פורום פסיכולוגיה קלינית

שרה שלום 1. כדי להיות מעשיים אנחנו מחפשים פתרונות ואלו הם בקשר למערכת היחסים בינך לבעלך פני לעובדת הסוציאלית ברשות המקומית בה את מתגוררת. את יכולה לגשת למשרדי הרשות המקומית או לברר בטלפון את הדרך לפגישה עם עובדת סוציאלית תוכלי לפנות גם לנעמת 2. לגבי מצבך הנפשי פני לרופא המשפחה תודה שאול

תודה שאול

שלום לכולם ילד בן 11 סובל מבעיות קשב וריכוז הומלץ על "ריספרדל 0.5מ"ג" לטיפול 1. אבקש חוות דעת של המומחים על תרופה זו ותופעות הלוואי 2 . חוות דעת של הורים או מטופלים בתרופה זו והשפעותיה עליהם לטובה או לרעה , במיוחד הורים שגם הומלץ להם טיפול זה לבעות קשב וריכוז בתודה

אבקש חוות דעת של הורים או משתמשים בריספרדל לבעיות קשב ריכוז וכד, איך התרופה השפיעה על ילדכם? ומה תוצאות הלוואי? אם יש? מאוד חשוב לי לדעת תודה

שרית, בני משתמש בריספרידל אך לא בגלל הפרעת קשב וריכוז... התרופה היא טובה מאד אך יחד עם זאת ישנם תופעות לוואי כמו תיאבון רב, עייפות עויתות לא רצוניות בלסת ובלשון ועוד... אבל מה שחשוב זה שהתרופה משפיעה לטובה ובמיקרים מסויימים אין מנוס וחייבים לקחת אותה. מה גם שעל כל אחד היא משפיעה בצורה אחרת- יש מי שרגישים יותר ויש מי שפחות. מי הציע לך את התרופה ? והאם הציעו תרופות נוספות ? ביי ויום נעים

היכן ניתן למצוא מידע על הפרעה זו? תודה מראש

http://health.yahoo.com/health/diseases_and_conditions/disease_feed_data/dependent_personality_disorder

http://health.yahoo.com/health/diseases_and_conditions/disease_feed_data/dependent_personality_disorder

טלי, זה השיר שניסיתי לשלוח לך באי מייל ישבתי אצלו, חיכיתי שיפנה את משקפיו לכיוון עיני. הוא הביט ברשימותיו. לפתע חשתי כתיק המונח על שולחנו. הוא לא דפדף בנפשי וחיכיתי... הוא אחז באפרכסת אבל... לא נתתי לו לשמוע את שמעבר לקו! פשוט צרחתי את נפשי האבודה בבכייה רמה! גרמתי לו לעלעל בדמעותי ולקרוא את המבוא לכאבי! לא רציתי פבוקסיל, לא רציתי אפקסור רק התחננתי שיביט, שיקשיב כי נורא רציתי לדבר! המתבוסס

...

היי אנג'ל! ובכן גם אני לא ישן הלילות אצלי הם סיוט מתמשך!

למתבוסס, השיר שלך מעניין (מאיפה הוא? אתה כתבת?). הצורך לדבר עולה בבירור בשיר, ואני מקווה שאתה מסוגל למלא את הצורך הזה גם כאן עימנו. שיהיה שבוע נפלא, טלי פרידמן

שלום, טלי! כן, אני כתבתי את השיר. אני בכלל עוסק גם בכתיבה שלושה ספרי שירה יצאו לאור וגם שלושה ספרי ילדים תודה על ההתיחסות!

שיר אדיר! מזכיר לי משהו שדומה לבקשתו של תלמיד מהמורה שלו: רק שיקשיבו. תודה ד"ר יוסי אברהם

שלום, ד"ר אברהם! תודה, זה נכון, רציתי שהספיכאטור יקשיב לי, אך לצערי הניירת אצלו מעל לכל בן אנוש הוא מנהל התחנה בה אני מטופל ואין לו זמן לשוחח! המתבוסס

את פה נכון?

אני פה. בטח תראי את ההודעה רק מחר... סתיו

שלום! בחודשים האחרונים החבר שלי חורק שיניים כשהוא ישן - בין אם לבדו או איתי. הוא מתעורר בבוקר עם "פרצוף כואב" וחושש לבריאות שיניו.. אני סטודנטית לרפואה וזוכרת במעומעם מסבב פסיכיאטריה שיש לזה שר עם הפרעות שינה, אבל לא מוצאת בשום מקום התייחסות לכך. מה זה אומר שחורקים שיניים תוך כדי שינה? איך אפשר להפטר מזה? אשמח אם תוכלו לעזור או להפנות למקורות מידע אחרים - תודה:)

שלום חריקת שיניים תוך כדי שינה, מופיעה בספרות המקצועית כברוקסיזם: bruxism, נמצאת במשפחה של הפרעות שינה שונות. רופאי שיניים מדווחים שכ 5 עד 15 אחוז מהאוכלוסיה סובלים מתופעה זו ברמה חמורה עד כדי כך שהיא גורמת נזק, לעיתים חמור, לציפוי השן ובטווח הארוך עלולה לגרום הן לכאבי שיניים והן לפגיעה בחניכיים (ובהמשך לאי יציבות השיניים). התופעה בד"כ איננה מורגשת על ידי החורק עצמו ומדווחת לו על ידי בני משפחה. ניתן להרגיש לעיתים כאב או לחץ בלסתות כעדות לחריקות הלילה. במקרים חמורים יופיע אף כאב אוזניים. לעיתים התופעה קוראת גם במהלך היום (חריקת שיניים או קפיצה של הלסתות ברגעים של מתח) אבל לפעמים התופעה מתרחשת אך ורק בלילה. הסיבות לתופעה יכולת לנבוע ממקורות שונים ואין עדיין הסבר מדוייק להתרחשותה. מבחינה רפואית תתכן בעיה בלסת עצמה. יש לפנות למומחה פה ולסת שיבדוק האם הלסתות נסגרות כראוי והאם אין בעיה רפואית אובייקטיבית בנושא (כתר או סתימת שן בולטת וכדומה). בנוסף, יש השערה שהדבר קשור להפרעות במערכת העיכול וכדאי לבדוק גם כיוון כזה. מבחינה פסיכולוגית מקובל לראות בתופעה ביטוי ללחץ, מתח וחרדה. במידה ותופעות נפשיות אלו נראות רלוונטיות יתכן ונחוצה פסיכותרפיה אשר יכולה לעזור בטווח הארוך. בנוסף, בטווח המיידי, ניתן להפעיל וללמוד טכניקות פסיכולוגיות הקשורות להרפיה - גם אם אין תחושה מזוהה של מתח. לעיתים המתח הוא פנימי בשל אורח חיים וסגנון אישיות וטכניקות ההרפיה יכולות לעזור.ניתן להיעזר ביעילות גם בהיפנוזה. בסופו של דבר מדובר בתגובה גופנית לא מודעת ולכן ניתן לנסות ולשנות אותה בעזרת כלים פסיכולוגים. אגב, ידוע ששימוש באלכוהול מחמיר את התופעה ולכן רצוי להימנע משתיית אלכוהול, בעיקר לפני השינה. בנוסף, יש מבנה שעשוי מחומר אלסטי שמיוצר ע"פ מידה אצל רופא שיניים ואשר מוצב על הלסת התחתונה או שתיהן ומונע פיזית את החיכוך. הדבר לא ימנע את הלחץ המופעל על השן (ולכן לא פותר את כל הבעיה בטווח הארוך) אבל יפחית בצורה משמעותית את הנזק המיידי לשן. לדבר יש גם אפקט טיפולי התנהגותי כי המגע עם החומר האלסטי עשוי ליצור התניה המונעת עם הזמן את חריקת השן. מחקרים שונים מצאו שתופעת חריקת השיניים מתרחשת לעיתים עם הפרעות שינה מסוגים שונים ובמקרה ויש חשד שהתופעה היא חלק מהפרעת שינה רחבה יותר יש לפנות למעבדת שינה כדי לעקוב בצורה מסודרת אחר התופעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כפי שניתן לראות היתה טעות בהקלדת שמי במהלך משלוח ההודעה. תוקן. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, לא ענית לי לגבי הילד ועניין הפנימיה. לגבי השאלות ששאלת , העניין תחת שליטה בשלב זה. לגבי מה הוא מסוגל , רק השד יודע ! קיבלתי הדרכה בעבר אצל עו"ד מנעמת ואני חושבת שפחות או יותר אני מכירה את הדברים אך לא בזאת נעוצה הבעיה. וכפי שאת יודעת שזה לא עניין פשוט בגלל הבן ושאר הילדים ובמיוחד בגללי.

אליאן היי. קודם כל אני ממש מעריכה אותך על הדרך שעשית כאן בפורום בימים האחרונים. אני יודעת כמה לא קל זה היה לך- אבל לא ויתרת ועמדת באומץ מול עצמך ומול האחרים. לגבי ענין בנך- אין לי עצה חד משמעית עבורך. המציאות המשפחתית שלכם הינה כל כך מורכבת, ועדין אני לא בטוחה שיש לי מספיק נתונים. אינטואטיבית- אולי עדיף לעשות הפרדת כוחות בכדי להגן על בנך ולהוריד קצת מתח גם מכל שאר חברי המשפחה- אבל אולי צעד כזה יחשוף את כולכם לסכנה מצד בעלך? הדבר החשוב ביותר לדעתי הינו להכניס לתמונה גורם מקצועי מוסמך- שיוכל להדריך אותך באופן כולל ולהגן עליך ועל הילדים. לא כתבת אם יש עו"ס מן הקהילה בתמונה, אבל אם אין- חשוב שתהיה. כתבי לי מה את חושבת. בברכה. רוית.

