פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אביב, רק רציתי להגיד שאת פשוט בן אדם מדהים! אני לא מכירה אותך אלא רק מהדברים שקראתי כאן ואת יודעת כל כך לעזור ולתמוך! ברור שאת צריכה קצת זמן לעצמך כי זה כמו שכתבת לי בשבוע שעבר, שלא תמיד אנחנו יכולים להיות הכי חזקים לפעמים צריך לדעת גם להקשיב לעצמך. אני מאחלת לך הרבה הרבה כוחות כדי שתוכלי להתמודד עם כל הדברים שעוברים עליך. ואת צודקת, אפשר לצאת מזה ובהחלט יש תקוה, תמיד יש. חשוב להאמין בזה גם בימים הכי שחורים. אז שיהיה לך יום טוב וצבעוני! ותמשיכי להשקיע בך!
ללולה, שוב פעם אני בוכה, מהתרגשות, מתנצלת, אבל באמת אלפי תודות על התמיכה ובכלל, אביב.
שלום רב, בני בן -8 , אינו מרטיב לא ביום ולא בלילה אך הבעיה היא כשהוא נבהל ממשהו שמפחיד אותו אז הוא מרטיב במכנסים זה קורה אחת לכמה חודשים , זה מאוד מדאיג אותי האם אפשר לטפל? האם זו יכולה להיות בעיה נפשית כרונית? תודה.
עדי שלום. את יכולה לתת דוגמה למצב כזה בו הוא הרטיב? ואיך הוא מבחינה רגשית- האם הוא שמח/ עצוב/ חרד? איך הוא במעברים ופרידות? ולסיום- האם כך היה תמיד- מאז שניגמל, או שהתופעה התחילה סביב ארוע מסויים שקרה? תודה. רוית.
לרוית שלום, המצב הזה היה בערך מכניסתו לכיתה א' , זו היתה התאקלמות קשה וכן ברקע לידת אחיו . בני הוא ילד שמח בד"כ אך מאוד פחדן הוא לא יורד למטה לשחק אם חברים למשל , עלי לציין שכשהוא הרטיב בכל מצבי הבהלה הוא פחד ,זה קרה בנוכחות אביו בני פוחד מאביו ובמקרה האחרון בני שבר שעון קיר כשיחק בכדור ומאוד נבהל והרטיב במכנסים. תודה
שלום לכם, מה זאת בדיוק תופעת הלטארדיב דיסקינזיה? כיצד היא באה לידי ביטוי? מה ניתן לעשות כדי למגר אותה? קראתי כבר חומר בנושא בספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", אך אני זקוקה לעוד מידע. אודה על כל התייחסות. קרן.
בהמשך להודעה הקודמת. ראו גם שאלתי מיום 13/4 עמ' 170, בו תיארתי מקרה של ילד אוטיסט. האם מה שיש לו נראה כמו תופעה זו? קרן.
ואת יכולה לקרוא פה: http://www.breggin.com/neuroleptics.html
היי לכולם, בוקר טוב, אנג'ל - מצטערת אם פגעתי, לא התכוונתי. לא הגבתי אתמול בעיקר בגלל שרציתי קודם "לישון על הדברים". מתנצלת שוב אבל זו הדרך שלי קודם כל לעבד את הדברים עם עצמי, להבין איפה אני בכל הסיפור ורק אז לחשוב איך איך אני מתמודדת עם המצב בכל דבר. אני לא פועלת באימפולסיביות בדרך כלל, ומעדיפה לשקול את הדברים לפני הפעולות שלי, בייחוד בימים הקשים שלי. האמת היא, שתכננתי לכתוב לך מייל אישי על הבוקר, אבל כיון שהדברים נפתחו כבר כאן בפורום אני אמשיך בדרך שלך ואגיב כאן. אני לא יודעת איך להסביר את זה ואני חושבת שטלי הסבירה את זה הכי טוב בשבילי. יש לי בעיה עם להפגין חולשה כאן בפורום ועם להראות עד כמה הכוחות שלי מוגבלים. אני מעדיפה להציג את עצמי כאן כחזקה, מעודדת, ולא לדבר על הקשיים שלי, וזה מכמה סיבות, אבל העיקרית שבינהם היא שאני נמצאת בטיפול, ויכולה לקבל שם את התמיכה שאני זקוקה לה כדי להתגבר על המשברים שלי על כל הביטויים שלהם, ובפורום אני מעדיפה לא להעמיס על אחרים עם הבעיות שלי והקשיים שלי, אלא ההיפך, לתת את הצד החזק שאפשר לצאת מההפרעה, שאפשר ליהיות חזקים, שאפשר להתמודד, למרות שקשה, ואני לא מפרטת בדרך כלל מה קשה, כי זה באמת מאוד מאוד אישי, וכל אחד לוקח את הקושי שלו למקום אחר. אני מאמינה שלכל אחד בפורום יש בעיה, שהוא מתמודד עימה, וגם אני הייתי ככה בהתחלה, אבל ברגע שמצאתי את המטפלת המתאימה, אני לא רוצה להשתמש בפורום כדי להכביד או להעמיס, כי יש לי תחליף לזה, אני רוצה להיות פה במקום אחר, במקום מעודד לאנשים שעוד לא מצאו מישהו להישען עליו. כתבתי את זה במייל אישי לטלי ואני מרשה לעצמי להעתיק את הדברים לכאן, ברשותה, כי אני חושבת שאולי זה יסביר : "גם עכשיו כשאני במשבר היסטרי מבחינתי, וגם ביום שישי עם כל הלחץ בעבודה והתקופה הקשה שעברה עלי בחג הטפשי הזה, תמיד ההודעות שלי חזקות ומעודדות, אופטימיות ומשאירות פתח לתקוה ולמחשבה שאפשר לעשות את זה, לצאת מזה, מנסה לחזק ולתת כוחות לאחרים שנמצאים במצב קשה, ולא מפילה עליהם את הקשיים שלי והחרא שלי. אני אמשיך לכתוב שם (בפורום) טלי, כי אני חושבת שאני באמת גורמת לאנשים להרגיש טוב יותר, מחזקת אותם דרך המאבק שלי, ולא מחלישה ..." אבל הכי חשוב בעבורי זה החיזוקים שאני מקבלת פה מאנשים, כי הודעות כמו של שאול שמחפש אותי, או מדניאל שכותב לי שאני משהוא, או מאליאן שריגשה אותי כל כך בבוקר עד דמעות, או מג'קי שכותבת שהיא קיבלה ממני כל כך הרבה כוחות, הם אלה שמחזיקים אותי בחיים, הם אלה שגורמים לי להצליח, הם אלה שעוזרים לי לעבור עוד יום ועוד יום בלי להתפתות להקיא. אני מרגישה פה בפורום חשובה, מרגישה שמישהו חושב עלי, מרגישה שאני לא לבד במאבק שלי, אלא יש לי "סוללה של אנשים בגיבוי" פה בפורום, שתומכת ותהיה כאן בשבילי, אם אני אצטרך, וזה הכי משמעותי בשבילי. מזה אני שואבת כוחות באמת להמשיך ולעבור עוד יום. בקיצור, אנג'ל, זו לא את, זו אני ורק אני, זה הקשיים שלי, והכוחות המוגבלים שלי שבתקופה הזו אני לא כל כך יכולה לאפשר לעצמי לחלק אותם עם אחרים, צריכה אותם לעבודה, למשפחה, להתמודדות עם המוות של אבא, להמשיך את הטיפול האישי שלי. לא עניתי אתמול לפלאפון כי כבר 3 ימים לא ישנתי כמעט בכלל בגלל הדברים שעוברים עלי, והרגשתי חלשה, לא עניתי לאף אחד שצלצל אלי לפלאפון אתמול, ולא רק לך, בשלב מסוים פשוט ניתקתי אותו, לא הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם אנשים אתמול, כל מה שרציתי היה לישון, וגם את זה לא הצלחתי, עברתי עוד לילה ללא שינה. אבל יש לך את הפורום ויש לך את המייל האישי שלי, ואת יכולה להגיב על הדברים בכל דרך שנראית לך. לא ניסיתי לנתח אותך, ניסיתי להראות לך עד כמה אני חלשה ופגיעה, עד כמה אני גם מתמודדת עם דברים קשים, נכון, אני גם חזקה, ויכולה להתמודד ויכולה להפסיק להקיא, אבל חייבת לשמור כוחות בשביל זה. אני יכולה לעודד, יכולה להיות אופטימית, יכולה ליהיות חזקה בשבילי ובשביל אחרים, אבל בגבול, והשבועיים האחרונים באמת היו לי אינטנסיביים מדי, ובגלל זה החלטתי לתפוס קצת מרחק, כדי לשמור על עצמי, כדי לשמור על הכוחות המוגבלים שלי, כדי לא להתמודד כרגע עם מה שאני לא מסוגלת להתמודד איתו, כדי שדברים לא יעלו אצלי כרגע כשאין לי כוחות להתמודד איתם רק בגלל שאמרת אותם או כתבת אותם. בפורום אני יכולה לקרוא ולהתייחס רק למה שאני מסוגלת לו, יכולה לסנן, אבל בשיחת טלפון או במייל אישי אין לי את הבחירה הזו, אני שם, ואני קוראת ואני מתמודדת ונפגעת. ואין לזה שום קשר לחשיפת המחשבות האנורקטיות שלך, חשפת בפני כל כך הרבה דברים הרבה הרבה יותר משמעותיים בעיני, הדברים עלו אצלי עוד לפני שקראתי את ההודעה הזו, והחשיבות שאת מקנה לחשיפה הזו היא שלך בלבד ולא שלי. ואם מישהו צריך לבקש כאן סליחה, זו אני, ממך באופן אישי, ומכולם. לאליאן - תודה על התגובה, אין כאן שום ענין של התערבות בעניינים לא לך, נתת לי פשוט כוחות לעבור עוד יום, שאני מקווה שיהיה קצת יותר קל מהימים האחרונים, וזו לא הפעם הראשונה שהתגובה שלך מחזקת אותי, ואני בטוחה שאנג'ל הבינה את כוונתך. לכל משתתפי הפורום (דניאל,שאול, ג'קי, ליסה, רחל וכל מי ששכחתי) - תודה על הכוחות שאתם נותנים לי, רציתי רק שזה יהיה גם במודעות שלכם, ולא רק שלי, ההודעות שלכם מרגשות אותי באמת כל פעם מחדש עד דמעות, ונותנים לי המון כוחות. לטלי - לצערי המייל שלך הגיע בג'יבריש אז אני לא יכולה לקרוא אותו, חבל !!! אני חוזרת ומבקשת סליחה מכולכם, אם הכבדתי, העמסתי, הקשיתי, או קלקלתי למישהו בזמן שאני כותבת פה בפורום, יום טוב לכולם, אביב.
אביב, את לא צריכה לבקש סליחה ולהודות, לפחות לא לי. זה משום מה היה ברור לי שזה הדבר שצריך לעשות... אם את שואלת אותי, אני אפילו לא זוכרת מהיכן זה התחיל... עניתי לך מתוך תחושת בטן שמסתבר שזה הכי אמיתי ! בכל אופן אני שמחה שיכולתי להיות לך לעזר ואשמח להמשיך להיות... כשתרצי ומתי שתרצי... תהיי חזקה !!!
קראתי והתרגשתי. קראתי שוב ודמעות עמדו לנגד עיניי. קראתי שוב ואפילו בכיתי. מי שצריך להתנצל זה אנחנו,שעומדים מהצד ורואים את הקושי שלך בהתמודדות,ולמרות זאת את זאת שמעודדת ותמיד נשמעת אופטימית,ואנחנו מכח התמדתך ואייך שאת מכריחה את עצמך שלא קשה לך, שואבים קצת מכוחות אלו,שהם כל-כך מעטים. לכן את לא צריכה להתנצל בפניי אף אחד,כי מה שאת עושה למעננו זה מעבר למה שאת עושה אפילו בשביל עצמך. תשארי כמו שאת את לא חייבת לתת לנו דין וחשבון,כי מה שאת מעניקה זה ממש מלאכת קודש. וחוץ מזה אנו אוהבים אותך כי את אמיתית,ולא מורחת מסביב. אז באמת תשארי כמו שאת כי אביב שלנו היא היחידה,אין לנו עוד הרבה כמוך. בידידות ובהערצה....דניאל.
היי, דניאל "קרעת את ליבי", ועכשיו שנינו בוכים... אתה מקסים, כל כך מעודד תמיד, זוכר את המכתב הראשון שלך אליי, בו כינית אותי "גברת נכבדה ?" סתם בשביל להראות ממה ידידות יכולה להתפתח. אביב.
אני חייבת לכתוב לך עוד דבר אחד. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שתצאי בהרגשה ש"נמאסת על האנשים כאן בפורום", ואני מצטטת כאן דברים שאת אמרת בהודעות קודמות, כי זה יהיה ממש לא נכון. יש לך את המקום שלך כאן בפורום, והוא מקום חשוב, ואני לא רוצה שתרגישי שהמקום הזה נלקח ממך, כי הוא באמת שלך. לכל אחד שכותב כאן בפורום יש מקום, והדברים שאת אומרת הם חשובים ומשמעותיים בשבילך, בשבילי ובשביל עוד המון משתתפים שפתחו בפנייך את ליבם והושיטו לך יד לעזרה. רק תנסי לקבל גם את העובדה שכל אחד מהמשתתפים כאן שם את הגבול במקום שמתאים לו, בזמן שמתאים לו, בהתאם להתמודדויות שלו, ובהתאם לקשיים שלו. ושוב אני מדגישה, שהגבול שאני שמתי הוא שלי ורק שלי, ולא קשור לדברים שאמרת, אלא נובע אך ורק מהעובדה שאני עוברת ימים קשים, וצריכה את הכוחות שלי לעצמי כדי להצליח במטרות שהצבתי לעצמי. פשוט מנסה לנשום עמוק, להתרחק קצת, ולקחת קצת אויר בתקופה הלחוצה שעוברת עלי, ואת תמיד יכולה ומוזמנת להגיב כאן או במייל האישי שלי. ושוב סליחה, אביב.
שלום לכם, אוטוטו זה יישמע כמו טלנובלה, אבל באמת חבר'ה הצלחתם לרגש אותי. היכולת של כל אחד מכם לתת, להעניק, לעטוף אחד את השני במילים חמות ומעודדות... יישר כח! טלי פרידמן
היי טלי, תודה על הכל, אין לי באמת מילים להביע את הערכתי, כל מה שאני יאמר או יכתוב לא ישקף כלום ממה שאני מרגישה, זו בדיוק התקופה שבה ה"אלוהים" הקטן שלי נושא אותי על כפיו במקום ללכת לצידי וללוות, ואני יודעת שזה לא קל... אביב.
שלחתי לך מייל, אביב.
היי, שלחתי לך מייל אתמול.... מה שלומך ? שיהיה לך בוקר טוב... אגב ריספרידל, אני גם חושבת שזה כדור נהדר.... והדברים שכתבת .... כל כך מוכרים.... ביי ביי
הרגשתי חייבת להצטרף לאליאן. קראתי את ההודעה שלך, וחשבתי כמה זה טוב שאת כאן! כל מילה שאת כותבת מדויקת כל-כך, מעבירה כל כך טוב חוויות ותחושות. אני מרגישה שאת משמשת קול לאנשים שאולי עוברים דברים דומים, ואין להם את אותה יכולת בטוי כפי שלך יש... אני מקוה שתהיי חזקה מספיק כדי להמשיך, ובכל מקרה- תבורכי על כל מה שכתבת עד כה.
