פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
המשמעות היא תחושה של ניתוק עצמי
אל תדאג זה אופייני לכול נפגעי טראומה...אני בחרא הזה 10 שנים...זה קורה כשאתה פתאום טרוד במשהו או לחוץ.....אל תחשוב על התופעות המוזרות שתמשיך לחוות כי זה ישגע אותך..........זה הכול הפרעות כמיות במוח כתוצאה מהטראומה !
מתי זה התחיל בעקבות מה בן כמה אתה?
קשה לי לאכול קשה לי להקיא קשה לי לא לרצות להקיא קשה לי לא לרצות להמשיך לאבד משקל , אף על פי שאני יודעת בוודאות שאני כבר במצב מסוכן. היה קשה לי עם דברי הדיאטנית שכל רגע אני עלולה להבהל, לחטוף דום לב ולמות. קשה ועם זאת כ"כ מושך... האופוריה הזו,ההלקאה העצמית,הכאב,העייפות,השכחה,הצלילה לתוך עולם שבו אני חזקה,שבו אני קשוחה,שבו אני "שלמה" בכאילו. ההתעוררות אל עולם אחר,מפחיד , אמיתי,מרגיש ,העולם בו אני באמת קיימת... לראשונה אני מתעוררת ומתקשה לחזור "לישון" האופוריה כבר לא אותה אופוריה... פחד תהומי מלהשאר "חולה" פחד תהומי מלהבריא מלדעת מה יש שם בכלל... אני לא יכולה לפסול את החיים שמעולם לא חייתי, אותו עולם שכולם טוענים שיש לי "מה לתרום לו", אני רוצה לצאת מזה! הצעת את ידך לסתיו.הצעת אותה גם לי ,לפני 9 חודשים ארוכים , ואילו אני סרבתי לקחתה.אני מבינה כרגע עד כמה היית שם בשבילי,כמה היית מוכנה לעזור לי ואילו אני נסגרתי בפנייך. עכשיו אני למטה,ממש למטה.במקום בו החיים הם פאזל של טריליארד חלקים קטנים,מקרוסקופיים,מבולבלים.נמאס לי להסתתר מאחורי הפרעת אכילה ואני גם חושבת שאני כבר לא כ"כ מוצלחת בלעשות את זה. אם מתחת לעומק הדברים הגלויים והכואבים גם ככה מסתתרים עוד דברים,כדברייך,אזי אני באמת כמו שתמיד כיניתי "בור ללא תחתית". תנחי אותי כיצד לצאת,תשפטי בחומרה אך בעדינות,תבקרי ולא בסרקסטיות.ובבקשה אל תאמרי לי שאינך מסוגלת לעשות את זה כי אז באמת ארגיש שננטשתי ושהציפיות ממני להסתדר בכוחות עצמי גבוהות מיכולתי האמיתית. טלי- אני חסרת כוחות,מבולבלת,אבודה,צריכה עזרה,טיפול ,טיפול,טיפול את רואה-הפנמתי:-) ובבקשה,אם זה לא יותר מדי קשה לך-אל תעזבי אותי. ויתרתי על שכבת ההגנה שלי , פתחתי המון דברים,המון רגשות,המון קשיים. אל תוותרי לי , בתוכי אני יודעת שאת לא תוותרי לי:-) אני יודעת שעוד אסבול המון דכאונות,וחרדות,ושוב ארצה לא לצאת מהמחלה ולחיות בתוכה ולהשתמש בה, אבל אני רוצה החוצה החוצה החוצה החוצה החוצה החוצה החוצה שלך,ANGEL
את רוצה, וגם תצאי. את פשוט מקסימה.
תודה לך סתיו:)
אנג'ל יקרה, הצלחת לרגש אותי. על אף שאני בטוחה שיהיו רגעים בהם תצטערי על מילותיך אלו, ולא תביני איך כתבת אותן, אבל זהו רגע אוטנטי שאל לנו להתעלם ממנו. הגעת לתחתית, את נמצאת בתוך חור, בתוך בור שחור ואפל, ומבקשת עזרה. לא שאני שמחה שאת שם, אבל אני שמחה שזה הביא אותך למסקנה הנוכחית. טיפול. נכון, זוהי מילת המפתח. לא, אני לא נוטשת. אני אנסה לעזור לך למצוא את הטיפול הנכון והמתאים, אבל יש לכך מחיר גם מצידך. בין אם מחיר פיזי (כלכלי) ובין אם מחיר נפשי. ואת יודעת את זה. אני אשאיר לך הודעה באי.סי.קיו לגבי יום א'. שכחתי שזה חג. אני מאחלת לך שהחג יעבור כמה שיותר בקלות, למרות שזה יהיה מורכב... חג שמח, טלי פרידמן
הפסח מגיע ואין לי חשק לחיות מה לעשות???.
מדוע אתה לא רוצה לחיות
לאריה שרון היקר, החיים יקרים מפז, יותר מאבן הטופז, אם עליהם תוותר, על כך לעולם תצטער. אלוקים בוחר בכל אחד, למלא תפקיד מיוחד, אז תחפש את המטרה, שלשמה אתה נבחרת. שיהיה לך ולכל בני משפחתך חג פסח שמח וכשר, עם שלל פרחים ואלף חיוכים. קח את החיים בקלות, ושיהיה לך שבוע מקסים. באהבה לימור.
לאריה שלום, אני רק רוצה להגיד לך, שלדעתי האישית, למרות כל מה שעברתי בחיים (ועברתי!!!) החיים הם יפים. ספר קצת על עצמך, והבעיה שאתה סובל ממנה ואפשר יהיה לעזור לך. עדי
עדי, בן/בת? לאריה היקר, אני מאחלת לך חג שמח, וחוץ מזה גם אני קצת בדיכאון אבל זה יעבור מתישהו, ואני לא נותנת למצב הרוח הרע ולמחשבות להשתלט עליי אלא מעבירה את הזמן בדברים שאני אוהבת לעשות, כמו לשמוע שירים יפים של שנות ה 80, או להמציא שירים מטופשים.... וככה אני מעבירה את הזמן, כי צריך לנצל כל רגע בחיים.... אז כך את החיים בסבבה... ואם בא לך לספר קצת על עצמיך ולהתייעץ סתם ככה .... אז האימייל שלי הוא : [email protected] חוץ מזה שיהיה לך שבוע מקסים... ושתזרח עליך השמש... תן חיוך.... באהבה לימור.....
שלום אריה שרון! אני מאוד-מאוד מבינה אותך. אני עוברת עכשיו תקופה קשה של אבל, והפסח המתקרב פשוט מהלך עלי אימים, כמו שכבר כתבתי בפורום הזה (ואני מבקשת סליחה על הנודניקיות שלי ממי שכבר קרא את הודעותי הקודמות אבל אני פשוט חשה צורך לעזור למי שצריך ואפשר!). אין לי מושג מהי הסיבה להרגשתך, וכמו שמישהי כבר כתבה לך - אם תפרט אולי ניתן יהיה לעזור לך יותר. בכל אופן, מה שאני עושה כדי להעביר את "הימים הנוראים" האלה הוא - קביעת תכנית לכל יום ויום, כך כדי שאהיה עסוקה ולא יהיה לי יותר מדי זמן למחשבות. ואגב, האינטרנט בכלל והפורום הזה בפרט - הם רק דרך (מעולה!) אחת מני רבות להעביר את הזמן, להרגיש שאתה לא לבד. נסה גם אתה לעשות אותו הדבר - תכנן כל יום ויום, כך שתהיה לך הרגשה שיש לך בשביל מה לקום בבוקר. אשמח להמשיך ולשמוע ממך איך זה הולך! שיהיה לכולנו פסח שמח ובכלל שיהיה לנו רק טוב! אחת
לשאלה למה אין בי רצון לחיות יש את הסיבות הבאות אני בראשית שנות ה- 30 בעל תואר שני וכרגע מתחיל דוקטורט עבודה אין ,או מה שאני עובדכרגע נותן לי את האפשרות לחיות בדחק חברים אין חברה אין
לאריה היקר, בדרך כלל אני ממציאה שירים עם חרוזים, אבל אני לא באמת משוררת .... לכן אני מקדישה לך שיר של זמר בשם עמיר בן עיון בתקווה שתצא מהמצב שאליו נקלעת. החיים הם יפים והשמש זורחת.... כל אדם אחראי לגורלו שלו, ההחלטות הן בידייך... אני מאמינה שאתה תצא מזה ובגדול ובקרוב תמצא את האחת שתסגור איתך מעגל, ותבוא ותיפול בגורל....האהבה. געגוע: סתיו של געגוע יש צביטה בתוך הלב וחיוך שנחבא, מחכה לשמש החושך מהתל בך שומר סודות, מפחד ומחכה לבוא הבוקר שחר עלה, אתה רוצה לברוח מכל היתר אם הייאוש בא לקראתך אל תתן לו יד התחבר לנשמתך ולא תהיה לבד לא תהיה יותר לבד לא תהיה יותר לבד אל תתן אף פעם שתקוותך תתחיל לדעוך אל תוותר, היה מנצח ואז תחשוב פתאום אולי עד מתי לי? עד מתי אלחם, זה כדאי? כל זאת אזכור ואנסה, בחיי. שיהיה לך ולכל החברים כאן חג פסח כשר ושמח, עם שלל פרחים ואלף חיוכים.... גם אני מאוהבת במישהו מהעבודה שלי כבר שנה ולא מסוגלת לחשוף בפניו את רגשותיי.... אבל יהיה בסדר....... באהבה לימור......
שאול שלום מהתרשומת אני מבין שאתה מטופל בסרוקסט גם אני מטופל בסרוקסט כ 9 שבועות בשל התקף חרדה רציני ששיתק לי את החיים. אני מבין שאתה בעל נסיון בתחום. יש לי תופעות לוואי שהחמורה ביניהן היא שיבוש ראיה רציני, מכיוון שאני במצב שכתוצאה מההתקף קיבלתי תחושה של דיפרסונליזציה הרופאה שלי מתעקשת שהמשיך לקחת את הסרוקסט. האם תופעות אלה מוכרות לך האם חווית דיפרסונליזציה?
דבר עברית
המשמעות היא תחושה של ניתוק עצמי
שלום לכולם אני מאושפזת כבר כמעט שנה וכרגע אני באישפוז יום... ומבחינת הבית חולים אני בריאה כי אני כבר לא חושבת על התאבדות ואני לא לוקחת סמים אבל אתמול הייתה לי נפילה רבתי עם אמא שלי וגם התחלתי לחשוב על כל מיני דברים ושוב ניסיתי בלעתי 50 כדורי אקמול ואני פשוט הייתי צריכה להגיד למישהו אז אני מספרת לכם כי אם אני יספר למטפלת שלי אני יתאשפז במחלקה הסגורה שוב פעם..............................ועוד משהו... אני לא מבינה איך זה לא עובד.........................................אני כל כך רציתי למות ובמקום זה קמתי בבוקר אם דפיקות לב בשמיים סחרחורות...............והקאתי את נשמתי עבר כרגע יום שלם מאז שבלעתי ואני עדיין לא מרגישה טוב ואין לי תאבון............................תודה שיש מי שיקשיב לי. וזאת אותה מיכל שניסתה לעזור לסתיו..............אמרתי לך אני כלל לא אופטימית..........
