פורום פסיכולוגיה קלינית

בוקר טוב מה נשמע? הספירה עוד נמשכת? מאחלת לך יום מוצלח, אנג'ל

בוקר טוב אנג'ל, כן הספירה עוד נמשכת, כבר יש לי 56 ימים נקיים, שזה כמעט חודשיים, אבל את יודעת, אני חייבת לכתוב לך משהו בענין הזה, ואל תעלבי או משהו רק תחשבי על זה. יש לי מין הרגשה כזו שאת שואלת רק כי את מחכה כבר לשמוע שנפלתי, שחזרתי לבלוס ולהקיא, שאיכשהוא את לא מצפה לתשובה של כן אני עוד מחזיקה מעמד וחזקה בענין הזה, אלא ההיפך, מחכה לי שאומר לך שאתמול הקאתי, ואולי זה לא בגלל שאת רוצה שאני אפול כל כך, כמו שאת רוצה לאשש ולחזק את התאוריות שלך ששום דבר לא יעזור בענין הזה, שאי אפשר לצאת מזה. אז את טועה אנג'ל, אפשר לצאת מזה, עברו עלי שבועיים קשים, של הפסח, החג, בלי אבא, עם הרבה דרישות מהמשפחה, עם לחץ היסטרי בעבודה, וגם עם השבוע רגילה שלך, שבו דיברת המון וכתבת לי המון והרבה דברים ממה שאמרת אני גם לקחתי למקומות הקשים שלי והייתי צריכה להתמודד איתם, אבל עברתי אותם בלי לאכול ולהקיא. נכון, אני במשבר, קשה לי, עבר עלי לילה לא קל, ואולי בגלל זה גם הדברים שלי ישמעו לך חריפים או בוטים, ואני מתנצלת מראש, אבל לא הקאתי. ראיתי גם את כל ההודעות שלך בפורום ולא הגבתי, גם כי קשה לי אישית ולא רציתי להקשות על עצמי יותר וגם כי התלבטתי קשות איך אני צריכה להגיב, וקראתי תגובות שאנשים כתבו לך גם אחרי זה, ואולי זו ההזדמנות שלי לאמר לך מה אני חושבת בענין או יותר טוב מה אני מרגישה, ושוב אני אקדים תרופה למכה ואמר שאני לא אומרת את זה כדי להעליב אותך אלא כדי שתחשבי על זה, ואמרתי לך את זה גם כבר בעבר, אבל איכשהוא זה נמחק ונשכח. אנג'ל לכולם בפורום יש בעיות, וקשיים, וכולם מנסים להתמודד עם החיים בדרך זו או אחרת, אם לא היו לנו בעיות לא היינו נמצאים דווקא בפורום הספציפי הזה. אני פתחתי לך גם את המייל הפרטי שלי ואת הפלפון האישי שלי מתוך תחושה אישית שלי שקריאות המצוקה שלך וההצילו שלך הם כאלו שאת לא יכולה להישאר איתם לבד, וחייבת להכניס לשם עוד מישהו, ומישהו שעבר את הדברים שאת עוברת, ומתוך תקוה שאולי באמת הכוחות שלי יחזקו גם אותך, ותראי שאפשר ותאמיני שאפשר ותלכי עם זה צעד קדימה. אבל את יודעת מה מעבר לזה, חשבתי שזה גם יעשה לי טוב לדבר על הדברים, קיוויתי שזה יעזור לי במאבק, ויחזק אותי. אבל אנג'ל את לא נותנת לאנשים אפשרות לדבר, את לא נותנת לאנשים אפשרות להגיב, את לא נותנת לאנשים אפשרות להושיט לך יד, או לעזור לך. אני בסוף השיחות איתך נשארת במקומות מאוד מאוד קשים, וגם בגלל העובדה שבכל השיחות שלנו את היחידה שמדברת, את היחידה שמעלה דברים, וגם הדברים שאת מעלה הם ברמזים, בחצאי דברים, ולוקחים אותי למקומות שלי. תחשבי על זה קצת ותראי שכל מה שאני אומרת הוא רק בתגובה לשאלות ישירות שאת שואלת אותי, את לא משאירה לי מקום באינטרקציה ביננו, אלא כשמתאים לך, וכשאת רוצה דיעה בענין כלשהוא ואז את שואלת אותי ישירות. את משאירה אותי במין תחושה של ניצול, קיבלת את מה שרצית, הקשבתי לך, לא הגבתי כשלא התאים לך, ונתתי לך תשובות כשבא לך, אבל איפה אני אנג'ל ? אני לא שם, וזה לא רק אני, שימי לב לאנשים פה בפורום שמגיבים לך, גם אותם את לא רואה, רק את עצמך, את קשייך, ואת המחלה שלך. אני לא יכולה להיות שם בשבילך ככה. קשה לי עם חוסר הדדיות, קשה לי עם זה שאני חייבת להתמודד עם דברים שאולי אני לא מוכנה להם, קשה לי עם הרמזים שלך ועם חצאי הדברים שאת אומרת, קשה לי לתת לך כוחות שאין לי בעצמי ולהישאר מרוקנת בסוף השיחה כי לא קיבלתי כלום בחזרה, קשה לי להיות רק בצד המעודד עוד, כי אני עוד כל כך צריכה חיזוקים בעצמי כרגע, המצב שלי כל כך שביר ופגיע. אני רק בתחילת הדרך, בכלל לא נורמלית, עם הרבה משברים בדרך, נכון הם לא מתבטאים בבולמוסים ובהקאות, אבל יש להם הרבה "פרצופים" אחרים קשים לא פחות. עוד משהו שקשה לי איתו זה גם הענין שאני לא יודעת מה את רוצה ממני כשאת בימים הטובים שלך. כשאת חלשה בעמדה של רחמים עצמיים, אני יודעת טוב מאוד מה את רוצה, רק שאני אקשיב ואהיה שם שלא תהיי לבד, אבל כשאת חזקה את מתחילה לבעוט, פתאום אני לא מבינה אותך, פתאום אני שקרנית, פתאום אמרתי דברים שפעם אמרתי אחרת, יש לי מין תחושה שאת מחפשת לתפוס אותי במילים כמו שאת מחפשת לתפוס אותי בנפילה, ולא כדי להיות איתי שם במצוקה כשאני אפול, אלא כדי להגיד "אמרתי לך". בקיצור, חשבתי על זה הרבה אנג'ל, ואני באמת לא יכולה שאני יכולה לעזור לך יותר, ואת בעצמך אמרת בשיחה האחרונה שלנו, שאולי אני יותר מזיקה לך מאשר עוזרת בחוסר ההבנה שלי, שאולי נובעת מחצאי הדברים שאת מספרת לי, ואולי באמת נובעת ממני, אולי אני באמת לא מבינה, אולי אנחנו שני אנשים שונים, שהתגלגלו בדרכים שונות לאותה הפרעה, ובגלל שבאתי לשם ממקום אחר והתמודדתי עם זה אחרת, אני באמת לא יכולה להבין אותך. אנג'ל, טלי כתבה לך את זה ואני אשתמש במילים שלה, אם את רוצה עזרה תתחילי להזיע בשבילה, אני נלחמתי על הטיפול שלי בעצמי ו"ירקתי דם" כדי למצוא את המטפלת הכי טובה שהכי תוכל לעזור לי, למרות ההתנגדויות של כולם, אז אולי לא היו לי קשיים כלכלים, קשיים של זמן ושל מקום, אבל היו לי אויבים מבית שחשבו שאני לא צריכה טיפול, ואני לא בטוחה אם מה יותר קל להסתדר. תשאירי את כל התירוצים בצד, אנג'ל, ותלכי צעד קדימה. תשחררי את עצמך מהתקיעות, לא בשביל אף אחד אחר, רק בשביל עצמך. תתחילי להילחם את המלחמות שלך לבד, ואני יודעת שאת לא אוהבת את המילה מלחמה או מאבק, אבל זו בדיוק המילה הנכונה, אם לא תילחמי ולא תילחמי לבד, לא תצליחי. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך, רק את עצמך, וזה באמת מהנסיון שלי. בהצלחה, אביב

סליחה. הייתי מגיבה על הדברים האילו,חלק לחיוב וחלק לשלילה,אם היתה ניתנת לי ההזדמנות. אבל כנראה שלא. ושוב סליחה. ותודה.

כל הכבוד !!! מכתב מאלף ונוגע ללב !!!! תמשיכי להיות חזקה !!!

שלום, רציתי לדעת אם לסרוקסאט יש השפעה על התפקוד המיני בנשים (השפעה "מעכבת") כמו בגברים. תודה!

אני פסיכולוג, לא פסיכיאטר. אינני מסייע באמצעות תרופות. ד"ר יוסי אברהם

יעל, כן, יש השפעות ... מנסיוני האישי הייתה השפעה שלילית... פשוט אי אפשר להגיע לאורגזמה.... ובסופו של דבר זה מאד מתסכל ! אומרים שזה עובר עם הזמן.... אבל אחרי כמה חודשים התייאשתי והפסקתי.... בהצלחה ! לעומת זאת הכדור הזה הוא מצויין !!!

אני בחור בן 18 והומוסקסואל. ניסיתי להשתלב בחברה ההומוסקסואלית ואף ליצור קשרים עם בחורים - אך אני פשוט לא מצליח. אינני מסוגל להיכנס לפאב של הומואים, או אף מקום בו אפשר להכיר בחורים. אני גם לא מצליח להכיר מישהו כי לפני פגישה עם בחור אני נכנס לחרדות ופחדים. עד היום היו לי שתי פגישות - וההרגשה שפני היתה כל כך רעה ומלחיצה עד שלא הצלחתי לעמוד בזה, ומאז אני פשוט לא מצליח ליצור קשרים עםבחורים. לדוגמא : גבר מסויים התחיל איתי ברחוב - ופתאום נתקפתי פחד איום והייתי מצוי בסערת רגשות, וזה למרות שהבחור מצא חן בעיני. כמובן שדחיתי את הצעתו לשתות משהו. למה? כי פשוט פחדתי ואין לי מושג ממה. הנקודה שאני מנסה להעביר היא : אני מפחד מהומואים. איני מצליח להשתלב בחברה ההמוסקסואלית ואיני מצליח ליצור קשרים עם בחורים כי אני מפחד. אפילו לדבר בטלפון עם הומואים שאני פוגש באינטרנט אני מפחד. אינני יודע מה לעשות. אני רוצה להכיר מישהו, אך המחשבה על כך מכניסה אותי ללחץ נפשי מאוד גבוה ויש לי ממש כאבי בטן. אני רוצה להכיר בחורים - אך כל מה שקשור בתקשורת איתם כגון שיחות טלפון, פגישות, פשוט גורם לי הרגשה נוראית. מה לעשות ?????. בבקשה עיזרו לי. פחדיי מותירים אותי בודד וממש רע לי.

אם כל זה קורה לך..... איך אתה יודע שאתה הומו אולי אתה לא???????

הי סביר להניח שאם אתה חושב שאתה כן אתה כן וזה לא דבר רע ואין הרבה ממה לפחד ויש מלא בחורים מקסימים כמו שיש די הרבה מגעילים אולי אם תנסה לחשוב מה באמת מפחיד אותך הרי לדבר עם אנשים אתה לא מפחד כלומר אתה מפחד מהם רק בגלל הידיעה שיכול להיות בניכם משהו. ז ה באמת מאוד מפחיד אולי תנסה להיצטרף לקבוצה להומוסקסואלים צעירים שיש באגודה להומסקוסאלים ולסביות ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. תכיר שם אנשים צעירים שחלק מהם בטח יהיו דומים לך ולא תבוא לשם כדי לחפש סקס או להיות בין אנשים שמחפשים סקס שזה חלק מהבעיה בקהילה ההומסקסואלית שהיא מאוד ממקודת על סקס וזה בהחלט מאיים ומלחיץ את חסרי הניסיון שאולי אם היו רק יושבים לשתות משהו עם מישהו לגלות שיכולה להיות להם שפה משותפת איתו מעבר להקשר המיני היו מוצאים בכך התחלה נכונה יותר בהצלחה

שלום למתלבט האלמוני, טוב עשית ששיתפת אחרים בפחדיך. ראיתי שקיבלת כמה רעיונות, ובטח יהיו עוד, וזה טוב. אבל, בהחלט כדאי לך לשקול מעורבות של איש מקצוע, גם לגבי ההתלבטות הראשונית, לגבי היותך הומו, וגם לגבי תהליך יצירת ההתנסות הממשית בכך. יעוץ כזה יכול להקל את זמן ההתלבטויות, ויכול להקל בתהליך יצירת הקשרים, ע"י הבנייה נכונה שלהם. קח בחשבון כי יש רבים וטובים, לא רק מאלו שמתלבטים בעניין הזהות המינית, שמתקשים ביצירת הצעדים הבינאישיים הראשונים. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

ד''ר אברהם שלום. תודה שענית להודעתי. אני מודע לכך שאני זקוק לעזרה מקצועית. יש לי המון בעיות רגשיות לגבי הנטיות המיניות שלי. הבעיה היא שאינני יכול לממן לעצמי איש מקצוע - ואיני יכול להיעזר בתמיכתם של הורי - היות שאינם יודעים על נטיותיי ואיני מוכן בשום אופן לספר להם על כך. אני מרגיש יותר מדי פחד ובושה. אינני יכול להתמודד איתם על נטיותיי. מה לעשות אם כן ? היכן אוכל לקבל עזרה ?

אלמונימי יקר אני מרגיש בדיוק כמוך ניסיתי ליצור קשרים והבדידות פשוט הורגת . לא ממש נחמד להיות שונה ,זה ידוע . אני מקווה בשבילך שתצליח ליצור קשר איתך יריב

יש קשר בין שליחת החלום למייל שבהקלקה ולהיעלמות שלך ? :-) אני עדיין מחכה לתשובה... לאן בעצם זה הגיע. ובכלל מחכה שתחזרי לכאן.

אליאן היי. מצטערת שנעלמתי- היה לי עומס בעבודה לאחר החג. החלום לא הגיע. בכתובת ששלחת לי כנראה נפלה טעות - K במקום C . אני מאוד מחכה לקרוא את חלומך- אז שלחי שוב. טוב? ביי. רוית.

רוית- שלחתי את החלום של אליאן לפי הכתובת שמופיעה בהקלקה על שמך. אם יש טעות בכתובת, והחלום לא הגיע, האם תוכלי לכתוב את הכתובת שלך מחדש? תודה מראש. מה דעתכם על השם צפנת פענח? :-) יום נעים...

א.נ. הופנתי אליך מצוות פורום תזונה ודיאטה. בעייתי היא: יש לי ידידה טובה שעושה דיאטה חריפה כבר הרבה זמן. היא ירדה במשקל בצורה דרסטית ויש לזה השלכות פיזיות לא קלות. במקביל היא עוברת תקופה קשה במשפחה בגלל בעיות בריאות של אחת מבני המשפחה. היא טיפוס שלוקחת על עצמה הרבה כדי לעזור ובמקביל מזניחה את עצמה. נראה לי שהכל התערבב ומשפיע עליה פיזית ונפשית לא טוב, והיא נכנסת לאיזה שהוא סוג של דיכאון ועייפות. בנוסף אליי יש את החברה הטובה שלה שמנסה לדבר על ליבה אבל הם כבר בקושי מתקשרות. אולי אנחנו לא פונים אליה בצורה נכונה, למרות שבתת ההכרה היא יודעת שהיא זקוקה לעזרה. זו בעיה מאוד רגישה בגלל שהיא מכחישה הכל וטוענת שהכל בסדר ושהיא רק עייפה. איך פונים לחברה טובה ומסבירים לה שהיא חייבת עזרה בלי שתפגע ותכחיש ? אולי אני זקוק ליעוץ כיצד לדבר איתה, היא ידידה מאוד חשובה לי. הודה לך אם תוכל לעזור לי בהקדם.

