פורום פסיכולוגיה קלינית

הוא שם הוא מדבר,לפעמים אני אופטימי הוא רואה לי חיים אחרים הוא לא רוצה את זה אבל מתי תאמיני שזה פשוט קורה שאין לי מושג מה עושים נגד זה אני לא מבינה איך זה נראה כאילו אני לא רוצה שיצילו אותי אני כן רוצה אני פשוט לא יודעת איך וקצת קשה לי,למען האמת, עם התחושה הזו שאנשים עוזרים לי לטפס חזרה למעלה התחושה הטובה לא תהיה שלמה , אם לא אעשה את זה עם עצמי כרגע נתת סטירת לחי למחלה שלי וההגיון צף ועלה למעלה ורצה לתת לך מספר טלפון מסוים...פלאפון של אמא...זוכרת? מזמן רציתי לתת לך ליתר ביטחון,למקרה שאני שוב "אתחמק" מטיפול. אבל לי נראה שאני "אתחמק" גם מהפורום.....נחשפתי פה יותר מדי....אני מרגישה כאילו מכירים אותי ואני מאוסה כבר. להתראות

את אינך "מאוסה" אך עושה הרושם שאת משחקת ברגשות של האנשים.... ובאמת שטלי עשתה מעל ומעבר למה שניתן אפילו לדמיין... לפחות לה את חייבת, כן, חייבת ! שיהיה לך בהצלחה ואל תתייאשי.

אני לא מאמינה שזה קורה לי כל ההודעות האילו אני מרגישה שאני חולמת עוד משהו רע ולא אמרתי שום דבר רע על מה שטלי עשתה

angel are you there? my icq isn`t connecting..lisa

אני כאן כהרגלי לא נרדמת.... והדפדפן שלי פתוח על מלא אתרים...

How have you been feeling? You were ill with flu. I have had a bad 2 days i have been very depressed,and i can`t seem to change my mood,not even for my kids!

שלום רחל, הכינוי אמנם קשור לדמות פרי יצירתו של צ'רלס דיקנס, אוליבר טוויסט. אינני מכיר את ספרו של גרוסמן "ג'ירפה ולישון". במה הוא עוסק ? האם סוג הקורות שעליהן סיפרתי במקצת מוכר לך בדרך זו או אחרת ? שיהיה לך שבוע נעים.

התבלבלתי בספר... התכוונתי לספר "אל תדאגי רותי", אף הוא של דוד גרוסמן. "אם אבא שלך לא יבוא, אומרת מיקי, אז אני אתן לך מהאוכל שלי, יש לי סנדוויץ' עם גבינה צהובה ועגבניה. אבל הוא אמר שיביא לי, אומרת רותי בקול קטן ועצוב. אבל אולי... אולי אולי... אומרת מיקי, ולא יודעת מה אולי. אולי היו בדרך שודדים? אומר רונן שדהר לידן והקשיב להן. או אולי שודדי ים שלא נתנו לו לעבור, וגם לקחו לו את האוכל? אין שודדי ים, מתרגזת רותי. בטח שיש, אומר רונן. הם הכי מפחידים. אם יש שודדים- אומרת רותי, אז... אז הוא יגיד להם להסתכל אחורה, וכשהם יסתכלו- הוא יברח להם. וחוץ מזה- הוא הבטיח! " ואם יש לך ילדים בסביבות גיל 3 עד 6 - אני ממליצה בחום לקרא את הספר כולו...

שלום לכולם ! בנושא האמור לעיל, אני מחפשת פסיכולוגים מומחים בפסיכוטרפיה קצרת מועד , אשמח לקבל המלצות או לחילופין מקורות מידע כיצד להגיע אליהם. אני מקווה שאין בעיות אטיות המתן תשובות מסוג זה. אודה לכם אם תענו לי. בברכה, דבש

דבש שלום רב, אם תוכלי לפרט יותר את מהות הבעיה, ומה זה אומר מבחינתך פסיכותרפיה קצרת מועד. ישנה גישה טיפולית של פיסיכותרפיה בפגישה אחת...השאלה היא מה הנושא הנידון ועד כמה קצרה את רוצה שתיהיה. בברכה, טלי פרידמן

טלי פרידמן שלום רב! מהות הבעיה שלי היא בעיות תקשורת בעבודה בין חברים ביני לבין עצמי . אני מעוניינת בטיפול ממוקד בבעיה ולא טיפולים פודיאנים שנכנסים לילדות מאידך, גם שיחה אחת לא תספיק ואישית אני מעדיפה סידרה של כמה שיחות / פגישות. נראה לי שעד 10 פגישות אני אוכל להתקדם. תודה לך, דבש

הי, ד''ר משה טלמון, אשר מקבל בקליניקה בהרצליה, נחשב לאחד המומחים בתחום. כמו כן, קבלי המלצה אישית חמה :-) אין לי פרטי קשר שלו, אבל אני מניחה שתוכלי למצוא בכל ספר טלפונים. בהצלחה, יעל

טלי שלום:: היום קיבלתי את הבסורה המרה .אישתי הודיע לי שאני לא יחיה באשליה לגבי המיפגשים הטיפולים שיש בכוונתה להיפרד ממני ושאני יחפס פיתרון מגורים.הסיבה אי מרגישה פגועה ממני ואי לא מאמינה לי על כוונתי לשקם את הנישואים בינינו.מחר בערב יש לי פגישה רישונה עם הפסכולוגית שאשתי ניפגשה איתה ביחידות 3 פעמים .מה את מציעה לי לעשות ללחוץ עליה לדבר אני חסר יכולת להתמודד עם הדבר וזקוק לעזרה. מפחינתי פירוק המשפחה "אני לא מעוניין .

יוני שלום! נשמע שאתה בצומת בחיים שלך. מציעה לך לתת לאשתך את המרחב שלה, (תן לה זמן לחשוב ולעבד את הדברים שאמרה) אבל בד בבד לתת לה את ההרגשה שאתה מעוניין להשאר איתה. תכתוב הרבה בפורום על דברים שעוברים עליכם, לך לטיפול, תנסה לא לוותר כל כך מהר על אשתך ( אם היא חשובה לך).

יוני שלום רב, אורה כתבה את רוב הדברים שרציתי לכתוב לך. לדעתי זה מצוין שמחר אתה הולך למפגש עם הפסיכולוגית. תוכל להבהיר את עמדותיך ורצונותיך, ולהביע בפניה את רצונך לשקם את מערכת היחסים. תוכל לברר איתה כיצד ניתן לעשות זאת. תכתוב אל היתה הפגישה, טוב? טלי פרידמן

קודם כל שיהיה לך בוקר טוב:) שנית,העברת למילים את תחושותיי שאמרת "נראה לי שאת לא שואפת רק להפסיק להקיא.את שואפת להפסיק לאכול". את לא יודעת כמה צדקת... טעית הרבה בשיחה בקשר לדברים,והערתי לך , ואם שמת לב דוקא על העניין הזה לא ידעתי כ"כ מה להגיד. אני לא מחשיבה עצמי אנורקטית כרגע. לפי ההגדרות המשקליות אני כן, אבל אני לא מרגישה אנורקטית. אולי זו הסיבה שאני מחפשת מעין "הדים" למחלה הזו לפעמים... אני בולמית.לא אנורקטית ומבחינתי גם לא אנורקטית-בולמית. אנורקסיה מבחינתי זו הרעבה טוטאלית.רק ככה אני מרגישה את המחלה.אם אכלתי משהו קטן במשך כל היום-זה לא היה יום אנורקטי.זה היה יום שבו לקחתי הפוגה מהבולמיה. את יודעת מה אני ארחיק לכת,גם אם זה ישמע לך מופרע,ואפתח עוד "מגירה" : באופן היפותטי אני אומר שלו יכולתי להרעיב את עצמי בצורה טוטאלית ולהשאר על משקל נמוך אך תקין-נורמלי נמוך -הייתי בוחרת לעשות זאת. בכל מקרה,זה עדיף על להיות רזה מדי ולהתקל ב"עיניים הבוחנות". וזה כמובן עדיף על לשקול כמשקלי כיום ולא להרגיש את תחושת הכוח והשליטה שהיו לי בתקופה האנורקטית הראשונה שלי,עת שמשקלי היה גבוה יותר מעכשיו,לא הרגשתי בכלל "חולה" ,אלא ייחודית. מישהי פעם רשמה באיזה פורום :"אנורקסיה-היא הבור שלי". משפט שממש אני יכולה להזדהות איתו,למרות שאני לא מזדהה עם הכותבת בשום פן אחר של המחלה. רק כדי להעביר יותר טוב את כוונתי ,אציע לך לעשות חיפוש ,דוקא בפורום הזה...להודעה "איך מתגברים על חסך" שהיתה ההודעה הראשונה שכתבתי פה,בכינוי אחר...שהסתובבתי איתו מאז כניסתי לאינטרנט: "no-name" ,כבר 4 שנים. ואני מודה.מרימה ידיים,מודה ומתוודה.לא סתם כתבתי את ההודעה הזו.אני יודעת שלא תהיי היחידה שתקראי.לקח לי הרבה זמן להודות.אני כלואה בגל של מחשבות אנורקטיות קיצוניות.לא על שליטה,יותר בכיוון על חולי ומוות.משהו מפחיד שקשה לי להתנתק ממנו. לא על לאכול 400 קלוריות ביום,אלא על 0. ההקאות הן הדבר היחיד שמוציא אותי מזה.הן צועקות שהכנסתי משהו לפה,שאכלתי,שאין לי מה לשמוח,שאני בולמית,לא רק אנורקטית,שאני עוד חיה,פה,בעולם הזה...הצילו

בטעות היא נשלחה 4 פעמים משום מה השרת לא עבד פתאום...המוח שלי מיד החל לנתח את העניין בצורה קוסמית-שלא תתפרסם קריאה ברורה של הצילו. אבל התעקשתי ואפילו הוספתי פסקה שמראה את זה בבירור

אנג'ל הי! אני כותבת זמן מה בפורום ועדיין לא יצא לי לכתוב לך ישירות (את תמיד כל כך מוקפת כאן ומקיפה...). התרגשתי מההודעות האחרונות שלך (מכל הארבע...). מאחלת לך למצוא את הדרך החוצה, למצוא את תחושת החיות בך שנובעת ממשהו חיובי (ולא שלילי כמו הקאה). האם יש דברים חיוביים, בונים שגורמים לך להרגיש חיה?

הי אני מצטארת להפריעה אבל גם אני היתי בולמית! במשך כ 3 שנים !! היו לי תקופות בהן הכתי כמה פעמים ביום והיו תקופות יותר "יפות " של פעם ביום!!! אני יודעת עד כמה שזה מפחיד ! את בטח הירגשת שאת היחידה כזאת בעולם... את לא! אני היפסקתי עם זה איך שניכנסתי לצבע!!! א6ז כן הצבע אוזר איפשהו... הא?

אצלי זה דוקא הדרדר והחמיר בצבא...

אנג'ל יקרה, זהו נגמרו המשחקים. האימיילים שאת שולחת לי מדי יום שמלאים בתכנים כל כך קשים, כל כך כואבים. הבקשות שלך בפורום שאני אתעלם מהם, שאני לא אתעלם מהם, הקריאות הנואשות לעזרה. אנג'ל, את באמת רוצה שיצילו אותך? תראי כמה אנשים ניסו לעזור לך רק בפורום הזה. אני בטוחה שגם במקומות אחרים היו אנשים שניסו לעזור. יותר מדי אנשים ויותר מדי נסיונות לעזור, כדי שכלום לא יצא מזה. כל פעם תירוץ אחר, כל פעם סיבה אחרת למה לא. ובכל זאת זה לא מונע ממך לשלוח פניות לפורום שצורחות הצילו. אבל אנג'ל, את לא באמת מבקשת שנציל אותך. את משאירה את כולנו במקום האימפוטנטי, חסר האונים למולך. אנחנו לא יכולים לעזור לך, את חוסמת הכל, לא מקבלת שום הצעה. ברור לי שלא את עצמך כותבת שם, זו המחלה שהשתלטה עליך, אבל בחורה עם מודעות עצמית והגיון בריא כמו שלך, בחייך, או שאת רוצה או שלא. את בוודאי חשה שאני כועסת. וכן, אני כועסת. אני חשה שאת משתמשת בי, ובכל יתר הגולשים, ואחר כך זורקת. בסגנון ה"דפוק וזרוק" (סליחה על הבוטות). נגמרו המשחקים אנג'ל. אם את רוצה באמת עזרה, תתחילי להזיע קצת בשבילה, להילחם. אני כאן כדי לעזור לך. אני לא מוכנה להמשיך לשבת בשילוב ידיים, לחכות לאימייל הבא שלך קורע הלב, להבין את הכאב והקושי הרב שמצוי באימייל ולדעת שאין ביכולתי לעזור לך, כי את חוסמת, נסגרת. הגיע הזמן להחליט אנג'ל... טלי פרידמן

את יכולה להכנס בבקשה לאי סי קיו לכמה דקות?