למיכל היקרה, שמש במרום זורחת, ומיכל מאז פורחת, עם שלל פרחים יפים, ועוד אלף חיוכים. את החיים בקלות תקחי, ושנים רבות תחיי, לכל אדם יש חבילה, יש קטנה וגם גדולה. כל החוכמה האמיתית, לארגן כזאת תכנית, לא לערב את הצרות, על הצהרות התאבדות מיותרות. תודה לאל שאת נושמת, ואת בטח מיוחדת, כי אלוקים רק בך בחר, כדי שתראי גם את מחר. שיהיה לך חג פסח כשר ושמח, לך ולכל בני משפחתך. באהבה לימור....
אולי תנסי לשתף אותנו בכאב שלך? ניראה לי שזה חשוב להשמיע אותו וגם לשמוע
מיכל יקרה, ברור ממכתבך שלא קל לך עכשיו. את בדרך של יציאה מבית החולים, ויחד עם השמחה הכרוכה בשיחרור המלא הקרב ובא (גם מאישפוז היום) בוודאי קיים החשש מלהישאר לבד, ללא התמיכה וההגנה הקיימות בביה"ח (על אף כל הדברים השליליים הקיימים בביה"ח). החיים עלולים להיות מפחידים ומעיקים, ונראה שטעמת מחלק זה של החיים. כרגע את עדיין במסגרת תומכת, ואני מציעה לך לאפשר לעצמך לעלות את כל התחושות הפנימיות הקשות עם המטפלים שם. הניסיון האובדני שלא צלח רק מחזק את תחושת הקושי, הכאב, הפחד והבדידות. לא יעזור לברוח מיכל. עברת שנה קשה, וכנראה שגם לפני כן לא ממש "ליקקת דבש". אבל בשנה הזו אני מאמינה שעברת תהליך מעמיק עם עצמך. תהליך זה ישמש לך בהמשך. הוא הבסיס ליציאה אל החיים. הוא החיבור של הפנימיות שלך אל החיים שבחוץ. וכחלק מהמעבר הזה את יכולה להשתמש בנו, בפורום. לשתף, לחלוק, לכאוב. אנחנו פה כדי להקשיב ולתמוך. שבת שלום וחג שמח טלי פרידמן
נו !!!!!! עכשיו אני מתה מסקרנות ! על מה ה- וואו... הגזמתי בתיאורים ? וואו,אני במבוכה!... אגב, הקושי לספר על הכאב שעובר עליי הוא גדול בהרבה מהתיאור של החלום ! אל תרגישי שלא בנוח ! :-) :-) :-) :-) :-) :-) :-)
אליאן-שלחתי לך דואר-אלקטרוני. את יכולה לקרא לי רחל, התוספת זאת שהיתה כאן קודם היתה רק לצורך זהוי. אני מרגישה קצת מטופשת לראות אותה מופיעה כל פעם מחדש. זה נראה לי עכשיו קצת ילדותי מצידי... למרות שבאמת כעסתי. מה דעתך על ר-חל?
אני חושבת שכדאי לכתוב בסוגריים זו שהיתה וזו שתהיה. את מקסימה ואם לא היית היו צריכים להמציא אותך !!! אל תבקשי ממני לבחור כי אז זה יצור לי בעיה. אחת "מהצרות" הגדולות שלי זה להחליט. באמת,אני מתלבטת על כל דבר קטן. וכל דבר קטן גם מכניס אותי ללחץ ואני יכולה לפתח דיון שלם גם על קניית סוכר או קפה. למרות שהייתי מכנה אותך בהרבה שמות טובים אשר יתאימו לך אך הם לא יצליחו לבטא את מה שאת באמת. נו,את רואה ? עוד לא אמרתי את דעתי וכבר כתבתי הרבה :-) מה שתחליטי מתקבל... אגב יאלום, והרי לך הרשימה של הספרים שלו ושל אחרים אשר קראתי והם שמורים ונצורים בליבי ! ובספרייתי ! תליין האהבה, על הספה,אמא ומשמעות החיים, כשניטשה בכה, ובעצם קראתי את כל הספרים שכתב. ויש לי גם את :פסיכואנליזה המקצוע הבלתי אפשרי של ג'אנט מאלקולם, צלו של האובייקט של כריסטופר בולס, ג'אפרי מאסון לסגור חשבון עם הפסיכואנליזה, ללמוד מן המטופל של פטריק קייסמנט, ולהוסיף וללמוד מן המטופל גם של קייסמנט. והספר של ישראל אור-בך כאב עד כלות , והטיפול הפסיכולוגי שלי של דפנה טל. ועוד ועוד... ואני פריקית של יאלום... איך שספר שלו מגיע למדף הוא כבר אצלי ביד... אז מה את אומרת ?
ראיתי ששאלת אותי משהו לא בדיוק הבנתי מה את מוזמנת לכתוב לי שוב ואני מבטיחה להגיב הפעם סופשבוע אני בבית
אנג'ל מתוקה, כבר לא רלוונטי, עושה רושם שהמחלוקת ביני לבין טלי באה לסיומה. סתיו נ.ב את מוזמנת לכתוב סתם אם בא לך.
אני כאן איך המחלוקת באה על סיומה? אני בטוחה שהיא לא אמרה לאמא שלך שהכל בסדר.....
למומחים ולכל מי שזה מעניין אותו! הייתי רוצה לדעת אם יש עוד מישהו שמרגיש כמוני וכמובן מי יכול לעזור! כבר הזכרתי בפורום זה, שאבי נפטר לא מזמן (אתמול היה בדיוק חודש למותו). אימי איננה בין החיים כבר שנים אחדות. אני בת יחידה ואין לי משפחה משלי - אינני נשואה ואין לי ילדים. וכעת, לאור מה שקרה, אני מרגישה ממש לבד בעולם וחג הפסח המתקרב מכניס אותי ממש ללחץ אדיר! אמנם יש לי היכן להיות בליל הסדר וגם בחג השני, - אהיה אצל קרובי משפחה רחוקים שלא ממש רוצים אותי באמת - כך לפחות אני מרגישה. וגם ימי חול המועד, בהם לא אהיה עסוקה בעבודה כמו בימים רגילים - מפחידים מאוד! אז גם בחלק מהזמן הזה אבלה עם חברים - כך לפחות אני מקוה - אבל אי אפשר לדרוש מהם שיעמדו לצידי כל היום. הרי יש להם חיים משלהם! ובכלל, האובדן עדיין כל כך טרי, כל כך קשה להתרגל, ולמרות הידיעה שהזמן מרפא בסופו של דבר - קשה להתנחם! תודה מראש לכל מי שיטרח לקרוא ולענות!
לאחת שלום. חגים באמת עשויים לעורר עצב, כאש מדובר באובדנים, בגעגועים וכד'. טוב שיש לך עם מי להיות בערבי החג, ואולי ההרגשה שאינך רצוייה הינה רק שלך- כי אחרי הכל הם יכלו לא להזמינך- ובכל זאת הזמינו... בזמני הביניים- את מוזמנת לכאן, לדבר, לשמוע דעות של אנשים שונים- ואף לתרום לאחרים מנסיונך. בברכה. רוית.
אני יודעת שזה לא ימלא את הלבד אבל אני מבטיחה לחשוב עלייך במשך החג נסי לעשות דברים מיוחדים בזמן הפנוי בחג להסכל על השקיעה ליד הים להקשיב למוסיקה טובה להתקשר לחברים ישנים ובעיקר- הכי חשוב- לספר לנו כאן איך היה בכל זאת החג ומה שלומך המון אושר וחג שמח
לאורה ולרוית! תודה על התשובות המהירות והמעודדות. הידיעה שיש מי שמוכן ויכול לעזור כבר משפרת לאין שיעור את ההרגשה. אשמח לשמור על קשר בפורום - שהוא באמת מצוין - ולספר על רגשותי מחד, ומאידך גם לעזור ולעודד את כל מי שזקוק! בברכה וחג שמח לכולנו! אחת
אחת יקרה, אני מאמינה שבמבט לאחור, בעוד כמה שנים, את תזכרי בפסח הזה- כמה היה לך עצוב, כמה הרגשת לבד... אבל אז תוכלי לחייך, כי דברים משתנים. אני מאמינה בכוח הרפוי של הזמן, בכוח הרפוי שנמצא בתוכנו פנימה. אני מחבקת אותך, מאחלת לך שתוכלי לעבור בשלום את התקופה הקשה, ושיבואו לך ימים טובים יותר.
שלום רחל! חן חן על העידוד! מחמם את הלב לראות שיש אנשים שעוזרים מכל הלב ועונים כל כך מהר! כל טוב וחג שמח! אחת
אחת יקרה גם אני בת יחידה כמוך ויש לי הורים מבוגרים מאד ולא כ"כ בריאים ואני דואגת להם כל הזמן זה טבעי להרגיש עצב בחגים ודווקא באביב שהכל פורח אני מאחלת לך כי בשנה הבאה תמצאי לך בן זוג שאת אוהבת להיות איתו ושלא תרגישי לבד הלוואי שחג זה יעבור לך מהר וקל על תשכחי לספר לנו איך היה תמר
חן חן תמר! אני מאחלת להורייך - וכמובן גם לך - הרבה בריאות ואריכות ימים ושתזכו לעוד הרבה שנים של שמחות משותפות! אחת
לאחת וכל מי שהגיב להודעתה... אני קוראת את התנהלות המכתבים כאן, ורואה איזה אנשים נפלאים הינכם. כל כך יודעים להיות רגישים למצוקה של אחר אפילו שהוא זר מוחלט לגביכם, אמפטיים, מבינים ומעודדים. הצלחתם לרגש אותי, חבר'ה! טלי פרידמן
מסכימה בהחלט - כל האנשים שהגיבו כאן פשוט עשר! תודה מכל הלב! אחת
קרובה צעירה שלי לוקה באנורקסיה. טיפול סגור בתל השומר לא הועיל. איך אוכל לדעת מי הפסיכולוג/ית הטוב ביותר לטפל בה? פרטי, או לא. מה אנחנו יכולים לעשות? אנא, תשובתכם. תודה.
אורנה שלום רב, עניתי לך על שאלתך בהודעתך הקודמת. פרט לרוית ולי, כל שאר היועצים בחופשה כעת. אם את מעוניינת בחוות דעת נוספות, תמתיני עוד קצת... חג שמח, טלי פרידמן
היי, היום אני מרגישה הרבה יותר טוב,באמת ! וזאת הרבה בזכותך ובזכות רוית. בעניין החלום, בקטע שהם היו בבריכה אז נכון ,לא הייתה בי תחושת חרדה בכלל. רק מן התפעלות ותמיהה על זה שהם מנסים שוב ושוב לצאת ולטפס. באמת בבריכה לא היו מים עמוקים והנסיון החוזר ונשנה שלהם היה מעניין. אמרתי לעצמי כמה שהם קטנים וחסרי אונים אבל הם מנסים בכל כוחם שוב ושוב בלי להתייאש ,לצאת מן הבריכה הזו. אגב, בקשר למה שכתבת שמעניין מה פרוייד היה חושב על זה... היה לי הבוקר חלום משוגע לחלוטין,מן המשך כנראה לחלום זה. אני אשלח לך אותו בדואר האלקטרוני מחמת הצניעות בפורום זה. אין לך מושג כמה ההתכתבות הזו עושה לי טוב !!! טוב,מספיק הייתי מרוכזת בעצמי ! ספרי לי מה קורה אצלך ? שיהיה לך יום נפלא...