חיים כתב/ה: > > א.נ. > הופנתי אליך מצוות פורום תזונה ודיאטה. > בעייתי היא: > יש לי ידידה טובה שעושה דיאטה חריפה כבר הרבה זמן. היא ירדה במשקל > בצורה דרסטית > ויש לזה השלכות פיזיות לא קלות. > במקביל היא עוברת תקופה קשה במשפחה בגלל בעיות בריאות של אחת מבני > המשפחה. > היא טיפוס שלוקחת על עצמה הרבה כדי לעזור ובמקביל מזניחה את עצמה. > נראה לי שהכל התערבב ומשפיע עליה פיזית ונפשית לא טוב, והיא נכנסת > לאיזה שהוא סוג של דיכאון ועייפות. > בנוסף אליי יש את החברה הטובה שלה שמנסה לדבר על ליבה אבל הם כבר > בקושי מתקשרות. > אולי אנחנו לא פונים אליה בצורה נכונה, למרות שבתת ההכרה היא > יודעת שהיא זקוקה לעזרה. > זו בעיה מאוד רגישה בגלל שהיא מכחישה הכל וטוענת שהכל בסדר ושהיא > רק עייפה. > איך פונים לחברה טובה ומסבירים לה שהיא חייבת עזרה בלי שתפגע > ותכחיש ? > אולי אני זקוק ליעוץ כיצד לדבר איתה, היא ידידה מאוד חשובה לי. > הודה לך אם תוכל לעזור לי בהקדם. הפנתי בעיה זו גם לאורן קפלן.

חיים כתב/ה: > > חיים כתב/ה: > > > > ג.נ. > > הופנתי אליך מצוות פורום תזונה ודיאטה. > > בעייתי היא: > > יש לי ידידה טובה שעושה דיאטה חריפה כבר הרבה זמן. היא ירדה > במשקל > > בצורה דרסטית > > ויש לזה השלכות פיזיות לא קלות. > > במקביל היא עוברת תקופה קשה במשפחה בגלל בעיות בריאות של אחת > מבני > > המשפחה. > > היא טיפוס שלוקחת על עצמה הרבה כדי לעזור ובמקביל מזניחה את > עצמה. > > נראה לי שהכל התערבב ומשפיע עליה פיזית ונפשית לא טוב, והיא > נכנסת > > לאיזה שהוא סוג של דיכאון ועייפות. > > בנוסף אליי יש את החברה הטובה שלה שמנסה לדבר על ליבה אבל הם כבר > > בקושי מתקשרות. > > אולי אנחנו לא פונים אליה בצורה נכונה, למרות שבתת ההכרה היא > > יודעת שהיא זקוקה לעזרה. > > זו בעיה מאוד רגישה בגלל שהיא מכחישה הכל וטוענת שהכל בסדר ושהיא > > רק עייפה. > > איך פונים לחברה טובה ומסבירים לה שהיא חייבת עזרה בלי שתפגע > > ותכחיש ? > > אולי אני זקוק ליעוץ כיצד לדבר איתה, היא ידידה מאוד חשובה לי. > > הודה לך אם תוכל לעזור לי בהקדם. הפנתי בעיה זו גם לאורן קפלן וד"ר פלד והם עדין לא הגיבו. > >

אתה כועס? ההודעה האחרונה שלך נשמעת קצת צינית... או שזו הפרנויה שלי :-) אם הגעת למסקנה הזו בגלל ההתכתבות שלי עם רחל אז הרושם הוא מוטעה... ה"נפילה " הגדולה שלי הייתה דווקא בגלל ששתקתי והדחקתי דברים ואז הכל פשוט התפרץ בגדול. אבל קודם תגיד למה כתבת את ההודעה הזו ואז אדע איך לענות... ביי אגב רציתי לענות לך במייל אבל אם כבר אז כבר... הריטלין היא תרופה מאד מסוכנת למי שיש לו הפרעות רגשיות וזה מה שבעצם הרס את הבן שלי. אבל זו רק הערה כללית... נשתמע...

"אין איש יכול לעבוד שני אדונים שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשנ" מתי ו 24 אני לא כועס אלא שמח מאוד שעזרת לי להחליט ותבוא עלייך הברכה מבחינתי הפסיכותרפיה קיצרת המועד 6 פגישות היתה מספיקה גם הפסיכיאטר אמר שהריטאלין מאוד מסוכנת לאחר שקראתי את הטקסט שאני עצמי כתבתי אין מנוס אלא מלהסיק שהמצב הנתון עבורי הוא המצבהטוב ביותר . אולי הפרשנות שלך כאילו הדברים נאמרו בצורה צינית נובעים מה ADHD שלי אבל ההתכתבות איתך עשתה בעבורי מעל ומעבר המון תודה לך שאול

שלחת לי אימייל שאני מאמינה שקרה בטעות. קוראים לזה "כרוניקה של חולה" ובטח התכוונת לייעד אותו למישהו אחר

סליחה על הטעות

שלחתי לך מייל לכתובת הפרטית, מקווה שאת יכולה לקרוא את העברית. אביב.

אביב יקרה, קיבלתי את המייל. הצטערתי שלא יכלנו לדבר אתמול. קיוויתי שתתקשרי. תתקשרי היום, רק להראות סימן חיים. וחוץ מזה, לגבי המייל, אני יודעת שאת לא מוותרת בקלות. ולא, אני לא פותחת שום דלת. אנחנו שתינו, מתמודדות, נלחמות. יש "שבירות", נפילות, לא תמיד טוב...אבל לא הבטחתי לך גן של שושנים...הלוא כן? אני נשארת, איתך. תתקשרי. ובכל מקרה, שיהיה לך יום טוב... טלי פרידמן

היי טלי, מטערת שניתקתי את הפלאפון אתמול, היתה לי סיבה לעשות את זה, בכל מקרה אני אתקשר היום. מבטיחה. ר.

לאן נעלמה אביב ?

למה נעלמתי ? אני כאן, כמו תמיד. יש לי קצת לחץ בעבודה, אז לא תמיד יוצא לי להגיב, אבל אני פה. תודה שחשבת עלי, אביב.

אביב, "יש אי שם מישהו חושב עליך..." כולנו... :-) ולשאול...כל הכבוד על האיכפתיות...זה באמת מרגש! טלי פרידמן

תודה, אני באמת כל כך צריכה את החיזוקים, ואת ההרגשה שיש מישהו שחושב עלי ודואג לי, לשאול - שוב, תודה שחשבת עליי, לדניאל - באמת התגעגעתי אליך, גם אתה לא היית פה המון זמן, לדן - תעשה חיפוש על אביב ותמצא את כל חומר הרקע שאתה מחפש עלי, ואם ישארו לך שאלות אחרי זה פשוט תשאל. לטלי - מבטיחה להתקשר. יום טוב לכולם, אביב.

אביב יקרה, כמה אנשים, כמה תגובות, כמה חושבים עליך... קחי את זה כמו שזה, פשוט בשבילך. בשביל עצמך. כן, וגם בשביל האגו... אהבתי את עניין ה"דמות המרכזית". שלחתי לך מייל קצר. שיהיה לך יום נפלא, טלי פרידמן

אני וחברתי כבר הרבה זמן יחד ויש לנו בעיה . אני מצליח לגמור אך חברתי לא וחוץ מזה בזמן האחרון היא אומרת שהיא לא נהנת מהסקס אנחנו אוהבים מאוד אבל מתוסכלים עקב הבעיה מה אפשר לעשות כבר דיברנו וניסינו כול מיני הצעות אך שום דבר לא עוזר אשמח לקבל הצעות ועזרה לבעיתי

הי תומר האם חברתך אומרת לך מה היא רוצה או אוהבת? נסו לדבר בפתיחות. נסה לגעת בה בכל מיני מקומות ודרכים ושהיא תגיד לך מה נעים לה ומה לא. מבחינתך הכי חשוב- נסה להיות עדין מאוד ולשים לב תגובותיה. נשים, בניגוד לגברים, צריכות עדינות רבה כדי להגיע לשיא. אבל בכלל לפני שתתחילו לחשוב על האורגזמה אצלה - עליה ללמוד להנות בכלל. נסו להיות במיטה גם בלי יחסי מין מלאים ופשוט נסה ללמוד מה שהיא אוהבת ואיך לענג אותה. בנוסף - עליה ללמוד בעצמה מה עושה לה טוב ואיך להגיע לאורגזמה, כשהיא לבדה. ואולי יותר חשוב מהכל - האם מערכת היחסים ביניכם טובה? האם היא מרגישה בטוחה, אוהבת ונאהבת? אם יש ביניכם בעיות בזוגיות, זה בודאי יתבטא בכך שהיא לא תהנה ממין איתך בשום אספקט של זה. תהיה עדין, מתחשב וקשוב לה. נסה להתרכז תחילה באזורים שאינם "מיניים" - ליטוף השיער וליטופים בכל הגוף, נשיקות בצואר וכו' ורק אחר כך, כשאתה רואה שהיא רגועה ונהנת מזה התקדם בהדרגה לאזורים המיניים באופן מובהק. בהצלחה סינדרלה

תומר שלום רב, האם חשבתם על רעיון של ללכת לסקסולוג/יועץ מיני? זה עשוי לעזור מאד. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

אני בת 26 יוצאת עם בחור כ-9 חודשים ואנו עומדים להתחתן בקרוב מאוד כיום אנו חיים ביחד אני גרה אצלו בבית כ5 חודשים ואני מאוד מפחדת להתחתן הוא הבחור המושלם בשבילי אחרי תקופה גדולה של אכזבות סוף סוף מצאתי. כיום כשאני גרה איתו אני מרגישה כמו בכלוב אני עובדת בבקרים מגיעה הביתה (אליו) מתחילה לנקות לבשל לכבס לגהץ והוא כמו מלך לא עושה כלום חוץ מלפעמים לשפוך את הפח אני מרגישה כמו המשרתת שלו וזה מאוד מעצבן ואפילו גורם לריבים אני חושבת לעצמי עם זה ככה למה לי להתחתן?

באמת למה? אם מפריע לך לעשות את כל עבודות הבית למה שלא תגידי לו? גם שיהיו לכם ילדים את תעשי את כל העבודות (שיוכפלו) והוא ישב כמו מלך? אם הוא נותן לך לעבוד כל כך קשה את בטוחה שהוא המושלם עבורך? אולי את המושלמת עבורו? אבל בכל מקרה, המון מזל-טוב, ואני שמחה בשבילך שמצאת את אביר נעורייך. תנסי לשנות את הגישה שלו אלייך קצת, רק קצת

מתוקה זה שם נפלא עבורך את אכן מתוקה האם אמרת לו שאת לא משרתת שלו ? ואם כן מה הוא ענה ? נשים נלחמות כבר יותר ממאה שנה כדי לא להיות משרתות ואת באופן אישי חייבת להצטרפ למאבק קחי חודשיים ואם הוא לא משתף פעולה תלכי הבייתה .למה ? כי טוב יותר זה לא יהיה. גרוע יותר כן ובהרבה . ובחורים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת יש מלא ,הנה עובדה לך יש אחד. אז תמצאי אחד אחר יותר מאוחר אם לא תצליחי למצוא אחד שוה וזה כאמור במקרה הגרוע ביות ר. את עוד צעירה יש לך סיכוי לחיות חיי חופש או חיי עבדות . תבחרי נכון בהצלחה

איך שאת מבינה בדיוק מוחלט את הדברים ! אני בהלם ! כבר כמה זמן שאני יושבת מול ההודעה שלך ובוהה בה. זה מה שנקרא לגעת בכאב... ואת נוגעת... בעדינות רבה שזה אפילו כמעט לא כואב. ושוב, את צודקת ! אני פוחדת להתמודד עם העולם שלו... פעם התמודדתי והייתי איתו ואיתם. פעם יכולתי להכיל את הכאב שלו של כולם. היום נוצר סדק, התפרקתי לרסיסים ואני מנסה בקושי רב לאסוף אותם. אני יודעת ומודעת לנזק אך אין לי כוחות כרגע. לכן גם כתבתי לך שאני רוצה לחזור לסרוקסט. על זה באמת דברתי עם המטפל שלי, שאני בורחת (לעולם שלי) ולא רואה את הכאב בסביבה הקרובה שלי.(הילדים) ומה באמת עושים ? אני חושבת שאם נמשיך כך לכתוב אחת לשנייה ואני אספר לך דברים ואת תנתחי/תכתבי כמו שעשית עד עכשיו, אז השמים הם הגבול... הגזמתי ? בבקשה שלי ? איזו חוצפה מצידי ואגואיסטיות. אבל לפחות פעם ראשונה שאני מעיזה לבקש בצורה כזו ! אפילו לא חשבתי שאולי את לא יכולה או רוצה או לא יודעת מה. בכל אופן אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב. בזכותך !!!!! שאלה אישית - את בת מזל דלי ?

רחל, לא ענית לי לגבי החלום ששלחתי לך במייל האם במקרה שמרת את זה ? אני מקווה שכן. אם כן אז שילחי לי אותו חזרה .... ביי ויום נעים. אגב, אתמול הלכתי לסרט שוקולד . סרט מתוק ומקסים... כנראה שההתכתבות איתך עשתה לי משהו שגרם לי לצאת קצת מהבית...

בוקר טוב! שמחה לשמוע שהלכת לסרט. עניתי על החלום, אבל יתכן והמייל לא הגיע. אתמול קיבלתי קובץ שלא הצלחתי לפתוח, ואני זקוקה לעזרה טכנית, אלא שהעוזר עסוק... לפני כמה ימים שלחתי את החלום שלך לרוית, ואני אנסה עכשיו לשלוח לך אותו שוב. ועוד דבר חשוב: מה פתאום גדי? אני עקרב... יום נעים.

למה אף איש מקצוע לא עונה לי על מכתבי מה- 14/04 בנושא "סרוקסט"???? האם זה רק פורום של אנשים שמחפשים התכתבויות בינהם או גם פורום שבו המומחים אמורים לעזור לפונים??? בברכה...

המומחיות שלי כחולה היא להגיד שבהתחלה קשה עם הסרוקסט אבל הוא משפר את איכות החיים באופן דראמטי

אבלין שלום רב, המוסמך לענות בענייני טיפול תרופתי הינו ד"ר פלד. הוא נכנס לכאן אחת לכמה זמן. רצוי שתשאירי שוב את ההודעה, ותפני אותו אל ד"ר פלד. את יכולה גם לשלוח לד"ר פלד אימייל. בברכה, טלי פרידמן

בבקשה בבקשה תתייחסי למה שכתבתי אתמול (נושא - לאנג'ל או בכלל). אני ממוטות נפשית מכל מה שמכיל המכתב. אני לא יודעת איך להמשיך.