תודה לשתיכם. על כך שהקשבתם לי. נעים לדעת שאתם חשות את תחושותיי. אפילו מחמם את הלב......................... :-)
בוקר טוב, מה שלומך הבוקר ובכלל ? שיהיה לך יום נעים....
אליאן בוקר טוב הייתי אתמול במצב רוח טיפה לא טוב כי רמת הטגרטול ירדה מ 5.6 ל 4.8 (הנורמה בין 4 ל 12) הגשתי אתמול את הבדיקות לרופא והוא רמז שזה גבולי דהיינו סיכוי סביר שהמינון יוגדל אבל אם המצב ישאר יציב המינון לא יוגדל התעוררתי ב 0400 וברגע של חולשה לקחתי חצי כדור שינה התעוררתי טיפה מסטול אבל עכשיו אני בסדר גמור לשמחתי אני נזקק לכדור שינה בשבוע (2 חצאים) מה שמדהים שאני גומר 30 כדור ב 4 חודשים וכשהלכתי לרופא המשפחה לקחת מרשם אחד קיבלתי 3 מרשמים ל 3 חודשים מראש כך שיש לי בנק סמים תודה על הדאגה וכל הכבוד שהורדת אותי מהפסיכותרפיה בידידות שאול
היי שאול, אני שמחה שאתה מרגיש יותר טוב ותמשיך לעקוב אחר הדברים ! אני מוכרחה לשאול אותך בבקשה תענה, מה מהדברים שלי גרמו לך לרדת מעניין הפסיכותרפיה... זה נשמע לי מוזר שהחלטת לרדת מהעניין בעקבות דברים שאמרתי. אני בעד פסיכותרפיה וממליצה בחום לכל אדם וגם לאלה שחושבים שאין להם בעיות. הבעיה היחידה היא רק למצוא את המטפל המתאים. זה שיקבל אותך כמו שאתה, שתרגיש מוגן, שהדברים שהוא אומר או השיחות שמתקיימות ילוו אותך גם אחרי הפגישה. שתוכל להביע רגשות במיוחד רגשות שליליים. שתוכל לבכות ולבכות בלי להרגיש בושה, בלי להרגיש שאתה רוצה לקבור את עצמך ובלי חשש שהוא יברח. שעוצמת הרגשות שלך לא יפחידו אותו והוא יוכל להכיל אותך, את כולך !!! אתה מבין למה אני מתכוונת ? אתה מסוגל לגעת במילים ? והאמן לי שאין מחיר לקירבה כזו... שאול, כתבתי את הדברים מנסיון אישי ובשבילי היכולת לבכות ללא חשש לאחר ששנים לא בכיתי שווה את הכל. וכמובן שיש עוד דברים... אז אני מחכה לתשובה ממך ומקווה שתרגיש טוב יותר.. ביי ביי
בוקר טוב. אני בחורה בת 28 ובעייתי כזו - אני לומדת בפקולטה שנחשבת כפקולטה יוקרתית וגם עובדת במקום עבודה די טוב בו אני מוערכת הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית. בעייתי היא כזו - למעשה יכולתי לסיים את הלימודים לפני כשנתיים כיוון שכל שחסר להשלמת התואר שלי הוא סיום עבודה סמינריונית. לפני כשנתיים אבי חלה במחלה קשה ופשוט לא סיימתי את העבודה שהייתי אמורה להגיש וכל הזמן תירצתי זאת בפני עצמי שאני לא מסיימת את העבודה רק כיוון שאבי חולה והראש שלי לא שקוע בכך. לאחר שנתיים הכרחתי את עצמי לסיים את העבודה אך באוניברסיטה סירבו לקבלה ונאלצתי להרשם לקורס אחר ולעשות עבודה חדשה. כעת אני מוצאת את עצמי שוב מתחמקת מכתיבת העבודה בתואנות שונות. יש לציין שהעובדה שאיני מקבלת את התואר מעכבת אותי בעבודה כיוון שאיני יכולה להתקדם למרות שמעבידי מוכנים לקדם אותי לתפקיד אחראי יותר שיש בצידו גם משמעות כלכלית כמובן. שאלתי היא כזו - מדוע בחורה לא טיפשה מכניסה את עצמה למצב טיפשי כזה?
סיגל צריך לחשוב ביחד מה הן המשמעויות של לסיים את העבודה הזאת בשבילך, אולי המשמעות היא שכעת את באמת מבוגרת ועצמאית, וממשמעות כזאת את בורחת? אולי את מפחדת מהצלחה, מפחדת לעקוף בן זוג או אח או אפילו הורה, שלא תהיי יותר מוצלחת מהם ובכך תפגעי בהם? אולי את מפחדת שאם תצליחי בחיים יעריכו אותך על משהו שהוא לא באמת את ( למשל: הלימודים באונ' היו קלים..אני לא באמת חכמה ואני לא רוצה שיגלו זאת במקום העבודה שלי)
אורה, תודה על ההתיחסות שלך לפניה שלי. ועתה אתיחס לנקודות שהעלית - א. מבוגרת ועצמאית - אני עצמאית כבר היום. מרוויחה משכורת יפה למדי ותומכת מעט בהוריי. ב. פחד מהצלחה - זה משהו שלא חשבתי עליו. סה"כ אני מאוד מצליחה בתחום שבו אני עוסקת וכאשר אסיים את התואר יש לי אפשרות להתקדם הן במקום העבודה הנוכחי שלי ואף במקומות אחרים אם אחליט לעזוב את המקום הנוכחי. ג. פחד לעקוף אחרים מבני המשפחה - אני נחשבת לבת המוצלחת במשפחה כך שאני לא בטוחה שזה הפחד שקיים בי, כי סה"כ עד עכשיו עשיתי יותר ממה שעשו בני המשפחה האחרים ואולי מה שמפחיד אותי הן דווקא הציפיות שכולם תולים בי. ד. פחד שיעריכו אותי על משהו שאני לא - אני מוערכת בזכות העבודה שאני עושה ואני מאוד בטוחה בתחום העבודה שאני מבצעת ואני מבצעת אותה על הצד הטוב ביותר לדעתי והן לדעת הממונים עלי, שאילולא כן, לא היו מציעים לי קידום כך שלא קיים בי החשש שאיני חכמה או משהו בדומה לזה. תודה סיגל
שלום סיגל! הבעיה מוכרת לי מניסיון אישי. אני משכתי את התואר הראשון שלי שמונה(!) במקום שלוש שנים, ועל תואר שני אני לא מסוגלת אפילו לחשוב, למרות שזה היה עשוי לקדם אותי מאוד בעבודתי הנוכחית. מחלה במשפחה אכן עלולה לגרום למשבר מסוג זה. גם אני התחלתי להזניח את הלימודים כמעט לקראת סופם, אחרי מחלה קשה של אימי. אבל רק אחרי שהתואר כבר היה בידי הבנתי שהמחלה היתה רק "טריגר" אבל לא הסיבה האמיתית. הסיבה האמיתית אצלי היתה מרד ו"דווקאיזם". הורי, מנוחתם עדן, ייחסו חשיבות רבה ללימודים, והפעילו עלי לחץ כבד להיות תמיד בסדר בתחום הזה - להכין תמיד את השיעורים, להצליח בבחינות וכמובן לעמוד בכל לוחות הזמנים. בגיל ההתבגרות לא כל כך התמרדתי, והמרד בא רק שנים אחדות לאחר מכן והתבטא ב"מריחת" התואר הראשון על פני תקופה ארוכה. האם זה מדבר אלייך? האם ייתכן שיש אצלך משהו דומה? איך היית בתקופת ההתבגרות - "ילדה טובה" או מרדנית? אני חושבת שהרבה אנשים שהיו יותר מדי "ילדים טובים" בגיל המרד - מתמרדים בשלב מאוחר יותר! אשמח לשמוע ממך ואני מאחלת לך שתסיימי את התואר במהרה ובהצלחה! אחת
בוקר טוב קודם כל רציתי לומר תודה על ההתיחסות של דר' קפלן, של אורה ושל אחת לבעיה שלי. השאלות שהועלו על ידי אחת היו שאלות מעניינות כיוון שגם אצלי היו דברים דומים למדי. אבי חלה לפני שנתיים במחלה וזו היתה בערך התקופה שבה הייתי אמורה לשקוד על הכנת העבודה ועל סיום התואר. כמו כן, הנושא של המרד גם הוא די מתאים כיוון שגם אני תמיד תחת לחץ כלשהו. תמיד ציפו ממני ליותר כיוון שהאחים שלי לא למדו וזה נורא איכזב את ההורים שלי. יש בזה משהו מתסכל כשכולם תולים בך ציפיות כיוון שיש חשש לאכזב אותם אלו בהחלט נקודות מעניינות למחשבה. תודה סיגל
אין צורך שתצאו לחופשה העניין מובן כבר.... :-) בכל אופן ,לא חופשה ארוכה... רק איזה יום או יומיים.... יום נעים...
היי. לא ברור לי למה התכוונת. בכל אופן קיבלתי את החלום- מענין ומורכב. אני אשלח לך בדואר אלקטרוני ביום שישי. תודה וביי. רוית.
רוית, סתם קמתי בבוקר וכשראיתי שכל הצוות נמצא כאן אז זה הרגיע אותי! אני מאלו שמתרגלים לתבנית מסויימת וכל שינוי גורם לי לחרדה קלה... הכוונה בעקרון היא שאת וכל הצוות כאן אנשים מקסימים ונדירים ורציתי פשוט להגיד את זה. ובמקום לקרוא לתינוק בשמו זה הלך והסתבך... אבל אני מקווה שעכשיו הסברתי את עצמי יותר טוב!! אז לא נבהלת מהחלום ? :-) ביי ואני מחכה בקוצר רוח לקרוא את דעתך !
:)
שלום. אני בן 19 עם עבר של דלקת פרקים של גיל הילדות. אני חושש שיש לי הפרעות אכילה. במרבית המקרים כל פעם שאני מגיע למחצית מן הארוחה, אני גורם לעצמי לבחילה.!!(עם זאת אני מוכרח לציין, שאני לא גורם להקאה). כיצד ניתן לעצור זאת.. תודה רבה
שלום חשוב קודם כל לערוך בדיקה רפואית ולראות האם אין בסיס רפואי למצבך. לאחר שנשללה הבעיה הרפואית ניתן לגשת לפתרונות פסיכולוגיים. חשוב לערוך ראיון מעמיק כדי להבין את ההסטוריה שלך והאם דלקת הפרקים שציינת קשורה או לא לעניין. סוג הטיפול במקרים כאלה תלוי בסוג הבעיה. לעיתים ניתן בטיפול קצר מועד, למשל בעזרת היפנוזה, לטפל בבעיה כזו, אבל לעיתים מדובר דווקא בבעיה הדורשת טיפול פסיכותרפיה ארוך מועד עם סבלנות והתקדמות איטית ובטוחה לשינוי. אני מציע לך לפנות בשלב ראשון לרופא משפחה ולבקש הפניה לבדיקות רפואיות, ובמקביל (או לאחר מכן) לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום מחפשת אתרים -באנגלית ובעברית המתייחסים באופן מדעי ומעמיק לסוגי בעיות נפשיות שונים - לצורך כתיבת עבודה. תודה
פסי שלום רב, יש המון אתרים טובים. אני מציעה לך להיכנס לאחד ממנועי החיפש כגון: אלטה ויסטה או יאהו ולהקיש mental health או psycology. אני בטוחה שתגיעי למה שאת מחפשת. ואם את צריכה משהו ספציפי יותר, אשמח לעזור. בברכה, טלי פרידמן
פסי יקרה, וכדי לחסוך זמן, את יכולה להציץ בספר 'פרקים נבחרים בפסיכיאטריה', מאת אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, שיצא לאור בהוצאת 'פפירוס' של אוניברסיטת תל-אביב. דרור גרין
הי! אחי אובחן בהפרעה זו לפני שנה בעקבות התקף פסיכוטי. קיבל טיפול ופחות או יותר חזר לתפקד. אחד הדברים שאיך שהוא הבנתי ממנו ומיזה הוא סבל מאוד הוא חוסר ריכוז. לדבריון המחשבות אצלו לא מאורגנות והוא מאבד ריכוז מהר מאוד. הוא הפסיק לקחת תרופות לאחר שתיאם עם הרופאה שלו ומא הוא מתדרדר (לדעתי) וזה מתבטא ב: 1- הוא לא יצא מהבית כחודשיים. הוא מתקשר רגיל אלא אם מדברים איתו על זה שהוא לא יוצא מהבית אז הוא מסתגר. 2-הוא לא יושו כלל בלילות ורק ביום לפעמים - למה הוא כזה ערני?????? 3-הוא טוען (רק לאחר שאנחנו לוחצים) שיש לו משהו במחשבות. לא מצליח להתרכז- למה הוא מתכוון????? 4-מה זה הפרעה הזו והאם זה כמו סכיזופרניה? הוא לא שומע קולות ואין לו התנהגות מוזרה נראית. הוא בן 27. הוא לקח רספירדל במשך שנה וזה עשה לו טוב והוא די חזר לעצמו. אנא ,תעזרו לי, כי מרגיש שאני שוב מאבד את אחי הקטן ואני לא יכול לעשות כלום. כל ניסיון שלי לדבר איתו , פשוט לא עובד. האם יכול להיות שאם אעזוב לנפשו (זה מה שהוא מבקש) יש סיכוי סביר שהוא יתגבר על זה לבד. אציין שאני לא גר איתו ואני רואה אותו פעם בכמה שבועות. הוא גר עם אימי. תודה
חבל שהפסיק ליטול ריספרדל . הבן שלי לוקח מזה חצי שנה, עקב סכיזופרניה, ומאז, לראשונה בחייו, הוא מתנהג כבוגר בן גילו. קודם לכן, היה בלתי רציונאלי, ילדותי, פרוע, נתפס לדתות שונות, לפולחנים וריטואלים.. חסר כושר שיפוט ואגרסיבי. מאז הכדורים, הוא אינו מדבר עשרים וארבע שעות ביממה. אינו צוחק צחוק פרוע בחדרו. אינו שומע מוסיקה שמרעידה את הבית. אינו מתאגרף עד זוב דם. אינו הולך ברגל עשרות קילומטרים, ליום. אינו מתקשר לכל עולם, אינו חושב שהמוסד זקוק לשירותיו, אינו מגרד קירות ואוכל. אינו אוכל עיתונים. אינו שולח מכתבים לבחורות. עשרות מכתבים. וגם לא קונה להן טבעות נישואין. אינו רוחץ ידיים ושיניים בתכיפות כפייתית. דברים שעשה קודם. הכדורים שינו את אישיותו. הוא חביב, מסביר פנים, אינו מהווה לגביי סכנה. עוד. הוא אינו רדוף, לא חושב שמקבל מסרים ברדיו ובטלויזיה.. לא מחפש לריב עם אף אחד. ממש בעל מזג נוח. זה לא הבן שלי מזה שלושים שנה. זה בחור אחר. נסו לתת לו שוב את הכדור , אם הדבר הועיל לו. את המינון צריך לקבוע רופא.. מנסיוני, כל יום ללא טיפול, מחמיר את מצב החולה, אני חיכיתי ארבע שנים, בגלל סרבנותו, (עקב נסיונו הרע עם כדור מזיק אחר , הלידול, ) וזה הביא אותו לאישפוז כפוי. אמנם, אין מקרה אחד, דומה לאחר.. אצלנו, זה עבד. והלווווווווווווואי, שגם הלאה............. וכל זה..... מריספרדל.