עוד לא פתחתי את הדואר האלקטרוני, אבל אני כבר סקרנית... אני תשושה מיום של נקיון. אכתוב עוד יותר מאוחר. להתראות.
קראתי את הדו"אל ותגובתי הספונטנית:וואוו!!!! אני עייפה מכדי להתרכז, אבל אני אקרא אותו שוב ואנסה לחשוב עליו. אולי כדאי שתשלחי אותו גם לרוית (אם זה לא אישי מדי?) אגב רוית- איפה לומדים גשטאלט? יש סדנאות או השתלמויות לאנשי מקצוע? זה נשמע כל-כך מעניין. להת' וסליחה- זה הכל מעייפות.
אני פה, יש תשובה ב 157.
סתיו יקרה, קראתי את תשובתך. אני שמחה שאני מצליחה לא להרגיז אותך, ושאת כן מסוגלת לחוש באהדה ובאמפטיה שלי כלפייך. זה די ברור שאת לא רוצה אף אחד על ידך, את מבחינתך לא זקוקה לעוד "שומרים" ולעוד אנשים שיבלבלו לך במוח לגבי מה טוב או לא טוב עבורך. בתחוה שלך את יודעת מה את רוצה, את יודעת שתשיגי אותו בכל מחיר, אפילו על חשבון הפגיעה העצמית שאת מודעת אליה. לכן אני גם לא משוכנעת עד הסוף שאת חושבת שהחברות רק מקנאות. ייתכן והסביבה שלך באמת דואגת לך, ויש לה את כל הסיבות הטובות לדאוג לך, את יודעת. מתי בדיוק התחלת את הדיאטה, ולמה? האם מההתחלה השתמשת בהקאות? ומדוע בחרת בדך של ההקאות? האם היתה לך תקופת "צום" לפני השימוש בהקאות? את לא חייבת לענות, אבל כן הייתי רוצה שתישארי איתנו פה, תשתפי, תחלקי עימנו את הסערה הפנימית, את הקושי, את הכאב. ונכון, אין לי אפשרות לאיים עליך בשום צורה שהיא, הרי הכל כאן אנונימי ומשולל עוגן ממשי-מציאותי. ואם זה מה שעוזר לך כרגע ביצירת הקשר פה, ועוזר לך לשתף במה שמתרחש איתך, אז נשתמש בזה. כל האמצעים כשרים, ואפילו שזה אינטרנט. אני פורשת כרגע, אבל את יכולה להמשיך לכתוב. אני אחזור לקראת ערב/לילה. המשך יום נעים, טלי פרידמן
טלי, אני אכן לא חושבת שאת מנסה במתכוון להרגיז אותי, אך אין ספק שלפעמים את מצליחה לעשות את זה גם אם את לא מתכוונת. קצת קשה לי להתמודד עם הכנות והישירות הזאת שלך, כל מטר השאלות, שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, ופתאום אני מוצאת את עצמי נסחפת לכנות הזאת, זה ממש מדבק. את ההקאות התחלתי כבר לפני כמה שנים, כי פחדתי להשמין. את הדיאטה התחלתי לפני חודשיים- שלוש, שזה התחיל מלא לאכול כלום ואז גם לא הייתי צריכה להקיא. ואח"כ, התחלתי כן לאכול, בקושי, ואז חזרו ההקאות. אני לא יודעת למה הקאות, כנראה שברגעי "משבר" שכן הייתי רעבה, והרשיתי לעצמי לאכול, הדרך היחידה לסיים עם זה בלי להרגיש רע, ואעלה במשקל, היתה להקיא. בדיאטה הזאת, יותר "צמתי" מאשר הקאתי. לפני הדיאטה, היה צורך יותר בהקאות, כי אכלתי יותר. .... הסתבכתי עם כל המשפטים האלו.... :). אני בסה"כ רוצה להיראות טוב, למה זה צריך להיות כ"כ מסובך?? בשבילי, המקום הזה, עוזר לי לשרוד. אמרת שאני צריכה עזרה, טלי, זאת העזרה שלי. רק שמישהו יצליח להבין אותי ויתן לי את הכח להמשיך. נתראה בערב, שלך, סתיו.
אתה הסקת מסקנות שגויות לחלוטין מחלקי משפטים שלא באו בכלל להעמיד את המקרה הפרטי לדיון שלי בפני הפורום אתה הוספת חטא על פשע שביקשת ממני להוכיח שאין לי אחות אנא היזהר בדבריך
אתה מתבקש מבחינה אתית לא להיכנס לתהליכים טיפוליים של גולשים אם לא ביקשו ממך במפורש לעשות כן ואל תיתן ייעוץ מעבר להמלצה ללכת למטפל מוסמך
לא אמרתי שיש לך אחות....איך הגעת לזה ואני לא מיעץ כאן לאף אחד,הפעם האחרונה "שיעצתי" היתה ליפני כמה חודשים,וה]סקתי אחקי שטלי ביקשה מימני שאלתי אותך מסיבה מאוד פשוטה,אני כרגע בתקופה מאוד דיכאונית בחיי,ואני כניראה עומד להתחיל טיפול פסיכולוגי... ביגלל זה העתענינות שלי טוב לדעת שאפשר לקבל כאן תמיכה תודה על לא דבר אופיר
לא למדתי פסיכיאטריה ואני לא הכתובת
כתבתי המשך בעמוד 158. מה שלומך היום?
בוקר טוב לאליאן וגם לרחל- שניתחה כל כך יפה את החלום. קראתי שוב את התכתובת ואת החלוםו ונראה לי שיש קשר בין הדברים. על פי תאוריית הגשטלט- כל חלק בחלום הינו חלק ממך, ובדרך של אסוציאציות לגבי כל אחד מהחלקים בנפרד- מתקבל הסיפור השלם. האסוציאציות שלי היו סביב הקשר עם הסביבה והצורך באישורה ובקבלתה. הבדידות והניתוק הנחווים כאשר מדובר במחלת נפש הינם קשים עד בלי די. כמו במפגש בין ניגודים- יש את הלמעלה והלמטה (הבריכה והמגדל) יש את הבוגר והילד. נראה לי, על פי החלום שאת רואה את כל הפרטים- אך עדיין אין את התמונה המלאה. ובתמונה זו- לדעתי נמצאים כולכם- את וילדייך ואפילו בעלך וחברותייך וגם הסביבה וחיים- כי הברכה אינה טובענית (לא הוזכרו מים) היא יותר כמו מעין בור- וממנו ניתן לצאת. צריך רק לחשוב על הדרך הטובה ביותר. זהו כמובן המבט הסובייקטיבי שלי על הדברים. בטח חסרים לי נתונים רבים, אך אני כן מתרשמת מהכוח שלך ומהנסיונות לצאת מן הבור. זה לא מבטל את הקושי, אבל כנראה אפשרי. אני מאחלת לכם חג שמח- ופורח. מכל ליבי. רוית.
רוית את מדהימה... באמת!
ביקרת הלילה בפורום הלם קרב? או שיש לנו שוב מתחזה?
רוז, אל דאגה, זו הייתי אני. אין מתחזים... בברכה, טלי פרידמן
אביב שלום אני חייב לברור את המילים משום שאני גם עברתי חוויה דיכאונית ואני האחרון שיסתלבט על אחות לצרה ומצוקה. אתן גולשות בפורום ומעלות את מצוקותיכן ואני לא מצליח לרדת לסוף דעתכן למרות שאני אמור להיות מטופל בסרוקסט וטגרטול לצמיתות פניתי לעדי משום שבין הגולשים ידעתי שהיא המתאימה ביותר לתת לי תשובה לסקרנותי בלא ללעוג למצוקותיכן לגבי הערך הספרותי אין בכך עלבון כי הרבה מהיצירות הנשגבות הן תולדה של מצוקה נפשית חג שמח שאול
זאת שאלה אישית,ואני אבין אם לא תענה עליה למה אתה צריך לקחת את התרופות האלו לצמיתות?, יש פיתרון אחר לדיכאון ? אופיר
היי, אני מתנצלת על המהומה שעוררתי כאן, אני מניחה שאני פשוט עדיין מאוד רגישה להערות של אנשים אחרים, והתגובה האינטואיטיבית שלי היא פשוט לקום ולברוח כשיש חשש שאני אפגע, בייחוד לאור העובדה שנקשרתי לפורום ולאנשים שכותבים בו, והוא הפך לחלק מאוד חשוב במאבק הפרטי שלי, בצורך שלי בחיזוקים, וברצון שלי לתת גם משהו לאחרים. אחרי הכל דרך הפורום מצאתי את המטפלת המדהימה שלי, שעזרה לי לעמוד על הרגליים שוב, והחזירה לי את האויר לנשימה. תודה לכולכם על התמיכה והעידוד, ושיהיה פסח שמח, שקט ורגוע לכולנו. אביב.
אביב יקרה, סמיילי ענק! שיהיה יום קל עד כמה שניתן... טלי פרידמן
לטלי, מוסיפה את הסמיילי לאוסף... תודה, אביב
ואני מהזה מבסוט שחזרת אלינו. אוהבים אותך. חג שמח. דניאל.
לאביב תודה. פסח שמח ורגוע גם לך. ובעיקר חג של חרות לכולנו.
האם ראית..? (אוי, נראה לי שיגעתי אותך..)
ולא, לא שיגעת אותי :)
ועניתי גם..
שלום רציתי לשאול אם מישהו מכיר משהו/שמע משהו / יודע משהו על השיטה הנ"ל. אשמח לכל מידע שיש בנושא ובנוסף האם ידוע על מטפלים דרך קופות החולים שמטפלים בשיטה זו. חג שמח :-) מאור.
מאור שלום רב, לא שמעתי בדיוק על שיטת טיפול זו, אולם ישנם לא מעט מטפלים שמשלבים טיפולים אלטרנטיביים שונים בתוך הפסיכותרפיה, ומשלבים בין גישות מערביות לגישות מן המזרח (זן וכו'). בברכה, טלי פרידמן
(Sorry for writing in English, I'm at work now and can't write in hebrew) Thanks for the information. Do you know about psycologysts in Kupat Cholim Macabi that do that connection? Thanks again, Maor.
מדוע חשוב לך לפגוש מטפל דווקא בשיטה זו?
הי כן, אפשר תמיד לשאול (לא תמיד אפשר לקבל תשובות.. :-) ) עד כמה שידוע לי, זהו זרם בפסיכולוגיה המקשר בין הרגשי לרוחני. אם אני הולך לאיזשהו מטפל, חשוב לי מאוד הקשר הזה, כחלק מתהליך הצמיחה הרוחנית. חשוב לי שיהיה אדם שיבין את ה"צרכים" הרוחניים שקיימים אצלי וידע לשלב אותם במהלך טיפול זה או אחר. חג חרות משחרר מאור.
טלי, בבקשה תעני להודעות שלי. סתיו.