רוית, אולי את יכולה להסביר לי למה צעד כזה ,הפרדת כוחות, יחשוף את כולנו לסכנה ? וגם אם זה נכון,אז מה? להשאיר את הילד שיקבל את כל "החרא" (סליחה על הביטוי) שנחיה על חשבונו, על חשבון הבריאות הנפשית שלו שגם כך היא ,על הפנים" פניתי לעו"ס מהרווחה- והאמת היא שדיי עידנתי את הדברים. אבל רמזתי בגלל שהיא אמרה ששלא הסכמה של שני ההורים לא ניתן להוציא ילד מהבית אלא רק דרך בית משפט או משהו כזה. אמרתי לה שאין בעיה ובמידה והוא לא יסכים זה יהיה בדרך הזו... והיא אמרה שחייבת להיות סיבה. ואמרתי לה שאתן להם מספיק סיבות להרחיק את הילד ואת בעלי מהסביבה... היא הציעה שננסה לאביא את בעלי לידי כך שהוא יגיע לטיפול כביכול בגלל הילד. אני לא יודעת, באמת, לא יודעת מה לעשות. כל כך הרבה סימני שאלה... באיזהשהו מקום יש לי תחושה שזה לא ילך. הוא לא ישתנה ומשהו חייב לקרות לכאן או לכאן. באמת שכבר אי אפשר לעמוד מהצד ולראות ולספוג את כל הדברים. הדברים כבר נהפכו ליומיומיים .זה כבר לא פעם ב- ואני לא מרגישה חזקה,בכלל לא. גם לי יש בעיות עם עצמי... ואת יודעת מה קורה לאנשים כמוני ברגע של ייאוש !!! ביי

הי! שלחתי לך מייל. לילה טוב.

קיבלתי את המייל שלך, תודה ! הדברים קצת מורכבים אך אשלח לך מייל מפורט מחר... ספרי איך את מרגישה ... איך עברו הימים ? ובכלל. אומנם יש לי מעט בעיות אך אני רוצה וחשוב לי לשמוע מה קורה אצלך..? אני סוחבת את הדברים כבר שנים רבות,אם לדייק אז כ-15 שנה. ישנן עליות וירידות, ישנם דברים קשים יותר ופחות אבל בסך הכל מנגנוני ההגנה אצלי דיי חזקים אם כי לאחרונה ישנם סדקים פה ושם. אני רוצה ומקווה להאמין שיהיה בסדר. לילה טוב

ראית אותו? עדי

עדי, מצטערת אל לא קיבלתי דבר (הרגע בדקתי). תשלחי שוב. שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי, שלחתי עכשיו שוב. נסי לראות. עדי

היי השבת עברה.... איכשהו... אני מנסה לחשוב ולא כל כך הולך לי... מנסה למצוא פתרונות לבעיה ... אומץ ! זו המילה! מהיכן לוקחים אומץ ? מכירה חנות שמוכרת דבר כזה ? צריך לעשות שינוי ,אין ספק אני יודעת.... אבל ... זה מפחיד ומשתק אותי ואז אני בעצם לא עושה דבר. אוףףףףףףף ביי ולילה טוב.

אליאן יקרה, "גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד קטן אחד" (מאו טסו טונג). תשאירי לרגע את האומץ בצד, תני לאחרים קצת להיות אמיצים גם בשבילך, את צריכה לאסוף כוחות. זה הכי חשוב. כי גם לצעד הקטן הזה דרוש כוח. אני מאחלת לך שיהיה לך כוח, ואני מבטיחה לעזור להתחיל גם את הצעד הקטן. אל תשכחי שקבענו למחר! אגב, גם בצהריים בסביבות השעה 12 אפשר לדבר, תחליטי מתי נוח לך. שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

איזו טלפתיה !!! בדיוק על השעה הזו חשבתי ! אני אצלצל מחר ב12 ... ודווקא בגלל מה שאת זה הופך את העניין לקשה יותר... מה שנקרא- יותר מידי טוב מכדי שזה יהיה אמיתי ! (באנגלית זה נשמע יותר טוב) לילה טוב

לאליאן, לא עקבתי כל כך בזמן האחרון, ואני לא מכירה את הבעיות שלך, אבל השאלה לגבי אומץ , מהיכן אומץ? אומץ ? זו פעולה הפוכה מעצלות, אחרי מחשבה מעמיקה, חישוב כל הגורמים, הסיכונים , וההצלחות, עושים מעשה. זהו, לא יותר, אחר כך, אם מצליחים או לא? זה תלוי גם במזל, אבל לא רק. אבל אם מצליחים, זה נותן כוח לשלב הבא. כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל" אומר רבי נחמן מברסלב, ופירושו, יש הרבה צרות ובעיות ומיכשולים לאדם בעולמו, והפחד, והחרדה, הם אם כל חטאת, אדם לא צריך לחשוש לנסות לשנות את מזלו, כי אם יפחד מ"אולי לא אצליח" לעולם לא ינסה, ולעולם לא יהיה לו הסיכוי לזמן יותר טוב. אם לא מנסים לא מצליחים. מאוד קל לשבת במקום ולא לנסות לשנות, ואחר כך לטעון ש"פחדתי" , ולכל דבר יש פתרון, כך או אחרת, צריך רק להעמיק להתבונן.

שלום טלי! שלחתי לך אי מייל ולא הגבת! מחכה לתגובה! המתבוסס

למתבוסס, מצטערת אבל אינני יכולה לפתוח את האימייל. יש איזשהי בעיה עם האימייל הספציפי. תשלח שוב? שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי, שלום בהחלט אשלח שוב! תודה, המתבוסס

שלום, שוב! ובכן, אני עדיין לא יודע מי אתה מעבר לראשי התבות שאתה מציין. אני גרוש מינואר האחרון. לפני כשנה עזבתי את הבית, לאחר שאשתי, אז, טענה כי האשפוזים שלי גורמים בושה לה ולשלושת ילדי. כחודש אחרי האשפוז האחרון עזבתי את הבית. אני גר לבד, עובד 3 - 4 שעות ביום פרט ליום שישי, משתכר לפי 25 ש"ח לשעה. בקושי מתקיים, וכמעט שאינני מצליח לרכוש את התרופות הן הפסיכיאטריות והן למחלת הריאות הקשה שתקפה אותי לפני כחודשיים. (אמפיזמה). המחשב, האינטרנט, הוא מפלטי היחיד והקשר היחיד שלי עם העולם החיצון. פרט לשעות המעטות שאני נמצא בעבודה, וגם שם אני עסוק בשלי ולא רואה את הסביבה. היום הקשר שלי עם הילדים שלי הוא לא רצוף גם בגלל שלהם יש כל מיני ארועים דווקא בבימי הביקור ולעתים אני מבטל את הפגישה בגלל מצבי הדכאוני, על שאינני רוצה שיראו אותי בבכייתי. אני עזבתי את הבית מחוסר כל. ויתרתי על הבית ועל הרכוש המשותף. יש לי תאומים בן ובת בני שלוש עשרה וחמישה חודשים. בן ובת. לבת המצוה של הבת בשנה שעברה לא הוזמנתי. לבר המצווה של הבן בנובמבר האחרון, ממש ברגע האחרון הודיעו לי לבוא כאורח, כי הבן דרש שאהיה שם. לשבת החתן לא הוזמנתי, אלא ביקשו ממני לשמור על הכלב שלהם. התאומה כבר חודש וחצי אינה מבקרת ואינה מדברת איתי כלל משום שהיא טוענת שאין צורך לדבר איתי כלל מעבר לפגישות. אך מכיוון שהבן והילדה השלישית, בת תשע וחצי, כן רוצים לדבר איתי לפחות פעם ביום, אני מתקשר אליהם, והתאומה לא מדברת איתי והחליטה להפסיק את ביקוריה אצלי. לכן אני נואש ומתקשה לצאת מן הדכאון. בשאלתי בעמוד 176 שאלתי מדוע לא נותן לי הרופא שלי את הליתיום, שעליו קראתי כי הוא כדור טוב למניה דיפרסיה. חשבתי על אשפוז ונזכרתי מדוע עזבתי את הבית, ואני פוחד לאבד גם שני ילדי שעדיין בקשר איתי! אני פ ו ח ד!!!!!!!!! תודה על תשומת הלב

שלום לך! מתוך הדברים שכתבת עולה בי תחושה חזקה של הזדהות- עם תחושת הבדידות, עם הפחד הגדול מפני אבדן קשר עם יקירים ואהובים. עצוב, עצוב, עצוב. בכל זאת, נשמע לי שהפתרון המועדף הוא אישפוז. שם יוכלו לשקול את הטיפול המתאים ביותר לאור מצבך הבריאותי. שם גם תוכל לפגוש אנשי צוות אחרים, מלבד רופאים, שיוכלו לייעץ לך לגבי הקשר עם ילדיך. אם תמצא את הדרך להתגבר על הדיכאון, אולי תמצא גם כוח כדי להלחם על מקומך בעולמם. אפילו שהם אינם מראים זאת, ילדים זקוקים לאבא, אפילו אם הוא אינו בריא. בהצלחה לך, והרבה הרבה בריאות.