Hi angel i`m sorry we got cut off,my icq is not working again
שמתי לב...
send me an e-mail,i need to finish what i was saying ok?
הביקורת נגדי נוגעת ללב? מה לעזאזל עשיתי?
אנג'ל, קודם כל צר לי אם הבנת את ההודעה שלי ובכלל כביקורת ! אני חלילה לא שופטת אותך או מבקרת אותך וסליחה עם זה נשמע כך ! אבל, עושה הרושם לפי ההתכתבות שלך עם אביב שהיא כן נפגעה באיזשהו מקום. נרקמה בינכן מערכת שלכאורה נראית יפה אך יחד עם זאת בעייתית. יש הרבה כאב במכתב שלה. אבל אולי בעצם למה בכלל אני מתערבת ? זה בינכן ! ואין לי שום רצון שכוונותי הטובות יובילו לגהינום... ושוב , איתך הסליחה !
אבל אם פגעתי בה אני רוצה שהיא תגיד והתנצלתי אבל אני לא מבינה כ"כ מהדברים שלה מה עשיתי ... מה שהיא רשמה זה מעין ניתוח של דבריי ומעשיי... אבל לאן נעלמו דבריי ומעשיי הלכה למעשה? יש דברים שהם אני. אני ורק אני. וגם אני נפגעת קצת מההכללות שנעשות לגבי... אתם הרי לא מכירים אותי... יש דברים שהם נורא פגיעים אצלי וקשה לי שמשתמשים בהם נגדי לעיני כולם למזלי,אני לא מהבורחים עם אנשים אני פחות או יותר יודעת להתמודד...
אם יש משהו שאני שונאת... אני שונאת את ההרגשה של לא להצליח להחליט משהו לגבי נושא מרכזי בחיים. אני שונאת את תחושת הקונפליקט. את חוסר היכולת להחליט. כלומר אני יכולה להחליט. אבל אחרי שעתיים ההחלטה מתהפכת. זו החלטה שקשורה בקריירה שלי. זה כבר נמשך כמה חודשים ואני מיואשת. אני רוצה ולא רוצה לעזוב. רוצה ולא רוצה להישאר. ויש אופציות נוספות אולי גם אם אני נשארת. ויש כל כך הרבה סיבות כבדות משקל לכאן ולכאן. זה מייאש. מה שבטוח זה שבמצב הנוכחי רע לי. גם בגלל ההתלבטות, גם בגלל הסיבה בגללה אני שוקלת אולי לשנות משהו. חוסר היכולת הזו להכריע. וכן המשמעויות של כל החלטה - כל זה כל כך כל כך כואב. ואל תציעו לי ללכת לטיפול, כי אני כבר בטיפול פסיכולוגי. לצערי בנושא הספציפי אני חשה שהמטפלת שלי מתקשה להבין את מוקד הבעיה ושמה דווקא את הדברים הפחות מרכזיים במרכז. בכל אופן בכל הקטע הזה יש גם נקודה טובה: ההתלבטויות גרמו לי לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלי בחיים, על ערכים ועל משמעויות, ושינו קצת את הגישה שלי לגבי הדברים האלה. בכל רע יש גם טוב. אבל אני מרגישה שרע לי כואב לי ושאני לא יודעת מה לעשות. לפעמים עד כדי כך שהייתי רוצה קצת למות (אל דאגה אנשים. אין לי שום כוונות... לחיים יש מטרה. יש משמעות. אבל למה לעזאזל אין נכון ולא נכון ברורים. לא יכולה להיות ידיעה מה התשובה הנכונה...) אני כל כך לא יודעת מה לעשות.
את נשמעת מבולבלת. לגמרי. אני חושבתש אם הכל החיים היה ברור לגבי החלטות שלנו בחיים אז בעצם בקושי היו לנו בעיות, היינו יודעים הכל ולא היינו צריכים לחשוב על, אני חושבת שיש לך פשוט קושי להחליט על דברים, מעין הססנות וזה נשמע כאילו זה משגע אותך. אני מצטערת אם לא נתתי לך תשובה חד משמעית או איזו עצה מתוחכמת.אני מנסה לעשות כמיטב יכולתי בשבילך. לילה טוב!
לא כל דבר קשה לי להחליט. בנושא הזה, עכשיו, קשה לי להחליט. מעורבים בזה יותר מדי דברים. גם אובייקטיביים בעיקר רגשיים - יותר מגורם אחד, והרבה אי ודאות.
תודה
שירה שלום רב, נראה שנושא הקונפליקט וחוסר היכולת להחליט הם בנושאים הבעייתיים כעת מבחינתך. את מספרת שאת נמצאת בטיפול וזה מצוין. אולם לא הבנתי מדוע את חשה שהמטפלת שלך אינה מסוגלת להתמודד עם בעיה זו. עליך להבהיר לה שזוהי הבעיה העיקרית, ושעליה לסייע לך בתחום הזה כעת. אני לא יכולה לעזור לך באופן וירטואלי. הנושא דורש עומק ורצינות. נושא הקריירה בוודאי חשוב לך, ולכן דורש התייחסות מתאימה. דברי עם המטפלת שלך, ובדקי עימה עד כמה הנושא הזה באמת קשה לה, או אולי זו רק תחושה שלך, שאולי נובעת מהקושי שלך. אבל רק אולי. גם המטפלים הם בני אדם, וגם להם יש נושאים קשים יותר או לא מובנים יותר. לכן גם את שם, כדי להסביר, לכוון ולנסות ביחד איתה למצוא פתרונות. שיהיה בהצלחה, טלי פרידמן
זה לא שקשה לה הנושא עצמו. היא באמת עושה מאמצים בכיוון. אלא שאני מרגישה שהיא לא כל כך מבינה את מוקד הבעיה. בהתחלה היא הבינה, אח"כ לקחה את זה לנושאים צדדיים יותר. חלק מזה נובע מחוסר היכרות מספיק עם תחום העיסוק שלי. בין השאר, לחלק מהדברים יכול להיות שיש משמעויות עמוקות מעבר. אני מוכנה לדבר עליהן. אלא שלא המשמעוית האלה אמורות להיות הדבר הקובע מבחינתי בהחלטה. חבל, כי מה שאני עושה מעניין אבל אני כרגע סובלת. בכל אופן טלי, תודה על התיחסותך. אגב בפגישה שעברה אמרתי לה שאני רוצה לעזוב וזהו ושהיא רק מפריעה לי. דקה אחרי שיצאתי מהפגישה שיניתי את דעתי (היא אולי דווקא תהיה מרוצה). אותי חוסר ההחלטיות הזה פשוט משגע (במובן הסלנג של המילה, לא במובן המילולי), וגורם לי להרגיש נורא.
איך מטפלים בשיטה הקוגנטבית\התנהגותית מיתיחסים לה "העברה" ? אופיר
אופיר שלום מי שמטפל בשיטה התנהגותית "טהורה", כלומר שמתבססת רק על עקרונות הלמידה, אינו מתייחס בד"כ לנושא ההעברה בצורה ישירה. גישה כזו מתייחסת לסימפטום הקונקרטי ולא רואה בקשר הטיפולי נושא בפני עצמו. עם זאת, אינני מכיר מטפלים שבאמת משתמשים בצורה מוחלטת בגישה ההתנהגותית. לפחות לפי הבנתי, בלי הבנה דינמית של הדברים לא ניתן לעשות טיפול התנהגותי. מכאן שבד"כ המצב בשאלה שלך לא קורה. מטפלים בגישה התנהגותית מתייחסים להעברה בגישה דינמית גם אם הטיפול הוא התנהגותי. בברכה ד"ר אורן קפלן
בכיתה ו' היה לי מקרה שלדעתי משפיע עליי עד היום. היה לי מין עכבר בחדר. בעקבות אותו מקרה יש לי נדודי שינה ארוכים מאוד למרות שאני יודע שזה לא יחזור יש לילות שאני בכלל לא נרדם. יש לי עכשיו רק שתי דרכים להרדם :1. לצפות בטלוויזיה מקרוב (אבל אני רוצה לשמור על העיניים) 2. אני צריך לעשות פעילות גופנית מאוד מאומצת (קשה לי כי רק לאחרונה עברתי ניתוח שבעקבותו יש לי כאבים בזמן פעילות גופנית) עכשיו אני כבר בכיתה יב ואני רוצה להצליח לישון טוב בשביל הבגרויות האם יש דרך לפתור את זה??
שי שלום אתה מתאר את המקור לבעיות השינה באירוע מאוד ממוקד. במידה ואכן זו הסיבה, סביר להניח שניתן גם לעזור לך בצורה מהירה וממוקדת. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שלעיתים משתלבים גם באירוע ממוקד דברים נוספים ששווה לברר אותם. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי הממוקד בבעיה שאתה מעלה. אם תרצה הפניה מתאימה תוכל לשלוח אלי דואר אלקטרוני בהקלקה על שמי בהודעה. ציין מהיכן אתה בארץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
חוץ מהתשובה של אורן, אתה יכול גם לנסות ללמוד טכניקות של הרפיה והרגעות, יוגה, מדיטציה. יתכן ששימוש פשוט בטכניקות אלו יעזור לך להפחית את החרדות שלך ולהרדם בקלות
תודה לשניכם אני אנסה
שלום לעמיתי ולמשתתפי הפורום חזרתי מהחופשה, אשתדל להתחיל ולענות בהקדם לפניות. בברכה ד"ר אורן קפלן
ועל זה נאמר... ברוך השם !!! וברוך שובך !!! ומקווה שהגעת עם כוחות מחודשים.
ברוכים השבים! טלי פרידמן
תודה
שלום לפסיכיאטור אני סובל ממחלת מניה דיפרסיה ובשלוש שנים האחרונות המצב מאוד קשה. הדכאון ארוך ומתמשך, ניסיתי להתאבד על ידי בליעה של יותר מ-200 כדורים. מצאו אותי זרוק באיזה הר וברגע האחרון הצילו אותי. הייתי מאושפז חמש פעמים בתקופה הזו ומידי כמה חודשים החליף לי הפסיכאטור תרופות. התחלנו בפבוקסיל עד למקסימום האפשרי עם טרקטן. כשזה לא עזר עברנו לאפקסור עם טרקטן וגם זה לא עזר והדכאון החריף. חזרנו לפבוקסיל עם אפקסור ועם טרקטן והדכאון נמשך עד עצם היום הזה. אחר כך עברנו לסיפרמיל עם אפקסור והיום אני נוטל סרקסאט ואפקסור כבר תקופה של חודשיים וחצי ואין שינוי במצב הדכאוני, אני ממעט לצאת, ירדתי לחצי משרה בעבודה, וגם במעט שעות אלה אינני מתפקד. ממעט להתקלח, להתגלח, ובקיצור אין לי יוזמה ואין לי חשק לעשות כלום, פשוט אין בשביל מה. קראתי באיזה מאמר שליתיום עלול לעזור, אז למה לדעתך הרופא שלי לא נותן לי את הכדור הזה? אשמח לתשובה מהירה, כי מצבי בכי רע! תודה, המתבוסס, אגב, אני בן 46 ומת בעודי בחיים!
ברגע שתתחיל לצאת לראות דברים אנשים חנויות טבע ועוד כבר אז מצבך יתחיל להשתפר טפל בדברים הפיזיים שלך קודם כמו להתקלח להתגלח ולאט לאט תצא ממצבך..... אם תרצה..... זה הרבה תלוי ברצון שלך!!!!!!!!
ליעל, שלום! ניסיתי ואני מחייב את עצמי להתגלח ולהתקלח בגלל העבודה. אני מפנה אותך לעמוד החדש להודעה עבור ש.מ ממני- זה שלא מצליח... תקראי ותביני מדוע קשה לי! מחכה לתשובה
לבתי בת השבע יש הרגלי אכילה בעייתיים. היא כל הזמן חושבת על אוכל מדברת על אוכל ובהינתן האפשרות - אוכלת. הנ"ל נכון לכל סוגי המזון בנוסף, ולא פחות חשוב, האופן בו היא אוכלת בעייתי - היא שואבת את המזון, דוחפת אותו מהר מהר ופשוט "מתחזרת" אני מאמינה כי יכולותיי להתמודד עם הנושא מוצו ואני מעונינת לפנות לעזרה מקצועית. שמעתי על קבוצת תמיכה בשניידר אבל אני לא בטוחה שזהה מקום הילדה לא שמנה אך בהחלט לא רזה. היא מלאה ואני מניחה שהמשך אכילה במתכונת הקיימת יביא ואתה להיות שמנה (יש לה נפש של שמנה) אשמח לכל עצה מועילה תודה
לנעם שלום. פנית לטלי- אבל אני מוצאת לנכון לענות גם- וטלי וודאי תוסיף את דברה. חשוב שתספרי ממתי הבעיה והאם זה מפריע גם לילדה? האם גם כשהיא מחוץ לבית היא עסוקה מאוד באוכל? האם למישהו בבית יש הפרעת אכילה? וגם אם אפשר- קצת על התיפקוד החברתי והלימודי שלה. תודה. רוית.