אישתי מתחמקת מיחסי מין בתרוצים אין סופים של עייפות מחר וכ"ו.איך מתמודדים בבעיה מסוג זה.

ניסית אולי לשאול אותה ישירות: " אשתי היקרה אני מרגיש שאת מתחמקת מלקיים יחסי-מין, למה?" אני בטוחה שלה תהיה את התשובה הטובה ביותר לשאלה ששאלת

שלום לשלומי, למיניות יש בסיס הורמונלי, ומכאן הציפייה כי ההתנהגות הזו אמורה להתקיים בתדירות צפויה, אבל , בעיקר, היא במהותה עניין תקשורתי, שמתפתחת, מתעצמת או נכבית ונדחקת החוצה מגרויים שמצויים בסביבתנו - ומכאן שתלויה בדואט ההדדי עם בן/ת הזוג. ומכאן: אם אשתך מתחמקת, יתכן ומדובר במה שקורה איתה, אבל סביר יותר (מבחינת שכיחות התופעה אצל רוב הזוגות) שזה נובע לא ממשהו שפגום בה אלא מתהליכי הזוגיות ביניכם, ושם אתה גם חלק מהסיפור. במילים אחרות: מיניות היא עניין של שניים, אז כדאי להתחיל את הברור עם שניכם. אתה מוזמן להציץ ברשימת הסדנאות באתר שלי (תקליק על שמי, שצבוע בכחול, בצד שמאל של שורת המענה אליך - ויפתח חלון ושם יש את כתובת האתר), ותראה שם כמה נושאים שקשורים לנושא, ויכולים לשמש כמילות פתיחה לשיחה שלכם על מה שקורה. אם זה לא זורם, לא יזיק לנסות סיוע מקצועי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

My question about whether Modal is used for depression,was directed to the consulting psychaitrist, not to just anyone who feels like laughing at my hebrew..Thankyou.. lisa

hey lisa , in fact, i didn't got what are you trying to say, or write... but you sound to me very confused. am i right? hit me back. have a nice day! from Jacki

hi jackie no i am not confused i just wanted to ask a question,and you can answer me in ivrit..the question was for the doctor..but thanks anyway..

בזמן האחרון שמתי לב כשאני מתעצבנת ממשהו כל גופי רועד דפיקות לב מואצות ובכי ללא כל מאמץ ?. כל הדברים שציינתי כאן די חדשים לי גם רמת הרגישות שלי מאד גבוהה יש לציין שעברתי משבר טיפול וסיעוד אימי לפני מותה במשך כחצי שנה בבית אימי היתה חולת סרטן שלא הסכמתי לאשפזה באוספיס והוחלט שהיא תטופל בבית המקרה היה לפני כשנתיים הייתי אז בת 24

הדר שלום! אני מצטערת לשמוע שאימך נפטרה, נשמע שעברת חוויה טראומטית בהקשר הזה ושגם היום את נאלצת להתמודד עדיין עם האובדן שלה ועם ה"שארות לבד". האם קרה משהו אחר בזמן האחרון שיכול היה לעורר את הסמפטומים שתיארת? האם זה קורה לך כאשר את מתרגזת על מישהו מסויים? נסי לחשוב על מכנה משותף של המקרים בהם חווית כאלו סמפטומים בברכת "תרבחו ותסעדו"

שלום לך הדר, אני בת 29 ועברתי חוויה דומה. ספרי קצת על עצמך, מה את עושה בחיים? עובדת? לומדת? עדי

הדר שלום רב, מצטערת על שלא עניתי עד כה, חשבתי שהיועץ המתאים לבעייתך הוא הפסיכאטר, המבין גם ברפואת הגוף וגם ברפואת הנפש. לדעתי קודם כל עליך לעשות ברור רפואי כדי לשלול כל בעיה רפואית. במידה וכל הבדיקות תיהינה תקינות, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. ייתכן ומדובר בהתקפי חרדה, אם כי זה לא וודאי לחלוטין. לצורך כך יש ללכת לאבחון אצל פסיכיאטר או פסיכולוג. אם תזדקקי להמלצות למטפלים, את יכולה לפנות שוב, ואשמח לסייע. בברכה, טלי פרידמן

שלום אני בת 23 ולא מצליחה למצוא בן זוג! היה לי חבר בגיל 13-14,היתה מערכת יחסים חלקית ורעה עם "ידיד" לפני שנתיים, אולם אני לא מצליחה למצוא בן זוג לקשר מלא של אהבה, חברות שותפות וכו'. ביאושי פניתי לטיפול פסיכולוגי, אך רק הבנתי שם שלמעשה אין סיבה נראית לעין. (והפסיכולוגית שלי מסכימה- היא אומרת לי שאני חכמה, יפה , נחמדה ומאוד מעניקה ואין סיבה שלא אמצא, סילחו לי אם זה נשמע לא צנוע. על כל פנים כך היא אמרה). כל בחור שאני יוצאת איתו (ויצאתי עם המון) - או שאין לי שפה משותפת איתו, או שהוא סתם לא מוצא חן בעיני, ואלו שמוצאים חן, לא רוצים אותי. (וזה לא שאני נלהבת מידי כשכבר אני רוצה מישהו, אם כי אני לא משחקת משחקים). ניסיתי כבר הכל- שידוכים דרך חברות, דרך אתרי אינטרנט, מה לא, ופשוט כלום לא עוזר ואני כבר שחוקה מהדייטים חסרי הטעם הללו, מלספר על עצמי שוב ושוב ומלחזור הביתה עצובה ומיואשת. בסביבתי היומיומית הקרובה הסיכויים לפגוש מישהו חדש ומתאים קטנים. אני בודדה עד מאוד (רבות מחברותי נשואות ומתחילות אפילו לדבר על ילדים, לאחיי יש משפחות ואני חשה כאילו החיים פוסחים על פני). אני יודעת שאני עוד צעירה והכל, אבל זה כבר שנים שאני לא מצליחה למצוא, ואני אחוזת אימה שהמצב לא ישתנה ושאאלץ להעביר את חיי לבד, ללא בן זוג וללא ילדים, בקיצור, ללא הדברים שהם הטובים והחשובים ביותר בחיים בעיני. בלילות האחרונים אני מוצאת את עצמי יושבת על האינטרנט עד אמצע הלילה, במעין תקוות שווא שתופיע לי על המסך הישועה. ממש יאוש מוחלט, ואני יודעת שלא יקפוץ לי פתרון על המסך. אני פשוט לא מסוגלת ללכת לישון ככה, בעצב כזה ובלי קצה של פתרון באופק. וגם כשאני הולכת למיטה, אני לא נרדמת וחושבת על מה יקרה אם המצב לא ישתנה. באמת שכבר ניסיתי כל דבר אפשרי, ומהטיפול למדתי שזה לא שיש לי איזושהי תסבוכת שמונעת ממני ליצור קשר, פחד מזוגיות, ביקורתיות יתר או כל אופציה כזו. פשוט אין סיבה. לו היתה אחת לפחות הייתי יכולה לנסות לשנות אותה! אני סופרת עוד שנה ועוד שנה שאני לבד, והעצב על כך מחמיר משנה לשנה. סופי שבוע וחגים הם סיוט. מדוע זה כל כך קשה- לאהוב ולהיות נאהבת? עבור רוב האנשים זוגיות זה דבר יום יומי והם מוצאים בקלות, למה לי זה נדמה שזה כמו לזכות בלוטו? (וזה לא שאני חושבת שזוגיות זה סיפור אגדה ושהכל ורוד ונעים, למרות הכינוי שבחרתי). הצילו!!!!!!!!!!!!!!!! האם למישהו יש רעיון? חוסר האונים מוצא אותי מדעתי והיאוש משתלט אצלי על כל חלקה טובה. בתודה לכל מי שיענה סינדרלה

פתיחותך, כמו עושר לשונך, מרשימים! אכן יש לך כוחות וכישורים, אבל אכן - עניין מציאת בן/ת זוג אינו פשוט, לרבים רבים, כולל יפים/ות וטובים/ות. ראשית, לפני ואחרי כל הפסיכולוגיות: התאמה זוגית היא גם עניין של סטטיסטיקה של זמן, כך שככל שהזמן יחלוף, כך סטטיסטית, מתקרב הזמן שיהיה טוב... ועכשיו לפסיכולוגיה: הרבה פעמים מצאתי אצל אנשים שמתלבטים כמוך בשל עניין זהה, את האימרה שגם הופיעה אצלך: ..."ניסיתי כבר הכל...", ומסתבר כי לא כך הוא, באשר כולנו בני אדם עם ההרגלים, והסטראוטיפים, והמגבלות שאנו מטילים על עצמנו. יוצא מכך שלמרות שניסית להסתייע פעם אצל פסיכולוגית, כדאי לך למצוא שוב את מי שיוכל לסייע לך בהרחבת המסגרות ובפריצת הגבולות, והכל תוך התאמה לך כאדם. נסיוני רב בדיאלוגים שכאלו, גם במסגרת עבודה פרטנית, וגם סדנאית, כך שבטחוני גדול כי ההתנסות היעוצית הראשונה שלך אינה צריכה להיות גם האחרונה. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה רבה, ד"ר אברהם, על תשובתך. אני אכן אקווה שהסטטיסטיקה לטובתי... באשר לפסיכולוגית, אני בטיפול עדיין, ורק מזה 10 חודשים. אינני חושבת שלכך שהמסגרות אינן נפרצות יש קשר אליה. היא פסיכולוגית מצויינת שעזרה לי המון, חלו בי הרבה שינוייים והטיפול מתקדם מהר וטוב. אין לה (ולא לאיש) פתרונות קסם למצב. אינני חושבת שלהחליף מטפל יפתור את הבעיה (אם זו היתה כוונתך). בנוסף בנושאים אחרים נפתחו הרבה דברים בטיפול (שאינם קשורים לזוגיות) ושחלקם קשורים למערכת היחסים איתה, נקשרתי אליה עד מאוד וזה חלק חשוב בטיפול, וחשוב שאמשיך בטיפול אצלה. (דרך אגב, המחמאות שאמרה לי אינן הדרך בה היא מטפלת בדרך כלל, כמובן. היא אמרה את זה פעם אחת, לא מזמן, כשהייתי מיואשת לחלוטין ושאלתי מדוע היא מרשה לעצמה להיות אופטימית ומדוע היא משוכנעת שהבעיה אינה חמורה ושהיא תבוא על פתרונה - רק למקרה שנשמע לך שההתבטאות שציטטתי אינה דרך טיפול מועילה. היא פסיכואנליטיקאית, ולרוב דווקא שותקת....) בקיצור, האם דעתך היא שעלי להחליף פסיכולוגית ? (למרות שלא אעשה את זה). ובאשר ללפתוח מעגלים חברתיים חדשים בדרכים אחרות - אורח חיי לא ממש מאפשר זאת, לימודי תובעים זמן רב, וכן יש עבודה, ועוד דברים, אינני יכולה למצוא "חוג" חדש או דבר מה כזה, ולצאת למסיבות בדיסקוטקים או פאבים נסיתי, אני שונאת את זה. רוב תודות סינדרלה

סנדי היקרה אני לא מבקרת אותך אבל נראה כאילו היתרגלת לבדידות ואת יושבת מול מסך המחשב ומחכה שיפרוץ משם אביר אז זהו שלא מצד שני מלא בחרים מקסימים {יחסית} מסתובבים בחוגים אצל חברים בבתי קפה וכן גם בפאבים ומתים להכיר אותך אל תייבשי את עצמך בבית צאי ותפגשי וכן אני יודעת שהחיים מעייפים והכי קל זה להישאר בבית ולהתלונן שאין שם אף אחד חדש ואם יש הוא לא ממש שוה ולי גם מאוד עזר לקרוא את הספר של רפי יעקובי שממש מסבי רלמה לצאת מהבית בהצלחה

אילנית שלום תודה על תגובתך. האם את באמת חושבת שלא ניסיתי? דיסקוטקים, פאבים, מה לא. אני שונאת את המקומות האלו. מה לעשות אני שונה וצורות הבילוי שמתאימות לי לא בדיוק מאפיינות את בני גילי. זו בעיה קשה. הכרחתי את עצמי ללכת יותר מפעם, מעולם לא יצא מזה כלום. אני יוצאת הרבה דווקא, עם חברות, לבתי קפה וקולנוע, הבעיה היא שאף אחד לא ממש ניגש ומתחיל איתי בסיטואציות האלו, לא באמת מכירים ככה אנשים. באשר לחברים - כאמור מיציתי אופציות של הכרויות דרך אלו שהיו מספיק אכפתיים לנסות להכיר (מעט כאלו) וכל השאר שקועים מידי בעצמם או טוענים שאין להם מי להכיר לי וכו' ואני לא מתכוונת לבקש יותר מפעם אחר ולעשות את עצמי נודניקית או פאטתית. למעשה את האחרון שיצאתי איתו דווקא הכרתי ככה - הלכתי לבית קפה עם חבר'ה מהאוניברסיטה, ואחת הביאה ידיד שלה שאחר כך ביקש את הטלפון שלי. הפלא ופלא -גם זה לא עבד והיה לו פחד מזוגיות והוא ברח ממערכת היחסים כמו מאש ברגע שהוא הבין שאני רוצה "חבר אמיתי" כדבריו, מה שלטענתו הוא לא יכול היה להיות לי. ובכל מקרה סיטואציה כזו לא קורת לעיתים מספיק קרובות, שאני יוצאת וגם פוגשת שם מישהו שמוצא חן בעיני ואני מוצאת חן בעיניו. אם תשימי לב טוב הדבר האחרון שאמרתי זה שאני נשארת בבית ומתלוננת, להפך - אני כל הזמן מנסה דברים, וכאמור כתבתי גם שהזמן שלי בכל זאת מוגבל מאוד וסדר היום עמוס ביותר, לא כל אחד יכול לצאת כמה ומתי שמתחשק לו. על כל פנים תודה סינדרלה.