ל- ש.מ תודה על העידוד! אני בהחלט אשקול אשפוז! מה שטוב אצלי, זה שיש לי האומץ לפנות ולבקש עזרה! ובכל זאת, עדיין לא כתבת לי מי אתה? כתוב לי לאי מייל אם אתה רוצה כמובן [email protected] ושוב תודה זה שלא מצליח לצאת

קראתי בספר גברים ונשים מעבר למילים של גבריאל רעם על תופעה שנקראת דיסמייה המתוארת כקושי בתמסורת הלא מילולית ויש הלוקים בו ברמה הקלינית ושאחד מכל עשרה ילדים לוקים בזה שהתופעה היא תחושה פגומה של ממדי המרחב האישי אני מבקשת לקבל הרחבה על התופעה ובמיוחד איך מזהים את זה אצל ילדים ומה ניתן לעשות

טרם קבלתי תשובה

שאלתי שאלה מתאריך 14/4/01 ולא נענתי בתשובה הייתי רוצה תשובה. רגש - כשאני מתעצבנת זה מלווה ברעידות בכל הגוף בכי דופק מהיר עברתי טראומה לפני שנתיים טיפול וסיעוד אימי הגוססת מסרטן בבית ומותה כיום אני בת 26 תודה

עניתי... טלי פרידמן

היי, עוד שיר מקסים מהסידרה "אלי מקביל". השיר הזה ממצה את תפקידי כאן איתכם..."just someone to rely on" אני מקווה שתיתנו לעצמכם לעיתים קצת להישען...להיעזר. Artist: Vonda Shepard Album: Songs From Ally McBeal Title: Someone You Use Just a shoulder to cry on That's all I've been to you Just someone to rely on When your world is empty and blue I'm just someone you call dear Anytime you choose I'm someone you run to Someone you use I'm just someone to talk to And that's all I'll ever be Just a clown you can laugh with Someone to treat as you need I'm just a fool you can love on Any time you choose I'm just someone you run to Someone you use I'm just someone you run to I'm just someone you use Don't you know when you need me My little heart just can't refuse I'm just someone who loves you, baby I can't win and I can't lose I'm just someone you run to I'm just someone you use שתיהיה לכולם שבת נפלאה של שמש, שמים כחולים ורק טוב. טלי פרידמן

תגידי, את מאוהבת? :-)

שיר מקסים! אחלה מילים, אמנם קצת קיטשי וזה לא לטעמי, אבל סה"כ שיחקת אותה! אולי את תתחילי לתפקד בפורום גם כדי-ג'יי, סתם אני צוחקת. ביי בינתיים.

בקשר להודעה ששלחתי לטלי. זה לא מה שאת חושבת שזה (במידה ואת חושבת). אין לך מה לדאוג. אני עומדת בהבטחות שלי. סתיו.

אבל למה לא תכנסי יותר לפורום? טוב,אני בעצם מבינה.סיפרת לי כבר מה קשה לך. מקווה שתשני את דעתך. ובכל מקרה אנחנו נמשיך להיות בקשר באי סי קיו. וטוב שאת עומדת בהבטחותייך.

ניסיתי לחשוב על המשפט שרשמת לי, למה רשמת לי אותו. לא הצלחתי לקשר, אולי כי אנחנו לא משדרות על אותו הגל. בכל מקרה לא לשם כך פניתי. אני לא אחזור יותר לפורום. (זה נהיה קשה מידי) אני רק רציתי להודות לך על הכל כך הרבה טוב שעשית לי בשבועות האחרונים. על האיכפתיות. אני מקווה שאת לא כועסת עלי. תמשיכי להיות כזאת אנושית ואיכפתית, זה עוזר להרבה. את בן אדם מקסים. שיהיה לך רק טוב. וסופ"ש נפלא. סתיו.

סתיו, בשבילך: גן של שושנים/אריק איינשטיין לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים רצינו להיות ביחד כמו זוג יונים, אבל גם ליונים דוקר ויש עיניינים, וזה עצוב בשובך, כשאני בחוץ ואת בפנים. לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים. עכשיו את שותקת, אני שותק. עכשיו את צודקת, אני צודק. כן זה נכון, זה משאיר כתמים, לא, לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים. לא תמיד אומרים בדיוק את מה שמתכוונים, יש המון קוצים בדרך לשושנים, וזה דוקר כל כך ליד שרוצה אותך. את תמיד רואה הכל, אצלי הכל על הפנים. לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים. סתיו יקרה, אני מקווה שזה רק משבר וזה יחלוף. אני לא רוצה לאבד אותך ככה. את לא סתם מישהו שעבר פה רק לדקה ונעלם. היית פה משמעותית, ותישארי כזו. אל תעלמי... טלי פרידמן

טלי שלום! מקווה שסתיו כן תחזור לכאן בסופו של דבר (מאד נחמד ומוגן כאן) והיא מוסיפה מאד לפורום לדעתי. קראת את הספר ששמו כשם השיר " לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושונים? על בחורה שחולה בסכיזופרניה? בעקבות הספר הזה עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה

שיר פרידה / שלמה ארצי זה שיר פרידה אז בואי רק אמרי שלום אני אומר תודה- ואת יודעת שחלום סופו להתגשם, אני אומר תודה- ואחר כך נושק. כמו חופים שים עוזב, אני עובר עכשיו ממך. בין דמעות ובין כאב, אני הולך אני... זה שיר פרידות. תמיד אומרים בין השורות, שכמו חידות, פרידות גם הן אינן פטורות. אין בי מנוחה, רוחך שבי גם היא בוכה. כמו חופים שים עוזב.... כל הפרידות הן עצובות, כאב המילים חותך, טלפנתי שנה ולא ענית, אני הולך ממך. טלי, ודאי את יודעת שקשה לי מאוד עם הדברים שאת כותבת. הדברים נוגעים בי, אבל לעיתים מאוד פוגעים, וזה מקשה. אני תמיד ידעתי שמאחורי המילים עמדה איכפתיות, אפילו כששכחתי את זה, הזכרתי לעצמי שוב שוב.. כל האיכפתיות הזאת לא מגיעה לי, אני בן אדם רע. יש המון אנשים שיכולים להעזר בך מלבדי. להם מגיע הרבה יותר. אל תגיבי על מה שכתבתי, בבקשה. שלא יגרור אותי לענות לך שוב ושוב... ואף פעם לא אוכל להינתק. גם ככה זה קשה עכשיו. שלך, סתיו.

שלום! לפעמים יש לי מצבים שקרובי המשפחה שלי הקרובים ביותר, שואלים אותי שאלות די נוקבות, לגבי יחסים במשפחה (ריבים וכד'), אני פשוט נתקעת, לא מסוגלת לדבר, מעדיפה באותו הרגע להדחיק פנימה ולא לדבר, אני מאוד מאוד רוצה להוציא החוצה אבל פשוט לא מסוגלת, הדמעות מתחילות לרדת ודי בטוחה שהזמן יעשה את שלו ואין צורך לדבר, הכל יסתדר מעצמו. לא הייתי אומרת על עצמי שאני בכיינית, אלא פשוט רגישה, עוד פן אחד של רגישות. איך פותרים את זה?!

שלום לך, רגישותך מתבטאת גם בכתיבתך, שהיא יפה ומאד מתארת ומבארת את מה שקורה, כך שרגישות, ואפילו חזקה מאד, אינה דוקא מה שכדאי להפטר ממנו או לעמעם אותו. בכלל, דעי לך שיש רבים רבים שרגישות היא מה שאין להם, והיו מתברכים אם היה להם קצת מזה. אלא מאי - מוטב אולי לחזק במלאי התכונות והכישורים שלך דברים אחרים, שיהיו חלק מכלי הביטוי והתגובה שלך, כך שתהיי מצויידת במגוון של אפשרויות מענה כאשר פונים אליך או מציבים אותך בפני שאלות שנראות לך לא במקום, פולשניות, וכו'. כוונתי לאסרטיביות, למשל. אפשר גם לחשוב על חיזוק אלמנטים של עצמאות בחייך (בתחום המגורים, בכלכלה, וכו'). היכולת לשמוע את הדברים שנאמרים לך, ולהגיב רק, ואך ורק אליהם, ולא על מה שזה מעורר אצלך - היא יכולת נוספת, שיכולה להילמד (קוראים לזה בספרים: שיקוף). רק אחר כך הייתי מציע לך להגיע לברור עם עצמך על ענייני החשדנות שאת חשה כלפי אחרים. את הדברים שהצעתי לך ניתן ללמוד ולתרגל מקריאת ספרות לעזרה עצמית פסיכולוגית, וגם בסיוע פסיכולגי, קבוצתי או אישי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום! מאז ומתמיד הייתי רגישה מאוד, מאז שהייתי ילדה. במשך הזמן עברתי שני מקומות עבודה בהם נתקלתי בהערות של אנשים שאיתם עבדתי, בין היתר גם נפגעתי והתחשלתי אך עדיין אני נפגעת מהערות של אנשים, מאוד "איכפת לי" ממה שאנשים אומרים וזה לא תמיד טוב, יש לי תכונה לחשוד, לפקוח את העיניים ולא להיות פתי מאמין, תכונה טובה לדעתי שנעשתה אולי לקיצונית מעט. בתקופה האחרונה (כמה ימים ספורים) חוויתי חוויות לא נעימות בבית עם ההורים אנחנו שומרים על דיסטנס, אני הבת היחידה שגרה עם ההורים בבית, יש לי עוד שני אחים גדולים ממני שגרים מחוץ לבית, ההורים שולחים אותם לבירורים אצלי, מה קורה איתי,מה שמאוד מרגיז אותי עצם הידיעה שזה לא בא מהאחים אלא בעקיפין.כל תגובה או שאלה ששואלים או מגיבים אני לוקחת ללב, וכך זה גם מתבטא בחריפות בלחצים באיזור החזה מה שלא קרה מעולם. איך מונעים מצב של רגישות ופגיעות כה ממושכת שרק הולכת ומחריפה

ראי את תשובתי להודעתך שנמצאת שורה אחת למעלה; היא מתיחסת שני המסרים שלך. ד"ר יוסי אברהם

היי הייתי רוצה לשאול איך מתגברים על תחושת החמצה, אפילו במקרים קטנים?