:-)

שלום טלי, קודם כל תודה על התגובה. אני נמצאת בטיפול במשך כמעט שנה וחצי. בהתחלה הטיפול היה אינטנסיבי מאוד. פסיכולוגית פעמיים בשבוע, פסיכיאטר, רופא תזונה. עברתי גם אישפוז של חודשיים. ברגע שהמשקל קצת התייצב הטיפול נהיה פחות אינטנסיבי וכרגע אני כל שבוע אצל הפסיכולוגית. פעם בחודש אצל הפסיכיאטר ש"מאכיל" אותי בתרופות ומרופא תזונה אני די מתחמקת... אני לא ממש עושה את מה שהוא ממליץ, אז חבל לי על הזמן שלו. ניסיתי גם טיפול בקבוצת תמיכה, אבל זה ממש לא התאים אז פרשתי. הטיפול הפסיכולוגי מאוד מאוד עוזר לי להפתח. לקח לי כמעט שנה סוף סוף להתחיל לדבר על משהו אחר חוץ מאוכל... אבל מה שהכי קשה לי עכשיו זה להודות שהעניין הזה עדיין כל כך עמוק בפנים. יש דברים שאני עלולה לאבד רק בגלל האובססיה הזאת. דברים כמו אהבה - שזה הכי חשוב לי בעולם, אבל האנורקסיה כאילו שואבת ממני את הכוח להתנגד לה. יש תקופות טובות, יש פחות (כמו עכשיו). הדיכאון חוזר ובגדול, התרופות שוב לא משפיעות וכבר נמאס לי בכל פעם להגדיל את המינון או לנסות תרופה אחרת. טוב, אני כותבת יותר מד, אני גם לא יודעת למה בדיוק ציפיתי לשמוע, אולי אני פשוט צריכה שיקשיבו לי...

הפסיכיאטר שלי עושה עבודה מצוינת וקשר אישי הוא חשוב מאוד להצלחת הטיפול תודה שאול

היי שאול צר לי אך הבנתי מהודעתך אחרת. לא משנה מה שחשוב זה שאתה מרוצה. תוכל לפרט יותר לגבי הקשר האישי- איך יודעים שיש קשר טוב עם המטפל ? מהו בעצם קשר טוב ? אני שואלת לא מתוך סקרנות אלא מתוך קושי שנובע במהלך הטיפול... ונמאס לי לגשש באפילה. תודה ויום נעים

יש לי קושי בחשיפה של התהליך הטיפולי בפורום אם יש לך EMAIL נוכל להתכתב אם אין אפשרות אוכל למסור לך את הסלולרי שלי בפורום כדי שתשאירי לי הודעה או תמסרי לי בקצרה מספר טלפון להתקשרות תודה שאול

עקבות. לילה אחד חלם אדם חלום. הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוהים. על-פני השמיים חלפו במהירות סצנות מחייו. בכל סצנה הוא שם לב לשני זוגות של עקבות רגליים בחול. זוג אחד, שייך לו, והזוג השני, לאלוהים. בחלוף הסצנה האחרונה לחייו הוא הסתכל אחורה, על עקבות שבחול. הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד. כמו-כן הוא שם לב שזה קרה בתקופות השפופות ביותר בחייו. דבר זה הטרידו, והוא שאל את אלוהים בנוגע לכך ``אלוהים, אתה אמרתה שביום שאלך אחר חוקיך, אתה תלך עמדי לאורך כל הדרך.והנה, שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי, יש רק זוג עקבות אחד. אינני מבין מדוע כאשר הצטרכתי אותך יותר מכול -- עזבתני``. ענה אלוהים. ``ילדי היקר עד מאוד. אני אוהב אותך, ולעולם לא אעזבך. בתקופות של ניסיונות וסבל, בהם אתה רואה רק זוג עקבות אחד -- נשאתיך בזרועותיי``.

וואו איזה סיפור !!!! אבל רגע, זה משהו שצריך לחשוב עליו... מקסים !!!

אפילו שכתבו את זה לשיר, ושרים את זה עם מנגינה, ואז זה ממש מרגש. סיפור עתיק וידוע, שענינו הבטחון ברבונו של עולם, גם כאשר נדמה לאדם שהוא לבד.

שלום רב לכולם! לצערי, אני רואה שעלי להבהיר את עצמי שוב: בשבועות האחרונים הרביתי להשתתף בפורום הזה בנושאי הבדידות, המוות והאובדן, ובחרתי בכינוי "אחת" - לאחר שוידאתי שהוא פנוי וגם מונע זיהוי. לפני ימים אחדים השתמשה בכינוי זה מישהי נוספת בטעות, וכשהערתי לה - היא אכן התנצלה והחליפה כינוי. וכעת, אני רואה ששוב משתמשים בכינוי זה, או יותר נכון - בכינוי דומה מאוד שעלול להטעות. אז בקיצור (סליחה על הנטייה שלי להאריך בדברים)- הדברים שנכתבו על ידי "סתם אחת" הם אמנם יפים ומרגשים, אבל אין להם כל קשר אלי. אז אנא, סתם אחת, בחרי לך כינוי אחר, שונה לגמרי, כך שלא יתבלבלו בין שתינו. בתודה מראש! אחת הראשונה!

מתנצלת, את צודקת, לא שמתי לב, אני אשנה את זה.

היתה אחת לפניך, בתחילת הפורום, אז מה? תחליפי? :-)

כן, זו אני ביקרתי כאן בפורום, והשארתי את הסיפור הזה במיוחד בשבילך, את האלוהים שלי, נושאת אותי על כפייך בכלכל פעם כשקשה, רע ועצוב. תודה. מקווה שאת יודעת מי אני.

לא ברור לי מי היא הכותבת... יש לי השערות...אבל אשמח לקבל אימייל מפורט (סתם מתוך סקרנות). לגבי הסיפור, אני מכירה אותו כבר שנים, והוא מקסים. הוא משקף במובנים מסויימים (אך לא לגמרי) את מהות התהליך הטיפולי. "הטיול" המשותף והליווי של המטפל את המטופל, ההחזקה וההכלה בחלקים הקשים ועוד. אהבתי! יום טוב, טלי פרידמן

משהוא. ואוליי זה שם הולם,ולא סתם אחת. כי את יותר מסתם..... דניאל.

קורה לי לפעמים ודיי מעניניים פעוטים שאני נכנסת למתחים וחרדות וזה משגע אותי אני דאגנית ופחדנית עד כדי פרפורי לב אני אוהבת יושר ולמרות שמרבית האנשים סביבי לא בדיוק כאלה אני נכנסת ללחץ מכל חשיבה או מעשה שהוא טיפה סוטה מקו היושר וההגינות ואני לא מדברת בכיוון האישי לפעמים זה סתם בנאלי בעניני יומיום מוסדות למינהם וכדומה קשה לי אני מרגישה שאני רוצה להיות ישרה אבל מסביבי הרבה מרמים אני רוצה להיות ישרה אבל רואה שהישרים נדפקים אני רוצה להיות ישרה אבל זה גורם לי להרבה סכסוכים עם עצמי אז מה עושים?

יערה שלום! בואי נעזוב לרגע את המוסר והחוק ונדבר רק על עצמנו: אני מבינה שאת בחורה ישרה, ואני אישית מעריכה מאוד את התכונה הזאת. גם אני ישרה, אולי לפעמים יותר מדי, עד שאפילו סרגל נראה כמו 8 על ידי... (-: ואני יודעת שאף אחד לא יבנה לי מצבה מזהב בזכות היושר שלי. אבל השאלה היא מי אנחנו ומה אנחנו באמת: והתשובה - היושר הוא בגנים ובחינוך שלנו. הסכסוכים הפנימיים שלך - וגם שלי - בעקבות היושר שלנו - הם תוצאה של ראיית המציאות הלא ממש נחמדה סביבנו. אבל זה מה שאנחנו, ואם ננסה בכח להיות לא מה שאנחנו באמת - רק נסתכסך עוד יותר עם עצמנו. האם עזרתי? אחת

תודה... את נחמדה !!!!! אבל זה לא כל כך עוזר כיוון שמכעיס עד כאב לדעת שדווקא אלה שקצת מתחמנים ודווקא אלה שיודעים לעגל פינות .... דווקא אלה שלא לוקחים ללב כל מיני מעשים שלהם.... דווקא הם מצליחים ומתקדמים ומגיעים להשגים... ובעיקר הם ודווקא הם אנשים יותר מאושרים..... למה ?!?!

תודה. ושלחתי לך עוד אימייל.הפעם בפרץ של כוח שנתנה לי שיחתנו. כתבתי שם הרבה מהסיפור שלי-כל 3 הרבדים שסיפרתי לך עליהם. לא ערבתי רגש כמעט...כדי לא להכעיס זה היה קשה... אבל זהו תקראי-ואני חשופה כל הסיפור באופן כללי

אנג'ל יקרה, אני שמחה ששיחתנו נתנה לך כוח. אני אקרא את האימייל מאוחר יותר, או לכל המאוחר מחר בבוקר. ליל מנוחה, טלי פרידמן

יש לי שאלה, אולי המכתב ששלחתי לך במייל עדיין נמצא אצלך ? החלום על המטפל שלי ועל הילדה. אם כן אז אנא שילחי אותו לרוית לדואר האלקטרוני שלה כי את שלי מחקתי. אם יש לך רק את הכתובת שבהקלקה אז אל תשלחי לשם. אני אבדוק בהודעות ואגיד לך. מחכה לתשובה. תודה

שלום אליאן, הרשיתי לעצמי להכנס לשיחה. אני מתרשם שאת עוסקת די הרבה בפשר חלומות, לא כן ? אני גם מניח שאת מייחסת להם משקל רב. זה מסקרן אותי. האם את יכולה בבקשה להתייחס לזה ? תודה.

אני אכן עוסקת המון בחלומות. זה עולם בפני עצמו וזה מעניין אותי... החלומות יכולים לתת תמונה על עבר הווה ועתיד. במיוחד דברים שבתת מודע שלא ערים להם ביוםיום. ושמשפיעים מאד. וכמובן שלכל אחד יש את ההסברים שלו... ומה מסקרן אותך ?

אחי בן 33 וגר בבית. הוא לא עובד ואין לו קשרים חברתיים. התנהגותו הולכת ונעשית מוזרה, למרות שהוא לא מנותק מהמציאות. הוא עצבני, דופק על הקירות בתגובה לכל רעש קטן מכיוון שכנים, אובססיבי לגבי מזון אורגני, בריאות וויטמינים ולובש בגדי חורף בקיץ בגלל חשש מנזקי השמש. הוא ביישן וסגור אבל מדבר אל עצמו בקול. הוא חי לפי כללים מאד נוקשים ובלתי מתפשרים שקבע לעצמו בכל מה שקשור לשעות אוכל, שתיה וכו' ונמנע מלהכנס לכל חנות, מכולת וכדומה שייתכן שמישהו יעשן בו. אחי מסרב לפנות לטיפול בטענה שהוא בסדר והבעיה היא אצל כל השאר. הוא גם לא יסכים ליטול תרופות בגלל רתיעתו מכל דבר שאינו טבעי. כיוון שהוא גם ירד מאד במשקל (ללא סיבה רפואית), אני מודאג ממצבו ומבקש עצה. תודה.

גיל שלום רב, לפי מכתבך נראה כי צריך להפנות את אחיך לטיפול. אולם לפני טיפול יש לערוך לו אבחון. לבדוק האם אכן יש בעיה, ואם כן, אז מהי אותה בעיה. אתה מספר שהוא מסרב ללכת לטיפול וזה מסבך את העניין כיון שהוא בגיר. אולם ניתן להזמין פסיכיאטר הביתה שידבר איתו. אתה יכול לומר לו שכל המשפחה דואגת, ואם הכל בסדר אז אפילו תנסה לגייס את כל המשפחה ושאולי כולכם תלכו איתו. אז תוכלו לומר לו שאם הבעיה במשפחה, אז ממילא הוא יצא "נקי". צריך למצוא איזשהו פתרון יצירתי שיביא את אחיך לאיבחון. נראה כי הוא זקוק לאיבחון וטיפול. בברכה, טלי פרידמן

הרשו לי לפצות את פי... כל מה שעשיתי...הוא לחשוף את מחשבותיי האנורקטיות,את חולשתי... בתמימותי האמנתי...שאם אחשוף את עומק חולשותיי,יהיה אפשר לעזור לי יותר. מסתבר שהרגשות שלי הם כנראה לא דבר לגיטימי . אני כבר התבלבלתי לגמרי.פעם אני לא בסדר כי אני מסתירה את חולשתי ופעם אני לא בסדר כי אני מגלה אותה. מה עלי לעשות על מנת "לא לשחק ברגשות של אנשים"? להעמיד פני גיבורה? - "כן,אני מתה לצאת מזה ויש לי את כל הכוחות להלחם במחלה הארורה ולנצח אותה" אני לא תקדים היסטורי ולא מתיימרת להיות. באותה מידה אני גם לא טובעת יתר על המידה בייאוש של עצמי.לא כל ההודעות שלי דיכאוניות.יש יותר מחוזקות. ומה,זה לא נורמלי? יש מישהו שהוא יציב נפשית כמו דיקט????? בחיי,כמה שהעולם הזה מוזר

לאנג'ל, אני מסכימה איתך בכל מילה שתוסיפי, ואני מרגישה כך גם. אני לא אדבר על עצמי אלא לפחות אנסה לדבר עלייך, כשקראתי את מכתבייך לראשונה, חשתי בהם את החוזק והחסינות שטבועים בך שהיה אפשר להרגישם דבר כתיבתך, אך את החולשות אי אפשר להסתיר, ואין לי תלונות או ביקורות ,אני מבינה. אני מבינה שאת לא מוצאת שום דבר מועיל מדיבור על הרגשות והתחושות, אך כל החסרונות ניצבים לפניך, אני מבינה ואני מסכימה, ואני לא אבוא לכאן עם הצהרות מטומטמות שאני לא מאמינה בהן ושדעותיי סותרות אותן, שחייבים להיפתח כלפי אנשים, ודיבור על הבעיות עוזר לשחרור של המתחים ושאם לא תדבר אז אף אחד לא ידע. ז ה ב ו ל ש י ט ! ! ! אני מצטערת אם לא עניתי לך כמו שציפית(למרות שאני לא יודעת מה ציפית) ,פשוט העדפתי לומר את האמת ואת מה שאני באמת חושבת ולא לזיין לך ת'מוח עם שטויות שאני אפילו לא מסכימה איתן. פשוט רציתי להגיד ל שאני מסכימה איתך באון מוחלט, ואני לא חושבת שאת דחיכאונית או שמכתביך כאלה, ואת לא חייבת לאף אחד שום דבר, וגם אם מתחשק לך להיות דיכאונית אז תהיי עד מחר, לאף אחד אין זכות לבקר את מעשייך כל עוד הם לא פוגעים באף אחד. ועוד דבר......אני אף פעם לא פגשתי אדם שהוא ישר כמו דיקט, תהיי בטוחה. (למרות שיש לי נטייה למעין פרפקציוניזם אובססיבי, עזבי) אז ביי בינתיים, והופתעתי לקרוא את מכתבך, כי אין הרבה שכותבים דברי חכמה כאלה. צריך בשביל זה המון חכמת חיים . באמת. זה מכל הלב ואני מנסה שזה לא ישמע קיטשי, מקווה שזה לא. Jacki נ.ב sorry אם כתבתי הרבה ושיעממתי אותך למוות. יש לי נטייה לכתוב הרבה. מצטערת.