אז ככה הילדה להערכתנו זללנית לא קטנה מאז שינקה. תמיד אהבה מאוד לאכול ולדעתנו נהגה להגזים בכמויות אופן האכילה, שמטריד לא פחות ואולי אפילו יותר, התדרדר להערכתי בשנתיים האחרונות (בערך). למיטב ידיעתי העיסוק באוכל הוא כל המן - לצורך הענין היא מעידה על עצה כמי שמבקשת בצהרונית בבית הספר לפעמים עוד מנה או שתיים בבית: גם אני ובעלי אוהבם אוכל ומעריכים אותו, אנו מבלים הרבה בבתי קפה ובמסעדות אבל איננו אובססיביים (רוצה לומר שאת אהבת האוכל אנו מעבירים הלאה ולא מסתירים אבל כמעט תמיד אנו אוכלים בצורה מסודרת ואף פעם לא "מתחזרים" לבעלי יש נטייה לאכול "על הדרך" (לא ליד השולחן) אבל לא משהו היסטרי עוד בהקשר של אוכל - מדי יום ששי אנו אוכלים בצהריים במקדונלדס - מעין מסורת (בעייתית?) התפקוד החברתי של הילדה היה מצוין אבל קת התדרדר לפני כשנתיים ובשנה האחרונה שוב חל שיפור (עם הכניסה לכתה א') והלימודים - עצלנית לא קטנה, אך ללא בעיות של יכולת. כן - צריך לנדנד לה שתכין שיעורים חושבת שזהו
שלום רב, כמו רוית, אני חושבת שעליך לפרט יותר לגבי הדימוי של הילדה בעיני עצמה, על המאפיינים החברתיים בחייה, על המקובלות החברתית שלה ועוד. מחכה להמשך... בברכה, טלי פרידמן
פעמים רבות אכילה "כפייתית" היא ביטוי לחסך רגשי, לילד (או למבוגר) יש חלל בפנים אותו הוא מנסה למלא באמצעות אוכל. האם אתם מחבקים אותה, מנשקים אותה, נותנים לה את ההרגשה שבלי קשר לכלום היא הדבר היקר ביותר בעולם? דווקא אהבתי את המסורת של אכילה ב"מק-דונלדז" ובכלל אני אוהבת מסורות במשפחה של לעשות דברים ביחד, אולי גם תאמצו מסורת של הליכות משותפות, למשל ליד הים? כמו שעדי אמרה לפני ילד לומד מחיקוי אז תתנו לה דוגמא של אורח חיים בריא ושמח וטוב לב בהצלחה
שלום לכם, שמי אסתי, בת 52 רווקה, גרה עם אמא. יש בעיות רפואיות גדולות לאמי והיא כבר חודשיים לא בבית. לא אכנס כרגע מה יש לה. הבעיה זה אני. אני מרגישה שאני עומדת לפני הטמוטטות עצבים. לפני כ- 5 שנים היה לי אותו בעיה עם אבי ז"ל ואז קיבלתי 70 שיחות ממכבי בהנחה גדולה. היום אינני זכאית לקבל הנחה נוספת ואין לי אפשרות לשלם מחיר מלא. מבקשת עזרתכם לאן אני יכולה לפנות בתודה אסתי
אסתי שלום, אם קופ"ח מכבי מונעת ממך טיפול פסיכולוגי בתירוץ כזה או אחר הפיתרון הוא לעבור לקופה המתחרה- כללית- ושם הטיפול הוא בחינם אבל רק במסגרת מרפאות הקופה ולא אצל פסיכולוגים עצמאיים. אם יש לך גם בעיות רפואיות גופניות ואת מרוצה מהטיפול שאת מקבלת במכבי ייתכן שזה לא יהיה נבון לעבור קופה ואז האלטרנטיבה היא לחפש פסיכולוג פרטי זול יחסית- אפשר לחפש גם בדפי-זהב.
אסתי שלום רב, את יכולה לפנות לתחנה לבריאות הנפש הנמצאת באזור מגורייך. הטיפול שם הינו מקצועי, ובמחיר מסובסד. אני מעריכה את יכולתך להבחין בנקודות החלשות שלך, ולדעת להיעזר כשצריך. בהצלחה, טלי פרידמן
אני מקוה שמצאת את מה שכתבתי, זה בעמוד 173. להתראות..
בודאי שמצאתי.. כשמחפשים, מוצאים. :-)
מחפשת פסיכיאטר טוב מאזור חיפה- קריות ? מישהו מכיר ? זה דחוף ! תודה .
פרופ' אהוד קליין מנהל המחלקה ברמב"ם יש קליניקה בחיפה. לבירור הטלפון-הוא גר ביישוב תמרת.
בוקר טוב מה נשמע? הספירה עוד נמשכת? מאחלת לך יום מוצלח, אנג'ל
בוקר טוב אנג'ל, כן הספירה עוד נמשכת, כבר יש לי 56 ימים נקיים, שזה כמעט חודשיים, אבל את יודעת, אני חייבת לכתוב לך משהו בענין הזה, ואל תעלבי או משהו רק תחשבי על זה. יש לי מין הרגשה כזו שאת שואלת רק כי את מחכה כבר לשמוע שנפלתי, שחזרתי לבלוס ולהקיא, שאיכשהוא את לא מצפה לתשובה של כן אני עוד מחזיקה מעמד וחזקה בענין הזה, אלא ההיפך, מחכה לי שאומר לך שאתמול הקאתי, ואולי זה לא בגלל שאת רוצה שאני אפול כל כך, כמו שאת רוצה לאשש ולחזק את התאוריות שלך ששום דבר לא יעזור בענין הזה, שאי אפשר לצאת מזה. אז את טועה אנג'ל, אפשר לצאת מזה, עברו עלי שבועיים קשים, של הפסח, החג, בלי אבא, עם הרבה דרישות מהמשפחה, עם לחץ היסטרי בעבודה, וגם עם השבוע רגילה שלך, שבו דיברת המון וכתבת לי המון והרבה דברים ממה שאמרת אני גם לקחתי למקומות הקשים שלי והייתי צריכה להתמודד איתם, אבל עברתי אותם בלי לאכול ולהקיא. נכון, אני במשבר, קשה לי, עבר עלי לילה לא קל, ואולי בגלל זה גם הדברים שלי ישמעו לך חריפים או בוטים, ואני מתנצלת מראש, אבל לא הקאתי. ראיתי גם את כל ההודעות שלך בפורום ולא הגבתי, גם כי קשה לי אישית ולא רציתי להקשות על עצמי יותר וגם כי התלבטתי קשות איך אני צריכה להגיב, וקראתי תגובות שאנשים כתבו לך גם אחרי זה, ואולי זו ההזדמנות שלי לאמר לך מה אני חושבת בענין או יותר טוב מה אני מרגישה, ושוב אני אקדים תרופה למכה ואמר שאני לא אומרת את זה כדי להעליב אותך אלא כדי שתחשבי על זה, ואמרתי לך את זה גם כבר בעבר, אבל איכשהוא זה נמחק ונשכח. אנג'ל לכולם בפורום יש בעיות, וקשיים, וכולם מנסים להתמודד עם החיים בדרך זו או אחרת, אם לא היו לנו בעיות לא היינו נמצאים דווקא בפורום הספציפי הזה. אני פתחתי לך גם את המייל הפרטי שלי ואת הפלפון האישי שלי מתוך תחושה אישית שלי שקריאות המצוקה שלך וההצילו שלך הם כאלו שאת לא יכולה להישאר איתם לבד, וחייבת להכניס לשם עוד מישהו, ומישהו שעבר את הדברים שאת עוברת, ומתוך תקוה שאולי באמת הכוחות שלי יחזקו גם אותך, ותראי שאפשר ותאמיני שאפשר ותלכי עם זה צעד קדימה. אבל את יודעת מה מעבר לזה, חשבתי שזה גם יעשה לי טוב לדבר על הדברים, קיוויתי שזה יעזור לי במאבק, ויחזק אותי. אבל אנג'ל את לא נותנת לאנשים אפשרות לדבר, את לא נותנת לאנשים אפשרות להגיב, את לא נותנת לאנשים אפשרות להושיט לך יד, או לעזור לך. אני בסוף השיחות איתך נשארת במקומות מאוד מאוד קשים, וגם בגלל העובדה שבכל השיחות שלנו את היחידה שמדברת, את היחידה שמעלה דברים, וגם הדברים שאת מעלה הם ברמזים, בחצאי דברים, ולוקחים אותי למקומות שלי. תחשבי על זה קצת ותראי שכל מה שאני אומרת הוא רק בתגובה לשאלות ישירות שאת שואלת אותי, את לא משאירה לי מקום באינטרקציה ביננו, אלא כשמתאים לך, וכשאת רוצה דיעה בענין כלשהוא ואז את שואלת אותי ישירות. את משאירה אותי במין תחושה של ניצול, קיבלת את מה שרצית, הקשבתי לך, לא הגבתי כשלא התאים לך, ונתתי לך תשובות כשבא לך, אבל איפה אני אנג'ל ? אני לא שם, וזה לא רק אני, שימי לב לאנשים פה בפורום שמגיבים לך, גם אותם את לא רואה, רק את עצמך, את קשייך, ואת המחלה שלך. אני לא יכולה להיות שם בשבילך ככה. קשה לי עם חוסר הדדיות, קשה לי עם זה שאני חייבת להתמודד עם דברים שאולי אני לא מוכנה להם, קשה לי עם הרמזים שלך ועם חצאי הדברים שאת אומרת, קשה לי לתת לך כוחות שאין לי בעצמי ולהישאר מרוקנת בסוף השיחה כי לא קיבלתי כלום בחזרה, קשה לי להיות רק בצד המעודד עוד, כי אני עוד כל כך צריכה חיזוקים בעצמי כרגע, המצב שלי כל כך שביר ופגיע. אני רק בתחילת הדרך, בכלל לא נורמלית, עם הרבה משברים בדרך, נכון הם לא מתבטאים בבולמוסים ובהקאות, אבל יש להם הרבה "פרצופים" אחרים קשים לא פחות. עוד משהו שקשה לי איתו זה גם הענין שאני לא יודעת מה את רוצה ממני כשאת בימים הטובים שלך. כשאת חלשה בעמדה של רחמים עצמיים, אני יודעת טוב מאוד מה את רוצה, רק שאני אקשיב ואהיה שם שלא תהיי לבד, אבל כשאת חזקה את מתחילה לבעוט, פתאום אני לא מבינה אותך, פתאום אני שקרנית, פתאום אמרתי דברים שפעם אמרתי אחרת, יש לי מין תחושה שאת מחפשת לתפוס אותי במילים כמו שאת מחפשת לתפוס אותי בנפילה, ולא כדי להיות איתי שם במצוקה כשאני אפול, אלא כדי להגיד "אמרתי לך". בקיצור, חשבתי על זה הרבה אנג'ל, ואני באמת לא יכולה שאני יכולה לעזור לך יותר, ואת בעצמך אמרת בשיחה האחרונה שלנו, שאולי אני יותר מזיקה לך מאשר עוזרת בחוסר ההבנה שלי, שאולי נובעת מחצאי הדברים שאת מספרת לי, ואולי באמת נובעת ממני, אולי אני באמת לא מבינה, אולי אנחנו שני אנשים שונים, שהתגלגלו בדרכים שונות לאותה הפרעה, ובגלל שבאתי לשם ממקום אחר והתמודדתי עם זה אחרת, אני באמת לא יכולה להבין אותך. אנג'ל, טלי כתבה לך את זה ואני אשתמש במילים שלה, אם את רוצה עזרה תתחילי להזיע בשבילה, אני נלחמתי על הטיפול שלי בעצמי ו"ירקתי דם" כדי למצוא את המטפלת הכי טובה שהכי תוכל לעזור לי, למרות ההתנגדויות של כולם, אז אולי לא היו לי קשיים כלכלים, קשיים של זמן ושל מקום, אבל היו לי אויבים מבית שחשבו שאני לא צריכה טיפול, ואני לא בטוחה אם מה יותר קל להסתדר. תשאירי את כל התירוצים בצד, אנג'ל, ותלכי צעד קדימה. תשחררי את עצמך מהתקיעות, לא בשביל אף אחד אחר, רק בשביל עצמך. תתחילי להילחם את המלחמות שלך לבד, ואני יודעת שאת לא אוהבת את המילה מלחמה או מאבק, אבל זו בדיוק המילה הנכונה, אם לא תילחמי ולא תילחמי לבד, לא תצליחי. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך, רק את עצמך, וזה באמת מהנסיון שלי. בהצלחה, אביב
סליחה. הייתי מגיבה על הדברים האילו,חלק לחיוב וחלק לשלילה,אם היתה ניתנת לי ההזדמנות. אבל כנראה שלא. ושוב סליחה. ותודה.
כל הכבוד !!! מכתב מאלף ונוגע ללב !!!! תמשיכי להיות חזקה !!!
שלום, רציתי לדעת אם לסרוקסאט יש השפעה על התפקוד המיני בנשים (השפעה "מעכבת") כמו בגברים. תודה!
אני פסיכולוג, לא פסיכיאטר. אינני מסייע באמצעות תרופות. ד"ר יוסי אברהם
יעל, כן, יש השפעות ... מנסיוני האישי הייתה השפעה שלילית... פשוט אי אפשר להגיע לאורגזמה.... ובסופו של דבר זה מאד מתסכל ! אומרים שזה עובר עם הזמן.... אבל אחרי כמה חודשים התייאשתי והפסקתי.... בהצלחה ! לעומת זאת הכדור הזה הוא מצויין !!!
אני בחור בן 18 והומוסקסואל. ניסיתי להשתלב בחברה ההומוסקסואלית ואף ליצור קשרים עם בחורים - אך אני פשוט לא מצליח. אינני מסוגל להיכנס לפאב של הומואים, או אף מקום בו אפשר להכיר בחורים. אני גם לא מצליח להכיר מישהו כי לפני פגישה עם בחור אני נכנס לחרדות ופחדים. עד היום היו לי שתי פגישות - וההרגשה שפני היתה כל כך רעה ומלחיצה עד שלא הצלחתי לעמוד בזה, ומאז אני פשוט לא מצליח ליצור קשרים עםבחורים. לדוגמא : גבר מסויים התחיל איתי ברחוב - ופתאום נתקפתי פחד איום והייתי מצוי בסערת רגשות, וזה למרות שהבחור מצא חן בעיני. כמובן שדחיתי את הצעתו לשתות משהו. למה? כי פשוט פחדתי ואין לי מושג ממה. הנקודה שאני מנסה להעביר היא : אני מפחד מהומואים. איני מצליח להשתלב בחברה ההמוסקסואלית ואיני מצליח ליצור קשרים עם בחורים כי אני מפחד. אפילו לדבר בטלפון עם הומואים שאני פוגש באינטרנט אני מפחד. אינני יודע מה לעשות. אני רוצה להכיר מישהו, אך המחשבה על כך מכניסה אותי ללחץ נפשי מאוד גבוה ויש לי ממש כאבי בטן. אני רוצה להכיר בחורים - אך כל מה שקשור בתקשורת איתם כגון שיחות טלפון, פגישות, פשוט גורם לי הרגשה נוראית. מה לעשות ?????. בבקשה עיזרו לי. פחדיי מותירים אותי בודד וממש רע לי.
אם כל זה קורה לך..... איך אתה יודע שאתה הומו אולי אתה לא???????