תנסי לפרט, על איזה תחושת החמצה היית רוצה להתגבר (אפילו אם היא ניראת לך "מקרה קטן")??

אני מרגישה שהחמצתי הזדמנות טובה לקשר טוב עם בן זוג, אחרי עשרה חודשים של דיכאון שעדיין לא עבר........אורה כתב/ה: > > תנסי לפרט, על איזה תחושת החמצה היית רוצה להתגבר (אפילו אם היא > ניראת לך "מקרה קטן")??

...

אנג'ל, קיבלתי את המייל. אני מקווה שהיא בסדר, עד כמה שאפשר. תעדכני אותי פה או באימייל מה קורה. טלי פרידמן

עם עדכון... די אני כבר עייפה מאוד

אנג'ל, את יודעת מה לי נראה?את כבר בתוכך לא מסוגלת יותר לברוח.את כבר איפשהו מוכנה באמת לטיפול.את כבר התחלת לדבר,להוציא מתוכך דברים ששמרת בתוך עצמך כל כך הרבה זמן.אני חושבת שבגלל זה את גם כבר לא מסוגלת כבר להקיא-הגיעו מים עד נפש... ואנג'ל-לטפל בעצמך זה באמת דבר חשוב.אין לי הסבר לגבי הורייך,אבל מה שאני כן יודעת,שאולי באמת גלישהבאינטנרנט תעזור לך קצת להתנתק. אם את מעונינת-אני בבית עד די מאוחר,אז אין שום בעיה אם תרצי לדבר. ובינתיים לילה טוב,בי.

תודה. אני לא יודעת בקשר להקאות,לי דוקא נראה שהסיבה היא יותר פיזית...למרות שיש את נפילת המתח הנפשית-הבולמוסים מרדימים,גם בלי ההקאות,אבל מפחיד להשמין ככה. בקשר לגלישה באינטרנט,כפי ששמת לב ...מאוד קשה לי להתמודד עם החיים עכשיו ורע לי...אז אני בורחת לאינטרנט,זה מעין ה"רע במיעוטו" כרגע. שתהיה לך שבת שלום, אנג'ל

אז תמשיכי לגלוש באינטרנט,תשמעי מוזיקה.תנסי להכניס משהו לפה ולא להקיא אותו,שתשמרי על כוחות.אני רציתי לשאול אותך שאלה,אז אם תרצי תצרי איתי קשר בקרוב או שתשאירי לי את המייל שלך,בסדר? ובינתיים שיהיה לך רק טוב ותנוחי.לילה טוב.

אני באמת מודה לכולכם !!! הדברים גרמו לי לראות דברים באור שונה.. תודה.

שרה, אני שמחה שהדברים שכתבו לך גרמו לך לראות את הדברים בצורה אחרת, אבל זה לא מספיק. במקרה שלך רק דיבורים לא יעזרו. אני פותחת (שוב) את הדלת בפנייך, ומציעה לך להתקשר אליי. נוכל יחד לחשוב מה אפשר לעשות, ואיך. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. באמת. להשתמע, טלי פרידמן

טלי, אני אתקשר, מבטיחה .!!! רק שילחי הודעה מתי נוח לך...

אני סוף סוף פתרתי את בעיתי עם ה "חבר ביישן " שלי אם את זוכרת למה אני מיתכוונת!!! את איפושהו עזרת לי למרות שמה שאמרתי ועשיתי לא בידיוק מה שהמלצת לי לעשות!! אבל עודדת אותי ~!!!! ולכן תודה רבה לך!!!

בבקשה שמחתי לעזור, במה שאני כן יודעת:)

שלום שמי דוד בן 66 סובל מבעיות כרוניות גון מחלות לב,לחץ דם גבוה,דיכאון,חרדה,אגרופוביה והתקפי פניקה. אני לוקח את התרופות הנ"ל:10 תרופות למחלות לב,לחץ דם,וכולסטרול גבוה. לגבי הפסיכיאטריה אני מטופל ב:seroxat בזמן האחרון היות שאני לא מסתגל טוב לseoxat הפסיכיאטר שלי החליף לי את התרופה לedronax שלה יש פחות תופעות לוואי תופעת הלוואי שמדאיגה אותי זה דפיקות לב מהירות שאלתי היא 1)האם כמות גדולה של תרופות שאני לוקח באופן כללי לא גורמות נזק למוח היות שאלה תרופות הניתנות לכל החיים? 2)במידה ואתה מכיר את התרופה מהי בדיוק התופעה של דפיקות לב מהירות? והאם התרופה היא יותר מועילה מ seroxat ? מחכה תשובה בתודה מראש דוד

שלום, רציתי לקבל מידע אודות התרופה edronax. תודה.

מהי דיסתמיה ? ומהם התסמינים ? ובמה זה מתבטא בהפרעת אישיות גבולית ! תודה

רצוני לדעת מהי דיסתימיה ומה הטיפול בה ואם היא ניתנת לטיפול. כיוון שאובחנתי שיש לי דיסתימיה בתודה

שלום. אני בן 21 וכבר שבוע שאני מקבל התקפים משונים שלו היו קיימים מעולם . הם חוזרים ונישנים ללא הפסקה ,פעם ביום פחות או יותר . הם כוללים סימפטומים של התקפי פאניקה כלומר דופק חזק וגבוה ריעדות והזעה בכפות הידים סחחורות וזרמים בגוף וחום או צריבה באיזור הריאות -החזה. אומנם ההתקפים הם בתדירות של פעם ביום אך באופן קבוע ההרגשה של הצריבה בקנה הנשימה נמשכת קבוע כבר שבוע .אני בטוח שההתקפים עצמם הם תוצאה של פחד/פאניקה מפני שאני מצליח לשלוט בהם ,כל המקרה התחיל כאשר הייתה לי התקפת שיעול בזמן שעישנתי סגריה ומאז החלה הצריבה החזקה .אני כבר מבצע בדיקות כלליות בכול מקרה אך רציתי לדעת אם יתכן שכול ההרגשה כולה היא תוצאה של מצב מנטלי מסויים ואם לא ,אז האם יתכן שבגלל שיעול עם עשן סיגריות בריאות יכולה להגרם כוויה או פצע כולשהו בקנה הנשימה או בריאות וזה הגורם לכול ה"בלאגן" שאני עובר .

שרון יקר, טוב שאתה מבצע בדיקות כלליות. מן התיאור שלך קשה לדעת אם אכן מדובר בהתקפי פאניקה או חרדה, והבדיקות הגופניות ישללו אפשרויות אחרות. אם אתה מוטרד בנוגע למצבך הנפשי, כדאי שבמקביל לבדיקות הרפואיות תפנה לפסיכולוג למספר שיחות, כדי שיסייע לך להבהיר לעצמך את מצבך הנפשי, וייעץ לך כיצד לנהוג. בהצלחה, דרור גרין

מיצטערת להפריעה אבל... אתה אחרי צבע? עם כן זה יתכן עולי שזו מעיין חרדה שליפני החיים " האמיתיים"!

שלום שרון. מכירה קצת על עצמי התקפי חרדה. הכי חשוב לדעתי זה לחשוב עם עצמך מה השתנה התחדש או נהרס בחיים שלך בזמן האחרון. לפעמים ישנם אירועים שכל אחד לחוד אינו משפיע והשילוב שלהם בתקופת זמן מסויימת-דווקא כן. אשמח לעזור ולתת כתף אם תרצה שלך בידידות גאיה

שבת שלום וברכות. רוית

ואנא אל תשאירי אותי באפלה....

לאליאן היי- שלחתי לך אי מייל. ביי. רוית.

רק קפצתי להראות סימני חיים, כמו שהבטחתי. אני חייבת ללכת. רק תראי כמה את חשובה לי. נשתמע יותר מאוחר. סתיו

:) ביי

יום טוב לכן

אנג'ל הי,מה שלומך?איך את מרגישה?איך את מתאקלמת בבסיס החדש? אני מקווה שיותר טוב לך שם.קיבלת תשובה מהוועדה?עברו כמה ימים מאז פעם אחרונה שהיינו בקשר...אם תרגישי שאת רוצה..את יודעת איפה אני. אני לא רוצה להפריע לך. אז אם את מרגישה שאת רוצה להיות בקשר,את יודעת איפה אני.שיהיה לך סופשבוע נעים, ואם את רוצה-את יודעת איך להשיג אותי. להתראות מיקי

הכל כל כך מוזר... עוד לא קיבלתי ממש תשובה.התקשרתי לרופאה ,והיא אמרה שזה לא תלוי בה בכלל.זה מאוד בלבל אותי.הפסיכיאטר אמר לי שהרופאה היא האחרונה שמחליטה. התקשרתי אליו,ניסיתי לדבר איתו,באיזשהוא שלב התחלתי לדבר איתו ממש בתקיפות כי הוא לא הקשיב לי .אמר שיחזיר לי תשובה בעוד שבועיים.אמרתי שהציבו לי אולטימטום.עוד שבועיים השיחה הזו כבר תהיה מאוד מיותרת,כי אז גם ככה אני אוכל לקבל טיפול אזרחי,למה אני צריכה את תוצאות הוועדה? אמרתי לו גם שמצידי שיחפשו אותי,יעלו אותי למשפט,יתבעו ממני קנס ולא יודעת מה עוד,אני הולכת לטיפול אזרחי גם אם זה לא יהיה חוקי, כי בחיים שלי עכשיו יש דברים חשובים יותר ממשפט צבאי או קנס.לא יודעת מאיפה הבאתי את המשפט הזה.הרגשתי מאוד רע אחרי השיחה,כאילו רמזתי שאני דבר כ"כ חשוב... הוא קודם אמר לי שהוא רוצה שאני אקשיב לדבריו והוא מוכן שזה יהיה בתחילת השבוע הזה.אז קבענו.לדבריו,יש להם הצעה בשבילי...והוא גם אמר שאם אני אחליט שלא,הוא מבטיח לי אישית שהוא לא ימנע בעדי שום טיפול אזרחי,וגם אם הוא לא יוכל לאשר,הוא פשוט לא "יחפש" אותי ולא יבדוק אחרי. זהו,זה הסיפור, תוצאות אני אדע ביום שני .... מטומטמת נכון?

