פורום פסיכולוגיה קלינית

אחרי שקראתי את תשובתך אליי בדף 142 אני חושב שאני חווה התקפים כפי ששאלת רציתי לשאול אותך איך אני יכול לברר מה מצבי ולמי אני פונה?

בן שלום הצעד הנכון הוא לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי. לאחר שיחה עימך ניתן יהיה לאבחן בצורה מדוייקת יותר את הבעיה ולהמליץ על טיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בן (14) אשר חולה בסכיזופרניה.... לאחרונה החלה ביתי בת השש וחצי להגיד שיש לה פחדים (גם הבן אומר כך). התייעצתי עם פסיכולוגית לגבי איבחון והיא אמרה שאפשר לעשות הערכה או אבחון דיאגנוסטי. השאלות שלי הן: 1) מה ההבדל בין השניים ? 2) האם אבחון דיאגנוסטי יכול לתת תמונה מדוייקת לגבי מבנה האישיות שלה גם בעתיד ? אני רוצה לציין שההתפתחות שלה הייתה ועדיין תקינה... אצל בני הסימנים למחלה החלו בסביבות הגיל הזה אך ההתפתחות שלו לא הייתה תקינה. והמחלה התפרצה בגיל עשר !!!! אנא כיתבו לי את דעתכם!!!

לצערינו אין היום עדיין אפשרות לאבחן סכיזופרניה ליפני התפרצותה יש קבוצה בגרמניה המנסה לפתח כלי איבחוני קליני כזה אבל היא עדיין לא הצליחה להוכיך את יעילותו. ידוע שהסיכוי לחלות במחלה הוא 12% עם יש חולה במשפחה זה מותיר 88% שלא תפרוץ מחלה

סכיזופרניה איננה מחלה מדבקת

שאלתי שאלה ובקשתי את התייחסות של צוות הפורום. האם הצוות לא מתייחס לתוכן ההודעה? אודה לכם מאד על תשובתכם!!!

אליאן שלום. אני קוראת את חרדתך בין השורות. הפחד מפני המחלה הינו מובן, וקיים כנראה באופן כזה או אחר אצל כל אחד מבני המשפחה. מאוד יתכן שילדתך הקטנה מגיבה לפחד הזה בפחדים משל עצמה. אינני יודעת להשיב לך באופן מדוייק בגלל מיעוט הפרטים עליה- ולא רק מבחינה התפתחותית (ממה היא פוחדת? איך היא מתפקדת במישורים הרגשיים, החברתיים? האם היא במסגרת בי"ס? ואיך הקשר שלה עם אחיה? האם הוא בבית, או מאושפז? )ועוד המון שאלות בכדי לנסות ולהבין יותר את התמונה המלאה. קצת קשה לעשות זאת במסגרת זו- אבל אם את מעוניינת, אנו יכולות לנסות. רחל כתבה לך דברים נכונים ואמיתיים לגבי הטראומה שבמחלת ילד, הכעס, הבדידות והחרדות המתעוררות. במצב כזה נדרשת תמיכה כנה ומכילה והדרכה לגבי ההתמודדות היומיומית. לעיתים הקושי הינו כל כך מציף, שקשה להתפנות לדברים אחרים. אני עונה לך בזהירות בכדי לא להוסיף עוד חרדות או תחושות קשות. אבחון דיאגנוסטי יכול לשפוך אור לגבי תמונת המצב העדכנית, לזהות את הקשיים ולהדגיש את החלקים הטובים. עד כמה שידוע לי- הוא אינו מנבא באופן מדוייק את העתיד, אלא שבעזרת ראייה יותר רחבה של המצב הנוכחי- ניתן יהיה לבחור טוב יותר את סוג העזרה הנדרשת. הלוואי והיתה לי תשובה ברורה יותר לתת לך. את מוזמנת לפרט יותר- עד כמה שתרגישי בנוח - ואנו נעשה כמיטב יכולתנו לעזור. בהצלחה. רוית.

העניינים מסובכים מאד. אז כך, יש לי שלושה ילדים הגדול 14 אושפז בגיל 10 לשנתיים ומזה כשנתיים שהוא בבית. הבת- בכיתה א- ילדה מדהימה ובוגרת, מתפקדת בכיתה בסדר גמור. אתן דוגמא, היום היא שיחקה עם הבובות שלה והבן הגדול בא ואמר לה שהוא רוצה לשחק איתה ולהיות התינוק היא אמרה לו לא שאי אפשר ואז הוא אמר שהוא יהיה האח הקטן אז היא אמרה שלא ,שאי אפשר שהוא יכול להיות האח בן ה 16 הגדול והוא אמר בסדר ואז היא אמרה לו שלא שהיא רוצה לשחק לבד. היא מבינה בתחושות שלה שזה לא נורמאלי מצד אחד אבל מצד שני היא כנראה מנסה להיות איתו בסדר כביכול. יש לי עוד ילד בן חמש וחצי מקסים שרוב הזמן הוא רב עם אחיו הגדול. הילדים הקטנים היו עדים מגיל מאד צעיר לכל מה שמשתמע ממחלת הסכיזופרניה. כמו כן גם האישפוז. ובעלי,כמעט ומחוץ לתחום. לא מסוגל לקבל ולהבין ומשתדל להעליב ולפגוע כמה שיותר. אני רוצה לציין שאני בתחילתו של תהליך של הוצאת הילד מהבית לפנימיה! וזאת לטובתו ולטובת יתר הילדים. הכל מתפרק ומתפורר ואני לא מסוגלת יותר להתמודד עם המחלה הזו.. מן משפט שלמה... הבית לא יכול להוות מסגרת חמה ותומכת ועל כן אין לי ברירה. אני בכלל לא יודעת מהיכן להתחיל להסביר לילדים ואיך.. בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ ,והארץ הייתה תוהו ובוהו... כך זה אצלי. אין לי מושג מה ועל מה אני צריכה לכתוב ואם אפשר לשאול שאלות יותר ממוקדות אשמח לענות. תודה על התשובות!

איך מוצאים פסיכולוג ? אני מעוניינת בטיפול - בעיות של בטחון עצמי , חברתיות הערכה עצמית נמוכה... לאיזה סוג של פסיכולוג אני צריכה לפנות? איך מוצאים אחד טוב ומתאים? פותחים ספר טלפונים? אין לי המלצות מאף אחד. אשמח להמלצות על פסיכולוגים באיזור רמת גן תל אביב !!!

למיכל שלום. את יכולה לטלפן אלי- בלחיצה על שמי יופיע המספר. התקשרי ואנסה להמליץ לך על פסיכולוג. בברכה. רוית.

שלום רב ברצוני לקבל עזרה ביעוץ ,איך מוצאים פסיכולוג.

מיכל שלום רב, את יכולה להתקשר אליי, ואנסה לעזור לך במציאת מטפל/ת לפי רצונותייך, יכולותייך וכו'. את יכולה ליצור קשר לפי הפרטים שבכרטיס האישי שלי (תקליקי על שמי). בברכה, טלי פרידמן

שלום ד"ר אני בחורה בת 21 עובדת בחברת הייטק באזור המרכז.אני עובדת שם כבר 4 חודשים ועד לפני שבועים הייתי בקשר ידידותי ואפלטוני לחלוטין עם אחד העובדים הוא בן אדם מבוגר ונשוי. כל הזמן הוא היה מחמיא לי על איך שאני נראית ולפעמים בצורה ממש בוטה כל מיני הערות ואני לא ממש הגבתי לזה אבל הייתי אומרת לו שיפסיק עם זה כי זה מביך אותי אבל זה לא ממש עזר. הוא גם לא בקשר טוב כ"כ עם אשתו והוא היה מספר לי הרבה דברים אישיים וגם אני לו. והוא היה מאוד מזדהה איתי . אבל אני תמיד הרגשתי שהוא רוצה אותי יותר מאשר רק ידידה ואז התחלתי לתפוס מרחק ממנו כי הוא התחיל להגיד לי שנראה לו שהוא מתחיל להתאהב בי ומיד אחרי שהוא אמר את זה תפסתי ממנו מרחק כי הוא נראה בן אדם קצת מפחיד ולא רציתי שהוא יעשה לי משהו. זהו ומאז אני לא מדברת איתו והא כל הזמן מציק לי במבטים כועסים ומאיימים כאלו. אז סיפרתי את זה לחברתי בעבודה והיא אמרה לי שזה נחשב כהטרדה מינית כמעט. אני ממש לא יודעת מה לעשות כי אני די מפחדת ממנו שהוא ייטפל אלי. חברה שלי שהיא מבין המנהלים שלי הלכה עם זה הלאה וסיפרה לבוס שלו והוא דיבר איתו ואמר לו חד משמעית שיתרחק ממני. אני מרגישה קצת רע עם זה אבל מצד שני יותר בטחון . הייתי רוצה שתתן לי את דעתך המקצועית תודה

מיכל, אצלי זה נגמר באיום בפנייה למשטרה ובהעברת הדברים לאשתו. עדי

מיכל שלום רב, אני חושבת שקודם כל עלייך להגן על עצמך ןלשמור על עצמך מפני פגיעה אפשרית. כפי שאת מתארת את התנהלות הדברים נראה כי אכן עשית את הדבר הנכון. לעיתים אנו חשים אשמה או רגשות אחרים אשר מונעים מאיתנו להגן על עצמנו. נהדר שחברתך פעלה כפי שפעלה. היא תרמה לך לתחושת הבטחון, ואת גם חשה את זה ויודעת להצביע על תחושה זו. זה העיקר. תשמרי על עצמך, בברכה, טלי פרידמן

את לא צריכה להרגיש רע עם זה - פעלת בכיוון הנכון - כל אחד מעדיף "להיות בסדר" עם כולם - אבל זה לא מציעותי - ותמיד ישנם מצבים כאלה - תהיי בטוחה בכוון שלקחת - בהצלחה

אני בת 26 ולאחרונה גיליתי שיש לי הרגל לתלוש שערות משערות ראשי. התופעה הזאת מחריפה ואיני יודעת כיצד להפסיק. הייתי רוצה לדעת מהן הסיבות לתופעה וכיצד ניתן להתגבר עליה. אנשים מעירים לי על כך. מה לעשות?????

יתכן ומדובר ב tricotilomania פני לפסיכיאטר לאבחון - אם באמת מדובר בטריקוטילומניה מדובר בהפרעה שלא מגיבה טוב לטיפולים תרופתיים ובכלל לכל טיפול - הטיפולים שהראו יעילות חלקית הם טיפולים התנהגותיים - במקרה וזאת האבחנה תחפשי מטפל התנהגותי לבעיה

אני בת 25 מזה שנתיים אני סובלת מתופעה מאוד מפריעה לי ואני לא יודעת מה הסיבה אם היא נפשית או גופנית למרות כל הניסיונות שלי לא הצלחתי לפתור את הבעיה. הבעיה היא שיש אזה תקופות שאני לא יכולה לאכול בכלל וזה נמשך לכמה ימים בפעם האחרונה היתי בלי אוכל 15 ימים וירדתי 12 קילו מבחינה בריאותית הכל בסדר גמור בדיקות הדם מצוינות לא מצאו אצלי שום סיבה לדבר הזה וזה קרה לי כבר כמה פעמים אבל לא בתקופה כזו גדולה וזה קורה בעונת הקיץ יותר מהחורף וזה לא קשור במצב הרוח או במצב הנפשי. אודה לכם אם תעזרו לי או תגידו לי למי לפנות. אני מאזור הצפון. תודה מכל הלב

s.o שלום רב, אני קוראת את מכתבך אך טרם מצליחה להבין את מהות הבעיה: האם הירידה במשקל קורית בשל התכווננות שלך לצורך הירידה, כיצד את מורידה בבת אחת את כל המזון וכיצד הגוף מגיב וכו'. בבקשה תרחיבי אודות התופעה עצמה, ואנסה לייעץ בהמשך. בברכה, טלי פרידמן

הירידה במשקל לא היתה בכונה, פשוט שכל פעם התקרבתי לאוכל הרגשתי שאני נחנקת ולא יכולתי להכניס שום דבר לפה. עשיו אני מרגישה בסדר אבל באותה תקופה וגם כמה ימים לאחרי {אחרי שחזרתי לאכול} הרגשתי כל הזמן חולשה חזקה בכל הגוף ורצית רק לישון {אני עובדת כמזכירה 8 שעות ביום} הרגשתי כאבים בכל הגוף אבל בבדיקות הדם התוצאות יצאו בסדר גמור, כשאני לא אוכלת אני לא עושה את זה בגלל שאני רוצה לרזות אני מרוצה מהגוף שלי גם איך שהיא {הגובה שלי הוא 155 והמשקל שלי לפני (המחלה?) 85 ועכשיו 67} . אני לא יודעת למה זה קורה ואיך אבל אני מרגישה שכל פעם שאני מריחה אוכל אני פשוט לא יכולה לאכול למרות שניסיתי כמה פעמים להתגבר על זה אבל ללא כל הצלחה . אודה לכם אם תעזרו לי אני מפחדת שזה יחזור עוד פעם. s.o.

סוזן יקרה, אם לתופעה אין קשר למצבך הגופני או הנפשי, קשה יהיה לסייע לך. אני משער שיש לתופעה זו סיבה, ואם הרופאים לא מצאו כל סימן לבעיה פיסית, אולי כדאי שתתייעצים עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט המומחה בבעיות אכילה. אם תרצי מידע על מומחים באזור הצפון, שלחי לי אימייל ואנסה לסייעה. בברכה, דרור גרין

אודה לך על כל עזרה שתוכל לתת לי ובמיחוד אם תוכל להפנות אותי למישהו שיוכל לעזור . ואם תרצה עוד אניפורמציה אוכל לתת לך . תודה מכל הלב s.o.

חסרה אנפורמציה - האם את מרגישה את עצמך שמנה?

לא בכלל לא אני מאוד מרוצה מעצמי ואני לא נחשבת לשמנה.

שלום רב, כשהייתי צעירה חשבתי שלא צריך לשמור סודות. החיים לימדו אותי, שלפעמים נכפה עלינו לחיות עם סודות, אשר גילויים עלול לפגוע אנושות באחד האנשים היקרים לנו. שאלתי היא, האם במהלך טיפול אצל פסיכולוג, חיוני לחשוף סוד כזה, או את עצם קיומו. מעבר לשאלת החסיון, הרי ברור שגם הפסיכולוג הוא בן אדם, ולפעמים יתכן והוא גם מכיר את האנשים אשר בהם מדובר. תודה

ענתי שלום החשש לגלות את הסוד פן יתגלה מובן. לעיתים אנו חשים אשמה על הדברים שאנו יכולים לעשות באופן פוטנציאלי מבלי לעשותם בפועל, ואולי זה המנגנון שעובד סביב סודות. השאלה מהו המחיר של שמירת הסוד. במידה והסוד מספר משהו עליך, על מערכות היחסים שלך, והוא יכול להאיר את התהליך הטיפולי באור נוסף או אחר, חבל לפספס את הפוטנציאל שבו. כמו כן, התחושה שיש לך סוד שאת מסתירה מהפסיכולוג שלך משפיעה גם היא על הרגשתך מולו, על האמון שאת חשה כלפי וכו'. הפתרון לדעתי הוא לדבר עם הפסיכולוג על כך שיש לך סוד ושאת חוששת לספר אותו. זה בפני עצמו עשוי לפתוח דברים חשובים. ברמה הפרקטית, קיימת חובת חסיון רפואי על כל הנאמר בחדר הטיפולים. במידה ואת חוששת שהדברים ידלפו החוצה גם "בלי כוונה" תוכלי פשוט להדגיש עד כמה את רגישה לעניין. אני מתאר לעצמי שהפסיכולוג יבין ויוכל להתפתח בינכם דיאלוג בנושא. אח"כ תוכלי להחליט האם לספר או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ענתי יקרה, החשש מפני גילוי וחשיפה על-ידי הפסיכולוג הוא מובן והגיוני. זהו חשש המלווה כל מי שמתחיל בטיפול נפשי. עם זאת, הסיטואציה המיוחדת המאפיינת את הטיפול הנפשי יוצרת מצב מיוחד המבטיח סודיות מוחלטת, מצב המעוגן גם באתיקה של הפסיכותרפיה. למעשה, ליצירת יחסי אמון בין המטפל למטופל יש מקום מרכזי בטיפול הנפשי, ובלעדיה לא יתכן התהליך הטיפולי. לרוע המזל, דווקא מי שנזקק לטיפול נפשי מתקשה לעתים קרובות לתת אמון במטפל, וכך נמנעת ממנו העזרה שהוא כל זקוק לה. לעתים, היכולת להתגבר על החשש ולהתחיל בטיפול, באמצעות מתן אמון במטפל, היא עצמה בעלת ערך טיפולי ניכר. אני מקווה שתצליחי להתגבר על החשש ולהתחיל בטיפול, מבלי להסתיר מן המטפל את קשייך ואת חוסר האמון הבסיסי. בברכה, דרור גרין

שלום, לאחרונה אחי מתנהג בצורה קצת חריגה . לדוגמא אם מישהו עובר מאחוריו ומבהיל אותו בטעות הוא נבהל מאוד ומהבהלה הגדולה הזו הוא מתחיל להעלות כל מיני חרדות שמא קרה לו משהו או אם מה " התקף לב " שהוא קיבל מהבהלה זה יכול להזיק לו או לגרום לו לאיזה נזק במוח ( כדבריו ) . זה קורה לעיתים ואז אני פשוט מראה לו שזה לא הגיוני ולמה זה לא יכול להיות אך לוקח זמן מה עד שזה מרגיע אותו .אחי נער בן 15 . ברצוני להוסיף כי בחייו הקצרים הוא עבר מספיק זכרונות לא נעימים ואף דיי טראומתיים( לפני כחצי שנה ) - האם יכול להיות לזה קשר ? אציין כי התנהגות זו הופיעה לאחרונה ( חודשיים אחרונים ) . אני יודעת שזו לא התנהגות רגילה ולכן פניתי אליכם לבקשת עזרה/יעוץ בעניין . אל תפנו אותי לפגישות עם רופאים כי זה פשוט לא יקרה . מקווה שתוכלו לעזור לי . תודה .