עניתי להודעה למטה. טלי פרידמן
אני יותר זריזה... :). תראי למטה
תודה על תשובתך. לא פניתי לנוירולוג, אולם הבעיה הזו לא היתה קיימת בעבר והחלה רק בתקופה של החודשים האחרונים. התחושה שלי אומרת שהבעיה היא נפשית. האם כדאי בכל מקרה ללכת לנוירולוג? (כמה זמן לוקח אבחון שכזה ומה העלויות שלו דרך קופ"ח מכבי?) שוב תודה
אלמוני שלום רב, לדעתי, קודם כל יש לשלול בעיה פיזית. רק אח"כ אפשר לחשוב על הדברים האחרים. לפי מיטב ידיעתי הטיפול אצל נוירולוג דרך קופ"ח אינו בתשלום, פרט לתשלום הרגיל שמשלמים לביקור אצל רופא מומחה (10-20 ש"ח). יתרה מזו, אתה מדגיש כי נראה לך שמדובר בבעיה על רקע נפשי, וכנראה שאתה מדגיש זאת מסיבה כלשהי. יש לך השערות שמבוססות על תחושה אישית. אם כך, גם אם בעיה ספיציפית זו לא תיהיה רק בעלת אופי נפשי, עדיין נראה לי כי אתה מעוניין בטיפול ותמיכה נפשית. אתה יכול ללכת לטיפול גם ללא קשר לבירור אצל הנוירולוג. אפשר לעשות זאת במקביל. אם אתה רוצה עזרה במציאת מטפל, אשמח לסייע. בברכה, טלי פרידמן
אני בת 24 עוד חודש, עדיין בתולה מבחירה אישית שלי, לא היה לי חבר אף פעם, הבחור שיצאתי איתו הכי הרבה - חודש. אני ביישנית שחבל על הזמן... כשאני בחברת אנשים אני תמיד הבדרנית, אבל כשאני לבד עם מישהו אז אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים... אני מאוהבת בבחור מהעבודה שלי, אבל הוא מתייחס אליי בתור ידידה ולא יותר מזה, הוא לא יודע שאני מאוהבת בו. אני רוצה להוציא אותו מהראש שלי וזה לא הולך...יש לי מצבי רוח משתנים... יש לי פרצוף עצוב כל הזמן בלי סיבה מיוחדת..... האם אני אמצא את החצי השני שלי?
אני לא בטוחה שהבנתי את הקשר בין הכותרת למה שכתבת האם את חוששת לקיים יחסי מין? וזה חלק מהבעיה? לגבי החצי השני, את תמצאי אני בטוחה, ויכול להיות שיותר מחצי אחד... זה באמת עניין של זמן ושל להפגש במקום הנכון, בזמן הנכון עם הבחור (משוואה עם הרבה נעלמים..) תצאי לבלות, תטיילי, תכירי, תתידדי, בסוף זה יקרה, בסוף יבוא מישהו שביחד תצליחו לשבור את מסך הביישנות ולהסתכל עמוק פנימה אל תוכך
שלום אורה, אני מכירה סיפור על אחת בישנית נורא, שישבה כל הזמן בבית, ואמא שלה לחצה עליה "תצאי, תבלי, תכירי מישהו, איך תתחתני אם תארי בבית כל הזמן? מה את חושבת שהוא ידפוק בדלת ויכנס הביתה?" אז הבחורה הזו לא הקשיבה, לא יצאה ונשארה בבית, יום אחד דופק בדלת בחור צעיר ונחמד, שניסה למכור להם פוליסת ביטוח, מכיון שהם התכוונו באותה עת לעשות ביטוח חיים, הוא הוזמן לשבת בפינת האוכל, ולפרט להם את ההצעה. ומהחדר יוצאת הבת לפינת האוכל, המבטים נפגשו ביניהם, ו...זהו. היום הם נשואים, עם ילד, ומאושרים עד מאוד. אז כמו שאמרתי, יש כל מיני סיפורים, והנה, הבחור כן הגיע ודפק על הדלת, אמנם רצה למכור פוליסת ביטוח, אבל מצא כלה.
כן תמצאי, אני מבטיחה לך. אני מחתנת בנות כל הזמן, והסיפורים שמתרחשים במציאות , עולים על כל דמיון. ו...כן, אני בעד שתשמרי את עצמך למי שאת אוהבת. אין בזה שום בושה, להיפך.
אל תדאגי לימור בחורות כמוך קשה למצוא היום......אל תתיאשי ותשמרי את עצמך לבחור שיגיע והוא יגיע ....גם אשתי הייתה בישנית ....והיום אחרי 20 שנה ...כל בוקר שאני אומר לה בוקר -טוב....טראח ישר אני חוטף סטירה!! אבל אל תדאגי אולי נמצא לך שידוך!!!!!!!"אור
הי לימור קודם כל בכדי למצוא אהבה ובכדי שהחצי השני יראה אותך ויבין שזאת את .עליך להקרין ולשדר אהבה שבאה מתוכך אל עצמך, ברגע שאת תלמדי לאהוב את עצמך ןליהיות מאושרת גם כשאת בלי בן זוג עלייך ליהיות השלם והוא גם השלם ביחד אתם זוג ולא אחד, עלייך למצוא את האושר הפנימי שלך וללמוד לאהוב את עצמך זה יגרום לך אושר רב את תעניקי לסביבה אושר רב ומייד תרגישי שינויים בחייך . המתכון הזה עובד תשדרי אהבה ורוגע,שמחה ויצירתיות,אנשים פשוט ימשכו אלייך כמו מגנט בהצלחה הדס
בגלל זה כולן אוהבות אותי..........!
IS THERE PRIVATE PSYCHIATRIC HOSPITALIZATION FACILITIES IN GUSH DAN AREA THANK YOU
עמי שלום רב, ככל הידוע לי לא קיים אישפוז פסיכיאטרי פרטי. מדוע החשיבות של אישפוז פרטי? ישנם מקומות טיפוליים פרטיים לסוגים שונים של בעיות כגון: הפרעות אכילה, מחלות נפש כרוניות, גמילה מהתמכרויות שונות וכו'. לאיזה סוג בעיה האישפוז? אם תוסיף יותר פרטים אולי נוכל לבדוק את האפשרויות הקיימות לטיפול. בברכה, טלי פרידמן
Thank you for the answer I am looking for private hospitalization because the person will not agree to go to a public one. The person is suicidal and seems to be in a depressive episode. Is there a suitable place? You can answer in Hebrew Thanks Ami
לעמי שלום. אני מכירה פסיכיאטר שעוסק באישפוזי בית. אם אתה מעונין תצור עימי קשר ואתן לך את פרטיו. בברכה. רוית.
עמי שלום. במקרים של סכנה אובדנית לפעמים ראוי להחליט עבור האדם הנמצא בסכנת חיים.אם מחכים- לפעמים מאחרים את הרכבת. מסגרת של בית חולים עלולה לעורר פחד ורתיעה, אך בהרבה מאוד מקרים היא גם מקנה בטחון ומסייעת לצאת מן המשבר. עדיין אתה יכול להתייעץ עם הפסיכיאטר עליו כתבתי לך בהודעה הקודמת. בברכה. רוית.
האם כאב ראש וחוזר ריכוז הם סימנים של אחרי חרדה או בזמן חרדה .
עפר שלום רב, תסמינים אלו עשויים להיות חלק מהתקף חרדה באותה מידה שהם יכולים להיות חלק מעוד בעיות ומחלות רבות אחרות. לפני קביעה שמדובר בהתקף חרדה יש לבצע בדיקות גופניות מקיפות על מנת לשלול בעיות פיזיות. בברכה, טלי פרידמן
חג שמח!!!!!!!!!! מצאתי את הסיפור: הצד השני של הגדר !!! קראתי, אני צריכה לקרוא אותו שוב ואז נדבר... לא הלכתי בסוף לרופא מומחה, זה יעבור לבד. ואם לא , יותר טוב... היום הייתי אצל רופא שיניים. מתתי מפחד בגלל כל ההקאות, ומי יודע מה המצב של השיניים עכשיו? ולשמחתי!! הן בסדר גמור! מחר יש לי את השיאצו....אני מקווה שארגיש טוב ואלך! (לא כמו שבוע שעבר). היום אכלתי בסדר, אז נראה שהיה בסדר... טוב, אני זזה! בי
אוי, איך אני אוכלת את הלב שלא נכנסתי קודם! נדמה לי שמצב הרוח שלך קצת השתפר, וזה משמח אותי נורא. כשאשב ליד שולחן הסדר,אדמיין לי את שולחן הסדר הוירטואלי שלי. וכולם כולם ישבו סביבו. ישבו עוד אנשים שאני מכירה ואוהבת. וכולם יהיו יפים, וכולם יהיו בריאים וכולם יהיו מאושרים. החלון יהיה פתוח, והרוח תביא ריחות של פריחת הדרים. וכולנו נצחק, ונתפלא איך לא ראינו קודם, שכל-כך קל ופשוט להיות מאושר. שיהיה לך חג ש-מ-ח ונעים. תחזרי מהר לספר לי איך היה.מחבקת אותך חזק.
למה אנשים מערצים "כוכבים" היום הראו תוכנית על הערצה ל נטליה אוריריו,על מה הערצה בסהך הכל זמרת סוג ב',ושחקנית סוג ג' (זאת דעתי כמובן)...אז על מה הערצה? למישהוא יש ראיון ? אופיר
אופיר, אנשים מחפשים מודל להזדהות. חשבת??? עדי
לא...ב-א-מ-ת?!.... :-) ברור שחשבתי על זה,אני רק לא מבין מה ל ילד בן (!!)8 חולה נלטיה אורירו,יש להזדהות עם בחורה בת 20+ אופיר
שלום אופיר! תופעת ההערצה מעסיקה אותי מזה שנים רבות. אין לי הסבר מדוע זה קורה - את ההסבר מן הסתם אולי יספקו הפסיכולוגים. אבל מה שאני כן יכולה להגיד הוא, שבעיני זה פשוט טמטום מוחלט. גם אם הזמר/שחקן הוא מעולה ויפהפה וכולי - מה אנחנו יודעים עליו חוץ מזה? אולי בחיי היום יום הוא טיפוס שלילי שגונב, משקר, מכה את אשתו וילדיו, סוחר בסמים ומי יודע מה עוד? אבל גם אם הוא אדם למופת - מה זה כל הצרחות וההתעלפויות והריצה אחרי החתימה שלו, שבשבילי זה סתם שרבוט על נייר שמקומו - תסלחו לי - בפח האשפה! בעיני - התנהגות כזאת היא התבזות, השפלה והתבטלות עצמית, הפיכת עצמך עפר לרגליו של אדם שהוא בשר ודם בדיוק כמונו וישוב לעפר בדיוק כמונו! אני יכולה להעיד על עצמי שאני מעולם לא נתפסתי לשטות הזאת, גם לא כשהייתי נערה. ותאמינו לי, לא הייתי חכמה יותר מכל אחד אחר, וגם היום אני לא מרגישה את עצמי חכמה, על אף ארבעים פלוס שנותי. אבל שמירה על הכבוד העצמי - תמיד היתה ותמיד תהיה נר לרגלי. בברכה!