תגידו !!!! מישהו מוכן לעזור לי????..

בקשר למה?

בקשר לשאלה ששאלתי בפורום!!!! אני בת 19 יש לי חבר בן 19 גם, אנחנו מקיימים יחסי מין כבר כמה חודשים , אבל ברגע שזה מגיעה להיתפשטות הוא מתבייש, הוא לא מוכן לעשות את זה בלי שמחה ואור כבוי, זה מפריעה לי, מה לעשות?

אני בת 19 והחבר שלי גם בן 19 , אני והוא מקיימים כבר 3 חודשים יחסי מין כשזה מגיע לזה הוא ניהיה מאוד ביישן , ולא מוכן להיתפשת עם יש אור ובלי שמחה, זה מאוד מפריע לי. כיצד יוכל להוציא אותו מהביישנות שלו?

הרו שלום רב, האם אלו יחסי המין הראשונים של שניכם? ייתכן והוא עדיין חש מבוכה בעצם ההתנסות והראשוניות. צריך לתת זמן, לכבד את רגשות בן הזוג השני, ללכת לפי הקצב האיטי יותר. בסופו של דבר תגיעו ל"תכל'ס" בכל מקרה, אז למה לא לתת אפשרות להגיע לשם יותר לאט, עם הבנה ועניין לצרכי בן/בת הזוג? בברכה, טלי פרידמן

אז זהו שאני לא החברה הראשונה שהוא מקיים יחסי מין איתה, ההפך הוא הראשון שלי... ולכן זה מעצבן!!!

כי לא קיבלתי. וחוץ מזה מה שלומך ואיך עבר החג?

היי רוית, אני מאד שמחה שחזרת לכאן !!! שלחתי לך את החלום למייל שבהקלקה על שמך (מעניין למי זה הגיע ) תכתבי לי האם את יכולה לקבל את זה משם ? והחג עבר.... כמו כל יום שעובר.... הכל זה מלחמת השרדות !!! נקווה לטוב !

חזרתי מחופש ארוך ונעים. אני שמחה לפגוש שוב את כולכם. נוכחתי כמה חשוב המקום הזה עבור רבים מכם- וגם עבורי. היו הרבה התרחשויות פה- ועלי לדפדף הרבה אחורה בכדי להשלים פערים. אני מבטיחה לעשות זאת ובמידת הצורך אענה תשובות רטרואקטיביות לשואלים. אז ברכות לכולכם. רוית.

רוית, מקווה שנהנית מהחופשה והתמלאת בכוחות חדשים ורעננים! ואכן, היו התרחשויות... :) שתיהיה שבת שלום (ממה שעוד נותר ממנה) ושבוע נפלא, טלי פרידמן

נכון טיפול וכמה שיותר מהר אני אגיד לך מה הבעיה.אני מזיזה את זה לאט גם ממיעוט הכוחות.אין לי מספיק כוח "לתקוף". שלא תחשבי שהשתמשתי בשיחה שלא ,נתפשה בעיני כמחמדה ,עם המטפלת שנתת לי , כתירוץ לברוח מטיפול בכלל. אני יודעת שיש עוד מטפלים. טלי...כסף...לא מהווה בעיה כזו גדולה כפי שהצגתי...אולי אפילו בכלל לא ואולי אפילו הבנת את זה כבר. ההתחמקות של הורי היא לא מטעמים כלכליים... הם פשוט לא מצליחים לנתק את הקשר "הם משלמים-הם מעורבים". מה גם שיש לי כסף משלי...עבדתי לפני הצבא...לא סכומים כמו 350 לשבוע...אבל אולי יש יותר זולות... מרחק...מרחק זה קובע אין מה לעשות. מזה אי אפשר לברוח. וגם שעה. אני חיילת טלי. עזבי מרחק.בואי נקרא לזה "נגישות".זו מילה יותר מדוייקת. אבל אם אני אקבל תשובה שלילית מהם,אני אצטרך למצוא דרך לעקוף את הבעיה הזו...

אם את עדיין כאן ומכוונת להשאר עוד קצת... תוכלי בבקשה להגיע לאי סי קיו, אני זקוקה לשיחה ... רק אם זה לא מפריע לך ...

רק אני ערה בשעות כאילו...

אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים עמוקים. זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. מה עליי לעשות? מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

בבקשה שמישהו יתייחס להודעה המקורית שלי ...................אלמוני כתב/ה: > > > אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. > הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. > אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן > להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - > אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. > פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים > עמוקים. > זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. > זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות > יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו > בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. > > אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. > מה עליי לעשות? > מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

כודם כול אני לא מומחית אז אל תיתיחםס ברצינות!!! ניסיתה ליצור קשר עם בנות? כלומר עם אתה מפחד מיצירת קשר עם הומוסקסואליים אחרים אז אולי שווה לינסות ליצור קשר עם בנות! מה דעתך?

> אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. > הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. > אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן > להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - > אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. > פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים > עמוקים. > זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. > זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות > יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו > בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. > > אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. > מה עליי לעשות? > מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

הפחדתי אותך?

אני מרגישה את הפחד(חרדה?!) מתחילה לאכול אותי... יש דרך לעצור את זה...? יש דרך? לא מצליחה לנתק עינים מהמסך... כותבת כמו רובוט.... מפחדת להביט לצדדים...

אנג'ל יקרה, את ידעת שזה יקרה, הכנת את עצמך מראש. תשתי הרבה (באמת, זה מועיל הרבה פעמים), תדליקי את כל האורות, שימי מוסיקה (אגב, הרדיו של מומה ווואלה מעולים...תנסי?), ותמשיכי לגלוש. את גם יכולה להעזר במוקדי החירום הטלפוניים (ער"ן, סער וכו'). זה עוזר. אני חלילה לא צוחקת עליך (בטח תחשבי שזו הצעה מתוך הלצה...). להיפך, המוקדים הללו מאד מסייעים, ונותנים לך תחושה שיש איתך מישהו. מצטערת, אין לי פתרונות קסם. אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר. טלי פרידמן

...

אוקיי פעם ראשונה אני מקשיבה לרדיו מוואלה כיוונתי לשקט ישראלי וקיבלתי את השיר "ים של דמעות" מצאתי לי עיתוי להדליק את זה...

שלום לך ד"ר נכבד. באת בדממה,לא שיתפת אותנו בניסיונך מהטיפולים שאתה מסייע. ובהמשך כל הודעותייך ותשובותייך מנומקות בתמצית. כאילו אנו איזה מינאטוריים. אז ד"ר שפוך,דבר הרבה,שנבין שתף אותנו מנסיונך הרב,אתה הגעת לפורום מכובד. ואל תענה לנו במילה אחת או שתיים. רוצים לשמוע מילים מעודדים,שאם לא אז למה אנחנו פה. אז קדימה ,באם נרתמת לעזור בפורום זה עשה עבודתך נאמנה. כי אנו מקבלים פה את האנשים במלוא הרצינות. חג-שמח לך ולכל הצוות. דניאל. מכל..מלמדיי..השכלתי..

שלום רב, דניאל, ותודה על הערותיך. אינני קולח בכתיבה כמו בדיבור, והרי תסכים כי לאנשים שונים סגנונות שונים לגבי התבטאותם. עניין אחר, זה מידת הפרוט שראוי, מבחינה מקצועית, לדעתי, להכנס אליו. ואחרון חביב, ובאמת הכי חשוב מבחינתי לאמר: מה שאני מוסר זה הכי טוב שאני יכול, במסגרת הזו. מידת וטיב הסיוע, כמו מידת העניין שלי בנושאים שאני מגיב אליהם, אינם צריכים להכנס לחישובי קורלציה מול כמות המילים. אם נתתי כיוון, חיזוק, וכו' - עשיתי את הכי טוב שרציתי לעשות. ושוב, תודה על הערותיך/הארותיך, ד"ר יוסי אברהם

ועל זה נאמר חכמים שותקים וט .......... מדברים

תודה על תשובתך האמיתית והכנה. המשך כך..בסוף לא נוכל להיפרד ממך.(-: ושוב תודה. דניאל.

יש לי שתי בנות 10 ן-6וחצי הילדה בת 6 ןחצי בכיתה א' סובלת מפירכוסים מגיל שנה ולכן מוקפת ומוגנת תמיד על ידינוומאוד מפונקת ורגישה מאוד וניפגעת מכל צעקה קטנה בבית ספר עיי המורים או חברים.בחודש האחרון היתגרשתי מאבא שלה אבל אנחנו מתפקדים רגיל בבית והאוירה טובהלכן אני לא חושבת שזה בגלל המצב הזה מה שגם הפינוק והרגישות שלה התחילה לפני המצב החדש אבל הילדה מיתלוננת שלפעמים בא לה לבכות והיא לא יודעת למה אני לא יודעת איך להיתמודד ומה הסיבה האמיתיתלכך אודה לכם אם תוכלו לענות או להדריך אותי תודה עירית

עירית שלום רב, קשה לענות על שאלתך דרך הפורום. מדובר בנושא מורכב מכמה תחומים: המצב הפיזי של הילדה והתמודדות המשפחה ושלה עם המצב, הגירושין, הפינוק והרגישות של הילדה. כל אלה מחייבים התייחסות מעמיקה ומקצועית. הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר, ודרכה לפנות אל פסיכולוג ביה"ס, ולהתייעץ עימו. ברוב בתי הספר נמצאים כיום מטפלים באומנויות השונות: אומנות פלסטית, דרמה, תנועה וכו'. ייתכן ותוכלי לבקש שגם ילדתך תקבל טיפול מסוג זה. לפי הידוע לי זה מאד עוזר ברוב המקרים, אך קחי בחשבון שהקיץ מתקרב, ואז הטיפולים נפסקים. דבר אחרון הוא, שכלל לא הזכרת את בתך הגדולה. כיצד היא מגיבה לכל המתרחש? בייעוץ, אני מציעה לך להתייחס אל מקומן של שתי הבנות, וההתמודדות כלפי שתיהן. וכמובן, אל תשכחי את עצמך. גם את עברת שינויים לא פשוטים של גירושין, פרידה וכדומה. בברכה, טלי פרידמן

אני שמחה שאת מוכנה לשמוע. כתבתי את זה כבר ל- "אמא של...", ומכיוון שזה די ארוך לדעתי אז אני אשמח אם תפני למכתב ששמו: "לאמא של..." מאת jacki , אני מקווה שזה בסדר. גם לי בהתחלה זה נשמע בולשיט, באמת, אבל אחרי שעשיתי את זה הפסיכולוגי שלי שאלה אותי איך הייתי מדרגת את הלחץ שלי לפני התרגיל ואחריו, ונדהמתי מההבדלים, לא האמנתי. אבל אני בהחלט חושבת שזה נורא תלוי בסיבה שלך לנדודי שינה, בדר"כ הם לא באים סתם פתאום. את יודעת למה לך יש נדודי שינה? אני אשמח לשמוע, אבל רק אם את מעוניינת לספר. תודה, ולילה טוב! jacki

זה לא ממש משנה מה עוזר לך עוזר לך ודעתי לא צריכה להחשב... נדודי שינה התחילו אצלי בגיל 4-5 כשהתחילו אצלי סיוטים ליליים .קרה שסירבתי לישון והייתי משחקת כל הלילה כדי לא להרדם או שאחרי סיוט פשוט לא נרדמתי יותר. בגיל 15,בעקבות משהו חזרו הסיוטים והפעם באופן ברור על מוות...הייתי שוב חסרת שינה כחודש -חודשיים ושוב עבר... בגיל 16-17 התחילו לי נדודי שינה שאין לי מושג מניין באו.הייתי יושבת בלילות,כותבת,נלחצת מכך שאני לא נרדמת ושלמחרת יקרה לי משהו רע(אף פעם לא קרה). תביני שככה עשיתי בחינות ועברתי ימי לימודים... הייתי חסרת מנוחה כזו.שום דבר לא גרם לי להרדם.שום דבר! אמא שלי פנתה לפסיכולוגים והם הרגיעו : "בטח יש לילדה חרדת בחינות" היה לה קל להאמין והיא האמינה... אבל לי אין חרדת בחינות! שנה לאחר מכן נגשתי לבגרויות.שתתי קפאין עד ל5 דקות שלפני השינה ונרדמתי כמו כלום! לא היה קשר לבחינות מה שכן...היה להם פיתרון של לתת לי צמחי באך...טוב זה עניין של אמונה,לי זה לא עזר... כרגע,נדודי שינה...מלווים לעיתים בעצבנות,כאבי ראש,סיוטים ,חרדות...אולי בגלל הפרעת אכילה,אולי סתם כי אני מטומטמת. מי יודע... היה מעניין?!