ג'קי שלום רב, אני חושבת שדבריי הרשומים בעמוד הקודם, והביאו את אנג'ל לכתוב הודעה זו, לא הובנו כראוי. אין כל פסול בכתיבה של תכנים קשים, דיכאוניים, מורכבים, אובססיביים וכו'. במקרה של אנג'ל, שהיכרותינו עימה בפורום ארוכה למדיי (למעלה מחצי שנה), לא דובר על התכנים שהיא מעלה בלבד. אנג'ל מביאה במכתביה כאב רב, סבל וקושי עצום להתמודד. פעמים רבות היא כותבת "הצילו" במילים מפורשות, פעמים אחרות, היא נותנת רמזים עבים שהיא רוצה שיצילו אותה. גם אני ניסיתי אינספור פעמים לתת לאנג'ל פתרונות ו"דרכי מילוט" מהמקום הנוראי בו היא מצויה, וכך גם גולשים רבים אחרים. לאחרונה, ככל שמצבה של אנג'ל מחמיר, דחיית הפתרונות והסיוע גוברת. לכן שיקפתי לאנג'ל את המקום בו היא היתה רוצה שכולנו ניהיה: מקשיבים, רואים את הסבל והקושי, אך אינפוטנטים וחסרי אונים לגמרי. אחרת היא היתה מתחילה לחפש לעצמה פיתרון. ואת יודעת מה? כנראה שזה אכן היה נכון...במידה מסויימת. בשיחתי האחרונה עם אנג'ל היום נראה כי דבריי "חילחלו" למקום הנכון. זה אפילו נתן לה כוח...(ראי הודעתה למעלה). ובאופן כללי, אין כל רע בלשתף אחרים ולספר על הקושי. עדיף לחלק את המעמסה הנפשית והאישית עם אנשים נוספים. הרבה פעמים זה מקל על המעמסה, משחרר. מקווה לראותך משתתפת באופן פעיל כאן אצלנו... בברכה, טלי פרידמן

שלום רב! אינני מוסמכת לקבוע אם אנג'ל רוצה או לא רוצה לקבל עזרה - קטנתי! אך דבר אחד מקפיץ אותי ממקומי: שלדבר על הבעיות זה בולשיט! להחזיק בבטן - זהו הרוצח מספר אחד, כל ילד היום יודע שזה גורם למחלות קשות כמו אולקוס, יתר לחץ דם על כל השלכותיו (מחלות לב, שבץ מוחי) וחושבים שאולי גם סרטן. ואת הדברים האלה לא המצאתי - שמעתי אותם מפי גורמים מוסמכים וגם חשתי אותם על בשרי. כשאני מחזיקה בבטן - אני מקבלת התקפי חרדה כאלה שאני לא מאחלת אפילו לשונאים שלי! אז תעשו לי טובה ואל תתנו עצות אחיתופל כאלה! תודה רבה! אחת

ערב טוב! אם זה מנחם, לפחות אני קיבלתי את הדוא"ל ששלחת... בחופש הזה עשינו כיף-חיים. יום אחד בילינו בצפון, בעין אפק ובמעלות, יום אחד-בדרום, בשמורת נחל ערוגות ובתל-ערד, יום בירושלים, ויום במרכז- בסופרלנד... ואני ת-ש-ו-ש-ה! מחר חוזרים לעבודה, ומחכים לי ימים צפופים... בחופש הגדול אני מקוה לנוח. מה שלומך? מה עם האבעבועות? ספרי קצת מה הבן הגדול עשה שהיה קשה כל-כך. יש פה כמה הורים ואולי להם יש אסטרטגיות טובות להתמודדות. אולי כבר כתבתי את זה, אבל אכתוב שוב- שפתחו בבר-אילן קתדרה לחקר הזוגיות והמשפחה. ואני אישית הייתי מוסיפה - והורות.. אין לי ספק שמשפחה ומשפחתיות הם עניין למחקר אקדמי. צריך להשתחרר מהמיתוס שזה בא לבד, באופן טבעי, כי לכולם יש. משפחה זה מדע מדויק! ואני בכלל הומנית... :-)

היי רחל, לצערי הרב עוברים עלי ימים ולילות מסוייטים !!! אני שוקלת לחזור לסרוקסט, לפחות זה מפחית מעוצמת הכאב... בלילה שבין שבת להיום עברה עלי חוויה דיי מצמררת. אני חולמת המון ונזכרת בקטעים שהיו לי בילדות אבל הם מעטים ואני לא מצליחה לחבר דברים. אני כבר לא יודעת מה היה באמת ואני רוצה לברוח... התחלתי בתהליך מסויים בנחישות ועם רצון להבין ולדעת קטעים של חיים בעבר שפשוט נמחקו לי ועכשיו אני מתחרטת אבל החלומות לא מניחים לי. לגבי הבן אתן דוגמא- היום הלכנו לאכול בחוץ כל המשפחה וכולם היו שמחים ורעבים. התיישבנו, הזמנו והנה האוכל מגיע... והבן מסתכל עליי ואומר שיש לו פחדים. אמרתי לו תאכל וזה יעבור. השתדלתי לא להסתכל במשך כמה דקות והוא פשוט ישב ובהה. אמרתי לו מה קרה ? והוא אמר שהרוח אומרת לו לא לאכול. אמרתי לו,אז תתעלם ממנה וראיתי שהוא עומד לבכות אז הפסקתי לדבר. ןכך עוד כעשרים דקות. הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לבית החולים ואמרתי שבסדר אך הוא אמר שבתנאי שלא יאשפזו אותו. אמרתי שאני לא מבטיחה דבר כזה אז הוא לא רצה. והגענו הבייתה והוא נכנס למיטה והחל לשגע אותי. יש לו טקס חדש עכשיו. הוא במיטה ועלי לבדוק כל כמה זמן האם הקווים בטלפון כשמטעינים אותו,עולים ויורדים. וכמובן זה מלווה בשאלות חוזרות האם בדקתי והאם אני בטוחה שבדקתי והאם הקווים עלו וירדו , ושאני אבטיח לו שתוך עשרים דקות אני הוציא את הפלפון מהטעינה ואחר כך צריך להדליק את המאוורר וכעבור שתי דקות לכבות כי קר לו. ושוב להדליק כי יש לו עצבים וחם לו. ועוד ועוד. אני שואלת, למה הוא לא יכול לעשות את כל הטקסים האלו לבד. ? למה אני צריכה להיות מעורבת בסיוט החוזר ונשנה הזה. אני מתאפקת לא לצרוח... באמת שאני מתאפקת !!! אם זה לא היה כל כך עצוב זה יכל להיות מצחיק ! חומר טוב לגששים. וזה מאד מנחם ומועיל ומשמח ו. ו ו. שאת מקבלת את הדואר וההודעות ובמיוחד שאת עונה. וואו, איזו הודעה ארוכה וקשה... מצטערת !

על מה את מצטערת? את עם הכאב שלך, ואני עם השטויות שלי... זה בכלל לא נשמע כמו מערכון של הגשש. אני רק חושבת על הבן שלך, שבטח נכנס לחרדה איומה מכל המצב- לצאת למקום אחר, מחוץ לבית, עם עוד אנשים שאולי הוא לא מכיר, ומאבד בוחן מציאות, ואת כמו אמא יהודיה טובה- מוצפת בעצמך בחרדות- אומרת לו תשתוק ותאכל, אולי זה יעבור, וזה לא עובר... גם בלילה. אולי אפשר לנסח אחרת את הדיאלוג ביניכם. הוא אומר- אמא אני מוצף את אומרת-תנסה להתמודד לבד הוא אומר- לא יכול לבד,רוצה בית-חולים את אומרת-אפשר לבדוק את האפשרות הזאת, הוא אומר- לא באמת, רק רוצה להיות איתך כל הזמן. וכדי שלא ישעמם לנו, בואי נבלה ביחד בספירת הפסים של הטלפון... :-) האמת היא שהטקסים האלו נועדו כנראה להפיג חרדות. ואולי שניכם עסוקים בפרידה המתקרבת- לקראת היציאה מהבית, ושניכם חרדים. איך אפשר לעשות את זה פחות טעון עבורכם? תכתבי עוד...

כתבתי לך באחד הדפים הקודמים.. במהלך הפסח.. דפדפי אחורה קצת..

הי! קראתי את מה שכתבת, והשבתי בעמוד הזה למטה. (חפשי לפי התאריך- 15/4) מה שלומך היום?

שלום לכולם. אני שמח לבשר לכם שבימים אלו נפתח פורום חדש בנושא אורטופדית ילדים. את הפורום ינהל ד"ר רון למדן, מומחה באורטופדית ילדים. הפורום יעסוק בבעיות אורטופדיות של ילדים, החל מגיל הינקות וכלה בגיל הנערות. ניתן להגיע אל הפורום דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=121. בברכת רפואה שלמה שלכם יוסי רוסמן מנהל הפורומים

ליוסי שלום, לדעתי הפורום יהיה מעניין ומועיל, אם כי היה יותר טוב להוסיף פורום לרפואת ילדים כללית. זו דעתי, עדי

אני נמצאת כחודש לאחר הלידה ומניקה. מזה כשנתיים אני סובלת מהתקפי חרדה לא קשים אך מטרידים. נעזרתי קצת ברפואה משלימה שעזרה לי, וכעזרה ראשונה לקחתי כפיתרון נקודתי בלבד כחצי כדור "קלונקס" . מכיוון שאני מניקה רציתי לשאול האם יש כדור מסוים שניתן לקחת ולהמשיך להניק, או האם ניתן לקחת קלונקס כעזרה ראשונה בלבד ובאופן חד פעמי? קשה לי עכשיו כשהתינוק עדיין קטן להתמסר לטיפול מסוים. אני מאוד אודה לכם אם תוכלו לעזור לי. תודה מראש.

נסי ריפוי ללא תרופות הרפייה ע"י עיסוק בדברים שונים שאת אוהבת כמו אולי לטייל לקנות לראות סרטים לשמוע מוסיקה עשי מה שמרגיע אותך תרופות זה בדרך כלל לא בריא כשמניקים

קיבלתי המלצה על מטפל בפסיכותרפיה היות שאני מכיר מידע אישי את הנושא של ההורמונים במח רציתי במטפל שתחום ההתמחות שלו הוא טיפול באנשים שהמענה הדומיננטי שלהם הוא טיפול בתרופות המטפל לא עשה רושם של מישהו שיודע על מה אני מדבר בין השאר אמר לי שהוא מתייעץ עם הפסיכיאטר אמרתי לו שהפסיכיאטר שלי לא יחזיר לו טלפון ובנימוס הפסקתי את השיחה המשפט המענין שאמר לי המטפל " אני מטפל בנפש" אני יודע שהדברים הבאים קשורים לנפש 1. מצבי הרוח 2. מחשבות טורדניות 3. רגישות יתר 4. זעם וכעס 5. לחץ כל הבעיות שקשורות בפעולות הנפש שמניתי מסולקות על ידי תרופות מתאימות האם יש חלקים בפעילות של הנפש שהמענה שלהם הוא שיחות והאם טוב עשיתי שהפסקתי את השיחה עם המטפל הספציפי בגלל שאינו מצוי לדעתי מספיק בתחום של הפעילות התרופתית תודה שאול

אם אתה מקבל טיפול תרופתי והכול בסדר למה אתה צריך פסיכולוג?למה אתה אוהב לחפור יותר מדי?

אני יכולה להמליץ לך על פסיכיאטר אשר הוא גם פסיכואנאליטיקאי ותרפיסט. זאת כמובן אם אתה מעוניין.!!!

עדיף ללכת לפסיכולוג ולחפור בעצמך,מאשר ללכת לפסכיאטר ולתת לתרופות לחפור בגופך. וזה בדוק. דניאל.

למיטב ידיעתי הגוף מחובר לנפש, גם פסיכיאטר וגם פסיכולוג מטפלים בנפש, אך לא כל מטופל מוכן בנפשו לטיפול פסיכולוגי

הי, קראתי עכשיו את המכתב הארוך שהופנה לאביב ולטלי. אני רק רציתי להגיד לך שאין לך אפילו מושג עד כמה אני מרגישה את אותם הדברים!! זה כל כך בפנים, כל האנורקסיה הזאת, השאיפה הזאת להרעבה. אני לא בולימית אבל בתקופה הזאת אני גם מתקשה להחשיב את עצמי כאנורקסית. התחלתי לאכול יותר וגם עליתי טיפה במשקל (רק המחשבה על זה עושה לי רע בטירוף, במקום לשמח). אני כל פעם מנסה להכניס את המחשבות החיוביות לראש - זה יותר בריא, אני לא אתמוטט סתם ככה ברחוב... אבל ת'כלס - זה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר ויותר. אני יודעת הכל על הניסיון להשיג שליטה, איבוד שליטה, אבל לעזאזל, מה יש באנורקסיה הזאת שאנחנו מוכנים להרוס את החיים שלנו בגללה? שליטה או אי שליטה - זה פשוט מעין מפלט! כמו איזה חור שחור, עד כמה שלא תתרחקי תמיד תרגישי את השאיבה פנימה. אני יודעת שהבעיה העיקרית שלי בהחלמה ממחלה זה מעין איבוד זהות. עד עכשיו הייתי אנורקסית ומה אני עכשיו? קשה לי להכיר בייתרונות שלי כבן אדם ואני פשוט הולכת לאיבוד. אני יודעת שאם הייתי חיה לבד הייתי חוזרת לדפוס אנורקטי במלוא העוצמה וזה מה שמפחיד. בקרוב, אני אשאר למשך חודש לבד ואני פשוט צופה את מה שהולך לקרות. אני מחכה לזה כמו חולת נפש. איך מתנתקים מהמחשבות האלה? אני יודעת שכל עוד אני נלחמת איתם, אפילו באירצון זה אמור להביא להחלמה, אבל עד כמה אחזיק מעמד? כל כך הרבה שקר מסביב לרצון הזה למות.

