- חודשיים) העסק לא עובד אז אפשר להפנות אותכם למרפאות מיוחדות שמתמחות בהרטבת לילה.
לדני שלום. קראתי את תשובתך- ובכדי להשיב חשוב לי לדעת עוד קצת פרטים: האם הילד כבר נגמל לחלוטין? מתי? כיצד היה תהליך הגמילה? האם קרה משהו בחייו בזמן האחרון שעשוי הייה לגרום לו למתח, או לכל מצב רגשי אחר מבדרך כלל? וכיצד הוא בתחומים האחרים- האם שמתם לב לשינוי גם באכילה, באוכל או בהתנהגות? ולסיום- האם בדקתם עם רופא הילדים סיבות פיזיולוגיות להרטבה? זה אמנם נכתב בסוף- אבל חשוב להתחיל מכך. מחכה לתשובתך. בברכה. רוית (שלא נוהגת "לתפוס" אנשים ומשתדלת להיות אמפתית לקשיים של הורים וילדיהם).
אני בת 46 לפני חודשים נפסק המחזור טרם ערכתי בדיקות הטרמונליות או גלליות לודוי העינין לאחרונה סובלת בלילות מחוסר שקט מוטורי מתעוררת כל לילה בשעה 3 ועשרים דקות בדיוק ולא מצליחה להרדם מרגישה אי שקט נוראי בגוף כאלו רוצה לקחת איזה כדור להרגיע הרחשים האלה עם השכמה באמצע הלילה מרגישה תחושת היפר אקטיביות כמו רצון לרוץ על מכשיר הליכה או לנקות את הבית וכו סהכ תחושה מאוד לא נעימה ומציקה בחיי היום יום שלי אני מאוד רגועה שמחה עם מצב רוח מעולה רוב הימים ולכן חשה שזה לא על רקע קושי פסיכולוגי בכל אופן התופעה ממש קשה לי ולא נעימה האם יש טיפול תרופתי האם זה אופיני לגיל מעבר או מה לעשות תודה
ניסית לברר בפורום של רפואת משפחה, או פורום רפואת נשים? או לשאול את הרופאים שלך עצמם? כמו שתמיד אומרים כאן לפני שפונים לפסיכולוגיה חשוב לבדוק את ההבט הפיזיולוגי.
חברתי נכנסה לאובססיה בתקופה האחרונה לגבי בת זוגו של בנה בכורה . היא החליטה משום מה שבת זוגתו (איתה הוא חי מזה כ - 1 שנה) מנצלת אותו. על אף כל טענותיו של הבן שהוא מאושר עם חברתו והם אוהבים מאד אחד את השני וזו היא בחירתו, היא איננה מפסיקה לקטר לו ולכל מי שמוכן לשמוע על בת-זוגתו ודורשת ממנו להפסיק את הקשר. כיצד ניתן להרגיע אותה ולהבהיר לה שהקשר הזה טוב ומתאים לבנה ולבת זוגתו (בשנות העשרים המאוחרות לחייהם)? מתוך הכרתי אותה היא דמות מאד דומיננטית (והייתי אומרת אפילו שטלטנית בביתה). האם היא חוששת (בתת-מודע) שמישהו "ינצל" את בנה בצורה שהיא "מנצלת" את בעלה או היא פוחדת לאבד את בנה בכורה (שזו לו מערכת היסים הראשונה המשמעותית) ולהתרגל לרעיון שהוא עומד ברשות עצמו ומישהי אחרת מטפלת בו? 0דרך אגב, התנהגותה שונה בתעלית עם ביתה). מה הייתם ממליצים לעשות לפתור את המצב הבלתי נעים לטובת כל הצדדים?