תודה שסיפרת לי. אני יודעת כמה זה לא נעים שיש לך נדודי שינה, מה את עושה עם הפרעת האכילה שלך? מאז שהתחילו לטפל בהפרעת האכילה שלי, אז בערך שבוע אחרי זה יצא לי לישון לילה שלם, והייתי כ"כ מופתעת, כי לא ידעתי שיש לזה קשר, אפילו קטן להפרעת האכילה, אבל מה שנכון, זה שאני עדיין מפחדת להירדם, ועדיין יש לי פחדים, וחדרות, ואובססיות והכפייתיות שבהן לא חלפו אפילו במקצת, אלא רק התגברו. אני לא כ"כ יכולה להצביע על החרדות שלי, אולי קצת, אני כאילו חוששת שמישהו לא מוכר יבוא אליי, מצד אחד אני חושבת על רצח ואונס, ואלה דברים שיפגעו בי, אבל מצד שני לא כ"כ איכפת לי, אני יודעת שזה דבר שבעצם יפגע בי אז אני לא מוצאת בזה דברים רעים, את מבינה? זה סותר אחד את השני. אני פוחדת כאילו מחשיפה, שאם מישהו יגע בי, יתקרב אליי (או אפילו ידע עליי משהו) אז זה כאילו אני נחשפת, ואי לא רוצה בזה, והעניין שאני לא מעוניינת להיחשף והרצון להיעלם מתבטא אצלי בהמון דרכים. אני מבינה אותך כשאת אומרת שנדודי השינה מלווים בכאבי ראש וסיוטים, זה לא נעים בכלל. וכן. עניין אותי מאוד מה שסיפרת לי. תהיי בטוחה. לי יש נטייה לדבר הרבה(או לכתוב הרבה) וזה לא כ"כ מתאים לי( זה כל הקטע עם הקושי להיחשף) ואחרי זה יוצא לי כאילו להצטער על זה שנחשפתי וסיפרתי ושמישהו יודע, זה יכול להרוג אותי.(אבל שום מגיע הקטע, שאני יודעת שקש לי להתמודד עם זה ,אז אני עושה את זה לעצמי דווקא, מתוך שנאה, את יודעת?!) . אני מקווה שלא שיעממתי אותך, אם כן, אז תגידי לי. טוב? בוקר טוב ויום נעים לך! jacki

הזמן עובר והיאוש גובר בעיות בהדחקה מחכות למענה אך לשווא כל התקוות כי סביר שמחר אני כבר לא יהיה כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי שהכל כבר יסתדר אם רק אפסיק להיות אני שינויים לא מוצלחים שגרמו לשגעונות ובתוכי אני יודעת שהכל רק אשליות לא משנה מה אבקש או אייחל כל מה שיקרה יתגשם לרעתי כל דבר הייתי נותנת אם היו נותנים לי להרגיש רק קצת אחרת המתה שחיה בתוכי בנתה לה קן עם שושנים שרק גורמת לי לרצות לאבד את החיים למה זה קורה לי ?

וכתבתי לך הודעה קצת יותר למטה...

ג'קי יקירתי! מנסיון, למדתי שאפשר להשתנות. את יכולה פשוט לחיות מחדש. אם אני עשיתי את זה, אז כל אחד יכול. אני לא יודעת אילו חוויות עברת שגרמו לך להרגיש ככה, אבל אני בטוחה שהן לא חוויות כ"כ נעימות ואף על פי כן, את לא מרוכזת בעצמך, בבעיות שלך ובעניינים שלך. את מוצאת את הכוח לעזור גם לאחרים. עזרת לי, מאוד. ובשביל לעזור לאחרים צריך המון כוח, את צריכה בשביל זה להפוך את עצמך ל"גיבורה" ולא לתת לעצב שלך ושל אנשים אחרים להשתלט עליך, וזה קשה. קשה מאוד. יש בך חוזק פנימי, גם לי יש, אבל אני ויכול להיות שגם את (מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת ואולי אנחנו מרגישות את אותה ההרגשה) לא מנצלות את החוזק הזה לדברים חיוביים (חוץ מעזרה לזולת - ערך עליון ביותר), את צריכה לנצל את החוזק הזה בשביל לעזור לעצמך להיות יותר אופטימית, להיות יותר בטוחה בעצמך.להתחזק יותר. ולבינתיים, ביי, tal

טל, אין לך מושג כמה אני מודה על הדברים שכתבת לי, אין לי נטיה לחשוף את הרגשות שלי ואת מה שאני מרגישה באמת, זו החולשה שלי, והשתכנעתי בכך שזה אינטרנט ולא ציפיתי שמישהו באמת יקרא את זה. אז בקשר למה שכתבת, את צודקת בהחלט, והפסיכולוגית שלי אמרה לי את זה עקב כל המצב. עם כל הכבוד ידעתי שיש לי המון כוח רצון ושליטה עצמית אבל גם ידעתי שאני מנצלת אותו למטרות לפגיעה עצמית, ולאו דווקא פיזית אלא נפשית, שבשבילי זו פגיעה קשה עוד יותר, היא אמרה לי שאת כל השליטה שיש לי, אני מנווטת לדברים שליליים(לדוגמא הפרעת האכילה שלי= הרצון להרס העצמי שנכשל בגלל שאנשים מזורגגים תפסו אותי) - (את שמה לב ששוש חשפתי עוד פרטים על עצמי, ואני כבר מצטערת על זה, לא בגללך, זה אני ,זה כאילו אני מפחדת שיכירו אותי, כאילו שיכירו ת'זהות שלי. בא לי למות מההתקפים האלה של הפחד שכאילו עכשיו עוד מישהו יודע, למרות שאני יודעת שאתם נורא אמינים, ואיתך גם יצא לי לשוחח מספר פעמים ולא הצטערתי, אז אני לא יודעת מה הבעיה שלי. אני סתם דפוקה, אני פשוט צריכה ללמוד לחיות עם זה. נקודה). אני מצטערת מקרב לב שזיינתי לך ת'מוח, כתבתי לך הרבה שטויות מפגרות ולא מעניינות שבא לי פשוט למחוק עכשיו, אבל אז לא יהיה לי מה לכתוב לך, כי כל תגובה שלי אלייך לא תהיה שווה כלום אם אני לא אגיד עוד משפט, כי אני לא יכולה להעביר לך את זה ברמזים... אני צריכה להסביר את עצמי כדי שלא תביני אותי לא נכון. אני לא יודעת איך אני יכולה להודות לך על העובדה שאת חיה, נעמת לי מאוד(איזה פחד, מה אלה המילים האלה?) , לא האמנתי שאני אצליח להוציא ת' דברים האלה, גם אם אני מצטערת על זה, אני פשוט יודעת שאני צריכה עזרה ... עזרה פסיכולוגית, כן? בדיוק בקרוב אני אחזור לשיחות עם הפסיכולוגית שלי, תאחלי לי הצלחה ושהפגישה תתקיים בקרוב, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, נמאס לי להתמודד עם כל החרא הזה, וזה מה שמביא לך ת'יאוש כ"כ קרוב לפרצוף. שוב סליחה שטימטמתי לך ת'מוח, מצטערצ ומקווה שאת סולחת. את לא צריכה לשמוע ת'בעיות שלי, החיים שלי לא שווים מספיק כדי שאני אסתדר איתם לבד ולא אשעמם מישהו אחר עם סיפורים עליהם, נכון? אז ,לילה טוב ו........יום נעים למחר בבי"ס.......!!! ביי בינתיים, Jacki נ.ב את שלחת לי משהו לפני זה שהחזרתי לך תשובה עבורו, קיבלת את זה? זו הייתה תשובה למכתב בקשר לידיד שלך (RE: נטייה להתאבדות)... אני פשוט לא בטוחה שזה נשלח עד הסוף... ואני שוב מצטערת על ששיעממתי אותך...... אני כ"כ מתביישת מעצמי.....את כ"כ מסכנה שנאלצת לקרוא את כל זה ,אני לא בטוחה שלא נרדמת, זה כמו מעין עונש.....אני נורא מצטערת(סולחת?)...

איך מתמודדים עם חוסר שליטה בכסף מצד אישתי.הדבר משפיע בכל תחום בחיינו וגורם למיריבות ומתחים. אנחנו מדברים על כך תמיד והדבר לא מישתנה.

יוני שלום רב, קצת קשה להבין ממכתבך את מהות הבעיה. אשמח אם תפרט, ואז אשתדל לייעץ. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום: השיחות על המינוסים הגדולים מובילות לנקמנות בחיי המין.ברצוני לציין שאישתי נשואים שניים שלה +ילדה מגיל 3 איתנו. וילד נוסף משותף.איננה אוהבת סדר להשקיע בעבודות הבית ברצוני לציין שאני תמיד בקטע הנ"ל עוזר ללא חשבונות הכל נופל עליי.בימים אלה אנחנו במשבר אישתי בייעוץ לבד לאחר 3 פגישות אישיות אני היפגש לבד ובעתיד במשותף.אני מעוניין בזוגיות הזאת מאוד.מאוד חשוב לי התא המשפחתי.מעוניין בדרכים חיוביות לטיפול בבעיות.דבר נוסף בעינייני חינוך עם הילדה מנישואין קודמים יש מצב לא הגיוני של רחמנות אליה ויצירת מצב מלאכותי של "נקמנות כלפי הילדה ממני" דבר שלא נכון בכלל.אני מאוד משקיע בא שעורי בית וכ"ו.

אני בת 27 וסובלת מדיכאון ומהפרעה אובססיבית. אני שומעת קולות פנימיים מדברים ברקע, והם גוברים בלילה בעת נסיון להירדם. ידוע לי שאלה קולות מתוכי ואני לא ממש "שומעת" אותם מבחוץ. רציתי לדעת אם זו תופעה מוכרת, ואם ייתכן קשר לכפייתיות. תודה.

אפרת שלום רב, מי אבחן אותך באבחנות שנקבת ומתי? האם את נמצאת בטיפול (פסיכולוגי/פסיכיאטרי)? מהם בדיוק "הקולות" הללו? האם הם יותר מחשבתיים (מחשבות טורדניות) או שמא אלו מעין מחשבות שאומרות לך מה לעשות, וכיוב'? מחשבות טורדניות אכן עשויות להיות חלק מהפרעה אובססיבית, אולם אינני בטוחה שזה מה שאת מתארת. בברכה, טלי פרידמן

אובחנתי כבר לפני שנים על ידי פסיכיאטרים ואני מטופלת תרופתית. הקולות אינם מדברים אלי. הדבר דומה לשמיעת קולות רקע של אנשים מדברים ביניהם ברחוב. איני מתייחסת אליהם אבל מעניין אותי לדעת ממה הם נובעים. האובססיביות אצלי מתבטאת בהתעסקות פנימית בנושא אחד וגם ב"רעש פנימי" שתמיד מלווה אותי, בין אם מדובר במנגינות שחוזרות, בחשיבה סוערת או בכל מיני תחושות שמתפרצות בתוכי. אני סובלת גם מחרדה חברתית ומהפרעות אישיות אבל אנשי המקצוע שטיפלו בי טוענים שאינם מסוגלים לקבוע אבחנה של ממש ושהמצב אינו ברור. תודה שוב.