למה מטומטמת? את בסך הכל מעונינית בטיפול.לנסות לטפל בעצמך,להבריא אותך.לשעתי זה באמת מה שחשוב.אז את כנראה מתחילה בטיפול פרטי? אני חושבת שזה מאוד טוב שאת רוצה לקבל עזרה,מוכנה להודות בכך ולהתאמץ בשביל זה. יופי אנג'ל. תהיי בקשר.

סוף סוף את מתחילה "להזיע" ולהתאמץ קצת בשביל הטיפול. אני שמחה בשבילך. ויש לך הארכה עד יום שני, אני לא כזו נוקשה. :) שיהיה סופ"ש נפלא, טלי פרידמן

מתבוסס יקר- קראתי את מה שכתבת בעמוד 176. נשמע שעברת לא מעט בחיים. לאיזו עזרה אתה בדיוק מצפה מהפורום? לפי מה שאתה מתאר, אתה זקוק להתיחסות מהירה וממוקדת. לי עלה בראש אפשרות של אישפוז. ברמת הפתרון המעשי לא נראה לי שהפורום הוא המענה המתאים. הפורום יכול לעזור ברמה של תמיכה רגשית לפני שאתה נוקט צעד זה או אחר, למשל- אם אתה זקוק לעידוד כדי לפנות לפסיכיאטר, או זקוק לתמיכה במהלך האישפוז. הפורום גם עוזר להסתכל על הקשיים מנקודת ראות אחרת, לא ממקום של חריג מתויג, אלא שווה בין שווים. כמו שאתה מבין בודאי- לכל אחד מאיתנו יש את ההתמודדות שלו. החכמה היא לפנות בצורה כזו, שתגייס אנשים אחרים לענות לך. חוץ מזה שאתה בן 46 ומאחוריך עבר של דכאון ונסיונות אבדנות, לא סיפרת שום דבר על עצמך. אתה בעל משפחה? מה קורה אתך בחיי היום יום? מה אתה מרגיש? מה אתה חושב?(דכאון זו אבחנה פסיכיאטרית, היא לא באמת מתארת מה עובר לך בראש.) איך אתה מתמודד עם הקשיים שלך? תרשום לעצמך כוכבית בסעיף ההתמודדות על זה שפתחת את המחשב והגעת לפורום. וגם על זה שקראת את ההודעה עד כאן... :-)

כתבתי לך הודעה חדשה! כי חששתי שלא תחזור לעמוד הזה זה שלא מצליח

אולי זה נשמע לך מוזר אך אני לא מאשימה אותך ! באמת שלא ! ורק בגלל העובדה שלא סיפרתי את כל הפרטים... קצת קשה להתייחס לבעל כאל אביר חלומות כאשר הוא מכריח אותך לשכב איתו כאשר את בזמן מחזור (וסת) והוא עוד עושה את זה כשנאמר לו מראש שזה לא הזמן המתאים והוא עוד מנצל את זה שאני ישנה !!! דבר שני, אני אומנם לא זוכרת את המקרה השני אך זה ברור כשמש שזה קרה.... כי כשקמתי בבוקר להחליף טמפון הסתבר שהוא נעלם... חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי.... ולפתע מגיע בעלי חזרה אל הבית נכנס לחדר ,יוצא ואומר לי "לכי תרימי את הטמפון כי אני לא מוצא אותו ! וכששאלתי אותו בתדהמה " מה ? עוד פעם עשית את זה כשישנתי ? הוא חייך והלך לו ליום עבודה רגיל... צר לי על הגסות והבוטות אך נראה לי שהודעתך הבאה תהיה קצת שונה מזו האחרונה ! וצר לי שאני חולקת על דעתך אך לא זו הדרך לקבלת תשומת לב !!! לכל מי שקורא את ההודעה, אני באמת מצטערת שהצטרכתי לפרט אך לאחר הודעתה של רוז, פשוט לא יכולתי לשתוק.

את צודקת, תמיד רצוי לשמוע את כל הפרטים, ואכן אני חושבת שאת בבעיה גדולה,( וכשאמרתי שהיה אביר חלומותיך התכוונתי כשהתחתנת איתו,ברור לי שהוא לא כזה היום) השאלה היא האם את יכולה להצביע על הנקודה בה התחילו הדברים להתדרדר לידי כך? אין לי גם שום ספק שבעלך גם בבעיה, ולדעתי, אם את עדין רוצה אותו, ואת רוצה לתקן, אז חיבים ללכת לטיפול , אבל אם לא, והוא מה שמוגדר כ"מאוס עליך" אז תעשי חושבים, ואם את רוצה לחתוך תחתכי, כי את לא צריכה לסבול, התעללויות. ומה שאת צריכה לעשות באופן מידי זה, לא לאפשר לו לחזור על מעשיו, לכי לישון בחדר אחר, ותנעלי את הדלת. להגיד לך את האמת? במקומך, הייתי עוזבת את הבית כבר אחרי הפעם הראשונה, או בעצם יותר נכון, עם הצלחת ההיא שהוא העיף על הילד. אז מה קורה איתך באמת? איפה את בכל הסיפור? נראה לי שגם את צריכה איזו נפש טובה שתקשיב ותסייע. כי כשאדם בביצה, הוא חיב מישהו שיושיט לו יד מבחוץ, כי איך שלא ינהג, הוא ימשיך לשקוע. אני מאחלת לך הרבה הצלחה.

שרה יקרה, לצערי, כבר בפניה הראשונה שלך אי-אפשר היה שלא להבחין בכך שמדובר באלימות קשה. בפורום שלנו את יכולה לקבל תמיכה והבנה, אך נראה לי שברגע זה את זקוקה להרבה יותר מכך, ואני הייתי ממליץ לך לפנות בהקדם לאגף הרווחה ולשוחח עם עובדת הסעד וגם עם פקידת סעד לסדרי-דין, שתבהיר לך את זכויותיך. אם את זקוקה לסיוע נוסף, את יכולה תמיד לפנות אלי או אל טלי באמצעות הדואר האלקטרוני. בברכה, דרור גרין

מאוד קשה לי עכשיו. הגעתי לשיחה שלנו באי סי קיו בעיצומה של פציעה עצמית קשה... לא דיברתי איתך על זה,על עצמי...רציתי רק לשאול מה שלומך,איך עברו לך שבועיים בבסיס... וזרקת רמזים בהתחלה... מאוחר יותר זה הפך לשיחה... סתיו,אין לי למי לספר. זה לא יעזור אם אני אכתוב פה מה שאמרת לי,כי אני לא יודעת עלייך כלום מלבד שמך ועיר מגורייך. אבל בבקשה...העמדת אותי במצב ממש לא נוח ולא נעים...אני לא יכולה להתעלם מדברים כאילו... אני לא יודעת מה כבר עשית...או עוד לא...או אם התכוונת לעשות בכלל ומה. ואני מניחה שאין לי מה לעשות מלבד לקוות... לראות אותך מחר באי סי קיו או בפורום.... אני אשלח לך הודעה עם מספר הפלאפון שלי לאי סי קיו...בבקשה...מחר בבוקר...טוב? לא הייתי מתערבת,אני יודעת שאת לא רוצה את זה,אבל מה לעשות-כבר הכנסת אותי. ואני לא יכולה להתעלם...

מחר בבוקר, אהיה פה, שם, היכן שתרצי. אל תדאגי. אני מצטערת שהדאגתי אותך. לא התכוונתי.

שאלת אותי אם יש לי רגעים של ייאוש? ודאי יש לי מחוסר שליטה ומרצון להרגיש כאב,אני פוצעת את עצמי. גם עכשיו אני יודעת שזה לא פותר כלום. אני לא מרגישה כרגע יותר טוב מלפני שעתיים. רק יותר כואב,ויותר פוחדת,ויותר לחוצה... בטח שדאגתי,את חשובה לי.אכפת לי.מה גם שקשה לשמוע דברים כאילו.