שלום להדי, נראה לי שהאם צריכה ללמוד לעוף, משהו הפוך על הפוך בנוסח "עוף גוזל" - כלומר שתלמד להתבגר להיות אם למי שהוא בנה, אבל הוא לא ילד, אלא אדם בוגר. חבלי הסתגלות כאלו הנם שחיכים, בעיקר אצל נשים "בלבוסתיות". שיחה משפחתית יכולה לסייע, ואם לא - כמה שיחות אצל פסיכולוג. דרך צליחה ד"ר יוסי אברהם
שכיחים גם אצלי נהיה הפוך... (ח ו - כ )
שלום לד"ר אברהם תודה על התשובה. איך משכנעים את האם לגשת לטיפול פסיכולוגי וכיצד ניתן לעודד או לתמוך בזוג הצעיר? הדי
כדבר ראשון-תודה.אולי לא הרגשת,אבל אחרי היום שעבר עלי,הייתי מאוד זקוקה לשיחה הזו. כדבר שני-אני לא מוותרת.יש יותר ממפלט אחד החוצה.אני אמצא אחד מתישהו...מחר תפתח דלת או תטרק דלת בפני.אולי אני אחליט לטרוק אותה.בכל אופן,אני מקווה למצוא את הרצון והיכולת להסביר בבירור מה אני רוצה ומאמינה שיהיה טוב בשבילי,הרי רק אני באמת יודעת...לא כן? לילה טוב
אנג'ל, אני שמחה שיכלתי להיות בשבילך, ושלא תחושי סבל מכך. ביהיה בהצלחה, בכל מקרה. טלי פרידמן
לפני שבוע חברה שלי שכולה הייתה חברה שלי במשך שבוע ניפרדה ממני בפעם השנייה אחרי בלבול מצידה אני לא יודע מה יש לה ואני מאוהב בה עד הגג ואז בא חלום שהשאיר אותי בסימן שאלה והרבה שביזות שהולכת איתי לכל מקום....בחלום ישבנו כל החברה מהבסיס בחצי עיגול חברה שלי לשעבר ישבה מימני והיא הייתה כזאת מקופפת כאילו מנסה לראות מישהו וראיתי אותה כזה בחטף עיין קורצת לו והכל בחלום ....התעוררתי בבאסה רצינית...אתה יכול להסביר לי מה החלום הזה מנסה להגיד לי למרות שהתשובה דיי ברורה אבל עדיין רוצה לדעת תשובות.........
חיים יקר, לחלומות אין פשר חד משמעי. כל חלום מדבר בשפתו של החולם, ורק באמצעותך ניתן להבין אותו. אם תספר מעט על הרגשות שהתעוררו בך בעקבות החלום, וההקשרים שעולים בך כתוצאה מן החלום, ניתן יהיה לחשוב יחד על פשר אפשרי. בברכה, דרור גרין
תודה רבה על התשובה אני ינסה לדבר איתה ולומר לה מה אני מרגיש
שלחתי מייל לילה טוב
לילה טוב
לד"ר פלד ולעו"ס טלי פרידמן, בתאריך 19/04/01 שאלתי שאלה בנושא סכיזופרניה-טיפולי פוריות ועדיין לא נענתי. מחכה לתגובתכם. בתודה מראש, פזית
פזית שלום רב, לצערי אינני מכירה כלל את תחום טיפולי הפוריות, ואת תהליכי הטיפול הסוציאלי בתחום זה. ייתכן ורוית מכירה. העירי את תשומת ליבה לשאלתך. בברכה, טלי פרידמן
שלחתי לך מייל
אשמח לשמוע על הספר וההתרשמות שלך ממנו ד"ר יוסי אברהם
איזה ספר ?
רק רציתי להגיד שאני הולכת לעו"ס עם מיליון חששות שמציפות אותי ומשתקות אותי. אבל כמו שאמרת - גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד... אז אגיד לך רק תודה על הזמן שהקדשת והדברים שאמרת... כשהלחץ יירד וארגיש פחות מוצפת אגיד יותר... בינתיים ביי ושוב תודה
טלי, הלכתי וסיפרתי הכל !!! זה היה קשה ורק עכשיו אני מרגישה את זה. לא הייתי אמורה להרגיש הקלה מסויימת ? וואו אני מרגישה חרא...(סליחה על הביטוי) בכל אופן הדברים עכשיו קיבלו משמעות אחרת... ביי בינתיים ולילה טוב אשלח לך מייל בנוסף להודעה הזו
לפעמים ההקלה באה רק כעבור זמן, כשהדברים שוקעים. אל תצטערי שדיברת. זה יעשה לך רק טוב.
ערב טוב אליאן, אשמח אם תעדכני אותי יותר בפרוטרוט, מה זאת אומרת ש"הדברים קיבלו משמעות אחרת". אני מקווה שתחושת ההקלה תבוא בהמשך. כרגע כנראה כל העניין הזה מלחיץ מכדי לחוש את ההקלה, ככל הנראה. נשתמע, טלי פרידמן
שלחתי לך דואר אלקטרוני אלקטרה (אגממנון)
כנראה שלעולם לא אדע מי מאחורי ההודעה אך מה הכוונה שבימים אלו בולטת האישיות הגבולית שלי? בכל אופן לגבי התרופות,כבר חשבתי על הזה והעניין בטיפול... תודה על הדאגה...