מאחר וראיתי את תגובתך בדף הקודם.. אז.... קודם כל חג שמח.. שנית, אני כבר לא משוטטת כמו פעם כדי לחפש את הנושא הזה. אני די שבעה , מה גם שכל ידיעה נוספת, גורמת לי לחששות נוספים. וכמו שאמרה לי הרופאה של הבן לפני חודשים, כשהראיתי לה את הכתבה בנושא טרטיב דיסקינזיה, " למה את קוראת מאמרים?", כלומר, ...אני לא בסדר.... בויכוח אם הוא זקוק לשיחות, דבר שהוא סירב לקבל, מאחר והוא מבקש רק דבר אחד, והוא ,, עבודה.. כשעמדתי לצידו, כי שיחות כבר היו לו למכביר בעבר, והוא לא מצא בהן תועלת לעצמו, מן הידועות היא, שלא לכל אחד מתאימות שיחות.. היא כעסה עליי ואמרה לי שאני מתערבת יותר מדי.. טענתי שאני מכירה את הבן שלי, והוא זקוק למסגרת עבודה.. שתעשה לו טוב .. היא הודיעה לי שגם היא מכירה אותו.. היה קטע לא נעים... אבל , ניסיתי לשכוח אותו, עד אשר לפני כחודשיים, ביקש הבן לנסוע לחו"ל במסגרת מאורגנת, אני שמחתי , אבל לא היה בידי הסכום כדי לגרום לו לאותה הנאה. אבל , לא שקטתי על שמריי, והשגתי את הסכום הדרוש.. רציתי לבחון אותו מתרחק קצת מן הבית, הוא קשור מאוד מאז חזר מאישפוז. ואכן.. הוא יצא לחמישה ימים לפראג. עם כל ההכנות הדרושות, וכל אמצעי הזהירות.. המתבקשים מהנסיעה רחוק מהבית. ולשמחתי הרבה, רבה, רבה, הוא נהנה שם ..... בילה, אכל, שתה, יצא, ראה קצת עולם. נטל כדורים במועדם, ואפילו ישן היטב בלילות.. צילצל הביתה לספר לי חוויות. והיה ככל האדם............................... כשהלך לבדיקה שיגרתית אחרי חודש לרופאה בבית חולים., וסיפר לה , בהמלצתי, בשימחה על הטיול, כעסה עליו הרופאה על כך שביזבז כסף במקום לעבוד. והוא הרי כל כך רוצה לעבודה.................אבל, הבירוקרקטיה חוגגת..... ביטוח לאומי, רווחה, בית חולים.........וכן הלאה.... אחד מפנה לשני.....וכבר חצי שנה ואין לו תעסוקה......... אני הייתי המומה מתגובת הרופאה.......למה כעסה?????????????? הוא הסביר לה שאספו לו כסף לנסיעה, והוא לא ביזבז. אמר שהוא רוצה מאד לעבוד.....ואין עובדת רווחה בשירותי הרווחה, מאחר והם עדיין לא השיגו אחת כזו שמטפלת בנושא.. אבל פרסמו מודעה בעיתון............ אני מתפוצצת............ היה לו מבחן מצויין.......להרפות קצת מחבל הטבור..... ובמקום לעודד אותו, ראתה בזה משהו חולני. וכעסה מאד.............. הדבר בטח נרשם גם בתיק שלו. אצלה.. אם מישהו מבין את כעסה של הרופאה, אשמח להבין גם. חיכיתי מעט זמן כדי להצטנן בנושא זה.....לכן.. העליתי אותו רק כעת... אבל רציתי מאד לשתף אותכם......

לאמא של... כנראה שהרופאה היא רק רופאה ! מסתבר שהיא שכחה להיות בן אדם קודם נעשתה רופאה.... באשר לך , כל הכבוד !!! באמת !!!! עשית מעשה נהדר כששלחת את בנך לחו"ל... אני חושבת שעליך לדבר עם הרופאה הזו יותר בתקיפות ! או לחילופין להחליף רופאה. בקשר לתיק הרפואי - יש לבנך זכות לראות את תיקו הרפואי ואז תוכלי לדעת צה רשום בתוכו. לסיום אאחל לך שתמשיכי להיות חזקה !!! הייתי רוצה להחליף איתך כתובות דואר אלקטרוני ולשוחח על הנושא בצורה יותר "קרובה " . לא כי אני סתם סקרנית אלא בגלל שאני במצב דומה מעט לשלך ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם דברים מסויימים. מקווה שתסכימי ! לילה טוב...

אין בעיה אליאן..... [email protected]

מכיר את הפתגם אין חכם כבעל נסיון ? מה זו התשובה הזו שיש כאן אנשים נחמדים ?... יש כאן אנשים שחוו וחווים על בשרם חוויות קשות ! אני בטוחה שרובם מודעים לכך שישנן בעיות המצריכות טיפול אך שיתוף האחרים בבעיות דומות מועילה ואף עוזרת להם לא פחות מטיפול. האנשים לא פונים אליך על מנת לקבל תשובות שטחיות והפניה מידית לטיפול . תקרא את התשובות של הצוות המקצועי בפורום ותבין למה אני מתכוונת !!!

לאליאן, השבתי לך למטה, תודה, אביב.

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך. בי

אנגל-קרה משהו?את בכוונה לא עונה?

לא...

Shalom,could any1 give some information on modal and depression...thankyou..Lisa

do you lfrom kanada''''''''האם את גרה בקנדה?

לא אני גרה קאן

אני סובל מ נוירופתיה דיאבאתית הגורמת לי להרגשת "שריפה" ברגלים ובכפות הרגליים כמו כן אני בטיפול פסיכיאטרי שסובל מאגרופוביה (התקפי פניקה) אני מטופל בseroxat 40 mg +clonex 4 mg ליום. לגבי הנוירופתיה דיאבאתית המליצו לי tegretol 400mg ליום + תרופה ממשפחת הטריציקליים כגון elatrolet 10 mg אבקש לדעת האם יש אינטראקציה בין התרופות seroxat ו elatrolet שהם שתי תרופות פסיכיאטריות ממשפחות שונות האם seroxat עצמו יכול להפחית את הכאבים של עצב השריר כמו elatrolet

שורה תחתונה .......מכול התרופות האם זה עוזר לאגרופוביה?????

אני כבת 40 עברתי מצב של פסיכוזה לפני מספר חודשים ואני מטופלת כיום בכדורים ובסטרואידים. הרופא התעסוקתי שבדק אותי היום הזכיר מצב/שם של מחלה בשם "פני ירח" הייתי רוצה לקבל יותר מידע על המחלה הזאת ממה היא נגרמת, האם ניתן להתרפות ממנה וכיצד היא באה לידי ביטוי. אנא עזרו לי להרחיב את הידיעה על "פני ירח" בתודה מראש.

אודה לכם באם תסבירו לי מה פירוש המונח הרפואי "פני ירח" בהקדם. תודה.

רציתי לאחל לך שבת שלום וסופשבוע נעים. ותודה מכל הלב על כל ההקשבה שלך במהלך השבוע... אין לי מושג איך אני אעבור את סוהשבוע הזה יומיים של סבל אבל רק יומיים וחוזרים לשגרה

מקווה בשבילך שיעברו בשקט, ובאמת תזכרי שאחריהם חוזרים לשגרה והדברים מקבלים פרופורציות אחרות, נורמליות משהו...

נורמליות? לא יקרה בקרוב נראה לי... איזה מוזר זה שאנשים שואפים לכל מיני דברים בחיים... והדבר היחיד שאת שואפת אליו הוא ,בעצם,נורמליות.

מזה שנתיים אני סובלת מחרדות, במשך הזמן החרדות הקצינו והתרחב היקפן. לפני חודש בערך עברתי תאונת דרכים קשה דבר שהביא להחמרת החרדות. אני חרדה מכל דבר , מכל פעולה מכל סביבה, אני חיה באימה מתמדת. למרות זאת אני מתפקדת כמעט כרגיל, בעבודה עם אנשים, קבוצה מצןמצת של אנשים מודעת לבעייה זו המשפיעה על תפקודי.היום שלא כבעבר במיוחד אחריח התאונה אני מגיבה בהתפרצויות , בצעקות האשמות, התגובה של ההורים שלי זה פשוט התעלמות(אני לא אלימה)[אנשים מסביבי עושים דברים טיפשיים וברישול וכל הזמן קורות תאונות קטנות שאין לי אפשרות למנוע אותן.כאשר תוקפת אותי חרדה אני יכולה במשך שעות ואף ימים להתעסק בה במחשבה בצורה כפייתית ולשכנע את עצמי שקרה לי משהו או שלא... ניסיתי טיפול פסיכולוגי - לא עוזר. אני לוקחת סרוקסט כרגע , לקחתי לפני ארבעה חודשים למשך חודשיים ולא היה שינוי. ולפני שבוע התחלתי שוב ליטול אתצ הסרוקסט, אני לא רואה פתרון למצב, שכן המצב נובע ממודעות רבה לסכנות, שאכן קיימות מה המטרה להפחית את רמת המודעות באופן מודע?או בלתי מודע? תודה

גילי שלום מצבך הוא דיי דומה לשלי. לפי מה שהבנתי מהמכתב החרדה שאת מעלה היא לא רק ממה שקורה עכשיו ולא מה שקרה בעקבות התאונה ,נראה לי שמסתתר משהו עמוק יותר , התאונה יכול להיות שהביאה אותך למצב שבו הכל הוקצן . את אומרת שאנשים עושים הכל ברישול ואת התאונות את לא יכולה למנוע- נראה לי שאת מנסה לעשות את הכל מושלם . אני לא יכול לדעת בדיוק ממה שאת כותבת אם זה ככה . מנסיון אני יודע שלא קל לראות אנשים עושים טעויות ולא לבוא ולתקן , אבל החיים לימדו אותי שלא צריך להתרגז מכך ופשוט לתת לאנשים לעשות את הטעויות , הרי גם את כמו כל אחד עושה טעויות ( כי את בן אדם ). אל תנסי לעשות את הכל מושלם כי זה אף פעם לא יהיה מושלם !דבר נוסף הוא שאת אומרת שאת מתעסקת בחרדה כל הזמן ומנסה לבחון אותה - הדבר הוא מעייף ומתיש ,ובחינה של הדברים לבדך לפעמים מביאה לכניסה לתוך מצב של האשמה עצמית וכעס על עצמך . לטובתך ,גשי לפסיכיאטר/ית שמטפל/ת בך ושאלי אותו/ה לגבי מה שאת עוברת . אני לא פסיכיאטר אבל אני חושב שיש פה איזשהו סוג של אובבססיה לגבי החרדה ,מאיזושהי סיבה . יכול לביות שאת סובלת מרמה מסוימת של אובבסיביות -קומפולסיביות . שוב אני לא פסיכיאטר ולא מתיימר להיות פסיכיאטר או פסיכולוג . אני יכול להזדהות עם מה שאת כותבת משום שעברתי דברים דומים ,ברמה כזו או אחרת. בהצלחה בהמשך הדרך ותתעודדי, לחיים יש הרבה מה להציע וכדאי שתתמקדי פחות בחרדה, אלא במשהו שמעניין אותך (תחביבים,לימודים וכו') כך תוכלי לנתב את האנרגיה שבך לאפיקים חיוביים . תהיי חזקה יריב

גילי שלום רב, את מתארת מהלך של מצב חרדתי, לאורך זמן ממושך, שאחרוע התאונה החמיר אותו עוד יותר. לא ברור לי לאיזה טיפול פסיכולוגי הלכת, וכמה מטפלים ניסית, אבל תדעי כי פעמים רבות לוקח זמן למצוא מטפל טוב שמתאים לך (לפי אישיות, העדפות אישיות, "כימיה" וכו'). ייתכן וכדאי לנסות שוב, עם מישהו אחר. ובנוסף, לא ברור לי אם לקיחת הסרוקסט היא בהוראה ובפיקוח של פסיכיאטר. אם כן (ורצוי מאד שכן) כדאי לספר לו על התחושות שאת חשה במשך היום. ייתכן ויהיה אפשר להוסיף או לשנות, כך שתחושי הקלה. בנוסף, תמיד אפשר לנסות שיטות כגון: ביופידבק, הרפייה, מדיטציה ועוד. אך זה מאד תלוי אם את "מתחברת" לשיטות טיפול אלו. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 26 ויש לי תינוק בן 10 חודשים. הנ" ל התרגל לישון איתי במיטה (הדבר נבע כיוון שכל לילה( 23:00) הוא עדיין לא רוצה לישון, אז אני לוקחת אותו לידי במיטה ואז הוא נרדם. אני מנסה להרגילו שישן במיטתו, אך הוא רק בוכה ולא נותן לנו לישון. גם כאשר הוא נרדם ואני שמה אותו במיטה שלו, הוא מתעורר ומתחיל לבכות (עד שאני לוקחת אותו למיטה שלי). ברצוני לציין כי כרגע אנחנו חיים בדירת חדר אחד, כך שהוא ישן באותו חדר שלנו. שאלתי: איך אני אחנך אותו לישון אצלו במיטתו? האם לתת לו לבכות? האם יש "שיטה" שאוכל להרגילו שהוא חייב לישון רק במיטתו

קרן שלום, המלצה שלי, לשים אותו במיטה, לכבות את האור ולעמוד לידו דוממים. לא לדבר איתו כשהוא מתחיל לבכות. תעשו את זה כמה ימים, זה יקח מכם את השינה לכמה לילות אבל שווה. עדי

.