יו.... איזה עמדה נוקשה... נו טוב גם אני מעולם לא הערצתי אף זמר\ת, שחקן\ית..וכו' אולי טיפונת את פרויד,אבל אף פעם לא חטפתי התקפה פסיכוטית מליראות תמונה שלו היה ב"ערב טוב" עם גיא פינס,חבורה של "מעריצות סידרתיות" כל כוכב שמגיע לארץ,הן מיתנחלות לו מתחת לסויטה במלון...מוצאות את הדרכים הכי מבריקות להידחף לתוך השירותים שלו,ולהספיק לצלם אותו ליפני שהן ניתפסות (המוסד היה יכול לילמוד כמה טריקים מהבנות האלו) והכי מוזר שהם מעריצות ממש "אמנים" סוג ב', נטליה אורירו שהיא לא שחקנית טובה ולא זמרת טובה(כמובן שזאת רק דעה שלי)..היא בסהך הכל כ"ע.. מוזר לאללה! אופיר
לאביב היקרה טעיתי , חטאתי ופשעתי ואני מתנצל. ברור כמובן שהתכוונתי בהודעתי הקודמת לאופיר ואור ולא אלייך. אני מתנצל שכתבתי את שמך כאילו היית מעורבת במהומה שחוללו כאן אופיר ואור. בטעות של פליטת קולמוס כתבתי את שמך (אביב) במקום את שמו של אופיר. כפי שתוכלי לראות - תיקנתי את הודעתי המקורית. אני יודע, ובטוחני שיודעים כל מבקרי הפורום שאת מבין אותם מבקרים שיותר נעים לשוחח איתם ומעולם לא היית מעורבת בשום חילופי גידופים. אני שוב מתנצל ומבקש ממך - אנא המשיכי את השתתפותך בפורום, נעמת לנו מאד וחבל שלא תוסיפי לבקר (אלא אם כן את מעוניינת לטפח בי עוד ועוד רגשי אשמה ותאמיני לי - כבר יש לי הרבה). סליחה
ומה עם הסליחה ממני....אתה האשמת את אביב במקומי....וזה פגע גם בי...לא יפה
באמת לא יפה
אני נוטל כדורי סרוקסט ומהרגע שהתחלתי לקחת אותם קיבלתי טשטוש חמור בראיה האם גם אתם חויתם סימפטום כזה ?נא להגיב.
כן. התחלתי להרכיב משקפיים.
משה שלום ראיתי את תשובתך והייתי רוצה לדעת פרטים נוספים הדואר האלקטרוני שלי [email protected]
טלי היי. רציתי להודות לך על אתמאל. עצם היותך שם מאוד הרגיעה אותי. אז תודה ולהתראות. רוית.
היי, שמחתי גם אני לקחת חלק בצ'ט, שהיה לדעתי מעניין וחשוב. צר לי על הסתלקותי בטרם עת, אך לצערי המחשב "נפל" ועד שחזרתי לצ'ט, הוא כבר הסתיים. בכל מקרה, היה מאד נחמד... חג שמח, טלי
אנג'ל אני אתמול התקשרתי אליך 3 פעמים.השארתי לך בתא הקולי אחרי ששמעתי את קולך במזכירה האלקטרונית-2 הודעות,ובערב שוב ניסיתי,לא ענית וכבר לא השארתי הודעה.את באמת חושבת דבר כזה עלי?שניסיתי לצחוק עליך? אני כל הזמן רק אומרת לך שאני רוצה לעזור לך,זה הכל. בי
אנג'ל עכשיו השעה שלוש בצהרים ושוב ניסיתי להשיג אותך.אם את מרגישה שאת כן רוצה לדבר אז תתקשרי אלי,בסיידר? בי
צהריים טובים! כבר כתבתי לך את שאלתי ולא ענית לי ואני מפחדת שמא אני עושה טעות, ללא התייעצות באיש מקצוע. אני עוברת טיפול פסיכולוגי מזה שנה, לאחר משבר שפקד אותי ואת משפחתי כולה (מות אחותי). אני בחורה צעירה כבת 20, בריאה בד"כ. לאחר שנפרדתי מחברי, שוב התחלתי להלחץ מחדש... ונפלתי לאותן תהומות. עליי לציין שעפ"י דעת הפסיכולוג הכל נובע מהיחסים שלי עם גברים. הפעם ללא ידיעת הפסיכולוג פניתי לפסיכיאטר, שנתן לי סרוקסט 20 מ"ג ליום. הפסיכולוג כמובן, כעס על צעד זה. אך הייתי צריכה להרגיש שיש לי תמיכה ממקור חיצוני, מכיוון שגם הורי איבדו את עשתונותיהם מלחץ... לאחר חודשיים הכל חזר לקדמותו (מלבד הצלקות...): באותו יום שהתחלתי לקחת את הכדורים חזרתי ללימודי והתחלתי לשוב לשיגרה. לאחר זמן מה החלטתי להחזיר מלחמה: לתפוס את עצמי בידיים וששום דבר חיצוני לא ישלוט בי, התחלתי להתעמל, לאכול בריא ובעיקר... לשמוח בחיי. הפסקתי לקחת את הכדורים. הפסיכיאטר ששמע שאיני לוקחת את הכדורים התקשר לפסיכולוג ואמר שזה חבל, שעדיף שהייתי מחכה 1/2 שנה ואז מפסיקה. אולי הוא צודק? אבל הרגשתי שכל ההשתקמות שלי נבעה מחשיבה עצמית חיובית, תזונה ובעיקר הרבה התעמלות. לא הרגשתי שהסרוקסט משפיע עליי כהוא זה. האם זה באמת מסוכן שהפסקתי? חג חרות שמח לכולנו...
עברת שתי טראומות נוראיות בשנה האחרונה והצלחת לצאת מהן בכוחות עצמך ועל כך אני רוצה לשלוח לך ברכת חזקי ואמצי, ולמה בכוחות עצמך, את בטח שואלת הלא הלכת לאנשי מקצוע שיעזרו לך? ובכן גם ההליכה עצמה היא בעצם עזרה לעצמך ושונה מאד מלשבת בבית ולשקוע בחור השחור, אני חושבת שיש בך כוחות מדהימים אם הצלחת להתגבר על המשבר שאפף אותך, קרי; לאכול בריא, להתעמל ולחשוב חיובי. אגב, פעילות גופנית נחשבת לאחד הגורמים שעוזרים להתגבר על דיכאון ולשפר את איכות החיים. מאחלת לך רק טוב בחיים, לך ולמשפחתך, שתדעו לצאת מהטראומה ואולי אף לגדול ממנה, שתמצאי את הגבר הנכון. המון אושר ובריאות וחג שמח אורה
תודה מקרב לב... את יודעת כמה מילה טובה יכולה לעשות טוב לאדם... אני יודעת שהכל בכוחותי אבל לפעמים האדם שוכח את אמונתו. אני מקווה שגם לך ולכל עמנו, יהיה חג שמח, חג חירות אמיתי. כל טוב.
כאשר שאלת את הדר פלד בפעם קודמת רמזתי לכך שהפסיכולוג שלך מעוניין שלא תיקחי כדורים כי אם הכדורים יאזנו אותך הוא יפסיד הכנסה אני מניח שדר פלד קרא את השאלה והתעלם ממנה
בהזדמנות אספר לכם משהו.. שתסכל אותי קצת.
היי, מה שלומך ? גם לך חג שמח...
אני מצטרפת לאיחולים! תהיתי לאן נעלמת בזמן האחרון? היתה כאן הודעה של גולש שכינה את עצמו "גבר", וממש חיכיתי לאיזו תגובה קטנה ממך... :-) אני סקרנית לדעת איך היה בכפר תקוה. מקוה שזה לא הסיבה לתסכול. בכל מקרה שיהיה לך חג ש-מ-ח הכי שאפשר. להת'.
תודה על האיחולים, וגם אני מצטרפת אליהם. שבאמת תיהיה לנו סיבה לחגוג, ולהנות מחג החירות הבא עלינו לטובה (אני מקווה). והעיקר, שיהיה שקט ורוגע, ושיהיה טוב. שלכם, טלי פרידמן
שלום ! מעוניינת לדעת פרטים על פסיכולוג טוב אמין ומקצועי לבני נוער באזור חיפה והקריות . תודה על התייחסות מהירה .
אור שלום רב, ד"ר פלד הוא מאזור חיפה. את יכולה ליצור עימו קשר ולבדוק איתו. בברכה, טלי פרידמן
בוקר טוב לכל החברים בפורום זה. מהיום אנו פותחים דף חדש. מהיום כל גידוף,כולנו נענה בחום ואהבה. מהיום כל גילויי שנאה או עויינות כולנו נענה בתשובה חיובית. מהיום כולנו מגלים אמפטיה אחד לשני. מהיום כולנו תלויים אחד בשני. מהיום אנו מתחילים להיות בריאים. לכן אשמח לראות רק ברכות ועוד ברכות לכולם,בפתיחת שנה חדשה שהיא שנת חרות,שנת בטחון,שנת אושר.שנת בריאות,ובעיקר אחווה בן אחד לשני. באהבה ואשמח לקבל ברכות לכולם. דניאל.
אכן מקבלים אנו. חג-שמח ,ואביב פורח לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.
=
אז נאה דורש ונאה מקיים, מה אתה עדין עושה שם, אפילו לקפוץ להגיד שלום אתה לא יכול?
עדיף לי להשאר פה. אצלכם אני רק מתעצבן,אז למה לי? פה לא מציקים לי. ואל תאמרי שאני כפויי טובה. אבל בסופו של דבר כולם חוזרים הביתה. שלך דניאל
עדיף לי להשאר פה. אצלכם אני רק מתעצבן,אז למה לי? פה לא מציקים לי. ואל תאמרי שאני כפויי טובה. אבל בסופו של דבר כולם חוזרים הביתה. שלך דניאל
עדיף לי להשאר פה. אצלכם אני רק מתעצבן,אז למה לי? פה לא מציקים לי. ואל תאמרי שאני כפויי טובה. אבל בסופו של דבר כולם חוזרים הביתה. שלך דניאל
אנג'ל הי רציתי לדעת מה שלומך?השארתי לך אתמול 2 הודעות ולא חזרת אלי?את כועסת עלי?עשיתי משהו?רציתי לדעת איך היה אתמול אצל העו"ס.אם בא לך תגידי לי מה קורה.בי
לא נפגשתי איתה אתמול עדיין... זה היה רק עם הפסיכיאטר..... לא אני לא כועסת עלייך... לא קיבלתי ממך הודעות אבל התקשרת פעם אחת ואמרת שתתקשרי שוב ולא התקשרת
זה פשוט קרה פעמיים במשך יומיים ברציפות... שבאופן מוזר א-ת הייתי מתקשרת אלי ואומרת לי שתתקשרי אלי שתחזרי ממקום מסויים ואז לא התקשרת... חשבתי שאת החלטת לצחוק עלי...
אוי את מתחילה להזכיר לי אותי כשלולה אמרה שמפריע לה ש"האנורקסיות הן הקול השולט כאן בפורום".הרגשתי את עצמי פתאום קולנית ושתלטנית ורציתי לעזוב. אני מבקשת ממך אל תעזבי.... אני זקוקה לך כאן לחיזוק... וגם אנשים אחרים... בוקר טוב
סליחה על ההתערבות,אף אחד לא עוזב. כי אנו אוהבים אותה. דניאל.