ללה שלום רב, אני חושבת שאת יודעת היטב מה אני אכתוב לך. את מודעת למצבך, יודעת שזה מצב לא טוב, שעלול להחמיר בחודש שתישארי לבד, יודעת שמדובר בחוסר שליטה. את יודעת הכל. ומה עם טיפול? את לא יודעת שאת צריכה טיפול? ברור שאת יודעת. אז מה את מתכוונת לעשות לגבי עניין זה? בברכה, טלי פרידמן

היי, אני לא בדיוק יודעת מה להגיד, ז"א אני יודעת ,קצת. אבל אני לאיודעת בדיוק, אני נורא מבולבלת. דברייך כ"כ נכונים שזה מדהים, אני גם בסיפור המסריח, אבל אני די מתכחשת , מסיבה ברורה , אני טוענת , אבל ברצינות: ש.......אנורקטיות (קשה לי אפילו להשתמש במילה הזו) הן רזות (ואני בהחלט , ל-א! ) אם את משתמשת במילה הזו, את יודעת ,בתואר, אז אני מתארת לעצמי שאת מטופלת... נאי צודקת? איך זה הולך אצלך בדיוק? ז"א זה קצת קשה לי להבנה, ואני מעוניינת להסביר לך למה: אני מטופלת ביחידה להפרעות אכילה בבי"ח, וכשנכנסתי לשמה, אני בעצם נכנסתי לתוכנית מסוימת ( מה שעמד על הפרק היה שכאילו.........נתפסתי, ממש! הייתי על סף מוות, אבל הנבלות הרסו לי, ולא יכולתי לאכול, את בטח יודעת....., וזה היה בעצם המקום הזה, או מחלקה סגורה/פסיכיאטרית, ולא רציתי להיות שם, גם לא בגלל ההורים שלי את יודעת, תהיה להם בת במחלקה סגורה, מה זה יעשה להם? מה הם יגידו? רק עכשיו אני חושבת על זה....... אז אולי בעצם אני עושה את זה בשבילם יותר מאשר בשביל עצמי, ומה יה כשהם לא יהיו שם? מה יהיה אז? אופס), במסגרת התוכנית הזו: זה אישפוז יום, ואני מתחייבת להגיע למשקל מסוים, וזה נורא קשה, ז"א , אין לי דרך חזרה, כבר עליתי במשקל בצורה משמעותית, ובא לי לבכות כשאני כותבת על זה, את בטח מבינה אותי, וזה נורא מתסכל, אתה כלוא, וכשאני אצא משם, גם אז אני לאאוכל לרדת במשקל, את יודעת למה? כי יהיו לי מעקבים פעמיים בשבוע עד גיל 18. את מבינה את עומק העניין המזדיין הזה. ולעזאזל: כל מה שרציתי זה למות? למה הם הרסו לי את זה? יש עוד פרטים, אבל את היית נרדמת, זה ארוך ומורכב כזה. אני גם לא רוצה לשגע אותך. ובגלל זה אני מופתעת ממך, ז"א איך זה הולך אצלך? את מטופלת? מי יודע על זה? מי אבחן אותך? אני מקווה שאני לא מחטטת, את לא חייבת לענות אם את לא רוצה. באמת. את דווקא נשמעת לי טיפוס נורא מעניין ונחמדה, אני אשמח אם נוכל לדבר שוב. כי הרבה דברים שאמרת(למען האמת, כמעט כולם), נורא נורא נורא תקפים לגבי...... אני גם אשמח לספר לך על התוכנית הזו, את תהיי המומה, מה הפילו עליי, ז"א, זה שוק שם החיים, אתה צריך לעכל(משהו שעוד לא עשיתי, ואני כבר חודשיים בתוכנית הזו) שמה שהולך לקרות עכשיו זה רררררררררקקקקקקקקק אבל רק עלייה במשקל בלי ירידות, למה? כי ברגע שאתה לא אוכל הכל, עושה התעמלות בבית, מקיא וכאלה....... מבינים שכאילו זה לא המקום בשבילך(במכתב אחר אני אספר לך למה בעצם, אני לא רוצה שתירדמי) ומעבירים אותך למחלקה הסגורה. ואני בכלל מרגישה שכאילו לקחו ממני משהו, או שלפחות מנסים לקחת, אבל אני לאתן להם, משהו ששלי, את הרעב, והם ניפצו לי את זה........... למה הם לא יכלו לעזוב אותי בשקט ולתת לי להירקב? כמו שאמרת, גם לי הם גרמו וגורמים במשך כל ה24 שעות ביום לשנוא את עצמי יותר מפעם, והם רק מחזקים בי את הרצון לפגוע בעצמי, ואיך אומרים את זה: למות! אני מקווה שלא שיעממתי אותך. מצטערת אם כן. שיהיה לך יום נעים....... ממני Jacki

בקר טוב לכולם

בקר טוב גם לך

אתמול הערב, נפגשנו אני, שירה ורונית (שתי החברות הכי הטובות שלי). בהתחלה זאת היתה פגישה למטרה תמימה למדי - לעזור לשירה למצוא בגדים ליום ההולדת הקרב ובא שלה. אבל לאט לאט התחלנו לדבר, על כל מיני דברים שמפריעים לנו, בכלליות אבל אח"כ התחלנו ממש לדבר על הדברים הכי אישיים שיש - משפחה, רגשות שיש ביננו לבין עצמנו. למרבה הפלא גיליתי שיש לי בעיות עכשיו, אבל הן כלום לעומת הבעיות של החברות שלי (היו לי בעיות דומות לבעיות שלהן בעבר, אבל מצאתי בעצמי את החוזק להתגבר עליהן). לרונית אין אחים, וחסרה לה דמות שהיא לא הורה ולא חברה, אלא מישהו באמצע - מישהו שבאמת מבין אותה ומבין את ההורים. או אפילו אח קטן, שהיא תוכל לשמש לו כאחות גדולה ולייעץ לו. ולי יש שני אחים, אחותי היא בנאדם מקסים וחברותי, אני מספרת לה ה כ ל והיא עוזרת לי ודואגת לאושר שלי. לשירה יש מחסור עצום בבטחון עצמי (היה לי את זה עד שהגעתי לכיתה י', הכיתה הנוכחית שלי), היא פנתה לייעוץ אבל היא לא הצליח לפתח קשר אמין עם היועצת, ועל כן, היא לא בוטחת בה. היא אפילו התייעצה עם אחותי (מנסיון שלי זה עוזר), ואני חושבת שזה עזר לה קצת. אבל עדיין יש פער עצום בין מה שהיא היתה (בעבר היא לא "שמה" על אנשים אחרים ולא היה אכפת לה מה הם חושבים, כל עוד זה לא פגע בהם. ולי, לי יש בעיות אחרות, יש ימים שלמים שאני לא אוכלת כי פשוט לא בא לי ואז אני מרגישה מקופחת ומתחילה לבכות. אני בוכה מכלום, פשוט יושבת ובוכה אבל רק כשאני לבד. אני נכנסת לדיכאונות ולא ישנה בלילה (עשיתי בדיקות דם בקשר לנדודי שינה וכיום אני לוקחת כדור שמאזן את פעולת בלוטת התריס, כלומר, אין סיבה רפואית לכך שאני לא ישנה). אני פשוט לא מצליחה להרדם, דווקא השבוע אכלתי מספיק ולא הצלחתי להרדם אפילו פעם אחת. אני לא רוצה לספר את זה להורים שלי כי אני יודעת שאין להם מה לעשות עם זה. אמא שלי דווקא מצליחה להרגיע אותי לפעמים כשאני פשוט לא יכולה יותר ומתחילה לבכות או להיות בדכאון, היא גורמת לי להרגיש טוב. אבל היא לא יכולה לעזו לי. רק אני יכולה לעזור לעצמי ואני לא יודעת איך, איך אני יכולה להתגבר על הדכאון הזה כשאני לבד (כשאני עם אנשים אני מעמידה פנים שאני שמחה ושהכל בסדר, והם באמת מאמינים לזה. אבל לכל ליצן יש גם צד עצוב). המטרה לכל זה, היא בעצם שהחברות שלי יכולות לדבר איתי על הכל, ואני בשמחה אעזור להן, אבל הן לא מבינות אותי והן לא יכולות לעזור לי, והשאלה היא, מי יעזור לי? תודה שקראתם (אם הגעתם עד לפה, אז יש לכם סבלנות, כי זה מכתב ארוך), tal

מכתב מקסים. עצוב אבל עדיין מקסים בדרך שכתבת אותו. ועל לא דבר, הייתה לי את כל הסבלנות לקרוא אותו כי הוא היה מעניין. בכנות, אני לא כ"כ יודעת איך לענות לך, אני לא בטוחה שאני יכולה, אני יכולה להגיד לך שאני מזדהה איתך ומבינה כל משפט שכתבת. ואני בהחלט מבינה למה החברות שלך לא יכולות לעזור לך בעניינים האלה... אבל את נשמעת לי קצת כמוני, בגלל שאת (וקצת אני , לפעמים) יודעת שיש לך הרבה כוחות, אבל את לא משתמשת בהם, ואם כבר, אז בדברים שהם לרעתך, כמו לא לאכול וכאלה, כי את יודעת שאת צריכה אבל את לא עושה את זה, אני לא באה לבקר אותך אומשהו, כי לי יש נטייה להתנהג ככה. זו שאלה די רטורית אבל אני מעדיפה לשאול אותה ואני לא רוצה שהיא תישמע לך מטופשת כי יש בזה משהו: את אוהבת את עצמך? תכתבי לי בכנות בבקשה ועם כל ההיבטים שמשתמעים מזה. כי יש לי מטרה בשאלה הזו, אני בטח נשמעת נורא מפגרת, הא? תסלחי לי. אז שיהיה לך לילה טוב. אני מצטערת אם לא עניתי על כל השאלות שצצו אצלך ולא כ"כ הצלחתי לפרש הכל, אבל ניסיתי. מ Jacki

האמת, אין לי מושג אם אני אוהבת את עצמי או לא. אני חושבת שזה תלוי בסיטואציה, וכל יום אני במצב אחר. לדוגמה, אתמול הלכתי לילד מהכיתה שלי (אני ממש לא מכירה אותו) כדי לעזור לו בלשון, ולא למדנו כלום וסתם התחרמנו, זה היה מוזר, כי מצד אחד אני לא מכירה אותו ומצד שני זה היה כיף. הלב שלי אמר "מפתאום" והגוף שלי אמר "למי את מחכה?" . אח"כ זנאתי את עצמי, חשבתי שאין לי הערכה עצמית ושאני לא מכבדת את עצמי, אבל מצד שני אני כן כי בעצם עשיתי מה שבא לי מבלי לשים על מה אחרים יחשבו עלי אחרי זה. פעלתי לפי הדחפים שלי. עוד דוגמא: החברה הכי טובה שלי אומרת שיש לי המון השפעה עליה ושאני כל הזמן משכנעת אותה לעשות מה שאני רוצה. וגם לזה יש שני צדדים: צד אחד, הוא שאני מונעת ממנה לעשות טעויות (כמו להתחיל לעשן, להזניח את עצמה וכו'), אבל השאלה היא עד כמה זה טוב שאני לא נותנת לה לעשות טעויות, הרי כל אחד צריך לטעות מדי פעם, כדי שיוכל ללמוד מהטעויות. אז לפעמים אני שונאת את עצמי (זה קורה לרוב כשאני מתעללת בעצמי) ולפעמים אני מרגישה טוב עם עצמי, ואז אני מתעללת בעצמי עוד יותר כדי לא לתפוס תחת ולהשאר עם הרגליים על הקרקע. אני יודעת איך אנשים בסביבה מרגישים שיש מישהו נפוח לידם. עכשיו אני מה שנקרא בדכאון. אני כבר שבוע לא ישנה (עשיתי בדיקות, זה לא משהו פיזי), אני כל הזמן חושבת על אבי (הידיד שכל הזמן רוצה להתאבד) ועל המוזרות שבעניין ההתחרמנות עם אותו מכר תמים. אני לא אוכלת בגלל זה, ואם אני כן אוכלת אז אני מקיאה את זה או משהו. אני מרגישה, שזה לא משנה מה, אני עדיין אתעלל בעצמי כדי לא להנות, יש משהו שעוצר בעדי. אני לא בדיוק יודעת מה. אבל ככל שאני לא אוכלת, אני נכנסת לדיכאון יותר עמוק. מה שמוזר, שכלפי חוץ, כלומר אנשים אחרים, חושבים שאני אדם בעלת שמחת חיים עצומה ושאין לי בעיות עם כל מיני דברים כאלו....בגלל זה אני גם לא רוצה שאף אחד ידע, אין שום סיבה שמישהו ידע. אני ממש מקווה שהמצב השתפר אצלך, בכל אופן, אני מקווה שהוא גם ישתפר אצלי. ועד לפעם הבאה, ביי, tal

הוא שם הוא מדבר,לפעמים אני אופטימי הוא רואה לי חיים אחרים הוא לא רוצה את זה אבל מתי תאמיני שזה פשוט קורה שאין לי מושג מה עושים נגד זה אני לא מבינה איך זה נראה כאילו אני לא רוצה שיצילו אותי אני כן רוצה אני פשוט לא יודעת איך וקצת קשה לי,למען האמת, עם התחושה הזו שאנשים עוזרים לי לטפס חזרה למעלה התחושה הטובה לא תהיה שלמה , אם לא אעשה את זה עם עצמי כרגע נתת סטירת לחי למחלה שלי וההגיון צף ועלה למעלה ורצה לתת לך מספר טלפון מסוים...פלאפון של אמא...זוכרת? מזמן רציתי לתת לך ליתר ביטחון,למקרה שאני שוב "אתחמק" מטיפול. אבל לי נראה שאני "אתחמק" גם מהפורום.....נחשפתי פה יותר מדי....אני מרגישה כאילו מכירים אותי ואני מאוסה כבר. להתראות

את אינך "מאוסה" אך עושה הרושם שאת משחקת ברגשות של האנשים.... ובאמת שטלי עשתה מעל ומעבר למה שניתן אפילו לדמיין... לפחות לה את חייבת, כן, חייבת ! שיהיה לך בהצלחה ואל תתייאשי.

אני לא מאמינה שזה קורה לי כל ההודעות האילו אני מרגישה שאני חולמת עוד משהו רע ולא אמרתי שום דבר רע על מה שטלי עשתה

angel are you there? my icq isn`t connecting..lisa

אני כאן כהרגלי לא נרדמת.... והדפדפן שלי פתוח על מלא אתרים...

How have you been feeling? You were ill with flu. I have had a bad 2 days i have been very depressed,and i can`t seem to change my mood,not even for my kids!

שלום רחל, הכינוי אמנם קשור לדמות פרי יצירתו של צ'רלס דיקנס, אוליבר טוויסט. אינני מכיר את ספרו של גרוסמן "ג'ירפה ולישון". במה הוא עוסק ? האם סוג הקורות שעליהן סיפרתי במקצת מוכר לך בדרך זו או אחרת ? שיהיה לך שבוע נעים.

התבלבלתי בספר... התכוונתי לספר "אל תדאגי רותי", אף הוא של דוד גרוסמן. "אם אבא שלך לא יבוא, אומרת מיקי, אז אני אתן לך מהאוכל שלי, יש לי סנדוויץ' עם גבינה צהובה ועגבניה. אבל הוא אמר שיביא לי, אומרת רותי בקול קטן ועצוב. אבל אולי... אולי אולי... אומרת מיקי, ולא יודעת מה אולי. אולי היו בדרך שודדים? אומר רונן שדהר לידן והקשיב להן. או אולי שודדי ים שלא נתנו לו לעבור, וגם לקחו לו את האוכל? אין שודדי ים, מתרגזת רותי. בטח שיש, אומר רונן. הם הכי מפחידים. אם יש שודדים- אומרת רותי, אז... אז הוא יגיד להם להסתכל אחורה, וכשהם יסתכלו- הוא יברח להם. וחוץ מזה- הוא הבטיח! " ואם יש לך ילדים בסביבות גיל 3 עד 6 - אני ממליצה בחום לקרא את הספר כולו...