אני הרבה פעמים ניכנסת לדיכאון , ולא יודעת איך לצאת ממנו!! למשל הפעם אני בדיכאון בגלל צבע! וזו לא הפעם הראשונה שאני ניכנסת לדיכאון בגלל צבע! לפעמים אני ניכנסת לדיכאון בגלל ריבים עם אמא שלי ! לפעמים בגל ריב עם החבר!! הבעיה היא שהדברים שמדכאים אותי באים בייחד!! וזה מחמיר את המצב! אני לא יודעת מה לעשות !!! תעזרו לי

הרו יקרה, ממה שאת מתארת, קצת קשה להבין למה את מתכוונת. לפעמים אנחנו משתמשים במלה דיכאון לתיאור מצב של לחץ או עצבות, כשלמעשה המלה מתייחסת להפרעה קשה, שמשתקת את התיפקוד בחיי היום-יום. למה בדיוק את מתכוונת? האם יש מישהו שאת יכולה לדבר אתו על זה, שיקשיב ויעזור? האם היית רוצה לדבר עם מישהו? אם קשה לך למסור פרטים רבים יותר בפורום, את יכולה לשלוח לי אימייל (בלחיצה על שמי המסומן בכחול) ואשתדל לסייע. בברכה, דרור גרין

הכוונה היא גם ללחץ וגם לעצבנות אבל גם לכך שלמשל במצב דיכאון אני לא רוצה לראות או לדבר אם אנשים ! אני רוצה להיות לבד! זה מאיין מצב של חוסר הערכה עצמית של חוסר רצון לדבר על כול דבר שהוא עם אנשים וחוסר יכולת ורצון לעשות דבר מה! אני מרגישה באותם ימים של דיכאון שהיתי רוצה שהאדמה תיבלה אותי, וחושבת שהלוואי ולא היתי קיימת בעולם בכלל! אין מישהוא שאני יכולה לדבר איתו כי רוב האנשים לא מבינים אותי

הרו שלום. אני לא אשת מקצוע ולא מכירה אותך, אבל חושבת שאולי כדאי לך לחפש, דווקא בתקופות כאלו של דכאון, דברים שיעשו לך טוב. אפילו הם אם רק זכרונות. כשתזכרי מה זה כשטוב לך יהיה לך יותר פשוט להגשים את זה שוב. לפחות לדעתי. שלך גאיה

תודה ! אבל העניין הוא שביימים של דיכאון אני בדרכלל זוכרת רק דברים רעים! ולכן זיכרונות טובים זה לא ממש הפיתרון! בכול מיקרה טודה! גם בימים של דיכאון זה לא ממש קל להגיד לעצמך "תיחשבי על ..." זה פשוט במחשבות באות עליך בעצמן את לא שולטת בזה!

תני סימן חיים. למה את לא עונה? את כועסת? סתיו.

לא כועסת.. על מה? עלייך? מה פתאום... על עצמי...רק על עצמי

כנסי לאי סי קיו

דיי לא יודעת כבר מה לעשות הדיכאון משתלט על חיי כבר לא יכולה יותר מחפשת סימן להתחלה מייואשת מתפוררת הכדורים לא עוזרים הטיפול קשה ואני נישברת האם למישהו יש קצה חוט כדי שאדע מאיפה להתחיל

שרית! אין לי כל כך מה לומר לך כי את לוקחת כדורים ונמצאת בטיפול... חוץ מ- תחזיקי מעמעד. תמיד יש רגעים שבא להשבר ושכבר נמאס מאכזבות ונמאס להדחיק דברים עוד יותר ולשקר לעצמך עוד יותר. אבל זה בשום פנים ואופן לא אומר שצריך לוותר. יש מטרה לחיים שלך ויש סיבה שאת חייה, במוקדם או במאוחר תגלי אותה (או שלא). תשמעי, את גם לא היחידה, אני גם דכאונית (ואני גם מתעללת בעצמי אז זה הופף את המצב ליותר מסוכן, או לפחות ככה הפסיכולוגית שלי חושבת) ואני ניסיתי להתאבד פעמיים, ועדיין יש לי את הרגעים האלו. אבל אין בכלל מה להשוות בין המצב שלי אז ובין המצב שלי היום. השתנו דברים מאז וגם אני השתניתי. מה שאני מנסה לומר, זה שדברים משתנים. אם רק תחזיקי מעמד עוד קצת זמן, יכול להיות שהדברים אצלך השתנו, כמו שהם השתנו אצלי (ואצל הרבה אחרים). תהיי חזקה, tal

תנסי טיפול הומאופתי. יכול להיות שבהתחלה תרגישי תופעות לואי אבל הן לא דרסטיות כמו טיפול כימי. זה לוקח זמן כמה חדשים עד שהגוף מתיצב ואחר כך מרגישים טוב. בהצלחה.

ורית וטלי שלום, נולדתי רגיל. בערך בגיל 3.5 חודשים אימא שמה לב שאני לא מתפתחת כפי שצריך והתחילה לרוץ איתי לכל מיני רופאים. חלקם אמרו לה: "חכי, זו ילדה ראשונה, את צעירה ולא מנוסה, יש זמן, וכו'" חלקם אמרו לה לשפשף לי את הגוף החל במגבות עדינות, וכלה בסקוטשפייטים מתוך טענה (לדעתי ולדעתה מגוחכת) שאם אני לא הולכת, אני לא יודעת להבחין בין ימין ושמאל. יותר מאוחר היא הסבירה לי שזה בולשיט כי כשמלבישים את הילד מדברים אליו. התחלתי ללכת בגיל שנה ו11- חודש. מגיל 3 עד גיל 6 הלכתי לטיפולים בתחום המוטוריקה העדינה והגסה, והייתי בגנים רגילים. גם בבית הספר יסודי למדתי במסגרת רגילה (ללא סייעות וכאלה, רק עם עזרת ההורים). בעקרון את רוב השיעורים עשיתי לבד, אבל אם הייתי צריכה להגיש עבודה הייתי מבקשת את עזרתה של אימא. אימא הייתה עוזרת רק בשלב הסופי של העבודה ולא מכינה אותה במקומי כפי שהדברים עשויים להתפרש. זו ההתחלה, והיות ואני צריכה ללכת, אכתוב יותר מאוחר. עדי

עדי היי. מחכה להמשך התאור. רוית.

רוית - ההמשך. בגיל 10 התחלתי להתפתח, ובגיל 12 קיבלתי מחזור. זמן קצר לפני קבלת המחזור ביקרתי אצל רופאת הילדים (בפעם הבאה שאבקר בכלל אצל רופא, תהיה כעבור 5 שנים). הרופאה אמרה לי לא להשמין אבל לא שמעתי לה (אני רק רוצה לציין שאני מבינה ברפואה מגיל 10). זמן קצר לאחר קבלת המחזור התחלתי לתפוח בבטן, בפנים ואיפה לא. מבחינה חברתית הייתי מנודה ולימודים לא היו בראש שלי(או הו, זה הולך יופי ביחד). אני זוכרת שחזרנו יום אחד מהטיול, ואמא אמרה לי: "זהו, עדי, ממחר את בדיאטה" וקנתה לי מצרכים מיוחדים. האוכל הדיאטטי אז היה מגעיל ואני נאלצתי לאכול אותו (היום המוצרים הדיאטטים שופרו לעין ארוך וברוב המקרים אין הבדלים בטעם). היחסים עם אבא שלי היו מצויינים. נקודות הטורפה שלו היו: 1. הוא חטף מהמקרר ואני למדתי את המנהג הזה למורת רוחה של אימא (זה מה שקורה כשהורים מעבירים לילד מסר כפול). 2. הוא פשוט פחד להלחם בי. אימא כל הזמן דרשה שארשום את מה שאני אוכלת (שומרי משקל אמרו את זה אחר כך) ואני לא הסכמתי לזה. ועוד דבר: אז לא ידעו שבלוטת המגן שלי היא המקור לכל הצרות. עברתי בית ספר ובו הייתי יותר טובה מבחינה חברתית ולימודית אם כי עדיין הייתי שמנה. אני זוכרת שכל הזמן נפלתי. אימא כל הזמן אמרה לי: "למה את לא מסתכלת לאן שאת הולכת?" לא ידעו שזה בגלל הבלוטה שלי אין לי כח להרים את רגליי. כל הזמן הזה הייתי פעילה בצופים ויצאתי לטיולים למרות שזה הצריך היערכות מיוחדת מצד החברה והמדריכים. לא היה לי נעים שצריך לעזור לי, אבל בסוף כל טיול הרגשתי דבר אחד: ניצחתי!!! ניצחתי חלק מהמגבלות שלי!!! קשה לתאר את מה שהרגשתי. בערך בגיל 16.5 חליתי בדלקת ריאות (בגלל שהבלוטה לא עבדה, כל הזמן הצטננתי) ואז לראשונה הלכתי לרופאת משפחה. הרופאה יחסית הייתה נחמדה וגם הייתי כבר בוגרת יותר. בצילום ראו שאב עורקים שלי (הצינור שמוציא את הדם מהלב לגוף) לא מונח במקום. שנה שלמה הייתי במעקב בדיקות ובירורים (גם שם וגם בלשכת הגיוס). הבירורים כללו: בדיקות רופא, אולטרסאונד ,א.ק.ג., הולטר (א.ק.ג ל24- שעות), בדיקות מאמץ. הבדיקות לא הפחידו אותי משום שידעתי במה מדובר. לא הייתי בחרדה יתרה. לקחתי אותן בקלות. רק מה שכן, הייתי גם בדיאטה. אמנם לבד, אבל ידעתי מה צריך לאכול ומה לא (לדעתי זו טעות כי אמנם הרופאה פיקחה אבל לא נשקלתי בהתחלה, ולדעתי ירדתי 4 קילו ב8- חודשים ) אני גם התחלתי להתנדב במד"א ואף אחד חוץ מההורים והצבא לא ידע ולא צריך לדעת. כעבור שנה התחלתי לטפל בבלוטת המגן. בצבא הייה לי טוב והייתי פקידה. היו לי כבר חברות, הרגשתי שאני יכולה להיפתח, לקבל ולאהוב. אחרי הצבא התחלתי לעבוד. בגיל 23 הצטרפתי לראשונה ל"שומרי משקל". התחלתי לעשות את מה שהם אומרים ואימא שקודם נלחמה בי החלה ללמד אותי לבשל ולעזור לי. מאוד שמחתי כי זה גרם לפיתוח הקשר בינינו. בהתחלה לא האמנתי לה שאפשר לעשות אוכל דיאטטי וטעים, אבל יום אחד, קמתי ועשיתי מעשה: קניתי ספר בישול שלהם. ראיתי שאפשר לבשל וגם שיהיה טעים!!! היה לי נהדר!!! מכל דבר פתאום ראיתי שאפשר לאכול כף ולהנות ממנו. המשך - יבוא.