לפני שנה באמצע צפייה בטלויזיה, תקפה אותי לפתע סחרחורת מלווה בבחילה ולפני שהספקתי לעשות משהו, התעלפתי (כאמור, ממצב ישיבה) כמובן שלאחר אותו מקרה, עברתי סדרה מקיפה של בדיקות שכללו בדיקות דם, ראש ולב (CT,קרדיו..) שבהן לא נמצא דבר חריג. מאז קרו מספר מקרים שבהם עלה לי הדופק, והרגשתי כאילו אני עומד להתעלף (כולל ההרגשה שכפות הידיים נרדמות). שאלתי היא: האם זוהי תופעה פסיכוסומטית? אני מרגיש כאילו הפחד מעלפון 'מזין' את עצמו. אני לא נמצא כרגע בארץ (למשך שנה) ולכן אינני יכול ללכת כרגע לפסיכיאטר. אשמח לקבל עצות לטיפול מונע מתוך הנחה שמדובר בתופעה פסיכולוגית. תודה! ל
ל שלום רב, אין לי מושג אם אכן מדובר בהתקפי חרדה, אבל נניח שכן רק לצורך התשובה. התקפי חרדה עשויים להתמתן עם מתן טיפול תרופתי ו/או טיפול פסיכותרפויטי. ניתן גם ללמוד שיטות להרפיה עצמית, מדיטציה, טאי צ'י או כל דבר מרגיע אחר. לעיתים ההרפיה העצמית מסייעת מאד, כמו טיפול תרופתי. ואגב, האם גם כשאתה אינך בארץ ההתקפים ממשיכים? האם יש סממנים מקדימים להתקפים? בברכה, טלי פרידמן
שלום טלי. ראשית כל, תודה על ההתיחסות. ההתקפים קורים גם כאן, בחו"ל. למזלי, מאז שהתעלפתי (לפני שנה), אני מצליח להתמודד עם ההתקף (או מה שזה לא יהיה) כשאני נשכב במיטה (בהנחה שאני בבית) ונושם נשימות ארוכות, עד שההרגשה הרעה עוברת. ההתקפים תמיד מתחילים בבחילה, שמלווה בעליה משמעותית בדופק (מ-70 ל-140 לפחות) ואז מגיעה הסחרחורת, מלווה בהרגשת דיגדוגים בכפות הידיים, כמו הירדמות (עיינתי בספרות מקצועית והבנתי למה). מכאן ועד להתעלפות עצמה הדרך קצרה. מה שמפחיד הוא לפעמים ההתקף קורה בזמן עבודה או מפגש חברתי - מה שמאוד מעיק עלי. ל
שלום רב לביתנו הצעירה ימלאו בחודש יולי הקרוב 4 קיצים לצערנו הרב היא משתמשת במוצץ , מאחר ויש לנו רקע מילדינו הגדולים איננו מעוניינים ליצור לילדה קומפלקסים נפשיים מהחרמת המוצץ מחד אולם אנו מחפשים את שביל הזהב לגמילתה ממנו, מהיא לדעתך הדרך היעילה והטובה ביותר לגמילה מהמוצץ , וזאת מבלי לגרום לילדה בעיות פסיכולוגיות היכולות להגרם לילדה בעתיד. בתודה מראש KEIDARS
שלום ובוקר טוב. אין דרך אחת קלה וברורה לגמילה מהמוצץ. חשוב להבין את משמעותו ותפקידיו עבור ביתכם, ויחד עם זאת להכין אותה מספיק זמן מראש לגמילה. להגדיר ביחד זמן מספיק רחוק בכדי להתמודד ולהתכונן, ובהמשך כשיגיע הזמן להכין טבלה בה מדביקים כל יום בלי מוצץ מדבקה יפה שבוחרים ביחד. וכן הלאה וכן הלאה. יש עוד דרכים- אבל חשוב קודם להתחיל מהבנה מעמיקה של הצורך במוצץ. בברכה. רוית.
לאור ואופיר (ולא אביב כפי שהיה כתוב בטעות קודם לכן) היקרים למרות הרגשות הטעונים והכעסים שאתם מציגים פה בפורום אין שום הצדקה לשתף את המבקרים בו בגידופים ובשפת הרחוב שנטיתם להשתמש בה לאחרונה. אבקש מכם להוליך את הסכסוך שבינכם למסגרות אחרות כמו צ'אטים למיניהם המיועדים לסוג זה של קרבות מילוליים. כמובן שכל הודעה המכילה גידופים או שאינה מעניינו של הפורום ובודאי אינה קשורה לנושאו, תימחק מיידית. לצערי, זה היה גורלן של חלק מהודעותיכם. אשמח אם תוכלו לעזור לצוות האתר להמשיך את הפעילות בפורום תוך כדי כבוד הדדי בין המבקרים ואודה לכם באם תעזרו לנו לפנות קצת זמן על מנת להמשיך ולפתח את האתר במקום לשחק בגננות. בתודה וחג שמח ד"ר עמיר פרומן
לד"ר עמיר פרומן !! נראה לי שהכנסת אותי בטעות למקום שאני לא שייכת אליו. אף פעם לא השתתפתי בקרבות הרחוב בין אופיר לאור ודניאל. אף פעם לא ניבלתי את פי ואף פעם לא השתמשתי בשפת רחוב בפורום הזה. הבהרתי את מקומי בפורום הזה לא אחת ולא שתיים, כבחורה שמנסה להתמודד עם קשיים, להעזר ולעזור לאחרים, ואכן הצלחתי בעזרת הפורום להגיע להשגים אישיים מדהימים. נראה לי שטעית ובגדול !!!!! אם תדפדף קצת אחורה תראה עד כמה. בכל אופן סליחה אם ההודעה בוטה מדי, קצת קשה לי לחשוב מעבר למסך הדמעות, אני פשוט נסערת מההודעה שלך וקשה לי להתמודד עם הרעיון שהכללת אותי ב"גן הילדים" הזה, אני לא חלק מהסכסוך ואף פעם לא אהיה. בכל מקרה מבטיחה לא לכתוב יותר בפורום, וסליחה. אביב.
ברור מאליו שנפלה טעות. יכול לקרות לכל אחד, אפילו לדוקטור... אל תקחי את זה קשה מדי. אצטער אם תעזבי... שיהיה לך יום נעים.
אביב בוקר טוב. בטוח שהוא לא התכוון אלייך. במקום אופיר יצא לו אביב. ואם את לא חוזרת אזיי גם אני פורש,וכידוע לך חברים לא נוטשים. שפת הרחוב הסתיימה(ראי התנצלות אופיר והודעת אור)כך שהודעתו של הד"ר לא הייתה במקומה. ואל תתני לטעות זו לשבור אותך. והוא כתב אז מה? והוא לא רואה את החברים(אופיר ואור )במצוקתם. כי בהודעה זו הוא לא עוזר להם,ובמקום לעזור הוא מנסה לשלוח אותם ללא נודע. כך נהגו בעבר עם מי שלא היו מסוגלים להתמודד,פשוט שלחו אותם ללא נודע.(או לאישפוזים כפויים). לכן בזכותך היום אוליי נפתח דף חדש,ומי שיגיב בשפת רחוב(כהגדרתך),פשוט אנו נענה לו בחום ואהבה. ולאופיר:שמעתי והזדהתי עם מכאובייך,לכן מהיום אתה ידידנו. ואור לאחר שקיבל את טיעונייך,סוגר עניין. לכן מהיום אנו פותחים דף חדש,ובמיוחד לרגל חג הפסח שהוא חג......... ................האביב. לכן מהיום כל הודעה שלא תהלום אותנו כולנו נגיב בחום ואהבה. שלכם........ דניאל.
אביב יקרה, מדובר בטעות, ואני מתנצלת בשמו של ד"ר פרומן. מן הסתם גם ד"ר פרומן בעצמו יכתוב כאן את התנצלותו בהמשך. אני בכל מקרה חשה צורך להתנצל בפנייך ובפני שאר הגולשים על הטעות. ובכל זאת, לאחרונה אנו נתקלים בהתכתבות שאינה ראויה לפורום זה בין מספר משתתפים קבועים (שאת-אביב- לא נכללת בהתכתבות זו). התכתבות זו, מקומה איננו פה, ולא משנה מי "צודק". ראיתי בהמשך את תגובתו של אור, ואני דורשת את הפסקת ההתכתשויות הללו במסגרת הפורום. גם את עניין ההתנצלויות תעשו במקום אחר. מטרת פורום זה הינה לסייע לאנשים הן מקצועית ע"י הצוות המקצועי של הפורום והן תמיכתית ע"י הצוות המקצועי ושיתוף יתר הגולשים. אביב, במקרה זה את עונה בדיוק למטרה של הפורום. גם יתר תגובות הגולשים כאן מעידות על כך. נוכחותך בפורום חשובה ומועילה, ויש לך כבר "מקום" כותיקה בביתנו הקט. אני אצטער באופן אישי אם תחליטי בכל זאת לעזוב, אך מבקשת ממך לשקול מחדש את החלטתך, ומקווה כי תבליגי על הטעות המצערת, ותישארי עימנו. חג שמח! טלי פרידמן
זאת שוב אני,סתיו. אני מקווה שאני לא מציקה לך. אבל אני חייבת ממך "טובה". אמא שלי היום בלילה גילתה שאני מקיאה. היא פשוט רתחה מזעם. ועכשיו היא רוצה שאני אפסיק עם הדיאטה שלי כי היא רוצה. את מבינה, היא רוצה ואני צריכה לעשות. היא לא מבינה שאם אני לא אוכל להקיא אני לא אוכל כלום. ביקשתי ממנה שתרד ממני, בכיתי לה. אני מנסה להסביר לה שאני בסדר אבל היא אפילו לא מנסה להקשיב לי. אני בסה"כ רוצה לרדת עוד חמש קילו. זה לא הרבה. היא אמרה לי שאם אני לא מפסיקה עם זה היא תדאג שאני אצא מהצבא והיא תאשפז אותי. למה זה מגיע לי? מה כבר עשיתי רע? אם יגיע היום שאני אוכל מבלי להקיא אני אתאבד. אולי תכתבי לה שאני בסדר, ושתפסיק לדאוג כל כך הרבה. אני חייבת לגרום לה להבין את זה. אולי לך היא תקשיב. בבקשה תכתבי לה פה בפורום. היא בטח תירגע אם תראה מישהו מיקצועי כותב לה. את אמרת לי שאת מושיטה לי יד ואני יכולה להשתמש בה כרצוני, מקווה שתעמדי במילה שלך. שלך. סתיו.