הי סביר להניח שאם אתה חושב שאתה כן אתה כן וזה לא דבר רע ואין הרבה ממה לפחד ויש מלא בחורים מקסימים כמו שיש די הרבה מגעילים אולי אם תנסה לחשוב מה באמת מפחיד אותך הרי לדבר עם אנשים אתה לא מפחד כלומר אתה מפחד מהם רק בגלל הידיעה שיכול להיות בניכם משהו. ז ה באמת מאוד מפחיד אולי תנסה להיצטרף לקבוצה להומוסקסואלים צעירים שיש באגודה להומסקוסאלים ולסביות ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. תכיר שם אנשים צעירים שחלק מהם בטח יהיו דומים לך ולא תבוא לשם כדי לחפש סקס או להיות בין אנשים שמחפשים סקס שזה חלק מהבעיה בקהילה ההומסקסואלית שהיא מאוד ממקודת על סקס וזה בהחלט מאיים ומלחיץ את חסרי הניסיון שאולי אם היו רק יושבים לשתות משהו עם מישהו לגלות שיכולה להיות להם שפה משותפת איתו מעבר להקשר המיני היו מוצאים בכך התחלה נכונה יותר בהצלחה
שלום למתלבט האלמוני, טוב עשית ששיתפת אחרים בפחדיך. ראיתי שקיבלת כמה רעיונות, ובטח יהיו עוד, וזה טוב. אבל, בהחלט כדאי לך לשקול מעורבות של איש מקצוע, גם לגבי ההתלבטות הראשונית, לגבי היותך הומו, וגם לגבי תהליך יצירת ההתנסות הממשית בכך. יעוץ כזה יכול להקל את זמן ההתלבטויות, ויכול להקל בתהליך יצירת הקשרים, ע"י הבנייה נכונה שלהם. קח בחשבון כי יש רבים וטובים, לא רק מאלו שמתלבטים בעניין הזהות המינית, שמתקשים ביצירת הצעדים הבינאישיים הראשונים. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
ד''ר אברהם שלום. תודה שענית להודעתי. אני מודע לכך שאני זקוק לעזרה מקצועית. יש לי המון בעיות רגשיות לגבי הנטיות המיניות שלי. הבעיה היא שאינני יכול לממן לעצמי איש מקצוע - ואיני יכול להיעזר בתמיכתם של הורי - היות שאינם יודעים על נטיותיי ואיני מוכן בשום אופן לספר להם על כך. אני מרגיש יותר מדי פחד ובושה. אינני יכול להתמודד איתם על נטיותיי. מה לעשות אם כן ? היכן אוכל לקבל עזרה ?
אלמונימי יקר אני מרגיש בדיוק כמוך ניסיתי ליצור קשרים והבדידות פשוט הורגת . לא ממש נחמד להיות שונה ,זה ידוע . אני מקווה בשבילך שתצליח ליצור קשר איתך יריב
יש קשר בין שליחת החלום למייל שבהקלקה ולהיעלמות שלך ? :-) אני עדיין מחכה לתשובה... לאן בעצם זה הגיע. ובכלל מחכה שתחזרי לכאן.
אליאן היי. מצטערת שנעלמתי- היה לי עומס בעבודה לאחר החג. החלום לא הגיע. בכתובת ששלחת לי כנראה נפלה טעות - K במקום C . אני מאוד מחכה לקרוא את חלומך- אז שלחי שוב. טוב? ביי. רוית.
רוית- שלחתי את החלום של אליאן לפי הכתובת שמופיעה בהקלקה על שמך. אם יש טעות בכתובת, והחלום לא הגיע, האם תוכלי לכתוב את הכתובת שלך מחדש? תודה מראש. מה דעתכם על השם צפנת פענח? :-) יום נעים...
א.נ. הופנתי אליך מצוות פורום תזונה ודיאטה. בעייתי היא: יש לי ידידה טובה שעושה דיאטה חריפה כבר הרבה זמן. היא ירדה במשקל בצורה דרסטית ויש לזה השלכות פיזיות לא קלות. במקביל היא עוברת תקופה קשה במשפחה בגלל בעיות בריאות של אחת מבני המשפחה. היא טיפוס שלוקחת על עצמה הרבה כדי לעזור ובמקביל מזניחה את עצמה. נראה לי שהכל התערבב ומשפיע עליה פיזית ונפשית לא טוב, והיא נכנסת לאיזה שהוא סוג של דיכאון ועייפות. בנוסף אליי יש את החברה הטובה שלה שמנסה לדבר על ליבה אבל הם כבר בקושי מתקשרות. אולי אנחנו לא פונים אליה בצורה נכונה, למרות שבתת ההכרה היא יודעת שהיא זקוקה לעזרה. זו בעיה מאוד רגישה בגלל שהיא מכחישה הכל וטוענת שהכל בסדר ושהיא רק עייפה. איך פונים לחברה טובה ומסבירים לה שהיא חייבת עזרה בלי שתפגע ותכחיש ? אולי אני זקוק ליעוץ כיצד לדבר איתה, היא ידידה מאוד חשובה לי. הודה לך אם תוכל לעזור לי בהקדם.
חיים כתב/ה: > > א.נ. > הופנתי אליך מצוות פורום תזונה ודיאטה. > בעייתי היא: > יש לי ידידה טובה שעושה דיאטה חריפה כבר הרבה זמן. היא ירדה במשקל > בצורה דרסטית > ויש לזה השלכות פיזיות לא קלות. > במקביל היא עוברת תקופה קשה במשפחה בגלל בעיות בריאות של אחת מבני > המשפחה. > היא טיפוס שלוקחת על עצמה הרבה כדי לעזור ובמקביל מזניחה את עצמה. > נראה לי שהכל התערבב ומשפיע עליה פיזית ונפשית לא טוב, והיא נכנסת > לאיזה שהוא סוג של דיכאון ועייפות. > בנוסף אליי יש את החברה הטובה שלה שמנסה לדבר על ליבה אבל הם כבר > בקושי מתקשרות. > אולי אנחנו לא פונים אליה בצורה נכונה, למרות שבתת ההכרה היא > יודעת שהיא זקוקה לעזרה. > זו בעיה מאוד רגישה בגלל שהיא מכחישה הכל וטוענת שהכל בסדר ושהיא > רק עייפה. > איך פונים לחברה טובה ומסבירים לה שהיא חייבת עזרה בלי שתפגע > ותכחיש ? > אולי אני זקוק ליעוץ כיצד לדבר איתה, היא ידידה מאוד חשובה לי. > הודה לך אם תוכל לעזור לי בהקדם. הפנתי בעיה זו גם לאורן קפלן.
חיים כתב/ה: > > חיים כתב/ה: > > > > ג.נ. > > הופנתי אליך מצוות פורום תזונה ודיאטה. > > בעייתי היא: > > יש לי ידידה טובה שעושה דיאטה חריפה כבר הרבה זמן. היא ירדה > במשקל > > בצורה דרסטית > > ויש לזה השלכות פיזיות לא קלות. > > במקביל היא עוברת תקופה קשה במשפחה בגלל בעיות בריאות של אחת > מבני > > המשפחה. > > היא טיפוס שלוקחת על עצמה הרבה כדי לעזור ובמקביל מזניחה את > עצמה. > > נראה לי שהכל התערבב ומשפיע עליה פיזית ונפשית לא טוב, והיא > נכנסת > > לאיזה שהוא סוג של דיכאון ועייפות. > > בנוסף אליי יש את החברה הטובה שלה שמנסה לדבר על ליבה אבל הם כבר > > בקושי מתקשרות. > > אולי אנחנו לא פונים אליה בצורה נכונה, למרות שבתת ההכרה היא > > יודעת שהיא זקוקה לעזרה. > > זו בעיה מאוד רגישה בגלל שהיא מכחישה הכל וטוענת שהכל בסדר ושהיא > > רק עייפה. > > איך פונים לחברה טובה ומסבירים לה שהיא חייבת עזרה בלי שתפגע > > ותכחיש ? > > אולי אני זקוק ליעוץ כיצד לדבר איתה, היא ידידה מאוד חשובה לי. > > הודה לך אם תוכל לעזור לי בהקדם. הפנתי בעיה זו גם לאורן קפלן וד"ר פלד והם עדין לא הגיבו. > >
אתה כועס? ההודעה האחרונה שלך נשמעת קצת צינית... או שזו הפרנויה שלי :-) אם הגעת למסקנה הזו בגלל ההתכתבות שלי עם רחל אז הרושם הוא מוטעה... ה"נפילה " הגדולה שלי הייתה דווקא בגלל ששתקתי והדחקתי דברים ואז הכל פשוט התפרץ בגדול. אבל קודם תגיד למה כתבת את ההודעה הזו ואז אדע איך לענות... ביי אגב רציתי לענות לך במייל אבל אם כבר אז כבר... הריטלין היא תרופה מאד מסוכנת למי שיש לו הפרעות רגשיות וזה מה שבעצם הרס את הבן שלי. אבל זו רק הערה כללית... נשתמע...
"אין איש יכול לעבוד שני אדונים שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשנ" מתי ו 24 אני לא כועס אלא שמח מאוד שעזרת לי להחליט ותבוא עלייך הברכה מבחינתי הפסיכותרפיה קיצרת המועד 6 פגישות היתה מספיקה גם הפסיכיאטר אמר שהריטאלין מאוד מסוכנת לאחר שקראתי את הטקסט שאני עצמי כתבתי אין מנוס אלא מלהסיק שהמצב הנתון עבורי הוא המצבהטוב ביותר . אולי הפרשנות שלך כאילו הדברים נאמרו בצורה צינית נובעים מה ADHD שלי אבל ההתכתבות איתך עשתה בעבורי מעל ומעבר המון תודה לך שאול
שלחת לי אימייל שאני מאמינה שקרה בטעות. קוראים לזה "כרוניקה של חולה" ובטח התכוונת לייעד אותו למישהו אחר
סליחה על הטעות
שלחתי לך מייל לכתובת הפרטית, מקווה שאת יכולה לקרוא את העברית. אביב.
אביב יקרה, קיבלתי את המייל. הצטערתי שלא יכלנו לדבר אתמול. קיוויתי שתתקשרי. תתקשרי היום, רק להראות סימן חיים. וחוץ מזה, לגבי המייל, אני יודעת שאת לא מוותרת בקלות. ולא, אני לא פותחת שום דלת. אנחנו שתינו, מתמודדות, נלחמות. יש "שבירות", נפילות, לא תמיד טוב...אבל לא הבטחתי לך גן של שושנים...הלוא כן? אני נשארת, איתך. תתקשרי. ובכל מקרה, שיהיה לך יום טוב... טלי פרידמן
היי טלי, מטערת שניתקתי את הפלאפון אתמול, היתה לי סיבה לעשות את זה, בכל מקרה אני אתקשר היום. מבטיחה. ר.
לאן נעלמה אביב ?
למה נעלמתי ? אני כאן, כמו תמיד. יש לי קצת לחץ בעבודה, אז לא תמיד יוצא לי להגיב, אבל אני פה. תודה שחשבת עלי, אביב.
אביב, "יש אי שם מישהו חושב עליך..." כולנו... :-) ולשאול...כל הכבוד על האיכפתיות...זה באמת מרגש! טלי פרידמן
תודה, אני באמת כל כך צריכה את החיזוקים, ואת ההרגשה שיש מישהו שחושב עלי ודואג לי, לשאול - שוב, תודה שחשבת עליי, לדניאל - באמת התגעגעתי אליך, גם אתה לא היית פה המון זמן, לדן - תעשה חיפוש על אביב ותמצא את כל חומר הרקע שאתה מחפש עלי, ואם ישארו לך שאלות אחרי זה פשוט תשאל. לטלי - מבטיחה להתקשר. יום טוב לכולם, אביב.
אביב יקרה, כמה אנשים, כמה תגובות, כמה חושבים עליך... קחי את זה כמו שזה, פשוט בשבילך. בשביל עצמך. כן, וגם בשביל האגו... אהבתי את עניין ה"דמות המרכזית". שלחתי לך מייל קצר. שיהיה לך יום נפלא, טלי פרידמן
אני וחברתי כבר הרבה זמן יחד ויש לנו בעיה . אני מצליח לגמור אך חברתי לא וחוץ מזה בזמן האחרון היא אומרת שהיא לא נהנת מהסקס אנחנו אוהבים מאוד אבל מתוסכלים עקב הבעיה מה אפשר לעשות כבר דיברנו וניסינו כול מיני הצעות אך שום דבר לא עוזר אשמח לקבל הצעות ועזרה לבעיתי
הי תומר האם חברתך אומרת לך מה היא רוצה או אוהבת? נסו לדבר בפתיחות. נסה לגעת בה בכל מיני מקומות ודרכים ושהיא תגיד לך מה נעים לה ומה לא. מבחינתך הכי חשוב- נסה להיות עדין מאוד ולשים לב תגובותיה. נשים, בניגוד לגברים, צריכות עדינות רבה כדי להגיע לשיא. אבל בכלל לפני שתתחילו לחשוב על האורגזמה אצלה - עליה ללמוד להנות בכלל. נסו להיות במיטה גם בלי יחסי מין מלאים ופשוט נסה ללמוד מה שהיא אוהבת ואיך לענג אותה. בנוסף - עליה ללמוד בעצמה מה עושה לה טוב ואיך להגיע לאורגזמה, כשהיא לבדה. ואולי יותר חשוב מהכל - האם מערכת היחסים ביניכם טובה? האם היא מרגישה בטוחה, אוהבת ונאהבת? אם יש ביניכם בעיות בזוגיות, זה בודאי יתבטא בכך שהיא לא תהנה ממין איתך בשום אספקט של זה. תהיה עדין, מתחשב וקשוב לה. נסה להתרכז תחילה באזורים שאינם "מיניים" - ליטוף השיער וליטופים בכל הגוף, נשיקות בצואר וכו' ורק אחר כך, כשאתה רואה שהיא רגועה ונהנת מזה התקדם בהדרגה לאזורים המיניים באופן מובהק. בהצלחה סינדרלה
תומר שלום רב, האם חשבתם על רעיון של ללכת לסקסולוג/יועץ מיני? זה עשוי לעזור מאד. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן
אני בת 26 יוצאת עם בחור כ-9 חודשים ואנו עומדים להתחתן בקרוב מאוד כיום אנו חיים ביחד אני גרה אצלו בבית כ5 חודשים ואני מאוד מפחדת להתחתן הוא הבחור המושלם בשבילי אחרי תקופה גדולה של אכזבות סוף סוף מצאתי. כיום כשאני גרה איתו אני מרגישה כמו בכלוב אני עובדת בבקרים מגיעה הביתה (אליו) מתחילה לנקות לבשל לכבס לגהץ והוא כמו מלך לא עושה כלום חוץ מלפעמים לשפוך את הפח אני מרגישה כמו המשרתת שלו וזה מאוד מעצבן ואפילו גורם לריבים אני חושבת לעצמי עם זה ככה למה לי להתחתן?
באמת למה? אם מפריע לך לעשות את כל עבודות הבית למה שלא תגידי לו? גם שיהיו לכם ילדים את תעשי את כל העבודות (שיוכפלו) והוא ישב כמו מלך? אם הוא נותן לך לעבוד כל כך קשה את בטוחה שהוא המושלם עבורך? אולי את המושלמת עבורו? אבל בכל מקרה, המון מזל-טוב, ואני שמחה בשבילך שמצאת את אביר נעורייך. תנסי לשנות את הגישה שלו אלייך קצת, רק קצת
מתוקה זה שם נפלא עבורך את אכן מתוקה האם אמרת לו שאת לא משרתת שלו ? ואם כן מה הוא ענה ? נשים נלחמות כבר יותר ממאה שנה כדי לא להיות משרתות ואת באופן אישי חייבת להצטרפ למאבק קחי חודשיים ואם הוא לא משתף פעולה תלכי הבייתה .למה ? כי טוב יותר זה לא יהיה. גרוע יותר כן ובהרבה . ובחורים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת יש מלא ,הנה עובדה לך יש אחד. אז תמצאי אחד אחר יותר מאוחר אם לא תצליחי למצוא אחד שוה וזה כאמור במקרה הגרוע ביות ר. את עוד צעירה יש לך סיכוי לחיות חיי חופש או חיי עבדות . תבחרי נכון בהצלחה
איך שאת מבינה בדיוק מוחלט את הדברים ! אני בהלם ! כבר כמה זמן שאני יושבת מול ההודעה שלך ובוהה בה. זה מה שנקרא לגעת בכאב... ואת נוגעת... בעדינות רבה שזה אפילו כמעט לא כואב. ושוב, את צודקת ! אני פוחדת להתמודד עם העולם שלו... פעם התמודדתי והייתי איתו ואיתם. פעם יכולתי להכיל את הכאב שלו של כולם. היום נוצר סדק, התפרקתי לרסיסים ואני מנסה בקושי רב לאסוף אותם. אני יודעת ומודעת לנזק אך אין לי כוחות כרגע. לכן גם כתבתי לך שאני רוצה לחזור לסרוקסט. על זה באמת דברתי עם המטפל שלי, שאני בורחת (לעולם שלי) ולא רואה את הכאב בסביבה הקרובה שלי.(הילדים) ומה באמת עושים ? אני חושבת שאם נמשיך כך לכתוב אחת לשנייה ואני אספר לך דברים ואת תנתחי/תכתבי כמו שעשית עד עכשיו, אז השמים הם הגבול... הגזמתי ? בבקשה שלי ? איזו חוצפה מצידי ואגואיסטיות. אבל לפחות פעם ראשונה שאני מעיזה לבקש בצורה כזו ! אפילו לא חשבתי שאולי את לא יכולה או רוצה או לא יודעת מה. בכל אופן אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב. בזכותך !!!!! שאלה אישית - את בת מזל דלי ?