מודאגת שלום אם אינני טועה כבר שאלת אותנו בנושא. לצערי אין תשובה אחרת מאשר להפנות את אחיך לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי. במידה וישנם בעיות רגשיות או נפשיות חשוב לטפל בהם ולא להזניח אותם. ההמתנה שאולי יהיה יותר טוב עם הזמן גובה לעיתים מחיר יקר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנה בערך הייתי בלחץ נפשי והחלו תופעות פיזיות טעם מתכתי בפה שלשולים, כאבי ראש, חיוורון ועוד, דבר שלא חוותי בחיי.יש לציין שזה היה במקביל למציאת חידק בצואה דבר שכנראה הבהיל אותי מאוד שהרי אני איפוכונטרית (לדעתי)והגביר את הסמפטומים הנלווים לחידק. האם יתכן שאימצתי בעקבות הלחץ ששהיתי בו את התופעות הנלוות לחידק בצואה ללחץ. האם למרות שאני מרגישה נפשית טוב בעקבות טיפול פסיכולוגי שהיה משולב בלקיחת כדור סרוקסט תתיכן חזרה של תופעות פיזיות בגלל שהפסקתי לקחת את התרופה סרוקסט (לאחר חודשים) שבועים לאחר ההפסקה החלו שילשולים טעם מתכתי, כאבי ראש. עתה מזה שבוע הם פסקו, אבל החלו גירודים בגוף, ובנוסף במהלך התקופה הזו ישנם שטפי דם מעין נקודות פזורות על שטח קטן ברגלים שצצים ונעלמים מדי פעם האם זה תופעה מוכרת המאופינת כלחץ. אני פשוט לא מבינה מדוע כשסוף סוף התחלתי לראות שהדברים מסתדרים לי צצים התופעות הפיזיות הללו שמלחיצות אותי ומפנות את כל האנרגיות שלי אליהן.

קשה לדעת מה "הביצה ומה התרנגולת" נראה שיתכן וישנם גם בעיות גופניות וגם נפשיות המזינות זה את זה במעגל סגור - פסיכיאטר טוב שהוא גם רופא ומבין במחלות גופניות יוכל לעזור לך

אני רוצה למות, וכל כך עצוב לי. עצוב לי להשאיר את אחותי הקטנה לבד. אני מקווה שתסלח לי אם אשאיר אותה לבד. ושלא תשכח אותי. אף פעם. הלוואי ויכולתי למצוא דרך קלה לעשות את זה.

ככה שאם היא חשובה לך אולי כדאי שתשארי לא?

שלום לך קודם כל כל הכבוד לך שגם במצבך הנפשי אתה חושב על אחותך עוברת עלייך תקופה לא קלה אז תזכור תמיד שאחרי הירידה תמיד באה העליה אני מאחלת לך שתמצא את השביל אל האור והאמת החיים שלנו יפים רק לנו בעייננו קשה להבחין בכך אני שולחת לך אור אהבה ואנריגיות חיוביות שיעזרו לך לחזור ליהיות מאושר בהצלחה הדס

היי אני רוצה לספר לך משהו ואולי זה יעזור לך לראות דברים קצת פפורפורציות...... אני מאושפזת כבר כמעט שנה בשל דכאון קשה ניסיתי להתאבד כמה וכמה פעמים והייתי על סף מוות אבל הצילו את חיי ותאמין לי היו לי מספיק סיבות מאוד טובות למות בגללן אתן כמה דוגמאות החבר שלי ניסה לאנוס אותי בגיל 12 לאחר מכן כמה וכמה פעמים היו הטרדות מכל מיני גברים שאני לא מכירה כלל וגם אבא שלי החורג ניסה לגעת בי המשפחה שלי שונאת אותי ותמיד הייתי כבשה שחורה ההורים שלי התגרשו ואף אחד לא רצה אותי אצלו אבל בסוף חייתי אצל אבא שלי והוא זרק אותי מהבית בגיל 13 בגלל אישתו החדשה כיום הוא עבר לקנדה ואני גרה עם אמא שלי ואבי החורג, אני הייתי בבולמיה ועד היום קשה לי לקבל את הגוף שלי ......ויש עוד סיבות רבות זה רק קומץ מהבעיות שלי......אבל כמה שהחיים קשים תמיד יש גרוע מזה ואין סיבה בעולם להרוג את עצמך תקח לדוגמא את כל אלא שעברו את מלחמת העולם השנייה ברעב, בהשפלה, בבדידות ובחוסר כל רכוש אבל תראה איך אנשים החזיקו וניסו להשאר בחיים בשבילך ובשביל כל הדורות שאחרי ותראה את כל הרעבים באפריקה ואת הילדים שההורים שלהם מכרו אותם לעבדות בשל סיבות דתיות או בשל בעיות כלכליות..... אני למשל רוצה להיות שחקנית אך איני משלה את עצמי שבטוח אהיה אבל איך אני אדע אם אני יהרוג את עצמי???? ואל תשכח שאחרי המוות אין כלום לא שמחה ולא עצב ולא אהבה ולא כלום!!!!! ואם אתה מאמין בגלגול נשמות אז אתה בעצם תחזור לאותו מקום כל פעם רק במצב קשה יותר אז בשביל מה...?? אני מקווה שקצת הארתי לך את העיניים ובכל זאת אני לא מתיימרת היום להיות אדם הכי אופטימי כי אני לא!

שלום לך קודם כל כל הכבוד לך שגם במצבך הנפשי אתה חושב על אחותך עוברת עלייך תקופה לא קלה אז תזכור תמיד שאחרי הירידה תמיד באה העליה אני מאחלת לך שתמצא את השביל אל האור והאמת החיים שלנו יפים רק לנו בעייננו קשה להבחין בכך אני שולחת לך אור אהבה ואנריגיות חיוביות שיעזרו לך לחזור ליהיות מאושר בהצלחה הדס

גם אני.... אני בטוחה שלא ישכחו אותנו, ולא יסלחו לנו לעולם. וגם אם הכעס יעבור אחרי זמן מה, אולי נגרום נזק לאחרים? במוח שלי צרובה התמונה של חברה קרובה שניסתה להתאבד, ומצאתי אותה לפני....נכון שהיא חייה עכשיו, (איזה הצלה, אה?...) אבל ההרגשה שהיא החרה ללכת ולהשאיר אותי לצרותי כאן, לבד, בלעדיה. זה לא ניסבל. אז נחשוב על המשפחה וחברים. אני מדמיינת לעצמי שאני כמו צדיקה מעונה, מוכנה לסבול ולחיות למען אחרים..... בשבילי זה עובד. (סתיו- זה העונה שאני הכי אוהבת.....וחורף...)

סתיו יקרה, אני רק רוצה לשלוח חיבוק חם. אני מחזיקה בעדינות את ידייך. נשארת כאן. איתך. עד יעבור זעם. וגם אחרי זה אשאר כאן, גם בשבילך טלי פרידמן

שלום לסתיו. לפני שתממשי את רצונך אני מעוניין להציע לך מצבה במחיר מבצע. אנא פני למעל המצבות שלי ביבנה. יש לי מבחר מאד מגוון וגם דוגמאות. בברכה דני עבודות שיש - א. תעשיה יבנה - החרושת 21.

רציתי להגיד לדני שאת הבדיחות שלו הוא יכול לשלוח לבזוקה אולי שם מישהו ישים עליו.... ולסתיו שנשמעת דווקא חמודה (בת כמה את?)שאין לך שום סיבה למות גם אם כרגע קשה זה בטח יחלוף , הזמן הוא תמיד התרופה היעילה לכל מכאוב..... בטוח שיש לך סיבות טובות לחיות אחותך למשל! ומה עם ההורים , דודים, דודות, בני דודים , חברים , חברות ...ובעיקר ואת עצמך!!!!!!! הסתכלי תמיד על חצי הכוס המלאה ולא על החצי הריק.... הרבי לחייך לסביבה והחיוכים יחזרו אלייך ויציפו אותך בחום ואהבה .... עשי מה שטוב לך והתעלמי מהשנוא עלייך!!!!

לקוראים. אני תלמידה, בכיתה י"א, מתחילת השנה אני מרגישה שאין לי כוח לכלום. אני לא מסוגלת ללמוד, אני יותר בבית מאשר בביה"ס, לא ישנה. אין לי אפילו כוח לדבר עם חברות, או ההורים. ואני רוצה שפשוט כולם יניחו לי. מה קורה לי? למה אני ככה? פעם הייתי כל כך אנרגטית, והיום כאילו כל האנרגיות נעלמו. מתי זה יעבור?

ענבר שלום רב, האם מדטבר באנרגיות פיזיות בעיקר, או אנרגיות נפשיות. לא היה ברור מדברייך במה בדיוק מדובר ומה את מרגישה. אולי תפרטי יותר? ייתכן וגם עובר עלייך משהו פיזי ש"גומר" לך את הכוחות? אשמח אם תפרטי יותר, וכך אוכל להתייחס. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, אם הייתי יכולה להבין מה קורה לי אולי יכולתי להסביר את עצמי יותר טוב. מה כוונתך בכוח פיסי? חוסר השינה? ענבר

ענבר יקרה, ההודעה שלך מזכירה לי את ימי התיכון, ולפעמים אני תוהה מדוע כולם אינם מרגישים כמוך. זו תקופה לא קלה בחייך, עם לחצים גדולים מצד הסביבה ושינויים גדולים מבפנים, ולא קל לעמוד בכל זה. לפעמים פשוט יש חשק לעזוב את הכל ולא לעשות כלום. מובן שאינני יודע מדוע זה קורה לך, ומתי זה יעבור, הרי אינני מכיר אותך ואינני יכול לנחש את הנסיבות האישיות שלך. אני משער שלו ידעת, היית מספרת מעט יותר על הסיבות למה שאת מרגישה. אבל במצב שאת מתארת, לפעמים קשה אפילו לכתוב ולהסביר, ואני לא אשאל שאלות. למרות זאת, משהו בהודעה שלך נשמע מעודד. כתבת שאין לך כוח לדבר עם חברות ועם ההורים, ולמרות זאת משהו בתוכך דחף אותך להתאמץ ולכתוב לנו כאן, בפורום, את מה שאת מרגישה. זהו אותו כוח חיים פנימי, המייצג את כל האנרגיות שפעם הפעילו אותך, ואינו מניח לך לשקוע. אם תרצי, תוכלי להמשיך ולשוחח אתנו כאן בפורום, ולאט לאט אולי נוכל להבין ביחד את מה שעובר עליך בימים אלו. ואולי, אם תרצי, נוכל לסייע לך למצוא אוזן קשבת במקום אחר, מישהו שיוכל להבין ולהושיט לך יד. ובינתיים, אני מושיט לך יד של תקווה, ואשמח לראות אותך כאן שוב. שלך, דרור גרין

שלום רב, לפני 4 חודשים עברתי משבר נפשי שארע עקב פטירת אחותי ופרידה מבן זוג. הלכתי לטיפול פסיכולוגי, בו אני ממשיכה אך התעקשתי לקבל גם עזרה פיזית, כי לא יכולתי לסבול את חוסר האונים בו הייתי שרויה: כלומר התחלתי לקחת סרוקסט כדור של 0.2 ליום. עליי לציין שהפסיכולוג התנגד לכך. לאחר חודש שחזרתי למסלול חיים רגיל, התחלתי להרגיש רע עם עצם הרעיון שאני לוקחת כדורים. החלטתי להפסיק, ללא ידיעתו של הפסיכיאטר אליו הלכתי ( ובעידודו של הפסיכולוג) לכן במשך שבוע התחלתי לקחת 1/2 כדור ליום, כשראיתי כי אין כל השפעה על קצב חיי ומצבי רוחי, התחלתי לקחת 1/2 כדור ליומיים, את זה הספקתי רק פעמיים, לאחר מכן (שלא או שכן במודע) שכחתי במשך חמישה ימים לקחת והיום שוב לקחתי חצי. כל זה לא מפני שאני זקוקה להם אלא רוצה למנוע הלם לגופי, ולעבור את התהליך בהדרגה. האם מפני שעד עכשיו לא השפיע הדבר כהוא זה, יכולה אני להפסיק בכלל? מה הדרך בה כדאי בכלל לעבור תהליך זה? למה עליי להיות ערה? תודה רבה ובכלל- עבודתכם חשובה כל כך, ועפ"י עיוני באתרכם נראה כי אתם עוזרים לאנשים רבים, כל הכבוד.

הפסיכולוג שלך הוא לא רופא. אם פסיכיאטר קבע שלפי קריטריונים רפואיים עלייך לקבל טיפול תרופתי ואת לא שלמה עם ההחלטה עלייך לפנות לחוות דעת נוספת אצל פסיכיאטר אחר. לו הייתי יודע מה שמו של הפסיכולוג שלך הייתי פונה לשלטונות לערוך כנגדו חקירה. לפי ניסיוני ארבעה חודשים הם לא זמן מספיק לחוות את כל התהליך הטיפולי הפסיכולוג שלך לא עובד בחינם ואין להוציא מכלל אפשרות שהוא התנגד לכך שלא תקבלי טיפול תרופתי נעוצה בכך שהוא חושש לאבד הכנסה תודה שאול

עד עולם אהבתיך, אחותי

השב לי בבקשה על השאלה שניתנה על האחוזים הנפוצים המעודכנים באוכלוסייה על הפרעות אכילה ועל ההבדלים בין המינים . האם השאלונים eat-26 ו edi תורגמו לאמהרית או לרוסית? תודה על המענה

אושרית, ראי תשובתי לעירית, בשאלה הקודמת לשלך. בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני עושה עבודה בקורס "פסיכולוגיה של גיל הנעורים" הנושא הוא הפרעות אכילה, אני מחפשת מאמרים (בעברית) ברשת, חשבתי אולי תוכל להפנות אותי. העבודה עוסקת בפסיכופתלוגיה בהפרעות אכילה ואיך אריקסון, אדלר וכו' היו מפרשים זאת תודה מראש טל

השאלה מופנית לד"ר פלד או לפסיאכיאטר טלי מהם האחוזים העדכניים באוכלוסיה לאנורקסיה ולמולומיה נרבוזה , וההבדל בין המינים . האם השאלונים eat-26 ו edi תורגמו לאמהרית או רוסית ? תןדה עך המענה

עירית שלום רב, ככל הידוע לי הסטטיסטיקה מדברת על 10 אחוז מבני הנוער הלוקים בהפרעות אכילה. אחוז אחד מכלל הלוקים בהפרעות אכילה הוא בנים. לגבי החלוקה הסטטיסטית של הפרעות האכילה עצמן (אנורקסיה מול בולימיה) אינני יודעת את המספרים המדוייקים, אולם נמצא שהפרעת אכילה מסוג אנורקסיה שכיחה יותר בקרב צעירות בגיל ההתבגרות, בעוד שהפרעת אכילה מסוג בולימיה אופיינית לגילאים מאוחרים יותר. לגבי השאלונים, אין לי מושג כיון שאינני מכירה את השאלונים. מה אלו השאלונים הללו? בברכה, טלי פרידמן

אמי בת 62 וחולה (נכות100% לוקחת כמות גדולה של כדורים שנים רבות,מצבה הנפשי יציב היא מתפקדת באופן בסיסי בבית,אינה עובדת. מטריד אותנו כילדיה מצב הבית,דברים מתפרקים אנחנו מעוניינים לשפץ אולם היא מתנגדת,דוחה מיום ליום את הבקשות שלנו, וכו' .שאלתי האם בדרך של כפיה ניתן לעשות אצלה בבית דברים,האם הדבר עשוי/עלול לפגוע במצבה הנפשי???? מחכה לתשובה ועצה שלכם לעניין הנ"ל!!!

על איזה שיפוצי בית בכפיה את מדברת? ממתי מותר למישהו להיכנס אליך הביתה בכפיה ולעשות כרצונו? שכחת את המצווה "כבד את אביך ואת אימך"?

יעל יקרה, לא קל להתמודד עם הזדקנותו של הורה, ולראות איך תפקודו הולך ונחלש. עם זאת, את מספרת שמצבה הנפשי יציב, ושהיא מסוגלת לתפקד בבית בכוחות עצמה. אני מבין את רצונך לעזור ולסייע לאמך, ואת הכאב שלך למראה ההזנחה בבית. אבל בין הצורך לעזור לבין עזרה בכפיה עובר גבול ברור. חובתך המוסרית לסייע לאמך איננה מעניקה לך זכות לפגוע בה או לכפות עליה דבר. מובן שאם תנסי לכפות עליה בכוח היא תיפגע, כפי שכל אדם נפגע כשמישהו שולל את זכותו. יש דרכים רבות לסייע ולעזור בדרכי נועם, ואני מציע שתתייעצי עם בני משפחה נוספים, או אנשים אחרים שעליהם גם אמך סומכת, כדי לסייע לה באופן שיהיה מקובל גם עליה. [ בברכה, דרור גרין

תודה עבור תשובתך. נקווה שנוכל להתמודד בהמשך.

הי.... נכון, הרבה זמן עבר. האמת שנשארתי בפורום, אבל בשקט. קראתי את ההודעות וזהו. נראה לי שבימים אלו אני קצת עייפה, ההקאות שחזרו לסדר היום, החתכים, והחום שבחוץ לא עוזר בכלל! ואני קוראת את מה שיש כאן לאנשים לספר, כל אחד עם הבעיות שלו, (דבר שמעודד אותי במקצת) אבל פתאום זה לא נראה לי חשוב יותר לספר על עצמי, ושזה ממש לא מעניין מה קרה לי אתמול. מגעיל אותי לפעמים לחשוב עלי יותר מדי..... אז אני מוצאת את עצמי בפורום -קוראת \ חושבת \ מסכימה\ לא מסכימה\ מחכה שמשהו יקבל כבר תשובה... וסוגרת את המחשב. אז אני עדיין כאן.

גמי- שיגרה זה רע? (היתה פעם פרסומת כזו) אני לא כל-כך יודעת מה חשוב ומה לא, אבל תמיד כשכתבת- שמחתי לשמוע ממך. נשמע לי ששוב את עוברת ימים לא קלים... בשבת קראתי סיפור קצר של א.מ. פורסטר, וחשבתי עליך. אולי אצליח לסרוק את הסיפור ולשלוח לך אותו בדואר אלקטרוני. אני צריכה בשביל זה עזרה טכנית . (אני מאלו שעדיין מחפשים את המנואלה שמפעילה את המחשב.) אם תתקלי בספר( שמו- כמה מפתיע-מבחר סיפורים) הסיפור- הצד השני של הגדר מוקדש לך, באהבה רבה. להשתמע...

תודה. יום ראשון כבר אלך לחפש את הספר.... (כמה זמן לא שמעתי את המילה הזו- מנואלה..... :) גרם לי לצחוק...) אני קצת עייפה עכשיו, אפילו בשביל לכתוב, מזל שסוף השבוע הזה אני לא עובדת... לילה טוב.

האם יש קשר בין תורשתיות לדיכאון שאחרי לידה?

זהר שלום רב, שאלתך אינה ברורה לי. האם את שואלת לגבי דיכאון אחרי לידה, האם תופעה זו עשויה לעבור בתורשה? אם זוהי אכן שאלתך, אזי התשובה היא אינה חד משמעית. נמצאו במהלך השנים במחקרים שונים הסברים תורשתיים-גנטיים להפרעות כמו דיכאון, אולם הן לא הוכחו באופן חד משמעי. בכל אופן רצוי במשפחות בהן קיימת תופעה של דיכאונות או דיכאונות אחרי לידה להיות ערים לסימנים של דיכאון, ולהיות "עם היד על הדופק" בעיקר במצבי משבר / מעבר / קושי. אגב, מדוע הינך שואלת? בברכה, טלי פרידמן

כדאי להתקשר, הן יכולות להפנות לחומר בנושא, לי איששית מוכר מקרה של דכאון כזה חוזר בתוך משפחה, ומכיון שלפחות לחלק מהדכאונות אחרי לידה יש הסבר פסיולוגי של ירידה בכמות ההורמונים בגוף, אז זה יכול להיות תורשתי

בקשר לידע על ביתי היא ילדה מאוד נבונה בעלת אינטלגנציה גבוהה מבינה הרבה מעל לגילה, בגן העלו את הבעיה שאינם משתלטים על הבעיה הם פשוט נימצאים בבעיה שכל הזמן אינם יכולים להשגיח עליה. או להשאירה לבד בהיתעסקויות עם כל חומר שהוא. הגמילה מטיטולים נעשתה בגיל שנה ושמונה חודשים. לא מזמן היא נגמלה מטיטול לגבי קקי בלבד. וזאת לאחר שהיא עברה חוויה לא נעימה ומאד כואבת עם הקקי. היום היא עושה את צרכיה המלאים בשירותי ללא בעיות. צורת התיקשורת שלה בסדר, עדיין לא מדברת ברור במאת האחוזים יש לה הרבה מילים שצריך לשפר אותם. אני ובעלי עברנו קורס של אדלר והחכמנו המון מהקורס, גיליתי לתדהמתי שהבעיה שלי היתה תשומת לב יתרה שהענקתי להן . דרך אגב יש לי עוד ילדה קטנה שהפרש הגילאים שלהן לא גדול שנה וחמישה חודשים. ביתי הגדולה לא קיבלה יפה את השינוי באחות קטנה ועברה הרבה שינויים עקב זאת. כיום יחסית הן מסתדרות בגן היא דואגת לישמור עליה לפי בקשתי, ועומדת במשימה. בסה"כ הכללי היא ילדה נהדרת ואנחנו די מסתדרות במיוחד לאחר הקורס שהיום אני מבינה קצת יותר ופועלת לפי הנילמד. הייתי איתה אצל פסיכולוגית ילדים לקבל הדרכה אך היא לא ידעה לומר לי מה בדיוק הבעיה והפנתה אותי לפסיכיאטר ילדים ואת זאת אינני מעוניינת לעשות מחשש שזה יפגע בביתי בעתיד. היא העלתה עוד אפשרות לגשת לפסיכולוג היתפתחותי ואיני יודעת מה לעשות בנדון האם התופעה תעבור מאליה או שרצוי וכדאי לטפל בכך(זה ניקרא פיקה סינדרום). בקשר לתגובת הרופא שלה הוא אמר לי לא להיתרגש מכך. אודה לך מאוד אם תוכלי לעזור לי ולהפנות אותי לגורם הנכון בטיפול הבעיה.

פנינה כתב/ה: > > בקשר לידע על ביתי היא ילדה מאוד נבונה בעלת אינטלגנציה גבוהה > מבינה הרבה מעל לגילה, בגן העלו את הבעיה שאינם משתלטים על הבעיה > הם פשוט נימצאים בבעיה שכל הזמן אינם יכולים להשגיח עליה. או > להשאירה לבד בהיתעסקויות עם כל חומר שהוא. > הגמילה מטיטולים נעשתה בגיל שנה ושמונה חודשים. לא מזמן היא נגמלה > מטיטול לגבי קקי > בלבד. וזאת לאחר שהיא עברה חוויה לא נעימה ומאד כואבת עם הקקי. > היום היא עושה את צרכיה המלאים בשירותי ללא בעיות. > צורת התיקשורת שלה בסדר, עדיין לא מדברת ברור במאת האחוזים יש לה > הרבה מילים שצריך לשפר אותם. > אני ובעלי עברנו קורס של אדלר והחכמנו המון מהקורס, גיליתי > לתדהמתי שהבעיה שלי היתה תשומת לב יתרה שהענקתי להן . דרך אגב יש > לי עוד ילדה קטנה שהפרש הגילאים שלהן לא גדול שנה וחמישה חודשים. > ביתי הגדולה לא קיבלה יפה את השינוי באחות קטנה ועברה הרבה > שינויים עקב זאת. > כיום יחסית הן מסתדרות בגן היא דואגת לישמור עליה לפי בקשתי, > ועומדת במשימה. > בסה"כ הכללי היא ילדה נהדרת ואנחנו די מסתדרות במיוחד לאחר הקורס > שהיום אני מבינה קצת יותר ופועלת לפי הנילמד. > הייתי איתה אצל פסיכולוגית ילדים לקבל הדרכה אך היא לא ידעה לומר > לי מה בדיוק הבעיה והפנתה אותי לפסיכיאטר ילדים ואת זאת אינני > מעוניינת לעשות מחשש שזה יפגע בביתי בעתיד. היא העלתה עוד אפשרות > לגשת לפסיכולוג היתפתחותי ואיני יודעת מה לעשות בנדון האם התופעה > תעבור מאליה או שרצוי וכדאי לטפל בכך(זה ניקרא פיקה סינדרום). > בקשר לתגובת הרופא שלה הוא אמר לי לא להיתרגש מכך. > אודה לך מאוד אם תוכלי לעזור לי ולהפנות אותי לגורם הנכון בטיפול > הבעיה. >

פנינה כתב/ה: > > פנינה כתב/ה: > > > > בקשר לידע על ביתי היא ילדה מאוד נבונה בעלת אינטלגנציה גבוהה > > מבינה הרבה מעל לגילה, בגן העלו את הבעיה שאינם משתלטים על הבעיה > > הם פשוט נימצאים בבעיה שכל הזמן אינם יכולים להשגיח עליה. או > > להשאירה לבד בהיתעסקויות עם כל חומר שהוא. > > הגמילה מטיטולים נעשתה בגיל שנה ושמונה חודשים. לא מזמן היא > נגמלה > > מטיטול לגבי קקי > > בלבד. וזאת לאחר שהיא עברה חוויה לא נעימה ומאד כואבת עם הקקי. > > היום היא עושה את צרכיה המלאים בשירותי ללא בעיות. > > צורת התיקשורת שלה בסדר, עדיין לא מדברת ברור במאת האחוזים יש לה > > הרבה מילים שצריך לשפר אותם. > > אני ובעלי עברנו קורס של אדלר והחכמנו המון מהקורס, גיליתי > > לתדהמתי שהבעיה שלי היתה תשומת לב יתרה שהענקתי להן . דרך אגב יש > > לי עוד ילדה קטנה שהפרש הגילאים שלהן לא גדול שנה וחמישה חודשים. > > ביתי הגדולה לא קיבלה יפה את השינוי באחות קטנה ועברה הרבה > > שינויים עקב זאת. > > כיום יחסית הן מסתדרות בגן היא דואגת לישמור עליה לפי בקשתי, > > ועומדת במשימה. > > בסה"כ הכללי היא ילדה נהדרת ואנחנו די מסתדרות במיוחד לאחר הקורס > > שהיום אני מבינה קצת יותר ופועלת לפי הנילמד. > > הייתי איתה אצל פסיכולוגית ילדים לקבל הדרכה אך היא לא ידעה לומר > > לי מה בדיוק הבעיה והפנתה אותי לפסיכיאטר ילדים ואת זאת אינני > > מעוניינת לעשות מחשש שזה יפגע בביתי בעתיד. היא העלתה עוד אפשרות > > לגשת לפסיכולוג היתפתחותי ואיני יודעת מה לעשות בנדון האם התופעה > > תעבור מאליה או שרצוי וכדאי לטפל בכך(זה ניקרא פיקה סינדרום). > > בקשר לתגובת הרופא שלה הוא אמר לי לא להיתרגש מכך. > > אודה לך מאוד אם תוכלי לעזור לי ולהפנות אותי לגורם הנכון בטיפול > > הבעיה. > > > >

לפנינה שלום. תודה על הפרטים, זה אכן קצת שופך אור על התמונה. לפני כן- האם תוכלי לספר למה התכוונת כשכתבת חוויה קשה וכואבת עם הקקי? וכן- מי איבחן את ביתך כפיקה סינדרום? וכמה זמן היתה בטיפול אצל הפסיכולוגית? תודה. רוית.

לרוית שלום. החוויה שעברה ביתי עם הקקי היא : חוויה שחזרה על עצמה בפעם השניה בחייה, ובפעם האחרונה זה החמיר . מה שקרה כשהיא רצתה לעשות קקי זה פשוט לא יצא והיא היתאפקה כמה שעות עד שקלטתי שמדובר בקקי שפשוט צריך לעזור לה להוציא אותו בכוח . פי-הטבעת שלה ניפתח לממדים שאי אפשר לתאר אותם ונאלצתי להוציא לה בכפית חלק מהקקי וללחוץ לה בכל מקום אפשרי עד שהצלחתי להוציא את הגוש הקשה והיבש כאילו עשוי מאבנים. הילדה עברה את סיוט חייה שהיא במהלך כמה שבועות סירבה לעשות קקי בכל צורה. ונאלצתי להכריח אותה לשבת בשירותים ולעשות את הקקי . זה התלווה בצעקות ובכי ותחנונים שאין לה קקי ושהיא תעשה עוד מעט בקיצור ברוך ה' שזה ניגמר. לשאלתך השניה: לגבי פיקה סינדרום שמעתי זאת מהרופא שלה. וכששאלתי אותו מה זה הוא אמר שככה זה ניקרא . (לגבי הדברים שביתי מכניסה כל דבר לפה) לשאלתך השלישית: הייתי פעם אחת אצל הפסיכולוגית . היא לא ידעה איך לטפל בבעיה והיתקשרה למישהו שהיא טענה שאחראי עליה וביחד הם המליצו ללכת לפסיכיאטר שיאבחנו למה ביתי מכניסה כל דבר לפה. לא הסכמתי ועדיין לא מסיבה שאני חוששת לעתידה ולא ניראה לי שבעיה כזאת צריכה פסיכיאטר. אם אני טועה אשמח אם תוכלי לעזור לי להחליט מה הטיפול הנכון לטפל בבעיה. ואם אכן מדובר בפיקה סינדרום כמו שאני מבינה שאכן קוראים לזה כך. תודה רבה לך על העזרה שאת מגישה לי אשמח לקבל ממך תשובה. בברכה פנינה

המטפל שלי שאל אותי "במה אני מאיים עליך" . האם זה לא ברור שטיפול מהווה איום כלשהו על מטופל? למה הוא שאל את זה? מה זה אומר מבחינה טיפולית? על הקשר ביננו. אל תשלחו אותי לשאול אותו את השאלות האלו....

דבורה שלום את התשובה חזית מראש, ואכן קשה לתת לך תשובה אחרת מאשר לשאול אותו. מבחינה טיפולית זה לא אומר דבר מבלי להכיר אותך, את המטפל, ואת הקונטקסט שבו נאמרו הדברים. ואם את שואלת אותי, זה בהחלט לא ברור שהטיפול מהווה איום על המטופל, וגם אם כן, השאלה מתייחסת לאופן בו האיום הזה נחווה, שזה בוודאי לא דבר שניתן לדעת מראש. לכן השאלה בעיני היא אחרת. מה זה אומר לך מבחינה טיפולית, ועל הקשר בינכם, שהמטפל שלך שאל אותך שאלה כזו, שמעוררת בך אי נחת כזה. מה בעצם קרה לך אחרי השאלה? מה מקור האכזבה שהתעורר מהמטפל? ואולי, במה באמת הוא מאיים עליך (ולא האם). אם תנסי לענות לעצמך על השאלות הללו יהיה בוודאי יותר קל להתקדם הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דבורה יקרה, אני מסכים עם אורן קפלן, שלמי שמתבונן מן החוץ לא ניתן לדעת מה באמת קורה בטיפול הנפשי. מן השאלה שלך אני יכול לנחש איך את מבינה את הטיפול, ואת מה שקורה בו. אני מבין, שמבחינתך ברור שטיפול נפשי נחווה כאיום. מטפל רגיש, המזהה את תחושותיו וחששותיו של המטופל, עשוי לשקף אותם בדרכים שונות. השאלה של המטפל שלך היא אחת מדרכים אלו. אני משער שהוא זיהה את תחושת האיום שלך, וכך אני מבין את שאלתו. לעתים עשויה שאלה כזו לעורר במטופל תגובות שיקדמו את הטיפול, ולעתים, כמו במקרה שלך, היא מעוררת התנגדות וחוסר אמון. מה זה אומר על הקשר שלכם? נדמה לי שהתשובה טמונה בשאלה שלך. את מרגישה מאוימת, ואינך מרגישה בטוחה מספיק כדי לענות לו בגילוי לב, וגם אינך רוצה לשוב ולשוחח אתו על כך. גילוי לב מוחלט ואמון במטפל הם תנאי מוקדם לכל טיפול נפשי. אם את מבקשת שלא נשלח אותך בחזר אל המטפל, לשאול אותו שאלות נוספות, את למעשה אומרת שאינך רוצה באמת להתחיל בטיפול. נדמה לי שעליך להרהר מעט בסיבות שהובילו אותך לטיפול, וביכולת שלך להתמודד עם טיפול נפשי. טיפול נפשי הוא עבודה ואחריות שהמטופל לוקח על עצמו, והמטפל משמש כמורה דרך וכמסייע. כל עוד אינך יכולה להסתייע במטפל, קשה יהיה לקדם את הטיפול. בברכה, דרור גרין

דרור, אני גלוייה באופן מוחלט עם המטפל שלי ויש לי אמון אך אני פוחדת עד כדי פרנויה שאתאכזב. רק עכשיו,לאחר שנים רבות אני מסוגלת להביע כעס ולבכות ויש בי תחושה תמידית שכעס זה או המצוקה שבה אני נמצאת "יבריחו" אותו. והוא לא יעמוד בזה ויפסיק את הטיפול. הוא הסיר את כל ההגנות שהיו לי ואני מרגישה מאויימת בגלל זה.

שלום אפשר לשאול מה ההבדל בין סרוקסט לפרוזאק? למי נותנים מה? ומה ההבדל בהשפעה שלהם? תודה מראש

האחד נבלה והשני טרפה.נותנים למי שבדיכאון,שניהם עושים אותך סמרטוט. בקיצור זה מעין סם שמשפיע לאותו רגע. לא ממליץ. אבל תשאלי את הרופא כי ייעוצי לא מוסמך.

אפשר לשאול לפי מה אתה אומר את זה? טופלת בתרופות אלה בעבר?

אין הבדל מהותי שניהם תכשירים נוגדי חרדה ונוגדי דיכאון - סרוקסאט יותר מרדים ומרגיע ופרוזאק יותר לדכאון עם אפאטיה - שם לא רוצים רדימות

שלום, במסגרת עבודת סמינר עבור האוניבסיטה אני מעונינת לדעת האם אתם המטפלים מפתחים תלות במטופלים שלכם. האם אתם חשים תלות במטופל ספציפי אחד. אנא השיבו לי על השאלה במלוא הרצינות. כמו כן, האם ידוע לכם על ספרות שאוכל להשתמש בה לצורך עניין זה. בברכה, עירית

עירית יקרה, הספרות על התלות ההדדית של מטפלים ומטופלים נרחבת, ואני ממליץ שתקראי כל מה שאפשר על העברה והעברה-נגדית. רוב החומר כתוב באנגלית, התשובה לשאלתך היא, כמובן, חיובית. המטפל תלוי במטופל במספר מובנים. ראשית, המטפל מתפרנס מעבודתו, והוא זקוק למטופלים כפי שכל בעל מקצוע אחר תלוי במספקי העבודה שלו. שנית, המטפל רוצא להצליח בעבודתו, והצלחה זו מתבטאת בתגובותיו של המטופל. תלות נוספת ניתן למצוא בשיקוף ובהזדהות של המטפל עם תלותו של המטופל בו, ולכך יש חלק חשוב בתהליך הטיפולי. התלות שלנו במטופלים איננה שונה מן התלות של כל אדם בסובבים אותו. תלות זו עשויה להיות בעייתית, במקרים שהמטופל רוצה לסיים את הטיפול או כאשר אינו מרוצה מן הטיפול, אך כאשר אנחנו מודעים לתלות זו אנחנו יכולים להשתמש בה כמכשיר נוסף להצלחת הטיפול. השאלה בנוגע לתלות במטופל ספציפי תזכה לתשובות רבות, ואני משער שכל מטפל שתפגשי יוכל לספר לך סיפור אחר על התלות שלו במטופליו. אם אינך יכולה להעמיק בנושא זה, ולקרוא את עשרות הספרים והמאמרים שנכתבו עליו, אולי כדאי באמת שתיפגשי עם מטפלים ותראייני אותם בנוגע להיבט האישי של השאלה. בהצלחה, דרור גרין

אני נוטל מזה 4 שבועות סרוקסט כנגד דכאון קיים שיפור בתחושה הכללית, ואולם תופעת היקיצה המוקדמת ואי היכולת להרדם לאחר מכן לא נעלמה (בנוסף לבחילה קלה בבוקר). הפסיכיאטר המטפל הביע דאגה לגבי הישנות הפרעות השינה (שהן מרכזיות במחלה שלי) והוסיף, כעת, על הסרוקסאט (שהיא התרופה הראשית) גם 50 מ"ג ליום טופרנילת כמסייע בטיפול האנטי-דיכאונית שעשוי לפתור את בעיית השינה. אודה לך מאד על מתן חוות דעתך על התרופה (טופרניל) ושילובה, במינון זה, כתוספת לסרוקסאט מה הן תופעות הלוואי המרכזיות?

טופרניל הוא תכשיר נוגדדיכאון שפועל על נוראדרנלין בעוד סרוקסאט פועל על סרוטונין במוח - המטפל מנסה לשלב פעילות של שניהם אשר הוכחה כיעילה אבל היום קיימים תכשירים אשר משלבים את ההשפעה בכדור יחיד אלו הם תכשירי ה SNSRI לדוגמה איקסל והרמרון - שאל אותו עליהם

אודה לך אם תוכל לאיית לי את שמות התרופות בלטינית

שלום. מה שלומך? חבל שלא המשכנו אז את השיחה,אבל את יודעת מה קרה.... בכל אופן,אני לא יכולה להתכתב איתך הבוקר כי לצערי הוא לא פנוי(אולי מחר). מאחלת לך יום נעים במניין הימים הנקיים... מקווה שיום אחד אהיה במצבך:-) עוד נדבר, Angel

שיהיה לך גם יום כיפי, שלי הולך להיות מצוין, לפי מצב הרוח שקמתי בו הבוקר. תמיד שמחה לשמוח ממך. אביב.

שתפו גם אותי בכתב זה.

אין לי כוח לכלום מעייף אותי לחיות

לעייפה שלום, בעיניי, למרות שעברתי כבר בחיים, הם יפים!!! נסי לכתוב לנו על הקשיים, למרות שזה כרוך בחשיפה, ונוכל לעזור. עדי

אני יודע על מה מדברת כי אני מכיר באופן אישי את החוויה פניה לפסיכיאטר שינתה את המצב באופן דראמטי

כל אדם עייף - כל יום, לכן אנו הולכים לישון. כל אדם חייב לעשות לעצמו זמן מנוחה והתמלאות. כי כשמתעוררים למחרת תמיד יש יום חדש! באמת!!! אני עברתי הרבה קשיים בחיי ומשברים, כשחשבתי שאין עוד טעם להאבק, ותמיד למדתי שאחרי כל תהום אפשר לעלות. החיים יפים! התהומות מלמדים אותך להעריך אותם! תתחזקי, תפסיקי לעשות כל מה שגוזל ממך חיים וכח, תודיעי לכולם שעכשיו את של עצמך, למרות שכמובן אף אחד לא יבין,, אבל את תדעי שזה לא מאנוכיות אלא חובתך. לכן חשוב שעכשיו ת- נ- ו- ח- י, לכי תבלי, תלמדי, אמבטיה חמה, שינה ועוד שינה, תאכלי טוב, תמצאי משהו לדבר איתו, מישהו שיוכל לעזור לך, אפילו כאן באתר, ותגלי מחדש כמה נפלאים חיינו. נחזיק לך אצבעות! אל תשכחי שהיו עוד כמה במצבך!!

תגידי, לקחת משהו?

ישבת פעם וחשבת מה גרם לך בידיוק להרגשה הזאת? חשבת על עצמך כמו שהיית פעם? מה את אוהבת יותר? אולי כדאי לך לשנות קצת בחיים ,השגרה גורמת לעייפות אולי תרשמי לחוג חדש ,תצאי קצת לטבע נכון שקשה לקום ולעשות את הפעולה אבל התוצאות חיוביות אם גם לזה את עייפה הייתי מציעה לך לשבת מול קרני השמש כמה שעות ביום תוך כמה ימים תראי שמצבך ישתפר פלאים בהצלחה הדס

את צריכה קצת לנוח..... חופשה טובה ים ושקט יתפרו לך את הבעיות.....

שלום! אני השתחררתי לפני 7 חודשים ומאז אני נמצאת בתקופה נורא קשה. שום דבר לא מסתדר כמו שתיכננתי למרות שגם דברים טובים קורים לי. אני פשוט נמצאת עכשיו במעין מצב של חוסר ריגוש בחיים שלי. פשוט הכל הופך ליהיות הורא בנאלי ומשעמם וממש לא תיכננתי את האזרחות ככה. אני גם מאוד לא אוהבת את עצמי והבטחון שלי ברצפה. אני מקווה שתעזור לי ובמהרה תודה מיכל

מיכל שלום היציאה מהצבא היא צומת דרכים משמעותית. זו הפעם הראשונה שאת מתמודדת עם החיים מבלי שישנה מסגרת שנכפית עליך מבחוץ וכעת הכל בידיך. זה יכול לעורר גם אכזבות. לעיתים קרובות יש המון ציפיות מאותו רגע בו תוכלי להיות עצמאית ולעשות כל מה שאת רוצה ושואפת, וכאשר הרגע הזה מתממש מבינים שעדיין לא הכל קורה כמו שאת רוצה. השאלה מה לעשות כדי לשנות את המצב. אני מבין מדבריך שאינך יודעת כיצד לשנות את הדברים במציאות החיצונית כדי שתרגישי טוב יותר. יתכן לפיכך שצריך לבחון מה מתרחשב במציאות הפנימית, בנפש, שהיא זו שמכתיבה בסופו של דבר כיצד את מתמודדת עם החוץ. במצב כזה כדאי אולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, אפילו למספר מפגשים, כדי לקבל עזרה וקצה חוט להמשך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

הנדון : יושרם ואמינותם של מטפלים פרטיים לפני כפחות משנה חוויתי התפרצות של גל דיכאון והתחלתי לקבל טיפול תרופתי בתהליך הטיפולי פניתי לפסיכולוג שאיבחן ליקוי ADD בגיל מבוגר,הסביר לי את המהות של תת פעילות באיזורים במח הנובעת בגלל סיבות ביונורולוגיות. הטיפול מצד הפסיכולוג ובדיעבד אני יודע שצדק הסתיים לאחר שש פגישות. בחצי השנה הראשונה לא הבנתי כראוי את מצבי ובדיעבד אני יודע שלתמונה לוקח זמן להתבהר מעצמה פניתי למרפאה לרפואה משלימה של קופת החולים בה אני מבוטח חודשיים לאחר תחילת הטיפול התרופתי והמליצו בפני לקבל אצלם טיפולים היתה לי אז תחושת בטן שהזמן לא בשל להתחיל טיפול נוסף ושאלתי מתי הזמן המתאים לפנות לטיפולים המלצתה של הממיינת היתה שלא לדחות את הפניה לטיפולים כארבעה חודשים לאחר הטיפול התרופתי פניתי לפסיכולוג פרטי בטלפון הסברתי לו את מצבי וגם שאלתי אותו לגבי העיתוי של הטיפול והוא המליץ על העיתוי המיידי לאחר כשנה התבררה לי החשדנות כמוצדקת דיכאון היא מחלה המלווה בייסורי תופת שיש לה השלכות חמורות על התיפקוד היום יומי. ליקוי יכול להפריע אולם אפשר לחיות איתו ולהתמודד איתו בתבונה. העובדה שאובחנתי כבעל ליקוי לא מהלכת עלי אימים ומתקבלת בטיבעיות. אני חש שאני לא זקוק לא לרפואה האלטרנטיבית ולא לפסיכותרפיה כבר לאחר חצי שנה היה לי פקפוק בחוות הדעת של המטפלים הפרטיים פקפוק שהסתבר כמוצדק האם מטפל פרטי לא יודע שלוקח לחולה זמן להבין את מצבו ?? האם את מה שהבנתי מתוך תחושת בטן לא יכול מטפל פרטי לדעת על סמך נסיונו ? תודה שאול

שאול שלום לכאורה, כל אדם בעולם עלול להיות נגוע בשיקולים זרים. מטפל פרטי, כי הוא מרוויח מכך כסף, ומטפל בשירות הציבורי, כי הוא לא מרוויח מזה כסף, ולכן מה ייצא לו מזה. וכו' וכו' וכו'. אין ספק שגם בקרב המטפלים, כמו בקרב האוכלוסיה הכללית, יש אנשים שאינם עושים את עבודתם נאמנה. עם זאת אני נוטה להאמין שרוב האנשים הפונים לעבודה טיפולית מגיעים עם נקודת פתיחה של מתן עזרה אמיתית וכנה למטופליהם. אחרת, ניתן לבחור מקצוע אחר. אינני מכיר את המקרה הפרטי שלך ויתכן שהדברים לא קרו באופן שהיית רוצה שיקרו. זה לא אומר שזהו המקרה המורה על הכלל. אני מקווה שבהמשך הדברים יסתדרו לך בדרך הטובה ביותר עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. השאלה מופנית לפסיכיאטרים: לצורך עבודה סמינריונית אני מעונינת לקבל נתונים עדכניים של התפוצה באחוזים של הפרעות אכילה באוכלסייה העולמית והן בישראל ( אם קיימים הבדלים), והשוואה בנתונים בין המינים . שאלה נוספת : האם ידוע/ה לך אם השאלונים eat-26 ו edi תורגמו לרוסית ואמהרית ? אודה מאוד על התייחסותך אושרית

היי, לגבי נתונים סטטיסטיים חפשי באתר http://www.geocities.com/~enchantedlakes/articles/eating2.html אם את צריכה עוד חומר יש קהילה להפרעות אכילה ב- iol עם קישורים לאתרים ומאמרים נוספים. בהצלחה בעבודה, אביב.

נושא: שאלה לפסיכיאטר מחבר: לאון תאריך: 15-03-2001 11:38 אני סובל מתופעות של יקיצה מוקדמת, הזעה, ודפיקות לב הממוקדים כולם בפחד להופיע בפני קהל (מצגת). התופעות אינן מופיעות בעת ההצגה עצמה, וכמו כן אין לי בעיה להתבטא בחברה, ואולם בעת קבלת משימה של הצגה בפני קהל הופכים הלילות שלפני לגיהנום. שאלתי: האם לדעתך עשויה התרופה סרוקסט לסייע לי בפתרון הבעיה? תוך כמה זמן מעת נטילתה?

אם מדובר בבעית שינה בלבד הייתי לוקח תכשיר לשינה כגון סטילנוקס או נוקטורנו אם מדובר בחרדה חברתית סרוקסאט יעזור מאד

אני בן 28 ומסתבר שסובל מחרדות, ודיכאון כך איבחן אצלי פסכיאטר, קשה לי להיות במקומות עם הרבה אנשים או במקומות רועשים אני חש סחרחורת וחולשה ומעיין הרגשה שאני הולך להתעלף, זה התחיל אצלי לפני כחודשיים וכבר שבועיים שאני לוקח 2 תרופות שהפסכיאטר המליץ לי האחת "רמרון" והשניה "קסאנגיס" עד כה לא חל שיפור במצבי למרות שכבר הייתי בשתי פגישות אצל פסיכולוג וגם למרות שאני מנסה לעזור לעצני תוך כדי זה שאני יוצא לפעמים מהבית וכדומה. מתי ארגיש שיפור? האים התרופות עוזרות והייתי שמח לדעת עליהן יותר, אני לא יודע איך זה נחת עליי ככה סתם באמצע החיים אבל זה ממש מטריף אותי וקשה לי להמשיך ככה. תשובות עצות תגובות תתקבלנה בשמחה. תודה ויום טוב שיי

שי שלום ראשית אני ממליץ לך להתייעץ בנושא עם הפסיכיאטר והפסיכולוג שאצלם אתה מטופל. אין ספק שהם יוכלו לתת לך תשובות מדוייקות יותר על סמך הבנה של הטיפול בשילוב עם היכרות מעמיקה יותר איתך. שבועיים זה בהחלט זמן קצר מידי כדי לעשות הערכת מצב, הן עבור טיפול תרופתי והן עבור טיפול פסיכולוגי. טוב שפנית לטיפול וסביר להניח שבשבועות הקרובים תחוש שיפור במצב. זה דורש סבלנות. לצערנו אין פתרונות קסם הפועלים מייד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה לך על התייחסותך, כמו שנאמר ניתן לזמן לעשות את שלו ואני מבטיח לעדכן, שוב תודה רבה, וישר כח! שיי

שלום. כבר שאלתי בפורום לגבי אישור רישיון לנשק ואני מבקש יותר למקד את השאלה. ע"פ תאור מצבי הרפואי בתחום הנפשי האם זה מצב שיש בו כדי למנוע ממני להמשיך להחזיק ברישיון לאקדח, אותו אני מחזיק כבר 25 שנה. לפני כשנתיים סבלתי מדיכאון דיי קשה עקב מחלת לב שקיבלתי וטיפולים אשר בדיעבד גרמו לכך שגם אין לי אופציה לניתוח מעקפים. בנוסף גם נאלצתי לפרוש מהעבודה. למצבי הדיכאון אצלי כעת יש בהם עליות וירידות . לפעמים אני לא ישן בלילות , חסר מוטיבציה ושימחת חיים, מיואש וכו'. מזה שנתיים אני מטופל בשני כדורי פרוזאק ליום. למרות כל האמור לעיל ועם כל הקשיים שאני עובר , אני מתנהג באחריות. כאמור, שאלתי האם מצב זה יש בו כדי למנוע ממני להמשיך לנחזיק נשק ברישיון. בתודה - אמנון

לא נראה לי שתשובה מפסיכיאטר באינטרנט תועיל לך במשהו כי אין כאן אפשרות לכזה סוג של ייעוץ כי הכל יכול להיות אפשרי. אתה כותב שאתה מטופל בפרוזק אז הרופא המטפל הוא האסמכתא הטובה ביותר לעניין זה. הוא לא חייב לדווח עליך אלא אם כן הוא סבור שמצבך איננו מתאים לאחזקת נשק אישי. בכל מקרה כדאי לך לדבר על זה עם הרופא המטפל והוא יוכל להגיד לך את דעתו המקצועית.

ואם אתה חושב שזה קצת מסוכן,תוריד את הנוקר.(בצחוק). תלויי רק בהרגשתך. וגם בפניי איזה פסכיאטר אתה עומד. אחד יכול לאשר לך. ןהשני לשלול לך. לכן אם אתה מרגיש אחראיי דיי והותר וחשיבתך צלולה אזיי ..........

כאשר מופיעים מחשבות של יאוש והתאבדות - זמינות של נשק עלולה להעלות את הסיכון להתאבדות - אחרת אין סיבה לחשוש

בנפש שני מיני חשיבה ----------------------------- חשיבה קדומה - הזיה, הפלגה בדמיונות כלפי פנים, נעשית כאילו מאליה. חשיבה מאוחרת - חשיבה לשונית (מונטר) מופנית כלפי חוץ. משמע, לפי פרויד, אנחנו מדברים אל עצמנו כתוצאה מהתפתחות האבולוציונית. ...יש בזה משהו... אשמח לתגובות, אם יש... יוני לביא

דבר קלילות אוליי נגיב.

תורת האבולוציה כבר לא במודה, היא לא מוכחת, והיא רק תיאוריה, אז פרויד גם בונה תיאוריה על תיאוריה. בקיצור זה סתם שטויות במיץ עגבניות.

יש לו תואר בפסיכולוגיה ופילוסופיה, הוא לא רואה שיש לו בעיה דורשת טיפול, איך בכ"ז מפנים אחד כזה לטיפול?

להרוויח כסף.

למה מה אתה פסיכולוג? מי אמר ש"הוא " זקוק לטיפול? הכי הרבה תגיד לו "לך לטיפול" הסכנה הממשית שלך היא בוקס בפרצוף, שווה בדיקה לא?

זו החברה שואלת איך להסביר לחבר שהוא צריך טיפול...

שלום R, בדרך-כלל לא אומרים "אתה זקוק לטיפול". אמירה כזאת עשויה להישמע שיפוטית ומתנשאת, ולכן לא תהיה בה תועלת רבה. טיפול נפשי אינו יכול להועיל למי שאינו בוחר בו מרצונו, לאחר הכנה פנימית ארוכה למדי. בדרך-כלל, בעצם הפניה לטיפול ישנו תהליך נפשי חשוב, שבלעדיו קשה להתחיל בטיפול. תארים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה אינם ערובה למודעות עצמית ולתובנה. לא תמיד מה שאנו רואים באחרים אנחנו יכולים לזהות גם בעצמנו. אני מבין את הצורך לסייע למי שנראה כזקוק לטיפול, אך הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להקשיב, לתמוך, ולהיות שם בזמן הנכון. יתכן שבאמצעות שיחה שתאפשר לו לבטא את רגשותיו הוא יעלה בעצמו את הנושא, ואז אפשר יהיה לחזק אותו ולסייע לו להגיע לטיפול. אין דרך קלה לעשות זאת ללא שיתוף פעולה. דרור גרין

כאשר בן זוגי מוטרד מאוד, ו/או עסוק בפרויקט תכנות גדול הוא לא יוזם שום פעילות אחרת, ננעל בקונכיה ואין לו רצון אף לקיום יחסי מין. לטענתו הוא לא נמשך אלי פיזית, אך "בסטטיסטיקות" הפעמים שבהם כל הזמן לא הפסיק מגעים פיזים ובכלל פעילויות אחרות זה כאשר הוא לא היה בקונכיה, כגון מילואים, סופי שבוע וכו. הוא טוען שכאשר הוא כן יוזם זה כי הוא יודע שאני זקוקה לזה והוא מלא רגשי אשמה, ושוב, לפי הססטיסטיקות שלי זה לא נכון. בזמנו אמר לי שהייתה לו אותה הבעייה עם בנות זוג אחרות - "כאשר אני בפוקוס" - וכוונתו לעבודתו הדורשת את מירב האנרגיה. מאידך הוא לא רוצה לוותר על הקשר, הוא רוצה קשר אפלטוני. לדעתי הוא זקוק לטיפול - איך להיות יצירתי ובפוקוס על עניניו, אך גם להשאיר מקום לזוגיות וחיים מעבר לעבודה, או טרדות אחרות.

שלום ראשית, אני תוהה לגבי הכותרת שבחרת. האם את מתייחסת להתנתקות של בן זוגך ממך? השאלה עד כמה התופעה שאת מתארת מאפיינת את הקשר הזוגי שלכם, כמה זמן זה נמשך בצורה כזו, ועד כמה זה מטריד אותך. יתכן שבן זוגך לא יראה בכך בעיה אישית הדורשת את הפנייתו לטיפול. במצב כזה יתכן והמסגרת המתאימה ביותר היא דווקא ייעוץ זוגי. במידה ואת מרגישה שקורה משהו לא טוב בינכם, בכל היבט שהוא, יתכן ויש מקום לפנות ביחד לייעוץ זוגי. במסגרת הזו תוכלי לבטא את הרגשתך לגבי מה שקורה ביניכם, ואולי תוכלי לציין גם שלדעתך הוא זה שצריך טיפול. יתכן שיסכימו איתך, ויתכן שלא, אבל הדברים יאמרו ויתחיל תהליך כלשהו. ראיתי גם את שאלתך הנוספת, לגבי כיצד מפנים אדם אינטליגנט ומודע לכאורה, לטיפול, כאשר הוא לא מכיר בצורך. במידה ואכן הוא לא סבור שיש לו בעיה, או אולי לא מרגיש שיכול או רוצה להתמודד איתה, זה יהיה לא פשוט לשלוח אותו לטיפול. בנוסף, גם אם הוא ילך, אין זה אומר שהוא יעסוק בדברים שאת חושבת שבהם יש לעסוק. דווקא במסגרת הזוגית הפתרון יכול בהחלט לבוא דרך הייעוץ הזוגי. זה מאפשר מעורבות שלך תוך יכולת לומר כל מה שאת מרגישה וחושבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

R יקרה, השאלה שלך עוסקת באופן מפורט בבן-זוגך, בעיסוקיו, ביחסו אליך ובבעיות שאת מייחסת לו (הצורך בטיפול). אינני יכול לחוות דעה על הסיבות להתנהגותו ולצרכיו, אך אני תוהה מדוע את מתרכזת בשאלות אלו. מקריאת ההודעה שלך אני תוהה מדוע את מנסה להחזיק בקשר הזה, והאם את באמת מעוניינת בו. לא קשה להבין שבן זוגך מעוניין בקשר שונה מזה שאת מעוניינת בו. הוא רוצה קשר אפלטוני, ללא מגע פיזי. את אינך מרוצה מכך, ומעוניינת בקשר עמוק יותר שהוא אינו מציע לך. גם כאשר לשני בני-זוג ישנה מטרה משותפת, לא תמיד קל לממש אותה, וכמעט תמיד לא ניתן לשנות את בן-הזוג. מדוע את בכלל מעוניינת להמשיך בקשר זוגי עם אדם שהצורך שלו בקשר שונה משלך? האם את מוכנה לוותר על הצורך ביחסי-מין ובבילוי משותף? האם את מאמינה שתצליחי לשנות אותו, והאם את מוכנה לשלם את מחיר השינוי? בעיניך ההפניה לטיפול נפשי היא אמצעי להבנה ולפתרון. אם כך, מדוע שלא תפני ליעוץ שיאפשר לך להבין טוב יותר את הצרכים שלך מן הזוגיות, ואת המצב שבו את נמצאת? בברכה, דרור גרין

אני אם חד הורית , לא עובדת , חולה חיה מקיצבת נכות מהבטוח הלאומי, יש לי ילד בן 10 סובל מבעיות קשב וריכוז ADHD בעיות רגשיות ועקב מס, פגישות עם פסיכיאטר הומלץ על תרופה בשם ריספרדל 0.5 מ"ג . לפני מספר חודשים ארע מיקרה בו הילד התקוטט עם אחיו הצעיר ותוך כדי הפרדה נחבל קלות כשהלך לבית ספר סיפר כי אני הכיתי אותו וקבלתי תלונה במשטרה, תוך כדי חקירה הסברתי שלא עשיתי זאת והסברתי את הנסיבות ולא החליטו לעשות כלום, עובדת סוציאלית שמכירה אותי באה והסבירה כי היא מכירה אותי טוב וכי איני נוהגת כך וזה מקרה חד פעמי ואז הסתפקו בכך שהתחייבתי בפני עובדת הסוציאלית והחוקרת לתת לו את הטיפול התרופתי והטיפול הנחוץ ושאעבור שיחות ואת התלונה לא יגישו לפרקליטות אבל אם יקרה מקרה דומה אשלם 3000 שח קנס ויפתחו את התיק מחדש ועל זה חתמתי. מצב זה גרם לי זעזוע נפשי כי ידעתי שאני לא עשיתי כלום ואני לא כזו ואיך היום ילדים יכולים לאיים על הוריהם על כל פליק קטן? הרמת קול? חלפו כחמישה חודשים מהאירוע, אבל עכשיו לוחצים שאתן לילד תרופה בשם ריספרדל אני כל כך מתלבטת בקשר לתרופה זו כי קראתי עליה רבות (שהיא כביכול לסכיזופרניה) ומזה הילד לא סובל, וגם בקופת חולים לא מאושר לי (נותנים אותה ) אבל לא במקרה הזה ועקב כך אצטרך לממן אותה באופן מלא. ועולה כ 150 שח ל 20 כדורים, ( כתחליף הומלצה לי תרופה בשם ניולופטיל 1מ"ג, שהיא בסל הבריאות , מאותה משפחה שגם ממנה אני מתלבטת) שאלותיי: 1. האם אני יכולה לסרב לתת טיפול תרופתי זה לילד ? בלי שיציקו לי המוסדות? ( רווחה, ביה"ס) 2. מה ידוע לך על תרופה זו? והשפעותיה , תופעות הלוואי שלה על ילד במינון שציינתי? מה ההבדל בינן התרופות שציינתי? 3. איך אפשר ללחוץ על קופת החולים שבכל זאת יתנו לי את התרופה במחיר של קופה? 4. כמה זמן תיק כמו שלי יכול להיות במשטרה עד שייסגר ולא אהיה מוטרדת ממנו? 5. אם לא אשתף פעולה בנושא התרופה עם המוסדות ואסרב לתת האם יכולים לפתוח את התיק שוב נגדי במשטרה? למרות שאין אירוע נוסף של חלילה הכאת הילד????? 6. ממה שנאמר לי עובדת הסוציאלית אמורה לתת המלצה תוך שנה למשטרה ואז כך נאמר לי התיק סגור, 7. מה היה קורה אילו בזמנו הייתי הולכת בפני שופט? מה היה עושה? בתודה

מיכל כתב/ה: > > אני אם חד הורית , לא עובדת , חולה חיה מקיצבת נכות מהבטוח > הלאומי, יש לי ילד בן 10 סובל מבעיות קשב וריכוז ADHD בעיות > רגשיות ועקב מס, פגישות עם פסיכיאטר הומלץ על תרופה בשם ריספרדל > 0.5 מ"ג . > לפני מספר חודשים ארע מיקרה בו הילד התקוטט עם אחיו הצעיר ותוך > כדי הפרדה נחבל קלות כשהלך לבית ספר סיפר כי אני הכיתי אותו > וקבלתי תלונה במשטרה, תוך כדי חקירה הסברתי שלא עשיתי זאת והסברתי > את הנסיבות ולא החליטו לעשות כלום, עובדת סוציאלית שמכירה אותי > באה והסבירה כי היא מכירה אותי טוב וכי איני נוהגת כך וזה מקרה חד > פעמי ואז הסתפקו בכך שהתחייבתי בפני עובדת הסוציאלית והחוקרת לתת > לו את הטיפול התרופתי והטיפול הנחוץ ושאעבור שיחות ואת התלונה לא > יגישו לפרקליטות אבל אם יקרה מקרה דומה אשלם 3000 שח קנס ויפתחו > את התיק מחדש ועל זה חתמתי. מצב זה גרם לי זעזוע נפשי כי ידעתי > שאני לא עשיתי כלום ואני לא כזו ואיך היום ילדים יכולים לאיים על > הוריהם על כל פליק קטן? הרמת קול? > חלפו כחמישה חודשים מהאירוע, אבל עכשיו לוחצים שאתן לילד תרופה > בשם ריספרדל > אני כל כך מתלבטת בקשר לתרופה זו כי קראתי עליה רבות (שהיא כביכול > לסכיזופרניה) ומזה הילד לא סובל, וגם בקופת חולים לא מאושר לי > (נותנים אותה ) אבל לא במקרה הזה ועקב כך אצטרך לממן אותה באופן > מלא. ועולה כ 150 שח ל 20 כדורים, ( כתחליף הומלצה לי תרופה בשם > ניולופטיל 1מ"ג, שהיא בסל הבריאות , מאותה משפחה שגם ממנה אני > מתלבטת) > שאלותיי: > 1. האם אני יכולה לסרב לתת טיפול תרופתי זה לילד ? בלי > שיציקו לי המוסדות? ( רווחה, ביה"ס) > 2. מה ידוע לך על תרופה זו? והשפעותיה , תופעות הלוואי שלה על > ילד במינון שציינתי? מה ההבדל בינן התרופות שציינתי? > 3. איך אפשר ללחוץ על קופת החולים שבכל זאת יתנו לי את התרופה > במחיר של קופה? > 4. כמה זמן תיק כמו שלי יכול להיות במשטרה עד שייסגר ולא אהיה > מוטרדת ממנו? > 5. אם לא אשתף פעולה בנושא התרופה עם המוסדות ואסרב לתת האם > יכולים לפתוח את התיק שוב נגדי במשטרה? למרות שאין אירוע נוסף של > חלילה הכאת הילד????? > 6. ממה שנאמר לי עובדת הסוציאלית אמורה לתת המלצה תוך שנה למשטרה > ואז כך נאמר לי התיק סגור, > 7. מה היה קורה אילו בזמנו הייתי הולכת בפני שופט? מה היה עושה? > בתודה >

מיכל, את מעלה כמה שאלות קשות מאד, שמצריכות גם ידע רפואי על התרופות שאת מציינת. בקוים כלליים - אם כבר ישנו פיקוח של העובדת הסוציאלית עלייך בעניין (ולא משנה אם בצדק או לא), כדאי לך להתייעץ איתהלפני שאת מקבלת החלטות שהן בניגוד למה שהתחייבת. אם תסבירי לה את כלהשיקולים, אולי היא תסכים איתך. את יכולה לסרב לתת טיפול תרופתילילדך, אבל אם המוסדות ישבו שבכך את מסכנת את בריאותו או פוגעת בו - הם בהחלט יכולים "להציק" לך. לגבי השאלה מה הי קורה לו היית הולכת לפני שופט בפעם שעברה - אי אפשר לדעת. אם הוא היה מאמין לך אוליהיית מזוכה והכל היה נגמר בזה, אבל אם לא - אם היה מאמיןלילד שהכית אותו - היית יכולה להיות מורשעת בבית המשפט. כך, לפחות, אין לך הרשעה פלילית.

מיכל שלום, אם הבנתי נכון התרופה שקיבלת היא ע"פ המלצת הרופא המטפל, אז מדוע להפסיק את טיפול אם יש בתרופה כדי לסייע לילדך. אם בכל זאת את מבקשת להפסיק את הטיפול, רצוי שתקבלי ייעוץ רפואי בטרם תחליטי לעשות זאת, מכל מקום את זכאית כאפוטרופסית על ילדך להפסיק את הטיפול אם אין בכך כדי לסכן את בריאותו, שאם כן רק בית משפט רשאי להורות על הפסקת הטיפול. אם התרופה נמצאת בסל הבריאות את זכאית לקבלה במימון קופ"ח.

התחלתי להשתמש בסרוקסאט לפני כ 3 שבועות עקב התקפי חרדה לאחר נישואין. לטיפול יתווסף מרכיב פסיכותרפי. הבנתי שאין לי מחלת נפש ושלא אתמכר לתרופה : לדברי הפסיכיאטר הטיפול יערך כשנה ולדבריו אהיה שונה לגמרי - במובן החיובי. 1. האם זה נכון שאפשר לצאת מזה בכלל ? תוך שנה ? 2. אם כן , האם יש סיכוי שהתופעה תיעלם לחלוטין ולא תחזור עוד בצורה כזו או אחרת ? תודה, מיטל

הסרוקסט שיפר את איכות חיי בצורה דראמטית

אני ע צ ו ב ה

למה?

חרדה, לא קשורה לאינטלגנציה אישית של האדם, ז.א. אדם יכול להיות בעל פוטנציאל מאוד גבוה, ויש לו חרדה, זה לא קשור, האם חוץ מטיפול פורמלי, יש ספרים, כמו "מצבי לחץ טראמרים?

אומץ שלום רב, ראשית, אני רוצה להתנצל על האיחור בתשובה. ולגביי שאלתך: כמובן שהדבר הטוב ביותר הוא טיפול פסיכותרפויטי, ולעיתים ניתן להוסיף טיפול תרופתי לתקופה מוגבלת. הכל תלוי במצב וברמת החרדה. לגבי ספרים ישנם מספר ספרים בנושאי חרדות שונות, כמו אלו של עופרה אשל, ד"ר ברוך אליצור ועוד. אם תיכנסי לסיפריה, בוודאי תמצאי ספרים אלו במדור "פסיכולוגיה". אם את זקוקה להמלצות על מטפלים העוסקים בתחום החרדה, אשמח לעמוד לרשותך. פרטיי ההתקשרות עימי מצויים בכרטיסי האישי, תקליקי על שמי. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני לוקחת סרוקסט במשך כ- 5 שנים כדור ביום, עקב דיכאון. המינון הנמוך לא עזר במיוחד אך עדיין המשכתי לקחת את הכדור ל"תחזוקה". לפני כחצי שנה קיבלתי התקף פניקה בחו"ל וטופלתי שוב בסרוקסט רק במינון גבוה יותר. התופעה הוחלשה משמעותית כעבור כמה חודשים. כיום אני מטופלת בכדור סרוקסט אחד ולאחר ביקור אצל הרופאה שלי היא אמרה לי שאחת התופעות שיכולות לקרות מסרוקסט זו השמנת יתר. (מאז שאני מטופלת בסרוקסט העלתי כ 25 ק"ג לאחר שכל חיי הייתי רזה). כאמור מאז תחילת הסרוקסט העלתי במשקל מה שלא עזר לדיכאון. בהחלטה משותפת עם הרופאה החלטנו להחליף את הכדור לפרוזק. הרופאה אמרה לי שמיכיון שפרוזק וסרוקסט הם מאותה משפחה אין צורך בהפסקה או תהליך הדרגתי של לקיחת התרופה. כעבור יומיים שלושה של לקיחת פרוזק התחילו לי סחרחורות ובחילות, הרופאה ביקשה שארד לחצי כדור ביום, כך עשיתי ועדיין סחרוחורות. לאחר מכן אמרה לי לעשות הפסקה ל- 3 ימים מכל הכדורים בתקוה שיפסיק. כיום אני מוטרפת כבר כשבוע מסחרחורות קשות ובחילה שכנראה באה בעיקבות הסחרחורות. התקשרתי לרופאה ואמרתי לה שלתחושתי הסחרחורות הן תוצאה של תהליך גמילה של הגוף מהכדור הקודם ואולי צריך לחזור אליו ולהורידו בהדרגה כדי להרגיל את הגוף ואז לנסות ולהתחיל עם הפרוזק. נראה לי שהפסקת הכדור בפתאומיות הוא שגרם לתופעה. אני רוצה לציין שבעברי ניסיתי להפסיק את הכדור לבד ובבת אחת וסבלתי מתופעת הסחרחורות אך לאחר שחזרתי אליו והורדתי אותו בהדרגה (כמובן בהתיעצות רופא) פסקה התופעה. האם אני עושה נכון שאני חוזרת לסרוקסט ומורידה אותו בהדרגה לפני שינוי לפרוזק? או שצריך לעשות משהו אחר. אני סובלת מאוד מהסחרחורות ולא מסוגלת לצאת מהבית או לתפקד בשיגרת היומיום. תודה. (דרך אגב, כשאני אומרת סרוקסט אני מתכוונת לפאקסט... זה אותו כדור לא?). שוב תודה.

לפני פרוץ גל הדיכאון במאי 2000 הפחתתי 15 קג בפיקוח דיאטנית ועד יולי 2000 הפחתתי עוד 3 קילוגרם אני נוטל טגרטול 400 מג לייצוב מצבי רוח + סרוקסט 10 מג ונמצא בהשפעה טוב מיולי 2000 עד היום נע משקלי בין 80 ל 82 קילוגרם באופן חד משמעי התרופות לא העלו את המשקל תודה שאול

שלום. אני מחזיק ברשותי אקדח ברישיון. כעת עם חידוש הרישיון עלי להצהיר הצהרת בריאות. אני נשאל לגבי טיפול נפשי. בשנתיים האחרונות אני מטופל בפרוזאק עקב מצבי חרדה ודיכאון שאני סובל. כיום אני נוטל 2 פרוזאק ביום. הטיפול שלי הוא אצל רופא פסיאטרי במסגרת קופת החולים בלבד. האם זה יכול למנוע ממני להחזיק נשק ברישיון? או שעדיף שלא אדווח על כך כלל. בברכה - אמנון

אם אתה מאמין בעצמך......אז למה לשאול שאלה זו? או שזה אכן משפיע ואז אין לך זכות להחליט בעצמך ואז תצתרך לעבור מספר בדיקות וכמה שאלונים ואם יראו שאתה כשיר אין מניעה שיקחו לך רישיון.

משרד הבריאות מדווח למשרד הפנים על אדם כזה. עדי

ואולי אתה מסוכן לציבור? אז למה שלא תספר והם יחליטו? שיקחו ממך את הנשק, מה אתה צריך להתעורר בוקר אחד ירוי בראש? מילא מת, אבל תאר לך שתהיה תקוע בין החיים והמות?

אני סובל כפר 10 שנים מחרדות ומהפרעות פאניקה! עברתי הרבה טיפןלים ותרופות ושום דבר לא עוזר!!עם הזמן הסיפור הולך ומחמיר וכל פעם נוספים לזה חרדות נוספים כגון פחד מכבישים ופחד לצאת מהבית! לאחרונה עקב דלקות עניים קיבלתי טיפול בסטרואידים (גלולות)אולראלן" ובזמן השמוש בגלולות הרגשתי מצוין ולא היו חרדות,אולם כשהופסק הטיפול בסטרואידים ,חזרו הפאניקה והחרדות, האם יש קשר,אואולי עלי לחפש כוון אחר לחרדות, ואם כן מה??????? תודה בועז

בועז שלום האם עברת טיפול פסיכולוגי בנושא, ואם כן באיזה אופן ומתי? הדגש בפנייתך על התרופות אבל יתכן שהטיפול המתאים דורש שילוב של הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי המתאים לבעיה. יש מחקרים רבים המורים שזו הדרך המתאימה ביותר לטיפול כאשר שימוש במרכיב אחד בלבד מהשניים לא מספיק יעיל. לגבי השימוש בסטרואידים, ניתקלתי במקרים הפוכים כאשר סטרואידים גרמו להתקפי חרדה, תופעה שמתועדת גם בספרות המקצועית. לגבי המצב ההפוך שקרה לך צריך להתייעץ עם רופא האם זו תופעה מוכרת. בכל מקרה, את הסטרואידים לקחת כדי לטפל בבעיה רפואית ויתכן, למשל, שהרגשתך הטובה קשורה ליעילות הטיפול הרפואי שיצרה "תופעת לוואי" של רוגע נפשי. התקפי פניקה אינם רק עניין כימי שצריך לאזן בגוף. יש להם בדרך כלל מרכיב רגשי או נפשי ולכן שינויים שונים באורח החיים ואיכותם משפיעים על תדירות התקפי החרדה. הדבר מגביר לדעתי את הצורך בשילוב של טיפול פסיכולוגי עם הטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

תיביטקארפיה תנומסת אל ןיידע הז רצק ליתפ ADHD רבודמ םע אלא -תוירטאיכיספ תופורת ונייהד - ינאגוכיספ רישכת ףא דליל ןתונ יתייה אל תורחא םיכרדב רוזעל ןתינ אל שממש דאמ רומח בצמב תלחמ ונייהד - םידליב היספליפא לש םיגוס שי המגודל - תלדבמ הנחבא םג שי ךלש רואתהמ החכישו רצק םעז ףקתהב יוטיב ידיל םיאבש - תיסופיט אל הליפנ ללוכ תלדבמ הנחבאב םימרוגה לכ תא לולשי החמומש ינפיל לופיט לע טילחמ יתייה אל ינא םג ךרוצ שי םאו - חומה לש תבשחוממ היפרגומוט CT -ו תיפארגולפצנאורטקלא הקידב EEG חומה לש תיטנגמ הדוהת MRI םשל ינפ - דליה לש םיגולורויונ שי (ןוסניליב דיל) דליה לש רדיינש חיבב תיעוצקמ רתוי ךרדב החלצהב

ראי תשובה גם במקור שאלתך

החבר שלי נמצא בסוף תהליך ארוך של גירושין, שבמשך שנתיים אישתו מרמרה את חיינו. כיום יש לה חבר משלה ופתאום היא והחבר שלי (כמעט ex בעלה) ניהיו חברים טובים. אני פוחדת שהחברות שלהם תיתפתח עוד בעתיד ואני חרדה ליום שהיא תגמור את יחסיה עם החבר הנוכחי שלה ותחזור לחפש עזרה נפשית מבעלה לשעבר. שוחחתי עם החבר שלי אבל הוא חושב שאני פרנואידית ,וסך הכל אשתו עושה למען טובתינו. אני דרשתי שלא יהיו לו שום ייחסים איתה חוץ מעניינים הקשורים בילדים, אבל הוא טוען שהיא לא מהווה סכנה לייחסים שלנו ואין סיבה שהוא יפסיק לנהל איתה שיחות נפש. הוא גם קונה לה מתנות לאחרונה, ואת זה הוא הסכים להפסיק. הוא הסכים לגשת איתי ליעוץ זוגי. אני לא יודעת אפה להתחיל לחפש משיהו שמתמחה בנושא של המשולש הזה: בעל - גרושה- אישה שניה. תודה רבקה (כדאי לקרא את הספר רבקה של דפנה דו מוריאר)

ומה חשבת? שכשתהיה לך פרשיה עם גבר נשוי, תוכלי לשלוט בו? לאיזה יעוץ זוגי בדיוק את רוצה ללכת איתו? מה תגידי? אני הפילגש, ורוצה שהוא יתגרש מאישתו, כי הם מתחילים להתקרב שוב? נו באמת, קצת הגזמת לא? יש ילדים לזוג הזה, וכמה שתדרשי שלא יהיו להם קשרים, לא יעזור לך, כי יהיו להם קשרים. ואם הם פתאום יחליטו לחזור לחיות יחד כזוג יונים, מה תוכלי לעשות? איזו עצה בדיוק את מבקשת? כל מי שיתן לך עצה לכל כיוון שהוא , יצא טיפש בסופו של דבר. בינתיים זה לא משולש כמו שאת אומרת אלא מרובע, בעל נשוי עדין לא גרוש, אישה ראשונה ,ילדים, ופילגש. זה קצת יותר מסובך ממה שאת מתארת, אוהו, איך הצלחת לסבך לעצמך כך את החיים?

איך אפשר לעבד מוות של אדם קרוב ואהוב! איך בעצם נפרדים ומבינים שאדם זה לא יחזור.(למרות שהגיונית אני יודעת אך אני ממשיכה לחלום בלילה על דמותה של סבתי אשר מתה לפני 5 שנים. וגם בחלומות בכולם אני יודעת שהיא מתה אך רואה אותה בכל מיני מצבים מפחידים. יושבת על כיסא-חיוורת ואני אומרת לעצמי שזה לא יכול להיות כי היא מתה! או שרואה אותה הולכת וכולה עקומה ומנסה להשיג אותה ולדבר איתה. אחרי שהיא נפטרה היו לי חלומות עליה כשנתיים ועכשיו הכל חוזר! למה?

שלום אליאן! אני קוראת את הדיונים בימים בימים האחרונים על אודות המוות של אדם קרוב ואומרת לעצמי - אלהים, כמה שכולנו מגיבים בעצם באותה הצורה! גם אני חולמת כל הזמן על שני הורי שנפטרו, בצורה מאוד דומה לתיאור שלך: הנה, לרגע קט הם שוב חוזרים, מוחשיים ביותר, ואז לאט לאט הם שוב נשמטים לך מבין הידיים. וכשמתעוררים זוהי מועקה שאי אפשר לתאר במילים! והמסקנה שלי היא - מן הסתם זהו התהליך הנורמלי והבלתי נמנע, ולצערי אין תרופת פלא נגדו. ומן הסתם, הדרך הטובה ביותר היא לא להתכחש לתהליך זה, אלא דווקא להכיר בו ולזרום איתו - לבכות כשחשים צורך, לדבר על זה עם מי שאפשר, וגם לדעת שבכל זאת, עד כמה שזה נשמע נדוש, הזמן מהווה גורם מרפא, ולו גם באופן חלקי. כל טוב!

תלויי איך חוית את מות סבתך האהובה. האם היית נוכחת ,האם סבלה?האם היה ארוע טראומתי עם פטירת?שאז בוודאיי שאת זקוקה לבעל מקצוע על מנת להקל ולו במעט. במידה והכל היה טבעי ורצונו של בורא עולם,אזיי ממשיכים לחיות עם זה ופשוט לשחזר רק את הרגעים היפים שהיה לך עם סבתך שאהבת מאד. אנשים שאוהבים קשה לשכח,לכן עם הזמן מנציחים,נותנים שם דומה לאחד מהילדים הנולדים,שמים תמונה יפה במסדרון, ואז זה חלק מחייך. כי ביננו אין מי שאוהב וחם כמו הסבתא. וכאשר אנו מתבגרים ומקימים דור הבא תמיד יהיה צילה על ביתנו. יהיה זכרה לעד.

הבחורה שענתה לך צודקת במאה אחוז. גם אני חולמת על הוריי המתים. כנראה שזו דרך להתאבל. עדי

שבת שלום, אשמח לקבל תשובה לגבי אותה שאלה ששאלתי את ד"ר גרין וד"ר קפלן בפורום. תודה רבה, יוני לביא. email: [email protected]

המונך נויורוזה כבר לא קיים ראה: קלסיפיקציה בפסיכיאטריה, נקודות היסטוריות בימי יון העתיקה , הפסיכיאטריה לא הופרדה מכלל הרפואה, הפרעות התנהגות יוחסו לחוסר איזון בין נוזלים ואברים בגוף, רגשות יוחסו לאברים בגוף, רוגז בלב, עצב לנוזל המרה, חשיבה רציונלית לראש. בימי הביניים, האחריות הרפואית באירופה עברה לתחום השפעתה של הדת הנוצרית, הנפש נחשבה לתרומת האלוהים ולכן לא יכולה להיות חולה. הפרעות התנהגות נגרמו משליטה של שדים ומכישופים של מכשפים. הטיפול בהפרעות אלו נעשה על ידי וידוי תוך כדי עינויים קשים ובסוף מוות בשרפה. ב1600 לספירה עדיין טיפלו בחולים אלו בעינויים והשפלות, מוסד חוסים באנגליה בשם: Bethlehem Asyllum התפרסם במיוחד עקב המנהג שהיה נהוג בו, הטיפולים השונים הוצגו לראווה לקהל הרחב תמורת תשלום סמלי של מספר פני, ממש כמו בגן חיות. בשנת 1788 - Vincenzo Chiarugi רופא איטלקי צעיר היה הראשון שהפסיק שיטות טיפול אלו ויצר מוסד על פי מודל של בית חולים בו החוסים קיבלו יחס הומני וטיפול סיעודי. פעולות אלו היו בהשפעה של הרפורמות ההומניטריות שהונהגו אז בפירנצה על ידי הדוכס Pietro Leopoldi . Chiarugi גם פרסם ספר בשם: On Fantasy אשר בו נעשה לראשונה ניסיון לערוך סדר בתופעות הנפשיות שהיו מוכרות באותה תקופה. Chiarugi חילק את המחלות הפסיכיאטריות ל-3 סוגים עיקריים: Dementia, Mania, Melancolia. בזאת הוא בעצם נחשב לראשון שהציג קלסיפיקציה בפסיכיאטרייה. ספרו היה בעל השפעה מועטה על הרפואה של תקופתו ובמהירה נשכח. ב-1793 Pinel רופא פריזאי בצרפת, ניתק את השרשראות והפסיק את העינויים של החוסים בשני המוסדות המפורסמים של פריס: Bicetre לגברים ו-Salpetriere לנשים. הוא הנהיג יחס אנושי וטיפול על ידי קבוצות עבודה, התעמלות, ותנאים היגייניים, תזונתיים וסיעודיים טובים. הוא גם ייסד פגישות טיפוליות בין צוות למטופלים, ויצר מחלקות שונות בין כתלי בית החולים. כמובן ששינויים אלו גרמו להטבה ניכרת במצבים של רוב המטופלים. הוא פרסם את ניסיונו בספר, ספר אשר ביחס לתקופתו כלל את המספר הגדול ביותר של תצפיות ותיאורים קליניים. בספרו הוא דוחה את הרעיונות והתיאוריות מתקופת יון העתיקה בכל הנוגע לנוזלים ואברים בגוף, לדעתו, מחלות נפש הן קומבינציה של גורמים תורשתיים ותנאי חיים קשים. הוא חילק את הפסיכיאטריה ל-4 קבוצות של מחלות:Dementia,Idiocy, Mania, Melancolia. בספרו הוא גם מסביר כיצד יש לנהל בית חולים, וכיצד יש לארגן טיפולים יצירתיים בקבוצות עבודה. אירועים אלו מתקופתו של Pinel מכונים לעתים קרובות כמהפכה הראשונה של הפסיכיאטרייה אשר בה לראשונה הופיעה ההכרה שהפרעות התנהגות הנן מחלות, ושהחולים בהם זקוקים לטיפול. בשנים הארוכות שבאו לאחר מכן פסיכיאטרים בכל העולם עסקו בתצפיות ותיאורים מפורטים של הפרעות התנהגות בחולים שרוכזו במוסדות גדולים אשר לפי שפת העם כונו בתי משוגעים. הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות בתקופה זו נבע בעיקר מהשאיפה לחזות את אותם מקרים שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז, ביחס למקרים שיחמירו ויזדקקו לאשפוז כרוני לכל חייהם. עובדה זו סיפקה, ועוררה סטימולציה מסוימת סביב הצורך לתאר את ההפרעות לקובצם לאבחנות שיאפשרו מעקב לאורך זמן ויאפשרו פרוגנוזה אבחנתית של אשפוז. חשיבה כזאת היא אשר לבסוף הביאה את Kreaplin הפסיכיאטר הגרמני הנודע, לפרסם את הקלסיפיקציה רבת ההשפעה שלו עם כיוון ומחשבה פרוגנוסטית ברורה. Kreaplin לא היה מרוצה מריבוי האבחנות החופפות ביניהם, ומריבוי הנומקלטורה וההגדרות שניתנו לכל אבחנה. Mania -Depression ו-Paranoia . שתי האבחנות הראשונות נחשבו לעיקריות, תחת השם:Dementia-Precox כלל את כל אותם תיאורים ואבחנות כגון:Dementia -Precox, Catatonia, Hebephrenia, ואחרי כן אפיין אותם בפרוגנוזה גרועה, כלומר, ציין שיזדקקו לאשפוז ארוך וכרוני תחת השם:Manic -Depressive, Psychosis הכליל את כל אותם הפרעות אשר מאופיינות ברמיסיה מלאה וחזרה לתפקוד קודם שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז. Bleuler, פסיכיאטר שוויצרי של אותה תקופה פרסם ב-1911- את ספרו המפורסם:The group of Schizophrenia בפרסומו זה נתן לראשונה את השם המוכר לנו היום: סכיזופרניה, מניסוח הכותרת לספרו כבר ניתן להבין שלדעתו מדובר במגוון של מחלות ולא מחלות ולא יחידה קלינית אחת. השפעתו במובן זה היתה בכיוון הפוך מזו של:Kreaplin במקום לנסות ולאחד קטגוריות אבחנתיות, הוא יצר הרחבה, פיצול, וטשטוש גבולות אבחנתיות. Bleuler הושפע מהפסיכואנליזה של פרויד, הוא האמין שמחלות נפשיות נוצרות כתוצאה של מנגנונים נפשיים בתגובה לדחפים שונים. גישתו והשפעתו נכרו במיוחד בארה"ב והתפתחה כאשר:Adolf Meyer הצהיר בכתביו שההפרעות הנפשיות כולן הן סה"כ התגובה של הגוף בכללותו לסה"כ המצבים בסביבה. באופן זה הפסיכיאטרייה האמריקאית של התקופה נטתה לקלסיפיקציה המבוססת על אטיולוגיה דינמית פסיכואנליטית וסוציאלית. באירופה של אותה תקופה, המגמה המשיכה להיות דסקרפטיבית (תיאורית) אמפירית, עם אוריינטציה לכיוונים פרקטיים של פרוגנוזה וטיפול. האירופאים היו ממשיכי הגישה הקרפליניאנית (Kreaplin). Schnider היה ממשיכיו של Kreaplin, הוא התעניין באיתורם סימנים קליניים אשר יהיו עיקריים ומשמעותיים ביותר כדי לאבחן סכיזופרניה. לאחר תצפיות ואיסוף נתונים בחוליו, הוא ניסח את: First Rank Symptoms המפורסמים שלו. הם היוו את הקריטריונים העיקריים אשר לדעתו צריך לאבחן בחולה כדי שיהיה ניתן לאומר עליו שהוא סובל מסכיזופרניה. סימנים אלו כללו: הלוצינציות שמיעה, שמיעת מחשבות, שידור והשתלה של מחשבות מלווה הרגשת ריקנות לנוכח שליטה מבחוץ, אשר מופיעים באופן פתאומי ללא קשר לוגי לאירועים חיצוניים בחיי החולה. שיטה אבחנתית המבוססת על איתורם של סימני מפתח תהיה דומיננטית בכל הקלסיפיקציות שיבואו בשנים שלאחר מכן. ותהווה בסיס לשיטות הקלסיפיקציה גם בימינו. ויכוחים רבים קיימים סביב הקריטריונים החשובים לאבחנה ספיציפית. כבר ב- 1911 Bleuler פרסם 4 קריטריונים לאבחון הסכיזופרניה, שהיו שונים מאד מאלו של Schnider וכללו את ארבעת ה"A" המפורסמים שלו: Autisim, Associations, Ambition ,Affect, פיתוח חשוב נוסף לקלסיפיקציה בפסיכיאטריה בא מאירופה: Jasper החדיר את הגישה של ההיררכיה אבחנתית. Jasper בנה היררכיה של אבחנות אשר בה סינדרום אחד בהיררכיה עוזר לאבחן ולהסביר את האחרים. בראש ההיררכיה של Jasper ממוקמות כל אותן הפרעות אורגניות, מתחתם באה מחלת הנפילה, אפילפסיה על סוגיה, ולאחר מכן סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות (מצבי רוח) ובתחתית ההיררכיה הניורוזות והפרעות האישיות למיניהן. לפי Jasper מחלות בראש ההיררכיה יכולות להכיל סימפטומים של סינדרומים הבאים מתחתיהם, לדוגמא: בהפרעות אורגניות מוצאים הלוצינציות כמו בסכיזופרניה או במאניה. אולם ההפך איננו מתקיים בהיררכיה, כלומר הפרעות מתחתית ההיררכיה לא יכללו סימפטומים של אלו מעליהם, כלומר, לא מיתן לאבחן חולה כנירוטי אם הוא סובל מהלוצינציות שמיעה כפי שקורה בסכיזופרניה. לפני עידן התרופות בפסיכיאטרייה, פסיכיאטרים רבים טענו נגד הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות מנטליות, העיסוק בקלסיפיקציה של אבחנות מוסיף מעט מאד מבחינה פרקטית , טענו. מערכת אבחנתית שימשה למטרות רפואה ציבורית והפניית משאבים כספיים, האבחנה החשובה ביותר של אותה תקופה היתה בין מחלות אורגניות למחלות פונקציונליות וזאת עקב הצורך בהתערבות רפואית שאינה פסיכיאטרית בהתאם לאבחנה. הצורך לאבחן בין ניורוטי ופסיכוטי בלט בתחילה בעיקר בתחום הרפואה המשפטית עקב הצורך לקבוע יכולת שיפוט ועמידה בעונש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפסיכואנליזה שהוצגה כמתאימה במיוחד לטיפול בניורוטים. ההחלטה לפנות לטיפול כנ"ל בוססה על הבדלה בין ניורוטי לפסיכוטי ומצבים אחרים. הופעת הטיפול התרופתי בשנות ה-50- גרמה לשנוי ניכר ביחס כלפי האבחנה בפסיכיאטרייה וחידד מאד את הצורך לאבחן היטב. מחקרים רבים סביב מהימנות אבחנתית אשר המפורסם ביניהם כבר הוזכר US UK העובדה שבארה"ב אבחנו יותר סכיזופרנים על חשבון הפרעות אחרות היתה בעלת השפעה מיידית על אופי הטיפול התרופתי, חולים שיכלו לקבל טיפולים מתאימים יותר למצבם הנפשי קבלו טיפול אנטי פסיכוטי לסכיזופרניה. בארה"ב, קבוצות מחקר החלו לעסוק ביסודיות בבעיה האבחנתית בפסיכיאטרייה . העיקרית והמפורסמת ביניהן השתייכה לאוניברסיטת וושינגטון. כבר בשיטות הקלסיפיקציה הראשונות של קבוצות אלו כגון: St. Louis Criteria ושל: Feighner ו- R.D.C. (Diagnostic Statistical Manual) נעשה אימוץ של החשיבה האירופאית הקלאסית , על פי הגישה של Kreaplin, Schnider, Jasper והתרחקות מהחשיבה האטיולוגית של: Bleuler, Meyer.. הקלסיפיקציה האבחנתית פותחה בהמשך במסגרת קריטריונים בינלאומיים ב- Diagnostic Statistical Manual D.S.M והיום D.S.M 3,4 מקבלים הכרה בינלאומית, העבודות והמחקרים עוברים ואלידציה על פיו. כאשר המטרה להגדיל ככל האפשר את המהימנות והתקפות האבחנתית. האבחון נעשה על ידי הערכה של החולה לנוכח קריטריונים קבועים, מילויים ואיתורם של הקריטריונים הספציפים לאבחנה, וביטויים אצל החולה, מאפשרים לאבחנו באבחנה הספציפית הנ"ל. הקריטריונים לכל אבחנה נקבעים על פי מחקר סטטיסטי אשר בו סימפטומים המופיעים בראש הרשימה חשובים יותר לאבחנה במובן ששכיחותם במסגרת המחלה משמעותית יותר. הגישה המנחה את החוקרים והיוצרים של DSM מסוכמת במספר קריטריונים עיקריים: 1 . Descriptive Criteria: שימוש במונחים תיאוריים בלבד וביטול כל מונח אטיולוגי, לדוגמא: ביטול המונח:Neurosis והפיכתו ל- Disorder (המונח במקורו מרמז על ניוון עצבים ולכן בעל משמעות אטיולוגית) Inclusive Criteria .2: אוסף של סימפטומים ותלונות המתאימים לאבחנה. Exclusion Criteria .3 : אותם סימנים וסימפטומים המפרידים בין אבחנה אחת לשניה, כלומר, אינם יכולים להופיע באבחנה הספיציפית המתוארת. Laboratory Studies .4 קריטריונים חשובים בעיקר לאבחנות אורגניות כגון: דמנטיה ואפילפסיה ונסיונות לאתר מחקרים ביולוגים למחלות פונקציונליות. Longitudinal Validation .5 מעקב ארוך טווח למטרות פרוגנוסטיות ולבדיקת וואלידציה לאורך זמן של אבחנה. חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד ליפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה ניראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיסטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטיים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה ודיכאון תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI (serotonin specific reuptake inhibitors) כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה ודכאון (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

בקיצור מגילת אסתר. כבר עברנו את פורים ....ד"ר. אנו דורשים פתרון....ולא מערכון.

ואם כל ההיסטוריה שלא נגמרת אנחנו עדיין אוכלים חרא נכון היום אין עינויים עם סד היום זה נקרא אחרת כדורים זריקות מקלחות קרות לא אוסיף

ד"ר פלד, אם היינו יושבים בבית-קפה הייתי מקבל תשובה קצת אחרת ולא הדפס של כמה כתבים מהמעבד תמלילים שלך. ובטח לא את השבע שורות אחרונות שהוספת בקפידה... שיהיה שבוע-טוב לכולם! אני פה... יוני לביא.

ד"ר, נכון שעברית היא לא שפת אם שלך, אבל לפני שכותבים דבר כזה , לתת להגהה, עם = with אם = if זה לא מכובד שד"ר בישראל יכתוב בשגיאות כתיב, נא לתשומת ליבך,

שבת שלום, רציתי לפנות אליכם זמן-מה, לשאול שאלה. בקרב הפסיכואנליטיקאים יש סברה שמי שרוצה להתחיל באנליזה הכשרתית, אמור "להודות" ולא להכחיש ב"מחלתו" ב" נאורוזה ". ברצוני לדעת מה הסמפטומים של "מחלה" זו, ואיך אפשר להסביר אותה במילים פשוטות. בתודה מראש, יוני לביא. (שם בדוי אבל אותו יוני לביא).

בשביל ידע מקצועי, אתה כבר צריך לשלם ידידנו היקר. כאן נותנים עזרה ראשונה לבעיות,כאן לא ביה"ס.

שטויות!!! עזרה ראשונה... דניאל, תשובה כל-כך אטומה ואווילית עוד לא נתקלתי. ואם את אומרת שידע עולה כסף, אני מבין שכל פיסת זיכרון, מידע שיש לך בראש שילמת עליו.... ? ? ? אם אני רואה את עצמי פסיכולוג, העזרה הבאמת ראשונה, זה לענות על שאלות ולא להסתיר כאילו זו מחתרת. (לד"ר גרין, קפלן, קיבלתי תשובה מפלד, אם אפשר לשמוע את דעתכם). יוני לביא.

שלום איך אפתח? הכי נוח לי להציג את הדברים עיניינית: מזה שנים רבות -היום בת 36- חשה חרדה מפני המוות,מוות פתאומי שלי,אני פוחדת להיות לבד בבית וכשאני לבד אני מרגישה את כל הסמפטומים שמלווים חרדה דופק מואץ הזעה ורעד . בגיל 6-14 בערך נאנסתי ע"י אחי. היום אני סובלת מקוליטיס והפרעות בקצב לב אני חשה מצוקה קשה. היתי בעבר בטיפול פסיכולוגי משך 3 שנים התפתחתי במישור האישי אך לא בכיוון שלשמו באתי. לאיזה תשובה אני מצפה מכם? אין לי מושג, אולי לכם יש רעיון טיפול שהוא לא כימי,נמאס לי גם כך מכל התרופות שעלי לבלוע בשל מחלתי. אולי עזרה במציאת קבוצת תמיכה הולמת -משהו. תודה

גיל שלום האם סבלת גם בעבר מחרדות דומות? מזה כמה זמן את סובלת מהמצב שאת מתארת? האם הטיפול התרופתי שאת מקבלת הוא גם פסיכיאטרי? את מתארת מערכת מורכבת הן במישור הגופני והן הנפשי. במצב כזה רצוי לקבל ייעוץ וטיפול נפשי. הרעיון של קבוצת תמיכה נשמע לי רעיון טוב. אולי למשתתפים בפורום יהיה רעיון, כרגע אין לי הצעה מתאימה בנושא זה. צייני מאיזה איזור את בארץ ואולי ניתן יהיה לחשוב על משהו מתאים. בכל מקרה, את מזכירה טיפול פסיכולוגי שעזר בכיוון מסויים אבל לא פתר בעיה שבגללה הגעת במקור. יתכן שזה הזמן לחזור לטיפול הן כדי לקבל תמיכה במצב הנוכחי, והן לטפל בדברים שנותרו פתוחים. אחת האפשרויות שמתאימות לדעתי הוא קבלת טיפול בבית חולים שבו יש צוות רב תחומי וניתן להיות גם בקשר עם הרופאים המטפלים בך. סביר להניח שבמרכז הרפואי בו את מטופלת יש גם מרפאת חוץ פסיכולוגית וכדאי לברר האם את יכולה לקבל שם טיפול. במרכזים רבים כאלה יש גם קבוצות תמיכה. ולבסוף הנושא שנשמע לי הקשה מכל מה שאת מתארת, האונס בילדותך. אינני יודע האם וכיצד הנושא הזה עובד על ידך בטיפול וכיצד השפיע ומשפיע על חייך. אין ספק שזה נושא כבד משקל ויש מקום להתייחס אליו במסגרת טיפולית מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום תודה על התשובה ובהמשך: אני חיפאית,בת 38 מצב זה נמשך כבר 20 שנה בכל מיני ורסיות . אני מטופלת תרופתית אך ורק עבור תחלואי הגוף(ללא תרופות פסיכיאטריות). הומלץ בפני פסיכודרמה,מה דעתך? האם מרפאות פסיכולוגיות מצויות גם במרפאות מכבי? והאם מתקיים רישום בו מדווח הליך הטיפול בי כך שזה יכול להגיע למקום עבודה? רב תודות ג'יל

לגיל אני אחד מרבים שסבלתי מחרדות קשות במשך למעלה משנה כולל התקפים קשים לכן אני חושב שאני מבין לליבך . אני חושב שהצעתך להקים פורום לסובלי חרדה היא מעולה מאחר וכ5% מכלל האנשים נמצאים במצב המחייב טיפול בחרדה. בקשר אלי אם אני הצלחתי לצאת ממצבי לאחר שניסיתי מספר תרופות ומספר פסיכיטרים ופסיכולוגים כל אחד שרוצה יכול להצליח.

הי אלי תודה על הפניה ,רק לא ברור בדיוק כיצד נחלצת מצרה זו-חרדה. אם תרצה להרחיב אשמח לשמוע יותר פרטים. אין לי התנגדות לקחת חלק בקבוצת תמיכה רק שאין לי את הידע הנדרש איך להקים קבוצה כזו,אם לך יש ,אשמח לשמוע. ושוב תודה. ג'יל.

ג'ם היקר! הדברים שרשמת לי הינם נכונים ואני מודעת אליהם היטב.... רבים שהתייעצתי עימם אמרו לי בדומה אלייך שהדרך שבה אני יכולה לפתור את הבעיה שלי היא : תלויה רק בעצמי...ורק ברמת העזרה העצמית שלי. לכך אני מודעת גם לזה...כמו הרבה דברים שנאמרו. אבל הבעיה שלי שעומדת על הפרק היא לא לדעת אלא לבצע. אני מרגישה כבולה בתוך עצמי ואני פשוט לא יכולה לקום ולהתאושש . ככל שאני מנסה לחלץ את עצמי מהבועה ששקעתי אלייה, כך אני יותר מאבדת תקווה.....לך תבין. בכל מקרה אני מקווה לדבר עם אדם מקצועי יותר ולקחת אולי טיפול...אני מרגישה שאני לבדי כבר לא מסוגלת.כבר אזלו לי הכוחות והאמונה בעצמי.ובלעדי זה אין לי כלום. רציתי גם לשאול אותך ג'ים יקר, מה עשית בסופו של דבר? אני עכשיו במצב שכבר פיספסתי המון חומר,המון מבחנים,מועדי א ומועדי ב, אני מתחילה להרגיש שהעתיד שלי בסכנה שהולכת וקרבה.מה איתך? איך אתה עברת את זה? האם זה השפיע על הלימודים שלך....בסופו של דבר? איך עברת את הבגרויות? שאלות אלו נורא מסקרנות אותי...אשמח אם תענה לי. תודה רבה רבה. באמת תודה. שלך, שירי.

היי שירי... תודה שלקחת את הזמן וענית לי.. אני יישמח לענות לך על שאלות, או סתם בכלל לדבר... אני ייענה לך בקצרה על כל הדברים ששאלת, בגלל שעכשיו שתיים בלילה ויש עבודה מחר... תראי.. בסוף חזרתי על יתה י"א פעמיים, וכל-כך ניסיתי... באמת שניסיתי.. אבל פשוט זה היה חזק עליי, הייתה לי שינאה עמוקה לבית-ספר וכל מי ששם, ובכלל שינאה לחיים ועל המצב הנפשי הקשה שהייתי שרוי בו... בסוף פרשתי פעם שנייה מהבית-ספר, באמצע י"א אחרי פסח, כמו פעם קודמת, אחרי פסח פשוט נישברתי, אי-אפשר לחזור ולחשוב על כל החרא הזה להתחיל עוד פעם להבריז וליברוח אחרי חופשה כל-כך ארוכה... אז פרשתי ! פרשתי והלכתי לעבוד בתור אורזן בשופר-סל... בגיל חמש-עשרה, גם כשלמדתי לפעמים עבדתי בשופר-סלים למיניהם... עובד קשה, יחס כמו לאל זבל, וכסף לא מרקיע שחקים.. גם לי הייתה ההרגשה שהעתיד שלי הולך להידפק חזק עם אני לא ישקיע ויישנה את הגישה שלי... "הטריק" שלי לעבור מבחנים היה פשוט לא להגיע, ולא להגיע למועד ב'.. ככה הייתי "עובר" אותם, ולאף-אחד לא היה כל-כך אכפת... קשה לי לספר מה היה "בסופו של דבר".. כי זה לא נגמר.. הסיפור שלי ממש ארוך ואני חייב לקצר.. לפני שנה בערך הרגשתי שנמאס לי, כבר הפסקתי אז לעבוד לאיזה חצי שנה ונמאס לי מהכל, כבר לא הייתה מסגרת שתיסגור אותי, וגם מהצבא יצאתי, כמובן.. החיים בבית כבר נהפכו לסיוט בשבילי, והכל נראה שחור, אז פשוט הרמתי את הרגליים שלי, וברחתי מהבית. זה היה החלום שלי משכבר ימים, ופשוט לא היה אף-פעם את האומץ, עד שהיתפוצצתי. אני רוצה להגיד לך, שארבעה-חמישה חודשים גרתי במיקלטים של בניינים, היה אפילו ימים שישנתי בחדרי אופניים על ריצפה קשה וקרה, אנשים שהיו ניכנסים לקחת אופניים היו מעירים אותי והייתי בורח.. הייתי כל-כך מלוכלך ומבולבל.. אבל סך הכל לא היה שום סיכוי בעולם שהיה מחזיר אותי לבית שכל-כך היה מלא בפחד, שינאה וכאב. בערך באמצע התקופה שהייתי בלי קורת-גג, אח שלי החליט לקחת את חייו ולהחזיר אותם לאלוהים.. הוא התאבד, וזאת הייתה המכה האחרונה ששברה אותי.. זה סיפור אחר... אני רוצה לסיים, ללכת קצת לישון :).. בכל מקרה, תישמחי לישמוע שהיום יש לי דירה שכורה בכפר-סבא, אני גר לבד, יש לי את כל מה שאני צריך, ועבודה בהיי-טק.. אני מאוד כישרוני והיכולת למידה שלי היא ממש מצויינת, אז ממש השתלבתי בדיוק לעבודה הזאת, אני מרוויח המון כסף עכשיו, אבל הרבה מסקנות אני מגיע אליהם כיום, וכסף זה לא הכל בחיים.. כסף זה בכלל מה שעושה רע בחיים.. אז אל תחשבי על העתיד, תחשבי על ההווה... אני לא רוצה ליגרום לך לעזוב את בית-ספר, חס וחלילה, את צריכה איזשהו בסיס להתחיל את החיים, לי פשוט קרה נס וכל הדאגות שלי לעבודה נורמלית בחיים לא התממשו והיום אני מסודר מבחינה כספית... אבל זה לא מספיק. תבקשי את העזרה.. תושיטי את יידך... אל תנסי להיתמודד עם זה לבד... שלך, ג'ימי הקטן :)

Dear Dror,thankyou so much for taking the time and writing me the e-mail,i guess you are probably right about talking to my therapist about it,even though it seems like the hardest thing to do right now,it would be to compleatly expose myself which is something i doubt i can ever do with her.I don`t know why there is so much that i feel i can`t talk to her about,why is this? what can be stopping me.

Dear Yvey, I know that this isn't easy. You don't have to do it at once. Tell her that you have difficuleits in talking to her, and leave her the rest. It will take time, but it worth it. שבת שלום, דרור

שלום , אני פונה אליכם כיוון שאני חושדת שמשהו לא טוב מתבשל ואינני יודעת כיצד לנהוג וכיצד לעזור . אמי הייתה לא מזמן ביום הורים של ביה"ס בו לומד אחי ונאמר לה כי אחי נכשל בבחינה במתמטיקה . אחי הוא ילד המוגדר כמחונן והצטיין תמיד בלימודיו , הצד החזק שלו זה הצד הריאלי ולכן אמי הופתעה . היא הלכה אל המורה והמורה גם כן טענה שזה לא מובן לה והוסיפה כי גם כתב ידו פחות קריא ואין סדר במחברותיו . חוץ מהצד הלימודי , הוא חוזר אחרי בי"ס , אוכל והולך לישון וישן הרבה יחסית ( כ- 3 שעות ) ואם מעירים לו על כך הוא מתעצבן ובכוונה ממשיך לישון עוד . אם חבר מתקשר אליו הביתה הוא אומר לנו להגיד לחבר שהוא איננו בבית ולמרות נסיונות השכנועים שלנו הוא ממשיך בשלו . תופעה חריגה במיוחד זה שאם עושים משהו שבטעות היה יכול לפגוע בו הוא חוזר ושואל כמה פעמים אם הוא לא חטף מכה ואם לא קרה לו כלום . ורק אחרי שאני אומרת לו שאני ראיתי שהוא לא קיבל מכה הוא מפסיק . אני יודעת שכל הנ"ל הם תסמינים למשהו שעובר עליו אך פשוט אינני יודעת מה עושים, מה אומרים ואיך מוציאים אותו מכך . אחי הוא נער בן 15 לערך . אודה על התייחסות מהירה . תודה מראש .

מודאגת שלום בהחלט יתכן שיש מקום לדאגה וחשוב לבדוק במה מדובר. נסו קודם כל לשוחח עימו על כל הדברים שציינת. אימרו שאתם מודאגים ונסו לקבל תשובות מה קורה ומדוע קורה. במידה והתשובות אינן מרגיעות אני מציע לגשת לייעוץ פסיכולוגי. יתכן ויהיה צורך גם בבדיקה פסיכיאטרית. עדיף לפעול כעת ולברר, ולכל היותר לגלות שהכל בסדר, מאשר לתת לדברים להתגלגל הלאה ולהחמיר. קשה לתת לך תשובה מדוייקת באינטרנט ללא היכרות אישית עם אחיך. בקיצור, אני ממליץ לשוחח איתו עוד בסוף השבוע הזה ובמידת הצורך לפנות לייעוץ מייד לאחר מכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. אין לי מילים לתאר עד כמה גרמת לי לחשוב. בקשר לאי מייל..אני אשלח לך. ושוב...תודה. שירי.

שבת שלום, שירי :)