שלום לכולם ! בנושא האמור לעיל, אני מחפשת פסיכולוגים מומחים בפסיכוטרפיה קצרת מועד , אשמח לקבל המלצות או לחילופין מקורות מידע כיצד להגיע אליהם. אני מקווה שאין בעיות אטיות המתן תשובות מסוג זה. אודה לכם אם תענו לי. בברכה, דבש

דבש שלום רב, אם תוכלי לפרט יותר את מהות הבעיה, ומה זה אומר מבחינתך פסיכותרפיה קצרת מועד. ישנה גישה טיפולית של פיסיכותרפיה בפגישה אחת...השאלה היא מה הנושא הנידון ועד כמה קצרה את רוצה שתיהיה. בברכה, טלי פרידמן

טלי פרידמן שלום רב! מהות הבעיה שלי היא בעיות תקשורת בעבודה בין חברים ביני לבין עצמי . אני מעוניינת בטיפול ממוקד בבעיה ולא טיפולים פודיאנים שנכנסים לילדות מאידך, גם שיחה אחת לא תספיק ואישית אני מעדיפה סידרה של כמה שיחות / פגישות. נראה לי שעד 10 פגישות אני אוכל להתקדם. תודה לך, דבש

הי, ד''ר משה טלמון, אשר מקבל בקליניקה בהרצליה, נחשב לאחד המומחים בתחום. כמו כן, קבלי המלצה אישית חמה :-) אין לי פרטי קשר שלו, אבל אני מניחה שתוכלי למצוא בכל ספר טלפונים. בהצלחה, יעל

טלי שלום:: היום קיבלתי את הבסורה המרה .אישתי הודיע לי שאני לא יחיה באשליה לגבי המיפגשים הטיפולים שיש בכוונתה להיפרד ממני ושאני יחפס פיתרון מגורים.הסיבה אי מרגישה פגועה ממני ואי לא מאמינה לי על כוונתי לשקם את הנישואים בינינו.מחר בערב יש לי פגישה רישונה עם הפסכולוגית שאשתי ניפגשה איתה ביחידות 3 פעמים .מה את מציעה לי לעשות ללחוץ עליה לדבר אני חסר יכולת להתמודד עם הדבר וזקוק לעזרה. מפחינתי פירוק המשפחה "אני לא מעוניין .

יוני שלום! נשמע שאתה בצומת בחיים שלך. מציעה לך לתת לאשתך את המרחב שלה, (תן לה זמן לחשוב ולעבד את הדברים שאמרה) אבל בד בבד לתת לה את ההרגשה שאתה מעוניין להשאר איתה. תכתוב הרבה בפורום על דברים שעוברים עליכם, לך לטיפול, תנסה לא לוותר כל כך מהר על אשתך ( אם היא חשובה לך).

יוני שלום רב, אורה כתבה את רוב הדברים שרציתי לכתוב לך. לדעתי זה מצוין שמחר אתה הולך למפגש עם הפסיכולוגית. תוכל להבהיר את עמדותיך ורצונותיך, ולהביע בפניה את רצונך לשקם את מערכת היחסים. תוכל לברר איתה כיצד ניתן לעשות זאת. תכתוב אל היתה הפגישה, טוב? טלי פרידמן

קודם כל שיהיה לך בוקר טוב:) שנית,העברת למילים את תחושותיי שאמרת "נראה לי שאת לא שואפת רק להפסיק להקיא.את שואפת להפסיק לאכול". את לא יודעת כמה צדקת... טעית הרבה בשיחה בקשר לדברים,והערתי לך , ואם שמת לב דוקא על העניין הזה לא ידעתי כ"כ מה להגיד. אני לא מחשיבה עצמי אנורקטית כרגע. לפי ההגדרות המשקליות אני כן, אבל אני לא מרגישה אנורקטית. אולי זו הסיבה שאני מחפשת מעין "הדים" למחלה הזו לפעמים... אני בולמית.לא אנורקטית ומבחינתי גם לא אנורקטית-בולמית. אנורקסיה מבחינתי זו הרעבה טוטאלית.רק ככה אני מרגישה את המחלה.אם אכלתי משהו קטן במשך כל היום-זה לא היה יום אנורקטי.זה היה יום שבו לקחתי הפוגה מהבולמיה. את יודעת מה אני ארחיק לכת,גם אם זה ישמע לך מופרע,ואפתח עוד "מגירה" : באופן היפותטי אני אומר שלו יכולתי להרעיב את עצמי בצורה טוטאלית ולהשאר על משקל נמוך אך תקין-נורמלי נמוך -הייתי בוחרת לעשות זאת. בכל מקרה,זה עדיף על להיות רזה מדי ולהתקל ב"עיניים הבוחנות". וזה כמובן עדיף על לשקול כמשקלי כיום ולא להרגיש את תחושת הכוח והשליטה שהיו לי בתקופה האנורקטית הראשונה שלי,עת שמשקלי היה גבוה יותר מעכשיו,לא הרגשתי בכלל "חולה" ,אלא ייחודית. מישהי פעם רשמה באיזה פורום :"אנורקסיה-היא הבור שלי". משפט שממש אני יכולה להזדהות איתו,למרות שאני לא מזדהה עם הכותבת בשום פן אחר של המחלה. רק כדי להעביר יותר טוב את כוונתי ,אציע לך לעשות חיפוש ,דוקא בפורום הזה...להודעה "איך מתגברים על חסך" שהיתה ההודעה הראשונה שכתבתי פה,בכינוי אחר...שהסתובבתי איתו מאז כניסתי לאינטרנט: "no-name" ,כבר 4 שנים. ואני מודה.מרימה ידיים,מודה ומתוודה.לא סתם כתבתי את ההודעה הזו.אני יודעת שלא תהיי היחידה שתקראי.לקח לי הרבה זמן להודות.אני כלואה בגל של מחשבות אנורקטיות קיצוניות.לא על שליטה,יותר בכיוון על חולי ומוות.משהו מפחיד שקשה לי להתנתק ממנו. לא על לאכול 400 קלוריות ביום,אלא על 0. ההקאות הן הדבר היחיד שמוציא אותי מזה.הן צועקות שהכנסתי משהו לפה,שאכלתי,שאין לי מה לשמוח,שאני בולמית,לא רק אנורקטית,שאני עוד חיה,פה,בעולם הזה...הצילו

בטעות היא נשלחה 4 פעמים משום מה השרת לא עבד פתאום...המוח שלי מיד החל לנתח את העניין בצורה קוסמית-שלא תתפרסם קריאה ברורה של הצילו. אבל התעקשתי ואפילו הוספתי פסקה שמראה את זה בבירור

אנג'ל הי! אני כותבת זמן מה בפורום ועדיין לא יצא לי לכתוב לך ישירות (את תמיד כל כך מוקפת כאן ומקיפה...). התרגשתי מההודעות האחרונות שלך (מכל הארבע...). מאחלת לך למצוא את הדרך החוצה, למצוא את תחושת החיות בך שנובעת ממשהו חיובי (ולא שלילי כמו הקאה). האם יש דברים חיוביים, בונים שגורמים לך להרגיש חיה?

הי אני מצטארת להפריעה אבל גם אני היתי בולמית! במשך כ 3 שנים !! היו לי תקופות בהן הכתי כמה פעמים ביום והיו תקופות יותר "יפות " של פעם ביום!!! אני יודעת עד כמה שזה מפחיד ! את בטח הירגשת שאת היחידה כזאת בעולם... את לא! אני היפסקתי עם זה איך שניכנסתי לצבע!!! א6ז כן הצבע אוזר איפשהו... הא?

אצלי זה דוקא הדרדר והחמיר בצבא...

אנג'ל יקרה, זהו נגמרו המשחקים. האימיילים שאת שולחת לי מדי יום שמלאים בתכנים כל כך קשים, כל כך כואבים. הבקשות שלך בפורום שאני אתעלם מהם, שאני לא אתעלם מהם, הקריאות הנואשות לעזרה. אנג'ל, את באמת רוצה שיצילו אותך? תראי כמה אנשים ניסו לעזור לך רק בפורום הזה. אני בטוחה שגם במקומות אחרים היו אנשים שניסו לעזור. יותר מדי אנשים ויותר מדי נסיונות לעזור, כדי שכלום לא יצא מזה. כל פעם תירוץ אחר, כל פעם סיבה אחרת למה לא. ובכל זאת זה לא מונע ממך לשלוח פניות לפורום שצורחות הצילו. אבל אנג'ל, את לא באמת מבקשת שנציל אותך. את משאירה את כולנו במקום האימפוטנטי, חסר האונים למולך. אנחנו לא יכולים לעזור לך, את חוסמת הכל, לא מקבלת שום הצעה. ברור לי שלא את עצמך כותבת שם, זו המחלה שהשתלטה עליך, אבל בחורה עם מודעות עצמית והגיון בריא כמו שלך, בחייך, או שאת רוצה או שלא. את בוודאי חשה שאני כועסת. וכן, אני כועסת. אני חשה שאת משתמשת בי, ובכל יתר הגולשים, ואחר כך זורקת. בסגנון ה"דפוק וזרוק" (סליחה על הבוטות). נגמרו המשחקים אנג'ל. אם את רוצה באמת עזרה, תתחילי להזיע קצת בשבילה, להילחם. אני כאן כדי לעזור לך. אני לא מוכנה להמשיך לשבת בשילוב ידיים, לחכות לאימייל הבא שלך קורע הלב, להבין את הכאב והקושי הרב שמצוי באימייל ולדעת שאין ביכולתי לעזור לך, כי את חוסמת, נסגרת. הגיע הזמן להחליט אנג'ל... טלי פרידמן

את יכולה להכנס בבקשה לאי סי קיו לכמה דקות?

אישתי מתחמקת מיחסי מין בתרוצים אין סופים של עייפות מחר וכ"ו.איך מתמודדים בבעיה מסוג זה.

ניסית אולי לשאול אותה ישירות: " אשתי היקרה אני מרגיש שאת מתחמקת מלקיים יחסי-מין, למה?" אני בטוחה שלה תהיה את התשובה הטובה ביותר לשאלה ששאלת

שלום לשלומי, למיניות יש בסיס הורמונלי, ומכאן הציפייה כי ההתנהגות הזו אמורה להתקיים בתדירות צפויה, אבל , בעיקר, היא במהותה עניין תקשורתי, שמתפתחת, מתעצמת או נכבית ונדחקת החוצה מגרויים שמצויים בסביבתנו - ומכאן שתלויה בדואט ההדדי עם בן/ת הזוג. ומכאן: אם אשתך מתחמקת, יתכן ומדובר במה שקורה איתה, אבל סביר יותר (מבחינת שכיחות התופעה אצל רוב הזוגות) שזה נובע לא ממשהו שפגום בה אלא מתהליכי הזוגיות ביניכם, ושם אתה גם חלק מהסיפור. במילים אחרות: מיניות היא עניין של שניים, אז כדאי להתחיל את הברור עם שניכם. אתה מוזמן להציץ ברשימת הסדנאות באתר שלי (תקליק על שמי, שצבוע בכחול, בצד שמאל של שורת המענה אליך - ויפתח חלון ושם יש את כתובת האתר), ותראה שם כמה נושאים שקשורים לנושא, ויכולים לשמש כמילות פתיחה לשיחה שלכם על מה שקורה. אם זה לא זורם, לא יזיק לנסות סיוע מקצועי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

My question about whether Modal is used for depression,was directed to the consulting psychaitrist, not to just anyone who feels like laughing at my hebrew..Thankyou.. lisa

hey lisa , in fact, i didn't got what are you trying to say, or write... but you sound to me very confused. am i right? hit me back. have a nice day! from Jacki

hi jackie no i am not confused i just wanted to ask a question,and you can answer me in ivrit..the question was for the doctor..but thanks anyway..

בזמן האחרון שמתי לב כשאני מתעצבנת ממשהו כל גופי רועד דפיקות לב מואצות ובכי ללא כל מאמץ ?. כל הדברים שציינתי כאן די חדשים לי גם רמת הרגישות שלי מאד גבוהה יש לציין שעברתי משבר טיפול וסיעוד אימי לפני מותה במשך כחצי שנה בבית אימי היתה חולת סרטן שלא הסכמתי לאשפזה באוספיס והוחלט שהיא תטופל בבית המקרה היה לפני כשנתיים הייתי אז בת 24

הדר שלום! אני מצטערת לשמוע שאימך נפטרה, נשמע שעברת חוויה טראומטית בהקשר הזה ושגם היום את נאלצת להתמודד עדיין עם האובדן שלה ועם ה"שארות לבד". האם קרה משהו אחר בזמן האחרון שיכול היה לעורר את הסמפטומים שתיארת? האם זה קורה לך כאשר את מתרגזת על מישהו מסויים? נסי לחשוב על מכנה משותף של המקרים בהם חווית כאלו סמפטומים בברכת "תרבחו ותסעדו"

שלום לך הדר, אני בת 29 ועברתי חוויה דומה. ספרי קצת על עצמך, מה את עושה בחיים? עובדת? לומדת? עדי

הדר שלום רב, מצטערת על שלא עניתי עד כה, חשבתי שהיועץ המתאים לבעייתך הוא הפסיכאטר, המבין גם ברפואת הגוף וגם ברפואת הנפש. לדעתי קודם כל עליך לעשות ברור רפואי כדי לשלול כל בעיה רפואית. במידה וכל הבדיקות תיהינה תקינות, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. ייתכן ומדובר בהתקפי חרדה, אם כי זה לא וודאי לחלוטין. לצורך כך יש ללכת לאבחון אצל פסיכיאטר או פסיכולוג. אם תזדקקי להמלצות למטפלים, את יכולה לפנות שוב, ואשמח לסייע. בברכה, טלי פרידמן