רחל, לא ענית לי לגבי החלום ששלחתי לך במייל האם במקרה שמרת את זה ? אני מקווה שכן. אם כן אז שילחי לי אותו חזרה .... ביי ויום נעים. אגב, אתמול הלכתי לסרט שוקולד . סרט מתוק ומקסים... כנראה שההתכתבות איתך עשתה לי משהו שגרם לי לצאת קצת מהבית...
בוקר טוב! שמחה לשמוע שהלכת לסרט. עניתי על החלום, אבל יתכן והמייל לא הגיע. אתמול קיבלתי קובץ שלא הצלחתי לפתוח, ואני זקוקה לעזרה טכנית, אלא שהעוזר עסוק... לפני כמה ימים שלחתי את החלום שלך לרוית, ואני אנסה עכשיו לשלוח לך אותו שוב. ועוד דבר חשוב: מה פתאום גדי? אני עקרב... יום נעים.
למה אף איש מקצוע לא עונה לי על מכתבי מה- 14/04 בנושא "סרוקסט"???? האם זה רק פורום של אנשים שמחפשים התכתבויות בינהם או גם פורום שבו המומחים אמורים לעזור לפונים??? בברכה...
המומחיות שלי כחולה היא להגיד שבהתחלה קשה עם הסרוקסט אבל הוא משפר את איכות החיים באופן דראמטי
אבלין שלום רב, המוסמך לענות בענייני טיפול תרופתי הינו ד"ר פלד. הוא נכנס לכאן אחת לכמה זמן. רצוי שתשאירי שוב את ההודעה, ותפני אותו אל ד"ר פלד. את יכולה גם לשלוח לד"ר פלד אימייל. בברכה, טלי פרידמן
בבקשה בבקשה תתייחסי למה שכתבתי אתמול (נושא - לאנג'ל או בכלל). אני ממוטות נפשית מכל מה שמכיל המכתב. אני לא יודעת איך להמשיך.
:-)
שלום טלי, קודם כל תודה על התגובה. אני נמצאת בטיפול במשך כמעט שנה וחצי. בהתחלה הטיפול היה אינטנסיבי מאוד. פסיכולוגית פעמיים בשבוע, פסיכיאטר, רופא תזונה. עברתי גם אישפוז של חודשיים. ברגע שהמשקל קצת התייצב הטיפול נהיה פחות אינטנסיבי וכרגע אני כל שבוע אצל הפסיכולוגית. פעם בחודש אצל הפסיכיאטר ש"מאכיל" אותי בתרופות ומרופא תזונה אני די מתחמקת... אני לא ממש עושה את מה שהוא ממליץ, אז חבל לי על הזמן שלו. ניסיתי גם טיפול בקבוצת תמיכה, אבל זה ממש לא התאים אז פרשתי. הטיפול הפסיכולוגי מאוד מאוד עוזר לי להפתח. לקח לי כמעט שנה סוף סוף להתחיל לדבר על משהו אחר חוץ מאוכל... אבל מה שהכי קשה לי עכשיו זה להודות שהעניין הזה עדיין כל כך עמוק בפנים. יש דברים שאני עלולה לאבד רק בגלל האובססיה הזאת. דברים כמו אהבה - שזה הכי חשוב לי בעולם, אבל האנורקסיה כאילו שואבת ממני את הכוח להתנגד לה. יש תקופות טובות, יש פחות (כמו עכשיו). הדיכאון חוזר ובגדול, התרופות שוב לא משפיעות וכבר נמאס לי בכל פעם להגדיל את המינון או לנסות תרופה אחרת. טוב, אני כותבת יותר מד, אני גם לא יודעת למה בדיוק ציפיתי לשמוע, אולי אני פשוט צריכה שיקשיבו לי...
הפסיכיאטר שלי עושה עבודה מצוינת וקשר אישי הוא חשוב מאוד להצלחת הטיפול תודה שאול
היי שאול צר לי אך הבנתי מהודעתך אחרת. לא משנה מה שחשוב זה שאתה מרוצה. תוכל לפרט יותר לגבי הקשר האישי- איך יודעים שיש קשר טוב עם המטפל ? מהו בעצם קשר טוב ? אני שואלת לא מתוך סקרנות אלא מתוך קושי שנובע במהלך הטיפול... ונמאס לי לגשש באפילה. תודה ויום נעים
יש לי קושי בחשיפה של התהליך הטיפולי בפורום אם יש לך EMAIL נוכל להתכתב אם אין אפשרות אוכל למסור לך את הסלולרי שלי בפורום כדי שתשאירי לי הודעה או תמסרי לי בקצרה מספר טלפון להתקשרות תודה שאול
עקבות. לילה אחד חלם אדם חלום. הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוהים. על-פני השמיים חלפו במהירות סצנות מחייו. בכל סצנה הוא שם לב לשני זוגות של עקבות רגליים בחול. זוג אחד, שייך לו, והזוג השני, לאלוהים. בחלוף הסצנה האחרונה לחייו הוא הסתכל אחורה, על עקבות שבחול. הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד. כמו-כן הוא שם לב שזה קרה בתקופות השפופות ביותר בחייו. דבר זה הטרידו, והוא שאל את אלוהים בנוגע לכך ``אלוהים, אתה אמרתה שביום שאלך אחר חוקיך, אתה תלך עמדי לאורך כל הדרך.והנה, שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי, יש רק זוג עקבות אחד. אינני מבין מדוע כאשר הצטרכתי אותך יותר מכול -- עזבתני``. ענה אלוהים. ``ילדי היקר עד מאוד. אני אוהב אותך, ולעולם לא אעזבך. בתקופות של ניסיונות וסבל, בהם אתה רואה רק זוג עקבות אחד -- נשאתיך בזרועותיי``.
וואו איזה סיפור !!!! אבל רגע, זה משהו שצריך לחשוב עליו... מקסים !!!
אפילו שכתבו את זה לשיר, ושרים את זה עם מנגינה, ואז זה ממש מרגש. סיפור עתיק וידוע, שענינו הבטחון ברבונו של עולם, גם כאשר נדמה לאדם שהוא לבד.
שלום רב לכולם! לצערי, אני רואה שעלי להבהיר את עצמי שוב: בשבועות האחרונים הרביתי להשתתף בפורום הזה בנושאי הבדידות, המוות והאובדן, ובחרתי בכינוי "אחת" - לאחר שוידאתי שהוא פנוי וגם מונע זיהוי. לפני ימים אחדים השתמשה בכינוי זה מישהי נוספת בטעות, וכשהערתי לה - היא אכן התנצלה והחליפה כינוי. וכעת, אני רואה ששוב משתמשים בכינוי זה, או יותר נכון - בכינוי דומה מאוד שעלול להטעות. אז בקיצור (סליחה על הנטייה שלי להאריך בדברים)- הדברים שנכתבו על ידי "סתם אחת" הם אמנם יפים ומרגשים, אבל אין להם כל קשר אלי. אז אנא, סתם אחת, בחרי לך כינוי אחר, שונה לגמרי, כך שלא יתבלבלו בין שתינו. בתודה מראש! אחת הראשונה!
מתנצלת, את צודקת, לא שמתי לב, אני אשנה את זה.
היתה אחת לפניך, בתחילת הפורום, אז מה? תחליפי? :-)
כן, זו אני ביקרתי כאן בפורום, והשארתי את הסיפור הזה במיוחד בשבילך, את האלוהים שלי, נושאת אותי על כפייך בכלכל פעם כשקשה, רע ועצוב. תודה. מקווה שאת יודעת מי אני.
לא ברור לי מי היא הכותבת... יש לי השערות...אבל אשמח לקבל אימייל מפורט (סתם מתוך סקרנות). לגבי הסיפור, אני מכירה אותו כבר שנים, והוא מקסים. הוא משקף במובנים מסויימים (אך לא לגמרי) את מהות התהליך הטיפולי. "הטיול" המשותף והליווי של המטפל את המטופל, ההחזקה וההכלה בחלקים הקשים ועוד. אהבתי! יום טוב, טלי פרידמן
משהוא. ואוליי זה שם הולם,ולא סתם אחת. כי את יותר מסתם..... דניאל.
קורה לי לפעמים ודיי מעניניים פעוטים שאני נכנסת למתחים וחרדות וזה משגע אותי אני דאגנית ופחדנית עד כדי פרפורי לב אני אוהבת יושר ולמרות שמרבית האנשים סביבי לא בדיוק כאלה אני נכנסת ללחץ מכל חשיבה או מעשה שהוא טיפה סוטה מקו היושר וההגינות ואני לא מדברת בכיוון האישי לפעמים זה סתם בנאלי בעניני יומיום מוסדות למינהם וכדומה קשה לי אני מרגישה שאני רוצה להיות ישרה אבל מסביבי הרבה מרמים אני רוצה להיות ישרה אבל רואה שהישרים נדפקים אני רוצה להיות ישרה אבל זה גורם לי להרבה סכסוכים עם עצמי אז מה עושים?
יערה שלום! בואי נעזוב לרגע את המוסר והחוק ונדבר רק על עצמנו: אני מבינה שאת בחורה ישרה, ואני אישית מעריכה מאוד את התכונה הזאת. גם אני ישרה, אולי לפעמים יותר מדי, עד שאפילו סרגל נראה כמו 8 על ידי... (-: ואני יודעת שאף אחד לא יבנה לי מצבה מזהב בזכות היושר שלי. אבל השאלה היא מי אנחנו ומה אנחנו באמת: והתשובה - היושר הוא בגנים ובחינוך שלנו. הסכסוכים הפנימיים שלך - וגם שלי - בעקבות היושר שלנו - הם תוצאה של ראיית המציאות הלא ממש נחמדה סביבנו. אבל זה מה שאנחנו, ואם ננסה בכח להיות לא מה שאנחנו באמת - רק נסתכסך עוד יותר עם עצמנו. האם עזרתי? אחת
תודה... את נחמדה !!!!! אבל זה לא כל כך עוזר כיוון שמכעיס עד כאב לדעת שדווקא אלה שקצת מתחמנים ודווקא אלה שיודעים לעגל פינות .... דווקא אלה שלא לוקחים ללב כל מיני מעשים שלהם.... דווקא הם מצליחים ומתקדמים ומגיעים להשגים... ובעיקר הם ודווקא הם אנשים יותר מאושרים..... למה ?!?!
תודה. ושלחתי לך עוד אימייל.הפעם בפרץ של כוח שנתנה לי שיחתנו. כתבתי שם הרבה מהסיפור שלי-כל 3 הרבדים שסיפרתי לך עליהם. לא ערבתי רגש כמעט...כדי לא להכעיס זה היה קשה... אבל זהו תקראי-ואני חשופה כל הסיפור באופן כללי
אנג'ל יקרה, אני שמחה ששיחתנו נתנה לך כוח. אני אקרא את האימייל מאוחר יותר, או לכל המאוחר מחר בבוקר. ליל מנוחה, טלי פרידמן
יש לי שאלה, אולי המכתב ששלחתי לך במייל עדיין נמצא אצלך ? החלום על המטפל שלי ועל הילדה. אם כן אז אנא שילחי אותו לרוית לדואר האלקטרוני שלה כי את שלי מחקתי. אם יש לך רק את הכתובת שבהקלקה אז אל תשלחי לשם. אני אבדוק בהודעות ואגיד לך. מחכה לתשובה. תודה
שלום אליאן, הרשיתי לעצמי להכנס לשיחה. אני מתרשם שאת עוסקת די הרבה בפשר חלומות, לא כן ? אני גם מניח שאת מייחסת להם משקל רב. זה מסקרן אותי. האם את יכולה בבקשה להתייחס לזה ? תודה.
אני אכן עוסקת המון בחלומות. זה עולם בפני עצמו וזה מעניין אותי... החלומות יכולים לתת תמונה על עבר הווה ועתיד. במיוחד דברים שבתת מודע שלא ערים להם ביוםיום. ושמשפיעים מאד. וכמובן שלכל אחד יש את ההסברים שלו... ומה מסקרן אותך ?
אחי בן 33 וגר בבית. הוא לא עובד ואין לו קשרים חברתיים. התנהגותו הולכת ונעשית מוזרה, למרות שהוא לא מנותק מהמציאות. הוא עצבני, דופק על הקירות בתגובה לכל רעש קטן מכיוון שכנים, אובססיבי לגבי מזון אורגני, בריאות וויטמינים ולובש בגדי חורף בקיץ בגלל חשש מנזקי השמש. הוא ביישן וסגור אבל מדבר אל עצמו בקול. הוא חי לפי כללים מאד נוקשים ובלתי מתפשרים שקבע לעצמו בכל מה שקשור לשעות אוכל, שתיה וכו' ונמנע מלהכנס לכל חנות, מכולת וכדומה שייתכן שמישהו יעשן בו. אחי מסרב לפנות לטיפול בטענה שהוא בסדר והבעיה היא אצל כל השאר. הוא גם לא יסכים ליטול תרופות בגלל רתיעתו מכל דבר שאינו טבעי. כיוון שהוא גם ירד מאד במשקל (ללא סיבה רפואית), אני מודאג ממצבו ומבקש עצה. תודה.