חזרתי. טלי, מתנצלת על "ההעלמות"... פעם הבאה אני אודיע. אנג'ל- מתי תהיי באי סי קיו? ליסה- כנ"ל.. טלי- את מוזמנת לבקר גם שם.. שלכן, סתיו

אני אהיה בערך בעשר אני מניחה... בינתיים,אם את פה, מה שלומך? איך עברו הימים בבסיס?

היי, זה בסדר ש"נעלמת", ומזל שאנג'ל ידעה לאן, אחרת באמת הדאגה היתה גדולה. איך היו השבועיים בצבא? איך זה לחזור קצת הביתה? ובכלל, איך את? טלי פרידמן

במקום כל הזמן לשאול לשלומי, אולי אשאל קצת לשלומך? איך עברו לך השבועיים? היו שבועיים לחוצים בעבודה. אבל עברנו אותם זה מה שחשוב. חבל שלא נשארתי בבסיס עוד חודש. להגיע הביתה עושה לי רע. ההורים המטומטמים האלה, כבר לא איכפת לי שהם יורדים לי לחיים, מזה אני כבר מתעלמת אבל הם מכניסים ג'וקים לאחותי לראש, היא באה אלי והתחילה לבכות לי ולהגיד שהם אמרו לה שאני אמות. הם לא הורים, זה מה שהם. חוצמזה, אני בסדר, אין לי הרבה מה להגיד. אני מרגישה שעל האושר הזה שאני מקבלת מהמראה אלוהים מעניש אותי הכל כל כך כואב, פיסית ונפשית, כאילו עשיתי רע למישהו וזה לא מגיע לי. אבל גם זה יעבור, הכל עובר בסוף. שלך, סתיו

לד"ר פלד, טלי פרידמן-עו"ס שלום, ברצוני להתייעץ ולשמוע את דעתכם בעניין המפורט להלן: בעלי סובל מסכיזופרניה הבפרנית, הוא מאוזן באופן סביר למצבו ע"י טיפול תרופתי בריספרדל ובפרפנן. (אציין שאני בריאה בגופי ובנפשי). לאחרונה התחלנו טיפולי פוריות מאחר והזרע של בעלי נשפך לשתן. שאלותי הם: 1. האם אפשר לעכב בעדנו טיפולי פוריות מאחר ובעלי מטופל בבריאות הנפש? 2. האם יכולים להכריח אותנו להפגש עם עובדת סוציאלית במסגרת טיפולי הפוריות (אציין שבעלי מטופל אצל אנשי מקצוע מוסמכים במסגרת פרטית, לשביעות רצוננו, ואין לנו צורך בייעוץ או "בחיטוט" נוסף ע"י אנשי מקצוע אחרים)? 3. בכל אופן ברצוני לדעת את זכויותינו לאור בעייתו של בעלי לגבי טיפולי פוריות.

כאחד שחולה במחלה אני יכול להגיד לך שרוב התרופות הפסיכיאטריות פוגעות בפוריות הגבר וביציאת זרע. אני ממליץ לכם לקבל ויאגרה

לרוית ניסן שלום, בתאריך 19/04/01 שאלתי שאלה את עו"ס טלי פרידמן, בנושא סכיזופרניה - טיפולי פוריות. בתשובתה, היא המליצה לי להפנות אליך את השאלה, אולי את מתמצאת בעניין. אז אנא ממך, קראי את שאלתי ואשמח לקרוא את תשובתך. תודה, פזית.

אני נשואה עם שני ילדים. מערכת היחסים ביני לבין בעלי דיי גרועה והוא לא מעוניין ללכת לטיפול. הוא מאד אלים מילולית (צועק ומקלל גם ליד הילדים). המין ביננו אינו מתקיים מרצוני ולעיתים דיי קרובות הוא מאיים ומכריח (לא פיזית) אותי לשכב איתו. לאחרונה (זה קרה פעמיים) ניצל את מצבי ועשה דברים בזמן שישנתי. זה נשמע אולי מוזר ומזעזע אך זה באמת קרה כך. מה זה מעיד על מצבי הנפשי שאני לא הרגשתי כשזה קרה ? בפעם הראשונה לפני כמה לילות בדיוק התעוררתי מסיוט על אונס והוא כבר בדיוק סיים לעשות את שלו. ואני קמתי והתחלתי לבכות והוא מיד התנצל והבטיח שזה לא יקרה. אך יומיים אחרי הוא עשה את אותו דבר אך אז כבר לא זכרתי כלום. אני יודעת בוודאות שזה קרה ואני לא מדמיינת כי היה משהו שכאשר שאלתי אותו "אתה שוב התעסקת איתי ?" הוא חייך. אנא, מחכה לתשובה.

שלום שרה, לבי איתך. למה להשאר אתו ולהפוך את חייך וחיי ילדייך לסיוט? גם אלימות מילולית פוגעת והורסת. הילדים רואים ,קולטים ומבינים הכל. אם אין דרך לתיקון היחסים, מה הטעם?

שרה שלום רב, את מתארת במכתבך מצב קשה ביותר, שמצידו האחר קיימת חוסר תקשורת משמעותית עם בן הזוג, ומצידו השני יש אלימות מילולית ופיזית, ניצול מיני ואונס. את מוסיפה ואומרת שבעלך גם אינו מוכן ללכת לטיפול. האם דיברת איתו אי פעם והעלת את רעיון להיפרד? מה דעתך הוא יחשוב על זה? האם הוא יבין למה? האם קיים בך פחד לדבר איתו על פרידה? האם את חוששת ממנו? ומה עם הילדים? האם גם הם חווים את האלימות באופן ישיר מהאב? שרה, את חייבת לעשות עם עצמך ועם הילדים משהו. בין אם לפנות ללשכת הרווחה, נעמ"ת או כל ארגון אחר שיעזור לעשות את השינוי שצריך. להישאר במצב הזה, זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות, בעיקר לעצמך. כמה זמן תוכלי להמשיך לחיות כך? טלי פרידמן

תודה על ההתייחסות, כן, אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו אבל אין לי הרבה כוחות והעיקר זה שאני חוששת להשאר לבד וגם יש את הבעיה הכלכלית. דברתי איתו הרבה על פרידה אבל הוא טוען שאני לא בסדר והוא לא רוצה להיפרד. האם אני חוששת ממנו ? כן ובעיקר אני שותקת כדי לא להיגרר למריבות ליד הילדים. אני חושבת שהוא מבין את זה ומנצל את החולשות שלי ! ואם אני אפנה לאן שהצעת לי, יגידו לי לעזוב אותו. ואז ? לאן אלך ? מה אני אסביר לילדים ? רוב האלימות שלו מופנית כלפי אם כי לפעמים הוא מדבר לא יפה גם לילדים. זו נראית לי דרך ללא מוצא !!!

שרה יקרה, הכותרת שלך מדברת בעד עצמה. אינני יודע את הפרטים, אבל הכותרת להודעה שלך משקפת את רגשותיך, הרי שאת זקוקה לעזרה מיידית. את שואלת אם זה מעיד על מצבך הנפשי. אין ספק. מי שנפגע מאונס או מאלימות נפגע לא רק בגופו, אלא בעיקר בנפשו. את שרויה כעת בחרדה מוצדקת, מפני האלימות הפיסית של בעלך. אם היית מתבוננת על כך מבחוץ, אין ספק שהיית ממהרת להימלט ממנו. אבל הלחצים שהוא מפעיל עליך מסיטים את החרדה למקום אחר, וכך את נאחזת בפחד להישאר לבד, בפחד שלא תצליחי להימלט ממנו, ובפחד מפני המצוקה הכלכלית. גם לפחדים אלו יש אחיזה במציאות, אך כעת הם משמשים כתחליף לפעולה מיידית. המצב שבו את נמצאת מאפיין את מצבן של נשים מוכות, שמתקשות להיחלץ מן המצוקה בה הן נמצאות. את יכולה, כמובן, להתלונן במשטרה ולבקש הגנה, אך זה יהיה רק סיוע חיצוני. כדי לקבל עזרה שתחזק אותך גם מבפנים, אני מציע שתפני לעובדת סוציאלית, או לפסיכולוגית, ותבקשי עזרה וליווי בתהליך הקשה שעליך לעבור. ואם תזדקקי לייעוץ נוסף, את יכולה לפנות אלי ישירות באמצעות אימייל. בברכה, דרור גרין

סליחה, הבעל לא מכה, הוא אלים מילולית, ויש הבדל בין מכות לאלימות מילולית, אילו היא עדין לא היתה נשואה בחיים לא הייתי ממליצה לה להתחתן איתו, אבל היא נשואה, ויש שם ילדים , והוא לא מכה, המצב קשה, אבל הוא לא מכה, בעל מכה זה דפוס בפני עצמו, ולו היה כזה הוא לא היה מחכה עד עכשיו, אני חושבת שטעות להמליץ על גירושין, צריך לנסות לשקם אותם, אלא אם אין ברירה אחרת.

סוס ? טוב שרק הבוקר קראתי את ההודעה !.... אחרת בלילה.... :-) סוס מנצח !!! מעניין.... ושוב... "על הבוקר" את גורמת לי לחייך... שיהיה לך בוקר טוב

צהרים טובים! בבטוי "לא מחליפים סוס מנצח" התכוונתי למסר חיובי... ממש לא התכוונתי לעורר בך רגשות אשם על משהו שעושה לך טוב ועוזר לך. רציתי רק לעודד את עודד, שאפשר להשיג טיפול טוב גם בפחות, אפילו בהרבה פחות. יום נעים ותמשיכי לחייך.