שלום אני בת 23 ולא מצליחה למצוא בן זוג! היה לי חבר בגיל 13-14,היתה מערכת יחסים חלקית ורעה עם "ידיד" לפני שנתיים, אולם אני לא מצליחה למצוא בן זוג לקשר מלא של אהבה, חברות שותפות וכו'. ביאושי פניתי לטיפול פסיכולוגי, אך רק הבנתי שם שלמעשה אין סיבה נראית לעין. (והפסיכולוגית שלי מסכימה- היא אומרת לי שאני חכמה, יפה , נחמדה ומאוד מעניקה ואין סיבה שלא אמצא, סילחו לי אם זה נשמע לא צנוע. על כל פנים כך היא אמרה). כל בחור שאני יוצאת איתו (ויצאתי עם המון) - או שאין לי שפה משותפת איתו, או שהוא סתם לא מוצא חן בעיני, ואלו שמוצאים חן, לא רוצים אותי. (וזה לא שאני נלהבת מידי כשכבר אני רוצה מישהו, אם כי אני לא משחקת משחקים). ניסיתי כבר הכל- שידוכים דרך חברות, דרך אתרי אינטרנט, מה לא, ופשוט כלום לא עוזר ואני כבר שחוקה מהדייטים חסרי הטעם הללו, מלספר על עצמי שוב ושוב ומלחזור הביתה עצובה ומיואשת. בסביבתי היומיומית הקרובה הסיכויים לפגוש מישהו חדש ומתאים קטנים. אני בודדה עד מאוד (רבות מחברותי נשואות ומתחילות אפילו לדבר על ילדים, לאחיי יש משפחות ואני חשה כאילו החיים פוסחים על פני). אני יודעת שאני עוד צעירה והכל, אבל זה כבר שנים שאני לא מצליחה למצוא, ואני אחוזת אימה שהמצב לא ישתנה ושאאלץ להעביר את חיי לבד, ללא בן זוג וללא ילדים, בקיצור, ללא הדברים שהם הטובים והחשובים ביותר בחיים בעיני. בלילות האחרונים אני מוצאת את עצמי יושבת על האינטרנט עד אמצע הלילה, במעין תקוות שווא שתופיע לי על המסך הישועה. ממש יאוש מוחלט, ואני יודעת שלא יקפוץ לי פתרון על המסך. אני פשוט לא מסוגלת ללכת לישון ככה, בעצב כזה ובלי קצה של פתרון באופק. וגם כשאני הולכת למיטה, אני לא נרדמת וחושבת על מה יקרה אם המצב לא ישתנה. באמת שכבר ניסיתי כל דבר אפשרי, ומהטיפול למדתי שזה לא שיש לי איזושהי תסבוכת שמונעת ממני ליצור קשר, פחד מזוגיות, ביקורתיות יתר או כל אופציה כזו. פשוט אין סיבה. לו היתה אחת לפחות הייתי יכולה לנסות לשנות אותה! אני סופרת עוד שנה ועוד שנה שאני לבד, והעצב על כך מחמיר משנה לשנה. סופי שבוע וחגים הם סיוט. מדוע זה כל כך קשה- לאהוב ולהיות נאהבת? עבור רוב האנשים זוגיות זה דבר יום יומי והם מוצאים בקלות, למה לי זה נדמה שזה כמו לזכות בלוטו? (וזה לא שאני חושבת שזוגיות זה סיפור אגדה ושהכל ורוד ונעים, למרות הכינוי שבחרתי). הצילו!!!!!!!!!!!!!!!! האם למישהו יש רעיון? חוסר האונים מוצא אותי מדעתי והיאוש משתלט אצלי על כל חלקה טובה. בתודה לכל מי שיענה סינדרלה

פתיחותך, כמו עושר לשונך, מרשימים! אכן יש לך כוחות וכישורים, אבל אכן - עניין מציאת בן/ת זוג אינו פשוט, לרבים רבים, כולל יפים/ות וטובים/ות. ראשית, לפני ואחרי כל הפסיכולוגיות: התאמה זוגית היא גם עניין של סטטיסטיקה של זמן, כך שככל שהזמן יחלוף, כך סטטיסטית, מתקרב הזמן שיהיה טוב... ועכשיו לפסיכולוגיה: הרבה פעמים מצאתי אצל אנשים שמתלבטים כמוך בשל עניין זהה, את האימרה שגם הופיעה אצלך: ..."ניסיתי כבר הכל...", ומסתבר כי לא כך הוא, באשר כולנו בני אדם עם ההרגלים, והסטראוטיפים, והמגבלות שאנו מטילים על עצמנו. יוצא מכך שלמרות שניסית להסתייע פעם אצל פסיכולוגית, כדאי לך למצוא שוב את מי שיוכל לסייע לך בהרחבת המסגרות ובפריצת הגבולות, והכל תוך התאמה לך כאדם. נסיוני רב בדיאלוגים שכאלו, גם במסגרת עבודה פרטנית, וגם סדנאית, כך שבטחוני גדול כי ההתנסות היעוצית הראשונה שלך אינה צריכה להיות גם האחרונה. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה רבה, ד"ר אברהם, על תשובתך. אני אכן אקווה שהסטטיסטיקה לטובתי... באשר לפסיכולוגית, אני בטיפול עדיין, ורק מזה 10 חודשים. אינני חושבת שלכך שהמסגרות אינן נפרצות יש קשר אליה. היא פסיכולוגית מצויינת שעזרה לי המון, חלו בי הרבה שינוייים והטיפול מתקדם מהר וטוב. אין לה (ולא לאיש) פתרונות קסם למצב. אינני חושבת שלהחליף מטפל יפתור את הבעיה (אם זו היתה כוונתך). בנוסף בנושאים אחרים נפתחו הרבה דברים בטיפול (שאינם קשורים לזוגיות) ושחלקם קשורים למערכת היחסים איתה, נקשרתי אליה עד מאוד וזה חלק חשוב בטיפול, וחשוב שאמשיך בטיפול אצלה. (דרך אגב, המחמאות שאמרה לי אינן הדרך בה היא מטפלת בדרך כלל, כמובן. היא אמרה את זה פעם אחת, לא מזמן, כשהייתי מיואשת לחלוטין ושאלתי מדוע היא מרשה לעצמה להיות אופטימית ומדוע היא משוכנעת שהבעיה אינה חמורה ושהיא תבוא על פתרונה - רק למקרה שנשמע לך שההתבטאות שציטטתי אינה דרך טיפול מועילה. היא פסיכואנליטיקאית, ולרוב דווקא שותקת....) בקיצור, האם דעתך היא שעלי להחליף פסיכולוגית ? (למרות שלא אעשה את זה). ובאשר ללפתוח מעגלים חברתיים חדשים בדרכים אחרות - אורח חיי לא ממש מאפשר זאת, לימודי תובעים זמן רב, וכן יש עבודה, ועוד דברים, אינני יכולה למצוא "חוג" חדש או דבר מה כזה, ולצאת למסיבות בדיסקוטקים או פאבים נסיתי, אני שונאת את זה. רוב תודות סינדרלה

סנדי היקרה אני לא מבקרת אותך אבל נראה כאילו היתרגלת לבדידות ואת יושבת מול מסך המחשב ומחכה שיפרוץ משם אביר אז זהו שלא מצד שני מלא בחרים מקסימים {יחסית} מסתובבים בחוגים אצל חברים בבתי קפה וכן גם בפאבים ומתים להכיר אותך אל תייבשי את עצמך בבית צאי ותפגשי וכן אני יודעת שהחיים מעייפים והכי קל זה להישאר בבית ולהתלונן שאין שם אף אחד חדש ואם יש הוא לא ממש שוה ולי גם מאוד עזר לקרוא את הספר של רפי יעקובי שממש מסבי רלמה לצאת מהבית בהצלחה

אילנית שלום תודה על תגובתך. האם את באמת חושבת שלא ניסיתי? דיסקוטקים, פאבים, מה לא. אני שונאת את המקומות האלו. מה לעשות אני שונה וצורות הבילוי שמתאימות לי לא בדיוק מאפיינות את בני גילי. זו בעיה קשה. הכרחתי את עצמי ללכת יותר מפעם, מעולם לא יצא מזה כלום. אני יוצאת הרבה דווקא, עם חברות, לבתי קפה וקולנוע, הבעיה היא שאף אחד לא ממש ניגש ומתחיל איתי בסיטואציות האלו, לא באמת מכירים ככה אנשים. באשר לחברים - כאמור מיציתי אופציות של הכרויות דרך אלו שהיו מספיק אכפתיים לנסות להכיר (מעט כאלו) וכל השאר שקועים מידי בעצמם או טוענים שאין להם מי להכיר לי וכו' ואני לא מתכוונת לבקש יותר מפעם אחר ולעשות את עצמי נודניקית או פאטתית. למעשה את האחרון שיצאתי איתו דווקא הכרתי ככה - הלכתי לבית קפה עם חבר'ה מהאוניברסיטה, ואחת הביאה ידיד שלה שאחר כך ביקש את הטלפון שלי. הפלא ופלא -גם זה לא עבד והיה לו פחד מזוגיות והוא ברח ממערכת היחסים כמו מאש ברגע שהוא הבין שאני רוצה "חבר אמיתי" כדבריו, מה שלטענתו הוא לא יכול היה להיות לי. ובכל מקרה סיטואציה כזו לא קורת לעיתים מספיק קרובות, שאני יוצאת וגם פוגשת שם מישהו שמוצא חן בעיני ואני מוצאת חן בעיניו. אם תשימי לב טוב הדבר האחרון שאמרתי זה שאני נשארת בבית ומתלוננת, להפך - אני כל הזמן מנסה דברים, וכאמור כתבתי גם שהזמן שלי בכל זאת מוגבל מאוד וסדר היום עמוס ביותר, לא כל אחד יכול לצאת כמה ומתי שמתחשק לו. על כל פנים תודה סינדרלה.

תגידו !!!! מישהו מוכן לעזור לי????..

בקשר למה?

בקשר לשאלה ששאלתי בפורום!!!! אני בת 19 יש לי חבר בן 19 גם, אנחנו מקיימים יחסי מין כבר כמה חודשים , אבל ברגע שזה מגיעה להיתפשטות הוא מתבייש, הוא לא מוכן לעשות את זה בלי שמחה ואור כבוי, זה מפריעה לי, מה לעשות?

אני בת 19 והחבר שלי גם בן 19 , אני והוא מקיימים כבר 3 חודשים יחסי מין כשזה מגיע לזה הוא ניהיה מאוד ביישן , ולא מוכן להיתפשת עם יש אור ובלי שמחה, זה מאוד מפריע לי. כיצד יוכל להוציא אותו מהביישנות שלו?

הרו שלום רב, האם אלו יחסי המין הראשונים של שניכם? ייתכן והוא עדיין חש מבוכה בעצם ההתנסות והראשוניות. צריך לתת זמן, לכבד את רגשות בן הזוג השני, ללכת לפי הקצב האיטי יותר. בסופו של דבר תגיעו ל"תכל'ס" בכל מקרה, אז למה לא לתת אפשרות להגיע לשם יותר לאט, עם הבנה ועניין לצרכי בן/בת הזוג? בברכה, טלי פרידמן

אז זהו שאני לא החברה הראשונה שהוא מקיים יחסי מין איתה, ההפך הוא הראשון שלי... ולכן זה מעצבן!!!

כי לא קיבלתי. וחוץ מזה מה שלומך ואיך עבר החג?

היי רוית, אני מאד שמחה שחזרת לכאן !!! שלחתי לך את החלום למייל שבהקלקה על שמך (מעניין למי זה הגיע ) תכתבי לי האם את יכולה לקבל את זה משם ? והחג עבר.... כמו כל יום שעובר.... הכל זה מלחמת השרדות !!! נקווה לטוב !

חזרתי מחופש ארוך ונעים. אני שמחה לפגוש שוב את כולכם. נוכחתי כמה חשוב המקום הזה עבור רבים מכם- וגם עבורי. היו הרבה התרחשויות פה- ועלי לדפדף הרבה אחורה בכדי להשלים פערים. אני מבטיחה לעשות זאת ובמידת הצורך אענה תשובות רטרואקטיביות לשואלים. אז ברכות לכולכם. רוית.

רוית, מקווה שנהנית מהחופשה והתמלאת בכוחות חדשים ורעננים! ואכן, היו התרחשויות... :) שתיהיה שבת שלום (ממה שעוד נותר ממנה) ושבוע נפלא, טלי פרידמן

נכון טיפול וכמה שיותר מהר אני אגיד לך מה הבעיה.אני מזיזה את זה לאט גם ממיעוט הכוחות.אין לי מספיק כוח "לתקוף". שלא תחשבי שהשתמשתי בשיחה שלא ,נתפשה בעיני כמחמדה ,עם המטפלת שנתת לי , כתירוץ לברוח מטיפול בכלל. אני יודעת שיש עוד מטפלים. טלי...כסף...לא מהווה בעיה כזו גדולה כפי שהצגתי...אולי אפילו בכלל לא ואולי אפילו הבנת את זה כבר. ההתחמקות של הורי היא לא מטעמים כלכליים... הם פשוט לא מצליחים לנתק את הקשר "הם משלמים-הם מעורבים". מה גם שיש לי כסף משלי...עבדתי לפני הצבא...לא סכומים כמו 350 לשבוע...אבל אולי יש יותר זולות... מרחק...מרחק זה קובע אין מה לעשות. מזה אי אפשר לברוח. וגם שעה. אני חיילת טלי. עזבי מרחק.בואי נקרא לזה "נגישות".זו מילה יותר מדוייקת. אבל אם אני אקבל תשובה שלילית מהם,אני אצטרך למצוא דרך לעקוף את הבעיה הזו...

אם את עדיין כאן ומכוונת להשאר עוד קצת... תוכלי בבקשה להגיע לאי סי קיו, אני זקוקה לשיחה ... רק אם זה לא מפריע לך ...

רק אני ערה בשעות כאילו...

אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים עמוקים. זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. מה עליי לעשות? מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

בבקשה שמישהו יתייחס להודעה המקורית שלי ...................אלמוני כתב/ה: > > > אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. > הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. > אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן > להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - > אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. > פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים > עמוקים. > זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. > זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות > יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו > בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. > > אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. > מה עליי לעשות? > מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

כודם כול אני לא מומחית אז אל תיתיחםס ברצינות!!! ניסיתה ליצור קשר עם בנות? כלומר עם אתה מפחד מיצירת קשר עם הומוסקסואליים אחרים אז אולי שווה לינסות ליצור קשר עם בנות! מה דעתך?

> אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. > הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. > אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן > להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - > אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. > פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים > עמוקים. > זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. > זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות > יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו > בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. > > אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. > מה עליי לעשות? > מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

הפחדתי אותך?

אני מרגישה את הפחד(חרדה?!) מתחילה לאכול אותי... יש דרך לעצור את זה...? יש דרך? לא מצליחה לנתק עינים מהמסך... כותבת כמו רובוט.... מפחדת להביט לצדדים...

אנג'ל יקרה, את ידעת שזה יקרה, הכנת את עצמך מראש. תשתי הרבה (באמת, זה מועיל הרבה פעמים), תדליקי את כל האורות, שימי מוסיקה (אגב, הרדיו של מומה ווואלה מעולים...תנסי?), ותמשיכי לגלוש. את גם יכולה להעזר במוקדי החירום הטלפוניים (ער"ן, סער וכו'). זה עוזר. אני חלילה לא צוחקת עליך (בטח תחשבי שזו הצעה מתוך הלצה...). להיפך, המוקדים הללו מאד מסייעים, ונותנים לך תחושה שיש איתך מישהו. מצטערת, אין לי פתרונות קסם. אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר. טלי פרידמן

...

אוקיי פעם ראשונה אני מקשיבה לרדיו מוואלה כיוונתי לשקט ישראלי וקיבלתי את השיר "ים של דמעות" מצאתי לי עיתוי להדליק את זה...

שלום לך ד"ר נכבד. באת בדממה,לא שיתפת אותנו בניסיונך מהטיפולים שאתה מסייע. ובהמשך כל הודעותייך ותשובותייך מנומקות בתמצית. כאילו אנו איזה מינאטוריים. אז ד"ר שפוך,דבר הרבה,שנבין שתף אותנו מנסיונך הרב,אתה הגעת לפורום מכובד. ואל תענה לנו במילה אחת או שתיים. רוצים לשמוע מילים מעודדים,שאם לא אז למה אנחנו פה. אז קדימה ,באם נרתמת לעזור בפורום זה עשה עבודתך נאמנה. כי אנו מקבלים פה את האנשים במלוא הרצינות. חג-שמח לך ולכל הצוות. דניאל. מכל..מלמדיי..השכלתי..