גיל שלום רב, לפי מכתבך נראה כי צריך להפנות את אחיך לטיפול. אולם לפני טיפול יש לערוך לו אבחון. לבדוק האם אכן יש בעיה, ואם כן, אז מהי אותה בעיה. אתה מספר שהוא מסרב ללכת לטיפול וזה מסבך את העניין כיון שהוא בגיר. אולם ניתן להזמין פסיכיאטר הביתה שידבר איתו. אתה יכול לומר לו שכל המשפחה דואגת, ואם הכל בסדר אז אפילו תנסה לגייס את כל המשפחה ושאולי כולכם תלכו איתו. אז תוכלו לומר לו שאם הבעיה במשפחה, אז ממילא הוא יצא "נקי". צריך למצוא איזשהו פתרון יצירתי שיביא את אחיך לאיבחון. נראה כי הוא זקוק לאיבחון וטיפול. בברכה, טלי פרידמן
הרשו לי לפצות את פי... כל מה שעשיתי...הוא לחשוף את מחשבותיי האנורקטיות,את חולשתי... בתמימותי האמנתי...שאם אחשוף את עומק חולשותיי,יהיה אפשר לעזור לי יותר. מסתבר שהרגשות שלי הם כנראה לא דבר לגיטימי . אני כבר התבלבלתי לגמרי.פעם אני לא בסדר כי אני מסתירה את חולשתי ופעם אני לא בסדר כי אני מגלה אותה. מה עלי לעשות על מנת "לא לשחק ברגשות של אנשים"? להעמיד פני גיבורה? - "כן,אני מתה לצאת מזה ויש לי את כל הכוחות להלחם במחלה הארורה ולנצח אותה" אני לא תקדים היסטורי ולא מתיימרת להיות. באותה מידה אני גם לא טובעת יתר על המידה בייאוש של עצמי.לא כל ההודעות שלי דיכאוניות.יש יותר מחוזקות. ומה,זה לא נורמלי? יש מישהו שהוא יציב נפשית כמו דיקט????? בחיי,כמה שהעולם הזה מוזר
לאנג'ל, אני מסכימה איתך בכל מילה שתוסיפי, ואני מרגישה כך גם. אני לא אדבר על עצמי אלא לפחות אנסה לדבר עלייך, כשקראתי את מכתבייך לראשונה, חשתי בהם את החוזק והחסינות שטבועים בך שהיה אפשר להרגישם דבר כתיבתך, אך את החולשות אי אפשר להסתיר, ואין לי תלונות או ביקורות ,אני מבינה. אני מבינה שאת לא מוצאת שום דבר מועיל מדיבור על הרגשות והתחושות, אך כל החסרונות ניצבים לפניך, אני מבינה ואני מסכימה, ואני לא אבוא לכאן עם הצהרות מטומטמות שאני לא מאמינה בהן ושדעותיי סותרות אותן, שחייבים להיפתח כלפי אנשים, ודיבור על הבעיות עוזר לשחרור של המתחים ושאם לא תדבר אז אף אחד לא ידע. ז ה ב ו ל ש י ט ! ! ! אני מצטערת אם לא עניתי לך כמו שציפית(למרות שאני לא יודעת מה ציפית) ,פשוט העדפתי לומר את האמת ואת מה שאני באמת חושבת ולא לזיין לך ת'מוח עם שטויות שאני אפילו לא מסכימה איתן. פשוט רציתי להגיד ל שאני מסכימה איתך באון מוחלט, ואני לא חושבת שאת דחיכאונית או שמכתביך כאלה, ואת לא חייבת לאף אחד שום דבר, וגם אם מתחשק לך להיות דיכאונית אז תהיי עד מחר, לאף אחד אין זכות לבקר את מעשייך כל עוד הם לא פוגעים באף אחד. ועוד דבר......אני אף פעם לא פגשתי אדם שהוא ישר כמו דיקט, תהיי בטוחה. (למרות שיש לי נטייה למעין פרפקציוניזם אובססיבי, עזבי) אז ביי בינתיים, והופתעתי לקרוא את מכתבך, כי אין הרבה שכותבים דברי חכמה כאלה. צריך בשביל זה המון חכמת חיים . באמת. זה מכל הלב ואני מנסה שזה לא ישמע קיטשי, מקווה שזה לא. Jacki נ.ב sorry אם כתבתי הרבה ושיעממתי אותך למוות. יש לי נטייה לכתוב הרבה. מצטערת.
ג'קי שלום רב, אני חושבת שדבריי הרשומים בעמוד הקודם, והביאו את אנג'ל לכתוב הודעה זו, לא הובנו כראוי. אין כל פסול בכתיבה של תכנים קשים, דיכאוניים, מורכבים, אובססיביים וכו'. במקרה של אנג'ל, שהיכרותינו עימה בפורום ארוכה למדיי (למעלה מחצי שנה), לא דובר על התכנים שהיא מעלה בלבד. אנג'ל מביאה במכתביה כאב רב, סבל וקושי עצום להתמודד. פעמים רבות היא כותבת "הצילו" במילים מפורשות, פעמים אחרות, היא נותנת רמזים עבים שהיא רוצה שיצילו אותה. גם אני ניסיתי אינספור פעמים לתת לאנג'ל פתרונות ו"דרכי מילוט" מהמקום הנוראי בו היא מצויה, וכך גם גולשים רבים אחרים. לאחרונה, ככל שמצבה של אנג'ל מחמיר, דחיית הפתרונות והסיוע גוברת. לכן שיקפתי לאנג'ל את המקום בו היא היתה רוצה שכולנו ניהיה: מקשיבים, רואים את הסבל והקושי, אך אינפוטנטים וחסרי אונים לגמרי. אחרת היא היתה מתחילה לחפש לעצמה פיתרון. ואת יודעת מה? כנראה שזה אכן היה נכון...במידה מסויימת. בשיחתי האחרונה עם אנג'ל היום נראה כי דבריי "חילחלו" למקום הנכון. זה אפילו נתן לה כוח...(ראי הודעתה למעלה). ובאופן כללי, אין כל רע בלשתף אחרים ולספר על הקושי. עדיף לחלק את המעמסה הנפשית והאישית עם אנשים נוספים. הרבה פעמים זה מקל על המעמסה, משחרר. מקווה לראותך משתתפת באופן פעיל כאן אצלנו... בברכה, טלי פרידמן
שלום רב! אינני מוסמכת לקבוע אם אנג'ל רוצה או לא רוצה לקבל עזרה - קטנתי! אך דבר אחד מקפיץ אותי ממקומי: שלדבר על הבעיות זה בולשיט! להחזיק בבטן - זהו הרוצח מספר אחד, כל ילד היום יודע שזה גורם למחלות קשות כמו אולקוס, יתר לחץ דם על כל השלכותיו (מחלות לב, שבץ מוחי) וחושבים שאולי גם סרטן. ואת הדברים האלה לא המצאתי - שמעתי אותם מפי גורמים מוסמכים וגם חשתי אותם על בשרי. כשאני מחזיקה בבטן - אני מקבלת התקפי חרדה כאלה שאני לא מאחלת אפילו לשונאים שלי! אז תעשו לי טובה ואל תתנו עצות אחיתופל כאלה! תודה רבה! אחת
ערב טוב! אם זה מנחם, לפחות אני קיבלתי את הדוא"ל ששלחת... בחופש הזה עשינו כיף-חיים. יום אחד בילינו בצפון, בעין אפק ובמעלות, יום אחד-בדרום, בשמורת נחל ערוגות ובתל-ערד, יום בירושלים, ויום במרכז- בסופרלנד... ואני ת-ש-ו-ש-ה! מחר חוזרים לעבודה, ומחכים לי ימים צפופים... בחופש הגדול אני מקוה לנוח. מה שלומך? מה עם האבעבועות? ספרי קצת מה הבן הגדול עשה שהיה קשה כל-כך. יש פה כמה הורים ואולי להם יש אסטרטגיות טובות להתמודדות. אולי כבר כתבתי את זה, אבל אכתוב שוב- שפתחו בבר-אילן קתדרה לחקר הזוגיות והמשפחה. ואני אישית הייתי מוסיפה - והורות.. אין לי ספק שמשפחה ומשפחתיות הם עניין למחקר אקדמי. צריך להשתחרר מהמיתוס שזה בא לבד, באופן טבעי, כי לכולם יש. משפחה זה מדע מדויק! ואני בכלל הומנית... :-)
היי רחל, לצערי הרב עוברים עלי ימים ולילות מסוייטים !!! אני שוקלת לחזור לסרוקסט, לפחות זה מפחית מעוצמת הכאב... בלילה שבין שבת להיום עברה עלי חוויה דיי מצמררת. אני חולמת המון ונזכרת בקטעים שהיו לי בילדות אבל הם מעטים ואני לא מצליחה לחבר דברים. אני כבר לא יודעת מה היה באמת ואני רוצה לברוח... התחלתי בתהליך מסויים בנחישות ועם רצון להבין ולדעת קטעים של חיים בעבר שפשוט נמחקו לי ועכשיו אני מתחרטת אבל החלומות לא מניחים לי. לגבי הבן אתן דוגמא- היום הלכנו לאכול בחוץ כל המשפחה וכולם היו שמחים ורעבים. התיישבנו, הזמנו והנה האוכל מגיע... והבן מסתכל עליי ואומר שיש לו פחדים. אמרתי לו תאכל וזה יעבור. השתדלתי לא להסתכל במשך כמה דקות והוא פשוט ישב ובהה. אמרתי לו מה קרה ? והוא אמר שהרוח אומרת לו לא לאכול. אמרתי לו,אז תתעלם ממנה וראיתי שהוא עומד לבכות אז הפסקתי לדבר. ןכך עוד כעשרים דקות. הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לבית החולים ואמרתי שבסדר אך הוא אמר שבתנאי שלא יאשפזו אותו. אמרתי שאני לא מבטיחה דבר כזה אז הוא לא רצה. והגענו הבייתה והוא נכנס למיטה והחל לשגע אותי. יש לו טקס חדש עכשיו. הוא במיטה ועלי לבדוק כל כמה זמן האם הקווים בטלפון כשמטעינים אותו,עולים ויורדים. וכמובן זה מלווה בשאלות חוזרות האם בדקתי והאם אני בטוחה שבדקתי והאם הקווים עלו וירדו , ושאני אבטיח לו שתוך עשרים דקות אני הוציא את הפלפון מהטעינה ואחר כך צריך להדליק את המאוורר וכעבור שתי דקות לכבות כי קר לו. ושוב להדליק כי יש לו עצבים וחם לו. ועוד ועוד. אני שואלת, למה הוא לא יכול לעשות את כל הטקסים האלו לבד. ? למה אני צריכה להיות מעורבת בסיוט החוזר ונשנה הזה. אני מתאפקת לא לצרוח... באמת שאני מתאפקת !!! אם זה לא היה כל כך עצוב זה יכל להיות מצחיק ! חומר טוב לגששים. וזה מאד מנחם ומועיל ומשמח ו. ו ו. שאת מקבלת את הדואר וההודעות ובמיוחד שאת עונה. וואו, איזו הודעה ארוכה וקשה... מצטערת !
על מה את מצטערת? את עם הכאב שלך, ואני עם השטויות שלי... זה בכלל לא נשמע כמו מערכון של הגשש. אני רק חושבת על הבן שלך, שבטח נכנס לחרדה איומה מכל המצב- לצאת למקום אחר, מחוץ לבית, עם עוד אנשים שאולי הוא לא מכיר, ומאבד בוחן מציאות, ואת כמו אמא יהודיה טובה- מוצפת בעצמך בחרדות- אומרת לו תשתוק ותאכל, אולי זה יעבור, וזה לא עובר... גם בלילה. אולי אפשר לנסח אחרת את הדיאלוג ביניכם. הוא אומר- אמא אני מוצף את אומרת-תנסה להתמודד לבד הוא אומר- לא יכול לבד,רוצה בית-חולים את אומרת-אפשר לבדוק את האפשרות הזאת, הוא אומר- לא באמת, רק רוצה להיות איתך כל הזמן. וכדי שלא ישעמם לנו, בואי נבלה ביחד בספירת הפסים של הטלפון... :-) האמת היא שהטקסים האלו נועדו כנראה להפיג חרדות. ואולי שניכם עסוקים בפרידה המתקרבת- לקראת היציאה מהבית, ושניכם חרדים. איך אפשר לעשות את זה פחות טעון עבורכם? תכתבי עוד...
כתבתי לך באחד הדפים הקודמים.. במהלך הפסח.. דפדפי אחורה קצת..
הי! קראתי את מה שכתבת, והשבתי בעמוד הזה למטה. (חפשי לפי התאריך- 15/4) מה שלומך היום?
שלום לכולם. אני שמח לבשר לכם שבימים אלו נפתח פורום חדש בנושא אורטופדית ילדים. את הפורום ינהל ד"ר רון למדן, מומחה באורטופדית ילדים. הפורום יעסוק בבעיות אורטופדיות של ילדים, החל מגיל הינקות וכלה בגיל הנערות. ניתן להגיע אל הפורום דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=121. בברכת רפואה שלמה שלכם יוסי רוסמן מנהל הפורומים
ליוסי שלום, לדעתי הפורום יהיה מעניין ומועיל, אם כי היה יותר טוב להוסיף פורום לרפואת ילדים כללית. זו דעתי, עדי
אני נמצאת כחודש לאחר הלידה ומניקה. מזה כשנתיים אני סובלת מהתקפי חרדה לא קשים אך מטרידים. נעזרתי קצת ברפואה משלימה שעזרה לי, וכעזרה ראשונה לקחתי כפיתרון נקודתי בלבד כחצי כדור "קלונקס" . מכיוון שאני מניקה רציתי לשאול האם יש כדור מסוים שניתן לקחת ולהמשיך להניק, או האם ניתן לקחת קלונקס כעזרה ראשונה בלבד ובאופן חד פעמי? קשה לי עכשיו כשהתינוק עדיין קטן להתמסר לטיפול מסוים. אני מאוד אודה לכם אם תוכלו לעזור לי. תודה מראש.
נסי ריפוי ללא תרופות הרפייה ע"י עיסוק בדברים שונים שאת אוהבת כמו אולי לטייל לקנות לראות סרטים לשמוע מוסיקה עשי מה שמרגיע אותך תרופות זה בדרך כלל לא בריא כשמניקים
קיבלתי המלצה על מטפל בפסיכותרפיה היות שאני מכיר מידע אישי את הנושא של ההורמונים במח רציתי במטפל שתחום ההתמחות שלו הוא טיפול באנשים שהמענה הדומיננטי שלהם הוא טיפול בתרופות המטפל לא עשה רושם של מישהו שיודע על מה אני מדבר בין השאר אמר לי שהוא מתייעץ עם הפסיכיאטר אמרתי לו שהפסיכיאטר שלי לא יחזיר לו טלפון ובנימוס הפסקתי את השיחה המשפט המענין שאמר לי המטפל " אני מטפל בנפש" אני יודע שהדברים הבאים קשורים לנפש 1. מצבי הרוח 2. מחשבות טורדניות 3. רגישות יתר 4. זעם וכעס 5. לחץ כל הבעיות שקשורות בפעולות הנפש שמניתי מסולקות על ידי תרופות מתאימות האם יש חלקים בפעילות של הנפש שהמענה שלהם הוא שיחות והאם טוב עשיתי שהפסקתי את השיחה עם המטפל הספציפי בגלל שאינו מצוי לדעתי מספיק בתחום של הפעילות התרופתית תודה שאול
אם אתה מקבל טיפול תרופתי והכול בסדר למה אתה צריך פסיכולוג?למה אתה אוהב לחפור יותר מדי?
אני יכולה להמליץ לך על פסיכיאטר אשר הוא גם פסיכואנאליטיקאי ותרפיסט. זאת כמובן אם אתה מעוניין.!!!