סתיו יקרה, אכן את יכולה להשתמש בי כרצונך, אך לא באופן שיקרי. אינני מתכוונת לשקר לאף אחד. אני מוכנה לתמוך ולהיות פה בשבילך אימתי שתזדקקי, אך לא אוכל לשקר או לעשות דבר הנוגד את דעתי. מתחילת התכתבותנו שמתי לב שהינך מתחמקת משאלותיי ולא משתפת במה שקורה עימך. הסתרת את עניין ההקאות ולא הסכמת לפתח ולספר אודותיו. אמרת שהכל בסדר איתך והחברות פשוט נודניקיות ומעצבנות. עכשיו גם האמא נכנסה לעניין. גם היא מעצבנת ונודניקית? לא חמודה, הם דואגים לך. ועכשיו יותר מתמיד אני חושה בטוחה יותר בדבריי. אני שמחה שאימך גילתה את דבר ההקאות. עכשיו לא תוכלי לחמוק, ותצטרכי להתמודד עם מה שקורה לך. פה בפורום אינני יכולה להחזיק אותך ביד, להושיב אותך על הכיסא ולומר לך כמה שנראה לי שמצבך אינו מזהיר. אמך יכולה לעשות זאת, וטוב שכך. את זקוקה למישהו שיפקח לך את העיניים, שינער אותך מהחלום ש"הכל בסדר", כי שום דבר לא ממש בסדר. ואת יודעת מה, נדמה לי שאת יודעת את זה. אני פה. טלי פרידמן
טלי, אין לי איך להוכיח לך שאני צודקת, זה קצת קשה מבעד למסך. אבל כנראה שתצטרכי לסמוך על המילה שלי. אני באמת בסדר, אני מרגישה טוב, אפשר להגיד בהחלט שאני חיה עם עצמי בשלום. בבקשה, בבקשה, בבקשה, תכתבי לאמא שלי, אני כבר לא יודעת מה לעשות. היא לא מבינה אותי, והיא סתם מרגיזה אותי במתכוון, כי קשה לה לראות שטוב לאחרים, אפילו לבת שלה. היא מקנאה בי, זה הכל. אני לא מבינה מה הסיפור, אני בסה"כ רוצה להוריד חמש קילו, זה לא בשמיים. כשאגיע למשקל שאני רוצה אני אפסיק. את חייבת להאמין לי. היא לא מבינה בזה, ובגלל זה קשה לה להבין, ומה איתך? אני לא מבינה למה את חושבת שאני מתחמקת מהשאלות שלך, עד עכשיו עניתי על הכל, ואם יש שאלות נוספות, את מוזמנת לשאול, אולי סוף סוף תביני שאני צודקת ואז תכתבי לאמא שלי. טלי, בבקשה תשקלי את זה, אל תשללי ישר. אם מישהו מסביבי היה מבין הייתי פונה אליו, אבל כולם נגדי. אל תפני את הגב אלי. בבקשה תכתבי לה. שלך, סתיו.
את צודקת במאה אחוז ! מבחינה הגיונית ,אין ספק שהפרידה כביכול תעשה טוב לכולם ! אני יודעת את זה בוודאות. למעשה זהו הפתרון האידאלי... ככל שהבן גדל כך אפשרויות ההתמודדות איתו הולכות וקטנות ! וכמובן שהילדים הנוספים זכאים לגדול בסביבה "בריאה" ועצם השארותו בבית גורמת להם נזק עצום בין אם זה מוצא חן בעיניי או לא ,זו עובדה ! אבל בכל זאת, בגלל זאת, ולמרות זאת הקושי הוא עצום ! אנא קיראי גם את ההודעה ששלחתי לרחל(זאת שהייתה קודם) ואם תוכלי להתייחס גם להודעה זו ? תודה .
רוית, בהודעה לרחל שביקשתי שתקראי,עלולה להיות אי הבנה . אני לא יודעת איך להסביר זאת אבל לא הייתה כוונה חלילה להאשים או לרמוז שאמרת משהו שהוא לא נכון או לא בסדר. להיפך, והכוונה שלי שאמרתי בהודעה זו שההתכתבות איתך עשתה לי רע זה לא בגללך אלא בגלל המצב. וכמו בכל הפרעת אישיות גבולית... לפעמים אני מוצפת ללא יכולת להסביר את עצמי ולפעמים אני כותבת בלי לשים לב בכלל. דווקא דבריך היוו זרז להבעת רגשות אלו, דבר שקורא לי לעיתים נדירות ! כמעט לעולם לא יתפסו אותי מביעה צער או כאב ברמה כזו... על כן, הבוקר, אני מרגישה הרבה יותר טוב ודיי שמחה ש"הוצאתי" את זה. אני רק מקווה שתביני את הדברים בצורה הזו ותמשיכי להתייחס להודעותיי בהמשך כמו שהתייחסת עד היום. שוב,אני מתנצלת אם הובנתי שלא כהלכה.. שיהיה לך יום טוב...
לאליאן היקרה. קראתי את הודעותייך לרחל ולי ומאוד התרגשתי ממה שכתבת. אני מתנצלת על כך "שפלשתי" לך לתוך הכאבים העמוקים. זה הסיכון בפורום כזה- בו מתפתחת הכרות, אך הכרות זו הינה חלקית ולכן עשוייה להיות בעייתית. טוב שיש אנשים כמו רחל, שהיתה פה קודם- אפילו לפני, בכדי לחבוש את הפצעים ולעזור בתהליך הריפוי. אכתוב לך תשובה ארוכה יותר בהמשך- כרגע אני מוכרחה לצאת. אז להתראות אח"כ. רוית.
היי, היום זה לא היום שלי ! המוח שלי לא מסוגל לעבד כלום. ההתכתבות עם רוית עשתה לי רע,רע מאד ! היא נגעה במקומות הכי כואבים. במקומות שאני מנסה לברוח מהם. זה ייאמר רק לזכותה כי קשה מאד "להגיע אליי" וצריך להיות כנראה אדם מיוחד "שיקלע" בצורה כזו. אני לא יכולה להפסיק לבכות ואני לא יודעת עוד כמה זמן אחזיק מעמד.אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. ה"טיפול" שאני נמצאת בו שבר את כל ההגנות שלי ואני מרגישה שזה מעבר לכוחותיי... המטפל שלי אומר שאני צריכה להתחבר לכאב ולהתמודד איתו... אבל כמה כאב ? מי יכול לשאת כמות כזו של כאב ? וכמה זמן ? אני לא חושבת כמוך וכמו רוית,שאני חזקה וכו'. בכלל לא ! כל עוד אין שיפור ולו רק במעט... זה כאילו שאני לא עושה דבר ! זה לא מספיק, ואני כל הזמן מחפשת פתרונות וכלום. זה מדהים איך הכלום הזה רוקם עור וגידים ונהפך להתגלמות הסבל והכאב והזעם והתסכול. הלילה חלמתי חלום מוזר- הייתי במן בניין משרדים גבוה וראיתי שני גמדים עפים מהחלון לתוך בריכה ומנסים לצאת ממנה. הם כל הזמן טיפסו והחליקו חזרה. למטה הייתה חברה שלי וסיפרתי לה עליהם והיא עלתה איתי כדי לראות. עמדנו ליד החלון והצבעתי לכיוון מטה ואמרתי לה "הנה תראי" והיא אמרה "באמת,נכון" ואחר כך היא ירדה למטה ואמרה לבעלה שלא שיקרתי ובאמת היו שני גמדים שעפו מהחלון! יש לך מושג מה החלום הזה אומר ? אם כן אז אנא כיתבי לי ! לא, כתבי בכל מקרה על מה שבא לך ! אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת,בכל נושא !
בוקר טוב! קודם כל חיבוק... לשיפור ההרגשה. עכשיו-בואי ננסה לעשות סדר, ולחשוב על הדברים בצורה הגיונית. משפחה ישראלית. ילד אחד חולה. שני ילדים בריאים. בעל- שאשתו כועסת עליו נורא- אבל מתגייס כדי ללכת לרווחה ולהזיז עניינים. כשהוא מתערב- עניינים מתחילים לזוז. מוצאים פנימיה לילד הגדול- אמא נכנסת ללחץ: איך היא תעשה לו דבר כזה? אמא בלחץ- כל הבית בלחץ. הבן מתחיל להפגין סימני מתח. גם הבת... אני חושבת שצריך לנסות להפריד בין הדברים שקורים לכולם,והם חלק מתהליך "נורמלי" של חיי משפחה, לבין הקשיים היחודיים למצב שבו אחד מבני המשפחה חולה. בחברה הדתית- גם זו של בני-עקיבא, שלא לדבר על חברה חרדית, מאד מקובל לשלוח ילדים לפנימיה. אפילו מכיתה ו'. בחברה הקיבוצית- ילדים בגיל הזה עוזבים את בית ההורים לחדר משלהם. יכול להיות שהמרחק יעשה לו טוב. מצד שני- את תהיי כל הזמן עם היד על הדופק. אם הילד מגלה סימני מצוקה- תהיי שם בשבילו. במקרה הכי גרוע- הוא יחזור הביתה, ואז את חוזרת למצב שבו את נמצאת עכשיו. אין לך מה להפסיד. נורא קשה להפרד מילד. אני ממש מרגישה כאב כשאני כותבת את המילים האלו. אבל זה חלק מהחיים- בסופו של דבר הם לבד קמים ועוזבים. בדיוק כפי שאנחנו עזבנו את ההורים שלנו. גם אם היתה מציאות אוטופית, שבה הוא בן יחיד, ואת יכולה להתמסר כל כולך לטיפול רק בו, עדיין אני חושבת שההתמודדות הטובה יותר כרוכה בפרידה ממנו- כדי לאפשר לו לגדול. חוץ מזה שאת עדיין, היית ותהיי לעולמים- אמא שלו. אם תרצי לשוחח עוד- אני כאן, מקשיבה לך. חיבוק גדול.
היי, אני שמחה שאת כאן... ותודה ! בעניין החלום והגמדים... אני חושבת שאולי שני הגמדים בחלום מסמלים את שניי ילדי הקטנים אשר נפלו/הועפו שלא מרצונם לתוך בריכה והם עלולים לטבוע אם לא יעזרו להם לצאת ! הם לא יכולים לצאת לבד וחייבים לעזור להם... התעלמתי/הדחקתי/הכחשתי את הדברים אבל זה לא הולך... הדברים יוצאים החוצה בצורה אחרת. אבל מה זה משנה בעצם ? עליי לאסוף את עצמי מחדש ולהמשיך להתמודד ולהילחם. הרי אם אני אתמוטט הכל יתמוטט יחד איתי... והם יקרים,ואין אף אחד מלבדם. אבל יש גם אנשים מדהימים ,כמוך, שמקשיבים ותומכים ועוזרים... ואת צודקת ! כל כך צודקת. עצם זה שאני אאפשר לו להיות עצמאי ולהתפתח זו האהבה האמיתית ! לסיום, אנא תתייחסי לגמדים שלי :-)
תודה שבסוף התקשרת ......והנה זו ההודעה שכתבתי לך באי סי קיו: אוף איזו תחושה קרה,ומעיקה נפתח לי תהום ענק בחזה שלא רוצה להסגר,הפחד מצא לו שם מקום מסתור ויושב ויושב ויושב ומאשים ומאשים ומאשים יש לי מכתש של פחד בתוך הגוף והוא נסגר ונפתח ולא מרפה ומהרגע שאני אלך לישון,אני אבלע לתוכו יש לו מעין אפקט יניקה שכזה הוא כבר מתחיל לדגדג לי במורד הגב מכריח אותי לישון כדי שהוא יוכל להשתלט, מזכיר לי שהוא פה ויהיה גם מחר וביום שאחרי מחר ובכל לילה....