שוחחנו בטלפון אם את יודעת לא לגלות
על התגלגלות העיניינים............ אולי זה יצא ארוך, סה"כ זה באמת ארוך גם בגלל שלכל דבר יש לי נטייה לצרף את הבעיה הפסיכולוגית של זה, אבל אני אשתדל לקצר כמה שיותר בצורה כזו שתצליחי להבין........ זה התחיל לפני שנה וחצי בערך ואף אחד לא ידע, באיזה שהוא שלב אמא שלי שמה לב שירדתי במשקל(אין לי מושג איך כי אני הולכת עם בגדים רחבים, וגם בגלל שאני לא ראיתי שירדתי במשקל) אז היא הייתה מדברת איתי על זה ואומרת לי שהרבה מערכות בגוף שלי יפגעו(אחרי זה שהבנתי שזה מה שקרה, שמחתי, חלק מהרצון להרוס את עצמי) ובשלב מאוחר יותר היא אמרה שלמה שאני עושה קוראים "הרס עצמי", ובתת מודע זה בעצם מה שרציתי לעשות ובגלל זה לא הפסקתי. השנאה העצמית שלי טבועה בי וכך גם הדימוי העצמי ששואף לתחתית. הימים עברו לי כמו שנים, כל הגוף כאב לי ,השרירים שלי אכלו את עצמם, לא הייתי ישנה בלילות, יש לי חרדות, פחדים, מתח, בלבול תיסכול, הרגשתי כמו מתה, ידעתי שזה מגיע לי כי אני שווה את זה. את כל ההרגשות האלה אני עדיין מרגישה, פעם זה אולי היהי קיים בגלל האוכל, ככה הרופאים אומרים, אבל עובדה שאני אוכלת.... וזה קיים. רמזתי לאמא שלי שאני רוצה להיפגש עם איזה פסיכולוג/ית, היא הבינה ואפילו חשבה על זה בעצמה. נקבעה פגישה והפסיכולוגית אבחנה אותי כ........................(אני מכחישה) מבחינה נפשית, כי בזה היא מומחית, פנינו לרופא הילדים שקבע לנו פגישה עם רופאה שמתמחה בהפרעות אכילה בבי"ח, עד הפגישה הספקתי לרדת עוד 4 קילו. הלכנו לבי"ח וידעתי שהולך לקרות משהו לא טוב, לא העלתי על דעתי שהמצב ימשיך להיות ככה, אבל לא ידעתי מה בדיוק הולך להיות, בעצם ידעתי............... שנתפסתי. נדקרתי, אובחנתי, טופלתי וכו' וסירבתי לאכול, אז במשך 5 ימים הואכלתי דרך צינור(מצטערת אם הגעלתי אותך), היה לי דופק של בן אדם מת, הם אמרו לי שאם אני לא כניס צשהו לפה אני אמות . לא שאותי זה עניין, הרי כל מה שרציתי לעשות עד עכשיו זה להיעלם או במילים אחרות למות, אבל במקום להתאבד וזהו העדפתי לעשות את זה בדרך יותר הרסנית. אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת לאכול למרות שאני מפחדת להשמין, בשביל ההורים שלי, בגלל שהם מספיק שונאים אותי גם ככה.הם עוד יותר ישנאו אותי ויחשבו כמה הם מסכנים שישי להם ילדה כמוני. ועם הזמן קלטתי, שגם אם אני אצא מהאישפוז כשאגיע למשקל שלי אני יודעת שלא עשיתי את זה בשבילי וגם עכשיו אני לא עושה את זה בשבילי, הרי לי לא איכפת לרדת במשקל, אני כאילו עושה בשביל ההורים שליזה חלק מהפרפקציוניזם שלי, שכמו שרציתי להיות טובה בלימודים- לא הספיק לי 80, גם לא 90, גם לא 100, אז התחלתי להגיעגם ל 102 ו 112, רציתי להיות טובה גם במי שאני, להיות ילדה אחרת , אז ירדתי במשקל ואף משקל לא הספיק לי, ואני יודעת שהייתי ממשיכ לרדת אם לא היו תופסים אותי, ואותו דבר עם ההורים שלי, להיות טובה גם בשבילם, שהם יהיו מרוצים ושלא יתביישו, כי תמיד הרגשתי כאילו הם מקללים אותי על הרגע שנולדתי, אז רציתי שזה יהיה אחרת....... במשך 6 ימים אמרו לי שאם אני לא מתחילה לאכול יכניסו אותי למחלקה הסגורה/פסיכיאטרית, לא רציתי להיות שם, כי ידעתי שאני לא משוגעת, ידעתי שבמחלקה הסגורה אתה