עדיף ללכת לפסיכולוג ולחפור בעצמך,מאשר ללכת לפסכיאטר ולתת לתרופות לחפור בגופך. וזה בדוק. דניאל.
למיטב ידיעתי הגוף מחובר לנפש, גם פסיכיאטר וגם פסיכולוג מטפלים בנפש, אך לא כל מטופל מוכן בנפשו לטיפול פסיכולוגי
הי, קראתי עכשיו את המכתב הארוך שהופנה לאביב ולטלי. אני רק רציתי להגיד לך שאין לך אפילו מושג עד כמה אני מרגישה את אותם הדברים!! זה כל כך בפנים, כל האנורקסיה הזאת, השאיפה הזאת להרעבה. אני לא בולימית אבל בתקופה הזאת אני גם מתקשה להחשיב את עצמי כאנורקסית. התחלתי לאכול יותר וגם עליתי טיפה במשקל (רק המחשבה על זה עושה לי רע בטירוף, במקום לשמח). אני כל פעם מנסה להכניס את המחשבות החיוביות לראש - זה יותר בריא, אני לא אתמוטט סתם ככה ברחוב... אבל ת'כלס - זה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר ויותר. אני יודעת הכל על הניסיון להשיג שליטה, איבוד שליטה, אבל לעזאזל, מה יש באנורקסיה הזאת שאנחנו מוכנים להרוס את החיים שלנו בגללה? שליטה או אי שליטה - זה פשוט מעין מפלט! כמו איזה חור שחור, עד כמה שלא תתרחקי תמיד תרגישי את השאיבה פנימה. אני יודעת שהבעיה העיקרית שלי בהחלמה ממחלה זה מעין איבוד זהות. עד עכשיו הייתי אנורקסית ומה אני עכשיו? קשה לי להכיר בייתרונות שלי כבן אדם ואני פשוט הולכת לאיבוד. אני יודעת שאם הייתי חיה לבד הייתי חוזרת לדפוס אנורקטי במלוא העוצמה וזה מה שמפחיד. בקרוב, אני אשאר למשך חודש לבד ואני פשוט צופה את מה שהולך לקרות. אני מחכה לזה כמו חולת נפש. איך מתנתקים מהמחשבות האלה? אני יודעת שכל עוד אני נלחמת איתם, אפילו באירצון זה אמור להביא להחלמה, אבל עד כמה אחזיק מעמד? כל כך הרבה שקר מסביב לרצון הזה למות.
ללה שלום רב, אני חושבת שאת יודעת היטב מה אני אכתוב לך. את מודעת למצבך, יודעת שזה מצב לא טוב, שעלול להחמיר בחודש שתישארי לבד, יודעת שמדובר בחוסר שליטה. את יודעת הכל. ומה עם טיפול? את לא יודעת שאת צריכה טיפול? ברור שאת יודעת. אז מה את מתכוונת לעשות לגבי עניין זה? בברכה, טלי פרידמן
היי, אני לא בדיוק יודעת מה להגיד, ז"א אני יודעת ,קצת. אבל אני לאיודעת בדיוק, אני נורא מבולבלת. דברייך כ"כ נכונים שזה מדהים, אני גם בסיפור המסריח, אבל אני די מתכחשת , מסיבה ברורה , אני טוענת , אבל ברצינות: ש.......אנורקטיות (קשה לי אפילו להשתמש במילה הזו) הן רזות (ואני בהחלט , ל-א! ) אם את משתמשת במילה הזו, את יודעת ,בתואר, אז אני מתארת לעצמי שאת מטופלת... נאי צודקת? איך זה הולך אצלך בדיוק? ז"א זה קצת קשה לי להבנה, ואני מעוניינת להסביר לך למה: אני מטופלת ביחידה להפרעות אכילה בבי"ח, וכשנכנסתי לשמה, אני בעצם נכנסתי לתוכנית מסוימת ( מה שעמד על הפרק היה שכאילו.........נתפסתי, ממש! הייתי על סף מוות, אבל הנבלות הרסו לי, ולא יכולתי לאכול, את בטח יודעת....., וזה היה בעצם המקום הזה, או מחלקה סגורה/פסיכיאטרית, ולא רציתי להיות שם, גם לא בגלל ההורים שלי את יודעת, תהיה להם בת במחלקה סגורה, מה זה יעשה להם? מה הם יגידו? רק עכשיו אני חושבת על זה....... אז אולי בעצם אני עושה את זה בשבילם יותר מאשר בשביל עצמי, ומה יה כשהם לא יהיו שם? מה יהיה אז? אופס), במסגרת התוכנית הזו: זה אישפוז יום, ואני מתחייבת להגיע למשקל מסוים, וזה נורא קשה, ז"א , אין לי דרך חזרה, כבר עליתי במשקל בצורה משמעותית, ובא לי לבכות כשאני כותבת על זה, את בטח מבינה אותי, וזה נורא מתסכל, אתה כלוא, וכשאני אצא משם, גם אז אני לאאוכל לרדת במשקל, את יודעת למה? כי יהיו לי מעקבים פעמיים בשבוע עד גיל 18. את מבינה את עומק העניין המזדיין הזה. ולעזאזל: כל מה שרציתי זה למות? למה הם הרסו לי את זה? יש עוד פרטים, אבל את היית נרדמת, זה ארוך ומורכב כזה. אני גם לא רוצה לשגע אותך. ובגלל זה אני מופתעת ממך, ז"א איך זה הולך אצלך? את מטופלת? מי יודע על זה? מי אבחן אותך? אני מקווה שאני לא מחטטת, את לא חייבת לענות אם את לא רוצה. באמת. את דווקא נשמעת לי טיפוס נורא מעניין ונחמדה, אני אשמח אם נוכל לדבר שוב. כי הרבה דברים שאמרת(למען האמת, כמעט כולם), נורא נורא נורא תקפים לגבי...... אני גם אשמח לספר לך על התוכנית הזו, את תהיי המומה, מה הפילו עליי, ז"א, זה שוק שם החיים, אתה צריך לעכל(משהו שעוד לא עשיתי, ואני כבר חודשיים בתוכנית הזו) שמה שהולך לקרות עכשיו זה רררררררררקקקקקקקקק אבל רק עלייה במשקל בלי ירידות, למה? כי ברגע שאתה לא אוכל הכל, עושה התעמלות בבית, מקיא וכאלה....... מבינים שכאילו זה לא המקום בשבילך(במכתב אחר אני אספר לך למה בעצם, אני לא רוצה שתירדמי) ומעבירים אותך למחלקה הסגורה. ואני בכלל מרגישה שכאילו לקחו ממני משהו, או שלפחות מנסים לקחת, אבל אני לאתן להם, משהו ששלי, את הרעב, והם ניפצו לי את זה........... למה הם לא יכלו לעזוב אותי בשקט ולתת לי להירקב? כמו שאמרת, גם לי הם גרמו וגורמים במשך כל ה24 שעות ביום לשנוא את עצמי יותר מפעם, והם רק מחזקים בי את הרצון לפגוע בעצמי, ואיך אומרים את זה: למות! אני מקווה שלא שיעממתי אותך. מצטערת אם כן. שיהיה לך יום נעים....... ממני Jacki
בקר טוב לכולם
בקר טוב גם לך
אתמול הערב, נפגשנו אני, שירה ורונית (שתי החברות הכי הטובות שלי). בהתחלה זאת היתה פגישה למטרה תמימה למדי - לעזור לשירה למצוא בגדים ליום ההולדת הקרב ובא שלה. אבל לאט לאט התחלנו לדבר, על כל מיני דברים שמפריעים לנו, בכלליות אבל אח"כ התחלנו ממש לדבר על הדברים הכי אישיים שיש - משפחה, רגשות שיש ביננו לבין עצמנו. למרבה הפלא גיליתי שיש לי בעיות עכשיו, אבל הן כלום לעומת הבעיות של החברות שלי (היו לי בעיות דומות לבעיות שלהן בעבר, אבל מצאתי בעצמי את החוזק להתגבר עליהן). לרונית אין אחים, וחסרה לה דמות שהיא לא הורה ולא חברה, אלא מישהו באמצע - מישהו שבאמת מבין אותה ומבין את ההורים. או אפילו אח קטן, שהיא תוכל לשמש לו כאחות גדולה ולייעץ לו. ולי יש שני אחים, אחותי היא בנאדם מקסים וחברותי, אני מספרת לה ה כ ל והיא עוזרת לי ודואגת לאושר שלי. לשירה יש מחסור עצום בבטחון עצמי (היה לי את זה עד שהגעתי לכיתה י', הכיתה הנוכחית שלי), היא פנתה לייעוץ אבל היא לא הצליח לפתח קשר אמין עם היועצת, ועל כן, היא לא בוטחת בה. היא אפילו התייעצה עם אחותי (מנסיון שלי זה עוזר), ואני חושבת שזה עזר לה קצת. אבל עדיין יש פער עצום בין מה שהיא היתה (בעבר היא לא "שמה" על אנשים אחרים ולא היה אכפת לה מה הם חושבים, כל עוד זה לא פגע בהם. ולי, לי יש בעיות אחרות, יש ימים שלמים שאני לא אוכלת כי פשוט לא בא לי ואז אני מרגישה מקופחת ומתחילה לבכות. אני בוכה מכלום, פשוט יושבת ובוכה אבל רק כשאני לבד. אני נכנסת לדיכאונות ולא ישנה בלילה (עשיתי בדיקות דם בקשר לנדודי שינה וכיום אני לוקחת כדור שמאזן את פעולת בלוטת התריס, כלומר, אין סיבה רפואית לכך שאני לא ישנה). אני פשוט לא מצליחה להרדם, דווקא השבוע אכלתי מספיק ולא הצלחתי להרדם אפילו פעם אחת. אני לא רוצה לספר את זה להורים שלי כי אני יודעת שאין להם מה לעשות עם זה. אמא שלי דווקא מצליחה להרגיע אותי לפעמים כשאני פשוט לא יכולה יותר ומתחילה לבכות או להיות בדכאון, היא גורמת לי להרגיש טוב. אבל היא לא יכולה לעזו לי. רק אני יכולה לעזור לעצמי ואני לא יודעת איך, איך אני יכולה להתגבר על הדכאון הזה כשאני לבד (כשאני עם אנשים אני מעמידה פנים שאני שמחה ושהכל בסדר, והם באמת מאמינים לזה. אבל לכל ליצן יש גם צד עצוב). המטרה לכל זה, היא בעצם שהחברות שלי יכולות לדבר איתי על הכל, ואני בשמחה אעזור להן, אבל הן לא מבינות אותי והן לא יכולות לעזור לי, והשאלה היא, מי יעזור לי? תודה שקראתם (אם הגעתם עד לפה, אז יש לכם סבלנות, כי זה מכתב ארוך), tal
מכתב מקסים. עצוב אבל עדיין מקסים בדרך שכתבת אותו. ועל לא דבר, הייתה לי את כל הסבלנות לקרוא אותו כי הוא היה מעניין. בכנות, אני לא כ"כ יודעת איך לענות לך, אני לא בטוחה שאני יכולה, אני יכולה להגיד לך שאני מזדהה איתך ומבינה כל משפט שכתבת. ואני בהחלט מבינה למה החברות שלך לא יכולות לעזור לך בעניינים האלה... אבל את נשמעת לי קצת כמוני, בגלל שאת (וקצת אני , לפעמים) יודעת שיש לך הרבה כוחות, אבל את לא משתמשת בהם, ואם כבר, אז בדברים שהם לרעתך, כמו לא לאכול וכאלה, כי את יודעת שאת צריכה אבל את לא עושה את זה, אני לא באה לבקר אותך אומשהו, כי לי יש נטייה להתנהג ככה. זו שאלה די רטורית אבל אני מעדיפה לשאול אותה ואני לא רוצה שהיא תישמע לך מטופשת כי יש בזה משהו: את אוהבת את עצמך? תכתבי לי בכנות בבקשה ועם כל ההיבטים שמשתמעים מזה. כי יש לי מטרה בשאלה הזו, אני בטח נשמעת נורא מפגרת, הא? תסלחי לי. אז שיהיה לך לילה טוב. אני מצטערת אם לא עניתי על כל השאלות שצצו אצלך ולא כ"כ הצלחתי לפרש הכל, אבל ניסיתי. מ Jacki
האמת, אין לי מושג אם אני אוהבת את עצמי או לא. אני חושבת שזה תלוי בסיטואציה, וכל יום אני במצב אחר. לדוגמה, אתמול הלכתי לילד מהכיתה שלי (אני ממש לא מכירה אותו) כדי לעזור לו בלשון, ולא למדנו כלום וסתם התחרמנו, זה היה מוזר, כי מצד אחד אני לא מכירה אותו ומצד שני זה היה כיף. הלב שלי אמר "מפתאום" והגוף שלי אמר "למי את מחכה?" . אח"כ זנאתי את עצמי, חשבתי שאין לי הערכה עצמית ושאני לא מכבדת את עצמי, אבל מצד שני אני כן כי בעצם עשיתי מה שבא לי מבלי לשים על מה אחרים יחשבו עלי אחרי זה. פעלתי לפי הדחפים שלי. עוד דוגמא: החברה הכי טובה שלי אומרת שיש לי המון השפעה עליה ושאני כל הזמן משכנעת אותה לעשות מה שאני רוצה. וגם לזה יש שני צדדים: צד אחד, הוא שאני מונעת ממנה לעשות טעויות (כמו להתחיל לעשן, להזניח את עצמה וכו'), אבל השאלה היא עד כמה זה טוב שאני לא נותנת לה לעשות טעויות, הרי כל אחד צריך לטעות מדי פעם, כדי שיוכל ללמוד מהטעויות. אז לפעמים אני שונאת את עצמי (זה קורה לרוב כשאני מתעללת בעצמי) ולפעמים אני מרגישה טוב עם עצמי, ואז אני מתעללת בעצמי עוד יותר כדי לא לתפוס תחת ולהשאר עם הרגליים על הקרקע. אני יודעת איך אנשים בסביבה מרגישים שיש מישהו נפוח לידם. עכשיו אני מה שנקרא בדכאון. אני כבר שבוע לא ישנה (עשיתי בדיקות, זה לא משהו פיזי), אני כל הזמן חושבת על אבי (הידיד שכל הזמן רוצה להתאבד) ועל המוזרות שבעניין ההתחרמנות עם אותו מכר תמים. אני לא אוכלת בגלל זה, ואם אני כן אוכלת אז אני מקיאה את זה או משהו. אני מרגישה, שזה לא משנה מה, אני עדיין אתעלל בעצמי כדי לא להנות, יש משהו שעוצר בעדי. אני לא בדיוק יודעת מה. אבל ככל שאני לא אוכלת, אני נכנסת לדיכאון יותר עמוק. מה שמוזר, שכלפי חוץ, כלומר אנשים אחרים, חושבים שאני אדם בעלת שמחת חיים עצומה ושאין לי בעיות עם כל מיני דברים כאלו....בגלל זה אני גם לא רוצה שאף אחד ידע, אין שום סיבה שמישהו ידע. אני ממש מקווה שהמצב השתפר אצלך, בכל אופן, אני מקווה שהוא גם ישתפר אצלי. ועד לפעם הבאה, ביי, tal