מקווה שיהיה לך סופ"ש קל יחסית תרגישי טוב, וחג שמח!! טלי פרידמן
שלום רוית, בהמשך לצ'אט המעניין שהנחית, ברצוני לשאול שאלה : יש לנו ילדה בת 5, שנגמלה כמעט לחלוטין ממוצץ (רק לפני השינה). לאחרונה החלה הילדה למצוץ אצבע. לא חל בחיינו/בחייה שינוי כלשהו שיגרום לה לרגרסיה, והיא מוצצת אצבע בעיקר ברגעי עייפות. אנחנו מאד לא מעוניינים שתתרגל למצוץ אצבע כיוון שהגמילה מכך קשה מאד. מה לדעתך עלינו לעשות ?? תודה יובלי ושחר
אני לא בעל מיקצוע,אבל יש לי שאלה הילדה התחילה לימצוץ אצבע מיד אחרי שהיא ניגמלה מהמוצץ ? או שעבר פרק זמן מסוים ? אופיר
ליובלי ושחר שלום. מציצת אצבע הינה הרגל עקשן וקשה לטיפול. אם רק התחילה עם כך- נסו לתת לה לאחוז חפץ אהוב עליה או לאחוז בידה באותם הזמנים. נסו באמת שההרגל לא יתבסס. בברכה. רוית.
שלום, אמנם העליתם את בעיית מציצת האצבע לפני כשנתיים, אבל אם היא עדיין אקטואלית, אולי אוכל לעזור לכם. אני סטודנטית לחינוך מיוחד בת 25 ואני גרה בראשון. לפני מספר שנים המצאתי שיטה לעזור לילדים להפסיק למצוץ אצבע. מדובר במעין קורס אישי לילד, שאני מעבירה באמצעות בובה האהובה עליו. הקורס כולל שיחות עם הילד, תרגילים ודמיון מודרך לפני השינה בלילה הראשון. הקורס מיועד לילדים בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי. יפעת.
אופיר, אני מזועזעת ממה שסיפרת. אני לא יכולה להעלות בדעתי שמשהו ימציא סיפור כזה. קשה לי עוד יותר המחשבה שהוריך לא יודעים, ושאתה חושב שתוכל להתגבר על מקרה כזה בכוחות עצמך או בעזרת הריטלין של אחיך. יש בארץ מרכז סיוע לנפגעי אונס. אני בכוונה כותבת נפגעי ולא נפגעות, כי פונים גם גברים. צריך הרבה כוח כדי לפנות. השלב הראשון אחרי שחווים טראומה הינו שלב ההכחשה. זה לא קרה, זה שום דבר, זה יעבור. השלב השני הוא שלב שבו מכירים בטראומה, אך מסרבים להכיר במשמעויות הרחבות שלה. בשלב זה אנשים מנסים פתרונות פלא ותרופות אליל. לדוגמה- מכירים בדכאון אבל מנסים לטפל בו באמצעות ריטלין. השלב האחרון הוא שלב ההכרה והקבלה, שאכן קרה ארוע קשה, עם השלכות על כל תחומי החיים.ההכרה בכך מאפשרת התמודדות אחרת, מציאותית יותר, ומאפשרת באמת לחזור לתפקוד רגיל. אופיר- סיפרת בעבר שאתה תלמיד כיתה י"ג. עוד מעט אתה עומד להתגייס. חשוב מאד שתארגן מחדש את הכוחות שלך לפני ההתמודדות הקשה שמצפה לך. אם אתה לא מסוגל לפנות להוריך לעזרה, נסה לפנות ליועצת בית-הספר או למרכז התמיכה לנפגעי אונס. מאד נהנתי לקרא את תגובותיך בפורום, ואצטער מאד אם תחשוב שההודעה הזו מתנשאת- אני באמת רוצה להושיט לך יד. תחזיק מעמד ואל תעשה שטויות.
הכל יסתדר לבד...עוד כמה חודשים הכל יתארגן בראש,אין מה לידאוג אופיר
אופיר- זו לא חכמה להגיד יהיה בסדר. זה לא מבחן סיבולת- אם עברתי את המשבר הזה בלי לבקש עזרה אז אני באמת חזק. להפך: עומדים לרשותך משאבים, ואתה לא מנצל אותם. חבל! רוב העוסקים בבריאות הנפש הולכים לטיפול בשלב מסוים בהכשרה שלהם. אולי זו ההזדמנות בשבילך לפנות לטיפול. אל תוותר לעצמך. מרשה לשלוח לך חיבוק?
אתה רוצה התנצלות:אז הנה התנצלות,אני מיתנצל על מה שאמרתי לבן שלך,אני מיתנצל על כל דבר פוגע אחר. ובזה אני סימתי לדבר איתך\לדון איתך בכל נושא אחר אוםיר
לאופיר לא ראיתי את ההתנצלות.....כי עכשו רק נכנסתי לפורום...מחקו כאן הרבה הודעות .....אז אני מקבל את ההתנצלות....וגם אני מתנצל עם נפגעת...ומהיום יש לך עוד ידיד כאן בפורום...ותזכור דבר חשוב ....עם אחים לצרה לא רבים....תיהיה לי בריא "אור
סליחה שהצקתי לפלפון שלך אחרי שהתנתקה בינינו השיחה, פשוט אני כ"כ צריכה לדבר לילה טוב לך
אנג'ל, תודה על אותו לילה. סתיו
אין בעד מה
ליפני כמה חודשים טיפונת יותר מחצי שנה,עברתי את אחת החויות הכי קשות שהיו לי בחיים עברתי משהוא שמגביל לאונס,כל "מבין גדול" נותן לזה שם אחר,אחד קורא לזה אונס שני ניצול מיני,איך שלא יקראו לזה,זה שינה לי את החיים לגמרי. אני לא מעונין לספר את כל מה שהלך שם,אני רק יגיד שזאת חוייה משפילה מעיין כמותה אותו אדם שעשה את זה הוא משהוא בסיגנון של אדם על גבול הפדופיליה,רק שאצל אותו אדם זה היה מלווה ביותר "אינטיליגנציה",מה שהפך את כל המיקרה ליותר מסובך ממה שהוא. מאותו יום שקלטתי מה הלך שם,השתנתי לגמרי,יותר נכון...התחרפנתי לגמרי אלו "התקפים" של דיכאון שמלווה בהסתגרות,תוקפנות(לא פיזית,אבל מילולית),ליפעמים זה מגיע עם סימניים גופניים של חולשה מאוד חזקה. אני עכשיו נימצא בחוסר שיוי מישקל נפשי שלא ידעתי מעודי,דבר כזה גורם לך להרגיש יצור קטן וחסר כוח,אותו מקירה לא קרה ע"י "כפייה" ,הוא קרה ע"י שיכנויים,שימוש במילים "יפות" וכל אותם דברים ש"חכמים" יודעים להגיד..... החוסר שיוי מישקל הזה הוא רצחני לחלוטין כשאני מגיע ל"תחתית" ...אני בדרך כלל מיתנהג בצורה שלא אופינית לי,לדוגמא האיום המרומז על הבן של "אור" או ה"קללה" שלי כלפי הבן שלו, מי כמוני יודע שאלו אחד הדברים הכי קשים שאדם יכול לעבור,ואני לא מאחל את זה לאף אחד, לא את המעשה עצמו,ולא את מה שקורה לאחר.מכן,אז ""אור"" למרות שאתה הומופוב (אגב אני לא הומו ,אני דו מיני ויותר נימשך לנשים) אני באמת לא מאחל לך כזה דבר.(או לאף אחד אחר!!!) ליפני כמה ימים התחלתי לקחת ריטלין על דעת עצמי (שייך לאח שלי,הוא היפראקטיבי באופן עצבני),למרות שהכדור הוא רק של 10 מ"ג,הוא סובב לי את הראש לגמרי,בהתחלה הוא באמת הרגיעה,והוציא אותי מהדיכאון,שזה היה דבר פשוט נהדר,אבל אחר כך הרגשתי ממש רע כמו נפילה ל"תחתית" שמימנה יצאתי זאת הרגשה רעה מתסכלת עם דיכאון תוקפנות נוראה,עצבים.... כל החבילה אני לא יודע אם זה באמת הריטלין או שזה,העיניין של הפלאצבו. ההורים שלי לא יודעים מזה,הם גם לא ידעו כל עוד זה תלוי בי,לא כי הם יכעסו עלי או משהוא,אלא כי הם לא מספיק חזקים לעמוד בכזה משבר,זה יהרוס אותם מכל הבחינות,והדבר האחון שאני צריך זה להטביע את ה"אי של יציבות" היחיד שלי שזה הבית. זהו,זה כל הסיפור רק שתידעו שזה לא "מיקרה נדיר" ממש לא,מכירה שלי שעזרה לי מאוד עם כל הקטע הזה,עברה משהוא מאוד דומה.... וחלק מהדברים שאני עובר עכשיו היא גם עברה בזמנו,לכן אני עדיין לא מגדיר את עצמי כ"מסובב לגמרי" אני חושב שסיכמתי הכל,פעם אחרונה שסיפרתי את זה ברשת התחרטתי וביקשתי לימחוק,אני מקווה שהפעם אני לא אתחרט אני לא מעוניין בשום הודעות "רחמים" למינהם , "הפניות לעזרה",הדועות שכאילו מגביעות סימפטיה כי זה הדבר הכי מעצבן שיש
וואלק אתה חרטט.....חבל על הזמן
בין השורות היתה אמורה להיות "השוטת ענף של זית".... טעות שלי לנסות לתקשר איתך ואני שוב מושיט ענף של זית.... אתה מקבל אותו או לא ?
ומזה אני מקווה ומאמינה שיצליחו הפצעים להגליד ולהירפא בתוכך, ושתראה איך מתוך חוויה כל כך נוראה צומח איש חזק ויציב יותר מכל מה שידעת עד היום. שולחת לך חיבוק ע-נק. pine
קרובה שלי אנורקטית. טיפול בן כמה חודשים במרכז בתל השומר לא הועיל. מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג/ית ממש טוב/ה? תודה רבה
אורנה שלום רב, יש לי כמה הצעות, אבל אני צריכה ממך יותר פרטים. רצוי שתתקשרי אלי או תשלחי לי אימייל. הפרטים נמצאים בכרטיסי האישי, בהקלקה על שמי. בברכה, טלי פרידמן
שלום, בזמן האחרון יש לי בעיות קשות להתרכז - בשיחות עם אנשים, בסרטים, בטקסטים ארוכים (ספרים, מאמרים וכו'). קשה לי גם להקשיב לאנשים. אני בן 24 יש עצות? תודה מראש
אתה יכול להצביע על מקרה ספציפי בעבר הקרוב שאולי יש לו חלק בתופעות האלו?
אלמוני שלום רב, האם פנית לנוירולוג? ראשית בכל בעיה יש לשלול בעיות רפואיות-פיזיות. רק לאחר מכן ניתן לחשוב על החלקים הנפשיים. בברכה, טלי פרידמן
.
אופיר- לא הגיע, אבל יטופל. בברכה. רוית.