שלום אני מחיפה, ורציתי לדעת אם ניתן להמליץ על רופא או פסיכולוג שעוסק בהיפנוזה, לטיפול בטראומות מכאב וניתוחים. תודה.

ד"ר אלי בן ציון מנהריה. יש לו אתר. חפש בואאלה או משהו כזה. נפגשתי איתו כשלמדנו, וגם כמה שנים אח"כ. הוא משהו משהו. מסור לו ד"ש ד"ר יוסי אברהם

שלום יש לי בעיה של כסיסת ציפורניים ורציתי לשאול אם יש דרך לטפל בנושא הזה, זה מביא אותי למצב שהציפורניים שלי כשלוש במספר נראות כאילו הם עברו טראומה או שלא נעמוד על זה שהם נראות כאילו יש להם פטריות המצב בכי עגום. לרוב זה קורה בכסיסה כמובן בזמן מבחנים - אני סטודנט! לחץ וכדומה חשוב לציין שבצבא הייתי מאוד לחוץ ועם הזמן זה נרגע לי. כיום אני חווה דברים שונים ואולי זה מפריע לי הדברים האלו הם : אני צופה באתרים פורנוגראפיים גם של גברים, למרות שאני לא רוצה לחוות חוויה עם גבר זה פשוט מעניין אותי אני גם לא מגדיר את עצמי כהומו או משהו כזה כי אין לי את הנטייה בכל אופן להיות עם גבר ואני מאוד נמשך לנשים אני אוהב לעבוד בעיניים על גברים בצאט ולשלוח להם סתם תמונות אולי בגלל היותי קונדסון כזה אני לא יודע בכל אופן אני שולח לך את שאלותיי באם יש איזושהיא פתרון לבעייתי כמו כן אני ישמח באם תענה /י לשאלתי.האם משהו לא בסדר אצלי יש לי איזה בעיה פסיכאודלית אני מרגיש שאני בסדר ואני אוהב לפתור את בעיחותיי לבד מחכה לתשובה ברק אני בן 24 אגב

עניתי למשהו דומה לשאלה שמופיעה כמה שורות מתחת התכתובת שלנו. ההתלבטות ההומוסכסואלית הנה , כנראה, חלק מהמתחים. עיון נעים. טיפול בנושא הוא בהחלט עם סיכוי טוב לסילוק המטרד. ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי המכובד תודה על העצה, בהחלא אני חייב להשיב כי לא הוספת לי דבר חדש כי אני יודע שזו בעיה ועל אחת כמה וכמה מטרד שאני ממש רוצה להתפטר ממנו הבעיה החלה כבר ביסודי אבל אףפעם זה לא הגיע למצב כמו זה, של כסיסת ציפורניים. תבין הנני סטודנט לתחום שיכול להשפיע על חיי לטובה הכוונה הפחד שלי הוא שיבוא יופ ויתגלו "סודת נסתרים" מתיקים רפואיים על אף היותי יודע כי יש סודיות רפואית במקרים האלה (ראה לדוגמא משפט מננדז - אם שמעת עליהם, כאשר השופט נתן הוראה של בימ"ש בקליפורניה לפתוח את התיקים הרפואיים של החשודים) למרות שאני אל חשוד בשום דבר. כאשר הייתי בן 12 (וזו פעם ראשונה שאני מספר על זה) אני וחבר טוב היינו בבריכה ביחד וקרה מקרה שבטעות ממש ככה (תאמין או לא) ראינו אחד לשני וקר מקרה שעשינו התערבות על זה שהומואים לא יכולים להכניס את הפין לישבן הגברי והטעות הזו באה על מקומה בכך שזה לא נשכח מזכרוני בידעבד היום כאשר אני אולי מבין מה עישתי למרות שאז לא היה לי זרע על אחת כמה וכמה לא היה לי שום בגרות מינית וכדומה, מאז בגיל 14 וחצי כבר קיימתי יחסים בפעם ראושנה עם נשים כמובן ועד היום אני כבר בן 24 ועדיין אני עם נשים ואוהב את זה אני ממש אוהב את זה עד כדי כך שאני רוצה עתיד משותף עם אשתי לעתיד שעדיין אל נמצאה אבל אני מחפש, אני גם בחור טוב מבית טוב וגם נראה טוב סטודנט שנה שנייה באוניברסיטה ידועה ובעלת שםאין אני רוצה להרוס את חיי הכסיסה הזו הורגת אותי, אף אחד לא יודע על מה שקרה אז בברכיה גם הוריי לא למרות שאני מאןוד מאוד פתוח איתם ומדבר איתם על הכל. אני נמצא לפעמים במצסי לחץ עד כדי כך שאני כוסס את ציפורניי עד כדי כך שאני נהנה מהכאב לפעמים (ש יותר מחלה נפשית מזו) היש? ובמבחני אני ממש כוסס כל הזמן שמתי לקה חמוצה כזו אך ללא עזר ואני עובד על עצמי כל הזמן כי אני טיפוס כזה שאוהב לפתור את בעיותציו לבד טלא חערב אנשים אחרים בבעיותיי אם יש כאלו. אני בחור חברותי מאוד וגם פלרטטן לא קטן, מאז הצבא שמצאתי את עולם האינטרנט התחלתי לגלוש באתרים פורנוגראפיים ואז בטעות הגעתי לאתרים של גברים ערומים וכדומה מאז אני צופה בזה מדי פעם דבר אשר אני מסביר לעצמי אין בו שום תועלת כלומר אני מאונן על התמונות אולי (כמה מגעיל שזה נשמע) אבל אין לימטרה ללכת או להיפגש עם גבר זו לא הייתה מחשבתי ולא עבר במוחי, אמרתי כבר זה לא מטרתי ממש לא! אבל זה מפריע לי כן זה נכון זה מפריע אני לא אוהב את מה שאני עושה ואני לפעמים מדבר עם גברים חרמנין בצאט ועובד עליהם שולח להם תמונות ככה סתם לראות מהם עושים עם זה ואיך הם משתגעים מתמונה לא שלי, יצא לי כבר לאונן עם גבר בטלפון אבל זה סתם היה בחרמנות קשה כי אני בלי בחורה דבר אשר מתברר נהוג בצאט. אני מוכן לדעתך תבין אין לי מצבור של כסף ואני מעוניין שפרטיי יהיו חסויים מפאת בעיות בעתיד ועל מנת למנוע אותם, בצבא חשבתי שפסיכולוג זה הפתרון הסופי אולי היום אני רואה בזה דבר אחר למרות שאני לא מקבל את זה ביד קלה, ועדיים יש לי חששות מזה, אני יודה לך באם תוכל לעזור או לתת עצה בקשר לכסיסת ציפורניי אני חייב להגיד שתרופה כזו או אחרת לא תועיללי ואני ממשלא רוצה להתחיל לבלוע תרופות אולי יש שיטה של טיפול "בשיטה הזו של הפסיכולוגים שמרדימים אותך כזה ואז אומרים לך מה לעשות - ברחה לי המילה מהראש) לכן אולי זו השיטה ואולי אני יילך על הז מה דעתך ד"ר מכובד מחכה לתשובתך (אגב אתה קשור לקופ"ח באיזה הקשר ?) בדרישת חג שמח, בתודה, ברק

למניעת נדודי שינה? כי שלי מעולם לא עבדו...

נסי רייקי - אני ממליצה ללמוד רייקי 1+2 ולאחר מכן עשי לעצמך כל ערב לפני שאת הולכת לישון. אצלי זה עבד!!!

היי, תנסי לישון קצת פחות ביום, להסתובב יותר בשמש המדהימה, להתעייף ולמשוך את העייפות ללילה, ואז תשני... אביב.

מה את עושה ביום שישי בעבודה?

היי אנג'ל, בקשר לנדודי שינה, לעייף את עצמך במשך היום ולמשוך את ללילה זה לא רע, ולפי מה שהבנתי רייקי בעצם זו העברת אנרגיות מסוימות בגוף, ויש לי משהו בקשר לזה: גם לי היו נדודי שינה ( עכשיו פחות, כי כמו שהבנתי אצלי הם היו קשורים באופן מסוים להפרעת האכילה שלי - בולשיט! ) , אותי פעם לימדו לעבוד על נשימות לפני השינה, ככה שהנשימה שלי הייתה סדירה ולא מהירה מדי, ולימדו אותי גם להרפות את השרירים, הייתי עושה את זה לפני השינה, השרירים היו מתעייפים והנשימה הייתה רגועה לאללה, והייתי לפעמים אפילו ישנה ככככככללללללל הלילה, את מבינה את עומק העניין ??? הפסיכולוגית שלי לימדה אותי את זה. אם את באמת מעוניינת (אז תחזירי לי תשובה) אני יכולה פשוט לרשום לך איך עושים את זה(את ההרפייה של השרירים והנשימה), כי אם אתה באמת רוצה, זה באמת יעיל. יש סיבה מסוימת שיש לך נדודי שינה ? מכיוון שאצלי, ללא כל קשר להפרעת האכילה, יש לי פשוט פחדים, חרדות וכאלה. את מבינה? שיהיה לך רק טוב. מ - jacki

גם אני סבלתי מנדודי שינה בעבר אני יודעת שזה לא קשור רק להפרעת האכילה גם אותי לימדו לנשום עמוק ולהקשיב לקולות הנשימה שלי... אני זוכרת אז שזה לא עבד זה רק עצבן אותי יותר:)

האם פציעה עצמית היא דבר שניתן להתמכר לו? האם פציעה עצמית פוגעת כל כך אפילו אם היא עוזרת לאדם להתמודד עם כאבו הנפשי?

כן לשתי השאלות. מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. ד"ר יוסי אברהם

הי תמר, יש אתר מצויין בנושא זה שעשוי מאוד לעזור לך ולקבל תשובות לכל השאלות שאת שואלת את עצמך. האתר נקרא: "האתר של דמעה". www.voices.co.il זהו גם אתר בעברית ויש בו גם סיפורים אישיים וגם וחומר והסברים על התופעה.

לפציעה עצמית מתמכרים כמו לכל תופעת הרס עצמי אחרת. הבעיה בפציעה עצמית ובשאר ההתמכרויות היא שהתדירות שלהם הולכת ועולה כל הזמן. אני הייתי מכורה לבולמיה, לאכילות והקאות, והבעיה היא שבהתחלה פעם אחת בשבוע זה מספיק, ואחר כך כבר לא, אחר כך כבר צריך פעמיים בשבוע, וכל יום ו- 10 פעמים ביום. נראה לי שזה אותו דבר בפציעה עצמית, שהתדירות של המעשים תלך ותגדל והעוצמה של הפציעה תצטרך להיות קשה יותר ויותר כל פעם כדי להשיג את המטרה, ויחד עם התדירות גם כל מה שמתלווה אל זה, הכאב, הפחדים והחרדות, אבל בעיקר אובדן שליטה על המעשים, בסוף כבר לא יודעים למה עושים את זה, פשוט עושים את זה כאוטומט וזה גם חלק מסימני ההתמכרות. לגבי השאלה השניה שלך, פציעה עצמית לא עוזרת לאדם להתמודד עם כאבו הנפשי, בדיוק כמו שהבולמיה לא, היא רק עוזרת לו לשכוח את הכאב הנפשי "לטובת" הכאב הפיזי. לפעמים יותר קל לנו לסבול כאב גופני על כאב רגשי, וזה בדיוק מה שפציעה עצמית מאפשרת לנו. אבל פציעה עצמית היא לא התמודדות היא בריחה, בריחה אל כאב אחר, והיא פוגעת, וגורמת נזקים נפשיים אחרים של הרגשת פחד, בדידות, ייאוש ועוד. מכאן שהיא לא עוזרת להתמודד עם המצב הנפשי, אלא רק מחריפה אותו בסופו של דבר, בהתחלה אמנם יש את האשליה שהיא עוזרת, אבל ככל שהזמן עובר מרגישים גרוע יותר בגלל ההתדרדרות במצב ואובדן השליטה על המעשים.

אז למה כל פעם שאני פוצעת את עצמי אני מרגישה כאילו זה עוזר לי? כאילו זה משהו זמני שיעבור אבל כרגע מאוד נחוץ?

שלום רב, לגבי שאלתך, תמר, אין לי מה להוסיף מבחינת מידע וידע על דברי יתר הגולשים. כפי שכבר כתבתי כאן לא מעט פעמים, לעיתים ניסיונם של אחרים ממצה ומועיל יותר מכל מידע מקצועי. ולגבי עניין המלצת הטיפול: אכן כפי שד"ר אברהם ושאר הגולשים כתבו, אכן הטיפול חשוב מאד ואף הכרחי. הפגיעה העצמית לא תיעלם מעצמה, אלא אם תטפלי בה, ובעצם, בעצמך. ד"ר אברהם הדגיש את חשיבות הטיפול והכרחיותו, כיון שאולי ניתן היה לחשוב שתמיכתכם (יתר הגולשים) תספק את תמר. אל תכעסו יותר מדיי...זו רק ההתחלה! בואו ניהיה סבלניים וסובלניים יותר, טוב? שיהיה סופ"ש נפלא ורגוע... והזדמנות אחרונה לומר... חג שמח! ולחוגגי המימונה...תרבחו ותסעדו! טלי פרידמן

תודה לכולם על התמיכה אשמח לראותכם שוב כאן בזמן הקרוב סופשבוע נעים

מדוע פסיכולוגים לא משתפית את המטופל באבחנתם, אפילו אם הם יודעים שהדבר יעזור למטופל להתמודד עם בעייותיו

מוזר לשמוע את זה. אני לא ככה. ד"ר יוסי אברהם

נחמד לדעת שיש פסיכולוגים כאלה

האם מישהו יכול לשלוח לי קישורים לאתרים על תרופות אנטי דיכאוניות כגון פרוזק סרוקסט ועוד?

בבקשה http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

שלום! לידיד נורא טוב שלי יש נטיה להתאבדות. הוא ניסה בעבר להתאבד, ואני מאמינה שהוא ינסה שוב (אבל אני מקווה שהפעם זה לא יצליח לו). הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי, אך מסרב לקחת תרופות. הוא "דופק" לעצמו את החיים: הוא לא לומד, הוא מעשן גראס, הוא מסתובב עם אנשים שלא אוהבים אותו ומשפיעים עליו לרעה (הם אלו ששכנעו אותו להתחיל לעשן גראס), הוא לא ביחסים טובים עם ההורים שלו, ובקיצור - המצב שלו לא כ"כ טוב. לפני כמה ימים הוא התקשר אלי וסיפר לי שהוא רוצה למות ושלא אכפת לו מאף אחד.. הוא לא ניסה שום דבר הפעם, אבל אני מפחדת שהוא ינסה. הוא בן 16, מה שמסביר שינויי מצבי רוח אבל אני חושבת שהוא בהחלט מגזים. אני מאוד רוצה לעזור לו, אבל אני לא יודעת איך, ומפחדת שאולי אני אומר משהו שיזיק לו. תודה, טל

טל, לפי מה שאת מספרת, אפשר להבין שידיד שלך נמצא במצב נורא קשה, ואת לא פחות. הרצון שלו למות חייב לנבוע ממשהו, אני מבינה אותו, ואם הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר והוא ממשיך בשלו ועוד מסרב לקחת את התרופות, אז יכול להיות שהטיפול לא יעיל מספיק. האם יש עוד אנשים שיודעים על המצב בו הוא נמצא, ואולי יכולים לעזור לו( למרות שזה לא נשמע לי כה משכנע) ? מה עם ההורים שלו? איפה הם נכנסים לתמונה? אני יודעת שאנשים במצב כזה חייבים להשגחה צמודה( מניסיון) , שכל הזמן ישימו עין עליהם, כי הם מסכנים את עצמם, ברגע שזה יגיע, הוא לא יחשוב פעמיים. תהיי חזקה, ממני jacki

לפעמים לידידים כאלה באמת קשה נורא לעזור, וזה משאיר אותך במצב מאוד חסר אונים לעומתו, יודעת על הכוונות אבל לא יכולה בעצם לעזור או לעשות משהו, אם הוא בן 16 רצוי וכדאי לדווח ליועצת בית ספר אם הוא נמצא במסגרת חינוכית כלשהי, או להורים, שיכולים יותר להשגיח מקרוב על התנהגותו, ולדעתי כמה שיותר מוקדם יותר טוב. אולי כדאי אפילו לחשוב על לספר על זה לפסיכולוג/ית שלו כדי שידעו על הכוונות, בטיפול פסיכולוגי למטפל יש את הכלים להתמודד גם עם כוונות אובדניות, כשהם מודעים להם. בכל מקרה, כדאי לך להישאר שם לצידו, ולא ללכת, מה שתאמרי לא נראה לי שיכול להזיק, גם אם לא יועיל, אבל אם תלכי ממנו, זה יכול להזיק.

נכון. גם ידידך אינו מראה את זה, אני בטוחה שהוא זקוק לך, וכשאת לידו הוא מרגיש אחרת מאשר הוא לבד, כשהוא מרגיש שהבעיות כאילו מעליו, והוא לא בדיוק יודע איך לחיות עם זה. איך זה הולך ביניכם בדיוק, יוצא לדבר על מה שמפריע לו? הוא עושה זאת בקלות, מרצונו, או את זו שפותחת בנושא? אני מקווה ששניכם תהיו בסדר. יום טוב. jacki

נכון. גם אם ידידך אינו מראה את זה, אני בטוחה שהוא זקוק לך, וכשאת לידו הוא מרגיש אחרת מאשר הוא לבד, כשהוא מרגיש שהבעיות כאילו מעליו, והוא לא בדיוק יודע איך לחיות עם זה. איך זה הולך ביניכם בדיוק, יוצא לדבר על מה שמפריע לו? הוא עושה זאת בקלות, מרצונו, או את זו שפותחת בנושא? אני מקווה ששניכם תהיו בסדר. יום טוב. jacki

אביב, פיסקה שלישית, שורה שלישית, החל מהמילה השביעית. את בטח יודעת למה הכוונה. אבל אחרי זה חשבתי, שאולי לא הבנתי נכון את הדיקדוק... אל תעבדי קשה מדיי, ותשמרי על עצמך. טלי פרידמן

תודה, טלי, אני מנסה לא לעבוד קשה מדי, בכל המובנים... להוריד קצת לחץ, שתהיה שבת כייפית, שמש בטוח תהיה. אביב

אני מצטער אם זה קצת לא קשור אליכם אבל רציתי לבדוק בכל מקרה. הבעיה שלי היא בעיה שיש לעוד הרבה אחרים. כשאני במתח או שאני בשיעמום אני מתחיל לאכול את הציפורניים שלי והייתי מעוניין להפסיק. ניסיתי לקה חריפה אבל זה לא עוזר כי אני ממש רגיל לזה וזה רק עשה לי טעם בגעיל בפה אבל המשכתי לאכול את הציפורניים. יש איזה שיטה פסיכולוגית שתגרום לי להפסיק את אותו המנהג?

בטח. כמובן שיש כמה, ולא תמיד זה עוזר לכולם, אבל שווה להתחיל בדבר האמיתי, לפני לכה. עד כאן משהו מאד כללי. וכעת להסבר קצר: מתח מביא לסמפטומים גופניים רבים, כך שהטיפול במקור המתח הוא אחד הכיוונים. דבר אחר, זה הסמפטומים: לפעמים כדאי להרגיל את הגוף להסתפק במשהו אחד, קלוש ופחות בעייתי, כתחליף למשהו האחר, המטריד יותר. זה כיוון שני. דרך צליחה ד"ר יוסי אברהם

-

http://www.sivan.com/ts.cgi?tsscript=msn/news&path=400&id=53243

לדיכי האתר הזה נועד כדי לעזור לחבר'ה להתמודד עם בעיות ולא על מנת לתת עצות להתאבדות ואני מאד מאמינה שיש סיכוי גבוהה שהרבה אנשים באתר הזה מקבלים תמיכה ותשובות ולא נותנים או מקבלים רעיונות לראש או אומץ לקום ולהתאבד אז בבקשה אל תשווה ותעזר באתר לדברים חיוביים

...

עניתי לך למטה.

שלום לרופא המייעץ ! אנא פנה לדף 164 , לשאלה בנושא מיניות - ואנא החזירות את תשובתכם המייעצת , כי אני זקוק לה , כאוויר לנשימה.

ל"מישהו", ד"ר פלד אינו מבקר כאן לעיתים תכופות לכן תאלץ להמתין לתשובתו בסבלנות, וכדאי שתכתוב את שאלתך מחדש, ותפנה את השאלה לד"ר פלד. ובאשר לשלאלתך, לא ברור עדיין על מה בדיוק אתה מדבר. מהם הנטיות המיניות מהן אתה רוצה להחלים? ןיתרה מזו, נראה לי שבתוך שאלתך, מצויה תשובה חלקית. אתה מכיר את הגישה שטוענת שהומוסקסואליות אינה הפרעה נפשית, כי אם עניין פיזיולוגי. לדעתי, מתוך גישה זו ניתן להבין שאין מדובר ב"מחלה", ולכן גם אי אפשר "להחלים" ממנה. אפשר להתכחש לצרכים הפנימיים, להדחיקם, ולאמץ "אישיות" אחרת מזו האמיתית. אלה הם חיים בשקר. אבל יש כאלה שחיים כך את כל חייהם. גם זו דרך. פרט לד"ר אברהם ואני, יתר היועצים בחופשה ויחזרו אחרי החג. לכן תיאזר בסבלנות לבינתיים לגבי תשובות של יועצים נוספים. חג שמח, בברכה, טלי פרידמן

שלום מישהו. אני חושבת שיעניין אותך מאוד לקרוא תשובה לשאלה דומה באתר הבא: http://www.dr-aloni.co.il/dr-aloni/page_5.html (התשובה תחת הנושא "הומוסקסואל רוצה אשה") ובכל מקרה אני ממליצה על טיפול פסיכולוגי כדי לדעת מה באמת אתה רוצה, מה ניתן לשנות ועם מה אפשר ללמוד להיות שלם. צ'נרנטולה

שלום רב, קראתי בשעתו את הפנייה ולא הגבתי, כי אני לא מרפא, אלא מברר אלטרנטיבות של ברירה ומסייע לנתב דרך. אם גישה כזו נראית לך מתאימה, אז דע לך שאתה בכיוון הפסיכולוגי, ולא הרפואי. ד"ר יוסי אברהם

האם מנסיונך זה פתר אי פעם בעייה אצל אנשים כמוני ?

איני יודעת עם אני נמצאת בפורום המתאים. אבל שאלתי היא: מהן שיטת גרינספן ושיטת לובאס?

שלום לך, שיטת לובאס היא שיטת טיפול בילדים אוטיסטים. אולי בפורום "בעיות בתקשורת" יוכלו לתת לך אינפורמציה בנושא. תוכל למצוא אינפורמציה רבה על השיטה באינטרנט,כולל הנחיה ופירוט אופן הטיפול (באנגלית). יש ילדים שהטיפול עזר להם מאד. עקרונית, בשיטה זו "מאלצים" את הילד לשתף פעולה עם המטפל/הורה, בחדר ריק נטול גרויים שיסיחו את דעתו. בארץ יש בראש פינה מקום שנקרא "מפנה" אם איני טועה. באזור רמת-השרון אוכל להמליץ לך על קלינאית תקשורת מקצועית, מנוסה ומעולה. (לצערי אין רבות כמותה) איני יודעת מהי שיטת גרנספן. בהצלחה

הי אנג'ל, כבר כתבתי לך ולא ענית לי- רציתי לדעת מה שלומך?איך את מרגישה? אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב.בי

מתנצלת אם פגעתי, את מכירה כבר את הדרך שלי, לא לטייח את האמת, ולכתוב את מה שאני באמת מרגישה... סליחה...

רק עכשיו קיבלתי את האי מיילים שלך

שלום רציתי לברר מדוע נותנים תרופת ריספירידל?

לארגן את החשיבה והתפיסה במחלות של בילבול ניכר כגון סכיזופרניה ונזק מוחי אורגני

ומה זה נזק מוחי אורגני מענין

האמת היא שדיי נשבר לי מכל הדיכאון הזה הכוחות נעלמים לי ואני כבר חסרת עונים נופלת לתוך מערבולת של בדידות אין לי כוח הלואי והייתי יודעת מה לעשות ולמה אלוהים כה מכאיב תמיד

הי שרית, אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת על מה את מדברת. אין לי את התשובות, אבל אני חושבת שחייבים להמשיך, כי בסופו של דבר יש טוב, פשוט חייב להיות. יש איזושהי סיבה לזה שאנחנו כאן. אני לא רוצה יותר מדי לקשקש לך בשכל כי בוודאי כבר אמרו לך את כל מה שאפשר להגיד ואני גם בטוחה שאת יודעת את כל זה. יש משהו בחיים האלה וגם אם הם קשים ובלתי נסבלים הם עדיין הדבר היחיד שיש לנו כאן, כל עוד אנחנו כאן. אז תהיהי חזקה, עד כמה שאת יכולה ואל תוותרי!

למה אלוהים מכאיב? תנסי להתבונן בצורה עמוקה בדברים ותראי שבדרך כלל מי שמכאיב הוא הבנאדם. למה אין לך כוח? מה הדבר הזה שסוחט ממך אותו? אולי תפרטי קצת יותר ואנשים בפורום יוכלו לעזור לך בצורה רצינית?

שלום איננו מכירים, ואולי כבר סיפרת על עצמך, אבל אני עדיין בתעלומה. אשמח לראות במה לסייע, אבל משהו יותר ממוקד... כל טוב ד"ר יוסי אברהם

אני בדיכאון מן הסתם קשה לי מאד פוחדת לא להחזיק מעמד יש עוד חומר בדפים קודמים

בדיאלוג הקודם אמרת שבמקום שבו היית טיפול תרופתי לא התאים רציתי להאיר את עינייך בלא להיכנס לבעיה הספציפית שלך בנושאים הבאים התאמת ההרכב התרופתי בסוג התרופות ומינונן הוא תהליך שעשוי לקחת חודשים מספר אצלי הנושא התרופתי עובד אני לא יכול לשפוט יעילות טיפול פסיכולוגי היות שמספר הטיפולים שמקצה קופת החולים שלי הוא במשורה והאמצעים הכספיים שלי מוגבלים אשמח אם תתייחסי האם עלולה להיות הפרעת אכילה בלא שיאובחן דיכאון קליני ? תודה שאול

היי שאול, בוקר טוב, אני לא ראיתי בהפרעת האכילה שלי "בעיה מוחית" של חוסר איזון הורמונלי, שכדורים יכולים לפתור, ראיתי בה תגובה או דרך התמודדות לסיטואצית חיים קשה, יכולתי לזהות דברים ספציפיים בחיים שלי שגרמו לי להתדרדר להפרעת האכילה, וברגע שהתחלתי טיפול פסיכולוגי יכולתי למצוא דרכי התמודדות נכונות יותר עם הקשיים של החיים והבעיות שהתקילו אותי, כמו למשל לכתוב עליהן, לא הייתי צריכה יותר את האכילה וההקאה כדי לשכוח מהבעיות, יכולתי לזכור אותן, לחיות אותן ולהתמודד איתן, ובגלל זה לא פניתי לכדורים, ובגלל שהדרך הזו עובדת אני לא פונה לכיוון הזה, ומעדיפה להתגבר לבד. לפעמים זה פשוט יותר קשה, כי יכול להיות שכדורים היו עוזרים לי לשכוח, אבל אני לא רוצה לשכוח ולהרגע, אלא ללמוד לחיות, ולהתמודד. אבל שוב זו אני ורק אני, וכדורים יכולים להוות מקור הצלה עבור אנשים, שהבעיה אצליהם היא באמת יותר פיזית גופנית אולי, ופחות פסיכולוגית ונפשית, ושוב אני לא אשת מקצוע, ואולי אני לא מנסחת את הדברים נכון, אולי רופא היה נותן תשובה מקצועית יותר, אני רק כותבת מה שאני מרגישה, אז קבל את הדברים שלי בזהירות. לגבי האם יכולה להיות הפרעת אכילה בלי דיכאון קליני ? אין לי מושג. אנשי המקצוע עוסקים בהבחנות ובהגדרות ובתיוגים, אני עוסקת בקשיים שלי, אין לי מושג, אני יכולה לנסות לברר אצל המטפלת שלי אם הייתי מאובחנת בתור אישיות עם דיכאון קליני או לא, ואם זה ייתכן, אבל האמת היא שזה באמת לא נראה לי חשוב, לדעתי כל ההגדרות הללו גורמות למטפלים להתייחס לבן אדם כחלק מקבוצה, מכלל, ולאבד את האדם עצמו. כלומר, אם מחליטים שכל הפרעות האכילה באות עם דכאון קליני, אז אין יוצאים מהכלל, ואז באמת טיפול תרופתי הוא האלטרנטיבה, ויכולים להיות פספוסים במקרים האלה. יותר חשוב בעיני בטיפול פסיכולוגי זה לראות את האדם שיושב מולך בחדר עם הדלת הסגורה, ופחות את ההגדרות והתיוגים והקבוצה אליה הוא משתייך, כי באמת כל אחד עם הפרעת אכילה הגיע אליה ממקום שונה, וכל בן אדם הוא שונה. איכשהוא אולי אני אידיאליסטית מדי, אבל זו הגישה שלי. שיהיה יום טוב, אביב.

היא מרדימה עוד יותר

היי אביב, חיזקת אותי מאוד במה שכתבת לשאול, למרות שזה לא היה מכוון אליי. יש לי גם הפרעת אכילה וכמוך, גם אני לא ראיתי אותה כ" כבעיה מוחית" (כמו שאמרת), ידעתי בדיוק למה עשיתי את מה שעשיתי, הכל היה מתוכנן ומכוון להרס עצמי, וזו הסיבה שאני לא נוטלת כדורים ואני לא מרגישה שאני זקוקה להם. עדיין לא חזרתי לטיפול הפסיכולוגי שהיה לי אך אני בהחלט מרגישה שאני זקוקה לו, ככל שהזמן עובר אני מרגישה שהיאוש אוכל אותי. אך אני יודעת שבזמן שטופלתי(בהתחשב בעובדה שאז הייתי במצב חמור יותר מעכשיו) הפסיכולוגית עזרה לי במקצת, ואני בטוחה שכעת היא תוכל לעזור לי עוד יותר. אין לך מושג את חוזק ההשפעה שלךעליי ואת הכוח שנתת לי. תודה לך אביב. אני מקווה שנתראה שוב. jacki

היי, אולי את יכולה לתת תשובה מקצועית לשאלה של שאול האם תיתכן באמת הפרעת אכילה בלי דיכאון קליני. תודה , אביב.

שלום רב, הפרעת אכילה מלווה ברוב המקרים בדיכאון. אולם לא בכל המקרים ניתן לאבחן את הדיכאון כ"דיכאון קליני". פרט לכך הדיכאון הוא הפרעה נלוות להפרעה הראשית, הפרעת האכילה. ברגע ש"מסירים" את מאפייני הפרעת האכילה (הקאות/צום/עיסוק אובססיבי במזון) הדיכאון עשוי להפוך להפרעה הראשית ולהתייצב כ"דיכאון קליני". אולם מהלך זה אינו קורה בכל המקרים, או יותר נכון, במקרים רבים הוא אינו קורה. נתינת כדורים אנטי דיכאוניים בהפרעות אכילה ניתנים על מנת להתמודד עם פרצי הדיכאון המלווים את הפרעת האכילה, אולם בעיקר כדי לעזור למטופל להתמודד עם החלקים האובססיביים והקומפולסיביים המלווים את הפרעת האכילה. לסיכום, בכל מקרה של הפרעת אכילה יש לשקול את השימוש בכדורים בהתאם למקרה הנדון. אין תסמין של "דיכאון קליני" באופן גורף אצל כל הלוקים בהפרעות אכילה, וכמו כן אצל כל אחד מתגבשת הפרעת האכילה באופן שונה וייחודי, ולכן יש לשקול כל מקרה לגופו. חג שמח, טלי פרידמן

היי, בלבלת אותי קצת בתשובה שלך, נראה לי שאני אצטרך הבהרה בענין הזה... בכל מקרה, תודה, ולילה טוב.

הטיפול התרופתי אצלך אולי עובד,! אבל האם הזיין שלך גם עובד??

אני מעל גיל 40 לפני חצי שנה נתגלתה אצלי מחלת קוליטיס - דלקת מעיים כיבית כרונית שאינה עוברת לעולם. מאז אני סובל נורא מהמחלה כולל צריכה מסיבית של כדורים . אמרו לי שהמחלה נכנסת לתקופות של רגיעה ואז המצב משתפר אבל הגרוע מכל שאצטרך לצרוך כדורים כל ימי חיי. המחשבה על הדבר הכניסה אותי לדכאון קשה ואפילו שקלתי להתאבד. הצורך להתעסק כל ימי חיי בכדורים כולל תופעות הלוואי שלהם ומחלה שמגבילה מאד באכילה ובעיסוק. מדובר במאות כדורים בחודש שלא לדבר על ההוצאות הכספיות - הכדורים די יקרים . במסגרת היאוש שתקף אותי הופגשתי עם חולה שכבר משתמש 20 שנה בכדורים והדבר דיכא אותי יותר כולל הפחד מה הכדורים גורמים לגוף במשך השנים. (ידוע על תופעות לוואי בכליות ובכבד) מה לעשות ?

א.א שלום רב, אני מבינה את הקושי שלך להפוך מאדם בריא לאדם "חולה", כאשר הידיעה שכך זה ישאר עד סוף החיים. שינוי התדמית הזו, בעיקר בעיני עצמך, אינה פשוטה. אולם מחלת הקוליטיס אינה מחלה נדירה ויש רבים שחיים איתה, או יותר נכון "חיים לצידה". המחלה קיימת, אך הם ממשיכים לחיות, ומצליחים להנות ולהפיק את המיטב מהחיים הללו. נכון, יש צורך לסגל תזונה מסויימת (אך לא נוקשה מדיי), צריך להיעזר בכדורים יומיום ובאופן כללי יש צורך יותר לשמור על עצמך. שמעתי כבר על מספר מקרים לא מעטים שרפואה אלטרנטיבית, ובעיקר דיקור סיני עשו פלאות לחולי קוליטיס. את חלק מהחולים זה אפילו שיחרר מהתרופות הקונבנציונליות, שיש להן אפקט הרסני על מערכות גוף נוספות, פרט למעי. אני אוכל להשיג עבורך טלפונים של מטפלים כאלו, אם תרצה. אני חושבת שעצם האבחון מצד אחד מקל. סוף סוף יודעים מה יש לך ולמה אתה סובל. מצד שני, קיים הקושי להתמודד עם האבחנה והשלכותיה על המשך חייך. במידה ואתה חש מוטרד ומדוכא, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול זה תוכל לעבד את הקושי הכרוך בהבנה שמעתה הינך "חולה", וחייך השתנו לעומת לפני אבחון המחלה. במידה ואתה מעוניין בהמלצות, צור עמי קשר דרך דוא"ל או טלפון (פרטים בכרטיסי האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

תעשה לך תרגיל , ותחשוב על כל מיני מחלות אחרות שעלולות היו לתקוף אותך, ולגרום לסיבוכים,החל בסכרת , וגרורותיה, המשך בהסתידות עורקים, ואנגינה פקטוריס, ו\או טרשת נפוצה, ניוון שרירים, וכלה בסרטן למינהו ואיידס. ותחליט עם מי מאלו היית רוצה להתחלף, אני בטוחה שעם אף אחד לא, כל אלה גרועים עשרת מונים מקוליטיס, שהיא כן ברת טיפול, ואפשרות לחיים מלאים עם הקפדהשמרנית על תזונה. יש כאלה שמקפידים על מזונם כל כך, לא בגלל מחלה, אלא כי זה ההובי שלהם. הרבה אנשים בגיל ארבעים מפסיקים להיות בריאים לחלוטין, אבל הם ממשיכים לחיות, יש כאלה שאין להם את הזכות להמשיך לחיות עד הגיל הזה, והם מתים הרבה זמן לפני כן, ואם תתאבד, זה לא יבריא אותך מהקוליטיס, אתה פשוט לא תהיה עוד.

רוז, הייתה לך תשובה מעולה! כל הכבוד! אפילו אותי את חיזקת, ואני מופתעת! תודה לך, jacki