רחל, אם הייתי מרגישה שהטיפול לא עוזר לי ואני סתם מושכת...(במושכות :-) ) לא הייתי ממשיכה ללכת. זה ברור וידוע שניתן למצוא מטפל/מטפלת מעולים גם בפחות אך מאחר שמצאתי אותו ממש במקרה והוא מצליח "להגיע" אלי ומאחר ויש לי נסיון טיפולי לא הכי מוצלח, כיום, במצבי אני לא אקח סיכון ואתחיל לחפש... חיי קשים,מורכבים ומסובכים ואני לא יכולה להרשות לעצמי "מותרות" של חיפוש נוסף! דווקא אהבתי את הרעיון מאחורי המשפט "לא מחליפים סוס מנצח".... ולא יקירתי, אין לי רגשות אשם ! בעצם זו פעם ראשונה שאני שלמה עם עצמי ועם מה שאני עושה... ביי בינתיים... ומקווה לשמוע ממך בקרוב

נכדי בן 4 אחד משלישיה (2 בנים ובת) לא רצה שיחגגו לו היום יום הולדת בגן. הוא הסכים לבוא לחגיגה רק בתנאי שוא יהיה הצלם. התנגד שישימו לו כתר על הראש ולא הסכים להיות בעל השמחה במרכז הענינים. כשהרימו אותו הוא עמד על כך לא לספור עד בלבד 4 אלה ספר עד 10. בשנה שעברה היה בערך אותו הדבר ,אולי בצורה יותר מודגשת. הוא ילד מאד חביב חכם ואוהב ומשתתף בימי ההולדת של ילדים אחרים כמו כולם. האם יש צורך לטפל בענין או שזה יעבור כשיתבגר ? בתודה למפרע על תשובתכם בנידון בברכה יעקובי

יעקובי שלום. כבר פנית אלינו בעבר- נכון? בכל אופן לא נראה לי בעייתי באופן הדורש טיפול, אלא אם כן ישנם תחומים נוספים בעייתים. בגיל בו הוא נמצא הילדים מתחילים לתרגל נושאים של השתייכות חברתית, כללים וחוקים ומקום על הסולם החברתי. העובדה שהוא אחד משלישייה אולי מחדדת את הענין בכך שהוא רוצה להדגיש את ייחודו ולבחור את הדרך שלו. זה לא פשוט להיות חלק משלישייה... בכל אופן- כייף לו שיש לו סבא כל כך מעורב ואיכפתי. בברכה. רוית.

ישנו ספר מצויין שעוזר לפתור בעייה זו (מניסיון), שווה לקרוא ולמצוא פתרון אינדיבידואלי בשבילכם, לפני התחלת טיפול תרופתי. שם הספר: חרדה- הטיפול האלטרנטיבי, שם המחבר: ד"ר הרולד בלומפילד. ניתן למצוא אותו באתר דיבוק, ובצומת ספרים. בהצלחה.

/

לטלי ורוית שלום רב, בעקבות השאלה של נועם, רציתי לשאול אתכן איך אתן רואות את המשולש למעלה, ומאיפה הוא נוצר. עדי

עדי היי. את שואלת שאלה מאוד מורכבת- ואין תשובה נשלפת ומוכנה מראש. כמו בכל תחום של קשר בין הורים לילדיהם- כל נושא משקף את החלקים הבעייתיים או הלא. הבחירה הינה לא מודעת וקשורה למטען הרגשי אותו מביא כל אחד מהשותפים לקשר- ולכן אצל משפחות מסויימות זה משתקף באוכל, אצל אחרים בשינה וכו'... הבנתי מהתכתבויותייך בעבר שאת מאוד מזדהה עם מצוקתם של ילדים- וכנראה שהיה לך לא פשוט אז, ואולי זה גם מקרין על היום. אם את מסכימה- אולי תספרי לנו קצת יותר עלייך בילדותך והיום, מה את אומרת? אשמח לשמוע על כך. בברכה. רוית.

שלום! אתמול שאלתי שאלה על מניה דיפרסיה עדיין לא השיבו לי! אין פסיכאטור בפורום? המתבוסס

שלום רב, ד"ר פלד הפסיכיאטר נכנס לפורום לעיתים מזדמנות, באופן לא קבוע. אתה יכול להמתין לתשובתו כאן, או לנסות לשלוח אליו אימייל. בברכה, טלי פרידמן

שלום, טלי! ראשית, המון תודה על התייחסותך! איך אני משיג את האי מייל של הרופא? אשמח לעזרתך! המתבוסס

אני עוקבת מרחוק, ולא מתערבת, אבל הפעם לא יכולתי להתאפק... יש מלחמות קצרות, יש מלחמות ארוכות. יש כאלו שמתמשכות כמעט לנצח... אני מאחלת לך, ולאנג'ל, ולכל הבנות שנלחמות יום יום במלחמת קיום על גופן, על בריאותן, על שלום-נפשן, שתנצחו בכל המערכות, שתצליחו להתמודד עם כל הקשיים שבדרך. לפעמים, כשנותנים יד אחד לשני- אפשר גם ליפול ביחד. וחשוב לקום בחזרה... אני מקוה שהכתיבה בפורום ממלאה ומחזקת אותך. ואם זה עוזר- אני שולחת לך חיבוק ענק. שיהיה לך רק טוב.

לרחל, בוקר טוב, לוקחת את המילים המעודדות שלך, זו באמת מלחמה בגוף ובנפש מי כמוני מרגיש את זה בימים ולילות טרופים אלה, חברה טובה התקשרה להקריא לי את ההודעה שלך מאוחר בלילה, כשהייתי כבר מנותקת מהמחשב, והיא עזרה לי להעביר עוד לילה ללא שינה, הלוואי ואני אצליח להביס את כל הקשיים שבדרך, כמו שכתבת, ולנצח, מה שבטוח שאם כן, מבחינתי זו לא תהיה רק ההצלחה שלי, אלא גם ההצלחה של האנשים שמשתתפים כאן בפורום שעזרו לי לעבור את הימים הבאמת קשים, תמכו ועודדו, כל אחד בדרכו המיוחדת. לוקחת גם את החיבוק הענק שלך, הוא עוזר ובגדול. קראת אותי, זה באמת מה שאני צריכה עכשיו הכי, שמישהו יחבק אותי חזק ויבטיח לי שיהיה טוב, כמו לילדה קטנה. תודה, אביב.

אנה יש לי שאלה אלייך שצמודה לתאריך ה- 16/04 בשעה 21:44 תחת הכותרות עבור אורן קפלן ודר פלד. הם עדיין לא ענו לי. אשמח לתגובתך בנושא.

עניתי... טלי פרידמן

Does anybody know where that is being treated in Israel?

אורי שלום פוביה חברתית מטופלת על ידי גורמים טיפוליים רבים. מכיוון הפסיכולוגיה הקלינית ניתן לטפל במספר שיטות. ברמה הפרטנית רצוי להפעיל טכניקות התנהגותית-קוגניטיביות. ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. פסיכיאטרים ימליצו במקרים מסוימים להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. אם נחזור לפסיכולוגיה, יש גם טיפול קבוצתי. כל הטיפולים יכולים להועיל באופן משמעותי לבעיה. חשוב, עם זאת, לוודא שאכן מדובר באבחנה אותה אתה מציין ולא בבעיה אחרת. זאת ניתן לעשות במפגש הראשון עם איש המקצוע אליו תפנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריך לעשות עבודה לבגרות על הזיות ולא מצאתי שום חומר... אני מעוניין לקבל חומר והסברים על איך זה משפיע מבחינה ביולוגית על הגוף (מוח ומערכת עצבים) ועל הנפש וגם לדעת מאיפה אוכל להשיג עוד חומר... ואני צריך את זה דחוף!!! אחכה לתשובתכם בתודה מראש. יואב מלול נ.ב.חבר טוב שלי לוקח ריטלין.האם ריטלין יכול לגרום להזיות והאם זה מסוכן לקחת ריטלין בתדירות?

יואב שלום נתחיל מהסוף. ריטלין לא גורם להזיות ומי שמקבל את התרופה סובל מבעיה של קשב ו/או היפראקטיביות והתרופה עוזרת לו להתרכז, בעיקר בתחום הלימודים. אני מניח שאתה שואל על הזיות הקשורות למצבים פסיכולוגיים. הייתי ממליץ לך לפנות לספר בסיסי בפסיכיאטריה בעברית שנקרא פרקים נבחרים בפסיכיאטריה שנכתב על ידי אליצור טיאנו מוניץ ונוימן. בתוכו תוכל למצוא פירוט למצבים של הלוצינציות שזו אחת המילים שמאפיינות הזיות במצבים פסיכיאטרים מסויימים. בהצלחה בעבודה ד"ר אורן קפלן

אודה לכל מי שיכול להפנות אותי לאתרים העוסקים בנושא של "אובייקט המעבר" אצל ילדים. אפשר גם בעברית וגם באנגלית. תודה מראש!

סקרנית שלום הנושא אכן מרתק והסקרנות לגביו מוצדקת בהחלט. אינני מכיר אתרים שמתמקדים בנושא. בעיקרון הספרים של וויניקוט שחלקם תורגם לעברית מכילים חומר רב בנושא, וכמובן יש חומר רב נוסף באנגלית שלא תורגם. תוכלי לנסות בעזרת כל מנוע חיפוש באינטרנט להקליד את המילים "transitional object" ותקבלי אלפי איזכורים של הנושא באתרים באנגלית. אינני מכיר אתרים בעברית שעוסקים בנושא. היתה לנו פעם התכתבות בפורום בנושא, אני לא יודע אם הוא רלוונטי למה שאת מחפשת אבל הלינק להתכתבות הזו הוא http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=28448&t=28448 בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה!