פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני סטודנטית לרפואה שנה ב' באונ' ת"א. אני עושה עבודה לקורס בנושא לחץ כגורם לפסיכוזות, ומחפשת חומר בנושא. אינני עוסקת בהיבט של PTSD אצל יוצאי מלחמות, אלא בפסיכוזות הנוצרות אצל אנשים מהשורה, אשר עקב לחצי היום- יום לעיתים מאבדים קשר עם המציאות ונזקקים לאשפוז פסיכיאטרי. אשמח אם תפנו אותי לספרות או מאמרים בנושא, אתרים ברשת וכו'.
אשמח אם תוכלי להפנות גם אותי לחומר שאת מקבלת. אשמח גם לקרוא את העבודה הסופית אם תהיי מוכנה. זה נושא שמעניין אותי מאוד. תודה!
אופיר שלום! תתקן אותי אם אני טועה, אבל מתוך ההודעות למטה, אני מבינה שקרו כמה דברים: עברת איזושהי טראומה? התחלת להשתמש בריטלין? אתה בדכאון? קרה משהו בינך לבין ההורים? לגבי מה ששאלת- ריטלין הוא אמפטמין- סם מרץ. אדם בריא אמור להרגיש נמרץ יותר אחרי שימוש בתרופה. יש סטודנטים לרפואה שעוברים ככה את הבחינות. זה עדיין לא אומר שזה בסדר לקחת את התרופה הזו ללא פיקוח ומרשם של רופא. הרי אתה בעצמך הסבת את תשומת ליבי לתופעות הלוואי של התרופה. אני קצת חוששת להגיד, אבל התסריט שעולה לי בראש הוא שהסתבכת במשהו, ההורים גילו, הם כועסים, אתה אומלל וכדי להתגבר לקחת מהכדורים של אחיך. בין אם אני צודקת או לא, אני כאן בשבילך, כמו אנשים נוספים בפורום. אם תרצה לשתף במה שעובר עליך- אשמח להקשיב. אשתדל לא לכעוס ולא להיות ביקורתית, ואולי נוכל ביחד לחשוב על פתרונות נוספים. להשתמע.
ההורים שלי לא יודעים ,והם כל עוד זה תלוי בי הם גם לא ידעו הם פשוט לא מבינים את השינוי בי,ככה לפחות אני חושב לקחתי את הריטלין כדי לצאת מהדיכאון,וזה עזר...השאלה שלי לד"א פלד היתה אם זה יעיל או שזה היה תופעת פלאצבו זה הכל תודה על הצעה,אבל אני חושב שאני יכול להסתדר לבד אופיר
ביתי, בת השנה וחצי לא ישנה לילה שלם מאז נולדה. (לשם המחשה: היא מתעוררת בין 6 ל-10 פעמים בלילה). אציין כי ביתי יונקת. כמעט בכל פעם שהיא מתעוררת היא יונקת וחוזרת לישון או שלא (חוזרת לישון). בימים אלה אני מנסה לגמול אותה מההנקה, במיוחד בשעות היום, או בזמן שאין שום בעיה למצוא תחליף (משחק או סיפור) לפני השינה ובלילה אינני מנסה לעת עתה. התהליך מתבצע בהדרגתיות. תודה על תשובתכם.
לשרון שלום רב. האם ביתך אוכלת כבר אוכל מוצק? האם היא ביתך היחידה? האם היא ישנה בחדר משלה ובמיטה משלה? ואיך היא במישורים האחרים? תודה. רוית.
התשובה לכל שאלותייך הינה חיובית הילדה אוכלת אוכל מוצק אבל גם יונקת עדיין יש לה חדר משלה היא בת יחידה ובמשך היום היא נוחה ולא בוכה בדרך כלל לעיתים היא מתגלה כמאד עקשנית אודה לך על תשובתך שרון
לשרון- עניתי לך בעמוד הראשון. ביי. רוית.
שאלתי היא מה זה טארדיב דיסקינזיה תודה מ.
שלום,אני פתחתי ספר פסיכאטריה,וזה מה שכתוב "...לאחר שימוש לאורך שנים בתרופות אנטי פסיכוטיות עשויה להופיעה תסמונת של טרדיב דיסקניזיה (Tardive Dyskinesia),תסמונת זאת מאופיינת בתנועות לא רצוניות ואיטיות של אברים ביחוד של אזור הפה והלשון,אך לעיתים גם של הגפיים והגוף,והיא עשוייה להיות מלווה אי שקט,תנועות אלו יכולות להופיע גם בוושט ועלולות לגרום להעברה של חומר מהקיבה לריאות ברמת סיכון גבוהה נמצאים קשישים ונשים......" יש עוד הרחבה על זה בספר,אבל יש כאן עוז הסבר על השארות של למה זה קורה,אם תירצה אני יכול לצטט לקחתי את זה מ "פרקים ניבחרים בפסיכאטריה"\אליצור טיאנו מוניץ נוימן עמוד 502 אופיר
לאופיר שלום רב !! כן, הייתי רוצה עוד הסברים , מפני שלבני בן ה- 7 המליצו (פסיכיאטר ילדים המליץ) לעבור כרגע מריטלין רגיל של 10 מ"ג , לנסיון של ריטאלין SR , מאחר ובני אובחן כ ADHD ואם לא יהיה שיפור בהתנהגות אז לנסות לעבור ל- ריספרדל, או ל - הטרוקסן תודה, מ.
תודה.
על מה ????
על זה שגרמת לכדור השלג של המחשבה להתגלגל במורדו של הר, במדרון הכי תלול ....
שלום ברצוני לקבל פירוט על בדיקתEEG עקב הפניה לבני לביצוע הבדיקה הנ"ל תודה מילי
פורום נוירולוגיה מתאים יותר.
בוקר טוב, האם כסיסת ציפורניים אצל ילד בן חמש וחצי מעידה על מצוקה כלשהי ? אכילת הציפורניים נעשית במיוחד בשעת מנוחה.
אליאן היי. אני שמחה לשמוע ממך. כסיסת ציפורניים עשוייה להיות ביטוי למתח. מאוד יתכן כי זה הרגל שהתחיל בעת מצוקה וכיום השתרש. האם את יכולה לכתוב קצת יותר על כך? כמה זמן זה נמשך? מתי התחיל? האם עוד מישהו במשפחה עושה זאת? בברכה. רוית.
רוית, התגובה הראשונה שלי להודעה הזו ממך הייתה - ואני שמחה שאת שמחה לשמוע ממני ! כסיסת הצפורניים החלה לפני כמה חודשים טובים אך היא החלה ברגליים. מידי פעם בני נהג "לאכול את ציפורני רגליו אך לא באופן קבוע. ומזה כחודש בערך הוא "אוכל את ציפורני ידיו. אין מישהו במשפחה אשר עושה זאת. לא ציינתי שהוא גם "נתקע" כאשר הוא מתחיל לדבר. קצת קשה לו במילה הראשונה וזה מלווה בהבעות, במן פתיחה של הפה ולקיחת אוויר. אני רוצה לציין בנוסף שהוא היה בחוג אומנות (ציור,פיסול בחומר,הצגות) משולב. והחוג הסתיים לפני כמה ימים. המורה שהייתה היא מטפלת באומנות והחלטתי להמשיך באופן פרטני אחת לשבוע. והשאלה שלי היא : אלו דברים היא יכולה לראות במן טיפול שכזה. הבן הגדול מקבל טיפול באומנות בבית הספר ואני חייבת להגיד שחל שיפור אדיר בעקבות זה. הוא החל סוף סוף להתמרד, להביע כעס, להתעקש ועוד דברים כאלה... ועוד שאלה,בקשר לבן הגדול. נדמה לי שכבר כתבתי שאני נמצאת בתחילתו של תהליך לשלוח אותו לפנימיה ! וכבר יש בי הרהורי חרטה ואני מאד חוששת שאעשה זאת אך לא אוכל לחיות עם התחושות הרעות שיהיו. השאלה שלי - איך מתכוננים למשבר כזה אם בכלל? וואו, איזו הודעה ארוכה ומבולבלת !!!
ד"ר פלד האם ריטלין יכול לעזור במיקרים של דיכאון ? אופיר
רק במקרה שיש 2 אונות רייטלין עוזר...כך שלך חבל על הזמן תנסה ...."ויאגרה"
שסובלים?!!?!?!,אני במיקרה סובל מדיכאון לאחר טראומה ששניתה לי את כל החיים!!!! אז אם באמת ליצחוק עלי,אני מאכל שיקרה לך אותו דבר.... ואם אתה בכלא,כניראה וזה יקרה!! אמן ובקרוב! אופיר
אופיר, אמנם אני לא ד"ר פלד, אבל מנסה קצת לחשוב. ריטאלין אמור להשלים חסר של חומר במוח, שבלעדיו יש תזזיות יתר (היפראקטיביות) וחוסר ריכוז. , והריטאלין מרגיע את ההיפר אקטיביות, באופן הגיוני לא נראה לי שריטאלין אמור לעזור לדיכאון, כי אדם מדוכא, הוא לא אחוז תזזית, אלא להיפך, הוא שפוך בלשון העם. אז מה ריטאלין יעזור?
גם היום לקחתי,ואני מרגיש מעולה...באמת הדיכאון נעלם! אולי זה בסהך הכל פלאצבו ובקשר לתזזית,זה גם משמש לטיפול בנקרולפסיה..ואין קשר בין נקרולפסיה לבין "היפראקטיביות" אוליזה גם עוזר במיקקרה של דיכאון,ואולי זה רק פלאצבו,אני לא יודע אני רק יודע שזה עוזר... את לא יודעת כמה זה ניפלא לצאת ממצב של שביזות! אופיר
שמי לימור ואני בת 23, אני מאוהבת כבר כמעט שנה בבחור מהעבודה שלי ולא מסוגלת לחשוף בפניו את רגשותיי כי אני מפחדת מדחייה מצידו, ומאיבוד הקשר הידידותי שנוצר בינינ ו, וגם בגלל שאני ביישנית. בהתחלה לחא הרגשתי כלפיו כלום, אבל לאט לאט הבנות בעבודה שלנו הכניסו לי אותו לראש, כי הן החליטו שאנחנו מתאימים, ונראה להן שהוא מאוהב בי. הוא מצידו לא מראה לי שום סימן, ואני לא יודעת מה הוא מרגיש כלפיי. הוא מתייחס אליי נורא יפה כמו אל אחות , אבל לא יותר מזה, הן אומרות שהוא מתבייש ממני ובגלל זה לא חושף את רגשותיו, אני חושבת שזה לא נכון, ושהוא לא מרגיש כלפיי כלום... אני לא יודעת אם אני באמת מאוהבת בו או בגלל שהכניסו לי אותו לראש אז אני מדמיינת שאני מאוהבת בו. אני רוצה לחזור אחורה בזמן ולהיות לימור הקודמת , שלא היו לה כאבי לב ודאגות.... מה עליי לעשות???????.
לימור שלום רב, זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הודעתך. לפי מיטב זכרוני זוהי הודעתך השלישית בפורום. לא זכור לי מה הגולשים הגיבו, אולם נראה שטרם זכית לתשובה לה את מצפה. השאלה היא לאיזו תשובה את מצפה? מה באמת היית רוצה שיקרה בינך לבין הבחור? ומדוע שלא תפתחי איתו בשיחה כנה? ספרי לו על התהליך, על עצמך, על מה את מרגישה וראי את תגובתו, הקשיבי לדבריו. יתכן ושיחה כזו תפתח ביניכם שלב חדש בקשר, משהו גלוי יותר. בברכה, טלי פרידמן
לטלי שלום רב, אני פוחדת לאבד ידיד , אני לא יכולה לכפות עליו להרגיש את מה שאני מרגישה. הוא לא מראה לי שום סימן מצידו לכך שגם הוא מאוהב בי. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה... אני רק יודעת שהוא לא יוצא לי מהראש..... אני לא מסוגלת לספר לו מה אני מרגישה, אני מפחדת שהוא יידחה אותי .... אני לא מאחלת לאף אחד להיות במצב שבו הוא מרגיש כמו במבוי סתום....
ערב טוב! מה שלומך? איך את מסתדרת עכשיו כשהילדים בחופש? אני עדיין עייפה, עובדת המון כדי להספיק לגמור עבודה לפני פסח. בליל הסדר נהיה אצל ההורים של בעלי, שזה סוג של עונש... :-) אני מקוה שיש לכם תכניות נחמדות לחג. להת' בנתיים.
כמו שאומר המשפט - שלא יהיה יותר גרוע.... כל יום שאני מצליחה לעבור אני אומרת ברוך השם... לא שאני דתיה או משהו אבל זה יוצא. בשבוע שעבר המטפל שלי נסע לחו"ל לשבוע. זה היה ביום רביעי ובמשך יומיים ישנתי כל הזמן ואיכשהו הילדים דאגו לעצמם... בשבת התאוששתי קצת והיה בסדר. אתמול הייתי עם הבן הגדול אצל הפסיכיאטרית שלו. הוא היה באי שקט ובכלל בשיחה הוא דיבר על החברים שלו ועל זה שהוא לא רוצה להפרד מהם כי הם עוזרים לו. ביקשתי ממנה לעשות שינוי בתרופה והיא אמרת שהרבה אין מה לעשות (הוא קיבל כבר המון סוגים של תרופות והוא עמיד בפניהם) הוא התחיל דיאטה לפני כשבועיים וכל המאמצים שהוא ואני והבית עשו,הוא הצליח להוריד רק כשני קילו. אני מספרת לרופאה שלו שהקורדינאציה שלו לא בסדר והוא עייף ורעב כל הזמן אז היא אומרת, " טוב, את זה אנחנו יודעים" במקום לצעוד קדימה אני צועדת אחורה... ולסיום... את בטח מצטערת ששאלת לשלומי.. אגב ,אנחנו עושים את החג גם אצל הוריו של בעלי (המכה ה- 13 ) ביי לעת עתה..
רחל, ראית את ההודעה ממני בדף 152 של שעה 23:31 ?
אהלן! בטח שקראתי! אבל לא תמיד אני מצליחה להגיב- או שאני נרגשת מדי ולא יוצאות לי מילים, או שהביקורת העצמית שלי משמידה כל מה שאני כותבת... אל תכעסי עלי, אבל הייתי עסוקה בשני דברים שסיפרת: בבעל, שהוא גייס חמישי ובאשה- האמא- שהיא הכי חשובה, כלומר- במקום הראשון. אני מנסה קצת לחשוב על הזוגיות שלי, ומאד קשה לי לחשוב במונחים של ראשון וחמישי. זה כל-כך רחוק אחד מהשני... אני קוראת את כל ההודעות שאת כותבת, ואני כל-כך מעריכה את ההשקעה שלך בילדים. אני מדמיינת לי את שלושתם, והם נראים לי כאלה מקסימים. כמוך, כנראה.
שלום, האם יש תופעה בה ילדה יפת-תואר אשר מודעת לכך ואשר דלתות רבות נפתחות לפניה במשך כל חייה, מוותרת לעצמה, מתאמצת קצת פחות ובכך מגיעה לפחות הישגים? תודה, שי
שי שלום רב, לא הבנתי את שאלתך. נא כתוב בשפה "פשוטה" ללא מטאפורות. מה הבעיה/השאלה? טלי פרידמן
שלום רב, שאלה מוזרה: האם יש תופעה בה אדם נמוך מאד, בעל תסבוך גובה, מחליט להגיע להישגים גבוהים, למרות הכל, למרות הבטחון העצמי הנמוך שנובע מהגובה? כלומר, בעיית הגובה מהווה קטליזטור להישגיות? תודה, שי.
כן שי זה נכון פסיכולוג מפורסם בשם אדלר טען שדווקא בתחומים בהם אנו מרגישים נחותים אנחנו ננסה להתגבר על רגשות הנחיתות ולהתפתח מאד בתחום הזה, כך שילד שמנמן יכול להיות ספורטאי מוצלח לכשיגדל. אדלר עצמו היה מאד חולה כילד ומכאן באו לא הארותיו בנושא זה. אני אישית מכירה גברים נמוכים שא. הם מקסימים ב. יש להם בטחון עצמי גבוה והם מאד אוהבים את עצמם ואנשים מסביבם אוהבים אותם
שי שלום רב, לעיתים לא מעטות בעיות ומגבלות של אנשים גורמות להם לנסות להשיג דברים בצורה שאפתנית יותר אפילו מאחרים. לכן, אדם נמוך שאולי חש שאין ביכולתו לשנות את עניין הגובה, עשוי לנסות להשיג השגים בתחומים אחרים מעבר לממוצע, וכך להיות "גבוה" מאחרים בנושאים אחרים שאינם גובה ממשי. זוהי דרך התמודדות מוכרת. בברכה, טלי פרידמן
שלום לכולם, מחר אני יוצא להשתתף בכנס בלונדון, ואשוב ביום רביעי הבא. אני בטוח שגם כאשר חלק מאתנו נמצאים בחופשה, תמשיכו לסייע כאן זה לזה. ואני מאחל לכולם חג שמח, דרור גרין
גם לך ,דרור חג שמח.. ותחזור אלינו במהרה....
יש בין גולשי הפורום כאלה שמסתדרים רק עם תרופות וכאלה שאובחנו כבעלי הפרעות שלא באשמתנו שמו עלינו סטיגמה של קוקוריקו אני לא רוצה לצטט מהמונולוג של שיילוק לגבי היהודים אבל עובדתית בכל הפורומים האחרים יש שאלות ותשובות ענייניות וכאן המשועממים תופסים עלינו טרמפ והופכים את מי שזקוק לשירותי בריאות הנפש לקוקו די רדו מאיתנו תודה שאול
תומך בך מכל הלב. 1000000% דניאל.
אני כבר לא יודע עם זה המקום לשאול את השאלה או לקבל עצה אבל כנראה שכבר לא נותר ולי יותר מידי ברירות. אני חי כבר שנה עם בת זוגתי שהיא הדבר הנפלא והמדהים ביותר שפגשתי בחיי אבל הבחורה חולה. אני לא יודע וגם היא כבר לא כל כך מבינה מה יש לה בדיוק וכנראה שהעניין לא כל כך פשוט אבל או שזאת סכיזופרניה (כאבחנת חלק מהפסיכיטרים) או PTSD כאבחנת אחרים או סתם דיכאון קשה עם גלישות פסיכוטיות או השד יודע מה . עכשיו היא בתקופה טובה אחרי טיפול תרופתי של כמה חודשים ואנחנו נמצאים בשלב של קבלת החלטות בחיים. האם ממשיכים ? באופן תיאורטי רציונאלי ברור לי שאין לסיפור הזה יותר מידי עתיד. למרות האהבה האדירה ביננו קיים בי החשש המתמיד שדברים יצוצו ויעלו שוב ושוב והסיפור הכואב הזה לעולם לא יגמר. אני אוהב אותה ומאוד לא הייתי רוצה לוותר על מערכת היחסים הנפלאה שייש ביננו. נו אז מה אומרים המומחים יש לנו סיכוי ? יש לי סיכוי לעזור לה ולהפוך את חייה לרצף של רגעים מאושרים ?
דבר ראשון- על מנת לעזור יותר לעומק, חשוב לדעת יותר פרטים עם איזה חלקים בהתנהגות/ באישיות שלה אתה מתקשה להתמודד מה היו התופעות שקרו לה ועד כמה הן היו חמורות אני מאד שמחה בשבילה על שמצאה מישהו כמוך שמוכן ורוצה לעזור לה להתמודד ואוהב אותה, וגם עבורך שאני בטוחה שהיא נפלאה עבורך ושטוב לך איתה אתה חייב לחשוב קודם כל על עצמך ועל כך שאלו שארית חייך ואיך בדיוק היית רוצה לבלות אותם אתה חייב להבין שהסמפטומים של מחלת הנפש יכולים לחזור, ושזה לא קשור אליך או ליחסים שלכם אלא למחלה שלה- אם טוב לך ואתה אוהב אותה זה החלק החשוב, יהיה לך טוב, כניראה חלק/רב/כל הזמן ולפעמים יהיה קשה אבל אולי זה שווה את זה ובכל מקרה, גם אחר- כך, למרות שזה יותר קשה אולי אפשר לשנות דברים, זוהי מדינה דמוקרטית
אורה, ראשית תודה רבה על ההתייחסות והעידוד. באופן כללי התופעות התחלקו לשני סוגים עיקריים. תופעות קבועות והתפרציות זמניות יותר. הקבועות הכילו שמיעת קולות תחושה של חיבור טלפטי עם בני אדם בעלי חיים וצמחים ועוד אין סוף של דברים אשר נגעו ברובם לחיבורים על טיבעיים (טלפטיות ועוד) התופעות הלא קבועות היו התפרציות זעם שבירת חפצים אלימות (אפילו כנגדי פעמיים) היעלמויות שיטוטים ארוכים ברחובות. בקיצור נפש טועה שחיפשה לה מנוחה ולא מצאה. עכשיו היאאחרי טיפול תרופתי ש"הוריד" אותה ונראה לי (למרות שקשה לי להיות אובייקטיבי) שהיא במקום טוב הרבה יותר ואולי אפילו נורמאלי לחלוטין. היא עדיין כבעבר מסרבת ללכת לטיפול פסיכולוגי כי אין לה את הכוחות הנפשיים לכך. וכרגע מה שנותר מבחינתי אחרי התקופה הקשה ההיא זה בעיקר המון חששות מהתפרציות חוזרות ומהדרדרות דומה למה שחוויתי איתה.
שלום לך רק רציתי לכתוב לך שאני מאמינה שאהבה מנצחת ומרפאת כל מחלה אפשרית הכל עניין של רצון וזמן והמון המון סבלנות נראה לי שיש לך אל תוותר על אהבה, תחשוב איך תרגיש בלעדיה , היא צריכה אותך האהבה שלך הרבה יותר מהתרופות גורמת לה להרגיש טוב . אני שולחת לך המון כוח להמשיך בדרך שלך לא לוותר תוצאות יגיעו, ועתיד תמיד יש רק תראה איך אתה רוצה שהוא יראה ותשאף אליו בהצלחה הדס.
שונאת להרגיש שכל זה התחיל גם בגללי, אז אולי נחזור רגע לעצמינו, ננשום עמוק, נתנהג כמו אנשים בוגרים, ונפסיק לנבל את הפה ולהתנצח ? מבחוץ זה נראה פשוט רע, לא מכובד ולא במקום. חבל על הפורום.
אני בסהך הכל כתבי לך שאולי כדי להשתמש באי ס קיו,וזה התחיל להתגלגל משם מסיבות "היסטוריות"..... לי אישית אין הרבה על מה לדבר איתם,אז אין כאן ביכלל דיון :-) אופיר
אביב אהלן! אל תרגישי חלק מהויכוח הזה,ומי שבאמת מנבל את פיו זה אופיר. פשוט קשה לו לראות אותנו בסבלנו,או שאוליי הוא לא מבין שיש כמה אנשים שבאמת חרה להם. והוא לא מבין שעל-ידיי העברת מסרים בין כל-באיי הפורום,אנו לומדים יותר להתגבר על מכאוביינו. והוא לא מבין שיותר קל לפרוק זאת במקלדת,מאשר סתם בשיחה בטלפון,או פנים אל פנים. הוא לא מבין הרבה דברים אך לצערי הוא חושב ,כל זאת מנסה.להראות שהוא זה החכם באדם,ואילו אנחנו לא מבינים דבר. בקיצור מדובר באדם בריא לחלוטין,שלא יודע כאב אמיתי מהו,ועל-ידי עצותיו רק מפריע למהלך תקין וכייפי של פורום זה,פשוט כל דבר שלא נראה לו,הוא ינסה להפריע . ואנו מה רוצים:לשפוך מה שייש לנו בבטן,לקבל קצת חיזוקים חיוביים,ולהמשיך לחיות כמו כולם. אבל.........נלמד גם אייך להתייחס אלייו בהתאם. בכל אופן תודה על האיכפתיות שלך. בידידות מקרב לב. דניאל.
אופיר למה אתה חושב שניתוח האונות יעזור...לי למשל הורידו אותם לפני שבוע וזה לא עזר....ושבוע הבא מורידים לי גם תביצים אתה חושב שזה יעזור????"אור
אני אל רופא,שאל את ד"ר פלד :-) אופיר
אופיר תשמע חמוד...אל תיהיה נגדי ...תיהיה אתי ותרוויח אני לא ידעתי שאתה ילד חמוד בן 14 ...כאן בכלא יש כבוד אחד לשני...אז בוא נשאר בכבוד אחד עם השני ואם שאר החברים בפורום....אני מכיר את דניאל הוא בחור טוב....ופעם הוא עזר לי ואני חייב לו טובה אז אולי קרתה אי הבנה....לא יפה לריב אם אחים....אז בוא נסגור עניין כי הוא לוחץ עלי לפעול....אז אל תלחץ אותי לפינה אני לא רוצה לשלוף צפורניים...וגם לך אם תיהיה צרה אני אעזור לך תאמין לי יש לי קשרים בכול מקום....אז תבקש סליחה מרוז ומדניאל...ואני אראה תסיפור סגור......."אור
שמור את הקפריזות שלך...לעצמך,זה שאתה תידחוף הודעה כמה דפים אחורה לא עושה אותך גיבור גדול. כמו שאמרתי לך,אני נימצא כאן אני קורא\כותב בפורום הזה מיום הקמתו כימעט לסירוגין .....אני לא מיתכון ללכת,לא אתה ,ולא המיתחזה יזיזו אותי מכאן ואם יש לך בעיה אם כל זה............תיתמודד איתה http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=68100&t=66686 להבא כל הודעה שתידחוף אחורה כדי להרגיש גיבור גדול,אני אדחוף קדימה שאנשים יראו כמה אתה פחדן,ראה קישור למעלה אופיר
http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=56677&t=56230
חשבתי שעברנו את זה לא?
רואה אני חוסר שקט מוחלט בבעייתך. אבחנה? יותר מאוחר.
מה קרה אופיר למה אתה עושה שוב בלאגנים........."אור
הילד בסך הכל בן-14 ורק מנסה להקניט. מנסה לבדוק את סף-הגירוי. ומפריע למהלכו התקין של פורום זה. כידוע לך הוא נעדר לזמן-מה,(הורחק ע"י מנהל-הפורום)והיה שקט,כעת כשהוא חזר,מתחיל הבלאגאן אוליי נזמין לו את הניידת שוב?
היי אור מה אני יגיד לך,אני מנהל דיון עם רוז על גמיהל מומצץ,לדניאל יש בעיה איתי שהוא חייב להגיד אני הצעתי ל 3 אנשים כאן להשתמש באי סי קיו,לדניאל יש בעיה איתי שהוא חייב להגיד אני מנהל דיון עם אחת,לדניאל כאמור יש בעיה אואתו "אופיר" שהיה כאן...זה שעהש את הבעיות,אותו מיתחזה הורחק מהפורום ע"י מנהל הפורמים מיצטער אור,אני לא יודע מה יש לכם נגדי...אבל אני לא זז מכאן אופיר
שלום לכולם בשבועיים הקרובים אהיה בחופשה. אחזור לאתר בעוד שבועיים לאחר הפסח. חג שמח לכולם. ד"ר אורן קפלן
חג שמח וכשר! תעשה חיים,והעיקר שתחזיר אותנו לשפיות. דניאל.
ד"ר קפלן היקר, שתיהיה לך חופשה נעימה וחג חירות שמח, טלי פרידמן
9
תודה על אתמול בלילה. שלך, סתיו.
האם מדובר ביחסים לסביים ?
ורוניקה, היי. לא. ממש לא.
יש דברים שרציתי לומר, ואינם נענים לי, המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן. עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי, שאולי לא אבין, לא אבין לעולם. לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי. בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת. ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי, כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד.
שיר כזה לא מוכרים לפסיכיאטר או פסיכולוג
לאחרונה התחלתי להשתעל בצורה חזקה מאד, הלכתי לרופא המשפחה והוא נתן לי - קודאין. זה לא עזר, עברו שבועיים. השיעול היה בתחילה יבש, וכעת כבר לא. ברגעי השיעול אני ממש מתקשה לנשום, וזה ממש מבהיל. (לא שאפסיק לנשום, אלא סתם מכניס ללחץ) רציתי לדעת אם יכול להיות לזה איזשהו קשר לבולימיה, להקאות ? תודה.
גמצ'וק- אני דואגת... זה בטח לא קשור לבולמיה, אבל אולי זה קשור לעונת המעבר. אני ממש אשמח אם תספרי לי שהלכת לרופא ראות מומחה, או למומחה לאלרגיה. עכשיו, מרוב מילים זה כבר מתחיל להשמע כמו מערכון של הגשש: פסח משפחה אלרגיה אוכל מותר אסור איזה סיפור... ועוד דבר קטן- כשהייתי תלמידה בתיכון נתתי שעורי עזר באנגלית. היו לי ספרונים עם סיפורים קצרים-אחד מהם עם סיפור של אדגר אלן פו, והילדים היו משוגעים על זה. אז עוד לא היו ספרוני צמרמורת. נדמה לי שסיפור נוסף שלו מצוטט בספר המסות של א.ב. יהושוע- כוחה הנורא של אשמה קטנה. אני חייבת לסיים- אחזור יותר מאוחר (אם לא אתמוטט מעייפות) מיהרתי לכתוב עכשיו כי אני יודעת שאת לא נמצאת ברציפות ליד המחשב. אני מקוה עוד לתפוס אותך לפני פסח. להתראות...
עצה ידידותית...תורידו אי סי קיו :-) אופיר
בעמוד 151 פתחתי את השאלה הזו לאנשי הפורום ולמנהליו, האם באמת ההתכתבות הזו במקום, או שהיא מעמיסה על הפורום. מהתגובות שקיבלתי שם, ואתה מוזמן לדפדף אחורה ולקרוא בעצמך, ההתכתבות הזו מעשירה את הפורום ואת האנשים שקוראים וכותבים בו, גם המנהלים לא הביעו התנגדות וראו בזה חלק בלתי נפרד משתי מטרות הפורום. אף אחד לא הביע שם התנגדות, והשאלה נשארת פתוחה, ועדיין אפשר להגיב, אבל עד אז, אנחנו כאן קוראות וכותבות, וכולם מוזמנים להשתתף בהתכתבות, להעיר ולהאיר, זו לא התכתבות פרטית. יום טוב, אביב.
פשוט,התכתבות היא ענקית,וניראית טיפה אישית...היא גם דוחחפת הודעות של אנשים אחרים אחורה,אז הצעתי להשתמש באי סי קיו,זה הכל...... זה לשיקולכם אופיר
היי, מכיון שהנושא עלה שוב, אני רוצה להגיד לך תודה על התשובה שלך. אני שמחה שהכתיבה שלי עושה לך טוב, ובכנות היא עושה טוב גם לי, מקילה קצת את החוויות. לא נראה לי שאני אוכל להפסיק גם אם ארצה. תודה על התמיכה, אביב.
עצה ידידותית רד מאיתנו. שים לב:כל מילה שלך.......מרגיזה.אופיר כתב/ה: > > עצה ידידותית...תורידו אי סי קיו :-) > > אופיר >
בהמשך למה שפירטתי בעמוד עמוד הקודם הנה עוד סיבה אחת...תגובות של דניאל,זאת אחת הסביות שכניסה לפורום מותנית במיפגש עם המנהל,דברים כאלה בפורום סגור פושט לא קורים... אותו אדם לא ירשה לעצמו אופיר
56652&t=56230
http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=56230&t=56230
http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=56677&t=56230
אנא, הצילו! ישנה בחורה צעירה שסובלת מאנורקסיה בצורה קשה ביותר. היום היא עומדת להתאשפז בביה"ח שניידר. אנא, עזרו למצוא רופא/מרפא או מישהו שגדול, פשוט גדול בתחום הזה, אפילו באופן פרטי! הילדה זקוקה מאוד לעזרתכם. אם מישהו יודע על רופא/מרפא כזה - אנא שלחו את הודעתכם אליי עוד היום!!! בתודה מראש, יוליה
יוליה שלום רב, את מספרת שהבחורה נכנסת לאישפוז בשניידר. האם היא נכנסת למלחקה להפרעות אכילה? אם כן, אז היא הגיעה למקום שבו יעמידו אותה על הרגליים ויתנו לה "דחיפה" ראשונית. כשתסיים את האישפוז אז יהיה עליכם לחשוב על המשך טיפול לטווח הרחוק, אולי. אם והיה ואת זקוקה למידע נוסף, או מעוניינת לספר יותר לגבי מצב הבחורה וסיבת האישפוז, את מוזמנת. בברכה, טלי פרידמן
היי, 40 ימים נקיים, היית מאמינה ? היה לי סופשבוע ממש טוב, כייפי ורגוע, אז לא הצקתי, אבל אני פה מחכה למחר. שיהיה לך שבוע מקסים. אביב.
אביב,תרשי לי לומר מזל טוב?אביב כתב/ה: > > היי, > > 40 ימים נקיים, היית מאמינה ? > היה לי סופשבוע ממש טוב, כייפי ורגוע, > אז לא הצקתי, אבל אני פה מחכה למחר. > > שיהיה לך שבוע מקסים. > אביב.
היי אנג'ל, בוקר טוב תודה. גם לך היה חלק בזה. אולי תחשבי שזה מוזר, אבל חיזקת אותי לאורך הדרך - תודה. יום טוב, אביב.
אביב יקרה, סמיילי ענק...כמו שלט חוצות, וכולו מנצנץ לכבודך. מחר, כרגיל. ושיהיה שבוע נפלא, טלי פרידמן
דמעות אמיתיות זולגות מעיניי. דמעות של אושר ושמחה כשאני שומע שאת חזקה. המשיכי כך ....וכל הקנאים ...שימותו. שלך בידידות דניאל.
היי דניאל, תודה, תודה, תודה, וכל מילה נוספת מיותרת, ונחנקת בדמעות. בידידות, אביב.
בוקר טוב לך! מה שלומך? אני עדיין חייבת סיפור. אני מקוה שאת לא כועסת עלי, הייתי קצת טרודה בזמן האחרון. תדעי שאני חושבת עלייך גם אם אני לא כותבת. מצאת את הספר של פורסטר? האם נהנת ממנו? אני חייבת ללכת עכשיו, אבל מבטיחה לחזור ברגע פנוי יותר. נתת לי שפע של נושאים לכתיבה- פסח, אוכל, דברים שאסור... זה כבר מתחיל להשמע טוב יותר, לא? יום נעים וחיבוק.
הי! בוקר טוב ! ברור לי שגם לך יש חיים משלך!!! בטח שאני לא כועסת.......... ונכון, את חייבת לי סיפור.. לא מצאתי את הספר של פורסטר, אני עוד אמצא.... אבל מה שכן מצאתי, סופר ששמעתי עליו, אבל אף פעם לא קראתי! אדגר אלן פו...... איך בזבזתי שנים מחיי, מבלי לדעת מה ואיך הוא כותב ! הסיפורים שלו מעבירים בי צמרומורת, קראתי גם קצת על הביוגרפיה שלו, מצמררת בפני עצמה..........
הי! בוקר טוב ! ברור לי שגם לך יש חיים משלך!!! בטח שאני לא כועסת.......... ונכון, את חייבת לי סיפור.. לא מצאתי את הספר של פורסטר, אני עוד אמצא.... אבל מה שכן מצאתי, סופר ששמעתי עליו, אבל אף פעם לא קראתי! אדגר אלן פו...... איך בזבזתי שנים מחיי, מבלי לדעת מה ואיך הוא כותב ! הסיפורים שלו מעבירים בי צמרומורת, קראתי גם קצת על הביוגרפיה שלו, מצמררת בפני עצמה..........
ותודה על ההתיחסות. באור דברים נראים אחרת... הנה עוד משהו קטן עלי: שכני הסנדלר/זלדה הספה הכחולה שמיכל מכריזה על כיעורה, הכניסה יסוד חדש לביתי המסוגר, את רעננות הים הגלי. אפילו וילון צבעוני עלול לשנות את כיוון מחשבתי. אולי בשביל זה קרובה כל-כך ללב אהבתו המופלאה של שכני הסנדלר ליופי, וחלומותיו הנסתרים גלויים לפני כספר פתוח. את שואלת בפליאה: כל-כך אתם ידידים? האיש הזה השחום והגאה איננו יודע על קיומי, איננו יודע דבר על הויתי החידתית והמורכבת. ובכן? אל בלגלוג כזה. אני עוברת, ושערי בנפשך- בחנות סנדלרים קטנטנה דחוקים ספת טרקלין ירקרקה וצמח עצום וציפור בכלוב. (את הספה גילה בודאי בשוק הבלואים, משהו נגאל מעתיקותה כמו מיאוש) כלום דברים תמהוניים כל-כך אינם סמלים גלויים למאוייו? הספה כרמז לחזון הרחבות והפאר, הצמח- כצמא לנופים קסומים, לאיי הזהב, הציפור בכלוב ככוסף לאהבה,כמיהה לחרות, כצורך בפיוט. (הציפור בכלוב מסמלת אושר, מסמלת חרות.) פעמים בעברי שם אזיל דמעה. כל מה שרציתי לפעול ולא פעלתי, כל מה שרציתי לראות ולא ראיתי, כל מה שרציתי לחיות ולא חייתי- צועק בקולי קולות מאותה פינה דחוסה. ופעמים אעמוד שם ככלי מלא בושה וכלימה, את נפשי הסודית הבוערת אראה באותו גיבוב מגוחך.
רחל, הצפת אותי ברגשות ומחשבות עם השיר המקסים הזה..... ואני רוצה להגיד , חכי, יש לי המון מה להגיד, אך זה לא יוצא. שיהיה לך יום שבו תאמרי.... יש !!! עשיתי זאת !!! ולא משנה מה.
אנג'ל, איך אני יכולה להרחיק את החברות הנודניקיות האלו ממני? יש לך רעיון?
את נורמלית...ולא עשית כלום לעולם הזה.זו נקודת מבטך כרגע.... בקשר לחברות-אני לא יודעת... לא עמדתי במצב הזה.אמרתי לך שעודדו אותי.רוב החברות שלי פחות רזות ממה שהייתי בתקופות נורמליות שלי ולכן לא היתה לי איתן בעיה של "הצקות". יש לי שאלה-מה מפריע לך בדאגה שלהן? ולמה את תמיד טורחת לומר שאין לך הפרעת אכילה,שזו רק דיאטה ושאנשים לא יודעים לפרגן לך?
אנג'ל, ככה אני רואה את זה. הן לא דואגות, חברה שלי התקשרה היום ואמרה לי שכשאכנס לבית החולים אף אחת לא תבקר אותי, זאת דאגה?... לא משנה שזה לא נכון. ואם היה איכפת להן, היום הן היו מדברות איתי. למה שאני אחשוב שזה יותר מדיאטה כשזה לא? כשארצה להפסיק אני אפסיק. אני שולטת בזה.
בואי נצא לרגע מהמונחים של "חולה-בריאה" אולי פיזית את מרגישה בריאה...כי זה עוד בהתחלה.אני יכולה לחתום שלי יש גוף חזק,ואני הייתי רקדנית ובכושר מעולה לפני שהכל התחיל .הייתי מצפה מהגוף שלי להיות קצת יותר עמיד וסלחני,אבל מה לעשות זה לא קורה.זה מתחיל מתישהו,ושזה קורה באותן דקות של בחילה/כאב/רעד את לא חושבת על להיות רזה.פתאום הכל נראה לך כ"כ שולי ואת רוצה להרגיש טוב! דבר שני,אל תקחי את זה כמחלת נפש.גם אני נוטה לעשות את זה לפעמים לעצמי. אני חושבת על הדברים שאני אומרת,עושה,כותבת וכו' ואומרת לעצמי "את לא נורמלית"... אבל איך אני נשמעת לך,לא נורמלית? ואני לא בHIGH זמני או משהו. אתמול והיום עברתי חוויה מאוד קשה. אני במצב נפשי רע, במצב פיזי לא טוב כרגע אבל קוראת מה אני כותבת לך, ואני נורמאלית-גם עכשיו וגם את:)
אנג'ל, אני יודעת שאני נורמלית ובסדר, ולמרות זאת כולם נגדי. למה? מה עשיתי כל כך רע שזה מגיע לי?
תצאי מההגדרות אני באמת לא יודעת מה יש לך אני לא איש מקצוע לי זה נשמע כמו הפרעת אכילה אבל גם בלי קשר- אני מתייחסת אלייך,לתחושות שלך לגבי החברות,העולם,טלי...ומניחה שעבר עלייך יום קשה.
אנג'ל, אני גם משרתת בצבא, סתם שתדעי.. כי הבנתי שגם את (תקני אותי אם אני טועה). למה אף אחד לא מצליח להבין אותי, זה פשוט יכול לשגע אותי. נמאס לי כל כך מכל החברות שמבקרות אותי ויורדות לי לחיים, לא משנה שאף אחת לא מדברת איתי עכשיו כאילו אני הלא בסדר.. את מבינה? הן הרעות ומוציאות אותי הלא בסדר.
בתגובה ל"כל מי שרוצה להיות רזה" אני מצטערת אם פגעתי או העלבתי. אני לא יודעת להתבטא בכתב וזה גורם להרבה בעיות. לא רציתי או ניסיתי להעליב אף אחד. באמת. אנשים פה מאוד תומכים ולא מגיע לאף אחד שבא לכאן כדי לקבל עזרה שאני אעליב אותו, ואין לי שום זכות לזה. בבקשה אל תכעסו עלי. רק ניסיתי לעזור. ונראה לי שיותר היזקתי מאשר עזרתי למישהו. סליחה. לולה.
זה בסדר מבחוץ זה נראה אחרת. מבינה. אל תעזבי
אנג'ל, תשארי פה עוד קצת, אם את יכולה. אני לא רוצה להיות לבד הלילה. סתיו.
אני מבינה גם שאת סובלת מדכאונות והפרעת אכילה,כיוון שהיא נתפשת מבחוץ רק כרצון להיות רזה ולא יותר מזה,נראית לך אולי דבר קטן והתעסקות חסרת משמעות אל מול הדכאונות היומיומיים שאת מתעסקת איתם. אולי באמת יותר טוב שאת חושבת על הדכאונות וכותבת עליהם פה, ולא מתחבאת מאחורי הפרעת אכילה.
לולה ואנג'ל, זה יופי!!! לולה, גם אם את מתבטאת באופן פוגע, הרי שאת מעוניינת לעזור. זה מה שחשוב!!!!!!1 עדי
למה את חושבת שהזקת? ברור שהדברים מציקים לך, ורצית לתת לנו נקודת מבט של "רזה" על המלחמה המטורפת בשומן, מצידי זה בסדר.
טוב אם את לוחצת אני סולח......... :-)
בוא הנה, מה אתה עושה פה? חזור הביתה, דרור התנצל מעל גבי הפורום, לא יפה :-(
למה????????????? למה אתם חושבים שזה הדבר הכי חשוב בעולם, שיגרום לכם להיות כל כך מאושרים????? אתם לא קולטים שזה רק חיצוניות??????? אתם לא מבינים שאנשים לא מסתכלים על החיצוניות אלא גם על הנפש שלכם וזה מה שקובע באמת?????? מאיפה האשליה האופטית הזאת??? יש דברים הרבה יותר מציקים בחיים!!!! הרצון להיות רזים צריך להיות אחרון ברשימה שלכם!!!!!!! אני לא יכולה יותר ככה. כואב לי כל כך על כולכם. קיבלתי ביומיים שאני כאן כל כך הרבה תמיכה מהפורום שאני לא יכולה לראות אנשים מקסימים כמוכם סובלים. אני רזה. מקל. אתם חושבים שזה מקדם אותי??? אתם חושבים שזה הופך אותי ליותר מאושרת? יותר מוצלחת? יותר חכמ? יותר אהובה? אתם טועים. בבקשה תתחילו לאכול. אוכל זה אחד המותרות בחיים, אם לא העיקרי. אני אוהבת את כולכם. לולה.
קשה לי לקרוא את מה שכתבת... אני ממליצה לך שתשבי ותחשבי עם עצמך מדוע כתבת את זה. אני לא יודעת מה הסיכוי ש"סתם" הגעת לפה. פעם הכנסתי פה קישור לדבר דומה שאני רשמתי(רק שאני עשיתי את זה בצורה פחות בוטה). הטפתי נגד רזון ולחץ חברתי בשיאי האנורקסיה שלי. טוב,אני קצת חוששת להמשיך לכתוב לך.אני באמת לא מכירה אותך. אל תכעסי.
אנג'ל. אני ממש ממש לא כועסת. אני חושבת שטוב שיש מקום שאפשר להיות בו פתוחים ואמיתיים בלי לחשוש, גם אם זה תחת שמות בדויים. אני עדיין זוכרת שכל אחד מאיתנו הוא אדם אף על פי שאני לא יכולה לראות את הפנים של אף אחד פה. כתבתי את זה פשוט כי זאת האמת. לא, אני לא אנורקסית ואפילו לא קרוב. אני אוכלת המון המון ואפילו לא סופרת. אני נשארת רזה כי יש לי חילוף חומרים מהיר. הייתה לי תקופה שניסתי להרזות קצת כי הייתה לי חתיכת בטן ממש ניראתי כמו פו הדוב... אבל השלמתי עם זה כי קלטתי שכל מי שאוהב אותי, לא משנה לו אם יש לי בטן או אין לי בטן, זה פשוט לא אכפת לאף אחד. אני היגעתי לכאן לא בגלל הפרעות אכילה או משהו אלא כי אני בדיכאונות כל הזמן. לולה.
לולה, אמרה לי פעם מישהי, "הייתי שמנה, והייתי רזה, ורזה יותר טוב". טוב חוץ מהבעיה הבריאותית שעודף משקל גורם, ואולי חוסר נוחות בגלל עודף משקל חיצוני, אני לא חושבת שזה משנה כל כך אם את רזה או שמנה, יש אפילו יתרונות לנשים שמנות יותר, הן מתקמטות פחות בגיל ארבעים, אולי כפיצוי על זה שכשהיו בנות עשרים כולן חשבו שהן מבוגרות יותר, אם את רזה או שמנה, זה לא מה שעושה את החיים שלך, אם את שמנה עם בעיות של משכנתא, זה לא יסדר לך את הבעיות כשתהיי רזה, כנ"ל לגבי כל הבעיות האחרות, מלבד אלו שקשורות ישירות לעודף המשקל. בענין הגיזרה, אנחנו בפירוש קרבנות של תעשית האופנה, היום כבר לא מתבישים לקרוא לדוגמניות -קולביות, והיום יש נוסחא לחישוב, בה אפשר לדעת איפה עומדים בעודף או חסר משקל, או באמצע, הנוסחא הזו כל כך מפרגנת לנשים, וגם מתאימה בריאותית. לא טוב להיות רזה מידי, או שמן מידי, ושומן אינו מדד לשפוט בני אדם. מי שמודד אנשים לפי הגיזרה שלו יש לו בעיה, אלא אם כן הוא מסוכנות שמעסיקה דוגמניות. ואנחנו, צריכות בפירוש להוקיע את כל התעשיה הזו שמתנהלת על גבינו, וכיסנו, כל תעשית הדיאטות למיניהן. מי שרוצה באמת לרדת יעשה את זה כשצריך, ולא כשנדמה לו שהוא צריך, ויעשה את זה בפיקוח דיאטנית מוסמכת.
רוז. כל הכבוד לך. אני שמחה שמישהו מסכים איתי. ברור לי שמחר אני אקבל המון המון התקפות. אנשים פה ירצו לאכול אותי. (ולהקיא אחר כך... סתם) לילה טוב, לולה.
לפני זמן מה שאלתי איך גומלים ילדה בת ארבע וחצי ממוצץ, וקיבלתי כמה עצות, נעשיתי חכמה יותר, אבל את הבת הקטנה שלי זה לא הרשים, היא נשארה עם מוצץ. לא עזר לנו כלום, הבטחנו, היא הבטיחה, קנינו, אבל המוצץ חזר לפה, היא הבטיחה שבגיל חמש היא תפסיק, ואני התבדחתי שלשמלת הכלה שתהיה לה, אני אעשה מקום מיוחד למוצץ, התיאשתי, והחלטתי לחכות לגיל חמש, אולי אז תעמוד בדיבורה, ומקבלת את זה נפשית שגם לה יהיו ברזלים בשיניים כשתגדל. הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי בכלל. יום אחד חזרתי הביתה ובידי 2 בובות משחק לילדות, אבל ענקיות (חלום ילדות קטנות רבות, גם חלומי כילדה), חשבתי שאוכל להשתמש בהן לתצוגת דגמים מוקטנים, כשהגעתי הביתה, הנחתי אותן על השולחן בפינת האוכל, הילדה ראתה את הבובות ואז התנהל דו שיח כזה בינה לבין בעלי : "למי הבובות?" (חושבת על עצמה ועל אחותה)" "אלה בובות לילדה גדולה, בלי מוצץ" (מתכוון אלי) היא מביטה עלי ועליו, ואז ברצינות תהומית, מוציאה את המוצץ מהפה "אני לא צריכה מוצץ, באמת" "אבל אחר כך את תרצי מוצץ, אנחנו לא מאמינים לך יותר " "לא, לא, אני בכלל עוד מעט בת חמש, אני כבר לא צריכה את המוצץ" "אבל זה לא המוצץ היחידי שיש לך, אחר כך תלכי לקחת מוצץ אחר" "אני אביא לך את כולם" הלכה חיפשה וחזרה כשידיה מלאות מוצצים, ונתנה לו את כולם, אז אפשר לא לתת לה בובה? היא קיבלה בובה, גם אחותה קיבלה, גם הבטחה לתפור לבובות שמלות כלה, ו...איך לא, לקנות בקבוק ו ....מוצץ לבובה. אז זהו היא מחזיקה מעמד כמה ימים בלי מוצץ, הישג אדיר, ונראה לי שהפעם זהו, היא אפילו מנסה לגמול את אחיה הקטן ממוצץ, כשהיא מספרת לו כמה זה לא טוב, ולא יפה (כמו טייפ, קלטה כל מה שאמרו לה כולם, כל הזמן). אני? אני אקנה לי בובות חדשות בהזדמנות:-)
רוז, נחמד, נתת לי רעיון. עדי
את מי את צריכה לגמול ממוצץ? :-)
את חושבת שנכון לעשות כל זמן שהיא לא מישתמש במוצץ לתת לה חיזוקים חיוביים? כי בעצם היא מקבלת מסר-כל עוד אני עושה מה שמבקשים מימני,אני אקבל משהוא בתמורה לא יודע,זה נישמע לא טוב מצד שני,אני חייב להודות שלי אין פיתרון יותר יצרתי מזה אופיר
אופיר, כל חיינו אנחנו כך, ואל תגיד לי גם שצריך לתת לילדה בת ארבע וחצי להחליט מה טוב בשבילה, אנחנו מחליטים מה טוב בשבילה, ומנהלים את החיים לפי דעתנו, והיא בוחרת לה מתוך האפשרויות שאנחנו נותנים לה, ואיך אתה חי? עושה רק מה שאתה רוצה? לא, נכון? אתה קצת מתאמץ יותר בלימודים שלך, לפעמים לא בגלל שאתה אוהב אותם, אלא בגלל שתקבל ציון יותר טוב, וזה יקנה לך יותר דברים לא? כל החיים שלנו מבוססים על שכר ועונש, אז למה אני צריכה להוציא את הבת שלי מהכלל? אני לא כפיתי עליה בכוח את הוצאת המוצץ, היא החליטה לבד, באותו זמן אנחנו אפילו לא חשבנו על זה, הבובות היו למטרה אחרת, אבל ניצלנו את הרגע הנכון, וזה עבד. בשלב הילדות ילדים לא יודעים מה טוב בשבילם, אילו הדברים היו כך, היינו נולדים כבעלי חיים, לא זקוקים לאמא כלל, אתה חובב פסיכולוגיה, לפי מה שהצלחתי להבין, אתה יודע מה קורה לילדים שלא נותנים להם גבולות, וצריכים להחליט בשביל עצמם? הם הופכים להיות מופרעים,חסרי בטחון עצמי,ןכן' בדרך שלהם הם מחפשים מישהו שישים להם גבול, הם הופכים להיות קרבנות של השיטה ה"פתוחה" הזו , אני מכירה את הדברים לא מתוך ספרי פסיכולוגיה, אלא מנסיון, וחושים. כהורים לילדים התפקיד שלנו,הוא לטפל בצרכים שלהם, ואחד מהצרכים האלה, הוא ללמד אותם גבולות, עשה ואל תעשה, ולגדל אותם להיות אנשים בלתי תלויים, בריאים בנפשם ומועילים לעצמם, ולסביבתם.
אני סובל מחרדת נטישה גם כלפי בני הבית וגם ללקוחות המשרד שלי הדבר מתבטא במילוי אובססיבי של רצון כולם תוך איבוד שליטה על חיי ולדעתי האפקט המתקבל הוא הפוך כלומר התרחקות ממני האם ניתן לטפל וכיצד?
שלומי שלום האם אתה יודע מה המקור של חרדת הנטישה? מתי התחלת להרגיש בה ו/או להיות מודע לקיומה? האם זה חלק מדברים נוספים שמטרידים אותך? אוכל לומר לך שסביר להניח שההסטוריה של מה שאתה מתאר והמשמעות של כל זה עבורך הרבה יותר רחבים ממה שניתן לתאר כאן באתר, ובהתאם, קשה מאוד לייעץ לך כיצד לשנות את הדפוס במסגרת כזו. אני ממליץ שתפנה לייעוץ פסיכולוגי שבו תוכל להציג את התמונה המלאה. אין ספק שחרדת נטישה כזו מגיעה על רקע כלשהו, שהוא ייחודי ולא דומה לתחושות דומות של אנשים אחרים. איש מקצוע יוכל להעריך במה מדובר ולהמליץ טיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על היעוץ. אודה לך אם תוכל להמליץ על מסגרת מתאימה לברור וטיפול לרבות פניה אישית אליך אם זה בתחום הטיפול שלך. אגב, אני מחיפה. תודה
איך ניתן להתמודד עם כאב וטראומות מכאב, ולקבל חוסן נפשי?
לילה שלום האם תוכלי להסביר יותר למה את מתכוונת. האם את מדברת על כאב פיזי, כאב נפשי, שניהם? ממה נובע הכאב? בכל מקרה, אם מדובר בכאב פיזי וההתמודדות עימו, ישנם דרכים פסיכולוגיות לשיפור ההתמודדות. הדרך היעילה ביותר במקרה זה היא על ידי היפנוזה. אשמח לתת לך מידע נוסף במידה וזה רלוונטי עבורך. תוכלי לפנות לדואר האלקטרוני שלי ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני גבר בשנות הארבעים לחייו, ובשנים האחרונות קורה לי שכמעט בכל פגישה עם אנשים, כאלו שמוכרים וכאלו שאינם מוכרים , ברגע שאני מתחיל לדבר אני נכנס למתח והתרגשות, קצב הלב שלי מואץ, הריכוז מתערפל, ומצטבר לי רוק בגרון. יוצא שאני חייב לבלוע אותו ורצף הדיבור נקטע הטון דיבור משתנה והמצב מביך מאוד. אני אדם משכיל והמצב יכול לקרות לי גם עם מנהלי וגם עם הכפופים לי. אודה לכם על הפניה לטיפול מתאים. שמעתי שיש היום תרופה שמשתמשים בה לזמן קצר שפותרת את הבעיה תודה , אודי
אודי שלום בנושא התרופות תוכל לקבל ייעוץ מד"ר פלד. בעיקרון מדובר בד"כ בתרופות נוגדות חרדה. בכל מקרה, ניתן לטפל בבעיה מהסוג שתיארת ע"י טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי. במקרים רבים מדובר בטיפול ממוקד וקצר יחסית. עם זאת חשוב להבין לעומק את הרקע ואותך כדי לקבוע את הדרך הנכונה ביותר לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
הי אנג'ל .אני בטוחה שזה קשה לך,אבל את חייבת את זה לעצמך-לא עשית שום דבר רע ואת לא צריכה לענות את עצמך.יש לך המון כוח מבפנים ,כח שאת לא מודעת שהוא קיים בתוכך.אנג'ל זה טוב להגיד שכואב לך,זה טוב לשהגיד שקשה,זה טוב לדבר ולא להפנים את כל הכאב בהרעבה,בליסה או שתיה.את מקסימה.תביני את זה.אולי אם פעם אחת תרשי לעצמך לחשוב על עצמך מחשבות טובות,לא כל כך ביקורתיות ומאשימות כלפיך-יהיה לך יותק קל ויותר טוב.מיקי,את יכולה להרים אלי טלפון מתי שאת רוצה.אני תמיד פה.
מיקי-(איזה מוזר לי ככה לקרוא לך).אני אקח את הספר איתי לבסיס ואתחיל לקרוא אותו שם. לא חשוב מה קרה לי סופהשבוע .העקר שאני כאן בשנית.רציתי לברוח מהבושה . אבל חזרתי. מחכה למס' טלפון... אני לא אוכל לפנות לרופא היחידה כיוון שמדובר במילואמניקים מתחלפים אצלנו.אני אוכל רק אם אני אשיג שם של מטפלת שעובדת עם הצבא.אבל אני לא יכולה לבקש ממנו למצוא בשבילי.אני אמורה למצוא אחת בעצמי ולספר עליה,מבינה? זנ בעקרון דרך קלה ...כי המילואמניקים לא מקשים במיוחד.הבעיה היא למצוא את המטפלת שכדי להגיע אליה, לא צריכים לעבור דרך קב"ן.עו"ס הח"ן היא באמת כזו,אלא שהיא מתמחה בטיפול במקרי אונס והטרדה מינית . בכל אופן תודה לך. ואם מחר השמש לא תזרח כפי שהבטחת לי אני לא יודעת מה אני עושה לך:*) טלי-תודה על השיחה באיי סי קיו. שלא תחשבי ששום דבר לא מחלחל.את בטח מרגישה שדברייך הם רפיטציה מיותרת.הם לא.הם מאוד לא. אני לא מסוגלת אמנם לתקוף את הסביבה ולכפות עליה שתטפל בי.אני מתכוונת לצבא.אולי בכל פעם קצת.אני לא מכירה את השיטות.מיקי מבררת אותן.כבר ניסינו שתיים שלא עבדו.היא מבררת עוד.אני אנסה את **-**(לא רציתי לחשוף את שמה מחשש להתגלות במקרה).אולי תסכים להחזיר אותי לטיפולה.גם קרוב מאוד אלי לבסיס.משהו כמו 5 דקות נסיעה. אולי באמת אמא...רק שזה דורש אומץ.אבל אמרת שעל עצמם המחשבה מגיע לי קרדיט.תודה:) אביב-אין לי מה להגיד לך שישמע בסדר.דברים נפתחו.דברים פרצו החוצה.קצת כועסת-כי קשה לי להתקפל בחזרה.אבל אולי זה טוב,מי יודע? וחוץ מזה אני גם לא כ"כ בטוחה כמוך שזה קרה בעקבות השיחות בינינו. אם את בטוחה שזה מזיק לך-נפסיק לדבר. שיהיה לשלושתיכן שבוע טוב ביי ביי:-)
לפני כמה ימים נכתבה כאן הזמנה להשתתף בפורום פסיכולוגיה ייחודי (http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=65888&t=65888) אני רוצה לספר קצת על הפורום האמור. הפורום הזה נולד בפורום הפסיכולוגיה בנענע מתוך הכרה בפוטנציאל העצום שקיים בפורום וירטואלי כמו גם הכרה בקשיים ובמגבלות שבו. רבים מאתנו חשים שהעבודה במדיום הזה היא עבודה מדהימה. אדם פוגש את עצמו ופוגש בבואות וירטואליות: דומות, משלימות או מנוגדות. והכול באופן וירטואלי, לא נוגע, אך בה בעת גם נוגע מאוד. והדינמיקה שנוצרת בין המשתתפים בפורום יכולה להיות מרתקת ובעלת משמעות עצומה להתפתחות האישית של כולנו. אז תשאלו: למה לשנות? למה לא להסתפק במה שכבר קיים וזמין? לפורום פתוח יש מגבלות עצומות. החשש מחשיפה ומזיהוי הוא גדול, ולפעמים החשש הזה מצמצם את הפתיחות האפשרית הגלומה בסיטואציה של כתיבה בזהות בדויה. רבים מאתנו, ודאי אלה הכותבים בפורום, מעוניינים בחשיפה ובתקשורת עם אנשים אחרים, אבל בפורום פתוח אין לכותב כל שליטה על זהות האנשים שיקראו את הדברים הנכתבים. ולפעמים יש גם שימוש לרעה בדברים האלה. כדי לספק לנו מרחב מוגן, מרחב שיאפשר אינטרקציה בין אנשים ויחד עם זאת גם הגנה ואינטימיות, מתגבש הפורום הסגור. הפורום עדיין לא התחיל לפעול, ואנחנו נשמח מאוד למצטרפים נוספים. אשמח לענות על כל שאלה שתתעורר. במבי
במבי כתב/ה: > > לפני כמה ימים נכתבה כאן הזמנה להשתתף בפורום פסיכולוגיה ייחודי > (http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=65888&t=65888) > > אני רוצה לספר קצת על הפורום האמור. > הפורום הזה נולד בפורום הפסיכולוגיה בנענע מתוך הכרה בפוטנציאל > העצום שקיים בפורום וירטואלי כמו גם הכרה בקשיים ובמגבלות שבו. > רבים מאתנו חשים שהעבודה במדיום הזה היא עבודה מדהי
במבי כתב/ה: > > לפני כמה ימים נכתבה כאן הזמנה להשתתף בפורום פסיכולוגיה ייחודי > (http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=65888&t=65888) > > אני רוצה לספר קצת על הפורום האמור. > הפורום הזה נולד בפורום הפסיכולוגיה בנענע מתוך הכרה בפוטנציאל > העצום שקיים בפורום וירטואלי כמו גם הכרה בקשיים ובמגבלות שבו. > רבים מאתנו חשים שהעבודה במדיום הזה היא עבודה מדהימה. אדם פוגש > את עצמו ופוגש בבואות וירטואליות: דומות, משלימות או מנוגדות. > והכול באופן וירטואלי, לא נוגע, אך בה בעת גם נוגע מאוד. > והדינמיקה שנוצרת בין המשתתפים בפורום יכולה להיות מרתקת ובעלת > משמעות עצומה להתפתחות האישית של כולנו. > אז תשאלו: למה לשנות? למה לא להסתפק במה שכבר קיים וזמין? > לפורום פתוח יש מגבלות עצומות. > החשש מחשיפה ומזיהוי הוא גדול, ולפעמים החשש הזה מצמצם את הפתיחות > האפשרית הגלומה בסיטואציה של כתיבה בזהות בדויה. > רבים מאתנו, ודאי אלה הכותבים בפורום, מעוניינים בחשיפה ובתקשורת > עם אנשים אחרים, אבל בפורום פתוח אין לכותב כל שליטה על זהות > האנשים שיקראו את הדברים הנכתבים. > ולפעמים יש גם שימוש לרעה בדברים האלה. > כדי לספק לנו מרחב מוגן, מרחב שיאפשר אינטרקציה בין אנשים ויחד עם > זאת גם הגנה ואינטימיות, מתגבש הפורום הסגור. > הפורום עדיין לא התחיל לפעול, ואנחנו נשמח מאוד למצטרפים נוספים. > אשמח לענות על כל שאלה שתתעורר. > במבי > >
במבי יקרה, אכן, העבודה של דפנה בפורום היא עבודה ברוכה, והיוזמה להקמת הפורום החדש ראויה לציון. אני בטוח שגם בפורום שלנו ישנם כאלו שפורום סגור המעניק סודיות ואינטימיות עשוי להועיל להם, ואני ממליץ על כך בחום. בברכה, דרור גרין
שלום רב! הרעיון של הפורום הסגור הוא אכן מבורך בעיקרון ועשוי לפתור את הבעיות המתעוררות בפורום הסגור שהוזכרו לעיל. יחד עם זאת, הדבר עורר בי גם כמה תהיות ואי נוחות מסויימת: ראשית - עצם התניית ההשתתפות בפורום בראיון מקדים עם פסיכולוגית. זה נשמע לי קצת כמו מבחן קבלה לקורס טיס או אוניברסיטה או משהו כזה. אבל כאן זה לא קורס טיס ולא אוניברסיטה! אלו בסך הכל אנשים שרוצים לשתף זה את זה במצוקות ובהתלבטויות שלהם, להרגיש שהם לא לבד בקטע זה או אחר, לדעת שהתחושות הכי מוזרות, כביכול, שלהם, הן בעצם נורמליות ומשותפות לרוב, אם לא לכל, המין האנושי. ולעניות דעתי, זוהי זכות שמגיעה לכל אדם באשר הוא אדם. ומי שהמסגרת לא מתאימה לו - ממילא יסיק את המסקנות וינשור, כך שכל ה"סינון" הזה הוא מיותר וגם לא פייר. לכן, לא נראית לי גם התניית ההשתתפות של גולש זה או אחר בהסכמת שאר חברי הקבוצה לכך, אלא אם כן התנהגותו באמת חורגת באופן קיצוני מכללי הנימוס והשמירה על כבוד הזולת. ובכלל, כאשר מדברים על "פורום סגור", "חברה סגורה" וכולי - יש לזה - לפחות בעיני - ריח של סנוביזם, וזה מפריע לי! אשמח לקבל תגובות של גולשים נוספים וכמובן של המומחים. בתודה מראש!
שלום אחת מאחר ואני מישתתף בפורום הפתוח של דפנה,והיתי אמור גם בסגור (ואני לא מישתתף מסיבות אישיות),אני חייב לציין עד כמה את טועה את אולי לא יודעת את היסטוריה של כל הפורום הפתוח שם,אבל על רגל אחת ניכנסו לשם אנשים,מיתחזים ש"כאילו" רצו להקשיב לישמוע לעזור,וברגע המתאים פגעו,אחד מהם היה המיתחזה שלי כאן,שאף הוסיף והגדיל ופגע במנהלת הפורום בדרכים יותר מקוריות. לכן הוחלט שמי שרוצה להשתתף בקבוצה הסגורה צריך לעבור ראיון קצר ,כדי ליראות אם הוא מתאים,אדם שמיתכון להתחזות וסתם ליפגוע בפורום הסגור לא ירצה להגיע לראיון כזה...גם אם אולי זה פוגע במיספר אנשים,זה מגן על שאר המישתתפים אופיר
הי, תראי מה השעה ואני לא נרדמת,אז לאן אני הולכת אם לא למחשב...אני שמחה שקיבלת את הספר ואני מקווה שהוא יעזור להבין דברים בצורה אחרת-שמגיע לך טיפול.את יודעת,באמת אכפת לי ממך ולא משנה לי מה תגידי-את מיוחדת ויש בך המון דברים טובים.אני רואה את זה,ואני יודעת שיבוא יום ואת תהיי מסוגלת לראות את זה.את יודעת שאת יכולה להתקשר אלי חופשי ואני לא סתם אומרת.מגיע לך שיהיה לך טוב בחיים ובאמת אנג'ל שאת לא צריכה לכעוס על עצמך ולמצוא סיבות להעניש את עצמך כל הזמן.את לא בן אדם רע.להיפך.תנסי פעם אחת בחיים לחשוב שאת לא בן אדם רע,ולא עשית שום דבר רע.אני מקווה שביום א תהיה לי תשובה לגבי עו"ס.בינתיים תקראי את הספר,ותתחילי לחשוב על החיים שלך שמגיע לך שיהיה לך טוב.אנג'ל,אני לא מטיפה לך שום דבר.את לא חייבת לקבל שום מילה ממה שאני אומרת .אני בסך הכל מנסה להגיד לך שכל החיים לפניך וששווה לך להתעקש לקבל טיפול,לעזור לעצמך. לכל בן אדם מגיע לקבל עזרה.את לא צריכה להתעלל בעצמך בשביל לקבל אותה.את ראויה לה בן כה וכה.
גם אני ערה מיקי אבל זה בגלל שעברתי שעות קשות. ההורים שלי חזרו במיוחד (אמא שלי שכנעה את אבא שלי לסוע אליי למרות שבת). אני אשתדל לספר לך בהזדמנות אם אהיה מסוגלת. אני מתנחמת בעובדה שאני עכשיו בהשפעת תרופות והולכת להרדם עוד מעט... אם זה לא יעבוד אני לא יודעת מה אני אעשה. ביי ביי
הי אנג'ל מה שלומך?מה קרה אתמול?אם תרגישי שאת רוצה את יכולה להרים אלי טלפון. לדבר,לפרוק מהלב,ושתרגישי יותר טוב כי מגיע לך להרגיש יותר טוב.אנג'ל,אני חושבת שהכי כדאי זה לגשת לרופא יחידה ולהגיד לו שאת סובלת ושאת מעונינית לקבל עו"ס,ושזה ממש ממש חשוב.אם הוא לא יתן לך את הטיפול הוא מסתכן,את מבינה?זה החובה שלו לטפל בך כי את באחריות שלו.זה החיים שלך.ואין דבר יותר יקר מזה.אני עדיין חושבת שכדאי להגיד לאמא שלך שכן,הטיפול יותר חשוב מאוטו או מכל דבר אחר.את חשובה.אנג'ל-את חשובה ואני רוצה שתרגישי טוב עם עצמך ותטפלי בעצמך.הפתרון הוא לא לצום או להרעיב את עצמך.את יותר מדי יקרה בשביל להעניש את עצמך-מותר לך לקבל טיפול.את לא צריכה לרזות בשביל זה.אלו הם החיים שלך ואת אנג'ל בן אדם מקסים.אנג'ל,אני בבית ואת יכולה להתקשר אלי אם בא לך לדבר טוב?בי בינתיים
בבקשה זה דחוף
אנג'ל שלום רב, כמו שכתבת באימייל, את יודעת שהיית צריכה לפנות למד"א. אני לא יכולה לנחש מה קורה איתך, ולדעת שתכתבי לי אימייל. רק כעת פתחתי את המחשב וגיליתי את הודעותייך. יתרה מזו, אין לי יכולת לעזור במקרים כאלו של מצוקה גופנית. ויותר מכך, זה בלתי אפשרי לעזור באופן מעשי כשאנו רחוקות זו מזו. צר לי לומר לך אנג'ל, אבל הפנייה אליי נראית לי בצורה מסויימת מעין נסיון לברוח מההתמודדות האמיתית. ברור לך שגם אם היית מוצאת אותי לא יכלתי לעשות דבר עבורך, שאת עצמך לא ידעת שאת אמורה לעשות. הפנייה אליי היתה קריאה לעזרה. אני חושבת שאת יודעת וחשה זאת. אנג'ל יקרה, את חייבת לגשת לטיפול. אני יודעת שאני כבר נשמעת כמו תקליט שבור, אך אין משהו אחר. את זקוקה לטיפול נפשי ופיזי כאחד. ואת יודעת את זה. אך במובן מסויים את נשארת לבד, כי זה נוח ויש לכך "רווחים משניים" עליהם כבר סיפרת פה בפורום. אז שבי עם עצמך, עשי "חושבים" אמיתי וכנה עם עצמך, ותחליטי מה את רוצה. אני מודעת לבילבול, אך תמיד יש צד אחד חזק יותר מהשני. את מסוגלת להחליט. יש לך את כל הכלים הדרושים לכך: כוח, אינטיליגנציה וחוכמת חיים. אני מקווה שהצלחת להתגבר על המשבר הנוכחי ושאת בסדר. אני אשמח אם תשאירי לי הודעה פה או באימייל לגבי מצבך. בכל מקרה, ביום ראשון את מוזמנת להתקשר, כרגיל. תרגישי טוב, טלי פרידמן
אני כאן עכשיו... כן פניתי... שכתבתי לך חשבתי בראש מה תעני,וידעתי בדיוק מה תעני פניתי... ואני קצת מתביישת להגיד לך מה קרה שם... ההורים שלי חזרו בגלל זה...
בוקר טוב! אני מעריצה כל מי שמסוגל להשאר ער בשעות הלילה המאוחרות. פעם אלו היו שעות הלמידה הכי אפקטיביות שלי. אני בת 34, נשואה ואם לשתי בנות. ה"צרות"- במרכאות כפולות ומכופלות קשורות להחלטה שאנחנו צריכים לקבל לגבי מקום המגורים שלנו. אנחנו גרים בדרום, בעיר פיתוח. שלחנו את שתי הבנות להתחנך בקיבוץ סמוך. הגדולה עולה בשנה הבאה לכיתה א'. באופן עקרוני היא יכולה להמשיך וללמוד בקיבוץ. העניין הוא, שהיא לא כל-כך השתלבה חברתית, והמחיר שהיא משלמת על ניתוק בין סביבת המגורים לסביבת הלימודים הוא גדול מדי. אנחנו מתנדנדים בין האפשרות לחזור למרכז הארץ- למשל למודיעין לאפשרות להשאר באזור הדרום ולשלוח את הילדה לבית-ספר מקומי, או לעבור לישוב סמוך. בכל אחת מהחלופות- משהוא מפסיד משהוא... בסופו של דבר נקבל החלטה, אבל התהליך של ההתלבטות מאד קשה לי. בטח את צוחקת, אבל אני באמת במצוקה. כל צומת של מעברים בחיים- מבחינתי היא ארוע משבר. אני ילדה גדולה, מודעת ומטופלת, ועדיין מתקשה להתמודד. אני שמחה שכתבתי את הדברים- זה שם אותם בפרופורציה אחרת. ותודה שהקשבת לי.
אליאן שלום לך, אני לא הייתי ממשיכה לשלוח אותה לשם אלא לביה"ס קרוב לבית. עדי
שלום רב לך, מותר לבטא דעה נוספת? להערכתי מהות הבעיה אינה במעבר הגאוגרפי. "הצרות" מקורן בתחושת אי הוודעות ויסורי ההתלבטות עד לקבלת ההחלטה. עלייך לשאול עצמך: מה מעצים את ההתלבטויות שלי עד לדרגה הנושקת ליסורים? התלבטות הנה חלק מהחיים. התלבטות מייסרת כמרכיב קבוע בחיי הפרט, מצביעה על חוסר בטחון עצמי . האם "הצצת" פעם אל הנושא הקשור בצורך שלך בשליטה? האם את סובלת מחששות של אבדן שליטה? אני ממליץ לך לבחון גם אפשרות זו. שבת שלום. Bs16
אני מנסה לחשוב מהיכן להתחיל לענות ? ישנו פגם שאומר "דין פרוטה כדין מאה" ואת בטח מבינה למה אני מתכוונת. אני חושבת שעליך לחשוב קודם כל על עצמך,שלך יהיה טוב וזה לא סותר או מפחית מחשיבות הבעיה של הילדה. קשר חברתי הוא חיוני והכרחי לא פחות להתפתחות תקינה של הילדים. ומנסיוני הוא אף יותר חשוב. אך ברמת החשיבות , את הכי חשובה. אם יהיה לך טוב, אם תהיי מרוצה פחות או יותר כך תוכלי להעניק לבנותייך ולתא המשפחתי אהבה,הגנה,תמיכה וכו'. אין ספק שמעברים מרובים גורמים לתחושה של חוסר יציבות,דבר שחשוב מאד לקטנים וגדולים כאחד. אל תהססי או תתביישי לפנות לעזרה או לשתף אנשים קרובים ורחוקים.. אני בטוחה שהדברים ייסתדרו בסופו של דבר אך השאלה היא גם איפה ואיך זה משאיר אותך. ואני משוכנעת שבמבט לאחור כל התמודדות והכי קשה שתהיה רק תחזק אותך ותכין אותך להתמודות הבאה... אני איתך, מתי וכמה שרק תירצי כואבת את כאבך ושמחה בשימחתך!!!
שלום, מאז לידת ביתי לפני כשנה וחודשיים אני סובלת מחרדות שבאות לידי ביטוי במיוחד כשמדובר במצב בריאותי כוונתי היא שאני חיה בפחד נוראי שמשהו נוראי עומד לקרות לי ומה יהיה על ביתי . לפני שאני הולכת לרופא אני בטוחה כל פעם מחדש שהרופא מסתיר ממני מידע, ואני כל הזמן חושבת שיש לי סרטן. לדוגמא לפני מספר ימים הלכתי לרופאת משפחה שלי בגלל כאב גרון שיגרתי והרופאה בדקה אותי ושלחה אותי לבדיקת בלוטת התריס ובדיקות דם מהרגע שהיא אמרה לי שהבלוטה מוגדלת אני פשוט לא מתפקדת חושבת שחיי נגמרו ומה יהיה על ילדתי ובעלי. ועוד יותר כאשר עשיתי את בדיקות הדם הבדיקות היו תקינות לחלוטין אז נרגעתי טיפה אבל ברגע שעשיתי us של הבלוטה גילו שיש לי בבלוטה קשרים היפואקוגני ניגשתי לרופאת משפחה שלי רועדת ולמרות שהיא הסבירה שזה כלום בנשימה אחת שלחה אותי למיפוי של הבלוטה מה שנראה לי שהסתירה מידע ואני ממש הפסקתי לחיות מאותו רגע אני מרחמת על בעלי אני פשוט משגעת אותו. אנא עזרתכם הדחופה
לאילנה שלום. לפי דברייך נראה כי לידת ביתך היוותה צומת בה התעוררה החרדה לחייך. לידה הינה ארוע משמח, אך גם לצד השמחה עשויים להתעורר פחדים, חרדות ועוד רגשות שונים.הכניסה לתפקיד חדש- כאם כרוך בתחושת אחריות גדולה ומהווה שינוי גדול מאוד יחסית למצב הקודם. חשוב לנסות ולהבין יותר את הבסיס לחרדות אלו, את אופן ביטויין ואת השלכותיהן על הקשר עם ילדתך וגם עם בעלך- כפי שציינת. כדאי לך לפנות לאיש מקצוע בכדי שיעזור לך להבין את הדברים לעומקם. חשוב גם שתטפלי בבלוטת התריס, שלעיתים קשורה לשינויים במצב הרוח ובהרגשה. את מוזמנת להרחיב יותר כאן בפורום, או לטלפן אלי לטלפון הנייד (בלחיצה על שמי- יופיע המספר). בברכה. רוית.
השארתי כאן הודעה אתמול על שמי ולא קיבלתי תגובה . אני מבקש לקבל התייחסות לדברי מד"ר קפלן,דרור גרין או כל מישהו אחר ממטפלי האתר שיכול לעזור . בבקשה זה חשוב לי . תודה דורון
דורון שלום ד"ר פלד ענה לשאלתך למטה. אני מצטרף להמלצתו, פנה לייעוץ פסיכיאטרי. לא ניתן לדעת בוודאות במסגרת הפורום מה משמעות הדברים שאתה מתאר וכדאי שיבדוק את זה פסיכיאטר במפגש אישי. במידה ויש לך מטפל קבוע כמובן שעדיף לפנות אליו. בברכה ד"ר אורן קפלן
איך גורמים לחיים להראות טוב יותר??? לולה.
לולה יקרה כמו שאומרים היופי הוא בעיניי המתבונן . כך גם יופי החיים . אף אחד לא יכול לומר לך איך לגרום לחייך להיראות יותר טוב . את זו שצריכה להביט פנימה לתוך ליבך ונשמתך ולדעת מה עושה לך טוב . למשל בשבילי זה מוזיקה .אני מכור למוזיקה ולספרים . אני נהנה מזה . אני גם אוהב אינטרנט ,כמו שבוודאי שמת לב . אני לא יודע מה לומר לך מלבד העובדה שאת צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה לעשות בשארית חייך . להעביר את הזמן או למצות את החיים על כדור הארץ. תמצאי לך משהו שמעניין אותך ותקדישי לו תשומת לב ,תלדי להכיר את עצמך דרך אותו משהו. אם תתמכרי לרחמים עצמיים ולרגשות הדיכאון או לעצבות ,את תאכלי את עצמך ולא תוכלי להפסיק . תעשי מה שאת רוצה ,אוהבת וחושבת לנכון. תפנקי את עצמך מקווה שעזרתי דורון
מחזיקים תמונה שלי בכיס ומציצים בה כל עת שחשים ברע. סתתתאאאאממממם...... וברצינות: במקום לקבל תשובות פילוסופיות על משמעות החיים , מה דעתך לכתוב לעצמך רשימה של כל דבר העושה לך טוב? החזיקי את הנייר בכיסך ונסי להוסיף לו עוד ועוד. היי עסוקה באושרך. זכרי: האושר מורכב מחלקיקי זמן של תחושות נעימות. את "הזמן המאושר" - עלינו לברוא בעצמנו. כל טוב לך, Bs16
תודה תודה תודה. זאת ניראית לי העצה הכי טובה שקיבלתי... המון תודה. לולה.
כמה רעיונות מעשיים: שמים זר של פרחים על השולחן מתקשרים לחברה ישנה קונים דיסק שכבר מזמן רצינו הולכים לחדר כושר או לשיעור יוגה מחייכים מפסיקים לחייך עושים משהו משוגע לחלוטין מספרים עליו בפורום זה יש תקופות שהחיים קשים, הן גורמות לנו להעריך את התקופות בן החיים יפים רגע של עצב יגרום לנו להעריך את החיוך של אח"כ ולהנות ממנו לעשות לעצמך טוב זה המוטו
וואוו... אני כל כך צריכה את כל השכנועים האלה. אני מדפיסה את כל המכתבים האלה ולוקחת אותם איתי לכל מקום. יןם אחד אני אפרסם ספר עם כל הדרכים לאושר... אז המון תודה. אחד הדברים שגורמים לי אושר הוא להיכנס לפורום הזה ולקבל תמיכה ועידוד. תודה. לולה.
שלום, אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לעלות את הבעיה שלי. אני מרגישה שהחברות שלי נגדי. הן לא מסוגלות לפרגן לי, אפילו שרזיתי והן יודעות כמה זה חשוב לי, הן יורדות עלי. כאילו הן מקנאות בי. הן גם חושבות שאני מטומטמת, הן חושבות שאני לא מסוגלת לשלוט בדיאטה הזאת. ואני יודעת שכשארצה להפסיק עם ההקאות והשמירה על הכושר, אני אפסיק ברגע שאהיה מרוצה מאיך שאני אראה. איך להסביר להן שאלו החיים שלי ושיפסיקו להתערב? ובמקום לרדת עלי, שיתחילו קצת לפרגן... תודה. דפנה
דפנה שלום רב, ממעט הפרטים שרשמת נראה לי שאני רואה את הדברים קצת בשונה ממך. את מספרת על תהליך הרזייה שאינו נשמע נורמטיבי, וכולל שימוש בהקאות וכושר גופני מרובה. איכשהו זה נשמע מתאים להתחלה של הפרעת אכילה. חברותייך המציקות עושות זאת כנראה מתוך דאגה לך. מה דעתך על כך? וחוץ מזה, אולי תפרטי יותר מה קורה לך עצמך, ואיפה החברות מתחברות לכל עניין הדיאטה שלך. בברכה, טלי פרידמן
טלי. החברות שלי לא עושות את זה מתוך דאגה, ההיפך. ואני בטוחה בזה. הן כל הזמן מתערבות בדברים לא להן בכלל, הן רוצות שאני אפסיק עם הדיאטה כי הן לא סומכות עלי, ואם הן לא סומכות עלי סימן שהן לא חברות ובטוח שלא דואגות. ואין שום דבר רע במה שאני עושה, אני לא יודעת מאיפה הרעיון המטומטם הזה שזה מתקשר להפרעת אכילה כי זה ממש לא. ואולי במקום להגיד רק שאני לא בסדר, אנשים יתחילו להבין שאולי במקרה, הם לא בסדר.. אין להסביר להן שאלו החיים שלי? ושיפסיקו להתערב? (לא ענית לי מקודם)
דפנה יקרה. קראתי את ההודעה שלך, ונראה לי שבמקום לחשוב שהחברות שלך מקנאות בך את צריכה להודות להן. גם אני הייתי במצב שלך. התחלתי לרזות, כשכבר הייתי רזה- 1.60 ושקלתי 48. רק שאצלי ידעתי שאני רזה, ורציתי תשומת לב. בשלב מסויים איבדתי שליטה על מה שק'ורה ורק בזכות החבר שלי תפסתי את עצמי והתחלתי לאכול. תדאגי לעצמך ומהר!!!!! הקאות רק מזיקות!!!!! לולה.
לולה, אני לא רואה שום דבר פסול במה שאני עושה, מה רע בלרצות להיראות טוב? ואני זה לא את, אני שולטת על מה שאני עושה וכשארצה להפסיק, אני אפסיק. סתיו
אני בן 40 נשוי. לעתים תכופות אני מרגיש צורך לאונן. אני חושב על סקס המון. כמעט בכל רגע פנוי. כשאני רואה בחורה - דבר ראשון אני מסתכל על החזה שלה. זה נורמלי? כדאי לגשת לטיפול?
שלום עיסוק במין הוא דבר טבעי ובריא. השאלה לאן מנותב הדחף. אתה מציין שאתה נשוי ומרגיש צורך לסיפוק מיני שלא במסגרת הקשר הזוגי. האם זה קשור לדעתך למערכת היחסים שלך עם אשתך? האם זה דבר שתמיד אפיין אותך (ו/או את הקשר הזוגי שלכם) או האם משהו השתנה לאחרונה? יתכן שהמחשבות המיניות הן לא רק ביטוי לדחף בלתי נשלט אלא לתסכול וחסך בריגוש, לא רק מיניים. אם זה כך, חשוב לבדוק מדוע הריגוש הזה לא בא לביטוי בחייך (המציאותיים והרגשיים). לעיתים ניתוב של העדר ריגוש או הנאה בחיים לפנטזיות מיניות הוא רק סימפטום לדברים אחרים שמטרידים. אני מציין כל זאת כאפשרויות פתוחות ללא היכרות של ממש עימך. אנשים פונים לטיפול כאשר הם מרגישים שמשהו לא טוב קורה להם. במידה וזה מה שאתה חש, יתכן וכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. לא כדי להיגמל מהפנטזיות, אלא כדי להפוך את החיים ליותר צבעוניים כך שלא יהיה צורך לחוש אותם רק דרך פנטזיה המינית. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה
ד"ר שלום לך, להזכירך אני מקבלת סרוקסט מזה חצי שנה. בהוראת הפסיכיאטר התחלתי לרדת לחצי כדור במטרה להפסיק לגמרי בהדרגה. למעשה התחלתי את הסרוקסט בגלל התקפי סחרחורות ממושכים שהכניסו אותי לחרדות ולדיכאון. עם הסרוקסט אני מרגישה מצויין. כרגע אני לוקחת חצי כדור ז"א 10 מ"ג. בדיוק כשהתחלתי לרדת ליום כן יום לא (חצי כדור), היה לי התקף סחרחורות ונלחצתי מאוד. כמעט והכל חזר לי שוב וראיתי שאני ממש נמצאת על חבל דק. נראה לי שמוקדם להפסיק. שאלתי: האם אפשר להמשיך עם 10 מ"ג? האם זה אפקטיבי? אני מרגישה טוב ככה כי יש לי פחות תופעות לוואי עם חצי כדור. מקווה שתעזור לי כבעבר תודה רבה שגית
מצטער הייתי בכינוס של הפסיכיאטריה הביולוגית 10 מג זה מספיק למינון השגחתי (למנוע חזרה של חרדה) אבל לא מינון טיפולי סחרחורת בלבד איננה בהכרח חרדה - האם עשית בירור סחרחורת אצל נויורולג - אולי מדובר בגורם ניתן לטיפול
מהם הסימנים הראשונים למחלה
מהי תופעת ה- o.c.d ? כיצד מתמודדים עימה? מדוע קשה להתגבר עליה? ממה היא נובעת? מה עושים כאשר היא מפריעה בחיי היום-יום? תודה מראש
OCD שייך לתסמונות חרדה - יש מחשבות מתרידות ומדאיגות מלוות בריטואלים שנועדו להפיג את החרדה התסמונת ניתנת לטיפול יעיל על ידי תכשירים תרופתיים ממשפחת ה SSRI (כמו הפרוזאק) יש גם טיפולים התנהגותיים ופסיכולוגים אבל הם פחות יעילים ודורשים זמן רב - חודשים כאשר מפריע בחיי יום יום יש לטפל בהצלחה ניתן להסיג אותי בלחיצה על שמי בדף הפורום - אני יכול לעזור
גל שלום עיין באתר שלהלן הכולל הסברים http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום. אני סטודנטית לעבודה סוציאלית. אולי מישהו יודע להפנות אותי לאתרים ישראלים עם חומר בנושא של שרות סוציאלי בבתי חולים או צוות רב מקצועי. יבורך העוזר/ת רינה
רינה שלום רב, אני לא יודעת לגבי אתרים ברשת לגבי שירות סוציאלי בבתי"ח, אבל למה לא לפנות לשירות הסוציאלי עצמו בבתי החולים השונים? ואגב, זה לצורך עבודה? באיזה נושא? אם את מעוניינת אני אשמח לעזור. בברכה, טלי פרידמן
מחפשת מכון/ פסיכיאטר/ פסיכולוג מאזור הצפון שמתמחה בבעיות קשב ורכוז אצל מבוגרים?? על מנת לעבור אבחון וטיפול.
היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית בית-חולים רמב"ם בחיפה 8543191-04 או 8543190-04 הם לא מציעים טיפול פסיכולוגי, אבל זה המקום לברר אם ההפרעה נובעת מגורם אורגני או אחר, ולקבל החלטה על אסטרטגיה טיפולית. בהצלחה.
טלי... אני רוצה להפסיק להקיא... כ"כ רוצה להפסיק להקיא.... רציתי לעשות את זה פעם אחת היום,ממש אחרי פגישתי האחרונה עם הדיאטנית. פעם אחת...שהפסקתי להקיא באמצע שלה,השארתי הכל במקלחת איך שזה ,עשיתי בולמוס שני והקאתי שוב. נסיתי לישון,לא נרדמתי,אבל במשך שעה בערך הייתי רגועה... וקמתי...בולמוס שלישי... כבר לא יכולתי להקיא,הרגשתי את כל הגוף.אפילו את השרירים ברגליים. הקאתי קצת...ולא יכולתי.נמאס לי מהמקלחת.עם כל הציניות-כמה פעמים ביום אפשר להתקלח? דחפתי לעצמי אלכוהול כהרגלי...לפחות זה מזרז חילוף חומרים...אם עדיין נתן לעשות משהו עם חילוף החומרים שלי בכלל... למי אכפת מחילוף חומרים...אני רוצה להרדם כבר... פתאום החיים נראים עוד יותר ריקים.חשבתי שאחרי אהבתי המטורפת אל החבר הראשון,אני כבר אהיה מחוסנת מול השני. בולשיט! אותו כאב,אותה הרגשה . מוזר כי הוא לא היה מעולם מעורב בכתיבתי בפורום ובכל זאת גם הכתיבה נראית מיותרת שהוא לא לצידי. בכיתי,התחננתי שישמור איתי על קשר(ממש כפי שעשיתי עם הראשון), לפחות שאשמע את הקול שלו מדי פעם. הוא סרב... טלי הוא זרק אותי בדיוק מאותה הסיבה של החבר הראשון! ושניהם הבטיחו לי שהם לא יעזבו אותי לעולם! שניהם עזבו אותי בסוף מאותה הסיבה! בחיים לא יהיה לי יותר חבר,לא רוצה יותר אף אחד. ואל תגידי לי שזה ישתנה-לצערי, הבעיה הזו לא תפתר... אני רוצה להמשיך להקיא...אבל נמאס לי מהמים לא יכולה יותר לראות מים למה אני לא יכולה להקיא בשירותים?זה היה פותר כ"כ הרבה בעיות... אולי אני אנסה להרגיל את עצמי... עד שיום אחד אני אצליח להפסיק את כל הטירוף הזה...
אנג'ל יקרה, אין לי אלא לזעוק שוב ושוב את המילה:"טיפול", וכמה שיותר מהר יותר טוב. תשתפי את ההורים שוב, דברי על חומרת הדברים, או מצד שני פני לנציב תלונות חיילים בעניין המטפל הקיים. אני יודעת שאין לך כוח לכל זה, אבל זה הכרחי. זה בשבילך, לעצמך. אין ברירה אחרת. טלי פרידמן
ךא יכולה שוב עם ההורים יום שבת בבוקר קמתי עם חשק עז לאכול ולהקיא. לקחתי משהו קטן ובגלל שהוא היה קטן אז פחדתי להקיא במקלחת כתמיד כדי שאני לא ארעיש מהמאמץ.אז הלכתי לגינה.התחלתי להקיא ואז היא יצאה "מה את עושה?אה..בא לך להקיא" ונכנסה...ולא דיברה על זה מילה יותר. ששאלתי אותה מה עם טיפול והיא אמרה שהיא חשבה עלזה לעומק וזה יכול לחכות כמה חודשים. "רק אם זה דחוף תגידי לי,ותהיי פיירית -תגידי רק אם זה דחוף"... "אם תגידי שזה דחוף וזה ממש ממש נחוץ ,אז נוותר על האוטו ואל תשכחי שאין לי איך לסוע לעבודה".... קשה לי להודות בפני עצמי כמה שזה דחוף אז אין אני אגיד לאנשים תוותרו על החלומות שלכם,המצב שלי קשה המצב שלי קשה?
אנג'ל, את יודעת מה אני רואה? שאת מנסה להאשים את עצמך בהכל.להעניש את עצמך ולא עשית שום דבר רע.את לא אשמה במה שקרה לך עם החבר שלך,ולכן אין שום סיבה שתענישי את עצמך.לא באנורקסיה,בבולמיה או בשתייה.את בסך הכל צריכה עזרה.לדבר,להוציא ולפרוק את כל מה שיש לך על הלב.להרים ידיים זו לא הדרך.מכל תקופה קשה אפשר לצאת ולראות את האור,וזה יקרה לך בעולם הזה,פה.אל תתיאשי מעצמך,ואל תחשבי כל הזמן שאת סובלת משיגעון.את בסך הכל צריכה עזרה,לדבר עןם מישהו ולהפסיק להעניש את עצמך בהכל.אולי כן כדאי שתאמרי להורים שזה כן חשוב,שזה כן דחוף כדי שסופסופ תצליחי לדאוג לעצמך ולהרגיש טוב יותר עם עצמך.לא עשית שום דבר רע ואת לא צריכה לסבול בשקט,מותר לך לדבר על מה שעובר עליך ולכתוב את כל מה שאת מרגישה.יש בך המון מה לתת.את לא לבד.
רציתי להתקשר אלייך היום ולומר לך שהחבילה שלך הגיעה אבל לא היה לי אומץ אחרי אתמול.מלבד הבכי וההיסטריה שספגת ממני אתמול,ספגת ממני משהו נוסף-העצבים שלי. ואל תגידי לי "את יכולה לצעוק עלי כמה שבא לך.אם לא תגידי לי בפירוש ללכת אני לא אלך". את יודעת שזה לא עובד ככה. כעסתי אתמול עלייך כי הרגשתי שאת מטיפה לי עם האופטימיות שלך והחשיבה החיובית. בבוקר,לא הבנתי באיזו זכות את אומרת לי לעשות משהו כ"כ בלתי אפשרי כמו לחשוב לחיוב. אבל היום יום חדש....עדיין כואב מאוד...אבל איפשהוא אני מרגישה היום מלבד הכאב את התוצאות של דברייך אתמול.את צודקת-זה מדבק. אני לא אגיד להורים שזה דחוף.אני לא בסכנת חיים.אני צריכה להיות רזה לפני שאני אפרגן לעצמי טיפול. ככה אני.לי לא מגיע מה שלך הגיע. את באמת ההשתקפות של דברייך.גם שאת לא רזה את שווה הרבה ומקסימה ומיוחדת כמו שאת. מה גם שאת כן רזה... טוב,שוב בלבלתי לך בשכל. תודה על כל מה שאת עושה בשבילי. שבת שלום וסופשבוע נעים