לא יכול לשלוט במצב אלא שולטים בך, אז לא רציתי שישלטו, _אני לא עכבר מעבדה, אמנם הייתי במשך 6 ימים עם הצינור), כשמישהו מדבר כמוני, יודעים שעדיין קשה לו, והוא עדיין מפחד לאכול והוא שונא את עצמו וכו' אבל הוא מוכן להיכנס לאישפוז יום. אז הכניסו אותי. בוא נגיד שזה מעין יום לימודים ארוך, אני חוזרת הביתה כל יום לא כמו במחלקה הסגורה, זו מחלקה מיוחדת להפרעות אכילה, וזה נראה ככה, יש שם כל מיני דברים שעושים ואומרים או שלא אומרים, שאין במחלקות אחרות שלא מתחמות בזה ,זה מצחיק אפילו. סה"כ אני חושבת שעברתי דרך מאוד ארוכה,מממאאאאווווודדדד, באמת, בהתחלה זה נתן לי כוח, כשראיתי שעשיתי את זה ,אבל אחרי זה הבנתי שאני דפוקה ומפגרת, אני כאילו שונאת את עצמי על זה שהתחלתי לאכול. הרי לא מגיע לי לאכול, אני לא שווה את זה ובנוסף לכך, אני שמנה מספיק, אני כמו הר. מישהו בעצם הציל אותי, ואני שונאת אותו על זה, לא רציתי להינצל, רציתיל היעלם, רציתי לסבול, ידעתי שזה מגיע לי, בגלל זה אני שונאת את מי שמנסה להוציא אותי מזה. המילים שעולות לי בראש עכשיו ומציפות אותי תמיד טמונות בהרגשות שלי, בלבול, פחד, תיסכול, דכדוך, זה מצב מתסכל כי זה כאילו אתה כלוא, כאילו הדרכים שלך לא יעבדו יותר.זה גורם לך לרצות להעיף את זה מהפרצוף שלך, ולהיעלם..... אני מקווה שלא שיעממתי, אני בטוחה ששיעממתי. אני אוהבת אותך, מאוד. שלך, Jacki נ.ב המכתב אמנם ארוך ונורא משעמם(כי זה החיים שלי, הם דפוקים אני יודעת, לא שווים מספיק כדי לחיות אותם) אבל במקור הוא היה באורך של 4 דפים.
ג'קי! לא שיעממת..... וואו.....דרך באמת ארוכה, את פשוטנ מדהימה על איך שעברת את זה.....אולי את לא מודעת לזה, אבל את מאווווד חזקה על איך שבסופו של דבר התמודדת. מאיפה באו כל הרגשי נחיתות האלו? משהו קרה שהביא אותך לרגשות האלו? את צריכה לזכור, שאת באת לעולם עם חובות וזכויות. יש לך כבוד ומגיע לך אוכל, כי את בנאדם ובנוסף לכך, את בנאדם מקסים! אוכל הוא צורך בסיסי ואין דבר כזה שאת לא אוכלת בכלל, אני לא מרשה לך! אם את מרגישה שאת שמנה, אז תלכי לדיאטנית שתסדר לך תזונה.....צום זה לא הפתרון.... אם את רגישה כזאתי לציונים שלך, אז תחכי שתגיעי לתיכון........בסוף כיתה ט' היה לי ממוצע 99.8, עכשיו יש לי 77....... בתיכון ה כ ל שונה.... בקיצור, אני אוהבת אותך ver very cluch! ביי מתוקה, טל
היי, אין לי מושג מאיםפה באו כל הרגשי נחיתות האלה, אני יודעת שלפני כמה שנים לא הייתי כזאת , אבל אני ממש לא יודעת. העניין הוא שאני זו שמרגישה שמנה ואף אחד לא מוכן להודות בזה, כי עכשיו אניע דיין צריכה לעלות בנמשקל, כי אני עדיין לא הגעתי למשקל המינימום שלי, את מבינה? ועקרונית, אני אוכלת לפי תפריט, וזה די מזל כשאני חושבת על זה, כי חשבתי על זה, שאם יגדו לי לאכול לבד, ולא על פי תפריט , האם אני אצליח לאכול כחמות נורמלית? ואז חשבתי... שלא!!!!!!! כי חשבתי מה אני אוכל, וכל דבר שחשבתי, חשבתי ען דרך להוריד קצת מזה וקצת מזה וקצת מזה. ואטז הבנתי כמה זה מזל שיש לי תפריט כי לבד הייתי משתגעת והם ידעו את זה, ובגלל זה הם הביאו לי ת'תפריט, הרי אם האכילה תהיה בידייןםשלי, אז בוא נגיד ש... לא תהיה אכילה. א זאני מקווה שלא שיעממתי אותך, אוהבת אותך הכי בעולם, אני.