שלום רב, דניאל, ותודה על הערותיך. אינני קולח בכתיבה כמו בדיבור, והרי תסכים כי לאנשים שונים סגנונות שונים לגבי התבטאותם. עניין אחר, זה מידת הפרוט שראוי, מבחינה מקצועית, לדעתי, להכנס אליו. ואחרון חביב, ובאמת הכי חשוב מבחינתי לאמר: מה שאני מוסר זה הכי טוב שאני יכול, במסגרת הזו. מידת וטיב הסיוע, כמו מידת העניין שלי בנושאים שאני מגיב אליהם, אינם צריכים להכנס לחישובי קורלציה מול כמות המילים. אם נתתי כיוון, חיזוק, וכו' - עשיתי את הכי טוב שרציתי לעשות. ושוב, תודה על הערותיך/הארותיך, ד"ר יוסי אברהם

ועל זה נאמר חכמים שותקים וט .......... מדברים

תודה על תשובתך האמיתית והכנה. המשך כך..בסוף לא נוכל להיפרד ממך.(-: ושוב תודה. דניאל.

יש לי שתי בנות 10 ן-6וחצי הילדה בת 6 ןחצי בכיתה א' סובלת מפירכוסים מגיל שנה ולכן מוקפת ומוגנת תמיד על ידינוומאוד מפונקת ורגישה מאוד וניפגעת מכל צעקה קטנה בבית ספר עיי המורים או חברים.בחודש האחרון היתגרשתי מאבא שלה אבל אנחנו מתפקדים רגיל בבית והאוירה טובהלכן אני לא חושבת שזה בגלל המצב הזה מה שגם הפינוק והרגישות שלה התחילה לפני המצב החדש אבל הילדה מיתלוננת שלפעמים בא לה לבכות והיא לא יודעת למה אני לא יודעת איך להיתמודד ומה הסיבה האמיתיתלכך אודה לכם אם תוכלו לענות או להדריך אותי תודה עירית

עירית שלום רב, קשה לענות על שאלתך דרך הפורום. מדובר בנושא מורכב מכמה תחומים: המצב הפיזי של הילדה והתמודדות המשפחה ושלה עם המצב, הגירושין, הפינוק והרגישות של הילדה. כל אלה מחייבים התייחסות מעמיקה ומקצועית. הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר, ודרכה לפנות אל פסיכולוג ביה"ס, ולהתייעץ עימו. ברוב בתי הספר נמצאים כיום מטפלים באומנויות השונות: אומנות פלסטית, דרמה, תנועה וכו'. ייתכן ותוכלי לבקש שגם ילדתך תקבל טיפול מסוג זה. לפי הידוע לי זה מאד עוזר ברוב המקרים, אך קחי בחשבון שהקיץ מתקרב, ואז הטיפולים נפסקים. דבר אחרון הוא, שכלל לא הזכרת את בתך הגדולה. כיצד היא מגיבה לכל המתרחש? בייעוץ, אני מציעה לך להתייחס אל מקומן של שתי הבנות, וההתמודדות כלפי שתיהן. וכמובן, אל תשכחי את עצמך. גם את עברת שינויים לא פשוטים של גירושין, פרידה וכדומה. בברכה, טלי פרידמן

אני שמחה שאת מוכנה לשמוע. כתבתי את זה כבר ל- "אמא של...", ומכיוון שזה די ארוך לדעתי אז אני אשמח אם תפני למכתב ששמו: "לאמא של..." מאת jacki , אני מקווה שזה בסדר. גם לי בהתחלה זה נשמע בולשיט, באמת, אבל אחרי שעשיתי את זה הפסיכולוגי שלי שאלה אותי איך הייתי מדרגת את הלחץ שלי לפני התרגיל ואחריו, ונדהמתי מההבדלים, לא האמנתי. אבל אני בהחלט חושבת שזה נורא תלוי בסיבה שלך לנדודי שינה, בדר"כ הם לא באים סתם פתאום. את יודעת למה לך יש נדודי שינה? אני אשמח לשמוע, אבל רק אם את מעוניינת לספר. תודה, ולילה טוב! jacki

זה לא ממש משנה מה עוזר לך עוזר לך ודעתי לא צריכה להחשב... נדודי שינה התחילו אצלי בגיל 4-5 כשהתחילו אצלי סיוטים ליליים .קרה שסירבתי לישון והייתי משחקת כל הלילה כדי לא להרדם או שאחרי סיוט פשוט לא נרדמתי יותר. בגיל 15,בעקבות משהו חזרו הסיוטים והפעם באופן ברור על מוות...הייתי שוב חסרת שינה כחודש -חודשיים ושוב עבר... בגיל 16-17 התחילו לי נדודי שינה שאין לי מושג מניין באו.הייתי יושבת בלילות,כותבת,נלחצת מכך שאני לא נרדמת ושלמחרת יקרה לי משהו רע(אף פעם לא קרה). תביני שככה עשיתי בחינות ועברתי ימי לימודים... הייתי חסרת מנוחה כזו.שום דבר לא גרם לי להרדם.שום דבר! אמא שלי פנתה לפסיכולוגים והם הרגיעו : "בטח יש לילדה חרדת בחינות" היה לה קל להאמין והיא האמינה... אבל לי אין חרדת בחינות! שנה לאחר מכן נגשתי לבגרויות.שתתי קפאין עד ל5 דקות שלפני השינה ונרדמתי כמו כלום! לא היה קשר לבחינות מה שכן...היה להם פיתרון של לתת לי צמחי באך...טוב זה עניין של אמונה,לי זה לא עזר... כרגע,נדודי שינה...מלווים לעיתים בעצבנות,כאבי ראש,סיוטים ,חרדות...אולי בגלל הפרעת אכילה,אולי סתם כי אני מטומטמת. מי יודע... היה מעניין?!

תודה שסיפרת לי. אני יודעת כמה זה לא נעים שיש לך נדודי שינה, מה את עושה עם הפרעת האכילה שלך? מאז שהתחילו לטפל בהפרעת האכילה שלי, אז בערך שבוע אחרי זה יצא לי לישון לילה שלם, והייתי כ"כ מופתעת, כי לא ידעתי שיש לזה קשר, אפילו קטן להפרעת האכילה, אבל מה שנכון, זה שאני עדיין מפחדת להירדם, ועדיין יש לי פחדים, וחדרות, ואובססיות והכפייתיות שבהן לא חלפו אפילו במקצת, אלא רק התגברו. אני לא כ"כ יכולה להצביע על החרדות שלי, אולי קצת, אני כאילו חוששת שמישהו לא מוכר יבוא אליי, מצד אחד אני חושבת על רצח ואונס, ואלה דברים שיפגעו בי, אבל מצד שני לא כ"כ איכפת לי, אני יודעת שזה דבר שבעצם יפגע בי אז אני לא מוצאת בזה דברים רעים, את מבינה? זה סותר אחד את השני. אני פוחדת כאילו מחשיפה, שאם מישהו יגע בי, יתקרב אליי (או אפילו ידע עליי משהו) אז זה כאילו אני נחשפת, ואי לא רוצה בזה, והעניין שאני לא מעוניינת להיחשף והרצון להיעלם מתבטא אצלי בהמון דרכים. אני מבינה אותך כשאת אומרת שנדודי השינה מלווים בכאבי ראש וסיוטים, זה לא נעים בכלל. וכן. עניין אותי מאוד מה שסיפרת לי. תהיי בטוחה. לי יש נטייה לדבר הרבה(או לכתוב הרבה) וזה לא כ"כ מתאים לי( זה כל הקטע עם הקושי להיחשף) ואחרי זה יוצא לי כאילו להצטער על זה שנחשפתי וסיפרתי ושמישהו יודע, זה יכול להרוג אותי.(אבל שום מגיע הקטע, שאני יודעת שקש לי להתמודד עם זה ,אז אני עושה את זה לעצמי דווקא, מתוך שנאה, את יודעת?!) . אני מקווה שלא שיעממתי אותך, אם כן, אז תגידי לי. טוב? בוקר טוב ויום נעים לך! jacki

הזמן עובר והיאוש גובר בעיות בהדחקה מחכות למענה אך לשווא כל התקוות כי סביר שמחר אני כבר לא יהיה כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי שהכל כבר יסתדר אם רק אפסיק להיות אני שינויים לא מוצלחים שגרמו לשגעונות ובתוכי אני יודעת שהכל רק אשליות לא משנה מה אבקש או אייחל כל מה שיקרה יתגשם לרעתי כל דבר הייתי נותנת אם היו נותנים לי להרגיש רק קצת אחרת המתה שחיה בתוכי בנתה לה קן עם שושנים שרק גורמת לי לרצות לאבד את החיים למה זה קורה לי ?

וכתבתי לך הודעה קצת יותר למטה...

ג'קי יקירתי! מנסיון, למדתי שאפשר להשתנות. את יכולה פשוט לחיות מחדש. אם אני עשיתי את זה, אז כל אחד יכול. אני לא יודעת אילו חוויות עברת שגרמו לך להרגיש ככה, אבל אני בטוחה שהן לא חוויות כ"כ נעימות ואף על פי כן, את לא מרוכזת בעצמך, בבעיות שלך ובעניינים שלך. את מוצאת את הכוח לעזור גם לאחרים. עזרת לי, מאוד. ובשביל לעזור לאחרים צריך המון כוח, את צריכה בשביל זה להפוך את עצמך ל"גיבורה" ולא לתת לעצב שלך ושל אנשים אחרים להשתלט עליך, וזה קשה. קשה מאוד. יש בך חוזק פנימי, גם לי יש, אבל אני ויכול להיות שגם את (מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת ואולי אנחנו מרגישות את אותה ההרגשה) לא מנצלות את החוזק הזה לדברים חיוביים (חוץ מעזרה לזולת - ערך עליון ביותר), את צריכה לנצל את החוזק הזה בשביל לעזור לעצמך להיות יותר אופטימית, להיות יותר בטוחה בעצמך.להתחזק יותר. ולבינתיים, ביי, tal

טל, אין לך מושג כמה אני מודה על הדברים שכתבת לי, אין לי נטיה לחשוף את הרגשות שלי ואת מה שאני מרגישה באמת, זו החולשה שלי, והשתכנעתי בכך שזה אינטרנט ולא ציפיתי שמישהו באמת יקרא את זה. אז בקשר למה שכתבת, את צודקת בהחלט, והפסיכולוגית שלי אמרה לי את זה עקב כל המצב. עם כל הכבוד ידעתי שיש לי המון כוח רצון ושליטה עצמית אבל גם ידעתי שאני מנצלת אותו למטרות לפגיעה עצמית, ולאו דווקא פיזית אלא נפשית, שבשבילי זו פגיעה קשה עוד יותר, היא אמרה לי שאת כל השליטה שיש לי, אני מנווטת לדברים שליליים(לדוגמא הפרעת האכילה שלי= הרצון להרס העצמי שנכשל בגלל שאנשים מזורגגים תפסו אותי) - (את שמה לב ששוש חשפתי עוד פרטים על עצמי, ואני כבר מצטערת על זה, לא בגללך, זה אני ,זה כאילו אני מפחדת שיכירו אותי, כאילו שיכירו ת'זהות שלי. בא לי למות מההתקפים האלה של הפחד שכאילו עכשיו עוד מישהו יודע, למרות שאני יודעת שאתם נורא אמינים, ואיתך גם יצא לי לשוחח מספר פעמים ולא הצטערתי, אז אני לא יודעת מה הבעיה שלי. אני סתם דפוקה, אני פשוט צריכה ללמוד לחיות עם זה. נקודה). אני מצטערת מקרב לב שזיינתי לך ת'מוח, כתבתי לך הרבה שטויות מפגרות ולא מעניינות שבא לי פשוט למחוק עכשיו, אבל אז לא יהיה לי מה לכתוב לך, כי כל תגובה שלי אלייך לא תהיה שווה כלום אם אני לא אגיד עוד משפט, כי אני לא יכולה להעביר לך את זה ברמזים... אני צריכה להסביר את עצמי כדי שלא תביני אותי לא נכון. אני לא יודעת איך אני יכולה להודות לך על העובדה שאת חיה, נעמת לי מאוד(איזה פחד, מה אלה המילים האלה?) , לא האמנתי שאני אצליח להוציא ת' דברים האלה, גם אם אני מצטערת על זה, אני פשוט יודעת שאני צריכה עזרה ... עזרה פסיכולוגית, כן? בדיוק בקרוב אני אחזור לשיחות עם הפסיכולוגית שלי, תאחלי לי הצלחה ושהפגישה תתקיים בקרוב, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, נמאס לי להתמודד עם כל החרא הזה, וזה מה שמביא לך ת'יאוש כ"כ קרוב לפרצוף. שוב סליחה שטימטמתי לך ת'מוח, מצטערצ ומקווה שאת סולחת. את לא צריכה לשמוע ת'בעיות שלי, החיים שלי לא שווים מספיק כדי שאני אסתדר איתם לבד ולא אשעמם מישהו אחר עם סיפורים עליהם, נכון? אז ,לילה טוב ו........יום נעים למחר בבי"ס.......!!! ביי בינתיים, Jacki נ.ב את שלחת לי משהו לפני זה שהחזרתי לך תשובה עבורו, קיבלת את זה? זו הייתה תשובה למכתב בקשר לידיד שלך (RE: נטייה להתאבדות)... אני פשוט לא בטוחה שזה נשלח עד הסוף... ואני שוב מצטערת על ששיעממתי אותך...... אני כ"כ מתביישת מעצמי.....את כ"כ מסכנה שנאלצת לקרוא את כל זה ,אני לא בטוחה שלא נרדמת, זה כמו מעין עונש.....אני נורא מצטערת(סולחת?)...

איך מתמודדים עם חוסר שליטה בכסף מצד אישתי.הדבר משפיע בכל תחום בחיינו וגורם למיריבות ומתחים. אנחנו מדברים על כך תמיד והדבר לא מישתנה.

יוני שלום רב, קצת קשה להבין ממכתבך את מהות הבעיה. אשמח אם תפרט, ואז אשתדל לייעץ. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום: השיחות על המינוסים הגדולים מובילות לנקמנות בחיי המין.ברצוני לציין שאישתי נשואים שניים שלה +ילדה מגיל 3 איתנו. וילד נוסף משותף.איננה אוהבת סדר להשקיע בעבודות הבית ברצוני לציין שאני תמיד בקטע הנ"ל עוזר ללא חשבונות הכל נופל עליי.בימים אלה אנחנו במשבר אישתי בייעוץ לבד לאחר 3 פגישות אישיות אני היפגש לבד ובעתיד במשותף.אני מעוניין בזוגיות הזאת מאוד.מאוד חשוב לי התא המשפחתי.מעוניין בדרכים חיוביות לטיפול בבעיות.דבר נוסף בעינייני חינוך עם הילדה מנישואין קודמים יש מצב לא הגיוני של רחמנות אליה ויצירת מצב מלאכותי של "נקמנות כלפי הילדה ממני" דבר שלא נכון בכלל.אני מאוד משקיע בא שעורי בית וכ"ו.