לרוית שלום, הפחדים של בני מאביו זה כשהוא עושה משהו לא טוב אביו צועק עליו וזה לא קורה הרבה וזה גם לא יותר מצעקה אין אלימות פיזית העניין הוא שאני גם יותר מדי מגוננת על בני אני שוב חוזרת בני הוא ילד מאוד פחדן מאז שהיה קטן והדאגה שלי היא מה יהיה הוא כבר בן 8 , אני חושבת על מה יהיה אם זה יקרה לו מחוץ לבית ? אביו הוא אכן הדמות הקשוחה בבית אבל הם משחקים ביחד יש להם דברים משותפים אבל יש תמיד ברקע את הפחד ממנו למשל אם קורה משהו בני מספר לי קודם ומבקש שאני אספר לאבא תודה על התיחסותך.
לעדי. שמחתי שחזרת. כבר חשבתי שנעלמת לנו... ממכתבך עולים שני דברים: האחד הינו החרדה על בנך, פחדיו והתמודדותו, הגורמת לך אולי להגן עליו יתר על המידה. דבר זה אולי מקצין את עמדותיו הנוקשות של בעלך- ויוצא שיש חלוקה לטוב ורע בין ההורים, דבר שעשוי להיות בעייתי. ( זה באמת במידה ואין אלימות פיסית או כלשהי בבית). אני הייתי מציעה לפנות להדרכה מקצועית במטרה לחזק את בטחונו העצמי של בנך ואולי קצת לשנות את חלוקת התפקידים בבית. מה דעתך? ביי. רוית.
מהי דיסתמיה? ובמה זה מתבטא בהפרעת אישיות גבולית ומהם התסמינים ? תודה
לי באופן אישי לקח חודשים להבין את האבחנה שלי
:-)
http://www.sciam.com/askexpert/medicine/medicine21.html
רותי שלום דיסתימיה היא סוג של דיכאון הנמשך במשך תקופה ארוכה. הקישור שנתן מאיר להודעתך מצויין ונותן רקע טוב לתופעה. תוכלי לעיין בנושא דיכאון באתר משרד הבריאות אצל http://www.health.gov.il/units/mental/down.htm וכמובן בכל ספר פסיכיאטריה בסיסי. בכל מקרה, דיסתימיה יכולה להיקרא בשפה עממית מצב רוח רע לאורך הרבה זמן. לא מדובר בדיכאון חריף אלא במצב של דיכדוך מתמשך. בגלל משך התופעה יש הרואים בה חלק מהפרעות אישיות שונות. החלק הדיכאוני למשל מהווה חלק מההגדרות של הפרעת אישיות גבולית. בכל מקרה, הקישור הזה איננו חלק פורמלי של הגדרות הפרעת האישיות ואם נקבעת אבחנה ניתן להשתמש באבחנת דיסתימיה וגם באבחנת הפרעת אישיות באופן בלתי תלוי (הם נמצאים על צירי אבחנה שונים בספר האבחנות). כל זאת כתשובה פורמלית לשאלתך. אבל מעבר לכך, השאלה מה את רוצה לדעת. ציינתי לא פעם את הסתייגותי מאבחנות הנוגעות לאישיות. יש בהן אי דיוקים רבים והכללות. כמטפל הייתי מנסה להבין איתך ממה את סובלת (או האדם שעליו את מבררת) ומנסה למצוא פתרונות שמתאימים לך אישית. אבחנות אישיותיות לכשעצמן לא יתנו את הפתרון. בברכה ד"ר אורן קפלן
